דברי הכנסת

דברי הכנסת כז / מושב רביעי / ישיבות ש"מ–שמ"ב / כ"א–כ"ג בסיוון / 4–6 ביוני 2018 / 27 חוברת כ"ז ישיבה ש"מ הישיבה השלוש-מאות-וארבעים של הכנסת העשרים יום שני, כ"א בסיוון התשע"ח (4 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 נאומים בני דקה 9 איתן ברושי (המחנה הציוני): 9 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10 מוסי רז (מרצ): 11 עליזה לביא (יש עתיד): 12 נחמן שי (המחנה הציוני): 12 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 13 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 13 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 15 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 16 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 17 יוסי יונה (המחנה הציוני): 17 לאה פדידה (המחנה הציוני): 18 ענת ברקו (הליכוד): 19 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 19 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 20 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 24 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 27 חיים ילין (יש עתיד): 27 שעת שאלות לשרת המשפטים 31 מיכל בירן (המחנה הציוני): 33 שרת המשפטים איילת שקד: 33 מיכל רוזין (מרצ): 34 קארין אלהרר (יש עתיד): 36 ענת ברקו (הליכוד): 40 איתן ברושי (המחנה הציוני): 42 פנינה תמנו (יש עתיד): 43 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 45 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 47 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 49 תמר זנדברג (מרצ): 51 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 52 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 54 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 56 יוסי יונה (המחנה הציוני): 57 עליזה לביא (יש עתיד): 58 נחמן שי (המחנה הציוני): 59 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 60 לאה פדידה (המחנה הציוני): 63 מוסי רז (מרצ): 64 חיים ילין (יש עתיד): 65 שרת המשפטים איילת שקד: 66 יעל גרמן (יש עתיד): 68 שרת המשפטים איילת שקד: 68 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 69 הצעת צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ח–2018 69 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 69 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 72 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 74 נחמן שי (המחנה הציוני): 78 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 79 תמר זנדברג (מרצ): 82 מוסי רז (מרצ): 83 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 86 סאלח סעד (המחנה הציוני): 86 ענת ברקו (הליכוד): 89 מירב בן ארי (כולנו): 91 חיים ילין (יש עתיד): 94 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 96 עיסאווי פריג' (מרצ): 97 מאיר כהן (יש עתיד): 98 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 102 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 104 רויטל סויד (המחנה הציוני): 105 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 107 דב חנין (הרשימה המשותפת): 109 מיקי לוי (יש עתיד): 110 אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 111 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 113 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 114 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 16), התשע"ח–2018 114 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 114 הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018 117 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 117 תמר זנדברג (מרצ): 118 עיסאווי פריג' (מרצ): 121 מוסי רז (מרצ): 124 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 125 הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 126 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 127 מירב בן ארי (כולנו): 128 יוסי יונה (המחנה הציוני): 129 לאה פדידה (המחנה הציוני): 130 רויטל סויד (המחנה הציוני): 131 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018 132 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 133 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 רויטל סויד (המחנה הציוני): 137 יוסי יונה (המחנה הציוני): 138 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 139 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 139 הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018 140 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 140 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 140 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018 142 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 142 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 143 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 144 הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018 151 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 153 הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 153 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018 154 הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018 155 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018 155 חילופי גברי בוועדות הכנסת 156 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 156 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"א בסיוון תשע"ח, 4 ביוני 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 146) (חלוקת הכנסות), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17) (שטח מצללה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת דוד אמסלם. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5435/20 וכלה בהצעת חוק פ/5451/20: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – התניית יום שבתון באישור הצבעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק להנצחת זכרה של גולדה מאיר, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – הרחבת תקופת הצינון במעבר עובדים מהמשרד להגנת הסביבה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, יעל כהן-פארן, תמר זנדברג, עאידה תומא סלימאן, סתיו שפיר, מוסי רז ונחמן שי; הצעת חוק המרכז למורשת הערבים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי וואאל יונס; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, נחמן שי, עמר בר-לב, אמיר אוחנה, מירב בן ארי, יהודה גליק, דן סידה, איל בן ראובן, איציק שמולי, עליזה לביא, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר ואורן אסף חזן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ביטול הדרישה למניין חוקי בוועדת שרים), מאת חבר הכנסת זאב בנימין בגין; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – קביעת חוק חורג), מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה על עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אחמד טיבי וואאל יונס; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – ייצוג בפני בוררות המתנהלת על פי דין דתי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, יואב בן צור, מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, יעקב אשר, יצחק וקנין ודן סידה; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (קביעת כמות מזערית באריזה של תכשיר לטיפול במחלה כרונית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, מיכאל מלכיאלי, רועי פולקמן, יואב בן צור, אורלי לוי אבקסיס, שולי מועלם-רפאלי, איתן כבל, אורי מקלב, נורית קורן ואברהם נגוסה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום גמלה לשמירת היריון בעד כל התקופה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי, ואאל יונס, מיכל רוזין ולאה פדידה; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – ביטול האיסור המוטל על המשטרה למסור לפרקליטות עמדה בכתב לעניין מכלול התשתית הראייתית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', אילן גילאון ותמר זנדברג; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תרומה למוסד ציבורי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, מיכל רוזין, דב חנין, תמר זנדברג ואילן גילאון; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין; הצעת חוק הירושה (תיקון – אי-תחולה על בני זוג פרודים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מירב בן ארי, רועי פולקמן, איילת נחמיאס ורבין וקסניה סבטלובה. עוד אבקש להודיעכם כי חבר הכנסת מיקי לוי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 84) (שינוי פרטי ההודעה על סגירת תיק לעניין עילת הסגירה), התשע"ח–2018, הצעת חוק שמספרה פ/1604/20. כמו כן, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, נחמן שי, יואב קיש, מיכאל מלכיאלי ומנחם אליעזר מוזס בנושא: הסדרת חוות גלעד ויישובים צעירים נוספים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. ההרשמה החלה. חברת הכנסת מיכל בירן, את יכולה לפתוח היום את הנאומים. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – זה נאומים בני דקה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נאומים בני דקה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תמיד יש לו מה לומר, אתה אומר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. ברושי תמיד אוהב להיות ראשון. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו ביקרנו – המחנה הציוני – בעוטף עזה ובשדרות, ואני מניח שלא נחדש פה הרבה, אבל בכל זאת אני רוצה לומר לך, היושב-ראש, ולחברי הכנסת, שהפעילות שנעשית שם היום בעוטף עזה, אין בה גיבוי לפיצוי. גם אם ראש הממשלה אמר שיקזזו מהכספים שעוברים לרצועת עזה, אין מצב חירום ואין מצב מלחמה. בפועל אנחנו במציאות מורכבת. גם שר התיירות פה, ולפני שבוע-שבועיים דיברנו על תוצאות של אירועים כאלה במקומות אחרים, ובגולן ובעוטף עזה. בפועל, נגרמים נזקים גדולים משרפת שדות, משרפת יערות, משרפה של שטחי מרעה, נגרמים נזקים לתיירות, נגרמים נזקים או אובדן הכנסה בתחומים נוספים, והוצאות בגין המציאות המורכבת, והמדינה לא מצאה את הזמן ואת הדרך לקבוע את הכללים שבגינם יינתן פיצוי למי שחי שם שנים רבות ומשקיע מאמץ גדול, וגם נתון בסיכון גדול. אני פונה לכנסת, פונה לממשלה, לקבוע את הכללים כדי שנוכל, כמו בהזדמנות אחרת, לפצות על נזקים, וכפי שהציבור רואה, הם נזקים גדולים וגם לאורך תקופה ארוכה. מכאן אני רוצה להביע הערכה גדולה לתושבים ולאזרחים הרבים ששותפים למאמץ הזה לעמוד בכל תנאי גם בימים קשים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ברושי. תרתם אתמול בעקבותיי. גם אני הייתי בעוטף עזה ושמעתי על הביקור שלכם. נשיאות הכנסת אישרה היום את הנושא שהעלית, שאילתה בנושא הפיצויים, וגם דיון במליאה בנושא של הערכה לתושבי עוטף עזה. נציגי כל הסיעות הביעו רצון להשתתף בדיון הזה. איתן ברושי (המחנה הציוני): תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לדובר הבא. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, במלחמות יש נפגעים, אבל יש שני סוגי בני אדם שצריך לשמור שלא לפגוע בהם, ובמיוחד במתכוון: עיתונאים, במיוחד כשיש להם תג של עיתונאי, ושנית, האנשים המצילים חיים – הרופאים, האחים, העוזרים לנפצעים. שני סוגי אנשים – לא פוגעים בהם. אבל בואו נראה בעזה. יאסר מורתג'א, היה לו נשק, והנשק הזה קטלני, זה המצלמה שלו. לכן, כדי לא להראות מה קורה שם, פגעו בו באש של צלף. רזאן נג'אר באה לעזור. למי? לאלה שנפצעו. רואים את הלבוש שלה. כל הנשק שהיה לה זה עזרה ראשונה שהיא יכולה להגיש לנפצעים. יכול להיות שיש הוראה מסוימת שמי שנפצע, צריך לדמם עד שימות, ולכן פגעו בה. דברים כאלה – בעולם קוראים להם פשעי מלחמה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שוב תקלה חמורה בצבא: הפעם נדרשו חיילים של פיקוד העורף, חיילות וחיילים, חיילים – לחבוש כיפה, וחיילות – ללבוש חצאית, כשהגיעו לבית ספר מזרם מסוים. בכל פעם שיש איזושהי התנגשות הכי קטנה, ברור לקברניטים שהחילונים צריכים לרמוס את עצמם בפני איזושהי ישות אחרת, שהיא כביכול עגלה מלאה, מול אותה עגלה ריקה. ושר הביטחון, החילוני לכאורה, לא עושה עם הדבר הזה שום דבר. שר החינוך, שגם הוא – אולי יש לו מה להגיד על הנושא הזה, ממשיך להגיד "הדתה שמדתה", להתעלם, לעצום עיניים, לדחוף את הראש בחול ולהתעלם ממה שקורה, ואולי גם תוך כדי להזרים עוד כסף לעמותות דתיות שיוצרות עוד ומחזקות את התהליך הזה שבו מכריחים אנשים לנהוג בניגוד לדתם. פנינה תמנו (יש עתיד): ההרשמה שלי הייתה לטובת השאילתות לשרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר גמור. לזה עוד נגיע. אם כן, אנחנו עוברים לחברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, גם אני מצטרפת בחיבוק חם ואוהב לתושבי הדרום ורוצה לחזק אותם מפה, מכנסת ישראל. היום קיימנו דיון בוועדה לביקורת המדינה על מיגון ועל מה שקורה כאן בצפון ובכלל. הנתונים ממש לא לטובתנו, ויותר מדי שנים אנחנו שומעים את הנתונים הללו ועל כך שלא ממגנים ולא משקיעים ולא מקדישים. יש כמה וכמה ידיים, אבל שמיכת הטלאים הזאת לא נתפרת היטב. אנחנו יודעים מי השכנים שלנו ואיפה אנחנו חיים, אבל 26% מכלל תושבי מדינת ישראל לא ממוגנים. הנתונים הם לא טובים והם לא לטובתנו, ואנחנו צריכים לבוא ולראות איך עושים את זה נכון ואיך מאחדים כוחות ואיך עובדים כמו שצריך. ושמענו בדיון על ראש עיריית עכו, ואני רוצה לחזק אותו מכאן. זה לכאורה לא היה תפקידו, אבל הוא בעצם יזם חוק עזר עירוני שבא ונועל את המקלטים של העיר, מנקה אותם, מנגיש אותם לשעת הצורך. אם הממשלה לא נותנת מענים, אני קוראת פה לראשי ערים ולראשי רשויות לבוא ולתת מענה לתושבים ולאזרחים. לא יעלה על הדעת. אנחנו רואים את התמונות, אנחנו יודעים באיזו מציאות אנחנו חיים, ותושבי מדינת ישראל שקרובים לגבולות לא מוגנים. אדוני, זה נושא שכנסת ישראל חייבת לתת עליו את הדעת. זאת המשמרת שלנו. זה הזמן שאנחנו פה יושבים בדיונים בוועדות וצריכים בכל הכלים של הפרלמנט לבוא ולראות איך מקדמים את המיגון במדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותנו על שלפני שבוע ימים חתמנו, מדינת ישראל, עם ממשלת מיאנמר על הסכם לשיתוף פעולה בנושא חינוך. צריך דמיון רב – וחתמה על זה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי – צריך דמיון רב בשביל לחשוב על מה ידברו ישראל ומיאנמר בנושא החינוך. זאת מדינה שהאו"ם הגדיר אותה כמי שמבצעת טיהור אתני על פי הספר; מדינה שהוטל עליה אמברגו על מכירות נשק על ידי האיחוד האירופי והממשל האמריקני; מדינה שכולם יודעים בעולם כולו שפעלה באופן רצחני כנגד המיעוט של הרוהינגה. אפשר לנהל מדיניות חוץ של אינטרסים ולהגיד: אין מה לעשות, מדינות רוצות לשרוד בעולם הזה, העולם אכזרי. בסדר, אבל הסכם חינוך? מילא מה אנחנו יודעים להציע להם; מה הם מציעים לנו? מה המדינה הזאת יודעת להציע למדינת ישראל? באמת הגיע הזמן שבמשרד החוץ יפעילו גם שיקול דעת. לא מוכרחים להתחבק עם כולם. אפשר גם קצת ללכת כמו דורבנים – מרחוק אחד עם השני. לא מוכרחים להתחבק עם כולם. מחפשים יְדִידוֹת או מחפשים יְדִידוּת – זה בסדר, אבל לא עם כל העולם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הבוקר בוועדת הפנים החליט השר גלנט, כאמצעי לשיווק תוכנית גרנדיוזית להקמת מספר רב של יישובים שהוא מציע, לתקוף את החברה הערבית בנגב, את החברה הבדואית, בצורה משולחת רסן, ולהסית נגדה בצורה מקוממת ואומללה, לפי דעתי. ההסתה הזאת לא תוביל לכך שיהיה שסע בחברה בנגב בין ערבים ליהודים. יש שיתוף פעולה בין ראשי רשויות, ערבים ויהודים; החברה האזרחית בנגב עובדת יחדיו בהמון פרויקטים משותפים למען פיתוח הנגב. הנגב לא יתפתח על פי רצונותיו ודעותיו של גלנט. מוטב שהצעות אומללות כאלה לא יישמעו כנגד החברה בכללותה, החברה הבדואית בנגב. כולנו ביחד נפתח את הנגב, כולנו נישאר בנגב ואף אחד לא יעיף את השני משם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, 36 שנה לקרב סולטאן יעקוב. שלושה חיילים, זכריה באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן, לא חזרו לביתם. השתתפתי במלחמה ההיא כמפקד גדוד טנקים בגזרה המערבית, ובהמשך לחמתי בטנקים סוריים באותו מרחב, מרחב סולטאן יעקוב – במרחב של הקרב הקשה הזה, שממנו לא חזרו החיילים. אני זוכר את המצוקה הקבועה באשר לאי-ודאות וחוסר המידע באשר לגורלם. לימים, עם שחרורי מצה"ל, עסקתי במשך חמש שנים יום-יום, כמנכ"ל לחופש נולד, בניסיון להביא מידע באשר לגורלם של החיילים. לצערי, מאמצים גדולים בשיתוף עם צה"ל והמוסד לא הביאו עד היום לתוצאות. הייתי אצל מרים באומל לפני כחודש. היא והמשפחות האחרות עדיין מחכות לדעת מה עלה בגורלם של הבנים. חובתנו כמדינה לא להרים ידיים ולהמשיך לעשות כל מאמץ על מנת להביא את החיילים חזרה למשפחותיהם, חיים או לא. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, אני רוצה לפנות בשאלה לכבודו, יושב-ראש הכנסת: האם האזרחים הבדואים בנגב נמנים עם האוכלוסייה הישראלית כאן או שהם חיים במדינה אחרת? אני רוצה תשובה על זה, תשובה מעשית. למה? היום היה דיון בוועדת מבקר המדינה על דוח מבקר המדינה לגבי המיגון. כותבים שם שחצי מאזרחי המדינה לא ממוגנים. אני לא יודע אם הנתון הזה כולל את האוכלוסייה הבדואית בנגב, שכמעט 100,000 בני אדם שם בלי שום אמצעי מיגון – לא מקלט, לא ממ"ד, אפילו אזעקה לא שומעים; מנותקים מהעולם בכלל. מי ידאג להם? באמת, אני שואל את השאלה הזאת כי רק לפני שנתיים-שלוש באו רקטה או טיל ופגעו בבדואי אחד מזרחית לדימונה והוא נהרג. גם אחרי שהוא נהרג – מה עשתה המדינה? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): איפה? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – דימונה, בסדר. מה עשתה המדינה? הבדואים הם אזרחים במדינה הזאת. הם ילידי הארץ הזאת. הם לא פלשו לאדמה, לא שדדו את האדמה, לא היגרו. הם לפני כולם כאן. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת ואאל יונס. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתמול היה לי יום דרומי. יחד עם הסיעה שלי הייתי בעוטף עזה, ואני רוצה לספר לכם על הריח שעומד בכניסה לשדרות. מהשנייה הראשונה, מהעפיפון הראשון – גם בעזרתו של חברי חבר הכנסת חיים ילין, שמתגורר שם – הבנתי שלא מדובר בעניין של מה בכך; הבנתי שמדובר בדבר שינצלו אותו כדי לפגוע בתושבים. והריח, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת – כשנכנסים לשדרות וכשמגיעים לעוטף עומד באוויר ריח כבד של שרפה, וזה פשוט לא יכול להיות. 25,000 דונם. פניתי, אדוני היושב-ראש, לראש הממשלה אתמול במכתב על מנת להכריז על האזור כאזור מוכה אסון. אני מבינה את המורכבות שנלווית לעניין, אבל אני חושבת שזאת הדרך היחידה להוציא לפועל הוראות שעה בכל התחומים שנוגעים בכך, גם כשמדובר במס רכוש, גם כשמדובר בתיירנים, ובוודאי ובוודאי כשמדובר בחקלאים. את הערב סיימתי אתמול בבאר שבע, במרכז גילת, בדיון שלא היה פשוט, אדוני היושב-ראש, כי אנשים שתומכים בליכוד חשבו שהדרך הנאותה לקבל את תשומת ליבי זה לשים מוזיקה מאוד מאוד חזקה, כדי שאני לא אוכל להמשיך לדבר עם האנשים שהזמינו אותי לשם, למרכז גילת בשכונה ד'. לשמחתי הם הבינו שיש לי אופי קשה; סלוניקאית. נשארתי שם, ובסופו של דבר הם נשארו איתי והסכמנו שגם על מה שאנחנו לא מסכימים – בסוף אנחנו עם אחד, ציבור אחד. אני רוצה להודות מקרב לב לאנשים שארגנו את זה, לשמשון בונקר – אל תצחק, אדוני היושב-ראש, זה השם שלו – למשה אביטן ולאבי, ואני מקווה שעכשיו יודעים שרב המחבר בינינו על המפריד. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום השתתפתי בדיון של ראשי רשויות באזור ואדי עארה עם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון, שדנה בבקשת המועצה המקומית חריש להרחבת גבול שיפוטה. שטח השיפוט של המועצה המקומית חריש הינו 7,000 דונם, וקיימות בו כ-4,000 יחידות דיור בנייה זמינות והיתרי בנייה ל-6,000 יחידות דיור נוספות. עם זאת, מתגוררות ביישוב כיום אך ורק 300 מאות משפחות, המונות כ-1,200 תושבים בלבד. לפי בקשתם, רוצים להכפיל את השטח פי שלושה, וכך יגיע שטח השיפוט של חריש ל-20,000 דונם. הרחבת חריש תבוא על חשבונם של תושבי ואדי עארה, החיים במצוקת דיור גדולה מאוד, חוסר בתוכניות מתאר, אלפי זוגות צעירים חסרי דיור וללא שום תוכניות עתידיות שיבטיחו את עתיד הצעירים באזור. נוסף על כך, אלפי צווי הריסה באזור ואדי עארה מרחפים מעל ראשינו. אדוני היושב-ראש, במקום לטפל ולתת מענה לכל הבעיות הללו למען השוויון בזכות הכי בסיסית במדינה שמתפארת בדמוקרטיה שלה, היא באה ומכפישה את תושבי ואדי עארה. אני רק רוצה להעלות בפניכם כמה מספרים שיבהירו את משמעות הנושא וחשיבותו: שטח השיפוט של המועצה המקומית חריש הינו 7,000 דונם, עם 1,200 תושבים; הכפר שלי, ערערה – שטח השיפוט שלו הוא 9,000 דונם, עם 24,000 תושבים. רוצים להחליש את החלש ולחזק את החזק. פשוט בושה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אני קורא לדחות את בקשת המועצה המקומית חריש לאלתר. תודה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אחד מהפשעים החמורים ביותר שהתרחשו במדינת ישראל בשנים האחרונות – הרצח של מוחמד אבו ח'דיר, אחת מהרציחות הנתעבות ביותר בתולדות המדינה. המדינה קיימה את המוטל עליה: העמידה את שלושת רוצחיו של מוחמד אבו ח'דיר לדין, הוא כמובן נדון, וגם תביעה לערעור נדחתה, ובסופו של דבר פרקליטות מחוז ירושלים הגישה לפרקליט המדינה בקשה לגביית הכסף. ופרקליט המדינה, באופן תמוה ביותר – ואני ממש מתחלחל כאשר אני אומר זאת – פרקליט המדינה שי ניצן ביקש לבדוק את היכולות הכלכליות לגביית הכסף, והסתבר, על פי משנתו, שאין בחזקתן של המשפחות הללו של שלושת הרוצחים אמצעים כדי לשלם את הכסף, ולכן הדבר הזה נדחה. אני רואה בחומרה רבה את העניין הזה. זה מנוגד לחלוטין לערכיה ולחמלתה של מדינת ישראל. החברה בישראל התחלחלה והזדעזעה מאותו מקרה. רק להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שבשנה שעברה הוגשו שתי תביעות נגד שתי משפחות פלסטיניות שפגעו באופן אנוש, אכזרי ביותר, במשפחות של יהודים, ולהן, למרות מצבן הדל מבחינת אמצעים, הוגשה תביעה של כ-10 מיליון שקלים. מדוע האיפה והאיפה במדינת ישראל, וטחנות הצדק טוחנות בצורה אכזרית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מבקש לקרוא מתוך אחד מעיתוני האינטרנט. כך כתוב שם: באנו לירושלים במיוחד, הגענו לחגוג יום הולדת לידידה. הייתי שם המון פעמים במקום הזה. ספציפית הגעתי עם חבר שלי, שהוא איש מג"ב, ואז פנתה אלינו הסלקטורית ואמרה לחבר שלי: מה זה, לקוסט? הוא אמר לה: כן, אבל אל תדאגי, אני שוטר, והציג לה תעודה. ואז הגיע אחד היחצנים ואמר לה: אל תכניסי אותו. הוא מעיד על חברו, הוא אומר: מדובר פה בבן אדם שהוא 17 שנה במשטרה, לא בן אדם מהרחוב. חבר שלי ממש התבייש. אני רואה אותו עם דמעות בעיניים. בן אדם חזק, לוחם, אומר לי: תקשיב, אני לא הושפלתי בחיים ככה ליד אנשים. ואני פונה אליכם, חברות וחברי הכנסת: יש לי הצעת חוק שהונחה כאן על השולחן להחתים חברי כנסת, ויש כאלה שעדיין מהססים ואומרים לי: על מה אתה מדבר? האפליה הזאת עברה מן העולם. הסלקטורים הם תופעה נכחדת. לא, אדוני היושב-ראש. לתשומת ליבכם, חברות וחברי הכנסת, התופעה הזאת קיימת ושרירה. אדם, אם הוא בעל חזות מזרחית, יוצא חבר המדינות, יוצא אתיופיה, ערבי – יגיע למועדון הזה ובאחת יאמרו לו: סליחה, האירוע סגור. הצעת החוק שאני הנחתי על שולחנה של הכנסת מונעת מבעל מועדון להכריז על אירוע סגור באופן ספונטני. אתה רוצה אירוע סגור, אדוני היקר? אתה חייב, על פי החוק שאני הצעתי, להודיע על כך 24 שעות לפני כן. ואני מבקש מכל חברות וחברי הכנסת שלא חתמו עדיין על הצעת החוק הזאת להצטרף להצעת החוק כדי לעשות עוד צעד כדי למגר את התופעה המקוממת הזאת בישראל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יונה. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בצפון פתחו העובדים הסוציאליים בסכסוך עבודה. ולמה? הם התפלאו לשמוע מעל גבי העיתון שמנהל המחוז, שאחראי לכל העובדים הסוציאליים, לא צריך להיות בעל רקע של עבודה סוציאלית. זה תקדים מסוכן. הרי מנהל בית חולים צריך להית רופא; מנהל לשכת עורכי הדין צריך להיות עורך דין; אז מה קרה כאן עם העובדים הסוציאליים – שצריך תבונה, מדיניות, רגישות, להכיר את המכלול של הבעיות? וכמובן שזה נעשה בצפון, אז אולי לא כל כך אכפת לו, לשר לשירותי רווחה. אבל לא יעלה על הדעת שאנחנו נאשר ונסכים ולא נפתח פה, שכדי להיות מנהל של כל העובדים הסוציאליים בצפון לא צריך רקע של עובדים סוציאליים. זה מריח לא טוב, זה מביע חוסר אמון וזה מזלזל באנשים שצריכים את השירות. אני קוראת לכם לעזור לי ולהם לתקן את המצב. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת לאה פדידה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חברי חבר הכנסת חאג' יחיא, פשע זה שחמאס שולח נשים וילדים לפרוץ את הגבול כדי לפגוע באזרחי ישראל; פשע זה ששורפים יבולים, ששורפים עצים – אגב, בניגוד לחוקי האסלאם, ואתה מכיר את זה; פשע – שמשתמשים בילדים ובנשים כמגן חי; פשע – שאתם לא מבקשים את הגופות של החללים ואת אזרחי ישראל הישאם ומנגיסטו. זה פשע; פשע – שיש פירומניה קולקטיבית, וכל מיני דיונים הזויים בתוך הכנסת הזאת: היום על מעמד הנשים בעזה, על הפגיעה בהן, בלי להתייחס ובלי להזכיר במילה אחת את המילה חמאס. אין חמאס. הם לא מדכאים נשים, החמאס. לא. הם לא שוחטים נשים על כל מיני דברים. שום מילה על הדיכוי ועל השימוש בנשים ובילדים שלהם והשלכתם כבשר תותחים. על זה אף אחד לא מדבר, זה לא מעניין אף אחד. זה הפשע האמיתי, וכדאי מאוד שתתייחסו לזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): אני מפנה אתכם למה שאמר אבן ח'לדון במאה ה-14. אני בטוחה שחלק מכם מכירים, אני מעדיפה שלא לצטט. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום גם אני השתתפתי בדיון של ועדת הפנים. השר גלנט בא עם נתונים שהם פשוט מאוד שקר ולא נכונים והטעיה של הציבור, שכאילו הוא הולך להקים חמישה יישובים בנגב בגלל שהבדואים משתלטים על קרקעות של המדינה. אני רוצה להגיד כאן, על מנת שהציבור ידע, שהבדואים יושבים על פחות מ-3% מהקרקע של הנגב, ואנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא 32% מאוכלוסיית הנגב. 35 כפרים דורשים כבר 40 שנה להכיר בהם – ולא מכירים. בושה וחרפה – הוא רושם יישובים ליהודים בלבד. חוץ ממבואות ערד שהוא מקים, עוד חמישה יישובים על מנת – מראייה ביטחונית – להקים כאילו חיץ בין הגדה המערבית לנגב. ואני אומר דבר פשוט מאוד: מדוע לא יכיר בכפרים הקיימים עוד לפני המדינה, ההקמה – ביישובים הבדואים שנמצאים כבר שם? אנשים פשוט מאוד רוצים רק שיכירו בכפרים הקיימים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אזברגה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רזאן א-נג'אר, המלאך בלבן, הייתה עם חלוק, הגישה סיוע רפואי לפצועים בעזה ועלתה בכוונת של צלף. מה עושה צלף? צלף, מרינה, מכוון, רואה, מתמקד, מקבל הוראה – וכדור פילח את גופה של רזאן. היא הייתה בת 21. היא לא גרמה נזק לאף אחד, היא רק סייעה לאנשים. כל כך אנושית, כל כך לבנה, כל כך מלאכית. ואני תוהה מה חשב לו הצלף באותו רגע. מה הפריע לו במעשיה של רזאן? למה לא רעשה המדינה שממנה בא הצלף? למה לא רעשה ארצות הברית, שמגינה על טרור הצלפים? ואז קראתי מה שכתבה רזאן בפוסט האחרון שלה: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: חוזרת ולא אחזור בי, תטווח אותי בכדוריך ואיני פוחדת. כל יום אני נמצאת בטוחה על אדמתי ומוקפת בבני עמי, ואנו ממשיכים בהפגנות של ימי שישי מעזה עד חיפה. אנו שולחים את תנחומינו לאבא שלה, אשרף נג'אר, ולאימא שלה, אום רזאן. אום רזאן אמרה: בתי פרח ואוהבת פרחים. רזאן נג'אר, השהידה של האנושיות, בשמי ובשם הרשימה המשותפת ובשם כל בני עמך בחיפה, בטייבה, בנצרת, בנגב, בעארה ובכל מקום, אנו מקדישים פרח למצחך היקר. ואשר לחלק מהפלספנים שנמצאים פה – –) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מסיים. (– – הערכים של רזאן נג'אר הם מעל לערכים של ענת ברקו וניקי היילי, והנעל של רזאן נג'אר שווה לראש של ניקי היילי ולבוס של ניקי היילי.) