דברי הכנסת

דברי הכנסת כט / מושב רביעי / ישיבות שמ"ו–שמ"ח / ה'–ז' בתמוז / 18–20 ביוני 2018 / 29 חוברת כ"ט ישיבה שמ"ו הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושש של הכנסת העשרים יום שני, ה' בתמוז התשע"ח (18 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 נאומים בני דקה 10 עליזה לביא (יש עתיד): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 עודד פורר (ישראל ביתנו): 12 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 12 אכרם חסון (כולנו): 13 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 13 מיכל רוזין (מרצ): 14 פנינה תמנו (יש עתיד): 15 נחמן שי (המחנה הציוני): 15 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 16 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 17 דב חנין (הרשימה המשותפת): 17 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 18 יעל גרמן (יש עתיד): 18 שעת שאלות לשר החינוך והתפוצות 19 שר החינוך נפתלי בנט: 20 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 22 קארין אלהרר (יש עתיד): 24 מוסי רז (מרצ): 26 עודד פורר (ישראל ביתנו): 28 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 30 יעל גרמן (יש עתיד): 32 איתן ברושי (המחנה הציוני): 33 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 36 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 38 עליזה לביא (יש עתיד): 40 נחמן שי (המחנה הציוני): 42 אכרם חסון (כולנו): 46 מיכל רוזין (מרצ): 49 מיקי לוי (יש עתיד): 53 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 58 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 58 הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 58 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 59 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 61 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 64 דב חנין (הרשימה המשותפת): 65 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 67 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 69 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018 71 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 71 עודד פורר (ישראל ביתנו): 75 איתן ברושי (המחנה הציוני): 82 עליזה לביא (יש עתיד): 84 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 85 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 86 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 86 הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23), התשע"ח–2018 87 רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): 87 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7) 90 שרת המשפטים איילת שקד: 91 דב חנין (הרשימה המשותפת): 99 יואל חסון (המחנה הציוני): 100 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 101 שרת המשפטים איילת שקד: 104 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע''ח–2018 109 שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 109 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 112 דב חנין (הרשימה המשותפת): 114 מיכל רוזין (מרצ): 115 עיסאווי פריג' (מרצ): 116 עליזה לביא (יש עתיד): 117 הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018 120 שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 120 הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון – סיכום מידע רפואי), התשע"ו–2016 121 מירב בן ארי (כולנו): 121 סאלח סעד (המחנה הציוני): 123 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 124 איציק שמולי (המחנה הציוני): 125 נחמן שי (המחנה הציוני): 132 קארין אלהרר (יש עתיד): 134 חיים ילין (יש עתיד): 135 יואל חסון (המחנה הציוני): 137 עיסאווי פריג' (מרצ): 139 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 141 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 142 מיקי לוי (יש עתיד): 144 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 146 מאיר כהן (יש עתיד): 146 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 150 יוסי יונה (המחנה הציוני): 152 נורית קורן (הליכוד): 155 אברהם נגוסה (הליכוד): 166 יהודה גליק (הליכוד): 168 לאה פדידה (המחנה הציוני): 178 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 180 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 147), התשע"ח–2018 186 סגן שר הפנים משולם נהרי: 187 סאלח סעד (המחנה הציוני): 190 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 192 יעל גרמן (יש עתיד): 195 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 198 יוסי יונה (המחנה הציוני): 200 יהודה גליק (הליכוד): 203 אברהם נגוסה (הליכוד): 205 אורי מקלב (יהדות התורה): 207 רועי פולקמן (כולנו): 209 אלעזר שטרן (יש עתיד): 213 יואב קיש (הליכוד): 214 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 28) (דחיית מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בנסיבות מיוחדות), התשע"ח–2018 218 רועי פולקמן (כולנו): 219 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 220 נחמן שי (המחנה הציוני): 222 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 223 יהודה גליק (הליכוד): 226 הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3) (דחיית מועד התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018 228 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 228 מיקי לוי (יש עתיד): 229 יהודה גליק (הליכוד): 233 אלעזר שטרן (יש עתיד): 234 שאילתות ותשובות 235 680. פיתוח כביש 60 236 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 236 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 236 708. אפליית הילדים בכרטיס חופשי יומי 238 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 238 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 238 816. חסימת היציאה מבני ברק 240 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 240 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 240 1033. השבתת אוטובוסים בבית שמש 241 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 241 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 241 1036. סיכון חיי אדם בכביש הגישה למודיעין עילית 242 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 242 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 243 1085. אי-תגבור אוטובוסים אחרונים 243 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 243 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 244 1004. קו הרכבת הקלה בעמק רפאים בירושלים 245 נחמן שי (המחנה הציוני): 245 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 245 1049. הקו הסגול 249 מיקי לוי (יש עתיד): 249 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 249 1055. תוואי סלילת כביש 46 251 מיקי לוי (יש עתיד): 251 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 251 1063. עיכוב בפתיחת שדה התעופה תמנע 252 מיקי לוי (יש עתיד): 252 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 253 1072. אי-זמינותה של תחבורה ציבורית בשכונות נווה יעקב ובית וגן בירושלים 254 מיקי לוי (יש עתיד): 254 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 255 1093. גירעונות ברכבת ישראל 257 אורי מקלב (יהדות התורה): 257 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 257 1136. תדירות נמוכה של קווי אוטובוס 78א ו-7א בירושלים מהוסטל דיפלומט לבנייני האומה 261 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 261 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 261 1188. הרחבת כביש 89 לרכב חירום באופן מיידי 263 יעל גרמן (יש עתיד): 263 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 263 1291. קו מודיעין עילית–פתח תקווה 272 אורי מקלב (יהדות התורה): 272 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 273 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום ה' בתמוז תשע"ח, 18 ביוני 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7). לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33) (הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת; והצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 13 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות בנוגע לגילוי פרטי אימוץ של עולי תימן, המזרח והבלקן), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם: החל מהצעת חוק פ/5477/20 וכלה בהצעת חוק פ/5500/20 – הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס להשכרה למגורים באמצעות מלכ"ר), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי הורה יחיד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, אילן גילאון, תמר זנדברג, מוסי רז, דב חנין, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, רויטל סויד, נחמן שי ואיתן ברושי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, איל בן ראובן, יוסי יונה, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, זוהיר בהלול ואיציק שמולי; הצעת חוק ראש המטה הכללי של צבא הגנה לישראל (תקופת כהונה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (כשירות המפקח הכללי של משטרת ישראל למינוי, תקופת כהונה ומילוי מקום), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – עסק של אבזרי מין), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, עליזה לביא, מיכל רוזין, מרב מיכאלי, שולי מועלם-רפאלי, עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, רויטל סויד, שלי יחימוביץ וקארין אלהרר; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – גירוש מבצעי עבירת פשע), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, אברהם נגוסה, נורית קורן, שולי מועלם-רפאלי וניסן סלומינסקי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – התניית יום שבתון באישור הצבעה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, אכרם חסון, אורלי לוי אבקסיס, יואב בן צור, אורי מקלב, יצחק וקנין, דן סידה, ישראל אייכלר ומשה גפני; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שילוב נציגי משרד הבריאות וחובת תסקיר השפעה על הבריאות), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית (תיקון – חובת לימוד במוסדות חינוך), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת סאלח סעד, לאה פדידה, איל בן ראובן, יוסי יונה, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, זוהיר בהלול ואיציק שמולי; הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון – תובענה ייצוגית בשל פגיעה בפרטיות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – כשירות המאמץ), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, פנינה תמנו ואלעזר שטרן; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור ספסרות בכרטיסי מופעים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואל רזבוזוב; הצעת חוק-יסוד: שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחי מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק שכירות הוגנת (רשם השכירויות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, יעקב אשר, יוליה מלינובסקי ואיציק שמולי; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת ערעורים של המדינה על פסקי דין פליליים), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנחה בתחבורה ציבורית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין ואיתן כבל; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – הגבלת סכסוך עבודה כנגד התחרות, הריבון ובשירותים חיוניים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ושרן השכל; הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – תוקפו של חוק חורג בעניין מסתננים), מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלה בשל דיכאון לאחר לידה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, יוסף ג'בארין, דב חנין, מסעוד גנאים, עבד אל חכים חאג' יחיא, סעיד אלחרומי, ואאל יונס, תמר זנדברג, אורלי לוי אבקסיס ומוסי רז; הצעת חוק זכויות דיירים בקרקעות מוחכרות שנמכרו, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת רחל עזריה; הצעת חוק למניעת מפגעים (תיקון – מניעת רעש ממערכת כריזה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב ומכלוף מיקי זוהר. כמו כן, הונחו מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל גרמן, דב חנין, יעקב אשר, מוסי רז, יעקב מרגי ויעל כהן-פארן בנושא: כוונת הממשלה להאריך את חופשת הקיץ במעונות היום השיקומיים. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איציק שמולי, עיסאווי פריג', ישראל אייכלר, מירב בן ארי, עאידה תומא סלימאן ויצחק וקנין בנושא: רוקחים בסופר פארם מוכרים תרופות בתמורה לתמלוגים – הימור מסוכן על בריאות חיי אדם. עוד הונח על שולחן חברי הכנסת דוח נציב תלונות הציבור מס' 44 לשנת 2017. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אבקש ממי שמעוניין להשתתף להירשם דרך ההצבעה. אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה, חברת הכנסת לביא, את יכולה לפתוח היום את הנאומים. בינתיים יביאו לי את ההרשמה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, היום קיימנו כנס גדול מאוד ובו השתתפו המועמדות לרשימות המוניציפליות והמועמדות לראשות ערים, מועצות מקומיות. זה המקום, אדוני היושב-ראש, להודות לך על ההשתתפות שלך ועל דברי הברכה והתקווה שנשאת לפני כולם. הכנס קיבץ אל תוכו מכלל המפלגות, ובאמת הייתה בו אווירה חד-משמעית ואנרגיה – שבשלו התנאים לשנות את המציאות. העובדה היא שרק 2% מכלל ראשי הערים והמועצות הן נשים ומספר המועמדות לרשויות המוניציפליות הוא כל כך כל כך נמוך, ובאמת הגיע הזמן לשנות. אין שום סיבה שנשים לא תהיינה. האנרגיה שהייתה, והמועמדות הרבות שהגיעו הבוקר, המספרים ההולכים וגדלים – גם בזכות החוק שלנו לתמרץ מפלגות שממקמות נשים ברשימות שלהם כל שלושה מקומות – יביאו את המקום הזה. זו לא טובה שעושים לנשים, אלא מקום לשנות, להביא את מגוון הדעות והצרכים אל תוך ההחלטות של הקהילה, החלטות שמנתבות את חיינו. תודה רבה. באוקטובר הקרוב אנחנו נביא את השינוי. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים על קיבוץ נחל עוז בעקבות הנזקים, ובכללם הקיצוץ במכסת המים. קיבוץ נחל עוז מתפרנס מחקלאות בלבד, הכוללת גידולי שדה ורפת. לאחרונה נשרפו בקיבוץ למעלה מ-1,000 דונם חיטה, ונפגעו הבאר ומאגר המים. המאמץ הכלכלי והחברתי מכוון כיום לקליטת משפחות חדשות לקיבוץ. הקיבוץ מונה כיום 90 משפחות בלבד, וממוקם 800 מטר מגדר הגבול עם רצועת עזה. נתונים: בין שנת 2014 לשנת 2016 עסק הקיבוץ בהתאוששות מצוק איתן אחרי עזיבת 12 משפחות. שם גם נהרג הילד דניאל בן ה-4.5. ביולי 2017 ביקש הקיבוץ, וקיבל, תוספת מכסה של חצי מיליון קוב מים לצורכי פיתוח. על בסיס המכסה הזאת שנתנה המדינה בוצעה תוכנית השקעות של 7 מיליון ש"ח. ניטעו 200 דונם אבוקדו, 300 דונם בננות, אבטיחים, תפוחי אדמה, גזר ועוד. בחודש אפריל 2018, אחרי גמר הנטיעות והזריעה של כל תוכנית ההשקעות נתקבלה ההודעה על קיצוץ של 1.1 מיליון קוב מים, שהם 35% מהמכסה. הנזקים הצפויים מהקיצוץ הזה של המכסה: ייבוש 500 דונם מטעים; עצירת הפיתוח ואי-ביצוע זריעת חורף; פגיעה ברווח השנתי של 2 מיליון ש"ח, שהם 30% מרווחי הקיבוץ; הקיבוץ לא יכול להתקיים כלכלית; הקיבוץ לא יוכל להמשיך את תהליך קליטת המשפחות החדשות; החוסן היישובי ייפגע באופן דרמטי. ואני אומר כאן, אדוני היושב-ראש, לממשלה שהטילה קיצוץ דרמטי שווה גם על קווי העימות וגם על כלל הצרכנים, וודאי במציאות כזאת של הנזקים בעוטף עזה והשרפות – הקיצוץ הזה הוא פגיעה קשה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): צריך לעצור את המהלך הזה. הוא לא שקול עד הסוף. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא חושב שיש הורה במדינת ישראל שלא הזדעזע מהתמונות והסיפורים שאליהם אנחנו נחשפים בשבועות האחרונים על הנעשה במעונות היום ובפעוטונים. ובכלל, כל מי ששלח את הילד שלו לאיזשהו פעוטון, תמיד עברה בו המחשבה: איך אני יודע באמת מה קורה שם? ולצערי, מנסים בכל פעם לטפל בבעיות מסוג זה כפי שניסו גם בבתי האבות – באמצעות איזשהו פלסטר של מצלמה כזאת או אחרת. לא יכול להיות שמערכת החינוך במדינת ישראל היא לא זו שאחראית לחינוך הילדים מהגיל הרך – מגיל שלושה חודשים, מגיל שישה חודשים. ילד בגילים האלה, ההשפעה של החינוך עליו היא עצומה, היא קריטית; ואצלנו הנושא הזה פעם אחת יושב במשרד העבודה והרווחה, פעם אחת מעבירים את זה למשרד הכלכלה. זה צריך לשבת במשרד החינוך. זה צריך להיות תחת אחריות משרד החינוך, והעניין הזה גם צריך להיות על חשבונה של המדינה, ולא על חשבונם של ההורים, שמשלמים על ילד בן שנה – כשהם רוצים לצאת לעבודה – הם משלמים עלות של תואר אקדמי במכללה פרטית יוקרתית לשנה רק כדי שהם יוכלו ללכת לעבוד. המדינה חייבת להיכנס לעניין הזה, והכדור הזה נמצא אצל שר החינוך ושר האוצר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע האחרון היינו עדים למקרה מחריד שבו עשרות מהתושבים בעפולה יצאו להפגין נגד מכירת בית בעפולה למשפחה ערבית. ראיתי את התמונות, שמעתי את הקולות. זה היה מזעזע ומחריד. זה צריך להזכיר לכולנו תקופות אפלות בהיסטוריה, משטרים אפלים. ואני רוצה לומר שהאחריות מוטלת בראש ובראשונה על ההנהגה הפוליטית. ממשלה שמקדמת בחוק הלאום סעיף שמאפשר הפרדה על בסיס לאום בדיור, סופו של המסר הגזעני הזה גם לחלחל את הרחוב ואל הציבור. מזעזע יותר שלא שמעתי שום תגובה מההנהגה הפוליטית שמגנה את זה ושדוחה את העמדה הזאת. אני אומר, במקום ליהנות מהפסיפס החברתי והלאומי שיש במדינה ולפעול דווקא לעידוד חיים משותפים ושכונות מעורבות, אנחנו עדים לביטויי גזענות קשים ביותר. אני חושב שכולנו צריכים להרים קול חזק נגד ההפגנה הזאת ונגד המסר הגזעני שלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, ביום רביעי האחרון היה אסון בעיר חרקוב באוקראינה: הייתה תאונת דרכים שהיה מעורב בה סטודנט ישראלי בשם תאאר חליל מהכפר בענה ליד כרמיאל, סטודנט שהיה אמור מוחרתיים לקבל תעודת סיום לימודי הרפואה אחרי שש שנים. אני אישית מכיר את המשפחה ומכיר אותו. התקשרו אליי והודיעו לי שהוא נהרג בתאונת דרכים, וכנראה שיעכבו את הגופה עד יום שני הבא. לשמחתי הרבה, השגריר אלי, שגריר ישראל בקייב, ביחד עם הקונסולית וכל העובדים הנאמנים, עשו עבודת קודש. כולם התייצבו לימין המשפחה, היו בקשר כל חמש דקות – גם עם בית החולים, גם עם התביעה הכללית באוקראינה – כדי למהר ולהחזיר את הגופה ביום שישי, ואכן, זה מה שהיה, אחרי מאמצים גדולים מאוד. אתמול הלכתי לנחם את המשפחה, והם ביקשו ממני באופן אישי להודות לשגרירות ישראל בקייב, לאלי ולכל העובדים המסורים, אשר מייצגים את מדינת ישראל נאמנה, וגם להודות למדינת ישראל, כי אין כמו ישראל במקרים האלה. האנושיות שלנו, התמיכה והעזרה ראויות לכל כבוד, ואני מצדיע לעובדי השגרירות, לשגריר ולכל הצוות ולכל מי שעזר למשפחה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. נקווה שלא נצטרך, בנסיבות האלה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): נכבדי היושב-ראש, היינו היום בדיון בוועדת החינוך של הכנסת בראשות מרגי, שוב, לצערי על נושא הטלוויזיה החינוכית, נושא שבאמת כואב במיוחד, כי כולנו, גם אני, גדלנו על הערוץ הזה, על התכנים שלו, באמת על הדברים המופלאים שהוא עשה, הפרסים הרבים שהוא זכה בהם בארץ ובעולם, ההפקות המדהימות שלו, כמו חידון התנ"ך ויום הזיכרון ליצחק רבין ותוכניות ילדים וכו'. אני גם מגדל את הילדים שלי על ברכי הערוץ הזה. המדהים, אדוני היושב-ראש, זה שכולם נגד סגירת הערוץ, משר התקשורת איוב קרא ועד שר החינוך, אבל הערוץ בכל זאת תחת איום של סגירה. אני מקווה – שמענו היום מחבר הכנסת מרגי שיש בשורה ש-180 העובדים והעובדות של הערוץ לא ייזרקו לרחוב, כי יש סיכוי שבחקיקה יתוקן הנושא הזה של סגירת הטלוויזיה החינוכית. ואני מקווה שגם הכנסת תיתן כל שבידה ותעשה מאמץ כדי שהערוץ החשוב מאוד הזה לא ייסגר ויישאר לעבוד. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה –חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. מיכל רוזין (מרצ): תודה, כבוד היושב-ראש. השבוע פרסמו ארגון "פנים" ו"ישראל חופשית" סקר על טקסים יהודיים מחוץ לרבנות הראשית. זו פעם ראשונה שעושים סקר ובודקים באמת את המספרים, והמספרים שהם גילו הם פשוט מדהימים: ב-2016 ניתן לומר ש-350,800 ישראלים לא יכלו להתחתן בישראל לאורך כל השנים בשל היותם מוגדרים כחסרי דת. לפי ביטוח לאומי ב-2015, 16,150 חיים כידועים בציבור; עוד כמעט 6,000 יצטרפו עד 2017. למעלה מ-3,500 נאלצים לעבור תהליך בירור יהדות ולא יכולים להינשא במסגרת הרבנות. ובאמת, על פי הנתונים האלה חיים אלפי ישראלים, זוגות, או שלא יכולים להינשא במדינה או שאינם מעוניינים יותר להינשא באמצעות בית הדין הרבני. הם כמובן עושים זאת ללא רישום ברבנות, ללא משרד הפנים, ובוחרים לחיות במדינת ישראל כזוגות ללא מעמד רשמי. מדינת ישראל היא בעצם המדינה המערבית היחידה שלא מאפשרת נישואים אזרחיים וכופה על האזרחים שלה טקס נישואים דתי. תפיסת העולם הזאת, לצערי – המונופול הזה של הדת האורתודוקסית – בעצם גורמת להדחה או לאפליה, או אפשר לומר להדרת חלק גדול מהישראלים שרוצים להתחתן. דרך אגב, שיעור הנישואים בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי; גם ילודה וגם נישואים. רוצים לחיות בזוגיות, חיים בזוגיות, אבל בעצם אנחנו מגלים שעם השנים יותר ויותר זוגות פשוט חיים בלי להיות רשומים כנשואים במדינת ישראל, בלי לקבל זכויות כנשואים, ופשוט חיים בזוגיות. אני חושבת שהגיע הזמן, ב-2018, שמדינת ישראל תחליט על נישואים אזרחיים, על מנת לאפשר לכולם להיות רשומים כנשואים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. פנינה תמנו (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על מופע האימים של הכוורת של מפלגת כולנו בקמפיין 2015. נחשפתי לפרסום ביום חמישי האחרון. אני רוצה להתחיל בהגדרה של גזענות מהי. גזענות היא התפיסה שיש גזע אחד שהוא עליון, או שיש גזע מסוים שהוא נחות יותר מהגזע הזה, ובנוסף – תפיסה שיש קשר בין מוצא לבין כישורים, או אפילו מנת משכל. לצערי הרב, באותו מופע רואים את אדון נדב שמש, יועצו של כחלון, יושב ואומר שדרוזים ואתיופים המועמדים לרשימה לכנסת הם רק קישוט; הם שווים לאחד מחלקי הגוף. הוא אומר שאתיופים ודרוזים לא יודעים לעבוד, ושצריך רשימה אמיתית. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שישבתי והתביישתי לראות את הצמרת הפוליטית באותה נקודת זמן של אחת המפלגות החברתיות בישראל, ואני לא האמנתי למשמע אוזניי, איך יכולים לקחת קבוצה מסוימת ופשוט למחוק את האינדיבידואל; לחשוב שהם אולי פחות מאחרים; לא לראות את הרזומה של אנשים שהם פורצי דרך. והייתי רוצה לדעת שאנחנו מספיק מתוקנים כשיש כרסום בערכים, שמישהו אחד מהמפלגה הזאת יגיד שהוא דוחה את מה שנאמר, שהם ממש ממש לא מחזיקים באותה עמדה. כי בסופו של דבר, כשיושב פה אכרם חסון ואני יושבת פה ואף אחד לא מתייחס לדבר הזה, אין אלא לבוא ולומר שאנחנו במקום מאוד נמוך בעצמנו. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה ולחבר הכנסת בוז'י הרצוג, שהיום חנכו שדולה מאוד חשובה בנושא של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל. היום עסקנו בחינוך, ובעתיד, אני מבין, נעסוק בנושאים אחרים. אני חושב שזה נושא מרכזי. טוב שיעמוד על שולחן הכנסת, ובכל דרך שהיא נוכל לעזור. כמו שנאמר שם, כלל החברה הישראלית לא עושה שום טובה ליוצאי אתיופיה; אולי ההפך. אז ככה מוטב שייאמר. אני רוצה לדבר על נושא שהזכיר עמיתי חיליק בר. בעוד חודשיים ייסגרו השידורים של הטלוויזיה החינוכית. אני יודע שפעם הממשלה רצתה לעשות רפורמה בשידור הציבורי, ובסוף היא יצרה איזה תאום סיאמי של רשות השידור, שקוראים לו היום התאגיד; אנשים טובים מאוד, אבל מהפכה גדולה לא הייתה שם. בדרך הלכו מאות אנשים הביתה ובוזבזו מיליונים על מיליונים. עכשיו לוקחים את הטלוויזיה החינוכית, שהייתה כלולה ברפורמה, וסוגרים אותה. כדאי לעצור רגע ולחשוב: מאחר שהרפורמה ההיא הייתה טעות, אז אולי אפשר להציל את הטלוויזיה החינוכית ולשמור את השידורים הייחודיים והמיוחדים שלה. אני אומר את זה על רקע העובדה שבשבוע האחרון התבשרנו ששני ערוצי טלוויזיה במדינת ישראל עומדים להתמזג, ואנחנו מאבדים עוד ערוץ אחד. תראו, דמוקרטיה היא שיח ציבורי פתוח, רב, פלורליסטי, מגוון. כששני ערוצי טלוויזיה ייעלמו, השיח הזה יהיה יותר מצומצם, יותר דל, פחות פלורליסטי ופחות דמוקרטי. זה באינטרס של כולנו לשמור את הטלוויזיה החינוכית שתמשיך לשדר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שבת בבוקר ביקשו עאדל חמאמדה ואבתיסם אל-נימר ועוד שתי משפחות מרהט ומשגב שלום, משפחות בדואיות, ללכת לבריכה של מבועים, שמרוחקת בערך 15 קילומטרים ממקום המגורים שלהם. שם הם נתקלו בגזענות – לא נתנו להם להיכנס. למה? רק אחרי 19:00 אתם יכולים להיכנס, ואין כניסה לערבים. אני חושב, האווירה הזאת נמצאת במדינה בכלל, ותחילתה בפוליטיקאים בבית הזה, לצערי הרב, שמתבטאים בצורה הכי חופשית שיכולה להיות, ואין – היעדר של ענישה; לא פוליטיקאים ולא התנהגות. כל פקיד מסוים שמתנהג איך שהוא רוצה לפי הראייה שלו, יכול למנוע מלהיכנס לבריכה או למקום ציבורי. דיבר חברי קודם לגבי עפולה והגזענות הזאת. יש לגיטימציה שניתנת, לדעתי, מהגדול ביותר במדיניות של הממשלה הזאת. ואני חושב שכל עוד נמשכים ההתעלמות והסנוור של הפוליטיקאים – שאף אחד לא מעניין אותו מה שקורה, רק מתבטא על מנת לגרוף עוד קולות או לקרב ולהביא לקצה את הרחוב במדינה, לצערי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני בטוח שההיתקלות הזאת היא בגלל אותו שר לשעבר שנעצר בריגול לאיראן. אוקיי. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר החליטה הפרקליטות לבטל את כתבי האישום בפרשת הריגתו של הנער סמיר עווד מרמאללה; החלטה מחפירה, החושפת שוב את קלונם של ראשי מערכת אכיפת החוק, הן התביעה האזרחית והן התביעה הצבאית. ב-15 בינואר 2013 סמיר עווד היה בן 16, ונורה באש חיה בעת שהיה לכוד בין הגדרות כשהוא במנוסה וגבו אל החיילים המוסריים בעולם. קליע אחד ברגל, קליע אחד בגב וקליע בראש – מה זה אם לא הוצאה להורג ורצח בדם קר? סגירת התיק היא אות קין על מצחה של מערכת אכיפת החוק, ומתווספת לעוד מקרים רבים של טיוח, ומסר שחייו של הערבי, של הפלסטיני, שווים כקליפת השום. לגבינו החיים הם ערך עליון, ומי שצריך להרגיש בושה וכלימה הוא מי שלחץ על ההדק ומי שחיפה על מי שלחץ על ההדק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמתפרסם היום מראה ש-277,000 בני אדם ויתרו בשנה שעברה על תרופות מרשם ו-281,000 בני אדם ויתרו על טיפול רפואי דרוש בגלל קשיים כלכליים. התמונה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא תמונה קשה. אנשים לא קונים תרופות שרופאים רושמים להם כי אין להם כסף. אנשים לא הולכים לרופא, לא הולכים לקבל טיפול רפואי, כי הם לא מסוגלים להרשות את זה לעצמם. זוהי מציאות חמורה ומסוכנת. אנחנו יודעים שבארצות הברית זו מציאות שתמיד הייתה. שם אנשים מוכנים להקריב את הבריאות כי אין להם פרנסה לקיים אותה. אצלנו זו תמונה מדאיגה ומסוכנת. היא מפנה את תשומת ליבנו פעם נוספת למצב הקשה שיש אצל שכבות נרחבות בציבור; קודם כול, אצל קשישים, אנשים מבוגרים. זה צריך להיות אחד הנושאים המרכזיים במאבק המשותף של כולנו בכנסת – להעלות את רמת ההכנסה של אלה שאין להם, במיוחד של אנשים מבוגרים וקשישים, כדי למנוע מצב בלתי אפשרי כזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי, ואחריה – אחרונת הדוברים היא חברת הכנסת יעל גרמן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חברי כנסת, בהמשך לדברים שהביאו חבר הכנסת יוסף ג'בארין וחבר הכנסת ג'מעה אזברגה – עוד אירוע שקרה בסוף השבוע הזה, שהוא גם מהימים של חגיגות עיד אל-פיטר, כאשר הרבה אנשים יצאו לחגוג בחיק הטבע והיו כאלה שהגיעו גם לבריכות שחייה. היו כאלה שהגיעו לבריכת שחייה בקריית גת ונאמר להם שהם לא יכולים להיכנס ולא יכולים להשתמש במתקן של הבריכה. הם חזרו עם הילדים שלהם, כמובן. הם חזרו בגלל שהם ערבים; הם לא הוכנסו בגלל שהם ערבים. עדיף מעכשיו והלאה – כנראה, נכון שיחוקק חוק הלאום, שמפריד גם ביישובים, אבל כנראה, גם במקומות ציבוריים יתחילו להפריד בין ערבים ליהודים. הילדים שנסעו באותו יום וידעו שהם חוגגים את החג ורצו להיכנס לבריכה – אני בטוחה שהשאלה העיקרית וההרגשה היחידה שחזרו איתה היא לא: לא שחינו היום ולא נכנסנו לבריכה, אלא: למה יש אנשים שחושבים שאנחנו פחות מהם ואנחנו פחות משאר האנושות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לזעוק את זעקתם של ההורים ושל הילדים שזקוקים למרכזים להתפתחות הילד, שנסגרים אחד-אחד, ולקרוא כאן מכתב שביקשה ממני לקרוא הילה סנדלר. שמי הילה סנדלר מאשקלון, אימא לרותם המקסים בן השלוש. רותם מוגדר כילד עם CP סומטי. כמעט מאז הלידה של רותם אנחנו חיים בתוך מלחמה יומיומית על עתידו של בננו בכורנו: ריצות בלתי פוסקות של מעקבים, בירורים רפואיים, טיפולים פארה-רפואיים שונים. אלא שכבר שנתיים אנחנו חווים טלטלה רגשית. הכול התחיל בשמועות לגבי סגירת הפרויקט מסיכון לסיכוי, פרויקט בשיתוף המכון להתפתחות הילד וויצ"ו אשקלון, פרויקט שהציל את רותם שלנו. אבל היום, כעבור שנתיים שרותם זכה לקחת בו חלק, אנחנו שומעים שבשנה הבאה לא ייפתח הפרויקט. למה? כי אין מטפלים. ליבי עם כל אותם הורים שילדם לא ייכנס לפרויקט המדהים הזה, שיכול לסייע לילדים ויכול לגרום להם לעשות עוד צעד קדימה כדי להפוך לילד שווה בין השווים. רותם לא מקבל ריפוי בעיסוק במכון כי המטפלים עם ההכשרה המתאימה לטיפול בילדי CP עזבו. אין מטפלים במכון. הם עוזבים זה אחר זה, וגם אם הם מגיעים לראיונות, ברגע שהם שומעים את השכר לשעה, הם אינם מוכנים לעבוד ומעדיפים להישאר לעבוד במרכז או לעבוד במגזר הפרטי – ואני אוסיף: הכול מפני שהפריטו את השירות הכל-כך חשוב הזה. והיא מסיימת ואומרת: למה חוק הבריאות הממלכתי לא מיושם? למה המדינה לא מפנימה את העובדה שילד שלא מטופל בגילים צעירים יהפוך לנטל על החברה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. עד כאן נאומים בני דקה. שעת שאלות לשר החינוך והתפוצות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו נעבור לשעת שאלות לשר החינוך, המכהן גם כשר התפוצות, חבר הכנסת נפתלי בנט. אני רק מזכיר לכולנו שפעם אחת במושב יש לאופוזיציה זכות לזמן שר בממשלה לשעת שאלות. הפעם האופוזיציה בחרה בשר נפתלי בנט. מכיוון שמדובר פה בשני משרדים, זה יימשך עד שעה ועשר דקות. שלושה רבעים מן השאלות יבואו מן האופוזיציה, רבע מן הקואליציה. חינוך ותפוצות. שר החינוך נפתלי בנט: אחמד מאוד קרוב לתפוצות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. כל שואל או שואלת יקבלו עד שתי דקות לשאול את השאלה, והשר מקבל עד שלוש דקות להשיב. אנחנו, כרגיל, באמצעות ההצבעה נירשם, מי שמעוניין. בבקשה, חבריי חברי הכנסת, אפשר להירשם לשאלות. שר החינוך נפתלי בנט: אני יכול לפתוח במילה וחצי? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני נורא שמח על המנהג – לא המנהג, החוק החדש הזה או אני לא יודע מה זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שינוי תקנון. שר החינוך נפתלי בנט: שינוי תקנון. אני חושב שזאת באמת תמצית הדמוקרטיה. לקהל – דעו שזה דבר שלא היה בכנסות קודמות, וזה באמת מאפשר את התפקיד היסודי של הכנסת, שזה בקרה על הרשות המבצעת. אני רוצה לומר שמערכת החינוך בזינוק מאוד יפה. אנחנו צמצמנו את גודל הכיתות – כיתות א', ב' וג' – והיום אנחנו עומדים על 27 בממוצע. שנה הבאה – ד', שנה אחרי – ה', ואחר כך – ו'. קיצרנו את החופשות בגני הילדים ובכיתות א' עד ג' בפסח, ועוד מעט בחנוכה; הייתה הצלחה גדולה. הוספנו סייעת שנייה בכל גני הילדים שבהם 30 ילדים ומעלה, שזה 5,112 גנים; לאחר עשור של דעיכה שהייתה נראית בלתי פתירה במתמטיקה, פיזיקה, מדעים מדויקים, אנחנו בזינוק של ממש. אני מחכה בשבועות הקרובים לראות את תוצאות השנה. יישמנו – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו ערוכים, אדוני השר, לשאלות. שר החינוך נפתלי בנט: כן, אני אעצור פה. קדימה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר, גם על הקדמתו. אם כן, אנחנו נתחיל באמת. בסיבוב הראשון ישאלו את השאלות מרב מיכאלי, קארין אלהרר, מוסי רז ועודד פורר. מרב מיכאלי, שגם פעלה על מנת ששעת השאלות הזאת תיכנס לתקנון, מקבלת היום את השאלה הראשונה. נחמן שי (המחנה הציוני): זכות בכורה. שר החינוך נפתלי בנט: זה אחד-אחד או מקבץ? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אחד-אחד. עד שתי דקות לשאלה, עד שלוש דקות לתשובה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני, אפשר לדעת מה הרשימה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, אמרתי. אני עושה ארבעה-ארבעה בגלל שלושת-רבעי–רבע. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל כל פעם נצביע או – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצביעו. לא, אבל אתם עוד פעם לא רשומים, אני לא יודע למה. טוב, תירשמו. בבקשה, גברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אחר צוהריים טובים. ודאי אדוני מכיר את הרב ברלנד, שהורשע לפי הודאתו בעבירות של מעשים מגונים ותקיפה, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר. שאלתי לאדוני: משרד החינוך מתקצב את מוסדותיו של הרב ברלנד ב-1.5 מיליון שקלים בשנה שעברה וב-700,000 שקלים השנה. הרב ברלנד – אני כבר מקדימה את תשובתו של אדוני, שבוודאי תהיה בחלקה שהרב ברלנד, עבריין המין המורשע, לא רשום כמנהל או כמלמד באופן פורמלי במוסדות החינוך שלו, אבל א. הוא היו"ר; ב. אם תיכנס לאתר של שובו בנים ושל המוסדות האלה תוכל לראות אותו מגיע – בתמונות – מרצה, מגיע למסיבות, וכמו שנאמר גם באתרים שלו, הוא המנהיג הרוחני, המנהיג הרוחני של הקהילות והמוסדות האלה. ולכן, שאלתי, אדוני: למה משרד החינוך מתקצב עבריין מין מורשע והופך אותו או מאפשר לו או מאשר לו ומממן אותו – להיות המנהיג הרוחני של תלמידים בישראל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, שר החינוך. שר החינוך נפתלי בנט: ראשית, כמובן, אני לא פגשתי מעולם ולא מכיר אותו, אבל אני בהחלט מכיר את המעשים הפליליים הללו. ב-2013 ניתן צו פירוק כנגד שש עמותות של קהילת ברסלב של הרב ברלנד בעקבות אי-סדרים חמורים, ומונה מפרק מפעיל להבראת העמותות. אחרי הליך הפירוק של העמותות הקודמות, ניתן אישור הפעלה בפיקוח בית משפט – של הפירוק – לעמותת ברסלב חינוך וחסד, שלקחה על עצמה את ניהול מוסדות החינוך של הקהילה, ובעקבות זאת הועברה גם הפעילות של הכולל, שהייתה בעבר עמותת נחלי ארצנו, לעמותת ברסלב חינוך וחסד, על ידי בני קהילה חדשים שלא היו קשורים לליקויים הקודמים, ולמיטב ידיעתנו, בהיעדרו של הרב ברלנד מהארץ. הם לקחו על עצמם להפעיל את המוסדות מחדש בדרך שונה, שקופה ומסודרת. כמו כן, העמותה מפעילה מוסדות חינוך, תלמוד תורה, בית ספר יסודי וסמינר לבנות, שהמשרד מתקצב, למיטב ידיעתנו. העמותה החדשה נתמכה לאחר אישור הפעלה של בית משפט, ולעמותה אישור על ניהול תקין מאז, וגם לשנת 2018, ולכן כרגע אנחנו פועלים על הדבר הזה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל למה משרד החינוך לא מתנה את זה שעבריין מין מורשע לא נוכח שם ולמה אתם לא מפקחים על זה? שר החינוך נפתלי בנט: תעבירו לי את המידע, נבחן את זה. כרגע אנחנו פועלים – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): פורסם. שר החינוך נפתלי בנט: – – על פי חוק. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): המידע פורסם על ידי ורד פלמן מתאגיד השידור. הוא פומבי לחלוטין, זה לא מידע סודי. שר החינוך נפתלי בנט: טוב, נבדוק את המידע. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אשמח להעביר לך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר. שר החינוך נפתלי בנט: תאמיני לי, אין לי שום עניין. אם באמת המידע חמור, אנחנו נפעל. אני אבדוק את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר החינוך נפתלי בנט: אני איתך בעניין. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): סבבה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר, השאלה שלך, עד שתי דקות. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני לא אשאל אותך על החינוך המיוחד, אבל אני רוצה לשאול אותך: לפני כשבועיים בערך נחשפנו למותה של הפעוטה יסמין וינטה. למיטב הבנתי, נחקק חוק שעניינו הקמת המועצה לגיל הרך. זה חוק שאני מאוד שמחתי – יש לומר אף התרגשתי – על חקיקתו, ושמעתי את דבריך ביום שעבר על החוק, והיה נדמה שגם אתה מאוד שמח על המהלך. אני לא בטוחה שהחוק היה פותר, או מונע את מותה של הפעוטה, ואני אשמח שתתייחס גם ליכולת להעביר את הנושא למשרדך, אבל באמת הייתי רוצה לדעת למה חרף העובדה שהמועד על פי חוק להקמת המועצה עבר, המועצה טרם קמה, וכאמור, לא יכולה לתת את המלצותיה ומסקנותיה, הגם שהן מאוד מאוד דרושות בימים אלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חברת הכנסת אלהרר. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: תודה רבה לחברת הכנסת אלהרר. יש פה, כמובן, בעצם שני נושאים שאת שואלת עליהם. האחד זה לגבי האירוע, מצבור אירועים שקרו במעונות לא מפוקחים מגיל לידה ועד גיל שלוש. מן הידועות הוא שאני חושב שכל העסק הזה צריך לעבור למערכת החינוך. נדמה לי שאני השר היחיד – בוודאי בעשורים האחרונים – שהיה גם שר כלכלה וגם שר חינוך, אז ככזה, אני יכול להכריע לפחות שיש לי תפיסה – – קארין אלהרר (יש עתיד): מה מונע, אדוני? שר החינוך נפתלי בנט: – – שחינוך צריך להיות תחת משרד החינוך. הילדים האלה הם בגיל הכי רגיש שקיים. אבל אני גם לא רוצה לומר שכזה דבר לעולם לא יכול לקרות במשרד החינוך. היו דברים מעולם, אבל כן, יותר הכשרה, יותר פיקוח, יותר סדר בהחלט מצמצמים דרמטית את הסבירות לדבר כזה. לפני כשנתיים, כשעזב שר הכלכלה הקודם דרעי והיה פער, אז פניתי לראש הממשלה וביקשתי להעביר בתווך הזה – לפני שהיה שר הוא הקים ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה גרונר. הוועדה קבעה שאכן זה צריך לעבור למשרד החינוך, ואז לצערי הוכרע כנגד עמדתי, העניין הזה. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר – – – שר החינוך נפתלי בנט: ובהחלט, מערכת החינוך צריכה לקחת את האחריות לכל הנושא. לגבי המועצה עצמה, בשעה טובה אנחנו בחרנו את הסיו"רית גב' סימה חדד, שמסיימת עכשיו עשר שנים בניהול האגף לגיל הרך במשרד החינוך – אישה נהדרת, אני מכיר אותה היטב – ושמות כל הנציגים הגיעו. הם עכשיו ממש בבדיקה טכנית, ואנחנו נתחיל לנוע. את גם אמרת בשאלה, ובצדק, שזה לא שהקמת המועצה או הפעלתה היו מונעות את זה, אבל אני מסכים איתך לגמרי – זה צריך לקרות וזה קורה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת מוסי רז. בבקשה, אדוני. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אפשר בבקשה רשימת שמות? סדר דוברים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תכף אני אכריז על הסבב הבא. מוסי רז (מרצ): אדוני השר, פורסם בעיתונות כי על הגבעה 387 – אני מניח שזה נ' גובה, ליד ח'אן אל-אחמר, שגם שם הולך להתבצע פשע – קיים מאחז לא חוקי שבו פועלת עמותה בשם הרועה העברי, שמשקמת בתקציב משרד החינוך נוער שוליים מהגבעות, ואין חולק שזה בהחלט שימוש אולי ראוי לכספי משרד החינוך. שאלותיי אליך: מדוע זה נעשה במאחז לא חוקי? למה זה נעשה רק לבנים? והאם יש לזה מקבילה בישראל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר. שר החינוך נפתלי בנט: נושא נוער הגבעות או נוער קיצוני ביהודה ושומרון, שמגיע לפעולות, לפעמים אלימות, הוא נושא שצריך לטפל בו בכמה מישורים. אני לא שר המשטרה או השר לביטחון הפנים. בוודאי צריך לטפל במישור הזה, אבל אני בהחלט חושב שצריך לפעול מניעתית נגד התופעה. אפילו לפני אירועי דומא העמקתי בעניין ולמדתי שבעצם מדובר בנוער נושר, שלו הוא היה בתוך הקו הירוק, הוא היה מגיע לפשע או לסמים או whatever, ובמקרה הזה הוא נע לכיוון אלים ולא טוב. ולכן נכנסתי לפעולה – מאוד שקטה, אגב; אין מה לתת לזה תהודה – כדי לצמצם את התופעה במקור. מה שעשינו – מיפינו את המוסדות שמהם יש ריבוי יחסי, סטטיסטית, של חבר'ה כאלה, זאת אומרת, מוסדות במדינת ישראל, ברחבי מדינת ישראל. מיפינו גם את האזורים שהם שוהים בהם והצמדנו רכזים שיעבדו לצמצום מראש, במקור, בבית הספר המקורי. נניח, סתם, בית ספר ברמת גן, אם ראינו שיש בית ספר כזה, אז הצמדנו לכל כמה בתי ספר רכז שיפעל מול נוער שהוא על הגבול, כדי למנוע מלכתחילה את אותה נשירה. אבל אנחנו גם פעלנו בהמשך הנחל, אם תרצה: ילד שכבר בכל זאת הגיע – הצמדנו בשטח, איפה שהם נמצאים. כשיש בעיה, אני מחפש את הבעיה איפה שאיבדנו את המטבע, ולא מתחת לפנס. נדמה לי שמדובר פה בפעולה מאוד אפקטיבית. אני חושב שכולם מרגישים שיש ירידה דרמטית. קשה לי להגיד: בגלל הפעולה הספציפית הזאת; יכול להיות שיש עוד כמה פעולות. אבל עובדתית יש ירידה דרמטית בהיקף אירועי תג מחיר ודברים מהסוג הזה. מוסי רז (מרצ): יש עלייה. שר החינוך נפתלי בנט: לא. על פני שלוש השנים האחרונות יש ירידה משמעותית, ואנחנו נמשיך. אני שר החינוך, וככזה אני רוצה לפתור בעיות בכלים חינוכיים. זה לא במקום הנתיב הפלילי, הנתיב של אכיפת החוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הייתי, אדוני השר, בחוות הרועה העברי ביום חמישי. עושים עבודת קודש עם נערים מאוד לא פשוטים. שר החינוך נפתלי בנט: ממש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. הסבב הבא – לפני עודד פורר, אני רק אכריז – הסבב הבא הוא עאידה תומא סלימאן, יעל גרמן, נחמן שי ושולי מועלם-רפאלי. זה הסבב הבא. בבקשה, אדוני. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ראשית, בפתח דבריי כן חשוב לי לברך אותך על ההרחבה של פרויקט בית הספר של החופש הגדול גם בחנוכה ובפסח. בדיון שקיימנו היום – אני חייב לומר שלמרות החריקות, וזה טבעי שיש חריקות ביישום כל פרויקט שכזה, עצם הפרויקט מבורך, וכמובן שנמשיך לבקר ולעקוב אחרי החריקות. כידוע לך, קיימנו בוועדת החינוך ועדת משנה שעסקה בנושא החופשים ובנושא שינוי הפריסה שלהם. הערה אחת קטנה שעלתה, וגם עלתה כהצעת חוק – כל שינוי תקציבי הכי קטן במשרדך מגיע לוועדת הכספים ומתנהל שם דיון כזה או אחר; לוח החופשות – שגם בו מתבצעים שינויים מדי שנה, כפי שראינו בשנה שעברה בל"ג בעומר, שרצו להזיז את זה ליום כזה או ליום אחר – ראוי שגם הוא יעבור איזושהי בחינה, ובסך הכול, יבוא בחודש מרס, בואכה האביב, מה שנקרא, לפני חופשת הפסח, לפני הפרסום – יבוא מנכ"ל משרד החינוך לוועדת החינוך של הכנסת, יציג את לוח החופשות, ושם אפשר יהיה לקבל עוד איזושהי עין ציבורית שבוחנת את לוח החופשות, בלי לפגוע בתנאי העבודה של המורים. אני אשמח לדעת את עמדתך בעניין ואם ניתן לקדם את הנושא הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: ראשית, באמת עשינו מהלך דרמטי בחופשות. אני חייב לומר שכמה שציפיתי שזה יהיה משמעותי, זה היה עוד הרבה יותר משמעותי להורים. וואו, זו הפעולה שקיבלתי עליה הכי הרבה פידבק – הרבה יותר מחמש יחידות מתמטיקה וסייעת שנייה, כי בסוף זה נגע גם באיכות החיים של ההורים עצמם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אמרתי לך. שר החינוך נפתלי בנט: וזה הצליח בגדול, למרות הרבה מאוד התנגדות שהייתה בתחילה בקרב רשויות. ואני מודה שאתגרנו אותם בעניין הזה, אבל באמת הרעיון הוא לתת מענה להורים עובדים, לצמצם פערים. כל תוכנית שאני מוציא בנויה דיפרנציאלית, לכן אשכולות למ"ס 1–4 – זה היה חינם עבורם, אשכולות 8–10 – זה היה 30 שקל ליום, ובאמצע – 20 שקלים ליום. בסך הכול, הצלחה מאוד משמעותית. לאור ההצלחה אנחנו נמשיך בזה גם בחנוכה, גם בחופשת האביב. לגבי מה שאתה מציע, אני צריך לחשוב על זה. בסך הכול, אני מבין את הצורך בבקרה מצד אחד ובגמישות מצד שני. מצד שני אני אתקוף רגע את מה שאני אמרתי: אנחנו לא נטולי שגיאות בתחום הזה. אני נורא מתנגד בדרך כלל לחקיקה, אבל זה לא מה שאתה מציע פה; אתה לא מציע חקיקה, אתה מציע פה איזושהי הגעה – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): צריך לעשות את זה בחוק. שר החינוך נפתלי בנט: לא, לא. חקיקה לא תהיה. אני לא מנהל משרד באמצעות חוקים. אני לא מאמין בזה. יש המון אנשים עם המון כוונות טובות שבאים אליי השכם והערב לחוקק. כל חוק נראה ראוי, אבל את משרד החינוך אני רוצה להוריש לא עם עוד כבלים, אלא באמת עם חופש פעולה. אני צריך לחשוב על זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר, בג"ץ הורה לשתף את ארגוני ההורים בתהליך קביעת לוח החופשות. זאת הייתה ההוראה של בג"ץ. שר החינוך נפתלי בנט: אוקיי. כל דבר שבג"ץ קובע אנחנו מכבדים, ונעמוד בזה. אני חייב באותה נשימה גם לציין שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד פורה עם ארגוני ההורים. אני חושב שאנחנו צריכים לדעת להכניס מעורבות, אבל לא התערבות מופרזת של ההורים; לדעת לגבות מורים. ולוח החופשות מתפרסם שנה מראש, אגב – צריך לומר את זה – כדי לתת לכולם זמן מספיק בעניין הזה. עודד פורר (ישראל ביתנו): עושים בו שינויים במהלך השנה. שר החינוך נפתלי בנט: בסדר, אבל הבקרה העמוקה ביותר צריכה להיות מלכתחילה. ההזמנה תמיד פתוחה לתת לנו פידבק, כדי לאפשר שינויים בזמן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אנחנו עוברים לשאלתה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד השר, האמת, יש לי כמה וכמה שאלות, אבל אני אנסה להצטמצם לשתי שאלות. השאלה הראשונה: מנהלי הקייטנות שהגישו בקשות לאישור קייטנות הקיץ שלהם, נשלחה אליהם הודעה כללית שבה מבקשים לציין בתוך התוכנית שהגישו שני נושאים שקבעתם, אחרת הם לא יקבלו את האישורים לקייטנות. השאלה שלי: האם יש בסמכות המשרד להחליט על נושאים כאשר אנחנו יודעים שיש מחנות פרטיים, שלוקחים כל מיני נושאים שלא שייכים לשני התכנים שאתם קבעתם לעצמכם? ואם הם לא יוצמדו לתוכנית הזאת או לשני הנושאים, מה יקרה איתם? הדבר השני שהייתי רוצה להעלות בפניך: כבר בכמה פניות שלי לאחר דיונים בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא של הטרדות מיניות במוסדות להשכלה גבוהה, פניתי וביקשתי – קודם כול, אני מברכת על העובדה שהמל"ג לקח על עצמו למנות ממונה על ההטרדות המיניות שתעקוב אחרי הדיווחים של האוניברסיטאות, אבל מה הסיבה להתנגדות לכתיבת איזשהו תקנון אחיד לכל האוניברסיטאות, שמטפל – תקנון וגם הוראות משמעת שיהיו אחידות לכל המוסדות להשכלה גבוהה? ואני מאוד מבקשת שלא תגיד לי שאתם מתנגדים לזה בשם החופש האקדמי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: לגבי השאלה הראשונה, בוודאי, אנחנו משרד חינוך, וככאלה אנחנו בהחלט רואים את זכותנו וחובתנו גם להתוות בתחום התכנים, כמובן בצורה מאוד רחבה, ואנחנו גם נותנים רישיונות על התכנים כדי להבטיח את הילדים. זה מה שאנחנו עושים. יש לנו גוף שנקרא המזכירות הפדגוגית, שכל עיסוקה בתכנים, והיא נותנת גבולות גזרה, אז לא הכול פרוץ. אבל אם יש באמת מקומות ספציפיים שאת רוצה להביא לידיעתנו, אנחנו נהיה נורא נורא גמישים, אז פשוט תעבירי לאנשיי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני מדברת על מחנות אחרים, ששייכים לגופים פרטיים. שר החינוך נפתלי בנט: הרי הקייטנות האלה ממומנות על ידי מדינת ישראל, מערכת החינוך. לגבי סוגיית התקנון האחיד – עברנו בדיוק תהליך כזה כרגע בעניין מה שנקרא הקוד האתי, ומה שבסוף – אני חושב שהגענו למעין קו יפה בהסכמה, שאנחנו מדברים על עקרונות ברמת המועצה להשכלה גבוהה – שאגב, אני לא מכיר מישהו פה שלא יסכים לאותם עקרונות – אבל את כתיבת התקנונים, כל מוסד יכתוב לעצמו. אני חושב שזה תקף גם בעניין הזה. אנחנו לא צריכים להנחית את המילים המדויקות. אם אנחנו לא נסמוך על המוסדות – ונבקר את המוסדות, אבל נסמוך עליהם – אז חבל על הזמן. בקוד האתי, למשל, אמרנו שהם צריכים לכתוב, בניסוח שלהם בתקנון, בדרך שלהם, שלא יופלה מרצה על רקע עמדותיו ולא יופלה סטודנט על רקע עמדותיו, ולא יכניסו פוליטיקה מפלגתית לתוך זה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: רגע, את מדברת על הטרדות. גם זה ­– אנחנו דורשים שהם יטפלו בזה. את האיך המדויק אני לא צריך להנחית עליהם – לא קשור לחופש – אבל אם נראה שיהיה צורך, אנחנו בהחלט נדע לפעול. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני רוצה להתחיל ולפתוח בתודה על כך שנרתמת לתקן את העוול כלפי הסטודנטים הלומדים לתואר שני, ומקווה שאתה תירתם לתקן את העוול שאני אביא בפניך עכשיו. מפנייה שהגיעה ללשכתי נודע לי כי בעבור השתתפות במבחני הקבלה ללימודי רפואה בשלוש מהאוניברסיטאות בארץ – תל אביב, ירושלים והטכניון; לא בבאר שבע, דרך אגב – נדרשים המועמדים לשלם למרכז הארצי לבחינות ולהערכה, עבור זימון למבחני המיון ללימודי רפואה, סכום של 1,833 ש"ח. סכום עתק. כידוע, בשל הקושי להתקבל ללימודי הרפואה בישראל, מדי שנה עוזבים כ-500 סטודנטים ללמוד רפואה באירופה, ורק מחציתם חוזרים לעבוד בישראל. ואנחנו יודעים על המחסור החמור ברופאים בארץ, על כל המשתמע מכך. לכן ברצוני לשאול: מדוע בנוסף לקושי הרב הכרוך בקבלה ללימודי רפואה בארץ, נדרשים המועמדים – נדרשים, בלי אפשרות בכלל לאיזושהי דרך אחרת – לשלם סכום כה גבוה עבור זימונים למבחני המיון ללימודי רפואה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: קודם כול, אני באמת רוצה לברך אותך, חברת הכנסת גרמן, על שיתוף הפעולה היפה באמת בינינו לגבי התואר השני. ואני חייב גם לומר: על פני הדברים – לא בסדר. לא הכרתי את זה. את מה שאת מתארת לא הכרתי. להפך, אני עובד נורא נורא קשה דווקא להנמיך את חסמי הכניסה הכלכליים. לכן, למשל, את כל הקורסים באנגלית הפכנו לקורסים מקוונים, ואתה לא צריך לשלם אגורה בשביל לעבור את הקורס – מה שכן נאלצת קודם – לכל הרמות. אתה כן צריך לשלם על המבחן, אבל זה מעט. הסכום שתיארת, תיארת 1,800 שקלים – אני לא אכריע פה, כי זו פעם ראשונה שאני שומע. על פני הדברים זה סכום גבוה מאוד כחסם למישהו שרוצה ללמוד רפואה. אני מבטיח לבדוק את זה ולחזור אלייך. תודה רבה על שהארת את עיניי. זה הרבה כסף. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. אנחנו עוברים לשאלתו של חבר הכנסת נחמן שי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא חברת הכנסת שולי מועלם? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נחמן שי – איננו. חבר הכנסת איתן ברושי, אם כן, חבר סיעתו. אנשים מבקשים להירשם, ואחר כך – בבקשה, חבר הכנסת ברושי. מיכל רוזין (מרצ): אתה יכול להקריא את הבאים? איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני השר, יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, לא בפעם הראשונה אני מעלה בפניך את נושא העבודה המועדפת בחינוך. חוק שיזמתי עם חברי כנסת נוספים מונח כבר זמן רב על שולחנה של ועדת שרים לחקיקה, ואתה יודע שזאת המלצה של ועדה שהקים שר האוצר בהיותו שר הרווחה. ואתה יודע כמה זה חיוני, כולל לפעילות בקיץ למען מערכת החינוך, וכמה רוצים במערכות החינוך המגוונות, בכל הגילים, כולל הגיל הרך, כולל אבטחה, את האפשרות לעבודה מועדפת בחינוך. ואתה התבקשת – ועדיין לא ברורה התשובה של הממשלה – ללחוץ על הממשלה, על שר האוצר וועדת שרים, ואולי אפילו לסייע מתקציבך, כדי לאפשר עבודה מועדפת בחינוך, שאמורה לסייע למערכת החינוך, על כל המורכבות שלה, אמורה לעודד דור צעיר ללכת לתחום החינוך, והיא אמורה גם לחזק יישובים בקצוות, לעיתים גם חלשים יותר, באיכויות שאינן מגיעות היום. אני פונה אליך כאן, מעל במת הכנסת: תוביל את המהלך הזה. הוא נכון, לפי דעתי, גם לשר האוצר. אבל עם כל הכבוד לשר האוצר, הוא לא בעל הבית היחידי של המדינה. תובילו מהלך נכון למדינה, לחברה, וקודם כול – לחינוך. גם השלטון המקומי – רק היום ראיתי – הוא כל פעם תומך בהצעות חוק שבתוכן תהיה עבודה מועדפת בחינוך. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר. שר החינוך נפתלי בנט: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. אני אענה בשני מישורים. הנושא של הבאת כוחות הוראה טובים – אבל קודם כול, לשאלתך גופה, זה מעניין, כי הסיפור הזה עלה בדיוק אתמול בישיבת ממשלה, הנושא של תפיסה של עבודה מועדפת בכלל. קודם כול, מה עמדתי? ברור שאני בעד. בטח שאני בעד כל דבר שיכול לעזור לי למשוך כוחות הוראה. אלא מה, זו חוכמה מאוד קטנה שאני אעמוד פה ואתחייב על כספים שאין לי, ואפיל את הכול כאילו על שר האוצר. זה לא קולגיאלי, וזה גם לא נכון. מה שעלה, ואני לא ידעתי – לידתו והורתו של נושא עבודה מועדפת – מאיפה זה הגיע? אני לא ידעתי. מסתבר, הסבירו לי אתמול שזה הגיע בתקופת האינתיפאדה השנייה, כשבעצם הפלסטינים לא יכלו להגיע לתוך ישראל הקטנה ולעבוד, אז בכל מיני מקומות שעבודה כזאת נעלמה היה צריך דחוף להביא החלפה, ואז באמת נתנו עבודה מועדפת בכל מיני מקצועות, שישראלים סטנדרטיים – – איתן ברושי (המחנה הציוני): תחנות דלק, למשל. שר החינוך נפתלי בנט: שנייה. – – שישראלים רגילים לא מוכנים. עכשיו גם הסבירו, ובצדק – כחלון הסביר – שכל אחד, כל העולם רוצה לצרף דברים לעבודה מועדפת: מערכת הרפואה לאחיות, ואני לזה, ועובדים סוציאליים. בסופו של דבר הכול יהיה עבודה מועדפת, אז כלום לא יהיה עבודה מועדפת, ואז אנחנו סתם מסבסדים, במשק שהוא בסך הכול ברמת אבטלה מאוד מאוד נמוכה, וזה לא הגיוני. מה שסוכם אתמול – ואני אמרתי, אני אמרתי שאני בהחלט רוצה, אבל מה שסוכם זה שיובא לממשלה; יביאו את התפיסה. יכול להיות שאנחנו צריכים לעדכן את זה לגמרי. מי אמר שבסיטואציה הנוכחית צריך עדיין לתחנות דלק את הסיפור? אבל כוונותיך מאוד רצויות, וזה – אתה רוצה את האנשים הכי טובים למערכת החינוך, כי באמת בסוף זה הסיפור. עזבו הכול – מִחשוב, לא מִחשוב – בסוף זה איכות המורה בכיתה. ולכן עשינו צעד – ואני חושב שכדאי שתקשיבו – בפעם הראשונה זה שנים או אי פעם עשינו הסכם שכר שיתמקד במורים המתחילים, לא במורים הוותיקים, כי בסך הכול מורה בוותק של 25 שנה הוא לא בשכר רעב. הבעיה היא שש-שבע השנים הראשונות – לך תשכנע צעיר אידיאליסט לבוא ב-6,000 שקלים לחודש. העלינו את המשכורת התחילית ל-8,000 שקלים מ-6,400; העלינו, וזה בתוקף. זה דבר דרמטי. אנחנו גם מביאים מחו"ל סטודנטים יהודים אמריקנים, לעלות לישראל ולהפוך להיות מורים לאנגלית בפריפריה, בהיקפים יפים. אנחנו גם לראשונה מכניסים בחינות כדי להתקבל למכללה להוראה – מה שלא היה קודם – ועוד פעם בחינות כדי להפוך למורה. עדיין יש לנו הרבה פגמים. אנחנו כל הזמן בדין ודברים מול הארגונים. זה לא קל, אבל בהחלט סימנת נקודה נכונה; אני לא בטוח שדרך החוק הספציפי הזה. אני רואה בקהל את נשים עושות שלום. אני מברך אתכן לשלום. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, תעזור להן לקדם שלום. שר החינוך נפתלי בנט: אני בהחלט אעזור להן לקדם שלום. כשנהיה חזקים יגיע השלום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה, גברתי. סליחה, אני רק מעכב אותך שנייה לומר שהסבב הבא הוא ג'מעה אזברגה, עליזה לביא, סתיו שפיר ואכרם חסון. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני. חברי השר, קודם כול אני שמחה על תשובתך לחבר הכנסת עודד פורר על כך שבית הספר של החגים, מהשנה הבאה יכלול גם את חנוכה. זה היה השלב הבא שעליו דיברנו בוועדת החינוך. אדוני השר, 73 שנים מתום מלחמת העולם השנייה והשואה, פורסם בימים האחרונים שהחלטת להחזיר את לימודי השואה לבחינת הבגרות בהיסטוריה. אני מבקשת לשאול למה דווקא עכשיו, אחרי שלפני כמה שנים זה יצא מהחומר לבגרות; האם בהפוך על הפוך זה לא בעצם פוגע ברפורמה של השר פירון, של למידה משמעותית ועשייה וביצוע של עבודות בנושא שהוא בנפשנו? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר. שר החינוך נפתלי בנט: אני חושב שזאת שאלה חשובה. אני רוצה דווקא להסביר את הרציונל של השר פירון ואת ההתפתחות. כן, אנחנו החלטנו להחזיר עכשיו לבחינת הבגרות החיצונית את נושא השואה. זה לא הוצא מבחינת הבגרות בכלל, זה הוצא מבחינת הבגרות החיצונית, ובעצם אצל שי זה עבר להערכה חלופית. אני רוצה להסביר מה הוא עשה. אני תחילה אגיד לכם שהייתי מאוד ציניקן; לא האמנתי בכל הקו הזה, זה היה נראה לי ממבו-ג'מבו כזה, ושיניתי את עמדתי ב-180 מעלות אחרי שנכנסתי והקשבתי. אמרתי: אני קודם כול לא משנה, לומד, ואני אגיד לכם שהוא צודק, הוא צדק, וצריך רק ביישום לשפר. מה אמר שי פירון? הוא אמר: הלמידה – מה שכולנו יודעים – הלמידה הפרונטלית, המשמימה הזאת, לפעמים, שגדלנו עליה, היא לא רלוונטית, היא לא מעניינת. מיכל רוזין (מרצ): לא רלוונטית בכלל, ברוב המקצועות. שר החינוך נפתלי בנט: נכון. אבל אתה לא רוצה לזרוק את הכול ולקפוץ לדבר אחר, והוא גם לא הציע את זה. הוא עשה דבר מאוד חכם בעיניי. הוא אמר: ניקח 30% מכל מקצוע ונצמצם ב-30% – נצמצם ל-70% מהמקצוע. אז נניח שיש לך 100% חומר בהיסטוריה. 30% נחתוך ונשים בצד רגע; תיבחן בבחינה חיצונית רגילה על ה-70% – זה להשאיר את הרגל היציבה; את ה-30% נלמד בצורה אחרת – דרך פרויקטים, דרך הצגות, דרך שכובשת את הלב של כולנו. וגם הבחינה תיעשה בצורה הרבה יותר יצירתית, למשל תלך ותראיין ניצול שואה, או תכתוב ותעשה הצגה, ואז, דרך זה אתה תלמד. ואכן, אני השתכנעתי שהוא צודק, ולכן העברתי לכל המשרד – בשונה, אגב מכל הציפייה: אנחנו ממשיכים ברפורמת הלמידה המשמעותית. אבל אני חייב גם להסתכל על המצב האמפירי, והמצב האמפירי בתחום השואה היה, לצערי, שהרבה מאוד ילדים – פנו אליי מיד ושם; אבנר שלו פנה אליי פעם אחר פעם: הם מגיעים והם לא יודעים כלום. אז משהו השתבש ביישום. אני חושב שהתפיסה נכונה; היישום קשה מאוד. למה? כי יש לנו 200,000 מורים שכבר התרגלו לשיטות הוראה, חלקם יותר אדפטיביים, חלקם פחות אדפטיביים; זה טבעי. אנחנו כמשרד לא יישמנו בצורה מספיק טובה את כל הרפורמה בהכשרות, ביצירת תכנים. אני לא מוותר על זה. בימים אלה אנחנו מעלים לאינטרנט לכל הגילים בכל המקצועות פלטפורמות ללמידה – סליחה, ממש חשוב לי – אבל בעניין הזה אמרתי: אני לא יכול, כשר החינוך של מדינת ישראל, אחרי שלוש שנים שנתתי לזה זמן – זאת אומרת, לא מיהרתי, כולם חשבו – רק בתחום הזה החלטתי: בחינה חיצונית. אנחנו לא מוותרים על למידה משמעותית. ופה אני צריך לומר שבכלל, בכל מה שאני עושה אני נשען על קודמיי, גדעון סער ושי ויולי; כולם עשו עבודה טובה. אנחנו מוסיפים עוד נדבך בעניין הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר. שאלתו של חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות. שר החינוך נפתלי בנט: סליחה, עוד משפט אחד, באמת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: שכחתי את הדבר הכי חשוב. לגבי למידה משמעותית אנחנו כן עושים מהלך עצום, וזה מהלך נועז של מעבר לבחינה עם חומר פתוח, עם ספר פתוח – שזה מאוד מפחיד אותי, כי זה קשה, ומה יהיה עם התלמידים החלשים יותר, אבל אנחנו לא נרתעים. גם זה יהיה בהדרגה, שיהיה מספיק זמן להכשיר מורים ללמד בצורה הזאת. סליחה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אזברגה, בבקשה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אגב, אני מברך אותך על זה שהחלטתם על חומר פתוח; אני חושב שזה יותר חכם, וגם הולך יותר לפי התקופה המודרנית. אבל, אדוני השר, אנחנו מדברים על שהחל משנת הלימודים הבאה, כביכול – מהשנה שעברה, מ-2017–2018 – אמור לפעול מערך הסעות לטובת כלל הילדים מהכפרים הבדואיים הבלתי-מוכרים שלומדים בהם, זאת אומרת, אנחנו מדברים על חוק חינוך חובה לגילי שלוש עד ארבע. ההתחייבות הזאת מולאה לפרק זמן קצר במהלך שנת 2016 עבור ילדי אלסרה. עם פתיחת שנת הלימודים 2017–2018 הופסק השירות ולא ניתן לאף ילד. בית המשפט החליט ב-11 במרס 2018, במסגרת פניית עדאלה, לפי פקודת ביזיון בית משפט נגד משרד החינוך והמועצה האזורית אל-קסום, שלא קיימו את התחייבותם לספק הסעות לילדים בגילי שלוש עד ארבע בכפרים הבלתי-מוכרים אל גני הילדים, כי יסופקו הסעות באופן מיידי לילדי הכפר אלג'רף ואום נמילה. בנוסף, החליט בית המשפט כי בנוגע לשאר הילדים בני שלוש עד ארבע בכפרים הבלתי-מוכרים – כ-5,000 במספר, אגב – משרד החינוך והמועצה האזורית אל-קסום יספקו להם שירות הסעות לגני הילדים בתוך 30 יום. השאלה שלי: האם בכוונת משרד החינוך לספק שירותי הסעות לילדים הבדואים ולכבד את החלטת בית משפט? זו שאלה. השאלה השנייה – אפשר לשאול שאלה שנייה? שר החינוך נפתלי בנט: בטח. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: במסגרת הזמן, כן. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): במסגרת הזמן. משרד החינוך דיבר שנים על רפורמה בחינוך הטכנולוגי בתיכונים ביישובים הערביים, אולם בפועל המגמה שמציעות הרשתות המפעילות את בתי הספר הנ"ל אינה מתאימה לצורכי השוק ולתעסוקה בעידן ההייטק. הרשתות – שחלק אף הופיעו בדוח מבקר המדינה כתוצאה מפגמים רבים ואי-נהלים – גוזרות קופון על חשבון עתיד אלפי ילדים. מה מתכוון משרד החינוך לעשות בנידון? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: השאלה הראשונה עסקה בנושא של החינוך הבדואי. אני אגע בעניין עצמו, אבל קודם – במשמעות. אני רואה יעד אמיתי משמעותי להזניק קדימה את החינוך הבדואי. זה חשוב מאוד למדינת ישראל, בקרב הבנים והבנות הבדואיות. אנחנו משקיעים תקציבים ניכרים גם במסגרת החלטת הממשלה 922, גם במסגרת – אני כבר הקציתי כ-220 מיליון שקלים לבינוי ועוד 23 מיליון שקלים למגזר הבדואי במסגרת התקצוב הדיפרנציאלי. אגב, גם בעניין הזה קודמי הכניס את הקונספט, ואני יישמתי את זה, ובגאווה גדולה. יישמנו במלואו את מודל התקצוב הדיפרנציאלי, שיוצר יחס מאוד קיצוני ונכון לטובת החלשים יותר. הדגשים שלי בהקשר של החינוך הבדואי זה חיזוק העברית בקרב הילדים, ולכן התחלנו כבר מגן חובה במקום מכיתה ג'; טיפול בנשירה – לקחנו כל יישוב שיש בו מעל 5.5% נשירה ואנחנו מתלבשים עליהם בטיפול ממוקד; עבודה קשה מאוד בהשבחת הוראה – אנחנו לוקחים חבר'ה שיש להם 600 בפסיכומטרי וציון 100 בבגרות ונותנים להם ללמוד על חשבון המדינה; וגם מעלים כמובן את הרף בכל מה שקשור בתנועות נוער. האירוע הספציפי שאתה מדבר עליו לא מוכר לי, מטבע הדברים. אתה מספר לי על – אם יש פסיקה אנחנו כמובן נכבד את הפסיקה. מעבר לזה, אני אשמח שתעביר לעוזריי שנמצאים פה, ובהחלט נטפל. הסוגיה של ההסעות והגישה לבית הספר – מי שמכיר את פירמידת מאסלו, אז אחד הדברים הבסיסיים זה להגיע לבית ספר – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: – – לפני שנדבר על למידות פדגוגיות מתקדמות. מאוד מאוד קרוב לליבי; אני על זה. תעביר ונטפל. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אני אעביר – – – שר החינוך נפתלי בנט: מאה אחוז. מאה אחוז. לגבי החינוך הטכנולוגי, אני דווקא מרבה בביקורי פתע, אז יוצא לי לראות את הסיפור הזה. אנחנו מציבים יעד מאוד משמעותי של השבחת החינוך הטכנולוגי. אני אמרתי לצמרת המשרד, הגדרתי להם איך אני רוצה חינוך טכנולוגי – חינוך שאני רוצה לשלוח את הילד שלי, את יוני בנט, הבן הבכור שלי. תעשו בתי ספר – כי הוא פחות, איך נקרא לזה, עיוני, הוא יותר טכני כזה. אני רוצה בית ספר שאני בלב שלם אשלח, ולא רק כביכול ציבורים מוחלשים. אבל אני כן רואה יותר ויותר חינוך טכנולוגי איכותי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלתה של חברת הכנסת עליזה לביא. בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): שלום, אדוני השר. קודם כול, תודה על האנגלית. אני חושבת שהמהלכים שאתה מוביל – רק השבוע ביקרנו בסיור של ועדת חוץ וביטחון בחיל האוויר. פגשנו חבר'ה שעובדים בכל המקצועות הטכניים, ואיך נאמר לנו שם? בלי אנגלית אי-אפשר, אי-אפשר במדרג המקצועות, ובאמת צריך לבוא ולתקן. אבל אדוני, השאלה שלי, אחרי הדברים הטובים: בשבוע האחרון פורסמו הדוח והמסקנות של הוועדה בראשות השר לשעבר עו"ד משה נסים בנושא הגיור – נושא שאתה מרבה לדבר עליו. רק בשבוע שעבר אתה דיברת ב-HAC על אחינו היהודים מעבר לים, על הברית בינינו. אתה גם מינית ועדה שהגישה דוח למזכירות הממשלה שמדבר על 60 מיליון איש שמסתובבים בעולם עם זיקה לישראל. חלק מהם – אפשר לגייר אותם. אתה חושב על זה, זה מעסיק אותך. לא מעט פעמים ענית לי כאן, אדוני, מעל הבמה הזאת: עליזה, אני קרוב בדעותיי אלייך. ובכל זאת, אדוני השר, לא שמענו אותך, לא על המסקנות של השר נסים, ולא בכלל בסוגיית הגיור. על סגירת נתיב אתה צייצת ואמרת: אני, לצערי, שמעתי על זה מאוחר. כשאנחנו כולנו גועשים ורועשים, ובאמת ברגע האחרון, אחרי כאב גדול מאוד של מתגיירים ומתגיירות רבים שעוד רגע עוצרים להם את השיבר, נעצר, והתחושה הייתה שעושים את זה – או כל פעם שיש איזושהי אמתלה פוליטית כזאת או אחרת. אז אדוני, אתה שר התפוצות, ואתה גם בראש מפלגת הבית היהודי. אתה רואה את העוול ואת המצוקה הגדולה של הגרים והגרות, ומסקנות כאלה – לא שומעים אפילו, אנחנו לא מבינים אפילו מה קורה בבית היהודי, מה עמדתכם. ובכלל, איך אדוני חושב להביא את 60 מיליון האיש האלה לכאן, לגייר, כשאת עניי ביתנו אנחנו כבר 20 שנים לא מתקדמים, הולכים אחורה. כל שנה נולדים פה 4,0005,000– תינוקות לא יהודים, ויכולנו לעשות את זה אחרת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, אדוני. שר החינוך נפתלי בנט: תודה רבה. קודם כול אני אגיד שלגבי נתיב, זינקתי על זה, ואני זה שהביא את הפתרון – הבאתי מהמשרד שלי, שלא קשור לזה, ואז התרוצצתי למשרד ראש הממשלה, למשרד הביטחון ולמשרד האוצר. כל אחד תרם 5 מיליון. אני אגיד לך איך אני רואה את הדברים. קודם כול, אני חושב שנושא התפוצות, לצערי, הוא לא נושא שסופר-מעניין את הציבור הישראלי. אותי – זה אחד הדברים שהכי מטרידים אותי – עתיד מדינת ישראל והעם היהודי, עוד לפני המריבות; הרבה לפני המריבות על גיור ועל רחבת הכותל ועל הסוגיה הישראלית–ערבית, קודם כול אנחנו מאבדים בערך חצי מהעם שם פשוט להתבוללות טיפוסית, לא קשור לכלום. לא שהם נגדנו או כועסים עלינו, אלא פשוט אנחנו לא מעניינים אותם. גם הרקע שלי – הוריי ג'ים ומירנה בנט נולדו וגדלו בסן פרנסיסקו בארצות הברית, והם נטולי זיקה ליהדות, למדינת ישראל. והמשפחה שלי עברה – כולל אני בפנים – תהליך מאוד הדרגתי של חיבור לזהות יהודית ולמדינת ישראל. לכן, זה חשוב לי מאוד. אני פועל איפה שאפשר להביא את האפקט הגדול ביותר, ושם אני מתכוון להמשיך לפעול. זה בשני מישורים: האחד באמת בגיור דרך הצבא, שזה מצליח. אני לא יודע אם אתם כולם ערים לזה. מאיפה עלתה "בעיית נתיב", במירכאות? בגלל שהם הצליחו. הניהול החדש – הכניסו שם ניהול חדש, והניהול החדש עושה עבודה נורא טובה בשיווק, ועובדתית מגיעים הרבה יותר חיילים – אני חושב שכולם מברכים על זה – ולכן התקציב נגמר. אני דיברתי עם ראש הממשלה על זה סביב המשבר האחרון, ואמרתי: לא צריכים להיות הרבה סעיפים כאלה בתקציב המדינה, אבל זה צריך להיות סעיף בלתי מוגבל. קובעים מה התעריף פר, ואז, שיבואו כמה שיותר; מה, הם כבר באים. והדבר השני זה בירור יהדות, שצהר ואחרים עושים, וזו אחת הטכניקות הכי אפקטיביות, בעצם, להביא במספרים גדולים, במכה אחת, הרבה מאוד יהודים. תראי, אני פועל איפה שאפשר להביא הישגים. אנחנו מכירים את הרכב הממשלה. זה שאני אכריז הכרזות בומבסטיות לא יקדם בכלום. אנחנו צריכים לפעול במסגרת האפקטיבי והאפשרי. אני חושב שזה לא סוד שאת רחבת ישראל אני הקמתי. כולם דיברו על זה שנים; אני הלכתי והקמתי, מתוקף תפקידי כשר לענייני ירושלים בממשלה הקודמת. לא הבאתי החלטת ממשלה, לא כלום. אמרתי למנכ"ל המשרד: לך תקים. עזוב עכשיו, לך תקים את זה. וראיתם – מי שהיה שם – רואים שזה על פלטפורמה. זה הוקם בארבעה ימים ולילות ברצף, בלי הרבה בעיות. זה די נס, ואני תומך בעניין הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה צריך לסיים, בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: בנוגע לחוק הזה, אנחנו הולכים לערוך בסיעה דיון ויום מיוחד בעניין הזה, לשמוע את כל העמדות ולנסות לגבש עמדה סיעתית. אני לא משוכנע שנצליח, דרך אגב. יכול להיות שנשמור את חופש ההצבעה לכל אדם ואדם, כי זה לא סוד – בתוך המפלגה יש דעות שונות. בעניין הזה בהחלט עלולות להיות מחלוקות, וזה לגיטימי. יהיה מי שיצביע בעד ויהיה מי שיצביע נגד, אם החוק הזה יגיע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. חברת הכנסת סתיו שפיר מפסידה את התור שלה, כי היא לא כאן. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להפנות שאלה אליך בתחום התפוצות. אני לא יודע אם קדמו לי. רק אתמול או שלשום התפרסם ראיון עם ג'ו ליברמן בעניין יהדות ארצות הברית, וגם הוא – אדם סבלן, בדרך כלל – הביע דאגה גדולה על מערכת היחסים בין יהדות ארצות הברית לבין מדינת ישראל, ועל העובדה שמדינת ישראל איננה מאירה פנים, נקרא לזה כך, ליהדות ארצות הברית, ואיננה הולכת לקראתה בנושאים החשובים לה, שהשניים העיקריים הם עניין הכותל ועניין הגיור. בנושא הזה הייתה גם ועדה ממשלתית. אני אשמח לשמוע מה דעתך עליה. ובעניין הכותל, הדברים נתקעו עוד פעם בגלל איזו ועדה שעשתה או לא עשתה את עבודתה. שוב אין מוצא. כולנו יודעים בבית הזה עד כמה מערכת היחסים עם יהדות ארצות הברית, ובכלל עם העולם היהודי, חשובה. אבל אני רוצה לדעת איפה אתה עומד בסוגיות האלה. האם אתה רואה שאפשר יהיה לעשות שינוי? התסכול, הכעס, האכזבה בקרב יהדות ארצות הברית, הקהילות השונות, המנהיגות, עולה בכל מפגש איתם, והיא דבר רע ושלילי מבחינתה של מדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, השר. שר החינוך נפתלי בנט: אני שותף לך, חבר הכנסת נחמן שי, בדאגה העמוקה לעתיד העם היהודי בתפוצות. אני מסמן את זה כאחת משלוש המשימות המרכזיות למדינת ישראל בדור שלנו – עד כדי כך. ואתה בוודאי מכיר אין-ספור פעולות שאני מקדם ולא היו קודם. יש היום אלפי סטודנטים בקמפוסים בארצות הברית שלומדים יהדות. אני לא אומר להם איזו יהדות ללמוד; יש כל מיני אפשרויות – דרך הלל, דרך חב"ד. העיקר שיתחברו. הבעיה הגדולה שלנו היא קודם כול עם ה-unaffiliated, אלה שלא משויכים. כולנו, כמעט בהגדרה, מדברים כל הזמן עם המנהיגות, כי זה מי שיש לך לדבר איתו. אבל המנהיגות, בהגדרה, כבר מעורבת – הם כועסים, הם אוהבים, whatever, אבל אכפת להם. אני טסתי בביקור האחרון שלי בארצות הברית מבוסטון לוושינגטון במטוס קטן. אתם מכירים את המטוס הקטן הזה. נחמן שי (המחנה הציוני): עם הפרופלור. שר החינוך נפתלי בנט: עם הפרופלורים, בדיוק. ולידי ישבה אישה פחות או יותר בת 35, משהו כזה. אני משתדל להיות איש נחמד, אז שאלתי אותה עליה. לא ידעתי – יהודייה, לא יהודייה. מסתבר שקוראים לה אלישה, היא מעיר שנקראת וודנה, שזה פרבר של מיניאפוליס במינסוטה, יהודייה, ונשואה ללא-יהודי. התחלתי לעשות עליה קבוצת מיקוד של בן אדם אחד: מה דעתך על מתווה הכותל וזה. מה מתווה, מה כותל, מה זה מדינת ישראל – לא ידעה כלום. אני רואה את היעד שלי – 3 מיליון "אלישות"; הם היעד קודם כול, אלה שמנותקים לגמרי. היא לא כועסת; הלוואי שהייתה כועסת, כי כעס זה רגש. אבל קודם כול יש נתק מוחלט. ולכן, אנחנו לא נפתור את כל הבעיות. צריך לדעת שיש חוסר התאמה. צריך לדעת. הציבור הישראלי בהרכב האידיאולוגי שלו היום שונה מהציבור היהודי האמריקאי. אני מדבר עכשיו עם המון הכללות, אבל אפשר לומר בהכללה שהציבור היהודי בישראל נע בשנים האחרונות יותר ימינה – זאת עובדה – ולכיוון יותר מסורתי. גם שומעים יותר מוזיקה יהודית וכו' – דברים שלא היו בשנות ה-80 ברדיו וכו'. זה לא סוד. אלעזר שטרן (יש עתיד): מוזיקה כן, אבל חתונות – לא. שר החינוך נפתלי בנט: בסדר, יש הרבה מה לתקן. אני מדבר עכשיו על תופעה סוציולוגית. לעומת זאת, יהדות ארצות הברית – שוב, בהכללה מאוד גסה – נעה לכיוון יותר ליברלי, יותר שמאל, יותר תומכים של המפלגה הדמוקרטית. אז נוצר חוסר התאמה. אני לא יודע לפתור את הבעיה הזאת. זאת עובדה, זאת לא בעיה. אני יודע שצריך להידבר הרבה יותר. אני רק אשלים – חוויה שהייתה לאשתי. אשתי מבית חילוני. כשנישאנו נורא רציתי שתתקרב – היא לא התחברה. הבאתי אותה לבית כנסת אשכנזי ברעננה – לא ברעננה, בחיפה – – מיכל רוזין (מרצ): – – – שר החינוך נפתלי בנט: – – הדתה, מה שנקרא. לא הצליח. איפה היא התחברה? דווקא בארצות הברית, דווקא במנהטן. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: אגב, בית כנסת אורתודוקסי – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אצל המורה שלי, נו, והמורה של יולי. שר החינוך נפתלי בנט: – – אבל בחיים לא שאלו את אשתי מה אורך השרוול שלה, ואיך היא הגיעה ולא הגיעה. את היחס המאוד-אוהב, מחבק, בלי שיפוטיות, אנחנו צריכים לייבא. יש לנו הרבה עבודה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אני חייב לציין שזה המורה של יולי ושלי. שר החינוך נפתלי בנט: זה בית כנסת KJ, קהילת ישורון. ידידי בוז'י – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): זה הרב של יו"ר הכנסת ושלי. שר החינוך נפתלי בנט: – – למד ב"רמז" שם. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): נכון, ואודי ביקר אותו בכלא. שר החינוך נפתלי בנט: אה, נכון. נחמן שי (המחנה הציוני): לא אמרת לי על הכותל והגיור. שר החינוך נפתלי בנט: אז על הכותל, תשמע – אני עניתי דקה לפני כן על הכותל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – – השר סיים. שר החינוך נפתלי בנט: אני בעד מתווה הכותל, ולהרחיב. אני זה – אני, נחמן, זה שבנה את הרחבה כמעט עם הפטיש כשכולם דיברו. לגבי הגיור – אנחנו נביא את זה עוד מעט לסיעה. אני מניח – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נתת תשובה, אדוני השר. נתת תשובה מפורטת. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, השאלה שלך. אני פשוט מנסה להספיק כמה שיותר חברי כנסת שנרשמו. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, לפני כמעט שנה אני עמדתי כאן ופניתי לכבודך וביקשתי שאתה תחייב את המערכת הפורמלית וגם את כל האקדמיה ללמד על המורשת ועל ההיסטוריה של העדה הדרוזית והעדה צ'רקסית. אמרתי לך שאני אישית, כתלמיד, נבחנתי בתנ"ך בבגרות ולמדתי על ביאליק ועל טשרניחובסקי ועל בן-גוריון ועל כל המיוחדים שיש בחברה היהודית והישראלית. ואני מסתובב בארץ ואני מרצה בבתי ספר יהודיים במרכז הארץ. בהרבה מקומות לא יודעים כמעט כלום לא על הצ'רקסים ולא על הדרוזים. ואני הצעתי גם ביולי בשנה שעברה הצעת חוק שלא תעלה שום שקל. אני גם כתבתי שמונה ספרים על המורשת ועל תולדות הדרוזים ועל הקשר עם העם היהודי ועם מדינת ישראל, שאנחנו מוכנים לתת את כל החומר בהתנדבות על מנת שרק שניים, שני אנשים – אני מאמין שיתנדבו במשרדך בני המגזר הדרוזי ויעשו את העבודה בצורה מצוינת. לכן, אני לא יודע למה אתם מעכבים את החוק הזה. זה – 1. דבר שני, אני, בכנסת השמונה עשרה וגם בכנסת הזאת, הגשתי הצעה לבטל את הפסיכומטרי. אני לא חושב שהפסיכומטרי הוא המדד שיחליט אם אני אינטליגנט ואני יכול ללמוד או לא. יש הבדל בין הפריפריה למרכז הארץ; יש הבדל בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה הלא-ערבית במדינת ישראל; יש בתי ספר נוצריים שמי שאבא שלו עשיר יכול לשלוח אותו לשם, ואותו דבר, יש בתי ספר פרטיים במדינת ישראל. לכן נקודת הזינוק היא לא שווה לכל תלמידי ישראל. צריך לתת להם נקודת זינוק שווה. דבר אחרון – גם כאלה שהולכים ומשיגים 732 בפסיכומטרי – היו שלוש בנות דרוזיות, אחת מבית ג'ן ושתיים מסאג'ור, שהלכו וביקשו ללמוד רפואה בבן-גוריון ובטכניון, ובסופו של דבר אמרו להן: מצטערים, לא עברתן בריאיון. איך אפשר לחרוץ גורל של ילדה שיש לה 732 בפסיכומטרי בגלל ריאיון? בדקה אחת מחקו לה את כל השנים שלמדה. לכן, חשוב לתת נקודת זינוק שווה. אני לא מבקש פרוטקציות – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אכרם חסון (כולנו): – – אבל אני מבקש, תן לי את נקודת הזינוק שאני אוכל לזנק איתך יחד. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: לגבי הנושא של החוק בעניין החומרים – התכנים על העדה הדרוזית – – אכרם חסון (כולנו): והצ'רקסית. שר החינוך נפתלי בנט: – – והצ'רקסית – אני אמרתי כבר קודם, אני לא מאמין שצריך לנהל את מערכת החינוך באמצעות חקיקה, לכן אני נמנע מזה. צריך לתת את המרחב הניהולי בעניין הזה. אני רוצה כן לומר שהקשר שלנו עם העדה הוא קשר מאוד עמוק ויציב. אני פה רוצה להודיע חדשה, להודיע באופן רשמי – אתה מאוד תשמח – לא בחקיקה, אנחנו לראשונה בבחינות הבגרות מכניסים פרק על הברית שבין הדרוזים והצ'רקסים לבין היישוב היהודי; בחטיבה העליונה יעודכן הפרק שעוסק במלחמת העצמאות; בכיתות ט' ייבנו יחידות לימוד חדשות וכמה שיעורים יוקדשו לקשר שבין החברה הדרוזית והצ'רקסית לבין היישוב היהודי בתקופת המנדט במאבק על הקמת המדינה. בעצם, במילים אחרות, אני יכול לבשר פה מעל הדוכן שלראשונה בתולדות מערכת החינוך בישראל ברית האחים תיכנס לבחינות הבגרות החיצוניות בהיסטוריה, ולכן תיכנס באופן אמיתי לחומרי הלימוד. זאת היסטוריה אמיתית. לכן כל ילדי ישראל ילמדו את זה. לגבי הנושא השני, הפסיכומטרי – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – שנרקמו נגד המנדט הבריטי ונגד הציוניות. יעל גרמן (יש עתיד): אתה רוצה לסכסך? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא לזה – – – יעל גרמן (יש עתיד): אתה רוצה לסכסך? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא רוצה לסכסך. אני רוצה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אחר כך היה הסכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. שר החינוך נפתלי בנט: אני נורא שמח לומר את הדבר הזה. שירתי בצה"ל לצד דרוזים בצורה מאוד מקיפה, ויש פה ברית אמיתית שאני נורא שמח עליה. לגבי הפסיכומטרי, למעשה, במידה מסוימת הייתה סתירה בדבריך, כי פעם אמרת שזה לא הגיוני לקבל על סמך פסיכומטרי, ואחר כך אמרת שיש בעיה בריאיון אישי. בסוף, כשיש ביקוש גדול מאוד למוצר ויש היצע מאוד קטן, אתה חייב לקבל לפי משהו. אז כל מי שבא ואומר: תבטל את הפסיכומטרית, חייב לבוא עם הצעה חלופית, ויותר טובה. עד לרגע זה אני לא מכיר הצעה יותר נכונה לעניין הזה. הוכח שפסיכומטרי, בסך הכול – יש בו פגמים אין-ספור, אבל בסך הכול הוא אחד המנבאים הטובים להצלחה בלימודים. לכן, כשאתה בא עם הצעה כזאת – זה כמו אי-אמון קונסטרוקטיבי, אתה חייב באותה הצעה להגיד מה כן, כי כשיש 1,000 אנשים שרוצים 100 מקומות – לפי מה נעשה את זה? לפי צבע עיניים? לפי אל"ף-בי"ת? חייבים לפי משהו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. עכשיו נעשה אחד-אחד. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. מה שנספיק. כרגע כל אלה שהצביעו ונרשמו – אנחנו סיימנו. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה, כבוד השר. אני חייבת לומר רק כהערת פתיחה שכמי שעושה את הבגרות בהיסטוריה פעם שלישית – בלית ברירה, כי אני לומדת עם הילד שלי, השני כבר, לבגרות בהיסטוריה – 2018, עם מהפכת המידע הגיע הזמן ללמד אחרת, כי הם לא זוכרים אחר כך כלום. הם משננים את החומר. שר החינוך נפתלי בנט: ולכן אנחנו הולכים על – בתוך שנתיים וחצי יעשו בחינות עם חומר פתוח. מיכל רוזין (מרצ): מצוין, אין ספק. ככה צריך בכל המקצועות. שר החינוך נפתלי בנט: אני הולך לזה בחיל ורעדה, דרך אגב, כי החלשים ביותר, יהיה להם לא קל, אבל נצטרך – – – מיכל רוזין (מרצ): יהיה קשה, אבל לעומת זאת הם ילמדו הרבה יותר מאשר לשנן את החומר. שר החינוך נפתלי בנט: מסכים. מיכל רוזין (מרצ): אני רוצה לשאול אותך על מחאת המכנסונים. בבתי ספר ממלכתיים רבים נקבע לפי התקנון הבית ספרי שאסור להגיע לבית הספר עם מכנס קצר מגובה הברך. לשאלת ההורים – גם אני כהורה – נאמר שלא מדובר בשאלת צניעות. אבל כיוון שכמעט ולא ניתן להשיג מכנסי ברך לבנות, הבנות נאלצות להגיע במכנסיים ארוכים כשהבנים מגיעים בקצרים. ימי החום הקשים – כשאתה מגיע לחצר בית הספר ורואה את כל הבנות עם ארוך והבנים עם קצר, זה פשוט באמת מכעיס. דרך אגב, בנים שמגיעים עם מכנס קצר מגובה הברך לא נענשים, ובנות שמגיעות בדיוק באותו אורך כמו הבנים נענשות, מקבלות הערה, יורדת להם נקודה בציון בתעודה. עכשיו, יש פה דוגמאות, רשימה ארוכה של בתי ספר ברחבי הארץ: ליידי דייוויס בתל אביב, בליך ברמת גן, חטיבת ביניים בכפר סבא, רמת הגולן, מגן בתל אביב, דוד ילין, ואני חייבת לומר שוב, גם ביהוד, גם בבית הספר של הבת שלי. ביהוד אפילו הגדילו לעשות – וזה לא בית הספר היחיד – שפשוט העמידו את הבנות למסדר מדידה של אורך המכנסיים. אני רוצה להגיד שזו סוגיה שמאוד מטרידה את הבנות בבית הספר, ואני מאוד מבקשת את התייחסותך. כי מצד אחד בית הספר – אני יודעת על פי התקנון, ולמדתי, וקראתי: התקנון אומר שבית הספר אמור להחליט, אבל בתי הספר – ועובדה שיש פה מחאה גורפת ארצית – בתי הספר טוענים שיש פה הנחיה של משרד החינוך. המקום הזה שבו בנות מרגישות מאוד מאוד מופלות לרעה – זה אומר לצאת לטיול כשהן יוצאות עם ארוך והבנים עם קצר – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי. מיכל רוזין (מרצ): אני מסיימת. המחאה הזאת הולכת ומתפשטת, וצריך למצוא לה פתרון, כי זה באמת לא הוגן ולא פייר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שר החינוך נפתלי בנט: טוב, תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני חייב לספר לך שבחודש הראשון בתפקידי, אני חושב, רק נכנסתי, התחילה המחאה הזאת מול הבית שלי. בכלל, יש שם את רחבת ההפגנות הקבועה; זה חלק מהדמוקרטיה, ואני מכבד את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השאלה היא אם גם השכנים מכבדים את זה. שר החינוך נפתלי בנט: לא, הם תכף הולכים להעיף אותי מרעננה. מכל מקום, הגישה שלי נורא נורא פשוטה פה: אני סומך בכל דבר על המנהלים, ובאופן עקבי מגבה. למה? כי המנהל מכיר את הקהילה שלו. יש קהילות שזה כדאי; יש קהילות שזה לא הגיוני. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות כשר חינוך, במגוון תחומים, זה לתת הוראות פוזיטיביות פעם אחר פעם אחר פעם. זה נורא מפתה. כל שני וחמישי יש בקשות כאלה ואחרות, ואני נותן את הגב. מיכל רוזין (מרצ): אבל איך אתה מסביר שזה הולך – – – שר החינוך נפתלי בנט: יש מנהל בית ספר בתל אביב עם עמדות הפוכות לשלי, שלפעמים דוקרות את העין, בסדר? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): רם כהן. שר החינוך נפתלי בנט: כן, כן. אבל אני עקבי בדבר הזה. כמו שאני לא אתערב פה, גם פה אני לא אתערב. כל עוד זה במרחב שאין גזענות ואין משהו ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אני מאמין שההורים, הקהילה, המנהל, הם יודעים יותר טוב ממני, ואני לא רוצה להתערב להם בדבר הזה. אני כן אודיע מפה שנגבה כל מנהל במה שהוא יחליט. ופה באמת אני רוצה לנצל את הבמה: המנהלים – לא כולם, אבל חלק גדול – הם מופלאים. היום זו משימה נורא קשה. אחת המשימות הקשות בישראל זה להיות מנהל בית ספר, כי ההורים – אנחנו בהחלט רוצים את המעורבות שלהם, אבל לא תמיד את ההתערבות שלהם. בסוף, המנהל צריך לנהל את בית הספר, לא ההורים. ובעיקר, הייתי אומר, בקהילות ברמה סוציו-אקונומית גבוהה אנחנו רואים התערבות מאוד מאוד אגרסיבית ובוטה של ההורים בניהול בית הספר, וזה נהיה בלתי אפשרי; דווקא בסוציו-אקונומי החלש יותר יש פחות. נהיה מצב מאוד קשה. לכן, המסר שלי – וגם, אני כבר מודיע מה תהיה התמה שלי השנה: אני לא בא עם רפורמה ולא שינוי פדגוגי; פשוט יותר אוטונומיה, יותר גיבוי למנהלים, בוודאי גם בתחום הזה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חלק מהמהלכים שלך אני באמת מאוד מאוד מעריך – את כל נושא הדחיפה של הלימודים הריאליים, שאנחנו חטאנו בהם. אני מאוד מאוד מעריך, כאחד שעוסק בזה. נושא דגל נוסף שלך היה צמצום מספר התלמידים בכיתות. והינה, ראה, רק לאחרונה הודעת שהכיתות יורחבו; מספר התלמידים בכיתות יוגדל, ככה אני הבנתי – זה חלק ממה שפורסם – עקב בעיות תקציביות. זה לא מתיישב לי עם ההצהרות שלך במשך השנה בנוגע לצמצום מספר התלמידים בכיתות. יתרה מכך, האם הצמצום יחול רק על החינוך הממלכתי? בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: אני לא מכיר דבר כזה, זה נדיר, אבל לפעמים יכול להיות שמפורסם בתקשורת מידע לא נכון. ספציפית לעניין הזה, אנחנו יצאנו לפני שלוש שנים ברפורמת הסרדינים, שהיא יקרה, והיא מיושמת בצורה מלאה. אמרו לי: זה בלתי אפשרי, אנחנו לא נצליח והכול – וזה כן מצליח, בצורה מלאה. הרפורמה היא שש-שנתית; כל שנה מתווסף עוד מחזור. בשנה הקרובה כבר ניישם את זה כבר בכיתות ד', ואז נותרו רק ה'-ו', וגמרנו את כל היסודי. הרפורמה אומרת את הדבר הזה: עד היום הרף לגודל כיתה היה 40 ילדים בכיתה; הורדנו את זה ל-32 או 34, תלוי בסוציו-אקונומי, אפרופו הדיפרנציאציה. הממוצע עכשיו בכיתות א'–ג' עומד על 27 ילדים בכיתה. אני יכול להגיד שאביגיל שלי, בכיתה ג' – היא הייתה – – – תמר זנדברג (מרצ): גם לי יש אביגיל, אבל בכיתה ו'. שר החינוך נפתלי בנט: גם את? אבל בכיתה ו'. אביגיל שלי – ובחיי, לא תכננתי את הסיפור הזה – היא הייתה מתוכננת להיות בשתי כיתות של 38 וזה הפך – בוא נראה: 38 ועוד 38 זה 76, חלקי שלוש, זה יוצא בערך 25 ילדים בכיתה. אז במקום שתי כיתות של 38 – שלוש כיתות של 25, וכמוה רבבות ילדים. הרפורמה מבוצעת באופן מלא. תמר זנדברג (מרצ): אבל נורא קשה – – – שר החינוך נפתלי בנט: אני רק אגיד – גם נתנו מענה למספר המורים, גם נתנו מענה לבינוי, וגם, אם אעזוב את תפקידי, כי יהיו בחירות או whatever, אנחנו על מסילה בלתי הפיכה בעניין הזה, זאת אומרת, זה בלתי ניתן לשינוי. ואני נורא שמח על הסיפור הזה. אז לא, אין שחר – – – תמר זנדברג (מרצ): רק צריך לשים לב שאם מחלקים שתי כיתות לשלוש אז כל כיתה קטנה, אבל נוספה כיתה. שר החינוך נפתלי בנט: נכון. תמר זנדברג (מרצ): נוספה כיתה זה אומר למעבדות, לספרייה, לשטח החצר. זה דבר שמעודד אלימות. בבית הספר של הבת שלי יוצאים להפסקות במשמרות, כי יש יותר מדי כיתות. שר החינוך נפתלי בנט: נכון, נכון, זה בהחלט יצר אתגרים, ואמרו: בלתי אפשרי, תדחה בשנה. אמרנו: לא דוחים, הולכים על זה, ונסתדר בתנועה. זה דבר מדהים, באמת. מורים אומרים לי: איזה הבדל בין 38 ילדים ל-25 ילדים. אה, שאלת – לא, זה בממלכתי, בממלכתי-דתי; בכל החינוך הרשמי במדינת ישראל זה תקף. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, המצב הוא כזה: קודם כול, מבחינת הזמן אתה יכול לרדת, אבל ראש האופוזיציה ביקש לשאול שאלה. האם אתה מוכן לפנים משורת הדין לשאלה של ראש האופוזיציה? שר החינוך נפתלי בנט: קשה עם ראש האופוזיציה. כן, כן, נו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני, חבר הכנסת יצחק הרצוג. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להודות לך שהגעת היום לשדולה שאני מוביל יחד עם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וחבר הכנסת אברהם נגוסה לשילובם של ישראלים יוצאי אתיופיה בכל מעגלי החיים. הדיון היום עסק, כידוע לך, בשילוב הציבור האתיופי במערכת החינוך. הצגת שם נתונים מסוימים שנוגעים בערך ל-600 מורים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. שר החינוך נפתלי בנט: נכון. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): לאחר מכן, כשירדנו לפרטים, אז ראינו שיש איזושהי הסללה לתוך מסגרות שמיועדות רק לעולי אתיופיה – לא מורים כלליים שהם יוצאי אתיופיה, לא מספיק, מספרים פחות – למשל, לוקחים ומחברים כיתות באמהרית ואומרים: אלה מורים במערכת. כלומר, מה שאני מנסה לומר – ואני מבקש שתתייחס לזה גם בבדיקותיך: זה לא מתפתח כמו שזה צריך להיות. גם העלו בפניך את סוגיית מתמטיקה חמש יחידות וכיוצא בזה כדוגמה לכך שכשהם מגיעים להשכלה הגבוהה, ראינו מספר הרבה יותר קטן באופן פרופורציונלי למספרם באוכלוסייה. שר החינוך נפתלי בנט: אני נורא שמח שאתה מעלה את סוגיית הישראלים יוצאי אתיופיה. אנחנו בזינוק ממשי. עלינו בזכאות – בשלוש שנים, מה שאני מתאר – מ-53% ל-60%; מעשרות מד"צים ומש"צים ל-500 מד"צים ומש"צים מקרב העדה; הכנה לשירות בצה"ל מ-200 ל-1,650 – כל זה בשלוש שנים. הנקודה שעלתה – כי באמת, מספרית עלינו מ-364 מורים יוצאי העדה לכ-530, אבל מה שאתה מעלה זה שאולי זה לא בדיוק, כי חלק ניכר מהמורים זה במשחק. אני אבדוק את זה. אם זה לא על-אמת, אז מבחינתי זה לא קיים. גם הכפלנו פי שניים בשלוש שנים את מספר הילדים, התלמידים המחוננים – זאת אומרת, הם מחוננים בלי קשר אלינו, אבל שמוגדרים – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): זה עומד על כמה? כמה זה עכשיו? שר החינוך נפתלי בנט: עכשיו זה עומד על 53; מ-26. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא, 50 – – – שר החינוך נפתלי בנט: לא, המחוננים זה בכל מקרה מספרים מאוד קטנים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר החינוך נפתלי בנט: מצטיינים זה עלה מ-858 ל-1,187 תלמידים יוצאי העדה שהם מצטיינים. אלה מספרים יותר – הקו שלי בעניין הזה. אני אגיד לכם בגדול – אה, ועוד דבר שנורא חשוב: הכנסנו כחומר חובה בלימודי ההיסטוריה לכל תלמידי ישראל – לא בהיסטוריה, בספרות – ספר על העלייה מאתיופיה, על המורשת, כי הרעיון של כל התוכנית הוא לא לבדל אלא לחבר, והיום בעצם כל ילדי ישראל לומדים. אין יותר מסגרות שהן רק על טהרת יוצאי אתיופיה. אבל הדרך עוד ארוכה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה עם הכסף של ארגוני הנוער האתיופי והמלגות? שר החינוך נפתלי בנט: אה, בארגוני הנוער עלינו מסדר גודל של 6,700 תלמידים – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): המלגות מתעכבות כל השנה. המלגות שהם אמורים לקבל מתעכבות כל השנה. שר החינוך נפתלי בנט: אני צריך לבדוק, אבל בעובדה, עלינו מ-6,700 ל-10,131 תלמידים אתיופים שנמצאים בארגוני נוער, אז במבחן התוצאה יש עלייה. אני מאוד מאמין בארגוני נוער בכלל, "אחריי" וכו'. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הם כל השנה מחכים לתקציב שלהם. שר החינוך נפתלי בנט: אני אבדוק את זה. תעבירי לי, אני אבדוק. תודה רבה. בהזדמנות זו רק באמת לומר תודה רבה. בעניין הזה אני מרגיש באמת שאנחנו כפר, שכולם רוצים בטובת התלמידים, אז תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אפשר עוד שאלה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני השר, שר החינוך והתפוצות, חבר הכנסת נפתלי בנט. תודה. היית איתנו קצת יותר מן הזמן המתוכנן, אבל ענית על כל השאלות. תודה רבה לך. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הספורט (תיקון מס' 15), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 [מס' מ/1157; דברי הכנסת, חוב' ג', ישיבה 270, עמ' 24060; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים עם סדר-היום. עוברים לחקיקה: הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ולשלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. סגן היושב-ראש אייכלר, אתה מוזמן. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס׳ 3), התשע"ח–2018. אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016, שאותו מוצע לתקן בהצעת חוק זו, נכנס לתוקף באוקטובר 2016, וכולל הסדרה רחבה של תחומים שונים בענף הרכב, ובהם יבוא רכב, מתן שירותי תחזוקה לרכב, שמאות רכב ועוד. הצעת החוק המונחת בפניכם, שאותה יזמה הממשלה, נועדה לתת מענה לקשיים שהתעוררו ביישום החוק בנושאים שונים כפי שאפרט כעת, בעיקר בתחום יבוא הרכב. בטרם אפרט לגבי התיקונים המוצעים, אציין כי החוק מבחין בין שלושה סוגי יבואנים מסחריים: יבואן ישיר, הרוכש כלי רכב ישירות מיצרני הרכב בחו"ל; יבואן עקיף, הרוכש כלי רכב מסוכן מורשה של יצרני הרכב בחו"ל; ויבואן זעיר, הרוכש כלי רכב מגורם כלשהו בחו"ל, ורשאי לייבא רק עד 20 כלי רכב בשנה. לפי החוק, כל היבואנים המסחריים נדרשים לקבל ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים רישיון יבואן מסחרי, שמתייחס לתנאים לעיסוק ביבוא, וכן רישיון ליבוא רכב, שמתייחס למוצר עצמו, לרכב שניתן לייבא. לפי החוק, על היבואנים הישירים חלה חובה לספק שירותי תחזוקה ואחריות לכל רכב המיובא לארץ על ידי יבואנים עקיפים וזעירים שהוא מאותו תוצר המיובא על ידי היבואנים הישירים. אחד התנאים למתן רישיון ליבוא רכב מגביל את הקילומטרז' של כלי הרכב שמותר לייבא לישראל ל-150 קילומטרים בלבד, כדי לוודא שיגיעו לארץ כלי רכב חדשים בלבד. מאז כניסתו לתוקף של החוק התברר כי הגבלה זו אינה רלוונטית לכל סוגי הרכב. כך, למשל, ישנם סוגי כלי רכב המיוצרים בשלבים במפעלי ייצור שונים ונעים על גלגלים בין מפעלי הייצור, ולכן הם עוברים את מגבלת הקילומטרז' עוד בטרם ייצואם. לפיכך, מוצע לצמצם את ההגבלה האמורה ולהחיל אותה רק לגבי רכב נוסעים, רכב מסחרי עד 3.5 טון ואופנוע. לגבי יבואנים זעירים, מוצע להרחיב את סוגי כלי הרכב שיורשו לייבא, שכן לפי המצב היום הם מורשים לייבא רק את סוגי כלי הרכב שמותר לייבא ביבוא אישי. תיקון זה נועד לחזק את כוחם התחרותי של היבואנים הזעירים, שהם שחקן חדש בשוק, אל מול יתר היבואנים המסחריים. מאחר שהיבואנים הישירים אמורים לטפל בכל רכב שמייבא יבואן זעיר שהוא מאותו תוצרת המיובאת על ידי היבואן הישיר, מוצע לקבוע כי יבואן זעיר יוכל לייבא רכב נוסעים ורכב מסחרי שמשקלם עולה על 3.5 טון רק אם יש יבואן ישיר המייבא רכב מסוג זה, מאותו תוצר. התיקון המוצע נועד להקל על היבואנים הישירים ולפטור אותם מהחובה לטפל בכלי רכב כבדים אם הם אינם מייבאים רכב מסוג זה. תיקון נוסף לעניין יבוא רכב התקבל במהלך דיוני הוועדה ביוזמתו של חבר הכנסת יעקב אשר. יבואנים עקיפים וזעירים רשאים היום לייבא גם רכב שנרשם במדינת חוץ שהוא רכב שממועד רישומו בחו"ל ועד להשטתו לארץ טרם חלפו 30 ימים. מאחר שהתברר כי היבואנים נתקלים לא אחת בקשיים לעמוד בהוראה זו, ובהתחשב בכך שאחת ממטרותיו העיקריות של החוק היו לקדם את התחרות בתחום יבוא הרכב ולהקל על יבואנים עקיפים וזעירים להיכנס לפעילות בענף, מוצע להאריך את התקופה האמורה מ-30 ימים ל־90 ימים. בנושא יבוא אישי של רכב, המחייב אף הוא רישיון יבוא רכב, מוצע לבטל את ההגבלה החלה היום על יבוא אישי של רכב לשימוש עסקי, שלפיה מותר לייבא רכב כאמור רק לשם הסעת נוסעים או הובלת טובין בשכר, ולקבוע כי ניתן יהיה לייבא רכב כאמור לכל שימוש עסקי של המייבא. תיקונים נוספים בהצעה מתייחסים לרישיון לסחר במוצרי תעבורה. התיקון הראשון נוגע לסוגי בעלי רישיונות לפי החוק שרואים אותם כבעלי רישיון לסחר במוצרי תעבורה. מדובר ביצרני רכב, יבואנים מסחריים ומוסכים שעוסקים במסגרת פעילותם גם בסחר במוצרי תעבורה, ולכן אין הצדקה לחייבם לעמוד בתנאים לקבלת רישיון נוסף לסחר במוצרי תעבורה. מוצע להוסיף לרשימה זו גם בעלי רישיון לייצור מוצרי תעבורה. התיקון השני נועד לאפשר מתן פטור לבעלי רישיונות לסחר במוצרי תעבורה מהחובה לפרסם באינטרנט מידע לגבי מוצרי התעבורה שהם משווקים, וכן לקבוע הוראות מיוחדות, בתקנות באישור ועדת הכלכלה, לגבי בעלי הרישיונות שרואים אותם כבעלי רישיונות לסחר במוצרי תעבורה. התיקון האחרון בהצעת החוק נוגע להוראת השעה הקבועה בחוק לעניין יבוא רכב, ואמורה לחול במשך ארבע שנים מיום כניסתו לתוקף, כלומר עד אוקטובר 2020. לגבי יבואנים זעירים, נקבע בהוראת השעה כי הם יהיו רשאים לייבא רכב חדש או רכב שנרשם במדינת חוץ שטרם חלפה שנה ממועד ייצורו. כדי לסייע ליבואנים הזעירים לבסס את פעילותם בענף הרכב, מוצע לאפשר להם, בתקופת הוראת השעה, לייבא רכב משומש שלא חלפה שנה ממועד ייצורו ועד למועד רישומו בישראל. תיקון נוסף בהוראת השעה מרחיב את ההקלות שניתנו ליבואנים ישירים בכל הנוגע לחובותיהם לפי החוק לטפל בכלי הרכב שמייבאים יבואנים עקיפים וזעירים. הוראת השעה חלה היום רק על אופנועים, ומוצע להרחיבה כך שתחול על רכב שאינו רכב נוסעים או רכב מסחרי, כגון קלנועית ורכינוע. ברצוני להודות לעורך דין איתי עצמון התותח מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמל על הכנת הצעת החוק. אני רוצה להודות כמובן למנהלת הוועדה לאה ורון ולכל הצוות שעמל איתה באופן יוצא מן הכלל. באמת, אתם עושים עבודה מדהימה, בעיקר בימים האלה, שאנחנו גם נערכים במקביל להתחלת עבודתה של ועדת החקירה. חברי הכנסת, אני סבור שיש בהצעת החוק המונחת לפניכם כדי לקדם את התחרות בענף הרכב, תוך הפקת לקחים מיישום החוק עד כה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: תודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. אכן, להצעת החוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב לא הוגשו הסתייגויות, אבל הוגשו בקשות דיבור, ואני אמנה אותן: חבר הכנסת איימן עודה – לא פה; חבר הכנסת מסעוד גנאים – גם לא; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, יש לך בקשת דיבור. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר ישראל אייכלר: מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי – עולה. חמש דקות, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, מכובדי היושב-ראש, חבר סיעת יהדות התורה, נודע לי שמחר מביאים את הצעת החוק, מה שקרוי "חוק המואזין", לדיון בדיון בוועדת החוקה, לא להצבעה – נכון חבר הכנסת גפני? זה דיון, לא הצבעה, מחר בוועדת החוקה. דיון בלבד. היו"ר ישראל אייכלר: מבקשים שקט בצד שמאל אצל מנהלי הסיעה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוקיי, דיון ללא הצבעה מחר. האמת היא, רציתי לשאול את השר נפתלי בנט שתי שאלות, שאלה אחת פוליטית, ולא הגיע התור שלי ושל ג'מאל. אני מביא כאן ציטוטים, חברי דב חנין. השר נפתלי בנט: אבנים הורגות, ויש להתייחס אליהן כאל כלי רצח; השרה איילת שקד: מיידה אבנים הוא מחבל; בנימין נתניהו, ראש הממשלה: אבנים הן נשק קטלני. השרה נפתלי רגב "סלאם עליכום" – סליחה, השרה מירי רגב "אהלן וסהלן" – סליחה, אני חוזר: השרה מירי "אהלן וסהלן" רגב: כל זורק אבן צריך להבין שהוא ייכנס לכלא. מכאן אני ממשיך את השאלה, חברת הכנסת תמר זנדברג. בפינוי נתיב האבות מתנחלים זרקו אבנים. 