דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת כ"ח
ישיבה שמ"ד
הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-וארבע של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ט בסיוון התשע"ח (12 ביוני 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 5
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 5
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 6
איתן ברושי (המחנה הציוני): 7
עליזה לביא (יש עתיד): 8
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 9
ענת ברקו (הליכוד): 10
נחמן שי (המחנה הציוני): 11
הצעות לסדר-היום 11
ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח 11
היו"ר מאיר כהן: 12
עמיר פרץ (המחנה הציוני): 12
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 17
אברהם נגוסה (הליכוד): 19
מיכל רוזין (מרצ): 21
אורלי לוי אבקסיס: 22
סגן שר הפנים משולם נהרי: 26
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי: 31
ענת ברקו (הליכוד): 35
יהודה גליק (הליכוד): 36
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 36
מוסי רז (מרצ): 38
הצעות לסדר-היום 39
ציון יום ישראל בריאה ללא עישון 39
היו"ר מאיר כהן: 39
יהודה גליק (הליכוד): 40
יעל גרמן (יש עתיד): 42
מוסי רז (מרצ): 44
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 47
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 49
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 58
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018 58
אלעזר שטרן (יש עתיד): 59
איציק שמולי (המחנה הציוני): 62
נחמן שי (המחנה הציוני): 64
דב חנין (הרשימה המשותפת): 65
סאלח סעד (המחנה הציוני): 66
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 67
סגן שר האוצר יצחק כהן: 68
אלעזר שטרן (יש עתיד): 69
שאילתות ותשובות 72
1164. משבר המים והצורך בקידום פתרונות חירום 72
מיקי לוי (יש עתיד): 72
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 73
1179. סדרי פעילות הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות הממשלה למשק הגז הטבעי 78
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 78
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 78
1261. פגיעה מתמשכת באקוויפרים 82
נורית קורן (הליכוד): 82
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 83
1262. פרכלורט במי השתיה 88
נורית קורן (הליכוד): 88
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 88
1204. תשתיות של חברת החשמל 93
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 93
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 93
1209. חיבור המחסנים החקלאיים לתשתיות חברת החשמל 95
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 95
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 95
1221. תשתיות הביוב בחלקות 105–116 ביישוב ואדי אל-חמאם 96
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 96
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 98
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ט בסיוון התשע"ח, 12 ביוני 2018, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הודעת שר האנרגיה חבר הכנסת יובל שטייניץ על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן ויעל כהן-פארן בנושא: עבודות כריתת יער ובניית מכל המים של מקורות ליד הר אדר.
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' בנושא: המשבר בכדורסל הישראלי ובמעמד הכדורסלן הישראלי. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה קרה לאחינו חברי הכנסת היום? חברי הכנסת, אני לא רואה בינתיים צורך להצביע. חבר הכנסת מסעוד גנאים יפתח את הנאומים, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הייתה ישיבה בוועדת החינוך על המורים בפריפריה, ובהזדמנות זו אני העליתי עוד פעם את סבלם ומצוקתם של יותר מ-1,500 מורות ומורים ערבים מהצפון שעובדים בבתי ספר ביישובים הערביים בנגב. מורים אלה צריכים, וזקוקים לתמיכה, דרך העלאת אחוז וסכומי הסבסוד בדיור ובנסיעות, וגם הקלות בארנונה. הסכומים שנותן משרד החינוך מעטים ולא מספקים לאור יוקר המחיה. הם גם צריכים עוד משהו, אחר, וזה מנגנון שקוף ואובייקטיבי בכל הנוגע להעברה של המורים האלה מהדרום לצפון.
על משרד החינוך להבין שאין מערכת חינוך בריאה וחזקה, עתירת הישגים, בלי מורה מוערך וחזק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חבר הכנסת איתן ברושי.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר בוועדת העלייה והקליטה היה צריך להתקיים דיון שנקבע מבעוד מועד בנושא כאוב, נושא ידוע, לצערי, של הרשימות השחורות שאותן מנהלת הרבנות הראשית בישראל.
כן, כפי שאתם שומעים, רשימות שחורות של אזרחים ישראלים שעלו ארצה, הוכרו כיהודים, ולאחר שלוש שנים, עשר שנים, 30 שנה בכמה מקרים, יש לרבנות פתאום צורך עז לבדוק שוב את אותם האזרחים ולפשפש בניירות שלהם, ולבדוק: אולי באמת טעינו, עשינו טעות, אולי לא עשינו טעות. וככה, ללא ידיעתם של אותם אזרחים, מכניסים אותם שוב, בעצם, מכניסים אותם ואת קרובי המשפחה שלהם לרשימה של טעוני בירור יהדות וכו', ודומיהם.
הדיון הזה לא התקיים. מדוע הוא לא התקיים? כי בניגוד מוחלט לכל האישורים שניתנו למזכירה של הוועדה, לא הגיעו לא הנציג של בתי הדין הרבניים, שהבטיח שהוא יבוא ונתן אישור אפילו אתמול, אישר שהוא יבוא, ולא נציגה של משרד המשפטים. מדובר בזלזול במעמדה של הכנסת, מדובר בפגיעה בוועדה סטטוטורית של הכנסת. מדובר בהתחמקות סיסטמתית ממתן תשובות לנבחרי הציבור.
אני קוראת לך, כבוד היושב-ראש, לטפל בנושא הזה. אנחנו הפנינו מכתב למשרד המשפטים, וכמובן, כיתבנו גם אותך. הגיע הזמן שהפקידים, שמשתכרים מכספי משלמי הציבור, ידעו לענות בזמן לנבחרי הציבור, ידעו לבוא כאן, לכנסת, ולתת תשובות בוועדות שאותן אנחנו מקיימים. אני מקווה שהמצב ישתפר בקרוב.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. לשאלתך, אנחנו, כמו שאת יודעת, הקמנו אפילו ועדה בראשותי ובהשתתפות עוד שני סגנים לטיפול במקרים כאלה. ברגע שאקבל את פנייתכם, אז נטפל בזה.
חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, במצוותו של היושב-ראש בחרתי הפעם להקדיש את הדקה לשבוע הספר. אני מחזיק את הספר "הטנק" של אסף ענברי, שהוא בן ותושב עמק הירדן, שכותב על מלחמת העצמאות ועל הטנק של דגניה, וכמובן, שורות בודדות: הם נזקקו למפקד שייקח את העניינים לידיים, אבל לא היה ברור מי בעצם המפקד כאן – חנן בלקינד, רכז הביטחון, או ז'ורה שנאן מאפיקים, שהתמנה לצידו, או שמא מעליו, והודיע לחברי דגניה א' שפה זה לא מסדה ולא שער הגולן; אם מישהו ינסה לברוח – הוא יירה בו. ואם לא חנן ולא ז'ורה, מי מנהל פה את העסק? מונטג ממרחביה, מח"ט גולני או ברושי מגשר, מפקד גדוד 12, מולה כהן, מח"ט יפתח של הפלמ"ח, שגר בדגניה א' מאז שהתחתן עם בת המקום, או משה דיין, בן דגניה א' שהיה חסר ניסיון קרבי ובכל זאת נשלח על ידי בן גוריון להציל את העמק? בצבא נורמלי, כמו הצבא הסורי, למשל, החיילים יודעים מי מוריד פקודות על מי על פי דרגות של כל הדרגות של כל אחד, אבל מפקדים שהגיעו לדגניה, הסתובבו כמו בפלמ"ח, בלי דרגות, כי איך אמר יצחק שדה? אם פלוגה לא יודעת מי המפקד שלה – הוא לא ראוי להיות המפקד.
ברושי הוא סגן אלוף יצחק ברושי, זיכרונו לברכה, אבא שלי, המפקד הראשון של גדוד 12 של גולני וממקימי החטיבה – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
הגדוד הכי טוב.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
– – וגדוד 12, הוא גדוד ברק. ברק היה השם המחתרתי של אבא שלי כשהקימו את החטיבה, והיום הבן שלי, ברק ברושי, הוא רב סרן בקבע בצבא ההגנה לישראל. זה הדף שבחרתי, תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה. בדיוק רציתי לשאול כשקראת את הטקסטים אם ברושי שמוזכר הוא איכשהו – אם יש קשר משפחתי, אבל ענית כבר.
חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
עליזה לביא (יש עתיד):
ריגשת, חבר הכנסת ברושי.
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, היום אירחנו כאן בכנסת בחדר הוועדה לזכויות הילד את ההורים של התינוקת הקטנה חסרת הישע שנרצחה, יסמין. עשר שנים אנחנו מנסים לקדם פה בכנסת חוק שיגן על הילדים והילדות, הנכדים והנכדות. הנכדה הקטנה שלי בת השבעה חודשים נמצאת בפעוטון לא רחוק מהמקום הזה שבו נרצחה, נהרגה, יסמין.
איך זה קורה? זה קורה במשמרת שלנו. והרבה מאוד נאמר כאן על הצעת החוק, שאנחנו מבקשים לשים מצלמות בגנים, לפקח על גיל אפס עד שלוש. אלה הילדים שלנו. הם חסרי ישע, אלה הנכדות שלי, בהקשר הרחב. אנחנו לא יכולים לעמוד מנגד. זה בהחלט יכולה להיות גם הנכדה שלי במקום הזה, ואני אומרת את זה בכאב כל כך גדול. אנחנו לא שומרים, לא מגינים, ואפשר לעשות את זה ואפשר לתקן את זה.
הייתי בשבתון בבוסטון. גני הילדים בגילים הללו הם עם הפנים לרחוב. ההבנה היא שבאמת צריך עוד עין בוחנת. אנחנו לא מפקחים, אנחנו לא עוקבים, לא מכשירים נכון את הצוותים. חינוך לא מתחיל פתאום מכלום בין גילאי שלוש עד ארבע.
מדינת ישראל צריכה לבוא ולדאוג. בטח אני כבר קוראת לחינוך חינם. הרי אנחנו מדברים כאן על חופשת לידה של שלושה חודשים, במקרה הטוב שישה – אפשר להאריך, אבל גם לא בתשלום. נשים וגברים חוזרים למקומות העבודה, ואין הגנה על התינוקות חסרי הישע שלנו. יש פתרונות, אפשר לקדם אותם. וגם במקרה הזה של יסמין, אם לא הייתה המצלמה, היינו אומרים עוד מקרה של מוות בעריסה – לא היא. אנחנו יכולים לתת את הפתרון, ויפה שעה אחת קודם. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. אחמד טיבי, בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, הביטוי: זעם בקרב היהודים על חילול קברות, הוא ביטוי ידוע. הוא מוצדק כאשר יש חילול קברות וחילול בתי קברות. ביפו מתנהל זה כמה שבועות מאבק נגד חילול בית הקברות אל-איסעאף, מזמן העות'מאנים ביפו. אני הייתי במקום כאשר התחילו לחפור, לנבור, לחלל את בית הקברות. שלדים הוצאו – התחילו לאסוף אותם בקרטונים. זה היה מזוויע. התושבים – יוזמה מקומית של תושבי יפו, כל הכבוד להם – כיסו את החפירות האלה וגרמו לכך שהעבודות יופסקו. לאחרונה הודיע ראש העיר תל אביב חולדאי שהוא יחזור לעבוד ולפעול.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת ביטן, שומעים אותך. אני מבקש, תנמיכו את קולכם.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לאחרונה הודיע ראש העיר חולדאי, אדוני היושב-ראש, שהוא יחזור לחפור בבית הקברות, מה שיוצר מתח רב ביפו. אני ביקרתי שם אתמול. אני קורא לראש העיר – – –
היו"ר מאיר כהן:
איפה בית הקברות?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
במרכז יפו ממש. במרכז יפו ממש. ואתה רואה בית קברות מול עיניך ומישהו רוצה לעשות שם משהו מסחרי, כנראה, בלי להתחשב ברגשות של התושבים, של תושבי יפו. לכן, אני קורא לראש העיר: אל תבחן את הסובלנות של תושבי יפו. תצטרף אליהם במקום להתעמת איתם. בדיוק בתקופה הזאת, מייד אחרי החג, להתחיל לעבוד? לא, תפסיק את העבודות במקום. תחשוב על משהו אחר ואל תפגע ברגשות של כל תושב ביפו ושל כולנו יחד. אנחנו נמשיך לעקוב ולעמוד מולך או מול כל מי שרוצה להמשיך לחלל את בית הקברות.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת ענת ברקו, ואחריה – חבר הכנסת נחמן שי.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס שוב לבחינות הלשכה של עורכי הדין, לזעקת המתמחים. היה בג"ץ. אנחנו רואים שלאורך כל המאבק שניהלו המתמחים זה חצה מפלגות, וחברי הכנסת מכל הבית הזה התגייסו לעזרתם; חלקם קצת פחות, אולי בגלל החשש מלשכת עורכי הדין.
אבל אני רוצה לפנות מכאן ליושב-ראש לשכת עורכי הדין, לאחר ההקראה והדברים שאמר בפסק הדין השופט יצחק עמית בבג"ץ, שביקר את הבחינה. הוא אמר: הנבחן נדרש לענות על שאלות קשות, לעיתים אזוטריות, כמעט בכל תחומי המשפט. ספק אם עורכי דין טובים ומנוסים ובקיאים ביותר במדינה, אלה שכוחם רב להם בתחומי המשפט, הן אזרחי הן פלילי, היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן אליה. הוא התייחס, וביקש למתן קצת את השאלות האזוטריות.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני לא בטוחה שמישהו עשה בחינת תוקף ומהימנות לבחינה הזאת. נכון, בעקבות הפסיקה בוטלו עוד שתי שאלות, ויש מעבר מבורך של עוד כמה סטודנטים, שאת מערך הסינון, כמובן, מתכוונים לעשות בסוף אחרי שהפכו אותם למסחטת כספים במכללות ובהתמחות. אני פונה ליושב-ראש לשכת עורכי הדין, ואני מבקשת לתת ציון מעבר 60 לנבחנים, כי גם בבית ספר לרפואה ציון מעבר 60 מאפשר לאנשים לעבור את בחינת ההסמכה לרפואה. אין שום סיבה, לפחות לגבי דור מעבר, לתת בחינה שהיא לא הוגנת – אנחנו רואים את זה עם כל הבג"צים – ולא לאפשר לאנשים, לצעירים הללו, חלקם הגדול חיילים משוחררים; אנשים מכל המגזרים, אנשים עם ילדים קטנים שהשביתו את החיים שלהם כדי ללמוד לבחינת הלשכה, שלא בדקה את הידע האמיתי אלא הפכה להיות עוד בחינה פסיכומטרית.
אני פונה ליושב-ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נווה, בבקשה, ואנחנו גם מתכוונים להגיש בקשה לדיון מהיר מכל סיעות הבית בוועדת חוקה: תורידו את הרף לציון 60 ובכך יבוא לציון גואל. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי.
קריאה:
לא רק לציון.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. בימים האלה מלאו 18 שנה ליציאת צה"ל את דרום לבנון. זה היה אירוע מאוד חשוב – אני שמח על כך. יש מחלוקת על התוצאות הכלליות אבל נכון היה שנצא משם. בכל מקרה, יחד איתנו הועברו לישראל אלפים של תושבי דרום לבנון. חלקם היו לוחמים בצבא דרום לבנון, חלקם היו בני משפחות שלהם. הם נכנסו לישראל, הם עברו, עזרו להם, עזרה להם המדינה. היו כל מיני קשיים, אני לא אפרט.
אבל נשאלה שאלה אחת מרכזית: איפה יקברו אותם במותם? הם מגיעים לגיל. מתברר שאין מקום קבורה מסודר עבורם במדינת ישראל. בבתי הקברות הנוצריים – יש בית קברות נוצרי גדול ברמלה – לא רוצים אותם. יש סיבות, אפשר להזכיר אותן, אפשר שלא. לא רוצים אותם. אין מקומות אחרים. הנוצרים בישראל אינם מעוניינים בחברתם לעת מוות. חלקם מבקשים להיקבר, אם כן, בחזרה בלבנון – מעבירים גופות לשם.
אני חושב שאחריותה של מדינת ישראל היא לדאוג למקום קבורה מסודר. אני יודע ששלמה בוחבוט במעלות-תרשיחא מנסה לקבוע מקום כזה. אני לא יודע אם הוא יצליח, אני מקווה. הוא איש בעל יכולות, אבל אני חושב, בשורה התחתונה, שזו אחריות שלנו. הם נלחמו לצידנו, הם היו איתנו, הם היו נאמנים למדינת ישראל, הם ויתרו על מולדתם. אני חושב שהם ראויים גם להיקבר פה אם בכך הם רוצים. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה לך.
הצעות לסדר-היום
ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח, מס' 7799, 8287, 10341, 10359, 10368, 10375 ו-10377.
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום ההוקרה לעיירות הפיתוח. לפני כמה דקות התקיים במסגרת היום הזה טקס מרגש מאוד באודיטוריום. הגיעו לכאן משתתפי הסדרה סאלח, פה זה ארץ ישראל, וקיבלו פרס מיוחד. הם לא רק זכו בפרס – הם זכו בהכרה שכל כך הגיעה להם ולמי שהם מייצגים.
אני מבקש שקט שם. חברים, אם לא באתם לכבד אותם אז תקשיבו, אל תפריעו. סליחה, הגברת ברקו וז'קי.
אלו האנשים שתמיד היו פה, אבל לא תמיד ראו אותם; שדיברו עליהם לא מעט, אבל דיברו איתם מעט מאוד. כשעוצרים רגע להקשיב להם מבינים מייד שיש להם כל כך הרבה מה להגיד. שיש להם כל כך הרבה מה לספר על מאיפה באנו, ועוד יותר – לאן אנחנו הולכים. המפגש איתם לא פשוט, אבל הוא החלק הקל שבתיקון. החלק הקשה יותר הוא להבין שבסיפורה היפה של מדינת ישראל יש עוד הרבה מאוד פרקים כאלו, הרבה חלקים שעד היום לא סופרו כי הם לא התאימו לתבנית המקובלת או כי נכתבו בשפה מעט שונה, הרבה אנשים שמרגישים דחויים מהרבה מקומות שלא היו מספיק על המפה. סיפורם של אנשי עיירות הפיתוח, העיירות המפותחות, הוא רק אחד מהם. היום הזה הוא הזדמנות טובה לזכור שגם את הקול של שאר העליות צריך להגביר.
אני מקריא בשמו של היושב-ראש את הקטע הבא: בתור שר הקליטה ראיתי מקרוב את הקושי, את המצוקה, את הדממה שהם נתקלים בה גם אחרי עשר ו-20 שנים בארץ. כבר אז, לפני 17 שנה, ניסינו – אומר יושב-ראש הכנסת, שהיה שר הקליטה – לתקן ולעזור, אבל יש עוד הרבה מה לעשות. חשוב לי – ממשיך יושב-ראש הכנסת – להדגיש: הסיפורים האלה לא מאפילים על ההצלחה של מדינת ישראל, הם לא מערערים על הדברים היפים שהשגנו, אבל הם דורשים מאיתנו להרחיב את המבט, לפתוח את העיניים, להגדיל את מידת השותפות והלכידות. בנפשנו הדבר, ממש כך.
תודה רבה ליושב-ראש הכנסת, ואנחנו פותחים בדיון. ראשון יעלה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהיה מיוזמי היום – אני לא רואה את אלי. יעלה אחריו חבר הכנסת ושר הביטחון לשעבר מר עמיר פרץ, בבקשה. כן, כבודו.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
שלום לכם. אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לברך אותך על היוזמה להנהיג את היום הזה – יום ההוקרה לערי הפיתוח. אני שמח שגם ידידנו אלי אלאלוף – זה מסמל את שתי התקופות: אתה מאלה שהגיעו בשנות ה-50, ההורים הגיעו בשנות ה-50, הגעת לדימונה. אלי הוא המחזור השני של אותן עליות, שהגיע בשנות ה-60 ובשנות ה-70.
ההשפעה של האוכלוסיות האלה היא השפעה דומה, ואני יכול להגדיר את זה רק במשפט אחד: כל מי שהתייצב ראשון בכל המערכות הפך בסופו של יום לאיש ששכב על הגדר עבור אחרים. גדר אחר גדר הפלנו. פעם אחת בתחום הפוליטי, כשהתחילה לגיטימציה, ובבת אחת ראשי ערים נבחרו מאותם עולים שהגיעו, והם הנהיגו את היישובים שלהם והביאו אותם להישגים יפים מאוד, ושמו להם תוכן, ושמו להם מהות ונטעו גאווה באותם ילדים שנולדו באותם יישובים, ואמרו להם שהם יכולים להגיע לכל מקום, ואכן הם הגיעו.
אנחנו רואים היום רמטכ"ל שבני משפחתו הגיעו כעולים, הוא גדל באילת ובמקומות אחרים. אנחנו רואים היום בכל שדרת הרופאים הבכירים ביותר – אתה פוגש מנהלי מחלקות, חוקרים. אנחנו רואים בשדרה הכי משמעותית של הספרות והמוזיקה בישראל אותה דרך; אין מסר יותר חשוב להפלת החומות בין הקבוצות והעדות בישראל מאשר דרך הספר והנגינה. שם מתרחשת הקבלה האמיתית.
ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, מגיע באמת למנהיגים שהחזיקו מעמד, כי אכן ההגדרות הן הגדרות לא פשוטות. אבל אני מציע, אדוני היושב-ראש, שלא נילחם בעניין של פריפריה חברתית, מכיוון שפריפריה חברתית היא לא רק ערי פיתוח, פריפריה חברתית זה גם אותן קבוצות שהגיעו לשכונות בערים הגדולות, שגם הן מתמודדות עם קשיים דומים ועם אתגרים דומים.
והיום אנחנו יכולים לעמוד בגאווה גדולה ולומר שאילו ערי הפיתוח לא היו קמות, מדינת ישראל הייתה נראית בין גדרה לחדרה. והיום ערי הפיתוח פרוסות להן בכל רחבי הארץ והגדילו את כנפיה של מדינת ישראל. אבל באותה נשימה, חרף כל המחלוקות, צריך לציין שההתיישבות העובדת היא חלק מההעצמה ומהחיזוק של אותן פריפריות, אותם יישובים שצמחו סמוך למתרחש שם.
ואני אומר זאת לא במקרה. גם אני ראיתי את הסדרה סאלח, פה זה ארץ ישראל, גם אני הייתי שם, חלק מהסדרה, אבל אנחנו צריכים להוכיח לכולם שהכוח האמיתי שלנו הוא לא הכוח לשכוח – אין שום סיבה לשכוח; אף אחד לא צריך לדרוש מאיש לשכוח דברים שהתרחשו – אבל הכוח לסלוח הוא הכוח האמיתי. אסור בשום פנים ואופן שנישאר באותה נקודה של התחשבנות אין-סופית. להפך, לחפש מכנה משותף עם האוכלוסיות, עם הקיבוצים, עם המושבים, מתוך ידיעה שכל אחד מכיר בערך של התרומה ומכיר בעיקר בערך של שיתוף הפעולה בעתיד, ואין לנו שום דבר להסתיר. כל אחד מאיתנו הגיע להזדמנויות שונות, ושפטנו את מדינת ישראל – בשום פנים ואופן לא הסכמנו שיובילו אותנו לשפוט את מדינת ישראל דרך המשקפיים העדתיים.