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זאת כבר אפילו לא הצעה דחופה, זו כבר הצעה רגילה. זה לפחות עשר דקות כבר. ענת ברקו (הליכוד): – – – בין עזה לחיפה, נכון? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הערכים שלה הם פי אלף מהערכים שלך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): – – – החמאס משתמש בנשים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ואני מצטער שהשוויתי ביניכן בכלל. ענת ברקו (הליכוד): ואתה לא אומר כלום, אתה שותק, אתה שותק – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הערכים שלה הם פי אלף – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. חבר הכנסת טיבי, אתה מפריע. ענת ברקו (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – הם ערכים של חיים, ואת מקדשת מוות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת טיבי, אתה מפריע כרגע. בבקשה. חברת הכנסת ענת ברקו, גם את. בבקשה, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): הוא פנה אליי – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – ותתייחסו בכבוד. את והיא והיא. אין לכן כבוד לאנשים. אני מדבר לא נכון? שמעת אותי מדבר לא נכון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – אני מבקש מכם לשתוק. אז תשתקו כשאני מדבר. תקשיבו לכאב של אנשים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתם לא מתחשבים בכאב שלנו, כולכם פה. צבועים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת טיבי, מספיק, נו. עליזה לביא (יש עתיד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כשאני מדבר אז אתם תשתקו, אל תפריעו לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספיק. עליזה לביא (יש עתיד): מי הפריע לך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספיק. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתן. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): – – – זה בסדר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – שיגיד שהחמאס משתמש באנשים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, אמרתי מספיק. ענת ברקו (הליכוד): וגם בילדים שלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מספיק. ענת ברקו (הליכוד): זה לא מעניין אותו. רק אנחנו אשמים, כן? תתחילו לבדוק מה קורה איתכם. ואני מבינה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. בבקשה, גברתי, נא להתחיל. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושב-ראש. היום קיימה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דיון שבעיניי הוא פורץ דרך והוא היסטורי בכנסת ישראל – על מצבן של נשים, על מצבן של נשים עזתיות. קריאה: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): חוצפה מה שאת עושה עכשיו, לא מה שאני אומרת. וכנראה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תפסיקו לחלק ציונים. תפסיקו לחלק ציונים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כנראה – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת טיבי, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – גישת העליונות נותנת לכל אחד לחשוב בבניין הזה שהוא יכול ללמד אותנו ויכול לחנך אותנו מחדש. אז בואו תקשיבו. ענת ברקו (הליכוד): את לא יכולה לחנך אף אחד. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני קיימתי דיון – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. ענת ברקו (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שאותך במיוחד אף אחד לא יצליח לחנך. מקרה אבוד. אף אחד לא יצליח לחנך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת ענת ברקו, חברת הכנסת ענת ברקו, שרת המשפטים תישאר ללא נציג קואליציה בדיון, כי אני תכף אוציא אותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כל חברות הכנסת שנותנות הרצאות על החלטת מועצת הביטחון 1325 כנראה לא מבינות מה עומד מאחורי החלטה זו. ההחלטה מדברת על נשים במקומות של סכסוך. היום דיברנו על איך הסכסוך הזה, איך המשך הכיבוש, משפיע על החיים של הנשים העזתיות. ענת ברקו (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ואני אמרתי: דווקא בשבועיים האחרונים קיבלנו ממש מציאות מרה, איך המציאות של הנשים העזתיות – אי-אפשר להפריד אותה מהמציאות של הנשים הישראליות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ולצערי הרב, לצערי הרב, לא מצאתי קצת חמלה, להתחבר לצד האנושי, אפילו כשמדברים על אובדן של חיים, של חולות סרטן. אוי ואבוי לנו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת חיים ילין. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על משהו אחר לגמרי. אני רוצה לברך את משרד החינוך על ההחלטה לשינוי שיטת הבחינות במקצוע ההיסטוריה. אני הייתי מורה להיסטוריה. בשיטה החדשה יהיה חומר פתוח, אבל השאלות יהיו שאלות של איכות, ולא כמות. הכוונה – שאלות של ניתוח וחשיבה וביקורת שבהן התלמיד ינתח תהליכים ומאורעות היסטוריים, עם קישורים להווה ומסקנות לעתיד. אני חושב שבשיטה הזאת אנחנו משחררים את התלמידים משיטת הבנק או הדיסק או המחסן ומתייחסים לתלמיד כאל בן אדם שיש לו שכל ויש לו חשיבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): כזה קטן – – – אנטי-ציוני, וזה מה שאתה. גועל נפש של התנהגות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מצטער, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בתוך הסיעות – קטונתי מלהתערב בתוך הסיעות. בין הסיעות אני בקושי מסתדר. טוב, חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): מאיים עליי – – – את כזאת קטנה, תראי מה אני אעשה לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. חברת הכנסת פדידה, חברת הכנסת פדידה, תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): "תראי מה אני אעשה לך"? לאה פדידה (המחנה הציוני): כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא באתי לנאום, אבל שמעתי את הוויכוח, אז תודה שנתת לי את האפשרות. אני רוצה קצת לספר, ב-60 שניות: כל הקיבוצים של עוטף עזה מתנדבים להסיע את כל הנשים החולות והאנשים החולים שיוצאים מתוך רצועת עזה לבתי חולים, רק שאין לנו הסברה, אף אחד לא מסביר את זה. עומדים שם בפתח שעות על גבי שעות; הרכב על חשבונם; הם מסיעים אותם, מובילים אותם. איפה? איך באים עם השקרים האלה? מאיפה צצו השקרים האלה, שהנשים לא יוצאות והחולים לא יוצאים? זו שערורייה, הדבר הזה, איך אתם ממנפים את זה. והדבר השני – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): השקרים – – – חיים ילין (יש עתיד): הדבר השני, מכובדיי – תקשיבו לי טוב: כל אדמה שלנו בוערת. זו מחאה חברתית, העפיפונים האלה? זה טרור לכל דבר. ואני רוצה להגיד שלאוכלוסייה הבדואית שאצלכם – המרעה שלהם נשרף, של החברים שלכם. אין להם פרנסה. אתם לא מתביישים לבוא ולהגן על החמאס ברצועת עזה? אין לאבראהים, אין לחליל, אין לאף אחד היום מרעה. שרפתם להם את כל המרעה, ואתם נלחמים על החמאס, ולא על האוכלוסייה הבדואית בנגב, שהם בוכים יחד איתי על מה שהולך שם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל למה אתה משקר? חיים ילין (יש עתיד): זה לא קוצים. זה לא קוצים, כבוד היושב-ראש, זה המרעה של הבדואים. ענת ברקו (הליכוד): קוצים, קוצים, כמו כל השרפות שהיו כאן. חיים ילין (יש עתיד): אני מתבייש כשאני שומע את המשותפת יוצאים נגד אחים שלהם, שהם מייצגים אותם, אבל כן בעד החמאס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. עד כאן נאומים בני דקה. חיים ילין (יש עתיד): בושה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – חיים ילין (יש עתיד): כל הבדואים. אין להם מה לאכול. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תפסיק להפעיל טרור. אתה הורג אנשים, רוצח אנשים שם. חיים ילין (יש עתיד): אני הורג אנשים? אני ממש הורג אנשים. ממש. רוצח. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא מבדיל בין רופאים – – – חיים ילין (יש עתיד): עזוב, אתה גם מאמין בזה. ממש. כשהחמאס – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה הורג – – – חיים ילין (יש עתיד): הם הורגים, לא אני. עזוב, בחייך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זהו? שעת שאלות לשרת המשפטים היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא: שעת שאלות עם שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. אני מזכיר לכם שחברי האופוזיציה בוחרים את מי מן מהשרים הם רוצים להביא פעם במושב. אנחנו בכללים מאוד ברורים וידועים: שתי דקות לכל שאלה, עד שלוש דקות – חברות הכנסת היקרות מסיעת המחנה הציוני, הרוחות סוערות אבל זאת לא סיבה להפריע למליאה – עד שתי דקות לכל שואל או שואלת; עד שלוש דקות, גברתי, לתשובות שלך. שלושת רבעי השאלות יבואו משורות האופוזיציה. אם יימצאו נציגי קואליציה שרוצים לשאול, אז אנחנו נאפשר גם זאת. ויש לנו שעה בדיוק, כי את אחראית למשרד אחד. אנחנו נבצע הרשמה באמצעות ההצבעה. חיים ילין (יש עתיד): נביא לה עוד איזה תיק, שיהיו לה עשר דקות נוספות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אני חושב שיש לה משרד מספיק חשוב. שרת המשפטים איילת שקד: משרד המשפטים זה מספיק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בדיוק. שרת המשפטים איילת שקד: אז ראשית, אני מודה לכם על שבחרתם בי לענות לכם על השאלות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע, גברתי. חברי הכנסת, אתם יכולים להצביע על מנת להירשם, מי שמעוניין לשאול את השרה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא הבנו שזאת ההצבעה. לא הספקנו. קריאה: לא הספקנו, מה זה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, לאיטיים שבינינו, אני מפעיל עוד פעם את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. יש לכם תשע שניות, שמונה שניות, שבע שניות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא יפה לצחוק על חברי הכנסת – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. כן, עכשיו ההרשמה הסתיימה. חברת הכנסת מיכל בירן יכולה להיות ראשונת השואלים. אני זוכר – – – קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני עקבי. ואז נסדר את הרשימה. בבקשה, גברתי. מיכל בירן (המחנה הציוני): גברתי השרה, כשרת המשפטים את ממונה על הדין המשמעתי לרבני הערים. למרות שיש רבני ערים שמתבטאים לעיתים תכופות באופן שאינו הולם רב בישראל, את לא עושה שימוש בסמכותך, ובכך מביאה לזילות השירות הציבורי ולפגיעה באמון הציבור בו. כך למשל הרב שמואל אליהו מסית בעקביות כנגד ערבים, כנגד הקהילה הגאה, כנגד נשים. מדוע את לא עושה שימוש בסמכות שניתנה לך? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. עד שלוש דקות לתשובה. שרת המשפטים איילת שקד: תודה רבה, ראשית, שבחרתם בי לענות על שאלות. אני עושה את זה, כמובן, בשמחה. הרב שמואל אליהו – אני קיימתי איתו שיחת הבהרה בנוגע להתבטאויות כאלה ואחרות. ככלל, אם תעקבו אחרי פעילותי, תשימו לב שאני די עקבית בכך שחופש הביטוי צריך להיות במדינתנו כמעט מוחלט – כמובן לא מוחלט, אבל כמעט מוחלט – ולכן במקומות שאני חושבת שצריך התערבות, אז תהיה התערבות; במקומות שלא – לא. מיכל בירן (המחנה הציוני): הסתה נגד נשים, נגד להט"ב? שרת המשפטים איילת שקד: שוב אני אומרת לך: במקרה הספציפי הזה אני ערכתי שיחת הבהרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. אנחנו עם השאלות הבאות. קודם כול, חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה עם ייצוג לגברים? שרת המשפטים איילת שקד: כן, רק נשים פה שולטות במליאה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו אלפיים שנה חיכינו לייצוג. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): ממיכל למיכל כוחנו עולה. אני רציתי לשאול לגבי פרקליט מחוז חיפה, אִיסמן. את בוודאי יודעת – – – שרת המשפטים איילת שקד: אַיסמן. מיכל רוזין (מרצ): אַיסמן, סליחה. את בוודאי יודעת שפניתי על כך למנכ"לית המשרד שלך, לאחר תלונות על התעמרות שלו, בעיקר בעובדות – ושימי לב שאני בכוונה לא מגדירה את זה בהגדרות שאינן מן העניין, אבל התעמרות בעובדות, אמירות שאינן הולמות והתנהגות שאינה הולמת אדם במעמדו. למרות התלונות שהועברו, בסופו של דבר הוא קיבל התראה או הרתעה – אני לא יודעת איך אתם קוראים לזה – בלבד בשימוע אצל מנכ"לית משרד המשפטים. לא ננקטו נגדו שום צעדים. אותן עובדות שהתלוננו ממשיכות לעבוד תחתיו, ומיותר לציין שיש עובדות רבות אחרות שמפחדות לדבר. אני חייבת לומר שחלקן דיברו איתי. הן חוששות מאוד, אבל יש שם אווירה מאוד לא נעימה. המינוי שלו הוארך אפילו עוד לפני השימוע. ולכן השאלה שלי אלייך: מה בדעתכן לעשות כאשר יש אדם בדרגה כל כך בכירה שמתחתיו עובדות מרגישות מאוימות, מרגישות שמתעמרים בהן והן לא יכולות להמשיך לעבוד באותו מקום – מה נעשה חוץ מלתת איזושהי הרתעה, התראה, בשימוע? האם נעשתה איזושהי הכשרה של המנהלים? האם הוא עובר איזשהו קורס, משהו, על מנת שהדברים האלה לא יישנו והעובדות לא ייפגעו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, תשובתך. שרת המשפטים איילת שקד: תודה רבה. עמית איסמן, פרקליט מחוז חיפה פלילי – הוגשו נגדו שתי תלונות, זאת אומרת, היה בירור של הנציבות בעקבות תלונה על שתי התבטאויות, אמירות שהן לא הולמות. המנכ"לית, כתוצאה ממסקנה של הנציבות – בעצם הנציבות העבירה למנכ"לית את הדוח – אני לא יודעת אם לקרוא לזה דוח משמעת – את הדוח שהם הכינו. בדוח היו באמת שתי אמירות שהן בהחלט לא צריכות להיאמר בסביבת עבודה. המנכ"לית ערכה לו סוג של שימוע, ואחר כך נתנה לו התראה והבהירה שבמקום העבודה, בטח במשרד המשפטים, ובכל מקום עבודה, צריך לשמור על סביבה, גם סביבת ביטוי, הולמת, ולא להתבטא בצורה כזאת. חוץ מזה, צריך לציין שמהחקירה של הנציבות עולה דבר די חמור, שהממונה על מעמד האישה למעשה החזיקה את התלונות אצלה, ואמרה שהיא תשחרר אותן אם הוא יעביר אותה חדר, וזה דבר חמור בפני עצמו. ממונות – אם יש תלונות או חומרים, הן בוודאי צריכות להעביר אותם, ולא לחכות להשתמש בזה כנגד הבוס שלהן אם הוא יעביר אותן חדר. זה דבר שאני והמנכ"לית רואות בחומרה. פרקליט מחוז חיפה עמית איסמן הוא אחד מהפרקליטים הטובים. הוא טעה ושגה בדרך ההתבטאויות שלו, ואני בטוחה שאחרי השיחה עם המנכ"לית הוא לא ידבר ככה יותר. בטח לא צריכות להיות באף פרקליטות, באף מקום עבודה, התבטאויות כאלה. המנכ"לית ממש עכשיו עושה איזשהו רה-ארגון בכל הנושא של הממונה על מעמד האישה. אני לא יודעת אם היא פרסמה את זה או אם זה כבר פורסם, אז אני לא רוצה להגיד כאן, אבל בהחלט לכל פרקליטות תהיה כתובת, ומישהי מאוד מאוד רצינית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. השאלה הבאה היא של חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. זה הסיבוב הראשון. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי שרת המשפטים, בשנת 1998, בהלכת יששכרוב נגד התובע הצבאי, הוחלט לפסול הודעה של החייל רפאל יששכרוב רק משום שלא הוסברה לו זכותו להיוועץ בעורך דין. בשנת 2003, בהרכב של 11 שופטים, בעתירה של ארגון עדאלה, בית המשפט קבע שאין לבטל את התיקון לחוק האזרחות האוסר איחוד משפחות. ב-2005, בעתירה של מועצה אזורית חוף עזה נגד הכנסת, בית המשפט קבע כי יישום תוכנית ההתנתקות הינו חוקי, אך לצד זאת הרחיב זכויות של המפונים לפיצויים. עכשיו תשאלי אותי למה אני מספרת לך את כל ההיסטוריה הזאת. פסקי הדין הללו מעידים בהתאמה על הגנה על זכויות חשודים, הגנה על צורכי ביטחון והגנה על זכויות הפרט. האם באמת היית מוותרת על פסקי דין מעין אלו ושכמותם באמצעות פסקת ההתגברות רק כדי לכופף את ידה של המערכת המשפטית? שרת המשפטים איילת שקד: תודה רבה על השאלה. פסקת ההתגברות לא ממש רלוונטית לדוגמאות שנתת. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא רלוונטית. פסקת ההתגברות מדברת על זה שכשבג"ץ מחליט לפסול חוק, הכנסת, ברוב מסוים – אנחנו חושבים שהרוב הנכון הוא רוב הכנסת, רוב של 61 חברי כנסת – הכנסת יכולה להתגבר – – – קארין אלהרר (יש עתיד): היו כמה הצעות, והייתה אחת שאמרה שבחיים לא יוכלו לשנות חוק של כנסת. שרת המשפטים איילת שקד: טוב, אני יכולה להגיד לך מה אני חושבת. אני פרסמתי תזכיר חוק ממשלתי של חוק-יסוד: החקיקה, תזכיר חוק של משרד המשפטים. צריך לדעת שבעבר גם השר נאמן כשר משפטים וגם השר פרידמן כשר משפטים פרסמו תזכירי חוק דומים, עם דברים שהם עם כל מיני ניואנסים, שמצד אחד נותנים לבית המשפט את הסמכות לבטל חוקים – מה שאין לו היום; הוא הרי לקח את הסמכות הזאת – ומצד שני מאפשרים לכנסת להתגבר ברוב של 61 על פסילה של בית משפט עליון. צריך לדעת שזה סוג אחר של דיאלוג בין כנסת לממשלה. איך עובד היום הדיאלוג הזה? בואו ניקח לדוגמה את חוק הגיוס. בג"ץ פוסל חוק של הכנסת, הכנסת עושה איזשהו תיקון ומחוקקת שוב; בג"ץ פוסל שוב, הכנסת עושה שוב תיקון, מחוקקת שוב; בג"ץ פוסל שוב, הכנסת עושה שוב תיקון, מחוקקת שוב. זה הדיאלוג שיש היום. הדיאלוג של פסקת ההתגברות אומר – וצריך לומר שוב שאת פסקת ההתגברות יזמו ביחד אהרן ברק ויצחק רבין. בגלל שליצחק רבין, זיכרונו לברכה, הייתה איזושהי בעיה קואליציונית עם ש"ס, אז באותה תקופה זה היה לגיטימי להכניס פסקת התגברות לחוק-יסוד: חופש העיסוק בגלל בעיה קואליציונית. קארין אלהרר (יש עתיד): לא היה – – – שרת המשפטים איילת שקד: אפילו סיעת מרצ הצביעה בעד, אוקיי? רצתה להתנגד, קרא – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – שרת המשפטים איילת שקד: אוקיי. כל הסיעה הצביעה בעד. רבין קרא לסיעת מרצ לחדר, וכמו טטלה הצביעו בעד. מיכל רוזין (מרצ): – – – שרת המשפטים איילת שקד: שנייה, בסדר. מיכל רוזין (מרצ): – – – זה לא היה נכון. שרת המשפטים איילת שקד: זה נכון. זה לגיטימי. מיכל רוזין (מרצ): – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה לגיטימי לגמרי שהיום תחשבו אחרת. פסקת ההתגברות יוצרת סוג אחר של דיאלוג – שוב, במקרים מאוד יוצאי דופן, אם הכנסת מחליטה שהיא צריכה להגיד את המילה האחרונה, וזה בדרך כלל בנושאים ערכיים. גם חוק הגיוס זה חוק חברתי וערכי. לבית המשפט, בעניין הזה של חוק הגיוס, לא צריכה להיות עליונות על הכנסת. אז נגיד, במקרה כזה הכנסת יכולה, אם היא רוצה, לחוקק לארבע שנים את החוק שבג"ץ פסל. או, הדוגמה הכי טובה זה הפסילה השנייה והשלישית לחוק למניעת הסתננות. נניח שאת הפסילה הראשונה אני מבינה; הפסילה השנייה והשלישית – בוודאי, הכנסת יכלה לחוקק אותם שוב לארבע שנים. עכשיו אני אגיד לך עוד משהו. קארין אלהרר (יש עתיד): הם לא פסלו את החוק. הם אמרו לתקן, הם לא פסלו. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, הם כן. הם אמרו שהסעיף הזה בטל. זה אומר שהכנסת צריכה לחוקק אותו מחדש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הזמן – – – שרת המשפטים איילת שקד: אני אגיד לך עוד משהו. קראנו פסק דין רק השבוע בעניין חוק ההדחה, באמת פסק דין מעניין, שהנשיאה הובילה ודחתה את העתירה. אותי פסק הדין הזה מדאיג. אני אגיד לך למה – כי למרות שעמדתנו התקבלה – – – קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: כן, אני אסביר. למרות שעמדתנו התקבלה, בג"ץ נכנס לסוגיה של חוק-יסוד, ובכלל מעלה את האופציה של תיקון, מה שנקרא, חוקתי שאינו חוקתי. עד היום היה ברור – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: אז אני אסביר. עד היום בעצם בג"ץ לקח לעצמו את הסמכות מכוח פסקת ההגבלה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהוא יכול לבטל חוקים אם הם סותרים את חוקי-היסוד. לא יעלה על הדעת שבג"ץ יתערב בחוקי-יסוד – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שרת המשפטים איילת שקד: – – ובפסיקה הזאת, למרות שהיא דחתה את העתירה, הם דנו בשאלה הזאת, ועצם זה שהם דנים בזה, בעיניי זה מדאיג. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, גברתי השרה, אני מעלה נושא שהוא די חוצה מפלגות כאן – הנושא של המתמחים והעוול שעשו להם בבחינה. העברתי לידייך פניות שקיבלתי בפייסבוק; פניות של חיילים משוחררים, חבר'ה שישבו שלושה וארבעה חודשים ולא עבדו, עברו לגור עם ההורים, מכל קשת האוכלוסייה, מכל המגוון, מכל מקום – והם הוכשלו במבחן. מבחן שני כבר שלא מצליחים לעבור את המשוכה הזאת, לאחר שמשלמים 40,000 שקל לשנה, לאחר שמספקים הרבה מאוד מקומות עבודה לעורכי דין, לפרופסורים למשפטים – זאת אומרת, דבר שלשכת עורכי הדין מאוד מרוצה ממנו – ויחד עם זה פוגעים באוכלוסייה הזאת. יש דבר כזה שנקרא תקופת ביניים, שאנחנו יכולים לומר ששתי הבחינות האחרונות לא היו בדיוק בחינות הוגנות. צריך לתת לדור המעבר הזה לעבור, ואת הסינון בבתי הספר למשפטים להתחיל בתחילת הלימודים ולא לאחר ההתמחות, ולעשות להם עוול ולהיות מסחטת כספים. לצערי הרב, יושב-ראש לשכת עורכי הדין עושה עוול לצעירים הללו, עושה עוול לאלה שלמדו, כיוון ש-66% נכשלים זה ציון נכשל לתהליך ההוגן, גם של משרד המשפטים וגם של לשכת עורכי הדין. ולכן, גברתי, אני מציעה לתת ציון 60 כציון מעבר, לתת איזשהו פקטור ולהעביר כמה שיותר אנשים את הבחינה הזאת, ולא להחריב את חייהם ולהכניס אותם לסחרור כזה שהם לא יוצאים ממנו, ולהגדיר בדיוק איזה סוג של מבחן רוצים לעשות, כשהמיון הוא בתחילת התהליך בכניסה ללימודים ולא בסופם, לאחר שהם בזבזו כל כך הרבה כסף. תודה, גברתי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: כמה מילים כלליות, ואחר כך אני אענה לגופה של השאלה. קודם כול, במדינת ישראל יש בעיה. מדינת ישראל היא שיאנית העולם פר נפש במספר עורכי הדין. סתם, שיהיה לכם סדר גודל: ישראל מדינה עם 8 מיליון תושבים – כ-70,000 עורכי דין; אוסטריה מדינה עם 8 מיליון תושבים – כ-6,000 עורכי דין. אם אני אלך מדינה-מדינה אתם תראו את האבסורד ואת הפער בין מדינת ישראל למדינות אחרות. זה כמובן דבר לא בריא – לא בריא לחברה, לא בריא לכלכלה. אנחנו תובעים את עצמנו לדעת גם בגלל שיש הרבה עורכי דין. אין ספק שכמדינה, אם אני מסתכלת כממשלה, אני בוודאי לא רוצה לעודד סטודנטים ללכת ללמוד עריכת דין. האינטרס שלנו, כשאנחנו מסתכלים על טובת המדינה, זה בהחלט לעודד סטודנטים ללכת למקצועות אחרים. זה קודם כול. בעניין הבחינה הספציפית הזאת, ראשית, שתדעי, התחלף יושב-ראש – ועדת הבחינות התחלפה. השופט שוחט מחליף את השופט אלרון, שמונה לבית המשפט העליון, והשופט גרשון גונטובניק, שהוא באמת שופט מצוין, שבא מהמגזר הפרטי עם הרבה ניסיון בהרבה מאוד תחומים, נכנס לוועדה, ככה שהרכב הוועדה השתנה, ויהיה מאוד מעניין לראות את השאלות בבחינה הבאה. ענת ברקו (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: שנייה. לי אין סמכות לתת פקטור. זה לא בסמכותי. אני ישבתי יחד עם יושב-ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה ועם חברת הכנסת נורית קורן, שהיא גם חברה בוועדה לבחירת שופטים. ישבנו שלושתנו לפני שבועיים בדיוק כדי לדבר על הסוגיה שאת העלית, כי כבר פנית אליי כמה וכמה פעמים, וחשבנו מה אפשר לעשות. יושב-ראש לשכת עורכי הדין לא מוכן בשום אופן לדבר על פקטור. כמו כן עלה הרעיון שהלשכה, בצורה כזאת או אחרת, תסבסד קורס למי שנכשל בבחינה הקודמת. ענת ברקו (הליכוד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: תראי, אנחנו כן צריכים לחשוב אם נכון יהיה לעשות איזושהי בחינת סינון באמצע, אחרי שנה אחת או שנתיים בלימודים, ולא לחכות רק עד סוף הסטאז'. אבל תדעי שגם בעולם – אני ביררתי מה קורה בעולם – גם בעולם אחוזי המעבר הם בממוצע באזור הזה, זה לא שבמדינות אחרות יש 90% מעבר. והלכתי גם אחורה, לפני עשר שנים, לאוניברסיטאות. הסתכלתי על אחוזי המעבר באוניברסיטאות – היה אותו דבר, זה לא ששם יש ירידה או נפילה. אני מסכימה איתך שיש סטודנטים שלמדו קשה, חיילים משוחררים, אנשים רציניים, אבל בסופו של דבר מתישהו צריך למתוח את הקו. אז אני חושבת שדווקא הבחינה הבאה – מכיוון שהשתנתה ועדת הבחינות, הבחינה הבאה יכולה גם להוות מדד, ובהחלט אנחנו נקדם את העניין הזה שלפחות יקבלו פטור מתשלום לקורס. