דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ז ישיבה שמ"א הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ואחת של הכנסת העשרים יום שלישי, כ"ב בסיוון התשע"ח (5 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 4 יעל גרמן (יש עתיד): 6 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 6 ענת ברקו (הליכוד): 7 לאה פדידה (המחנה הציוני): 8 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 8 מירב בן ארי (כולנו): 9 איתן ברושי (המחנה הציוני): 10 תמר זנדברג (מרצ): 10 יואב בן צור (ש"ס): 11 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 12 יהודה גליק (הליכוד): 12 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 13 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13 הצעות לסדר-היום 14 ציון יום הסביבה 14 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 17 יעל גרמן (יש עתיד): 19 תמר זנדברג (מרצ): 20 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 22 סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: 23 הצעה לסדר-היום 28 ציון יום הסטודנט 28 היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018 29 יעל גרמן (יש עתיד): 29 עליזה לביא (יש עתיד): 31 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 33 הצעות לסדר-היום 35 ציון יום הסטודנט 35 מירב בן ארי (כולנו): 35 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 39 מוסי רז (מרצ): 42 יוסי יונה (המחנה הציוני): 44 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 46 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 48 שאילתות ותשובות 50 1182. סירוס כימי לתלמידי ישיבה 52 יעל גרמן (יש עתיד): 52 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 53 1284. תקיפת מפגינים ערבים שהניפו דגל פלסטין על ידי שוטרים 54 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 54 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 54 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ב בסיוון התשע"ח, 5 ביוני 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת פנינה תמנו, איל בן ראובן ומוסי רז בנושא: אברה מנגיסטו נמצא שלוש שנים וחצי בידי חמאס ודבר לא התקדם במגעים לשחרורו. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת רחל עזריה, נורית קורן, ואאל יונס ומרב מיכאלי, בנושא: ביטול מבצע גביית החובות של מד"א שחלה עליהם התיישנות; בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, אכרם חסון, מיקי לוי, יחיאל חיליק בר ויעקב אשר בנושא: השתת עלויות מסופי תשלום באשראי על בתי העסק; בהצעתם של חברי הכנסת יצחק וקנין ואיתן ברושי בנושא: קריסת החקלאים בענף הפטם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אבל לפני שנצביע, מכיוון שמחר נפתח בחגיגות שבוע הספר העברי – לא טעיתי, זאת לא פליטת פה, לא אירועי, אלא חגיגות, כי אנחנו נחגוג 8,000 ספרים חדשים בעברית שראו אור השנה – אתמול הצעתי לחבריי בנשיאות – אני לא יודע אם העבירו את זה לסיעות או לא – שחברי כנסת שירצו בכך – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> התחלנו לקרוא ספרים בגללך, או בזכותך. << דובר_המשך >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר_המשך >> התחלתם לקרוא ספרים בזכותי – זה נחמד. אני חושב שבזכות הספר העברי. וגם אני לא אתאפק – אומנם האירועים מתחילים מחר, לא הספקתי ללכת לשבוע הספר ולקנות ספר, אז הלכתי לספריית הכנסת והוצאתי משם ספר שנקרא שער האריות. היום 5 ביוני. אומנם תאריכים עבריים קובעים, אבל 5 ביוני זה גם תאריך רציני בתולדות מדינת ישראל. ובספר "שער האריות" מצאתי את הקטע הבא: "לאט-לאט התחלתי להתקרב אל הכותל, בדחילו ורחימו, כשליח ציבור העובר ובא אל התיבה. התקרבתי אליו, שליח של אבא וסבא, ואבא של סבא, ושל כל הדורות מכל הגלויות שלא זכו לכך, ולכן שלחו אותי לכאן. מישהו אמר שם 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. לא יכולתי לומר אמן, רק שמתי ידיי על האבן, והדמעות שירדו מעיניי לא שלי היו. דמעות כל עם ישראל הן היו. דמעות של תקווה ותפילות, וניגוני חסידים וריקודים יהודיים. דמעות שצרבו ושרפו את האבן האפורה והכבדה". כך נכתב בספר "שער האריות" – זיכרונות של הצנחנים ששחררו את הכותל. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על מנת שתוכלו להירשם לנאומים בני דקה. בבקשה. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> הצנחנים שחררו את הר הבית, לא את הכותל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הם חשבו שהם משחררים את הכותל. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> – – – שחררו את הר הבית. הם אמרו: הר הבית בידינו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, ההרשמה התבצעה. חברת הכנסת יעל גרמן, את יכולה לפתוח היום את הנאומים. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, בהחלט הרמתי את הכפפה. האמת היא שרציתי לקרוא קטע מ"כל הג'אז הזה" של סנונית ליס – ספר מקסים, די חדש; ממליצה – אבל לא מצאתי אותו בספריית הכנסת, אז לקחתי את אלתרמן הטוב והנושן, שתמיד מרגש אותי – "ירח": "גם למראה נושן / יש רגע של הולדת / שמיים בלי ציפור / זרים ומבוצרים / בלילה הסהור / מול חלונך עומדת / עיר טבולה בבכי הצרצרים // ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך / והירח על כידון הברוש / אתה אומר אלי העוד ישנם כל אלה / העוד מותר / בלחש בשלומם לדרוש // מאגמיהם המים ניבטים אלינו / שוקט העץ באודם עגילים / ולעד לא תיעקר ממני אלוהינו / תוגת צעצועיך הגדולים". << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום כוחות הביטחון והמשטרה תקפו קבוצה של מתפללים במסגד אל-אקצא ועצרו כ-17 מהם. המתפללים ישבו ברחבת המסגד על כיסאות וקראו קוראן. אני שואל: האם המשטרה רוצה גם למנוע מהמתפללים המוסלמים לקרוא קוראן? האם הזכות הבסיסית של חופש פולחן היא גם אסורה? אני קורא לשר לביטחון פנים ולמפקד המשטרה לשחרר אותם, כי הם לא עשו שום דבר – הם רק קראו קוראן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת לאה פדידה. << דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודה לך על שציינת את התאריך של מלחמת ששת הימים, 5 ביוני. גדוד השריון פרץ, כפי שאנחנו זוכרים את השירים מלפני 51 שנה. אני חושבת שזו המלחמה שקבעה שאנחנו כאן כדי להישאר. אני רוצה רק להזכיר מי נלחם מולנו באותה מלחמה: מצרים, ירדן, סוריה. והמדינות שסייעו, מדינות ערב שסייעו להן היו עיראק, לבנון, ערב הסעודית, לוב, סודן, תוניסיה, מרוקו ואלג'יר. והמלחמה הזאת לא תמה, כי היום יש עוד שיטת לוחמה שאנחנו מכירים, שבאה עם תעמולה פלסטינית. היא עוברת דרך ארגונים כמו Human rights watch, והנציגים שלהם, כפי שאנחנו רואים, פעילי BDS, שעובדים ומחכים שאנחנו ניתן להם רישיון עבודה בשטח מדינת ישראל כדי להרוס אותנו עם תעמולה, עם רצון לגרום נזק כלכלי, עם לוחמה משפטית נגד מדינת ישראל. הם מנהלים קרבות נגדנו בכל מקום בעולם. ואנחנו פה זוכרים שב-5 ביוני, מלחמת ששת הימים – גדוד השריון פרץ, הר הבית בידינו, והמלחמה הזאת הבהירה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לכל מי שלא היה ברור לו – כולל כל מדינות ערב מסביבנו, ואלה במעגל השלישי – שאנחנו כאן כדי להישאר לנצח נצחים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> עם ישראל חי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש וכנסת נכבדה, שוב שמענו אתמול על ראש עיר שנמצא בחקירות. אני רוצה להסב את תשומת לב הבית הזה שהחקיקה היום לא טובה ולא מספקת, ונותנת איזושהי זכות בלעדית לראש העיר בלי לתת איזונים ובלמים. כמי ששירתה 18 שנה במועצת העיר, אין סמכות, אין חקיקה ואין יכולת לחברי וחברות מועצת העיר להוות איזונים ובלמים. הרבה זמן מונח בבית הזה, בוועדת הפנים, חוק שמנסה לקדם את זכויות חברי וחברות מועצת העיר. ולא בכדי יש מספר רב – כאלה שיש להם אינטרסים שונים, שאם יהיו להם הזכויות ותהיה להם היכולת, הם יוכלו לשמש לאיזונים ובלמים. הרי לא ייתכן שניתן לראש עיר, הטוב ביותר, להיות המחליט הבלעדי על כל כך הרבה דברים ועל כל כך הרבה מקורות. התפקיד שלנו, כמחוקקים, לתת להם גם איזונים ובלמים, ואז מי שיטעה – כמובן שיש לנו בתי משפט. אינני מטילה דופי באף אחד, אבל בואו אנחנו נהיה האיזונים והבלמים, כדי שלא נשמע השכם והערב על עוד ועוד ראשי ערים שמואשמים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראיתי היום סרטון, כפי שחבריי ראו, של חבורה של שוטרים בתוך רחבת מסגד אל-אקצא שמגיעה אל כ-17 מתפללים שישבו בבאחת מסגד אל-אקצא, בחצר, על כיסאות, תחת עץ הזית, וקראו קוראן, כמקובל בימים אלה בחודש הרמדאן במסגד אל-אקצא, והתחילו לעצור אותם. אחד-אחד הם נלקחו ונעצרו – צעירים, זקנים. לאחר מכן, וגם לפני כן, הם שמרו על קבוצה של מתפללים יהודים, שזה לא המקום שלהם, שהגיעו לשם והתגרו, גם בקריאות, במתפללים המוסלמים במסגד אל-אקצא, שזה המסגד שלהם. מה רוצה לעשות המשטרה? עד כמה אפשר להתגרות במוסלמים במסגד אל-אקצא? יושבים במסגד – מה אתם מגיעים כדי לעצור אותם? אני קורא לשחרר אותם, ואני קורא לכל המוסלמים להגיע למסגד אל-אקצא ולא לחשוש ממעצר. מילא מונעים מחברי הכנסת המוסלמים להגיע, אבל גם מהאנשים – להתפלל בדרכי שלום לאלוהים ולקרוא קוראן? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> זה לא רק מחברי הכנסת הערבים; מכולם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי. << דובר >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם אני אצטרף ליוזמה שלך לשבוע הספר, ואני אקריא מתוך ספר שמלווה אותי כבר הרבה שנים, ואני גם מאוד אוהבת אותו. זה הספר של פאולו קואלו, "האלכימאי": זה מה שהאלכימאים עושים. הם מראים שכשאנחנו מתאמצים להיות יותר טובים משאנחנו, כל מה שסביבנו גם הוא נעשה יותר טוב. ולמה אמרת שאני לא מכיר את האהבה, שאל השמש. כי להיות קבוע במקום אחד כמו המדבר, ולשוטט בעולם כמו הרוח, ולראות את הכול ממרחק כמוך, זו לא אהבה. אהבה היא הכוח שמשפר את נשמת העולם. כשנכנסתי לראשונה אל תוך נשמת העולם חשבתי שהיא מושלמת. אבל אחר כך הבנתי שהיא הראי של כל הבדואים, ויש לה את המלחמות שלה ואת התשוקות שלה. זה אנחנו שמזינים את נשמת העולם, והעולם שאנו חיים בו יהיה יותר טוב או יותר גרוע אם אנחנו נהיה טובים יותר או גרועים יותר. וכאן מקומה של אהבה, כי כשאנחנו אוהבים, אנחנו תמיד מתאמצים להיות יותר טובים ממה שאנחנו. מה אתה רוצה שאעשה? שאל השמש. אני רוצה שתעזור לי להפוך את עצמי לרוח סערה, אמר הנער. הטבע מכיר אותי כחכם מכל היצורים, אמר השמש, אבל אני לא יודע איך להפוך אותך לרוח סערה. אם כן, ממי אני צריך לבקש? השמש חשב לרגע, הרוח הקשיבה כל הזמן בהתעניינות ורצתה לספר בכל רחבי העולם שחוכמתו של השמש מוגבלת. בינתיים הוא אינו יכול להתמודד עם הנער הזה המדבר בשפת העולם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. באופן אישי, מצטרף להמלצה על הספר הנהדר הזה. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לאורך הגדר ברצועת עזה, שהיום בכותרות, יש 17 יישובים – מושב אחד, נתיב העשרה, כל היתר זה קיבוצים, רובם קטנים ובינוניים. בישיבה שהתקיימה היום בוועדה לביקורת המדינה – אני מודה לך על אישור הישיבה – ביוזמתי, במשך זמן רב, עם ציבור גדול, הסתבר שמי שמונע את ההצטרפות של משפחות חדשות ואזרחים נוספים ליישובים הללו זה לא פחות ולא יותר מאשר רשות מקרקעי ישראל, ששמה לה למטרה לחבל בדרכי בנייה שהיא אישרה, תוך כדי דבר מגוחך – שהקרקע שם אפס, אבל היא רוצה שמאות על מגרשים שהקרקע בהם אפס. בכל דרך שניסינו לקיים את הדיון – בסופו של דבר עדיאל שמרון, ראש המינהל, אמר שיש לו אג'נדה שמתנגדת להחלטות שהמינהל קיבל. שני שרי אוצר חתמו – השר לפיד בממשלה הקודמת והשר כחלון בממשלה הזאת – וזה עבר גם את מבחן הבג"ץ. למרות זה, רשות ממשלתית שיושבים בה עובדי מדינה מרשה לעצמה להתעלל, תוך כדי התחשבנות עם ההתיישבות בכלל ועם התנועה הקיבוצית בפרט. הדיון לקח שעה וחצי. הופיעו אנשים, כולל מעוטף עזה, כולל מכל רחבי הארץ – דבר שאין לו תקדים ואין לו דוגמה אלא במציאות הזאת. אני מקווה שבסופו של דבר הדיון הזה יסתיים בכך שיחול שינוי בהתנהלות ונאפשר את הבנייה תוך כדי ביצוע החלטות שהרשות בעצמה קיבלה – לאפשר את הבנייה בכלל ובקיבוצי ויישובי עוטף עזה בפרט. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת ברושי. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יואב בן צור. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף ליוזמה שלך ולציין את פתיחתו של שבוע הספר, אלא שלא יכולתי להתעלם מתאריך נוסף שחל היום, 5 ביוני 2018 – 51 שנים ל-5 ביוני 67', ולכן אני רוצה להקריא פסקה מתוך "הזמן הצהוב" של דויד גרוסמן, שיצא ב-1987 בהוצאת הספרייה החדשה. אני מצטטת: יש לי תחושה רעה. אני חושש שהמצב הקיים יימשך בדיוק כפי שהוא עוד עשר או 20 שנה. יש לכך ערובה אחת מצוינת, והיא – הטמטום האנושי, והרצון שלא לראות את האסון הקרב. אבל אני גם בטוח שיהיה רגע שנהיה אנוסים לעשות דבר מה, וייתכן שמצבנו יהיה נחות עוד יותר. יש כאלה האומרים שאפשר להמשיך כך שנים, שברבות הזמן תגבר רקמת החיים, ההיכרות המשותפת, הקשרים הכלכליים וכו', על האיבה. זו שטות, והמציאות מוכיחה זאת כבר כעת. וככל שתימשך רקמת החיים הנוכחית, יתברר שהיא רקומה סביב אגרוף ברזל של שנאה ורצון נקם, ויום אחד נקיץ אל הפתעה מרה. ואין זו שאלה של מי צודק, אנחנו או הם, ימין או שמאל. זו שאלה של עובדות ומספרים. הניסיון ההיסטורי העולמי הוכיח כי מצב כמו זה שאנו משמרים פה אינו יכול להימשך לאורך זמן, ואם הוא נמשך – הוא תובע מחיר קטלני. הדברים נכתבו לפני 31 שנה והם נכונים גם היום. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו. אתמול זכיתי להשתתף באירוע של מד"א והצלה בסימן קליטת 100 מתנדבים חדשים. קשה לי לתאר זאת במילים, אך ההתרגשות במפגש עם אזרחים שבחרו מרצונם החופשי לפעול בשליחות קודש היא עצומה עבורי. רבים לא יודעים זאת, אך לפני כמה שנים אימי, שתחיה, לקתה באירוע לב, ובזכות תהליך החייאה שהובילו מתנדבי ארגון איחוד הצלה ניצלו חייה, וזכינו כולנו לשהות במחיצתה, ונזכה שנים נוספות. זהו טבעם של הארגונים האלה, המתגייסים במסירות, בנחישות וללא תנאים לטובת הצלת חיי אדם במצבים המסוכנים והמורכבים ביותר – בפיגועי טרור, באירועים פליליים, באסונות טבע, וכמובן בשגרה הפרטית של האזרח. חבריי חברי הכנסת, בשבועות הקרובים אפעל לקדם דיון בנושא תקצוב ארגונים מצילי חיים המשקיעים את זמנם ומרצם לטובת חייהם של אזרחי מדינת ישראל. אני קורא לחבריי מכל סיעות הבית, חרדים וחילונים, יהודים וערבים, להצטרף אליי לתהליך החשוב והמתבקש הזה. המתנדבים כבר התגייסו למען המדינה; הגיע הזמן שהמדינה תתגייס למענם ולמען הצלחתם במשימה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כבר לפני כמה חודשים דיברנו על הקליטה הסלולרית בכל הרשתות באזור הדרום, ביישובי הדרום, שבעצם מעיקה על חיי היום-יום של התושבים. בהתחלה נאמר לנו שזה בגלל פעילות ביטחונית של צבא מצרים בחצי האי סיני, אבל אנחנו כבר כמה חודשים – והנושא לא נפתר. העלינו את זה בכמה הזדמנויות, ומכאן אני קורא למשרד התקשורת, לגורמים הרלוונטיים, לפעול מיידית לפתרון הסוגיה. המצב חמור מאוד בכמה וכמה יישובים – בכסייפה, בערערה, וגם ביישובים שצמודים לגבול. הנושא הפך להיות מטרד רציני בחיי התושבים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סעד אלחרומי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, האמת היא שלא הייתי מודע ליוזמה שלך לשבוע הספר. רציתי לספר בכמה מילים על נסיעה לארצות הברית. אני רק אתחיל בזה שבדרך קראתי ספר מרתק, "ביום שתקרא לי אבא", שכתב אותו חברינו אביעד פרידמן –סמל של הורים מסורים ברמה שלא תיאמן; ילד שבאמת התחיל עם נתוני פתיחה כמעט אפסיים והגיע להישגים אדירים. בחצי הדקה שנשארה לי אני רק רוצה לומר שהשתתפתי אתמול בלילה באירוע שארגנה שרת התרבות מירי רגב, בשיתוף פעולה עם הקונסול הכללי דני דיין בניו יורק – אירוע מדהים שבו ה-time square כולו מתרגש לכבוד מדינת ישראל. היו שם חברי קונגרס, סנטורים, מפקדי המשטרה, יועצים משפטיים של העיר ניו יורק וראשי העיר של ניו יורק, כולם לכבוד מדינת ישראל, ובסופו –אירוע של אלפי ישראלים שחיים בניו יורק שהרגישו גאווה ישראלית, אירוע שבאמת הנפש יצאה – המון אהבה והמון שמחה. כולי רחמים על כמה עיתונאים קטנוניים, שכל מה שהם ראו שם זה איזשהו סוג של קטע קטנוני של רמקולים או מיקרופונים ביני לבין מירי רגב. אני בז. מסכנים אותם אנשים שזה מה שהם הצליחו לראות מאירוע כל כך מרגש. שאפו לך, שרת התרבות מירי רגב, ולצוות שלך. שאפו לך, הקונסול הכללי דני דיין. תודה רבה. עם ישראל חי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> "אחרי מלחמת ששת הימים מדינת ישראל פסקה מלהיות דמוקרטיה. היא מחזיקה שני מיליון בני אדם נטולי זכויות אזרחיות ופוליטיות", ועוד ציטוט: "אני אומר לחיילי צה"ל: סרב לשרת בשטחים הכבושים שלא יעשוך מפקדיך למרצח" – דבריו של ליבוביץ. "כשאדם מקבל את הדעה שהמדינה, האומה, המולדת, הביטחון וכו' הם הערכים העליונים, ושהנאמנות ללא תנאי לערכים אלה היא חובה מוחלטת וקדושה – הוא נעשה מסוגל לבצע כל מעשה תועבה למען האינטרס המקודש הזה, ללא נקיפות מצפון. דבר זה הוא יפה לא רק לגבי האדם הגרמני, אלא לגבי כל אדם, גם לגבי האדם היהודי אם הוא נתפס לדברים האלה." אלה לא דבריי, אלה לא דברי חבריי מהרשימה המשותפת, אלה דבריו של אדם דגול שנקרא ליבוביץ. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמן א-רחים. כבוד היושב-ראש, 70 שנים עברו מהנכבה, והיום זה היום ה-51 של הנכסה, ומדינת ישראל, ב-1948, גירשה את העם הפלסטיני מחוץ לגבולות. לפני 51 שנים, אחרי המלחמה, היא ניסתה וניסתה וניסתה. לא הגיע הזמן שממשלת ישראל ומדינת ישראל יבינו שהעם הפלסטיני הוא בעל זכות, ועל זכותו הוא יגן? את כל השיטות ניסתה הממשלה; ממשלות ישראל העוקבות ניסו את כל השיטות, חוץ מדבר אחד – הן לא ניסו את השלום. השלום זה הפתרון שיכול לתת לשני העמים, כי העם הפלסטיני לא ייעלם. אמרו בהתחלה: הגדולים ימותו והקטנים ישכחו. אז לא, אלה לא מתו, כי הם עדיין מחזיקים במפתחות של הבתים שלהם, והקטנים עד היום מבקשים את הזכות הלגיטימית שלהם להקים מדינה משלהם כמו כל העמים. במדינה הזאת יש מנגנון הרס עצמי, שזה הממשלה, והיא שתהרוס את המדינה ותהרוס את האזור אם לא תלך לכיוון של השלום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. הצעות לסדר-היום << הלסי >> ציון יום הסביבה << הלסי >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> אנחנו עוברים לציון יום הסביבה הבין-לאומי – הצעות לסדר-היום מס' 8392, 10166, 10228, 10259 ו-10261. חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הדיון לציון יום הסביבה הבין-לאומי, שמשתתפות בו מעל 100 מדינות ברחבי בעולם. כבר אלפי שנים, מימי התנ"ך, המסורת היהודית מחנכת לדאגה לאיכות הסביבה וליחס מכבד כלפי עולם הטבע. מותר ורצוי להשתמש במשאבי העולם, אך אסור לשעבד, לבזבז או לזהם אותם. אחריות כבדה מוטלת עלינו – להשאיר את העולם לדורות הבאים כפי שקיבלנו אותו מהדורות הקודמים. יש 364 ימים בשנה שבהם אפשר לדבר על איכות הסביבה, אבל היום הזה לא מיועד לדיבורים; הוא מיועד למעשים. הכנסת לא רק נאה דורשת על הנושאים האלה, היא גם נאה מקיימת. בשנים האחרונות הפכנו אותה לכנסת ירוקה. מה זה אומר? שכל הדפים שמודפסים בכנסת הם מנייר 100% ממוחזר, ושאנחנו חוסכים ככל האפשר בהדפסות דפים מיותרים. אני בטוח שכולכם זוכרים את הדיסק-און-קי הקטנטן – חבר הכנסת דוד ביטן – שהחליף את ארגזי המסמכים הענקיים של תקציב המדינה. אנחנו גם פועלים לחיסכון משמעותי בחשמל, והקמנו לשם כך שדה סולרי על גג הכנסת, החלפנו את מערכת מיזוג האוויר, שינינו את שלטי התאורה בחניונים – וזה רק על קצה המזלג. כל אחד יכול לעשות משהו למען הסביבה. לשינוי קטן בהרגלים יכולה להיות משמעות גדולה מאוד. לא מזמן קיבלתי בלשכתי מכתב מקבוצת ילדים שלכבוד יום העצמאות ה-70 החליטו לצאת למבצע ניקיון מסביב ליישוב שלהם. ארץ ירוקה – כך הם כתבו לי – אין זו אגדה. הילדים האלה צודקים בכל מילה. כדי שהארץ שלנו תמשיך להיות יפה וירוקה, מספיק שכל אחד מאיתנו לא ידאג שהדשא של השכן יהיה ירוק יותר, אלא קודם כול לדשא של עצמו. אני מודה לכל היוזמים והיוזמות של הדיונים, ומזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת יעל כהן-פארן. אחריה – חברי הכנסת דב חנין, יעל גרמן וכן הלאה. ישיב לכולם סגן השר להגנת הסביבה חבר הכנסת ירון מזוז. גברתי, עד חמש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני שמחה שאנחנו מפנים היום את הזרקור אל הטבע והסביבה, שהם מקור החיים שלנו. המסר העיקרי שלי אליכם, אזרחי ישראל: לא קיבלנו את הטבע ואת המקום שאנחנו חיים בו, לא קיבלנו את המקום הזה, כירושה מההורים שלנו, אלא בהשאלה מהילדים שלנו. אנחנו חייבים לשמור על הסביבה; אנחנו חייבים לעשות את זה בשבילנו, ובעיקר בשביל הדורות הבאים, כי אחרת לא ברור איזה מקום יישאר להם ועד כמה יוכלו לחיות בו בבטחה כמו שאנחנו חיים בו. ממשלת ישראל, הגיע הזמן להתעורר, כי אלפי אזרחים בארץ נאבקים בעשרות מאבקים סביבתיים, מאבקים שמשפיעים דרמטית על החיים שלהם. אנשים משלמים על הזיהום הסביבתי מחיר כבד ביותר – משלמים בבריאות שלהם, משלמים בחיים שלהם. אנשים מאבדים את היקרים להם בגלל השלכות של זיהום אוויר, זיהום מים וזיהום קרקע. מפרץ חיפה הוא רק דוגמה אחת – ואני שמחה שאתה נמצא כאן, אדוני סגן השר, כי אתה מהאזור, ואתה יודע כמה האזור הזה מוכה אסון – ואנחנו חייבים לטפל במה שקורה שם. 800,000 תושבים חיים מסביב לאזור תעשייה מזהם, חולים במחלות קשות – סרטן, אסתמה – ומלאים חששות לגבי העתיד. אני לא רואה את הממשלה נרתמת בכל כוחה לשנות את המצב שם. רק השבוע הצעת החוק שהגשתי להבריא את מפרץ חיפה לא עברה את ועדת השרים – היא לא תעלה בינתיים, בשבוע הזה – אבל אנחנו יודעים שאזרחים רבים שם חולים יותר ויותר, ומתעוררים, כי הם מבינים שאף אחד לא עוזר להם. חבריי חברי הכנסת, יש קו מחבר בין כל המאבקים הסביבתיים בארץ. זה קו של חיים וקו של קיום. הגנת הסביבה זה צורך קיומי – זה לא רק ביטחון, לא רק כלכלה; גם הגנת הסביבה נכנסת בצרכים הקיומיים והבסיסיים שלנו כאן, לקיומנו. אנחנו יודעים בצער – וזה עלה היום גם בדיונים בוועדות, בעיקר בוועדת הפנים – שהמשרד להגנת הסביבה לא מסוגל לבצע את הנדרש כדי לקיים את התפקידים שלו. נמצא כאן גם השר לשעבר להגנת הסביבה – היום כבר לא השר להגנת הסביבה; אני בטוחה שגם אתה מודע לקושי המאוד-גדול שחווה המשרד בכל הקשור לאכיפה של יעדים סביבתיים, של הרגולציה שהוא אחראי לה, בגלל חוסר בתקני כוח אדם. אנחנו כאן, מהכנסת, חייבים לשנות את המצב הזה. המשרד הזה לא יכול להיות המשרד הכי חלש כשיש לו תפקידי ענק כל כך משמעותיים לחיים של כל כך הרבה אנשים. משרד הגנת הסביבה זה לא מס שפתיים. אני רוצה להתייחס לכמה מאבקים סביבתיים מאוד גדולים שמתקיימים היום בישראל. דיברתי קודם על הזיהום במפרץ חיפה. הזיהום שם הוא זיהום יומיומי, ומנגד גם כל התעשייה שם מהווה סיכון סביבתי-ביטחוני. לא עלינו, אם תהיה מלחמה בצפון, כל אחד ממכלי הדלק ומכלי הגז שם הם איום למאות אלפי אנשים שחיים סביבם, ויש שם מאות, ואולי אלפי, מכלים של חומרים מסוכנים ושל דלקים מסוכנים. אנחנו שומעים הרבה ואנחנו יודעים על המאבק המאוד-צודק להרחיק את אסדות הגז מקרבה לחוף למרחק מעל פי הבאר. הנושא הזה עלה היום גם בהרבה מאוד מהדיונים, גם בדיוני השדולה וגם בוועדת הפנים מול השר שישב איתנו בדיון, ואני חייבת לומר שהתשובות שאני שמעתי לא סיפקו אותי, לא סיפקו את האנשים שהיו שם בדיון, ואני חושבת שהממשלה צריכה לחשוב מחדש על כל הסיפור הזה. נכון, אנחנו צריכים את הגז; אנחנו רוצים את הגז הטבעי כדי לסגור את תחנות הכוח הפחמיות. אבל צריך לזכור שגם לגז יש מחיר סביבתי, ואם המחיר הסביבתי הזה גדול יותר מסגירת התחנות הפחמיות, אז אנחנו צריכים לחשוב על כל העסק הזה. ועם מה שקורה היום בתמר – הזיהום שפוגע, אולי לא מגיע לחוף, אבל אם היא הייתה קרובה יותר לחוף הוא היה מגיע לחוף, והזיהום גדול ואדיר; הוא כמו כל המפעלים המזהמים בישראל גם יחד. אנחנו יודעים על כל כך הרבה נחלים מזוהמים שזורמים, חלקם משטחי הרשות הפלסטינית, על שפכים לא מטופלים שמגיעים לנחלים שאנחנו חולקים אותם, כי מה לעשות? הסביבה לא יודעת גבולות שאנחנו הצבנו – או בינתיים גם לא הצבנו, אבל גבולות שאנחנו סימנו במפה, ונחלים זורמים ממקום אחד לשני ואוויר עובר בלי לספור אם יש שם גדר או לא. ואנחנו יודעים על כל כך הרבה מפגעים, ותחלואה שמתרחשת כתוצאה מזיהום הנחלים, מביוב גולמי שמגיע היום לתושבי מדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבקש לסיים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אוקיי, אז לא הכול שחור. אני רוצה לסיים באופטימיות, כי אני מודה שישראל עשתה את גם כמה מהלכים גדולים בעשורים האחרונים בתחום של הגנת הסביבה. היא חתמה על אמנת פריז, שזה חשוב ביותר, אבל זה רק מעט מדי, וזו טיפה בים. יש לנו כל כך הרבה לעשות: להשקיע באנרגיות מתחדשות, יש לנו עוד המון המון לקדם, ואני מציעה למשרד לעבוד עם הציבור, לקדם חקיקה, לקדם אכיפה איכותית וטובה, כי אין לנו זמן לחכות. הציבור ואנשים שחולים והילדים שחולים לא יכולים לחכות עוד שנים רבות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אדוני סגן השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לא רק על רשות הדיבור אלא קודם כול על המחויבות הנמשכת שלך לנושא הסביבתי, על פרויקט כנסת ירוקה, שאתה נותן לו את הגיבוי ואת התמיכה לאורך שנים. אנחנו רואים בך שותף אמיתי באתגר הסביבתי הגדול, הלא-פשוט, שעומד בפנינו כחברה, ואנחנו בהחלט יכולים להתגאות בדברים היפים שנעשים כאן בכנסת ושיכולים להיות דוגמה גם למערכת הציבורית וגם בכלל לחברה שלנו בכללותה בתחום הסביבתי. יום הסביבה בכנסת הוא כבר מסורת, וגם היום הזה היה יום עשיר בדיונים בוועדות, בשדולות. מאות אנשים מילאו פה את הכנסת, צעירים ומבוגרים. העשייה שהייתה היום בדיונים משקפת עשייה רבה בשטח, משקפת עשייה רבה והתגייסות של ארגונים, של אזרחים, של צעירים, של אנשים בצפון, בדרום, ערבים, יהודים, נשים, גברים, חרדים, מסורתיים, חילונים. באמת, אחד הזרמים – אחת התנועות המרשימות ביותר בחברה שלנו היא התנועה הסביבתית. וגם אדוני סגן השר, הזדמנות להגיד הערכה לך, ולכם, אנשי המשרד להגנת הסביבה, על העבודה שלכם בתנאים לא פשוטים. אנחנו שמענו היום על מאות תקנים חסרים במשרד להגנת הסביבה. אנחנו שמענו על זה שבזמן שכל המשרדים האחרים מקבלים עשרות תקנים, אפילו לפעמים מאות תקנים ואלפי תקנים, במשרד להגנת הסביבה בחמש השנים האחרונות, אדוני היושב-ראש, התקבלו שניים וחצי תקנים חדשים. זה דבר מעורר זעזוע. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מי עזב שם לפני חמש שנים? דב חנין (הרשימה המשותפת): מי עזב? בדיוק. זו שאלה מעניינת. אבל אני מציע שתשוחח על השאלה הזאת עם חברך השר אלקין, כי שניכם אנשים בעלי יכולת פוליטית רבה בליכוד, ובכל זאת אנחנו במציאות שבה משהו בעייתי בסדר העדיפויות של הממשלה קיים כאן. ישנה עשייה רבה, ישנם גם הישגים, אבל ישנם גם אתגרים עצומים. אנחנו מדינה צפופה מאוד. צפונית לבאר שבע אנחנו צפופים פי שניים מהולנד, שהיא המדינה הצפופה באירופה, ויש לנו המון אתגרים בכל מקום. יש לנו אתגרים גדולים בים. הגז שהתגלה הוא כמובן משאב חשוב ובעל משמעות, אבל צריך לנהל אותו בתבונה, ויש בו גם סכנות. קידוחי גז ונפט יכולים לייצר קטסטרופות סביבתיות. יש אתגרים בחופים. חוק החופים, שהגיע השבוע לוועדת שרים לענייני חקיקה, הוא הזדמנות לעשות סדר בחופים שלנו. שוב, אני רוצה להביע הערכה על עמדתו של השר להגנת הסביבה, שנלחם כדי שהחוק הזה יעבור בוועדת השרים, אבל אני רוצה לומר לכם בצער שלא היה לו רוב. בוועדת השרים החוק הזה לא עבר, ולכן ההחלטה נדחתה, ולכן החוק הזה יגיע לכאן, לכנסת, בסוף כנס הקיץ, ואני מקווה שאנחנו נעביר אותו. אני מקווה שנצליח עד אז גם לשכנע את השרים, אבל גם אם לא נשכנע את השרים, נביא אותו להצבעה ונצביע עליו כאן בכנסת כדי שהציבור הישראלי ידע מי מתייצב לצד האינטרס הציבורי שבהגנה על החופים ומי מתייצב לצד אינטרסים צרים של נדל"ניסטים שמעוניינים לעשות כסף מחופים שלנו. וכמובן, יש אתגרים סביבתיים עצומים גם ביבשה – אתגרים של חיים ובריאות, אתגרים של מפעלים מסוכנים, האתגר הגדול של השחרור מהתלות שלנו ברכב הפרטי, שחרור מתלות בחוסר פתרון של פקקים באמצעות קידום של תחבורה ציבורית טובה במדינה הזאת. כן, יש לנו אתגרים מצפון ועד הדרום. יש לנו אתגר, מהמלחמה הקשה נגד מכרה הפוספטים בערד – יושבת פה שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, שהובילה בזמנו את המאבק הזה, והמאבק הזה עדיין נמשך – עד לשדה התעופה המיותר שרוצים להקים בעמק יזרעאל. אדוני היושב-ראש, תמיד אומרים שאנשי הסביבה הם רק נגד. אז אנחנו בעד. אמרנו: אנחנו בעד שדה תעופה חדש בנבטים – מה שרוצים כל ראשי הרשויות בנגב. למה להטיל על תושבי עמק יזרעאל שדה תעופה שהם לא רוצים, שיפגע בסביבה, שיפגע בכולנו, כשבנגב יש פתרון כל כך טוב? ולסיום, אדוני היושב-ראש, יש לנו לא רק אתגרים – יש לנו גם הזדמנות עצומה. במדינת ישראל יש הרבה יצירתיות, יש הרבה יכולות, הרבה חדשנות. יש לנו המון שמש. אנחנו יכולים להיות חלק מהפתרונות; אנחנו יכולים להוביל פתרונות, ויש לנו אנשים שיודעים לעשות את זה. אז בואו ניקח את האתגרים ונהפוך אותם להזדמנות. אני מאחל לנו שביום הסביבה בשנה הבאה נייצר שורה חדשה ונוספת של הישגים גדולים. תודה לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת תמר זנדברג. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדי השר, נכבדיי, חבריי וחברותיי, אני רוצה להתחיל בתודות ובהערכה בלתי רגילה ליושבי-ראש השדולה – ליעל כהן-פארן, לדב חנין, לתמר זנדברג ולרחל עזריה, שלא נמצאת כאן אבל הייתה כל היום. פשוט הרמתם יום לתפארת. בלתי רגיל. אני רוצה להודות גם לארגונים הסביבתיים – לאדם טבע ודין, למגמה ירוקה, לגרינפיס, שאני יודעת שלקחו חלק, והם הצליחו להביא – אני חושבת שהיו מאות צעירים וצעירות היום בכנסת, מודעים לכל הנושא הסביבתי. רק צר לי, צר לי כל כך, שהדור הצעיר כל כך מתעניין בנושא הסביבה, אבל כשאנחנו באים ואנחנו שואלים בסקרים, במיוחד ברשויות המקומיות: מהם הנושאים שמעסיקים אותך? מה מטריד אותך? מה היית רוצה שישתנה? הנושא הסביבתי נמצא באחד המקומות הנמוכים ביותר, אם לא הנמוך ביותר. משום מה אנשים עדיין לא מבינים שאיכות הסביבה זה בריאות ואיכות הסביבה זה איכות חיים. אנחנו שמענו היום ואנחנו יודעים שבעקבות זיהום אוויר 2,500 איש מתים רק פה, במדינת ישראל, וזה היום, אבל לאט-לאט זה ילך ויתגבר. אנחנו שומעים איך הפלסטיק, כל מכלי הפלסטיק וכל הפלסטיק לסוגיו פשוט חונקים את האוקיינוסים וחונקים את הציפורים ואת הדגים. אז איך זה שלא שמים את זה – אני לא אומרת בראש סדר העדיפות; עדיין אני חושבת שביטחון וחינוך, ואולי גם בריאות, באמת נמצאים גבוה, אבל מייד לאחר מכן. זה איכות הסביבה. שם זה צריך להיות. הרי באמת יש לנו כדור אחד עגול, ואם לא נשמור עליו אז הוא לא ישמור עלינו. ואני מאוד מאוד מקווה שהיום הזה, שבאמת היה יום מחכים, רציני, מעמיק ויסודי, יסייע להעלאת המודעות, כי מה שסיפר חברי דב, ומה שסיפר השר לאיכות הסביבה, שהוא לא יכול היה להשיג רוב בוועדת השרים לחוק שהוא חוק מרוכך – זה אפילו לא החוק שהיינו רוצים להעביר – זה רק מראה שאין מודעות, אבל יותר מזה – שגם אין רייטינג. אולי אם באמת לתושבים ולציבור יהיה אכפת מהנושא, הם גם ילחצו על השרים, ואז השרים יצביעו בהתאם. אני אמרתי שלמעשה איכות הסביבה ויום הסביבה – זה צריך להיות יום עולמי בכל הקשור בגדול לאיכות הסביבה. אז אני רוצה לסיים במשהו מאוד מאוד חמוד שהיום שמענו במסגרת הירוקים של יש עתיד. נתן לנו הרצאה ד"ר איתי רופמן, שחוקר את השימפנזים במאלי, והוא סיפר לנו דברים מדהימים. מסתבר שהשימפנזים במאלי – וכנראה שלא רק שם – הם הזדקפו. הם הולכים על שניים, הם זקופים לחלוטין. הם גרים במערות ולעיתים על עצים. הם משתמשים בכלים – אנחנו ראינו תמונות איך הם אוחזים בידיהם בשברי אבן ומסתתים ומכים בעץ. אבל יותר מזה, השימפנזים במאלי – יש להם אוצר מילים שהם מזהים, והם מתקשרים על ידי לוח ויכולים ממש לתקשר עם האדם. למעשה, נתנו לשימפנזים את התואר הומו, ומי יודע לאן הם יגיעו. אני מספרת את זה כי כשאנחנו מדברים על יום הסביבה זה באמת לא רק מה שאנחנו אמרנו היום – זה גם לשמור על החיות שהולכות ונכחדות. מבחינתי, זה גם לשמור על מערכת הבריאות הציבורית. זה הא בהא תליא. זה גם לדאוג לכך שיהיה לנו חינוך במדינת ישראל שבאמת יאפשר את החינוך, כפי שסיפרתי, שיגיע לצעירים, כדי שהם יבואו וישפיעו. למעשה, איכות הסביבה חובקת עולם וחובקת את כל הנושאים. אז אני מברכת את כולם, ואותך, אדוני היושב-ראש, שכולנו יודעים עד כמה אתה מסור לנושא. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת גרמן. צריך לחקור ולגלות מי שכח את הספר של דרווין אצל השימפנזים במאלי ולמה הם קראו מן הספר הזה. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני גם רוצה להצטרף לברכות על היום הזה. זה יום מסורתי בכנסת כבר 12 או 13 שנה, אם אינני טועה; יום שבו לא רק הכנסת מציינת את יום הסביבה ואת הנושא החשוב הזה, אלא גם יום שהפך להיות איזשהו יום, הייתי אומרת, חתך שנתי עבור התנועה הסביבתית – שזו תנועה שאחד הדברים שמאפיינים אותה זה שהיא באמת תנועה רבת-משתתפים ואזרחית. והיום גדשו את הכנסת באמת המון המון מאבקים מקומיים של אזרחים שנאבקים, מחוף נהריה ובצת ועד אשקלון, לאורך חופי הים, דרך שדה בריר באזור ערד ועד – באמת בכל רחבי הארץ. אנשים נאבקים על הסביבה הקרובה לביתם, וזה אחד המאפיינים החשובים של היום הזה. אני רוצה להודות גם לארגונים שלוקחים חלק פעיל בארגון היום הזה ובאמת מלווים אותנו כל השנה במסירות יוצאת דופן, וביניהם החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין, צלול, גרינפיס, מגמה ירוקה, חיים וסביבה ועוד שורה ארוכה של ארגונים שהצטרפו כאן לוועדות השונות ונמצאים כאן, לדעתי, גם ביציע. אני חושבת שאנחנו, בתור התנועה הסביבתית, והשיח על הנושא הזה, עברנו כברת דרך בעשורים האחרונים, והיום אנחנו נמצאים במצב שבו הנושאים הסביבתיים נמצאים בליבת הרבה מאוד מהנושאים הלאומיים שאנחנו מדברים בהם בחדשות, כאן בכנסת, בהצעות חוק, בלי לשים לב כמעט שהנושא הסביבתי והמקיים נמצא במוקד, בליבת השיח בהם. למשל, משבר הדיור – כמה אנחנו מדברים כאן על מחירי מכרזים למשתכן, הסכמי גג ומחירי הדיור שעולים וכו', כאשר הצורך לתכנן מגורים בצורה נגישה, נוחה, עם תשתיות מתאימות, ומקושרים בתחבורה ציבורית ושאינם נסמכים על רכב פרטי, עומד במוקד השיח הסביבתי. אותו דבר משבר התחבורה. העיתונים גדושים ומלאים במשבר הפקקים, הזיהום והזמן שכולנו משלמים בכבישים מדי יום, כולל תאונות הדרכים, שגובות למעלה מ-350 בני אדם מדי שנה. המעבר לתחבורה ציבורית נמצא במוקד הרעיון של הקלה בפקקים ובזיהום ועל הרכב היקר הזה – כ-250,000 מכוניות חדשות עולות על הכביש מדי שנה בגלל היעדרה של תחבורה ציבורית מקיימת. אותו דבר בתחומי המים והאנרגיה. אנחנו ראינו השבוע שחזר קמפיין החיסכון במים. גם ניהול משק המים בצורה מקיימת, באופן שינהל מקורות מים מגוונים – ומים, אנחנו לא רק נשתה אותם, נחמן שי, אלא גם נשמור עליהם לאורך זמן, ועל מקורות מים מגוונים שלא נסמכים רק על התפלה ולא רק על מקורות המים הבלתי-יציבים – הוא נושא סביבתי ראשון במעלה. ואותו דבר מקורות האנרגיה של מדינת ישראל – הפקת החשמל, הגז הטבעי. כל הנושאים האלה הם נושאים סביבתיים ראשונים במעלה שמדינת ישראל עוסקת בהם כאילו בלי קשר לתנועה הסביבתית, והיום זה היום שבו אנחנו מגבשים וממזגים את כל השיחות האלה לכדי נושא אחד. וכמו שמדברים בתנועה הסביבתית, נהוג לסרטט את משולש הקיימות שבין סביבה, חברה וכלכלה. הוא מקשר את הזרועות השונות של המשולש הזה, ובעצם מהווה את אורח החיים האנושי ומקיף אותו מכל עבריו. ולכן, אני חושבת – דיברו כאן חבריי קודם על ההישגים הרבים שהיו כאן לתנועה הסביבתית הישראלית לאורך השנים, כולל בשנה האחרונה, אם נזכיר את חוק השקיות, או דברים אחרים, אבל יש לנו עוד המון המון הישגים. לצערי, יום הסביבה ב-2018 תופס אותנו במקום שבו מדינת ישראל קצת נמצאת מאחור בשיח הסביבתי כמעט בכל נושא, החל מפליטות ועד הצבת יעדים ותכנון מקיים, מעבר לתחבורה ציבורית, שמירה על משק אנרגיה מקיים וכו'. לכן, כמו כל יום, אני מגיעה ליום הזה ברגשות מעורבים. מצד אחד – מצדיעה לתנועה הסביבתית, ואנחנו חוגגים את המאבקים ואת ההישגים. תודה לכם – הינה, הנציגים יושבים כאן – תודה לכם על שארגנתם את היום הזה מהבוקר ועד עכשיו. באמת, המאבק האזרחי שאתם מובילים הוא השראה לכולנו. מנגד, זה יום שבו אנחנו מציינים את כל המאבקים שעדיין לא הושלמו, ויש רבים כאלה. אני מקווה שנעמוד כאן ביום הסביבה הבא ונוכל לציין כמה שיותר הישגים וכמה שפחות מאבקים שעדיין לא הושלמו. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כבוד סגן השר, חבריי חברי הכנסת, עוד הרבה לפני שקמו התנועות הירוקות המבורכות – שצריך רק לומר מילים טובות – בשבוע הראשון של הבריאה, הקדוש ברוך הוא בורא את העולם, בורא את העצים, בורא את הים, בורא את כדור הארץ, לוקח את האדם הראשון איתו לטיול, מראה לו את בעלי החיים – מספר המדרש – מראה לו את העצים, מראה לו את הים, ואומר לאדם הראשון: תן דעתך שלא תקלקל את מה שבראתי. ומוסיף הקדוש ברוך הוא ואומר לאדם הראשון: כי אם תקלקל לא יהיה מי שיתקן אחריך. אני זוכר שכשהייתי ילד שאלתי את עצמי מה פירוש "תן דעתך שלא תקלקל" – למה צריך לתת את הדעת? מספיק לא ללכת ולהזיק. צריכים לחשוב איך לא לקלקל? הרי לקלקל זה אדם שהולך בידיים ושורף וזורק ומלכלך, אבל למה צריך לחשוב איך לא לקלקל? אני חושב שכשאנחנו רואים את נזקי הטכנולוגיה של היום – שמבורכת כשלעצמה – כמה הם פוגעים, כמה הם מזיקים לנו, לבני האדם, ואם לא לנו אז בוודאי לדורות אחרינו, שאנחנו מצווים בהסכם בין-דורי שלא כתוב, אבל בהסכם מחויב, לתת להם עולם לפחות כמו שקיבלנו אותו, אם לא יותר טוב ממנו, אבל זה – אנחנו כנראה חוטאים למטרה. אני רוצה לברך, אבל גם להוסיף הערה. דיבר כאן חברי חבר הכנסת דב חנין על הצעת החוק להגבלת הבנייה בקו החוף, שלצערנו ועדת השרים לא תומכת בה. אני רוצה להגיד לך ולכל מי שמקדם את החוק הזה שהצעת החוק הזאת היא טובה, היא טובה מאוד. היא תיתן לנו, היא תיתן לילדים שלנו, הרבה יותר ריאה ירוקה, הרבה יותר דברים שחסרים לנו. אבל אני חושב שיחד עם זאת, צריך להביא גם את הפתרון: מצד אחד – לחסום את הבנייה 100 מטר מקו החוף, שזה טוב, ומצד שני, להקשות את הבנייה גם בתוך הערים – זה דבר שהוא לא טוב. אני חושב שבמשך השנים יצרנו – אני זוכר שכשעלתה תוכנית ספדי בירושלים לבנייה של 22,000 יחידות דיור הייתי פעיל, והייתי קצת מעורה בדבר הזה. כל התנועות הירוקות התנגדו, והגיעו עד בג"צים; כל פעם זה עולה ויורד. אני חושב שהגיע הזמן לחשיבה נכונה: לשילוב נכון בין הירוק – שזה חשוב, כמו שציינתי, שזאת מצווה אלוקית – לבין לדעת איך לתת את הפתרונות הנכונים, שחייבים לתת אותם. אני מברך את יוזמי החוק – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שלא מורידה את הנושא מסדר-היום – באופן אישי, הראתה לי כמה סרטונים, גם על בעלי חיים ואיכות הסביבה, דבר שקרוב לליבה, ולשאר היוזמים כאן – ולציין את ארגון חרדים לסביבה, תנועה ירוקה חרדית של פעילים חרדים שעוסקים בנושא ירוק, ורציתי לציין כאן את שבחם. דבר אחרון – נושא האנטנות הסלולריות, שאנחנו יודעים שהן ממוקמות בכוונה בשכונות עוני, כי שם יותר קל לפתות את בעלי הגגות בכסף. אני חושב שאם הרשויות לא יודעות לשים לזה גבול, הכנסת צריכה לתת את דעתה על הדבר הזה. לא יכול להיות שהאנשים העניים והמסכנים יהיו עוד יותר מסכנים. ושוב, תודה רבה ליוזמי היום. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. ישיב סגן השר להגנת הסביבה חבר הכנסת ירון מזוז. בבקשה, אדוני. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, חברי השר, ראשית, ברצוני להודות לחברי הכנסת שהעלו את הנושא החשוב הזה לסדר-יומה של הכנסת: חבר הכנסת דב חנין, שכשהגעתי לכנסת מצאתי אצלו אוזן קשבת – הוא היה יושב-ראש ועדת המשנה, ועושה עבודה נהדרת בנושא איכות הסביבה, חזק ואמץ – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, חברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת יעל כהן-פארן וחברת הכנסת גרמן, שגם היא עושה עבודה נהדרת בנושא. ברצוני לפרוס בפניכם מעט מן המעט מהתוכניות המרובות והפרויקטים הסביבתיים של המשרד להגנת הסביבה. ברמה האישית אני יכול לשתף אתכם שגם לפני שנכנסתי לכהן כסגן השר להגנת הסביבה, התחום הסביבתי תמיד בער בי. מי שמכיר אותי יודע שאני בא מאזור הצפון, וכמה מבני משפחתי שילמו ומשלמים מחיר כואב ויקר בגלל הזיהום הקשה ששורר במפרץ חיפה. הם איבדו את חייהם ממחלת הסרטן. מספיק סיבוב אחד קטן במחלקה האונקולוגית ברמב"ם כדי להבין את המחיר שעם ישראל משלם. לכן, חברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בדברייך בהצעה לסדר-היום התפרצת לדלת פתוחה, ואני כמובן ארחיב על כך בהמשך. אחד מנושאי הדגל של המשרד להגנת הסביבה הוא המלחמה בזיהום האוויר מתחבורה. האם ידעתם שבכל שנה מתים 2,000 איש מזיהום אוויר? 2,000 איש מתים כל שנה מזיהום אוויר, מתוכם כ-50% מזיהום אוויר שמקורו בכלי רכב – מוות שבידנו למנוע. ואלה מעט מן הפעולות שהמשרד להגנת הסביבה עמל עליהן ויצאו כבר לדרך: אזור אוויר נקי בחיפה – הפעלנו בחיפה אזור אוויר נקי שבו אסורה הנסיעה לכלי רכב מזהמים, באזור חיפה. התקנת מסנני חלקיקים על משאיות דיזל – עד כה הותקנו באזור כ-78 מסנני חלקיקים. המשרד להגנת הסביבה הקצה לטובת הפרויקט 11.5 מיליון שקלים, וכשראינו שזה מצליח, התקציב הורחב בעוד 3 מיליון שקלים במסגרת הרחבת התוכנית הלאומית למפרץ חיפה. דבר שלישי: רכב חשמלי שיתופי – פרויקט Car2go. הפרויקט פועל במתכונת מלאה, 100 כלי רכב כבר על הכביש. המשרד הקצה למעלה מ-4.5 מיליון שקלים. דבר רביעי: אוטובוסים חשמליים – 25 אוטובוסים חשמליים פועלים כיום במפרץ חיפה. הפחתנו את התעריפים למשאיות במנהרות הכרמל. הוזלנו את העלויות שלהן ב-40%, למשאיות קטנות במנהרות. הפרויקטים האלה מתחילים כפיילוט באזור הבוער, שזה אזור חיפה והקריות. אני מזכיר שבשל ריבוי מקורות פליטה ממפעלים ותחבורה והמבנה הגיאוגרפי של העיר, המשרד פועל על פי עקרון הזהירות המונעת, וזה כשלוש שנים מבצע המשרד תוכנית לאומית להפחתת זיהום אוויר במפרץ חיפה בתחום התעשייה והתחבורה, שקיבלה תוקף ממשלתי, ולפני שנה התוכנית הורחבה גם ליישובי הקריות באזור חיפה. יש עוד הרבה פרויקטים טובים ויפים שנמצאים בהמתנה לאישורים ושיתופי פעולה, כמו רכישת משאיות אשפה שמונעות בגז טבעי דחוס, שרק לזה המשרד הקצה 3 מיליון שקלים. אכיפה – לגבי אכיפה, יש לנו יחידה מובחרת במשרד, המשטרה הירוקה. בשנה שעברה הוקמו שתי זרועות אסטרטגיות ביחידה: מערך החקירות ומערך המודיעין. במהלך 2017 נוהלו ביחידה כ-105 תיקים, ונערכו קרוב ל-50 מבצעי אכיפה. היחידה פעלה מבצעית וחקירתית לסיכול ניסיונות ייצוא פסולת מצברים דרך נמלי אשדוד וחיפה, בשיתוף פעולה מעמיק עם גורמי המכס והנמלים. הפעילות הניבה חקירות איכותיות, שקודמו במקביל לצווי פינוי רעלים שהוצאו על ידי המחוזות למעורבים. דוגמה למבצע שכזה: ביום 4 בדצמבר 2017 החלה המשטרה הירוקה במבצע קשת בענן, שהיווה את הנדבך המרכזי בפתרון הביניים לטיפול בתופעת שרפת פסולת, לקראת יישום התוכנית הלאומית להתמודדות עם התופעה. טופלו כ-115 אירועי שרפות, ובעקבות זאת חלה ירידה דרמטית במספר אירועי השרפות המדווחות. הנושאים המבצעיים שבהם מתמקדת המשטרה הירוקה ב-2018: שרפות שטחים בפתוחים; עבירות מסכנות חיים: הדברה – מדבירים פיראטיים, שיווק פיראטי, חומרים מסוכנים פיראטיים, הפרות במרכזי אוכלוסין, שינוע חומרים מסוכנים; עבירות כלכליות; קרטלי פסולת; תפיסות כלי רכב המעורבים בעבירות סביבתיות. יש לנו יחידה מובחרת עם אכיפה משמעותית. בהתייחסות לדבריה של חברת הכנסת תמר זנדברג על אסון נחל אשלים, מייד לאחר האירוע המשרד פתח בחקירה פלילית. המפעל נמצא כיום בהליך מואץ ובבחינה נוספת של הסדרת כל הפעילות שלו. במסגרת זו המפעל מתפעל בריכה מן המשוכללות בעולם. על פי ייעוץ של חברה בין-לאומית, יש כרגע גם עבודה לשינוי מיקום הבריכות, והוקם גם סכר צמוד לבריכות הקיימות. ברצוני להתייחס לדבריה של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שלשיטתה הציבור איבד את האמון בממשלה בקרב הסביבתי. הדברים האלה פשוט לא עומדים במבחן המציאות, וללא משוא פנים. רק לאחרונה כולכם שמעתם איך עמדנו בנחישות על סגירת מכל האמוניה. היו הרבה מתנגדים, הרבה חשבו שהמהלך הזה לא באמת יצא לפועל, אבל זה קרה, וזוהי רק הסנונית הראשונה. משרדנו מבצע אכיפה נרחבת לא רק במפרץ חיפה אלא בכל מקום ובכל אתר שבו נדרשת התערבותנו. אנחנו נחשבים למשרד קשה ונוקשה, משרד שבו קשה להשיג היתרים ורישיונות. זה אינו דבר של מה בכך. אנו משיתים קנסות כבדים על המפירים את הוראות החוק, ואני מברך על זה. יש עוד דרך ארוכה לעשות, וכדי שהמשרד ייחשב חזק ויקבל תקציבים לכוח אדם, הוא צריך להיות חשוב, והנושא הסביבתי הוא נושא חשוב מאוד שלצערנו הוזנח מאוד בשנים האחרונות. לגבי מפרץ חיפה, אני אמרתי בכל מקום אפשרי שצריך לעשות סדר במפרץ חיפה. אני איש של שטח; אני יורד למפעלים ומבקר במפרץ, נפגש עם תושבים ועם עובדים כאחד, והתמונה ברורה – חייב לטפל באזור המפרץ מהשורש לטובת האזרחים והתעשייה כאחד. בסך הכול, האזרחים הם גם העובדים. לאזרחים גם מגיע טיפול אמיתי, ולא פלסטרים; מגיע להם מי שיראה אותם ולא סיסמאות פופוליסטיות, כמו ששומעים לאחרונה בחיפה. אני זה שיזם לראשונה את ההידברות של כל הארגונים הסביבתיים עם המשרד. הכנסתי אותם לכל המפעלים שהם ביקשו. מכיוון שאנחנו, המשרד להגנת הסביבה, מסתכלים על הנזק, ואיכות חייהם של כל תושבי מדינת ישראל לנגד עינינו, אנו מטפלים גם בכיבוי שרפות, תרתי משמע, וגם בפעולות מנע לצד אכיפה בלתי מתפשרת. קיבלתי טבלת פירוט המתייחסת למפעלים שונים שנגדם ננקטו פעולות אכיפה והסדרה מהשנה שעברה. המשרד פותח על ימין ועל שמאל בקשות לחקירה של כל המפעלים שחרגו או שחשודים בזיהום אוויר, בחריגות מהיתרי הפליטה ובהפרת התנאים. מזמנים אותם לשימועים ומטילים עליהם קנסות כבדים. חבריי, לא נחנו על המשמר. עשינו, נעשה ונמשיך לעשות. הינה מן המעט שנעשה במפרץ חיפה: הופחתו 50% מהחומרים האורגניים הנדיפים שנפלטו במפרץ חיפה כתוצאה מהחמרת התנאים בצווים האישיים וברישיונות עסק, שחייבו את המפעלים במפרץ להתקין תשתיות לצמצום פליטות, כמו התקנת גגות צפים ואטמים על מכלי אחסון דלקים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה לא נכון. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: ב-19 מפעלים הותקנו מתקנים לצמצום נוסף של פליטות חומרים אורגניים נדיפים, וחלקם גם הביאו לצמצום ריחות, כמו חיבור מתקן הטיפול לשפכים של בז"ן או מתקן לטיפול בריחות ממפעל שמן; ב-97 תחנות דלק במפרץ חיפה הותקנו מערכות מישוב אדים הן ממילוי מכלי התחנה והן מתדלוק כלי הרכב; הושלמה הטמנת חוות הגפ"מ בקרית אתא; הושלם מיגון מכלים בטרמינל קריית חיים, שאיים על מרכזים מסחריים ומרכזי בילוי ובידור לאלפי צעירים; נסגר מכל האמוניה; הושלם פרויקט ניקוי קרקעית הקישון, שהמדינה השקיעה בו כ-200 מיליון שקלים, והשטח הוכשר לפיתוח ולפתיחה של הפארק; אושרה תוכנית לחזית ים עירונית בנמל המערבי של חיפה. אני מודה לכולם על ההקשבה, ואני מקווה שהצלחתי להעביר ולו במעט את ההישגים המשמעותיים שאליהם הגענו בתחומי המפרץ, האכיפה וזיהום האוויר. אני יודע, ומי כמוני יודע, שזה רק קצה הקרחון, ושיש לעשות עוד המון באזור מפרץ חיפה והקריות על מנת שנוכל להבטיח איכות חיים טובה לכל תושבי מטרופולין חיפה והקריות, שזה לפי דעתי הדבר שצריך לעמוד על סדר-היום של מדינת ישראל יום-יום. תודה רבה לכולם. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה כבוד סגן השר מציע? אתה יכול להציע להסתפק בתשובה; דיון בוועדה. סגן שר להגנת הסביבה ירון מזוז: מה שיבקשו – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מה מבקשים ומבקשות המציעים? דב חנין (הרשימה המשותפת): מעקב בוועדת הפנים והגנת הסביבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: הפנים והגנת הסביבה. אוקיי. אם כן, אנחנו נעבור להצבעה בעד העברת הצעה לסדר-היום לציון יום הסביבה לדיון. נא להצביע – מי בעד ומי נגד? דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו נוסיף את הקול של השר. הצבעה מס' 2 יוסי יונה (המחנה הציוני): תוסיף גם את שלי, אדוני היושב-ראש, בעד הצעת ההחלטה. היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע, זה לא קלט לא מעט קולות; אגב, גם את ההצבעה שלי. בואו נצביע על זה שוב. טוב, אני עושה על זה הצבעה חוזרת. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: גם ירון הצביע, בסדר. בעד – 14, אין מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי ההצעה לסדר-היום תעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעה לסדר-היום ציון יום הסטודנט היו"ר יחיאל חיליק בר: חברות וחברים, אנחנו עוברים עכשיו להצעה לסדר-היום מס' 10284, בנושא: ציון יום הסטודנט. חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לציון יום הסטודנט. נתחיל, כמו בכל שנה, בכמה נתונים משמחים שמעידים על התרחבות ההשכלה הגבוהה בישראל, נתונים שאספה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הם עשו זאת באוניברסיטאות, במכללות האקדמיות, במכללות לחינוך, ובסך הכול ב-62 מוסדות חינוך, שבהם כ-300 מסלולי לימוד שונים. זוהי קפיצה של כמעט פי שניים מהנתונים של שנת 2000. זו גדילה כמותית עצומה, אבל היא גם גדילה איכותית. מאחורי המספרים הללו מסתתרים המוני אנשים – גברים, נשים, חילונים, דתיים, חרדים, יהודים, ערבים, מכל גווני הקשת הפוליטית, שיגעו וגם מצאו. הם הצטרפו לקהילה אקדמית המתרחבת בישראל, שהיא חוד החנית במחקר, בפיתוח ובחדשנות כחול-לבן. מאחורי המספרים הללו מסתתר פוטנציאל נוסף: הסטודנטים לא אחראים רק להגדלת גוף הידע שלנו; התפקיד שלהם הוא גם לנער את האבק שהצטבר על אמיתות ישנות, להתסיס, להוסיף דלק למנועים שלנו, שמדי פעם מתכסים בחלודה. להם, בני ובנות הדור הבא, יש אחריות שאין כדוגמתה להוביל את החברה שלנו אל עתיד טוב יותר. התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל יצאה בימים האחרונים בקמפיין שבמרכזו עומדת ההבנה הזאת. הם קוראים לצעירים ולצעירות להיות מעורבים יותר בקביעת דרכה של מדינת ישראל דרך התפקדות והצטרפות למפלגות הפוליטיות השונות. המסרים הללו נכונים וחשובים מאוד בעיניי. אני חוזר עליהם כבר שנים, בכל פעם שאני נפגש עם קבוצות סטודנטים. אחרי הכול, אני אומר להם: יש לכם ולכן רק שתי אפשרויות – להמשיך לראות את הסרט שובר הקופות שנקרא ישראל מהבית או ללהק את עצמכם לתפקיד השחקנים הראשיים. אני ממליץ לכל אחד ואחת, ובמיוחד לסטודנטים, על האופציה השנייה. אני מאחל לכל הסטודנטים והסטודנטיות הצלחה בהמשך הלימודים ובחיים בכלל. תודה רבה. ואנחנו נעבור במסגרת היום הזה גם להצעת חוק זכויות הסטודנט, ואחריה – גם להצעות לסדר-היום. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5310/20; נספחות.] (הצעת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: אז אני עובר עכשיו להצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת. תנמק חברת הכנסת יעל גרמן, חמש דקות, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא, חמש דקות. ישיב השר ארדן, בשם שר החינוך. בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי הנכבדים, תתארו לעצמכם כמה אני התפלאתי כאשר חברתי והיועצת שלי, הדוברת ג'ודי חזן, הגיעה אליי במהלך לימודיה לתואר השני וסיפרה לי שמסרבים לתת לה מועד ב'. בחורה שעובדת פול טיים, ושלומדת באמת בקושי רב – איך זה יכול להיות שלא נותנים מועד ב'? ואז התברר לנו שאכן בחוק לא כתוב שצריך לתת. החוק מדבר על כך שסטודנט לתואר ראשון זכאי להיבחן בכל בחינה, לרבות בחינות בקורסי יסוד, בשני מועדים. רק בתואר ראשון. ומה עם התואר השני, כאשר חלקם מטפלים בילדים ובמשפחות, וכמעט כולם עובדים באמת במשרות מלאות? אז הבנו שיש כאן איזושהי לקונה בחוק, והחוק שאנחנו מגישים לכם היום בא לתקן זאת. הוא בא לתקן זאת על ידי מילה אחת בלבד: אחרי "סטודנט לתואר ראשון" יבוא "או לתואר שני". אבל אני רוצה לומר לכם מה הפליא אותי יותר. מה שהדהים אותי זה שראשי האוניברסיטאות והמכללות קמו על רגליהם וזעקו: גוועלד, לוקחים מאיתנו כסף. איך אפשר? לא תהיה מצוינות. למה לא תהיה מצוינות אם סטודנט יוכל ללמוד וגם יוכל לעמוד במבחן פעמיים? מה הקשר למצוינות? אותם סטודנטים שאני זוכרת לאורך כל השנים, שעמדו לצד כל מוסדות ההשכלה הגבוהה, שנלחמו ושבתו יחד עם המרצים שלהם – היום מפנים להם עורף? אני רוצה לומר לכם, זה לא נראה לי נורמלי. זה לא נראה לי סביר. ואני קוראת כאן מעל הבמה הזאת שכל ראשי האוניברסיטאות והמכללות והמוסדות להשכלה גבוהה יתעשתו, ויבואו ויאמרו: אנחנו בעד הסטודנטים שלנו, אנחנו רוצים לסייע להם, ואנחנו נשמח לתת להם מועד ב' בתואר השני. אז אני רוצה להודות, ראשית – לג'ודי חזן, הוגת הרעיון; לאחר מכן לשר החינוך נפתלי בנט, שמייד נרתם, הבין את החשיבות, וכמובן שבזכותו זה עבר בוועדת שרים; ליועצים של נפתלי בנט, שעשו עבודה נהדרת; ליו"ר התאחדות הסטודנטים רם שפע, שכמובן עשה כל מה שביכולתו והעביר מכתב תמיכה; לאור מגל, היועץ שלי, שניסח את החוק; לצוות הלשכה: לבר עניא, המתמחה החרוצה, שגם היא עבדה קשות; לכל מי שטרח ועמל – תודה רבה. אני מקווה שנזכה להעביר זאת. אלי אלאלוף (כולנו): – – – יעל גרמן (יש עתיד): בבקשה? אלי אלאלוף (כולנו): – – – איפה המל"ג? יעל גרמן (יש עתיד): אינם. אלי אלאלוף (כולנו): איפה כל הגופים האלה? יעל גרמן (יש עתיד): הם גם מתנגדים לחוק הזה, חברי אלי אלאלוף. כאשר זה בא אולי קצת לפגוע בכיס, פתאום כל האידיאלים של לעמוד לצד – – אלי אלאלוף (כולנו): – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – הצעירים, שהם דור העתיד, נעלמים. אז הצעירים הם דור העתיד, ואנחנו בעדם, ואנחנו נעביר את החוק הזה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת עליזה לביא. ועד שעליזה תעלה, אני מבקש לברך מכל לב את תלמידי ותלמידות בית הספר היהודי דב פרץ חי בווינה, שאגב, הם דוברי ודוברות עברית רהוטה. אני נפגשתי איתם היום. ברוכות וברוכים הבאים. (מחיאות כפיים) הם באו לחזק את ישראל, את הזהות היהודית שלהם, בליוויו של מיקי דריל, שמלווה אותם כבר הרבה שנים. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת – גם המורים והמלווים כמובן. תודה שבאתם. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, איזו אתנחתה נעימה, ועוד דוברים עברית, אז בכלל. כמה זה חשוב. היו"ר יחיאל חיליק בר: דוברים עברית רהוטה. אני הייתי איתם היום בשיחה של חצי שעה. פשוט – – – עליזה לביא (יש עתיד): משמח. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: הם כעסו עליי שהשחלתי מילה באנגלית. כעסו עליי, תיקנו אותי. עליזה לביא (יש עתיד): כל הכבוד. ברוכים הבאים הביתה. חברתי חברת הכנסת יעל גרמן, הודית לכולם, אבל אני רוצה להודות לך על החוק החשוב הזה והכל-כך בסיסי. באמת, איך לא עשו את זה קודם? כל הכבוד לך. תודה על החקיקה החשובה הזאת, מתנה ביום הסטודנט כאן, בכנסת ישראל. חברת הכנסת מירב בן ארי ואני עומדות בראש השדולה. יום גדוש, עמוס, מרגש; הרבה מאוד סטודנטים וסטודנטיות היו כאן. קיימנו את היום הזה יחד עם רם שפע, יו"ר ההתאחדות, וכל הסגנים והיו"רים, ובאמת, אנשים טובים שבאו לומר בצורה חד-משמעית שהסטודנטים והסטודנטיות הם המשאב האנושי, הם דור העתיד של מדינת ישראל. חברת הכנסת מירב בן ארי ואני, יחד עם ההתאחדות, החלטנו להקדיש השנה, אדוני היושב-ראש, את היום המיוחד הזה לנושא מאוד מאוד חשוב, שלעיתים אנחנו ממעטים להתייחס אליו – למעורבות החברתית של הסטודנטיות ושל הסטודנטים. עד כמה זה חשוב; עד כמה כאן במדינת ישראל הסטודנטים באמת מאוד מאוד מיוחדים – הם מגיעים בגיל יותר מבוגר, הם לרוב אחרי התנדבות, גם בתוך מערכת החינוך, אבל אחר כך בצבא, בשירות הלאומי, ואחרי זה הופכים להיות אזרחים שרבים מהם מעורבים. אבל משהו בתקופה הסטודנטיאלית לא מספיק בולט, והנתונים מלמדים שיש ירידה חדה, ועל כך דיברנו היום, וביקשנו לראות איך באמצעות האקדמיה אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר ונכון יותר. האקדמיה היא לא רק מקום של מחקר והנחלת ידע, והמעורבות החברתית של הסטודנטים והתרומה לקהילה תעשה אותם ואותנו לחברה טובה יותר ולאזרחים טובים יותר. על האקדמיה לפתח, לשקוד, לחשוב איך עושים את זה טוב יותר. וגם לחברת הכנסת מירב בן ארי יש הצעת חוק חשובה שמכירה בקורס שיהיה חלופה. אני קוראת לבוא ולראות בתוך המסגרות האקדמיות אפשרויות שונות – אם זה הקליניקות המשפטיות, הפסיכולוגיות, ועוד ועוד הכשרות משותפות כדי באמת לבוא ולהנגיש באמצעות הקיים. יש איזו טענה רווחת שהדור הצעיר עסוק רק בעניינים שלו, והדגש הוא על האינדיבידואל. ואני רוצה לומר שהחבר'ה מדהימים, מקסימים, עם מוטיבציות נהדרות, אבל צריך לראות איך עושים את זה נכון. ובאמת במנעד הוועדות, וגם בכנס שקיימנו יחד עם שר החינוך ויו"ר הכנסת ויו"ר ות"ת פרופ' יפה זילברשץ באמת העלינו את התובנות הללו. הבחירה הזאת של הסטודנטים לעסוק ביום הזה, והדוח של מצב הצעירים – דוח מקצועי, מקיף, עם נתונים שמספרים את הסיפור של הסטודנטים ושל המעורבות החברתית, ואיפה כן אפשר לשנות ולתקן כדי שהמעורבות החברתית תבוא לידי ביטוי; כדי שכותרות כמו שראינו גם בדוח הזה על הרהורים, על עזיבה של הארץ, על חוסר יכולת להשפיע, על זלזול במערכת הפוליטית – המקום הזה שהדוח משקף את חוסר האמון בקיים וביכולת להשפיע דרך המעורבות החברתית – אנחנו נחזק את החוליות המוחלשות הללו, החלשות הללו, ונראה באמת איך אפשר לתקן. כי המעורבות והמוטיבציה של סטודנטים להשפיע על המציאות כאן בקהילה, בחברה, ביום-יום, תיבנה ותתחזק דרך המעורבות הקהילתית, החברתית, ויחד נוכל באמת לתקן ולשנות. וזאת לא קלישאה. סטודנטים הם המשאב הלאומי מהחשובים ביותר שיש לנו במדינת ישראל. הם שייצרו ושינהלו, יחקרו וימשיכו את קיומנו כסטרטאפ ניישן וכחברה משגשגת וכחברה מוסרית. הסטודנטים הם העתיד, בסיס החדשנות, המחקר והפיתוח, זוכי פרס הנובל של המחר, וחשוב לא פחות – מי שיתוו את הערכים ואת הנורמות של כולנו כחברה. השקעה בצעירים שלנו חייבת לעמוד במרכז סדר-היום הלאומי. זו תפיסה שמנחה אותי ואת חברתי מירב כיושבות-ראש השדולה ובפעילותנו היומיומית בכנסת, שחולשת על שורה ארוכה של תחומים: כספי סיוע להקמת כפרי הסטודנטים; התמודדות עם העיוותים בשיטות חישוב הנחה בארנונה; סיוע לסטודנטיות אימהות – ורק היום התרגשנו לשמוע איך בפקולטה לרפואה בירושלים הבינו שאי-אפשר לומר לסטודנטיות שהן הרות: תחכי עוד שנה, אלא מתקנים את זה ומשנים את זה. ועוד ועוד דברים שפגשנו בדרך – כמובן, המאבק בהטרדות המיניות באקדמיה, העיסוק בעתיד התעסוקה, מתן נקודות זכות עבור מעורבות חברתית, שירות מילואים ועוד. אבל זה לא נגמר כאן. ההתבוננות על מצבה של התחבורה הציבורית בערים, המחסור במעונות ובפתרונות דיור לסטודנטים, הפערים בנגישות להשכלה הגבוהה בין מרכז לפריפריה ופערי השכלה אצל אוכלוסיות מוחלשות ממחישים שעדיין הדרך ארוכה מאוד, ולשם כך אנחנו כאן. אנחנו מתחייבות להמשיך ולנצל את כל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותנו, להוות כתובת לפניות של הסטודנטיות והסטודנטים ולהמשיך בשיתוף פעולה של הכנסת, של הממשלה, של התאחדות הסטודנטים, של הוות"ת, שלכם, חברי הכנסת, כדי באמת לעשות את העולם טוב יותר, נכון יותר ובריא יותר עבור הסטודנטיות והסטודנטים, הילדים והילדות של כולנו. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת לביא. אני מודה לך. השר גלעד ארדן, בבקשה, ישיב בשם שר החינוך נפתלי בנט, ואז נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), נדונה – גם שלך, נכון, חברת הכנסת גרמן? – נדונה בוועדת השרים לחקיקה, והחלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בכפוף להסכמת משרד החינוך ולתיאום, כמובן, בהמשך עם משרד האוצר. מדובר בהצעת חוק ששר החינוך תומך בקידומה, שתאפשר לסטודנטים לתואר שני לגשת למועדי ב' במבחנים, דבר שלא התאפשר עד כה בכל הפקולטות והאוניברסיטאות. לימודים אקדמיים הם דבר מאתגר, על אחת כמה וכמה בשלב מתקדם של החיים, כאשר יש עבודה ומשפחה. בקרב סטודנטים לתואר שני, הנמצאים לרוב בשלב מתקדם יותר של החיים, הסיכוי להיעדרות מבחינה הוא גבוה יותר. כעת סטודנט שנבצר ממנו להגיע לבחינה יוכל לקבל הזדמנות נוספת. להזדמנות הזאת יש גם משמעות כלכלית, והיא תחסוך עבור הסטודנט תשלום שעלול היה להיגבות ממנו עבור קורס נוסף, ככל שלא עבר את הבחינה בסופו. מדובר באנשים צעירים התורמים לחברה ולתעסוקה, ועלינו להתחשב בהם ולסייע בהצלחתם. הרחבת מעגלי ההשכלה הגבוהה היא משימה חשובה ואינטרס לאומי, ונמשיך לפעול על מנת לקדמה ולהנגישה לכלל הסטודנטים. לאור האמור, ולאור העובדה שאני מניח שהמציעות מסכימות לתנאי ועדת השרים לחקיקה – כן, עליזה? יעל גרמן (יש עתיד): יעל. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: יעל. לאור האמור, אבקשכם להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בקידומה של הצעת החוק. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. מה הציע השר? להצביע, מה הציע. זה חוק. מה הצעת? לדחות? לתמוך? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לתמוך. היו"ר יחיאל חיליק בר: לתמוך. לא, בסדר, צריך להגיד, לפרוטוקול. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), בקריאה טרומית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): חיליק, אני בטעות הצבעתי, אבל אני לא איל. היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, אז רגע. 16 בעד. אני מציין לפרוטוקול שחברת הכנסת יעל כהן-פארן הצביעה במקומו של איל בן ראובן, אז אני מבקש למחוק את הצבעתו של איל בן ראובן, למחול ליעל על הטעות ולהוסיף את יעל כמצביעה. ההצעה תעבור לוועדה המוסמכת לדון בהצעה הזאת, והיא ועדת החינוך, התרבות והספורט, והיא תכין אותה לקריאה ראשונה. הצעות לסדר-היום ציון יום הסטודנט היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הסטודנט, מס' 10175, 10260, 10277, 10284 ו-10290. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי, ראשונת המציעות, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני אתחיל בהתנצלות, כי יש כאן כמה דוברים אחריי, כמו מוסי, ראיתי, ויוסי יונה, שאני לא אוכל להישאר לשמוע את דבריהם – אני בטוחה המצוינים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני עכשיו הולך. מירב בן ארי (כולנו): אתה תסלח לי, כן. לא, לא, אנחנו שותפים, כל כך הרבה שנים ביחד, אז אתם תסלחו לי. זה ממש אילוץ של הרגע האחרון. זו התנצלות, כי אני חייבת. זה יום שאני מובילה אותו בכנסת כבר שלוש שנים יחד עם חברת הכנסת עליזה לביא, בשותפות. שלוש שנים להוביל את השדולה של הסטודנטים – – – אלי אלאלוף (כולנו): סטודנטים לחיים. מירב בן ארי (כולנו): סליחה? סטודנטים – – אלי אלאלוף (כולנו): לכל החיים. מירב בן ארי (כולנו): – – לכל החיים. זהו, אתה סטודנט, אתה נשאר עם זה כל החיים. תודה. אלי, זה כמו מישהו שמקבל מלגה, אז כל החיים הוא יזכור את אלה שנתנו לו את המלגה, כי זה מה שהביא אותו. יוסי יונה (המחנה הציוני): למה את מתכוונת? מירב בן ארי (כולנו): הינה, נגיד אני ויוסי, שנינו מלגאים של קרן אייסף, וזה משהו שהולך איתנו שנים. עליזה לביא (יש עתיד): היוהל"נית שלי בצבא. מירב בן ארי (כולנו): כן. היו"ר יחיאל חיליק בר: – – – שלה ביוקר. אני הייתי בפעילי ציבור, באלה שמתחת לך. מירב בן ארי (כולנו): כן, זה משהו. יש קטע כשאתה סטודנט שזה משהו שדבק בך ומלווה אותך לכל מקום שתלך. זה חלק מהעניין. אז אני רוצה קודם כול להגיד תודה לשותפה שלי, לחברת הכנסת עליזה לביא. הובלנו את היום הזה ביחד. היה יום עמוס, מלא בישיבות ועדות, מלא בישיבת שדולה מרגשת. אני אגיד תודה גם לשר החינוך נפתלי בנט, שהגיע במיוחד, וליו"ר הכנסת, שכיבדו אותנו בנוכחות שלהם, וגם לחברי הכנסת שהגיעו ותמכו. אגב, זה תמיד גם אותם חברי כנסת, אז זה נהדר שהם באים. הדיונים היום בוועדה – בכל פעם שמקיימים דיונים בוועדה אנחנו מגלים כמה וכמה נושאים שעדיין יש לנו לטפל בהם, ובמדינת ישראל בשנת 2018 מגלים שסטודנטים עם לקויות למידה עדיין לא מטופלים, כאילו שאין סטודנטים, אבל יש, ומה שנקרא 20% מהסטודנטים היום, עם לקויות למידה, לא מטופלים. דיברנו כמובן גם על נושאים אחרים, אבל אני אתן את הדגש על היום הזה, שזה היום של המעורבות החברתית. אני מאוד מאוד מקווה שבשבוע הבא אנחנו נתקדם עוד צעד עם החוק שלי, החוק שייתן נקודות זכות לסטודנטים שיעשו פעילות למען הקהילה. אני פונה אליך, יו"ר הישיבה, כי אני אומרת לעצמי: אנחנו הרי שנינו בערך באותו גיל, אז אני מניחה שכשהיית סטודנט – אני מניחה, כי זו הסיבה שאתה יושב כאן – היית מאוד מאוד פעיל חברתית בקמפוס, נכון? זה הגיוני מה שאני אומרת? היו"ר יחיאל חיליק בר: אמת. ניחשת נכון. מוסי רז (מרצ): ביום הראשון שלו הוא התפקד למפלגה. היו"ר יחיאל חיליק בר: נכון. לתא – לתא אופק. במפלגה