הינה, אני אומר לכם: כל המאבקים שניהלנו בסופו של דבר היו למאבקים מעמדיים ולא למאבקים עדתיים, ויש הבדל מאוד מהותי בעניין. לעיתים האוכלוסיות חפפו – גם אלה שנאבקו במאבק מעמדי וגם אלה שניהלו מאבק עדתי. לעיתים הייתה חפיפה, אבל זה לא חשוב, כי כשאנחנו ניצחנו מאבקים זה שירת את כלל האוכלוסייה; כשאנחנו יצרנו מצב חדש – גם עולים חדשים שהגיעו אחרינו נהנו מהמצב החדש שיצרנו. ואין לנו שום סיבה לתת למישהו להגדיר הגדרות אחרות. ולכן, אני אומר: שיתוף הפעולה בין כל האוכלוסיות שנמצאות בפריפריה – קיבוצים, מושבים וערי הפיתוח, שהן צריכות להיות העוגן של כל אזור ואזור – הוא נחוץ לנו כדי להתמודד עם האתגרים החדשים.
אדוני היושב-ראש, ברשותך עוד כמה משפטים. המשימות הלאומיות המשמעותיות ביותר הוטלו על האוכלוסיות האלה, גם ההתיישבות בתנאים מאוד קשים: להקים ערים בתנאים בלתי אפשריים כמעט; אם בוחנים, הרי רוב המשימות הביטחוניות האזרחיות הוטלו על האוכלוסיות האלה כמעט מבלי שהן ביקשו זאת.
אני בא משדרות – את העימות עם עזה אני לא מכיר בגלל החמאס או בגלל הקסאמים, את העימות בעזה פגשנו עוד כשהיינו ילדים, עוד בתקופת הפדאיונים, בימים שבהם היינו מתעוררים כילדים עם צמר גפן תחוב לאוזנינו, כי האימהות שלנו מיהרו לתחוב צמר גפן, כדי שהשיירות של הצבא שהסתובבו ביישוב לא יעירו אותנו כילדים, וכך בצפון.
בצפון על אחת כמה וכמה. כל התקופות של העימותים בצפון כללו גם את הקיבוצים, גם את תושבי בית שאן, גם את ילדי היישובים שנפגעו, ודאי במלחמות שהיו בצפון. ולכן, התפקיד שלנו הוא גם של כאלה שעיצבו את מעמדה של ישראל כמדינה שהאוכלוסייה שלה מספיק חזקה להתמודד גם עם תקופה של עימות.
ומכאן, אדוני היושב-ראש, אני מתחבר לדרישה המרכזית שלנו. אולי חבריי מהימין, לא ימצא חן בעיניהם, אבל אני אומר רק משפט אחד: לא נוכל לטשטש את העובדות. אני לא אציג את כל העובדות כאן, אני אציג רק את מספר אחת. היום – – –
היו"ר מאיר כהן:
אדוני, היו בידיך חמש דקות, אתה כבר שמונה דקות, אז בבקשה, עוד דקה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אני מדבר במקום אלי אלאלוף, עד שאלי יגיע.
היו"ר מאיר כהן:
אני מחויב לשאר החבר'ה בעמידה בזמנים.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אין בעיה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, כבודו. בבקשה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
שני משפטים, שני נושאים קצרים. האחד, היום ההשקעה לנפש ביישובים מעבר לקו הירוק – 2,432 ש"ח לנפש; בערי הפיתוח הממוצע הוא 1,432 ש"ח. ואני אומר לחבריי מהימין, ובעיקר לכבוד השר, שהגיע: למה אתם מחכים? הרי אתם נמצאים בשלטון בעיקר בזכות אותן ערי פיתוח, למה אתם לא מקיימים את המחויבות שלכם?
חבריי ז'קי ואורלי, ידידיי, שני האחים המופלאים שלנו – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – – עוד שני מנדטים.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אני יודע. אין בעיה. תאמין לי, אני לא אבכה על זה. אל תדאג, אני לא אבכה על זה.
דוד ביטן (הליכוד):
במקום יש עתיד.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אני לא יודע. אני לא אבכה על זה בכל מקרה. גם אתה, חברי דוד, אני אחזור על המשפט: אתם בליכוד כל כך הרבה זמן בשלטון – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
ברור.
דוד ביטן (הליכוד):
אתה יודע מה, על חשבון העבודה – – –
היו"ר מאיר כהן:
קפצת – קיבלת. בבקשה, כבודו.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אתם כל כך הרבה זמן בשלטון, ואתם בשלטון בעיקר בזכות ערי הפיתוח. אז תפסיקו, תצמצמו כבר את הפער הזה. למה אידיאולוגים שנלחמים למען המתנחלים משיגים להם 2,432 ש"ח לנפש? ולמה אתה, שנלחם למען הפריפריות, לא משיג אותו דבר? אני לא מבקש יותר. למה צריך להיות פער של 1,000 שקלים?
דוד ביטן (הליכוד):
הרבה תקציבים העברנו.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
מאה אחוז. אז תשיג בבקשה את השוויון. הדוח של מרכז אדוה, שעושה ממוצעים, לא מראה זאת. ומשפט באמת אחרון: הגיע הזמן שאנחנו נדאג לביטחון בעורף, בעיקר לכל אותם יישובים שנמצאים סמוך לגדר. אנחנו הגשנו תוכניות, ואני מאוד מקווה שאכן התוכניות האלה יצאו לפועל. המודל שבנינו בעוטף עזה הוא מודל שמוכיח את עצמו. הוא מוכיח את עצמו כל יום מחדש. את אותו מודל צריך להעתיק לצפון, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה, אדוני. אדוני דיבר כפול מזמנו. אני מצטער, לגבי הבאים אני אמשיך להקפיד על חמש דקות. חבר הכנסת מלכיאלי, כבודו. חבר הכנסת גליק, בריאותך בסדר?
יהודה גליק (הליכוד):
ברוך השם.
היו"ר מאיר כהן:
ברוך השם. בבקשה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול לברך את היוזמים של היום החשוב הזה – יום ההוקרה לעיירות הפיתוח. היום אני חושב שיותר ויותר אנחנו מבינים את החשיבות – אותם עולים בעיירות הפיתוח תרמו לשגשוגה של מדינת ישראל. אם בתחילת הדרך התייחסו אליהם כאל אזרחים סוג ב' – התייחסו אליהם כאל אזרחים סוג ב' בקו המחשבה, התייחסו למוסר ולערכים שהם הביאו איתם כדבר שהוא לא מובן מאליו; יותר נכון, מובן מאליו שהם לא אמורים להשלים את מה שהם הביאו איתם. אני רוצה לספר: סבא שלי, זיכרונו לברכה, סיפר לי, אדוני היושב-ראש, שכשהוא עלה לארץ לקחו אותם יחד עם קבוצת עולים לצפון הרחוק, העלו אותם על משאית – –
היו"ר מאיר כהן:
חברים, זה מפריע לחבר הכנסת.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – כמובן, מקום בלי כיסאות, בלי מקום שאפשר לשבת. העלו אותם על המשאית, דחסו אותם – – –
היו"ר מאיר כהן:
לאיפה הם באו?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
מפרס.
היו"ר מאיר כהן:
לא, לאיפה הם הגיעו?
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
לאזור קריית שמונה. משהו זמני. העלו אותם, את כולם. נסיעה של שעות – נוסעים, נוסעים. אין מיזוג אוויר. ילדים, תינוקות, עם כל מיני חפצים. כשהגיעו לשם, הנהג, בלי להתבלבל, הרים את – אני לא יודע איך קוראים לזה – המנוע של – – –
היו"ר מאיר כהן:
הייבר.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
הייבר. כמו חול, כל האנשים הושלכו למטה. אנשים לא הבינו מה הטירוף, מה קרה לנהג. אבל במשך השנים, כשהם פגשו בני משפחה אחרים, ועוד עולים, בפרט מארצות המזרח, הם גילו סיפורים דומים. ואותם שלחו לאן? לעיירות הפיתוח. היחס אליהם היה כל כך מזלזל, שסבא שלי סיפר לי שהוא הלך פעם לבחירות בקלפי ומזכיר הקלפי הביא לו את הפתק ואת המעטפה. אז למה הוא סיפר לי את זה? כי כילד באתי לסבא שלי ואמרתי לו: סבא, הרב עובדיה ביקש, צריך להצביע, אז תלך. הוא אמר: לא, אני לא הולך להצביע לאף אחד, כולם שם רמאים. אמרתי לו: למה? הוא אומר: מה, הם יגידו לי גם מה לעשות? אמרתי לו: מה הפירוש "יגידו לי מה לעשות"? תיכנס לפרגוד, תיקח את הפתק הרצוי ותשים. אז הוא אמר לי: לא, כשאני עליתי לארץ – וככה כמה שנים: בבחירות, במזכירות הקלפי היו מביאים לו את המעטפה, מביאים לו את הפתק, אומרים לו: תשים את זה ותשים ושם. הוא אדם תמים, לא תיאר לעצמו – הוא היה בטוח שזה המשחק. וככה כל פעם. אבל זה היחס שהתייחסו אליהם.
אבל יותר מזה. אלה אנשים שהגיעו מארצות המזרח עם תרבות עשירה – של מוזיקה, של תורה, של מוסר, של ערכים. לכל הילדים שלהם הגיעו כל מיני פעילים של משרד החינוך, ואמרו: את הילדים תשימו שם. אז הוא אמר: רגע, אבל שם לא מתלבשים בצניעות, אין קצת תורה, טעמי המקרא. אמרו לו: לא, בארץ ישראל ככה. ככה הרבנים אמרו. הוא היה קצת תמים, פחות אגרסיבי, אז הוא אמר: בסדר, שילכו לשם. אם זה ככה בארץ ישראל, אז ככה זה בארץ ישראל.
טוב, עברו הרבה שנים, התורה מחזרת אחרי האכסניה שלה, הדור הבא כבר שב הביתה. אני חושב שהיום באמת צריכים להרים את קרנם של אותם אנשים שעשו הכול ולא בעטו. אני זוכר שפעם סיפרתי לסבא שלי שקיבלתי דוח משטרה על איזו חניה. אמרתי לו: תראה איזה פקח, כמה רוע. הוא אמר לי: תודה לה' שקבלת דוח משוטר בארץ ישראל, משוטר יהודי. הוא אמר: תיקח את הדוח הזה, תתלה אותו בבית שלך. קיבלת דוח משוטר יהודי. מה אתה מעדיף, לקבל משוטר ירדני, ממי? על אף כל – לא נקרא לזה רוע – כל כך הרבה דברים לא טובים שהם קיבלו בתחילת הדרך, עד היום האחרון ראו בממסד דבר נעלה, דבר חשוב. וחשוב להרים את קרנם של אותם אנשים, שלא בעטו, על אף כל מה שעשו להם.
צריכים לציין גם את השר הממונה על הפריפריה. בפגישות שלי עם ראשי ערים – במשך שנים הממשלות דיברו על הפריפריה, דיברו על החשיבות להשקיע בפריפריה, דיברו על כמה צריכים לחבר את הפריפריה למרכז, אבל כשאנחנו יותר ויותר יושבים בוועדות הכנסת אנחנו שומעים שהחולים בפריפריה מקבלים בריאות פחות מהחולים במרכז; התעסוקה בפריפריה חלשה מהמרכז; ההכנסה לנפש; ילד בפריפריה, היכולת שלו להתקדם ולהגיע להישגים לימודיים פחותה משל ילד במרכז. בסוף מדינת ישראל אומרת: יש שווים יותר ויש שווים פחות. זה בצער גדול.
אני מקווה שנוכל יחד לצמצם את הפערים האלה, להביא את הבשורה גם לאותם אנשים, ובעזרת השם, נאמר את האמת – לקדם את הפריפריה למרכז. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת נגוסה, בבקשה. אחריו תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין.
אברהם נגוסה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות ליוזמים של יום ההוקרה לעיירות הפיתוח. עיירות הפיתוח בישראל בצפון ובדרום הארץ הוקמו במשך תקופה קצרה, סמוך להקמת המדינה. בהיסטוריה של מדינת ישראל יש להן מקום של כבוד, ומשמעות גדולה לתרומתן לקליטת העלייה ולהתיישבות יהודים בארץ ישראל.
מייד לאחר הקמת המדינה, בשנים 1949–1956, הוקמו 27 עיירות פיתוח, וכולן יושבו על ידי עולים חדשים בעלי מוטיבציה ליישב את הארץ. עם הקמתן של עיירות הפיתוח התיישבו בהן עשרות אלפי יהודים שסבלו מתנאים קשים וסביבה כמעט בלתי אפשרית למחיה, אך אהבת ארץ ישראל סייעה להם להמשיך בכך למרות כל הבעיות. עיירות הפיתוח מילאו תפקיד מרכזי במשימה הלאומית של יישוב הארץ וקליטת העלייה מארבע כנפות תבל, אולם אופן הקמתן והמשך מדיניות הזנחה של ממשלות ישראל דאז יצרו דימוי שלילי למפעל הציוני החשוב ביותר: קליטת העולים החדשים, מרביתם מצפון אפריקה, בעיירות הפיתוח, שנדחקו לשולי החברה הישראלית.
עם עליית הליכוד לשלטון בשנת 1977 הכריזה הממשלה על פרויקט שיקום שכונות בעיירות הפיתוח ברחבי הארץ. פרויקט חשוב זה הרים את המורל של תושבי עיירות הפיתוח ונתן להם תקווה לשינוי. במחצית הראשונה של שנות ה-90, השתנתה המגמה הדמוגרפית כתוצאה מגל העלייה הגדול. במשך כמה שנים החלו לצמוח ערי הפיתוח בקצב מהר. גידול אוכלוסייה מרשים בלט בערים קריית גת ואשדוד ואחרות. קריית גת, לדוגמה, סבלה ממאזני הגירה שלילית במשך כל שנות ה-80, אך עברה בשנים 1990–1995 למאזן הגירה חיובי ביותר.
כיום, עשרות שנים לאחר הקמתן של עיירות הפיתוח, אנו עדים לבנייה ולהגעתן של משפחות רבות להתגורר בהן. לדוגמה, ב-2016 שיעור העולים מכלל האוכלוסייה בנצרת עילית עמד על כ-37%, בכרמיאל – 35%, בערד – 32%, במעלות – 31%, בקריית גת – 24%, במגדל העמק – כ-25%. ממשלת ישראל חייבת להמשיך לחזק ולהעניק סיוע, בתחום החינוך, התעסוקה והדיור בעיירות הפיתוח, המבטיח את המשך הצלחתן ושגשוגן של עיירות הפיתוח, ומתן עדיפות עליונה של ממשלת ישראל.
אני מצדיע לחלוצי המתיישבים בעיירות הפיתוח, שבזכותם יש לנו היום יישובים וערים לתפארת מדינת ישראל. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
ביטן, אתה הולך?
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, ותודה לך על היוזמה הברוכה, על היום הזה שלך ושל חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהוא בוודאי בליבו איתנו כאן עכשיו. אני רוצה לומר שקודם כול אני יושבת פה נפעמת מכל הדוברים שהיו לפניי, ועמיר – בראש ובראשונה אתה. ואני שומעת את כל אותם אנשים שמדברים גם על החוויות של סבא וסבתא, כמו שחבר הכנסת מלכיאלי דיבר – או של ההורים שלו – ועל החוויות שלכם.
ואני חושבת שזה אחד מהניצחונות של הרוח הישראלית. עובדה שאתם עומדים פה, אתם מדברים, אתם חלק, אתם מובילים, אתם מנהיגים בחברה הישראלית. בעיניי, זה גורם לי להרבה מאוד כבוד והרבה מאוד גאווה במדינה שלנו.
אין ספק שעיירות הפיתוח הן מופת ישראלי, שהלידה שלהן הייתה כרוכה, לצערי הרב, בחטאים רבים; אמר מלכיאלי, ואכן אני לא חושבת שברוע, אבל בהחלט בחטאים רבים. ואנשים שצמחו, ועדיין צומחים שם, הם מדהימים, ואתם מייצגים אותם בכבוד רב.
יום ההכרה הזה הביא לכנסת אנשים מדהימים: אלופות רובוטיקה מדימונה, ראשי ערים מהגליל, מהנגב, פעילים חברתיים. וזה כל כך חשוב להוקיר את אנשי עיירות הפיתוח על תרומתם הייחודית לחברה הישראלית. אבל אי-אפשר להוקיר מבלי להזכיר. וצריך להזכיר את הפערים העצומים בבריאות, בחינוך, בתעסוקה – 30% פער בין הממוצע הארצי של שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה לבין השיעור הממוצע בערי הפיתוח.
אנחנו מדברים באמת על דוח ה-OECD, בשבוע שעבר, שמצביע על החינוך בישראל כמחולל פערים מרכזי. ולעומת זאת, אנחנו רואים פערים אדירים בזכאות לבגרות. אנחנו רואים פערים בכך שחצי מהנוער בפריפריה בחינוך המקצועי. אנחנו רואים את זה בחינוך הבלתי-פורמלי – בשיעורים הפרטיים שהורים משקיעים בילדים במרכז, לעומת, באמת, בעיירות הפיתוח.
הפערים עדיין עצומים בכל אחד מהממדים, אפילו באבחון ליקויי למידה. אנחנו עכשיו סביב בגרויות, ואפילו בדבר הזה יש פערים עצומים: במרכז עשרות אחוזים מוגדרים בעלי לקויות למידה. זה לא בגלל התנועה הסואנת ברחובות, אלא פשוט בגלל שלהורים שלהם יש כסף לקחת אותם לאבחון, לעומת אותם ילדים בפריפריה. כמובן, זה אומר שהם לא מקבלים הארכת זמן, הם לא מקבלים הקלות וכדומה. ואני חושבת שהפערים האלה – אסור לנו להתעלם מהם.
גם נושא הבריאות, עוד מעט גם נדבר על הסיגריות, אבל גם בנושא הבריאות, תוחלת החיים נמוכה יותר, התמותה גבוהה יותר. מחסור ברופאים בפריפריה, עם כל הניסיון של המדינה לתקצב את הדבר או לתת כל מיני בונוסים לרופאים שילכו, עדיין יש מחסור מאוד משמעותי. עדיין כשאדם מגיע, חס וחלילה, עם התקף לב לבית חולים בדרום או בצפון לעומת מרכז הארץ, סיכויי ההישרדות שלו שונים. שלא לדבר על בדיקות הרבה יותר מתקדמות, על תור ל-MRI, ל-CT וכדומה, טיפולים מיוחדים. יש פער משמעותי מאוד בשירותי רפואה – רפואת חירום ורפואה בכלל – ובבריאות וברווחה.
ואנחנו צריכים להמשיך להזכיר את זה, כי עד שלא נדאג שיהיה שוויון לכולם, לצערי הרב הוקרה לא תספיק. אנחנו צריכים להזכיר גם את הפערים וגם את ההבדלים, ולחתור לתקן אותם. אבל כמובן אנחנו צריכים להוקיר את העובדה שתושבי הפריפריה נמצאים שם, ובימים קשים אלה הם החזית, גם בדרום, גם בצפון. אנחנו לא שוכחים את זה לרגע ואנחנו איתם. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. אחריה ישיב סגן השר. בבקשה, גברתי.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אכן ישבנו ככה, אומנם בצד הזה של המושבים, זה "יחדיו", "קדמה"? והייתה שיחה ערה של כמה אנשים שהם באמת – אולי גם מקומך היה איתנו – של אנשים שחוו את החיים בעיירות הפיתוח, שבחלקם חיו על סיפורי העלייה שהיום נחשפים בסאלח, פה זה ארץ ישראל.
היו"ר מאיר כהן:
שעדיין חווים, אני גר שם.
אורלי לוי אבקסיס:
ובחלקם עדיין חווים, לחלוטין. בחלקם עדיין מנסים לתקן. לז'קי יש את הזכות להיות בין אלה שמחזירים את שיקום השכונות. וזה לא היה פשוט, כי נאלצנו להיאבק גם בשר אוצר חברתי משה כחלון, שרק להזכירך, בתקציב שעבר ניסה לבטל לחלוטין את פרויקט שיקום השכונות החברתי. הזדעקנו והצלחנו להחזיר את זה, כי ברגע שזה היה באפס תקציב, זאת אומרת שהבסיס הזה נעלם, והפרויקט הזה לא יתוקצב יותר.
היו"ר מאיר כהן:
נכון.
אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני באמת נמצאת כאן עכשיו וניצבת בפני דילמה. דיברנו על זה גם בוועדה שהיינו בה היום; אתם יודעים מה, אפשר לומר אפילו דילמה אכזרית. לאיזו מציאות עלינו להתייחס – לזו שנותרה חרותה בזיכרונם של הורינו, שעל שכמם הוטלה המשימה הלאומית הגדולה דאז: כיבוש השממה, הפיכת המדבר השומם לארץ נושבת, אדמת טרשים למקום מגורים שבו גדלים ילדים. בעמל קשה ומפרך נדרשו העולים דאז ליצור חומת מגן אזרחית לאורך גבולותיה של המדינה הצעירה.
היו"ר מאיר כהן:
סליחה שאני מפריע לך. אני קראתי ריאיון מרתק בסוף השבוע הזה עם איש שאני לא יודע אם את מכירה אותו, אבל אני מפנה אתכם אליו – השר דוד לוי. מרתק, פשוט מרתק. סליחה, אני אתן לך עוד דקה.
אורלי לוי אבקסיס:
אני מכירה אותו מאיפשהו. ואני חייבת לומר שחלקם לא הגיעו למקומות השוממים האלו מרצון. חלקם, היה להם חלום על ציון, רצו לבנות ולהיבנות בה, וכשהגיעו לכאן, אני חושבת, הדבר הקשה ביותר שאתה יכול לומר למי שעשה אולי אפילו את יציאת מצרים המודרנית, שעזב מאחור רכוש, חברים, משפחה – ישנם סיפורים מזעזעים על כך שהם נאלצו לפעמים גם להפקיר בני משפחה מוחלשים וחלשים כדי לבוא לחלום העלייה הזה – –
היו"ר מאיר כהן:
הייתה סלקציה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – ואז נפלו למציאות קשה, כשאמרו להם: לא רק שאתם לא תיהנו מדברים מסוימים, בסיסיים, אתם לא מספיק טובים כדי לבנות את הארץ הזו.
אז באמת אני חושבת שאנחנו צריכים לזכור את התמונה הזו. אבל אל מול התמונה ההרואית הזו, שמן הראוי שתהיה לנו גם לתזכורת תמידית על פועלם של הראשונים, צריך לזכור שיש פה גם מציאות שהיא תולדה של אותם אירועים היסטוריים.
אדוני היושב-ראש, עצובה אני שבאמת, באותה מידה שאנחנו מסתכלים, מרכינים ראש וגאים בהורים שלנו, שהצליחו להפריח את השממה בתנאים לא תנאים, בתמונה הכוללת של מדינתנו והישגיה דרך עיניהם ילדי דור ההמשך של אותם ילדים ראשונים, אנחנו צריכים להבין שהמשימה לא תמה. הרי אין זה סוד שכאשר אנחנו מסתכלים על מבחני מיצ"ב, על זכאות לתעודות בגרות, על היכולת לפרוץ את תקרת הזכוכית, על היכולת של אותה עיירת פיתוח, גם אם היא יצאה מהגדרה של עיירת פיתוח, לתת את האקסטרה ממה שנותנת המדינה – כי, בסופו של דבר, בחינוך של ילד ישנם שלושה שותפים: הרשות המקומית, הרשות המרכזית, קרי המדינה, והמשפחה הביולוגית של הילד.
תראה, בעיירות הפיתוח יש קושי אמיתי לתת את השירותים הבסיסיים ביותר שאתה מחויב להם על פי חוק. מי כמוך יודע, היית ראש עיר באזורים הללו, ואני שמעתי אותך מספר היום איך אתם חיפשתם מורים שייתנו שיעורי עזר וייתנו מזמנם וממרצם, אותם מורים שיבואו לשעות נוספות אחר הצוהריים ללא תשלום כדי לקדם את הילדים. אז הבסיס הוא לא זהה. כי הדבר הכי לא שוויוני זה לדבר על שוויון פורמלי. כי אם מדינת תל אביב יכולה לגבות מיסים בעבור אזורי המסחר שלה, בתים למגורים וכדומה, הרי שעיירות הפיתוח צריכות להתמודד עם הנחות שאנחנו כחברה מטילים עליהן.