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. אנחנו עם הסבב הבא: חבר הכנסת איתן ברושי, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא וחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אני רוצה לשאול בנושא הפשיעה החקלאית. יש לך תפקיד מרכזי בניסיון למגר אותה. אני רוצה לדעת איפה עומדת האפשרות או היוזמה למנות פרקליטים מומחים לתיקי עבריינות חקלאית לפי המחוזות. ההצעה הזאת כבר נדונה ביותר מהזדמנות אחת. היה גם תקדים בעבר, ואת יודעת שיש בעיה עם הענישה ועם ההרתעה, ויש בעיה עם הרבה מאוד תיקים שלא קורה בהם שום דבר. כתוצאה מזה גם אפשר לומר שיש ירידה בפניות, כי יש אכזבה מהטיפול של המערכת המשפטית ושל המשטרה. אני רוצה לשאול: אחרי כל מה שאנחנו חווים, האם את מתכוונת להוביל יוזמה ותנופה למיגור הפשיעה החקלאית? שרת המשפטים איילת שקד: חבר הכנסת ברושי, אתה יודע שאני מטפלת בזה בשיא הרצינות. ראשית, יש פרקליטים שמתעסקים רק בזה, שזה עיסוקם, בפרקליטות מחוז צפון ובפרקליטות מחוז דרום. צריך להגיד שרוב התביעות הן במשטרה, הן בתביעות המשטרתיות. הפרקליטות מושכת אליה רק כמה תיקים, או רק את התיקים הגדולים. הרוב הגדול, מעל 90%, נמצא בתביעות המשטרתיות. מה שאנחנו עושים זה כמה וכמה דברים: 1. כבר לפני שנתיים ישבתי על זה עם פרקליט המדינה, והוא נתן הוראה לערער על מנת להחמיר את הענישה. וראינו בחודשים האחרונים, בערעורים למחוזי – אם אתה עוקב אחר דף הפייסבוק שלי אתה יכול לראות גם שאני מפרסמת שם פסקי דין – ראינו בערעורים שמחמירים את הענישה. דבר נוסף: בזמן זה ממש בוועדת חוקה עובר החוק של קנסות מינהליים, שזה מה שהמשטרה ביקשה – ששוטרים יוכלו על המקום להטיל קנסות כבדים על מי שגונב אבטיח או פולש לשטח חקלאי או משחית שטח חקלאי; לתת על המקום קנסות כבדים במקום לגרור אותם לאיזה יום מעצר, ואחר כך הם יוצאים בלי כלום. אנחנו חושבים שזה דבר מאוד מאוד מאוד מאוד אפקטיבי. דיברתי עם נשיאת בית המשפט העליון על הנושא הזה. גם אני שוחחתי איתה, גם שר החקלאות שוחח איתה, וביקשנו – והיא אמרה שאכן זה יקרה – שיהיו השתלמויות שופטים על הנושא של הפשיעה החקלאית. אתה יודע שאני לוקחת את הדבר הזה כפרויקט אישי. עם השר ארדן גם הסכמנו לחוקק צו למלחמה בפרוטקשן, שהצו יוסיף שטחים חקלאיים לרשימת סוגי שירותי השמירה שדורשים רישיון והמשטרה מקיימת פיקוח לגביהם, ככה שאני חושבת שכל מה שאמרתי פה זה כבר התקדמות יפה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, גברתי. פנינה תמנו (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, ברצוני לשאול בעניין פרשת שחיתות מן החמורות שידענו, שעדיין מהווה מקרה בוחן, לטעמי, וגם פצע פתוח ברמת המבחן של שחיתות שלטונית וממסדית – פרשת רשות המיסים בעשור האחרון, בתקופתה כהונתה של רות דוד, כאשר החושף העיקרי הוא רפי רותם, עובד לשעבר של הרשות. לאחרונה התגלה שהתיק – בבג"ץ נאמר שהתיק בוּער מסיבה שאינה ידועה. שרת המשפטים איילת שקד: הסיבה ידועה. פנינה תמנו (יש עתיד): שנייה, כבוד השרה. התיק הזה, שהוא תיק שמכיל בתוכו חשדות כל כך חמורים – החל מהונאה, הטבות אסורות, וגם בסקאלה של עבירות יותר קשות, של רצח, חשד לרצח של מודיע – אני מנסה להבין איך אנחנו באמת נותנים מענה לזה ומה המשרד שלך עושה בסיפור הזה, כי הפרקליטות בינתיים נותנת תשובות שהן די סתומות, והפרשה הזאת אינה יכולה להישאר ללא מענה. ואני רוצה לשאול מי נתן את ההחלטה, איפה האחריות של הפרקליטות, איפה האחריות של המשרד שלך; גם אם לא הפרקליטות – מישהו שיפקח על זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אני שוחחתי על כך לפני כמה שבועות עם פרקליט המדינה, באמת בעקבות פנייה שהייתה אליי. פרקליט המדינה שטח לפניי באופן מסודר את הליך ביעור התיק. לא רק שלא היה משהו יוצא דופן, אלא אפילו חיכו יותר זמן. אני כבר לא זוכרת לגמרי את מספרי השנים – אם את רוצה תבואי אליי אחר כך ואני אתן לך תשובה מסודרת – אבל בתיק הזה חיכו מעבר למה שמחכים עם כל התיקים, ואחרי עשר שנים, אם אני לא טועה – אל תתפסי אותי במילה, כי אני לא זוכרת, אבל אחרי מספר שנים מעבר למה שהיה צריך – אז ביערו את התיק הזה, יחד עם תיקים אחרים. זאת – – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – אצל מבקר המדינה – – – שרת המשפטים איילת שקד: מבקר המדינה, לפי מיטב ידיעתי, קיבל את כל החומר שהוא היה צריך. הוא לא פנה – אני לא ראיתי פנייה ממנו שחסר לו חומר. אבל תנוח דעתך, הוא לא בוער לפני הזמן, הוא בוער הרבה אחרי הזמן. גם אני שאלתי את זה באופן אישי את פרקליט המדינה. פנינה תמנו (יש עתיד): האם את באופן אישי מרפה מהפרשה הזאת? שרת המשפטים איילת שקד: תראי, אני רק לפני שבועיים-שלושה שאלתי את פרקליט המדינה בעניין הזה. התשובה שהוא נתן לי הניחה את דעתי, כי הוא אמר במפורש שלא היה שום ניסיון לטייח, שום ניסיון להסתיר, ושהתיק בוער כמה שנים אחרי הזמן שהוא היה אמור להיות מבוער. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. תודה לשרה. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השרה, כשדיברו על פשע חקלאי את מתכוונת גם למתנחלים שעוקרים את העצים של הפלסטינים ופוגעים ביבול שלהם? על זה אני רציתי גם לקבל תשובה. הנושא המרכזי שרציתי לדבר עליו: ישבתי אצלך בלשכה ודיברנו על מרכז לסיוע משפטי. הרי סיוע משפטי בא לתת את העזרה לחלשים, לעניים. באזור המרכז, אזור שאני חי בו, יש רק בתל אביב. ופניתי וביקשתי – היות שיש החלטה, החלטה מבורכת, להקים בית משפט בטייבה – להקים גם מרכז לסיוע משפטי, וזה מכמה טעמים: הראשון זה עזרה לעניים. אמרנו: אנשים שצריכים לקבל את העזרה הזאת – הם לא יכולים למנות עורך דין מטעמם; השני זה הנושא של המרחק, וגם התחבורה הציבורית, שהם לא יכולים להגיע; השלישי – גם השפה: הם יכולים לקבל את העזרה הזאת מעורכי דין שהם יכולים להבין את השפה ולהבין את הבעיות שלהם. ועוד שאלה בזמן שנותר לי: עוד עבודה שאת עשית, והעבודה מבורכת – מינית עוד של קאדים שרעיים בבתי הדין השרעיים ונפתח גם עוד בית דין שרעי, אבל למרות הכול עדיין יש לחץ אדיר והקאדים לא מספיקים לדון. האם יש כוונה, יש תוכנית במשרד שלך, לפתוח עוד – או גם לעבות באותם בתי דין שרעיים – להוסיף עוד קאדים באותו בית דין, כך שיוכלו לטפל בנושא האלה? כי יש מקרים כאלה שהעיכוב בהם יכול לגלוש בגלל זה – הילדים, לאן ילכו – לאבא? לאימא? ומה יהיה איתם? וגם עניינים של גירושים ודברים כאלה, שיכולים לגלוש לאלימות כל עוד הדיון בהם נמשך, וזה הצלת חיים אדם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: בעניין בתי הדין השרעיים, כפי שאמרת, כשנכנסתי למשרד גיליתי שלצערי הנושא הזה הוזנח במשך שנים, ומינינו את כל התקנים – משנת 1994 לא היו כל כך הרבה תקנים בבתי הדין השרעיים – ופתחתי בית דין שרעי חדש בעיר סח'נין. פנו אליי כמה וכמה גורמים בתקופה האחרונה ודיברו איתי באמת על עומס, ודווקא הפתרון שחשבנו זה אולי להוסיף עוזרים משפטיים לקאדים, וזה מה שאנחנו בוחנים עכשיו. בעניין הסיוע המשפטי, בתקופה שלי נפתחו כמה וכמה מקומות של סיוע משפטי, דווקא יותר בצפון ובדרום – ברהט, בבוקעאתא. אני זוכרת שפנית אליי, ואם אני לא טועה אז שכשביררתי את זה עם מנהל הסיוע המשפטי חשבנו – זאת אומרת, במסגרת התקציב זה לא מצדיק, אבל אני מוכנה לקחת ולבדוק את זה שוב, כי אני לא זוכרת במאה אחוז מה הייתה התשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): השאלה השלישית. שרת המשפטים איילת שקד: על הפשיעה החקלאית – בוודאי שהחוק חל על כולם, אבל בוא נודה על האמת: לצערי, הפשיעה החקלאית שמבוצעת על ידי המגזר הערבי עולה עשרות מונים על הפשיעה שמבוצעת על ידי המגזר היהודי. אבל החוק חל על כולם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא, אין שאלות תוך כדי. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. תודה לשרה. תופעת ההתעמרות בעבודה היא תופעה שהמודעות אליה הולכת וגדלה. אפילו לפי מחקר שנעשה במשרד הכלכלה לפני כשלוש שנים, אולי קצת יותר אפילו, כל עובד או עובדת רביעית בישראל סובלת מהתעמרות בעבודה. מעבר לסבל האישי שנגרם, מדובר בעלות של מיליארדים למשק ולמקומות העבודה עצמם. הכנסת העשרים העבירה במושב הראשון שלה, בקריאה טרומית, בתמיכת הממשלה, את הצעת החוק שלי – שחתומות וחתומים עליה עוד 30 חברות וחברי כנסת – למניעת התעמרות בעבודה, שכוונתה לנסח נורמה שתפעל קודם כול למניעה, כמובן, לאחריות של מקומות עבודה, מעסיקות ומעסיקים, וגם באמת היכולת למי שעבר או עברה התעמרות לקבל סעד. לצערי, לקראת סוף המושב, כשכבר הייתה מוכנה לקריאה ראשונה, הצעת החוק נעצרה בגלל שינויים בדעתו של משרד הכלכלה, שהשר שלו התחלף אז מלהיות השר אריה דרעי ללהיות השר בנימין נתניהו, ומאז החקיקה תקועה. מאז תחום העבודה עבר למשרד העבודה, אבל משרד המשפטים, יש לו, איך להגיד, אמירה מאוד מאוד משמעותית בחוק הזה. בסוף השבוע האחרון דיברה נשיאת בית הדין לעבודה בנאום פומבי בכנס לשכת עורכות ועורכי הדין באילת ואמרה בצורה מפורשת: נדרשת חקיקה למניעת התעמרות בעבודה. היא דיברה על גודל התופעה, על העובדה שמדובר בתופעה חוזרת ונשנית ולא במקרה חד-פעמי, ואפילו התייחסה לחשש שגברתי השמיעה לא פעם שאולי יהיה ניצול לרעה של הצעת החוק הזאת, ודיברה על האופן שבו בעצם במקרה דומה של החקיקה למניעת הטרדה מינית לא הייתה הצפה כזאת של בתי המשפט, ולעומת זאת החוק יצר נורמה מאוד חשובה. שאלתי לגברתי: מדוע לא תקדמי באופן אפקטיבי ומהיר את החוק למניעת התעמרות בעבודה, על מנת לענות על כל הצרכים האלה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: תודה. ראשית, לפי מה שידוע לי קבעת פגישה עם העוזר שלי לשבוע הבא – נכון? – על החוק. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עוד פגישה ועוד פגישה ועוד פגישה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): פגישה, חצי פגישה – יש שיר – – – שרת המשפטים איילת שקד: אוקיי, אז אני בטוחה שחלק מהדברים אתם תלבנו שם. כפי שאת יודעת, יש חשש של משרדי הממשלה מניצול לרעה של החוק, שעכשיו עובד יוכל להגיד ולנסות לתבוע כל בוס שצעק עליו בצורה כזאת או אחרת. לכן, צריך מאוד להיזהר בחקיקה כזאת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – שרת המשפטים איילת שקד: בסדר. אז יש יושב-ראש לוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, יש את שר העבודה והרווחה חיים כץ, גם שר הכלכלה מעורב בזה עכשיו, למרות שהוא לא שר העבודה והרווחה, וצריך לעבוד מול המשרדים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. חברי הכנסת, הסבב הבא הוא – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – אז מה? זהו – – – שרת המשפטים איילת שקד: צריך לראות שמגיעים לתיאומים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): את לא רואה צורך בחקיקה הזאת? אני רוצה להבין – – – שרת המשפטים איילת שקד: תקשיבי, חברת הכנסת מיכאלי, אני חושבת – יש היגיון בחקיקה; היא לא מחויבת המציאות. אנחנו הסתדרנו – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – שרת המשפטים איילת שקד: שנייה, בסדר. אנחנו הסתדרנו 70 שנה בלעדיה. במקרה הזה אני חושבת – את יודעת, זה לא סוף העולם. אתם תצליחו להגיע להסכמות – תגיעו, בשמחה. לא תצליחו – נחכה עד שנעשה את הדבר הנכון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בסבב הבא – חבר הכנסת זוהיר בהלול, חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה וחבר הכנסת עמר בר-לב. זה הסבב הבא. בבקשה, זוהיר בהלול. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): למרות הביקורת שיש לי, כבוד השרה, אלייך מדי פעם, זכויותייך למען המשפט בחברה הערבית בתקופה האחרונה – הזכויות נשמרות חזק, והן בוודאי מאוד חיוביות. ובכל זאת, ברצוני לשאול: האם ישנה מדיניות שלא למנות יותר מאשר שופט ערבי אחד לבית המשפט העליון? ואם לא – אז מדוע מצטיינים מקרב השופטים שמתדפקים על הדלתות כמועמדים פוטנציאליים וכישוריהם לצידם ובחזקתם – מדוע הם נדחקים לפינה ולא מתמנה עד היום יותר מאשר שופט ערבי אחד לבית המשפט העליון? שרת המשפטים איילת שקד: חבר הכנסת זוהיר בהלול, יש הרבה שופטים מאוד מוכשרים, ולא כולם התמנו לבית המשפט העליון. בבית המשפט העליון יש 15 שופטים. אם רוצים להגדיל את מספר השופטים, אפשר לדבר על זה; זה בסמכות של ועדת חוקה. אבל יש גם שופטים שאינם ערבים והם מעולים והם לא מונו לבית המשפט העליון, ככה שבאמת אין מה לעשות, לא מצליחים למנות את כולם. זה נכון שבוועדה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת המשפטים איילת שקד: מה? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – יש מועמדים לעליון – – – שרת המשפטים איילת שקד: יש עוד הרבה מועמדים טובים. אין מה לעשות. זה נכון שבוועדה הקודמת, בעיקר, כן הייתה התלבטות בין השופט קרא לשופט כבוב, ששניהם שופטים מצטיינים, והוועדה בחרה מה שהיא בחרה. כמו שאמרתי, יש הרבה שופטים מצוינים. למה לא? אני לא רוצה להגיד שמות, אבל למה לא עוד שופט? תמר זנדברג (מרצ): – – – למה לא לתת הזדמנות – – – שרת המשפטים איילת שקד: כי היו עוד מועמדים. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – – שופט ערבי שני בבית משפט עליון? שרת המשפטים איילת שקד: קודם כול, בקדנציה הזאת, אם הממשלה תסיים את ימיה, אז אני מיניתי שישה שופטים מתוך 15, שזה 40%, ואין לי יותר תקנים כרגע. לקדנציה הבאה הכול פתוח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, בסוף השבוע נחשף בתקשורת, ולאחר מכן גם לא הוכחש, בטח לא באופן ספציפי, כמו שנאמר, שראש הממשלה שקל, פנה, חשב, התייעץ, על הפעלת האזנות כלפי בכירים במערכת הביטחון, הבכירים ביותר. ככל הידוע, זה לא נעשה בסוף, אבל המחשבה בהחלט חלפה שם. ברצוני לשאול שתי שאלות: האחת – מהי דעתך? האם את מרגישה בנוח כשרת המשפטים עם הרעיון הזה שבדמוקרטיה הכלי הזה של האזנות ישמש ראש ממשלה שבסוף הוא נבחר והוא דמות פוליטית, כלפי ראשי מערכת הביטחון? האם זה דבר שהוא ראוי בעינייך והאם יאה? ושאלה שנייה: מה עמדתך – כי אחד הדברים שעלו בעקבות הפרשה הזאת זה המחשבה על חקיקת חוק מוסד, כמו חוק השב"כ, חוק שיפקח על השירות הזה – רעיון שבמהלך השנים חזר, עלה, ומעולם לא קודם. מה עמדתך בנושא, והאם את שוקלת לקדם אותו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שרת המשפטים איילת שקד: שאלה טובה. חוק המוסד באמת נמצא תחת סמכותי. כשנכנסתי למשרד למדתי שבמשרדי שקדו על הכנת חוק כזה. ראש המוסד הקודם רצה בו. בעצה אחת ראש המוסד הנוכחי ואני, שנינו חשבנו שאין בו צורך. המוסד עובד כבר הרבה מאוד שנים בצורה חשאית. זה ארגון ביון. בניגוד לשב"כ, ששם באמת עשו חוק – ואני חושבת שזה היה דבר נכון – אני באופן אישי בדקתי את זה ואני חושבת שאין בזה צורך. בנוגע לשאלה על האזנות – תראי, הבנו פחות או יותר את הסיטואציה. הסיטואציה הייתה שהיה איזשהו אירוע ביטחוני שהיו לו שותפי סוד. ראש הממשלה חשש מהדלפות וביקש מהגורמים המוסמכים שיפקחו שאין הדלפות. בטח לא הייתה שום כוונה לצותת באופן ספציפי – וזה חשוב – לראשי מערכת הביטחון, ככה שאני לא מבינה מה הבעיה בכל הסיטואציה הזאת. ראש הממשלה גם לא נתן הוראה על דעת עצמו. הוא כינס – ממה שאני ראיתי בתקשורת וממה שהבנתי – את הגורמים המוסמכים לדון בעניין, ואני לא חושבת שיש כאן משהו חריג או משהו לא בסדר. גם לראש הממשלה, דרך אגב, מותר להעלות רעיונות כאלה. יש גורמים שבודקים אותם וחושבים אם נכון להפעיל אותם או לא נכון להפעיל אותם. זה לא הייתה סמכות שלו להפעיל את זה, אבל הסמכות שלו הייתה לבקש את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. אנחנו עוברים לשאלה של חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול שאלה. מאז שנת 2000 נהרגו 61 אנשים על ידי שוטרים, מהם 58 אנשים ערבים, לצערי. ואני רציתי לשאול את שרת המשפטים: 93% מהמקרים – על פי נתונים של משרד המשפטים, 93% ממקרי האלימות של שוטרים שהוגשו למח"ש – רובם נסגרו ללא חקירה. 7% כמובן עם חקירה, ויש כאלה, הרוב המכריע, יוצא זכאי בסוף. לעומת זאת, 95% מהנאשמים בתיקים אזרחיים רגילים – או נאשמים או מגיעים להסדר טיעון. 5% בסך הכול יוצאים זכאים. האם יש תוכנית לשרת המשפטים לשנות את המצב הזה ולהשוות אותו למצב האזרחי, לתיקים אזרחיים רגילים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: אין עליי את הנתונים של מח"ש. אם אתה רוצה לקבל נתונים ספציפיים ממני אז תגיש שאילתה ואני אביא לך. אתה יודע שאין לי סמכות – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – שלכם. שרת המשפטים איילת שקד: כן, נכון. אני יכולה לספק לך את זה. אין עליי את זה כאן. אתה יודע שזה לא סמכות שלי להחליט בתיקים פליליים מתי פותחים בחקירה ומתי לא פותחים בחקירה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – את הנתונים – – – שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, אבל אני לא מתערבת בפעילות של מח"ש. ככלל, הבנתי שהיה היום איזשהו דיון שחבר הכנסת אילן גילאון ערך על אלימות משטרתית, ופשוט אף אחד לא פנה בצורה מסודרת – לא ללשכה שלי, לא לשכה של פרקליט המדינה, ומסתבר שגם לא למח"ש. אז בפעם הבאה, כשעושים דיון בכנסת צריך לזמן אותם באופן מסודר, והם יגיעו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לגברתי השרה. חבר הכנסת עמר בר-לב. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא שמעתי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – אצל אילן. היית מוזמנת – – – שרת המשפטים איילת שקד: מולי לא תיאמו את זה. אני ביררתי אם הועברה לפרקליט המדינה או ללשכה שלי בקשה לזמן את מח"ש, והם לא קיבלו דבר כזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, חבר הכנסת עמר בר-לב. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, השרה. לבית המשפט העליון מונו לאחרונה שני שופטים גברים, וזאת על אף הייצוג הנמוך של נשים בבית המשפט העליון – ארבע נשים מ-15 שופטים. כידוע, חוק שוויון הזדמנויות מחייב את המדינה לפעול לייצוג הולם לנשים. במקום שבו יש תת-ייצוג, כיצד תפעלי? ראשית, מדוע, השרה, לא פעלת כדי שייצוג הנשים יעלה? האם זה מפני שלדעתך אין נשים ראויות, משפטניות ראויות, במדינת ישראל שיכולות לשרת בבית המשפט העליון? כיצד תפעלי בהמשך הדרך על מנת לדאוג שיהיה ייצוג הולם כזה? תודה רבה. שרת המשפטים איילת שקד: חבר הכנסת בר-לב, אני מודה לך על השאלה, שלא לומר – הרמת לי להנחתה. אין מערכת שמובלת ומיוצגת על ידי נשים כמו מערכת המשפט. שרת משפטים – אישה; נשיאת בית המשפט העליון – אישה; נשיאת בית הדין הארצי לעבודה – אישה; מנכ"לית משרד המשפטים – אישה. ככה שאצלנו אתם מיעוט, שלא לומר מיעוט נרדף. גם בקרב השופטות, כלל השופטות במערכת, יש רוב לנשים. 52% מהשופטים הם שופטות. זאת אומרת שיש רוב נשי בכל המערכת. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה רק מחדד את השאלה. שרת המשפטים איילת שקד: יש בפרקליטות רוב של נשים. בהנהלת משרדי יש הרבה מאוד נשים. אני חושבת שדווקא מערכת המשפט זה לא המקום לדבר על זה. אני מקווה שכל המערכות האחרות יהיו שוויוניות כמו מערכת המשפט. שארבע המנהלות של המערכת – ארבעת המנהלים הם מנהלות, אני חושבת שזה רק גאווה למערכת, המצב הנוכחי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אין ספק שזו גאווה. דווקא לאור זה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, אז יש מקומות שזה מתאים יותר, יש מקומות שזה מתאים פחות, אבל אי-אפשר להגיד שנשים לא מיוצגות במערכת כשהנשיאה היא אישה, הנשיאה הקודמת הייתה אישה, נשיאת בית הדין הארצי לעבודה ואני והמנכ"לית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): השאלה היא על בית המשפט העליון. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, אבל צריך להסתכל על המערכת ככלל. אתה רואה שכל הבכירים הם בכירות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו בסבב הבא. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, חבר הכנסת יוסי יונה, חברת הכנסת עליזה לביא וחבר הכנסת נחמן שי. בבקשה. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): תודה. גברתי השרה, לאחרונה יצאת בנאום מאוד נלהב על נושא זכויות הנחקרים והחשודים. אני מאוד מאוד תומכת בך וחושבת שזה נכון וראוי, כי כל עוד בן אדם לא הורשע יש לו זכויות, וגם כשהוא מורשע יש לו זכויות. כלי מאוד מרכזי שמשטרת ישראל משתמשת בו זה החילוט. ברגע שבן אדם נעצר – מייד מחלטים כל מה שיש ומה שאין. אחר כך בואי תוכיחי, תוציאי את זה או תסתדרי. אנחנו ראינו הרבה סיפורים שחילטו מאנשים הכול ולקח אחר כך הרבה שנים להחזיר את זה, ובינתיים הם נכנסו לחובות ולקשיים. ברצוני לשאול: כמה בקשות למתן צו חילוט הוגשו לבתי משפט בשנים 2015–2017? כמה בקשות אושרו על ידי בית המשפט? זה נתון מאוד מרכזי – בית המשפט בעצם אמור לפקח על המשטרה. כמה ערעורים הוגשו על אותם צווים שבית משפט נתן וכמה התקבלו? אני רוצה לדעת האם האמצעי הזה, המרכזי והחשוב והדורסני, שרשויות החוק מפעילות – עד כמה זה יעיל וכמה אחר כך מתברר שזה לא כל כך נכון. ושאלה נוספת בזמן שנותר לי: לפני שלושה שבועות ביקשתי מהיועץ המשפטי לממשלה להעביר לרשותי נוהל בנושא עדי מדינה. יש נוהל מ-2005 – זה מה שנקרא שיעורי בית – ונודע לי לאחרונה שיש נוהל חדש מ-2018. פניתי אלייך כבר שלוש פעמים, גם במייל, טלפונים ובכל אמצעי אפשרי – לא מקבלת תשובה. או שזה סוד של מדינת ישראל, או שפשוט נוהל 2018 לא קיים בכלל. אני מבקשת ממך – כנראה לא תהיה לך תשובה – לשים לב שאני סוף-סוף אקבל את התשובה. אם זה נוהל של היועץ המשפטי לממשלה, ראוי שיפורסם לציבור, ואם לא קיים – שיגידו שהוא לא קיים. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה גברתי. בבקשה, שרת המשפטים. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר גמור. בעניין הנוהל אני בהחלט אפנה אליו ואבקש אותו. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ואני שוחחנו על נושא החילוט לפני שבוע, ולכן באתי מוכנה עם הנתונים. בשנים 2015–2017 הוגשו לבית המשפט על ידי הפרקליטות 410 בקשות לחילוט במסגרת הליכים פליליים. בשנים המוזכרות אושרו על ידי בית המשפט 142 בקשות לחילוט, זאת אומרת שבית המשפט לא מאשר כל בקשה. אלו נתונים סבירים. אני מסכימה איתך שזה אמצעי מאוד אגרסיבי ושצריך להפעיל אותו במידת הצורך ועם הסכום הנדרש, ולא לכל אדם שבא לחקירה – לחלט את כל הרכוש. ודאי שהשימוש בכלי הזה צריך להיות מידתי, בהחלט. אני לא יודעת מה קורה במשטרה, על ההיקפים שהמשטרה מבקשת. צריך לבקש מהשר ארדן את הנתונים. אבל אני כן אגיד לך שעם השנים יש כמובן עלייה בסכומים שהמדינה מקבלת בסופו של דבר, זאת אומרת, משנה לשנה מבצעים יותר חילוטים וגם משנה לשנה בסופו של דבר יותר כסף נשאר בקופת המדינה. אבל אני גם מסכימה איתך, ודיברתי על כך עם פרקליט המדינה הרבה מאוד פעמים, שזה צריך להיעשות בצורה מאוד מידתית, ובוודאי לא בצורה גורפת. בואי, קחי את התשובה גם בכתב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת מלינובסקי ולשרת המשפטים. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת יוסי יונה. בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): איפה נוח לך, מפה או משם? שרת המשפטים איילת שקד: מה שנוח לך נוח לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נחסוך זמן, דבר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אנחנו נינוחים שנינו. אני רוצה לשאול את גברתי: עלה רעיון מצידכם לספח את שטחי C. האם את יכולה להבהיר לנו, להציג את עמדתך באשר למעמדם של הפלסטינים שימשיכו לשהות באזורים הללו? האם הם ייהנו משוויון אזרחי? האם מעמדם יהיה שונה משל התושבים היהודים שמתגוררים שם? תודה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: מעמדם יהיה כמעמדך וכמעמדי. הם יהיו אזרחים שווי זכויות. יש ויכוח על המספרים: יש כאלה שאומרים שיש שם 100,000 פלסטינים, יש כאלה שאומרים שיש שם 200,000 פלסטינים. אני חושבת שבמסגרת החלת החוק הישראלי על שטחי C, מדינת ישראל יכולה בהחלט לתת מעמד שווה – כמו שיש לך ולי – לתושבים שגרים שם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. אנחנו עוברים לשאלה של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, שרת המשפטים, כבר כמה פעמים העליתי את הצעת החוק של העות'מאניוֺת, אותם גופים לא מפוקחים ולא שקופים. תמיד כשנפלה פה ההצעה את עלית ואמרת: חכו, חכו, אני מביאה הצעת חוק ממשלתית. באמת בשבוע האחרון פרסמת את ההחלטה שלך לקדם תקנות שיטילו על האגודות העות'מאניות – כמו ההסתדרות ועוד – חובה של שקיפות ודיווח, לא רק לממשלה אלא גם לציבור. אני מבקשת לשאול אותך, גברתי: כידוע, האישור של החוק בכנסת הוא קריטי בקריאה ראשונה. אנחנו יודעים איפה אנחנו, גם מהבחינה של קידום של התהליך כאן בכנסת, על כל מה שמשתמע, וגם ההשלכות. מתי להערכתך התזכיר הממשלתי עתיד להתפרסם? מתי נוכל באמת להתחיל את החקיקה? הצהרות, הצהרות, אבל גברתי יודעת עד כמה פועלים מ-1909 אותם גופים ומוסדות שאנחנו לא יודעים באמת מה קורה שם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: בהצעת החוק – זה חוק העמותות, זה חוק גדול מאוד – בהצעת החוק הזאת יש הרבה מאוד ביורוקרטיה, ולכן גיל שיושב פה עדיין עובד מולי ומול הגופים המקצועיים במשרד כדי לפתור בעיות שאני רואה בחוק, ולכן אני עוד לא מקדמת אותו. אני עשיתי מהלך שאף שר משפטים לפניי לא עשה ופרסמתי קול קורא להחלת שקיפות על האגודות העות'מאניות. קבעתי גם פגישות עם חלק מהאגודות בחודש הקרוב כדי לשמוע את דעתן, כי חלקן מסתייגות מזה, כמובן. אבל אני בהחלט מקווה שנסיים את התהליך עד סוף הקדנציה ונצליח לפחות להביא איזשהן תקנות שיאפשרו באמת לחשוף את הדוחות הכספיים של אותן עמותות, של אותן אגודות עות'מאניות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי שרת המשפטים, לאחרונה פורסם כי המשרד, משרדך, ואת בראשו, מקדמים חקיקה שתאפשר נוכחות עורכי דין בחקירת חשודים. מדוע נעצרו הליכי החקיקה בנושא? מדוע הם לא מבשילים להצעת חוק? מי מתנגד – או מי בעיקר מתנגד – לשינוי המוצע? מה עמדת המשטרה בנושא הזה ומה עמדת לשכת עורכי הדין והפרקליטות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שרת המשפטים איילת שקד: אוקיי, אנחנו לא מקדמים חקיקה, אני אמרתי שאני בודקת. זה נמצא בתהליך בדיקה. אני כן מקדמת שני חוקים: חוק ניהול חקירה וחוק הצגת מוצגים. הנושא של העורך דין בחקירה זה משהו שאני בודקת בעקבות פנייה שנעשתה אליי מסנגורים, מלשכת עורכי הדין. אתה שאלת על העמדות השונות. הפרקליטות מתנגדת, היועץ המשפטי לממשלה מתנגד והמשטרה מתנגדת; לשכת עורכי הדין תומכת. זה פחות או יותר מאזן הכוחות, וזה כרגע בבדיקה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – נוכחות של עורך דין בזמן חקירה? שרת המשפטים איילת שקד: כן, נוכחות של עורך דין בזמן החקירה, וזה כרגע נמצא בבדיקה. עליזה לביא (יש עתיד): אמרת את זה מהלשכה. שרת המשפטים איילת שקד: לא. אמרתי בלשכה שאת זה אני בוחנת. אני עוד לא התחלתי בכלל להיכנס לתזכיר. נחמן שי (המחנה הציוני): זה בשלבי בדיקה? שרת המשפטים איילת שקד: זה בשלבי בדיקה, כן. אני כבר אמרתי לך מה מארג הכוחות אחרי הבדיקה הראשונית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. אנחנו נכריז אחד-אחד. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, בצעד מבורך בשנה שעברה התמנו שני קאדים לבית הדין השרעי בבאר שבע. תקוותנו הייתה שהלחץ בבית הדין השרעי יפחת קצת. לצערי הרב, הנושא לא התבצע. יש קצת עזרה בנושא הזה, אבל הם שניהם עובדים באותו אולם. השאלה שלי: שנה אחרי המינוי, מתי יהיו שני אולמות, כדי שנזכה לברכה של מינוי שני קאדים? השאלה השנייה: בעיר רהט יש 70,000 תושבים. האם יש כוונה לפתוח בית משפט שלום בעיר רהט? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. שרת המשפטים איילת שקד: האמת שבעניין האולמות נתת לי רעיון. אני חייבת להגיד שנתת לי עכשיו רעיון טוב. אני אבדוק את זה – להקים עוד אולם, כי כל הזמן חשבנו, דיברנו על לפתוח בית דין – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): צריך עוד אולמות. שרת המשפטים איילת שקד: כן, הבנתי. אני אבדוק את זה, אם באמת צריך עוד אולם או שהם עושים משמרות. אני אבדוק באופן אישי מה קורה שם עם מנהל בתי הדין השרעיים. אני שוחחתי אך בשבוע שעבר עם נשיאת בית המשפט העליון ועם מנהל בתי המשפט על הנושא של בית משפט שלום בעיר רהט. ייאמר לזכותו של השר אורי אריאל – הוא כל שבוע מנדנד לי על זה, כל שבוע: מתי תפתחו בית משפט בעיר רהט? וגם חבר הכנסת טלב אבו עראר. עשיתי גם סיור בעיר רהט. ישבתי על זה בשבוע שעבר עם הנשיאה. השר אורי אריאל נפגש בעניין הזה גם הוא עם הנשיאה. ישבנו שלושתנו וראינו שזה לא חלק מהתוכנית ואין לזה תקציב. עכשיו, גם בית המשפט בעיר טייבה לא היה חלק מהתוכנית ולא היה תקציב, אבל אני התאמצתי והצלחתי לחלץ מהאוצר תקציב. מבדיקה עם הנהלת בתי המשפט היה נראה שגם אין ממש הצדקה, כי יש היום איזושהי מגמה להתכנס למחוזות. לי היה חשוב להקים בית משפט בעיר ערבית, כי באמת, כאשר נכנסתי לתפקיד ראיתי שאין, וזה היה בעיניי מוזר מאוד, ולכן חרגתי מהמגמה, ומקימים עכשיו את בית המשפט בטייבה. אבל כשעשינו ישיבה ועברנו על הנתונים, ראינו שזה גם נגד המגמה וגם לא ממש צריך. זה כן עניין, הייתי אומרת, ככה לתת הרגשה טובה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): – – – בבאר שבע, כי – – – שרת המשפטים איילת שקד: כן, אבל – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 250,000 בשביל החברה הבדואית – – – תושבי באר שבע – – – שרת המשפטים איילת שקד: כן, אבל המגמה זה אם כבר להגדיל את בתי המשפט הקיימים, ולא לפתוח חדשים. אבל בעניין של האולם אני בודקת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: אין שאלה? אני אתן לך אחת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מה זאת אומרת? שרת המשפטים איילת שקד: היא אומרת שאין לה שאלה. אני אתן לה אחת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם אין שאלה אז למה נרשמת? לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, החוק על גבעת עמל עבר בקריאה ראשונה. אנחנו היינו מעוניינים לדעת אם תקדמי אותו באמת ובתמים גם לקריאה שנייה ושלישית, והאם סוף-סוף יגיע פתרון לתושבים שם. תודה. שרת המשפטים איילת שקד: מי שיזם את החוק של גבעת עמל זה אני כחברת כנסת בכנסת הקודמת. אני גם הייתי עם התושבים בעת הפינויים, וגם ניהלתי משא ומתן מול תשובה, או מול היועץ שלו "שוגון" – איך קוראים לו? אני כבר לא זוכרת, משהו כזה – בשם חלק מהתושבים ועזרתי להם, ככה שאני לגמרי מחויבת לעניין. אני גם גרתי 40 שנה בסמיכות לשם, בשכונת בבלי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני יכול להרחיב, ברשותכם. אנחנו שמענו אנשים מתוך ועדת הפנים שאמרו: החוק הזה, דינו להיקבר ולהיות מוקפא, כי כולו הוא נועד להיות איזשהו שוט על היזמים כדי שיגיעו לקראת התושבים. האם את יכולה לומר לנו באמת, באופן חד-משמעי, שהוא יקבל את מלוא תשומת הלב ויקודם במהירות האפשרית? שרת המשפטים איילת שקד: תראו, עם החוק עצמו מבחינה משפטית יש בעיות, בואו לא נטמון ראשינו בחול; יש בעיות בתחום הקניין. אבל אני יכולה להגיד לכם שאני נתקלתי במקרה באיזה אירוע במנכ"ל של תשובה ואמרתי לו: דיר באלכ. אם אתה לא מסתדר עם התושבים, אנחנו נעביר את החוק. רק לפני שבוע. קריאות: – – – כל הכבוד, תודה רבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כל הכבוד, תודה רבה. הם עושים טעות נוראית. שרת המשפטים איילת שקד: נכון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרה. בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז. אנחנו הולכים כרגע אחד-אחד. כרגע זה מתקתק בצורה יוצאת מן הכלל. נראה כמה נספיק. שרת המשפטים איילת שקד: יש אווירה רגועה, אין אקשן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, זה לא עניין של אקשן, זה שאלות ענייניות ותשובות ענייניות. שרת המשפטים איילת שקד: יש תשובה על כל שאלה. מוסי רז (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, אתמול התחיל הדיון בבג"ץ בנושא החוק שמתיר לגנוב אדמות – שמצאו לו איזה שם אחר, מתחיל ב-ה"א-סמ"ך, לא חשוב – ומן הסתם היועץ המשפטי לא מוכן לייצג את המדינה בהגנה על חוק בעייתי שכזה. שאלתי אליך: איך נדע מתי מותר ליועץ משפטי שלא לייצג את המדינה, את הכנסת? ואם הוא לא מוכן לייצג, האם זה אומר לנו משהו? מתי ואיך מותר להשתמש בעורכי דין פרטיים – כמה לשלם להם וכו', איך בוחרים אותם, וכל המהלכים האלה כשצריך להגן על חוקים נפסדים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי. שרת המשפטים איילת שקד: היועץ המשפטי לממשלה ככלל מייצג את המדינה בבג"ץ. במקרים מאוד מאוד נדירים, שכמעט לא קורים, הוא מסרב לעשות זאת. אתה שואל מי קובע? הוא. הוא קובע שהוא מסרב לעשות זאת. זה באמת במקרים מאוד מאוד בודדים. אפשר לספור על כף היד את המקרים לאורך כל השנים שזה קרה. במקרה כזה בוודאי אי-אפשר לסתום לממשלה את הפה, ובטח גם לא לכנסת, ומישהו צריך לייצג את הכנסת ואת הממשלה. ולכן, הכנסת מיוצגת על ידי היועץ המשפטי של הכנסת, והממשלה שוכרת עורך דין פרטי שהיא חושבת שיכול לייצג אותה. זה ההליך. אני חייבת להגיד לך שבעבודה עם היועץ המשפטי לממשלה הקודם ועם היועץ המשפטי לממשלה הזה תמיד הצלחנו למצוא את הדרך שבה יועץ ייצג את עמדת המדינה בהתאם לחוק. חוק ההסדרה הוא מקרה יוצא דופן – היו לנו באמת חילוקי דעות מהותיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרה. חבר הכנסת חיים ילין, ביקשת – קיבלת. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, תודה רבה. כבוד השרה, בצוק איתן נפתחו 1,800 תיקים, 1,500 טופלו על ידי מס רכוש. 300 תיקים מתוכם הלכו לוועדת ערר. פה מתחיל הכשל הניהולי. יש מס רכוש, ועכשיו יש גם משרד המשפטים. משרד המשפטים אמון על פתיחת ועדות ערר. יש שתי ועדות ערר. אני היום יודע על 300 תיקים שנמצאים שם כבר קרוב לארבע שנים. ברובם מדובר במושבניקים שהמשפחות שלהם מתפרנסות מחקלאות – תיקים פתוחים על בין 300,000 ל-800,000 שקל. זה חייב, להציל את החיים שלהם, כי אין מה לעשות, החוסן הכלכלי הוא חלק מההתמודדות שלנו מעל שלוש שנים. השאלה שלי זה אם את מודעת לזה, זה – 1. 2. תפתחו עוד ועדות ערר. ותזרזו את התהליכים, אלה חיי אנשים וחיי חקלאים, וגם היום הם חוטפים – – – שרת המשפטים איילת שקד: אז בוא ואגיד לך איך אתה יכול לעזור לי. חיים ילין (יש עתיד): בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אתה יכול לשכנע את חבר הכנסת גפני שלא יצטרכו נציגי ציבור בוועדות ערר, כי זה מה שתוקע הקמת ועדות ערר חדשות. ישבתי עם יושב-ראש רשות המיסים. אנחנו רוצים לפתוח עוד ועדות ערר, אנחנו מסתמכים על נציגי ציבור, רוצים לפשט את העבודה, וחבר הכנסת גפני לא רוצה לוותר. חיים ילין (יש עתיד): אבל עוד לא נגמרה מלחמה – במלחמה חדשה. שרת המשפטים איילת שקד: חס וחלילה. אתה חבר בוועדת הכספים? חיים ילין (יש עתיד): לא. שרת המשפטים איילת שקד: צריך לנסות לדבר איתו. דיברתי איתו על זה רק בשבוע שעבר. חיים ילין (יש עתיד): אם לא יהיו נציגי ציבור, מה? שרת המשפטים איילת שקד: אני אבדוק את התיקים הספציפיים על צוק איתן, שאתה אומר שהם עדיין תקועים שם. חיים ילין (יש עתיד): 321 תיקים פתוחים. שרת המשפטים איילת שקד: אני אבדוק. לא ידעתי את זה. אני יודעת שוועדות הערר סתומות, וניסינו להקים עוד, ואנחנו רוצים לבטל את נציגי הציבור, ויושב-ראש ועדת הכספים לא מוכן, אבל אבדוק את 300 נתיקים האלה. חיים ילין (יש עתיד): בסוף זה בידיים שלכם. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין ולשרת המשפטים. חברי הכנסת, בדיוק סיימנו שעה עם הספק יוצא מן הכלל. זה מה שקורה, כפי שאמרתי, כשיש שאלות ענייניות ותשובות ענייניות. הגענו ל-20 שאלות ותשובות. אני מצטער שיש כמה חברי כנסת – – – שרת המשפטים איילת שקד: זהו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שעה. את רוצה להמשיך? שרת המשפטים איילת שקד: אני מוכנה לתת לחברת הכנסת גרמן, כי היא תמיד יושבת ומאזינה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת גרמן, זאת הייתה באמת אי-הבנה – כנראה לחצת בהצבעה קודמת. בבקשה, אבל בואו נעשה את זה תמציתי. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, אתה לא רשום בכלל. בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, זו הפעם השנייה שאני שואלת על ועדת אנגלרד. כידוע לך, הגשתי הצעת חוק שממתינה למסקנותיה של ועדת אנגלרד, והיום את כבר יודעת שהוועדה מונתה למעשה ב-2010, והייתה אמורה בתוך 90 יום להגיש את מסקנותיה. עברו שמונה שנים. השאלה הקודמת שלי על הוועדה הייתה ב-2017, בנובמבר; זה גם שבעה חודשים. אני אפילו לא יודעת אם היא מתכנסת בכלל. אנא, עדכני אותנו. שרת המשפטים איילת שקד: אני אבדוק את זה, בסדר. אני אשב איתו ואבדוק מה קורה עם זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים גם על שאלת הבונוס. 21 שואלים היו לנו. אני מודה לך מאוד על התשובות שלך, ולכל חברי הכנסת ששאלו. מי שתורו לא הגיע הפעם – אני מאוד הקפדתי לתת היום לחברי וחברות כנסת שבפעם הקודמת ישבו, נרשמו ולא הגיע תורם, אז אנחנו נעשה את התיקון בפעם הבאה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לנושא הבא – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן מזכירת הכנסת. צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר יולי יואל אדלשטיין: המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003. יציג את ההמלצה יושב-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת אבי דיכטר. לאחר מכן יתקיים דיון ותתקיים הצבעה. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ח–2018. חוק האזרחות והכניסה לישראל, התשס"ג–2003, נחקק בימי האינתיפאדה השנייה, ונועד להגביל את כניסתם והשתקעותם בישראל של תושבי איו"ש ועזה באמצעות איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, על רקע מעורבותם בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי אזור יהודה, שומרון ועזה ונושאים בעקבות איחוד משפחות תעודת זהות ישראליות. תעודות זהות אלה מאפשרות להם תנועה חופשית בין שטחי יהודה ושומרון לישראל ובתוך ישראל עצמה. בעבר זה היה כמובן גם מעזה. החוק קובע עיקרון שלפיו ככלל, שר הפנים לא יעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי יהודה ושומרון ועזה, וכן לתושבי או אזרחי איראן, לבנון, סוריה ועיראק. כמו כן קובע החוק כי המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון או אדם שהוסמך על ידי שר הפנים לעניין עזה לא יהיו רשאים להעניק לתושבי אזורים אלה היתרים לשהייה בישראל. בצד זאת, החוק מגדיר חריגים וסייגים לאיסור הענקת אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל, ומאפשר את הענקתם במקרים אלו: היתרי שהייה בישראל לבני זוג כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהורהו; רישיון ישיבה בישראל במקרים הומניטריים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרת טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית עד שישה חודשים; ולבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל, עשייה למען המדינה או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד. במהלך השנים, אדוני היושב-ראש, הוגשו נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל כמה עתירות. בית המשפט העליון נדרש פעמיים לשאלת חוקתיותו של החוק. בשני המקרים פסק בית המשפט העליון ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה כי אף שהחוק פוגע בזכות לחיי משפחה ולשוויון של תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי יהודה ושומרון ועזה, הרי שנוכח תכליתו הביטחונית של החוק, פגיעה זו היא מידתית. עם זאת, לעובדת היותו של החוק הוראת שעה זמנית הניתנת להארכה מעת לעת היה משקל בהחלטת בית המשפט בשתי פסיקותיו. מנגנון הארכת הוראת שעה הקבוע בחוק האזרחות והכניסה לישראל מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה על שנה. בהתאם לכך, מאז שנת 2004 עד לשנת 2015 נדונו בקשות הממשלה להארכת תוקפו של החוק בפני מליאת הכנסת בלבד, והכנסת הצביעה בעקביות על הארכת תוקפו של החוק. לאחר הארכת תוקפו של החוק בשנת 2015 החליטה הכנסת, אדוני יושב-ראש, כי במטרה לאפשר קיום דיון מעמיק בבקשת הממשלה להארכת תוקפו של החוק תדון בו תחילה ועדה משותפת שתורכב מנציגי ועדת החוץ והביטחון ונציגי ועדת הפנים והגנת הסביבה. כמו כן הוחלט כי הוועדה המשותפת תהיה רשאית להמליץ למליאת הכנסת אם לאשר את החלטת הממשלה, לבטלה או לאשרה לתקופה הקצרה משנה בטרם תובא ההחלטה לאישור מליאת הכנסת. הוועדה המשותפת קיימה דיונים במתכונת זו במהלך השנתיים האחרונות בהשתתפות נציגי רשות האוכלוסין, משרד המשפטים וגורמי הביטחון ובהשתתפות נציגי ארגונים אזרחיים. הוועדה לא הסתפקה בדיונים השנתיים, אלא קיימה דיוני מעקב במשך השנה. בדיון שנערך השנה בוועדה המשותפת שבו וחזרו גורמי הביטחון על עמדתם שלפיה אוכלוסיית מבקשי איחוד משפחות מהווה אוכלוסיית סיכון בשל האפשרות המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור. לאורך הדיונים ביקשנו מגורמי הביטחון מידע מפורט על מעורבותם של מי שקיבלו מעמד כתוצאה מאיחוד משפחות, כדי לעמוד על היקף הבעיה. מנתוני גורמי הביטחון עולה, אדוני היושב-ראש, כי מאז שנת 2001 התרחשו 154 אירועי טרור שבהם היו מעורבים אזרחים ותושבים שקיבלו מעמד בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות, או ילדיהם של אזרחים ותושבים כאלה. 39 מאירועים אלה מוגדרים כפיגועים חמורים, כמו פיגועי דקירה, ירי, פיגועי התאבדות, הנחת מטענים ויידוי בקבוקי תבערה. בפיגועים האלה נהרגו 21 ישראלים ונפצעו 71 ישראלים. אבל, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אולי הנתון המשמעותי ביותר הוא זה המעיד על מעורבותם ההולכת וגוברת של מאוחדי המשפחות – מעורבות הולכת וגוברת בטרור. שימו לב, מבין 39 הפיגועים החמורים שאותם הזכרתי, משנת 2001 – 13 מתוך 39 הפיגועים התרחשו במשך תקופה של כ-14 שנים, מ-2001 עד 2014. לעומת זאת, בשלוש השנים האחרונות, מאז 2015, התרחשו 26 מהפיגועים, כלומר פי שניים במשך שלוש שנים לעומת 14 שנים. ראוי לציין בהקשר זה שניים מהפיגועים המזעזעים שאירעו במהלך השנה האחרונה, רצח החייל רון קוקיא זכרו לברכה בערד ורצח הרב איתמר בן גל זכרו לברכה באריאל. בשני המקרים היו הרוצחים אזרחים ישראלים שאחד מהוריהם היה ישראלי והשני היה תושב יהודה ושומרון. הוועדה המשותפת השתכנעה מנימוקיהם של גורמי הביטחון בדבר הסיכון הביטחוני הגלום באוכלוסיית מבקשי ההיתרים והאשרות. השילוב שבין הקשרים השוטפים שמתקיימים בינם לבין משפחותיהם הפלסטיניות ובין אפשרותם לנוע בחופשיות בשטח ישראל מהווה תשתית העלולה לשמש – וכפי שראינו, לצערנו, גם שימשה לא פעם – לפעילות טרור נגד ישראלים ונגד אזרחים ישראלים, ולכך אסור להסכים. על כן, אדוני היושב-ראש, החליטה הוועדה המשותפת להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, לתקופה של שנה נוספת עד ליום י"ז בתמוז התשע"ח, 30 ביוני 2019. אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו, כלומר, את ההארכה בשנה נוספת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. אנחנו עוברים לדיון בהמלצת הוועדה. ראשון הדוברים – שינו פה את סדר הדוברים – אחמד טיבי, ואחריו – איימן עודה, ואחריו – נחמן שי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני. משנים סדר הדוברים בגלל חודש הרמדאן, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: כן, כן. בשביל זה אמרתי, כי אנשים יסתכלו על הלוח ויראו שרשום משהו אחר, ולכן אני הערתי את זה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בהחלט. אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בכל שנה אני עולה כאן לדוכן כדי לדבר על החוק הבזוי ביותר בספר החוקים של מדינת ישראל, החוק הנורא ביותר, הגזעני ביותר, חוק מניעת איחוד משפחות. מניעת איחוד משפחות זה מה שקרוי חוק האזרחות. זה מכבסת מילים. יש כאן מניעה של איחוד משפחות, של שיבה, בשל העובדה שפלסטינים משני עברי הקו הירוק נישאו. בני אדם. בהתחלה – ואני הייתי פה, ורובכם לא היו כאן – עלה כאן לדוכן שר הפנים דאז אלי ישי ואמר שהחוק, מטרתו דמוגרפית: לסכל את חוק השיבה. ואז אנשים הסבירו לו שזה לא יתפוס בבג"ץ. גם גדעון עזרא אמר את אותם דברים אז. ואז שינו את ההסבר, אמרו שזה משיקולים ביטחוניים; אמרו לבית המשפט, כי פנינו לבג"ץ – גם החברה האזרחית, גם אנחנו, חברי הכנסת – ובג"ץ סירב לאשר אותו כחוק, ואישר אותו – שישה נגד חמישה, נדמה לי, ואפילו השופט השישי, עמדתו הייתה מסויגת – אישרו אותו להוראת שעה, וכל חצי שנה – הוראת שעה. אנחנו באים, דנים בוועדה המשותפת, שומעים את נציגי השב"כ – החלטה אוטומטית – ומחדשים עוד פעם, מ-2003 עד היום. זה פוגע בבני זוג, פוגע במשפחות, פוגע בילדים בעיקר. אתה יודע, אתם יודעים כמה מקרים אנחנו מקבלים, איזה מקרים אנושיים, וזה מרסק משפחות, מפריד. גם הנתונים שהיו בוועדה – ואני הייתי בוועדה עם חבריי – הם נתונים שלא מצדיקים את ההחלטה להאריך. והכנסת תושבי ירושלים המזרחית ו-so called פיגועים שביצעו תושבי ירושלים המזרחית – ירושלים המזרחית היא לא חלק מישראל, היא חלק מהשטח שנכבש ב-67'. זה ניסיון להטעות ולשחק במספרים. היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן גם הטיעון של המספרים לא מצדיק את הדריסה הלא-הגיונית, הבלתי-אנושית הזאת, של מניעת איחוד משפחות. אני רק רוצה להזכיר לכם: במדינת ישראל כיום מותר ליהודי להתאחד איחוד משפחות עם גרמנייה. לא אוסיף יותר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): הוא לא בצום, נחמן. כבוד הרב, נחמן שי לא בצום. נחמן שי (המחנה הציוני): אם יש לך צמים אחרים, אני מוותר, כמובן. אם יש עוד חברים – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, את התחלופה תעשו ביניכם, זה יותר נוח לי, ואז אני אקריא את השמות בהתאם לצורך. אני מסכים לכל תחלופה שתעשו בגלל הצום, אבל זה צריך להיעשות בצורה מסודרת. איימן עודה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, לפעמים מספיק רק סיפור אחד, יותר מאשר מספרים גדולים. כנראה שיום שישי האחרון לא ייכתב בדפי ההיסטוריה – לא נרצחו בו המוני אנשים, ומומחים ביטחוניים יגדירו אותו כיום של שקט יחסי ברצועה – אבל לפעמים מספיק רק סיפור אחד בשביל להיזכר באנושיות של אלו שאין להם פנים. היו"ר יצחק וקנין: רק דקה אחת. עבד אל חכים, אתה רוצה לדבר אחריו? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – יש מספיק זמן. עוד שעה וחצי יש – – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): לפעמים מספיק רק סיפור אחד בשביל להיזכר באנושיות של אלו שאין להם פנים. לסיפור הזה יש שם ופנים. קוראים לה רזאן א-נג'אר. היא הייתה חובשת שנרצחה על ידי צלף ישראלי ביום שישי האחרון. היא הייתה רק בת 21, ובריאיון לפני כמה שבועות היא דיברה על מסרים של מאבק עממי. כשלא אוחזים בנשק, היא אמרה, אנחנו יכולים לעשות הכול. בעבודה שלה היא ביטאה ערכים של מסירות – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה "נרצחה"? מה, רצחו אותה באמצע הרחוב? איימן עודה (הרשימה המשותפת): – – של נתינה, של הומניות. מירב בן ארי (כולנו): מה זה "נרצחה"? איימן עודה (הרשימה המשותפת): התמונה שלה – – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה, המילה "נרצחה"? מה זה? מה זה? היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): מה זה "נרצחה"? היו"ר יצחק וקנין: נא לא להפריע. מירב בן ארי (כולנו): מה, היא הלכה ברחוב ורצחו אותה? היו"ר יצחק וקנין: נא לא להפריע. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): היא נרצחה על ידי צלפים. מירב בן ארי (כולנו): – – – צלפים – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת מירב בן ארי, למה לפתח פה דיון שלא לצורך? איימן עודה (הרשימה המשותפת): אדוני, תן לי בבקשה את הזמן שלי. היו"ר יצחק וקנין: אני אתן לך את הזמן. לא להפריע לו. איימן עודה (הרשימה המשותפת): בעבודה שלה היא ביטאה ערכים של מסירות, של נתינה, של הומניות. התמונה שלה הפכה לסמל. היא פלורנס – – – מאיר כהן (יש עתיד): פעם אחת משפט קטן, קטן, רק שיצדיק את זה – – – אחד, משפט אחד להגיב על כך שנרצחים בסוריה אלפי ילדים. מירב בן ארי (כולנו): אין. שום מילה לא תשמע. אין רצח בסוריה. מאיר כהן (יש עתיד): הגינות, הגינות, זה הכול. היו"ר יצחק וקנין: תודה, חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): אחד קטן. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת איימן עודה, תמשיך. אני אתן לך את הזמן, אל תדאג. מאיר כהן (יש עתיד): – – – ילדים, מה יש? איימן עודה (הרשימה המשותפת): התמונה שלה הפכה לסמל. היא פלורנס נייטינגייל עם המנורה, היא לינא משכם. (אומר בערבית ומתרגם:) רזאן הייתה ילדה שיצרה את עתידה; שדיברה על הכוח של הנשים גם כשהחברה לא מקבלת. היום בדיון שיזמה חברת הכנסת עאידה תומא דיברנו על נשים בעזה. נשים הן הראשונות להיפגע ממלחמה, אבל נשיות היא גם סמל לתקווה, לסיכוי, לשלום. מדיניות הכיבוש והמצור רוצחת את הסיכוי שלנו לשלום. יש קשר ישיר בין ההומני לפוליטי. לא מספיק לחקור ולגנות את המקרה האחד הזה, האישי. זו לא טעות. נשות ואנשי עזה נתונים תחת מצור שישראל כופה עליהם, מצור שהתחיל כשרזאן הייתה בת עשר, שהוביל למלחמה כשהייתה בת 12 ועוד אחת בגיל 15, וגם אחת נוספת כשהייתה בת 17; מצור שבסוף הרג אותה בת 21. יזהר אשדות שר בשיר שלו "עניין של הרגל": "ליבנו כבר גס / והעור כה עבה / חירשים ועיוורים בבועת ההווה. // בפליאה נתבונן / במלאך הנופל / להיות בן אדם / זה עניין של הרגל." תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איימן עודה. יעלה חבר הכנסת נחמן שי. מעוניין? אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש חבריי חברי הכנסת, אנחנו נתמוך בהמלצות האלה ובחוק הזה, אבל אני אומר לכם, כפי שאמרתי לא פעם בדיונים שהיו בוועדה, שזה גם לא פשוט וגם מעורר מחלוקת, כי יש פה טרגדיות אנושיות ואישיות שצריך להתייחס אליהן, ולמדנו את זה ממקרים מפורטים ומפורשים שהובאו לפני הוועדה. נכון שמדינת ישראל מקפידה על ענייני הביטחון, ונכון שהיא רוצה גם, כנראה, לצמצם את מספר האזרחים הערבים שחוברים לבני ובנות משפחתם, אבל יחד עם זאת צריך להיות קשובים היטב לצרכים האנושיים, לבני ולבנות הזוג שרוצים להתאחד עם בני משפחותיהם. אלה לא מספרים גבוהים, ולכן זה ראוי לגישה חיובית. יחד עם זאת, כפי שלמדנו בדיוני הוועדה שנה אחרי שנה, יש אחוז גבוה מתוכם שמעורבים במעשי טרור כל שנה. אני לא מצליח להבין בדיוק מה מאפיין את הקבוצה הזאת, למה דווקא מתוכה צומחים יותר מחבלים מאשר מהציבור הכללי, אבל זאת עובדה שחוזרת ומוצגת לנו על ידי גורמי הביטחון שנה אחרי שנה, ולכן זה מצדיק במידה מרובה את הגישה היותר-קפדנית. אבל אני אומר ושב ואומר: אסור לשכוח בשום פנים ואופן שמדובר באנשים. ואני רוצה לומר מפה משהו גם כללי. תראו, אנחנו נמצאים, לצערי הרב, במלחמה ברגע הזה עם חלק מהעם הפלסטיני, החלק שנמצא בעזה. אני שמח שלפחות עם החלק האחר, שגר באזור יהודה ושומרון, היחסים הם אחרים, הם עדיין לא בגדר של הסדר. והגיע הזמן – אני אומר את זה גם מפה, וגם בעקבות הדיון שהיה לנו היום – שנבין שהמלחמה הזאת באה על חשבון אנשים – במקרה הזה דנו על נשים; באה על חשבונם, והם הופכים להיות לקורבנות שלה. המנהיגים הפלסטינים חייבים להבין שיש רק דרך אחת לסיים את הסכסוך הזה: בהסדר איתנו. רק דרך אחת. לא 300 עפיפונים ולא 1,300 עפיפונים לא יכריעו את המערכה הזאת. כבר ניסו הכול, מכל סוגי הטרור. זה לא יצליח. לשבת ולדבר; לחדול מדרך הטרור; לחדול מהניסיונות לנצח, כי לא יהיה פה ניצחון. וחבל, והלב נשבר על מאות אלפי – שני מיליון פלסטינים עכשיו בעזה, שנמצאים בתווך ומשלמים את המחיר של המלחמה הזאת. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, שוב אנחנו דנים בנושא של חוק האזרחות, ושוב אנחנו מדברים על המלצה שמונעת ותמשיך למנוע איחוד משפחות פלסטיניות. אני ישבתי בשעת השאלות עם שרת המשפטים והקשבתי לתשובה שלה בעניין: מה יהיה היחס לאזרחים הפלסטינים באזור C כשמדינת ישראל תעשה את הסיפוח של האזור הזה? והיא ענתה כל כך בביטחון מלא: הם יהיו אזרחים בדיוק כמוני וכמוך – אמרה לחבר הכנסת. ונשמט משרת המשפטים לחשוב: האם באמת האזרחים הערבים של מדינת ישראל, שאזרחים כבר 70 שנה, הם אזרחים שווים בדיוק כמוה וכמו חבר הכנסת שהיא ענתה לו? אנחנו כבר 70 שנה. האם הגענו לשוויון שהיא מדברת עליו? היא עוד רוצה לתת שוויון לאלה שהיא תספח את האזור שלהם, לפלסטינים שהיא תספח את האזור שלהם. האם שוויון בין אזרחי מדינה לא כולל את הזכות להתאהב? לבחור במי להתאהב? לבחור עם מי לבנות בית? לבחור עם מי להוליד ילדים? זאת לא זכות בסיסית של כל אזרח של מדינה? האם היא קיימת במצב הנוכחי? ועל סמך מה? על סמך שהיו מקרים שחלק, מספר מאוד – אתה יודע מה, אפילו לא רוצה להגיד עליו מועט; בשבילי כל מספר הוא יותר מדי במקרים האלה – שכמה מהם ביצעו עבירות כאלה או אחרות. השאלה היא, האם זה שווה לאלפים שחיים בצורה מאוד נורמטיבית? למה לא מזכירים אותם? למה לא מזכירים את הנשים שנלקחת מהן האפשרות לגדל את הילדים שלהן במשפחה נורמלית? למה לא מדברים על אלפים של בני זוג שצריכים להבריח את עצמם ולהסתכן להיכנס למעצר בלילות כדי לפגוש את בנות הזוג שלהם, או כדי לחטוף איזושהי נשיקה מהבן שלהם? למה לא מדברים על אלה? למה? עכשיו יגידו לי למה לא מדברים על הרצח בסוריה. כל פעם שמזכירים איזושהי עוולה, בורחים לסוריה. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, לא הרצח בסוריה, אבל ישראל לא המציאה את מודל מדינת הלאום. לא צריך ללכת לסוריה. חוקי הגירה קיימים בכל מדינות הלאום, וזה בסדר גמור. זה שאין שוויון זכויות בתוך הקו הירוק – מסכים איתך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתה יודע מה, חבר הכנסת איציק? אני אשמח לשבת פעם איתך ובאמת לנהל את הדיון הזה. לנהל אותו. מודל של מדינת הלאום לא אומר לדרוס בגסות ובחוסר אנושיות את המיעוט, במיוחד אם הוא מיעוט שנולד בארץ הזאת ואם הוא מיעוט שהיה קיים לפני קום המדינה, ובמיוחד אם המיעוט הזה שילם בנכבה ונכסה וגזלת אדמות כדי שהמדינה הזאת תתקיים. היו"ר יצחק וקנין: תודה. קריאות: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): משפט אחרון. היו"ר יצחק וקנין: מירב, היא סיימה. היא סיימה. מירב בן ארי (כולנו): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני מציעה לכל אלה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – שוויון זכויות – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – שמתקוממים כאשר מדברים על הרג, רצח, מוות של צעירה בת 21, פרמדיקית – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה רצח – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – שיבדקו עם עצמם. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: את סתם מוסיפה לה את הזמן. נא לסיים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): רק שיבדקו עם עצמם איך לא יכולים להכיל את זה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – פנינה תמנו-שטה. אם היא לא תהיה – מוסי רז. מירב, את החלטת להפריע לי היום? מירב בן ארי (כולנו): מה פתאום. אני מקשיבה לכולם. היו"ר יצחק וקנין: שלוש דקות. קריאות: – – – תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, החוק הזה, כשנחקק בפעם הראשונה, לפני כ-13 שנה אם אינני טועה, הרעיד את הציבור הישראלי. יש כאן דבר משמעותי וחריף שמדינת ישראל עשתה. היא חוקקה חוק שקובע שלחלק מסוים מאזרחיה – מזוהה אתנית, לא חלק רנדומלי – יש זכויות פחותות, וספציפית הזכות להתחתן ולהקים משפחה עם מי שהם אוהבים, ואנחנו יודעים שלאהבה אין מדינה ואין גבולות. בזמנו, זה היה חוק כל כך חריג וכל כך שנוי במחלוקת, שבית המשפט, בעתירות נגדו – על חודו של קול אישר את החוק, רק בגלל שתי סיבות: 1. כי מדובר בהוראת שעה זמנית, והוא אמר: בואו נראה איך זה מתקדם; 2. כי מדובר היה בצורך ביטחון מאוד מאוד חריף – זה היה במהלך האינתיפאדה השנייה. מאז עברו 13–14 שנה. חלוף הזמן – זה כבר לא זמני, הזמני הזה הפך להיות לקבוע, והינה, היום ממשיך לעבור לו מדי שנה בדיון מנומנם. 