13 שוטרים נפצעו, הן מזריקת אבנים והן מעימותים, וחלקם אושפזו בבית החולים. בנוסף, כ-40 מתנחלים רעולי פנים נכנסו לכפר בורין ויידו אבנים לעבר הפלסטינים ובתיהם. האם הציטוטים שאמרו השרים נפתלי בנט, איילת שקד, בנימין נתניהו ומירי "אהלן וסהלן" רגב לגבי מיידי אבנים שרירים וחלים גם על מתנחלים שמיידים אבנים, או שהכוונה היא למיידי אבנים פלסטינים, חבר כנסת מיקי לוי? זאת השאלה. איך הייתה אומרת פעם חברת כנסת לשעבר: זו שאלה רטורית שדורשת תשובה? לא, זו שאלה רטורית שלא דורשת תשובה. אני לא אגיד מי אמר. יהודה גליק (הליכוד): לא כתובה לך התשובה? אבנים של אלה שמתכוונים להרוג הן הרי אבנים הורגות. אבנים של כאלה שלא מתכוונים להרוג – לא אבנים הורגות. זה הכול. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נכון. אני מודה לך על התשובה. סוף-סוף ח"כ יהודי עונה לי. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אצלנו אומרים: אבן הוא עיוור. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כלומר, פלסטיני שמיידה אבנים מתכוון להרוג; מתנחל יהודי שמיידה אבנים מתכוון רק לפצוע, נכון? לכן, מדרג – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): זה מה שאמרת. יהודה גליק (הליכוד): אתה אמרת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל זה מה שאתה עכשיו הסברת. תגיד, אתה – הנסיגה שלך ברוורס היא מהירה. יהודה גליק (הליכוד): לא, אמרתי שמי שזורק אבן על מנת להרוג, אז – – – להרוג. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא, לא, לא, אמרת שני חצאים של משפט, אז אני מפרש את שני החצאים. לכן, הפירוש – – – יהודה גליק (הליכוד): אתה החלטת שזה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אגב, נדמה לי שבתקשורת: פלסטינים מיידים אבנים, יהודים זורקים אבנים. יש הבדל? מה יותר חמור, מיידה אבן או זורק אבן? כי תמיד יש מכבסת מילים. כמו, למשל, יהודים הם אינטלקטואלים; הערבים הם משכילים. אתם אינטלקטואלים והערבים משכילים. יש הבדל. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יש הבדל בין יידוי אבן לזריקת אבן, כי יידוי אבן – יש בו פוטנציאל קטלני, מיידה; זורק, בטח זורק חצץ או משהו, בכל זאת זו מדינה יהודית. במדינה יהודית, יהודים לא יכולים ליידות אבן; הם זורקים אבן. הערבים הם שמיידים אבנים. הבנת את זה ברוך? יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): תודה רבה. לפני יומיים בית משפט צבאי גזר על חברת הפרלמנט הפלסטיני חאלדה ג'ראר עוד ארבעה חודשי מעצר אדמיניסטרטיבי, מינהלי, כלומר, שוב, לאחר שהייתה אמורה להשתחרר בעוד כחודש ימים ממעצרה הממושך, שכבר ארך כמה חודשים. זאת לא הפעם הראשונה שחאלדה ג'ראר נמצאת במעצר אדמיניסטרטיבי, בלי להגיש נגדה כתבי אישום, בלי לתת לה אפשרות להתבטא ולהגיד את העמדה שלה על האשמות שהיא לא שמעה. כלומר, לא מאשימים אותה, עוצרים אותה, שמים אותה במעצר; מבטלים את החיים שלה לכמה חודשים בלי לתת לה את האפשרות להגן על עצמה ולהגיד את עמדתה – הכול תחת המעטה של לשמור על הביטחון של האזרחים. בהאשמות הקודמות שהיו נגד חברת הפרלמנט הפלסטיני חאלדה ג'ראר נאמר שחאלדה ג'ראר – – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת זחאלקה, אתה מפריע לחברת הכנסת סלימאן לדבר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): באחת מתקופות המעצר הקודמות של חאלדה ג'ראר היא הואשמה שהיא התבטאה נגד הכיבוש הישראלי. אתם מתארים לעצמכם? זאת ההאשמה שהוגשה נגד חברת פרלמנט פלסטיני שנבחרה, מנהיגה פוליטית שנבחרה על ידי העם שלה כדי לייצג אותו. נאמר שם שהיא גם הופיעה באחד מהמאהלים שתמכו בשביתת הרעב של האסירים. אני לא מבינה עד כמה השיגעון ושיכרון הכוח האלה יכולים להוביל את המדינה ויכולים להוביל את הממשלה הזאת. האם מצפים באמת ממנהיגות פוליטית של עם תחת כיבוש שלא יתבטאו נגד הכיבוש? שלא יתבטאו נגד הדיכוי של העם שלהם? למה מצפים מחאלדה ג'ראר, שתגן על הכיבוש הישראלי בשטחים הפלסטינים? מצפים ממישהי שנבחרה על ידי העם שלה כדי לייצג אותו נאמנה, והיא אישה הידועה כאישה משכילה, ליברלית, פמיניסטית, שנאבקה שנים רבות להגיע לעמדה הזאת, הבכירה, במנהיגות הפוליטית הפלסטינית – האם מצפים ממנה להיות הדוברת של הכיבוש הישראלי? מה בדיוק הציפייה? אני חושבת שהאמתלה הזאת שנקראת מעצר מינהלי היא בעצם ביטוי של העריצות, של שימוש בכוח נגד מי שמתנגד לכיבוש, בלי להיות מחויבים לא למשפט צדק, לא לשקיפות בהאשמות או בראיות שמביאים, אלא זאת החלטה פוליטית, לא שייכת למה שנקרא בית משפט צבאי. ואולי הגיע הזמן לדבר גם על בתי המשפט האלה, שהם הצגה אחת גדולה. ההחלטות, ברגע שהן מתקבלות, הן מתקבלות מחוץ לבית משפט זה ומונחתות. והצורך בהצגה הזאת הוא רק להראות לעולם שכאילו, כאילו באמת קיים משפט צדק. אני קוראת מעל הבמה הזאת להתעשת ולשחרר את חאלדה ג'ראר, חברת הפרלמנט הפלסטיני, שנבחרה על ידי עמה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת סלימאן. עכשיו חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אני לא רואה אותו; חנין זועבי – איננה. דב חנין, בבקשה, חמש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, רוח רעה ומסוכנת מכה בארץ. אנחנו רואים את ההפגנה בעפולה של קבוצה קטנה וקיצונית שנאבקת נגד זכותם של אזרחים ערבים לגור בעיר הזאת. צריך לומר כאן בצורה ברורה: האנשים המעטים האלה שמפגינים בעפולה אינם מבטאים את הרוב. רוב תושבי עפולה חיים ביחד עם אזרחים ערבים, עושים עסקים עם אזרחים ערבים, ואזרחים ערבים כבר היום גרים בעפולה. אבל אותה קבוצה שמפגינה נגד מגורי ערבים בעפולה היא קבוצה שמעבירה ומעלה מסר מסוכן ובעייתי. זה בצפון. ובדרום, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו שומעים על בריכת שחייה שמפרידה בין יהודים וערבים, בדיוק כמו שבדרום ארצות הברית בשנות ה-50 המוקדמות הפרידו בין שחורים ולבנים; בדיוק כמו שבדרום אפריקה, בימי האפרטהייד, הפרידו בין לבנים לבין שחורים. גם אצלנו מעתיקים עכשיו את הדפוס הזה ומייצרים בריכת שחייה ליהודים בלבד. והיום, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו קוראים בדאגה את ממצאיו של נציב תלונות הציבור, שמראה שגם בארזים של משרד ממשלתי כמו משרד השיכון נפלה השלהבת. מסתבר שנהוגה שם – כך אומר לנו נציב תלונות הציבור – פרקטיקה של הקצאת דיור ציבורי באופן לא שוויוני על בסיס של השתייכות לאומית, זאת אומרת, מסתכלים על הלאום ולפי ההשתייכות הלאומית מחליטים אם לתת לזכאית או לזכאי דירה של דיור ציבורי, או אולי לדלג עליו ולא לתת לו דירה של דיור ציבורי. עמיתיי חברי הכנסת, הרוח הרעה הזאת מקורה למעלה, בצמרת השלטון, ומנגנונים רבי עוצמה מופעלים בחברה שלנו, וגם כאן בכנסת, כדי להפיץ את הרוח הזאת וכדי לתגבר אותה. אנחנו מדברים על התבטאויות מסיתות שיוצאות מפיו של ראש הממשלה נתניהו, ואנחנו מדברים גם על חוקים בעייתיים, מיותרים, מזיקים ומסיתים שנדונים כאן בכנסת. מחר מחזירים אלינו את חוק המואזין, כאילו לא חסרות צרות בארץ הזאת ומה שדרוש לנו זה רק חוק שיעורר מדנים על בסיס דתי. חוק הלאום שמעודד ומכשיר אפליה במגורים על בסיס לאומי גם הוא נמצא על סדר-היום של הכנסת, נמצא – כל עוד הוא לא יוסר רשמית. זאב בנימין בגין (הליכוד): לפי דעתי לא נמצא. דב חנין (הרשימה המשותפת): כל עוד הוא לא הוסר רשמית הוא נמצא על שולחננו. אמיר אוחנה (הליכוד): נמצא. דב חנין (הרשימה המשותפת): הינה, ואומר חבר הכנסת אוחנה, שיושב מאחוריך, חבר הכנסת בגין, מבטיח: גם נמצא וגם מקודם. אז אני הייתי רוצה להאמין שאתה הוא המדייק והצודק, אבל אני חושש שאולי הבשורה הפסימית שמבשר לנו חבר הכנסת אוחנה היא המדויקת. עמיתיי חברי הכנסת, האש הזאת, האש הרעה והמסוכנת הזאת, לא שורפת רק ערבים, היא מתפשטת ומכלה כל חלקה טובה בחברה. היום התכנסה כאן בכנסת השדולה למען יוצאי אתיופיה, ואנחנו ראינו איך אותם מנגנונים, כולל מנגנונים של אפליה בדיור, מופעלים גם כלפי יוצאי אתיופיה בישראל. אותם מנגנונים יכולים להיות מופעלים מחר גם כלפי נוספים – מזרחים, יוצאי ברית המועצות ואחרים. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, המלחמה נגד רוח הגזענות צריכה להיות מלחמה משותפת של כל מי שהעתיד של כולנו בארץ הזאת יקר לו. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיבר חברי חבר הכנסת חנין על הרוח הרעה שנושבת. אי-אפשר בהקשר הזה שלא להתייחס למה שהתרחש בעפולה ביום חמישי האחרון. בדרך כלל אני מפנה את דבריי לקואליציה ולחברי הכנסת שבקואליציה, אבל יכול להיות שהערב אני רוצה להפנות את דבריי דווקא לחברי הכנסת מהאופוזיציה. חברי הכנסת מהמחנה הציוני, מיש עתיד, מה, לא שמעתם? לא ראיתם את התמונות מעפולה? לא שמעתם את הקולות משם? חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה, אתה רואה, כבוד היושב-ראש, לא רואים ולא שומעים, כי כולם עם הטלפונים. הינה, תספור – אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. עשרות אנשים יוצאים להפגין בשעות היום עם דגלי ישראל, עם סיסמאות. על מה הם מוחים? הם מוחים על כך שבית נמכר למשפחה ערבית. יהודה גליק (הליכוד): זה ממש – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מקווה שאתה לא מגן על העמדה הזאת. אני מקווה שאתה לא מגן על הגזענים הללו. יהודה גליק (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מי שמחפש הגדרה לגזענות ימצא אותה באותה שכונה בעפולה ביום חמישי. אני רוצה להגיד לכם, אני הסתכלתי על התמונות ואני שמעתי את הקולות, ופשוט הזדעזעתי. הזדעזעתי גם מהשקט שאני מזהה מסביב. לא שמעתי כמעט שום גינוי – לא מהקואליציה, וכמעט לא שמעתי כלום מהאופוזיציה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חנין, לפחות – החבר שלך מדבר, תכבד. גם אתם תכבדו אותו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אומר שמה שהיה בעפולה ביום חמישי צריך להזכיר לכולנו תקופות אפלות בהיסטוריה. צריך להזכיר לכולנו תקופות אפלות בהיסטוריה. אבל אני מפנה אצבע מאשימה גם לממשלה, שבעצם מייצרת את הרוח הרעה הזאת. ואני אומר שקואליציה שמקדמת חקיקה כמו חוק הלאום, שקובעת שם באופן מפורש סעיף שמקדם הפרדה בדיור, מקדם רעיון גזעני שמושתת על הפרדה על בסיס לאום – הרעיון הגזעני הזה מחלחל אל הציבור ומחלחל אל הרחוב, לכן המרחק בין חוק הלאום לבין ההפגנה בעפולה הוא מרחק כל כך קצר. ואולי הגיעה השעה, אל מול המחזה המצמרר הזה שהיה בעפולה, שחברי הקואליציה יתעשתו ויבינו לאן הם מוליכים את החברה בישראל. אם לא היה די באותה הפגנה בעפולה ביום חמישי, אז במהלך ימי החג אני מקבל תלונה על בריכה בנגב שהחליטה שהיא רוצה להפריד בין יהודים לבין ערבים בדואים בנגב ולקבוע שעות נפרדות, כמובן, תחת הטיעון של התאמה תרבותית. ואני אומר: כל טיעון של התאמה תרבותית בסופו של דבר יגרור את כל החברה בישראל לאפרטהייד, שכן זה רק הכיסוי ליחס גזעני ויחס נחות לתושבים הערבים בכלל, וספציפית בנגב – לתושבים הערבים הבדואים. אני אומר שצריך להשמיע קול חזק שמגנה את כל תופעות הגזענות הללו ואת כל תופעת ההפרדה, וצריך פשוט לפעול שהפסיפס החברתי והלאומי שקיים בישראל יהיה משהו שצריך לקדם אותו ולהתפאר בקיומו, ולא משהו שיהיה בסיס לגזענות ולהדרה ולאפרטהייד. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, יעלה ויבוא. חמש דקות לרשותך. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על נושא המשפט של סיאח א-טורי, שהיה בבית משפט בבאר שבע. אדוני היושב-ראש, אל-עראקיב, שנהרס 129 פעם – רק לפני שבע שנים הכפר הזה היה חי, שוקק חיים; היו מגדלים בו כבשים, היו מגדלים בו תרנגולות – חיים כפריים. הכפר הזה היה שוקק חיים לכל דבר. הבן אדם, סיאח א-טורי, כבר שבע שנים חי בבית קברות, פשוט בבית קברות, חי עם המתים – הבן אדם חי בתוך אוהל, והאוהל הזה, הורסים אותו. כל פעם בנו אותו, כל פעם הורסים אותו. כבר 129 פעם נהרס, והוא נבנה 130 פעם. אדוני היושב-ראש, סיאח א-טורי ובני משפחתו ואנשים שחיים באל-עראקיב – נקבר הסבא של הסבא שלו ב-1920 בתוך הכפר הזה. יש בית קברות שהוא פעיל גם היום, ועדיין קוברים בו ומפעילים אותו, קוברים בו אנשים עד עצם היום הזה. הכפר אל-עראקיב נמצא שם הרבה הרבה שנים, והוא רוצה להמשיך ולגור ולחיות בתוך הכפר הזה. המדינה באה כל פעם – פעם הורסים, פעם עושים חורשות, פעם עושים איסור כניסה. ומה היום החוצפה של בית המשפט? דורשים ממנו שהוא יעזוב את אל-עראקיב, יעזוב את הקרקע שלו ואת האדמה שלו, ויחזור וילך לבית הקברות ברהט, ברהט, ששם חיים אנשים ללא תשתית כמו שצריך, ללא כלכלה כמו שצריך, ללא שום דבר. הוא רוצה לחיות באל-עראקיב, במסורת שהוא רוצה, ולא רוצה לחיות בתוך עיר. האם זה מחייב – אזרח ישראלי-יהודי – לגור איפה שהוא רוצה? אם אתה יהודי, אתה יכול לבחור לגור במושב, בקיבוץ, בעיירת פתוח, בכפר, איפה שאתה רוצה. אם אתה תושב ערבי-בדואי אתה צריך לגור בקומות – כאילו לעייר אותך בכוח, לתת לך לחיות חיים שאתה לא רוצה אותם. עכשיו אני מתבשר, מקבל סמ"ס מאנשים ברמלה, שארבעה בתים שנבנו על קרקע פרטית, קרקע שלהם, בטאבו, נהרסים. אתה מבקש מהעירייה כבר 20 שנה, 30 שנה, לתת להם להרחיב את תוכנית המתאר או לתת להם – זה בתוך העיר – לבנות ולקבל רישיון על מנת לבנות מה שנקרא לא חוקי – ואנשים מחפשים לבנות חוקי – ואף אחד לא מתייחס לדרישות ולבקשות שלהם. אנחנו רואים את זה – הרדיפה: גם בבריכות שחייה, רדיפה גם בבנייה, רדיפה גם בתוך החיים שלך, ביום-יום שלך. עד מתי הממשלה הזאת רוצה להוביל את זה? אם הדג מסריח מהראש – ראש הממשלה בעצמו מסית – מה הפליאה שלכם, מה אתם מופתעים שאזרחים מהשורה מסיתים? פקידים עושים מה שעולה על רוחם ומה שהם רוצים. לא מכניסים – פקיד פשוט או עובד פשוט יכול לקבוע מה שהוא רוצה. ההתלהמות הזאת, אני לא יודע עד מתי היא צריכה להימשך. ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שיהיו חס וחלילה עימותים, למצב שיהיה – תן לאנשים לחיות בשקט, בלי לחץ, ולבנות ולחיות את החיים שלהם בשלווה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת אזברגה. חברי הכנסת סעיד אלחרומי וואאל יונס – אינם נמצאים. אנחנו ניגשים להצבעה. הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018. אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים על כל החוק כנוסח הוועדה. בבקשה, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? בקריאה שנייה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 1–8 – 51 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. היו"ר ישראל אייכלר: 51 בעד, אפס נגד, אפס נמנעים. החוק התקבל בקריאה שנייה. האם יושב-ראש ועדת הכלכלה רוצה שנצביע בקריאה שלישית? אנחנו נצביע בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 52 נגד – אין נמנעים – אין חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר ישראל אייכלר: 52 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק אושר בקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018 [מס' כ/654; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' ל"ו, ישיבה 154, עמ' 16697; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ישראל אייכלר: נעבור להצעת החוק הבאה – הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני. בקריאה שנייה ושלישית. בבקשה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018. את הצעת החוק הזאת יזמו חברת כנסת עליזה לביא, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר ועוד כאלה שהצטרפו והם מהיוזמים: חברת הכנסת מיכל בירן, יעל גרמן, מיקי לוי, אורן אסף חזן, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן, אלעזר שטרן, איל בן ראובן, יוסי יונה. החוק הנוכחי, הקיים, אומר שאם יש – – – היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, הרב גפני מדבר בשקט, לא שומעים כשאתם מרעישים. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): החוק קובע שאם עובד עובד במפעל שקיבל היתר עבודה בשבת, אם הוא שומר מצוות על פי דתו – הוא יכול להיות עובד יהודי שומר מצוות, עובד מוסלמי שומר מצוות או עובד נוצרי שומר מצוות שיש לו יום מנוחה – הוא יכול להודיע שהוא לא עובד בשבת. לעומתם, אם יש עובד שאיננו מצהיר שהוא שומר מצוות – הוא אומר: אני לא שומר מצוות, או אני שומר מצוות אבל לא מתכוון להצהיר על זה – והוא מבקש שלא לעבוד בשבת, המעסיק שלו, המעביד שלו, הבעלים יכול להגיד לו: אני לא מסכים. יש אפליה לעומת עובד שהוא איננו שומר מצוות. הציעו חברי הכנסת שהעלו את ההצעה שבמציאות הזאת שבה אדם אומר: אני רוצה יום מנוחה שבועי בשבת או ביום שישי או ביום ראשון – אבל אם זה יהודי: בשבת – הוא יוכל שלא לעבוד בשבת. הצעה פשוטה, הומנית, אוניברסלית, ברורה וחד-משמעית. זה הגיע אליי לוועדה. זה היה לפני זה בוועדת העבודה והרווחה, זה עבר בקריאה הראשונה, הגיע אליי, ואז פנו אליי ואמרו לי: התעשייה עלולה להתמוטט. למה? מפני שכולם יבקשו שלא לעבוד בשבת. יפה. אני, אגב, מתפלל ליום הזה, אבל לצערי הרב זה לא הולך לקרות. מדובר על עובדים בודדים, והעיקרון פה הוא החשוב. היה לי מקרה, כששמעו על החקיקה הזאת – אני לא אומר פרטים מזהים, אבל אדם שהוא חילוני; חילוני, אני לא יודע, המילה הזאת; הוא לא שומר מצוות. הוא נפצע בהיותו בצבא, הוא היה ביחידה מובחרת, והוא עובד פה – אתם מכירים אותו – הוא עובד פה בבניין; לא עובד כנסת. הוא אמר: אני לא רוצה לעבוד בשבת. בשבת אני רוצה לעשות פיזיותרפיה, בגלל שאני נפגעתי ברגליים, ואמר לי המעביד: אתה חייב לעבוד בשבת. חייב. ממש מפעל חיוני. אם הייתי יכול להגיד הייתם מתפקעים מצחוק. העוזר שלי פנה שם למנכ"ל ואמר לו. אז הוא אמר: לא, הוא עובד רע, הוא לא שווה שום דבר, הוא סתם. אמרתי: בסדר, הוא עובד רע? לא שווה כלום? תבקש ממנו את זה בכתב. שלושה עמודים הם שלחו, שהם קוראים לו לשימוע בגלל שבת. עובד גרוע. אגב, בסוף הם ביטלו את זה ומאפשרים לו להמשיך לעבוד, בגלל החוק הזה. החוק הזה אפשר והכניס רוח מסוימת, טובה, שאם אדם מבקש שלא לעבוד בשבת, הוא לא יעבוד בשבת. ואז באו אליי עם הנושא של התעשייה. דיבר איתי מישהו בכיר בלשכת ראש הממשלה: התעשייה תיפגע. אמרתי לו: למה התעשייה תיפגע? בגלל שכולם ירצו שלא לעבוד בשבת? בסדר. יש ועדה. נוריד את הדרג – פקידים בדרג נמוך, אלה שמקבלים את ההחלטה – ואז אם אכן יתברר שאי-אפשר, שמדובר בעובד חיוני או בעובדים חיוניים או בפגיעה בתעשייה, הם לא יאשרו את זה. זה יחרוג מהחוק, הם אפילו לא צריכים לנמק. הסכמתי לעניין הזה וזה נמצא בחוק. שני שרים הגישו הסתייגויות, שר העבודה והרווחה ושר הכלכלה – הסתייגויות ברוח הדברים שאמרתי. ישבתי איתם, ואני רוצה לציין לשבח את חיים כץ, שר העבודה והרווחה, ובעקבותיו גם את שר הכלכלה אלי כהן. אמרתי להם את מה שאני אומר לכם עכשיו. דיברנו איתם, וגם מיקי זוהר דיבר איתם. עם חיים כץ גם אתה דיברת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): קצת – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): קצת. שכנענו אותם שלא מדובר על שום דבר מעבר לעובדה ההומנית שצריך לאפשר למי שמבקש שלא לעבוד ביום שזה מצוות דתו – זה לא רק יהודים, אמרתי, זה גם מוסלמים וגם נוצרים. אגב, גם מישהו בן בלי דת, אין לו דת בכלל, הוא יכול לבחור יום מנוחה ולהגיד: יום המנוחה זה יום שלישי אצלי וביום שלישי אני לא עובד. גם הוא יכול לומר את זה. אין פה אפליה בין דתות שונות או אפילו של בן בלי דת, אלא לתת את הדבר ההומני. אני חושב שזה דבר חשוב. אני לא חתום על החוק הזה. עליזה לביא ביקשה ממני. אני לא יכול לחתום על חוק מהסוג הזה, אף שאני תומך בו בכל מאודי. יהודה גליק (הליכוד): למה אתה לא יכול לחתום? משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני אגיד לך אחר כך. אני אגיד לך אחר כך. אתה לא הולך הביתה בלי שאני אגיד לך. יהודה גליק (הליכוד): גם הציבור רוצה לדעת. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): בסדר. לא רציתי לחתום, נו, מה? יש דברים שאני לא יכול לחתום. עליזה לביא (יש עתיד): איך המשיח יבוא – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אם המשיח יבוא, אז אני אהיה בסדר, אז החוק יהיה בסדר. אני לא יכול לחתום על חילול שבת. אני לא יכול לחתום על זה. יש פה חילול שבת. יש פה. עודד פורר (ישראל ביתנו): לא אם המשיח יבוא – כשהמשיח יבוא. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כשהמשיח יבוא, אתה צודק. עליזה לביא (יש עתיד): לא, שאלתי איך המשיח יבוא אם – – – משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה חוק ליברלי, חוק דתי, חוק נכון. כל דבר שנאמר על הדבר הזה, אם יש התנגדות – אני הסברתי גם לשרים, הסברנו את זה לשרים והם הסירו את ההסתייגויות שלהם. אני חושב שזה דבר נכון לחלוטין. מדינת ישראל אומרת: אם מישהו לא רוצה לעבוד ביום המנוחה שלו, צריך לאפשר לו את זה, אלא אם כן תקרה פה התמוטטות כזאת, כמו שאמר לי מישהו – עד עכשיו אני צוחק – ואז החוק מאפשר לוועדה להתכנס אחת לשלושה חודשים ולמנוע את זה. אני משבח את יוזמי החוק – את עליזה לביא ואת מיקי זוהר ואת כל החברים האחרים שחתמו על החוק. זה חוק שהוא תעודת כבוד למדינת ישראל. מי שרוצה שלא לעבוד בשבת, אחרי החוק הזה הוא יכול לבקש את זה ולקבל. כפי שאמרתי, השרים הסירו את ההסתייגויות, ואני מבקש את התמיכה של החברים בחוק. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: יש הסתייגויות של ישראל ביתנו. אני לא יודע אם הם יעמדו על זה עד הסוף או לא, אבל בכל זאת נשאל את חבר הכנסת עודד פורר והוא יסביר לנו אם הם עומדים בהסתייגויות, ולכן זכות הדיבור לחברי הכנסת עודד פורר. כן, היו עוד הסתייגויות וכולם הסירו. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא אתחיל לדבר ברעש הזה, אני חייב לומר. היו"ר ישראל אייכלר: כן. רבותיי, תשמרו על השקט, כי לחבר הכנסת עודד פורר אין קול גדול, והוא רוצה שישמעו אותו. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, עוד לפני שאגע בנושא הזה – יש לי זמן, ברוך השם, לגעת בנושא הזה – אני רוצה להתייחס לדברים שאמר קודם חבר הכנסת אחמד טיבי בעניין של זריקת האבנים. אדוני חבר הכנסת טיבי, אני רוצה להתייחס לדברים הקודמים שלך בעניין של זריקת אבנים, ודווקא בנושא הזה שווה היה אולי לציין – אדוני, פשוט אי-אפשר ככה. היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, הנואם טוען שהוא לא שומע אפילו את עצמו. אבקש שקט. מי שרוצה לדבר בשקט, בבקשה. מי שרוצה לדבר בקול יואיל נא לצאת החוצה. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. חבר הכנסת טיבי דיבר על זריקת אבנים וניסה לעשות איזשהו ממד של מנעד בין זריקת אבן כזאת, ושאל שאלות. אני הייתי שואל אולי שאלה על סמל ראשון רונן לוברסקי, השם ייקום דמו, שנהרג בפעילות מבצעית מאבן. אבל מאיזו אבן הוא נהרג? הוא לא נהרג מאבן שזרקו עליו. צריך להבין על מה אנחנו מדברים כשמדברים על זריקת אבנים. זרקו עליו פלטה של שיש; מפלטה של שיש הוא נהרג. על זה היית צריך לדבר כשעלית לדבר כאן על הדוכן בנושאים של זריקת אבנים. צריך להבין שהאירועים שחווים החיילים בפעילויות האלה זה לא זריקה של אבנים, של חצץ שמצאו. זורקים עליהם פלטות של שיש, זורקים עליהם מכונות כביסה, זורקים עליהם תנורים, ואף אחד לא זורק את זה כאיזושהי מחאה לגיטימית כזאת או אחרת. כשמישהו זורק את הדברים האלה מגג או ממרפסת, הוא זורק כדי להרוג. אני רק אומר לחבריי שיושבים ביציע של הסיעות שם, שאני אנצל את זמני לדבר עד הדקה האחרונה, כולל הזמן של חבריי לסיעה, ככל שימשיך הרחש הזה שאי-אפשר לשמוע אותו, פה בכוורת. יש לי, ברוך השם, זמן – למעלה מ-20 דקות לדבר, רק לי, ואחר כך לכל חבר סיעה – אז ננצל את הזמן הזה, כי פשוט אי-אפשר לשמוע. כשהם ישמעו את מה שאמרתי, אולי הם יפסיקו לדבר. יהודה גליק (הליכוד): – – – יכול להגיד – – – יום מנוחה. עודד פורר (ישראל ביתנו): עכשיו אני רוצה לדבר על הצעת החוק גופה, וכל הדברים שהציג חבר הכנסת גפני. היו"ר ישראל אייכלר: לשם האינפורמציה, אתה מתכוון להשתמש בכל 60 הדקות? עודד פורר (ישראל ביתנו): ככל שהם ימשיכו. תשמע, זה בלתי אפשרי. היו"ר ישראל אייכלר: זה תלוי בהם. עודד פורר (ישראל ביתנו): זה תלוי בהם. היו"ר ישראל אייכלר: לכל מנהלות הסיעות – – עודד פורר (ישראל ביתנו): הן יכולות לקצר את הזמן. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – הודיע חבר הכנסת פורר שאם אתן תמשיכו לדבר הוא ינצל את כל השעה שיש לו. היה איזה דרשן שאמר: יש לי 100 פירושים על פרשת קורח. אם תהיו בשקט, אני אגיד רק שלושה, אבל אם תפריעו לי, אני אגיד את כל ה-100. אז יש לכם איום. עודד פורר (ישראל ביתנו): האמת היא שיש לי גם על פרשת קורח, אז יש לי מה לדבר שעה, זה בסדר, אין בעיה. אני חייב לומר בהקשר הזה שמה שהציג חבר הכנסת גפני – אותה הצעת חוק היא בהחלט – – – רחל עזריה (כולנו): קורח זה של שבוע שעבר, סליחה. עודד פורר (ישראל ביתנו): את צודקת. רחל עזריה (כולנו): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אני מתנצל. אבל אפשר לדבר גם על השבת שהייתה. להצעת החוק גופה – – רחל עזריה (כולנו): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): זה נכון. – – היא מאוד רומנטית. הצעת החוק שהגישו כאן חברי הכנסת – ואמרתי את זה לחברתי עליזה לביא, שאני מכבד אותה, ולחבר הכנסת מיקי זוהר, שקידם אותה; אגב, בנחישות רבה. היא הייתה בוועדה אחרת ודאגו להעביר אותה לוועדה כדי שהיא תקודם. אמרתי להם: הצעת החוק הזאת מאוד רומנטית. זה מאוד רומנטי, באמת, ואין לי התנגדות לרומנטיקה. אין לי התנגדות, ואני אפילו תומך בזה, בעובדה שלכל עובד מגיע יום המנוחה שלו. וטוב שיש החוק הזה, וטוב שלכל עובד יש יום מנוחה, ויותר מזה – אם עובד עובד ביום המנוחה השבועי, בהסכמה, שהוא נכנס לעסק וכתוצאה מזה גם משלמים לו יותר, והוא נהנה מיותר תשלום על עבודה ביום המנוחה השבועי. אבל הבעיה היא ברגולציה שהצעת החוק הזאת מחילה ובמדרון החלקלק שהיא עלולה להוביל אותנו אליו. כי בסוף – הרי ממה נפשך, ישנם עסקים שמטבע עסקם, מטבע פעילותם, מה לעשות, חלקה צריכה להתבצע שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. יש תנורים שרק להדליק אותם, כדי שיגיעו לטמפרטורה הרצויה, לוקח שבוע, אז לא מכבים אותם. אז בעסק הזה צריך לעבוד מסביב לשעון, כל הזמן. ישנם עסקים שמטבע עבודתם הם עסקים שעובדים בשבת. ישנם עסקים שלא מחויבים בכך, והעסקים האלה גם הוחרגו מהחוק. אבל מה שהחוק אומר לאותו עסק שכבר הוחרג מהחוק, ואמרו לו: בסדר, אתה מפעל שיש לו את אותו מכשור שדורש הפעלה 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, אבל אנחנו מחריגים לך: אתה לא תכפה על עובד שאתה גייסת לעבודה, עובד דתי, אתה לא תכפה עליו את העבודה ביום המנוחה. יש בכך היגיון. אבל אני כן יכול לפרסם שאני זקוק למשרה מסוימת שדורשת גם משמרות ביום המנוחה. ואם פרסמתי למשמרות האלה ביום המנוחה השבועי, הגיע עובד ואמר: אני מוכן, וניהלנו משא ומתן, והוא התקבל לעבודה על הבסיס שהוא מוכן לעבוד ביום המנוחה השבועי, והוא גם מקבל על זה יותר כסף. עכשיו, מה עושה הצעת החוק הזאת? הצעת החוק הזאת אומרת שבאותו עסק שהמכונות שלו עובדות שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, וישנו עובד שהתקבל לעבוד במשמרות האלה, ועל הבסיס הזה הוא גם מקבל שכר מוגדל – הוא יוכל לבוא עכשיו למעסיק שלו ולהגיד לו: תשמע, אדוני, אני והחבר שלי שעושים את המשמרות האלה בשבת החלטנו שאנחנו לא רוצים יותר, אנחנו לא מוכנים יותר לעשות את המשמרות. אבל אני גייסתי את שני העובדים האלה. אני עסק, לא בהכרח של מאות עובדים; יכול להיות שאני עסק של עשרה, 12, 15 עובדים. את מי אני עכשיו – אני חייב מישהו שיעבוד בשבת. אז אחד מן השניים החוק הזה אומר למעסיק: או שתגייס עובדים חדשים, כי אתה לא יכול לפטר את העובדים האלה. זאת אומרת, החלנו פה רגולציה שתעלה לעסקים האלה יותר כסף, ובחלק מהמקרים תפגע ביכולת שלהם להתקיים. כשהתנגדנו בתחילת הדרך, אמרנו: בואו נכניס הסתייגות, שהעסקים האלה שחשים נפגעים כתוצאה מהעניין הזה יוכלו לפנות לוועדה –וישנה ועדה, והוועדה הזאת תתכנס אחת לרבעון. אבל אני אשאל אותך, חבר הכנסת גפני: מה יקרה מהיום שהופיע אותו אחד והודיע שהוא לא עובד עד שהוועדה תתכנס ותכריע? לפעמים שלושת החודשים האלה יכולים להיות מכריעים, על גבו של העסק. לכן אני ביקשתי בהסתייגויות שלי, אדוני, דבר מאוד פשוט – אחת מהאפשרויות: או שהבקשה הזאת של העובד תכובד רק מהיום שהוועדה הכריעה – אם פניתי לוועדה. אם לא פניתי לוועדה, אז כמובן מאותו רגע זה מתקבל, אבל אם פניתי לוועדה, מאותו רגע זה יוכרע, רק הפוך. לחלופין, אם לא רוצים ללכת במסלול הזה, אפשר ללכת במסלול ההפוך: העובד יכול לפנות לוועדה, וברגע שיתקבל אישור של הוועדה העניין הזה יחול. לצערי, ההסתייגות הזאת, שבעיניי – לא רק בגלל שאני הגשתי אותה – היא הסתייגות הגיונית מאוד וראוי היה לקבל אותה, נדחתה על ידי המציעים ועל ידי היושב-ראש בדיונים שאנחנו קיימנו. אני אומר לכם שבנוסח הזה ישנה סכנה שבהחלט אותם עסקים, כאלה ואחרים, ייפגעו, וככל שהם ייפגעו, עד שהם יוכלו לקבל סעד – אתה יודע, הסעד יגיע, אבל אחרי הלוויה. אחרי הלוויה יגיע אמבולנס. חבל, אם היה מגיע אמבולנס לפני חודשיים, יכולנו להתקדם. לצערי, לא קיבלתם את עמדתי. אני כן חייב לומר שלאחר שיחות שקיימתי עם הנוגעים בדבר, וגם עם שר הכלכלה – שבא אליי בעניין הזה כאחד מאלה שקיבלו את ההסתייגות שלי – הובהר לי שגם העניין הזה ייבחן, וככל שאנחנו נראה שאכן יהיו עסקים שבהם עובדים ינצלו לרעה את החקיקה הזאת – כי המצב שאני תיארתי הוא מצב שזה מנוצל לרעה. הרי אם עובד באמת חזר בתשובה והעסק יכול להתמודד עם זה והוא יכול לנייד עובדים, בהחלט אין שום סיבה שלא לתת לבן אדם את יום המנוחה השבועי שלו ביום שהוא רוצה. לחלופין, הייתה אפשרות גם להחריג מצב קיים, זאת אומרת, אם אני קיבלתי עובד לעסק בתנאים מסוימים – לא להחיל את זה, או לאפשר לי לפטר אותו. בנושא הזה, אדוני, קיבלתי את העמדה של שר הכלכלה ושר הרווחה, ואני מוכן ללכת לניסיון הזה. אני רק אומר לכם פה – אני אומר את זה לך, מיקי, ולחברים האחרים, ולחברת הכנסת לביא: הסיכון שבהצעה הזו הוא לא רק על העסקים האלה; הסיכון שבהצעה הזאת – לא בגלל שזה עניין של יום המנוחה השבועי – הוא ברגולציה. אנחנו שוב הוספנו רגולציה, שכשמגיע עסק שרוצה לייצר כאן בישראל, הוא מסתכל על הרגולציה הישראלית, הוא אומר לעצמו: אתה יודע מה, יש כל כך הרבה בעיות אחרות. אם אני אצטרך להתמודד גם עם הרגולציה, אז תודה רבה, שלום. אמרתי היום למישהו שבסוף המשקיעים היחידים שאנחנו מוצאים פה זה יהודים או אחרים שיש להם אהבה מיוחדת לארץ ישראל ולציונות, כי אחרת הם מוצאים את עצמם בבעיות אחרות. ואת ההסתייגויות שנוגעות לעניין הזה, אדוני היושב-ראש, אני אסיר ואני אבקש שלא להצביע עליהן. אני כן רוצה להתייחס בעוד משפט להסתייגות נוספת שאני הגשתי, והיא ההסתייגות 2 שלי, שמבקשת להכניס את העבודה הקשורה במסעדנות. אני רוצה לומר כמה מילים גם על ההסתייגות הזו. ישנה לקונה בחוק שלא החריגה את ענף המסעדות מהחוק הזה. זה נוגע בכמה פרמטרים. ראשית – ופניתי בעניין הזה לשר העבודה והרווחה – זה נוגע בפרמטרים של השעות. לפעמים אתה לא יכול לעבוד במסעדה עבודת לילה, או ברים מוצאים את עצמם עבריינים כשהם מעסיקים בעבודת לילה שלא במשמרות לפי התהליך, כשברור לחלוטין שכל העסק הוא כזה. החוק, מבחינת שעות העבודה והמנוחה – בחלק מהמקרים, בטח בענף המסעדות והברים – הוא קצת ארכאי ודורש תיקון. ובעניין הזה אני פניתי לשר – לא קשור עוד לשבת, אני מדבר על ימי החול – בעניין הזה אני פניתי לשר. הוא יכול בצו לתקן את זה. אין שום סיבה שמסעדה תהיה עבריינית בגלל שהיא נותנת שירות בשעות הערב המאוחרות. רויטל אמרה כאן: עד 23:00 בלילה. אחר כך זה כבר סיפור אחר. זה – דבר אחד. הדבר השני, אדוני, זה כשמסעדה שאינה מסעדה כשרה – ויש כאלה, מה לעשות – פועלת גם בסופי שבוע. עכשיו, אם הייתם אומרים מלכתחילה: אין עבודה בשבת. נקודה. הענפים האלה של הבילוי והמסעדות לא יכולים לעבוד – בסדר. אבל מצד אחד, פוטרים מקומות בילוי ומסעדות ומתירים להם לעבוד בשבת. מצד שני, לא יכניסו אותם לתוך חוק שעות עבודה ומנוחה, ויותר מזה – יצרו אפליה שהיא אפליה מובנית. בתי המלון נמצאים בתוך החוק הזה כמוחרגים. אם בית המלון מפעיל מסעדה, או הלובי שלו, למשל, שזו מסעדה חלבית – זה נכון שהוא לא מחמם בה ויש לו כל מיני דינים כאלה ואחרים – אין שום בעיה, הוא נכנס למסגרת החוק. אבל אם יש לי מסעדה ליד בית המלון, צמודה לו, אני כבר לא במסגרת החוק. את העניין הזה צריך לתקן. גם את ההסתייגות הזאת, אדוני היושב-ראש, אני אסיר, כי זה לא נושא שצריך לעבור בהסתייגות כזאת או אחרת. את העניין הזה צריך לקדם בחקיקה ראשית ובדיונים שעליהם יש חקיקה ראשית. על כן, אף שאני מרגיש שיש לי הרבה מאוד הערות על חוק הזה, הפיסו את דעתי השרים בהתחייבויות שלהם, וגם בהתחייבויות שניתנו מחברי הכנסת, שככל שהעניין הזה יהפוך להיות עניין שרואים שהוא יוצר בעיה לבעלי עסקים, הוא יוחזר לדיון. אני מסיר את כל ההסתייגויות שלי, וכנ"ל של חברי סיעתי, לקיקה הזאת. תודה, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: אם כן, לפי הודעתו של חבר הכנסת פורר, הוסרו ההסתייגויות של ישראל ביתנו. שאר ההסתייגויות כבר הוסרו קודם, אז אין הסתייגויות לחוק הזה. קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: לא, הוא הסיר את כל ההסתייגויות. ברוכים הבאים לכנסת, קבוצת "בדרכי מתן", היושבים ביציע. אנחנו ניגש עכשיו לאלה שביקשו זכות דיבור. קריאה: לא הצבעה קודם? היו"ר ישראל אייכלר: יש כאלה שנרשמו לזכות דיבור, ארבעה אנשים. בראש ובראשונה, חברת הכנסת עליזה לביא. אחריה – מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, אם הוא פה, ואיתן ברושי. אז חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): קודם נצביע. היו"ר ישראל אייכלר: אם את רוצה לוותר, אז אפשר להצביע. קריאות: – – – ישראל אייכלר: מה? קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אה, אחרי ההצבעה את רוצה? תודה. אבל גם אתה, מיקי זוהר, מוותר? ובצלאל סמוטריץ ואיתן ברושי מוותרים? לא, איתן ברושי לא מוותר. קריאה: איתן, ברושי, אתה מוותר? איתן ברושי (המחנה הציוני): תכף תשמע. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מחר בבוקר מתקיים כנס חירום והזדהות במכללת ספיר שמאורגן על ידי התאחדות חקלאי ישראל. הכנס הוא להזדהות עם מתיישבי וחקלאי עוטף עזה, והכנס הוא חירום ומחאה, משום שלא חל שום שינוי בטיפול בפשיעה החקלאית ומשום שגזרו גזרה שאי-אפשר לעמוד בה של קיצוץ במכסת המים לחקלאים, תוך התעקשות של האוצר, בניגוד לעמדת שר החקלאות, שלא לשלם פיצוי בגין הקיצוץ. מדובר על קיצוץ של 11% באמצע השנה, ומדובר על נזק ישיר של למעלה מ-200 מיליון שקלים, ומדובר על דרישה לפיצוי של כ-100 מיליון שקלים תוך כדי אפשרות לבצע גם קיצוץ מרצון, שהיה מונע – תכף אני אתאר לכם את המצב של קיבוץ נחל עוז, שהוא אולי הקרוב ביותר לגבול הרצועה. ואני רוצה לומר קודם כול מילה על הפשיעה החקלאית. הייתה התחייבות של שר האוצר – היום בעיתונות זה מופיע – שמתנים פקידי האוצר בתוכנית של השר לביטחון הפנים – שלפי דעתי זה המקום היחידי שקרה משהו – אפילו את ההתחייבות המינימלית של תקציב דל שאיננו בבסיס התקציב כדי להסדיר את הביטוח כנגד הנזקים שנגרמים מהפשיעה החקלאית. לא קרה שום דבר. חבריי חברי הכנסת, אני לא מכיר עוד נושא אחד שכל כך מוסכם שהוא לא יכול להימשך ואוזלת היד של הממשלה היא כל כך גדולה, עד כדי חוסר היכולת לחבר ארבעה משרדים. פניתי לראש הממשלה, הוא הורה למנכ"ל משרדו להיפגש איתי, ונפגשתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה והצוות שאיתו. לאחר דיון ממושך ובדיקה של המצב אני קובע פה חד-משמעית שלא קרה שום דבר. ואם אנחנו נעמוד בימים הבאים בפני מבחנים נוספים של עבריינות, פרוטקשן ופשיעה חקלאית – ואינני מדבר על העוטף, זה סיפור נפרד – אז תדעו שממשלת ישראל יודעת, מודעת, הציבור שותף לדאגה, אבל לא קורה שום דבר. אני רוצה להביא לגבי המים את הדוגמה של קיבוץ נחל עוז. תקשיבו, זה קיבוץ שספג פגיעה קשה בצוק איתן. נהרג שם הילד דניאל, זיכרונו לברכה, עשרות חברים והרבה משפחות עזבו את הקיבוץ, והוא באמת במין פלא כזה של התחדשות וצמיחה; והוא לא היחיד. והם קיבלו מכסת מים, והם השקיעו מיליוני שקלים, כי המכסה הזאת הייתה חשובה, והקיבוץ הזה חי בעיקר, רק מחקלאות. ופתאום, בחודש אפריל 2018, עכשיו, אחרי שהם השקיעו ואחרי שהם נטעו, קיצצו להם 1.1 מיליון קוב מים, שזה פגיעה ב-35% בהכנסות. ומה עוד צפוי לקרות מחר? ייבשו 500 דונם מטעים, עצירה של פיתוח וזריעת החורף, פגיעה ברווח השנתי של 2 מיליון שקל, שהם 30% מרווחי הקיבוץ. הקיבוץ לא יכול להתקיים כלכלית, הקיבוץ לא יכול להמשיך ולקנות אוכלוסייה וחברים נוספים, וחוסנו של היישוב ושל האזור כולו ייפגע. והינה, הממשלה, ביד אחת מדברת על חיזוק ההתיישבות וביד השנייה מקצצת, כתוצאה ממחדל של ניהול משק המים, פוגעת ביישובי קו עימות, ועוד מעיזה שלא להתחשב ולא לתת פיצוי. הצירוף הזה של פשיעה חקלאית שאיננה ממוגרת, של קיצוץ במים שמטיל את כל הנטל על החקלאים – ולא הם אשמים בניהול משק המים – ועמדת האוצר, שאיננה מובנת, שלא יינתן פיצוי – מה שכבר היה בשנים קודמות – יחד עם גזרות נוספות; ואם נחבר אל זה – תראו, בנחל עוז נשרפו 1,000 דונם של חיטה; מי שקורא ורואה מה קורה ביישובים אחרים – הצירוף הזה הביא אותנו מחר, גם עם וקנין וחיים ילין, לכינוס במכללת ספיר. יהיה שם קול זעקה גדולה. אי-אפשר רק לתת מחמאות בלי לתת גם המחאות. ובדקתי בקיבוץ ניר עם –האוצר נתן להם 200,000 שקל מקדמה. 200,000 שקל זה לעג לרש. הנזק הוא הרבה יותר גדול, וההשפעה על תזרים המזומנים היא הרבה יותר משמעותית. ולכן אני מנצל את ההזדמנות לומר לכם, חברי הכנסת: א. תגיעו מחר; ב. תעמדו, כל אחד, מאחורי ההתחייבות שלכם, של הבית הזה, לעתידה של ההתיישבות והחקלאות בכלל, ובעוטף עזה. זאת הריבונות, זה מימוש הריבונות; זה החיבור של התיישבות וביטחון. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): צריך למנוע את אוזלת היד. החיבור של פשיעה חקלאית וקיצוץ המים זה איום על החקלאות והריבונות. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת איתן ברושי. אנחנו ניגשים מייד להצבעה. מי בעד הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–4 – 56 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר ישראל אייכלר: 56 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 6 בעד החוק – 57 נגד – אין נמנעים – אין חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר ישראל אייכלר: 57 ח"כים הצביעו בעד, אף אחד לא התנגד, לא היו נמנעים. החוק התקבל בקריאה שלישית. מילות תודה לחברת הכנסת לביא, שיזמה את החוק, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): חבריי, חברותיי, חברי הכנסת, אדוני השר, היושב-ראש, התרגשות רבה ותודה גדולה. החוק הזה לא היה עובר בלי תמיכה של כל הבית הזה. חברי חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה זוכר את ההתגייסות של הבית הזה בניגוד לוועדת שרים מהרגע הראשון? עבודה קשה, משותפת, שלך, שלי, על החוק המאוד-מאוד מרגש וחשוב; עובר עכשיו ללא התנגדות של אף חבר כנסת. תודה גדולה לחבר הכנסת גפני על העבודה, על המסירות, על העניין הרב שגילית, ולימדת אותנו איך באמת עובדים ביחד. החוק הזה, כמו שאתה היטבת לנסח ולומר, הוא חוק שהוא לא נגד ולא בעד. זה חוק של תיקון היסטורי, שמכיר בכך שהשבת שייכת לכולם, לחילונים, דתיים, מסורתיים, כאחד, ואין כל סיבה להמשיך ולהבחין בין מי שמדקדק בתרי"ג מצוות למי שהשיקולים שלו הם שיקולים סוציאליים, משפחתיים ואחרים. וטוב עשינו עכשיו שתיקנו את המצב הקיים שבו אנשים נאלצו לשקר או לחתום תצהיר שקרי, ואין סיבה להמשיך. אנחנו מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית. אנחנו נותנים בחוק הזה אפשרות לכל אדם להיות חופשי ביום המנוחה על פי דתו. והחוק הזה באמת מחזיר לשבת – המתנה הגדולה שהעם היהודי נתן לשאר העמים – מחזיר אותה לכולנו, ולכולם יש זכות לשמור את השבת על פי הבנתם ועל פי רצונם. והצעת החוק הזאת משקפת, אדוני היושב-ראש, בדיוק את המהות של מדינה יהודית ושל מדינה דמוקרטית שלא מפלה בין בני אדם. החוק הזה לא היה עושה את הדרך הנפלאה הזאת עד כאן, באמת, שיתוף פעולה – חבר הכנסת מיקי זוהר – – היו"ר ישראל אייכלר: הוא כבר יעלה. עליזה לביא (יש עתיד): – – אני רוצה לחזור ולהודות לך על היחד הזה, לחבר הכנסת גפני, וכמובן, לכל חברי הכנסת שחתומים על החוק הזה, ואני רוצה להודות לכם: מיכל בירן, יעל גרמן, מיקי לוי, אורן חזן, רוברט אילטוב, בצלאל סמוטריץ, מאיר כהן, אלעזר שטרן, איל בן ראובן ויוסי יונה; ולהודות גם למנהלות הוועדה, ועדת הכספים, וליועצת המשפטית שגית אפיק, וכמובן לענת; ובמיוחד גם לחבר הכנסת מוסי רז, שלא חתום על החוק אבל ליווה את החוק בכל הוועדות. תודה רבה לכם, ותודה רבה גם לצוות שלי, שכמעט שלוש שנים עמל על החוק הזה, לתום, למיכל ולחן. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. עכשיו היוזם השני, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, רוצה לעלות בתפקיד כפול: קודם כול כמציע, לברך, ואחר כך כיושב-ראש ועדת הכנסת, כי יש לו איזו הודעה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שההולדה של החקיקה הזאת לא הייתה פשוטה. זו חקיקה שמתחילת הקדנציה אני מנסה לחוקק. הגעתי לכנסת, הייתי גיבור גדול עם חוק השבת – כולם זוכרים אותו, זה עשה סערה גדולה – לגבי סגירת מסחר בשבת. קיבלתי התנגדות נחרצת מכל צידי הבית, ובאיזשהו מקום אמרתי: רגע, הכנסת זה מקום מעניין, אבל לא בהכרח אפשר להביא בו הישגים. אתה יכול לעשות רעש, אבל הישגים – לא בהכרח. וממש התאכזבתי, כי אני באמת באמונה שיום המנוחה של עם ישראל, יום השבת, הוא יום קריטי להצלחתה של מדינת ישראל. המנוחה יום אחד בשבוע ביום שבת, בעיניי היא חלק מהמפתחות להצלחה של מדינת ישראל. ככה אני מאמין. יש כאלה שחולקים עליי. אני מאמין כך. וכשהגיעו אליי עם החקיקה הזאת חברים יחד עם עליזה, והיא אמרה לי: תשמע, יש פה חקיקה לא פשוטה, שאסור לחייב יהודי לעבוד בשבת, באופן טבעי זה היה נראה לי נכון והגיוני. לא חשבתי שיש משהו לא טוב בחקיקה הזאת. זו הייתה חקיקה מצוינת בעיניי. ומשם עליזה יכולה להעיד באיזה חומות עצומות נתקלנו, מה שבלם בעצם את החקיקה הזאת במשך תקופה ארוכה, עד אשר – צריך לומר – הקדוש ברוך הוא החליט לשים אותי כיושב-ראש ועדת הכנסת. וכשהפכתי ליושב-ראש ועדת הכנסת נפתחו הסכרים; הכול התחיל לזרום. העברנו את החוק לגפני בוועדת הכספים והוא הריץ את החוק מהר יחסית – ואני מודה לך, גפני; לא רק אני מודה, גם למעלה מודים לך על הפעולה החשובה שעשית בוועדת כספים. יישר כוחך, ושבאמת תקבל רק טוב מההחלטה הזאת, ובעזרת השם תקבל. והצלחנו, עליזה, להעביר את החקיקה הזאת בדם, יזע ודמעות, אבל היא עברה. והציבור במדינת ישראל יודע שמי שיהודי או מי שערבי או מי שמוסלמי ודתו ועקרונות דתו חשובים לו, יוכל לסרב ולא לבוא לעבודה ביום המנוחה שלו. זה חוק גדול למדינת ישראל, ואין לי ספק שהוא ישפיע טוב על מדינת ישראל בכל האספקטים. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר ישראל אייכלר: ועכשיו הודעה כיושב-ראש ועדת הכנסת, בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): ועדת הכנסת קבעה כי ועדת הכספים תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי ממשלה (פטורין) (סמכות הרשות המקומית לפטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ח–2018, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת זוהר. הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23), התשע"ח–2018 [מס' כ/773; דברי הכנסת, חוב' כ"ו, ישיבה 337, עמ' 28891; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ישראל אייכלר: עכשיו אנחנו עוברים לסעיף 6, להצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23). תציג את ההצעה חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): כבוד היו"ר, כנסת נכבדה. היו"ר ישראל אייכלר: מבקשים שקט, רבותיי. רחל עזריה (יו"ר הוועדה המיוחדת): אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23), התשע"ח–2018, שיזמו חברי הכנסת מיקי מכלוף זוהר ואיתן כבל ויצחק וקנין. אני רוצה להסביר קודם כול קצת על הצעת החוק. זה בעצם מעלה את מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח שגובה הפול כדי לשמור על מחיר סביר של תעריפי ביטוח חובה לאופנועים מצד אחד, ולהתמודד עם ההשלכות של מסקנות ועדת ההיוון, שגרמו לדרישת חברות הביטוח להעלאת מחירי ביטוח רכב חובה לכלי רכב, מצד שני. פקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל–1970, מחייבת את ציבור הנהגים בישראל לרכוש פוליסת ביטוח רכב חובה מחברת ביטוח. יש בעלי רכב מנועי, בעיקר רוכבי אופנועים, שחברות ביטוח מסרבות לבטח אותם בשל הסיכון הגדול הטמון ברכיבה על אופנוע. כדי להבטיח כיסוי ביטוחי לכול חויבו חברות הביטוח לספק אפשרות ביטוחית גם לנוהגים בכלי רכב מסוכנים. אממה, מה שגילינו זה של-40% מהרוכבים על האופנועים אין היום ביטוח חובה. אין ביטוח חובה. אחד הדברים שעשינו בוועדה זה פנינו למשטרה ואמרנו: איך יכול להיות שנוסעים אנשים בלי ביטוח חובה? אז הם אמרו שבגלל שזה לא קנס אלא הליך פלילי, זה מאוד מסובך להם לטפל בזה. הדבר הראשון זה שדרשתי מהמשטרה לטפל בזה. לא יכול להיות ש-40% פשוט נוסעים בלי ביטוח, ולכן הדרישה הייתה להוזיל את הביטוח כדי לגרום לכך שיותר אנשים יעשו ביטוח – רוכבים על אופנוע. אני אפילו אומר יותר מזה: זה שאין ביטוחים גורם לזה שבסוף הם הולכים ותובעים תביעה נזיקית, הרבה פעמים, מה שמעמיס על בית המשפט. זה שלומיאלי, אין לי דרך אחרת לומר. לכן ייסדו חברות הביטוח את הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב שליד איגוד חברות הביטוח בישראל – המנהל את הביטוח המשותף למשתמשים ברכב מנועי שלא השיגו כיסוי ביטוחי באופן ישיר אצל מבטחים בישראל. בחוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 19), התשע"א–2011, נקבע מרכיב ההעמסה בתעריף הביטוח שמטרתו להוזיל את פרמיית ביטוח החובה של רוכבי אופנועים באמצעות העמסת חלק מהסכום על יתר המבוטחים בביטוח חובה, דהיינו הנוסעים במכוניות, וכך לעודדם לרכוש ביטוח חובה במחיר סביר. מרכיב ההעמסה נקבע בתחילה ל-6% מעלות הסיכון הטהור, ולאחר מכן שונה לטווח בין 5.5% ל-6.5% כדי לאפשר גמישות בשינוי התעריפים בהתאם לשינוי נסיבות בעתיד. למרות זאת, פרמיות הביטוח לאופנועים בפול עדיין גבוהות, ועקב כך רוכבי אופנועים רבים עדיין לא מבוטחים בביטוח חובה. אני חוזרת על הנתון: 40%; בעיניי הוא נתון מזעזע. כמו כן, בשנת 2014 הוקמה ועדת ההיוון בראשות השופט ד"ר אליהו וינוגרד לבחינת הנתונים המשמשים את המוסד לביטוח לאומי לחישוב הקצבאות המשולמות לנפגעי תאונות עבודה. בעקבות מסקנות הוועדה, תוקנו תקנות הביטוח הלאומי (היוון), התשל"ח–1978, ונקבע בהן כי שיעור הריבית להיוון הגמלאות המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי ירד מ­-3% ל-2%. השינוי הביא להגדלת התשלום לנפגעים המבקשים לקבל סכום חד-פעמי מהביטוח הלאומי, כאילו היה אמור לעסוק רק בביטוח לאומי, אבל בפועל השפיע על כל התשלומים של חברות הביטוח למבוטחים שמועברים בסכום חד-פעמי ולא כקצבה חודשית, ובייחוד בתחום ביטוחי חובה לרכב. לכן, חברות הביטוח דורשות כעת לייקר גם את תעריפי ביטוח החובה לכלי רכב, ובכלל זה האופנועים. ושוב, אנחנו רואים שאנחנו מייקרים את מחיר הביטוחים לאופנועים – לא בתהליך שציפינו אבל זה מה שקורה בפועל. לפיכך, כדי להמשיך לסבסד את תעריפי ביטוח החובה לאופנועים, התבקשה הוועדה להעלות את השיעור המרבי של מרכיב ההעמסה למימון העלות לביטוח אופנועים במסגרת הפול ל-8.5%. אבל אני לא רציתי פשוט להטיל עוד עומס על הנוהגים במכוניות, וחיפשנו איזשהו שביל זהב: מצד אחד, לגרום לכך שכן ליותר אנשים יהיה ביטוח, כי העובדה שלרוכבי אופנועים אין ביטוח – זו בעיה בעיניי לכל דבר ועניין. מצד שני, להעלות בצורה כל כך משמעתית את ההעמסה זה גם משהו שלא רצינו. לכן עשינו שני מהלכים: אמרנו שההעמסה תעלה ל-,8.5% אבל רק שנתיים מיום 1 ביולי 2018, שזה אומר עד 1 ביולי 2020, ואחר כך זה ירד ל-8% מעלות הסיכון הטהור. במקביל, אני דרשתי ממשרד המשפטים ומשרד האוצר לזרז עבודה שהם עושים כבר הרבה זמן, שזה לייצר עוד ביטוחים אלטרנטיביים. מה שיש היום זה שהביטוחים – יש רק ביטוח אחד, שהוא מאוד מאוד מקיף ולכן הוא מאוד מאוד יקר, ואני שמחה שהם נענו. אני רוצה להודות לכל מי שטרח ועמל על החוק הזה: במשרד האוצר, אגף תקציבים, לרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – עואד ודיע, אסף מיכאלי וירון גולן; במשרד המשפטים, לרוני נויבואר, אורבך; למשרד התחבורה; לאיגוד חברות הביטוח; לאיגוד לשכות המסחר; לפול; מועדון האופנועים. תודה למנהלת הוועדה אריאלה מלכה וללירז בנימין; כמובן, ליועצת המשפטית של הוועדה ורד קירו-זילברמן, שמצאה את הדרך לנווט את הספינה המורכבת הזאת, לייעץ. תודה ליועציי, נחלה ליאור, נעמי נידם, צורי דותן ועינב גוטל-קליין ולחברי הכנסת המציעים. חברי וחברות הכנסת הנכבדים, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות. אני מבקשת שתאשרו את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור לחוק הזה, לכן אנחנו ניגשים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23), התשע"ח. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 34 נגד – 7 נמנעים – 3 סעיף 1 נתקבל. היו"ר ישראל אייכלר: 34 בעד, שבעה נגד, שלושה נמנעו. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו ניגש להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 31 נגד – 22 נמנעים – 1 חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 23), התשע"ח–2018, נתקבל. נאוה בוקר (הליכוד): אני בטעות הצבעתי אצל אבי דיכטר. היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת נאוה בוקר הצביעה בטעות במקום אבי דיכטר. שיירשם בפרוטוקול שזו הייתה טעות. קריאה: היא הצביעה פעמיים. יואב קיש (הליכוד): הצביעה פעמיים – – – היו"ר ישראל אייכלר: הצביעה פעמיים בטעות. אז זה יורד מ-31 בעד ל-30 בעד. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7) [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1233); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר ישראל אייכלר: עכשיו אנחנו נעבור להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7), בקריאה ראשונה. הרשימה נעולה. קריאה: מה נעולה? היו"ר ישראל אייכלר: תציג את ההצעה הזאת השרה איילת שקד, שרת המשפטים. בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7) מבקשת לתקן את ההסדר שנקבע לאחרונה בחוק-יסוד: הממשלה בהקשר של סמכויות הנוגעות לפתיחה במלחמה ולנקיטת פעולה צבאית משמעותית. כזכור, במסגרת תיקון מס' 6 לחוק-היסוד, אשר התקבל בכנסת לפני כחודשיים, נקבע בין היתר כי הממשלה רשאית לאצול את סמכותה להחליט על פתיחה במלחמה או על נקיטת פעולה צבאית משמעותית שעלולה להוביל למלחמה ברמת הסתברות גבוהה או קרובה לוודאי לוועדת שרים שנקבעה בחוק. בתיקון שנערך במקביל בחוק הממשלה נקבע כי אצילת הסמכות תהיה לקבינט. במסגרת תיקון מס' 6, נוסף לחוק-היסוד גם סעיף 40(א2), אשר קובע הוראות בעניין המניין החוקי הנדרש לקבלת ההחלטה האמורה בוועדת שרים. טוב, אני לא אלאה. בקיצור, בכנסת הוסיפו קוורום, ובעקבות זה שהוסיפו קוורום אז הוסיפו גם סמכויות לראש הממשלה ולשר הביטחון להחליט בפורום מצומצם יותר. כל הדבר הזה פשוט מיותר, וכפי שבממשלה לא היה צריך קוורום, גם בקבינט לא צריך. ראש הממשלה יכנס את הקבינט, ומי שיגיע יגיע. עד היום, לכל ישיבת הקבינט כמעט כל השרים תמיד מגיעים; אף אחד לא רוצה לברוח מאחריות. לכן, כל ההתפלפלות הזאת הייתה מיותרת. אני יודעת שיש תמיכה והסכמה גם באופוזיציה, גם בקואליציה. מיכל רוזין (מרצ): זה מה שביקשנו – – – שרת המשפטים איילת שקד: בסדר. עזבי כבר, נו, לא נעשה תחקיר. חיים ילין (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: אז לכן באמת כולם תומכים בהצעת החוק. עכשיו אני רוצה להתייחס רגע – – – חיים ילין (יש עתיד): אם את תמשיכי אנחנו לא נתמוך – – – שרת המשפטים איילת שקד: לא, אבל אני לא יודעת אם יש 61. צריך 61. קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אני מקבלת פקודות רק מיושב-ראש הקואליציה. אני רוצה רגע להתייחס – אני פשוט לא יכולה שלא להתייחס, וחבר הכנסת אלעזר שטרן, אני אשמח אם תנתק את הטלפון ותקשיב. אני רוצה להתייחס למשהו שאמר קודם יאיר לפיד בישיבת הסיעה שלו. קודם כול, הבנתי שסיעת יש עתיד תתמוך בחוק הגיוס החדש, ואני מברכת על כך, אבל יש גבול לשרלטנות ולבלוף. יאיר לפיד אמר שהחוק הזה הוא כמו החוק שהציגה סיעת יש עתיד בכנסת הקודמת. זה פשוט בלוף. אני הייתי – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: מה? קארין אלהרר (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: אני לא שומעת. יואב קיש (הליכוד): אותם עקרונות – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה ממש לא אותם עקרונות, מכיוון שאני נלחמתי, נלחמתי בסיעת יש עתיד אז כיו"ר הוועדה שעמדה בראש ועדת הגיוס, שלא תהיה חובת גיוס ולא יהיו סנקציות פליליות – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – ואני ביקשתי, וניסיתי להגיע להסכמות שיהיו סנקציות כלכליות. חשבתי שזה יותר נכון ויותר אפקטיבי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זה ממש לא אותו חוק. ממש לא אותו חוק. שרת המשפטים איילת שקד: זה ממש לא אותו חוק. אין-סוף ישיבות ניהלתי עם חבר הכנסת שלח וחבר הכנסת שטרן, שיושב כאן ומעדיף להיות בטלפון מאשר להגיד ביושר שיושב-ראש מפלגתו פשוט אמר דברים לא נכונים. אז זה שאתם עכשיו תומכים במתווה – אני שמחה, וחושבת שזה הדבר הנכון, אבל לפחות – – – יעל גרמן (יש עתיד): – – – העקרונות זהים – – – שרת המשפטים איילת שקד: העקרונות. חוץ מזה. יעל גרמן (יש עתיד): חוץ מהסנקציה – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה דבר מאוד מאוד משמעותי. יעל גרמן (יש עתיד): חוץ מהסנקציה. שרת המשפטים איילת שקד: דבר מאוד מאוד משמעותי, שאני ניסיתי לשכנע את יושב-ראש יש עתיד בשנת 2014 – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – שיאמץ את דעתי. אני שמחה – – – קריאה: – – – שרת המשפטים איילת שקד: טוב מאוחר מאשר אף פעם לא, ואני שמחה שהיום אתם מבינים שזה המתווה הנכון – – מאיר כהן (יש עתיד): – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – אבל להגיד שזה אותו חוק זה פשוט לא נכון. איציק שמולי (המחנה הציוני): איילת, אבל אותה משוואה – – – שרת המשפטים איילת שקד: מיקי, באמת, אתה צודק במאה אחוז, אבל זה היה ליבת הוויכוח שלי – – מאיר כהן (יש עתיד): זה לא היה ליבת הוויכוח. שרת המשפטים איילת שקד: – – עם יושב-ראש יש עתיד במשך שמונה חודשים, וחבר הכנסת שטרן, שיושב פה לידך, יאמת את זה, כי הוא אדם ישר. אז באמת, לא לסלף את המציאות, זה מה שאני מבקשת. אני מאוד שמחה, דרך אגב, שאתם תומכים במתווה, כי זה מתווה נכון ומאוזן. אני חושבת שהוא ישיג את התכליות שלו, ואני גם – הערכה שלי, אני כמובן לא יודעת, אבל ההערכה שלי היא שהוא גם יעמוד בבג"ץ. אז לפחות צריך להגיד ביושר. אני ישבתי בחדר שעות רבות עם חבר הכנסת שטרן ועם חבר הכנסת שלח, וממש – שלא נאמר התחננתי שיאמצו את מתווה הסנקציות הכלכליות ולא חובת הגיוס. יעל גרמן (יש עתיד): – – – אנחנו לא הבעיה. הבעיה שלך – – – שרת המשפטים איילת שקד: בסדר, נכון, את צודקת. אני רק רוצה שנעמיד דברים על דיוקם. יש לנו 61? עליזה, אפשר לרדת? עוד כמה דקות? היו"ר נאוה בוקר: את יכולה להמשיך לדבר עד עשר דקות. שרת המשפטים איילת שקד: הממשלה תומכת בחוק וגם האופוזיציה, לפחות רוב האופוזיציה, ואני מודה על כך. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אלה שביקשו רשות דיבור, אני רוצה להודיע שעל פי החלטת היושב-ראש הקודם לא תהיה זכות דיבור. הרשימה נסגרה מייד כשהוא הציג את הצעת החוק. לצערי, אי-אפשר לדבר, אז אנחנו לא נאפשר לכם את זה. אנחנו עוברים להצבעה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש דוברים. יש רשימת דוברים. היו"ר נאוה בוקר: יש דוברים, אבל אני מקבלת פה הנחיות ממזכיר הכנסת, והוא טוען שהיות שהיו"ר הקודם הכריז שנסגרה רשימת הדוברים, לא יהיו דוברים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לפי התקנון צריך לסגור את הרשימה לפני שהשרה יורדת מהדוכן. זה התקנון. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת טיבי, אני מציעה שתבוא ותתייעץ עם מזכיר הכנסת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): נאזם, נרשמנו. הוא מצביע עלייך ואת מצביעה עליו. היו"ר נאוה בוקר: אני מקבלת את ההנחיות מהמזכיר, אז אני מבקשת שתפנו אליו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אי-אפשר לסגור את הרשימה לפני שהשר המשיב יורד מהדוכן. היו"ר נאוה בוקר: אני מחכה להחלטת המזכיר. בוא נראה מה בסופו של דבר. אדוני המזכיר, אפשר לאפשר להם לדבר? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): היא מחליטה, זו סמכות שלה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אי-אפשר. אי-אפשר. מיכל רוזין (מרצ): לא היה דיון. לא היה דיון. היו"ר נאוה בוקר: קודם כול, אני מודיעה על סגירת הרשימה בכל מקרה כרגע. אתם נרשמתם, שלושתכם, אצלי, כשהשרה נשאה דברים. אדוני המזכיר, אני מציעה שנאפשר לשלושה לדבר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): את לא מציעה, את מחליטה. היו"ר נאוה בוקר: אני מחליטה. דוד אמסלם (הליכוד): נאוה, תני להם לדבר. היו"ר נאוה בוקר: מה הוחלט? השלושה שנרשמו, כי אני סגרתי את הרשימה. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: אני סגרתי את הרשימה לאחר השלושה. הוויכוח היה אם אפשר – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: אדוני חבר הכנסת גליק, אני סגרתי את הרשימה לאחר שלושתם. היושב-ראש הקודם סגר לפניהם. דוד אמסלם (הליכוד): בסדר, נאוה. נאזם צודק. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת דב חנין, אתה מוזמן. דוד אמסלם (הליכוד): כמה זמן יש לו? היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני מודה לך על שאת מאפשרת לי לדבר. אכן, לא הגיוני שבסוגיה כל כך רצינית כמו מי מחליט על יציאה למלחמה, הכנסת תאשר חקיקה בלי שאפילו יהיה על כך דיון. זה לא הגיוני, זה לא סביר, זה לא נכון, ולכן אני שמח שיש לי כאן את הזכות לדבר על במת הכנסת. עמיתיי חברי הכנסת, המהלך הקודם שהממשלה קידמה היה מהלך בעייתי, מהלך מוזר, מהלך משונה, וטוב שמישהו התעשת שם והבין שהפעם הגזמתם לגמרי עם כל הרעיון הזה שראש הממשלה ושר הביטחון יוכלו להחליט בעצמם עם איזה פורום הם מתייעצים או לא מתייעצים כדי לצאת למלחמה. עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו צריכים לקבל החלטה יותר עקרונית, ואני אומר כאן בכנסת את מה שאמרתי גם בסיבוב הקודם. הגישה העקרונית שאנחנו צריכים לאמץ היא שההחלטה על מלחמה יזומה צריכה להתקבל על ידי הכנסת. זה המצב שקיים ברוב מדינות העולם המתוקנות – זה המצב שקיים בצרפת; זה המצב שקיים בארצות הברית. הסמכות לצאת למלחמה יזומה צריכה להיות בכנסת, לא בממשלה. אני רוצה לומר לכם שאנחנו נמצאים במצב אבסורדי. כדי להחליט על מלחמה לא צריך את הכנסת, אבל כדי לקדם שלום צריך את הכנסת עם רוב מיוחס, וצריך לפעמים גם משאל עם. אני שואל אתכם, עמיתיי חברי הכנסת: מה יותר מסוכן, מלחמה או שלום? ממה נהרגים יותר אנשים, ממלחמה או משלום? השלום הוא האופציה היותר-בטוחה, היותר-שפויה, פחות הרסנית. מלחמה היא הקטסטרופה הגדולה ביותר, ולכן ההחלטה על מלחמה יזומה צריכה להיות ההחלטה שמגיעה לפורום הרחב ביותר, הפורום שמבטא את הריבונות של העם, הכנסת. עמיתיי חברי הכנסת, מן הסיבות האלה אנחנו נצביע נגד הצעת החוק. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, קשה לי מאוד לעמוד בפיתוי. אני חייב, אני פשוט לא יכול לעמוד בו, ואני אגיד בצורה ברורה, אולי בשם כל חברי האופוזיציה: אמרנו לכם. אמרנו לכם. צעקנו, ביקשנו, אמרנו לכם שתצטערו על ההסתייגות הזאת ואל תתמכו בה. הרי כשהחוק הזה עלה במקור אנחנו היינו אופוזיציה עניינית. חברי הכנסת שלנו שישבו בוועדת החוץ והביטחון היו מעורבים בתהליך, השתתפו ברצינות, הסכימו שצריך לקדם את הצעת החוק, עד שהגיעה אותה הסתייגות שראש הממשלה ושר הביטחון יכולים להכריז על מלחמה. אמרנו בצורה ברורה, גם בוועדה וגם כאן במליאה, התחננו, ביקשנו שלא תצביעו. אמר לי היום אחד מחברי הכנסת בקואליציה, הוא אמר לי: תשמע, מה יכולתי לעשות? זאת משמעת סיעתית. ידעתי כשהצבעתי שזה לא נכון להצביע על זה. אמרתי לו: משמעת סיעתית? יש רגעים מסוימים שאתה צריך להבין שאתה גדול יותר ממשמעת סיעתית, באמת. אז אני שמח שלפחות התפקחתם. אומנם זה עלה לנו בדם, אומנם נדרשו אין-ספור לחצים, כתבות ובעיות, ועכשיו הבנתם שעשיתם טעות. אני אומר עוד פעם: אמרנו לכם, התרענו, אדוני יו"ר הקואליציה, שרי הממשלה, וחבל שאז גרמתם לנו, בגלל ההסתייגות הזאת, להצביע נגד החוק הזה. היום אנחנו נשמח, ואנחנו מגייסים לסייע לקואליציה, 61, כדי שנוכל להפיל ולשנות את החוק הזה ולהחזיר את זה למתכונת השפויה, הרגילה, ולאחל לכולנו שלא ייעשה שימוש בחוק, ולא תוכרז מלחמה, ואמן אמן גם תבינו שצריך לעשות לפעמים גם שלום. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): שש אלי קרב. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא קרב. היו"ר נאוה בוקר: שלוש דקות, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, פנה אליי חבר הכנסת אלעזר שטרן לגבי הנאום הקודם. דיברתי על הביטויים השונים ליהודים ולערבים ואמרתי שיהודים זורקים אבנים – ערבים מיידים אבנים. כשהם זורקים, היהודים, זה חצץ קטן; ערבים מיידים אבנים. כמו שהוא אמר, חבר הכנסת גליק, הערבים מיידים אבנים כדי להרוג; יהודים מיידים אבנים מקסימום כדי לפצוע. בכל זאת זו מחשבה קריאטיבית יהודית. נחמן שי (המחנה הציוני): מה ההבדל בין מיידים לזורקים? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מפה באים ביטויים נוספים. חבר הכנסת מאיר כהן, למשל אומרים: אישים יהודים – נכבדים ערבים. אישים יהודים – אֵיש כביר – נכבדים ערבים. אחר כך אומרים: אינטלקטואלים יהודים – משכילים ערבים. אתם אינטלקטואלים – אנחנו רק משכילים, הבנת? למרות שברשימה שלנו יש יותר בעלי תואר אקדמי מאשר הממוצע כאן. אחר כך: ערבים מתפרעים – יהודים מוחים. אתם רק מוחים. אחר כך: יהודים מפגינים; ערבים – הפרות סדר. הבנת? יש הבדל. הביטוי הוא תלוי מיקום גאוגרפי ותלוי שייכות לאומית, כי למחות – חייב שיהיה דנ"א יהודי, למחות. להתפרע זה רק אנחנו; אתם לא מתפרעים. הבנת? עכשיו, מתנחלים שפוגעים בחיילים או שופכים עליהם שמן או אקונומיקה – הם מוחים מרוב כאב. מרוב כאב. ערבים בדרך כלל מתנפלים – איך אמר חה"כ גליק? כדי לפצוע, להרוג. ערבי לא יכול למחות סתם ככה, זה לא סביר מבחינתו. מאיר כהן (יש עתיד): כל פעם שאתה צם, אתה צלול יותר ומדויק. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הצום נגמר, ולכן אני במיטבי עכשיו, אוקיי? האם יש למישהו עוד הצעות? קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא. לאחרונה אתם הופכים את גם המתנחלים למתיישבים, הבנת? או מקומיים – יהודי אף פעם לא מקומי; הערבים הם מקומיים. יהודים – אתה לא תופס ביישוב שלומי "המקומיים". בלתי אפשרי. בחיים לא שמעת ביטוי כזה. מקומיים זה תמיד הערבים. Natives. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל בסופו של דבר (אומר בערבית: אנחנו בעלי המקום.) היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, זמנך עבר. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שוכרן, עאידה. זמני אף פעם לא עובר. כנסת אחר כנסת אחר כנסת הוא לא עובר. היו"ר נאוה בוקר: ואתה תמיד נשאר, בהחלט. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שליש מהכנסת. המשפט האחרון – – – היו"ר נאוה בוקר: אתה תמיד כאן. אבל שלוש הדקות שלך הסתיימו. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): המשפט האחרון, ובזה אני מסיים – זה רגע של עברית: יהודים הם פטריוטים; ערבים הם לאומנים. הבנת? גם בזה יש הבדל. אבל בוא נסכם שכולנו בני אדם, וההבדלים הם לא תלויי לאום אלא תלויי משהו אישי, מפלגתי. היו"ר נאוה בוקר: תודה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן הביטויים האלה אומרים הכול על מכבסת המילים, גם של התקשורת וגם של מי שמזין אותה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. השרה שקד פה? השרה שקד מעוניינת לסכם? היא מעוניינת לסכם? בבקשה. שרת המשפטים איילת שקד: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, החוק שאנחנו עכשיו מצביעים עליו בקונסנזוס רחב של הבית הוא חוק נכון ומתבקש. כבר שנים רבות, עשרות שנים, למעשה, החלטות על פעולות שיכולות להוביל למלחמה מתקבלות בקבינט. זה נכון שבגין קיבל את ההחלטה להפציץ את הכור בעיראק בממשלה, אבל אלו היו שנות ה-80; היום המציאות שונה. ראש הממשלה אולמרט קיבל את ההחלטה להפציץ את הכור בסוריה בקבינט, ואף אחד לא חושב שהוא היה צריך לקבל את זה בפורום אחר. יש קונסנזוס גם בקרב ראשי הממשלה לשעבר, גם בקרב שרי הביטחון לשעבר וגם בקרב חברי קבינט לשעבר שכך צריך להיות. אנחנו יכולנו להמשיך, דרך אגב, עם החוק הקיים, מפני שזה היה כבר הנוהל במשך עשרות השנים האחרונות, אבל בעקבות ההמלצה של ועדת עמידרור החלטנו לדייק את החוק ולהתאים אותו למציאות. החוק הממשלתי שהבאנו גם בסיבוב הקודם היה שהממשלה מאצילה את סמכותה לקבינט. כפי שבממשלה אין קוורום, אין שום סיבה שגם בקבינט יהיה קוורום. ככלל, כשראש הממשלה מכנס ישיבות קבינט, כל מי שיכול ונמצא בארץ מגיע. אני בטוחה שאם נבדוק גם היום את ישיבות הקבינט, אנחנו נראה שמעל 90% מהשרים שנמצאים בארץ נמצאים בישיבות הקבינט. אני יכולה להגיד לכם כחברה בקבינט: אנחנו לוקחים את התפקיד שלנו בכובד ראש, משקיעים בזה זמן, גם בעקבות מסקנות ועדת עמידרור. אני אזכיר לכם נשכחות: השר בנט לפני כשנתיים ביקש שיהיה איזשהו מזכיר צבאי לכל אחד מחברי הקבינט; מישהו שיתדרך אותנו, שייתן לנו סקירות עומק. כתוצאה מכך ראש הממשלה הקים את ועדת עמידרור. ועדת עמידרור פרסמה שורה של מסקנות, וכולן אומצו על ידי הקבינט. אחת מהמסקנות האלה הייתה לדייק את החקיקה, מה שנקרא. זה לא הכרח המציאות, אבל זה פשוט נכון יותר. אני מאוד שמחה שהאופוזיציה מסתכלת על העניין בצורה עניינית ואחראית. גם היא הבינה שצריך לדייק את החוק, וגם היא הבינה שהתוספת הזאת של קוורום וראש ממשלה ושר ביטחון בנסיבות קיצוניות היא פשוט תוספת מיותרת. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): איילת, אנחנו בעד. שרת המשפטים איילת שקד: אוקיי, אז אם כולם בעד, אני יכולה פשוט לרדת? תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, השרה שקד. חברים, אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק-יסוד: הממשלה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 73 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7) לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 73, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק-יסוד: הממשלה עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. איל בן ראובן (המחנה הציוני): חוץ וביטחון. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לחוץ וביטחון. היו"ר נאוה בוקר: אדוני המזכיר, הם מדברים על חוץ וביטחון. חוץ וביטחון? איל בן ראובן (המחנה הציוני): חוץ וביטחון. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה היה בחוץ וביטחון, זה חייב לחזור לשם. היו"ר נאוה בוקר: היות שיש מחלוקת, זה יעבור לוועדת הכנסת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אין מחלוקת. איזו מחלוקת? היו"ר נאוה בוקר: השרה ביקשה לוועדת החוקה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה היה בחוץ וביטחון. היו"ר נאוה בוקר: השרה ביקשה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. יואל חסון (המחנה הציוני): מה זה? מה, זה חוק פרטי? היו"ר נאוה בוקר: אמרנו: זה יעבור – סליחה, היות שיש מחלוקת, זה יעבור לוועדת הכנסת. איפה הבעיה? יואל חסון (המחנה הציוני): אבל חבל על המחלוקת. מה, בגלל שוועדת החוקה בידי הבית היהודי אז היא מעבירה את זה לוועדת חוקה? היו"ר נאוה בוקר: השרה ביקשה לוועדת החוקה, חוק ומשפט. יואל חסון (המחנה הציוני): מה הקשר לוועדת החוקה? פנינה תמנו (יש עתיד): להוסיף אותי לפרוטוקול – בעד. זאב בנימין בגין (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, החוק נדון בסבב הקודם בוועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט. היו"ר נאוה בוקר: מעולה. אוקיי. זאב בנימין בגין (הליכוד): בטוח, הייתי שם. אבל אם לא, מקסימום, בשביל הזהירות, תעבירי לוועדת הכנסת. יואל חסון (המחנה הציוני): ניסן, אתה מגזים לגמרי. מה קשורה הוועדה שלך לחוק הזה? ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): יואל, אני לא ביקשתי, זו ועדה משותפת. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. חבר הכנסת יואל חסון, תפסיק עם הצעקות, בבקשה. אנחנו נעביר את ההצעה לוועדת הכנסת, ושם יוחלט. יואל חסון (המחנה הציוני): אולי אפשר להגיע להסכמה? היו"ר נאוה בוקר: אז בוא תנסה להגיע להסכמה. אין שום בעיה, אתה לא צריך לצעוק. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר להגיע להסכמה על ועדת החוץ והביטחון? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אפשר לעבור לחוק הבא? יואל חסון (המחנה הציוני): איפה השרה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): השרה יצאה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת אמסלם, מה אתם מחליטים? ועדת הכנסת. הוחלט. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע''ח–2018 [מס' כ/780; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 335, עמ' 38746; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע''ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): ערב טוב, חברים. גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מתכבדת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, להביא בפניכם את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע''ח–2018, שעניינה איסור פרסום של הצעה לעיסוק בזנות – וואי, אני לא שומעת את עצמי. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אני מבקשת שקט באגף השמאלי. שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): חברים, קשה לי לשמוע אפילו את עצמי. לפני שאני אתחיל להתייחס להצעת החוק – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מרגי. שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): לפני שאתחיל להתייחס להצעת החוק הספציפית, שהגשתי יחד עם קבוצה של חברי כנסת, אני רוצה להזכיר שוב לכולנו שהיא חלק מהמאבק הגדול והמשמעותי למיגור הזנות; שוב, להזכיר כאן שביום רביעי האחרון הביאה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד אל תת-הוועדה למניעת סחר בנשים ומניעת זנות את תזכיר החוק הממשלתי שנאבק בזנות ומדבר על שיקום נשים, גברים ובני נוער בזנות. ברור לכולנו שעד סוף המושב הזה ההצעה הזאת תעבור בקריאה ראשונה, וגם הצעת החוק שאליה אני אתייחס עכשיו היא חלק מהמאבק הכולל בזנות, שהיא מנוגדת לכל ערך שכל אחד ואחת מבאי הבית הזה מאמינים בו. סימן י' לחוק העונשין, התשל"ז–1977, קובע כבר היום איסורים הקשורים בזנות, ובעיקר בניצול על ידי אדם שלישי, כגון הבאת אדם לכדי מעשה זנות או סרסרות. ואולם, בשנים האחרונות מתחדדת התפיסה שהעיסוק בזנות גובה מחיר יקר מהעוסקות ומהעוסקים בו – אם אפשר לקרוא לזה עוסקות ועוסקים בו – ומתרבים הניסיונות שלנו, כולנו, של כל באי הבית הזה, לנסות ולמנוע כניסה של קורבנות חדשים לעיסוק זה. בעזרת השם, גם הצעת החוק של חברת הכנסת מיכל רוזין, הרואה בחשפנות זנות, תקודם ותעבור ותתקדם ותיכנס לספר החוקים. הצעת החוק שאנחנו נצביע עליה מטרתה להרחיב את האיסור הקבוע היום על פרסום בדבר מתן שירותי זנות ולקבוע איסור גם על פרסום מודעות שמטרתן גיוס נשים לעסוק בזנות. העונש שמוצע לקבוע בצד איסור זה הוא שלוש שנות מאסר למפרסם, ואם הפרסום מיועד לקטין – חמש שנות מאסר. בנוסף, מוצע לקבוע קנס של 226,000 שקלים ולקבוע מכפיל של קנס אם המפרסם הוא תאגיד. זהו הקנס הגבוה ביותר בחוק העונשין. התיקון המוצע מתווסף לאיסורים הקבועים כבר בסעיפים 201 ו-202 לחוק, של הבאת אדם לידי מעשה זנות או לעיסוק בזנות. התיקון מחדד את האיסור לגבי פרסום, וצפוי להקל את האכיפה כלפי המפרסם שאינו המציע עצמו, לדוגמה, בתי הדפוס שמדפיסים את אותם כרטיסים. כל מי שמסתובב ברחובות תל אביב, אילת, חלק מהאזורים בעיר חיפה, ואפילו בירושלים עיר הקודש – שלפעמים נדמה לקברניטיה שאין בה זנות – כולנו נתקלים בכרטיסים האלה, והחוק הזה יוכל להקל את האכיפה גם על בתי הדפוס שמדפיסים את זה. עוד מוצע לקבוע כי עבירה לפי סעיף זה תהווה עילה לסגירת אתר אינטרנט המשמש לפרסום הצעות כאמור או לחסימת מספר טלפון המשמש ליצירת הקשר עם קורבנות פוטנציאליים נוספים, וזאת לפי חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז–2017, או לפי חוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח–2018, שהעברנו ממש לא מזמן בקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק הזאת מוגשת ללא הסתייגויות. מבחינתי זה עוד נדבך במהלך הגדול של המאבק בזנות, בתהליך של מיגור הזנות – צמצומה עד מיגורה. אני גאה להיות חלק מהקדנציה הזאת, ששוב ושוב נאמרות בה אמירות ברורות ביחס למאבק בזנות; אני גאה בכל אחד ואחת מחברי וחברות הכנסת שפועלים ללא לאות בנושא הזה, בכל אחד מהשרים שנותן את חלקו, ובראשם כרגיל שרת המשפטים, השר לביטחון פנים, שר האוצר, שר הבריאות, שר החינוך ושרים נוספים. מבחינתי, אני רוצה לסיים בדברי תודה: תודה גדולה לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולנעמה, היועצת המשפטית שליוותה את החוק הזה; ליושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי; לחברים שמחליפים אותו – חברת הכנסת יעל גרמן, חברת הכנסת מיכל רוזין, שהן מגויסות תמיד למאבק החשוב הזה; להזכיר כאן את מי שאף על פי שאינה כאן, כבודה כאן כמי שהתחילה את המאבק במיגור הזנות, יושבת-ראש מרצ לשעבר, חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון; להודות מכאן לצוות שלי, שכמו תמיד מה ששלי שלהם הוא: ענהאל וולינר-שהם, אורי שגיא ועזרא גבאי. כמובן, הצעת החוק הזאת תקבל תמיכה של כל אחת ואחד מכם, וביחד נמשיך את המאבק החשוב הזה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. קריאה: למה? סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: חמש דקות. היו"ר נאוה בוקר: חמש דקות? אז מגיע לה עוד שתי דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, וקודם כול ברכות, חברתי שולי מועלם, על עוד לבנה בחומה שאנחנו מנסות לבנות כדי באמת להוריד, להעביר מן העולם את התופעה המגונה שבטעות קוראים לה מקצוע, ובטעות אומרים עליה שהיא הכי עתיקה בעולם, וחושבים או לפחות אומרים שכאילו העולם לא יכול להתקיים בלעדיה, ולא כן היא. לא זה המצב, ואנחנו עובדות על זה באמת יום-יום, שעה-שעה. אז קודם כול ברכות רבות לחברתי חברת הכנסת שולי מועלם ולשותפות האחרות. אני רוצה להגיד קודם כול בהקשר הזה, שחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן העלתה בתחילת הכנסת הזאת הצעת חוק שביקשה לסגור את אחת הפרצות האלה, ולהפוך את בתי הדפוס להיות באופן חד-משמעי חלק מהשרשרת בפרסום זנות, דבר שצריך היה להבהיר. הצעת החוק שלה לא עברה, משום שהיה מין ויכוח – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): ועדת השרים לא אישרה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, ועדת השרים לענייני חקיקה לא אישרה את ההצעה הזאת. היה כאילו ויכוח בין המשרד לביטחון פנים למשרד המשפטים. משרד המשפטים אמר: לא צריך את הצעת החוק הזאת, משום שזה בעצם כבר אסור בחוק, והמשרד לביטחון פנים אמר: לא, זה לא אסור בחוק, ולכן אנחנו לא אוכפים את זה, כי אנחנו לא מפרשים את זה. אז הצעת החוק של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לא עברה, אבל בעצם יש לך מניות יסוד במה שעבר כאן היום. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): וכדאי לדעת שהגשתי שאילתה, ועד היום לא הוגש כתב אישום אחד. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חברת הכנסת תומא סלימאן מוסיפה שהיא הגישה שאילתה אז למשרד המשפטים ולמשרד לביטחון פנים בעניין הזה, ועד היום לא הוגש ולו כתב אישום אחד בעניין הדפסת חומרי הפרסום של הזנות. אבל כאמור, הצעת החוק – החוק הזה שיעבור כאן עכשיו סופית אמור לסגור את הפרצה הזאת, ולכן אני אומרת: יש לך בזה מניית יסוד. עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה אחר כך לסגור עוד פרצה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בדיוק, לסגור עוד פרצה. ועכשיו, בשלוש דקות שנותרו לי, ברשותכם, אני רוצה לדבר על תזכיר החוק שעומד להגיע לכאן בקרוב – כך אני קוראת בתקשורת; שמעתי שהשרה, שרת המשפטים, אמרה את זה – והוא אמור להטיל קנסות מינהליים על צרכני זנות – המכונים צרכנים; אני, יש לי בעיה עם הדבר הזה. כאמור, נשים אינן מוצר צריכה. היו"ר נאוה בוקר: נכון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני לא רואה מין כמוצר צריכה. אני מאמינה בכל ליבי שבני אדם ובנות אדם לא יכולות להיות מוצר צריכה, וגם לא מין. הצעת החוק של חברת הכנסת זהבה גלאון, שהונחה כבר על שולחן הכנסת השבע עשרה וקודמה על ידה מאז – בשלב שהיא לא הייתה בכנסת עשתה את זה חברת הכנסת אורית זוארץ, ובכנסת הזאת הצטרפה אליה כמובן חברת הכנסת שולי מועלם, וכבר מהכנסת הקודמת גם לי הייתה זכות להיות חתומה על הצעת החוק הזאת – באה להגיד: הפללה של לקוחות זנות. זאת אומרת, להגיד: אחרי שגמרנו לאסור שידול וסרסרות וסחר ופרסום, נשאר לאסור את הדבר עצמו – נשאר לאסור שימוש בבני ובנות אדם למטרות מין. גם אם משלמים על זה כסף, זה עדיין שימוש שברוב המכריע של המקרים כרוך באלימות קשה מאוד. אנחנו מדברות על מציאות שבה בישראל ילדות נאספות לזנות בגיל 11, 12; אנחנו מדברות על מציאות שבה הן נאספות ומהר מאוד ממכרים אותן לסמים, והתמכרות לסמים היא ממש המצב ההווייתי ההכרחי בשביל להיות מסוגלת לשרוד את הזוועה והגיהינום של החיים האלה, שבהם עוברים עלייך גברים זרים לעיתים בעשרות מדי יום, ומפעילים עלייך כוח פיזי ואלימות מכל מיני סוגים. חברות, לצערי, מה שהוחלט על ידי שרת המשפטים לקדם זה קנסות מינהליים. אז יש שיגידו שיותר טוב איזושהי התקדמות מאשר שום דבר. אני חייבת להגיד שלי יש קושי עם זה שאנחנו מתמודדות עכשיו עם נשים שנקנות כאילו בכסף בזה שישלמו עליהן גם עוד קצת כסף, קנס. אני מאמינה שהזנות צריכה להיות אסורה; שהנורמה בחוק הישראלי צריכה להגיד: אנחנו לא מוכנות ומוכנים שבני ובנות אדם יהיו למרמס באופן הזה תמורת כסף או תמורת כל דבר אחר. אין לי אלא לקוות שאולי – א. יקרה נס, ועד שהתזכיר הזה יגיע הנה כבר באמת תהיה התעשתות ובכל זאת זה יהיה הדבר, וגם אם זה לא יקרה עכשיו, אינשאללה במהרה בימינו אמן. וצריך להגיד מילה אחרונה – שהדבר שלא פחות חשוב להוסיף לזה הוא שיקום של הנשים בזנות, ולא פחות חשוב – שיקום של אלה שזאת חוויית המין שלהם. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, מעוניין? חמש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אני גאה להיות מיוזמי הצעת החוק הזאת שמגיעה היום להשלמה לקריאה השנייה והשלישית. אכן, זה עוד צעד במלחמה נגד תופעת הזנות, וזה עוד צעד במלחמה נכונה נגד התופעה הזאת, מכיוון שצריך להבין: ביסוד הבעיה ישנה מערכת כלכלית שמפיקה רווחים על חשבונן של הנשים האלה, והדרך להילחם בזנות היא להילחם ברווחים האלה – להילחם באלה שעושים כסף מנשים שנמצאות בזנות. אנחנו לפני כמה שנים העברנו, יחד עם חברת הכנסת אורית זוארץ, את הצעת החוק שהופכת פרסומת לזנות לדבר בלתי חוקי, לעבירה. היום אנחנו משלימים את המהלך בקביעת איסור פלילי על גיוס לזנות ופרסום של גיוס לזנות. עמיתיי חברי הכנסת, מבחינת החקיקה זה צעד חשוב ומשמעותי, אבל אני חייב לומר בצער שבתחום האכיפה של האיסורים האלה עדיין יש מקום עצום לשיפור. עדיין מודעות של פרסום לזנות נפוצות, קיימות, גם בפרסומים בכתב, גם ברשת, גם בכרטיסי ביקור שעדיין מונחים על מכוניות ברחובות הערים. עמיתיי חברי הכנסת, האכיפה בתחום הזה היא לא קשה, היא לא מסובכת. אנחנו מדברים על פרסום גלוי, על פרסום שנעשה ברשות הרבים. היכולת לפעול כנגד פרסום כזה קיימת, ולכן מכאן, עמיתיי חברי הכנסת, אני פונה למשטרה ולרשויות החוק האחרות לבצע אכיפה אמיתית של איסורי פרסום הזנות לסוגיהם השונים. אם לא תהיה אכיפה, יהיו לנו חוקים נהדרים, אבל הם יהיו כתובים בספר ולא ישפיעו על המציאות. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, חמש דקות. מיכל רוזין (מרצ): שולי יקרה, את עכשיו צריכה לשמוח, לא לדאוג מענייני קואליציה. אנחנו בעיצומה של מהפכה. אני חייבת לומר, דב, הזכרת את הצעת החוק של אורית זוארץ. אז אני גאה לומר שכמנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, זו הייתה הצעת חוק שקידמנו כאן בכנסת. ואני שמחה שהדברים קורים, ואין ספק שאנחנו בעיצומה של מהפכה. לצערי, המחוקק והמחוקקת לעיתים מזדחלים יותר לאט ממה שהמהפכה דורשת וממה שהציבור כבר מוכן לקבל ומוכן לאמץ. אני רוצה קודם כל להגיד תודה לך, שולי מועלם-רפאלי, חברת הכנסת, באמת, על שאימצת את הנושא לחיקך ואת מובילה אותו בגאון, כמובן, יחד עם חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, יחד עם עאידה תומא סלימאן, עם עליזה לביא, עם מרב מיכאלי ועוד ועוד ועוד; אני לא רוצה, חס וחלילה, לשכוח אף אחת, אבל באמת, מאבק פה למיגור תופעת הזנות. אנחנו לא מוכנות יותר שיגידו לנו: אי-אפשר, זה תמיד היה ותמיד יהיה, משחר ההיסטוריה. גם רצח היה משחר ההיסטוריה, ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים למגר אותו, וכמובן לא לאפשר אותו, לא מוסרית ולא חוקית. אני רוצה לומר שהשבוע ועדת השרים לחקיקה דחתה בארבעה חודשים את הצעת החוק שלי למיגור תופעת החשפנות, שהיא חלק מעולם הזנות ותעשיית הזנות. ובדיוק השבוע, בעתירה של בעלי המועדון "פוסיקט" נגד המשטרה, ששללה את הרישיון שלהם, אמר השופט בצורה ברורה שעד שלא יוכח ש-lap dance הוא לא עבירת זנות, הם לא יוכלו להמשיך לקיים ולפתוח ולהפעיל מועדוני חשפנות. זה מתווסף, כמובן, לפסיקה חשובה של השופטת מיכל אגמון, שקבעה על המועדון במתחם הבורסה שבהחלט מועדון חשפנות הוא חלק מעולם הזנות, מתעשיית הזנות, ולכן יש הכרח לסגור אותו. השר לביטחון פנים, אני יודעת ומודה לך שאתה גם התבטאת בעניין וגם תומך – גם אתה וגם המשרד וגם המשטרה תומכים בהצעת החוק וחושבים שנכון לקבוע בהצעת החוק שהתעשייה שעוטפת את מעגל הזנות, שהיא כמובן החזקת מקום ושדלנות וסרסור ופרסום שירותי זנות וכדומה, תהיה אסורה גם בתחום החשפנות. לצערי הרב הפרשנות של הפרקליטות לחוק לא ברורה, וכרגע לפי מה שאני מבינה הם דורשים ארבעה חודשים כדי להוציא הנחיית פרקליט חדשה. כמובן, כבר לפני שנה המשטרה התריעה וביקשה הנחיית פרקליט ברורה. לא ברור לי מדוע שלא לחוקק את החוק הזה, שיגיד בצורה מפורשת את מה שאנחנו אומרים, יעביר מסר מוסרי וערכי וחוקי וייתן כלי בידי המשטרה לאכוף גם את הנושא הזה על מועדוני הזנות. אני מקווה מאוד שנמשיך במהלך. הרבה דברים אמרו לנו, שולי: שאי-אפשר, שהזמן עוד לא הבשיל, שהציבור עוד לא מוכן, ובסופו של דבר זה הגיע. שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): השעה לא כשרה. מיכל רוזין (מרצ): כן, השעה עוד לא כשרה. אז אנחנו יודעות שהשעה כבר כשרה מזמן, ולפעמים הצעות חוק כאלה כמו שאת מעבירה עכשיו אלה הצעות כאלה שאנחנו אומרות: מה, זה לא חוק כבר מזמן? אז כל הכבוד לך, תודה רבה, ובואו נמשיך לחוקק, ונתמוך אחת בשנייה ונקדם, ונמגר את הזנות. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. חמש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים, ברכות על הצעת החוק; הצעת חוק ראויה, ומחזקים את ידי כל מי שדחף ונתן לזה לעבור. הדרך עוד ארוכה, אבל הצעת חוק לבד – לא מספיק. צריך לשנות את האווירה ואת היחס לגבי כל העיסוק בזנות – עיסוק שצריך להילחם בו בחומרה. רציתי להתייחס, חברים, לנושא שני, אחר. פוליטיקאים קטנים ניזונים ונבנים מפוליטיקאים יותר גדולים, או גדולים יותר מהם. בעפולה יש מועמד לרשות העיר, רוצה להיות ראש עיר. אז איך אני בונה קמפיין באסטרטגיה? אני צריך ללמוד מהגדולים ממני. יש לי ראש הממשלה, יש לי שרים – אני אלמד מה גרם להם ומה עזר להם להיות איפה שהם, ואני אלך בתלם. ראש הממשלה – הרי שק החבטות שלו זה האוכלוסייה הערבית. אנחנו כולנו זוכרים את השיא במשפטו: "הערבים נוהרים לקלפי". וכלום לא קורה; בוחרים בו, אז אני אשתמש באותה מתכונת. לשם כך אני רוצה שק חבטות; אני רוצה ציבור שאני אעלה עליו. ואכן זה כך. המועמד לראשות העיר בעפולה מנהל את הקמפיין שלו על הבסיס הזה. וזה עובר, ואני לא שומע חברים יהודים כאן באים, קמים ומתריעים ואומרים: חברים, הגזענות הזאת מסוכנת גם לנו. לא שמעתי. המועמד רואה: השרה מירי רגב – בואו נדייק, מירי סיבוני רגב – השרה הערבייה-היהודייה מתביישת אפילו בשפה הערבית. מפריע לה לשמוע אזרחית מדינת ישראל אומרת "מרחבא", "מסא אל-ח'יר". זה מפריע לה; זה מפריע לה והופך להיות קמפיין שלה – לא רוצה אירוויזיון שלא שומר על הצביון היהודי של מדינת ישראל. בשפה המאיימת, גם להשתמש במילה "מרחבא" או "מסא אל-ח'יר" זה איום בשביל השרה מירי סיבוני רגב. זה איום בשבילה להחזיר אותה לשפת האם, לשפת הסבא והשורשים שלה, שזאת השפה הערבית – שאת משם. זה מבייש אותך? מצד אחד ראש ממשלה, מצד שני מירי רגב, אז למה שפוליטיקאים קטנים, עסקנים שרוצים להיות ראשי רשויות, לא יאמצו את המודל הגזעני הזה? למה? כי זה עובר. זה עובר. האמת, אני הופתעתי כשראיתי שחברים שנאבקים בגזענות בכל צורה שהיא לא קמו ולא אמרו מילה על ההתנהלות הזאת. אלי אלאלוף (כולנו): לא שומעים מפה את עפולה. עיסאווי פריג' (מרצ): לא שומעים מפה את עפולה. מעניין. למה? זה לא סקסי? סליחה על המילה. זה לא מביא קולות? מי שמתייצב ואומר: די לגזענות, די לגזענות – זה לא מביא קולות, אז אני אשתוק? לזה אנחנו מצפים מכל חברי הבית הזה, ללא יוצא מן הכלל; כי גזענות צריכה להיות גורם מאחד, שנלחמים בה. גזענות זה גזענות. לא רק להגיד בחדרי חדרים ובינינו, החברים: זה לא בסדר, זה לא פייר, זה לא טוב. נכון, מרב? צריך לבוא לכאן ולהגיד. גזענות היא אויב של כל אדם באשר הוא אדם. אני, חברים, מצפה מכם לעמוד כאן ולעקור משורש את התופעה הזאת. תודה, גברתי. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, חמש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת בראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מיוחדת ומרגשת, שבה בשלו תנאים שמדינת ישראל תסמן את הבעיה הזאת כבעיה ותגיד שהיא מטפלת בסוגיות הללו. וזה לא סוד שבשנתיים האחרונות הנושא הזה של מיגור הזנות ואיסור צריכת זנות ואכיפה ומודעות – כשהגעתי לכנסת לפני כחמש-שש שנים והתמניתי להיות יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה עשיתי שני דברים: הוספתי לשם הוועדה את המילים "שוויון מגדרי" – לא רציתי לקחת את "קידום מעמד האישה", משום שבמדינת ישראל אנחנו גם מקדמים אבל גם פועלים לשוויון מגדרי; ואת ועדת המשנה הרחבתי. פניתי ליושב-ראש וקיבלתי את הסכמתו להרחיב את ועדת המשנה שהמנדט שלה והמטרה שלה היו להתמודד עם המאבק בסחר בנשים – ועדה חשובה מאוד, שהוקמה כאן על ידי חברת הכנסת לשעבר גלאון, וטופלה במסירות רבה לאורך השנים על ידי יושבי-ראש הוועדות. גיליתי שהזנות גדלה כל כך במדינת ישראל דווקא משום ההתמודדות עם הסחר. סנקציות אמריקניות, חוק שעובר כאן בכנסת ישראל שאוסר את הסחר בנשים – אבל הזנות פה עלתה, הרצף של הזנות, של נשים, נערות, ילדות, ילדים, גברים. ובסיורים למדתי וראיתי שהמציאות פה זועקת לשמיים. הדוח האחרון של משרד העבודה והרווחה והמשרד לביטחון פנים מלמד אותנו על מספרים הולכים וגדלים, וכל מי שנמצא בשטח. בשנתיים האחרונות אני עומדת בראש הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות, ואני רואה בלבן של העיניים את הילדה שישנה עם הדובי בחדר שליד חדר העבודה, שאותו מפעיל דירה נותן לה באדיבותו, כי אין לה לאן ללכת לישון; ואני פוגשת את הנשים הללו, שברובן הגדול – וגם הדוח מלמד אותנו – אומרות שאם יהיה איך להיחלץ, ושיקום, אז הן מבקשות ורוצות וזועקות לצאת מהמעגל הקשה הזה, שלא במעט פעמים אנחנו כמדינה, כחברה, לא היינו שם כדי לסייע ברווחה, ולא במערכת החינוך כדי לזהות. לכן, חברת הכנסת שולי מועלם, החוק הזה הוא עוד נדבך, גם ברמה התודעתית וברמה שאומרת למדינה: עד כאן. לא ייתכן שיתפרסם, זה בכלל לא יעלה על הדעת; הרי זה מגדיל את המעגל, זה מביא את הנשים של המחר. ובאמת, לכבוד הוא לי להיות חלק מהחוק החשוב הזה, ששותפים לו חברות וחברים, ופועלים פה בעוד חוקים בבית הזה, ובטח החוק החשוב שאני מובילה יחד עם חברותיי על הפללה. רק לפני שבוע אומרת שרת המשפטים בוועדה: לא תמיד הממשלה – ואתם אומרים שהכנסת לא עושה את עבודתה – אני כאן בזכות העבודה של חברות הכנסת, בזכות העבודה הממושכת בנושא הזה, ואני מביאה הצעה ממשלתית. יש לי ויכוחים איתה. הצעות חוק פרטיות שלנו שעברו לפני שבעה חודשים מדברות על כלים פליליים. אבל אנחנו אומרות: יש פה ועדה מקצועית שישבה חודשים רבים, וסוף-סוף מתפרסם תזכיר, ויש לנו הבטחה להעביר את חוק הפללת לקוחות הזנות במושב הזה בקריאה ראשונה. אני אומרת שעוד ועוד ועוד ועוד – גם החקיקה להפללת לקוחות זנות וגם החוקים הנוספים כדוגמת החוק הזה, אבל בעיקר אכיפה, כי אנחנו יודעים שלא מספיק אוכפים, ויש לנו עוד כלים שאנחנו חייבים להיעזר ולהשתמש בהם; וכתבי אישום שנסגרים ועצימות עיניים בכל מה שקשור לזנות קטינים, שעליה יש עונש חמש שנים. וכמה כתבי אישום אנחנו רואים שהולכים ומתקדמים? מעט מאוד. אבל כאן, כן, אנחנו משלבים ידיים בחוקי עזר עירוניים עם ראשי ערים שלא מתביישים להודות שהתופעה הזאת קיימת – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): – – לאכיפה מוגברת יותר. וכאן באמת המקום לומר תודה על החוק החשוב הזה, חברת הכנסת מועלם. יחד, בעזרת החוקים האלה, נתקן עולם – בזכות עבודה שהייתה לפנינו ובטח בזכות העבודה שעוד תגיע. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–4 – 48 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 48, אין מתנגדים, אין נמנעים. נא להוסיף לפרוטוקול את חבר הכנסת נחמן שי, שהצביע בעד, ואת חבר הכנסת איתן ברושי ואת חברת הכנסת טלי פלוסקוב ואת השר אלי כהן. בבקשה. תצביעו בבקשה בקריאה שלישית. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. חברים, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 11 בעד החוק – 48 נגד – אין נמנעים – אין חוק העונשין (תיקון מס' 132), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 48, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שלישית ותירשם בספר החוקים. הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1231); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים – סליחה, יציג בשמו של שר העבודה והרווחה השר אלי כהן, שר הכלכלה. בבקשה. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת – – – היו"ר נאוה בוקר: אני רק רוצה לציין, אדוני השר, שלהצעה הזאת מוצמדת הצעתה של חברת הכנסת מירב בן ארי. שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: מקובל. חוק פעוטות בסיכון קובע כי פעוט הנמצא במצב שיש בו חשש ממשי להתפתחותו התקינה, אשר הוועדה המוסמכת בחוק קבעה לגביו כי הוא נמצא במצב סיכון ועקב כך הוא צריך לשהות במעון יום כדי למנוע את הוצאתו מביתו, יהיה זכאי לשהות במעון יום הסמוך למקום מגוריו. התיקון המוצע לחוק מתבסס על הניסיון שנצבר בהפעלת החוק והתיקונים שנדרשו בעקבותיו. התיקונים עוסקים בין היתר בהרחבת הקריטריונים הנדרשים לצורך קביעה שהפעוט הינו פעוט בסיכון ובהרכב הוועדה המוסמכת לקבוע אם הפעוט הינו פעוט בסיכון לפי חוק זה ואת סמכויותיה. כמו כן עוסק התיקון בעדכונים הנדרשים בכל הנוגע לפרסום דרגות ההשתתפות של החייבים במימון עלויות המעון, וכן ביטול אחוזי ההשתתפות של מפעילי המעונות עבור פעוטות בסיכון. עיקרי התיקונים: ועדת פעוטות בסיכון; ועדת תכנון טיפול והערכה; כמו כן, הרחבת הקריטריונים לקביעת פעוט כפעוט בסיכון, וכן שינוי סעיף 4(ב) לחוק בעניין פרסום קביעה של דרכי החישוב של הכנסת חייב באתר האינטרנט של המשרד וקביעת דרגות ההשתתפות של החייב בתקנון. כמו כן, הסעיף האחרון מתייחס לעניין ביטול אחוזי ההשתתפות של המפעילים עבור פעוטות בסיכון. לאור זאת אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. אנחנו עוברים להצבעה? חברת הכנסת מירב בן ארי, הצעת החוק שלך מוצמדת, את מוזמנת לשלוש דקות. בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי, שלוש דקות לרשותך. הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון – סיכום מידע רפואי), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3151/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, אני הגשתי את הצעת החוק שלי לפני שנתיים. הצעת החוק שלי היא סעיף אחד מתוך הצעת החוק הממשלתית. על פי הצעת החוק, הסעיף הספציפי הזה – אגב, זה הגיע מפנייה של עובדות סוציאליות שבאו אליי וביקשו שבחוות הדעת הרפואית שמגישים אפשר יהיה להסתמך או על רופא או על אחות. היום מבקשים את שניהם. זה מסרבל, זה ביורוקרטיה וזה מקשה, ולפעמים האחות היא שמכירה את הפעוט הכי טוב, והסיכום הרפואי שלה יכול להיות מדויק הרבה יותר משל הרופא, שמכיר, לא מכיר, מה שנקרא, את מצב הסיכון שהפעוט נמצא בו. לכן, מה שהצעתי זה לאפשר הסתמכות גם על סיכום רפואי שניתן על ידי אחות. אני רוצה לומר קודם כול תודה לשר העבודה והרווחה. זה חוק שכבר עלה אצלי במושב החורף, ומשום מה זה נדחה לכנסת הזאת. זה חוק חשוב, ויש בו כמה תיקונים מאוד מאוד משמעותיים; גם התיקון שלי, שהוא תיקון קטן וחמוד. אני רוצה להגיד משהו לא קשור – את שומעת, קארין? אני רואה שאת מקשיבה. הצעת החוק הזאת – אני אספר לך, אבל זה רלוונטי לכולם; אבל לא כולם מקשיבים. אני אספר לכם סיפור אישי. הצעת החוק הזאת הגיעה אליי ב-2016 – זה כתוב פה. תשמעי, אני רואה שאת מקשיבה גם את. הגיעה אליי – אמרתי: זו הצעת חוק נהדרת. באות עובדות סוציאליות, אומרות: מירב, תקלו עלינו את הביורוקרטיה. אמרתי: אחלה, אני אגיש את הצעת החוק. תשמעי, היושבת-ראש, זה יעניין גם אותך. היו"ר נאוה בוקר: כן. מירב בן ארי (כולנו): הגשתי את הצעת החוק. אמרו לי – ואת מהצד הזה מכירה, והן מכירות – אמרו לי: חכי לממשלתית. מכירה את "חכי לממשלתית"? היו"ר נאוה בוקר: כן. מירב בן ארי (כולנו): מה מטריד ב"חכי לממשלתית"? שאף אחד לא אומר לך ביום שזה מגיע לממשלתית. במקרה, באמת, אני מודה שאני קצת חדה, היום לפני שעתיים – שעתיים, תשמעי, היושבת-ראש – הסתכלתי, ראיתי שזה החוק שלי, ורצתי רצתי אל המזכירות, והיא נענתה. תראי, זה קצת עושה לי חמוץ, כי מצד אחד, יופי, הינה, הצלחתי להעביר ולהצמיד. מצד שני, אף אחד לא אומר לנו – וזה חוק שלנו, עוד לפני הממשלתית. אז יש לי הערה קטנה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אפשר לברך אותך במזל טוב – נולד לו נכד השבוע, אז מזל טוב לחבר הכנסת סאלח סעד. בבקשה, שלוש דקות לרשות. סאלח סעד (המחנה הציוני): תודה, גברתי. תודה פעמיים – תודה על זה שהשתתפת ותודה על הברכה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): רשימת הדוברים לא מעודכנת. סאלח סעד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום עוד פעם מדברים על תכנון ובנייה של היישובים הדרוזיים. הגשתי בקשה לחנינה מיוחדת מכבוד נשיא המדינה – הגשנו בקשה מיוחדת, חנינה מיוחדת מכבוד נשיא המדינה, אני, יחד עם יושב-ראש פורום ראשי המועצות הדרוזיות ויושב-ראש העדה הדרוזית שיח' מואפק טריף, בשם מאות צעירים דרוזים שהם חיילים שמשרתים בקבע ובתיהם נמצאים תחת צווי הריסה. בקשת החנינה אומרת לכבוד הנשיא שאנחנו חייבים לטפל בנושא הזה. הבקשה הייתה שנשיא המדינה יחון את הצעירים הדרוזים האלה שיש להם צווי הריסה, והתיקים, תיקי הבנייה, עומדים בבתי הדין, בבתי המשפט, והצעירים האלה נקנסים בעשרות ובמאות אלפי שקלים. ומצאנו אוזן קשבת מאוד אצל נשיא המדינה. הנשיא באמת אהוב על בני העדה דרוזית. יש לו אוזן קשבת, והוא הבטיח שיטפל בנושאים האלה בצורה חיובית ביותר; ישב עם שרת המשפטים ועם היועץ המשפטי לממשלה, ואכן, הנושאים האלה יטופלו בהקדם. הוא הבטיח שיטפל גם בכל מה שקשור בתקציבי הרשויות המקומיות בתוכנית החומש וגם בתקציב שנעדר, לצערי, מתקציב המדינה שאושר לפני חודשיים-שלושה. אני באמת מבין את הנשיא ומבין את ליבו, והוא ושרת המשפטים, שבאמת יש להם אהדה מצוינת לעדה – אני מקווה שהם יטפלו בדבר הזה בהקדם, ואני בטוח שהם יעשו את מה שצריך למען בני העדה הדרוזית וכדי שצווי ההריסה יוקפאו, וגם התיקים העומדים ותלויים בתוך בתי הדין יוקפאו, והצעירים הדרוזים יפסיקו לשלם עשרות אלפי שקלים בקנסות ממש מיותרים. כל אשמתם זה שהם בנו את ביתם על אדמתם הפרטית ללא היתר בנייה, בהיעדר תוכנית מפורטת ותכנון מפורט, ועל זה שהממשלה והממסד לא מאשר את תוכניות המתאר עשרות בשנים. אני מודה עוד פעם לכבוד הנשיא ולשרת המשפטים על האוזן הקשבת שהייתה היום. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – דיברה; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת. חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא. היו"ר נאוה בוקר: אוקיי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני אקדים ואומר שהדברים שאני רוצה לעסוק בהם ארוכים מדי ורציניים מדי בשביל שלוש דקות, לכן, יכול להיות שאני אנצל את זכות הדיבור שלי בחוקים הבאים כדי להשלים את הדברים שאני לא אספיק להגיד עכשיו. קודם כול, מוריי ורבותיי, כל המדינה עכשיו מזועזעת מהידיעה ששר במדינת ישראל, שהיה ממונה על האנרגיה, נחשד ונעצר בחשד לריגול לטובת איראן. היו"ר נאוה בוקר: זה באמת מזעזע. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כן. מדובר בשר לשעבר גונן שגב, שכבר הסתבך פעם בעבירת סמים וישב בבית סוהר וירד מהארץ. אני רק רוצה להזכיר שאותו גונן שגב היה פטריוט גדול, והוא הגיע לכנסת על הסירה של מפלגת צומת של רפול, שהסמל שלה והמשימה שלה והמסר שלה היו צו גיוס לחרדים; על הטיקט הזה הם קיבלו שמונה מנדטים עוד לפני שנולדו כל המפלגות שבאו אחריהן על אותו טיקט. אחר כך, כשהגיע לעניין של הסכמי אוסלו, הוא וגולדפרב – משום מה שכחו את השם שלו – היו שניהם שותפים לעריקה מרפול, מצומת, כדי ללכת לממשלה, ואחר כך היה מה שהיה. כך שאני לא מתרשם מהפטריוטים, שעליהם נאמר: הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל. אבל אני רוצה לומר לכם שבקשר של חוק הגיוס שמדובר בו עכשיו, אני לא אתייחס לעצם החוק – איך הוא ומה הוא ומה הבעיות שבו. אני חושב, ואמרתי את זה גם לחבריי: שום חוק שהכנסת תקבל בג"ץ לא יאשר, כי יש העניין של שוויון, וכל זמן שכל אדם חילוני או מי שאיננו חרדי חייב להתגייס בחוק גיוס חובה, הם יבואו ויגידו שזה לא שוויון. ולכן, אני הצעתי כבר בהצעת חוק – ועכשיו הצטרפו גם כמה חברי כנסת – את הרעיון של ביטול גיוס החובה, אם בהדרגה ואם בהפיכת הצבא לצבא מקצועי. כולנו יודעים שהיום מה שמכשיר טכנולוגיה אחד יכול לעשות במלחמה מייתר עשרות ומאות אנשים. ולכן, הפתרון היחיד, לדעתי, לשאלת הגיוס של החרדים זה לאפשר גם לאדם שאיננו חרדי וגם לאדם חילוני שלא מתאים לצבא, או שלא מתאים לו או שהוא לא רוצה – שתהיה לו איזושהי דרך, אם על ידי לימודים או איזושהי דרך שהמדינה תמצא, שיהיה לו תפקיד יותר חשוב מאשר להיות שלוש שנים גם אם הוא לא מתאים. אבל אני מבין שהיום אין סיכוי לביטול טוטלי של חוק גיוס החובה. ולכן, אני רוצה לאפשר דרכים שגם אדם שאיננו חרדי תהיה לו איזושהי דרך. אני רוצה לצטט לכם – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, מר אייכלר, חבר הכנסת. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אה, סיימתי? אז בעזרת השם, ההמשך יבוא בחוק הבא. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, שלוש דקות, בבקשה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. ראשית, אני תומך בחוק, חושב שהחוק מצוין, אבל צריך להסתכל על כל מה שקורה בהיבט של הגיל הרך, כי על זה מדבר החוק הזה. אנחנו נמצאים בתקופה של קטסטרופה. הזעם של ההורים הוא מוצדק והחרדה של ההורים היא מוצדקת. המצב הנוכחי הוא כמו רולטה: אתה לוקח את הילד שלך, שהוא כל עולמך, ואתה מגיע בבוקר לפעוטון שנראה טוב, מסודר, נקי, הגננת מחייכת. אתה מסובב את הגב ואז מתברר לך שהשארת אותו, פשוטו כמשמעו, בגיהינום, והמקום שאמור להיות הכי בטוח והכי מוגן לפעוטות ולילדים הוא שטח הפקר היום במדינת ישראל. צריך להגיד בצורה ברורה שרוב הסייעות ורוב המטפלות הן בסדר גמור, אבל אי-אפשר להתכחש לעובדה שיש עוד מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה. עכשיו בחדשות, בחדשות 2, יש עוד מקרה שמפורסם. זה קורה בהרבה מאוד מקומות, זה קורה באמת בפריסה רחבה, וזה משהו שחייבים, חייבים, לתת לו מענה כאן בכנסת. בשבוע שעבר היו פה ההורים של יסמין, זיכרונה לברכה, והכנסת לא הייתה יכולה להגיד להם שום דבר, והכנסת לא הייתה יכולה אפילו להסתכל להם בעיניים בוועדה לזכויות הילד. חבל שטרגדיות כאלה צריכות להתרחש כדי שיקרו שינויים, אבל מה שהם אמרו לנו בוועדה: אם כבר הטרגדיה הזאת קרתה לנו, אנחנו דורשים, אנחנו מבקשים מהכנסת שזה יהיה קו פרשת המים, שמכאן ואילך זה לא יקרה יותר במדינת ישראל. כדי שזה יקרה, הכנסת חייבת לחוקק שני מהלכים: החוק הראשון הוא חוק המצלמות, שאני הנחתי כאן לפני שנתיים וחצי בתמיכה של עשרות חברי כנסת מכל המפלגות. החוק הזה הוא חשוב. הוא חשוב קודם כול כדי שנוכל להגיע להרשעות. ב-2015 לבדה, מתוך 32 מקרים, 28 תיקים נסגרו. למה הם נסגרו? בגלל חוסר ראיות. ילדים בני שנתיים לא יכולים לדווח, וגם כשקורה מקרה – לא יכולים להעיד. ולכן, יש תופעה שאותן פוגעות, פוגעות שוב ושוב ושוב ושוב. כדי שנוכל להרחיק צריך מצלמות, כדי להגיע – כפי שקורה בגבעתיים ובפתח תקווה עכשיו – להרחיק כמה שיותר מהר, להגיע להרשעות ולכתבי אישום, וכמובן, גם להפסיק פגיעה בזמן אמת. והדבר השני זה כמובן הרפורמה. במובן הזה הממשלה מתרשלת. היא מתנגדת למצלמות מטעמים של הגנה על הפרטיות, ואתמול ראינו איך היא מתנגדת באופן פושע לרפורמה של הפיקוח בגלל שאין כסף. היו"ר נאוה בוקר: תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): בתקציב מדינה – גברתי היושבת-ראש, משפט אחרון – של 380 מיליארד שקל מגיע האוצר ואומר: אין כסף כדי להגן על הפעוטות שלנו כמו שצריך. רועי פולקמן (כולנו): – – – זה שטויות – – – לא נאמר – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה, תודה רבה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אז שידעו, שידעו כולם ושידעו ההורים, שידעו ההורים כמו שצריך, שבסופו של דבר יגיעו עוד טרגדיות – – רחל עזריה (כולנו): לא נכון, לא נכון. זה לא נכון. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – והטרגדיות יהיו על הראש של הממשלה. תודה רבה. רחל עזריה (כולנו): איציק, אנחנו אוהבים אותך, אבל אנחנו – – – רועי פולקמן (כולנו): זה חוכמה קטנה מאוד לזרוק משפטים שאין להם ביסוס. שום קשר לכסף. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – נחמן שי פה? בבקשה. שלוש דקות. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לא רוצה להגיד, להזכיר, מה השר אמר – שהוא לא מכיר את החוק שחברת מפלגתך מגישה. על מה אתה מדבר בכלל? איך יכול להיות? רועי פולקמן (כולנו): שמולי, הוויכוח – זה שטויות. לא היה – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, חברים, תיגשו לפרסה מאחור, בבקשה, ותנהלו שם את הדיון הזה. רועי פולקמן (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – זה פשוט הזוי. רועי פולקמן (כולנו): – – – מי יראה את המצלמות? החוק היה מלא חורים. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת רועי פולקמן, זה מפריע. רועי פולקמן (כולנו): זה שטויות, זה לא קשור לכסף. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה פשוט – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת איציק שמולי, אני מזמינה אותך לפרסה מאחור. רועי פולקמן (כולנו): זה שקר מוחלט. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא שקר – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת רועי פולקמן – – נחמן שי (המחנה הציוני): בחוץ יש מקום להתווכח. היו"ר נאוה בוקר: – – אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. מספיק. נחמן שי (המחנה הציוני): בחוץ יש מקום להתווכח. רועי פולקמן (כולנו): – – – שום קשר למציאות. אבל סיסמאות לתקשורת אתה יכול להוציא כל יום. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. חבר'ה, אני, האמת, לא – – – רועי פולקמן (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת רועי פולקמן, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תתבייש לך שאתה מדבר ככה. נחמן שי (המחנה הציוני): אפשר לדבר? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – אתה יודע את זה? נחמן שי (המחנה הציוני): אפשר לדבר? היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, אני מאפסת את השעון. חבר הכנסת איציק שמולי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. נחמן שי (המחנה הציוני): שמולי – לסדר; פולקמן – לסדר. רועי פולקמן (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – אתה בכלל יודע מה כתוב בחוק? על מה אתה מדבר? היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת רועי פולקמן, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – שלך התנגד לחוק הזה. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת איציק שמולי, פעם שנייה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה מוביל את החוק? על מה אתה מדבר? אתה לא יודע מה כתוב בו בכלל. רועי פולקמן (כולנו): יותר ממך. איציק שמולי (המחנה הציוני): כן. היו"ר נאוה בוקר: אדוני, חבר הכנסת איציק שמולי ורועי פולקמן – שיצאו החוצה, ינהלו את הדיון הזה בחוץ. רועי פולקמן (כולנו): את רוצה שאני אצא? היו"ר נאוה בוקר: אני מציעה, כי יש גבול לכל דבר, אז די. לא צריך. יואל חסון (המחנה הציוני): זה נכון, זה נכון. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא. הם לא יוצאים. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי, האמת, אני מדבר על נושא אחר, אבל אני מצטרף לחלוטין לדבריו של חברי איציק שמולי. אני עוקב מהבוקר אחרי הוויכוח הסוער בין משרד האוצר למשרד הרווחה. עלה לשידור מנכ"ל משרד האוצר: צריך מקורות, מקורות ומקורות, וחתמו להם שלא יהיו יותר דרישות. חבר'ה, ילדים, מאות אלפי תינוקות וילדים צעירים הולכים לגנים ולמוסדות חינוך, והם זקוקים להגנה. אנחנו יודעים את זה. מירב בן ארי (כולנו): אז איפה המשרד שאחראי להם? איפה הוא? נחמן שי (המחנה הציוני): אז אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה בכלל. אני הבנתי שמהצד ההוא כועסים על הצד הזה. קריאות: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): חבר'ה, אני הבנתי, מירב, הבנתי – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מירב, אל תיתממי. למשרד הרווחה אין כסף לזה. זו סתם היתממות. נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר לכם, זה לא מעניין את ההורים במדינת ישראל כשהם באים בבוקר ומוסרים את הילדים שלהם לגננת או למורה והם לא יכולים להיות בטוחים שהם בידיים טובות. זה לא מעניין אותנו בכלל, המקורות. אותי מעניין הילדים והילדות האלה; יש לי כאלה כמה במשפחה. מירב בן ארי (כולנו): ולמה לא – – – את הסייעת לפני שהיא – – – נחמן שי (המחנה הציוני): לכן, עם כל הכבוד, מאחר שנחשפה תופעה קשה ואמיתית, אז אני לא יודע אם המצלמות של שמולי יעברו, אני לא יודע, או משהו אחר; זה לא משנה. אבל צריכה להיות תוכנית חירום, כי ברור שנחשף פה משהו חמור ביותר, ואי-אפשר להשאיר אותו בלי טיפול. מה זה מעניין, שני השרים האלה שמתווכחים ביניהם? חסר כסף – ימצאו כסף. אין דבר יותר חשוב בעיניי מאשר לשמור על הילדים האלה. אין דבר. ההורים הולכים לעבודה, משאירים את הילדים בידיים של המטפלות האלה, גם מטפלים, לפעמים, והם רוצים לדעת שהם בידיים בטוחות. המדינה כולה הזדעזעה מהתמונות האלה לפני שבוע. אז אני מאמין ש-99.99% הן בסדר גמור והן עושות את מלאכת הקודש שלהן, אבל שבריר האחוז הזה זה כמה ילדים באיזשהו גן או באיזשהו פעוטון, וצריך לשמור עליהם. אני לא מבין את הוויכוח יותר. תשבו ביחד, תשברו את הראש, תצאו משם עם תוכנית ממשלתית – איך מגינים על ילדים במעונות האלה. זה בעיני הדבר הראשון. זה מה שהיו צריכים לעשות שני השרים היום, ולא סתם לפסול את החוק. אוקיי, החוק דפוק – תביאו חוק אחר. אבל בשורה התחתונה ההורים דורשים, ובצדק, שהילדים שלהם יהיו בטוחים במקומות האלה, וזו האחריות של הממשלה. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר, מדברת? קארין אלהרר (יש עתיד): כן. היו"ר נאוה בוקר: במקום יעל גרמן? קארין אלהרר (יש עתיד): כן. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תראו, האמת היא שהוויכוח בין השרים ממש לא מעניין. האחריות היא אחריות של הממשלה. היא קודם כול אחריות של ראש הממשלה, שגם התבטאות שלו שמעתי, שזה לא חוק יעיל. אני מתה לדעת אם אשתו, שהיא פסיכולוגית חינוכית, גם היא חושבת שהחוק הזה לא יעיל; גם היא חושבת שזה טוב שילדים רכים חסרי ישע נמצאים במקום שבו, בחלק ממנו, מתעללים בהם, ובמקום מסוים אפילו רצחו ילדה. האם מישהו חושב שזה לא יעיל לפקח על זה? אני אגיד לכם, האחריות היא במשותף על ראש הממשלה ועל כל השרים; בעיניי, אתם שואלים אותי – גם של השר בנט, כי אם היינו עושים עבודה ישרה ולא עקומה, לשם שינוי, מי שאמור לקחת אחריות לדבר הזה זה משרד החינוך, והתקציב אמור להגיע לשם. וכן צריך כסף, ואני לא רוצה לחשוב על מצב שבו האוצר לא ייתן כסף. אני יודעת שהוא ייתן. יפעת שאשא ביטון (כולנו): הוא ייתן, אבל הסיפור פה הוא לא כסף – – – דברים אחרים. קארין אלהרר (יש עתיד): יפה. אז אני קוראת מכאן לכל החברים הרלוונטיים: תשבו, תסגרו את עצמכם בחדר, שיצא עשן לבן. את ההורים בחוץ זה לא מעניין – לא מעניין אותם מי השר האחראי; מעניין אותם שלילד שלהם יהיה מעון שהוא מפוקח, שאפשר להגיע בבוקר ולצאת בסוף היום והילד במצב מצוין. מגיע לו שיהיה לו חינוך. זה לא איזה בייביסיטר שכל מי שיש לה דופק יכולה לבוא ולנהל את זה, או להיות סייעת שם, או להיות מישהו שם. זה מה שחשוב; כל היתר זה רעשי רקע. די עם הספינים האלה, די עם רעשי הרקע. תעבדו. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת חיים ילין. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, היום ה-81. אני לא סופר שביתת רעב, אני סופר שביתת רעב של החיות – את אותו מרעה שנשרף כבר 81 יום. נורא קשה לי להביא את התחושות האלה לכנסת ישראל, כי פה האוויר תמיד אותו אוויר, ומקסימום כולם צועקים – להביא את הפיח ואת השחור ואת הריחות האלה שאתה לא יכול בלילה לפתוח את החלונות, כי מה שנכנס לתוך הבית שלך זה עשן, ולא בגלל שמישהו עושה על האש. את התחושה הזאת אני לא יכול להביא לכנסת ישראל. זה דבר הזוי. תדעו לכם, יש המון תמיכה לאזרחי מדינת ישראל תושבי עוטף עזה שיושבים שם על הגבול. אבל נדמה לי – כבר שנים אני אומר את זה – שממשלת ישראל – ולא רק הממשלה הזאת, כל הממשלות, כולל שלושה ראשי ממשלה, חמישה שרי ביטחון – כל הממשלות ב-17 השנים האחרונות נשענות על החוסן של האזרחים שם. לא רק שנשענים על החוסן של האזרחים שלהם – אם יש ילדים שמעיפים בלונים או עפיפוני שלום, אז הם בוגדים במדינת ישראל. תדעו לכם דבר אחד: החוכמה של החמאס, של הטרור – שהוא משתמש בכלים שאנחנו שיחקנו בהם כשהיינו ילדים. מה זה הכלים האלה? עפיפון – מי לא קרא ספר על עפיפון? ובלונים – מישהו זוכר את הסיפור של חמישה בלונים שהיינו מספרים לילדים? הם משתמשים בכלים האלה ככלי טרור, ככלי טרור לכל דבר, עם חומר נפץ בפנים. הם שורפים את השדות. היום פניתי לחבר כנסת אחמד טיבי, הראיתי לו את הסרט מתל ג'מה. בתל ג'מה יש עדר של בדואים, והולך העדר ואין לו מה לאכול; שחור מכל הצדדים. הם פונים אליי – אני אוהב אותם, את הבדואים שגרים בנגב, אלה ששומרים על המסורת וממשיכים במרעה, אבל מה אני יכול לעשות כשהמשותפת בעצם מגינה על החמאס ולא על האחים שלהם, הבדואים שיושבים במרעה? מדינה הזויה לחלוטין. כבוד היושבת בראש, אני רוצה להגיד את המשפט המשמעותי ביותר: אולי אפשר לבקר את הקבינט – ואני מבקר את הקבינט על החלטות שהקבינט מקבל שמבחינתי הן לא נכונות – אבל ברגע שהקבינט מקבל החלטה, אסור בשום פנים ואופן לשרים שנמצאים שם לבוא ולצאת נגד ההחלטה של הקבינט. זה מחליש אותנו, זה מחליש את החוסן; זה לירות בנגמ"ש. את זה אנחנו חייבים למנוע. זה מזכיר לי – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): משפט סיכום, זה מזכיר לי, למי שפעם היה במזכירות של קיבוץ, ששואלים את יענקל'ה: יענקל'ה, תגיד לי, איך אתה הצבעת עם המזכירות? איך הוצאת הודעה כזאת? ואז הוא אומר, יענקל'ה: לא, אני לא הצבעתי איתם, אני מתנגד בכלל למה שהם היו. זה מחליש את החברה שלנו כששרים קמים ואומרים נגד הקבינט. דוד אמסלם (הליכוד): לא הבנתי את הסיפור של יענקל'ה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חיים ילין (יש עתיד): יענקל'ה – תשאל כמה שרים פה שאמרו "דין עפיפון כדין קסאם". בקבינט לא קיבלו את ההחלטה הזאת, והם יצאו לתקשורת. אני, יש לי את הזכות המוסרית לבוא ולהגיד את הדברים האלה. אם הקבינט מקבל החלטה אחרת – שיכבדו את החלטת הקבינט. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חבר הכנסת ילין. חיים ילין (יש עתיד): בשביל זה הוא נבחר על ידי ממשלת ישראל. היו"ר נאוה בוקר: אתה כבר הרבה זמן מעבר. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדינה של ילדים; אנחנו מדינה שמעודדת משפחות, ומעודדת הבאת ילדים, ואנחנו מדינה שיש בה המון ילדים. ודווקא בתחום הזה של הגיל הרך, אנחנו לא הולכים את כל הדרך. ממשלת ישראל, מדינת ישראל, לא באמת לוקחת אחריות על חינוך הגיל הרך במדינת ישראל. היה באמת את הדבר המדהים – באמת מדהים, אני לא מזלזל בו – של לקיחת אחריות מגיל שלוש; התקדמות גדולה, אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקורה עד אז. אי-אפשר לבוא היום – התופעה שעכשיו אנחנו שומעים בחדשות של עוד ועוד גננות מתעללות, ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה, זו תופעה שעכשיו יש בה הצטברות, אבל היא הייתה תמיד. כל מי שיש לו ילד או משפחה יודע מה המשמעות והדאגה – להכניס ילד לגן פרטי, פעוט לגן פרטי, שאתה יודע שהוא לא מפוקח. אמרת – אולי את, חברת הכנסת שאשא ביטון – שיותר קשה לפתוח דוכן פלאפל מאשר לפתוח מעון פרטי. ולכן, כשכולנו יודעים את זה, ולכולנו זה ברור, והחדשות האחרונות שבאמת ממלאות את העיתונים, ומזעזעות את כולנו – אני אומר: באיזה אומץ ועדת שרים לחקיקה פשוט דחתה את זה והורידה את זה מסדר-היום. מה אכפת לממשלה – ששולטת בתהליך גם ככה – לבוא ולהראות לציבור שהיא רוצה לטפל בבעיה, ולהניח את הבעיה הזאת על שולחן הכנסת? יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – כבר עבר קריאה טרומית, זה לא שוויתרנו, פשוט בתזכיר הממשלתי, מה לעשות, יש פערים, ואתה יודע מה? גם אני לא חותמת עליו כמות שהוא, אבל בשביל זה צריך לשבת ולדבר, ולראות לאן אנחנו רוצים להגיע, וקדימה, לעבודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסכים. חברת הכנסת שאשא ביטון, אני מסכים. לכן אני אומר: פערים כאלה – יש ועדה, צריך לדון בוועדה. תראי איזה מסר לציבור. את יודעת, לא כולם מעורבים כמוני, בסדר, אני מבין את מה שאת אומרת לי עכשיו, אבל כאשר יושבת אימא עם הפעוט שלה מול הטלוויזיה ושומעת את הטיעונים – תסלחי לי, שהם לא רק כאלה, אבל הביורוקרטים והטכניים – היא אומרת: מה, הם נורמליים? מה, אין להם ילדים? מה, הם לא מבינים? באמת, ובהגינות, אני לא בא ומפיל את האחריות עליכם. זוהי תופעה ארוכת שנים. יש פה דבר שצריך לטפל בו, והתהליך התחיל. אבל אני דווקא מדבר על המסר הציבורי, שבמסר הציבורי אתמול הייתה צריכה להתקבל החלטה שמניעים את התהליך, חברת הכנסת שאשא ביטון, ואחרי שהיה מתחיל התהליך – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסיים עוד דקה. יושב-ראש הקואליציה היה בא אליי, אומר לי: תשמע, יואל, יש כאן נושא שאנחנו רוצים לקדם בדחיפות רבה למען כל ילדי ישראל, בוא תשתף פעולה כאופוזיציה, ואז היינו באמת עושים את הצעד הזה – משתפים פעולה, כי לכולנו יש ילדים, או נכדים, אולי אפילו לחלק נינים, גברתי; לך עדיין אין נינים, אבל בעזרת השם. היו"ר נאוה בוקר: לא הגזמת כבר. יואל חסון (המחנה הציוני): וגם עדיין לא נכדים, אבל בעזרת השם. היו"ר נאוה בוקר: בעזרת השם. יואל חסון (המחנה הציוני): ובאמת, נוכל לבוא ולראות את המציאות הזאת משתנה, כי היא בלתי אפשרית לאף אחד מאיתנו. תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, על אורך הרוח, על הסבלנות והניהול המעודן של ישיבת הכנסת. היו"ר נאוה בוקר: חן-חן לך. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, שלוש דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, למען האמת, בימים האחרונים הראו לנו בטלוויזיה ובכל כלי התקשורת את ההתעללות הבלתי-נסבלת בילדים בפעוטונים. אלה דברים מצמררים, והנפש, הגוף, לא סובלים דברים כאלה. חברי חבר הכנסת שמולי, הבנתי שאתה מציע גם מצלמות לזקנים. הצעה במקומה; כל אלים צריך להיות מצולם, ושנדע. אין מה להסתיר. מה לעשות, המצלמות לא מדברות לקואליציה, על פי הצעת החוק שלהם שעברה אתמול בוועדת השרים לחקיקה – מצלמות שמגלות לנו מי אלים. אין מה להסתיר, אין מה לפחד. קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל אצל החברים מהקואליציה, כולל כולנו, זה לא מדבר אליהם באופן עקבי כל הזמן. אתמול, בכיכובם של החברים מכולנו, ועדת השרים אישרה חוק בלתי חוקי בעליל של איסור צילום, של סתימת פיות; חוק מביש שאין לו מקום במדינה מתוקנת. קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אבל, מה לעשות, אחרי 70 שנה המדינה, כנראה בעזרתכם, נזכרת שהיא במזרח התיכון, והיא מעודדת חקיקה של עולם שלישי וחקיקה מזרח תיכונית. אתם שוכחים מעצמכם ואיבדתם את הצפון. הצעת החוק שעברה אתמול בוועדת השרים בכיכובם של חברי הכנסת של כולנו מוסיפה אות קין לבית הזה – – קריאה: למה את מכפיש? קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): – – ועוד בושה ועוד בושה. ואני לא מתפלא שאתם נמצאים איפה שאתם, כי אתם מעמידי פנים, צבועים. כל ההתנהלות החקיקתית שלכם מראה את זה. חברי איציק, תבורך על הצעת החוק. הצעת החוק חשובה. כל חברי הכנסת צריכים לבטל קיזוזים ולקחת חלק בהצבעה על הצעת חוק זו, ולא לקחת אותה שהיא עוברת – תודה לכם. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, עיסאווי פריג. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא ייאמן, לא מחובר למציאות. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא מחובר, אתם מחוברים. אתם מרחפים, אתם לא חלב ולא בשר. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת עיסאווי, מספיק. אתה צועק. אנחנו במליאה לא בשוק. עיסאווי פריג' (מרצ): מה זה מספיק? מותר להן, הקואליציה, חברות הכנסת מכולנו? היו"ר נאוה בוקר: לא, ממש לא. אותה אני פחות שומעת. אתה, יש לך קול רועם, מה לעשות? אדוני, תאפשר בבקשה לחברך לדבר. אני אוסיף לך. תמשיך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, אני ישבתי בדיון אצלך בשבוע שעבר מתחילתו ועד סופו, ואני מדבר כאן עכשיו כאבא וכחבר כנסת. אני חושב שתסכימו איתי כולם, כל מי שהיה בדיון הזה, שהיו שם קטעים קשים מאוד, מאוד מאוד קשים. כאשר שמעתי אתמול שחוק הפיקוח שעליו דיברנו נדחה, אני מודה שדי נדהמתי מהעניין הזה, ואני שואל את עצמי: מה עוד צריך לקרות? מה עוד צריך לקרות כדי שחוק הפיקוח על מעונות הילדים שלנו – שהחוק הזה יעלה, יעבור ויצא לדרך ומהר? אני חושב שבמצב שבו אנחנו נמצאים היום אין מנוס מלומר שאנחנו נמצאים במצב חירום בנושא הזה של שמירת הביטחון על הילדים שלנו במעונות הילדים. אנחנו נמצאים במצב חירום. כל פעם שעולה איזה אסון, אז פתאום, יומיים אחרי זה, אנחנו עוד פעם שומעים על עוד ועוד מקרים, וזה הולך ודועך עד לאסון הבא. זה פשוט בלתי אפשרי; זה פשוט בלתי נסבל. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות מעשה. אני מבין מהדיון פה עכשיו שהבעיה היא לא כסף. אז אני הייתי מצפה שאחרי שקרה לנו אסון כזה, הייתי מצפה שמי שצריך ישב יום ולילה ויוציא מתחת ידיו חוק מסודר, בלי חורים ובלי כל מיני סיבות וסיפורים שמעכבים את הדבר הזה. אף אחד מאיתנו לא יודע למדוד אילו מחירים שילמנו עד היום, מאחר שעד היום החוק הזה לא התקבל – ואתם יודעים טוב ממני, אני פחות עסקתי בזה, כמה שנים כבר זה מתגלגל, הדבר הנורא הזה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): המחירים הם בלתי נסבלים, ואין שום סיבה שהחוק הזה ביום לא יעלה ראשון הקרוב, יאושר ויצא לדרך. זו דרישה הכרחית, מהותית, למען הביטחון של הילדים שלנו. המצב כרגע הוא בלתי נסבל. אני קורא לוועדת השרים, למשרד האוצר, למשרד העבודה והרווחה: אנא מכם, קחו את עצמכם בידיים ותוציאו את החוק הזה לדרך. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. צריך להודות לערוץ שלנו בטלגרם – מי שעדיין לא עוקב, מוזמן. אבל בנימה פחות הומוריסטית, גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, 80 יום ו-80 לילה בוער הדרום במדינת ישראל. 80 יום ו-80 לילה. השרפות עכשיו בכיסופים, באור הנר. חיים ילין לא נמצא עכשיו במליאה, אבל חיים ילין דואג לעדכן את כולנו. היו"ר נאוה בוקר: חיים ילין דיבר לפני כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת, ישבתי במליאה והקשבתי לו, אבל יש לי עדכונים אפילו יותר צפופים, כי חיים ילין לפעמים לא נמצא שם; אז יש לי עדכונים מדבורה ומשי, שכל הזמן דואגים שנדע בדיוק איפה השרפה ולאן היא מתקדמת. ב-80 הימים האלה היו שרים בממשלה, והיו גם לא מעט חברי כנסת. אני הייתי שם שש פעמים; אהיה שם שוב ביום שישי הקרוב. אבל ראש הממשלה לא חושב שהוא צריך להיות שם. עכשיו, חבריי מהאופוזיציה, בואו רגע נדמיין מה היה קורה אילו אנחנו, זו הייתה הממשלה שלנו, ומה היה עושה ראש הממשלה אילו אנחנו מנסים לנהוג כמו שאנחנו מנסים לנהוג, בממלכתיות, ובאמת להבין את המורכבות הביטחונית של אי-כניסה לסבב נוסף והמשמעויות של כניסה לסבב נוסף. אבל תעזבו את הכול. למה ראש הממשלה לא חושב שהוא צריך להיות בדרום השחור והבוער הזה? אני פשוט לא מצליחה להבין, באמת שלא. ואומר לכם עוד דבר מדהים: דיברו כאן חבריי, בצורה נוגעת ללב, על הנושא של חוק הפיקוח על מעונות היום. צריך להגיד לעצמנו בכנות ובאמת שגם המצלמות וגם חוק הפיקוח – גם הם לא יספיקו. אם לא יעשו תהליך משמעותי – חברתי חברת הכנסת שאשא ביטון, אנחנו יודעות – אם לא יעברו מעונות היום לפיקוח משרד החינוך, לא באמת ישתנה פה שום דבר; עד שלא תשתנה התפיסה ביחס לגיל הרך לא יקרה כלום. על 80 יום כאלה, ולא שמעתי אותו מתייחס לילדה יסמין וינטה – אבל דבר מדהים: לטפל באירוויזיון יש זמן. לטפל באירוויזיון יש זמן. עכשיו "מהלכים אימים", במירכאות, על איגוד השידור האירופי, ואומרים: את ה-50 מיליון שקלים שצריך להעביר לאירוויזיון הישראלי לא נעביר לתאגיד השידור הישראלי – מי שזוכר, אגב, המליאה הזאת כילתה שבוע-שבועיים רק כדי להחליט שקוראים לתאגיד השידור הציבורי תאגיד השידור הישראלי. אז בואו, אולי באמת נתנהג כישראלים, נהיה עם ערבות הדדית וסולידריות חברתית, ורק תחזרו למה שאמרתי לכם: דמיינו מה היה עושה נתניהו. אנחנו מנסים להתנהג בממלכתיות, אבל לציבור שם זה ממש לא משנה, אדוני ראש הממשלה, מה הם הצביעו ומה הם יצביעו; הם צריכים לראות אותך; הורים לפעוטות צריכים לראות אותך, את ידך המכוונת. אבל האמת היא שלך אכפת רק מהאירוויזיון, אז בואו אנחנו נגיד לו שאנחנו לא ה-toy שלו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא –אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאפשר היה להעביר את החוק הזה לפחות בטרומית, להביא אותו לוועדה ולהתחיל לבחון אפשרויות לתיקונים – אולי התקנה של מצלמות, אולי פיקוח על גני פעוטות פרטיים ממספר פעוטות כזה ומעלה – אבל ככה סתם לתת לו נוק-אאוט ולהוריד אותו מהבמה זה קצת חוסר אחריות. ואני קורא לך, חברת הכנסת שאשא ביטון, שבאמת זה בנפשך, כל העניין הזה: תנסי לעשות משהו, ולהביא את זה לוועדה שלך, כי לקבור את החוק הזה קבורת חמור זה לא ראוי, זה לא יאה. זה הילדים שלנו, זה הנכדים שלנו. בבקשה, אני לא יודע כבר, קארין, למי כבר לצעוק הצילו. מי שיכול לעשות משהו – בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אנחנו רוצים – – מיקי לוי (יש עתיד): את. את. תעשו מה שאפשר. אבל אני רוצה מילה וחצי על החדשות המסעירות בשעות האחרונות. השר לשעבר חבר הכנסת גונן שגב, האיש שביצע מעשי הונאה על ידי משיכה של אלפי דולרים מבנקומטים, ניסיון הברחה של מאות אלפי כדורי אקסטזי לישראל ושימוש בדרכון דיפלומטי מזויף – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הוא העביר את אוסלו בשביל מיצובישי – שם ההתחלה של השחיתות שלו, מיקי. הוא היה בממשלת ימין – – – מוסי רז (מרצ): – – – מיקי לוי (יש עתיד): עזוב, בצלאל. תן לי לדבר לגופו. עזוב אותי מפוליטיקה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זו לא פוליטיקה. מוסי רז (מרצ): – – – מיקי לוי (יש עתיד): עבריין מועד – מפריעים לי. אני מבקש את הזמן. היו"ר נאוה בוקר: חברים, חבר הכנסת מוסי רז, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. מיקי לוי (יש עתיד): עבריין מועד. חלאה. משנת 2012, תמורת בצע כסף, מכר את נשמתו לשטן ובגד במדינת ישראל. מ-2012 ריגל לטובת איראן, ואף ניסה לגייס בעורמה גורמי ביטחון לשעבר. חמש שנים שימש כסוכן וריגל עבור איראן, המבקשת להשמיד את מדינת ישראל. גונן שגב, אני מקווה שמערכת אכיפת החוק בישראל תבוא איתך חשבון על בגידה במדינת ישראל. מקווה כי כתב האישום יושיב אותך לשנים רבות בכלא, כי מכרת את נשמתך לשטן תמורת בצע כסף. בוגד. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי וחברות הכנסת, תראו, אי-אפשר להישאר אדישים לנוכח כל מה שקורה בפעוטונים וכל מה שמתגלה וכל מה שיוצא בתקופה האחרונה, וכמובן מותה של הפעוטה האומללה, באכזריות. אין מה לומר. זה פשוט הסיוט של כל אימא – אני יכולה להגיד את זה כאימא. אני אומרת תודה לאל שעברתי את התקופה הזאת – הבנות שלי כבר לא בפעוטונים. זה פשוט הסיוט של כל הורה, כל אב ואם בישראל. ואנחנו פה – זה צריך לזעזע פה את אמות הסיפים, זה מה שהסיפורים האחרונים צריכים לעשות, ובמקום זה אנחנו פשוט שומעים ויכוחים בין שרים: ההוא כן ביקש, ההוא לא ביקש, זה היה בתקציב, זה לא היה בתקציב. תקשיבו, בואו נשים את זה מאחור ונסתכל קדימה ונראה איך אנחנו מובילים פה שינוי לטובת ילדי מדינת ישראל, הורי מדינת ישראל וכל החברה בישראל. מה שצריך לעשות כאן זה פשוט רישוי של גני הילדים והפעוטונים ופיקוח ממשלתי. כל העניין של כמה זה יעלה – זה לא משנה. זה כל כך יעלה לנו הרבה יותר אם הילדים יסבלו. כי מה יצא מילדים שסובלים בגילים האלה? יוצא אנשים שלא טוב להם, ושלא תורמים אחר כך לחברה – חס וחלילה, כן? לא כולם, אני לא עושה פה הכללות. אבל מה שקורה פה בגני הפעוטונים זה חרפה. אנחנו חייבים לתקן את זה, זה לפתחנו, זאת המשימה שלנו. גילי 0–3 – מספיק להפקיר אותם. במדינות מתוקנות אין דבר כזה לפתוח סתם גן, עם חצר או בלי חצר, כמה שבא לך. הכול צריך לעבוד בצורה מסודרת. גן צריך לעבוד עם רישיון, והמדינה צריכה לפקח. נקודה. צריך להסתכל רק ימינה ושמאלה קצת לעולם, לראות איך עושים את זה שם. כמה שזה יעלה – זה יעלה, כי אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, שלוש דקות לרשותך. מאיר כהן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להמשיך את מה שחברת הכנסת נחמיאס התחילה. אני רוצה לשאול את חבריי מספסלי הליכוד – גם אותך, היושבת-ראש: מה היה קורה, שולי, אם המצב היה הפוך? מה קורה אם המצב היה הפוך? מה היה קורה אם אתם הייתם באופוזיציה? הייתם עומדים היום עם לפידים סביב שדרות וזועקים על הממשלה שלא עושה דבר. אני מנסה לחשוב – – – יהודה גליק (הליכוד): אתה רוצה להגיד – – – מאיר כהן (יש עתיד): לא. אני רוצה להגיד שהאופוזיציה הזאת אחראית. וכשאני נזכר – – – נורית קורן (הליכוד): למה – – – סליחה – – – מאיר כהן (יש עתיד): תשתקי. אל תפריעי לי, בבקשה. אני מבקש ממך. נורית קורן (הליכוד): קודם כול אל תגיד לי "תשתקי". דבר בצורה יפה. אל תגיד לי "תשתקי" – – – מאיר כהן (יש עתיד): אני מבקש ממך, אני מבקש ממך. אי-אפשר שכל פעם כשעולים לכאן – – – נורית קורן (הליכוד): – – – מאיר כהן (יש עתיד): אז אני מבקש ממך סליחה. אני מבקש את סליחתך, אל תפריעי לי. מבקש את סליחתך. אל תפריעי לי. נורית קורן (הליכוד): אשתדל מאוד. מאיר כהן (יש עתיד): אבל תנסו לחשוב איזו יכולת הכלה יש פתאום לממשלה הזאת. שורפים את הרצועה, שורפים את היישובים, ואתם מתעסקים בזוטות. נורית קורן (הליכוד): ממש לא – – – מאיר כהן (יש עתיד): ראש הממשלה, איש הימין הזה, לא עושה דבר. צריך להסיר את המסכה הזאת מעל פניו. אני אומר לכם שאם אנחנו היינו שם היינו הרבה יותר נחושים. הרבה יותר נחושים. אי-אפשר להמשיך במציאות כזאת שארגון טרור, החמאס, שולט בחייהם של מאות אלפי ישראלים ואתם לא עושים דבר וחצי דבר. נורית קורן (הליכוד): הצבא לא עושה שום דבר – – – מאיר כהן (יש עתיד): צר לי מאוד, הצבא עושה את מה שהמדינאים אומרים לו. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת נורית קורן, תני לו בבקשה לסיים. מאיר כהן (יש עתיד): זה כישלון. זה כישלון מוחלט של ממשלת ישראל. איך שלא תסתירו את זה, צריך להגיד לציבור את האמת. נורית קורן (הליכוד): זאת האמת – – – מאיר כהן (יש עתיד): ראש ממשלת ישראל צריך לתת הסברים למה החמאס משתולל ברצועה וכל מה שאנחנו עושים זה שאנחנו מכילים אותם. הגיע הזמן להיאבק על כבודם ועל חייהם של תושבי העוטף, ואי-אפשר שהחמאס ימשיך לשלוט ברצועה ואנחנו לא עושים דבר. אם אנחנו היינו שם, אף אחד ממנהיגי החמאס לא היה מוציא את ראשו. נורית קורן (הליכוד): – – – מאיר כהן (יש עתיד): הגיע הזמן שיחזרו למדיניות החיסולים ויחזרו לטפל בחמאס, כי אנחנו מדינה ריבונית. צר לי מאוד שקבוצת פרחחים שמעיפים עפיפונים – – מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: מחבלים, אתה מתכוון. מאיר כהן (יש עתיד): – – גורמים לנו לשעות הקשות ביותר שיש לנו. כך לא צריכה להתנהג ממשלה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. מאיר כהן (יש עתיד): אני שוב מבקש את סליחתך, לא ראוי שאני אגיד לך "תשתקי". סליחה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): – – – זה יוצא כאן – – – התנצל וזה יפה, אבל – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת כהן התנצל פעמיים או שלוש. אני מבינה שחברת הכנסת נורית קיבלה את התנצלותו, אז בזה נסתיים העניין. לא צריך – – – בבקשה, שלוש דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הייתי בשמחה שואלת, אם רק היה פה באולם איתנו כבוד ראש הממשלה "נמוטט את החמאס" בנימין נתניהו. יש לי גם שאלה, כמובן, לשר הביטחון "נהרוג את הנייה תוך 48 שעות" ליברמן: איך ישנתם בלילה? ישנתם טוב? ישנתם בלי הצחנה של השרפות הנוראיות שמשתוללות בדרום? איך הרגשתם כשאתם פותחים את הטלוויזיה ואתם רואים את האזרחים שמסתכלים בעיניים כלות איך שהפרנסה שלהם נשרפת? איך שהרכוש שלהם נשרף? איך שהאדמה שלהם נשרפת? איך שהדרום של כולנו עולה בלהבות? איך ארגון חמאס – שאותו פעם אחר פעם אחר פעם הבטחתם למוטט, להרוס, לעקור מהשורש – עושה לכולכם בית ספר? כן, ממשלת ישראל, רק ממשלת ישראל ורק היא, נושאת באחריות מלאה למה שמתרחש היום בדרום. קריאות: – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): נכון, צה"ל רק מבצע את מדיניות הממשלה, ואומר לנו מבקר המדינה בדוח שלו ב-2014: אין מדיניות. לא הוצעו פתרונות מדיניים. לא דנו בהם בכלל. אותו דבר קורה גם עכשיו, בשנת 2018: עדיין לא דנים בפתרונות המדיניים; עדיין מקבצים את הח"כים ואת השרים רק לשמוע מה הם אומרים, נותנים להם לשפוך את מה שיש להם על ליבם – על כל מיני איים מלאכותיים ועל כל מיני פתרונות כאלה ואחרים, ברמה של הזיה כזאת או אחרת. למה עושים את זה, בעצם? רק כדי לצאת ידי חובה, כדי שאם אחרי זה מבקר המדינה ישאל: האם היה דיון? יגידו לו: הינה, אדוני, היה דיון. אבל למה הדיון הזה לא נגמר באיזושהי החלטה? למה אין החלטה? כי לממשלה הזאת אין מדיניות. אין לה יותר מנדט לנהל את ענייני הביטחון, כי היא איננה מסוגלת להתמודד – עם כל העוצמה הצבאית, עם כל החידושים וכל החדשנות הנהדרת שראש הממשלה בנימין נתניהו משבח בוקר וערב – עם כל החדשנות הזאת, לא מצליחים להתמודד עם דברים פשוטים, עם דברים בסיסיים, עם דברים שהם זולים מאוד. הייתי בעוטף עזה לפני שבוע. ראיתי שם עפיפונים שעשויים מפלסטיק, שעשויים מניירות, שעולים כלום כסף. ואנחנו, כן, כשאנחנו מתמודדים עם זה אנחנו שולחים לשם מל"טים, מזל"טים –מה אנחנו לא שולחים? מבזבזים המון המון כספים, ועדיין הדרום שלנו נשרף. אומרים לנו בצה"ל: יותר מ-50% מהיירוטים האלה לא מצליחים; לא מצליחים ליירט לא את הבלונים ולא את זה. אתם יודעים מה? גם אם תצליחו עכשיו לייצר פתרון טכנולוגי יקר ערך לכל הבעיות האלה, בפעם הבאה תהיה המצאה אחרת, ועדיין אתם תישארו חסרי אונים, כי לכם אין מדיניות. אין מדיניות מה לעשות עם עזה; מה לעשות עם הפלסטינים; הייתם רוצים שהם ייעלמו, אולי, ככה יתפוגגו באוויר ואין; אנחנו בנינו חומה, גדר – איך שתקראו לזה – והם לא קיימים יותר. אבל הם קיימים, ועד שלא ייוצר פה פתרון – פתרון הגיוני, שמשלב בין ביטחוני למדיני, כי ככה צריכה להתנהל המדינה שלנו, מדינת ישראל – עד אז יספגו את זה תושבי הדרום, יספגו את זה אזרחי ישראל, שהם ענווים, שהם אנשים טובים, שהם צנועים, ואת הכאב שלהם הם בולעים, הם לא מוציאם אותו החוצה בבכיינות. היו"ר נאוה בוקר: תודה. חבר הכנסת, פרופ' יוסי יונה – אינו נוכח. יוסי יונה (המחנה הציוני): נוכח. היו"ר נאוה בוקר: איפה הוא? אתה כזה קטן, לא רואים אותך. שלוש דקות, בבקשה. רשימת הדוברים, אגב, ננעלה מזמן. אדוני המזכיר, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תומך בחוק, בוודאי, גברתי. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, התחלנו. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני שמח מאוד שדווקא חברי דוד אמסלם נמצא כאן, במליאה – לאחר שאולי במהלך הדברים שלי הוא ייטוש את הטלפון ויקשיב לדבריי. תראו, כמה פעמים הכנסת התכנסה, חברי הכנסת התכנסו כאן ודיברו על המצוקות של בנות ובני השכונות. אמרנו לכם המון פעמים – ואני באמת פונה כאן לחברי דוד אמסלם: חוק גבעת עמל, נורית, חוק גבעת עמל – – – נורית קורן (הליכוד): חוק גבעת עמל, חוק תל גיבורים. יוסי יונה (המחנה הציוני): נכון. יפה מאוד. ראו כיצד הממשלה שלנו גוררת רגליים. עומדת כאן שרת המשפטים ומביעה את תמיכתה המלאה, ואומרת: לא יהיו עיכובים בחוקים הללו ואנחנו נקדם אותם. את יודעת, נורית – – – נורית קורן (הליכוד): יכולתם לפתור את זה הרבה לפני כן. הייתה כאן מפלגה שאתה חבר בה, ולא פתרה את הבעיות ועכשיו זה קשה יותר – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אז בואי נדבר גם על ילדי תימן. בסדר, אנחנו מסכימים, בסדר. אז עכשיו, את יודעת, בכל פעם שנדבר על בעיה שצצה, בעיה כאובה, את תזכירי לנו שבן-גוריון אחראי לעניינים הללו. נורית קורן (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): בסדר. אני אומר הממשלה. נורית יקרה, חברי כנסת יקרים, אני בא ואומר לכם משהו מאוד פשוט: עומדת כאן השרה איילת שקד ואומרת שהיא תומכת בכל ליבה בחקיקה הזאת, והינה, בית המשפט עכשיו קיבל החלטה בנושא של גבעת עמל, שמעניקים 33 מיליון שקל בלבד ל-18 משפחות-אב, אבל למעשה משפחות-אב כוללות בתוכן כ-60 משפחות. 30 מיליון, נורית, זה 500,000 שקל. נורית קורן (הליכוד): זה לא מספיק לכלום – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): לא מספיק לכלום. אם היינו מקדמים את הצעת החוק הזאת במהירות רבה – כפי שהשרה הציעה, כפי שאתם ביקשתם, כפי שאלה ביקשו, כולנו ביקשנו – והינה, גוררים רגליים. מגיעה אליי בקשה, גברתי, משני תושבים משכונת הארגזים שנתנו להם צו פינוי שתוך עשרה ימים מפנים אותם מהבית. והינה, אנחנו מנסים, אנחנו מקדמים הצעות חוק. הממשלה אומרת שהיא בעד, כן, היא רוצה מאוד לקדם את הדברים הללו. ומה אנחנו רואים מתחת למעשה למעטה הזה של לכאורה תמיכה ממשלתית? שמאפשרים את הפינוי של התושבים על ידי אלימות. כן, זה ממשלת ישראל, וכן, זה שר האוצר, שבאים ומדברים על כך שהם שרים מאוד מאוד חברתיים, אבל הלכה למעשה, לא נותנים מענה למצוקות החברתיות הקשות הללו. ריבונו של עולם, איך אפשר לדבר בשפה אחת של תמיכה, ובשפה אחרת – הפקרות או הפקרה מוחלטת של התושבים הללו? פשוט לא מתקבל על הדעת. אז הינה ממשלה שמתיימרת להיות ממשלה חברתית, ולמעשה מפקירה את תושביה שוב ושוב. תודה, גברתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, לא נורא. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת נורית קורן – את לא מוותרת, נורית? נורית קורן (הליכוד): לא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, אז לא. נורית קורן (הליכוד): איך אני אוותר? אמרו לי "תשתקי", אמרו לי כל מיני דברים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חס וחלילה. מי אמר לך דבר כזה? לא במשמרת שלי. יהודה גליק (הליכוד): נורית, הוא התנצל באותה שנייה. נורית קורן (הליכוד): לא, הכול בסדר. יהודה גליק (הליכוד): אני עוד לא ראיתי ח"כ אחד שככה התנצל. באמת, ייאמר לזכותו. נורית קורן (הליכוד): ייאמר לזכותו שהוא התנצל. קיבלתי את ההתנצלות, ואנחנו צריכים לשמור על שפה נקייה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר שיצא, אז האמת היא שגם אני רציתי לדבר על חוק הפעוטות, ולומר שבאמת אנחנו צריכים לשמור על הילדים ולמנוע סבל ממשפחות. המצב האבסורדי הזה שמתעללים בתינוקות – אני לא רוצה לחשוב; אני, כבר הילדים שלי גדולים, אבל הנכדים שלי – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – נורית קורן (הליכוד): קארין, אני מצטערת, אני לא שומעת אותך. קארין אלהרר (יש עתיד): אני אומרת – – – נורית קורן (הליכוד): בסדר, החוק הזה יעבור, החוק הזה יעבור – – – קארין אלהרר (יש עתיד): לא זה. נורית קורן (הליכוד): החוק השני – קארין, אני מאמינה שכולם רוצים לקדם את זה. זה יתקדם. זה עלה היום לוועדת שרים. אני מאמינה שידברו, יראו. הרי אתם יודעים שחוקים לא עוברים מייד. אני מאמינה שזה יעבור. ברגע ששר הרווחה – הוא השר הרלוונטי – ירצה להעביר, והוא רוצה להעביר; הוא אמר שהוא הפנה לזה גם משאבים – אני מאמינה שזה יעבור. כנראה שצריך עוד הסכמות. אני מאמינה שכך יהיה. אני רוצה להתייחס לטרור של השרפות. נכון – איפה חברת הכנסת קסניה? אנחנו לא יכולים להעלים את הפלסטינים, אבל תדעו לכם שהצבא וגם ראש הממשלה עושים ככל יכולתם כדי לפתור את הסיפור הזה. הינה, רק עכשיו יצא פוש – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה את לא דורשת מראש הממשלה לבקר בעוטף? נורית קורן (הליכוד): – – יצא פוש, יצא פוש, יצא פוש שהוא נפגש עם מלך ירדן כדי לטפל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – נורית קורן (הליכוד): איילת, תאמיני לי, תאמיני לי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה תאמיני לי? מה תאמיני לי? לא רוצה להאמין לך – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – – – נורית קורן (הליכוד): איילת, איילת, סליחה, סליחה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 80 יום ו-80 לילה – – – שרפות מזעזעות – – – נורית קורן (הליכוד): איילת, את צודקת, הטרור הזה הוא טרור נוראי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת נחמיאס ורבין – – – קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת נחמיאס ורבין – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חסידים שוטים. מה זה השטויות האלה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. את קרובת משפחה שלי, אל תעשי לי את זה. גילוי נאות. כן, חברת הכנסת נורית קורן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בצלאל, אתה הורג לי את הפריימריז. נורית קורן (הליכוד): חברים, אני לא חושבת שזה שראש הממשלה יבוא ורק יעמוד שם, זה יפתור את הבעיה. אבל – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כיו"ר אופוזיציה הוא הלך לכל פיגוע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה יהיה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה קרה? מה קרה לכם? מה זה ההיתממות הזאת? נורית קורן (הליכוד): איילת, איילת – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה זאת ההיתממות הזאת? נורית קורן (הליכוד): איילת, איילת, איילת, ראש הממשלה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – לך תחבק את תושבי העוטף. נורית קורן (הליכוד): איילת, די. ראש הממשלה מטפל בכל מה שעומד על שולחנו, ותאמיני לי – – יואל חסון (המחנה הציוני): בכל, בכל, בכל מה שעומד על שולחנו. נורית קורן (הליכוד): – – שהוא לא ישן, הוא לא ישן בלילות. אני בטוחה בזה שזה מדיר שינה מעיניו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה יהיה? נורית קורן (הליכוד): חברים, חברים – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – הוא מתעסק באירוויזיון. במקום להתעסק בפעוטות שעוברים התעללות, הוא מתעסק באירוויזיון. קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): כמה טוב שאתם אופוזיציה, כמה טוב – – – קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): כי זה מה שנשאר לכם – רק לצעוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת לאה פדידה – – – נורית קורן (הליכוד): זה מה נשאר לכם, זה מה נשאר לכם – רק לצעוק. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת לאה פדידה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת נורית קורן, יש לך עוד חצי דקה. האמת שהזמן עבר מזמן. קדימה, לסכם. נורית קורן (הליכוד): חברים – – – חיים ילין (יש עתיד): נורית, אני רוצה להגיד לך שגם אנחנו לא ישנים בלילה. נורית קורן (הליכוד): נכון, חיים. חיים ילין (יש עתיד): גם אנחנו לא. נורית קורן (הליכוד): ליבי ליבי עם תושבי הדרום. קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): חברים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל אתם לא נותנים לדבר, נו. אתם באמת לא נותנים לדבר, חברים. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה ממש לא מכובד ולא מכבד. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל היא חברת כנסת או דוברת של ביבי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: 21:00, יום שני רגוע – – – נורית קורן (הליכוד): רעיון לא רע. קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): חברים, חברים, מה שקורה בדרום זה טרור. אנחנו נתגבר עליו; אנחנו התגברנו על הרבה דברים גדולים. נכון. כואב הלב, כואב הלב. אני ראיתי סרטון – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – נורית קורן (הליכוד): חיים ילין, בבקשה. ראיתי סרטון שלך, איך נראים המרחבים הירוקים. ליבי נכמר לראות את הכול עשֵׁן. ואני רוצה לומר לך שאני פרסמתי את זה הלאה, שיתפתי – כתבת לשתף, שיתפתי הלאה לחברים בחו"ל, כדי שיראו עם מה אנחנו מתמודדים. אבל אם אנחנו היינו עכשיו מפציצים בצורה מטורפת, הורגים כמה אנשים, מה היה קורה? אתם הראשונים, באופוזיציה – – – קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חברת הכנסת נורית קורן – – – קריאות: – – – נורית קורן (הליכוד): תדעו לכם, ראש הממשלה פועל – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – נורית קורן (הליכוד): – – למען הגנה על מדינת ישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – נורית קורן (הליכוד): ותפסיקו, תפסיקו רק להשחיר. הוא עוד רק עכשיו נפגש עם מלך ירדן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חברת הכנסת נורית קורן, תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם – – – קריאות: – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): למה רק חיים ילין בטלוויזיה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: דודי, אדוני מוותר? מוותר. חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אברהם נגוסה – – – קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא דילגתי על כלום. אצלי לא רשום, אצלי לא רשום, איפה כתוב בכלל גליק? יהודה גליק (הליכוד): – – – אתה דופק את המתנחלים? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אצלי חבר הכנסת יהודה גליק לא רשום בכלל. יהודה גליק (הליכוד): סליחה, אתה דופק את המתנחלים? היו"ר בצלאל סמוטריץ: יכול להיות שבגלל שאתה בשביתת רעב, אז לא רצו – אבל אצלי אין, נו, מה אתה רוצה? יהודה גליק (הליכוד): דופקים את המתנחלים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני אתן לו. אין בעיה, נו. יפעת שאשא ביטון, גם כן? יהודה גליק (הליכוד): בגלל שאני מתנחל אתה לא סופר אותי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גליק, אני עובד על פי רשימה ואתה לא מופיע לי ברשימה, ולמרות זאת אני אוסיף אותך. למרות זאת. יהודה גליק (הליכוד): זה בדיוק העניין. השמאלנים השתלטו לך על הרשימה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, חבר הכנסת נגוסה, בבקשה, אדוני. אברהם נגוסה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-2015 ממשלת ישראל קיבלה החלטה פה אחד להעלות את שארית יהודי אתיופיה, שממתינים הרבה שנים בתנאים לא תנאים. היום התקיים דיון של ועדת שרים בעניין ביצוע אותה החלטה וזירוז עלייתם של שארית יהודי אתיופיה, אך לצערי, שוב לא התקבלה החלטה לבצע הזאת, ולכן אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה שחיכו לבשורה המשמחת של איחוד משפחות שוב יצטרכו לחכות ולהישאר מאוכזבים. אלי אלאלוף (כולנו): אברהם, לא רק יוצאי אתיופיה; אזרחים של ישראל. אברהם נגוסה (הליכוד): כן, אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה. אלי אלאלוף (כולנו): לא, גם אני. אני לא יוצא אתיופיה, וגם אני מאוכזב. אברהם נגוסה (הליכוד): כן. בדצמבר 2017 הובטח לנו שהעלייה תימשך, אך עדיין לא מבצעים אותה ודוחים שוב ושוב. יהודי אתיופיה הנותרים, באדיס אבבה, בגונדר, בהמתנה ארוכה של געגוע לבני משפחותיהם הנמצאים בארץ. כדי להבין את הכאב הגדול של קהילת יוצאי אתיופיה, אני רוצה להעביר לכם נתונים חשובים של בני משפחותיהם שנותרו באתיופיה. מדובר ב-8,000, של-1,000 מהם יש בנים ובנות בישראל; ל-2,200 מהם יש הורים בישראל; ל-2,500 מהם יש אחים ואחיות בישראל; ל-2,300 מהם יש להם דודים ודודות. מתקיים קמפיין שקרי, מגמתי, עם כוונת זדון, להפחיד את מקבלי ההחלטות. לצערי הרב, גם פקידים בכירים מעורבים בקמפיין הזה. בקמפיין זה יש, לצערי, ריח של גזענות. חשבתי שבשנת 2014 הגזענות עברה מהנוף הציבורי, אך מסתבר שטעיתי. יהודה גליק (הליכוד): אברהם, זה אנשים מתוך הקהילה. זה אנשים מתוך הקהילה. אברהם נגוסה (הליכוד): אני מציע לעורכי הקמפיין השקרי להסתכל בחיילים המשרתים ביחידות מובחרות בצה"ל. אין להם זכות בסיסית להיות עם הוריהם, עם אחיהם? היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. אברהם נגוסה (הליכוד): אני רוצה להקריא שמות של החיילים ושל המשפחות שלהם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, חבר הכנסת נגוסה, אבל הזמן תם. אברהם נגוסה (הליכוד): זאת דוגמה. אני רוצה דוגמה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת נגוסה, אבל אני כבר נתתי לך עוד דקה, כי הנושא חשוב, אבל הזמן תם. חבר הכנסת נגוסה. אברהם נגוסה (הליכוד): דוגמה, תן לי אחת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת נגוסה. אברהם נגוסה (הליכוד): אלה חיילים שמשרתים. אם לא נותנים להם זכויות – אם זאת לא גזענות, אז מה זאת גזענות? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אדוני יוכל להמשיך – אתה רשום לחוק הבא, חבר הכנסת נגוסה. אברהם נגוסה (הליכוד): ולכן אני קורא לממשלת ישראל: די לגזענות. יש לקבל החלטה להעלות את המשפחות ולאחד אותן לאלתר. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – חברות הכנסת לאה פדידה ויפעת שאשא ביטון, ואחר כך נעבור להצבעה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן המזכירה, חבריי, יש פה שר אולי? אין פה שר. יופי, זמני לא מוגבל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זמנך מוגבל. יהודה גליק (הליכוד): חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, א. אני רוצה לבקש את סליחתכם שבכוונתי לנצל, מעכשיו ועד ששר האוצר יתעשת, את כל הזמנים של כל החוקים בקריאה הראשונה. אני מצטער שזה בא על חשבונכם. צר לי. חבריי, כידוע יש הלכה: צריך לשמור שבת. שבת היא מצווה מהחשובות שבתורה. אבל יש דברים שלמענם צריך לחלל שבת, למשל פיקוח נפש. ואם אדם יגיד שהוא רוצה להחמיר על עצמו – הוא יראה אדם שגוסס, אבל הוא יחמיר על עצמו בהלכות שבת, הוא ישמור שבת. כמובן שהאיש הזה מחלל שבת, מכיוון שהתורה קבעה שקיומה של השבת הוא פיקוח נפש. הווי אומר שאם יש לנו מצב של פיקוח נפש, אזי אנחנו מצווים לחלל את השבת. זוהי שמירת השבת. אותו דבר, חבריי וחברותיי – חברים, אני לא יכול, הרעש הזה מפריע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. יהודה גליק (הליכוד): אני אצטרך לבקש ותצטרך להוסיף לי זמן. תודה. חבריי וחברותיי, אותו דבר בדיוק קורה כאשר נהג אמבולנס – תארו לעצמכם, כל אחד יודע שאסור לעבור ברמזור אדום. עבירת תנועה קשה, מעבר באדום. יבוא נהג אמבולנס ויגיד: אני מחמיר על עצמי, אני אקפיד שלא לעבור ברמזור אדום. כמובן שכל אחד ואחד מאיתנו יאמר: אתה פוגע בתפקידך. חבריי וחברותיי, יש לנו שר אוצר שיש לו כלל מאוד חשוב – הוא צודק: אין להוסיף מיסים על הציבור. זאת החלטה ראויה, אבל כאשר יש לפניך קריאת חירום, כאשר לפניך יש בני נוער, כאשר לפניך יש מנהלי בתי ספר שמתחננים ואומרים שיש אנשים שמצטרפים למעגל המוות כל יום, כל יום – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – אבל אתה אומר שאולי הם מרצונם. יש אנשים שמחליטים לעשן, יש אנשים שמחליטים לנסוע על אופניים בלי קסדה, שמחליטים לעשן, שמחליטים – – – הם אנשים בוגרים. הם עושים טעויות, אבל הם אנשים בוגרים. אז עכשיו הם צריכים לשלם כי יהודה גליק אמר? יהודה גליק (הליכוד): מה קורה כשהם ילדים בני 13 ו-12? לאה פדידה (המחנה הציוני): בא לי לעשן. מירב בן ארי (כולנו): – – – אם הן רוצות הן יכולות להפסיק מחר. מה העניין? יהודה גליק (הליכוד): אולי נבטל גם את הקנסות על עבירות התנועה. מירב בן ארי (כולנו): מה זה קשור? הם אנשים בוגרים, שיחליטו מה שהם רוצים. יהודה גליק (הליכוד): אני בן אדם בוגר, אני אסע בלי חגורה. אני אדם בוגר. לאה פדידה (המחנה הציוני): שומעת אותך – בא לי לעשן. זה לא בסדר. יהודה גליק (הליכוד): לא, זאת החלטה שלך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: טוב, חבר הכנסת גליק, אתה תמשיך בחוקים הבאים, אדוני. תודה. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, הזמן שלי לא עבר, אין פה שר. לא, לא, אין פה שר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גליק, אני מנהל את הישיבה. יהודה גליק (הליכוד): ברגע שאין שר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גליק, אני מנהל את הישיבה. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא. לא נכון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, אל תעשה לי את זה. יהודה גליק (הליכוד): יש כללים בתקנון, אני מבקש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, יהודה, חבר הכנסת גליק. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, ברגע שאין שר – אדוני היושב-ראש, יש כלל ברור. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גליק, אני מנהל את הישיבה עכשיו. אדוני ימשיך בחוקים הבאים. תודה. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, לא, אבל ברגע שאין שר מותר להמשיך לדבר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ודאי שאני מחליט, אז אני מחליט. יהודה גליק (הליכוד): אין, הזמן לא נגמר. אין פה שר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, חבר הכנסת גליק. יהודה גליק (הליכוד): אני מצטער. לא, לא, אני מבקש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: כשאין שר זו החלטה של יושב-ראש הישיבה. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא נכון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אל תגיד לי לא נכון. החלטה של יושב-ראש הישיבה. יהודה גליק (הליכוד): עם כל הכבוד, כשאין שר, כשאין שר, אני רשאי להמשיך – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ודאי שכן. חבר הכנסת יהודה גליק, אדוני, תודה רבה. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, אני מבקש. אדוני המזכיר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת לאה פדידה, גברתי. יהודה גליק (הליכוד): מה כתוב בכלל? מה התקנון אומר? שכשאין שר הזמן לא תם, עם כל הכבוד. אני מצטער. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גליק. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, עם כל הכבוד. כשאין שר, אין הגבלת זמן. לא יכול להיות. כשאין שר אין הגבלת זמן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יהודה גליק, ידידי היקר. יהודה גליק (הליכוד): אני מצטער מאוד. אני אומר לכם, פרשת השבוע, פרשת חוקת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה רוצה להתערב? אתה רוצה להתערב על משהו? יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, חלילה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אל תגיד דבר תורה. יש לך עוד שלושה חוקים לדבר בהם, אני מבקש עכשיו שתרד מהבמה. יהודה גליק (הליכוד): אבל שיהיה פה שר. רגע, לא צריך להיות פה שר? אני שואל, לא צריך להיות פה שר? היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, אין שר, יש יושב-ראש ישיבה. אל תגרום לי להוריד אותך מהדוכן. מירב בן ארי (כולנו): אבל תכבד אותנו. למה אתה לא מכבד אותנו? אבל למה אתה לא מכבד אותנו? יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, אין פה שר. אני מבקש – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, אל תגרום לי. יהודה גליק (הליכוד): סליחה, אני שואל, איפה יש שר? יותר פשוט להביא שר. מירב בן ארי (כולנו): אבל תכבד אותנו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת גליק. יהודה גליק (הליכוד): אולי שהשר יכבד את הכנסת? מירב בן ארי (כולנו): אתה צודק. יהודה גליק (הליכוד): אולי שהממשלה תכבד את הכנסת? היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, יהודה, אני לא רוצה להוריד אותך. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, אל תוריד אותי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז אני מבקש שתרד. יהודה גליק (הליכוד): הכלל אומר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל הכלל הוא שאני יושב-ראש הישיבה. תגיש ערר אחר כך על החלטותיי. יהודה גליק (הליכוד): הכלל אומר שכשאין שר – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אין כלל כזה שכתוב בתקנון. יהודה גליק (הליכוד): למה לא? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כי אין כלל כזה שכתוב בתקנון. יהודה גליק (הליכוד): אז מה כתוב? היו"ר בצלאל סמוטריץ: הנוהג הוא שזאת החלטת יושב-ראש הישיבה. מירב בן ארי (כולנו): תכבד אותנו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יושב-ראש הישיבה יכול לאפשר לך להמשיך לדבר. יהודה גליק (הליכוד): לא, אני ראיתי כמה וכמה פעמים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני כרגע החלטתי שאני לא מאפשר. אני ממשיך לנהל את הדיון. יהודה גליק (הליכוד): זה בסמכות היושב-ראש? מה שנאזם אומר – אני עושה. בסמכות היושב-ראש? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אז תתנצל, בבקשה. תתנצל, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): הינה, השר גם הגיע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, לא, תתנצל. יהודה גליק (הליכוד): אז א. אני מתנצל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש לי תחושה שבחוק הבא אתה לא תדבר. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, לא, אין מצב שבחוק הבא אני לא מדבר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אין מצב. בבקשה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, זה לא בסדר מה שעשית. יש לי חביבות יתרה כלפיך, לכן לא ביקשתי להוריד אותך מהדוכן. יש יושב-ראש ישיבה, ויושב-ראש ישיבה מקבל החלטות. יהודה גליק (הליכוד): מאז שאני פה בכנסת תמיד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש יושב-ראש ישיבה, והוא מקבל החלטות. חבר הכנסת גליק, באמת. אני מקווה שאת בלי סיגריה כאן עכשיו. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חושבת שזה ראוי מאוד להעלות את הצעת החוק הזאת, אבל זה קצת צובט וקצת כואב וקצת מעט מדי. בטח ההורים שיושבים עכשיו בבית שומעים אותנו מתעסקים בזה, ולא באמת במה שכואב להם. חבריי וחברותיי שהיו פה לפניי דיברו על מצלמות ומצלמות ומצלמות. חבר'ה, זה לא יעזור. המצלמה תהיה כבר אחרי המעשה. הגיע הזמן לקחת את מערך הגיל הרך ולראות מה עושים איתו. מטפלת לשבעה תינוקות זה מטורף. מספיק שאת אישה ונושמת – את יכולה להיות מטפלת. לא, זה לא מספיק. את צריכה תנאי סף, את צריכה הכשרה, צריך פיקוח, צריך ליווי פדגוגי, צריך להיכנס לגנים האלה. וצריך לתת לאבות ולאימהות שקט וכבוד, ולפעוטות האלה, יותר מכול – הגנה, ולהחליט שזה חוזר למשרד החינוך ויש מערך הגיל הרך ויש תקינה חדשה. ואי-אפשר לבקש מהמטפלות האלה – שרובן טובות, ואף פעם בבית הזה לא דיברו על מעמדן ועל המשכורת שלהן. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מה זאת אומרת? לאה פדידה (המחנה הציוני): רובן – ב-27 שקלים לשעה. למזלי, ניהלתי את מערך הגיל הרך בצפון. מטפלות לא יכולות לסיים את החודש, במשכורת מזעזעת, שעות מזעזעות, ומפילים עליהן עוד נטל ועוד נטל. באותה נשימה שאנחנו מטפלים ואמורים לדאוג לתינוקות ולחסרי הישע, הבית הזה מחויב לדאוג למעמד המטפלת; להעלות את הסף, את השכר ואת ההכשרה המקצועית. ולטפל בגיל הרך זה לא פלסטר – לא של מצלמה, לא של תקינה – אלא מכלול, הכול ביחד, כמו מערך גני הילדים, כמו מערך בתי הספר, ועל אחת כמה וכמה שאותו תינוק לא יכול לחזור הביתה ולהגיד לאימא שלו ולאבא שלו מה נעשה או מה קורה. חברת הכנסת פנינה אמרה שאנחנו צריכות, כנשים וחברות כנסת, לצאת. אני חושבת, פנינה, שגם האבות, כי לילד הזה יש שותפים. אבל הילד הזה, והאימא והאבא האלה, הם בטח כרגע נושאים את העיניים ואומרים: איך יכול להיות שאחרי מקרה מזעזע – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – שאת, חברת הכנסת, לקחת את זה לדיון דחוף, עדיין לא קורה כלום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. לאה פדידה (המחנה הציוני): דחייה ודחייה. בואו נטפל במערך הגיל הרך כמו שצריכים לטפל בו. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. אחרונת הדוברות בחוק הזה – חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, ואחריה אנחנו נעבור להצבעה, אלא אם כן השר ירצה לסכם, כמובן. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני ביקשתי לעלות ולדבר כדי לעשות קצת סדר בבלגן, ובעיקר – כדי להפסיק את כל המניפולציה השקרית שככה תפסה לה מקום בבית הזה. עלו לכאן לדוכן חברי כנסת שסיפרו על כך שהם מקדמים את חוק המצלמות וחוקים נוספים, והאשימו את האוצר בכך שהחוק הזה לא מתקדם. אתם יודעים למה הם האשימו את האוצר? כי אין להם שמץ של מושג בכלל מה קורה בתהליך הזה. הם לא הקדישו דקה מעבר למילוי הטפסים והנחתם במזכירות כדי לקדם את החוק הזה. כי האוצר בכלל לא קשור להתנגדות הכל-כך גדולה לחוק המצלמות; כי חוק המצלמות – ההתנגדות לו נובעת מהיועץ המשפטי לממשלה, שייאמר לזכותו שבשבוע האחרון התרכך בגישה שלו, ובעובדים במשרד המשפטים, שחרדים מאוד לכל נושא הפרטיות. שם נמצאת ההתנגדות. ואני רוצה לספר לכם יותר מזה: לפני כשנה וחצי, כשהבאתי את החוק הזה בפעם הראשונה לכנסת, העליתי אותו לוועדת שרים והבאתי אותו לדיון בוועדה לזכויות הילד, צלבו אותי; צלבו אותי, שפכו את הדם שלי – ארגונים, הורים, שטענו שאני מפקירה בעצם את הילדים, ויש ילדים עם צרכים מיוחדים שעכשיו יהיו חשופים לכל – – – פנינה תמנו (יש עתיד): והינה, הממשלה – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): רגע, שנייה. פנינה תמנו (יש עתיד): את לא יכולה להגיד – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בואי אני אספר לך את כל מה שהיה פה, בסדר? ישבו פה אנשים, ארגונים שלמים, הדם שלי היה בעיתונות, ופה – שקט, דממה. אף אחד לא יצא וקרא כמה החוק הזה חשוב. אבל היום, כשאנחנו מבינים – חברת הכנסת לאה פדידה, אולי המצלמה לא מנעה; היא יכולה לייצר הרתעה. אבל אם לא הייתה המצלמה הזאת, לא היינו יודעים לעולם שמדובר בהריגה. כי בכל הפעמים האחרות – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל לא רק – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – באו וסיפרו שזה מוות בעריסה, כי אין הוכחות. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): שנייה. רגע, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. כי אין הוכחות. ואת יודעת – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל לא רק – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): רגע, שנייה. אני אתייחס גם לזה. ואת יודעת למה בעצם הייתה חשובה המצלמה? גם כדי לראות בסוף שמדובר בהריגה. כי אם זה לא היה, המפלצת הזאת הייתה נשארת בגן ומתעללת בעוד ילדים, ואולי היינו פוגשים את הילד הבא שהיה מאבד את החיים שלו בגלל שאנחנו לא היינו שם. אז זה למה חשובות המצלמות. עכשיו לגבי חוק הפיקוח. אמרתי לאורך כל הדרך: חוק המצלמות וחוק הפיקוח הם שני חוקים נפרדים, אבל שצריכים להשלים אחד את השני וצריכים לבוא ביחד. וכשאנחנו מדברים על חוק הפיקוח, אנחנו מדברים על מי שמטפל בילדים שלנו – שהיום אין לנו שום יכולת לבקר את מי שנכנס לגן – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – באיזו סביבה הם מטפלים, מה ההכשרה שלהם ועוד שורה שלמה של דברים. עכשיו, בואו נגיד את האמת. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל מ-2012 – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): שנייה. לאה פדידה (המחנה הציוני): מ-2012 אתם מנסים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני לא הייתי פה ב-2012, אבל ביום שנכנסתי לכאן לכנסת, ביוני 2015, כשקיבלתי את הוועדה, הנחתי את חוק הפיקוח על המעונות. מאז אני עובדת עליו, אני לא אשקר – שנייה – לא אשקר אם אומר שזה יום ולילה. את רוצה לשמוע את ההשתלשלות? כשאני התחלתי את התהליך, זה חנה במשרד הכלכלה בכלל. עבדנו עליו, עבדנו עם האוצר, בנינו אותו, הבאנו אותו לוועדת שרים, ואופס – חילופים פוליטיים. כל השדה הזה שנקרא עבודה – – פנינה תמנו (יש עתיד): אבל זה היסטוריה – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – עבר ממשרד הכלכלה למשרד העבודה – – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מה קרה השבוע – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): זה לא היסטוריה, תקשיבי. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת שאשא ביטון. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני ניצלתי את הרעש שאתם עושים פה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ניצלת כבר המון המון המון. די. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא נורא, עוד דקה. חשוב להם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, זה לא פייר כלפי החברים. באמת, מאוחר. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא, לא, אבל חשוב להם. אני רוצה לספר לכם מה קרה בשבוע האחרון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ממש חצי דקה, טוב, יפעת? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אין שום בעיה. בינואר כבר עבר חוק הפיקוח על המעונות, החוק הפרטי שאני הגשתי – – קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: גם לך נתתי. לא נכון. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – ואחריו עבר החוק של חברת הכנסת קארין אלהרר. הם יושבים על שולחן הוועדה לזכויות הילד. התחייבנו לחכות לתזכיר ממשלתי – שהוגש אתמול – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – ואני אומרת לך, גם אני לא חותמת עליו, אבל אני יכולה להבטיח לך כאן, ליד כולם – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – שאם אנחנו נראה שמשרד הרווחה לא מצמצם את הפערים כפי שאנחנו ניהלנו איתו בשיח, חברת הכנסת קארין אלהרר ואני, במשך החודשים האחרונים, אני אקדם אותו בוועדה כפי שאני חושבת שנכון שהוא יהיה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יפעת, אחרי זה אומרים שאני מפלה את האופוזיציה לרעה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – ואחר כך אנחנו נביא אותו כאן לכנסת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – ואני בטוחה שאין אחד שיושב פה שיתנגד למה שאנחנו נציע. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה רבה. חברות וחברים, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו נצביע כעת בנפרד בקריאה ראשונה על שתי ההצעות המוצמדות. ראשונה – הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018, לוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 51 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה. לא צריך פרוטוקולים, כי אנחנו מייד עוברים להצעה המוצמדת: הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון – סיכום מידע רפואי), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת מירב בן ארי, אחמד טיבי ויצחק וקנין. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 51 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון – סיכום מידע רפואי), התשע"ו–2016, לוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 51 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעת החוק הזאת התקבלה בקריאה ראשונה. שתי ההצעות יחדיו עוברות לדיון בוועדה לזכויות הילד. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 147), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1232); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 147), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. בבקשה, אדוני. רשימת הדוברים סגורה. יהודה גליק (הליכוד): – – – גם מירב וגם פדידה לא נתנו להוציא מילה מהפה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, אתה לא מקופח כאן, באמת שלא. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחודש אפריל 2014 מינה היועץ המשפטי לממשלה צוות בכיר ורב-משתתפים לצורך בחינת דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. הצוות, אשר כלל נציגים בכירים ביותר מארבעת הגופים הנוגעים לעניין – משרד המשפטים, משרד הפנים, משטרת ישראל והשלטון המקומי – הגיש דין וחשבון העוסק בשורה של נושאים וכולל שורה ארוכה של המלצות שהן פרי ההסכמות שאליהן הגיעו חברי הצוות. על רקע האמור, ובשים לב להמלצות הצוות, התזכיר האמור כולל בעיקרו שורה של תיקונים לפקודת העיריות בכמה היבטים הנדרשים לצורך יישום המלצות הצוות האמור. תיקונים אלה יוחלו בהתאמה גם על מועצות מקומיות. מוצע לתקן את פקודת העיריות בכמה היבטים: 1. קביעת הסדר חדש לבחינת ניגוד עניינים של כלל נבחרי הציבור ברשויות המקומיות, קרי, ראשי רשויות, סגניהם וכלל חברי מועצת הרשות; 2. הרחבת ההסדר הקיים ביחס להשעיית ראש רשות מקומית שהוגש כנגדו כתב אישום לגבי כלל חברי מועצת הרשות; 3. הרחבת זכות העיון המוקנית לחבר מועצה כך שתעוגן בחוק זכות העיון של חבר המועצה גם במסמכי תאגיד עירוני; 4. ביטול סעיף 148 לפקודת העיריות לעניין הרכב ועדת המכרזים של העירייה, לשינוי הרכב ועדת המכרזים בשלטון המקומי, להרכב מקצועי בלבד. כמו כן, כיום ועדת המכרזים בשלטון המקומי הינה גורם ממליץ בלבד. כדי לשמור על ניקיון הכפיים בהחלטות השלטון המקומי – מה המהומות האלה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יהודה גליק, אני מציע לך לקבוע פגישה עם סגן מזכירת הכנסת בצורה מסודרת לאחר הדיון. תוכל להשמיע את כל טענותיך. אם הוא יצטרך ייעוץ משפטי, נסתדר גם עם זה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, עוד פעם אין שר. אי-אפשר לקיים ישיבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יהודה גליק. יהודה גליק (הליכוד): אסור לקיים ישיבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני, אתה מפריע לסגן השר. תודה. סגן שר הפנים משולם נהרי: מוצע לקבוע כי תפקידיה של ועדת המכרזים בשלטון המקומי יהיו להחליט על כל התקשרות לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים שמבצעת הרשות המקומית, לערוך הליך התקשרות במכרז או בפטור ממכרז – – יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יהודה גליק, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – ולקבל כל החלטה הנדרשת לביצוע תפקידיה. מה קרה לו היום? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תתקדם. תתקדם. סגן שר הפנים משולם נהרי: הוא תוסס. בשעה כזאת – תוסס. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה יכול לקצר, אדוני סגן השר. זה חוק רע, חבל שתציג אותו ותטרח הרבה מאוד. סגן שר הפנים משולם נהרי: 5. קביעת חובה לתיעוד דיוני ועדות המועצה ולפרסום של החלטותיהן, בדומה לחובות החלות על הדיונים המתקיימים במליאת המועצה, ובכפוף למגבלות של חיסיון, בהתקיים טעמים המצדיקים זאת; 6. קביעת הסדר חדש למניעת ניגוד עניינים של היועץ המשפטי לעירייה, בדומה להסדר אשר מוצע לקבוע ביחס לחבר מועצה; 7. מתן סמכות לרשות המקומית לשקול מידע הנוגע לעבר פלילי לצורך מינוי עובדים, ביצוע עבודה, תפקיד או שירות למען הרשות המקומית; 8. תיקון סעיף 170ג לפקודה, כך שייקבע הסדר שלפיו ממצאי ביקורת המעלים חשש לעבירה פלילית או משמעתית יועברו ליועץ המשפטי לרשות, ובנסיבות שבהן מדובר בממצאים הנוגעים להתנהלות ראש העירייה, חבר מועצה, מנכ"ל העירייה או היועץ המשפטי לעירייה, יביא מבקר הרשות את העניין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה. 9. תיקון סעיף 188 לפקודה, לעניין עסקאות מקרקעין, כך שעירייה תחויב לפרסם באתר האינטרנט שלה רשימה של העסקאות הצפויות להיעשות במקרקעין, וזאת עשרה ימים עובר לדיון בעניינן במועצת הרשות, ובהתאם להוראות שיקבע שר הפנים; 10. תיקון סעיף 206 לפקודה כך שההסדר המתנה את אישור התקציב בחוות דעתו של הגזבר שהוא מאוזן ובר-ביצוע, החל כיום ביחס לעיריות איתנות בלבד, יחול על כלל העיריות; 11. תיקון סעיף 232א לפקודה לעניין התנאים להכרזה על רשות מקומית כאיתנה, כך שיקבע שעל אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), לא יכריז שר הפנים על עירייה כעירייה איתנה אלא לאחר שנתן את דעתו בדבר חשד לעבירות שעניינן טוהר המידות בפעולתם של העירייה, עובדיה ונבחריה, לפי חוות דעת לעניין זה מאת היועץ המשפטי לממשלה או מי שהוא הסמיך לכך. 12. הרחבת החובה הקיימת בדבר פרסום פרוטוקולים באתר האינטרנט גם לגבי ישיבות ועדות המועצה, וכן הוספת חובת פרסום באתר האינטרנט של פריטי מידע נוסף מסוגים שקבע שר הפנים. כמו כן תחויב הרשות לפרסם באתר האינטרנט שלה את סדר-היום של ישיבות המועצה כפי שהופץ לחברי המועצה, ובמקביל להפצתו כאמור; 13. החלת הוראות סעיפים 174 ו-175 לפקודה, לעניין מגבלות על העסקת קרובי משפחה בעירייה, על תאגיד עירוני ועובדיו, בשינויים המחויבים. אלה הם השינויים, ואני קורא לכולם לתמוך בהם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אין לי ספק שלא היה כאן אחד שלא עקב עכשיו בשקיקה אחרי ההסבר המפורט. תודה רבה, אדוני סגן השר. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת סאלח סעד. אדוני, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, את בית ג'ן רובכם מכירים. בבית ג'ן, חיליק ידידי, בכניסה ליישוב – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): חלקנו היינו שם ביום שישי. סאלח סעד (המחנה הציוני): בכניסה ליישוב יש בריכה מאוד מאוד יפה ומסודרת, והבעלים שלה הם משפחה אצילה: שלושה סגני אלופים, אדוני היושב-ראש, בצבא, שניים מורים ושניים שוטרים. יותר מעשר שנים הם לא מצליחים לקבל היתר בנייה. ותראה מה הוא כותב. אני מקריא מה שהוא כותב – בחור בשם אשרף חלבי מבית ג'ן כותב: מה אני אעשה? מה אני אענה לבן שלי, בן שש, ששואל אותי למה אני לא פותח את הבריכה? הוא לא מבין מה זה בעיות תכנון ובנייה ובעיית אדמה. מה אני אענה למנהל בית הספר ומנהלי מחנות שבאים יחד עם התלמידים כל שנה להתארח במקום? מה אני אענה להורים שרוצים ללמד את הבנים שלהם לשחות? מה אני אענה לאחיין והחברים שלו שמרוב כעס בא להם להתפוצץ על המדינה ועל מקבלי ההחלטות על זה שהבריכה תישאר סגורה בקיץ הזה? נאבקתי במשך קרוב ל-20 שנה במוסדות, באחראים בוועדות תכנון ובנייה, בבתי המשפט. קבלתי קנסות מעל 550,000 שקל ומאסר על תנאי. אני בן אדם פשוט, שבסך הכול יזם, בנה, הרים פרויקט, ובעיניהם אני עבריין ורוצח שבניתי בריכה לטובת הציבור שלי. בעיני חלק מהאנשים אני נכשלתי – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה, אדוני. סאלח סעד (המחנה הציוני): אני מסיים, אדוני. דקה אחת. – – נכשלתי שבניתי, נכשלתי שיזמתי, נכשלתי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני סיים כבר שלוש דקות. סאלח סעד (המחנה הציוני): רק תרשה לי. אני מסיים את מה שהוא כתב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אמרתי, משפט סיכום. בסדר. סאלח סעד (המחנה הציוני): נכשלתי שיזמתי, נכשלתי שדאגתי במשך הרבה שנים ללמד ילדים לשחות, לשמח אנשים במקום. אומנם לא הצלחתי כלכלית, כי אף פעם לא הסתכלתי על המקום כעסק, אלא כפרויקט חברתי. העונה הזאת הבריכה תישאר סגורה בפני הילדים. כך המדינה רוצה. מה יוצא להם מזה? אני לא יודע. הצעתי שהמועצה תפעיל אותה, שמישהו אחר יפעיל ללא תמורה, רק שלא יסגרו אותה בפני הילדים. אף אחד לא מוכן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. סאלח סעד (המחנה הציוני): הגעתי לראשי המועצות, לחברי כנסת, למקבלי החלטות. כולם הבטיחו; עובדה – הבריכה סגורה. ואשרף אומר: אני אילחם עד הסוף. ואני אומר לך: אשרף, אני יחד איתך נלחם עד הסוף, עד שהבריכה הזאת תקבל היתר בנייה, ואסור לך לסגור את הבריכה הזאת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת סאלח סעד. אני, ברשותכם, מתנצל ממש, אבל אני אקפיד על הזמנים, אחרת אני רואה שזה פה – חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בנאומי הקודם לפני כשעה דיברתי על הצורך למצוא פתרון לנושא טענת השוויון בעניין השירות בצבא, ויש לי הרבה מה לומר, ואמרתי שאני אצטרך לחלק את זה, כי אי-אפשר בשלוש דקות לגעת בנושא כזה, כי חייבים לתת איזו אפשרות, אם לא ביטול גיוס החובה לגמרי. אם המדינה חושבת שאי-אפשר לעשות דבר כזה בשעת מלחמה, אפשר וצריך למצוא נתיבים, יכולות ואפשרויות גם לאדם שאיננו חרדי ואיננו לומד עם בני ישיבה. אני אתן לכם דוגמה אחת. יש מחסור גדול ברופאים שעוסקים בהקרנות במחלת הסרטן, כי זה דבר שלא כל כך מכניס, ואנשים לא כל כך רוצים ללמוד את זה. דוגמה, רק דוגמה. אם המדינה תגיד שמי שהולך ללמוד את הדבר הזה – כמו שיש תורתו אומנותו, יש צורכי רפואה, והמדינה מחליטה שהוא יכול ללכת וללמוד, על פי אותו בסיס, או צרכים אחרים כאלה, אז בג"ץ לא יוכל לבוא ולהגיד שבשם השוויון הוא פוסל את החוק. אני רוצה לצטט את חבר כנסת לשעבר, מי שהיה קצין בצה"ל, מפקד סיירת מטכ"ל, דורון אביטל. הוא בטח לא דמות שניתן להאשים אותה בחוסר נאמנות או במשהו נגד השירות הצבאי. והוא כתב כבר בשנה שעברה, או לפני פחות משנה – הוא אומר ככה: "הגיע הזמן לדבר באופן רציני על שוויון בנטל" – אמיתי. "כל בר-דעת יודע שבעוד ששותפות בנטל היא ערך, הרי 'שוויון בנטל' הוא פיקציה. חשבו למשל על פאנל דיון דמוקרטי, שבו כל דובר מקבל שלוש דקות". אחד הוא כבד פה ואחד – יש לו לשון שוטפת, והוא מביא עוד כמה דוגמאות. הוא אומר ככה: "אין מקום שהנושא הזה הוא חד וברור יותר מאשר בשדה הקרב" – ככה אומר מפקד הסיירת לשעבר. "הרטוריקה הדמגוגית הזולה, שמציגה את סוגיית השוויון בנטל כאילו מדובר ביחס של איפה ואיפה לדם – בדרך כלל היא מובלת דווקא על ידי אלה שדמם היקר מעולם לא התקרב למחוזות האש של המלחמה. רק מי שמעולם לא שמע את משק מעוף הכדורים יאמין שיש 'שוויון בנטל' בסיכון שלוקחים לוחמים בקרב, אפילו ישרתו הלוחמים באותה מחלקה לוחמת" – ולעומת אלה שלא היו שם. "ובאמת, חשבו על נושא בנטל ששירת ביחידה עילית טכנולוגית, שהבטיח את הקריירה הטכנולוגית-פיננסית שלו לשארית חייו הבוגרים" – וזה מאוד חשוב – ולחלופין, על בוגר גלי צה"ל שקריירת השידור הציבורי נסקה משם לגבהים לאומיים. האם הנטל שהם נשאו על כתפיהם שקול לזה של לוחם גולני, ששירת שלוש שנים מאובקות, מתישות, שאולי גרר מהן גם חוויות לחימה קשות, שלאחריהן ייקח לו שנים להתאושש ולהתארגן בחיים?" אז הוא ממשיך ואומר: "מבחינה פוליטית" – וכל מיני דברים שאני לא רוצה לצטט. הוא אומר ככה: "מה שנדרש כעת הוא בנייה של מודל חדש לצבא העם. מודל בעל אופי דיפרנציאלי אמיץ, מתגמל לוחמים, ומפריד, אולי מבנית ובאופן דרמטי, בין צבא לוחם וטכנולוגי – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – צבא חד ומנצח, לבין מערכי שירות בעלי אופי הגנתי, אם תרצו, צבא העורף." היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אני מסיים ואומר: אני אמשיך בנאום הזה בהמשך – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: בחוק הבא. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – בחוק הבא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, אדוני. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אבל מה שאמר חבר הכנסת לשעבר אביטל מאוד מאוד ברור: אל תספרו על שוויון בנטל עד שלא תסדרו את כל הנושא הזה – לאפשר לכל אחד לפי צרכיו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חבר הכנסת אייכלר. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לאדוני. חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חבר הכנסת חיים ילין – – – יעל גרמן (יש עתיד): אני פה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: סליחה, סליחה. טוב, חיפשתיך במקומך. חברת הכנסת יעל גרמן כאן, והינה היא עולה אל הדוכן ומקבלת את שלוש הדקות שלה בדין. בבקשה, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אני חושבת שהחוק הזה הוא חוק נפלא, חוק שמטפל באמת ביסודות של הפוטנציאל של השחיתות שקיימת בעיריות וברשויות המקומיות, באמת אחד-אחד. החוק הזה לוקח ומטפל באותם גורמים שעלולים להביא לשחיתות, שאנחנו כל כך דואגים ממנה ורואים אותה לפעמים בשלטון המקומי. אבל אני עליתי כדי לדבר על נושא אחד שלהערכתי לא צריך היה להיות בחוק. אני אצביע בעדו, כי הוא טוב, אבל זה נושא שאני מתנגדת לו, ורציתי בכל זאת להפנות את תשומת ליבם של חבריי לנושא הזה. אני מדברת על סעיף 197א(א), שמדבר על ועדת המכרזים. וכך אומר הסעיף: "תוקם ועדת מכרזים מבין עובדי העירייה, שתמלא את התפקידים המפורטים בסעיף 197ב, ואלה חבריה". רק כדי להסביר, היום ועדת המכרזים מורכבת אך ורק מחברי מועצה, זאת אומרת מנבחרים. נכון שבוועדת המכרזים משתתפים גם היועץ המשפטי, ופעמים רבות גם מנכ"ל העירייה, אבל הם לא חברים בה ולא יכולים להצביע. היחידים שיכולים להצביע הם חברי המועצה, שהם למעשה הנבחרים. מה מבקש החוק הזה לעשות? החוק הזה מבקש להעביר את ועדת המכרזים מהנבחרים לפקידים, אבל לא סתם לפקידים, אלא לפקידים הסמוכים על שולחנו של ראש העירייה. כי מי חברי הוועדה? המנהל הכללי של העירייה, אשר כידוע הוא איש אמונו – משרת אמון – של ראש העירייה, גזבר העירייה, שגם הוא למעשה אדם שכפוף לראש העירייה, והיועץ המשפטי של העירייה. אז יש לי שתי הערות: אחת, אני לא יכולה להבין איך בהצעת חוק מכניסים יועץ משפטי לתוך ועדה. אני באמת לא שמעתי על דבר כזה. יועץ משפטי צריך להיות בוועדה כמשקיף, צריך להיות יועץ חיצוני, שעומד בחוץ ומסתכל ובוחן את תפקיד הוועדה. אבל בתוך הוועדה, כחבר בוועדה? איך הוא יוכל אחר כך לבקר את הוועדה? בוא נאמר שאותה ועדה תקבל החלטה לא שקולה, לא סבירה, לא נכונה – מה יעשה היועץ המשפטי, יבקר את עצמו? סגן שר הפנים משולם נהרי: אבל במשרדי הממשלה, גם בוועדות – – – גם בוועדות – – – חלק מההרכב של הוועדה זה גם יועץ משפטי וגם תקציבן. זו חובה. יעל גרמן (יש עתיד): יכול להיות, משולם. יכול להיות. אני רוצה לומר לכם שבעיניי יועץ משפטי שנמצא בכל ועדה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום ממש. יעל גרמן (יש עתיד): – – ובוועדת מכרזים זה דבר פגום. אבל יותר מכך – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. די. יעל גרמן (יש עתיד): משפט סיכום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אמרתי שאני מקפיד. מחילה. ממש משפט סיכום. יעל גרמן (יש עתיד): משפט סיכום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ממש. יעל גרמן (יש עתיד): ומשפט הסיכום בא ואומר כך: אנחנו עדים לחוסר איזון בכוחות שישנם בשלטון המקומי. כל הכוח נמצא בידי ראש העירייה, ובמועצה – כוח מועט. מה שעושה הסעיף הזה, הוא נותן עוד כוח לראש העיר – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): – – שמשפיע דרך אנשי שלומו – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: וואי, משפט ארוך. יעל גרמן (יש עתיד): – – ומוריד מכוחה של המועצה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): לכן הסעיף הזה – אני מתנגדת לו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, תודה. יעל גרמן (יש עתיד): עם זאת, כל החוק הוא טוב, ולכן אצביע בעדו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה רבה. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – – – קריאה: נוכח. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אה, סליחה, עיסאווי – נוכח ומוותר. סליחה. חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, גברתי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיברו פה לא מעט היום על ילדים, על פעוטות; על כך שאנחנו במדינת ישראל מחויבים לדאוג לשלומם, ובאמת לא חבל על אף שקל, לא חבל, גם אם זה יעלה מאות, אלפי, מיליוני שקלים. כן. מה שצריך – צריך להוציא. אבל אני דווקא רציתי לגעת בעניין אחר – ילדים אלרגיים, ילדים שסובלים מאלרגיות קשות, ויש יותר ויותר ילדים שלצערנו הרב נולדים עם הבעיה הזאת, בין שזה מההשפעה של הסביבה שלנו, בין שזה האוכל שאנחנו אוכלים. כך או אחרת, ככה מראה הסטטיסטיקה: המספר של הילדים שסובלים מאלרגיות תזונתיות קשות ביותר רק ילך ויגדל. עכשיו, יכול להיות שימצאו תרופה מהפכנית וירפאו את כולם. הלוואי שזה יקרה; אנחנו נברך על כך ונגיד: ברוך השם, הגענו באמת לפתרון. זה יסייע גם להורים וגם לילדים. אבל כל עוד לא מצאו תרופת פלא כזאת, כל עוד ילד קטן הולך למסגרת, הולך לגן, הולך לבית הספר שלו, והוא בסכנה שאם הוא יאכל חתיכה קטנה נגיד מעוגייה שיש בה נניח בוטנים או אגוזים כלשהם, הוא יכול להיכנס להתקף נוראי – ואני יודעת את זה, כי הייתי ילדה אלרגית, שהיה לה אסור לאכול כמעט הכול – וההתקף הזה יכול להביא למוות, וכבר קרו מקרים, מקרים מצערים; יותר מפעם זה קרה במדינה שלנו. ואנחנו יודעים, כל הורה יודע שאסור עכשיו להכניס לבתי ספר – לרוב בתי הספר אסור להכניס נגיד כריכים עם חמאת בוטנים. אבל מדובר בילדים קטנים. עד כמה באמת אפשר לדעת, עד כמה אפשר באמת לבטח את העניין הזה ולדעת שאף ילד לא יביא שום דבר שיכול לסכן ילד אחר? בדיוק בשביל הדברים האלה היו קיימות סייעות. סייעות שהיו מתלוות לאותם הילדים, ילדים קטנים, עוזרות להם באמת לצלוח את היום הזה בביטחון, שהם יגיעו בבטחה הביתה ובלי שום בעיות בריאותיות. עכשיו בא משרד הבריאות ומחליט להוריד את העניין הזה; לא צריך סייעות. שתהיה סייעת אחת בכל בית הספר, והיא תדאג לשלומם של אותם הילדים. עכשיו, איך יכולה סייעת אחת – אחת – לכל בית הספר, עם כל הכישרון שיהיה לה ועם כל הדאגה שתהיה לה – אבל אם יש יותר מילד אחד אלרגי בבית ספר, איך היא תוכל לוודא שלכולם שלום? זה דבר בלתי אפשרי. ואנחנו דיברנו, גם בוועדות של יפעת שאשא ביטון וגם במקומות אחרים – דיברנו עם ההורים, דיברנו עם הסייעות, דיברנו עם הרופאים, והם אומרים: חבר'ה, הדבר הזה בלתי אפשרי. האם מישהו באמת מצפה שילד קטן יוכל לעשות לעצמו זריקה? ילד קטן וזריקה אלו דברים שלא הולכים ביחד, גם כשצריכים לעשות להם. והם בדרך כלל ילדים שכבר מורגלים בזה, הם נולדו לתוך זה, הם יודעים שצריך לסבול את זה ואין מה לעשות, אבל לצפות שהם יעשו את זה בעצמם במצב שיש להם התקף, כשהם באמת נמצאים בבעיה קשה? אנחנו נמצאים פסע לפני תחילת שנת הלימודים. אנחנו עכשיו באמצע יוני, ושנת הלימודים מעבר לפינה. הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת. כל פתרונות הביניים שעכשיו פתאום הסתדרות המורים מוציאה – שלא יהיו יותר משני ילדים אלרגיים בכיתה או אפילו בבית הספר – מה זה? אתם מגבילים את הזכות של הילדים האלה לחינוך. נראה לכם? נראה לכם שזה הגיוני שאנחנו מענישים את הילדים, שאנחנו מוציאים בעצם את הדבר הזה עליהם? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אז אני קוראת למשרד הבריאות: בואו תחזרו בכם מההחלטה המזעזעת הזאת. הבריאות של הילדים שלנו היא מעבר לכל דבר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ולא חבל על אף שקל מתקציב המדינה – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): חינוך, בריאות, כל מי שמעורב בעניין הזה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – חייבים לפתור את הדבר הזה לפני תחילת שנת הלימודים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. בוודאי שאנחנו תומכים, אני תומך, בהצעת החוק הזאת. ואני רוצה לנצל את שלוש הדקות הללו. אתמול הייתי באירוע, אדוני היושב-ראש, של קרן אייסף. אני לא יודע אם מישהו מכם שמע על הקרן המופלאה הזאת – הינה, נחמן שי נמצא כאן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם אני. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. מי עוד? אז אוקיי, זה מאוד מאוד יפה, ככל שהידיים והאצבעות תונפנה, אז נראה ששמעה של הקרן הזאת הגיע אליכם. הקרן חגגה אתמול 41 שנים מאז היווסדה. לי יש את הזכות – אני נמנה עם המחזור הראשון של הקרן הזאת. הקרן הזאת אוספת תרומות, בעיקר בחוץ לארץ, ומעניקה את התרומות הללו – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: קרן ספרא. יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה? סגן שר הפנים משולם נהרי: אדמונד ספרא. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדמונד ספרא אכן היה מהתורמים הראשונים לקרן המופלאה הזאת, שבראשה עד לאחרונה עמדה הגברת נינה ווינר, והינה, עכשיו יש חילופי תפקידים שם והתמנה יושב-ראש חדש, אדם בשם קרלוס בנעים. באמת הם עושים עבודה מדהימה. עד היום הם נתנו מלגות לעשרות אלפי תלמידים ותלמידות, הן בארץ והן בחו"ל. אני, אדוני היושב-ראש, נהניתי ממלגה מאוד מאוד נדיבה מצידם בלימודיי בארצות הברית, ואני יכול לומר שבאמת, ללא הקרן הזאת – אני לא יודע אם הייתי אומר שלא הייתי מצליח להגיע להיכן שהגעתי, אבל בוודאי שזה היה קשה הרבה יותר להגיע להיכן שהגעתי. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת לברך את הקרן, קרן אייסף, לרגל חגיגות ה-41 שנים להקמתה; להודות לאנשים, הן לצוות, הן לתורמים בוודאי, שתרמו מאז ותמיד, מזה 41 שנה, את הכספים לקרן המופלאה הזאת, לאנשים שעושים במלאכה. ואני חושב, אני יודע שעצם הפעילות של הקרן היא תעודה שמכבדת את המפעל המופלא הזה של נשיאת תרומה כדי לסייע לאנשים שבלעדי הקרן לא יכלו להגיע לאוניברסיטה. אז שוב, אני מנצל את הדקות הללו כדי לברך את הקרן, כדי לשבח את הפעילות שלה לאורך השנים, ואני מקווה שעוד אנשים רבים – למרות, אדוני היושב-ראש – הדעות והעמדות שלי בסוגיות הללו ברורות לך – אני חושב שזה עיקר תפקידה של המדינה, לממן את החינוך של ילדיה, אבל אנחנו לא יכולים לחכות עד שהיא תיאות לעשות את עבודתה, ולכן אנחנו נזקקים המון פעמים לקרנות מהסוג הזה. ושוב, כל הכבוד וברכות, ואני מקווה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – שעוד נראה פעילות רבה ומבורכת מצידה של הקרן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת. חבר הכנסת יהודה גליק. יהודה גליק (הליכוד): אין שר. אולי בינתיים – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אם אין שר אתה מוזמן – אתה לא חייב לדבר אם אתה לא רוצה. יהודה גליק (הליכוד): לא. אני אומר שאולי זה לא חוקי. קריאה: יש שר, יש שר. יהודה, יש שר. יהודה גליק (הליכוד): מצוין. מעולה. מאה אחוז. אין שום בעיה. בסדר גמור. רק שתדע שישיבה בלי שר זה נגד התקנון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני היקר והאהוב, לרשותך, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש המתוק והיקר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, רק משפט אחד, קסניה: באמת יש לנו פה ממשלה – קסניה, יש לנו ממשלה אטומה לילדים. לצערי, גם שר החינוך מטרפד פעם אחר פעם את חוק האפיפן, גם שר האוצר אטום לבריאותם של ילדים. אבל אני רוצה להקדיש את הדברים שלי למשהו אחר לגמרי. חברים, לפני כמה שבועות התקיים בתל אביב מצעד גאווה. מצעד גאווה. אני לא חסיד גדול של מצעד הגאווה. מפתיע. אף על פי כן, חשבתי שמדינה ליברלית-דמוקרטית צריכה לאפשר למצעד הגאווה לצעוד ברחובות תל אביב, גם בבאר שבע, כיוון שאני דמוקרט. אבל הדמוקרטיה נגמרת, לצערנו, כאשר מדובר בדברים הפוכים. היום ראש עיריית תל אביב הודיע שהוא, בשם הגנה על כבוד האישה, לא יאפשר אירוע נפרד של חב"ד בתל אביב. אין פה שום כבוד האישה, שום כבוד נעליים; יש פה כפייה חילונית. כפייה חילונית. הוא לא יאפשר הפרדה. לפני כמה ימים התפרסם שעיריית ירושלים רוצה לאפשר ארבעה ימים בחודשיים החלקה נפרדת בהחלקה על הקרח. שומו שמיים, בשם הגנה על כבוד האישה, קשקשה פה-פה-פה-פה – אין דבר כזה, חרטא ברטא; זה לא מגן על נשים, זאת כפייה. יואב קיש (הליכוד): – – – יהודה גליק (הליכוד): זו כפייה חילונית. אני בעצמי משתתף באירועים משותפים, אין לי בעיה, אבל יש אוכלוסייה גדולה בישראל, חרדים, מוסלמים, שרוצים לבוא לאירועים נפרדים. ויש ארגון שנקרא חב"ד, ותאמינו לי, יש יותר אנשים שנהנים מפעילויות חב"ד מאנשים שנהנים ממצעד הגאווה, תתפלאו. ואף על פי כן – לא, פה הדמוקרטיה נגמרת. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל למה במרחב החילוני? יהודה גליק (הליכוד): רבותיי, מי שכופה הוא החלש, הוא לא החזק. ראש עיריית תל אביב, שלא מאפשר אירוע נפרד, הוא כופה, וכפייה חילונית היא גרועה בדיוק כמו אחותה הכפייה הדתית. ואל תגידו לי בשם הדמוקרטיה, אל תנפנפו לי בשם הליברליות, ואל תשקרו בשם כבוד האישה. אין פה שום קשר לכבוד האישה. הרי נשים כמעט הפסידו קורס צוערים בגלל שלא אפשרו קורסים נפרדים, אז אל תקשקשו לי במוח. זה לא כבוד האישה; זו פגיעה, ניסיון השתלטות אלים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אלימה, אלימה. יהודה גליק (הליכוד): – – על הרחוב הציבורי נגד ציבור דתי שרוצה לחשוב אחרת. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אברהם נגוסה, אדוני, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): – – – בשם הלאום ובשם הדת – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – שוויון רק כשזה מגיע אליכם. מיכל רוזין (מרצ): בכל ההיסטוריה תמיד השתמשו בנאום הזה. זה לא עובד – – – להשתמש בלאום ובדת בשביל – – – נשים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. חברת הכנסת מיכל רוזין, כשיהודה גליק צודק אז הוא צודק. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא חייבים להתווכח איתו תמיד. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. קריאה: מתי לדעתך הוא טועה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: לפני רגע הוא טעה, בפעם הקודמת שהוא עלה. אברהם נגוסה (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אמשיך איפה שעצרת אותי קודם בגלל הזמן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: השעון. אברהם נגוסה (הליכוד): כן, השעון. זו הקהילה היחידה במדינת ישראל שסובלת מאפליה. אין עליות אחרות שדורשות את הוריהם, ילדיהם ואחיהם, ואנחנו יודעים שלא קיימת, אבל הקהילה הזאת מופלית לרעה, ואנחנו נמשיך במאבקנו. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גם קהילות אחרות מופלות לרעה. גם קהילות אחרות. אברהם נגוסה (הליכוד): כן, אבל לא – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אנחנו דנים על זה בוועדה שלך. אברהם נגוסה (הליכוד): אבל בסוגיה הזאת אני אומר, בסוגיה הזאת. אני רוצה לקרוא בשמות של – דוגמה של לפחות שלושה חיילים: ז'מנץ ביללין, טדי אינדשאו, ויטאייש איילו. ז'מנץ ביללין משרתת בגדוד לביא, ושתי אחיות שלה מסורבות עלייה. שתי אחיות שלה. טדי אינדשאו משרת ביחידת דובדבן, ושתי אחיותיו מסורבות עלייה. יטאייש איילו משרתת בפיקוד העורף כלוחמת מצטיינת נשיא המדינה – אביה ואחיותיה מסורבי עלייה. חברים, אם זו לא גזענות אז מה זו גזענות? אלה חיילים וחיילות שאחד מהוריהם או אח או אחות נמצאים באתיופיה. הם חוזרים לחופשה מהפעילות הצבאית הקשה שאותה הם עושים למען המדינה לבית ללא אחד מההורים, ללא אח, ללא אחות, והגעגועים – הזכות להיות עם ההורים שלהם לא קיימת. אם היו בלונדינים עם עיניים כחולות אז היו מקבלים אותם עם שטיח אדום. אחים שלנו – לא רוצים להביא אותם, לאחד אותם עם המשפחות. אנחנו אומרים: ההורים לעולם – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. אברהם נגוסה (הליכוד): – – לא יוותרו על ילדיהם, והילדים לא יוותרו על הוריהם, והאחים –על אחיהם. ולכן אנחנו ניאבק עד שהיהודי האחרון יבוא ויתאחד עם המשפחה שלו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. אברהם נגוסה (הליכוד): ולכן אני קורא למדינת ישראל לקבל החלטה ולהעלות אותם לאלתר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב, אדוני, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת רועי פולקמן. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר וחבריי חברי הכנסת, אני כן אמקד את דבריי בהצעת החוק הממשלתית הזאת ואתייחס אליה, בוודאי לחלק מהצעת החוק הזאת. יכול להיות שיש כאן דברים שהם דברים שנעשו – ועדה ציבורית בדקה, ודברים נעשו כדי למנוע שחיתות, או בכל אופן להגביר את השקיפות. יכול להיות שיש דברים שהם נכונים, אבל אני כן רוצה להתייחס לשני דברים מתוך הניסיון – מניסיון מוניציפלי של לא מעט שנים, וגם מההיבט וההשקפה של מה זה נבחר ציבור, והאם נבחרי ציבור – מלכתחילה אנחנו רוצים לתת ולהחיל עליהם ולשים עליהם אות קין ולהחליט שנבחר ציבור לא יכול להיות בוועדת מכרזים. זה נקרא דמוקרטיה? זה משהו שמתאים לחוק שיש היום בצורת השלטון של מדינת ישראל? העם בחר, והוא צריך לבחור את הנבחרים ברשויות, והם אלה שיחליטו. באים והופכים את הקערה על פיה, ובאים להחליט שמי שיחליט זה לא הנבחר אלא הפקידות הציבורית. וצודקת גם חברת הכנסת גרמן, שמי שממנה אותה – בעצם הם כפופים, הם בחלקם משרות אמון של ראש העיר. אז מה עשינו בעניין הזה? אנחנו רק מצמצמים את זה כשוועדת מכרזים מורכבת מקואליציה, מאופוזיציה ומכלל חברי מועצה; היא שקופה ופתוחה, ואנחנו הולכים לעשות לה במחשכים – נותנים לפקידים, שהם קבועים או לא קבועים, להיות החברים בוועדת מכרזים. ומדוע? בגלל איזו אווירה שיש היום על נציגי ציבור או על נבחרי ציבור. יש תופעה – צריך באמת למגר אותה וצריך להתמודד איתה; יש גם, ולא פחותה, עם פקידי ציבור. הפרשיות האחרונות – או שהיו משולבים בהן גם פקידי ציבור, או שהיו לא מעט מעצרים, פשיטות על עיריות, דווקא על פקידות – מחלקת הנדסה, מחלקת חניה – בסכומים מאוד אדירים. רק מה? ודאי שבתקשורת אולי אנחנו לא מרגישים את זה, אבל הבעיה ממוקדת לא פחות. לא פחות. ואנחנו לא יכולים היום להפוך את צורת השלטון, את הנבחרים, ולשים עליהם עם אות קין. זה לא נקרא יושר. הסולם הכי עקום הוא סולם ישר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): נבחרים ונבחרות. אורי מקלב (יהדות התורה): נבחרים ונבחרות, נבחרי ציבור באופן כללי. נבחרי ונבחרות ציבור. אנחנו באים, ומלכתחילה אומרים שהם לא יכולים לדון. לא ירחק היום שגם חברי הכנסת לא יוכלו בוועדות. מה ההבדל? ועדת מכרזים צריכה להיות דווקא נבחרת, שיש עליה ביקורת, שיש עליה כאלה שהם נבחרים מפעם לפעם, שהיא מורכבת מכל המועצה. היא צריכה באמת להיות ועדה שהיא ציבורית. והולכים והופכים עם זה שלטון דיקטטורי, שלטון פקידים, ומנסים לעשות דה-לגיטימציה לנבחרי ציבור. ואותו הדבר גם הנושא של ניגוד עניינים, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חבר הכנסת מקלב. אורי מקלב (יהדות התורה): משפט סיכום. ניגוד עניינים – מתחילים להחליט: ניגוד עניינים תדיר, לא תדיר. מי זה שמחליט? בכל מקום היועץ המשפטי יחליט על כל אחד בתוך התקופה ולפני התקופה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): אם יש כללים בדבר הזה, צריך כללים לכולם. כל רשות מקומית וכל עיר תעשה – היועץ המשפטי שלה יחליט לגבי כל נבחר. אנחנו הולכים להיות – שמישהו יהיה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מקלב, תודה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה, אדוני. המורא שלי מהיושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת רועי פולקמן, אדוני, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת יואב קיש, אחרון. אפשר להפוך, לא אכפת לי. אפשר לצלצל. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מקלב, אני בדרך כלל מאוד מאוד מסכים לדבריך, אבל הפעם אנחנו חלוקים מהותית. חבר הכנסת מקלב, אני יודע שאתה מסכים עם גרמן, ואנחנו חלוקים מהותית על מה שאתם שניכם אמרתם, ואני אגיד בקצרה. קודם כול, יחד עם יו"ר ועדת הפנים, כרגע יש את השם הטכני – פקודת העיריות, ולא טוהר מידות. אני מקבל את זה. אם הייתה לי את הזכות טיפה לעזור לגרום לזה שהתזכיר הממשלתי הזה יגיע – כי הרי הצעה פרטית שלי שעוסקת באותו נושא עברה כבר לפני כמה שבועות, ובעזרת השם בקרוב נדון בה בוועדת הפנים – אני אגיד בצורה מאוד פשוטה למה אני חושב שאתם מהותית טועים. חבר הכנסת מקלב, תשמע, ההבדל הוא מאוד ברור: דרג פוליטי קובע מדיניות – קובע איפה בונים כיתות, איפה סוללים כבישים, איפה צריך להשקיע יותר תקציב או פחות תקציב. זה דרג פוליטי. דרג פוליטי לא צריך לקבוע הקצאה טכנית של אותם משאבים. כלומר, אם החלטתי שבונים כביש, אני לא צריך לשבת בוועדה ולהחליט אם אתה תבנה את הכביש הזה, החברה שלך או החברה של גרמן. את זה דרג פוליטי, גם בתכנון ובנייה – ואני אומר לך, ראשי רשויות היום במדינת ישראל וחברי מועצה בעשרות ובמאות תומכים בזה. דרג פוליטי לא צריך להחליט, אחרי שהוא החליט על תקציב ועל מדיניות, לחלק. אורי מקלב (יהדות התורה): למה? רועי פולקמן (כולנו): כי ככה נולדת שחיתות. יעל גרמן (יש עתיד): אתה רוצה גם לשנות את ועדת התכנון והבנייה. רועי פולקמן (כולנו): שחיתות קורית לא כשקבעתי מדיניות, אלא שגם אתה בעיר שלי וגם היא בעיר שלי, ואתה תרמת לי לקמפיין, והיא – הבן שלה הוא קרוב משפחה שלי, ולך אני נותן את הפרויקט ולה לא נותן את הפרויקט. ועוד דבר שהוא לחלוטין לא נכון בהגדרה לרשויות המקומיות זה שהיום ראש הרשות יותר חזק. כלומר, גם היום, ועדת המכרזים – הוא חותם, והוא השולט המוחלט בוועדת המכרזים. יעל גרמן (יש עתיד): לא נכון. רועי פולקמן (כולנו): גרמן, את טועה לחלוטין. יואב קיש (הליכוד): הוא חותמת גומי. רועי פולקמן (כולנו): הוא לא חותמת גומי. זה ניגוד עניינים מובהק. וראשי עיר בישראל לא סתם יו"ר פורום – אני מסיים עוד – – – יעל גרמן (יש עתיד): 15 שנה הייתי ראש עיר, אז אל – – – זה לא נכון. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת גרמן, עכשיו תור רועי. רועי פולקמן (כולנו): לא סתם יו"ר פורום השלטון המקומי חיים ביבס תומך בהפרדה הזאת. כי ראשי הערים הטובים במדינת ישראל – וביבס הוא אחד מהם, ויש עוד כאלה, כמו רביבו ואחרים, במקרה שניים מהליכוד; יש רבים טובים כאלה – יודעים שצריך, כדי להחזיר וכדי להקל את העבודה שלהם – ואני גם מסכים שרודפים אותם – וחלק מבעיית האמון של נבחרי ציבור זה שיש גם תפוחים רקובים, אבל יש גם אווירה ציבורית, אבל האווירה הזאת נוצרת בעקבות מציאות של ניגודי עניינים. יעל גרמן (יש עתיד): אתה מחסל את זה עכשיו. רועי פולקמן (כולנו): והם אומרים: תנו לי לקבוע מדיניות. אם אני חותמת גומי, אל תבואו אליי. אל תבוא לראש רשות שחותם. לא. יעל גרמן (יש עתיד): אתה עושה סלט. רועי פולקמן (כולנו): ואז דרג מקצועי – שכל מה שאמרת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה, רועי. רועי פולקמן (כולנו): אני מייד מסיים. – – שכל מה שאמרת לא נכון. הוא נבחר על פי מדדים, הוא עובר, יש לו קצובת קדנציות, הוא נתון הרבה יותר לבקרה, והוא הרבה פחות נתון ללחצים פוליטיים. יעל גרמן (יש עתיד): כל מה שאתה אומר זה סלט אחד גדול. אני מצטערת. רועי פולקמן (כולנו): ולכן, זו ההפרדה במערכת הציבורית בין דרג קובע מדיניות לבין הביצוע. ככה עובד מינהל תקין. נתווכח על זה בוועדה, ונביא הישג לחיזוק אמון הציבור. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש. חבר הכנסת שטרן, אתה רוצה להקדים? אתה רוצה עכשיו, חבר הכנסת אלעזר שטרן? אלעזר שטרן (יש עתיד): אתה שואל אותי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: כן, בגלל שקודם הסדר היה הפוך, ואחרי זה שיבשו, אז אני לא רוצה פה מריבות. אלעזר שטרן (יש עתיד): אין בעיה. לא הבנתי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – לא, היית רשום קודם ואני הפכתי, אז המזכירה העירה לי, אז שיניתי חזרה כדי שלא – המזכירה שאלה אותי מה עם שטרן, אז אני החזרתי. זה בסדר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, יואב, זה טוב, זה על השוויון בנטל, אז בטח אתה תיהנה. יואב קיש (הליכוד): זה חוק שאני חייב להתייחס אליו. אלעזר שטרן (יש עתיד): בשביל זה זה טוב שאתה אחריי. אני די בטוח שאתה לא תסכים איתי, בגלל שאתה יותר קיצוני ממני בדברים האלה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, לצערי הרב, שמעתי שמועצת גדולי התורה שוב הולכת לעשות את אותה טעות ולהתנגד לפשרה שגובשה בהנחיית שר הביטחון וצה"ל. אני חושב שהפשרה הזאת – שהחוק הוא נכון; במידה מסוימת אולי יש בו אפילו קצת חומרות יותר מאשר בחוק שלנו, של יש עתיד, אבל זה בכיוון הנכון, זאת אומרת, יש בחוק הזה מכסות, יש התחשבות בעולם הישיבות. לצערי הרב, אני יכול אולי לומר שאין בחוק הזה הקצאות לעילויים כמו שהיה אצלנו, אבל יש בו גם מה שנקרא סנקציות פליליות. אני מודה, אני לא אוהב את המילה הזאת, וגם לא התלהבתי כל כך מהסנקציות הפליליות, אבל בחוק הזה עכשיו יש גם סנקציות פליליות, למי שרוצה לקרוא לזה סנקציות פליליות, וגם סנקציות כלכליות. נכון שהכלכליות הן יותר מיידיות מאשר הפליליות, אבל זה לא משנה, גם שם אם הם לא עומדים במכסות אז אנחנו מגיעים לפקיעת החוק, וממילא כשאין חוק אז יש גיוס חובה, ואז כל אחד שלא מתגייס, יש עליו את מה שנקרא סנקציה פלילית; הוא עובר עבירה פלילית. בשורה התחתונה, אני כמובן לא מסכים עם השרה שקד שהיינו מסתפקים רק בסנקציות כלכליות. גם עכשיו אני חושב שעדיין תהיה בעיה איך לממש את הסנקציות הכלכליות, אבל אני סומך על המנגנון. לדוגמה, אם יעמדו במכסה או לא יעמדו במכסה, אז ישיבת פוניבז' – אולי שם יש מה שנקרא יותר עילויים – תצטרך לתת אותה מכסה של ישיבה אחרת, אחרת יענישו אותה בדיוק באותה מידה, ואנחנו יודעים שיש הבדלים בין הישיבות. בשורה התחתונה, אני קורא שוב – גם אמרתי אז – אני חושב שהחוק הזה מתחשב בצרכים של החברה הישראלית. גם החוק הקודם התחשב בצרכים, בין שירות בצה"ל – אני חושב שכולם צריכים לשרת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אבל אני מניח שזה לוקח זמן עד שכולם – עולם הישיבות והיציאה לשוק העבודה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני חושב שהכיוונים האלה נכונים, ולכן אנחנו ביש עתיד, בהנחה שהחוק הזה יישאר כמו שהוא – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – נתמוך בזה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יואב קיש, אדוני, בבקשה. אחריו נעבור להצבעה, לכאורה. אדוני יסכם? שלוש דקות, אדוני, לרשותך. יואב קיש (הליכוד): תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, האמת היא שהשם של החוק הזה נולד בחטא. משום מה קוראים לו "חוק טוהר המידות"; בעיניי, זה כבר העוול הראשון שלו. את השם הזה צריך למחוק. למה אני קורא לזה "נולד בחטא"? כי בעצם הוא מרמז בצורה ברורה כאילו אנחנו מאשימים קולקטיבית את נבחרי הציבור בשלטון המקומי. לא מכובד ולא ראוי. השם הזה לא יוזכר בוועדת הפנים. אני לא אהיה מוכן להאשמות שווא ולפגיעה בכל נבחרי הציבור בשלטון המקומי ברמה קולקטיבית. אפשר לדבר על התהליכים – מה הדברים שאנחנו רוצים לייעל במסגרת השלטון המקומי. זה לגיטימי וראוי. אני יכול להתייחס ספציפית לנושא ועדת מכרזים. במקום הזה, חבר הכנסת פולקמן, אני לא מסכים איתך. אני חושב שאתה טועה. אני יותר מתחבר לדעה של חברת הכנסת גרמן וחבר הכנסת אורי מקלב. מדוע ראשי ערים רצו להוריד את זה? הם היום חותמת גומי. הבעיה של ראשי ערים היום היא שהם מקבלים את חוות הדעת של ועדת המכרזים, חותמים עליה כחותמת גומי, ואין להם שום סמכות. מצד שני, כל האחריות אצלם. לכן, זה תהליך שצריך לתקן אותו. אבל איך מתקנים אותו? לא אומרים: אתם, חברי מועצת העיר, אתם כולכם מושחתים; אנחנו נביא פקידים. זה הרי שיא הטיפשות, כי מה אתה אומר בדבר הזה? רועי פולקמן (כולנו): – – – יואב קיש (הליכוד): בסדר, אז על זה אני מוכן לדבר, אבל לבוא ולהגיד: חברי מועצת העיר, אתם מושחתים, ואני סומך יותר על היועץ המשפטי ועל המנכ"ל? הרי מי כמוך יודע שבעיריות קטנות במגזר כזה או אחר או במקומות מוחלשים, בהרבה מאוד מקרים, היועץ המשפטי והמנכ"ל הם מינויים של ראש העיר, והם מאוד כפופים לסמכות שלו, ואתה מוצא את עצמך מכניס את עצמך לבור שבכלל לא תכננת. לכן, שלא ישתמע מדבריי חס וחלילה שאני מאשים אותם, אבל לבוא ולהגיד פה משפט – ובזה, רועי, הרתחת אותי מאוד, אבל ישבתי בשקט – ככה נולדת שחיתות? מאיפה ההמצאה הזאת? רועי פולקמן (כולנו): – – – יואב קיש (הליכוד): מה זה הקשקוש הזה? רועי, זה שטויות. לא נעים להגיד לך, זה שטויות. רועי פולקמן (כולנו): – – – יואב קיש (הליכוד): ככה לא נולדת שחיתות. ממש לא. רועי פולקמן (כולנו): – – – יואב קיש (הליכוד): אנחנו צריכים את הדרג של נבחרי הציבור, כי נבחרי הציבור הם היחידים שנותנים דין וחשבון, הם היחידים שעומדים לדין הבוחר, והם היחידים שפועלים בשקיפות מלאה. רועי פולקמן (כולנו): – – – יואב קיש (הליכוד): אני לא מבין. מה אתה מאשים אותם בשחיתות? אתה יודע כמה – – רועי פולקמן (כולנו): – – – יואב קיש (הליכוד): – – עושים סיכול ממוקד לראשי ערים? אתה יודע כמה היום לקראת בחירות הולכים ומנסים לתפור להם תיק בשביל מתנגדים פוליטיים? רועי פולקמן (כולנו): גם. יואב קיש (הליכוד): מה עם זה? בוא נתקן את זה. רועי פולקמן (כולנו): נתקן. יואב קיש (הליכוד): נכון. לכן, זה מה שאני אומר. ואני רוצה לא להמשיך ולהאריך בדבריי, כי אמרת שאתה מפסיק בזמן, ואני אשתדל ללכת. סגן שר הפנים משולם נהרי: יואב, מה זה שונה ממשרדי הממשלה? כי שם – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: על הראשונים אנחנו בוכים, ואתה מביא לנו גם את האחרונים? נו, באמת. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – – יואב קיש (הליכוד): חברי משולם נהרי, אם אתה יודע איך סירסו את השרים שלנו, ואיך השרים שלנו לא מסוגלים לתפקד, ואיך באים אלינו, חברי הכנסת, שנציל אותם. לשלטון המקומי אין חברי כנסת שיכולים לעזור להם, והם יהיו מסורסים, ואנחנו נעשה עוול מאוד גדול לשלטון המקומי. הם לא מושחתים. אני לא מקבל את האמירה הזאת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יואב קיש (הליכוד): אני מוכן לבחון אחד לאחד כל סעיף: האם הוא בא לייעל תהליך, האם הוא בא לעשות תהליך שיהיה יותר טוב, ובזה נעשה דיון בוועדה. בשום פנים ואופן לא אתייחס לנושא קולקטיבי כאילו יש לנו בעיה של טוהר מידות בעניין. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו נעבור להצבעה על תיקון פקודת העיריות (תיקון מס' 147), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תיקון מס' 147), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 43 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא תועבר להמשך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 28) (דחיית מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בנסיבות מיוחדות), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/786); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 28) (דחיית מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בנסיבות מיוחדות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת רועי פולקמן. אדוני, בבקשה. רועי פולקמן (כולנו): שאלו אותי כשעליתי כמה–כמה. לדעתי 1–1, אבל אני עוד לא מעודכן על הדקה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, האמת, שאחרי הוויכוח שהיה פה קודם, כיף לי לעלות לדבר על הצעת החוק הזאת. זאת קלישאה ידועה להגיד שלקיחת משכנתה היא בדרך כלל – לרובנו, שאיננו בעלי משאבים מיוחדים – העסקה הכי גדולה והכי מפחידה שאנחנו עושים בחיים שלנו, וגם ברור שכשאנחנו עושים אותה אנחנו עושים אותה מתוך אופטימיות על העתיד שלנו. אנחנו אומרים: יש עתיד – לא המפלגה, כמובן – יש לכולנו עתיד משותף, ואנחנו מסתכלים אליו ואומרים: אנחנו רוצים לקחת הלוואה וצופים את העתיד. אבל מה? החיים מלאים תהפוכות, חלקן צפויות ומבורכות, כמו מה שהכנסנו לחוק הזה – נושא חופשת לידה – אבל חלקן קשות: מקרה של אובדן העבודה, אבטלה, מחלה קשה. ואז אנשים מוצאים את עצמם אומרים: תראו, זה האופק שלנו בחיים – בנינו, לקחנו משכנתה גדולה; ואז אנחנו מוצאים אנשים ממעמד ביניים לכל דבר ועניין עם חובות ומשכנתה על הראש ומתחילים להסתבך: איך נחזיר? איך נעמוד בתשלומים עד שנמצא עבודה? כמו שאנחנו יודעים, בטח באבטלה, המדינה לא מאוד נדיבה בעניין הזה. אנשים הולכים ומסתבכים ומתחילים לקחת הלוואות משנה, והעסק הולך ומסתבך. לכן, לכאן באה ההצעה הפשוטה הזאת. היא באה ואמרה למערכת הבנקאית – ובדקנו חלופות, האם ביטוח: אנחנו מחייבים אותך להציע לך מסלול – כי לא רצינו שיעלו את הריביות לאנשים, אבל אתה חייב להציע לבן אדם מסלול, ולא בזמן שהוא במצוקה, ואז כבר יכולים להגיד לך בכל מיני עמלות וריביות מאוד גדולות – וכאן אני רוצה להודות לרן מלמד מעמותת ידיד, שהיה שותף והציף גם חלק מהמקרים שאליהם מגיעים אנשים, בוודאי במצוקה של אבטלה – אלא מראש, כשהבנק מחזר אחריך ואומר לך: רועי, תבוא ותיקח אצלי משכנתה, ואז יציעו לך: אדוני, אחד המסלולים שאתה יכול זה שנציע לך מסלול שאם תיקלע למצב, אתה יכול לקבל "גרייס", כלומר דחייה של כמה חודשים, ובלי – כמו בשיר של אתי אנקרי – בלי שיפשיטו את כבודך מעליך. פשוט אני אבוא לבנק ואני אגיד לו: זו הסיבה, אני איבדתי את מקום עבודתי – בלי הסברים, בלי יותר מדי נימוקים – אני רוצה דחייה של כמה חודשים בתשלומי המשכנתה עד שאני אצליח להסתדר. זו הבקשה. והבנק יהיה חייב להציע את המסלול הזה לכל לווה מראש, ולא להתחיל להתמקח על זה במצב של אבטלה. והרחבנו את זה לחופשת לידה וגם למקרה של מחלה קשה. אז זו המטרה של החוק הזה. אנחנו נעביר אותו עכשיו בקריאה ראשונה, ובעזרת השם עד סוף המושב נסיים. ואני כמובן רוצה גם להודות – כי באמת היו כאן לא מעט אנשים – אז אמרתי את רן מלמד מידיד, אבל כמובן ליו"ר ועדת הכלכלה, לאיתן כבל, שעזר להעביר אותו גם עם התנגדויות ראשוניות שהיו מבנק ישראל ומגורמים נוספים, ודחף את זה, וכמובן לצוות הוועדה – אתי בנדלר, נעמה ולאה; לעודדה פרץ מבנק ישראל, שגילתה סבלנות, למרות שבגדול הם לא אוהבים שאנחנו מחוקקים חוקים על מערכת הבנקאות, וכאן יש לנו מחלוקת, אבל הם בסופו של יום הגיעו להסכמות איתנו; כמובן למפקחת על הבנקים; לרוני ולירון ממשרד המשפטים; לכפיר ממשרד האוצר; לאסנת וטורי בראש מחאת התינוקות, שגם הם חיברו לתוך העניין הזה את נושא חופשת הלידה – אסנת, שבאמת ישבה איתי על העניין הזה ודרשה את אותה תוספת של חופשת לידה ואת אותו מצב שהיום במדינת ישראל אנשים מאריכים גם ביותר משלושה חודשים את חופשת הלידה, לא בתשלום, וצריכים את העזרה הזאת של דחיית תשלומי המשכנתה. ואחרונים חביבים – כמובן לאיילה, לתומר ולשלומי מהצוות שלי. אנחנו באמת עובדים על החוק הזה תקופה, ואנחנו מתקרבים לסיים אותו. אז תודה רבה, ואני מבקש את תמיכתכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים, שנסגרה ברגע זה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך למה שהבאתי קודם ממפקד הסיירת לשעבר וחבר הכנסת לשעבר דורון אביטל, שכותב ש"מבחינה פוליטית זה מעורר תמיהה שהתקופה שאחרי המחאה החברתית הזדככה בתזה מרכזית אחת, שמאחוריה תמימות דעים רחבה והיא 'השוויון בנטל'. אפשר בהחלט להבין את החרדים שחשו לפתע שהמחאה החברתית מצאה אותם בדמות השעיר לעזאזל הקלאסי, שעליו אפשר להניח את כל תסכוליה של החברה". הוא היה חבר קדימה, אז הוא כותב: "התוצאות הפוליטיות של המפנה הזה היו הרסניות. קואליציה פוליטית, הגדולה בהיסטוריה של מדינת ישראל, שיכלה להוביל תמורות דרמטיות בעתידה של המדינה, התפרקה בעקבות הסוגיה הזו. מפלגת שלטון כמו קדימה התאיידה. במקומה צף פופוליזם פוליטי חדש תחת הכותרת של פוליטיקה חדשה ונמצא האויב הישן-חדש של תקומת העם בארצו: החרדים הלא-משרתים". יואל חסון (המחנה הציוני): מי אמר את זה? ישראל אייכלר (יהדות התורה): דורון אביטל, חבר הכנסת דורון אביטל מתלונן על זה. הוא אומר: "האם עצרנו לתהות אם שירותם נדרש? האם עצרנו לתהות איזה מודל חדש נדרש כעת לצבא העם שלנו, בעולם הלחימה המתחדש, על שני דגשיו, זה הטכנולוגי, וזה הממקם את העורף בחזית הלחימה? האם עצרנו להבין איזה יתרון לא-שוויוני ניתן לטכנולוגים שלנו, לעומת הלוחמים בחזית, המחמיצים כניסה מוקדמת לשוק העבודה?" ופה ציטטתי כבר קודם שהוא אומר שצריך מודל חדש לצבא העם. הוא כותב: "אני מאמין שדווקא חברה ישראלית – הנחלקת בין המשרתים בחזית ומתוגמלים ומוערכים בהתאם" – הוא מתכוון לומר שיתגמלו וישלמו טוב לחיילים שמתאימים לזה – "כולל אופק שירות אפשרי בהנהגה המדינית-ביטחונית, לבין אלה המחויבים בשירות קצר שאופיו בניית כשירויות להגנת העורף תתרום לשיח הפוליטי ותחזק את האינסטינקטים האזרחיים של החברה; לבטח תמנע שסע קיומי חברתי, ודווקא על דרך הבניית שותפות בנטל בחברה תאפשר חברה אינטגרטיבית ובריאה יותר." עד כאן אני מצטט מאביטל, ואני רוצה לומר עוד משהו. רבותיי, היום זה ידוע לכולם, ומי שעוד מתלבט בעניין הזה – מה גרם להקים כור היתוך, להפוך את הצבא מצורך ביטחוני לצורך של כור היתוך – יכול לעיין בביוגרפיה החדשה של תום שגב, שם הוא מספר על ההליך שהביא את בן-גוריון להקמת צבא ממלכתי, צבא העם. בעבר הגשתי שתי הצעות חוק בנושא, ב-2013 וב-2015. שתיהן נדחו על ידי הכנסת, שמטיבה קשובה לחוות הדעת של משרד הביטחון. ואני מבקש עכשיו, אדוני היושב-ראש, בדקה הזאת – אני לא אומר שצריך לעשות דברים דרמטיים לביטול אוטומטי של גיוס החובה, אבל ככל שחולפות השנים מצטרפות אוכלוסיות נוספות לטיעון הזה, לבקשה הפשוטה שלנו ממשרד הביטחון: כנסו ועדה מיוחדת, מקצועית ופרלמנטרית, בלי פוליטיקות, שתאגד בתוכה אנשי מקצוע, חברי כנסת ונציגי כל חלקי העם. לא יעלה על הדעת שבכל נושא שהוא מרעננים הנחיות כל כמה שנים, ואילו בנושא כה קריטי כמו חוק גיוס חובה מסתמכים על חוות דעת עתיקות יומין, שאין ביניהן ובין החדשנות הצבאית והטכנולוגית ולא כלום. אני לא רוצה להמשיך ולהאריך יותר מדי, כי אני יודע שלאנשים זה מאוחר, ואני לא רוצה לעבור את הזמן שלי. הגיעו דברים שאפשר להיות חכמים הרואים את הנולד, ואני מבקש שתחשבו על זה בלי קשר לחוק הגיוס החדש, בלי שום זיקה לבני ישיבות, לערבים, לבנות דתיות, לכל אלה שמקבלים פטור או דיחוי בצורה כזאת או אחרת. תתחילו לחשוב מחדש, לחשב מסלול מחדש למה שנקרא צבא העם, חוק גיוס החובה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת שמולי – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא רוצה לסיים את היום הזה – או-טו-טו הוא מגיע – בלי להגיד איזו מילה רעה על הצעת החוק של חברי רוברט אילטוב בעניין איסור צילום או תיעוד של פעילות חיילי צה"ל. באמת אני מאמץ את מוחי לחשוב מאיפה הגיע הרעיון הזה. מי חושב, באמת, בשנת 2018, שאפשר להטיל איזושהי הגבלה על תיעוד, צילום או כל דרך הנצחה אחרת של פעילות חיילים בשטח פתוח? מאיפה זה בא? לפני לא מעט שנים, למעלה מ-20 שנה, הייתי דובר צה"ל. אנחנו ליווינו את הפעילות של הצבא, והיה אז מקובל לעשות שטחים סגורים. היו באים לאיזה אזור, קובעים שהוא שטח צבאי סגור, ולכאורה הפעילות בפנים הייתה מתנהלת ללא גורמים חיצוניים, רק צה"ל. מובן שמהר מאוד גילינו שזה לא ריאלי וזה קשקוש אמיתי, כי מגגות, מחלונות, מפתחי בתים וכן הלאה הפעילות צולמה. ואם חיילי צה"ל, חלילה – ובדרך כלל הם לא – עשו איזושהי פעולה לא חוקית, או חלילה עוד יותר – לא מוסרית, בניגוד לערכים של הצבא וכן הלאה – זה היה מתועד, זה היה מגיע מייד לתקשורת ומדֻווח. ולכן, ידענו שהמונח "שטח צבאי סגור" כבר לא קיים, אין יותר. מאז עברו לא מעט שנים, וברור, צה"ל למד לחיות עם החיים האלה, המצולמים, ועכשיו הוא גם מתעד את עצמו, כדי למנוע שמישהו אחר יתעד אותו – נכון, בצלאל? אז צה"ל מתעד את עצמו, ואנחנו יודעים שפעולותיו ברוב המכריע הן תקינות, ואם לא, אז יש מי שמטפל בהן. הרעיון שאסור להרים מצלמה או טלפון נייד או איזשהו כלי צילום או כלי תיעוד אחר הוא לא ריאלי לחלוטין. הוא כמובן לא יקום ולא יהיה – לא יעצרו כל אחד שמרים מצלמה. לכן, זו פשוט שטות מוחלטת, ואני נדהמתי לגלות שוועדת השרים העבירה את הצעת החוק, בהזהירה מייד שזה לא החוק שאנחנו נראה פה. אז אם מדובר על לא להפריע לחיילי צה"ל בעת מילוי תפקידם – מקובל. כל היתר, מקומו לא יכירנו במדינה דמוקרטית. אי-אפשר ליטול את זכות הציבור לדעת, ואני אומר – גם את חובת הציבור לדעת. זה חלק בלתי נפרד מחיינו, בשטחים, במדינת ישראל ובכל מקום אחר. ומי שמביא הצעות חוק כאלה עושה לחוכא ואטלולא גם את החוק הישראלי, גם את ועדת השרים לחקיקה וגם את הכנסת, שאו-טו-טו, ביום רביעי, עומדת לאשר את זה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): מוותר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, מעריכים את זה מאוד. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני התחלתי קודם רעיון ולא השלמתי אותו כראוי. אני רוצה שנדבר שוב על השרפות בעוטף. אין לנו ברירה. 80 – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יש שם איזה רדיו שעובד בקצה? מישהו עם איזה פלאפון, משהו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, מישהו צופה בסרט. קריאות: מונדיאל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מונדיאל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מונדיאל? מישהו יכול לעדכן אותי? לא ראיתי בדקות האחרונות את טוניסיה– אנגליה, אז אני לא יודעת מה המצב. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זה לא מונדיאל, זה הבוגד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תנו לי בבקשה לחזור. אני לא השלמתי קודם רעיון שהיה לי מאוד מאוד חשוב להשלים. 80 יום ו-80 לילה נשרף הדרום. כל מי שעוקב אחרי מה שקורה שם – אני הייתי שם שש פעמים – כל מי שעוקב אחרי מה שקורה שם ושומע שרים בממשלה וחברי כנסת, וגם לפעמים אגב אנשי ביטחון, אומרים: תראו, לא צריך להגזים, מה, זה 5–10 מיליון שקל, הנזק. שמעתי אנשים מגורמי הביטחון הבכירים ביותר אומרים: תראו, זה – צריך להיות זהיר. אתם יודעים מה? אני לא רוצה אפילו להיכנס לסוגיה הביטחונית, אבל אני רוצה שכולנו ננסה רגע לדמות ולשוות לנפשנו מה היה קורה אילו הייתה עכשיו ממשלת שמאל ביטחונית שהייתה ניצבת אל מול המצב הזה. האם הצד הימני של הבית היה נוהג ברבע מהממלכתיות של האופוזיציה פה? אנחנו הולכים לשם, אנחנו מבקרים אותם, אנחנו מדברים איתם. ועדת החוץ והביטחון הייתה שם ביום חמישי, וגם ועדת הפנים. גם קיימנו דיון משותף. האם הצד הימני של הבית היה נוהג באותה מידה של אחריות, סולידריות והבנה שמדובר במצב מורכב מאוד? ושכשאין לך את העצה הביטחונית המושלמת – ויש פה בעיה מאוד מאוד גדולה, ואתם מכירים את הפערים בסוגיה של הוראות פתיחה באש; והבדל בין עפיפונים לבין בלוני הליום; ומה עושים כדי שהאוכלוסייה – מה שנקרא הבלתי-מעורבים, ככל שיש פה בלתי מעורבים, ויש בעזה גם בלתי מעורבים – איך אתה לא פוגע בהם; ומה אתה עושה עם ילדים שמפריחים עפיפונים. וכל הזמן אנחנו מדברים על המושג: זה עפיפונים. חברות וחברים, הדרום נשרף והממשלה הזאת לא עושה מספיק אפילו להביע אמפתיה. אבל מה היה קורה אם זה היה הצד הזה של הבית שהיה בממשלה, שהיה סביב השולחן הזה? מה הייתם אומרים אז? נכון, שאנחנו לא לאומיים, שאנחנו לא פטריוטים, שאולי, רחמנא ליצלן, אנחנו לא ציוניים, ובטח ובטח ובטח שאנחנו לא יודעים לדאוג לביטחון. איפה כל המאצ'ואיסטים האלה בממשלה הזאת, משר הביטחון דרך ראש הממשלה? הם הביטחוניסטים הגדולים. אז אנחנו לעולם, לעולם לא נפגע במורל של התושבים רק כדי לצאת צודקים מבחינה אופוזיציונית, כי התושבים פה במדינה הזאת יותר חשובים. מתי לכם התושבים במדינה הזאת יהיו יותר חשובים? אני שואלת את עצמי. מתי? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה, מוותרת; הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת דוד אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת. חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – הצבעה. גברתי המזכירה, נשמח אם תצלצלי, בבקשה. תודה. יעקב מרגי (ש"ס): – – – אתה יכול לקנוס אותו על – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אנחנו בדמוקרטיה. אדוני חבר הכנסת יושב-ראש ועדת החינוך, לכל חבר כנסת קנויה הזכות לדבר את מלוא שלוש הדקות שלו. אנחנו לא נמנע את זה מחבר הכנסת יהודה גליק. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, חברים וחברות מתוקים ומתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, ראשית, אני מזכיר לכם, אני נמצא פה רק מסיבה אחת – כי יש לנו שר אוצר שאטום לחלוטין לחייהם של ילדי ישראל, לצערי. אבל לא על כך אני אדבר. אני רוצה רק במשפט אחד להשלים את הנאום הקודם. ראש העיר חולדאי, שכל כך אכפת לו כבוד האישה – אני רוצה להזכיר לו: תל אביב, תל אביב, בירת הזנות, החשפנות, הסרסורים, שם לא מפריע לו כבוד נשים, אין בעיה, אבל שחלילה חב"ד יעשו אירוע נפרד – אוי, אוי, אוי, שומו שמיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – איפה אתה מסתובב בתל אביב. קריאה: – – – יהודה גליק (הליכוד): חברים וחברות, חברות וחברים, אני מבקש, נא לכבד אותי. תודה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): יהודה, מאז שאתה – – – אתה הרבה יותר כריזמטי. אני חייב להגיד לך. יהודה גליק (הליכוד): חברים, חברים, שנת 1995 זכורה בישראל כשנה קשה, כולנו זוכרים: ב-4 בנובמבר נרצח ראש ממשלה בישראל, ואנחנו לא נשכח את זה. אבל יש כאלה ששוכחים שבאותה שנה קרו כמה וכמה אסונות שעד היום אנחנו משלמים עליהם מחיר קשה מאוד, ושב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם אוסלו ב', רבותיי, הסכם אוסלו ב' – שמה עשה? העביר את האחריות לערים ביהודה ושומרון לידי אויבינו ושונאינו. עוד 450 כפרים הועברו לשם. אזור יהודה ושומרון חולק ל-A, B, C, ואז ראש הממשלה רבין חזר לפה, לכנסת וב-5 לאוקטובר נתן פה נאום – אגב, כשהוא הסביר שבהסכם אוסלו ב' לא יסכים לעולם למדינה פלסטינית, לא יסכים לעולם לחלוקת ירושלים, ותסופח בקעת הירדן. ככה אמר רבין ב-5 באוקטובר. אבל להסכם הזה לא היה רוב. רבותיי, להסכם הזה לא היה רוב. בהסכם הזה, אגב, גם חולקו 10,000 רובים לגרועים שבאויבינו, רבותיי, לגרועים שבאויבינו. אבל לא היה רוב. אז איך משיגים רוב? משחדים. את מי משחדים? שני חברי כנסת שנבחרו בקולות ימין – משחדים אותם באמצעות ג'ובים: אלכס גולדפרב ומיודענו גונן שגב. האיש הזה, שאחראי לחתימת הסכם אוסלו ב', שנרצחו בעקבותיו אלפי יהודים ופלסטינים – הינה אנחנו רואים שהאיש הזה ממשיך וממשיך, ועד היום אנחנו משלמים את המחיר הכבד של אותו שוחד: בגידה. תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה קשור לאוסלו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. אנחנו, כאמור, עוברים, בעזרת השם, להצבעה. הצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 28) (דחיית מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בנסיבות מיוחדות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 28) (דחיית מועד הפירעון החודשי של הלוואה לדיור בנסיבות מיוחדות), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 40 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון והכנה בוועדת הכלכלה של הכנסת. הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3) (דחיית מועד התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/787); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לסעיף הבא והאחרון בחקיקה שעל סדר-היום, בעזרת השם: הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3) (דחיית מועד התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, שגם תציג את ההצעה. רשימת הדוברים סגורה. קריאה: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ההצבעה הקודמת? אז אני מוסיף את חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון לפרוטוקול בהצבעה הקודמת. בסדר. בבקשה, גברתי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, היום נפרדנו כולנו ממנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי בסופו של יום עיון שלא נכחנו בו, שעסק בצמצום פערים בחברה הישראלית. הגיעו רבים מחברי הבית הזה, מכל סיעות הבית, וגם מי שישבו שם באולם היו אנשים מכל רחבי החברה הישראלית, שכבר נמצאים בשירות הלאומי הרבה שנים, בשמונה השנים של שר שלום ג'רבי, והפכו להיות חלק משירות משמעותי בשירות הלאומי-אזרחי. הצעת החוק שאני מביאה בפניכם מתייחסת לחוק השירות הלאומי-אזרחי, שזכינו כולנו להעביר לפני קצת יותר משנה. החוק החל להיות מוחל באפריל 2018, והמגמה הייתה לבנות נהלים, כללים, את כל הקונסטלציה של מימון תקני השירות הלאומי בגופים הציבוריים, יחד עם היועץ המשפטי לממשלה. לצערנו, למרות שבימים האלה נערכים כבר כל הגופים לקלוט את בני ובנות השירות הלאומי האזרחי לספטמבר 2018, העבודה הביורוקרטית הזאת לא הסתיימה, ולכן בהצעת החוק הזאת אנחנו מבקשים לדחות את התחלת הסעיף הספציפי הזה בשנה, לספטמבר 2019 במקום ספטמבר 2018. אני מבקשת מכל חברי הבית לתמוך בהצעה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אנחנו נעבור כעת לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. הרשימה סגורה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אין חולק על כך שהשירות הלאומי-אזרחי חשוב, ואני תומך בו, על מה יש לדבר? אבל מה מסתתר מאחורי התאריך 1 בספטמבר 2019? חברת הכנסת מועלם, הרי לשר היו שנה וחודשיים לכתוב את התקנות. שנה וחודשיים. לא הסתייע בידו. מיכל רוזין (מרצ): לא הספיק. מיקי לוי (יש עתיד): שנה וחודשיים. עכשיו, אם היית באה ואומרת: הוא לא הספיק; עוד ארבעה חודשים, הייתי מרים גבה. ניחא. את מבקשת לעוד שנה וחצי, סוף – נכנסים לבחירות – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מ-1 בספטמבר 2018 עד 1 בספטמבר 2019 זה שנה. מיקי לוי (יש עתיד): זה בדיוק בחירות, ואז עד שתתארגן ממשלה וכנסת תהיה עוד חצי שנה, והינה, שנתיים וחצי מיום חקיקת החוק לא מצאו לנכון לעשות את זה. למה אי-אפשר, חברת הכנסת מועלם? הרי לא השר כותב; הוא היה צריך למנות ועדה ורק לחתום. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ישבה ועדה – – – מיקי לוי (יש עתיד): כן, שנה, מעל לשנה. מעל לשנה את מבקשת לדחות. אם היית אומרת ארבעה חודשים, ניחא, אני יכול להבין; חמישה חודשים. אבל עם הבחירות הבאות זה כבר יהיה לדלג למעל שנה וכמה חודשים, אני לא יודע מתי, אז עוד הפעם הבלגן חוגג. ישבנו על החוק הזה כל כך הרבה זמן, כדי להכניס אותו סוף-סוף לתבניות, להסדיר אותו, והינה, עוד הפעם, החגיגה תימשך. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – נכנסו. אתה ואני יודעים את זה, רוב מי שיושבים פה לא יודע את זה. אבל רוב הדברים נכנסו לתבניות. אתה אומר את הדברים – – – מיקי לוי (יש עתיד): חברת הכנסת מועלם, שנה וחצי – כמעט שנה וחצי – אני לא מבין, מה קרה? לשר לא היה זמן? לוועדה לא היה זמן? מה הסיפור? כולה סעיף אחד. החוק הזה, השקענו בו כל כך הרבה זמן, את יודעת. היו לנו חילוקי דעות; בסופו של דבר הגענו להסכמות כאלה או אחרות, ברוך השם הגענו לאיזשהו מתכונת. עכשיו לבקש מעל שנתיים לכתוב תקנות? באמת, הדעת אינה קולטת, אינה תופסת. בחייך, שולי, זה לא ראוי, זה לא יאה. אם היית מבקשת ארבעה חודשים ­– מה מסתתר מאחורי זה? המשך הבלגן? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אתה יודע מה מסתתר מאחורי זה – ששנות שירות זה ב-1 בספטמבר. מיקי, יש פה דיבור שהוא לא – – – מיקי לוי (יש עתיד): שולי, אפילו הטיעון הזה לא – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): לא, אתה הרי יודע את המשמעות – שמה שלא יהיה מוכן ב-1 בספטמבר הזה – – – מיקי לוי (יש עתיד): הטיעון הזה, שולי, הטיעון הזה באמת לא מכבד אותך. עזבי, עזבי, הטיעון הזה – שנתיים וחצי לכתוב תקנות, סעיף אחד. באמת, לא מכובד, לא ראוי. אם את אומרת מעכשיו בואו נתקן את הבקשה שלי לארבעה חודשים, אני איתך, אבל תראי לאן את מביאה את זה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): תראי לאן את מביאה את זה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, חבר הכנסת לוי. תודה רבה, אדוני. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיקי לוי (יש עתיד): חבר הכנסת אמסלם, הוא לא זקוק לעזרה שלך, תאמין לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מיקי לוי, תודה. בדיוק סיימת, זה בא לנו בול. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת רחל עזריה – אינה נוכחת. חבר הכנסת יהודה גליק. גברתי המזכירה תצלצל בבקשה בפעמונים ותכריז לנו על הצבעה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני לא רשום. יהודה גליק (הליכוד): רשום, רשום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אדוני לא רשום לא אצלי ולא אצל המזכירה. חבר הכנסת גליק, אתה ממש עוזר לי לנהל היום, זה מדהים. אני ממנה אותך להיות עוזרי הנאמן. אדוני, נו. חבר הכנסת שטרן, אני קראתי לחבר הכנסת גליק, מחילה, סליחה – רשום. בסדר, אנחנו ניתן, הכול בנחת רוח. חבר הכנסת גליק, ומייד אחריו. סליחה. האמת היא שלא הייתי צריך להוריד אותך, אבל מייד אחרי חבר הכנסת גליק – אתה. יהודה גליק (הליכוד): זה בסדר, אני מוותר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: יהודה, קדימה, אנחנו שמחים שאתה מוותר. אחריו – חבר הכנסת שטרן. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, סגן המזכירה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה. חברים, שוב אני ממש מבקש להתנצל שאני פה. אני מזכיר לכם, אני פה אך ורק מסיבה אחת: יש לנו שר האוצר, קוראים לו משה כחלון, והוא מגלה אטימות מוחלטת לחיי אדם של ילדינו. מצטער, בגלל זה אני פה. מי שזה מפריע לו מוזמן להתקשר אליו ולהגיד לו שיהיה אכפת לו מחייהם של מאות ילדים שמתים כל שנה בגלל זה. אבל אני רוצה לדבר על נושא אחר, חברים. היום ראש הממשלה שלנו ניפגש עם מלך ירדן עבדאללה. כמובן, זו זכותו המלאה של ראש הממשלה להיפגש עם מלך ירדן, זה חשוב מאוד, אבל כדאי לזכור: אי-אפשר לסכם על סטטוס קוו בהר הבית עם מלך ירדן ובאותו זמן להגיד מעל כל במה ברחבי העולם שבישראל יש חופש פולחן לכולם במקומות הקדושים להם. צריך להגיד את זה בבירור: בישראל אין ליהודים חופש פולחן במקום הקדוש היחיד שלהם. לעם היהודי יש מקום קדוש אחד מאז ומתמיד, ובמקום הזה ליהודים אין חופש פולחן. בישראל יש חופש פולחן לנוצרים, למוסלמים, לבודהיסטים, לזורואסטרים, לסיקים – כל דת שאתם רוצים – חוץ מליהודים, במקום הקדוש היחיד שלהם. נקודה שנייה, חברים: יש מקום שהוא מקום מיוחד; הוא לא קדוש – לעם ישראל יש מקום קדוש אחד בלבד – מקום חשוב מאוד, שהוא מקום מכובד גם ליהודים וגם למוסלמים. קוראים לו מערת המכפלה. רבותיי, מערת המכפלה – מדי יום בושה וחרפה. יש שם 100 מדרגות שעולים כדי להיכנס. אין נגישות לבעלי מוגבלויות. תשאלו למה – כי מערת המכפלה נמצאת בשטח חברון. שטח חברון הוא באחריות עיריית חברון. עיריית חברון לא מרשה. אה, אבל תגידו: יש גם בעלי מוגבלות מוסלמיים. זה לא משנה. כשיש שנאה ליהודים, הם מוכנים שגם מוסלמים יסבלו. העיקר שהנכים היהודים יסבלו. מדינת ישראל, המינהל האזרחי, אלוף הפיקוד, ראש הממשלה – כלום אין מה לעשות. רק נכים, מוסלמים ויהודים, משלמים את מחיר השנאה. האטימות. רבותיי, הגיע הזמן לאטום את מערת המכפלה מפני כניסת גשם, ובעיקר – לאפשר למאות אלפי נכים שרוצים להגיע למקום הזה ולא מתאפשר להם. תודה רבה. 15 שניות – עליי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולאחר מכן – הצבעה. מי שמעוניין, יתפוס את מקומו. אלעזר שטרן (יש עתיד): תראו, צריך לומר את האמת: החוק הזה הוא לא חוק על השירות הלאומי-אזרחי. לנו יש בבית בין חמשת הילדים שלוש בנות; שתיים שירתו שירות מלא בצה"ל, ואחת בשירות לאומי – שירות לאומי-אזרחי, איך שקוראים לזה. כמובן שהיא לא הייתה מעיזה לעשות פחות משנתיים, בדברים האלה. החוק הזה, על מה שהוא באמת – איך אני אגיד את זה? זה על העבירות הערכיות הקשות שנעשות בחסות המושג "שירות לאומי". הזכירו פה קודם את שר שלום ג'רבי, המנכ"ל שמסיים את תפקידו – תשאלו אותו מה קורה בשירות הלאומי-אזרחי, הוא יגיד לכם יותר טוב מאשר כל אחד מאיתנו. אבל למה זה קורה? בגלל שתסתכלו, כשמפלגה מסוימת, או אפילו שר מסוים, לוקחים בעלות על שירות לאומי, ככה זה נראה. לכן זה גם עובר ממשרד למשרד למשרד. עכשיו הוא במשרד החקלאות. מה הקשר של שירות לאומי למשרד החקלאות? אם זה מקבילת שירות צבאי, אז אולי גם נשים את הצבא פעם במשרד הביטחון, פעם במשרד החקלאות, פעם במשרד השיכון – אז לא תהיה שום בעיה של שוויון בנטל, לא של שירות חרדים, לא של כלום. אם אנחנו באמת מאמינים שזה שירות לאומי – דרך אגב, בלי אפליות, גם לא שנה אחת; מקביל לשירות צבאי. דרך אגב, הבנות בציונות הדתית מבינות את הבלוף של שנה יותר ויותר, ולכן יותר ויותר מתגייסות לצה"ל. אבל אני אומר באמת, תסתכלו איך נראה מושג שצריך להכיל ערבים, וצריך להכיל חילונים, וצריך להכיל דתיים, שהוא נכס של מפלגה אחת או של שר אחד. עכשיו באמת אני שואל אתכם, חבריי בליכוד: אתם מאמינים ששנה, שנה וחצי לא הספיקו, ועוד שנה כן תספיק? אולי רוצים שהפריץ ימות ולא תשימו לב לשחיתויות ששר שלום ג'רבי מצביע עליהן, שקיימות בשירות הלאומי? אתם חושבים שלשר החקלאות יש עניין לפתור את זה? יש לו עניין להמציא תקנות? אם היה מדובר במשהו של המגזר החרד"לי, הוא היה מחכה שנה בשביל לפתור את זה? הוא כבר מזמן היה כותב את התקנות האלה. אבל מה הוא מנסה לעשות? להגיד שניפול אנחנו, ונגיד שירות לאומי – אנחנו כולנו בעד, ולהכניס לתוך זה את כל השחיתויות של המגזר שלו, שהוא רוצה לשים שם, ולכן, שר כאילו חרוץ, רק לא בתחומים שבאחריותו. בסוף, השירות הלאומי יהיה כמו החקלאות במדינת ישראל. ככה מטפל בזה השר. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אנחנו נעבור אם כן כעת להצבעה על הצעת חוק – לא? יש מישהו שרוצה לסכם? יש לנו מישהו שמסכם? לא. אז הצבעה. הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3) (דחיית מועד התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 21 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3) (דחיית מועד התחילה של מימון תקני מתנדבים), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 29 תומכים, 21 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון והכנה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. סיימנו עם פרק החקיקה, בשעה טובה. שאילתות ותשובות היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף האחרון שעל סדר-היום: שאילתות לשר התחבורה. אדוני יתפוס נא את מקומו על יד הדוכן. חבר'ה, זה השלב המעניין ביותר ביום החקיקה העמוס הזה. לא להרעיש עכשיו. ראשון לשאילתות – חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. שאילתה מס' 680, של חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – פיתוח כביש 60. אדוני ישאל, בבקשה, בצמוד לנוסח שכתוב לפניו. 680. פיתוח כביש 60 ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, בימים אלו מסיימים את הרחבת כביש בגין בירושלים לכיוון המנהרות שעל כביש 60. רצוני לשאול: 1. מה נעשה להתמודדות עם מיזוג נתיבים קיצוני מכביש רחב למנהרה ברוחב נתיב אחד? 2. האם תיבנה מנהרה נוספת? השאלה ניתנה ב-16 בנובמבר 2016. נראה לי שהיום – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: כתוב כאן שהמועד האחרון לתשובה – 7 בדצמבר 2016, זה מעניין. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אבל מאז כבר השתנה הכביש לירושלים. אתה יודע מה? במקום שאני אענה – השר יענה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת אייכלר, כל עיכוב גורם לזה שאתה רואה שדברים מתבצעים. אם היינו עונים בעוד קצת זמן, כבר היו מתחילים לעבוד על כביש המנהרות, על הפעלתו. השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית. להלן התייחסותם: נעשו עבודות להסדרת מחלף רוזמרין, המחבר את דרך בגין לכביש 60, בצורת חיבור של שני נתיבים לנתיב אחד, והנתיב השלישי של בגין מפנה לכיוון גילה. הפרויקט הסתיים. משרד התחבורה החל לקדם תכנון של הכפלת המנהרות לכדי שני נתיבים לכל כיוון, בתוספת נתיב תחבורה ציבורית מתחלף, לרווחת משתמשי התחבורה הציבורית בגוש עציון וביתר. בפרויקט כביש 60, הכפלת כביש המנהרות, קיימים שלושה קטעים: א. הקטע הצפוני, שמתחיל מצומת רוזמרין ועד אחרי הגשר הראשון, עתיד לצאת למכרז בסוף שנת 2018; ב. הקטע הדרומי, שמתחיל מהגשר הראשון ועד צומת חוסן, נמצא בתכנון מפורט; ג. קטע נוסף, שמתחיל מצומת חוסן ועד היישוב אלעזר, נמצא בתכנון ראשוני. בכל מקרה, הולכים לעשות את כל הכביש עד אלעזר – פרויקט בהיקף של מעל 800 מיליון שקלים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זהו, אדוני. תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת, יש לך שאלה נוספת בעניין הזה? ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד השר, מה הסיבה שלקח לך יותר משנה וחצי לתת לי את התשובה הזאת? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: רציתי לבוא מוכן עם עשייה – אני לא יודע מה הסיבה, אבל טוב שאנחנו נפגשים כאן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מוטב מאוחר מלעולם לא. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: תראה את ערימת השאילתות ותבין. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אם כן, נעבור לשאילתה מס' 708, של חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – אפליית הילדים בכרטיס חופשי יומי. 708. אפליית הילדים בכרטיס חופשי יומי ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מפניות שהגיעו ללשכתי, ללשכה של פניות הציבור של הכנסת, עולה כי אין אפשרות לקבל הנחת ילד בכרטיס חופשי יומי. רצוני לשאול: 1. האם זה נכון? 2. אם כן – מדוע? 3. האם מותר להפלות ילד המבקש לרכוש כרטיס זה לעומת מבוגר? היו"ר בצלאל סמוטריץ: בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות. ילדים ונוער עד גיל 18 או עד סיום לימודים – המאוחר מבניהם – זוכים להנחה של 50% בתחבורה הציבורית, כאשר הם טוענים את הסדר הערך הצבור על גבי כרטיס הרב-קו שלהם. אין כפל הנחות בתחבורה הציבורית, ומכיוון שהמינויים התקופתיים מגולמת הנחה מהותית מלכתחילה, לא ניתן למכור אותם בהנחה נוספת לאוכלוסיות הזכאיות לכך; זאת, כמובן, פרט לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, המקבלת את ההנחות על פי חוק בכל הסדר נסיעה קיים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שאלה נוספת, חבר הכנסת. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד השר, מה הסיבה שילד צריך להיות מקופח לעומת קשיש? התשובה שלכם שאין כפל הנחות נכונה גם לגבי קשישים. אני אומנם מתקרב לגיל הקשישים, אבל אני לא חושב שילד צריך להיות מקופח לעומת קשיש. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: התשובה היא שילדים ונוער עד גיל 18 זוכים להנחה של 50% בתחבורה הציבורית. ישראל אייכלר (יהדות התורה): גם קשישים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה אתה רוצה, לפגוע בקשישים או לעזור לילדים? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לעזור לילדים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הקשישים זה לפי חוק – לפי החוק הם מקבלים מכל דבר ובכל הסדר הנחה של מעל 50%. בוא נאמר כך: היום כל מערך התחבורה הציבורית, לכל אחד ואחד, עם החופשי, היומי, הבין-עירוני והעירוני, כבר מביא לתעריפים כאלה ואפשרויות כאלה שמחיר הנסיעה הוא ממש אטרקטיבי. הוא לא הבעיה כאן. אנחנו מטפלים גם בדברים אחרים. אי-אפשר לתת גם על זה, גם על זה וגם על זה. מי שיש לו חופשי יומי, חופשי חודשי או רב-קו וכל ההסדרים בתוך העיר, בתוך המטרופולין, ועכשיו גם בין-עירוני – היום אתה יכול לנסוע מירושלים ב-32.5 שקלים בכל רשת האוטובוסים והרכבות הקלות הפנימית, לנסוע באוטובוס לתל אביב – בעזרת השם, מסוכות לעלות לרכבת – לנסוע לתל אביב, לנסוע בתוך תל אביב באוטובוס – מונית שירות עוד מעט – וכל הדברים, ולחזור; ב-32.5 שקלים כל היום, בעצם לנסוע באופן מלא, כך שההנחות מגולמות מכל הכיוונים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. נעבור לשאילתה הבאה, שאילתה מס' 816, של חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר: חסימת היציאה מבני ברק. 816. חסימת היציאה מבני ברק ישראל אייכלר (יהדות התורה): בשאלה הזאת, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חסימת היציאה מהעיר בני ברק, אשחרר את השר מתשובה. אני אציג את השאלה, ואסביר גם מדוע. לאחרונה נתיבי היציאה מבני ברק דרך רחוב ז'בוטינסקי צומצמו. נוסף לכך, רמזור היציאה קצר. רצוני לשאול: 1. מה ייעשה להקלה על התושבים, המרגישים במצור? 2. מתי ייפתח רחוב בן דוד ליציאה? ומדוע אני משחרר את השר מתשובה? כי נלחמו בוועדה לפניות הציבור מלחמה קשה מאוד, יחד עם משרד התחבורה, והיום רחוב בן דוד כבר פתוח ליציאה, כך שהשאלה מיותרת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז גם שאלת וגם השבת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת הרב אייכלר, שאילתה מס' 1033: השבתת אוטובוסים בבית שמש. אני מקבץ את השאילתות של הרב אייכלר כדי שיוכל להחליף אותי עוד מעט בניהול המליאה, ברשותכם, חברים. נחמן שי (המחנה הציוני): אה, אז זה לא ייגמר היום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הכול ייגמר. 1033. השבתת אוטובוסים בבית שמש ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד השר, השבתת אוטובוסים בבית שמש. זה היה ב-14 בנובמבר 2017. בבוקר עמוס פשטו נציגי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים על חברת סופרבוס לבדוק את תקינות האוטובוסים. בבדיקה הושבתו אוטובוסים רבים, ונגרם שיבוש לתחבורה הציבורית בבית שמש והאזור. רצוני לשאול: 1. מדוע אפשרתם לאוטובוסים מסכני חיים לנסוע עד הלום? אם צריך להשבית אותם, כנראה שהם מסוכנים. 2. היש הרתעה למניעת זלזול של המפעילים בבטיחות רכב ציבורי? 3. היש נוהל בדיקות יחידניות למניעת שיתוק התחבורה הציבורית? כלומר אם צריך לבדוק, תבדקו קצת קצת, ולא הכול יחד, כדי לא לשתק את התנועה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: תשובת חברת נתיבי ישראל: בדיקות התקינות שנערכות לחברות האוטובוסים מבוצעות על ידי משטרת ישראל ובידי בוחני הרכב שלה. לאגף הרישוי במשרד התחבורה אין כל קשר או השפעה על מועד הבדיקות והיקפן. נחמן שי (המחנה הציוני): היום זה יום תשובות קצרות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שאלת המשך, אדוני? ישראל אייכלר (יהדות התורה): לא, אני רוצה את השאלה הבאה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: השאילתה הבאה, של חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, מס' 1036: סיכון חיי אדם בכביש הגישה למודיעין עילית. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יש לנו עוד שאילתה אחת, כן? היו"ר בצלאל סמוטריץ: ואחר כך עוד אחת. 1036. סיכון חיי אדם בכביש הגישה למודיעין עילית ישראל אייכלר (יהדות התורה): בכביש 446 למודיעין עילית, המונה כ-70,000 תושבים, יש כניסה בודדת. בשעות השיא לוקח כ-40 דקות להיכנס לעיר ולצאת מהעיר. רכב חירום התקוע בכביש מסכן חיים. רצוני לשאול: 1. מדוע עדיין אין כניסה נוספת לעיר? 2. מתי יהיה נתיב לרכבי חירום? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, אני מכיר. קודם כול, אנחנו מקדמים גם כביש אחר, ויש שם עניין של הפקעות ודברים. לגבי הכביש הזה, במסגרת הסיכום התקציבי לשנת 2019 בין משרד התחבורה לאוצר סוכם על הכפלת כביש 446 לדו-נתיבי דו-מסלולי. חברת נתיבי ישראל התחילה לקדם את המיזם הזה – תכנון מוקדם בחברת נתיבי ישראל – כדי לבצע אותו, את הכביש שמגיע עד שילת. אני מדבר על הכביש ממודיעין לשילת – הולכים להכפיל אותו, להפוך אותו לראוי. בינתיים עשו בו תיקונים שנבעו משיטפונות ודברים אחרים של טיפול בכביש. בדרך כלל אני עונה על זה מ-01:00 בטוויטר, כשמתחילים לשאול אותי את זה. כשיש דיוני תקציב, אנחנו משיבים תשובות ספונטניות לאנשים שפונים ממודיעין עילית. בכל מקרה, מאז גדר ההפרדה, שחסמה חלק, זו עיר שהולכת וגדלה, ברוך השם, וצריך למצוא לה פתרונות. אני עצמי שם בסדר העדיפויות במקום מאוד גבוה. כשדיברנו על כבישים עוקפים בכל דבר, גם הכבישים האלה, של החיבור למודיעין עילית, הובאו בחשבון, לפי דרישתי, והם מקודמים לקראת ביצוע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שאלה נוספת, אדוני? נעבור לשאילתה האחרונה של חבר הכנסת הרב אייכלר, מס' 1085: אי-תגבור אוטובוסים אחרונים. 1085. אי-תגבור אוטובוסים אחרונים ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד השר, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לשאול על אי-תגבור אוטובוסים אחרונים. מדובר על האוטובוס האחרון בערב שבת או בלילה. בערב שבת 1 בדצמבר 2017 לא הסכים נהג בקו 421 לנסוע מירושלים לבני ברק, בתואנה שמספר נוסעים גבוה מהמותר, וספר גם תינוקות בזרועות אימם בין עשרת האנשים שאפשר לקחת בעמידה. רצוני לשאול: 1. האם תינוק נחשב לנוסע בעמידה? 2. אם לא – מדוע אין יודעים זאת בחברות התחבורה הציבורית? 3. מה בדבר אוטובוס אחרון בקו? 4. האם חברות התחבורה הציבורית חייבות לתגבר את האוטובוס האחרון כשיש אנשים בתחנות? 5. מדוע אין הנחיות ברורות בתחנות? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. אדוני השר, בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה לגורמי מקצוע ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולהלן התייחסותם: החלטת בג"ץ בנושא נוסעים בעמידה ונוהלי משרד התחבורה בנושא אינה מבחינה בין נוסעים בגילים השונים. ראוי לציין כי נסיעת תינוק בזרועות אימו העומדת תהיה בלתי סבירה ואף מסוכנת, ולא תתאפשר לה עמידה יציבה ובטוחה בעת הנסיעה. על פי הנהלים, בנסיעה האחרונה בקו בכיוון נסיעה מסוים, מספר הנוסעים המקסימלי יהיה בהתאם לרישיון הרכב ולמגבלות היצרן כמו בכלל הנסיעות. תנאי התגבור של קווים אחרונים משתנים בהתאם להסכם החל באשכול. ככלל, על פי נוהלי משרד התחבורה, בכל מקרה שבו מספר הנוסעים העומדים בתוך האוטובוס הגיע למספר המרבי המותר, על הנהג לדווח באופן מיידי לסדרן, ועל האחרון לשלוח אוטובוס תגבור. אלה הנהלים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שאלה נוספת, אדוני? ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני השר, אני לא רוצה לעכב, אבל מתשובתך נראה שהמשיבים לא הבינו את השאלה. לא מדובר בכך שהאם עומדת עם תינוקה; כשהנהג סופר את האנשים שיושבים, כמה יש באוטובוס, ועשרה בעמידה, זה אומר שגם את התינוק הוא סופר. זו הבעיה. אבל בעניין התגבור – יותר חשוב מה שאתה אומר, שצריך לתגבר כל אוטובוס האחרון, אם יש אנשים בתחנות, גם אם האוטובוס מלא. אני מקווה שתעבירו את זה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ברור. אבל תינוקות – לכף זכות, דווקא. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. נעבור כעת לשאילתה מס' 1004, של חבר הכנסת נחמן שי: קו הרכבת הקלה בעמק רפאים בירושלים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני לא יודע מתי הוא הגיש את השאלה, אבל זה ממש אקטואלי, כי זה מוחלט בימים האלה. 1004. קו הרכבת הקלה בעמק רפאים בירושלים נחמן שי (המחנה הציוני): שיחק לך המזל, השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה טוב לענות באיחור, כי זה מאפשר להיות מעודכנים. היו"ר ישראל אייכלר: חלק מהדברים כבר מתוקנים. אני אשיב. אין לך השאילתה? הנוסח כאן, אם אתה רוצה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא מוצא אותה כרגע. השאילתה עוסקת במעבר הרכבת הקלה בדרום ירושלים, בדילמות שעמדו בפני משרד התחבורה ועיריית ירושלים איך להעביר את הקו הזה, הקו השני. יש ויכוח גדול בציבור, והשאלה הייתה מה עמדת משרד התחבורה. אני יודע שעשית שם סיור וכו', אז בוא נשמע את תשובתך, ונראה איך נקדם את זה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: באמת דווקא הדילמות היו אם להעביר את הקו בפארק המסילה, ששם הייתה המסילה ההיסטורית, או בעמק רפאים, כמו הנטייה שהייתה של ועדת התכנון ועוד גורמים. התוודעתי לדיון הזה ולוויכוח הזה בין שני הפלגים, וגם קיימתי פגישות. גם סיירתי במקום, וגם פגשתי תושבים עם דעות לכאן ולכאן. בסופו של דבר אנחנו רוצים שהקו הכחול, שהוא הקו השלישי, אחרי האדום, שמבוצע, והירוק, שבתהליך מכרזי – הכחול, שמקודם ומתוקצב גם לביצוע, כדי לבנות רשת בירושלים רבתי – רוצים שהוא יהיה לטובת האוכלוסייה, ושלא יגרום נזק אלא להפך. והדילמה הייתה בין פארק המסילה, כאמור, לבין עמק רפאים. התברר לי דבר די מדהים – שבירושלים פארק המסילה הוא מוצר מאוד נדיר; הוא משמש עשרות אלפי אנשים שגרים בסביבה לבוא, ללכת, לרכב, לטייל, ילדים, בעלי חיים – כל הדברים שאנחנו בעדם. ואין כמעט פארקים בירושלים, ובאזור הזה בוודאי אין אלטרנטיבה. זה היה חלק מהשיקול שלי. אומנם הוועדה צריכה להחליט, אבל יש משמעות לעמדה של המשרד שעומד מאחורי המיזם הזה. לכן, אחרי הרבה דילמות וניסיונות לבדוק פתרונות אלטרנטיביים – מתחת הקרקע וכו' – בסופו של דבר אנחנו אפשרנו לגורמי המקצוע לקדם את הפתרון של עמק רפאים, שיש לו מתנגדים, אבל יש לו גם הרבה תומכים, וסיכמנו עם משרד האוצר, וזה היה התנאי תוך כדי הדיאלוג, שיוקצו 250 מיליון שקלים לפתרונות מיוחדים. לא דיברתי מעולם על פיצוי לסוחרים, אגב – לא דיברתי על זה בתל אביב ולא דיברתי בירושלים – אלא למשל על לזרז את העבודה לחצי מהזמן על ידי משמרות, וזה דבר שעולה כסף – תמריץ לקבלנים, כדי שאפשר אולי בשנתיים לסיים את זה ולא בארבע-חמש שנים, ועוד כל מיני דברים, גם תוך כדי הידברות, כדי לאפשר חיים תקינים כמה שיותר תוך כדי הביצוע, מתוך הנחה שהתוצאה היא תוצאה שיכולה גם להשביח, ורכבת קלה ותחנות יכולות גם להוסיף. לכן, הוועדה החליטה ביום ראשון האחרון, נדמה לי, או היום, ב-18 – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: עכשיו? מה התאריך היום? נחמן שי (המחנה הציוני): היום יצאה הודעה. מיקי לוי (יש עתיד): היום יצאה ההודעה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: היום. היום היא החליטה. נחמן שי (המחנה הציוני): מהשמיים נפל לך. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ב-18, היום, יצא לך בדיוק. הדבר הזה – אני מקווה שתרמנו לזה שתהיה הסכמה יותר רחבה ופתרון יותר טוב. הבשורה היא בשורה מאוד גדולה: רשת רכבות קלות בכל מרחב ירושלים – דבר שישתלב, כמובן, ברכבת המהירה, אוטובוסים ושאר הדברים. זה בהחלט דבר שיכול להיות משמעותית לטובה בעיר הזאת. היו"ר ישראל אייכלר: יש לך שאלה נוספת, חבר הכנסת נחמן שי? בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): אמרת, השר, שהקציתם 250 מיליון שקל לפתרונות שנועדו לקצר את משך העבודות, לא לפצות את בעלי עסקים – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני לא יכול להקריא לך את כל החבילה, אבל זה על ידי אנשי מקצוע. זה דבר שנבנה בהתדיינות בין משרדי התחבורה והאוצר, אושר על ידי משרד האוצר כחלק מתקציב המיזם הזה, וזה מה שהולך להקל, להועיל. למשל, אני זוכר איזה רעיון לאפשר לבעלי עסקים לשכור דוכנים במתחם הקרוב שם, התחנה או משהו כזה – דברים שבאים להקל, וכמובן נגישות וכו'. אני אומר שאני מעולם לא דיברתי על פיצויים לאנשי עסקים. יש אחרים שדיברו, בתל אביב, ולא עשו את זה. אנחנו צריכים לתת נגישות, ואת הדבר הזה אנחנו עושים, כמובן. נחמן שי (המחנה הציוני): הסכום המוקצה הוא 250 מיליון שקל? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כן. זה פרויקט שהיקפו 9–10 מיליארד שקלים. מדובר על לחבר את כל ירושלים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה על התשובה, כבוד השר. עכשיו שאילתה לחבר הכנסת מיקי לוי, מס' 1049. בבקשה להקריא את השאלה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: עכשיו זה יבוא מהכיוון השני, על רמת גן; ישראל כץ מחלק את רמת גן. העיקר שאני לא מחלק את ירושלים ופארק המסילה. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. חס וחלילה לחלק את ירושלים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אם זה היה בפארק המסילה היו אומרים שאני מחלק את ירושלים. 1049. הקו הסגול מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר, תוכנית הקו הסגול המקודמת בימים אלו עשויה לגרום נזק עצום לעיר רמת גן. אשר חלופה קיימת אפשרית היא שיקוע הרכבת. רצוני לשאול: 1. האם נבחנו חלופות הנדסיות? אני מודע לכל הוויכוח לאורך שנים על הקו האדום. 2. מדוע ממשיכים בתוואי זה? 3. מהן העלויות הצפויות של התוואי הקיים אל מול החלופה של שיקוע התוואי? השיקוע אינו דומה לשיקוע בירושלים מבחינת הקרקע. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני יכול לקרוא לך, חבר הכנסת מיקי לוי, את התשובה המלומדת שכתבו, והיא באמת מלומדת. מאחר ששמעתי טיעון – למשל: מה פתאום שר התחבורה מתערב בעניין פארק המסילה, עמק רפאים? אולי איזה חבר מרכז פנה אליו או משהו והוא לא עשה את זה באף מקום אחר בארץ? אז הינה, כבר אתה רואה שעשיתי את זה בעוד מקום; גם במבשרת – יש לכם גם עדים חיים, מה שנקרא, כי זה מתפקידיי ברגעים מכריעים, לראות מה באמת אנחנו צריכים לעשות – ובעוד עשרות מקומות בארץ. לגבי רמת גן, כשהתחלנו את העבודות, כשעמדנו להתחיל את עבודות הקו האדום בפתח תקווה, בני ברק, רמת גן, תל אביב, יפו, בת ים – שבקטעים ההם הן תת-קרקעיות, מגהה עד יפו – אז ראש עיריית רמת גן הנוכחי, שכבר כיהן בתפקידו, קיים קמפיין נמרץ מאוד כדי להעלות את העבודות מעל לפני הקרקע, שהמסילה תהיה למעלה. אולי אפילו אותם משרדי פרסום נשכרו לעבודה הזאת. כמובן שהוא לא השפיע על התוצאה, כי היה ברור לי מה הדבר הנכון לעשות, ואנחנו עושים את זה למטה, כי שם זה תוכנן, ושם אנחנו עושים, עם תחנות תת-קרקעיות. הקו הסגול, לעומת זאת, תוכנן למעלה – מקריית אונו. זה דבר שהתחיל שנים לפניי והבשיל, וקידמנו אותו ותקצבנו אותו כדי להוציא אותו לדרך עם הקו הירוק מחולון, להשלים את הקו האדום, לבנות רשת בתל אביב. כשבאים כשתוכנית כבר מאושרת – כבר אושרה בוועדה ואושרה בממשלה – ומתחילים לעשות קמפיין: להזיז את הקו, להוריד אותו; עכשיו רוצים להוריד, לא להעלות – קיימתי דיון ועוד דיון ועוד דיון, ואחרים קיימו, וביקשתי לבדוק את זה מקצועית. אפילו צמצמנו את זה – רחוב רבין, הירדן וכו' אולי איזה שיקוע או משהו. כל גורמי המקצוע הגיעו למסקנה – בהתחלה רצו להזיז את התוואי. העיקרון שלי בבדיקות האלה הוא ששינוי אפשרי אם הוא לא מייקר את הפרויקט ולא דוחה אותו; שהוא נכון תחבורתית, והוא לא מעכב ולא מייקר. כל אנשי המקצוע אצלי יודעים את ההנחיות. כי לייקר זה לא דבר שאנחנו נעשה, ולדחות – במציאות הישראלית זה לא לעשות. לכן, היו כאן בדיקות, ואפילו אפשרו לו לשכור גורם ולבדוק ולעשות. גורמי המקצוע לא שינו את עמדתם. ההצעות שהוא הציע לא היו ישימות מבחינה הנדסית. אחד הדברים שעם השיקוע התברר, זה בעצם לבטל לתחנה, תחנה שאמורה להיות – להעלות אותה על גשר או לעשות דברים שהם לא ריאליים – ובתחנה הזאת 11,000 איש בערך עומדים לנסוע ביום, לפי התחזיות. גם בדקתי – ראיתי את זה כקו מעבר; אחרי זה התברר שיש לקו הזה שש תחנות בתוך רמת גן. שש תחנות ברמת גן זה הרבה אנשים מרמת גן שעומדים לנסוע בתחבורה ציבורית הכי קוּלית, כמו שאומרים, שכל אחד נוסע בה. לגבי האוטובוס צריך לשכנע, ואני מקווה שנשכנע כשיהיו נת"צים ותנאים טובים; ברכבת קלה עולים, נוסעים, יורדים, ומשאירים את הרכב בבית. ולכן, במכלול הדברים זו העמדה המקצועית. מאחר שזו העמדה המקצועית, אז למרות הלחצים הפוליטיים – ויש שם את מיטב חבריי, ואם אני הייתי עושה שיקולים פוליטיים אז לא הייתה רכבת ברמת גן. הכי קל. פשוט, אנחנו עושים את מה שצריך. יכולים לתלות שלטים מעכשיו עד עוד תשע שנים, כשאני כבר לא אזכור שהייתי שר תחבורה, והקו הזה יבוצע בדיוק כמו שמתוכנן. הם יכולים לפנות. אני חייב לשבח אותך, חבר הכנסת לוי. התחלת בפוליטיקה הרבה אחריי וכבר השגת אותי. אתה כבר מגיש שאילתות פוליטיות בעוד אני נשארתי רק בשיקולים ממלכתיים. אבל אני לא עומד להשתנות. אני לא עומד להשתנות, וככה זה יהיה. אנחנו עושים את הדבר הנכון ביותר עבור תושבי רמת גן ועבור תושבי גוש דן ואזרחי מדינת ישראל. היו"ר ישראל אייכלר: שאלה נוספת? מיקי לוי (יש עתיד): תודה. 1055. היו"ר ישראל אייכלר: אתה רוצה כבר לעבור לשאלה הבאה? בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: הוא הבין את התשובה מהר מאוד ולעומק בלי שום בעיה. היו"ר ישראל אייכלר: שאלה 1055, של חבר הכנסת מיקי לוי, על תוואי סלילת כביש 46. 1055. תוואי סלילת כביש 46 מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני השר. בימים אלו מתקיים מאבק ציבורי – הייתה פנייה אליי מהתושבים בנוגע לתוואי כביש 46 בין רשות שדות התעופה לבין יהוד, כמובן עיריית יהוד. רצוני לשאול: 1. מהי עמדת משרדך? 2. מדוע אין סוללים את הכביש בתוך גבולות שטח רשות שדות התעופה, אם יש שם מקום? אני לא יודע, אשמח על תשובתך. 3. מהי עלות סלילת הכביש אל מול החלופה, והאם נבחנו ההשלכות כתוצאה מבניית הכביש בתוואי הנוכחי על האזור התעשייתי העתידי של יהוד? אין ספק שזה יפגע באזור התעשייה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע במשרד התחבורה, ולהלן התייחסותם: כביש 46 מקודם במסגרת תמ"א 47/ב/1, תוכנית מתאר ארצית מפורטת שמטרתה להתוות תשתיות-על לתמיכה במתחם הדיור בבסיס תל השומר המתפנה ולפיתוח המתוכנן במרחב בקעת אונו. תוואי הכביש על פי התוכנית שהוגשה אומץ על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה בהחלטתה מיום 7 בנובמבר 2017, בין היתר, בהמשך לדיונים שקיימה בנושא לבחינת חלופות בתסקיר השפעה על הסביבה ולעמדת המשרד להגנת הסביבה. מכל מקום, מקומן של טענות בעניין תוואי הכביש – זה התברר במסגרת ההערות והתנגדויות הציבור והדיון בהן במוסד התכנון. בהקשר זה יצוין שעיריית יהוד-מונסון הגישה עתירה לבג"ץ, והיא מתבררת, ותגובת המדינה תוגש במסגרתה. אוקיי, אלה דיונים לגיטימיים של ערים מול תוכניות, ובסופו של דבר, במסגרת ההיא, עם כל השיקולים – יקבלו את ההחלטות הנדרשות. היו"ר ישראל אייכלר: רוצה לעבור לשאלה הבאה? מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. 1063, בבקשה, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי לוי – עיכוב בפתיחת שדה התעופה תמנע. 1063. עיכוב בפתיחת שדה התעופה תמנע מיקי לוי (יש עתיד): אדוני השר, יש עיכוב בפתיחת שדה התעופה תמנע, שיועד להיפתח באפריל 2017. רצוני לשאול: 1. מהן הסיבות לעיכוב בפתיחת השדה? 2. מהי העלות הכספית בגין דחיית פתיחתו? 3. האם המדינה תידרש לשפות את הקבלן בגין דחיית פתיחה? 4. מהי עמדתך בנוגע לדרישת ראש עיריית אילת להנגשת כביש 90 כתנאי לפתיחת השדה? תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע במשרד התחבורה, ולהלן התייחסותם: פרויקט הדגל של רשות שדות התעופה והקמת שדה התעופה החדש באילת בעלות של 1.7 מיליארד ש"ח: הנחת אבן הפינה לפרויקט התקיימה במאי 2013 – אני הייתי שם – ומאדמת בור וטרשים הפכנו את המדבר לשדה פנים-ארצי ובין-לאומי, ובעיקר – לשדה חלופי לנתב"ג בחירום. 1. מתוך ההבנה האסטרטגית של חשיבות שמירת הרצף הטיפולי בתעופה לישראל ומישראל, וכחלק מלקחי צוק איתן, הנחיתי להוסיף תתי-פרויקטים ייחודיים בעלי חשיבות לאומית-אסטרטגית, שנספגו בתקציבי הפרויקט בלי לחרוג ולו בשקל מהתקציב שנקבע, החל בהארכת המסלול – הארכנו מ-3.1 ל-3.6, כדי שכל סוגי המטוסים יוכלו להמריא ולנחות – הוספת רחבות חניה למטוסים – דבר שיש לו משמעות גם בחירום – אספקת דלק סילוני רציף ועוד. אלה פרויקטים שלא אושרו או תוכננו כשעלינו על הקרקע בקיץ 2013, וכאמור, הם מלקחי צוק איתן. מערכת הביטחון, שהבינה גם היא את חשיבותו של השדה ומיקומו, מבצעת גם היא פרויקט ביטחוני בגדר המזרחית. מאחר שלא מפסיקים את פעילות שדות התעופה בעובדה ובעיר אילת, ואין אנו תלויים בגורם כלשהו, וברגע שניתן יהיה יתחילו ההרצות של כלל המערכות, אני סומך את ידיי שרשות שדות התעופה תחל לבצע זאת במיידי. שדה התעופה הוא פאזל של יותר מ-500 תהליכים, והם חייבים להיות מסונכרנים עם עוד תהליכי רישוי בין-לאומיים כדי שניתן יהיה לאשרו כמבצעי ולפתוח אותו. 2. אין משמעויות כספיות לעיתוי סיום הפרויקט. 3. לנוכח השינויים שהתקיימו תוך כדי הקמת נמל התעופה, אין דחייה בפתיחת השדה על ידי רשות שדות התעופה, ולכן אין צורך בשיפוי הקבלנים. 4. כמו כן, כל דרישות ראש עיריית אילת בנושא הנגשת כביש 90 מטופלות. אני עצמי – זה מעגלי תנועה, הרחבתם, ואנחנו עושים את זה מתוקף חובתנו. מאחר שאני יזמתי את הקמת השדה הזה, תוך כדי ויכוחים, אחרי שבע שנים של ויכוחים – דובר על שדה משותף עם ירדן, דובר על זיגזג, דובר על הרבה מאוד דברים; שום דבר מהם לא קרה ולא עמד להתבצע. החלטתי שרשות שדות התעופה תממן ותבנה את השדה ותפעיל אותו. ויכוחי הסרק על להביא פקחים אחרים וכו' הם ויכוחים תיאורטיים, כמובן הם לא היו נכונים, והכרעתי בעניין הזה. אנחנו בערך חמש שנים מתחילת העבודות. זה לא הרבה זמן, ואני מעריך שעוד השנה הזאת השדה יתחיל לפעול בטיסות החורף. ואני חייב גן לציין שמאחר שהוא נקרא על שם אילן ואסף רמון, אנחנו מאוד רוצים שרונה רמון תבוא ותשתתף איתנו – גם נאחל לה בריאות – שתבוא ותשתתף איתנו בטקס או בתחילת הפעלת השדה הזה, ולכן אנחנו כמובן מחפשים הזדמנות קרובה גם לעשות את הדבר הזה. בכל מקרה, זה ניצחון ההחלטיות וההחלטה הנכונה על ויכוחים תיאורטיים. זה לא עלה למדינת ישראל שקל, כי 400 מיליון שקלים התקבלו מהמינהל עבור פינוי השדה באילת. זה מאפשר גם לפתח את העיר אילת, גם בתיירות, גם בריאות ירוקות, גם בבנייה ובשאר הדברים; דוגמה טובה איך צריך לקבל החלטות ולבצע במקום להשאיר דברים פתוחים שאין בהם תועלת. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, כבוד השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: תקפת עכשיו את ידידך יעקב גנות. אתה משתלב בחיים הפוליטיים משאילתה לשאילתה יותר ויותר. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לכבוד השר. שאלה של חבר הכנסת מיקי לוי, מס' 1072: אי-זמינות תחבורה ציבורית בשכונות נווה יעקב ובית וגן בירושלים. 1072. אי-זמינותה של תחבורה ציבורית בשכונות נווה יעקב ובית וגן בירושלים מיקי לוי (יש עתיד): הפעם, אדוני השר, זה לא ציבור שלי אלא ציבור ירושלמי ששלח אליי, כירושלמי, הרבה פניות. אי-זמינות – בעיות קשות מבית וגן למרכז העיר ומשכונת נווה יעקב למרכז העיר. יש שם בעיה, וצריך לתת תשומת לב מיוחדת לעניין הזה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: טוב, עוד פעם, השאילתה הועברה להתייחסות, וזו התשובה: לשכונות נווה יעקב ובית וגן יש מגוון של קווי שירות ליעדים שונים, ובסך הכול כ-1,000 נסיעות מדי יום. יחד עם זאת, ידוע למשרד התחבורה כי במהלך שנת 2016 ותחילת שנת 2017 חברת אגד, המפעילה את שירות התחבורה הציבורית העירונית בירושלים, הפרה לכאורה את תנאי הרישיון והסכם ההפעלה שלה במקרים מסוימים ולא ביצעה את הנסיעות במלואן, מה שפגע בזמינות השירות בפועל. משרד התחבורה פעל באמצעים שונים לבקרה של עמידה בתנאי הרישיון ולאכיפה, כולל הטלת קנסות כנדרש. בנוסף, בשנת 2017 נערך לחברה שימוע אצל מנהל הרשות הארצית לתחבורה הציבורית במשרד התחבורה. לאחר השימוע הוחלט להטיל על החברה קנסות בגין אי-ביצועים ופגיעה ברמת שירות התחבורה הציבורית בירושלים. מאחר שהתשובה התעכבה, ואנחנו נמצאים כבר כמעט שבוע אחרי חתימת ההסכם עם אגד – הסכם היסטורי אחרון, שיביא את אגד בתוך תקופה לעידן התחרות. דווקא החלק הירושלמי הוא חלק שבו כ-50% מהקווים יועברו לחברות אחרות בתהליך מהיר, כדי להכניס אותם לתחרות ולשיפור, ואותם אילוצים שהיו כאן לאגד, הם בעצם יתבטלו, מאחר שחברות אחרות ייקחו על עצמן להפעיל את אותם קווים בתהליך מכרזי כמקובל. אנחנו רוצים להכניס את כל התחבורה הציבורית לאותו קו של תחרות הוגנת, שירות ברמה גבוהה, תחבורה ציבורית מתקדמת. אגד, שהיא בין 35% ל-40% – בנוסף לדן, שנחתם איתה קודם – בעצם אנחנו נוכל – כמו שאתה מכיר את האשכולות, כי ניהלת חלק ברחבי הארץ, באשכולות האחרים יש רמה שהולכת ועולה, טובה, ועכשיו אני בטוח שאגד נענתה לאתגר והיא תביא את עצמה בדיוק למקום הזה. כאמור, חלק מהקווים כאן יופרטו, והשירות בירושלים ילך וישתדרג וישתפר. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. יש שאלה נוספת? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא. מיקי לוי (יש עתיד): אני מבקש, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, לנצל את זה שאני ככה בשרשרת למשהו קצת שונה, אם תוכל לענות לי. אני מניח שאתה שולט בחומר. עומסי התנועה עצומים בכביש 5, ראש העין, בשעות הבוקר. אני הייתי שם בבוקר כי פנו אליי תושבים, וראיתי באמת את הסיוט של היציאה מהשכונה – שהלכה והתעצמה בשלוש-ארבע השנים האחרונות, רק לברך על העניין הזה. צריך שם פתרון תחבורתי. יש כוונה של משרדך לסלול נת"צ – אמרו לי שבמרכז הכביש, אני לא יודע להגיד את זה; אבל אם משני הנתיבים הקיימים היה ניתן – הרבה מהתושבים רוצים תחבורה ציבורית שם – את החלק הימני של הכביש, מ-07:00 עד 09:00, בבוקר, כמו שמשרד התחבורה עשה בנתיבים אחרים, זה היה מקל את העומס. האם יש כוונה כזאת? התושבים זועקים לעזרה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני אגיד ככה: בראש העין יש עומס כי בנו שם הרבה בתים. התשובה פשוטה. בנו אותם עוד טרם זמני וגם הלאה בלי לתת פתרונות תחבורתיים מראש. ומה שמשרד התחבורה עושה – והוא עושה, גם בתקצוב, בקידום, בתכנון וביצוע – זה לחלץ את כעיר ככל שניתן בעיקר בממדים של תחבורה ציבורית. יש סדרה של מיזמים, שאושרו והם בתהליכי ביצוע, והם אמורים לפתוח את העיר ולחבר אותה. אין לי כרגע כאן את כל הפירוט; מ-444 וכל זה. לגבי כביש 5, הולכים להקים שם נתיב מהיר. מאחר שהנתיב המהיר ירושלים–תל אביב הצליח, הוא גם מאפשר לתחבורה ציבורית לעבור חינם, ונותן לרכב הפרטי אופציה לבחור: אתה רוצה לשלם – אתה נוסע בנתיב המהיר; אתה לא רוצה – אתה נוסע בנתיב הרגיל. ויש את השאטלים עם 2,000 מקומות חניה שלא רק שהתמלאו, אלא הולכים, אחרי כל התהליך מול החשבות הכללית, להכפיל את זה ל-4,000. אנחנו עושים שלושה נתיבים מהירים – מראשון, מנתניה ומראש העין –ויהיו שם חניונים גדולים, שאטלים לתוך תל אביב עם נת"צ, עם עדיפות וכו'. חברת נתיבי ישראל עושה את הנת"צ, נתיבי איילון מעורבת בנתיב המהיר, היא מבצעת את שלושת הנתיבים המהירים, וזה אמור לתת את התוצאה הרצויה. הסיפור הזה של לעשות בינתיים נת"צ בצד ימין – אני עצמי הייתי בחמישה דיונים לפחות, כל פעם עם ראש עיר, כל פעם מישהו אחר. זה בסדר, הם דואגים, הם רוצים להקדים את המאוחר. המסקנה המקצועית הייתה שזה לא אפשרי, וצריך להתרכז ולעשות את הנת"צ במקום שהוא צריך להיות בו, כי נת"צ ימני הוא מאוד מוגבל: יש לך פניות, יש לך דברים, אתה גורם לעיכוב בתנועה. הוא לא היה משיג את המטרה שלו. ולכן החלטנו שכל אחת מהחברות תקדם במהירות את מה שהיא צריכה לקדם, בנוסף לפתרונות האחרים שאנחנו מקדמים בסביבות ראש העין. אני גם רוצה לציין גם את המסילה המזרחית, שכבר תוקצבה. התחילו עבודות פינוי וכו', והיא תצא לדרך – מלוד לכיוון חדרה. מסילה נוספת משמישה עוד תחנה בראש העין שהיום היא תחנה לא פעילה, וגם מחברת אותה לקו הזה. לאחר מכן הקו הזה יתחבר גם לרכבת העמק במסילת מנשה. אני הוריתי להתחיל גם בקידום תכנון של רכבת קלה, שנקרא לה רכבת, שתחובר – היא תגיע עד אריאל ותפוח, אבל היא תעבור דרך ראש העין ופתח תקווה. היא תחבר את ראש העין ופתח תקווה ברכבת קלה, ואז ראש העין תתחבר לקו האדום בפתח תקווה ברשת הרכבות הקלות שאנחנו מקדמים. המכלול הזה, עם עוד דברים אחרים שלא הזכרתי כאן, אמור לאפשר לראש העין להתחבר, ולמי שרוצה – לנסוע בתחבורה ציבורית בשעות העומס ולהגיע בצורה הרבה יותר טובה. שיהיה ברור שכשיש הרבה בתים – יש הרבה מכוניות, יש עומס. אין מי שיבוא ויפתור. נכון, ויעל גרמן יודעת שכשעשינו את 531 אז הקלנו מאוד על הרצליה, ובאוגוסט-ספטמבר גם הפנייה לתוך תל אביב תיפתח. אז יש הרבה כבישים שמועילים גם לרכב הפרטי, גם בעומס, גם בשעות הרגילות שהן לא שעות עומס וכו'. כבישים מביאים הרבה תועלת, אבל הם לא יכולים לפתור את העומס העצום של תל אביב וגוש דן ללא תשתית של תחבורה ציבורית שתהיה תחבורה אלטרנטיבית, שאותה אנחנו מקדמים בצורה שלמה לפאזל אחד גדול, וראש העין צריכה להיות חלק מהדבר הזה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד השר. אנחנו נעבור לשאילתה מס' 1093, של חבר הכנסת הרב אורי מקלב: גירעונות ברכבת ישראל. 1093. גירעונות ברכבת ישראל אורי מקלב (יהדות התורה): בימים אלו פורסם – "בימים אלו", זה לא בדיוק בימים אלו, כבר לפני שלושת רבעי שנה –בימים אלו פורסם שרכבת ישראל הפסידה סכום של 23 מיליון שקלים לעומת הרבעון המקביל אשתקד; אנחנו מדברים על 2017, ואשתקד זה 2016. זאת, למרות עלייה בכ-5.2% במספר הנוסעים. מניתוח נתוני הפסדי החברה עולה כי מרכיב השכר תופס נדבך משמעותי. ברצוני לשאול, אדוני השר: 1. מה החלק היחסי של התשלום לעובדים בגין עבודה בימי המנוחה בתשלומים של השכר הכולל? 2. מהו חלקו היחסי בעלייה בתשומות השכר? 3. מה ייעשה לשינוי המצב? תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברכבת ישראל, ולהלן התייחסותם: 1. החלק היחסי של התשלום לעובדים בגין עבודות שבת מתוך השכר הכולל עמד על פחות מ-1% לתקופה שבין ינואר לספטמבר 2017, שהרי כידוע, הרכבת לא עובדת בשבת. עלויות השכר הינן – בניגוד להרבה דברים אחרים שעובדים בשבת, הרכבת והתחבורה הציבורית פועלים לפי הסטטוס קוו. הרכבת לא עובדת בכלל בשבתות. עליות השכר הינן תוצאה של הסכמי השכר הקיבוציים במשק, החלים על עובדי רכבת ישראל. רכבת ישראל מציגה רווחיות. רק ברבעון השלישי נוצר הפסד בתקופה המצטברת מינואר לספטמבר 2017. אציין כי שנת 2017 הסתיימה בהפסד כולל בגובה 50 מיליוני שקלים, ומתוכו הפסד אקטוארי של 8.5 מיליוני שקלים וירידת ערך בסך 45 מיליוני שקלים. בעצם זה לא הפסד תפעולי; לפי מה שמצוין כאן, זה אקטוארי וירידת ערך. בכל מקרה, הרב מקלב, בעזרת השם, בסוכות יוכלו גם הירושלמים וכולם לנסוע ברכבת. אורי מקלב (יהדות התורה): אנחנו מברכים על כך, ואנחנו מצפים לכך ומחכים לכך, ובאמת נקווה שבסוכות כבר תהיה עלייה ברגל דרך הרכבת. אבל אני גם שמח על הבשורה שאתה אומר, שהרכבת לא נוסעת בשבת. זה מה שפורסם. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אגב, אני יכול גם לומר ולהוסיף שלא רק שמשרד העבודה הוא שנותן את האישורים – ואת הדבר הזה כבר ליבנו וזה ידוע – אלא שהוויכוחים הגדולים שהיו על עבודות בשבת לא היו עבור הרכבת לירושלים; הם היו על תחנת סבידור, שכבר עובדת, ועל דברים כאלה, שבוצעו באזור איילון בעיקר. שם לא היה ניתן, לפי דעת בעלי המקצוע, הגורמים והמשטרה, לבצע את העבודות בזמן אחר. כך שברכתך המלאה יכולה להיות נתונה לרכבת לירושלים. חבל לתלות בה דברים אחרים. אורי מקלב (יהדות התורה): אבל, אתה יודע כמה שאתה משמח אותי, ובטח גם את היושב-ראש, הרב אייכלר? מכיוון שפורסם ממש בימים האחרונים שדווקא בגלל פתיחת הרכבת וחשמול הרכבת, הרכבת ממודיעין לכיוון תל אביב – מיום שישי יעשו בה עבודה עד יום ראשון. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לא, אני דווקא ראיתי פרסומים על עבודות באמצע השבוע, וראשי ערים באים עם הטענות האלה. אורי מקלב (יהדות התורה): אז לא נאמין לפרסומים, ובאמת הרכבת שתעלה ירושלימה לא עבדה ולא תעבוד. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לכן, לצורך ביצוע העבודות, ישביתו מכיוון ראשון ומודיעין וכל המקומות, כי הקו לירושלים הוא קו לאומי, וכל אחד יתרום את חלקו כדי לפתוח אותו. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה על הבשורה הזאת. בכל אופן, השאלה הנוספת: הייתה עוד בשורה בימים האחרונים, שחברת סיטיפס, שמפעילה את הרכת הקלה, תפסיק להפעיל את הרכבת בירושלים, וזו תועבר לחברה אחרת שזכתה במכרז. בשורה מאוד טובה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: עוד לא זכתה; שתזכה. אורי מקלב (יהדות התורה): שתזכה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: האפשרות של להלאים את הפעילות שלה. אורי מקלב (יהדות התורה): יפה. אבל בכל אופן אנחנו רוצים לראות – הציפייה הגדולה של נוסעי הרכבת הקלה היא שהאכיפה האגרסיבית, הלא-מידתית והדרקונית של חברת סיטיפס כלפי הנוסעים וגובה הקנסות יופחתו, וככה זה יקל, באמת תהיה רכבת קלה, ולא רק רכבת קלה, אלא גם הנסיעה תהיה בהקלה. תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לגבי סיטיפס, זה הסכם היסטורי שנחתם עוד טרם זמני. אני נכנסתי לתפקידי, וקודם היה קם ח"כ וקרא לה "רכבת הקללה" במקום הרכבת הקלה, והיא לא עבדה, והעבודות לא הסתיימו. האצתי את זה והיא כן יצאה לדרך. נתנו חצי שנה נסיעות חינם, אני זוכר, כי התחלנו כשלא הכול היה מושלם, אבל כדי להתחיל סוף-סוף. והרכבת עובדת, משרתת 140,000–150,000 נוסעים ביום, ועכשיו אנחנו מרחיבים את כל השלוחות, כך שכל המרכזים – בתי החולים וההשכלה והספורט – יהיו מחוברים ברשת הרכבות, כדי שאפשר יהיה להגיע, וגם, כמובן, כל השכונות וכל המקומות האחרים. היו"ר ישראל אייכלר: יש לך צפי? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ולכן, העובדה שהמדינה תלאים, כנראה, בעוד שנה את הפעילות אליה באה כדי לשפר את השירות ולהשתחרר מהחוזה על סעיפיו, שמאוד הגבילו, למשל, פריסה אחרת של רשת האוטובוסים. חלק מההסכם התנה את הגבלת שירות האוטובוסים בירושלים ודברים מהסוג הזה, לכן המדינה רוצה בכך. היו"ר ישראל אייכלר: רק שאלתי אם לשר יש צפי. למשל הדרך להדסה – כמה שנים אתה חושב שזה יהיה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: דווקא בירושלים עבודות התשתית מבוצעות על ידי משרד התחבורה באמצעות חברת מוריה, והן מתקדמות ומבוצעות כבר. כל העבודות האלה של השלוחות כבר מבוצעות. יש הליך זכייני. אם הזכיין הקיים היה מבצע בלי לנסות לסחוט כספים, אז הוא היה מבצע, אבל הוא רצה, כבר תוך כדי הביצוע, לתת תנאים, והחשבות הכללית באוצר לא הסכימה להם, ובצדק. לכן, במכרז על הקו הירוק, שמשתתפות בו שמונה חברות בין-לאומיות – דבר מדהים, מכל המדינות בעולם, ולמרות שהתנועה היא בכל חלקי ירושלים ויש לה משמעות וכו' – הן גם יבצעו את השלמת השלוחות, זאת אומרת, מוריה מבצעת את התשתית, ואת ההשלמה וההפעלה תבצע החברה שתזכה בדבר הזה. היו"ר ישראל אייכלר: אדוני השר, את התשובות לחבר הכנסת זחאלקה תיתן בכתב, וגם לחבר הכנסת יואל חסון וגם לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. עכשיו יש לנו שאילתה מס' 1136, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה, לגבי תדירות נמוכה של קווי אוטובוס 78 ו-7 בירושלים מהוסטל דיפלומט לבנייני האומה. בבקשה. 1136. תדירות נמוכה של קווי אוטובוס 78א ו-7א בירושלים מהוסטל דיפלומט לבנייני האומה קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד השר, כבוד היושב-ראש, קשישים שמתגוררים בהוסטל דיפלומט בירושלים מבקשים לטפל בתדירות הנמוכה של קווים 78א ו-7א. קווים אלה הם היחידים שמקשרים את הדיירים למרכז העיר ירושלים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים – למה, זה הרשות לתחבורה ציבורית; זה כתוב לי כאן בטעות – ולהלן התייחסותם: בשנים האחרונות הוכפלו מספרי הנסיעות בשני הכיוונים בקווים 78א ובקו 7א – נדמה לי שהייתי מעורב בחלק מזה בזמנו. כיום עומדות לטובת דיירי ההוסטל 15–17 נסיעות ביום. שני הקווים מאפשרים גישה ליעדים שונים ללא ביצוע של נסיעות מעבר. יחד עם זאת, אנחנו קשובים כל העת לדרישות מצד נציגי דיירי ההוסטל. אם תוגשנה בקשות נוספות, נבחן אותן ונבצע שינויים ושיפורים לפי הצורך. אם יש דברים ספציפיים – – היו"ר ישראל אייכלר: את רוצה שאלה נוספת? שאלה נוספת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – שרוצים לבקש, בהחלט צריך להעביר את זה למשרד, ובהחלט זה יטופל. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כן, בהחלט, תודה רבה. אנחנו נעביר, כיוון שבכל מקרה, כשמדובר ב-17 נסיעות ביום, עדיין מדובר בכנסיעה אחת בשעה, או נסיעה אחת ב-40 דקות, וזה תואם את מה שאומרים הדיירים. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני לא יודע איך זה מחולק בשעות העומס, יכול להיות שזה יותר, אני לא מכיר. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): הם מתלוננים על כך שלפעמים הם מחכים יותר משעה לאוטובוס. מדובר באנשים קשישים – הגיל הממוצע בהוסטל עומד על 84 שנים. השאלה הנוספת היא כזאת: מדובר בשני קווים שגם המסלולים שלהם הם מסלולים ארוכים מאוד, הם עוברים בהרבה מאוד שכונות, ולוקח זמן רב להגיע לתחנה המרכזית ולשוק – שני היעדים שאליהם הם מגיעים. כמו כן, יש תלונות מדיירים רבים על כך שבקו 7א הנהגים מסירים את ה"א" מה-"7" ופשוט אינם נכנסים כלל לתחנה של דיפלומט. האם יש תכנון להכניס לשם קו מקוצר יותר, שיביא אותם ליעדם בזמן יותר קצר, וגם – כיצד לטפל באותו נושא של אוטובוסים שפשוט מדלגים ואינם עוברים כלל בתחנה של דיפלומט? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כמו שכאן נאמר, בשנים האחרונות מספר הקווים הוכפל, והם נותנים גישה למקומות רבים. בדרך כלל זה פונקציה – כשרוצים נגישות אז זה גם לוקח יותר זמן, זה תמיד שקלול, אבל בהחלט, אם יש פניות ספציפיות או דברים, ואם יש תלונות שנהגים לא נכנסים, ניתן להגיש את התלונות האלה, ומי שייתפס שהוא עושה את זה, כמובן ייענש בחומרה. כמו שאני אומר, אני לא יודע מי מפעיל אותם – אם זה אגד; אנחנו עושים עכשיו רפורמה בתוך ירושלים כדי להוציא קווים ולשפר את כל השירות. ברור שהציבור הזה צריך תחבורה ציבורית טובה, כי זה הדבר שמאפשר לו לצאת – – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): זה הדבר היחיד שמאפשר לו לצאת מההוסטל. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בהחלט. ולכן אנחנו מקדישים תשומת לב לעניין הזה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לשר. ושאלה לחברת הכנסת יעל גרמן, מס' 1188: הרחבת כביש 89 לרכב חירום באופן מיידי. 1188. הרחבת כביש 89 לרכב חירום באופן מיידי יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, פורסם כי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ירחיב את כביש 89 לרכב חירום באופן מיידי. זה פורסם בפברואר. ברצוני לשאול: 1. האם הפרסום נכון? 2. אם כן – מתי יתחילו עבודות ההרחבה? 3. מתי צפויות להסתיים עבודות ההרחבה? 4. מתי יתחילו בהפרדת הנתיבים ובמציאת הפתרון הכולל לכביש זה? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע בחברת יפה נוף, ולהלן התייחסותם: 1. פורסם מכרז ונבחר קבלן, והוא נמצא כרגע בהיערכות והשגת היתרים לתחילת עבודות; 2. מייד עם קבלת ההיתרים הקבלן יחל בביצוע; 3. ההרחבה צפויה להימשך כשנה; 4. לא מתוכננת הפרדה בכביש הזה עקב תכנון וביצוע של כביש 89 החדש על ידי חברת נתיבי ישראל, כביש שהוא כבר מתוקצב ומקודם לביצוע, שבכביש עוקף לחלוטין יחבר את 89, צומת כברי ונהריה, ולכביש הפנימי בתוך נהריה. היו"ר ישראל אייכלר: שאלה נוספת לחברת הכנסת גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): כן, בהחלט. חיכיתי למרות השעה המאוחרת. כידוע לך, זאת לא הפעם הראשונה שאני שואלת אותך על כביש זה, וזאת לא הפעם הראשונה שבכלל משרד התחבורה בראשותך נשאל. בפעם הראשונה זה היה בשנת 2014, ואז הבטיחו שבמאי 2015 הביצוע יסתיים. עד היום אתה – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני לא הבטחתי. אני זוכר, הייתה סגנית שר – – – יעל גרמן (יש עתיד): כן, נכון. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: בסדר. יעל גרמן (יש עתיד): זאת הייתה סגנית השר, לא אתה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את מדברת על טיפול החירום בכביש הזה, לא על כביש 89 כולו. יעל גרמן (יש עתיד): נכון. נכון. מכיוון שנשארנו, ובאמת נשארתי במיוחד, אני מבקשת ממש להבהיר. בכביש 89, אני יודעת, כולנו יודעים, שמתוכננת הרחבה. כשאני מדברת על ההפרדה – התכוונתי להרחבה, והייתי רוצה לדעת, כולנו היינו רוצים לדעת, מתי ההרחבה תצא לפועל. אבל עד אז, אנחנו מדברים באמת כבר שלוש שנים על כך שכל מה שמבקשים זה שול, הרחבה של השוליים, שיהוו נתיב חירום לרכבי הצלה. אתה בוודאי יודע שבנוסף לתאונות הקטלניות שמתרחשות שם, זהו הכביש היחיד שמוביל את התושבים לבית החולים. היחיד. ומכיוון שהוא דו-מסלולי, הרי שברגע שמסלול אחד נחסם בגלל איזושהי תאונה או כל דבר, רכב ההצלה, בין שזה מכבי אש ובין שזה כל רכב הצלה, משטרה או אמבולנס, לא יכול לעבור. הרחבת השול תפתור את הבעיה עד שבאמת תיעשה ההרחבה. אתה יודע יפה מאוד שיש לי קצת ניסיון גם בתכנון וגם בביצוע של כבישים. להרחיב שול כזה לא צריכה להיות בעיה, במיוחד כאשר מדובר בחירום. אתה יכול למצוא כל כך הרבה חוקים שיאפשרו לך לעשות את זה מיידית. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): רגע. נאמר בפברואר שזה יצא מיידית. אני יודעת שכרתו את העצים, ומאז אין עבודה ואין שום דבר. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אז מאחר שיש כאן גם טון ביקורתי, אז בואו נגיד כך: אני עושה את מה שלא עשו מקום המדינה. למה לא עשו קודם, אם זה כל כך פשוט? למה לא טיפלו בכביש הזה ולמה לא סללו את הכביש החדש? אז דיבורים שמענו הרבה בתולדות המדינה, וגם בתקופות שהייתם בתפקידים, ואני עושה. ומשרד התחבורה קידם את כביש החירום, את תוספת החירום, ככל שזה היה תלוי בו, מול הגורמים שהיו צריכים לתת אישורים וכו'. הוא קידם, ועכשיו – פשוט כבר הקראתי שכבר נבחר קבלן במכרז, אז מה יש להתווכח? הוא כבר הולך לעשות, הוא מקבל היתרים, הוא יתחיל בביצוע, ומעריכים שזה ייקח שנה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: כביש 89, מכברי, שיחבר את כברי לנהריה – – יעל גרמן (יש עתיד): גם השול – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – בעתיד הוא יהיה חלק מכביש 6, כאשר אנחנו כבר מאריכים את כביש 6 עד סומך–קריית אתא, בביצוע ממש, ולאחר מכן זה יצטרך להמשיך גם עד כברי. אז החיבור הזה זה כביש אסטרטגי שעולה הרבה כסף, שאני תקצבתי, מקדם, וחברת נתיבי ישראל מקדמת אותו לביצוע. כל אחד שגר שם יודע: כבר עושים עבודות מכינות, פינוי תשתיות ודברים אחרים, והולכים לבצע אותו. ולא רק את זה, אלא גם כביש באזור רגבה, 859 או משהו, מספר דומה, גם לכיוון הגליל המערבי, כדי לשחרר את נהריה – שכביש עוקף קריות לא מגיע אליה, הוא מסתיים בעכו – לשחרר אותה מהפקקים ולאפשר נגישות, בתיאום עם ראש העיר ועם כל מי שפועל שם. וזה בסדר גמור שכולם מצפים שבלחיצת כפתור כל מה שלא קרה מזמן הטורקים יקרה בבת אחת. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אבל כנראה זה לוקח זמן, ואת המהפכה כולם רואים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: והציבור עצמו, אגב, יודע מאוד להעריך את זה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לכבוד השר. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אני בכל זאת מבקשת להבהיר. לא, לא, לא לשאול, רק להבהיר. היו"ר ישראל אייכלר: משפט אחד, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אני פשוט חייבת להבהיר: אנחנו מדברים בדיוק על אותו קטע – קטע אחד שיוצא לעבודות יסודיות, שעליו אתה מדבר, ובאותו קטע, בדיוק אותו קטע, אנחנו מדברים על השול. ועל זה אני לא קיבלתי תשובה – מתי זה ייעשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חברת הכנסת גרמן, אם את רוצה לעבור למקצוע הקבלנות, תעברי צפונה, תתחילי ללוות את זה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יש חברה שנבחרה. חברת יפה נוף היא חברה עירונית שעובדת עבור משרד התחבורה. היא קידמה את התכנון, היא שכרה קבלן, פרסמה – אני לא יודע מי הוא. היא הולכת לעשות את הדבר הזה. זה ייקח כשנה – זה לא הרבה זמן – לבצע את הדבר הזה. במקביל, מקודם הכביש האסטרטגי – – – יעל גרמן (יש עתיד): לא, אני לא מדברת עליו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זה הכביש שייתן את הפתרון האמיתי ויחבר בצורה אנושית, בצורה טובה. לכל אלה שאומרים: למה צריך כבישים? יש שם כביש אסטרטגי, בטוח, מהיר, מ-89 לנהריה, מנהריה לכברי, כדי שיוכלו גם לצאת ולחלוף על פני הפקקים ולהתחבר לכל חלקי מדינת ישראל. זה מה שאנחנו עושים שם, והדברים מתבצעים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, אדוני השר. שאילתה אחרונה, מס' 1291, של חבר הכנסת אורי מקלב. אני מבקש לעשות את זה במהירות, גם את התשובה. יעל גרמן (יש עתיד): ישראל, אני לא קיבלתי תשובה. אני מרגישה שלא קיבלתי תשובה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: שאלת, קיבלת תשובה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת נחמן שי – איננו. לא אמרתי מי שאיננו. יעל גרמן (יש עתיד): אני חייבת לומר לך: העבודה התחילה והפסיקה. למה הפסיקו? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: יעל. אורי מקלב (יהדות התורה): ביקשת שיהיה בזמן. היו"ר ישראל אייכלר: כן. אני מבקש. יעל גרמן (יש עתיד): יש שם בעיה. תיכנס לזה, אתה יודע לעשות את זה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אף אחד לא מפסיק מרצונו. אם יש שם ויכוחים בעיר או דברים כאלה – במה שתלוי במשרד התחבורה – – – יעל גרמן (יש עתיד): תיכנס לזה. אם לא תיכנס לזה, זה לא ייעשה. היו"ר ישראל אייכלר: כבוד השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני לא צריך להתעסק בזה. את גולשת לתחומים הפוליטיים. יעל גרמן (יש עתיד): מפברואר עד היום התחילו והפסיקו. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: את רוצה תשובות פוליטיות – מי ניסה לעצור את כל התשתיות בגליל? היו"ר ישראל אייכלר: אדוני השר, ממש לא נעים לי. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חבר שלי, במקרה, כן? עזבו. היו"ר ישראל אייכלר: כבוד השר, חבר הכנסת – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אנחנו לא צריכים להיכנס לוויכוח אידיאולוגי בעניין הזה. היו"ר ישראל אייכלר: וגם לא מעל הבמה ככה. זה לא עובד ככה. שאלת וחיכית ואמרת. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: באים להטיף לי, שאני לקחתי את כל הכבישים בגליל ובנגב, והרכבות, שאף אחד לא רצה לעשות אותם כי אמרו שלא נוסעים שם, ולא עשו אותם מקום המדינה. וכבר ביצעתי חלק גדול, ואני ממשיך לבצע מהפכה ענקית שכולם חווים ויודעים. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת הרב אורי מקלב, בבקשה. לפי נוסח השאלה. אורי מקלב (יהדות התורה): אני מבין שאתה רוצה לזרז אותה. אני אגיד לך גם עוד סיבה: אם אנחנו נעשה את זה – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני אגלה לך את הסוד: הסדרנים פשוט ביקשו שלא נעבור את השעה 24:00 – – יעל גרמן (יש עתיד): לילה טוב לכולם. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: איזו שאלה עכשיו? איזו שאלה? היו"ר ישראל אייכלר: – – ואני מכבד את זה – שלא נעבור את השעה 24:00, ואני רוצה לכבד אותם. אורי מקלב (יהדות התורה): זה גם יגרום לך, אדוני השר, שזו תהיה השאילתה היחידה שבה אתה עומד בלוח הזמנים, מכיוון שהמועד האחרון לתשובה זה עד 18 ביוני 2018. עוד כמה דקות אתה כבר מאחר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: מה? מה? אורי מקלב (יהדות התורה): השאילתה היחידה שאנחנו עומדים בה בלוח הזמנים זו השאילתה הזאת, שהמועד האחרון לתשובה זה 18 ביוני 2018. עדיין אנחנו נמצאים עכשיו בזמן, עד עוד כשתי דקות. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: חבר הכנסת מקלב, אמרתי לך – – אורי מקלב (יהדות התורה): זה היה בהלצה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – העיקר שבשטח זה קורה בלוח הזמנים. זה מה שחשוב. אורי מקלב (יהדות התורה): נכון. זה נכון. זה רק היה בהלצה. היו"ר ישראל אייכלר: השאלה בבקשה. 1291. קו מודיעין עילית–פתח תקווה אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני השר, כחלק מיישום מכרז התחבורה הציבורית באשכול הכולל את העיר מודיעין עילית אמורה להתבצע פעימה נוספת, אשר תכלול קו ייעודי שיחבר בין הערים מודיעין עילית לפתח תקווה, למתן מענה על צרכים של ציבור נוסעי התחבורה הציבורית. ברצוני לשאול, אדוני השר: 1. מה הצפי להחלת הקו? 2. מה ייעשה לזירוז החלת הקו המדובר? תודה. היו"ר ישראל אייכלר: כבוד השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: השאילתה הועברה להתייחסות גורמי המקצוע במשרד התחבורה, ולהלן התייחסותם: בקשות לתגבורים בקווי השירות ו/או פתיחת קווים חדשים נבחנות על ידי משרד התחבורה על פי מגוון פרמטרים, כגון מגבלות תקציב, ביקושים לנסיעות, יכולות תפעול, חלופות לנסיעה בין היעדים, סדרי עדיפויות נוספים לתגבורים במרחב ועוד. מבדיקתנו, תדירות השירות לבני ברק הינה תדירות גבוהה, ואפשרויות המעבר לקווים המגיעים לפתח תקווה מהתחנות לאורך הדרך רבות ומגוונות. כמו כן, בקווי שירות רבים במודיעין עילית יש צורך בתגבורים דחופים יותר. לאור החלופה להגעה בין היעדים והצורך בשיפור השירות בקווים עתירי ביקושים, בשלב זה הוחלט לשם דגש על שיפור השירות הקיים. משרד התחבורה מבצע הערכות מצב שוטפות, ובהן מתעדכנים סדרי עדיפויות ותוכניות העבודה לשיפורים במרחב בהתאם לשיקולים לעיל. המשרד יבחן את האפשרויות להפעלת הקו במסגרת הערכות מצב אלה. בסך הכול התחבורה הציבורית ממודיעין עילית טובה מאוד. היו"ר ישראל אייכלר: אתה רוצה עוד שאלה קצרה? ותשובה קצרה. אורי מקלב (יהדות התורה): בכל אופן כדאי לך לבדוק את זה, אדוני השר. יש דרישה מאוד גדולה לפתח תקווה. ברצוני לשאול שאלה נוספת. אני חושב שבמקרה הזה הבטחת – קיימת; הבטחת מעל דוכן זה הפרטה במונופול של חברת אגד בירושלים – עשית את זה, ועשית את זה גם בהסכמה. אני כן פונה אליך, אדוני השר, כי יש הרבה קווים לאגד בירושלים. עכשיו השאלה היא איזה תשאיר באגד ואיזה ילכו לחברות אחרות. מה שאני מבקש – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אנשי מקצוע מטפלים בזה. אני לא – – – אורי מקלב (יהדות התורה): דווקא בדגש – דווקא הקווים הרווחיים, כמו הקו לכותל, שהוא קו מאוד רווחי ועמוס, שם יש את הקשיים הכי גדולים, גם בהגעה בזמן, גם בזמינות, גם באמינות של הקו הזה – כן לתת את זה לחברה. הציבור מחכה שאולי חברה אחרת תעשה את זה יותר ביעילות. וכמו שגם אמרת, הרכבת הקלה תגיע מהדסה מצד אחד, ומצד שני, צפון מזרחית לנווה יעקב, יש שכונה שנבנתה על שם חבר הכנסת לשעבר, מיודענו חבר הכנסת הרב אברהם רביץ; היא מאוכלסת כבר זמן רב. אין שם קו אוטובוס – – – שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: איזה שכונה? איזה שכונה? היו"ר ישראל אייכלר: נווה יעקב. אורי מקלב (יהדות התורה): בנווה יעקב. יש שם הליכה של קילומטר, או 80 מדרגות – עם עגלות. לכן, אם בקווים האלה תהיה הפרטה מהירה, אני חושב שגם תהיה שם בשורה טובה לתושבי ירושלים. תודה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אוקיי. כל העבודה הזאת מתבצעת על ידי הגורמים המקצועיים, בהידברות עם אגד. בסך הכול יש כאן מהלך מאוד נרחב. ואני עוד פעם אומר: ירושלים – אנחנו כבר רואים אותה בנויה ברכבות, והלוואי שבכל מקום בארץ היינו רואים את המטרה. אנחנו רואים כאן שזה הולך ומתבצע, ותהיה כאן תחבורה ציבורית למופת בכל ההיבטים: רכבות קלות, אוטובוסים, נת"צים, רכבת מהירה, כבישים. אנחנו משקיעים כאן עשרות עשרות עשרות מיליארדים כדי לעשות ולחבר – כל סיפור רמות, כל הנת"צ, אנחנו זוכרים את כל הדברים. לחלק אנחנו נותנים מענה מיידי כדי להקל, וחלק הם דברים שצריכים להקים כדי לחבר כאן עיר מודרנית, תחבורתית, וזה מה שיהיה בירושלים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. תודה רבה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: ואת זה אני צריך להעביר בכתב. היו"ר ישראל אייכלר: כן, למי שאמרנו, כי כל השאר לא היו פה. למזכיר ניתן את זה. תודה רבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ח, 19 ביוני 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:56.