אנחנו כמדינה נותנים הנחות לקשישים, אנחנו נותנים הנחות לנכים, אנחנו נותנים הנחות במקומות מסוימים, ויש צורך להבין שהרשות המקומית, אם היא חלשה, זאת אומרת שאנחנו נוגסים לה בהכנסות, גם אם זה מאוד רלוונטי ומאוד חשוב לאוכלוסיות החלשות האלו מישהו צריך לפצות את אותה עיר; כי אנחנו נמצאים בנקודה שבכוכב יאיר, ושם אין בית ספר תיכון, יש ציונים מטורפים, מצוינים, של בגרות, וטוב שכך, אבל כשאנחנו מגלים מה המקור אנחנו מגלים שיש שם הורים חזקים שנותנים כמעט הכי הרבה שיעורי עזר לאותם ילדים.
אז כאשר ההכנסה הממוצעת בפריפריה קטנה ב-20%–30% מההכנסה הממוצעת במרכז, כאשר הרפואה בפריפריה מביאה לכך שתוחלת החיים קצרה – בין ארבע לשמונה שנים, כאשר אנחנו מדברים על תמותת תינוקות, כאשר אנחנו מדברים על תורים, אין רציונל לגור בפריפריה. עובדה היא שבמחקר האחרון של מחלקת המחקר של הכנסת נמצא שישנה הגירה שלילית מאותן ערים. לא מצליחים לפתות אוכלוסיות חדשות להגיע לשם. ולצערי הרב, אנחנו גם מפסידים את האוכלוסייה המקומית, את דור ההמשך, את החזקים, שנאלצים לצאת החוצה כי יכולת הפרנסה וההכנסה שלהם הולכת וקטנה – והרצון שלהם הוא לתת לילדים שלהם את מגוון האפשרויות.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תבין שזה אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה ואינטרס ביטחוני, כי ביטחון של העורף יקבע את יכולת העמידה שלנו בכל שלב ושלב, גם אם ניאלץ, חלילה וחס, להגיע למערכה צבאית. עורף חלש – יכולת העמידה שלנו תהיה חלשה. וכאשר אנחנו מסתכלים על אותם ילדים – מישהו חושב שהילדים שלנו פחות חשובים מילדים אחרים?
אדוני סגן שר הבריאות, אני באמת מקווה מאוד שהדבר הזה נופל על האוזניים שלך, ואני יודעת שכך. היום היה דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת – – –
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש שתסיימי, גברתי, בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
אני משתדלת לסיים. בפריפריה התור לקלינאי תקשורת, אם אתה הולך דרך הציבורי, זה שנה ומשהו. בונים על כך שישנן אוכלוסיות שיכולות לשלם מהכיס הפרטי שלהן, להלוות למשרד האוצר כספים. וכשמדברים על קלינאי תקשורת, או על מרפאה בעיסוק, או על גננת שי"ח, או בכלל, כשאנחנו מדברים באופן פרטי זה לא טיפול חד-פעמי, זה יוצא למשפחה למעלה מ-1,000 שקל בחודש.
תחשוב לדוגמה על דיירי הדיור הציבורי, שאין להם במה להשלים את קורת הגג מעל הראש, אין להם 1,000 שקל להלוות למערכת הבריאות, ובטח שלא לריב אחר כך עם הקופות מה הם מסוגלים להביא ומה לא. מי שיש לו כסף, יקנה רפואה פרטית. זה מה שקורה בפריפריה. החזקים יהיו יותר חזקים, החלשים יהיו שם כי הם דואגים להורים המזדקנים שלהם, או לפעמים סוג של נוסטלגיה ושייכות למקום ולאדמה שבה גדלת והתחנכת. אבל זה בהחלט לא הוגן ואנחנו לא יכולים להישען על הדברים האלו.
זה אמור היה להיות יום חג היום, אדוני – אני לא רואה שבבית שאן, בקריית מלאכי, בדימונה או בשדרות, מדליקים זיקוקים. הפערים גדולים מדי. ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לקחת כפרויקט לאומי לצמצום פערים בין הפריפריה למרכז, לא רק כדי שזה יהיה כדאי לאותם תושבים מקומיים להישאר, אלא גם יהווה איזשהו תמריץ לזוגות צעירים עם ילדים לבוא ולהפריח את מה שעלול, חלילה וחס, להוות – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. תודה רבה על דברייך.
אורלי לוי אבקסיס:
– – תעודת עניות לחברה. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. אני מבקש מסגן שר הפנים. לאחר מכן, סגן השר רוצה התייחסות. אני רק מבקש שתעשו את זה במגבלות זמן, כי יש לנו עוד סדר-יום היום.
יהודה גליק (הליכוד):
הוא גם סגן שר הפריפריה.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, סגן השר משולם נהרי, כבודו יעלה ויבוא.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
יגיע וייראה.
היו"ר מאיר כהן:
יגיע, ייראה וירצה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
עכשיו זה ערב ראש חודש, ערב ראש חודש תמוז.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף למברכים על ציון היום החשוב הזה, ההוקרה לעיירות הפיתוח, ואני רוצה לומר לכם שאני לא צריך לראות את הסרט סאלח בשביל לחוות את מה שחוו העולים. אני נולדתי במושב צוריאל בגליל המערבי להורים שעלו מתימן. ב-1949 הם עלו. אני, לא הרבה זמן אחרי זה, נולדתי שם, במקום. נולדתי לתוך המעברות. היו שם אוהלים – שיכנו אותם באוהלים, והם היו צריכים לשרוד את השלג הגדול שהיה בשנות ה-50, שזה היה נורא ואיום, כך לפי הסיפורים. לגור באוהל אחד, כמה משפחות באוהל – ואלה משפחות ברוכות ילדים – הייתה בוקה ומבולקה. כל הילדים וההורים והאחים, והמשפחה, והסבא והסבתא – כולם באותו אוהל.
ולצערנו הרב, באותה תקופה נעלמו הרבה ילדים. כמעט כל משפחה שנייה נעלם לה ילד, שאמרו שהוא חולה ומת. לקחו אותו בהתחלה בתואנה – לבית תינוקות – כדי להגן עליו, לשמור עליו ולטפל בו, ואחרי זה כבר שמעו שהוא כבר לא קיים, הוא איננו, ולא ראו את הגופה עד עצם היום הזה. אני יכול להגיד שבמשפחתי – את הדודים שלי אחד-אחד לקחו, וגם את אחותי, ואחרי הרבה זמן אימא שלי – שהייתה עקשנית גדולה ונלחמת, זיכרונה לברכה – אמרה: או שהיא תשיג אותה או שהיא תמות, ומצאה אתה בוויצ"ו בצפת.
היו"ר מאיר כהן:
אחרי כמה זמן?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
כמה חודשים – אמרו לה שהיא איננה, לא יודעים, לקחו אותה לנהריה. היא הלכה לנהריה, בנהריה אמרו: לא יודעים. עד שראו אותה בוכה ולא מוותרת, ואחות אחת סיפרה לה: לכי לוויצ"ו, תחפשי. היא הלכה לשם, ישנה שם בחוץ, ואמרה שהיא תמות פה עד שיביאו. ובסוף הביאו אותה, את הילדה. ולצערי, הילדה גם כן נפגעה ולא החזיקה הרבה זמן מעמד. היא גם העידה בוועדת שלגי. זו הייתה עדות – שאלו אותה: מאיפה את יודעת על ויצ"ו? ויצ"ו היה מקום המסתור שלשם היו שולחים את הילדים.
אבל, אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: למרות כל הקשיים והבוקה והמבולקה – את ההורים גייסו, את אבא שלי גייסו, עשו להם קורסים מזורזים, אימונים מזורזים וישר למילואים; נתנו להם לסקל אבנים – ואתה יודע שהתימנים היו רזים, אבא שלי אומר שהקומפרסור שהיו לוקחים, הוא כמעט באותו גודל, והוא אומר שהוא היה חוזר וכבר המעיים שלו התהפכו והוא לא ידע איפה הוא נמצא. היו מתעופפים עם זה. נתנו להם לסקל אבנים, ואוהלים. אני נולדתי בבית, לא היה שום דבר שם – לא שירותים ולא שום דבר. והיו גם נשים שנרצחו כתוצאה מכך שהלכו לפקיעין להביא מים מהמעיין; היה שם הפדאיון, ובאו והרגו אותן.
אבל מעולם הם לא אמרו: נתנה ראש ונשובה לתימן. מעולם. ארץ ישראל – בשביל זה הם התפללו, בכו וחיכו לבוא לציון, לארץ ישראל. ארץ ישראל, הם סברו, נקנית בייסורים. האמינו, ברוך הבא, ייסורים, זה ארץ ישראל. אבל זה ביתנו, זה הבית שלך. לכאן הם התפללו, ולפה הם כל הזמן חלמו להגיע, לארץ ישראל. כמובן, היה קשה להישאר במצב הזה שם בעיירות הפיתוח. כך שהיום, כשאנחנו מסתובבים בעיירות הפיתוח – אני מדי פעם, כל כמה שנים עובר בצוריאל, לראות את הבית. בסוף הסוכנות היהודית בנתה איזה חדר אחד, השירותים בחוץ, החמור בחוץ והעיזים בחוץ.
אורלי לוי אבקסיס:
הם החליפו את האוהל בבטון, אבל עדיין נשאר – – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אבל מי שהולך היום רואה פאר והדר, רואה את הצימרים ואת הווילות ואת משק צוריאל ואת הכול.
יהודה גליק (הליכוד):
תגידו, היום זאת נוסטלגיה?
אורלי לוי אבקסיס:
היסטוריה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
זה לא ייאמן איזו התקדמות עברו עיירות הפיתוח, ואני גדלתי לתוך האווירה הזאת, לצנע, לכל הדברים הללו, ובאמת חיינו היו קשים מנשוא. יכול להיות שאנחנו יותר מבינים, שבגלל שסבלנו את כל הסבל הזה אז אנחנו רואים את האור. אבל בעיירות הפיתוח עדיין קיימים פערים גדולים ביחס למרכז הארץ.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
– – –
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מה? ללא ספק. ללא ספק, בתוך עמי אנוכי יושב ואנחנו רואים את הדברים.
מה שאני רוצה לומר, ופה אני רוצה לומר בשני הכובעים, גם של משרד הפנים וגם של הנגב והגליל והפריפריה. משרד הנגב והגליל בהתחלה לא כלל את הפריפריה: נגב גליל, אבל השר עמד על כך, שר הפנים, שזה יכלול גם את הפריפריה; ולא בכדי, מפני שעיקר התקציב של המשרד הוא בפריפריה, הוא לעיירות הפיתוח. כל המקומות הללו שציינו, ששם סבלנו, שזה היה כור הברזל, הייתי אומר, של החברה הישראלית. הם אלה שבנו את המדינה, הם אלה שביצרו את המדינה.
בתקופה הזאת, בשנים האלה, גם משרד הפנים וגם משרד הנגב והגליל והפריפריה – השקעות שיש היום בעיירות הפיתוח הן לאין ערוך. מעולם לא הייתה עדנה לעיירות הפיתוח כפי שקורה בשנים האחרונות בראשותו של השר הרב אריה דרעי. אני מתלווה אליו פעם בשבוע, בדרך כלל בימי שלישי ולפעמים ביום חמישי, אנחנו בעיקר מבקרים בעיירות הפיתוח, אם זה בצפון ואם זה בדרום, ואנחנו לא הולכים רק לשמוע. מי שמכיר את השר – הוא הולך רק אחרי שנתן, אחרי שכבר אישר והעביר תקציבים ועשה – אז הוא הולך. אחר כך, אם אפשר לשפר, משפרים.
התקציב של משרד הפנים גדל באופן משמעותי, כאשר הרבה מהתקציב הולך לעיירות הפיתוח. תקציב הפריפריה הוא פי כמה מתקציב הנגב והגליל. המטרה היא אחת ויחידה – לצמצם פערים, ולצמצם פערים בכל הנושאים: החברתיים, הכלכליים, הכול, כדי שאנשים שנמצאים שם, לא רק שלא יעזבו את המקום שם, אלא להפך, שזה יהיה מוקד משיכה לצעירים, לאנשים משכילים, לאנשים שיכולים לתרום המון. הדבר החשוב – הייתי אומר שאחד הדברים היפים והחשובים זה הוועדות הגיאוגרפיות. פעם היו ועדות חקירה – אדוני היושב-ראש, אתה מכיר את זה כראש עיר – ודברים שם היו מתמסמסים שנים ובסוף הפתרון הוא לא פתרון, או חצאי פתרונות, או בכלל לא היה, וכבר מתחלף ראש עיר. היום אלה ועדות גיאוגרפיות שהן בחוק, אנשים שזה התפקיד שלהם, לדון ולהגיע למסקנות, אם זה בנושא של גבולות, אם זה בנושא של חלוקת הכנסות, אם זה בנושא האשכולות. הדברים הללו גורמים להמראה לעיירות הפיתוח; דבר שלא היה עד עתה.
אני לא אפרוס את כל התוכניות, אבל יש הרבה תוכניות, כל מי שנמצא באזורים האלה יודע: אם זה בקרב הנוער, בקרב הצעירים, בקרב המבוגרים – יש היום מרכזי צעירים, שזה דבר נפלא. יש עוד דבר שהוא הנושא של הצוערים ברשויות המקומיות. אני בטוח שאתה תברך על זה – – –
היו"ר מאיר כהן:
אני מכיר את זה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אתה מכיר את זה. זה כוח רציני, כוח איכותי של סטודנטים, שמכשירים אותם, הם באים כאנשי מקצוע, הם באים עם כוחות, הם באים עם ידע. הם לא פוליטיקאים – הם באים נטו כדי לתרום ולסייע בידיו של ראש העיר.
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
אז רבותיי, אני שוב מברך את היושב-ראש על ציון היום הזה, ואני חושב – – –
היו"ר מאיר כהן:
היום הזה היה בשיתוף פעולה שלי, של אלי אלאלוף ושל מרכז השלטון המקומי, חשוב לציין את זה.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
ומה שחשוב, לא רק להזכיר את היום הזה, אלא לא לשכוח.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. מה אדוני מציע – היות שזאת הצעה לסדר-היום – להסתפק בזה?
סגן שר הפנים משולם נהרי:
כל מה שיתרום לעיירות הפיתוח – אני אסכים.
היו"ר מאיר כהן:
לא, אנחנו צריכים – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לוועדת הכספים.
היו"ר מאיר כהן:
אוקיי, נביא את זה לוועדת הכספים. אבל לפני ההצבעה, בבקשה, כבודו סגן השר, עד חמש דקות. אדוני סגן השר ג'קי לוי, חמש דקות, בבקשה.
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך אותך ואת כל האנשים שתרמו ליום הזה. אנחנו גדלנו שם, נולדנו שם, אנחנו לא צריכים את היום הזה, אבל חשוב להעלות את זה לכותרות ולהבין. אני גם חייב להתוודות ולומר: כשראיתי את התוכנית וראינו את המסמכים – יש מקום לבקש סליחה, להסתכל על הוותיקים ולהעריך מה הם עברו על בשרם. אנחנו לא למדנו את זה. לא ראינו את זה, חיינו את זה. ההבדל: גם להגיד את האמת. לכן, אני אומר: הם זוכים אצלי היום להערכה הרבה יותר ממה שהערכתי.
אני רוצה לגעת בעוד כמה נקודות, ואתה תבין אותי הכי טוב, כי היית ראש רשות ואני הייתי ראש רשות. הרשויות החזקות לא צריכות את המדינה. הרשויות הבינוניות מסתדרות. איזה פלא שהחלשות הן בדיוק ערי הפיתוח, הפריפריה. למה? כי נקבע סל שירותים מסוים, ואז אומרים: מה ההכנסות, מה ההוצאות, ומשווים לך את זה בסגנון שנקרא מענק איזון. אבל אם אנחנו נעלה את זה עוד מדרגה, ונעשה צדק, אז בואו נדבר – ועמיר מכיר את זה גם; ואז אתה מקבל עוד סטירה, למה? כי רוב הרשויות עברו משבר ענק ונכנסו לתוכניות הבראה. ואז הגאונים שבמשרד הפנים ובמדינה מעמידים לך חשב מלווה, אתה לא מספיק מוכשר. אתה מקבל צרה לאומית שנעשתה על ידי המדינה, אבל מצמידים לך חשב מלווה, מביאים לך גאון על חשבון הכסף של הרשות שלך.
אורלי לוי אבקסיס:
והוא מכריח אותך – – –
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
רגע. ואז בונים לך תוכנית הבראה שאומרת: אתה לא תתפתח. אתה תצוף מעל המים אבל אתה לא תחיה. מה השיטה, כדי להתקיים? איך סוגרים את הגירעון? אתה תעלה את הארנונה ב-10%; תכה עוד פעם את המסכנים שהיכו אותם. אחר כך אומרים לך עוד דבר: תפטר עובדים. אותם עובדים שאתה מפטר, הם מובטלים, כי אין מקום שיקלוט אותם. ויש בעיה נוספת שאנחנו לא שמים לב אליה: מדינת ישראל 30 שנה לא בנתה דיור ציבורי, אם מישהו לא זוכר ולא יודע. אני גדלתי בבית של עמידר עם ההורים שלי. התחתנתי, אשתי למדה ואני בדיוק השתחררתי מצה"ל, אז גרתי בדירת עמידר, יכולתי להתחיל את החיים שלי. הבן שלי והילדים שלי לא יכולים. הבן שלי היה קצין בצנחנים, החתן שלי סמג"ד בצנחנים אבל הם לא יכולים להגיע לבית, והם גם לא יכולים להגיע לדיור ציבורי, כי הקריטריונים לדיור ציבורי זה 7,000 ש"ח ברוטו של בעל ואישה. חוץ מלהביא אישור של חברה קדישא שאתה מת, הכול בסדר. אתה לא יכול להגיע לבית.
ובנוסף לכל זה, עוד דבר שאתם צריכים לדעת – – –
היו"ר מאיר כהן:
זאת אומרת, אם אתה ואשתך מקבלים 8,000 – – –
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
אתה לא מקבל. ועכשיו, עוד דבר אחד מדהים, שאנחנו נהיה עדים לו – ואתה תבין אותי הכי טוב: בכל הפריפריה, תזכרו את מה שאני אומר כרגע, ההכנסה לנפש נמוכה ביותר, מסיבה אחת: אם כבר מפעל מגיע אלינו, הוא עתיר ידיים, הוא מפעל מזון או מתכת, שבו נותנים לך שכר מינימום. בשכר מינימום איך תקיים משפחה? איך תשקיע בחינוך? וכולנו יודעים שחינוך זה יציאה מהפערים, יציאה מכל הצרות העתידיות. מי שרכש חינוך, רכש עתיד. ההשכלה הגבוהה לא זולה בישראל, אבל מי שגר בפריפריה צריך להגיע ללמוד במרכז הארץ, אז הוא צריך גם מגורים, גם כלכלה. אז ההורים משועבדים – או לקיים משפחה או לתת חינוך.
ואז יש מדד נוסף של משרד הפנים – צריך לשנות אותו; אני חושב שאחרי 70 שנה של מדינת ישראל צריך לשנות כללים, אם אנחנו רוצים בעוד עשר שנים לדבר על ערי הפיתוח בצורה אחרת. יש מדד של הרשות: אם הרשות עלתה מ-3 ל-4 או ל-5, וחס וחלילה ל-6, אז יורד לה מענק האיזון, מכים אותה עוד פעם. אסור להצליח, כי אם אתה עולה, אתה נענש. ואיזו מוטיבציה יש לרשות להצליח? אסור לי שהילדים יוציאו בגרויות, כי הם מעלים את המדד; אסור לי לרכוש בתים, כי הם מעלים את המדד; אסור שתהיה להם רמת חיים, כי הם מעלים את המדד. צריך לתגמל את הרשויות הטובות. מי שמצליח להעלות, תגמל אותו, תן לו תמריץ. ומה קורה בפועל? מענישים. אז זה נחמד היום להתחבק ולזכור נוסטלגיה, לזכור את העבר. ומה עם העתיד? ומה עם הילדים שלנו?
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אדוני, אתה ממשלת הליכוד.
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
אז אני אגיד לך גם מה אני עושה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
רציתי רק להזכיר לך.
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
אני אזכיר לך, ואני לא מסתיר כלום, ואני ידוע כמשפחה שבה אומרים הכול. ברוך השם.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
יאללה.
היו"ר מאיר כהן:
חבריא, אני רק מבקש לעמוד בלוח הזמנים.
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
אני אעמוד בלוח הזמנים.
היו"ר מאיר כהן:
לא, אתה כבר אחרי לוח הזמנים. אני אתן לך עוד דקה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
רק נשמע מה הוא אומר.
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
כבוד היושב-ראש, שנייה. אני, בחלקת האלוהים הקטנה שלי – – –
היו"ר מאיר כהן:
בשמחה גדולה. אגב, היום הוא קיים כנס שלם בוועדת הפנים, שהציג באמת דברים יפים שקורים בדיור הציבורי, יפה מאוד. בבקשה.
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
תודה. אני, בחלקת אלוהים הקטנה שלי, במלחמה אישית שלי לבד, הצלחתי להביא את שיקום שכונות. להחזיר אותו אחרי שנים. ומי כמוך יודע כמה זה תיקון וצדק למשפחות הוותיקות, שהרשויות לא יכולות לעשות להן את זה. בונים ערים חדשות ושוכחים אותן. אז אתה מתחיל פה, גם לתת איזה חיוך על הפנים של אותם אנשים.
אני אומר לך שהיום הצגנו תוכנית, השר ואני, ופעם ראשונה אחרי 30 שנה שמנו על השולחן את תוכנית הדיור הציבורי לעשר השנים הבאות. במדינת ישראל לא יודעים להגיש תוכנית ארוכת טווח. ואני יודע שיהיו לנו מלחמות וישמיצו אותנו, אבל אנחנו מוכנים להילחם על זה וגם להביא את התוכנית הזאת אל הבית, שיתמכו בה, כי זה צדק אמיתי.
ואני רוצה להגיד עוד דבר אחד לפני שאני מסיים: אני בחרתי לגור בבית שאן, אני חוזר כל יום. אני אוהב את העיר. הילדים שלי חוזרים, אנחנו אוהבים את העיר. אבל יש הרבה אנשים שאין להם את האופציה לעזוב, אין להם את האפשרות לעזוב, כי הם מאוד חלשים ונלחמים על הקיום. תפקידנו לדאוג להם. ולכן, אני אומר פה לכל אנשי הבית: יש הזדמנות, כשאנחנו מציפים דבר, גם לפתור אותו. זה לא קשור לקואליציה ואופוזיציה. צריך להתמודד על כמה נקודות שישנו את המהות ביישובים שאנחנו גרים בהם: החינוך – זה אבן היסוד; הדיור – קורת גג; תעסוקה; תחבורה. אני הצלחתי להביא לבית שאן רכבת אחרי מלחמת עולם עם האוצר, שאמר שזה לא כלכלי; גם לעשות יישוב בית שאן זה לא כלכלי. אבל הרכבת התחילה לעשות שינויים. נלחמתי פה על הטבת מס וברושי יודע, הוא היה איתי בקרבות. להביא הטבת מס, למה הבאנו? לשמור על האוכלוסייה החזקה, שלא תברח.