עוד הייתי לפני כן. מירב בן ארי (כולנו): אגב, אני גם אעשה כאן איזשהו הימור ואני אגיד שכל מי שיושב כאן, כולל השר, כנראה כשהיה סטודנט היה מאוד פעיל חברתית ופוליטית. זאת אומרת, נראה לי שכל מי שיושב כאן הוא כבר עבר את הסיבוב, מה שנקרא – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו חלקנו את הסיפורים האלה בקמפיין "בוא נתערב" של ההתאחדות. מירב בן ארי (כולנו): נכון, הקמפיין הזה, "בוא נתערב", הוא קמפיין נהדר. אתה אומר לעצמך כמה התפיסה שלנו מתעצבת בתקופה שאנחנו סטודנטים ועד כמה זה משמעותי, ואתה מביא את זה לכנסת. לכן שאלתי אותך, אבל הנחתי שכל מי שיושב כאן מעורב בזה. מה שאנחנו עושים כסטודנטים – אנחנו מביאים את זה; אנחנו מביאים את זה למוניציפלי, אנחנו מביאים את זה לכנסת, אנחנו מביאים איתנו גם כשאנחנו מנהלים חברה או מנהלים עמותה. סיפרתי שבעבודה הקודמת שלי ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון. הינה, יושב כאן אלי אלאלוף, שהיה גם הבוס הגדול שלי. פה הכול מתחבר; בסוף כולנו מגיעים לאותו מקום. אחד הדברים המרגשים שלי – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: איך הידרדרת לזה שממנו, עכשיו איציק שמולי הבוס שלך, תגידי? מירב בן ארי (כולנו): תכף גם איציק שמולי יבוא, כי הוא תמיד אומר לי: את לא נותנת לי מספיק קרדיט. אבל מה שהיה יפה זה שאצלי, כשאני ניהלתי את המרכזים שלי, הגיעו אליי סטודנטים שלי ושל יוסי מקרן אייסף שהתנדבו. אני כסטודנטית התנדבתי למען נוער בסיכון, ויום אחד, כשפתחתי מרכז לנוער בסיכון – הינה עוד חיבור; זה היה בעיר הרצליה, כשיעל גרמן הייתה ראש העיר, נכון? הכול פה בסוף מתחבר לאותו מקום – הגיעו אליי סטודנטים שקיבלו מלגה. זאת אומרת, אני קיבלתי מלגה כסטודנטית, ובסוף, כשניהלתי מרכז קיבלתי סטודנטים מלגאים. בעיניי זה מדהים – לא רק סגירת המעגל אלא גם היכולת שלנו להשפיע על סטודנטים לעשות שינוי. אני אגיד משהו אחרון: היום הזה כולו היה מאוד מוצלח כי היו לו שותפים רבים: ציינתי את עליזה, ציינתי גם את יושב-ראש הכנסת ואת שר החינוך, אבל זה הרבה בזכות התאחדות הסטודנטים ורם שפע, שמוביל את ההתאחדות, בזכות בר, שמתאם בין ההתאחדות לכנסת, אבל בעיקר בזכות העוזרים שלי – גם מיכל, גם אושרית, גם יוסי – עוזרים שבעצם בזכותם נעשה היום הזה. אני רוצה גם להודות לארבעה סטודנטים מיוחדים, יאיר, שקד, אלתר ומיכל, שקיבלו היום תעודה בכנסת על פעילות יוצאת דופן במהלך הלימודים האקדמיים שלהם – גם סטודנטים וגם פעילים למען הקהילה. אני אגיד לך עוד משהו אחרון, ואני לא אפריע לך יותר: עשינו טקס מיוחד – אנחנו עושות אותו כבר פעם שלישית – שארבעה סטודנטים יוצאי דופן מקבלים כאן תעודת הוקרה על הפעילות שלהם למען הקהילה. זה משהו מקסים ומיוחד. הבאנו אותם היום. תודה גם לקרן אייסף, אימפקט, פר"ח, קציר ומפעל הפיס, ששיתפו אותנו בכל הפעילות שהם עושים למען הסטודנטים – אלפי מלגות שסטודנטים מקבלים, ובזכותם מתנדבים ועושים פעילות חברתית ערכית למען הקהילה. יישר כוח לכל מי שעסק במלאכה של היום החשוב הזה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: יישר כוח. תודה, חברת הכנסת בן ארי. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה. אחריו יעלה חבר הכנסת מוסי רז. בבקשה, אדוני, יש לך עד חמש דקות. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני יושב-ראש הישיבה. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל מציינת את יום הסטודנט, וכמו שחברת הכנסת בן ארי ציינה קודם – יום עמוס בדיונים, יום שמח, יום שכנסת ישראל מביעה בו את הערכתה לעשרות אלפי הסטודנטים שלומדים במדינה; כמו שסגן יושב-ראש הכנסת, שיושב בראש המליאה כעת, ציין בתחילת דבריו על הסטודנטים הרבים – יהודים, ערבים, חרדים, חילונים. אבל אני, ברשותכם, רוצה לפתוח בנושא עצוב לגמרי, על גבול – לא רוצה לקרוא לזה שערורייה, אבל אתם תחליטו אחרי מה שאומר. יש מסע של צביעות, מסע קשה מאוד, שמתחיל במשרד החינוך, עובר במל"ג ומסתיים, לצערי, גם אצלנו בוועדת שרים, של חסימת הציבור החרדי – למנוע מהם להיכנס לאקדמיה. ואני אפרט. מדברים גבוהה-גבוהה: שילוב חרדים באקדמיה; רואים בזה יעד עליון. האמת, אני חושב שאדם צריך את עיתותיו להשקיע בעולם התורה, להשקיע בישיבה – זה המקום הנבחר, משם עם ישראל צמח. אבל יש מי שהחליט שהוא יוצא ולומד באקדמיה. אתמול ועדת החינוך התכנסה, לבקשתי, לדיון בשערורייה מתמשכת: 123 מיליון שקל של משרד החינוך שנועדו למלגות של סטודנטים נתפרו עם קריטריונים של מלאכת חושב נגד הציבור החרדי. מצד אחד מדברים על שילוב חרדים, ומצד שני, סעיף אחר סעיף – להדיר את האוכלוסייה החרדית ממלגות. האם הקריטריונים האלה היו חשופים לציבור פעם? אף פעם לא. רק לחץ שלי במשך חודש שלם – הואיל בטובו מנכ"ל משרד החינוך לפרסם את הקריטריונים. אדוני היושב-ראש, אתה יודע שבקריטריונים יש סעיפים שלא מופיעים באתר לסטודנט שרוצה לבקש את המלגה? אז מאיפה הם יודעים למי לחלק? באתר לא מופיע בסרגל מספר האחים, אבל בקריטריונים יש מספר אחים. אז הנתון הזה של כאילו מצג שווא עבור האוכלוסייה החרדית, ברגע האמת לא מופיע בכלל במחשב. נציג משרד החינוך יושב ואומר: מי שיש לו 60–70 נקודות מקבל את המלגה. כל אימא, כל אבא חרדי עם חמישה ילדים אמור לקבל; אף אחד מהם לא קיבל – כל מי שישב בוועדה. אף אחד מהם לא קיבל. שואלים את משרד החינוך: רגע, איך אתם עונים? יש איזה אי-הבנה עם המחשב. אתם מעלים על דעתכם? רבותיי, זה מכוון. הוא ישב אתמול והסמיק בוועדה, ואני לא אומר את זה סתם. מה המל"ג אומר? קודם כול המל"ג, כמו שאמרה חברת הכנסת גרמן, שומר על השמנת של עצמו. המל"ג אומר: אני מקצה 700 מיליון שקל לחרדים. תראו איזו כותרת: 700 מיליון שקל למלגות לחרדים. אז מה אני מתלונן? הלכתי לבדוק איפה הכסף. אפילו שקל לא הולך לחרדים. אתה יודע איפה הכסף נמצא? מכללה או אוניברסיטה שלוקחת סטודנט חרדי מקבלת 30% מעל למה שהיא מקבלת, זאת אומרת, לאיפה הכסף הולך? לכסות את גירעונות האוניברסיטה. אבל אותו אדם שאתה קורה לו "עני", אוכלוסייה ענייה, הערים החרדיות, סוציו-אקונומי 1 ו-2 – הוא עוזב את הישיבה והולך ללמוד, והמדינה מספרת סיפורים, שזה שקר, על 700 מיליון שקל לחרדים. שקל לא הולך לסטודנט. הכול הולך למי? לאוניברסיטאות. רבותיי, זה לא ייאמן. עושים פה מצג שווא. אני אביא לכם עוד דוגמה: האוכלוסייה החרדית נמצאת באקדמיה, מתוך קשיים ענקים; הם לא מקבלים מלגות; חוסמים אותם. יש יהודי ענק, גדול, אין אחד פה שלא מעריך אותו – הרב גרוסמן ממגדל העמק. הוא עשה מעשה והקים שלוחה לחרדים בדרום. פריפריה, חרדים – מה יותר טוב מזה? באופן שיטתי נציגים של המל"ג – אתה יודע, אדוני היושב-ראש על מה יורדים עליו? למה בכניסה כתוב להם ללכת בשחור-לבן. סליחה, זה מיועד לחרדים, אז תן ללכת כמו חרדים. מה, אתה רוצה שילכו בחולצות אדומות? כחולות? זה לא האופי שלנו. אתה רוצה לחנך אותנו? נתנו לו הערה למה כתבו להם ללכת בשחור-לבן. והדבר השערורייתי האחרון – הצעת חוק שלי שנפסלת בוועדת שרים פעם אחר פעם: המל"ג ברוב רשעותו לא נותן למכללות חרדיות לפתוח לימודים לתואר שני. לא מוכן. אין דבר כזה. ריבונו של עולם, למה אדם חרדי שסיים תואר ראשון בהצלחה ורוצה להמשיך לתואר שני – למה חוסמים אותו? למה מציבים לו תנאי ללמוד בערבוב בנים ובנות? הוא לא רוצה את זה. ואתם יודעים מה? הוא גם לא הולך ללמוד אחר כך, אז מה הרווחנו? אני מסיים, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים, בבקשה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אני מסיים במילה. אני אומר, רבותיי: אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו בכנסת ישראל – ואין פה חרדים–חילונים, אין פה ימין–שמאל, קואליציה–אופוזיציה – נאמר את האמת: או שרוצים את החרדים ונותנים להם ללמוד באופי של אורחות חייהם; לא מדירים אותם ממלגות, לא מדירים אותם מלימודים לתואר שני, או שנגיד את האמת: לא רוצים אתכם. וחבל. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת מלכיאלי. אתה אמרת דברים מאוד קשים, וראוי שייבדקו, אגב. אם זה נכון, זה חמור מאוד. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, אתה צודק. אותי זה מטריד. ודאי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחברות הכנסת בן ארי ולביא על היוזמה של היום הזה בכנסת ולברך את חברת הכנסת גרמן על הצעת החוק שעברה. נקווה שתעבור גם בשנייה ושלישית, כן? אבל אני מאמין שכן. אני חושב שהיום הזה הוא יום חשוב מאוד, ובדרך כלל אני רוצה להגיד – זה עוד דבר שאנחנו צריכים להביא בחשבון – יש אינפלציה של ימים בכנסת, ויכול להיות שצריך לצמצם אותם, ואז תתברר עוד יותר החשיבות של היום הזה, כי לא נראה לי שאותו אפשר לשקול לצמצם. הרי מערכת ההשכלה הגבוהה היא אחד הדברים שהזניקו את ישראל למקום שבו היא נמצאת – יש כמובן עוד סיבות – והמקום שבו היא נמצאת זה מקום מאוד גבוה אם אנחנו מביאים בחשבון את כלל המשתנים. מערכת ההשכלה הגבוהה זו מערכת שצריך להשקיע בה, וצריך להשקיע בה גם השקעה ממשלתית מאוד מאוד נרחבת. אני באופן אישי מעדיף ששכר הלימוד יהיה נמוך ככל שניתן, וכמובן להשתמש במלגות שדיברו עליהן קודם, אבל בצורה יותר מבוקרת, ולנסות לאפשר לכמה שיותר סטודנטיות וסטודנטים להיכנס בשערי האקדמיה, מכל המגזרים, ובעיקר מהפריפריה, מהשכבות היותר-מוחלשות, שזה בעיקר ערבים וחרדים. לכן אני גם הקשבתי קשב רב לדברים של חבר הכנסת מלכיאלי, ואני אומר לך שאם אתה יכול להראות שבאמת יש קריטריונים שפוגעים בסטודנטים חרדים, אני חושב שאתה יכול למצוא ברבים בבית הזה בני ברית כדי לשנות את הדברים האלה, או לפחות להתקומם נגדם. אני לא יודע אם אנחנו יכולים לשנות, כי זו מערכת שאני לא יודע כמה הכנסת יכולה להתערב בה. מספר הנפשות במשפחה, מספר האחים, בפירוש צריך להיות קריטריון, אין שום ספק, כי הרי אם הכנסת ההורים היא סכום מסוים ויש להם עשרה ילדים, זה שונה משני ילדים. זה בפירוש צריך להיות קריטריון, בוודאי למלגות, אלא אם כן, אתה יודע, אתה מדבר על משהו פרטי, ואז אותו תורם פרטי יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואנחנו לא יכולים להתערב לו בעניין הזה. לעומת זאת, אני לא בטוח שתמצא בני ברית רבים בבית הזה לנושא של ההפרדה המגדרית באקדמיה או כל הפרדה אחרת – אני אומר מראש – מגדרית או כל הפרדה אחרת – לאומית, לא משנה איזו. אני לא חושב שבזה אפשר ללכת לקראת. אני מקבל את זה שיש אנשים שתרבותם שונה, הדת שלהם שונה, מערכת האמונה שלהם שונה וצריך ללכת לקראתם, אבל צריך גם לפעמים ללכת לקראת הרוב ולקראת עקרונות יסוד של הרוב. אני רוצה לגעת במצב של הסטודנטים בישראל כחלק מזה שהסטודנטים הם המרכיב העיקרי בדור הצעיר שלנו. במדינת ישראל של השנים האחרונות – ולא רק במדינת ישראל; זאת תופעה שאנחנו רואים אותה בעוד מדינות בעולם – נוצר פער שאנחנו עדיין לא יודעים למדוד אותו. כשאנחנו מודדים פערים כלכליים אז אנחנו בודקים עוני – יושב פה חבר הכנסת אלאלוף, שהוא מומחה בזה – אנחנו בודקים אולי מדד ג'יני ופרמטרים אחרים שבודקים הכנסות. ובדיקת הכנסות זה דבר חשוב מאוד; אין שום ספק שצריך לעשות אותה, ואין שום ספק שצריך לצמצם את פערי ההכנסות, שאפילו קצת מצטמצמים בשנים האחרונות, וזה טוב. אבל יש דבר אחד שהופך להיות יותר ויותר משמעותי עם השנים, ואותו אנחנו לא בודקים בבדיקה הזאת – זה הון וקודם כול הנושא של הדיור. כי בסופו של דבר, אם במדינת ישראל כ-90% מבני ה-40 ומעלה הם בעלי דיור משלהם, ולעומת זאת לסטודנטים ולצעירים עד גיל 35, לרוב הגדול, אין דיור משלהם, לא ניתן להשוות סטודנט שהשכר שלו נגיד אפילו שכר ממוצע – הלוואי שלכל הסטודנטים היה שכר ממוצע של כ-10,000 שקל בחודש; הרי רובם עדיין לא הגיעו לשם – לא ניתן באמת להשוות אותו למישהו שיש לו דיור והוא משתכר 10,000 שקל בחודש. אצלנו במדדים שני אלה מופיעים בכלל הרבה מעל לעשירון הממוצע, כי שכר ממוצע הוא לא שכר חציוני, כמו שאתם יודעים. הם מופיעים במצב טוב, אבל אם הם צריכים באותו סכום לשלם גם שכר לימוד גבוה, גם שכר דירה גבוה, אז כבר לא נשאר להם כלום; ודיברתי כאן על סטודנט ששכרו שכר ממוצע. לכן, הפער הזה שאנחנו הולכים ויוצרים – וזו לא המצאה ישראלית, אם כי בישראל זה חריף לדעתי מברוב מדינות העולם – כתוצאה מעליית מחירי הדיור, וגם אם השנה הם אולי ירדו ב-1%, זה לא רלוונטי. בעשור האחרון, ב-12 השנים האחרונות – עלייה דרמטית במחירי הדיור, שיצרה מצב שבו לצעירים אין דיור ולמבוגרים יש דיור, כמובן עם חריגים, אבל כהכללה היא הופכת את החיים של הסטודנטים כאן להרבה הרבה יותר קשים. לא פלא שהסטודנטים, בסקר שהם הציגו, הציגו את יוקר המחיה כדבר שהכי מקשה עליהם כאן. והרי מה זה יוקר המחיה? הרי מדד המחירים לצרכן בישראל לא עלה בחמש השנים האחרונות. הכוונה לדיור, לא לשום דבר אחר. אני מייד מסיים. הדבר הזה, אם אנחנו לא נפתור אותו, הוא מסוכן לעתידנו יותר מכל פער כלכלי-חברתי אחר, משום שהסטודנטים של היום הם גלובליים, הם משכילים, הם דינמיים. אם לא יהיה להם פה דיור, הם עלולים לעזוב, וחלקם כבר עושים את זה, לצערנו. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, מוסי. חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אלחרומי. בבקשה, הפרופסור הנכבד, שחינך הרבה סטודנטים. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מעט חברי כנסת נמצאים כאן, ואני מקווה שזו לא אינדיקציה להיעדר החשיבות שהם מייחסים לנושא המאוד-חשוב שאנחנו עוסקים בו היום – חברתי יעל גרמן, חברי אלחרומי, חברי אלאלוף, ובוודאי אדוני השר. הונח בפנינו, כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, הדוח שנערך על ידי התאחדות הסטודנטים – דוח מאוד מפורט ומאוד מרשים בהיקפו ובסוגיות שבהן הוא עוסק. כדי להעניק קרדיט, זה דוח שהוכן על ידי גלעד טיש, יובל גוטרמן, שי טלמור, כולם שייכים למחלקת המחקר של התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, ובוודאי בברכתו של יושב-ראש התאחדות הסטודנטים רם שפע, שהציג בפנינו את הדוח. בהמשך הדברים אני אתייחס רק לאחד מהממצאים שעולים בדוח הזה, אבל כפי שאדוני היושב-ראש אמר לפני כן, הנושא של ההשכלה הגבוהה והסטודנטים – אלה עניינים שמאוד קרובים לליבי, ונאמר כאן לפניי, אדוני היושב-ראש, שסטודנט זה סטודנט לנצח. למה הכוונה בכך, סטודנט לנצח? היו"ר אחמד טיבי: למה הכוונה? יוסי יונה (המחנה הציוני): הכוונה היא, אדוני היושב-ראש, שאם אנחנו מצליחים באוניברסיטה להשריש אצל הסטודנט את הרצון לדעת, לחשוב באופן ביקורתי על המציאות שבה הוא חי וללמוד, להיות סקרן – זו המשמעות של להיות סטודנט לנצח: הרצון שלך להמשיך וללמוד ולדעת. אם אנחנו משרישים אצל בוגר, בוגרת האוניברסיטה את הרצון לדעת, באמת עשינו דבר מופלא. מדוע? כי כאשר אדם עוזב את האוניברסיטה, בוגר שהולך לחיים – יש טרדות קיום יומיומיות, עבודה, משפחה, ילדים ועוד דברים מהסוג הזה, והמון פעמים הפרספקטיבה הביקורתית הזאת, הרצון לדעת, הולכת ומתעמעמת, וזה הפסד מאוד גדול. אני רוצה לחלוק אתכם איזושהי חוויה או שתיים מתהליך הלמידה שלי. כשאני הגעתי לאוניברסיטת חיפה בשנות ה-70, הדבר התמיה המון חברות וחברים אז, שאמרו: תגיד, מה אתה לומד ומה אתה לומד, חברי אלי אלאלוף? אמרתי: פילוסופיה, תולדות האמנות, היסטוריה כללית, ובתוך ההיסטוריה הכללית למדתי גם קצת לטינית. והשאלה הנצחית שנשאלתי, אלי, הייתה: תגיד, מה יצא לך מזה? מה עושים עם זה? הרי אז לא הייתי חדור, הייתי אומר, מודעות שברצוני להמשיך הלאה וכו', ועניתי באופן הכי טבעי והכי מתבקש: כי זה מעניין אותי. אני אומר שאם מישהו היה הולך לאוניברסיטה ואומר או אומרת: אני לומדת תחום כזה או אחר כי זה מעניין אותי, זה המון פעמים – גם אז – מעלה איזשהו גיחוך גל על שפתותיו של האדם ששומע את הדברים הללו: מעניין אותי. אני חושב שבכל זאת, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, התכונה הזאת של סקרנות, כשאתה שואל שאלות שלא על מנת לקבל משהו, שלא על מנת שיצא לך משהו, מן חשיבה שהיא לחלוטין, בוא נכנה אותה לא אינסטרומנטלית – הרבה דברים מעניינים אותך, אדוני היושב-ראש, לא בגלל שיוצא לך משהו מתוכם, נכון? כי זה פשוט מסקרן אותך. היו"ר אחמד טיבי: סקרנות. יוסי יונה (המחנה הציוני): נכון, זה משהו שמייחד אותנו כבני אנוש – אנחנו רוצים לדעת, רוצים ללמוד, רוצים להתפתח. היום – ופה הדבר המצער שאני רוצה לעמוד עליו – היכולת של סטודנטים להגיע לאוניברסיטה וללמוד דברים שמעניינים אותם, לנהות אחר נטיות ליבם, דברים שמסקרנים אותם, היכולת הזאת הולכת ומצטמצמת, לא בגלל שהם איבדו את הסקרנות, אלא משום שהחברה שבה אנחנו חיים היא לא כזאת שמאפשרת לתלמיד, לתלמידה, לנהות אחר נטיות ליבם. מדוע? כי אנחנו מתמודדים עם התופעה הזאת שניתן לכנות אותה אינסטרומנטליזציית-יתר של ההשכלה: מה יצא לי מזה? ואני מבין את הסטודנט, כי הוא אומר: בסדר, אני אלמד מקרא, אני אלמד פילוסופיה, אני אלמד תולדות האומנות – האם אני אוכל להתקיים? זאת אומרת, והוא לא חושב, היא לא חושבת – ופה גם נדרשים לאיזושהי חשיבה ביקורתית – שהם כן יכולים לדמיין סוג של חברה, אדוני היושב-ראש, אלי, לדמיין סוג של חברה שבו אתה יכול ללמוד אומנות ולחיות בכבוד, ללמוד מקרא ולחיות בכבוד; משום שהתפיסה שלנו היום, של משרד החינוך, הן בבית הספר והן באוניברסיטה, היא של: מה ייצא לי מזה? זה מה שאני מכנה אינסטרומנטליזציית-יתר – אילו כלים אנחנו מעניקים לאדם כדי שהוא יתמודד באופן נינוח בשוק הגלובלי. אני לא אומר שהתמודדות בשוק הגלובלי היא לא דבר חשוב, אבל אנחנו צריכים לשקוד על כך – ואני מסיים, בוודאי, אדוני היושב-ראש; עוד משפט אחד ברשותך – כך שאנשים יוכלו להמשיך ולבחור את מקצועות הלימוד שלהם על פי נטיות ליבם. נקודה, אדוני, ברשותך. כאן עולה הסוגיה הזאת של יוקר המחיה. אתם יודעים מה? יש כאן איזושהי הונאה מאוד מאוד גדולה היום בחברה שלנו. גם אדם – יעל, את יודעת זאת. עסקנו בנושא הזה של האדריכלים – – היו"ר אחמד טיבי: תודה, יוסי. יוסי יונה (המחנה הציוני): משפט. – – אנשים שמסיימים גם תואר ראשון ושני והשכר שהם מקבלים עדיין לא יכול לאפשר להם להקים משפחה ולחיות בכבוד. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): זאת אומרת, גם זה שיש אינסטרומנטליזציית-יתר של החינוך וגם זה שהיא לעצמה לא יכולה להבטיח את עתידו של האדם בחברה שלנו, את עתידו הכלכלי לפחות. וזו סוגיה שאנחנו כמדינה צריכים להתמודד איתה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, תפדל. רמדאן כרים. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית ומתרגם:) אני מודה לך, אדוני יושב-ראש הישיבה. רמדאן כרים. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני חייב בתחילת דבריי להודות לחברותיי חברות הכנסת מירב בן ארי ועליזה לביא, שיזמו את היום הזה, להתאחדות הסטודנטים ולאגודות הסטודנטים במוסדות האקדמיים בארץ, שביום ארוך בוועדות הכנסת חשפו נושאים מגוונים לגבי האקדמיה בישראל והסוגיות שמעיקות על הסטודנטים ועל אגודות הסטודנטים בארץ. המוסדות האקדמיים הם בעצם כור היתוך של החברה הישראלית. שם נפגשים, אדוני היושב-ראש, יהודים וערבים, מדתות שונות, נוצרים, מוסלמים, יהודים, ובשנים של הלימודים ביחד מכירים אחד את השני, ובעצם אנחנו רואים התוצאות אחר כך. דיבר כאן אחד מהחברים שלי על הדוכן ואמר שאולי רוב חברי הכנסת כאן הם יוצאי האוניברסיטאות, מי שהיו באגודות הסטודנטים, היו פעילים באוניברסיטאות, והיה להם מה להגיד בכל תחום ותחום. אבל יש שני מישורים שאני רוצה להדגיש: המישור הראשון זה מה שמוטל עלינו, אנחנו כקברניטי המדינה, כמחוקקים כאן, כחברי הכנסת, הממשלה – מה מוטל עליה, לגבי הסטודנטים, מה אנחנו אמורים לעשות לגביהם: לעזור. מהצד שני, המישור השני – מה הסטודנטים חייבים כלפינו וכלפי החברה. אנחנו בשני מישורים פשוטים, בשני דברים פשוטים. אנחנו חייבים להנגיש את ההשכלה הגבוהה לכלל הסטודנטים בארץ, לכל מי שרוצה להשתייך למוסדות האלה. וכאן אני חייב לציין דבר שהוא מתמשך, אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות. אנחנו יודעים על הכמיהה של העיר נצרת לאוניברסיטה ערבית ראשונה, ואנחנו יודעים על הבקשה של העיר הערבית הגדולה השנייה בארץ, רהט, למכללה ראשונה שתהיה בעיר הזאת. הבקשות של העיר נצרת ושל רהט חוזרות ונשנות, ולצערי הרב, עדיין הנושא לא זז. בקשר להנגשה, בגלל מחסור חמור במקומות ברפואה ובמקצועות יוקרתיים, רואים את הילדים שלנו ואת הבנים שלנו – א. מגיעים לירדן, מגיעים למזרח אירופה, מגיעים למקומות שונים בעולם. ודרך אגב, הם לא נופלים ברמת המצוינות שלהם מאף סטודנט שלומד כאן בארץ. הם סטודנטים מצוינים, אבל סטודנט ערבי שמגיע לעמאן או לאירביד, אדוני היושב-ראש, ולומד רפואה (אומר בערבית: באוניברסיטה למדע ולטכנולוגיה) הוא סטודנט מצוין, אבל הוא עולה – – היו"ר אחמד טיבי: אחת האוניברסיטאות הטובות שיש – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): כן. – – אבל הוא עולה למשפחה שלו בערך מיליון שקל. אני לא טועה במספר, חברים. זה בערך מיליון שקל עולה למשפחה שנמצאת בצפון הארץ או בדרום שילד שלה ילמד רפואה בירדן, ולכן, הנושא הזה הוא מעיק ומציק לאוכלוסייה הערבית. הנושא השני זה העניין הכלכלי. דיברו חבריי על המלגות, ועל הנגשת הנושא הזה דיבר לפניי חברי מלכיאלי לגבי העדה החרדית. אני חושב שהנושא – אפשר לדבר עליו בכל הקהילות, גם הבדואית, גם הערבית בכלל. אבל נושא מאוד חשוב שדיברנו עליו היום ונתנו לו מספיק זמן בוועדות זה המעורבות החברתית. חברים, הסטודנטים הם מחוללי שינוי, וכולנו שנים רבות ראינו בכמה מדינות בעולם; אני לפחות התוודעתי לנושא הסטודנטים במה שהיה בסין, בכיכר הנוראית שם, שבה נהרגו אלפי סטודנטים. מאז אני זוכר את הסטודנטים והפעילות הפוליטית שלהם בעצם כמגדלור לכיוון שהחברה הולכת אליו, ולכן, אני מעודד את הסטודנטים מכל גוני הקשת הפוליטית כן להיות מעורבים, כן להשפיע – בתוך המפלגות, בתוך התנועות החברתיות, אבל להיות משפיעים, ובנוסף – להשפיע בפריפריה, במקומות המרוחקים. אני אימצתי היום, ומאוד שמחתי לשמוע, הצעה של חברי מאיר כהן שסטודנטים ערבים ייכנסו לבתי ספר יהודיים בערים היהודיות וייפגשו עם התלמידים שם, ולהפך – גם סטודנטים יהודים ייכנסו לערים וליישובים הערביים כדי ליצור את המצב של כור ההיתוך הנפלא הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת אלחרומי, על דבריך החשובים. ישיב השר גלעד ארדן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול מבקש לברך בשם שר החינוך את הכנסת, את חברות ואת חברי הכנסת, על ציון יום הסטודנט בכנסת. ציון היום מבטא את ההכרה שלנו בתרומתו החשובה של ציבור הסטודנטים להתפתחותה ולעיצובה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. ציון היום במליאת הכנסת ובוועדותיה מחזק את חשיבותה ומעמדה של ההשכלה הגבוהה בישראל, שהסטודנטים הם לב הליבה בה. בית הנבחרים הוא המקום הנכון והמתאים לקדם את מעמדם של הסטודנטים בישראל, שהינם פני דור העתיד, ולתת רוח גבית לעשייתם החברתית למען החברה ולמען הקהילה. ציבור הסטודנטים נהנה בקדנציה הנוכחית משורה ארוכה של מהלכים לשיפור זכויות הסטודנט ומערכת ההשכלה הגבוהה, ואף היה שותף להם. בין יתר הדברים אבקש להזכיר את הרחבת הזכאות להיעדרות משיעורים לסטודנטיות לאחר לידה או אימוץ כך שתעמוד על כ-40% מהשיעורים בקורס אקדמי; מתן נקודות זכות לסטודנטים הלוקחים חלק בפעילות חברתית-קהילתית; מתן נקודות זכות לסטודנטים המשרתים במילואים; הקלות לסטודנטים המגויסים בצו 8; קידום הקלה ומתן אפשרות לסטודנטים לתואר שני לגשת למועדי ב'; הקמת מעונות סטודנטים, בדגש על הפריפריה – בשנים 2019–2020 ות"ת תקצה 100 מיליון שקלים נוספים לטובת הקמת מעונות סטודנטים בסמיכות למוסדות הלימוד, בדגש על הפריפריה. תקציב זה מתווסף ל-300 מיליון השקלים שהמדינה הקצתה בשנים האחרונות לבניית מעונות סטודנטים – כ־10,000 יחידות דיור, שחלקן כבר אוכלסו והיתר בשלבי בנייה. הרחבת המעונות נועדה להקל את הנטל הכלכלי על הסטודנטים ולהוזיל את שוק הדיור. על פי הערכות, המעונות צפויים לחסוך לסטודנטים מאות שקלים בחודש ואלפי שקלים בכל שנה; הפעלת מערך מלגות ומתן מלגות במסגרת פרויקט פר"ח בסכום של מעל 100 מיליון שקלים מדי שנה. במקביל לעשייה זו, ומתוך תפיסה שההשכלה הגבוהה היא המפתח המרכזי להשתלבות בחברה ובשוק העבודה, פועל שר החינוך להרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, כמו גם לציבור החרדי, לציבור הערבי והבדואי ולבני העדה האתיופית. זוהי משימה לאומית; הוצבו לה יעדים ברורים והוקצו תקציבים לטובת הנושא, למען חיזוקה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולמען חברה שוויונית יותר, המעניקה שוויון הזדמנויות לכלל אזרחיה. נמשיך לפעול בשיתוף התאחדות הסטודנטים לקידום מעמד הסטודנט ולהנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לכול. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. מה אתה מציע, אדוני? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מציע להסתפק בהודעת השר. היו"ר אחמד טיבי: להסתפק בדברי השר. להסתפק בהודעת השר. המציעים? קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: מסתפקים. מסתפקים. אני מודה לכם. שאילתות ותשובות היו"ר אחמד טיבי: השר יביא את החומר שלו וישוב אל הדוכן. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: להביא את החומר לענות על פרובוקציות. יעל גרמן (יש עתיד): איזה פרובוקציות? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא שלך. היושב-ראש צריך שיחליפו אותו, דומני. היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. נמצא דרך. זאת אומת הייטק, בכל זאת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חושש שאתה עלול לנצל את מעמדך הייחודי כיו"ר הישיבה אם אנחנו נגיע לחילוקי דעות. אתה עלול להימצא בניגוד עניינים. היו"ר אחמד טיבי: אדוני השר, שאילתות לשר לביטחון פנים. חברת הכנסת שרן השכל, ממפלגת השלטון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: היא לא רואה את עצמה ככזאת. היו"ר אחמד טיבי: רק אמרתי. תודה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא המפלגה. היו"ר אחמד טיבי: הח"כית. לפרוטוקול. חברת הכנסת יעל גרמן – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: רגע, אז למה היא הגישה שאילתה? היו"ר אחמד טיבי: אין לפרוטוקול. אין. חלאס. ראחת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אבל היא אמרה שהיא תגיע. לא הגיעה? היו"ר אחמד טיבי: לא הגיעה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא יפה ככה. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת יעל גרמן, שאילתה מס' 1182 – סירוס כימי לתלמידי ישיבה. מה? 1182. סירוס כימי לתלמידי ישיבה יעל גרמן (יש עתיד): כרופא אתה נדהם. תודה לך – – – היו"ר אחמד טיבי: הכותרת בעייתית קצת. יעל גרמן (יש עתיד): זה אמת ויציב. תודה לך, אדוני היושב-ראש. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: היא לא בעד זה. היו"ר אחמד טיבי: נורא. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: היא שואלת. יעל גרמן (יש עתיד): כבוד השר, כבר ב-30 באוקטובר 2017 שודר ב"פנים אמיתיות" תחקיר על אודות טיפולים לסירוס כימי שעוברים בני ישיבה, אף שאינם מסוכנים ואינם עברייני מין. שאילתה בנושא הופנתה גם לשר הבריאות, ובתגובה עליה הוא העדיף לעשות צחוק מן השאילתה ומן השואלת. ברצוני לשאול: 1. האם המשטרה פתחה בחקירה בנושא, בהתאם לסמכותה בסעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי? 2. אם לא – מדוע לא? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה. חברת הכנסת גרמן הגישה שאילתה העוסקת בטיפולים לסירוס כימי שלפי תחקיר התוכנית "פנים אמיתיות" של אמנון לוי ששודרה לפני כמה חודשים עוברים בני הישיבה. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שכאשר נודע למשטרה על ביצוע העבירה, אם על ידי תלונה ואם בכל דרך אחרת, המשטרה מחויבת, לאחר הפעלת שיקול דעת, לפתוח בחקירה אם היא מוצאת צורך בכך. בעקבות השאילתה פניתי אל משטרת ישראל לבחון את הדברים. ממשטרת ישראל נמסר לי כי אכן בעקבות התחקיר הטלוויזיוני המשטרה פתחה בחקירה, גבתה הודאות וביצעה פעולות חקירה שונות – שאליהן אני נחשפתי באופן אישי, אבל מטבע הדברים נאסר עליי להתייחס אליהן מעל הדוכן הזה. מה שאני כן יכול לומר זה שהחקירה הסתיימה כבר. בשל טיב העבירות שנחקרו, החומר הועבר כולו לבחינתה של פרקליטות המדינה, והמשטרה ממתינה כעת להחלטה של הפרקליטות. אני לא יכול לפרט מה סוג ההחלטה, אבל אכן הייתה חקירה פלילית, היא הסתיימה, והחומר כולו בפרקליטות, ממתין להחלטה. יעל גרמן (יש עתיד): אני מודה לך גם על התשובה וגם על הרצינות. היו"ר אחמד טיבי: ואת מוותרת על שאלה נוספת. יעל גרמן (יש עתיד): במקום שאלה נוספת אני מודה לו. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר כנסת מעניין אחר שואל בשאילתה מס' 1284 על תקיפת מפגינים ערבים שהניפו דגל פלסטין על ידי שוטרים. השואל מכהן ברגע זה ממש כיושב-ראש הישיבה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: וזה על פי התקנון בסדר? 1284. תקיפת מפגינים ערבים שהניפו דגל פלסטין על ידי שוטרים אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני קובע הכול, כי יש לי סמכות לכל דבר ברגע זה. בהפגנה מול טקס פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים המשטרה – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא, אני לא חלקתי על סמכותך הטבועה, אני רק שאלתי, שתפנה אותי לסעיף הרלוונטי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מייד, אחרי שתשיב. – – המשטרה תקפה אותנו – מפגינים וחברי כנסת – בטענה של הנפת דגל פלסטין, שהיא ביטוי פוליטי לזהותו הקולקטיבית של המיעוט הערבי. לכן, ניסיון המשטרה לאסור אותה, למרות שלא מדובר בעבירה על החוק, מהווה פגיעה בחופש הביטוי ובזכות יסוד. 1. מה עמדתך בנושא תקיפת חברי כנסת על ידי שוטרים? 2. האם מותר להניף דגל פלסטין? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש, אני אשתדל לענות – – היו"ר אחמד טיבי: תהיה מאופק. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ואני מקווה שאדוני, שהוא אדם מוכשר בסך הכול, יצליח גם לנהל את הישיבה וגם להכיל את התשובה. היו"ר אחמד טיבי: היו מקרים בעבר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני בטוח. אני בטוח. בכל אופן, אדוני שאל על הפגנה שהתקיימה בזמן טקס פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים וטען שהוא ועוד חברי כנסת הותקפו על ידי שוטרים לאחר שהניפו את דגל הרשות הפלסטינית, שהוא כידוע גם דגל אש"ף. אני כמובן פניתי אל משטרת ישראל כדי לברר את עמדתה ואיך היא תופסת את האירוע – שאדוני תיאר באופן שונה ממה שהמשטרה רואה אותו. מהמשטרה נמסר לי שבניגוד לנטען בשאילתה, משטרת ישראל נערכה לאותו אירוע – שבעיניי הוא היה אירוע משמח ומאוד מרגש – של העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים. במסגרת ההיערכות שלה היא גם אישרה קיום של מחאות במקביל לקיומו של הטקס. אכן, במהלך ההפגנה החלו חלק מהמפגינים להניף את דגלי הרשות הפלסטינית – שהם גם דגלי אש"ף, שעוד מעט נדבר על זה – וגם הוחלט לקרוא קריאות נגד מדינת ישראל; כל זאת, במרחק של מטרים ספורים מהקהל שבא לצפות באירוע ההיסטורי של העברת השגרירות לבירה. חלק מהקהל כמובן, מדובר באנשים מאובטחים. באופן אישי, האמת היא שאני מצטער על כך שחבר הכנסת טיבי – שגם מכהן כיושב-ראש הישיבה – מעדיף להניף באירוע כזה מרגש דווקא את דגל הרשות הפלסטינית במקום את דגל מדינת ישראל – – היו"ר אחמד טיבי: דגל פלסטין. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – ודווקא לעמוד לצד אנשים שמלבים שנאה כלפי המדינה במקום לחגוג יחד עם יתר תושבי ישראל ותושבי הבירה. אבל אנחנו מדינה דמוקרטית, וזו כמובן ההחלטה של אדוני. בכל אופן, משטרת ישראל מסרה כי במהלך ההפגנה חלק מהמפגינים, כולל חברי כנסת, התחילו להלהיט את האווירה, וגם לגדף שם שוטרים ולאיים עליהם. כאשר הם התבקשו לחדול ממעשיהם – ותכף נדבר על נושא הדגלים; בין היתר, ביקשו מהם לחדול מהנפת הדגלים, שגם הם התסיסו את האווירה, וכמובן גם גררו תגובות ברחוב – ציבור המפגינים סירב להישמע להוראות כמה פעמים. כדי לאפשר את המשך קיום הטקס, הסדר הציבורי ואת קיומן של המחאות באותה העת, השוטרים הרחיקו את המפגינים לאחור, אך אפשרו להם להמשיך במחאה. במסגרת זו השוטרים נטלו מהמפגינים את הדגלים, ולצערם, נדרשו גם להפעיל כוח סביר, אך כל זאת נעשה בהתאם לסמכותה של משטרת ישראל. ביחס לטענות בדבר הפעלת כוח שלא כדין, המחלקה לחקירות שוטרים, הכפופה למשרד המשפטים, היא כמובן הגוף האמון על טיפול בתלונות במקרים מסוג זה. ככל שקיים חשד לאלימות משטרתית שלא כדין או לביצוע עבירות על ידי שוטרים, הגוף המוסמך לטיפול הוא מח"ש, ולי או למשרד שלי אין יכולת להתייחס או להגיד מה היה חוקי או לא היה חוקי. אבל אני כן חייב להתייחס, כי זה משהו שיש לי לגביו מתחילת הקדנציה עמדה, לשאלתך בדבר הנפת דגל הרשות הפלסטינית. אני מפנה אותך בנושא הזה ליועץ המשפטי לממשלה, עוד הקודם, ולעמדה הכתובה שהוא הביע בעניין המצב המשפטי. הוא נשאל ביחס להנפת דגלי אש"ף וארגוני טרור במדינת ישראל. על פי הנחייתו – ויש לנו את זה בכתב –שוטר רשאי להסיר דגל של הרשות הפלסטינית באחד משני מקרים: האחד, בכל מקרה שבו מתעורר חשד ממשי שלפיו הנפת הדגל מהווה עבירה של הזדהות עם ארגון טרור או גילוי אהדה אליו; והשני, שהוא יותר מתאים לענייננו, כשיש חשש ברמת הסתברות גבוהה שהנפת הדגל או הדגלים תוביל להפרה או לפגיעה או לחשש לשלום הציבור. בהנחיה נכתב כי אש"ף הוכרז לפני שנים רבות כארגון טרור, והכרזתו ככזה לא בוטלה עד עצם היום. מכאן שהנפתו – אם היא עלולה להוביל להפרת סדר ציבורי או לפגיעה בשלום הציבור, יש למשטרה שיקול דעת אם להורות על הסרת הדגל. דרך אגב, הרבה פעמים – רק שידע אדוני – היו גם תלונות בנושא הזה מהצד השני של המפה הפוליטית, כאשר המשטרה לא מסירה. בנסיבות האלה שהיו שם, של העימות עם השוטרים, של רגישות האירוע, ובשל החשש של המפקד בשטח מפגיעה בשלום הציבור, זה היה השיקול – לפי מה שנמסר לי מהמשטרה – שהנחה אותה כאשר היא הורתה להסיר את הדגלים וגם להרחיק את ההפגנה יותר. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני השר. תיקון – שאלה נוספת: א. זה לא דגל אש"ף; ב. זה לא דגל הרש"פ. כידוע לך, הרש"פ הוקמה רק לאחרונה, לפני כמעט 20 שנה, והדגל הזה היה קיים קודם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: של מה הוא הדגל? היו"ר אחמד טיבי: זה דגל העם הפלסטיני, זה דגל הפלסטינים בכל העולם. יש אנשים שמתנגדים לאש"ף, פלגים, וזה גם הדגל שלהם. לכן זה לא דגל אש"ף, לא דגל הרש"פ – זה דגל העם הפלסטיני. ב. לפי החוק – יש לנו חוות דעת של היועץ מנדלבליט, אחרי חוות הדעת שאתה קורא, שאומר שזו אינה עבירה על החוק. לפי שני הסעיפים שהקראת – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז אני אשמח אם אדוני יעביר לי את חוות הדעת. היו"ר אחמד טיבי: אני אעביר לך. הוא שלח אותה לארגון עדאלה. גם אני פניתי אל היועץ מנדלבליט, בכתב, ואני אעביר לך את חוות הדעת שלו. אבל לפי הסעיפים שאתה הזכרת, הרי השוטרים יתנפלו על כל הפגנה שיש בה דגל, כי – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: עובדתית זה לא קורה. היו"ר אחמד טיבי: בהפגנה הזאת, אדוני, ויש וידיאו של הפלת חבר הכנסת זחאלקה אל הקרקע, תקיפתו ותקיפת הבת שלו, הפלת מוחמד ברכה, יושב-ראש ועדת המעקב, אגרוף בחזה של חבר הכנסת טיבי ואגרוף למסעוד גנאים ולסעיד אלחרומי. לכולם יש סרטוני וידיאו; הם הועברו על ידי עדאלה למח"ש. אגב, זו הייתה הפגנה ברישיון, קיבלנו רישיון; אוסמה סעדי ביקש רישיון בשם כולנו וועדת המעקב, וקיבלו רישיון. תחמו אותנו וכל הזמן הצרו את התחום. מסעוד גנאים ביקש לצאת מההפגנה. הוא אמר: אני חבר כנסת – אני אעביר לך את הסרטון שתראה, מח"ש בודקת – והוא אומר לו: אתה לא יוצא. הוא אומר: אני חבר כנסת, אני רוצה לעזוב את ההפגנה, ואז פתאום מסעוד גנאים מקבל מכה מיס"מ גברתן כזה. מה ההסבר של דבר כזה? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כיוון שאני לא הייתי שם, מכיוון שכפי שאמרתי – ואדוני יודע זאת – המחלקה לחקירות שוטרים היא הגוף המוסמך ולא אני, היית אמור להגיש את השאילתה לשרת המשפטים, אם הרעיון הוא לברר את הדברים מהר יותר, ולא לנסות להתווכח איתי על משהו שאינו בסמכותי או בידיעתי. היו"ר אחמד טיבי: התנהגות המשטרה זה בסמכותך. התנהגות המשטרה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני חוזר ואומר: התנהגות המשטרה היא באחריותי כל עוד לא עולה חשד או חשש לעבירה פלילית. מרגע שיש חשד או חשש לעבירה פלילית, הדבר אינו בסמכות, גם לא של המפכ"ל – ההפך, אסור לו לעשות שום פעולה – אלא זה אך ורק בסמכות חיצונית של המחלקה לחקירות שוטרים, ששייכת למשרד המשפטים. אם זה יחזור ממח"ש כאשר הם יקבעו, אני מקווה, שלא הייתה שם עבירה פלילית, אלא הם יחוו דעה אם בכלל הייתה עבירה משמעתית או שום דבר, אז אם שום דבר – שום דבר. אדוני בוודאי יתנצל על האשמות השווא שלו כלפי השוטרים. אם הם יגידו שהיו עבירות משמעתיות, אז תוכל לבחון איך המפכ"ל ואנוכי מעליו טיפלנו בעבירות המשמעתיות הללו, ככל שהיו. אני לא יכול להחליט על בסיס תלונה, ולא משנה מי זה המתלונן – אתה יודע, לפעמים זה אתה ולפעמים יש אנשים אפילו יותר בכירים במדינה שמתלוננים על המשטרה – אני לא יכול להחליט רק על בסיס התלונה שלהם שהשוטר לא בסדר. שוטר עושה תפקיד מאוד קשה, מאוד מתסכל, מאוד כפוי טובה – – היו"ר אחמד טיבי: לעיתים מאוד אלים. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – וכל עוד לא נקבע שהוא לא פעל כשורה, אני מתכוון לגבות אותו. היו"ר אחמד טיבי: אוקיי. נקודת הוויכוח בסמכות שלך הייתה הנפת הדגל – האם צריך לפרוץ קדימה ולהתקדם. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אמת. היו"ר אחמד טיבי: למשל, אנחנו, חברי הכנסת, הנפנו שלט – לא דגל – שלט עם כיתוב שצויר עליו דגל, ואז התנפלו איזה 10, 15 שוטרים. זה היה מיותר לחלוטין. אפשר היה לסיים את ההפגנה בלי אלימות. מיותר לחלוטין. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: זו עמדתו של אדוני. המשטרה סבורה אחרת. היו"ר אחמד טיבי: ודיברנו עם הקצינים במקום – נכון, סעיד? ניסינו להסביר. לא הצלחנו לשכנע. קריאה: – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: את מי? היו"ר אחמד טיבי: את השוטרים במקום. נאמר לנו שזו הוראה של מפקד המחוז. על כל פנים, אני אעביר אליך את חוות הדעת של היועמ"ש. זה נושא שמחייב הכרעה שלכם, של המשטרה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מבין שאין לאדוני שאלת המשך, שלא תקופח זכותו לשאלת המשך. היו"ר אחמד טיבי: עכשיו אני חוזר לתפקידי כיושב-ראש הישיבה ומודה לך על שהואלת. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בכל מקרה, אני מאחל לאדוני שתהיה לו הזדמנות להפגין בעוד הרבה טקסים של העברת שגרירויות לירושלים. אנחנו נשתדל מהפגנה להפגנה כזאת לבדוק שהכול מתבצע כשורה. היו"ר אחמד טיבי: צוחק מי שצוחק אחרון. תודה רבה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: בבקשה. היו"ר אחמד טיבי: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ג בסיוון התשע"ח, 6 ביוני, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. (אומר בערבית: הישיבה נעולה.) הישיבה ננעלה בשעה 18:16.