2. הצורך הנקודתי והזמני, גם הוא – מאז כבר התחילה עוד אינתיפאדה, כבר אינתיפאדה שלישית, והיא כבר בכל מיני גלים – פעם תקופות יותר מתוחות, פעם תקופות פחות מתוחות, אבל החוק כמנהגו, עומד; עד כדי כך שלפני שנתיים, בשנת 2016, בית המשפט כבר אמר: זהו, אנחנו לא רוצים יותר להאריך את ההארכות החוזרות ונשנות האלה, ולכן הכנסת בהתנדבות לקחה על עצמה – לצערי הרב בהסכמת האופוזיציה; במקום לעמוד ולהתנגד לחוק הזה, האופוזיציה הסכימה לדבר שתמיד עושים כשרוצים לתת למשהו להתגלגל – להקים ועדה. הוקמה ועדה שהייתה אמורה לדון לעומק בכל הנושאים הקשורים לחוק הזה. אדוני היושב-ראש, אני חברה בוועדה הזאת, ואני יכולה לספר לך שהמידע – כולל מהשב"כ – שמובא בפני הוועדה הזו הוא מידע שלא מצדיק את הארכת החוק, בטח לא באופן אוטומטי, אל מול הפגיעה הקשה בזכויות אדם. אני קובעת את זה בוודאות. אגב, אין על זה מחלוקת בוועדה הזאת. יש איזו מחלוקת – כל פעם מביאים לנו נתונים קצת מנופחים, כדי להראות שיש המון המון מקרים של פיגועים, אבל רק חלק מאוד קטן מהם – אנשים שהיו מושפעים מהחוק הזה כאשר הוא מחוקק. התעלמות מוחלטת. לצערי הרב, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, יחד עם כל הוועדה הזאת שהיא ועדה משותפת לוועדת הפנים וחוץ וביטחון, פשוט מתעלמים מהנתונים, עוצמים עיניים וממשיכים בפגיעה הזאת. אני רוצה לומר את זה לפרוטוקול, כי אני חושבת שהגיע הזמן לעורר דיון מחודש. זה שזה נמשך 13 ו-14 שנה, שנה אחרי שנה, עם פגיעה כזאת קשה – לא מצדיק את המשך הפגיעה הזאת, ככה, על טייס אוטומטי, בלי שאנחנו נרים דגל ונגיד: מה קורה כאן? ואני חושבת, מאוד ייתכן שהגיע הזמן שגם בית המשפט יחזור ויאמר את דברו בנושא. בכל מקרה, גם כאן כדאי שאנחנו נצא מהאוטומטיות, נשים קו ונצביע נגד ההארכה האוטומטית הזאת. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לתמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת מוסי רז. אחריו – סעיד אלחַרומי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אלחְרומי. היו"ר יצחק וקנין: אלחְרומי, איווא. שלוש דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שוב, אני כבר לא יודע בפעם הכמה – אולי 13 או 16 – מובא הנושא הזה לכאן כמין דבר זמני שכזה, כמו שנקבע שהכיבוש הוא זמני, כמו שנקבע גם בבג"ץ שההתנחלויות הן זמניות. הכול פה הוא זמני לנצח. ובצורה – – – שר התיירות יריב לוין: – – – התנחלויות – – – מוסי רז (מרצ): זה היה התנאי לחוקיות שלהן בבג"ץ, תבדוק. שר התיירות יריב לוין: – – – גם מתרבות – – – מוסי רז (מרצ): תבדוק את ההחלטה הזאת. באופן – – – שר התיירות יריב לוין: אנחנו, עם כל הכבוד, לא צריכים אישור של בג"ץ לזכויות שלנו על ארץ ישראל. בשביל זה לא צריך אישור – – – מוסי רז (מרצ): אפשר לדבר על הזכויות על ארץ ישראל, לא צריך אישור של בג"ץ, יש לנו זכויות על ארץ ישראל, אבל גם לעוד עם יש זכויות על ארץ ישראל, גם לעוד – – – שר התיירות יריב לוין: רק לנו יש זכויות על ארץ ישראל. מוסי רז (מרצ): מי שאומר "רק לנו", כנראה הוא חלש, הוא מרגיש חלש. שר התיירות יריב לוין: לא. הוא פשוט – – – מוסי רז (מרצ): אני מכיר אותך, אתה בדרך כלל יותר חזק מזה. שר התיירות יריב לוין: הוא פשוט נאמן לאמת ולהיסטוריה. מוסי רז (מרצ): באמת, באלפיים השנים האחרונות אנחנו היחידים שהיינו כאן, ולא היה פה אף אחד אחר, ואתה עדיין חושב שאתה נאמן לעובדות ולהיסטוריה. בסדר, כל אחד והצורה שלו להסתכל על החיים. ובאמת בתימן יש יותר יהודים מתימנים, ואפשר להגיד הכול, מה שרוצים. כנראה אין לזה גבול. בג"ץ, אנחנו לא צריכים את האישור שלו לזה שארץ ישראל שייכת לנו; היא שייכת לנו בדיוק כמו שהיא שייכת לעוד עם. אבל אני מדבר כאן לא על ארץ ישראל אלא על מדינת ישראל, ומדינת ישראל נמצאת, כפי שאתה יודע היטב, רק ב-78% מארץ ישראל המערבית. גם הממשלה הזאת פה, שהיא ממשלה לאומית, עם גאווה, מעולם לא החילה את החוק שלה במקומות הללו. וכאן, בתוך אותה מדינת ישראל, שנמצאת באותו חלק של ארץ ישראל, אנחנו, שאמורים לשמור על שוויון, מוחקים אותו כל פעם מחדש. אם רוצים להתחתן עם מישהי – אמר קודם חבר הכנסת אחמד טיבי – מגרמניה, שיהיה משבדיה או מקפריסין – מעולה; אבל אם אזרח ישראלי רוצה להתחתן עם מישהי שגרה קילומטר מזרח לו – זה כבר אסור, זו עבירה על החוק, זו סכנה ביטחונית. אז הביאו לכאן 26 מקרים שהם כמעט כולם לא רלוונטיים, אבל אפילו אם היו 26 מקרים, הם אומרים – מה אמר לנו חבר הכנסת דיכטר? זו אוכלוסייה מועדת לסיכון, לבצע. אני יכול להראות לך לדוגמה שגברים – בכלל, על יהודים אני מדבר עכשיו – הם אוכלוסייה שיש יותר סיכוי שירצחו את הנשים שלהם מהפוך. אולי נמנע מהם להיכנס למדינה? מה זה אוכלוסייה מועדת לסיכון? מאיפה בכלל מובא הביטוי הזה? לא במדינה דמוקרטית, במדינה בכלל. איפה שמעתם שמדברים בצורה כזאת? איך אפשר כך לנהל דברים? החוקים האלה – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. מוסי רז (מרצ): – – שאתם מביאים – רק משפט אחרון – כמו תמיד, כשאתם באים ורוצים לפגוע בערבים, אתם פוגעים גם ביהודים, תזכרו גם את זה. כי יש – ואני מכיר – יש לי בלשכה הצטברות בקשות של נשים יהודיות, ישראליות, להתחתן לדוגמה עם אזרחים מכורדיסטן. לא נותנים להן. אז האפליה הזאת שאתם מפלים מפלה את כולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. יעלה חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אחריו – סאלח סעד. שלוש דקות לרשותך, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, אני חושב שחבריי כבר הסבירו ודיברו הרבה על כך שהוא אינו דמוקרטי, ואפשר להגיד שגם אינו אנושי. אני אתמקד במתקפה חסרת הפרופורציה שהייתה הבוקר מהשר יואב גלנט על החברה הערבית-בדואית בנגב, כאשר הטיח בה והשווה אותה להתקפה מלחמתית של האוכלוסייה הבדואית על הנגב ועל אזרחי הנגב היהודים – שיסוי והסתה ברורה ואיומה נגד אוכלוסייה שלמה, נגד כ-250,000 תושבי הנגב הערבים הבדואים. ולמה כל זה? כי השר חולם על תוכנית גרנדיוזית של הקמת מספר רב של יישובים בנגב. הוא בחר מספר של נקודות בנגב, ללא התייעצות, לפחות מינימלית, עם גורמי המקצוע, גורמי התכנון, וגם מי יממן את התוכנית הגרנדיוזית הזאת, וכנראה התוכנית הזאת שהוא מתיימר לקדם בנגב היא כרטיס הכניסה שלו למפלגה שהוא חותר להגיע אליה ומנסה להגיע אליה. וכאן, אפשר להגיד שאנחנו התרגלנו שמי שתוקף אותנו יותר, שמי שמשסה בחברה הערבית ובחברה הבדואית, אולי יקבל והמניות שלו יעלו יותר. אבל, חברים, השר שכח עובדה פשוטה: שלושה מהיישובים שהוא דיבר עליהם בכלל נמצאים באזורים שלא גרו בהם בדואים ב-70 השנים האחרונות. ליד אשל הנשיא, מאז שנות ה-50, אין תושבים בדואים; מערבית לאופקים, מאז שנות ה-50 אין יישובים ואין תושבים ערבים; ליד ניצנה – אותו דבר. ולכן, להציג את זה שהתוכנית של השר גלנט נועדה להציל את הנגב זה מצג שווא, פשוטו כמשמעו. הסיפור הזה צריך לחלוף. תושבי הנגב, ערבים ויהודים, יש ביניהם יחסים מצוינים, ברובם: יש יחסי עבודה מצוינים בין ראשי הרשויות; יש יחסי חברה אזרחית מצוינים בנגב בין היהודים לבדואים; אנשים עובדים ביחד במפעלים, ברשויות המקומיות, בכמה וכמה מקומות. כל הניסיון הנלוז הזה לא יצלח, וגם התוכנית הזאת, על פניו, גם היא לא תעבור. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. יעלה חבר הכנסת סאלח סעד, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת. ראש הממשלה התייחס אתמול לתחקיר עובדה ולנושא בקשת האזנות הסתר נגד בכירי השירות הביטחוני בישראל ואמר: המוסד אינו ארגון פשע. אני מרגיש שאני חייב לנצל את הבמה שניתנה לי ולהודות לו, לשם שינוי. אני מסכים עימך, ראש הממשלה. המוסד באמת אינו הגוף הבעייתי. מי שמתנהג כמו ראש המאפיה הוא אתה, ראש הממשלה. שר התיירות יריב לוין: נו, באמת. היו"ר יצחק וקנין: סליחה. סליחה, אדוני. סאלח סעד (המחנה הציוני): חברים, זה בדיוק כך. היו"ר יצחק וקנין: אדוני. אדוני. אדוני. שר התיירות יריב לוין: זה כל כך – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני, תן לי לעשות את הדברים. סאלח סעד (המחנה הציוני): זה בדיוק כך. טוב לך לשמוע את זה, השר יריב? זה בדיוק כך. היו"ר יצחק וקנין: סליחה, חבר הכנסת סאלח סעד, יש ביטויים שהם לא מכובדים, לא לך ולא לאף אחד. סאלח סעד (המחנה הציוני): ראש מאפיה. ראש מאפיה זה – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה לא תקרא לראש הממשלה ראש מאפיה, עם כל הכבוד. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, הוא ראש מאפיה. היו"ר יצחק וקנין: עם כל הכבוד לך, זה לא יכול להיות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, האמן לי, מה שעושה ראש הממשלה הזה – – – היו"ר יצחק וקנין: לא, זה לא מכובד לך. אתה קורא לראש ממשלה ראש מאפיה? סאלח סעד (המחנה הציוני): מה שעושה ראש הממשלה זה בדיוק כך. היו"ר יצחק וקנין: באמת, איזה מין דבר זה? סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חשיפת המקרה – אירוע מטלטל – – היו"ר יצחק וקנין: אתה יכול להגיד דברים אחרים, אבל לא ביטוי כזה. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – שלא ניתן לעבור עליו כאילו מדובר רק במאבק כוח בין ראשי הממשלה לבין בכירים. מדובר ברעידת אדמה של ממש. פנייתו של נתניהו לראש השב"כ לשעבר יורם כהן לבצע האזנות לראש המוסד תמיר פרדו והרמטכ"ל בני גנץ היא רק הוכחה שמדובר באדם מסוכן, שיכור מכוח, ללא קווים אדומים, ראש ממשלה פרנואיד וחשדן, שכל עמדה אחרת מאיימת עליו ומערערת אותו – דבר שאולי יכול לקרות בצפון קוריאה, אבל אסור בשום פנים ואופן שיתרחש כאן, בהתנהלות תקינה של משטר דמוקרטי. יש שאלות שמחובתנו כנבחרי ציבור לקבל תשובות עליהן. איך עלה בדעתו שהוא יכול לבקש בקשה חריגה כזאת מראש השב"כ – לצותת לכל אותם בכירים, שותפי הסוד, שאמורים להוציא לפועל תוכניות חשאיות? איך ייתכן שהחשדנות והאובססיביות שלו הובילו אותו לחתור תחת האנשים שאחראים לביטחון המדינה? אלה מערכות היחסים שחיינו תלויים בהן. מדובר בחוסר האמון הגדול ביותר שיכול להיות, וזאת במערכת יחסים שבה אמון זה שם המשחק. השבוע פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה לפתוח חקירה בנושא, ובנוסף דרשתי לחקור אם גם היום מתקיימות האזנות כנגד ראשי זרועות הביטחון ואישים בכירים במערכת הפוליטית, כגון שרים או חברי כנסת ועוד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שוב אני מוחה על הדברים שאתה אומר כלפי ראש הממשלה. זה לא ראוי ולא מכובד. תודה לך, חבר הכנסת סאלח סעד. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי – איננו. חברת הכנסת ענת ברקו. שלוש דקות לרשותך. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חיי אדם קודמים לזכויות אדם. להתאהב ולהוליד ילדים זה דבר נפלא וכולנו בעד; אפשר לעשות את זה גם בשכם וגם בג'נין, ולא תחת, כמו שאתם מכנים אותו, "האפרטהייד הישראלי". אתם מדברים כאן השכם והערב על אפרטהייד, על מדינה כל כך רעה. למה להכניס עוד אנשים למדינה הזאת? למה לא לחיות תחת הרשות הפלסטינית או תחת שלטון החמאס, האמירות האסלאמית בעזה? למה תחת מדינה שהיא כל כך רעה וכל כך סובלים לחיות בתוכה? ההיתממות הזאת, כאילו לא מדובר בטרור פלסטיני, כאילו אין כאן מאבק, כאילו אין כאן אנשים שחוברים לטרור כתוצאה מקונפליקט של זהות, בלבול נורמטיבי, אי-יכולת למצוא את עצמם, כמו הבחור מיפו שרצח את הרב רזיאל, שנמצא פה, נמצא אצל אימא ונמצא אצל אבא, והוא בשטחים והיא ביפו; וזה לא מסתדר, זה לא עובד וזה נגד המדינה וזה נגד אזרחיה. והביטחון שלנו קודם, פשוט קודם. הרצון לעשות דה-לגיטימציה בכל דבר גם משחק כאן תפקיד, כי הלוא הוראת השעה הזאת היא באמת הוראה צבועה. זה היה צריך להיות חוק; חוק-יסוד זה היה צריך להיות. יש לנו כאן קונפליקט שאי-אפשר להתעלם ממנו, ולכן להאריך את הוראת השעה מדי שנה זה מיותר, ובעיניי, הוראת שעה שמאריכים אותה יותר מפעמיים שלוש, צריך לקבע אותה. אז דורשים אמפתיה ותומכים ברצח ובטרור נגד מדינת ישראל. ראינו את זה כאן במופע האימים גם נגד משטרת ישראל; ראינו את זה במופע האימים בתמיכה בטרור מעזה על הגדרות שלנו. ראינו את ההצדקה וההסתה לטרור. אנחנו רואים את זה יום-יום, אז אל תספרו לנו על סיפורי אהבה ותתחילו לדבר – כן, זאת אהבה בוערת. כל קרקע בוערת בפרוטקשן, בהצתות, בשטח מדינת ישראל, בעפיפוני נפץ. אז פעם זה חגורות נפץ, פעם זה עפיפוני נפץ. לכך מחנכים את הילדים. אני רוצה לסיים ולומר בכל זאת מה שאמר ההיסטוריון אבן ח'לדון במאה ה-14 על השבטים הערביים. הוא אמר את זה – וזאת תשובה לחבר הכנסת טיבי לאחר ההשתלחות שלו והדברים שהוא אמר לי. הוא השווה את הוונדליזם של שבטי ערב לארבה המכלה את הירוק והיבש. אבן ח'לדון, להזכירכם, היסטוריון ערבי מהמאה ה-14, קבע כי כל הארצות שנכבשו על ידי ערבים – ואנחנו רואים מה קורה בסוריה ומה קורה בלבנון: מדבר וצייה; הכול הופך לאדמה חרוכה. ואיך הוא אמר? אפילו ללא-אדמה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): לא יהיה איחוד משפחות. מי שרוצה להתאחד, יעשה את זה בג'נין ובשכם, לא פה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. תעלה חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת זוהיר בהלול. שלוש דקות לרשותך. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, כדי לתאר את האירוע שהיה בוועדה לקידום מעמד האישה היום אני אצטרך שלושה נאומים, כי אני לא אגזול – אני אתחיל ממה שהיה בשבוע שעבר. בשבוע שעבר ראיתי שיש דיון על נשים בעזה, עזתיות תחת הסגר. אני, שאני אדם קולגיאלי, שנמצא שלוש שנים בוועדה, התקשרתי לעאידה; לא הלכתי לה על הראש, לא כתבתי, לא יצאתי – התקשרתי אליה. אמרתי לה: עאידה, את עושה דיון על אנשים בעזה, בהסגר, בואי נרחיב, בואי נדבר על נשות שדרות, בואי נדבר על נשות העוטף. אם זו ועדה לקידום מעמד האישה, בואי נדבר על כל הנשים שנפגעות מהסיטואציה. אמרה לי הגברת – ולא יעזור כמה היא תכחיש, אני בן אדם ישר, ואפילו חברי הרשימה המשותפת מכירים אותי, ומכירים אותי טוב – אמרה לי במפורש: זה דיון מלפני שבועיים וזה דיון שקשור לאירוע שהיה על הגדר. מה אנחנו מבינים מזה? אין חולות סרטן, אין זה, כל מה שמדברים זה על הנשים בגדר. עכשיו, מה הפריע לי? מילא אני, באמת, אתם יודעים, עזבו. אני, ה-base הימני, מה שנקרא, נתן לי גב ותמיכה. אבל מה אשם נחמן שי? למה ללכת לו על הראש? מה, אנחנו לא חברי כנסת? אנחנו לא צריכים לעבוד ביחד? עכשיו אני רוצה שתקשיבו, כי אתם מכירים אותי שם, ואתם מכירים אותי מצוין – – – קריאה: – – – מירב בן ארי (כולנו): בוא, גם אתה, שגם היום עשית לי – אבל אמרתי שאני צריכה שלושה נאומים לאירוע הזה, ואני לא רוצה לגזול זמן של אחרים. אני ביקשתי להרחיב, זו בקשה לגיטימית. במקום זה, ביום שישי פתחתי את האינטרנט – אגב, רק בגלל שנחמן, כי אני לא פותחת, משתדלת כמה שפחות לראות פושים בשישי. בשישי בצוהריים אומר לי נחמן: מירב, יש דיון על נשים חולות סרטן בעזה. אמרתי לו: מה? על מה אתה מדבר? אני דיברתי איתה בטלפון, לא שמעתי את המילה "סרטן", לא שמעתי. ואתם חושבים שאם היו באים ואומרים הייתי אומרת להם: לא, לא, לא, לבטל את הדיון? קצת היגיון. עכשיו, מילא שהולכים – אמרתי, באמת, אני, קטן עליי, קטן עליי האירוע הזה, אבל הפריע לי. הפריע לי, כי לא עובדים ככה, כי אנחנו חברי כנסת. ואני התקשרתי ושאלתי ולא שמעתי מילה. על העניין הזה של חולות הסרטן אני אדבר בנאום הבא שלי, כי מה שאני חטפתי היום בוועדה בכנסת ישראל זה היה פשוט בושה. בושה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אתה מכיר אותי. אני לא מהקיצוניים פה. מאיר כהן (יש עתיד): מירב, אולי תגידי מילה אחת על – – – מוסי רז (מרצ): דווקא כן. מירב בן ארי (כולנו): האמת שלא. אתה מהקיצוניים פה. אתה זה שפונה לממשלת בריטניה על הצהרת בלפור. אתה מהקיצוניים, לא אני, לא וקנין ולא מאיר כהן ולא לאה פדידה ולא נחמן שי. מוסי רז (מרצ): להגיד שאת לא מהקיצוניים – – – מירב בן ארי (כולנו): אני לא מהקיצוניים, אתה מתבלבל, ואתה יכול לשאול את החברים מהמשותפת כמה דברים אני עושה עם המשותפת – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה, מירב. מירב בן ארי (כולנו): אין לי עוד זמן, אה? בסדר. היו"ר יצחק וקנין: אחזיר לך עוד 15 שניות. מירב בן ארי (כולנו): אני רוצה להגיד לך שלבוא – – – מאיר כהן (יש עתיד): מירב, מה היה? מירב בן ארי (כולנו): אין, אני לא אספיק ב-15 שניות. תן לי, אני אחזור בנאום הבא. היו"ר יצחק וקנין: בנאום הבא, בנאום הבא. מירב בן ארי (כולנו): אני, קודם כול, רציתי לתאר את האירוע הזה ולטהר את שמו של נחמן שי, כי נעשה לו כאן עוול, וזה לא בסדר. לא עובדים ככה. אנחנו חברי כנסת. אני התקשרתי אליה, שאלתי אותה על מה הדיון. לא אמרו לי שזה על חולות סרטן, וזה לא בסדר. היו"ר יצחק וקנין: תודה. מירב בן ארי (כולנו): אתה יודע מה, אני חייבת רק להגיד לך: אנחנו חברי כנסת, אנחנו צריכים לעבוד ביחד, לא ללכת על הראש של אף אחד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: אמת. אמת ויציב ונכון. תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו; חבר הכנסת חיים ילין. שלוש דקות, חבר הכנסת חיים ילין, לרשותך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר יריב לוין, אני מאושר. אני לפעמים אומר: יש אלוהים, אתה יודע, כשאני צריך לנאום ונמצא השר שבדיוק צריך לטפל בבעיה. אבל אני אנסה לנמק ולהסביר, כי אנחנו נמצאים בקושי – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): זאת ההוכחה שיש אלוהים. חיים ילין (יש עתיד): מה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): זה ההוכחה שיש אלוהים. חיים ילין (יש עתיד): לא, אני אמרתי – דרך אגב, אני אדם מאמין. אני לא יודע מה איתכם. אני מאמין. היו"ר יצחק וקנין: יריב לוין הוא אחד השרים שבדרך כלל מופיעים – גם בזמן שלו, גם בשאילתות שלו, גם בהצעות לסדר-היום. הוא בין השרים שמקפידים על הדברים האלה בצורה מאוד מיוחדת. חיים ילין (יש עתיד): והוא גם בתפקיד של קשר עם הכנסת, שזה בעצם מה שמביא אותו. היו"ר יצחק וקנין: נכון. חיים ילין (יש עתיד): הסיפור הוא כזה – ואני אנסה לנמק, להתחיל מרמת הגולן ולהמשיך בעוטף עזה. ברמת הגולן לפני כחודשיים צה"ל הורה לפתוח את המקלטים. עכשיו תראו, המקלטים היו פתוחים, אבל הוא רצה להגיד משהו לאויב שנמצא בסוריה: אנחנו יודעים מה אתם מתכננים. תיזהרו. יופי, אבל המשפט הזה – יש לו השלכות. למה? ביטלו את כל הצימרים וביטלו הכול מתוך חשש, ולא הגיעו לאותו סוף שבוע. על זה מס רכוש מכיר ומפצה. למה? למה? כי זה אזור ספר. על מה הוא לא מפצה? ופה צריך את העזרה שלך: על האטרקציות. זאת אומרת, אם היו צריכים להגיע 1,000 משפחות לרמת הגולן, ו-1,000 המשפחות היו צריכות להיות בקטיף דובדבנים או באטרקציות שיש – אין פיצוי על זה; רק אם שר התיירות מכיר בזה יחד עם שר האוצר, אז מס רכוש יודע לפצות. זה הצפון. עכשיו בואו נלך לדרום. בדרום – אותו דבר. הייתה הסלמה, לא הוכרז מצב מיוחד בעורף, לא בצפון ולא בדרום, כי זה שגרת חירום, אנחנו קוראים לזה, והתפקיד שלנו כאזרחים זה להמשיך לתפקד ולהמשיך בשגרה. אותו דבר: תגלית לא מגיעים, ולצימרים לא באים האנשים. ואני, אין לי טענות, שלא תבינו. אנשים חוששים, לא חיים שם, לא מכירים את המציאות שם, לא יודעים איך אפשר להתפתח ולהמשיך לחיות למרות שיש ירי טילים מסיבי, והילדים בבית הספר. זה נראה הזוי, נכון? אבל זה החיים שלנו כבר 17 שנה. מה מס רכוש אומר? על החקלאות ועל השרפות אנחנו יודעים לפצות, אבל על הצימרים ועל האטרקציות אנחנו לא יודעים. למה? כי אין מצב מיוחד בעורף. עכשיו, מה הסיפור? הסיפור הוא שזה אזור ספר מוכרז לפי חוק, עוטף עזה, וגם בצפון. והם, בלי חתימה שלך, של שר התיירות, ושל שר האוצר, לא יודעים להפעיל את התקנות, כי הם יודעים להפעיל אותן רק במצב מיוחד בעורף. אז אני אמרתי: יש אלוהים. למה יש אלוהים? סך הכול, זו הפרנסה שלהם. החוסן הכלכלי הוא נורא חשוב לתושבים שם. ובסוף, על מה נלחמים ראשי מועצות? שיבואו עוד אנשים, שהעסקים יפרחו ושחבר יביא חבר, וזה מה שאנחנו עושים. יום אחד בהיסטוריה ילמדו איך אזור במצב ביטחוני כל כך לא טוב, כשהעולם מסתכל על זה, צומח ופורח. ופה צריך עזרה, צריך את העזרה של הממשלה. אין פה ימין ושמאל אין פה כלום, תאמינו לי. יש רק דבר אחד שכולם אולי לפעמים שכחו – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. חיים ילין (יש עתיד): – – קוראים לזה ציונות ואהבת הארץ. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – איננו. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – עיסאווי פריג'. אם לא יהיה – ישראל אייכלר. טוב, נגיע לזה. שלוש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בזה שהשם של החוק – חוק האזרחות – אין לו קשר לשם הזה. החוק הזה – איחוד משפחות – אפילו לא. למה? כי החוק הזה בא לפרק משפחות, כי המשפחות כבר קיימות. אנשים התחתנו, אנשים נשואים, אנשים – יש להם ילדים. החוק הזה בא לפרק את המשפחות, כי המשפחות כבר קיימות. אבל בואו נראה את ההצגה של חבר הכנסת דיכטר. בג"ץ, ברוב של שישה מול חמישה, אישר את החוק הזה. אבל בג"ץ קיבל את התשובה של המדינה, והמדינה, הממשלה, רימתה את בג"ץ בתשובה שלה, כי אמרה: זה זמני וזה מטעמי ביטחון. החוק הזה הוא לא מטעמי ביטחון. החוק הזה הוא חד-משמעית כדי למנוע מהפלסטינים להתפתח בכל דרך. כי הוא מונע גם התקדמות כלכלית – יש מצור על עזה – ומונע התרחבות של הכפרים ושל היישובים אפילו בשטחים הכבושים. ראינו מה עשתה הממשלה, הקבינט, כשבאו לאשר את תוכנית המתאר של קלקיליה – הרחבת קלקיליה – תוכנית שכבר מוכנה. ביטלו אותה. ולמה? כי הם פלסטינים, אסור להם להתרחב. אז זה החוק. אבל, כבוד היושב-ראש, יש משפחות שחיות ביחד כבר הרבה שנים, לפני החוק הזה ואחרי החוק הזה. יש משפחות שאנשים, אחרי בדיקות ביטחוניות לכאורה, מקבלים אישורים, והם חיים תקופה באותו בית, באותו יישוב ערבי בתוך מדינת ישראל, והם חיים, ובכל תקופה מחדשים להם אותו. אז העניין הביטחוני לא קיים פה, כי יש להם את האישורים והם נמצאים פה. אז מה מונע מהם לתת את התושבות? ולא נותנים אזרחות; נותנים תושבות. ומה עוד – החוק הגזעני ביותר, שאושר רק לפני כמה שבועות, בסוף המושב האחרון, זה שלילת תושבות. ועל סמך זה – ומתכוונים בזה – שללו מחברים בפרלמנט הפלסטיני תושבי ירושלים, שמנעו מהם כבר הרבה שנים להיכנס לירושלים. החוק הזה כבר קיים. אז מי שהוא לא תואם – אפשר כאילו לבטל. ומה עוד? יש רשימה של מדינות שאומרים: אלה מדינות אויב, אנחנו לא מאשרים, שזה איראן, עיראק, סוריה ולבנון. אבל הרבה אנשים פונים אלינו – התחתנו מירדן, והם לא יכולים לקבל. אבל עם ירדן כבר יש לך הסכם שלום, כבוד היושב-ראש. אז הנושא הזה הוא נושא גזעני, הוא נושא שבא לפגוע באוכלוסייה הערבית. ואני – משפט אחד למאיר כהן, חבר הכנסת מאיר כהן, שאתם דיברתם כמה פעמים על סוריה. אנחנו יצאנו והפגנו נגד הפשעים בסוריה. אנחנו דיברנו נגד הפשעים. אבל אם אתה רוצה להשוות, אם אתה רוצה לעשות פשעים באותה רמה שנמצאת בסוריה, אז אני מצטער, אסור לדבר על זה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ואחריו – ישראל אייכלר. שלוש דקות לרשותך, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): שלום, אדוני היושב-ראש. חברים וחברות, זו השנה השישית שאני בכנסת, עומד כאן ומשחזר את אותם דברים על אותו חוק, על אותה הוראת שעה. שנה אחרי שנה, ואנחנו צריכים לחזור על אותם דברים ולהגיד אותם; אולי המצפון האנושי והדמוקרטיה יתעוררו יום אחד, ונסתכל עליה מזווית אחרת. כשאנחנו מדברים, חברים, על זכויות אדם, ואומרים זכויות אדם אוניברסליות – במדינת ישראל, זכויות אדם ודמוקרטיה, איך נגיד אותן? הן תקינות, וננסה ליישם אותן, אבל אנחנו צריכים להחריג את הערבים. כשאנחנו אומרים זכויות, זכויות בסיסיות של כל אדם ואדם באשר הוא – זכות בסיסית גם לגור עם מי שאני רוצה, לאהוב את מי שאני רוצה, להתייחד עם מי שאני רוצה, הזכות הבסיסית הזאת – אם אתה אזרח ערבי במדינת ישראל הזכות הזאת חסרה לך. ככה אני רוצה להתייחס להוראת השעה שמונחת היום על השולחן. פשוט מאוד. אני רוצה להתייחס לזה מהפן האישי, הפן הדמוקרטי ופן זכויות האדם. כי אין שום הסבר שאנחנו – ואני מתאר לעצמי שהרבה ח"כים מהבית הזה, כולל מהאופוזיציה וכולל מהקואליציה, שמעו על סיפורים מסמרי שיער לגבי משפחות, לגבי בני זוג, לגבי ילד שלא מצליח לגור או להיות בקרבת אימו או אביו או בני משפחה. הדבר הזה, שכל אחד ואחד מכיר, וממשיך לעבור כאילו לא קרה כלום, זה מראה את הפגם שקיים בהבנתנו לזכויות האדם והדמוקרטיה שאנחנו חיים בה. ומה שמדאיג, חברים, שהפגם הזה הופך להיות חלק מהתפיסה הכללית ומהמיינסטרים, הופך להיות חלק נורמטיבי בחיי היום-יום שלנו. ומכאן, אדוני היושב-ראש, זאת הסכנה שהדברים החריגים – מתחילים לקבל אותם כחלק מההוויה ומתפיסת העולם, וזה דבר מסוכן. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר. חבר הכנסת מאיר כהן. אחמד טיבי דיבר. ג'מעה אזברגה – אחריו. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה להגיד לכם משהו. חאג' יחיא, אתה עלית לכאן להגיב. איני נמנה עם אנשי הימין, בעוד הרבה מחבריי, חלק ממשפחתי – כן. ואני מוצא את עצמי יום-יום מתווכח, כשאני בצד של אלה שחושבים שבהחלט אין עוררין על הזכויות שלכם כאן. ואנחנו לא עושים לכם טובה, ואתם חלק מהמדינה הזאת; ואנחנו מתווכחים איתכם, אבל זה ויכוח לגיטימי. אבל אני רוצה לפנות פעם, לדבר איתכם על התבונה, על כבוד האדם, על הצדק, שחסר בחד-צדדיות שלכם בהתייחסות לסוגיות כאן, במרחב שבו אנחנו חיים. אתה כאן בא ואומר לי: עשיתם הפגנה על סוריה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – מאיר כהן (יש עתיד): סליחה, שנייה, שנייה, תן לי, הקשבתי לך ובאמת אני מעריך אותך, אבל באמת, ביחס לרצח המתועב שמתרחש בסוריה יום-יום, של בני אדם – אני לא רוצה לתייג אותם כערבים; בני אדם – קולכם כצפצוף הציפור החלשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה לא שומע. מאיר כהן (יש עתיד): אל תגיד לי אני לא שומע. אני חי פה, אדוני. בקושי אתם מתגרדים באי-נוחות, במקום שקולכם יישמע כדי לעזור לאלה שבאמת עומדים על הזכויות שלכם. מה אתם עושים? איפה התבונה שלכם? אתם עולים לכאן, כל דקה וכל שנייה וכל נאום, וחובטים בנו כאילו שאנחנו שורש הרע. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא בכם, בממשלה. יש הבדל. מאיר כהן (יש עתיד): לא, לא, לא, זה בנו. הממשלה זה אנחנו, זה כולנו, גם אם אנחנו ימין וגם אם אנחנו שמאל. אנחנו עם שלא מתווכח על הזכויות שלו כאן. ומה אתם עושים? מה אתם עושים? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מבקשים שוויון, מבקשים שלום. מאיר כהן (יש עתיד): לא, אתה לא מבקש שוויון. אתה לוקח מחנה שלם של ערבים אזרחי המדינה הזאת, ואתה ואתם הופכים אותם לאויבי העם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא נכון. מאיר כהן (יש עתיד): זה כן נכון. כי אם היית עולה לכאן ואומר: רבותיי, יש לי ביקורת על צה"ל, אבל יש לי ביקורת גדולה מאוד על מה שקורה בסוריה – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): פשעים – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – ואומר באומץ שהרוצח הזה – צריך להעמיד אותו לדין, ולא את חיילי צה"ל. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אל תגיד מדינה דמוקרטית. מאיר כהן (יש עתיד): אבל נוח לך לעמוד כאן, ולקשקש לטלוויזיה של חוץ לארץ. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אז תתנהג כמו סוריה. אז תתנהג כמו סוריה, בסדר? אל תגיד מדינה דמוקרטית. למה דמוקרטית? מאיר כהן (יש עתיד): אבו עראר, אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שיהיה כמו סוריה. מאיר כהן (יש עתיד): אבו עראר, עליכם אני בכלל לא רוצה לדבר. היו"ר יצחק וקנין: טלב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – כמו בסוריה. מאיר כהן (יש עתיד): תקשיב ביישוב שלכם מה אומרים עליכם. תקשיב ביישוב שלך – שלך, שלך – מה אומרים עליכם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אל תטיף לי מוסר. מאיר כהן (יש עתיד): אני לא מטיף לך מוסר. לך תקשיב ליישוב. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): היישוב שלו הצביע לו, אל תדאג. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): הצביע לו? אני גם יודע למה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. מיקי לוי (יש עתיד): אני במקומה. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, אין החלפות. מאיפה אתם עושים את ההחלפות האלה? מיקי לוי (יש עתיד): אז דעה אחרת, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: זה – אין. רבותיי, יש סדר דוברים. אפשר להחליף בסדר – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: – – אבל אם הוא לא רשום פה בכלל, אני לא יכול. לפני כן ביקשו ממני להחליף את לאה – תשאלו אותה – ואני לא אפשרתי את זה, כרגע. אז לאחד אני אעשה ככה ולאחד אני אעשה ככה? מיקי לוי (יש עתיד): אז דעה אחרת, אדוני? היו"ר יצחק וקנין: אין לי "דעה אחרת", ידידי. אבל אני אאפשר לך דקה מהצד. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רציתי לדבר על הארכת החוק המגוחך, שכל שנה מאריכים אותו – איך זה נקרא? שעת חירום. היו"ר יצחק וקנין: אתה מדבר על החוק הזה? כן, כן. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): חוק שעת חירום. היו"ר יצחק וקנין: חוק הכניסה – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): ואני רוצה להביא סיפור של חבר שלי, או בעצם של שני חברים. חברה אחת, שהיא אישה שיש לה שמונה ילדים, מעזה, שבעלה הראשון, קרה לו איזה אירוע מסוים והלך לעולמו, התחתנה עם עוד איש, והביאה עוד שני ילדים ממנו. האישה הזאת נמצאת בתחום מדינת ישראל – אדוני, חברי, ידידי מאיר כהן – כבר 30 ומשהו שנים, והיא עד עכשיו לא זוכה לקבל תעודה קבועה על מנת לקבל ביטוח רפואי. עד היום. לעומת זאת, עוד איש, חבר שלי, שהוא עורך דין במקרה – אשתו רומנייה. הלך ללמוד ברומניה, הביא אותה איתו; התחתנו שם והביא אותה לפה, והיא קיבלה תושבות ואחר כך אזרחות, והיא מצביעה – לכל דבר. ואני אומר, העניין של אהבה זה דבר קיים; העניין של נישואים זה דבר קיים. אני לא מדבר על אישה או על גבר שיש להם עבר ביטחוני או אחר. אני מדבר על אנשים נורמטיביים לגמרי, שעכשיו נמצאים 20 שנה או 21 שנה או 30 ו-40 שנה, ויש כאלה שנפטרו ולא הצליחו לקבל אפילו ביטוח רפואי. ואני ביקשתי להגיש אצל ועדת הפנים – רוצה לדעת מה הקריטריונים הברורים לקבלת – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת טלב אבו עראר, טלב אבו עראר, סחבק מדבר עכשיו ואתה מפריע לו. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – אישה, על מנת שתוכל להיות תושבת או לגור עם בעלה ועם ילדיה בתוך מדינת ישראל. לצערי הרב, ועדת הפנים דחתה – אפילו לדון בעניין הזה בתוך ועדת הפנים. אני לא מדבר על ועדת חוץ וביטחון, אני מדבר על ועדת הפנים, בדברים מינימליים. ואני חושב, מאיר, לא כל מה שאתה אמרת הוא נכון. אנחנו גם – יש לנו דעה לגבי מה שקורה בסוריה, ואנחנו מגנים את זה באופן ברור ביותר. לא כולנו, אני מסכים איתך, בזה אני מסכים איתך, אבל הרוב המכריע של האנשים נגד מה שקורה, והרוב המכריע רוצה לחיות בכבוד ובשלווה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת יעל גרמן – איננה; חבר הכנסת יוסי יונה – איננו; חבר הכנסת יוסף ג'בארין, שלוש דקות, אדוני, לרשותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, כבוד היושב-ראש, ורמדאן כרים. אללה אכרם. החוק ששולל את הזכות הבסיסית לחיות עם בני הזוג או בנות הזוג בישראל הוא דוגמה מובהקת למה שאנחנו אומרים כל הזמן, שהגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית משמעה שהמדינה היא דמוקרטית ליהודים ומדינה יהודית לערבים. ואני אגיד לכם למה: כי אזרח יהודי שמתחתן עם לא-אזרחית, באופן אוטומטי נהנה מהזכות לבוא לישראל ולקבל אזרחות ולחיות כאן, ובכלל השאלות הללו לא מתעוררות. היא יכולה להיות מכל מדינה בעולם, היא יכולה להיות כמובן לא יהודייה, לא משנה. אבל אזרח ערבי – הוא יכול להיות בן הדוד שלי ובן הדוד שלך, חברי אבו עראר – אם הוא מתאהב בערבייה פלסטינית – – עיסאווי פריג' (מרצ): אסור לו, אסור לו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – מרמאללה או מבית לחם, הוא צריך לבחור בין מדינתו ומולדתו לבין משפחתו. מה הכוונה? הוא צריך לבחור אם להישאר ולגור במולדת שלו, ביישוב שלו, עם המשפחה שלו, או להגר כדי להישאר עם בת הזוג מחוץ לישראל. אתם רואים אילו בחירות אכזריות כאן? איזו בחירה אכזרית – לעזוב את המולדת שלך או להיפרד מבחירת ליבך. ואני לא מדבר על מקרים תיאורטיים, אני מדבר על מקרים שכולנו מכירים אותם, סיפורים אישיים, פשוט סיפורים מזעזעים של אנשים שנפגשו והתאהבו. שמעתם חלק מהסיפורים – והם לא יכולים לחיות באופן טבעי ובאופן תקין בתוך מדינת ישראל. למה? בגלל החוק הגזעני והלא-חוקתי והלא-מוסרי הזה. איזו עוד מדינה בעולם? תראו לי מדינה אחת בעולם ששוללת מאזרח – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – זכות לחיות עם בן או בת הזוג שלו. איזו עוד מדינה בעולם? ולצערי, כבוד היושב-ראש – אני אסיים ורק אומר – לצערי אני גם לא יודע מה זה ההליך הזה, שכל שנה מאריכים את זה בהצבעה בכנסת. זה בכלל לא חקיקה. חוקקו את זה פעם אחת לפני 15 שנים, ועכשיו כל פעם צריך רק להצביע על זה. זה לדעתי גם לא תקין. הארכה כזאת צריכה להיות בחוק שעובר שלוש קריאות, וזה עוד משהו פסול בחקיקה המגונה הזאת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חבר הכנסת עמר בר-לב. חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – טלב אבו עראר. אחריה. שלוש דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בפנייה שהגיעה אליי – להקריא לכם אותה. אני מקריאה אותה כלשונה. לכבוד חברת הכנסת רויטל סויד, שלום רב. אני פונה אלייך כאב לילדים בבית ספר וכבן לאימא אלמנה נסעדת, ובשמם של רבים אחרים תושבי עוספיא. אנו, תושבי עוספיא, נמצאים בין הפטיש לסדן ומוענשים בצורה קולקטיבית וגסה באמצעות ניתוק המים לכלל הכפר בפעם הרביעית בתוך שבועיים על ידי חברת מקורות בעקבות חוב של המועצה לחברת מקורות. לא יכול להיות שכפר שלם נענש, מה גם שקרוב ל-80% מתושבי הכפר משלמים על מים. מיותר לציין שהמים הם מצרך בסיסי, על אחת כמה וכמה בימים חמים שכאלה. נא התערבותך למניעת – – – היו"ר יצחק וקנין: זה בעוספיא? רויטל סויד (המחנה הציוני): בעוספיא. היו"ר יצחק וקנין: אין תאגיד מים? רויטל סויד (המחנה הציוני): נא התערבותך למניעת עונש זה – – היו"ר יצחק וקנין: אם אין תאגיד – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): רגע, שנייה. – – שעלול – רגע, תקשיב. היו"ר יצחק וקנין: אם אין תאגיד מים אז המועצה גובה את הכסף ולא מעבירה אותו, אז אין ברירה. זה בכל מקום. רויטל סויד (המחנה הציוני): תשמע מה הוא אומר, תשמע מה קורה. נא התערבותך למניעת עונש זה, שעלול להמיט אסון על כפר שלם. כתב את זה עימאד שחאדה. עכשיו אני רוצה לומר לכם שהחוב לחברת מקורות עומד על 10 מיליון שקלים לערך. זה כמה שבועות יש ניתוקי מים, כל פעם למשך ארבע שעות לערך, לעיתים חמש. עכשיו תאר לעצמך – ילדים הולכים לבית ספר, אתה לא יכול לשלוח אותם עם מים; אי-אפשר להתקלח; מסעדות, בתי עסק, האטליז לא עבד – אתם מבינים את המשמעות של מה שקורה? שלא לדבר על אנשים שהם נזקקים, משקי בית, קופת חולים וכיוצא בזה. זה לא שאנשים לא שילמו ואנחנו מגיעים ומטילים עליהם איזושהי ענישה: לא שילמת, אז מגיע לך, ינתקו לך את המים. 80% מהאנשים תושבי הכפר שילמו את החוב שלהם, ולמרות שהם שילמו את החוב הם אלה שנושאים – מה חטאם? מה אנחנו מעבירים? איזה מסר מעבירים לציבור? אל תשלמו מים, ממילא ינתקו לכם. בפרט כשאנחנו מדברים על ימים מאוד חמים, בתקופה חמה, ומדברים גם על מים לשתייה שאין. ולכן, הציבור בעוספיא, התושבים, לא צריכים להיענש, ואם יש חוב של המועצה, לא הם צריכים לשאת ולתת על זה. מקורות לא יכולים להפעיל את הלחץ על התושבים. הדבר הזה חייב להיפסק. אי-אפשר לשבש את החיים שלהם, לשבש את החיים של התושבים. אני אפנה גם לחברת מקורות בנושא הזה, אבל אני חושבת שגם במליאת הכנסת הזאת צריכה להיאמר אמירה ברורה: לא מנתקים מים לתושבים ששילמו את החוב שלהם, שאין להם חוב, ששילמו את חשבונות המים שלהם בזמן. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – מרב מיכאלי. אם לא תהיה – ואאל יונס. שלוש דקות לרשותך, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, כנראה, כל החוקים הגזעניים שמחוקקים כאן לא עוזרים, לא עזרו ולא יעזרו, לא הועילו. להפך – אנחנו רואים ומרגישים תוצאות הפוכות לגמרי. לכן, כשכל הזמן מנגנים ומתהדרים: כאן מדינה דמוקרטית, ולכו לסוריה – אף אחד, אף כוח בעולם לא הכריח את ישראל להיות או לקרוא לעצמה מדינה דמוקרטית. אם היא רוצה להיות כמו המשטר בסוריה – שתהיה, במקום שכל הזמן אותם משפטים יחזרו על עצמם. מכובדי, היהירות הזאת שבה מתנהגת מדינת ישראל לאורך כל הזמן – לכל דבר יש תוקף. לכל דבר יש תוקף. גם ליהירות יש תוקף. עד מתי ניתן או אפשר לדכא עם אחר? עד מתי אפשר לחוקק חוקים שפוגעים באופן ישיר בזכויות אדם? מי אתה שתקבע לי, אני, כערבי-פלסטיני, אם להקים משפחה, להתאחד עם בן עמי מעבר לגבול? מי אמר שאתה תאסור עליי? באמת, כל החוקים האלה לא יפרידו ביני לבין בני העם שלי, (אומר בערבית: אם זה בעזה ואם זה בגדה המערבית.) זה לא יעזור. לכן, אני חושב שבושה וחרפה שבמשטר דמוקרטי נשמע על חוק כזה שכל שנה מחדשים אותו. למה הוא לא נרשם בספר החוקים של מדינת ישראל? למה כל שנה מחדשים אותו? כי הוא מנוגד לכל החוקים הבין-לאומיים, לכל האמנות הבין-לאומיות. זה רק בישראל, רק בישראל ונגד אוכלוסייה מסוימת – נגד הערבים. יהודי, מותר לו – – – מכובדי היושב-ראש, אתה איתי? היו"ר חמד עמאר: אני איתך כל הזמן. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ליהודי מותר להתחתן מכל מדינות העולם, כולל מדינות ערב, לידיעתך. ערבי לא. ערבי לא. לכן החוק שלך – של דיכטר הזה – לא ימנע ממני להקים משפחה אפילו מעזה; לא מהשטחים הכבושים כאן, לא מרמאללה – גם מעזה. הגיע הזמן שהקול השפוי במדינת ישראל יתעשת ויתעורר. דיכטר, אתה ראש השב"כ לשעבר, ואתה יודע בדיוק מיהם הפלסטינים, מיהם הערבים – – היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – מיהם הפלסטינים. אף מדינה לא תנצח אותם כשהיא פוגעת להם בזכויות אדם. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. חברת הכנסת שרן השכל – איננה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין, אחרון הדוברים. אחריו יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אבי דיכטר. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, זאת הזדמנות להסתכל על הדרך הארוכה והרעה שעברנו מאז הובא החוק הזה בפעם הראשונה בכנסת. אני מזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת: תחילתו של החוק הזה ב-2003. אלה היו ימים אחרים, עם הרבה מתיחות, עם הרבה פיגועים, ואז הסבירו לחברי הכנסת – זה עוד קרה לפני שאני הייתי כאן – שזה חוק ביטחוני, שהוא צורך הכרחי, שהוא מהלך דחוף, שאין ברירה. עברו המון שנים. המציאות השתנתה. גם המציאות הביטחונית ידעה ימים קשים יותר וידעה ימים טובים יותר. אבל החוק הרע הזה תמיד נשאר – החוק הרע הזה, שהוצדק בביטחון, אבל בעצם מאחוריו עומדת דמוגרפיה. עמיתיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק לא אנושי – חוק שאוסר על אנשים לחיות במשפחה עם בחירות ובחירי ליבם רק מכיוון שהם תושבי השטחים או תושבי מדינות ערביות. החוק הזה הוא חוק קיצוני. אני מזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, את הגרעין של החוק הזה – החוק הזה הוא גם חוק של אי-אמון בשר הפנים, כי הוא אוסר על שר הפנים לתת אזרחות או לתת רישיון לחיות בישראל למי שנמצא בתנאים של החוק. אפילו בשר הפנים של ממשלת ישראל החקיקה הישראלית איננה מאמינה. אפשר היה לחשוב ששר הפנים לפני החוק הזה היה נדיב במתן אישורים. אבל לא. החוק החליט לסגור באופן מוחלט את האופציה של שר הפנים לתת אזרחות או להעניק רישיונות שהייה, חוץ ממצבים מאוד מיוחדים ובתנאים מאוד ספציפיים ולגילים מאוד מסוימים וועדה הומניטרית למצבים מיוחדים ביותר, שבעצם בפועל לא מתכנסת. אני רוצה להזכיר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שבאחד הגלגולים החוק הזה גם הגיע לבית המשפט העליון, והיה שם רוב של שישה שופטים מתוך 11 שקבעו שהחוק הזה איננו חוקתי. אז איך החוק נשאר? תשאלו. הוא נשאר מכיוון שאחד משופטי הרוב – שופט שחשב שהחוק הוא לא חוקתי, השופט אדמונד לוי, אמר: ממילא זה חוק זמני, התוקף שלו עוד מעט הולך להסתיים, אז למה להתערב? מאז שהשופט אדמונד לוי כתב את הדברים האלה עברו הרבה מים אפילו בנחלים שלנו שאין בהם מים. אבל החוק הוארך פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, והצעקה הגדולה שבתחילת הדרך נשמעה נשארת היום צעקתם של מעטים. לכן אני נמצא על הדוכן הזה כדי לחזור ולהזכיר לכולנו עד כמה החוק הזה הוא חוק בעייתי, חוק לא אנושי, לא מוסרי, מנוגד למשפט הבין-לאומי ומנוגד לאתיקה הבסיסית של בני האדם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מציע לכנסת להצביע נגד החוק. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. למרות שאמרתי שאחרון הדוברים הוא חבר הכנסת דב חנין, הייתה הבטחה של היושב-ראש הקודם לחבר הכנסת מיקי לוי, לכן אני מאפשר לו לעלות. בבקשה, אחרון הדוברים – מיקי לוי. אחריו יסכם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אבי דיכטר. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, חבר הכנסת דב חנין, כשאני רואה שחברי כנסת מבל"ד מגישים הצעת חוק-יסוד שבתשתית שלו שלילת קיומה של המדינה היהודית: שתי מדינות – ואתם יודעים שאני בעד היפרדות – שתי מדינות: מדינה פלסטינית ומדינת כל אזרחיה. חבר הכנסת ג'בארין, זה אנשים מהמפלגה שלך, שני חברי כנסת מהמפלגה שלך, ששוללים את עצם קיומה של המדינה היהודית. אז למה אתם מצפים, לעזאזל? למה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה הבעיה – – – מיקי לוי (יש עתיד): שמה, שנפתח ידיים? שנסכל את קיומנו במדינה הזאת, שאנחנו נמצאים פה ארבעת אלפים שנה? שלילת חוק-יסוד, שלילת עצם קיומה של המדינה היהודית. שתי מדינות: מדינת כל אזרחיה ומדינה פלסטינית. אתם נפלתם על הראש. זה לא יקרה. וכשאתם רוצים ומצפים שנושיט לכם יד בדברים שחלקם צודקים – כשאתם מביאים מין חוק כזה, ששולל את עצם קיומנו במקום הזה, אל תצפו שנושיט לכם יד לעזרה. תבדקו קודם את עצמכם; תבדקו את בל"ד, ששוללת עצם קיומנו בארץ הזאת. שקט באולם, נכון? בושה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יסכם את הדיון חבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש הוועדה המשותפת. בבקשה. בבקשה, אדוני. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, כנסת נכבדה, חבר הכנסת דב חנין, בכנסת מקובל לומר את האמת ואת כל האמת. אמיר אוחנה (הליכוד): מדי פעם, מדי פעם. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): כשאתה מצטט את פסק הדין של בית המשפט העליון – אכן, צדקת. היה הרכב של 11 שופטים שבו שישה מול חמישה, ואחד מהשישה היה השופט אדמונד לוי. ותיארת נכון את העובדות. אבל הייתי מצפה ממך להשלים את העובדות ולהזכיר לחברי הכנסת שב-2007 היה הרכב נוסף שדן בנושא הזה, גם הוא של 11 שופטים. גם שם זה היה שישה מול חמישה, ללא השופט אדמונד לוי. אותה החלטה; פעמיים בבית המשפט העליון הגיעו לאותה החלטה. זה אומנם רוב של שישה מול חמישה, אבל רוב הוא רוב. אבל תרשה לי לומר לשכנך, לטלב אבו עראר: באמת, טלב, "הדיכטר הזה" מדבר אליך, "הדיכטר הזה". איך אתה אמרת? "הדיכטר הזה". זה הדיכטר. ותאמין לי, אני מכיר את הפלסטינים טוב כמוך. ביליתי הרבה מאוד שנים ביניהם. זה לא שכולם רעים, זה לא שכולם שונאי ישראל, אבל הדבר הכי קשה לראות אצל הפלסטינים, מלמעלה עד למטה, מלמעלה עד למטה, זה את הפחדנות שלהם – הפחדנות לומר – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): תתבייש לך. תתבייש לך. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): – – הפחדנות לומר – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): כמה גזען אתה. אתה מאשים עם שלם. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): – – הפחדנות לומר – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): איזה גזענות. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): – – הפחדנות לומר את האמת לעצמם. שמע, תראה, אני אפילו לא יכול לומר את שמך, מי שקורא "רוצח" לראשי מערכת הביטחון בישראל. אבל האמת היא שאתה באמת – – איימן עודה (הרשימה המשותפת): עוד דמים פלסטיניים וישראליים על ידיך. דמים פלסטיניים וישראליים על ידיך. דמים פלסטיניים וישראליים על ידיך. אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): – – אתה פשוט לא מעניין. אתה לא מעניין – לא אותי, לא את הכנסת. (אומר בערבית: לא הצמר שלך, ולא הכבש שלך, ושהעין שלי לא תראה אותך.) ואני אומר לך, חבר הכנסת טלב אבו עראר, שבאמת, כשאתה מסתכל על הפלסטינים ואתה מבין את הפחדנות שלהם – לראות שדות נשרפים ולא לומר מילה; שדות של חיטה, שדות של אוכל. זה פשוט לא מעניין אתכם. זה הפחד שבסופו של דבר לא עוצר את אלה שמחליטים, למרות שקיבלו איחוד משפחות בישראל, לשלוח את ידם בטרור. והנתון שאמרתי – ואני חוזר לפני שאני מסיים על הנתון, רגע לפני שחברי הכנסת נדרשים להצביע: מ-2001 עד היום מספר הפיגועים שהיה הוא כל כך משמעותי, שבשלוש השנים האחרונות היו פי שניים יותר מפגעים מקרב מקבלי איחוד המשפחות שביצעו פיגועים. זה נתון מזעזע, ואני חושב שבית המשפט העליון, לו היה היום נדרש לדון בסוגיה הזאת, היה מקבל את ההחלטה ברוב הרבה יותר מוחץ בעד, קרי, בעד אישור הארכת הצו בשנה נוספת. ואני מקווה מאוד שכל מי שאהבת ישראל ואהבת ישראלים בנפשו יצביע בעד. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003. אני מפעיל את ההצבעה. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצו – 44 נגד – 15 נמנעים – אין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 44, נגד – 15, אין נמנעים. המלצת הוועדה אושרה. פנינה תמנו (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אני בעד. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק שחרור על תנאי. פנינה תמנו-שטה, לפרוטוקול – בעד. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה על היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת. תודה. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 16), התשע"ח–2018 [מס' מ/1218; דברי הכנסת, חוב' כ"א, ישיבה 323, עמ' 27858; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 16), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומנסקי. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): סלומינסקי. אתה יום אחד תדע. סלומינסקי. היו"ר חמד עמאר: סלומינסקי. אמרתי את זה נכון? ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): עכשיו כן. אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשע"ח–2018 – תורף הדברים: יש שתי ועדות ממשלתיות שעובדות: אחת – חוק שחרור על תנאי ממאסר. בוועדת השחרורים נמצאים ארבעה חברים, ואחד מהם הוא נציג השב"ס בדרגת רב-כלאי ומעלה. הוא חבר ועדה ואין לו זכות הצבעה. ישנה גם, כנ"ל, ועדת שחרורים מיוחדת שבסמכותה לקצר שליש מהמאסר לאסירי עולם שנקצב עונשם ולאסירים המרצים 25 שנות מאסר ומעלה, וגם שם יש נציג לשירות בתי הסוהר שהוא חבר ללא זכות הצבעה. עצם הדרישה הזאת מגבילה מאוד, כי אין הרבה בעלי דרגות בשב"ס, ולכן לוועדות השחרורים האלה קשה מאוד להתקבץ ולפעול, ויש עיכוב גדול בהפעלת הוועדות האלה ובשחרורים. מבקשים הממשלה והשר לביטחון פנים והשב"ס שבמקום שתהיה דרישה שיהיה נציג בכיר רב-כלאי, שבין כה וכה הוא לא חבר ועדה ואין לו זכות הצבעה וכו', ומטרתו היא רק לתת אינפורמציה על כל אחד ואחד מהאסירים – את האינפורמציה הזאת יכול לתת גם מדרגה פחותה, ועל ידי כך נשחרר את השסתום ואת הפקק שיש בוועדות השחרורים. ההצעה היא לשחרר, שלא יהיה צריך להיות רב-כלאי, ואת כל האינפורמציה ימסור נציג השב"ס, ימסור נציג השב"ס הזה, רק בדרגה יותר נמוכה. מעבר לזה לא היו שינויים. אין התנגדויות, אני חושב, ואני מבקש מחבריי לתמוך בזה. היו"ר חמד עמאר: נא לשבת, חברי הכנסת. אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן אנחנו עוברים ישר להצבעה. נא לשבת. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 16), התשע"ח–2018. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 42 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. נא לשבת. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. נא להצביע בשלישית, בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – 1 חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 16), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, אין מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק – – – פנינה תמנו (יש עתיד): הצבעתי במקום – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה הצביע במקום חבר הכנסת – – – פנינה תמנו (יש עתיד): אלעזר שטרן – – – היו"ר חמד עמאר: במקום אלעזר שטרן. פנינה תמנו (יש עתיד): אני רוצה לתקן את זה עכשיו. היו"ר חמד עמאר: ולהוסיף אותה להצבעה. אני מוסיף אותה להצבעה, לא לפרוטוקול. מוסי רז (מרצ): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת מוסי רז – – – מוסי רז (מרצ): ההצבעה הזאת לא – – – היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול, בבקשה. גם עיסאווי פריג'. לפרוטוקול, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): בעד. היו"ר חמד עמאר: בעד, שניהם בעד. הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018 [מס' מ/1209, פ/4526/20; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 321, עמ' 27694 ועמ' 27696; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק – הוא כבר נמצא למעלה. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק ממשלתית והצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי וחברי כנסת נוספים שאוחדו יחד. להצעת החוק הזאת יש שני חלקים: חלק אחד הוא לאור הניסיון של מרכז לגביית קנסות. עשינו כמה תיקונים, ובהם שיהיה למרכז סמכות, אם הוא ראה שמישהו להעלים נכסים או לעזוב את הארץ –אפשר יהיה לעקל את הנכס, אפשר יהיה גם לשלם את החוב לפני שיעבור המועד, ועוד כהנה וכהנה דברים מהניסיון, כדי לאפשר להם לפעול יותר טוב. החלק השני זה הוראת שעה שתהיה בתוקף לארבע שנים מ-2019. פה אנחנו עושים פיילוט – מנסים להכניס גם את המרכז לשלטון מקומי. עד היום הם עובדים עם חברות פרטיות, ועכשיו עושים פיילוט, ורשויות שירצו, יוכלו לעבור ולעשות את הגבייה שלהם דרך מרכז לגביית קנסות. אנחנו רוצים לנסות לתפוס את ההצבעה עוד עכשיו. אין לזה התנגדויות, אני חושב שיש רק בקשות דיבור. אני מניח שיהיה מי שירצה לדבר. היו"ר חמד עמאר: להצעת החוק אין הסתייגויות, אבל יש בקשות דיבור. אנחנו עוברים לבקשות הדיבור. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, עד חמש דקות. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, לדעתי, הרבה מאיתנו שכחו או לא שמו לב. זה תאריך מיוחד שחל היום, או למעשה, מחר. היום 5 ביוני, חברות וחברים, ומחר 5 ביוני, מה שאומר שמחר, ולמעשה השבוע והחודש, אנחנו מציינים 51 שנים למלחמת ששת הימים, לכיבוש; מלחמת ששת הימים – אותה מלחמה שזהו, אחרי 51 שנים אנחנו כבר כמעט אפילו לא מציינים אותה, אין שום מאורע או ציון כאן בבית – זו מלחמה שבזמנו נמשכה והסתיימה בתוך פחות משבוע, אבל למעשה עדיין לא נגמרה עד עצם היום הזה. מאז ישראל חיה – מדינת ישראל חיה – בשתי מערכות שלטוניות שונות כבר 51 שנה: דמוקרטיה ליברלית בצד המערבי של הקו הירוק ושלטון צבאי בצד המזרחי; דמוקרטיה שמקיימת שיח זכויות ואפילו חוגגת את מצעד הגאווה ממש השבוע מול מיליוני אנשים חסרי זכויות בצד השני. חברות וחברים, המערכת ההיא הולכת ומתקרבת לכאן, כמו שלצערי אנחנו מתריעים במשך 50 שנה, או כמו שאמר קמפיין המתנחלים הידוע: יש"ע זה כאן. כשאמרנו שהכיבוש משחית, אנחנו לא התכוונו שמדינת ישראל תתכלה בגלל מתקפה צבאית מצד הפלסטינים; כשאמרנו שהכיבוש משחית, התכוונו לדבר הזה שיש"ע זה כאן. יש"ע זה כאן בשיח הציבורי ובמרדף האלים והבלתי-פוסק אחרי בוגדים מדומיינים; יש"ע זה כאן בהשחתה של החוק ושל מערכת המשפט הישראלית לטובת הפקעת קרקעות והכשרת התנחלויות – תהליך שאנחנו רואים אותו רק השבוע בבית המשפט; יש"ע זה כאן בגזענות ובאלימות בחברה הישראלית, לאורכה ולרוחבה; יש"ע זה כאן בספרי הלימוד שאו שאוסרים או משכתבים בצנזורה, ברשימות שחורות של מרצים לא פטריוטים ובצנזורה על הצגות ועל מופעי תרבות ועל שירים; יש"ע זה כאן כי הכוחות הדמוקרטיים בעולם מתרחקים מאיתנו, בין שזה רוב-רובו של הדור הצעיר ביהדות ארצות הברית ובין שזה בדמוקרטיות הליברליות האחרות באירופה. משום מה, פעם אחרי פעם ישראל מוצאת את עצמה משתפת פעולה עם משטרים גזעניים, ואפילו אנטישמיים, במקום עם הדמוקרטיות הליברליות בכל העולם. גם זה תוצאה של נזקי הכיבוש; יש"ע זה כאן כשכאן משרדי ממשלה – שלך, אדוני השר גלעד ארדן – משקיעים מאות מיליונים מכספי ציבור בהסברה ובכל מיני מהלכים, כל מיני מהלכים סודיים ותעמולה של מה שאי-אפשר ולא צריך ולא ניתן להסביר. חברות וחברים, 51 שנה, ולימין אין, ולא היה, פתרון למצב הזה. 51 שנה מנסים לחשוב ולדמיין את הפתרון, למרות שאין כזה. אתם, אתם, מחנה הימין, במשך 51 שנה עוסקים בחבלה שיטתית ומכוונת בכל אפשרות לחיות כאן חיים נורמליים ובני-קיימא. זאב בנימין בגין (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): מפלגת העבודה אוהבת להתהדר בזה שהיא שהקימה את ההתנחלויות, אבל האמת היא שאתם, הימין והליכוד, אתם שהפכתם את הכיבוש לפרויקט הלאומי של מדינת ישראל. מה שלא ברור לי זה למה בזמן שהימין מבצע את החבלה המכוונת הזאת, השמאל, משום מה, הוא שנדרש להתפכח וללכת לחפש פתרונות חדשים, למרות שהפתרונות נמצאים כאן ועכשיו. זאב בנימין בגין (הליכוד): תגידי שם. בזה תסתכלי אליהם. תמר זנדברג (מרצ): אומרים לנו תמיד לא לחפש מתחת לפנס. הפתרון הזה נמצא מתחת לפרוז'קטור, ומשום מה אנחנו בוחרים שוב ושוב לא ללכת בו. חברות וחברים, 5 ביוני השנה, מחר, הוא לא רק יום זיכרון, הוא יום שבו יכולה – ומערכת הביטחון מתריעה על זה – לפרוץ אלימות. מחר יכולות להיות הפגנות נוספות אחרי השבועות האחרונים, שבהם ראינו פעם אחרי פעם הפגנות ואלימות וטילים והפגזות. ראינו את זה רק בשבועיים האחרונים. חברות וחברים, תקשיבו למערכת הביטחון. מערכת הביטחון, הרמטכ"ל, הקצינים הבכירים, מדברים בימים אלה בחדרים סגורים את העמדות של מרצ. איך זה שאתם לא שומעים? הציבור תומך בזה, הציבור בעוטף עזה. סיעת המחנה הציוני, שמעתי שהצטרפתם אלינו וביקרתם, ירדתם לעוטף עזה. הסתכלתם על דפוסי ההצבעה שם? אחוזים ניכרים מכל אלה שיושבים תחת טילים ובמקלטים מצביעים המחנה הציוני ומרצ, בגלל שהם יודעים שאנחנו אלה שתומכים בפתרון מדיני, ולא מסתכלים דרך החור של התותח על כל דבר. יוסי יונה (המחנה הציוני): תמר – – – תשומת ליבך אפשר? תמר זנדברג (מרצ): במוצאי שבת היה סקר בתוכנית פגוש את העיתונות. 