ואני קורא לכל הבית: תזכרו, זה לא רק לאהוב אותנו ולחבק אותנו בסרט; זה לדאוג לעתיד הבא של ילדינו, שירגישו שווים בין שווים. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני. אנחנו נעשה הצבעה ואז ניתן דקה מהצד. אוקיי, בואו ניתן עמדות נוספות. גב' ענת ברקו, בבקשה, דקה. דקה, אני מקפיד על זה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מה לומר? הדברים שאמרת, חבר הכנסת ז'קי לוי, ובכלל, מפעל החיים של אביך, שהוא מעורר השראה, והדרך של אורלי ושלך ושל כל המשפחה, אני חושבת שזה המעשה, זה התקווה וזה המגדלור. הדברים שסיימת בהם את דבריך הם איך אנחנו שומרים על האוכלוסייה החזקה בתוך ערי הפיתוח – לא עיירות הפיתוח – ואני שמתי לב, חבר הכנסת פרץ, לדברים הללו: אנחנו רואים שיש שם תנופה אדירה של בנייה, בנגב, ואלה כבר לא מקומות שכוחי אל אלא מקומות עם איכות חיים, עם נוף של מדבר, עם אנשים שמחפשים גם דברים אחרים בחיים. ואנחנו צריכים לדאוג שהדברים האחרים יתאפשרו עם החיים האלה בתוך ערי הפיתוח. למה הכוונה? הכוונה היא באמת לתעסוקה, ולא רק לאנשים קשי יום אלא לתעסוקה ברמה גבוהה, כפי שעשה ראש הממשלה עם נושא הסייבר.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
אבל צריך להעמיק את זה. זה הנושא של תעסוקה. השכלה – יש את האוניברסיטה וצריכה להיות, אדוני היושב-ראש, גם אוניברסיטה בגליל. אוניברסיטה, אוניברסיטה, ושוב אני אומרת: אוניברסיטה. להביא מוחות ומכוני מחקר גם לגליל, ואז כשמביאים גם משלחות מחו"ל, זה מחזק וזה נותן את הערך המוסף.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
וכל אחת ואחד מהאנשים שמצליחים – ומגיעים מהמקומות הללו גם לכנסת, גם לעשייה הציבורית, גם דור המנהיגים שגדל בערי הפיתוח ונשאר וממשיך להוביל – הוא מגדלור לדורות הבאים. ותודה רבה לכם על היום הזה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיליק בר, ונעבור להצבעה. חבריא – מתי אתה ביקשת?
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, תראו, יושבים פה כל מיני אנשים שהיו ראשי ערים של עיירות פיתוח, עמיר ומאיר, ז'קי. אפילו יעל הייתה ראש עיירת פיתוח – הרצליה פיתוח. אבל אני בסך הכול גדלתי בעיירת הפיתוח הכי גדולה בארץ, באר שבע, אחרי תל אביב. תראו, אני לא בקי בכל הבעיות שאתם העליתם אבל כאדם שסייר בארץ בשנים האחרונות ופגש את עיירות הפיתוח וראה את המהפכה – אי-אפשר להשוות בין מה שהיה לפני עשר שנים למה שיש היום, בין אם זה הכיכרות בדימונה או כל מה שרק תרצו לראות. עיירות הפיתוח קפצו. הן קפצו בעיקר בגלל אנשים אנונימיים קטנים שהיו אנשים גדולים, ואני רוצה לשבח כמה וכמה אנשים: יהלומה זכות מאופקים, שהרימה את מרכז החוסן באופקים; אניטה רוזנבאום בערד; דוד עבאדי בעכו; ציפורה חלפון בבאר שבע; ינית לב בבית שאן; נאוה חסון מבת ים. ועוד אנשים, שלכאורה הם אנונימיים, שיצאו ביוזמות אישיות והם היום אנשים גדולים שעשו מהפכות בערים שלהם. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
אני רק מציע לך, כאיש ציבור – המושג "ועוד" הוא מיותר. אם אתה נותן את הרשימה, תן את כל הרשימה. ברגע שאמת "ועוד", יהיה מישהו שיתקשר ויגיד לך: מי זה "ועוד"?
חבר הכנסת חילק בר, בבקשה. תודה, גליק.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אדוני, לפני שאדבר לעצם העניין, אני ראשית רוצה לברך משלחת חשובה שהגיעה, אומנם לא מהפריפריה אבל מטורונטו ומיאמי, בראשות ורוניק, ובר, שהגיעו לתמוך בישראל ובעם היהודי. אנחנו מברכים אותם על בואם לכנסת. ברוכים תהיו.
עכשיו, אדוני, לעצם העניין. אדוני השר, כראש השדולה לחיזוק הפריפריה בכנסת וכמי שגדל, כמוך וכמו אורלי היקרה, בעיר צפת, לא רחוק מכם, בפריפריה של צפת, חייבים להבין דבר אחד: אנחנו פה מתווכחים הלוך ווכוח על פתרון שתי המדינות – כן נכון, לא נכון – בינינו לבין הפלסטינים, כשאנחנו מתעלמים שיש שתי מדינות במדינת ישראל: מדינת הפריפריה – הנגב והגליל והפריפריה החברתית במרכז הארץ. וכל השאר – מדינת תל אביב על שלוחותיה.
היו"ר מאיר כהן:
אני חייב – אני בא מדימונה – סליחה, אני אתן לך את הזמן שלך. ראו, מדינת תל אביב זה באמת מושג שאנחנו לפעמים צריכים לקחת אותו בחזרה. יש היום בתל אביב, בדרום תל אביב, כל כך הרבה בעיות – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני אמרתי.
היו"ר מאיר כהן:
– – וממשלת ישראל, ואני חייב להגיד לזכותו של ראש העיר, נוהגת בהסתר פנים ומשאירה את ראש העיר לבד להתמודד עם הבעיות. סליחה שהתערבתי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
חד-משמעית, ואם אני אשלח את ההקלטה, אמרתי: "והפריפריה החברתית במרכז הארץ". כמובן שהתכוונתי לשכונות בתל אביב, בחולון ובמקומות אחרים, שהם בוודאי לא פחות קשים מהשכונות שאנחנו גדלנו בהן.
היו"ר מאיר כהן:
רציתי לחזק את דבריך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תודה, אדוני. אם אנחנו לא נדע, אדוני היושב-ראש – זה באמת משפט סיכום – לוודא שבמדינה של 500 קילומטרים, כבוד השר לוי, 500 קילומטרים, ילד שנולד בצפת, בבאר שבע, או בבית שאן ייוולד לאותה מדינה, מבחינת הזדמנויות פתיחה לחיים, כמו ילד שנולד בגבעתיים, רמת גן, או תל אביב, בצד הטוב של תל אביב – אנחנו לא ראויים למפעל הציוני הזה.
אנחנו לא קנדה, אנחנו לא סין, אנחנו לא אוסטרליה. אנחנו מדינה פצפונת. לכן שוויון הזדמנויות, לפחות בפתיחה לחיים – בחינוך, בתרבות, בתשתיות, בבריאות – זה משהו שחובה עלינו לקדם, ואני מברך על היום הזה ומקווה שזה לא יהיה רק הצהרתי, אלא, כמו שאמרת, גם מעשה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, תודה רבה, כבודו. חבר הכנסת מוסי רז, אחרון, בבקשה.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, קודם כול ברכות על ייזום היום הזה, שבו ראינו, ואנחנו רואים גם כאן במליאה, הישגים מדהימים של האנשים הנפלאים של עיירות הפיתוח, שהזניקו אותן קדימה. אבל כמובן, אסור לשכוח שני דברים: אחד, לידתן של העיירות האלה בחטא, ושמענו את הדברים הקשים שסיפר חבר כנסת מלכיאלי על איך ששפכו את המשפחה שלו, באמת דברים קשים שצריך לחקור אותם. אני, ההצעה הראשונה שהעליתי בכנסת הזו כשנכנסתי היא לחקור את מה שהיה, לא רק בגלל שחשוב מה שהיה אלא חשוב מאוד מה שקורה היום.
גם כאן, הודה סגן השר: היום עיירות הפיתוח מופלות מול המרכז ומול ההתנחלויות בשטחים הכבושים. אבל לא רק זה, מקימים יישובים חדשים שכל התכלית שלהם היא להחליש את עיירות הפיתוח. אנחנו ממשיכים לעשות את הטעות הזאת היום, בשנת 2018. ממשיכים להסליל את עיירות הפיתוח, אם זה בבתי הספר ואם זה בצבא.
אתה תיקנת אותי, אדוני היושב-ראש. באמת הצבא הוא הצבא שמגן עלינו, אבל אל נשכח שהצבא היום הוא מכשיר הסללה מספר אחת. איזה סיכוי יש לבן עיירות הפיתוח או בת עיירות הפיתוח להגיע לסייבר, לקורס טיס? אפסי, מול מה שקורה במרכז. ואנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות האלה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, כבודו.
אם כן, חברים, אנחנו נעבור להצבעה. מניחי ההצעה לסדר-היום – – –
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
ועדת הכספים.
היו"ר מאיר כהן:
המשך דיון בוועדת הכספים.
בבקשה, מי בעד ומי נגד? בבקשה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
כל הכבוד, אדוני, על כל היום הזה. יישר כוח.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. 16 בעד, אפס מתנגדים, אם כן, ההצעה תעבור לוועדת הכספים. אנחנו פותחים את ציון היום הבין-לאומי ללא עישון – שלום מר אלאלוף, תודה רבה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
אתה תמיד עובד, זה ברור לנו, אבל אני חייב להגיד שהשותף הטוב ליום הזה הוא חבר הכנסת אלאלוף, שעושה את הדברים מעומק ליבו. תודה רבה, אלי.
הצעות לסדר-היום
ציון יום ישראל בריאה ללא עישון
היו"ר מאיר כהן:
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון היום הבין-לאומי ללא עישון. בעשרות השנים האחרונות צעדה מדינת ישראל דרך ארוכה לצמצום העישון. אני שמח לציין שלכנסת הייתה תרומה חשובה למאבק זה. כמובן, אני מקריא את נאומו של יושב-ראש הכנסת, בשמו של יושב-ראש הכנסת.
כבר בשנת 1983 נחקקו כאן החוקים הראשונים נגד עישון במקומות ציבוריים, וכאלה המגבילים את הפרסומות והשיווק של מוצרי הטבק. בשנת 2000 נחקק חוק חשוב נוסף, המטיל חובת דיווח על הנזקים הבריאותיים מעישון מוצרי טבק ועל היקף העישון בישראל. בשנים האחרונות נכנסו לתוקף הוראות חדשות, כמו איסור מוחלט על עישון בשטחי מוסד בריאותי ואיסור מוחלט על עישון בשטח מוסד חינוכי.
הצעדים האלו ננקטים כי העישון הורג, פשוטו כמשמעו; הוא לא רק הורג את המעשן, הוא הורג את אלו שמסביבו – אלפי ההרוגים בכל שנה רק במדינת ישראל – וזה קטל שפשוט חייב להיפסק.
בהקשר הזה אני רוצה לציין שותף חשוב מאוד למלחמה בעישון; זהו גוף שמיומן מאוד במלחמות מסוג קצת שונה: צבא הגנה לישראל. עד לא מזמן צה"ל היה חממה לגידול מעשנים. בסקר שנערך לאחרונה התגלה שכמעט חייל אחד מכל חמישה שהתגייס כשהוא לא מעשן התחיל לעשן בצבא. יותר מזה, כמעט כל החיילים דיווחו שהיו חשופים לעישון במהלך השירות הצבאי. צה"ל, בהחלטה היסטורית, החליט לפזר את העשן הזה. בעשרות בסיסים נאסרה מכירת סיגריות בשק"ם. הוגבל מאוד העישון בתוך הבסיסים וחוזק מערך הגמילה מעישון. כמו בכל מלחמות ישראל, גם כאן מתאימה הסיסמה – מה הסיסמה? תנו לצה"ל לנצח.
אני מקווה שהפעולות המשותפות של הכנסת, הממשלה והצבא, יובילו לכיבוי הנגע הזה. לחיים בריאים יותר, לאוויר נקי יותר ולסביבה נעימה יותר לכולנו. תודה רבה, כאמור, בשם יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין.
אני מזמין את ראשון הדוברים, ואני מאוד מבקש להקפיד על מסגרת של חמש דקות, כי אני אפסיק את הדוברים. סליחה שאני אומר את זה. בבקשה, חבר הכנסת יהודה גליק, אדוני נמצא בשביתת רעב, אנחנו תומכים בך.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חבריי, באמת הזכרת את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אגב, לגבי מה שהזכרת על צה"ל, מותר לנו גם לקחת קרדיט לעצמנו. הסיפור הזה של צה"ל צמח פה בוועדה בראשות תמר זנדברג. היה פה נציג, קצין רפואה ראשי. העלינו את הנושא, והוא אמר: תשמעו, אני הולך עם זה לרמטכ"ל. ואיזה יופי שאין שם ביורוקרטיה: תוך חודשיים הוא חזר אלינו ואמר, הרמטכ"ל קונה את הסיפור הזה והולך על זה.
חברים, כבר נאמר כל כך הרבה על הנושא הזה של הקטלניות שבעישון, הנושא שאנחנו מדברים עליו היום. לכן אני, ברשותכם, רוצה להתייחס לנקודה אחת מאוד מאוד אישית. אתמול, מעל הבמה הזאת, יצאתי למסע, אולי אחד המסעות החשובים בחיי. פנה אליי אתמול בני שחר, ביקש ממני: אבא, שמור על עצמך. כולכם יודעים שהגוף שלי עבר בחיים טראומה לא קטנה, וגם שחר בני יודע זאת. הקשבתי לו ואמרתי לו: שחר, למסע הזה אני יוצא עבורך. למסע הזה אני יוצא עבורך, ולצערי גם עבור אחיותיך הקטנות יותר, רחלי וטניה. למסע הזה אני יוצא עבור הילדים של כל אבא ואימא בישראל.
מאתמול קיבלתי מאות רבות של פניות ותגובות. אפשר לחלק אותן בעיקר לשניים: 1. דור צעיר שמוחה על היוזמה שתגרום לו לשלם קצת יותר על הסיגריה שלו. אבל – 2. הורים ומורים של ילדים מעשנים שביקשו לחזק אותי. אמרו לי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: תציל לנו את הילד, אני כבר ניסיתי הכול.
למרות הקושי, למרות הסכנה שכרוכה בשביתת רעב עבור אדם כמוני, אני שם את עצמי בחשיבות פחותה ופותח בשביתת רעב עד שאיש אחד, שההחלטה תלויה רק בו, יחתום על הצו להשוות את מס הטבק לזה של סיגריות.
איש אחד, שכבר פנו אליו גם שר הבריאות, גם מבקר המדינה, גם ועדות הכנסת וגם ארגוני הבריאות העולמיים. אדוני שר האוצר משה כחלון, אני פונה אליך. תחשוב עליי, תחשוב על 8,000 אנשים שמתים מדי שנה מעישון. לא מדובר בחקיקה, לא מדובר בתמרון מפולפל – מדובר בהיגיון בריא, וזאת רק דאגה אחת לאזרחים שתלויים בחתימה אחת שלך, כזאת שכל גורם רלוונטי ולא רלוונטי כבר מפציר בך לבצע אותו. בעצם, סליחה, יש גורם אחד שלא מפציר בך להציל את ילדי ישראל, וזה הפחד הפוליטי שלך, הפחד של מעמדך.
משה כחלון, שר האוצר, זה גדול ממך, זה גדול ממני. תציל את ילדי ישראל, שעבורם כניסה למכולת לקחת שקית של טבק לעישון זה כל כך קל, יותר קל מאשר שקית צ'יפס; והם עושים את זה, כמו שהתברר בדוח שפרסם עכשיו משרד הבריאות, כבר מגיל 13. אחר כך הם נמשכים לזה, כי הסיגריה היא דבר ממכר שאתה מתחיל אותו ולא יכול לעזוב אותו – 70% מהמעשנים רוצים להפסיק. איזו הצלחה כבירה יש לחברות הטבק, והן משקיעות 60 מיליון שקל כל שנה לשווק את זה עוד ועוד, כדי שעוד ילדים קטנים יצטרפו לזה, ועוד ילדים ועוד בני נוער.
מדינת ישראל מכניסה 6 מיליארד שקל בשנה מהמיסים על הסיגריות. אדוני סגן שר הבריאות, אני מברך אותך על הצווים שאושרו לאחרונה בוועדה של חבר הכנסת אלאלוף. אבל, אדוני, עליך המחויבות – חתמנו על אמנה להקים יחידה – לדרוש לקבל את הכספים שמיועדים ולצאת למאבק. כמו שאתה יודע, אדוני הרב, יש לנו מצווה של עגלה ערופה. כשיש גופה אחת ומוצאים אותה אף אחד לא חושב שזקני העיר הרגו אותה, אבל זקני העיר צריכים לרחוץ את ידיהם ולהגיד: ידינו לא שפכו את הדם הזה. אני אומר לכם: כשליחי ציבור כאן, במקום הזה, אנחנו עדיין לא יכולים לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. יש הרבה תירוצים, הרבה הסברים, אבל אי-אפשר לעבור על זה בשתיקה. חייבים לקבוע את זה כיעד לאומי ולהביא לסוף הדבר הנורא הנורא הנורא הנורא הזה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, חבר הכנסת גליק, תודה שעמדת בלוח הזמנים. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדי השר, חבריי וחברותיי, בשנת 2005 חתמה מדינת ישראל על האמנה הבין-לאומית למניעת עישון והתחייבה לקיים אותה. בשנת 2011 הממשלה קיבלה החלטה שהיא יוצאת לתוכנית שתמנע את העישון, תמנע את הפרסום של העישון ותקים במשרד הבריאות מינהלת שתפעל כדי למנוע את העישון – מינהלת שעד היום לא קמה. אולי אדוני השר יוכל להסביר לנו.
היו"ר מאיר כהן:
בהחלטת ממשלה?
יעל גרמן (יש עתיד):
החלטת הממשלה המאוד-מאוד מפורטת מדברת על מה שצריך לעשות – לקדם את החקיקה וכו', ובין השאר להקים גם מינהלת שתדאג לצמצום העישון. היא צריכה להיות בתוך משרד הבריאות.
ולא בכדי. העישון גובה את מספר הקורבנות הרב ביותר שאנחנו יודעים. רק במדינת ישראל, כמו שאמר חברי יהודה גליק, יש לנו 8,000 הרוגים מהעישון – אני לא אומרת "מתים", אלה הרוגים, חד וחלק – וכמובן, זה מכל המחלות שנלוות לעישון. מתוכם, 800 מעישון פסיבי. זאת אומרת אנשים, שעל לא עוול בכפם – שיושבים ליד אנשים אחרים שמעשנים ולפעמים הם אפילו לא מודעים לכך, כי הם נמצאים במקומות כאלה ואחרים – נהרגים בגלל העישון.
כמה, לדעתכם, מדינת ישראל מקדישה פרופר לנושא הזה של העישון? סתם כדי לומר – אני מאוד חושבת שזה חשוב, אבל למלחמה בתאונות הדרכים ממשלת ישראל מקדישה בסביבות 90 מיליון שקל. למלחמה בעישון פרופר, כמשימה – 1.5 מיליון. זהו, זה התקציב. כן, יכול להיות שיש פה ויכול להיות שם. אבל לקחת ולבוא ולומר, כמו שבאו ואמרו בצדק: בואו נילחם בתאונות הדרכים בכל הדרכים האפשריות, ואכן, התוצאה נראתה לעין ומספר תאונות הדרכים ירד פלאים, בוודאי בשנים האחרונות – זה מה שממשלת ישראל צריכה לעשות. לבוא ולומר: יש לנו 8,000 הרוגים, אנחנו רוצים לצמצם את מספרם, אנחנו רוצים להילחם בזה, בואו נשים כסף, בואו נקים מינהלת – בתוך משרד הבריאות; לא צריך את המועצה הלאומית למלחמה בתאונות דרכים, לא, בתוך משרד הבריאות, זה בסדר גמור, אבל להביא כסף, כדי שניתן יהיה באמת להילחם.
ובתוך המלחמה הזאת יש לי בקשה מיוחדת: המגזר – החברה הערבית; הם לא אוהבים שקוראים להם "מגזר" – החברה הערבית סובלת יותר מהחברה היהודית מעישון. רק היום שמענו נתון מדהים. אולי מישהו מחברי הכנסת יודע כמה מבני הנוער מעשנים? מי מוכן להמר על מספר?
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – – מגיל 13 – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
נכון. אבל כמה, איזה אחוז מבני הנוער מעשנים?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה מעשנים?
יעל גרמן (יש עתיד):
כמה?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
50%?
יעל גרמן (יש עתיד):
לא. 10%. הפתעה. היום בכנס שערכנו – – –
היו"ר מאיר כהן:
שואל האלוף שטרן מה מעשנים.
יעל גרמן (יש עתיד):
אה, מה מעשנים, שאלה טובה. לא שמעתי. אנחנו מדברים על סיגריות. סיגריות – 10%. וכמה בתוך החברה הערבית?
היו"ר מאיר כהן:
10% מבני הנוער.
יעל גרמן (יש עתיד):
10% מבני הנוער מעשנים. אני חושבת שזה מספר אדיר, אבל הינה, חברתי שמתמצאת בנושא חשבה שזה 50%, מפני שיש לנו הרושם – ולא, 10% זה המון. וכמה מתוך החברה הערבית? 45%. זה לא רק בני הנוער, זה גם הגברים. זה פחות נשים, כי בחברה הערבית נשים לא מעשנות.
התוצאה, חד וחלק, היא המחלות: זה הסוכרת, זה מחלות הלב, זה מחלות כלי דם, זה מחלות ריאות – כל המחלות שנלוות לעישון. והחברה הערבית סובלת מזה, ואף אחד לא עושה שם שום דבר.
אז לסיכום אני רוצה לבוא ולומר: זה יופי, כל שנה אנחנו נעמוד פה ונדבר, אבל אם הממשלה לא תיקח את זה כמשימה לאומית, ואם משרד הבריאות לא ייקח את זה אליו לפעולה עם תקציבים מתאימים, אז אנחנו נעמוד פה שנה אחר שנה, ותוך כדי שנדון כאן אני יכולה לומר לכם שלפחות אדם אחד מת כתוצאה מעישון; כי כל שעה בממוצע מת אדם מעישון. בואו נפסיק את זה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יואב בן צור – לא נמצא. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, כבודו. אחריו תסגור את סדר הדוברים חברת הכנסת יעל כהן-פארן, וישיב כבוד סגן שר הבריאות.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, סגן השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית אני רוצה לאחל החלמה מהירה לחייל צה"ל, או שוטר, שנפצע מחפץ שיידו עליו המתנחלים בנתיב האבות.
אנחנו מציינים היום, ב-12 יום איחור – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה לא יודע אם זה המתנחלים.
מוסי רז (מרצ):
לא, בסדר, שנפל עליו מהשמיים בנתיב האבות. אבל בכל מקרה אני רוצה לאחל לו החלמה מהירה.
אנחנו מציינים היום, ב-12 יום לאחר העולם, את מותם של חמישה מיליון איש בשנה בעולם, מתוכם 8,000 הרוגים בישראל, כפי שנמסר פה. אין סיבת מוות יותר גדולה לא בארץ ולא בעולם. אני חושב שראוי היה שנציין את זה עם יותר משתתפים ולפחות שר אחד. יש לנו סגן שר שרלוונטי – – –
יהודה גליק (הליכוד):
גם – – –
מוסי רז (מרצ):
אה, שר, סליחה. דווקא שר שאני מאוד אוהב. אז סליחה, השר שטייניץ. אני מתנצל. גם שניים זה בסדר, וגם חברי כנסת.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אם כבר – – – אותי אני רק רוצה להגיד שאני העליתי פעמיים את המיסים על סיגריות – פעם אחת ב-2009 ועוד פעם ב-2012.
