דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ז ישיבה שמ"ב הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושתיים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ג בסיוון התשע"ח (6 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 6 שאילתות דחופות 6 508. אי-פעילות אגף חרדים במשרד השיכון 6 אורי מקלב (יהדות התורה): 6 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 9 510. פגיעה בניצולי השואה 13 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 13 סגן שר האוצר יצחק כהן: 13 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 17 איציק שמולי (המחנה הציוני): 18 511. חלוקת דוחות ועיכוב צעירים המשמשים כמוסחראתייה 21 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 21 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 21 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 23 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשע"ח–2018 26 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 26 שר התיירות יריב לוין: 28 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018 30 משה גפני (יהדות התורה): 30 סגן שר האוצר יצחק כהן: 33 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 34 משה גפני (יהדות התורה): 35 הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ה–2015 37 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 38 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 39 שר התיירות יריב לוין: 48 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 52 הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015 56 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 57 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 60 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 62 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017 64 אילן גילאון (מרצ): 65 סגן שר הפנים משולם נהרי: 69 אילן גילאון (מרצ): 73 הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו המין, התשע"ה–2015 74 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 75 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 78 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 95 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 95 הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016 96 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 96 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 104 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 113 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – איסור הפליה מחמת נטייה מינית), התשע"ז–2017 115 נחמן שי (המחנה הציוני): 115 סגן שר האוצר יצחק כהן: 117 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 123 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 124 הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשע"ז–2017 124 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 124 סגן שר האוצר יצחק כהן: 126 הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ח–2018 140 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 140 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 143 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרה בתא משפחתי של יותר משני הורים), התשע"ח–2018 150 יואל חסון (המחנה הציוני): 150 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 153 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 161 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים), התשע"ז–2017 162 עליזה לביא (יש עתיד): 162 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 166 הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017 171 מאיר כהן (יש עתיד): 171 הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018 173 מיקי לוי (יש עתיד): 173 יאיר לפיד (יש עתיד): 175 סגן שר האוצר יצחק כהן: 177 מיקי לוי (יש עתיד): 185 הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018 187 עפר שלח (יש עתיד): 188 השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: 192 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחובת תסקיר השפעה על הבריאות), התשע"ו–2016 196 יעל גרמן (יש עתיד): 196 סגן שר האוצר יצחק כהן: 198 יעל גרמן (יש עתיד): 204 הצעות לסדר-היום 205 מטפלים אשר נשלחו מביטוח לאומי לטפל באנשים מבוגרים השתלטו על רכושם 205 איציק שמולי (המחנה הציוני): 205 קארין אלהרר (יש עתיד): 207 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 208 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 210 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 210 הצעות לסדר-היום 211 הוקרה והערכה לתושבי שדרות ועוטף עזה 211 איתן ברושי (המחנה הציוני): 211 פנינה תמנו (יש עתיד): 214 יעקב מרגי (ש"ס): 217 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 220 רויטל סויד (המחנה הציוני): 224 הצעות לסדר-היום 225 החלטת הממשלה על חידוש זיכיון ים המלח במכרז פתוח 225 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 225 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 227 סגן שר האוצר יצחק כהן: 228 הצעות לסדר-היום 233 הסקירה השנתית של בנק ישראל מצביעה על רמיסת העסקים הקטנים 233 מיקי לוי (יש עתיד): 233 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 236 סגן שר האוצר יצחק כהן: 237 הצעה לסדר-היום 246 עררים של חקלאים שניזוקו בצוק איתן ב-2014 ובעמוד ענן ב-2012 עודם מתבררים 246 דן סידה (ש"ס): 247 סגן שר האוצר יצחק כהן: 248 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 252 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ג בסיוון תשע"ח, 6 ביוני 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הודעת שר הביטחון מר אביגדור ליברמן על מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעותיהן של חברות הכנסת איילת נחמיאס ורבין וקארין אלהרר בנושא: סחר בשמירות בצה"ל. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות דחופות שהוגשו על ידי חברי הכנסת. אנחנו עם שלוש שאילתות דחופות. הראשונה שבהן היא שאילתה דחופה מס' 508, מאת חבר הכנסת אורי מקלב. נושא השאילתה: אי-פעילות אגף חרדים במשרד השיכון. אני מתכבד להזמין את שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט לעלות לדוכן על מנת להשיב על השאילתה, וחבר הכנסת אורי מקלב ייגש למיקרופון ויקרא את הנוסח, בבקשה. 508. אי-פעילות אגף חרדים במשרד השיכון אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר השיכון, שאילתה מס' 508: אי-פעילות אגף החרדים במשרד השיכון. בעקבות החלטת ממשלה מס' 1823 הוקם אגף חרדים במשרד השיכון, שמטרתו לעסוק במתן מענה למצוקת הדיור בציבור החרדי. בפועל, לא אויש תקן הנהלת האגף, ועולה הרושם שהאגף אינו פעיל כלל ועיקר. ברצוני לשאול, אדוני השר: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מה ייעשה לאיוש התקן ולהפעלת האגף בהקדם? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. בבקשה, שר השיכון. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מקלב, חבריי חברי הכנסת, דומני שיש טעם לפגם מסוים ברצון לחבר כביכול מצב של אי-טיפול בבנייה לאוכלוסייה החרדית עם מה שקורה היום, ואני אסביר. מאז כינון הממשלה וכניסתי למשרד הבינוי והשיכון – למעלה משלוש שנים – אני נוכחתי מקרוב במצוקות שיש לציבור החרדי. ועשינו, לטעמי, שינויים שלא נעשו כמותם בעשרות השנים האחרונות לטובת המגזר החרדי, ואני רוצה לפרט. מדובר גם על הגדלה של היצע הדירות עבור האוכלוסייה החרדית במסגרת תכנון ערים חדשות, גם בפיתוח ערים קיימות, גם בחתימת הסכמי גג, גם בהתחדשות עירונית. בין היתר, אפשר לציין: בבית שמש נחתם הסכם גג שבמסגרתו ייבנו כ-15,000 יחידות דיור – תזכירו לי מתי זה קרה לטובת האוכלוסייה החרדית בשנים האחרונות; באלעד חתמנו על הסכם גג – פיתוח העיר, ובנייה, בשלב ראשון, של למעלה מ-5,000 יחידות דיור; במודיעין עילית הוחלט על פיתוח שבמסגרתו תקודם בנייתן של כ-3,500 יחידות דיור בתוכניות בנייה זמינות, מאושרות, בעלות תקציבית של כ-100 מיליון שקל – כל זה במקום שהוא תחת בעיות רגולטוריות מאוד מורכבות, בגלל שהוא נמצא על התפר של הקו הירוק. רכסים – אני רוצה לספר לחברי הכנסת: כאשר נכנסתי לתפקיד הגעתי לרכסים. ברכסים התוכנית עומדת, לא פחות ולא יותר, 28 שנים. שמעתם את המספר? 28 שנים במדינת ישראל. היישובים לידה, חילוניים ודתיים, מתפתחים: כפר חסידים, יגור, חיפה, בוודאי, קריית אתא; 28 שנה. הזזנו את הדבר הזה, שינינו את תוכנית המתאר הארצית. אנחנו נכנסים לתהליך בנייה. לדעתי עד סוף השנה יהיו טרקטורים על השטח לבנייה של כ-2,000 יחידות דיור בשכונת הפרסה, מוסדות ציבור, ו-60,000 מטר שטחי ציבור. ולכן – כל הדבר הזה הוא רק חלקי. הובלנו החלטת ממשלה שמנחה יעדי תכנון ושיווק שלפיהם המשרד יתכנן כ-20,000 יחידות דיור וישווק כ-15,000 יחידות דיור. בשקלול הכולל אני חושב שיש פה היקפים חסרי תקדים. בנוסף, משרד הבינוי והשיכון הגדיל בשנתיים האחרונות את מלאי הדירות לטובת הדיור החרדי באמצעות קידומן של כמה תוכניות בניין עיר משמעותיות ביישובים מעורבים, ובהם אשדוד, צפת, נצרת עילית, קריית גת, מעלה עמוס, כוכב יעקב ועוד. על מנת לאמוד את ממדי הצורך במתן המענה למגזר החרדי הוביל המשרד, יחד עם המכון החרדי, כתיבה של תוכנית אסטרטגית לדיור עבור האוכלוסייה החרדית בשנים 2016–2035, ובין היתר יש פה חזון שלם להתיישבות ארוכת טווח, כיוון שאנחנו מבינים שב-20 השנים הקרובות אנחנו נידרש לסדר גודל של 200,000 יחידות דיור למגזר החרדי. בחודש מרס 2017 פורסם מכרז, ובמסגרתו נבחרה מועמדת, שהגישה את התפטרותה, לנושא האחראית לאגף החרדים. היא הגישה את התפטרותה שלושה חודשים לאחר שהיא נכנסה לתפקידה. כתוצאה מכך פורסם בטווח קצר מכרז נוסף בהליך פומבי, ואותו הקפיאה נציבות השירות, וזאת לאחר שניגשו 57 מועמדים ומהם אושרו 13. אגף משאבי אנוש במשרד ביצע פניות לנציבות שירות המדינה לשם הפשרת ההקפאה. טרם התקבלה מהנציבות תשובה באשר לסיבה להקפאה. כיום מתפקד אגף החרדים תחת ניהולו של מנהל המינהל, שעוסק גם בנושא הזה – המינהל עוסק באוכלוסיות כולן – והוא גם ממלא מקום, עד שיוסדר התקן הנדרש אל מול נציבות שירות המדינה, על מנת לקדם את נושא האגף, לרבות יישום החלטת הממשלה וכדומה. בינתיים הבאנו סטודנט ויועץ חיצוני, ואני מאמין שהנושא יבוא על פתרונו, למרות שיש עיכובים שאינם, לצערי, בתחום שליטתי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע, השר גלנט, יש עוד שאלות נוספות, תישאר איתנו. אנחנו מודים לך על התשובה. האם לחבר הכנסת מקלב יש שאלה נוספת? כן, בבקשה, אדוני. ואחריו – גם חבר הכנסת מסעוד גנאים. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני השר. אתה יודע שבשאילתה אני לא יכול לכתוב תודה לשר על הפעילות שאתה עושה במשרד השיכון עבור הציבור החרדי. וזאת באמת ההזדמנות להודות לך. מעריכים מאוד את העבודה שאתה עושה, והנכונות וההקשבה וההזדהות עם המצוקה, ואני חושב שאני מבטא את דעת כולנו בעניין הזה. ולכן השאילתה הייתה מכוונת לאגף לתכנון החרדי, לפעילות שלו, לא לכל הפעילות ולכל מה שנעשה בנושא הבנייה. ולמה כל זאת? מכיוון שבדיונים שהיו לנו ובהבנות שהיו לנו, ובהסכמות – ואתה גם הובלת את זה – האגף לתכנון חרדי ייתן מעבר למה שנעשה לכלל הציבור במסגרת הזאת של פתרון מצוקת הדיור; מענה לצרכים הייחודיים של הציבור החרדי. אגף מיוחד ייתן התאמות, ימנף, יעשה תסקירים, מיפויים – דברים שהאנשים שאמורים לעבוד בתוך האגף הזה ידעו לעשות כי הם מקצועיים. מאז, שנה וחצי לאחר הדיונים שבהם החלטנו על הקמת האגף הזה, כפי שאתה אמרת בדבריך: בדבר הזה, היום בסך הכול סטודנט או סטודנטית נמצאים בתוך האגף. ויש העיכובים של הנציבות, כפי שעכשיו משתקף מדבריך. בסופו של דבר, ציר הזמן של המצוקה, של פתרון הדיור, הוא אקוטי וקריטי. לכן השאילתה באה, נוצרה, כדי לדעת ולקבל תשובה איך אנחנו גורמים לכך, במהירות, שהאגף הזה יקבל את האיוש המקצועי שלו, גם התקציבי, ויוכל באמת למנף ולקדם מעבר, כי המצוקה נוראה – כדי ליישם את מה שאתה אמרת בדבריך על התוכניות של משרד השיכון. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואז נשמע את התייחסות השר. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ביום שני הופעת בוועדת הפנים, ושם, כאשר הצגת את החלטת הממשלה על בניית יישובים יהודיים, אמרת דברי הסתה נגד הערבים הבדואים בדרום. הצגת את הבנייה שם כאילו היא מעשה טרור. לפי דעתי, כשר, דבריך שם לא היו ענייניים, לא ממלכתיים וגם דברי הסתה. אני שואל: כשר, אתה חייב להיות ממלכתי והשר של כולם – של ערבים ושל יהודים – האם אתה חוזר בך מהדברים האלה? שאלה שנייה, מאחר שאתה אמון גם על עניין הדיור, מה אתה עושה למען פתרון בעיית הדיור, למשל, של הערבים הבדואים בדרום? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: טוב. אני מודה לחברי חבר הכנסת מקלב על הדברים ועל ההבהרה. בסך הכול אנחנו פועלים שכם אל שכם עם כלל הציבור החרדי על מנת לקדם פתרונות דיור לאוכלוסייה החרדית. אשר לשאלה בנושא הנגב, אני אבהיר את דבריי בצורה הברורה ביותר, ואני מקווה שבניגוד לסילופים שניסיתם להעביר אז, תשמעו עכשיו ברוב קשב: מדינת ישראל מושתת על שלושה עקרונות שמופיעים במגילת העצמאות: ראשית, זאת מדינה יהודית. 2. זו מדינה שוות זכויות לכל אזרחיה. 3. זו מדינה דמוקרטית, גם אם זה מופיע בסגנון אחר. בין שלושת העקרונות האלה מונח כל היסוד של הדיון הציבורי ושל הפעולה שלנו. עכשיו, אם מישהו חושב שיש ריבונות ממלכתית אחרת חוץ מהריבונות הציונית-יהודית במדינת ישראל, הוא שוגה שגיאה חמורה. יש לו ויכוח לא רק איתי אלא עם כל מה שכתוב במגילת העצמאות שלנו, וכל התשתית שעליה המדינה מונחת. המציאות שבה – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): שוויון – – – בעד שוויון – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, השר בחר לענות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): איפה השוויון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טלב אבו עראר, חבר הכנסת אבו עראר, השר בחר לענות למרות שלא היה חייב – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – חברי הכנסת הערבים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – אז תקשיבו לו. בבקשה, השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני חוזר על מה שאני אמרתי ואני אמשיך. 1. שלושה עקרונות. 2. יש רק ממלכתיות לאומית אחת במדינה הזו. יש הרבה מדינות ערביות אחרות; כאן יש מדינה יהודית-דמוקרטית שוות זכויות לאזרחיה, והיא עושה את כל המאמצים על מנת לאזן בין הדברים. כאשר המציאות היא שתחת כותרת לאומנית יש תהליכים של השתלטות על שטחים נרחבים בנגב, יש תהליכים של פעולה – של פשיעה שחלקה היא פלילית וחלקה לאומנית, שקשורה גם בפשיעה חקלאית וגם בפרוטקשן – הדבר הזה, מקומו לא יכירנו. כמו שאמרתי גם בדיון, אני מעוניין לפתח את כל 18 היישובים, הערים המורשות של האוכלוסייה הבדואית בנגב, לטובת הבדואים בנגב; אבל אני דורש מהם לפנות את כל השטח שנתפס באופן בלתי חוקי, ללא אישור, והולך ומתרחב. הסברתי, ואני אומר גם כאן: אני מכיר את הנגב לא רע, ואני אומר לכם שמאז שאני עזבתי את תפקידי בנגב לפני שבע או שמונה שנים ועד היום חלו תמורות חמורות, לרעה, בהשתלטות הבדואית הבלתי-חוקית. בקשר למה שחוקי, אנחנו – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה משתלט, לא אני. אתה המשתלט. האדמה שלי, לא שלך. תתבייש לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת טלב אבו עראר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אז הינה, זו הבעיה. הכול ברור. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: מהרגע שאתה חושב שזו אדמה שלך ואתה גם מתכוון להקים שם ישות שלך, אתה תיתקל, אתה תיתקל – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – נמשיך לבנות שם. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: כמו שאנחנו קיבלנו את השטח הזה בזכות ובדין ובהחלטה של מועצת האומות המאוחדות, ככה אנחנו ניישב אותו, נחזק אותו ובסופו של דבר הוא יהיה חלק ממדינת ישראל הציונית הדמוקרטית – שוות הזכויות, אבל היהודית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר גלנט על התשובות שלו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה עברת את הגבול, עברת את הגבול – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' ,510 מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן. נושא השאילתה: פגיעה בניצולי השואה. יש לנו שואל נוסף, חבר הכנסת משה גפני, שהגיש נושא דומה. סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן יעלה להשיב. בבקשה, אדוני. בבקשה, גברתי. נא לקרוא את נוסח השאילתה. 510. פגיעה בניצולי השואה יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, לאחרונה הפסיקה הרשות לסיוע לניצולי השואה שיתוף פעולה עם הסיוע המשפטי של משרד המשפטים. לפי אומדנים ממשלתיים, כ-100,000 ניצולים אינם ממצים זכויות ואינם מקבלים את שמגיע להם. רצוני לשאול: מה ייעשה לפתרון המשבר? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אדוני סגן השר, נא להשיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת יעל פארן, הניסוח של השאילתה שלך הוא פוגעני, ניסוח פוגעני. "פגיעה בניצולי שואה" – לא רק שאין פגיעה בניצולי שואה, יש טיפול רגיש ותומך ואוהב בלמעלה מ-220,000 ניצולי שואה. ה-100,000 האלה שאמרת – זה שאנחנו חיפשנו ומחפשים אם יש עדיין ניצולים של מיצו את זכויותיהם. אז בקשה אחת לי אלייך: תשני את הכותרת. עכשיו לנושא עצמו. הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר יזמה ב-2013 את המיזם של הסדרה וסיוע משפטי בחינם לניצולים. זו יוזמה של הרשות, בהתאם לכך, היא זו שהדריכה ומדריכה את הסיוע המשפטי ומפרסמת את השירות בקרב הניצולים בכל דרך אפשרית: במכתבים לניצולים, במודעות, באינטרנט, באמצעות מרכז המידע. היא, הרשות, מנגישה את השירות הזה לניצולים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הייתה. הייתה עד לפני – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אל תתרשמי מכל מיני כתבות. לא, לא, אל תיפלי בפח הזה, לא מתאים לך. את אישה אינטליגנטית וישרה. אל תיפלי בפח הזה. יש פה, יושב לידי איציק שמולי, שיגיד לך על התעשייה של עורכי הדין האלה, יספר לך כמה סיפורים עליהם. את תזדעזעי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אל תיפלי לפח הזה. תני לי לענות לך. מי שיזם את המיזם הזה זה הרשות לניצולי השואה. היא דאגה לסיוע משפטי חינם – לתת סיוע משפטי לניצולים; היא מנגישה את הסיוע הזה באמצעות כל הדרכים האפשריות. הסיוע המשפטי ממשיך להינתן לניצולי השואה. ממשיך. והרשות, כאמור, מפרסמת את דבר הסיוע בכל דרך אפשרית. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): איפה? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא אבקש ממך להתנצל, כי אני יודע שלא עשית את זה – עשית את זה בתום לב – אבל כשאני אגיד לך את הפרטים אני בטוח שתרימי טלפון לעפרה ותגידי לה שלא ידעת שאלה הפרטים. הרשות מקיימת הדרכות שוטפות לאנשי הסיוע המשפטי ולעורכי הדין, ודואגת לעדכן אותם בכל זכות חדשה ובכל שינוי בהסדרים – בפישוט התהליכים, וב-non paper. טוב, זו שיחה להרצאה שלמה. הסוגיה שהועלתה בשאילתה נוגעת אך ורק – אך ורק – למקום ישיבה פיזי של עורכי דין פרטיים המועסקים במיקור חוץ על ידי הסיוע המשפטי. משרד המשפטים שוכר את מיקור החוץ, אלה עורכי דין פרטיים שאמורים לתת את השירות; וראי איזה פלא, דרישתם היא לשבת דווקא בחדרם האישי של עובדי הרשות הנותנים שירות לניצולים, בתוך החדרים של הפקידים שעובדים, שעושים את לילותיהם ימים כדי לתת את השירות הזה: יקום נא הפקיד, יפנה את מקומו ויבוא עורך הדין הפרטי שנשכר על ידי הממשלה. לא, לא. דרישה זו איננה ישימה, גם אם היינו רוצים, והיא איננה מקובלת, שכן מעבר להפסקת עבודתו השוטפת של עובד הרשות המעניק שירות לניצולים, באופן טבעי על שולחן ובחדר שבו יושב עובד קבוע של הרשות, שנותן שירות רציף לניצולים, יש חומר מסווג ואישי שלא נועד להיחשף לעיני כול. וכך הדבר בכל מוסד ממוסדות המדינה: לא מתאפשרת כניסה של גורם פרטי למשרדו האישי של עובד מדינה אשר ישב במקומו. דרך אגב, היא הציעה להם את חדרי הישיבות, מה שהיה פנוי, אבל הם רוצים דווקא את החדרים. הרשות הציעה לסיוע המשפטי לשכור חדרים פנויים בבניין שבו יושבת הרשות, בכל סניפיה, כפי שהרשות עצמה שוכרת חדרים, אולם הסיוע המשפטי, מסיבותיו, סירב. הוא רוצה דווקא לשבת – תקום הפקידה והוא ישב במקומה. היית מסכימה, לו היית מנהלת הרשות? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה נשמע דמגוגיה מוחלטת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אוי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): טוב, תכף נשאל שאלה נוספת. סגן שר האוצר יצחק כהן: את יודעת מה? עכשיו אני מבקש שתתנצלי בפני עפרה. תיגשי לעפרה ותתנצלי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: קודם לא רציתי, אבל אני אומר לך עכשיו: כן, תלכי ותתנצלי. הלוואי שכל הרשויות במדינה – רשות שמקבלת פרס שנה אחר שנה – ייתנו את השירות הרגיש, הטוב והמלא, כמו שנותנים לניצולי השואה. הייתי מציע לך שתלכי בבקשה לסייר שם, לקבל מהם הסברים, לראות במו עינייך, ולא להתרשם מאיזה – כמו חברי הכנסת, לך זה לא מתאים, שרואים כתבה בטלוויזיה, ואז מסיקים מסקנות וכותבים: פגיעה בניצולי שואה. זה פשוט לעשות עוול לאנשים הטובים של הרשות שעושים את עבודתם קודש, ברגישות מקסימלית, ויש תוצאות ויש פירות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת משה גפני – ראיתי אותו לפני שנייה, הוא רשום לי, הוא שואל נוסף. ואני אתן, לפנים משורת הדין, לעוד שניים: מסעוד גנאים ואיציק שמולי. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, אני מדברת על סיטואציה שהיא יחסית חדשה, היא מהחודשיים האחרונים, ואני לא ניזונה, תאמין לי, רק מכתבות בערוץ 2 – כבר אין ערוץ 2 – בחברת החדשות. אני ניזונה ממידע שמגיע אליי באופן פרטני. אני יודעת שבחודשיים, או כמה חודשים אחרונים, מה שהיה נהוג – כל מה שאמרת זה נכון – מה שהיה נהוג הוא שיושבים עורכי הדין, לא משנה באיזה חדר, בחדרים צמודים; הם לא מפנים אף אחד מכיסאו, הם מגיעים לעזור לאנשים שמגיעים לרשות לניצולי שואה. מה, הם ישלחו אותם למקום אחר לגמרי. למשרד המשפטים, באזור אחר של העיר? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז התשובה היא, המענה הנכון – אתה מסכים איתי – שהם ייתנו להם מענה באותו מקום, לאותם אומללים ומסכנים, שאפילו לא מבינים או לא יכולים למלא טפסים, או לא מבינים איך הם ממצים את זכויותיהם. עכשיו – רגע – אתה ציינת בצורה מפורשת, וכנראה כתבו לך את זה, שלא נותנים לעורכי הדין הפרטיים – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה, תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – שמועסקים על ידי הסיוע המשפטי – כך עובד הסיוע המשפטי בישראל. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אין לו עובדי מדינה, הוא נגד הרעיון הזה. אולי זו טעות, אבל כך הוא עובד – מעסיק בהעסקה במיקור חוץ עורכי דין פרטיים. המקום שהם ישבו בו ונתנו בו את השירות היה הרשות. אם ירצו – עכשיו אני פונה אליך באמת: בוא לא נתמקח על העובדות, יש בעיה וצריך לפתור אותה בשביל אותם ניצולי שואה, ואני קוראת לך מכאן לפעול לפתור אותה. כי המצב היה כך, ומשום מה, בגלל משהו אישי כנראה, איזשהו סכסוך, זה נפסק. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה בלתי אפשרי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): וזה פשוט על הגב של ניצולי השואה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השאלה ברורה. חבר הכנסת גפני נעלם לנו עוד פעם, אז חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, השאלה שלך, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, אני שלחתי מכתב לשר האוצר, מאחר שכל סמכויות התכנון והבנייה הן תחת משרדו, בקשר לכפר קלנדיה ליד ירושלים. כפר קלנדיה מחולק לשלושה חלקים, יש חלק של הרשות הפלסטינית אבל יש חלק של כ-300 בני אדם, כ-20 בתים, שעדיין שייך לעיריית ירושלים, הם תושבי ירושלים. לפני כחודש שלחה לשם ועדת התכנון והבנייה – חלק צווי הריסה, חלק התראה, חלק חקירה. אני ביקשתי משר האוצר, ואני מבקש את עזרתו של סגן השר, לפתור את הבעיה שם, משום ששם שלחו צווים לכולם, אפילו לבניינים מהתקופה הירדנית. אז אני מבקש את התערבותך, כבוד סגן השר, כדי לעזור לאנשים האלה, שרוצים להישאר במקומם ואין להם מקום אחר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת איציק שמולי, ואז נשמע את התייחסות סגן השר. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שאפשרת לי. אדוני סגן השר, נושא שכמובן ידוע לך היטב, ואני רוצה גם לשבח אותך לגביו, הוא הנושא של הגבלת שכר הטרחה לעורכי הדין. בימים האלה מנסה לשכת עורכי הדין להגיע למתווה. כלומר, במקום להמשיך את הנוהל שהכנסת קבעה בחקיקה, שלפיו כל עורך דין שמטפל בניצול שואה שזכאי לפיצוי מהמדינה מתוקף החלטה מינהלית, שכר הטרחה שלו יוגבל; במקום להעניש את עורכי הדין ואת המאכערים שעשקו את ניצולי השואה, בעצם המתווה הזה נותן להם פרס. השאלה שלי: מה ביכולתה של הממשלה לעשות כדי להגביל את הניסיון הזה, שבעצם במסגרתו עורכי הדין ימשיכו לעשוק את ניצולי השואה? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן שר האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: יעל, אנחנו יזמנו את הסיוע המשפטי. אנחנו מנגישים אותו לניצולים. אנחנו עושים הכול למען זה. אין לי שום טענה למיקור חוץ, אבל עם כל הכבוד למשרד המשפטים, שיבואו למצוא פתרון יחד איתנו ולא ישלחו – זו תעשייה שהיא לא מקובלת עלינו. עכשיו, לגבי עורכי הדין, שאת כל כך מדברת עליהם – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה סיוע, הם לא מקבלים כסף ממשרד המשפטים. סגן שר האוצר יצחק כהן: לגבי אותם עורכי דין, חוקקנו שלושה חוקים כדי לטפל בתופעה הבזויה, כפי שציין חברי איציק שמולי – ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לו. אגב, הוא גם הגיש תלונה במשטרה. אחרי שתיקנו את החוק, גם לפי סדר הדין הפלילי – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: רק רגע. – – המשיכו לרדוף ניצולים חסרי ישע. בפעולה משותפת הוגשה גם תלונה במשטרה, שלצערי, גלעד, היא לא טופלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מה הקשר למה ששאלתי בכלל? סגן שר האוצר יצחק כהן: אל תפריעי לי, לא הפרעתי לך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מה הקשר למה ששאלתי? סגן שר האוצר יצחק כהן: אל תפריעי לי. אני אסביר לך. הוגשה תלונה במשטרה – איציק, היא טופלה? קיבלת? איציק שמולי (המחנה הציוני): לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא קיבלת, בסדר. על כל פנים, אין שום מתווה ולא יהיה שום מתווה לעורכי הדין האלה. לא. הם לקחו כסף מניצולים שלא כדין והם ישיבו אותו, כפי שהחוק מחייב אותם. לגבי הבעיה, so called בעיה, שאת מציינת, ואנחנו מכירים אותה, אנחנו, יחד עם משרד המשפטים, נמצא פתרון ולא תהיה בעיה. כי גם לא הייתה בעיה. אם זה הפריע לעורך דין שרצה לשבת במשרד של פקידה, ואמרו לו: סליחה, עם כל הכבוד קח את חדר הישיבות, והוא לא רצה – זהו. לגבי מסעוד גנאים, אני אעביר את הבקשה שלך לזאב בילסקי, שהחליף את אביגדור יצחקי, ותקבל תשובה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, על התשובות. אני מתכבד להזמין את השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן להשיב על שאילתה דחופה מס' 511, מאת חבר הכנסת איימן עודה. נושא השאילתה: חלוקת דוחות ועיכוב צעירים המשמשים כמוסחראתייה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): מוסחראתייה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מוסחראתייה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא מסחרה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא מסחרה, את אומרת. איימן עודה (הרשימה המשותפת): זה הכי רציני, כבוד היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לכן זה אושר, מכיוון שזה רציני. בבקשה, חבר הכנסת איימן עודה יכול לקרוא את נוסח השאילתה. 511. חלוקת דוחות ועיכוב צעירים המשמשים כמוסחראתייה איימן עודה (הרשימה המשותפת): כבוד השר, (אומר בערבית: המוסחראתי: קום יָשֵׁן – יַחֵד את האל.) המוסחראתי הוא מסמלי תקופת הרמדאן. תפקידו להעיר את הצמים לפני עלות השחר. המשטרה התחילה להתנכל לצעירים בירושלים המזרחית, לעכב אותם ולתת להם דוחות כספיים. רצוני לשאול: האם אין מדובר בפגיעה בזכויות חופש הדת והפולחן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: תודה. אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת עודה שואל בשאילתה שהוא הגיש, או טוען בשאילתה שהוא הגיש, שהמשטרה מתנכלת – ואני מקווה שאני – מוסחראתייה, ככה הוגים את זה? איימן עודה (הרשימה המשותפת): מוסחראתייה. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מוסחראתייה, שהמשטרה מתנכלת למוסחראתייה – צעירים המעירים את המוסלמים לקראת התפילה והארוחה שלפני צום הרמדאן – מעכבת אותם ונותנת להם דוחות כספיים. עוד טוען חבר הכנסת עודה שיש בכך משום פגיעה בחופש הפולחן. ממשטרת ישראל נמסר לי כי גם השנה, כמו בשנים קודמות, המשטרה עשתה מגוון פעולות מקדימות של הידברות כדי להסדיר את פעילות המוסחראתייה. פעילות המוסחראתייה הינה השכמת הצמים באישון לילה לקראת התפילה והסעודה שלפני צום הרמדאן. הפעילות מלווה ברעש רב וכוללת אף שימוש בתופים. לצד הרצון של המשטרה לאפשר את הפעילות, וכמובן לקיים את חופש הפולחן והדת, משטרת ישראל מחויבת באותה מידה גם לשמור על זכויותיהם של קהלים שונים ומגוונים נוספים, ובכלל זה להגן על זכותם ליהנות משקט ולא לסבול ממטרדי רעש, כפי שמעוגן בחוק. המשטרה קיימה כמה פגישות עם נציגי האחראים על הפעילות, שבהן הובהרו הכללים וההנחיות שעל פיהם עליהם לפעול. עוד נמסר לי ממשטרת ישראל שבמרבית הלילות נפגשו השוטרים פעמים נוספות, לפנות בוקר, עם נציגי המוסחראתייה לפני תחילת פעילותם, וחידדו בפניהם שוב את הכללים, נוסף לפגישות שכבר נערכו איתם. מהמשטרה נמסר שעל אף שנמסרו לפעילים הנחיות מדויקות כיצד לפעול, הנחיות שהבהירו גם את זמני הפעילות, גם את המקומות שבהם הפעילות תתאפשר מבחינת המשטרה, חלק מהפעילים לא שעו להנחיות, ולכן נרשמו נגד המפעילים שני דוחות בגין עבירות של גרימת מטרדי רעש. בזה מדובר. אזור העיר העתיקה בירושלים, שבו התקיימה פעילות המוסחראתייה, מאוכלס על ידי קהלים שונים מדתות שונות, ולכן על המשטרה לשמור על זכויותיהם. לצד חופש הפולחן ישנה גם, כפי שאמרתי, הזכות לאיכות חיים ולכך שאזרחים לא יסבלו ממטרדי רעש באמצע הלילה. הזכויות הללו מעוגנות ומאוזנות בחוק, ואני מצפה ממשטרת ישראל למלא את חובתה ולשמור על הזכויות של כלל הציבורים, כפי שהחוק מחייב. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת איימן עודה וגם לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. איימן עודה (הרשימה המשותפת): כבוד השר, הגדרת אותי כאויב מבפנים וכמשתף פעולה עם הגרועים שבאויבינו. נכנסתי לסעיפי החוק, ומצאתי שמגיעות לי 40 שנות מאסר. האם אתה מתכוון לבקש מהמשטרה לחקור אותי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. היא מתרגשת מעצם – טוב, נמיר את זה ל-39 שנות מאסר, אין בעיה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני מצטערת. כבוד השר, כבר במאורעות של אום אל-חיראן שמנו לב שכנראה יש למשטרה הרגל חדש, לתקוף דווקא עם בעיטות ברגליים. אני בעצמי קיבלתי כמה. אם חוזרים לווידיאו שהיה מאותו יום – שאני בטוחה שכבר ראיתם – אני באיזשהו שלב אומרת: תפסיקו להכות ברגליים. אתמול או שלשום התפרסם הסרטון שמראה שמפקד תחנת חיפה בועט במפגין לאחר שנפל על הרצפה. האם אתם הולכים לעשות משהו בעניין הזה או האם זה הפך לאחת מהצורות של פיזור הפגנות? רק כדי שנדע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מצטער, פעם אחר פעם, כשלא נוח לחברי הכנסת של הרשימה המשותפת להתמודד עם קביעות משפטיות של הגורם המוסמך, קרי של המחלקה לחקירות שוטרים, אז הם מנסים לעורר פרובוקציות מולי, בין אם זה במליאת הכנסת ובין אם זה במקומות אחרים. אני אחזור ואסביר, כי החובה שלי היא לא רק כלפי חברי הכנסת אלא גם כלפי הציבור הרחב. כלפי משטרת ישראל, שהפעילות שלה נמצאת בחיכוך גבוה מאוד עם הציבור בגלל אופי התפקיד שלה, יש מחלקה עצמאית, שפועלת תחת פרקליט המדינה, והיא נקראת המחלקה לחקירות שוטרים. כל טענה לעבירה פלילית, כולל שימוש בכוח שלא כדין, כל טענה כזו, תפקידה לבדוק אותה ולהחליט אם הייתה כאן עבירה פלילית או לא עבירה פלילית – כי הרי המשטרה היא הגוף שבמסגרת תפקידו אמור ומוסמך להפעיל, לעיתים, בצער, כוח, כדי להתמודד עם מפירי חוק שפוגעים בשלום הציבור. הגוף הזה הוא הגוף המוסמך. זה לא סתם נקבע כך, זה נקבע כדי שיהיה גורם אובייקטיבי – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – מחוץ למשטרה שיכול להתמודד מול המשטרה מבלי חשש. הוא עשה זאת בעבר כשהוא הביא להוצאתם של אנשים בדרגות הכי בכירות של משטרת ישראל. כולם זוכרים את הניצבים שנאלצו לפרוש מהמשטרה בעקבות חקירות מח"ש. ושוב, אני חוזר ואומר, חלק מחברי הרשימה המשותפת, לעיתים, לא נוחה להם הקביעה המשפטית ששוטר פעל כחוק ולא עשה עבירה, לכן הם מעבירים את הדיון לדיון פוליטי מניפולטיבי – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, זה לא נכון. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – בין אם זה בכלי התקשורת ובין אם זה פה במליאת הכנסת. אני לא מתכוון להתמודד עם הטענות הללו, כי פשוט אין שום דרך להתמודד איתן. האמירות שלהם הן אמירות פשוט פוליטיות, לרצות את הבוחרים שלהם. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, מה פתאום, אלו שאלות מאוד ענייניות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אם הייתם נוהגים באחריות הרי שהייתם פונים למח"ש, למשרד המשפטים, כפי שהחוק – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני שאלתי ברמת ההנחיות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: כפי שהחוק קובע – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני לא שאלתי על הביצוע. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – מכבדים את הקביעות של מח"ש. גם באשר לשאלתו הפרובוקטיבית של חבר הכנסת עודה, אני לא מתכוון לפצוח פה בנאום עם דוגמאות, אבל ודאי שאני יכול לתת הרבה מאוד דוגמאות לכך שחבר הכנסת עודה – שאין לו מילה רעה אחת להגיד על הקצב מדמשק שרוצח את הילדים בנשק כימי, אין לו מה לומר נגדו – יש לו הרבה מה לומר נגד חיילי צה"ל, יש לו הרבה מה לומר על לגיטימציה לרצח ופגיעה במתנחלים או בחיילי צה"ל. אז כאשר מדברים על הביטוי אויב העם, כן, ברמה המטפורית מי שמזדהה עם ארגוני טרור ורוצחי המונים, ואין לו מה לומר עליהם ביקורת, אבל הביקורת שיש לו היא נגד חיילי צה"ל או שוטרי משטרת ישראל, אני חושב שברמה של ויכוח פוליטי, אפשר בהחלט להגדיר אותו גם כך. האם המשטרה תפתח בחקירה או לא? כידוע, חקירות נגד חברי כנסת זה באישור היועץ המשפטי לממשלה, אבל בהחלט אולי מדי פעם ראוי לבחון נגדך חקירות פליליות על איך שאתה תוקף שוטרים; על איך שאתה תומך בארגוני טרור; על איך שאתה עושה הרבה דברים גרועים מאוד מאוד, במקום לקרב בין האוכלוסיות במדינת ישראל, כפי שראוי היה שתעשה. אני מצטער באמת שכך אתה נוהג. תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אז למה לא ענית לי על השאלה ועל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5098/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה – צלצלנו? גברתי המזכירה, צלצלנו? כן. שימו לב, אנחנו נתחיל מהצעת החוק השנייה שמופיעה בסדר-היום. הראשונה ירדה. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויחיאל חיליק בר. ינמק את ההצעה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. מי שישיב לו הוא השר איוב קרא, שר התקשורת. בבקשה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני רק רואה שהשר לא כאן, אדוני. השר כאן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אהה, יכול להיות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הוא ישיב, הוא יגיב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבל הוא ידע מה להשיב. הוא ידע מה להשיב, סמוך עליו. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הוא ידע מה להשיב. דע מה שתשיב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, בוקר טוב, יום טוב, אני שמח לפתוח את היום הזה, את סדר-היום של החקיקה, בחוק מציל חיים, אנושי, חברתי. קצת פלא איך הוא לא טופל עד היום. החוק מדבר על שיחות ממספרים לא מזוהים למוקדי חירום נפשיים. המצב היום הוא שעל פי החוק הנוהג במדינת ישראל, משטרת ישראל, מד"א וכיבוי אש יכולים לקבל, על פי החוק, את מספר הטלפון של הפונה ולחזור אליו להמשך טיפול ככל שהשיחה מתנתקת. לא כך הוא המצב ביחס למוקדי חירום אחרים – ברובם, כמובן, מוקדי חירום נפשיים – שבשל ברצון, שהוא כמובן לגיטימי בדרך כלל, לשמור על הפרטיות, בשל הגנת הפרטיות, אנחנו לא מאפשרים לאותם המוקדים לחזור בחזרה, לפנות למרכזיית בזק, לקבל את מספר הטלפון שממנו בוצעה השיחה ולחזור אל הפונה להמשך טיפול. קיבלתי כאן משני מוקדים – ביקשתי, לקראת הנאום הזה, וקיבלתי שלושה סיפורים. אני לא רוצה להאריך, כי אני חושב – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, אדוני, רק שנייה. בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה. אני לא רוצה להאריך, כי להערכתי החוק הזה יעבור פה אחד, אבל בכל זאת רק שנדע על מה מדובר. מקרה ראשון: מתקשרת נערה – אני כמובן שיניתי קצת פרטים, שלא נחשוף, חלילה, מי שמכיר איזה מקרה ספציפי, אז שיניתי כמה פרטים. אבל זה מה שקרוי: השמות שמורים במערכת. מתקשרת נערה בת 16, מספרת שחברה שלה הודיעה שהיא הולכת להתאבד. מספרת על האמצעים שעומדים לרשותה: כדורים וחבל. המתנדבת, המוקדנית שנמצאת באותו המוקד, מבקשת פרטים מזהים, אבל היא מסרבת לתת. היא התקשרה פעמיים, כשבפעם השנייה היא הייתה בלחץ גדול יותר כיוון שהחברה כבר לא עונה לה. ורק בזכות העובדה – חיליק, אני מודה לך מאוד, כמובן, על השותפות ועל קידום החוק החשוב, מציל החיים, הזה. אני שמח שאתה כאן. בפעם השנייה החברה התקשרה – בטעות או שלא בטעות ממספר מזוהה, וזה מה שאפשר לחזור אליה, לפנות למשטרה, לקבל איכון ולשלוח ניידת, שתפסה את הנערה עם החבל ביד, דקות או שניות – ויש לי צמרמורת שאני אומר את זה – לפני שהיא שמה קץ לחייה, נערה בת 16, וכמובן היא קיבלה את הטיפול שהיא צריכה לקבל והיא חיה איתנו היום באושר ובעושר. יש לי עוד שני סיפורים, אבל האמת שאני לא מסוגל לקרוא אותם, אז אתם תסלחו לי ואני אדלג על זה. נעבור לחוק עצמו – תיקון לחוק התקשורת (בזק ושידורים). אנחנו בסך הכול מאפשרים לבזק למסור לאותם המוקדים – וכמובן זה יהיה בפיקוח; לא כל אדם שיקים עכשיו יקבל. אנחנו מדברים עכשיו על מי שיקבל רישיון מאת השר. הוא יוכל לפנות לבזק גם כאשר מבוצעת שיחה ממספר לא מזוהה, לקבל חזרה את המספר ולחזור אל הפונה. אני שמח מאוד – בימים כאלה שאנחנו ככה מתווכחים הרבה, קואליציה–אופוזיציה, והיו בתוך הקואליציה לא מעט סוגיות שעמדו על הפרק, אני חושב שאזרחי ישראל צריכים לדעת שעם כל הוויכוחים והמחלוקות – שבאיכות אולי תופסים דומיננטיות גדולה מאוד בסדר-היום שלנו – נדמה לי שבכמות, הכנסת הזאת, על כלל חבריה – ואני אומר "חבריה": לא רק חברים במובן הטכני אלא חברים אני חושב במובן האמיתי – עסוקה רוב הזמן, רוב היום, בלעשות טוב לאזרחי ישראל, כדוגמת החוק הזה, שאמרתי שיש לי את הזכות לפתוח איתו את סדר-היום. אני מקווה ומאמין שהיא תעבור כאן פה אחד ותתקדם מהר, כדי להציל חיים. אני רוצה מאוד להודות ליוחאי, מנהל הסיעה, יועץ החקיקה שלנו, וכמובן גם לשותפתו, על הליווי בחוק הזה, כמו, אגב, בחוקים אחרים. אני לא רוצה שחברי הכנסת האחרים יקנאו, אבל תדעו לכם שהשירות שאנחנו מקבלים בבית היהודי ממנהלי הסיעה שלנו – שממש ממש ממש לא עסוקים רק בלקרוא לנו כאן בהצבעות אלא עוזרים לנו לנווט בתוך נבכי החקיקה, מהניסוח והעבודה מול כל הגורמים כאן בכנסת, ובהמשך, אחר כך, מול הוועדות – יוחאי וענבר תודה רבה מאוד מאוד. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לחבר הכנסת סמוטריץ. השר איוב קרא לא נמצא כאן, אז השר המקשר מבקש להשיב בשם הממשלה. בבקשה, השר יריב לוין. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כבוד השרה, הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 12 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, כך שתתווסף אליו הוראה שלפיה בשיחה לא מזוהה למוקד חירום לסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ולמוקד חירום לעזרה ראשונה נפשית (ער"ן), שנותקה, רשאי יהיה נציג המוקד שהוסמך לכך לפנות לבעל רישיון כדי שימסור לו את מספר הטלפון שממנו בוצעה השיחה, במקרה שבו זיהה נציג מוקד החירום כי קיים חשש סביר לחייו של המנוי. לפי המוצע, בעל רישיון שקיבל פנייה כאמור ימסור לנציג מוקד החירום את מספר הטלפון שממנו בוצעה השיחה. הצעת החוק נועדה לייעל את עבודתם של מוקדי החירום ולסייע בהצלת חיי אדם, על ידי מתן אפשרות למוקדים האמורים לבקש מבעל הרישיון את מספר הטלפון שממנו בוצעה השיחה במקרה שבו עלה חשש לחיי המתקשר. הממשלה תמכה בהצעת החוק בכפוף להסכמות שלהלן: 1. המציע יעביר את ההצעה רק בקריאה טרומית וימתין להצעת חוק ממשלתית מטעם משרד התקשורת; 2. הנוסח המחייב שיעבור לקריאה שנייה ושלישית יהיה רק הנוסח שיוסכם עליו עם משרד התקשורת; 3. הצעת החוק תכלול התייחסות לסוגיות הנוגעות להגנת הפרטיות של המתקשרים למוקדי החירום, ובכלל זה זהות הגורם אשר ייחשף למספר הטלפון, הוראות בנוגע לאופן שמירת מספר הטלפון ומשך שמירתו; 4. הדרך להעברת מספרי הטלפון החסויים למוקדי החירום כפי שהיא מוצעת בנוסח שהונח בפני ועדת השרים תשתנה בהתאם לאפשרויות הטכנולוגיות של החברות. ואם מותר לי להוסיף, חבר הכנסת סמוטריץ, זה לא חלק מההתניה, אבל נדמה לי שצריך גם לתת מענה בחוק למתן הגנה למוקדי החירום מפני תביעות, כי אחרת, מה שיקרה הוא שיגידו: הייתם צריכים לבקש את המספר ולא ביקשתם ואתם אחראים, ונפתח פה פתח לדבר שאף אחד לא מתכוון אליו בכלל. אני הייתי מציע שגם הדבר הזה יבוא לידי ביטוי. לכן, הממשלה כמובן מבקשת לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר יריב לוין. חברי הכנסת, הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויחיאל חיליק בר. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. קריאה טרומית. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – שיחה למוקדי חירום), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 48, שני מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה טרומית. מוסי רז (מרצ): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ההרגלים, ההרגלים. חברי הכנסת אילן גילאון ומוסי רז טעו בהצבעה, והם התכוונו להצביע בעד החוק. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אני אומר את הדברים לפרוטוקול. ההצעה תועבר לוועדת הכלכלה, להכנתה לקריאה ראשונה או לקבלת ההצעה הממשלתית. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5431/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת גפני. מי שישיב לו הוא סגן שר האוצר יצחק כהן. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, סגן השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018, שמציעים אותה, מלבדי, חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יפעת שאשא-ביטון, רועי פולקמן, עודד פורר ויצחק וקנין. הצעת החוק הזאת היא תיקון להצעת החוק שהעברנו לתיקון פקודת מס הכנסה. הטבות המס נמצאות ביישובים השונים שנמצאים בתוך מפת יישובי הפריפריה, שזכאים לקבל הטבות מס. הנושא הזה – אני חושב שעברו עשר שנים שבהן הממשלה הייתה צריכה לקבל החלטה; היא לא קיבלה החלטה, ואני אמרתי בוועדת הכספים – אמרתי בעבר ובסוף גם עשינו את זה – שאם הממשלה לא תעשה את הצעת החוק, אנחנו נעשה אותה. והיו תלויים ועומדים כמה בג"צים. באחד מהם כבר נקבע שאם לא יהיה חוק קריטריוני על הטבות מס, הטבות המס יתבטלו. בהתחלה, לחמישה בית המשפט העליון ביטל ולאחר מכן לכל האחרים. ואנחנו, חברי ועדת הכספים לקחנו את זה על עצמנו. זה היה סיפור לא קל ולא פשוט. בסופו של דבר החוק נחקק והטבות המס יצאו לדרך. אני חייב לשבח את שר האוצר בעניין הזה ובכלל, את ראש הממשלה. הם הוסיפו כסף ומספר היישובים שזכאים להטבות מס גדל מ-185 יישובים ל-516 – משהו כזה – באופן כזה שכל מי שזכאי ונמצא בתוך הקריטריון, הוא אכן אמור לקבל את הטבות המס. זה בנוי על כמה אדנים. זה בנוי על הפריפריה, המדד הפריפריאלי; זה נבנה על המדד הסוציו-אקונומי; קרבה לגבול וכל הקריטריונים האלה. ובעצם אנחנו לא הכנסנו יישובים או הוצאנו כפי שהיה בעבר, שעל זה הייתה קבילה בבג"ץ, אלא כל מי שנמצא בקריטריון, מכאן ואילך הוא עומד מול רשות המיסים; גורלו או מעמדו בעניין של הטבות המס נקבע על פי המפה, על פי המדד שלו, והמדדים האלה הם הקובעים, ואנחנו לא יכולים להתערב – בניגוד לעבר, שהיו דיונים, לפני שנים ארוכות, שבהם בעצם חברי הכנסת היו מוסיפים יישובים. אנחנו לא הסכמנו לעניין הזה. ולכן החוק הזה, לא רק שלא הייתה בעיה איתו מבחינת בית המשפט, אפילו לא הוגשה עתירה לבג"ץ. זאת אומרת, ברור היה לכולם שאנחנו מדברים על הבעיה הזאת. התברר לנו, במהלך התקופה – יש מקומות שבהם אנחנו דרשנו שאת הפריפריה, את המדד היישובי, יקבעו – במיפוי – על פי מדד יישובי. זאת אומרת, יכולה להיות מועצה אזורית שמתחילה בגבול הצפון אבל מסתיימת בעמק יזרעאל כמעט. אי-אפשר לעשות את זה, ולכן ביקשנו בחוק שיקבעו בדיוק את המדד היישובי. בינתיים התברר לנו שיש מקומות שבהם עדיין אין פתרון, ועשינו הוראת שעה, שעברה פה בכל הקריאות. בעקבות הוראת השעה נעשה סדר גם עם העניין הזה. צריך לדעת שבתום השנה, בסוף 2018, יהיו שינויים. יהיו שינויים, מכיוון שמטבע הדברים נקבעה הוראת שעה לשנתיים, והוראת השעה תסתיים בסוף 2018. אני מציע לכולם, בעיקר לראשי הרשויות, שמכירים את העניין הזה, שיבדקו איפה הם עומדים בעניין, האם הם סבורים שיש להם דרכים להתגבר על הוראת השעה שמסתיימת. אנחנו כנראה לא נוכל לעשות בעניין הזה הרבה, אלא אם כן משנים את כל המפה ואז שוב חוזרים לעניין של הקריטריונים. אצלי לא יהיה חוק שידבר על כך שאנחנו מוסיפים את זה ומוציאים את זה. לא יהיה דבר כזה. אם לא תהיה ברירה, יכול להיות שאנחנו נצטרך לדבר על שינויים כאלה ואחרים, כמו מה שאני מביא עכשיו. איתן ברושי (המחנה הציוני): לא תהיה ברירה. משה גפני (יהדות התורה): בסדר, לא תהיה ברירה, אז נצטרך להיכנס למשטר נוסף חדש של קריטריונים. השאלה היא אם נעמוד בזה או לא. אם לא נעמוד בזה, לא נעשה. מה שאנחנו מציעים כאן – במקרה הזה התבררו שני דברים. האחד על נהריה, האחר על נתיבות. על נהריה התברר שאנחנו נתנו הגדלה של קריטריון של יישוב עירוני בדרום והמציאות הזאת הייתה מוצדקת, אך ברבות הימים התברר שאנחנו לא נתנו יישוב עירוני לצפון. אנחנו מבקשים במקרה הזה לתת גם יישוב עירוני לצפון. לדעתנו, ביישוב עירוני לצפון מדובר על נהריה – להגדיל גם את מספר התושבים עד כמה שאפשר, במקום 75,000 תושבים, 85,000 תושבים. נהריה נמצאת ממילא, אבל היא תקבל, נדמה לי, עוד 2% הגדלה, כמו שיש בדרום. זאת אומרת, להשוות, יישוב עירוני בצפון. למה לא עשינו את זה? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, למה לא עשינו את זה בזמן החקיקה? היה ברור לנו שנהריה נכללת בתוך יישובי הגבול, וממילא שם זה לא משנה. התברר שלא; היא לא נמצאת באותו מקום כמו שנמצאים יישובים מקבילים בדרום. אותו הדבר לגבי נתיבות. בעקבות המצב הזה, שבו אנחנו ביקשנו שימפו את המפה, עוד פעם, לפי היישובים, התברר לנו שאין הבדל בין יישובים שהם במצב סוציו-אקונומי 3 או מצב סוציו-אקונומי 4. הייתה בעיה – בעקבות קריאת המפה מחדש, הייתה בעיה שנתיבות נמצאת במעמד נמוך. ולכן אני מבקש לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה הטרומית. אבל אני רוצה לומר – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אדוני, אני רוצה להבין – – – משה גפני (יהדות התורה): מה? רגע, זה ברשות היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, אפשר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני המציע, אני בהחלט מבין את הצעת החוק שלך אבל נקודה אחת לא ברורה לי. אתם מבקשים לבטל את הזכאות ליישוב עירוני בנגב, את תוספת הזכאות ליישוב עירוני בנגב שמדד הפריפריאליות שלו פחות מ-3. האם אדוני יכול להתייחס ולהסביר לנו, לתת לנו דוגמאות במה מדובר? משה גפני (יהדות התורה): לא. לא תהיה הפחתה בשום מקום. אין מציאות כזאת. מה שאתה שואל, זה יבוא לדיון בוועדה, אתה כמובן מוזמן לשאול שוב את השאלה הזאת – שאלת אותי, או מישהו אחר שאל אותי. אין הפחתה. בחוק הזה אין הפחתה. אם יש הפחתה – אני לא הולך לעשות את זה, זה יבוא לדיון בוועדה. הרי אני אומר – וזה המשפט האחרון שביקשתי מהיושב-ראש לומר – התברר שכנראה העלות תהיה גבוהה מאוד, לכן אנחנו נצטרך למצוא פתרונות, בגלל שגם האוצר מגביל אותנו בעניין הזה. אני חושב שצריך לפתור את הבעיות האלה ולפתור את הבעיות האלה. לא להפחית, לא להפחית את מה שהעלה חבר הכנסת דב חנין. אם העלות תהיה גבוהה מדי, אנחנו נצטרך להתמודד עם זה. ההצעה שלי היא רק מה שאמרתי. לא להוסיף ולא להפחית. סליחה, לא לשנות את הקריטריונים, לא לשנות את כל מה שנלווה, מלבד מה שאני מביא פה בהצעה, מה שאנחנו מביאים בהצעה הזאת. תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אנחנו מזמינים את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, אדוני, הטבות המס. בבקשה אדוני סגן שר האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני. הצעת החוק – – – עיסאווי פריג' (מרצ): תסביר לי את החוק ללא הקראה, ברמת הפשטות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: עיסאווי, עיסאווי גם ערבים נכנסו להטבות האלה, אתה מקלקל להם. אתה נגד הרשימה המשותפת, זאת לא פעם ראשונה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אנחנו נתמוך בהצעת חוק בקריאה טרומית והחוק יוחזר לוועדת שרים לחקיקה. החוק לא יקודם בלי תיאום עם משרד האוצר. נצביע בעד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. האם יש מתנגדים? כן, חבר הכנסת טלב אבו עראר מבקש להתנגד להצעת החוק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. לגבי החוק הזה, אנחנו בעד החוק אבל יש שם סעיף שהוא כנראה לא ברור לגבי היישובים. הרי יש יישובים שם שמקבלים הטבות מס, ויש שם סעיף שמבקש לבטל את מי שמתחת לאשכולות 3 ו-4. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מתחת ל-3. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): יש כאן משהו לא ברור, לבטל להם את ההטבות האלה או את הזכאות ליישוב עירוני – סגן השר לא הסביר את זה טוב, ולכן טוב יעשה המציע של החוק שיסביר לנו את הקטע הזה. זה לא עניין של טעות, חבר הכנסת גפני, זאת לא טעות, זה מצוין בחוק. אם נפלה טעות בחוק, אני מבקש למחוק אותה מעכשיו, לפני ההצבעה. אני יכול לקבל תשובה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני לא יודע. אם חבר הכנסת גפני יבחר להשיב, הוא יכול להשיב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): חבר הכנסת גפני, אמרת שנפלה כאן טעות בכתיבה כאן, האם אתה יכול למחוק את מה שנכתב בטעות? כדי לאשר, אולי נתמוך בחוק. משה גפני (יהדות התורה): אני יכול להשיב? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תשיב, תשיב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שלוש דקות. לא, לא. אדוני ירד, ואז הוא יעלה לשלוש דקות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אוקיי. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת אבו עראר. חבר הכנסת גפני. חבר הכנסת גפני, אנחנו מזמינים אותך לכאן לשלוש דקות. בבקשה, אתה יכול להשיב. אני מבינה שיש התייעצות עם היועצת המשפטית של הוועדה. בבקשה, אדוני. בבקשה, חבר הכנסת גפני, עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לומר שאני מקבל את מה שאמר סגן השר יצחק כהן, שאני לא אקדם את זה ללא הליווי של משרד האוצר. ברור, מכיוון שכאן מדובר על הסכמה שנעשתה בעניין הזה. חבר הכנסת אבו עראר, אני רוצה להגיד לך, קודם כול, תקנונית אני לא יכול להוריד עכשיו – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא שומעים אותך. משה גפני (יהדות התורה): אני לא יכול להוריד עכשיו כאן דבר וחצי דבר. אני רק יכול לומר לך דבר אחד, אני גם אומר לך: אנחנו נתחיל בדיונים, אחרי שנגיע להסכמות עם משרד האוצר אנחנו נבוא לדיונים בוועדת הכספים. אני לא חושש ממה שאתה העלית. אני לא חושב זה ייפגע. אני לא הולך לעשות פה חוק ש בעצם ישנה לרעה את החוק שעשינו בדי עמל, כאשר כולם הסכימו. לכן מה שאתה מעלה כאן יידון בוועדה. אתה תעלה את זה ואנחנו נדון בזה, ואני אומר לך שאין לי כוונה – אמרתי את זה קודם – אין לי כוונה להפחית. יש כוונה לנסות לעשות פתרונות, אם אפשר, ובעזרת היועצת המשפטית של הוועדה לנסות להגיע לפתרונות שיפתרו את הבעיות שהעליתי במה שאמרתי קודם. יכול להיות – אני אומר את זה כבר עכשיו. ואני גם מבקש ממנה – אם שמת לב, ניגשתי אליה עכשיו לפני שעליתי פעם נוספת – לנסות לחפש, היות שמדובר בחקיקה. ואני עומד על זה בכל תוקף שלא יהיה שינוי מבחינת קריטריונים, שפתאום יקבל איזה יישוב בגלל שמישהו ביקש להכניס אותו. לא יהיה דבר כזה. לכן צריך למצוא פתרון שאפשר לכתוב אותו בחוק ושהוא גם עומד בקריטריונים. אם לא תהיה אפשרות, אז יש לנו בעיה, זה לא הולך להתקדם ככה. אמרתי את זה למשרד האוצר כשהסכמתי, ואני אומר את זה גם לכם: אנחנו נצטרך לעמוד במסגרת קריטריונית, לא נשנה את זה בשום מחיר. אני לא הולך להעביר את זה אחרי זה להחלטת בג"ץ או לריב עם ראשי רשויות ולהגיד: רגע, אותך הוצאתי. לא יהיה דבר כזה. או שמוסיפים את זה או שלא מוסיפים. יכול להיות שהכנסת תצטרך – ממה שאתה חושש, לפי דעתי אין מקום לחשש. אבל אני מעריך שיכול מאוד להיות שלקראת סוף 2018 נראה איך המפה מתיישרת; מפה שלא תלויה בנו אלא במציאות שבה חלים שינויים גם במדד הפריפריאלי וגם במדד היישובי, גם במדד הסוציו-אקונומי. יכולה להיות מציאות שאנחנו נצטרך להתמודד איתה. יכול להיות שנצטרך לפתוח חלקים מחדש שוב על פי אותם כללים. אני לא אומר את זה בוודאות, אבל אני אומר שזאת אפשרות. כאן, מה שאתה מעלה יהיה בוועדת הכספים. אתה תעלה את זה אחרי שאני אגיע להסכמה עם האוצר, ואני אומר לך כאן מעל הדוכן: אין לך ממה לחשוש. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 46 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, דקה. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות המס), התשע"ח–2018, עברה בקריאה טרומית, ועוברת לוועדת הכספים להכנה לקריאה ראשונה. חבר הכנסת יוסי יונה מבקש להצטרף כתומך, נכון? הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ח–2015 [הצעת חוק פ/1882/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת חנין זועבי וקבוצת חברי הכנסת. מי מחברי הכנסת היוזמים יציג את החוק? כי אני לא רואה את חברת הכנסת. כן, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אחת מהיוזמות. בבקשה, גברתי, לרשותך עד עשר דקות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושבת-ראש. אני מנמקת את ההצעה הזו בשם כל היוזמים, ובעיקר בשם חברת הכנסת חנין זועבי אשר יזמה את החוק. החוק מתייחס למצב אבסורדי בעינינו, שבו בכנסת ישראל – כולנו יודעים שבקדנציה הזו, הכנסת העשרים התברכה במספר רב של חברות כנסת, והגענו למצב שמספר חברות הכנסת הוא הגדול ביותר בין כלל הקדנציות, הכנסות, שהיו עד היום הזה. אבל עדיין זה לא עובר את השיעור של 25% מחברי הכנסת, הנשים. נכון, כאשר מדברים על ייצוג נשים אני מאמינה שייצוג נשים אמור להיות גם ייצוג במספרים אבל גם ייצוג של האינטרסים ושל הזכויות, ועבודה הממושכת לקידום מעמד הנשים – דבר שאני לא בטוחה שתמיד כל חברות הכנסת רתומות אליו. אבל אני חושבת שעצם העובדה שנשים הן אזרחיות מלאות במדינת ישראל מחייב שיהיה להן ייצוג הולם. וייצוג הולם אמור להיות – אם היינו רוצים להיות באמת מהפכניים בעניין הזה ובאמת מנסים לשקף את המציאות, שבה נשים הן 52% מכלל האוכלוסייה, היינו צריכות לבוא ולהגיד שאנחנו דורשות ייצוג – מה שנהוג לקרוא לו "ריצ'רץ", או ייצוג של 50% מכלל הרשימות. אנחנו חייבים לזכור שאחת הבעיות בתת-ייצוג הקיים בכנסת ישראל לנשים זה עצם העובדה שקיימות רשימות בכנסת שאוסרות על נשים להיבחר ולהיות מיוצגות. אבל בגלל שאנחנו באמת מאמינות שהשינוי הוא שינוי שחל באופן הדרגתי, אנחנו מציעות שהצעת החוק הזו תביא לאותו מצב שחוקק במדינת ישראל לפני כארבע שנים בעניין הרשויות המקומיות. עשינו תיקון בחוק הרשויות המקומיות, ונאמר שם שכל רשימה שתהיה בה לפחות אישה אחת מתוך שלושה מועמדים תקבל תוספת תקציבית, שאמורה לעודד את הרשימות באמת להכניס יותר נשים. אני מקווה שנגיע ליום מסוים שבו לא נצטרך שתהיה או תוספת תקציבית או כל incentive נוסף כדי שהרשימות יבינו ומפלגות יבינו את החשיבות של ייצוג נשים. אבל לצערנו הרב אנחנו עדיין נמצאים – אנחנו לא נבוא בהצעה שתגיד, ואני הייתי רוצה לראות מצב כזה שכנסת ישראל תבוא ותגיד: אנחנו אוסרים על רשימה שאין בה ושאוסרת ייצוג נשים, להיות חלק. אני לא כל כך נאיבית ואני יודעת שהצעה כזו לא תעבור. אנחנו מבקשות לפחות את מה שאישרה הכנסת בעניין רשימות לבחירות לשלטון המקומי – בפעם הראשונה זה יתבצע השנה, בבחירות האלה. אני מאוד מקווה – וכמובן, בשם היוזמת, חברת הכנסת חנין זועבי, שוב, אני מבקשת שתתמכו בהצעת החוק הזו. היא יכולה לנצל את שאר הזמן, חנין? יש עדיין זמן. היו"ר טלי פלוסקוב: אפשר, את יכולה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן סיימה, אז חברת הכנסת זועבי, את יכולה להמשיך בהצגת החוק. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, מדובר בחוק של ייצוג הולם של נשים בכנסת. האמת שאחרי הדיון שלשום בוועדה לקידום מעמד האישה תהיתי למה אנחנו צריכות חוק של ייצוג של נשים בכנסת, מה זה יביא לנו. זה יביא לנו more of the same, זה יביא לנו גם כן ח"כיות שהרגישות שלהן לעוול ולעושק היא לא כל כך יותר מאשר הרגישות של חברי הכנסת. נשים זה מושג הטרוגני. אנחנו מקווים שעל ידי נשים אנחנו מתכוונים לנשים שרוצות לשנות את חוקי המשחק הפוליטיים. למה אני אומרת את זה? כי ח"כיות, דווקא לא מהימין אלא מהשמאל, מהצד הליברלי, מהצד הציוני השמאלי, רצו לדבר על הסבל של הנשים בעזה, והן הטיפו מוסר שצריך לדבר על הסבל בלי הקונטקסט הפוליטי, בלי להזכיר מה זה מצור, בלי להזכיר אחריות של ישראל. להפריט את הסבל זה כמו להפריט את הפוליטיקה, זה כמו לנתק בין סיבה לבין תוצאה במין שיח אבסורדי. זאת ההומניות אצל חברות כנסת מהשמאל, קבוצה קטנטנה שטרחה לבוא לוועדה של מעמד האישה. כאשר מדברים על נשים בעזה לא מדברים על סבל שנוצר יש מאין, מדברים על אחריות ישראלית מלאה לסבל הזה. מירב בן ארי (כולנו): מה האחריות הישראלית? איזה סבל? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): נכון, ישראל לא אחראית, ישראל לא אחראית לסבל של הנשים, אבל היא אחראית על מעבר הסחורה, היא אחראית על מעבר בני אדם. היא שולטת בחיים של העזתים והעזתיות יותר מאשר היא שולטת על החיים שלך ושלי, כבוד היושבת-ראש. האם ממשלת ישראל מחשיבה קלוריות – קלוריות שמותר לבני אדם לאכול כל יום? לא. אבל קלוריות וכמה האנשים בעזה והנשים בעזה צריכות לאכול – את זה מדינת ישראל מחשיבה. מדינת ישראל, אחרי שהרסה את התשתיות ואת התשתית החקלאית בעזה, היא אומרת לנו, אומרת לנשים ולגברים מעזה, מה לאכול ואיך לאכול. וזה רוע. זה לא רק שליטה, זה לא אני ולא אתם מגדירים, זה החוק הבין-לאומי – – – מירב בן ארי (כולנו): מה – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אוקיי, המסר של נבחרת ארגנטינה – המסר של נבחרת ארגנטינה למדינת ישראל: אתם לא מעל החוק, אתם לא מעל החוק הבין-לאומי, אתם לא יכולים לנהל פשעים נגד הפלסטינים. העולם כולו צריך לבוא בדין וחשבון איתכם. זהו מסר. אתם צריכים להיות – – – חיים ילין (יש עתיד): גברת, האדמה שלנו – – – אתם שורפים, גם של נשים בדואיות שלא יכולות, וכולם יוצאים – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתם צריכים להיות מוחרמים על ידי – – – קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתם צריכים להיות מוחרמים על ידי בני אדם. תלמדו, תקשיבו – – – חיים ילין (יש עתיד): נשים עושות שלום מובילות את כל החולות מעזה – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 70% מהנשים בעזה הן פליטות, האדמה שלהן נמצאת פה, הבתים שלהן, היישובים שלהן. חיים ילין (יש עתיד): את משקרת לכולם, המפלגה שלך – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אפילו הצבא לא מסכים. תראו מה הצבא הישראלי אומר? אנחנו מנהלים מדיניות של בידול. אנחנו רוצים לבדל את עזה. זה הצבא אומר. כן, אנחנו שולטים במעברים, כן, אנחנו שולטים – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): ומה החמאס אומר? אולי תגידי לנו גם. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ישראל יורה על דייגים. חיים ילין (יש עתיד): אנחנו יורים טילים, אנחנו לא נותנים לעזה כלום. איפה החמאס? תגידי, איפה – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זה רוע. יש מולנו פשע, פשע בהנחיות הפתיחה באש, ורוע. רוע בביורוקרטיה, רוע כאשר אתם לא מחשיבים את מספר הסחורות שנכנסות לעזה ושיוצאות, רוע של לא להחשיב – פשע. מה זה רוע? לא להחשיב בני אדם שנרצחים, נרצחים על ידי החיילים – רזאן ואחמד וסעיד – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה? אזרחים הגיעו לגדר ורצחו אותם – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – רשימה של פשע יומיומי. וזה לא פלא, אתם אפילו מפחדים לדבר על זה, אתם אפילו מדברים לדבר על מדינת כל אזרחיה, אתם אפילו מפחדים לדבר על דמוקרטיה. מיקי לוי (יש עתיד): את כל הזמן מדברת, איזה מדינת כל אזרחיה, יא חתיכת לא יודע מה. על מה את מדברת? מירב בן ארי (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מה לך ולדמוקרטיה? פעם אחת תגידי את המילה חמאס. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תפילו את החוק של מדינת כל אזרחיה, תפילו את החוק של מדינת כל אזרחיה, חברי הכנסת וחברות הכנסת. אתם אפילו – – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זה חלום רע, הדמוקרטיה. הדמוקרטיה זה סיוט בכנסת הזאת. שוויון זה סיוט בכנסת הזאת. כבוד האדם זה סיוט. אתם רוצים להתרחק אפילו מהשיח הזה. מירב בן ארי (כולנו): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תביאו חוק מדינת כל אזרחיה, תצביעו על חוק מדינת כל אזרחיה. נראה אתכם. למה מפחדים? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. נא לסיים, גברתי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כן, משפט סיום, תודה לך. היו"ר טלי פלוסקוב: משפט סיום. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): הישועה לא תבוא לא מהצד הפשיסטי ולא מהצד ההומני הצבוע, החלש – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – הלא-אמיתי, שלא רוצה לדבר על הפשע ולא על – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): הישועה תבוא מהמאבק העיקש – – היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני מבקשת לסיים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – של העם הפלסטיני. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: למטה, למטה. מיקי לוי (יש עתיד): להוריד אותה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת מהסדרנים שלנו להפסיק את חברת הכנסת חנין זועבי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): המאבק העיקש שלנו, הזדהות העולם עם הפלסטינים – ארגנטינה, ברזיל – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. קריאה: בושה וחרפה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – אמריקה הלטינית – – – קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. אני חמש דקות מבקשת ממך להפסיק. תודה רבה, גברתי. קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: גם לסגור רמקול, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – קריאות: – – – קריאה: מה זה? תסגור את הרמקול. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. רבותיי. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: למטה. קריאה: – – – בושה וחרפה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כולם, היושבת-ראש, כולם ממשיכים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ישיב על הצעת החוק השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): חס וחלילה מלשמוע את – – – מיקי לוי (יש עתיד): אותך אנחנו לא רוצים לשמוע. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: הביתה, הביתה. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, עכשיו השר משיב. אני מבקשת שקט באולם. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת חנין זועבי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. קריאה: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת חנין זועבי, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת חנין זועבי, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית, נא לצאת מהאולם. נא לצאת מהאולם, גברתי. תוכלי להיכנס רק להצבעה. (חברת הכנסת חנין זועבי יוצאת מאולם המליאה.) מיקי לוי (יש עתיד): החוצה, החוצה, החוצה. היו"ר טלי פלוסקוב: זהו, רבותיי, אנחנו מבקשים לשמוע את תשובתו של השר, נא להירגע. בבקשה, אדוני. שר התיירות יריב לוין: גברתי היושבת-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, היינו עדים כאן לעוד נאום שטנה, נאום הסתה, חרפה שבאף פרלמנט בעולם לא היו מאפשרים אותה. וצריך לומר את האמת, גברתי היושבת-ראש, מה נלין על חברת הכנסת חנין זועבי כאשר היא יושבת כאן רק בגלל דבר אחד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בית המשפט העליון. שר התיירות יריב לוין: העובדה שבית המשפט העליון ביטל את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול אותה, למנוע מהחרפה הזאת לכהן בכנסת; פתח את שערי הכנסת לרווחה לכל בוגד ולכל בוגדת, לכל תומך טרור. בושה וחרפה. ואני מציע שבמקום לצעוק על חברת הכנסת זועבי, נסיק את המסקנות ונתקן סוף-סוף את מה שטעון תיקון במקום שבגללו כל הדבר הזה מתרחש כאן – במערכת המשפט. עכשיו אני אומר עוד דבר, ואני אפנה אלייך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, מאחר שאת נמצאת כאן וחברתך איננה כאן. את יודעת, מעל לכל דבר, הצעת החוק הזו היא שיא הצביעות האפשרית. תאמרי לי, בבקשה, חברת הכנסת תומא סלימאן, כמה חברות כנסת בסיעתך, הרשימה המשותפת? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אתה עכשיו מדבר – – – שר התיירות יריב לוין: למה אתם בסיעה שלכם לא קיימתם את מה שאת מציעה בחוק הזה? עכשיו אני אשאל אותך יותר מזה. יותר מזה, חברת הכנסת תומא סלימאן. לא רק זה, אפילו בסיעה שלך, בחלק שלך, של חד"ש, לא עמדתם בזה – נכון? כמה חברות כנסת יש לכם וכמה חברי כנסת? קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: אבל, חברי חבר הכנסת דב חנין, לפני שאתה צועק, תראו כמה אתם צבועים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אלפים, כולם – – – בושה גזענית. שר התיירות יריב לוין: אתם יושבים בסיעה אחת עם סיעת רע"ם. תראו כמה אתם צבועים, סיעת רע"ם. חבר הכנסת גנאים, כמה מועמדות ברשימה יש מטעם סיעת רע"ם? כמה? כמה יש? קריאות): – – – שר התיירות יריב לוין: כמה מועמדות יש מטעם התנועה האסלאמית ברשימה שלכם? כמה? כן, איפה הן? לא קיימות, הרי, הן לא קיימות. אתם צבועים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתה צבוע. אתה צבוע וגזען – – – שר התיירות יריב לוין: הסיעה שלכם, סיעת רע"ם, מעולם לא – – – חברת כנסת. אף פעם, חבורה של צבועים. קריאות: – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אתה טועה, היו לנו מועמדות. היו לנו מועמדות. שר התיירות יריב לוין: כמה חברות כנסת היו לכם? כמה? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): הייתה לנו מועמדת, ותהיה לנו גם מועמדת בבחירות – – – שר התיירות יריב לוין: אה, תהיה. תהיה אי-פעם, מה אתה אומר. איזו חוצפה. גם, אגב, סיעת תע"ל של חבר הכנסת אחמד טיבי, שמדבר כל כך הרבה על זכויות נשים, כמה חברות כנסת כיהנו מטעם תע"ל בכנסת הזו או בכנסת קודמת? אפילו לא אחת. צבועים, תתביישו לכם. עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה. תראי, גברתי היושבת-ראש, את החבורה הצבועה הזאת – חברת הכנסת תומא סלימאן, תקשיבי. את מבינה מה היא אומרת לי, חברת הכנסת תומא סלימאן? ייצוג נשים זה טוב, כל עוד מקבלים כסף בשביל זה – תתביישו לכם. לא ניתן כסף, לא תהיינה נשים ברשימה שלכם. נשלם, תהיינה נשים – בושה וחרפה. איך אתם לא מתביישים? מה זה, אישה ברשימה זה מטבע עובר לסוחר? נשׂים נשים כדי לקבל מימון? כדי לקבל כסף? תתביישו, בושה וחרפה. ואת עוד קוראת לעצמך יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. איזה מין דבר זה? ועכשיו אני אגיד גם יותר מזה. אולי נקבע עוד קריטריונים? אולי נקבע, למשל, שנתגמל רשימות שיש בהן אנשים עם מוגבלות – גם זה מאוד חשוב, לא פחות מהרבה מאוד דברים אחרים. אולי נתגמל רשימות שיש בהן יוצאי צבא – מה אתם אומרים? מה אתם אומרים? למה לא? קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: אולי נתגמל גם רשימות שיש בהן חלוקה לפי אזורים. גם זה חשוב. איזה מין דבר זה? איזו מין בושה זאת. ואגיד לך יותר מזה, גברתי היושבת-ראש – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר התיירות יריב לוין: איזה מין ניסיון מביש, מגוחך, לחלוב את הקופה הציבורית ולהגדיל את המימון במין דלת אחורית כזאת? בושה. בושה וחרפה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני קורא לך מכאן להתפטר מתפקידך כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. את לא ראויה לתפקיד הזה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תתבייש לך, גזען – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר יריב לוין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לרשותך עד שלוש דקות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – גזען – – – תתבייש לך. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת זחאלקה, נא להירגע. הקולגה לסיעה שלך כבר נמצאת כאן. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): השר יריב לוין, אתה יודע איך מגדירים גזענות? גזענות זה כאשר אתה לא רואה הבדל בין אנשים. אתה מסתכל על קבוצה אחת, ויש לך את הסטריאוטיפ שיש לך בראש. ואתה בדיוק מתאים להגדרה. אם ילמדו באיזשהו שלב מה זה להיות גזען, ישתמשו בך כדוגמה, לצערי הרב. כי אתה עמדת על הדוכן הזה והתייחסת לארבע מפלגות עם אידיאולוגיות שונות – – – שר התיירות יריב לוין: את – – – באותה רשימה. תתביישי לך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): עכשיו אתה תקשיב – – – שר התיירות יריב לוין: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אם יש מישהו שצריך להתבייש – – שר התיירות יריב לוין: תתביישי לך. יושבת-ראש ועדת מעמד האישה – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – ואם יש מישהו שהוא צבוע זאת הממשלה, שרק בקדנציה הקודמת תמכה בהצעת החוק – חברתך למפלגה, השרה גילה גמליאל, הביאה הצעת חוק בדיוק כמו שדיברתי עליה עכשיו, לרשויות המקומיות. אז, כשיכולתם לספסר עם הקבוצות השונות ברשימות של השלטון המקומי ורציתם לחזק את עצמכם, זה היה טוב לכם, זה היה בסדר. עכשיו, בצביעות רבה – זה לא יעזור לך שאתה תתנפל עליי ותלמד אותי מה מתאים ליושבת-ראש ומה לא מתאים. אני חושבת שאתה לא תוכל ללמד אותי, אבל חשוב שתלמד שצביעות זה לנקוט עמדה על אותו נושא פעמיים, בכל פעם אחרת, לפי האינטרסים שלך ושל מי שהביא את ההחלטה. ועוד יותר, זו לא רק צביעות, זה גם מהול בגזענות. כי מי שהביא את ההצעה, בעיניך, רק אפשר לתקוף אותו. אתה יודע מה? חסרים לך הרבה שיעורים בוועדה אצלי, שתלמד מה זה הומניות, שתלמד מה זה להיות לא גזען, אלא להיות עם גישה עניינית, שתוכל להקשיב לאחר, להצעת החוק הזו. שר התיירות יריב לוין: תתביישי לך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני מאוד מצטערת שבגלל כל מיני סיבות לא יכולים להסתכל על תוכן ההצעה. תוכן ההצעה הוא תוכן שמקדם נשים; תוכן ההצעה הוא תוכן שאתם בליכוד – – שר התיירות יריב לוין: – – – כסף. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – בממשלה הזו, תמכתם באותה הצעה בעניין השלטון המקומי. מי שצבוע זה לא אני. העמדות שלי לא משתנות אף פעם. גם בנושא של נשים וגם בנושא המדיני הן אותו דבר. צביעות וגזענות זה יותר מדי. היו"ר תוטלי פלוסקוב: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני מציעה לך: אתה תתפטר מהתפקיד שלך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ה–2015. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – 2 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 33 חברי כנסת, 44 מתנגדים, שני חברים נמנעו דקה אחרי. אני קובעת כי הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ה–2015, לא התקבלה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): רוצה להבין – – – יו"ר טלי פלוסקוב: לפרוטוקול, חבר הכנסת עמיר פרץ מבקש להירשם כתומך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אני רוצה להבין למה את מוציאה אותי מהאולם. למה? היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – למה את – – – היו"ר טלי פלוסקוב: את רשאית להיכנס אך ורק בזמן ההצבעה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – אני רוצה לדעת – – – למה את מוציאה אותי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. אני מבקשת מהסדרנים להוציא את חברת הכנסת חנין זועבי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אני אצא, אבל למה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני מסבירה לך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הסברתי לך, קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. תודה, רבותיי, אנחנו ממשיכים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – למה מוציאים אותי? הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/804/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו ממשיכים. אנחנו עוברים להצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אני לא מבינה למה אתם מוציאים אותי. אני לא מבינה. היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני בפעם השלישית מסבירה לך. קראתי אותך לסדר שלוש פעמים ולא הגבת. זו הדרך היחידה שיש לי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אני לא מבינה. למה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, גברתי. (חברת הכנסת חנין זועבי יוצאת מאולם המליאה.) היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זה קצת קשה לעלות להציג הצעת חוק שאני חושבת שהיא הצעת חוק ששייכת לכלל אזרחי מדינת ישראל אחרי כל מה שקרה באולם בחצי השעה האחרונה. אני חושבת שמן הראוי להקשיב להצעת החוק הזאת, כי אני מאמינה שאם כל אחד ואחת מחברי וחברות הכנסת ישמע טוב מאוד את ההצעה הזאת, הוא יחשוב טוב מאוד לפני שיצביע נגד, ואכן יצביע בעד. את הצעת החוק יזמתי עם חבריי איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עבדאללה אבו מערוף: הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015. התיקון מתייחס לעובדה – ואני יודעת שבשבוע האחרון עלו כמה חברי כנסת והציגו את הבעיה מכיוונים שונים, ואני באה עם הצעת החוק הזאת. עוד מעט נצטרך להצביע, וחבל שתצטרכו להצביע רק כפי שאומרים לכם בלי לשמוע את הנימוק שלי, חברי הכנסת. רעש בלתי נסבל באולם. הצעת החוק באה להדגיש את החשיבות של מניעת ענישה קולקטיבית לתושבים של כפר מסוים או מושב מסוים על זה שהמועצה המקומית, שאמורה להעביר את הכסף מן הגבייה של תשלומי המים, אולי לא עמדה במחויבות שלה ולא העבירה ולא עמדה בצו – שעומד על 80% ממחירי המים – ואז באים, ומנתקים את המים לכלל הכפר. האם פעם הייתם במצב שהמים מנותקים מהברזים של הבתים שלכם ליותר משבועיים או שלושה? אתם יכולים לדמיין מה זה לחיות בלי מים זורמים? אני חשבתי שזו זכות בסיסית. אתם יודעים מה? להגיד לכם – אנחנו רחוקים מאוד מהמצב בדרום אפריקה, שסובלת מבעיה רצינית של מים בשנה הזאת, אבל בדרום אפריקה הזכות לקבלת מים זורמים בבית מעוגנת בחוקה של המדינה לאחר שנפל משטר האפרטהייד, כי זו זכות בסיסית, הומניטרית. אנחנו מדברים על מים, אנחנו מדברים על מי שתייה, אנחנו מדברים על ניקיון, אנחנו מדברים על תינוקות שצריכים לחיות באותו בית. אנחנו מדברים על בתי ספר וגני ילדים שמנותקים מהמים רק בגלל שחלק מהתושבים אולי לא שילמו, או שקיימת איזושהי בעיה ברשות המקומית, שהיא אחד האורגנים שאמורים לפקח עליהם – מוסדות המדינה, משרד הפנים או מבחינת התאגידים. כלומר, זו לא הבעיה של האזרח הקטן, ובמיוחד האזרח הקטן ששילם עבור המים שהשתמש בהם. הוא שילם, עשה את חובתו, ומצד שני, המדינה באה באופן עיוור לגמרי, בלי לראות מי האחראי למצב, ומנתקת את המים גם מאלה ששילמו וגם מאלה שלא שילמו. פתאום עקרון השוויון עובד; פתאום מי ששילם ומי שלא שילם – אותו דבר במדינה. מנתקים את המים לכולם. אתם יכולים לתאר לעצמכם בית ספר שיש בו 700–800 תלמידים, ילדים, שצריכים לרחוץ את הידיים, צריכים לשתות מים, צריכים להיכנס לשירותים וצריכים לנקות אחריהם, ואין מים בבית הספר? מי מכם היה שולח את הילדים שלו לבית ספר כזה? או שהילדים שלנו יותר יקרים מהילדים של פשוטי העם? הילדים של פשוטי העם – יודעים מה? אני חושבת שמתאים מאוד הסיפור שסיפרו על מרי אנטואנט, שכשאמרו לה שאין לעם לחם, אמרה להם: שיאכלו ביסקוויט, ואלה שאין להם מים בברזים – שיקנו מים מינרליים. אתם יודעם למי מנתקים את המים? בסופו של דבר זה לרוב רשויות מקומיות שנמצאות במצב סוציו-אקונומי נמוך, אז אנחנו הולכים לאזרחים העניים ואומרים להם: תתרחצו במים מינרליים עד שנפתור את הבעיה למעלה. לצערי הרב, פניתי למשרד האנרגיה וביקשתי תגובה על הצעת החוק הזאת, ושמעתי תגובה שבעיניי – ויסלח לי השר – בעיניי היא מזלזלת; לא בי, זה לא נוגע אליי, זה לא עובר אליי, הזלזול הזה; היא מזלזלת באזרחים. אומרים: אבל אנחנו עושים הקלות, אנחנו לא מנתקים את המים בחגים ובימי שישי ושבת. נו, באמת. ומה, החיים יעצרו מלכת ונחכה לחג כדי לקבל מים? אני יודעת שילדים מקבלים בגדים לחג, שילדים מקבלים מתנות לחג. עכשיו הם יקבלו במתנה מים זורמים בבית? מה זה? למה לא מגיע לאזרחים שמשלמים עבור המים שהם משתמשים בהם לא להיות מנותקים? למה צריך את היחס הזה? האם אנחנו דוחפים אותם להיות שווים באמת לאלו שלא משלמים? הרי כאשר מנתקים, כולם שווים, אז שלא ישלמו. אני חושבת שמה שעובר על עוספיא – ושמענו מה קורה בעוספיא, שכבר שבועות סובלים מהניתוקים האלה. חברת הכנסת רויטל סויד עמדה בשבוע הזה, ביום שני, כמדומני, וקראה מכתב שהגיע אליה מעוספיא. מתלוננים על ניתוקי המים. אני באה ואומרת: תעשו טובה, תמצאו טכניקה אחרת שמחייבת את הרשויות המקומיות לעמוד בתשלומים עבור המים. תנתקו את האנשים, את האזרחים שלא משלמים. אני – מבחינתי, אסור לנתק מים בכלל. מבחינתי, זו זכות חיונית, קיומית, ראשונית, כבני אדם. אפילו החוק הבין-לאומי – אתם יודעים מה, הזכות למים הוכרה במשפט הבין-לאומי כזכות יסוד הנתונה לכל אדם, ומזכ"ל האו"ם – כבוד השר, כבוד השר, השר שטייניץ, אני מבקשת – מזכ"ל האו"ם קופי אנאן אף אמר, לאחר ההכרה במשפט הבין-לאומי בזכות היסוד שהיא הזכות למים: גישה למים נקיים מהווה צורך אנושי בסיסי. זה מעניין מאוד. כנראה גם התשובות מוכנות וגם ההצבעות מוכנות, וכל נימוק שנעשה, אפילו כשהוא רציונלי, לא נשמע. המים הם זכות יסוד לפי המשפט הבין-לאומי. אסור לנתק באופן גורף. אני קוראת לשר, אני קוראת לוועדת השרים, לחשוב מחדש על ההחלטה שלכם להתנגד באופן אוטומטי להצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזו באה להיטיב עם כלל אזרחי מדינת ישראל, שדווקא מכבדים את החוק, שדווקא משלמים ובכל זאת מנתקים להם את המים. האחריות תהיה מוטלת על כתפי השר כאשר יהיה מצב שבו הבריאות של האזרחים תיפגע בגלל ניתוקי מים. האחריות תהיה על השר כאשר בתי ספר במדינת ישראל וגני ילדים – אין בהם מים זורמים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. ישיב שר האנרגיה חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: גברתי היושבת-ראש, דיברה כאן ברגש רב חברת הכנסת עאידה סלימאן על אותם מקרים מצערים שבהם מנתקים את המים ליישובים שלא שילמו עבור המים. אבל אני רוצה להזכיר לעאידה שהמצב בישראל ביחס לאזור הוא טוב. בירדן, למשל, פעם בעשרה ימים יש ברבת עמון מים בכלל, ותשעה ימים אין מים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): מה זה קשור? למה זה קשור? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה זה קשור? שר האנרגיה יובל שטייניץ: למה זה קשור? אני אסביר לך למה זה קשור. תקשיבי טוב, אז תביני. כי חלק מהעובדה שבישראל יש מערכת מים לאומית שגם בשנות בצורת וגם אחרי גידול עצום באוכלוסייה המערכת הזאת מסוגלת לספק מי שתייה למדינת ישראל ולאזרחיה כל יום נובעת מזה שבישראל משלמים עבור המים למרות שזה מוצר חיוני. בישראל שנים משלמים עבור המים, ומי שחושב שהוא יבזבז מים על חשבון הציבור או יצרוך מים בלי לשלם – אכן משתדלים ללכת לקראתו, אבל בסוף מנתקים לו. זה מה שאפשר לנו במזרח התיכון הזה, המתייבש והולך, שהאוכלוסייה בו – בכל המדינות, גם בישראל – הולכת וגדלה, לספק מים לאזרחי ישראל. עכשיו יש פה הצעת חוק שהמניעים שלה אולי טובים, אני לא חושד במניעים שלך, אבל התוצאה קטסטרופלית והזויה. כי מה הצעת החוק הזאת אומרת בעצם, דה פקטו? היא אומרת מים חינם. גם אם מישהו לא ישלם עבור המים, גם אם רשות מקומית לא תגבה עבור המים, לא של האזרחים וגם לא שלה, שהיא משתמשת בהם לגינון או במוסדות ציבור – ימשיכו לספק לו מים. מה התוצאה תהיה? התוצאה תהיה חד-משמעית: האזרחים שמשלמים יצטרכו לשלם הרבה יותר. מישהו יצטרך לסבסד את זה. התוצאה תהיה מהר מאוד שרוב מדינת ישראל או חלקים גדולים לא ישלמו, כי אם רשות יודעת שהיא יכולה לא לשלם עבור המים ולא מנתקים לה, אז כל ראש עיר לא ייקח או לא יגבה מהתושבים, כי זה קשה לגבות מהתושבים מים – או ראש תאגיד, לא חשוב; את מדברת על רשויות שלא הקימו תאגיד, לצערנו. אבל כל ראש עיר או ראש תאגיד יבוא ויאמר ככה: למה צריך לגבות מהתושבים? קשה לתושבים, אני אתן להם הטבה. אל תשלמו עבור המים. בין כה לא ינתקו פה. כל ראש עיר גם ידאג לא לחיסכון, אלא לבזבוז: ישקה את הגנים ואת הפארקים בתוספות מים, יעשה אגמים ובריכות, לא יהיה שום חיסכון מים, גם לא בבתי הספר ולא בעירייה ולא במוסדות ציבור, כי כל ראש עיר יגיד לעצמו, אם דה פקטו לא קורה לך כלום אם אתה לא משלם עבור המים, למה לא לבזבז יותר מים? גברתי היושבת-ראש, עאידה סלימאן אולי לא שמעה שאנחנו אחרי חמש שנות בצורת ואנחנו מבקשים מהציבור לחסוך כל טיפה כדי שישראל לא תתייבש. ההצעה הזאת – אם היא עוברת, אני מבטיח לכם, מחר בבוקר ישראל מתייבשת מייד. צריכת המים בכל המדינה תעלה גם על ידי האזרחים וגם על ידי רשויות מקומיות. יהיה פה תמריץ לא לשלם עבור המים, גם לא לגבות את החוב, כי קשה לגבות ארנונה וקשה לגבות מים. אז כל ראש עיר יגיד – בדיוק כמו שבמגזר הערבי, גם בחלק מהמגזר היהודי יש כאלה שלא מתאמצים לגבות ארנונה, כי יש חמולות ורוצים שהם יצביעו, אז לא גובים ארנונה. אחר כך באים למשרד הפנים כי העירייה כושלת. כך גם לא יגבו עבור המים. וכשלא ישלמו עבור המים, זאת אומרת שהמים יהיו חינם. מה אתם חושבים, כשהמים בעצם דה פקטו יהיו חינם, יחסכו מים או יבזבזו מים? לכן, גברתי היושבת-ראש, ההצעה הזאת היא קטסטרופה למשק המים, היא קטסטרופה לכלל אזרחי ישראל, שיצטרכו לשלם עבור המים הרבה יותר כי מחצית התושבים לא ישלמו עבור המים. זו תהיה התוצאה דה פקטו, והיא קטסטרופה והזויה בעיקר על רקע הבצורת. אני אקרא להצעה שלך בשמה: ההצעה הזאת נראית טובה – הטבה לאזרחים, מים מצרך חיוני, לא מנתקים למי שלא משלם, לא מנתקים לעיר שמבזבזת מים ולא משלמת או לא גובה מהאזרחים שלה; להצעה הזאת קוראים: מים בחינם. זו המשמעות שלה, מים בחינם. כשאתה מוכן להמשיך לספק מים למי שלא משלם, זה בעצם, דה פקטו, מים בחינם, ומים בחינם זה משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אף פעם, ודאי לא בתקופת הבצורת הזו. מים בחינם בתקופת בצורת זה הדבר הכי הזוי שיכול להיות. לא יהיו לנו מים לחקלאים – כבר עכשיו יש קיצוצים; לא יהיו לנו מים לאזרחים, אנחנו נהיה מהר מאוד, תוך שנה-שנתיים, כמו ירדן, שיש מים פעם בשבוע בכל הבתים בישראל. הכינרת והאקוויפרים יתייבשו עוד הרבה יותר מהר ממה שהיום. כל בן אדם שפוי, שמאל או ימין, זה לא חשוב, כל מי שדואג למערכת המים הישראלית, כל מי שדואג לחקלאות שמתקשה להתקיים, לא יכול להשלים עם הרעיון שרשויות מקומיות יצרכו מים, תושביהן, או הרשות המקומית, העירייה, המועצה, וזה יהיה מים חינם. יבזבזו, יצרכו – לא יפסיקו להם את אספקת המים. זאת אומרת, הם ימשיכו לקבל מים בחינם גם כשהם לא משלמים לאורך חודשים ושנים. אני קורא גם לקואליציה וגם לאופוזיציה, גם ליש עתיד וגם למפלגת העבודה, שאני יודע שהחקלאים וההתיישבות יקרים לליבה – מי שמצביע בעד ההצעה ההזויה הזאת מצביע נגד אזרחי ישראל, נגד חקלאי ישראל, יגרום לקטסטרופה במשק המים הישראלי, קטסטרופה לאזרחים, קטסטרופה לחקלאים. קריאה: – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי. השתכנעת. אם עליזה השתכנעה, אז אני יכול לסיים. אני קורא לכל בן אדם שפוי לא לתמוך בהצעה ההזויה הזו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר שטייניץ. רבותיי – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לרשותך עד שלוש דקות להשיב להתנגדותו של השר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר שטייניץ, כבוד השר שטייניץ – לא יאומן. היו"ר טלי פלוסקוב: השר שטייניץ, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מבקשת את תשומת ליבך. בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לעמוד על הדוכן ולהגיד שזו הצעה הזויה ושאני מבקשת שכלל אזרחי המדינה לא ישלמו עבור המים – אני חושבת שאתה קצת נסחפת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שנסחפת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): היה מן הראוי – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, זה שלוש הדקות שלי. השגתי את תשומת ליבך כדי שתשמע אותי, לא כדי שתגיד לי. אני רוצה שתקשיב לי. אני הייתי רוצה לראות תגובה שעולה השר ואומר לי: היו כך וכך ניתוקים לכפרים וליישובים בגלל שאחוז הגבייה היה כך וכך, אלה הצעדים שנקטנו מול הרשות המקומית כדי לא להגיע לכך. זו הייתה באמת תשובה מנומקת – הייתי יכולה להקשיב, ואולי יתברר שאני טועה בגדול. אבל לעלות ולהגיד לי שאני כאילו מנסה לעודד את כולם? אני הדגשתי: יש אזרחים שעומדים בחובתם ומשלמים את החוב שלהם. אני הקשבתי טוב מאוד אליך, ואתה עקבת כל הזמן. דיברת על האחריות של הרשות המקומית. האשמת שיכול להיות שראש הרשות המקומית ינצל את זה כהון פוליטי בזה שייתן בחינם לאנשי – כלומר, אתה מחזיק את ראש הרשות, את הרשות המקומית, כגוף שאשם במצב, או שנוטל את האחריות. אתה לא דיברת על האזרח, אתה לא דיברת על האזרח שכן משלם ובכל זאת מנתקים לו. אתם צריכים למצוא פתרון לאחריות של הרשות המקומית, אדוני השר. כבוד השר, אם אתה רואה ברשות המקומית את האחראית על המצב והיא זאת שיכולה לנצל את המצב, אז תמצאו דרכים – אתה ומשרד הפנים – כדי להעניש את הרשות שלא עושה את חובתה. כבוד השר, אולי לא תסכים שתצביעו בעד החוק, אבל אולי בכל זאת תקשיב ותדע שיש עבודה שצריכה להיעשות כדי למנוע עוול. אם הרשות המקומית היא האחראית, תמצאו דרכים להעניש את הרשות ואת אלה שלא עושים את המלאכה – לא את האזרח הפשוט, המשלם. הייתי מציעה, כדי להציל את כבודו של המשרד, להציע לדחות את ההצבעה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אנחנו עוברים להצבעה, נכון, כבוד השר? אז כרגע נצביע על הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015, כפי שהוצגה על ידי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 35 חברי כנסת בעד, 48 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת החוק המים (תיקון – איסור הפסקת אספקת מים), התשע"ה–2015, לא אושרה. הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4425/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי כנסת. בבקשה, אדוני חבר הכנסת אילן גילאון, עד עשר דקות לרשותך. עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): מישהו שכח כאן משקפיים. היו"ר טלי פלוסקוב: השר שטייניץ, זה שלך? אילן גילאון (מרצ): איזה מספר זה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – אילן גילאון (מרצ): אנחנו קונים את זה בבית המרקחת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זה משקפיים של – – – אילן גילאון (מרצ): מה אתה אומר? רימו אותך, אני קונה את זה בעשרה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, אומרים אצלנו שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים מוטלת מעל ראשו. אני, ככה, כבן חורין מול מורשתי, בלי שצריך מתווכים, אומר לכם: זה קשקוש. זה איננו נכון. שום שרצים ושום דבר בשירות הציבורי. ואני אומר מראש: בשירות הציבורי לא יכול להיות אדם עם שרצים. מדוע? משום שכל אדם שיש לו שרצים הוא בר-שיקום, בכל מקצוע. אבל השליחות הציבורית היא איננה מקצוע, גברתי, היא שליחות. ולכן, הנחת היסוד, כפי שאומר מיכלס בחוק הברזל של האוליגרכיה, היא שהשחיתות היא – זה מאוד רועש, אני לא יכול ככה. היו"ר טלי פלוסקוב: מסכימה איתך. חבר הכנסת פולקמן. אילן גילאון (מרצ): פולקמן. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת פולקמן, סליחה על ההפרעה, אבל זה ממש לכאן מגיע. תודה. אילן גילאון (מרצ): אני אמרתי שיש לי הפרעות קשב וריכוז וזה מפריע לי. אתם צריכים להיות מונגשים פה לכל אחד. בחוק הברזל של האוליגרכיה מדבר מיכלס על כך שכאילו השחיתות טמונה באנשים. אני כופר בהנחה הזאת, ואני אומר: השחיתות לא טמונה באנשים, אבל אין צורך לטמון שחיתות מול האנשים. אני יוצא מנקודת הנחה שהאדם טוב מנעוריו. אני יוצא מנקודת הנחה, במקרה הכי גרוע, שהוא טבולה רסה. אסור לשים מכשול בפני עיוור. ולכן – מה שאצלנו ביהדות קוראים לפעמים: לא העכבר גונב אלא החור גונב; כאשר אנחנו מעמידים מכשול, פיתוי, לפני אנשים – כי זאת המובאה השנייה של מיכלס – ברגע שכוח שמשחית הוא באופן אבסולוטי, זה משחית באופן אבסולוטי. ומדוע הסכנה? וגברתי יודעת, היא הייתה ראש רשות מקומית. גם אני מגיע מהמקום הזה, הייתי שבע שנים סגן ראש עיריית אשדוד, ואני מכיר את המקום הזה כמקום שיש בו הרבה מאוד כוח ומעט מאוד שקיפות. וגברתי, גם המבקר של העירייה, גם הוא ממונה על ידי העירייה ושכרו משולם מן העירייה והוא איננו גוף ניטרלי או גוף שאיננו תלוי, בסופו של דבר. אני, אין לי שום כוונה לשים מכשול בפני עיוור, לכן הצעת החוק הזאת בעצם אומרת להגביל קדנציות לראשי הערים. ישאלו, ודאי, למה לא למשרות אחרות. אני אומר: יכול להיות שגם כן, אבל ברשויות המקומיות – תוך כדי שאני מדבר איתך, יש לפחות 12 ראשי רשויות שעכשיו נמצאים בחקירות המשטרה, בדרך כלל בחשד להפרת אמונים, שוחד. אלו בעיקר העבירות. לכן, אני אומר שאם שלטון משחית ושלטון אבסולוטי משחית, לא כדאי למשוך אותו לעד. זה איננו אומר שאחרי תקופה של צינון אדם לא יוכל להגיע אל תפקידו בחזרה. יתרה מזאת, גברתי, את הרי יודעת שמה שאנחנו לא מצליחים לעשות בעשר שנים, כנראה אנחנו לא נצליח לעשות גם לאחר מכן. ראי ראש ממשלתנו; הצלחתו נקבעה תוך עשר שנים, אנחנו יודעים מהי, ואני לא ארחיב את הדיבור על הנושא הזה. אני יודע שהמקום הזה בהחלט קיבל החלטות והצעות החלטה שנגועות בשחיתות – אני יכול לציין את החוק הצרפתי ואת חוק היועמ"שים ואת חוק הג'ובים וחוק ההמלצות – תחת הכותרת: הגברת המשילות. הגברת המשילות, גברתי, היא השקיפות הגדולה ביותר ומדי פעם להתרענן ולצאת ולנשום אוויר. במקורותינו אומרים שאין חכם כבעל ניסיון, וגם במשפט הזה אני כופר. היום זה איננו דבר נכון, ואדם עם ניסיון לא טוב יכול להמשיך את הניסיון הזה שנים אחרי שנים כדי לאמלל אותנו בניסיונו. חוץ מזה, בטכנולוגיה הנוכחית, כאשר פעוטות יודעים היום יותר ממבוגרים, והיא משתנה בקצב מסחרר ומדהים, מהו בעצם הניסיון? ומה יותר חשוב, ניקיון כפיים או ניסיון, במקרה הזה? אני אומר לך, ניקיון כפיים. ולכן אני בא היום ומציע ברשויות המקומיות – יכול להיות שהייתי צריך לעשות את זה מוקדם יותר כדי שזה ייכנס לתוקפו כבר בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות – שאחרי שתי קדנציות ראש רשות יוכל לצאת לחופשה, יוכל לצאת לצינון. לאחר מכן, ירצה לחזור – יוכל לחזור. הרוטציה היא טובה גם משום הרחבת הכתף בתוך המישור הציבורי, גם משום ניקיון הכפיים, גם משום אותם דברים שאנחנו יכולים לייצר, תהליכים שיגבילו ויצמצמו את האפשרויות להתפתחות השחיתות. כי השחיתות בעיקר קורית כאשר יש הרבה מאוד כוח ופחות מדי שקיפות. זאת אומרת, כשאתה צובר הרבה מאוד כוח ואין מי שרואה את הדברים כחלון שקוף מבחוץ, אנחנו בעצם כאן מפסידים את העניין המרכזי. גברתי, אני חושב שעשר שנים, כאמור, הן זמן ארוך מספיק. אני יכול להביא דוגמאות ממקומות אחרים. לא בכדי בארצות הברית כל המשרות, אגב, גם חבר קונגרס וגם נשיא ארצות הברית, תקופתו מוקצבת והוא אפילו איננו חוזר אליה. כאן אנחנו מציעים אפילו שראש העיר יוכל לחזור אחרי תקופה של הפסקה של עשר שנים. הוא יוכל לחזור אל מקומו, כי את יודעת היטב, ואמרתי גם קודם, שגם המבוקר הוא ממונה על ידי ראש העיר. ולכן, מכל הטעמים האלה אני בא ואומר: ככל שנשים פחות מכשול – או כמו שאומרים אצלנו: לפתח ירבוץ חטאת. אני לא יודע אם את שמה לב, אבל אני מביא הרבה מאוד דברים מן המקורות, והרבה אנשים מתפעלים: מה לאיש מרצ ולכל האמירות האלה? אני חושב שאנשים צריכים למצוא במקורותיהם באופן חופשי את הדברים המוסריים שקיימים שם. אצלנו אומרים לפתח ירבוץ חטאת, אבל הרשות נתונה, בסופו של דבר. אני לא רוצה למתוח את החבל יותר מדי ולפתוח את הפתח הזה יותר מדי. לכן הצעתי, שהיא הצעה מידתית, מדודה ומתונה ונכונה ועקרונית, צריכה להוביל לשלטון מקומי נקי יותר, יעיל יותר, מוכשר יותר ומתחלף יותר. לא רע שהרבה מאוד אנשים יעסקו בכך. אני אומר את הדברים משום שאמרתי בתחילת דבריי – שליחות ציבורית היא שליחות והיא איננה מקצוע. האנשים בשליחות הציבורית הזאת צריכים לבצע אותה בניקיון כפיים מוחלט. לכן אני מבקש מחבריי חברי הכנסת וחברותי לתמוך בהצעה הנכונה, המדודה שמגיעה בעיתה ובזמנה. אני מודה לכם מאוד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב להצעת החוק הזו סגן שר הפנים משולם נהרי. בבקשה, אדוני. חבר הכנסת אילן גילאון, יש לי רק ספק קטן לגבי המבקר. זה לא בדיוק ככה, שראש עיר יכול לעשות מה שהוא רוצה. יש שם – – – אילן גילאון (מרצ): – – – ממונה פנימי בעירייה. את יודעת – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אבל לצורך העניין, המבקר – כשאני עבדתי, קיבלתי אותו – זה מול מבקר המדינה. לא כל כך פשוט. אילן גילאון (מרצ): את שילמת – הוא קיבל את משכורתו מעיריית ערד. היו"ר טלי פלוסקוב: כולם, גם היועץ המשפטי מקבל משכורת מעיריית ערד. אז מה? אילן גילאון (מרצ): היא הנותנת. היו"ר טלי פלוסקוב: אבל אני לא בחרתי – טוב, יש לנו ויכוח בנושא. סגן שר הפנים משולם נהרי, בבקשה, אדוני. חבר כנסת, נכון? בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. סגן שר הפנים משולם נהרי: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות, וסגניו וכהונתם), התשל"ה–1975, וחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), התשמ"ח–1988, אינם מגבילים את העומדים בראשן של הרשויות, כאמור, להיבחר לכהונות נוספות. הצעת החוק שהוצגה כאן מעל הדוכן כעת, מבקשת לתקן את חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה–1975, וחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), התשמ"ח–1988, כך שמספר הכהונות הרצופות של ראשי הרשויות המקומיות יוגבל לשתי כהונות בלבד. ראש רשות יהיה זכאי להיבחר כראש רשות בבחירות שייערכו באותה רשות מקומית רק לאחר תקופת צינון בת ארבע שנים לפחות מתום כהונתו השנייה. אני מדייק, חבר הכנסת אילן גילאון? מבלי להיכנס להצעת החוק עצמה, אם זה טוב או לא טוב – כי ייתכן שהיא טובה, אבל אני לא נכנס; את זה השארנו לוועדת שרים לענייני חקיקה להחליט, אם כן לקדם או לא לקדם, או משהו אחר. הוועדה, ביום 13 במאי 2018, החליטה כי המשך הדיון בהצעת החוק נדחה בשלושה חודשים. מה עוד, ששמענו פה מחבר הכנסת אילן גילאון שההצעה הזו לא תשפיע על הבחירות הקרובות, אלא לאחר מכן. אני שוב אומר: אני לא מחווה דעה אם זה טוב או לא טוב, כי את זה עשתה הוועדה. נדמה לי שגם היא לא דנה, אלא החליטה לדחות בשלושה חודשים. אז הייתי מציע לאדוני להמתין לדיון בוועדה ואחר כך להביא. אם אדוני לא מסכים לכך – מה קורה? רחש בחש – אדוני מסכים לכך? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אילן גילאון, אתה מעוניין בהצבעה, אני מבינה. לא מעוניין להמתין שלושה חודשים. אוקיי. בבקשה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אם אדוני לא מסכים, אז כמקובל – – – אילן גילאון (מרצ): – – – פטור מחובת הנחה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אילן גילאון, אתה רוצה לשאול משהו? אילן גילאון (מרצ): אני לא שומע. אני לא שומע. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני אומר שהוועדה – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, השר חוזר. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – ביקשה – – – אילן גילאון (מרצ): אני אמרתי, לא רק זאת שאני רוצה להצביע, אני רוצה גם פטור מחובת הנחה – – – להכין את החומר לקריאה השנייה והשלישית. היו"ר טלי פלוסקוב: הבנו. סגן שר הפנים משולם נהרי: אתה רוצה להקדים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אבל אתה כבר הנחת, כבר עברו 45 ימים. אז איזה פטור מחובת ההנחה? אילן גילאון (מרצ): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אז כמקובל, כשמביאים הצעת חוק בניגוד להחלטה של ועדת השרים, ההמלצה של הממשלה היא להתנגד להצעת החוק. אני אומר עוד פעם, אני לא מחווה דעה לגבי החשיבות של החוק, ייתכן שזה חשוב מאוד, אבל זו ההחלטה של הוועדה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות – ואין לי הרבה הזדמנויות כאלה – ולדבר על נושא כאוב, נושא שהוא חשוב מאוד, לדעתי, לכל עם ישראל מכלל ישראל. זו תוכנית חפציב"ה, שראשי התיבות שלה הם חינוך פורמלי ציוני יהודי במדינות חבר העמים. התוכנית הזו הוקמה ביוזמתו של השר המנוח זבולון המר, זיכרונו לברכה, לפני כ-26 שנים. יושב-ראש ועדת החינוך, חבר הכנסת מרגי. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מרגי, אפשר להפריע לך? סגן שר הפנים משולם נהרי: הייתי מאוד מעוניין שתקשיב לדברים שאני אומר לגבי תוכנית חפציב"ה במשרד החינוך. בזמנו של המנוח, השר זבולון המר, זיכרונו לברכה, לפני כ-26 שנים, הקים משרד החינוך בתי ספר במדינות חבר העמים, בתי ספר יהודיים, כ-44 בתי ספר שלומדים בהם כ-10,000 תלמידים. המטרה היא למנוע התבוללות. מצאנו, על פי הנתונים של הסוכנות היהודית, זיקה ישירה בין אחוז אלה שלומדים בחינוך היהודי לבין אחוז ההתבוללות. ואני אביא דוגמה: אם באוקראינה יש 85% התבוללות, 15% לומדים בחינוך היהודי. לעומת זאת, במקסיקו 80% לומדים בבתי הספר היהודיים, אז יש רק 20% התבוללות. זה אומר שהפרויקט הזה – אנשים ראו שההצלה היחידה, שאפשר למנוע התבוללות ולהשיב את היהודים ליהדות, זה היה באמצעות בתי הספר היומיים האלה שהקימה מדינת ישראל. ואני אומר שמשרד החינוך – זה אחד הדברים היפים, אחת התוכניות היפות ביותר שמשרד החינוך הקים במדינות חבר העמים. היום אנחנו רואים קהילות שלמות. זה גם מעודד את העלייה, וגם קהילות שלמות קמו מחדש ופורחות במדינות חבר העמים, אם זה במוסקבה, אם זה באוקראינה, אם זה בפינסק, אם זה בכל המקומות שנמצאים שם בתי ספר, אנחנו רואים את ההשפעה החיובית שלהם על הקהילה. דא עקא, למה אני מספר את הסיפור הזה? כי לפני כ-26 שנים – וגם לאחר מכן, כשהייתי במערכת החינוך – התקציב הבסיסי היה כ-28 מיליון לצורך התוכנית; היום בקושי זה 6 מיליון, וזה הולך ופוחת והולך ופוחת. סכנה, היום בתי הספר בקשיים – מה קורה פה? ההרגשה שלי היא שאני מדבר לעצמי– אני רק רוצה לסיים, כי זה באמת נושא חשוב, אני לא סתם אומר אותו. אני רוצה לקרוא לכל חברי הכנסת – זה לא משנה, קואליציה ואופוזיציה – כי אני עזרתי ועוזר מפני שאני מאמין. הראייה צריכה להיות כלל-ישראל, איפה שאתה יכול להציל עוד ילד ועוד ילד – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – ועוד משפחה ועוד קהילה, צריך לעשות את זה. אני חושב שזו משימה לאומית ואני קורא לכולם להתערב וללחוץ על משרד החינוך לתגבר את התוכנית הזו ולא לסכן אותה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר הפנים, חבר הכנסת משולם נהרי. חבר הכנסת אילן גילאון, אתה מעוניין? בבקשה. בזמן שאתה מגיע לדוכן אני רוצה לברך את התלמידים מירכא שהגיעו לכאן היום. אנחנו בדרך כלל מבקרים אצלכם, אז היום אתם כאן. ברוכים הבאים. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון. אתה רוצה מהמיקרופון? אפשר בבקשה להפעיל? בבקשה. אילן גילאון (מרצ): ברכות לתלמידים מירכא, סליחה שאני נותן להם את הגב, אין פה הרבה אפשרויות. וזה חבל, אני לא מופתע מעמדת הקואליציה בנושא הזה. אם אפשר עוד לשבש את תקינות השלטון, אפשר להמשיך בכך. אתמול קיבלנו דוגמה מאלפת לדבר הזה, עת התכנסה השדולה נגד אלימות בתוך המשטרה, כאשר השר לביטחון פנים החליט להורות גם למשרד וגם למשטרה להחרים את השדולה הזאת, כאילו שבמדיניות של בת יענה כזאת התופעה תיעלם, גברתי. לא זו בלבד שזה זלזול של המערכת – של הרשות המבצעת ברשות המחוקקת – זה דבר אחד, הדבר השני זה מדיניות של פחדנות ובריחה. התקבצו במקום הזה חרדים, התקבצו במקום הזה ערבים, התקבצו במקום הזה עולי אתיופיה, התקבצו במקום הזה נכים, התקבצו במקום הזה כל אלה שמקבלים מכות מן המשטרה, ובמקום לבוא כדי לנסות לפתור בעיה, בוחר לו השר לביטחון פנים להיעלם מן המקום הזה. זה לא יפתור את הבעיה, גברתי. יתרה מזאת, מה שאנחנו בקרוב נעשה בתוך השדולה, אנחנו נציג פסטיבל קולנוע של אלימות המשטרה כלפי אזרחים, כדי שכל אחד יראה במה אנחנו מדברים. אין לנו שום חשבון עם שוטרי משטרת ישראל, רובם ככולם הם אנשים מצוינים, טובים וקורקטיים. יש לנו בהחלט בעיה עם נורמה של אלימות שהולכת ומתרחבת בתוך המשטרה, שאיננה תמיד מבינה את תפקידה. תפקידה הוא לנהל ולהקפיד על סדר ולא להיות מערכת של ענישה, להיות מערכת של ענישה ואכיפה באמצעות החוק. לכן, זה מצער מאוד אבל זה רק דוגמה אחת נוספת איך אנחנו בעד חוקים צרפתיים להמלצות, ליועמ"שים, לכל מה שמשמן ומרפד את השלטון, כדי שהוא יוכל להמשיך באי-התקינות שלו, וזאת דוגמה נוספת לדבר הזה, בדיוק המקום שיש בו הרבה כוח ומעט מאוד שקיפות, ממש כמו ברשויות המקומיות. תודה רבה. אני מקווה שבכל זאת יהיו מספיק אומץ לחברי הקואליציה ומספיק יושרה ומספיק ניקיון לב כדי להצביע בעד החוק הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע, רבותיי. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – 3 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 29 חברי כנסת, 42 מתנגדים, שלושה נמנעו. אני קובעת כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – הגבלת כהונה בשלטון המקומי), התשע"ז–2017, לא אושרה. הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו המין, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1408/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו המין, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי, לרשותך עד עשר דקות להציג לנו את הצעת החוק שלך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה לך, כבוד היושבת-ראש, חברי הקואליציה, אתם מאוד אוהבים סקרים, אני מקווה שהסתכלתם בסקר של ערוץ 10, שפורסם שלשום, בענייני נישואים גאים בישראל. הסקר הזה מראה שרוב מלא בציבור הישראלי רוצה שישראל תכיר בנישואים גאים. פשוט. בקרב המפלגות של חברי הקואליציה, 55% ממצביעי הליכוד – מצביעי הליכוד – תומכים בנישואים גאים. אפילו במפלגת הבית היהודי, שאנחנו מכירים את ההצהרות של חלק מחבריה – סמוטריץ קרא לעצמו הומופוב גא והצעיד בהמות כנגד מצעד הגאווה, ודברם איומים אחרים שראינו כאן מפי חברי הכנסת, דברים שהייתי מצפה כבר מזמן לשמוע עליהם גינוי ברור של המפלגה – אפילו בין מצביעי הבית היהודי יש מעל 40% של תומכים – שמעת, חברת הכנסת מועלם? 40% של תומכים, שתומכים בנישואים גאים בישראל. 76% מהציבור היהודי בישראל תומך בנישואים גאים. האם צריך להרחיב? אולי נלך לחלק מההצהרות של חברי הקואליציה. הינה, נכנס שר החינוך נפתלי בנט, שהצהיר אין-ספור פעמים שהוא בעד שוויון גם לקהילה הגאה. מה קרה? הוא יוצא מהמליאה כדי לא להתמודד עם ההצבעה. מאוד מפתיע. חברת הכנסת מירי רגב, כחברת כנסת, הייתה חתומה ביחד איתי על הצעת חוק ברית הזוגיות בפעם הקודמת – בכנסת הקודמת – שבה ניסיתי להעביר את החוק הזה. ככה גם השרה גילה גמליאל, ואני חושבת שיושבים עוד כמה אנשים סביב שולחן הממשלה שהיו חתומים. ואולי נשמע גם איך הם מדברים. אז אמרה מירי רגב – טוב, היום היא קצת עמוסה, מסתבר, אבל בכל זאת נצטט אותה: "הצטערתי לקרוא את דבריהם של חברי הקהילה הגאה מהציבור הדתי אשר מנעו מהם להיות חלק מאירועי הגאווה. מחאתם על החלטת אוניברסיטת בר אילן שלא לאפשר להם לקיים פעילות בתחומי האוניברסיטה היא צודקת, ואני קוראת" לאוניברסיטה "לאפשר את קיומו של הפנינג גאווה ולהעביר מסר של אהבת חינם וקבלת האחר. אגב, אותי תוכלו לפגוש במצעד הגאווה בתל אביב". אז איפה אותה אהבת חינם וקבלת האחר, כבוד היושבת-ראש כאן של המליאה, חברת הכנסת פלוסקוב? איפה אותה אהבת חינם וקבלת האחר באה לידי ביטוי בחוק הישראלי? אופיר אקוניס, האם הוא נמצא כאן, השר אקוניס? השר אקוניס, בפתיחת מצעד הגאווה בתל אביב שבו הוא נאם, אמר את המילים האלה: "חשבתי על כל אלה שמה שמעניין אותם בחיים זה להשמיץ את מדינת ישראל, לדבר עלינו שטויות. אם הם היו מכירים את ישראל באמת, והיו רואים את מאות האלפים – מכל העולם – שנמצאים כאן וחוגגים, אולי היו מבינים איפה יש חופש, חירות וזכויות פרט. ועוד יש הרבה מה לעשות למען קידום הקהילה הלהט"בית". אם הם היו מכירים את ישראל באמת, ככה אמר השר אקוניס. איפה יהיה השר אקוניס בהצבעה כאן היום? ומה עם השר ארדן, שכן יושב כאן היום סביב שולחן הממשלה? השר ארדן על קיום מצעד הגאווה בירושלים – כבוד השר, אתה שומע? חיפשתי את המבט בעיניך. תודה. אז תשמע מה אתה אמרת: "בואו נכבד כל אדם, את בחירותיו, את זהותו, את אמונתו. אני מאמין שזהו גם תפקידם של הרבנים. זוהי היהדות שלאורה אני הולך, יהדות שפועלת לאחד וללכד את העם, ולא להרבות שנאה, יהדות שלפיה אני חי". מילים מאוד מאוד יפות. האם תצביע בעד, כבוד השר? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): האם תצביע בעד – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ותעביר מסר ברור, גם לצועדים במצעד הגאווה בירושלים, שכאן בישראל אנחנו לא נקבל עוד פשעי שנאה; כאן בישראל לא יהיה לעולם מעשה זוועה מכוער כמו הרצח של שירה בנקי, כי כאן בישראל אנחנו מכבדים את זכויותיו של כל אזרח וכאן בישראל יש שוויון? זהו המעשה. אנחנו מחוקקים, ההבטחות שלנו לא יכולות להישאר בגדר מילים, הן חייבות לבוא לידי ביטוי בחוקים שאנחנו מצביעים עליהם כאן במליאה. כשהגשתי את החוק הזה, עכשיו שוב, בפעם השלישית, אמרו לי הרבה אנשים: אבל עזבי, אי-אפשר להעביר אותו. למה אי-אפשר להעביר? כי יש בקואליציה כמה מתנגדים. זה בסדר שיש בקואליציה כמה מתנגדים. רוב הקואליציה – אני יודעת כי אני מכירה אתכם ודיברתי איתכם כאן מאחורי המליאה – רוב הקואליציה תומכים בנישואים גאים בישראל. אגב, רוב הקואליציה תומכים גם בנישואים אזרחיים בישראל לכולנו. זאת האמת. והשאלה עכשיו אם אתם תהיו מוכנים להצביע לפי האמת, לפי מה שיש בלב שלכם, לפי מה שאתם מאמינים שמדינת ישראל צריכה להיות. אגב, באנגלית אתם אומרים דברים מאוד מאוד יפים. השר יריב לוין, שישב כאן עד לפני רגע – מעניין לאיפה הוא הלך ­– משרד התיירות שבראשו עומד השר יריב לוין, אתם יודעים כמה הם מוציאים על להביא לישראל תיירות גאה? במצעד שעבר תכנן משרד התיירות להוציא 12 מיליון שקלים כדי להביא תיירים גאים למדינת ישראל. ראש הממשלה נתניהו, כשהוא נואם באנגלית – וואו, איזה דברים יפים אנחנו שומעים. באנגלית ראש הממשלה נתניהו מדבר על כך שבישראל יש שוויון מלא. ערכי השוויון, זכויות הפרט, הערכים הליברליים – באנגלית אנחנו כבר חיים במדינה שהיא באמת ממדינות המערב; בעברית – קצת אחרת. פתאום ראש הממשלה לא מוכן להתייצב ולהצביע בעד הקהילה, או אפילו לאפשר חופש הצבעה לחברי הכנסת כדי להצביע נכון. בעבר זה לא היה ככה. בתקופתו של רבין כראש ממשלה ישראל הייתה אחת המדינות הפרוגרסיביות, המתקדמות ביותר ביחס לקהילה הגאה. היינו מהמתקדמים ביותר בפקודות הצבא, בהכלה ושיתוף ושוויון לחיילים גאים. היינו מהמתקדמים ביותר כשהכרנו בזכויות של ידועים בציבור. אחרי עשר שנות שלטון נתניהו, פתאום הפכנו להיות אחת המדינות המפגרות בעולם מבחינת שוויון לבני ובנות הקהילה הגאה. אנחנו כמעט כמעט מקום אחרון מבין מדינות המערב. איך זה אפשרי שהגענו למקום הזה? אני אקרא לכם את רשימת המדינות שאישרו רק בשנים האחרונות נישואים גאים: ניו זילנד, אוסטרליה, הולנד, בלגיה, ספרד, שבדיה, נורבגיה, פורטוגל, איסלנד, דנמרק, צרפת, אנגליה, סקוטלנד, לוקסמבורג, אירלנד, אסטוניה, פינלנד, גרמניה, מלטה, קנדה, ארצות הברית, גרינלנד, ארגנטינה – ארגנטינה, זה זמן טוב להראות להם שאנחנו גם מצביעים בעד נישואים גאים – ברזיל, קולומביה, דרום אפריקה, טייוואן. איפה אתם רוצים שמדינת ישראל תהיה, במחיצת טורקיה ואיראן או בין מדינות המערב? איפה? איך אתם מעיזים לדבר באנגלים בצורה אחת ובעברית לעשות דברים אחרים? איך אתם חיים עם הצביעות הזאת של להוציא תקציבים כדי להביא לפה תיירות גאה וליחצן את ישראל כמשהו אחד, אבל לא לעמוד בהבטחות האלה כאן מול אזרחי המדינה? איך? כל מה שאנחנו זקוקים לו כדי להעביר את החוק הזה זה קומץ של חברי כנסת בקואליציה שיצביעו כמו שהם הבטיחו. שמענו הבטחות במפלגת כולנו, הבטחות ברורות להסכמה והכרה בנישואים גאים, ממך, גברתי חברת הכנסת פלוסקוב, מחברי הכנסת אורן, פולקמן, עזריה, וגם מחבר הכנסת כחלון, ממש אתמול ברדיו. שמענו בליכוד התחייבות ברורה מהשרה רגב, מחברי הכנסת ברקו, קיש, בוקר, קורן. יש פה שורה ארוכה של חברי כנסת שנמצאים כאן היום, ואם רק קומץ שלהם יצביעו עכשיו בעד, אנחנו נעשה פה היום היסטוריה וישראל תאפשר נישואים גאים. זה הדבר הנכון לעשות. הצביעו עם הלב שלכם. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. ישיב השר שטייניץ – השר שטייניץ, בבקשה – בשם שרת המשפטים. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד לענות להצעה הזאת בשם שרת המשפטים, ואחר כך אולי אני גם אומר כמה דברים נוספים. הצעת חוק ברית – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אולי תגיד את עמדתך קודם. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הצעת חוק ברית הזוגיות – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): רגע. שאלה סתיו, ובצדק, מה דעתך על נישואי בני אותו מין? תגיד לנו את עמדתך. אתה אדם נאור. את עמדתך האמיתית. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אומר בהמשך דבריי. ברשותכם, תנו לי להתבטא בדרך ובסדר שאני מוצא לנכון. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. בואו לא נפריע לשר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו מין, 2015, של חברת הכנסת סתיו שפיר ואחרים מבקשת לקבוע הסדר משפטי חדש המתיר לבני ולבנות זוג מאותו המין להתקשר בדרך של ברית זוגיות אזרחית כך שיחולו עליהם מלוא הזכויות ומלוא החובות האזרחיות החלות על בני זוג נשואים בישראל. הצעת החוק מבקשת ליצור שינוי מדיניות מהותי בנוגע למצב המשפטי הקיים כיום בישראל ונוגדת את ההסכמים הקואליציוניים, הקובעים שלא ניתן לשנות את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה אלא בהסכמת כל סיעות הקואליציה. מאחר שההצעה אינה מקובלת על כלל מפלגות הקואליציה, עמדת הממשלה היא כי יש להתנגד להצעת החוק. עכשיו אני רוצה להוסיף כמה מילים. אני אישית חושב שצריך למצוא פתרון לעניין הזה של נישואים או חיים ביחד של בני אותו זוג. לצערי לא נמצא פתרון כזה עד היום, לא בממשלה כזאת ולא בממשלה אחרת, בגלל הסכמים קואליציוניים. אבל אני רוצה לומר עוד דבר – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): כלומר אתה בעד, אבל מטעמים קואליציוניים אתם נגד. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני רוצה לומר עוד דבר. הייתי הראשון בליכוד, בהיותי כשר אוצר, לפני חמש שנים או ארבע שנים וחצי, שנפגש עם תא הגאים בליכוד. היה תא כזה, אבל שום חבר כנסת ושום שר לא נפגש איתו. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): יובל, יובל, סליחה. כשהייתי בליכוד, עוד בשנות ה-90 – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): מורשת קרב. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – הייתי במצעד הגאווה כשהוא היה בשינקין. אתה לא הליכודניק הראשון – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מצדיע לך. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – שעשה רבע צעד להיפגש איתם. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא פגש את התא. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי. אז אני – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – פגשת בני אדם ויצאת בשלום? ציפי לבני (המחנה הציוני): עברנו את הימים האלה, בחייאת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ובעקבות – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): הם רוצים להיפגש איתכם – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: ובעקבות המפגש הזה – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – לא רוצים להתחתן איתך – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: בעקבות המפגש הזה – לאחר המפגש הזה – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אמיר אוחנה היה – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – היה גל של פגישות, כולל פגישה של ראש הממשלה כמה חודשים אחר כך. ומאז – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): תגיד לי, במה זה עוזר להם? שר האנרגיה יובל שטייניץ: ומאז יש גם נציגות של הקהילה ההומו-לסבית בליכוד, ואני מאוד גאה בכך – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): איך זה עוזר לנו שאתם מצביעים נגד? שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – שהנציג המוצהר של הקהילה ההומו-לסבית בכנסת הוא של הליכוד. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא מצביע נגד. הוא מצביע נגד. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מצביע לפי ההסכם הקואליציוני כמו שגם אתה הצבעת כשהיית בקואליציה, בין אם הסכמת ובין אם לא הסכמת. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): להפך, קידמתי בתור שר רווחה אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים בדיון ציבורי. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): נכון, בוז'י היה השר הראשון שעשה מהלכים ביצועיים לטובת הקהילה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יפה. אז קודם כול, יבורך בוז'י ותבורך ציפי, ותבורך גם הממשלה הנוכחית, שהשקיעה בחינוך והשקיעה ברווחה. למשל, ביוזמה משותפת של שר האוצר כחלון ושר החינוך נפתלי בנט אפשרו להסביר על התופעה בבתי ספר ואפשרו לארגונים להיכנס לבתי ספר. פעם ראשונה בהיסטוריה שארגונים שמייצגים גאים וגאות נכנסו לבתי ספר בצורה מסודרת, וגם הוקמו מוסדות – – – קריאות: – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: גם הוקמו מוסדות נוספים במימון המדינה לטובת הקהילה הגאה, כך שהממשלה הזאת עשתה יחסית הרבה לטובת הקהילה הגאה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ממש לא בזכותכם. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יחד עם זאת – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תגיד שאין לך ברירה – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: יחד עם זאת – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אבל אמרתי שאני בעד למצוא לזה פתרון הולם. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תגיד: אילו זה היה תלוי בי, הייתי מצביע בעד, אבל יש משמעת קואליציונית. זה בסדר. זה יהיה יותר מכובד. ציפי לבני (המחנה הציוני): כולנו היינו בסיטואציה הזאת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מאחר שיש משמעת קואליציונית, אני מודה שגם לא בחנתי לעומק את ההצעה. אבל יש סבירות לא מבוטלת שאם היה חופש הצבעה, אז הצעה שמסדירה את היחסים בין בני זוג מאותו מין – הייתי תומך בה. זה תלוי גם בהרכב ההצעה, שאני מודה שלא קראתי אותה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שטייניץ, רגע. אתה מכיר את ראש הממשלה? יש ביניכם קשר? תבקש חופש הצבעה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: גברתי הנכבדה, אני מאחל לך ולמפלגת העבודה, או המחנה הציוני – השם פחות חשוב, אבל הייתה מפלגה היסטורית – אני מאחל לכם ולנו, כי אני חושב שאתם מפלגה חשובה במדינת ישראל, שבשלב מסוים תתחזקו ותהיו בממשלה – לשיטתי ותקוותי, ממשלה איתנו – ואז גם סתיו שפיר תתנסה במה שאחרים פה התנסו ותבין שאנחנו עושים פשרות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני אצביע עם הלב שלי. אין למה לבוא לפוליטיקה אם אתה לא מסוגל להצביע – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: את לא תצביעי עם הלב שלך, כי אם תצביעי בלי שום משמעת קואליציונית לא תאפשרי למפלגה שלך להקים קואליציה או להשתתף בקואליציה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): או שאתה מצביע על מה שאתה מתחייב או שלא – – – פוליטיקה אחרת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זו סיסמה מאוד יפה, אבל בכל העולם הדמוקרטי יש קואליציה ויש אופוזיציה, והקואליציה מצביעה לפי משמעת קואליציונית. ועובדה שממשלות שנשלטו על ידי מפלגת העבודה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: ממשלות של מפלגת העבודה בעבר – היו ממשלות כאלה, הייתה תקופה כזאת – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): תזכיר מה עשו, מה עשו למען הקהילה הגאה. שנזכיר? שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – האחרונה הייתה לפני 20 שנה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שנזכיר? שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא אישרו את ההצעה הזאת. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שטייניץ, אתה לא מתבייש שהיום, אחרי עשר שנים שלכם, ישראל הפכה להיות אחת המדינות האחרונות במערב בענייני שוויון? אתה לא מתבייש בזה? זה הישג שלכם. אתם הובלתם אותנו לתחתית הרשימה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני חושב שישראל יכולה להיות גאה, והקהילה הגאה יכולה להיות גאה בשיפור המתמיד במעמדה של הקהילה הגאה בישראל, בתדמיתה, בלגיטימציה שהיא מקבלת, גם בעשר השנים האחרונות. תודה רבה. הממשלה מתנגדת להצעת החוק. קריאה: יש לך עוד שלוש דקות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אה, יש לי עוד שלוש דקות. היו"ר טלי פלוסקוב: כן אדוני, לרשותך עוד שלוש דקות ו-12 שניות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אומר, דרך אגב, שבנושא הזה שיניתי את עמדתי. אני בעבר – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא סיים לדבר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא, עכשיו אני החלטתי כן להתייחס ברצינות להערות הביניים שלך. החלטתי לקחת אותך יותר ברצינות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): חבל, בזמן – – – יואל חסון (המחנה הציוני): החלטת למשוך את הזמן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – 12 מיליון שקל הוציא על פרסום בחו"ל לתיירות גאה, אבל הוא לא מסוגל להצביע בעד ההצעה הזאת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: קודם כול, זה מראה עוד תופעה של לגיטימציה והתקדמות. אבל אני רוצה להגיד לכם, האמת שבעבר, לפני 20 שנה, 15 שנים, אני התנגדתי לנישואים של בני אותו מין או לאיזושהי הסדרה, ושיניתי את עמדתי בנושא הזה – מותר לאדם גם לשקול מחדש ולשנות את עמדתו – והיום אני תומך בהסדרת העניין. תומך בהסדרת העניין, חושב שזה ראוי ונכון שישראל תמצא את הדרך להסדיר נישואים או ברית זוגיות בין אנשים בני אותו מין. לדעתי זה נכון אזרחית, נכון מוסרית ונכון מצפונית. זו עמדתי האישית, שדרך אגב, באמת עברה שינוי מאוד משמעותי כאן ב-10– 15השנים האחרונות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מיצית, לא? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני לא יודע עוד אם שכנעתי את כולם. אתם יודעים, אצלנו כשאתה בודק אם אתה משכנע או לא משכנע, אתה צריך לשכנע או את דודי אמסלם או את עליזה. דודי, שכנעתי כבר? עוד לא השתכנעת? דוד אמסלם (הליכוד): עוד לא. שר האנרגיה יובל שטייניץ: עליזה עוד לא השתכנעה? איפה אוחנה? אני רוצה לשמוע את עמדתו של אוחנה. ציפי לבני (המחנה הציוני): שאלה מצוינת – – – אוחנה בסוגיה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: את יודעת, היית לא פעם ולא פעמיים חברת ממשלה, ציפי לבני – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כמו שהיא אומרת שאתם – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – ונדמה לי שגם היית סגנית או ממלאת מקום ראש הממשלה, נכון? ואני משוכנע – תקני אותי אם אני טועה – שבאותה תקופה שאת היית בממשלה וגם ממלאת מקום ראש הממשלה – מספר שתיים בממשלה – עמדתם על זה שתהיה משמעת קואליציונית, ומה שיוחלט, בהתאם להסכמים או בוועדות שרים לחקיקה, יקוים בכנסת. עמדתם על זה או לא? ציפי לבני (המחנה הציוני): קודם כול, אכן כך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: כך היה. יפה. ציפי לבני (המחנה הציוני): אלא מה מטריד אותי? אם הייתם באים ואומרים, אנשי הליכוד: אין לנו ברירה – החרדים, עניינים – הייתי אומרת: תינוק שנשבה, מסכנים שכמותכם. הבעיה שלי, שהליכוד, שהוציא מתוכו – ואני רוצה לומר שמאיר שטרית ורוני בר-און היו הראשונים שהובילו את ברית הזוגיות בתוך הליכוד; אז מה שקרה זה לא שאתם מחויבים עכשיו לחרדים, אלא זאת תכונה שלכם, וזה החלק הנורא. או כמו שאמר שר החינוך לסטודנט: אל תוותר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני שמח לראות ששר החינוך פה. שיבחתי את הנכונות שלך להכניס ארגונים של הקהילה הגאה לבתי הספר ולהסביר בנושא, ואמרתי שאני חושב שזאת התקדמות מאוד יפה וראויה. ועכשיו לשאלתה של ציפי לבני, שאלתה של חברת הכנסת לבני. חברת הכנסת לבני, אני מעריך שבליכוד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, נגמר הזמן, אדוני. עם כל הכבוד, נגמר לך הזמן. היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, אבל כמה דקות מהנאום של השר היה פה נאום של סתיו שפיר, של ציפי לבני – – – קריאות: – – – זה לא קשור. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, לא. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, שאלו – את שאלת שאלה, את מעוניינת לשמוע את התשובה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא. היו"ר טלי פלוסקוב: לא. אדוני השר, אז אני מבקשת לסיים. חברת הכנסת סתיו שפיר מעוניינת לחזור ולשכנע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: עד לפני שתי דקות ביקשתם שאני אתייחס למה שאתם אומרים. פתאום אתם לא רוצים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא. לא, נגמר לך הזמן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי, מילה אחרונה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אתה תרד. לא מילה אחרונה. היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): נגמר לך הזמן, אני מבקש שתרד. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, אתה לא תנהל פה. אני אגיד לו מתי לסיים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני לא אדבר ולא אסכם עד שיואל לא ייתן לי לדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת, אני אגיד לשר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יואל חסון הוא לא יושב-ראש הכנסת כרגע. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני – – – קריאה: – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מאוד מכבד אותך, התבקשתי לומר מילה אחרונה – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, כשהיית אומר לי: משפט אחרון, תמיד הייתי נותנת לך משפט אחרון. סליחה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – ואם לא היית מפריע, הייתי יורד לפני חצי דקה. ציפי לבני (המחנה הציוני): לא – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מה לא? מה לא, גברתי? ציפי לבני (המחנה הציוני): הוא עובר את הזמן – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת נואם פה ומבקש מעבר לזמן משפט אחרון לסיכום. אדוני מבקש משפט אחרון. אני מבקשת לא להפריע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: כן. משפט אחרון. אני מניח שגם בליכוד יש דעות שונות, כמו שדעתי בנושא השתנתה משלילית לחיובית. אני בעד פתרון לברית הזוגיות, אבל כעת אני אצביע כמובן – – קריאה: לא, זה לא יכול להיות, דוד. זה לא יכול להיות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – על פי החלטת הממשלה או ועדת השרים לחקיקה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר יובל שטייניץ. חברת הכנסת סתיו שפיר, האם את מעוניינת? בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד פה כמה דברים. קודם כול, לגבי האמירה של השר שטייניץ, שאמר פה עכשיו על הדוכן שהוא בעד נישואים גאים, ולמה הוא לא יצביע? מפחדנות. פחדנות. אין דבר יותר צבוע ומבזבז את הזמן של הפוליטיקה, של בכלל להגיע לתוך משרות של נבחר ציבור – אם אתה לא מסוגל לעשות את מה שהציבור שלח אותך לכאן כדי לעשות. הדבר נכון גם לגבי השר אקוניס, שהלך ועמד על הבמה במצעד הגאווה והתפאר בצועדים, שהם מייצגים את מדינת ישראל הליברלית, השוויונית והפתוחה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כל מילה נכונה. אני מחויב להסכם הקואליציוני. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תוכיח לנו ותצביע בעד. אותו דבר לגבי השר לוין, שרצה להוציא 12 מיליון שקלים על קידום תיירות גאה בישראל. תאמין לי, השר לוין, בלי להוציא כסף, אם היום אתם תקבלו את ההחלטה ההיסטורית שתאפשר פה נישואים גאים, יבואו לפה הרבה יותר תיירים. 12 מיליון שקל יהיה אפשר להשקיע עכשיו בניצולי שואה. פשוט תקבלו החלטה אמיצה. ישראל הפכה להיות בעשור האחרון אחת המדינות הנמוכות ברשימה מבין מדינות המערב בכל הנוגע לשוויון אזרחי, לזכויות אזרח ולקהילה הגאה. אנחנו לא צריכים להיות במקום הזה. ואני אגיד לכם משהו ברמה הכי אישית – יש פה הרבה רעש, קשה לי לדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת, אנחנו מבקשים קצת שקט. חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת גפני. מירב בן ארי, אנחנו מבקשים קצת שקט. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד משהו על האמירות האלה ששמענו פה מהשר שטייניץ, שהתפאר שהוא נפגש עם אנשים בקהילה, שהוא הגיע לקהילה. נו באמת, בחייאת. נפגשתם עם אנשים בקהילה? מה, הם איזה גוף נפרד? הם חברה אחרת? הם מגזר? מה זה נפגשת עם אנשים בקהילה? יש אנשים מהקהילה הגאה כאן באולם, פה במליאה. הרבה מהיועצים הפרלמנטריים של חברי הכנסת שהולכים להצביע עכשיו נגד הם בני ובנות הקהילה הגאה. תחשבו על הילדים שלכם, שחלקם הם חלק מהקהילה, תחשבו על דודים שלכם, תחשבו על קרובי משפחה אחרים שאתם מכירים. ובכל הנוגע לכמה מחברי הקואליציה, תחשבו גם על עצמכם. ועכשיו תעשו את המעשה הנכון, ואיך שהייתם רוצים לדמיין את מדינת ישראל. הסיבה שבשבילה באתם לפוליטיקה היא כדי לקדם את מדינת ישראל, היא בשביל הציבור הישראלי. הקהילה הגאה, שאתם מרשים לעצמכם להתייחס אליה במנותק מלאזרחים אחרים, היא חלק מכם, וחלקכם חלק ממנה. תעשו את המעשה האמיץ. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו המין, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת סתיו שפיר וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו המין, התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 38 חברי כנסת, 41 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק ברית הזוגיות לבני ולבנות אותו המין, התשע"ה–2015, לא אושרה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת נחמן שי, סעיד אלחרומי וחמד עמאר בנושא: הטענה לאפליית ערבים בביקורי חולים בבית החולים רמב"ם בחיפה; בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת מאיר כהן ועאידה תומא סלימאן בנושא: מחסור בתקנים בהפעלת תא לחץ בבית החולים רמב"ם; בעקבות דיון מהיר בהצעותיהם של חברי הכנסת יעל גרמן, טלב אבו עראר, איל בן ראובן ועיסאווי פריג' בנושא: דוח משרד הבריאות בנושא הזיהום בבתי החולים. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת סאלח סעד בנושא: מותם של כ-5,000 מטופלים כתוצאה מזיהומים בבתי חולים; בעקבות דיון בהצעות לסדר-היום של חברות הכנסת מיכל רוזין ורויטל סויד בנושא: כ-300–500 מאושפזים מתים מדי שנה בבתי החולים בישראל כתוצאה מזיהומים בדם שחטפו במהלך השהות ביחידה לטיפול נמרץ. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2984/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, עד עשר דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, רבותיי השרים, הצעת החוק שאני מביאה היום להצבעה נוגעת לנושא כאוב מאוד לנשים רבות בישראל, נשים שהן מסורבות גט או עגונות, ובשבועות האחרונים הייתה סערה לא פשוטה סביב אחת או שתיים מהן. ואני רוצה כאן להגיד שהצעת החוק שמונחת לפניכם היום תביא את סבלן לקיצו. בשבילי הטבעת מסמלת כלא – זה משפט שאף אישה לא מדמיינת לעצמה שהיא תגיד כשהיא נמצאת תחת חופה ועורכת את הקידושין יחד עם בחיר ליבה. אף אישה לא חולמת להיות חטופה או כלואה על ידי בעלה. את המשפט הזה אמרה מזל דדון, שעד לפני כמה ימים הייתה מסורבת גט במשך שנתיים. המציאות הבלתי-נסבלת והסבל של הנשים העגונות, חבריי חברי הכנסת, זה משהו שאנחנו לא יכולים להמשיך איתו. אנחנו בישראל ב-2018, ונשים כל כך רבות חיות במציאות הזויה: יש גוף ממסדי במדינה שבעצם מאפשר לגברים לכלוא את הנשים. לא בכלא פיזי אלא בכלא נפשי, אבל זה כלא. זאת מציאות שאין לה אח ורע בעולם ואין לה מקום יותר בחברה מודרנית. ואנחנו צריכים לחזור ולהגיד את זה, ולדאוג שהוא ייפסק. יש נשים שעשרות שנים – עשרות שנים – מאבדות את השליטה על חייהן ומאבדות את חדוות החיים ונשארות תקועות במציאות חונקת ומדכאת, ולמדינה אין באמת פתרון, כי הממסד הרבני מאוד חזק. הוא מאוד חזק בחיבור בין נפשות, בנישואים, אבל הוא גם חזק, כל כך חזק, שהוא מאוד חלש כשזה מגיע להפרדתם. הרבה שנים לא היו כלים אפקטיביים לגירושין בין בני זוג, עד שהנשים, שהן הסובלות העיקריות, הרימו את קולן, התחילו להשמיע את קולן ולזעוק ולהפעיל לחץ ציבורי. אבל תראו, רבותיי, יש פתרון הלכתי, ולא אני המצאתי אותו, והוא זה שמובא כאן בהצעת החוק היום. לצערנו, הרבנות לא מקבלת אותו. היא מונעת כנראה מפחד ומחוסר מנהיגות, ובכך היא פוגעת בכל הנשים, ואגב גם בגברים, ובעיקר בילדים של אותן נשים, שלא זוכות לגט מבעליהן. הצעת החוק לא מחייבת את הרבנות לבטל את הנישואים. מה שיש בהצעת החוק – היא נותנת אפשרות להפקיע את ממון הקידושין, וכתוצאה מכך הרבנות תוכל להחליט אם היא מכריזה שהנישואים למעשה בטלים, וכך בני הזוג חוזרים להיות במעמד רווקים. האפשרות הזאת מונעת את כל התסבוכת של סרבנות הגט. ההצעה כרגע נותנת את הסמכות הזאת בידי בית הדין הרבני. אפשר שהיא גם תיתן את הסמכות הזאת בידי הכנסת, אין לי בעיה, העיקר שיתקבל העיקרון ששנה אחרי שפסק בית הדין הרבני על חיוב מתן גט – חיוב מתן גט, אם הוא לא ניתן, שנה אחר כך יופקע הממון שבו קידש הגבר את האישה, כך שבית הדין הרבני יוכל להכריז שהנישואים בטלים. עכשיו, אמרתי: אני לא המצאתי, זה לא טריק רבני שאני הבאתי. השתמשו בפתרון הזה בעבר הרשב"א, הרמב"ן, הרב שרירא גאון. הם תמכו בכלי הזה כחלק מפתרון הלכתי. בנוסף על זה, במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הרב דוד בן שמעון החיל את תקנת מצרים. הוא ציטט המון פוסקים יהודים ספרדים שהביעו תמיכה בתקנה הזאת. זה הוחל על הרבה מאוד פסקי דין וביטל נישואין כשאי-אפשר היה אחרת להביא לגירושין. במאה ה-20, פרופ' פריימן כתב את הספר "סדר קידושין ונישואין", שבו הוא מביע תמיכה בשימוש הזה. ולסיום, גם הרב הרצוג בימי המנדט הבריטי קיבל למעשה את גישתם של רבי שמעון ופריימן בנושא. והכי חשוב, הרבנים, גם הגדולים של ימינו, השתמשו בפרקטיקה ההלכתית הזאת כדי להתיר נישואים – הרב לאו והרב עובדיה – כך שלמעשה זה שריר וקיים. ומה שאני מבקשת בחוק הזה זה לעגן זאת. יש פתרון, אבל נראה שהרבנות הראשית נשארת מקובעת ומציבה בפני כל אותן נשים קיר של בטון. זה יוצר כאוס במציאות הנוכחית, כי תראו מה קורה עכשיו: נוצרים מעקפים. בוודאי שמעתם על גברת צביה גורודצקי, שרק לפני שנה, כשאני הבאתי את הצעת החוק, לקראת הבאת הצעת החוק לדיון כאן היא שבתה שביתת רעב במשך כשבוע מול הכנסת. ממש השבוע התקבל פסק דין די פורץ דרך של בית דין פרטי, של דיינים שקיבלו סמכות כדיינים, כפוסקים, והם ביטלו את נישואיה. היא היום אישה חופשייה והסירה את כיסוי הראש שלה, והיא מברכת כל בוקר על הסיטואציה החדשה, שהיא 18 שנה – 18 שנה – הייתה כלואה בביתה ובחייה עם גבר שהיא נישאה לו ולא שחרר אותה. הוא ישב בכלא. הוא משנת 2000 ישב בכלא, ופשוט לא היה אכפת לו גם להמשיך לשבת בכלא כנראה עוד 18 שנה ובלבד שלא ישחרר אותה. מה שקורה מהפנייה לבתי הדין הרבניים הפרטיים – סליחה, בתי הדין הפרטיים – זו עלולה להיות אנרכיה, ובתי הדין הרבניים והרבנות ודאי שלא רוצים אותה. אז במקום להתעקש ובמקום למנוע פתרונות הלכתיים מקובלים מהעבר ומההווה ובמקום לא לתת לחוק הזה לעבור – חוק שיאפשר לכל אישה מסורבת גט לצאת מהמצב שלה – במקום זאת, כל מה שמנסים הרבנים והרבנות הממסדית הוא לכפות את המונופול שלהם, וזה רק ייצור סיטואציה של בתי דין פרטיים, שייצרו הרבה יותר כאוס במערכת. אני קוראת לכם כאן היום לתמוך בהצעת החוק. כמו שאמרתי, הצעת החוק תבטל את המושג מסורבת גט. הוא פשוט לא יהיה, הוא יתפוגג. זו תהיה מציאות אחרת, לא רק למסורבות הגט שחיות בינינו היום אלא לכל הנשים בישראל. זה בידכם עכשיו, תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. ישיב – מי שצריך להשיב, מה שרשום אצלי זה השר שטייניץ, האם הוא נמצא באולם? יואל חסון (המחנה הציוני): אוקיי, ניגש להצבעה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. היו"ר טלי פלוסקוב: השר יריב לוין, אתה מעוניין להשיב בשם הממשלה? לא. יואל חסון (המחנה הציוני): הצבעה, גברתי. הצבעה. הצבעה, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שמישהו ישיב בבקשה. למה – – – הצבעה. הצבעה. יואל חסון (המחנה הציוני): הצבעה, גברתי. הצבעה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקשת להירגע. אתה אל תנהל בבקשה את מה שקורה במליאה, בסדר? תודה רבה, אדוני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל גברתי היושבת-ראש, סליחה, זה לא בסדר. היו"ר טלי פלוסקוב: הצבעה שמית? יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? אין פה שר – צריך להצביע. היו"ר טלי פלוסקוב: הממשלה מבקשת הצבעה שמית. אדוני, סגן – – – יואל חסון (המחנה הציוני): איפה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הינה, יובל שטייניץ, מוותרים? מה מחליטים? אני מבקשת לדעת מה ההחלטה של הממשלה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: השר משיב. בבקשה, השר שטייניץ, להשיב להצעה. קריאה: לא בסדר. היו"ר טלי פלוסקוב: מה לא בסדר, אדוני? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה זאת אומרת "מה לא בסדר", גברתי היושבת-ראש? יואל חסון (המחנה הציוני): – – – הקואליציה, להתנהל עבור הקואליציה. זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה מאוד מאוד לא בסדר. אכרם חסון (כולנו): כשאתה נמצא שם, אתה לא אופוזיציה ולא קואליציה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, את הציונים אתה יכול לתת לי אצל יושב-ראש הכנסת. יואל חסון (המחנה הציוני): את לא אמורה לייצג את הקואליציה כשאת יושבת בכיסא הזה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הייתה בקשה להצבעה שמית, המזכירות לא הייתה מוכנה, וזאת ההחלטה של הממשלה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תעשו מה שאתם רוצים – – – אתם עושים מה שמתחשק לכם. יואל חסון (המחנה הציוני): מה אני אעשה עם זה? מה אני אמור לעשות עם זה? מה את רוצה שנעשה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה? היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת מהמחנה הציוני, אני מבקשת להירגע. השר משיב להצעת החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אני לא אירגע. אני לא אירגע. לא יכול להיות – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שאת מנצלת את העובדה שאת יושבת-ראש הישיבה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, אם אתה רואה, אם אתה רואה – אדוני, אדוני אני משיבה לך, בסדר? יואל חסון (המחנה הציוני): את לא יכולה. יואל חסון (המחנה הציוני): אם אתה רואה שמשהו מתנהל לא תקין, אתה יכול לפנות ליושב-ראש הכנסת ולהביע את דעתך. כרגע השר משיב. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה יעזור לי? מה זה יעזור לי? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, השר. אני מאפסת לך את השעון. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): את יודעת שמה שאת אומרת לא רלוונטי. את יודעת שזה לא רלוונטי. קריאה: לא היה פה שר. יואל חסון (המחנה הציוני): לא היה פה שר, ואת משכת זמן בכוונה. היו"ר טלי פלוסקוב: המזכירות לא הייתה ערוכה להצבעה שמית על פי בקשתה של הממשלה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, זה לא נכון. לא הייתה שמית בוודאי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מה זה לא? הייתה לי בקשה לשמית. יואל חסון (המחנה הציוני): השמית באה אחר כך. השמית באה אחר כך. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אתה לא יושב פה, אני יושבת פה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם לא היה שר – – – קריאה: לא היה שר. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, זה פשוט לא מקובל. אני לא מוכן לזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתם עושים מהתקנון סמרטוט. למה? למה? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני השר, עשר דקות לרשותך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. יואל חסון (המחנה הציוני): לא הייתה שמית, את יודעת שלא הייתה שמית. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואל חסון, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. רויטל סויד (המחנה הציוני): וחוץ מזה מה זה קשור שהמזכירות לא הייתה ערוכה? לא היה שר, היה צריך לעבור להצבעה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אומר, אולי בהערת אגב, על מה שמתרחש פה: אני לא מכיר מספיק את התקנון כדי לדעת מה התקנון אומר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה זאת אומרת המזכירות לא הייתה ערוכה? רויטל סויד (המחנה הציוני): נכון, אז מה אם היא לא הייתה ערוכה? יואל חסון (המחנה הציוני): מה שאת עשית כאן עכשיו זאת הטיית הצבעה. את עשית הטיית הצבעה. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותי, אני שוב חוזרת ואומרת – חבר הכנסת יואל חסון, זו לא יהיה מצב שרק אתה תשאל. אם אתה שואל, אז לי יש זכות להשיב. יואל חסון (המחנה הציוני): את עשית הטיית הצבעה. תהיה על זה תלונה לוועדת האתיקה, כי את השתמשת בסמכות שלך באופן לא חוקי, לא מוסרי – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני מחזירה לך תשובה. זכותך, אדוני. זכותך המלאה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ואת קראת להטיית הצבעה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: וכעת אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה, כי אתה מפריע בניהול המליאה – – יואל חסון (המחנה הציוני): את יכולה לקרוא אותי לסדר כמה שאת רוצה. היו"ר טלי פלוסקוב: – – ואם אתה לא רוצה שאני אוציא אותך – אז אני מבקשת להפסיק, אדוני. אדוני שר, אני מאפסת לך את השעון. עשר דקות לרשותך, בבקשה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יידרשו לי פחות. היו"ר טלי פלוסקוב: עשר דקות – עד עשר דקות, תשתמש במה שמותר לך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני רוצה אבל לפתוח ולהעיר שאני לא מכיר מספיק טוב את התקנון ולכן אני לא אתערב בוויכוח לגופו של ויכוח, אבל אני כן מכיר מספיק טוב את העיקרון, והעיקרון אומר – כמו במשחק כדורסל או כדורגל – שיש שופט, מי שמנהל את העניינים, וגם אם מישהו חושב ששרקו לו פאול לא בצדק – – יואל חסון (המחנה הציוני): נו באמת, באמת. ממש לא. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – או לצד השני, אז הוא לא יכול להשבית את המשחק – – קריאות: – – – קריאה: בחייך – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – ולהפריע, וזה נעשה פה בכנסת יותר מדי פעמים. איציק שמולי (המחנה הציוני): השופט אמור להיות לא מטעם קבוצה אחת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זוהיר בהלול יכול ללמד אתכם איך מתנהלים משחקי כדורגל, כי נראה לי שהוא ראה פה יותר משחקים, וכולנו שמענו באמצעותו יותר משחקים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אוה, באמת – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – מאשר כל אחד מאיתנו ראה, והוא יגיד לכם שגם אם השופט צודק וגם אם הוא טועה, עושים מה שהשופט מורה באותה נקודת זמן, אחרת משחקי כדורגל היו מתפוצצים כל חמש או עשר דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני לא בטוחה שהיום זה דוגמה לכך. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה מדבר על כדורגל – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: נראה לי שזוהיר מהנהן בראש, הוא חושב שאני מתאר נכונה את המצב, נכון? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – לא, כי אתה מדבר – כי זוהיר בהלול הוא היה שדר ספקטקולרי, ומה שאתם עושים פה זה גם ספקטקולרי. התקנות – – – שטויות. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני השר, אני ממליצה לך להתייחס להצעת החוק, כי כל העניין הזה לא צריך לקבל כאן את הביטוי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מאה אחוז. קודם כול אני רוצה להגיד לך שהוא היה ספקטקולרי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ספקטקולרי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ספקטקולרי – יפה שאת מתקנת אותי. – – עד כדי כך שהוא נכנס להיסטוריה דרך המערכונים של הגשש. לכן אפילו הילדים שלי זכו להכיר את זוהיר בהלול. טוב, אני עונה בשמו של השר אזולאי, שר הדתות, כדלקמן. אני פשוט אקרא את התשובה. הצעת החוק שלפנינו מבקשת להתיר את הקידושין בין בני זוג ולהפוך אשת איש לאישה פנויה באופן אוטומטי בלא כל מסירת גט בפועל וללא מתן פסק דין הלכתי של בית דין מוסמך, בגלל שלדעת המציעים זה יתבצע על ידי הפקעת כסף הקידושין שניתן על ידי הגבר למפרע. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה אחרי שיש פסק דין. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אגב, אני מודה שאין לי מושג מה זה הפקעת כסף הקידושין. אתה תסביר לי אחר כך. בלי להיכנס יותר מדי להסבר ההלכתי, הרי שהפקעת כסף הקידושין למפרע לא תסייע למתן הגט לפי ההלכה, שכן לפי ההלכה מחויב מתן גט בצידה של פעולה זו, והיעדר גט במקביל לא מועיל לשחרור מהנישואים. כל הפקעות הקידושין שהוכרו בהלכה היו רק בצירוף לנתינת גט. אילו הדבר היה אכן אפשרי מבחינה הלכתית, הרי שחכמי ישראל במשך כל הדורות לא היו נמנעים מלהשתמש בו בחיפושם יומם ולילה אחר היתרים ופתרונות לאותן עגונות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז אדוני, אם היה לך מושג, היית יודע שכל הצעה – – – הלכתית, זה – – – זה פתרון הלכתי לכל דבר ועניין. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אין לי, מרב, אני לא מתבייש להודות, לפעמים – זה קורה לי לעיתים רחוקות שאין לי מושג. בנושא הזה אין לי מושג. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אבל זה שאין לי מושג לא אומר שאני לא אמשיך להקריא את תשובתו של שר הדתות, כי אני מייצג כרגע אותו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): למה נתנו לך לענות במשהו שאין לך בו מושג? למה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: כי אני מקריא במקומו של השר אזולאי, שלא היה יכול להימצא פה כרגע מכל מיני סיבות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו מוסרים לו בריאות טובה, וזה לא קשור בשום – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: יפה, אז שר אחר מקריא את תשובתו, מה הבעיה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין בעיה, אבל יש לך גם עמדה משלך, לא? שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא, אין לי. אני לא מכיר את הנושא מספיק טוב. אני אפילו לא יודע על מה מדובר. מה, צריך שתהיה לי עמדה גם בנושא שלא חקרתי ובדקתי? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה לא שמעת על מזל דדון, לשעבר אטיאס? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני לא מכיר את הסוגיה של כספי קידושין, מה את רוצה ממני? אני מודה בזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: בלי להיכנס – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): רק תענה אם אתה חושב שאישה, כשגבר מחליט שהוא כובל אותה בנישואים שנה, שנתיים, וגם 20, ראינו אתמול – האם אתה חושב שזה תקין שבית דין רבני לא מגרש אותה? גם אם אתה לא מבין, רק תגיד אם זה תקין או לא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא. אתה גם הסברת את זה שאתה פילוסוף, אז אתה פילוסוף ואתה אוהב להטיל ספק. אתה אומר שיש – – – שבהן הפילוסוף צריך להטיל ספק. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אישית חושב שנישואים זה דבר ששני הצדדים מעוניינים בו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ברגע שצד אחד לא מעוניין בו, אז זה מצער מאוד, אבל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל קורה, נכון? קורה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: נישואים זה ברית. ברית זה בהסכמת שני הצדדים, לא בהסכמת צד אחד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, נו, נו. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אבל, בלי להיכנס יותר מדי – אה, את זה כבר הקראתי – אילו הדבר היה אכן אפשרי מבחינה הלכתית, הרי שחכמי ישראל, במשך כל הדורות, לא היו נמנעים מלהשתמש בו בחיפושם יומם ולילה אחר היתרים ופתרונות לאותן עגונות. יש לציין כי הצעות מעין אלה כבר הועלו בעבר ונדחו נחרצות על ידי חכמי ההלכה לדורותיהם. על פי החוק, לבתי הדין הרבניים בישראל הסמכות הייחודית בענייני נישואין וגירושין, ולהם האחריות ההלכתית, המוסרית והחוקית בעניינים אלה. לכן, מן הראוי שכל הצעות החוק הבאות במטרה אמיתית לסייע לעגונות יגובשו בתיאום עם בתי הדין הרבניים ונשיא בית הדין הרבני הגדול – דבר שלא נעשה במקרה זה. אני אדלג קצת ואני מגיע לסיכום. נחמן שי (המחנה הציוני): תדלג הרבה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אה, אוקיי. בתי הדין הרבניים יוזמים אמצעים רבים ומשמעותיים במלחמתם למען העגונות, ובהם, למשל, שימוש בהרחקות חברתיות המוכרות בשם הרחקות דרבנו תם, ובכללם אפשרות השיימינג כנגד סרבני גט, ורק השבוע נוכחנו לראות כיצד הדבר פעל מול סרבן גט. לכן רבותיי, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. לפני שאני יורד מהדוכן אני – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. מוסי רז (מרצ): אולי – – – את מירי רגב – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: לפני שאני יורד מהדוכן, אני רוצה להתנצל בפני חברת הכנסת סלימאן, שאמרה לי שהיא נפגעה מכך שקראתי להצעת החוק שלה קודם הזויה. אני אכן חושב שההצעה גרועה ביותר; מאחר שאינני רוצה לפגוע לחינם ולא במתכוון בחברת כנסת, אני חוזר בי מהמילה "הזויה", שנאמרה בדיון על אחד החוקים הקודמים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר שטייניץ. רבותיי, האם חברת הכנסת יעל כהן-פארן מעוניינת לחזור? בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אני רוצה לומר שמה שקרה כאן קודם – גם שהשר לא היה ואז, כשרצינו ללכת להצבעה, פתאום רצו שמית ולא היה כאן אף אחד – כל ההתנהלות הייתה פשוט ביזיון לבית הזה. התשובה של השר – אדוני השר, אתה אומנם קראת מדף, אדוני השר, אבל גם מי שכתב לך את הדף כנראה לא הבין מה יש בחוק ולא העמיק, כי קודם כול החוק מדבר רק מצב שיש פסק דין של בית דין רבני למתן גט – לחיוב מתן גט – ופסק הדין הזה לא מתקיים; שנה אחר כך החוק הזה חל. זה מה שהחוק הזה אומר. דבר שני, מי שכתב את הדברים של השר אזולאי – אני מניחה שזה כנראה לא היה הוא, ואני מאחלת לו מכאן רפואה שלמה והחלמה מהירה – אני יודעת שמה שברור הוא שהפקעת הקידושין היא פרקטיקה שהייתה בעבר, שיושמה על ידי רבנים גדולי דור, על ידי רבנים עם אומץ, עם מנהיגות, שלא פחדו, שהסתכלו למציאות בעיניים, שראו שאפשר לעשות תהליך הלכתי תקין ולשחרר אישה אומללה מסרבנות הגט שהיא נמצאת בה. מעגינותה. כיום, כנראה אין בארץ, אין במדינת ישראל, את האומץ הזה, את המנהיגות הזאת. לכן אני אומרת, כאן, אנחנו, הכנסת, צריכים לקחת את המנהיגות הזאת ולהגדיר אותה בחוק של הכנסת. ודבר אחר, לכל חברי ובעיקר חברות הכנסת של הקואליציה, שהולכות להצביע עכשיו נגד החוק הזה, תזכרו שזה היה בידיים שלכם להביא לכך שלא יהיו יותר עגונות ומסורבות גט, ואתם מונעים את זה היום. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 33 חברי כנסת, 41 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): תוסיפי אותי, טלי. היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. אני קובעת כי הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הפקעת זכויות), התשע"ו–2016, לא אושרה. חברת הכנסת לאה פדידה מבקשת להירשם כתומכת בהצעת החוק. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – איסור הפליה מחמת נטייה מינית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4517/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת נחמן שי) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו מקדימים הצעה אחת, של חבר הכנסת נחמן שי, כי הוא יוצא בשליחות הכנסת, וכרגע עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – איסור הפליה מחמת נטייה מינית), התשע"ז–2017. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, עד עשר דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אגש לחוק אני רוצה דקה אחת לדבר על החרפה הזאת שנחתה על ראשנו הבוקר עם המשחק. אני לא חושב שזה אסון. ואם חייזר היה מגיע לבקר פה במדינה, או אם מישהו יקרא את ההיסטוריה בעוד 50 שנה, הוא היה שואל את עצמו: מה, מה הסיפור של המדינה הזאת? באמת. יש כל כך הרבה עניינים חשובים, מהעפיפונים שם ועד האיראנים שם, ומכל הדברים האלה כבר 10 ימים שמדינת ישראל, 8.5 מיליון איש – די חכמים, די נבונים – רק מתעסקים עם משחק כדורגל. כאילו כל עתידם מונח. חצי זמן עוסקים בחלוקת הכרטיסים: למי זה הולך, איך זה הולך ולמה זה הולך – כמובן, בושה וחרפה; ואחר כך – אז המשחק בוטל, אוקיי, ביג דיל. מדינה נורמלית הייתה אומרת: לא באים, כן באים, מה זה חשוב, אם זה יסתיים כך או יסתיים אחרת. אנחנו הפכנו את זה לאסון לאומי. אבל, מי שעשה את זה זה השולחן הזה, דמוי הפרסה, שיושב לפניי, ששרים בו, כל עניינם הפך להיות אם משחק ישוחק בחיפה או בירושלים. נו, באמת. מה זה משנה? זו הכרה בירושלים? זה משנה את העולם? העולם ידבר איתנו אחרת ועלינו אחרת? באמת, אני מאוד אוהב ספורט, מאוד אוהב כדורגל, אבל שתהיה פה איזושהי פרופורציה בדברים החשובים והפחות-חשובים. טוב, תמשיכו לחיות בתוך הביצה הזאת. אולי תתעוררו פעם. אולי כשתתעוררו, תתעוררו כנראה כבר מאוחר מדי. הבאתם אותנו למקומות הכי משונים שאפשר לדבר עליהם. תראו, הצעת החוק שלי עוסקת, כמו שעסקה חברתי לפניי, סתיו, גם כן בענייני הקהילה הגאה בישראל. ואני אומר מראש שכן, יובל שטייניץ צודק, יש התקדמות במעמד הקהילה הגאה במדינת ישראל. אני מסכים איתך, ויש תהליך חשוב, ואנחנו מדברים על זה בהרבה הזדמנויות – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל זה בזכות בית המשפט העליון, שהם רוצים לסרס אותו. בקצב הזה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): נכון. יפה מאוד, חברתי מרב העמידה – חידדה את הנקודה. זה לא בגלל החקיקה, כי החקיקה נחסמת בכל הזדמנות שהיא; זה רק בגלל בית הדין הגבוה לצדק, שהוא, בהליכים ממושכים, ובלחצים, ובפניות חוזרות ונשנות, פותח פתח לחייהם של אלפים ועשרות-אלפים, אולי מאות-אלפים, של אנשים שחיים בארץ ורוצים לחיות בדרכם שלהם, שהיא שונה מדרכם של אחרים. ועל זה אני מכבד אותם ונותן להם את האפשרות, כי אני רוצה שיהיה שוויון בין אנשים. ולכן אני מצדיע גם לבית המשפט, התהליך מתפתח והולך, ואני מצדיע גם – אמרתי את זה בכל הזדמנות – לחבריי בקהילה הגאה. הם לא עוצרים, הם שליחים שמובילים את המערכה הזאת גם בוועדות הכנסת, גם בזירה הציבורית וגם בבית המשפט, בכל הזדמנות, כדי לתת לנשים ולגברים שישנם שם את הזכות האלמנטרית לחיות חיים משלהם. רק השבוע, או בשבוע שעבר, היה בכנסת דיון על עניין הפונדקאות. הממשלה פתחה פתח בחוק מסוים, יפה, לנשים שאינן יכולות מטעמי בריאות וכדומה. מצוין. אז אמרנו, אז למה לא לאפשר את זה גם לחברי הקהילה, שהיו נוכחים בדיון? למה לא? אם כבר יש איזה היגיון, פתחתם את הפתח הצר הזה, בואו נפתח אותו עוד טיפה ונכניס לתוכו אלפי אנשים אחרים. מה שאנחנו רוצים עכשיו, בהצעת החוק שלנו, להבהיר בעניין הפנסיה – כי פנסיה היא, כפי שאני מצטט, המנגנון העיקרי והחשוב ביותר להבטחת חיים לאנשים בעת הגיעם לגיל פרישה – זה נופל גם בתחום האחריות שלי ושל חברי איציק שמולי וטלי פלוסקוב, שאנחנו שומרים, מטפחים את האוכלוסייה הוותיקה במדינת ישראל ורוצים לתת להם חיים של כבוד גם אחרי שהם פורשים לגמלאות; הם לא הולכים לאיבוד, הם נשארים פה איתנו. מה אמרנו? לאחר שהם נפטרים, צריך להבטיח, כשזה קורה, שבני או בנות זוגם יקבלו את אותם תשלומי פנסיה שהגיעו להם. מה שמצאנו הוא שבתקנונים שמגדירים את בעלי הזכות – אני יכול לצטט לכם מתוך התקנונים האלה – מדובר על בעלה של מבוטחת או מי שהוכר בציבור או בת זוג, אשתו של, מי שהוכרה וכדומה. כלומר, הטרמינולוגיה שנוקטים היא טרמינולוגיה הטרוסקסואלית. היא לא נותנת את ההערכה ואת הכבוד לבני אותו מין שחיים במשותף ושחולקים את חייהם ביחד ומבקשים שתהיה להם גם אפשרות להוריש לבני זוגם את האפשרות לקבל את הפנסיה בעבורם ולהמשיך את חייהם בדרכם. היא לא מאפשרת להם את זה, ואנחנו רוצים שבאמצעות החוק הזה ייווצר שוויון. הלשון קובעת, אנחנו יודעים כי הלשון מבטאת את השינוי ומבטאת את ההכרה והיא יוצרת את אותו שינוי תודעתי כל כך חשוב שאנחנו רוצים בו לטובת חברי הקהילה. לכן ביקשנו, בהצעת החוק הזאת שלי, שהתקנונים בקרנות הפנסיה ינוסחו באופן שיהיה ברור שכל בן או בת זוג, בכל הרכב משפחתי שהוא, ייהנו מן ההטבה הזאת שמגיעה להם. הם יכולים לקבל את הפנסיה בפנסיית השאירים על בן או בת זוגם שהלכו לעולמם. זאת הדרישה שלנו, להכניס את השינוי הזה בלשון התקנונים ולמנוע אפליה על רקע נטייה מינית של העמיתים והמוטבים בקרנות הפנסיה. כבר היו בעבר הליכים משפטיים בעניין הזה. מונח לפניי הליך משפטי שהתנהל לפני שנה בערך – פחות משנה – ושבו, בעת הדיון וההכרעה נאמר: "ניכר כי התקנון אינו נוקב בלשון המתאימה לבני זוג מאותו מין כבענייננו, אולם אין בכך כדי להשליך על הזכויות בהיבט המהותי". בהיבט המהותי, נכון, בית המשפט הכיר בזכות של השאיר או השאירה לקבל את הפנסיה, אבל יחד עם זאת, הוא הצביע על כך שהלשון אינה מתאימה ואינה מכבדת את אותו אדם, גבר או אישה, שעומדים לקבל את ההטבה. מכך עולה, שצריך לתקן את החוק בדרך הזאת, ולחייב את התקנונים לנקוט את הלשון הנכונה ולתת אפשרות לכל ההרכבים שאנחנו מכירים, גברים עם גברים, נשים עם נשים, נשים עם גברים, כולם נופלים באותה קטגוריה. אני מקווה שההצעה הזאת שלנו תאושר, אני יודע שאתם באופן אוטומטי מצביעים נגד כל דבר שנוגע לענייני הקהילה. זה נראה לכם כמו לא יודע מה, אני לא רוצה לנקוט לשון לא זהירה, אבל שום דבר לא עובר. אז אני אומר, תפתחו קצת את האוזניים, תאזינו לקולות שעולים מתוך החברה הישראלית, תבינו את המשמעות שיש לכך, להרבה אנשים שמחכים לחוק כזה ולחוקים אחרים שהעלינו היום, ושנמשיך להעלות בכל הזדמנות שנוכל כדי לאפשר לבני הקהילה לחיות פה חיים שוויוניים כמו כל אחד אחר. זה חשוב לנו, זה חשוב להם, זה חשוב לכל אחד שרוצה שהמדינה הזאת תהיה הבית שלו. עוד פעם, אני מודה ללוחמים בני הקהילה, ששבים ונלחמים ומעודדים אותנו ותומכים בנו ודוחפים אותנו להשתמש ביכולות שלנו בתוך הכנסת כדי לקדם את העניינים שלהם. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. סגן השר הרב יצחק כהן, עשר דקות לרשותך. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתחיל לדבר, אנחנו נחשפנו אתמול לדבר מדהים, לדוח סודי שהגיש יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ד"ר יובל שטייניץ עוד הרבה לפני שנחשפנו לסיפור על השמדת הכור, והשתלשלות העניינים, כפי שנחשפנו אליה, פשוט מדהימה. אז קודם כול, ד"ר שטייניץ, יישר כוח. אתה יודע, חז"ל אומרים, סוף הכבוד לבוא. זאב בנימין בגין (הליכוד): דוקטור לפילוסופיה. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, דוקטור לפילוסופיה. אני זוכר גם כן ששר הביטחון עמיר פרץ – כשהייתי חבר קבינט, היה דיון בעניין כיפת ברזל או לייזר, איך הוא נאבק כמו אריה מול כל הגאונים, הגנרלים, ומי לא עמד שם בפרץ? ופרץ לא נכנע, בדעת מיעוט, יחד עם בוכריס – אני זוכר שהוא כן היה לצידך, מנכ"ל משרד הביטחון – והם הצליחו להעביר את ההצעה. והינה אנחנו רואים, שסמל יובל שטייניץ, ד"ר שטייניץ, וסרן – רב סרן? סגן עמיר פרץ? עמיר פרץ (המחנה הציוני): סרן. מה אתה מוריד אותי? סגן שר האוצר יצחק כהן: סרן, סליחה, הם עשו שינויים בחזון, בראייה למרחק, פשוט מדהים, מדהים. אז יישר כוח לך ד"ר שטייניץ. רק אתמול נחשפנו לזה, אף אחד פה לא ידע שום דבר, אגב. גם אני כחבר קבינט בזמנו, לא ידעתי כלום. יישר כוח לך, עמיר פרץ, על הנחישות. ועכשיו להצעת החוק, אני תוהה באיזה עוד סעיפים תחפשו את הנושאים האלה. אני שואל אותך, באיזה עוד סעיפים תחפשו – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו חושבים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתם עושים את זה רק לקראת תאריכים מסוימים, או שאתם עושים את זה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני יודע שאוספים חברים בינתיים להצבעה, אבל אני אומר לך, הסיעה הזאת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: למה אתה כזה? אני כל כך מכבד אותך, למה אתה כזה? נחמן שי (המחנה הציוני): אז אני אסביר לך. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אתה תחזור בך ממה שאמרת. נחמן שי (המחנה הציוני): אני חוזר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי, לפרוטוקול, הוא חוזר בו מכל מה שהוא אמר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר לך: אנחנו נחושים לקיים ולקדם סוגיות בחברה הישראלית. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה עוזר לפריימריז? לפריימריז זה עוזר? נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא מעניין אף אחד מאיתנו, לא הפריימריז ולא התמודדות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, זה ההיגיון הבריא. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו רוצים להיות אנשים מתחשבים בכולם במדינה הזאת, והקהילה הזאת ראויה להכרה הזאת. זה ששולחים אותך לדבר הזה, זה עוד יותר מוכיח לי כמה הכנסת בצד הזה שלה לא מעוניינת לסייע. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד השר ארדן, אתה יודע שיש תקנון לעבודת הממשלה. אדוני היושב-ראש, ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה בארבעה חודשים את המשך הדיון בהצעת החוק. על-פי תקנון עבודת הממשלה, הצעת חוק שתובא לדיון במליאה בטרם קבעה לה ועדת השרים לענייני חקיקה עמדה כנדרש – זה הפרוטוקול – תהיה עמדת הממשלה להתנגד. קריאות: – – – פרשת השבוע – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי. בפרשת השבוע שעבר ראינו משהו – לא, באמת, משהו עם מנהיגות – כשבאו מתלוננים, הרב אייכלר, כשהגיעו המתלוננים בתלונות למשה רבנו: קצה נפשנו בלחם הקלוקל – על מה הם התלוננו? הרב אייכלר, על מה הם התלוננו? זכרנו את סיר הבשר, את הדגה שאכלנו במצרים. את הקישואים, את האבטיחים, את הבצלים. פה אנחנו מבחינים בתופעה מדהימה: משה רבנו לא עומד בזה. לא עומד בזה. הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא להרוג אותו. אם מצאתי חן בעיניך, "הרגני נא הרֹג". נשאלת השאלה: משה רבנו, שהתמודד עם אתגרים כל כך גדולים כמו בחטא העגל, והשבוע היה חטא המרגלים – כל כך הרבה אתגרים, פה הוא נשבר? חלילה – לכאורה. "הרגני נא הרג" – מה קרה? כבוד יושב-ראש הישיבה, הרב אייכלר, כל עוד האתגר של משה רבנו היה אתגר אידיאולוגי, הוא התמודד איתו ותמיד ניצח. תמיד ניצח. אבל כשהאתגר הוא אבטיחים וקישואים, פה הוא כבר לא יכול היה יותר. בקישואים ואבטיחים אני לא יכול, לא. עם זה אני לא יכול להתמודד. לא יכול להתמודד עם קישואים ואבטיחים ודגים ובשר. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: פה – "הרגני נא הרג". אתה רואה, נחמן שי, כשהאתגר הוא אתגר אידיאולוגי מעמיק, גדול, משה רבנו התמודד וניצח. תמיד הוא ניצח, אבל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, גם אז היו גאים וגאות. נחמן שי (המחנה הציוני): מה פרשת השבוע? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם אצל משה רבנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: אי-אפשר לשמוע. בקיצור, כשאתה מגיע לאבטיחים וקישואים, פה הוא לא יכול היה להתמודד. מעניין. עקבת אחריי, איציק? איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מנסה לחשוב מי הקישואים ומי האבטיחים. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא זה. אני סטיתי מהנושא, שעליזה תצליח לגייס רוב. ביקשו פרשת השבוע – קיבלו פרשת השבוע. נחמן שי (המחנה הציוני): אל תתנצל – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה? נחמן שי (המחנה הציוני): עכשיו אתה צריך להתנצל – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מציע שגם אתה תחשוב ככה. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. ביקשתי ממך לבוא איתי לתקנון הממשלה. אתה לא רוצה. אתה לא מעוניין. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, לאור כל זאת, אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לסגן שר האוצר הרב יצחק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן: קיבלתי איתות. היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו נרצה לשאול את נחמן שי אם הוא רוצה לעלות. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. היו"ר ישראל אייכלר: לא. יש לך זכות לעלות ולהגיב אם אתה רוצה. אז אם אתה לא רוצה, אנחנו ניגשים מייד להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, של חבר הכנסת נחמן שי. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – איסור הפלייה מחמת נטייה מינית), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: נגד – 37, בעד – 25. מי לא הצליח להצביע? אני יכול רק להוסיף לפרוטוקול, לא לשנות את התוצאה: חברי הכנסת זוהיר בהלול, מרב מיכאלי, ציפי לבני, מאיר כהן, רצו להצביע בעד. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ישראל אייכלר: לפני שנעבור לחוק הבא אני רוצה לברך את בני ובנות מצווה מקיבוץ נחשון. ברוכים הבאים לכנסת. הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 45), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4356/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת קסניה סבטלובה) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו חוזרים לסדר-היום, להצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה. תנמק חברת הכנסת יעל כהן-פארן. האם היא נמצאת באולם? לא. נמצאת? אז בבקשה. חברת הכנסת כהן-פארן, עד עשר דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, שהוא חוק של חברתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה ואני מציגה אותו כאן היום, הוא בעצם תיקון עוול היסטורי וצביעות שלנו כנבחרי ציבור. כולנו מקבלים רכב צמוד, ומה לעשות, לא לכל אזרחי מדינת ישראל נמצאת הפריבילגיה הזאת. אני עומדת כאן ומבשרת לכם: מדינת ישראל מפירה באופן בוטה את סעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאומר שאין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת. אז איך תסבירו, איך אנחנו מסבירים למיליוני תושבי ישראל שאין ברשותם רכב, שאנחנו שמים אותם בהסגר בביתם במשך 24 שעות כל שבוע? איך אנחנו מסבירים את זה? החוק, כמו שאמרתי, בא לתקן עוול היסטורי. זה תיקון מתבקש, שיצעיד את מדינת ישראל קדימה לעולם המודרני. יש לו שני היבטים עיקריים: קודם כול, ההיבט החברתי. אני רוצה להכיר לכם את המציאות, גבירותיי ורבותיי, חבריי חברות וחברי הכנסת: ל-40% ממשקי הבית בישראל אין רכב פרטי. זה לא מספרים שאני המצאתי, זה נתונים של הלמ"ס, ואני מודה לארגון תחבורה היום ומחר, שסיפק לי את המידע ואת הנתונים. אנחנו מדברים על מיליוני אנשים שהם חסרי רכבים, והם נשארים כלואים בבית במשך יממה אחת בשבוע. זה נראה לכם הגיוני? הם לא יכולים לבקר קרובי משפחה בשבת, הם לא יכולים להגיע לים או לאתרי נופש וטבע או בילוי. הם לא יכולים להתנייד במקרי חירום. אנחנו מדברים על כך שבישראל אחוז האוכלוסייה שזקוקה לתחבורה ציבורית הוא מהגבוהים במדינות ה-OECD. אתם יודעים כמה מכוניות יש בישראל לכל 1,000 איש? במדינה שלנו, לכל 1,000 נפשות, יש רק 340 כלי רכב. לעומת זאת, ב-OECD הממוצע הוא 550. אז מה אנחנו מציעים לאותם אנשים לעשות? בואו, תעלו לפה ותיתנו לנו תשובות. ההיבט הסביבתי של החוק הוא ברור וידוע אבל אני אדבר עליו כאן: כמובן, אני כל חיי לוחמת סביבתית. אני ראיתי במו עיניי את השלכות הזיהום הסביבתי. מדינת ישראל עולה על גדותיה ברכבים פרטיים. התשתיות והשוק מדרבנים אותנו לרכוש רכב פרטי. תשתית התחבורה הציבורית כל כך לא נגישה עד שאנשים מעדיפים פשוט לא להסתמך עליה. ואז, מה התוצאה? יותר מכוניות, יותר פקקים ויותר זיהום. עכשיו, מה שקורה זה שלאנשים אין ברירה, כשהם יודעים שביום השביעי, ביום המנוחה שלהם, אם הם רוצים לנסוע, אלה שכן יכולים לאפשר רכב פרטי לעצמם, הם ייאלצו לנסוע ברכב פרטי. כי לא תהיה תחבורה ציבורית, כי אין. אז אין בכלל שאלה, אז הם רוכשים רכב. מי שיכול לרכוש רכב, רוכש רכב. ואז, כמובן, אין לו שום תמריץ לעבור לכלי תחבורה אחר בשאר ימי השבוע. העומס בכבישים תוקע את המדינה ותוקע את כולנו בפקקי ענק, וגם תוקע את התנועה של התחבורה הציבורית, של האוטובוסים בימי החול, ואז היא נהיית פחות יעילה, פחות אפקטיבית, אז איך היא תמשוך אליה אנשים שיעזבו את הרכב הפרטי ויעברו לתחבורה ציבורית? זה מין מעגל, ואנחנו שבויים בו. והנקודה הזאת של השבת, של התחבורה הציבורית החסרה בשבת, היא המרכז של המעגל הזה. על פי סקר שהתפרסם באחרונה, הרבה מאוד אנשים מגיעים למקומות העבודה ברכב הפרטי כי אין להם ברירה, וזה משפיע מאוד על החיים שלהם. אני רוצה לתת לכם קצת מידע. 65% מהעובדים מגיעים עם רכב פרטי למקום העבודה; יותר משליש מהם אמרו שהנסיעה לוקחת עד שעה, וכ-20% – שהנסיעה אורכת לא פחות משעה וחצי לכל כיוון. 20% מהאנשים מתניידים כל יום ברחבי מדינת ישראל לעבודה ובחזרה יותר משעה וחצי לכיוון. ואז שאלו אותם: איך זה משפיע עליכם? אז כמעט 60% – 57% מהמשיבים ענו שהם נאלצו לצאת מהבית הרבה יותר מוקדם מבעבר כי יש כל כך הרבה פקקים. כולנו פה, אני מניחה, כל מי שלא גר בירושלים, חווה את זה ביום-יום. שליש ענו שהם מגיעים הרבה הרבה יותר עייפים לעבודה; זה משליך על הפריון הלאומי שלנו, כי מדובר פה בהמון אנשים. ועוד שליש נאלצים להישאר עד מאוחר יותר – מה לעשות, הם הגיעו מאוחר כי היו פקקים. רק כ-20% טענו שאין לזמן הנסיעה השפעה על העבודה. זאת אומרת, 80% מודים ואומרים שהנסיעה ברכב הפרטי לעבודה מאוד מאוד משפיעה עליהם. עכשיו, תראו, אין פתרון. מהסקר עולה שכשאין פתרון מספק מהרשויות או, מצד שני מהמעסיקים, אז פשוט מרבית העובדים לא רואים כיצד הם יתניידו בדרך אחרת ואיך הם יכולים לוותר על הרכב. אז הם, מה לעשות, יעדיפו להמשיך בהרגלים הרעים ולהישאר לעמוד בפקקים למרות הכול. עכשיו, אין כאן איזה מטה קסם: נסלול עוד ועוד ועוד כבישים, הם יתמלאו בעוד ועוד מאות מכוניות. הפתרון הוא תחבורה ציבורית, ועל כך אנחנו מדברים כאן יומם וליל, בוקר וערב, באמת, בהרבה מאוד דיונים, בוועדות, במליאה. וגם נעשים כמה פרויקטים, אני לא אומרת לחלוטין שלא, אבל עצם זה שאין תחבורה ציבורית בשבת משפיע על כל משק התחבורה ועל כל תשתיות התחבורה, ועל כל דרך ההתנהלות של אנשים, כי פשוט אף אחד לא רואה סיכוי לצאת מהמצב הזה שהוא צריך רכב. לסיכום, תחבורה ציבורית בשבת זאת לא התרסה נגד הציבור הדתי. החוק נוסח בצורה כזאת שהוא לא יפגע בחברה הדתית והחרדית. תחבורה ציבורית בשבת תהיה במקומות שלא גרים – שלא נמצאת בהם האוכלוסייה החרדית. היא גם תהיה מצומצמת יותר, היא לא תהיה כמו ביום רגיל. היא תאפשר התניידות למקומות שאנשים נוסעים אליהם בשבת, או בין ערים – לבקר קרובי משפחה וחברים. זה תיקון של עוול היסטורי, ותיקון מצב שבו המדינה עוברת בעצמה על חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אנחנו מחויבים לתת לאזרחים שלנו את החופש שמגיע להם ולא לכלוא אותם בבית, לא לכפות עליהם להישאר כלואים בבית. אני קוראת לכולם לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת יעל פארן. מי שישיב על ההצעה הזאת זה סגן שר האוצר הרב יצחק כהן. יש לך עשר דקות. עד עשר דקות. סגן שר האוצר יצחק כהן: גפני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר יובל שטייניץ, יושב-ראש האופוזיציה מר בוז'י הרצוג, חברי היקר, אני אפתח במשפט האלמותי: יותר משישראל שמרו על השבת, השבת שמרה על ישראל. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): נכון מאוד. קריאה: חשבתי שתגיד – – – היו"ר ישראל אייכלר: תגיד מי אמר את זה: אחד העם. זה לא מדרש ולא – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): וברל כצנלסון. היו"ר ישראל אייכלר: גם. סגן שר האוצר יצחק כהן: תאמין לי, הרבה מתפארים במשפט הזה. הייתי מביא לכם פה את דבריהם של אבותיכם האידאולוגיים, החל בדיזנגוף וחיים נחמן ביאליק. קריאות: – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): לא, הוא לא היה, דיזנגוף היה ממפלגה אחרת. סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא היה הציונים הכלליים. קריאה: לא שומעים אותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אנחנו לא שומעים אותך. אני לא שומעת אותו. סגן שר האוצר יצחק כהן: תבואי לפה, קחי כיסא של שר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): היא שומרת שבת. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן? את שומרת שבת? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: כל הכבוד. זכית. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני עומד ומשתומם פעם אחר פעם שפה, בכנסת ישראל, במדינת ישראל, במדינת היהודים, צריך כל פעם לחזור ולהגן על השבת מפני תוקפיה ומחוקים שבאים לקעקע אותה. כל כך חבל, הדבר הכי יקר והכי קדוש. על כל פנים, מי שהיה אמור להשיב על הצעת החוק הזאת היה שר התחבורה ישראל כץ. התבקשתי להשיב במקומו, ואני עושה את זה בשמחה. בשמחה אני עושה את זה. אני לא יודע אם התשובה שהוא הכין מתאימה לתשובה שאני אמור להגיד, אבל בואו נתחיל לקרוא ונתקן תוך כדי תנועה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הוא מספר כמה הוא טוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הוא בדרך כלל מספר כמה הוא טוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד הרב, היינו צריכים לעבור על זה קודם, על התשובה של ישראל כץ. יעל גרמן, יישר כוח על הוועדה שטיפלה בחוק נגד אותם עורכי דין שמנצלים את ניצולי השואה. חיכיתי להזדמנות להגיד לך יישר כוח. תמשיכי עד קריאה שנייה ושלישית, ואל תיכנעי ללחצים. יעל גרמן (יש עתיד): אין סיכוי. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, התשובה שהכין השר כץ, אני מאוד מאוד מקווה שהיא מתאימה להשקפה שלנו. כך הוא אומר: הפעלת תחבורה ציבורית בשבת הינה סוגיה העולה מעת לעת ביוזמות חקיקה של חברי כנסת אשר מטרתן הרחבת הפעלת התחבורה ציבורית בשבת, ובכך – להביא לשינוי הסטטוס קוו הקיים היום במדינת ישראל. עד עכשיו זה בסדר. ישראל, עד עכשיו זה בסדר. מטרת החוק המוצע היא לקבוע את העקרונות להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי – חס וחלילה – בתחומי הרשות המקומית, בהתחשב באופייה השונה של כל רשות מקומית ובמגוון האוכלוסייה המתגוררת בשטחה. אין דבר כזה, לא קיים דבר כזה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא קיים דבר כזה? סגן שר האוצר יצחק כהן: ארץ ישראל היא ארץ ישראל ממטולה בצפון ועד אילת בדרום, אין חלוקה לקנטונים בארץ ישראל. ארץ ישראל קדושה בכל חלקיה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – בארץ ישראל. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון, אבל יש מחלוקת. נכון. קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה רוצה שאני אצטט פה את השיעורים בפילוסופיה שנתת לנו באוצר? קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אחד אני כן אגיד. כשדיברו על ניסים, היינו יושבים – כשהייתי סגנו, כשאז זכיתי להיות סגנו של יובל שטייניץ במשרד האוצר – היינו יושבים בנושאים אידיאולוגיים. אחד הנושאים היה הנושא של ניסים, אז אנשים דיברו על כל מיני ניסים שקרו בהיסטוריה. ד"ר שטייניץ אמר: יש נס אחד שאתם לא מדברים עליו, איך הכדור הזה, כדור הארץ, בכלל עומד? זה הנס הכי גדול, ועל זה אתם לא מדברים? ואז נזכרתי בדבריו של המשורר, שאמר: תולה ארץ – – יהודה גליק (הליכוד): על בלימה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – על בלימה. זה מה שאמר שטייניץ. יהודה גליק (הליכוד): על בלי מס. סגן שר האוצר יצחק כהן: בלימה. נס, עומדת ארץ. יהודה גליק (הליכוד): משרד האוצר צריך לעשות עוד ניסים, ולא מיסים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל צריך את העניבה עם הדגל, זה יעזור לי. מטרת החוק המוצע, אדוני היושב-ראש, היא לקבוע את העקרונות להפעלת תחבורה ציבורית ביום המנוחה השבועי בתחומי הרשויות המקומיות – היה לא תהיה – בהתחשב באופייה השונה של כל רשות מקומית ובמגוון האוכלוסייה המתגוררת בשטחה. החלטות לעניין ההיקף והפריסה של ההסעות בשבת ייקבעו על ידי מועצת הרשות המקומית ויהיו בהתאם לצורכי התושבים. עד כאן הצעת החוק. כמו כן, מוצע לקבוע שלא יועסקו נהגי תחבורה ציבורית שיום מנוחתם השבועי הוא יום השבת. בנוסף, מוצע להסמיך את שר התחבורה – אני עד עכשיו קורא לא מתוך התשובה, אלא ציטוטים מתוך החוק שהגישה חברת הכנסת קסניה סַבטלובה. בנוסף, מוצע להסמיך – – – קריאה: סבטלובה. סגן שר האוצר יצחק כהן: איך? קריאה: סבטלובה. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון. מוצע להסמיך את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות לרישוי קווי תחבורה ציבורית בין-עירונית – חס וחלילה. החוק המוצע אינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 71(7א) לפקודת התעבורה – אגב, הוא גם לא עולה בקנה מידה עם שולחן ערוך – המסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות בעניין איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות, שלפיו בעניין זה יתחשב שר התחבורה ככל שניתן במסורת ישראל. עליזה, את מקשיבה לתשובה? משה גפני (יהדות התורה): אתה מדבר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, עד עכשיו ציטטנו מתוך החוק. בהתאמה – אגב, גפני, מה עושים כל חלקי הקואליציה? זה בסדר? משה גפני (יהדות התורה): כל מרכיבי הקואליציה נגד. סגן שר האוצר יצחק כהן: החלקים, המרכיבים של הקואליציה, של הממשלה. משה גפני (יהדות התורה): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בהתאמה להוראה זו, נקבע בתקנה 386א לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961, כי הרשות לא תיתן רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בשבת אלא בקו שירות המשרת נוסעים לבית החולים, ליישוב ספר – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – אני צריך להגיע הביתה לשבת. היו"ר ישראל אייכלר: אדוני השר, כל הפרעה של חבר הכנסת גליק זה על חשבון הזמן שלך, אז אל תיתן לו להפריע. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, לי יש זמן בלתי מוגבל. היו"ר ישראל אייכלר: לא, עד עשר דקות, אומר המזכיר. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, לא, ממש לא, יש לי זמן בלתי מוגבל, כי אני חייב להסביר למה השבת חשובה לעם ישראל. יהודה גליק (הליכוד): אבל צריך להגיע הביתה לשבת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני חוזר: בהתאמה להוראה זו נקבע בתקנה 386א לתקנות התעבורה, התשכ"א–1961, כי הרשות לא תיתן רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בשבת אלא לקו שירות המשרת נוסעים – מה שנקרא לפיקוח נפש – לבית חולים, ליישוב ספר, ליישובים שתושביהם אינם יהודים, או שהקו חיוני מבחינת ביטחון לציבור או מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית. לשאלתך, אדוני היושב-ראש, כבר כיום קיים הסדר בפקודת התעבורה הנותן מענה שמסמיך את שר התחבורה להתקין תקנות בעניין איסור הפעלת תחבורה ציבורית ביום מנוחה, המוגדר במדינת ישראל כיום השבת, ובכך שומר על צביון מדינת ישראל כמדינה יהודית. מדינה יהודית זה לא רק בוויכוחים אידיאולוגיים עם הרשימה המשותפת. השר גלנט, שמעתי אותך הבוקר בוויכוח עם חבר כנסת מהרשימה המשותפת, והדגשת, בצדק, שזו מדינה יהודית. אבל אתה יודע מה מאפיין אותה כמדינה יהודית? תורת ישראל. השבת. אלה המאפיינים הבסיסיים, בלעדי זה, לא – אנחנו דורשים מכל העולם כולו להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית; קודם כול, שכל חלקי הבית הזה יכירו בה כבמדינה יהודית. קודם כול, שהחברים מכל חלקי הבית יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, ואחר כך נדרוש מאבו מאזן להכיר בה כמדינה יהודית. כפי שאמרנו, ההסדר שומר על צביון מדינת ישראל כמדינה יהודית, ויובהר כי הממשלה מתנגדת ליוזמות חקיקה שיש בהן כדי לפגוע באופייה – גלנט, השר גלנט. אני מסיים, בוא, בוא. בוא, בוא. משה גפני (יהדות התורה): צחי. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אומר לך, הממשלה מתנגדת ליוזמת החקיקה. שב תצביע, אני כבר מסיים. אתה אמור להצביע. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: למי? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: הכול מסודר. אני צריך להיות בטקס לחללי מלחמת לבנון השנייה, שזה חשוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: וכבודו מקוזז. יואל חסון (המחנה הציוני): תם הזמן, אדוני סגן השר, תם הזמן. סגן שר האוצר יצחק כהן: עד שנקבל את האור הירוק מעליזה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, אדוני היושב-ראש, אתם חוזרים על זה פעם נוספת. תם הזמן, צריך לגשת להצבעה, הוא צריך לרדת מהבמה. אי-אפשר לנהל ככה כנסת, אי-אפשר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה עוזר לי עכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): בטח שאני עוזר לך. אתם עוזרים לעצמכם – – – היו"ר ישראל אייכלר: אדוני סגן השר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יואל חסון, יואל חסון, למה אתה חושב שזה לא בסדר? תסביר לי. יואל חסון (המחנה הציוני): כי הזמן שלך עבר. יש תקנון. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל שר יכול לענות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, השר לא, יש תקנון. אפשר, בבקשה, שמזכיר הכנסת יגיד להם? סגן שר האוצר יצחק כהן: תראה לי את התקנון, תראה לי את התקנון, יואל. משה גפני (יהדות התורה): סגן השר, אני רוצה לדעת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר בבקשה לתפקד ולהגיד לו שהוא לא יכול להיות על הבמה? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני רוצה לראות את התקנון. תראה לי את התקנון, אני חולק עליו. תראה לי את התקנון. יואל חסון (המחנה הציוני): באמת, תדאג שהוא ירד מהבמה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת יואל חסון, היית סגן היושב-ראש – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו לא משתתפים בדבר הזה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל תראה לי את התקנון. יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו לא משתתפים במשחק הזה, ואני לא מוכן – – – היו"ר ישראל אייכלר: אתה היית סגן יושב-ראש – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני רוצה שהיושב-ראש יגיע לכאן עכשיו, הוא צריך לרדת מהבמה. היו"ר ישראל אייכלר: – – ואוי ואבוי לחבר כנסת שהיה מגיע אליך. סגן שר האוצר יצחק כהן: יואל, אם אתה רוצה שאני ארד, יואל – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): יואל, יש הצבעה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, הוא לא יורד. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – אני אשקול להיפגע ואני ארד. אני שוקל להיפגע, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): כל התרגילים האלה, לעשות אותם שוב ושוב ולהטות הצבעות – זה לא מקובל וזה לא יעבור בשקט, נקודה. כי אתם מטים הצבעות. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת יואל חסון, אני מבקש לא להפריע לתהליך ההצבעה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מפריע לתהליך. סגן שר האוצר יצחק כהן: יואל, מדובר על השבת, יואל, מה קרה לך? היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת יואל חסון, כשאתה היית סגן היושב-ראש לא היה מעז אף אחד לגשת אליך בצורה כזאת מאיימת, אבל אני סולח לך. סגן שר האוצר סיים את דבריו, אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 34 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 34 נגד, 25 בעד. ההצעה נדחתה. הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5159/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עמר בר-לב) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק גדר הביטחון, של חבר הכנסת עמר בר-לב. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. חבר הכנסת עמר בר-לב, עשר דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כמו קאטו הזקן, המדינאי הרומי, שביקש בכל נאום שוב ושוב להרוס את קרתגו, כך אני עומד כאן, חבריי חברי הכנסת, כבר בפעם השלישית, ואני לא מבקש להרוס, אני מבקש דווקא לבנות. להמשיך לבנות ולהשלים את גדר הביטחון סביב כל יהודה ושומרון. יותר נכון, אני בא הנה בפעם השלישית ומפציר בכם, חבריי מהקואליציה, שתצביעו הפעם בעד חוק הגדר. חוק הגדר אומר דבר מאוד פשוט. בעצם כוונתו לחייב את המדינה לקיים החלטות ממשלה – כבר מספר רב של החלטות ממשלה ב-15 השנים האחרונות – לבנות את הגדר, להשלים את בניית הגדר בתוך 18 חודשים ובכך לשים קץ לחדירות, לגנבות, לפיגועי הדריסה והחטיפה, לכניסת שוהים בלתי חוקיים למדינת ישראל וכן הלאה. הרי כל מי שעיניו בראשו מבין שזה צורך ביטחוני ראשון במעלה, צורך ביטחוני של כלל אזרחי מדינת ישראל. מספיק שאני אזכיר, דווקא היום, את חטיפתם של שלושת הנערים, גיל-עד, יעקב נפתלי ואיל זיכרונם לברכה; את רצח החייל עדן אטיאס ז"ל מעפולה; ואת עשרות הפיגועים וניסיונות הפיגוע בצומת גוש עציון. די שאזכיר ששליש מהפיגועים בתוך מדינת ישראל נעשו על ידי מחבלים שחדרו דרך הפרצה שמכונה פרצת גוש עציון. וחשוב שאתם תבינו את זה – למרות שאתם מבינים את זה, חבריי חברי הכנסת – אבל יותר חשוב שאזרחי מדינת ישראל יבינו במה מדובר היום, ויבינו במה מדובר – האם חברי הקואליציה הולכים להצביע בעד או נגד החוק שאמור להבטיח את ביטחונם. אדוני סגן השר, אדוני סגן שר הביטחון, הלוואי שהייתי יכול לעמוד כאן ולומר לחבריי שאני יודע משהו שאתם לא יודעים, שיש לי איזה מידע סודי מאחת הוועדות החסויות של חוץ וביטחון שאתם לא יודעים. אבל המידע הזה הוא מידע ידוע לכולם: המציאות של הפרצות האלה והמחדלים הביטחוניים, אשר גורמים לחדירות חוזרות ונשנות מכל מיני סוגים – מטרור שמטרתו להרוג ולרצוח אזרחי מדינת ישראל, עד גנבות וחבלות מכל סוג שהוא. הייתי מקריא בפניכם את הרשימה הארוכה של אותם אירועים מהשנתיים, משלוש השנים האחרונות, אבל זו רשימה כל כך ארוכה שבשבע הדקות שנותרו לי לא אספיק להקריא את כולה. כולכם מכירים את אותן פרצות, כולכם ראיתם את הפרצות האלה. חלקכם אף הצהרתם הצהרות נבובות, לצערי, ורקות מתוכן. למשל, דוגמת ההצהרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכבר ב-2015 הצהיר, ואני מצטט: בסופו של דבר תהיה גדר בישראל שתקיף את כולה. אז אני שואל את ראש הממשלה: ב-2015 אמרת את זה, לפני שלוש שנים. למה אתה לא מבצע את הדברים שאתה בעצמך אומר? ולמה אתה לא מסתכל בעיניים של התושבים, של אזרחי מדינת ישראל, של ראשי המועצות שאתה מבטיח להם הבטחות ואתה לא מקיים? למה? אז אולי בגלל דעתם המקצועית של גורמי הביטחון. לדוגמה, בדוח רשמי של השב"כ עצמו, כבר בשנת 2014 נכתב, בעקבות כתב אישום שהוגש נגד שוהה בלתי חוקי שנתפס בדרכו לעשות פיגוע טרור, ואני מצטט: "תוצאות החקירה מצביעים פעם נוספת" – כך אומר השב"כ – "על הסיכון הרב הטמון בכניסתם של שוהים בלתי חוקיים לישראל, ומדגישים את הצורך בסגירה הפרצות בגדר". כך אמר השב"כ לפני ארבע שנים בפני בית משפט, והוא אומר את זה מאז כמעט בכל פורום. כנראה ראש הממשלה ביבי יודע לעשות שימוש בשב"כ לצרכיו האישיים, ושל משפחתו, אבל לא לצרכים האמיתיים שלשמם הוקם שירות הביטחון הכללי. עמדתו המקצועית של צה"ל זהה לחלוטין. גם היא חד-משמעית, וקובעת שלמען ביטחונם של כל אזרחי מדינת ישראל יש צורך ביטחוני עליון להשלים את בניית הגדר בטווח הקרוב ביותר. אז אולי בכלל הסיבה היא אחרת, אולי אין כסף. אבל גם על זה התבשרנו – שיש עודפי תקציב של כמעט 20 מיליארד שקל מתקציב 2017. אני שואל אתכם, אני שואל אותך, היושב-ראש, מה יותר ראוי ולגיטימי מלהוציא מתוך ה-20 מיליארד שקל עודפי תקציב הוצאה חד-פעמית של 1.3 מיליארד שקל, ולהשלים את בניית הגדר? אז אם גם זרועות הביטחון דורשות את זה וגם יש כסף, אז מה בעצם הבעיה? למה הממשלה לא משלימה את בניית הגדר? אנחנו מדברים בפרט על שלוש פרצות, או יותר נכון על שלושה אזורים שאין בהם גדר. זה לא שיש שם פרצה אחת, זו פרצה שמכונה פרצת גוש עציון, שמקיפה את גוש עציון; השנייה – פרצת מזרח ירושלים ומעלה אדומים, כשהכוונה היא להקיף עם הגדר את מזרח ירושלים ואת מעלה אדומים; הפרצה השלישית היא בדרום הר חברון. הגיע הזמן שתסתכלו, חברי הליכוד והבית היהודי, לאזרחי ישראל בעיניים ותאמרו להם את האמת: השיקולים הם שיקולים פוליטיים. לעזאזל ביטחון מדינת ישראל, ביטחון אזרחיה – שיקולים פוליטיים, ולא שיקולי הביטחון שנוגעים לכולנו. אתם חוששים ממה שמכונה ה-base שלכם, שאלה המתיישבים והמתנחלים בתוך יהודה ושומרון, שמתנגדים באופן עקבי – את זה אני יכול לומר – באופן עקבי, מאז ומתמיד, לגדר. אבל ההתנגדות הזאת פוגעת בביטחון אזרחי מדינת ישראל. למה הם מתנגדים? הם מתנגדים כי השלמת הגדר, בוודאי אם היא תקיף את אזור גוש עציון ובוודאי אם היא תקיף את מעלה אדומים, יכולה או עלולה לרמוז מה יהיה מעמד גושי ההתיישבות בהסדר העתידי של מדינת ישראל. ומזה אתם מפחדים. אז לכן, בשל חשש פוליטי שלכם, אתם מפקירים את ביטחון מדינת ישראל, ומה שצה"ל והשב"כ חוזרים ואומרים: צריך וחייבים לעשות זאת. לא רק לגבי השלמת הגדר סביב יהודה ושומרון, גם בכל מה שקורה היום סביב רצועת עזה ראש הממשלה אוטם את אוזניו למה שאומרים בצה"ל ולמה שאומרים בשב"כ ולמה שאומרים ראשי המועצות האזוריות בעוטף עזה ולמה שאומר ראש עיריית שדרות, ולמה שאומרים גם שרים בממשלה – שרים, גם בליכוד וגם בבית היהודי; שרים כמו ישראל כץ ואורי אריאל אמרו שהם מבינים שרק אם ניתן איזשהו פתח להסדר כלכלי כזה או אחר, הסדר כלכלי הומניטרי, לאותם פלסטינים ברצועת עזה, רק אז יש סיכוי שסבבי האלימות ילכו ויצטמצמו, כי האויב הכי מסוכן זה אויב שאין לו מה להפסיד. ואלה הפלסטינים ברצועת עזה, זה האויב הכי מסוכן. אויב שיש לו מה להפסיד ויש לו שביב של תקווה הוא אויב הרבה פחות מסוכן. אבל גם בעניין הזה אוזניו של ראש הממשלה אטומות. לכן, ראש הממשלה במתק השפתיים שלו, מצליח להתל שוב ושוב באזרחי המדינה, להמשיך לנצל כל הזדמנות ולשמור על המעשה המגונה שלו – שמצד אחד הוא לא פעם אומר דברים נכונים, אבל ברגע שהוא צריך לממש ולבצע, הוא לא מממש ומבצע; אם זאת האמירה שלו ב-2015, ומאז, שצריך לבנות גדר סביב כל מדינת ישראל, ואם אלה מהלכים כאלה או אחרים סביב רצועת עזה. חיי אזרחי ישראל אינם הפקר, ועלינו, נבחרי הציבור, מוטלת החובה הכל-כך כבדה לעמוד במחויבות הזאת. ולכן אני מאוד מאוד מקווה, למרות שאני סקפטי – אפילו אני כבר לא תמים – שתחשבו שוב, חבריי מהקואליציה, והפעם כן תצביעו בעד החוק שיחייב את ממשלת ישראל להשלים את הגדר סביב כל יהודה ושומרון. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן על הצעת חוק גדר הביטחון. גם לך עד עשר דקות, כבודו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לפתוח באמת בהערכה גדולה לחבר כנסת עמר בר-לב. אני באמת ממש מעריך את הדבקות שלך, ואני אומר את זה מעומק ליבי, וכל הכבוד שאתה ממשיך. חבל, אני חושב שיש דברים שבהם לפעמים צריך אולי לעבור הלאה, למשהו אחר אולי, אבל זה שאתה ממשיך להתמיד – כל הכבוד. אני אומר את הנימוק הפשוט, שגם אתה יודע: השלמת הגדר היא דבר שאיננו מתאים לחוק. זה לא חוק. אי-אפשר שיהיה חוק להשלים גדר. מחר בבוקר נעשה חוק – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): בעיקרון אולי אתה צודק, אבל מהרגע שהממשלה לא מקיימת את זה, אז אין ברירה, צריך לנסות לחוקק חוק. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: בסדר, אתה תעשה את שלך. אמרתי שאני מעריך אותך, אני מעריך אותך. אני רק חושב שצריך גם לפעמים להבין שיש דברים שלא מתאימים. זה לא מתאים להצעת חוק. סמכויות ממשלה מעולם לא הוגדרו בחוקים, או תפקידי הממשלה, או מה היא תעשה ומה היא לא תעשה. אין חוקים כאלה, זה דבר שלא קיים. לגופו של עניין, אתה יודע שלממשלה יש באמת תוכנית רב-שנתית ויש גם אילוצים, לא תמיד הדברים יכולים להתבצע כמו שנראה בעינינו. אתה יודע שכשהייתה בעיה, השלמת הפרצה מאזור תלם ודרומה – היא הושלמה. באמת היה פה מאמץ גדול, בעקבות פיגוע שהיה – אני לא זוכר – פיגוע שהיה – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): בשרונה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן, בשרונה. נכון. אז הושלמה הגדר. יש קטעים שיש בהם בעיות, ואתה צודק, זה לא פשוט. אזור גוש עציון נתון במחלוקת. הוא נתון במחלוקת, כי האזרחים והתושבים לא רוצים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רגע. התושבים לא רוצים. אתה לא יכול לבוא, לכוף על תושבים שלא רוצים גדר, והתנגדות גדולה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אם זה נוגע רק להם, אתה צודק, אבל זה לא נוגע להם. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, אבל זה לא רק הם. כל הגופים הירוקים מתנגדים. יש פה הרבה שיקולים. אני לא אומר – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): נתנו גם לחוצה ישראל. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא אומר שלא תהיה גדר – – – אבל זה מסוג הדברים שלא נעשים באבחה אחת; הם נעשים בעבודה שלוקחת זמן. מה לעשות, דברים – זה לוקח זמן. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אפילו המפלגה שלך בקואליציה כבר כנסת שנייה, למה אנחנו מחכים? למה אתם מחכים? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתה יודע, יש אילוצים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בקיצור, אין לכם תשובה. אין לך תשובה, אדוני השר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יש אילוצים – בוודאי, אני לא אמרתי. אבל בוודאי דבר אחד ברור: יש סדרי עדיפויות שהממשלה קובעת אותם. אי-אפשר לבוא בחוק ולכוף את הממשלה לקבוע סדרי עדיפויות או לעשות מעשים מהסוג הזה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): הכול בגלל ה-base שלכם. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה ממש לא מתאים לעניין. חברי חבר הכנסת דודי אמסלם, ביקש ממני גם לומר – אתם יודעים, אני בעברי הייתי שחקן כדורגל, תרשה לי. שיחקתי בנוער של הפועל באר שבע. האמת, היה מרגש לראות – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – את מסי בכיס הקטן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זהו. אני רוצה להגיד. היה מרגש לראות את נבחרת ארגנטינה פה. אבל אני רוצה לומר לכם, רבותיי היקרים, זאת הזדמנות שלנו, של כולנו, אני אומר לכם, להתפכח: לצערנו הרב, אני אומר את זה פה, יש עדיין בישראל, וגם בבית הזה כנראה, כאלה שחושבים שג'יבריל רג'וב הוא הפתרון לבעיות שלנו. אני רוצה להזכיר לכולם: רבותיי היקרים, יש חייל שנהרג, מדחת יוסף, בקבר יוסף. אתם למה הוא נהרג? כי היה שר ביטחון שאמר: אנחנו מחכים לג'יבריל רג'וב, תחכו, אל תיכנסו. גדוד טנקים עמד ליד קבר יוסף – איך אני יודע? אח שלי היה המג"ד של הגדוד הזה. הוא רק חיכה לפקודה להיכנס עם גדוד טנקים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): סיפור טוב, אבל מה הקשר? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: למה הוא לא נכנס? רגע, אני אגיד לך. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אני הייתי אז מזכיר הממשלה ולא מוכר לי סיפור כזה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז אני אומר לך, תשמע טוב, זה גם מופיע בזיכרונות של אהוד ברק. חיכו לג'יבריל רג'וב, שיבוא ויציל את מדחת יוסף. אז רבותיי, אם לא התפכחתם אז, אני מציע להתפכח היום. תבינו, ג'יבריל רג'וב הוא אויב, הוא לא אוהב. הוא אויב. ציפי לבני (המחנה הציוני): לכן אנחנו רוצים גדר בינינו לבינו, לא לחיות איתו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מי שהוא אויב, הוא לא תקווה לשלום. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – תשימו גדר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אל תצפו ממנו לשום פתרון. ג'בריל רג'וב, לא התקווה שלנו. הוא לא זה שיחליט – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): לא, הוא מעבר לגדר, מעבר לגדר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה יודע מה אומרים על אבן אחת שטיפש זורק לתוך הבאר. כולנו מסכימים שג'יבריל רג'וב הוא לא אוהב ישראל. לכן אנחנו רוצים אותו שם, מעבר להרי החושך, ואנחנו כאן. ומי שיצר את כל הבלגן הזה זה לא ג'יבריל רג'וב. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מסכים איתך באמת, זה המקום שלו – מעבר להרי החושך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אז אני מחכה מעבר לגדר, מעבר לגדר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מעבר לאיזה גדר? עמר בר-לב (המחנה הציוני): הרי החושך, אני לא יודע איפה הם. גדר אני יודע. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז אני אומר לך, אני מסכים, מעבר לגדר הגבול, אני מסכים. הגבול שבינינו לבין ירדן, בואו נשלח אותו לשם, או לחבריו או לאחים שלו במדינות אחרות. אבל לחשוב שאולי הוא יעזור לנו, הוא יציל אותנו – תראו הוא איך מתנהג; שום הסכם לא ממומש על ידם, הם מפירים את הכול. איציק שמולי (המחנה הציוני): הרב אלי, אתה יודע שאם היו מתייחסים לאירוע הזה כאל אירוע כדורגל וזהו, זה לא היה קורה, כל הבלגן הזה. אבל ניסו להפוך את זה לאירוע פריימריז של הליכוד, וזה הכול. והשתיקה של הליכוד אומרת הכול בעניין הזה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני לא יודע מה הליכוד אומר. אני אומר לך שבתור שחקן כדורגל הייתי שמח לראות את נבחרת ארגנטינה משחקת פה כדורגל, אולי הייתה גם מפסידה, מי יודע; אי-אפשר לדעת היום, בימינו אלו. איציק שמולי (המחנה הציוני): יש גבול לניסים גם, בוא. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן, יש ניסים. אתה יודע איך בן-גוריון אמר: אנחנו לא מתחשבים בניסים, אבל – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני אעזור לך. הוא אמר: מי שלא מאמין בניסים במדינה הזאת הוא לא ריאליסט ולא מציאותי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הוא אמר עוד משהו: אנחנו לא שוקלים את הניסים אבל מתחשבים בהם. יש לו כמה משפטים בעניין הזה. אז אני אומר לכם. זאת הזדמנות, חבריי היקרים. ואני אומר מפה לראש הממשלה: תשלול את תעודת ה-VIP של ג'בריל רג'וב. הוא לא ראוי שמדינת ישראל תיתן לו אפשרות לנוע בחופשיות. אדם כזה, שאפילו למשחק כדורגל בין נבחרת ארגנטינה לישראל לא מוכן אלא נלחם גם על הדבר הפשוט הזה, לא ראוי שמדינת ישראל תעניק לו תעודת VIP. הוא לא ראוי לנוע בלי בדיקות. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אחמד טיבי בדיוק כמוהו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אחמד טיבי אזרח ישראלי. הוא לא אזרח ישראלי. ועם כל הכבוד, אני חושב שאין לו שום זכות ל-VIP, בוודאי כשהוא יוצא ומאיים על שחקני כדורגל בעולם שאסור לבוא לישראל, שאסור להם לבוא, כי אחרת מי יודע מה יקרה להם. ציפי לבני (המחנה הציוני): הוא הכיר בחיפה. הבשורה הטובה היא שבמכתב שלו, בחיפה הוא מכיר, למשל. יפה מצידו. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה באמת רעיון. זה גם דבר טוב. הגיע הזמן, יפה, אנחנו מאוד מודים לו. עמיר פרץ (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, אתה תקים גדר, אנחנו מתחייבים לך, על הגדר החדשה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – שני דברים. גם חיפה – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מודה לכם. לצערי, באמת, החוק הזה לא מתאים להיות הצעת חוק. לכן הממשלה מתנגד. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לסגן שר הביטחון, חבר הכנסת אלי בן-דהן. אנחנו מצביעים על הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק גדר הביטחון, התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 23 בעד, 42 מתנגדים, הצעת החוק נדחתה. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרה בתא משפחתי של יותר משני הורים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5203/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, של חברי הכנסת יואל חסון, מרב מיכאלי ומירב בן ארי. ינמק חבר הכנסת יואל חסון. עשר דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, אני רוצה, לפני שאציג את הצעת החוק שלי, להקריא לכם פתק, פתק שעשתה או כתבה ילדה למשפחתה. היא כותבת ככה: אני אוהבת את המשפחה שלי כמו שהיא, עם שני אבות ואימא, ואותם שלא ישתנו לעולם, כי זאת המשפחה שלי. זה כיף שיש לי אימא מורה, אבא בנקאי, אבא גנן ילדים. זה כיף שכל אחד טוב במשהו אחר, והם יכולים לעזור לי. זאת כותבת ילדה למשפחה שיש בה שני אבות ואימא. העולם שלנו משתנה בכל כך הרבה מובנים, ואנחנו רואים את זה בכל דבר בחיינו. העולם משתנה בטכנולוגיה, הוא משתנה בשיח, הוא משתנה בקצב, הוא משתנה ביכולות של כל אחד מאתנו, והוא גם משתנה בחיים האישיים שלנו. בחיים האישיים שלנו, של כל אחד מאיתנו שהוא חלק ממשפחה – זה משותף לכולנו; כולנו חלק ממשפחה, משפחה כזאת או משפחה אחרת. פעם, באמת, הייתה משפחה שהיא, מה שנקרא, המודל הרגיל הידוע, של אימא ואבא. זה מה שהיה, זה מה שהיה צריך להכיר בו. לזה החוק נתן את כל התשובות, כל הפסיקות התייחסו למשפחות מהסוג הזה. אבל אז העולם השתנה. והעולם השתנה כבר לפני 20 שנה, כשהתחילה בישראל התופעה של משפחות חד-הוריות, של נשים, בדרך כלל נשים, שלא מצאו את בן הזוג שלהן והחליטו בכל זאת להיות הורים. היא רצתה להיות אימא, החליטה בכל זאת להביא ילד, באופן של משפחה חד-הורית. פעם – עם הראשונות שהתחילו ככה זו הייתה סנסציה, דיברו על זה בכל מקום: הינה, זאת ההיא שיש לה ילד אבל היא לא נשואה. יהודה גליק (הליכוד): גם לפני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): והיום יש הרבה מאוד משפחות חד-הוריות, מאושרות, טובות, שמעניקות חינוך טוב, וחיות מצוין, ואנחנו – ולא רק אנחנו מבחינת החברה הישראלית אנחנו אלא גם המערכת החוקית, הפסיקות, בתי המשפט יודעים כבר להתייחס לסוג שכזה של משפחה חד-הורית. העולם ממשיך להשתנות, וגם בעניין של המשפחות האחרות נדרשת היום חקיקה מתקדמת. כי היום – כמו שקראתי מאותו מכתב של ילדה חמודה – יש הרבה מאוד משפחות של אימא ואבא ואבא או אימא ואימא ואבא ואבא. אלי אלאלוף (כולנו): איך? יואל חסון (המחנה הציוני): משפחות מורכבות. אסביר לך, אדוני, משפחה לדוגמה – – – אלי אלאלוף (כולנו): כמה? יואל חסון (המחנה הציוני): אסביר לך. יש לך היום בישראל משפחות – יש לך זוגות בני אותו מין שהם עושים ילדים עם אישה נוספת; במקרה הזה, זה כבר משפחה של שני גברים ואימא. ויש לך תופעה נוספת, שגם לאימא יש בת זוג, ואז גם יש תופעה של משפחה שיש בה שני גברים עם שתי נשים, שהם למעשה חיים במשפחתיות. לא תאמין – זה כבר אלפי משפחות כאלה במדינת ישראל, חבר הכנסת אלאלוף. אלפי משפחות. זה לא שהמדינה אוסרת על המערכת הזו. אלי אלאלוף (כולנו): לא ראיתי זוג אחד. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אומר לך. בוא אני אכיר לך. אחר כך אראה לך דוגמאות. יש אלפי משפחות כאלה בישראל, והבעיה היא שהמדינה – על פניו הדבר הזה אפשרי, כי הם עושים את זה; יש לך את המשפחות האלה בישראל – כשאתה מגיע לצורך פסיקות בבית משפט, להתייחסות של שופטים, לא יודעים להתייחס למשפחה מהסוג הזה. לא יודעים לתת את המענה. לכן, צריך גם לדעת שבנושא הפונדקאות המצב הקיים כיום הוא תוצאה מכך שחוק הפונדקאות אינו מאפשר למעשה – למעשה רק לאיש ואישה של בני זוג – הוא לא מאפשר להרכב משפחתי אחר. אני חושב שבמסגרת תא משפחתי – כאמור, חלק מההורים אומנם אינם ההורים הביולוגיים של הילד אך אין לכך חשיבות כי הם מגדלים אותם כמשפחה. אנחנו יודעים שמשפחות – קשר ביולוגי, לא זה מה שקובע מהי משפחה. יש המון משפחות מדהימות בישראל, משפחות מאמצות. הם אינם ההורים הביולוגיים של הילד, והן עדיין משפחות מדהימות. לכן צריך כאן באמת התקדמות. אני יודע שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מתקדמת מאוד, היא הצעת חוק שייקח זמן רב מאוד למערכת לקבל אותה או להבין אותה. יש גם המון סיטואציות במשפחות האלה, החדשות, גם סיטואציות של היפרדות – או חס וחלילה מוות – של בני הזוג. ובמצבים האלה אין מענה בחוק. בתי המשפט לא יודעים לתת פתרונות, מכיוון שאין חקיקה ואין התייחסות. ומי נופל בין הכיסאות במצב הזה? מי שנופל בין הכיסאות זה הילדים שגדלים במשפחות האלה, שאם הן מגיעות לרגע של משבר, אין מענה. אין מענה בבתי המשפט ואין אפשרות לתת פתרונות. לכן צריך חקיקה. אני אומר לך, חבר הכנסת אלאלוף, לפי הערכות של גורמי מקצוע, יש בין מאות לאלפי משפחות כאלה בישראל, והמדינה היא האחרונה להיערך. היא לא ערוכה. היא לא ערוכה. זו תופעה באמת שלא מספיק יודעים עליה, אבל היא קיימת והולכת ומתרחבת, מכיוון שיש, מצד אחד, יותר ויותר זוגות חד-מיניים שמקיימים משפחה ומגדלים ילדים; הם עושים את זה באמצעים שונים, בין השאר, עם זוג נשים, מצד שני, או להפך, ויחד יוצרים משפחה. אנחנו צריכים לייצר את ההכרה המשפטית הזאת; אנחנו צריכים לייצר למערכת המשפט את האפשרות לדעת לתת פתרונות למצבים של משפחה. זה לא שאנחנו מבקשים בחוק הזה, אדוני היושב-ראש, להתיר את סוג המשפחה. זה מותר. זה קיים. אין מניעה בחוק. המשפחות האלה קיימות. החוק הזה לא מגדיר או מאפשר את זה – זה אפשרי. אבל החוק מאפשר למעשה פסיקות ומעמד משפטי וחוקי בכל מיני סיטואציות, שצריך לתת להן מעמד. לכן, הגיע הזמן, וראוי שהמדינה ובתי המשפט יכירו במעמדו המשפטי של הורה בהורות משותפת כל עוד מילא תפקיד חיובי ותורם בחייו של הילד, ואין זה משנה אם הוא ההורה הביולוגי. אם השופט ובית המשפט מזהה תא משפחתי בריא, ושבעבור הילד ההורה הזה – גם אם הוא לא ההורה הביולוגי במשפחה הזו – הוא הורה חיוני ומשפיע על חייו של הילד, הוא צריך להתייחס אליו כאל הורה. לכן החוק הזה הוא חוק מתקדם; כן, הוא חוק שמשנה מציאות, אבל הוא לא יוצר מציאות, כי המציאות כבר קיימת. המשפחות האלה קיימות בישראל. הן חיות בינינו. הילדים שלהם נמצאים בגני הילדים של הילדים והנכדים שלכם. הם חלק מאיתנו. כמו שלנו יש מענה משפטי, וכמו שלנו בית המשפט יודע לתת מענה במקרים מסוימים שנוצרים במצב של משפחה, כך אותן משפחת צריכות שתהיה להן האפשרות למענה משפטי חוקי בכל מיני מצבים, שבסוף – יודעים מה, לא בסוף – בהתחלה, הן טובת הילד וטובת המשפחה. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. ישיב השר שטייניץ בשם שרת המשפטים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת יואל חסון, המציע הנכבד, לפני שאני קורא את תשובתה של שרת המשפטים, אני רוצה להבין אם הבנתי נכון או לא הבנתי. אתה מציע בעצם להכיר במשפחות או בהורות במשפחות – בהורות מרובה – גם אם יש שלושה, ארבעה או חמישה אנשים, נכון? הבנתי טוב או לא? יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא יכול להיות חמישה. מקסימום ארבעה. יהודה גליק (הליכוד): למה? יש – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יכול אולי בפנטזיות שלך לחשוב על חמישה, אבל זה לא יכול להיות חמישה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הבנתי. אתה אומר ארבעה. אבל שמעתי חלק מנימוקיך, ואני רוצה לומר לך, לפני שאני קורא את התשובה, שאני מוצא את הצעת החוק שלך חדשנית מאוד אבל בעייתית ביותר. אני לא אומר את זה לשם הנצחנות עכשיו. למשל, חשבתי תוך כדי דבריך על משפחה, שילדיה חיו בינינו אבל היא לא הוכרה במובן הזה, של אדם שקראו לו גואל רצון. גואל רצון חי עם כמות גדולה של נשים, שבאותו שלב כולן הצהירו שהן מעוניינות בזה, והייתה שם כמות גדולה של ילדים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה ממש לא הסיטואציה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: השאלה הייתה האם ישירות או בעקיפין, אנחנו מכירים במשפחה כזאת. יואל חסון (המחנה הציוני): זה לא חוקי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל מישהו פה – – – מתייחס אליו כאל – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל זה לא אותו דבר – – – אדוני. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנשים בוחרים במערכת זוגית לחיים או מערכת – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: תמתינו רגע. האם, למשל, נאפשר לתא משפחתי שיש בו שני גברים ושתי נשים או גבר ושלוש נשים, לא רק שנאפשר לו לחיות בשלום, אלא גם נכיר בהורות של כל הרביעייה? אם כן, זה פתח למשהו שאפשר לשקול אותו, אבל אני חושב שאנחנו אוסרים פוליגמיה, ריבוי נשים, ואוסרים בכלל ריבוי בני זוג, ואיך אומרים ריבוי גברים? אינני יודע. אלי אלאלוף (כולנו): – – – ריבוי גברים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יש מונח מקצועי? איך אומרים ריבוי גברים? מה המקבילה של פוליגמיה? אלי אלאלוף (כולנו): אתה דוקטור לפילוסופיה – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אבל פילוסופיה לא עוסקת בדברים כל כך קונקרטיים. פילוסופיה עוסקת בדברים הרבה יותר תיאורטיים וכלליים. על כל פנים, אני חושב, יואל, שההצעה שלך היא בעייתית מאוד, כי היא תפתח את הפתח – היא לא רחוקה מזה – גם אם אתה שם מעצור על ארבעה, היא תפתח את הפתח לקומונות של ריבוי נשים נוסח גואל רצון ואחרים, שיכולים להיות עם פחות – אם לא עשרות נשים, כמה נשים בודדות, וריבוי גברים והמון דברים אחרים. יש הבדל בין מצב שבו המדינה אוסרת, והופכת לעבירה פלילית, לבין מצב שבו המדינה מכירה באותו מצב, למשל, בנישואים, וגם נותנת הטבות מסוימות או סטטוס מסוים, לבין מצב שבו המדינה מגלה אדישות, שהיא לא אומרת לאנשים איך לחיות, אבל היא לא בהכרח מכירה בזה או נותנת לזה איזה סטטוס משלה. אני אישית חושב שההצעה בעייתית ביותר, ואני אומר את זה דווקא על רקע מה שהצהרתי קודם, שעמדתי לגבי נישואים או ברית זוגיות בין בני זוג מאותו מין היא חיובית, ואני בעד הסדרת הנושא הזה, שיאפשר לחברי הקהילה ההומו-לסבית לחיות בינינו לפי דרכם, ולהקים משפחות בישראל – להקים הם כבר מקימים אבל שתהיה הכרה מלאה במשפחות הללו. זו ההצעה – שיש חולקים עליה – אבל היא מגודרת; וזאת הצעה שלדעתי יש בה פריצה שתוביל למקומות שאנחנו לא רוצים להוביל אליהם. אבל אני עכשיו אקרא את תגובתה הרשמית של שרת המשפטים, שכשר תורן אני משיב כאן במקומה. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרה בתא משפחתי של יותר משני ההורים), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואל חסון ואחרים, מבקשת לאפשר הכרה משפטית בתאים משפחתיים שיש בהם יותר משני הורים ומקנה לבית המשפט סמכות להכיר ביותר משני הורים לקטין. הצעת החוק מבקשת לשנות את המצב המשפטי הקיים בדין הישראלי, אשר אינו מאפשר מצב שבו לילד אחד יהיו יותר משני הורים. מבלי להיכנס לסוגיות כבדות המשקל העומדות בבסיס ההצעה, ועדת השרים לחקיקה החליטה לדחות את הדיון בהצעה בשלושה חודשים. כפי שאתה רואה, יואל, ועדת השרים לחקיקה, במקרה הזה, הייתה יותר ליברלית ממני. יואל חסון (המחנה הציוני): אני תכף אדבר על זה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זה קורה. לו חבר הכנסת חסון היה מעוניין ביותר מכותרת – מצטער, אני קורא מה שכתוב כאן – הוא היה מציף בעיות במסגרת המצב הקיים מול משרדי הממשלה הרלוונטיים ובוחן פתרונות אפשריים. לצערי, זו תופעה נפוצה שהולכת ומתרחבת. הדרך הקלה ביותר לגרוף כותרות היא להציע הצעת חוק, גם כאלה המשנות סדרי עולם וחברה. הדרך הסיזיפית, אבל הנכונה, היא להשקיע בעבודת מטה ובממשקי עבודה מול משרדי הממשלה. חבר הכנסת חסון מעלה את הצעת החוק לדיון על אף החלטת ועדת השרים לחקיקה, בהתאם לתקנון הממשלה. הממשלה מתנגדת אפוא להצעת החוק. לפני שאני מסיים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד לך ככה, אדוני השר – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי, אבל אני – – – דוד אמסלם (הליכוד): יואל חסון לא השתכנע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי, אבל אני רוצה – חבר הכנסת איציק כהן, איפה הוא? אני רוצה להתייחס לדברים שהוא אמר קודם לכן. אפשר, בבקשה, לקרוא לחבר הכנסת, ידידי וחברי הצדיק איציק כהן, לאולם? יואל, מה רצית לשאול בינתיים? זה לא פייר, אתה עוזר לכולם ולי לא. אנחנו ידידים, בחייך. תן סיוע. על כל פנים, אני חושב, יואל, שאתה צריך לתת דין וחשבון לעצמך ולנו. איך ההצעה הזאת, מבחינת ההיגיון הפנימי שלה לא תוביל – אתה מציע ארבעה בני זוג, זה יכול להיות גבר ושלוש נשים, שלושה גברים ואישה – איך היא לא תוביל אותנו, לפי אותה לוגיקה, כשיש ילדים ויש משפחה, למה לא נכיר מחר, כמו שרצה גואל רצון, בתא משפחתי מהסוג של גואל רצון עם עשר או 20 נשים – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה לא יכול לעשות את ההשוואה הזאת. אתה לא יכול. תקשיב, אתה לא יכול. נו, באמת. מה שאתה אומר, אתה לוקח אדם שהואשם בזה שהוא ניהל בית שהנשים היו בו שפחות, ואתה משווה את זה לאנשים שמבקשים לחיות בהתאם לנטייה המינית שלהם. אתה לא יכול לעשות את ההשוואה הזאת. בן אדם שקיבל 18 שנות מאסר – ואני לא רוצה לומר לך על איזה עבירות מין קשות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): שעובר על החוק, שהוא עבריין. רויטל סויד (המחנה הציוני): ואלה אנשים שרוצים לחיות את הזוגיות שלהם. שר האנרגיה יובל שטייניץ: קודם כול, יואל, אני מציע לך ללמוד מחברת הכנסת רויטל איך עוזרים לחברים, כי היא נתנה לך דוגמה עכשיו איך היא מסייעת לי כאן. זה בדיוק הסיוע שביקשתי. יואל חסון (המחנה הציוני): היא לא מסייעת לך. היא אומרת לך את האמת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: רויטל סויד. איפה איציק? אני צריך את איציק כהן. איתן ברושי (המחנה הציוני): השר, הוא לא חבר כנסת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מה? מי? איתן ברושי (המחנה הציוני): איציק לא חבר. הוא יכול – – – חופשי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אה, איציק לא חבר כנסת עכשיו? אתה בטוח? איתן ברושי (המחנה הציוני): כן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אה, אוקיי, אז לשווא נמתין לו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני היו"ר, אני מבקשת – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: על כל פנים, יואל, אני לא הבנתי – כלומר, ודאי שבמקרה של גואל רצון הוא נשפט לכלא והיה שם שעבוד, ואנחנו כולם שמחים שזו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל מראש הפעולה שלו הייתה לא חוקית. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל באמת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: רגע, שנייה. אבל אני אומר, הרי בשלב מסוים הנשים שם הצהירו שהן חיות איתו מרצון. היו שם גם ילדים. אבל אתה יודע מה, אני אדבר בכלל: אז מה עם כל הפוליגמיה בקרב הבדואים, שאנחנו מנסים למנוע? מה תעשה מחר אם יבואו לשופט בדואי עם שתי נשים או שלוש, ויגידו: לפי החוק של יואל חסון, עכשיו אנחנו רוצים הכרה בהורות של ארבעתנו, ולכן, במשתמע או שלא במשתמע – בתא המשפחתי הפוליגמי הזה? דרך אגב, כתבו לי פתק שריבוי גברים נקרא פוליאנדריה. לא ידעתי שיש מקבילה לפוליגמיה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): – – – פוליאמוריה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מה? איך, בוז'י? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): פוליאמוריה זה ריבוי אהבה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: פוליאמוריה? מה זה, פוליאמוריה? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): במקום פוליגמיה, פוליאמוריה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי. תמיד טוב ללמוד דברים. חברת הכנסת עאידה סלימאן, את לא היית פה כשעניתי להצעת חוק קודמת, אבל מאחר שנפגעת מדבריי מבלי שהתכוונתי לכך, התנצלתי בפנייך על הביטוי הצעת חוק הזויה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אוקיי. תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לשר יובל שטייניץ. זכות התגובה לחברת הכנסת מרב מיכאלי, שהיא מבין מציעות ההצעה. שלוש דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מודה, זה לא שאני יכולה להעלות על דעתי שאני יכולה לשכנע את הקואליציה השמרנית, הריאקציונרית, הדתית הזאת, להצביע בעד הצעת החוק הזאת; אבל אני רוצה לפרוטוקול וזה חשוב לי, השר שטייניץ, השר הפילוסוף שטייניץ, חשוב לי שאתה תשמע ושהדברים ייאמרו לפרוטוקול. מה שעשית כאן, להשוות את ההצעה שלנו – בהצעת החוק הזאת – להשוות אותה למקרים של דיכוי נשים וניצול כוח שהחוק נותן בידי גברים ונתן בידי גברים, באמת – כמו שאמרה חברתי רויטל סויד – להפוך נשים לשפחות ולהשתמש בהן ככלים, היא השוואה שערורייתית ולא ראויה. אנחנו מדברות ומדברים על מצב שהחוק כיום מפלה לרעה זוגות שעושים הסכמים חוקיים עם נשים עצמאיות, ריבוניות, שבוחרות – הורות משותפת עם הנשים, אבל אומרים להם: מישהו מכם יצטרך לוותר על ההכרה בו או בה כהורה. זה מה שאנחנו באות ובאים לפתור. אנחנו מדברות ומדברים על מצבים שבהם מדינת ישראל עדיין לא מוכנה לרשום שתי נשים שעושות ילד או ילדה ביחד – לא מוכנה להכיר באישה שלא ילדה את הילד ולרשום אותה כאימא שנייה. אנחנו מדברות על זה שבית המשפט העליון היה צריך להכריע שכששני גברים עושים ילדה או ילד ביחד, אז אתם תרשמו את השני גם כן כהורה, שבית המשפט יהיה רשאי לרשום אותם. ההצעה הזאת באה לתקן עוולה, בעוד שאתה מחזיק היום חוק שנותן בלעדיות בהחלטה על המעמד האישי לבית דין רבני, שיש לו אופציה לאשר לגבר לשאת אישה נוספת אם לפי דעתו התנאים מאפשרים את זה. יתרה מזאת, באותו מעמד אישי אתם מחזיקים בעצם כפל סטנדרט, משום שנישואים בישראל מתנהלים לפי הדין השרעי מתוקף החוק האזרחי הישראלי, והדין השרעי מרשה יותר מאישה אחת. ככה שהדיבור הוא גם – אמרת דברים של אי-הבנה, משרד המשפטים בתשובתו אמר דברים של צביעות, ובסופו של דבר, מה שאתם לא מאפשרים זה לנשים וגברים שעומדים על דעתם, שמממשים את הריבונות שלהם, רוצות ורוצים לממש את הזכות שלהם להורות, את זה אתם לא מרשים להם. ואת זה באה ההצעה הזאת לתקן. אז אני קוראת לך לפחות להתעדכן, למרות שתעשה את הטעות ותצביע נגד. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. לפני שניגש להצבעה, יש לנו פה הודעה של השרה סופה לנדבר, שרת הקליטה: בחוק על התחבורה הציבורית היא הייתה מקוזזת ולא הייתה אמורה להצביע, ובטעות היא הצביעה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הכרה בתא משפחתי של יותר משני הורים), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: בעד – 24, נגד – 41. ההצעה נדחתה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4219/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עליזה לביא) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי, של חברת הכנסת עליזה לביא, על פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים. עשר דקות, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, השרים שנמצאים במליאה, הצעת החוק שבה אני מבקשת את עזרתכם, ומבקשת היום להביא כאן בפני המליאה, מדברת על פטור מתשלום של ביטוח לאומי לסטודנטים שהם מעוטי יכולת. אדוני, אפשר קצת יותר שקט לבקש במליאה? היו"ר ישראל אייכלר: כן, מבקשים שקט במליאה. בבקשה שם, בצד שמאל. עליזה לביא (יש עתיד): זאת לא קלישאה. הסטודנטים והסטודנטיות שלנו הם משאב לאומי מהחשובים ביותר שיש לנו כחברה, כמדינה. הם אלה שייצרו, ינהלו, יחקרו וימשיכו את קיומנו כסטרטאפ ניישן. הם גם אלה שיחליפו אותנו כאן בבית המחוקקים, בממשלה, בשדה המשפטי ובכל מקום של הצמתים החברתיים בישראל. הם יעשו את ישראל טובה יותר ומשגשגת יותר. הסטודנטים הם העתיד שלנו, הם הבסיס לחדשנות, למחקר, לפיתוח. הם הזוכים של פרס הנובל של המחר, וחשוב לא פחות – הם מי שיתוו את הערכים, את הנורמות של כולנו כאן כחברה. וההשקעה בצעירים ובצעירות שלנו כמשאב אנושי חייבת להיות במרכז של סדר-היום הלאומי שלנו. וזאת התפיסה שמנחה אותי, כיושבת-ראש השדולה למען הסטודנטים וההשכלה הגבוהה, יחד עם חברתי שותפתי חברת הכנסת מירב בן ארי. יחד יזמנו כאן את יום הסטודנט בכנסת ישראל. ניהלנו דיונים בוועדות השונות, והיה כנס מקצועי, וישבנו בצוהריים עם שר החינוך שהשתתף, עם יושב-ראש הכנסת ועוד רבים וטובים כאן מחברי הבית, ומל"ג, וכמובן התאחדות הסטודנטים, ויו"רים – שבאו יחד, וחשבנו איך אפשר לעשות את החברה טובה יותר באמצעות העזרה לסטודנטים, באמצעות הגברת המעורבות החברתית. זה היה הנושא שבחרנו השנה, להגביר את המעורבות החברתית בשלב הסטודנטיאלי, בשלב של הלימודים ושל רכישת ההשכלה הגבוהה, מתוך הבנה וידיעה ברורה שהחיבור לחברה בישראל דרך העשייה החברתית הוא טוב יותר, הוא נכון יותר, יביא למעורבות טובה יותר. הם בכלל נמצאים הרי על רצף של התנדבות – באים ממערכת החינוך ומתנדבים, וצבא ושירות לאומי, ואחר כך הופכים להיות אזרחים מעורבים. אבל משהו קורה בתקופה הסטודנטיאלית, ויחד חשבנו איך אפשר לבוא ולהגביר. אבל חייבים לומר שאתמול התפרסם דוח שהסטודנטים עצמם פרסמו. הדוח הזה מלמד אותנו על הקושי הכלכלי, על הקשיים הכלכליים של סטודנטים וסטודנטיות רבים כאן במדינת ישראל בקיום היומיומי. לבוא לאוניברסיטה, לשבת ללמוד, לרכוש השכלה, להקדיש את מיטב הזמן ללימודים – שמענו הרבה מאוד עדויות על כך שזה לא אפשרי, שחייבים לעבוד: אין לנו כסף, אנחנו באים אחרי שנים של תרומה למדינה, ומי שההורים שלו לא עוזרים לו, לא מסייעים – אי-אפשר באמת לשבת ורק ללמוד. בסקר בנוגע לסוגיות שמטרידות את הסטודנטים היום הצביע הרוב המוחלט של הסטודנטים על יוקר המחיה כבעיה מספר אחת. לנקות את המעטפת הסובבת ולהקדיש רק ללימודים. הקושי הכלכלי הוא זה שעלה מספר אחת. וכשהראש כל כך טרוד בשרידות כלכלית, ביכולת הקיום, קשה מאוד להקדיש ולהתפנות – תשומת לב ללימודים, לפעילות החברתית בוודאי, ולהתנדבויות, ולהצליח בלימודים, להצליח בבחינות הרבות והקשות. חשוב להבין, אני באמת לא מדברת על איזושהי מחווה לסטודנטים או טובה שאנחנו נעשה, אלא על ההשקעה של מדינה, ובעתיד אנחנו נראה, נקצור כולנו את הפירות. ככל שלצעירים יהיו פה הכלים המיטביים כדי להצליח, הם יצליחו, ואז המשק הישראלי ירוויח מההון האנושי שיבוא לידי מימוש; מימוש מלא של הפוטנציאל, והכלכלה הישראלית כולה תרוויח. לכן זאת לא הצעה, זאת השקעה. וזאת הנחת המוצא שלי בהצעת החוק הזאת והנחת המוצא שלנו גם בשדולה שאנחנו מובילות למען הסטודנטים, שחולשת על שורה של תחומים: הסיוע הכספי להקמת כפרים של סטודנטים; התמודדות עם עיוותים בחישוב של שיטת הארנונה, שמחייבים סטודנטים בשיטה שבאמת לא מתאימה לדרך החיים שלהם, ובאנו וביקשנו, ואנחנו מתקנים את זה; סיוע לסטודנטיות וסטודנטים שהם בעלי משפחה; עיסוק נרחב בתעסוקת המחר – חוסר התאמה בין העולם האקדמי לתעסוקה שמחכה בחוץ, שמשתנה בקצב מאוד גבוה; מתן נקודות זכות עבור מעורבות חברתית; שירות מילואים, ועוד ועוד. אבל מהמקום הזה בדיוק צומחת הצעת החוק שלי, הצעה שבאה ומבקשת לסייע בדמי הביטוח הלאומי לסטודנטים שיש להם קושי כלכלי. הכוונה רק לאותם סטודנטים בעלי הכנסה נמוכה, בעשירונים התחתונים, כדי באמת להקל עליהם בתשלום לביטוח הלאומי. והמטרה של ההצעה הזאת היא לסייע לסטודנטים שאינם עובדים ואינם יכולים לקבל סיוע כלכלי מההורים שלהם. רבים מכם הורים לסטודנטיות וסטודנטים, ואני משערת ויודעת שאתם עוזרים הרבה מאוד לסטודנטים ולסטודנטיות שלכם כדי ללמוד, כדי להקדיש את החיים שלהם לזמן הזה, להשכלה, לרכוש את הידע כדי לכלכל את עצמם בכבוד. ההצעה הזאת של מתן פטור מתשלום דמי הביטוח הלאומי למשך תקופת הלימודים לאותם סטודנטים שזקוקים להצעה הזאת, לאותם אלו שהמערכת יודעת לזהות שהם באמת צריכים את הסיוע הזה – זה יקל עליהם ויקטין את הנטל הכלכלי שמוטל עליהם, ויעודד אותם לרכוש מקצוע, לקבל הכשרה מקצועית ולאפשר להם נגישות כלכלית לרכישת השכלה, להתקדמות, לעתיד הטוב שלהם, אבל ישליך, כמובן, על מקומם בחברה ועל החברה בכלל: היא תקלוט יותר ויותר אנשים עם השכלה גבוהה, והם ימצאו עיסוקים ראויים וטובים. אני יודעת שההצעות שנוגעות בפטורים של הביטוח הלאומי הן לרוב בעייתיות, וכמעט תמיד נדחות על הסף. אבל אני מבקשת להדגיש שבהצעה הזאת מדובר במבחן הכנסה. זאת הצעת חוק שתהיה תחת מבחן הכנסה, ובכפוף להצגה של אישורים על כך שההכנסה של שני ההורים של אותו סטודנט או אותה סטודנטית יחד נמוכה מ-17,237 שקלים חדשים. ההכנסה הזאת היא הכנסה שמייצגת את העשירון השישי ומטה, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אנחנו מדברים הרבה על שוויון ומדברים הרבה על קידום ופריפריה ומרכז, פריפריה כלכלית ומרכז, אז אני חושבת שכשמדברים על השכלה גבוהה ככלי למימוש עצמי ועל השתלבות בתעסוקה ובחברה, השאלה המרכזית שצריכה לעלות היא שאלת הנגישות להשכלה הגבוהה. ומי שלא נמצא שם, מי שידו אינה משגת, אנחנו צריכים לראות איך עוד אפשר לתקן, איך עוד אפשר לעזור. ותמיד תמיד אנחנו חוזרים מחדש לפריפריה הגיאוגרפית, לפריפריה החברתית, לפריפריה הכלכלית, שלרוב מוסללת לאותו משלח יד, לאותם עיסוקים. האפשרות שלהם לדריסת רגל באקדמיה ולרכישת כלים ממשיים מוגבלת, ואנחנו צריכים פעמונים מצלצלים. הצעת החוק הזאת מבקשת לומר: יש לנו את הכלי הזה, ובטח בתקופה שמדברים על עודפים תקציביים. אז למה לא? אם יש כסף, בואו ניתן למי שיכול לסייע לעצמו כדי לא להיות, חלילה, בהמשך במקום שצריך לבקש סיוע מהמדינה. יש עודפים כספיים, אז בואו ניקח וניתן למי שיכול לעזור לעצמו – לחבר'ה צעירים ששירתו בצבא, שירתו בשירות לאומי, נמצאים בתבחינים ברורים שהם לא יכולים לסייע לעצמם, ובטח לא ההורים שלהם, והם מאוד מאוד רוצים ללמוד. והעניין המרכזי הוא לא רק שכר הלימוד, אלא הוצאות המחיה – – היו"ר ישראל אייכלר: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): – – במהלך הלימודים. וזה הסיפור. ואנחנו שמענו את העדויות האלה – – היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): – – אתמול במהלך השדולה. אני מבקשת שתחשבו פעם נוספת – המחקרים מלמדים אותנו, ואנחנו יודעים עד כמה קשה לסטודנטים ולסטודנטיות. יש עודף תקציבי, יש תבחינים. בעזרת ההצעה הזאת אנחנו נוכל לעזור לעוד סטודנטים וסטודנטיות לצלוח את הלימודים. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. ישיב שוב השר יובל שטייניץ. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, נראה לי שהפכתי היום למשיב הלאומי. היו"ר ישראל אייכלר: כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין לך תשובות טובות, אבל אתה המשיב הלאומי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אין לי תשובות טובות לשיטתך. לפני שאני אקרא את תשובתו של השר חיים כץ, אני שמח לראות שידידי סגן השר חבר הכנסת הרב איציק כהן – – – אלי אלאלוף (כולנו): הוא לא חבר כנסת – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי. ידידי סגן השר הרב איציק כהן, אדם שאני אוהב ומוקיר, חזר לאולם. ולמה אני אומר את זה? כי עם כל החברות והידידות בינינו, איציק – אתה דיברת קודם על השיחות הפילוסופיות בינינו בתקופה שהיינו שנינו ביחד באוצר, אבל חייבים לחדד ולדייק: אני לא דיברתי על הנס של כדור הארץ – כך לפחות השתמע. דיברתי על הכדור, או על העיגול, ואיך הוא נמצא במקומו. אני דיברתי על משהו מהותי יותר, הרבה יותר. וכך הייתה השיחה בינינו: אני אמרתי לך שלפעמים אנחנו מדברים על ניסים שקורים בעולם – ים סוף נבקע, בני ישראל עוברים בחרבה, שמש בגבעון דום – דברים שמנוגדים לחוק הטבע, ואנחנו אומרים: יש פה נס. והנס הזה, לפחות לשיטתם של חלק מאיתנו, הוא הוכחה לקיומו של הקדוש ברוך הוא, אולי גם להשגחה פרטית או לאומית כלפי עם ישראל, או כל אחד לשיטתו. מה שאני אמרתי לך – וזה הדבר החשוב – שלפני שמסתכלים על דברים שלא כדרך הטבע, או שמנוגדים לחוקי הטבע, שקורים בעולם ומתייחסים אליהם כאל ניסים, יש אחד גדול ומיוחד שהוא מעל כולם, וזה עצם קיומו של היקום. אחת משתיים: אם היקום יכול להתקיים ללא הקדוש ברוך הוא, ללא אלוהים, אז גם כל דבר פנימי – ים שנפתח לחרבה – אין סיבה שלא יתקיים סתם כך. אם היקום לא יכול להתקיים בלי שאלוהים ברא אותו, אז זאת ההוכחה הטובה ביותר, ולא צריך ניסים אחרים. עצם העבודה שקיים בכלל משהו, בלי קשר למה קורה בתוך היקום, שקיים משהו – גם אם היקום כולו היה גרגר חול אחד, זה נס כל כך גדול, עד שלייבניץ קרא לזה במאמר שלו – לייבניץ, הפילוסוף והמתמטיקאי הגרמני הדגול, שגם המציא את החשבון האינפיניטסימלי – הוא כתב מאמר שנקרא: Why is there something rather than nothing?, מדוע בכלל יש משהו ולא לא-כלום? ובמאמר הזה הוא הראה שמבחינה לוגית, עצם קיומו של העולם מחייב ישות חיצונית שקיימת בהכרח, שהיא סיבת העולם, ולא ייתכן מבחינה לוגית שהעולם מתקיים סתם כך. בלי קשר לשאלה אם הוא נברא בזמן או אפילו אם הוא קדמון ולא מתחיל בזמן, ואז הוא סדרה אין-סופית של מצבים, אבל גם הסדרה הזאת של אין-סוף מצבים – אין סיבה שהיא תתקיים אלא אם כן מישהו גרם לכך שהיא תתקיים. לכן הבדלתי בין ניסים מקומיים, שבני אדם מתייחסים אליהם כאל ניסים, לנס הגדול באמת – או לשאלה הגדולה באמת: מדוע היקום קיים. מדוע יש משהו ולא לא-כלום? וזו באמת השאלה הגדולה. ואם יש הוכחה מתוך העולם – יש גם הוכחות אחרות, לוגיות, לקיומו של אלוהים – אז ההוכחה הכי טובה היא עצם קיומו של העולם. ואז לא צריך שום הוכחה אחרת, אם מקבלים את ההוכחה הזו. עליזה לביא (יש עתיד): אבל איך אפשר ללמוד כשאין כסף? תראה כמה אתה יודע וכמה אתה מלומד. אבל יש הרבה סטודנטים וסטודנטיות שאין להם כסף להתחיל בלימודים. מה אנחנו עושים כדי לעזור להם? שר האנרגיה יובל שטייניץ: עכשיו אני ניגש לתשובה, תשובתו של שר הרווחה, לדברייך. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת פורר. סליחה רגע. בשבתי כיושב-ראש אני לא יכול להוסיף ולהרחיב את הדברים של הפילוסוף והשר יובל שטייניץ. שר האנרגיה יובל שטייניץ: על כל פנים, אני רוצה לומר שאני למדתי פילוסופיה, ולמיטב זיכרוני, שילמתי ביטוח לאומי. אז אפשר. עליזה לביא (יש עתיד): ההורים שלך בטח יכלו לעזור לך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אבל משרד הרווחה והשר חיים כץ השאירו לי תשובה שנראית לי כדבר דבור על אופניו, ואני אקריא את התשובה. עליזה לביא (יש עתיד): כל עוד זה עומד במבחן ההכנסה שאנחנו מבקשים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי. בסדר. וזו התשובה: חובתו של כל מבוטח בתשלום דמי ביטוח, ולו מינימליים, היא מעקרונות היסוד של הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל. כל מבוטח ומבוטחת משלם בהתאם ליכולתו באופן דיפרנציאלי, וזכאי בהתאם לצרכיו על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי. חובת תשלום דמי הביטוח הינה חובה החלה על כלל המבוטחים, ולמעט חריגים ממש בודדים, כל תושב ותושב חייב בה. כך, חייבים בדמי הביטוח גם מי שאין לו הכנסות מעבודה, מי שזכאי לקצבאות מטעם הביטוח הלאומי ועוד. בנוסף, חובת תשלום דמי הביטוח היא חובה עצמאית, המעניקה זכויות עצמאיות. היא אינה תלויה בהכנסות של גורם אחר או של בן משפחה. הצעת החוק מבקשת לכרוך, באופן תקדימי, את חובת תשלום דמי הביטוח של מבוטח בהכנסת הוריו, דבר אשר אינו ממין העניין בהכרח, ובוודאי לא כאשר הסטודנט אינו בעל זיקה כלכלית להוריו. יש לציין עוד כי כבר היום מכיר המחוקק בחשיבותה של ההשכלה הגבוהה, והעניק לסטודנטים הלומדים בישראל הקלה בתשלום דמי הביטוח ביחס לאוכלוסיות אחרות שאינן עובדות. סטודנט כיום משלם דמי ביטוח בשיעור מזערי, העומד על שליש מהשיעור המזערי למי שאינו עובד, בסך 23 שקלים בחודש, לעומת מבוטח שאינו עובד, אשר משלם דמי ביטוח בסך 69 שקלים לחודש. לאור כל אלה, הצעת החוק מבחינה, ללא הצדקה סוציאלית, בין אוכלוסיות שונות שאינן עובדות אך מחויבות בתשלום דמי הביטוח, כגון חיילים משוחררים שאינם עובדים ואשר נדרשים לשלם את דמי הביטוח בשיעור המזערי המקסימלי – לא הגבוה ביותר, מהמזערי – תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם, או תושבים השוהים בחו"ל. כל זאת, אף שהמדובר ככלל, באוכלוסייה חזקה מבחינה סוציו-אקונומית ותוך שמגמת המחוקק היא הרחבה של רשת התשלום ולא צמצומה, בין היתר לנוכח הגירעון האקטוארי שבו מצוי מוסד הביטוח הלאומי. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, יש כיום כ-55,000 סטודנטים מדי שנה שאינם עובדים, ולומדים במוסדות מוכרים להשכלה גבוהה בישראל. אשר לסטודנטים הלומדים מחוץ לישראל, על פי אומדן המוסד לביטוח לאומי, מדובר ב-10,000 סטודנטים נוספים. משיקולים אלה, ועדת השרים החליטה להתנגד להצעת החוק. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לשר יובל שטייניץ. חברת הכנסת עליזה, רוצה לעלות להגיב? עליזה לביא (יש עתיד): לא. היו"ר ישראל אייכלר: לא. אני רק מודיע שמייד אחרי ההצבעה, הצעת החוק הבאה היא רק תשובה והצבעה, כי היא כבר הוצעה, ונוכל מייד אחרי תשובת השר הבאה להצביע. אז אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת עליזה לביא. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לסטודנטים על בסיס הכנסות ההורים), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 25 בעד, נגד – 37. ההצעה לא התקבלה. הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017 [מס' פ/4682/20; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 306, עמ' 26872.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) היו"ר ישראל אייכלר: ואנחנו ניגשים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק המאבק בטרור, של חבר הכנסת מאיר כהן. הוא כבר הגיש אותה ונימק אותה. עכשיו נקבל רק את תשובת השר ומייד אחריה הצבעה. ההצעה נומקה בתאריך 31 בינואר 2018. קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אין תשובת שר? אז אפשר לגשת מייד להצבעה? אם הממשלה נגד, יש זכות לחבר הכנסת מאיר כהן להגיב. שלוש דקות, בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רוצה לפתוח ולהגיד – דודי, אני רוצה להגיד לך תודה רבה. ישבת איתי על ההצעה הזאת, ישבנו מול הנציגים שעות; אמרה שרת המשפטים ונציגיה את מה שאמרה. למי שלא יודע, אני ביקשתי להחמיר בענישה של סייעני טרור, במיוחד כשאנחנו שומעים שבאירועי טרור, בני משפחה שידעו ואף עודדו קיבלו שלושה חודשים בכלא. אני לא הייתי עולה לכאן והייתי מקבל בכבוד – השר בנט – את החלטת השרה שלך, אלא מאי, אני רוצה לדבר קצת על צביעות. בשעה שאנשי משרד המשפטים אומרים לי שהם עומדים איתנים, ולא מרחיבים ולא מחמירים בחוקים, אז הסתבר שעם כל הכבוד שיש לי למורים, כנראה כשמדובר במורים אז אפשר לפרוץ את זה. כשעלתה הצעת חוק מהבית היהודי של החמרת הענישה כנגד אנשים שפוגעים במורים, כל הכנסת, לרבות הקואליציה, תמכה בזה. כשעולה חבר אופוזיציה, ומעלה הצעה הכי הגיונית שבעולם, שאם יש רוצח שפל שנכנס ורוצח יהודים באשר הם, ואחיו או אחותו או האבא שלו, יודעים על הכוונה שלו ומעודדים אותו, זה פשע, וכל עונשו של אותו סייען מסתכם בשלושה חודשים. אז אני אומר לך, גברתי שרת המשפטים – שלא נמצאת כאן – את מנסה לעטות עלייך איזה גלימה של אני הכי הגיונית והכי שוויונית, אבל זה בושה וחרפה. ותזכרו את זה. כשזה קשור לחוק של הבית היהודי שקשור למורים – ואני תמכתי בחוק – זה מותר, אבל אתם, שמדברים על מיגור הטרור, אתם נוהגים בצביעות ודוחים הצעת חוק בגלל שמי שהעלה אותה הוא חבר כנסת מיש עתיד. ושוב, דודי, תודה רבה לך. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 18 חברי כנסת בעד, 45 הצביעו נגד. ההצעה לא התקבלה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת, איתן ברושי רצה להצביע בעד. אני לא משנה את התוצאה אבל לצורך הפרוטוקול אני מודיע. הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5096/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018. ינמקו חבר הכנסת מיקי לוי, חמש דקות, וחבר הכנסת יאיר לפיד, חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): אני טעיתי. הצבעתי בעד, ואני נגד – לפרוטוקול. אדוני היושב-ראש, אני בחוק הזה הצבעתי בעד. אני נגד. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת עיסאווי פריג' הצביע בעד בטעות, והוא נגד. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, מכובדיי השרים, לשחיתות הציבורית יש פנים רבות. הפנים האלה באות לידי ביטוי חדשות לבקרים על ידי מינויים פוליטיים של עסקנים בתפקידים מקצועיים. ללא ספק, אחד מהם זה דירקטור. כאשר היינו באוצר בקדנציה הקודמת, נלחמנו בדיוק בזה. ראינו שהחברות הציבוריות מקרטעות ומפסידות כסף, ומי שאמורים לפקח עליהן כדירקטורים פשוט לא עושים את עבודתם, מתרשלים, כי הם אינם מבינים דבר וחצי דבר. חלקם לא ידעו בכלל לקרוא דוחות כספיים של אותה חברה שהם היו ממונים עליה. לאחרים היו אינטרסים זרים, ואת האחרים זה בכלל לא עניין. ולמה זה קרה? כי במשך שנים, השרים היו ממנים לדירקטורים בחברות הממשלתיות את המקורבים להם, את קבלני הקולות, את העסקנים. הם היו מחלקים ביניהם את השלל, בלי להביא בחשבון כלל את כישוריהם והתאמתם לתפקיד בכלל. רק דבר אחד עניין את השרים: ג'ובים למקורבים; לא פיקוח על החברות הממשלתיות ולא ההצלחה שלהן. כשאנשי ציבור מעדיפים את האינטרס האישי, לכל הרוחות, על האינטרס הציבורי, לזה, גבירותיי ורבותיי, קוראים שחיתות ציבורית פר אקסלנס. גם היום, השרים כן יכולים למנות את הדירקטורים – אין בעיה עם העניין הזה – רק הם צריכים לבחור אותם מאותה נבחרת, מאותם אנשים שעמדו בקריטריונים והתקבלו כדירקטורים. כשהיינו באוצר, החלטנו להילחם בתופעה המכוערת הזאת. אדוני, אני חושב שלנו מגיעות עשר דקות – חמש דקות אני וחמש דקות חבר הכנסת לפיד. היו"ר ישראל אייכלר: זה מה שעשיתי. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, לא הבנתי, אני מודה לך. כשהיינו באוצר החלטנו להילחם בתופעה המכוערת והמזיקה הזאת. הרי הכי קל היה לבוא ולקחת את כל אלה שאנחנו מכירים ולמנות אותם שם, ולעשות מין פול כזה. לא, שר האוצר הלך לדרך הקשה והקים את נבחרת הדירקטורים. לא הכרנו את האנשים, לא התערבנו במינויים שלהם. נקבעו קריטריונים. אותם אנשים טובים היו צריכים לעמוד בקריטריונים ולהתקבל כדירקטורים. חלקם אנשי מקצוע שעברו סינון מקצועי, ומתוכם, מתוך הנבחרת הזאת, יכלו השרים למנות את הדירקטורים. גם אם יש מחלוקת על זהותם ויש צורך לגוון את המאגר ולשפר את דרכי הבחירה של המועמדים, על דבר אחד אין מחלוקת, חברי סגן שר האוצר: נבחרת הדירקטורים היא הצלחה מסחררת, ששיפרה את הניהול ב-80 החברות הממשלתיות. הביאה לצמיחה. מזה שנים – בשלוש השנים האחרונות החברות הממשלתיות רושמות רווחים. ואם זה לא מספיק, מבקר המדינה שיבח את נבחרת הדירקטורים ב-2017, והגדיר אותה ככלי מרכזי במאבק בשחיתות. חבריי חברי הכנסת, אם יש לכם טיפה של אינטגריטי, אתם מתבקשים להצביע בעד החוק הזה. אני מניח שיעלה אחרינו אחד השרים ויגיד: על מה אתם מדברים, אנחנו רוצים למנות את אנשי שלומנו. אבל גם היום אין בעיה: יש לכם נבחרת, יש פול של אנשים טובים, תבחרו מתוכם. אבל אתם רוצים לרמוס ברגל גסה כל חלקה טובה. חבריי חברי הכנסת, מבקר המדינה הבהיר בדוח כי יש לעגן את נבחרת הדירקטורים בחקיקה, ואת דרכי הבחירה של המועמדים. ולכן, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שלפנינו באה לעשות בדיוק את זה. מצופה מכם, חבריי חברי הכנסת, להתעלות מעל השיקולים. אין כאן בכלל עניין של קואליציה או אופוזיציה, אין עניין של ימין שמאל, יש רק עניין של דרך הישר ובנייה של דירקטוריונים הולמים בחברות הממשלתיות. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד. גם לך חמש דקות. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלושה אירועים קרו לנו ביממה האחרונה, והדבר שמאחד את שלושתם הוא החלטורה. זו לא הממשלה הכי ימנית בתולדות המדינה, זו הממשלה הכי חלטוריסטית בתולדות המדינה. האירוע הראשון הוא כמובן ביטול המשחק בין ישראל לארגנטינה. ירושלים חשובה יותר מהכול, היא חשובה יותר מכל משחק כדורגל, ואם בגלל זה יבוטל – שיבוטל. אבל המשחק לא בוטל בגלל ירושלים, הוא בוטל בגלל שאתם חלטוריסטים. יצא מפה לפני רגע השר ארדן, אולי לא במקרה. מה עושה המלחמה ב-BDS במשרד לביטחון פנים? חסרים לו עיסוקים? הוא כבר פתר את כל הבעיות עם הבדואים, עם ירושלים, עם אל-אקצא, עם הכול? הכול נפתר? אין בעיות עם שוטרים במדינת ישראל? חקירות ראש הממשלה נפתרו? הכול נפתר, שהוא מטפל גם ב-BDS? ההסברה הישראלית מחולקת בין חמישה שרים שונים, אף אחד מהם לא יודע בכלל מה השני עושה. זו חלטורה, ועל חלטורה משלמים מחיר. אז ילדים לא יוכלו ללכת לראות כדורגל עם ההורים שלהם – לראות את מסי משחק – כי אתם חלטוריסטים. משרד החוץ מפורק, אין שר יותר משלוש שנים וחצי. מה כל כך חשוב שאתם עושים, שאתם לא יכולים לעשות את העבודה שלכם? האירוע השני זה עפיפונים. הייתי אתמול בעוטף עזה, יצאנו משם רגע לפני השרפה בספיר. צה"ל מופלא, עושה את עבודתו. קצינים, חיילים, התושבים – אתה מסתכל עליהם, על יכולת העמידה שלהם – איפה ממשלת ישראל? מה המדיניות שלכם? מתי ישבתם בפעם האחרונה והצבתם אסטרטגיה? למה אתם לא עונים לשאלה – מאז 2014 אני עומד פה ושואל אתכם – מה המדיניות שלכם? למה אתם לא הולכים על שיקום עזה תמורת הפירוז שלה? למה אתם לא מגדירים לעם ישראל מה אתם עושים חוץ מלשבת ולחכות לסבב הבא, לשבת ולחכות לעפיפון הבא? הצבא הכי חזק במזרח התיכון לא יודע להתמודד עם עפיפונים? הממשלה שלו היא ממשלה חלטוריסטית. והדבר האחרון הוא שהבוקר עשינו כנס באמת יפה, פה בכנסת: תמיכה ברמת הגולן. רק כל מה שהיה מסביבו היה קומדיה של חלטוריסטים. הדבר הראשון זה שבמוצאי שבת הוצאנו את ההודעה על הכנס. אמרנו שהולך להיות כנס תמיכה בזה שהעולם יכיר ברמת הגולן, קראנו לו העולם עם הגולן. מייד, למוחרת בבוקר, הייתה בישראל היום הודעה על זה שיש תוכנית של הסנטור טד קרוז להכרה ברמת הגולן – שאיש בממשלת ישראל לא שמע עליה, רק שהם היו מוכרחים להוציא משהו כדי שלא יגידו שאין להם תוכנית. והיום מייקל אורן – אני באמת מכבד את מייקל – חשף את תוכנית נטו גולן, שאיש לא שמע גם עליה. ישבו איתנו כל אנשי רמת הגולן. ישב ראש העיר בקצרין, דימי, הוא איש ישראל ביתנו, הוא חלק מהקואליציה. הגבות עלו לו עד הנה, כי הוא לא שמע מעודו על התוכנית הזאת, כי מישהו חלטר משהו ברגע האחרון, כדי שיהיה להם מה להגיד. נתניהו עומד באירופה – במסע שכבר ברור שהוא כישלון מדיני גמור – מדבר עם הכתבים ומודיע שהוא בעד הכרה בין-לאומית ברמת הגולן. סליחה, אם זה כל כך חשוב לך, למה לא דיברת על זה עם הנשיא מקרון, שפגשת אותו כמה שעות קודם? למה לא דיברת על זה עם הקנצלרית מרקל, שפגשת אותה יום קודם? איך נזכרת? נזכרת כי שמעת שיש כנס, והכול פוליטיקה, והכול ברגע האחרון, והכול חלטורה גמורה. אחרי זה, כשאני אומר לכם שקרה לו משהו, אתם מרימים גבה. קרה לו משהו. אין עבודת צוות; הוא כבר לא סומך על אף אחד; הוא כבר לא עובד על אף אחד. ומה שנוצר מזה זה ממשלת החלטורה הלאומית של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב סגן השר איציק כהן. סגן שר האוצר, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. קריאה: – – – הוא מושך זמן. אין לו מה להגיד. סגן שר האוצר יצחק כהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018, של חבריי יאיר לפיד ומיקי לוי. מילה על נבחרת הדירקטורים. הרעיון במקורו הוא רעיון די מבורך – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הרעיון הוא די מבורך, להקים נבחרת דירקטורים. מוסי רז (מרצ): אבל זה לא טוב שיש עתיד מציעים את זה, צריך מישהו מהליכוד. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה אתה אומר. אתה קונקורנט, לא אני. מוסי רז (מרצ): מה? סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה קונקורנט שלהם, לא אני. מוסי רז (מרצ): לא. מה פתאום. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתם רבים כל היום. על כל פנים, מה שקרה, בפרקטיקה הסתבר שאי-אפשר להקים נבחרת בתנאי מעבדה. היו מקרים ועיוותים. קודם כול, מי שקבע את הסעיף של הניסיון, כמה קבעתם? 15 שנה, 20 שנה ניסיון? הוא באופן אוטומטי – אלי – באופן אוטומטי הוא גדע את כל הציבור החרדי, העיף אותם, ככה, באבחת גרזן. קארין אלהרר (יש עתיד): למה? סגן שר האוצר יצחק כהן: כי אין להם 15 שנה ניסיון. איפה יש להם 15 שנה ניסיון? אני לא יודע כמה. קבעתם ניסיון, הלכתם עם קו הניסיון, איפה שנעצר, יעקב אשר – יעקב, אתה איתי או עם הקהל? קארין אלהרר (יש עתיד): שבע שנים. סגן שר האוצר יצחק כהן: איך? קארין אלהרר (יש עתיד): קובעים את זה לשבע. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא משנה. הסקאלה של הניסיון הלכה עד שהגיעה למצב שאף חרדי לא יוכל להתמנות. יעקב אשר (יהדות התורה): 15 שנה ניסיון ניהולי. סגן שר האוצר יצחק כהן: ולא התכוונתם לזה. בטוח שלא התכוונתם. לא התכוונתם לזה, אני בטוח. יעקב אשר (יהדות התורה): 15 שנה, שלא יהיה חרדי אחד שיעבור. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יעקב אשר (יהדות התורה): דיברתי עם סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה יכול לדבר עם קארין על זה. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים. סגן שר האוצר יצחק כהן: הרעיון ביסודו, מיקי, היו בו כמה אלמנטים חכמים. אבל כשיצאתם מן הכוח אל הפועל הסתבר שטובים ורבים – באמת טובים ורבים – לא יכלו לכהן בנבחרת. אני מכיר אחד, חבר, שהיה מפקד כנף 1 והיה מספר 2 בחיל האוויר, והיה מנכ"ל אל על והיה מנכ"ל נשר והיום הוא ראש רת"א. אחד כזה, עם כזה ניסיון – בבקשה? פנינה תמנו (יש עתיד): מה זה קשור לעניינים הפוליטיים והאישיים? אתה משנה קריטריונים. סגן שר האוצר יצחק כהן: תקשיבי למה שאני אומר, פנינה, אין פה פוליטיקה. זה פוליטיקה? היו"ר נאוה בוקר: חברים, תנו לסגן השר בבקשה לסיים את דבריו. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אומר, בפרקטיקה זה יצר עיוותים זועקים לשמיים. קודם כול, סיפרתי על הציבור החרדי. בבקשה? אי-אפשר במינויים של פרסונות חשובות, כמו דירקטורים, לעשות את זה בתנאי מעבדה. את תמיד לא תצאי מגדר מחלוקת. בבקשה, ניסיתי לעשות משהו, שלכאורה הוא משהו טוב, אבל יצר עיוותים נורא קשים. נתתי דוגמה: חבר, לא אזכיר את שמו, שעשה כל כך הרבה תפקידים, כמו מפקד כנף 1, כמו ראש להק אוויר, כמו מנכ"ל אל על, כמו מנכ"ל נשר, היום – אני אומר מה הוא עושה היום, זה יסגיר אותו, היום הוא ראש רת"א – הוא לא נכלל בנבחרת, זה מטורף. מיקי לוי (יש עתיד): אז מה? סגן שר האוצר יצחק כהן: מה זה אז מה? מיקי לוי (יש עתיד): יכול להיות שהוא לא מתאים. סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא שווה יותר ממאה שהם בתוך הנבחרת. אני אומר לך, מיקי. תאמין לי, הניסיון שלו, היושרה שלו, הידע שלו הרבה יותר טובים מהרבה כאלה שנדחפו לנבחרת אני לא יודע איך. האמת, זה גאוני. מיקי, מי שעשה את זה הוא גאון, איך הוא מיצב את אלה שהוא כן רצה והוציא החוצה את אלה שהוא לא רצה. על כל פנים, אי-אפשר לעשות משהו מוחלט כשמקימים. אין נוסחה. מה שכן, אתה יכול לדרוש יושרה, ניסיון, ידע, כל מה שדירקטוריון צריך. אבל ברגע שאתה קובע כללי ברזל, אתה בוודאי תביא בחשבון שרבים וטובים לא ייכללו ושלעפערס כן ייכללו. קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה זה שלעפערס? שלי, מה זה שלעפערס? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): שלייקס? סגן שר האוצר יצחק כהן: שלייקס. שלייקס. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): מה אתה רוצה ממני? אני מרוקאית בכלל. קריאה: סומך – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: על כל פנים, מה קורה בגזרה של עליזה? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הגעתי, אתה יכול לרדת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז ככה: בהצעת החוק מוצע להסדיר את הליך מיון המאגר של 400 המועמדים, המומלץ על ידי הרשות למינוי לכהונה כדירקטורים בחברות ממשלתיות. אם לא הבנתם עד עכשיו, אז הממשלה, יאיר, מתנגדת להצעת החוק. יאיר לפיד (יש עתיד): אני שבור מזה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה מופתע, אני שם לב. בבקשה? קריאה: תיראה מופתע. סגן שר האוצר יצחק כהן: מי אמר תיראה מופתע? תזכיר לי. זה היה משהו עם סמ"סים. יוסי יונה (המחנה הציוני): עם השופטת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אגב, יאיר, הזכרת את העפיפונים. זה כל כך מצמרר. אחרי שמפקד חיל האוויר התפאר בפני מפקדי חילות אוויר – – – יאיר לפיד (יש עתיד): F-35 בבירות. סגן שר האוצר יצחק כהן: F-35 הראשונים, מבצעיים. זה היה כל כך צורם, כי חיל האוויר שאני מכיר אותו הוא לא יהיר. יאיר לפיד (יש עתיד): מתבלבלים בין עוצמה ליהירות. זה לא אותו דבר, עוצמה ויהירות. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז מה קרה? הקדוש ברוך הוא הראה לו שאפשר בעפיפון עם רוח מערבית לעבור את הגבול. הרוח יכולה להשתנות, אבל היא לא משתנה. זה משמיים. צריכים להתפלל. איציק שמולי (המחנה הציוני): למה אתה מאשים את הקדוש ברוך הוא בזה? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. ברגע שמתרברבים ואומרים: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אז מישהו מראה להם: תירגע, גם עפיפון יכול לנצח אתכם, לצערי. על כל פנים, אתה בטח תרצה לעלות לנמק. נכון, יאיר? לא? תעשה – שירוויחו זמן. תעשה את זה. יאיר לפיד (יש עתיד): תסבול. איזו פרשה השבוע? סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה עולה? כמה דקות? הוא רוצה לעלות. היו"ר נאוה בוקר: בסדר, אחריו. כשהוא יסיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מתפלא עליך, עפר, איך אחרי ההרצאה של יובל לא כיסית את הראש וחזרת בתשובה? אני לוקח אותו להיות מרצה בערכים, אם הוא יסכים. קארין אלהרר (יש עתיד): גברתי מזכירת הכנסת, זה נהוג שהממשלה עומדת ושותקת? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, היא לא שותקת, קארין. היא לא שותקת, היא מאפשרת לחברים מהמפלגה שלך להגיב. קארין אלהרר (יש עתיד): מה אתם אומרים? סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי, תודה. חבל. אז תסירו את ההצעה מסדר-היום, תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני סגן השר. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת איציק כהן, סגן שר האוצר, לא ציפיתי לתשובה אחרת. חבר הכנסת לפיד, שחרר אותו שנייה אחת, שישמע מה יש לי להגיד לו. חבר הכנסת איציק כהן, ידידי סגן שר האוצר, לא ציפיתי לתשובה אחרת, רק שכחו להגיד שבשלוש השנים האחרונות, זו פעם ראשונה שהחברות הממשלתיות מרוויחות כסף. שנים לא היה כדבר הזה. שר התיירות יריב לוין: זו לא תפקידן להרוויח כסף. זו הטעות הבסיסית. מיקי לוי (יש עתיד): שלוש השנים האחרונות. שר התיירות יריב לוין: מיקי, זה לא תפקידן. מיקי לוי (יש עתיד): הבנתי, אוקיי. אם שר במדינת ישראל – – שר התיירות יריב לוין: תפקידן לספק – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – אומר שלא תפקידן של החברות הממשלתיות להרוויח כסף, אז אולי זה הכיוון. אז אני מסכים איתכם על הכול. קריאה: היו מפסידים 600 מיליון שקל. מיקי לוי (יש עתיד): כן, אין בעיה, רק כל שנה החברות האלה, הממשלתיות, האוצר הכניס יד לכיס ושילם להן כסף. היום פעם ראשונה הן מרוויחות כסף ומעבירות לאוצר וממלאות את יעדן, השר יריב לוין. שר התיירות יריב לוין: – – – את תפקידן. מה תפקידן? מיקי לוי (יש עתיד): גומרים לי את הזמן. הוא שר, אני לא יכול לנזוף בו. היו"ר נאוה בוקר: אדוני השר. מיקי לוי (יש עתיד): השר לוין, הן יכולות למלא את ייעודן וגם להרוויח כסף. שר התיירות יריב לוין: לא, ממש לא. מיקי לוי (יש עתיד): אה, לא? אין בעיה. אם זו תפיסת העולם של ממשלת הליכוד, אין שום בעיה; אם זו תפיסת העולם העקומה שלכם, אין בעיה. תפתחו, תכניסו אנשים פוליטיים שיפסידו כסף. אחריי המבול, לא אכפת לנו. מעבר לעניין הזה, חבר הכנסת כהן, אם אתה חושב שהקריטריונים שנקבעו – אגב, לא אנחנו קבענו אותם, ועדה קבעה אותם; תשנה את הקריטריונים, אבל תיקח את כל האחריות. מכיוון שאתה לא עושה את זה ולא עושה את זה, אולי אפנה אותך לדוח מבקר המדינה, שגמר את ההלל על הנבחרת הזו. ולא – זאת ועוד, הוא אמר שצריך לעגן את זה בחוק. אבל מה אכפת לכם, זה לא מעניין אתכם מבקר המדינה, זה לא חשוב שהוא אמר שצריך לעגן את נבחרת הדירקטורים בחוק וצריך להכניס רק אנשי ראויים, אנשים שמבינים בניהול. גם אני מכיר כמה אנשים שנשאו בתפקידים בכירים במגזר הציבורי והביטחוני אבל לא נכנסו. מה לעשות, לא היה להם את הניסיון הכלכלי הנדרש כדי לקיים את זה. מי שרוצה לשנות – תשנו, רק אל תהרסו. ומה שאתם עושים – אתם הורסים. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד הצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – נבחרת הדירקטורים), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 27, 32 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לא עברה. לא נתקבלה. הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5261/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת עפר שלח ומאיר כהן. חבר הכנסת עפר שלח ינמק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. עפר שלח (יש עתיד): אתה עונה, צחי? אתה מקבל את הכבוד הפעם, זה יפה. חבריי חברי הכנסת, זו הפעם השלישית בשנתיים האחרונות שאני מתייצב בפניכם, כדי להציג לכם את הצעת החוק הכי חשובה והכי מיותרת שהעליתי אי פעם בכנסת ישראל. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז למה אתה מעלה אותה? עפר שלח (יש עתיד): כי היא הכי חשובה, איציק. הסיבה שאני מעלה אותה – מפני שהיא נוגעת לגוף הביטחוני-מדיני העליון במדינת ישראל, הגוף שמקבל את ההחלטות בעניינים הכי קריטיים, הכי חשובים, ואלה שקובעים חיי אדם במדינת ישראל. והיא הכי מיותרת, מפני שבמקום נורמלי, שבו ראש הממשלה העומד בראש הקבינט מתייחס אל הקבינט ברצינות וחברי הקבינט מתייחסים לתפקידם ברצינות, לא היה צריך הצעת חוק. לא היה צריך הצעת חוק. אלא שפעם אחרי פעם, ותכף אני אראה לכם איך זה קורה גם בשבועות האחרונים, אנחנו רואים שהדבר הזה איננו קורה. וכשדבר כל כך חשוב איננו קורה, רק הצעת חוק אולי תגרום לו לקרות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שמה, בוועדה הזאת – – – עפר שלח (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, בוא נדבר על דברים שאתה מבין בהם, לא על הצעת החוק הזאת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בוועדה הזאת יהיו הדלפות? יהיו הדלפות? יהיו הדלפות בוועדה הזאת? עפר שלח (יש עתיד): הצעת החוק קובעת את תפקידו של הקבינט המדיני-ביטחוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יהיו שם הדלפות, אבל, או שלא יהיו הדלפות? עפר שלח (יש עתיד): היא קובעת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תלוי מי חבר. עפר שלח (יש עתיד): לא, זה לא תלוי מי חבר, כי ראש הממשלה הרי מביא לקבינט כל אדם שהוא רוצה שיהיה צ'ופר להבאה שלו. מייד נגיע גם לזה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – שלא יהיה שמה את יש עתיד, כדי שלא יהיו הדלפות לתקשורת מהוועדה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: מיקי זוהר, סליחה. עפר שלח (יש עתיד): חבר הכנסת מיקי זוהר, היות שאתה גם לא בקי בהיסטוריה, אתה יודע שההדלפה הגדולה ביותר שהייתה מהקבינט בזמן צוק איתן, החשוד העיקרי בה הוא זה שעומד בראש הקבינט גם היום. אז בוא לא נגיע למקום הזה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – עפר שלח (יש עתיד): אגב, נביא פעם את אודי סגל, והוא יספר מי הדליף לו את המצגת של צה"ל בצוק איתן. אני יכול להבטיח לך שזה לא היה שר האוצר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם אלופים בהדלפות. מספר אחת בהדלפות. עפר שלח (יש עתיד): בואו נדבר קודם על תוכנה של הצעת החוק. הצעת החוק באה להסדיר את עבודת הקבינט המדיני-ביטחוני, הן מבחינת ההכשרה של חבריו – ההכשרה תתבצע על ידי המטה לביטחון לאומי – הן מבחינה זו שחבר הקבינט יוכל להחזיק, כולל בתוך הדיונים, יועץ מטעם המל"ל שיהיה שותף סוד, ויש כאלה הרבה, ויוכל לעזור לו לא רק להתכונן לדיון אלא גם לעכל, לגלגל את ההצעות שמתגלגלות תוך כדי ולהעלות רעיונות משלו. שחבר הקבינט יקדיש זמן ראוי לתפקידו. אני רוצה לספר לכם סיפור. ועדת עמידרור, שתכף נתייחס אליה – אני הופעתי בפניה. ואמרו לי חברי הוועדה שחברי קבינט הופיעו מולם ואמרו להם: אין לנו זמן לעבודת הקבינט, כי אנחנו אנשים פוליטיים, יש לנו אירועים פוליטיים. ועוד אומר לי מי שאמר לי את זה: תראה, זה לא כמו אצלכם ביש עתיד – אמרו חברי הקבינט – לנו יש פריימריז, אנחנו מאוד עסוקים בהם. זאת אומרת, חברי קבינט העידו על עצמם – ואני אומר לכם: זה קרה גם בפני הוועדות של ועדת החוץ והביטחון שאני חבר בהן, ויושב פה השר יריב לוין ויודע בדיוק על מה אני מדבר, בתחקירים של צוק איתן. חברי הקבינט העידו שהם לא יודעים, חברי הקבינט העידו שאין להם זמן, חברי הקבינט העידו שהם לא מתעדכנים. אז כנראה חברי הקבינט האלה צריכים חוק בשביל זה. הצעת החוק קובעת גם במה ידון הקבינט. תראו את תמונת השבועות האחרונים, אחרי שיצא דוח עמידרור. הרי עוד מעט יעלה פה השר הנגבי ויסביר לנו שהיה דוח ועכשיו מיישמים אותו – אני כבר חוסך לך את הזמן, צחי. בשבועות האחרונים ראש הממשלה לא כינס את הקבינט בזמן ההסלמה בעזה; כשנגמרה הסלמה הוא כינס את הקבינט לשעה, כדי שחברי הקבינט יוכלו להוציא אוויר ולהפסיק את הראיונות חסרי האחריות שכל אחד מהם נתן – או רבים מהם, סליחה, אני לא רוצה להכליל את כולם – רבים מהם נתנו בתקשורת, שבהם הם טענו שיש מדיניות אחרת ולא המדיניות של ראש הממשלה נהג בה. בטח שהם עושים את זה, מפני שהם מתוסכלים, כי לא מכנסים את הקבינט ולא מעדכנים אותם והם לא שותפים להחלטות. ראש מוסד שני כבר, אחרי מאיר דגן זיכרונו לברכה, העיד שראש הממשלה נתן לו הוראה, שלהבנתו הייתה הוראה שיכולה להביא את ישראל למלחמה, בלי דיון קבינט. וראש המוסד הזה הלך לבדוק את הבסיס החוקי שעליו זה נאמר. אין בסיס חוקי אם הקבינט הוא לא זה שמכריז על מהלך שיכול להביא את ישראל למלחמה. ואם כבר הזכרנו את זה, אי-אפשר שלא להזכיר את הפיאסקו שהיה סביב חקיקת החוק שנוגע להכרזת המלחמה, כשבלחצו של ראש הממשלה החוק הזה שונה כאן ב-23:00, בלילה, על הבמה הזאת, ונכנס לו סעיף חסר היגיון – שוועדת עמידרור לא התכוונה אליו, היועץ המשפטי לא התכוון אליו, וועדת החוץ והביטחון לא התכוונה אליו, והוא לא יצא מתחת ידה של ועדת החוץ והביטחון, קואליציה ואופוזיציה כאחד – שמאפשר לראש הממשלה ושר הביטחון, שלא פעם בתולדות מדינת ישראל זה היה אפילו אותו בן אדם, להחליט על פעולה שיכולה להביא את ישראל למלחמה – לבדו. ועכשיו זה התהפך, מפני שיש אנשים נבונים בקבינט, והם הבינו שעושים מהם צחוק. ועכשיו כנראה הולכת לבוא הצעת חוק. בתוך שבועיים הדבר הזה התהפך. זה רק מראה כמה היחס לגוף הזה רציני. ראש הממשלה מביא לקבינט שרים שאינם חברי קבינט כאילו זה איזה צ'ופר שנותנים על התנהגות טובה, כאילו לא צריך בסיס של ידע. הרי אין להם בסיס של ידע, אני לא יודע אם להגיד "לצערי". הנוהג במדינת ישראל כבר שנים זה שהממשלה לא מעודכנת בעניינים מדיניים-ביטחוניים בכלל; חברי ממשלה שאינם חברי קבינט, בסיס הידע שלהם הרבה הרבה יותר מצומצם מאשר חבר בוועדת החוץ והביטחון. אבל הוא מביא אותם כי זה צ'ופר. להיות בקבינט זה לא באמת דבר חשוב, זה איזשהו כיבוד שנותנים. והתוצר הוא שחבר קבינט אחרי חבר קבינט – אני אתן רק כדוגמה את השר ישראל כץ – יוצאים החוצה ומעידים שאין מדיניות ואין דיונים על מדיניות. אגב, השר ישראל כץ, לדעתי, מחכה לדיון על הנמל שהוא מציע בעזה – לדעתי אנחנו נכנסים לשנה השלישית או משהו כזה. ובזה אני לא אומר אם אני בעד או נגד. אני אומר שאחד הדברים שנקבעים בחוק הזה זה שאם חבר קבינט חושב שיש נושא שהוא נושא שהוא מתחום עיסוקו של הקבינט, אחת לשנה הוא יוכל לגרום לזה שהנושא הזה עולה לדיון. אבל היום הנושאים האלה לא עולים לדיון בכלל, כי מה זה חשוב, כי מה הגוף הזה חשוב. זה רק הגוף שמחליט בענייני מלחמה ושלום, זה רק הגוף שמחליט בעניינים המדיניים החשובים ביותר של מדינת ישראל, אבל למה באמת צריך? כאמור, זאת הפעם השלישית שאני מעלה את הצעת החוק הזאת. אני שמח בשמחתו של השר יריב לוין, שיושב פה, שהפעם לא הוא צריך לעלות, או לא השר אלקין – שזה הזדמן להם במקרים דומים – ולהסביר שהוא בעד הצעת החוק אבל הוא ממליץ להצביע נגדה. אבל חברי קבינט, חברי קואליציה, חברי ועדת החוץ והביטחון, חברי ועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון שאני חבר בהן, כולם יודעים כמה הדבר הזה נחוץ. ואני רוצה לסיים את דבריי כמו שסיימתי אותם לפני שנה. כשהצעתי את הצעת החוק הזאת לפני שנה, זה היה ביולי, פחות או יותר ביום השנה למבצע צוק איתן, ציטטתי מדברים שאמרה כאן במשכן הכנסת בדיון בוועדה לביקורת המדינה חברתי הטובה אורית וידנה-חי, ששכלה את בנה עומר בצוק איתן, ואני מצטט: "מצטייר כאן כשל חוזר" – אולי תואיל הנהלת סיעת הליכוד, לפחות ברגע הזה, לתת כבוד לדברים שנאמרים פה מעל הדוכן? – "מצטייר כאן כשל חוזר של הצמרת המדינית והצבאית בהפנמת הביקורת ביישום המסקנות. אין לתת לכשל זה להישנות ויש ליישם את מסקנות הדוח ללא דיחוי". היא אמרה לראש הממשלה: "זוהי חובתך המוסרית כלפי אלה שנפלו, אלה שנותרו מאחור, ובעבור עתיד לוחמינו. תקנו את הליקויים. איננו מבקשים את העבר, אנחנו מבקשים את העתיד". שנה חלפה, גם השנה הזאת עכשיו עברה מן העתיד לעבר, שום דבר לא השתנה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב השר צחי הנגבי בשם ראש הממשלה. בבקשה. עשר דקות לרשותך. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: תודה, גברתי. גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת המציע, רבותיי חברי הכנסת, אכן, כפי שהקדים תרופה למכה חברי חבר הכנסת עפר שלח, במידה רבה – לא מוחלטת אבל במידה רבה – העובדה היא שמאז הדיון האחרון שהיה בנושא הזה בכנסת ועד הדיון הנוכחי אכן נפל דבר, אכן ועדה בראשות – ששש. היו"ר נאוה בוקר: חברים. השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אכן, ועדה בראשות אלוף לשעבר, רח"ט מחקר, ראש המל"ל, האלוף עמידרור ישבה על המדוכה, סקרה את הנושא הזה על כל היבטיו. אני לא יודע אם עפר – עפר, אתה הוזמנת להופיע בפני ועדת עמידרור? חבר הכנסת המציע, ניתנה לו האפשרות – – – עפר שלח (יש עתיד): כן. כן זה עתה סיפרתי את זה. כנראה היית ב-mode של ישיבת קבינט, אז – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: נכון. אכן היא הביאה את מסקנותיה בפני ראש הממשלה. המסקנות אומצו, בפועל מיושמות, ולכאורה הצעת החוק מיותרת. אבל יש בה חלקים שהם לא מיותרים. למשל, אני מאוד מזדהה עם האמירה שאומרת שהשר לענייני מודיעין – הייתי מוסיף גם את השר לעניינים אסטרטגיים ואת השר לשיתוף פעולה אזורי – צריכים להיות מוזמנים קבועים, חברים או משקיפים או מוזמנים קבועים לישיבות הקבינט, כי משרדיהם עוסקים באופן ישיר במרבית הנושאים שנדונים בקבינט. בפועל אין משמעות היום ללקונה הזאת, מכיוון שגם השר לענייני מודיעין הוא חבר בקבינט, וגם השר לעניינים אסטרטגיים הוא חבר בקבינט וגם אני כשר לשיתוף פעולה אזורי מוזמן דרך קבע לישיבות הקבינט. אבל זאת עובדה שהיא רלוונטית לזמן הנתון, לממשלה הזאת. היא לא בהכרח תהיה תקפה בכל ממשלה בעתיד, ולכן לא הייתי נמנע מלתמוך בשינוי כזה או אחר לגבי ההרכב. אבל זה לא העיקר, כך הבנתי, גם מקריאת ההצעה שלך וגם מדבריך. זה איננו העיקר. העיקר מבחינתך זה להעצים את הידע, את היכולת, את המשקל, את הנפח של הקבינט, בהיותו הגורם המרכזי בקבלת ההכרעות – גם מבצעיות, גם מודיעיניות, גם, לפעמים, בהקשר של בניין הכוח, בוודאי בעניינים של שלום ומלחמה. אבל כאן נפלה שגגה מלפניך, וכמה אי-דיוקים, אני מניח שבתום לב. ראשית, אין באמת בסיס לאמירה שאומרת שראש הממשלה מזמין אנשים – אני לא זוכר איך ניסחת את זה – כאיזה, לא יודע, צו'פר – – – עפר שלח (יש עתיד): – – – השרה רגב הייתה – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: בסדר, אז יש לך דוגמה אחת לשרה אחת, לישיבה אחת. זה לא בסיס להצעת החוק. עפר שלח (יש עתיד): זה רק מראה על – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: לא הגשת את הצעת החוק כאשר זה קרה – הגשת אותה שנה קודם. עפר שלח (יש עתיד): – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: אבל אני מוזמן לקבינט דרך קבע מזה שנה, כמדומני, לכל ישיבה; אני לא חבר, מכיוון שהיקף החברים הוא כבר קבוע על פי חוק, אבל ראש הממשלה מצא לנכון, בדיוק מן הטעם שאתה ציינת אותו, אבל הפוך – לא בגלל שהוא חייב לי משהו אלא על רקע העובדה שאני מניח שאני יכול לתרום לעבודת הקבינט. כי אני חבר בקבינטים 22 שנים: הייתי חבר בקבינט ב-1996 כשר המשפטים ואחרי זה כשר לביטחון הפנים, ואחרי זה כשר הממונה על השירותים החשאיים. אני ודאי הייתי חשוף לנושאים האלה כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שש שנים רצופות, כמעט רצופות. אז זה דווקא עומד לזכותו של ראש הממשלה, שיש לו עניין לחזק את הידע בקבינט. הוא לא חייב לי כלום. אין לי תפקיד פוליטי בליכוד, אני לא מהאנשים שמחזיקים את ראש הממשלה – ההפך, אני תומך בו ללא סייג כבר הרבה מאוד שנים והוא לא חייב לי שום דבר. אני בממשלה ולא מבקש שום טובות ויש לי מספיק מה לתרום. אבל דווקא ראש הממשלה, אני מניח, מצא לנכון להיעזר בידע שלי. גם חבר הכנסת השר יריב לוין, שכיהן בקבינט והיה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון וחי את הנושאים האלה, מוזמן לעיתים לישיבות הקבינט, מתי שהוא יכול, ותורם לישיבות הקבינט מהידע שלו. כך שבסך הכול נדמה לי שזאת נקודה שבה נעשה עוול לראש הממשלה, אבל זה פחות חשוב. החשוב הוא שאתה צריך להבין שהקבינט דווקא מגבש את החלטותיו על בסיס העובדה שנמצאים בו אנשים יש להם המון ידע. יש פה באמת בעיה. אתה ציינת, חבר הכנסת שלח, בעיה שהיא בעיה אנושית, היא לא תיפתר באמצעות חקיקה. אתה אומר שיש אנשים שהתוודו בפניך שהם מעדיפים, במקום לשבת ולקרוא חומרים או במקום לעשות הכשרה עצמית או לעבור את מסלול העצמת הידע בדרך כזאת או אחרת – ללכת לחתונות ובר-מצוות. אני לא חושב שבאמת ראיתי מישהו שהחסיר ישיבת קבינט, לפחות בשנה שאני נמצא, ודאי לא מטעמים כאלה. אנשים ממש – זה אולי הפורום היחיד שאני מכיר, פורום של ועדת שרים, שבו נמצאים כל החברים, ומעבר לכך – בנסיבות שאתה הזכרת. ואתה סיקרת את הקבינט בתקופתך כעיתונאי, אני מניח שגם בתקופתך בוועדת החוץ והביטחון. אתה יודע שאנשים לא – הם מייחלים לרגע שיש ישיבת קבינט, כי זה כמעט הפורום היחיד שבו הם יכולים להתמודד על השקפת עולמם שלא בהקשר קואליציוני ולא אידיאולוגי ולא פוליטי. שם הדברים נאמרים. אני יכול לתת את חברי כדוגמה, השר שטייניץ, שיש לו עמדות מחוץ לקופסה – כך אנחנו יודעים – הרבה מאוד שנים. הוא נותן להם ביטוי בישיבות הקבינט, לפחות משך כל השנים שאני מכיר את הזיקה של השר שטייניץ לקבינט: נגד עמדה כזאת, בעד עמדה אחרת. אין פורום אחר שבו הוא יכול לומר את הדברים. כך שהמצב היום, לדעתי, בוודאי פחות מחייב תיקון מכפי שהיה בעבר, אני יכול להעיד על כך מתוך ידע אישי, ולכן אני, גברתי, חושב שמן הראוי היה שהכנסת לא תאשר את הצעת החוק. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. חברים, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 31 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד 25, נגד 31, אין נמנעים. ההצעה לא התקבלה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחובת תסקיר השפעה על הבריאות), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2856/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחובת תסקיר השפעה על הבריאות), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי כנסת. חברת הכנסת יעל גרמן בבקשה, עשר דקות לרשותך. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, נכבדיי השרים, חבריי וחברותיי. היו"ר נאוה בוקר: טעות. רגע. שעונים. בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): הצעת החוק שאני מבקשת להעביר מבקשת למעשה לשלב את נציגי משרד הבריאות בתוך ועדות התכנון והבנייה וגם לחייב אותן לקבל תסקיר השפעה על הבריאות. אני אספר לכם מדוע אני מבקשת זאת. ישנן סיבות רבות, אבל אני חוויתי זאת ממש באופן אישי, ואני חושבת שגם סגן השר ליצמן, גם בהיותו שר, יוכל להעיד שאכן זה כך. כידוע לכם, יש חילוקי דעות מאוד מאוד עמוקים לגבי הכרייה של הפוספטים באזור שדה בריר. ישנם כאלה שיש להם אינטרסים והם היו רוצים שבאמת כי"ל ימשיכו ויכרו שם את הפוספטים. משום כך הביאו חוות דעת שאומרות שאין שום סכנה בריאותית בכרייה של הפוספטים בשדה בריר. לעומת זה, עוד בזמנו של ליצמן, לפני שאני הייתי שרת הבריאות, סבר אז סגן השר שאין לכרות פוספטים ואין לקיים זאת, מפני שזה מהווה סכנה לציבור ובמיוחד מהווה סכנה לערד. כאשר הגעתי לתפקידי כשרת הבריאות החלטתי שאני מביאה מומחה מחו"ל. ראיתי שיש כאן הרבה מאוד אינטרסים, הרבה מאוד עניינים, אלה אומרים כך, אלה אומרים אחרת. חשבתי לנכון שאם אני אביא מישהו מחו"ל שאין לו נגיעה לאף אחד מן הצדדים, הוא יוכל באמת לשקול את הנושא בצורה מאוד מקצועית ואובייקטיבית, ואכן כך הוא עשה. הבאנו פרופסור, מומחה בנושא, שקבע שיש סיכון בריאותי בכריית הפוספטים בשדה בריר, ואת חוות הדעת הציגו לכל הוועדות שישבו על המדוכה, למעשה זאת המועצה הארצית לתכנון ובנייה. מה דעתכם, האם חשבו להתחשב בזה? לא ולא. מפני שאין חובה להתחשב באמת בחוות הדעת של משרד הבריאות, ואין חובה לבקש תסקיר השפעה. אנחנו כולנו נרעשים מהמספרים, מהתחלואה וממקרי המוות באזור מפרץ חיפה, ואומרים במשרד הבריאות שיש קשר ישיר בין מקרי התחלואה ומספר מקרי המוות לבין זיהום האוויר. גם ארגון הבריאות העולמי קבע שזיהום אוויר גורם לתחלואה ולמוות בתחומים רבים. היינו מצפים שאותן ועדות תכנון ובנייה שיושבות היום – ולא רק היום, כבר במשך שנים – על התוכניות להרחבת בז"ן ועל התוכניות של המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, היינו מצפים שיבואו ויבקשו תסקיר השפעה על הבריאות. הרי הם צריכים לרצות לדעת מה ההשפעה של אותם מפעלים, מה ההשפעה של זיהום האוויר על בריאות התושבים. אנחנו מדברים פה בחיים ומוות. אבל, מכיוון שהחוק לא דורש זאת, הרי שבאף לא אחת מהישיבות של ועדות התכנון והבנייה שדנות בהרחבות בז"ן, שדנות במפעלים המזהמים, לא עלה בדעתו של אף אחד לדרוש תסקיר השפעה על הבריאות; לא תסקיר השפעה על הסביבה, לא מה קורה לסביבה, אלא מה קורה לאדם, מה קורה לבריאותו. אני סבורה שזו לקונה רצינית בחוק, ולכן אני מגישה את הצעת החוק הזאת, ואני מאוד מקווה שלפחות שר הבריאות – שיודע מה קורה בשדה בריר ומעוניין שלא תהיה כרייה, לא תהיה כרייה של פוספטים, ושיודע שאם היו מבקשים תסקיר השפעה על הבריאות היו מקבלים חוות דעת שלילית, שהייתה מונעת את הכרייה – לפחות שר הבריאות ילחץ ויגרום לכך שהצעת החוק הזאת תעבור. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. עשר דקות לרשותך, בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה. גברתי היושבת-ראש, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחובת תסקיר השפעה על הבריאות), של חברת הכנסת יעל גרמן. כבוד השרים, הממשלה מתנגדת להצעת החוק מהנימוקים הבאים – אני אסביר. יואל חסון (המחנה הציוני): באמת? אתה רציני? סגן שר האוצר יצחק כהן: איך? יואל חסון (המחנה הציוני): אתה רציני? אתם מתנגדים? סגן שר האוצר יצחק כהן: יואל, הוא נהנה מהצ'יפסים? יואל חסון (המחנה הציוני): שניצלונים. סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא נהנה? הוא נהנה, תגיד לי, יואל? לבריאות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה מזל שיש לך את שטייניץ ולשטייניץ יש אותך. יעל גרמן (יש עתיד): איציק, מה הייתה עמדת שר הבריאות? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אסביר. אני לא יודע, זו עמדת התכנון והבנייה. מה שר הבריאות – אני מניח שפנית אליו, לא? אם כי, את הזכרת, בהיותו שר הבריאות, הייתה לו עמדה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל סגן השר, מינהל התכנון הוא אצלכם, במשרד האוצר. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה מה שאני אומר, אני מביא את העמדה של מינהל התכנון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז זה טבעי שאתה תענה, בעצם. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה על הפרגונים. ולמה הממשלה מתנגדת? יעל גרמן (יש עתיד): למה? סגן שר האוצר יצחק כהן: מדברים על עודף רגולציה, הכבדה של ביורוקרטיה. הצעת החוק צפויה להוביל להשתת ביורוקרטיה ועלויות מיותרות ולעיכוב בהליכי התכנון – ואנחנו לא רוצים עיכובים בהליכי התכנון. כבר היום נדרשת במרבית התוכניות הגשת תסקיר השפעה על הסביבה, הבוחן היבטים סביבתיים ובריאותיים, כך שהנושא מקבל מענה במסגרת הליכי התכנון הקיימים, ותסקיר נוסף יוביל להארכת הליכי התכנון ולעיכוב באישורי התוכניות הסטטוטוריות ליחידות דיור רבות ולתשתיות לאומיות. עד כאן את מסכימה איתי? יעל גרמן (יש עתיד): לגמרי. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון להיום, מכהן נציג שר הבריאות כחבר במועצה הארצית ובוועדה המחוזית וכמשקיף בוועדה לתשתיות לאומיות, מה שנקרא הוות"ל. ההצעה שלך, גברתי, מבקשת לקבוע כי נציג שר הבריאות ישמש כחבר בוות"ל וגם בוועדת המשנה להשגות על הוות"ל, וכן לחייב כי יתמנה כנציג שר הבריאות רק רופא שהוא מומחה בבריאות הציבור. הרכב מוסדות התכנון נקבע בחוק באופן שהוא מאזן בין נציגי הממשלה, נציגי השלטון המקומי – את היית ראשת עיר – ונציגי הגופים הציבוריים. היות שעמדתו של נציג שר הבריאות נשמעת במסגרת הדיונים המתקיימים במוסדות התכנון הארציים והמחוזיים, איננו סבורים כי יש מקום לשנות את הרכב מוסדות התכנון כפי שהוא קבוע בחוק כיום. בכל הנוגע לזהותו של נציג השר, הרי שיש להותיר החלטה זו לשיקול דעתו של השר הממנה ואין מקום להסדיר נושא זה בחקיקה. באשר להצעה לעיגון החובה להגשת תסקיר בריאות בתקנות, אנו סבורים כי הנושא הבריאותי מקבל מענה נרחב במסגרת תסקיר השפעה על הסביבה, הבוחן היבטי איכות אוויר, רעש ומפגעים אחרים, המשפיעים הן על הבריאות והן על הסביבה. מה זה תסקיר סביבה? תסקיר סביבה בא להגן מכל המפגעים שעלולים לפגוע בבריאות הציבור, כל מה שציינו, אם זה אוויר וכו'. תסקיר השפעה על הסביבה הינו הליך ברור וסדור בדרישותיו, המעוגן בתקנות התכנון והבנייה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג–2003. בנוסף, חוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, קבע ערכים שונים המחייבים בהליכי התכנון. זה כבר מופיע בחקיקה. יש לציין בהקשר זה כי נכון להיום לא קיימים נוהל עבודה ומתודולוגיה לאופן עריכת תסקיר בריאות, תכולתו, מקורות המידע, גבולות הבדיקה, לוח זמנים, היקף ועומק העבודה הנדרשת. גיבוש המתודולוגיה, קביעת הקריטריונים ובידוד המשתנים – זהו הליך מורכב, שאין תמימות דעים בין אנשי המקצוע לגביו, וודאי שיש להשלימו קודם לעיגון חובת עריכת התסקיר בתקנות. בהתאם לקבוע בדין, מוסד תכנון רשאי לבקש כי יוגש לו כל מסמך הדרוש להסברתה של תוכנית וכל מידע אחר הדרוש לו. בנוסף, רשאי מוסד תכנון לדרוש כי המסמכים יתייחסו גם לשטח שהוא מחוץ לתחום התוכנית, כדי לבחון את ההשפעות ההדדיות של התוכנית והשטח זה על זה. ממילא, ככל שיסבור מוסד תכנון כי נדרש לו מידע בריאותי נוסף אשר תסקיר ההשפעה על הסביבה אינו נותן לו מענה, מסמכותו לדרוש כי זה יוגש לו. בהינתן האמור, אין זה נכון לקבוע חובה מעין זו בתקנות, תוך הכבדה מיותרת על הליכי התכנון ועיכובם – תאמיני לי, יש מספיק הליכים שמעכבים את הסטטוטוריקה. אנחנו כולנו נאנקים תחת כובד הביורוקרטיה; זאת, בפרט בכל הנוגע לקידומן של תוכניות פיתוח חשובות, ובכלל זה תוכניות לתשתיות ארציות משמעותיות. היו"ר נאוה בוקר: חברים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא שומע את עצמי. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מיקי זוהר, זה מפריע. סגן שר האוצר יצחק כהן: באשר להליך אישורן של תוכניות מפורטות למחצבות, אשר הוזכרו בדברי ההסבר להצעת החוק שלך, גברתי, יצוין כי במסגרת הדיון על אישורה של תמ"א 14 ב' בקבינט הדיור, הוחלט על הקמת צוות בהשתתפות נציגי מינהל התכנון, משרד האוצר, משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה ומשרד האנרגיה. מטרתו של הצוות היא גיבוש המלצות למתודולוגיה לבחינת ההיבט הבריאותי בתוכניות, לקריטריונים ולהנחיות לבחינה זו ולאופן הסדרתם. הצוות החל לשבת על המדוכה ולבחון נושא זה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת מיקי זוהר, אני קוראת אותך לסדר, מספיק. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני חושב, גברתי, שרת הבריאות לשעבר חברת הכנסת יעל גרמן, שיש כבר מספיק נציגים מכל הספקטרום התכנוני והבריאותי והסביבתי. אין צורך להכביד עוד על הליכי התכנון. כפי שהסברתי לך, כל החששות שלך – הם גם מקבלים תשובה די מספקת ודי טובה עם הנציגים הקיימים ובמשרדים הרלוונטיים. אשר על כן, אבקש, ברשותך, לדחות את הצעת החוק ולהצביע נגדה, תודה. יעל גרמן (יש עתיד): לא נותנים לך לרדת. סגן שר האוצר יצחק כהן: הגברת גרמן, את נורא חוששת רק לשדה בריר או בכלל באופן כללי לכל הארץ? יעל גרמן (יש עתיד): אני חוששת מכל המפעלים המזהמים, גם במפרץ חיפה, ובעיקר שדה בריר, אבל לא רק. סגן שר האוצר יצחק כהן: ב-2018 הממשלה, על כל משרדיה, כל הרגולציה כבר דאגה לזה. היא דאגה לזה – – – יעל גרמן (יש עתיד): אני מייד אעלה ואשיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: גם בהיותך שרת הבריאות את זוכרת היטב שהדברים האלה גם עברו תחת ידייך. אני סמוך ובטוח – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא יכולתי להשפיע – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יכולת להשפיע. למשרד הבריאות יש היום זכות וטו – זכות וטו מוסרית. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: נו, ליצמן הגיש זכות וטו, מה זה עוזר לו? סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אני חושב שיש לכם זכות וטו מוסרית. אנחנו סובלים מעודף רגולציה ומעודף ביורוקרטיה, ואם הדברים ניתנים להסדרה בחוקים ובתקנות הקיימים, אז אולי נחזק אותם אבל לא נוסיף עליהם. יעל גרמן (יש עתיד): אני מייד אענה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אפשר לסיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה אומרת שלי? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): בבקשה תסיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: האמת, סיימתי מזמן, אני רק מחכה להנחיות. יש לי עוד 44 שניות. טוב, תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברים, אנחנו נעבור להצבעה. יעל גרמן (יש עתיד): אני רוצה לענות. היו"ר נאוה בוקר: את רוצה לענות? בבקשה. חברת הכנסת יעל גרמן, שלוש דקות, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, נכבדי אדוני סגן השר, שמדבר כל כך בנעימות שממש קשה להתנגד לדבריך, באמת בנועם רב. אבל אני רוצה לומר לך ולהעמיד אותך לפחות על סתירה אחת שהייתה בתשובתך, שאני יודעת שהיא הייתה כתובה ולא אתה כתבת. איציק – – – היו"ר נאוה בוקר: סגן השר כהן. יעל גרמן (יש עתיד): אמרת שישנם תהליכים שמכבידים וביורוקרטיה, והרי אנחנו רוצים לזרז את כל תהליכי התכנון והבנייה. וראה זה פלא, דווקא מפני שאין תסקיר השפעה על הבריאות היה צריך להמציא איזושהי ועדה, שכבר ביקשו שהיא תשב לפני אני לא יודעת כמה חודשים, והיא בוודאי תשב עוד הרבה חודשים, אבל אם היה תסקיר השפעה על הבריאות, היו נמנעים מאותה ועדה. אז מה מקצר את הדרך, באמת סטטוטוריקה או כל מיני ועדות שממציאים מפני שלא מגיעים? מי שצריך לקבוע על בריאות הציבור זה אך ורק משרד הבריאות, ולא משרדים כאלה ואחרים שיש להם אינטרסים אבל הם בוודאי לא אמונים על בריאות הציבור. וכאשר אנחנו מדברים על תהליך מצד אחד ובריאות מצד שני, אני חושבת שגם אתה מאמין שבריאות התושבים וחייהם חשובים יותר מכל הליך. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחבות תסקיר השפעה על הבריאות), התשע"ו–2016. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחבות תסקיר השפעה על הבריאות), התשע"ו–2016, לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: ההצעה לא התקבלה. נבקש להוסיף את חבר הכנסת יוסי יונה – הצביע בעד. הצעות לסדר-היום מטפלים אשר נשלחו מביטוח לאומי לטפל באנשים מבוגרים השתלטו על רכושם היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: מטפלים אשר נשלחו מביטוח לאומי לטפל באנשים מבוגרים השתלטו על רכושם, מס' 10268, 10269, 10270 ו-10274. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אנחנו בשבוע האחרון היינו עדים לתחקיר באמת מזעזע בחדשות ערוץ 2 שהביאה אדוה דדון, תחקיר שמלמד שמעבר להתעללות הפיזית שנעשית באנשים תלויים ובקשישים סיעודיים במדינת ישראל, יש גם התעללות כלכלית. באמת, מה שראינו שם זה גם אחראים, אפוטרופוסים וגם מטפלים סיעודיים, שבמקום לדאוג לקשישים הסיעודיים ולאנשים שתלויים בהם, הם מנצלים אותם כלכלית ומרוקנים אותם באופן שיטתי מכל רכושם. הם עושים את זה בשלל דרכים יצירתיות וכוחניות, גם בסחיטה באיומים, גם בדרכי רמייה וכל מיני מניפולציות, רכוש, הון, ירושות, צוואות, הכול, בלי מעצורים, באופן כוחני ובלי בושה. הפגיעה הזאת נעשית באופן כוחני, והפוגעים, חלקם, הם גם פוגעים סדרתיים, שפוגעים פעם אחרי פעם אחרי פעם, ואף אחד במערכות השלטון לא עוצר אותם. ברור שבמצב הנוכחי הגיע הזמן לומר ולהודות בקול ברור, שכללי האתיקה לבדם לא מהווים חסם ולא מהווים מעצור בפני האנשים האלה. הגיע הזמן להסיר את הכפפות, להפסיק לדבר מול פוגעים סדרתיים במונחים של אתיקה ולהתחיל לעבור לדבר במונחים של עבירה פלילית וענישה פלילית. אני חושב שלשם כך הכנסת צריכה לחוקק חוק מאוד ברור. הדבר הראשון, לא יכול להיות מצב – וזה המצב היום – שמטפלים סיעודיים ואחראים מבחינת אפוטרופוסים יכולים לעבוד עם אנשים חסרי ישע ואנשים תלויים מבלי שהם מציגים תעודת יושר. המידע הזה קיים במוסד לביטוח לאומי. אתה, אדוני היושב-ראש, היית שר רווחה, אתה יודע את זה. כל חודש חברות הסיעוד מעבירות את הדיווחים על העובדים שלהן למוסד לביטוח לאומי. מה הבעיה לעשות הצלבה עם נתוני המשטרה ולראות כנגד מי יש חקירה פלילית, מי הורשע בעבר ומי לא? ומי שצריך להרחיק אותו ממעגל חסרי הישע, פשוט לעשות את הדבר הזה. הדבר השני, חייבים חייבים חייבים לאסור כל קבלה או דרישה או רמיזה של מטפל או אפוטרופוס לקבל משהו: זכויות, הון, נכסים, כל דבר שהוא מתן שהוא, חייבים לאסור את זה. לא לדבר במונחים של כללי אתיקה אלא במונחים של עבירה פלילית, משהו שהוא בין גנבה בנסיבות מחמירות לסחיטה באיומים. והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש, גם תאגידי הסיעוד, גם חברות הסיעוד וגם תאגידי האפוטרופסות, במידה שהם יעסיקו אנשים שלא אמורים להיות מועסקים בתחום הזה, צריכים לחטוף ענישה מאוד מאוד חזקה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קארין אלהרר, שלוש דקות, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בבקשה, גברתי. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, קודם כול, זה הזמן להודות לכתבת אדוה דדון על התחקיר, שהוא באמת באמת מזעזע. מטפלים סיעודיים שנכנסים לביתם של הסבא והסבתא שלנו, האבא והאימא שלנו, ומנצלים אותם בצורה מחפירה. הם גונבים להם, ויותר מזה – הם משתלטים על הרכוש שלהם. תחשבו שהבן אדם שעוזר להם להתקלח בא למצב שהוא מחתים אותם על ירושות, הוא מחתים אותם על ייפוי כוח בחשבון הבנק, הוא מחתים אותם על להיות שותפים בחשבון ומרוקן אותם. אדוני היושב-ראש, כשכיהנתי כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, דנתי גם בדוח של המבקר שעסק בדיוק בנושא הזה. מטפלים ומטפלות שמגיעים דרך הביטוח הלאומי אמורים להיות מפוקחים על ידי הביטוח הלאומי. הם צריכים לראות, לבוא ולראות מה המצב; הם צריכים לדעת את מי הם שולחים. אדוני, איך יכול להיות מצב שבו מטפל או מטפלת מגיעים לבית אחרי שהם היו בבית קודם ורוקנו אותו? איך יכול להיות שהם מגיעים לקשיש או לקשישה ומחתימים אותם, וזה כבר הבן אדם השני שהם מחתימים? אין ספק, המשכורת שלהם לא גבוהה, אבל האם למקום הפלילי אנחנו הולכים, והאם אנחנו, כמדינה, יכולים ויכולות להרשות שהדבר הזה יקרה במשמרת שלנו? איפה ה"אל תשליכני לעת זקנה"? איפה המקום הזה? אני רוצה להודות לחברי איציק שמולי, שגם הגיש את ההצעה שאני מצטרפת אליה. לא יכול להיות אדם שאין לו תעודת יושר והוא נכנס לבית של מישהו שהרבה פעמים הוא לבד – זה הוא והמטפל או המטפלת. אין מי שיציל אותו מזה, אם לא המדינה, אם לא חגורות הביטחון שהמדינה תיתן, וזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. אחרת, קחו בחשבון שזה כאילו השלכנו את הזקנים והזקנות האלה. זה על הראש של כולנו. לכן, אני מאוד מקווה שכשההצעה תגיע היא גם תעבור. אל תיתנו לעוד דוח מבקר מדינה להיות נדון בוועדה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – לא נמצאת. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. להצעה לסדר-היום של חבר הכנסת שמולי אין תשובת שר, לצערי. אדוני, שלוש דקות. קארין אלהרר (יש עתיד): מה, אין תשובת שר? היו"ר מאיר כהן: לא, אין תשובת שר. קארין אלהרר (יש עתיד): רואים כמה הממשלה הזאת חברתית. איימן עודה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, זה היה אמור להיות משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה לישראל, אבל לשחקנים הארגנטינים לא כל כך פשוט להתיידד עם השרה רגב ועם ראש הממשלה נתניהו. הממשלה לא יכולה להתהדר כמו טווס בישראל נאורה ותרבותית כשבפועל ישראל ממשיכה לקטול כל סיכוי לשלום וסיום הכיבוש. אי-אפשר לחגוג במשחק כדורגל ולפצח גרעינים בזמן שלידנו חיים מיליוני אנשים שהממשלה שוללת מהם את זכויותיהם. אי-אפשר לשיר ולרקוד בכיכר רבין כשחיילים יורים במפגינים בעזה. בעולם כבר ברור שאי-אפשר לעבור בשתיקה על אפליה ממוסדת. היו"ר מאיר כהן: אני מבקש לדאוג שיהיה כאן שר. השר התורן סיים את תורנותו והלך, ואני לא רואה שר שמחליף אותו. סליחה, אדוני. איימן עודה (הרשימה המשותפת): לא מקובל ששיח של הסתה, שנאה, לאומנות ואלימות הם הקווים המנחים במדינה. ברור שאי-אפשר לתת לישראל להשתמש בספורט ובתרבות כמיצגים חלולים שכל מטרתם שכנוע עצמי כוזב. מי שהוביל לביטול המשחק לא הייתה תנועת ה-BDS, ולא היו עוכרי ישראל; מי שביטלה את המשחק הייתה ממשלת הימין, שסובלת מחטא היוהרה, במיוחד כי שרת התרבות חוגגת ומתנהגת כאילו המשחק ניתן לה כפרס. ממשלת נתניהו מרוויחה את טראמפ אבל מפסידה את העולם. בספרו של פרופ' אמיר בן פורת, "כדורגל ולאומיות", הוא כותב: "בתוך זמן לא רב במיסוד הכדורגל נצמדה אליו הלאומיות ואנסה אותו להישמע לה. משחק הכדורגל הופקע מעתה לטובת העם והמדינה". כשאני צופה במשחקי ספורט, אני תמיד אוהד את הצד המוחלש. אני מעודד את השחור מול הלבן, את הפועל מול האליטה וכל אתלט שאפתן מאפריקה ודרום אמריקה. מבקשים תמיד להפריד הפוליטיקה מהספורט, ואני אומר: הם תמיד היו ויהיו קשורים. כדורגל זה משחק של תשוקה חסרת מחסומים, ובמציאות שבה ישראל מציבה מחסומים, הכדורגל הוא חסר תשוקה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אין תשובת שר. מה מציעים, חבר הכנסת שמולי? דיון במליאה? איציק שמולי (המחנה הציוני): ועדה. היו"ר מאיר כהן: איזו ועדה? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. רבותיי, אני רוצה לוודא שמקובל גם על קארין. אוקיי, אם כן, אנחנו נעשה הצבעה, ואחרי זה הודעה. בבקשה הצבעה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: תשעה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, ההצעה תעבור להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: אדוני, הודעה לסגן המזכירה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 45), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכנסת. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. הצעות לסדר-היום הוקרה והערכה לתושבי שדרות ועוטף עזה היו"ר מאיר כהן: אנחנו ממשיכים להצעה לסדר-היום בנושא: הוקרה והערכה לתושבי שדרות ועוטף עזה, מס' 10208, 10202, 10209, 10222, 10231, 10247 ו-10266. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. אני מבקש מכולם להקפיד על שלוש דקות. בבקשה. אתה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני גאה להעלות הצעה לסדר-היום בנושא עוטף עזה – הוקרה והערכה לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה. הצטרפו אליי ולא נמצאים מוסי רז, עודד פורר, מרדכי יוגב, פנינה תמנו, אבי דיכטר, יעקב מרגי. ואני רוצה לומר שבימים האחרונים אנחנו שותפים, ומתפעלים מיכולת העמידה של תושבי שדרות ועוטף עזה, שבמשך שנים רבות, בשונה מאזורים אחרים, עומדים במבחנים של מעבר משגרה לחירום וההפך, במבחנים שהם מבצעים ומלחמות, ותוך כדי זה גם מוכיחים יכולת גידול וצמיחה. אין ספק שאנחנו מעריכים ומוקירים את כושר העמידה, לאורך השנים בכלל ובימים האלה בפרט. כמובן, בנוסף ליישובים ולמנהיגות האזרחית אנחנו מציינים את כושר העמידה ואת היכולת הרבה שמגלים כוחות הביטחון וצה"ל, אבל אני רוצה לציין פה גם, בוודאי בימים אלה, את כוחות כיבוי האש – ביטאתי את זה בפני המפקד דדי שמחי – וכמובן את אנשי קרן קיימת לישראל בראשות יושב ראש הקק"ל דני עטר, שמלווים את האזור הזה. אני חושב שמה שעומד על סדר-היום, ולכן גם העלינו את הנושא, הוא לא רק הוקרה והערכה אלא גם תמיכה וסיוע ותכנון של מהלכים משמעותיים, ארוכי טווח, אבל שמתבצעים בימים הקרובים. צריך לומר, אדוני היושב-ראש, שאין מצב מלחמה ומצב חירום, וכתוצאה מזה גם אין כללים, אדוני סגן השר, למתן פיצוי. עם כל הכבוד לאמירות שנאמרו, אין כללים ואין פיצוי, וזה לא היה צפוי. השרפות והמשתמע מהן, שהן גם איום פיזי אבל הן גם נזקים גדולים – – – קריאה: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע. אני בא משם. אני לא רק קראתי בעיתונים ולא עשיתי מסיבות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – פעולה מיידית – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): יכול להיות, אבל אני חוזר ואומר שאין כללים קבועים. לאחרונה גם פורסם שמאז צוק איתן לא השלימו את הפיצויים. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא נכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל אני רוצה לומר שמי שחי לאורך הגדר מתוך בחירה ומי שהוא תושב עוטף עזה ראוי ליותר, ואני לא בטוח שלעולם נמצא את הדרך לבטא את ההערכה הגדולה בכל מה שנעשה, גם אם נעשה יותר ממה שעושים היום. הם זקוקים וראויים להרבה יותר. ויחד עם זה, אנחנו רואים שבמצבים שקיימים – ואני בא משם ונפגש עם האנשים, וזו לא רק אמירה כללית שיקזזו מרצועת עזה כספים או שהשר נתן הוראה – אני חושב שהממשלה לא ערוכה, לא במתן פיצוי מיידי – והגיע הזמן שתהיה החלטת ממשלה, עברו כבר מספיק ימים ולילות ומספיק ירי של מרגמות ומספיק שרפות וכל היתר כדי שהממשלה תקבל החלטה – אפילו ביטוי של הערכה. אני חושב שצריך להזכיר פה שהיכולת לשמור על השגרה היא קודם כול ביטוי של מנהיגות אזרחית וצבאית, אבל היא גם בזכות המיגון – והיו ויכוחים, אדוני היושב-ראש, בעבר – המיגון למגורים של התושבים, למוסדות החינוך, למוסדות הציבור, המיגון לבתי הספר. נכון, יש בעיה של ההסעות, אבל בסופו של דבר היכולת אחרי לילה שלא ישנים ולילה שאולי כמוהו לא היה בצוק איתן – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – לראות את כולם בבית הספר עם מנהיגות ואחריות, אבל גם אמצעים שהמדינה העמידה. היו"ר מאיר כהן: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): לכן אני רוצה לסכם ולומר, שמאחר שנדמה לי שאין פה רבים שידברו, אני רוצה לומר לך שאנחנו מבקשים להעביר את הנושא הזה, אדוני, לוועדת הכספים. סגן שר האוצר יצחק כהן: פנינה פה. איתן ברושי (המחנה הציוני): סליחה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: פנינה. איתן ברושי (המחנה הציוני): יהיה מתואם – היא תכף תדבר, אל תדאג. היו"ר מאיר כהן: אנחנו נשאל אותך, זה בסדר. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני תיאמתי את זה עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון – ועדת כספים? קריאה: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני רוצה להעביר לוועדה, כי צריכים פה תוכנית. הממשלה לבד לא תעשה את זה בלי – – – היו"ר מאיר כהן: כשיגיע השר. תודה רבה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה לך. תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא. חברת הכנסת תמנו-שטה, גברתי. איתן, חבר הכנסת ברושי, הנוהל הוא שמי שמציע – אתם יכולים להציע רק דיון במליאה, והשר שעונה או חבר כנסת אחר יכול להציע במקום אחר, בסדר? איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: אוקיי, מאה אחוז. גברתי, שלוש דקות. פנינה תמנו (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, סגן השר, תחילה אני רוצה לומר לתושבי שדרות ועוטף עזה שאני מחזקת אתכם בימים טרופים אלה, שבהם אתם נאלצים להתמודד עם שגרה ביטחונית מתוחה שבה אתם מותקפים הן על ידי טילים והן על ידי עפיפונים, נאלצים לרוץ למקלטים כשמפלס חרדת הילדים והמבוגרים – זה מתוח לא אחת עד הקצה. אבל לצערנו, לכם זה לא חדש, עזה הפכה לחבית נפץ לא מטופלת שמתודלקת על ידי ארגוני טרור – החמאס, הג'יהאד האסלאמי, והאחרים; חבית המתפוצצת מעת לעת עליכם, אזרחי הדרום. לפני שעליתי לפה שאלתי חבר ותיק שגר בשדרות: למה זקוקים האזרחים בדרום, ובעיקר בשדרות וביישובי עוטף עזה, כדי להתמודד עם המצב טוב יותר? לי היה ארסנל תשובות, אבל ראוי ונכון שגם מעל דוכן הבית הזה יישמע קולם של האזרחים המתמודדים עם המצב יום-יום. פתח ואמר החבר, שעוסק בחינוך: אוכל לדבר בשם עצמי. לתושבי עוטף עזה לא חסר דבר, כולל ביטחון. הצבא שלנו יעיל ומצוין, ואנחנו כאן סומכים עליו בכל מובן, הוא אמר. אם בכל זאת אני נדרש לדבר על חסך, אזיי אני חושב שהדבר שהכי צורם לנו הוא הרטוריקה של הפוליטיקאים מימין ומשמאל לגבי המצב כאן, כשפעמים רבות מתוך הניסיון לעשות לעצמם הון פוליטי הם שוסעים שסעים בתוכנו. אני מלא חלחלה כל פעם שאני שומע מסרים מלאי פתוס מפיהם, כאשר אין להם – הוא אומר – מושג מה קורה כאן באמת. אין לנו התושבים כאן בקיבוצים, במושבים ובעיירות רצון למצוא את עצמנו בטווח בין יריבים פוליטיים. היינו מעדיפים שלא ירחמו עלינו בעיתות מצוקה ולא יניחו לנו הנחות, אלא שיישאו את הטוב שבנו על עטרת ראשה של המדינה הזו. כך גם לגבי שאר אזורי הארץ. היינו רוצים לראות אותם מבצעים הלכה למעשה את האמרה התלמודית "הרוצה להחכים ידרים"; נוהגים במתינות וללא רהב, יוצרים הרגעה במקום חרדה והקצנה, נמנעים מלקבע יחסי תלות ושסע ומובילים חזון יהודי ישן. הקם להורגך – השכם להורגו, ואל תשמח בנפול אויבך. ואני רוצה לומר, את חוכמת האזרחים על בשרם אי-אפשר להחליף. הם נשארים ביישובים המותקפים מעת לעת מאהבת הארץ ומחדוות הדרום. כל מה שהם זקוקים לו מאיתנו, חוץ מפתרונות אמיתיים למצב הביטחוני האבסורדי שחוזר חלילה, הוא שלא נזכור אותם רק בשעת לחימה ומלחמה – חברת הכנסת ורבין. חברת הכנסת ורבין. סגן שר האוצר יצחק כהן: איילת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, בסדר. פנינה תמנו (יש עתיד): הם רוצים שלא נזכור אותם רק בשעת לחימה ומלחמה – שמקבלי ההחלטות, ובעיקר הממשלה, יזכרו את הפריפריה של ימי השגרה. פתאום הם הופכים להיות, בן רגע, יישובי עוטף עזה, בעת לחימה. הם לא רוצים מחוות גדולות, הם רוצים בעצם חיים הוגנים, חיים שוויוניים ומכבדים ששווים לחיים של האזרחים הגרים במרכז; הם מבקשים בתי חולים ורופאים, שלא יהיה מחסור, שלא יוותרו עליהם בתקציב המדינה ושישקיעו בתשתיות, בתחבורה, ברווחה ובחינוך; הם רוצים מורים טובים יותר וחינוך טוב יותר. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. פנינה תמנו (יש עתיד): אני מסיימת. שנזכור לא לקחת את החיים שלהם כמובן מאליו, שניתן להם לקבוע בית וחיים, שהילדים שלהם לא יצטרכו להגר מהדרום למרכז. הם מבקשים יותר מעשים ופחות דיבורים, בטח לא כאלה שמתלהמים. ואולי הגיע הזמן שנקשיב, נקשיב להם מעט ונעשה יותר – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – ובעיקר בעיקר הממשלה. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. חבר הכנסת מרגי, בבקשה. אני שוב מבקש, שלוש דקות לרשות כל אחד. בבקשה, אדוני. פנינה תמנו (יש עתיד): איילת – – – זאת כבר פעם שנייה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: לאחר מכן – ששש, חברים. לאחר מכן – – – יעקב מרגי (ש"ס): חברות, חברות. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. חברות. בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – פנינה תמנו (יש עתיד): מה זאת ההיפראקטיביות הזאת? קצת כבוד לאחרים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר מאיר כהן: סליחה, אני עוצר את השעון. אנא מכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): את ממש הגזמת, אבל באופן קיצוני. היו"ר מאיר כהן: נחת רוח. גם כשאנחנו מעט אנחנו מתווכחים? חברת הכנסת, גברת ורבין, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני לא – תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת, הכול בסדר. מיקי לוי (יש עתיד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, לא, לא, אני לא – – – היו"ר מאיר כהן: איילת, חברת הכנסת ורבין. קריאה: התיק שלך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני אחזור. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכותרת של ההצעה לסדר-היום היא: הוקרה והערכה לתושבי שדרות ויישוב עוטף עזה. לכאורה, כותרת מכבדת, יפה, אבל צריך לנסות לשמוע את הקולות, לנסות להריח את הריחות, לראות את המראות כדי להבין כשמדברים על יישובי עוטף עזה, הן בעת הזאת והן מאז שהחל הירי תלול המסלול, ניסיונות החדירה וכל המצב הביטחוני סביב רצועת עזה. אדוני היושב-ראש, בימים אלה אנחנו שומעים כותרות בחדשות על מרגמה, פצצת מרגמה, או שיצאו שיגורים – שיגורים לעבר יישובי עוטף עזה – לכאורה איזו ידיעה שחוזרת על עצמה, אני אנסה, אם בכלל אני אוכל לנסות, להסביר מניסיון שלי, ואני גר בטווח ה-20. באירועים האחרונים של ירי הטילים והאזעקות מצאנו את עצמנו גם ביישוב שלנו תחת אזעקות. ברוך השם, לא היו שיגורים, אבל אזעקות. אז אנחנו אנשים בוגרים, וזה מלחיץ, ויורדים לממ"ד, והאישה קצת חרדה, ומעירים את הילדים ב-02:00, אבל למי שחי ביום-יום בשגרה הזו בטווח האפס, בטווח השלוש, בטווח השבע, בטווח העשר – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בטווח ה-15. יעקב מרגי (ש"ס): – – בטווח ה-15, זו חרדה, זה אורח חיים שמתעצב סביב אותה חרדה. יש ילדים, יש בוגרים, שאחרי כל אזעקה צריכים טיפול. פנינה תמנו (יש עתיד): לא, זאת לא פעם ראשונה שהיא צורחת. מיקי לוי (יש עתיד): בסדר – – – יעקב מרגי (ש"ס): אנשים צריכים טיפול, התערבות אפילו של צוות רפואי. כשאומרים נפגע חרדה, רבותיי, צריך להבין מה זה אומר. לראות נפגע חרדה במצב של התקף – קשה מאוד. היו"ר מאיר כהן: טירוף, קשה. יעקב מרגי (ש"ס): אלה מראות שאי-אפשר – לצערי הרב, אני נאלץ ללוות את בת משפחתי שנפגעה בפגיעה ישירה, ואומנם השתקמה ונישאה ויש לה שני ילדים, שיהיו בריאים, אבל 15 ניתוחים, שיקום של שנתיים וחצי, כל אזעקה כזו, כל רעש של מכבי אש – מה זה עושה להם. אז תחשבו על עשרות אלפים ומאות אלפים של תושבים שחיים בטווחים האלה וחיים את חייהם בצורה הזו. אני רוצה לסיים, אדוני. זה תיאור המצב, אני מקווה שלא המעטתי מהסבל של התושבים. אבל כשאתה רואה את המראה של חבל ארץ זה, כמה הוא מטופח ומוחזק על ידי תושבים אלו בהתיישבות, הן בהתיישבות העובדת והן ביישובים העירוניים, לראות ולדעת שאין אפילו דירה ריקה אחת ויש יישובים שמרחיבים עוד את היישובים שלהם – צריך להצדיע לתושבים על היוזמות, הן הממסדיות והן היוזמות הפרטיות במרכזי החוסן שלהם ובהוויה הקהילתית. כשאומרים חוסן של העורף, צריך ללמוד מיישובי עוטף עזה ולתרגם אותו לשאר חלקי הארץ. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. חבר הכנסת, סגן השר, בבקשה, ישיב בשם הממשלה להצעה לסדר-היום, ולאחר מכן נעבור להצבעה. חברת הכנסת סויד, יש לך דעה נוספת. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת שאחרי ששמעתי את דברי חבריי הייתי הולך בדרכו של אותו שופט בית המשפט העליון המפורסם, שמשום כבודו לא אזכיר את שמו, רק הייתי אומר: גם אני מצטרף לדברי חבריי. אבל אני רוצה לומר, מעבר להצטרפות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא היה ספרדי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הוא היה ספרדי. יותר טוב שלא נגיד מי הוא היה, לפחות שנינו, הוא היה בצד שלנו קצת. יעקב מרגי (ש"ס): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לעצם העניין, אני רוצה לומר, רבותיי, שמעבר לדברי השבח וההוקרה לאנשי שדרות ועוטף עזה, כמובן אני מסכים שצריך לעשות מעשים. אתמול הייתי באזור, סיירתי. התחלתי ביקור באזור התעשייה בשדרות, במפעל שמייצר רכיבים ביטחוניים. יש חמישה כמוהו בעולם כולו. רק חמישה מפעלים כמוהו יודעים לייצר את הטכנולוגיה המיוחדת הזאת של אותם רכיבים שמסייעים למערך היבשה, האוויר והים, ואחד מהם בשדרות. המפעל הזה, ברוך השם, מייצא לעולם כולו; רק עכשיו זכה בהזמנה גדולה מאוד מהודו, ועוד מדינות אחרות. באמת אפשר לומר שזאת גאווה גדולה למדינת ישראל. בעניין הזה אני אומר לעצמי שחובתנו, משרד הביטחון – חובת מערכת הביטחון לדאוג לכך שתהיה רמת הזמנה רציפה כדי לשמר את כוח האדם האיכותי שנמצא שם, כי ברגע שרמת ההזמנות של מערכת הביטחון איננה קבועה או איננה רציפה, לצערנו הם נאלצים להוציא לחופשה חלק מהעובדים. כי אם אין רצף יצוא, כמובן אי-אפשר לשמר את העובדים. בעניין הזה אני חושב שחלק מהדברים שמערכת הביטחון, בעזרת השם, תעשה הם כדי לגרום לכך שיישמר רצף היצוא מהמפעל המיוחד הזה. המשכתי בביקור אצל ראש העיר בשדרות, שבאמת עושה עבודה יפה. הסתובבתי בעיר, פגשתי אנשים. אני יכול לומר, מעבר לכל מה שנאמר כאן, אנשים בסך הכול שמחים, נמצאים, בוטחים במדינת ישראל. אני התרשמתי מהחוסן הפנימי העמוק שלהם. יישובי עוטף עזה – ובטח חברי איתן יודע – עוברים מהפך רציני. בתקופה האחרונה אפילו קיבוצים כמו כרם שלום ונחל עוז מתחילים לקלוט משפחות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: את יודעת מה? משפחות דתיות, שזה פלא. יש מוכנות לקלוט קבוצת משפחות דתיות בתוך הקיבוצים הללו, ומדברים על כך שעומדים לבנות שם מקווה ובית כנסת, והיישובים באמת יפרחו. אני לא מדבר על כמה יישובים בחבל הארץ הזה של מפוני גוש קטיף – יתד, יבול, שלומית – יישובים שפורחים, אין שם מקום אחד פנוי. בכלל, המציאות היא מציאות טובה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מדהים שיש הגירה חיובית יוצאת מגדר הרגיל מאז צוק איתן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נכון, אמת. אני מסכים מאוד, ולפחות אני יודע שאם תהיינה בעיות כאלה מהסוג של אי-תשלומים של מס רכוש – אני יודע שמס רכוש נכנס לעניין מהר, ואני מקווה מאוד שהדברים ייעשו. היו"ר מאיר כהן: מה אתה מציע, אדוני? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אם רוצים, אפשר להמשיך לקיים דיון המשך בוועדת חוץ וביטחון. איתן ברושי (המחנה הציוני): לא. דיברתי עם דיכטר. זה יהיה על דעת דיכטר וגפני בכספים. השאלה פה היא לא ביטחונית, אלא יותר – – – היו"ר מאיר כהן: טוב. אם כך, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת, שהיא תכריע. רויטל סויד (המחנה הציוני): למה לא לוועדת כספים? שיהיה משהו פרקטי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בוועדת חוץ וביטחון אנחנו דנים הרי בסוגיה הביטחונית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתם רוצים מאוד? היו"ר מאיר כהן: אם אדוני מסכים, אז אנחנו – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מסכים. היו"ר מאיר כהן: אז אנחנו נצביע. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מסכים. הלוואי – – – היו"ר מאיר כהן: תודה, כבודו. בכל מקרה אנחנו צריכים לאשר בהצבעה שזה יהיה בוועדת הכספים. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: שמונה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים. הבעת דעה, גברתי חברת הכנסת רויטל סויד. אני מתנצל, אני הטעיתי אותך. את היית אמורה להיות לפני ההצבעה. בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): היושבי-ראש יסתדרו. היו"ר מאיר כהן: כן, בוודאי. בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, סגן השר, חבריי חברי הכנסת, אני גם ביקרתי השבוע בעוטף בכל היישובים והקיבוצים שם ופגשתי את החברים. מעבר באמת לחיזוק ולתמיכה שכולנו מביעים, ותומכים בהם, חשוב לזכור את החברים ואת יישובי העוטף, את האנשים החזקים האלה, גם לא בעיתות של מתיחות וגם לא בעיתות של אירועים כמו שאנחנו רואים עכשיו. כי כשאני יושבת מול החברים והם מספרים: תשמעו, יש לנו מכסות מים. מכסות המים של שנת 2018 נבחנות על פי צריכת המים שהייתה ב-2016, כשהמאגר היה מלא והייתה שנה גשומה, ועכשיו באים אלינו בשנה שהיא ממש, אפשר לומר, שנת בצורת – אני לא צריכה לומר לכם מה טרור עפיפונים עושה שם ואיך אנחנו רואים את ההתמודדות – וקוצבים לנו מים; המכסה שלנו היא בדיוק כמו שקצבו לנו ב-2016 עם מאגר מים מלא ושנה גשומה. הדבר הזה הוא לא אפשרי. אז אף אחד לא מבקש טובות, אף אחד לא מבקש שתיתנו לנו מעבר, אבל צריך באמת לצד החיזוק ולצד התמיכה לראות את המצב בשטח. בנוסף לכך, קיבוץ נחל עוז – אתה הזכרת אותו, אדוני סגן השר – את נחל עוז עזבו 17 משפחות, ובארבע השנים האחרונות, אחרי צוק איתן, הצטרפו 20 משפחות חדשות. הם לא מבקשים – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מכינה קדם-צבאית הקמנו שם. מכינה קדם-צבאית חדשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): יפה. הם לא מבקשים שום טובה, הם רק אומרים: יש לנו רפת ויש לנו מכסת חלב; אנחנו רוצים את הרפת הזו ואת כל המחלבה, יותר נכון שאיבת החלב, ואנחנו נמצאים שם – אני מסיימת אדוני היושב-ראש – אנחנו מסתכלים על כל מה שקורה לנו פה ברפת שלנו: 50 שנה לא חידשנו אותה. לא רוצים טובות, לא רוצים כספים, אל תעזרו לנו – תגדילו לנו רק את מכסת החלב, תאפשרו לנו פה לתת למשפחות האלה שהצטרפו, 130 איש, קצת עוצמה, קצת חוזק. לכן חשוב שנדע לתמוך בזה, להעביר את זה לוועדת הכספים בהחלט. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. הצעות לסדר-היום החלטת הממשלה על חידוש זיכיון ים המלח במכרז פתוח היו"ר מאיר כהן: אם כן, אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום: החלטת הממשלה על חידוש זיכיון ים המלח במכרז פתוח, מס' 10226, 10280 ו-10281. בבקשה, גברתי יעל כהן-פארן, חברת הכנסת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת – אין לנו שר באולם? סגן שר. סגן השר משיב, כן. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – היו"ר מאיר כהן: אתה משיב, אדוני. הייתה טעות במזכירות ושובצה השרה גמליאל, שהבוקר קמה משבעה. אני חושב שאנחנו יכולים להבין ולהמשיך את הדיון. יהיו כאן שרים שיענו, כך שזה בסדר גמור. יש כאן סגן שר שיענה לנו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): טוב, תראו, ים המלח – כבר עמדנו פה כמה פעמים ודיברנו על ים המלח, גם בוועדות. ים המלח הוא המקום הנמוך בעולם, ולצערנו הולך ויורד כל שעה וכל דקה, כי מה לעשות, אנחנו מייבשים אותו כבר עשרות שנים. מצד אחד לא מגיעים מים, מצד שני שואבים את המים לתעשייה. אז מה נשאר? הים יורד. והיום אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך – הממשלה נמצאת בעיצומו של תהליך של החלטות על הזיכיון, לאן הוא ילך. בעוד 12 שנים, ב-2030, תם זיכיון ים המלח של כי"ל, של מפעלי ים המלח הנוכחיים, ומעבר להתדיינויות – ההתדיינויות כרגע בממשלה הן רק איך נעשה את המכרז – נעשה אותו ככה; נעשה אותו אחרת; נשים חברה ממשלתית שתתחרה עם כי"ל או תיתן את האופציה אם כי"ל לא; אם כי"ל כן; אף אחד אחר לא יתחרה מול כי"ל – אלה ההתדיינויות. ממשיכים כרגיל. וזאת בדיוק הבעיה. קודם כול, יש פה נזק אדיר למשאב טבע, לפנינת טבע, שקיבלנו מכל העולם לשמור עליה, ומה לעשות, הרסנו אותה, וזאת אחריות שלנו. זאת אחריות שלנו. וכמובן, הנזקים, הנזקים הם אדירים, הנזקים של הבולענים – עכשיו התקבלה, לפני חודש, החלטת ממשלה, מבורכת, כן, אבל רק שתבינו את סדרי הגודל: 400 מיליון שקל שמים רק על לתקן את התשתיות ולטפל ביישובים שקיימים שם, שהם יוכלו להמשיך לשרוד, כי מה לעשות, אין להם כבר תיירות כי אין להם חופים, ואין להם חקלאות כי אין להם את השטחים, כי הכול בולענים. זו רק העלות של איזשהו תיקון, מזעור נזקים. זו בטח לא העלות של תיקון הנזק, אם הוא בכלל אפשרי. זה מיליארדים. ובמקום לחשוב בגדול, לנסות לרתום את המהלך של המכרז הזה למהלך כולל ששם את ים המלח במרכז, אז יש מהלך מקביל של איזה צוות ממשלתי שהתחיל את עבודתו לפי אי אלו חודשים מעטים, של חשיבה על עתיד ים המלח. אבל המהלך של האוצר, המהלך המקביל של תום הזיכיון, של מכרז – זה יהיה כך, זה יהיה אחרת, אבל נמשיך – אלה שני כיוונים, לא רק מקבילים אלא מנוגדים ומתנגשים. בסופו של דבר צריך להכניס את הכול לחבילה אחת, לחבילה שמסתכלת על ים המלח ורואה אם בכלל כדאי ושווה למדינה, עם כל הנזק שזה גורם, להמשיך את הכרייה של המשאב הזה. יש פה איזושהי הזדמנות, 2030 זאת הזדמנות; אין איזו חברה בפתח שתגיד: בואו, אנחנו נפגעים. לא. ב-2030 נגמר הזיכיון, אז יש כאן הזדמנות. במקום לנצל את ההזדמנות הזאת, ממשיכים כרגיל. ברור שבניצול משאבי טבע יש רווחים אדירים, אבל מה לעשות שיש לזה נזקים אדירים פי כמה, שאנחנו אפילו לא מתחילים לאמוד אותם? ורק לזרוק, הפרויקטים הענקיים שמדברים עליהם שיתקנו את הנזק לים המלח – הרי מדובר שם בעשרות מיליארדים, לא במיליארד או שניים. אז אני קוראת מכאן למשרד האוצר, שמתכלל כרגע את הפרויקט של החשיבה על המשך זיכיון לים המלח: תכניסו את הכול לחשיבה כוללת; תכניסו את החשיבה על ים המלח במרכז. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אייכלר – לא נמצא. אה, נמצא. סליחה, אדוני, בכבוד. וישיב סגן שר האוצר. בבקשה, אדוני. אתה כזה קטן שלא ראיתי אותך. בבקשה, כבודו. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, בעניין ים המלח סגן השר ודאי ישיב. אני רוצה לדבר על משהו שכולם מופתעים ממנו היום, החרמת ישראל על ידי נבחרת ארגנטינה. לי אין מושג בכדורגל, אני אפילו לא יודע לאיזה שער בועטים, אבל מה שקרה כאן עם החרם הארגנטיני זה נורת אזהרה אדומה שצריך לא להפסיק להביט בה. ה-BDS זו רק התוצאה. כל פעם אנחנו חושבים על משהו שה-BDS עשה לנו היום, אבל קדמה לו דרך ארוכה ולא פחות מסוכנת, של שלילת הדת היהודית קודם כול, ואחר כך הציונות בארץ ישראל. באמריקה ובאירופה יושבים כמה יהודים עשירים שפועלים במסווה של יפי נפש נגד אחיהם שבארץ הקודש, ולא רק בעניין הלאומי אלא גם ובעיקר בעניין הדתי. מדובר במתבוללים אנטי-יהודים קיצונים, שתלויים ונשענים על גבם של ארגונים, של פדרציות, שמלאים בשנאה עצמית. רובם מתבוללים, כמו שאמרתי. הם פועלים כל העת להסית נגד מדינת ישראל ונגד העם היהודי, בטענה שהיא מדי יהודית, מדי דתית, כשהמטרה הסופית היא הוקעת מדינת היהודים כמדינת אפרטהייד כמו דרום אפריקה. אל תטעו, הכדורגל הוא רק תירוץ. הם משתמשים בעוד דבר כדי להשניא את היהדות ואת העם שלנו. הם עושים עוד הרבה דברים, ואתם רואים בכל מקרה שכאשר יש סכסוך בין פלסטינים לישראלים תמיד הם בצד הפלסטיני. ביטול המשחק, שאין לי אפילו מושג איך הוא מתנהל, הוא רק מראה בפני אותם אנשים שמדברים כאילו בשם יהדות התפוצות – להכיר אותם ולדעת שהם פשוט מעוררים, גם בקרב הגויים, והם משתפים פעולה גם עם הפלסטינים – ליצור שנאת עולם לעם עולם בארץ ישראל. התוצאה היא הרסנית, אדוני היושב-ראש. כרגע זה רק ספורט, ולכאורה ספורט – אני לא מייצג את הספורט; זה לא משהו שיכול לשבש מדינה, ספורט, אבל זה רק הקצה של תהליך. בקצה השני נמצאים המסחר, קשרים דיפלומטיים. אם הצליחו הפלסטינים למנוע משחק ספורט, הם יצליחו גם לחדש את מה שפעם קראו החרם הערבי וזלזלנו בו. יחסי חוץ, ביטחון – זאת המטרה של ה-BDS. אותם משתפי פעולה עם אויבי ישראל לא בועטים לשער של עצמם; הם כבר הוציאו את עצמם מהכלל מזמן. אבל הם רוצים לפגוע בשערי ירושלים, שערי ארץ ישראל. נשאר לנו רק לעמוד על המשמר ולהתפלל לקדוש ברוך הוא שלא יצליחו, לבל יפק זממם. הקדוש ברוך הוא ישמור, יפרוס סוכת שלום עלינו ועל כל ישראל ועל ירושלים. תודה. היו"ר מאיר כהן: אמן. אדוני סגן השר, בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא הבנתי, אייכלר, אתה רוצה שיבקיעו שערים? ישראל אייכלר (יהדות התורה): מה שאלת? סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה רוצה שיבקיעו שערים? ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני רוצה ששערי ירושלים יהיו יציבים. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, כבודו. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, זיכיון ים המלח. את יודעת, יעל, יש איזה מדרש שים המלח שואל: למה אחותי הכינרת עם מים מתוקים, ויש בה חיים והיא שופעת; למה אני, האחות הדרומית – מים מלוחים, אין חיים. אז אמר לה הקדוש ברוך הוא: הכינרת מקבלת ונותנת, את רק מקבלת. מי שמקבל ונותן – מתוק; מי שרק מקבל – מלוח. זה המדרש. אבל האמת היא שפעולות שנעשו, מכוונות טובות, אני מניח – – – היו"ר מאיר כהן: הים הזה, עם כל הביקורת, נותן פרנסה לעשרות אלפי אנשים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מבחינת המים. מים הוא רק מקבל, לא נותן. היו"ר מאיר כהן: יש שם ערים שאם אתה רק תפסיק את הנתינה של הים, תסגור אותן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): היום הוא רק נותן ולא מקבל. סגן שר האוצר יצחק כהן: מי? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ים המלח. היו"ר מאיר כהן: נכון. פנינה תמנו (יש עתיד): נכון. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): נותן לתעשייה ולא מקבל מים. סגן שר האוצר יצחק כהן: דרוש – בזמנו: למה אחותי הכינרת היא כזו מתוקה ואני כזו מלוחה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה בהיסטוריה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז מי שנותן ומקבל הוא מתוק, ומי שרק מקבל ולא נותן – – – פנינה תמנו (יש עתיד): רגע, איפה המדרש כתוב? אני מכירה את – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תיכנסי לרב גוגל, הוא יגיד לך. היו"ר מאיר כהן: הוא קיבל הסמכה מהרב ישראל. סגן שר האוצר יצחק כהן: על כל פנים, במהלך שנותיה של המדינה היקרה שלנו, נעשו כל מיני פעולות נגד הטבע, נגד הבריאה, כפי שהיא נבראה על ידי הקדוש ברוך הוא. למשל, ייבשו את החולה. אחר כך הבינו שעשו תקלה. אסון. נהייתה פתאום תקלה אקולוגית. ואת מכירה את זה. אין לי שום דבר נגד המוביל הארצי, אני מניח – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): היינו צריכים אותו. סגן שר האוצר יצחק כהן: היינו צריכים אותו בשביל יישובי הדרום. אבל ברגע ששמת את סכר דגניה – סכרת אותו, ועצרת את המים בירדן הדרומי, את הזרימה לירדן וממנו לים המלח – ודאי שהתוצאה הייתה צפויה מראש. יהי רצון שנגיע ליום שכבר לא נצטרך, ונרים את סכר דגניה, והמים יזרמו כבראשונה כמו שנבראו, ואז זה יהיה הפתרון הכי טוב. אבל נכון להיום, ים המלח סובל מגירעון במאזן המים השנתי שלו, עובדה אשר נדונה בהרחבה במסגרת דיוני הצוות, תוך ניתוח הסיבות לכך. נמצא שנכון להיום, חלקם של מפעלי ים המלח הישראליים בגירעון הוא מוגבל יחסית – זו לא הסיבה המרכזית, הקרדינלית. הם אינם הגורם המרכזי בירידת המפלס. עם זאת נמצא גם שייתכן שבעתיד יגדל חלקם של המפעלים הישראליים בגירעון. במקביל, הצוות דן גם בתועלות הכלכליות הגדולות הנובעות מפעילות המפעלים – כפי שאמר היושב-ראש – בייחוד בהיבטים של הכנסות המדינה ותרומה לתעסוקה. ממכלול הסוגיות הנ"ל המלצת הצוות הינה כי ראוי להמשיך בהפקת המשאבים מים המלח, אך תוך קביעת כלים שתכליתם למזער את ההשפעה השלילית על ירידת המפלס, ובפרט, קביעת תקרה לסך השאיבה השנתית מים המלח, וקביעת תמריץ לשימוש יעיל במים הנשאבים, בתיאום עם מדיניות הממשלה הכוללת לאזור ים המלח ובפרט עם הצוות הבין-משרדי הצפוי לקום בהתאם להחלטת ממשלה 3742 לטיפול במרחב ים המלח, אשר מטרתו לגבש המלצות בנוגע למדיניות ארוכת טווח, כוללת, לאזור, ובכלל זה לגבי שאלת גובה המפלס. מכלול הנתונים שהוצגו בפני הצוות באים לידי ביטוי בדוח ובנספחים לו, כפי שפורסמו באתר משרד האוצר, את יכולה להיכנס אליו ולראות הכול. אשר לפרסום סיכומי דיונים וחומרים שהוצגו לצוות, בימים אלה בוחן הצוות אם אפשר ואם יש צורך לפרסם לציבור הרחב חומרים נוספים שעמדו בפני הצוות, מעבר לנספחים המפורטים שפורסמו, בשעה שהשיקול העומד בפני הצוות הוא האינטרס הציבורי והצורך למצוא איזון נכון בין שקיפות מרבית ובין העובדה כי תהליך הטיפול בעתיד זיכיון ים המלח נמצא רק בתחילתו. לכן, חשיפה בשלב זה של מכלול הדיונים שהתנהלו במסגרת הצוות עלולה להקשות על המדינה ליישם מדיניות אופטימלית. מכל מקום, חשוב להדגיש כי דוח הביניים והנספחים הנרחבים לו כפי שפורסמו נותנים ביטוי מלא למכלול הנתונים שהונחו בפני הצוות והדיונים שהתקיימו במסגרתו. מבחינה זו, פרסום החומרים ממילא לא צפוי להשפיע על האפשרות לבחון את המלצות הצוות כפי שהן מובאות בדוח הביניים. בנוסף, בנוגע לשימוע, משך זמן של חודש הינו זמן מקובל לביצוע שימועים ציבוריים. איננו רואים קשר בין משך הזמן שנדרש לצוות לגבש את המלצותיו לבין משך הזמן הנדרש לתגובה על הדוח. מטבע הדברים, אנו מניחים כי לגורמים המעוניינים להגיב יש היכרות מוקדמת נרחבת עם הנושא והם אינם נדרשים ללומדו מבראשית, אלא רק להגיב להמלצות שהוצגו בדוח הביניים. היו"ר מאיר כהן: תודה. מה אדוני מציע? סגן שר האוצר יצחק כהן: חבריי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ועדת הפנים ואיכות הסביבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: איכות הסביבה. אוקיי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על העברה להמשך דיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה. הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה, נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: חמישה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעתכם אושרה, והיא תעבור להמשך דיון בוועדת הפנים. הצעות לסדר-היום הסקירה השנתית של בנק ישראל מצביעה על רמיסת העסקים הקטנים היו"ר מאיר כהן: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: הסקירה השנתית של בנק ישראל מצביעה על רמיסת העסקים הקטנים, מס' 10193, 10216, 10246 ו-10275. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת נחמיאס ורבין. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, בנק ישראל, המפקחת על הבנקים מספרים לנו על הורדת הריבית, על הגבלה של עמלות הסליקה – סיפורים. והינה, לפני כמה ימים, בנק ישראל פרסם את הנתונים של שיעורי הריבית הממוצעת על אשראי שניתן לציבור במגזרי הפעילות השונים, לחמש הקבוצות הבנקאיות. עסקים גדולים: ב-2016 – 2.17% ריבית, ב-2017 – 2.16% ריבית, ירידה של מאית אחוז אחת – למה? כי העסקים הגדולים הם חזקים מאוד. עסקים בינוניים: הריבית הממוצעת ב-2016 – 2.56%, ב-2017 – 2.57%. עלייה של מאית האחוז. עסקים בינוניים אין להם כל כך הרבה כוח. עסקים קטנים וזעירים, אדוני סגן השר, הריבית הממוצעת בשנת 2016 – 3.43%, יותר מכל אחד אחר, האחרים בסביבות ה-2.5%. היו"ר מאיר כהן: מיקי, תגדיר במספרים. כלומר, בינוני זה 20 ומעלה – איך? מיקי לוי (יש עתיד): אני מדבר על קטן וזעיר, זה סדר גודל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עסקים זה עד מיליון שקלים מחזור. קטן זה בדרך כלל עד 5 מיליון, 10 מיליון – זה משתנה. היו"ר מאיר כהן: כלומר, הכול בהיקף כספי, לא במספר עובדים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בהיקף כספי ובמיליוני שקלים. מיקי לוי (יש עתיד): הקטנים והזעירים, אלה הכי מסכנים, אין להם כוח. ב-2016 – הריבית הממוצעת 3.43%, וב-2017 – 3.97%. היו"ר מאיר כהן: זו המכולת השכונתית, המסגר. מיקי לוי (יש עתיד): המתפרה, הפיצרייה, הגרז' – כל המסכנים שאין להם כוח. עלייה של 0.54%. מעל חצי אחוז. אלה החלשים המסכנים, אין להם כושר מיקוח בכלל. אלה עסקים – סוגרים כ-40,000 עסקים בשנה. מי יגן על העסקים הקטנים? צרכנים אחרים – משקי בית, אדוני היושב-ראש – הכי מסכנים. ב-2016 – 5.72% ריבית. ב-2017, 5.87% ריבית – עלייה של 0.15% ריבית. צרכנים אחרים, משקי בית ודיור, סגן השר – ואני מעריך את כל מה שאתם עושים בניסיון להוריד את מחירי הדיור. באמת, אני לא אומר את זה בציניות – אבל תראה מה בנק ישראל עושה לכם, מה המפקחת על הבנקים, שלא מפקחת על הבנקים, אומרת: הריבית הממוצעת ב-2016 – 2.97% ריבית, ב-2017 – ואני מדבר על כל המשכנתאות, משקי בית – 3.3% ריבית. עלייה של 0.33% ריבית. כמה הורדתם החודש ברבעון הזה? 0.1%, הריבית של המשכנתה אכלה לכם את הכול. ועד שאתם לא תצביעו איתי להגביל את הריבית של הבנקים, זה לא יעזור, כל פעם אתם מפילים את הנושא הזה מחדש – עלייה של כשליש האחוז. וכך כותב בנק ישראל בפרסומים שיצאו. היו"ר מאיר כהן: אדוני, נא לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): מילה וחצי, כי גם אתם נכנסתם. רווח נקי של הבנקים – 12%. מתוך זה 8% רווח על ריבית – מהי הריבית? כסף שלנו שהבנקים מוכרים אותו חזרה לציבור. 8% נקי – אתה יכול להגיד לי, אדוני סגן השר, איפה אני יכול להשקיע את הכסף שלי, ולקבל 8% ריבית? עד שלא תגנו על העסקים הקטנים ועל משקי הבית והמשכנתאות ותצביעו איתי על הגבלת הריבית, לא תצליחו להגיע לשום מקום. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, חברת הכנסת ורבין, בבקשה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת מיקי לוי, אני רוצה בראשית דבריי לומר לך תודה על השותפות המתמשכת הזאת בכל הנושא של עסקים קטנים ובינוניים. אני אומנם יו"ר שדולת התעשייה, אבל אתה תמיד שותף לכל פעולה שאנחנו עושים בעניין הזה, ואתה הסבת את תשומת ליבי לדוח הזה של בנק ישראל. לפני יותר משנה המליאה הזאת החליטה על הקמתה של ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האשראי במשק. אחד הדברים שאיגוד הבנקים אוהב לומר לנו, זה שהאשראי לעסקים קטנים ובינוניים, כמו גם האשראי למשקי הבית, עלה באופן משמעותי מאז 2008, לעומת אשראי לעסקים גדולים וגם בינוניים. אבל האמת היא, סגן השר איציק כהן, שזה תמיד – אני לא רוצה לומר עבודה בעיניים, אבל זריית חול בעיניים – ואומר לך מדוע: כי כל מי שמבין משהו באשראי יודע שאי-אפשר לבחון אשראי רק לפי כמות האשראי שניתנת, לפי היקפי האשראי שניתנים, אלא על פי תנאי האשראי שניתנים, על פי גובה הריבית – כפי שציין כל כך יפה חבר הכנסת מיקי לוי – בדיוק איזו ריבית ומי משלם הכי הרבה ריבית. למרות כל המאמצים ולמרות זה שבאמת נותנים יותר אשראי לעסקים קטנים ובינוניים, מהן נקודות היציאה בהלוואה הזאת, מתי וכמה מהר באים אליך כשאתה נמצא ביום קשה; כשאתה במצב לא טוב; כשעסק שלך – כמו העסקים שלנו בדרום הארץ, שעד לפני כמה דקות עסקנו בהם, אדוני היושב-ראש. ואתה בעצמך מתגורר בדרום, אומנם לא בעוטף אבל בדרום, ואתה מכיר את זה מקרוב. ואני הייתי שם כמה פעמים בשבועות האחרונים – אתה רואה מה קורה לעסקים הקטנים והבינוניים האלה, ואתה יודעים שהעסקים האלה מהתקופה הזאת מאוד מאוד מתקשים לצאת. הם נאחזים בציפורניים. ואיזה אנשים חיים שם, אדוני היושב-ראש. אבל גם עסקים קטנים במרכז הארץ ובצפון הארץ נתקלים באותה בעיה. אגב, צריך להודות, חבר הכנסת לוי, שזמינות האשראי בעסקים קטנים וזעירים הפכה להיות בעיה פחות גדולה. אבל מה, ולכך התייחס קודם חבר הכנסת לוי, בגלל שכושר המיקוח שלהם נמוך, מצד אחד, ומהצד השני הם צורכים הרבה שירותי בנקים – למה? כי הם עדיין מפקידים צ'קים; כי הם עדיין עושים פעולות שהרבה עסקים גדולים כבר לא עושים; לא כל עסק יכול שיהיה לו שירותי מס"ב; לא כל עסק מעביר משכורות בצורה מממוכנת, בצורה אוטומטית, במחשב; לא כל עסק מפקיד צ'קים בסריקה; לא בכל מקום יש סורק. כלומר העסקים האלה, בדיוק התייחסנו אליהם, ואני גרה בשכונה בתל אביב, שעדיין יש לנו סנדלר ברחוב, ויש לנו מזנונים קטנים ברחוב – ממש שכונות כמו של פעם. בשכונות האלה אני תמיד מסתכלת על אברהם הסנדלר, שכבר רשום בדברי הכנסת בערך 20 פעם בגלל שאני מזכירה אותו, כי כבר אין המקצועות האלה, אבל אני יודעת שאם הוא יצטרך, חס וחלילה, עסקה מהבנק שלו, לא בטוח שהבנק שלו יהיה שם. לכן השאלה – העיסוק בהיקפי האשראי הוא אינו נכון. העיסוק חייב להיות בתנאי האשראי, במה קורה לו כשהוא נמצא במצב קשה. מי יעזור לו אז, ומי ייתן לו יד? וזו הבעיה הכי קשה. משפט אחרון. א. אני תקווה גדולה שוועדת החקירה הפרלמנטרית, על אף כל הקשיים שמערימים עלינו – ומערימים עלינו הרבה מאוד קשיים – אני מקווה מאוד שהיא תתחיל לעבוד בקרוב, כי יש בה צורך, גם אם המסקנות, אגב, לא יהיו דרמטיות – ולא ציד מכשפות; והדבר השני, אני קוראת לבנק ישראל להפסיק להתעסק בהיקפי האשראי. תנאי האשראי, זה מה שצריך להעסיק את כולם. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מוזס – לא נמצא. יעלה וישיב סגן השר. כבודו. כמספר הדפים כן עומק התשובה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון פה אתה עונה: חברי הכנסת לוי ונחמיאס-ורבין צודקים, ועל כן – אין תשובה כזאת? לא? סגן שר האוצר יצחק כהן: א. זה תמיד נכון. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לברך את חברי הכנסת המציעים – את מיקי לוי על כושר ההתמדה. מאיפה הכושר? מהצנחנים? מהימ"מ? מאיפה זה? מהמחוז? יש לו כושר התמדה. הוא תופס נושא, מתביית עליו, נדבק אליו, לא מפסיק. כושר כזה שחוזר על עצמו ברוטינה. היו"ר מאיר כהן: ראויה לציון גם איילת. סגן שר האוצר יצחק כהן: ראויה לציון גם יקירתנו איילת נחמיאס-ורבין. אותו דבר. היו"ר מאיר כהן: זה מאוד אופייני לשניהם. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה מאפיין את שניכם. מיקי לוי (יש עתיד): נכון, כי נושאי ההתעניינות שלנו זה כל הנושאים הכלכליים-פיננסיים, ואנחנו משתפים פעולה בעשייה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא אמר בשבוע שעבר למישהו בניחום אבלים, שהוא העביר אליי את כל הנושאים היותר-קשים. אבל תודה רבה, היה שווה לבוא היום. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה שאתם מעלים את הנושאים החשובים האלה ותודה על כושר ההתמדה שלכם, ותמשיכו כך. על כל פנים, הסקירה השנתית של בנק ישראל מצביעה על רמיסת העסקים הקטנים – זו לא התשובה, הכותרת של ההצעה היא: הסקירה השנתית של בנק ישראל מצביעה על רמיסת העסקים הקטנים. לא היא. הם מנוע צמיחה משמעותי למשק ישראלי, ותרומתם לתוצר ניכרת ומתאפשרת בין השאר בזכות מימון, אשר חלק משמעותי ממנו ניתן על ידי המערכת הבנקאית. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה משמעותית בהיקף האשראי שהמערכת הבנקאית מעמידה לעסקים הקטנים, תודות למיקוד אסטרטגי של הבנקים במגזר הזה. משנת 2011 צמח תיק האשראי לעסקים קטנים ביותר מ-50% – מיקי, איילת: ב-2017, ב-6.6%, וברבעון הראשון של 2018, בכ-5%. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה מה שאמרנו – ההיקפים גדלו. סגן שר האוצר יצחק כהן: משמעותית. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל התנאים, התנאים. סגן שר האוצר יצחק כהן: נתונים אלה מצביעים על גידול ההיצע והזמינות של האשראי למגזר האמור, ותואמים ממצאים של כמה סקרים שנערכו בנושא, אשר לפיהם כיום ככלל המימון אינו מציב מכשול משמעותי להצלחתו של עסק קטן – כמה מימון הא מקבל. אולי נושאים אחרים, אקסוגניים, משפיעים על ההצלחה או הכישלון, אבל ודאי לא המימון. שיעור הריבית הממוצעת על האשראי הניתן לעסקים הקטנים והבינוניים דומה לשיעורה הממוצע במדינות המפותחות החברות ב-OECD. כמו כן, שיעור הריבית לעסקים הקטנים הוא הגבוה מבין המגזרים העסקיים, אף זאת כפי שנהוג בעולם. פער זה מוסבר, בין היתר, בסיכון האשראי הגבוה, הנובע מהעובדה שעסקים קטנים רבים אינם שורדים, לצערי, את השנים הראשונות לחייהם – תמחור סיכון, אתם מכירים את זה, איילת ומיקי; בהוצאות התפעול הגבוהות יחסית על העמדת אשראי ומתן שירותים בנקאיים לעסקים קטנים, ובמאפייני הפעילות של הלקוחות במגזר הזה. היא הנותנת. מיקי לוי (יש עתיד): היא הנותנת. היו"ר מאיר כהן: אדוני סגן השר, בנקים שמרוויחים מיליארדי שקלים, אתם עדיין מדברים איתם במושגים של סיכון? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה בסדר, כי זה העסק שלהם, תמחור האשראי. היו"ר מאיר כהן: נכון, אבל עלייה של 0.50 זה המון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, 12% נקי – מתוך זה 8% על מימון. איפה יש דבר כזה? סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, בשביל זה יש האשראי החוץ-בנקאי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. אבל זה לא נוגע לעסקים הקטנים. מיקי לוי (יש עתיד): לא. אתם טועים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אחדש לך. אתה צודק. אני אחדש לך. מנסים כרגע אצלנו במשרד האוצר מיזם שיאפשר למוסדיים לתת אשראי, זה עדיין מתגבש. מיקי לוי (יש עתיד): בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: לעסקים קטנים, ואשראי קמעונאי. מיקי לוי (יש עתיד): בעד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני בעד, ועדיין אני אומרת – – – מיקי לוי (יש עתיד): אבל, אדוני, כשאתה לא בא ונותן בראש לנגידה ולמפקחת על הבנקים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא. יש לך פה גברת והיא תגן על הגברת. מיקי לוי (יש עתיד): מסב את תשומת ליבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, מייד – – – מיקי לוי (יש עתיד): על הראש. אני לא חוזר בי. היא לא מגבילה את הריבית. 8% ריבית. 8% רווח על ריבית, על כסף שלנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, לנגידה יש הרבה זכויות – – מיקי לוי (יש עתיד): אני לא אומר. אני מכבד את הנגידה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – והיא פועלת מתוך אינטרס ציבורי מובהק – גם בנקאי, גם צרכני – – מיקי לוי (יש עתיד): אני מכבד את הנגידה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם אני. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – וגם יציבותי. חשוב האינטרס היציבותי לא פחות מהצרכני – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני טוען – – – לא עושה את עבודתה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – פחות. מיקי לוי (יש עתיד): אתם מכבדים אותה פחות. קריאה: בדיוק. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה הוא אמר? מה אמרת? אלעזר שטרן (יש עתיד): אתם מכבדים את הנגידה פחות מאיתנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: חס וחלילה. חס וחלילה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו מכבדים אותה יותר. אדוני סגן השר, כל הנתונים שאמרת, הם נכונים, כולל נושא התמחור האשראי, כולל נושא התפעול, שאני בעצמי הזכרתי אותו. ועדיין אני אומרת לך שפערי הריבית לרוב אינם מוצדקים. בסופו של דבר הם מכסים על הבעיה של כושר המיקוח של העסקים הקטנים האלה. ותזכור דבר אחד: העסקים הקטנים והזעירים, בעיקר, לעולם – בהסתברות די גבוהה, לא לעולם, אבל בהסתברות גבוהה לא יוכלו ליהנות מהאשראי החוץ-בנקאי שהמוסדיים יוכלו לתת. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי הנגישות שלהם, כל הקושי התפעולי שלהם – אין להם מנהל כספים; אין להם חשב; אין להם כל הכלים שיש לעסקים, בינוניים אפילו, היום, שיודעים לתמרן את הדברים האלה. זה לא עובד ככה. היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. היות שאנחנו בערבו של יום, ועוד יש הצעות לסדר-היום – בואו. הדיון הוא חשוב. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת איילת ומיקי, הפיקוח על הבנקים הגדיר את מגזר העסקים הקטנים כתחום במיקוד העשייה, ועל רקע זה ננקטו בשנים האחרונות כמה צעדים שמטרתם להקל על פעילותם של העסקים הקטנים ולהפחית את העלויות של שירותים בנקאיים, למשל באמצעות הנגשת מידע. במקביל פונים הבנקים לקידומם של העסקים הקטנים והתמיכה בהם – אולי בעקבות הדברים שאתם אומרים, אז הם כנראה כיוונו לדעתכם – תוך התאמת המערכים לליווי העסקים באמצעות הקמת מרכזים, מרכזי עסקים קטנים ופיתוח מוצרים ושירותים המתאימים למגזר הזה. אני מאוד מקווה שהמיזם הזה יצליח ונראה פה פריחה של העסקים הקטנים, מכיוון שהם באמת מנוע צמיחה משמעותי. לאיזו ועדה אתם רוצים את זה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ועדת הכספים. מיקי לוי (יש עתיד): אבל אל תדאג, אנחנו לא מחכים, אני כבר מגיש בשם איילת ובשמי דרישה לקיום דיון דחוף. אני אביא את הנגידה ואת המפקחת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תכבד את הנגידה ואת המפקחת. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני בטוח שאתה מכבד אותה. היו"ר מאיר כהן: אתם מציעים להביא את זה לכספים? מיקי לוי (יש עתיד): אני מכבד אותה. היו"ר מאיר כהן: אדוני הסגן, אתה מקבל את ההצעה לכספים? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן. היו"ר מאיר כהן: מאה אחוז. אנחנו נערוך הצבעה כדי לאשר את זה ומייד נעבור להצעה הבאה לסדר-היום. אדוני סגן השר, תישאר באולם, כי גם על הבאה תענה. בבקשה, אנחנו מצביעים. הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: ובינתיים חבר הכנסת סידה, אתה מוזמן לעלות. שלושה בעד, אפס מתנגדים. ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת הכספים. הצעה לסדר-היום עררים של חקלאים שניזוקו בצוק איתן ב-2014 ובעמוד ענן ב-2012 עודם מתבררים היו"ר מאיר כהן: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום האחרונה: עררים של חקלאים שניזוקו בצוק איתן ב-2014 – – מיקי לוי (יש עתיד): אדוני, תוסיף אותי לפרוטוקול. היו"ר מאיר כהן: – – ובעמוד ענן ב-2012 עודם מתבררים, מס' 10262. חבר הכנסת דן סידה. אדוני, מיקי, להוסיף אותך לפרוטוקול? מיקי לוי (יש עתיד): כן. היו"ר מאיר כהן: בהצבעה הקודמת. אדוני, זמנך בידך. היות שאתה המציע היחידי כאן, יש לך עשר דקות. דן סידה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, נכבדי סגן השר הרב יצחק כהן, חברתי חברת הכנסת, חברי הכנסת, אני רוצה לקחת את כולנו ארבע שנים אחורה, לתקופת מבצע צוק איתן ולדבר על נושא בוער, בוער תרתי משמע. לצערי הרב, ולמרות שהזיכרון הלאומי הידוע כקצר, העפיפונים שמבעירים את השדות החקלאיים בדרום מעירים גם את הזיכרון על הנזקים הרבים שספגו החקלאים בזמן צוק איתן. כמו אז כך גם היום, צפה ועולה שאלת הפיצוי לחקלאים. אבל ברשותכם, אני רוצה להדגיש את סוגיית הפיצויים בתקופת צוק איתן. למרות שחלפו להם ארבע שנים, תתפלאו לשמוע שעדיין מדובר בנושא אקטואלי, וסוגיית הפיצוי מאותה תקופה עדיין לא באה לסיומה. ברשותכם אני רוצה להביא כמה נתונים כפי שפורסמו באתר Ynet – וכאן גם המקום להודות להם על שהציפו את הנושא בעבור אותם חקלאים – כיום ישנם 321 עררים שטרם התבררו מאז המבצע, ו-14 תיקים שבהם טרם הוחלט אם לתת פיצוי בכלל. באזור הדרום פועלות רק שתי ועדות, ובכל ועדה מכהנים רק שלושה נציגים. ממוצע הזמן עד למתן החלטה בערר, הוא בין שנה וחצי לשלוש שנים. 50 עררים טרם התבררו מאז מבצע עמוד ענן ב-2012. כן, מה ששמעתם, 50 עררים טרם התבררו מאז מבצע עמוד ענן ב-2012. מייד בסיום מבצע צוק איתן יצאו שר האוצר ושר החקלאות דאז בהצהרה חגיגית שאושר מתווה פיצוי לחקלאים במסלול מקוצר שיחסוך ביורוקרטיה מיותרת, ויקל על החקלאים בבואם לקבל את הפיצויים המגיעים להם. חבריי, עיניכם הרואות, ארבע שנים חלפו ועדיין ישנן חקלאים שממתינים להחלטת ועדת ערר. אני קורא מכאן לשר האוצר כחלון ולראש רשות המיסים להתגייס ולהביא פתרון לבעיה זו. כמי שמתגורר בקו העימות בגבול הצפון, אני זוכר – וכולם כאן זוכרים בוודאי – את מבצע ענבי זעם, מבצע צבאי שביצע צה"ל בדרום לבנון באותה תקופה. כדי לזרז את הטיפול בנזקי החקלאים, גויסה נבחרת נוספת של שמאים מטעמם של קנ"ט – הקרן לנזקי טבע בחקלאות – שהיו פרוסים בכל האזור באופן ממוקד, ועמדו מקרוב על הנזקים שהתרחשו, וכך הצטרפו לאנשי מס רכוש כדי לסייע. אין לי ספק שמהלך כזה, אם נאמץ אותו, יסייע לסיים באופן משמעותי את נושא הפיצוי בעבור הנזקים שעדיין תלויים ועומדים מימי צוק איתן ועמוד ענן. כמו כן אני מציע שייבחנו חלופות למתן פיצוי מהיר לחקלאים ששדותיהם נשרפו בטרור העפיפונים, כדי שלא נצטרך לעמוד כאן בשנת 2022, ולקרוא לשר האוצר שיהיה אז, לדאוג לפיצוי החקלאים ששדותיהם נשרפו. אני מודה לכולכם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. סגן השר – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אפשר – – – היו"ר מאיר כהן: את רוצה דעה נוספת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן – – – היו"ר מאיר כהן: כן, כן. אחרי השר. אחרי תשובת סגן השר. אמרתי. לא, לא. אמרתי. בבקשה. ראה, הוא היה ממוקד. קצר. סימן לבאות. סגן שר האוצר יצחק כהן: אין יותר הצעות לסדר-היום, לא? מה קרה היום? היו"ר מאיר כהן: בבקשה, כבודו. סגן שר האוצר יצחק כהן: ידידי היקר, חבר הכנסת דני סידה, אדוני היושב-ראש, קצת נתונים, אני לא יודע מה המקור של הנתונים שלך. אני מכיר אותך, אתה בחור יסודי, אבל אני מביא לך נתונים מהטאבון. בעקבות מבצע צוק איתן הוגשו לקרן הפיצויים של רשות המיסים 26,000 תביעות. 26,000 תביעות. מתוך 26,000 התביעות האלה נשארו 11 תיקים הנמצאים בשלבי טיפול סופיים. היו"ר מאיר כהן: מיקי, שומעים עד כאן את – – – מיקי לוי (יש עתיד): סליחה, אני מתנצל. היו"ר מאיר כהן: פשוט תנמיך. אתה לא צריך להתנצל. מיקי לוי (יש עתיד): לא, אני מבקש סליחה. היו"ר מאיר כהן: סליחה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: 11 תיקים שנמצאים בשלבי טיפול סופיים מתוך 26,000 תיקים, כמעט כולם עקב בקשות של התובעים עצמם לעכב את מתן ההחלטה, על מנת לאפשר להם להציג מסמכים נוספים ולשכנע להעלות את גובה הפיצוי שאושר. קרן הפיצויים שילמה עד היום בגין התביעות האלה, מיקי, איילת, דני, 1.6 מיליארד שקלים. בעקבות מבצע צוק איתן הוגשו 850 עררים. נכון להיום נותרו לוועדת הערר במחוז דרום 370 פתוחים הנמצאים בשלבים שונים – דיון מקדמי או דיון הוכחות. חשוב לציין שוועדת הערר היא גוף מעין שיפוטי אשר אינו תלוי ברשות המיסים. האחריות למינוי הוועדות היא של משרד המשפטים. רשות המיסים אינה אחראית על הוועדות, ולכן אינה יכולה לקבוע את קצב הדיונים. אציין עוד, ברשותך, שרוב העררים אינם בתחום החקלאות אלא בתחום תעשיה, מסחר, שירותים. בנוסף, חלק מעררי החקלאות שהוגשו לוועדת ערר בחצי השנה האחרונה, לאחר בקשות רבות של מייצגי החקלאים, להארכת מועד להגשת עררים. המייצגים שם מבקשים הארכת מועד. מעמוד ענן לא נותרו תיקים פתוחים. יש כ-30 עררים פתוחים, 15 מהם בחקלאות. אנשי רשות המיסים עושים כמיטב יכולתם, ותאמין לי, דני, הם עושים עבודת קודש. לפעמים, הם מגיעים לפני האירוע. זה פשוט לא ייאמן. משהו מדהים. מיקי לוי (יש עתיד): באמת, הפעם סגן השר צודק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – רק הפעם? מיקי לוי (יש עתיד): הפעם הוא צודק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יכולה להגיד שאני שומעת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הם עושים עבודת קודש. מיקי לוי (יש עתיד): הם עושים עבודת קודש. והעררים האלה זה אנשים שלא הסכימו לקבל את הפיצוי. היו"ר מאיר כהן: כל שנה מתקבל אישור להאריך את המועד והם מבקשים בעצמם להגיש מסמכים נוספים, אבל באמת, זו עוד יחידה במשרד האוצר שעובדת לתפארת. אני לא מכיר תלונות על עבודה של אנשי מס רכוש. אני רק אציין לך את השרפות הגדולות שהיו – שלא תחזור שנית צרה, שכמעט כל המדינה נשרפה, בחיפה, ואתה זוכר את השרפה הגדולה – ולא נותרה תביעה אחת פתוחה. לא רק זה שהם עשו את כל העבודה במהירות עצומה והרגיעו את הציבור, כמובן בהנחיה ובדחיפה של השר כחלון ושלי, אבל אני גם חייב לציין פה את חברות הביטוח. אתה יודע, מיקי, אם זה אירוע פח"עי ביטחוני – אני איתך, מיקי – אז חברות הביטוח לא חייבות לשלם; בכל זאת, הן הסכימו לשלם את הדלתות. זו הייתה תקופה של אחדות. גם חברות הביטוח ראויות לציון על הפעילות שלהן. היו"ר מאיר כהן: מה אתה מציע? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מציע מה שהחבר מציע. מה אתה מציע? היו"ר מאיר כהן: להמשיך דיון? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – דן סידה (ש"ס): – – – ועדת הכלכלה, ושם החקלאים – – – היו"ר מאיר כהן: בוודאי. סגן שר האוצר יצחק כהן: ועדת הכלכלה, בשמחה רבה. היו"ר מאיר כהן: אם כן, בבקשה, גברתי. תודה, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת ורבין, דקה לדעה נוספת. לאחר מכן אנחנו נצביע וננעל את סדר-היום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה להודות לסגן השר, אבל אני בעיקר רוצה להודות לחבר הכנסת סידה, כי אני שומעת תלונות גם עכשיו, ואנחנו אומנם כרגע לא קוראים לזה בשום מבצע, אבל נקרא לזה: מבצע מגינים על עצמנו מטרור העפיפונים על עוטף עזה. ו-25,000 דונם שנשרפו, אדוני היושב-ראש, הם כבר ראיה מאוד מאוד ברורה לזה שאנחנו מתמודדים מול סיטואציה מאוד מאוד מורכבת. סגן השר, אני כן שומעת תלונות למרות התחייבות שר האוצר בנושא מס רכוש. אני כבר שומעת הדים מהשטח, זה מאוד מאוד מסובך ומאוד מורכב. לכן ביקשתי השבוע להכריז על האזור כאזור מוכה אסון, כדי לגייס את כל האנשים. לא רק ממשרד האוצר, אגב, את כל משרדי הממשלה, שייתנו הוראות שעה, כמו שעשו אפילו בגל ההצתות בכרמל. לא יכול להיות שהאנשים האלה יעמדו מול שוקת שבורה מתמשכת, וזה כרגע המצב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. כן, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – בכרמל, ומבצעי צוק איתן ועמוד ענן הם דוגמה איך הממשלה צריכה להתמודד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מאה אחוז, אבל זה לא קורה כרגע, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה קורה, זה קורה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: הצבעה, בבקשה, להעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר מאיר כהן: חמישה בעד, אפס מתנגדים. ההצעה לסדר-היום עוברת לוועדת הכלכלה להמשך דיון. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, כ"ח בסיוון התשע"ח, 11 ביוני 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:10.