41% מהציבור הכללי – כולל התומכים שלכם – תומך בהקלות הומניטריות על עזה במקום הידרדרות לסבב אלים נוסף. אז חברות וחברים, הציבור, עוטף עזה ומערכת הביטחון יודעים מה צריך לעשות: לא ללכת כמעט בעיניים עצומות לרווחה לעוד מלחמה, כמו שמבקר המדינה קבע שעשיתם לפני צוק איתן. מאז צוק איתן עברו כמעט ארבע שנים. כמה ישיבות קבינט הוקדשו לשאלת הפתרון בעזה, לפתרון אסטרטגי? זאב בנימין בגין (הליכוד): איך זה קשור לכיבוש? איך זה קשור ל-51 שנות כיבוש? תמר זנדברג (מרצ): איך זה קשור? עכשיו אתה רוצה שאני אגיד לך איך זה קשור. את זה אני אגיד לסיום. זאב בנימין בגין (הליכוד): אנחנו 12 שנים לא בעזה. עזה לא כבושה על ידינו 12 שנים. היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, בבקשה. משפט אחרון, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): הינה, אני אענה על השאלה של בני בגין. משפט אחרון. עמיתי חבר הכנסת בגין, אני אסביר איך זה קשור. יש לנו כאן מעבר לגבול, בגדה המערבית ובעזה, עם פלסטיני. אם אנחנו לא נדע להפסיק את האש, ללכת להודנה ארוכת טווח בעזה ולהיכנס לפתרון מדיני, הקלות הומניטריות והסרת הסגר, ומשא ומתן שיסתיים בפתרון של שתי מדינות לשני העמים, הכיבוש הזה ימשיך לרדוף אותנו וימשיך להשחית אותנו עוד שנים, עוד שנים רבות. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, היום באולם נגב, בשעה 09:30, התקיים כינוס השדולה של חברי חבר הכנסת אילן גילאון על אלימות המשטרה; הייתה שדולה, היום התכנסה. בשדולה נכחו כל מי שנפגעו מאלימות משטרתית, אם זה האוכלוסייה הערבית, אם זה העדה האתיופית, אם זה העדה החרדית, אם זה קהילת הלהט"בים – כל מי שיש לו סיפור בא לספר אותו. אבל להפתעתנו, חברים, אף נציג מהמשטרה ואף נציג מהמשרד לביטחון פנים לא הופיע לדיוני השדולה. התקבלה הוראה לכל הדרגים: אין לשתף פעולה עם השדולה נגד אלימות משטרתית. אף אחד לא בא. שאלנו את עצמנו: למה אף נציג לא נמצא? אז ההסבר שקיבלתי הוא: מה, יבואו לשמוע את הסיפורים הקשים? יבואו לשמוע את הבחור החרדי, או את הבחור האתיופי, או את הבחור הערבי, או הבחור הלהט"בי – איזו אלימות הוא עבר? לשמוע את הסיפורים? הרי אין להם מה להגיד. אין להם מה להגיד. אין. כשאין לך מה להגיד, מה אתה עושה? אתה מעדיף שלא לבוא, או במילים אחרות – אתה בורח. זה מה שהיה. המשרד לביטחון פנים והמשטרה היום בחרו שלא לשלוח אף נציג ולשים את הראש באדמה, שהדברים שימשכו. חברי כנסת ידברו בינם לבין עצמם, ישמעו כל מיני סיפורים ויראו דמעות בכי של תושבים. מה זה ישנה? הדברים ימשיכו. אז אני שואל את עצמי: אנחנו, כחברי כנסת שמעלים סוגיות על סדר-היום כי רוצים את הפתרון הזה, אנחנו רואים שהמשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מתעלמים מחובתם לבוא ולתת דין וחשבון לאזרחי המדינה, לחברי הכנסת, איך נטפל בבעיה? החל מדוח מבקר המדינה עד לאזרח ולאזרחית שבאו וסיפרו את סיפוריהם. איזה טיפול יש לנו – אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש – אם המשרד לביטחון פנים בחר להתעלם? אני אעשה את מה שאני רואה לנכון, והם ימשיכו לדבר בחדרי חדרים. האם זה הפתרון? שהם מפחדים – אמרנו, בסדר. הם לא דוברי אמת – אמרנו, בסדר, יאללה. עכשיו הם בורחים. הם בורחים. המשרד לביטחון בורח מאיתנו, בורח מלתת דין וחשבון, היום בשדולה, על האלימות המשטרתית ומה הוא הולך לעשות כדי לטפל בה. מירב בן ארי (כולנו): למה יש שדולה כזאת? זו בושה וחרפה. עיסאווי פריג' (מרצ): את לא יודעת על מה אני מדבר. את לא מבינה. מירב בן ארי (כולנו): זו בושה וחרפה שיש שדולה כזאת. תתבייש. עיסאווי פריג' (מרצ): מירב, מירב, את יכולה לחכות טיפה. אז היום השיטה היא לברוח. שיטת הבריחה. מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? בשביל זה להקים שדולה? עיסאווי פריג' (מרצ): זה הפתרון שאתם מציעים. לא, חברים. אנחנו נמשיך לרדוף – – מירב בן ארי (כולנו): בשביל זה להקים שדולה? יש – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – עד שהדברים בתוך משטרת ישראל והממונים, כולל השר, יתוקנו. האלימות המשטרתית, צריך לשים אותה על השולחן עד שתטופל. עד שתטופל. כל הקבוצות המוחלשות במדינה, החל מהערבים, מהאתיופים – ראינו סרטים – מהחרדים – – – מירב בן ארי (כולנו): אז תפתור את הבעיות שלך עם המשטרה. מה אתה מקים שדולה? מה זה קשור? עיסאווי פריג' (מרצ): כל הדברים צריכים לבוא על השולחן וחייבים לראות תוכנית עבודה לאן זה הולך. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לפני כשנה וחצי, ביפו, נורה בגבו אזרח. בגבו. מהדי סעדי נורה בגבו תוך כדי בריחה מהמשטרה. עד עכשיו אין תוצאה ואין דוח ממח"ש. לפני שנה בכפר קאסם נורה ונהרג אזרח. אני פניתי לשר, וטרם קיבלתי תשובה מה עם התיק הזה במח"ש. ענת ברקו (הליכוד): בגלל זה – – – על המשטרה? בגלל זה אתם מקללים את המשטרה? בגלל זה? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אבקש לסיים. היו לך חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): אני מסיים. אדוני, המריחה והבריחה ממתן תשובות – אנחנו צריכים לשים להן קץ. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון – איננו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אדוני השר, אני רוצה להמשיך מדבריו של חברי חבר הכנסת פריג'. אדוני השר, אני גם הייתי היום בישיבת השדולה הזאת, ואני רוצה להגיד: לדעתי, אין אלימות משטרה. המשטרה לא מפעילה אלימות; יש שוטרים שמפעילים אלימות. צריך להגיד שאף שוטר לא נולד אלים, ורוב השוטרים לא מפעילים אלימות, ובכל משטרה בעולם יש שוטרים שמפעילים אלימות. השאלה היא מה יחס החברה לאלימות הזאת. השאלה היא איך מתייחסת הכנסת, הפרלמנט, לאלימות הזאת; איך מתייחסת התקשורת; איך מתייחסת החברה; איך מתייחס מפכ"ל המשטרה; איך מתייחס השר האחראי לדבר. אם בכנסת, המקום שבו צריכים להתקיים הדיונים על הדברים הללו, מתקיימת שדולה מהסוג הזה, ובאים אנשים ושופכים, באמת, ממר ליבם – אישה שמספרת איך פגעו בבן שלה, ומקרים אחרים, והיה לנו, אנחנו יודעים, הרג של מפגינים בידי המשטרה; אגב, לא רק ערבים, לא רק ערבים; גם מפגין חרדי נהרג בידי המשטרה – השר לא מוצא לנכון, ולא הוא, ולא המפכ"ל, ולא אף אחד מהמשטרה, ולא אף אחד מהמשרד, יהיה נוכח בדיון כזה, המשמעות היא: אנחנו, המשרד, אין לנו בעיה עם האלימות הזאת. נכון שלא חייבים לבוא לשדולה בכנסת, זה נכון; אין שום חובה חוקית לעשות את זה. אבל יש כאן מסר ברור – מסר שלא נאבקים נגד האלימות הזאת, שלא מטפלים בה. לכן אנחנו רואים מפגין שנהרג, לכן אנחנו רואים מפגין ששוברים את ברכו, ואנחנו רואים את הדברים האלה שוב ושוב. מי שחושב שזה נגמר במוחלשים – זה התחיל בערבים, זה המשיך לאתיופים, זה היה כלפי החרדים, זה גם היה כלפי המתנחלים, זה בטח ובטח היה כלפי השמאל, כלפי המחאה החברתית – זה בסוף מגיע לכולם. זה לא נעצר במקום אחד, ואסור לעצור את זה במקום אחד. העובדה שחצי מהבית הזה חשב שהכינוס הזה לא חשוב – חברי הכנסת חרדים, שהקהל שלהם זוכה מדי פעם לנחת זרועה של המשטרה שתוקפת אותם – הרי השתמשו כאן במרכזה של ירושלים בבואש. איך ייתכן שמשתמשים בכלי כזה במרכז עיר שגרים בה כמעט מיליון תושבים? על מה? איזו אלימות של המפגינים החרדים הצדיקה את הדבר הזה? לא הייתה. אני מודיע לכם: לא הייתה. נכון, הם חסמו את הנתיב הרכבת והיה צריך לסלק אותם משם. אולי גם היה צריך להפעיל כוח, אבל לא צריך להעניש שכונות שלמות בירושלים. אותו דבר קרה בבני ברק; אותו דבר קרה בבילעין ובמקומות אחרים. ההיעדרות של חברי הכנסת החרדים, כמו ההיעדרות של השר, כמו ההיעדרות של הימין, היא שנותנת גב לאלימות הזאת. עכשיו אני גם שואל אתכם, אני שמעתי לדוגמה את אחת האימהות שדיברו היום, ונוכחנו איזו אלימות הופגנה כלפי הבן שלה שהוא יהודי – תסלחו לי על המילה – אזרח ישראל. אם המשטרה מפעילה אלימות כזאת כנגד יהודים אזרחי ישראל, אחרי זה אנחנו מתפלאים שכשיש הפגנה על הגבול, יש חיילים שמפעילים אלימות? ושוב אני אומר, בדיוק כמו שאמרתי לגבי המשטרה: אף חייל לא נולד אלים, רוב החיילים אינם אלימים, אבל אנחנו מתפלאים שיש כאלה שעושים את זה? אנחנו מתפלאים שאישה שעובדת בצוות רפואי נהרגת? שעיתונאי נהרג? אם אנחנו לא מטפלים בזה פה, שזה ליד הפרלמנט הזה – פה, ברחוב יפו בירושלים, אנחנו שותקים – אז מה אנחנו מתפלאים שבגבולנו נהרגים אנשים? אנחנו, אם לא נעצור את התופעה הזאת, היא תגיע לכל מקום, והיא מסכנת את כולנו. וזה שאנשים חושבים שזה מה שמגן עליהם, זה הדבר הכי חמור, שהכי מסכן את הדמוקרטיה ואת חופש ההפגנה שלנו. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. אני רוצה לדבר על החוק שלי שאנחנו מצביעות עליו עכשיו בקריאה שנייה ושלישית, שזה אירוע מאוד מאוד משמח. אני רוצה להגיד בכמה מילים, ברשותכן וברשותכם. מבחינתי, החוק הזה הוא עוד צעד בדרך במאבק שלי לביטול פקודת המיסים (גבייה), שאני לא יודעת כמה מכם ומכן מוטרדות ממנה, אבל היא פקודה מנדטורית שמאפשרת גבייה מינהלית, זאת אומרת, היא מאפשרת להרבה יותר מדי גופים במדינת ישראל להיות גם בעלת החוב, גם השופט, גם התליין, ואחר כך גם עוד לשכור חברות גבייה פרטיות שיעשו את הגבייה הזאת לטובת רווח כספי – כמו שאתה, אדוני היושב-ראש, עמדת בוועדת הפנים אך לפני שבוע על הבעיות הקשות מאוד שהמצב הזה יוצר. הפקודה הזאת מסורה באמת בהרחבה רבה בידי המון המון גופים, וחלק גדול מהם – כל הרשויות המקומיות בישראל. יש רשויות חזקות שמנהלות את הגבייה שלהן בעצמן; חלק משתמשות בפקודה בצורה יותר הגונה, חלק משתמשות בפקודה בצורה פחות הגונה. אבל כאמור, יש כאלה שלא מסוגלות, מסיבות תקציביות ומסיבות אחרות, לנהל את הגבייה שלהן בעצמן, ולכן הן שוכרות את חברות הגבייה הפרטיות האלה – מה שיש בו טעם עמוק עמוק לפגם, קודם כול במהות. זאת פעולה שלא ראוי שתיעשה בעבור בצע כסף, לא ראוי שתיעשה על ידי גוף פרטי, וגם בפועל יש איתה בעיות מאוד קשות, משום שיש רשויות שהן כל כך חלשות, שחברות הגבייה האלה ממש מנהלות אותן על חשבון מוחלשות ומוחלשים שהרשות בעצם לא רואה אותן, וחברת הגבייה ודאי לא רואה אותן, את הקשיים שלהן, את הצרכים שלהן. נעשים מעשים דרקוניים וקשים ביותר, שהפקודה הזאת מאפשרת. בדרך המאוד-ארוכה לביטול הגבייה, קודם כול, לשמחתי, כבר לפני כשנה הגענו להסכמה עם משרדי הממשלה, וכולם הפסיקו להשתמש בפקודה והעבירו את הגבייה למוסד ממשלתי שפועל מתוקף חוק דמוקרטי של מדינת ישראל. אומנם יש לו אמצעים לא מבוטלים לנהל גבייה, אבל זה הרבה יותר מפוכח, זה הרבה יותר מידתי, ויש התייחסות הרבה יותר אישית וקונקרטית לחייב או לחייבת, לצרכים שלהם ולקשיים שלהם. אני מדברת על המוסד לגביית קנסות וחובות, שהחצי השני שלו זה ההוצאה לפועל. מה שאנחנו עושות ועושים בחוק הזה זה מאפשרות, בעצם נותנות הסמכה לגוף הזה לגבות גם בשביל הרשויות המקומיות. היום זה דבר שלא קיים בחוק ולא מתאפשר. כולי תקווה שאכן כמה שיותר רשויות תוותרנה על שירותיהן המאוד-מפוקפקים של חברות הגבייה ותאפשרנה למרכז לגביית קנסות וחובות לעשות את הגבייה הזאת במקומן. הן גם ישלמו הוצאות הרבה יותר נמוכות. לשמחתי, נוכחנו שהמרכז בסך הכול מאוד יעיל, עם כל זה שבאמת יש יחס הרבה יותר ראוי לחייבות ולחייבים. אני מאמינה שגם כלכלית – וזה לא פחות חשוב – גם כלכלית זה ישתלם לרשויות. ברור שהרשויות צריכות לגבות את הקנסות והחובות שלהן על מנת שהן תוכלנה באמת לספק את השירותים לתושבות ולתושבים שלהן. בקיצור, גבירותיי ורבותיי חברות וחברי הכנסת, אני קוראת לכם לתמוך בהצעת החוק הזאת, ומאוד מאוד מקווה שמאוד מהר נוכל להימנע מלהעביר חוק שיסדיר, חס וחלילה, ובאמת ייקבע את השימוש בחברות גבייה פרטיות, ובהמשך נוכל באמת לבטל את הפקודה המנדטורית הישנה, הארכאית והלא-ראויה למדינה דמוקרטית, פקודת המיסים (גבייה). תודה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. אנחנו לא נצביע עכשיו, אנחנו נצביע בשעה 20:30, אחרי הארוחה המפסקת של חברינו חברי הכנסת המוסלמים לצום רמדאן. הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1213); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר גלעד ארדן. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בשם הממשלה, אני רוצה להודות למנהלת סיעת המחנה הציוני. רק היא יודעת למה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט), התשכ"ט–1965, מאמץ את האמנה הבין-לאומית בדבר הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט המפליגים בים משנת 1957, שאליה הצטרפה מדינת ישראל. אני כמובן מציג את החוק בשם שר התחבורה. בהתאם להוראות האמנה משנת 1957, קובע החוק את זכותו של בעל כלי שיט להגביל את אחריותו לנזק שגרם לכאורה לרכוש או לגוף ואשר בגינו הוא נתבע או עשוי להיתבע. הוראות החוק קובעות כי בעל כלי שיט המבקש להגביל את אחריותו כאמור יעשה זאת באמצעות הקמת קרן הגבלה בבית המשפט, אשר מוגדר בסעיף 1 לחוק כבית המשפט לימאות; בישראל משמש בית המשפט המחוזי בחיפה כבית משפט לימאות. קרן ההגבלה מוקמת באמצעות הפקדת סכום כסף בבית המשפט, סכום אשר ישמש בעתיד לפיצויו של כל מי שבית המשפט יכיר כי נגרם לו נזק בידי המבקש, מקים הקרן. בהתאם להוראות האמנה משנת 1957, סכום הקרן שעל המבקש להפקיד בבית המשפט כתנאי להגבלת אחריותו נקבע על ידי בית המשפט בשיעור שהוא תוצר של שני משתנים: האחד – סוג הנזק שלו הוא אחראי לכאורה, נזק גוף או נזק רכוש; השני – גודל כלי השיט של המבקש. בשנת 1976 גיבש ארגון הספנות הבין-לאומי את האמנה הבין-לאומית בדבר הגבלת אחריות על תביעות ימיות; היא תוקנה בפרוטוקול בשנת 1996, וזה תוקן בשנת 2012 ונכנס לתוקפו בשנת 2015. האמנה משנת 1976 קובעת כי היא מחליפה את האמנה משנת 1957 רק לגבי מדינות שהן צד לה. מדינת ישראל טרם הצטרפה לאמנה, אך מבקשת בהצעת חוק זו לאמץ את הוראת האמנה אל הדין הפנימי שלה ובהמשך לכך תשלים את הליך ההצטרפות לאמנה. בהוראות האמנה נערכו שלושה שינויים מרכזיים ביחס להוראות האמנה משנת 1957: האחד – העלאת שיעור הסכומים שמהווים בסיס לחישוב הסכום הנדרש להפקדה בקרן ההגבלה כתנאי להגבלת האחריות, תוך שינוי שיטת החישוב של סכומי ההגבלה מסכום המבוסס על סך נפח מקום אחסון המטען של כלי השיט לסכום המבוסס על סך הנפח הפנימי של כלי השיט, וכן שינוי החישוב במקרה של נזק הכולל פגיעה ברכוש ובנפש יחדיו. השני – הוספתם של מנצילים כזכאים להגביל את אחריותם לנזק שגרמו לכאורה. הוראות האמנה בנוגע להגבלת אחריותם של מנצילים זהות לאלו החלות בה על בעלי כלי שיט. השלישי – שינוי חובת הראיה הנדרשת כדי למנוע אפשרות הגבלת אחריות מאשמה או השתתפות ממשית לכוונה או פזיזות. במסגרת התיקון המוצע מבוקש לערוך תיקון של החוק ולהתאים את ההסדרים הקבועים בו לאמנה. לסיום, עמדת הממשלה הינה לתמוך בהצעת החוק, ומשכך, מוצע לאשרה ולהעבירה לוועדת הכלכלה של הכנסת לשם הכנתה לקריאת השנייה והשלישית. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חברת הכנסת מיכל רוזין – יש רשימה ארוכה מאוד, אדוני, אז אתה יכול לרדת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: קשה להאמין שמישהו מסוגל לנאום על החוק הזה. היו"ר חמד עמאר: לא נוכל להגביל. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת מירב בן ארי, עד שלוש דקות. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להמשיך את הסיפור שהתחלתי בחוק הקודם לגבי הדיון בוועדה לקידום מעמד האישה והאירוע המזעזע שבו היינו, בעיקר יחד עם חברי הכנסת מהמשותפת ומרצ, ולאה פדידה ונחמן שי. הדבר שהכי – הטרידו אותי הרבה דברים במהלך הדיון הזה, אבל מה שהכי הטריד אותי זה החד-צדדיות המטורפת. אדוני היושב-ראש, אני רואה דברים פה בכנסת, אבל מדהים אותי שיושבים חברי כנסת ולא מסוגלים להגיד מילה אחת על האחריות של החמאס למצב של התושבים ברצועה. מילה אחת. כל הזמן זה ישראל, ישראל, ישראל. שלוש פעמים במהלך הדיון: מדינת ישראל חוסמת, לא נותנת. עזוב שבאתי עם נתונים על 6,000 אישורי מעבר לחולים, גם לחולי סרטן. מה שנקרא, הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. מה שהטריד אותי, וגם את נחמן, יש לומר – לאה, אם את זוכרת, לא רק חברי הכנסת שהיו שם, רק מהמשותפת וממרצ; מה שהטריד זה שרוב האורחים שם – אף אחד מהם לא היה בעדנו. אמרתי לעצמי: איך יכול להיות שאני יושבת בוועדה שלמה, יושבים חברי כנסת ומטילים את כל האחריות על מדינת ישראל, וגם המומחים, כל המומחים הם נציגים, אני לא יודעת אפילו של מה – של ארגונים הזויים לחלוטין, שאומרים לנו – ישבתי שם ואמרתי לעצמי: מה, אף אחד לא יבוא? אף אחד לא ידבר? אף אחד לא יגן על הזכות של מדינת ישראל? אף אחד לא היה שם, אפילו אחד שבא, לא מחברי הכנסת ולא מהארגונים, לדבר על המצב בעזה. תבואי, תעשי דיון על הנשים, תדברי על המחלות, תדברי על הכול, אבל את לא יכולה להתעלם מכך שמהצד השני יש נשים שנפגעות לא פחות מהסיטואציה הזאת. וכמה שנדהמתי מהתהליך שהיה בוועדה, הפתיע אותי שישבו שם כל כך הרבה ארגונים ישראליים יפי נפש לחלוטין, שלא טרחו אפילו פעם אחת לדבר על מדינת ישראל ועל הזכות שלה להגן על עצמה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת נחמן שי – איננו; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – איננה; חבר הכנסת עמר בר-לב –איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס; חברת הכנסת יעל גרמן; ג'מאל זחאלקה; איציק שמולי – מוותר; מיכאל מלכיאלי – איננו; חבר הכנסת אמיר אוחנה. חבר הכנסת יוסי יונה. יש עוד הרבה חוקים, אל תדאג. נגיע ל-20:30. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אתמול אכן המחנה הציוני ערך ביקור בעוטף עזה, והדברים שראינו אכן לא היו קלים: אדמה חרוכה, מטעים שרופים ועוד כהנה וכהנה. נחמץ הלב, אין מה להגיד. אבל הדבר שבאמת עודד את רוחי והצביע על פער מאוד גדול בין האזרחים המפוכחים לבין הממשלה הלא-מפוכחת – ממש כך, בין האזרחים המפוכחים לבין הממשלה הלא-מפוכחת – דיברנו עם אנשים, אדוני היושב-ראש. דיברנו עם אלון דוידי משדרות, ראש העיר. לא תגידו שהוא ממפלגת העבודה; הוא מהבית היהודי, עד כמה שאני זוכר. דיברנו ודאי עם גדי ירקוני, שהוא יושב-ראש של המועצה האזורית אשכול, ועם סגנו מאיר יפרח, אדוני השר. שמע, אדוני היושב-ראש, ודאי, כולם רוצים לחזור לשגרה, כולם רוצים שהצבא יבטיח להם שגרת חיים נורמלית כמו במרכז, וכולם אסירי תודה, וכולם חושבים שהצבא עושה את המיטב שהוא יכול לעשות כדי להבטיח להם שגרה. אבל יחד עם זאת, הם מפוכחים. למה אני מתכוון, אדוני היושב-ראש, כשאני אומר שהם מפוכחים? הם יודעים שבסופו של יום הפתרון לא יכול להיות פתרון צבאי גרידא. הם יודעים זאת בבירור. ושוב, אלה לא אנשים שתגיד שיש להם צבע אידיאולוגי ספציפי מובחן, שתגיד: כן, מדובר פה בשמאלנים. לא. גם אנשים שמזוהים באופן חד-משמעי כאנשי ימין אומרים: לא יכול להיות פתרון צבאי. אנחנו סומכים על הצבא, אנחנו אסירי תודה על הצבא, ועדיין, אם לא יהיה פתרון למצוקה של תושבי עזה, הרי בסופו של דבר גם לא יהיה פתרון לנו. גם אנחנו לא נוכל ליהנות משגרת חיים. והינה השר שלך, אדוני היושב-ראש, ליברמן, אומר: אין משבר הומניטרי בעזה. ודאי שיש משבר הומניטרי בעזה. בעצם מה שאנחנו רואים בשבועות האחרונים זה שכל הפרדיגמה הזאת של ממשלת ישראל, שרק אם נגביר את המצור, אם אנחנו נעצים את העוצר על עזה, בסופו של דבר חמאס ייפול ואנחנו – לא יודע מה יהיה אז. אם נניח שהיו אומרים שהחמאס ייפול, ואז נשאף לכך שתקום ממשלת אחדות בין הרצועה ובין הגדה המערבית, ניחא, אבל בלאו הכי גם איתם ממשלת ישראל לא רוצה להגיע להסדר. לכן, מה שאני רוצה לומר – בסופו של דבר ממשלת ישראל עובדת על הציבור שלה. ממשלת ישראל אינה כנה עם הציבור שלה. יכול להיות פתרון לסכסוך המתמשך הזה. פשוט צריך מנהיגות אמיצה, נחושה, שאינה פוחדת מהשוט של הציבור, אינה פוחדת מהאלקטורט שלה. זה מה שאנחנו צריכים. לכן, אדוני היושב-ראש, ממשלה שכזאת, שפוחדת מהציבור, עליה ללכת ולתת לנו את ההזדמנות להנהיג את המדינה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי – איננו; עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו. חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת? לאה פדידה (המחנה הציוני): לא. אני אוהבת שאתה יושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: יש לך שלוש דקות להגיד כל מה שבא לך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, אתמול הלכתי לבקר בבית חולים זיו בצפת. מסתכלים עליי מנהל בית החולים וכמה חולים ואומרים: את יודעת, חברת הכנסת לאה? יש לנו אוטובוס אחד ביום מכל רמת הגולן וקצרין להגיע לבית החולים בבוקר, והוא חוזר בלילה. זה נשמע הגיוני? לא. והמחדל הגדול עוד יותר – שהם קיבלו מהמדינה מכשור, מכשיר של MRI הכי משוכלל שיש, והוא אומר לי שהמכשיר עומד מובטל מעבודה כמה ימים, ואף אחד לא מגיע. הכיצד? הרי התושבים של קריית שמונה וכל הגליל העליון וצפת ומסביב אמורים להגיע לבדיקות האלה בבית חולים זיו בצפת. אבל לא, קופת חולים כללית, שמחזיקה את הצפון כשבויים – 78% מהם הם בקופת חולים כללית – לא שולחת לבית חולים זיו בצפת, מחישוב כלכלי כזה או אחר, אלא לחיפה, לבית החולים הנוצרי בנצרת, לכן המקום הזה עומד ריק. זה לא ייתכן. גם חסרים תקנים; מכשיר חדשני כבר מגיע – לא מגיעים; תחבורה ציבורית אין לבית החולים. ואנחנו בעצם זועקים כאן בשלושת השבועות האחרונים: חברים וחברות, יש פה אפליה גדולה ומובנית בשירותי בריאות בין הצפון למרכז. עד מתי? עד מתי אנחנו נוכל לשתוק ולא לתת את המענה הבסיסי שנקרא שירותי בריאות לצפון? תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון – איננו; אחמד טיבי – איננו; מאיר כהן – איננו; עפר שלח – איננו; איל בן ראובן – איננו. רויטל סויד, חברת הכנסת רויטל סויד, יש לך עד שלוש דקות, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול נסעתי כבר בבוקר לביקור בעוטף, בעוטף עזה, ועברתי שם בין הקיבוצים, קיבוץ אחרי קיבוץ. קשה לתאר את השחור שרואים, ובפרט כשאתה מגיע למכתש בארי, מה שנקרא בתרונות בארי. אומרים לך: אתה יודע, ממש לפני שבועות ספורים היו פה כלניות, מרבד של כלניות וחרציות, וכל השחור הזה היה צבוע באדום וצהוב. ואין ספק שכולנו מחבקים את תושבי העוטף, וצה"ל עושה את עבודתו, וכולנו מגבים אותו. אבל השאלה שנשאלת היא מה אנחנו עושים שלא בעיתות האלה. איך אנחנו מסייעים לתושבי העוטף לא רק בימים הקשים האלה שהם עוברים, וכולנו מחבקים אותם? אם אנחנו מסתכלים, אנחנו היום נמצאים בשנת 2018; כל מכסות המים נקבעו על סמך שנת 2016. שנת 2016 הייתה שנה מבורכת, מאגרי המים היו מלאים, ולבוא היום, בשנת בצורת – ושר האנרגיה בעצמו אומר שזה כבר חמש שנים שחונות, ואנחנו בשנה קשה מאוד, ואנחנו יודעים שאי-אפשר לקבוע מכסות מים לשנת 2018 על סמך 2016. מה הם יעשו? מה הם יעשו עם השדות שנשרפו? מה הם יעשו עם המטעים? אתם יודעים, כשזורעים שדה אפשר עוד איכשהו להחליף את היבולים – את הגידולים, סליחה – אבל כאשר נוטעים מטע, זה המטע, אלה העצים שנטעת, וצריך לעשות פה השקיה שהיא השקיה משמעותית ומסיבית. אז זה לא עוזר רק לחבק אותם עכשיו בגלל המצב הביטחוני. צריך לדאוג שגם מכסות המים שלהם ישתנו. ביקרתי בנחל עוז. זה קיבוץ קטן שמונה היום 130 תושבים, ועזבו אותו 17 משפחות, ובדרך נס מאז צוק איתן הגיעו גם משפחות חדשות, ולא מעט, והם נהנים מהחיים. הם אומרים: אנחנו לא רוצים כלום, אבל יש לנו רפת, ואתם הטלתם עלינו מכסות לייצור חלב. אנחנו לא מבקשים טובות, ולא מבקשים עזרה, ולא מבקשים נדבות. כל מה שאתם צריכים לעשות זה רק להגדיל לנו את המכסות לייצור חלב, כדי שנוכל לשקם את הרפת שלנו, שהיא כבר משנת 1950, את כל המחלבה ואת הכול, שזה כבר 50 שנה אחורה. ולכן, מה שאני באה ואומרת כאן – מוטל עלינו פה בבית הזה לחבק, לתמוך, לחזק, וזה מה שאנחנו עושים, וכמובן גם לגבות את צה"ל על מה שהם עושים. אבל הם עכשיו צריכים את העזרה: מכסות המים, משק החלב, מכסות הרפת, וכמובן התחבורה הציבורית. אני מסיימת, אני ממש מסיימת. התחבורה הציבורית שיש בשדרות, רכבת משדרות לתל אביב, אבל מה לעשות? תחנת האוטובוס לאורך קו 232 היא איזה אוטובוס שעובר שלוש פעמים ביום. אז מרחק של 15 דקות מבארי לשדרות, אבל אין רכבת, אז איך אפשר להגיע? איך אפשר לעבוד בתל אביב? איך אפשר להתפרנס? ולכן כל הדברים האלה – זו החובה שלנו פה, בבית הזה. אני גם פונה פה לחבריי, ובוודאי גם לשרים הרלוונטיים – לשר התחבורה, לשר החקלאות: זו החובה שלנו עכשיו. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן – איננה; חברת הכנסת רחל עזריה – איננה; חבר הכנסת דוד אמסלם – איננו; חבר הכנסת איתן ברושי – איננו; חברת הכנסת נאוה בוקר; שרן השכל; מוסי רז; פנינה תמנו שטה; ינון אזולאי; יהודה גליק; זוהיר בהלול; ישראל אייכלר; מסעוד גנאים; איימן עודה; טלב אבו עראר; יואב קיש; חיים ילין; ג'מעה אזברגה; יוסף ג'בארין. אנחנו נצביע על הצעת החוק – אנחנו נצביע על הצעת החוק אחרי השעה 20:30. תודה. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1230); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. שרת המשפטים צריכה להציג את החוק. יציג השר גלעד ארדן, בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אין לי אותו, יש לי שני חוקים של שר הרווחה. אני חושב ששרת המשפטים כבר נהייתה מפונקת מדי. פה זה התקשורת, מר ברינגר, פה זה הכנסת. צריך לבקש בשביל שיעשו דברים. אנחנו לא עושים את דבריה בלי שהיא מבקשת, רק אחרי שהיא מבקשת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה לא חייב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה לא חייב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, יש לי אופי נורא צייתן, צייתני. את רוצה שוב שהממשלה תודה לך? קריאה: אתם יכולים להודות לי כל הזמן, זה לא מזיק. היו"ר חמד עמאר: בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק בעניין שחרור על תנאי ממאסרים קצרים – אה, זה גם שלי, בעצם, במובן מסוים – נועדה להבטיח את קיומם של דיונים מהירים ויעילים לגבי שחרורם המוקדם של אסירים השפוטים למאסרים קצרים, ובכך להקל את העומסים בוועדות השחרורים ולאפשר את שחרורם המוקדם של האסירים הראויים לכך. חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001, קובע כי הסמכות לשחרר אסיר על תנאי לאחר שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו נתונה לאחד משני גורמים: 1. לנציב בתי הסוהר יש סמכות לשחרר על תנאי ממאסר אסיר שנדון למאסר של מעל שלושה חודשים ועד שישה חודשים; 2. לוועדת שחרורים או לוועדת שחרורים מיוחדת, תלוי בעניין, יש סמכות לשחרור על תנאי ממאסר של אסירים שנדונו למאסר של למעלה משישה חודשים, למעט אסירי עולם. בשני המקרים ההחלטה על שחרור על תנאי היא אם נמצא שהאסיר ראוי לשחרור וששחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. הניסיון מלמד כי הליכי השחרור על תנאי, הן בפני ועדת השחרורים והן בפני נציב בתי הסוהר, כרוכים בקשיים שונים, המביאים לידי כך שוועדות השחרורים מתקשות להשלים במועד את הדיון בבקשות אסירים לשחרור על תנאי ממאסר, ובמקרה של אסירים השפוטים למאסרים של עד שנה קורה שלעיתים הבקשה מתייתרת עקב התמשכות ההליך. גם בעניינם של אסירים ששפוטים למאסרים קצרים, שלושה עד שישה חודשים, מספר האסירים המשתחררים על תנאי על ידי הנציב הוא נמוך. לכן הצעת החוק באה לתת מענה מיטבי, יעיל ומותאם לאסירים השפוטים למאסרים לתקופות קצרות של עד שנה. הצורך בייעול מנגנון השחרור על תנאי הודגש גם נוכח פסק הדין של בג"ץ בעניין שטח המחיה המוקצה לכל אסיר ועצור. הצעת החוק היא אחד האמצעים ליישומו של פסק הדין. הצעת החוק מבקשת ליצור מנגנון יעיל המבוסס על הפקדת סמכות השחרור על תנאי בידי יחידה מינהלית ייעודית בשירות בתי הסוהר שתדון ותחליט במקום נציב בתי הסוהר בבקשות לשחרור על תנאי של אסירים שנשפטו לתקופת מאסר שבין שלושה חודשים לשנה, למעט אסירים בעבירות מסוימות שנדרשת בעניינן חוות דעת מיוחדת ולמעט קטינים שנגזרו עליהם למעלה משישה חודשי מאסר. היחידה לשחרור ממאסרים קצרים תקבל החלטה על בסיס בקשה בכתב של האסיר ועל בסיס המסמכים שיונחו בפניה, ללא דיון בנוכחות האסיר או בא כוחו וללא נציגות של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, בשונה מהליך המתנהל בוועדות השחרורים. יעילות ההליכים שתקיים היחידה לשחרור ממאסרים קצרים תתרום להקלת העומס על ועדות השחרורים ותבטיח כי בקשותיהם של אסירים לשחרור על תנאי תיבחנה במועד, ותאפשר את שחרורם על תנאי של אסירים שנמצאו מתאימים לכך במועד בהתאם לדרישות החוק. לנוכח האמור לעיל אני מבקש לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעביר את ההצעה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, אדוני. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין, ואני סוגר את הרשימה. שלוש דקות, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו רשומים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו רשומים, נכון, אדוני היושב-ראש? רויטל סויד (המחנה הציוני): סליחה, אדוני, אנחנו רשומים. קריאה: לא. רויטל סויד (המחנה הציוני): למה לא? קריאה: אתם לא רשומים. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אנחנו רוצים להיות רשומים. איך לא? מה, לא רשמו אותנו העוזרים? זה לא נפתח? היו"ר חמד עמאר: לא רשמו אתכם. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז בבקשה תרשום. אנחנו פה. היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות, אדוני, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני תומך בהצעת החוק הזאת. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא מהלך בכיוון הנכון. אני בעד לייצר מנגנונים מהירים ויעילים יותר שיאפשרו שחרור על תנאי ממאסר גם במאסרים קצרים. זה דבר נכון, זה דבר חשוב, וצריך לראות אותו גם בהקשר הכולל של יחסנו לבתי הסוהר. בתי הסוהר הם לא פתרון. בתי סוהר הם אמצעי שלעיתים אין מנוס ממנו, אבל צריך להבין שצריך לעשות את הכול כדי לקדם מהלכים חלופיים, אלטרנטיביים, של התמודדות עם פשיעה ועם עבריינות. ומה שצריך לעשות בבתי הסוהר זה גם להקל את התנאים, לשפר את התנאים. ישנן החלטות חשובות של בית המשפט העליון שמדברות על שטח מחיה הולם לאסיר, שהן פרשנות מדויקת ונכונה של חקיקה שהתקבלה כאן בכנסת. הייתה לי הזכות גם להיות יוזם הצעת החוק הפרטית שאושרה, בסופו של דבר, יחד עם הצעת חוק ממשלתית, ושהבטיחה תנאי כליאה הולמים לאסירים בבתי הכלא. ומכוח ההחלטה הזאת של בית המשפט העליון צריך לשחרר אסירים. צריך לשחרר אסירים. אני שמח שנמצא איתנו יועצה של שרת המשפטים. אומנם השרה לא איתנו, אבל היועץ נמצא איתנו, ואני מזכיר לו בהזדמנות זו את הסוגיה של קיצור עונשם של קטינים – שנמצאת על שולחנכם. יפה, העברתם החלטת ממשלה; צריך להעביר בחקיקה בכנסת כדי לגמור את העניין. אני שמח. צריך להרחיב בכלל את השחרורים על תנאי, ולשקול את האפשרות ליצור מנגנון של שחרור במחצית, לא רק בשליש. צריך לחזק את מערכות השיקום, גם בתוך בתי הכלא – כדי לאפשר לאנשים לצאת מהכלא, וגם מחוץ לבתי הכלא – כדי ללוות אסירים משוחררים וכדי לייצר מצב שבו אנשים לא יחזרו למהלך של פשיעה ושל עבריינות. וכמובן, צריך להרחיב את מערכת ההליכים החלופיים – מערכת שאנחנו ייצרנו אותה בחקיקה של הכנסת. גם כאן הייתה לי הזכות להיות יוזם החקיקה הזאת. ייצרנו אותה ביחס לבני נוער, לקטינים, אבל יש מקום לחשוב על בנייה של מערכת של הליכים חלופיים גם ביחס למבוגרים, בעבירות מסוימות ובמצבים מסוימים. זו הצעת חוק נכונה. אנחנו נצביע בעדה, ואנחנו קוראים לממשלה להמשיך ללכת בדרך הזאת ולהרחיב את המהלך כפי שהצעתי. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, עד שלוש דקות, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני כמובן תומכת בהצעת החוק הזאת. אני חושבת שבהחלט יש בה כדי להוות איזון נכון בין הצורך לעמוד בהחלטת בג"ץ – בפסק הדין האחרון של השופט רובינשטיין, שקבע החלטה מאוד תקדימית לגבי מרחב מחיה – ובין הנפילה בין הכיסאות של מי שמגיעים למאסרים שהם נחשבים יחסית קצרים. מאסר עד שנה, ואז צריכים לאסוף את כל חוות הדעת וכל ההמלצות לגבי האדם, והרבה מאוד פעמים מגיעים למצב שיתרת הזמן של המאסר היא כזאת שלא מצליחים לקבל את כל המידע. ועדת השחרורים או נדחית או מסורבת. בהחלט נופלים בין הכיסאות. ולכן, העובדה שלוקחים את פרק הזמן הזה ויוצרים הליך שהוא הליך, מה שנקרא, כמו השחרור המינהלי, הנציבותי, שמתקבל עד עכשיו, שמאפשר באמת שיקול דעת על התנהלות של האסיר – קריטריונים מאוד מאוד ברורים. מה שצריך לשים לב, וזה מאוד חשוב – שיש פה החרגה, וההחרגה היא בכל מה שקשור לעבירות המין ועבירות האלימות במשפחה, בגלל שעבירות המין ועבירות האלימות במשפחה דורשות התייחסות מיוחדת, ועדה מיוחדת, שיושבת על המדוכה, בוחנת את המסוכנות, גם בעבירות המין, גם בעבירות האלימות במשפחה. זה לא דבר שבאמת אפשר להקל בו ראש, זה דבר שהשיקולים בו הם שיקולים שונים לחלוטין, ולכן באמת מחויב המציאות שבמקרה כזה לא יתקיים ההליך הזה שלא בפני שופטי ועדת השחרורים, אלא הליך שהוא לכאורה הליך – אפילו במעמד צד אחד, מכיוון שהאסיר לא מתייצב בכלל בפני הוועדה. גם, כמובן, עם ההחרגה של הקטינים. אני כן רוצה, אדוני השר שנמצא פה, להעלות איזשהו הרהור. כשקראתי את הצעת החוק אמרתי שצריך לתת עליו את הדעת להיזהר ממנו מאוד ולשים אליו לב. כי בסוף, כשדובר על השחרור המינהלי, הוא נעשה כמעט באופן אוטומטי. אני באמת לא זוכרת הרבה אנשים שלא זכו לאותו שחרור מינהלי. אבל ברגע שאנחנו מרחיבים את זה באמת לעבירות שהן עד שנת מאסר והאסיר לא מתייצב – או בא כוחו לא מתייצב – בפני הוועדה, עלולה להיווצר סיטואציה שבה מה שבעבר היה כמעט אוטומטי, היום יצטרכו לשקול שיקולים – יגרום לכך שתהיה הרעה בזכויות. באיזה מובן? כי בפני ועדת השחרורים הייתה נטייה כן לשחרר, ועכשיו, כשזה יהיה לא בנוכחות האסיר ולא בנוכחות בא כוחו, ולא יישמעו טיעונים אלא הכול יהיה באמת על סמך הכתוב, יכול להיות שמי שכן היה יכול להשתחרר, פתאום עכשיו לא ישתחרר. אי-אפשר לדעת אם זה מה שיקרה. צריך לבחון את זה כעבור שנה, לדעתי, כדי לראות באמת אם היה שינוי בממוצע ולבחון אם הייתה איזושהי השלכה ומהי. אבל זה כן דבר שצריך לתת עליו את הדעת מראש, וזה דבר שכולם צריכים להיות ערניים אליו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, אחרון הדוברים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לדבר על נושא שכבר התייחסתי אליו בנאומים בני דקה, ואני אעשה מה שלמעשה עשיתי בנאום בן דקה, כי המקרה שעליו אני מדבר שווה יותר מאזכור אחד – וזה באשר לתופעה המאוד מקוממת, שחשבנו שהיא נכחדה, והיא הסלקציה במועדונים, אדוני היושב-ראש. הסלקציה במועדונים. אנחנו רואים שהתופעה הזאת, כפי שאמרתי, מאוד רווחת. מגיעים חבר'ה צעירים למועדונים, אדוני השר, והם לעיתים בעלי חזות מזרחית, יוצאי חבר המדינות, אולי דרוזים, יוצאי אתיופיה. והינה, אומרים להם שכניסתם בלתי אפשרית. מדוע? אומרים להם: האירוע הוא סגור. מדוע משתמשים בנימוק הזה? כי יש חוק שחברתי שלי יחימוביץ יזמה והעבירה כאן בכנסת שעוסק בתופעה הזאת, התופעה הבזויה הזאת של אפליה בכניסה למועדונים. בחוק, חברתי רויטל סויד, כתוב שם: למעט אם האירוע הוא אירוע סגור; עומדת זכותו של האדם אם זה אירוע סגור. אז עכשיו מגיע אדם לפתחו של המועדון ואומרים לו: סליחה, האירוע הוא סגור, מאיזשהו תירוץ דחוק, כדי למנוע את כניסתו למועדון. בימים אלה הנחתי הצעת חוק כאן, על שולחנה של הכנסת, כדי להבטיח שהתירוץ הזה לא יהיה תקף. כלומר, היה והמועדון אכן מקיים אירוע סגור, חובתו להודיע על כך 24 שעות לפני כן – שזה אירוע סגור. הוא לא יכול באופן ספונטני, אדוני היושב-ראש, כ אולי לא תמצא חן בעיניו, אני או מישהו אחר, ויאמר לנו: אתה לא נכנס, כי זה אירוע סגור. אני תמה שעדיין ישנם חברות וחברי כנסת שסירבו או לא מעוניינים לחתום לי על הצעת החוק הזאת, ואני מנצל את ההזדמנות הזאת כאן באמת לקרוא לכולם, כי הינה, קרה המקרה הזה רק לפני כמה ימים ברחובות: חייל מג"ב, 17 שנה, תעודת שוטר, מגיע למועדון. אומרים לו: אתה לא נכנס, כי החולצה שלך היא חולצת לקוסט. אתה מבין עד היכן מגיע האבסורד הזה? עכשיו, ברור שהסיבה אחרת. הם החליטו עכשיו: בוא נתלבש על העניין של החולצה של האדם הזה – אז הינה, התופעה הבזויה הזאת נמשכת. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי – אם לא למגר אותה כליל, אז לפחות למתן אותה, לצמצם אותה עד כמה שניתן. בהזדמנות זו אני קורא לכנסת הריקה להתגייס, כולם כאחד, ולנדב את חתימתם על הצעת החוק שהנחתי על שולחנה של הכנסת. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר גלעד ארדן, במקום שר הרווחה והשירותים החברתיים. עד שיגיע – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, שמספרה פ/1207/20. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1216); נספחות.] (קריאה ראשונה) השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מוצע בזאת לתקן את המונח "עובד רווחה" כך שההגדרה תכלול כל אדם המבצע את עבודתו במקום המספק שירותי רווחה, בין שהוא מתנדב ובין שהוא עובד מינהל וכדומה, אשר לעיתים אינם עובדים ישירות אל מול קהל הלקוחות של המחלקה או עובדי המחלקה עצמה כי אם מועסקים על ידי גופים אחרים או מתנדבים, אך נמצאים במקום המספק שירותי רווחה, ואף הם סופגים אירועי אלימות בשל היותם נחשבים על ידי המטופלים האלימים לחלק מהמחלקה. לא פתחתי ואמרתי, אבל אני מציג את הצעת החוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול, שמשנה את הגדרת עובד רווחה. ראוי לציין כי שאר הוראות החוק, הנוגעות לעניין האזהרה של אדם שנקט מעשה אלימות פיזית או מילולית או מניעת כניסתו ומניעת קבלה של שירותי רווחה, ייעשו על ידי מנהל המחלקה או מי מטעמו. חברי הכנסת מתבקשים לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה ולהעביר אותה לוועדת העבודה והרווחה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; עיסאווי פריג' – איננו; מיכל רוזין – איננה; מירב בן ארי – איננה; סעיד אלחרומי – איננו; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת עליזה לביא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חבר הכנסת עמר בר-לב; עאידה תומא סלימאן; מנחם אליעזר מוזס; יעל גרמן. ג'מאל זחאלקה, בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, גבירותיי ורבותיי חברות וחברי הכנסת, כמה חברי כנסת, ובהם חבר הכנסת מיקי לוי, תקפו את הצעת חוק מדינת כל אזרחיה ואת המציעים, ואני חושב שחלק מהצופים חושבים: איזו מין הצעה זאת. חשוב להדגיש שזו הצעת חוק המבוססת על שוויון בין בני אדם, על הערך המודרני של האדם השווה, לעומת התפיסה של ימי הביניים של האדם ההייררכי. ההצעה אומרת שאסור שתהיה לאזרח, אפריורי, עדיפות על אזרח אחר בגלל שייכותו הלאומית, ואסור שאזרח יופלה לרעה בגלל שייכותו הלאומית. כלומר, לא יהיה מצב שבו יהיה אזרח פלוס ואזרח מינוס, אלא כולם יהיו אזרחים רגילים, שיש להם זכויות אזרח מלאות וזכויות קולקטיביות – במקרה זה לאומיות – מלאות, כי לפי התפיסה המודרנית, הדמוקרטית המודרנית, זכות האדם – בנוסף לזכותו לחירות ולזכויות אחרות, ישנה זכות בסיס של הזכות להשתייך לקבוצה תרבותית ולאומית. זו זכות פרטית של אדם, ככה שהזכויות הקולקטיביות של בני אדם מונחות ביסוד – הן חלק אינטגרלי של זכויות האדם הנפרד כפרט. אי-אפשר לדבר על זכויות אזרח בלי לדבר על זכויות קולקטיביות. נשיאות הכנסת קיבלה צעד אנטי-דמוקרטי, דורסני. יושב-ראש הכנסת השתמש בכוח של הרוב – בשם הטירניות של הרוב, הוא פסל את החוק מלהגיע לכנסת. מה אומרת ההחלטה הזאת? הפירוש האמיתי של ההחלטה הזאת הוא שאסור לתבוע שוויון מלא. לא רק שהכנסת מתנגדת – אסור לך, לא נאפשר לך להניח הצעת חוק המבקשת, הדורשת, שוויון מלא בין האזרחים. אנחנו מתכוונים לפנות לבג"ץ, ולפני כן – גם להתאחדות הבין-לאומית של הפרלמנטים, כדי שילחצו על הכנסת ועל נשיאות הכנסת ועל יו"ר הכנסת וכדי שיגנו עלינו מפני הניסיון או מפני הפעולה – לא רק הניסיון – לשלול את זכויותינו כחברי פרלמנט. אני מקווה שיופעל לחץ ואפילו סנקציות על הכנסת בגלל ההפרה הבוטה של הזכות לפעילות פוליטית והזכות של חבר פרלמנט. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי. איציק שמולי (המחנה הציוני): מוותר. תודה. היו"ר חמד עמאר: מוותר. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה; יעל כהן-פארן; יוסי יונה; מיקי לוי; עבד אל חכים חאג' יחיא; כל מי שאני קורא את שמו ולא נמצא, אז אני עובר לשם הבא. לאה פדידה; אכרם חסון; אחמד טיבי; מאיר כהן; עפר שלח; איל בן ראובן; רויטל סויד – מוותרת; מיכל בירן; רחל עזריה; דוד אמסלם; איתן ברושי; נאוה בוקר; מרב מיכאלי – מוותרת; שרן השכל; מוסי רז; פנינה תמנו-שטה; ינון אזולאי; יהודה גליק; זוהיר בהלול; ישראל אייכלר; מסעוד גנאים; איימן עודה; טלב אבו עראר; יואב קיש; חיים ילין; קארין אלהרר; ג'מעה אזברגה; יוסף ג'בארין; ואאל יונס. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1228); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים עכשיו להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018. חבר הכנסת גלעד ארדן, בשם שר העבודה והרווחה, בבקשה, אדוני. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק השר גלעד ארדן, בשם שר הרווחה. בבקשה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הורים המתמודדים עם מחלת ילד חווים קשיים במישורים רבים, המכבידים על חיי המשפחה ועל תעסוקת ההורה. קשיים אלה כוללים התמודדות עם טיפולים רפואיים אינטנסיביים, הדורשים השקעת משאבי זמן ניכרים, היעדרות מעבודה, הישארות בבית עם הילד החולה ועוד. זאת, נוסף על ההתמודדות הרגשית המלווה את הטיפול בילד חולה, במקביל לניסיון לשמור על שגרת חיי המשפחה ביום-יום. במקרים רבים, הורים הנדרשים להתמסר לטיפול בילדם החולה נאלצים לשנות את דפוסי התעסוקה, ולעיתים אחד מההורים נאלץ אף להפסיק את עבודתו כליל על מנת להתמסר לטיפול בילד. התמודדות זו, שעשויה להיארך שנים רבות, מביאה למצב שבו עם פטירת הילד הנכה, מוצא עצמו ההורה עומד בפני קושי גדול בבואו להשתלב חזרה בעולם העבודה, הן בשל המשבר הרגשי והן בשל ההתנתקות או הצמצום בתחום זה. הצעת החוק המונחת בפניכם מציעה להרחיב את הזכאות להכשרה מקצועית ודמי מחיה הניתנים כיום לאלמן או אלמנה בהתאם להוראות סעיף 265 לחוק והתקנות מכוחו, בשינויים המחויבים, גם להורה לילד נכה כאמור שהלך לבית עולמו ואשר קודם לפטירתו שולמה בעדו קצבת ילד נכה. חברי הכנסת, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעבירה לוועדת העבודה והרווחה לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איל בן ראובן; יעל גרמן; נחמן שי. עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, אני חושבת שזאת הצעת חוק חשובה מאוד, ויש לנו החלטה לתמוך בהצעת החוק הזאת. את האמת, רציתי לנצל את שתי הדקות, שלוש הדקות, שעומדות לרשותי, כי שמעתי קודם שהמסע הזה של הדיון שהתקיים היום בבוקר בוועדה לקידום מעמד האישה עדיין מתמשך, עדיין עולות חברות כנסת ומדברות עליו. אני חייבת להגיד שההזמנות של הוועדה לקידום מעמד האישה יוצאות ל-mailing list של מאות אם לא אלפים של מכותבות שמוזמנות לדיונים האלה. מי שבחר היום להגיע – וכל הכבוד לאלה שבחרו להגיע לדיון הזה – הגיע ורצה להביע דעה על נושא שעד עכשיו היה סוג של טאבו ולא היה אפשר לדבר עליו. אני חושבת שאלה שהגיעו, שנקראו מעל הבמה הזאת "הזויות" ו"ארגונים הזויים", הם ארגונים שעושים עבודה נפלאה, עבודת קודש, של כיבוד חיי בני אדם, עזרה לזולת וגם הכרה שזה לא רק עניין של נדיבות וזה לא עניין של רחמנות, אלא זה גם עניין של מחויבות מוסרית למאבק בהמשך העוולות האלה וראייה פוליטית כוללת. אז אנא, כאשר רוצים לדבר על דבר שהתקיים בכנסת, תביאו את האמת גם מעל הדוכן הזה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – איננה; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; סעיד אלחרומי – איננו; איציק שמולי – מוותר; מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו; מיכל רוזין – איננה; עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; עיסאווי פריג' – מוותר; ישראל אייכלר – איננו; יעל כהן-פארן – איננה; מיכאל מלכיאלי – איננו; איתן ברושי – איננו; מאיר כהן – איננו; מיכל בירן – איננה; אחמד טיבי – איננו; איימן עודה – איננו; יוסי יונה – איננו. יוסף ג'בארין, בבקשה. קריאה: – – – היו"ר חמד עמאר: סגרתי את רשימת הדוברים. אני סוגר את רשימת הדוברים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, רמדאן כרים. האמת היא שאני בכל זאת עליתי, כי אי-אפשר לסיים את היום הזה, לפחות מבחינתי, בלי לברך את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, על הדיון החשוב והאמיץ שהיא קיימה היום בוועדה שלה, דיון שחשף את אחת הסוגיות הרגישות ביותר שאנחנו כחברי כנסת, לפחות ברשימה המשותפת, מתעסקים בה בתקופה האחרונה. מה יכול להיות אנושי יותר מאשר דיון שרוצה לסייע בידיהן של נשים חולות סרטן כדי שיוכלו לקבל את הטיפול שמגיע להן? ענת ברקו (הליכוד): בגלל זה החמאס שלח קבוצה של חולי סרטן לפרוץ את המצור הנגדי? מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חלק מהנשים הללו – – – ענת ברקו (הליכוד): החמאס שלח סתם חולות סרטן? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חלק מהנשים הללו כבר קיבלו טיפול ראשון בישראל – – ענת ברקו (הליכוד): זה מה שמטריד אותך – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – או בבתי החולים הפלסטינים. ענת ברקו (הליכוד): – – או תרופות עם חומרי נפץ? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה יש לך עם נשים חולות סרטן, אני לא מבין. ענת ברקו (הליכוד): מה הבעיה? מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תתביישי לך. על מה את תוקפת נשים עם סרטן? ענת ברקו (הליכוד): אין לה בעיה אם יש – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): על זה את מדברת? ענת ברקו (הליכוד): כן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אל תסכימי, אבל לקטוע את הדברים? מירב בן ארי (כולנו): – – – ענת ברקו (הליכוד): אני דווקא בעד. אני בעד – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): שיא החוצפה, להתפרע על נושא כזה. ענת ברקו (הליכוד): – – שלא ישימו על משט חולי סרטן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני לא מדבר על כיבוש, אני לא מדבר עכשיו על מדינה פלסטינית – – ענת ברקו (הליכוד): תדבר על החמאס. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – אני מדבר על נשים חולות סרטן – – ענת ברקו (הליכוד): תדבר על החמאס. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שצריכות לקבל טיפול. מה זה מפריע לך? ענת ברקו (הליכוד): תדבר על החמאס. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה זה מפריע לך? ענת ברקו (הליכוד): תאפשרו להם. מירב בן ארי (כולנו): לא. זה לא הפריע. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): בושה. תתביישו לכם. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. תודה רבה. בבקשה, תמשיך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חלק מהנשים הללו כבר קיבלו טיפול ישראלי, בין אם זה בבתי חולים בישראל, בין אם זה בבתי החולים הפלסטיניים בירושלים. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ענת ברקו (הליכוד): למה עצרו את זה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): עכשיו רוצים לאסור עליהן להיכנס לישראל. מירב בן ארי (כולנו): אף אחד לא רוצה לאסור עליהן. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): נשים שמחכות לטיפול שיכול להאריך עוד קצת את החיים שלהן – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ונתקלות כל הזמן בסירוב של הרשויות בישראל, לא לאפשר להן – – מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – לא לאפשר להן להיכנס לישראל, לא לאפשר להן לקבל טיפול בירושלים, לא לאפשר להן לצאת למצרים – – מירב בן ארי (כולנו): מצרים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – פשוט גזר דין מוות. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת מירב בן ארי. תודה רבה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גזר דין מוות. ענת ברקו (הליכוד): מעבר רפיח – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת ענת ברקו, אתן מתחרות מי צועקת יותר? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): הטיפול השלישי – – – ענת ברקו (הליכוד): אתה משקר. מירב בן ארי (כולנו): המצרים – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גזר דין מוות שהכיבוש משית עליהן כאשר הוא חוסם את הדרך מהתקווה האחרונה שהייתה להן. היו"ר חמד עמאר: נא לסכם. תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה לומר: אנחנו כחברי כנסת לא מייצרים את הבעיות הללו. אנחנו כל הזמן מקבלים את הפניות הללו, ולצערי הרבה פעמים אנחנו חסרי אונים. אז תודה לחברת כנסת אחת שהיה לה האומץ להביא את הנושא הזה ולהגן על הזכות הכי בסיסית והכי אנושית הזאת. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): יישר כוח, חברת הכנסת תומא סלימאן. יישר כוח. היו"ר חמד עמאר: תודה. תודה. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת. השר, רוצה לסכם לפני שאנחנו עוברים להצבעות? השר לא רוצה לסכם, אז אנחנו עוברים להצבעות. חברי הכנסת, נא לשבת. היה צלצול שחברי הכנסת הגיעו? היה צלצול. הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, נא לשבת. אני מפעיל את ההצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. אני מבקש, אנחנו באמצע הצבעה. נא לשבת, חבר הכנסת מכלוף. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–16 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–16 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 41, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית, נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 42 נגד – אין נמנעים – אין חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הספנות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רגע, רגע, תודות. רשימת תודות קצרה מאוד. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. לא שמעתי אותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רק רוצה להודות, כמובן, לכל מי שתרם לעבודה המדהימה על החוק הזה: למרכז לגביית קנסות וחובות; לתומר מוסקוביץ וענת הר אבן מרשות האכיפה והגבייה; לדורון תשתית, מנהל המרכז; מיכל אלבז ממשרד המשפטים. מהמרכז לשלטון מקומי אני רוצה להודות ליו"ר חיים ביבס, למנכ"ל שלמה דולברג ולמירה סלומון, מנהלת המחלקה המשפטית. אני מאוד רוצה להודות לאגודה לזכויות האזרח, לדבי גולד-חיו, שתמיד נמצאת שם, ולבקי קשת מרבנים לזכויות אדם, שתמיד תמיד נמצאות בשביל להאיר את כל הדברים שצריך לוודא שקורים בשביל אלה שמיוצגות ומיוצגים פחות בכנסת הזאת. רק להגיד שהחוק כרגע מאפשר לרשויות לבחור, ואנחנו עושות ועושים פיילוט בהוראת השעה הזאת. יש לי כבוד וזכות ליזום את הפיילוט הזה, ואני ממש ממש קוראת לכן ולכם, חבריי וחברותיי, לעזור לנו לצרף רשויות מקומיות אליו. זה דבר שכולן וכולם ירוויחו ממנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה העל הצעת החוק הבאה – הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נא לשבת ולהצביע, בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספנות (הגבלת אחריותם של בעלי כלי שיט) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 38, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הכלכלה. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018. נא להצביע, חברי הכנסת. קריאה ראשונה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 18) (היחידה לשחרור ממאסרים קצרים), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 43, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעה החוק הבאה: הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3) (הגדרת עובד רווחה), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: הצעת החוק הבאה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 207) (הכשרה מקצועית ודמי מחיה למבוטח שילדו הנכה נפטר), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 40, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה מטעם יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. בבקשה. אין הצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מתכבד להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות האלה: בוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט, לוועדת הפנים והגנת הסביבה ולוועדת המדע והטכנולוגיה לדיון בהצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009, מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת דוד אמסלם יכהן חבר הכנסת יואב קיש; בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהארכת תוקף חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003, מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת דוד אמסלם יכהן חבר הכנסת יואב קיש, ובמקום חבר הכנסת עבדאללה – – קריאה: – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כך התבקשתי. – – ובמקום חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף יכהן חבר הכנסת טלב אבו עראר. בוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה – אגב, אני חייב לומר שזה ממש מרשים אותי לדעת שיש גם מי שמקשיב למה שאני אומר עכשיו. יפה, זה באמת מפתיע. בוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בהצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – צמצום מספר תאגידי המים והביוב), מטעם ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אמסלם יפנה את מקומות לטובת חבר הכנסת יואב קיש, ובמקום חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף יכהן חבר הכנסת טלב אבו עראר. בוועדה המשותפת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה לדיון בהצעה לסדר-היום בנושא: בניית תוכנית אב לאומית בתחום הזקנה, מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי יכהן חבר הכנסת דני סיידה. בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת אוסמה סעדי יכהן חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצורך להכריז על מצב חירום, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת סעדי יכהן חבר הכנסת יוסף ג'בארין. ולסיום, בוועדה המשותפת לוועדה המיוחדת בראשות חברת הכנסת רחל עזריה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק פינוי בינוי (פיצויים) (תיקון מס׳ 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר) התשע"ו–2016, מטעם הוועדה המיוחדת, במקום חבר הכנסת יצחק וקנין יכהן חבר הכנסת ינון אזולאי; מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט, במקום חבר הכנסת אוסמה סעדי יכהן חבר הכנסת יוסף ג'בארין. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ב בסיוון, התשע"ח, 5 ביוני 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 20:46.