מוסי רז (מרצ):
אז תהיה ברוך, ואני מקווה שתזכה להעלות גם בפעם השלישית.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
– – – נגד זה. גם על אלכוהול העליתי.
מוסי רז (מרצ):
אני מקווה שתזכה להעלות גם בפעם השלישית. אגב, זו בושה לשבת סביב שולחן הממשלה, אבל לא כזו גדולה. אבל בסדר.
כך או אחרת, אני רוצה לחזור לאמנה נגד עישון שחתמה מדינת ישראל כבר לפני 13 שנה יחד עם שאר מדינות העולם, שאנחנו לא מממשים אותה בכלל. התחייבנו להפסיק למכור סיגריות בפטור ממס בדיוטי פרי. בצדק ציין חבר הכנסת גליק, וציינו אחרים, שאין מס על הטבק לגלגול, אבל גם אין מס על הסיגריות עצמן. מוכרים אותן בדיוטי פרי בלי מס. תגידו לי, זה לא אבסורד? התחייבנו לפני 13 שנה לעשות את זה. עוד מדינות מזייפות, זה נכון; זו לא סיבה שאנחנו נעשה את זה.
התחייבנו לאסור את הפרסום. כבר לפני 13 שנה התחייבנו לאסור את הפרסום. לפני 18 שנה הגשתי הצעת חוק לאיסור הפרסום, לאיסור הפרסום בעיתונות. אז אני שמח שמתקדמת הצעתו של חבר הכנסת כבל ומי שחתומים עליה – חבר הכנסת גליק, חברת הכנסת גרמן, לא יודע, מי שחתום. אני שמח שההצעה הזאת מתקדמת, אבל איסור הפרסום צריך להיות גם וקודם כול בעיתונות הכתובה; גם וקודם כול בעיתונות הכתובה, משום שהיא משפיעה. זה כבר נבדק, יש מחקרים של ארגון הבריאות העולמי וארגונים אחרים.
אנחנו צריכים להזהיר על חפיסות הסיגריות מהנזק שהן גורמות. אנחנו צריכים לאסור – סגן השר, אני יודע שאתה עושה בעניין הזה – אנחנו צריכים לאסור סיגריות שמכירתן נאסרה באיחוד האירופי, כמו ג'ול ואחרות. הרי יש כאן אבסורד, אנחנו הולכים ומסמנים מזון, בצדק, שמזיק לבריאות, ובודקים, מתווכחים על עוד כפית סוכר, עוד כפית נתרן, עוד מיליגרם. בצדק אנחנו עושים את זה, כי המזון הזה גורם הרבה נזק וצריך לדעת. אבל בסיגריות הכול מותר. אנחנו מרשים הכול, אנחנו לא מסמנים, לא אוסרים. הכול מותר. הרי זה אבסורד שאין כדוגמתו.
אנחנו חייבים לטפל בדבר הזה ולזכור כל הזמן: הסיגריה היא הרוצחת הגדולה ביותר בתולדות העולם, ואם לא נתייחס אליה כך נמשיך למות מעישון פסיבי ואקטיבי. לדעתי, לפי נתוני משרד הבריאות, כ-800, אולי יותר, מתים, הרוגים, מעישון פסיבי בשנה. זה יותר מפי שניים מההרוגים בתאונות הדרכים. כך אנחנו צריכים להתייחס לזה, להבין שאנחנו חייבים לעשות לזה סוף, והגיעה השעה שנעשה את זה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. גברתי, חמש דקות לרשותך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אדוני סגן השר, אתם יודעים, הרבה פעמים כשאנחנו מתייחסים לעישון אנחנו נוטים להאשים את המעשנים ולהתייחס לזה כאל איזושהי החלטה אישית, אינדיבידואלית, של בן אדם מבוגר שיכול להחליט לצאת מזה, שיכול להחליט להיגמל; הוא בוחר שלא לעשות את זה, אז בסדר, נסלח לו, זו החלטה שלו. אבל אני חושבת שהגיע הזמן לשנות את הגישה והגיע הזמן לקרוא לילד בשמו. קודם כול, זו תופעה חברתית, זאת אקולוגיה סביבתית-חברתית, שלא רק מאפשרת אלא דוחפת הרבה פעמים אנשים לעישון. אנשים, כשהם מתחילים לעשן, למרות הדברים המעודכנים שאמרה כאן חברת הכנסת גרמן, חברתי לגבי אחוז המעשנים הצעירים היום, רוב המעשנים התחילו לפני גיל 18. הנתונים שאני מכירה הם ש-90% מהמעשנים התחילו לפני גיל 18, וחלקם אפילו בגיל 13.
היו"ר מאיר כהן:
90%?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
כן. אנחנו יודעים מהדוח של משרד הבריאות ש-50% מהילדים בני ה-13 – אם זה היה המספר, תקן אותי סגן השר ליצמן – ניסו לעשן, טעמו סיגריה בגיל 13.
תראו, זה לא בא סתם. לחברות הסיגריות יש אסטרטגיה מאוד מתוחכמת. עד כמה היא מתוחכמת אפשר לראות ממיליוני המסמכים שנחשפו בעקבות אותה תביעה ממשלתית של ארצות הברית כבר בסוף שנות ה-90. הם נחשפו ונכתבו עליהם ספרים. הם פועלים בשיטות סופר-מתוחכמות, הם יודעים בדיוק איך להגיע לצעירים, הם יודעים שעם כל המעשנים שמתים הם צריכים למלא את המלאי הזה במתמכרים חדשים, במעשנים חדשים, אז הם הולכים לצעירים. השיטות האלה גלויות, הן לא קונספירציות שלי, אלה מסמכים של חברות הסיגריות שבתביעה גדולה מאוד הוכרחו להיחשף בארצות הברית.
בסופו של דבר, היום עדיין רואים את זה: הפרסום מכוון לבני הנוער, ועם כל זה שאנחנו אומרים שאסור למכור לבני נוער, הם משיגים סיגריות. יש מעל 50,000 מעשנים בקרב בני הנוער, והם הדור הבא של המכורים לטבק. אין מה לעשות, כך מתחילות ופועלות חברות הטבק והסיגריות לדאוג לדור הבא של המכורים.
ההדבקה הזאת, אני הייתי מתייחסת לזה כאל מחלה. זו מחלה מידבקת ויש הדבקה חברתית, כי ברגע שמישהו מתחיל לעשן הוא גם גורם לחברים שלו לרצות לפחות לנסות. לפעמים מספיקה סיגריה אחת או נרגילה אחת, ערב נרגילה אחד, כדי לגרום לך להתמכר. ניקוטין זה מוצר מאוד מאוד ממכר, וחברות הסיגריות הצליחו "להשביח" את הסיגריות ולהוסיף להן אמוניה וכל מיני חומרים איומים ונוראים אחרים כדי להגביר את ההתמכרות לניקוטין. הן מצליחות לעשות את זה בסיגריות בודדות, ואתה נהיה מכור.
אז זו לא החלטה של בן אדם מבוגר. קודם כול, זו בדרך כלל החלטה של ילד, של נער, נערה. ושנית, זה ההמשך: כשהוא מבוגר, כבר קשה לו מאוד לצאת מזה, כי ההתמכרות היא אמיתית, היא פיזית. היא לא רק פסיכולוגית, היא גם פיזית – זה ידוע – והיא קשה.
בסופו של דבר, אני חושבת שכחברה אסור לנו להאשים את הילדים או את הנערים האלה. אנחנו צריכים לטפל במצב החברתי הזה שנוצר ולא לתת לחברות הטבק, שיש להן כוח אדיר – ראינו אותם היום במסדרונות הכנסת, בוועדת הכלכלה, כשדיברנו על החוק על איסור הפרסום.
קודם כול, החוק, והוא באמת מבורך, ויושב כאן יושב-ראש ועדת הכלכלה, אחת הבעיות שלו זה שיש שם החרגה של הפרסום בעיתונות הכתובה. וזה, מה לעשות, אולי תגידו שבני נוער לא קוראים היום עיתונים, לא יודעת, אבל זו אחת הבעיות. אם יש משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו זה שהפרסום בעיתונות הכתובה גם יהיה אסור, בחוק. אין שום סיבה שאנחנו נאפשר את המשך הפרסום בעיתונות הכתובה.
אנחנו, כתופעה חברתית – כמו שאנחנו מטפלים בהימורים, כמו שאנחנו מטפלים במחלות מידבקות, צריך לטפל בזה בצורה אמיתית, בצורה אמיצה. זו האחריות שלנו, זה לפתחנו. אסור לנו להיכנע ולהמשיך להיכנע ללחצים האדירים שמפעילות חברות גלובליות, ענקיות, עם כוחות אדירים, ואנחנו מכירים אותן. אסור לנו להסכים למצב הקיים שילדים – ואתם יודעים מה, זה בעיקר בשכבות החלשות; הם יודעים איך להיכנס לשם – הם שוב ושוב נכנסים למלכודת הזאת, מלכודת קטלנית.
אז המניעה של העישון, ובעיקר בקרב צעירים, זה הצעד הראשון והמרכזי שאנחנו צריכים לטפל בו, ואנחנו צריכים לעשות את זה על ידי שילוב של הרבה מאוד גורמים: הסברה, אכיפה, פעולה בקהילה. אנחנו חייבים לעשות את זה. עושים את זה בעולם ואנחנו יכולים לעשות את זה גם בישראל.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. ישיב סגן השר. בבקשה, כבודו. אני סוגר את הרשימה. בבקשה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משרד הבריאות מוביל בשנים האחרונות את יישומה של התוכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו, המבוססת על המלצות הוועדה הציבורית לצמצום העישון ונזקיו והנחיות אמנת המסגרת לפיקוח על הטבק של ארגון הבריאות העולמי.
בכל שנה, לקראת היום הבין-לאומי ללא עישון, שחל ב-31 במאי – והסיבה שזה נדחה ב-12 יום זה פשוט כי לא הייתי בארץ וביקשתי לענות לבד; ביקשתי דחייה עד שאני אחזור – קורא ארגון הבריאות העולמי לכל מדינות העולם לציין את יום השנה, והשנה הנושא המרכזי הוא עישון ומחלות הלב.
העישון פוגע בלב ובכלי הדם ומהווה גורם סיכון מרכזי להתקפי לב. רוב התקפי הלב שמתרחשים אצל צעירים נגרמים בגלל עישון, וגם סיכויי ההישרדות, ההחלמה והשיקום נפגעים מאוד אצל מעשנים לעומת אלה שאינם מעשנים.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני סגן השר, זה נורא, זה נורא. באמת זה נורא – – – אתה מקריא: אנחנו עושים. בוא, דבר ברמה, בגובה שלך, אדוני השר. אתה איש גדול. קח את זה כפרויקט לאומי. אל תגיד: עשינו והקמנו. אנחנו רואים את המציאות, אי-אפשר להתעלם מהמציאות. אי-אפשר לבוא ולהגיד לנו: כן ולהקריא איזשהו נייר. בוא – – – הכנסת תיתן לך את מלוא הגב. תגיד: אני מבטיח לעשות, לגייס עוד 10 מיליון שקל וללכת בראש גדול, ולא לבוא ולהקריא פה איזה כמה משפטים. זה ממש – – –
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת גליק, תודה רבה. תודה רבה. בבקשה, כבודו.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
טוב, אני אמשיך בכל זאת. סקר של איגוד הקרדיולוגים שפורסם לאחרונה הראה ירידה של 50% בהתקפי הלב בישראל בעשור האחרון. זו תוצאה של יכולות האבחון והטיפול של מערכת הבריאות, יחד עם ירידה בשיעורי המעשנים בישראל ובהיקף החשיפה לעישון כפוי ואימוץ אורח חיים פעיל ובריא בקרב יותר ויותר אנשים.
לפי סקר ידע עמדות והתנהגות 2017 של משרד הבריאות, שיעור המעשנים בישראל הוא 20.5% – ירידה של 1% לעומת שנת 2016. שיעור העישון בגברים גבוה מהשיעור בנשים – 25.9% בגברים ו-15.3% בנשים. שיעורי העישון בחברה הערבית גבוהים מאשר בחברה היהודית – 22.9% לעומת 20%. בחברה היהודית שיעורי העישון הם 23.3% אצל גברים ו-16.9% בנשים; בחברה הערבית – 38.2% אצל הגברים, 7.2% בנשים.
בקרב לא מעשנים, 38% דיווחו כי הם חשופים לעישון כפוי – כ-30% מהיהודים וכ-50% מהערבים. המקומות המועדים ביותר לחשיפה לעישון כפוי היו בית המגורים ומקומות ציבוריים סגורים כמו אולמות ואירועים – אגב, אנחנו בהחלט מתכוונים לטפל במסעדות, לאסור גם.
בקרב בני הנוער, כ-20% מתלמידי כיתות י' התנסו בעישון סיגריות אי-פעם. שיעור זה גבוה במקצת מהממוצע בקרב קבוצת גיל זו באירופה, שהינו שם כ-17%. יותר מ-50% מהתלמידים שהתנסו בעישון אי-פעם התנסו לראשונה בעישון סיגריות בגיל 13 או לפני כן – אפילו לפני כן. בכיתות ו', ח' וי', שיעור המעשנים סיגריות או מוצרי טבק לפחות פעם בשבוע היה 5.3% במגזר היהודי לעומת 14.4% למגזר ערבי.
משרד הבריאות פועל בשיתוף פעולה הדוק עם משרד החינוך.
היו"ר מאיר כהן:
האם, אדוני, בדקו בסקר הזה כמה ילדים מכיתה ו'? כי יש הבדל בין ו' – בין ט' לו' או – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני, אני חושב שיש לנו את הנתונים. אין את זה לפניי. אם תזכיר לי אני אשיג, אוקיי?
היו"ר מאיר כהן:
מאה אחוז. מעניין, מעניין. תודה.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני מניח שהמשך הדיון יהיה בוועדה, אז אין לי בעיה להביא את זה לוועדה. אתה רק תזכיר לי.
היו"ר מאיר כהן:
נביא את זה לוועדה, כן.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
משרד הבריאות פועל, בשיתוף פעולה הדוק עם משרד החינוך, למימון תוכניות התערבות לצמצום התחלת עישון בקרב בני נוער, בהכשרת נוער מוביל, עמיתים, הפועלים למניעת עישון בקרב חבריהם, בהשתלמויות מקצועיות בתחום העישון והמניעה לאנשי מקצוע במערכת החינוך, בקידום מדיניות בתי ספר נקיים מעישון ובאכיפה של מדיניות זו במוסדות החינוך.
אגף האכיפה והפיקוח של משרד הבריאות פועל במרץ לקידום האכיפה של החקיקה בתחום העישון בשני תחומים מרכזיים: איסור העישון במקומות ציבוריים ומכונות סיגריות אוטומטיות. בשני התחומים מתבצעת פעילות משותפת עם גורמי הפיקוח העירוניים ונרשמת עלייה במבצעי האכיפה וכן במספר הדיווחים השנתיים שהרשויות נדרשות להעביר למשרד הבריאות. אך עדיין, מרבית הרשויות המקומיות לא מעבירות את הדיווח, בניגוד למתחייב בחוק. אנחנו בהחלט הולכים לאכוף את זה ולדחוף את זה יותר, שהם יגישו את הדוחות.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני סגן השר, כשקידמת את נושא טיפול השיניים היית נשמע אחרת. אמרת שאתה מוביל פה מהלך, שיהיו פה טיפולי שיניים. אתה עומד פה וקורא ואני פשוט לא מבין. בוא תלך על זה כעניין לאומי. קח את זה כעניין לאומי גדול, אני אגבה אותך.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני חוזר, קודם לא עניתי לך מפני כבודך ואני אעשה את זה טיפה נימוסי: אני לא הולך לקבל את הדרך של איך לענות לשאלות, להצעות לסדר-יום. אני חושב שאני, תפקידי להביא לכנסת את הנתונים העדכניים – מה שבדוח אני מביא. זה תפקידי, כך אני רואה את זה, עם זה שאני מציע וצריך להביא כל מיני הצעות לפתרונות. אז לכן, עד לרגע זה אני באמצע להביא את הנתונים, ואתה התחלת להפריע לי פעם ועוד פעם אחת, ואני מבקש להמשיך.
השנה המשרד יצא בקמפיין לצמצום העישון בקרב צעירים בחברה הערבית בהיקף של חצי מיליון שקל, והקצה עוד מיליון וחצי שקל לקמפיינים נוספים.
בגמילה מעישון חלה בשנת 2017 עלייה של 1.5% במספר המשתתפים בסדנאות גמילה מעישון בקופות חולים, ונרשם שיא של 22,342 מעשנים שהשתתפו בסדנאות אלו. המשרד פועל להקמת מוקד טלפוני לאומי לגמילה מעישון, שיאפשר לכל מעשן ומעשנת, בכל גיל, בכל מקום, בשפות שונות ובשעות פעילות מגוונות, להיעזר בסיוע מקצועי של יועצי גמילה מעישון. בשנת העבודה הנוכחית כבר הוקצה תקציב ראשוני להקמת המוקד.
העלות הישירה והעקיפה, רק למערכת הבריאות, של הטיפול בתחלואה הנגרמת מעישון, מוערכת בכ-1.7 מיליארד שקל בשנה. הכנסות המדינה ממיסי קנייה על סיגריות ומוצרי טבק הגיעו בשנת 2017 לכ-6.2 מיליארד שקל, ועוד כמיליארד שקל במס ערך מוסף. אבל, בסכום הזה מסתתר עיוות מס הקיים במיסוי הטבק לגלגול – מס מופחת מאוד על סיגריות מגולגלות ידנית, ממש סבסוד של העישון – וזה פוגע קשות במאמצים שלנו להיאבק בעישון ובנזקיו, וכמובן שזה גם גורע מהמדינה מאות מיליוני שקל בשנה.
אני בהחלט הייתי שמח ודוחף אם היו מעלים את מחיר הסיגריות עוד פעם. אני הייתי שמח על זה. אני ביקשתי בזמנו – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – הטבק.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
מה?
נחמן שי (המחנה הציוני):
הטבק – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
דיברתי הרגע. לא שמעת, אדוני. אני הזכרתי את זה הרגע.
נחמן שי (המחנה הציוני):
העמדה שלכם מאוד – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
הודעתי, כתבתי מכתב לשר האוצר.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מצוין, מצוין.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן. אז מה שאני אומר, אני חושב שבהחלט יש צורך ואפשרות להעלות את מחיר הסיגריות. אני רק מבקש, ואת זה ביקשתי גם בפעם הקודמת, שלפחות את הכסף הזה ייתנו לסל התרופות.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
ולמניעה – – –
היו"ר מאיר כהן:
לסל התרופות, זה מה שאמרת?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
בסל התרופות יש גם דברים למניעת עישון, סדנאות וכל מיני דברים.
קריאה:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
כשהיה מדובר בחשש לשבת איימת לפרוש מהקואליציה. חיי אדם דוחים שבת, פיקוח נפש דוחה שבת. זה יותר חשוב.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אני שמח שכל הזמן אתה מחנך אותי, קודם איך לדבר, אחר כך איך לחשוב, אחר כך מה לעשות. אני עברתי את הגיל הזה, אני מתקרב לגיל 70. עברתי את גיל החינוך, עם כל הכבוד.
יהודה גליק (הליכוד):
אני שואל, אני שואל, אני שואל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מה העמדה שלך לגבי אי-פרסום – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
בחוק של איתן כבל, שהוא מביא, אני תמכתי, תומך, וזה חלק מההצעה שלי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – – גם לגבי – – –
היו"ר מאיר כהן:
חברים, אולי ניתן לשר לסיים את דבריו ולהציע את הצעתו. נצביע, נמשיך דיונים בוועדה. יש לנו עוד סדר-יום שאנחנו מחויבים אליו.
קריאה:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני, תמשיך.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
כן. אנחנו לא פועלים בסביבה סטרילית. מולנו פועלת תעשיית טבק שמשקיעה מאמצים רבים ותקציב של 60 מיליון שקל בשנה לטובת פרסומת וקידום מכירות של מוצרי טבק בישראל. ישנם מוצרי טבק ממכרים חדשים, שהתעשייה מפתחת במטרה להתמודד עם הירידה בעישון הסיגריות. יש התפתחויות גם בשוק הסיגריות האלקטרוניות, שאומנם אין בהן טבק אך הן מספקות את הניקוטין הממכר. יש דבר חדש לאחרונה, וגם לזה אנחנו מתנגדים.
משרד הבריאות תומך ביוזמות חקיקות פרטיות ומקדם יוזמת חקיקה משלו כדי להתמודד עם הפיתוחים החדשים, ולצמצם ולהגביל את יכולתה של תעשיית הטבק להמשיך לפרסם.
לסיכום, פעילות משרד הבריאות בהובלת התוכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו נמשכת כל הזמן. השנה היא נמצאת בשיא של פעילות, בשיא של תקצוב. אנחנו מתחילים לראות את תוצאות הפעילות שלנו בשנים האחרונות ואנו מחויבים להמשיך לפעול בנחישות במאבק בעישון ונזקיו.
אני רוצה להזכיר שני דברים: א. את החוק של איתן כבל, שאנחנו תומכים בו, והוא עושה עבודה נהדרת לקדם את החוק. אני חושב שזה נכון.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אבל הם מחריגים בחוק את – – –
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אנא, תנו לי רק להשלים משפט, אני אשמע אותך כל הזמן. יש לי סבלנות. חזרתי במיוחד לדיון הזה מחוץ-לארץ, לפני שעתיים. אז אנא, אני מכבד אתכם, אז תנו לי. ואני רוצה להזכיר גם את אלי אלאלוף, את היושב-ראש, שהעביר כל מיני חוקים בוועדה לפני שבוע-שבועיים-עשרה ימים. אני חושב שזה צעד גדול, כל הדברים האלה. המשרד בודק עוד דברים חדשים. ואני מציע שנמשיך את הדיון בוועדה ואז אנחנו נביא נתונים נוספים, שכבודו ביקש. ואם יש עוד שאלות, אם מישהו רוצה שנביא נתונים – – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
יהודה גליק (הליכוד):
אם תחליט – – –
היו"ר מאיר כהן:
אם כן – רגע, רגע, רגע.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אין לי בעיה במליאה. מה שרוצים.
היו"ר מאיר כהן:
אדוני השר, מה אתה מציע?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
רגע. אני חושב שזה נכון בוועדה, כי שם הדיון יותר ממצה. אני לא חושב שבדיון במליאה – תתפלא לשמוע שיכול להיות שבוועדה יהיו יותר אנשים מאשר יש כאן. אבל לא משנה, כרגע אני מציע ועדה. זאת ההצעה שלי. את רוצה משהו לשאול?
היו"ר מאיר כהן:
המציעים לסדר-היום, האם אתם תמימי דעים על הוועדה? אנחנו לא רוצים לנהל פה דיון. יש הצעה, השר מציע את הוועדה. המציעים?
יהודה גליק (הליכוד):
אנחנו רוצים את המליאה.
קריאה:
מה זה יעזור לך, המליאה?
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
הדיון בוועדה הרבה יותר אפקטיבי, יותר חזק מאשר במליאה.
קריאות:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
ובכן, ובכן. תודה רבה, אדוני השר. יעל, גם את מהמציעים. סגן השר. יעל.
יהודה גליק (הליכוד):
בוועדה יש דיונים כל הזמן.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, לא כל הזמן. לא כל הזמן.
