דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ח ישיבה שמ"ה הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-וחמש של הכנסת העשרים יום רביעי, ל' בסיוון התשע"ח (13 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 516. ב-10 ביוני אלפי עולים לא יקבלו תוספת לקצבת זקנה לחשבונם 7 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 7 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 8 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 11 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ז–2017 13 עודד פורר (ישראל ביתנו): 13 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018 17 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 17 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 18 שאילתות דחופות 20 512. פיצוי החקלאים על טרור העפיפונים 20 חיים ילין (יש עתיד): 20 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 21 איציק שמולי (המחנה הציוני): 23 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 23 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018 26 יואב קיש (הליכוד): 27 סגן שר האוצר יצחק כהן: 30 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 36 שאילתות דחופות 37 515. סטטוס העבודות בכביש 444 38 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 38 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 39 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 40 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 41 הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017 44 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 44 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשע"ח–2018 46 מיקי לוי (יש עתיד): 47 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 48 מיקי לוי (יש עתיד): 55 הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשע"ז–2017 58 יאיר לפיד (יש עתיד): 59 סגן שר האוצר יצחק כהן: 62 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 79 יאיר לפיד (יש עתיד): 84 הודעה אישית של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר 88 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 88 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016 98 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2015 98 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016 98 סגן שר הפנים משולם נהרי: 99 מיקי לוי (יש עתיד): 100 דב חנין (הרשימה המשותפת): 102 תמר זנדברג (מרצ): 104 הודעה אישית של חבר הכנסת דוד אמסלם 107 דוד אמסלם (הליכוד): 107 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום), התשע"ח–2017 114 תמר זנדברג (מרצ): 114 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 116 תמר זנדברג (מרצ): 126 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 127 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 127 הודעה אישית של שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס 128 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 128 הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018 137 אילן גילאון (מרצ): 145 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 146 סגן שר האוצר יצחק כהן: 149 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – שימוש בקרקע חקלאית לייצור אנרגיה מתחדשת ביישובי עדיפות לאומית), התשע"ח–2018 162 איתן ברושי (המחנה הציוני): 162 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 166 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 166 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – שימוש במידע ושמירת סודיות רפואית), תשע"ח–2018 166 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 167 יעל גרמן (יש עתיד): 169 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018 171 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 172 סגן שר האוצר יצחק כהן: 175 מיקי לוי (יש עתיד): 180 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 182 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 192 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 193 הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (סמכות הרשות המקומית לפטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ח–2018 193 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 193 סגן שר האוצר יצחק כהן: 196 הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ניהול והקצאת הקרקע באזור יהודה והשומרון על ידי החטיבה להתיישבות), התשע"ח–2017 198 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 198 שרת המשפטים איילת שקד: 207 ציפי לבני (המחנה הציוני): 214 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 217 הודעת אישית של חברת הכנסת סתיו שפיר 218 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 219 הצעת חוק החזר גביית יתר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 220 איתן כבל (המחנה הציוני): 220 סגן שר האוצר יצחק כהן: 221 עיסאווי פריג' (מרצ): 222 הצעה לסדר-היום 224 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אירועי אום אל-חיראן ממועד האירוע ועד להחלטה הסופית שקיבלה הפרקליטות בעניין 224 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 225 שרת המשפטים איילת שקד: 227 הצעות לסדר-היום 230 התנהלות מקילה של הפרקליטות כלפי פעילים ישראלים ששימשו סייענים של הביטחון המסכל לאיתור מוכרי קרקעות 230 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 230 עודד פורר (ישראל ביתנו): 232 שרת המשפטים איילת שקד: 235 הצעות לסדר-היום 236 ההסתה ברחוב נגד מסורת ישראל 236 יהודה גליק (הליכוד): 236 שרת המשפטים איילת שקד: 238 הצעות לסדר-היום 240 ביטול הגעתה של הנבחרת הארגנטינאית והשפעותיו על תדמיתה של מדינת ישראל 240 נחמן שי (המחנה הציוני): 240 עליזה לביא (יש עתיד): 242 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 243 מיקי לוי (יש עתיד): 264 הודעה אישית של חבר הכנסת נחמן שי 267 נחמן שי (המחנה הציוני): 267 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 269 הצעות לסדר-היום 276 המצב בדרום תל אביב לא משתנה ולמדינה אין מענה 276 מוסי רז (מרצ): 276 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 278 סגן שר הפנים משולם נהרי: 279 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 283 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 284 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ל' בסיוון התשע"ח, 13 ביוני 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו פותחים בשאילתות דחופות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הלוא הוא חבר הכנסת חיים כץ, יתכבד לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 516, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה. נושא השאילתה: ב-10 ביוני אלפי עולים לא יקבלו תוספת לקצבת זקנה לחשבונם; זאת אומרת, זה כבר לא קיבלו, כנראה. בבקשה, חברת הכנסת סבטלובה, את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה. 516. ב-10 ביוני אלפי עולים לא יקבלו תוספת לקצבת זקנה לחשבונם קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נהלים בלתי עדכניים של המוסד לביטוח לאומי שוללים מאלפי עולים אפשרות לקבל תוספת לקצבת זקנה בהמשך לרפורמה הפנסיונית. ברצוני לשאול: 1. מדוע אי-אפשר לקבל בו-זמנית גם קצבת זקנה מוגדלת – מדובר בסכום של 300 שקלים – וגם תוספת סוציאלית? 2. הבטחת הכנסה, שבגללה התוספת לקצבת זקנה, המחושבת לפי הוותק, נשללת מאלפי עולים, מועברת לחשבונם של העולים הקשישים כיוון שרובם נמצאים מתחת לקו העוני ולא בגלל שהם מחפשים כפל הנחות. כיצד השר מתכוון להתמודד עם הסוגיה הזאת ומה הצעדים שיינקטו? 3. איך ייתכן שרפורמה יוצאת לדרך לפני שנבדקו הפרטים המינימליים שיבטיחו את קיומה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת סבטלובה. בבקשה, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם היית מקריאה את זה יותר לאט – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אני יכולה להקריא לך עוד פעם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, אבל יותר לאט, אז אני אבין ואענה, כי לא – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי לא קלטתי את כל מה שאת מבקשת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הכול כתוב פה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם אתה תאפשר לה להקריא יותר לאט אני אודה לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני יכול לתת לך את הטקסט, אם אתה רוצה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא. היא תקרא, אני אקשיב לה – אם זה מקובל – כי לא הבנתי בדיוק. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה מוזר שהשר לא קרא את השאילתה לפני שהוא בא לענות עליה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, כי לא ידענו מה לענות, כי לא הבנו את השאילתה, זו הבעיה. אבל בואי, אני אענה לך. את רוצה ככה – אני אענה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז תענה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אענה. בפנסיה במדינת ישראל יש שני תאריכים: יש הגיל הקובע ויש הגיל המזכה. הגיל המזכה לגברים הוא 70, והגיל הקובע ליציאה לפנסיה הוא 67. לא מקבלים קצבת זקנה – לא מקבלים קצבת זקנה אם אתה עובד ומרוויח במשק מעל 5,200 שקל. אתה תקבל קצבת זקנה פלוס הפנסיה שלך אם אתה מרוויח פחות מ-5,200. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מדובר פה בקשישים שלא מרוויחים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש תקרת הכנסה לקבלת קצבאות, ואין כפל קצבאות מעבר לגיל הקובע. בגיל הקובע, שהוא גיל 70 – לצערי, גם הגיל הקובע לנשים הוא כבר כמעט 70, הוא בדרך ל-70 – מהגיל הזה לא עושים מבחני הכנסה יותר. עד הגיל הזה עושים מבחני הכנסה. אנחנו פה לא יודעים לשנות את זה, כי זה עלויות של מיליארדים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): שאלה נוספת, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא יודע לענות לך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה על התשובה. שאלה נוספת לחברת הכנסת סבטלובה. גם לחבר הכנסת טלב אבו עראר – ביקשת לשאול שאלה נוספת? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): בשנה שעברה יצאה לדרך, כידוע, הרפורמה שמכונה גם "הרפורמה של ישראל ביתנו", ומטרתה לשפר את איכות החיים של אותם עולים קשישים. הם לא עובדים, אז אני לא יודעת למה רלוונטי הדבר שהזכרת אותו עכשיו, כי הם אינם עובדים, אף אחד מהם אינו עובד, והם משתכרים אך ורק מקצבת זקנה ומאותו ביטוח ותוספת סוציאלית, תוספת חברתית, שהם מקבלים כיוון שהם אינם מגיעים לא לשכר מינימום ולא לשום דרגה אחרת. הם לא יכולים להשתכר אחרת. אלה מביניהם שעבדו 10 שנים ו-20 שנה – עבדו בארץ – הם בעצם יקבלו היום – בעצם לא יקבלו – בדיוק כמו אותם עולים שלא עבדו יום אחד בימיהם, כי תוספת הוותק שלהם לא נחשבת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא מבין. מה זה "לא יקבלו"? אם הוא עבד עשר שנים, הוא צבר זכויות של עשר שנים; אם הוא עבד עשר שנים, יש לו זכויות והוא מקבל פנסיה – יכולה להיות גבוהה, יכולה להיות קטנה. כל עוד הפנסיה נמוכה מ-5,200 שקל – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הפנסיה שלהם תמיד נמוכה יותר מ-5,200 שקל. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז הוא יקבל את הקצבאות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז 90,000 עולים לא קיבלו ב-10 ביוני – לא קיבלו את התוספת של כ-306 שקלים שקיבלו אותם עולים אחרים. על זה שאלתי את זה, כבודך, ועל זה אני מצפה לקבל את התשובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אדוני השר, גם חבר הכנסת טלב אבו עראר רצה להוסיף שאלה, ואז תוכל להשיב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, אתה יודע שיש מחסור בעובדים הסוציאליים, בעיקר בדרום. מה אתה מתכוון, מתכנן, למען הוספת תקנים לעובדים הסוציאליים במגזר הבדואי, בנגב לפחות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אענה לך ראשון. אנחנו מנסים להכשיר עכשיו באוכלוסייה הבדואית, ובכלל, עובדים סוציאליים דוברי ערבית. לצערי, הרבה מאוד מאלה שנזקקים במגזר הערבי לא מבינים עברית, ואנחנו צריכים להכשיר עובדים סוציאליים דוברי ערבית, ואנחנו עושים את זה במשרד עכשיו – עושים הכשרה של עובדים סוציאליים שיהיו דוברי ערבית ולהעביר אותם למגזר. אני עוד פעם איתך. אני לא יודע על מה את מדברת. אני שמעתי את מה שאמרת – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – קצבת זקנה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני שמעתי את מה שאמרת ואני מתייחס ברצינות. אני אחזור למשרד ותקבלי ממני תשובה כתובה, מסודרת, מסודרת, מה קרה; ואם את צודקת, אני אעשה כמיטב יכולתי לתקן את התקלה הזאת, אם יש תקלה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אמרתי לך, אני אחזור למשרד, אני אקח את מה שכתבת, אני אעביר להם, ואם יש תקלה – היא תתוקן. אם יש בעיה, אז אני אבוא ואגיד לך שיש תקלה, כי המטרה שלי היא לנסות ולשפר את איכות החיים של האנשים האלה ולעזור להם. מאה אחוז. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. הייתי מתכבד להזמין את השר ישראל כץ, אבל הוא לא נמצא כאן, וגם השר אורי אריאל לא נמצא כאן. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, אבל חברת הכנסת עליזה לביא לא כאן. טוב, חברי הכנסת, אני מציין – גם לפרוטוקול, אם יהיו טענות אחר כך: גם חבר הכנסת אחמד טיבי וגם חבר הכנסת חיים ילין, שאמורים לשאול את השאילתות הבאות, נמצאים כאן. השרים, שהם השרים ישראל כץ ואורי אריאל, משום מה לא הגיעו למליאה. אני אשלב את השאילתות בהמשך סדר-היום, ואנחנו כרגע עוברים לחקיקה. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, אחרי השאילתות הדחופות. אנחנו נשלב גם אותך. מכיוון שחברת הכנסת עליזה לביא לא כאן, אנחנו מורידים את השאילתה הרגילה מסדר-היום, ואתה תוכל להעביר תשובה בכתב, אם תרצה בכך, לחברת הכנסת. סגן שר הפנים משולם נהרי: אבל היא לא ביקשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם היא תבקש, תוכל להעביר. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4512/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת פורר, אתה יכול לעלות לדוכן להשיב. כולם נעלמו, משום מה, אבל בסדר, נמשיך בחקיקה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מניח שמי שצריך להשיב לי על הצעת החוק הזאת זה סגן השר ליצמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, או שהוא יבוא להשיב, או שנצביע בלי תשובת ממשלה. עודד פורר (ישראל ביתנו): באופן עקרוני, אני חייב לפתוח ולומר בהקשר הזה שהצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שמתגלגלת כבר זמן רב. אגב, הצעות דומות לה הוגשו גם בכנסות קודמות. מה שבאה הצעת החוק הזאת לפתור זה דבר מאוד מאוד בסיסי: בעבר, ולא לפני הרבה מאוד שנים, אתה, כאזרח, יכולת לקבל את התרופות שלך בכל בית מרקחת פרטי, וכולנו מכירים את בתי – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: סליחה, אדוני. עודד פורר (ישראל ביתנו): מה שקורה שם זה קצת לא – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. חברי הכנסת, אתם לא חייבים להקשיב, אתם חייבים לא להפריע. בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. בעבר, כל בית מרקחת פרטי בעצם היה באיזשהו הסכם עם קופת חולים, ואתה יכולת לקבל את התרופה שלך בכל בית מרקחת פרטי. אנחנו הכרנו הרבה מאוד בתי מרקחת פרטיים שהיו פזורים, עם רוקח מקצועי, מיומן, שיודע לתת לך את המענה הנכון, שיודע להגיד לך: תשמע, כדאי לך את התרופה הזאת, אפילו מה שרשם לך הרופא – אולי כדאי לך משהו משלים. היה לך גם את הייעוץ, גם את המקצועיות וגם את המחיר, ובסוף התחרות גם הייתה תחרות על השירות – אתה היית יכול לבחור באיזה בית מרקחת אתה רוצה לקנות את התרופה שלך, ואם לא היית מרוצה משירות שקיבלת במקום אחד, היית הולך למקום אחר. בשינויי החקיקה שהיו בשנים האחרונות – שבאו לעשות טוב, מה שנקרא, ובחלק מהמקרים עברו גם למרשמים דיגיטליים – נוצרה איזושהי לקונה. היום נוצר מצב שבו אתה, כאזרח – הצטמצמו משמעותית היכולות שלך לקבל את התרופה שלך בכל בית מרקחת. כמובן שקופות החולים מעדיפות להתקשר עם הגופים הגדולים, עם רשתות הפארם הגדולות, אבל מהצד השני, מה שזה עושה – זה הרג לאט-לאט את בתי המרקחת הפרטיים. הצטמצם מספר בתי המרקחת, ואתה מוצא את עצמך עומד בתור. מי מאיתנו שהלך להוציא תרופה, מוצא את עצמו פעמים רבות עומד בתור שעה ויותר כדי לקבל תרופה שהוא יכול לקבל אותה בבית מרקחת אחר. אפילו עניין ההנחה – הצעת החוק המקורית מדברת על זה שההנחה תינתן בכל בתי המרקחת באופן גורף – גם הוא היה מוסדר יותר. יכולת לקבל אותה בכל מקום. אבל בואו נראה שרוב התרופות, חלק נכבד מהן, אחוז ההנחה שאתה מקבל הוא לא משמעותי, שיגרום לך לקחת שלושה אוטובוסים, או לנסוע לקצה השני של העיר ולעמוד בתור שעה, אם היית יודע שיש לך בית מרקחת מתחת לבית. מגיעות פניות של חולים שצריכים לכתת רגליים כדי להוציא את התרופה בבתי מרקחת מרוחקים רק בגלל שבית המרקחת שנמצא להם מתחת לבית לא נמצא בהסדר עם קופת החולים הרלוונטית. לאחרונה גם התחילו להנפיק את אותם מרשמים דיגיטליים, שבעצם אפילו לא מודפס משהו. אתה בא עם הכרטיס שלך, אתה מגיע לבית המרקחת, מעביר את הכרטיס והרוקח רואה מייד איזו תרופה אתה אמור לקבל. יש בזה יתרון גדול, במרשמים הדיגיטליים. זה מונע גנבה של תרופות, זה מונע מסחר מסביב לעניין הזה, זה מונע את האפשרויות שלך להתחיל ולהעביר את המרשמים, וזה גם גורם לכך שהרוקח שלך רואה בדיוק איזו תרופה קיבלת ואיזו תרופה לא קיבלת, ואם אתה צריך לקבל את התרופה הזאת או שכדאי לשים לב לתרופות אחרות שנתנו לך, ולפעמים זה מתנגש. המרשם הדיגיטלי הוא חיובי. אממה, כמו שאומרים אצלנו, מאותו רגע שניתן המרשם הדיגיטלי, עוד יותר נעלו אותך, כי אם בית המרקחת – עם מרשם פרטי, ידני, היית יכול להגיד: תשמעו, אני אשלם את המחיר המלא, אני אלך לבית המרקחת הקרוב, כי אני לא רוצה לעמוד בתור. אתה כבר לא יכול, כי יש רק מרשם דיגיטלי, ובלי המרשם הדיגיטלי אתה לא יכול לקבל את התרופה הזאת. ממה נפשך, אם אני מוכן לשלם את המחיר המלא, אם אני לא מעוניין לעמוד בתור, אם הפער בין ההנחה שאני מקבל מהקופה ובין השירות שאני מקבל הוא כזה שאני מעדיף לקנות את התרופה בבית המרקחת הקרוב אליי, למה שלא יאפשרו לי את זה? למה שהקופה ורשתות הפארם ינעלו אותי בתוך מסלול מסוים שרק בו אני יכול לקנות את התרופות ויוותרו לי על היכולת שלי כצרכן לבחור? לצערי, כשהגשתי את הצעת החוק הזאת היה נראה לי שהיא הולכת לעבור חלק. אמרתי: הינה, הצעת חוק ברורה, שירות לאזרח, המחיר יהיה יותר טוב, אף אחד לא נפגע. ההתנגדות שקמה אל מול העניין הזה, גם מקופות החולים מצד אחד וגם ממשרד האוצר מהצד השני, הדליקה נורה אדומה. מה פתאום? אי-אפשר, זה יפגע בלקוח. אדוני, זה יפגע רק בדבר אחד – ביכולת של קופות החולים לדחוף את הצרכנים לתוך בתי המרקחת שלהן כדי שהם יקנו את המוצרים הנלווים, כי כשאתה נכנס לבית מרקחת אתה כבר קונה עוד שניים-שלושה מוצרים. זה הפך להיות מקור רווח לקופות החולים, ומקור רווח בלי תחרות. יש להם לקוחות שבויים. כל המבוטחים שלהם חייבים להיכנס לקופות החולים שלהם ולבתי המרקחת של קופות החולים. את האבסורד הזה אנחנו נסיים בהצעת החקיקה הזאת. אני חייב לומר כאן בהקשר הזה שלמרות ההתנגדות של האוצר – ולא נמצא כאן סגן שר הבריאות, אבל אני חייב לומר לו מילים טובות על הנחישות שלו וההסכמה שלו ללכת לחקיקה הזאת בניגוד לעמדה של משרד האוצר, שרצה לשמור על הכיס של הקופות. הוא לא רצה לשמור על הכיס של המבוטחים, הוא לא רצה לשמור על השירות של המבוטחים, הוא רצה לשמור על הכיס של הקופות, כדי שהמבוטח יהיה לקוח שבוי, יוציא עוד כסף, ואז אולי משרד האוצר לא יצטרך לממן את מה שהוא צריך לממן במסגרת חוק הבריאות. בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נעביר היום בקריאה טרומית – אתה רוצה להצביע או שאתה רוצה לענות? דוד אמסלם (הליכוד): להצביע בעד. עודד פורר (ישראל ביתנו): בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נאשר היום הצעת חוק שתעשה את הברור מאליו. אני לפעמים קצת מתרגז שבבית הזה אנחנו צריכים להגיע לחקיקה בכל מיני נושאים שלא צריכים להגיע לחקיקה. אני אומר לך שהנושא הזה לא היה צריך להגיע לחקיקה; הוא ברור מאליו. אבל לפעמים יש גופים שהרגולציה במדינת ישראל נתנה להם הרבה מאוד כוח, והם חושבים שעם הכוח הזה הם יכולים לשלוט בצרכנים, הם יכולים לשלוט במבוטחים. במקרה הזה, קופות החולים מצאו איזושהי פרצה שדרכה הן נכנסו לאיזשהו נתיב שניתב את כל המבוטחים שלהם לתוך הקופות ולתוך בתי המרקחת של הקופות. במקרה הזה, אדוני, אנחנו מחזירים את הכוח לידי הצרכנים. אותה מבוטחת או אותו מבוטח שקיבל מרשם ויש לו בית מרקחת מתחת לבית, ואין פער משמעותי במחיר בין התרופה שהוא יקבל בבית המרקחת של הקופה למחיר בבית המרקחת הפרטי – הוא יוכל ללכת ולקנות את זה בבית המרקחת הפרטי. הוא יקבל שירות יותר טוב, הוא יקבל מחיר יותר טוב. וחוץ מזה – כל הכבוד, דודי – חוץ מזה אנחנו נעשה פה עוד דבר: אנחנו גם נציל חלק נכבד מהעסקים הקטנים, אותם בתי מרקחת עצמאיים שהיו מפוזרים ברחבי העיר, ידעו לתת לנו שירות טוב, ידעו לתת לנו מענה מקצועי על מה שאנחנו צריכים, וגם לא דחפו לנו סחורה כי הרשת מתמרצת אותם לדחוף לך מוצרים נלווים מסביב לתרופות ובהתאם לזה הם מקבלים משכורת, אלא שהוא היה מחויב לך כצרכן. אז אני רוצה להגיד תודה לסגן שר הבריאות, שקידם את הצעת החוק הזאת יחד איתי, ואני מצפה גם שבוועדת העבודה והרווחה – כי אין סיבה שלא נצליח לקדם את זה – נעביר את זה מהר מאוד לקריאה ראשונה ולשנייה-שלישית, כדי שהיא תיכנס לספר החוקים עוד במושב הזה. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת עודד פורר. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/4923/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש לנו הצעה דומה – לא מוצמדת, אני מציין, אלא במסגרת המכסה – של חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אחמד טיבי. גם לרשותך עד עשר דקות. אם סגן שר הבריאות יהיה כאן – ישיב; אם לא, נצביע ללא תשובת הממשלה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, יש חוקים שאני לא מאמין שצריך לחוקק אותם, כי הם אמורים להיות כדרך הטבע, להיות משהו טבעי, משהו נורמלי, משהו נורמטיבי. וזה החוק הזה, של מימוש מרשם בכל בית מרקחת. כיום קופות חולים מגבילות את חבריהן במימוש המרשמים הדיגיטליים והמרשמים שלא נחתמו ידנית על ידי הרופא רק לבתי המרקחת שבבעלותן או שנמצאים בהסדר איתן. זאת אומרת שבתי מרקחת פרטיים שאין להם הסכם עם קופות החולים לא יוכלו לשרת את הצרכן, ושוללים ממנו את האפשרות לרכוש באופן חופשי ולבחור בבית מרקחת ככל שירצה – למשל, הקרוב למקום מגוריו; למשל באום אל-פחם, לא בחולון. תכף אני אגיד למה נתתי את הדוגמה הזאת. לאחרונה קופות החולים מנפיקות את רוב המרשמים באופן דיגיטלי, דרך המחשב, והם נשלחים אוטומטית לבית המרקחת של קופת החולים, אך ורק לבתי המרקחת של קופת החולים, ואי-אפשר לקנות את התרופות בכל בית מרקחת. מסיבה זו בתי המרקחת הפרטיים, חלק גדול, נאלצו לסגור את שעריהם לטובת בתי מרקחת של הקופה או לטובת רשתות הפארם, דבר המונע את פתיחת שוק בתי המרקחת לתחרות חופשית ואינו מאפשר לכל אדם לבחור היכן לקנות את תרופותיו. אנשים, במיוחד ביישובים הערביים, שברובם אין בתי מרקחת ששייכים לקופות החולים, נאלצים לנסוע לבתי מרקחת רחוקים ממקום המגורים רק בגלל שאינם יכולים לממש את המרשם בבתי מרקחת פרטיים שאין להם הסכם עם הקופה. רכישת תרופות מרשם היא שירות הנדרש לרוב – מתי? במצבים של חוסר, נכות וחולי, (אומר בערבית: מחלה,) שבהם מתחדד הצורך לרכוש את התכשיר בבית המרקחת הקרוב ביותר למקום המגורים ולאו דווקא בבית המרקחת של הקופה, שיכול להיות רחוק – קרוב לוודאי שיהיה רחוק ממקום המגורים. לכן, אדוני היושב-ראש, מדובר בעוול שנגרם גם לצרכנים וגם לבתי מרקחת הפרטיים. בהצעת החוק הזאת – שלמען האמת קיימת כבר הרבה קדנציות, מתגלגלת מפה ושם ותמיד היא נבלמת על ידי הממשלה ומשרד האוצר והקופות, שמפעילות לחץ – בהצעה הזאת מוצע כי קופות חולים ינפיקו גם מרשם שאינו דיגיטלי לצרכן, לחולה, שיאפשר לחברי הקופה לממש את המרשמים בכל בית מרקחת שירצו. בכל בית מרקחת שירצו. סוכם עם משרד הבריאות והאוצר שנדון בסוגיות השוואת ההשתתפות העצמית של המבוטח במחיר התרופה בכל בתי המרקחת, אחר כך, בדיונים עם הגורמים הרלוונטיים ומשרדי הממשלה בקריאות הנוספות. מגיעה מילה טובה לסגן השר ליצמן, שבמגעים איתו הרגשתי נחישות ושכנוע ואמונה שכך צריך להיות, ושזה שירות נכון שנותנים לאזרח. למה הזכרתי את אום אל-פחם וחולון? עורך דין מוכר מאום אל-פחם, חוסיין אבו חוסיין, הסביר לי שהוא פעם רצה מרשם, ואמרו לו בקופה שהתרופה נמצאת בחולון או רחובות. הוא אמר להם: אבל יש באום אל-פחם. אמרו: בית המרקחת הזה לא קשור איתנו. (אומר בערבית: גם יוסף שאהין, יא אחמד דראוושה, החבר שלנו מסח'נין, פנה אלינו עם אותו החוק,) הציע לנו בדיוק אותו הדבר. זה חשוב לכולם, אבל אני מודה, כידוע לכם, יש הרבה בתי מרקחת והרבה רוקחים ערבים במדינת ישראל, ורבים מהרוקחים פנו אלינו שהם כמעט קורסים בגלל ההסכמים האלה והאילוץ הזה להפנות רק לבתי מרקחת שנמצאים בהתקשרות עם קופות החולים. ברשותך, אני אגיד כמה מילים בערבית, אדוני, על אותו חוק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: בעבר היה הסכם בין כל בתי המרקחת הפרטיים ובין קופות החולים – כללית, מכבי ומאוחדת. החולה או הצרכן יכלו לקבל את התרופה שהרופא כתב במרשם מכל בית מרקחת שרצו. לאחרונה קופות החולים ביטלו את רוב ההסכמים עם בתי המרקחת הפרטיים והתחילו להנפיק מרשמים אלקטרוניים או מרשמים המודפסים בחתימה אלקטרונית, וכך הן מונעות מבתי המרקחת הפרטיים לתת תרופה לחולים שאין ברשותם מרשם חתום בכתב בידי רופא. החוק קובע גם – קופות החולים חותרות ליצור מונופול בעבודת בתי המרקחת משום שהן מאלצות את הצרכנים והחולים לפנות לבתי המרקחת השייכים להן בלבד, אתה שומע זוהיר? השייכים להן בלבד, ובכך גורמות סבל רב, ובפרט לצרכן הערבי. ברוב היישובים הערביים אין בתי מרקחת של קופות החולים שעובדים בשעות אחר הצוהריים, והצרכן הערבי הנזקק נאלץ לפקוד את הערים הסמוכות כדי להשיג את התרופה. מחד גיסא, שכבת הצרכנים שאנו מדברים עליה היא בעיקר החולים והזקנים הנזקקים לתרופה, ומדובר בשירות שיש לספקו באופן דחוף וללא כל סבל, ומאידך גיסא, אסור לנו להדק את החנק על בתי המרקחת הפרטיים שנותנים שירות בתוך היישובים ולחזק את הרשתות הגדולות וקופות החולים, שלחצו עלינו במטרה שלא נחוקק חוק זה. ולא נשברנו. אנו שמחים להעביר היום את החוק החשוב הזה בקריאה טרומית ולפעול מייד לאחר מכן בוועדת הבריאות כדי להכינו להצבעה בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית כדי שיתווסף לסדרת החוקים שהצלחנו להעביר בנושאים החברתיים הבוערים שמעניינים ומשרתים את האזרח. אין ספק שחוק זה יעזור לרוקחים הערבים ולבתי המרקחת הערביים, שמספרם רב, תודה לאל. כמה רוקחים התלוננו בפניי על המצוקה הזאת, עיסאווי, ואמרו שייתכן שייאלצו לסגור את בתי המרקחת בגלל ההסכם והמונופול של קופות החולים. החוק הזה שובר את המונופול הזה, סולל את הדרך ליחס שוויוני לרוקחים ובתי מרקחת שבבעלות ערבים ולא ערבים ומשרת את הצרכן.) תודה רבה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> (אומר בערבית: זו מתנה לחג.) << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: זו מתנה לחג. מאה אחוז. תודה, עיסאווי.) << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כמובן. זהו מונופול. מטרתו היא רווח, חיזוק החזק והחלשת בתי המרקחת הפרטיים. בהזדמנות זו שבה אנו מעבירים את החוק הזה, אנו מתקרבים לעיד אל-פיטר ולסיומו של חודש רמדאן המבורך, ולרגל עיד אל-פיטר השמח אנו מבקשים מאללה העליון והיכול, ירומם ויתעלה, שישלח לנו במועד זה ברכה ושפע, ושבכל שנה כל בני עמנו, אתם ועמיתיי פה ברשימה המשותפת, נזכה בברכה והצלחה.) יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. האם הממשלה מעוניינת להשיב? כי אני לא רואה פה את סגן שר הבריאות. השר אורי אריאל, בשם הממשלה – בבקשה, אדוני. אתה משיב על שתי הצעות החוק, גם של חבר הכנסת פורר וגם של חבר הכנסת טיבי. תשובה משולבת. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ברשות היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, נבצר מסגן השר לענות מסיבה אישית. הממשלה תומכת, בכפוף לסיכומים שהיו עם המציעים חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת פורר, ואנחנו מבקשים להצביע בעד. תודה. יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אורי אריאל, שהשיב בשם משרד הבריאות. אנחנו נצביע ודאי שתי הצבעות נפרדות. קודם כול, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי כנסת. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 53, נגד – ,0 גם אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה, בכפוף לסיכומים עם הממשלה. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 54. גם חבר הכנסת אלעזר שטרן התכוון לתמוך בהצעה. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה משהו יותר חמור – הצבעתי מהתא הקודם שלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצביע מן המקום של חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בטעות גמורה, וזה גם לא משפיע על תוצאות ההצבעה. 54 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. גם הצעתו של חבר הכנסת טיבי תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השר אריאל, השר אורי אריאל, אתה מוזמן לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה של חבר הכנסת חיים ילין, שאילתה מס' 512. נושא השאילתה: פיצוי החקלאים על טרור העפיפונים. חבר הכנסת חיים ילין יוכל לקרוא את נוסח השאילתה. יצוין שהסיבה היחידה שאני משלב את השאילתה היא כי אני לא רוצה להעניש חבר כנסת שכן נוכח באולם בזמן שהיה אמור להיות כאן. אני ביקשתי כבר לא פעם מכל השרים ומכל השואלים בשאילתות דחופות ביום רביעי להיות כאן בשעה 11:00. בבקשה, חבר הכנסת חיים ילין. 512. פיצוי החקלאים על טרור העפיפונים חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, תודה. כבוד השר, בשל טרור העפיפונים הוחלט לאחרונה במשרדך להעניק תמריץ לחקלאים אשר יקצרו את שדותיהם החל מ-18 במאי 2018, למרות שהשרפות החלו זמן רב קודם. רצוני לשאול: 1. מדוע נקבע תאריך זה? 2. מדוע החקלאים שקצרו קודם לכן אינם זכאים למענקים אלו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תודה לידידי חבר הכנסת חיים ילין. ראשית, אני מתנצל על האיחור. הייתי בוועדת שרים לחקיקה ואני מבקש להתנצל. אני יקה, בדרך כלל מגיע בזמן. היא התארכה קצת, ובכל אופן, אני שמח שיש לי הזדמנות לענות. התשובה היא שהיוזמה להקדמת הקציר באה מאיתנו, והיא נולדה מראשו של נדב כהן, חקלאי בעמק המעיינות בכלל, שאמר: אני לא יודע מה קורה שם, אבל אולי תבדוק – הוא מכיר אותי – אולי תבדוק, אולי זה יעזור. עשינו בדיקה מהירה עם יושב-ראש המועצה האזורית אשכול, מחליפך, גדי ירקוני, חברנו. הוא עשה איזושהי בדיקה ואמר: כן, זה יכול לעזור במשהו מכאן ואילך, וצריך לזה קצת כסף, כי עושים התארגנות מיוחדת, מביאים קומביינים, מביאים – לכבוש את הקש וכן הלאה. זאת אומרת, כל העניין התחיל מהיום שבו דיברנו. קודם, מה שהיה – היה. אנשים קצרו, כל אחד לפי דרכו. הם לא הוציאו כספים באופן מיוחד כדי לקצור יותר מהר. הלוואי שהייתי יכול לאשר את זה גם, מה שנקרא, בדיעבד, רטרואקטיבית, אבל הייעוץ המשפטי – בכל הדברים, זה לא נוגע לעניין הזה – לא מאפשר בשום החלטה לעשות אותה רטרואקטיבית; ויש בזה איזשהו היגיון, אני לא נכנס לזה. זו לא אפשרות, לצערי הרב, אבל גם הסברתי את הרציונל, למה זה צריך להתחיל בתאריך שקבענו. אני מקווה שהאוצר יעמוד בהבטחתו לתת את 2 מיליון השקלים, כי גם זה – מסתבר שהובטח אבל לא התכוונו, וכן הלאה. אני מקווה שנעבור את זה. אני מנצל את ההזדמנות להגיד ולהצדיע לחקלאים ולתושבים באזור עוטף עזה, שנמצאים בהחלט בקו קדמי של המערכה ועומדים בה בכבוד. חובתנו לעזור ככל שאפשר, וזו דוגמה אחת. כמה שהיא קטנה בהיקף הכספי שלה, היא חשובה, ואנחנו נמשיך לעזור ולסייע לחקלאים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת ילין, וגם חברי הכנסת שמולי וטלב אבו עראר ביקשו לשאול שאלה נוספת. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, תודה על התשובה. קודם כול, אני חייב להתייחס שנייה – לא ידעתי שאי-אפשר רטרואקטיבית, כי הרבה פעמים הממשלה מקבלת החלטות במצבי קיצון, של מצב מיוחד, מהתאריך הקודם – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אם תראה לי, חבר הכנסת ילין – אני מבקש את עזרתך: תראה לי כאלה החלטות, יכול להיות שהן יהיו לנו לעזר. אין לי התנגדות עקרונית, אני הסברתי. חיים ילין (יש עתיד): אין לי בעיה. אני מביא החלטה של ממשלת ישראל לגבי צוק איתן שהתקבלה 12 ימים אחרי הלחימה, רטרואקטיבית. אבל השאלה שלי, שנוגעת גם – אבל אני מספיק הוגן להגיד: זה לא בדיוק התחום ששאלתי עליו, אבל זה נוגע. אתה מכיר את החוקים. לפחות 25,000 דונם נשרפו בגלל טרור העפיפונים. תושבי עוטף עזה יצטרכו כעת לזרוע את השדות, לנטוע את העצים מחדש. על מנת לעשות זאת, החקלאים יצטרכו מים, אך בעוטף עזה, כמו בכל המדינה, צפוי קיצוץ משמעותי בהקצאת המים לחקלאות. רק בדגימה שעשינו על 19 יישובים ראינו כי צפוי קיצוץ של 12 מיליון קוב מים יחסית להקצאה של 2016. יישובי העוטף, בעיקר לאחר השרפות, לא יוכלו לספוג קיצוץ כזה לחקלאות – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: חבר הכנסת ילין, זה קיצוץ לעומת ההקצאה או לעומת השימוש? ואתה מבין את – – – חיים ילין (יש עתיד): לעומת ההקצאה. לא, כי אמרתי, מה שאנחנו מבקשים זה להיות חלק מהקיצוץ, רק שהבסיס לקיצוץ לא יהיה 2016 – זאת הייתה שנה גשומה – אלא 2017, ואז נוכל, כל עוטף עזה, להשתתף, אבל לא נפסיק את החקלאות. כבוד השר, מעבודה שעשינו על כל עוטף עזה – בכל עוטף עזה הקיצוץ מסתכם ב-45 מיליון קוב מים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת שמולי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אבו עראר. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, ראשית, כמובן, צריך לחזק את תושבי עוטף עזה. היינו שם שלוש או ארבע פעמים בשבועיים האחרונים, ובהחלט, לראות גם בתוך היישובים העירוניים וגם בתוך המרחב הכפרי את החוסן של התושבים זה דבר באמת מעורר השראה. ברצוני לשאול, אדוני, שני דברים: האחד – לגבי העוטף. בסיור שלנו שם התוודענו לכך שגם תביעות שהוגשו בגין הנזקים בצוק איתן, של חקלאים, עדיין לא טופלו. זה אבסורד ממדרגה ראשונה. כמובן שהאחריות היא לא במשרדך, אבל אני חושב שמתוקף היותך השר האחראי לחקלאים בוודאי תוכלו לתת כתף, יד וכל מה שצריך. בהקשר של הטרור החקלאי שלא נוגע לעוטף עזה, כי שם זה מוגדר כאירוע טרור לכל דבר ועניין, ברצוני לשאול אותך, אדוני: דֻֻווחנו לפני שבועיים בערך על סוג מסוים של הסדר ביטוחי שאמור להיכנס לתוקף, ובעצם לתת מענה לעובדה שחברות הביטוח מסרבות לבטח את החקלאים בפרמיות שפויות. אני רוצה לשאול אותך, אדוני: האם יש ממש בדיווח הזה? ואם כן – מתי הוא עומד להיכנס לתוקף? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. רציתי לשאול את כבוד השר אם יש כוונה לפיצוי החקלאים שניזוקו לאחרונה מהגשמים הכבדים, שהם, בוא נגיד, גשמים חריגים, ומהברד אשר עשה נזק למטעים שלהם. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אבו עראר. בבקשה, אדוני השר אריאל. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תודה. לשאלת חבר הכנסת חיים ילין, נדמה לי שנשרפו קצת פחות דונמים, אבל אני רוצה להתייחס לעניין – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מקבל את מה שאתה אומר. בכל מקרה, זה הרבה. קיצוץ המים נעשה על ידי רשות המים, וכפי שאמר זאת מנהל רשות המים גיורא שחם בישיבת הממשלה השבוע – היה דיון על התפלה, תוספת התפלה של כחצי מיליארד קוב בעוד ארבע-חמש שנים – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אני מצטרף למה שאומר יושב-ראש הקואליציה. הוא אמר שגיורא שחם אחד האנשים היותר-מקצועיים והיותר-מבינים, ואני מצטרף להערכה הזאת, ואומר לו תודה על פעולתו ועל עבודתו. בכל מקרה, הקיצוץ נעשה ברשות המים, שכידוע, היא במשרד האנרגיה והתשתיות באחריותו של השר חברי יובל שטייניץ. היכולת של משרד החקלאות היא להחליט בתוך המכסה שעכשיו נשארה, בתוך הבלוק הזה, שהורידו כ-50 מיליון קוב, מ-310 ל-260 בערך, איך לחלק אותם. והחלוקה בגדול היא אחידה, כי קשה מאוד לרדת לכול פרט ופרט בתוך – בגליל העליון אומרים: אנחנו לא מחוברים לרשת הארצית – הם צודקים; בחולה יש בעיה, כי זה ייסחף לכינרת – גם הם צודקים, וכך הלאה והלאה. היות שאתה בקיא בעניין, אז אני עוצר פה עם הדוגמאות. כולם מסכימים, נדמה לי, שעוטף עזה נמצא במציאות מיוחדת. עכשיו, אני אומר לך, לא בגלל השרפות – כמות המים היא לא בגלל השרפות, כן או לא, אלא בגלל המציאות המלחמתית שקיימת שם ומתמשכת זמן רב מאוד, לטעמי הרבה יותר מדי זמן. בעפיפונים שמדליקים יש דרך לטפל. אני רוצה להגיד את זה בצורה חד-משמעית, ואני חוזר לשאלה: זה טרור, זה טרור, זה טרור. בטרור יורים לא כדי להרוג – אני רוצה להשלים את המשפט – לא כדי להרוג; לא צריך להרוג, מספיק לפגוע בברך. מי שרוצה להטיס עפיפון עם ברכיים מרוסקות – שיעשה את זה, אין בעיה. נראה כמה צריך. אני חושב שאחרי שלושה זה ייגמר. למה זה לא נעשה? לי אין תשובה. אני חוזר לעניין. יש, השארנו כמה מיליוני קוב בודדים לצורך תיקונים, מה שנקרא, כי לפעמים הכול בסדר, אתה עושה חלוקה שווה, אבל אתה רואה מולך משהו שלא מסתדר במציאות הזאת. אנחנו מביאים בחשבון שלעוטף עזה נחפש פתרון, נגיד ככה. אני לא יכול להתחייב על זה, זה מעט מאוד מים להרבה מאוד משתנים, אבל היינו אצלכם כמה פעמים, ראינו, ובאמת מעריכים מאוד את כל הפעילות ואת שיתוף הפעולה. הבעיה הכי גדולה פה בעניין, ואי-אפשר לומר אותה, זה שיש הסכמה מצד החקלאים לוויתור מרצון על המים. היושב-ראש, אפשר להביא בערך תוספת של 30, 40 מיליון קוב מהחקלאים שעושים גידולים חד-שנתיים, קרי חיטה, שעורה, אספסת, לא משנה, כדי לפנות אותם למטעים שלא יודעים לחיות בלי מים בכלל; אתה יכול לא לגדל היום, לא לזרוע, אז אתה לא משקה, ואז אתה מעביר את המים למטעים של השכן שלך או של מישהו. חיים ילין (יש עתיד): – – – נכון. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: האוצר לא מוכן ללכת איתנו בעניין הזה, למרות שב-2009 זה עבד מצוין. יש נוסחה, זה עבד, פיצו את החקלאים והגענו בשלום, המשכנו את החקלאות. אני, עוד פעם, לא יודע להסביר אחרים, למה האוצר לא מוכן. הוא אומר שהוא מוכן, אבל הסכום שהוא מוכן לתת הוא כל כך נמוך, שאין אף חקלאי שבא, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? וזה לא לפי הנוסחה ההיא. בקיצור, אני מקווה מאוד שנצליח עם האוצר לפצח את זה ובכל זאת להביא. כל יום שעובר הפוטנציאל הולך וקטן, כי אנשים זורעים בינתיים תפוחי אדמה, או כל אחד מה שהוא מגדל. אני רק מדגיש שהקיצוץ הוא לעומת הביצוע שהיה, ולא לעומת ההקצאות. עוד פעם, מי שמבין בעניינים האלה מבין את ההבדל – זה הבדל גדול. לחבר הכנסת שמולי, כפי שאתה אומר, זה נכון, זה לא באחריותי, אבל אני לוחץ בעיקר על מס רכוש ועל האוצר, שהם האחראים והם מנהלים את האירוע הזה מצוק איתן, ויש שם בעיות קשות בנתיב העשרה. אני מכיר חלק אישית, חלק באופן כללי, וביקשתי מאנשי משרדי כבר כמה פעמים ללחוץ ככל שהם יכולים וללכת כמנהג בית הלל. אנחנו לא צריכים באירוע – איך לומר את זה? הרי זה אירוע מלחמתי. עוד פעם, הסובלים הראשיים זה עוטף עזה, זה לא אורי אריאל מכפר אדומים ולא שמולי בעין גדי, כן? בסדר, כולם לא אוהבים מלחמה, אבל סבל ישיר יש לעוטף עזה. עכשיו באים, מתחילה בוכהלטריה – היא לא מתאימה לנו, בעיניי. אני לא אומר, לא מחלקים כספים סתם; זה לא שכל אחד בא, מבקש, מקבל צ'ק, לך הביתה. מה אתם רוצים מהחקלאים? עוד ניירת ועוד זה ועוד כזה, ותבוא, ותלך. עכשיו, נכון, גם החקלאים – חלקם לא קלים, נגיד את זה גם ביושר. בסדר, אבל הם עומדים בחזית. לעומתי, שיושב בבית דגן, במזגן שם, ואחרים – אני לא רוצה לדבר על אחרים. אני רק יכול לפנות לאוצר, וכל מי שיכול לעזור עם האוצר ללכת כבית הלל – לא הפקרות, אבל יש בית שמאי, יש בית הלל. בואו נלך לפי בית הלל. לגבי הטרור החקלאי. תראו, המציאות, כפי שאומרים לנו הממונים על העניין, זה לא טרור, זאת פשיעה; כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, לא באתי עכשיו לעמוד על זה. בכל אופן, כן, יש לנו סיכום עם שר האוצר מלפני נניח כשבועיים, שמקדימים ונותנים תקציב לפוליסות – איפה סגן השר כהן? לא פה. הוא טיפל בזה – שנותנים כסף ל-2018 לצורך קנ"ת, קרן נזקי טבע, שתוכל לקחת את הפוליסות מהחברות. כי היום החקלאים מתקשים בגלל גובה הפוליסות, כפי שאמרת, הם לא יכולים לשלם את זה, אז אין ביטוח. החברות אומרות: אין בעיה, תיקחו, רק תשלמו כאלה מחירים, שאין מצב. אז אני מקווה שזה יופעל ממש בימים הקרובים. אם תהיה בעיה, אני בהחלט אשמח לעדכן אותך. לגבי 2019 עוד סוגרים דברים, אבל זה 2019, אנחנו מטפלים במה שקרוב, ואנחנו מקווים שנגמור. לגבי שאלתו של חבר הכנסת טלב אבו עראר, אני לא מכיר את האירוע. תראו, יש לנו כללים. אתה שאלת אם מפצים על ברד וגשמים, אז זה תלוי באירוע, בכל אירוע בנפרד, זאת לא שאלה כוללנית. יש לנו קרן נזקי טבע שנותנת את הביטוח, למי שביטח; מי שלא ביטח – יש לנו בערבה סיפור גדול של חקלאים שלא ביטחו מנהרות לצורך גידולי ירקות. הייתה שם רוח נוראית וכו', ואנחנו לא יודעים לשלם על מה שלא ביטחו. אז אני מבקש לקבל את המקרה המסוים שאתה מדבר עליו, או המקרים, נקבל את האירוע, באיזה יום, מה היה וכו'. עוד פעם, נשתדל ללכת לפי בית הלל, כבית הלל, ולהיות מקילים, אבל באחריות, לא כל מה שכל אחד מבקש הוא מקבל פה. ננסה לעזור לכל החקלאים, וגם לחקלאים האלה שאתה מדבר עליהם, שאני לא יודע מי הם כרגע. אז אני מבקש שתעביר לי את זה, ואני אטפל בזה בהקדם האפשרי. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר על תשובתו. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5420/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואב קיש) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני. קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, נשלב, נשלב. צריך גם גורם הפתעה בעניין. בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): תודה, כבוד היושב-ראש. רבותיי חברות וחברי הכנסת, אני מציג בזאת את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה). למעשה, התיקון הוא תיקון פשוט – הארכת הוראת שעה. התיקון בא להאריך את ההוראה הקיימת כיום. בהוראה הקיימת כיום, הנוגעת לתוספת שטחי בנייה למלונאות ולמגרשים המיועדים למלונאות – לאשר תוספת שטח בנייה למגורים במגרשים אלה, כאשר המגבלה היא 20% לכל היותר מהשטח המותר לבנייה למלונאות במגרש, לפי התוכנית שאישרה הוועדה המחוזית, כך שניתן יהיה להוסיף 40% זכויות בנייה ביחס לשטח הכולל המותר, ומחצית מזה תוכל לשמש למגורים. הוראת השעה הזאת עומדת לפוג, ואנחנו רוצים להאריך אותה בשנה. הסיבה לכך היא כמובן גם התייעצות וגם אישורו של שר התיירות יריב לוין, והכוונה ברורה: להמשיך ולראות את ההשפעות של הוראת השעה הזאת על משק המלונאות. נכון לעכשיו, התמונה שנמצאת בידיים של הרשויות – שיש בהחלט פידבק חיובי, אבל עדיין לא השלימו ולא גיבשו את כל הדברים הנדרשים בשביל להחליט אם רוצים להפוך את זה לחוק או להשאיר את זה עדיין כהוראת שעה. ולכן, כל מה שמדובר בו בהצעת החוק הזאת הוא להאריך את הוראת השעה בעוד שנה, ובה, במהלך אותה שנה, נוכל לאפשר את הבחינה של השינויים ואת האפשרות של הפיכת הוראת השעה לקבועה. סגן השר איציק כהן, אתה עונה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, כן. יואב קיש (הליכוד): סגן השר, הם יצטרכו לגייס, ייקח להם הרבה זמן. השאלה היא אם אני או אתה מדברים, אז רק תגיד להם שיתחילו, כי חבל. במסגרת הנושא – אנחנו מדברים על נושא המלונאות – הייתי רוצה לעדכן כבר את המליאה שאנחנו עושים בוועדת הפנים רפורמת רישוי עסקים רחבה ומקיפה, בהובלת משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה. במסגרת זו אנחנו בוחנים גם את נושא המלונאות, ומנסים לפעול ולהקל ככל שניתן בנושא רישוי העסקים על בתי המלון, להקל גם על עסקים בתחומים נוספים אחרים ולפשט את הליך קבלת היתר רישוי עסקים. היום דנו בנושא ההשפעות של חוק הרישוי ותכנון הבנייה על רישוי עסקים, שלמעשה היום מונע מהעסקים לקבל רישיון עסק בעניין הזה, ואנחנו גם לזה נותנים הקלות ופתרון. אני רוצה רק לסיים באמירה דווקא למרכז האופוזיציה יואל חסון, שלצערי אני לא רואה אותו פה, אבל ידידי איציק שמולי, אני מקווה שתעבירו לו את המסר. כבוד היושב-ראש, אנחנו אתמול עברנו אירוע כואב ומיותר בעיניי, וזה הפינוי מנתיב האבות. אני יודע שבבית הזה יש אנשים שלא מסכימים להתיישבות ואולי פועלים כנגדה. זו הדמוקרטיה. היום הרוב במדינת ישראל תומך בהתיישבות ורוצה לחזק אותה, ולצערי יואל חסון בחר בחוסר רגישות – ואת זה, חברי איציק שמולי, אני אשמח שתעביר לו – לבוא ביום כזה, שבו מפנים אנשים מבתיהם והורסים בתים ומשפחות נעקרות, אני חושב שגם אם אתה חושב שאותו רגע הוא מתאים לתפיסת עולמך, לא ראוי ולא נכון – איך אומרים? יש ביטוי כזה – לרקוד על הדם. לא ראוי ולא נכון לבוא ולהגיד דברים קשים בשבח המהלך כשהדבר הזה מתרחש. זו דעתי, ואת המסר הזה אני – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): למחות נגד האלימות. יואב קיש (הליכוד): את הדבר הזה אני חושב שצריך להעביר. אני חושב שראינו פינוי, יחסית – אף פינוי הוא לא, אבל לא הייתה בו אלימות, תקן אותי אם אני טועה. איציק שמולי (המחנה הציוני): הייתה, הייתה. בבית האחרון יש לך 15 שוטרים פצועים. יואב קיש (הליכוד): לא, אין 15, זה ממש לא המספר, אני בדקתי. איציק שמולי (המחנה הציוני): היו תמונות של שוטרים עם דם על הראש. יואב קיש (הליכוד): אני בדקתי. יש שוטר אחד שנפצע, ויש עוד חמישה – היו לא יותר משישה פצועים קל. אני אבדוק את זה, אבל אני יודע שהפינוי ככללו – אף אחד לא שש להתפנות מביתו, לא יצאו מביתם בהסכמה, בוודאי ובוודאי שלא, וגם אני לא חושב שזו ציפייה הגיונית, אבל לא הופעלה אלימות. זה לפחות המסר שהיה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אם אדוני כבר מעלה את הנושא הזה – והייתי שם אתמול – אני אגיד את זה כך: אף אחת מן המשפחות דיירות המקום וגם אף אחד מתושבי האזור לא היה מעורב בשום מקרה אלימות ובשום התנגדות אלימה לשוטרים. זה הניסוח המדויק ביותר שאפשר להגיד. יואב קיש (הליכוד): הייתה התנגדות פסיבית בלבד. איציק שמולי (המחנה הציוני): בבית האחרון 13 שוטרים נפצעו בעימותים. כנראה, כפי שאומר היושב-ראש, זה לא תושבי המקום, אבל 13 שוטרים. יואב קיש (הליכוד): קודם כול, אני אומר עוד פעם: תודה ליושב-ראש על הבהרתו. בוודאות לא מדובר בתושבי המקום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בוודאות גמורה, כי הייתי איתם באותו רגע. יואב קיש (הליכוד): ייתכן – ואת זה, איציק, אני מוכן לבדוק – בוודאי אם יש אלימות כנגד המשטרה, אני מגנה את זה בכל מקום שבו היא קורית. אבל בכל מקרה, אני אומר, גם מאיתנו כנבחרי ציבור, ראוי שנשמש דוגמה, וגם אם זה מתאים לתפיסת עולמנו, אפשר להבין ברגעים קשים שלא חייבים להתייחס בצורה כזאת. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. ישיב על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת יואב קיש, אני פשוט לא מבין, אנחנו נכנסים לסדר-היום בשגרה כזאת לאחר האירוע ההיסטורי אתמול. נשיא ארצות הברית ומנהיג צפון קוריאה – אחמד טיבי, תקשיב – כמה קינאתי בהם אתמול. אני לא יודע, אתם ראיתם את האירוע אתמול, כבוד השר? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): תמשוך זמן. סגן שר האוצר יצחק כהן: כמה קינאתי בהם. לא, באמת, אני עכשיו מדבר ברצינות. כשאני אתחיל להקריא את זה, אני אמשוך זמן. איציק שמולי (המחנה הציוני): איציק, מי שגר בבית מזכוכית, שלא יזרוק אבנים, כי אולי כדאי שאתם תסיקו מסקנות לגבי הסגירה האוטומטית, כל פעם מחדש, של נתניהו. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא קשור. אני חושב שמנהיג צפון קוריאה גם היה קיצוני, וגם טרמפ לא היה פחות קיצוני, ואתה רואה שיש מציאות שנשיא ארצות הברית – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אז מה המסקנה? סגן שר האוצר יצחק כהן: קינאתי בהם, לא יודע, הלוואי שזה יקרה אצלנו. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה צריך לקרות כדי שזה יקרה? סגן שר האוצר יצחק כהן: הלוואי שזה יקרה. אני התפללתי, ריבונו של עולם, שיקרה גם אצלנו. נראה את ביבי יושב, לידו יושבים המנהיגים של הצד השני, מחייכים, לוחצים ידיים וחותמים על מזכרי הבנות. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): צריך לדבר עם החמאס? סגן שר האוצר יצחק כהן: אם זה יביא שלום, תדברי גם עם השטן. אם זה יביא שלום, בוודאי שכן, מה זאת אומרת? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): חבל שהם לא שומעים אותך. סגן שר האוצר יצחק כהן: שומעים, שומעים, שומעים. מה זה לא לדבר? אז מה, זה יימשך לאורך כל הדורות? אם זה יביא שלום – לדבר גם עם אשתו של השטן. אם זה יביא שלום, כל אחד פרטנר לשבת איתו, לא משנה מי. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אתה לא יכול להגיד את המילה חמאס. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה? חמאס. הוא יביא את השלום? לשבת מולו אם זה יביא את השלום – אני לא רואה בזה שום בעיה. אני אישית לא רואה בזה שום בעיה. אתם רואים בזה בעיה? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): לא, אבל הקואליציה שלך רואה בזה בעיה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, האופוזיציה. הקואליציה – היא עוברת תהליך, אבל האופוזיציה? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): אני חושבת שאנחנו ממילא מדברים עם החמאס. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון, נכון, זה הכול הצגות. טוב, לענייננו, מה מצב הקואליציה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מביאה שלום בינתיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אני באמת אתמול הרגשתי איזו צביטה בלב, לראות שני מנהיגים שהיו על סף מלחמה גרעינית, עם מסכת השמצות הדדית מטורפת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אה, פרשנות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בוקר טוב. לא שמעתי מה אמרת. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: ולא אהבת את זה אתמול? אני לא שומע נימת התרגשות בדבריך. תתרגש, תתרגש. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: בחדווה. נחמן שי (המחנה הציוני): מה בחדווה? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, והתפללתי שזה יקרה גם אצלנו. והתפללתי שזה יקרה גם אצלנו. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אגב, כבוד השר שטייניץ, לגבי הרעיון לבנות להם נמל בקפריסין, יש רעיון יותר טוב: לסלול מסילת ברזל מפורט סעיד לניצנה. זה הרבה יותר קל, הרבה יותר זול והרבה יותר בר-פיקוח. קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: גם זה לא – חברי יואב קיש, אתה מתעקש על הצעת החוק שלך? אתה מתעקש עליה? יואב קיש (הליכוד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אז אוקיי, אתה מציע להאריך בשנה – מה שאתה מציע, יואב, זה להאריך בשנה את תוקפה של הוראת השעה שלפיה לוועדה מקומית עצמאית המוסמכת לפי סעיף 62א(א1)(3) לחוק התכנון והבנייה לאשר בין היתר תוספת שטחי בנייה למגורים במגרשים המיועדים למלונאות. תהיה גם סמכות לאשר תוספת שטחי בנייה למגורים במגרשים אלה, בתנאים ובמגבלות המפורטים בהוראת השעה, על מנת לבחון את אפשרות הפיכתה של הוראת השעה לקבועה. בנוסף, אתה מבקש שייקבע בהוראת השעה כי יוגבל שיעור תוספת השטח שישמש למגורים ל-20% לכל היותר מהשטח הכולל המותר לבנייה למלונאות במגרש שאישרה ועדה מחוזית. עוד נקבע בהוראת השעה כי בכל מחוז תוקם ועדת משנה – עוד ועדה – אשר בסמכותה לדון בתוכניות בתחום רשות עירונית שייעודן למלונאות. בנוסף – שלו, כבוד השר – הוועדה לשמירת הסביבה החופית תוכל לדון ולאשר תוכנית לתיירות שנדרש בה אישורה גם אם נדרש בה אישור המועצה הארצית. יואב קיש (הליכוד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יואב, אתה תתפלא לשמוע שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק שלך, בכפוף להמשך חקיקה בהסכמת משרד האוצר. יואב קיש (הליכוד): זו כבר תוספת שלך. סגן שר האוצר יצחק כהן: בבקשה? יואב קיש (הליכוד): זה תוספת שלך. סגן שר האוצר יצחק כהן: הינה, הוא יעיד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה מה שרשום לסגן השר בתשובה. סגן שר האוצר יצחק כהן: יואב, אני שוקל להיפגע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אבל אני לא יודע מי הדפיס, חבר הכנסת קיש. אין לי מושג מי הדפיס לו את התשובה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני, אני הדפסתי, אבל אני שוקל להיפגע מחוסר האמון. אני שוקל להיפגע. יואב קיש (הליכוד): אני, בכל הצעת חוק שלי – – – לא משרד האוצר, משרד השר איציק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה. אני מבקש לתמוך בהצעה. הצעה טובה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אז יש תמיכת ממשלה. יש מישהו שמתנגד להצעת החוק? כן, חברת הכנסת יעל כהן-פארן מבקשת להתנגד. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, שרי הממשלה, לפני שנתיים העברנו כאן את אותה הוראת שעה בדיוק, שכרגע בהצעת החוק כאן מוצע להאריך אותה בעוד שנה. עכשיו, מי שזוכר – ואני אזכיר – ההצעה שהונחה לפנינו ומונחת היום בעצם מדברת על להסב למגורים חלק מאותם מקומות שהם מיוחדים ושמדינת ישראל השכילה בוועדות התכנון שלה לשמור אותם למלונאות, לתיירות, כי יש צורך באיזשהו איזון בין שמירה על שטחים כמו חופים, כמו ליד אזורים פתוחים ויפים, שמורות טבע – כמובן, לא לבנות בשמורה, אבל בסמוך אליה – אבל לאפשר מלונאות זה בגדר האיזונים. אז עכשיו אתם מנסים לבוא – כבר עשיתם את זה, ועכשיו אתם מנסים להאריך את אותה הוראת שעה אומללה, שעברה כאן בכנסת לפני שנתיים, שמטרתה בעצם להביא לבנייה, כן, אני אגיד את זה: על החופים – והייתה על זה הרבה התדיינות גם אז – על החופים באזורים שבקו ה-300 מטר, שבחוק חופים שחוקקה הכנסת ב-2004 הוגדרו כאזורים לשימור, כאזורים רק לתיירות, ולא כאזורים לבנייה למגורים. ובעצם זה חלק, בעיניי, מכל העבודה שלכם נגד הציבור – נגד הציבור שבחר בכם ושם אתכם בקואליציה ובממשלה אבל אתם בכלל לא סופרים אותו. אתם רוצים לבנות בתי מלון עם מגורים, שישרתו רק טובה של או הקבלנים או של שכבה מאוד מאוד מצומצמת בישראל שתוכל לגור במקומות האלה. תתביישו לכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 21 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2019, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 60 בעד, 21 נגד, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר להכנתה לקריאה ראשונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את השר ישראל כץ, שר התחבורה והבטיחות בדרכים, להשיב על שאילתה דחופה מס' 515, של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני השר. בבקשה, חבר הכנסת טיבי יכול לקרוא את נוסח השאילתה. 515. סטטוס העבודות בכביש 444 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, שוב אני שואל על כביש 444. עברה שנה מאז ההכרזה על תחילת העבודות בכביש 444, והמצב עדיין עגום והסבל רב. למעשה, העבודות לא החלו. 1. מה סטטוס העבודות בכביש? 2. מה לוח הזמנים לסיומן? נפגשנו איתך כמה פעמים, אתה oriented לנושא, גילית עניין רב, ענית לנו כמה פעמים כאן – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, יש יותר מדי רעש באולם. זה שאילתה, זה לא איזה מצב רגיל. אנא מכם. חבר הכנסת ישראל אייכלר, אנא מכם, הוא באמצע השאילתה ואף אחד לא שומע אותו. גם השר לא שומע. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני חוזר על שתי השאלות: 1. מה סטטוס העבודות בכביש 444 – שבגללו אלפי אנשים כל יום מתעכבים שעה וחצי, שעתיים, שלוש, וגם בערב, כשהם חוזרים? 2. מה לוח הזמנים לסיום העבודות האלה ומה מצב התקציב? היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אדוני השר ישראל כץ, שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישיב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, תשובה על שאילתה לגבי סטטוס העבודות בכביש 444 באזור טייבה. השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע במשרד התחבורה ולהלן התייחסותם. פרויקט כביש 444, חוצה טייבה, נכלל בתוכנית החומש של חברת נתיבי ישראל. מהחברה נמסר כי ועדת המכרזים אישרה בחירת קבלן לביצוע עבודות שלב א' בכביש 444, חוצה טייבה. הודעת זכייה לקבלן פורסמה בתאריך 7 ביוני 2018, ממש לפני כמה ימים. תחולת העבודות בשלב א': ביצוע תשתיות תקשורת, קידוחים אופקיים, עבודות פירוק והכנה, עקירת עצים, עבודות עפר, הסדרי תנועה זמניים, ריבודים, ניקוז ואבני שפה. במקביל יועתקו קווי חשמל על ידי חברת החשמל. תחילת העבודות בשלב א': בחודש הבא, חודש יולי 2018. משך העבודות האלה: ארבעה חודשים. במקביל החברה מתקדמת מול חברת הבקרה לבדיקת מסמכי המכרז של שלב ב', ולאחר אישור יפורסם מכרז. הצפי לפרסום מכרז לשלב ב' – ברבעון הרביעי של 2018, עוד בשנה הזאת. מדובר בפרויקט בהיקף של קרוב ל-140 מיליון שקלים, עם בעיה שנמשכה, אני חושב, מקום המדינה; הרבה מאוד שנים, הרבה מאוד דיונים, אפילו הבטחות – ולא קרה. ושוכנעתי, ביחד עם גורמי המקצוע, שצריך לשים דגש, כדי לסייע ליישוב ולמי שעובר בו. אני חייב לציין שמגיש השאילתה, חבר הכנסת אחמד טיבי, היה בין הדוחפים לעניין הזה; כשהוא התפנה מהבעיות שהוא עושה בתחומים אחרים, בעניין הזה הוא קידם. כלומר, יש חילוקי דעות ויש דברים שמשותפים – לקדם לטובת האוכלוסייה. אז בתוך הוויכוחים האחרים, שהיו ויהיו, עם עמדותיו, בעניין הזה אני חייב לציין שהוא פעל לטובת היישוב עצמו, עד כדי כך שאמרתי בחצי רצינות שאולי נקרא לכביש על שמו. ראיתי שהרימו גבות בסיעה, ואמרתי שזה בתנאי שכל חברי הסיעה המשותפת יחתמו שהם מסכימים. זה תנאי בלתי אפשרי, כנראה. היו"ר יצחק וקנין: שאלה נוספת, אחמד טיבי, ואחריו – ואאל יונס ומסעוד גנאים, אני אאפשר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תודה רבה. אדוני השר. קיבלתי בדיוק תשובות עם לוח הזמנים בכתב ממר נסים פרץ, מנכ"ל נתיבי ישראל, לפני זמן לא רב, ואני מעביר לך את תחושת הציבור, גם של תושבי טייבה, שנאנקים תחת הנטל והעומס – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אבל הציבור כבר בדרכו לפתרון, אז מה, לעצור את הפרויקט? לא הבנתי. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חכה, אדוני השר. יש סקפטיות, אנשים חשדניים, בגלל ההיסטוריה, בגלל ההכרזות. ולכן אני רוצה לתבוע ממך כשר, ואתה כשאתה רוצה – נכון, יש חילוקי דעות בינינו בנושאים מדיניים, אבל בנושאים של תשתיות, כשאתה רוצה, אתה בולדוזר. אנחנו רוצים שתהיה בולדוזר כאן. זכותם של תושבי טייבה, טירה, כוכב יאיר – כולם סובלים מהקטע הזה שנקרא 444, וזה שיחת היום של התושבים, של הצעירים, בטייבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, אני אשמח אם אשמע התחייבות ממך, שתושבי טייבה ישמעו את זה ממך, אדוני השר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת ואאל יונס, גם הוא שאלה נוספת, ואחריו – מסעוד גנאים. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני השר, לפני שלושה חודשים ישבתי עם ראשי ערים וכפרים שסמוכים לכביש 6, החוצה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: שסמוכים לכביש 6? ואאל יונס (הרשימה המשותפת): כן, ופשוט דנו בסוגיה הזאת של מסילת רכבת שצריכה לעבור במקביל. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: המסילה המזרחית. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): כן, וביקשנו מהמשרד שלך – ואני תוהה למה לא הסכמת – שאנחנו נשב עם המנכ"לית בעניין הזה. והשאלה שלי: למה שזה לא יהיה באותו תחום של כביש 6? כבר הופקעה האדמה שם, והחקלאים סובלים, ואתם רוצים להפקיע עוד מאות דונמים במקביל לחוצה. יש שם מתחם של החוצה, ואפשר לשים את מסילת הרכבת בתוך המתחם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ואאל יונס. חבר הכנסת מסעוד גנאים, השואל האחרון. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד השר, אדוני היושב-ראש, כביש 754, שעובר מצומת רימונים צפונה עד נצרת דרומה ועובר דרך הכפרים כפר כנא, אל-משהד, אל-ריינה, הוא טרגדיה יומית לעשרות אלפי תושבים, אזרחים ונהגים. היו סיכומים והיו ישיבות ב-2016, ב-2017. יש מכרזים, יש תקציבים. עשו כיכר ליד משהד, אבל עדיין בעבודות הם איטיים ואינם ממהרים, אינם מזדרזים לפתור את שאר הבעיות. היו סיכומים שיעשו עוד מסלול בכיכר בריינה, וגם יש קטע בכפר כנא, וזה מתחבר לכביש 79 של צומת עילוט. אני מבקש מכבוד השר לזרז את העבודות שם כדי לסיים את הטרגדיה הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. אדוני השר ישיב. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חבר הכנסת טיבי שאל שאילתה נוספת לגבי האמינות של הדברים. האמן לי, אם תושבי הכפר, העיר, מודאגים, תמסור להם שהאמינות שלי היא מאה אחוז. כמו שאני אומר שלא נחלק את ירושלים – לא נחלק; ונעשה את הכביש של טייבה – נעשה את הכביש. אתה יכול להרגיע אותם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תעזור – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ואנחנו כבר בשלבי ביצוע מתקדמים. אני, אגב, מבין את התושבים, שהבטיחו להם בעבר, דמויות אחרות, ולא מימשו. מה שאנחנו אומרים – אנחנו מקיימים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני חושב שזה מאפיין את הממשלה הזאת ואת הלהט של העשייה, ואני שמח שאנחנו בדרך לפתור – אגב, זה לא היישוב היחידי; יש לנו פרויקט חוצה יישובים במגזר הערבי בהיקף של כ-400 מיליון שקלים עכשיו, בגלל הבעיות המיוחדות, ואנחנו מוציאים גם אותו לדרך, ותחבורה ציבורית; הרבה מאוד דברים אנחנו עושים. לגבי כביש 6, אדמות – קודם כול, אני פלאח, אני מודע לרגישות לאדמות. בזמנו ישבנו עם אחד היישובים לגבי איזה מתחם רכבת ופתרנו שם חלק מהבעיות. יואב קיש (הליכוד): – – – החקלאים מתלוננים שמאז שהיית שר חקלאות אין להם חקלאי במשרד – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כן, רוצים שאני אהיה שר התחבורה, שר החקלאות – שר כל השרים. טוב שהם מתגעגעים, כי באמת גם שמרנו על הפלח הזה. אין לקיחת אדמות סתם. בסופו של דבר, המסילה המזרחית היא בשורה מאוד גדולה, כי בעצם בפעם הראשונה מדינת ישראל תעשה ציר רכבת נוסף, ולא רק ציר החוף, שאז צריך לתחזק אותו – סוף שבוע, אמצע שבוע, כל הבעיות שבעולם. בכל העולם יש כמה מסילות רכבת. וחוץ מזה, זה יהיה חיבור של יישובים שלא מחוברים היום לרכבת, וביניהם, בצורה מאוד משמעותית, לראשונה, גם יישובים ערביים שלאורך הציר. זה סמוך ליישובים, והתחנות גם נקראות על שמם. ולכן, זה למען התושבים, עבור מדינת ישראל, שתהיינה כאן שני מסילות. עוד פעם, זאת מראש הנחיה, ונוהגים בשיא הרגישות: מה שלא צריך לקחת, ודאי שלא צריך לקחת. ודאי שאדמות מעובדות צריך לנסות שלא לקחת. מה שצריך לקחת – לוקחים לכולם. אתם יודעים, אפילו בתל אביב אנחנו עושים את הקו האדום של הרכבת הקלה מפתח תקווה עד בת ים. מגהה עד יפו זה תת-קרקעי. עכשיו אנחנו מוציאים עוד שני קווים: הקו הירוק, מראשון וחולון דרך תל אביב להרצליה, והקו הסגול, מאזור קריית אונו דרך רמת גן גם כן לתוך תל אביב. הקטע של הקו הירוק בתל אביב – קטע אחד עובר תחת אבן גבירול, 4.5 ק"מ. פתאום אנשים שגרים – וזה הולך להיות למטה. אנשים שגרים למעלה קיבלו הודעות הפקעה של הזכויות התת-קרקעיות, כי יש לזה איזו השפעה אחרי זה, כלפי מעלה. הם לא מבינים, ורצים, ומפקיעים את מה שצריך בכל מקום. וגם במגזר הערבי יש הבנה הולכת וגוברת, גם אצל ראשי רשויות, שאם חייבים להפקיע כדי לקדם תשתיות – אני חושב שכולם ללא יוצא מן הכלל עושים את זה, וכך אנחנו נעשה. מה הייתה ההערה השלישית? היו"ר יצחק וקנין: של מסעוד גנאים, לגבי עילוט. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מסעוד גנאים עשה לי מבחן: מתחילים בכביש הזה, עוברים שם בסמטה. אני אענה רק באופן כללי. קריאה: – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כן, בסדר. הוא גם נחשף, וגם מול גורמי המקצוע – אני בהחלט תמיד שמח שמבררים. אז הוא אומר שהבטיחו לו. קודם כול, עושים את כביש סוללים–ריינה, שהוא הפרויקט הגדול שעושים שם. במאות מיליונים מחברים את כל הדברים. עשינו גם את הצומת בין נצרת עילית לנצרת, במוסכים. אז כל ראש עיר אמר: תעשו. אחרי זה היו קצת פקקים, אז הוא אמר: לא, השני ביקש, לא אני. אבל בכל מקרה אנחנו מפתחים, וגם בעבודות הרכבת הקלה כבר התחיל ההליך המכרזי, כך שכל האזור הזה גם מתחבר בצורה מאוד משמעותית. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר ישראל כץ. תודה לשואלים. הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3765/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אנחנו חוזרים לחקיקה. הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. רבותיי, תשובה והצבעה במועד אחר. חבר הכנסת ג'בארין, עשר דקות לרשותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תודה רבה, כבוד היושב-ראש. האמת היא שהצעת החוק עלתה לוועדת השרים כמה פעמים, וכל פעם ההכרעה בה נדחתה לעוד ישיבה ולעוד ישיבה. בישיבה האחרונה נדחה הדיון לשלושה חודשים, שזה אומר אחרי המושב הזה כבר. אמרתי שחשוב לי להציג את ההצעה, שכן מדובר בהצעה חברתית מאוד חשובה, ואני תכף אסביר במה מדובר. מדובר בהצעה שמבקשת לעגן בחוק, חוק שיווי זכויות האישה, את חובת הייצוג ההולם של נשים בסקטור הפרטי. כפי שאני מסביר בדברי ההסבר, סקירה של החקיקה הישראלית מעלה מגמה חיובית כל הזמן, שבעצם הולכת ומתרחבת, של מתן ייצוג הולם לנשים. המחוקק חוקק מאז קום המדינה ועד היום חוקים רבים המעניקים שוויון זכויות לנשים בכלל וייצוג הולם להן בפרט. אולם החקיקה הזאת התייחסה עד כה בעיקר למגזר הציבורי, וכמעט אין חקיקה שנוגעת למגזר הפרטי. במציאות, דומה שהדרך עדיין ארוכה לשוויון מלא בין המינים, הן בכל הנוגע לבחירה במשלחי יד והן בכל הנוגע לקידום נשים לתפקידי הנהלה. גם במגזר הפרטי רווחת תופעת הבידול התעסוקתי בין גברים לנשים. נשים, אני רוצה להדגיש, אינן נופלות בכישוריהן מגברים. נשים שמכהנות בתפקידים בכירים בולטות במצוינותן, במחויבותן ובמסירותן לתפקיד ולארגון. ולכן, אני אומר שכדי להשיג תוצאות נראות לעין בסקטור הפרטי, יש להתמודד עם החסמים הרבים העומדים בפני נשים ולפעול באופן יזום ושיטתי להסרתם, גם דרך חקיקה. אני חושב שיש צורך ליזום תיקון חקיקתי להשגת המציאות הרצויה בתחום הזה – ייצוגן השוויוני של נשים בכל הדרגות, בכל התפקידים, ובכלל זה במגזר הפרטי, שכן עלינו, כמחוקקים, לפעול למימוש העסקה שוויונית הלכה למעשה בכל תחומי החיים. מה שאני מציע בהצעת החוק הזאת הוא שתהיה חובת ייצוג הולם על מעסיקים פרטיים שמעסיקים יותר מ-25 עובדים. אני רוצה להדגיש שקיים סעיף דומה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, חוק שמעניק ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות, ומוצע בהצעת החוק שלי להחיל את אותה חובה גם ביחס להעסקת נשים. אני רוצה להדגיש בהקשר הזה שחקיקה בתחום הייצוג ההולם של נשים הייתה חקיקה חלוצית עוד בשנות ה-90, כאשר עוגנה זכות הייצוג ההולם לנשים בשירות הציבורי, בדירקטורים של חברות ממשלתיות, ואחר כך זה הורחב – כולל עובדי חברות ממשלתיות, המגזר הציבורי באופן כללי וגם תחום התאגידים המוניציפליים. לאט-לאט גם התפתחה חובת הייצוג ההולם ונכללו בה אוכלוסיות נוספות. אז חובת הייצוג ההולם חלה היום באופן חלקי על האוכלוסייה הערבית, בכל מה שנוגע לדירקטורים של חברות ממשלתיות ובכל הנוגע לשירות המדינה; לא שזה מתממש בפועל כראוי, אבל לפחות יש שם את החובה. חובת הייצוג ההולם הורחבה וחלה גם על אנשים עם מוגבלויות בשירות המדינה ובתחומים אחרים. היא הורחבה גם לתושבים ממוצא אתיופי, והיום נחשבת לחובה רחבה יחסית. אבל בכל מה שקשור לסקטור הפרטי, בכל מה שקשור לסקטור הפרטי קיימת חובה כיום רק בנוגע לציבור האנשים עם מוגבלויות – וזה מה שאמרתי, החובה שמופיעה משנת 2000, אני חושב, בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. אני חושב שאותם רציונלים שהביאו לעיגון החובה הזאת לגבי אנשים עם מוגבלויות, אותם רציונלים חלים גם בהקשר של נשים. אני אומנם שמח שוועדת השרים לא קיבלה החלטה לדחות את ההצעה הזאת, אבל אני מצר על כך שוועדת השרים כל הזמן דוחה את הדיון ולא קיבלה החלטה לתמוך בהצעה. לכן, אני חושב שאפשר לשאול מי מפחד מייצוג הולם של נשים בסקטור הפרטי. מי מפחד, כבוד היושב-ראש, מייצוג הולם של נשים בסקטור הפרטי? אני רוצה לומר שבשיחות שהיו לי עם אנשי מקצוע, לרבות בתוך משרד המשפטים, ומשיחות שהיו לי עם אנשים ופעילים בתוך הרשות לקידום מעמד האישה, קיימת תמיכה רחבה בהצעת החוק הזאת, מתוך מטרה שיכולים באמת לקבוע עיקרון כללי בשיטת המשפט בישראל, שנשים זכאיות לייצוג הולם גם בסקטור הפרטי. כמובן, אני מגדיר מעסיק של יותר מ-25 עובדים, זאת אומרת, חובת הייצוג ההולם קיימת בעיקר בקרב מעסיקים גדולים יחסית, של יותר מ-25. לכן, אני קורא לקואליציה לקבל החלטה לתמוך בהצעת החוק. זו הצעת חוק ראויה, והיא מתבקשת בנסיבות של שוק התעסוקה בישראל. בשיחות שהיו לי עם השרה לשוויון חברתי סיכמנו שאפשר אולי לתת זמן לקואליציה ולוועדות השרים לשקול שוב את ההצעה הזאת, ואני גם מקווה – להחליט לתמוך בה. אין שום סיבה לא לעשות כן. אני מקווה שעד אז גם חברי כנסת מהקואליציה יפעילו לחץ, וגם ארגוני נשים, לרבות הרשות לקידום מעמד האישה, כדי שתתקבל החלטת תמיכה. זה יהיה צעד חשוב לקידום השוויון ולקידום זכויות נשים. בדקה האחרונה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לאחל חג פיטר שמח לעמיתיי שחוגגים את החג, ולציבור הערבי בכלל בישראל. היו"ר יצחק וקנין: אנחנו מברכים. כול עאם ואנתום בח'יר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): (אומר בערבית: אנחנו בפתחו של עיד אל-פיטר השמח, ואני רוצה לאחל חג שמח לכל החוגגים. מי ייתן ובמועד זה תתגשמנה כל משאלותינו לשוויון וצדק בארצנו. מי ייתן ובמועד זה תקום המדינה הפלסטינית העצמאית ובירתה ירושלים. כל שנה וכולם באלף טוב. עיד פיטר מבורך. תודה.) היו"ר יצחק וקנין: תודה. אני מצטרף לברכות שלך, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. שיהיה לכם חג שמח. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5141/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני חצי שנה נהרגה נערה צעירה בת 17 בשם סתיו לוי, זכרה לברכה, בתאונת טרקטורון בעמק חפר. בחור בן 17, שנהג בטרקטורון והרכיב אותה ואת חברתה, התהפך. המקרה הטרגי הזה הסתיים במוות, וזכה לתהודה גדולה. אבל חבריי חברי הכנסת, התופעה של נהיגה פרועה בטרקטורונים בכל רחבי הארץ מסתיימת פעמים רבות בהתהפכות, המסכנת חיים ומובילה לא אחת לפציעות קשות. זוהי תופעה שהולכת ומתרחבת – יותר ויותר קטינים באזורים שונים בארץ, כמו בעמק חפר, כמו בנגב, רוכבים על טרקטורונים, שהם כלי רכב ממונעים לכל דבר ועניין, בעלי נפח מנועי הנע בין 800 ל-1,000 סמ"ק ואף יותר, ורובם לא מורשים מלכתחילה לעלות כלל על הכבישים. אירועים של תאונות עם טרקטורונים קורים חדשות לבקרים, והנזק בחיי אדם וברכוש רב. בעקבות מותה של סתיו לוי ז"ל הייתה אליי פנייה מאב שבתו נפצעה בהתהפכות טרקטורון בבקשה לשנות את המצב. כיום המצב בלתי נסבל: תקנות משרד התחבורה מאפשרות לנער בן 16 לנהוג בטרקטורון לאחר שהוציא רישיון נהיגה על טרקטור, לאחר מספר שיעורים מצומצם על טרקטור, בלי שעבר ולו שיעור נהיגה אחד על אחד מכבישי הארץ וללא שהוכשר באמת לנהיגה ברכב ממונע מהיר. כמעט שאין לטרקטורון אמצעי מיגון. אותם צעירים נוהגים לא אחת בפראות, מרכיבים נערים ונערות אחרים ללא חגורות בטיחות, ואף עולים לעיתים על כביש ללא שיש להם הניסיון או הידע בנהיגה כלל. חבריי חברי הכנסת, זה בדיוק המקום שלנו להתערב, לשנות ולנסות להציל חיים. הצעת החוק שאני מביא היום בפני הכנסת מבקשת לחייב הוצאת רישיון נהיגה לרכב לכל מי שרוצה לנהוג בטרקטורון. מה, אני לא מבין, זו בקשה גדולה מדי? היא אפילו לא עולה כסף, היא רק צריכה לשנות את הנהלים ואת החוק. מה עדיף? שנמשיך לשלם בחיים של ילדינו הצעירים שמקפחים לא אחת את חייהם? מהלך כזה, שייחשב הכשרה ארוכה ויסודית, יעזור למנוע תאונות מיותרות, יכשיר את בני הנוער גם בנהיגה בכבישים, ולהערכתי גם יוריד את המוטיבציה של בני הנוער לרכוש טרקטורון בשעה שהם יכולים לנהוג ברכב פרטי. חבריי חברי הכנסת, מדובר בחשיפה לסיכון חיים ממשי של נהגים צעירים רבים, ויש ביכולתנו לצמצם את הסיכון ולתת בידי הצעירים הללו כלים לנהיגה בטוחה ומושכלת יותר. אני קורא לחבריי בקואליציה, ובוודאי באופוזיציה, שלא להצביע בצורה אוטומטית. מדובר בחיים של בני נוער, הילדים שלנו. אני מבקש מכם לחשוב שוב לפני שאתם מצביעים. ואליך, אדוני שר התחבורה ישראל כץ, אני יודע – ואני מעריך מאוד את עבודתך ואת הפעילות המקצועית שאתה עושה – וגם אתה יודע שאין שום סיבה להפיל את החוק הזה. ועדת השרים לא הצביעה נגדו, כיוון שהוא חוק טוב, אלא בגלל ענייני קואליציה–אופוזיציה – מכיוון שמגיש החוק הוא מהאופוזיציה, קל וחומר שוועדת השרים לא אישרה אותו. אבל אני כבר לא מצפה לשום דבר מוועדת השרים הזאת בראשותה של שרת המשפטים איילת שקד. ועדת השרים דחתה את החוק הזה בשלושה חודשים כדי לקבור אותו בשקט. מדוע? הכנסת תצא לפגרה, הפגרה זה עוד כמה חודשים, והינה, זה לא עובר. אם הייתם רציניים, הייתם מעבירים אותו בקריאה טרומית, כדי שנוכל לטפל בו בוועדות. ולכן אני פונה אישית לשר התחבורה, וחבל שהוא יצא. אנשיי דיברו עם אנשיך. אני מוכן לפשרה ולהגבלות כאלה או אחרות. קחו את החוק, תובילו אותו; איני רוצה את הקרדיט בכלל, הקרדיט לא מעניין אותי. שהשם שלי לא יתנוסס שם, שזה יהיה חוק ממשלתי. אבל לא, אתם כנראה קטנים מהחיים. אין לנו אפשרות עוד להתעלם מהתופעה, מתופעת הטרקטורונים, מהסכנה שהיא טומנת בחובה. אני מבקש מחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, להצביע עכשיו עכשיו על החוק הזה בקריאה טרומית. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב במקום שר התחבורה השר אופיר אקוניס. אדוני יודע מזה שצריך להשיב? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת לוי, אני משיב לך בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים. ובכן, תקנות התעבורה מאפשרות לקטינים מגיל 16 לנהוג בכלי רכב ממונעים, כמו טרקטורונים, בכפוף להוצאת רישיון נהיגה על טרקטור – אני רואה פה בני נוער, אני לא יודע אם הגיעו כבר לגיל 16; הגעתם? אז תקשיבו טוב – בכפוף להוצאת רישיון נהיגה על טרקטור. אלה הן כרגע תקנות התעבורה. בהצעת החוק שהצגת מוצע לקבוע כי לא יינתן רישיון נהיגה על טרקטורון למי שטרם מלאו לו 16 שנים, אלא אם כן יש בידיו רישיון נהיגה לרכב פרטי – שזה גיל יותר מבוגר; לפחות היה כך כשאני הייתי צעיר יותר. היו"ר יצחק וקנין: 17. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בדיוק ככה. לגישתו של מציע החוק חבר הכנסת מיקי לוי, המצב החוקי הקיים עלול להעמיד את בני הנוער ואת המצטרפים אליהם בסכנת חיים ברורה ומיידית, הנובעת מנסיעתם ברכב ממונע עם מנוע עוצמתי ללא אמצעי מיגון וללא הכשרה וניסיון המאפשרים להם להתמודד עם נסיעה בטוחה בכביש או בשטח. אין בהצעת החוק מענה לקושי שמעלה המציע, מאחר שהכישורים הנדרשים לנהיגה על טרקטורון שונים בתכלית מהנדרש לנהיגה ברכב פרטי, בעיקר נוכח העובדה שתקנות התעבורה אוסרות נהיגת בטרקטורון בדרך רגילה, בכביש, אלא לשם חציית הכביש – חבר הכנסת לוי, אתה ודאי יודע זאת – או כאשר הנסיעה היא בכביש בתחום מושב או קיבוץ. בנוסף, התקנות קובעות את המהירות המרבית, 40 קמ"ש, כמו גם את האיסור להרכיב אדם נוסף מלבד הנהג אלא באישור מיוחד מהרשות. הדרך הנכונה להתמודד עם הפרת החוק איננה, אם כן, חבר הכנסת לוי, באמצעות שינוי התפיסה המקצועית, הבטיחותית, המחמירה והקפדנית, אלא בהדגשת הגברת האכיפה במגמה להתמודד עם התופעה המדוברת. לפיכך מציע משרד התחבורה והבטיחות בדרכים להתנגד להצעת החוק, אלא אם כן – ובאנו על כך בדברים עם מנהלות סיעת יש עתיד ועם היועץ שלך לעניין דחייה. חבר הכנסת לוי, בהצבעה. קריאה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אינך מוכן. ובכן, אנחנו נצביע בדקות הקרובות, אדוני היושב-ראש. אבל עד אז, אם יורשה לי, חבר הכנסת לוי, וגם מכם אני מבקש, מכל בני הנוער שנמצאים פה ושאינם נמצאים פה, וגם, אדוני היושב-ראש, מן הנהגים הבוגרים יותר, שאינם בני נוער, לנסוע בזהירות, לא לענות על הודעות ווטסאפ. זה מה שקורה, כולם רואים את זה. כל מי שנמצא באולם רואה איך אנשים מבוגרים וגם צעירים מחזירים הודעות בווטסאפ; רואים, חבר הכנסת לוי, סרטונים ביוטיוב. אתה רואה את זה באיילון, אתה רואה את זה בכביש מספר 1, אתה רואה את זה בדרום, אתה רואה את זה בצפון. זה משול להתאבדות, זה מה שצריך להבין. ההתבוננות ביוטיוב או בוווטסאפ – שגם הוא כמובן מלא בסרטונים – או בהודעות סמ"ס, שהולכות ופוחתות לטובת האינסטגרם הכל-כך אהוב היום על בני הנוער – שזה בסדר גמור, אבל בבית או במקום נייח. אני גם הייתי מציע שלא להציץ בזה כשהרמזור אדום. נדמה לי שזה מותר – יש על זה ויכוח בבתי המשפט – כאשר אתה בעצירה מוחלטת ברמזור אדום, אבל יש פה אחד מן השרים הבקיאים יותר. אני אשמח לדעת. זאת סכנת חיים. אותו דבר, כמובן, חבר הכנסת לוי, בעניין הטרקטורונים ובעניין כלי רכב אחרים שהיום משמשים כרכבי שטח וכדומה וכדומה. יש גם עוד בקשה מן הנהגים המבוגרים. יש דבר שמסכן, זה לא מובן – חבר הכנסת לוי, אתה היית בכיר במשטרה הרבה מאוד שנים, לא בהכרח במשטרת התנועה. תגיד לי, הדבר הזה שבישראל נוסעים לאט בצד שמאל של הכביש בניגוד מוחלט לכל ההוראות והתקנות, דבר שמסכן חיים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: סליחה, חבר הכנסת שי, זה דבר שמסכן חיים. נחמן שי (המחנה הציוני): דבר על המדע. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אתה רוצה שנדבר גם על המדע? תכף נגיע גם למדע. תקשיב, זה יכול להיות דיון מרתק על הרכבים האוטונומיים – אם אנחנו סומכים עליהם או לא. יש על זה ויכוח גדול מאוד בעולם, גדול מאוד, כולל העניין הזה, אדוני היושב-ראש, של הבטיחות. אני הייתי מציע לוועדת הכלכלה או לוועדת המדע לעשות, חבר הכנסת שי, דיון משותף בעניין זה, על הרכבים האוטונומיים שהולכים ומתפשטים, אתם יודעים – לא הייתי אומר במהירות, לא במהירות, אבל בהחלט מתחילים להיכנס למחוזותינו. הנוער שנמצא כאן, אני לא יודע אם הוא בעתיד יזכור איך בכלל אנחנו נהגנו בעצמנו ללא צורך במובילאיי, ב-GPS, ב-Waze. אני, בגיל שלהם, אדוני היושב-ראש, לקחתי אטלס ישראל, מפה, חוברת כזאת, והגעתי באמצעות המפה לכל נקודה ולכל יישוב בארץ ישראל, מהחרמון והצפון הרחוק ביותר, רמת הגולן, דרך כל הארץ, עד אילת שבדרומה, בלי GPS, בלי Waze. אגב ה-Waze, לא נעים לי להגיד, לעיתים רבות – סמוך יותר על ה-Waze שלך, אדוני היושב-ראש; ואתה בא מרחוק, מכיר היטב את הדרכים. Waze זה חשוב, חבר הכנסת שמולי, אבל לפעמים ה-Waze שלנו, הידע שלנו, הניסיון שלנו בכבישים הוא הרבה יותר הרבה יותר טוב מכל טכנולוגיה עילית כזאת או אחרת. אדוני היושב-ראש, ברשותך, בזמן שנותר לי – ואני רואה שעוד נותרו לי כמה דקות עד אשר יעבור זמני ונעבור להצבעה בעניין זה – הייתי רוצה להתייחס לדבר שהתרחש בבית הזה לפני כמעט שנתיים. כמה עשרות חברי כנסת מספסלי האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, חתמו על פטיציה, על מכתב שהציעה חברת הכנסת מיכל רוזין, שקראה לישראל – לכנסת, לחברי הכנסת, נדמה לי שגם חברת הכנסת גרמן הייתה חתומה, אבל אל תתפסי אותי במילה – על אחת מן הפטיציות האומללות ביותר שיצאו מן הבית הזה, וזה להחרים את ביקורו, חברת הכנסת פארן, של המועמד לנשיאות בארצות הברית דונלד טראמפ. פטיציה מכנסת ישראל. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: פנו לראש הממשלה – תודה, חבר הכנסת אוחנה. פנו לראש הממשלה שלא ייפגש עם המועמד לנשיאות דונלד טראמפ, קראו לו בשמות, התבססו על דיווחים לא מבוססים בפייק-מדיה שמשתלטת על העולם – – – השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: מי עשו את זה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קבוצת חברי כנסת. אני יכול להקריא כמה מן השמות: מיקי לוי, ידידי, חבר הכנסת נחמן שי, חברת הכנסת תמר זנדברג, חבר הכנסת עמיר פרץ, שר לשעבר, ועוד ועוד. נדמה לי, השר הנגבי – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שים את זה בהקשר הנכון. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: נדמה לי שהיו 37 חברי כנסת. והינה, ידידיי הצעירים – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – קריאה: – – – באיזה הקשר – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ידידיי הצעירים אשר ביציע, וגם האורחים אשר ביציע, מה קורה בעולמנו, חבר הכנסת שי, שכל הקונספציות שלכם, שדבקתם בהן 50, ו-60, ו-100 שנה, קורסות, נופלות, מתאיידות? ניקסון הביא את הדטאנט עם סין; רייגן הביא לשיפור היחסים עם ברית המועצות; טראמפ מביא את הנס של היחסים החדשים עם צפון קוריאה. ואתם? אתם חיים בעולם שלכם: פייסנות מביאה שלום; ויתורים מביאים שלום; נסיגות מביאות שלום. הרכנת ראש בפני רודנים מביאה מלחמה. אחת ולתמיד תבינו: לא כל החוכמה אצלכם. אתם חיים לפני 50 שנה – בתפיסות המדיניות, בתפיסות הביטחוניות, בתפיסות הכלכליות. הכול לפני 50 שנה. Wake up. 2020 מתקרבת. תתעוררו מהחלומות שלכם. אתם גם רואים שהציבור לא קונה את זה – לא בארצות הברית, לא בישראל, לא במדינות רבות באירופה. כן, במערב אירופה, אדוני היושב-ראש, יש לכמה מן החברים באופוזיציה עוד שותפים – שותפים לא רעים – לתפיסת עולם מיושנת, וגם היא, חבר הכנסת ילין, מתרסקת אל המציאות. אני הייתי מציע, חבר הכנסת שי, לא להגיד לי – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא. – – לא להגיד לי שדבריי הוצאו מהקשרם; סליחה, שדבריכם הוצאו מהקשרם. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: להודות בטעות. לומר לנשיא אובמה: תחזיר את פרס נובל לשלום שקיבלת, משום שהעולם לא קיבל שלום, העולם קיבל מלחמות; העולם קיבל את איראן ברמת הגולן. ואם העולם לא יתעורר, הוא יקבל את איראן בלב אירופה. אז אתה אומר לי, חבר הכנסת שי, שדבריך הוצאו מהקשרם? פעם ראשונה שאני שומע שאתה מעיד על עצמך שדבריך הוצאו מהקשרם. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: Wake up. תתעוררו. תפסיקו כבר. במה אתם דבקים? ולא רק זה, אדוני היושב-ראש, עוד יותר מזה – חבר הכנסת שמולי, שאיתו שוחחתי לפני יומיים, סקרתי לפניו בקצרה את הנתונים שהוצגו השבוע, השר הנגבי, בפני מליאת הממשלה; הם לא הוצגו בעיתונות והם לא בתקשורת, מדוע? משום שהם משבשים את התזה, חבר הכנסת אוחנה. הם אמרו שהעוני יגדל, והעוני קטן; הם אמרו שמדדי האי-שוויון יתרחבו, והם קטנו; הם אמרו שהאבטלה תצמח, והאבטלה ירדה. כל תפיסות העולם של השמאל קורסות – בארץ ובעולם, בארצות הברית – – היו"ר יצחק וקנין: אופיר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – במזרח הרחוק – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – בכל מקום. ולכן, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: תסתכל קצת שמאלה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ולכן אדוני היושב-ראש, אני מבקש קודם כול מן השמאל להתעורר מן החלומות באספמיה שבהם הם חיו במשך 50 שנה ו-60 שנה ו-100 שנה ולהצטרף אל המודרנה, אל העולם החדש, אל העולם שמתפתח מול עינינו. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: להודות בטעות – לחזור בהם מן המכתב נגד הנשיא טראמפ, שהוא אחד מנשיא ארצות הברית הגדולים ביותר. יואל חסון (המחנה הציוני): נגמר לו הזמן. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובאותה הזדמנות, חבר הכנסת חסון – – – היו"ר יצחק וקנין: אמרתי לו תודה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובאותה הזדמנות, להתנגד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): הם כל הזמן עושים את אותו תרגיל. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ובאותה הזדמנות, להתנגד להצעת החוק – – היו"ר יצחק וקנין: ידידי יואל חסון – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – של חבר הכנסת. תודה. היו"ר יצחק וקנין: – – גם כשאתה עולה ואתה צריך עוד דקה, אני מאפשר לך. תודה לשר אופיר אקוניס. שלוש דקות לחבר הכנסת מיקי לוי. קריאה: – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני אומר לך לא לעלות? מה, אני שואל אתכם? אל תבלבלו במוח. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי, מי הכעיס אותך? מיקי לוי (יש עתיד): שואלים אותי למה אני עולה, אתה מבין? אדוני השר אופיר אקוניס, מה, עשית פיליבסטר לעצמך? דיברת ודיברת ודיברת. אבל בוא, מכיוון שאתה לא שר התחבורה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני לא שואל אותך, חבר הכנסת אמסלם, מה לעשות. לא במפלגה שלך. אל תבלבל את המוח, ועכשיו אל תפריע לי. דוד אמסלם (הליכוד): רבע שעה אתה – – – מיקי לוי (יש עתיד): אל תפריע לי. מי שואל אותך בכלל? דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני לא שואל אותך. היו"ר יצחק וקנין: אדוני יושב-ראש הקואליציה, אנא. מיקי לוי (יש עתיד): הכלים הפרלמנטריים עומדים לרשותי. מכיוון שאתה לא קובע, אני לא שואל אותך. דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר יצחק וקנין: נא לא להפריע לו, רבותיי. תנו לו, יש לו עוד שתי דקות. מיקי לוי (יש עתיד): – – – אתה לא מעיר לו, נכון? אתה לא מעיר לו – על השפה הבוטה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מה ההצעה אמרה? ההצעה אמרה שנסיעה על טרקטורון תהיה אך ורק למחזיקי רישיון על רכב פרטי. המטרה היא – כאשר יש לך רישיון על רכב פרטי, שמתיר לך לנהוג על הכביש, ידעו רוכבי הטרקטורונים את חוקי התנועה. הקשקוש הזה שצריך אכיפה – אני אומר לך, אדוני השר, שאין יכולת לאכוף, חד-משמעית, גם אם תוסיף 10,000 שוטרים. בסך הכול, ברגע שיהיה לו רישיון על פרטי, הוא ינהג על פרטי, ואולי יוותר על טרקטורון. זה עושה היגיון. זה עושה שכל, אבל לכם לא אכפת מחיי אדם. לכן, כל הקשקושים – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – מיקי לוי (יש עתיד): אני לא הפרעתי. אדוני השר, ישבתי בשקט כשדיברת, גם כשהזכרת את שמי, מתוך כבוד אליך. אפילו רציתי להגיד לך מילה טובה על קייטנות הקיץ הטכנולוגיות. לא, אבל ייקחו לי את הזמן. אם יש קצת אינטגריטי וקצת יושרה, תצביעו על ההצעה הזאת בחיוב, כדי להציל חיי אדם של ילדינו. בסך הכול ההצעה אומרת: לא ינהג אדם על טרקטורון אלא אם כן יש ברשותו רישיון לרכב פרטי. זוהי כל ההצעה. אבל כשיש לו רישיון על טרקטור, והוא נוהג על כביש, ועושה תאונות, ומקפח חיים – תראו, חברים, אולי זה ידבר אליכם: מי שפנו אליי הן משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בנהיגה מטורפת על טרקטורון. אבל אתם, משיקולים של קואליציה–אופוזיציה; לא אכפת לכם מחיי אדם, לא אכפת לכם מהנוער שלנו. אתם לא ישרים עם עצמכם אלא רק עם ההוראה הקואליציונית איך להצביע. בהצלחה לכם. תתביישו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשע"ח–2018. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת מתן רישיון נהיגה לטרקטורון), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: אני אודיע את זה כשאכריז על התוצאות. 54 מתנגדים, 38 בעד, אחד נמנע. הצעת החוק לא נתקבלה. אני אומר לפרוטוקול – השר זאב אלקין בטעות הצביע במקומו של יואב גלנט. זאת אומרת, יש הצבעה אחת חוקית, רק מה? במקומו של יואב גלנט, בטעות. לפרוטוקול. הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4321/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. אדוני חבר הכנסת יאיר לפיד, עשר דקות לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעצם הייתי צריך לקרוא להצעת החוק הזאת "הצעת חוק איסור כסף לתחביבים", מפני שמה שמתרחש בבניין הזה בכל פעם שמנסים להעביר תקציב או תקציבים זה שצריך לחלק כסף לתחביבים לחברי כנסת. אנחנו עוד זוכרים את המראות של התקציב הקודם: יושבים בלילה בוועדת הכספים וזורקים כספים אחד על השני – 80 מיליון שקל לגפני, 40 מיליון שקל למיקי זוהר, שיושב פה, 10 מיליון שקל לאורן חזן. עד היום הוא מנסה לברר מה הוא אמור לעשות עם הכסף. זה לא יכול להימשך בכנסת מתוקנת. ב-2017 בהעברת התקציב היו 125 מיליון שקל שהועברו ישירות לח"כים לכל מיני תחביבים פרטיים שלהם, כל מיני pet projects, קוראים לזה באנגלית, שאנשים אומרים לעצמם: אני אבוא, אני ברגע האחרון לא אצביע, הם יצטרכו לשחד אותי וככה אני אעביר למי שמתחשק לי איזה כסף שמתחשק לי. זה אסור. הצעת החוק הזאת אומרת כך: אנחנו נאסור להעביר לח"כים כספים. פקידי האוצר לא ילכו בלילה לנהל משא ומתן מאחורי הקלעים עם חברי כנסת ויממנו להם פרויקטים. לא יהיה משא ומתן בין פקידי האוצר לחברי כנסת. פקידי האוצר לא יכולים לנהל משא ומתן עם חברי כנסת. זה לא תקין, זה לא בריא, זה מייצר הסכמים עכורים – ואני מתבטא פה בעדינות – וזה משחית את המערכת הפוליטית שלנו. זה ערבוב רעיל של אינטרסים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – היית שר אוצר – – – יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת מיקי זוהר, אני מציע שבחוק הזה תרכין את ראשך ותשתוק, מפני שאתה אחד מאלה שקיבלו, ולא אחד מאלה שנתנו משהו למדינת ישראל. הערבוב הרעיל של האינטרסים זה אתה. אתה הערבוב הרעיל של האינטרסים. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת מיקי זוהר – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – שר אוצר, נתת או לא נתת? יאיר לפיד (יש עתיד): הצעת החוק הזאת נכתבה בשיתוף היועץ המשפטי לממשלה, אנשי היועץ המשפטי לממשלה, שגם הם יודעים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – שמשהו מאוד לא תקין. 40 מיליון שקל, מר זוהר. חבר הכנסת זוהר, 40 מיליון שקל – מה עשית איתם? למי נתת אותם? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לפריפריה, לפריפריה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): איזה מקורבים שלך קיבלו את הכסף ואיך סגרת את העסקה באמצע הלילה? השחיתות הזאת צריכה להיגמר. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי – – – יאיר לפיד (יש עתיד): להסתיים. פה אנחנו עומדים בשביל שהשחיתות הזאת תסתיים. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, רק דקה אחת. חבר הכנסת – – – יאיר לפיד (יש עתיד): לא פוחדים ממך, לא פוחדים מהחברים שלך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה ביקשת להשיב לו בגלל שהוא הזכיר את שמך, אז אם אתה תפריע לו אני לא אאפשר לך. אתה רוצה הודעה אישית – – – יאיר לפיד (יש עתיד): חבר הכנסת מיקי זוהר לא צריך להשיב לי, הוא צריך להשיב לאזרחי ישראל איפה הכסף שהוא לקח באמצע הלילה. היועץ המשפטי, אנשי היועץ המשפטי לממשלה מעורבים בהצעת החוק הזאת, מכירים את נוסחה, עזרו לנסח אותה, מפני שהם יודעים – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – לציבור. יאיר לפיד (יש עתיד): – – שהבניין הזה עושה הכנה לשחיתות. לפיכך, הצעת החוק הזאת תתקן את המצב, תעצור שחיתות, תייצר ניקיון, תפסיק את הערבוב המרעיל של האינטרסים שחברי כנסת פה בבניין – אגב, קואליציה ואופוזיציה – משתתפים בו לא פעם, ותנקה את המערכת הפוליטית משחיתות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. אני מודיע לקואליציה שתתארגן בהתאם. כל הצעות החוק הבאות הן רק תשובה והצבעה. תשובה והצבעה כל הצעות החוק. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת יאיר לפיד, המוסד הזה של הסכמים קואליציוניים – פעם באמת יכולת לבקר אותו מהטעמים שציינת בנאום שלך, אבל הדברים השתנו. כל הסכם קואליציוני, אם פעם היה עובר בקושי תחנה אחת, היום עובר חמש תחנות לפני שמאשרים אותו. קודם כול, היועץ המשפטי של המשרד הייעודי צריך לאשר את זה. אלעזר שטרן (יש עתיד): איציק, זה לא היה בהסכם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: איזה הסכם? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, לא. כספים קואליציוניים, היום לא מחלקים אותם כפי שתיאר – – – פנינה תמנו (יש עתיד): מחלקים למי שקרוב לצלחת. למי מחלקים? מאיר כהן (יש עתיד): מה זה הכסף – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא שמעתי אף מילה. לאט-לאט. רגע. כהן, כן. מאיר כהן (יש עתיד): מה זה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זה מושג לא נכון. אין דבר כזה כסף קואליציוני. מאיר כהן (יש עתיד): אתה יודע – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יש הסכמים קואליציוניים, כמו שיאיר, כשהיה שר אוצר, עשה הסכמים קואליציוניים. הוא חתום על כמה. מאיר כהן (יש עתיד): – – – הילדים שלכם במשרד הרווחה נפגעו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון, נכון. מכיר את – – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – אז למה אתם ממשיכים? סגן שר האוצר יצחק כהן: זה נגמר. מאיר, זה נגמר. מה שיהיה היום: הסכמים קואליציוניים עוברים חמש תחנות – – – קריאה: איציק – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. אני מסביר. המושג "כספים קואליציוניים" באמת נשמע, מצלצל לא נעים, אבל אין דברים כאלה. יש הסכמים קואליציוניים על פרויקטים חינוכיים, פרויקטים של רווחה, פרויקטים של התיישבות – פרויקטים שצריכים להיות בתוך ספר התקציב, לא שפתאום כספים קואליציוניים. מיקי לוי (יש עתיד): אבל הם לא היו. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה זה "לא היו"? מיקי לוי (יש עתיד): הם לא היו. הם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה היית סגן שר אוצר, ואתה סומך על החבר'ה שם שיודעים בדיוק איך לשלב את זה. מיקי לוי (יש עתיד): לא סומך על אף אחד – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): 5 מיליארד שקל. 5 מיליארד שקל – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – מה? אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – לפי שמות של ח"כים הועברו עשרות מיליונים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה זה – – – לכיס שלהם? אלעזר שטרן (יש עתיד): העבירו – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לחשבון הבנק שלהם? אלעזר שטרן (יש עתיד): מה זה משנה? סגן שר האוצר יצחק כהן: בוודאי שזה משנה. אהלן עפר, אהלן עפר. הבאתי את ההסכמים הקואליציוניים שלך, עפר, שאתה חתום עליהם. תתחיל לפרט, עפר. מאיר כהן (יש עתיד): חבר כנסת – – – כספים קואליציוניים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הסכמים קואליציוניים שאתה חתום עליהם, לפרט? עפר שלח (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – כסף קואליציוני – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – הינה ההסכמים שלהם. דודי, לפרט את ההסכמים? דוד אמסלם (הליכוד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לפרט את ההסכמים שלהם או לא? אני לא אפרט. דוד אמסלם (הליכוד): – – – בתקציב הזה לא היה. סגן שר האוצר יצחק כהן: הסכם קואליציוני שלכם, דחילק, מה יהיה? קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: רק שכשזה אצלכם – – – קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: חבר'ה, תצעקו כמה שיותר, אני מרוויח זמן. מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, ההסכם הקואליציוני שלכם הוא לא הסכם? מה? מה אתה מרים ידיים? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – הסכם לא – – – דוד אמסלם (הליכוד): הוא לא מדבר עליהם – – – לנו אסור, חס ושלום. למרות שהשנה האחרונה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – – בחתימת – – – לפרט? לפרט או לא לפרט? דוד אמסלם (הליכוד): השנה לא היו כספים קואליציוניים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, אבל זה לא – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני חבר הכנסת שטרן לא יכול לגשת לדוכן – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זה לא הגון. אלעזר שטרן (יש עתיד): רק הוא אמר שלא – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. זה לא הגון. אתה מציג את זה כאילו לוקחים את זה לכיס, לחשבון הבנק שלהם. זה לא נכון. אלעזר שטרן (יש עתיד): מה זה משנה – – – לפי שמות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זה כן משנה. זה לפרויקטים חברתיים, חינוכיים, כלכליים – – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – משרד האוצר מקצה לפי שמות? מאיפה זה בא? מיקי לוי (יש עתיד): – – – לא היו בבסיס התקציב – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: גם ההסכמים שלכם לא היו – – – מיקי לוי (יש עתיד): הם לא היו בבסיס התקציב – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: ושלכם? ושלכם? שלך? מאיר כהן (יש עתיד): – – – למה – – – למה מי שלא מהליכוד לא נהנה מהכספים האלה? סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דבר כזה. לא יכול להיות. מאיר כהן (יש עתיד): אין דבר? אני אוכיח לך. גם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אין דברים כאלה. קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מאיר, מאיר. מאיר, אם תרגיז אותי – – – קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, אל תצעק. מיקי. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת, רבותיי, בואו נעשה סדר. בואו נפסיק את הצעקות. אפשרתי עד עכשיו שכל אחד יתפרק טיפה. תנו לסגן השר להשיב. אחר כך יש לנו גם את השר אקוניס שמבקש להשיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה שקורה עם ההסכמים הקואליציוניים שלכם, מיקי, שאתם חתומים עליהם – הייתה תחנה אחת בקושי. היום הפרויקטים החברתיים עוברים חמש תחנות אישורים, ותסמוך על החבר'ה של משרד האוצר שהם יודעים להכין את זה טוב-טוב – – – מיקי לוי (יש עתיד): סיפורי סבתא. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה אתה מדבר ככה? מיקי לוי (יש עתיד): יש תחנות – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: למה אתה מדבר ככה? מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: למה אתה מדבר ככה? ההסכמים שלך, מיקי – – – מיקי לוי (יש עתיד): אתמול נאמר – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון. נכון. מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון. מיקי לוי (יש עתיד): בושה וחרפה. סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון. מיקי לוי (יש עתיד): – – – חלקם לדברים ראויים. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא נכון, מיקי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – דברים שלא ראויים. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, אתה אומר דברים שאתה לא מאמין בהם. היו"ר יצחק וקנין: אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): – – – הם לא בבסיס התקציב. סגן שר האוצר יצחק כהן: אויש. מיקי לוי (יש עתיד): אתה יודע את זה. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי, אתה מדבר לא לעניין, ולא מתאים לך. מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: כל שקל מתוכנן בתוך התקציב. מיקי לוי (יש עתיד): לא נכון. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה לא נכון? מה לא נכון? מיקי לוי (יש עתיד): הבסיס – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה לא נכון? מיקי לוי (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא לבסיס – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי. סגן שר האוצר יצחק כהן: הבסיס – זה הולך לחינוך. זה הולך לחינוך, מיקי, מה שלא היה אצלכם בהסכמים שלכם, מיקי. לכם זה לא היה. על כל פנים, מה קורה, עליזה? היו"ר יצחק וקנין: אתה יכול לרדת. יש עוד חמש דקות לאופיר אקוניס. סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי. אז מה שחבר הכנסת יאיר לפיד מציע זה כך: לאסור עריכת הסכם בעל משמעות תקציבית בין ראש הממשלה או שר האוצר – מה תעשו אם אתם תזדקקו לזה? – או מי מטעמם ובין חבר הכנסת שאינו חבר בממשלה בעת הקמת הממשלה או לצורך אישור תקציב המדינה. בהמשך לאמור מוצע כי "תקציבים שהובטחו במסגרת הסכמים פוליטיים תקציביים או במסגרת הסכמים בין סיעות הקואליציה, ישולבו בתקציב המשרד הרלוונטי לפעילות בה יועדו" – זה בדיוק מה שקורה. זה בדיוק מה שקורה. פנינה תמנו (יש עתיד): תצביע בעד – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: "תחת הפעילות הרלוונטית" – בדיוק. אתה כיוונת לדעת גדולים. זה בדיוק מה שקורה במציאות. היו"ר יצחק וקנין: תודה. סגן שר האוצר יצחק כהן: "וכי הקצאת הכספים תיעשה על פי הכללים המחייבים במשרד" – בדיוק. אלה הכללים. פנינה תמנו (יש עתיד): אז למה להתנגד? תצביע בעד. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה את צועקת? למה את צועקת? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זו מציאות קיימת. בלבלת אותי עכשיו. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. סגן שר האוצר יצחק כהן: "בכפוף להוראות כל דין" – גם זה קיים. עוד מוצע כי "הסכמים פוליטיים תקציביים לא ייעדו תקציב לגוף ציבורי מסוים, אלא באישור היועץ המשפטי” – זה קורה גם עכשיו. רק הוא מאשר את זה. הלאה. "אם השתכנע כי לאותו גוף יש מאפיינים ייחודיים" – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש – – – כל הזמן עושים את זה. נגמר לו הזמן. נגמר. סגן שר האוצר יצחק כהן: בוקר טוב אליהו. הגעת? מתי הגעת? עכשיו הגעת? עכשיו הגעת? היו"ר יצחק וקנין: ידידי, אני אגלה לך סוד. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תגלה לי סוד. היו"ר יצחק וקנין: אני אגלה לך. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תגלה לי. אל תגלה. סגן שר האוצר יצחק כהן: רגע. יואל, עכשיו הגעת? היו"ר יצחק וקנין: יואל חסון, אתה לא מנהל את הישיבה, ואני יכול להגיד לך: אני אפילו לא נתתי לו זמן. אני המשכתי על הזמן של חבר הכנסת יאיר לפיד. יואל חסון (המחנה הציוני): מאה אחוז. תמשיך עם התירוצים. מאה אחוז. היו"ר יצחק וקנין: נשארו לו חמש דקות. אם הייתי נותן לו זמן, הוא היה צריך לדבר פה עשר דקות. לא נתתי לו זמן. יואל חסון (המחנה הציוני): בעיה שלך. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. יואל חסון (המחנה הציוני): היית צריך לתת לו. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל למה עכשיו הגעת? למה הגעת עכשיו? היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אדוני סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: יואל, היית בא מוקדם. היו"ר יצחק וקנין: אדוני סגן השר, נא לסיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מסיים. "אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה" – זה קורה היום; "אם השתכנע כי לאותו גוף יש מאפיינים ייחודים כך שרק הוא יכול לספק את הייעוד העומד בבסיס ההקצאה" – זה קורה היום. בנוסף, מוצע לקבוע כי "הסכמים בין משרדים לאישור חוק התקציב יכללו אך ורק נושאים הקשורים לתקציבי המשרדים המעורבים בהסכם עצמו" – זה קורה היום; וכי "אין לכלול בהסכמים כאמור הסכמים פוליטיים תקציביים". הסכמים אלו "ייכללו כנספח להחלטת הממשלה לאישור חוק התקציב". יאיר, כיוונת לכל מה שקורה היום. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: כמו כן, מוצע כי במשא ומתן לשם עריכת הסכמים פוליטיים תקציביים לא ישתתפו עובדי המדינה שאינם נבחרי הציבור – – היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון, אני מציע. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – זה לא יכול להיות, כי הם אנשי המקצוע. לא היית רוצה שלא יהיו אנשי מקצוע, יאיר. היו"ר יצחק וקנין: איציק. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא היית רוצה שיהיו רק פוליטיקאים. "אך הם יהיו רשאים לייעץ לשר הממונה עליהם בכל הנוגע להיבטים המקצועיים הכרוכים בהסכם" – זה בדיוק מה שקורה היום. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: יעלה השר אופיר אקוניס. חמש דקות לרשותך, אדוני. רבותיי, לפי התקנון הוא יכול לדבר חמש דקות. גם לסגן השר היו עשר דקות, אבל הוא דיבר בערך עשר דקות, כי לא לקחתי לו זמן בכלל. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת לפיד, אני מבקש לשאול שאלה את חבר הכנסת לפיד. אני אמתין לו עד שהוא יסתובב אלינו, בסבלנות. היו"ר יצחק וקנין: הוא הסתובב אליך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אם, ברשותך – אתה רוצה משם. ובכן, אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, למר לפיד, חבר הכנסת לפיד, שאלה אחת בלבד: כמה שילם אריאל שרון ליושב-ראש מפלגת שינוי, האימא הרוחנית של יש עתיד, עבור קניית תמיכתו בתקציב ובהתנתקות? מאיר כהן (יש עתיד): די, די – – – די. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כמה הוא שילם? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 700 מיליון שקל – כספים קואליציוניים. מיקי לוי (יש עתיד): זה הזוי. מה שקורה פה זה הזוי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, הצעתו של חבר הכנסת לפיד יצאה חצופה, יצאה צבועה. חבר הכנסת לפיד, זהו הסכום ששולם – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – נמאס – – – יאיר לפיד (יש עתיד): כספים – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – בכספים קואליציוניים עבור מפלגת שינוי, האימא הרוחנית של יש עתיד. יעל גרמן (יש עתיד): זה לא היה בסדר. יאיר לפיד (יש עתיד): השר אקוניס, אני מבין שהחיים לא מספיקים לך. אתה הולך על המתים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני לא הולך על המתים, אני הולך על העיקרון. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה הולך – – – אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא. אני לא – – – יאיר לפיד (יש עתיד): – – – הורים מתים? קריאה: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת לפיד, די. יאיר לפיד (יש עתיד): תתבייש לך. תתבייש לך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת. רבותיי. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא. על זה אני אענה. קריאה: – – – היה שר – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: על זה אני אענה. חבר הכנסת לפיד – – – יאיר לפיד (יש עתיד): אני מכיר את אימא שלך, שתחיה. היא מתביישת עכשיו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ממש לא. חבר הכנסת לפיד, הבית הזה – – – קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת לוי, בפרלמנט – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת לוי. מיקי לוי (יש עתיד): – – – את המתים מהקבר? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: די. מה אתם מתרגשים כל כך? היו"ר יצחק וקנין: תגיד להם שיגבירו לי את המיקרופון. אני לא שומע כלום. מאיר כהן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת כהן, בבית הזה, כולל אתה – וזה לגיטימי לגמרי – מזכירים מנהיגים שאינם כבר איתנו, רבים: מנחם רבין, יצחק רבין, אריאל שרון ורבים אחרים. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מותר להזכיר גם שהאימא הרוחנית של מפלגת יש עתיד, היא מפלגת שינוי, קנתה בכסף את קולותיה כאן, בבית הזה, והשתמשה בכספים קואליציוניים. מאיר כהן (יש עתיד): אפילו החברים שלך לא מסכימים איתך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זוהי השאלה. זוהי גם התשובה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס, השר. חבר הכנסת יאיר לפיד, יש לך שלוש דקות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה זאת אומרת? מה איתי? היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, אני עובד על פי התקנון, לא על פי מה שאתם רוצים. הוא יכול, ברגע שהממשלה מתנגדת, לדבר עוד שלוש דקות. אתה יכול לדבר, בגלל שהוא הזכיר את שמך, בסוף ההצבעה. לא עכשיו; אחרי שנצביע. יאיר לפיד (יש עתיד): השר אקוניס, כל כך אתם בפניקה וכל כך אין לכם מה לענות, שאתה הולך על ההורים המתים שלנו? אבא שלי – חגגתי, חגגנו – ציינו בשבוע שעבר עשר שנים למותו. אתה מעלה אותו על הדוכן? אתה לא מתבייש? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא. יאיר לפיד (יש עתיד): אתה לא מתבייש? כמה בהיסטריה אפשר להיות? כמה בפניקה אתה יכול להיות בשביל להביא את אבא שלי המת לדוכן הזה בשביל להוכיח איזה טיעון על זה שאתה רוצה עוד קצת כסף לחברים שלך? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – שום כסף לחברים שלי – – יאיר לפיד (יש עתיד): חצוף. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – רק לציבור. יאיר לפיד (יש עתיד): הורים מתים. תתבייש לך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מזכירים את בגין כל הזמן, או את יצחק רבין. יאיר לפיד (יש עתיד): מעולם לא אמרנו מילה לא מכבדת על מישהו שנפטר. איך אתה לא מתבייש? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – זקנים – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – יאיר לפיד (יש עתיד): סלח לי. אני רוצה לענות לידידי איציק כהן, סגן שר האוצר. מילא זה שצועקים פה אלה שלא מבינים שום דבר, כמו חבר הכנסת אמסלם, אבל אתה הרי יודע שלא מדובר על כספים קואליציוניים אלא על הסכמים בין חברי כנסת לפקידי האוצר בלילות, מאחורי הקלעים. תסתובב אחורה ותשאל את מיקי זוהר לאן נעלמו 5.7 מיליון שקל שהוא סגר עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל. לאן נעלם הכסף הזה? למה ניסן בן חמו מערד לא ראה אגורה מהמרכז לגיל הרך שהבטיחו לו? כי הוא לא מהליכוד, כי אלה הסכמים פוליטיים שהם עושים עם פקידי האוצר לצרכים פוליטיים שלהם, לפריימריז. זאת העובדה. איפה ה-5.7 מיליון שקל? איפה? דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו לא מבינים. רק אתם. רק אתה מבין. יאיר לפיד (יש עתיד): ואתה, השר אקוניס, היו לך כבר רגעים מביכים ומבישים על הדוכן הזה. זה אולי הגרוע שבהם. תתבייש לך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: שום דבר לא – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – ואני לא – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, חברי הכנסת וחברות הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. ההצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 54 מתנגדים, 42 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. חבר הכנסת מיקי זוהר ביקש הודעה אישית. לאה פדידה (המחנה הציוני): רגע, רגע. תוסיף אותי – – – יעל גרמן (יש עתיד): תוסיף אותי. אני לחצתי ברגע האחרון. לאה פדידה (המחנה הציוני): היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: לפרוטוקול, כן. גם אותך. לפרוטוקול – את חברת הכנסת יעל גרמן ואת חברת הכנסת לאה פדידה. לא משנה את התוצאה. הודעה אישית של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר, יש לך חמש דקות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. שמעתי את ההטחות של חבר הכנסת לפיד בנו, בקואליציה, ובי באופן אישי. אז קודם כול, השר אקוניס – – – קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אמת, האיש נפטר, אנחנו מייחלים למנוחתו בגן עדן, אבל הוא השאיר חותם, הוא היה איש ציבור, וזה בסדר לדבר על הפעילות הציבורית שלו, לחיוב ולשלילה. חלילה, אף אחד לא פגע, לא בו ולא ברחשי ליבו. זה עניין ציבורי שהיה בעבר. אנשים נפטרים, אבל הם עשו פה פעילות ציבורית, ומותר לדבר עליה. אז לכן, להפוך את זה למשהו אישי כמו שחבר הכנסת לפיד עשה פה – אני חושב שזה עבר את הפרופורציות. זה לא המקום. קריאות: – – – חיים ילין (יש עתיד): מיקי – – – על כספים קואליציוניים – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה לא המקום. חיים ילין (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עכשיו ההסבר לציבור. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, רבותיי, בואו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עכשיו ההסבר לציבור. היו"ר יצחק וקנין: זה מתחיל להיות מוגזם, ההפרעות שלכם. חיים ילין (יש עתיד): אתם צבועים – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה ההבדל בינינו לבינכם? אתה לא היית פה בכנסת שעברה, כמוני. חיים ילין (יש עתיד): נכון – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבר הכנסת ילין, אתה לא היית פה, כמוני. ואתה יודע מה עשה השר שלך, שר האוצר, כשאתה לא היית פה? הוא חילק מאות מיליונים כספים קואליציוניים. חיים ילין (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מאות מיליונים. אבל אתה יודע מה ההבדל בין הכספים הקואליציוניים שהוא חילק לבין מה שחולק בממשלה הזאת? קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שבקדנציה הקודמת, שֵם אחד ממקבלי הכספים הקואליציוניים לא דֻווח; שום נתון לא ניתן לציבור, לא הונח על שולחן ועדת הכספים; הכול היה במחשכים. 315 מיליון שקלים כספים קואליציוניים – – מאיר כהן (יש עתיד): כמה כספים קואליציוניים – – – לליכוד – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – השר לפיד חילק בפעם הקודמת. עד היכן יכולה להגיע הצביעות? מאיר כהן (יש עתיד): אף אחד מיש עתיד – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה השוני הפעם? מאיר כהן (יש עתיד): – – – רק לליכוד? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני אענה לך גם על זה. מאיר כהן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שקר. ראש עיריית ירוחם הוא מהליכוד? מאיר כהן (יש עתיד): תפסיק לבלבל – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): דינה דיין, מועמדת מפלגת העבודה, היא מהליכוד? מאיר כהן (יש עתיד): למה בערד לא קיבלו – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מאיר כהן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הם תוקצבו בכספים קואליציוניים – – מאיר כהן (יש עתיד): גם בירוחם – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – לפעילות המדהימה שלהם, לפריפריה. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): – – – רק למי שבמרכז הליכוד. אני יודע, אני גר שם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הם תוקצבו בכספים קואליציוניים לפעילות הרחבה שלהם בפריפריה. מאיר כהן (יש עתיד): אל תבלבל את המוח, אני גר שם – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה מדבר איתי על הליכוד? שקר. שקר. קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אין לזה שום הגדרה. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר. מיקי זוהר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הינה, תשאל את החברים שלך למפלגת העבודה ויספרו לך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה תקשיב לי עכשיו. תקשיב לי. אדוני חבר הכנסת מאיר כהן, זו פעם אחרונה שאני מעיר לך. מאיר כהן (יש עתיד): – – – פנינה תמנו (יש עתיד): מיקי, חבל – – – היו"ר יצחק וקנין: וגם לך, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. פעם אחרונה שאני מזהיר אותך. אדוני ימשיך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עד מתי אפשר לנסות לזרוק בוץ ולקוות שהוא ייתפס? עד מתי? ראינו את מר לפיד מסתובב בכל כלי תקשורת ואומר כיצד ראש הממשלה אשם בפרשת הצוללות. אפילו התנצלות לא שמעתי ממנו היום, אפילו התנצלות קטנה – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: האשימו – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – כי מה זה עולה? העיקר להכפיש, העיקר לשקר – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – זה שקר – – – היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת יעל גרמן, שבי במקומך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – העיקר להמציא המצאות – – יעל גרמן (יש עתיד): זה שקר – – – היו"ר יצחק וקנין: שבי במקומך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – וזה לא משנה – – – היו"ר יצחק וקנין: אי-אפשר להמשיך ככה. כל אחד עומד – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה לכם ולשם טוב של נבחר ציבור? יעל גרמן (יש עתיד): לפיד אמר שהוא – – – הוא לא אמר שהוא אשם. היו"ר יצחק וקנין: אני מבקש, יעל. חברת הכנסת יעל גרמן. מאיר כהן (יש עתיד): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת זוהר, ההאשמה – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: כבר אי-אפשר ככה. כל אחד עומד וצועק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אדוני, אני מקווה שיתחשבו בזמן היקר שאני מאבד פה על הדוכן, כי אני צריך להסביר לציבור ששומע שם בבית מה קורה ליאיר לפיד. זו תגובה טבעית – הוא מתרסק בסקרים. יעל גרמן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זו תגובה טבעית, חברים. יעל גרמן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה לעשות, הוא לא יודע להתמודד עם רחשי הציבור. הציבור מפנה לו גב, מפנה לו עורף – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – ראש הממשלה נחקר בצוללות – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – אז הוא אומר: רגע, איך הציבור מפנה לי עורף? הרי אני לוחם בשחיתות. אני איש שלטון החוק, אביר שלטון החוק, איך הציבור מפנה לי עורף? איך זה יכול לקרות? התשובה על כך פשוטה, חברים: אנחנו עם חכם, אנחנו יודעים מתי עובדים עלינו. אנחנו יודעים מתי עומד מולנו שחקן קולנוע או טלוויזיה ומתי עומד מולנו ראש ממשלה עם רפרטואר עשיר. יעל גרמן (יש עתיד): אתה מדבר על נתניהו – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו יודעים להבחין בשוני. אנחנו יודעים להבחין בשוני. מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ולכן הציבור ממשיך לברוח מיש עתיד, וטוב שכך. וטוב שכך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב, חברים, אני לא רוצה להאריך. אני רק רוצה לומר דבר אחד אחרון. אם אפשר לסיים, שייתנו לי שקט לסיים ואני ארד. מאיר כהן (יש עתיד): מיקי, יש לך מה להגיד חוץ – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, נא לא להפריע. אני לא קורא אתכם לסדר, אבל אל תאלצו אותי לעשות את זה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני לא אישאר פה יותר מחמש דקות ברוטו. אנחנו הפסקנו לחלק כספים קואליציוניים ב-2019 כהחלטה מינהלית של יושב-ראש הקואליציה, בשונה מיש עתיד, שחילקה מאות מיליונים במחשכים – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – וכשאנחנו חילקנו את התקציבים הקואליציוניים, חילקנו אותם בצורה גלויה, בצורה ברורה, שמיועדת לחיזוק הפריפריה – – יעל גרמן (יש עתיד): על מה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – לצמצום פערים בחברה הישראלית, בלי שום קשר לשיוך המפלגתי שלך. ועשינו את זה בצורה הכי נקייה והכי טהורה שיש, בשונה דווקא משר האוצר יאיר לפיד בעבר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי זוהר. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2611/20; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 327, עמ' 28383.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2373/29; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 327, עמ' 28385.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2718/20; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' י"ט, ישיבה 215, עמ' 21240.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אם כן, חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016. רבותיי, רק תשובה והצבעה. חבר הכנסת סגן השר משולם נהרי, תשובה והצבעה גם על החוק הזה וגם על החוק הבא, שגם הוא תיקון פקודת העיריות. סגן שר הפנים משולם נהרי: וגם השלישי. היו"ר יצחק וקנין: וגם החוק השלישי – תשובה והצבעה. אנחנו נצביע על כל חוק בנפרד בסיום תשובתו של סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת להוסיף הוראה לתוספת השנייה לפקודת העיריות [נוסח חדש] כך שייקבע כי ישיבות מועצה פומביות יצולמו וישודרו בשידור ישיר באתר האינטרנט של העירייה או בכל אמצעי אחר שתמצא העירייה לנכון, כך שתתאפשר נגישות לתושב של צפייה בישיבות המועצה מכל מחשב. על פי המציע, התיקון יגביר את שקיפות הישיבות של מועצת העיר, אשר משפיעות על כלל הציבור. עוד צוין כי הנגישות הפיזית של ישיבות המועצה למספר רב מתושבי העיר הינה מצומצמת, בשל הקושי להתייצב במועד ובמקום של ישיבות המועצה. עד כאן ההצעה. בהתאם למצב החוקי כיום, ישיבות המועצה הן פומביות, למעט ישיבות שראש העיר הורה על קיומן בדלתיים סגורות מטעמים שבביטחון המדינה או מטעמים שבצנעת הפרט. עוד נקבעה חובת הקלטה ורישום פרוטוקול של ישיבות המועצה – סעיף 50 לתוספת השנייה לפקודה – וכן נקבע כי הפרוטוקולים וההקלטות או התמלילים של ישיבות מועצה פומביות יפורסמו לידיעת הציבור הרחב באתר האינטרנט העירוני. חשוב לומר כי הטלת חובה לצילום ושידור ישיר של ישיבות המועצה עשויה, מטבע הדברים, לשבש את תקינות הדיונים ולהקשות על התנהלות ישיבות המועצה בצורה נוחה, עניינית ונטולת שיקולים שאינם ממין העניין. בנוסף, הטלת חובה מעין זו, הכוללת צילום ושידור מלא וכולל, מטילה נטל כלכלי על העיריות ללא הצבעה על מקור תקציבי לכך. מטעמים אלו, אנו סבורים כי ההוראות הקיימות כיום בפקודה בדבר פומביות ישיבות המועצה וחובת הקלטה של ישיבות המועצה, לרבות חובת פרסום ההקלטה או תמלול מלא של ישיבות המועצה ברבים, מאזנות נכונה בין העקרונות של זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי מחד גיסא והצורך בשמירה על תקינות הדיונים מאידך גיסא. נוכח האמור החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה להתנגד להצעת החוק, ועל כן אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן השר חבר הכנסת משולם נהרי. כאמור, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. דקה, דקה. שלוש דקות לחבר הכנסת מיקי לוי. אני שואל מראש: חבר הכנסת דב חנין, גם אתה תרצה שלוש דקות? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן. מיקי לוי (יש עתיד): ותמר זנדברג. היו"ר יצחק וקנין: וגם חברת הכנסת תמר זנדברג רוצה שלוש דקות. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה עלה לפני כחודש וחצי, חבר הכנסת אמסלם, ואז אמרתי שלקחת את החוק של חברת הכנסת זנדברג, דב חנין ושלי והגשת אותו דבר. אמרת: טעות, אולי פנו אליי. דוד אמסלם (הליכוד): אני אמרתי טעות? מיקי לוי (יש עתיד): או אולי פנו אליי, לא שמתי לב. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): ואז אמרת: חבל להפיל אותו. דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי שבאו אליי לפניך – – – אני הגשתי – – – מיקי לוי (יש עתיד): לא לא לא, הפ' מוכיח ההפך. עזוב, הפ' מוכיח אחרת. אל תתחסד, תאריך הפ' מוכיח אחרת, ולכן אני אומר עוד פעם שהעתקת. אבל לא משנה, מחלנו על כבודנו. לא אכפת לי אפילו לא להיות רשום על החוק הזה. ואתה אמרת: עזוב, אל תפיל את החוק. תוך חודש אנחנו נביא את החוק הזה כחוק שלך או ממשלתי, ואנחנו – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): היה כאן חבר הכנסת וקנין והמליץ לי – הוא עד – אמר לי: קבל את זה. הוא עד, הוא האיש הכי אמין בכנסת הזאת. אם הוא אומר שלא, אני מבקש סליחה, אבל הוא לא יגיד לא, כי הוא איש ישר. ואתה אמרת: עזבו, עוד חודש אני אביא אותו. מאז חלף חודש וחצי. לא הבאת אותו. לא עמדת בדברתך, למרות שהעתקת אותו. ואני שואל: אדוני סגן השר – איפה הוא? סגן שר הפנים, סגן שר הפנים, אני מחזיק ממך אדם מאוד אינטליגנטי, אתה יודע את זה. אני לא פעם מתייעץ איתך. ואני אומר לך, כשאתה אומר לי מכאן שהצילום עלול לשבש: תגיד, אתה רציני? אתה שומע מה אתה אומר? המליאה הזאת משודרת, הוועדות משודרות, ועדת חוץ וביטחון מוקלטת ונשמרת, אז אתה אומר לי – – סגן שר הפנים משולם נהרי: והרי מה שאתה אומר זה לא מחייב – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – אתה אומר לי שזה ישבש? שזה ישבש? זה רציני לאדם אינטליגנטי? זה לא ישבש, חד-משמעית. ולכן אני אומר לך, הרי זה יעלה כחוק של אמסלם. זה יעלה. ואז, מה תעשו? מה תעשו? אני אשאל אותך אחר כך. ולכן – נטל כלכלי – 1,500 שקל מצלמה. 1,500 שקל מצלמה – נטל כלכלי? איפה השקיפות? איפה היושרה? זה לא נחשב בעיניכם, אני יודע. בושה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת דב חנין, גם לך אפשרות לשלוש דקות, ואחריך – תמר זנדברג. איתן כבל (המחנה הציוני): – – – לסיים לאכול. היו"ר יצחק וקנין: עד שאתה תגיע לדוכן, אני מברך את כיתות ו' מפתח תקווה, תוכנית שגרירים צעירים. עלו והצליחו. ברוכים הבאים לכנסת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, יש לנו ויכוחים קשים בכנסת, אבל אני חושב שכולנו צריכים להיות הוגנים וישרים. ואני רוצה להגיד דווקא מילה טובה ליושב-ראש הקואליציה, בהמשך לדברים הקשים שנאמרו כאן. יושב-ראש הקואליציה אכן בסיבוב הקודם אמר: אני אעשה מאמץ כדי להגיע להסכמות ולהעביר את החוק, והוא אכן כינס ישיבה. אפילו אותי הוא הזמין לישיבה הזאת. ישבנו, הייתה ישיבה רצינית; עשה מאמץ. יש ויכוח, מה לעשות? יש ויכוח. אני דווקא מעריך את המאמץ שלך ואת העבודה שלך. אני באמת מעריך. לגופו של עניין, נותרנו בוויכוח – – – מיקי לוי (יש עתיד): דב, אני מבין שאני מוקצה. אותי לא הזמינו. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, אני לא יודע. אני מספר – חבר הכנסת לוי, אני מספר לך פשוט את הדברים כפי שאני מכיר. מיקי לוי (יש עתיד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת: לגופו של דבר נשאר הוויכוח. אני חושב שצילום ושידור של ישיבות מועצת עיר זה דבר נכון, זה דמוקרטי. זו החובה של המערכת הציבורית להיות שקופה, פתוחה בפני הציבור. לצערי, אנחנו לא הצלחנו לשכנע את גורמי המקצוע שאיתם אנחנו ישבנו, ולכן אני מניח שעמדת הממשלה נשארה עמדה של התנגדות. אנחנו נמשיך בוויכוח הזה. אני מקווה שבסופו של דבר נשכנע, כי זה הדבר הנכון, זה הדבר הראוי, זה הדבר הצודק, זה הדבר הדמוקרטי וזה גם הדבר שבסופו של דבר יועיל לשלטון המקומי. אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר. דיונים שקופים, בסוף הם דיונים יותר רציניים, יותר מחויבים לציבור ויותר טובים מבחינת התוצאה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. יושבת-ראש מרצ, חברת הכנסת תמר זנדברג, גם לך שלוש דקות. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, אנחנו מתקרבים השנה, בסוף השנה, לקראת בחירות מוניציפליות, והרבה פעמים, כולל בשבועות האחרונים, חוזרים ועולים הרבה מאוד חוליים של השלטון המקומי, וביניהם שחיתות, חוסר סמכות, חולשה מאוד גדולה – הרבה מאוד בעיות של השלטון המקומי. הרבה פעמים אומרים לנו עוד דבר – שאני אומרת גם בתור חברת מועצה לשעבר בעיר גדולה ובעיר יחסית מתוקנת – הרבה פעמים אומרים לנו: ככל שמתרחקים בגודל העיר, בחוזק הכלכלי של העיר, במיקומה הגיאוגרפי של העיר או היישוב, כך גוברים הרבה פעמים האי-סדרים, השחיתות, יחסי מקורבים, חוסר היכולת באמת לתת דין וחשבון אמיתי לציבור. וכאן יש הצעה, אדוני היושב-ראש, הייתי אומרת שהיא גאונית מרוב שהיא פשוטה: בסך הכול במצלמה עם אתר אינטרנט – עלות של באמת לא יותר מכמה עשרות שקלים – אפשר להשיג כל כך הרבה בתחום השקיפות לציבור והחשיפה, שמי שרוצה, ישב בבית ויראה מה נבחרי הציבור שלו עושים. זה באמת כל כך מובן מאליו שכמעט היה צריך לומר שלא היה צריך חוק לזה. כמו בכנסת, כמו בוועדות. היו"ר יצחק וקנין: תמר, את אומרת שכל כך לוחצים שיהיו מצלמות במעונות היום, אז במועצת העיר לא יהיה? שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): כמו בכנסת. תמר זנדברג (מרצ): בדיוק. צודקת חברת הכנסת שלי יחימוביץ: כמו בכנסת. אנחנו יושבים כאן, הכול כאן כרגע מצולם. דרך אגב, הכנסת באמת התקדמה מאוד עם הצילום בוועדות, והיום זה לא רק מצלמה כזאת שעומדת אלא כל ישיבת ועדה מצולמת ומשודרת באופן מאוד מאוד מובן מאליו. ונשאלת השאלה, באמת: למה לא? סגן שר הפנים משולם נהרי: אני שואל מה חושב עלינו הציבור שרואה את כל השטויות – – – תמר זנדברג (מרצ): אז על אחת כמה וכמה. מה עדיף, שאנחנו נסתתר מפניו? הציבור רואה ושופט. על אחת – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אולי כשזה לא יהיה לא ידברו שטויות? תמר זנדברג (מרצ): אומר כאן סגן השר משולם נהרי – אני חייבת שהפרוטוקול ישמע: נו, והציבור רואה אותנו, ומה הוא חושב? על אחת כמה וכמה הטיעון הזה אמור היה להוביל אותך למסקנה שהכול צריך להיות שקוף. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – – לא ידברו שטויות. תמר זנדברג (מרצ): אתה יודע מה? אולי לא ידברו שטויות, אבל יעשו שחיתות, ואנחנו רואים את זה פעם אחרי פעם. וכאן אפשר באמת, באמצעים הפשוטים ביותר, לשקף את הדיונים ואת המידע הזה לציבור. עכשיו, אתה אמרת בעצמך, ואני חייבת לומר: יש כאן ויכוח. בינינו אין ויכוח, ואני גם חושבת שיושב-ראש ועדת הפנים לשעבר דודי אמסלם – אני הייתי חברה בוועדה, עדיין חברה; הוא היה יושב-ראש הוועדה כאשר הביאו לפניו פעילים עירוניים מכל הארץ, וזה נשמע לו מאוד הגיוני, ובצדק, כי זו באמת הצעה מאוד מאוד הגיונית. כאן, בבית, אני מבטיחה לכם, אין בינינו ויכוח. כולם מסכימים. גם אתה יודע – למרות שאתה עכשיו מגן על עמדת השלטון המקומי, גם אתה יודע שצריך את הדבר הזה. רק מה? יש לכם ראשי ערים, וראשי הערים, שהם מובילים את השלטון המקומי, מתנגדים. אז כן, חברים, צריך לעשות כאן מעשה לא אמיץ – רבע אמיץ. מה זה בסך הכול? לשים מצלמה באתר אינטרנט ולעשות בזה שינוי כל כך גדול עבור הציבור. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. שימו לב, אנחנו נצביע על כל חוק בנפרד, ברצף. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה) התשע"ו–2016, של חבר הכנסת מיקי לוי. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה) התשע"ו–2016, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 52 מתנגדים, 38 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה) התשע"ו–2015, של חבר הכנסת דב חנין. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה) התשע"ו–2015, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 52 מתנגדים, 38 בעד, אין נמנעים. גם הצעת חוק זו לא נתקבלה. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016, של חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 52 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ו–2016, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 52 מתנגדים, 39 בעד, אין נמנעים. גם הצעת חוק זו לא נתקבלה. הודעה אישית של חבר הכנסת דוד אמסלם היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה, כיוון שפנו אליך באופן אישי אתה מבקש להשיב. חמש דקות לרשותך, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מיקי לוי, אתה והבוס שלך כל פעם מפתיעים אותי מחדש כמה נמוך אתם יכולים לרדת, תוך כדי זריית חול ושקרים באופן שיטתי. מדהים אותי. אין לכם טיפת כבוד עצמי. אתה עולה כאן ומשקר במצח נחושה. עכשיו אני אעשה לך קצת סדר בעובדות. אחת ולתמיד אני אתן לך את העובדות. אני לעולם לא משקר באף נושא, אף פעם. אז קודם כול, גם לגבי ההתייחסות של הבוס שלך. הוא קודם טען, דיבר על הסוגיה של הכספים הקואליציוניים ואמר: מילא אמסלם לא מבין. בוודאי. הוא גדל כנראה בבית כזה. אני, אמסלם, לא מבין; הוא פרופסור לכלכלה. לא משנה שההכשרה המקצועית שלי היא כלכלה, אבל אני – הנחת העבודה שלו: מילא אמסלם לא מבין. הוא לא אומר: אמסלם לא מבין; מילא, יענו, בוודאי אמסלם לא מבין. זה בעצם הדנ"א שלכם, הראש שלכם. זה בעצם מה שהוא אומר. יעל גרמן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): זה עובדה, עכשיו קרה, לפני 20 דקות. מה את יכולה להסביר? יעל גרמן (יש עתיד): הוא התכוון – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא, לא. אני יודע מה הוא התכוון – שאני אמסלם ואני לא אמור להבין. רק הוא מבין – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – הפרופסור. מבין. היה שר האוצר עם 12 שנות לימוד, מבין. מאיר כהן (יש עתיד): לא, לא. מה, זה עדתי? מה יש לך? אתה בסדר? מה אתה עושה? דוד אמסלם (הליכוד): מאיר, מאיר, סמוך עליי, אני שמעתי אותו. הוא לא אמר: חבר הכנסת אמסלם לא מבין; מילא – בזלזול – הוא לא מבין. דרך אגב – – – מאיר כהן (יש עתיד): לא מתאים לך, דודו. הגעת למה שהגעת – – – דוד אמסלם (הליכוד): מאיר, עזוב. אני אומר לך מה התחושה שלי. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מאיר כהן. יואל חסון (המחנה הציוני): מתאים. הכי מתאים. דוד אמסלם (הליכוד): אני אומר לך, אני ישבתי כאן, ואני אומר לך מה הרגשתי. מה אתה רוצה? ככה הרגשתי. קריאות: – – – דוד אמסלם (הליכוד): שהוא אומר לי מילא, בזלזול – מילא אתה לא מבין. יואל חסון (המחנה הציוני): כל היום מתבכיין. כל היום מתבכיין. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת יואל חסון, אולי מספיק כבר? יואל חסון (המחנה הציוני): כל היום אתה מתבכיין – – – דוד אמסלם (הליכוד): יואל, יואל, אני יודע שאתה מחפש כותרות מבוקר עד לילה. אין לך מה למכור. עזוב. שקט קצת. אל תפריע לי. אל תפריע לנו. יואל חסון (המחנה הציוני): תנהל את הקואליציה שלך, תשתלט על הקואליציה. דוד אמסלם (הליכוד): אתה מוציא מכתבים, רב עם עצמך כאילו מישהו בכלל דיבר איתך, בגלל שאתה מחפש כל היום לעשות איזה רעש וצלצולים. זה מה שאתה עושה. אבל עזוב, אל תפריע לי עכשיו. יואל חסון (המחנה הציוני): יאללה, יאללה. תנהל את הקואליציה שלך. אני אפריע אם אני רוצה – – דוד אמסלם (הליכוד): אל תפריע לנו. יואל חסון (המחנה הציוני): – – עד שהיושב-ראש יעיר לי – – – דוד אמסלם (הליכוד): הינה, זה האלימות שלך – אתה תפריע מתי שאתה רוצה. היו"ר יצחק וקנין: אדוני, חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): אמרת לי את זה תמיד: אני באתי להפריע לך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אמסלם – הוא לא שומע. אתה רוצה שאני אנהל את הישיבה כמו שצריך? יואל חסון (המחנה הציוני): כמה שאני רוצה אני אפריע לך. מה אתה לא מבין – – – אתה והקואליציה הזאת – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת יואל חסון, קריאה פעם ראשונה. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: פעם שנייה, פעם שלישית. תוציאו אותו. תוציאו אותו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אפריע לך, בטח שאני אפריע לך. דוד אמסלם (הליכוד): תודה על הציונים שלך. היו"ר יצחק וקנין: חבר'ה, אני לא אהיה סבלני יותר. דוד אמסלם (הליכוד): אני מכיר אותך מהליכוד, היית בליכוד. בגלל זה אנחנו לא רצינו אותך. לא היית אצלנו בגלל שהבנו מי אתה. זה, אתה עברת אחרי זה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה התפקיד שלי – להפריע לך. היו"ר יצחק וקנין: נא להוציא אותו. דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי לך, אתה חבר הכנסת הנודד. כל פעם תחפש לך עוד מפלגה אחרת, רק כדי לעבור. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, אני לא אאפשר הפרעות יותר. זהו זה. (חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.) דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו לגופו של עניין. תראו, אני קיבלתי את הצעת החוק הזאת כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים מאיזו עמותה יקרה שבאה אליי ודיברה איתי, בדיוק כמו שהיא דיברה עם מיקי לוי. דרך אגב, למה הם באו אליי ראשון? בגלל שאני יושב-ראש ועדת הפנים, לא בגלל שאני יותר חכם. הם ציפו שאני אעביר את זה, ובאמת הסכמתי איתם. חשבתי: רעיון מצוין. הגשתי אני את ההצעה, העליתי אותה – הממשלה התנגדה. לא הבנתי למה. היות שאני, יש לי כללי משחק – גם אם לא מסכימים איתי, יש כללים, ואני מכבד אותם – אז לכן בעצם אמרתי: רבותיי, נזמן דיון עם הממשלה. ובאמת זימנתי את דב חנין – דרך אגב, לא מהמפלגה שלי – – יעל גרמן (יש עתיד): אז למה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אני אסביר. – – והזמנו את אנשי המקצוע במשרדים, וקיימנו דיון כמעט שעה, והם טענו מה שטענו. אנחנו לא הסכמנו איתם. הם יותר טענו במובן זה שבמועצות או בעיריות השידורים האלה יביאו ליותר התלהמות – כמו שקורה בכנסת, דרך אגב. הרבה פעמים אני שומע פה הרבה דברים שאנשים גם לא מאמינים בהם, אבל הם חושבים דרך הטלוויזיה לזרות חול בעיני הציבור. אז לכן – לא קיבלתי את זה, אמרתי, אבל הם העלו איזושהי טענה, לא אמרו "לא" והלכו. תמר זנדברג (מרצ): – – – דוד אמסלם (הליכוד): בסדר, אני עכשיו מסביר מה הם טענו, אני לא רוצה – – – היו"ר יצחק וקנין: תמר. דוד אמסלם (הליכוד): חברת הכנסת זנדברג, אני לא אומר, אני לא בא לנמק ולהסביר אותם, אם הם צודקים או לא. אני אומר לכם מה הם טענו. סיכמנו איתם שאנחנו לא מקבלים את זה, ואנחנו נמשיך בדיאלוג איתם, בגלל שאני מאמין שזה חוק חשוב. אבל מכאן לבוא ולהגיד שאני העתקתי? תראה לאיזו רמה אתה יורד. אתה ילד בגיל 16? העתקתי ממך בשיעור? יש לי עניין להעתיק מפה משהו? אז לכן אני מודיע לך שאת ההצעה הביאו לי, לא אני המצאתי אותה בכלל. אני אומר, מר לוי, שלא יזיק לך אם פעם קצת תהיה צנוע ותפסיק לצרוח ולהגיד גם דברי שקר ובלע. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4816/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל ודב חנין. מי מכם מציג את ההצעה? תמר זנדברג? עשר דקות לרשותך. סדרנים, אתם יכולים להגיד ליואל חסון שייכנס בחזרה. רבותיי, אני אומר, אני לא אהיה סבלני יותר לכל מה שקורה. כנראה מישהו מנצל את זה שאני לא קורא, וההערות בלי סוף, ועומדים – אי-אפשר לנהל דיון בצורה כזאת. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, מדינת ישראל חייבת שינוי כיוון דחוף בתחום התחבורה. לדעתי זה כבר לא סוד, ובזמן האחרון, בשנים האחרונות, ובטח בחודשים האחרונים, מתחילים להרגיש את זה יותר ויותר. כל אחד מאיתנו מרגיש את זה בתחום הפקקים, ואנחנו, חברי הכנסת – זה לא סוד – אנשים שנוסעים באוטו. הדיבור כאן בבוקר כשכל אחת ואחד מגיע: כמה זמן עמדת? מאיזה כביש נסעת? זה כבר שגרה לא רק כאן; בהרבה מקומות עבודה ובהרבה מקומות במדינת ישראל. כתבות, מוספים, מוקדשים לשאלת הפקקים. ונשאלת השאלה: מה עושים? זה ברור לגמרי שהתחבורה הציבורית במדינת ישראל זקוקה לדחיפה משמעותית, ואת זה לא רק אני אומרת, ואני לא המצאתי את זה כאן, וגם לא הכתבות, אלא מדובר על נתונים. דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הממ"מ שלנו, קבע כבר לפני למעלה מארבע שנים שהתחבורה הציבורית בישראל זקוקה להשקעה של 250 מיליארד שקל על מנת להשתוות לממוצע ב-OECD; לא בשביל להיות במקומות המצטיינים הראשונים, להוביל בעולם, רק להשתוות לאיזשהו מקום אמצע – 250 מיליארד שקל על פני עשר שנים כדי לסגור את הפער. נדמה לי שמי שמכיר קצת את העולם הזה, זה לא מפתיע אותו. התחבורה הציבורית שלנו היא איטית, היא מקרטעת, היא צפופה. אין בה מספיק מידע לנוסע, כך שהוא לא יכול לתכנן את הנסיעה, ונוסף לזה היא גם מושבתת שישית מהשנה. כלומר כיום, בפועל, מדינת ישראל כמעט בכוח דוחפת את הציבור לרכב הפרטי, שהוא כשלעצמו יקר מאוד, מזהם ולא בר-קיימא, כי במצב הפקקים – וזה ידוע לכולנו – לא יהיה אפשר להמשיך ולהסתמך על הרכב הפרטי בלבד כדי לקיים את העולם התחבורתי של ישראל. עכשיו נשאלת השאלה מה עושים עם המצב הזה, ויש כיוון אחד שמדינת ישראל הולכת אליו היום, שהוא פחות או יותר סטטוס קוו. אומרים לנו ומסבירים לנו שמשרד התחבורה עושה שינויים ויש פרויקטים גדולים. זה נכון: הרכבת הקלה נחפרת בתל אביב, הרכבת בין תל אביב לירושלים מתקדמת ונקווה שתיסע בקרוב. אבל אלה פרויקטים מאוד יקרים, מאוד גדולים, מאוד איטיים, בזמן שרוב הציבור בסוף בסוף בסוף נשאר תקוע בפקק. מכיוון שהתחבורה הציבורית בישראל, בבסיסה, מבוססת קודם כול לא על הפרויקטים המסילתיים הגדולים, אלא רוב הנוסעים נוסעים באוטובוס, הם היו יכולים לנסוע באוטובוס הרבה יותר בכיף, הרבה יותר ביעילות והרבה יותר בקלות אם היו עושים בו שינויים הרבה יותר קטנים: אם היו צל והצללה בתחנה, אם היה מידע זמין לנוסע בצורה הרבה יותר טובה, אם התדירות הייתה משתפרת ואם הצפיפות באוטובוסים הייתה יורדת. ואני מציעה כאן לפניכם היום, חברות וחברים, רעיון שמתחיל כרגע להתקדם במקומות מאוד קטנים וספורדיים בעולם, אבל הוא כבר מצית את הדמיון מבחינת האפשרויות שטמונות בו, והוא תחבורה ציבורית חינם. חברות וחברים, זה בהתחלה נשמע מוזר. זה נשמע הזוי. מה פתאום שניתן משהו חינם? אבל כבר היום מדינת ישראל מסבסדת מתקציבה, מכספי המיסים שלנו, עשרות אחוזים ממחיר כל כרטיס בתחבורה הציבורית, מכיוון שזה שירות שהמדינה מעניקה לאזרחיה – ברכבת, באוטובוס, בכל מקום. אם אנחנו נעביר את כל התחבורה הציבורית היום להיות חינם, בלי תשלום על כרטיס, בלי רב-קו, בלי לשלם בעלייה לאוטובוס או לרכבת, הדבר יעלה 4 מיליארד שקל מתקציב המדינה; 4 מיליארד שקל כל שנה. אלא שמדינת ישראל מוציאה היום, במצב הקיים, 15 מיליארד, אדוני היושב-ראש, על נזקי התחבורה הפרטית – זיהום אוויר, תאונות דרכים, פקקים, אובדן שעות עבודה. 15 מיליארד שקל בשנה. ולכן, המעבר לתחבורה ציבורית חינם זה מהלך שיכול לעודד באופן משמעותי מאוד את התחבורה הציבורית ולתת לה דחיפה. למשל – אני אומר עד כמה – תחבורה ציבורית חינם תביא לתרומה לתוצר הלאומי הגולמי בסדר גודל של עשרות מיליארדים בשנה, שהוא מההפחתה של לפחות שליש מנזקי התחבורה שאנחנו משלמים עליהם היום – כאמור, 15 מיליארד. לפי מחקר של ד"ר דניאל מורגנשטרן ממרכז אדוה, הפיכת כל שירותי התחבורה הציבורית לחינמיים תוריד באופן מיידי כ-30% מכלי הרכב הפרטיים שנוסעים היום על הכביש. דמיינו כמה זיהום ותאונות דרכים זה היה חוסך. המשוואה הפשוטה הזאת, של הוספת 4 מיליארד שקל לעלות וחיסכון שאי-אפשר כרגע לאמוד את גודלו, ישנו באופן דרמטי ומיידי את היחס בין התחבורה הפרטית לציבורית במדינת ישראל וייתנו את אותה דחיפה שהתחבורה הציבורית כל כך זקוקה לה. בעולם כבר יש דוגמאות. באסטוניה עברו רק לאחרונה לתחבורה ציבורית חינמית בכל המדינה, אחרי שמשנת 2013 תחבורה ציבורית פועלת חינם בטאלין, הבירה, והביאה תוצאות יפות. החלק היחסי של התחבורה הציבורית מכלל הנסיעות בעיר עלה מ-55% ל-63% בתוך שנים ספורות. בסין תחבורה ציבורית חינם מופעלת בעיר גאופינג והעלתה את מספר הנוסעים בתחבורה הציבורית פי ארבעה. אותו דבר קרה במחוז בצרפת שבו ב-2009 התחילו בנסיעות בתחבורה ציבורית חינם, ובתוך שנים ספורות מספר הנסיעות בתחבורה הציבורית הוכפל. כרגע זה נשמע מוזר; זה נשמע רחוק; זה נשמע: מה פתאום? מה פתאום שניתן משהו חינם? זה לא הגיוני. אבל ככה רעיונות חדשניים מתחילים להתקדם, חברות וחברים. בהתחלה הם נשמעים מוזר, אבל אחר כך, לאט-לאט מתחילים להבין שבעצם זה הדבר שחיכינו לו. ואין דבר שהתחבורה הציבורית בישראל זקוקה לו יותר מאשר רעיון חדש; מאשר יציאה מהקופסה; מאשר השקעה כספית במקום שייתן דחיפה משמעותית לתחבורה הציבורית ויעביר באופן משמעותי נסיעות מהרכב הפרטי אל התחבורה הציבורית. אני יודעת שהנושא הזה נבחן במשרד התחבורה. אני יודעת שהם בחנו אותו בחיוב וברצינות, אבל בשלב זה החליטו שאולי זה לא רעיון טוב, והם מתנגדים לרעיון הזה. נדמה לי שהרבה רעיונות חדשניים מתחילים בצורה כזאת – בהתחלה הם נראים מוזרים ויש להם התנגדות. אבל אין לי שום ספק שבעוד כמה שנים, בוודאי ובוודאי אם לא נעשה שום דבר כדי לשנות כיוון מהמקום שאנחנו הולכים אליו, אז רעיונות כאלה יתחילו לצבור יותר ויותר תאוצה. ולכן, אני מציעה להתחיל לבחון את הרעיון הזה ברצינות כבר עכשיו, לעודד משמעותית את הנסיעה בתחבורה הציבורית, להפחית משמעותית את הנסיעה ברכב הפרטי ולנסות להעלות את התחבורה הציבורית בישראל על הפסים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. ישיב בשם שר התחבורה השר אופיר אקוניס. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יש פה פתקים. נדמה לי שזה שלך, אדוני היושב-ראש. אני לא קורא, אולי יש פה דברים סודיים? אולי. תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת זנדברג, אני מתכבד להביא את תשובתו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים. ובכן, הצעת החוק שלך ושל קבוצת חברי הכנסת מציעה לתקן את פקודת התעבורה ולקבוע כי בעל רישיון להפעלת קו שירות, רשות מקומית, בעל רישיון למתקן תחבורתי או מי שמפעיל כזה לא יגבו תשלום בעד מתן שירותי תחבורה ציבורית. הגדלת השימוש בתחבורה ציבורית יכולה להוות, בראיית מציעי הצעת החוק, פתרון לעומסי התנועה בכבישים, וחיסכון בהוצאות המדינה על הטיפול בזיהום אוויר, בבריאות הציבור ובפיתוח תשתיות לרכבים פרטיים. משרד התחבורה ביצע בעבר סקרים נרחבים שבחנו את השפעת הנסיעה חינם בתחבורה הציבורית על התנהגות הנוסעים, והממצאים שעלו הבהירו כי אומנם מספר הנוסעים גדל, אך חלק ניכר מהגידול היה של הולכי רגל, ולאו דווקא ממעבר משימוש ברכבים הפרטיים. כמו כן, במסגרת הסקרים נבדק ונמצא שמרכיב מחיר הנסיעה אינו מהווה חסם לנסיעות בתחבורה ציבורית, ובעיקר בעת הזאת, נוכח רפורמה בתחבורה הציבורית שקודמה לאחרונה וכללה הפחתות תעריף משמעותיות במחירי הנסיעה. כיום סך הפדיון מנוסעי התחבורה הציבורית הוא 3 מיליארד שקלים בשנה, ולכן ליישום המהלך המוצע של מתן שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום יהיו השלכות רבות, שכן יהיה צורך להשלימו ממקורות תקציבים שונים. לפיכך, אדוני היושב-ראש, הממשלה מתנגדת, וקוראת לכנסת לדחות את הצעת החוק הזאת. אבל מה שמפתיע כאן, מה שמפתיע הוא, חברת הכנסת זנדברג, האצבע הקלה על המקלדת. האצבע הקלה על המקלדת מקלידה את הצעת החוק הזאת והיא אומרת, בצורה פופוליסטית: חינם. תחבורה ציבורית חינם. אחר כך תציעי, בשבוע הבא – זו תוצאתך – בשבוע הבא, היד הקלה על המקלדת, האצבע הקלה על המקלדת, תציע חשמל חינם, ובעוד שלושה שבועות, לקראת סיום המושב, אדוני היושב-ראש, יציעו מים חינם ויציעו שכל השירותים של היזמות הפרטית שבנתה את הכלכלה הישראלית, בעיקר ב-30 השנים האחרונות, שאתם כל כך מתנגדים לה, כולל ההצלחה של קידוחי הגז – כל היזמות הפרטית תהיה חינם. ובכן, אדוני, הכלכלה הסובייטית קרסה בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת. קרסה. התפוגגה. לא קיימת יותר. אין דבר כזה. מה צריך הציבור בבית, שרואה אותנו עכשיו – והוא ציבור גדול; אני יודע, משום שהם מגיבים בזמן אמת, אדוני היושב-ראש, על כל דבר שנעשה בבית הזה – מה הציבור צריך לדעת על כלכלות חופשיות, או על כלכלות ריכוזיות, או על פופוליזם נוראי של הצעות חוק שבאות לכאן בכל יום רביעי – מדוע? כדי שיהיה תכף סטטוס בפייסבוק, שיהיה ציוץ: אני הצעתי – כך אומרים המציעים – תחבורה ציבורית חינם, אבל הממשלה האיומה הזאת דחתה. בציניות, כן? לפרוטוקול. אני הצעתי חשמל חינם, אבל הממשלה האיומה הזאת דחתה; אני הצעתי שכל רשתות הקמעונאות, והביגוד, והספורט והצריכה, כולם יהיו חינם. רק תיכנסו ותיקחו. ובכן, אלה הצעות פופוליסטיות, חסרות תובנה כלכלית, ובמידה רבה מאוד גם חסרות תובנה פוליטית, משום שמצביעי מרצ, אפילו הם יודעים, חברת הכנסת זנדברג, יושבת-ראש מרצ, הם יודעים שאין היתכנות להצעה הזאת. אז יגידו, אז יהיה באתר של מרצ, או בדף הפייסבוק שלך, שהצעת והממשלה דחתה. מי ממצביעי מרצ – שלרובם, אגב, יש מכוניות לא רעות בכלל, די מפוארות, יש לומר. אילן גילאון (מרצ): אתה קשקשן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הפופוליסט היחיד זה אתה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אהה, מפ"ם התעוררה. מפלגת הפועלים המאוחדת, נציגה בכנסת, הנציג של מפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, עכשיו הוא התעורר. אני קשקשן, אבל זאת האמת. תבדוק היכן גרים רוב מצביעי מרצ. תבדוק את זה – מחוץ לקיבוצים, חבר הכנסת גילאון, מחוץ לקיבוצים, איפה הם גרים. אילן גילאון (מרצ): אין לך מושג – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איפה הם גרים? איפה הם גרים? איציק שמולי (המחנה הציוני): היום אתה מתעלה על עצמך, ממש מתעלה על עצמך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איפה הם גרים? איפה הם גרים? הקיבוצים זה עבר אליכם. לא, לא, פעם זה היה שלכם, עכשיו זה עבר אליכם. אנחנו יודעים איפה הם, וזו זכותם. יש להם קניין פרטי, זה לא רכוש ציבורי. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בוא, יש כאן עוד דבר. חבר הכנסת גילאון – – – אילן גילאון (מרצ): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – על מה אתה מדבר בכלל. היו"ר יצחק וקנין: נא להפסיק את ההפרעות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יש בכנסת הזאת, בכנסת העשרים, חבר הכנסת יונה, תופעה מאוד מדאיגה, שצריכה להדאיג בעיקר את הילדים הקטנים הללו שיושבים שם מעבר לזכוכית. התופעה המדאיגה היא שכאשר לחברי האופוזיציה או לחברים אחרים, חבר הכנסת פריג', ברחבי הבית הזה, בוועדות או במליאה, אין טיעונים ענייניים, אין תשובה עניינית בנושא, הם עוברים להטחת עלבונות אישיים. קריאה: אז מה הפתרון? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה הרי דבר – – – קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה הרי דבר מביך ומביש. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא הטחתי שום עלבון אישי. ממש לא. לא היה שום עניין אישי. לא היה שום עניין אישי. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: עם מי? עם מי היה לי עניין אישי? עם חבר הכנסת גילאון? לא היה עניין אישי. האם הוא איננו מייצג תפיסה פוליטית מזרם פוליטי? או מר לפיד – מה הוא מייצג? הוא מייצג תפיסה פוליטית כלשהי. יעל גרמן (יש עתיד): די. די. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא, לא די, חברת הכנסת גרמן. לא די, מכיוון שאת הערת לי. אני תכף אגיע גם אל ההאשמה הקולקטיבית חסרת תקדים של מר לפיד כלפי הליכוד, שהתבררה כשקר ועדיין הוא לא התנצל עליה, ותכף נגיע גם לזה; התבררה כשקר. ובכן, אדוני היושב-ראש, הצעתה של חברת הכנסת זנדברג היא הצעה פופוליסטית; היא בלתי ניתנת ליישום. אני אשתמש באבא שלי, שחבר הכנסת לפיד לא יתבייש – הוא היה חבר בקואופרטיב דן במשך 40 שנה. חבר הכנסת כהן, פעם אחת תקשיב. לא צריך להעיר על כל דבר. אני גאה בו שהוא היה חבר, עובד, פועל. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, אנא. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כמובן, הם הכריחו אותו לקרוא הארץ ודבר. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, עזבו את המתים לבד ואת החיים לבד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כמובן שאבא שלי חי, ברוך השם, ייבדל לחיים ארוכים. ואגב, מותר, אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: אבל אין בזה צורך לדיון. זה סתם להקניט עוד מישהו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, ברשותך – – היו"ר יצחק וקנין: סליחה שאני אומר לך את זה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ברשותך, אני מבקש שלא לעשות צנזורה לדבריי. היו"ר יצחק וקנין: אני לא עושה לך צנזורה. אני חושב שזה לא מוסיף לדיון. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אז אני חושב שאתה שוגה, וגם מי שחושב ככה שוגה. היו"ר יצחק וקנין: אז תמשיך, והם יפריעו לך, ואתה תפריע להם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני אגיד לך מדוע, אבל אני אענה קודם כול עניינית. היו"ר יצחק וקנין: אתם מעלים את המתים, למרות שלא צריך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה זה "מעלים את המתים"? ידידיי, אנחנו בפרלמנט. מתקיימים כאן ויכוחים אידיאולוגיים. מתקיים ויכוח אידיאולוגי על תפיסתו של מנחם בגין ואומרים לנו שאנחנו לא ממשיכי דרכו, חבר הכנסת לוי. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – מהבוקר? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: זה ממש לא אידיאולוגיה. רק אתה זה אידיאולוגיה. חבר הכנסת שמולי, מזל שנבחרת לכנסת, מזל שנבחרת לכנסת, כדי שנבין מהי תפיסת עולם ומהי אידיאולוגיה. לא מסוגלים – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא מסוגלים לנהל דיון ענייני אחד – לא בתפיסת עולם מדינית, כי כשלתם; לא בתפיסת עולם ביטחונית – כי כשלתם, ובמקרה שלך – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לפחות לא מעליב את הבוחרים של הליכוד כמו שעשית עכשיו למרצ. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא העלבנו אף אחד. אמרנו שחלקם הגדול, מצבם הוא טוב. מה קרה? איציק שמולי (המחנה הציוני): כן העלבת – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: במה הם נעלבו? תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תבדקי. אני אשיב לך. תבדקי, כמו שאת בדקת – – – תמר זנדברג (מרצ): – – – קשקוש. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: למה קשקוש? יש ספרי הצבעות. רואים באיזה קלפיות הצביעו יותר אמת – אין הרבה; באיזה קלפיות הצביעו יותר מרצ – גם אין הרבה. באיזה קלפיות הצביעו יותר ש"ס ובאיזה קלפיות הצביעו יותר למח"ל, או לג' או לישראל ביתנו. מה אתם מתרגשים מזה? ככה עושים סקרי בחירות, כך מנתחים בחירות. אלה תוצאות הבחירות. לא דבר חדש. מה, זה מעליב מישהו שמצבו הכלכלי הוא טוב? זה מעליב אתכם? זה מעליב את מצביעי מרצ? גם מצביעי מפלגת העבודה, חברת הכנסת פארן – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – עובדתית, סוציו-דמוגרפית, מצבם הכלכלי הוא טוב, הוא לא רע; חלקם – רע. בלי הכללות, בלי הכללות, אבל זהו המצב הסוציו-דמוגרפי במדינת ישראל. תתמודדו פעם אחת עם טיעונים. אנחנו מתמודדים עם הטיעונים כבדי המשקל של הפופוליזם הנוראי שמתרחש פה: חשמל חינם; אוטובוסים חינם; מים חינם; בשופרסל או בקו-אופ יקנו חינם; בכל המקומות ייכנסו, חבר הכנסת שמולי, לדיזינגוף סנטר וייקחו מחנויות, יתחילו לקחת מצרכים. למה קונים? למה יש צריכה? למה יש צמיחה? למה יש פעילות כלכלית במשק? בגללכם יש פעילות כלכלית במשק? איציק שמולי (המחנה הציוני): בגללך. בגללך יש עניים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: בגללי יש? אה, זאת בדיחה. בוא אני אספר לך, חבר הכנסת שמולי, מה היה. אתה לא היית בבית הזה. זה מה שאמר חבר הכנסת לפיד לחבר הכנסת אמסלם, אבל נדמה לי שחבר הכנסת לוין – השר לוין היה אז חבר כנסת – היינו צעירים. ואז הציע – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): די, די. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ואז הציע חבר הכנסת פרץ – אני לא בטוח שאת הצעת את זה, אבל חבר הכנסת פרץ הציע 1,000 דולר שכר מינימום. זאת הייתה ההצעה, זה היה הקמפיין של מפלגת העבודה. אתה יודע מה היה קורה? איציק שמולי (המחנה הציוני): אתם אמרתם שהמשק יתמוטט. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: נכון. אתה יודע מה היה קורה? מה היה קורה אם חלילה היינו מקשיבים לכם, לתפיסות הכלכליות המיושנות והריכוזיות שלכם? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא הייתה כלכלה ישראלית, לא הייתה צמיחה, לא הייתה צריכה, לא היה שיא של עסקים במשק בכל הזמנים, השרה רגב. הם לא ראו את הנתונים הכלכליים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה עושה – – – לעניים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תלמדו, תשיבו פעם לעניין, אל תרדו לפסים אישיים. זאת הסיבה שאתם מתרסקים. זאת הסיבה שאתם מתרסקים. חבר הכנסת אמסלם, אתה עולה, מנמק בהיגיון, בשיקול דעת, עם תוכן ועם עובדות על דברים שקרו פה; הם מייד עוברים לבסיס האישי. כל טיעון שלך הוא עדתי. תתביישו לכם. נמאס. לא לנו נמאס, לציבור נמאס. תהיו עוד הרבה שנים באופוזיציה, אם בכלל חלקכם תהיו. אם חלקכם בכלל תהיו. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר אופיר אקוניס. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה – סליחה, סליחה, סליחה. לא שמתי לב. יש לך עוד שלוש דקות, תמר. תמר זנדברג (מרצ): האמת היא שלא התכוונתי לעלות, אבל שמעתי את דברי סגן השר, וזה היה באמת מופע, אחד המביכים שנראו כאן. ואני רוצה להסביר: עלה שר בממשלה עם תגובה כתובה מהשר המקצועי, שלא טרח להגיע; הקריא את תשובת המשרד – ואללה, תשובה הגיונית. אמר: בחנו במשרד, הגורמים המקצועיים ישבו, עשו עבודה כלכלית. הכול טוב ויפה. יש לי ויכוח איתם, לא משנה. אנחנו נמשיך את הוויכוח. בסוף אני אהיה הצודקת, והם, בעוד כמה שנים, הממשיכים שלהם יעשו את הצעת החוק הזאת, אבל לא חשוב. ואז נגמר לו מה להגיד. ואז אמרו לו שם, מספסלי מנהלות הסיעות שצריכות לגייס אתכם בשביל הרוב נגד, אמרו לו: לא, לא, תמשוך את הזמן. ואז פתח את פיו כבוד השר והתחיל לטנף, והתחיל לקשקש, והתחיל לדבר שטויות. תסלח לי מאוד, אין משהו אחר להגיד על מה שאמרת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – – תמר זנדברג (מרצ): אתה לא יודע מה זה תחבורה ציבורית בכלל. זה לא קשור לכלכלה חופשית. אתה מקשקש שטויות. התחבורה הציבורית כבר היום, ממשלת הליכוד מסבסדת 50% מעלות כל כרטיס, ואם תסבסד גם את ה-50% האחרים יהיה יותר טוב, ולא פחות טוב. כל מילה שאמרת לא קשורה למילה השנייה. העיקר לפתוח ג'ורה – זה מה שעשית פה, כי זה הסגנון שלך וזה הדבר היחיד שאתה יודע לעשות. כל זה כדי שכל החברים שלך יבואו להצביע נגד על משהו שבכלל לא יודעים על מה מצביעים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: איזה סגנון, בושה וחרפה. בושה וחרפה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חברי וחברות הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום), התשע"ח–2017, של חברי הכנסת תמר זנדברג, איתן כבל ודב חנין. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (שירותי תחבורה ציבורית ללא תשלום), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 46 מתנגדים, 28 בעד. הצעת החוק לא נתקבלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות לבן זוג של עובדת שילדה יותר מילד אחד). לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 147), התשע"ח–2018. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן מזכירת הכנסת. הצעת חוק לקידום התחרות – מה? אתה רצית עוד להשיב, אדוני? בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני. הודעה אישית של שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, התופעה הנקלית שמתרחשת כאן היא דוגמה לסגנון העלוב, הנמוך, האלים – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: המילים שבהן השתמשה יושבת-ראש מרצ – – תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – יחד עם חבר הכנסת גילאון ויחד עם חברי כנסת אחרים. נמאס מכם. אין לכם תשובות ענייניות – – תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – תסכרו את הפה שלכם. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אין לכם תשובות ענייניות – תסכרו אותו. לא חייבים תמיד – אני מעולם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): והתשובה שלך – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מעולם – חבר הכנסת בר, תשמע טוב עכשיו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה נותן הרצאה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תקשיב טוב. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ממשיך להסית – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: תקשיב טוב. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מעולם – כל הספסלים האלה – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אדוני השר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כל הספסלים האלה – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר, תעצור רגע. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – הסתה ושקרים. היו"ר יצחק וקנין: אני מבקש, חברי הכנסת, תראו – – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יש פה הרצאה היסטורית – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – נו, באמת. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, אני חושב – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): איפה העובדות? אתה שר המדע. איפה העובדות? היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת איציק שמולי. תמר זנדברג (מרצ): שמו אותו תורן, מסכן. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה העובדות? היו"ר יצחק וקנין: תמר זנדברג, אנא מכם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לפחות – – – שאנחנו לא ענייניים. לפחות. תמר זנדברג (מרצ): – – – שטויות. היו"ר יצחק וקנין: יחיאל חיליק בר, תן לי לומר משהו. אני לא סתם הערתי מה שהערתי בתוך נאומו של השר, כי ראיתי שזה סתם מוביל למקום שלא צריך. והינה, קיבלת תגובה, ועכשיו אתה מחזיר לה, והיא תחזיר לך, ואנחנו הולכים לשום מקום. תסלח לי מאוד שאני אומר את זה, אדוני השר. אני אומר את זה כמי שניהל את הישיבה, ואתה גם אמרת לי: אל תיכנס לי בדברים. אוקיי, תמשיכו, תעשו את זה איך שאתם חושבים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – אדוני היושב-ראש, כל הכבוד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מודה לך, אבל אני לא נזקק לשיעורים בפרלמנטריזם – – היו"ר יצחק וקנין: לא, עוד פעם – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – לא ממך ולא מחברת הכנסת. תודה לך. היו"ר יצחק וקנין: תמשיך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: יושבים כאן אנשים בחדר הזה שאני מנהל איתם ויכוחים 20 שנה – גם אתה ביניהם, חבר הכנסת בר – הוויכוחים הנוקבים ביותר. מעולם, חברת הכנסת זנדברג, לא היה הסגנון הנמוך הזה, העלוב הזה, הקללות, ניבולי הפה. תנהלו ויכוחים ענייניים. אין לכם מה לומר? תסכרו את הפה, אל תשיבו. לא תמיד חייבים להשיב. יש לך מה לומר? אדוני היושב-ראש – – – תמר זנדברג (מרצ): אתה לא תחנך אותי, עם כל הכבוד. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, אם השרה רגב הייתה אומרת דבר כזה, אם השרה רגב הייתה משתמשת במילה שאת השתמשת בה – – תמר זנדברג (מרצ): – – – 30 שנה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – או חבר הכנסת ביטן או חבר הכנסת אמסלם, מה היה קורה; איזו מהומת אלוהים הייתה פורצת. תמר זנדברג (מרצ): – – – אז אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה היו אומרים על כל תומכי הליכוד? מה את היית אומרת על כל תומכי הליכוד – – תמר זנדברג (מרצ): – – – שקט, שקט. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – אם חברת הכנסת השרה רגב הייתה או חבר הכנסת אחר מן הספסלים הללו היו אומרים את זה? מה? תמר זנדברג (מרצ): השרה רגב לא צריכה את העזרה שלך, ואתה תתמודד בעצמך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: מה? אני מתמודד היטב. העברית שלי מצוינת, וגם האנגלית שלי לא רעה. תמר זנדברג (מרצ): מה זה הדבר הזה – – – קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: גם הנאומים שלי די טובים. גם תפיסת העולם שלי טובה. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא מתבייש פה בשום דבר. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מושלם. איזו מושלמות. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: ואתה, חבר, בוא, אתה רוצה להתחיל עכשיו? יואל חסון (המחנה הציוני): איזו מושלמות. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת חסון, בוא לא נתחיל. יואל חסון (המחנה הציוני): איך אתה חי טוב עם עצמך. תמר זנדברג (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: את האחרונה, את האחרונה – או בין האחרונות, לא צריך להגזים – את האחרונה שנקשיב להטפות מוסר ממנה. האחרונה. ולהבא, תנסי להשתמש בעברית יותר יפה – – תמר זנדברג (מרצ): אני לא שואלת אותך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ולא במילים הגסות, בניבולי הפה, באלימות המילולית – – תמר זנדברג (מרצ): אני לא שואלת אותך. אתה לא – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – שבה את משתמשת כבר הרבה מאוד שנים, יחד עם רוב התומכים שלך. מכירים אתכם, מכירים אתכם, בזים לכם. קריאות: – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא רוצים בזה. לא רוצים בזה. ואני, גם ממך, חבר הכנסת – – – אילן גילאון (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: חבר הכנסת אילן גילאון, אל תטיף לי מוסר. אל תטיף לי מוסר – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – – עם האצבע. תמר זנדברג (מרצ): – – – למשוך זמן, זה הכול. אילן גילאון (מרצ): – – – מה אתה – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – ואל תחנך אותי, כי הפה המלוכלך שלך ידוע בכל הארץ, גם בקרב תומכי מרצ. אילן גילאון (מרצ): – – – שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: גם בקרב תומכי מרצ מכירים את הבוטות, את השפה שלך, את האלימות שלך, וזה נמאס. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד השר אופיר אקוניס. קריאות: – – – הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5100/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים לחקיקה, רבותיי. קריאות: – – – אילן גילאון (מרצ): אפשר להציע – – – היו"ר ישראל אייכלר: הצעת חוק לקידום התחרות – – אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש – – – היו"ר ישראל אייכלר: – – ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני מזמין – – – קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני מזמין – – – אילן גילאון (מרצ): אני רוצה לדבר. היו"ר ישראל אייכלר: אחרי ההצבעה הבאה. היו"ר ישראל אייכלר: אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את החוק. עיסאווי פריג' (מרצ): אבל הייתה הצבעה. הוא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה פתאום, הוא צריך לעלות. קריאות: – – – קריאה: היושב-ראש, הוא עולה עכשיו או לא? עיסאווי פריג' (מרצ): – – – אתה הולך בניגוד לתקנון. תמר זנדברג (מרצ): הייתה כבר הצבעה. עיסאווי פריג' (מרצ): הייתה הצבעה. קריאה: אדוני, אתה חייב להעלות אותו לתגובה. מאיר כהן (יש עתיד): הודעה אישית הוא חייב לפני. עיסאווי פריג' (מרצ): איזה דברים מנוולים הוא אמר, צריך לתת לו. היו"ר ישראל אייכלר: אז אי-אפשר לתת בכלל? קריאה: אי-אפשר לתת בכלל. אופיר אקוניס היה בהודעה אישית. היו"ר ישראל אייכלר: דבר עם המזכיר. חברת הכנסת מרב מיכאלי, רוצה להגיש את הצעת החוק? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רוצה מאוד, אבל רוצה – – – היו"ר ישראל אייכלר: אז שידבר עם המזכיר, הוא יסביר לך מה התקנון לגבי זה. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר ישראל אייכלר: תיגש, תיגש אליו, מה הבעיה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא, אבל אחרי שהוא אמר – ישראל – – – היו"ר ישראל אייכלר: הוא אומר שאני לא יכול לתת הודעה על הודעה על הודעה. אילן גילאון (מרצ): הסגן פה אומר, אני לא יודע מה – – – היו"ר ישראל אייכלר: כך הוא אמר לי. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת מרב מיכאלי. אילן גילאון (מרצ): אה, הוא יכול להגיד שאני חזיר – – – לא לתת לי להגיב. היו"ר ישראל אייכלר: אם חברת הכנסת מיכאלי רוצה לעלות – – – עיסאווי פריג' (מרצ): הלוואי שהיה אומר. היו"ר ישראל אייכלר: אם חברת הכנסת מרב מיכאלי רוצה לעלות – – – קריאות: – – – אילן גילאון (מרצ): אז אתה יכול להגיד לו – – – ולהגיד שהיושב-ראש לא יודע מה, יצא – – – מה זה פה? היו"ר ישראל אייכלר: אם חברת הכנסת מיכאלי לא רוצה לעלות, אני אצטרך לעבור לסעיף הבא. עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה? מוסי רז (מרצ): לא, אבל קודם – – – אילן גילאון (מרצ): לא יכול להיות דבר כזה. היו"ר ישראל אייכלר: אני לא קובע. יש תקנון, והוא קובע. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: יש תקנון. הוא יודע את התקנון יותר טוב ממך וממני. חברת הכנסת מיכאלי, את עולה לדבר? אם לא, אני עובר לסעיף הבא. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: היא לא רוצה לעלות. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – שימוש בקרקע חקלאית לייצור אנרגיה מתחדשת ביישובי עדיפות לאומית), של חבר הכנסת איתן ברושי. יואל חסון (המחנה הציוני): רגע, לא, היא רוצה לעלות. היו"ר ישראל אייכלר: האם איתן ברושי נמצא? איתן ברושי רוצה לעלות? יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שנייה. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: גם אתה לא רוצה לעלות? קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: מרב, או שאת עולה או שאני עובר לסעיף הבא. יואל חסון (המחנה הציוני): היא עולה, היא עולה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תחלק את זה בזמן שלי – חבר הכנסת אילן גילאון. היו"ר ישראל אייכלר: תחלקי, בבקשה. תחלקי, בבקשה, בכבוד. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מחלקת. קריאה: יש דבר כזה? היו"ר ישראל אייכלר: היא יכולה לחלק? הוא חלק מקבוצת חברי הכנסת? קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אילן, אתה חלק מההצעה הזאת? אילן גילאון (מרצ): כן, אני חתום על החוק. היו"ר ישראל אייכלר: אה, אם הוא חלק אז זה בסדר גמור. אילן גילאון (מרצ): תודה רבה, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: חמש דקות, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): לא, אני אדבר בשתי דקות, ושאר הזמן יישאר כמובן לחברת הכנסת המציעה. עליתי כדי לשמור, להגן אולי על שמי הטוב או על הפה המלוכלך שנאמר שיש לי, וידוע לכולי עלמא הפה המלוכלך שלי. אדוני, הדבר הכי חמור שאמרתי לחבר הכנסת, השר – שר החלל, נדמה לי, לא זוכר בדיוק – אקוניס, הוא שהוא לא יכול להפוך כל דיון בכנסת לבר-מצווה הפרטי שלו. זה כל מה שאמרתי. אני לא יודע מה כל כך מלוכלך ומה לא כל כך אלמנטרי. אני רוצה להגיד לך שלוּ – כי הזכירו כאן את האבות של האבות – לו האבות היו קמים מקברם ומגיעים לכאן, הם לא היום מזהים את היורשים המניפולטורים, את האנשים הציניים שישנם כאן, את האנשים האינסטרומנטליים שישנם כאן, שמנצלים את המיקרופון הזה כדי להשתלח באופן שהוא השתלח. הוא נורא נפגע שלא יצאנו נפעמים ומתפעלים מהנאום הענק והגדול שלו. הדבר שהוא אמר לגבי הנושא של התחבורה הציבורית היה בגדר קשקוש, בגדר מוסכמות שלממשלה הזאת יש. זאת ממשלה לעומתית לאזרחיה, ולכן גם העיקר הזה לא יכול להתקבל. אני לא רוצה לומר יותר מזה, משום שאני רואה שהוא בכלל לא כאן, השר העילוי הזה, אבל דבריו מדברים בעד עצמו, ולא אומר יותר. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רק רוצה להגיד לסיום הסאגה הזאת שאני מחרה מחזיקה אחרי כל מילה שאמר חבר הכנסת אילן גילאון. עכשיו אני רוצה להציג את הצעת החוק שלי, חברות וחברים, בנושא תיקון לחוק הריכוזיות, ואני רוצה להגיד שלא מדובר באיזו הצעת חוק אופוזיציונית, מי תשמע. למעשה, לא רק שחתום עליה שֵני חבר הכנסת רועי פולקמן מסיעתו של שר האוצר, אלא שמי שהגיש אותה בכנסת הקודמת – ויש לי הזכות להגיש אותה מחדש בכנסת הזאת – הוא סגן שר האוצר איציק כהן. לא מדובר באיזו הצעה שמאלנית, מי תשמע, על זכויות אדם, אלא מדובר בהצעה שנוגעת ליוקר המחיה – דבר שהממשלה הזאת יודעת לדבר בו גבוהה-גבוהה, על יוקר המחיה, שרק לאחרונה התפרסמו שוב נתונים על עד כמה מוצרי הצריכה, המזון, הכי בסיסיים בישראל, המחירים שלהם הם מהגבוהים ביותר בעולם, ובעולם המפותח בוודאי. מאיר כהן (יש עתיד): כרגע יש עלייה דרמטית של מחיר העגבניות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הינה, עכשיו עלייה דרמטית של מחיר העגבניות, וזה נוגע ישירות למה שאני רוצה להגיד לכם עכשיו. אני רוצה לפתוח ולקרוא לכולן ולכולם ציטוט של איש בשם אלי תבור – אני רק אוודא את הדבר הזה – סליחה, אייל רביד. אייל רביד הוא מנכ"ל רשת ויקטורי – אולי אתן מכירות או מכירים – רשת שמוכרת מזון ומוצרי צריכה בסיסיים מהסוג הזה, סופרמרקטים גדולים כאלה. קריאה: מעיר הפיתוח אשדוד. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מעיר הפיתוח אשדוד, אייל רביד. ובכן, אייל רביד נתן ריאיון לדה-מרקר, ושואל אותו המראיין: אתה בכלל מצליח להשפיע היום על מה שמתרחש בשוק ועל הספקים, או ששופרסל מכתיבה את הכללים? עונה לו אייל רביד: ברמה העקרונית, זה נכון מה שאומרים על כוחה של שופרסל, אבל – שימו לב – זה דווקא טוב לי. לשופרסל יש חוב עצום לשרת, קרוב ל-2 מיליארד שקל. כותב בסוגריים – מוסיף בסוגריים המראיין: לשופרסל חובות פיננסיים נטו של 1.66 מיליארד שקל, נכון לסוף הרבעון הראשון של 2018. מוסיף ואומר אייל רביד: וכשלחברה יש כזה חוב לשרת, היא צריכה להרוויח כמה שיותר. אז מובן שזה מתאים לי להסתתר מאחוריה ושהם אלה שנותנים את הטון בשוק ולא שחקן של מחירים נמוכים. הרי אם שחקן של מחיר נמוך יהיה זה שישפיע על השוק, אנחנו נרד על הברכיים, כמו שקרה ב-2013, כשהשיקו את רשת YOU והורידו את המחירים לתחתונים, בלי לבדוק כמה זה עולה. אומר אייל רביד בצורה הכי מפורשת: שופרסל מחזיקה מחירים נורא גבוהים, ולכן אני יכול למכור במחירים נורא גבוהים. זאת אומרת, בעצם, אין תחרות בשוק. בעצם, זה שאין תחרות בשוק, מחזיק את יוקר המחיה בשמיים. למה לשופרסל יש כזה חוב ענק, חברות וחברים? כי אלשטיין קנה את שופרסל כשנוחי דנקנר התפרק מ-IDB. עכשיו, אנחנו בכנסת הקודמת חוקקנו את חוק הריכוזיות, שנועד למנוע מטייקונים להיות יכולות – יכולות? בחלומות שלי יכולות טייקונים – נועד למנוע מטייקונים להיות יכולים לחלוב מלא מלא חברות בדרך לדיבידנדים שלהם, שדרכם הם בעצם משלמים על כל החברות האלה שהם קונים. עכשיו, מה קרה? נוחי דנקנר הלך, ובמקומו קנה את IDB אלשטיין, ואלשטיין – יש לו יותר שכבות בפירמידה ממה שהיו ל-IDB. את מאמינה, חברת הכנסת יעל גרמן? עכשיו, איך זה יכול להיות? הרי אנחנו העברנו את חוק הריכוזיות, שאוסר פירמידות ומאפשר לחברות בישראל, לבעלי שליטה, להחזיק מקסימום שתי שכבות. אז איך יכולות להיות לו עשר שכבות, לאלשטיין? אוה, זה בגלל שהממשלה לא הסכימה להכניס לחוק הריכוזיות גם חברות חו"ל וגם שותפויות. עכשיו, אלשטיין – זה אומר שיש לו שתי שכבות בארץ, וכל השאר בחו"ל. המשמעות – בעצם אלשטיין לקח על שופרסל ועל סלקום עשר משכנתאות: אחת בארץ – שתיים בעצם הוא יכול בארץ; אחת בברמודה, אחת בארגנטינה, אחת באיי קיימן, אחת באורוגוואי, ובעוד כל מיני מקומות שהם מקלטי מס לאנשים שלא רוצים לשלם מס ושלא רוצים לתת לאחרות ולאחרים לשלם מחירים הוגנים. אותו דבר עכשיו הולך לקרות עם בזק, זאת אומרת, למעשה אותו דבר כבר קרה עם בזק – ככה התאפשר לאלוביץ' להחזיק בקושי 5%, 6%, אבל כל הכסף של בזק – במקום שישמש לשיפור התשתיות ולקידום היכולת שלנו לקבל שירות כמו שצריך, כל הכסף של בזק משועבד לשלם את הקניות של אלוביץ' בחברות אחרות. זה צחוק מהעבודה, חברות וחברים. היו"ר ישראל אייכלר: אפשר להגיד משפט מסכם? כי יש עוד הרבה חברות והרבה טייקונים, עוד לא אמרת את כל השמות, אבל הזמן תם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): וואי, יש לי כל כך הרבה משפטים עדיין. אתה צודק. אתה צודק, אדוני. יעל גרמן (יש עתיד): אבל מרב, את שכנעת את כולם, גם את הקואליציה. היו"ר ישראל אייכלר: אז משפט סיכום בקיצור, שנבין. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): שכנעתי גם את הקואליציה? אז אני אגיד לסיכום – שרת המשפטים לא נמצאת כאן בשביל להגיד למה היא דחתה את ההחלטה על החוק בארבעה חודשים. אנחנו כולנו יודעות ויודעים, אדוני היושב-ראש – גם אתה כחבר כנסת שמגיש חוקים, אתה יודע שכשוועדת שרים לחקיקה אומרת "דחייה בארבעה חודשים", בטח כשהכנס נגמר בעוד חודש וחצי, הכוונה שלה זה לנפנף את האירוע, ושפשוט הוא לא יחזור לדיון. ובכן, חברות וחברים, אני מבקשת מכן ומכם להסתכל בעיניים באמת לאנשים שאתם נבחרתם על ידם ולהצביע בעד החוק שיסגור את הפרצה הזאת, שיאפשר ליוקר המחיה לרדת ולציבור להפסיק ולשלם מס כפול ומכופל – לא למדינה, אלא לכמה טייקונים שמנצלים את הפרצה הזאת בחוק. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב סגן שר האוצר הרב יצחק כהן, בבקשה. עשר דקות לרשותך, כבוד סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה) של חברת הכנסת מרב מיכאלי היא למעשה חוק שאני הגשתי, מילה במילה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נכון, כמו שאמרתי. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל מכיוון שיש תקנון, יש תקנון לעבודת הממשלה, וגם חברי ועדת השרים מבינים שזה חוק טוב ושצריך אפילו לקדם אותו – אבל היא ביקשה ממך לדחות את הדיון בהצעת החוק בארבעה חודשים. ביקשו ממך? לא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא ביקשה ממני, עשו לי דחייה של ארבעה חודשים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז הינה, אני מביא את הבקשה לפנייך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה העניין, שארבעה חודשים זה לא זמן סביר. אם אתה רוצה שבוע, אני מוכנה. סגן שר האוצר יצחק כהן: שעה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): שבוע אני מוכנה, יותר מזה? זאת הצעת חוק טובה, זה דבר שאתה הנחת על השולחן, זה לא משהו להתחיל עליו דיון עם בדיקה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אבל זכותם של חברי ועדת השרים לדון בזה לעומק. וזה חוק טוב וחוק מצוין, אני מכיר אותו טוב מאוד, כי אני כתבתי אותו – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מעולה. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – אבל אני חושב שראוי לתת לשרים לדון בזה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): שבוע אני מוכנה. סגן שר האוצר יצחק כהן: על פי התקנון לעבודת הממשלה, הצעת חוק שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם קבעה לגביה ועדת השרים לענייני חקיקה עמדה כנדרש, תהיה עמדת הממשלה להתנגד, וחבל. זה יבש, זה פרוטוקול – זה תקנון. יעל גרמן (יש עתיד): אז תגיד שבתוך שבועיים אתם מביאים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא יודע, אין לי הלו"ז של השרים. שרת המשפטים לא פה, הייתי מתייעץ איתה. קריאה: נמצא כאן יושב-ראש הקואליציה. סגן שר האוצר יצחק כהן: יושב-ראש הקואליציה, דודי, החוק הוא חוק טוב. ועדת השרים ביקשה לדחות את הדיון, ומרב לא רוצה לדחות את הדיון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, אני מוכנה, אבל לא בארבעה חודשים. סגן שר האוצר יצחק כהן: היא מוכנה בשעתיים וחצי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מוכנה בשבוע. רוצים לדבר על שבוע? סגן שר האוצר יצחק כהן: הם ביקשו ארבעה חודשים, היא רוצה שבוע. אולי נתפשר על חודשיים, מרב? מרב, חודשיים? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, אין כנסת עוד חודשיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: חבל, חבל, חבל, חבל. דוד ביטן (הליכוד): חודש. סגן שר האוצר יצחק כהן: חודש, מרב? הינה, משא ומתן, שוק מחנה יהודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מוכנה לשבועיים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אין שבועיים. מה אתה אומר, דוד? דוד ביטן (הליכוד): חודש. סגן שר האוצר יצחק כהן: חודש. כן, אמסלם? דוד אמסלם (הליכוד): כמה זמן אתה רוצה לתת לה? חודש? סגן שר האוצר יצחק כהן: מרב, חודש. יושב-ראש הנהלת הקואליציה ירד מארבעה חודשים לחודש. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מוכנה בשבוע האחרון שיש הצבעות – שלא יקרה שיגידו שאין הצבעות על חוקים. בשבוע האחרון שיש הצבעות על חוקים פרטיים. סגן שר האוצר יצחק כהן: ועדת השרים ביקשה ארבעה חודשים, דודי אמסלם ירד לחודש – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מוכנה – – – 2 ביולי. השבוע האחרון של הצבעות במליאה על חוקים פרטיים אני מוכנה. סגן שר האוצר יצחק כהן: הם לא עושים לך תרגיל, מרב. לא, לא עושים לך תרגיל. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה השבוע האחרון של ההצבעות. סגן שר האוצר יצחק כהן: הם לא עושים לך תרגיל. יעל גרמן (יש עתיד): אין הצבעות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 8 ביולי זה היום האחרון שיש הצבעות על חוקים פרטיים בכנסת. אם אתם מסכימים על 8 ביולי, אני מסכימה. סגן שר האוצר יצחק כהן: דודי, המשא ומתן איתך, לא איתי. דוד אמסלם (הליכוד): אין משא ומתן, אנחנו ממשיכים. תתקדם, אנחנו נצביע על זה עכשיו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, אבל דודי, תקשיב – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אז חבל, זה יהיה חצי שנה, זה כבר לא יהיה חודש. חבל. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל גם לא יהיה חודש – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי, חודש. אם את מסכימה לחודש, אנחנו נדחה את זה בחודש. אם לא, אז התקנון הוא תקנון. חבל. בגלל זה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אומרת, אל – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: די, מרב, ביקשו ארבעה חודשים. די. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, ביקשו ארבעה חודשים, דודי ירד לחודש. את מסכימה לחודש? בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): סגן השר אמר שזו הצעה טובה, הוא ייכנס בעובי הקורה, אבל אני לא יודע כמה – – – זה לוקח חודש – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל דודי, עוד חודש אין כנסת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אם זה ייפול בהצבעה זה יידחה לשישה חודשים, וחבל, כי זאת הצעה טובה. דוד אמסלם (הליכוד): אם הוא אומר שהחוק הוא טוב אז נעביר אותו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל דודי, עוד חודש אין כנסת, אין הצבעות – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל יש כנסת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל אין הצבעות על חוקים פרטיים. אני מוכנה ליום האחרון שיש הצבעה על חוקים פרטיים. דוד אמסלם (הליכוד): אם השר יצליח להביא את – – – היו"ר ישראל אייכלר: רגע, אדוני סגן השר, מה אתה מציע? סגן שר האוצר יצחק כהן: ועדת השרים – הינה, שרת המשפטים נמצאת פה – ביקשו ארבעה חודשים. מרב אומרת שזה הרבה זמן. יושב-ראש הקואליציה הציע חודש. אני מסכים לחודש. חודש זה זמן סביר. גם לא יקרה שום דבר אם זה יהיה אחרי הפגרה. לא יקרה שום דבר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: חבל, ההצעה יותר מדי טובה שהיא תיפול. חבל. היו"ר ישראל אייכלר: מה מציע סגן השר? סגן שר האוצר יצחק כהן: אם היא מסכימה לחודש – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני לא מנהל משא ומתן, אני רק יושב-ראש. תגיד לי מה הממשלה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: זה תקנון הממשלה, זה לא אני. התקנון אומר: הצעת חוק שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם קבעה לגביה ועדת השרים לענייני חקיקה עמדה כנדרש – תהיה עמדת הממשלה להתנגד. היו"ר ישראל אייכלר: אז מה אתה מציע? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מציע – זה מה שאני מציע. היו"ר ישראל אייכלר: אתה מציע לדחות? אתה מציע להסיר? תגיד מה אתה מציע. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני מציע הצעה פשוטה, הצעה פשוטה מאוד – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – כל הזמן להגיד את זה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: רגע, מרב, רק שנייה. רחל עזריה (כולנו): מרב, מה? היו"ר ישראל אייכלר: אם אפשר להציע לממשלה ולמציעים – להגיע למשא ומתן לפני שזה עולה לדוכן. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, הממשלה החליטה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני לא יכולה לדחות את ההצעה – – – רחל עזריה (כולנו): נו, אז אולי בכל זאת ביום האחרון של הכנסת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: הממשלה החליטה שהיא ביקשה לדחות את זה, היושב-ראש. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 8 ביולי. היו"ר ישראל אייכלר: יש הסכמה בין הממשלה למציעה או אין? תודיע לי. רחל עזריה (כולנו): – – – ביום האחרון של הכנס – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מרב, מה החלטת? מקבלת את ההצעה של דודי? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אם אתה מסכים ל-8 ביולי – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני לא יודע מה זה 8 ביולי. אמרו ארבעה חודשים, הוא ירד לחודש – את מסכימה? בלי תאריכים. היו"ר ישראל אייכלר: אדוני סגן השר, אתה חייב לומר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אמרתי את זה 50 פעם, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: לא, תגיד לי מה אתה רוצה ממני – להסיר או לדחות. סגן שר האוצר יצחק כהן: אם היא תסכים לדחות, אני אשמח. אם היא לא תסכים אז נצביע, מה לעשות? החלטה שלה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מוכנה לחכות עד – – – היו"ר ישראל אייכלר: רגע, יש לה זכות לעלות? סליחה, יש לך זכות לעלות. אתה סיימת? יש לך זכות לעלות. תעלי, תגידי מה את רוצה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רוצה לשמור את הזכות שלי לעלות לתשובה והצבעה. סגן שר האוצר יצחק כהן: חבל, חבל. היו"ר ישראל אייכלר: מה אתה מציע? סגן שר האוצר יצחק כהן: זו החלטה שלה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני מוכנה עכשיו לא להצביע, אני אעשה איתכם עבודה, ואני כבר אומר לך – ביום האחרון בכנס הזה. סגן שר האוצר יצחק כהן: מרב – – – דוד אמסלם (הליכוד): מרב, מרב, מרב, מרב, אני אומר כזה דבר: רבי יצחק, אני סומך עליו. הוא אומר שהחוק טוב, הוא רוצה להיכנס בעובי הקורה ולנסות לגשר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: עזבי 8, אני לא יודע מה זה 8. דוד אמסלם (הליכוד): עכשיו, הוא מבקש חודש. סגן שר האוצר יצחק כהן: חודש. דוד אמסלם (הליכוד): הוא ישב איתך, אם עוד שבועיים יסכימו, אז נעלה את זה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): סבבה. היו"ר ישראל אייכלר: אז אתה מציע שההצבעה תידחה בחודש? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן. היו"ר ישראל אייכלר: את מסכימה שההצבעה תידחה בחודש? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תידחה למועד אחר. היו"ר ישראל אייכלר: למועד אחר. ההצבעה תידחה למועד אחר. הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – שימוש בקרקע חקלאית לייצור אנרגיה מתחדשת ביישובי עדיפות לאומית), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5292/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים לנושא הבא. אגב, גם על החוק הבא לא תהיה תשובה והצבעה עכשיו אלא במועד אחר – לידיעתכם, חברי הכנסת. הצעת חוק של איתן ברושי, הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – שימוש בקרקע חקלאית לייצור אנרגיה מתחדש ביישובי עדיפות לאומית), התשע"ח–2018. עשר דקות לרשותך, וכאמור – תשובה והצבעה במועד אחר. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ההצעה שמובאת כאן בפניכם עלתה בוועדת השרים ונדחתה בשבוע, אבל נראה שזה יהיה נכון להציג אותה ונכון לומר לכם שגם הדחייה הזאת, גם אם היא לא גדולה, היא מיותרת. אני רוצה דווקא לפתוח בדברים שכתבה חברה מהערבה הדרומית שעוסקת באנרגיה מתחדשת, לגבי הסיבות לאפשר לחבל אילות יותר שטח: 50% משטחי החקלאות בחבל אילות לא מנוצלים בשל היעדר מקורות מים להשקיה. אין כרגע אפילו תוכנית ל-15 השנים הקרובות כדי להגדיל את היצע המים, מהתפלה או בכל דרך אחרת. לכן, שדה סולרי לצורך העניין הוא דבר נכון והגיוני. יש באזור אילת והערבה צריכה של כ-180 מגה-ואט, ואנחנו, ללא – זה מפריע – ללא מגבלת 250 דונמים – – היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, היות ותשובה והצבעה במועד אחר, אז מי שרוצה לדבר מתבקש לצאת החוצה לדבר, כי זה מפריע לנואם. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – נוכל לייצר את כל הצריכה ל-24 שעות, בלי לשנע לא צפונה ולא מהמרכז דרומה. אם מדינת ישראל רוצה להצליח לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת ואף יותר מכך, היא צריכה להבין שיש לאפשר, על פי הבקשה בהצעת החוק, לעבור מ-250 ל-1,000 דונם במגבלת השימוש בקרקע חקלאית לאנרגיה מתחדשת. צריך לומר כמה סיבות שלפי דעתי החוק הזה הוא נכון – והוא בא מהשטח. קודם כול, צריך לומר שישראל לא עומדת – וישנו פה השר שטייניץ – או מתקשה בלעמוד ביעדים שהיא החליטה עליהם בממשלה ובהתחייבויות הבין-לאומיות שלה כבר ל-2020, ולכן תוספת האפשרות לאנרגיה מתחדשת, בוודאי מהשמש, זהו דבר נכון. דבר נוסף – אין אפשרות לקיים מיזמים ב-250 דונם. מה אומר המינהל – שעוד נתייחס אליו בסוף דבריי? הוא אומר: 250 דונם לקרקע חקלאית, מושבים וקיבוצים שמחזיקים בקרקע בלי סוף זמן, זה בסדר. מעבר ל-250 דונם – זה ילך לבעלי ההון, למכרזים. מה עשו שלושה קיבוצים בדרום, בעוטף עזה – עלומים, נירים ואורים? הם יצרו משבצת של 750 דונם. לקח להם מעל שנה, כ-20 מיליון שקלים, ליצור את התנאים למיזם ולפרויקט של אנרגיה מתחדשת, שזה יעד לאומי. כאשר אנחנו יודעים שבנוסף לכך יש קיצוץ במים – אנחנו לא נתייחס כרגע למשבר, אבל זאת עובדה שיש פחות מים ויש משבר בחקלאות. ראיתי שעכשיו מביאים עגבניות מטורקיה. מציאה גדולה. יש פחות חקלאות, יש פחות מים, ולעומת זה יש שחרור של קרקעות, ובזכות שר החקלאות והאוצר נחתמו תנאים חדשים שמאפשרים בקרקע, זמנית, להשקיע בחוזים ארוכי טווח. כלומר, יש לנו קרקע, יש לנו שמש בלי מגבלות; אין מספיק מים, אין מספיק רווחיות ואין מספיק קיום מהחקלאות, ושטחים רבים עומדים או נטושים או לא מנוצלים. גם בערבה וגם בעוטף הזה, עוד לפני השרפות, יש קשיים גדולים, ויש כאן אמצעי שיכול לקיים את התושבים, שיכול לממש ריבונות, שמתחבר ליעדים הלאומיים של האנרגיה המתחדשת, ויש כאן התגברות על מכשול שלא היה צריך לשים אותו, של 250 דונם. אז מה יוצא? ממשלת ישראל – משרד התשתיות תומך, המשרד להגנת הסביבה, ובמשרד האוצר רבים תומכים. מי לא תומך? ראש מינהל מקרקעי ישראל עדיאל שמרון, שבראשותו רשות מקרקעי ישראל הפכה לגוף מאוד בעייתי. גם במושבים, גם בקיבוצים, גם במרחבים העירוניים, גם באזורי הנגב והגליל וגם באזורי עדיפות – – – יעל גרמן (יש עתיד): אבל לא יהודה ושומרון. איתן ברושי (המחנה הציוני): את שואלת על יהודה ושומרון. אני לא חושב שזה הנושא כרגע, אבל אני רוצה לומר שאני לא מבין את ההתנהגות ואני לא מבין גם את היכולת שלהם לקבוע עד כדי דברים מאוד חשובים, כמו גם בעניין הזה. ומה הם אומרים? אם אתה ביישוב בדרום, בערבה, אם אתה בנגב, אם אתה בעוטף עזה, על 250 דונם אפשר ללכת – זה לא פשוט, ראיתם – אבל אם אתה רוצה פרויקט יותר גדול, תלך למכרז. כלומר, את הקרקע הזאת – שעשרות שנים, ועכשיו תחת אש, תרתי משמע – יכול לקבל יזם מתל אביב או מראשון. דרך אגב, זה קרה בימים האחרונים. יש מחצבה בחרמונית – הינה, בנט, תשמע – טוף, מול מרום גולן, ונגמרה תקופת הזיכיון, ועשינו מאמץ גדול שיהיה אפשר, ואפילו יהודה הראל, ערב פרס ישראל, הגיע לכנסת וניסינו לשכנע שזה לא יהיה נכון, ותנו להם פטור ממכרז, לקיבוץ מרום גולן. והחרמונית – זה הגבול, זה לא ליד הגבול, החרמונית. תראו, ממשלה ציונית, ימנית, קיצונית, שמחוקקת חוקים של השתלטות גם על אדמות פרטיות, לא מסוגלת למצוא נוסחה – ומחצבה של טוף שהיא הקיום של מרום גולן עשרות שנים עוברת לידיים של קבלן מראשון לציון. ואיפה המחצבה? על הגדר, בחרמונית. ועכשיו יש מאבק על מחצבה בתל פארס – אותו דבר. הם התחייבו גם בפני גפני – המינהל – להביא תשובה עד סוף מאי. הם לא הביאו תשובה עד אמצע יוני. אני מודה פה במליאת הכנסת שאני עצרתי פעמיים העברות של 2 מיליארד שקלים למינהל מקרקעי ישראל; פעמיים בוועדת הכספים נוצרה סיטואציה שאני הייתי הרוב – לא העברנו כסף. הגיע הזמן שהממשלה גם תנקוט יד קשה מול גורמים שלא מבצעים את המדיניות שלה. איך זה יכול להיות שהממשלה לא מסוגלת לכפות על המינהל החלטה ש-1,000 דונם זה דבר הגיוני לאנרגיה מתחדשת? יושבים כאן שרים שיודעים שבעמק המעיינות, עמק בית שאן, אין שום דבר בולט יותר מהשמש. בכלל, ישראל, יש לה יותר ימי שמש מהרבה מדינות בעולם, אבל היא נשארת אחרונה באנרגיה סולרית. והינה, עמק המעיינות – אין לו מים. יש ייבוא דגים מסין, יש משבר בחקלאות, ואני אומר להם: תנו להם לגדל אנרגיה מתחדשת. המינהל, שהוא פוסט-ציוני – באמת אני אומר לכם, לא יכולה להיות הגדרה יותר טובה לחוסר האחריות וחוסר הגמישות – אז את המחצבה ברמת הגולן מעבירים ליזם במרכז הארץ וחוסמים קיום של קיבוץ מרום גולן, ועכשיו חודשיים אנחנו מנהלים קרב על המחצבה בתל פארס, שתישאר בידי הקיבוץ. בלי המחצבות האלה אין לו קיום שם ואין לו פרנסה. המחצבה זה לא כל העובדים, אבל בלי המחצבה אין מפעלי טוף. ועכשיו אתה בא ואתה רואה שאתמול שמעתי על שלושה קיבוצים, עלומים, אורים ונירים, בעוטף עזה – לקח להם מעל שנה ליצור רצף של 750 דונם. אני אומר לכם, שרי הממשלה, ב-70 שנה לעצמאות ישראל נראה שהמינהל זה השלטון הבריטי, המנדט, ואנחנו – ההתיישבות – זה המחתרת. תראו למה הגענו. בשביל לבצע פרויקט כזה צריך לעשות פעולה של שנה, ליצור רצף קרקעות כשלא חסרה אדמה, לא חסרה שמש. חסרים מים, חסרה פרנסה, והממשלה לא מתגברת על המינהל כפי שהוא מתנהל היום. הצעת החוק הזאת היא הצעה שלא עולה כסף. היא הצעה שמביאה רק תועלת; היא הצעה שנותנת ודאות ויציבות לחקלאות ולהתיישבות. היא מאפשרת לקיים את הקהילות ואת ההסכמים על הקרקע בלי לחרוג מהגבולות, ובלי שימושים מוגזמים, והיא מנצלת את המשאב הזה שנקרא שמש, והיא משרתת מטרות חשובות, יעדים של שימוש באנרגיה מתחדשת – ממשלת ישראל התחייבה לזה בעולם, זה לא רק החלטות ממשלה – והיא נותנת פרנסה במקומות שלא קיימת פרנסה חלופית. איזה עוד נימוקים צריך כדי לשכנע את הממשלה? הסכמתי, מחוסר ברירה, לדחות את ההכרעה בכמה ימים. ולכן, אני מבקש כאן להביא את הדברים בפניכם, בפני הציבור, שישפוט אתכם על ההתנהגות אם לא תאשרו את זה, בפני ההתיישבות והחקלאות שזקוקה לזה – שהממשלה זקוקה לזה, שהשרים הרלוונטיים תומכים בזה. ולא יכול שעדיאל ושולה בן צבי במינהל כל כך יפגעו בהתיישבות – – – היו"ר ישראל אייכלר: סליחה, אדוני. חבר הכנסת ברושי, לא הערת לך עד עכשיו. כשמזכירים שם פרטי של אדם כשהוא לא נמצא פה, יש בזה בעיה. דיברת על המינהל בכללי. כולם יודעים מיהם ראשי המינהל. כבר פעם שנייה שאתה מזכיר שמות. לא כדאי. איתן ברושי (המחנה הציוני): יכול להיות. זה פעם שנייה ואחרונה, גם הזמן נגמר. אבל בכל זאת, יש פה רמז ברור לאחריות של גורמים שיכולים וצריכים לשנות את ההתנהלות שלהם, ושל ממשלה שצריכה להנהיג, ולא לקבל תכתיבים מגורם שאיננו מגלה את האחריות ואת הנאמנות הנדרשות. בסופו של דבר, אני מקווה שההצעה הזאת תעבור והאישור הזה לחוק יינתן, ונוכל לקדם את ההתיישבות, את החקלאות – באזורי העדיפות, בעוטף עזה, בכל מקום שזה נכון – וגם לעמוד ביעדים של אנרגיה מתחדשת, שמאוד חשובים לישראל כולה. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ישראל אייכלר: הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם כי אתמול, יום שלישי, כ"ט בסיוון התשע"ח, 12 ביוני 2018, נדונה בקריאה ראשונה הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2) (הארכת המועד להגשת בקשה להחזרת עודף שכר טרחה), התשע"ח–2018. בטעות אמר יושב-ראש הישיבה שהצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הוועדה שהכינה את הצעת החוק לקריאה ראשונה היא ועדת החוקה, חוק ומשפט, ולכן, על פי סעיף 82 לתקנון הכנסת היא חוזרת לדיון בוועדה זו. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה למזכיר הכנסת. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – שימוש במידע ושמירת סודיות רפואית), תשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5312/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – שימוש במידע ושמירת סודיות רפואית), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת עמר בר-לב וקבוצת חברי הכנסת. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, לפני שלוש שנים, מעט לאחר כינונה של הכנסת הנוכחית, קיבלתי, כמו כל אחד מחברי הכנסת, רשימה של מסמכים שצריך לחתום עליהם. בין יתר המסמכים היה מסמך שקשור באובדן כושר עבודה שבו התבקשנו לרשום, להצהיר על מצבנו הבריאותי, ולחתום עליו מתחת. מתחת להצהרת הבריאות התחלתי לקרוא את האותיות הקטנות, ומה שהתברר לי שכתוב שם – אני אקריא לכם ציטטות מסוימות – למשל, היה כתוב לגבי אותו מידע רפואי סודי אישי שלי שאני מאפשר לחברת הביטוח, אם אני תובע אותה, לגלות אותו. אז כתוב שם: החברה וחברות אחרות בקבוצה הראל – זה היה ביטוח של קבוצת הראל – בסוגריים: הראל השקעות והראל פיננסים, תעשה בו שימוש לכל עניין הקשור בפוליסות ולמטרות לגיטימיות אחרות, זאת אף באמצעות העברתו של המידע לצדדים שלישיים. כלומר, דודי, מה שכתוב שם, שהמידע הסודי שלנו שנתנו לחברת הראל – היא יכולה לקחת את המידע הזה, לתת לחברות-בת שלה, למשל להראל השקעות, שיעשו במידע הזה שימוש שבעיניהם הוא לגיטימי. אתם חושבים שרק זה מה שהיה כתוב באותיות הקטנות? לא. היה כתוב עוד, והינה עוד ציטוט, ואני קצת מקצר אותו. היו"ר ישראל אייכלר: אתה אומר, אבל, שזה לכל האזרחים, לכל המבוטחים. לא רק לך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לכל – אני אומר, ראשית, זה לכל חברי הכנסת. רוב חברי הכנסת חתמו על זה. היו"ר ישראל אייכלר: רק חברי כנסת? עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, לא. זה כל – – – היו"ר ישראל אייכלר: כל הצרכנים של אותה חברה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני ארחיב, אני אתן כמה דוגמאות. היו"ר ישראל אייכלר: שלא יובן שיש פה איזה גילדה או משהו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא. אני אתן עוד ציטוט. כתוב שם, למשל: כמו גם מידע נוסף אודותיי המצוי או שיהיה מצוי בידי חברות אחרות מקבוצת הראל והראל השקעות וחברות-בנות – ישמש את החברות בקבוצה גם לכל עניין הקשור ביתר מוצרי ושירותי החברות בקבוצת הראל ובשיווקם, למטרות לגיטימיות אחרות. זאת אומרת, במקרה זה חברת ביטוח הראל יכולה להעביר לחברת הראל השקעות את המידע שלי והם יעשו בו איזשהו שימוש. וחוץ מזה, גם כתוב שם, כמו בכל הבקשות האלה של ביטוח אובדן כושר עבודה, שאנחנו משחררים את חברת הביטוח מלשמור על המידע הסודי שלנו בסודיות, זאת אומרת, הם לא צריכים לשמור על המידע בסודיות. טוב, מובן שמחקתי את שתי הפסקאות האלה, הגשתי לכאן, לחשבות הכנסת, וכעבור כמה שבועות קיבלתי תשובה שחברת הביטוח לא מוכנה לבטח אותי, כי מחקתי. אגב, למעלה מ-60 חברי כנסת חתומים על זה. אתם חושבים שזה קשור רק לחברי כנסת? לא. אני אתן לכם עוד דוגמה. לפני חצי שנה נסעתי לחוץ לארץ לנסיעה פרטית. עשיתי ביטוח כזה, נסיעות לחו"ל. מה לעשות, חליתי בשפעת. הזמנתי רופא באנגליה, שילמתי לו 200 פאונד, חזרתי לארץ, שלחתי לחברת הביטוח בקשה להחזר, והם אמרו: אין בעיה, רק תחתום על המסמך הזה שאתה מאפשר לנו לברר את כל המידע הרפואי עליך, כולל בצה"ל, כולל במשטרה וכולל ברשות שדות התעופה. למה? כל זה – על מה? כי חליתי בשפעת, ויש לי אישור מהרופא, ואני מבקש את ההחזר? טוב, זה כבר באמת הביא לי את הסעיף. אני מכיר את זה, זה לא רק כמו ששאלת אותי, אדוני היושב-ראש – זה לא קשור רק לחברי כנסת; כמעט בכל פוליסת ביטוח, אובדן כושר עבודה וכן הלאה, דורשים מאיתנו לחתום על דברים דרקוניים. פניתי לדורית סלינגר, הממונה על שוק ההון והביטוח, והצגתי לה את הדברים האלה. היא הייתה המומה פחות או יותר כמוני, והיא אמרה לי: אני אתחיל לפעול בנדון. אני החלטתי להגיש הצעת חוק שאומרת: אני מאפשר לחברת הביטוח לחשוף ולראות את המידע הרפואי שקשור בי, שקשור בתביעה שלי, אבל לא מעבר לזה. דרך אגב, חברת הביטוח השנייה הייתה הפניקס, זאת אומרת, זה לא משהו מיוחד להראל וגם לא מיוחד להפניקס. כאן יש שתי דוגמאות – שתי חברות ביטוח מהגדולות בארץ, אבל זה אופייני כמעט – – יעל גרמן (יש עתיד): תכניס תחרות בין כל החברות האלה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – זה כמעט בכל חברות הביטוח. וכאשר האזרח הקטן, אומרים לו – הוא מגיע לסעיפים ואומרים לו: תשמע, יש לך עכשיו שתי אפשרויות: או לחתום או לא להיות מכוסה, אז האזרח הקטן ורוב חברי הכנסת כאן חותמים על הדבר הזה. בקיצור, כפי שאמרתי, הנחתי את הצעת חוק על השולחן, ודיברתי לפני שבוע, לפני שזה הגיע לוועדת שרים, עם שרת המשפטים. כמובן שהיה קל לשכנע אותה שבאמת ההצעה הזאת היא נכונה וראויה. במקביל ביקשתי מדין, העוזר הפרלמנטרי שלי, שיעדכן את דורית, הממונה על שוק ההון והביטוח, שהצעת חוק הולכת להיות מונחת. ומה שהוא עודכן – כפי שהיא אמרה לי, דורית סלינגר, היא אמרה לי שהיא הולכת לטפל בזה, ואכן, יש לה כוונה להוציא צו, נדמה ב-1 ביולי, בסוף החודש הזה, לכל חברות הביטוח, והצו – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אני יודע. אני יודע. ב-1 ביולי, חודש לפני שהיא מסיימת. – – הצו פחות או יותר זהה להצעת החוק שלי. עכשיו תראו, לדעתי, הצעת חוק הרבה יותר טובה מצו והרבה יותר תקפה, אבל יחד עם זאת, אם באמת המפקחת על שוק ההון והביטוח דורית סלינגר אכן תגיש את הצו הזה, ובאמת יתברר לי שהצו הזה מאוד מאוד דומה – או זהה, כפי שנאמר לי – להצעת החוק הזאת, אז כמובן אני אסתפק בצו. בעניין הזה אני מבין שוועדת השרים ביקשה לדחות את ההצבעה שלה ב-90 יום, אני מניח מאותה סיבה – כי מצד אחד אתם רואים שהצעת החוק הזאת היא באמת נכונה, ולא מתקבל על הדעת שחברות הביטוח באמת יתעמרו בצורה כזאת או אחרת במידע הפרטי שלנו. נראה כולנו את הצו; אם הצו מכסה את זה, אז לפעמים צריך להסתפק בטוב ולא בטוב ביותר. יעל גרמן (יש עתיד): – – – ואם זה יהיה אחרי 90 יום, זה אחרי דורית, וחבל על הזמן. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, אבל דורית אמרה לי, באמצעות העוזר שלי, שהצו הולך לצאת ב-1 ביולי, והצו זהה להצעת החוק. לכן, אני סומך עליה, ואני מקווה – עד עכשיו הניסיון שלי איתה הוא חיובי. באמת, בהקשר הזה, אני יכול לומר שנפגשתי עם דורית סלינגר, יחד עם חברת הכנסת מיכל בירן – נפגשנו לפני חמש שנים. זה היה ממש כמה שבועות אחרי שהיא נכנסה לתפקיד, ומיכל ואני הצגנו לפניה את האני-מאמין שלנו, בעיקר בנושא הביטוח הפנסיוני. אני יכול לומר שחלק גדול מהדברים שדיברנו עליהם אז מיכל ואני, חלק גדול היא יישמה בצורה של צווים; חלק יותר קטן הצליח לעבור בחקיקה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר שהיא העבירה בצורת צו זה מתווה החיסכון הכספי לצורכי פנסיה המותאם לגיל החוסכים, מה שנקרא "המודל הצ'יליאני", שמיכל ואני דיברנו איתה עליו לפני חמש שנים. אני בהחלט חושב שזאת גם הזדמנות לברך אותה לקראת סוף תפקידה. בהחלט לא הצלחנו לממש, מיכל ואני, את כל מה שתכננו, ולכן מיכל ואני נשארים בכנסת, ונשארים בשדולה, להוביל את השדולה לפנסיה הוגנת בכנסת. אבל בהחלט אני שמח לברך את דורית על המהפכה, אפשר לומר, שהיא עשתה בתחום הביטוח, והביטוח הפנסיוני בפרט, בחמש שנים, ולאחל לה הצלחה בהמשך. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו – – – לדחות את ההצבעה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן. אני דוחה את ההצבעה. אני מקבל את הבקשה שלכם לדחות אותה ב-90 יום. היו"ר ישראל אייכלר: רגע, אם המציע דוחה את ההצבעה, אז תשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): כל הכבוד לך. דבר מדהים. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אבל אתה איתי. אם חס וחלילה נראה שהצו הוא לא צו; שהוא צו, אתה יודע, כזה זוחל – דודי, אתה איתי. היו"ר ישראל אייכלר: הוא רוצה צו בוו"ו, ולא צב בבי"ת. דוד אמסלם (הליכוד): שאפו על זה שאתה קורא את האותיות הקטנות. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5379/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), של חבר הכנסת – – – קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: מי עוד חתום על ההצעה הזאת? מי חתום על ההצעה? הינה, הוא הגיע, יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, שהגיש את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018. בבקשה, עשר דקות לרשותך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הבאנו את הצעת החוק הזאת כשגילינו שראש ממשלת ישראל מרוויח 13,000 בחודש; כ-13,000 שקל בחודש – אולי קצת יותר, אולי קצת פחות. ועכשיו יקומו כל אותם – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): ברוטו 13,000? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נטו. נטו. 13,000 שקל נטו. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בעולם האמיתי? בעולם האמיתי לא מדובר בנטו, מדובר בברוטו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – אם הוא עושה תיאום מס – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא מקבל 13,000 שקל בחודש. אני אסביר, בגלל זה אני עומד פה. היו"ר ישראל אייכלר: על העובדות בוודאי אתם לא צריכים להתווכח. כנראה הוא אומר נכון, מה אתה רוצה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה שקורה זה כך: ראש הממשלה מקבל החזקה בביתו בקיסריה. ביתו בקיסריה – עלות האחזקה מתבטאת בעשרות אלפי שקלים בחודש, ולכן, כשהחליטו במס הכנסה לגלם את הוצאות הבית בקיסריה בתוך שכרו של ראש הממשלה, הנטו של ראש הממשלה ירד לאזור 13,000 שקלים. ואז אני ישבתי עם עצמי ותהיתי תהייה אמיתית: האם ראוי והאם סביר שראש ממשלת ישראל בשנת 2018, במדינת ישראל הפורחת והמשגשגת, ישתכר 13,000 שקל – כן או לא? שאלה שהיא קודם כול ערכית, בלי שום קשר למהות, אלא רק מבחינת ערכים: האם ראוי וסביר שראש ממשלת ישראל ירוויח 13,000 שקל לחודש? ושאלה נוספת ששאלתי את עצמי: האם סביר שיממנו את הוצאות ראש הממשלה ללא יוצא מן הכלל, וששכרו יישאר רק שלו? והתשובה מבחינתי הייתה מאוד מאוד פשוטה ובלי שום קשר לזהות ראש הממשלה, כי היום זה בנימין נתניהו, מחר זה יכול להיות מישהו אחר. ואם יהיה ראש ממשלה אחר – אני מקווה שלא, אני מקווה שהציבור ימשיך לתת בנו אמון ושבעזרת השם נמשיך להישאר בשלטון עוד שנים רבות, בראשות בנימין נתניהו. אבל אם יהיה ראש ממשלה אחר, נניח, השאלה היא אם הוא היה מוכן לעבוד בעבור מדינת ישראל בשביל 13,000 שקל לחודש. יש כאלה שכן ויש כאלה שלא; יש אלטרואיסטים יותר ויש אלטרואיסטים פחות. אבל דבר אחד בטוח – שאף אחד במדינה הזאת לא רוצה שראש הממשלה שלו ישתכר בשכר שלא מכבד את התפקיד ואת המעמד של ראש ממשלה. ואז הגעתי לצומת הזה שבו אני צריך לראות איך אני מתקדם עם העניין הזה, כי זה הפריע לי וחרה לי, ובדקתי את החוק. ומה גיליתי? גיליתי שבחוק אותן הטבות ניתנות לנשיא המדינה. נשיא המדינה לא משלם ולא מגולמת שום הוצאה בשכר שלו, כולל אחזקת מעון פרטי, אם יש. הנשיא ריבלין לא צריך שיחזיקו לו את המעון הפרטי, כי המעון הפרטי שלו לא בידיו, ולדעתי או למיטב הבנתי, הוא השכיר אותו. במקרה של ראש הממשלה – הוא רוצה בסופי שבוע מדי פעם ללכת ולבקר שם. איציק שמולי (המחנה הציוני): לפני רגע אמרת שהחוק הוא לא פרסונלי על נתניהו, אז למה זה רלוונטי אם לנשיא יש בית או אין לו בית? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, לא. נתתי דוגמאות. הבאתי את זה כדוגמה. אבל הנשיא – חל עליו החוק הזה, וביקשנו להחיל את החוק הזה גם על ראש הממשלה. ואז שמעתי הרבה מאוד טענות. אמרו לי: תשמע, ראש הממשלה הוא בן אדם אמיד, מה אתה צריך לעזור לו? למה אתה מנסה לעזור לו? ואני אמרתי: חברים, אני לא מנסה לעזור לראש הממשלה, אני מנסה לעזור למדינה להיות הוגנת כלפי ראש הממשלה שלה בכך שנבהיר מה היה קורה – נניח, אני נותן דוגמה – אם המדינה הייתה מחליטה לומר לראש הממשלה: תשמע, מותר לך יום אחד בשנה לתת הרצאה בתשלום, נניח בארצות הברית, יום אחד בשנה מותר לך, אנחנו מאשרים לך, תן הרצאה בתשלום וקח את הכסף לעצמך. תשלם עליו מיסים כחוק והכול, אבל יום אחד תרוויח כסף בכוחות עצמך ולא באמצעות המדינה. הרי כולם יודעים שביום אחד שהוא היה נותן הרצאה ברחבי העולם הוא היה יכול להרוויח מאות אם לא מיליוני דולרים, והוא לא עושה את זה. הוא כל-כולו, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, תורם את כל מרצו למען מדינת ישראל. האם ראוי שברגע שהוא עושה את זה גם נדאג או נדרוש ממנו שישלם את כל ההוצאות על מעונו הפרטי, כשהוא מוותר על יכולתו להכניס הרבה מאוד כסף באופן פרטי לטובת אזרחי ישראל, לטובת עתידה של המדינה, לטובת הביטחון שלה, הכלכלה שלה והחברה שלה? חד-משמעית לא ראוי. ורגע, חברים, אני יודע שזה קשה. צריך גם לשים לפעמים את הפופוליזם בצד. לא רק מה שכולם מצפים ממך לומר – תאמר; תאמר גם מה שהוא אמת, מה שהציבור באמת מאמין בו – שלא יכול להיות שראש ממשלה במדינת ישראל, ולא משנה מי זה, ירוויח 13,000 שקל בחודש. זה לא יכול להיות. ולכן, אני באמת חושב שהחוק הזה הוא חוק הוגן, הוא חוק ערכי, והוא חוק שמשקף את הערכים של מדינת ישראל, שבהם מכבדים את ראש הממשלה ויודעים להבחין במעמד שלו ולהכיר במעמד שלו, גם כשחולקים עליו פוליטית, גם כשלא מסכימים איתו בהרבה מאוד דברים. אבל בערכים הבסיסיים שלנו, לכבד את נבחרי הציבור, ובראשם ראש ממשלת ישראל, החוק הזה הוא חוק יותר מראוי. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת מיקי זוהר. ישיב על ההצעה סגן שר האוצר יצחק כהן. הינה, הוא פה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לגבי החוק הקודם, של עמר בר-לב, אכן עלית על נקודה מאוד מאוד חשובה. אפשר לתקן את זה בחוזר. אפשר, וטוב שהארת את עיניה של המפקחת, והיא תעשה את זה; היא תעשה את זה בחוזר. זה הרבה יותר מהיר מחקיקה, וזה מחייב – מה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): עד עכשיו היא הוכיחה את עצמה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אל תשכח גם מי ממונה עליה. כן, נעשו המון רפורמות חשובות מאוד. בכלל, הפיכת הרשות מאגף לרשות עצמאית – תן לו, תעשה לו ככה עם היד, תעשה לו, תעשה לי טובה, תן לו מרפק. הינה, דבר כזה, למשל – הינה דוגמה חיה. הינה, איציק, הוא העלה עכשיו נושא מאוד חשוב, של ההפקרות בסודיות הרפואית. הכנסת, עד שתחוקק – קריאה טרומית, קריאה ראשונה, יעבור לוועדה, יבואו כל הלוביסטים של כל העולם ואשתו, יתחילו למשוך לפה, למשוך לשם. חוזר אחד – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): עכשיו יש 4.5 מיליון מבוטחים בביטוחי סיעוד ובריאות של קופות חולים. נראה לך סביר לשנות אותם לכאן או לכאן בצו, בלי פיקוח של הכנסת? זה עולה בדעתך? סגן שר האוצר יצחק כהן: א. הכנסת תמיד מפקחת. תמיד מפקחת. איציק שמולי (המחנה הציוני): היא לא. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה, איציק שמולי, יכול בכל נושא, כל נושא – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – זהו, הכנסת לא יכולה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, איך שאתה מצייר את זה – יש ועדה מייעצת, אלה אנשים רציניים. זה לא לקחת נייר וכמו שאתה מתאר את זה. בינתיים יגיד לך עמר בר-לב, בין היעילות והאמינות – טוב, אני לא רוצה להגיד מילה רעה על הכנסת, חלילה. בוא נגיד דבר חיובי. בינתיים, האמינות והזריזות – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): אל תגזים במחמאות. אני מתרגש. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. אני לא מחמיא. אני רק אומר, הראייה כצופה פני עתיד – לקחת את אגף שוק ההון, שהיה אגף בתוך משרד – ופה מילה, באמת מילה טובה למשה כחלון כשר האוצרף עם הרבה אחריות, שוויתר על סמכות וטריטוריה למען אזרחי ישראל. תשמע, זה – אני לא מכיר אף שר שהיה עושה את זה. אבל כחלון, שידוע באינטגריטי שלו, באחריות הציבורית שלו, הסכים – הסכים ויצאנו לדרך. הוקמה ועדה שעמדתי בראשה, לקח כמה חודשים, ובסוף האגף הפך לרשות עצמאית, למורת רוחה של – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – רשלנית. אז מה יצא מזה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: במקום לשבח את תוקפת? מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מי? נורית קורן (הליכוד): אדוני סגן השר, אין מה לשבח. אין מה לשבח – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: עלייך אני כועס, נורית. יש לי איתך חשבון ארוך. לאה פדידה (המחנה הציוני): סגן השר, ככה סוגרים חשבונות? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן. יש לי חשבון ארוך איתה. טלי, תגידי לה שיש לנו חשבון ארוך. נורית קורן (הליכוד): תחתום על הצ'ק. סגן שר האוצר יצחק כהן: איזה צ'ק? קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: רוברט, כחבר ותיק בוועדת הכספים – ולא סתם חבר, חבר שפעיל ויודע ומוערך – מה דעתך על הפיכת אגף שוק ההון במשרד האוצר לרשות עצמאית? איציק שמולי (המחנה הציוני): רוברט, זו שאלה מכשילה. תיזהר. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, לא, לא. רוברט, עזוב, אל תשמע מה שאיציק אומר. איציק שמולי (המחנה הציוני): תגיד שזה אסון. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): אני אתן לך תשובה. אני צריך לחשוב על זה. סגן שר האוצר יצחק כהן: יפה מאוד. ידעתי שזו תהיה התשובה שלך. נורית קורן (הליכוד): סגן השר, סגן השר, תביאו את גפני ביום שני – – – שהתקנון לא – – – לא ישבו עם האנשים – – – גפני, תעזור לי – – – תראה, אתה רואה? הוא צוחק. אתה רואה? נו, באמת. אתה מבין, עכשיו שלחתי אותה לעשות שיעורי בית. סגן שר האוצר יצחק כהן: עליזה בראשי. קריאה: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: עדיין. עדיין. אז בואו נמשיך עם האגף. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת איציק שמולי היה – – – בוועדה לפניות הציבור בעניין – אז כנראה בגלל זה אתה סקפטי. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היו"ר ישראל אייכלר: ספר לו על זה. סגן שר האוצר יצחק כהן: על מה? על מה, איציק? מה היה שם? לא, רבותיי, אתם יודעים כמה נכסים יש לציבור? השרה גילה גמליאל, השרה גמליאל, כמה נכסים יש לציבור, את יודעת? של הציבור, פרטי. כמעט 3 טריליון שקל. משהו מדהים. משהו מדהים. וזה היה מחייב מעבר מאגף לרשות עצמאית. הינה, היא מסכימה איתי. איציק שמולי, השרה גמליאל מסכימה איתי. והיא מטפלת גם בקשישים הפנסיונרים. יישר כוח. על כל פנים, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתיאום עם משרדי המשפטים והאוצר. מיקי, מיקי, בכפוף להסכמות עם משרדי האוצר והמשפטים. התנאי מקובל עליך? כן. מקובל עליו – לפרוטוקול. תודה. נא להצביע בעד. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לסגן השר איציק כהן. אם הממשלה מסכימה, יש לאופוזיציה זכות – או לכל מי שרוצה – להתנגד לדבר הזה. מי שביקש להתנגד לחוק הזה – חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ניתן לכנות את הצעת החוק הזאת במילה אחת: חוצפה. אין יותר מהמילה הזאת. חוצפה ואובדן הערכים. אנחנו כנראה השתגענו. מה אתם דורשים? הרי אין קשר לכך שראש הממשלה – חבר הכנסת זוהר, חבר הכנסת זוהר – אין קשר לכך שראש הממשלה הינו איש אמיד או דלפון. אין קשר לכך, תאמין לי. אנחנו מדברים על העיקרון. אתה יודע, כאשר ביקשתם לפטור את ראש הממשלה מהשתתפות בזקיפה על הרכב, אמרתי: צודק. רכב גדול, כבד, לא משתמש בו כמעט לצרכים פרטיים אלא רק לשימושו האישי – צודק. ותמכתי במהלך הזה. אבל מה אתם עושים עכשיו? מכיוון שמדובר בכסף רב, הרכב ששימש את ראש הממשלה – ועל זה כולנו הסכמנו. אבל לבקש שראש הממשלה יקבל פטור על הזקיפה והשתתפות המדינה בהוצאות הווילה בקיסריה? אתם השתגעתם? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה הבעיה? מיקי לוי (יש עתיד): אתם השתגעתם? על הווילה? על המים של הווילה בבריכה? על המים של הבריכה בווילה ועל האחזקה השוטפת של בית פרטי? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה זה קשור בכלל – – – מה זה קשור בכלל? מיקי לוי (יש עתיד): אתם השתגעתם? אין לכם גבולות. אתם שולחים את היד לקופה הציבורית. איבדתם את הבושה, זה לא שאין לכם בושה. ואני לא צריך כציבור להחזיק את הווילה בקיסריה. יש לראש הממשלה בית שהמדינה נותנת לו, שהוא נמצא בבלפור. חצופים. נשאלת השאלה אם הציבור צריך לשלם על המים, על החשמל, על אחזקת הבריכה, על הגינון, על החשמל, על התיקונים, על הארנונה – ארנונה על הבית בקיסריה. אין לכם בושה. עד לאן תגיעו? מה החוצפה הזאת? אצלכם הכול מותר. האם הציבור צריך לממן את ראש הממשלה? את הבית הפרטי שלו? כל זאת, כי איבדתם את הבושה. זה מתווסף למטוס הפרטי, שרק לפני כמה חודשים באה דרישה להוסיף עוד 60 מיליון שקל, כי לא גמרו לעצב את החלק הפנימי שלו, אז הביאו לוועדת הכספים כדי שיעצבו את המבנה הפנימי, ושהמטוס יהיה נוח. מי צריך בכלל מטוס? כמה כסף אפשר היה להפנות לאוכלוסייה במצוקה? אי-אפשר כבר לנסוע, לטוס במטוסים של מדינת ישראל? היו"ר ישראל אייכלר: נא לסיים. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): חברים, זהו חוק לא ראוי – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): – – חצוף, מושחת. תצביעו נגד. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. זכות התגובה למציע, חבר הכנסת מיקי זוהר. גם לך שלוש דקות. בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): – – – היו"ר ישראל אייכלר: לא, יש לו שלוש דקות, טלי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב, לא ציפינו אחרת – שנציג יש עתיד, אבירי השלטון, לוחמי הצדק, יעלה להסביר למה אסור להצביע בעד ההצעה הזאת. אנחנו ממשיכים, כמו שאמרנו, לראות כמה זה – – מיקי לוי (יש עתיד): שהציבור ידע. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – מסייע לכם בסקרים. מיקי לוי (יש עתיד): שהציבור ידע. שהציבור ידע. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): המלחמה הזאת ממש מסייעת לכם בסקרים. אתם ממש מתעצמים – – מיקי לוי (יש עתיד): חצופים. כספי ציבור. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – משבוע לשבוע. וכל שבוע אנחנו רואים איך אתם – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך קריאה ראשונה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – מובילים בסקרים. ירדתם כבר ל-15, ובהמשך תרדו גם ל-12 ול-10. מאיר כהן (יש עתיד): למה אתה לא מביא הצעה להעלות את שכרם של עובדי הכנסת ?למה עובדי קבלן לא? מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כי הציבור לא קונה פופוליזם. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא לא קונה פופוליזם. מיקי לוי (יש עתיד): – – – הווילה בקיסריה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברים, תבינו את זה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מאיר כהן. מאיר כהן (יש עתיד): למה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא אוהב אנשים ישרים וישירים, הוא לא אוהב צביעות. אז עכשיו אני אענה בשני משפטים – שני משפטים ואני ארד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אחד – אפשר בבקשה לגרום לכך שהם יפסיקו? היו"ר ישראל אייכלר: חברי הכנסת איילת שקד ומאיר כהן, אני קורא קריאה ראשונה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה. תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איילת נחמיאס. איילת שקד שם. היו"ר ישראל אייכלר: תנו לו לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כשלראש ממשלה יש את דירת השרד בירושלים, בית השרד בירושלים – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מאיר כהן, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה שנייה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ובית פרטי אחד שלו בקיסריה – – קריאה: 800,000 – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – וכשראש הממשלה אינו רשאי – – היו"ר ישראל אייכלר: אני מוסיף לך דקה על ההפרעות של חברי הכנסת. אם תפריעו, אני אאריך לו יותר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה. – – אינו רשאי ואינו מעוניין להתפרנס משום מקום אחר, למעט ממשכורתו מהמדינה – – – מיקי לוי (יש עתיד): הוא לא יכול. הוא לא יכול. קריאה: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אמרתי, אמרתי – הוא אינו רשאי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא לא יכול. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוא אינו רשאי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ואינו מעוניין להתפרנס משום מקום אחר – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא אינו רשאי, לא הוא אינו מעוניין. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – חוץ מאוצר המדינה, אין ראוי מכך שישלמו – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה שנייה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – את הוצאותיו באשר הן – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי, שב, בבקשה. קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ובטח ובטח שלא יגלמו את זה בתלוש השכר שלו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא ברור לך שיש הבדל בין הרכב לבית? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נקודה. היו"ר ישראל אייכלר: מיקי. מיקי, תן לי לעשות סדר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא ברור לך? איך זה יכול להיות שלא ברור לך? מיקי לוי (יש עתיד): הציבור מממן את ראש הממשלה, את הארנונה של ראש הממשלה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי, אתה בקריאה שנייה. עוד פעם אחת אתה יוצא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): איך זה לא ברור לך שיש הבדל בין הבית הפרטי לרכב? היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת איילת נחמיאס, את עדיין בקריאה ראשונה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עכשיו לסיום, אני אגלה את הסוד, חברים – – היו"ר ישראל אייכלר: עכשיו תיתנו לו לסיים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – לקהל שיושב בבית: מה התוכנית של האופוזיציה? מה המזימה שלה? מאיפה מגיעה ההתנגדות? בקלפי הם לא מצליחים לנצח אותנו; המאבקים בתקשורת לא עוזרים להם – הליכוד מתחזק; כל דרך שהם עשו לא צולחת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה הקשר? מה הקשר? מאיר כהן (יש עתיד): – – – תפסיק כבר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אולי הם חושבים: אם לא נשלם משכורת לראש הממשלה, הוא ילך הביתה. אבל חבר'ה, תבינו, זה לא הולך לקרות. מאיר כהן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ראש הממשלה לא הולך הביתה. הוא נשאר פה, על אפכם ועל חמתכם, עוד הרבה מאוד זמן. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מאיר כהן. מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): גם אם לא תשלמו לו אגורה שחוקה – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – אפילו לא שקל אחד בחודש – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מאיר כהן, קריאה שנייה. חבר הכנסת מיקי לוי – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – הוא יישאר ראש ממשלת ישראל כל עוד הציבור רוצה שהוא יהיה ראש ממשלה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה שלישית. נא לצאת, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה לא יעזור לכם. מיקי לוי (יש עתיד): למה הציבור ישלם על הבריכה בקיסריה? בושה. היו"ר ישראל אייכלר: נא להוציא את חבר הכנסת מיקי לוי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה לא יעזור לכם. כל עוד הציבור רוצה בו – – היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – הוא יישאר ראש הממשלה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): וואו. בבקשה, בבקשה, תהיה ראש הממשלה שלנו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – גם אם הוא לא יקבל אפילו שקל אחד מהמדינה. שקל אחד. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי, צא, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): בושה. בושה. זה ראש הממשלה שלנו. אתה השתגעת? אתם לא מתביישים? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז אתם מנסים לתקוף אותו – – היו"ר ישראל אייכלר: לצאת, בבקשה. תוציאו את חבר הכנסת מיקי לוי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתם אפילו לא – – – אפילו כשאתם צודקים אתם טועים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – בכל מיני שיטות. מכפישים את שמו – – היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת איילת נחמיאס, אני אוציא אותך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – זורקים עליו בוץ, מטיחים האשמות בו ובמשפחה שלו, פוגעים בו בכל דרך אפשרית, מנסים לצייר לו את התדמית הגרועה ביותר, ועכשיו גם על השכר שלו אתם הולכים. תתביישו לכם. זו לא דרך להחליף ראש ממשלה. ראש ממשלה מחליפים בקלפי, לא בשום מקום אחר. בושה וחרפה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. אנחנו ניגשים להצבעה. חבר הכנסת מיקי לוי יכול להיכנס להצביע. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אפילו כשאתם עושים משהו נכון, אתם עושים אותו – – – הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 50 חברי כנסת הצביעו בעד, נגד – 38. הצעת החוק התקבלה. חבר הכנסת נחמן שי מודיע, לפרוטוקול, שהוא הצביע בעד אבל התכוון להצביע נגד. ההצעה תעבור לוועדת הכספים. ההצעה התקבלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ישראל אייכלר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (סמכות הרשות המקומית לפטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5248/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. עשר דקות לרשותך, בבקשה. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מוגשת לפנינו הצעה שלא הולכת להיטיב עם איש, לא הולכת להוסיף פטור לאף אחד, לא הולכת להקל בארנונה על אף אחד. היא בסך הכול הולכת להפשיר ביורוקרטיה קיימת ומסורבלת סתם. ואני רוצה להסביר. לצערנו, מדינת ישראל לא יודעת להגיע ולתת את המענה בכל מקום שהמגזר השלישי כן מגיע. העמותות הן חלק בלתי נפרד מקיומה של המדינה, מקיומנו כחברה, ומשכך, החוק אִפשר לבעלי העמותות, אלה שעובדים בעיקר בהתנדבות – לא רק שהם לא צריכים לשלם, לא רק שהמדינה לא משלמת להם, אלא להגיש בקשה לפטור מארנונה. אם יש עמותה שעוזרת לילדים חולים או לנכים, או מקלט לנשים מוכות, אין שום סיבה בעולם שכשהמדינה משלמת לו ולא מכסה לו את כל החובות, שגם תגבה ממנו ארנונה. ההליך היום נותן לעמותה את האפשרות לבוא ולהגיע לרשות ולבקש את ההנחה בארנונה. מה שקורה היום, שהרשות – אין לה סמכות לפטור את העמותה מארנונה. הרשות, וועדת הארנונה שלה ממליצה לפני משרד הפנים. כל מי שהתעסק עם רשויות או עם עמותות יודע שההליך מהבקשה של העמותה לרשות ועד שמשרד הפנים נותן את האישור לאשר את ההנחה בארנונה יכול לקחת שנתיים, שלוש שנים. מה קורה בשלוש השנים האלה? העמותה, הרי אין לה כסף; חלק גדול מהעמותות, אין להן כסף. הולכים לרשות, אומרים: תקשיבו, הגשנו בקשה. אתם, הרשות, המלצתם למשרד הפנים לפטור אותנו. תנו לנו דחייה עד שמשרד הפנים יאשר. אם לא אישר משרד הפנים, אז נחזור ונשלם. הרשות – ויכול להיות שבצדק – אומרת לעמותות: תראו, אנחנו לא משרד הרווחה, אנחנו לא משרד הסעד. אנחנו יודעים שמגיע לנו כסף. התקציב של העירייה בנוי גם על הכסף הזה. תשלמו. ככה העמותות קורסות. עמותות שאנחנו כמדינה צריכים להודות להן, כי הן מגיעות למקומות שאנחנו לא מגיעים לשם, עם כל ההוצאות המיותרות שיש להן, צריכות לשאת בנטל של הארנונה. ההצעה המוצעת היום נותנת סמכות לרשות לקבוע ולפטור את אותן עמותות בלי הצורך להגיע למשרד הפנים. עכשיו, אני מודע לביקורת, אני מודע למה שנאמר על החוק הזה – שיש חשש שיהיה לחץ גדול מאוד על הרשויות, ואולי לפעמים הרשויות מעודדות ושמחות שהן לא יכולות להחליט לבד. לכן, בהמשך הקידום של החקיקה – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – הלחץ הפוליטי – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אוה, אז כמו שחברת הכנסת מירב בן ארי העירה, ובחוכמה, את מה שהערנו עכשיו – איך אפשר למנוע את הלחץ? אז בדיוק כמו שהיום הרשות מפנה למשרד הפנים, ועל פי קריטריונים ברורים של משרד הפנים ואמות מידה ברורות שאין ללחוץ עליהן – אם אתה עומד בזה, אתה מאושר; אם אתה לא עומד, אתה לא מאושר – אותן אמות מידה של משרד הפנים יעברו לרשות. מירב בן ארי (כולנו): אני אומרת לך, היום משרד הפנים נותן פטור מארנונה לגופים שמתנדבים – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אחרי שנתיים. מירב בן ארי (כולנו): אחרי שנתיים. מה שאתה אומר זה שהרשות תעביר – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): לא. משרד הפנים יעביר את אותן אמות מידה, את אותם קריטריונים שהוא עצמו מאשר לרשות, והרשות תאשר על פי מה שמשרד הפנים היה מאשר עד היום. אפשר לשנות את זה, זה לא משהו מקודש, אבל אותן אמות מידה שיש למשרד הפנים – יעביר לרשות. אין לחץ, כי אותו לחץ שדיברנו עליו יהיה קיים גם – עד היום הוא היה קיים על ההמלצה של הרשות, ואם זה נפסל במשרד הפנים, זה ייפסל ברשות. דבר אחד נרוויח מזה, רבותיי. לא תהיה עמותה אחת, על ידי החוק הזה, שתקבל הנחה בארנונה שהיא לא קיבלה עד עכשיו. הכול יישאר אותו דבר. פשוט, אתה מונע את הסבל המיותר של שנתיים לגשת למחוז ולבקש ותחזור ותבוא; לתת לרשות את הסמכות. מירב בן ארי (כולנו): – – – בעצם – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): בדיוק. פישוט הביורוקרטיה. מירב בן ארי (כולנו): – – – כי אם היום אושרה – – – שמקבלים פטור מארנונה – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): נכון. אחרי שנתיים. מירב בן ארי (כולנו): יפה. אז מה – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): הם יקבלו בתוך חודש; אם מגיע להם, יקבלו בתוך חודש, כי בפטור הם מקבלים רטרו, אז תן להם את זה עכשיו. למה שנתיים לקחת הלוואות ולהסתבך? תן להם את זה עכשיו. כל מי שמכיר בעלי עמותות יודע שהדבר הזה הוא קריטי, הוא חיוני. הם יודעים שיקבלו את הכסף, אבל אחרי שנתיים, וחבל. אני רוצה להודות לשר הפנים, שתמך בהחלטה הזאת, בעצם להעביר את הסמכות, את האחריות, ממשרד הפנים לרשות, באמת נטו לדאוג לאותן עמותות; לשרה שקד, שקידמה את זה; ליועצים משה ארבל, יוני משריקי, עקיבא חופי. אני מבקש את תמיכת הכנסת, הקואליציה והאופוזיציה כאחת. אני חושב שאין אדם, חבר כנסת, גם מהאופוזיציה, שמודע לסבל הזה, סתם, של העמותות – אנחנו נוכל למנוע את זה, ואני מקווה שנוכל להעביר את זה. תודה רבה. וכמובן לסגן השר איציק כהן, שגם החוק הזה, כמו שאר החוקים, נולד על שולחנו – רוצה להודות לו על התמיכה ועל ההליך, ולהעביר את זה ולקדם את זה. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. ישיב על הצעת החוק סגן שר האוצר הרב יצחק כהן. בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מלכיאלי, הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (סמכות הרשות המקומית לפטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור). אני רוצה להגיד לך דבר אחד, חבר הכנסת מלכיאלי: יישר כוח. באמת אתה מתגלה כחבר כנסת, פרלמנטר, מחוקק חברתי – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – חרוץ מאוד. חרוץ. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אומר את זה. מירב בן ארי (כולנו): גם אני אומרת. סגן שר האוצר יצחק כהן: יישר כוח. חבר כנסת – אומנם פרלמנטר צעיר, אבל אתה מצליח באמת להוביל חקיקה חברתית, וכל הכבוד לך. יישר כוח. עד כדי כך שאפילו ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזאת, בכפוף להסכמה, כמובן, של משרדי הפנים והאוצר ולתיאום עם משרד החינוך. התנאים מקובלים עליך? אז שוב, יישר כוח. תודה. אני מבקש מכולם להצביע בעד. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת יצחק כהן. יש זכות למישהו להתנגד. אם אין מתנגדים, אנחנו ניגשים להצבעה. אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (סמכות הרשות המקומית לפטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 60 חברי כנסת הצביעו בעד, התנגדו – 3. חבר הכנסת בנימין בגין אומר, לפרוטוקול, שהוא לא הספיק להצביע. החוק התקבל ויידון בוועדת הפנים, כנראה, לא? חבר הכנסת מלכיאלי, בוועדת הפנים אתה רוצה או בוועדת הכספים? בוועדת הפנים. אלי אלאלוף (כולנו): – – – היו"ר ישראל אייכלר: ועדת הרווחה? פנים? אלי אלאלוף (כולנו): לא – – – היו"ר ישראל אייכלר: אתה רוצה דווקא רווחה? אם כך, ועדת הכנסת תחליט. אתה מסכים לרווחה? מירב בן ארי (כולנו): מה קשור? אין קשר – – – היו"ר ישראל אייכלר: טוב. היות שיש שתי דעות, אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת, והיא תחליט באיזו ועדה זה יידון. הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ניהול והקצאת הקרקע באזור יהודה והשומרון על ידי החטיבה להתיישבות), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4920/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – והקצאת הקרקע באזור יהודה ושומרון על ידי החטיבה להתיישבות), של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש ודוד ביטן. ינמק חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני מבין שעושים תחרות מי יתקוף את ההצעה. איי, רצתי. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. קריאה: – – – אחרת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה? קריאה: מי – – – קריאה: זו עמותה. זו עמותה. קריאה: מה זו עמותה? חיים ילין (יש עתיד): גם – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני אסדיר את הנשימה רגע מהריצה מלמטה. זו הבעיה. הצעת החוק שלפניכם נועדה להסדיר את מערכת ניהול הקרקע ביהודה ושומרון, כפי שמתבצעת ב-40 השנים האחרונות, במגזר הכפרי, בהתיישבות הכפרית. אנחנו עושים הבחנה ברורה בין המגזר העירוני, אגב, בעיקר במה שמכונה – אנחנו כופרים כמובן בהבחנה הזאת – הגושים, הערים הגדולות, אריאל ומעלה אדומים, לבין המגזר הכפרי. הצעת החוק הזאת עוסקת אך ורק במגזר הכפרי. מצד אחד, היא הולכת לשמר מנגנון קיים, אבל, אבל, אבל – וזה אבל חשוב – להסדיר לא מעט היבטים שלא מספיק היו מוסדרים – – קריאה: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מה? אין לכם את החוק – ייתנו לכם. – – ודורשים הסדרה. ב-40 השנים האחרונות, מי שמנהל את המקרקעין בהתיישבות הכפרית זו החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. מוסי רז (מרצ): למה? למה? למה? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בגלל שלוי אשכול, זיכרונו לברכה, בזמנו, פנה אל הסוכנות וביקש ממנה לנהל עבור הממשלה את המקרקעין. נאמר בעדינות, מוסי, שזה נועד לאפשר את המשך פיתוח ההתיישבות והבנייה בה עם מינימום – – – מוסי רז (מרצ): סיפוח. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תראה, מוסי, זה ההפך מסיפוח, ונאמר את האמת. אם יש לי דילמה ביחס להצעת החוק הזאת זו העובדה שהיא נוגדת את השקפת העולם הבסיסית שלי. הרי אני דוגל בנורמליזציה ביהודה ושומרון. בראייתי, הדבר הנכון ביותר היה להכפיף את יהודה ושומרון לרמ"י בהיבטי ניהול קרקע, ולמערכות התכנון הנורמליות במדינת ישראל בהיבטי תכנון, אבל לצערנו זה לא המצב. כדי לאפשר את המשך פיתוח ההתיישבות ובניינה עם מינימום לחצים מדיניים – ולא אפרט מעבר לזה, ואני מניח שמי שצריך להבין מבין – צריך את הכלי הזה שנקרא חטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. הצעת החוק מבקשת להסדיר גם את ההקצאה של המקרקעין מהממונה אל החטיבה להתיישבות. מגדירים את המונח התיישבות כפרית, המקרקעין שנועדו ליישובים, לפיתוח העתידי של היישובים, לתעשייה, לתעסוקה ולחקלאות שסביב היישובים, וכמובן, הדגש המרכזי יותר זה להסדיר את הליך הקצאת המקרקעין מהחטיבה אל המתיישבים בצורה שתהיה עד כמה שניתן דומה למה שמקובל ברמ"י בתוך מדינת ישראל, בשוויון, בשקיפות, עם מכרזים – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – או עם עיקרון של חובת מכרזים שקיימת בארץ – אני אומר בפירוש: עיקרון – בשינויים המחויבים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה צריך לעשות גילוי נאות. תעשה גילוי נאות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כי מה לעשות, אנחנו לא רוצים לתת לחברת הכנסת סתיו שפיר וחבריה בשלום עכשיו ושוברים שתיקה וכל מיני ארגונים קיקיוניים, שלוקחים את המידע ורצים כמו שטינקרים להלשין עם המידע הזה לאירופים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תעשה גילוי נאות ותגיד מה – – – שלך. זה לא חוקי – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש שלא להפריע. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה בסדר, אייכלר. מותר לה. היא עצבנית. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כשאנחנו בונים את ההתיישבות ביהודה ושומרון – – היו"ר ישראל אייכלר: אה, זה עוזר לך? אבל אי-אפשר את הרעש הזה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – אז סתיו שפיר עצבנית נורא. זה מוציא ממנה את כל האגרסיות שאנחנו ממשיכים לפתח את ההתיישבות ביהודה ושומרון. היו"ר ישראל אייכלר: אם זה טוב לך, טוב לי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני שומרת חוק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): וזה בסדר. אתם שמאלנים – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני שומרת חוק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ואתם מתנגדים להתיישבות ביהודה ושומרון ועוינים אותה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ואתה – – – הקמת את הבית על קרקע לא חוקית. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ומה לעשות? אתם כבר הרבה שנים לא בשלטון – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ועל אפכם ועל חמתכם אנחנו בונים את ההתיישבות – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה צריך להגיד את זה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ומפתחים אותה, וכך, בעזרת השם, גם נמשיך לעשות. אני רק חוזר להצעת החוק. הצעת החוק תחיל על החטיבה להתיישבות את הנורמות המקובלות בשינויים המחויבים. חברת הכנסת לבני, אני אומר בפירוש "בשינויים המחויבים", כי מה לעשות, המצב הגיאו-פוליטי, ובעיקר הלחצים המדיניים שמופעלים על מדינת ישראל, מחייבים שונות מסוימת, כדי, שוב, מחד גיסא לאפשר את בנייה, ומאידך גיסא לא לייצר מצב שבו כל בית הוא מוקש מדיני שאנחנו עולים ומתפוצצים עליו בכוח. החוכמה הזאת והרגישות הזאת מחייבות את אותו מנגנון ייחודי. אנחנו, בהצעת החוק הזאת, לראשונה מחייבים גביית תשלום עבור הקרקע ביהודה ושומרון. אנחנו גם חושבים שזה מהלך נכון בלי קשר. מה שראינו במשך השנים, כשהשווינו עד עכשיו יישובים שנוהלו על ידי – – – מוסי רז (מרצ): מה, עד עכשיו לא שילמתם? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אגב, מוסי, אני מרגיש נוח מולך, כי גם במושבים ובקיבוצים, בחלק גדול מההתיישבות הכפרית, לא שילמו על הקרקע, במטרה לעודד מתיישבים לבוא ולהתיישב במקומות האלה. ממשלת ישראל, לאורך כל השנים, ביקשה לעודד – ועדיין, אגב, מבקשת לעודד – מתיישבים לבוא ולגור ביהודה ושומרון, ולכן קיבלו קרקע, אגב, רק בבר-רשות ולא בחכירה. מי שמבין, זו רמת זכויות הרבה הרבה יותר פחותה בקרקע, וזו זכות שימוש ולא חכירה, ובוודאי שלא בעלות. אנחנו עכשיו רוצים לגבות תשלום, מכיוון שאנחנו מבינים שמחירי הדיור בסוף לא נמוכים יותר, אלא מי שמרוויח את הפער הזה זה יזמים וכל מיני גורמים מתווכים באמצע. אין בזה שום היגיון. המדינה צריכה לקבל אל קופתה את התקציב. אגב, חשוב מאוד – אנחנו קובעים שהכסף שיתקבל, התקבולים שיתקבלו כתוצאה מן הגבייה בגין המקרקעין האלה, יועברו לאוצר המדינה, בשונה מאיזו קביעה לא ברורה של בג"ץ בעניין המחצבות לפני כמה וכמה שנים, שכביכול על פי הדין הבין-לאומי, משאבים שמופקים מן המקרקעין של השטח הכבוש צריכים להישאר באזור ולא יכולים להיכנס למדינה הכובשת. הבל הבלים משפטי. אנחנו בחוק הזה מגדירים שהתקבולים ייכנסו אל קופתה של מדינת ישראל. אגב, זה יתקן עיוותים נוספים. לדוגמה – הינה, השר שטייניץ ודאי מכיר – יש קרן לשמירת שטחים פתוחים ברשות מקרקעי ישראל. נקבע כאן, בחוק של הכנסת, ש-1% מסך הכנסותיה של הקרן משמש בכל שנה לפרויקטים ברשויות המקומיות לשמירה על שטחים פתוחים. הרשויות ביהודה ושומרון מופלות לרעה ולא מקבלות כסף. למה? אומרת רמ"י: כיוון שהכנסותיכם לא עוברות אליי, ההכנסות משיווקי מקרקעין ביהודה ושומרון לא עוברות לרמ"י, אז אתם גם לא שותפים עכשיו לחלוקה. מי שלוקח את הכסף זה המינהל האזרחי, ומשקיע את זה אצל הערבים, לא ברור איפה. זה יועבר לקופת המדינה וינוהל כפי שמנוהל תקציב המדינה לכל דבר ועניין. ביחס למכרזים, החוק קובע, כפי שאמרתי: בשינויים המחויבים. אנחנו נפעל בצורה שוויונית. כן תהיה חלוקה: יישובים עד 400 תושבים, כפי שמקובל היום, עם ועדות קבלה, ויישובים מעל. יהיו מכרזים סגורים פנימיים, כדי שלא כל בנייה תהפוך לשישו ושמחו. שוב, אנחנו רוצים להיות צודקים, ציונים, לאומיים ובונים התיישבות, ולעשות את זה גם ברגישות המדינית המתבקשת. עכשיו אני פונה לחבריי המתיישבים ביהודה ושומרון: נדמה לי שהמהפכה הגדולה שהחוק הזה עושה עבורכם, מלבד ההסדרה אחת ולתמיד – אני חושב שהבשורה הגדולה של החוק הזה היא שהבנייה ביהודה ושומרון הולכת מכאן והלאה להיות ברובה הגדול, אולי כמעט המוחלט, מחיר למשתכן; התחרות בין היזמים תהיה תחרות על מחיר הדירה למשתכן. יש את ההוצאות הקבועות – וזה יהיה מחיר הקרקע על פי טבלת שומה של השמאי הממשלתי, והגדרנו את זה בחוק בצורה מפורשת – יש את הוצאות התכנון, ויש אגרות והיטלים. מעבר לזה, התחרות בין היזמים במכרז שיבצעו האגודות תהיה תחרות על המחיר הנמוך למשתכן. אני חושב שהדבר הזה יוזיל את הדיור בהתיישבות בצורה דרמטית. ועכשיו אני אומר לכולם: בהוזלת הדיור ביהודה ושומרון יש פוטנציאל גדול, מוסי. אני מקווה שאתם, רק בשביל לדפוק את המתנחלים, לא תדפקו גם את כל אזרחי ישראל, כמו שאתם עושים בדרך כלל. יש פוטנציאל גדול להוזלת הדיור במדינת ישראל כולה. כידוע, ביהודה ושומרון יש בסך הכול שטחים גדולים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל למה אתם עושים כל דבר עקום? למה כל דבר עקום? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אפשר להוריד מחירים. קריאה: ביהודה ושומרון – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אין סיבה בעולם לקנות דירה – – מוסי רז (מרצ): זה לא נכון, מה שאתה אומר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – בתל אביב, ברעננה או בכפר סבא כשאפשר לנסוע רבע שעה מכפר סבא לקרני שומרון ולקנות שם דירה, שמהיום, בעזרת השם, בהתאם לשיטת השיווק החדשה – אומנם אל תתפסו אותי במילה, קרני שומרון נמצאת במגזר העירוני ומנוהלת על ידי הממונה, לא על ידי החטיבה. נחמן שי (המחנה הציוני): למה אתם לא מספחים? למה אתה לא מספח? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תתקדמו עוד שבע דקות לקדומים, איפה שאני גר, ושם תוכלו, אני מקווה, מכאן והלאה, לרכוש דירה במחיר למשתכן, מחיר נמוך בהרבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): דווקא ראיתי – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אגב, כחלק מהאג'נדה הקבועה של הממשלה הזאת, אנחנו נאבקים ביוקר הדיור. כאן אנחנו משפיעים על הוזלת הדיור ביהודה ושומרון, וכתוצאה מזה אני מקווה שזה יעזור לנו להוריד את השוק כולו למטה. מוסי רז (מרצ): אם אתה מעודד – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני, בסוף הדברים, מבקש להודות מאוד מאוד מאוד לשני אנשים, ששניהם יושבים כאן – גם שרת המשפטים חברתי איילת שקד וגם השר יריב לוין, שעסוקים בסוגיה הזאת ונכנסו בה לעומק ממש, והשקיעו בה שעות על גבי שעות בחודשים האחרונים, כולל בדיונים, בחלקם משפטיים ובחלקם מדיניים, ובזכות העבודה הקשה שלהם החוק הזה מבשיל לכדי העברה היום כאן, במליאה. אני כמובן מודה לראש הממשלה, שגם הוא היה מעורב מאוד בחוק הזה, דרך השר יריב לוין ודרך שרת המשפטים איילת שקד, ואני חושב שאנחנו משלבים כאן ידיים, עושים מהלך נכון – שוב, גם מסדירים, עושים סדר, גם בגביית התשלומים, גם בהקצאה המסודרת, החוקית, השוויונית והשקופה, גם בהורדת המחירים, ובעיקר ברמת המקרו, בהמשך הרמת הדגל – שאנחנו גאים בו מאוד – של פיתוח ההתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל, ובכלל זה ביהודה ושומרון, ובהוזלת הדיור לאזרחי ישראל. אני מקווה שכולם יצביעו בעד. תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אולי תדאגו גם לקיבוץ הדתי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. תשיב שרת המשפטים איילת שקד, בבקשה. קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): בצלאל, תדאג גם לעלומים ולסעד. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ ואחרים, מבקשת לתקן את חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל ולקבוע בחוק הוראות שיעגנו את הקצאת המקרקעין בהתיישבות הכפרית ביהודה ושומרון לחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית. במסגרת זו מוצע לקבוע כי החטיבה תפעל כגורם מיישב וכי היא תתכנן, תפתח ותקצה בעצמה את הקרקע ללא מעורבות הממונה על הרכוש הממשלתי. מוסי רז (מרצ): מי זו החטיבה הזאת? שרת המשפטים איילת שקד: עוד מוצע לקבוע כי הקצאת מקרקעין בתחומי היישובים הכפריים תיעשה בידי החטיבה בלבד. בנוסף, הקצאת המקרקעין לפי סעיף זה תהיה פטורה ממכרז – בזה ללוי אשכול היה שכל, ואתם איבדתם אותו. אני אמשיך. מוסי רז (מרצ): למה – – – שרת המשפטים איילת שקד: כי אז לא היה צריך. זה בדיוק משקף את אותו מצב. החוק הזה משקף את המצב הקיים. קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אין כאן שום חידוש. שום חידוש. פעילות הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון מבוססת על שורה של הסדרים בהתאם למשפט החל ביהודה ושומרון. עם כניסת כוחות צה"ל לאחר מלחמת ששת הימים הותקן הצו בדבר רכוש ממשלתי. בהתאם להוראות הצו, הוסמך המפקד הצבאי לשמור ולנהל את הרכוש הממשלתי. בין היתר הוקנו לו סמכויות לשמור ולנהל את קרקעות האזור. במסגרת הצו הסמיך המפקד הצבאי את הממונה ליטול החזקה ברכוש ממשלתי ולנקוט כל צעד הנראה לו דרוש לכך. בכל הנוגע למגזר הכפרי ביהודה ושומרון, לאורך השנים הקצה הממונה מקרקעין לחטיבה, והיא פעלה לתכנון והקמה של יישובים והעניקה זכויות משנה בקרקע למתיישבים. בשנים האחרונות התגלעה מחלוקת משפטית בנוגע למעמדה של החטיבה להתיישבות ולסמכותה של הממשלה לאצול לה מסמכויותיה. הצעת החוק נועדה לעגן בחקיקה ראשית את נושא ניהול והקצאה של המקרקעין בהתיישבות הכפרית. על כן היא קובעת כי הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש יקצה את המקרקעין לחטיבה להתיישבות, והיא שתנהל אותם – שום דבר חדש ממה שקורה היום. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בקריאה טרומית, ואחריה היא לא תתקדם במשך שבועיים לקריאה ראשונה. אין צורך בחקיקה במקרה הזה, זו סתם התערבות מיותרת של ייעוץ משפטי. קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אפשר לאחר ההתערבות המיותרת הזאת לפתור את הנושא בהחלטת ממשלה, לכן אנחנו רוצים לתת שבועיים להחלטת הממשלה. אם לא תתקבל החלטת ממשלה, תקודם הצעת החוק בהסכמת משרדי החקלאות, התיירות, המשפטים והאוצר. לאור האמור – יש רוב? הלו, קואליציה – לא? אין רוב? לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. אני אומרת, מה שהיה טוב ללוי אשכול, אני מקווה שטוב גם לכם. האבות – – – קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אין פה שום דבר חדש. מוסי רז (מרצ): – – – לוי אשכול – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה שום דבר חדש. איתן ברושי (המחנה הציוני): איילת, מה שהם עושים – – – הם לוקחים כסף על הקרקע – – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע, רגע. תשמע רגע. שרת המשפטים איילת שקד: בואו תקשיבו לאיתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע, אבל יש פה אליה וקוץ בה. לוקחים פעם ראשונה – – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): רגע, תני לי. פעם ראשונה לוקחים כסף על הקרקע של החטיבה להתיישבות – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – שהאזרחים הם בני-רשות – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – אבל אתם פוטרים בדיעבד את אורי ואת כל מי שגר ביהודה ושומרון מתשלום על הקרקע. שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא, לא, לא. איתן ברושי (המחנה הציוני): אין דבר כזה בשום מקום. שרת המשפטים איילת שקד: מה שקרה עד עכשיו – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם פוטרים בדיעבד ולוקחים בעתיד. שרת המשפטים איילת שקד: שנייה. מה שקרה עד עכשיו זה שבאמת מעולם לא לקחו כסף על הקצאות החטיבה, ועכשיו מסדירים את הפעילות – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל מה עם רטרואקטיבי? שרת המשפטים איילת שקד: – – ומתחילים לקחת כסף על ההקצאות. איתן ברושי (המחנה הציוני): איילת, 500,000 דונם. שרת המשפטים איילת שקד: דרך אגב, כולם צריכים לברך על זה שמתחילים לקחת כסף. איתן ברושי (המחנה הציוני): למה לא אחורה? שרת המשפטים איילת שקד: רגע, רגע, רגע. אדון ברושי, אתה רוצה שייקחו אחורה כסף מהקיבוצים על כל הקרקעות שהם קיבלו? איתן ברושי (המחנה הציוני): לקחו כל השנים. שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא, לא, לא לקחו. איתן ברושי (המחנה הציוני): תשאלי בגונן כמה משלמים על הקרקע. שרת המשפטים איילת שקד: אנחנו לא רוצים שיעשו את זה, ולא ביקשנו שיעשו את זה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל לא שילמו שקל אחד. שרת המשפטים איילת שקד: זה שאנחנו רוצים להסדיר את התשלום, אני חושבת שזה רק דבר טוב ומבורך. איתן ברושי (המחנה הציוני): כן, זה ההבדל היחידי. שרת המשפטים איילת שקד: אני חושבת שגם אתם צריכים לתמוך בהצעה הזאת, שהיא דרך אגב די מיותרת, כי כל השנים פעלו ככה, ולא הייתה שום סיבה שזה ישתנה. בעקבות חוות דעת משפטית מבקשים לשנות את זה, אז בבקשה, אנחנו עושים הסדר. כפי שאני אומרת, אנחנו נסתפק בהחלטת ממשלה. דנית, אפשר לרדת? קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: למזלנו, בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היו אנשים בהנהגה של מפא"י שהבינו את הערך החשוב של נושא ההתיישבות, והם עצמם הקימו את החטיבה כזרוע ביצוע של הממשלה – כי הם לא רצו שיחול על החטיבה בנושא ההתיישבות כל מה שחל אז על הממשלה, וצריך להגיד כמובן שמה שחל על הממשלה בסוף שנות ה-70 זה כאין וכאפס לעומת מה שחל היום. אז יש הרבה דברים שאנחנו צריכים ללמוד מהשיטה הישנה של מפא"י, כי החבר'ה האלה – איך נאמר זאת? ידעו לעבוד. ככה הם גם הקימו את המדינה, ודברים טובים שהם עשו אנחנו לא צריכים לקלקל. אז לאור זאת, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. יש עוד מישהו שרוצה לדבר? לא, אין זכות דיבור. היו"ר ישראל אייכלר: יש שרוצים להתנגד. שרת המשפטים איילת שקד: אבל זה מותר להם? היו"ר ישראל אייכלר: לאחד מותר להתנגד. שרת המשפטים איילת שקד: אוקיי. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: אני מודה לשרת המשפטים איילת שקד. יש זכות למישהו מהאופוזיציה להתנגד, וביקשו חברת הכנסת ציפי לבני ועיסאווי פריג', אבל ציפי לבני ביקשה קודם, אז ציפי לבני, בבקשה, שלוש דקות. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שבכלל הגיע הזמן להפסיק את העיסוק הזה בכל מיני הצעות חוק כאילו הדברים הם נורמליים וזה מהסתמכות. עכשיו אני שומעת שהבית היהודי נסמך על לוי אשכול, ובכלל כל העניין הוא רק להסדיר משהו שממילא קיים. תגידו את האמת לציבור: אתם רוצים לבנות עוד ועוד כדי למנוע מאיתנו אי פעם לשמור על מדינת ישראל – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נכון. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – מדינת העם היהודי – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): נכון. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – עם רוב יהודי מוצק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): סמוטריץ, אתה אומר "נכון". הגיע הזמן שעם זה נלך לציבור: האם אנחנו רוצים לשמור על מדינת ישראל מדינת העם היהודי – – קריאה: – – – שומרים על מדינת ישראל – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – עם שוויון זכויות לאזרחיה, או שכולם הולכים אחריכם, אחרי האידיאולוגיה הזאת – ששייכת למיעוט, לא לרוב בציבור הישראלי – שכל-כולה סיפוח של יהודה ושומרון. קריאה: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): ועכשיו הצעת החוק הזאת זה באמת השיא, כי זו כבר לא הממשלה שאמורה לקבוע. היום בכנסת מצביעים על הקמת הבית היהודי כממשלת יהודה ושומרון, כי הבית היהודי מושך שם – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – דרך החטיבה להתיישבות, שבראשה נמצא היום מזכ"ל בני עקיבא, ולכן הם רוצים להיות משוחררים מהכול. כשרציתי להחיל עליהם שקיפות, אמרו: לא ולא. ועכשיו הם רוצים לעשות מה בראש שלהם, ואת הכסף, אבל – את הכסף הם ייקחו מכספי הציבור הישראלי כולו. וארץ ישראל לא מצדיקה שחיתות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אני מפנה אתכם לדוח מבקר המדינה משנת 2017 על הפעולות הפסולות, על הכסף שנלקח מכלל הציבור במדינת ישראל כדי להעביר אותו למקורבי הבית היהודי. ולכן, כל הסיפור כולו, כל החקיקה הזאת שמביאים חוקים בזה אחר זה – צריך הציבור במדינת ישראל לדעת: הבית היהודי מוביל באף את הממשלה הכנועה הזאת לכיוון של מדינה שלא יהיה בה רוב יהודי; שהכסף והאחריות, הסמכות וההחלטות, יהיו בידי הבית היהודי דרך החטיבה להתיישבות, דרך מזכ"ל בני עקיבא לשעבר, שיעשה מה שהוא רוצה. וכשאנחנו יום אחד נקום בבוקר ולא נוכל עוד לחלק את הארץ ולחיות פה בשלום, לא נוכל יותר לשמור על מדינת ישראל מדינת העם היהודי – זה כל התהליך כולו. הסיפור הזה הוא רק חלק ממנו, ותוצאתו הסופית היא שהבית היהודי מקבלים את היכולת לעשות ביהודה ושומרון מה בראש שלהם, מכספם של כלל אזרחי מדינת ישראל ועל חשבון היכולת אי פעם – אי פעם – להגיע להסדר, לחיות פה בשלום ולשמור על מדינת העם היהודי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. על פי התקנון, יש זכות למציע בצלאל סמוטריץ לעלות לשלוש דקות. בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אנחנו לא רוצים דיבורים, אנחנו רוצים מעשים. אנחנו רוצים להצביע, לכן אני לא אאריך. אני אומר לחברת הכנסת לבני: אכן, הממשלה הזאת שאנחנו חברים בה רוצה לבנות עוד ועוד ועוד ביהודה ושומרון – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): כדי למנוע – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שנייה, אני עונה עכשיו. ציפי לבני (המחנה הציוני): בבקשה, תגיד. תגיד, תגיד – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כדי להפוך את ההתיישבות – אגב, היא כבר היום כזאת – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): סמוטריץ, תגיד את האמת שלך. בבקשה, תגיד את האמת הזאת, שידע הציבור. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): ואצלכם בבית יש יותר ויותר התפכחות מהאשליה הפיקטיבית, המופרכת, שמעולם לא התחילה להיות ריאלית, להקים מדינת טרור ערבית בלב-ליבה של ארץ ישראל. ארץ ישראל לא תחולק, וההתיישבות ביהודה ושומרון היא כבר – והיא תהפוך עוד הרבה יותר להיות – בלתי הפיכה, עם עוד אלפי, עשרות אלפי ומאות אלפי – ואתם יודעים מה? בעזרת השם גם מיליוני – מתיישבים חדשים בבתים ובבניינים, ביישובים ובערים. בעזרת השם, המדינה הפלסטינית מתה, ואם צריך לתקוע עוד כמה מסמרים בארון הקבורה שלה, אנחנו בגאווה גדולה נתקע עוד ועוד בתים ביהודה ושומרון. בשביל זה נבחרנו. בשביל זה הציבור נותן פעם אחר פעם אחר פעם אמון ומנדט לממשלת הימין, על אפכם וחמתכם. אתם תמשיכו לשבת בצד הזה ולצווח; אנחנו נמשיך לשבת, בעזרת השם, בצד הזה עוד הרבה שנים ולבנות ולעשות. החוק הזה מתווסף לעוד הרבה מאוד צעדים, פעולות וחוקים שהממשלה הזאת עושה כדי לפתח את ההתיישבות – אמרתי: בכל ארץ ישראל, וגם ביהודה ושומרון. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אנחנו ניגשים מייד להצבעה על הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ניהול והקצאת הקרקע באזור יהודה והשומרון על ידי החטיבה להתיישבות). מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מעמדן של ההסתדרות הציונית העולמית ושל הסוכנות היהודית לארץ ישראל (תיקון – ניהול והקצאת הקרקע באזור יהודה והשומרון על ידי החטיבה להתיישבות), התשע"ח–2017, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 48 בעד, 44 נגד. הצעת החוק התקבלה. הצעת החוק תועבר לוועדת – סמוטריץ, לאיזו ועדה רצית? ועדת החוקה, חוק ומשפט. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ועדת שקיפות היה צריך. הודעת אישית של חברת הכנסת סתיו שפיר היו"ר ישראל אייכלר: לפני שנעבור להצעת החוק הבאה, ניתן הודעה אישית קצרה לחברת הכנסת סתיו שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): יש סיבה מדוע חבר הכנסת סמוטריץ עומד פה על הדוכן ומקלל אותי – מאחר שחבר הכנסת סמוטריץ נמצא בניגוד עניינים עמוק: הוא קיבל קרקע לבנייה מהחטיבה להתיישבות, משכן אותה והלך ובנה בית בקרקע לא חוקית, ועד היום הוא מסרב לתת על הדבר הזה הסברים. מה עושה סמוטריץ כשלא נוח לו לפעול לפי החוקים שכל אזרחי ישראל מחויבים בהם? הוא הולך ומעביר חוק מושחת, שנועד להגן ולצ'פר את המקורבים שלו, בניגוד לאינטרס הישראלי, בניגוד לאינטרס הציוני. החוק הזה הוא חוק אנטי-ציוני. אנחנו יודעים מה עושה החטיבה להתיישבות היום. בעבר היא הייתה גוף חשוב, חיוני, עם משמעות אדירה, אבל בשנים האחרונות השתלטו עליה אנשי הבית היהודי, ומה שקורה מאז זה שכספים שנועדו לנגב ולגליל מועברים דרך הצינור הסודי, חסר הפיקוח הזה, ליהודה ושומרון, להתנחלויות, למאחזים בלתי חוקיים, לקרקעות שסמוטריץ בונה עליהן בית בשביל עצמו ומשפחתו, וגם לשורה של גרעינים תורניים שמופעלים על ידי עמותות של הבית היהודי, ממש ממש לא בפריפריה – אלא אם כן רמת אביב ג', רחוב שינקין, הרצליה וסביון נחשבים לאזורים פריפריאליים. ומה עושות העמותות של הבית היהודי, שמתוקצבות על חשבון המתנ"ס בירוחם והמתנ"ס בדימונה שהיה צריך לקבל כסף? מה הן עושות? מעבירות שיעורי שטיפת מוח בבתי ספר ממלכתיים במרכז הארץ. זאת שחיתות. והעובדה שיושבים פה חברי קואליציה, שחלקם רוצים להציג את עצמם כישרים, ובשם איזו משמעת קואליציונית עלובה ושקרית מצביעים בעד חוקים מושחתים זה אחר זה – עכשיו בעד החוק המושחת של סמוטריץ, רגע לפני כן בעד החוק המושחת של מיקי זוהר, שנועד לצ'פר ראש ממשלה מיליונר באופן שאף אזרח בישראל לא זוכה לו לעולם – זאת שחיתות. מה קרה למפלגת הליכוד, שפעם דאגה לחלשים? איפה הדאגה שלכם היום לחצי מאזרחי ישראל, שמרוויחים כמה אלפי שקלים בודדים בחודש, שאתם רצים וממהרים להעביר חוק בשביל לצ'פר את ראש הממשלה בעשרות אלפי שקלים? איפה המוסר הבסיסי שלכם? איפה הערכים שלכם? אתם מצביעים נגד העלאת קצבאות לנכים, ואז רצים לצ'פר את ראש הממשלה; אתם מצביעים נגד חוקים שיעזרו לדיור הציבורי, ואז מסדרים קרקעות לחברים שלכם דרך החטיבה להתיישבות. היו"ר ישראל אייכלר: משפט אחרון, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתם חוסמים תקציבים לצפון ותקציבים ליישובי עוטף עזה, ואז הולכים להעביר אותם מאחורי הדלת לחברים שלכם. איך אתם לא מתביישים? תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. הצעת חוק החזר גביית יתר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3871/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק החזר גביית יתר, של חבר הכנסת איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. איתן כבל, בבקשה. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, רשמת פרלמנטרית, הצעת חוק החזרת גביית יתר (תיקוני חקיקה), של חברי הכנסת איתן כבל, נחמן שי, דב חנין, קארין אלהרר ואיציק שמולי. הצעת החוק הזאת בעצם באה להסדיר מצב שכמעט אין מאיתנו מישהו שלא מכיר אותו. מה קורה, אדוני היושב-ראש, כשאתה מוצא את עצמך שאתה חייב כסף לבנק או לכל גוף? הם יגבו את הכסף ממך עם ריבית, הצמדה, הוצאות עורך דין וכל המרעין בישין שאתה יכול רק לחלום. אבל מה קורה אם הבנק חייב לך כסף? גם אם הוא חייב לך 1,000 שקלים לפני 20 שנה, אתה תקבל 1,000 שקלים במקרה הטוב, אם הוא לא יקזז עמלות, הוצאות טיפול שלו וכל מיני דברים כאלה. ובאתי ואמרתי: חברות וחברים, זה מטורף. פנה אליי הנשוי לגיסתי, ערן דיכטר, טייס באל על, והיה להם, מחברת תקשורת – כן, יש גם תימנים שיש להם קשר לטייסים באל על – והוא אמר לי: תשמע, הם חייבים לי כסף פעמיים. כשאני הייתי חייב להם, ביקשו עד השקל האחרון ויותר. והאמת, כשנכנסתי לסיפור הזה והתעמקתי בו, חבר הכנסת מקלב, אני מוצא שזה עסק מכניס. דמה בנפשך שאתה גובה, כחברה, לוקח מהלקוחות שלך כל פעם 10 שקלים, ואתה אומר: אוקיי, ואללה, אני חייב לך 10 שקלים. אני מחזיר לך אותם בעוד שנה. זה לא עסק? חברות יכולות בדרך הזאת לקבל מיליונים ולעשות קופה על גבם של הלקוחות שלהם. אף אחד אפילו לא שם לב. מה שאנחנו אומרים, חבר הכנסת, דודי אמסלם: בטעות; אוקיי, סליחה, לא שמנו לב; לא ראינו. ורוב הלקוחות אפילו לא שמים לב. אני מאלה שבדרך כלל לא שמים לב, עד שפתאום אתה שם לב. וקרה לי לאחרונה איזה מקרה שאיזה גוף הודיע לי שהוא שמח להודיע לי שהוא נענה לבקשתי לסיים התקשרות איתו, ואמרתי: איך אתה מסיים איתי התקשרות אם מעולם לא התחברתי אליך? והסתבר שבמשך שנים טחנו אותי. עכשיו, כשבאתי לבקש את כספי חזרה, הם החזירו לי לא כמה שהם גבו באמת, עם הריבית ועם ההצמדה, אלא על פי הסכום המינימלי. והגיע הזמן לעשות סדר בעניין. זה עניין קטן לכאורה, אבל הוא גדול, ואני שמח באמת שוועדת השרים נענתה בעניין הזה, ומשרד האוצר, בנק ישראל, משרד התקשורת, כל הגופים הפיננסיים האלה הבינו שיש כאן סיפור. אף אחד לא מבקש להתעשר, אבל אל תתעשר על חשבוני. כמה שאתה לוקח לי – תחזיר לי, והפוך. דוד אמסלם (הליכוד): יותר מזה, או – – – איתן כבל (המחנה הציוני): נכון, זה העניין. ועד שאתה מצליח לקבל לפעמים 100 שקלים חזרה – הטרטור; הרי אנשים מוותרים לפעמים רק עקב הטורח. רק ההתעסקות, שמשאירים אותך בטלפון – עד שאתה השגת אותם ועד שאתה – אתה כבר מבזבז לעצמך עוד יותר ממה שאתה אמור לקבל חזרה. לכן, אדוני היושב-ראש, ועדת השרים נתנה רוח גבית להצעה, תומכת בה, ואני כמובן מודה לה ומבקש מהכנסת לתמוך בהצעה. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. מי שישיב על ההצעה זה סגן שר האוצר הרב יצחק כהן. בבקשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: טוב, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק של חבר הכנסת איתן כבל וחברי הכנסת קארין אלהרר ואיציק שמולי היא הצעת חוק טובה וחשובה, עד כדי כך שוועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק שלכם. נבקש מהאופוזיציה הפעם לגלות אחריות ולהצביע בעד. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת יצחק כהן. יש זכות למישהו מחברי הכנסת להתנגד כאשר הממשלה מסכימה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' ביקש להתנגד. בבקשה. חבר הכנסת פריג', אתה לא חייב להצביע נגד, אבל אתה לא יכול להצביע בעד. עיסאווי פריג' (מרצ): אני יודע, אני יודע. אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, איתן, מי יכול להתנגד להצעה כזאת? עם כל הכבוד. אני לא אצביע, אני לא אתנגד. חברים, אני רוצה לדבר על – – קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: זה בדיוק התקנון, אסור לו להצביע בעד. עיסאווי פריג' (מרצ): – – מה שהיה היום במליאה. רק אני יושב ומסתכל על כל תהליך הדיון. היום השחיתות הפכה להיות חלק מהמיינסטרים שאתם מנסים לשווק, וזה מותר. עברו שתי הצעות חוק היום בקריאה טרומית: הראשונה, של חבר הכנסת מיקי זוהר, לפטור את טובות ההנאה של ראש הממשלה בפטורים ממס כמו נשיא המדינה; ועברה הצעת חוק בקריאה טרומית על החטיבה להתיישבות. תקשיבו טוב מה שקורה: שתי הצעות חוק נגועות, ממש נגועות בשחיתות. עזוב את הצד הפוליטי, הסיפוח של השטחים – אני אתייחס אליו. וזה עובר, וזה חלק מהשיח. תראה לאן הידרדרתם: חבר הכנסת מיקי זוהר רוצה דרך להגדיל את תקציב ראש הממשלה, אז תראה, אם נגדיל את התקציב עכשיו יקומו עלינו. יש דרך אחרת להגדיל את התקציב – בואו נפטור אותו ממס, ואז הכסף יהיה לו נטו, וכך הגדלנו לו את התקציב. תראה איזו חשיבה. לזה קוראים שחיתות-לייט. לדבר השני, חבר הכנסת סמוטריץ – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה לייט? זה לייט? עיסאווי פריג' (מרצ): זה לייט, זה לייט. זו שחיתות-לייט. לכם יש חשיבה – יפה, אתם משקיעים הרבה חשיבה איך לעמוד כאן ולתכנן הצעות חוק שמשחיתות כל חלקה טובה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה רוצה שראש הממשלה – – – לחודש? זה מה שאתה רוצה? עיסאווי פריג' (מרצ): לחבר הכנסת סמוטריץ – חבר הכנסת סמוטריץ עומד כאן, ואני חייב להגיד לזכותו, הוא אומר דוגרי, אומר את זה בעין: אנחנו רוצים לבנות ולחזק את ההתיישבות. אנחנו רוצים את האדמות, אדמות נטושות מ-67'. גיליתי, מצאתי אוצר של אדמות, ואני רוצה להעביר את זה לחטיבה להתיישבות. מי שגר בבית ובונה בנייה בלתי חוקית רוצה להכשיר שחיתות, ועומד כאן ואומר את זה בלי בושה. בלי בושה. ואני מסיים ואומר: חברים, זה לא הבית היהודי. כל החקיקה שעוברת כאן – שותפים לה מפלגת כולנו, שותפים לה ש"ס, שותפים לה דגל התורה; כולכם שותפים לחקיקה המושחתת שעוברת כאן כמו מים, כולכם חלק מזה. מי המבצע? הבית היהודי, אבל אתם ילדים טובים. תודה, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת פריג', סיימת? תודה רבה. אנחנו ניגשים מייד להצבעה על הצעת חוק החזר גביית יתר. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החזר גביית יתר (תיקוני חקיקה), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 39 בעד, מתנגד אחד. קודם כול אני מודיע ש-39 בעד, אחד נגד, והחוק התקבל. מי רצה להצביע ולא יכול? חבר הכנסת בר, חבר הכנסת איימן עודה, חברת הכנסת לביא, חבר הכנסת שטרן, חברת הכנסת תמנו וחברת הכנסת פדידה רצו להצביע ולא הספיקו. לא מוסיף להצבעה, רק לפרוטוקול. גם חבר הכנסת יוסי יונה, וגם חברת הכנסת רונית תירוש ודני סידה – – – קריאה: נורית קורן. היו"ר ישראל אייכלר: מה אמרתי? סליחה, היא הייתה חברת כנסת טובה. נורית קורן. ההצעה תועבר – לאיזו ועדה? ועדת הכלכלה. הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אירועי אום אל-חיראן ממועד האירוע ועד להחלטה הסופית שקיבלה הפרקליטות בעניין היו"ר ישראל אייכלר: נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אירועי אום אל-חיראן ממועד האירוע ועד להחלטה הסופית שקיבלה הפרקליטות בעניין, מס' 10366, של חבר הכנסת טלב אבו עראר. תהיה על זה הצבעה. בבקשה. תשיב השרה איילת שקד. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התפתחות דרמטית בחקירת התקרית באום אל-חיראן. זו הפעם השנייה שאני מגיש בקשה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, ואני לא יודע למה הכנסת לא תומכת בהצעה הזאת – או שהיא מתכוונת לטייח ולהמשיך להאמין בגרסה הכוזבת של השר שונא הערבים, השר הפאשיסט הגזען ארדן. היו"ר ישראל אייכלר: סליחה, אני חושב שאני חייב להעיר לך כשאתה אומר "פאשיסט וגזען", אז הערתי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא שמעתי. היו"ר ישראל אייכלר: כשאתה אומר "פאשיסט וגזען" אני חייב להעיר לך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אוקיי. הוא גזען ופאשיסט, שממשיך באותה גרסה למרות שמח"ש אמרו וקבעו שלא היה פיגוע ולא הייתה כוונה לדריסה. בא רכז השב"כ, שנחקר במח"ש, וקבע כי התקרית נבעה מכשל משטרתי, לא מפיגוע. הגיע החומר לידי הפרקליט שי ניצן. מתקשר אליו, מכובדי היושב-ראש, השר לביטחון הפנים ארדן, מפעיל עליו לחץ; מתקשר אליו המפכ"ל – גם; מבקשים לסגור את התיק כמה שיותר מוקדם. ואז, ניצן סגר את התיק – שהוא יצטרך לפתוח אותו מחדש, על ידי בג"ץ, בעזרת השם, בקרוב. מילה אחת של ארדן ושל המפכ"ל שלו: לסגור, למרות שלא קבע – סגר את התיק בלי לנקות את הקורבן המנוח יעקוב אבו אלקיעאן, (אומר בערבית: עליו רחמי האל ירומם ויתעלה.) אלוהים ינקום את דמו. רכז השב"כ, מכובדי היושב-ראש, שנחשף שלשום בתקשורת, שלל את האפשרות שיעקוב אבו אלקיעאן ביצע פיגוע דריסה. מח"ש העבירה את המסקנות לפרקליט המדינה, והיה שם שמח"ש קבעה שבכלל אין אינדיקציה לפיגוע. לא היה שום סימן לדבר על פיגוע בכלל. ומהרגע הראשון ארדן והמפכ"ל שלו קבעו שהוא מחבל או שהוא דאעש. רוני אלשיך, קראתי עליו שקשה לו לשנות את דעתו, אפילו כשהיא טענה או דעה שקרית – ככה קראתי עליו – אבל אני מבטיח לך שהוא ישנה את דעתו. ישנה. ולכן, כשהוא אמר: מחבל בן עוולה, וגם ארדן האשים אותו שהוא מחבל – אני לא יודע, כל מוסדות המדינה כאן מסתמכים, כמעט בכל העניינים, על הפרקליטות, על מח"ש ועל השב"כ. למה דווקא השב"כ לא הצליח לשכנע את ארדן שלא היה פיגוע? מזה בא העניין, מכובדי היושב-ראש, שהוא שר גזען, שונא ערבים. אם היה במקום יעקוב אבו אלקיעאן יהודי, הייתה המשטרה שם מונעת מרופאה משטרתית שהייתה שם – שעזבה והפקירה את המנוח אבו אלקיעאן מדמם בלי שתגיש לפחות עזרה ראשונה – אם הוא היה יהודי, היו ככה מפקירים אותו ועוזבים אותו, בלי להגיש טיפול ראשוני? באים להרוס לנו את הבתים, ולא רק, אלא גם הורגים אותנו. זו מדיניות הרתעה, הפחדה, שלא תצלח. אפילו נמות כולנו לא נעזוב את יישובינו. תהרסו בתים – אנחנו נבנה מחדש, כי אנחנו ילידי הארץ, לא מי שהורס הוא יליד הארץ. מי שהורס הוא המהגר. באתם אלינו מכל המדינות בעולם. אנחנו כאן, נולדנו כאן ונמשיך להיות כאן. לכן, מכובדי היושב-ראש, אני כאן תוהה ושואל: למה הכנסת לא מעוניינת להגיע או לחשוף את האמת, כשהתקשורת קוראת לחברי הכנסת לחשוף את האמת? יותר מהאמת אנחנו לא רוצים, לא מבקשים. אנחנו מבקשים קודם כול לטהר את שמו של המנוח, השהיד, (אומר בערבית: עליו רחמי האל ירומם ויתעלה,) יעקוב אבו אלקיעאן. ושהממשלה – אם השר גזען ולא רוצה להתנצל, שהממשלה תתנצל בשמו. (אומר בערבית: שכן) יעקוב אבו אלקיעאן לא התכוון ולא ביצע פיגוע, אלא הוא נהרג בדם קר על ידי משטרת ישראל. מכובדי היושב-ראש, אם אנחנו באמת כאן, כחברי כנסת, לא חוששים מהאמת – וככה אני מאמין – שכל חברי הכנסת, או לפחות השפויים ביניהם, יתמכו בהצעתי, בבקשתי. השרה שקד, שבאה להשיב במקומו של ארדן – אני מתפלא למה היא לוקחת את התיק הזה לעצמה. אני ביקשתי שארדן, שיושב כאן מולי, מולי כאן – אני מעל ארדן, אני מעל ארדן בזה שאני אדם הגון, אדם שלא שונא יהודים, לא שונא ערבים, אני לא גזען, אלא שבא השר ומתעלל באזרחים הבדואים. לא מתבייש; חסר כבוד, חסר אחריות. למרות כל הגורמים הממשלתיים שאמרו: לא היה פיגוע, הוא עדיין ממשיך לדבוק בטענה הכוזבת שלו. מי שאומר על יעקוב "מחבל" הוא המחבל, הוא הטרוריסט, הוא הפאשיסט. אנחנו, הבדואים, לא מחנכים בינינו מחבלים ולא מפגעים; מחנכים בינינו אנשים שיכבדו את האחר, שיחיו בכבוד. וכבוד השרה שקד, אם את רוצה לעלות לכאן בלי שתביעי התנצלות, אל תעלי. עדיף כך, אני מציע לך. אם את לא עולה להתנצל אל תעלי לכאן, כי זו בושה וחרפה, למרות עמדת השב"כ, עמדת מח"ש – שאת אמונה עליה, גברתי השרה – שאומרת בריש גלי שלא היה פיגוע. אז על מה לעלות ולהשיב? אל תגידי לי מה שאמרת לי בישיבה הקודמת – שעכשיו הנושא הזה מאחורינו. לא. את העמדה הזאת אני לא מקבל. אני פונה שוב ושוב לחברי הכנסת לתמוך בבקשתי, בהצעתי, כדי לחשוף את האמת, לטהר את שמו של המנוח יעקוב אבו אלקיעאן (אומר בערבית: רחמי האל עליו. מי ייתן והאל ירומם ויתעלה יתנקם ברוצחיו. קללת האל על כל אלה שרצחו אותו ועל כל אלה שהשתתפו ברצח שלו, וקללת האל על כל מי מהשרים וזולתם שלא הביעו חרטה ולא השמיעו דברי התנצלות על הרצח שלו.) תתמכו בהצעתי, בבקשה, מכובדיי, חבריי חברי הכנסת. תודה, מכובדי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. תשיב שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תגידי: אנחנו מתנצלים. אל תעלי סתם כך, תשמרי עליו. באמת – – – הרגתם בן אדם בדם קר. תתביישו לכם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): השוטר ארז לוי עמדי נרצח בדם קר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תתביישו. השב"כ אומר: לא היה פיגוע; מח"ש אומרים: לא היה פיגוע. למה אתם – – – למה? למה כל הזמן – – – היו"ר ישראל אייכלר: השרה איילת שקד תשיב. עשר דקות. שרת המשפטים איילת שקד: אני לא מבינה איך זה, אני השבתי על זה לפני שבועיים. היו"ר ישראל אייכלר: אז משיבים עוד פעם. תגידי מה שאת רוצה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת טלב אבו עראר העלה על סדר-יומה של הכנסת בפעם השנייה – לפני איזה שבועיים דיברנו על זה – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ואני אמשיך, גם פעם שלישית וגם – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – הצעה לסדר-היום שבה הוא מבקש להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין תוצאות חקירת אירועי אום אל-חיראן. ב-18 בינואר 2017 נפתחה במחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה, מח"ש, בדיקה מקיפה הנוגעת לאירוע שהתרחש בעת פינוי אום אל-חיראן. לאחר עיון בחומרי החקירה וממצאי החקירה של מח"ש החליט פרקליט המדינה לסיים את הבדיקה המקיפה שנערכה בקביעה שאין חשד סביר לביצוע עבירות פליליות מצד השוטרים המעורבים באירוע. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ומצד המנוח – מה אמרה, מה אמרה הפרקליטות? שרת המשפטים איילת שקד: מה שכתבתי עכשיו, מה שאמרתי – שאין חשד סביר לביצוע עבירה פלילית בידי השוטרים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שרת המשפטים איילת שקד: בהחלטה צוין בין היתר כי פעולתם של השוטרים נבעה מתחושה של סכנת חיים. בהתאם לכך, החליט פרקליט המדינה לסיים את הבדיקה בעניין הזה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה לא יכול להגיד שהמדינה לא התייחסה ברצינות ולא בדקה ברצינות את האירוע, כי אני יודעת באיזו רצינות חקרו מח"ש את האירוע הזה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מח"ש הזמין את המשפחה אליו – – – שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, בסדר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מח"ש הזמין את המשפחה – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אבו עראר, תיתן בבקשה לשרת המשפטים להשלים את הדברים. שרת המשפטים איילת שקד: תקשיב, פרקליט המדינה צריך להחליט אם להגיש כתב אישום נגד מישהו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת אבו עראר, אתה לא נותן לה להשלים את הדברים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – ועדת חקירה או נושא פוליטי, החלטה פוליטית. כל מה שאמרו השר, המפכ"ל, כל ההתנהגות נגד – – – ועדת חקירה. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, לא מקימים ועדת חקירה על התבטאות של שר או של מפכ"ל. לאור האמור לעיל, הממשלה מבקשת להתנגד. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצבעה על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת אירועי אום אל-חיראן ממועד האירוע ועד להחלטה הסופית שקיבלה הפרקליטות בעניין. ההצבעה היא בעד או נגד העברה לוועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 26 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא לסדר-היום – 39 נמנעים – 2 ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת לא נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 26 בעד, 39 מתנגדים, שני נמנעים. ההצעה הוסרה מסדר-היום. הצעות לסדר-היום התנהלות מקילה של הפרקליטות כלפי פעילים ישראלים ששימשו סייענים של הביטחון המסכל לאיתור מוכרי קרקעות היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעה דחופה לסדר-היום בנושא: התנהלות מקילה של הפרקליטות עם פעילים ישראלים ששימשו סייענים של הביטחון המסכל לאיתור מוכרי קרקעות, מס' 10118 ו-10149. המציע הראשון – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא גרמת מספיק נזק היום? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני לפחות לא זלזלתי, בזתי והתעלמתי מחורבן של 15 משפחות, 15 בתים ומשפחות, באטימות – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – יכלו לא – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – באטימות נבזית ומגעילה, יואל, וטוב תעשה אם תתנצל, זו לא בושה; לא בושה, בטח למי שמתיימר להתמודד על ראשות עיר ואם במדינת ישראל. טוב, תראו חברים, לפני כשנתיים חשפה תנועת עד כאן, לאחר שעשתה עבודת מחקר יסודית מאוד, כולל צילומים נסתרים, פעולה של אזרחים ישראלים, ובראשם עזרא נאווי וגיא בוטביה, שנועדה למסור לרשות הפלסטינית ערבים שנחשדו או היו מעורבים במכירת קרקעות ליהודים, מתוך ידיעה ברורה שברשות הפלסטינית ממתין לאותם מוכרי קרקעות גזר דין מוות; ולא מדובר רק על מחשבות וניסיונות אלא על פעולות בפועל. מוכרי קרקעות נמסרו על ידי חבורת הבוגדים הזאת אל הרשות הפלסטינית, נעצרו, עונו, הוכו קשות, וכפי שאמרתי, ממתין להם גזר דין מוות גזעני מאותה רשות, שיש מי שמתיימר עוד לדבר איתה כאן, במדינת ישראל, שפשוט אוסרת מכירת קרקעות ליהודים ומטילה, כאמור, גזר דין מוות על מי שמעז להיות מעורב בעניין הזה. למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה הוגשו כל ההוכחות – כתובות, מצולמות; אנשים שאומרים את זה בקולם ומודים במה שהם מבצעים – ולמרות זאת – אגב, החומר הזה הועבר למשטרה ולפרקליטות תקופה ארוכה מאוד לפני שהוא פורסם בתקשורת, ולא נעשה איתו דבר, ואגב, זה מחדל בפני שעצמו שהמשטרה או הפרקליטות לא פועלות כאשר זה לא נחשף ונמצא על סדר-היום – וראה איזה פלא, איך שהתפרסם תחקיר בתוכנית עובדה והעניין עלה לכותרות, פתאום מצאו במשטרה את הזמן לעצור ולחקור. דע עקא, שגם זה היה כנראה רק כדי לעשות "כאילו", לשחק ב"נדמה לי". בחלוף שנה נתבשרנו שכתב האישום שהולך להיות מוגש כנגד אותו בוגד, עזרא נאווי, מדבר על כלום שבכלום שבכלום – סוג של קשר או מגע עם סוכן זר – אבל לעובדה שהאיש הזה מסר לא פעם ולא פעמיים שמות והסגיר מוכרי קרקעות אל הרשות הפלסטינית מתוך ידיעה ברורה, כפי שאמרתי קודם, של מה שמחכה להם, לא נותר זכר בכתב האישום. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, ואני חוזר ואומר שיש למשטרה ולפרקליטות הוכחות חותכות בעניין הזה, כולל מצולמות, כפי שאמרתי, במצלמה נסתרת. אני לא יודע להסביר את זה, אם זה חובבנות או איפה ואיפה מכוונת. זאת מציאות בלתי מתקבלת על הדעת, ואני חושב שגם במשטרה וגם בפרקליטות צריך לעשות חשבון נפש, לעבור על התיק הזה מחדש ולהגיש כתבי אישום חמורים כנגד עבריינים שביצעו עבירות חמורות ומסכנות חיים, שבעיניי יש בהם גם אלמנט מסוים של בגידה בעם היהודי, באתוס הציוני, במדינה, כאשר אנחנו גואלים קרקעות ויש מי שפועל להסגיר לאויבים שלנו את מי שמסייע לנו במפעל הציוני הזה, ויש כאן עבירות קשות וחמורות. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, הסיבה להצעה הדחופה הזאת לסדר-היום קצת לא נוחה, כי אני לא חושב שהמחוקק צריך להתערב ולהיכנס לכל מיני החלטות כאלה ואחרות של הפרקליטות; זה לא מתפקידנו. אבל לפעמים הצורך הציבורי והעניין הציבורי זועקים לשמיים. הרי לא יכול להיות שאנחנו נחשפים – וכולנו נחשפנו לאותם – – היו"ר רויטל סויד: סליחה, סליחה. חברת הכנסת תמנו-שטה, חברת הכנסת ברקו, שרת המשפטים, בבקשה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – נחשפנו כולנו לאותם פרסומים, קצת פסיכיים, הייתי אומר, כשאתה רואה איך מסגיר אדם אנשים לידי הרשות הפלסטינית רק כדי להראות שהם מוכרים קרקעות ליהודים. זאת אומרת, כאילו באותה החלטה מקילה של הפרקליטות להגיש כתב אישום מאוד מאוד מקל נגד אותו עזרא נאווי ושותפיו, שהובילו את התהליך הזה, כאילו העניין הזה שמישהו פועל כדי להסגיר את מי שמוכר קרקעות ליהודים – אנחנו יכולים להשלים איתו ולהגיד: זה בסדר. אני הייתי מצפה – אני חייב לומר לך את זה, בצלאל – שעל ההצעה הזאת לסדר-היום יהיו חתומים גם כמה חברים מהצד הזה של הבית. הרי כשאנחנו מדברים על זכויות אדם, אתה יודע, אף אחד לא היה חושב שאם מישהו – גם אם אני לא אוהב את זה וגם אם אני לא רוצה – מוכר קרקע למאן דהו בגלל שזהותו היא כזאת או אחרת, זה מצריך עכשיו איזשהו עניין, כשברור לחלוטין שמי שמוכר קרקע ליהודי ברשות הפלסטינית דינו הוא אחד: או מוות בעינויים או מוות, זאת אומרת, יש לו שתי אפשרויות בסיפור הזה: או שהוא יעבור קודם גם עינויים או שרק גזר דין מוות. את ההשלמה הזאת שעברו איכשהו – אני לא יודע מאיזה טעמים, אולי מחשש פן יגידו משהו, פן יאמרו משהו, פן העניין הזה יהיה יותר מדי על סדר-היום – כשבפרקליטות מחליטים להנמיך את העניין הזה ולטאטא אותו, זה לפעמים סוג של הסכמה שבשתיקה. כי אם אנחנו מסכימים – ואני אומר את זה כל פעם, אגב, בנושא אחר: כשאנחנו רואים את הקיצוניים כאן מקרב חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, שפועלים נגד מדינת ישראל, שפועלים בגלוי, בניגוד לחוק, תוך תמיכה במאבק המזוין במדינת ישראל, ואף אחד לא מוכן להתמודד עם זה, גם לא ברמה הפלילית, כשצריך להתמודד עם זה, בעצם אנחנו מעודדים עוד ועוד קיצוניים לעוד ועוד קיצוניות; ובעניין הזה, אנחנו נמצא את עצמנו בפעם הבאה עם עוד סיפורים כאלה ואחרים, כי ברור לחלוטין שהעניין הזה עובר. זה לא יכול לעבור מתחת לרדאר. ואני באמת חושב שצריכה לצאת מכאן – באופן חריג, כי אנחנו לא צריכים להתערב בהחלטות של פרקליטות בנושאים האלה, אבל באופן חריג איזושהי קריאה להחזיר חזרה את העניין הזה, מחדש, כדי לבחון פה הגשת כתב אישום, כפי שראוי למי שמסגיר אנשים כדי שייגזר דינם למוות כי הם מכרו קרקע ליהודים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): דרך אגב, כיוון שלא מדובר – – – עבירות – – – אז אפשר לסגור את התיק. זה לא טרור, זה לא מעצר מינהלי, אלו לא עבירות בארגון טרור. שרת המשפטים איילת שקד: אני לא יודעת, חבר הכנסת סמוטריץ, אני דווקא ראיתי את עיתון הארץ תוקף את פרקליט המדינה על זה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): על מה? שרת המשפטים איילת שקד: על ההחלטה שלו להגיש כתב אישום נגדו. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): מי אמר? עודד פורר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני שאכנס לפרטים, אני אומר כבר עכשיו, עזרא נאווי ודומיו הם אנשים המעוררים שאט נפש וראויים לכל גינוי. טוב עשה הארגון עד כאן וצוות התוכנית עובדה כאשר חשפו את התנהלותם של האנשים שהחברה חייבת להוקיעם. אלא שכאשר אנחנו נכנסים לתחומו של המשפט הפלילי, כלי העבודה שלנו הן ראיות וסעיפי חוק. לפי מה שנמסר לי מהפרקליטות, הממונה על בדיקת הדין הפלילי מטעם המדינה, לא קיימות ראיות לעבירות האלה. לטענת הפרקליטות, אבו חליל מת מוות טבעי בעקבות גידול סרטני, ולא עונה ולא נחקר בביטחון המסכל הפלסטיני. כשמצרפים לכך את העובדה שחקירת אמירותיו של נאווי העלתה כי מדובר במה שנתפס בעיניו כהתרברבות, מובן היעדר האפשרות לייחס לנאווי ניסיון או סיוע או שותפות לעבירת המתה. מעבר לכך, עבירת מגע עם סוכן זר אינה רלוונטית לעניין הנדון, שכן תחולת סעיף החוק הרלוונטי אינה משתרעת על גורמי הרשות הפלסטינית שעימם עמד נאווי בקשר. הרש"פ אינה מדינה לפי הדין הישראלי, וגם לא מוגדרת כארגון טרור. תחת זאת, הנורמה הפלילית שנמצאת רלוונטית לעניין, על בסיס התשתית הראייתית שנאספה, היא עבירת איסור גיוס והתגייסות הקבועה בהוראת סעיף 7א(ב) לחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה – זה השם של החוק? התשע"ה–1994, המעגנת את חובת ההימנעות שחלה על אזרח או תושב ישראלי מגיוס או התגייסות, ובכלל זה פעילות בשירותם של הכוחות המזוינים של הרשות הפלסטינית, ובכלל זאת גופי המודיעין של כוחות אלה. על זה תקף עיתון הארץ את פרקליט המדינה. הצורך בליבונם של עניינים דוגמת אלו ורבים כמותם במישור העובדתי, הראייתי והמשפטי, לצד היקפו הלא-מבוטל של חומר החקירה, אשר כולל בין היתר כ-80 סרטונים ממושכים, שהצריכו תמלולים ותרגומים, גרם להתמשכות הטיפול בנושא. מובן שאין לראות באי-העמדתו של נאווי לדין בעבירות מסוימות כהכשרה של מעשיו הנפשעים; אלה יבואו למשפט הציבור, אשר מוקיע שיתוף פעולה מגונה זה בין ישראלים לרשות הפלסטינית, ובנוסף – הוא יועמד לדין בעבירה אחרת. אני מציעה להעביר את זה לדיון בוועדת החוקה. היו"ר רויטל סויד: כן. שרת המשפטים איילת שקד: בסדר? היו"ר רויטל סויד: נעבור להצבעה. העברת הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: התנהלות מקילה של הפרקליטות כלפי פעילים ישראלים ששימשו סייענים של הביטחון המסכל לאיתור מוכרי קרקעות, לוועדת החוקה – מי בעד? מי נגד? פנינה תמנו (יש עתיד): על מה ההצבעה? היו"ר רויטל סויד: להעביר את זה לוועדה. פנינה תמנו (יש עתיד): גם אני בעד. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: שבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לדיון בוועדת החוקה. הצעות לסדר-היום ההסתה ברחוב נגד מסורת ישראל היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: ההסתה ברחוב נגד מסורת ישראל. מס' 10233, 10256 ו-10263. מציע ראשון – חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. שלוש דקות. יהודה גליק (הליכוד): כן. שאר השותפים לא נמצאים פה היום? גברתי השרה, גברתי היושבת-ראש, גברתי המזכירה, חבריי חברי הכנסת, כיסאות מתוקים ומתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, לאחרונה אנחנו עדים לביטויים מכוערים של הסתה נגד מסורת ישראל, כמו השתלחות של גברת על איש שהניח תפילין בשדה התעופה, תגובות קיצוניות מאוד נגד איזשהו פורום – חילוני בכלל – שמנסה לקדם את נושא השבת; כאילו קדושי ישראל הפכו להיות הפקר, כאילו אלו מילות גנאי – תפילין, שבת – וצריך להתבייש שבכלל מדברים על זה. עכשיו, צריך להזכיר: לא מדובר פה על הדתה, על כפייה; מדובר פשוט על אנשים שרוצים לתפקד ולכבד קדושי ישראל. לצערי, התופעות האלה הולכות ותופסות את הפומביות הציבורית, ונדמה לי שיש מקום שהכנסת תקרא ותבהיר שקדושי ישראל ימשיכו להיות קדושים, ואין מקום לפגוע בהם. אבל אני רוצה לנצל את הזמן הנותר שלי לומר עוד כמה מילים. היום שרת המשפטים הגישה לוועדה למעמד האישה תזכיר, הודיעה על הגשת תזכיר חוק בנושא הזנות, בנושא הפללת הלקוחות של הזנות. גברתי השרה, אבל יש חשש שהמאבק הזה עלול להביא לפיטורים המוניים בתעשייה. יכול להיות שאולי כדאי שנאפשר רק למכורים לעניין להתעסק בזה באופן חוקי. לדעתי, יכול להיות שגם אפשר לשקול, כיוון שאלה זכויות האישה על גופה וזכויות הנשים לעשות כל אשר עולה על דעתן. כמובן שהדברים האלה נאמרים בציניות מוחלטת. אבל משום מה, בתחום העישון, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה לא מוכנים לבחון, ולכן נראה לגיטימי מאוד לשלוח לוביסטים לכנסת; לגיטימי מאוד שתעשייה הורגת אנשים עבור בצע כסף; לגיטימי מאוד לטעון שחיסול התעשייה יפגע בפרנסתם של אנשים; לגיטימי להכניס עוד ועוד בני נוער למעגל המכורים והמוות; לגיטימי לטעון שאנשים עושים זאת מבחירה. חברים, מדי שעה, מדי שעה איש אחד מת בישראל בעקבות העישון. כל שעה. אני משוכנע שבעוד כ-100 שנה אף היסטוריון לא יצליח להסביר איך החוק התיר מכירת סיגריות או טבק במדינה שבה מתו אלפי אנשים בשנה מעישון. חברים, הטענות האלה על זכותו הטבעית של כל אדם על גופו – אין ספק שזאת ממש התמכרות לטענה של שיח זכויות. הטענה שזה לא פוגע באחרים היא לא נכונה; אדם אחד שהתמכר גורם לאחרים להתמכר. אני קורא לך, גברתי שרת המשפטים, לאמץ את אותו תזכיר שהכנת היום על תופעת הזנות – שלא הורגת כל כך הרבה אנשים – ולהחיל אותו גם על הפללת העישון ומכירת העישון – תעשייה שהורגת בני אדם בעבור בצע כסף. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב בן צור – אינו נוכח. תשיב שרת המשפטים איילת שקד. שרת המשפטים איילת שקד: אף אחד לא דיבר על ההצעה לסדר-היום, אז על מה אני אשיב? להשיב? אבל הם לא דיברו על זה. היו"ר רויטל סויד: שמעת, חבר הכנסת גליק? שרת המשפטים – – – שרת המשפטים איילת שקד: חבר הכנסת גליק, להשיב על ההצעה לסדר-היום? היו"ר רויטל סויד: היא שאלה לְמה יש להשיב. שרת המשפטים איילת שקד: לא ממש דיברו על זה. יהודה גליק (הליכוד): למה? אני דיברתי. לא הקשבת לי. שרת המשפטים איילת שקד: הקשבתי. רק בהתחלה. יהודה גליק (הליכוד): אני דיברתי דקה מתוך שלוש הדקות שלי על ההצעה לסדר-היום. שרת המשפטים איילת שקד: בשבוע שעבר נחשף סרטון שבו נראית פרופסורית בעלת שם לועגת על הנחת תפילין בדוכן חב"ד הממוקם בנמל התעופה בן-גוריון. בפתח הדברים אני מבקשת לגנות את העניין. לא צריך להיות דתי כדי לכבד את קודשי ישראל. אני חייבת להגיד לכם באופן אישי שבשבוע שעבר היה לבן שלי בר-מצווה – – יהודה גליק (הליכוד): מזל טוב. נחמן שי (המחנה הציוני): מזל טוב. היו"ר רויטל סויד: מזל טוב. שרת המשפטים איילת שקד: תודה, תודה. – – ואני חושבת שהכי התרגשתי בחיים לראות אותו ואת בעלי מניחים תפילין בכותל – זה היה האירוע הכי מרגש שהיה לי בחיים – ואחר כך לראות אותו עולה לתורה. הוא קרא את כל הפרשה, פרשת שלח לך. יהודה גליק (הליכוד): – – – בהר הבית. שרת המשפטים איילת שקד: אז אני אומרת: מה אנחנו צריכים להתייחס לאישה הזאת? סתם, לא צריך להתייחס אליה. אני חושבת שבאמת אנשים כאלה, אפילו לא ראוי שנבזבז עליהם את הזמן כאן. זה מה שיש לי להגיד. אז אתם רוצים להעביר את זה לוועדה? לא. זהו. אז לא מעבירים את זה לוועדה. אז מה עושים? יהודה גליק (הליכוד): מסתפקים בזה. היו"ר רויטל סויד: אז מסתפקים בתשובת השרה. תודה. שרת המשפטים איילת שקד: אוקיי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. תודה רבה לשרת המשפטים, ומזל טוב שוב על בר-המצווה של הבן. חבר הכנסת גליק, אתה מסתפק בתשובת השרה? מסתפק בתשובת השרה. הצעות לסדר-היום ביטול הגעתה של הנבחרת הארגנטינאית והשפעותיו על תדמיתה של מדינת ישראל היו"ר רויטל סויד: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ביטול הגעתה של הנבחרת הארגנטינאית והשפעותיו על תדמיתה של מדינת ישראל, שמספרן 10319, 10328, 10367, 10370 ו-10378. יעלה ראשון המציעים, חבר הכנסת נחמן שי. נחמן שי (המחנה הציוני): מי ישיב לי? מי ישיב? כי היא אמרה שהיא מחכה, היא עמוסה במסרים לעם. היו"ר רויטל סויד: אז אתה יכול לדבר עד שהשרה תגיע. נחמן שי (המחנה הציוני): כן, אני יודע, אני יכול לדבר שעות. גברתי היושבת-ראש וחבריי וחברותיי חברי הכנסת, תראו, הנושא הוא לא כדורגל, למי שלא הבין עד עכשיו. הנושא הוא המעורבות, ההתערבות הבלתי-פוסקת של שרת הספורט, ודרכה גם משרדה, בעניינים לא-להם. הספורט – ובנפרד גם התרבות, עולם היצירה – הם לא שטח שבו אמור משרד ממשלתי להתערב. הלוא הספורט זה דבר ממוסד. אנחנו רצנו להתאחדות הבין-לאומית לכדורגל לפני איזה שנה, כשהפלסטינים רצו לזרוק אותנו משם, והייתה לנו תמיכה בין-לאומית די רחבה, ודחינו והכינו אותם בכך שאמרנו: יש לכם ויכוח פוליטי איתנו? תנהלו אותו במישור הפוליטי. אין קשר בין הוויכוח הפוליטי לבין ענייני הספורט. ספורט מתנהל מעל ומעבר ומחוץ לשדה הפוליטי – ולכן כל כך הרבה אנשים, אגב, יכולים לאהוב אותו, לא משנה מאיזה קצה פוליטי הם מגיעים. אבל זה לא מה שחושבת שרת הספורט – הינה, היא נכנסה, ואני אשמח לשמוע את דעתה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: איך אני אפספס? נחמן שי (המחנה הציוני): היא רוצה להיות בכל מקום ובכל עת ובכל עניין. זה יפה, אבל זה לא לעניין שלפנינו. הספורט והפוליטיקה לא מתחברים אלא על שולחנה של שרת הספורט. והמקרה המובהק הזה של התערבות יצר משבר בלתי רגיל למדינת ישראל – לא בספורט, לא בספורט; עזבו אותי מהספורט כרגע, ארגנטינה תסתדר בלעדינו, אלא לענייני החוץ של מדינת ישראל. הוא הזרים דלק בעורקיה של תנועת ה-BDS, תנועה שמנהלת מלחמה נגד מדינת ישראל, שרוצה לפגוע בלגיטימציה שלה, והיא דעכה ודועכת, והינה פתאום שיחקנו לידיה וזרקנו לה מקרה כל כך מובהק. ואחריו באו כבר עוד מקרים, כי אנחנו יודעים שיש לזה תגובות שרשרת. זה לא ארגון ממש, בהגדרה הפשוטה של המילה, אבל איזושהי רשת של רעיונות כאלה שמתגלגלים, והינה, המשחק הזה נתן להם חיים. ועוד מילה אחת. מדינת ישראל משקיעה עשרות או אולי מאות מיליונים בנושא הזה, אבל אין בשום מקום יד מכוונת אחת שאומרת מה עושים כדי להילחם ב-BDS ואיך מבהירים שאירוע כזה לא יכול להיכנס לתוך הגלגלים של תנועת ה-BDS. מי בעל הבית? אני רוצה לדעת. מי בעל הבית של הפעילות נגד ה-BDS במדינת ישראל? מי מחבר את הספורט, את המשפט, את הכלכלה – את כל ההיבטים של הנושא הזה יחד? מי? אז אני אומר לכם: אין. כל אחד עושה מה שבא לו. אז פעם אחת, אירוויזיון – גייסו גם אותו, הוא מוכרח להיות בירושלים – עוד סיפור אחד; אני חושב שכאן הוא כבר נבלם. כל הדברים האלה הם רעים למדינת ישראל, הם פוגעים במדינת ישראל, והם היו באמת גול עצמי שמדינת ישראל ושרת הספורט נתנו. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, גבירותיי השרות, הביטול של ההגעה של נבחרת ארגנטינה למשחק בירושלים היה אכזבה גדולה, ועדיין זו אכזבה גדולה מאוד לאלפים רבים רבים רבים – ילדים, הורים. אבל אני לא כאן כדי לדבר רק על האירוע הזה. דובר בו רבות, ועוד ידובר בו, ואנחנו נחיה גם אחרי ארגנטינה. אותי מעניינות ההשלכות; אותי מעניינת ההתנהלות שלנו כמדינה, מעניין מערך החוץ של ישראל, שלא מתפקד, וההיערכות לקראת האירועים הדומים בעתיד. ויש לנו את האירוויזיון בדרך, כן, יש לנו אותו בדרך. ואין הכוונה להפחית מהאיומים ומה-BDS וכל ארגוני החרם הפרו-פלסטיניים, שעושים הכול כדי לפגוע. זה לא חדש וזה לא מהיום, והשנאה היוקדת והאנטישמיות וארגוני החרם לא חלפו ולא יחלפו בשלב הזה מהעולם; הם היו לפני ארגנטינה ויהיו גם אחרי. השאלה היא מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מתמודדים. אבל בואו רגע נדבר על ההתנהלות. להפוך אירוע ספורטיבי לאירוע פוליטי, הכרזות פומפוזיות על לחיצות ידיים, ניסיון לנכס משחק ידידות פשוט לפסטיבל חגיגות ה-70, העברת כספי ציבור כדי להזיז – כל זה צריך לבוא בשום שכל ולראות מה בעצם אנחנו רוצים ואיך אנחנו מקדמים. והינה, אתמול במהדורה מדֻווח לנו שההפקה האירופית של האירוויזיון מעבירה מסר נחרץ למנכ"ל של התאגיד שהתחרות יכולה להתקיים בירושלים, אין בעיה לארח בירושלים, כל עוד תציב את התנאים הסטנדרטים. אבל היא אומרת בפירוש – ואני מצטטת: הפוליטיקאים שלכם יוצרים בעיה ומזמינים עלינו לחצים. אז אני מבקשת: שרים, תדירו את הרגליים שלכם מהאירוע. כך אומרים, כך גם ממליצים לנו. והרי כולנו רוצים אותו רצון משותף – שהאירוויזיון יהיה כאן. ולמה זה קורה? כי בממשלה יש פוליטיקאים ושרים שעושים הכול כדי להפוך כל אירוע לפוליטי. ולא הכול פוליטיקה, והרבה הסברה, כמו ביקור התזמורת בברודווי כרגע, שמצליחה – אנחנו רואים את ההסברה שהיא עושה. יש שפה תרבותית, יש אירועים שאנחנו צריכים להיעזר בהם ולהשתמש בהם, ואנחנו צריכים לעשות את זה נכון, ואסור להפוך כל דבר למסחרה פוליטית. והדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה להשלכות, שמטרידות אותי, כי ברור שמשחק כדורגל אחד שבוטל זה לא סוף העולם, אבל ההשלכות האפשריות על אירועים נוספים והרוח הגבית שמקבל ה-BDS בעקבות תחושת הניצחון – כל זה תקדים מסוכן מאוד. תקדים מסוכן מאוד. וכאן אנחנו צריכים לבוא ולשאול על מערך החוץ של ישראל, שהוא מפורק ומסורס לחלוטין, ולצערי הרב זה לא במקרה. זה מתחיל בעובדה שלישראל אין שר חוץ במשרה מלאה, וזה ממשיך בכך שמשרד החוץ מפורק ומוחלש בכוונת מכוון, והנציגויות שלנו בעולם וכל מי שעובד – ורבים מחברי הכנסת מכירים, ושומעים בשגרירויות השונות, ורואים את התקציבים הנמוכים ואת הכלים שלא קיימים. ותקציב מדינה 2019 הניף גרזן על שירות החוץ – משרד האוצר מקצץ דרסטית בתקציב של משרד החוץ. וכן, זאת הכוונה מלמעלה, זה לא קורה במקרה. וזה ממשיך בכך שההסברה הישראלית מפוזרת בין חמישה משרדים שונים, ואין שום תיאום בין יד ימין ליד שמאל, וגם בהתבטאויות השונות והמשונות של פוליטיקאים מצד אחד. צריך לעשות סדר, וחבל שנפסיד את האירוויזיון על מעידה כזאת או אחרת. בואו נבין: יש שפה תרבותית, היא בין-לאומית, היא מעל לפוליטיקות – אין אופוזיציה, אין קואליציה. בואו ניקח את זה קדימה. חבל שנפסיד. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. תשיב שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. שרת התרבות והספורט מירי רגב: כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי שרת המשפטים, מגישי ההצעה, שחלקם כאן וחלקם אינם, עליזה לביא, נחמן שי, אחמד טיבי, עיסאווי פריג' ושרן השכל, תודה רבה לכם שהרמתם לי להנחתה. אני מקווה שאתם, העיתונאים, הפרשנים והח"כים מהשמאל מסוגלים לבלוע את כל הרוע, דברי הבלע והדיבה שהוצאתם עליי בשבוע האחרון. אתם ידעתם את האמת, אבל לא הייתם מסוגלים לפרסם זאת. תודה לאל, פיפ"א פרסמה לפני כמה שעות – כנראה התנתקתם מהתקשורת, נחמן שי, דובר צה"ל לשעבר; מעליזה אני לא מצפה שתהיה מחוברת לתקשורת, אבל ממך לפחות, כדובר צה"ל לשעבר. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – אליך זה הכי טוב. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: לפני כמה שעות פיפ"א פרסמה את החלטתה להעמיד את רג'וב להליך משמעתי בגין התבטאויות מסיתות שגרמו לשחקני ארגנטינה לפחד ומנעו את הגעתם ארצה. אני מקווה שבסוף ההליך המשמעתי פיפ"א יוציאו כרטיס אדום לרג'וב וישלחו אותו הביתה. אין מקום לטרוריסטים המשתמשים בתפקידם ככלי פוליטי וקוראים לדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל ונגד הספורטאים. הגיע הזמן לעשות סוף לביזיון הזה. אמרתי ואני אומרת את זה שוב: הסיפור האמיתי פה הוא לא ירושלים ולא חיפה; הסיפור האמיתי פה זה האיומים על חייו של מסי וחיי משפחתו. נבחרת ארגנטינה לא הצליחה לעמוד בלחץ האיומים של תומכי הטרור ושונאי ישראל על השחקנים ובני המשפחות שלהם, איומים שאילצו אותם לוותר על המשחק בארץ. זה הטרור שבאיומים על חייו של מסי ומשפחתו שהכריע לבסוף את הכוכב הגדול של הכדורגל העולמי – אותו מסי שלידיעתכם, יזם את הביקור בארץ כדי לבקר בכותל ובכנסיית הקבר לקראת המונדיאל ברוסיה ולשחזר את ההצלחה של מראדונה ב-1986, מסע שהסתיים אז בגביע עולם שני לארגנטינה. ביטול המשחק נבע ממסע של איומים והסתה מתוזמן ומתוזמר על ידי ג'יבריל רג'וב ושליחיו, שדאגו להפגין מול מתקן האימונים של נבחרת ארגנטינה ומחוץ לחדרי בתי המלון בחולצות נבחרת ארגנטינה מגואלות בדם – – נחמן שי (המחנה הציוני): קטשופ. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – תוך שרפת חולצות הנבחרת וקריאה לפגוע בהם ובכל מי שמגיע לארץ. תראו, חבריי, אלה הדברים שג'יבריל עושה, ומדברים עלינו על פוליטיקה. שימו לב, ג'יבריל רגו'ב עם חולצות – – – נחמן שי (המחנה הציוני): ראינו את כל התמונות, זה רק לא קשור לעניין. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תסתכלו, חולצות מגואלות בדם. היו"ר רויטל סויד: השרה רגב, השרה רגב, אני אבקש ממך – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: זה מה שעושה אדם שאחראי לספורט. היו"ר רויטל סויד: השרה רגב, אני אבקש ממשך שתורידי בבקשה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: זה אדם שלא מחבר בין פוליטיקה – – – היו"ר רויטל סויד: תפסיקי להציג את זה, את התמונות. זה אסור במליאה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אז זאת התמונה, אלה התמונות שאני רוצה שתבינו. אני מודה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): את התמונות ראינו. את לא עונה לעניין. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני מודה למשרד החוץ וליושב-ראש התאחדות הכדורגל עופר עיני, שבעקבות מכתבו, שבו פירט את כל העובדות שאתם בחרתם להתעלם מהן – ואתם, שנותנים גב לטרור, גם אתה נחמן וגם את עליזה – שמוכיחות שרג'וב – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו נותנים גב לטרור? שרת התרבות והספורט מירי רגב: ואני מצטטת מה כתב היועץ המשפטי של התאחדות הכדורגל, לא מירי רגב כתבה את הדברים האלה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הטרור קיבל את הרוח הגבית ממך. את נתת להם את זה במתנה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, לא, לא, יקירי, אתה נתת להם את הרוח הגבית. תראו מה כותב היועץ המשפטי לפיפ"א ולמה פיפ"א בסופו של דבר קיבלה את ההחלטה שלה: ג'יבריל רג'וב חצה את הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין אלימות ממשית, והסית את הציבור הרחב לבצע פעולות אלימות כנגד הקבוצה הארגנטינאית ומסי. איומים נשלחו דרך תקשורת ההמונים, תוך הפרה ברורה של הצ'רטר הבין-לאומי. ובמקום שאתם תעמדו כאן ותגידו די לעירוב של פוליטיקה וספורט – – עליזה לביא (יש עתיד): דווקא שנינו אומרים – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – אתם נותנים רוח גבית לג'יבריל רג'וב. זה מה שאתם עושים – אתם נותנים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אם לא היית נכנסת למגרש הזה, היה משחק. אבל את נכנסת למגרש. שרת התרבות והספורט מירי רגב: חברים, חברים, אל תיתנו למראה המעונב והמחויט של רג'וב להטעות אתכם – – – מיקי לוי (יש עתיד): אם לא היית נוגעת בזה, המשחק היה מתקיים במדינת ישראל. עזבי, אל תאשימי את כל העולם, קחי אחריות. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הקוקטיילים – תכף, תכף נדבר גם על המשחק. הקוקטיילים שבהם הוא משתתף והחיוך שיש על פניו הוא שמסית אותו ונותן לו את הלגיטימציה להמשיך לעשות דה-לגיטימציה ולפגוע במדינת ישראל ובספורטאים שלנו. רג'וב הפך מזמן – – נחמן שי (המחנה הציוני): מי זה הרג'וב הזה בכלל? שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – את שדה המשחק לשדה הקרב. מיקי לוי (יש עתיד): מי זה רג'וב? עליזה לביא (יש עתיד): מה את נותנת לו כל כך הרבה מקום? מי הוא בכלל? שרת התרבות והספורט מירי רגב: חבר'ה, לא יעזור לכם – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – אני אסיים את הדברים שלי, ואז אני גם אענה לך, נחמן שי, מדוע אתה, שמבין בהסברה ישראלית – חשבתי שאתה מבין בהסברה ישראלית; אתה לא מבין בהסברה ישראלית. בכלום אתה לא מבין בהסברה ישראלית. נחמן שי (המחנה הציוני): בדיוק זה מה שעשית – פגעת בהסברה הישראלית. את פגעת בה, לא אף אחד אחר. מיקי לוי (יש עתיד): בדיוק, חד-משמעית. הפסדנו. שרת התרבות והספורט מירי רגב: חבריכם לסיעה, שתומכים בטרוריסט הזה שנקרא ג'יבריל רג'וב – חברתם אליו, חברתם אליו – – – עליזה לביא (יש עתיד): אולי תדברי ולא תקראי. את ערבבת בין פוליטיקה לספורט. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתם כולכם חברתם אליו – – – עליזה לביא (יש עתיד): בשביל מה לערבב פוליטיקה וספורט? שרת התרבות והספורט מירי רגב: חברתם אליו במקום שבו הוא עושה דה-לגיטימציה למדינת ישראל, והיום הוא קיבל – – – נחמן שי (המחנה הציוני): תעמולת הבחירות של הליכוד, מה יש לך עם רג'וב? שרת התרבות והספורט מירי רגב: היום הוא קיבל סטירת לחי נוספת בכך – הוא הביא שוב לפיפ"א את ההחלטה להשעות את נבחרת ישראל, ושוב דחו את ההצעה שלו. עכשיו, תראו מה אתם עושים – – – מיקי לוי (יש עתיד): איזה הישג, ג'יבריל רג'וב? נחמן שי (המחנה הציוני): מי זה רג'וב? שרת התרבות והספורט מירי רגב: ג'יבריל רג'וב, אחמד טיבי, יחימוביץ וגבאי – אליהם מצטרף גם ארגון טרור החמאס, שמיהר לברך את החלטת נבחרת ארגנטינה. אין ספק שהשמאל בחר אחלה חברים. מיקי לוי (יש עתיד): עוד הפעם שמאל? די, נו, באמת, דברי איתנו לעניין. עליזה לביא (יש עתיד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מה עם רג'וב? שרת התרבות והספורט מירי רגב: עכשיו, אחמד טיבי, שאיננו פה, כי הוא הבין – הוא, לפחות היה לו שכל לא להיות פה, מה שלכם אין. הוא הבין, אחרי ההחלטה של פיפ"א, שכל מה שהוא מעלה פה חוזר אליו כבומרנג – – נחמן שי (המחנה הציוני): מה זה קשור לפיפ"א? מי דיבר על פיפ"א? בעולם הבינו שניסית לעשות פוליטיקה מספורט. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – אבל אתם לא מבינים את העיקר, ולכן אתם פה, ממשיכים לעשות מעצמכם צחוק. אבל נחמן, אתה ממשיך לעשות מעצמך צחוק. עליזה לביא (יש עתיד): את מנסה לסתום לנו את הפה. אנחנו באים ומבקשים לא לערבב פוליטיקה וספורט – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: עכשיו, על מה אחמד טיבי שמח כל כך? עליזה לביא (יש עתיד): – – – בין פוליטיקה ואירוויזיון. שרת התרבות והספורט מירי רגב: על מה אחמד טיבי שמח כל כך? על מה? על זה שילדים מהמגזר הערבי חיכו בקוצר רוח לראות את מסי בישראל? אתם יודעים כמה ילדים ערבים רצו לראות את מסי כאן? אבל מה? מיקי לוי (יש עתיד): – – – את הילדים. מה את רוצה מהילדים? נחמן שי (המחנה הציוני): הוא בגללך לא בא. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אבל מה? הינה שוב אותם שקרים, שאתה בעצמך לא מבין – זה הזוי, לא להאמין שהיית דובר צה"ל – שאתה לא מבין שהם לא הגיעו בגלל לחצים ואיומים על חיי מסי ומשפחתו. זה לא להאמין שאתה לא מצליח להבין את זה. אתה יודע למה? כי אתה פשוט – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אם לא היית הופכת את זה לעניין פוליטי – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: כי אתה פשוט מתעלם – תכף נדבר על ירושלים. הרי אנחנו תמיד מעלים אותה על ראש שמחתנו. מיקי לוי (יש עתיד): – – – ירושלים – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני אענה לכם על הכול, אני אענה לכם על הכול, אבל אני חייבת לענות לאחמד טיבי – – – מיקי לוי (יש עתיד): העיתונות הארגנטינאית אמרה שהסיבה לביטול היא סיבה פוליטית. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מעולה. אתה יודע מה? מצוין. חכה, תמתין, תמתין פה. אתה כרגיל – כנראה למדת לשקר איפה ששירת. אני רוצה להגיד לכם משהו. אחמד טיבי – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני לא מאמינה. היו"ר רויטל סויד: וואו, השרה רגב – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אחמד טיבי – – – מיקי לוי (יש עתיד): זאת שרת התרבות. היו"ר רויטל סויד: גברתי השרה, זה היה קשה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: עד שלא ייתנו לי לדבר – אני רוצה להגיד משהו. אין לי שום דבר, חס וחלילה, נגד המשטרה. ההפך, אני מכבדת אותם. אבל אני חייבת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): כל שוטרי ישראל? תתנצלי, בבקשה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני אדבר ולא יעזור לכם כלום. נחמן, אני אגיד את מה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): למה אמרת שהוא למד לשקר במקום שהוא עבד בו? שרת התרבות והספורט מירי רגב: אז אני אומרת שוב – אני חוזרת בי. אני סומכת על המשטרה, המשטרה היא ארגון הגון. סליחה שמיקי התקלקל מאז שהוא עזב את המשטרה. עליזה לביא (יש עתיד): – – – מכל העולם, וזה מה שאת אומרת על משטרת ישראל? זה מה שאת אומרת על משטרת ישראל? מיקי לוי (יש עתיד): ידיים נקיות, לא נשבעתי – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: חזרתי ואמרתי שאין לי פה – אני חוזרת ואומרת שאין לי פה שום אמירה כנגד משטרת ישראל, חס וחלילה. משטרת ישראל עושה את עבודתה נאמנה, השוטרות והשוטרים שלנו. עליזה לביא (יש עתיד): תודה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: יופי. אז עכשיו אנחנו נמשיך הלאה. אחמד טיבי – אני חייבת להגיד פה מילה. הוא הרי רץ בתקשורת ודיבר על שער בדקה ה-90. אז זהו, שלא, אחמד. בזמן שרצת לחגוג בערימה על כר הדשא יחד עם יחימוביץ, גבאי, שמולי, זחאלקה, עיסאווי, פיפ"א הרימה את דגל האופסייד. אופס, השער הזה לא היה חוקי, נפסלת בנבדל. הסיפור כולו הוא טרור חדש-ישן; טרור שמאיים על שחקנים, ספורטאים ובני המשפחות שלהם. אירוע שאם הוא יהפוך לתופעה הוא יהווה סיכון לספורט העולמי, כי היום זה טרור כלפי מדינת ישראל, ומחר זה טרור נגד מדינה אחרת. ואני מזכירה לכולכם שטרור הוא טרור הוא טרור, וחשוב מאוד שגם תתעוררו שעה אחת קודם. עכשיו, מתי תבינו? מתי תבינו שהסיפור פה הוא לא ירושלים? מתי תבינו שירושלים היא לא פוליטיקה? מתי? מתי תבינו שירושלים מעולם לא הייתה הבעיה של הארגנטינאים? מיקי לוי (יש עתיד): לא – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אבל את התעקשת להביא אותם לירושלים, את לחצת על ירושלים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: ובואו אני אגיד לכם משהו – – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת נחמן שי, תיתן לשרה להשלים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – הפוליטי שלך. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת מיקי לוי, תנו לשרה להשלים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: ירושלים היא לא פוליטיקה, ירושלים היא מעל הכול. ירושלים היא הבירה שלנו. ובוא, מיקי, כדי שאתה לפחות תדע את האמת – ההתאחדות חתמה על ירושלים. הארגנטינאית. זה מסמך של פיפ"א. אז מה קורה פה? מה קורה פה? מה קורה? מה קורה פה? מיקי לוי (יש עתיד): השרה, בשקט, בשקט – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: עכשיו אתה מנסה להעביר – חברים, לא יעזור לך כלום. מיקי, המשחק הזה, לא הייתה לו שום בעיה להיות בירושלים. מיקי לוי (יש עתיד): אני בעד. שרת התרבות והספורט מירי רגב: המשחק הזה – נחתם עם פיפ"א בירושלים. הבעיה היחידה שהייתה כאן זה איומים על חייו של מסי. והינה, עובדה היא שפיפ"א הוציאה לו כרטיס אדום. אבל למה שאתם תשנו את האמירות שלכם? למה שלא תעמדו כאן ותגידו: סליחה, אנחנו מתנצלים? מעולם הסיבה לא הייתה ירושלים; הסיבה פה הייתה שמעורבים כאן גורמי טרור. תפקחו את העיניים שלכם. אתם, שמדברים על הסברה, לא מבינים שכשמסי מגיע לשחק בירושלים צופים בו מיליארדי צופים בעולם, והוא זה שרצה להגיע לירושלים. ולכן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אבל הוא לא ביקש לבוא לירושלים – – – המשחק היה בחיפה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מי אמר לך שהמשחק היה בחיפה? למה אתה שוב משקר? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: איפה יש לך הסכם על חיפה? למה אתה משקר? למה אתה משקר? למה אתה משקר? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – את – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: נחמן שי, אל תשקר. נחמן שי (המחנה הציוני): מאה אחוז. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תביא לי חתימה של המשחק בחיפה. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: מעולם המשחק לא היה בחיפה, ולכן הוא לא יכול היה לזוז למקום אחר. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – אז למה רצית להביא אותו לירושלים? שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה לוקח את הדיבורים בתקשורת והופך אותם למציאות שאינה קיימת. אכן, רציתי שהמשחק יהיה בירושלים, ואני שמחה שגם נבחרת ארגנטינה לא שמה על זה וטו, ואני שמחה שיש הסכם חתום עם ארגנטינה. נחמן שי (המחנה הציוני): למה הם לא באו? אה, בגלל האיומים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: למה הם לא באו? בגלל האיומים על חיי מסי. אתה לא רוצה להבין את זה; אתה לא רוצה להבין את זה כי אתה נותן רוח גבית לטרור. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – בירושלים – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה לא רוצה להבין ואתה לא רוצה לקבל את האמת, זאת הבעיה. קריאה: – – – גברתי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתם פשוט משקרים פעם אחר פעם, ואתה צריך להתבייש לך שאתה משקר ואתה לא אומר את העובדות כפי שהן. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שאת משתמשת במילה "שקר", את צריכה להיבדק בפוליגרף. אני חושב שאת צריכה להיבדק בפוליגרף. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה לעשות? מה לעשות? אמר מיקי: אין הסכם חתום. שמתי לו הסכם חתום. אמרת: יש הסכם על חיפה. אמרתי: אין הסכם על חיפה. אז מה זה נקרא, לא לשקר? מה זה נקרא, לא לשקר? נחמן שי (המחנה הציוני): את צריכה להיבדק בפוליגרף. שרת התרבות והספורט מירי רגב: כשבן אדם משקר ומטעה את הציבור, מה זה נקרא? נחמן שי (המחנה הציוני): משום מה יש לך סיפור אחר לגמרי מאשר המציאות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אבל תראו מה זה, זה פשוט מדהים. נחמן שי (המחנה הציוני): כתבת סיפור. כתבת סיפור. אולי לכבוד שבוע הספר העברי כתבת סיפור. כתבת סיפור חדש. שרת התרבות והספורט מירי רגב: כתב יושב-ראש ההתאחדות מכתב לפיפ"א שהמשחק הזה בוטל בגלל המאמצים של ג'יבריל רג'וב. נחמן שי (המחנה הציוני): אז זה נהיה גיבור לאומי – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אבל מה אתה רוצה? אתה כותב לו מכתב ואתה לא רוצה להאמין גם לזה, אז למה תאמין? נחמן שי (המחנה הציוני): מי זה ג'יבריל רג'וב? מי זה ג'יבריל רג'וב? שרת התרבות והספורט מירי רגב: נחמן שי, אתה יודע למה אתה לא רוצה להאמין, לא להתאחדות הכדורגל, לא לפיפ"א, לא לי? אתה יודע למה? כי אתה כל כך מנותק. כי אתה כל כך רוצה להאמין במשהו שלא קיים. כי העובדות לא מצליחות לבלבל אותך. ודווקא חשבתי שאתה אדם שהיה דובר צה"ל, שמבין את חשיבות העובדות – – נחמן שי (המחנה הציוני): הגברת גם היא הייתה דוברת צה"ל במקרה? שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – שמבין את החשיבות של להגיד אמת, של לדבר אמת; מבין שאתה לא יכול להיות חלק מהחגיגה המכוערת, השקרית הזאת, והדה-לגיטימציה שעושים למדינת ישראל. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: אתה יושב היום במפלגה שנקראה פעם מפלגת העבודה. היא נקראת היום המחנה הציוני. נחמן שי (המחנה הציוני): היא נשארה העבודה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בינה לבין המחנה הציוני – אני לא מבינה הרבה, אבל אני חייבת להגיד משהו קטן לגבאי, שהוא כל כך – שבאמת, זה הזוי. קודם כול, הוא נבחר, אז אין מה לעשות, זו דמוקרטיה. אבל כשנבחר אחד כזה, הוא לעולם לא יצליח להיכנס לנעליים הגדולות של רבין, זכרו לברכה. ושוב, היו לי הרבה ויכוחים על עמדות כאלה ואחרות של רבין, אבל תראו מה הוא כותב: ככל שהתקרבנו אל הכותל – הוא כותב את זה בפנקס שירות 12 על ירושלים והכותל – ככל שהתקרבנו אל הכותל, הכותל המערבי, גברה ההתרגשות שלי; הכותל המערבי, השריד לגדולתה של עצמאות ישראל בתקופות הקדומות, האבנים המרטיטות כל לב יהודי בכל מקום בעולם. שנים העזתי רק לחלום בחשאי להיות שותף לא רק להשגת עצמאות ישראל, אלא להחזיר את הכותל המערבי לשליטה יהודית-ישראלית ולהפוך אותו למוקד, למרכז ולסמל והעצמאות המתחדשת של מדינת ישראל. עתה, כשחלום זה התגשם, תמהתי כיצד נתגלגלה זכות זו דווקא לידיי. נולדתי בירושלים, נלחמתי בירושלים, חלמתי בירושלים על מדינה יהודית. ואתם מתביישים בירושלים, אתם מתביישים בירושלים. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו? מי נולד בירושלים פה? מי נולד בירושלים? אבא שלי הוא יקיר ירושלים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתם מתביישים בירושלים במקום להבין שמי שפוגע בתדמית ירושלים, בתדמית מדינת ישראל, זה בדיוק אתם – אתם, שבאופן קבוע מתנצלים, מתחנפים, מתפתלים, אתם לא מבינים את החשיבות שאירועים ממלכתיים יקרו בירושלים. נחמן שי (המחנה הציוני): אה, ממש לא. ממש לא. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתם כל הזמן מסבירים מדוע ולמה לא ירושלים, במקום להבין שירושלים היא הבית שלנו, היא הבירה שלנו, ואנחנו לא צריכים להתבייש בזה. האמריקאים והנשיא טראמפ כבר הבינו את זה; אוטוסטרדות של ראשי מדינות מגיעות לישראל; יש סדר חדש בעניין טרור וגרעין – כל זה בהובלת ראש הממשלה נתניהו. הובלנו עשרות אירועים כאן בארץ, אירועים ראשונים: הג'ירו ד'איטליה שנפתח כאן בירושלים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הג'ירו – – – למה הג'ודו לא היה בירושלים? שרת התרבות והספורט מירי רגב: תזלזל בג'ירו, בוודאי, כי לא הייתה בעיה בג'ירו. נכון, כי לא היה איום על הרוכבים בג'ירו, אז זה בסדר. אתה לא מסוגל לפרגן. אתה לא מסוגל לראות את הטוב. אתה לא מסוגל לראות את היופי של מדינת ישראל וירושלים. נחמן שי (המחנה הציוני): לגמרי. אם לא – – – היה יותר יופי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה לא מסוגל לעקוב אחרי כל האירועים שהמשרד ואני עושים. אתה לא מסוגל לראות לא את הג'ירו, לא את האליפות הראשונה של הג'ודו של אירופה בישראל. אתה לא מסוגל לראות את ה-Times Square צבוע בכחול-לבן. תשאל את הידידים שלך כאן, מהאופוזיציה, שהיו על הבמה – את יואל חסון, את כל חברי הכנסת שהגיעו לקחת חלק באירוע שפעם ראשונה בהיסטוריה סוגרים את ה-Times Square לאירוע וצובעים אותו בכחול-לבן. במקום שתבואו ותגידו: כל הכבוד למדינת ישראל. מסי וחבריו, תבואו לפה, אל תיפלו באותה רשת של הטרור של ג'יבריל רג'וב, באתם ואמרתם שזה בגלל ירושלים; באתם ולקחתם חלק באותה רוח גבית שהוביל אחמד טיבי, במקום להבין שהאמת היא שתופעה כזאת אסור שתקרה, ואסור שאירוע כזה יהפוך לתופעה בחברה הישראלית ובכלל בספורט בעולם. אז אתם צריכים להתבייש לכם, כי אתם באמת מנותקים, ואתם לא מבינים מה קורה. אז רק שאתם תבינו אחת ולתמיד: המשחק לא נדחה בגלל שהוא היה בירושלים, בגלל שהוא קוים בירושלים. המשחק נדחה, לצערי, בגלל ההסתות כנגד מסי ומשפחתו. תודה לאל שלפחות פיפ"א אמרה את שלה, כי אתם לא הייתם מסוגלים להגיד את האמת, וחבל מאוד שכך אתם פועלים. אני גאה על הדרך שבה אני מובילה את משרד הספורט, את משרד התרבות, על האירועים הרבים שאנחנו לא מצליחים רגע לשבת וליהנות מהם. אירוע רודף אירוע, לטובת כבודה של מדינת ישראל, כבודם של אזרחי מדינת ישראל וכבודה של ירושלים, בירתנו הנצחית. ולסיום דבריי, אני מצטערת פה שוב אם פגעתי במשטרת ישראל. זאת לא הייתה הכוונה. יש לי כבוד גדול לשוטרות ולשוטרים. כן, אני לא מכבדת את מיקי, שהוא אומר כאן דברי שקר בלי לבדוק אותם. אני מצפה שדווקא מיקי, לפני שהוא אומר שאין הסכם עם ארגנטינה, שיבדוק אם יש הסכם עם ארגנטינה או לא. והינה, הוכחתי שוב לציבור במדינת ישראל שיש הסכם חתום עם ההתאחדות הארגנטינאית על ירושלים. הינה, הוכחתי שוב שכל מה שנעשה בחמשת הימים האחרונים – שניסו לתלות אותי בכיכר העיר – כל זה ניסיונות של אופוזיציה, של עיתונאים צמאי דם שלא רוצים לדעת את האמת. אבל תודה לאל, בסופו של דבר האמת תמיד יוצאת לאור. והינה היום, בדיוק היום, לפני ההצעה לסדר-היום הזאת, פיפ"א אמרה את דברה. תודה רבה לכם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשרה מירי רגב. הבעת עמדה נוספת. סליחה, מה השרה מציעה? שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה שאתם מציעים. היו"ר רויטל סויד: להעביר את זה לדיון בוועדה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני – מה שאתם מציעים. אתם המציעים, לא אני. אני, מבחינתי כל במה שתינתן לי היא מצוינת. נהדר, אני אוהבת את זה. קריאה: להסתפק. נחמן שי (המחנה הציוני): ועדת החינוך. היו"ר רויטל סויד: ועדת החינוך? להעביר את זה לוועדת החינוך. אוקיי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: מצוין. קריאה: לא מספיק לך מה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, זה מצוין. עכשיו נביא לשם גם את גורמי המקצוע, שיראו כמה הם חיוורים, מנותקים ולא יודעים על מה הם מדברים. מדברים גדולות, גבוהה-גבוהה, על הסברה. הם מדברים על הסברה – הדוקטור מדבר על הסברה, כשהוא לא מבין שאת הנזק הכי גדול הוא עשה כשהוא הצטרף לחברו טיבי ולג'יבריל רג'וב כדי לתת את הרוח הגבית לטרור. אתה היית צריך לעלות כאן היום ולהגיד: אני מתנצל על כל מה שאמרתי, לאור ההחלטה של פיפ"א – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – אני מבין כאן את העניין, מעולם זה לא היה ירושלים. אבל אין לך האומץ לעשות את זה. סגן שר הפנים משולם נהרי: שם זה יהיה על הגביע. היו"ר רויטל סויד: תודה. תודה רבה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: טוב, חברים. מה שאתם מחליטים, אני מקבלת. אין לי שום בעיה. כל במה נוספת להביא את הנושא הזה לדיון – אני אשמח. סגן שר הפנים משולם נהרי: שם זה יהיה על הגביע. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשרה מירי רגב. עמדה נוספת, של חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): גבירותיי, שרת המשפטים, שרת הספורט והתרבות, הדברים שאמרת כאן הם דברים קשים מאוד. "חיוורים" ו"מנותקים" מצטרף ל"חמוצים", הצד הזה. אתם ממשיכים לדבר דברי בלע, דברים לא ראויים, דברים שאינם אמורים להיאמר במקום הזה, אבל זוהי דרככם, הדרך הזאת. אז הצד הזה הוא לא חיוור והוא לא מנותק, והוא גם לא חמוץ. רק תסבירי לי דבר אחד: מדוע שילמו לאותו אדם, לאותו יזם, 3 מיליון שקלים להעביר את המשחק שהיה אמור להתקיים בחיפה לירושלים? זה הכול. אני מדבר בשקט, אני לא מתלהם, אני לא מעליב אותך, אני לא אומר לך דברי בלע – מה שאת בדרך כלל עושה ועשית עכשיו עליי. אני רק יכול להגיד על עצמי, באמת בצנעה: ידיי נקיות, ישר דרך, לא נחקרתי אף פעם, לא תחת פוליגרף, ולא הואשמתי. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. השרה, אולי כדאי שנעשה הצבעה גם לנחמן? שרת התרבות והספורט מירי רגב: רגע, רגע. אבל אני צריכה לענות לו. אי-אפשר – – – היו"ר רויטל סויד: רוצה לענות לו? בבקשה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: שוב, מיקי, לצערי, לא דיברת אמת. לא הועברו ליזם – שקל לא הועבר ליזם. אבל למה שתבדוק את זה? למי עבר כסף? למי אמור היה לעבור כסף? אמור היה לעבור כסף לעיריית ירושלים לטובת התאמות של האצטדיון למשחק, אבל אילו היית בודק את הנתונים, אז לא היית אומר את זה. אז שוב, פעמיים לא דייקת. בשפה העברית בן אדם שלא אומר אמת הוא שקרן. ולכן, אני אומרת לך, אני לא רוצה להעליב אותך, אבל אי-אפשר להטעות את הציבור. מיקי לוי (יש עתיד): את לא מעליבה אותי. כמוך היו הרבה בדרכי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: פעמיים לא דיברת אמת עכשיו, בעשר הדקות האחרונות. מיקי לוי (יש עתיד): כמוך היו הרבה בדרכי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא עבר כסף, לא עבר שקל אחד ליזם. והדבר השני – לא נחתם הסכם עם ארגנטינה על חיפה. תודה רבה. מיקי לוי (יש עתיד): לפחות על פי הפרסומים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשרה רגב. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – אתה מאמין לתקשורת. מיקי לוי (יש עתיד): כיוון שאת שרה במדינת ישראל – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה מאמין לתקשורת. תמשיך להאמין לתקשורת. מיקי לוי (יש עתיד): מכיוון שאת שרה, אני לא אדבר בך סרה. עליזה לביא (יש עתיד): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: עשיתם את זה ארבעה ימים. עשיתם את זה ארבעה ימים. עשיתם את זה ארבעה ימים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – עליזה לביא (יש עתיד): אל תאשימי אותנו בביקורת הציבורית – – – לשמוע ולהקשיב. מיקי לוי (יש עתיד): עכשיו את משקרת, כי – – – עד לרגע זה. אז מי ששקרן זה את. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. אנחנו עוברים להצבעה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – אתם לא מדייקים – – – היו"ר רויטל סויד: גברתי השרה, אנחנו רוצים לעבור להצבעה. מי בעד העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת החינוך? מי בעד? מי נגד? וחבר הכנסת נחמן שי – – – הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדה. הודעה אישית של חבר הכנסת נחמן שי היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, הודעה אישית. עד חמש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא יודע אם אני אוכל להתמודד עם כל כך הרבה דברים שנשמעו פה עכשיו, כי זה באמת מעל למידה. אבל יש משפט אחד שהדהד באוזניי כל הזמן, והוא אומר כך: אם תחזור ותשנן שקר מספיק פעמים, הוא יהפוך לאמת. האמת היא שחששתי להשתמש בו, כי מי שאמר אותו הוא האיש שהוביל את ההסברה הנאצית במלחמת העולם השנייה, גבלס. הוא אמר: אם תחזור הרבה פעמים על שקר, אולי הוא יהפוך לאמת. אז אני אומר פה גם במליאת הכנסת: שקר שחוזרים עליו הרבה פעמים לא הופך לאמת. שרת התרבות והספורט מירי רגב: את זה תשנן לעצמך. נחמן שי (המחנה הציוני): ומה שאנחנו שמענו זה תצוגה מרהיבה, מרהיבה, של זיקוקי די-נור, שאף אחד מהם בסוף לא נגע לעניין עצמו שעמד לפנינו. אני רוצה להפנות את תשומת ליבך, גברתי, לדברים שאמר נשיא ההתאחדות לכדורגל של ארגנטינה. הוא אמר בעצמו – הוא ערך מסיבת עיתונאים בשל ביטול הביקור, והוא אמר כך: אני לא חושב שהיו בעיות אם המשחק היה בחיפה. הוא אמר את זה. למה שאני לא אאמין לו? מילא את לא מאמינה לי, את לא מאמינה למיקי, את לא מאמינה לעליזה, את לא מאמינה לאף אחד; כולם נגדך, דברי בלע, דברי זה, דברי זה. הוא אמר במפורש: אם המשחק היה בחיפה, לא הייתה בעיה. ועכשיו את בונה על זה תילי-תילים על כרעי תרנגולת. זה לא עומד, זה לא עומד על הרגליים האלה. ג'יבריל רג'וב לא ראוי לכל התצוגה שאת נותנת לו. את נותנת לו מתנה נוספת; נתת לו כבר אחת, את נותנת לו עוד אחת. הפכת אותו לגיבור לאומי. מי מזכיר את זה ג'יבריל רג'וב? מי זקוק לג'יבריל רג'וב? אני אומר לך עוד פעם, גברתי השרה: אני לא בודק את כישורייך ולא שאלתי איך את התמנית לדוברת צה"ל ומה היה שם. באמת שלא. אף פעם לא עשיתי את זה, ואני לא עושה את זה גם עכשיו. שרת התרבות והספורט מירי רגב: תשאל. נחמן שי (המחנה הציוני): לא. אני לא עושה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: תשאל. תראה את ההבדל בינך לביני. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני לא נכנס לזה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, תראה את ההבדל בינך וביני. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני לא נכנס לזה, כי זה באמת לא רלוונטי. וזה לא רלוונטי גם כשאת מעלה את זה מעל כל במה באיזושהי דרך מעליבה. תבדקי את עצמך. אבל אני אומר דבר אחד: את התמנית לשרת הספורט והתרבות. הספורט והתרבות הם תחומים שהממשלה צריכה להיות מעורבת בהם במידה מינימלית, ואת לא למדת את המילה מינימלית. הכול אצלך הפך למקסימלית. את נכנסת לתוך הספורט, והינה מקרה מובהק שגרמת לנזק. ואת נכנסת גם לתחום התרבות, וגם שם, נו, אנחנו כבר לא רוצים לזכור את כל האירועים שהיית מעורבת בהם. אז אני אומר לך: תעשי את תפקידך, תביאי תקציבים, תגדילי את התמיכות וכן הלאה – יפה, אני מברך על זה – אבל אל תיכנסי לתוך השדות האלה. אל תהיי השחקן ה-12 בנבחרת ישראל בכדורגל. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. והשרה מירי רגב עולה להשיב. גם אני רוצה לשאול אותך שאלה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אין בעיה. נחמן, אני אענה לך על שלושה דברים: האחד, אנחנו לא מתעסקים באמירות ובדברים, נכון? מתעסקים בעובדות. אז העובדה היא אחת: לא יודעת מה שמעת את יושב-ראש ההתאחדות או את הנשיא – שנייה – אבל יש לנו מכתב חתום. מה יותר חשוב, חתימה או אמירה? אה, זה לא מעניין? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: לא, לא, לא. זה לא מעניין. שימו לב, זה מדהים. כשיש חתימה על מסמך שזה הולך להיות בירושלים זה לא מעניין. אבל כשיש אמירה של ארגנטינה זה מעניין. אז בואו נעשה סדר. גם אתה יודע את האמת, וזאת החתימה שהמשחק אמור היה להיות בירושלים. לא הייתה שום בעיה עם ירושלים. הייתה בעיה אחת – עם האיומים וההפחדות על מסי ומשפחתו על ידי הטרור. תכניס לך את זה היטב לראש. כל מה ששמעת זה יופי, אבל בסוף מה שחשוב זה על מה חותמים. והמכתב הזה חתום עוד לפני שלושת הימים האחרונים שהם החליטו לבטל את המשחק; הוא חתום על המשחק הזה עוד הרבה ימים קודם לכן. לכן, תבדוק את עצמך כשאתה מדבר על זה. זה – 1. הדבר השני, ירושלים היא לא פוליטיקה. תלמד, כשמדינת ישראל – – – נחמן שי (המחנה הציוני): את עשית אותה פוליטיקה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: ירושלים היא לא פוליטיקה. נחמן שי (המחנה הציוני): את עשית – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: כשיש החלטות ממשלה לחיזוק ירושלים ולהביא אירועים ממלכתיים לירושלים, ירושלים היא לא פוליטיקה. תפקידו של כל שר בממשלת ישראל לעשות את הכול כדי לחזק את ירושלים. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני שמחה וגאה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): את זה את מסבירה ליושב-ראש שדולת ירושלים בכנסת? שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני שמחה וגאה שהצלחתי והבאנו את ארגנטינה לירושלים. אף אחד לא כפה עליהם לחתום על המסמך. אם הם לא היו רוצים, הם לא היו חותמים על זה. ארגנטינה חתמה על ההסכם לבוא לירושלים. זה הדבר השני. וירושלים היא לא מילת גנאי. ירושלים היא משילה צריכים להתהדר בה ולדבר בכבוד. אני גאה ושמחה שבעניין הזה אני מיישמת את החלטת הממשלה, והלוואי שגם אתה היית מיישם את החלטת הממשלה – אם אתה אוהב או לא אוהב – לחזק את ירושלים. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: הדבר האחרון – שני דברים אחרונים שאני רוצה להגיד לך בנושא תרבות. מה חשבת, שאני אביא ואוסיף ואגביר את התקציבים לתרבות ואני אתן להם להתחלק, באליטה הקבועה והישנה? נחמן שי (המחנה הציוני): הגענו לאליטה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה צריך להיות הראשון שיגיד: כל הכבוד לך על שהעברת תקציבים לפריפריה, למגזר החרדי ולמגזר הערבי. אבל משום שגם אתה לא מבין מה עשיתי פה – את ההפיכה שעשינו בתרבות, את עוגני התרבות, את בתי המייסדים, את מאות הפסטיבלים שיש בפריפריה – אז גם אתה מדבר. מה חשבת, שאני חותמת גומי של מישהו? נחמן שי (המחנה הציוני): למה לא נסעת לפסטיבל בשדרות בשבוע שעבר? שרת התרבות והספורט מירי רגב: מה חשבת? נחמן שי (המחנה הציוני): למה לא באת לפסטיבל האדום בשדרות? שרת התרבות והספורט מירי רגב: כי אני לא אסע לכל מקום, ואני לא עובדת לא אצלך ולא אצל העיתונאי הזה והאחר. נחמן שי (המחנה הציוני): למה לא באת לשדרות לפסטיבל – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: אתה יודע למה? כי אני שמחה. ברוך השם, יש כל כך הרבה פסטיבלים, שאני לא יכולה להיות בכולם. נחמן שי (המחנה הציוני): הייתה סיבה. הייתה סיבה – – – שדרות – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: איזה יופי. תודה לאל שיש כל כך הרבה פסטיבלים שאני לא יכולה להיות בכולם, ותודה לאל שכולם רוצים, או רובם רוצים, שאני אגיע לפתיחת האירועים שלהם. תראה לאן הגענו. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – השרה – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: תראה לאן הגענו. תראה לאן הגענו. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שדרות. היו"ר רויטל סויד: תראי, השרה רגב – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: במקום לבוא ולהגיד: כל הכבוד על הדרך שאת מובילה, על המהפך שאת מובילה, על תקציבים לפריפריה, על תקציבים למגזר החרדי והערבי – מה שיש לך פה זה להגיד: את לא מתערבת. אתה טועה. אתה טועה, ואתה טועה בגדול, אם אתה חושב שאני חותמת גומי של מישהו מהאליטות הישנות. נחמן שי (המחנה הציוני): עוד פעם האליטות. עוד פעם האליטות. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני באתי לקבוע מדיניות, ואני מתכוונת ליישם אותה. נחמן שי (המחנה הציוני): מדיניות – כן, אבל לא – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: ותודה לאל שהמדיניות הזאת נרשמת שלוש שנים, והלוואי שהיית עושה רבע מכל מה שאני עשיתי בנושא – – נחמן שי (המחנה הציוני): ברוך השם. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – הנגשת תרבות וספורט לפריפריה ולמגזרים. והדבר האחרון שאני רוצה להגיד לך: אני מעולם לא העלבתי אותך על עצם היותך דובר צה"ל. אני העלבתי אותך, או ניסיתי להגיד משהו, על עצם היותך מומחה להסברה – על זה רציתי להגיד לך מילה, ועל מה שלכאורה התכוונת אולי בעקבות המזימה של החבר שאתה מכיר, בן כספית, שאני לא רוצה לדבר עליו. אז אני מאחלת לך – אתה יודע שקודם כול, אני האישה היחידה והדוברת היחידה שנהייתה דוברת צה"ל ממסלול סרן עד מסלול תת-אלוף. את כל התפקידים שעשיתי ואת כל הדרגות קיבלתי בדין – בשונה מדוברי צה"ל אחרים, כולל אתה, שהייתם בתפקידי ייצוג או בדרגה אישית. אני כמובן מכבדת את זה, כי דרגה אישית ודרגת ייצוג מקובלות בצה"ל, אבל אני, לשמחתי, עשיתי את כל הדרך עד לתפקידי כדוברת צה"ל. אני הייתי שמחה, ואני שמחה וגאה על כך. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: השרה רגב, את אמרת כמה פעמים שירושלים זה לא העניין ושירושלים היא מעל לפוליטיקה. אני כמובן מסכימה לזה. אבל עכשיו לגבי האירוויזיון: האם את תסכימי שהאירוויזיון לא יהיה בירושלים? שרת התרבות והספורט מירי רגב: אני לא מתכוונת להתייחס לאירוויזיון, משום שיש כמה דיונים שאמורים להיות אצל ראש הממשלה. בסופו של דבר ראש הממשלה הוא שיקבל את ההחלטות, עם הצוות שהוא בנה סביבו. אני באופן אישי חושבת שמרגע – רויטל, כבוד היושבת-ראש, אני לא יודעת אם שמת לב, אבל כשמהאירוויזיון בפורטוגל העבירו את השידור למדינת ישראל, בירושלים קיבלו את השידור באמירה הראשונה: אהלן וסהלן. "אהלן וסהלן" הן מילים מדהימות, אבל אנחנו במדינת ישראל מתחילים במילה "שלום". אני הייתי רוצה שבכל ההתעלמות של העולם מירושלים, דווקא האירוויזיון יקרה בירושלים, כדי להגיד לעולם כולו: חברים, ירושלים היא עיר שמכבדת ומקבלת; היא עיר של שלום; היא עיר שבה שלוש הדתות חוברות יחד וגרות יחד, כי כך נכון שיהיה. היו"ר רויטל סויד: אבל לא תתעקשי על זה. אבל לא תתעקשי על זה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: משום שזה לא באחריותי, אין לי על מה להתעקש. הדבר היחידי שאני יכולה לעשות זה להביע את עמדתי. בסופו של דבר ראש הממשלה יקבל את ההחלטה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשרה רגב. אחרי הדיון הסוער הזה, אנחנו בהחלט יכולים לנעול את הישיבה. תם סדר-היום. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מה – – – היו"ר רויטל סויד: איזה? לי אין. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא תם. לא תם. היו"ר רויטל סויד: איפה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מה? גברתי היושבת-ראש היקרה, יש עוד שתי הצעות. היו"ר רויטל סויד: לי אין. איפה? אוקיי. טוב. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: נכים עניים אשר איבדו את זכאותם להטבות בשל הגדלת קצבת הנכות. גם זה נדחה. הצעות לסדר-היום המצב בדרום תל אביב לא משתנה ולמדינה אין מענה היו"ר רויטל סויד: הצעות לסדר-היום בנושא: המצב בדרום תל אביב לא משתנה ולמדינה אין מענה, מס' 10286, 10293, 10315 ו-10355. המציע הראשון הוא חבר הכנסת מוסי רז, ולאחר מכן – חברת הכנסת מרב מיכאלי. עכשיו אני מבינה למה סגן השר נשאר פה. לא הבנתי למה סגן השר יושב פה. סגן השר, עכשיו אני מבינה למה אתה יושב פה. לא הבנתי למה אתה יושב פה. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. מה לעשות? מוסי רז (מרצ): אתה רוצה לשבת ליד שולחן הממשלה? זה בסדר. בדרך כלל מתביישים לשבת שם. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברת הכנסת, סגן השר, אנחנו העלינו את ההצעה הזאת לסדר-היום בשל המצב בדרום תל אביב. בדרום תל אביב יש עוני, מצוקה ואפליה לא מהיום, לא מלפני עשר שנים כשהגיעו מבקשי המקלט; זה למעשה כך פחות או יותר מקום המדינה, ואולי במידה מסוימת אפילו לפני קום המדינה. זה אזור שסבל מאפליה רבה, והיו תחקירים רבים כיצד אנשים הגיעו לבתים – נאמר, אנשים יותר מקושרים, בשכונות יותר מבוססות, הגיעו לבתים ואפשרו להם בעלות על הבית, בעוד בדרום תל אביב בחלק מהשכונות לא עשו את זה. שנים של מדיניות של קיפוח ממשלתי ועירוני יצרו פערים גדולים. דרום תל אביב כבר לפני 10 ו-20 שנה הייתה מקום שיחסית, כלכלית, תשתיתית, מפגר אחרי המרכז והצפון, והיה לא נעים, ואנשים פחדו לבוא לשם. מן הסתם, כשהממשלה, בעשור האחרון, ואפילו זה קצת יותר מעשור, עם התעוררות הבעיה של מבקשי המקלט שנסו על נפשם מאפריקה והגיעו לארץ חסרי כול, לעיתים אחרי התעללות מאוד קשה בסיני, הממשלה הסיעה אותם באוטובוס, נתנה להם כרטיס אוטובוס לתחנה המרכזית, שנמצאת, כפי שאנחנו יודעים, בדרומה של תל אביב, ושם נשארו רבים מהם. אגב, גם אם הממשלה לא הייתה מסיעה אותם באוטובוס או נותנת להם כרטיס לאוטובוס, לשם הם היו הולכים, משום שזה ידוע בכל העולם: הגירה הולכת לשולי הערים הגדולות, לשולי העיר הגדולה. אלא שממשלותינו בשנים הללו, כדי להנציח את הבעיה וכדי לעשות הון פוליטי מהמצוקה הכפולה – גם של מבקשי המקלט וגם של תושבי תל אביב, ובעיקר דרומה של העיר – לא עשתה דבר על מנת לפתור את הבעיות של האזור. היא לא השקיעה בתשתיות, לא השקיעה בחינוך, לא השקיעה בשיטור והיא לא השקיעה בשיפור הדיור; השאירה את המצב שבו מבקשי המקלט יכולים לקבל סיוע רפואי, למעשה, רק במרפאה של רופאים לזכויות אדם ביפו, ולכן הם צריכים להיות קרובים לשם. עד לא מזמן משרד הפנים שאליו הם היו צריכים לגשת כל פעם היה ברחוב סלמה בדרום תל אביב, ולכן הם רצו להיות קרובים לשם; עכשיו זה עבר לבני ברק – לא כל כך מרוחק. זאת אומרת, הממשלה מנציחה את המצב על מנת שהיא תוכל לסכסך, להאשים את הפליטים ולהאשים את בג"ץ, אף שבג"ץ לא מנע ממנה לשפר את התשתיות בדרום תל אביב, לא מנע ממנה לשפר את החינוך בדרום תל אביב – אני מסיים – לא מנע לשפר אתה השיטור בדרום תל אביב ולא מנע תאורה בדרום תל אביב. בקיצור, כדאי שהממשלה תתחיל לעבוד במקום להאשים אחרים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת מרב מיכאלי, ולאחר מכן ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. כמו שאמר קודם חבר הכנסת יהודה גליק, כיסאות חמודות וחמודים – נכון? זה מה שהוא אמר? מתוקות ומתוקים, בפסח החריד את שלוות החג של כולנו ההסכם שממשלת ישראל חתמה עם האו"ם כדי להוציא מפה אלפי מבקשות ומבקשי מקלט, והחרידה עוד יותר את שלוותנו סערת ההתנגדות והביטול, ואחר כך עוד קמפיין מחודש לגירוש מבקשות ומבקשי מקלט מישראל. אבל מאז נחשפה שוב ערוותה של ממשלת נתניהו – שהיא לא יכולה לגרש; אין לה לאן, אין לה איך. ולכן, מאז ועד היום, שוב ממשלת נתניהו עשתה עוד ספין, עוד קמפיין, על הגב של תושבות ותושבי דרום תל אביב, שעשרות אלפי מבקשי המקלט המשיכו וממשיכים לגור שם באין להם אלטרנטיבה. התוכנית ההגיונית שהציע ההסכם ההגיוני והסביר שישראל חתמה עליו עם האו"ם – שאנחנו, המחנה הציוני, הצענו אותו בתוכנית, בהצעת חוק, כבר בכנסת הקודמת, והעלינו אותו להצבעה כאן בכנסת הזאת, במליאה הזאת, שלוש פעמים כבר והממשלה והקואליציה האלה הפילו – ההסכם הזה היה מאפשר לשלוח מפה את אלה שלא מגיע להם מעמד – אחרי שהיו בודקים כבר, סוף-סוף, שממשלת תואיל לבדוק למי מגיע ולמי לא מגיע מעמד, כי עד היום לרוב המכריע היא פשוט לא בודקת – והיה מאפשר לפזר את הנותרים בארץ במקומות שבהם צריך ידיים עובדות עם היתרי עבודה זמניים, עד שישתנה מצבם, עד שישתנה המצב בארצות המוצא שלהם, עד שמדינות אחרות יהיו מוכנות לקלוט אותם. אבל ממשלת ישראל – שום דבר; ממשיכה לתקוע את תושבות ותושבי דרום תל אביב באותה מצוקה, בלי שיקום, בלי השקעה, בלי טיפול בבעיות הבוערות של התושבות והתושבים שם, שסובלות וסובלים באמת לא רק ממבקשות ומבקשי המקלט, בכל הכבוד, חברי סגן השר נהרי. בוא נודה על האמת. המצוקה בדרום תל אביב הולכת ממש בכל תקופת שלטון הליכוד, מאז שבנימין – לא בנימין, שראש הממשלה בגין; תמיד זה מבלבל עם שניהם, נכון? – מאז שראש הממשלה בגין הכריז על שיקום שכונות, ואיכשהו השכונות בדרום תל אביב לא משוקמות עד עצם היום הזה. ככה שהמצוקה היא לא בגלל מבקשי המקלט. כן, היום הם מוסיפים על המצוקה, חד-משמעית, אבל המצוקה התחילה הרבה קודם ותימשך כנראה הרבה אחריהם, כל זמן שאתם נמצאים בשלטון. אז בוא נראה, סגן השר נהרי, אם יש לך איזושהי בשורה לתת לתושבות ותושבי תל אביב בשם הממשלה הכושלת הזאת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת כנסת מרב מיכאלי. יעלה להשיב סגן השר משולם נהרי. מוסי רז (מרצ): אתה פשוט יכול להגיד – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: מה אני אומר? גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת המציעים, אין זולתם. מדינת ישראל התמודדה בעשור האחרון עם תופעה נרחבת של הסתננות דרך הגבול עם מצרים. מדובר בתופעה אשר יש לה השלכות כלכליות וחברתיות קשות על החברה הישראלית. משכך, נאלצה ממשלת ישראל לנקוט כמה צעדים אשר ימגרו את תופעת ההסתננות ויסייעו בהתמודדות עם המסתננים השוהים במרכזי הערים בישראל, ובעיקר בדרום תל אביב. במסגרת מדיניות הממשלה נערכו כמה תיקוני חקיקה בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד–1954, אשר הסדיר בין היתר את הקמתו של מרכז השהייה הפתוח למסתננים אשר נסגר בחודש מרס האחרון. זאת, לאחר שהמדינה החליטה כי הצעד האפקטיבי ביותר יהיה לפעול להוצאת המסתננים מישראל לשתי מדינות בטוחות שעימן הגיעה מדינת ישראל להסדרים שבמסגרתם הסכימו לקלוט מסתננים לתוכן. ביום 1 בינואר 2018 החליטה הממשלה על מתווה הרחקה למדינות השלישיות אשר יחול על מי שהסתננו לישראל מהמדינות אריתריאה וסודן אשר לא הגישו בקשה למקלט מדיני או אשר בקשתם למקלט נדחתה. ואולם, כנגד מהלך ההרחקה למדינות השלישיות הוגשו עתירות לבית המשפט העליון, ובמסגרת ניהול העתירות, במהלך החודשים מרס ואפריל 2018, אירעו התפתחויות משמעותיות בנושא, והן הובילו לבסוף את הגורמים לכלל מסקנה שלא ניתן יהיה לעת הזאת ליישם את ההסדר עם המדינות השלישיות. במהלך תקופה זו, ב-2 באפריל 2018 חתמו ראש הממשלה ושר הפנים על מסמך הבנות עם נציבות האו"ם לפליטים בדבר הסדר חלופי למתווה ההרחקה למדינות השלישיות, במקביל להקמת מינהלת לטיפול בדרום תל אביב. ואולם, בערבו של אותו יום הודיע ראש הממשלה על השעיית מסמך ההבנות, וביום שלמוחרת הודיע על ביטולו. עד עכשיו אני מדייק, נכון, מרב? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בזה שאתם עושים שינויים שיאפשרו כאילו גירוש שלא יכול לקרות, כן. סגן שר הפנים משולם נהרי: תכף נתייחס גם לזה. ביום 24 באפריל 2018, בעקבות התפתחויות נוספות שאירעו אל מול המדינות השלישיות, הודיעה המדינה במסגרת בג"ץ 2445/18 כי בשלב זה לא עומדת על הפרק אפשרות לבצע הרחקה למדינה שלישית. עם זאת, עדיין נמשכת יציאה מרצון של מסתננים למדינות השלישיות. במצב הדברים כיום, מדיניותה הכוללת של מדינת ישראל ביחס לאוכלוסיית המסתננים ומבקשי המקלט השוהים בישראל נמצאת בבחינה של גורמים בכירים בדרג המדיני. במסגרת זו ניתנה לאחרונה החלטה נוספת של ראש הממשלה, מיום 17 במאי 2018, כי יינתן מעמד מסוג א/5, תושב ארעי, מטעמים הומניטריים ל-300 סודנים נוספים יוצאי חבל דארפור, חבל הרי הנובה והנילוס הכחול. זאת, בהמשך לשתי החלטות קודמות של ראש הממשלה ליתן מעמד ל-200 סודנים יוצאי חבל דארפור ול-300 סודנים יוצאי חבל דארפור. יצוין כי צעד זה הוא צעד נוסף במסגרת גיבוש המדיניות הכוללת של הממשלה, אשר בימים אלה מוסיפה לקיים בדיקה של חלופות לטיפול בנושא המסתננים ומבקשי המקלט בישראל לצורך גיבוש מדיניות עדכנית, ולשם כך מקיימת מגעים עם גורמים רלוונטיים. אכן, אנו מודעים לבעיות שמתעוררות ונוצרות בעקבות ריכוזם של המסתננים בשכונות דרום תל אביב, ונעשים מאמצים לסייע בכל אשר נמצא תחת סמכות משרד הפנים, אולם בכל הנוגע להתפרעויות של המסתננים ותופעות עבריינות שנגרמות בעקבות ריכוז המסתננים בשכונות אלו, הסמכות נמצאת בידי המשטרה והמשרד לביטחון פנים. אני הייתי מוסיף ומציע ואומר שאם לא נשנס מותניים ונטה שכם בנושא הזה יחד, ונחשוב על תושבי דרום תל אביב ועל המצוקה שלהם, ולא נכתת את רגלינו לרואנדה כדי להתסיס בנושא, אז אנחנו נוכל באמת לעזור – – – מוסי רז (מרצ): אתה מאשים אותי עכשיו – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: לא אותך. אמרתי "אנחנו", כי ישראל ערבים זה לזה, וכשאני מדבר על אלה שהלכו, אני ממשיך לכלול אותם בתוכנו, ולא להוציא אותם מכלל ישראל. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לסגן השר. מה סגן השר מציע? סגן שר הפנים משולם נהרי: להסתפק בהודעתי. היו"ר רויטל סויד: ואתם רוצים להעביר את זה לדיון? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אנחנו יכולים רגע מהצד תגובה או מה? יש לנו אפשרות? קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אוקיי. אז להעביר את זה – מה? מוסי רז (מרצ): הצעה אחרת, כי היא רוצה לבקש להסיר את ההצעה שלי מסדר-היום. היו"ר רויטל סויד: אתם רוצים לקיים דיון בוועדה? אתם רוצים להעביר את זה לדיון בוועדה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, למה לא? היו"ר רויטל סויד: איזו ועדה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ועדת – – מוסי רז (מרצ): פנים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – העבודה והרווחה. מוסי רז (מרצ): עבודה ורווחה. פנים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): פנים. היו"ר רויטל סויד: אוקיי. אז אנחנו נקיים הצבעה. מי בעד העברת הדיון בהצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים ומי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת העבודה והרווחה. קריאה: ועדת הפנים, לא? פנים או עבודה ורווחה? היו"ר רויטל סויד: מה אמרנו, פנים? קריאה: פנים. היו"ר רויטל סויד: ועדת הפנים. אוקיי. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר רויטל סויד: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של מיכל רוזין, אכרם חסון ומיקי רוזנטל בנושא: הריאיון עם הרוצח של הילדה רוז פיזם פוגע בקטינים. נוסח מתוקן של מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אחמד טיבי ועיסאווי פריג' בנושא: מועדים סמוכים ומתנגשים של מבחני הבגרות והפסיכומטרי. כמו כן הונח הסכם הצטרפות לתיקון סעיף 20(1) לאמנה הרב-צדדית בדבר ביטול אפליה נגד נשים לצורותיה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ה' בתמוז התשע"ח, 18 ביוני 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 17:29.