דברי הכנסת

דברי הכנסת כח / מושב רביעי / ישיבות שמ"ג–שמ"ה / כ"ח–ל' בסיוון / 11–13 ביוני 2018 / 28 חוברת כ"ח ישיבה שמ"ג הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ח בסיוון התשע"ח (11 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. דרום שחור; 9 2. כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה; 9 3. מדיניות נישול והסתה נגד ערביי הנגב; 9 4. כישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה 9 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 10 עיסאווי פריג' (מרצ): 13 שר הביטחון אביגדור ליברמן: 16 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 29 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 31 יאיר לפיד (יש עתיד): 39 שר התיירות יריב לוין: 51 ציפי לבני (המחנה הציוני): 57 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 59 יאיר לפיד (יש עתיד): 60 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 62 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 63 ינון אזולאי (ש"ס): 64 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 66 משה גפני (יהדות התורה): 68 מיכל רוזין (מרצ): 71 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 72 הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 93 יצחק וקנין (בשם ועדת הכלכלה): 93 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 96 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 98 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 99 דב חנין (הרשימה המשותפת): 101 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 103 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 104 יצחק וקנין (ש"ס): 105 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018 109 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 109 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 111 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 115 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 116 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 120 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 121 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 121 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018 121 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 121 הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 122 מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 122 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 123 הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018 124 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 125 סאלח סעד (המחנה הציוני): 125 נחמן שי (המחנה הציוני): 127 איציק שמולי (המחנה הציוני): 128 מיקי לוי (יש עתיד): 129 רויטל סויד (המחנה הציוני): 130 יהודה גליק (הליכוד): 132 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 133 הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשע"ח–2018 134 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 134 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 135 יוסי יונה (המחנה הציוני): 137 לאה פדידה (המחנה הציוני): 142 רויטל סויד (המחנה הציוני): 143 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 144 אורלי לוי אבקסיס: 145 פנינה תמנו (יש עתיד): 147 יהודה גליק (הליכוד): 148 ענת ברקו (הליכוד): 153 חיים ילין (יש עתיד): 154 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 156 הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 158 מיכל רוזין (מרצ): 159 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 160 הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018 160 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 161 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 161 הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 45), התשע"ח–2018 162 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 162 פנינה תמנו (יש עתיד): 169 עליזה לביא (יש עתיד): 172 מיקי לוי (יש עתיד): 179 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 182 תמר זנדברג (מרצ): 185 אילן גילאון (מרצ): 186 מוסי רז (מרצ): 188 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 192 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 146) (חלוקת הכנסות), התשע"ח–2018 205 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 206 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 208 איציק שמולי (המחנה הציוני): 211 יהודה גליק (הליכוד): 215 מירב בן ארי (כולנו): 220 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 222 יואל חסון (המחנה הציוני): 223 סאלח סעד (המחנה הציוני): 226 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 227 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 228 נחמן שי (המחנה הציוני): 230 יוסי יונה (המחנה הציוני): 231 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 235 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 237 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 245 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 249 יואב קיש (הליכוד): 251 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 253 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 256 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17) (שטח מצללה), התשע"ח–2018 257 דוד אמסלם (הליכוד): 258 יהודה גליק (הליכוד): 258 יוסי יונה (המחנה הציוני): 260 נורית קורן (הליכוד): 263 הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 14) (הארכת מועדים), התשע"ח–2018 267 יעקב אשר (יהדות התורה): 268 מוסי רז (מרצ): 268 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ח בסיוון תשע"ח, 11 ביוני 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 28) (דחיית מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בנסיבות מיוחדות), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 14) (הארכת מועדים), התשע"ח–2018 של חבר הכנסת יעקב אשר וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/5452 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5476/20: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היתר לשימוש חורג), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק תקצוב מיוחד לרשויות חינוך מקומיות מרוחקות, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, ינון אזולאי, נחמן שי, נורית קורן, יעל גרמן, קארין אלהרר, מאיר כהן, חיים ילין, יפעת שאשא ביטון ויוסי יונה; הצעת חוק הספקת חשמל (הוראת שעה) (תיקון – הארכת תוקף), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת עמלה בעד שירותי סליקה שמשלם עסק זעיר, קטן או בינוני), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שקיפות פיננסית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סתיו שפיר, משה גפני, יצחק וקנין, יואל חסון, רוברט אילטוב, רחל עזריה, עפר שלח, אכרם חסון, יעקב אשר, אחמד טיבי, מאיר כהן, יוליה מלינובסקי, קארין אלהרר, עמר בר-לב, יעל גרמן, טלב אבו עראר, מיקי לוי, מיכל רוזין, מוסי רז, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, יעקב מרגי, אברהם נגוסה, אלי אלאלוף, חמד עמאר, יוסי יונה, עודד פורר, נחמן שי, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, רויטל סויד, יעל כהן-פארן, סאלח סעד, עיסאווי פריג', נורית קורן, לאה פדידה, קסניה סבטלובה, ואאל יונס, יוסף ג'בארין, דב חנין, יחיאל חיליק בר, איציק שמולי, מיכל בירן, מסעוד גנאים, איתן ברושי, פנינה תמנו, ינון אזולאי וענת ברקו; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום למאבטחים חמושים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק תקופת כהונה סטטוטורית של ראשי גופים ביטחוניים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, איתן ברושי, לאה פדידה, קסניה סבטלובה, איציק שמולי, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, יואל חסון, רויטל סויד, יוסי יונה, מיכל בירן, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי וזוהיר בהלול; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (חשבון השקעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעקב אשר, שולי מועלם-רפאלי, יפעת שאשא ביטון, אכרם חסון, מיכאל מלכיאלי, משה גפני ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון – ביטול הפיצול של תאגיד השידור הישראלי לתאגיד החדשות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איתן כבל ויוסי יונה; הצעת חוק לפיקוח על הפרשות לפנסיה, התשע''ח–2018, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, אכרם חסון, אורלי לוי אבקסיס, יואב בן צור, אורי מקלב, דן סידה, יצחק וקנין, ישראל אייכלר ומשה גפני; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – חובת פיקוח של מנהל מעון), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, אכרם חסון, אורלי לוי אבקסיס, יואב בן צור, אורי מקלב, יצחק וקנין, דן סידה, ישראל אייכלר ומשה גפני; הצעת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון – הארכת תקופת ההתיישנות בתביעה של חושף שחיתות נגד מעסיקו), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, דב חנין, מיקי רוזנטל ומרב מיכאלי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – הפחתת אגרות בענף החקלאות) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק לתיקון פקודת הדיג (איכון ספינות דיג), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיקי לוי, רחל עזריה, יעל גרמן, יעל כהן-פארן, דב חנין, מוסי רז ותמר זנדברג; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – שירותי רפואת שיניים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, נחמן שי, איימן עודה, איציק שמולי, מיכל רוזין, דב חנין, נורית קורן ושלי יחימוביץ; הצעת חוק הרב הצבאי הראשי, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, משה גפני, דוד אמסלם, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, דן סידה, מרדכי יוגב, יעקב מרגי, יואב בן צור, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, אורי מקלב, שולי מועלם-רפאלי, ניסן סלומינסקי, יעקב אשר, מכלוף מיקי זוהר, אכרם חסון ונאוה בוקר; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – התייעלות אנרגטית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איתן ברושי, סעיד אלחרומי, מאיר כהן, דן סידה, יעקב מרגי, שולי מועלם-רפאלי, יצחק וקנין, מוסי רז, מיקי לוי, מיכל בירן, יואב בן צור, דב חנין, מירב בן ארי, קארין אלהרר, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, נורית קורן, רועי פולקמן, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, עיסאווי פריג', אכרם חסון, רויטל סויד, נחמן שי, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, סאלח סעד, אילן גילאון, אברהם נגוסה ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ניכוי הכנסה חודשית שלא מעבודה או ממשלח יד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב, מכלוף מיקי זוהר, מוסי רז, איציק שמולי, עמר בר-לב, יואב בן צור, מירב בן ארי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק לקביעת חיסיון ליועצי מס ורואי חשבון (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת ניסן סלומינסקי; הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות, מאת חבר הכנסת עמיר פרץ; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – ביטול גיוס חובה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, דב חנין, מנחם אליעזר מוזס, יהודה גליק ועיסאווי פריג'; הצעת חוק התרת נישואין אזרחיים (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – רכישת דירה על ידי ילד יתום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב, אלי אלאלוף, מכלוף מיקי זוהר, מוסי רז, קארין אלהרר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יואב בן צור, מירב בן ארי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון) (תשלום לחברי ועדת קלפי), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת דוד ביטן. עוד הונחה על שולחן הכנסת המלצת הוועדה הציבורית לקביעת שכר ותשלומים אחרים לחברי הכנסת, בנושא: תנאי העסקתם של נהגים לחברי כנסת מוגבלים בניידות וחברי כנסת מאובטחים – המלצה שנייה בנושא. עוד הונחו ההסכמים הבאים: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קרואטיה בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של אתיופיה בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של אזרבייג'ן בדבר שיתוף פעולה בתחום החקלאות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשל בשל: << נושא >> 1. דרום שחור; 2. כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה; 3. מדיניות נישול והסתה נגד ערביי הנגב; 4. כישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, סדרת הצעות אי-אמון בממשלה. אנחנו נשמע עכשיו הנמקה של הצעות אי-אמון. הראשונה, מטעם המחנה הציוני: דרום שחור. תנמק את ההצעה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. ישיב במשולב שר הביטחון אביגדור ליברמן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בשעות אלה ממש, בזמן שאנחנו נמצאים כאן במליאה, אדוני היושב-ראש, מתמודדים תושבי העוטף עם שרפות רבות מאוד, כולל סגירתו של כביש 232, כביש שחייב להיות מטופל באופן מיידי. מהעפיפון הראשון, אדוני השר, אני מסתכלת על הדרום בתלת-ממד. כמה יעופו היום? והפעם זה לא רק טילים; כמה שדות יישרפו היום? טרור העפיפונים – נכון, זה נשמע חינני כזה, נכון, אדוני השר? אבל זה טרור נוראי שהופך דונם ועוד דונם לשחור משחור. דבורה חברתי כתבה לי: בתור תושבת שדות נגב, אימא לשבעה ילדים הלומדים בעוטף עזה ובשדרות, אני חוששת ומפחדת לעתיד שלנו. האם באמת תושבי עזה, עוטף ישראל, לא חשובים בעיני הממשלה? מה היה קורה אם השדות של רמת השרון היו נשרפים? קשה להאמין שהתגובה הייתה דומה. אבל בממשלת ישראל, אדוני שר הביטחון, יש שרים שמסבירים שלא צריך להתרגש מהעפיפונים, מהשרפות. שטח כגודלן של גבעתיים ורמת גן ביחד נשרף עד כה כליל, ובמזל, אדוני היושב-ראש, לא קרה לנו אסון גדול יותר. אז באמת אל תתרגשו ותסבירו לתושבי העוטף מהן פרופורציות. למי אתה אומר, אדוני השר, השר הנגבי, אל תתרגשו, אדוני? ולמה אדוני ראש הממשלה לא מצא לנכון זמן להגיע לעוטף? להזדהות, לומר מילה טובה לכוחות הביטחון, לחזק את מרכזי החוסן הנפלאים, שעובדים שעות נוספות. חודשיים ימים של שרפות, המכלות עוד ועוד שטחים, עד שחלק מהשרים נזכרו שחייבים להקל עליהם. בדיוק כמו שפניתי לראש הממשלה ממש לפני שבועיים, וביקשתי להכיר בעוטף כאזור מוכה אסון, כך שתוכלו בקלות להוציא במהירות הוראות שעה. כל הבית הזה היה מתכנס ביחד כדי להקל על תושבי העוטף. וכך כותב לי שי כהן מזיקים: מזה שבועות אנחנו מתעוררים שוב לקול כריזת צבע אדום ולעשן סמיך שלא מתפוגג, לא ביום ולא בלילה. שכחנו מה זה לנשום אוויר נקי. השדות שרופים ומפויחים, אבל התחושה הקשה באמת היא שננטשנו ולאף אחד לא אכפת. ארבע שנים אחרי צוק איתן, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אדוני היו"ר, שר הביטחון שיושב כאן מולי, שאמר: נמוטט את שלטון חמאס תוך 48 שעות. אי-אפשר לקיים את מה שהבטחת, אדוני השר. שרים אחרים מנסים להציע כל מיני הצעות אחרות לטפל במשבר ההומניטרי העמוק בעזה, אבל ראש הממשלה מסוגל להציע רק דבר אחד: שיקוזזו הפיצויים מהמיסים שמועברים לרשות הפלסטינית. באמת, הצחקת אותי, אדוני ראש הממשלה. אנחנו העברנו כאן בכנסת בוועדת החוץ והביטחון את החוק לקיזוז כספי טרור, חצי כנגד הממשלה. אפילו חוק להחזקת גופות מחבלים כפי שהנחה בג"ץ, עוד לא הצלחת להביא. אז ממי וממה תקזז? תטפל, תדאג שאנשי מס רכוש יהיו בשטח יהיו בשטח כל הזמן עם החקלאים; תוודא שיש פתרונות לתיירנים. תדחה תשלום מיסים לתושבי העוטף העצמאים. תודיע על טיפול בתשתיות החיוניות, כמו כביש 232. תאמר להם משהו. חברי איציק איבו מניר עם – וניר עם, אגב, חגג 75 ממש עכשיו לאחרונה; אני חגגתי שם יחד איתם את חג השבועות תחת ענן של שרפות – אומר: אומנם טרור זה טרם עלה בחיי אדם, אבל הוא טרור לכל דבר. מלחמת ששת הימים נמשכה שישה ימים. היא הייתה קשה, אבל היא התחילה ונגמרה. הייתה התחלה והיה סוף ברור. על הממשלה לנצל את החוסן החברתי שאנו מפגינים כיום, כיוון שאם לא ייעשה משהו במהרה, גם זה ייגמר. הקסאמים נמשכו 17 שנים – אדוני השר – אין שום סיבה שבעולם שגם העפיפונים יהיו תופעה קבועה במחוזותינו – ועוד שיתייחסו אליהם כאל איזה מין משהו, איזה מין משהו שמתעופף בשמיים, זה בסדר, זה בלוני הליום. אבל זה בדיוק העניין: כוחותיהם הולכים וכלים. זה נכון שיש פריחה בעוטף. זה נכון, יש הגירה חיובית. זה מרגש לראות את זה, אבל אם את ההחלטות בעקבות צוק איתן, אדוני השר, היה כל כך קשה ליישם, מה יקרה עכשיו כשהקבינט בראשות ראש הממשלה מתמהמה בקבלת החלטות משמעותיות? אדוני השר, אתה יודע כמה שרפות היו אתמול בעוטף? 17 שרפות. רק כשצריך סופר-טנקר מצ'ואיסטי אז ראש הממשלה נמצא? תראה איך נלחמים החקלאים. ואגב, גם העובדים התאילנדים, שראויים לציון בעניין הזה, איך הם נלחמים בכל שרפה יחד עם הקוטפות שלהם, יחד עם כל המכשירים הכבדים שלהם. מה עם הצעצוע שאתמול נפל, איזה בלון הליום, וילדים נגעו בו, ורק במזל הוא לא התפוצץ? אל תטעו, אנחנו מבקשים אי-אמון בממשלה הזאת גם בגלל המצב בדרום, אבל לא רק בגללו. אני זוכרת ראשי ממשלה מגיעים לאירועי טרור. נדמה לי שאפילו את ראש הממשלה אני זוכרת מדי פעם מגיע לאירועים קשים כאלה. או שזה היה רק כשהוא היה יושב-ראש אופוזיציה. מספרת לי חברתי מירב ברקאי, מקיבוץ בארי: נולדתי וגדלתי בבארי. כל זיכרונות הילדות שלי הם על רקע המרבדים. אלו גם נופי הילדות של ילדיי. עמודי עשן מקבלים את פניי היום כשאני שבה הביתה. אתמול ראינו בקיבוץ עפיפון עם הכיתוב – אדוני היו"ר, תקשיב טוב – בארי תישרפו. אין דרך להסביר את התחושה האיומה הזו, חוץ ממי שנוסע לשם באמת ורואה כתמים כתמים ואת העשן שעומד כשנכנסים לשדרות או נכנסים בכלל לעוטף. ופשוט חנק בגרון. אתם שכחתם, הממשלה הזאת, כיצד להעיר תקווה. ולא, אדוני השר, אני לא מתכוונת לעזתים במקרה הזה. אלה הישראלים ששומרים על כולנו מפני החזית החמאסית, והם יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לסבב הבא. ומה תאמר הממשלה על אוזלת היד המתמשכת להביא מידע על בנינו? אדוני השר, הדר גולדין, אורון שאול, האזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. הם יודעים שההסכם הבא בדרך, אולי אחרי עוד סבב, חלילה, ועוד אובדן. אבל ראש הממשלה מעדיף לנהל את הסכסוך ומעדיף גם לנהל את המשבר ההומניטרי. הוא אצלך ואצלנו בדלת. הים של אשקלון והים של עזה אותו ים הוא. אמר את זה פולי מרדכי ממש לפני שהוא סיים את תפקידו כמתאם הפעולות בשטחים. תביאו כבר בשורה למשפחות הנעדרים ותטפלו כבר במה שכבר מתדפק על דלתנו. אני תוהה לעצמי איך עדיין יש להם כוחות, לתושבי העוטף, לעסוק במצבם של העזתים. כך כותב לי אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב: צוק איתן הסתיים בהכרזת רה"מ שהולכים להציב את נושא התשתיות בעזה בראש סדר-היום. ארבע שנים חלפו והממשלה לא החליטה שזה באמת חשוב. אתם מדמיינים לעצמכם מה הייתה עושה ממשלת צרפת, אדוני היושב-ראש, שבה ביקר ראש הממשלה בשבוע שעבר, אם שדות פרובנס היו נשרפים מדי יום בידי טרוריסטים? עפיפונים זה נשמע כלום; זה טרור. אתם מדמיינים לעצמכם? אז כן, יש מנהרות ובונים מכשול ויש – ותודה רבה לאל, ושוב לחבר הכנסת עמיר פרץ, על כיפת ברזל – אבל מה עם כיפת הברזל המנטלית, הרגשית? עד מתי הם יעמדו שם לבדם? כותב לי ניר מאיר, יושב-ראש התנועה הקיבוצית, מניר עם, הוא עצמו תושב ניר עם: כשלעצמי, מה שחשוב לי להבהיר הוא העובדה ששדות הקיבוצים סמוכי הגדר הם הסממן המרכזי של הריבונות העברית בנגב המערבי. מי ששורף אותם ללא תגובה הולמת קורע את ספרי הקודש של הציונות, וכך יש להתייחס לזה. מילא שאתם מותירים את העזתים ללא תקווה, זה עניין מסוכן, והאחראי הישיר לו הוא קודם כול חמאס, אבל זה שאתם מעמידים את הישראלים והישראליות אל מול שוקת שבורה – זה לא ייסלח. גם אם נדמה לכם שכן, אתם טועים, כי יבוא יום והם יבואו חשבון, גם איתכם, ממשלה מכובדת. וכך כותבת לי, לסיום, חברתי אילנית סויסה מכפר עזה: שדות בוערים לא מתחילים ונגמרים בשרפה שכוחות הביטחון ולוחמי האש מצליחים להשתלט עליה. שדה שנשרף בידי עפיפון הופך לשדה חרוך שחור משחור שמחלחל אל עומק הנשמה והופך את הנוף לתעודת חידלון ממושכת המעידה על האי-יכולת שלי להעניק לילדה שלי חיים שקטים בחבל ארץ שאין עליו עוררין. שדה חרוך הופך את החיים שלנו להפקר ומעצים את התחושה שלא בטוח שיש מי שמנהל את המערכה הזו, שהעפיפונים פה בשביל להישאר, כמו הקסאמים שהופיעו ועד היום מאיימים עלינו בכל רגע נתון. העפיפון הוא לא הקש שישבור את גב הגמל אבל הוא בהחלט סיבה טובה לכרוע תחת הנטל, כי כשאין אוויר, אדוני השר, אין תקווה, ובלי תקווה אנה נבוא, ואיך יחזור חזרה עפיפון להיות סתם שעשוע ילדות ולא כלי נשק, אם אין חזון ושאיפה לעתיד שבסופו מכתתים חרבות לאיתים? בשמם של אילנית וכל חיילי החזית בעוטף – אני מודה מעומק הלב כאן מהבית הזה לחיילי צה"ל, ללוחמי האש הנחושים, למשטרה ולכל כוחות הביטחון, ומתכבדת להגיש אי-אמון מוחלט בממשלה הזאת. דרום שחור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. הצעת אי-אמון מטעם מרצ: כישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, שר הביטחון שאמור להשיב, חברים, אני רוצה לשתף אתכם בקצת היסטוריה, ונגיע למציאות שלנו היום. שר הביטחון אביגדור ליברמן, לפני שנתמנה לתפקיד, אמר בכל הזדמנות: אם אני אהיה שר ביטחון, תוך 48 שעות אני אחסל את הנייה. ראש הממשלה, עשר שנים, אולי 15 שנים, מאז שהוא מנהל את הקמפיין שלו לראשות הממשלה: ביבי חזק נגד חמאס. אחרי צוק איתן, ראש הממשלה עלה כאן על הפודיום: נפתח לנו אופק מדיני חדש, מדינות ערב מחכות לנו בפתח. הוא אמר את זה מהפודיום. חברים, הכותרות שמייצרים חסרי המעש בממשלת בנימין נתניהו, ועכשיו בכיכובו של שר הביטחון אביגדור ליברמן, ייצרו לנו אשליה ועוד אשליה ועוד אשליה. זה מה שייצרו לנו. 48 שעות לוקח לי. ולפני שבוע הוא הרחיק לכת: מה זה אסון הומניטרי? זאת הזיה. תראה איזה משפטים. אני חייב להגיד לך, אדוני שר הביטחון, אני מכיר את ההיסטוריה הפוליטית שלך, אתה אלוף בלייצר כותרות. אתה מצוין. מצוין בלייצר כותרות. הגעת לתפקידים – אין לך מה לתת ומה לתרום. על פי המציאות שקיימת בעזה ושקיימת בדרום, אתה נכשלת. אתה נכשלת, כי בינתיים בעזה סובלים ובדרום סובלים. בעזה ילדים נהרגים, ובדרום אנשים חרדים ומפחדים, ושדות שלהם נשרפים. מה יש לך להציע? נאדה. נאדה. זה מה שאתה, זה מה שאתם. שנים על גבי שנים הצעתם רק עוד מוות ועוד הרג. זה מה שאתם טובים בו – ועוד הרתעה. בזה אתם טובים. במקביל, אתם מדברים בשתי שפות: אתם מנהלים משא ומתן עם חמאס במחשכים – וזה נכון – אבל לא מדברים עם חמאס. ואני אומר לכם, חברים: חייבים להתחיל שינוי בכל האסטרטגיה כלפי הרשות הפלסטינית וחמאס. א. אני אומר את זה בקול רם, המדיניות שלכם, בכל הרבדים שלה – אם זה מדיניות גירוש או מדיניות מוות או מדיניות מצור – היא מדיניות של חלשים. אתם מנסים לשנות מציאות על פי המציאות המדומה השקרנית שלכם. צריך, חברים, באופן מיידי – ברצועת עזה גרים שני מיליון תושבים פלסטינים, בשטח של 360 קילומטר מרובע: רוחב ממוצע של הרצועה – 8.5, אורך – 41; שיעור גידול טבעי – 3%–3.5%. עוד עשר שנים יהיו שלושה מיליון – ואתה חייב לתת פתרון. ואני אומר לכם, הפתרון של עזה אך ורק דרך רמאללה, וכל ניסיון לברוח מהמציאות הזו – אתם משחקים באש. וכל בן אדם שייהרג וכל דם שיישפך – יש לכם חלק בזה, כי הפתרון הוא אך ורק מדיני ולא פתרון הרתעתי ולא שום הזיות שאנחנו שומעים. הפתרון יתחיל אך ורק מרמאללה. צריך, חברים, באופן מיידי – יש קטסטרופה אנושית שקורית בעזה בימים אלו ובשנים האחרונות, ואנחנו ממשיכים לשים את ראשינו באדמה כמו בת יענה. צריך להיות בן אדם. יש תושבים שסובלים שם; יש תושבים ששותים מים, שכאן כתוב: אסור לשתייה; יש אנשים שאין להם חשמל; יש אנשים שאין להם מה לאכול; יש אנשים בבתי חולים שאין להם מיטות. זה המצב בעזה, וזה מחייב אותנו – כבני אדם, כבני אנוש, כבני אדם וכבני אנוש – להתייחס לתושבים כבני אדם. חייבים לפתוח ולהסיר את המצור מעזה באופן מיידי. 1,300 משאיות היו נכנסות לעזה, ירדו ל-300. האם זה לא קו אדום עבורכם, מ-1,300 לרדת ל-300? איפה אתם? איפה האדם שבתוככם? איפה האנושיות שלכם? זה אחד. הדבר השני שצריך לחתור אליו באופן מיידי: לדבר עם החמאס גלוי על השולחן. כן, כל ניהול המשא ומתן, שהתנהל עם החמאס במחשכים, צריך לשים אותו למעלה ולנהל אותו פנים אל פנים, כי זה נכון וזה הנכון. להגיע להודנה ארוכת טווח, ובאופן מיידי להתחיל את התהליך של ההסדר, וזה אמור להתחיל דרך רמאללה, דרך הרשות הפלסטינית, דרך – כן, אבו מאזן. כן, כי יש רשות, ישות פלסטינית אחת, וכל ניסיון להפריד את עזה מהגדה המערבית הוא לשחק באש, כי אתם, טוב לכם סטטוס קוו. טוב לכם סטטוס קוו. אנחנו, העיקר – איך אמר ראש הממשלה, הצמיחה עולה, הצמיחה עולה. טוב לכם הסטטוס קוו, טוב לכם מה שקורה שם. היום, חברים, במסיבת העיתונאים שהייתה לראש הממשלה, תראו מה הוא אמר. הוא התגאה בהישגים, בעקומה הסטטיסטית הכלכלית. זה נכון, על פי העקומה הסטטיסטית המצב נראה טוב, אבל מזה עשרות שנים שלטון החוק לא הגיע לשפל כמו שהוא נמצא בימים אלה. הדמוקרטיה במדינה הנאורה במזרח התיכון – כולם מתגאים בכך – לא הגיעה לרמת שפלות כמו שהיא נמצאת בימים האלו. שמענו פתרון, שראש הממשלה החליט לחשוב מחוץ לקופסה. אז מה הוא אמר? ראש הממשלה עכשיו רוצה להמציא פתרון; מה הוא אומר? החלטנו לקנוס את הרשות הפלסטינית על השדות הנשרפים בדרום. תראה איזה פתרון, ראש ממשלה. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): ראש ממשלה מביא פתרון הזוי, ייחודי. איזה פתרון? איפה האסטרטגיה? ראש ממשלה – שנים. הפתרון – לקנוס. זה הפתרון. זה פתרון של מי שאין לו פתרון; זה פתרון של בן אדם חלש שלא יודע להביא פתרונות. אתם חיים על ניהול סכסוך, זאת האמת, ושנים על גבי שנים לא תגיעו לאף מקום. אתם רק – למה אתה מסתכל על השעון, אדוני שר הביטחון? רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): הוא רוצה להראות – – – קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עשה שלום לזוהיר בהלול. מה הבעיה? עיסאווי פריג' (מרצ): המדיניות שלכם תביא אותנו לתהום. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): עיסאווי, הוא רוצה לדעת מתי האיפטר. עיסאווי פריג' (מרצ): מתי האיפטר. המדיניות שלכם – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – המדיניות שלכם תוביל את כולנו לתהום. תהום מוסרי ותהום שהילדים שלנו והשנים הבאות יראו איזו אדמה חרוכה – חרוכה – שבנויה על שקרים והזיות, אתם משאירים לנו. לשם כך, חברים, אנחנו במרצ מגישים אי-אמון בממשלה שאין לה פתרון. חסרת מעש. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מתכבד להזמין את שר הביטחון אביגדור ליברמן להשיב על הצעות האי-אמון מטעם המחנה הציוני ומרצ. שר הביטחון אביגדור ליברמן: בהחלט. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל ממה שעיסאווי פריג' סיים ולדבר קצת על אנושיות והצביעות. תסתכל כמה חברי אופוזיציה בהמוניהם באו לדבר על הנושא הבוער – עזה, הדרום – עד כמה זה מעורר עניין. כמה ממפלגת העבודה פה נמצאים, כמה מכל הרשימות האחרות – – מיכל רוזין (מרצ): כל חברי מרצ פה. אתה לא יכול לקרוא לנו צבועים. יש רק שמאל אחד בישראל, והוא יושב פה. תודה על הפרגון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – כל האופוזיציה, עד כמה זה מעניין אותם. אז אני בהחלט חושב – ברור, מבחינתכם זה גימיק. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: תסתכל על הרשימה המשותפת, כמה מעניין אותם. על האופוזיציה, האחרים. מיכל רוזין (מרצ): – – – בישראל. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ברור שמבחינתכם זה רק הגימיק, לא מעניינים אתכם, לא תושבי עזה ולא תושבי הדרום. ודבר שני, על האנושיות. הייתי מצפה לשמוע מילה אחת על השבויים והנעדרים שלנו, אזרחי ישראל, כולל אותו אזרח בדואי, שחמאס מסרב לתת נגישות אפילו לצלב האדום, לסהר האדום, לראות אותם, לוודא מה קורה איתם, להעביר איזשהו מסר. עיסאווי פריג' (מרצ): אם הם רעים, אל תהיה רע. אל תשחק אותו משחק. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שאני מצפה קודם כול מחברי כנסת במדינת ישראל שיביעו קצת אמפתיה, קצת הזדהות עם שבויים ונעדרים שלנו. אמרתי יותר מפעם אחת: אתה יודע, גם אנחנו מצפים לאיזושהי מחווה. הם מצפים לכל מיני מחוות; אנחנו גם מצפים לאיזושהי מחווה. ותאמין לי, אם פותרים את הנושא של השבויים והנעדרים, אז אפשר לדבר על מחווה הומניטרית ענקית – לא קטנה – ענקית. אבל אני מצפה שלפחות מכאן, מהשמאל הישראלי, תצא פנייה לאותם אנשים בעזה, שתבקש ברמה האנושית: תעשו, תוכיחו שהם נמצאים בידיים שלכם, שאתם נותנים טיפול נאות. לא שמעתי את זה. הדבר השני – גם בנושא ההומניטרי, גם בנושא ההומני וגם בנושא האנושי: אתה יודע שעד עכשיו, תוך כדי חג, החג הכי חשוב למוסלמים, חצי משכורת חודש אפריל בקושי הועברה ל-78,000 איש תושבי עזה, ומי שמסרב להעביר אותה זה אבו מאזן. אבו מאזן עד היום לא העביר, לא משכורת חודש מאי, ובקושי חצי משכורת של חודש אפריל, וכל הזמן הוא מקצץ בתקציבים שהוא אמור להעביר, והעביר שנים, לרצועת עזה. 78,000 משפחות, אין להן לאכול, וזה בגלל שאבו מאזן לא מעביר להן את המשכורת. לא שמעתי שום פנייה שלך, שלכם, לאבו מאזן: תעביר לפחות בחג הרמדאן את המשכורת בזמן, כי לאנשים שם אין שום פרנסה אחרת. אבל לא שמעתי שום דבר, כי זה לא האנושיות – – – מוסי רז (מרצ): לא שמעתי שאבו מאזן הוא שר הביטחון שלנו. אתה שר הביטחון שלנו, בך בחרו – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני מצפה ברמה – דיברנו, אמרתי שאני מתחיל עם רמה אנושית. תשכח משר הביטחון, מכולם; ברמה האנושית הייתי מצפה מחברי הכנסת הערבים בכנסת ישראל שיפנו לאבו מאזן, יבקשו ממנו לשלם משכורת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ברמה האנושית, זה ראה לך הגיוני שראש הממשלה חודשיים לא היה בעוטף עזה? שר הביטחון אביגדור ליברמן: עכשיו, הדבר השני, שהוא גם באמת – כששואלים אותי מה המצב, למה המצב ההומניטרי קשה: מה התקציב של חמאס שהוא השקיע בייצור רקטות ובמנהור 2017? 260 מיליון דולר. אמרו לו: תסב קצת כסף, מאותם 260 מיליון דולר שהשקיעו במנהור וברקטות, ותעביר לבריאות, לחינוך – למשהו – לטובת תשתיות מים וחשמל. אמרו: לא, זה נשק התנגדות, זה קדוש, מזה אנחנו לא מוכנים להסב דולר אחד לטובת תושבי עזה. 260 מיליון דולר השקיעו ב-2017 בייצור קסאמים ובמנהור, בלי נכונות להסב דולר אחד לטובת מערכת הבריאות. אז אני מציע שאנחנו באמת נדבר על העובדות, לא על ההזיות. מוסי רז (מרצ): אבל בשביל להגיד שהם אשמים אנחנו לא צריכים צבא ולא צריכים משרד ביטחון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ואני זוכר – – – מוסי רז (מרצ): נגיד שהם אשמים וזהו, נסגור את משרד הביטחון. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כול, אני חושב שהחמאס, כל האחריות עליו. ובטח מוסי רז זוכר, הוא עוד רץ עם הסיסמה "שטחים תמורת שלום" – נחזיר שטחים, נקבל שלום. מוסי רז (מרצ): – – – עשה את זה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: הרי אנחנו חזרנו ברצועת עזה עד המילימטר האחרון, בהתאם לקווי 67'. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה חונק אותם. שר הביטחון אביגדור ליברמן: פינינו 10,000 יהודים – – עיסאווי פריג' (מרצ): עזה בבית סוהר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – 21 יישובים פורחים, והעברנו – מה לעשות – העברנו לאבו מאזן מפתח לרצועת עזה. מה עשה אבו מאזן? הוא פיתח את זה? הוא ברח לרמאללה, השאיר את כל הבעיות שם. עיסאווי פריג' (מרצ): ברחת. לא מסרת באופן מסודר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: כי החזרנו שטחים, ותמורת שטחים קיבלנו קסאמים ומנהור, לא קיבלנו שלום. מוסי רז (מרצ): ולפני זה לא היו קסאמים? היו. יותר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שגם כדאי לזכור שעד היום חמאס מסרב לקבל את תנאי הקוורטט. בזמנו הרי הקוורטט הגדיר את התנאים – – – מוסי רז (מרצ): היו יותר הרוגים, מה זה לא היו יותר קסאמים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא היו יותר קסאמים. מוסי רז (מרצ): היו יותר הרוגים. היו יותר הרוגים, זה מה שחשוב. מה זה חשוב כמה קסאמים היו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא היו יותר קסאמים – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: מוסי, אני זוכר שרצת עוד עם השלט שטחים תמורת שלום. אז את השטחים החזרנו, איפה השלום? איפה השלום? זאת ההזיה, זאת ההזיה האמיתית. מוסי רז (מרצ): לא זוכר. אני זוכר שאמרת שתוך 48 שעות מחסלים את הנייה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ולכן אני חוזר ואומר: אנחנו באמת מצפים מאותם חברי כנסת שייפנו גם לחמאס. לא רק בנושא שבויים ונעדרים, הדבר הכי מינימלי – להכיר בזכותנו להתקיים כמדינת ישראל. חמאס סירב לא רק לפניות של מדינת ישראל – של הקוורטט – לקבל את אותם עקרונות של הקוורטט, את תנאי הקוורטט להכיר בזכותנו להתקיים. לא שומע על זה שום מילה. גם היום כשפונים ושואלים אותם: אנחנו לעולם לא נכיר במדינת ישראל. כל ההפגנות שהיו ליד הגדר, כל אותן פרובוקציות טרור ליד הגדר, תחת אילו סיסמאות? ואני מציע גם לכם לשים לב עם איזה שלטים יוצאים שם, תחת איזה סיסמה. הם יוצאים תחת שתי סיסמאות: אחד, להשמיד את מדינת ישראל, נמחק את מדינת ישראל; והסיסמה השנייה, נחזיר את הפליטים ליפו, לחיפה, לצפת. אלה שתי הקריאות שאתה שומע שבוע אחרי שבוע. לא שמעתי שם שום קריאה לשפר מצב כלכלי, לא שמעתי שם שום קריאה לשפר מצב הומניטרי, לא שמעתי שום קריאה שאנחנו מוכנים לחיות זה לצד זה. שתי הקריאות שחוזרות על עצמן ליד הגדר שבוע אחרי שבוע – להשמיד את מדינת ישראל, וכמובן להחזיר את הפליטים לחיפה, לצפת, ליפו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, שרפות, שרפות. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני גם אגיע לשרפות. אני לא ממהר, אני לא מוגבל, דומני, כשר שעונה על השאילתה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פשוט כרגע יש רק חמש. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שגם לגבי מה שאנחנו עשינו ברצועת עזה, ואני חוזר ואומר, אין לנו עניין לדרדר את המצב לעוד מבצע, לעוד עימות. מה שעושה חמאס, הוא כל הזמן מותח את החבל – עד שהחבל בסופו של דבר ייקרע – אבל אני חושב שאנחנו עשינו בצורה אחראית: הפעלנו גם את השכל, גם את הכוח וגם פעלנו בנחישות. עד היום חוסלו ליד הגדר כ-160 מחבלים. ואני מדבר רק על מה שנעשה בתקופה – – – מוסי רז (מרצ): כל מי שנהרג היה מחבל? שר הביטחון אביגדור ליברמן: נהרגו מחבלים, כולל הודעת חמאס. נהרגו אותם מחבלים שנשלחו ליד הגדר. מה שצריך להבין, התושב מן השורה, העזתי מן השורה, לא הגיע אל הגדר; הגיעו רק אותם אנשים שבדרך ישירה או עקיפה מקבלים שכר מהחמאס, והם קיבלו פקודה, או הם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): 50,000 איש שהגיעו מקבלים שכר? 50,000 איש? שר הביטחון אביגדור ליברמן: כולם, כולם. או שהמשפחות שלהם – או שהם מקבלים שכר ישירות מחמאס או המשפחות שלהם, כי הם קיבלו פקודה. גם ראיתם בשבוע האחרון – – מוסי רז (מרצ): ראית פעם מלחמה בהתנדבות? שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – בשבוע האחרון היו קצת יותר מ-10,000 איש, כולם או בדרך ישירה או בדרך עקיפה קשורים לחמאס. אין עזתי ממוצע אחד שהגיע לשם. וגם אלה שהגיעו לא הגיעו בעצמם, הם הובאו באוטובוסים. מוסי רז (מרצ): כל מי שמהחמאס צריך להרוג אותו, לדעתך? שר הביטחון אביגדור ליברמן: הובאו באוטובוסים. אף עזתי ממוצע לא הגיע בכוחות עצמו לגדר. תמר זנדברג (מרצ): אוקיי, ומה אתה עושה עם העזתי הממוצע? כולא אותו, אין לו אוכל, אין לו חשמל, אין לו מים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שקודם כול האחריות על החמאס; האחריות על הרשות הפלסטינית. מוסי רז (מרצ): הבנו. בפעם הבאה נבחר חמאס, לא נבחר בך. הם אחראים, לא אתה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ברגע שאני יצאתי מרצועת עזה עד המילימטר האחרון, כל האחריות על החמאס וכמובן על אותה רמאללה, על אותה מוקטעה, על אותו אבו מאזן, שהפסיק להעביר תקציבים שהוא מחויב להעביר. עיסאווי פריג' (מרצ): תפסיק את הסגר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: הוא ממשיך לקצץ בתקציבים. תמר זנדברג (מרצ): תקשיב לצבא, לרמטכ"ל. הם תומכים בהכנסת פועלים מעזה לעבוד בישראל, בשדות, ביישובי עוטף עזה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תקשיבי, קודם כול, אני מצפה שתדרשי – – – תמר זנדברג (מרצ): למה? למה? כי הם מבינים שאם השכן רעב, לך לא יהיה שקט. זה בסיסי. שר הביטחון אביגדור ליברמן: לא, אני קודם כול מבין – – – תמר זנדברג (מרצ): חמאס, חמאס. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כול אני מבין שצריכים להסדיר את הנושא של השבויים והנעדרים. לא קודם פועלים ואחר כך שבויים ונעדרים. אז בדיוק הפוך. תמר זנדברג (מרצ): אז תנהל משא ומתן. שר הביטחון אביגדור ליברמן: בדיוק הפוך. אז קודם כול צריך – – – תמר זנדברג (מרצ): אז מה עשית בשביל זה? אתה השר, מה עשית בשביל זה? תנהל משא ומתן. מוסי רז (מרצ): איך מחזירים שבויים ונעדרים? בהסכם. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אגב, בנושא שבויים ונעדרים, כי גם פה אני שומע – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל זה מה שאמרתי, אגב, אדוני השר: בסוף יהיה הסכם – – – תמר זנדברג (מרצ): כל דבר – לא; כל דבר – משהו אחר. אז תהיה מלחמה, אז יהיו טילים, אז יהיו עוד מלחמות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, אני מציע ששר הביטחון ידבר ברצף, תודה. מוסי רז (מרצ): לא ראיתי הפצצה של חיל האוויר שהחזירה שבויים ונעדרים. רק הסכם החזיר, בכל תולדות העמים וגם בתולדות ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: טוב, תודה. תודה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני יכול להגיד לך שבנושא השבויים והנעדרים, מכל המלחמות, כל השבויים והנעדרים, מה שמדינת ישראל עושה, אף מדינה, בשום מקום בעולם, לא עושה ולא מתקרבת לכך, מבחינת העשייה, המחויבות, והמאמץ שנעשה; לגבי כל אחד ואחד – לא רק לגבי אלה שנמצאים בעזה, גם במקומות אחרים. אין לזה תקדים, למה שאנחנו עושים. ותאמינו, שתיקה יפה לזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בסדר, ועדיין תבדוק עם המשפחות למה הן לא מרגישות את זה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תראי, קודם כול המשפחות צודקות. ואני לא מנהל את השיח עם המשפחות – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. שר הביטחון אביגדור ליברמן: – – שהן באמת נמצאות במצב קשה. אנחנו מחויבים לעצמנו לעשות את המקסימום, מה שאפשר לעשות. אבל כמו שאמרתי, כשאני לוקח את כל התקופה האחרונה – עשר מנהרות הושמדו; 160 מחבלים נהרגו שם על הגדר; אנחנו הורדנו, מתוך 700 עפיפונים וכל מיני רחפנים ששוגרו למדינת ישראל – שני שליש אנחנו הצלחנו ליירט. כמו שמצאנו פתרונות גם למנהור, גם לאותם קסאמים, גם פה אנחנו נמצא את התשובה – אם לא מוחלטת אז כמעט מוחלטת, גם לנושא של אותם עפיפונים ואותם כל מיני רחפנים למיניהם. אני חושב שגם כלפי הדרום מדינת ישראל עשתה מה שלא עשתה בשום מקום, לצערי, עד היום. כשאני מסתכל על כל השגשוג ועל כל הפריחה בעוטף עזה, זה בזכות מאמץ מרוכז של כל משרדי הממשלה: גם משרד השיכון וגם משרד האוצר וגם משרד התחבורה ומשרד החינוך וכולם. גם מבחינת מיגון העורף, היום מבחינתי עוטף עזה זה הדגם שאנחנו רוצים, באמת, ליישם אותו גם במקומות אחרים. הושקעו בשנים האחרונות 37,000 שקל לתושב במיגון עוטף עזה. ואני חושב שזה המודל שצריך לשאוף אליו גם במקומות האחרים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, אני איעזר בך לכל ההבטחות שהממשלה הזאת לא מקיימת לתושבי הדרום, בחודשיים האחרונים, ועוד מצוק איתן, אדוני השר. אני מטפלת ברפת של ניר עם – הבטחה מצוק איתן, אדוני השר. אז אחרי זה תלך ותגיד לאנשים האלה שבאמת הממשלה עושה כל מה שהיא יכולה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תראי, אני בטוח שיש כשלים כאלו פה ושם ולא הכול מושלם, וכמובן יש תמיד מה לשפר. אבל בסופו של דבר, אני מסתכל על התמונה הכוללת. מה שקרה מצוק איתן ועד היום בעוטף עזה – מבחינת הצמיחה, הגידול באוכלוסייה, השקעות במפעלים, התיירות, הצמיחה – זה באמת פלא. אני מסתכל מה היה שם בצוק איתן ומה קורה היום. באותן שנים שעברו, כשאתה מסתכל על הנתונים של עוטף עזה, זו קפיצה שלא קרתה מעצמה. היא קרתה כי הממשלה באמת התמקדה ועשתה מאמץ מרוכז כלפי אותו אזור – עם כל הכשלים, ואני מסכים שיש שם כשלים ויש מה לשפר – אבל התוצאות, כשאתה מסתכל בסוף, התוצאה הכוללת היא בטח מצב שאף אחד לא חלם ואף אחד לא האמין שניתן לעשות באותן ארבע שנים שעברו מצוק איתן ועד היום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אם יימשכו השרפות לא בטוח שזה אפשרי, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: תקשיבי, אני בטוח שאנחנו נמצא פתרונות גם לשרפות. אני מתייחס בחומרה רבה לשרפות, והדבר הוא לא מצחיק והוא לא פשוט ולא צריך לזלזל. אני חושב שגם היום, מה שאנחנו עושים, מבחינת כל הרשויות, על מנת להגיש את הפיצויים ולהגיש את הסיוע בצורה היעילה, בצורה הכי מהירה שאפשר, גם זה נעשה. גם בזה כמובן יש קשיים ויש ביורוקרטיה, אבל יחד עם זאת, אני מבטיח לך שכל שבוע נמצאים שם; אני אהיה השבוע ושר האוצר יהיה שם השבוע. ואנחנו משתדלים באמת לדלג מעל כל משוכות הביורוקרטיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תזמינו את ראש הממשלה איתכם, אדוני השר. שר הביטחון אביגדור ליברמן: לא צריך. לראש הממשלה לא חסרים אתגרים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תזמינו אותו, שילך לראות מה התושבים – – – שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני חושב שיש את שר האוצר ויש את שר הביטחון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מאה אחוז. יש שר השרים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: אני בטוח שגם שרים אחרים בוודאי יבקרו שם עוד השבוע. אם לא השבוע, אז בשבוע הבא. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש שר השרים. שר הביטחון אביגדור ליברמן: ולכן אני חוזר ואומר: צריך לזכור שמי שדרדר את המצב, ומי שאחראי על כל ההידרדרות, גם במישור האזרחי וגם במישור הביטחוני, אלה קודם כול אבו מאזן וההנהגה שלו ברמאללה, וכמובן הנהגת חמאס, שכול המטרה היחידה שלמענה היא עובדת זה להשמיד את מדינת ישראל – אחרי שכמו שאמרתי, יצאנו מעזה, יצאנו עד המילימטר האחרון, ועשינו הכול על מנת לחיות זה לצד זה. ולכן כל הטענות וכל האי-אמון שאתם פה מעלים זה אי-אמון כלפי אבו מאזן, כלפי ההנהגה, שיושבת במוקטעה ברמאללה, וכלפי חמאס. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תעזוב פוליטיקה. תושבי העוטף, לא אנחנו, אדוני השר. תושבי העוטף, לא אנחנו. אנחנו בסך הכול פוליטיקאים. תושבי העוטף מסתכלים עליך ואתה אומר להם שילכו להאשים את אבו מאזן ואת חמאס? הם זקוקים לך, הם זקוקים לראש הממשלה. שר הביטחון אביגדור ליברמן: קודם כל אי-האמון הוא כלפי הממשלה, ואני חושב שהממשלה הזאת ראויה לאמון, היא בטוח תזכה לאמון גם מטעם תושבי עוטף עזה. אני בטוח שרוב-רובם של תושבי עוטף עזה מודעים למאמץ שנעשה. אנחנו מאוד מאוד מעריכים את כוח העמידה שלהם, את היכולת שלהם, למרות כל הקשיים, להמשיך בשגרה, ואני יכול להגיד לך שעד היום שגרת החיים לא הופסקה אפילו לא לדקה אחת. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הביטחון אביגדור ליברמן. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה, של הרשימה המשותפת: מדיניות נישול והסתה נגד ערביי הנגב. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. מי שישיב לו הוא שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר. לפני כן אתייחס בכמה מילים לגבי מה שקורה בעזה. מתות נשים ומתים גברים בגלל היעדר טיפול. בבית חולים רנתיסי מתים ילדים חולי סרטן בגלל מחסור בתרופות; ילדים מונשמים מתים בגלל הפסקת חשמל. בעזה מתים בני אדם בגלל המצור שהטילה ישראל. בעזה נהרגים צעירים שמוחים בצורה אזרחית ותובעים חופש וחיים בכבוד על ידי הצבא המוסרי בעולם. תושבי עזה סובלים, מתענים ומתים. רק תחשבו מה זה להיות חולה סרטן שיודע שיש טיפול שיכול להציל את חייו במרחק נסיעה קטנה מביתו אך הוא לא יכול לקבל את הטיפול הזה בגלל המצור שהטילה ממשלת ישראל; מה זה לדעת שגורלך נגזר למות רק כי אינך יכול לפרוץ את סורגי כלובך. רזאן א-נג'אר אינה מלאך רחמן – דובר צה"ל בשפה הערבית אביחי אדרעי צייץ ציוץ משתלח, סרטון ערוך ובו מוצג תיעוד של צעירה לובשת חלוק לבן, מטפחת על הראש שלה, על פניה מסכה, כשהיא משליכה למרחק של כמה מטרים רימון גז במהלך ההפגנות בעזה. על פי דובר צה"ל הסרטון מהווה הוכחה לכך שא-נג'אר רחוקה מהתדמית הטהורה שמצוירת בתקשורת בערבית וברשתות החברתיות המתאבלות על מותה. מאז יום שישי האחרון, אז נהרגה הפרמדיקית הפלסטינית, מנסה דובר צה"ל להתמודד עם המשבר התקשורתי שייצר מותה. בתחילה הודיע הוא כי ייערך תחקיר. אחר כך פורסם כי התחקיר העלה שהיא בעצם לא נורתה על ידי חייל אלא כנראה נפגעה מרסיס. עכשיו עולה מדרגה הפרובוקטור הראשי של צה"ל בערבית, עם ספין נוסף שמטרתו להצדיק בדיעבד את ההרג. לממשלה אין שום דרך בעולם לחמוק מאחריותה למצב בעזה והיא גם לא תוכל להתנער מאחריותה הנפשעת כלפי החברה הערבית. אין בר-דעת שלא רואה את המשטר הקולוניאליסטי ההתיישבותי שמכוונת ממשלת הימין הקיצוני, הדוהר מעבר לחלון. פשעי הממשלה בעזה רבים, וציינתי זאת בתחילת דבריי. אותה ממשלה מבצעת גם נגד אזרחיה הערבים פשעים והורגת אותם, אבל באדרת שונה. הנגב כדוגמה: החלטת הממשלה על הקמת יישובים יהודיים חדשים בנגב היא המשך למדיניות הנישול והאפליה. משרד השיכון והבינוי הכריז על תוכניות להקמה של עשרות יישובים חדשים ליהודים בלבד בנגב, תוך התעלמות מעשרות יישובים בדואיים קיימים שם, שהמדינה גוררת רגליים בהסדרתם והכרה בהם. השר גלנט, עבריין בנייה ידוע, יצא בהסתה משולחת רסן נגד האוכלוסייה הערבית בנגב וכינה אותה במונחים של טרור ואף קשר אותה להתפשטות פלסטינית אסלאמיסטית. השר לא ציין שיש 80,000 אזרחים בנגב שהם לא יהודים שחיים ללא תשתית בסיסית, והתבסס בהצגתו על סילופי עובדות ועיוות האמת מטעם תנועת רגבים, עמותה המתיימרת למגר את הבנייה הלא-חוקית בקרקעות ישראל, תוך מלחמת חורמה במגזר הערבי והתמקדות בבדואים בפרט. רק בסוף השבוע גילינו שלשורה ארוכה של מנהלים ופעילים ברגבים בתים לא חוקיים, ולחלקם אף יש צווי הריסה – אבל בפועל הם לא מבוצעים. גלנט וחבר מרעיו מרגבים משקרים לציבור בעזות מצח וחוצפה. הטענה שהבדואים משתלטים על הנגב היא משוללת כל יסוד. הבדואים, יש להזכיר, הם יותר משליש מאוכלוסיית הנגב, וסך כל השטח שהם יושבים עליו אינו יותר מ-3%, אדוני היושב-ראש. זאת אומרת, לציבור מסתמנת תמונה שכאילו הבדואים השתלטו באמת על הנגב; פשוט מאוד הוא משקר גם לציבור, וזו לא אמת בכלל. יתרה מזאת, רק 18 יישובים מתוך 144 יישובים בנגב מיועדים לקהילה הבדואית, ולרובם המכריע של היישובים יש מנגנוני הפרדה כגון ועדות קבלה, שמונעים מתושבים בדואים להתגורר ביישובים שמיועדים לכלל האוכלוסייה. זאת אומרת, אתה מצד אחד רוצה לשנות; לרשות להתיישבות הבדואים אין המלצה אפילו על הקמת יישוב אחד. הרשות להתיישבות הבדואים – שם גדול. הקמה של יישובים חדשים בנגב לא תפגע רק באוכלוסייה הערבית אלא קודם כול ביישובים הקיימים, ומיליארדי שקלים ירדו לטמיון. במקום להשקיע בתעסוקה, בגיוון תעסוקה ובחינוך ובתשתיות ובתרבות, תוכניותיו של גלנט ישרתו רק בעלי אינטרסים צרים והדוגלים באידיאולוגיה משיחית, שמחרחרים ריב ומדון. לצערי הממשלה נכשלה. מנתונים שפורסמו בדוח השנתי לפי חוק חופש המידע עולה כי הרשות לפיתוח הסדרת התיישבות הבדואים כשלה בעמידה ביעדים שהציבה לעצמה בכל הנוגע לפינוים ולהעברתם מהיישובים הבלתי-מוכרים ליישובי הקבע. תמונת המצב הנגלית מהדוח מעלה שאלות קשות על יכולתה של הרשות לעמוד במשימה לפתח ולהסדיר את ההתיישבות הבדואית. הרשות עמדה ב-6% מהיעד ששמה לעצמה בהגעה להסכמים עם תושבים לפינוי. זאת אומרת, בסך הכול מהיעד ל-6% היא הגיעה. יש לציין שאין מדובר בהסכמים אלא בכפייה באמצעות מה שמכונה אכיפה מקדמת הסדרה, כאשר הרשות מפעילה לחץ על התושבים להיכנס למשא ומתן. אם התושבים אינם מסכימים להיכנס להליך הסדרה, מוגשים נגדם צווי הריסה או פינוי. אם גם מהלך זה לא הניע אותם לניהול משא ומתן, הצווים מופעלים כנגד הבתים, והבתים נהרסים. כנראה – ובעצם זו עובדה – הממשלה מתייחסת לנגב כאל מדינה נפרדת, שעומד בראשה השר אורי אריאל, יושב-ראש הפרלמנט שלה בצלאל סמוטריץ והזרוע הביצועית היא יחידת יואב ועמותת רגבים. על אף הכפלת הריסות הבתים והסנקציות הרבות המושתות על התושבים, רק בודדים מסכימים להתפנות מבתיהם ליישובי הקבע, כי בסך הכול הם יישובים כושלים ללא תשתית – לא כלכלית, לא חקלאית, ולא עם חיים נורמטיביים. המשך מדיניות ההריסות מחריף את המצוקה של התושבים, בהיעדר פתרון מוסכם. לאור זאת, לאור ממצאי הדוח והמרכזיות של פתרון סוגיה בפיתוח הנגב, יש לבחון חלופות אחרות ולחשוב מחוץ לקופסה. יש להכיר בבעלות של ערביי הנגב על הקרקע – כמו שהזכרתי, לא יותר מ-3% – אנחנו הילידים של המקום ויש להכיר בכל הכפרים הלא-מוכרים. כל מדיניות ההדרה והטרנספר ותוכניות העקירה לא יביסו אותנו, כי מאבקנו צודק – מאבק למען שלום, חיים בכבוד ושוויון וזכויות אדם. תסירו את המצור מעזה ותפסיקו לרדוף את האנשים בנגב. (אומר בערבית: אנחנו נישאר פה על אפכם ועל חמתכם, בגלל שאנו ילידי המקום. נגן על קיומנו ונשיג את זכויותינו עד שננחל ניצחון על העריצות.) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. מי שישיב על הצעת האי-אמון הוא שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. בבקשה, אדוני. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטט מתוך מגילת העצמאות: "לפיכך נתכנסנו, אנו, חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". ובהמשך מופיע: "מדינת ישראל – – – תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", גמר ציטוט. ולכן ניתן לקבוע באופן ברור ומובהק כי מדינת ישראל מושתתת על שלושה עקרונות המופיעים במגילת העצמאות: ישראל היא מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית ומדינה שוות זכויות לאזרחיה. ברוח הזאת פעלתי כל חיי הבוגרים, רובם כחייל בצה"ל, בין היתר כמפקד אוגדה וכאלוף פיקוד, וכך אני פועל גם היום כשר בממשלת ישראל. כמפקד אוגדת עזה הפעלתי את גדוד הסיור הבדואי תחת פיקוד ישיר של האוגדה, גם כדי לאפשר למשרתים בו תפקידים נוספים ונרחבים יותר מחוץ לגדוד. האמנתי בלוחמים הבדואים, ביושרם ובנאמנותם, ולפיכך ציידתי את הגדוד בכלי נשק כבדים, כולל מקלעים ונשק נ"ט, והכנסתי אותם לפעילות מבצעית מלאה בדומה לכל גדוד אחר בצה"ל. כמפקד הפיקוד תמכתי בפצועים, בנכים הבדואים ובמשפחות השכולות. תמכתי בחיילים, סייעתי להם לרכוש השכלה והכשרה מקצועית תוך כדי שירות וקידמתי את המפקדים ללימודים אקדמיים. כשר אני פועל לפיתוח היישובים הבדואיים מתוך כוונה להופכם ליישובים משגשגים. ומכאן ברצוני לעבור למתרחש בנגב במבט היסטורי קצר מן העבר אל ההווה. ההתיישבות היהודית בנגב החלה בשנות ה-40 בהקמת שלושת המצפים, ואחריה – 11 הנקודות. הנגב הוקצה כידוע כחלק משטחה הריבוני של מדינת ישראל עוד בהחלטת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947. לנוכח פלישת הצבא המצרי, אשר שם לו מטרה להשמיד את המדינה שבדרך, נערכו קרבות לבלימת האויב, ולאחר מכן לשחרורו של הנגב מידי המצרים בשלושה מבצעים גדולים: מבצע יואב, מבצע חורב ומבצע עובדה. גבולות המדינה בדרום התקבעו באופן סופי בתחילת שנת 1949, במסגרת הסכמי רודוס. והנגב, אזור צחיח ומדברי, בעל אוכלוסייה דלילה ביותר, יהודית ובדואית, הפך ליעד ראשון במעלה ליישוב ולפיתוח בהתאם לחזונו של דוד בן-גוריון. ברוח זו ממשלות ישראל לדורותיהן, כל אחת בתקופתה, ממשיכות בדרך היהודית והציונית של יישוב הנגב. היום הולכים והופכים שטחים נרחבים בנגב לשדות מוריקים ולערים משגשגות. כבר לפני למעלה מ-40 שנה, כחייל צעיר, הכרתי את הנגב דרך הרגליים. בימים ובלילות ארוכים של ניווטים, חלקם הגדול ניווטי בדד. הכבישים לערד, למצפה רמון ולדימונה היו צרים; היישובים הבדואיים היו מכונסים; ורובו של הנגב, כולל חלקו הצפוני וחלקו המזרחי, היה שטח מדברי שומם. פחות מ-20 שנה לאחר מכן, בהיותי מפקד אוגדה, ראיתי איך השטח השומם מדרום לרביבים, בדומה למקומות רבים אחרים בנגב, הולך ונתפס עד שהפך ליישוב. בהתחלה יישוב בלתי מוכר ולאחר מכן מוכר, בשם ביר הדאג'. בתפקידי כאלוף פיקוד – עשור לאחר מכן – הפכה ביר הדאג' למעוזם ומרכזם של המבריחים מסיני לנגב. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני השר – – – חדשים או רק ליהודים – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: יוזמת הגדר הביטחונית – ומערך ההגנה שאותו יזמתי בגבולה המערבי של מדינת ישראל – הוצגה על ידי, כאלוף פיקוד, לראש הממשלה בנימין נתניהו בראשית כהונתו הנוכחית בשנת 2009; והוא, בניגוד לקודמיו, אימץ והאיץ אותה ואפשר את גדיעת נתיב הברחת אמצעי הלחימה, הסמים וההגירה הבלתי-חוקית, לתועלת תושבי ישראל כולם. אבל למרות המהלך החשוב הזה כנגד מערכת ההברחות, תופעות הפשיעה הפלילית והלאומנית של האוכלוסייה הבדואית לא נעצרו, לצערנו. אנו עדים היום לתופעת הנגב הפרוע, ובתוך כך השתלטות על שטחים נרחבים של קרקע מדינה באופן לא מורשה ולא חוקי; פשיעה חקלאית, כולל גנבת ציוד חקלאי, תוצרת חקלאית, בני בקר וצאן; גביית דמי חסות מעסקים בנגב, במיוחד במרחב באר שבע; אחזקה ושימוש בלתי חוקי ובלתי מורשה בנשק לאור יום; מעשי גנבה ושוד של ציוד צבאי ונשק ממחנות ושטחי אש של צה"ל; יידוי אבנים ואפילו בקבוקי תבערה על צירים ראשיים בנגב. שיעור המעורבות של האוכלוסייה הבדואית בדרום במקרי פשיעה, אלימות, ירי, החזקת נשק בלתי חוקי – גבוה פי כמה משיעור חלקם באוכלוסייה כולה. אני אומר כאן באופן הברור ביותר, אני בעד שוויון זכויות מלא, אבל שוויון זכויות ושוויון חובות אחוזים זה בזה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): איזה שוויון זכויות? תענה לי. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אנחנו צריכים לפתח ולסייע לאוכלוסייה הבדואית, אבל האוכלוסייה הזאת צריכה לקיים את כל חובותיה למדינת ישראל ולעקרונותיה. בשנים האחרונות גוברת תופעת נישואי התועלת בין תושבי חברון ובנותיה לתושבי הנגב הבדואים, מתוך כוונה לזכות באזרחות ישראלית המקנה זכויות בתוקף חוק. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא נכון, אפילו הוועדה הממשלתית אומרת שזה לא נכון. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: תופעה זו מלווה, לצערנו, במגמה מדאיגה של אסלאמיזציה אנטי-ציונית. החיבור בין פשיעה לאומנית והקצנה אסלאמיסטית אידיאולוגית – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): איזה פשיעה לאומנית? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – תוך לחימה בכל סמל שלטוני וריבוני של מדינת ישראל, טומן בחובו זרע פורענות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אתה – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אין כל קשר. אין כל קשר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אתם מוכנים להפסיק אותם או שאני אפסיק? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אין כל קשר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בטח, עכשיו נעזור לך, אדוני השר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תדבר כמו שר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: העליתם סוגיה – בואו ניתן לשר להשיב. אפשר להסכים, אפשר לא להסכים, אבל בואו נשמע עד הסוף. קריאות: – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני חוזר על דבריי למען לא יהיה ספק: החיבור בין פשיעה לאומנית והקצנה אסלאמיסטית אידיאולוגית תוך לחימה בכל סמל שלטוני ריבוני של מדינת ישראל – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – טומן בחובו זרע פורענות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): מה הקשר? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אנו דורשים את הפסקת הפעילות העבריינית – – קריאות: – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – וליבוי היצרים על ידי המנהיגות המקומית ועל ידי חברי הכנסת שמסיתים נגד מדינת ישראל ומוסדותיה. לא נקבל אוכלוסייה שמחזיקה בשטחים לא לה, שמסרבת להכיר בשלטון החוק הישראלי – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – אינה מאפשרת למדינה – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – למשול בשטחה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מספיק, חברת הכנסת תומא סלימאן – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: לא תקום ישות תת-מדינה בדואית בנגב תוך ניסיון לזכות בזכויות המוקנות בתוקף חוק מבלי לעמוד בדרישות המחייבות לפי חוק. במדינת ישראל, רבותיי, תתקיים רק ריבונות ממלכתית אחת – יהודית ציונית. נמשיך לפתח את היישובים היהודיים והבדואיים, נגביר את ההתיישבות הציונית בנגב, נוסיף יישובים ונמנע השתלטות בלתי חוקית ועוינת. אין לי עניין אישי נגד הבדואים במדינת ישראל – להפך. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, אני מבקשת לא להפריע לשר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: לאורך כל שנותיי זכיתי לפקד על מפקדים וחיילים בדואים מהשורה הראשונה מקרב לוחמי צה"ל. עם חלקם יש לי קשר חברי עד היום. אנו, כמדינה המושתתת על עקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק, מחויבים במתן זכויות לצד מילוי כל החובות. לא ייתכן שבשנת 2018 אזרחים ישראלים ירגישו מאוימים ברחבי הנגב. התופעות של שימוש בנשק בלתי חוקי, נהיגה בפראות מכוונת, בנייה בלתי חוקית והשתלטות על שטחי מדינה מהוות פגיעה בריבונותה של המדינה ואיום על אזרחיה. אני קורא לחברי הכנסת הערבים לעצור את ההסתה ולבלום את ההקצנה בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – כל הנאום שלך הסתה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – לפעול ביד קשה נגד אלימות ונגד פשיעה, לחנך ולקדש את החיים ולעודד חינוך, פריחה ושגשוג למען כלל אזרחי ישראל. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מסעוד גנאים, תודה רבה. סיימת, אדוני השר? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אין שום קשר בין התשובה שלו – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הוא מדבר על בנייה לא חוקית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת יואב גלנט. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אמרתם את דבריכם. זאת הייתה תשובתו של השר, ואתם יודעים טוב מאוד שבסוף תהיה הצבעה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): זאת לא תשובה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: זהו, רבותיי, סיימנו. אנחנו עוברים להצעה האחרונה: כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה באירופה, של סיעת יש עתיד. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני. יאיר לפיד (יש עתיד): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, סערת ביטול המשחק עם ארגנטינה מסרבת להירגע, ובצדק, כי לא מדובר בתקלה מקומית, מדובר באירוע משמעותי עם השלכות רחבות, וראוי לדון בו ברצינות, כי יש לנו בעיה. יש לנו בעיה אמיתית ולא התקיים עליה דיון רציני, כי מה שמתנהל היום במדינה הוא לא שיח רציני אלא תחרות צרחות. אני רוצה, אגב, מפה לומר לתקשורת הישראלית: אני אגן עליכם בחיי, אבל אתם עושים עוול לאפשרות לקיים פה דיון רציני. זה לא נכון שהאפשרות היחידה לדיון זה ריקלין או אלדד יניב – כי זו השתקה של הדיון הישראלי. רוב הציבור הישראלי הוא לא מירי רגב ולא סתיו שפיר. הוא לא רוצה צעקנות, הוא רוצה לדעת מה עושים מעכשיו – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): למה אתה משווה את סתיו שפיר למירי רגב? לא, ברצינות. מה, כדי ליצור איזו קיצוניות מדומה? יאיר לפיד (יש עתיד): ביטול המשחק נגד ארגנטינה כאב לי. הוא צריך לכאוב לכל אזרח ישראלי. כשעיתון הארץ מפרסם מאמר שמברך את מסי על הביטול הוא פשוט נותן גב לשונאי ישראל. את המשחק הזה היה צריך לקיים, והיה צריך לקיים אותו בירושלים. היה צריך לקיים אותו בירושלים מפני שאנחנו במאבק על שלמות העיר; מפני שהעולם צריך לדעת שמדינת ישראל לא ממצמצת לרגע על שלמות ירושלים. ביטול המשחק נגד ארגנטינה הוא תקדים מסוכן. מי שמעמיד פנים שלא קרה שום דבר מכין את הפעם הבאה. זה הרי לא מקרה שמיד אחר כך התחיל גם דיון אם האירוויזיון יגיע לירושלים. ואנחנו צריכים להגיד לעולם: האירוויזיון יהיה בירושלים ורק בירושלים. לא בשום מקום אחר. אבל להגיד את זה נכון, ולהכשיר את הקרקע, ולעבוד כמו שצריך לעבוד. עצם הדיון הפומבי על זה הוא כישלון. בממשלה הזאת כישלונות הם תמיד יתומים. הסתכלתי על נתניהו מגיב לביטול המשחק. במקום לקחת אחריות הוא אמר משפט אחד. הוא אמר, יאללה, חבר'ה, ממשיכים הלאה. חתך הפסדים ורץ לתדרך את כל העיתונאים שמירי רגב בעצם אשמה וזה לא קשור אליו. כי אם היא אשמה הוא לא אשם. ובשנים האחרונות נתניהו חושב שהתפקיד שלו זה להיות לא אשם בכלום. אם יש הצלחות הוא יעיף את כולם הצידה וירוץ להתייצב מול המצלמות ולנופף בהצלחות; כישלונות – לא תמצאו אותו עם מיקרוסקופ ופינצטה. הוא לא היה כזה, אגב. הוא פעם ידע להתמודד וידע לקחת אחריות, רק קרה לו משהו. קרה לו משהו. והוא כן אשם, ועוד איך אשם. לא בגלל שהוא שלח מכתב לנשיא הארגנטיני וביקש להעביר את המשחק לירושלים, ואז שיקר ואמר שזה היה רעיון של מירי רגב; דווקא המכתב היה דבר נכון: תפקידו של ראש הממשלה הוא לנסות להעביר משחק כזה לירושלים, זה בדיוק מה שאני הייתי עושה אם אני הייתי היום ראש הממשלה. אבל מכתב מראש הממשלה צריך להיות חלק מתהליך עבודה מסודר, ארוך טווח, עם מקצוענות מאחוריו. המשחק לא בוטל בגלל ירושלים. הוא בוטל כי אתם חלטוריסטים; הוא בוטל כי ראש הממשלה איבד את יכולתו לעבוד בצוות – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – והוא בוטל כי אין תהליך עבודה מובנה ויסודי של מלחמה ב-BDS. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז לא להמציא שקרים. תגידו את האמת. יאיר לפיד (יש עתיד): ב-BDS אפשר לטפל. זו מלחמה שאפשר לנצח בה. אנחנו יותר מוכשרים מהם, אנחנו יותר חזקים מהם, אנחנו אומת הסטרטאפ, אנחנו יכולים לנצח בכל מלחמה דיגיטלית. ואנחנו אלופי העולם ברשתות חברתיות. חברות ישראליות הרי מובילות את העולם בנושא הזה. ומי שעומד מולנו, אגב, זה לא הסייבר הרוסי; מי שעומד מולנו זו חבורה של פלסטינים עם תקציב מוגבל, כמה ארגוני שמאל רדיקליים אירופיים, וכמה נציגים של שוברים שתיקה ובצלם. לא משהו ענק. פה עשרה אנשים, שם 20 איש. מדינת ישראל יכולה לדרוס אותם בהליכה, רק שבמקום עבודה יש חלטורה. מוסי רז (מרצ): את מי אתה רוצה לדרוס – את שוברים שתיקה ובצלם? מיכל רוזין (מרצ): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): את ה-BDS, את ה-BDS. מוסי רז (מרצ): את שוברים שתיקה ובצלם? מיכל רוזין (מרצ): – – – מה זה – – – הזאת? יאיר לפיד (יש עתיד): אני רוצה להזכיר לכם שכשהוקמה הממשלה – – קריאות: – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – גלעד ארדן רצה להיות שר החוץ, והוא לא קיבל. אני לא מנהל את הליכוד, כמובן, אבל חבל שהוא לא קיבל, כי הוא היה יכול לעשות עבודה מצוינת. קריאות: – – – יאיר לפיד (יש עתיד): רהוט, חרוץ, מדבר אנגלית מצוינת, מכיר את החומר, אלא – – – קריאות: – – – יאיר לפיד (יש עתיד): את תצטרכי בכל זאת. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אני כבר מרגישה שאני צריכה לעזור לך. חברת הכנסת מיכל רוזין, אנחנו שומעים כאן את כל השיחות שלכם, וזה לא מכובד כלפי חבר הכנסת שנמצא כאן. תודה. מיכל רוזין (מרצ): – – – יגיב. היו"ר טלי פלוסקוב: הוא יגיב אחרי שהוא יסיים, כנראה, אם הוא ימצא לנכון. יאיר לפיד (יש עתיד): אני אגיב במהלך נאומך, מיכל. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני. יאיר לפיד (יש עתיד): גלעד רהוט, גלעד חרוץ, גלעד מכיר את החומר טוב, גלעד מדבר אנגלית מצוין. אלא שנתניהו התעקש לא לתת לו להיות שר החוץ, כי הוא לא מוכן שיהיה דבר כזה שר בכיר בליכוד. אין שרים בכירים בליכוד – יש רק נתניהו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה איתך? יאיר לפיד (יש עתיד): אז הוא פיזר את סמכויות משרד החוץ בין שישה שרים שונים, שאף אחד – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אם מישהו יאמר משהו נגדך, הוא לא יודח מתפקידו מייד? יאיר לפיד (יש עתיד): עכשיו תעצרי. סליחה שאני עוזר לך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מישהו פעם ביקר אותך ושתקת על זה? כל מי שביקר אותך בעבר, מייד לא נשאר חבר יש עתיד. אז איך זה עובד אצלך? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי זוהר, יהיו לנו התייחסויות של הסיעה. תוכל להגיע לכאן ולהביע את עמדתך. תודה, אדוני. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אצלך גם לא נותנים לאנשים לצמוח בסיעה. זה בסדר. אתה לא נותן לאנשים לצמוח לצידך. יעל גרמן (יש עתיד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אז ראש הממשלה פיזר את סמכויות שר החוץ, חבר הכנסת זוהר, בין שישה שרים שונים שאף אחד מהם לא יודע מה השני עושה, ואת ההסברה הישראלית – בין חמישה שרים שונים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – שאף אחד מהם לא יודע מה השני עושה, ולקינוח, כדי שהבלגן יהיה מושלם, הוא מינה את השר ארדן לשר לביטחון פנים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – עף מייד מרשימת יש עתיד. יאיר לפיד (יש עתיד): – – אבל סידר לו מוקש. והמוקש הוא שהוא מינה אותו גם להיות השר הממונה על ה-BDS. תחשוב על זה רגע, הוא לקח את השר לביטחון פנים, השר אולי הכי עסוק בממשלה: חקירות ראש הממשלה ובדואים ונשק במגזר הערבי ותאונות דרכים ושחיתות בשלטון המקומי, ומלבד זה הוא אחראי גם על מג"ב וגם על ביטחון שוטף, ומעל זה הוא חבר קבינט – עבודה של 25 שעות ביממה, לא 24 – והוא שם אותו גם אחראי על המלחמה ב-BDS. האיש שאחראי על האבטחה בהר הבית אמור עכשיו גם לריב עם סטודנטים בברקלי בקליפורניה. ברור שזה לא יכול להצליח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זו משימה לאומית. יאיר לפיד (יש עתיד): אבל כדי להיות בטוח שהוא ייכשל, אז נתניהו כמובן גם לא נתן לו שום סמכויות מול משרד החוץ או משרד התפוצות או דובר צה"ל או כל אחד מהגופים האחרים שמטפלים בהסברה במדינת ישראל, כדי שחס וחלילה הוא לא יצליח בתפקיד. והוא לא היחיד. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה חושב שהציבור קונה את זה? הציבור לא קונה את זה. יאיר לפיד (יש עתיד): והוא לא היחיד. שר החינוך בנט – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הציבור לא קונה את זה. פנינה תמנו (יש עתיד): הציבור לא קונה חוקים פרסונליים – – – יאיר לפיד (יש עתיד): שר החינוך בנט, שהוא הרי גם שר התפוצות – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל איך אנחנו יודעים שהציבור לא קונה את זה? אנחנו רואים – – – יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, חבר הכנסת זוהר, אתה ידעת ששר – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו מסתכלים על המספרים שלך. הציבור לא קונה את זה. יאיר לפיד (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת מיקי – – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – הציבור לא קונה את זה שאתה עושה חוקים פרסונליים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, רבותיי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הסקרים שלך מראים שהציבור לא קונה את מה שאתה אומר לו. פנינה תמנו (יש עתיד): חוקים פרסונליים שעולים לו 5 מיליון שקלים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי זוהר. יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, דווקא יש לי שאלה, אם מותר לי. האם חבר הכנסת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא לא קונה את זה. איך אתה מידרדר ל-16 מנדטים – – – כי הציבור לא קונה את מה שיש לך לומר. זהו, נגמר. יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, יש לי שאלה. יש לי שאלה אליך, אני יכול לשאול אותך השאלה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זהו, נגמר, הפס שלך נגמר. יאיר לפיד (יש עתיד): אני יכול לשאול אותך שאלה? אני יכול לשאול אותך? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נגמר, הציבור כבר לא קונה את זה, לא מאמין לך יותר, זה נגמר. יאיר לפיד (יש עתיד): אני צריך לקבל את הזמן הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, תשאל. יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, אני יכול לשאול אותך שאלה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): האמת, אתה יכול לשאול שאלה. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה מחבב את השר בנט? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה זאת אומרת? יאיר לפיד (יש עתיד): אני שואל אם אתה מחבב את השר בנט. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אין לי שום בעיה איתו. יאיר לפיד (יש עתיד): אוקיי, השר בנט, אתה היית מודע לזה שמלבד היותו שר החינוך הוא גם שר התפוצות? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני מעודכן בכך. יאיר לפיד (יש עתיד): האם אתה מודע לזה שזה משרד מיותר לגמרי, שממשלה בראשות ראש הממשלה נתניהו אמרה שצריך לסגור אותו? אני מניח שכן. אבל כל עוד הוא קיים, בנט הוא האיש שאמור להיות אחראי על לרתום את יהדות העולם למאבק ב-BDS. אני לא יודע אם שמעת אותו, אגב, פעם נואם באנגלית – יוצא מן הכלל. הרי ההורים שלו הם אמריקנים. נואם באמת יוצא מן הכלל – הוא רק לא יודע מה מדינת ישראל עושה במלחמה ב-BDS. כי כולם דאגו לזה שלא יהיה לו מושג על מדובר, מפני שנתניהו בחיים לא ייתן לבנט להצליח מול קהלים אמריקנים. אז קורה אירוע כמו ארגנטינה, כי עושים פוליטיקה פנימית במקום לעבוד בשביל מדינת ישראל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): כל מה שאתם עושים זה פוליטיקה פנימית במקום לעבוד בשביל מדינת ישראל. ואז העבודה לא נעשית. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): המנדטים לא משקפים את זה. יעל גרמן (יש עתיד): טלי, מה קורה פה? יאיר לפיד (יש עתיד): יש לנו את ראש הממשלה המצטלם ביותר בעולם, אבל צילומים הם לא תחליף למדיניות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הסקרים לא משקפים את זה, צר לי. יאיר לפיד (יש עתיד): מה שצריך הוא למנות שר חוץ חזק, להגדיל את תקציב משרד החוץ, כי מחר הם שוב מקצצים אותו ב-34 מיליון שקל, ולהחזיר את המלחמה ב-BDS – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל אתה שר החוץ כבר, יאיר. יש לנו שר חוץ במשרה מלאה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי זוהר, תודה. יאיר לפיד (יש עתיד): להחזיר את המלחמה ב-BDS לתוך משרד החוץ, ולגייס את 8200, ולגייס סטודנטים ישראלים, ולהפסיק לעשות חלטורה מדבר כל כך חשוב כמו מעמדה של ישראל בעולם – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה כל היום בחו"ל, מה אנחנו צריכים עוד שר חוץ? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – לפני שגל שלם של אירוויזיונים ואצטדיונים ייסגר בפנינו, מפני שאתם חבורה של חלטוריסטים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת מיקי זוהר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה שקראת אותי לסדר. יאיר לפיד (יש עתיד): חבורה של חלטוריסטים, במקום לנהל מדיניות חוץ אמיתית. תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אוי באמת, 16 מנדטים אתה יכול – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יאיר לפיד (יש עתיד): אגב, אני מודה לך על הזדמנות שהרמת לי להנחתה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. ישיב על ההצעה – – – פנינה תמנו (יש עתיד): אתה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת פנינה תמנו, תודה. ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדי וידידי חבר הכנסת לפיד, אני חייב – – – יאיר לפיד (יש עתיד): ידידי ומכובדי אף פעם לא נמשך טוב. יעל גרמן (יש עתיד): נכון, זה התחלה רעה. שר התיירות יריב לוין: אני חייב להגיד לך משהו באמת בגילוי לב: נחמץ ליבי ממש כששמעתי את הדברים שלך, ואני אגיד לך גם למה, אני אגיד לך גם למה. מוסי רז (מרצ): ברוך בואך לחמוצים. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אתה רואה? אני מרגיש הזדהות, ואני אגיד לך גם למה. אני אגיד לך גם למה. יאיר לפיד (יש עתיד): שמעת מה הוא אמר? שר התיירות יריב לוין: כן, כן, אני אומר לכם, אני כל כך רוצה להיות חלק, אתם יודעים, מאלה שיודעים לחוקק חוקים חוקתיים ומאלה שבצד הטהור והנקי, וזכויות אדם. אני משתוקק ואני מנסה נורא. אז באמת, לרגע אחד ממש הזדהיתי עם זה. אתה יודע, אני קורא אפילו מה שכתבתם בהצעת האי-אמון: כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה באירופה. אתם כותבים כך: השבוע יצא ראש הממשלה למסע מדיני באירופה, ועם סיום המסע אנו למדים כי ראש הממשלה לא הצליח לשכנע את מדינות אירופה לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן. איך אמרתי, נהייתי ממש חמוץ לרגע, בהשראת הנאום הזה. אבל אז נזכרתי. נזכרתי, גברתי היושבת-ראש, ששמעתי פעם את הדברים האלה. הם נשמעו לי מוכרים. לא ידעתי מאיפה, אבל אמרתי, פעם שמעתי את חבר הכנסת לפיד ואת חברי סיעתו אומרים בדיוק את אותו דבר. ופתאום גם נזכרתי איפה. אתם זוכרים, היה פעם ראש ממשלה בישראל שנסע לקונגרס בוושינגטון כדי לנאום שם ולנסות לשכנע את הממשל האמריקני ואת דעת הקהל האמריקנית שאסור ללכת ולחתום על הסכם הגרעין עם איראן? אתם זוכרים? היה ראש ממשלה כזה. ואפילו קראו לו בנימין נתניהו. ואז שמעתי אתכם – ובראש החבורה אותך, חבר הכנסת לפיד – איך אמרת? כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה לארצות הברית; אנחנו הורסים את היחסים עם ארצות הברית; אנחנו רבים עם ארצות הברית; ההסכם נחתם למרות המדיניות של ראש הממשלה; כישלון נורא, צריך להביע אי-אמון בממשלה. אתה יודע מה? אחר כך אפילו נזכרתי למה זה נשמע לי כל כך מוכר – כי אני עניתי גם אז להצעת האי-אמון, בדיוק באותו נושא. יאיר לפיד (יש עתיד): זה אומר, יריב, שאתה לא מתקדם בחיים. שר התיירות יריב לוין: זה אומר, אגב, שאני עקבי, אם כבר אנחנו רוצים לדייק. אבל עזוב את זה. יעל גרמן (יש עתיד): אז אותו דבר גם הוא עקבי. תחליט, או עקביות או לא. שר התיירות יריב לוין: אבל עברו כמה ימים ואז התברר שיכול להיות שצריך לעשות מבחן קבלה לפוליטיקה אצל אופטומטריסט, כדי לבדוק שאנשים יש להם – בכל זאת הם רואים משהו למרחוק ולא רק מתחת לאף. התברר שמה שאתם חשבתם שהיה כישלון היה אחד ההישגים המדיניים הכי גדולים של מדינת ישראל אי פעם, אולי אחד ההישגים הדיפלומטיים של מדינה כלשהי אי פעם – – יאיר לפיד (יש עתיד): יכול להיות שאתה מאמין במה שאתה אומר? שר התיירות יריב לוין: – – כאשר ראש ממשלה ישראלי, במדיניות עקבית ונמשכת, הצליח, בסופו של דבר, להביא למצב שהגדולה במעצמות תבל – ולא רק בהחלטה של הממשלה אלא בגיבוי מוחלט גם של הקונגרס וגם של הציבור האמריקני – יצאה מהסכם שעליו חתמו כל המעצמות הגדולות כולן בלי יוצא מן הכלל. הישג דיפלומטי מדהים. וההישג הזה הוא תולדה ישירה של דבר אחד: העובדה שעמדנו על האמת שלנו בכל מקום, בכל זמן, מעל כל במה. לא חששנו להיכנס לעימות כשצריך היה. פעלנו, שכנענו, היה לנו תוקף מוסרי לתבוע היום בדיוק את אותו דבר שתבענו אז. לא החלפנו עמדות כל שני וחמישי – לא בבוקר אמרנו משהו אחד ואחרי הצוהריים דבר אחר. יעל גרמן (יש עתיד): ביטול ההסכם בא אחרי הנאום של – – – שר התיירות יריב לוין: וכאשר זה קרה – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר התיירות יריב לוין: וכאשר זה קרה – – – יעל גרמן (יש עתיד): אני זוכרת – ארצות הברית חתמה על ההסכם הגרוע הזה – – – שר התיירות יריב לוין: וכאשר זה קרה – אני חושב שלו היינו – – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה לא יכול לסלף את העובדות. שר התיירות יריב לוין: לו הייתם מחילים על עצמכם את מה שאתם רוצים שהכנסת תחיל על ראש הממשלה ועל הממשלה, אתם הייתם צריכים לקום ולהודות: טעינו, נכשלנו, התבלבלנו, לא הבנו – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה כותב את ההיסטוריה? שר התיירות יריב לוין: – – לא צפינו, ולכן אנחנו מחזירים את המנדט שלנו לציבור והולכים. יעל גרמן (יש עתיד): – – – 1984 פה. שר התיירות יריב לוין: אבל מסתבר שבמקום לעשות את זה, לא למדתם כלום. עולם כמנהגו נוהג. זה הולך אינסטנט כזה, נכון? ככה זה עובד – בפוליטיקה בכלל, במדינאות, בכל דבר. מהיום לעוד שעתיים. נסע ראש הממשלה, קיים פגישות מדיניות – אם באותו רגע לא בוטל ההסכם, הוא כבר נכשל וכבר זה. איך אומרים? כמו שהיה אז. אז בואו אני אגלה לכם סוד: דיפלומטיה ומדינאות – – יעל גרמן (יש עתיד): אז ההסכם נחתם אחרי שביבי נתניהו נאם בקונגרס. זה היה כישלון. שר התיירות יריב לוין: – – זה דבר שמצריך הרבה הרבה הרבה סבלנות. יעל גרמן (יש עתיד): מי אחראי לחתימת ההסכם? שר התיירות יריב לוין: ומי שיש לו סבלנות, ומי שמאמין בצדקת דרכו, ומי שלא מחליף את המדיניות שלו כל שלוש דקות, ומי שלא מפחד ללכת עם המדיניות שלו גם נגד הרוח – גם בזמנים יותר קשים – בסופו של דבר הוא זוכה לשני דברים מדהימים: אחד, הוא מצליח להשיג הישגים מדיניים אדירים, והדבר השני, הוא זוכה לתמיכה ציבורית אדירה כפי שיש לראש הממשלה נתניהו ולממשלה הזאת. ולכן, אני יכול לומר לכם בצורה הברורה ביותר: המסע של ראש הממשלה, גם המסע הזה, היה מסע מוצלח. מסע חשוב. מעטים ראשי הממשלה שמתקבלים בשלוש הבירות המרכזיות של אירופה, אחת אחרי השנייה, ומתקבלים באופן הזה ובצורה הזאת. קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: וכן, אני אומר כאן בצורה גלויה. יש לנו מחלוקות קשות עם ידידינו באירופה – בלא מעט נושאים – ואנחנו חושבים שאנחנו צודקים והם טועים, כמו שחשבנו גם אז שהממשל הקודם בארצות הברית שגה, ואנחנו צדקנו. וכמו שהצלחנו לשכנע שם, ולשנות את הכיוון של הדברים, אנחנו נעשה את זה ואנחנו נצליח כאן. ואתם יודעים למה? עליזה לביא (יש עתיד): – – – שר התיירות יריב לוין: לא רק משום שזה צודק, אלא משום שאין לנו ברירה. כי להבדיל מהרבה סוגיות אחרות, שאפשר אולי להתווכח עליהן, ואפשר שתהיינה לגביהן דעות שונות, לא יכולה להיות מחלוקת שבסוגיה הזאת של המאבק מול הגרעין האיראני, שהוא איום קיומי על מדינת ישראל, אין לנו ברירה, אלא להמשיך בנחישות לפעול בדרך שאנחנו הולכים בה. אני יכול לתת לכם גם עוד עצה אחת לסיום, חבריי באופוזיציה. תראו, גם הליכוד ידע הרבה שנים של אופוזיציה בכל מיני שלבים. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – שר התיירות יריב לוין: אתה יודע מה, חבר הכנסת לפיד, הינה, אני אומר לך, אני מסכים איתך. אתה יודע למה? כי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, במדינה דמוקרטית אף אחד לא נמצא בשלטון לנצח. כך זה צריך להיות, וכך זה גם יקרה. אבל באותה נשימה אני גם אומר לך שכל עוד נתמיד במדיניות הזאת, זה לא פלא שאנחנו זוכים בתמיכה ציבורית כל כך גדולה ונוכל להיות עוד שנים ארוכות בשלטון. לא לנצח, בזה אין ויכוח. אחד הדברים החשובים כשאתה נמצא בספסלים האלה של האופוזיציה – והתפקיד הזה הוא תפקיד חשוב מאוד, אני לא מזלזל בו לרגע – הוא לדעת לבקר אבל לדעת גם באיזה נושאים צריך ליישר שורות ולהתייצב כאיש אחד. כשלא יודעים לעשות את זה, קשה מאוד לקבל תמיכה מהציבור שם בחוץ, כי אם יש דבר אחד בסיסי שאנשים מצפים לו, זה אחדות, בטח ובטח סביב הנושאים שהם בליבת הקיום שלנו. לבוא, ובמקום לברך את ראש הממשלה, ובמקום לחזק אותו, ובמקום לומר את מה שאתם יודעים היטב, שהוא עושה את המקסימום האפשרי בצורה שאף מנהיג אחר לא היה מצליח בה כדי לשפר את המעמד הבין-לאומי שלנו, כדי להתמודד עם המציאות הזו של הסכם שנחתם – הסכם גרוע שאנחנו רואים אותו בתהליך הולך ומתמשך של ביטול; במקום לגבות אותו – אני חושב שהאמירות האלה הן לא במקום, הן לא נכונות. על זה הרי לא תפילו את הממשלה לא בכנסת ולא בציבור. אני שוב אם מציע ללמוד מניסיון העבר. לא למהר לצאת בהכרזות גדולות על כישלונות. לגבות במקום שצריך לגבות. ללמוד קצת. להביע הערכה קצת לאדם שמוביל את ישראל להישגים אדירים. איך אמרתי קודם? לחכות בסבלנות, עוד שנים ושנים, בסוף, באמת יהיה שינוי – אני רק מקווה שהוא רחוק – ושאנחנו נשכיל להמשיך ולהוביל את המדינה להישגים כאלה שנקבל מהציבור את הגיבוי העצום שאנחנו מקבלים ממנו, כי מה לעשות, האנשים בחוץ רואים את הדברים, ומטומטמים הם לא. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר יריב לוין. רבותיי, אנחנו מתחילים בדיון משולב מטעם המחנה הציוני. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה, גברתי. לכל דובר כאן יהיו עד שלוש דקות. ציפי לבני (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הדרום בוער ושדות נשרפים, אבל שר בממשלה אומר שהוא לא מתרגש. צה"ל רוצה מהלכים הומניטריים וכלכליים לטובת האוכלוסייה בעזה, אבל שר הביטחון אומר: הזיה הדברים האלה. כל אלה נשמעים ביטויים עאלק גבריים: אנחנו לא מתרגשים, הזיה, אבל כל זה מכסה דבר אחד: את מחדל עזה, את אפס הפעולה, את הקבינט המשותק, את הקבינט שלא מסוגל לקבל שום החלטה אמיתית לטובת אזרחי ישראל שחיים בעוטף עזה ובדרום. וכל זה משיקולים פוליטיים. יהודה גליק (הליכוד): את ההתנתקות אתם עשיתם, לא? ציפי לבני (המחנה הציוני): אני לא מפחדת לומר שאנחנו כן מתרגשים, כשאני רואה את החקלאים מסתכלים על השדות שלהם. ואכפת לנו, כשאנחנו רואים את הדרום הופך שחור. ולנו יש אסטרטגיה, ומטרה ותוכנית פעולה. תוכנית פעולה זה לא לתקוף את מי שנמצא מצידנו – יאיר לפיד – זה להניח על השולחן תוכנית. אז אני רוצה לשתף אתכם באסטרטגיה מול עזה בשלוש דקות. המטרה היא השלמת ההתנתקות; שינוי השלטון בעזה מחמאס, עד לפירוז. לא לכבוש; לא לבנות מחדש את ההתנחלויות שם; לא לשלוח עוד משפחות לגור שם; לא לשלוח חיילים שיהיו באופן קבוע בתוך הבניינים והחיים בתוך עזה. ולכל מי שעולה במוחו מחשבת התעתועים הזאת – להזכיר את מי שנהרג שם, גם את האזרחים וגם את החיילים, וגם את הקסאמים שהיו אז על שדרות. המחיר ששילמנו לא היה רק זה, אלא גם המחיר שאנחנו לא רוצים לשלם, של שני מיליון פלסטינים שקורסים עלינו. יהודה גליק (הליכוד): ההתנתקות – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): דבר נוסף, זה חשוב למנוע מהסכסוך הדתי שיש לנו עם חמאס להשתלט על הסכסוך הלאומי שיש בינינו לבין הרשות הפלסטינית. תוספת של קריסה הומניטרית וכלכלית היא חומר תבערה לסכסוך הדתי, שקיים ממילא. ולכן, טיפול הומניטרי וכלכלי באנשים שחיים ברצועת עזה זה אינטרס ביטחוני ישראלי מהמעלה הראשונה. אם הוא לא יטופל במועד, הוא יזלוג אלינו, בין בעוד טרור, או בין במחלות והשד יודע מה – בכל הדברים האלה שלא מכירים לא בחומה מעל ולא בחומה מתחת. ולכן, צריך משוואה שעוזרת לאוכלוסייה ולא עוזרת לחמאס. אז איך עושים את זה? לבודד את החמאס מהאוכלוסייה באסטרטגיה של יד קשה מול החמאס וקלה מול האוכלוסייה; לבודד את החמאס מהעולם ומאיראן שתומכת בו היום, ולעשות הסכם עם העולם, בחסות מועצת הביטחון, במקום איזה מין הליכות ונימוסים עם החמאס לשקט לטווח קצר, שיחזיק עד הסבב הבא. בהסכם היעד לטווח הארוך יהיה פירוז, ובטווח המיידי – מניעת התעצמות. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. ציפי לבני (המחנה הציוני): לגיטימיות – בלי לגיטימיות לחמאס, אבל כן לגיטימיות לזכות של מדינת ישראל להגן על עצמה. החלק שמכעיס באמת – זה שליברמן ונתניהו יודעים שזה הדבר הנכון, אבל ה-base שלהם אוהב את המילים החזקות. בפועל הם לא עושים שום דבר. מי שהגדיר את עצמו כחזק מול החמאס, רק מחזק את החמאס, והקבינט – כלום, אפס, נאדה. אז לנו אכפת. יש לנו אמון מלא בציונים הישראלים שחיים בבתים שלהם, ומחזיקים בהם למרות כל הקשיים. אין לנו אמון בממשלה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. מטעם הרשימה המשותפת – עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה. כבוד היושבת-ראש, אני יודעת שקצת התפלאת על ההפרעה שעשיתי לשר כאשר נתן את התשובה שלו. אבל זה בלתי מתקבל על הדעת, לשבת שם ולדעת שנושא הדיון מתייחס לאוכלוסייה הערבית הבדואית החיה בנגב, כלומר, חלק מאזרחי מדינת ישראל; אנחנו מדברים על מצבם של אזרחי מדינת ישראל, והשר עולה לדוכן וכבר אפשר לשמוע את תופי המלחמה מאחוריו. השר מתייחס ואומר שלא נקבל אוכלוסייה שאינה מקיימת את חובותיה. אז אם לא מקבלים – כאילו מה? פתאום נפלה מהשמיים אוכלוסייה לתוך מדינת ישראל, ויש לה את הזכות, למדינה, להחליט אם לקבל אותה או לא לקבל אותה? אז מה יעשו אם לא יקבלו אותה? יזרקו אותם לים? מה בדיוק יהיה? טוב, אדמה מנשלים, בתים הורסים, שלילת אזרחות כבר קיימת – אני אומרת לכם, משרד הפנים נתן את האפשרות והסמכות לפקידים הזוטרים שלו לשלול אזרחות מאזרחי מדינת ישראל הערבים הבדואים בנגב, ועוד אומרים – לא נקבל. אז מה הצעד הבא? אוכלוסייה שהיא אזרחית ויש לה מלוא הזכויות, שוללים ממנה אזרחות? אתם יודעים מה, הם נתינים. הם נמצאים אולי ככה, לזמן מוגבל. עוד יחליטו מה לעשות. אז איך אפשר לעמוד ולדבר על עבירה על החוק ובנייה בלתי חוקית משר שידוע למה לא התמנה לתפקיד שהיה הכי אהוב על ליבו, בזמנו. למה – כי הוא בעצמו, דובר על זה שהוא בנה באופן בלתי חוקי. אז הוא עכשיו אומר שצריך לשלול את הזכויות מהאזרחים הערבים והבדואים, כי הם לא ממלאים את חובותיהם. ואז מכניסים לתוך זה גם את אחוז הפשיעה הגדול. מדברים על זכויות אזרחיות, ואז אומרים: לא, האנשים האלה מעורבים באחוז יותר גבוה בפשיעה. נו, באמת. האוכלוסייה הערבית כולה, לצערי הרב, ולמרות צעקותינו, קיים בה אחוז פשיעה גבוה. אז מה הצעד הבא? לשלול את הזכויות מהאוכלוסייה הערבית, כי נו, נו, נו, נו, יש לכם פשיעה? איפה רשויות אכיפת החוק? איפה רשויות של משטור בתוך האוכלוסייה הערבית? כאילו מכניסים את האוכלוסייה למעגל מסוים, ואחר כך באים, מענישים אותה שהיא נמצאת בתוך המעגל הזה. זה בדיוק נקרא: הרצחת וגם ירשת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מטעם סיעת יש עתיד, חבר הכנסת יאיר לפיד – בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): השר לוין, אני לקחתי את שלוש הדקות האלה בשביל לענות לך. דווקא, כמו שאמרתי לך פה בצד – אני אוהב את הדיון הזה, כי זה לפחות דיון ענייני במסך הצרחות המקיף את הבניין הזה. לגבי הנאום ב-2015, אני לא חושב שזה תיאור מדויק של הדברים. אני יודע שזה סיפור שהולכים ומוכרים אותו. עובדתית, בגלל הנאום הזה, כשניהלו את הדיון על הפרטים של הסכם הגרעין – שהוא הסכם רע, ואני נאבק, אגב, שכם אל שכם עם ראש הממשלה נגד ההסכם הזה כל השנים – הוצאנו מן החדר. האמריקאים דאגו לזה שלא נהיה, וה-1+P5 עסקו בהסכם הזה יום ולילה, וברגעים הכי קריטיים, כשיכולנו להביא את המודיעין שהיה לנו ואת העמדות שניסינו לקדם, שינסחו אחרת גם את נושא הפיקוח, גם את נושא מה שנקרא ה-sunset provision, הדרך שבה יוצאים מההסכם אחרי שבע שנים ועשר שנים, כל הנושאים הקריטיים לנו – לא היינו ליד השולחן, ולא היינו ליד השולחן אך ורק בגלל הנאום בקונגרס. זה לא אומר שהעובדה ששנים אחרי זה נשיא אחר ביטל את ההסכם זה לא הישג גם של נתניהו. בירכתי אותו על זה, ואני מוכן לברך אותו על זה. אבל בוא לא נמכור לעצמנו שהנאום עזר במשהו. עובדה היא שהדמוקרטים אחרי זה הסתכלו עלינו ואמרו: אוקיי, אנחנו איתכם לא רוצים עניינים. יש לנו פה ראש ממשלה שהעליב נשיא דמוקרטי מול סנאט שחציו דמוקרטי, או קונגרס שחציו דמוקרטי, ואנחנו לא מבינים למה. אנחנו לא מבינים את הגישה הזאת. לא היה בהיסטוריה ראש ממשלה של מדינה אחרת שמאחורי גבו של נשיא בא לנאום בקונגרס. זה גרם נזק. וגם הנסיעה האחרונה. אתה יכול למכור לעצמך או לאחרים שזה היה הצלחה. בסופו של דבר נסע ראש הממשלה לאירופה. היה אצל מרקל, מרקל אמרה לו: אנחנו לא נבטל את החלק שלנו בהסכם הגרעין אלא להפך – אנחנו נעזור לאיראנים לעמוד בהפסדים של זה שהאמריקאים יצאו מההסכם. נסע למקרון, מקרון דיבר אתו על זה שהעברת השגרירות לירושלים גרמה למוות – ככה הוא התבטא; הוא טועה. תמכתי בהעברת השגרירות לירושלים, בירכתי את ראש הממשלה על זה. ואז הוא יצא משם ונסע לאנגליה, ושם בוריס ג'ונסון אמר שצריך לפתוח חקירה על ההתנהגות הישראלית בעזה, כשאתה ואני יודעים שמי שאשם בעזה זה החמאס, לא חיילי צה"ל. לקרוא לזה הצלחה זה פשוט לקחת את העובדות ולהפוך אותן. אם אומר את זה מישהו שלא מבין ורק קרא דף מסרים, אני מבין. אתה כן מבין, ואתה כן יודע איך נראית הצלחה של מסע מדיני ואיך נראה כישלון של מסע מדיני. ואתה יודע מה? אמרת לי לפרגן כשצריך – היו מסעות מדיניים של ראש הממשלה שנחלו הצלחה. המסע הזה ספציפית נחל כישלון. הוא תוצאה של הרבה מאוד דברים, אבל להעמיד פנים שגם הכישלונות הם הצלחות פשוט עוקר את הרעיון שיש משהו רציני מאחורי התנהלות ראש הממשלה, מלבד הרצון לעשות עוד מסיבת עיתונאים. שלא לדבר על זה – ואני אוותר לך על טענת העקביות על ראש ממשלה שישב פה באולם והצביע בעד ההתנתקות ואז הודיע שהוא נגדה, או שישב פה באולם ואמר שהוא לעולם לא יסכים לשלם פיצויים לטורקיה והוא נגד לבקש סליחה מטורקיה, ואז ביקש סליחה מטורקיה ושילם פיצויים לטורקיה. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם. יאיר לפיד (יש עתיד): ההצלחות – הצלחות, הכישלונות – כישלונות. אפילו משני צידי המתרס, בוא ננסה באופן ענייני להכיר בזה שלפעמים יש כישלונות. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. מטעם סיעת כולנו – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, כל הנושאים שאתם מעלים כאן, הכול חשוב, אבל אתם יודעים – משבוע לשבוע יש לנו עוד הצעת אי-אמון, פחות הצעת אי-אמון. השבוע אני רוצה לדבר על משהו שהוא דרמטי לא רק עבור השבוע הזה אלא בכלל, אבל לצערי הרב, דברים צריכים להיכתב בדם כדי שאנשים יבינו שצריך להיות פה שינוי, ואני מדברת על הנושא של מסגרות הלידה עד שלוש. זו לא פעם ראשונה שאני עולה לדוכן הזה ומדבר על שטח ההפקר שבו נמצאים הילדים שלנו בגיל הקריטי הזה. כולם יודעים כמה זה נכון, כולם יודעים כמה זה חשוב. גם במשרדי הממשלה חושבים שצריך לקדם, אבל תמיד יש איזושהי ביורוקרטיה או פרוצדורה שמעכבת את הדברים. עליזה לביא (יש עתיד): הצעת חוק שלך. יפעת שאשא ביטון (כולנו): נכון, אני מייד אדבר על זה – מעכבת את הדברים, ואנחנו לא מצליחים להגיע לישורת האחרונה. כשהעברתי את זה כאן בקריאה טרומית, הצטערתי על זה שזה לא עבר כבר בקדנציה הקודמת, ואולי היה מפנה אותנו לדברים אחרים; כי בקדנציה הקודמת זה הגיע לקריאה שנייה ושלישית ושם זה נעצר, גברתי היושבת-ראש, ולא הצליחו להביא את זה לישורת האחרונה כי נכנעו לאינטרס של גופים פרטיים וגופים כלכליים. אבל אנחנו הפעם נמצאים כאן כדי להגן על האינטרס של הילדים. אני יושבת עם חברתי חברת הכנסת קארין אלהרר פגישה אחר פגישה בניסיון להסדיר לפחות את סוגיית הפיקוח, ואני מקווה שעכשיו אנשים יבינו שאין לנו הזמן לחכות – לא לרגולציה ולא לשום דבר – אנחנו לא מדברים פה על פרוצדורות, אנחנו מדברים כאן על חיים של ילדים. אבל סוגיה נוספת שצריך לפתור, והבנו את זה טוב מאוד בטרגדיה האחרונה, של הילדה יסמין, היא נושא המצלמות. כשאני לפני שנה ושנה וחצי העליתי את סוגיית המצלמות והבאתי אותה לוועדת שרים, ויצרתי שיח ציבורי – קמו כולם וזעקו שאנחנו פוגעים בפרטיות ושאנחנו הופכים את כל הגננות ואת כל הסייעות לחשודות – ואנחנו לא. אנחנו באמת חושבים שיש הרבה אנשים טובים במערכת, שעושים עבודת קודש, אבל כשבגן מסוים או במקום מסוים אין נשמה טובה אלא מפלצת – אין לנו שום דרך להוכיח את זה אם אין שם מצלמה, וזה מה שהיה במקרה הנוכחי. חברים, אני אומרת לכם את זה באופן חד-משמעי: אם לא היו מצלמות האבטחה, לעולם, לעולם לא היינו מצליחים להוכיח שהילדה הזו, המוות שלה נגרם – בעיניי היא נרצחה; אין לי שום דרך אחרת. אני לא נכנסת לסעיפים המשפטיים – עם כוונת זדון, בלי כוונת זדון – הילדה הזו נרצחה בגן. במקום שאמור להגן עליה. ואם לא היו מצלמות, כמו במקרים אחרים היו באים וקובעים שזה מוות בעריסה. אז אני פונה אליכם, אל כולכם. יש לי שותפים בבית הזה – חברת הכנסת קארין אלהרר, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חברים מהרשימה המשותפת. זה באמת חוצה מפלגות. אני מבקשת מכם: בואו תעזרו, כדי לגייס גם את הציבור וגם את אנשי המקצוע, כדי שהם יבינו שזה טוב גם להם וגם לילדים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. יישר כוח על העבודה שאת עושה בנושא. מטעם סיעת הבית היהודי, חבר הכנסת מרדכי יוגב, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה. מרדכי יוגב (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, אדוני שר התיירות השר יריב לוין, חבריי חברי הכנסת, אורחים, הצעות האי-אמון – אני אתייחס לגופם של דברים: דרום שחור – תוצאה של מה? כישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה – מדוע נוצרה בעזה בעיה? ממה? כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה באירופה – יש ראש ממשלה שהיה יותר מקושר לנשיאה של ארצות-הברית, לנשיאה של רוסיה, לראשי המדינות באירופה? ואתייחס באופן ענייני, כי הרי ההצעות הן פה סביב רצועת עזה. קצת מגוחך שדווקא מפלגות שתמכו בהתנתקות מרצועת עזה ותרמו בהחלטתן למצב הקשה שבו אנחנו נמצאים – שברצועת עזה שולט חמאס, מדינת חמאסטן, והדבר האחרון שמעניין את ראשי החמאס זה החיים של תושבי רצועת עזה, בוודאי לא החיים שלנו, והדבר הראשון שהם עושים זה למנוע את המשאבים מתושבי רצועת עזה ולקחת את כולם להכנת אמצעי לחימה כנגדנו, לפגיעה במדינת ישראל ותושביה. אז קצת מגוחך שדווקא מפלגות שתמכו בהיווצרות המצב הזה וגרמו לו, הן אלה שמתיימרות להגיש הצעת אי-אמון בממשלה. צריך לזכור שהמטרה שלנו, כולנו – להגן על יישובינו. בשביל זה בסוף צריך לנצח את הטרור. יש נושאים חד-ערכיים ויש נושאים שיש בהם התלבטות ודעות שונות. חד-ערכי שאת הטרור ברצועת עזה צריך לנצח ולהגן על ישראל מפניו; חד-ערכי שצריך לדאוג הומניטרית לתושבי עזה; חד-ערכי שראשי החמאס שלא דואגים לתושבי רצועת עזה לחיים אלא שולחים אותם למות על הגדר – צריך לפגוע בהם, כי עדיף לפגוע בהם ולהרתיע ולא להמשיך לראות, לא עזתים שנהרגים וודאי לא אזרחים ישראלים שנהרגים. אז בסרט הזה של ההתנתקות, שבה תמכתם, כבר היינו, והוא לא נגמר טוב. לכן פשוט צריך לדחות את הצעות האי-אמון שלכם. בסרט הזה של נסיגות והרס שזרעו טרור ואובדן חיי אדם כבר היינו. ברצועת עזה צריך לטפל בשלושה שלבים. השלב המיידי הוא להמשיך ולהכות בטרור, גם בראשיו, ככל האפשר, ובמקביל לסייע הומניטרית ככל האפשר ולאפשר את שגשוגם של תושבי עוטף עזה. בשלב הביניים, מתי שיתאים לנו כמדינה – צריך להכריע את החמאס, לפגוע בכל ראשיו – משמע לכבוש את רצועת עזה כמה שצריך, לנצח את החמאס ולשאוף לכך שיהיה שם שלטון אזרחי שירצה בחיים גם לתושבי רצועת עזה. בשלב הרחוק יותר ובהסכמה לאומית אין לי ספק שגם נחזור וניישב את רצועת עזה, ורק בהתיישבותנו ברצועת עזה מחדש נביא גם ביטחון, גם הומניטריה וגם יציבות לרצועת עזה ולאזור כולו, בדומה למודל של יהודה ושומרון. זאת האמת האידיאולוגית, שגם אתם יודעים; זאת האמת ההיסטורית, המדינית והביטחונית – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. מרדכי יוגב (הבית היהודי): – – והמציאותית כאחד. תודה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מרדכי יוגב. מטעם סיעת ש"ס – חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. ינון אזולאי (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת האי-אמון הזו של יש עתיד מזכירה לי סיפור על עיר מסוימת שנערכו בה בחירות לרבנות העיר בין שני רבנים שהתמודדו על המשרה הנחשקת. בסיומו של הקמפיין, אחרי שאחד מהרבנים זכה בבחירות ונבחר לרבה של העיר, הגיע אליו המתמודד השני ואיחל לו בריש גלי: שתלך לכל הרוחות. כולם תמהו איך כבוד הרב מתבטא בצורה זו. וכי כך הוא מאחל לרבה של עיר שזה עתה נבחר? מייד הסביר הרב את דבריו ואמר: כשאני מברך את רבה של העיר שילך לכל הרוחות אני מתכוון לברך שיפוצו מעיינותיו לכל הרוחות, וכמאמר הפסוק "ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה ונברכו בך כל משפחֹת האדמה". הצעת האי-אמון של יש עתיד, שנקראת: כישלון המשא המדיני של ראש הממשלה באירופה – רק לשמוע את הטקסט הזה זה התחלה של בדיחה לא מוצלחת. מפלגה שהיושב-ראש שלה, לפיד, בקושי מכיר את משכן הכנסת; לפיד עסוק זה למעלה משנתיים בבחירות הבאות – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – ינון אזולאי (ש"ס): כל היום עסוק בעוד תקשורת, בעוד פייסבוק, על מנת לדעת באמת – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – ינון אזולאי (ש"ס): – – אולי הוא יהיה ראש ממשלה. שיתפור את החליפה, ישים אותה בארון, עוד הרבה זמן יש לו. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – ינון אזולאי (ש"ס): אני אומר לך: האופוזיציה לא מקדמת חוקים מהותיים ולא נושאת דגלים מהותיים – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – ינון אזולאי (ש"ס): – – רק אמירות כלליות שנשמעות נכון לאותו שבוע. חבריי מהאופוזיציה, באתם לקלל ויצאתם מברכים. כבר שנים אתם טוענים שראש הממשלה מבודד את מדינת ישראל וכל פעם המציאות טופחת על פניכם מחדש. אדוני ראש הממשלה, עד היום ידענו שאתה ראש ממשלה טוב מאוד, כעת אנו מגלים שאתה גם שר חוץ מצוין שמדינת ישראל התברכה בו. רק כעת חזרת מביקור חשוב באירופה; האהדה שאתה מקבל בעולם חסרת תקדים. ובהמשך לסיפור שבו פתחתי את דבריי, כולנו מברכים אותך, ראש הממשלה, שתלך לכל הרוחות, "ופרצת ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה", מברלין לפריז וללונדון, לכל מקום אשר תלך. תמשיך לייצג את מדינת ישראל בגאווה, והצלחתך היא הצלחת עם ישראל וזו גאוותנו. אך לסיום דבריי אצטט את אזהרתו של משה רבנו לעם ישראל: "ואמרת בלבבך כֹחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל הזה". משה רבנו מזהיר את בני ישראל ממה שעלול לקרות להם לאחר שינחלו הצלחה בכל מעשי ידיהם. משה רבנו מודיע לבני ישראל בנבואת ה' את דרכם – לא רק במלחמה על כיבוש הארץ אלא אף לאחר מכן ייתן להם הצלחה כללית ושפע רב, רק שידעו כי יש בורא לעולם ובכל ההצלחה יש יד ה' המכוונת מלמעלה, ולא לומר: כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. מטעם סיעת ישראל ביתנו – חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. חמד עמאר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם בישיבה שקיימנו, כל ההנהגה הדרוזית, ביום שישי האחרון. ישיבה שנכחו בה ראש העדה השיח' מואפק טריף, חברי כנסת, חברי חבר הכנסת אכרם חסון, כל ראשי הרשויות הדרוזיות, יושבי-ראש ועדות תכנון ובנייה בצפון, עמותות שעוסקות בנושא תכנון ובנייה. קיבלנו סקירה מאוד מעניינת בנושא תכנון ובנייה. בחלק מהיישובים יש התקדמות מזערית בנושא תכנון ובנייה, בחלק מהיישובים בכלל אין התקדמות בנושא תכנון ובנייה. אבל הדבר החשוב ביותר – שאותו אזרח, אותו תושב שרוצה להוציא היתר בנייה, לפי הסקירה שקיבלנו זה ייקח לו בין ארבע לחמש שנים מהיום. ואני אתן לכם דוגמה: קיבלנו סקירה על יאנוח, שהופקדה שם תוכנית מפורטת, אבל בסופו של דבר יש בעיה של פתרון קצה. פתרון קצה זה חיבור של הביוב. ואם אנחנו לא מצליחים לעשות את החיבור של הביוב – אותו אזרח, אותו תושב, לא יכול להוציא היתר בנייה, ולכן לא יהיה לו היתר בנייה לא בשנתיים, ולא בשלוש, ולא בחמש הקרובות. ואני אמרתי בישיבה וחברי אכרם היה נוכח: יש הזדמנות פז, שלא הייתה מקום המדינה, ששר אחד, משרד אחד, אחראי לכל נושא התכנון והבנייה, מינהלת התכנון, ועדות תכנון ובנייה, והכי חשוב, תקציב – משרד האוצר. לכן אני פניתי ופונה כאן, ודורש משר האוצר להקים ועדה ייחודית – ויש לו האפשרות הזאת בחוק: ועדה ייחודית לנושא תכנון ובנייה לכפרים הדרוזיים בסמכות של ועדה מחוזית. והוא יכול לעשות את זה מחר בבוקר. החוק מאפשר לו את זה, ותוך שנה נוכל לגמור את כל התוכניות המפורטות ותוכניות המתאר למגזר הדרוזי, ואותו תושב יוכל להוציא את היתר הבנייה, כי רק לפני שבועיים בוועדת הפנים, גברתי היושבת-ראש, אושרו תקנות של תכנון ובנייה וקנסות, שבתוך שנה וארבעה חודשים ייכנסו לתוקף, כך שכל מי שבנה בית וגר בבית שלו אפילו עשר שנים ולא יצליח להוציא היתר בנייה יקבל קנס של 100,000 שקל, ואם הוא לא יצליח – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני רוצה לציין – – – חמד עמאר (ישראל ביתנו): אני הצבעתי נגד התקנות. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כל הכבוד, כל הכבוד. חמד עמאר (ישראל ביתנו): ואם הוא לא יצא מהבית שלו אחרי שהוא קיבל קנס של 100,000 שקל – הוא יקבל קנס של 150,000 שקל. ואם הוא לא יצא מהבית שלו אחרי 250,000 שקל, כל יום הוא ישלם 700 שקל. בואו תגידו לי איזה אזרח יכול לעמוד בנטל הזה. לכן אני פונה לשרת המשפטים איילת שקד ולשר האוצר, שבהסכמתו התקנות הגיעו, לדחות את ביצוע התקנות לחמש שנים. בחמש שנים צריך לדחות. היועץ המשפטי, בישיבה שאני נכחתי בה, אמר משפט חשוב מאוד: האכיפה תהיה אחרי התכנון. ומה שקורה עכשיו, שהאכיפה התחילה בכלל לפני התכנון. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. מטעם סיעת יהדות התורה – חבר הכנסת משה גפני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חבל שלא כולם בקואליציה תומכים בך. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, השרים וחברי הכנסת. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת אחמד טיבי, מה קרה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני אמרתי שחבל שחבריכם לסיעה והסיעה שלכם לא הצביעה כמוהו בהעלאת הנושא הזה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, אבל אתה לא צריך להגיד את זה בזמן שחבר הכנסת גפני כאן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בסדר. בבקשה, אדוני. משה גפני (יהדות התורה): תודה רבה. מצבו של יאיר לפיד לא טוב מבחינה פוליטית. האמת היא שאני לא רואה סקרים ואני לא כל כך מבין בזה, אבל בהודעה שהוא הוציא היום נגד הציבור החרדי, התברר שמצבו רע. לא בנושא המדיני ולא בנושא של – באמת, הכול עומד פה על לבה רותחת, וזה מה שהוא מצא להגיד בעניין של הקיצוץ בתקציב שהחרדים מקבלים – המפלגות החרדיות 550 מיליון והמשרד לשירותי דת – 200 מיליון. אני מבקש, גברתי היושבת-ראש, להגיד לך – להגיד לכנסת – שנדע על מה אנחנו מדברים. מדובר על קיצוץ רוחבי. אני ביקשתי לכתוב לעצמי את הדברים. מה שהולך להגיע מחר לוועדת הכספים – אני מניח שיאיר לפיד ידע את זה – זה מימון תשלומי קצבאות; קצבת נכים; הארכת חופשת לידה; שינוי מבנה גמלת הסיעוד, תוספת ותק וזקנה; תוספת דמי ליווי לעיוורים; פיצוי הרשויות המקומיות – מה שקיימנו את הדיון על הסובבים את נמל התעופה בן גוריון; תוכנית פיתוח רכבות כבדות; מימון הוצאות מותנות של מערכת הביטחון; יישום הסכמי שכר במערכת החינוך; תקציב המזומן לבניית כיתות לימוד וגני ילדים; הגדלת מענקים ברשות לזכויות ניצולי השואה; מימון עלויות פרישת עובדי רשות השידור; מיגון הניוד ביהודה ושומרון וכן הלאה וכן הלאה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה עם מערכת ההתראה ליישובי הצפון? משה גפני (יהדות התורה): לא חשוב, לא חשוב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה הבטחת לי. משה גפני (יהדות התורה): אל תתערבי ביני לבין יאיר לפיד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה עם מערכת ההתראה ליישובי הצפון? משה גפני (יהדות התורה): מצא יאיר לפיד, מתוך הכמעט 6 מיליארד שקל האלה, להוציא כסף. למשל, העובדים בנושא של שירותי דת, הם העובדים שמשתכרים הכי פחות. העובדים של המועצות הדתיות, העובדים של בתי הדין הרבניים, העובדים של הרבנות הראשית. אחרי התוספת הזאת, שהיא לא 200 מיליון אלא היא בסביבות 40 מיליון, אחרי התוספת הזאת הם יקבלו הכי פחות. אין להם פרנסה שהם מביאים למשפחות. אבל אני רוצה להבין, מכל הרשימה הזאת ועוד – ואנחנו נדבר עליה, ואני לא מדבר איך עושים קיצוץ רוחבי – אבל מכל זה מצא יאיר לפיד לדבר על זה שאנחנו מקבלים, ושתדעו שיש שם העברה לבתי ספר שמקבלים 55% מלילד בבית ספר ממלכתי; שהוא, יאיר לפיד, בהיותו שר אוצר, עם שי פירון בהיותו שר חינוך, קיצץ גם את זה בחצי ואנחנו מבקשים להחזיר את המצב בחזרה, שיהיה 55%. אני יודע שיאיר לפיד הוא איש חכם. אם הוא מתחיל לדבר נגד החרדים – ואני מכיר את המצב שלנו – אם הוא מתחיל לדבר נגד החרדים מצבו רע. מכיוון שאם מצבו היה טוב, הוא היה פה עומד ומוציא הודעות על ההסכם עם איראן – – מיקי לוי (יש עתיד): גפני, 18 מנדטים זה לא מצב רע, הסקר האחרון. תאמין לי, אנחנו בסדר. משה גפני (יהדות התורה): תמתין, תמתין. – – על ההסכם בנושא עם מדינות אירופה – נושאים רבים ומגוונים שבהם אפשר לדבר על הממשלה ולהיות ממלכתי. מצא לנכון האיש הזה, אחרי שנכשל כישלון חרוץ בהיותו שר החוץ, לדבר על הילדים החרדים, שמקבלים רבע ממה שמקבל ילד בחינוך הממלכתי. זה מה שנשאר לו. אני הייתי מתבייש. אני אומר לכם, חבריי ביש עתיד, אחרי ההודעה הזאת הייתי מתבייש להיות במפלגה שלו. מיקי לוי (יש עתיד): אתה טועה, אתה טועה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. אחרונת הדוברים מטעם סיעת מרצ – חברת הכנסת מיכל רוזין, ולאחר מכן יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. רבותיי, חברי הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת מיקי לוי, תודה. תודה, חבר הכנסת מיקי לוי, סיימנו. גברתי, עד שלוש דקות, לרשותך. מיכל רוזין (מרצ): תודה. עמד פה שר הביטחון ובעזות מצח – הוא לא נמצא פה וגם חברי מפלגתו לא טרחו להישאר ולהקשיב לשאר הדיון – עמד פה בעזות מצח וטען שאנחנו בשמאל לא מדברים על הנעדרים ולא מדברים על העוטף ותושבי עוטף עזה. כמובן שזה שקר במצח נחושה. אבל תקשיבו לאזרחים, האזרחים בעוטף עזה. העיתונאית סיון רהב-מאיר פרסמה את הנתונים רק השבוע. באור הנר, למעלה מ-80% מצביעים לשמאל, בבארי – 82%; בגבים 72%; בכרם שלום – 76%. הם לא כולם על הגדר? הם לא כולם סופגים טילים? הם לא כולם חיים עם הילדים תחת צבע אדום? מה זה ההשמצות האלה, המשך ההסתה הזאת נגד אזרחי ישראל? ומה, הילדים של כולנו לא משרתים בצבא? סליחה, באמת, הוא אומר להורים לחיילים, כאלה שגם חלק מהם הילדים שלהם נעדרים, הוא אומר להם מה נכון ומה לא נכון? אולי תקשיבו קצת לאזרחים ולאזרחיות בישראל, אלה שיושבים בעוטף, ולשאר האזרחים, אלה שהילדים שלהם בצבא, הנכדים שלהם בצבא? תקשיבו גם להם. תקשיבו מה הם רוצים, תפסיקו לדבר בסיסמאות. ממשלת נתניהו לא מונעת את ההסלמה הביטחונית. היא מכבה שרפות, תרתי משמע. כל היום מכבים שרפות במקום באמת לפתור את הבעיה. והפתרונות, איכשהו, תמיד מגיעים בדיעבד, בדיעבד. פתאום, אחרי שיש סבבים אלימים, אחרי שאנחנו הורגים שם למעלה מ-60 אזרחים, אחרי שאנחנו חוטפים והתושבים שלנו יושבים במקלטים, אז הם מחליטים פתאום לעשות הקלות, להרחיב את תחום הדיג של דייגי עזה – את זה שר הביטחון ליברמן עשה. השר נגבי מתראיין ומכריז שישראל תשקול להכניס גנרטורים לעזה רק אחרי שמאות דונמים נשרפים בעוטף עזה. אז עם כל הכבוד, כשכל גורמי הביטחון עומדים ומתריעים בפנינו שהדרך היחידה למנוע את הסבב הבא זה לשקם את הרצועה, הדרג המדיני אוטם את אוזניו. לא מקשיב. כל מה שמעניין אותו זה ההישרדות הפוליטית וההסתה הפוליטית. תקשיבו לאזרחים. כן, כן, אלה שיושבים וסופגים את הטילים. תקשיבו להם, מה הם רוצים. הם רוצים שתדברו עם הצד השני. הם רוצים שתגיעו להסדר מדיני. הם רוצים שתפתרו את הבעיה. ירי במפגינים לא יפתור 60% אבטלה בעזה, והפסקת המעברים לעבודה בישראל לא תשפר את ארבע השעות שיש להם חשמל ביום. ובסופו של דבר, אם לא יהיה לעזתים מה להפסיד, אז הסכנה תהיה עלינו, וההשלכות יהיו עלינו. ומי שיהיה חתום על זה, זה ממשלת ישראל. אז יש רק דרך אחת לסיים את מעגל הדמים הזה, וזה לסיים את המצור על עזה, לפעול בזירה הבין-לאומית – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): – – לשיקום הרצועה ולתת הקלות הומניטריות. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. כאמור, יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. בבקשה, אדוני. לאחר מכן אנחנו נגיע להצבעה. על כל הצעת אי-אמון תהיה הצבעה נפרדת, לפי סדר גודל הסיעה שהגישה הצעות אי-אמון. בבקשה, אדוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, דרום שחור וכישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה – אלו הן ההצעות, הכותרות של הצעות האי-אמון של סיעת מרצ. אני אבקש משתי הגברות של סיעת מרצ, גברתי היושבת-ראש, שלא להפנות את גבן אל הדוכן. יש קצת תרבות, קצת נימוסים, פרלמנט. מגישים אי-אמון, תקשיבו לתשובות. היו"ר טלי פלוסקוב: השר צודק, השר צודק. מיכל רוזין (מרצ): – – – כי אתה עמדת עם הגב ולא הקשבת למילה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא. אני דווקא הקשבתי לרבות ממילותייך, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): עמדת עם הגב ולא הקשבת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ממש לא. מיכל רוזין (מרצ): ממש כן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: דווקא הקשבתי, ולכן אני גם אתייחס. מיכל רוזין (מרצ): הסתכלתי עליך כל הזמן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ולכן אני גם אתייחס. ובכן, גברתי היושבת-ראש, דרום שחור וכישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה, מציעות כאי-אמון בממשלה סיעות העבודה ומרצ, וכמובן מאשימות – כתמיד, כמיטב המסורת – את ישראל במתרחש בסמוך לרצועת עזה וברצועת עזה. רק צריך להזכיר, גברתי היושבת-ראש, שאכן היה זה ראש הממשלה אריאל שרון, זכרו לברכה, שהוביל את ההתנתקות. מרבית מחברי הקואליציה שלו – או מרבית מתומכיו לשעבר בליכוד, או בימין הישראלי בכלל – התנגדו לתוכנית הזאת, ואילו הראשונים שעלצו, חברת הכנסת רוזין, שמחו ותמכו, היו השותפות: סיעת העבודה – שהאשימה כאן את הממשלה, חבר הכנסת יונה – סיעת מרצ, או איך שקראו להם אז – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה זה קשור? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בוודאי שזה קשור. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא קשור בשום צורה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – וסיעות השמאל, עם קבוצה מסוימת, קטנה ושולית, חברת הכנסת נחמיאס, שגנבה מנדטים על חשבון המותג מח"ל, הקימה בהמשך את קדימה – גנבי מנדטים; גנבים, גנבי מנדטים, שחיתות פוליטית. הקימו מפלגה מתחרה תוך כדי הקדנציה או לקראת סיומה, ומי הם היו, חברת הכנסת נחמיאס? כל אלה אשר הצביעו עם אריאל שרון על תוכנית ההתנתקות. כל השאר, רובם הגדול, נשארו בסיעת הליכוד המקורית, שהתנגדה להתנתקות. התנגדה להתנתקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה בעד לכבוש את עזה, אדוני השר? אתה בעד לכבוש את עזה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מייד אענה לך במה אני בעד בכל מה שקשור לרצועת עזה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה אומנם לא חבר הקבינט, אבל אתה בעד לכבוש את עזה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – בוודאי דבריי יובנו כהלכה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, זה מעניין אותי כשאתה מדבר נגד ההתנתקות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובכן, מהי המסקנה? בוודאי שאני אדבר נגד ההתנתקות, משום שחבריה ותומכיה – חברת הכנסת רוזין, חבר הכנסת ילין – – – חיים ילין (יש עתיד): לא, לא, אל תעשה לי את זה, כי אתם הצבעתם בעד ההתנתקות, לא אנחנו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני הסברתי את זה עכשיו. חיים ילין (יש עתיד): ביבי היה בכנסת – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא, לא. אני הסברתי את זה עכשיו בצורה מצוינת. ובכן – – – חיים ילין (יש עתיד): – – לא אף אחד אחר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – חיים ילין (יש עתיד): רגע, אבל על מי אתה מגן? בינתיים עזה בוערת, הכול שחור, ואתם לא יודעים להתמודד מול הטרור. זו האמת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובכן, רבים מן – – – חיים ילין (יש עתיד): הימין הגדול. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת ילין, רבים משכניך ומחבריך, וגם מתומכיה של חברת הכנסת רוזין, עלצו ושמחו, ועד היום – אני מניח – אם תשאלי אותם, גברתי היושבת-ראש, מה עמדתם לגבי ההתנתקות, האם ההתנתקות מרצועת עזה הייתה נכונה – – חיים ילין (יש עתיד): תשאל את מירי רגב, היא הייתה דוברת של ההתנתקות – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – בשנת 2005, הם בוודאי – – חיים ילין (יש עתיד): – – תשאל אותה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – הם בוודאי יתמכו – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – הם בוודאי יתמכו בך, חבר הכנסת ילין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – חיים ילין (יש עתיד): לא. אתם מסלפים את ההיסטוריה. אתם מסלפים את ההיסטוריה. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ואף אחד פה לא עלץ. חיים ילין (יש עתיד): לא יעזור לך – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הצעקות והצדקנות לא יעזרו – – – חיים ילין (יש עתיד): אתם הצבעתם בעד ההתנתקות, לא הקיבוצים. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת חיים ילין, נא להירגע. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יש עובדות ויש בדיות. הקיבוצים – – חיים ילין (יש עתיד): אבל זה לסלף, לשקר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ונציגיהם בכנסת בוודאי הצביעו בעד ההתנתקות – – חיים ילין (יש עתיד): אתם משקרים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם נתניהו הצביע בעד ההתנתקות – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ומגיע להם ביטחון. מגיע להם, לתושבי עוטף עזה, ביטחון, כפי שמגיע לתושבי ירושלים או תל אביב או חיפה, בדיוק באותה מידה. הגברת לבני, הינה היא נכנסה, חברת הכנסת נחמיאס, אני הסברתי לפני שלוש דקות מה קרה כאן, איך באה לאוויר העולם תוכנית ההתנתקות ומה קרה לאותה קבוצה בסיעת הליכוד אשר תמכה בהתנתקות, גנבה את המנדטים, הקימה את קדימה – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אתה כולל את – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – גנבה את המנדטים, גברתי. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה לא יעזור. זה לא יעזור. ציפי לבני (המחנה הציוני): אופיר, אני שואלת אבל אם אתה כולל את נתניהו, לימור לבנת וסילבן שלום – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה לא יעזור, אבל נתניהו נשאר בליכוד, גברתי. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – שתמכו בהתנתקות – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה לעשות, נתניהו נשאר בליכוד. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – ואפשרו את הבאתה אל האור. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל את וחברים נוספים, כולם אותה קבוצה – – ציפי לבני (המחנה הציוני): ואתה רוצה – – – את גוש קטיף? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – שתמכה בהתנתקות, פרשה מן הליכוד והקימה את קדימה, אז זה לא העניין כרגע. ציפי לבני (המחנה הציוני): ואתה רוצה להחזיר לתוך עזה את כל הישראלים? את גוש קטיף? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה לא העניין. אני רוצה לומר מה כשל – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – אופיר אקוניס, שני שרים – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – מה כשל – – ציפי לבני (המחנה הציוני): לבנות מחדש את גוש קטיף? קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – איפה נכשלתם. ציפי לבני (המחנה הציוני): תכבשו. אופיר, תכבשו את עזה. חיים ילין (יש עתיד): מה כשל? מה כשל – – – שנה בעוטף עזה, עשר שנים – – – מה כשל? אנחנו אשמים? תגיד, אתה לא מתבייש? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איפה נכשלתם? ציפי לבני (המחנה הציוני): תכבשו את עזה. לכבוש, לכבוש, לכבוש. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – האמנות למצוא את האשם. אנחנו אשמים – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – צחי הנגבי. למה אתה הולך רחוק? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת ילין, חבר הכנסת מיקי לוי, חברת הכנסת ציפי לבני, אתם כשלתם בקונספציה שלכם – – ציפי לבני (המחנה הציוני): למה ביבי תמך? למה ביבי תמך? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס – – ואתם עדיין דבקים בה. ומה אתם אומרים? חיים ילין (יש עתיד): מה קונספציה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה אתם אומרים, חבר הכנסת ילין, בקונספציה, בתפיסת העולם? חיים ילין (יש עתיד): בוא תראה לי – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה תפיסת העולם שלכם? חיים ילין (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מילא, של הסיעה הערבית המשותפת, ניחא. חיים ילין (יש עתיד): זה קונספציה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מהי תפיסת העולם, חבר הכנסת ילין? ציפי לבני (המחנה הציוני): תכבוש, תכבשו את עזה, מה הבעיה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: נסיגה לקווי 67' מביאה שלום. זוהי הקונספציה שלכם. ומהי המסקנה? נסיגה לקווי 67' מביאה מלחמה. זה בדיוק מה שקרה ברצועת עזה. אתם אמרתם, חברת הכנסת לבני – אריאל שרון אמר, ואיתו כל הקבוצה שפרשה מן הליכוד – – ציפי לבני (המחנה הציוני): תכבשו, לעזאזל, תכבשו את עזה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ומפלגת העבודה ומרצ, אתם אמרתם שמצבה האסטרטגי של ישראל ישתפר בזכות תוכנית ההתנתקות, גברתי היושבת-ראש. מיקי לוי (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: הקטעים הללו מופיעים ביוטיוב, הם מופיעים ברשתות החברתיות, הם מופיעים בכל הארכיונים. ואני אגיד לך מה, חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת לוי, אתה לא צריך להגן – חבר הכנסת לפיד, תגיד לחבר הכנסת לוי שהוא לא חייב להגן על טעויות. הוא לא קשור להתנתקות, הוא לא הצביע בעד ההתנתקות, אז מה אתה מגן על הטמטמת הזאת? אתה יודע שאני מכבד אותך – – – יאיר לפיד (יש עתיד): להבדיל מנתניהו, הוא לא הצביע בעד ההתנתקות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, הוא פשוט לא היה פה. יאיר לפיד (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל אביך, חבר הכנסת לפיד, היה פה ותמך בהתנתקות. יאיר לפיד (יש עתיד): וגם נתניהו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: והוא שגה. אביך, טומי לפיד, זכרו לברכה, שגה כשהוא תמך בהתנתקות, וגם חברת הכנסת לבני שגתה – – – קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה לעשות, זאת עובדה. שגיאה אסטרטגית. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: שגיאה אסטרטגית. ובכן, מהי השגיאה ועל איזה שגיאה אתם חוזרים מחדש? ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתם תומכים בנסיגות תמורת שלום. תמורת שלום. וכבר יודעים שנסיגות מביאות מלחמה, הרי כתבתם באי-אמון בממשלה: דרום שחור, אני מניח בגלל גל ההצתות הברבריות שמגיעות מרצועת עזה באמצעות העפיפונים שלהם. ובכן, פראי האדם האלה, המחבלים האלה, שדינם ככל מחבל, אין להם שום טענה – או לפחות, גברתי היושבת-ראש, לא הייתה, חברת הכנסת לבני, אמורה להיות להם טענה – משום שנסוגונו לקווי ה-4 ביוני. זאת הקונספציה, חבר הכנסת יונה. זו תפיסה לגיטימית, שאני לא מקבל אותה, אבל היא תפיסה לגיטימית. באים אליה לציבור, אומרים – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): התנגדנו להתנתקות – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אה, עכשיו גם אתה התנגדת. מעניין מאוד, גברתי היושבת-ראש, פתאום כולם התנגדו לתוכנית ההתנתקות. בחייך. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אומר לך, יש תוצאות של ההצבעה פה, יש גם תוצאות של ההצבעה בליכוד, ששם דווקא ראש הממשלה שרון לא קיבל רוב, אבל עשה את זה. זוהי סכנה לדמוקרטיה, חברת הכנסת לבני. זוהי סכנה לדמוקרטיה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – ואני ביניהם, אמרנו: נסיגה ללא הסכם לא תביא תוצאות – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: טוב, אז עכשיו כולם חכמים. אדוני היושב-ראש, עכשיו כולם חכמים, אבל מהי הבעיה העיקרית, חבר הכנסת יונה? שלא מודים בטעות. יש טעות, שהיא תפיסה של נסיגה לקווי 4 ביוני כדי לקבל שלום, ומקבלים מלחמה. מקבלים מלחמה, זאת האמת. ובסופו של דבר – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): בלי הסכם – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה זה משנה? עם הסכם או בלי הסכם. יוסי יונה (המחנה הציוני): זה משנה מאוד – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: באמת? אתה חושב, אדוני הנכבד – ואני באמת מעריך את תפיסת עולמך וחולק עליה מן היסוד, תכף אני אגיע גם לכלכלה, כי אתמול שמענו בממשלה סקירה מרתקת, וגם שם כל הקונספציה שלכם קרסה, כולל שלך, תכף אני אגיע גם לזה. חבר הכנסת שמולי, גם הוא, יחד עם חברת הכנסת שפיר ויחימוביץ ואחרים – כל תפיסת העולם קרסה אל מול הנתונים, גם בעניין המדיני וגם בעניין הכלכלי וגם כמובן בעניין הביטחוני. ובכן, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה אומר שיש פשעים. אתה נימקת את האי-אמון. הייתי. שמעתי את נאומך. שמעתי אותו, ואתה אמרת שיש פשעים של הממשלה בעזה, ואני אומר לך את הדבר הזה: יש פשעים של החמאס בעזה. החמאס לוקח כבני ערובה – למה אתם לא אומרים את זה בעולם, חבר הכנסת לוי? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: החמאס לוקח כבני ערובה שני מיליון עזתים, ובהם ילדים. חיים ילין (יש עתיד): עכשיו התחלת לדבר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בגלל מה, חבר הכנסת פריג'? ישראל לא נמצאת שם, אדוני היושב-ראש. עיסאווי פריג' (מרצ): הוא מודל החיקוי שלך? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני לא יודע. לטעמי הצבעת נגד. דיברתי כאן על ההצבעה האומללה בעד או נגד תוכנית ההתנתקות, ועכשיו פתאום כולם, כולל מהספסלים של האופוזיציה: ישראל אשמה, אחרי שנסוגונו לקווי ה-4 ביוני. ובכן, חבר הכנסת פריג', אחיך ברצועת עזה לוקחים, החמאס, הנהגת הרצועה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: סלח לי, הם לוקחים את הילדים של עזה כבני ערובה – רבים מהם, חבר הכנסת בהלול – ואני מתפלא שאני לא שומע אתכם; אתם, הרי, השומרים על זכויות האדם, על זכויות האזרח, מדוע אתם לא מגנים את העובדה שהחמאס משתמש בילדים – בילדים – שולח אותם אל הגדר, כשהוא יודע שכוחותינו שם? אני רוצה להגיד לכם, ב-23 במאי נפל דבר בישראל, גברתי המשפטנית, חברת הכנסת רויטל סויד: בית המשפט העליון בישראל – בית המשפט העליון במדינת ישראל, שרוב החלטותיו אינן מקובלות עליי – נתן אור ירוק להוראות פתיחה באש של צבא ההגנה לישראל בגבול הרצועה. כלומר, כל מי ששם קיפח את חייו – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כן, השר אריאל, זה מפתיע, אבל קיבלנו. לא יאומן. נפל דבר בישראל, אדוני היושב-ראש. בית המשפט הישראלי נתן אור ירוק לצבא ההגנה לישראל לשמור על ביטחון האזרחים. ואנחנו נשמור. וכל מחבל מתועב שיתקרב אל הגבול, עם עפיפון או בלי עפיפון, שידע, חבר הכנסת יונה, שאם יהיה צורך בכך וכדי להגן על אזרחינו, אנחנו נשתמש בכל האמצעים, ואולי הוא לא יחזור עוד לביתו בעזה, והדבר הוא גם על דעתו של בית המשפט העליון במדינת ישראל. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני מאוד שמחה שאתה מבין – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני בוודאי מבין זאת, חברת הכנסת רויטל סויד. ואני מקווה שאתם תבינו זאת. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני מאוד שמחה שאתה מבין את זה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לסיום, אדוני היושב-ראש – לסיום, אדוני היושב-ראש, אתמול – – – השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: השתכנענו. השתכנענו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתמול הוצגה בממשלה סקירה כלכלית, חבר הכנסת שמולי. הוצגה. מרתקת. מרתקת. ואני אומר לך שגם בעניין הכלכלי-חברתי – חבר הכנסת יונה, התווכח איתי רבות באולפנים – גם בעניין הזה, התפיסות שלכם קרסו לחלוטין אחת אחרי השנייה. זאת הסיבה, אדוני היושב-ראש, שגם בסקרי דעת הקהל – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): בגלל זה אתה בשלטון ומספר העניים בשמיים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה טועה. תפסיק לשקר. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה בשלטון ומספר העניים בשמיים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תפסיק כבר עם השקרים שלך. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה אלוף ההייטק ואלוף העוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תפסיק עם השקרים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אלוף ההייטק ואלוף העוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה ממש טועה ומטעה. במדדי העוני והאי-שוויון יש ירידה. איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה מהמדד שלך מגיע לפריפריה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתם ממציאים המצאות – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה מהמדד שלך מגיע לפריפריה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – זאת התועמלנות שלכם. זאת התועמלנות של השמאל הקיצוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אלוף המדע. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בדיות במקום עובדות. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל מה המזל, אדוני היושב-ראש? המזל הוא שהציבור לא קונה את הבדיות שלכם. אתם, יחד עם יש עתיד ביחד, לא מגיעים למספר המנדטים, לפחות על פי סקרי דעת הקהל, שמביאה לבד סיעת הליכוד. תלכו הביתה, תחשבו איך הגעתם למצב הזה ואז תחזרו לכאן. אני מבקש לדחות את כל הצעות האי-אמון. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע, שישב. אנחנו נצביע כמקובל לפי גודל הסיעות. ההצעה הראשונה היא הצעת אי-אמון: דרום שחור, של המחנה הציוני. מי בעד ההצעה? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – 57 נמנעים – 2 הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד האי-אמון – 38, נגד – 57, שניים נמנעו. הצעת האי-אמון של המחנה הציוני לא התקבלה. עכשיו נצביע על הצעת האי-אמון מטעם הרשימה המשותפת: מדיניות נישול והסתה נגד ערביי הנגב. מי בעד ההצעה של הרשימה המשותפת? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 59 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תזיזו את הדברים. שמתי לב שחברי הכנסת הרצוג ויחימוביץ ישבו במקומות, אך לא יכלו – התכוונתם לתמוך בהצעת האי-אמון. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם כן, בעד – 45, כולל הרצוג ויחימוביץ, נגד – 59, אין נמנעים. הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. תזיזו את התיקים מן המסך. אנחנו נצביע על הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד: כישלון המסע המדיני של ראש הממשלה באירופה. מי בעד האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר הצעת יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 44, נגד – 58, אפס נמנעים. הצעת יש עתיד לא התקבלה. הצבעה אחרונה תהיה על הצעת האי-אמון מטעם מרצ: כישלון הממשלה בהובלת פתרון בעזה. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 45 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 45, נגד – 57, אפס נמנעים. גם הצעת האי-אמון של מרצ נדחתה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018 [מס' מ/1205; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 322, עמ' 27788; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה, חברי הכנסת, ואני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, לעלות לדוכן על מנת להציג לנו הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, מטעם הוועדה יציג את ההצעה חבר הכנסת יצחק וקנין. בבקשה, אדוני. יצחק וקנין (בשם ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית, ומטרתה לאפשר העברת מכסות אישיות לייצור ושיווק ביצים מאזור יהודה ושומרון לישראל, ולהפך. בשנת 2011, בתיקון לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א–1981, הוחלו הסדרים שונים מחוק המועצה לענף הלול על מגדלים באזור, אולם בזמנו הוחלט כי התיקון ישמר מצב קיים ולא יאפשר ניוד מכסות מיהודה ושומרון. כעת, לנוכח טענות המגדלים השונים – הן מהאזור והן משטח ישראל – החליט משרד החקלאות ופיתוח הכפר, לאחר שבחן את השלכות ההיתר, ליזום תיקון לחוק שיאפשר העברת מכסות כאמור, במגבלות שייקבעו בתקנון המועצה לענף הלול. חשוב לציין כי בהתאם להוראות החוק המוצע, אין בהעברת המכסות כדי לשנות את המכסה הארצית הכוללת כפי שהיא נקבעת בתקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר מכסות לייצור ביצי מאכל לשיווק), המותקנות מדי שנה באישור ועדת הכלכלה. ועכשיו חבריי, המחנה הציוני, חברי המחנה הציוני – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מקשיבה לך. יצחק וקנין (בשם ועדת הכלכלה): אני רוצה שתקשיבו לי, כדי שתהיו מונחים בהצעת חוק זו, כי אני הבנתי שאתם מתנגדים בגלל שהמשמעות היא העברת מכסות. אני רוצה להסביר. אני בא מהענף הזה ואני מכיר אותו ישר והפוך על כל ההיבטים שלו. היום ענף ההטלה בארץ הוא ענף מוסדר, מתוכנן. זאת אומרת, כל חקלאי שמקבל מכסה, זו מכסה רשומה עליו ואי-אפשר לעשות שינוי. כמעט אין שחקנים חדשים, למעט 20–30 נכנסים מדי שנה עם מכסות של כ-250,000 ביצים או עד חצי מיליון ביצים. זה המצב בענף הזה. הבעיה היא שבתוך התיקון הזה יש צורך לעשות תיקון נוסף, ואת זה עשינו בתוך הוועדה, ואני אסביר את הדבר. מאחר שהמועצה לענף הלול נבחרת מנציגי ממשלה, נציגי ציבור ונציגי החקלאים, אחת לשלוש שנים, החוק קובע במפורש שלאחר תום התקופה של שלוש השנים המועצה תמשיך ותופעל רק במשך שלושה חודשים נוספים. בגמר שלושת החודשים יש כאוס מוחלט. כיום, זה המצב שנוצר במועצה לענף הלול. זה לא רק ועדת המכסות, כל המועצה לא חוקית. לאור המצב הזה נוצר מצב שיש כאוס; חקלאים שרוצים לשדרג את הלולים הישנים ולחדש אותם ללולים מודרניים על פי התקנות האירופיות, לא יכולים לעשות את זה. למה? כי אין מי שיאשר את הפעולה לביצוע. המועצה לא בתוקף. כבר עברו שישה חודשים. מה שבאנו בתיקון הזה לעשות, זה להאריך את הכהונה בעוד תשעה חודשים עד שהשרים – ודרך אגב, הכאוס לא נגרם על ידי החקלאים אלא דווקא על ידי נציגי הממשלה. זאת אומרת, הממשלה היא זו שלא שלחה את הנציגים, לא בחרה בהם; אין כינון מועצה, וכשאין מועצה – דרך אגב זה משליך על כל הארץ, על הגליל, על הנגב, איפה שיש מכסת הטלה. היום אי-אפשר לבצע אפילו בדיקות: אם חלילה וחס מחר תהיה איזו מחלה מסוימת בענף ההטלה, אין מי שייתן תשובות. לכן, הכנסנו תיקון נוסף להארכת תוקף המועצה, ואני מקווה שבתקופה הקרובה השרים ימנו את הנציגים על מנת שהענף הזה ימשיך ויתפקד בצורה מסודרת, כפי שהוא פעל עד היום. אני אסיים את דבריי ואני אומר: אני חושב שזאת טעות. מישהו הטעה את המחנה הציוני ואמר להם שפה מדובר על ניוד מכסות, כביכול ליהודה ושומרון. זה בכלל לא נכון, כי המכסות רשומות שמית. מוסי רז (מרצ): אבל זה כתוב. יצחק וקנין (בשם ועדת הכלכלה): סליחה, אדוני. מוסי רז (מרצ): זה כתוב. יצחק וקנין (בשם ועדת הכלכלה): תקשיב. מה כתוב? שאם אני היום בגליל ורוצה לנייד, למכור את המכסה – הרי המכסה הזאת רשומה, יש לי אותה כבר 30 שנה, היא לא השתנתה, זה היום קיים בכל המושבים והקיבוצים במדינת ישראל. לא שיש הרבה חקלאים ביהודה ושומרון, מספר החקלאים מצומצם מאוד, אולי שניים-שלושה חקלאים מגדלי ביצים. זה הכול. מוסי רז (מרצ): עשינו חוק לחקלאים. יצחק וקנין (בשם ועדת הכלכלה): החוק הוא בדיוק הפוך, שאותו מגדל ביהודה ושומרון, אם ירצה למכור את המכסה שלו, ימכור אותה. היום הוא תקוע, הוא לא יוכל לעשות איתה כלום. הוא תקוע עם המכסה. אף אחד לא מעביר מכסות ליהודה ושומרון, ההפך: אצלנו בגליל, אם אני רוצה להפסיק לגדל, ויש הרבה כאלה, רבותיי – הם מפסיקים לגדל, מקבלים את מה שהם מקבלים בעבור המכסה שלהם, ובזה נגמר העניין. ביהודה ושומרון – אני אומר לכם את זה באחריות, כמי שמכיר את הענף, תבדקו – מאחר שהענף הזה הוא מתוכנן, מתוכנן, אי-אפשר לתקוע ולהכניס מכסות. ההפך, מגדלים ביהודה ושומרון תקועים עם המכסה, הם רוצים להיפטר ולא לגדל, והם תקועים עם המכסה שלהם. אני חושב שמישהו הטעה אתכם ואמר לכם דברים לא נכונים. ואני חושב שההצעה הזאת מחויבת המציאות, חייבים לאשר אותה, גם בגלל הכאוס, שהמועצה כיום לא מתפקדת, נגמר התוקף שלה. מן הראוי שהכנסת תאשר את החוק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת וקנין. אין הסתייגויות. לא הוגשו הסתייגויות, אך יש בקשות דיבור, ולכן אני עוברת על הרשימה: ראשון הדוברים, חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה רבה, גברתי. את האמת, אני יודעת שהחוק הזה חשוב להרבה אנשים, ויכול להיות שיהיה דיון רציני מאוד סביבו, אבל רציתי לנצל את חמש הדקות האלה כדי לעלות לדוכן ולדבר דווקא על נושא שאולי לא ייקח מזמנה של כנסת ישראל היום הרבה זמן, וזה הנושא של רצח נשים. אתמול נרצחה האישה ה-15 במדינת ישראל מתחילת השנה. אתמול נרצחה אישה שכבר הגישה תלונות בעניין האלימות והסכנה שעומדת בפניה. היא אימא לארבעה ילדים, ובכל זאת טבח בה בן הזוג לשעבר; הוא שיסף את גרונה והשאיר אותה מדממת למות. זה מה שהוא עשה בפועל, אבל בעיקר אנחנו כולנו במדינה הזאת השארנו את האישה הזאת, ועוד 14 נשים אחרות, לדמם אל סופן בלי להתערב ולהגיש להן הגנה. אי-אפשר לעבור לסדר-היום כאשר אנחנו יודעות שבשבועיים האחרונים נרצחו ארבע נשים במדינת ישראל. הייתי מצפה לראות שרים מוציאים הודעות לעיתונות ואומרים איך הם הולכים להגן על הנשים בצורה יותר טובה. הייתי מצפה שעכשיו, במליאה, אולי מישהו יתעניין בדברים שאני אומרת, בדברים שאני אומרת על הנשים במדינת ישראל, ש-50% מהנרצחות בכל שנה, כבר הגישו תלונות לממשלת ישראל; ה-50% האחרות הגישו תלונות והיו מטופלות על ידי מערך הרווחה. אולי יש חפיפה בין ה-50% האלה וה-50% האלה, אבל לפחות 70% מהנשים שנרצחו או שנרצחות בכל שנה, כבר התלוננו, עשו את הצעד, ואולי אפילו סיכנו את החיים שלהן יותר, בגלל שהלכו והתלוננו. ומה אנחנו עושים ועושות? מה המשרדים השונים עושים? עדיין מתווכחים עם משרד האוצר האם צריך לתת 50 מיליון או 20 מיליון לנושא המאבק באלימות וברצח נשים. האם התוכנית הבין-משרדית, שעבדנו קשה מאוד שתאושר – ואושרה בוועדת השרים – האם היא מיושמת, או שמיישמים את החלקים שלא מחייבים בתקציבים? למה חוק האזיקונים, שעבר בקריאה טרומית והיה צריך להתקדם כדי להציל את הנשים שנמצאות בסכנה, מעוכב על ידי משרד המשפטים? ולמה עוד ועוד צעדים לא ננקטים כדי להגן על הנשים שנמצאות בסכנת חיים? האם הכנסת מנסה להגיד עכשיו, בחוסר ההתעניינות, אפילו, בנושא של רצח נשים, שדם נשים הפקר? האם אנחנו רוצים להגיד לנשים במדינת ישראל: תמשיכו לסבול את האלימות בשקט עד שתגיעו לגורלכן המר, כי אף אחד לא בנוי להתעסק בנושאים האלה, אלה נושאים לא חשובים כמו שאר הנושאים? מה בדיוק קורה? למה לא קמה צעקה אמיתית? למה השרים לא יוצאים לציבור ואומרים מה הם מתכוונים לעשות כדי להגן על הנשים שנרצחות במדינת ישראל? בדרך כלל מספר הנשים שנרצחות כל שנה הוא 17–18 נשים. אנחנו עוד לא סיימנו חצי שנה ו-15 נשים כבר נרצחו. אם זה לא מבייש את הממשלה, אז כנראה שום דבר לא מבייש. איך יכול להיות שאף אחד לא חושב שהוא צריך להגיש – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – דין וחשבון על זה שחיי הנשים הם הפקר? אני קוראת לכלל הנשים במדינת ישראל, כן להתחשבן עם כל מי שמפקיר את חייהן וכן לצאת לרחובות ולהגיד: אנחנו לא נסכים לעבור בשקט על זה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, לנסות סיפוח זוחל גם על גבן של התרנגולות, זה מתחיל להיות מוגזם. יש את המכסות של האנשים שגרים בניגוד לחוק הבין-לאומי, פושעי מלחמה הנמצאים בשטחים כמתנחלים. מה שצריך זה להחזיר אותם ולא להחזיר את המכסות המיותרות שיש להם שם עם הביצים. לכן, החוק הזה, אנחנו נתנגד לו – לא בגלל שכל הסעיפים שלו הם לא בסדר; חלק מהסעיפים מחויבי המציאות, חלק מהם צריך, עם מכסות, עם אנשים. מגדל שהוא לא יכול ורוצה להעביר למקום אחר, סביר להניח שזה צריך להיות מקובל. ולא רק זה, גם, מועצת הלול, אני לא יודע מה התפקיד שלה בכלל; חבורה של אנשים, שתלוי מי שר החקלאות, איך הוא מקדם אותם, איך הוא מחזיר אותם אחורה. הנושא הזה, שקיימת מועצת הלול אבל היא לא מתפקדת, היא לא חוקית – ומה בא החוק הזה? להביא את האנשים, שהם נמצאים במצב לא חוקי, שהם לא מתפקדים, ולהחזיר אותם שיהיו חוקיים; לתת להם לגיטימציה מחדש, ולא רק זה, אלא להאריך להם בעוד שנה, כי אף אחד לא זז ולא מתקדמים ולא מוסיפים אנשים. מועצת הלול הזאת היא שחוסמת את האפשרות שמגדלים ערבים יגדלו לולים, שיהיו להם לולים, שיהיה להם פטם, שיהיו להם לולים ויהיו להם גם תרנגולות מטילות. אין אפשרות. הערבים מנסים. הם לא אומרים: אנחנו לא ניתן לכם, אבל מציבים תנאים שאי-אפשר לעמוד בהם, ואז: אתה לא עמדת בתנאים, אתה לא עמדת בקריטריונים. הנושא של היבוא: עדיין יש יבוא של הביצים, והיבוא עם סלמונלה. ראינו את המחלות, והשמידו, וכמה להשמיד ולמה להשמיד. אז המכסות לא מספיקות מצד אחד, ומצד שני מייבאים. מייבאים בלי בדיקה, בלי ביקורת, ופתאום מתגלה המחלה. אז הענף הזה הוא פרוץ, לכן – להסדיר אותו. בנוסף, המחיר של הביצים, אם אנחנו משווים אותו למקומות אחרים, החקלאי לא מקבל את המחיר שהוא צריך לקבל. המחיר גבוה לצרכן, אבל החקלאי לא מקבל. למה? כי יש לו דמי תיווך, יש את הרשתות ויש את האנשים שצריכים להרוויח פי כמה וכמה על הדרך. אני אתן השוואה: כולם יודעים מה המחיר של הביצים בארץ; תגיעו לשטחים, קרטון ביצים עם 30 ביצים, במשקל של 1.2 ק"ג לפחות נטו – זה ב-18 שקלים וב-16 שקלים. השאלה, מה הפער הזה? הם גם עוברים בדיקות וטרינריות, והם בריאים, ולא שמענו שהמחלה סלמונלה נמצאת בשטחים. אין, לא מוזכר. אז הבדלי המחיר האלה, מי מקבל אותם, דמי התיווך האלה? והממשלה רוצה רק שמשהו ימשיך אבל לא רוצה לטפל באנשים האלה, בטייקונים האלה, שמעלים את יוקר המחיה. ובאים, אנחנו באים עם תוכניות להוריד את יוקר המחיה. להוריד את יוקר המחיה. צריך לטפל באנשים האלה; שירוויחו, אני לא רוצה לפגוע בהם, אבל שירוויחו בצורה הוגנת. הם לא צריכים להרוויח בצורה חזירית. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. חברת הכנסת חנין זועבי, עד חמש דקות, גברתי, לרשותך. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אומנם החוק נחשב לעוד צעד, עוד חוליה, לסיפוח השטחים, והוא מגלם את הדוקטרינה הישראלית החדשה: לא מנהלים סכסוך אלא מכריעים את הסכסוך. מכריעים את הסכסוך לא על ידי הכרה בזכויות, לא על ידי הכרה בחוק הבין-לאומי, אלא על ידי חוקים שמעבירים בכנסת, וקוראים לתהליך הזה "דמוקרטיה". למה? כי במדינה הזאת, ובחברה הישראלית גם, אין הגדרה לדמוקרטיה חוץ מאשר שליטת הרוב, טירנות הרוב. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): את מוזמנת לעבור לאחת מ-20 מדינות ערב. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זה מביא אותי לחוק של מדינת כל אזרחיה. חוק שבא להציג חזון של דמוקרטיה, חזון של שוויון זכויות – גם אזרחי, גם לאומי. נשיאות הכנסת החליטה, בצעד נדיר, לפסול מראש את החוק, לא לדון בו בכנסת; להכריע בלי הצבעה במליאה. מה פירושו של דבר? או שפוחדים מלדון במושג דמוקרטיה או שלא יודעים מה זה דמוקרטיה. עצם הפחד להכניס את המונח הזה, את המושג הזה, את הנושא הזה לתוך האג'נדה בכנסת, לתוך הדיון בכנסת, אומר שרוצים להכריע את זה גם כן על ידי טירנות הרוב. הם יודעים שכאשר יביאו את החוק, הכנסת תפיל את החוק. אבל הם מפחדים מהחוק עד כדי כך שלא מעבירים אותו לשלב של דיון בתוך הכנסת, הם לא מוכנים לדון בכנסת. בהמשך מוגשת הצעתו של חבר הכנסת קיש – אני צריכה להגיד: הצעה יצירתית, אני חייבת להודות. ההצעה אומרת שרשימה של יותר משתי מפלגות באותה רשימה לא תקבל מימון, אלא תקבל מימון של מקסימום שתי מפלגות. הוא מסביר למה. הוא אומר שצעד כזה יפגע בבל"ד, במפלגה שלי – ברית לאומית דמוקרטית. קודם כול, הם העלו את אחוז החסימה. למה? בתקווה שהדבר יפגע בייצוג הפלסטינים בכנסת. זה לא עבד. אחר כך הם מביאים ומנסים לשלוט ולפגוע בייצוג הפלסטינים, אבל על ידי שליטה במימון. אבל יש לנו חדשות: גם הדבר הזה לא יצליח. למה? לא בגלל שהחוק לא יעבור, יש סיכוי שיעבירו את החוק; כי כבר החשיפה של הפרופיל האמיתי של ישראל בתור מדינה שמבטיחה רק פריבילגיות ליהודים – זה פרופיל כל כך חשוף, גם לדעה המקומית, שמקבלת את זה, וגם לדעה הבין-לאומית. הם לא מפחדים, פה אין פחד מבית הדין הבין-לאומי. ולמה החוק יעבור? כי יש מספיק חברי כנסת שמבינים שדמוקרטיה היא רק הכרעת הרוב. אבל למה זה לא יצליח, גם אם החוק יעבור? כי ברית לאומית דמוקרטית – הצעת החוק של מדינת כל אזרחיה מגלמת את המובן מאליו בדמוקרטיה; אף ניסיון לא יעלים ולא יחליש את המובן מאליו, גם לא הרכבת תדמית קיצונית, מחושבת, לייצג את בל"ד בתור מפלגה קיצונית – היא לא תצליח. בעיני הפלסטינים, כמו גם בעיני הדמוקרטים, דמוקרטיה ושוויון לא יכולים לעולם להפוך לאידיאולוגיה קיצונית. כלומר, הבעייתיות של מדינת כל אזרחיה היא דווקא הדרישה הקיצונית שלנו לדמוקרטיה. ככה היועץ המשפטי הגדיר את הבעייתיות של מדינת כל אזרחיה: הם מבקשים יותר מדי דמוקרטיה, הם מבקשים דמוקרטיה על חשבון הפריבילגיות של היהודים. נכון, זו המשמעות היחידה של דמוקרטיה. אין דמוקרטיה עם פריבילגיות. ההגדרה היחידה של דמוקרטיה זה שוויון, והמשמעות היחידה של שוויון – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בסדר, משפט סיום. המשמעות היחידה של שוויון היא לא להכיר בפריבילגיות לקבוצה לאומית אחת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כלומר, גברתי היושבת-ראש, הצעת החוק של מדינת כל אזרחיה לא נפסלה בגלל הקיצוניות שלה אלא בגלל – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בסדר. – – אלא בגלל משקל היתר הדמוקרטי. אז תכירו בעובדה שאתם לא יכולים לקבל את הדמוקרטיה בתוך המקום הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת חנין זועבי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתם לא יכולים לקבל שוויון. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, בסוף השבוע הזה התפרסם תחקיר חשוב על עמותת רגבים. למי שלא מכיר, עמותת רגבים היא קבלן של הריסות, קבלן של חורבן; עמותה ששמה לעצמה מטרה לרדוף, לסמן ולהרוס יישובים ובתים של אזרחים ערבים, יישובים ובתים של ערבים בדואים בנגב, יישובים, בתים וקהילות של פלסטינים בשטחים. התחקיר היה מרתק, כי הוא מלמד אותנו שמנהיגי רגבים, אותם אנשים שכל הזמן מסתובבים כאן וצועקים על בנייה ללא היתר, בנייה ללא רישיון, האנשים האלה בעצמם יושבים על אדמות פלסטיניות פרטיות, על קרקע פרטית של מישהו אחר, על אדמה גזולה, והבתים שלהם בעצמם הם בתים ללא היתר. על האנשים האלה נאמר במקורות שלנו: אל תתייראו לא מן הצדוקים ולא מן הפרושים אלא רק מן הצבועים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. עמותת רגבים היא עמותה של צבועים. עמותה של צבועים, שבעצמם יושבים על אדמה גזולה, אדמה פרטית, עוברים על איסור הגזל, בעצמם חיים בבתים שנבנו ללא היתר, וכל הזמן באים ושמים אצבע ומצביעים על אנשים אחרים. אנשים אחרים שלא יושבים על אדמה פרטית שנגזלה ממישהו אחר; אנשים אחרים שלא יושבים ולא הקימו בתים בניגוד לדין הבין-לאומי בהתנחלויות; אנשים אחרים שלא מסמלים בני עם אחר כאויבים, ומחפשים איך להזיק, איך להסית ואיך להרוס. עמיתיי חברי הכנסת, יש משהו סימבולי מאוד בסיפור הזה של רגבים, כי הסיפור הזה של רגבים הוא הסיפור של הימין הישראלי שבשלטון. אלה שמספחים אדמות פלסטיניות נגד החוק הבין-לאומי, גם בניגוד לחוק הישראלי, ואחר כך מפנים בני אדם שגרים שם בטענה שהם אלה שבנו באופן לא חוקי. צריך להגיד: בשטחי C שנמצאים בשליטת ישראל בשטחים אין לפלסטינים שום יכולת לבנות בצורה חוקית מבחינת המשפט הישראלי. הם לא יכולים לקבל היתרים כאלה, זה לא קיים בעולם המציאות. ואז אלה ששולטים בשטח, הכובשים, לא נותנים את ההיתרים שהם דורשים, שהם חייבו, ואז הם באים בטענות שמישהו חי בבית שנבנה ללא היתר. קחו את הסיפור של ח'אן אל-אחמר, פרשה מובהקת של כרם נבות. אנשים מקהילה קטנה, ערבים בדואים שהועברו לשם מהנגב ב-1951 ושמה הקימו את הבתים שלהם; בתים דלים, אבל סביב הבתים האלה ארגנו את חייהם. עם השנים הקימו שם, אגב, בית ספר מפליא ומופלא, אקולוגי. מקום יפהפה, עם כל העוני וכל המצוקה. והיום את האנשים האלה רוצים לגרש מהבית, את היישוב שלהם – להרוס ולהחריב, והכול כדי לייצר רצף טריטוריאלי מירושלים ועד יריחו, רצף שיקטע לשניים את הגדה המערבית וימנע את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעתיד. ככה נראית המדיניות של ממשלת ישראל: גם הסתָ וגם גזלת, גם הרסת וגם שיקרת. זה מה ששלטון נתניהו עושה. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): עמיתיי חברי הכנסת, מול העוול הזה כולנו, כולנו צריכים להשמיע קול. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – מדבר, מוותר' אני לא הבנתי. מדבר. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להתייחס לסילופים של השר – שבא, קרא את מה שהכינו לו והלך, שהבדואים כאילו משתלטים על קרקעות המדינה. דברי השקר וההבל שהוא הזכיר והלך – הוא לא מוכן לשמוע, ולא התייחס אפילו להצעות שאני הצעתי ולדברים שהעליתי בהצעת האי-אמון. והיום רציתי להתייחס לנושא אחר, וזה נושא של ה-17 בינואר 2017; בדיוק, עברו שנה וארבעה-חמישה חודשים מאז שנהרג יעקוב אבו אלקיעאן, והיום מתפרסם בעיתון: נציג השב"כ קבע שהדריסה באום אל-חיראן – כשל מבצעי של המשטרה. שר המשטרה יושב פה והוא לא נותן תשובות. לא השר, לא הרמטכ"ל – אף אחד לא מוכן לענות. הגוף הכי גבוה במדינת ישראל בעיניים ביטחוניות, שכל אזרח במדינת ישראל רואה בו כאילו גוף שהוא קדוש וכל מה שהוא אומר זה אמת, ואף אחד לא רוצה אפילו להתייחס לדוח של השב"כ שהבן אדם נרצח בדם קר על ידי שוטרים. לא רק שהוא נרצח; ברגע שהוא היה מת – אחרי שירו בו השוטרים, הוא דרס את השוטר למוות, ללא כוונה; בן אדם שמת, בן אדם שנמצא בבית קברות, ואף אחד לא מוכן לתת תשובות על זה. לא רק שלא נותנים תשובות, גם עדיין דבק השר לביטחון הפנים בגישה שלו שמה שהתרחש באום אל-חיראן זה היה דאעש. פעם דאעש, פעם מאעש, פעם לא יודע מה. עדיין הוא דבק בעמדה שלו, וזה חבל ומצער. במקום לבוא ולתת תשובות לכשלים אחד אחרי השני, כשל ועוד כשל ועוד כשל, הם מתחמקים, השרים של כל הממשלה הזאת – הכושלת, לצערי, כושלת בכל התחומים, גם האזרחיים, גם המדיניים. אין תוכנית, אין אופקים, לא לשלום ולא לביטחון ולא לשום דבר, חוץ מאשר דבר אחד ויחיד: ללכת ולעשות רע, איפה שיכולים לעשות רע, לאזרחים הנמצאים וחיים על הקרקעות שלהם, שרכשו אותן מאבות אבותיהם. העניין הוא לא שאין מקום בנגב – הוא מהווה 12 מיליון דונם; אפשר להקים עוד 30 יישובים ולהכיר בהם. לא צריך להקים, צריך רק להכיר ביישובים שקיימים עוד מלפני קום המדינה. האנשים התפרנסו מחקלאות, כמו שאמר – אם זה גידול צאן ואם זה גידול כבשים ואם זה גידול ביצים, אפילו. פעם לא היו קונים ביצים בכלל; הבדואים כמעט היו מסתפקים – בכל התחומים של החקלאות. ואני אומר לכם, יש לנו צילומים משנת 1936, עוד מזמן האנגלים, שהאדמה בנגב מעובדת. היו מעבדים את האדמות. האנשים האלה לא באו מהירח, לא באוניות ולא במטוסים, ולא היגרו מאף מקום. הם תושבים ילידים. לדעתי מגיע להם לפחות מה שמגיע למהגרים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אחריו אחרון הדוברים – חבר הכנסת ואאל יונס. אם אני לא רואה אותו, זה אומר שחבר הכנסת וקנין יסכם לנו את הדיון. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה אנחנו עדים למתקפה חסרת תקדים על האוכלוסייה הערבית, במיוחד בנושאים שהם בלב תשומת הלב ומהווים קשיי יום-יום לחברה הערבית, במיוחד בתחום התכנון והבנייה ומרחב המחיה של האוכלוסייה הערבית. לפני שבועיים בערך ועדת הפנים אימצה נהלים ותקנות חדשים וקנסות מינהליים בעבירות תכנון ובנייה, שמתחילים בעשרות אלפי שקלים ומסתיימים במאות אלפי שקלים, כאשר אנחנו יודעים בוודאות שרוב-רובה של הבנייה הבלתי-חוקית, לכאורה, נמצאת ביישובים הערביים לא באשמתם של התושבים הערבים ולא באשמתם של התושבים הדרוזים ולא באשמתם של אנשי הכפרים הלא-מוכרים. מחדלי הממשלות לדורותיהן לא אמורים לבוא על חשבונם של פשוטי העם, של אנשים שאין להם פתרונות ונאלצים לבנות את ביתם או מחכים שנים רבות לתוכניות מתאר, שאינן מגיעות. הממשלה לקחה על עצמה בשנתיים האחרונות, בצורה כאילו משמעותית, לסיים את הסיפור של תוכניות המתאר, בעיקר בגליל ובמרכז הארץ. אבל כפי שאמרו חבריי לפניי, תוכנית מתאר שאנחנו רוצים שתענה על כל הצרכים של היישוב, שתעבור את כל מדרג הוועדות השונות ואנשי המקצוע יחוו את דעתם עליה – זה מינימום בין שלוש לחמש שנים. ומכאן שהטלת הקנסות האלה על אנשים שבינתיים אין להם פתרון – לא בכפרי הדרוזים, לא בגליל ולא במרכז – היא בעצם עוול לאוכלוסייה הזאת, ואנחנו הופכים אלפי אנשים לעבריינים ואנחנו בעצם גוזלים את כספם. הסיפור לא נולד מלא כלום. ההסתה המתמשכת כלפי האוכלוסייה הערבית המשיכה גם בשבוע האחרון, במתקפה חסרת תקדים של השר גלנט כלפי האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב, והצגת מצג שווא של השתלטות האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב, כאילו שאלה אנשים פושעים, אינם כפופים למרות החוק, אין דין ואין דיין בנגב; כאשר האמת רחוקה מאוד ממה שתיאר השר. לצערי הרב הוא המשיך וממשיך לטעון את הטענה השקרית והנלוזה הזאת. אנחנו נמצאים בארץ שני לאומים. יש את הלאום היהודי, שיש לו גם את הרוב בכנסת, ויש את הלאום הערבי, התושבים הערבים. לשסות אוכלוסייה של 80% באוכלוסייה אחרת תוך כדי מצג שווא, זה רחוק מהאמת, זה עוול נוראי וזה לא יוביל לשום מקום. זה יוביל למצב שרוב-רובה של האוכלוסייה הערבית – רוב הצעירים הערבים יסתובבו עם מרשם פלילי, זוהיר. כל מי שיבנה בעל כורחו מבנה של 10 מטר, ירחיב את הבית או יבנה מעבר לקו הכחול של תוכנית המתאר, הוא עבריין, וכאן ילכו ויתרבו העבריינים. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האחריות מוטלת על המפלגות הגדולות, שאמורות לייצג את הזרם המרכזי במדינה. היחסים בין יהודים לערבים הולכים לכיוון של התנגשות ושל מצב נוראי, בלי לדבר עכשיו על מה שקורה בעזה ומה שקורה ביהודה ושומרון; אנחנו מדברים על הגליל ועל המרכז ועל הנגב. מצערת מאוד המגמה הזאת. אל תיתנו למפלגות קטנות ולאוכלוסיות קטנות להוביל את הזרם המרכזי של החברה הישראלית. כולנו נצטער על זה אחר כך. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. יסכם את הדיון חבר הכנסת יצחק וקנין. יצחק וקנין (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם מישהו שם לב, אף אחד מהרשימה המשותפת שעלה לכאן לא דיבר על החוק. הם בעצמם מבינים – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): רק על החוק. רק על החוק דיברתי. יצחק וקנין (ש"ס): כן, אבל – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – יצחק וקנין (ש"ס): אני ואתה יודעים שלחוק הזה אין שום משמעות לגבי יהודה ושומרון, אין לו שום משמעות. זה עושה פשוט את המציאות – הענף היחידי, הענף היחידי שהוא מתוכנן, אי-אפשר להיכנס ואי-אפשר לצאת, זה ענף ההטלה. זה כמו ענף החלב, מכסות רשומות. כל שנה נותנים תוספת מכסות למספר חקלאים קטן, שרובם הגדול בעצמו לא יכול לממש את זה, כיוון שיש צורך בבניית לולים מודרניים, היום, בתקן אירופי. ולכן, כל העניין הזה הוא יותר להסדיר – על החוק הזה הסדרנו גם את הנושא של המועצה, והסברתי את זה בצורה הברורה ביותר. הכאוס הוא לא רק בענף ההטלה במגזר היהודי אלא גם במיעוטים, כי אם אין מועצה אין הסדרה, ואם יש מחלות מסוימות – סלמונלה או ניוקאסל או כל מחלה אחרת בענף הזה, ישנו כאוס. אין מי שמטפל בזה היום. אני אומר לכם, המועצה – פג תוקפה כבר לפני שלושה-ארבעה חודשים, ולכן ישנו צורך דחוף לתקן את זה. בתוך המסגרת הזו תיקנו את החוק והארכנו את תוקף המועצה, ובמועצה הזו יש נציגים גם של השרים הנוגעים בדבר, גם של נציגי ציבור, גם של החקלאים מכל המגזרים. ולכן זה פלא גדול – רבותיי, צריך לדעת שהמועצה לא נוגעת רק בענף ההטלה, את זה צריכה לדעת הרשימה המשותפת, אלא גם בענף הפטם, ויש המון לולים במגזר שלכם ואתם יודעים את זה. המועצה מסדירה גם את הנושא הזה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – יצחק וקנין (ש"ס): אני לא שומע מה אתה אומר. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): – – – יצחק וקנין (ש"ס): ידידי היקר, בפטם אין מכסות. אין מכסות, זה ענף משוחרר. אתה ואני יודעים שבמגזר שלך – אתה רוצה שאני אגיד לך כמה לולים שמגדלים פטם יש באזור רהט? את זה אני יודע לאשורו, אני לא מספר סיפורים. וגם בכפרים הערביים האחרים. ברגע שאין מועצה, אין הסדרה של כל הדברים שציינתי פה. לכן, יש חשיבות גדולה. מישהו פה מטעה. יש איזה סעיף שמראה: העברת מכסות יהודה ושומרון, ועל זה בניתם את כל התיאוריה המופרכת. אני אומר את זה גם למחנה הציוני. לצערי הרב, גם הם קיבלו החלטה והם מקובעים בהחלטה. למה? כי מישהו אומר להם. לא, אנחנו קיבלנו החלטה, לא יכולים לשנות. רבותיי, אם קיבלתם החלטה בטעות, צריך לתקן אותה. ואני לא חושב שאתם צריכים להצביע כך, מכיוון שההסדרה הזאת נחוצה גם לבריאות הציבור, מכל הבחינות. לכן אני חושב שזאת טעות, אני חושב שכולם צריכים להצביע בגין ההצעה הזאת, כי ההצעה הזאת טובה להסדרת כל הענפים: ענף ההטלה וענף הפטם, שהם ענפים מאוד דומיננטיים במשק. לכן, חברים, אני חוזר ואומר: אם הדברים לא הובנו לכם נכון או הוסברו לכם בצורה לא נכונה, אני מסביר את זה פה בצורה הכי טובה שיכולה להיות. אני חושב שגם מי שהיה בוועדה, אני חושב – חבר הכנסת חאג' יחיא, אתה היית בוועדה, אני חושב, בחקיקה, נכון? אם זכור לי טוב, היית בזמן החקיקה וראית שרוב הדיון נסב על הנושא המועצה, שאין מועצה כרגע בגלל שפג תוקפה. רבותיי, תחשבו מה אני אומר: משרד ממשלתי או ממשלה או כנסת מתחלפים; עד שלא מרכיבים את הממשלה, מה עושים? מה נגיד, שהממשלה הקודמת – פג תוקפה? זאת המציאות שנוצרה כרגע. המציאות הזאת מביאה את כל הענף הזה לכאוס אחד גדול ויש חשיבות שיהיה מישהו שמסדיר את הענף, מפקח על הענף, בודק אותו, מאשר שדרוג לולים וכן הלאה. לכן, חברים, אני שוב אומר: כולם צריכים להצביע על ההצעה הזאת, מכיוון שהיא הצעה נכונה לטובת בריאות הציבור – זה דבר ראשון. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק וקנין. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אני מבקשת לחזור למקומכם, חברי הכנסת שמעוניינים להצביע. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד, מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 56 נגד – 27 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 56 חברי כנסת בעד, 27 מתנגדים, אין נמנעים, אני קובעת כי הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? להצביע בבקשה. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 58 נגד – 26 נמנעים – אין חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2108, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 58 חברי כנסת בעד, 26 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, עברה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. עמר בר-לב (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אני מבקש להתנגד. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עמר בר-לב מבקש לרשום שהוא התנגד, לפרוטוקול. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018 [מס' כ/762; דברי הכנסת, חוב' י"ח, ישיבה 314, עמ' 27308; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, אדוני. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): גברתי היושבת-ראש, שרים, רשמת פרלמנטרית, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק יזם חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ יחד עם חברי כנסת נוספים רבים, ואני ביניהם. הצעת החוק היא חלק מהסדר כולל שמטרתו להציל חיים ולצמצם את תאונות הדרכים הקשות שמתרחשות עם גמלים. לצערי הרב, במהלך השנים קרו לא מעט תאונות דרכים קטלניות שבהן היו מעורבים גמלים. התופעה נפוצה בכבישי הנגב, שבהם חלק מבעליהם של הגמלים מאפשרים להם לשוטט באופן חופשי, וכך הם גם מגיעים לכבישים. בהתאם לנתונים שקיבלנו ממשטרת ישראל, תאונה עם גמל היא על פי רוב תאונה בעלת תוצאות קשות. גובהו ומשקלו של הגמל גורמים לכך שבעת ההתנגשות ברכב לא רק שנגרם לרכב נזק קשה, אלא שעל פי רוב ההתנגשות אינה מותירה סיכוי לנוסעים ברכב. נוסף על הסכנה הגדולה והקושי להתמודד עם תופעת השוטטות של גמלים בכבישי הדרום, בעת תאונה מתעורר קושי נוסף, והוא איתור הבעלים של הגמל והעמדתם לדין. בהתאם לתקנות מחלות בעלי חיים (סימון גמלים), התשכ"ב–1962, בנוסחן כיום, קיימת חובה לסמן גמלים באמצעות תווית, ובהוראות של מנהל השירותים הווטרינריים נקבע שהתווית תהיה ממתכת ותוצמד לאוזן הגמל, ועל גביה פרטי הבעלים ופירוט החיסונים. ואולם, בהתאם לנתונים שהציגו גורמי האכיפה, הן במשטרת ישראל והן במשרד החקלאות, במקרים רבים מוסרת או נופלת התווית מאוזנו של הגמל, או אף חמור מכך – הבעלים בעצמם חותכים לגמל את האוזן במטרה להסיר את התווית המזהה. כך נוצר קושי לאתר הבעלים ולא ניתן להעמידו לדין. בהצעת החוק המקורית כפי שאושרה בקריאה הראשונה הוצע לקבוע הסדר המבוסס על שלושה חלקים: 1. חובת סימון גמל בשבב אלקטרוני תת-עורי; 2. הקמת מרכז רישום במשרד החקלאות שבו יירשם כל מידע על סימון גמלים, ובכלל זה פרטי הבעלים של הגמל; 3. חזקה פלילית הניתנת לסתירה, שלפיה אם בוצעה עבירת תעבורה שמעורב בה בעל חיים או אירעה תאונת דרכים בין רכב ובין בעל חיים, יראו את מי שרשום כבעליו של בעל החיים במרכז הרישום כמחזיקו, אלא אם כן הוכיח כי מסר את החזקה בבעל החיים לאדם אחר, שאז יראו את אותו אדם כמחזיק ואפשר יהיה להטיל עליו את האחריות הפלילית. מטרתה של חזקה זו להתמודד עם הקושי הגדול שתיארתי: לאתר את בעליהם של הגמלים בעת תאונה או עבירת תעבורה, וכן להקל על זיהויו של המחזיק בבעל החיים ולהטיל עליו אחריות פלילית מכוח פקודת התעבורה, הקובעת, בין היתר, חובה על מי שמשגיח על בעל חיים שלא לאפשר לבעל החיים לעלות על דרך או לשוטט בה ללא פיקוחו, אוסרת על הפרעה לתנועה בעת הולכת עדר וכן קובעת חובה לקשור את הגמלים זה לזה בעת הולכת שיירת גמלים – ובכל מקרה, אסור להוליך שיירה של יותר מחמישה גמלים. לאחר דיונים רבים בוועדה, ולאחר דין ודברים בין היוזמים ובין אנשי המקצוע במשרד החקלאות, הוחלט כי שני הנושאים הראשונים, חובת הסימון בשבב תת-עורי והקמת מרכז הרישום, יוסדרו בתיקון לתקנות הקיימות, ואילו החזקה תיקבע בהצעת החוק כתיקון לפקודת התעבורה – וזו הצעת החוק שלפניכם. בעניין השבב התת-עורי אני מבקש לציין כי התלבטנו ממושכות איזה סימון יהיה אפקטיבי ביותר, זמין והכי פחות פוגעני בבעלי החיים ובבעליהם. שמענו את עמדת השירות הווטרינרי, שבחן את כל החלופות האפשריות, ובכלל זה בדיקת דנ"א לגמל. שמענו גם את עמדת נציגי המגדלים מהמגזר הבדואי, שטענו כי סימון בשבב תת-עורי עלול לפגום בבשר הגמל, בייצור החלב ובערך הכלכלי של הגמל. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לא השתכנענו שיש ממש בחששות שהעלו נציגי המגדלים. לעומת זאת, סימון בשבב תת-עורי יכול להגביר באופן משמעותי את ההרתעה והאכיפה, שיביאו לצמצום שוטטות הגמלים בכבישי הארץ. בהתאם לכך, החלטנו שיהיה נכון לחייב סימון בשבב תת-עורי. התקנות שהוועדה אישרה אמורות להיכנס לתוקף בתוך שישה חודשים מיום פרסומן, לצורך היערכות לרכישת השבבים וסימון הגמלים בשטח. לכן גם החזקה המוצעת בהצעת החוק תיכנס לתוקפה שישה חודשים מיום הפרסום. אציין כי ככל שהמשרד יחליט להקים מרכז רישום לבעלי חיים נוספים, תחול החזקה גם על בעליהם. אני מבקש לברך את היוזמים על הצעת החוק החשובה הזאת, ואני מקווה שבאמצעותה נצליח להציל נפשות ולמגר את התופעה של תאונות דרכים שמעורבים בהן גמלים. אני מבקש להודות לעורכת הדין מרב תורג'מן מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת הצעת החוק ועשתה, באמת, עבודה יוצאת מן הכלל. וכמובן, ללאה ורון ולצוות ועדת הכלכלה, שכמו תמיד ממשיך ועושה עבודה יוצאת מן הכלל. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אלא רק בקשות רשות דיבור, ואני מבקש מכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. אין הסתייגויות לחוק אבל יש בקשות דיבור. ראשון הדוברים, עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. עד חמש דקות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, קראו לה תיקון לפקודת התעבורה. אין קשר בין הצעת החוק או מטרת החוק לתעבורה. הצעת החוק היא חלק מהמלחמה בערבים הבדואים בנגב, וזה חלק – – – קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): שמעתי וידעתי, ולא רק גמלים. יש גם אנשים שהם יותר פרועים. ענת ברקו (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אבל לעניין של הגמלים: ניתן לגדל גמלים, לאפשר לאנשים לבנות להם מכלאות, לאפשר לאנשים – – ענת ברקו (הליכוד): שיבנו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – לעשות גדרות ושטחי מרעה. אבל כשלא מאפשרים שטחי מרעה, כשלא מאפשרים מכלאות, כשלא מאפשרים למצוא מים להשקות את הגמלים האלה, ברור שפתאום שחלק מהם יחפשו לאכול, ופתאום הם יעברו את הכביש. גם בצפון יש פרות שהיו בתאונות דרכים. אני לא ראיתי אף אחד שדיבר על הפרות; לא ראיתי אף אחד שדיבר על משהו אחר חוץ מהגמלים. ולא רק זה – העקשנות הזאת, שמגדלי הגמלים הסכימו לרשום אותם לרישום, לרישוי, שיירשמו במשרד החקלאות, וגם הסכימו שהחיישנים האלה יהיו להם בתוך האוזן – והם לא הסכימו, למרות משרד החקלאות בהתחלה הסכים. הכוונה הייתה רק לפגוע. זה חלק מהעבודה, שבממשלה הזאת ממשיכים לפגוע. מי שנכח פה ושמע את השר גלנט שדיבר על הבדואים – הוא דיבר על אנשים שהם פשוט עולם פרוע כזה. הוא כינה אותם בכל כינוי של עבריינות; גנבה, שלילה, גם בתחבורה וגם בנשק, הכול. כאילו אין אחריות לממשלת ישראל על האזרחים האלה, כאילו לא זאת הממשלה שצריכה לאכוף את החוק. הוא ידע רק דבר אחד – שאנשים בונים ללא היתר. במקום לבוא ולאשר להם ולתת להם אפשרות לחיות חיים נורמליים, לחיות ולהתפרנס בכבוד, הוא בא ואומר: אנחנו לא נאפשר. היה חסר משפט אחד בדבריו – להגיד: אנחנו צריכים לעשות טרנספר לבדואים. הבדואים היום הם יותר מ-230,000–240,000 תושבים שנמצאים שם, כשב-48' היו 10,000, אחרי שהרוב הגדול מהם גורש מהארץ. מה, מתכוונים לגרש אותם היום? לא מכירים להם ביישובים, לא מוצאים להם מקומות עבודה, לא מאשרים להם לבנות, לא מאשרים להם כלום. ואתה בא ואומר לי – הוא פרוע ולא פרוע. הממשלה היא זאת הפרועה; הממשלה היא זאת שפוגעת באזרחים, וזה חוק נוסף כדי לפגוע בפרנסה שלהם. לכן, מדינת ישראל, שמתיימרת – היא אף פעם לא הייתה דמוקרטית – שמתיימרת וקוראת לעצמה דמוקרטית, צריכה להתחיל לדבר על שוויון. אזרחי מדינת ישראל הבדואים גם הם אזרחים, וצריכים להיות שווי זכויות. בשעת שאלות, בזמנו, לראש הממשלה, שאלתי אותו על הגדרה, כשדיברו על אדמות מדינה. אמרתי לו, יש לי הגדרה מה זה קרקע מדינה, האם אתה מסכים? הוא אפילו ברח ולא ענה לשאלה. ההגדרה שלי היא כל כך פשוטה, ואומרת: אדמות מדינה הן אדמות של כל אזרחי המדינה שמנוהלות על ידי הממשלה וזרועותיה. המשמעות של אדמת מדינה זה שהיא של כל האזרחים, והמדינה היא זאת שמנווטת, שמתכננת, שמעבירה ונותנת בחכירה. אבל אפילו להגדרה הזאת ראש הממשלה לא הסכים. שמישהו פעם אחת יגדיר לי מה זה קרקע מדינה, כדי שאנחנו נגיד: כן, הבדואים השתלטו, כאילו שאלה לא אדמות שלהם. זה שלא רשמו אותן לפני – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – הוא ישאל איפה האדמה? הוא נודד. אתה יודע מה זה בדואי? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את לא מבינה בכלום, אז אולי תפסיקי? ענת ברקו (הליכוד): אתה יודע מה זה בדואי? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אולי תפסיקי? אולי תפסיקי? כי זה לא יעזור לך. ענת ברקו (הליכוד): – – – וואיי – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תמיד עושה את עצמך מבינה, ואת כלומניק. ענת ברקו (הליכוד): אנחנו חיים במדינה שגמלים לא יכולים להרוג אנשים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): היו 100,000 תושבים בדואים ב-48'. ענת ברקו (הליכוד): היו. בסדר. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): היו. מי גירש אותם? איפה הם היו, באוויר? חיו באוויר? ענת ברקו (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא היו להם קרקעות? לא היו להם בתים? לא היו להם שטחי מרעה? ענת ברקו (הליכוד): יש להם יותר ממה שהיה להם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): פשוט מאוד, הם מבקשים בסך הכול – כל הדרישות על השטחים הן על 3% מהשטח של הנגב, והם מהווים 33%. אפילו בזה לא רוצים לדון. בשנות ה-70 הגישו את הבקשות להכיר בהם. קריאה: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן, כן. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – אני רוצה להצביע – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא, לא, אנחנו רוצים למשוך, רק שתחכה להצביע. אחרי 19:30. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה חלק מהדרישות, ותחכה עד 20:30. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. צר לי מאוד שמי שמוביל את ההתעמרות באוכלוסייה הבדואית ואת הניסיון להביא להכחדת ענף גידול הגמלים הוא המחנה הציוני, וראש ועדת הכלכלה איתן כבל הוא ראש החץ בנושא הזה. כל זאת כאשר אנחנו יודעים בוודאות שמפלגה קטנה הובילה את כל הקואליציה, ולצערי הרב, הובילה חלק מהאופוזיציה, שאמורה בעצם להיות אלטרנטיבה לממשלה הלאומנית הזאת. כאן לא מדובר בהצלת חיים, כאן לא מדובר בניסיון להציל אנשים מתאונות הדרכים. כולנו יודעים איך עושים את זה. אם אנחנו רוצים להציל את האנשים, אנחנו אמורים להרחיק את הגמלים מהכבישים הראשיים; אנחנו אמורים לטפל בכבישי הנגב: להאיר את הכביש בין מצפה רמון לירוחם, בין ירוחם לדימונה, להרחיב את הכבישים האלה, לעשות ולהקים מגינים מסביב לכבישים האלה. אבל להגיד עכשיו שדרך זה שאנחנו מכניסים שבב אלקטרוני בגוף ומתעללים בחיה הזאת אנחנו מצילים חיים? מה אנחנו עושים? אחרי התאונה אנחנו נתפוס את האשם. ואללה, כל הכבוד. אחרי התאונה, אחרי שיהיו הרוגים, תפסנו אותו. ומה עשינו? כמה תאונות דרכים היו בשנה האחרונה? כמה הרוגים יש בתאונות דרכים? מה לא עשינו כדי להציל חיי אדם, כולנו יחד? מה הפתרון – שנשבית את כלי הרכב? שנגיד שאף אחד לא יעלה על הכביש? שהמהירות תהיה עד 100 קילומטר? זאת המטרה? ואז אנחנו רוצים, דרך הכנסת השבב, בתקנות שאושרו, אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להכחיד את הענף הזה. דרך אגב, אין הרבה גמלים בנגב. יש בין 3,500 ל-4,000 גמלים, זה הכול. עדיין המדינה לא רוצה להכיר בענף הזה, בגמל, כחיית מרעה. אני לא יודע למה, למה היא לא רוצה להכיר בגמל כחיית מרעה, ואז להרחיק אותו מהכבישים. יש שטח עצום בנגב, ואפשר להקצות שטחי מרעה שם, כמו שיש לנו עשרות אלפי ומאות אלפי עדרים שנמצאים ויש להם שטחי מרעה. מה הבעיה? מה הבעיה להקצות שטחי מרעה ל-3,000–4,000 גמלים? יש רק בעיה אחת: שאין רצון. יש רק בעיה אחת: שכולם נגררו אחרי מניפולציה, לצערי – אני לא רוצה להגיד את המילה הקשה, אבל שלא תוביל לשום מקום. רבותיי, הבדואים ישמרו על הזהות שלהם, הבדואים ישמרו את המורשת שלהם, הבדואים ימשיכו לגדל גמלים, למרות כל החוקים הגזעניים האלה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו נוכח. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למען האמת אני רוצה להסתכל על העניין מזווית אחרת. אני נכנס לאינטרנט ואני בודק כמה אנשים נהרגו מתאונות דרכים. משנת 2000 נמצאו בערך 3,000 ומשהו. תאונות דרכים עם משאיות, עם פרייבטים, עם עגלות סוסים, עם פרות, עם חמורים. וכמה נהרגו משנת 2000 עד היום בתאונות גמלים? 16 אנשים. אחד מהם מהמשפחה שלי. כמובן, בצלאל סמוטריץ, שלא נמצא פה, המציע – אה, נמצא, סליחה, בצלאל נמצא פה, הוא המציע המקורי של החוק הזה. 16 אנשים, וברור לחלוטין מה הסיבות. צמצום שטחי המרעה זה הסיבה מספר אחת שאתה הבאת את הגמל. הגמל צריך מרווח גדול. צמצום שטחי המרעה זה לא באשמתו של הגמל או באשמתו של בעל הגמל, מי שמחזיק את הגמל; זה בא באשמה של – פעם אחת שמורות הטבע, פעם אחת הצבא, פעם אחת אסור לך להיכנס לשטח ממוקש, פעם שטח צבאי. ואז צמצמו את השטח, וזה דבר נורמלי מאוד שברגע שאתה מצמצם שטח לחיה גדולה כמו הגמל הוא הולך לחפש מקום יותר קרוב לכבישים. יותר קרוב לכבישים, כי יש קצת עשבים, עשבייה, הוא מחפש מרעה. זה צד אחד. יש צד שני של המטבע. הבעלים של הגמלים ניסו בשלב מסוים לעשות להם מכלאה, על מנת לתפוס אותם, להחזיק אותם בתוך המכלאות. לעשות גדר ולעשות איזה צל עם איזה פחון. ואז באים, הפעם שמורת הטבע, והורסים. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, וגם לחבריי המקשיבים – אלה שלא מקשיבים, זה לא חשוב להם כנראה הרבה – שגם הענף של הגמלים וגם הענף של הכבשים בדרך לעשות – היום בנגב אנשים מתפרנסים מכבשים, ובערך 50% מהכבשים שנמצאות במדינת ישראל נמצאות בנגב. זה מקור הפרנסה של האנשים. אין לו לא תעודת אקדמאי והוא לא למד באוניברסיטה, בן אדם שחי כל החיים שלו מהכבשים. ופעם היו מייצרים מהכבשים לא רק בשר, גם גבינה וגם חלב. פשוט מאוד, זה מקור פרנסה. בצלאל בדרך – אני בטוח שאם תמשיך הממשלה הזאת, שאני מקווה שהיא לא תמשיך הרבה, בטוח הוא – היום הוא ראש הממשלה, הוא יושב-ראש הכנסת, הוא שר הביטחון, הוא שר החוץ, הוא הכול; בצלאל סמוטריץ הוא ראש הממשלה האמיתי. הוא כל-בו, לא ראש הממשלה האמיתי; מה שהוא רוצה הוא עושה. עכשיו, אלה, רגבים, הם מתיימרים להיכנס לא רק בענף; הם מתיימרים להיכנס לך לתוך הבית, להרוס לך את הבית. הוא, מותר לו לגור בבית לא חוקי. אבל זה שבאים וטוענים שהבדואים בונים לא חוקי, פולשים לקרקעות של המדינה – זה לא נכון. פשוט מאוד, זה שקר. שקר בעזות מצח, שקר אדיר. שר השיכון בא ומשקר פה, הוא אומר שהבדואים משתלטים על קרקעות המדינה. אנחנו הלכנו ובדקנו את זה. הבדואים ב-48' היו 110,000–111,000; הוגלו בכוח הנשק 100,000 – נשארו 11,000. ה-100,000 שהוגלו – אוטומטית הקרקע עברה למדינה, עברה על שם המדינה. מי שנשאר, ה-11,000 שנשארו, היום מחזיקים בערך – התביעות שלהם, שהם דורשים להכיר בהן זה על 860,000 דונם. 860,000 דונם – 245,000 הם ממערבה לכביש 40, וגברת שרת המשפטים חתמה עליהם לפני חצי שנה, בערך שמונה חודשים, שהעבירה למדינה. נשארו בסך הכול היום בערך 400,000–450,000, כולל הכפרים המוכרים, הכפרים הבלתי-מוכרים. הבדואים נמצאים במשולש שנקרא אזור הסייג. אספו את כל האנשים, הצבא – בצלאל, כדאי שתדע, שתדע את ההיסטוריה הזאת – אספו אותם מכל הנגב וריכזו אותם באזור הסייג, בתוך סייג שנמצא היום בין באר שבע, דימונה וערד. זה הכול. וכולה כולה כולה 3% משטח הנגב. איפה הצדק, שעכשיו רודפים את האנשים? היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): כמה אפשר לרדוף? די. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שיתאפשר לנו להצביע. אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה רוצה לסכם? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): לא, לא. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018, בקריאה – – – טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני, ההצבעה שלי שם? היו"ר חמד עמאר: כן. אני מבקש להחליף בהצבעות. אני הצבעתי במקום – – – הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 27 נגד – 8 נמנעים – אין היו"ר חמד עמאר: בעד – 27, נגד – שמונה, אין נמנעים. דוד ביטן (הליכוד): לא, לא, היה מהר. היו"ר חמד עמאר: אז אנחנו חוזרים על ההצבעה. נא לשבת, כולם, נא לשבת. אנחנו חוזרים על ההצבעה. חברת הכנסת טלי, תוקן, את גם יכולה להצביע עכשיו. נא להצביע. קריאה: זה שנייה או שלישית? היו"ר חמד עמאר: שנייה, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 41 נגד – 10 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 41, נגד – עשרה, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 42 נגד – 10 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 42, נגד – עשרה, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני אקרא לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ לברך. אחריו תהיה הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, רגע לפני הברכות אני רוצה סליחות. להתנצל בפני משפחת תורג'מן, שאיבדה ארבעה מבני המשפחה שלה בשנת 2002; משפחתו של שלמה אמר, זיכרונו לברכה, שנהרג בשנת 2007; משפחתו של ישראל קרפלץ, תושב ירוחם, שנהרג בשנת 2008; משפחתו של דודו כהן, שחבריו ברתמים היו, ככה, מנוע גדול מאחורי החוק הזה, שנהרג בשנת 2014 בין רתמים לצאלים; משפחתו של קובי בוזגלו, אחיו, אגב, של שמעון היקר, איש המשמר שלנו כאן בכנסת, שנהרג בשנת 2015; משפחתה של מיכל ונטורה, זיכרונה לברכה, שנהרגה בשנת 2016, וכמובן, אחרונים חביבים, כולנו זוכרים את הטרגדיה הקשה, משפחתו של ליאל אלמקייס זיכרונו לברכה, שנהרג בינואר 2018. סליחה בפני כל אלה, שאת מותם לא הצלחנו למנוע. ועכשיו רק תודות קצרות. אז תודה לשותפי חבר הכנסת רועי פולקמן. רועי, רועי, תודה לשותפי להצעת החוק הזו, חבר הכנסת רועי פלקמן. איתן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שעשה כאן עבודה יוצאת מגדר הרגיל, באמת, עבודה קשה: ניווטת בשום שכל, בעדינות, דייקת את ההצעה, הוצאת מה שלא צריך. באמת, תודה לך, וכמובן, דרכך – לכל הצוות המקצועי והנהדר שיש לך בוועדה. תודה גדולה מאוד לחבריי בתנועת רגבים, שזכו השבוע שעיתון ידיעות אחרונות רומם והידר ושיבח והילל וקילס אותם על עבודת הקודש שהם עושים. תמשיכו לעשות טוב לעם ישראל, לארץ ישראל, למדינת ישראל. יחד נשמור על החיים. תודה רבה לכל החברים שתמכו מקצה לקצה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3) (דחיית מועד התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 11) (מתן שירות ציבורי ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23) (סכום ההשתתפות בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר. תודה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 123), התשע"ח–2018 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני שכחתי להודות – – – היו"ר חמד עמאר: אני אאפשר לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שכחתי להודות לשותפי בכלל, ושותפי בהצעת החוק הזו שר החקלאות אורי, ברשותך דרכך לחנן, עוזרך הנאמן שכידוע עשה כאן עבודת לישה – איך קוראים לזה, בתוך המשרד, ואנשי המקצוע להביא את כולם – באמת, מוריד את הכובע. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה לך. אנחנו עוברים להצעת חוק. מעכשיו אין הצבעות עד השעה 20:30. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 [מס' כ/772; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 326, עמ' 28355; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. מירב בן ארי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018. הצעת החוק היא מיזוג של שלוש הצעות חוק פרטיות – של חברות הכנסת מרב מיכאלי ומיכל רוזין ושל חבר הכנסת אלי אלאלוף. החוק המקורי קבע שהוראות החוק יחולו גם בפסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. בין התנאים נקבע שאם חלפו שנתיים ממועד מתן פסק הדין, התנאי הוא שהבקשה לרישום הוגשה בתוך שנה מיום התחילה. בתיקון הקודם לחוק הוארך המועד לרישום פסק דין בשנתיים, בגלל שהיו קשיים רבים ביישום החוק. הצעת החוק שלפניכם מאריכה עד סוף שנת 2019 את תקופת המעבר שבה יהיה אפשר להגיש בקשות לרישום לגבי פסקי דין באופן שיאפשר זכויות בקצבת השאירים, זאת בגלל שלצערנו התברר לוועדה כי הוראות החוק עוד לא הוטמעו, ומעט מאוד אנשים ידעו על הוראת החוק גם במערכת בתי המשפט לענייני משפחה. רשות שוק ההון התחייבה בדיון לערוך קמפיין בנושא, והוועדה ביקשה לבדוק את נכונות הנהלת בתי המשפט לפעול לקידום המודעות לנושא בתוך המערכת. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. אנחנו רוצים להודות – אני מודה בשמי ובשם יו"ר הוועדה במיוחד לחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, שלקחה חלק בכל תהליך החוק במהלך הכהונה שלה בכנסת. אני רוצה להודות לכל צוות הוועדה – ליועצת המשפטית, שגם יושבת שם, למנהלות הוועדה, וכמובן ליו"ר הוועדה, שקידם את הצעת החוק. אני קוראת לכולם להצביע בעד. אמרתי, דבר ראשון ליועצת המשפטית. אמרתי, היא גם יושבת כאן, ברור. ראשונה הייתה זהבה, לאחר מכן היועצת המשפטית, מנהלות הוועדה, יו"ר הוועדה – על קידום הצעת החוק, וכמובן, לחברות הכנסת מיכל רוזין ומרב מיכאלי, תצביעו בעד כשיגיע הזמן. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. לחוק אין הסתייגויות, יש בקשת דיבור אחת של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אכן, תודה לחברתי מירב בן ארי שייצגה את העניין. אני רק רוצה להגיד בכמה מילים עד כמה החוק הזה חשוב, משום שאני רוצה שתדמה בנפשך, אדוני היושב-ראש, זוג שלא היום, אלא לפני 40 שנה, התחילו את חייהם המשותפים ביחד. נניח, דוגמה – הוא שירת בצבא, בקבע, רחוק, והיא הייתה צריכה – ככה גם היה מקובל והתבקש – להשקיע את רוב הזמן בבית, בגידול הילדות והילדים ובעבודות הבית, מתוך הסתמכות על העתיד המשותף. ואז הם התגרשו, ואז הוא מסיים את שירות הקבע שלו, ואז היא נשארת בעצם בלי הקצבה שעליה היא הסתמכה לעתיד שלה, ובעצם, במידה רבה כמעט בלי כלום, משום שהיא בזמן הזה לא צברה שנות ותק וקריירה שמהן היא יכולה היום ליהנות. בעבר, עד הכנסת התשע עשרה, חיסכון פנסיוני לא היה בכלל בין הנכסים שחולקו בין בני ובנות זוג בגירושין. בכנסת התשע-עשרה אנחנו תיקנו את העוול הזה ואפשרנו גם זמן לפתוח תיקים שכבר נסגרו, תיקי גירושין שכבר נסגרו, משום שבאמת העוול הזה היה קיים. אבל כמו שציינה חברתי בצדק, שר האוצר דאז יאיר לפיד לא התקין את התקנות שנדרשו, וגם לא נעשה הפרסום שיאפשר לנשים ולגברים שנזקקו לדבר הזה בכלל להגיש את הבקשות האלה וליהנות ממטרתו של החוק. אני שמחה מאוד מאוד שהצלחנו להאריך אותו עד סוף 2019. אני מפצירה בכם, חבריי וחברותיי, אם אתן מכירות אנשים שהתגרשו כבר לפני שנים, ובאמת לא חילקו ביניהם את הפנסיה, זה הזמן להגיד להם שיש להם עד סוף 2019 להגיש בקשה ולקבל את מה שמגיע להם ולהן בדין, סוף-סוף זה בדין. אני רוצה להודות מאוד – קודם כול לחבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, שגם סייע לי בהגשת ההצעה פעם נוספת בשביל שוועדת השרים לחקיקה תעביר אותה אחרי חודשים ארוכים שאני חיכיתי שהיא תעביר אותה; להודות ליועצת שלך, שכבר פרשה והתקדמה למקום אחר, הילה, שליוותה את החוק לכל אורך הדרך; כמובן, ליועצת המשפטית החד-פעמית הנהדרת של הוועדה נועה בן שבת; לכל צוות הוועדה שסייע לאין ערוך, הסיוע של צוות הוועדה; אני רוצה מאוד להודות לעורכת הדין גלי עציון, היועצת המשפטית של ארגון נעמת, שהידע שלה בתחום הזה, והמחויבות והמסירות הם באמת לא יסולאו בפז, ויש להם תפקיד חשוב בזה שהגענו עד היום; גם למינה אורגד, שהייתה עמוד תווך בעמותת גרנית, שנאבקה 19 שנה על הסידור הזה: עמותה של נשים גרושות, וקצת גם גברים גרושים שהציפו את העוול הזה ואפשרו לנו לתקן אותו; וכמובן, לחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון. ורק צריך לחזור ולהגיד, אדוני, אנחנו נצטרך להקפיד שבאמת בשוק ההון עומדות ועומדים בהתחייבות שלהם לפרסם את הסידור החדש כפי שהתחייבו על מנת שהחוק יוכל להגשים את מטרתו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו נצביע אחרי השעה 20:30. הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1219); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: במקום שרת המשפטים. היו"ר חמד עמאר: במקום שרת המשפטים. לא רשום לי כאן. אני מבקש, אני מבקש לתקן את כל הרשום – איזה שר עולה ומציג את הצעת החוק ואיזה חבר הכנסת. בבקשה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018, מבקשת לייצר התאמה בין סמכות השיפוט בהליכי בוררות לנושא הבוררות, ולקבוע שבית המשפט המוסמך לדון בענייני בוררות הוא בית המשפט שלו נתונה הסמכות העניינית לדון בסכסוך נושא הבוררות. לפי המצב המשפטי הקיים, כאשר הצדדים פונים מיוזמתם לבוררות, בית המשפט המוסמך לדון באותו עניין יהיה בית המשפט המחוזי שלו נתונה סמכות ייחודית, וזאת גם אם התובענה שנדונה בפניו איננה נכללת בגדר סמכותו העניינית על פי חוק בתי המשפט. לעומת זאת, כאשר בית המשפט הוא זה שהעביר את העניין שלפניו לבוררות, אזי בית המשפט המוסמך הוא למעשה אותו בית משפט שגם העביר את התיק. מאחר שאין טעם ענייני להבחנה בין צדדים שהסכימו מראש על בוררות לפתרון סכסוכים לבין בעלי דין שנתנו את הסכמתם לפנות לבוררות רק לאחר שהתגלע הסכסוך המשפטי, מוצע לקבוע כלל אחיד, שלפיו הליך שמתנהל לפי חוק הבוררות יוגש בהתאם לכללי הסמכות העניינית הרגילים. הממשלה מבקשת את מליאת הכנסת לאשר את החוק הזה. תודה. היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת סאלח סעד. עד שלוש דקות, אדוני. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברנו השר, חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לדבר ולפנות לשרת המשפטים, איילת שקד, שיש לה חיבה מיוחדת לבני העדה הדרוזית, שאתה נמנה עמה, אדוני היושב-ראש, ולהגיד לה: מכיוון שאת אוהבת את הדרוזים, אני קורא לך כאן, מעל דוכן הכנסת, לתת תשומת לב מיוחדת לאלפים מבני העדה הדרוזית שנשפטים בכמעט – בעשרות אלפי שקלים אם לא במאות אלפי שקלים, 200,000 שקל, 300,000 שקל. ולמה הם נשפטים? על זה שהם בונים תוכנית מתאר, בונים את הבניין שלהם, את הבית שלהם, על האדמה הפרטית שלהם, אבל ללא היתר בנייה. אבל למה ללא היתר בנייה? חברי הכנסת בטח יודעים שעשרות בשנים תוכניות המתאר אצלנו לא מאושרות ביישובים הדרוזיים, ועל כך הם נשפטים, מאות אלפי שקלים. שרת המשפטים יכולה באמת לסייע לנו כאן. רק לפני שבועיים עבר פרק י' בתיקון 116 לחוק שנקרא "חוק קמיניץ", שאומר שכל מי שחורג בבנייה – על עשרה מטרים הוא משלם 25,000, עד 100 מטר הוא משלם 150,000 שקל. תבינו מה המשמעות: אין בית אצלנו, בכל המגזר הערבי, שהוא פחות מ-100 מטר. על כל חריגה – חנין זועבי, את מכירה את זה מצוין – על כל חריגה מעל 100 מטר מתחילים לשלם 150,000 שקל קנס. ועל כל יום עיכוב, על כל יום עיכוב שלא הורסים את התוספת ולא מקבלים את היתר הבנייה, משלמים 750 שקל ליום. תבינו מה המשמעות, חברי הכנסת. 750 שקל ליום. זה עשרות אלפי שקלים. צעיר שמקבל משכורת של 7,000 שקל יצטרך לשלם את זה רק כקנס על זה שהוא חרג מ-100 מטר לבנייה. ולמה הוא חרג – לא בגלל שהוא רוצה לחרוג; כי אין לו היתר בנייה. הוא בנה את ביתו על אדמתו הפרטית. אני מסתכל על השעון. סיימנו? אוקיי. לשם כך, אני קורא לשרת המשפטים לעכב את הסעיף הזה, את התיקון הזה, תיקון 116, לפחות שנתיים-שלוש, עד שיקבלו את תוכנית המתאר בכל היישובים, יאשרו אותן, ואז לא נצטרך את הקנסות האלה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה. לאה פדידה (המחנה הציוני): היושב-ראש, אפשר לראות רשימת הדוברים? היו"ר חמד עמאר: אנחנו חייבים לקרוא את רשימת הדוברים. לאה פדידה (המחנה הציוני): אפשר לראות את זה על המסך? היו"ר חמד עמאר: גם את המסך כאן לא רואים. חבר הכנסת דב חנין; עיסאווי פריג'; חברת הכנסת מיכל רוזין; חברת הכנסת מירב בן ארי; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת עליזה לביא; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום נרצחה עוד אישה, שוב על רקע של, לא יודע, סכסוך במשפחה, משהו מהמשפחה, הסיבות האלה. בחודש האחרון נרצחו שש נשים. זו הפכה להיות תעשייה. הורגים נשים. אני חבר בוועדה למעמד האישה. קודם דיברה פה גם יושבת-ראש הוועדה. אנחנו כבר שלוש שנים, שלוש שנים מנהלים מאבק במכת המדינה הזו, בתופעה הזאת של רצח נשים, בחלק מהמקרים בידי בעליהן או בני זוגן; בחלק – על ידי אחרים, לפעמים בני משפחה, לפעמים זרים, אבל בהקשרים כאלה ואחרים. הסטטיסטיקה בעניין הזה היא איומה. אם סופרים אחורה, אתם רואים שזה הפך להיות לתופעה קבועה במדינת ישראל. רק לפני שבועיים, ביוזמתי, קיימה הוועדה דיון בעניין הזה, אחרי שהתברר שנפתחים יותר ויותר תיקים בקשר לאלימות במשפחה, אבל מספר התביעות יורד. שזה טמטום. זה לא עובד לי בראש: אם נפתחים יותר תיקים, באופן טבעי גם צריכות להיות יותר תביעות, נכון, ניצב בדימוס מיקי לוי? הוא היה פעם איש משטרה. זה לא הגיוני. ישבו שם קציני וקצינות משטרה, ישבו תובעים, פרקליטים, הסבירו. לא הבנתי מההסברים שום דבר. חשבתי שאם כשיש עשרה תיקים, נניח, יש שתי תביעות, אז כשיש 20 תיקים, צריכות להיות ארבע תביעות – לא יכולות להיות שלוש תביעות. לא יכול להיות. זה לא הגיוני. אבל זאת עובדה. והם אמרו לנו שכתוצאה מהעבודה היסודית שהם עושים – ואני לא אומר שהם לא עושים עבודה יסודית – אז יש יותר תלונות, אבל מצד שני, כשהם בודקים, לא תמיד יש מקום. אני חושב שזה קשקוש, ואני קורא מפה – שרת המשפטים איננה, לא יודע איפה היא נמצאת, השר לביטחון פנים איננו פה, אני לא יודע איפה כולם, מה הם עושים כל היום. זאת מלחמה אמיתית. אני אומר לכם, האישה הבאה בדרך. כשאמרתי את זה באותו יום שהיה דיון, לא ידעתי שבאותו ערב יירצחו שתי נשים בצומת, כשהן עמדו שם. נרצחו שתי נשים – לא יודע על איזה רקע. נרצחו עוד. אז אני אומר לכם, הרצח הבא בדרך. אם לא ירתיעו, גם במערכת הענישה, גם במערכת האכיפה – אם לא ירתיעו, זה יימשך. זה לא יעזור – חינוך והכול, אבל רק יד חזקה וטיפול של ממש בכל התלונות. כי אני אומר לכם: זה בידי המשטרה ומערכת אכיפת החוק במדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת עמר בר-לב – איננו; עאידה תומא סלימאן – איננה; מנחם אליעזר מוזס; יעל גרמן; ג'מאל זחאלקה. איציק שמולי. בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות היה דיון מאוד מאוד חשוב ומאוד מאוד קשה, בעקבות התחקיר שפורסם על ידי עדי דברת בעיתון דה מרקר, תחקיר שבו התגלה שרוקחים גם בתוך קופות החולים וגם בתוך רשת הסופר פארם בעצם מקבלים הטבות כלכליות, תמריצים כלכליים כדי לקדם מוצרים מסוימים, ובתוכם גם תוספי מזון ובעיקר תרופות ללא מרשם. זה דבר חמור מאוד. למה זה דבר חמור? כי רוקח, לפי החוק, מוגדר מטפל. כשאנחנו מגיעים לבית המרקחת ועומדים מולו, הנחת העבודה שלנו היא שמה שעובר לו בראש ומה שמנחה אותו זה טובתנו כמטופלים, כחולים, ומה שגורם לו להמליץ לנו על תרופה א' ולא על תרופה ב' זה בעצם קו המחשבה המקצועי של מה יעזור לנו, ולא האם הוא יקבל או לא יקבל כרטיס טיסה לברצלונה או האם הוא יקבל או לא יקבל תלוש לארוחה במסעדה, וככל שנוברים בתוך התחום הזה, מגלים שזה לא איזה מקרה פרטי; יש פה תופעה רחבה מאוד. היום בדיון התגלה לנו כמה התופעה הזאת היא רחבה. ואני חושב שמשרד הבריאות עומד חסר אונים, ומשרד הבריאות חייב לסתום את החור הזה באופן מהיר ובאופן אפקטיבי, מכיוון שחוץ מהעובדה שיש פה כתם מאוד מאוד גדול על המקצועיות, יש פה גם פתח מאוד מאוד גדול לשחיתות. העובדה שבתוך מערכת הבריאות שלנו אנשים ממליצים המלצות שאמורות להיות מקצועיות על בסיס העובדה או על בסיס ההנחה אם הם מקבלים או לא מקבלים הטבה כלכלית, זה דבר חמור מאוד. ואנחנו, כפתרון לעניין הזה, הצענו היום למשרד הבריאות – ברור שהקוד האתי והמכתבים שהוא שולח לא עושים רושם על אף אחד. ולכן, מה שצריך לעשות זה להחיל את חוק הגנת הצרכן גם במקרה הזה. בחוק הגנת הצרכן יש סעיף שאומר שאסור לבעל מקצוע להפעיל השפעה בלתי הוגנת, ומי שמפר את החוק הזה נתון לענישה פלילית. אין ספק שזה המקרה שעומד לפנינו, כי רוקח שאתה עומד מולו, אתה מקבל את דבריו כדברי אלוהים חיים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מסיים. ואם הוא מפעיל את השפעתו לרעה עליך כדי לקבל הטבות כלכליות, זה דבר חמור מאוד, שצריך להפסיק אותו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; חבר הכנסת אמיר אוחנה; יוסי יונה. חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כשעה עלה לכאן חבר הכנסת גפני והתחיל לדבר על סקרים ועל מנדטים, ואני שואל את חבר הכנסת גפני: מה עניין שמיטה להר סיני? מה העניין הזה שהולכים לקצץ 5.5 מיליארד שקלים, רוחבי, שיפגע בכולנו, בכל השירותים החברתיים? חלק מהנושאים שלשמם מקצצים, אני אודה על האמת, כמו לטובת הנכים, הם בהחלט ראויים, אבל לא כך מתכננים תקציב, וחלק מהתקציבים שמקוצצים – הם נוספים בהחלט לדברים לא ראויים, לתפיסת העולם שלי, הכלכלית. תראו, התוספות לשלושת או ארבעת חברי הכנסת, שהסתכמו ברבע מיליארד שקל, היו כבר מוכנות בינואר; אבל לא נתנו להם את זה בינואר, נותנים להם את זה עכשיו, מכיוון שרוצים שהם יצביעו בעד הקיצוץ הרוחבי הזה של 5.5 מיליארד שקלים. עכשיו, אין לי מספיק זמן אבל רשימת הקיצוץ היא רשימה ארוכה מאוד. ורשימת אלה שמורידים מהם, אני אתן לכם רק כמה אחדים; זה מגיע ל-4.5%, וחלק מהקיצוץ מגיע מ-2018, 2019, 2020, ואף יש קיצוצים מ-2021. נגמר הכסף, נגמר הכסף, אם מקצצים מתוכניות ב-2021. ולכן אין הצדקה שזה ייעשה בצורה הזאת. הסכמים קואליציוניים עם המפלגות החרדיות: 40 מיליוני ש"ח. חברים, יש כאן פשוט יציאה וירידה מכל הנכסים. ממי מקצצים? מכבאות וההצלה – 15 מיליון שקלים. אתם רציניים? המשרד לביטחון הפנים – 225 מיליון שקלים. סנגוריה ציבורית, בתי משפט, תקצוב ותמיכה בהוראה ומחקר, וחברים, האגף לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית – 60 מיליון ש"ח. ואני שואל אתכם, זה רציני? זה רציני שמקצצים, ונותנים, סתם לצורך העניין, לשעות תמריץ וטיפוח במוכר שאינו רשמי – 80 מיליוני ש"ח בשנת 2017 ועוד 84 מיליוני ש"ח ב-2018? ואני שואל, זה על חשבון אותם ילדים מסכנים? זה על חשבון כיבוי אש? על חשבון ביטחון הפנים? אתם רוצים עוד רשימות? תרבות יהודית בשיעורי תורה. זה מאוד מאוד חשוב אבל לא על חשבון אותם ילדים מסכנים שאין עכשיו מי שיטפל בהם, או ילדים שנפלטים – – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): לכן החוק הזה של קיצוץ רוחבי מובא בחטא, יאושר בחטא ויפגע בחלשים – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא; לאה פדידה; אכרם חסון; מאיר כהן; עפר שלח; איל בן ראובן. רויטל סויד, חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. עד שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום התנהל דיון בוועדת הכספים לגבי נושא של פיצוי לתושבי רמת הגולן ותושבי העוטף שעוסקים בתיירות ופרנסתם נפגעה בשל ההסלמה בדרום והמצב הביטחוני ששורר באזור הצפון. זו הודעה שפרסם האוצר, ורשות המיסים, לפני יומיים עם החלטה לפצות אותם, את מי שעוסק בתיירות. ואין לנו באמת אלא לברך על החלטת שר האוצר. יחד עם זאת, כאשר מסתכלים ובוחנים כדי לראות מה בדיוק יש בהצעה הזאת, אז אנחנו רואים שהיא אפילו לא טיפה בים. כי כשאנחנו מדברים למשל על הצפון, אז מדברים שם על פיצוי על יומיים, על אותם יומיים שהייתה בהם מתיחות בתחילת חודש מאי וכשבאמת צה"ל גם הוציא הודעה לפתוח מקלטים, וכיוצא בזה. ובעוטף עזה מדברים על חמישה ימים. עכשיו, עם כל הכבוד, אנחנו יודעים שהצפון אומנם ספג גל של ביטולים מ-100% תפוסה ל-35% אחוזי תפוסה, אבל זה לא מסתכם ביומיים. זה ממשיך עוד, כל התקופה הזאת, שאנשים חוששים לקבוע, ללכת, לבקר ולקבוע מחדש סיורים וביקורים במקום. ובוודאי ובוודאי בעוטף: מה זה חמישה ימים לעומת כל מה שקורה שם עם טרור העפיפונים? הנזק לא מתמצה רק בחמישה ימים. אבל יותר מזה: מדובר רק על בתי הארחה ובתי מלון. מה קורה עם מסעדות? מה קורה עם אטרקציות? מה קורה עם מי שעוסק בתיירות? מה קורה עם כל הנלווים? המשמעות היא שלא יכול להיות פתרון נקודתי ליום כזה או ליום אחר. כשאנחנו מדברים על פיצוי לתושבי רמת הגולן ולתושבי העוטף, אנחנו צריכים לדבר משהו שיסדיר את העובדה שלעיתים אנחנו נמצאים בעיתות מצוקה. הצעת החוק שהגשנו, חבר הכנסת עודד פורר ואנוכי, היא הצעת חוק שבאה ואומרת: ברמת הגולן ובאצבע הגליל צריך להיות מע"מ אפס על כל ענייני עסקי התיירות; צימרים, בתי הארחה, בתי מלון, אטרקציות, מסעדות. הכול מע"מ אפס. זה מחזק אותם, כמובן, בתקופות של בעיה ביטחונית, אבל גם בתקופות של שקט. לאור המרחק ולאור העובדה שממילא ברמת הגולן האנשים שמגיעים – מתיירים שמגיעים לארץ, מתוך כל התיירות שמגיעה לארץ, רק 11% מבקרים שם. זה יחזק את התושבים, ובטח בעת הזו. ולכן אני קוראת גם לשר האוצר ובוודאי לרשות המיסים: לא מספיק לפצות על יומיים או על חמישה ימים; צריך לעשות מעשה שיאפשר באופן קבוע עידוד התיירות, כי חוסן לאומי נמדד בחוסן חברתי וחוסן כלכלי. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה – איננה; חבר הכנסת דוד אמסלם – איננו; חברת הכנסת נאוה בוקר; חברת הכנסת מרב מיכאלי; חברת הכנסת שרן השכל; הכנסת מוסי רז; פנינה תמנו; ינון אזולאי. יהודה גליק, שלוש דקות, אדוני, בבקשה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תקצר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא נפגש עם סבסטיאן קורץ, הוא בטח רוצה לספר לנו – – – יהודה גליק (הליכוד): זה לא – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה לא על סבסטיאן קורץ? יהודה גליק (הליכוד): לא, זה דווקא עליכם. היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות, אדוני, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): טוב, אני נדרכת. למה לא ישר בטלגרם – – – יהודה גליק (הליכוד): חבריי חברי הכנסת וחברותיי חברות הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אנא רשמו לפניכם: היום יום שני, כ"ח בסיוון, יהודה גליק – תם עידן התמימות – מוריד את הכפפות ויוצא נגד הצביעות. נאום ראשון בסדרה. לפני כשלושה שבועות עמדתי כאן. הייתה התנפלות קולנית עליי בצעקות על שהבאתי לכאן סרבן גט. אלימות מילולית. לא אפשרו לי לפתוח את הפה. אמרו לי – אחרי כמה ימים, כשהתברר שכל הסיפור הזה עורבא פרח ומתנהל פה איזשהו מהלך אחר, אמרו לי: היית אומר שתי מילים, היינו שותקות. קדחת בצלחת. כתבתי פוסט, 2,600 מילה, הסברתי הכול. עזר משהו? קדחת בצלחת. האשימו אותי שכפיתי את עצמי על האישה, הרעתי את מצבה, עכשיו היא לעולם לא תקבל גט. ואני חובבן, כלום, חובבן, מכאן לא יוצא כלום. אותן נשים, לא עניין אותן הגט. מה שעניין אותן היה לתקוף אותי, לתקוף אותו. הכול. שתקתי. המשכתי להוביל את המהלך בשקט גם מחוץ-לארץ. מהלך שהוביל, בסופו של דבר, לגט. נראה לכם שזה עזר? ממש לא. גם אחר כך מאשימים אותי, עד היום הזה, בשוביניזם. שוביניזם – בעיני אותן נשים צעקניות כל מי שחושב שגם לגברים יש תחושות וגם לגברים מותר להקשיב, זה נקרא שוביניסט. אותן הנשים, לא עניין אותן בכלל הגט, כלום לא עניין אותן. המהלך שאני התחלתי, שבלעדיו לא היה היום גט – לא היה היום גט – התקדם תודות לעורכת הדין של האישה, רינה פוליטי, לעורך הדין של הבעל, שלמה מושיץ, ליושב-ראש הרכב בית הדין, הרב שלוש, ליועץ המשפטי של מחלקת העגונות, מר רפי בהט, ולבסוף גם, כמובן, לעורכת הדין מורן סמון. מה שחשוב לי לומר, להבהיר: א. המאסר לא קידם כלום. כל מה שקשקשתם, שבזכות המאסר הוא נתן גט – בלי המאסר הוא היה מקבל את הגט יומיים קודם. דעו לכם, אני פונה מכאן: סרבני וסרבניות גט, מסורבים ומסורבות גט, זה לא הולך רק בכוח. היום טיפלתי בעוד אישה שהיא סרבנית גט. אני אמשיך להיות אוזן קשבת לנשים במצוקה גם כיום, ואמשיך גם להיות אוזן קשובה לגברים במצוקה, לגרושים במצוקה. זה לא סותר. ולכן, נשים צעקניות, לכן אני אומר: תקשיבו טוב,Screaming women, don't you ever forget, I am not your toy. קריאה: וואו. איזו סיומת. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם נגוסה – איננו; חבר הכנסת ישראל אייכלר; מסעוד גנאים; איימן עודה; טלב אבו עראר; אלעזר שטרן; יואב קיש; חיים ילין. חנין זועבי, שלוש דקות, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מתי מעשה כלשהו הופך ללא לגיטימי, ללא חוקי ואף מוכרז כעבירה? היכן עובר אותו הגבול, עבה מאוד לפעמים, בין מעשה מותר לבין מעשה אסור? והאם זהות המבצע משפיעה על תפיסת המעשה כמעשה אסור? זאת אומרת, כאשר, לדוגמה, מתנחל שורף עצי זית בני מאות שנים, לפעמים אף בחסות הצבא, ומתפתחת נורמה של שרפה וכריתה של עשרות אלפי עצים כל שנה בגדה, עוברים על כך בשקט. אבל כאשר שדה חיטה בודד נשרף, אז מדובר בטרור עפיפונים ואף יש חוק על זה – לפצות על ידי קיצוץ תקציב הרשות הפלסטינית. לקצץ בתקציב שלה. אם מקצצים בתקציב כשישראל הרסה תשתיות, כרתה שדות והרסה מבנים והרסה תשתיות ביוב ומים וחשמל – אני חושבת שאפילו לחשב את זה ייקח המון זמן. כאשר נשרפו ונכרתו חמישה מטעי זיתים בכפר בורין בשבוע אחד באפריל השנה, לפני חודשיים, תוך ריסוס כתובות תג מחיר, לא שמענו את המונח טרור. המונח עבירה מושתת על ארבעה יסודות, כשהמבצע יכול באופן הגיוני לצפות לתוצאה של מעשיו; אז אם אדם סביר היה מצפה שכתוצאה מהמעשה הנפגע ימות והוא התכוון להמיתו, מדובר ברצח. יחד עם זאת, עדיין חייבים לעמוד על כל יסודות ונסיבות העבירה. האם מדובר בהגנה עצמית, לדוגמה? החוק הבין-לאומי וגם החוק הפלילי בישראל נותנים הגדרה מאוד מאוד מצומצמת מתי אפשר להגן על עצמך, מתי הרג זה אקט של הגנה עצמית. אולם, כאשר מדובר בצעדת השיבה, שהוכרז עליה כצעדה לא חמושה – ואני מסיימת, אני יודעת, אתה אומר לי לסיים – אז כל מעשה של פגיעה במשתתפים של הצעדה הוא מעשה של רצח ולא של הרג. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת יואל חסון; אורלי לוי אבקסיס; נורית קורן. על הצעת החוק אנחנו נצביע בקריאה ראשונה אחרי השעה 20:30. הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1224); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק השר אופיר אקוניס במקום שרת המשפטים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: נכון. תודה לך, אדוני היושב-ראש. חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר, בין היתר, אפליה באספקת מוצר או שירות ציבורי, במתן כניסה למקום ציבורי ובמתן שירות במקום ציבורי, וקובע שהפרת הוראות החוק היא עוולה בנזיקין, המקנה זכות תביעה נגד מי שעבר על הוראות החוק. הצעת חוק הסיוע המשפטי מבקשת להעניק סיוע משפטי ללא עמידה ברף הזכאות הכלכלית לתובעים לפי חוק איסור אפליה. תיקון זה נעשה, בין היתר, בעקבות המלצות צוות בין-משרדי בראשות מנכ"לית משרד המשפטים, הגברת פלמור, למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, שהמליץ על מתן סיוע מהמדינה למי שנפגע ומבקש להגיש תביעה אזרחית לפי חוק איסור אפליה ללא מבחן כלכלי. הסיוע המשפטי מספק שירות משפטי, לרבות הוצאות הכרוכות בו, למי שידו אינה משגת לשאת בתשלום לצורך ניהול ההליך באותו עניין. התוספת לחוק הסיוע המשפטי מונה שורת עניינים שבהם יוענק סיוע משפטי ללא מבחן זכאות כלכלית. כאמור, מוצע לכלול בתוספת לחוק הסיוע גם את הוראות חוק איסור אפליה, באופן שמתן שירות בנושאים הללו יהיה ללא צורך בעמידה ברף הזכאות. נדמה לי, אדוני היושב-ראש, שכל חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, יתמכו בחוק שהממשלה מציעה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת סאלח סעד – איננו; תמר זנדברג; עיסאווי פריג'; מיכל רוזין; מירב בן ארי; סעיד אלחרומי; נחמן שי; עליזה לביא. איילת נחמיאס ורבין, עד שלוש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כשאני רואה שמשהו רע קורה לילדים, כמו ליסמין הקטנה, זיכרונה לברכה, שנרצחה, האינסטינקט הראשוני שלי הוא להתרחק. אני נבהלת מזה. אני פתאום מפחדת מזה. יש כיתה שלמה שאני מלווה בבית ספר בצפון תל אביב שפגע בה הפדופיל שאול שמאי, אבל בשבועיים הראשונים לא הייתי מסוגלת להתעסק עם זה, אדוני היושב-ראש, כי זה נורא נורא מפחיד. מי שיש לו ילדים, הוא מייד נבהל. אני ראיתי את יסמין, אני מייד חשבתי על הילדים שלי, שאני הצלחתי לגונן עליהם ולשמור עליהם והם היו במסגרות טובות. אבל מה עם כל הילדים שנשלחים למסגרות שנראות טובות? אני לא יודעת אם אתם יודעים אבל ישראל היא מדינה שיאנית בדבר רע מאוד. אנחנו שיאנים במוות בעריסה במעונות יום. מדינת עולם מערבי – אדוני השר, גם אותי הנתון הזה הדהים – אנחנו לא מדינת עולם שלישי; לא היית מעלה בדעתך שהמדינה הזאת היא שיאנית בדבר כזה, אבל כן, אנחנו שיאנים במוות בעריסה. ואתמול בהפגנה בתל אביב – עמדתי שם עם חבריי הטובים איציק שמולי וקארין אלהרר ופנינה תמנו-שטה – אנחנו עמדנו בהפגנה יחד עם ההורים. ולפעמים נוטים לחשוב, שההורים הם הלובי הכי חזק במדינה, אמורים להיות. עמדנו שם ופתאום אני ראיתי חברה קרובה של אימא שלי, וכשראינו אחת את השנייה מייד הבנתי, והתחלנו לבכות. הנכד שלה נפטר לפני ארבעה חודשים ממוות בעריסה. תינוק כמעט בן שנה, כבר מדבר, כבר מקשקש, הוא נפטר ממוות בעריסה. רויטל סויד (המחנה הציוני): בגן? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): במעון. מוות בעריסה, חברת הכנסת סויד, הרי אחרי שאתה רואה אירוע נוראי כמו שקרה ליסמין, אתה אומר לעצמך: רגע, זה באמת מוות בעריסה? פתאום אתה כולך מתכווץ כי אתה מבין שאולי באמת, חס וחלילה, מישהו הרע לו. ואני קוראת מכאן לממשלה – בקריאה, בבכי, בתחנונים: תעזרו לנו כבר להעביר את החוק לפיקוח על מעונות יום. תעזרו לחברי ח"כ שמולי ולנו להעביר את חוק המצלמות. ואם כבר אתם עושים משהו כזה, בבקשה, בואו נעביר את מעונות היום ממשרד העבודה, חשוב ככל שיהיה, למשרד החינוך. ילדים הם ילדים הם ילדים, גם בגיל לידה מגיע להם להיות במסגרות ששומרות עליהם, מסגרות חינוכיות. אנחנו יודעים שכל ארגוני הנשים שמטפלים ושמקדמים את מעונות היום רוצים את זה. אני משוכנעת שזה מה שצריך לעשות, אני משוכנעת שהשרים יודעים שזה מה שצריך לעשות, אז למה לא לעשות את מה שנכון? למה לא לעשות את מה שנכון? מי ייתן ויסמין תהיה הילדה האחרונה שקרה לה משהו נורא כזה, ושכל ילדינו יהיו בטוחים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עמר בר-לב; עאידה תומא סלימאן; מנחם אליעזר מוזס; יעל גרמן; ג'מאל זחאלקה; איציק שמולי; מיכאל מלכיאלי; אמיר אוחנה; יעל כהן-פארן. יוסי יונה. מיקי לוי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, כן. היו"ר חמד עמאר: יוסי יונה, בבקשה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני שמח שמיקי זוהר נמצא כאן איתנו במליאה, אז ככה עלה בי הרצון לדבר כשהוא יושב כאן. אתה יודע מה עשיתי היום? ככה, נזכרתי בישיבת הוועדה שניהלת בעניין של השכר של – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הגמלה של היועץ המשפטי. יוסי יונה (המחנה הציוני): הגמלה. כן. עכשיו ברור – אתה יודע, מן הסתם, שאנחנו כולנו מלאי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רוצה שאני אטפל בגמלה שלך גם? אין לי בעיה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, לא. אתה יודע, מה שרציתי לומר, שאנחנו מלאי חיבה ליועץ המשפטי של הכנסת ואוהבים אותו, ודווקא מבחינתנו זה לא עניין פרסונלי במובן הזה. אבל, מה שתפס את תשומת ליבי בדיון שאתה קיימת וניהלת זה שציינת שאתה בעצם מבקש לתקן עוול היסטורי. וצרם לי, מיקי, המושג הזה – אתה יודע, הביטוי הזה של עוול היסטורי. והלכתי לגוגל ואמרתי, בואו נראה, אם אני עכשיו מכניס את הביטוי הזה, "עוול היסטורי", מהן הדוגמאות. חיפשתי איל ינון, לא מצאתי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה אומר, לקחתי את זה רחוק מדי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. לא, לא מצאתי עוול היסטורי. אז מה ראיתי לדוגמה, באמת, הדברים שעלו ראשונים ככה בגוגל – ילדי תימן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עוול היסטורי. יוסי יונה (המחנה הציוני): עוול היסטורי. אתה מבין? הכנסת מתבקשת לתקן עוול היסטורי. אחר כך בדקתי הלאה, אמרתי, בואו נראה מה עוד מכניסים תחת עוול היסטורי – תושבי השכונות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עוול היסטורי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה יודע, ארגזים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עוול היסטורי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. אתה מבין? הארגזים, שכונת הארגזים, הכנסת מתבקשת. אמרתי, למה מיקי זוהר לא הולך עכשיו לטפל בעוול ההיסטורי? זה באמת עוול היסטורי גדול. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יש לי חקיקה כזאת – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): ואז הלכתי הלאה, אתה מבין? כאילו באיזשהו מאמץ לראות אם יש איזשהם אזכורים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא מצאת. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – בקנה מידה – אתה יודע – שאתה מדבר עליו במקרה הזה. לא היה. פתאום מצאתי עוד משהו שהוא באמת עוול היסטורי: עוול היסטורי לניצולי שואה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נכון. יוסי יונה (המחנה הציוני): שם כתוב באמת איך המדינה, והחברה הישראלית, התייחסה לניצולי שואה מייד לאחר הקמתה של המדינה. אתה יודע, מיקי, עוול היסטורי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבר הכנסת יונה, אני חוזר בי מהמונח. המונח היה לא נכון. זה לא עוול היסטורי, זה עוול שהוא כרגע בהתהוות, בוא נקרא לו. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. אתה מבין? לכן, זה קצת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל לא היסטורי. יוסי יונה (המחנה הציוני): זה צרם. כי באמת, אתה באת ואמרת, בעצם אתה רצית לטעון איזושהי טענה לוגית – יש לי 20 שניות – טענה לוגית – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני נהנה מכל רגע. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – שמשעה שאתה מצמיד את השכר של היועץ המשפטי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הווי אומר, תשווה גם את הגמלה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל "הווי אומר" – אתה מבין – זה כאילו עכשיו אתה פה מציב בפנינו איזושהי מסקנה לוגית – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא. את המסקנה הזאת הסיקו קודמיי – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – בממשלה, ולקחו את הגמלה של היועץ המשפטי לממשלה וגם השוו אותה לשופט בית משפט עליון – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – אנחנו עשינו את אותו דבר שהממשלה עשתה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. שנייה. היו"ר חמד עמאר: אתה מנהל דו-שיח. אנחנו צריכים להתקדם. יוסי יונה (המחנה הציוני): נכון. עשר שניות. היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני אומר. תשמע, אין כאן באמת את הגזרה הזאת. אתה יכול להיטיב עם אדם, בתנאי השכר שלו, במקרה אחר, אבל זו לא נגזרת לוגית שאתה חייב גם עכשיו – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה כך לפי החוק. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – אתה מבין, להבטיח שהתנאים הנלווים לשכרו אכן – בוא נאמר, ניתן להקיש אותם באופן לוגי בגלל שהיטבת במקום כזה או אחר. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת לאה פדידה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עוול היסטורי. יוסי יונה (המחנה הציוני): עוול היסטורי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): המונח היה מוגזם, אני מודה. היו"ר חמד עמאר: שלוש דקות, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): תודה. אדוני יושב-ראש הכנסת וכנסת נכבדה, רבים עלו כאן ודיברו על המקרה המזעזע, המחריד, של הפעוטה, ובמקום שהכנסת היום תתכנס לדיון חירום ולא תרפה ולא תניח עד שיבוא פתרון לשטח ההפקר הזה, יש דחייה של חוק כזה ודחיית דיונים. ורבות עלו כאן ודיברו על המצלמות. אני חייבת להגיד לכם, מצלמה זה טוב, זה חובה, אבל הרבה לפני זה, הגיל הרך, מזמן מזמן לא חשבו עליו ולא מיסדו את העניין. אם יש במעון מטפלת אחת על שישה תינוקות, זה מחריד. אז קודם כול בואו נטפל בדברים שאפשר לעשות, ואפשר להקטין את הסכנה שחלילה וחס יקרה מקרה חריג כזה ומזעזע. צריך להוסיף תקינה למטפלות, צריך להוסיף שכר למטפלות. וכן, לא מספיק להיות אישה כדי שתתקבלי להיות מטפלת או סייעת, וזה היום המבחן. זה לא צריך להיות ככה. צריכה להיות הכשרה. בעצם 15 שנה, קראתי היום, מתגלגל החוק לגיל הרך – זה נמצא בתמ"ת, בחינוך, זה לא רוצה, זה כן רוצה. ובינתיים הילדים שלי, שלכם, נמצאים בסכנה, והבית הזה לרגע לא חשב שהוא צריך להתכנס לדיון חירום כדי לתת מענה ומזור לכולם, ובמיוחד הגנה לחסרי וחסרות הישע, שנמצאים תחת מערכות "מפוקחות" – במירכאות, כביכול. זה לא יכול לקרות. אנחנו צריכים לראות את התמונה הכוללת ולתקן אותה. לפני כשבועיים עשיתי סיור במעונות יום וראיתי ושמעתי גם את קולן של המטפלות הטובות ביותר, שנוטלות, וקשה להן והן נאנקות תחת הקושי, ומאידך הן צריכות לטפל בכל כך הרבה ילדים בבת אחת. תארו לכם שאחת יוצאת החוצה ואחת צריכה להישאר עם עשרה תינוקות, הרי זה מטורף. ואנחנו יושבים בשקט עד המקרה הבא, עד שנזדעזע עוד פעם. מצלמות היו צריכות להיות מייד. שוב דחייה ושוב דיון ושוב דחייה, ואנחנו לא נותנים מענה לילדים, שלא יכולים לצעוק לנו ולא יכולים להצביע לנו, אבל הם סומכים עלינו שאנחנו נשגיח עליהם. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון; אחמד טיבי; מאיר כהן; עפר שלח; איילת; איל בן ראובן. רויטל סויד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, שש נשים נרצחו לאחרונה. רק ביפו – ארבע נשים. בערב שישי הייתה כתבה של גיא פלג, ובכתבה עלו נתונים מאוד מאוד מהממים, מדאיגים ואפילו מזעזעים, מטלטלים, שמהם עלה ש-95% ממקרי הירי מגיעים מהחברה הערבית. אנחנו יודעים שהתקבלה החלטה להקצות כספים, ואנחנו יודעים שהתקבלה החלטה לבחון ולנסות לפתור את כל איסוף הנשקים בחברה, במגזר הערבי, ואנחנו יודעים שחברי הכנסת פה, עם ראשי המועצות ועם השיח'ים, פועלים הרבה מאוד כדי לטפל אחת ולתמיד באיסוף הנשק ובכל בעיות עבירות האלימות והירי במגזר. עם זאת, כאשר אנחנו יודעים שמרבית הפשיעה והירי מבוצעים בימי שישי בערב, אני פונה לשר ארדן ושואלת אותו: אדוני השר, השר לביטחון פנים, שעומד בראש המשטרה, מה אתם עושים כדי לוודא שבימי שישי – יודעים שאז יש את עיקר הפשיעה, את עיקר הירי – מה אתם עושים כדי לתגבר את הכוחות ביום שישי, כדי להביא יותר מתנדבים, יותר שוטרים, יותר כוח אדם? זה דבר אחד. ודבר שני, בנושא של פילוח. כשאנחנו לוקחים את אזור תל אביב: תל אביב צפון, מרכז, דרום, בת ים, חולון, כל האזור הזה, האם אפשר לומר שמשטרת ישראל מקצה לאזור יפו את מרב השוטרים, את מרב הניידות? והאם באמת הם עושים הכול כדי שמקרים כאלה לא יישנו? זה מאוד יפה שאנחנו יושבים ובאמת כולם זועקים ואומרים: רוצים לפתור את הבעיה, ועומד השר ואומר: לקחנו את זה כיעד, וגם המפכ"ל אומר שזה יעד. ובפועל, בשטח, אנחנו לא רואים שינוי. וצריך לדעת, כשיש נתונים כאלה ש-95% ממקרי הירי הם בחברה הערבית, וכשאנחנו יודעים שבימי שישי יש את עיקר הפשיעה – נקרא לזה ככה – וכשאנחנו יודעים שבחודש מאי ארבע נשים נרצחו, זה לא יכול להימשך, ולזה צריך לשים סוף. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם; חברת הכנסת נאוה בוקר. מרב מיכאלי. בבקשה. עד שלוש דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שאני רוצה להגיד מילה על הצעת החוק הזאת, שהיא ממש משמחת. היא משמחת כי היא מצטרפת לכיוון שאנחנו מצליחות, לשמחתי, לשכנע בו את הממשלה. וחברת הכנסת שולי מועלם – הייתה לי זכות להיות שותפה להצעת החוק שלה, שנותנת לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית סיוע משפטי, ייצוג משפטי על ידי המדינה חינם אין כסף, בדיוק על ידי אותו סיוע משפטי שבו אנחנו דנות בהצעת החוק הזאת – שייתן לראשונה, וגם זה דבר חשוב להפליא, סיוע משפטי במימון המדינה למי שנפגעו לפי חוק איסור אפליה. ההבנה, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, שהמערכת המשפטית לא נגישה לכולם ולכולן באותה מידה, אם אין להן כסף לייצוג ראוי – והייצוג הזה מגיע לך גם אם את לא נאשמת אלא אם את הצד הנפגע במערכת – היא הבנה חשובה ביותר בשביל להתחיל ולאזן את פערי הכוחות בחברה שלנו, שבאים לידי ביטוי גם במישור הכלכלי, גם במישור המעמדי. זה בא לידי ביטוי, שני הדברים האלה, בצורה מאוד מאוד כואבת במישור המשפטי. אני מאוד שמחה שאנחנו מצביעות ומצביעים היום בעד הצעת החוק הזאת, ואני מקווה שהיא באמת תסייע לצמצם את תופעת האפליה האסורה, שבשלה יוכלו בכלל לתבוע אלה שנפגעו ממנה. השאיפה לחברה שהיא חברה יותר שוויונית, חברה יותר צודקת, צריכה לצאת ממחוזות בית המשפט ולהתחיל להיות נוכחת כאן, במקום הזה, אדוני היושב-ראש. למרבה הצער, אפליה במדינת ישראל כיום יכולה לשאוב השראה רבה ביותר מהממשלה הזאת, שביד אחת מביאה את הצעת החוק הזאת, לסיוע משפטי למי שנפגעו מחוק איסור אפליה, אבל ביד שנייה ראש הממשלה הזאת יכול לשים בפייסבוק שלו פוסט שמסית נגד ערביי סח'נין, בידיעה מוכחת מכל ערוצי הטלוויזיה שהמידע שכתוב שם הוא שקרי, ועדיין להחזיק אותו שם ארבעה ימים ולהוריד אותו בלי להתנצל. השר לביטחון פנים בממשלה הזאת יכול להתעקש שמורה בדואי בנגב הוא מחבל, למרות חקירות מח"ש, למרות דוח של השב"כ, ולא רק להתעקש על זה, גם לא לכלול את הממצאים שמראים בצורה מפורשת שלא מדובר בפיגוע ולא מדובר במחבל. ככה שהדרך – אדוני, חבריי וחברותיי – לביעור האפליה מקרבנו היא דרך ארוכה מאוד, ולמרבה הצער הממשלה הזאת נותנת הרבה חומר שאחריו אפשר יהיה ללכת ולהצטרך את הסיוע המשפטי הזה בגלל אפליה אסורה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שרן השכל; מוסי רז; פנינה תמנו; ינון אזולאי. אורלי לוי אבקסיס. שלוש דקות, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק הזאת היא המשך ישיר להצעות חוק נוספות מבית היוצר של הסיוע המשפטי. הסיוע המשפטי הוא אותו גוף שבא לתת חינם אין כסף ייצוג משפטי לכל אותן אוכלוסיות מוחלשות שהחוק קבע שאם הן יידרשו להיעזר בסיוע משפטי פרטי, כלכלי, רוב הסיכויים שהן לא יצליחו למצות את הזכויות שלהן, ולכן ייאלצו לוותר. בנושא הזה יש לנו אינטרס חברתי מובהק שאותן אוכלוסיות מוחלשות – הזכירה חברת הכנסת מיכאלי קודם את אותן נשים, ואני רוצה לבוא ולהזכיר גם הצעת חוק שהעברתי ביחד עם שולי בנוגע לייצוג של אותם קטינים חסרי עורף משפחתי, אותם קטינים שרוצים להוציא אותם מביתם, כדי שיהיה להם גם ייצוג משפטי נפרד, כדי שיבינו וישמעו גם את קולו של הילד. פה אנחנו נתקלים בהרחבה נוספת, ואין לי אלא לומר: כמה טוב שיש סיוע משפטי, שמשרד המשפטים מעניק בנקודת זמן מסוימת לאותם אנשים מוחלשים את אותו סיוע כל כך חשוב. כי תתאר לך, אדוני: פה, בנקודת הזמן הזאת, אנחנו מדברים עכשיו על אותם אנשים שהופלו – הרי לאורך השנים אנחנו נתקלים פעם אחר פעם בטענות, גם כאשר אנחנו מדברים על הקהילה האתיופית ועל קהילות אחרות שלעיתים סופגות אפליה רק בשל המראה שלהן או בשל החזות, או מתוך איזה סטריאוטיפ או דעה קדומה שחזות מזרחית, או חזות אתיופית, או חזות של מגזר כזה או אחר עלולה להוות בעיה. אותם אנשים, כאשר אתה שולח אותם להתמודד באופן עצמאי מול מערכת כזאת, הרבה פעמים חשים מושפלים, וביחס לזמן שהם נדרשים להשקיע וליכולות הכלכליות שלהם, הם לא יכולים לשנות את התמונה. מה שקורה הוא שמה שהיה הוא שיהיה, ומי שהפלה ולא הועמד לדין יפלה גם בפעם הבאה, וכך אנחנו משרישים בתודעה החברתית שלנו שיש טובים יותר וטובים פחות. ולכן, האמירה הזו של הסיוע המשפטי – ואין לי אלא להצדיע למי שעמד בראשו עד לא מזמן, גלעד סממה, שעשה עבודה מטורפת וכל כך חשובה לאורך השנים, והצליח להרחיב את אותו סיוע כל כך חשוב לאותן קבוצות מוחלשות. אני מאמינה שחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה עוד תרחיב בנושא, כי כשאנחנו מגלים שחיילי צה"ל, אלה שמגינים עלינו בימים קשים ובימים של חוסר ביטחון – אם זה בצפון, אם זה בדרום ובכלל – כאשר הם פושטים את המדים ורוצים לצאת לבילוי בערב עם החברים שלהם הם נתקלים בסלקציה, שכל מהותה היא דעה קדומה – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: – – ושנאת השונה – באמת? סיימנו את הזמן? אז אני אחזור ואומר: הצעת החוק הזו בהחלט יכולה להביא לתיקון החברתי הנדרש כל כך, ויש פה אמירה שאנחנו, כחברה, גם נעמיד את הכלים כדי לתקן את המעוות. היו"ר חמד עמאר: תודה. אורלי לוי אבקסיס: אז אני שמחה מאוד שזה בא מבית היוצר של משרד המשפטים. תודה. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת פנינה תמנו, אחריה – חבר הכנסת יהודה גליק. שלוש דקות, בבקשה. פנינה תמנו (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה להזכיר ולעמוד דקה דומייה לזכרה של ספרש אנעלם, בת 36 – בת גילי – שנרצחה היום באכזריות, והיא האישה השמינית מתחילת השנה והאישה החמישית בחודש האחרון. ברשותך, אדוני היושב-ראש. דמן של נשים הוא אינו הפקר, וכדאי שנדאג לזה בבית הזה. ובמעבר חד, אני עוברת לחוק החשוב של הסיוע המשפטי. מדובר בחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ציבוריים. תחילה אני רוצה להודות לשרת המשפטים, שאינה נוכחת, אבל אני חייבת לומר שיש פה הצהרה מאוד מאוד חשובה של מדינת ישראל בכל מה שקשור במאבק באפליה וגזענות. הרי אין זה עסקו של אדם פרטי להמשיך ולהתמודד עם גזענות ואפליה. המדינה, במשך שנים רבות, התעלמה מהעובדה שישנם אזרחים במדינת ישראל שסובלים מגזענות ואפליה, הן בגלל צבע עורם והן בגלל הנטייה המינית שלהם והן בגלל דתם. אנחנו, כמדינה שחפצה בשלום וחפצה להיות דמוקרטית, צריכים להבין שלא נפקיר אזרחים שמתמודדים פעם אחר פעם עם ערלות לב, עם גזענות, עם התנשאות, וכאשר הם מגיעים לבתי המשפט – וחלקם אינם יכולים להגיע לבית המשפט – הם נאלצים גם להתמודד הרבה פעמים מול מערכת משפטית לא פשוטה ומורכבת. שופטים שאני שמעתי אומרים, וגם פורסם: למה לך לתבוע על גזענות? התנצלו בפנייך, למה הגעת לבית המשפט? וגם אחרי התנהלות ארוכה מאוד האנשים האלה, שמשלמים ממיטב כספם – חלקם צעירים, צעירי הארץ הזאת, שחיים בה, גדלו בה, התחנכו בה ונאלצים לקחת את מיטב הכסף שלהם ולהשקיע בהליך המשפטי – בסופו של דבר הם נאלצים להסתפק בכמה עשרות אלפי שקלים בודדים, שבטח ובטח לא מייצרים הרתעה. לכן, החוק הזה מאוד חשוב. ראשית, המדינה אומרת: אנחנו לוקחים אחריות, זה לא יהיה עסק פרטי עד שנצליח – אם לא למגר, לפחות להיאבק באופן מאוד נחרץ נגד גזענות ואפליה. ושנית, גם לכאלה שההורים שלהם, ידם אינה משגת – אני יכולה לומר לך שבפעם הראשונה, עוד לפני שעבר החוק, הגיעה אליי פניית ציבור של ילדה שנהג האוטובוס קרא לה "קופה", ו"ההורים שלך קופים". פניתי לסיוע, בזמנו היה עורך דין גלעד סממה, והיה את הניסוי הראשון לקחת את התיק, שהמדינה תייצג, וכבר ראינו את השינוי שזה יצר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה. נאום מס' 2: יהודה גליק – סוף עידן התמימות, מורידים את הכפפות מול הצביעות. לפני כמה דקות אמרו פה שתי נשים – ביקשו לעמוד דומייה לשמונה נשים או לארבע נשים שמתו. מי יעמוד דומייה ל-3,000 אנשים שמתו השנה בגלל עישון? מי? מי יעמוד דומייה לזכרם? פנינה תמנו (יש עתיד): מה אתה משווה בכלל? יהודה גליק (הליכוד): סליחה, מה הבעיה? פנינה תמנו (יש עתיד): מה אתה משווה? יהודה גליק (הליכוד): למה, 3,000 אנשים שמתו לא נחשבים? פנינה תמנו (יש עתיד): יהודה, זה ממש חוצפה, אלה נשים שנרצחו. יהודה גליק (הליכוד): סליחה, סליחה, אני מבקש לא להפריע. פנינה תמנו (יש עתיד): מה אתה בכלל משווה? איזו חוצפה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת תמנו-שטה. תודה רבה. פנינה תמנו (יש עתיד): איזו חוצפה. אתה פעם ראית ילדים של אישה שנרצחה? היו"ר חמד עמאר: תודה, נא לשבת. פנינה תמנו (יש עתיד): בוא, אני אקח אותך. לא, זה ממש מרגיז, יש גבול. יש גבול לציניות. מה זו החוצפה הזאת? היו"ר חמד עמאר: בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): ארגוני הבריאות העולמיים פונים למדינת ישראל ומבקשים לשים מס על הטבק לגלגול. אדון שר האוצר שם פס; ועדת הכספים, בראשות חבר הכנסת גפני, הצביעה פה אחד וקראה להשוות את המס על הטבק לגלגול כמו על הסיגריות, כי ילדים נכנסים וקונים טבק, ושר האוצר משה כחלון מצפצף צפצוף אחד ארוך; ועדת הרווחה והבריאות, בראשות אלי אלאלוף הצביעה פה אחד בקריאה להשוות את המס על הטבק לגלגול, ואדון משה כחלון מוציא להם לשון ועושה להם נה נה נה נה. מירב בן ארי (כולנו): מה משה כחלון עושה – – – יהודה גליק (הליכוד): הוועדה למאבק נגד הסמים בראשות חברת הכנסת תמר זנדברג הזמינה את מנכ"ל משרד האוצר, והוא הבטיח להודיע לנו מתי, והוא יקיים דיון בנושא תוך חודש. עברו שישה חודשים, והשר כחלון יורק לנו בפרצוף. לאה פדידה (המחנה הציוני): קודם כול תתנצל על ההשוואה. יהודה גליק (הליכוד): מבקר המדינה כותב דוח ומתחנן: התחייבתם לשים את המס על הטבק לגלגול, ומשה כחלון, לא אכפת לו, יורק עלינו, אצבע משולשת. מירב בן ארי (כולנו): מתי שר האוצר התחייב לשים מס על טבק לגלגול? מתי? מתי זה קרה? יהודה גליק (הליכוד): אני לא אמרתי את זה. שר הבריאות, הוא אחראי על הבריאות, מתחנן: תשוו את המס על הטבק לגלגול, אבל כחלון עושה פרררררררררררררררר. מירב בן ארי (כולנו): מה זה מתחנן? היו"ר חמד עמאר: רבותיי, ילדים בכיתה ח' וט' קונים טבק לגלגול במקום במבה. רבותיי, ואני אומר לכם, אני רואה את זה יום-יום. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים. יהודה גליק (הליכוד): אבל הפריעו לי. דקה לא דיברתי, סליחה. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים. יהודה גליק (הליכוד): דקה לא דיברתי, אני מבקש שתוסיף לי עוד דקה. שר האוצר משה כחלון – – מירב בן ארי (כולנו): די כבר. אתה ירדת מהפסים. מה זה הדבר הזה? יהודה גליק (הליכוד): – – לוקח את הילדים שלנו בני ערובה משיקולים פוליטיים. הוא אמר לי שזה משיקולים פוליטיים. קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): רבותיי, מכיוון שבתורה שאני מאמין חיי אדם קודמים לכול ואני לא יכול יותר לרחוץ בניקיון כפיי, ואני לא יכול יותר לומר שידיי לא שפכו את הדם הזה – – היו"ר חמד עמאר: משפט אחרון, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): – – על כן ממחר אני פותח בשביתת רעב ללא הגבלה, עד ששר האוצר יתחיל להיות אכפת לו מילדי ישראל. מירב בן ארי (כולנו): מה זה הדבר הזה? היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת זוהיר בהלול; ישראל אייכלר; מסעוד גנאים; איימן עודה; טלב אבו עראר; יואב קיש; חיים ילין; ג'מעה אזברגה. ענת ברקו. מירב בן ארי (כולנו): – – – שר האוצר. יהודה גליק (הליכוד): לא עליו – – – מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? יהודה גליק (הליכוד): מה זה קשור – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יהודה גליק, חבר הכנסת יהודה גליק. מירב בן ארי (כולנו): יש מחקר שמראה במפורש שהישראלים זה העם היחיד שהכסף לא משפיע על זה שהם קונים סיגריות. היה מחקר על זה. חיים ילין (יש עתיד): – – – היו"ר חמד עמאר: אדוני חבר הכנסת, עד עכשיו עברנו שלושה חוקים, ארבעה חוקים, קראתי את השם שלך ולא היית נוכח. תעלה אחריה, לא תהיה בעיה. קריאה: אוחנה – – – ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר קצת על המנונים. אני ואתה לא נשנה את ההמנון של מדינת ישראל – למרות שאני אוהבת את השירים של אריק איינשטיין. יגידו: כן היה באוניברסיטת תל אביב, היה באוניברסיטת ירושלים – כל מיני ויכוחים אם בטקס הסיום וחלוקת תארים יושמע ההמנון, משהו שהוא מתבקש בכל מדינה. ואנחנו רואים שבלי לשים לב דוחקים אותנו לאבד, בכל טקס ממלכתי, מהסמלים הלאומיים שלנו. כן, זו יכולה להיות גם אוניברסיטה שקוראת להפגין, שיש בה מרצה שקוראת להפגין נגד מדינת ישראל, משגרת הודעות שהיא מזדהה עם חמאס, מסרבת להכיר במדינת ישראל, מסרבת לדבר עברית – זה לא שונה, דרך אגב, מראאד סלאח, שמטיף לא לדבר עברית – ומובילה BDS. ומי מממן אותה? גם נוסיף לזה את פסטיבל הנכבה. מי מממן אותה? אנחנו מממנים את הטירוף הזה. אנחנו מממנים. גם זחאלקה, במה הם שונים בעצם מאותו חבר כנסת זחאלקה, שהצהיר מעל בימת הכנסת כי הוא מעדיף למות מאשר לשיר את ההמנון הישראלי? בתוך בית המחוקקים של מדינת ישראל הוא מעז להצהיר דבר כזה. אבל האם קרה דבר מה? לא. הנושא עבר בשקט, לצערי הרב. ואפשר ללכת וללמוד מהמנונים אחרים בעולם, שאין לאף אחד בעיה לשיר אותם. אגב, עם נוצרים, ועם אמירות כאלה ואחרות על עמים כאלה ואחרים. דברים קדומים ומוזרים, ואנשים עומדים ומכבדים אותם גם אם הם לא מי יודע מה מזדהים איתם. זה הרוב, זה ההמנון, ואותו צריך לכבד. עכשיו, גם כאלה מהמחנה שלא תמיד מתבטא באופן כל כך ציוני – שההמנון שמבטא את כמיהת היהודים לחזור הביתה הוא גזעני. איזו גזענות יש בהמנון כזה? איזו גזענות? אנחנו רואים את זה שברצון לא לפגוע בסטודנטים הערבים, כביכול – או בפלסטינים, יש אומרים – אנחנו הבאנו את עצמנו למצב אבסורדי שאנחנו פוגעים בעצמנו. אנחנו הריבון, אנחנו חיים כאן במדינה שהקמנו בגאווה. יהודית דמוקרטית לכל אזרחיה, בסדר הזה. אגב, זה מעוגן גם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וגם את זה צריך לכבד. ההמנון, להזכירכם, הוא שיר המעלה על נס את ההיסטוריה, המסורת והשאיפות הלאומיות שלנו. והוא גם נקבע בחוק הדגל, הסמל וההמנון של המדינה ב-1949. הוא לא היה חלק מהחוק, אבל בחלוף השנים, כאשר הבנו שיש לנו גם אויבים מבית, ההמנון קיבל מעמד חוקי. כן, כל אלה שחושבים שהם לא מוסדות ממלכתיים, אבל נהנים מתקציבים ומכספי המיסים שלנו, הם פוגעים במדינה. ולכן, מי שלא מוכן לכבד את המדינה או את אזרחיה, אין שום סיבה – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים. משפט אחרון. ענת ברקו (הליכוד): עוד משפט אחד, אדוני. – – אין שום סיבה לתמוך בו ולהעביר לו תקציבים. נדמה לי שיותר מכל יום, היום כדאי להגיד בקול גדול שעוד לא אבדה תקוותנו, אותה תקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו. תנו לנו להיות חופשיים, תנו לנו להיות יהודים, תנו לנו לאהוב את ישראל ואת סמליה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, תודה. אני בוחר להקריא קטע של שיר, כי אני חושב שזה מעל הכול משקף את מה שעובר על תושבי עוטף עזה: אין לי ארץ אחרת / גם אם אדמתי בוערת / רק מילה בעברית חודרת / אל עורקיי, אל נשמתי / בגוף כואב, בלב רעב / כאן הוא ביתי. הבית שלנו בוער מעל 60 יום. תמיד כשרוצים להקטין את האירוע, אז לקסאמים שמתפוצצים קוראים טפטוף, ולפצמ"רים שמתפוצצים ברמת הגולן קוראים זליגה. ועכשיו לשרפות קוראים בשדה קוצים. אז תמיד ממעיטים בערך של הדבר האמיתי. ומהו הדבר האמיתי? שמה שנשרף היום, וכל יום, מעבר לחקלאות, מעבר למרעה ומעבר לשטחים הפתוחים – ואני פונה פה למשותפת – זה השטחים שהבדואים לוקחים אליהם את הצאן, זה המרעה שלהם. אין לעדרים של הבדואים אוכל, אין להם מזון, אין להם איך להתקיים, הם בוכים לידנו, ואנחנו, אין לנו איך לעזור. אני לפחות מצפה, מצפה מאותם חברי כנסת בדואים, שזאת פעם ראשונה בהיסטוריה של המשותפת, שיבואו – אתם יודעים מה? זה בא מן אללה, מה אתם רוצים? תגנו לפחות על התושבים שבוחרים בכם. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): מה אתה מציע? מה אתה מציע? חיים ילין (יש עתיד): מה? מה אני מציע? שתפנה לחמאס. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תן לי אישור להיכנס לעזה. חיים ילין (יש עתיד): אני נותן לך אישור, תפנה לחמאס פה. ידידי היקר, תעלה פה על הבמה, אני נותן לך מה שנשאר לי, תעלה, תגיד לחמאס שהם שורפים את המרעה של העדרים של הבדואים, שתשעה חודשים בשנה הם באים לאכול; שאין להם פרנסה אחרת, אתה יודע את זה שאין להם פרנסה אחרת; שאם לא תהיה להם פרנסה, אז הם יתגלגלו לפשע, ואתה יודע גם את זה. ואנחנו שנים, שנים, שנים, שנים – אברהים הוא הראשון לפני 50 שנה שהגיע, הסבא. ואנחנו קולטים את הנכדים שלהם היום במרעה. שנים הם חלק מהבית הזה, בעוטף עזה. וכשיש צבע אדום בשטחים פתוחים, אנחנו ראשונים קופצים אליהם בשביל לראות שהם לא נפגעו, כי אין להם מיגון בשטחים הפתוחים. היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אבל אתם לא בוחרים להגן עליהם. אתם בוחרים להגן על החמאס. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): קטונתי, ולא מבין איפה אתם נמצאים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ – איננו. חברת הכנסת חנין זועבי, שלוש דקות, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה. אני רוצה להמשיך מאיפה שעצרתי. הפגנה בלתי אלימה לא עומדת בדרישת המסוכנות המצדיקה הגנה עצמית, ועל כן פיתחו את הוראות הפתיחה באש, ולכן גם קיימים אמצעים לא קטלניים לפיזור הפגנה אזרחית. מוכרים מאות מקרי הרג שבהם לא נשקפה כל סכנה מצד האדם שאיבד את חייו. מה תגידו על אברהים אבו ת'וריא, בן 29, קטוע רגליים שישב בכיסא גלגלים ונופף בידיו בדגל פלסטין גדול, שנורה במהלך הפגנה סמוך לגדר בדצמבר 2017? הוא נפגע מכדור מעל עינו השמאלית ומת כתוצאה מדימום מוחי. מה תגידו על עבד אל-פתאח אל-נבי, בן 18, שנורה ב-30 במרס 2018, כשהוא רץ לתוך הרצועה? נורה למוות על ידי צלף בפלג גופו העליון, כשהוא עם הגב לכוחות הצבא. לפי הדין הפלילי הישראלי, שהוא הרבה יותר מצומצם מאשר החוק הבין-לאומי, אדוני היושב-ראש, מדובר ברצח. עכשיו, נעבור מהמקרים הפרטניים – אנחנו יכולים להמשיך להציג מאות מקרים פרטיים מ-130 השהידים שנורו; אנחנו יכולים להקריא רשימה של 90–120 מקרים שבהם לא נשקפת שום סכנה, כולל רזאן, עיתונאים, ילדים, לנתח אותם מקרה-מקרה, ולהראות שמדובר בכוונה תחילה ולא בהרג. אולם אין זמן, אז נעבור לכלל. מדיניות ירי הצלפים אל עבר מפגינים לא חמושים גרמה למעל 2,000 נפגעי ירי, מהם 130 הרוגים אזרחים. כמות זו מצביעה על מדיניות. לא רק רצח, אלא מדיניות. שוב, אף חייל לא נפגע, כלומר לא נשקפת סכנה. הפקודה לפתוח באש על אוכלוסייה אזרחית בלתי חמושה היא פקודה בלתי חוקית בעליל. והמונח פקודה בלתי חוקית בעליל נכנס לשיח אחרי אירועי כפר קאסם, כאשר חיילי מג"ב טבחו בפלסטינים שחזרו מעבודה בשדה ולא היו מודעים שהוטל עוצר. אני אמשיך בנאום הבא, תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת אברהם נגוסה; חברת הכנסת קארין אלהרר – מוותרת; חברת הכנסת נורית קורן – איננה. השר רוצה לסכם את הדיון? אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת, חברי הכנסת. לשבת. הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים על הסיוע המשפטי. הקראתי את החוק, גם רשום לכם למעלה. אנחנו מצביעים עכשיו, נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –65 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 65, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת החוק הצעת חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–2 – 70 נגד – אין נמנעים –אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 70, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית, נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 72 נגד – אין נמנעים –אין חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 72, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, לברך. מיכל רוזין (מרצ): חברי וחברות הכנסת, שרים, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, אני רוצה לברך את כולנו שעשינו עכשיו מהלך נוסף של צדק חברתי. אני רוצה להגיד לזהבה גלאון, חברתי, תודה על המהלך החשוב הזה, על הצעת החוק החשובה הזאת, על חלוקת החיסכון – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה, שולי. תודה לאלי אלאלוף על הצעת החוק, על זה שגם לו יש הצעת חוק, וכמובן על ניהול הדברים בוועדה ומול משרדי הממשלה. למרב מיכאלי, חברתי היקרה, חברת הכנסת, לנועה בן שבת וצוות הוועדה, תודה לכם. אני התבקשתי להעיר שתי הערות – מרב, תקשיבי טוב – כדי להבהיר שתי נקודות. אחת זה שהוועדה לא הסכימה לשנות את התנאים המהותיים שהיו נהוגים עד עתה, אבל מבחינת התהליך יש שתי הוראות חדשות: אחת, לבקשת משרד האוצר נקבע כי ההתחייבות שנדרשת כבר היום לתשלום סכום ההפחתה בעד תקופות העבר תינתן כבר במועד הבקשה לרישום פסק הדין, ואולם מהמועד שבו נמסר למבקש גובה הסכום האמור הוא יכול לחזור בו מהתחייבות בתוך שבעה ימים. וההבהרה השנייה החשובה היא שבמסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדה עלה חשש להחמצת תקופת המעבר שבה ניתן להגיש בקשות לרישום לעניין קצבת שאירים, בשל הצורך לקבל פסיקתא שתנסח את הקביעות המהותיות שקיימות בפסק הדין והמונחים הנדרשים לעניין הבקשה לרישום. במענה לכך קובעת הצעת החוק – או החוק, שעכשיו עבר – שאם נדרשת פסיקתא, ופסק הדין לחלוקת חיסכון פנסיוני שלגביו נערכת הפסיקתא נמסר לגוף המשלם לצורך רישום פרטיו בתוך תקופת המעבר, תיחשב גם הפסיקתא כאילו הוגשה בתוך תקופת המעבר, וזאת אף אם הפסיקתא התקבלה במועד מאוחר יותר. אז תודה לכל העושים במלאכה. הצעת חוק חשובה ביותר, שנותנת באמת מענה וצדק חברתי לקבוצות שזכאיות לכך. כשאנחנו מדברים על שוויון, זו דוגמה לשוויון. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, רוצה לברך. בבקשה. אחרי זה אנחנו עוברים ישר להצבעה על הצעת חוק הבוררות. בבקשה, אדוני. אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה רק לציין נקודה אחת, חברים. אחת הבעיות הקשות בחקיקה שלנו זה שאחר כך אנחנו לא יודעים לנצל את החקיקה ולתת את השירות לאזרח. מה שאנחנו מעיזים – לקרוא למיצוי הזכויות. אחת הבעיות הקשות שלנו – עושים חקיקה נהדרת, מוצאים את המשאבים הנדרשים ובסוף האזרחים לא יודעים שזה מגיע להם. אני רוצה שרק נשים לב: גם בדוח העוני, גם בקרב הנכים, גם היום בקרב הנכים של צה"ל, חוק שאנחנו עובדים עליו מאוד קשה, הבעיה המרכזית זה הידע הנדרש לאזרחים כדי למצות את הזכויות שמגיעות להם, וזו בעיה מרכזית מאוד. כל מי שיכול להשפיע על כך שיהיה מיצוי זכויות לאחר החלטות של הכנסת, כדאי שיפעיל את זה, כי החוק הזה, ההארכה שלו נבעה מאי-הפצת הידע לאנשים הזקוקים. אותו הדבר היום בדיון על הנכים, נכי צה"ל. הבעיה המרכזית היא שעד היום אף נכה לא יודע בצורה שיטתית את מה שמגיע לו; מה הוא יכול לטעון לקבל אחרת, לתקן את הטעויות. זו הבעיה המרכזית של המערכת של המדינה שלנו, וכדאי שנשים לב, כי מיליארדים נשארים בקופת המדינה ואני לא מאמין שאף אחד באוצר – וודאי שר האוצר, שאני מכיר באופן אישי במיוחד – לא מעוניין להשאיר את הכסף בקופה. אבל הוא לא יוצא לאזרח בגלל חוסר ידע. לכן, פה תרשו לי: לא תמיד רגילים לשמוע ברכות על האגף לשוק ההון, הרשות לשוק ההון. אני רוצה לציין את הנכונות שלהם לעשות רוורס, להודות בטעות שלהם, שלא הפיצו מספיק את החוק ולמצוא את הדרכים להאריך, גם אם זה דרש תקציבים נוספים. אז זה מאוד חשוב, please, אל תוותרו. מיצוי זכויות, זה מה שמוציא את האנשים מהמצוקה שלהם. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא לשבת ולהצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4) (סמכות השיפוט בעניין הליכי בוררות), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 66, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אפשר להוסיף אותי? היו"ר חמד עמאר: לפרוטוקול, חברת הכנסת שולי מועלם. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. ההודעה מחייבת הצבעה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא. היו"ר חמד עמאר: אז הודעה, ואחרי זה יציג את הצעת החוק. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעות החוק הבאות לשם הכנתן לקריאה ראשונה: הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בשל תקיפת צוות רפואי), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת מירב בן ארי ואיציק שמולי; הצעת חוק העונשין (עבירות כלפי אנשי צוות רפואי), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. הצעת חוק הכנסת (תיקון מס' 45), התשע"ח–2018 [מס' כ/755; דברי הכנסת, חוב' כ"ו, ישיבה 337, עמ' 28893; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): בעניין הצעת חוק הכנסת. מדובר במגוון נושאים שעלו בחקיקה הזאת, אחת מהן זה נושא מינוי יושב-ראש האופוזיציה. דבר נוסף זה השבעת הכנסת בכהונת בחירות ודברים חשובים מאוד. אבל הדבר המרכזי בהצעת החוק הזאת, שעורר סערה גדולה מאוד בשבועות האחרונים, זה עניין גמלתו של היועץ המשפטי של הכנסת. תראו, אני אפרט את זה בקצרה, אני לא מתכוון להאריך יותר מדי בדברים בשביל לא להמשיך ולנסות להסביר מה שכבר ברור לכולם. היועץ המשפטי לכנסת זכאי לשכר כפי שזכאי לו שופט בית משפט עליון. זה החוק אומר, לא אני אומר, החוק אומר. פנינה תמנו (יש עתיד): החוק לא אומר, אתה רוצה לתקן את החוק כדי שיאמר את זה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, או שתדייקי בדברייך או שלא תדייקי. פנינה תמנו (יש עתיד): תדייק אתה בדבריך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): את לא מדייקת בדברייך, כי החוק אומר ששכרו של היועץ המשפטי של הכנסת צריך להיות זהה לשכרו של שופט בית משפט עליון. מה עשתה הממשלה לפני עשרות שנים? דאגה לתקן את שכרו של היועץ המשפטי לממשלה והשוותה את גמלתו לגמלת שופט בית משפט עליון. עשתה את זה הממשלה. הדבר נקרה בדרכי כיושב-ראש ועדת הכנסת, העברנו את החקיקה הזאת בקריאה ראשונה, אחרי שהיא עברה אישור – – – מיקי לוי (יש עתיד): מה זה "נקרה בדרכי"? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): נקלע בדרכי. אני יושב-ראש ועדת הכנסת, כמה, שנה אולי, לא זוכר, פחות, וזה הרבה שנים שכב. בוא נגיד שחיכו לחבר כנסת עם אומץ ציבורי, אחד שלא מפחד מהתקשורת. פנינה תמנו (יש עתיד): מזל שהם עלו על זה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חיכו לאחד כזה. הגיע. מיקי זוהר לא מפחד מהתקשורת, הולך עם האמת שלו גם כשהביקורת קשה, והייתה ביקורת קשה. אני לא חושב שיש עיתונאי שלא עסק בזה. אני לא חושב שיש עיתונאי שלא תודרך או תדרך את חברי הכנסת, ואני החלטתי שאני מאמין שזה הדבר הנכון והביקורת הציבורית לא תעצור בעדי; לא הציבורית – התקשורתית, כי הציבור לא בהכרח ביקר. בסופו של דבר אמרתי לעצמי – אם היועץ המשפטי לממשלה, תנאיו הושוו לשופט בית משפט עליון והחוק מחייב אותי להשוות את תנאיו של היועץ המשפטי לממשלה בשכרו לשופט בית משפט עליון – – פנינה תמנו (יש עתיד): החוק לא מחייב אותך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – אך ברור שגם גמלתו תהיה שווה. עכשיו יבואו יפי הנפש ויאמרו, איך אתם עושים את זה? אתם מנסים לקנות את היועץ המשפטי לכנסת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לקנות? פנינה תמנו (יש עתיד): אתה מאמין לדברים שלך? חבר הכנסת זוהר, אתה מאמין לדברים של עצמך? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ככה אומרים, שאנחנו מנסים לקנות אותו בכסף. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מיקי, כמה הוא עולה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לפי האוצר, 5 מיליון שקלים. קנינו אותו. מה באוצר קבעו? האוצר קבע שהיועץ המשפטי לכנסת, בגיל 53 יפרוש לגמלאות. הוא לא ירצה להמשיך לעבוד, הוא יסגור טיסה לתאילנד לכמה שנים ולא ירצה לעבוד יותר. ההגיוני, שבגיל 53, איל ינון, איש כזה מוכשר, יצא לגמלאות? ברור לכולם שלא. אני מניח שהוא ירצה להתמנות למשרת שופט; אני מניח שהוא יוכל להיות בשוק הציבורי איש שמרוויח הרבה מאוד כסף; לכן גמלתו תחול רק מגיל 67, לא לפני. בנוסף לכך טענו, שבאמצעות הצעת החוק הזאת איל ינון יהיה אוהד כלפי הקואליציה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אפשר שאלה אמיתית? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חברים, איל ינון עושה את עבודתו בצורה הכי טהורה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אין ויכוח על זה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): למה להדביק בו רפש מיותר, שהוא בעצמו אפילו אמר לי – וכואב לי עליו, כואב לי עליו, באמת כואב לי עליו, איש במשרה מאוד חשובה. הוא התקשר אליי ואמר לי: מיקי, אני מבקש ממך, תוציא אותי מהחקיקה, לא רוצה שהחוק יחול עליי, תראה מה עשו לי על כלום, תוציא אותי מהחקיקה. אמרתי לו: איל ינון, תשמע, אני פוליטיקאי, אתה לא. אתה משפטן, אני פוליטיקאי. אתה לא יודע לעמוד בעליהום התקשורתי המיותר הזה, אני כן. תרצה לוותר על הגמלה שלך, תוותר. מיקי לוי (יש עתיד): הוא לא יכול. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני את החוק אקדם עד הסוף, על אפם ועל חמתם של התקשורת ושל חלק שחבר לתקשורת, וכל אלה שתדרכו את התקשורת, כי זה חוק נכון וחוק הוגן, אין בו פופוליזם ואין בו יפות נפש. פנינה תמנו (יש עתיד): התקשורת – התפקיד שלה לדווח, ומזל שהם דיווחו. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): וכל מי שיצביע היום נגד החוק הוא פופוליסט. הוא רוצה את אהדת התקשורת. פנינה תמנו (יש עתיד): אתה מרמה את הציבור. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הוא רוצה חיבוק ממוטי גילת, כתב הארץ לשעבר, או איזה חיבוק מדפנה ליאל, כתבת ערוץ 2. אני לא שם. אני בעד מה שנכון, מה שאמת. קריאה: – – – ישראל היום. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אז מי שרוצה חיבוק מישראל היום, שגם יצביע נגד החוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מיקי, מה הפער בשווי, תגיד לי? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני בעד מה שטוב ומה שנכון לעשות, וזה להשוות את תנאי היועץ המשפטי. עכשיו דבר אחרון ואני מסיים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): רגע, רגע, תענה: למה הפער בהערכת השווי שלו בין החשב הכללי לכנסת לבין האוצר? אתה יכול להסביר את זה או שאין לך תשובות? איפה הפער בין 3.7 מיליון שמעריכה אותו הכנסת לבין ההערכה של האוצר? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): שנייה, רגע, אני אסביר לך גם את זה, אני אענה לך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז תסביר. שאלה אמיתית. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני אסביר מה הפער. הסכום המחושב המדויק הוא 9,000 לחודש. פנינה תמנו (יש עתיד): 9,000 שקל מכספי ציבור. 9,000 שקל בסך הכול. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 9,000 שקל לחודש, באזור 110,000 שקל לשנה. איל ינון צריך לחיות עד גיל 100 כדי שהאוצר יהיה צודק. אני מאחל לו לחיות עד גיל 100, אבל ממוצע התמותה בישראל הוא אזור ה-82–83. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה מאחל לו למות מוקדם? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עד גיל 100 איחלתי לו למות, אבל הוא, אני מניח שיחיה עד 120, אני לא רוצה עכשיו לספור את הימים, אבל זה בטח לא מגיע ל-5 מיליון שקל. אם הוא יצא לפרישה בגיל 67 ויאריך שנים, בעזרת השם, עד גיל 87, 20 שנה זה 2 מיליון שקל. זה בטח לא 5 ולא 9 ולא 8 ולא 7. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): הפער בהערכה של הסכום זה רק השנים? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כן. אני קודם כול מפרגן להם: שיאריך שנים, מגיע לו, הוא איש מקסים. אבל להפוך אותו עכשיו למישהו שמנסה לגזול את הקופה הציבורית? לאן הגענו? לאן הגענו? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): היה עניין קואליציוני, והוא נסגר במסגרת הקואליציה למרות חילוקי דעות מסוימים, ואני מודה לחבריי לקואליציה שהם תומכים בחקיקה הזאת, כי זאת חקיקה נכונה, ואני מודה לכם שלא נפלתם לתוך הפופוליזם הרדוד הזה, שתכף תראו מהצד השמאלי של המליאה. אני מקווה שזה לא יקרה, כי יש לכם אפשרות לשנות את דעתכם ולא ליפול לתוך פח הפופוליזם המיותר הזה. כי צריכים לזכור כולם: היועץ המשפטי לכנסת, תפקידו להגשים את מטרותיה של הכנסת, לא לטרפד אותן. תפקידו לעזור לחברי הכנסת להגשים את הרצון הציבורי שלהם, לא לעצור אותו. קוראים לו שומר סף, נכון, תפקידו להזהיר אותנו. תפקידו לומר לנו: פה, חבר'ה, יש מוקש משפטי, אל תלכו לשם, אל תגיעו לנקודה הזאת. אבל בטח שלא לעצור אותנו, המחוקקים, בדרכנו. הוא עובד בשביל חברי הכנסת ולכן אין אחר חוץ מהכנסת לדאוג לתנאים של היועץ המשפטי של הכנסת, כי הוא זה שדואג לנו, חברי הכנסת. זה תפקידו, זו מהותו: לא לפגוע בכנסת, לא לפגוע בחבריה ולא לפגוע במטרות של חבריה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא לא יועץ משפטי בשירות חברי הכנסת, אלא של הכנסת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ולכן כל האמירות ששמעתי הן אמירות לא נכונות, לא הוגנות. תעשו לעצמכם טובה, אל תצביעו נגד ההחלטה החשובה הזאת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מכלוף זוהר. ראשונת המסתייגות – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. פנינה תמנו (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, יש רגעים שהכנסת מאבדת מעט מההדר והממלכתיות. התכתשויות אידיאולוגיות מעל הבימה הזאת, אתה יודע מה, ראויות ורצויות; וגם כשהטונים עולים, גם את זה מוכן לספוג הציבור מעת לעת. אבל ישנם דברים שלא הדעת ולא הציבור מוכנים לספוג, מיקי, לספוג ולקבל. מן הראוי שכל אחד ואחת מכם ידעו על מה הם הולכים להצביע כשמדברים על תיקון החוק. בסופו של דבר תיקון 45, ככה, שדחקת אותו לסוף, מה שנקרא – כי גם בוועדה ניסית לעשות מחטף – מאחורי המילים הקטנות – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה שקר, זה שקר. פנינה תמנו (יש עתיד): – – ומאחורי השורות הסופיות מסתתרים 5 מיליון שקלים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה שקר, זה שקר. פנינה תמנו (יש עתיד): אז לא משנה – אתה התווכחת אם זה 3, אם זה 6 מיליון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה שקר. את לא הופעת לוועדה. פנינה תמנו (יש עתיד): אני רוצה לומר לך – 5 מיליון שקלים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את לא הופעת לוועדה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – אם אתה התחלת לזלזל ב-5 מיליון שקלים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – את לא – – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – אתה יודע מה זה אומר, חבר הכנסת זוהר? זה אומר שהשררה עלתה לך למוח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את לא היית בדיון. פנינה תמנו (יש עתיד): זאת חקיקה פרסונלית, אמרת בוועדה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את בכלל לא היית בדיון. פנינה תמנו (יש עתיד): אז אני אומר לך, אכן, זאת חקיקה פרסונלית. חברים, מדובר בהגדלת הפנסיה של היועץ המשפטי לכנסת. ונחשו מה? מדובר ביועץ משפטי שהפנסיה שלו היא תקציבית ולא צוברת. משמע שרק הוא ואולי עוד אחד יוכלו להיכנס להסדר הזה. אז אם זה לא פרסונלי, אני לא יודעת מה זה פרסונלי. הניסיון שלך לבוא ולומר: בסך הכול אנחנו מתקנים עוול של שנים – איך אמרת, "הוא מקופח". מקופח? חבר הכנסת זוהר, 37,000 שקלים, עם זה הוא הולך הביתה. 37,000 שקלים זה לא עוול וזה לא קיפוח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני לא – – – פנינה תמנו (יש עתיד): אני אגיד לך מה זה קיפוח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני לא פופוליסט – – פנינה תמנו (יש עתיד): תסתכל על המקופחים האמיתיים ש-5 מיליון שקלים – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – אני לא מתנצל בפני אף אחד. פנינה תמנו (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, ב-5 מיליון שקלים יכולת לממן 4,000 ילדים, סבסוד של חוגים במשך שנה. 5 מיליון שקלים יכולת לתת לקשישים; 5 מיליון שקלים יכולת לשים על מאבק באלימות נגד נשים. על מה אתה מדבר? עומד פה ומטיף לנו מוסר, מספר סיפורי בדים. תתבייש לך. זאת חקיקה פרסונלית. אבל זה בהמשך, אתה יודע, לאותו כרסום ערכים. זאת לא החקיקה הפרסונלית הראשונה: חוק ההמלצות, חוק איסור פרסום פרטים על אישי ציבור. רק שתדע לך שחקיקה פרסונלית היא לא ראויה. זה אחד הדברים שלומדים בבית הספר למשפטים, ואני אומרת לך את זה כעורכת דין. ואתה יודע מה? מי שהכתים את שמו של היועץ המשפטי הנוכחי, שיש לי הרבה הערכה אליו, זה אתה, חבר הכנסת זוהר, לא אף אחד אחר. לכן אנחנו נמנענו פעם אחר פעם, חברי הוועדה, מלהזכיר את שמו. רק שנסבר לכם את האוזן; יש עוד כמה משרות בכירות, כמו ראש השב"כ, ראש המוסד, המפכ"ל, שגם השכר שלהם מוצמד לשופט עליון. אבל הגמלה לא. הגמלה לא. היא נקבעת לפי חוק הגמלאות. כל עובד בכנסת, הגמלה שלו נקבעת לפי חוק הגמלאות. כך עובדי המדינה והציבור. אז למה יש לו את הפריבילגיה שאין לאדם מן השורה, חבר הכנסת מכלוף? אתה יודע מה זה? זה "באתי לעזרת חבר" נוסח הכנסת העשרים. באתי לעזרת חבר – לא על חשבון הציבור. מי שיצביע לחוק הזה נותן – ידו במעל, ולא משנה אם מדובר ב-5 מיליון שקלים. קלה כחמורה. תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): היום אני מבין למה – – – כמו כולם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חברת הכנסת קארין אלהרר – מוותרת; חבר הכנסת יואל רזבוזוב – אינו נוכח. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. אחר כך – חבר הכנסת מיקי לוי. חמש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי. אני ממש לא מבינה איך בימים כאלה ובכספים שעפים פה מצד לצד ובחוק שדואג לפנסיה, בכסף הזה – אני שומעת כל הזמן שאין כסף, אחרי ניסיונות רבים לבוא ולהסדיר כאן בכנסת את הגיל הרך, את הפיקוח. כולנו נחשפנו לרצח המזעזע בגן בפתח תקווה. אני חייבת לשתף אתכם שבתי שהיא סטודנטית באוניברסיטה, נולדה לה תינוקת לפני שבעה חודשים ורק לפני שלושה שבועות היא הכניסה את הקטנה שלה לגן בפתח תקווה. והמחשבות בלב שלי, שלה, של אימהות ואבות רבים, על חוסר הפיקוח ועל אוזלת היד – בעיקר כשיש פה חוק שמובל על ידי חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר, שעולה לוועדת שרים ונדחה גם בקשיים משפטיים וגם בקשיים כלכליים ותקציביים; לבוא עכשיו, במהירות הבזק, על חוק כזה – על פנסיה תקציבית. איך אנחנו דואגים לפעוטות, לחסרי הישע, לילדים? למה סדר העדיפויות כזה קלוקל וכזה אומלל? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יש לך את – – – זה הכול – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני קוראת לכולכם לצאת מחר ב-17:00, אחר הצוהריים, להצטרף פה להורים שיגיעו – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יש לך מישהו מהמפלגה שהוא לא פופוליסטי? עליזה לביא (יש עתיד): – – לכאן מול כנסת ישראל ולזעוק את הזעקה. ומה נגיד להם? שהידיים שלנו עסוקות בלדאוג פה לפנסיה תקציבית שתיגע לאדם אחד או שניים? זה מה שנאמר להם על סדר העדיפויות שלנו? מה נאמר להורים של יסמין התינוקת הקטנה, שכולנו הזדעזענו שכאן במדינת ישראל מטפלת חובטת בה בשמיכה וחונקת אותה? אני רואה את הנכדה שלי, ואם היא לא תהיה בפעוטון אז הבת שלי לא תוכל להמשיך ללמוד רפואה באוניברסיטה, כי מי ישמור על הקטנה. אבל מה אנחנו, איך אנחנו שומרים על חסרי הישע? וחוק שלי, שמבקש להביא אפשרות להורים שאחרי הלידה מבקשים ללוות את הילדים לבדיקות, בימים הראשונים לאחר לידה – חברת הכנסת מועלם זוכרת את החוק הזה, אנחנו מנסות לקדם אותו – ומה אומרים לנו? לא. זה יחייב את בתי היולדות, את החדרים ליד חדרי הלידה, לתינוקיות יותר גדולות, כי אז ההורים יצטרכו להיכנס. אז במקום לסייע, לעזור לקטנים, לחסרי הישע, לבוא ולראות איך אנחנו עושים את זה טוב יותר ונכון יותר – בעיות תקציביות, אומרים לנו כל הזמן. מה נגיד על סדר העדיפויות הקלוקל? למה הכנסת הזאת, הממשלה הזאת, כל הזמן מחוקקת לעצמה? פריימריז – מימון פריימריז, ועוד פעם מימון פריימריז, ואין לנו איך – וזה יביא ליותר צדק? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – אתם חלק מדיקטטורה. עליזה לביא (יש עתיד): איזה סדר עדיפויות קלוקל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם חלק מדיקטטורה. עליזה לביא (יש עתיד): אבל למה? מה הקשר עכשיו לדיקטטורה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם דיקטטורה. עליזה לביא (יש עתיד): גם לך יש ילדים בגן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם דיקטטורה. מה אתם? אתם דיקטטורה. עליזה לביא (יש עתיד): חבר הכנסת זוהר, באמת, בוא תהיה ענייני – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – תקום ותגיד עכשיו שאתה עוזר לסייע – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אם את לא – – – יאיר לפיד, את לא תהיי ברשימה. תיזהרי – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – להעביר את החוק החשוב הזה – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – למען פעוטות בגילאי אפס עד שלוש. קריאות: – – – עליזה לביא (יש עתיד): אין פיקוח, אין הסדרה. זה רץ ממשרד למשרד. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת זוהר. חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה, את מפריעה לחברה שלך, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): דמוקרטיה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מיקי זוהר, תיתן לה בבקשה להשלים. עליזה לביא (יש עתיד): אני חושבת שכל מי שראה את ההורים של יסמין שחזרו לארץ בחזרה – יש להם בקשה אחת: להסדיר את כל הפיקוח שלנו על הגיל הרך, אפס עד שלוש. ומה נאמר להם מחר כשהם יהיו מול הכנסת? שאנחנו עסוקים עד מעל הראש בחקיקה של חוקים – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – יש חברי כנסת שמטפלים בפיקוח. והחוק הזה – – – הוא לא קשור לחוק הזה – – – עליזה לביא (יש עתיד): החוק הזה נדחה על ידי ועדת שרים. מירב בן ארי (כולנו): למה – – – עליזה לביא (יש עתיד): סליחה, חברת הכנסת בן ארי, יש פה כמה ניסיונות כמה שנים – – מירב בן ארי (כולנו): זה לא מתאים לך. זה אירוע קשה, זה לא מתאים, מה את עושה? עליזה לביא (יש עתיד): – – שלוש שנים – רגע, מה לא מתאים? מה לא מתאים? מירב בן ארי (כולנו): זה אירוע קשה, זה לא מתאים מה שאת עושה. מה את עושה? עליזה לביא (יש עתיד): בואי נחליט עכשיו. מה – כשאומרים – – מירב בן ארי (כולנו): את באה ואת אומרת: זה מה שהקואליציה מתעסקת בו. עליזה לביא (יש עתיד): – – שאין כסף לפיקוח על הגיל הרך – – מירב בן ארי (כולנו): אבל מתעסקים בזה. עליזה לביא (יש עתיד): – – ועכשיו – לדאוג לפנסיה תקציבית ליועץ המשפטי, זה הסדר – – – מירב בן ארי (כולנו): אבל מה זה קשור? עליזה לביא (יש עתיד): בוודאי שזה קשור. מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? עליזה לביא (יש עתיד): מה קשור הפריימריז? מה קשור ההעברות התקציביות שעוברות למפלגות החרדיות? מירב בן ארי (כולנו): למה לא מתעסקים – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת בן ארי, תני לה להשיב. היא תכף מסיימת. עליזה לביא (יש עתיד): מה קשור, אני לא מבינה – באים היום, מקצצים, אין כסף בוועדת כספים. זה מה שנראה מחר – – מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): – – ופתאום יש כסף. תסבירו לי מה קורה כאן. לא מצליחה להבין את סדר העדיפויות. ובטח בשעה קשה כזאת כשאנחנו רואים סטירה אחרי סטירה. אז תסבירי לי את. מירב בן ארי (כולנו): אני – – – עליזה לביא (יש עתיד): ממך אני מצפה שתסבירי לי. את יודעת את זה. מירב בן ארי (כולנו): זה לא קשור. זה לא קשור בכלל לעניין. עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת מיקי לוי. קריאה: למה – – – היו"ר רויטל סויד: מכיוון שזה מסתייגים. חמש דקות, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני חייב לפתוח ולומר שנדהמתי. איך אדם כמו חבר הכנסת מיקי זוהר, שתוקף פעם אחר פעם את גורמי אכיפת החוק ושומרי הסף במשך שלוש וחצי שנים בקדנציה האחרונה, פתאום מתעורר ודואג ליועץ המשפטי של הכנסת ותופר חוק פרסונלי, חוק מותאם למידותיו? מחמם את הלב, ממש מחמם את הלב – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה, מיקי, תודה. מיקי לוי (יש עתיד): – – לראות שחבר הכנסת זוהר פתאום מגן ודואג לשומרי הסף. באמת כל הכבוד, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. אבל גברתי היושבת-ראש, לעצם העניין, מובא לכאן היום בצורה עקומה חוק פרסונלי, אשר מטיל צל ספק של חשד לניגוד עניינים על היועץ המשפטי של הכנסת. ניסיון שקוף וברור להטיל דופי ביועץ המשפטי של הכנסת ולהפוך אותו לברווז צולע. ואני אסביר לך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזה שטויות. מיקי לוי (יש עתיד): נתחיל מהדבר הברור לכל חבר בבית הזה. לא ייתכן שחברי כנסת מקדמים הצעת חוק פרסונלית. זה מנוגד לכל נוהל, לכל נוהג חקיקה, ויש לכך סיבה טובה. חוק צריך להיות כללי, הוא צריך לדבר על התופעה או על קבוצה, ואסור בתכלית האיסור לקדם הצעות חוק אישיות לגופו של אדם בגלל מצב ספציפי שבו הוא נמצא, וזאת עוד לפני שנכנסנו בכלל לתוכנו של החוק. זה לא מקובל, זה לא ראוי, זה לא נכון וזה לא ייתכן. אך כאן הבעיה רק מתחילה. ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, איך יוכל היועץ המשפטי של הכנסת לפעול מעתה ואילך? איך יוכל לקבל החלטות ללא צל של חשד לניגוד עניינים שירחף מעליו כל הזמן כאשר יטפל בפניותיהם של חברי כנסת שהצביעו בעדו או נגדו וקבעו את הגדלת הפנסיה שלו? איך נוכל כולנו להתייחס בצורה נקייה לכל החלטה שיקבל היועץ המשפטי של הכנסת? אתם דורסים בהצבעה הזאת את שומר הסף החשוב ביותר בפרלמנט הזה, ולא מעניין אתכם דבר. אתם גורמים לו לבעיה ואתם דורסים אותו ברגל גסה. היו"ר רויטל סויד: ששש. מיקי לוי (יש עתיד): וחשוב לי להדגיש כי אינני מטיל ספק או רבב ביושרו המקצועי של היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון. אני יכול להעיד על כך שעד כה נתקלתי באדם ישר דרך, נקי כפיים, שעשה עבודתו בצורה מקצועית וראויה, וגם בתנאים פוליטיים לא פשוטים. יחד עם זאת, חברים, כולנו מבינים שהיועץ המשפטי לכנסת לא יוכל לוותר על הפנסיה שלו במסגרת החוק, ובכל מקרה היא תגדל והוא ייהנה מהחוק הפרסונלי הזה שנתפר למידותיו. הוא לא יוכל לבוא ולהגיד: אני לא רוצה את זה. זה לא בסמכותו, זה לא בתחום האחריות שלו. כאמור, הוא יימצא מעתה ואילך בניגוד עניינים מובנה. מעתה כל החלטה שיקבל בעניינם של חברי הכנסת תיחשד כנגועה, יהיה מעליה סימן שאלה, ואינני מבין מדוע צריך להעמיד את היועץ המשפטי במצב הזה, הרי הוא ויתר מלכתחילה. תרדו מזה. איננו יכולים לקבל החלטה בנדון, אסור לנו. בדיוק בשביל הסיטואציות האלה, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, קיימות ועדות מקצועיות. אם היית בא ואומר: אני רוצה בדיקה, יכול להיות שצריך להשוות לו, בוא נפנה את העניין לוועדה מקצועית – משרד המשפטים, משרד האוצר, איזו ועדה שאתה רוצה. אבל כשאתה מביא את החוק הזה לבית הזה, כולנו הופכים לחשודים. הכול בגללך. ואתה מכשיל אותנו שלא ברצוננו. זה לא מענייני ולא מעניינו של אף חבר כנסת – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם יפי נפש ופופוליסטים והציבור בורח מכם. מיקי לוי (יש עתיד): – – זה היה צריך לעבור לוועדה חיצונית. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): אחרון, ואני מסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בגלל זה אתם רק 14 מנדטים בסקרים, הציבור בז לכם, בז לכם. מיקי לוי (יש עתיד): לכן אני קורא לכם להתאפס, להפסיק את הביזיון הזה, למשוך את ההצעה הזו – – היו"ר רויטל סויד: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): – – ולהעביר אותה לוועדה מקצועית שתחליט בעניין. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר; חברת הכנסת פנינה תמנו. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, עד 15 דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה לא היה אמור להיות אירוע, באמת שלא. הוא לא היה חייב להיות אירוע בכלל. אבל באופן שבו יושב-ראש ועדת הכנסת החליט להביא אותו, מנקודת זמן מסוימת ואילך הוא הפך, כנגד האינטרס של כל הבית הזה, בעיניי, שהיועץ המשפטי שלנו – והיועץ המשפטי שלנו, צריך להגיד, הוא קודם כול היועץ המשפטי של מוסד הכנסת; הוא לא היועץ המשפטי הפרטי של כל אחד מאיתנו, הוא היועץ המשפטי של המוסד שאליו אנחנו נבחרנו ובו אנחנו יושבים. והחוק הזה – אנחנו הגענו לוועדה לפני שבועיים, וחבר הכנסת מיקי זוהר החליט להודיע לנו קבל עם ועולם שקודם כול החוק הזה הוא פרסונלי. ואני פניתי אליו וקראתי לו כמה פעמים: בוא ונדון בשאלה העקרונית איך צריכה להיקבע גמלתו של מי שהוא בעל פנסיה תקציבית והוא היועץ המשפטי של הכנסת, ויש לו אינטראקציה מורכבת מול משרד האוצר, שעשויה בנסיבות מסוימות – גברתי היושבת-ראש, אני לא חושבת שזאת באמת כזאת בעיה, כי מדובר בשתי זרועות שונות של משרד האוצר, אבל נניח שקיים חשש כזה שיבולע לו בהגיעו לגיל גמלאות; וגיל גמלאות, פה צריך להגיד, הוא גיל מוקדם בהרבה מכפי המקובל ועל פי חוק. ככל שיש חשש כזה, בואו ננהל דיון עקרוני בשאלה הזאת. כי יכול להיות שהייתה לקונה בשנת 2000, כשאז הוחלט להצמיד את שכרו של היועץ המשפטי של הכנסת לשכרו של שופט בית משפט עליון. אממה? לתדהמתנו גילינו שלא. זה חוק פרסונלי, זה לא חוק שבא לדון באמת בנושא של עצמאות הכנסת, עצמאות בעלי התפקידים בכנסת, איך אנחנו יכולים לוודא ולדאוג שתמיד תמיד הם יפעלו על פי האינטרס הטוב ביותר של עצמאות הכנסת, מה שמשרת את טובת הציבור. כי בסופו של דבר הכנסת הזאת, כמייצגת הציבור, היא אמורה גם לייצג את האינטרס הציבורי החזק ביותר באמצעות בעלי התפקידים כאן – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מבינה שאני מפריעה לחבר הכנסת גליק. אז אני אודה לך אם אני אוכל להמשיך לדבר ללא הפרעות. תודה רבה. אבל התהליך הזה פשוט – – – יהודה גליק (הליכוד): למרות שאת הפרעת לי, אני לא אפריע לך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני נורא נורא מודה לך, ואם אתה תרגיש צורך מאוד מאוד חזק, חבר הכנסת גליק, להמשיך להפריע לי, אני מבטיחה לך, כיוון שהרבה זמן עומד לרשותי היום אני מבטיחה לך שאני לא אתבלבל. בבקשה, אדוני ימשיך הלאה. תודה רבה לך, אדוני. בכל מקרה, החוק הזה הובא בצורה עקומה לחלוטין, אני לא רוצה לומר במחשכים, כי אני לא מאמינה שהיועץ המשפטי לכנסת הזאת – ואנחנו כולנו מכירים אותו ומעריכים אותו – התכוון שהדברים יצאו בצורה כזאת. אגב, בגלל זה הוא גם ניסה להרחיק את עצמו מהחוק הזה, כי הוא הבין את הבעייתיות. זה לא שהוא לא היה מעורב בחקיקה; הוא בא ואמר, תראו, יש פה לקונה. זה בסדר, אגב, זה לגיטימי. מה נהיה מהחוק הזה – אני לא בטוחה שלזה פיללנו. ואני אגיד לכם, אחד הדברים המדהימים הוא שתוך כדי תהליך החקיקה מול משרד האוצר אנחנו לא הצלחנו לקבל – אגב, עד לרגע הזה – תשובה אמיתית באיזה סכום מדובר. אומר החשב של הכנסת: מדובר ב-3.6 מיליון שקלים לאורך חיי הפנסיה. אומר משרד האוצר, אגף החשב הכללי, היועץ המשפטי: מדובר ב-5.7 מיליון שקלים. חבר הכנסת מיקי לוי, תאמר לי אתה: אתה היית סגן שר האוצר, אתה גם מבין דבר אחד או שניים במספרים; זה לא נשמע לך מוזר שאנחנו חברי הכנסת לא יכולים לקבל תשובה אחת ברורה, לדעת בדיוק בכמה כסף מדובר? כי זה לא משנה – אפילו העניין העקרוני, אנחנו חייבים תשובה לציבור, להגיד לו כמה זה אמור לעלות. נניח שזה הדבר הכי הולם והכי ראוי בעת הזאת – האם לא ראוי שהחשב של הכנסת מצד אחד ומשרד האוצר מצד שני ידעו לתת לחברי הכנסת תשובה ברורה בכמה מדובר? ואנחנו הגענו למין נקודה כזאת שאני עומדת פה לפניכם, מרגישה צורך מעומק הלב להגיד 13 פעמים כמה אני מעריכה את היועץ המשפטי איל ינון; אמר את זה גם חבר הכנסת לוי – כמה אנחנו מעריכים אותו, כמה אנחנו מרגישים מבוכה על זה שהתהליך הזה הביא אותנו עד הלום. ויושב כאן חברי חבר הכנסת מיקי זוהר, והוא יודע שהתהליך הזה לא התנהל כמו שצריך. כי עם כל הכבוד, מיקי זוהר, לעשות דווקא – לא לשם כך התכנסנו כאן. באמת שלא לשם כך התכנסנו. היו"ר רויטל סויד: חברים, בבקשה, באמת, תנו לחברת הכנסת נחמיאס ורבין לנאום כמו שצריך. היא לא צריכה לצעוק כדי להתגבר על הקולות פה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מישהו צריך לעשות משהו בעניין האקוסטיקה פה. זו הזדמנות להגיד את זה לפרוטוקול. אבל אל תגידו שאנחנו מוציאים כסף, אני לא רוצה שיגידו עלינו שאנחנו מוציאים כסף לשווא. אבל באמת, הניסיון והמאמץ שלי לשמור עליו ולאתרג אותו, זה כי אתם, חבריי מהקואליציה, לא עשיתם את זה, בעיניי: לא שמרתם על היועץ המשפטי לכנסת. עם כל הכבוד, גם אם אתם לכאורה דאגתם לפנסיה שלו, אני נורא מצטערת לומר לכם – לא זה העניין. בסופו של דבר, תשאלו אותי מה יותר חשוב: האם חשוב שהיועץ המשפטי לכנסת ישמור על מעמדו ותפקידו, או יותר חשוב להוביל חקיקה בצורה הזאת? ושוב אני חוזרת ואומרת: הרי אילו החקיקה הזאת הייתה באמת מובאת באופן לא פרסונלי, ובאופן שמחייב דיון – חברת הכנסת גרמן – ונתנה קודם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה את כל הדוגמאות המתאימות והראויות למקרה הזה של הצמדה לשכר של שופט עליון אבל אי-הצמדה בגמלאות; ולגבי כולם, אגב, מדובר בבעלי פנסיה תקציבית, פנסיה שנעלמה מן העולם, וטוב שכך, אגב. היא לא הייתה – באמת, הגיעה הנקודה שבה זה היה פשוט עניין לא ראוי. לא יכול להיות שקבוצה מאוד מאוד קטנה במשק, יש לה פנסיה מובטחת, ואני מזכירה לכם שזה עוד לפני חוק פנסיית חובה, שנחקק בסך הכול ב-2008. אז אנחנו מדברים על שנים על גבי שנים שלרוב השכירים במשק בכלל לא הייתה פנסיה, והייתה כאן קבוצה מסוימת של אנשים – שזה אולי לא דבר רע בכל מקרה – אבל זו הייתה קבוצה מסוימת של אנשים שהייתה באמת מין שמורת טבע כזאת, במובן הלא-חיובי במקרה הזה, שרק להם בעצם דאגו באמצעות תקציב המדינה. כלומר, הפנסיה שלהם הייתה מובטחת מתקציב המדינה. פה אנחנו מדברים על אירוע פגום. אמר חבר הכנסת זוהר – הוא חזר כל הזמן על המילה קיפוח. קיפוח, קיפוח. חבר הכנסת זוהר, אפשר לדבר על המילה פער, אפשר לדבר על המילה לקונה, אפשר לדבר על המילים נפלה שגגה. אבל קיפוח במקרה הזה – חבר הכנסת זוהר, אתה יודע טוב מאוד שלא מדובר פה בקיפוח. המילה קיפוח לא מתאימה כאן. כשאנחנו דנים בעצמאות הכנסת – עם כל הכבוד, אנחנו לא כנסת שיש לה מדינה, אלא מדינה שיש לה כנסת. אנחנו לא חיים בנפרד. הרבה פעמים אומרים על צה"ל: זה צבא שיש לו מדינה. לא, גם זה לא תקין. אנחנו לא מדברים על מצב כזה, עם כל הכבוד האדיר שאני רוחשת לצבא. אבל גם לא מדובר פה בדבר הזה, חברות וחברים. מדובר פה בתהליך שלא היה צריך לבוא לעולם באופן שבו הוא הובא. מרגע שהיועץ המשפטי לכנסת בעצמו ביקש להוציא את עצמו מתוך העניין הזה, כי הוא הבין – ואגב, זה לא רק שהוא הבין שזה מזיק לו מבחינה ציבורית. הוא באמת הבין שלמען הנראות, והוא כתב את זה בעצמו – הוא השתמש במונח לזות שפתיים. הוא צודק, והוא ידע מדוע הוא צודק. והוא ידע מדוע ראוי שהתהליך הזה יתנהל בצורה אחרת. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – עם פנסיה צוברת, אפילו לא התייחסו – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אז אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה. זה באמת חלק מהעניין. באופן תיאורטי, חברת הכנסת תמנו-שטה, יכולות לבוא עוד דמויות לתפקיד היועץ המשפטי הבא לכנסת שיש להן פנסיה תקציבית. יכול להיות, אבל זה לא יכול לקרות לאורך זמן רב, זה ברור. זה לא יכול לקרות לאורך זמן רב. ולכן, אני הצטערתי מאוד שעל אף הבקשה שלו – א. הבקשה לא כובדה, נשים את זה לשנייה אחת בצד, אבל למעשה, היא הפכה להיות בקשה ריקה מתוכן בצורת החקיקה שהובאה לכאן, משום שברור לחלוטין שהוא לא יוכל לוותר עליה. ואני אומר לכם דבר כזה: באופן עקום לחלוטין, סליחה אם אני לא אובן כהלכה, אבל אני חושבת שבסוף אתם תבינו את הכוונה שלי: אם החוק הזה עובר כמו שצריך, בוודאי שזה צריך לחול עליו. זאת אומרת, אם החוק הזה עובר בכנסת, אין פה שאלה, מאותו הרגע אלה הזכויות שלו, נקודה, גם בעיניי. ברגע שהחוק הזה עובר, גם אם אני הסתייגתי מהחוק הזה, וגם אם אני מצביעה נגדו – מהרגע שהחוק הזה עובר זה המצב, אלה פני הדברים, ומגיעה לו הגמלה הזאת. אני חושבת שבסופו של דבר, אנחנו יצרנו פה מצב מעוות, מצב מיותר לחלוטין, לא ראוי. אתה יודע מה, חבר הכנסת זוהר, יכול להיות שאתה לא התכוונת לפגוע ביועץ המשפטי, אבל אני יודעת דבר אחד: התוצאה היא אחת – פגיעה מאוד קשה ביועץ המשפטי, בתפקיד של היועץ המשפטי. וגם, במקום לעזור לעצמאות הכנסת אתם פגעתם בעצמאות הכנסת. אם אתם רוצים לקיים דיון אמיתי על איך יוצרים עצמאות לכנסת הזאת, גם באמצעות בעלי התפקידים, גם אל מול משרד האוצר – בואו נעשה את זה כמו שצריך, לא בצורת החקיקה הזאת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. המסתייגת הבאה – חברת הכנסת תמר זנדברג, בקשת רשות דיבור. שלוש דקות לרשותך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברים, השאלה לגבי הצעת החוק הזאת היא לא למה דווקא – אלה גם שאלות, אבל לא רק – למה דווקא היועץ המשפטי הזה, ולא רק אם זה פנסיה תקציבית או צוברת, ולא רק כמה אחוזים התווספו לפנסיה יחסית למצב רגיל; השאלה היא מה קרה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, שקם לו בבוקר והרגיש את עצמו שלחלק מתנות זה הדבר האמיץ לעשות, והוא כבר שם את עצמו כמי שהולך עם האמת שלו. מה זה נקרא ללכת עם האמת, להתעורר בוקר אחד – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – זה הכול. תמר זנדברג (מרצ): אחרי למעלה משלוש שנים שהכנסת הזאת מכהנת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בראש מעייניו לבצע שינוי חקיקה מהיר, פרסונלי, ושטומן בחובו כסף ליועץ המשפטי לכנסת. והינה, בנאומו של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר התבררה האמת, ואני מצטטת. אמר כאן חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר: היועץ המשפטי לכנסת תפקידו לדאוג לנו, ולכן אנחנו נדאג לו. זה נאמר כאן עכשיו, לפני עשר דקות, 20 דקות. הוא ידאג לנו, ואנחנו נדאג לו, ועל הדרך, מכניסים גם קצת לשופטים, כי הצעת החוק הזו באה להשוות את הפנסיה לשופטים. אז השופטים שהולכים נגדנו בבג"ץ, ושומרים על שלטון החוק, ולא נותנים לממשלה לעשות מה שהיא רוצה, ושמים לה גבולות, ושמים לה את האיזונים והבלמים – הם מרוויחים יותר מדי. ולכן, אנחנו נשתמש בשיטת המקל והגזר של מיקי מכלוף זוהר. ביד אחת אנחנו נתקוף את השופטים ואת מערכת המשפט כולה, וביד השנייה ניתן סוכריה ליועץ המשפטי לכנסת. אני מצטטת: כי אנחנו דואגים לו בגלל שהתפקיד שלו הוא לדאוג לנו. והינה, כל האמת כולה יצאה כאן. יצא המרצע מן השק בנאום קטן. וזאת בדיוק הסיבה שצריך להתנגד להצעת החוק הזאת, לא בגלל היועץ המשפטי לכנסת – אני לא אזכיר את שמו כדי שזה לא יופיע בפרוטוקול אפרופו הדיון הזה, כי זה באמת לא מגיע לו, זה לא עניין אישי. זאת רק השאלה: מה קם בבוקר מיקי מכלוף זוהר עם הרעיון הזה? הינה התשובה, ולכן צריך להצביע נגד. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אילן גילאון (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת מכלוף זוהר, אתה אמרת שצריך לעשות את הדבר הנכון, והדבר הנכון זה להסיר את הידיים שלך מהחלטות כאלה. ובכלל, הבעיה היא, גברתי, בעיה אימננטית, כי אנחנו מדברים פה על גירעון אקטוארי ועל סכומים. בדרך הזקנו גם לשמה הטוב של הכנסת, גם לשמו הטוב של הצדק ובעיקר ליועץ המשפטי לכנסת. גילוי נאות: זה אדם שאני מאוד מעריך ומחבב, ואני חושב שעשו לו נזק כבד מאוד. אבל הבעיה הזאת, המרכזית, נובעת – כל זמן שפוליטיקאים מקבלים החלטות הקשורות לתנאיהם, לשכרם ולגמלאות של חברי כנסת ושל עובדים בתוך המשכן הזה. ואת הדבר הזה צריך פעם אחת ולתמיד להוציא מכאן החוצה. החלטות כאלה צריכות להתקבל החוצה מכאן. זאת לא החלטה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז תתמוך בהצעת החוק שלי. תתמוך בהצעת החוק שלי שהשכר לא יהיה בידיים שלנו, חברי הכנסת. אילן גילאון (מרצ): יפה מאוד. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שמעתי שמרצ רוצה להתנגד. אילן גילאון (מרצ): אנחנו בדיוק בזה תומכים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בוא נשמע למה אתם מתנגדים – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת זוהר, בבקשה, אל תפריע. אילן גילאון (מרצ): רצית להיות רפורמטור – זאת הרפורמה הראשונה שהיית צריך לעשות. אתה, בתור יושב-ראש ועדת הכנסת – אתה תקבל תמיכה מקיר לקיר, אני מבטיח לך. מקיר לקיר אתה תקבל את התמיכה הזאת. לכן, תראה מה שקרה כאן – אם אנחנו לא נלך למצבת שכר, גברתי, במדרג הציבורי, שהיא מקבילית של שכר – ואגב, יותר צנוע; יש אנשים שאומרים: לכמה השכר צריך להגיע? אני בהחלט חושב ששופטים צריכים להיות צמודים למחוקקים, ומנכ"לים לשרים, וכל המדרג הציבורי חייב להיות צמוד זה לזה, ואפשר גם קצת להצטנע. גם לגבי שופטים, אגב, אין לי שום בעיה, אין שום קדושה באף אחד. אנשים צריכים להגיע למקום הזה כדי להיות חופשיים מפיתוי. אנשים צריכים להגיע למקום הזה גם כאשר מצבם הכלכלי איננו של אנשים עשירים. במקום הזה צריך לתת את זה. הייתי אומר שהמסגרת חייבת להיקבע, אם אנחנו מדברים על רפורמה, על פי שלושה מהשכר הממוצע במשק, גברתי, אלה צריכות להיות המשכורות הגבוהות ביותר. לכן ההחלטה הזאת – החשוב ביותר הוא שתצא מידיה של הכנסת. לא לגביהם, לא לגבי סגני השרים, כי אני יכול לשבת כאן ולתת לך 300 אלטרנטיבות שהן נכונות והן צודקות, וכולן יוציאו שם רע לכנסת הזאת. אני חושב שהוויכוח הזה ימשיך להתקיים במקום הזה כל זמן שפוליטיקאים לא יסירו את ידיהם מנושא התנאים ומנושא השכר. לכן, חבר הכנסת מיקי זוהר ניצל את הדברים כפי שהוא ניצל. אני אומר לך, חבר הכנסת זוהר – אם אתה רוצה להיות רפורמטור, אם אתה רוצה להיות רוויזיוניסט, בשפה שאתה יודע, אנחנו מאוד נתמוך ברפורמה הזאת. תוציאו את הכול החוצה, לוועדה ציבורית, מצידי לנציב שירות המדינה. לא תיפגע כהוא זה עצמאותה של הרשות המחוקקת, תאמינו לי. וחבל על הנזק – שפגעתם שוב ביועץ המשפטי, שהוא אדם טוב ונחמד, ונקלע לסיטואציה שלא לו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, נאמר כאן לפני כן, ואני רוצה לחזור על זה ממש במשפט קצר, כי לי יש דברים טיפונת אחרים להגיד על הצעת החוק הזאת: מדובר בחקיקה שהיא פרסונלית לחלוטין, ולכן פסולה, ולכן צריך להצביע נגדה. עכשיו אני רוצה לפנות אליך, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, ובאמת לשאול אותך – דיברנו על זה. אני רואה בוועדת הכספים את העבודה שלך, אתה יודע לעבוד. איך קרה שאתה נפלת בדבר הזה? איך קרה שאתה כאן מביא איזושהי חקיקה אישית, לצורך מי ולצורך מה? מה אתה מרוויח מזה? זה הדבר שאתה צריך לספר לנו על מנת שנדע אותו, משום שאני בטוח – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אתה שואל ברצינות? מוסי רז (מרצ): אני שואל ברצינות, כי אני מכיר אותך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אני לא יודע – – – אני אדבר איתו על 50% מהקצבה, אולי הוא יסכים. מוסי רז (מרצ): לא, לא, חלילה. לא התכוונתי כסף. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): נו, אז על מה אתה מדבר? מוסי רז (מרצ): לא התכוונתי כסף. אני מכיר את העבודה שלך, דיברנו על זה לא פעם. אנחנו רואים בוועדת הכספים, אתה חבר כנסת חכם, יודע את העבודה, יודע לספק דברים לאנשים ששלחו אותך. אני לא אומר את זה בצורה, חס וחלילה, הרעה. מה אתה מרוויח מהחקיקה הפרסונלית הפסולה הזאת? ויותר משאני רוצה לדבר עליך, אני רוצה לדבר עליי, כי אני לא רוצה לדבר על חברי הכנסת האחרים. אני רוצה להכות על חטא שאני, כמו חברי כנסת אחרים פה, לא הבנתי את הדבר הזה בקריאה הראשונה, לאף אחד מאיתנו לא נדלקה נורה. אני רוצה להכות על חטא, שאני הצבעתי בעד כי לא הבנתי מספיק על מה אני מצביע. אני לא חושב שהרבה מהאנשים פה, הרבה מהח"כים פה, הבינו על מה הם מצביעים. דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, אני רוצה להבין – בגלל שזה היה כל כך מורכב להבין את זה לא הבנת? מוסי רז (מרצ): בגלל שאני טיפש, חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): או שחשבת שמדובר על יועץ משפטי של סין? מוסי רז (מרצ): בגלל שאני טיפש, חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): לא, אני רוצה להבין מה לא הבנת. מוסי רז (מרצ): פעם אחת אני לא בא אליך בטענות – אני בא אל עצמי בטענות. דוד אמסלם (הליכוד): מה לא הבנת? מוסי רז (מרצ): פעם אחת אני בא אל עצמי בטענות. דוד אמסלם (הליכוד): אני רוצה להבין מה לא הבנת? זה מסובך? מוסי רז (מרצ): כיוון שבקריאה הראשונה זה לא הוסבר – – דוד אמסלם (הליכוד): אולי איזה עיתונאי התקשר אליך, ואז פתאום שינית את דעתך? מוסי רז (מרצ): – – לא הוסבר בצורה שזה הוסבר כאן, וגם לא קראנו את זה מספיק טוב, לכן אני בא אל עצמי בטענות ולא אליך. ומה שאתה אומר על התקשורת זה הדבר השני שאני רוצה להגיד. הינה. כאן ראינו את החשיבות של תקשורת, שהפנתה את תשומת ליבנו לדברים שלא לקחנו בחשבון. כן, גם חברי כנסת יכולים לטעות. ובשביל זה, אגב, זו אחת הסיבות לזה שלא מקבלים חקיקה בקריאה אחת אלא בשלוש קריאות לפחות; אם זה פרטית, אז אחת יותר. כן, כי עובדה שלא שמנו לב, ועובדה שבדיון עכשיו כאן עלו דברים – ואתה לא יכול להתכחש לזה, חבר הכנסת אמסלם – עלו טיעונים מצד חברי כנסת שלא נשמעו פה בקריאה הראשונה. הייתי פה בקריאה הראשונה. הקשבתי למה שהלך. כל הדברים האלה לא עלו, משום שהדיון הזה לא נעשה. גם חבר הכנסת זוהר לא אמר את הדברים שהוא אמר כאן הערב, שהיו תגובה לתהליך הזה שהתפתח בתקשורת. אז במקום לבוא בטענות אל מי שחשף את הדברים, במקום לבוא בטענות לתקשורת – כאן אור השמש הוא חומר החיטוי הכי טוב. באמת הפנו את תשומת ליבנו לזה שאנחנו ישנו, ולא שמנו לב לדבר הזה. אני ישנתי, אתה יודע מה? כל חברי הכנסת האחרים היו ערים והצביעו בעד, בסדר; אני ישנתי והצבעתי בעד, וטעיתי, ובדיוק בשביל זה יש שלוש קריאות. בדיוק בשביל זה יש את הביקורת הציבורית, בדיוק בשביל זה יש את הדיון בוועדה, בדיוק בשביל זה מזמינים נציגי ציבור. כדי שנעשה מעשה חקיקה שלם; שלא נלך עם הטעות שעשינו בקריאה הראשונה ונמשיך אותה גם בקריאה השנייה והשלישית. אני אומר את זה גם לכם, כי גם אתם לא הבנתם את זה בקריאה הראשונה, כי זה לא עלה פה בדיון בקריאה הראשונה. אף אחד כאן לא אמר את זה – לא מהקואליציה, לא מהאופוזיציה. אז בואו נתעורר. נבין שהיה כאן מעשה פסול, מעשה לא נכון. אני לא רוצה להגיד שמישהו עשה אותו בכוונה – אולי בטעות, ובואו נתאחד כולנו ונעצור את החקיקה הזאת, כי היא לא חקיקה נכונה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מיקי זוהר, בבקשה תעלה לסכם, ונעבור להצבעה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, יש לכנסת הזאת המון רגעים. יש לה רגעי גאות, רגעי שפל, ואני חושב שהיום האופוזיציה – אבל בעיקר חלק מסוים מהאופוזיציה, הצדקנים והטהרנים שקיימים באופוזיציה – הם אלו שמביאים את רגעי השפל האלה לכדי ביצוע. ולכן אני רוצה לשאול את חברי סיעת יש עתיד, קודם כול. נתחיל איתכם. תכף נעבור גם למרצ, אבל בואו נתחיל עם יש עתיד, שהם מובילים ביפות הנפש של הכנסת – זה חלק מהאג'נדה שלהם יפות נפש, פופוליזם. שמעתי את חברת הכנסת פנינה תמנו, שמעתי את חברת הכנסת עליזה לביא, שמעתי את מיקי לוי. והשאלה שלי: איך זה עובד אצלכם? אתם יושבים בישיבת סיעה, יאיר נותן הנחיה: כולם תוקפים את מיקי זוהר היום בכנסת. פנינה תמנו (יש עתיד): אתה מזלזל באינטליגנציה, אה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, אני רק שואל. פנינה תמנו (יש עתיד): אתה מזלזל באינטליגנציה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אחרי שהוא נותן את ההנחיה, יש מי שמוודא אם זה בוצע. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עכשיו, חברת הכנסת מיכל רוזין, שתדעי לך – אם מישהו מחברי סיעת יש עתיד לא יישמע לראיס – הוא בסכנה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): יכול להיות שברשימה הבאה לכנסת מקומו לא יהיה ריאלי. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): זה לא עניין דמוקרטי פה. זו דיקטטורה לשמה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): איך בוחרים את חברי הסיעה? מי שמאדיר יותר את היושב-ראש, מי שמחמיא יותר ליושב-ראש – הוא זה שיקבל את ההכרה הציבורית הרחבה, בלי שום קשר אם הוא חבר כנסת טוב או לא. יואב קיש (הליכוד): זו לא הכרה ציבורית – זו הכרה אישית. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא הבנת. יאיר לפיד מייצג את כל הציבור, הרי, מה, אתה לא יודע? הרי יאיר לפיד ממקום של 26, 25 מנדטים – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – מידרדר כבר ל-14 מנדטים. אתה יודע למה, חבר הכנסת קיש? קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הציבור לא אוהב פופוליסטים. הוא מגלה את האמת. עובר עוד חודש, עוד חודשיים, הצבע יורד מהפנים. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): המסכה נשמטת, ומה מתגלה מולך? פנינה תמנו (יש עתיד): איזה צבע יורד מהפנים? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): פופוליזם ריק מתוכן, בלי שום אמת, בלי שום אג'נדה. בבוקר – צריך לתקוף את האיראנים; בערב – רגע, רגע, אולי התקיפה הייתה מיותרת; בבוקר – ההסכם שעשתה ארצות הברית הוא מצוין; בערב – ההסכם לא כל כך טוב. פנינה תמנו (יש עתיד): כשאין מה להגיד על החוק – – – מיקי לוי (יש עתיד): חקירה חדשה. חוק מושחת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): בבוקר – התקיפה בעזה מיותרת; בערב – לא, התקיפה בעזה אולי הייתה בסדר. פנינה תמנו (יש עתיד): כי אין לך מה להגיד על החוק המושחת שלך. מיקי לוי (יש עתיד): חקירה חדשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הציבור לא אוהב פופוליסטים. מיקי לוי (יש עתיד): חוק מושחת – – – פנינה תמנו (יש עתיד): אני מבקשת פנסיה – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הציבור לא אוהב יפי נפש. ולכן אתם מידרדרים בסקרים שבוע אחרי שבוע. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): וזה גם מה שימשיך לקרות, כי אתם לא יודעים לומר לציבור את האמת. פנינה תמנו (יש עתיד): זוהר, אני רוצה 9,000 שקל פנסיה לאבא שלי. אתה יכול לסדר לו? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): והציבור, הציבור הוא ציבור חכם. פנינה תמנו (יש עתיד): תסדר לאבא שלי גם פנסיה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הציבור רואה היטב מי משקר אותו – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – מי מרמה אותו, ומי מביא אל הפועל את מה שהוא התחייב. וזה הבדל בינינו. וכך זה יישמר, חברים. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ולא תוכלו לשנות את זה. לא תוכלו לשנות את זה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): תצעקו: מושחתים נמאסתם – – פנינה תמנו (יש עתיד): אנשים לא מסיימים את החודש. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – זה הסלוגן, השר הנגבי. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פנינה – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): מושחתים נמאסתם. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ומה הציבור אומר, חבר הכנסת והשר הנגבי? 35 מנדטים בסקרים לליכוד. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? אתם יודעים איך זה יכול להיות, חברים? קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): זה בגלל שאתם עובדים בשיטת עבודה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מיקי זוהר – – – קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. היו"ר רויטל סויד: מסמנים לך שאתה יכול לסיים. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): עוד דקה, עוד דקה. עוד דקה, עליזה. עוד דקה. אתם עובדים בשיטת עבודה של יחסי עובד–מעביד עם התקשורת. אתם עובדים אצל התקשורת, והיא מעסיקה אתכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, מי שמעסיק אותנו זה הציבור, חבר הכנסת זוהר. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): כשאני מצביע בקריאה ראשונה על החוק, והאופוזיציה תומכת – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מי שמעסיק אותנו זה הציבור, אני מצטערת להגיד לך. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – ואחרי שיחת טלפון מכתב טלוויזיה, האופוזיציה מתנגדת – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אי-אפשר להעסיק אותך, זה דבר שאי-אפשר להבין. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – זה מראה דבר אחד ברור, שאתם עובדים אצל התקשורת והתקשורת עובדת אצלכם. קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אבל הציבור לא מאמין יותר לתקשורת. הוא לא מאמין לתקשורת שמגלמת את השמאל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו יודעים – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הוא מאמין לנו, נבחרי הציבור, והוא ממשיך לתמוך בנו, נבחרי הציבור. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אתם תמשיכו לעבוד אצל התקשורת – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איזה שטויות אתה מדבר. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): – – אנחנו נמשיך לעבוד אצל עם ישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ולכן עם ישראל ימשיך לתמוך בנו, כי אנחנו עובדים אצלו ואתם עובדים אצל התקשורת. וזה ההבדל בינינו לביניכם, ורואים את זה. ובעזרת השם גם ימשיכו לראות את זה. מיקי לוי (יש עתיד): אין מילה אחרת מאשר חרפה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ולכן חברים, אני חוזר ואומר, מי שיצביע היום נגד החוק הוא פופוליסט, פופוליסט ריק מתוכן. ואנחנו נמשיך בעשייה למען כלל עם ישראל, על אפכם ועל חמתכם. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. אנחנו נעבור להצבעה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – איזו שפה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה. נעבור להצבעה על ההסתייגויות. לסעיפים 1 עד 3 אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על הסעיפים בקריאה שנייה. מי בעד? קריאות: – – – הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 1–3 – 44 נגד – 25 נמנעים – אין היו"ר רויטל סויד: סליחה, סליחה, סליחה, אני עוצרת. סליחה, סליחה, אנחנו מתחילים את ההצבעה על הסעיפים ועל ההסתייגויות. לסעיפים 1 עד 3 לא נרשמו הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על הסעיפים כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – תסדר גם לאבא שלי פנסיה, 9,000 שקל יספיקו. יש הרבה זקנים שאין להם פנסיה. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, די. הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–3 – 47 נגד – 33 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר רויטל סויד: 47 בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. סעיפים 1 עד 3 התקבלו כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות לסעיף 4, של סיעת יש עתיד, הסתייגות מס' 1, לסיעת יש עתיד. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 34 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1, לסעיף 4, לא התקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, הסתייגות מס' 2, לסעיף 4. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 34 בעד, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2, לסעיף 4, לא התקבלה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 3, לסעיף 4. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 49 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 34 בעד, 49 נגד, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 4 כנוסח הוועדה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 49 נגד – 34 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 49 בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 4 עבר כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לסעיף מס' 5. הסתייגות מס' 4, לסעיף 5. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 34 נגד – 50 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לסעיף 5 לא נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 34 בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על סעיף 5, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 21 בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 51 נגד – 33 נמנעים – אין סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 51 בעד, 33 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 5 התקבל כנוסח הוועדה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על כל החוק. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד החוק – 50 נגד – 34 נמנעים – אין חוק הכנסת (תיקון מס' 45), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר רויטל סויד: 50 בעד, 34 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית, והיא נכנסת לספר החוקים. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 146) (חלוקת הכנסות), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/784); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר רויטל סויד: נעבור להמשך סדר-היום. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 146) (חלוקת הכנסות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): איזה חוק חשוב של הקואליציה העברתם עכשיו. ממש. היה במצע של כל הסיעות שלכם. יואב קיש (הליכוד): מה? יואל חסון (המחנה הציוני): מימשתם את רצון הבוחרים שלכם. יואב קיש (הליכוד): יואל, אני לא שמעתי. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אשלח לך בווטסאפ. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו הולכת לתקן עוול, שלטעמי כבר עשרות שנים מופלות לרעה הרשויות שנמצאות מחוץ לקו הירוק. אני יודע שקיימת בכנסת ישראל מחלוקת קשה מאוד בין הימין לשמאל – אם עוד נותר דבר כזה – על מהותם של המתיישבים מחוץ לקו הירוק. אמיר אוחנה (הליכוד): אם עוד נותר דבר כזה שמאל? מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אם עוד נותר, כן. אם יש דבר כזה שנקרא מחלוקת בין ימין ושמאל, יש מחלוקת אמיתית איך מדינת ישראל אמורה להתייחס להתיישבות ולמתיישבים מחוץ לקו הירוק. אבל כל עוד – ובעזרת השם זה גם יימשך – מתיישבים אנשים וגרים מחוץ לקו הירוק, לא ייתכן – – – יהודה גליק (הליכוד): תגיד יהודה ושומרון. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): כן, יהודה ושומרון – לא ייתכן שיהיה אזרח ששווה יותר ואזרח ששווה פחות. כל עוד מדינת ישראל מכירה במתיישבים מחוץ לקו הירוק, בתושבי יהודה ושומרון, מכירה בהם כאזרחים שווי זכויות וחובות, לא ייתכן שמצד אחד אותו אזרח משלם מיסים כמו כל אזרח במדינת ישראל ומצד שני, כשהם באים לקבל את הזכויות שלהם באה המדינה ומקשה עליהם ומערימה ביורוקרטיה שאי-אפשר להבין אותה. אני אתן דוגמה: בסמכותו של שר הפנים לעשות צדק חלוקתי אמיתי בין רשות מקומית חזקה, עשירה, לבין רשות מקומית חלשה. כששר הפנים רואה שהעוול הזה נמצא ביהודה ושומרון, מחוץ לקו הירוק, כאן סמכותו של משרד הפנים – של שר הפנים – נעצרת. שר הפנים, בתפקידו, צריך להגיש את ההמלצה בפני המינהל האזרחי, וכולם יודעים כמה זמן זה נמשך, אם בכלל זה קורה בסוף. ואני שואל שאלה: למה תושבי ביתר עילית או אלקנה או כל מקום אחר, לא אמורים לזכות באותה הטבה כמו תושבי רעננה, כמו תושבי תל אביב-יפו או כל עיר אחרת. והתשובה שניתנת להם זה שהיות שהחוק לא נמצא – אין סמכותו של משרד הפנים – מחוץ לקו הירוק, יהודה ושומרון, לכן אתם תהיו תקועים. תמתינו שנה, שנתיים, עד שהמינהל האזרחי יואיל בטובו לחתום. והוא לא חותם אף פעם. הצביעות, לצערי, חוגגת וממריאה כשאנחנו קוראים את כותרות חלק מהעיתונים על הצעת החוק הזאת. הכותרת: האנשים מחוץ לקו הירוק בקרוב יהפכו לאזרחים סוג א'. ריבונו של עולם, איזה סוג א'? הם עד היום היו אזרחים סוג ב', מגיע להם לא להיות סוג א'; מגיע להם להיות שווים כמו כולם. וכשאני קורא, לצערי, עיתונים, תחת הכותרת – אין גבול לחוצפה – הממשלה מקדמת את המתנחלים להיות שווים יותר, אני שואל: איפה שווים יותר? אין כאן בהצעה אף הטבה מעבר למה שכל רשות מקומית בתוך הקו הירוק זוכה לה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – אני אומר לך. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): לא יודע, קשה לי להתעמת עם הנתונים האלה. אני מצפה מחבריי, גם באופוזיציה – אני אומר: לא חייבים להתנגד לכל הצעה. ההצעה הזאת היא הצעה טובה. היא הצעה שהולכת להקל את סבלן של רשויות, שאת החובות שלהן אנחנו יודעים לקחת מהן. מגיע להם גם לקבל את הזכויות שלהם בדין. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הפנים, ידידי יואב קיש, שלקח את ההצעה הזאת ועם כישרונותיו ויכולותיו קידם את ההצעה והוביל אותה לכאן, למליאה; לשר הפנים, שאילולא התמיכה שלו כשר הפנים, זה לא היה מקודם. ואני קורא לכולם לתמוך בהצעה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ונעבור לרשימת הדוברים. אני מוסיפה את חבר הכנסת יואב קיש וסוגרת את הרשימה. רשימת הדוברים סגורה. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, מאחר שפורסמו זה עתה מסקנות הוועדה המקצועית של משרד הביטחון בנושא גיוס בני הישיבות, קיוויתי שסוף-כל-סוף יש ועדה מקצועית ולא פוליטית. אך אני מתאכזב כשאני מרגיש בטביעת אצבעות פוליטיות במסקנות האלה. מה עוד שאנו, חברי יהדות התורה וש"ס – שאנחנו הנדונים, או ה"נאשמים" – לא הוזמנו לשמוע את חוות דעתנו. לעומת זאת, מי שכן הוזמן היה מר לפיד ואלעזר שטרן, שהוזמנו לוועדה לשמוע את חוות דעתם. אותנו לא הזמינה הוועדה המקצועית של משרד הביטחון. עודד פורר (ישראל ביתנו): הוא לא הוזמן לוועדה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): הוא לבד אמר אתמול שהוא הופיע בפני – – – קריאה: – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): הוא אתמול הודיע שהוא הופיע בפני הוועדה. הוא אמר מה שהוא אמר שם. איך החי יכול להכחיש את החי? אותנו לא הזמינו. אלעזר שטרן (יש עתיד): מי אמר? מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): יאיר לפיד אמר – תקרא – שהוא היה בוועדה הזאת. שהוא השתתף בוועדה. והוא גם אמר מה שהוא אמר שם. מיקי לוי (יש עתיד): אתה שומע מה שאתה אומר? זאת ועדה של משרד הביטחון. יש גבול. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): מה, מה אתה צועק? אתה מבין מה שאני מדבר בכלל? מיקי לוי (יש עתיד): לא. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אתה לא מבין, אז תשתוק. מיקי לוי (יש עתיד): לא, אני לא אשתוק, כי אתה מדבר דברים שהם לא נכונים. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, תאפשר לחבר הכנסת מוזס להמשיך. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): יאיר לפיד אתמול הופיע. הוא לבד – אני מכיר את תמונתו – והוא אומר: אני הופעתי בפני הוועדה ואמרתי שצריכים לגייס את כולם. לכל בן ישיבה יהיה תפקיד בצבא. אז אתה בא להכחיש אותו? איך אתה מעז להכחיש, מול לפיד? מיקי לוי (יש עתיד): אתה רוצה שאני אשלח לך – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אבל ברצוני להתייחס לסעיף הסנקציות – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, רק שנייה. חברים, בבקשה, תשמרו, בבקשה, על השקט במליאה. בבקשה. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – האומר שאם לא יעמדו ביעדי הגיוס, יוטלו סנקציות וקיצוץ בתקציבי הישיבות. הדבר הזה לא מגיע ממקורות האור. כזכור, מי שהתחיל בסנקציות פליליות, כלכליות על רקע זה, הייתה דווקא סיעתו, יש עתיד, אשר השיתה סנקציות מלאות על אי-עמידה במכסות. הדבר הזה, להטיל סנקציות על מוסדות חינוך – היעלה על הדעת להשית סנקציות על מוסדות להשכלה גבוהה, אשר שורצים שם פציפיסטים, חוגגי נכבה, מכחישי שואה וכל מיני מרעין בישין? לא יעלה על הדעת. אני רוצה לצטט לכם מכתב של ראשי האוניברסיטאות כשהתקיים דיון בהצעת חוק להוסיף שתי נקודות זיכוי לסטודנטים שעשו צבא. וזה מה שכתבו – תשמעו טוב – חתומים ועד ראשי האוניברסיטאות: אין לאפשר בשום אופן חדירה בוטה וגסה מצד הכנסת לקביעת הליכים אקדמיים הנמצאים באופן בלעדי ועצמאי בידי כל אחת מהאוניברסיטאות. אבל בעולם הישיבות – אז הכול בסדר. אנחנו נביא את הדוח בפני מועצת גדולי התורה, אשר יורו לנו את הדרך אשר נלך בה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, חבר הכנסת מוזס, אני הקשבתי לך בקשב רב, ומעניין, אני מרגיש בדיוק אותו הדבר, רק מהכיוון השני. אני חושב שההמלצות של הוועדה הן גם חסרות וגם מאכזבות. מוזס, אני אומר שהמלצות הוועדה, לדעתי, מהכיוון השני, הן גם חסרות וגם מאכזבות. יהודה גליק (הליכוד): אז תביא אותן למועצת גדולי התורה. איציק שמולי (המחנה הציוני): מועצת גדולי התורה שלנו זה חברי מפלגת העבודה, וטוב שכך. ואני אומר את הדברים הללו בגלל כמה טעמים. הדבר הראשון, לדעתי, היעדים שהוצבו הם יעדים שהם לא שאפתניים במקרה הטוב, והם די מצחיקים במקרה היותר-ריאלי. הדבר השני, יש הגדרה מאוד רחבה, על גבול המגוחכת, מיהו מועמד חרדי. לפי תזכיר החוק, אדם שבין גיל 14 לגיל 18 עזב את מוסד החינוך החרדי שלו נחשב חרדי שמתגייס לצבא, וזה – לא יודע באיזה עולם זה נחשב אדם חרדי. שר התיירות יריב לוין: איציק, תאמין לי שאם בן-גוריון היה חי היום, היינו – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא נכון. בחייך. יריב, השר לוין, אתם פרצתם את כל הגבולות, יריב, את כל הגבולות. שר התיירות יריב לוין: בחייכם – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתם פרצתם את כל הגבולות. אני אומר, יריב, תראה. אני אומר – – – שר התיירות יריב לוין: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): יריב, אני אגיד לך מה מפריע לי. אני אגיד לך מה מפריע לי. שר התיירות יריב לוין: – – – בקדנציה הקודמת – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מה שמפריע לי זה הצביעות, כי אם בעצם באים ואומרים: אנחנו רוצים לפרק את מודל צבא העם, לא רוצים יותר – – שר התיירות יריב לוין: ממש לא. להפך. אתה יודע שזה להפך. מוסי רז (מרצ): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – לא רוצים יותר כי אנחנו רואים שהיום, בשנתון כיתה ב', הרוב זה בעצם מה שנקרא לא משרתים, אז בואו נעשה את זה. נקבל החלטה מודעת שמודל צבא העם מתפרק. אבל המודל הזה הוא מודל שהוא חסר, הוא לא מספק. אני לא יודע איך הצבא חתם על התקפלות כל כך מפוארת כשהוא יודע שכשהחוק הזה יגיע לכנסת, עוד יותר ימרטו לו את הנוצות. אז על מה מדובר בו? בסופו של דבר – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): איציק, אז אולי הצבא יגיד שהוא לא רוצה גיוס חרדי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אז שיגיד את זה בקול רם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בסדר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): שיגיד את זה בקול רם. מירב בן ארי (כולנו): זה מה שהוא אמר. איציק שמולי (המחנה הציוני): אבל אי-אפשר – לא נכון. מירב בן ארי (כולנו): זה מה שהוא אמר. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא נכון. תקראי את תזכיר החוק. תזכיר החוק אומר בהצהרות: אנחנו מכירים בערך של השוויון בגיוס לכול – מה שלא יתקיים, גם לא במודל אידיאלי – אנחנו מאמינים במודל צבא העם. זה מה שכתוב בעיקרון, אבל חלק מההמלצות של הוועדה פשוט מרוקנות מתוכן את העיקרון הזה – – שר התיירות יריב לוין: ובן גוריון לא האמין במודל צבא העם? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – ומפרקות את מודל צבא העם. אני, יריב, נגד גישת כאסח נגד החרדים. לא חושב שזה מועיל; לא חשוב שזה נכון; לא חושב שצריך ללכת בגישה הזאת בכלל. אבל מצד שני, אני גם נגד זה שנרים דגל לבן ונוותר מראש על העיקרון שכל צעיר ישראלי יכול וצריך לעשות משהו עבור המדינה הזאת, בגיל 18, בגיל 21. בואו נדבר על הפרטים, אבל על העיקרון לא צריך לוותר, אם בשירות צבאי ואם בשירות אזרחי. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. חבר הכנסת יהודה גליק. מיקי לוי (יש עתיד): יהודה, מספר שלוש? יואל חסון (המחנה הציוני): יהודה, התחילה שביתת הרעב? התחילה? יהודה גליק (הליכוד): לא. מחר. יואל חסון (המחנה הציוני): למה לא מהיום? קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, גברתי המזכירה, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה והאופוזיציה, וגם אתה יואל חסון, גם אתה יואל חסון, במסגרת יהודה גליק סוף עידן התמימות, נאום מס' 3: מאבק בצביעות. חבריי וחברותיי, בדיוק כמו אותן תנועות שנושאות את השם פמיניזם, וכל מה שמעניין אותן זה להכות בגברים, כך בדיוק מחר אנחנו כולנו נשלם מחיר כבד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): על מה? יהודה גליק (הליכוד): אנשי שמאל הגישו תביעה לבית המשפט כי אכפת להם מהפלסטינים ש-80 סנטימטרים מבית יושבים על הקרקע שלהם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 40 סנטימטר. יהודה גליק (הליכוד): 40 סנטימטר. חברים, האם איזשהו פלסטיני הולך להרוויח מזה? לא. הרי אותם ארגוני שמאל לא אכפת להם. אותם ארגוני שמאל לא אכפת להם, כל מה שהם עושים זה צהלה ושמחה, כי ייהרסו מחר בנתיב האבות בתיהם של יהודים שבנו את ביתם כדת וכדין. עם כל הכבוד, רבותיי, באיזו מדינה, באיזו מדינה היו – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – מיכל רוזין (מרצ): איך כדת וכדין – – – יהודה גליק (הליכוד): אני, קשה לי לצרוח – – – מיכל רוזין (מרצ): – – – יהודה גליק (הליכוד): תודה. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מיכל רוזין. יהודה גליק (הליכוד): תודה. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): בתוך מדינת ישראל ובכל מדינה מתוקנת, כאשר יש איזושהי בעיה של חלק שלא כדין – – מיכל רוזין (מרצ): – – – יהודה גליק (הליכוד): – – אז עושים פיצוי. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אבל במקרה הזה אין מצב של win-win. מיכל רוזין (מרצ): – – – יהודה גליק (הליכוד): win-win היה אם היו מפצים את הפלסטינים, אבל זה לא המצב. הרי גם בעמונה וגם במגרון הרסו והרסו – – מיכל רוזין (מרצ): – – – יהודה גליק (הליכוד): – – ואתם – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה תאפשרו לו להשלים את הנאום. תמר זנדברג (מרצ): זה לא – – – תבדוק את המפה. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת תמר זנדברג. יהודה גליק (הליכוד): קשה לכם להשלים עם צביעות שמעמידים מול הפנים, אני יודע. מיכל רוזין (מרצ): יש חלק מהאנשים שזה סותר את התפיסה היהודית שלהם שאסור לגזול. היו"ר רויטל סויד: אני לא רוצה – חברת הכנסת מיכל רוזין, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. יהודה גליק (הליכוד): מיכל רוזין? היא כל כך חמודה. אני קורא לך לחיוך. תמר זנדברג (מרצ): מה זה חמודה? יהודה גליק (הליכוד): חברים וחברות. תמר זנדברג (מרצ): הלו, מה זה חמודה? מה אתה חושב – – – יהודה גליק (הליכוד): למה? היא לא חמודה? תמר זנדברג (מרצ): לא יודעת. יהודה גליק (הליכוד): היא מתוקה גם, מה יש. תמר זנדברג (מרצ): היא חברת כנסת, מה זה חמודה? יהודה גליק (הליכוד): היא חברת כנסת ממרצ, זה הכול, וגם את חברת כנסת ממרצ. אז מה? תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה לך. יהודה גליק (הליכוד): חברים, הדבר הזה, אין בו שום היגיון. באיזה מדינה בעולם היו הורסים בתים כיוון שיש שם 40 סנטימטר שאפילו הבעלים הסכימו להרוס אותם? אני אגיד לכם באיזו מדינה. במדינה אחת בלבד. בסדום ועמורה. תודה רבה. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי. קריאות: – – – מיכל רוזין (מרצ): זה יהודים? זה – – – יהודי – – – בגזל. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לחבר הכנסת יהודה גליק ולבקש ממנו שיחדל – הוא טרם התחיל – אבל שימנע ממנו את שביתת הרעב. הוא חבר כנסת, אין צורך שתשבות רעב, בטח לא בעניין כזה. אני יודעת שזה מדיר שינה מעיניך, אבל עם כל הכבוד, זו לא הדרך. אתה רוצה להילחם במעשנים? אתה עושה את זה? יש דרך. יש חינוך, יש הסברה. עם כל הכבוד, ואני חייבת להגיד לך משהו: בסופו של דבר – הבנתי גם שאתה רוצה לסגור את כל פינות העישון בכנסת. יש כאן אנשים מבוגרים. אם הם החליטו וההחלטה שלהם, שאני לא שותפה לה – אבל הם החליטו לעשן, ואני לא מצליחה להבין לאן נהפכו – – יואל חסון (המחנה הציוני): שיעשנו בחוץ. מירב בן ארי (כולנו): – – כל גינוני הליברליות שלהם. יואל חסון (המחנה הציוני): שיעשנו בחוץ. מירב בן ארי (כולנו): אבל יש להם פינות בחוץ. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, שיעשנו בחוץ. מירב בן ארי (כולנו): אבל הם מעשנים בחוץ. גם את זה הוא רוצה לסגור. קריאות: – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – מה ההיסטריה. מירב בן ארי (כולנו): בחוץ. עזוב בפנים. על בפנים אני לא מדברת. אבל אלה אנשים מבוגרים שהחליטו. גם אם הם החליטו שזה נזק לעצמם, מותר להם. אני מתפלאת על אדון הליברליזם, שבסוף, בסופו של דבר, כשהוא רואה דברים כאלה, פתאום הוא נהפך ללא-ליברל כי הוא דואג. הוא בא וצעק עליי שאנשים מתים כל יום מהסיגריות. אני מסכימה איתך. אני מסכימה איתך שזה גורם המוות הראשון במדינת ישראל. אבל צריך גם להבין שבסופו של דבר להטיל מס כזה על חיילים, על סטודנטים, על חבר'ה צעירים, שבחרו – כן, זו בחירה מוטעית; גם בחירה לחצות את הכביש באדום, גם לחצות מעבר חציה באדום ואפילו לנסוע על אופניים חשמליים בלי קסדה זו טעות. זו טעות שחלק מהאנשים פה שנוסעים באופניים, גם באופניים רגילים, עושים, אבל הם אנשים בוגרים ומותר להם לטעות. אבל לבוא עכשיו ולהטיל מיסים כי זה מה שיגרום להם להפסיק לעשן – אתה טועה. ואתה יכול לשאול פה – יש פה כמה אנשים שמעשנים – אם זה מה שיגרום להם להפסיק לעשן. כנראה שלא. והינה, אני אומרת לך. ביום שיאיר לפיד בא ועשה את העניין של העראק, עשו לו כאן קמפיין, על הראש שלו, על האלכוהול, וביום שכחלון רק אמר שהוא שוקל – עשו לו קמפיין עצום על המגולגלות. עם כל הכבוד, והינה אני אומרת לך: אם יש אנשים בוגרים שהחליטו לעשות את הטעות הזאת, זה מותר להם, ואני מתפלאת עליך, שכל היום עושה קמפיין על ליברליזם. מה קורה לך, למה אתה לא נותן לאנשים מבוגרים לעשות את הטעויות שלהם בעצמם. תודה. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חברת הכנסת ענת ברקו – מוותרת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה, כבוד היושבת-ראש. האמת, תכננתי ועדיין אני רוצה לדבר על הצעת החוק, אבל מאוד חורה לי, בתקופה האחרונה, המתקפה שנעשית מעל הדוכן הזה. כבר שמעתי היום את חבר הכנסת גליק מדבר על זה פעמיים, פעם אחת כאשר השווה בין האנשים שלצערנו הרב מתו מחשד שזה בגלל העישון, שהם פיתחו איזה מחלה, לבין נשים שנרצחו. בעיניי זה בלתי מתקבל על הדעת. הדבר השני הוא בעניין, גם עכשיו: אלו שקוראים לעצמם פמיניסטיות וכל המטרה שלהן היא להכות בגברים. אני חושבת שזה ממש לא מתאים שיצא מחבר כנסת שיושב בבית הזה, ועוד ביום שנרצחה בו אישה, ועוד בשבועיים שנרצחו בהם ארבע נשים במדינת ישראל. עם כל הכבוד ועם כל הכאב, על כל אדם – ומי שמכיר אותי יודע טוב מאוד שאכפת לי מכל אדם שמת בגלל מחלה זו או אחרת – אי-אפשר להשוות בן אדם שבחר בעצמו לעשן לבין אישה שנרצחת. ופה אני רוצה לסיים ולעבור לחוק השני. זה מזעזע אותי ולא יכולתי לעבור על זה בשקט. בעניין הצעת החוק, אני יודעת שכולם מנסים לא לגעת בה, כנראה, בדיונים, אבל לבוא ולהכשיר את הנושא – על פניו היא נשמעת הצעת החוק שיש בה, מצד אחד, צדק ותיקון לאלה שיש להם שנותנים לאלה שאין להם, רק שמה שנותנים הוא כנראה בעיקר לא שלהם. כלומר, העניין של הצדק, שההתנחלויות שיהיו יותר חזקות ייתנו לאלה שהן פחות חזקות מבחינה כלכלית, זה נשמע תיקון עוולה, אבל אנחנו מדברים על התנחלויות קיימות על אדמה שהיא לא שלהן שהן בעצמן לא לגיטימיות לפי החוק הבין-לאומי. אז לבוא ולעשות לזה מעטה של צדק – אני חושבת שכל המטרה היא המשך המדיניות הזאת של סיפוח זוחל, של הכשרת ההתנחלויות, של נורמליזציה של מצב שיש בו עושק של אדמה שלא שייכת למדינת ישראל ומדינת ישראל נמצאת שם ככיבוש. הגיע הזמן להגיד את זה בצורה הכי ברורה, ולא לעטוף את זה במעטפת של צדק ושל צדק חברתי בין העניים לבין העשירים, בין אלה שיש להם ואלה שאין להם. ואם כבר עושים צדק חברתי כזה, אז בואו נדבר על העברה אמיתית – שהיא בסמכות של שר הפנים בתוך מדינת ישראל – בין הרשויות שיש להן, הרשויות החזקות, שדווקא מקבלות תמיכה, והתמיכה של המדינה מניבה להן הכנסות יותר גבוהות, לבין אלה שנמצאות במצב הסוציו-אקונומי הנמוך, רשויות שנמצאות בבעיות כלכליות קשות. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אם כבר, זה בסמכות שר הפנים. לא כדאי לפרוס את הסמכות שלו למקומות חדשים. היו"ר רויטל סויד: תודה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה לך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יואל חסון. שלוש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זאת ממשלה וקואליציה של פחדנים. אתם פחדנים. אתם פחדנים, כי אתם לא הולכים עם האמת שלכם עד הסוף. בכל כמה שבועות יש כאן חוקים – קטנים כביכול – עוד איזה חוק של יהודה ושומרון, ועוד איזה חוק שמחבר סמכות כאן וחוק שמעביר סמכות לשם. מין סיפוח זוחל כזה והתעלמות מהמציאות. מצד אחד לבוא ולהודות שזה לא עובד, שהמציאות הזאת לא עובדת, ושצריך לקבל החלטה. צריך לשמור על גושי ההתיישבות ולהיפרד מהשאר, להגדיר מה אנחנו ומה הם ולשמור על ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. זה מצד אחד. את האמת הזאת אתם לא אומרים. ומצד שני, אתם משקרים. אתם משקרים לציבור שלכם. נאוה בוקר (הליכוד): מי שמדבר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): במקום לבוא, חברת הכנסת נאוה בוקר, ולהיות אמיתיים ואמיצים – – נאוה בוקר (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – ולא להביא כל מיני ספיחי חוקים – – נאוה בוקר (הליכוד): – – – זה בן אדם שמשקר לציבור, לא אנחנו. יואל חסון (המחנה הציוני): – – אלא להביא חוק אחד, חוק אחד שאם הייתם מעבירים אותו, לא הייתם צריכים את כל החוקים האלה. חוק סיפוח. סיפוח. סיפוח. נאוה בוקר (הליכוד): – – – שקר. יואל חסון (המחנה הציוני): את יודעת מה זה סיפוח? נאוה בוקר (הליכוד): אני יודעת מי משקר לציבור. יואל חסון (המחנה הציוני): סיפוח. אל תביאו כל מיני חוקים קטנטנים וטלאי על טלאי על טלאי, וככה אולי תנקו את המצפון והנפש. אתם משקרים לציבור שלכם, כי אתם לא הולכים עד הסוף בשום דבר. נאוה בוקר (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם נטולי אידיאולוגיה ואתם מנסים לתקן בכל מיני טלאי טלאים של חוקים. אתם מאמינים בחוק הזה שאתם מצביעים עליו עכשיו? תספחו. תביאו הצעת חוק לספח, תעמדו מאחורי מה שאתם מקשקשים לחברי המרכז שלכם בכל מיני כנסים ובסיורים שלכם ביהודה ושומרון. תגידו את האמת. נאוה בוקר (הליכוד): לא קשקשת לחברי המרכז – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא אמרתי אף פעם את מה שאת אומרת אף פעם. הליכוד לפניי היה יותר שפוי, תאמיני לי, כי מה שאנחנו רואים עכשיו, אין בכלל קשר לליכוד האמיתי של פעם. פתאום אתם תומכים בכל מיני חוקים של יהודה ושומרון שם, מאחז פה ומאחז שם. מה אני אגיד לכם, זה בדיוק – – נורית קורן (הליכוד): יואל זה לא נכון – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – בדיוק מה שהליכוד מייצג. נורית קורן (הליכוד): זה לא נכון, אל תבלבל את המוח. יואל חסון (המחנה הציוני): לא. זה מייצג את מי שהשתלט על הליכוד ואת אלה שאתם מחפשים מהם את הקולות. אז אני אומר: תהיו אמיצים, אל תהיו פחדנים – – נורית קורן (הליכוד): יואל, אנחנו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – אתם רוצים לספח – תספחו. אתם לא מספחים – תפסיקו להביא את כל חוקי הקשקוש האלה. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה. שלוש דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום ועדת השרים לחקיקה אישרה הטבות די מיוחדות ומשמעותיות ביותר לאדם שחסר לו הרבה כסף – ביבי נתניהו, ראש הממשלה. הטבות של מס על רכב, מיקי, ועל אגרה בקיסריה. 8,000 שקל הנחה לראש ממשלת ישראל על הטבות מס, כפול שנה, כפול 12 חודשים, זה בערך – כמה? 100,000 שקל. 100,000 שקל, אפילו קצת יותר, יכולים לפרנס שלוש משפחות, ארבע משפחות עניות, או חמש, אפילו עשר משפחות עניות. איפה הבושה? איפה הבושה של ראש ממשלת ישראל? על מה אנחנו מדברים? על חיסכון של 8,000 שקל? למי? לראש הממשלה? אנחנו צריכים לדאוג לעניים. אנחנו צריכים לדאוג לקשישים. אנחנו צריכים לדאוג לאנשים המוחלשים במדינה הזאת, שבאמת זקוקים לכל שקל בסוף החודש. כל שקל חשוב להם במשכורת שלהם. לאלה אנחנו צריכים לדאוג. וראש הממשלה, ועדת השרים – על מה? אתם לא מתביישים לכם על דבר כזה? איפה הבושה? תסתכלו לאזרחי ישראל בעיניים. איזה תשובות תיתנו להם, לנכים, לילדים העניים? זה מה שאנחנו דואגים לו, ראש הממשלה, לחסוך לו? 8,000 שקל? בושה וחרפה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה זה חוק של סיפוח זוחל, ברור. ואם כבוד המציע היה אומר: זה אותו דבר וכולם מכירים – לא נכון. אף אחד לא מכיר בכל התנחלות שהיא – אני מזכיר כל פעם – שהיא פשע מלחמה, עצם קיומה בשטח כבוש. ולבוא עכשיו ולדבר – אם הכוונה שלך לביתר עילית, ביתר עילית צריכה לעבור למקום אחר, אם זה כל מטרת החוק. וגליק, חבר הכנסת גליק – הינה הוא נכנס – מדבר על 40 סנטימטר. זה לא 40 סנטימטר, זה כל ההתנחלות, כל הגזל הזה בעצם קיומה, כל הנישול הזה של הקרקע, זו העבירה. העבירה היא לא 40 סנטימטר. לא על זה מסתכלים. הגיע הזמן שתפנימו שההתנחלויות האלה הן פשע מלחמה. אבל אני התכוונתי לדבר על משהו אחר. בשבוע שעבר היה יום הסטודנט – היה בכנסת. ולרגל יום הסטודנט היה סקר שדיבר על כמה דברים, ובין היתר על מלגות הסטודנט, שהסטודנטים מקבלים. סטודנט ערבי באוניברסיטה מקבל 32% פחות מסטודנט יהודי. הרי המלגה באה לעזור לחלש. אנחנו, בגיל שלי, שמענו את ההורים שלנו שאמרו: אנחנו נשלח את הבן שלנו ללמוד, כי הוא, מתאים לו ללמוד, כי הוא יכול ללמוד, הוא יכול להיות אקדמאי, ואנחנו מוכנים למכור את החולצה כדי שהבן שלנו ילמד. היום, כשיש מלגה שיכולה לעזור למשפחה הענייה הזו לא למכור את החולצה שלה כדי שהבן שלה ילמד, אנחנו באים ומפלים גם בנקודה הזו. יש כאלה שיגידו – אני אענה להם – שיש תוספת לחיילי צה"ל שמקבלים מלגה. עשינו את הבדיקה. מצאנו בסקר הזה – שגם חמד עמאר, חבר הכנסת עמאר ישמע – סטודנט דרוזי, ערבי דרוזי, מקבל פחות מערבי שאינו דרוזי, גם במלגות. פחות 600 שקל בממוצע. אפילו שהוא משרת, לכאורה גם הוא לא מקבל את המלגה המתאימה. אבל בואו נראה מה קורה בקשר לסטודנטים הערבים. רוב הסטודנטים, האקדמאים הערבים, לומדים בחוץ-לארץ. זה אומר שהכמות שלהם היא קטנה, ואם היו משווים אותם לא היה חוסר גדול לסטודנט היהודי. ואיפה לומדים? יש לנו אוניברסיטאות בשטחים הפלסטיניים – בג'נין, בשכם, בביר זית – כל מיני אוניברסיטאות בשטחים; יש בירדן ויש הרבה סטודנטים שלומדים באירופה. בכל שנה יש מאות רופאים שעוברים את הבחינה הממשלתית אחרי שבאו מחו"ל ולמדו בחו"ל. הם הופכים להיות מצילי החיים בארץ, הופכים להיות הרופאים הבכירים, אבל לא אפשרו להם ללמוד בארץ. למה? שתי סיבות: אחת – הפסיכומטרי, שהוא מפלה בזה שהשפה האנגלית היא שפה שלישית ולא שנייה כמו ליהודי, ואז יש לו את הבעיה. והנקודה השנייה: לרפואה יש את הריאיון הזה, שהתכוונו באמצעותו לפסול את הסטודנטים הערבים. הם הולכים, הם מצליחים, למרות כל האפליה. הגיע הזמן לדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם – – היו"ר רויטל סויד: תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – ולהפסיק את הגזענות ואת האפליה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת ישראל אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, אנחנו רק הערב קיבלנו את הטיוטה של ההצעה של חוק הגיוס של משרד הביטחון. אנחנו נקרא אותו ונלמד אותו ונביא אותו לגדולי התורה. אני רק רוצה להגיד שתי נקודות. א. בכל מקרה לא נסכים לשום פגיעה בלומדי התורה. אנחנו נעמוד בנחישות ובתוקף שכל מי שלומד תורה, אף אחד לא יעז להפריע לו. לגבי הפרט שכבר ראינו, אני חושב לומר שזו בושה למדינה היהודית שתעלה אפשרות בכלל שעל לימוד תורה יצטרכו לשלם עונש של הפחתת תקציב הישיבות. לכן, אני לא רוצה לדבר עכשיו על הנושא הזה, עליתי לדבר על נושא אחר. היום היה דיון בוועדה לפניות הציבור על דבר שלא תאמינו – ואני מאמין שכמו שאני לא ידעתי, אתם לא יודעים. חבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש ועדת הרווחה, חבר הכנסת אלאלוף, האם ידעת, יושב-ראש ועדת הרווחה, שילדים נכים ברכבי נכים לא מקבלים מיזוג אוויר ברכב, איפה שהם יושבים – בחלק האחורי – רק מזגן קדמי? לא היית מאמין, גם אני לא האמנתי. היום בוועדה שלי ישבו המומחים שמתקינים את המזגנים. בגלל שתקציב המזגנים עלה, אז הם צריכים להוריד את הגז. יוצא שהם לא נותנים מיזוג אוויר לרכבי נכים. כולנו היינו המומים. אני חשבתי שצריך להעלות את זה בכנסת, וגם אתה צריך לדון על זה בוועדה, ואני אעביר לך את הפרטים. היו"ר רויטל סויד: נכון. ישראל אייכלר (יהדות התורה): הייתה שם אישה, אימא לילד נכה, וזעקה בדמעות, שהורידו – – היו"ר רויטל סויד: סליחה חברים. חברות, חברים. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – גם את הגודל של הרכב. בגלל שיש היום רכב יותר קטן, הורידו את הרכב: הרכב קטן וצפוף, אני מסיעה ילד מונשם באוטו בלי מזגן אחורי בשיא החום. אנשי הביטוח הלאומי ואנשי משרד הבריאות טענו שבגלל שבתקנה שבהסכם הניידות – שמ-1979 עוד לא עודכן – בין משרד הרווחה לבין הביטוח הלאומי, צריך לחפש את הרכב הכי זול, היות שיש היום רכב יותר זול ויותר קטן, לכן הם לא מאשרים אלא רק את המכוניות הקטנות האלה. הדבר הזה גורם לסבל נוראי. אומנם זה נשמע – לדבר על רכב, על כיסא של נכה באוטו מסוים; זה אלפי ילדים ואלפי נכים שמקבלים רכב קטן יותר, וחוץ מזה, גם הביטוח הלאומי הודה שמחכים חודשים ארוכים – פעמיים 90 יום, זה 180 יום – עד שמקבלים אישור לרכב, איזה רכב מתאים, לרכב הנכה במרב"ד. כבוד היושבת-ראש, בעניין הנהגים שמחכים שנה שלמה לאישור שהם יכולים להיות נהגי אוטובוסים, כבר עשינו מהלך והפריטו במרב"ד את הביקורת על ידי חברה פרטית. אבל בעניין התאמת הרכב, עדיין במרב"ד מחכים אלפי אנשים, ילדים, לרכב חדש או רכב מחודש 180 יום. אני רוצה לומר את זה מעל במה זאת, כדי שהכנסת כולה – אני מניח – תסכים שאי-אפשר להתעלל כך בילדים נכים ומשפחות של ילדים נכים, רק בגלל ביורוקרטיה ורק בגלל שמ-1979 עוד לא עדכנו את הסכם הניידות שבין המדינה לבין הביטוח הלאומי. אני דורש ומבקש בשם כולכם לעדכן מייד את הסכם הניידות בין המדינה לבין הביטוח הלאומי, כדי שזה יהיה מתאים גם ל-2018 וגם לצרכים של הנכים – ילדים ומבוגרים כאחד. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, פעמיים היום, בשני חוקים, עלה רעיון שהקו הירוק נמחק, אין יותר, ואפשר להתייחס לכל השטח שבין הים והמדבר, בין הים והנהר כאל שטח אחד גדול ושלם. אפשר להפנות מכסות ביצים, אפשר לחלק הכנסות בין רשויות. אני לא יודע איפה נפלה ההחלטה הזאת. אני לא שמעתי שממשלת ישראל החליטה לספח. לא. אם היא החליטה, אז אולי נשמע על זה. אני לא שמעתי שהקהילה הבין-לאומית הכירה בסיפוח הישראלי. אני רק שומע כל יום וכל הזמן על סנקציות שהולכות ומתגברות כלפי מדינת ישראל, על המדיניות שלה – גם על המדיניות ביהודה ושומרון, גם על המדיניות בעזה. זה לא רק משחקי כדורגל, זה הולך כבר לתחומים אחרים, זה הולך ומתגבר. וצריך להקשיב ולהאזין ולהבין את הקולות האלה לפני שיהיה מאוחר, כי זה נובע בין היתר מהמדיניות חסרת האחריות הזאת, שמנסה בדרכים עקלקלות ומעבר לגב, בלי שנרגיש כאילו, ליצור מצב שהכול הוא אותו דבר. אז אני יודע שכבר שרת המשפטים בדרכה – היא לא פה, כמובן – גם הנחתה שכל הצעת חוק ממשלתית שמובאת עכשיו תיאלץ בין היתר להתייחס לשאלה אם השטחים ביהודה ושומרון שייכים או לא שייכים, ואיך היא מתייחסת לאותם שטחים. זו גם איזושהי דרך ערמומית להגיד: בעצם בכל חוק שעובר במדינת ישראל אנחנו רוצים את ההתייחסות ליהודה ושומרון. זה סיפוח משפטי כזה פנימי, אבל עכשיו אנחנו רואים את היישום שלו, ואני מניח שאלה רק ציפורים ראשונות שמביאות את האביב הזה. שבעצם לא צריך להחליט החלטה גדולה – ננסה בחשכת הליל, בשעה 24:00 או 23:00, בלילה, בכנסת, להעביר הצעות קטנות כאלה. ויום אחד הם יתעוררו ויגידו: וואו, כבר אין על מה לדבר, נגמר, כבר הכול שטח אחד שלם. אז אני יודע שיש אנשים שחושבים שזו הדרך הנכונה, ואני רוצה להזהיר אתכם: זאת לא הדרך הנכונה, זו הדרך העקומה, זו הדרך המעוותת; זו הדרך שתדרדר את ישראל, זו הדרך שתפנה אלינו ביקורת בין-לאומית, זו הדרך שתוביל לבידוד שלנו, זו הדרך שתיקח מאיתנו, מהילדים והנכדים שלנו, את הדבר הכי חשוב לנו, הכי חשוב מכול: את מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. זאת הדרך שאתם עולים עליה עם החוקים האלה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני פה. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אכן הקואליציה כל פעם לא מפתיעה אותנו מחדש. מביאים הצעות חוק, והצעת החוק הזו היא באמת ממסכת של חוקים דומים – פעם זה היה איחוד המועצות להשכלה גבוהה, ולאחר מכן קיבלנו, לפני כמה שעות, את הניוד של מכסות הביצים, ועכשיו אנחנו – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ראה זה פלא, הקואליציה עובדת לקדם את האג'נדה שלשמה היא נבחרה. וואו. קריאה: היא לא נבחרה על האג'נדה הזאת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תעשו את זה בריש גלי, תספחו – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גם על זאת, חברת הכנסת – – – גם על זאת. יוסי יונה (המחנה הציוני): חברתי, חברתי, אני מסכים לחלוטין. אבל עדיין, עדיין אתם עושים את זה קצת בהסתר, כפי שחבריי כאן אמרו לפני כן, במקום לבוא באיזשהו מהלך גדול, גרנדיוזי, רוויזיוניסטי, שבא ואומר: אנחנו הולכים לספח את השטחים, חד וחלק. בואו נראה אתכם, בואו נראה אתכם. אין לכם את האומץ לעשות זאת. ולכן, בדרכים ערמומיות – מכסות ביצים, אנחנו נאפשר מכאן להביא לשם; ואחר כך פתאום יש את הרעיון הנפלא הזה, צדק חלוקתי. צדק חלוקתי, מאפשרים לשר הפנים ליצור את המצב הזה גם בשטחים. כן, שאנחנו נעשה חלוקה מחודשת בהכנסות. איזו תמימות שכזו, חביבה, שאין לה שום קשר עם האג'נדה שחברתי שולי מועלם אכן רוצה לקדם. מה פתאום? מה, אנחנו עוסקים בניוד של מכסות ביצים. כל כך תמים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הפוך, אני אומרת את זה בגלוי. שרן השכל (הליכוד): בוא נבטל את כל המכסות ונגמר הסיפור. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה אנחנו עושים בחלוקת הכנסות? ומדוע, כפי שאומר מלכיאלי מסיעת ש"ס – מה, האזרחים שחיים שם הם אזרחים סוג ב'? שימי לב לחוסר האומץ, חברתי שולי מועלם, שימי לב לחוסר התעוזה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אנחנו אומרים בגלוי, יוסי. זה רק אתה נהנה להגיד שזה בהסתר. הכול גלוי, הכול נאמר. יוסי יונה (המחנה הציוני): שימי לב, דרכים נכלוליות שכאלו, שבאמצעותן את מתכוונת, או אחרים, לקדם את סדר-היום. עכשיו, את יודעת, בזעמכם על מה שקורה בעולם אתם מתנהלים בבועה, אתם לא יודעים מה קורה בעולם. מה שאתם עושים, בכל החלטה שכזאת, אתם מחזקים את ה-BDS, אתם מחזקים את הניכור שיש כלפי מדינת ישראל ברחבי העולם. אנחנו הולכים לשם. אתם יודעים מה, אני יכול לומר לכם דבר שלא ימצא חן בעיניכם: בזכותנו, השמאל, עדיין ישראל נתפסת כמדינה שפויה בעולם. בזכותנו היא נתפסת כמדינה שפויה בעולם, כי האנשים אומרים: אה, יופי, יש את השמאלנים האלה, עדיין יש תקווה, עדיין יש תקווה שהמדינה הזו יום אחד תעלה על הדרך של ההיגיון – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – של התבונה, של שפיות הדעת. ראו מה קורה בעולם, שימו לב לניכור. חברתי שולי מועלם, היית לאחרונה בארצות הברית? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): את יודעת מה היהודים חושבים עלינו שם? רובם הגדול, הליברלים, התנתקו מאיתנו, לא בגלל החלק הזה של האולם, בגלל החלק הזה של הכנסת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ברור. ברור. יוסי יונה (המחנה הציוני): ולכך אתם לא נותנים את דעתכם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גם 1,500 נרצחים – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): בזחיחות דעת, כשכל מה שחשוב לכם זה האלקטורט הפנימי, בכל צעד שאתם עושים – הולכים ומרחיקים את ישראל מקהילת העמים הנבונים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): רק לא אמרת שאנחנו בבידוד. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו במיעוט כאן, גברתי. אנחנו במיעוט כאן. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אנחנו בבידוד מדיני נורא ואיום. יוסי יונה (המחנה הציוני): את יודעת מה? אני רוצה לומר לך משהו, ואני מסיים: כשאני יודע שאני צודק, אז אני מקבל גם את הכאב של היותי במיעוט. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): זה היה נראה כאילו לא שמת נקודה, יוסי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כן, יוסי, בתור פרופסור לחינוך, איפה הנקודה בסוף? היו"ר רויטל סויד: הוא סיים. הוא הבין שהוא צריך לסיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, אני אבוא בפעם הבאה, אני אשמח להמשיך את הדיאלוג. היו"ר רויטל סויד: לא היה נעים לו שהוא חרג קצת. שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, בהמשך לדבריו המלומדים של פרופ' יונה, באמת אני רוצה לומר לכם מכאן: לראות את החוקים, מכבסות המילים האלה של צדק חלוקתי, כשמדובר בהעברת משאבים ליישובים בשטחים, שמקבלים גם כך הרבה יותר מקופת המדינה, כפי שכולנו יודעים, מאשר יישובים בפריפריה בישראל, לדוגמה פר תלמיד; ושלא לדבר על הוצאות אחרות רבות שיש להם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אוי, אוי, אוי – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): בסופו של דבר, אם אתם רוצים, אם אתם רוצים, ולשם אתם שואפים – הרי זאת האג'נדה של מפלגתך, וזאת האג'נדה של מפלגות נוספות בקואליציה, וגם מפלגת השלטון, בסופו של דבר, גם אם היא לא אומרת את זה בצורה הכי גלויה. האג'נדה שלכם היא סיפוח. אז בואו בבקשה, תתכבדו; תעשו לא סיפוח זוחל, לא סיפוח בקטנה, לא חתיכה אחרי חתיכה, כמו שאתם עושים, אלא באמת תשימו את זה על השולחן בריש גלי, תביאו חוק סיפוח. בואו נראה אתכם. בואו נראה אתכם, ובואו תיתנו לאמת להתפוצץ לכם בפרצוף. כי זה בדיוק מה שיקרה, ואתם יודעים את זה. כי אתם יודעים שמדינת ישראל לא יכולה לספח, ושממשלת ישראל, הימנית ביותר שהייתה כאן אי פעם, לא יכולה לספח. אתם יודעים את זה, אתם יודעים את זה טוב מאוד, שהיא לא תוכל להתמודד עם זה מול העולם, שהיא לא תוכל להתמודד עם זה אפילו אולי עם בג"ץ – אה, סליחה, אתם מבטלים את בג"ץ תכף. עמר בר-לב (המחנה הציוני): שזה לא נכון. שזה פשוט לא נכון, כי זה סוף הציונות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הם יכולים לספח – אה, זה שזה סוף הציונות זה ברור, על זה אנחנו מדברים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): חלקם גם את זה מבינים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל הם אפילו, מבחינת האומץ הפוליטי של מי שעומד בראש הממשלה ושריה הבכירים, יודעים שהם לא יכולים לספח. אז עכשיו אתם עושים – מה שאתם עושים זה הכי גרוע, כי אתם בעצם מעמידים אותנו לאט-לאט במצב שאין – או יהיה מאוד מאוד קשה לחזור ממנו, ואתם יודעים את זה. וזו בדיוק הטקטיקה שלכם, היא גלויה לעין כול. אבל לבוא ולהגיד בצורה רצינית "סיפוח" אתם לא יכולים, אז אתם עושים את זה בצעדים קטנים, וצעדים שמהר מאוד מביאים אותנו למצב שאנחנו לא נהיה כאן מדינה – או שהיא לא תהיה יהודית או שהיא לא תהיה דמוקרטית. כנראה אתם כבר בוחרים באופציה השנייה, כי אלה שאר המהלכים שאתם מובילים כאן בכנסת הזאת. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, אוקיי, אמרנו – מדובר בחוק שהוא נחשב לעבירה על החוק הבין-לאומי, אבל הבעיה היא שיש עשרות חוקים פה שנחקקו במקום הזה שהם כל-כולם עבירה על החוק הבין-לאומי. וכאשר אין חוק שהוא עבירה על החוק הבין-לאומי, אז יש מדיניות שהיא עבירה על החוק הבין-לאומי. ואני אחזור לעניין החשוב, שהוא הפקודה לירות באוכלוסייה לא חמושה בעזה. אני אמרתי בנאום הקודם שלי שכאשר יורים על מנת לפגוע באמצעים קטלניים – – ענת ברקו (הליכוד): על הרצון לפגוע באזרחי ישראל יש לך מה להגיד? על הטרור נגד אזרחי ישראל יש לך מה להגיד? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – נגד אוכלוסייה אזרחית, אז מדובר ברצח. ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אני לא רוצה לשמוע אותך. אז מדובר ברצח. ענת ברקו (הליכוד): – – – אזרחי ישראל? היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, בבקשה. ענת ברקו (הליכוד): – – – מדינה שאת אזרחית בה? היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, בבקשה. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אז לא מדובר ברצח כאשר יורים לעבר אוכלוסייה לא חמושה. אני טעיתי. ענת ברקו (הליכוד): ממש לא חמושה. ממש לא חמושה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): מדובר בפשע מלחמה, ויש הבדל. לפי החוק הבין-לאומי – ואני יודעת שאין מקום ואין כבוד לחוקים הבין-לאומיים פה, אבל לפי החוק הבין-לאומי, לאלה שרוחשים כבוד לחוק הבין-לאומי, מדובר – ירי על ידי צלפים באלפי אזרחים בלתי חמושים נחשב לפשע מלחמה. ענת ברקו (הליכוד): – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): פשע מלחמה, להבדיל מרצח – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): החמאס אומר: 80% אנשים שלי. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מאיפה הבאת את זה? היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת שולי מועלם, חבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חבל שלא שם עלייך חיג'אב – – – בעזה. היו"ר רויטל סויד: אל תיתנו לאף אחד את התענוג שאני אצטרך לקרוא אתכם לסדר. בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אז פשע מלחמה מסמן פשע של מדינה ולא פשע של חיילים. קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כלומר, גם כאשר מאות חיילים יורים ומאות צלפים יורים זה לא נחשב לפשע מלחמה. איציק שמולי (המחנה הציוני): חמאס בא לזרוק עלינו פרחים. הוא זורק פרחים וסוכריות. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אבל כאשר יש מדיניות – – – קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): פרחים וסוכריות. פרחים וסוכריות. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אם אתם מזלזלים בדברים אז שבו בשקט. ענת ברקו (הליכוד): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא בא לגדר וזורק – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת איציק שמולי, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת מירב בן ארי. מעכשיו אני מתחילה לקרוא לסדר. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. יואב קיש (הליכוד): רק את הצד הזה את קוראת לסדר. מה עם כל הצעקות שם? היו"ר רויטל סויד: חבל שלא הקשבת למה שאמרתי קודם. מירב בן ארי (כולנו): – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – את יכולה לעלות על משט. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. ענת ברקו (הליכוד): את יכולה לקחת איזה קרוז, והכול יסתדר לך בחיים – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. למה אתם נותנים את התענוג הזה? למה? ענת ברקו (הליכוד): – – – מרמרה. ענת ברקו (הליכוד): למה לא, שתיהנה? אם יש לה סוף-סוף איזושהי הגדרה למיס מרמרה, משהו טוב קורה פה? קריאה: – – – כל כך מהר – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת ברקו, פעם ראשונה. קריאה: די, היא רוצה שיוציאו אותה. קריאות: – – – קריאה: נו, תמשיכו. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אפשר להוסיף לזמן? היו"ר רויטל סויד: תמשיכי. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: תמשיכי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): לקחו כמעט שתי דקות. אוקיי. אז כאשר העזתים, הפלסטינים בעזה, הכריזו על הפגנה בלתי חמושה, מייד יצא הצבא – – ענת ברקו (הליכוד): בכנסת הבאה תצטרכי לחפש עבודה יותר רווחית. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – והוציא הודעה שהוא מתכוון לירות בכל מי – – – ענת ברקו (הליכוד): תמיד תוכלי להיות הדוברת של החמאס. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): הוא מתכוון לירות ולפגוע, והוא אמר שהוא מציב צלפים, וכבר בהפגנה הראשונה היו עשרות הרוגים ומאות נפגעים. פנינה תמנו (יש עתיד): הקם להורגך – השכם להורגו. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): על אף הביקורת בשל התוצאות הקטלניות, המשיך הצבא באותה מדיניות אכזרית גם כאשר אזרחים לא חמושים המשיכו להפגין, וכאן, על פי הדין הבין-לאומי, מתחיל פשע המלחמה. קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): סלמאת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): פשע המלחמה אינו מלחמה בקירות אלא מלחמה בעם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. נא לסיים. יואב קיש (הליכוד): היא רגילה שמורידים אותה בכוח. ענת ברקו (הליכוד): תיסלם. סלמאת. סלמאת – – – פלסטין. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת זועבי. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. שלוש דקות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): חברתי היקרה שולי מועלם-רפאלי, אני חייב להגיד לך, להודות לך גם. אני לא תכננתי לדבר, אבל אני שמעתי את ההערה מתחת לשפם שלך לאחד הדוברים פה, על 1,500 הנרצחים. אני מתאר לעצמי שאת מדברת על הסכמי אוסלו. אז אני רוצה, ברשותך, לעשות קצת צדק היסטורי וקצת אולי לדבר בעובדות ולא בפופוליזם. לא שאני מאשים אותך בפופוליזם, אבל הימין באופן כללי רוקד על הסכמי אוסלו האלה. מי שחתם על הסכמי אוסלו הוא מנהיג אמיץ, גיבור ישראל. קוראים לו יצחק רבין. מי שיישם באופן תבוסתני ופחדני את אותם הסכמי אוסלו – אגב, לא היה חייב ליישם; יכול היה לסגת מהם אבל 20 שנה לא נסוג מהם – זה בנימין נתניהו באופן פרטי והימין באופן כללי. מי שיישם, או יותר נכון לא יישם, את אוסלו זה אתם בימין. ויותר מזה אני אגיד לך: בעשורים האחרונים, שולי, מי שלא השתלט – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – אוסלו? זה היה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – על טרור פלסטיני ב-20 השנה האחרונות זה אתם בימין – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – מדינת ישראל. זה היה הסכמים איומים ונוראים שהובילו לרצח של 1,500 יהודים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – ומי שלא מחסל ומוחק את החמאס עם האיומים שלו – לא תוך 48 שעות, ב-20 השנה האחרונות זה אתם בימין. אני רוצה להגיד לך עוד משהו, שולי. בואי אני אגיד לך – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זו הייתה בכייה לדורות. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת שולי מועלם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בואי אני אגיד לך משהו – אז הגיע הזמן שעם ישראל ישמע את האמת: בלי הסכמי אוסלו לא היה היום ימין בישראל. בלי הסכמי אוסלו – כל ההזיות שלכם, כל התוכניות שלכם על אוטונומיה לפלסטינים נוצרו בזכות הסכמי אוסלו. שטחי A, B ו-C שאתם רוצים לספח נולד בזכות אוסלו. אין לכם קיום. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ברור. כמה – – – נולדו בזכות אוסלו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואני שואל אותך: למה אתם 20 שנה בשלטון לא מבטלים את הסכם אוסלו? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה אתם רוקדים על הדם 20 שנה – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה. חברת הכנסת מועלם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתם לא מסוגלים לזה. אתם – סמוטריץ, ידידי, בלי אוסלו לא היו יודעים מי זה סמוטריץ, כי כל הסיפור שלו על אוטונומיה לפלסטינים – אולי חצי מדינה, רבע מדינה בתוכנית שלו – בלי אוסלו וההסכמים האלה לא היה לכם מה לעשות עם זה, סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני לא – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואתה יודע את זה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חיליק, אני לא מדבר על – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): סמוטריץ, תודה בדבר אחד: יש מי שחתם על אוסלו, ויש מי שיישם או לא יישם באופן תבוסתני ובלתי אחראי את הסכמי אוסלו. ולכן, אם אתם מדברים על פושעי אוסלו, כדאי שתדעו שפושעי אוסלו לא יושבים בצד הזה של הבית, ותגידו פעם אחת את האמת לאזרחי ישראל. פחדנים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אל תהיה פופוליסט. אף אחד לא דיבר על פושעי אוסלו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת דודי אמסלם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אל תכניס לי מילים לפה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני לא מכניס לך מילים לפה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): פושעי אוסלו זה ביטוי שלך, לא שלי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כן? שלי? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כן. אני לא אמרתי אותו. אז בבקשה, מי שהביא אותו לדיון זה אתה. קריאה: המחנה שלך אמר את זה, לא את. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני אמרתי שאת – – – 1,500 הרוגים, התייחסתי לזה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ואמרת שזה פשע וחטא שלא נוכל לכפר עליו לעולם, אז אני עושה אחד ועוד אחד – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, זה גם לא אמרתי, רק אמרתי שזו בכייה לדורות. היו"ר רויטל סויד: טוב, בסדר. עכשיו הדיון הזה הסתיים, ואנחנו עוברים, בבקשה, לחבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): טוב, חברים וחברות. לפני איזה שעתיים פורסמו ההמלצות של הוועדה לגיוס החרדים לצה"ל, והאמת היא שקראתי את ההמלצות האלה, ויש כמה דברים שהם בהחלט חיוביים, בוודאי בפתיחה: ערך השירות בצה"ל, חובה על כל אזרח להתגייס לצה"ל וכן הלאה וכן הלאה. אני הייתי חבר בוועדת שקד בזמנו, ואני התנגדתי לסנקציות פליליות. ואכן, אין סנקציות פליליות בהמלצות האלה, אבל יש סנקציות כלכליות, וזה טוב שיש סנקציות כלכליות. אבל כשקוראים את הפרטים מגיעים לפסקה – ואני אקריא לכם – ששואלת מיהו חרדי. תכף נמצא מי זה חרדי. אז כתוב כך: "מומלץ להותיר את ההגדרה הקבועה היום בחוק על כנה". דודי, אתה יודע מה זה אומר? אתה יודע מה זה? אני לא יודע, אבל הינה עוד אחד בא. אז אותו דבר ההגדרה הזו – מה זה חרדי? מה שקיים. אבל לא מסתפקים בזה, כי יש כאן הרחבה: "צעירים אשר התחנכו בציבור החרדי ופרשו מאורח חיים זה" – זאת אומרת, הם היו חרדים והם החליטו לא להיות חרדים – "במהלך הגילאים 14–18, מגיעים מרקע סוציו-אקונומי דומה ונושאים עימם אתגרים דומים לאלה של הצעיר החרדי – – – אם יבחרו בכך, יוכלו אף הם להשתלב במסלול תורתו אומנותו ולדחות את שירותם". איציק שמולי (המחנה הציוני): זה הבלוף הכי גדול. עמר בר-לב (המחנה הציוני): השר יואב גלנט, אתה מבין מה כתוב כאן? כתוב כאן שחרדים שהחליטו לא להיות חרדים, בני 14–18, הם יגיעו לגיל 18 והם יגידו: רגע, אני לא רוצה לשרת בצבא, אני חוזר לתורתו אומנותו, אני חוזר להיות חרדי, והם יהיו פטורים. זה מה שאומר החוק הזה, וזאת בושה וחרפה. אני מקווה שיהיה כאן רוב בכנסת שלא יקבל את הדבר הזה. יש שם סעיף, בהחלט סעיף טוב, חיובי, הסעיף האחרון. הסעיף האחרון אומר, חבר הכנסת קיש, שכל מי שמשרת שירות מלא בצה"ל יהיה זכאי ללימודים אקדמיים על חשבון המדינה. אני מברך על כך, אבל מה יהיה בסוף אתם יודעים. אלה בני 14–18 ועוד הרבה אחרים שכבר יושבים על הברזלים או עזבו את העולם החרדי, הם יזכו לפטור משירות בצה"ל, אבל הילדים שלנו שעושים שירות מלא בצה"ל, ייקח עוד הרבה מאוד שנים עד שהם יזכו לקבל מימון ללימודים אקדמיים מהמדינה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חבר הכנסת יואב קיש, שלוש דקות. יואב קיש (הליכוד): חבר הכנסת מלכיאלי, החוק הוא חוק טוב, הוא חוק שמאזן מצב – מצב אבסורדי במידה מסוימת – וכמובן שאני תומך בו. אני רוצה להגיד כמה מילים על נתיב האבות. לצערי מחר בבוקר מדינת ישראל מתכוונת להוסיף פרק לתיאטרון האבסורד. אנחנו במציאות הזויה, שבה טעות של המדינה מלפני כמה שנים בתשובתה לבג"ץ גורמת לנו היום לאכול בוסר. במקום להסדיר ולהגיד ולהסביר ולפתור את הבעיות, ניסינו למצוא סיבות וזה עכשיו מתנפץ לנגד עינינו. אני קודם רוצה להגיד שאני כן שמח שהשיח השתנה, והממשלה הזו מובילה מדיניות של הסדרה ברורה שלא הייתה קודם. העניין הזה יכול למנוע פינויים לעתיד, אבל כואב לי מאוד על 15 המשפחות שמחר יצטרכו לצאת מביתן, יעברו לגבעה הסמוכה. אנחנו מתנחמים בזה שאנחנו נבנה שם עוד 350 יחידות, אבל עדיין אני שואל את עצמי, מה הם יגידו לילדים שלהם? איזה אבסורד, בשביל מה? בשביל 40 ס"מ של תולעת? אפילו להרוס רק את החלק הזה שעליו היה ויכוח לא נתנו להם בבג"ץ. אני מחזק אותם ותומך בהם. אני רוצה לומר: לדברים שנאמרו מעל הפודיום הזה לפני רגע על ידי חברת הכנסת חנין זועבי – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אל תגיד, תשתוק. יואב קיש (הליכוד): לדברים ההזויים והאנטי-ישראליים על ידי חברת סיעת בל"ד, שחצי ממנה או בכלא על סיוע לטרור או שברחו כי הם בוגדים במדינה. אז אני רוצה להגיד לך, את תלמדי היטב, את לא תקראי לחיילי צה"ל – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אל תגיד – – – יואב קיש (הליכוד): – – במילות הגנאי שאת קראת להם. אין לך מקום בכנסת הזאת. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – יואב קיש (הליכוד): אנחנו נוציא אתכם מהכנסת הזאת והפעם גם בבחירות הקרובות, בל"ד לא יהיו פה. אני מאוד מקווה שבג"ץ יבינו שאתם לא צריכים להיות בכנסת ישראל. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): הצעת החוק שלך היא צחוק – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. חברת הכנסת שולי מועלם. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – טיפשית. גזענית. ענת ברקו (הליכוד): (אומרת בערבית: בלי לחזור.) לא תחזרי משם. ישר לעזה, כינון ישיר. קריאה: רוחי אל עזה. קריאה: – – – ענת ברקו (הליכוד): לעזה – ישר לעזה, כינון ישיר. זאב בנימין בגין (הליכוד): ראיתי אותך על הבמה – רצתי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): גברתי היושבת-ראש, חברי השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אלה 15 המשפחות שיפונו מחר בפינוי מיותר לחלוטין מבתיהם בנתיב האבות: משפחת אגרניוניק, משפחת יחזקאלי, משפחת אלכסנדר, משפחת אשל, משפחת נוי, משפחת בולביק, משפחת דנהייר, משפחת שטרית, משפחת חי, משפחת רגונס, משפחת טוויזר, משפחת שיץ, משפחת יחזקאל, משפחת אהרונוביץ ומשפחת בר-לב. וההרס הזה יוליד חיים. הרס 15 הבתים, ההרס המיותר שלא הביא לשום תיקון – לשום תיקון לאף אחד – יוליד חיים באישור המיועד, בעזרת השם של 350, יחידות דיור. פינוי שהתחיל בתשובה שגויה של המדינה לבג"ץ – ובעזרת השם התשובות מתוקנות יום אחרי יום – וסופו בהחלטה שגויה לחלוטין של בג"ץ. המטרה היא: הסדרה. המטרה היא החלת ריבונות. חבר הכנסת יוסי יונה, מעולם לא אמרתי, לא בערמומיות ולא בהסתר ולא בשום דרך פתלתלה ועקלקלה כמו שאתה עושה ואתם עושים – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני עושה? אני נגד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – מעולם לא אמרתי משהו אחר חוץ מהחלת ריבונות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז תביאי הצעת חוק. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זאת השאיפה, זאת המטרה. ועד שנצליח לעשות את הדבר הנכון הזה, אנחנו ניצור נורמליזציה בחיים של האזרחים הישראלים ביהודה ושומרון. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה עוצר אותך? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 480,000 אזרחי מדינת ישראל הם שווי חובות ושווי זכויות. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה עוצר אתכם? למה לא היום? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו בדיאלוג. היו"ר רויטל סויד: זה לא נראה לי כל כך דיאלוג. מוסי רז (מרצ): יש לי שאלה: פה זה גם יהודה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הנורמליזציה בחיים של אזרחי ישראל ביהודה ושומרון – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לכו על זה, נו. היו"ר רויטל סויד: את מעוניינת בשיח הזה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא. היו"ר רויטל סויד: אז, בבקשה, חברים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הנורמליזציה בחיים של אזרחי יהודה ושומרון תהיה בזה שלא ידונו על כל תביעה הזויה של בעלים שלא קיימים על האדמה בפניות לבג"ץ ושימוש לרעה במערכת המשפט הישראלית, אלא ידונו על זה בבתי המשפט המחוזיים, כמו שדנים על כל סכסוך קרקעות. דבר נוסף, שתהיה נורמליזציה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, הגיע הזמן שתלמדי את העובדות. להגיד שביישובים ביהודה ושומרון מקבלים יותר כסף מאשר בעיירות הפיתוח, כבר מזמן מזמן היית אמורה לדעת, אחרי התקופה שאת בבית הזה, שזה הדבר הכי רחוק מהאמת. היושב-ראש החדש של המחנה הציוני, סליחה, של מפלגת העבודה, כבר טעה בזה, אמר בטעותו, והתנצל על זה: עמונה או דימונה. שחררו את זה. ברוך השם אנחנו עשינו צדק חלוקתי בירוחם עם המועצות מסביב, ונעשה צדק חלוקתי גם במועצות ביהודה ושומרון, כי אזרחי מדינת ישראל הם אזרחים שווי זכויות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תעבירו לפלסטינים – – – היו"ר רויטל סויד: תודה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ומי שהולך למילואים ומשלם מיסים ורואה במדינת ישראל את המדינה שלו, מדינת ישראל אמורה להתייחס אליו באופן שווה. אז מספיק עם הפופוליזם. השוני המשמעותי בשנים האחרונות הוא שהדברים שאתם אומרים כבר לא מתנפצים אל קירות ריקים, אתם מקבלים תשובות יום אחרי יום, תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם. יעלה חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לסכם. קריאה: מלכיאלי, כפרה עליך. חיים ילין (יש עתיד): מלכיאלי, תשאיר כמה דפים מאחורה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברי חבר הכנסת כבל ביקש שאני אהיה ממוקד, ואני אקבל את המלצתך. שמעתי בקשב רב את הביקורת של האופוזיציה על החוק הזה והאמת היא שהשתכנעתי במה שאני משוכנע כבר הרבה זמן. זה בסדר שיש ויכוח והוויכוח הוא לגיטימי בין קואליציה לאופוזיציה, בין ימין ושמאל. בשביל זה, זה חלק מהמשחק הפוליטי. זה גם בסדר שהאופוזיציה עולה ותוקפת הצעות חוק שהקואליציה מציעה, בוודאי בהצעת חוק שכאילו יש לה איזשהו סממן ימין שמנגח את השמאל הישראלי. אני שמעתי בקשב רב את כל הביקורת, ואני חושב שאין אחד מבין המבקרים שבאמת למד את החוק, למד את האבסורד שאנחנו חיים בו, ואמר לעצמו: אף על פי כן אני מתנגד. עכשיו, אני אגיד את האמת – – – קריאות: – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): לא, אמרו לי – אז אני באמת מודה שהצלחתי לשכנע אתכם. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיקון מס' 146) (חלוקת הכנסות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 25 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לתיקון פקודת העיריות (תיקון מס' 146) (חלוקת הכנסות), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 36 בעד, 25 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17) (שטח מצללה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/785); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17) (שטח מצללה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת דודי אמסלם. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני אעשה את זה בקצרה. המצב היום הוא שבפרגולות שיש עליהן פרספקס העירייה מחייבת כשטח שמחויב בארנונה. אני לא נכנסתי בהצעת החוק אם הפרגולה חייבת או לא כפרגולה – כל עיר והמדיניות שלה – אבל בוודאי ובוודאי לא אמורים לחייב את התושבים בארנונה רק בגלל הפרספקס. הרי בסופו של דבר הפלסטיק למעלה נועד כדי שהציוד למטה לא ייהרס. לכן ראיתי בזה אבסורד. אין לי מושג בכלל מי הגה את הרעיון האווילי הזה מלכתחילה, ולכן הצעת החוק הזאת באה להסדיר את הסוגיה הזאת. אז אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת דודי אמסלם. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים: חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת דב חנין – מוותר. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, שלוש דקות. יהודה גליק (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, מתוקים ומתוקות, ראשית אני רוצה לקבל את עצתו של חברי חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, שחוגג הערב גם לילת אל-קאדר, ואני רוצה פשוט איזושהי הבהרה: מישהו פה ניסה לומר ולהבין שאני מזלזל בנשים שנהרגו? חלילה וחס. אם כך היה מובן מדבריי, הריני לוקח את הדברים בחזרה. שרן השכל (הליכוד): לא נהרגו – נרצחו. מירב בן ארי (כולנו): נרצחו, נרצחו – – – יהודה גליק (הליכוד): נרצחו. איזו מילה – בסדר, יופי. עכשיו אני יכול להמשיך? תודה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יהודה גליק (הליכוד): תודה, תודה. נאום מס' 4, יהודה גליק, סוף עידן התמימות במאבק נגד הצביעות. וכשנאבקים בצביעות, אין מה לעשות, צריך להיאבק בעמדות בשני הצדדים. יש בכנסת הזאת שני שרים – יותר נכון שר ושרה – שמנסים לשכנע אותנו כבר חודשים רבים שבית המשפט העליון משתלט על הכנסת. מסבירים לנו שיש הפרדת רשויות. יש רשות שופטת ויש רשות מחוקקת, ולא יכול להיות שהרשות השופטת תתערבב ברשות המחוקקת. והינה, הפתעה – אותם שר ושרה עומדים בראש ועדת הסריסים לחקיקה, שכל תפקידה לסרס את החקיקה, שכל תפקידה לסרס פה את העבודה, וברצותם החוק יעבור, וברצותם החוק לא יעבור. מה שהם יחליטו, יהיה חוק חשוב. הם יחליטו. הם יחליטו אם החוק טוב, הם יחליטו אם החוק לא טוב. שום דבר לא יפריע להם. הכול בלי שקיפות, בלי שום דבר ובלי שום כללים מה כן טוב ומה לא טוב. הם ועדת הסריסים לחקיקה. הם יסרסו פה את כל עבודת הכנסת. רבותיי, זאת צביעות. לא יכול להיות שהם יבואו ויטיפו לנו שחייבת להיות הפרדת רשויות – יש הפרדת רשויות – לא יכול להיות שרשות אחת תחתור תחת השנייה. אין פה חקיקה בכנסת שלא מקבלת – ולפעמים לא רק לפני הטרומית, גם לפני הראשונה והשנייה והשלישית. מה זה צריך להיות? יש פה סירוס של החקיקה. צריך לומר את זה. המלך הוא עירום. לא ניתן לעבוד פה בצורה כזאת. זה סירוס של עבודת הכנסת. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק, והפעם גם אפשר להסכים איתך. חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר. חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אני פשוט רציתי לדבר, משום שלפני כן היא קטעה אותי באמצע הדיאלוג, הוויכוח שהתגלע פה, ביני לביניכם – – – היו"ר רויטל סויד: אז עלית לשים את הנקודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. למעשה, אתם יודעים מה? הסתכלתי על הצעת החוק הזאת וביקשתי לבדוק אולי גם שם יש איזושהי חפיפה, את יודעת, גברתי היושבת-ראש, אבל דוד אמסלם הציג את החוק ולא היה שום דבר על השטחים. באמת, חוק שהוא קשור רק בגבולות הקו הירוק, אבל לכו תדעו, אני מתאר לעצמי שיעברו שבוע-שבועיים, וחברתנו שולי מועלם תביא הצעת חוק, ותגיד שצריך להחיל גם את החוק הזה על שטחי יהודה ושומרון. כן, אנחנו לא נופתע – – – יהודה גליק (הליכוד): את כל החוק הישראלי צריך להחיל על יהודה ושומרון. יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה? סליחה? יהודה גליק (הליכוד): את כל החוק הישראלי צריך להחיל על יהודה ושומרון. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה. חלק מהקולות האמיצים, כפי שאמרנו כבר לפני כן – – – קריאה: האמיתיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): האמיתיים – ויש כאלה שיוסיפו ויאמרו: המתוקים – שיבואו וינסו באמת להחיל את החוקים החביבים הללו, שיש להם לגיטימיות מלאה והצדקה מלאה, ינסו להחיל אותם על שטחי יהודה ושומרון. אני רוצה לבוא ולומר לכם: הוויכוח בינינו, נקודת ההתחלה שלו היא אותה נקודת התחלה. היא פטריוטית. היא נובעת מתוך אהבת המקום הזה. ואנחנו חושבים, ואנחנו סבורים, ואנחנו בטוחים שמה שאתם עושים מהווה בעיה, מהווה סכנה חמורה לעתידה של המדינה שלנו וללגיטימציה ההולכת ומתכרסמת לה בעולם. אתם לא רואים את זה. אתם פשוט חיים בתוך בועה. אתם חיים בתוך בועה, סופרים כל יום ויום את המנדטים שאתם מקבלים מטעמו של הציבור, ולא אכפת לכם מה קורה בעולם. מדינת ישראל הופכת להיות מצורעת בגללכם. אני לא יודע אם הסתובבתם לאחרונה ברחבי העולם ושמעתם וחשתם מה חשים כלפינו. אז אם אתם רוצים להיאבק ב-BDS – – קריאות: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – אם אתם רוצים להיאבק בכל התנועות שפוגעות בלגיטימציה של ישראל, אז בדקו מה אתם עושים – – שרן השכל (הליכוד): יוסי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – בדקו מה אתם עושים כל יום כדי לפגוע בלגיטימציה של המדינה היקרה שלנו – – קריאות: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – ולא תפנו את החיצים כל פעם לחלק הזה של הבית – – שרן השכל (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – שלדעתכם הוא פוגע בלגיטימציה. שרן השכל (הליכוד): – – – שני מיליון – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): תדעו לכם שכל פעולה שאתם עושים שיש בה משום סיפוח זוחל, המפגעים שלה בעולם הם פי אלף מונים מכל פעולה ששוברים שתיקה או בצלם עושים. אתם אלה שפוגעים בלגיטימציה של ישראל ברחבי העולם, אתם אלה שמסכנים את הלגיטימציה ברחבי העולם. נורית קורן (הליכוד): מה אתה משווה אותנו – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): ולכן, מתוך כאב, מתוך אהבה למקום הזה, אנחנו באים ואומרים לכם: תתעוררו. תתעוררו. תתעוררו. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת רחל עזריה – מוותרת; חבר הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח. קריאה: הינה, הוא פה. היו"ר רויטל סויד: נוכח, סליחה. אברהם נגוסה (הליכוד): מוותר. היו"ר רויטל סויד: מוותר. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת נורית קורן. נורית קורן (הליכוד): אני עולה. קריאות: לא, לא, למה? יואל חסון (המחנה הציוני): קצת פרגון, חברי הקואליציה, תפרגנו. נורית קורן (הליכוד): גברתי היושבת בראש, אני עד עכשיו החלטתי שאני לא מדברת, אבל עכשיו כבר הגיע הזמן והגדשתם את הסאה. אני רוצה לומר לכם, אני גאה שההורים שלי ב-1971 הגיעו לקריית ארבע, היו בין המייסדים של קריית ארבע, ומקריית ארבע הלכו להתיישבויות נוספות. אני גאה בזה. הגיע הזמן שאתם תבינו, היו הסכמי אוסלו – שאנחנו לא מסכימים איתם – כבר קבעו שיש חמישה גושי התיישבות, כן? חמישה גושי התיישבות. אתם כל הזמן חושבים שאנחנו גורמים לכל הדברים האלה, אתם לא רואים את האנשים שגרים שם. האנשים שגרים בהתיישבויות הם אלה ששומרים עלינו שהטילים לא יהיו פה. יוסי יונה (המחנה הציוני): איך? איך? איך קריית ארבע שומרת עלינו? נורית קורן (הליכוד): אתם צריכים להתבייש. אתם צריכים להתבייש במה שאתם אומרים לנו, אתם מגזימים. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה הקשר בין ביטחון לקריית ארבע? נורית קורן (הליכוד): אני רוצה לומר לכם, מה שקורה כרגע בנתיב האבות – זה לא ייאמן שיש ישראלים שמלמדים את הפלסטינים איך להגיש נגד ולבוא כל הזמן לבית המשפט העליון. וזאת החלטה שפשוט בושה. אני שאלתי בזמנו אם השופטים שהחליטו את ההחלטה היו בשטח – הם לא היו בשטח, הם לא ראו איך זה נראה – – יואל חסון (המחנה הציוני): אל תמני אותם. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון. נורית קורן (הליכוד): – – הם לא ראו איך זה נראה. מוסי רז (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מוסי רז. יואל חסון (המחנה הציוני): סליחה, אני לא מוכן לשמוע את הדברים אלה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון. נורית קורן (הליכוד): בגלל עץ אחד – בגלל עץ אחד, בגלל עץ אחד שנמצא על הגבעה – זה מה שהם נתנו את ההחלטה. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תגידי לי. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. נורית קורן (הליכוד): ואני חושבת שהשינוי – כחברה בוועדה לבחירת שופטים – – מוסי רז (מרצ): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מוסי רז, תן לה לסיים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): היושבת-ראש, אנחנו באס"ק. נורית קורן (הליכוד): – – השינוי שאנחנו עושים – הגיע הזמן שגם בית משפט יבין ויראה מה קורה בתוך הציבור הישראלי, ולא כל הזמן שאיזה פלסטיני בא ואומר אחרי 15 שנה שזה השטח שלו – הגיע הזמן שיהיו דברים אחרים. תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): את לא באמת מאמינה במה שאמרת עכשיו. את לא באמת מאמינה בזה. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17) (שטח מצללה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17) (שטח מצללה), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 49 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הדיון בהצעת החוק חוזר לוועדת הפנים. תם סדר-היום – – – קריאות: לא, לא, לא – – – היו"ר רויטל סויד: מה? לוועדת הכספים? הדיון בהצעת החוק חוזר לוועדת הכספים. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 14) (הארכת מועדים), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/786); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר רויטל סויד: עוד חוק. הצעת חוק הרשויות המקומיות, מימון בחירות – בדקתי ערנות, חבר'ה, בדקתי ערנות. הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 14) (הארכת מועדים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת יעקב אשר וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב אשר. יעקב אשר (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציג את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הארכת מועדים). בחוק הרשויות המקומיות למימון בחירות, החוק קובע כללים למימון הוצאות של הבחירות ברשויות המקומיות. החוק כיום קובע שלא יאוחר מתום שלושה חודשים צריכים להגיש את החשבונות ואת הדוחות, ובמשך כל השנים תמיד היה איחור של המפלגות בלהגיש, ולכן הדברים התעכבו והיה צריך להגיע לוועדה כדי שהוועדה תאשר הארכה. אנחנו מציעים להאריך את זה במקום שלושה חודשים לחמישה חודשים, ובהתאם גם את הבדיקה של המבקר. מה שעלה בדיון הראשון, בין הקריאה הטרומית לקראת השנייה השלישית אנחנו נמצא גם מנגנון שבו לא תהיה השפעה על קצב המימון, בכך שנעשה את זה בצורה מודולרית. דיברנו על זה בוועדה, מוסי, אם אתה זוכר – – מוסי רז (מרצ): אבל לא הסדרנו את זה. יעקב אשר (יהדות התורה): – – ואנחנו בשנייה והשלישית נסדיר את הדבר הזה. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה, תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. אני נועלת את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): לדעתי הסיפוח זוחל – – – מוסי רז (מרצ): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, תראו, אני רוצה להגיד כמה מילים ענייניות על החוק הזה, לא על סיפוח זוחל ולא על כל דבר אחר. אני חושב שהחוק הזה הוא בעייתי ביותר, ואני אסביר למה. אגב, את כל ההבטחות שהבטיחו עכשיו לקראת הקריאה השנייה והשלישית הבטיחו לי כשהתנגדתי לו בטרומית, ואמרו: נתקן את זה לקריאה הראשונה. תראו מה מרכיב החוק הזה: ראשית, הוא אומר שבעצם יוארך הזמן שניתן למפלגות להעביר את הדיווח למבקר המדינה. אני לא מכיר מקרה אחד שהיה עד עכשיו – זה מאוד נהוג שמפלגות מבקשות ארכה ממבקר המדינה והן מקבלות את הארכה הזו. לכן לא צריך להכניס את זה לחוק, המפלגות שיבקשו ימשיכו לקבל ארכה. אבל מה החוק הזה יוצר? החוק הזה יוצר בעיה כספית כפולה – ואני ממש מבקש שתקשיבו לי איזו בעיה כספית, ולדעתי גם בעיה אתית, עם החלטה כאן של הכנסת. המפלגות כאן מתחלקות לשתי מפלגות, שאני לא יודע לחלק בעל פה, אני רק יודע להגיד לגבי מרצ: יש מפלגות שמקבלות מקדמה לבחירות המוניציפליות – זה נכון גם לגבי בחירות כלליות, אבל אנחנו עוסקים כרגע במוניציפליות – מקדמה שהיא יותר גדולה מהסכום שהן יקבלו בסופו של דבר. לדוגמה, מפלגה X תקבל מקדמה 10 מיליון שקל; בסופו של דבר מגיעים לה רק 8 מיליון – היא צריכה להחזיר 2 מיליון. מה אומר החוק הזה? וכאן יש בעיה אתית – החוק הזה אומר: אנחנו מאריכים עכשיו את ההלוואה למפלגות האלה בעוד חודשיים. וזה לא הוגן. יש מפלגות – ואני מודה, גילוי נאות, מרצ ביניהן – שמקבלות מקדמה יותר קטנה ממה שהן יקבלו בסוף – "בסוף" זה אומר ביום הגשת הדוח של מבקר המדינה. אנחנו נקבל 30% מהסכום: 15% עם דוח תקין ממבקר המדינה – ומעולם עד היום לא קרה שלא היה לנו דוח תקין – ו-15% עם התגמול על ייצוג הולם לנשים, מעל שליש, שתמיד יש לנו. 30% מהתקציב אנחנו מקבלים שמונה – ועכשיו מציעים עשרה – חודשים לאחר הבחירות. מאיפה נביא את הכסף הזה? מהבנק אסור לקחת הלוואה על פי חוק. רוצים שניקח את זה מקבלנים בצורה לא חוקית? איך רוצים להפיל עכשיו את המפלגות שהתנהלו בצורה חוקית? איך רוצים להפיל אותן? ומאיפה אנחנו אמורים לקחת את התשלום הזה? ואם יהיו בזמן הזה בחירות לכנסת? החוק הזה הוא חוק מושחת ולא הוגן, אין לו שום הצדקה; כל מפלגה שביקשה עד היום ארכה של חודשיים ממבקר המדינה, תמיד קיבלה. מבקר המדינה תמיד גמיש לדברים האלה. יש אפילו מקרים של ארכה של שנים, אבל ודאי ארכה של חודשיים, שמציע החוק הזה. אין לזה שום הצדקה מוסרית שח"כים יקבלו עכשיו החלטה שגורמת למפלגות מסוימת להפסיד כסף – – היו"ר רויטל סויד: תודה. מוסי רז (מרצ): – – ולמפלגות אחרות להרוויח כסף ללא שום היגיון. היו"ר רויטל סויד: תודה, תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת עודד פורר – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 14) (הארכת מועדים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון מס' 14) (הארכת מועדים), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 36 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ט בסיוון התשע"ח, 12 ביוני 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:29.