היו"ר מאיר כהן:
יהודה, תקשיב ליושב-ראש הוועדה. תחליטו. אם לא, אנחנו מביאים את זה להצבעה – בכל מקרה אנחנו מצביעים. אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת כי אין פה תמימות דעים. אז מסוכם? אוקיי, בבקשה.
אוקיי, מי בעד ומי נגד להעברת המשך הדיון לוועדת הבריאות, אצל חבר הכנסת אלי אלאלוף?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
16 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, המשך הדיון בסוגיה החשובה הזאת יעבור לוועדת הבריאות בראשותו של חבר הכנסת אלי אלאלוף.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר מאיר כהן:
אדוני, הודעה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא: גבייה לא חוקית של תשלומי רשות ברשויות מקומיות. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/783); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, אנחנו עוברים להצעת נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה, של חברי הכנסת אלעזר שטרן, טלי פלוסקוב וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים לשאילתות לשר האנרגיה. יהיו שאילתות קצרות ותשובות קצרות. בבקשה, אדוני, הצעת חוק.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
קצרות לא הבטחתי.
היו"ר מאיר כהן:
כן, כן, כן. אני לא מבטיח בשמך.
עד עשר דקות, כבודו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אדוני השר, אני מבקש מראש את עשר הדקות לחלק ביני לבין חבר הכנסת איציק שמולי, שהוא החתום.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אין שום בעיה. אני לא רואה בעיה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, תודה. הצעת החוק שאני מביא היום, קצת קשה להסביר למה אנחנו צריכים אותה, או קצת עצוב, יותר נכון, להסביר למה אנחנו צריכים אותה. וחלק מהנוכחים כאן באולם שותף – גם יושב-ראש ועדת הרווחה של הכנסת, יצא לו לחוות, לכאוב – אם אני יכול לומר כאן, חברנו חבר הכנסת אלי אלאלוף – באיזה דיון, את האבסורד הגדול.
זה חוק שלא היה צריך לבוא לעולם, משתי סיבות: סיבה ראשונה שהיא פשוטה, היא טריוויאלית, אולי ממשלת ישראל הייתה צריכה למנוע בכלל, מראש – ממשלות ישראל, צריך לומר – את עצם השליחה של ניצולי שואה לעורכי דין פרטיים. הממשלה הייתה צריכה לטפל במימוש הזכויות האלה. ואנחנו מכירים את זה כבר לאורך שנים.
איך אני אגיד את זה? על ניצולי שואה אומרים שהשטיחים במשרדי עורכי הדין נקנו בסבל שלהם לאורך הרבה שנים. אבל היו צריכים כנראה עורכי דין, ואני לא עושה פה הכללות. אבל פעם שנכנסו לעניין, יש עורכי דין שהתנהגו בדרך מכובדת ויש עורכי דין ומאכערים – בהגדרה, בלי להתבייש בכלל – שניצלו את הסבל הזה כדי, אני מרשה לעצמי לומר, לעשוק את ניצולי השואה. וכשאני אומר "לעשוק" אני מתכוון ללמעלה מ-10%, 15% שכר טרחה.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה צנוע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה צנוע. על מילוי אותו סטנסיל. רק שינוי השם, ואתה מתחלק איתם בסבל הבלתי-יתואר.
כנסת ישראל ניסתה – הרי מה החוק הזה בא ואומר? הוא אומר: אוקיי, אלה שעשקו אותם מתאריך מסוים יוכלו לתבוע חזרה. והכנסת הגבילה את זמן הזכות הזאת, מתוך התחשבות, וזה באמת סוג של רטרואקטיביות; בדרך כלל אנחנו לא אוהבים לחוקק חוקים רטרואקטיביים וכמובן שאותם עורכי דין או מאכערים, חלקם, לפחות, עתר לבית המשפט העליון על עצם העיסוק הרטרואקטיבי הזה.
שם סומן חמש דקות, נכון?
היו"ר מאיר כהן:
כן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, מצוין.
היו"ר מאיר כהן:
אתה חמש דקות, וחבר הכנסת שמולי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן, כן, כמו שביקשנו. תודה.
אבל בית המשפט העליון היה רגיש, כמו חברי הכנסת, לעצם העובדה שמדובר פה במשהו אחר. זאת אומרת שאם יש חריג על חריג על חריג שבו אפשר להחיל רטרואקטיביות כזאת – כאילו אנשי דין – עורכי דין, במקרה הזה – צריכים להוציא מהכיס שלהם כסף שהם כבר התחילו לבזבז אותו, אך המקרה הזה, יש בו שני צדדים: מצד אחד הלקוח, שזה ניצול שואה או ניצולת שואה שסבלו, ומצד שני עורכי דין שעשקו וחלקם ממשיכים לעשוק.
אנחנו עשינו את הכול, ואני לא סתם חילקתי את הזמן פה גם עם חברי חבר הכנסת איציק שמולי. באמת עשינו את הכול כדי שהם יבואו מרצונם החופשי ולא יכריחו אותנו עוד פעם להאריך ולחוקק מחדש את החוק הזה עוד פעם. אבל אני צריך לומר שבחלק מהמקרים לא נפלנו על אוזניים אטומות, נפלנו על רוע בלתי ניתן להסבר.
היו"ר מאיר כהן:
של עורכי דין?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כן, כן, כן, שניצלו, למרות הבטחות מפורשות – ואני מניח שחבר הכנסת שמולי יצבע את הדברים האלה בצבעים חיים יותר.
אלי אלאלוף (כולנו):
אתה יכול לצבוע בשמות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אומר: גם בשמות שאנחנו מכירים, ואני באמת לא רוצה לעשות הכללה. אני קצת התפלאתי על לשכת עורכי הדין, שכאילו ניסתה אפילו לעכב את הדברים האלה, וסיבותיה עימה. אני חושב שזה לא הוסיף לה כבוד בדבר הזה.
והדבר האחרון שאני רוצה לומר פה, אדוני היושב-ראש: אני לא רוצה להשוות לחוקים שאפילו אתמול דנו בהם פה. אנחנו מאוד נזהרים מחוקים פרסונליים, זאת אומרת, הכנסת לא צריכה לבזבז את זמנה על חוק שבא לפתור מצוקה או בעיה של בן אדם אחד. במקרה הזה, למרות שלא מדובר בבן אדם אחד, אני אומר שעוול ברמה הזאת, גם אם היה מדובר על בן אדם אחד, כל דקה שכל אחד מאיתנו מקדיש לו ראויה, בגלל שזה חלק מהחובות שיש לנו, ויש עוד לא זמן ארוך מדי לנסות ולתקן. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, חמש דקות להמשיך בהצגת הצעת החוק. בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ראשית אני רוצה להודות לאלעזר שטרן, לחבר הכנסת שטרן, גם שבהצעתו הג'נטלמנית אפשר לי לעלות ולדבר וגם שבאמת נתן לי את הזכות להוביל ביחד איתו את החקיקה הזו.
אני חושב שמדובר בחוק שהוא לא רק חשוב, זה חוק שהוא ממש קריטי. הוא קריטי גם בגלל שיש אלפי ניצולי שואה שמסתובבים עם מועקה בלב. מועקה על זה שלא זו בלבד שמדינת ישראל לא הצליחה לעזור להם במידה מספקת, אלא שהיה מי שניצל לאורך השנים את העובדה שהם מחכים להכרה ומחכים לסיוע.
אותם גורמים – מאכערים ועורכי דין – עשו פעולת "שלח לחמך". מה הם עשו? הם עשו כנסים המוניים, החתימו ניצולי שואה, ניגנו על התקווה הקטנה שהייתה להם בלב, שמדינת ישראל יום אחד תכיר בזה שהם היו בשואה: שבחלק ממדינות צפון אפריקה התחוללה שואה, שבחלק מהמקומות שהם הסתתרו בהם היו נאצים, היו סייענים של הנאצים. ואותם עורכי דין עשו את הכנסים ההמוניים האלה והחתימו אותם על דמי שכר טרחה מופרכים. מופרכים.
ואז הגיעה מדינת ישראל ואמרה: כן, במדינות הללו התחוללה שואה או היו רדיפות כנגד יהודים. ולכן, גם אם באופן מאוחר, הגיעה החלטה מינהלית שהעניקה לאנשים האלה גם הכרה וגם סכום קטן שנתי של סיוע. ואז קם הדוב מרבצו, ואמר: רגע, רגע, רגע, עכשיו אני אלך אחורה לכל אלפי הטפסים שהחתמתי ניצולי שואה עליהם, ואדרוש דמי שכר טרחה של 15%, 20%. על מה? על מה? זה לא שצריך פה ליווי משפטי, זה לא שצריך פה מלחמות בבתי משפט. על מה? על למלא טופס אתה לוקח לבן אדם אלפי שקלים?
ואותם עורכי דין ומאכערים, שזה לא כולם, זה חלקם, יצאו למסע ציד של ניצולי השואה. והם לא נרתעים מלהשתמש בכל כלי מלוכלך בארסנל – בסחיטה באיומים. אתם יודעים איך נראה ניצול שואה שמקבל מכתב מעורך דין? זה לא כמוני, כמוכם; הוא לא ישן בלילה. הוא לא ישן בלילה. כל מה עובר לו בראש זה שעכשיו יש איזה מישהו שרודף אותו, רוצה ממנו משהו, וחס וחלילה שלא ישאיר את זה לבן שלו, לבת שלו, את כל החובות האלו. אז הוא רץ לשלם 8,000 שקל, 10,000 שקל.
והכנסת עשתה, ועשתה נכון. הכנסת הגבילה את שכר הטרחה של עורכי הדין כמה וכמה פעמים; צריך להזכיר פה גם את סגן שר האוצר איציק כהן, שהיה שותף פעיל לחקיקות הקודמות. והכנסת קבעה מגבלה על כמה כסף אפשר לגבות מניצול שואה בגין זה שאתה מלווה אותו בהחלטה מינהלית.
ישב אצלי השבוע במשרד עורך דין, שהוא דווקא מהטובים, ואמר לי: שמע, אם בא אליי מישהו ניצול שואה, שרוצה עזרה לקבל כסף מהמדינה בגין החלטה מינהלית, אני אומר לו: שמע, אתה יכול לעשות את זה לבד, חבל שאני אקח לך כסף. אבל יש עורכי דין אחרים, לא מעט, שעושים על זה קופה. ואותם אנחנו מנסים בכנסת לעצור כבר כמה וכמה שנים. עשינו הגבלה של דמי שכר טרחה – הם לא עצרו; הצמדנו לזה ענישה פלילית – הם לא עצרו. אחרי זה הם הלכו לבית המשפט. בית המשפט קבע שדמי שכר הטרחה שקבעה הכנסת הם הוגנים והם משקפים נאמנה את העבודה שהם עשו טרם קביעת ההחלטה המינהלית. בית המשפט גלגל אותם מכל המדרגות פעמיים. מה הם עשו? שלחו עוד פעם מכתבי איום לניצולי השואה, שאם הם לא ישלמו כאן ועכשיו, אז הם ייתבעו עוד פעם בערכאה של ערעור.
ואנחנו פה במרדף לא רק נגד עורכי הדין הללו והמאכערים, אלא גם נגד הזמן, כי כל שנה הולכים לעולמם 15,000 או 13,000 ניצולי שואה. וחלקם הולך כשהבעיה הזאת לא פתורה. ולכן, הצעת החוק הזו היא מאוד מאוד חשובה, היא קריטית. היא לא עושה צדק גדול, היא עושה צדק קטן. אבל היא עושה לכל אחד ואחד מהאנשים הללו שינוי מאוד מאוד משמעותי. היא גורמת לו טיפה – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – אולי להתרווח, ולנסות להוריד מעצמו את המועקה ואת כאב הלב הזה.
אז אני מאוד מקווה שנצליח להעביר את החוק, להעביר אותו במהרה, עם תחולה רטרואקטיבית כמה שיותר ארוכה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אכן, חוק מאוד מאוד ראוי. ואנחנו עוברים לרשימת הדוברים – החוק הוא בקריאה ראשונה: איל בן ראובן; יעל גרמן. נחמן שי. תזכרו את דבריו של המציע, שהחוק יעבור במהרה. במהרה. בבקשה, כבודו, שלוש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. אתה מתכוון עכשיו במהרה או באופן כללי? כי יש משמעות כפולה לדבריך.
היו"ר מאיר כהן:
עכשיו, עכשיו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
הבנתי את הרמז.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
עכשיו במהרה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
הבנתי את הרמז. אני מקווה – אם זה תלוי בי אני מייד יורד מהדוכן, אבל טחנות הכנסת טוחנות לפעמים לאט מדי, ובימים שהן טוחנות יכול להיות שנאבד חלק מהאנשים שהחוק הזה מכוון אליהם. אנחנו יודעים שאנחנו פועלים פה נגד הזמן. ולכן, כל חוק וכל סיוע שניתן להושיט לקבוצה המתמעטת והולכת של ניצולי שואה בישראל הוא חשוב, הוא חיוני, הוא נכון, הוא מוצדק. הוא חלק מהמחויבות של מדינת ישראל כלפיהם, מחויבות, שמה לעשות, מסתיימת והולכת.
אני רוצה להודות לשני היוזמים: גם לחבר הכנסת שטרן וגם לחבר הכנסת שמולי. שניהם לוחמי הקו הראשון בכנסת הזאת למען האוכלוסייה של הניצולים. אני מקווה מאוד שממשלת ישראל תתעשת גם היא. עוד יש מה לעשות ברגעים האחרונים האלה, האחרונים האלה, שאנחנו נפרדים מהם, כדי לעשות את שארית חייהם טיפה יותר נוחה, טיפה יותר קלה, טיפה יותר אנושית. אז אולי החוק הזה ישמש איזשהו מגדלור, שיוכלו ללכת איתו קדימה. שוב, תודה רבה לכם.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חברת הכנסת זנדברג; חברת הכנסת תמנו; חבר הכנסת מוסי רז – –
מוסי רז (מרצ):
מוותר.
היו"ר מאיר כהן:
– – מוותר. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. צדקו חבריי חברי הכנסת אלעזר שטרן ואיציק שמולי, שהאמת היא שבעולם נכון לא היה צריך את הצעת החוק הזו. אבל לא הייתה לנו ברירה אלא ליזום אותו. אני רוצה גם להזכיר בהזדמנות זו עוד שותפה שלנו בייזום הצעת החוק הזו, שלא נמצאת כרגע אבל מחויבת מאוד למאבק הזה: חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
בעולם נכון לא צריך היה הצעות חוק כאלה; בעולם נכון בכלל ענייניהם של ניצולי השואה היו מקודמים בחברה הישראלית בלי שהכנסת תצטרך להתערב בכל פעם. אבל אנחנו עדיין במלאכה הזו. ויש עדיין חורים שצריך לסתום, יש עדיין פרצות שצריך למלא, ויש עדיין אי-צדק שצריך לטפל בו.
ואנחנו בשדולה נמשיך להיות מחויבים למאבק הזה. נמשיך להיות מחויבים לעשייה הזו. אבל במקביל להמשך העשייה למען ניצולי השואה, הולכת ומתחדדת בפנינו משימה נוספת, שהיא משימה רחבה וחשובה לא פחות – מהו דינם של הקשישים בישראל שאינם ניצולי שואה? רבים מהם, עמיתיי חברי הכנסת, נשארים מאחור. רבים מהם מושלכים הצידה לעת זקנה. רבים מהם נותרים בעוני, כי רוב הישראלים הם חסרי פנסיה. קצבת הזקנה האוניברסלית שקיימת בישראל נמוכה בצורה מביכה. קצבת הזקנה האוניברסלית בישראל נמוכה בצורה מבישה. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, בשבועות הקרובים אנחנו נקדם כאן מהלך. ואני מנצל את ההזדמנות כדי לקרוא לכל אלה שנוכחים איתנו, וגם לך, אדוני השר, להתייצב לצד המהלך הזה. מהלך שיבטיח שגם לגבי קשישים בישראל המינימום הוא מינימום. קבענו שכר מינימום של 5,300 שקל. זה המינימום שמאפשר לאנשים לחיות בכבוד. בואו נייצר סטנדרט כזה של מינימום 5,300 שקל הכנסה מכל המקורות ביחד לקשישים בישראל.
יש כאלה שכבר היום עוברים את הסכום הזה. יש להם הכנסות, יש להם פנסיה, יש להם, אולי, הכנסות נוספות ממקורות נוספים. אגב, חלקם גם ניצולי שואה. אבל למי שלא מגיע לרמה הזאת של 5,300 שקל מינימום לחודש, המדינה תצטרך לבצע השלמת קשישים. וההשלמה הזו חיונית כדי שאנשים מבוגרים, זקנים, במדינת ישראל לא יצטרכו לחיות בעוני, לא יצטרכו לחיות בהשפלה. כדי שהאנשים האלה יוכלו לחיות את השנים שיש להם בצורה ראויה, בצורה מכובדת ובצורה שמכבדת גם אותנו כחברה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. סאלח סעד. בבקשה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום התנהלו כאן בכנסת דיונים מאוד מאוד חשובים, ביוזמתם של חבר הכנסת אלי אלאלוף וביוזמתך, אדוני היושב-ראש. הדיונים התקיימו בכמה ועדות, ובסוף כמובן, היה דיון מסכם באמפיתיאטרון. ואני הייתי בדיונים וחשתי את ראשי המועצות, הרגשתי את כאבם והרגשתי כמה הם נאמנים לעיירות הפיתוח שלהם ולמועצות שהם שייכים אליהן. ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש – כמי שגר בעיירת פיתוח, דימונה, והיית ראש עיר שם והיית מורה – אני מצדיע לאותם תושבים בעיירות הפיתוח. הם האזרחים הכי נאמנים למדינת ישראל. הם פשוט עושים את העבודה שלהם בצורה מצוינת.
ואני יכול להגיד לך גם שהם חוד החנית של מדינת ישראל. הם אנשים מיוחדים בזכות עצמם. גם בזכות ראשי המועצות שלהם, אחד-אחד הם תותחים, ראשי עיירות הפיתוח וראשי המועצות, אנחנו מכירים כמעט את כולם. אנחנו – גם בזכות היכולת של אותם אזרחים, אותם תושבים, שגרים בעיירות הפיתוח הם מצליחים להרים את היישובים שלהם, את הערים שלהם, אם זה בצפון הארץ, אם זה בדרום הארץ, למרות המרחק הגיאוגרפי ממרכז הארץ, בכל התחומים; אם זה בחינוך, בחממות הטכנולוגיות, סטרט-אפים. אנשים מיוחדים, עושים את העבודה בצורה מדהימה. והיום הזה בזכותכם, שני חברי הכנסת – גם מאיר כהן וגם אלי אלאלוף – היוזמה שלכם, המבורכת הזאת, אני חושב שכנסת ישראל צריכה להצדיע לאותם תושבים, אזרחי ישראל הנאמנים שנמצאים בחוד החנית, אם זה בדרום הארץ, במיוחד היום, עם כל מה שקורה עם רצועת עזה, וגם בצפון הארץ, מה שקרה לפני כמה שבועות. האנשים האלה גרים שם בגאווה.
אנחנו, יחד עם כנסת ישראל, כל אזרחי ישראל, צריכים להצדיע להם על כל מה עושים למעננו, למען כולנו, למען עצמם ובזכות עצמם – לא בזכות הממסד. אנחנו נוכל להגיד שיש הרבה חסמים, שהממסד בישראל – כל מה שקשור בעיירות הפיתוח, אם זה בתחום הבריאות, אם זה בתחום התשתיות, לפעמים יש את החסם הזה בין הממסד לבין עיירות הפיתוח.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אני באמת מצדיע להם, ותודה לכם על הארגון.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, כבודו. חבר הכנסת שמולי; מירב בן ארי; חבר הכנסת בהלול; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת מוזס; חבר הכנסת חאג' יחיא; חבר הכנסת חסון; חבר הכנסת פריג'; חבר הכנסת אייכלר. חברת הכנסת כהן-פארן.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
עכשיו היא תחכה לשאילתות שלה.
היו"ר מאיר כהן:
מה כבודו רוצה?
קריאה:
אנחנו נורא רוצים להצביע על החוק הזה.
היו"ר מאיר כהן:
לא הבנתי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אנחנו רוצים לזרז את החוק החשוב הזה, ואני מסכימה איתך. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, כמובן שהחוק הזה חשוב. החוק בא להאיר נקודה מאוד כואבת שבה השתלטו מאכערים ועורכי דין ממולחים ואולי קצת נכלוליים על שוק מאוד מוחלש. המענה לכך הוא לתת לאותם אנשים שצריכים את הסיוע המשפטי סיוע משפטי מטעם המדינה, כפי שאכן אמור להתרחש עבור אנשים שהם מוחלשים ואין להם ממון לממן עורכי דין. בדיוק לשם כוונה השאילתה שלי אליך, אדוני סגן השר, לפני כמה ימים.
היו"ר מאיר כהן:
כן, אני מתנצל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני רק אציין שאני מאוד מאוד מקווה שנביא לפתרון את סוגיית המשבר בין הרשות לניצולי שואה, מצד אחד, והסיוע המשפטי של משרד המשפטים, מצד שני, שמשום מה החליטו לא לשתף פעולה בחודשים האחרונים. וזה קורה, לצערנו, על הגב של ניצולי השואה, שהיום לא מקבלים את הסיוע המשפטי מטעם המדינה שהם אמורים להיות זכאים לו ושיסייע להם לממש את זכויותיהם. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי. חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת אחמד טיבי; חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת יוסי יונה; חבר הכנסת ג'בארין; חברת הכנסת לביא; חבר הכנסת בר-לב; חברת הכנסת סויד; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חברת הכנסת השכל; חבר הכנסת פרץ; חברת הכנסת זועבי; חבר הכנסת זחאלקה; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת גליק; חבר הכנסת אמסלם; חברת הכנסת ורבין; חבר הכנסת ילין; חבר הכנסת חסון; חברת הכנסת עזריה; חבר הכנסת נגוסה; חבר הכנסת גנאים; חברת הכנסת לוי אבקסיס; חברת הכנסת אלהרר; חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ביקש לסכם כבוד סגן השר, בבקשה. אחריו אנחנו נאפשר עוד דקה לחבר הכנסת שטרן ומייד נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור לשאלות לשר האנרגיה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אלעזר שטרן, את טלי פלוסקוב, את איציק שמולי, את כל חברי הכנסת שחברו יחד להעביר מסר חד-משמעי לאותה חבורה שרודפת אחרי ניצולי שואה, מציקה להם. למרות שלושה חוקים – שלושה חוקים – שחוקקנו בעניין הזה, הם עדיין ממשיכים. אני חושב שהחוק הזה והיום הזה זה מסר ברור. גם לשכת עורכי הדין, אגב, לצערי לא עושה הרבה, וזה לא מוסיף לה כבוד שהיא לא עושה בעניין הזה; הם יכלו למגר את התופעה הזו גם בלי להזדקק לחקיקה שלנו. אבל לא הייתה ברירה, ונאלצנו לחוקק את החוקים האלה. היום אנחנו מאריכים, וזה, שוב, מסר חד וברור שכנסת ישראל לא תיתן לאותם עורכי הדין – ממשלת ישראל וכנסת ישראל לא ייתנו להם להמשיך לרדוף את ניצולי השואה.
אגב, יעל, לגבי הסיוע המשפטי – הבעיה תיפתר, ונפתרה. הם מקבלים סיוע משפטי, כל מי שזקוק לו. זה פרויקט שאנחנו יזמנו אותו, והוא ממשיך להתקיים. תודה. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף. אני מקווה שהמסר יעבור בצורה מאוד ברורה וחדה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שטרן, בקיצור. קדימה, חברים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני רק רציתי לומר כאן עוד פעם שמי שחתום על הצעת החוק הזאת זה דוד ביטן, דב חנין, שעלה לפה, וטלי פלוסקוב, כשכולנו יחד, עם הרבה מאוד חברים בבית הזה, כל אחד ממקומו ותפקידו – אנחנו חיילים של הנושא החשוב והכואב הזה. חברת הכנסת פלוסקוב הגישה הצעת חוק דומה – – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה.
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. בבקשה, כולם במקום. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת מועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
18 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק חוזרת לוועדת החוקה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא, לא.
היו"ר מאיר כהן:
על פי התקנון היא חוזרת לוועדת החוקה.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, זה ועדת העבודה והרווחה.
היו"ר מאיר כהן:
אלי, זה מה שכתוב. אם יש עוררין, אנחנו נפנה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
תפנו לוועדת הכנסת.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה היה אצלנו.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
בשמחה.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה היה אצלנו.
היו"ר מאיר כהן:
בשמחה אני אעביר את זה אליך, אבל אומר סגן המזכירה שזה צריך לעבור וכך כתוב.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה היה אצלנו. אני עשיתי להם את – – –
היו"ר מאיר כהן:
אם אכן זה היה אצלך בוועדה, זה יחזור אליך לוועדה, אלא אם כן זה חייב לחזור לאותה ועדה. אנחנו ממשיכים בסדר-היום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ההכנה משום מה הייתה בחוקה.
היו"ר מאיר כהן:
חברים, סגן שר האוצר, המשך דיון בוועדת הבריאות, אלא אם כן מישהו יערער על זה. ההצעה תחזור אליכם לוועדת הבריאות.
שאילתות ותשובות
היו"ר מאיר כהן:
אנחנו ממשיכים. אני מבקש משר האנרגיה – – –
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש משר האנרגיה לעלות לדוכן, כבודו. שוב, אני מבקש, למרות שאתם שרים, לדאוג שהתשובות לא יתארכו יותר מדי. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי, ראשון השואלים. השואלים, להזכירכם, אתם נצמדים לשאלה כפי שהיא נוסחה. בבקשה.
1164. משבר המים והצורך בקידום פתרונות חירום
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר – משבר המים והצורך בקידום פתרונות חירום.
1. כיצד נערכת הממשלה להתמודד עם המשבר?
2. האם, היכן ומתי יוקם מתקן התפלה בגליל המערבי? ואני יודע ממך, כי שמעתי ממך את ההרצאות מעל הדוכן, שאחרי הרבה הרבה שנים – שאפו – נמצא הסדר להקמתו בשרגא. אם תוכל לתת לנו לו"ז – למרות שלא כתבתי זאת – אני מאוד מאוד אשמח.
3. מתי הוא יחל לפעול? מתי יתחילו בהקמה, מכרז?
4. מדוע אין מנגנונים של בקשת דיווח ושקיפות במפעלי ההשבה ומאגרי הקולחין המקבלים תמיכה מרשות המים? תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. בבקשה, כבוד השר.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. לגבי התמודדות עם תקופת הבצורת, הרשות הממשלתית למים וביוב – להלן: רשות המים – היא הגוף האמון על פי החוק על ניהול משק המים ותפעולו. אכן, רצף נדיר של חמש שנות בצורת, שההסתברות לכך היא 1 ל-50, מביא את המשק המים הישראלי אל עברי פי פחת.
אני יכול לומר כאן שאנחנו חושבים שזה לא רצף מקרי של חמש שנות בצורת, אלא שייתכן שהבצורת – אני אומר את זה בדאגה רבה ובצער רב – היא כאן כדי להישאר. אנחנו חוששים היום שזה לא מקרה, אלא שהבצורות הללו הן תוצאה של ההתחממות הגלובלית באזורנו.
צריך להסביר: התחממות גלובלית לכאורה אמורה לגרום ליותר גשמים, כי יש יותר אידוי מים מהאוקיינוסים, בגלל החום, ואז גם מה שעולה יורד, אבל ההשפעה שלה היא לא סימטרית בכל העולם. באזור שלנו, מסתבר, היא מביאה לירידה בגשמים.
כדי לחזק את השאלה שלך, אני גם אומר לך, מיקי, שזה לא סתם מצב קשה, זה המצב הכי קשה אי-פעם בכינרת ב-100 השנים שבהם המים בכינרת נמדדים בצורה מדעית, עוד לפני קום המדינה, עוד בתקופת המנדט. זה המצב הכי קשה אי-פעם בכינרת ובאקוויפרים, במאגרי מי התהום של מדינת ישראל.
לכן אנחנו עושים כמה דברים, גם צעדים לטווח קצר, מיידי, וגם צעדים לטווח בינוני וארוך. הצעדים לטווח קצר, כבר פירטתי אותם בעבר, אני חושב שגם בעקבות שאילתות שלך, אז אני לא אחזור עליהם, אבל אני אסביר מה הממשלה אישרה ביום ראשון האחרון, שאלה צעדים לטווח הבינוני והארוך, צעדים דרמטיים במשק המים.
אני יכול לומר שמאז הקמת המוביל הארצי בשנות ה-50 חבילת הצעדים שהבאתי לממשלה ביום ראשון – לאור ההכרה שלנו שייתכן שמה שאנחנו רואים זה חלק מההתחממות הגלובלית ולא מקרה שיחזור על עצמו רק כל 50 או 100 שנה – זו החבילה הגדולה והמשמעותית ביותר.
ראשית, אנחנו מכפילים את כמות המים המותפלים במדינת ישראל. כבר היום אנחנו במקום הראשון בעולם המערבי בכמויות המים המותפלים ביחס לגודל האוכלוסייה או הצריכה. היום אנחנו על 580 מיליון קוב בשנה. בהחלטה שהבאתי ביום ראשון קבענו יעד של 1,100 עד 1,200, יש פה גמישות מסוימת, בתוך 12 שנים. שני מתקני התפלה יוצאים מייד לדרך, בנחל שורק ובגליל המערבי, ושני מתקני התפלה נספים יצאו לדרך בתוך כמה שנים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
איפה בגליל המערבי?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
באזור מחנה שרגא. אני רוצה לומר על הגליל המערבי שאנחנו נאבקים כל הזמן בתופעה שמכונה NIMBY – not in my back yard. כולם מסכימים שצריך להתפיל מים, אבל כל אחד אומר: תעשה את זה אצל השני. ובגליל המערבי הייתה כבר החלטה לצאת להקמת מתקן התפלה ב-2010 ועד היום המתקן הזה לא הוקם, כי נכנעו ללחצים פעם אחרי פעם, כל מיני פורומים, ואמרו: אל תעשו פה, תעשו פה; ואז באה המועצה האזורית והציעה שטח, ואמרה: זה מוסכם, תעשו פה, אז ההוא בוטל והלכו לשם; הלכו לשם אז שני קיבוצים התנגדו; העבירו קצת הלאה, אז כפר דרוזי התנגד; ואז הציעו שטח חדש, הסתבר שהשטח החדש הוא טוב ויפה אבל הוא לא שלהם, הוא בשטח השיפוט של נהריה, אז נהריה התנגדה, וכך הלאה והלאה.
כולם אומרים: כן, זה טוב, אבל לא פה, תעשו את זה אחרת שם, לא קיבלתם החלטה נכונה, לא בחנתם את הכול. אם המתקן הזה, שהיה צריך לקום מזמן, כבר היה מוקם היום, מצבנו היה הרבה יותר טוב.
אני אומר את זה, כי אני רואה את מאבקי ה-NIMBY האלה גם לגבי האסדה בחוף דור. אני זוכר מה היה ב-2010, כשדחו את הקמת מתקן הקליטה לגז בחוף דור. כמה תושבים שם העדיפו שזה יהיה מול אשקלון ואשדוד, מול 400,000 תושבים, מאשר מול האוכלוסייה בחוף דור, והתוצאה הייתה שבמשך שנה וחצי שרפנו מזוט ופחם בכמויות עצומות, וכל אזרחי ישראל נשמו אוויר מזוהם בגלל העיכוב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
זה הקדים את – – – באשדוד.
היו"ר מאיר כהן:
חבריא, אני מבקש לאפשר לשר. אנחנו לא יכולים לנהל כאן דיון. יש שאלה – תשובה. בבקשה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
בגלל העיכוב הזה. וגם היינו צריכים להעלות את מחירי החשמל – היינו צריכים להעלות ב-50% אבל פרסנו את זה לארבע שנים. 15% על ארבע שנים. כל אזרחי המדינה שילמו יותר על חשמל במשך ארבע שנים, אבל הכי חמור – נשמו אוויר מזוהם. והיום האסדה הזאת נמצאת מול חופי אשקלון, והקונדנסט מגיע לאשדוד, שם יש 400,000 תושבים, ולא קרה כלום. אין שום נזק באשקלון או באשדוד, אין שום התפתחות לרעה, אבל ליתר ביטחון ניהלו מאבק של NIMBY.
אותו דבר בגליל המערבי. אותו דבר בגליל המערבי. אין מה לעשות, אנחנו צריכים לפתח תשתיות כמה שיותר נקיות וידידותיות לסביבה. אבל הרעיון הזה שכל אחד בא ומזיז אותך מפה לשם ומשם לפה: לא אצלי, תעשה אצלו ולא פה ולא שם – זה מגיע לממדים של פגיעה בטובת הציבור, לטובת אולי כמה בעלי פריווילגיות פה ושם, או אנשים שיש להם כוח להתמודד יותר מאשר 400,000 תושבי אשדוד שלא קמו להתמודד, או אשקלון. אני לא אתן לדבר הזה להימשך. אנחנו לא ניכנע ללחצים כאלה ולא נקפח את הציבור בגלל שכמה אנשים מחליטים לצאת למאבק כזה או אחר.
אני יודע שיש פיתוי של חברי הכנסת להצטרף למאבקים כאלה, זה טוב, זה אנשים, זה תמיכה, זה במה. אני אישית, גם כשהייתי חבר כנסת, כשראיתי מאבקים מהסוג הזה של NIMBY, אף פעם לא הצטרפתי למאבקים אלה ולא תמכתי בהם, כי המצפון צריך להיות בסוף יותר חזק מאשר הפיתוי להצטרף לכל מאבק או כל מחאה פה מול הכנסת.
על כל פנים, המתקן הזה בגליל המערבי יקום, יקום איפה שנקבע. נכון שזה תמיד לא נוח למישהו באזור, אבל יש גם אינטרס לאומי: צריך לספק מי שתייה לאזרחי ישראל, ואני גם רוצה להציל את הכינרת ואת הנחלים, כולל בגליל המערבי.
היו"ר מאיר כהן:
מתי הוא יתחיל לפעול, אדוני?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
כרגע, בדרך כלל בלוח זמנים מקוצר, שעליו החליטה הממשלה, זה בדרך כלל זמני הקמה של שלוש או ארבע שנים. אנחנו בוחנים דרכים לקצר את לוחות הזמנים. לקצר את לוחות הזמנים. כרגע אנחנו מדברים על לוחות זמנים של כארבע שנים.
מיקי לוי (יש עתיד):
המכרז יצא, אדוני?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
המכרז בדרך. החשב הכללי כבר היה אצלי. המכרז בהחלט בדרך. הוא היה צריך לחכות להחלטת הממשלה, שמאפשרת לו לצאת סופית לדרך. זה צעד לטווח ארוך, והצעד הזה גם כולל מהלך היסטורי: שינוי מדיניות במשק המים בישראל. אנחנו היינו חלוצים בעולם במשק מים לאומי של התפלה ושל השבת מים, של טיהור מים, אנחנו ראשונים בעולם. היום אנחנו נהיה חלוצים בעולם בעובדה שאנחנו נהיה המדינה הראשונה בעולם שמתכננת את משק המים הלאומי שלה לא רק לטובת התושבים אלא גם לטובת הטבע. כי הטבע הארץ ישראלי – הכינרת והנחלים יקרים לליבנו.
אנחנו נתפיל מים גם לטובת הקלה על האוכלוסייה וצורכי האוכלוסייה, האוכלוסייה הולכת וגדלה והצרכים והחקלאים, אבל גם לטובת הצלת האגם הלאומי שלנו, הכינרת – נזרים לו מים מותפלים – ולטובת הצלה של נחלים. כרגע זה שבעה נחלים, שאושרו שלשום בממשלה, ואני הולך להרחיב את זה לעוד נחלים שאנחנו או נשחרר להם מים ששאבו מהם, כי נפצה במים מותפלים, או שבחלק מהמקרים אפילו נזרים – חלק מהמים יהיו מותפלים, כי הצבי הארץ-ישראלי צריך לשתות. עדיף שישתה מים טבעיים, אבל אם אין מים טבעיים, שישתה מים מותפלים, כמו שאני שותה מים מותפלים, עדיף מאשר ימות.
זה מהפך, וגם בזה אנחנו חלוצים בעולם. אנחנו לא ניתן להתחממות הגלובלית לנצח את הטבע הארץ ישראלי, להשמיד לנו את הכינרת ואת הנחלים. אני מאוד שמח שהתמיכה בממשלה הייתה פה אחד. למרות שזה עולה כסף, למרות שזה לא פשוט, למרות שזה תקדים עולמי, התמיכה בממשלה הייתה פה אחד, ואני מקווה שגם פה בכנסת יש למהלך הזה תמיכה רחבה.
אנחנו גם מגדילים את כושר הייצור של מים מושבים. עשינו כל מיני צעדים. אנחנו הורינו למתקני התפלה שמתוכננים ל-580 מיליון קוב לעלות כרגע ל-650 מיליון קוב, הוספנו 65 או 70 מיליון קוב. זה עולה כסף, זה גם לא בריא למתקנים, כי המתקנים לא אמורים לעבוד בקצבים כאלה, אבל כרגע זה מה שאנחנו עושים כצעדי חירום. אנחנו מגבירים קידוחים, למרות שזה משחק סכום אפס. אנחנו גם השקנו קמפיין "ישראל מתייבשת שוב", כדי לקרוא לציבור לחסוך במים, זה מה שאנחנו עושים. אמרתי: גם בקולחים אנחנו פועלים בהרחבה להגדיל את כמויות הקולחים הממוחזרים לטובת החקלאות. לכן, יש פה שורה של צעדים גם מיידיים שכבר בשטח, אבל בעיניי חשוב לא פחות הטווח הארוך.
תודה לך, אדוני, שאתה מעלה את הנושאים החשובים האלה פה – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
– – ואתה עושה את זה גם בצורה עניינית מאוד פה בכנסת.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה גם לחבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, מסעוד גנאים, הקמתה של תחנת כוח חדשה בצומת – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר מאיר כהן:
לא?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
דרך אגב, אני רציתי להעיר הערה בקשר לדיון שהיה פה על העישון קודם. רק אקח משפט אחד ואומר את דעתי הפרטית. דעתי הפרטית היא שאנחנו חייבים לדאוג לבריאות הציבור. הגיע הזמן לאסור על עישון, כלומר אלה שכבר מעשנים, אתה לא יכול לאסור עליהם, שיהיו תחנות ברחבי הארץ ויהיו להם תעודות שהם יכולים להמשיך אם רוצים לעשן. אבל צריך לאסור יבוא סיגריות ומכירת סיגריות בכלל. זה נשמע, אולי, לא הכי ליברלי, אבל אני חושב שאסור יותר לאפשר בכלל מכירת סיגריות, חוץ ממי שכבר עישן, ומה לעשות, קשה לו להפסיק, אי-אפשר להכריח בן אדם להפסיק לעשן.
היו"ר מאיר כהן:
תודה. בבקשה, חברת הכנסת כהן.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני, דרך אגב, בזמנו העליתי פעמיים את המס על סיגריות וגם על אלכוהול. אני חושב שזה נכון מבחינת בריאות הציבור.
היו"ר מאיר כהן:
כן, גברתי.
1179. סדרי פעילות הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות הממשלה למשק הגז הטבעי
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש ואדוני השר. שאילתה בנושא סדרי פעילות הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות הממשלה למשק הגז הטבעי. לאחרונה, זה כבר לפני כמה חודשים, החלה לפעול הוועדה בהתאם להחלטת הממשלה מ-2013, שלפיה תיבחן המדיניות כעבור חמש שנים. הוועדה הקודמת ניהלה שימוע ציבורי ופרוטוקולים, שלאחר מאבק נחשפו ובין היתר תורמים למיגור חשדות לשחיתות.
רצוני לשאול:
1. כיצד פועלת הוועדה?
2. האם תקיים שימוע ציבורי גם הפעם?
3. האם יפורסמו תמלילי דיוניה? תודה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה לך, יעל, חברת הכנסת יעל פארן, יעל כהן-פארן. בהתאם לסעיף 1ט' להחלטת הממשלה, שהזכרת אותה, הקים משרד האנרגיה צוות לבחינה תקופתית של המלצות הוועדה. כך התחייבנו, וכך אנחנו עושים – לבחון כל חמש שנים. הצוות בוחן את ההתפתחויות שחלו במהלך ארבע שנים וחצי מאז קבלת ההחלטה ההיא בתחומי הביקוש לגז הטבעי ועורך חשיבה מחודשת בנושא הביקושים לגז טבעי, היצע הגז הטבעי, המדיניות, הפקת לקחים ועוד.
הצוות מורכב מנציגי ממשלה, שפעלו בהרכב המקורי של הוועדה: המועצה הלאומית לכלכלה, אגף התקציבים באוצר, המשרד להגנת הסביבה, רשות ההגבלים העסקיים, היועץ המשפטי לממשלה, רשות הגז הטבעי, משרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי. בראש הצוות עומד מנכ"לי, מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי.
הצוות מתעתד לסיים את העבודה המקצועית עד סוף חודש יוני, החודש הקרוב, החודש הזה, ולכלול את קבלת מה שכינית "שימוע" – התייחסות הציבור ובעלי העניין לעבודה המקצועית. לכן, אנחנו נפיץ את טיוטת הדוח לסוג של שימוע או קבלת התייחסות ואת החומרים הרלוונטיים לציבור בקרוב.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נורית קורן.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
יש לי שאלה נוספת.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה. אבל בכל אופן, רבותיי, יום שלם בכנסת, אנחנו מחזיקים צוות שלם של חברי כנסת. אפשר, השר כאן עונה, אז אפשר גם לא.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אוקיי.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
פשוט גם לגבי השאלה השלישית, לגבי תמלולי הדיון, לא השבת, אז האם אני יכולה להסיק מכך שהם לא יפורסמו? אני חייבת, גם בהתייחס לדברים הקודמים שאמרת על פרויקטים שהם NIMBY, והיום, אני לא מקבלת לחלוטין את דבריך לגבי מה שאמרת על ההתנגדות להקמת מתקן לקליטת הגז בחוף דור.
היו"ר מאיר כהן:
את שואלת את השר?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני רוצה לשאול את השר, האם בימים אלו, לאור התנגדויות שעולות – וזה לא NIMBY, זה לאורך כל חופי מדינת ישראל; זה לא NIMBY, זה כל המדינה NIMBY – האם נשקלת מחדש מיקומה של האסדה של לווייתן ואסדות אחרות עתידיות לאורך חופי ישראל?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני שמח על השאלה. התשובה היא מאוד ברורה. יש לנו אסדת גז מול חופי אשקלון, האסדה של שדה הגז תמר – היא פועלת חמש שנים.
דרך אגב, לפי כל – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
סליחה, אני עונה עכשיו. שאלת – אני עונה. היא פועלת חמש שנים. לפי כל הנתונים של המשרד לאיכות הסביבה וגם אגד ערים לאיכות הסביבה, אין שום פגיעה בחוף בתושבי אשקלון או אשדוד, ששם נקלט הקונדנסט. יהיו לנו עוד שתי אסדות: אחת, הסכמנו – למרות התנגדות של מערכת הביטחון וחיל הים – הסכמנו שאחת האסדות תהיה רחוקה בים; אפשר, אבל יהיה יותר קשה להגן עליה. ואחת האסדות תהיה במרחק עשרה קילומטר מהחוף – – –
היו"ר מאיר כהן:
בכמה היא תהיה רחוקה מהחוף?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
עשרה קילומטר.
היו"ר מאיר כהן:
עשרה קילומטר.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
זאת תהיה אסדה מודרנית, לפי סטנדרטים אחרים לחלוטין. ובכל העולם יש עשרות ומאות אסדות כאלה, כולל מול ערי בירה וערים מרכזיות בעולם, וכשעושים את זה נכון אין שום בעיה ושום נזק.
כל כניעה פה ללחץ, כמו שהיה ב-2010, פירושה או ביטול הפרויקט או דחייה של שנתיים לפחות. וזה אומר שאנחנו נצטרך להמשיך לשרוף פחם בלי סולקנים, שכבר ביטלנו אותם. נזק בריאותי קשה – אני כבר לא מדבר על הנזק הכלכלי של מיליוני דולרים – אבל נזק בריאותי איום ונורא לאזרחי ישראל. הטעות הזו של כניעה ללחצים מקומיים ופגיעה בטובת כלל אזרחי המדינה, אחרי שכל מוסדות התכנון וכל הגופים שאחראים לאיכות הסביבה ובריאות הציבור, וגם בבג"צים זה אושר פעם אחר פעם – אנחנו לא נחזור על הטעות הזו, של לדפוק מדינה שלמה רק בגלל שאנחנו חוששים מלחצים. אנחנו נעשה את מה שנכון, וזה מה שאנחנו עושים. והדבר הכי נכון הוא להחליף כמה שיותר מהר את הפחם, שהורג עם זיהום האוויר שלו, בגז טבעי נקי, ולא לדחות את זה, לא בשנתיים ולא בשנה ולא בשלוש שנים, ולא לסכן את הפרויקט הזה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
מבחינת איכות הסביבה ובריאות הציבור, זה הדבר הכי נכון לעשותו. כך עושים במדינות מתוקנות בעולם וכך אנחנו עושים כאן.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, כבודו. סיימת, חברת הכנסת כהן?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
כן.
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת קורן, בבקשה. את ביקשת מחבר הכנסת גנאים, והוא, ברוב טובו, הסכים להחליף, אוקיי?
נורית קורן (הליכוד):
כן, ואני מודה לו על כך.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, גברתי.
1261. פגיעה מתמשכת באקוויפרים
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, השאילתה שלי מדברת על פגיעה מתמשכת באקוויפרים. ואני שואלת: כ-60% מהקולחים מטופלים ברמה שניונית. באקוויפר החוף הדרומי נמצאו שאריות של קרבמזפין – תרופה לאפילפסיה ולהפרעה דו-קוטבית. בנוסף, בקידוחי מים נמצאו שאריות חומרי דישון והדברה אסורים בשימוש, ואף חומרים מזהמים מהמפעלים.
רצוני לשאול:
1. מתי התבצע סקר מצב אקוויפרים?
2. אבקש לקבל את הנתונים.
היו"ר מאיר כהן:
אולי, גברתי, תשאלי גם את שאלתך השנייה?
נורית קורן (הליכוד):
לא, לא, זה שני דברים שונים.
היו"ר מאיר כהן:
אוקיי. אז את לא רוצה לשאול את שאלתך השנייה?
נורית קורן (הליכוד):
לא, לא, אני מעדיפה שהוא יענה על זה, ואז את השאלה השנייה. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
אוקיי, בסדר. כן, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה לך, חברת הכנסת קורן. הנדון זה – לי כתוב: פרכלורט – – –
היו"ר מאיר כהן:
לא, זו השאלה הבאה.
נורית קורן (הליכוד):
לא, זו השאלה הבאה שלי.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
רגע, סליחה, אז אני עוד אענה – – –
נורית קורן (הליכוד):
שתי שאלות, כבר עשינו מכירת חיסול. שאלנו את כל השאלות, עד שהגעת למליאה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אכן, אכן, אכן, צודקת, מתנצל.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
פגיעה מתמשכת באקוויפרים. ובכן, נורית, בשנת 2017 ערכה רשות המים סקר ובו נבחנו 64 קידוחים באקוויפר החוף, בעיקר בקרבת קידוחים הנמצאים באזורים עירוניים. במסגרת הסקר זוהתה כמות זעירה ביותר של קרב – תעזרי לי – –
נורית קורן (הליכוד):
קרבמזפין.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
– – קרבמזפין, אשר אין לה השלכות כלשהן על בריאות הציבור. בשל כך, רשות המים תערוך בכל זאת סקר מעמיק יותר בשנת 2018, עוד השנה, מתוך כוונה להעמיק את בסיס הידע בנושא, וכן יבוצעו במסגרת הסקר החדש גם הערכות סיכונים, לרבות השפעה אפשרית על מקורות המים. סקר זה צפוי להסתיים בסוף 2018 – כלומר, עד סוף השנה – ולאורו תעוצב מדיניות הפעילות של רשות המים בנדון.
לעניין הטענה בדבר הימצאות של חומרי דישון והדברה אסורים וחומרים מזהמים מהמפעלים, לא ברור מהשאילתה אם מדובר בקידוחי מי שתייה. ככלל, משרד הבריאות הוא הגוף שאמון, על פי חוק, על איכות מי השתייה, והוא מבצע ניטור של מי השתייה בקידוחים. ככל שנמצאים פרמטרים שהם מחוץ לנורמות המקובלות בעולם, הקידוחים נאסרים לשימוש בתור מי שתייה.
לעניין סקר מצב מי התהום, רשות המים מבצעת באופן שוטף תוכנית לניטור מקורות המים, לרבות מי התהום. ניתן לקבל את כל המידע, מידע מורחב, באתר האינטרנט של הרשות. אני רוצה להוסיף ולומר – – –
נורית קורן (הליכוד):
סליחה, רגע, לפני שאתה ממשיך – סליחה שאני מפריעה לך – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
את לא מפריעה לי, את עוזרת.
נורית קורן (הליכוד):
בעצם מה שקורה כאן – רשות המים עושה את הסקר. אתה ממונה על רשות המים אבל בעצם משרד הבריאות לוקח את הנתונים מרשות המים והוא מחליט אם זה עומד? או שמשרד הבריאות גם עושה? או שהוא רק לוקח מרשות המים את הנתונים?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
משרד הבריאות בעצמו מבצע ניטור של המים, את הבדיקות.
נורית קורן (הליכוד):
בעצמו הוא עושה, בנוסף?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
כן, בנוסף, כן.
נורית קורן (הליכוד):
ויש השוואה בין הנתונים?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני מניח שכן – – –
נורית קורן (הליכוד):
אתה לא יודע.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני לא נכנסתי עד כדי כך בעובי הקורה.
נורית קורן (הליכוד):
כי אלה שתי רשויות שונות, והשאלה אם באמת עושים – – –
היו"ר מאיר כהן:
גברתי, את רוצה לשאול שאלה נוספת?
נורית קורן (הליכוד):
כן, יש לי שאלה נוספת, פשוט את התשובה שלו אני רוצה להבין.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
התשובה היא מאוד ברורה – ברגע שמשרד הבריאות, שהוא אחראי לבריאות הציבור, מוציא כרטיס אדום, אין אספקת מים מאותה באר. כלומר, ברגע שמשרד הבריאות קובע: יש פה מבחינתנו חומרים מסוכנים, זה בכלל לא שיקול דעת של רשות המים, היא מפסיקה מייד לספק מים מאותה הבאר.
נורית קורן (הליכוד):
השאלה שלי מתייחסת בדיוק למה שנתתי, הנתונים, שבעצם יש כאן חומרים שנמצאו שלא צריכים להיות שם. אז עכשיו, רשות המים מעבירה למשרד הבריאות, ומשרד הבריאות בוחן אם צריך או לא? נראה לי שיש כאן איזושהי בעיה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
לא, אני חושב שאת מבלבלת בין כמה דברים. קודם כול, הלוואי שהמים היו טהורים לחלוטין ולא היה שום חומר – –
נורית קורן (הליכוד):
נכון.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
– – אבל גם אם מוצאים חומרים שלא אמורים להיות, לכל חומר יש תקן ויש מספר. וכנראה, כך אני מבין, החומרים היו מתחת לרמה המינימלית שיש בה סכנה לבריאות הציבור. אבל אם השאלה שלך מתייחסת לטיהור מים שניוני ולמים כאלה, אז מים כאלה בכלל מיועדים רק לחקלאות ולא לשימוש ישיר של הציבור. מים מטוהרים בכלל, אפילו בטיהור שלישוני ואפילו בטיהור רבעוני, שהם כן ברמה של מים שאפשר לשתות אותם – –
היו"ר מאיר כהן:
השקיה וחקלאות.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
– – אנחנו לא מייעדים אותם לשתייה, רק להשקיה, גם של גינות וגם של חקלאות.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. גברתי, לשאלה מספר – – –
נורית קורן (הליכוד):
רגע, שנייה, יש לי שאלת המשך על הדברים האלה. רק שנייה. בישראל – – –
היו"ר מאיר כהן:
גברתי, את כבר שאלת שתי שאלות, ואני אפשרתי לך.
נורית קורן (הליכוד):
טוב, אוקיי. אתה רוצה שאני אעבור לבאה? נעבור.
היו"ר מאיר כהן:
יש שאלה מס' 1262.
נורית קורן (הליכוד):
כן, אוקיי.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, גברתי.
1262. פרכלורט במי השתייה
נורית קורן (הליכוד):
פרכלורט במי השתייה. לאחרונה, נערכו בדיקות מים בשכונת נווה עמל בהרצליה. בתוך כך, עלה כי אין תקן לזיהום במים על ידי פרכלורט.
ברצוני לשאול:
1. האם קיים תקן מחייב בהנחיות המשרד?
2. אם כן – מהי כמות הפרכלורט המותרת במי השתייה בישראל?
3. אם לא – מדוע אין תקן?
4. האם מותר לשתות מים המכילים 0.005 PPM פרכלורט, כעולה מהבדיקה בנווה עמל?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
ובכן, התשובה היא כזאת: תקנת – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אין איזה כימאי שיכול להסביר לנו את המושגים האלה?
נורית קורן (הליכוד):
המשרד אמור להבין את הנתונים האלה. אבל, בגדול, פרכלורט זה בא מדלק טילים וזה מאוד מזהם ויש אדמה מאוד מזוהמת בתע"ש השרון, שהוא מזהם את מי השתייה, וזה נמצא במי השתייה. ואנחנו שואלים עכשיו אם יש תקן או אין תקן.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי. שאלה חשובה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
קודם כול, צודקת חברת הכנסת נורית קורן שבאתר של תע"ש יש, כמו בחלק מאתרים אחרים של תעשיות ביטחוניות וגם של תעשיות אחרות – לא השגיחו, ובמשך השנים נוצר זיהום בקרקע, שהיום צריך לנקות אותו, לטהר את הקרקע.
נורית קורן (הליכוד):
ולא מנקים אותו.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני חושב שהולכים לטהר אותו אבל זה לא בתחום המשרד שלי. על כל פנים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אני יכול לעזור לך? הוקמה חברה ממשלתית, שאישרנו לה תקציב בוועדת הכספים, שהתפקיד שלה הוא – – –
היו"ר מאיר כהן:
לטהר מפעלים שפונו, כן.
מיקי לוי (יש עתיד):
15 מיליון שקל.
נורית קורן (הליכוד):
נכון, אבל אתה יודע מתי הם ייטהרו?
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, כבוד השר.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
מיקי, אין כמוך.
נורית קורן (הליכוד):
מיקי, תישאר, אני אענה לך.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אבל ספציפית לשאלתך. תקנות בריאות העם מתייחסת לאיכותם התברואתית של מי השתייה ושל מתקני מי השתייה ונמצאות בסמכות שר הבריאות. התקנות הנ"ל לא מתייחסות ישירות לריכוז הפרכלורט במי השתייה. ואולם, בפרקטיקה הקיימת היום, משרד הבריאות אוסר על הפקת מי שתייה מבאר כאשר ריכוז הפרכלורט בה חורג מ-0.015 PPM. זאת אומרת, למרות שאין תקן רשמי, אכן יש כמות מזערית, שאם היא מתגלה או מעבר לה, אז משרד הבריאות חוסם את הבאר מלספק מי שתייה.
היו"ר מאיר כהן:
יש לך שאלה נוספת, גברתי?
נורית קורן (הליכוד):
לא. מה שקורה כאן, שבעצם גם משרד האנרגיה, אני יודעת שהוא לא מעורב בניקוי של אדמות – – –
היו"ר מאיר כהן:
אמר השר – – –
נורית קורן (הליכוד):
אבל בסך הכול מה שקורה הוא שאם אנחנו לא ננקה את האדמה, כל מי השתייה שלנו ומי התהום שלנו רק מזדהמים. זה שהקימו חברה, הכול טוב ויפה, אבל הסיפור הזה, אני מטפלת בנושא של תע"ש השרון זה כבר מעל עשר שנים. ואם אנחנו לא נתחיל פה ועכשיו לטהר את המקומות האלה – זה לא רק להקים את החברה, כי הקימו את החברה, אבל מחכים קודם כול שימכרו את הקרקע לבנייה ואז היזמים ינקו, ואז אנחנו נחכה עוד 20 שנה וזה לא יתנקה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
נורית קורן (הליכוד):
האם משרד האנרגיה כן יכול לעשות משהו על מנת שמי התהום שלנו ומי שתייה לא יזוהמו, ולזרז את הטיפול בהם?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אני לא מכיר את הנושא לעומק, וזה לא בתחום משרדי, זה בתחום של משרד הבריאות, משרד הפנים, משרד הביטחון – כי זה אתר ביטחוני – אולי משרד הבינוי והשיכון, אינני יודע, לא בתחום משרדי. אני רק יכול לומר לך שיש היגיון בזה שהולכים למכור את הקרקע, כי כל עוד היה שם מפעל תעשייתי אז אין טעם לנקות. א. אי-אפשר להיכנס, זה גם מפעל סודי. ב. הזיהום נמשך. לכן, יש היגיון בזה שהפרטת התע"ש, שבה כן היה לי חלק כשר אוצר, תוביל בסוף גם לטיהור המים.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה, גברתי. אדוני חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, שאילתה 1204: תשתיות של חברת חשמל.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
דרך אגב, שלא לדבר על זה שזאת גם עלות עצומה, ולכן יש היגיון. אני תומך, כשר אוצר לשעבר, יש היגיון בזה שבא שר אוצר ואומר – ימכרו את השטח, ומאחר שגם ירוויחו כסף, ישתמשו בכסף הזה לטיהור הקרקע.
נורית קורן (הליכוד):
הלוואי שיעזרו לנקות את האדמה, כי עד עכשיו יש על חוף הים סידנא עלי, לא יודעים לנקות.
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת קורן, תודה רבה, הבהרנו את הנקודה, תודה לך.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אם לא יודעים, ראוי שמישהו ילמד אותם, אני לא יודע איך לנקות קרקע.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מסעוד גנאים, תפדל.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, יש לי שלוש שאילתות, אני יכול לשאול את שלושתן וכבוד השר ישיב?
היו"ר מאיר כהן:
כן, כן.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תשאל כרצונך ואני אשיב.
היו"ר מאיר כהן:
השר הוא דוקטור ומרצה והוא מורה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אני יודע, הוא פילוסוף. במקור הוא דוקטור לפילוסופיה, לא?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
זאת לא בושה, אני לא מתבייש. גם אתה מורה ומרצה לשעבר.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
גם אני הייתי מורה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אז אני בחברה טובה. יאללה, תשאל.
1204. תשתיות של חברת החשמל
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
תשתיות של חברת החשמל – מועצות ועיריות נתקלות בקשיים בעת העתקת עמודי חשמל לצורך סלילת או הרחבת כבישים קיימים. מקור הבעיה נעוץ בכך שתשתיות החשמל נבנו קודם להסדרת תוכניות מתאר – אני מדבר על היישובים הערביים במיוחד – ולכן כל שינוי בשטח מביא איתו קשיים.
ברצוני לשאול: מדוע נושא העתקת עמודי חשמל אינו מוסדר למניעת בעיות וביורוקרטיה?
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אני רק רוצה לעדכן אותך: זה בסדר שאתה מודע לבעיות האלה ביישובים הערביים, אין לך מושג כמה הרבה בעיות כאלה יש גם ביישובים יהודיים. כמה ראשי ערים וראשי מועצות של יישובים יהודיים פנו אליי עם בעיות דומות. זאת כנראה צרה, אבל לא צרה רק של המגזר הערבי, אלא גם של היהודים ושל הדרוזים ושל כולם.
ועכשיו באופן רשמי: תשתיות החשמל הקיימות נועדו לתת מענה לשימושי הקרקע הקיימים והמתוכננים. ההליכים לתכנון ולביצוע קווי חשמל מעוגנים במסגרת תקנות חוק התכנון והבנייה 1965. לעיתים מגמות התכנון המקומיות והאזוריות מתעדכנות מעת לעת, ואז יש צורך להתאים אליהן את התשתיות הקיימות. זאת בעצם השאלה שלך.
לשם כך, נדרש להזמין מחברת החשמל תכנון להעתקה בתהליכים המוגנים באמות המידה לפי חוק משק החשמל. תכנון פרוזדורים לקווי החשמל הינו הליך מורכב, המצריך תכנון הנדסי ותיאומים רבים כדי לעמוד בכל הצווים והחוקים השונים.
על מנת ששינוי בקווי החשמל לא יעכב תוכניות אחרות לפיתוח מוצע לפנות לחברת חשמל להעתקת הקווים מבעוד מועד. אם מדובר בהעתקת קווי חשמל של מתח עליון, הם נדרשים בהכנת תוכנית מתאר, ועל מנת לא לעכב פיתוח אחר, מוצע שהתכנון של קווי החשמל החדשים ייעשה במסגרת תוכנית המתאר של היישוב.
לשון אחר, זה לא כל כך קל לפרוס קווי חשמל, בטח לא של מתח גבוה. וכשפורסים קווי חשמל – לפעמים אין ברירה, מתאימים את קווי החשמל לתוכניות הבנייה וההתפתחות של היישובים, אבל רצוי מאוד להתאים גם את תוכניות המתאר של היישובים ואת ההתפתחות של היישובים לקווי החשמל, כי בעיקר קווי מתח עליון ומתח גבוה – זה לא דבר פשוט, ולא קל להעתיק ולשנות אותם.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני. בבקשה. אני אוסיף עד שתגיע לשם. אתה צודק, אדוני השר, הייתי ראש עיר, והעתקה של עמודי חשמל, זה היה גם יקר מאוד וגם פרוצדורה ארוכה, כי לא הייתה הלימה בין השינוי לבין התשתיות. אבל אפשר לעשות את זה, זה רק עולה, יקר.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
זה עולה, יקר, ולכן כדאי להשתדל לעשות את זה מראש.
היו"ר מאיר כהן:
ומי שיכול לעשות את זה היא חברת חשמל, בסופו של יום, אתה לא יכול להפריט את זה, כי קשה מאוד.
בבקשה. שאלה 1209 על חיבור המחסנים החקלאיים.
1209. חיבור המחסנים החקלאיים לתשתיות חברת החשמל
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אני אעבור לשאלה הבאה. חיבור המחסנים החקלאיים לתשתיות חברת החשמל. מחסן חקלאי או סוכה הוא דבר חיוני עבור חקלאים. רבים הם החקלאים הנתקלים בסיבוכים עם ועדת התכנון כשהם באים לאשר בניית מחסן חקלאי במטעי הזיתים שלהם, במיוחד באישור התחברות לחשמל. למרות שלא מזמן – אני מדבר עכשיו על משהו ייחודי לצפון – ועדת התכנון התירה חיבור זה. אני מדבר על ועדת התכנון בנצרת, בצפון.
ברצוני לשאול:
למה חברת החשמל הפסיקה לחבר מחסנים אלה?
אני מדבר על מחסנים במטעים, במטעי זית. אני מדבר למשל על האזור שלי, סח'נין, שבהתחלה ועדת התכנון והבנייה המחוזית בנצרת אישרה התחברות בחשמל לזמן מה, אחר כך הפסיקה את זה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
קודם כול אני אענה לשאלה באופן כללי, כי בשאילתה שלך לא כיוונת דווקא לסח'נין או לנצרת, אלא שאלת שאלה כללית, ולכן התשובה שבידי היא כללית ולא ספציפית לגבי תא שטח מסוים.
ובכן, להלן תשובותינו: חברת החשמל מנועה מלחבר מבנים שאינם מחזיקים בטופס 4 מכוח חוק התכנון והבנייה. זה פשוט בלתי חוקי, היא לא יכולה לעשות משהו בלתי חוקי.
כפי שהובהר בעבר, בידי כשר אנרגיה אין את הסמכות לפטור מבקשי חיבור מהיתר בנייה וטופס 4. ככלל, מבירור עם רשות החשמל ועם חברת החשמל עולה כי חברת החשמל מחברת כל מבנה, לרבות מחסנים חקלאיים אשר רשויות התכנון הוציאו לגביהם אישורים לפי חוק התכנון והבנייה לחיבור חשמל.
אדגיש כי הסמכות למתן אישור לחיבור חשמל לכל מבנה בכל סוג נתונה אך ורק בידי רשויות התכנון ולא בידי חברת החשמל, לא בידי רשות החשמל ולא בידי שר האנרגיה. חברת החשמל תחבר כל מבנה שרשויות התכנון ייתנו לה אישור לחבר אותו לחשמל, אבל בנושא הזה, חברת החשמל כפופה לחוק וכפופה לקבלת אישור לחיבור. ברגע שיש אישור לחיבור, אנחנו נחבר.
כפי שידוע לך, אני כן משתדל לפתור בעיות מהעבר, כל מיני מקרים – נדמה לי שגם היית מעורב אצלי בפגישה – בעיקר במגזר הערבי, שנפלו בין הכיסאות ובגלל ביורוקרטיה לא חוברו, למרות שאפילו שילמו כבר עבור החיבור. אתה יודע שבמקרה הזה, בימים הללו אנחנו עושים מאמצים כן לסיים את העוול הזה, אבל גם כאן נזקקנו לאישורים המשפטיים, וקיבלנו אותם, אז אנחנו מתחילים בתיקון המצב. אבל שוב, חברת החשמל, לא היא מחליטה את מי לחבר ואת מי לא. יש אישור – היא מחברת וחייבת לחבר. אין אישור – אסור לה לחבר.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, כבודו. אתה יכול – שאלת המשך או לעבור לשאילתה 1221. אתה עובר ל-1221 – תשתיות הביוב.
1221. תשתיות הביוב בחלקות 105–116 ביישוב ואדי אל-חמאם
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
כן. השאלה הבאה, הפעם ספציפית, היא שייכת ליישוב ואדי אל-חמאם, שהוא בגליל המזרחי, ששייך למועצה האזורית אל-בטוף.
תשתיות הביוב – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
זה מתחת למצוקי הארבל שם.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
נכון.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
בין הארבל למושבה מגדל.
היו"ר מאיר כהן:
ארבל ליד מגדל.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
נכון. נכון. תשתיות ביוב בחלקות 116 ו-105 ביישוב ואדי אל-חמאם, כפי שאנחנו קוראים לו. מגרשים אלה, שחולקו לפני יותר מ-15 שנה, טרם חוברו לתשתיות הביוב. כתוצאה מכך, התושבים סובלים מזיהומים ומחלות. על אף הבטחות המועצה האזורית אל-בטוף טרם הונחו תשתיות.
ברצוני לשאול:
1. מה מעכב את עבודות הנחת התשתיות במגרשים אלה?
2. מה ייעשה כדי לזרז את ביצוען? תודה.
היו"ר מאיר כהן:
אם אפשר להתערב, אלה מגרשים פרטיים או מגרשי תעשייה?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
פרטיים.
היו"ר מאיר כהן:
פרטי. סליחה. בבקשה, אדוני.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה, אדוני היושב-ראש. האחריות על פי חוק לפיתוח, שיקום ושדרוג של תשתיות מים וביוב בתחומי המועצה מוטלת על המועצה, במקרה שלנו – על המועצה האזורית אל-בטוף. רשות המים מודעת לחשיבות הרבה בהקמת תשתיות ביוב בתחומי המועצה – – –
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, אדוני השר, איפה יושבת המועצה האזורית הזאת?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אני חושב שבנצרת.
היו"ר מאיר כהן:
בנצרת.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אני חושב – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
ארבעה יישובים בדואיים, אני חושב, נכון? כולם יישובים בדואיים?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
שניים, ואדי אל-חמאם – – – ושניים לא – – –
היו"ר מאיר כהן:
אוקיי.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
ובכן, רשות המים מודעת לחשיבות הרבה בהקמת תשתיות ביוב בתחומי המועצה, מועצת אל-בטוף, בין היתר כדי להפסיק את הזיהום הנגרם למקורות המים באזור בהיעדר תשתיות כאמור ואת המצב התברואתי המתמשך הפוגע בכל תושבי האזור. ועל כן, במסגרת פעילות המינהל לפיתוח תשתיות ביוב ברשות המים הוקצו מענקים והלוואות לצורך מימון חלק מתשתיות ביוב אלו. לטובת ההתקדמות בתהליך הקצאת המימון נעשתה פנייה למועצה. היא נדרשה להגיש תוכנית להנחת התשתיות הנדרשות ולהציג יכולת כלכלית להחזר ההלוואות, כאמור. מועצה אזורית אל-בטוף תוקצבה כבר בעבר על ידי המינהל לפיתוח תשתיות הביוב בהיקף של 24 מיליון שקלים, אשר כ-10 מיליון מתוכם היו מענקים. בנוסף, ניתן סיוע בגין חלקה של המועצה בשדרוג ובהרחבת מט"ש נטופה, בהיקף של 6 מיליון שקל, שהושתו על יתר תורמי השפכים במט"ש לאור מצבה של המועצה.
לאור מצב משק המים והביוב של המועצה, מקדמים משרדי הממשלה השונים את צירוף המועצה לתאגיד מים וביוב אזורי, שיוכל לספק מענה הולם ולתת שירותי מים וביוב נורמטיביים לתושבי המועצה. כדי לקדם את המהלך, מהלך הצירוף, על מועצת אל-בטוף לקבל החלטה להצטרף לתאגיד מים וביוב, מהלך שאותו כבר אישר ראש המועצה עצמו – רוצה לומר, שאלתך נופלת על אוזניים קשובות. ניתן סיוע בעבר, אנחנו מעוניינים לעזור למועצה לשפר את תשתיות הביוב, כדי לשפר את מצבה וגם את מצב היישובים בסביבה, ערביים ויהודיים כאחד. ואנחנו גם מעוניינים, מאחר שזו לא מועצה הכי חזקה, ולכן היא גם קיבלה סיוע בעבר, לצרף את המועצה לתאגיד מים אזורי חזק יותר, מבוסס יותר, כדי שתושבי המועצה ותושבי האזור כולו ייהנו משירותי מים וביוב כמו שצריך במדינה מודרנית.
היו"ר מאיר כהן:
אדוני, יש לך עוד שאלה? אם כן, תודה רבה כבוד השר.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
תודה לך.
היו"ר מאיר כהן:
ענית בהרחבה, תשובות מצוינות. תודה רבה לך, אדוני.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, מחר, יום רביעי, ל' בסיוון התשע"ח. 13 ביוני 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:13.