דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת כ"ט ישיבה שמ"ז הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושבע של הכנסת העשרים יום שלישי, ו' בתמוז התשע"ח (19 ביוני 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 4 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 5 אכרם חסון (כולנו): 6 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 7 דב חנין (הרשימה המשותפת): 8 ינון אזולאי (ש"ס): 8 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 9 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10 סאלח סעד (המחנה הציוני): 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 נחמן שי (המחנה הציוני): 12 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 13 נורית קורן (הליכוד): 13 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 14 הצעות לסדר-היום 16 ציון יום עירוניות בישראל 16 היו"ר יצחק וקנין: 16 תמר זנדברג (מרצ): 17 עליזה לביא (יש עתיד): 20 דב חנין (הרשימה המשותפת): 22 לאה פדידה (המחנה הציוני): 24 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 26 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 32 נורית קורן (הליכוד): 33 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 35 נחמן שי (המחנה הציוני): 36 הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 13 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות בנוגע לגילוי פרטי אימוץ של עולי תימן, המזרח והבלקן), התשע"ח–2018 39 נורית קורן (הליכוד): 39 סאלח סעד (המחנה הציוני): 42 נחמן שי (המחנה הציוני): 44 תמר זנדברג (מרצ): 45 איתן ברושי (המחנה הציוני): 47 דב חנין (הרשימה המשותפת): 50 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 54 איציק שמולי (המחנה הציוני): 58 לאה פדידה (המחנה הציוני): 60 פנינה תמנו (יש עתיד): 61 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יצחק וקנין: אחר הצוהריים טובים. היום ו' בתמוז התשע"ח, 19 ביוני 2018. אני פותח את ישיבת מליאת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת הפנים בדבר פיצול הצעת חוק המפלגות (תיקון מס' 24) (הוראות מיוחדות לעניין בחירות מקדימות לתפקיד חבר הכנסת), התשע"ח–2017. הודעת שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ על מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתה של חברת הכנסת קסניה סבטלובה בנושא: אפליית נשים אימהות בתהליך הקבלה לעבודה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. חברי הכנסת שמעוניינים יצביעו כעת. חבר הכנסת מסעוד גנאים, תהיה הראשון בינתיים, עד שאני אקבל את הרשימה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום היה דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת על חוק המואזין. אנחנו, חברי הרשימה המשותפת, לא נוכחנו בדיון הזה, כי ידענו שיוזמי החוק רוצים פרובוקציות ועושים פופוליזם זול מהצעות אלה. בהזדמנות הזאת אני רוצה לברך ולשבח את חברי הכנסת מהסיעות החרדיות, שעדיין עומדים איתנים נגד חוק גזעני, אנטי-דמוקרטי כזה. היו לנו התקשרויות, היינו בקשר, והם חזרו – חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת אייכלר, חבר הכנסת מקלב ואתה, אדוני היושב-ראש; יודעים גם את העמדה המוסרית שלך – הם חזרו על עמדתם המוסרית האיתנה נגד החוק הזה. (אומר בערבית: ולאלו ולכל יוזמי החוק הגזענים אני אומר: האד'אן יהדהד בקול רם ברחבי ארצנו. ירצה מי שירצה וימאן מי שימאן.) היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת יונס, ואחריו – אכרם חסון. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כ-700,000 תלמידים מהעל-יסודי יסיימו מחר, יום ד', את שנת הלימודים ויצאו לחופשת הקיץ. בעוד עשרה ימים יצטרפו אליהם עוד כ-1.5 מיליון תלמידים מבתי הספר היסודיים וגני הילדים. מנתוני ארגון בטרם עולה כי מספר הילדים שנפגעים בחודשי הקיץ גבוה בשיעור משמעותי ממספר הילדים שנפגעים בשאר עונות השנה. התאונות קורות בבית, בגני השעשועים, בפעילויות פנאי שונות, בים, בבריכה ובכבישים – דבר שמחייב זהירות רבה, ובייחוד מהנהגים, לשלומם ולשלום ילדינו. ומכאן אני קורא להורים, לבתי הספר ולראשי הרשויות לקחת אחריות גדולה בשמירה על הילדים שלנו בכל מקום בחופש הזה, כל אחד בחלק שלו, בשביל שהילדים שלנו יוכלו לחזור בשנה הבאה בשלום, כי זו חובתנו ותחת אחריותנו. מצד שני, אני פונה לתלמידים שלנו: נא להיזהר ולפעול לפי כל הוראות הזהירות בכל מקום ומקום שנבקר בו, כי כל אחד ואחד מכם חשוב לנו. אדוני היושב-ראש, בימים חמים חשוב עוד יותר להיות ערניים לסכנה שבהשארת ילדים ברכב סגור. לעולם אל תשאירו ילד ברכב סגור, גם לא לדקה, גם לא עם חלון קצת פתוח. אינכם יכולים להבטיח באופן ודאי שלא תתעכבו יותר משתכננתם. הורים יקרים, בכל יציאה מהרכב ודאו בטרם נעילה שהרכב ריק מנוסעים. ביחד נמנע את האסון הבא. (אומר בערבית: תלמידינו היקרים, חייכם חשובים מאוד. נצלו את חופשת הקיץ בפעילויות לימודיות, חינוכיות והתנדבותיות שמביאות תועלת לסביבה, לעיר ולחברה שאתם חיים בה. נקטו משנה זהירות במהלך חופשת הקיץ למען שלום כולכם. כל שנה וכל תלמידינו, תלמידותינו, באלף טוב, שלום וביטחון.) תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יונס. חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – קסניה סבטלובה. אכרם חסון (כולנו): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, לא הכול פוליטיקה. כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו עובדים שבעה ימים בשבוע, אין שישי ואין שבת, אז קצת ספורט זה יעזור. אנחנו נמצאים עכשיו במשחקי המונדיאל ורואים קבוצות מצוינות – הרבה הפתעות; קבוצות מפסידות בדקה ה-90. אתמול אנגליה ניצחה אפילו אחרי הדקה ה-90. באמת, הרמה שונה, אבל היא טובה, וזה מעודד גם אותנו. אני אישית שיחקתי. עכשיו ראינו משחק מחצית. קולומביה, עם עשרה שחקנים, הצליחה להפוך פיגור לתיקו 1:1. זה היופי בכדורגל. אבל זה גם מגבש את כל העם, מגבש את כל המדינות, ובאמת, המשחקים ברמה גבוהה מאוד. ראינו שפוטין השקיע במשחקים האלה 20 מיליארד דולר. ואנחנו כנסת לא ספורטיבית, לצערי הרב. לכן, הגיע הזמן, גם בתוך הכנסת, שיהיה ספורט. אולי, כבוד היושב-ראש, תעשה גם כאן הצבעה – נדע איזו קבוצה זוכה להכי הרבה אהדה. אני, למשל, אוהד ארגנטינה בגלל מסי, ואני אוהד ברצלונה כקבוצת כדורגל. אני גם מבקש שיהיה לנו מסך כאן וישקיעו בנו קצת, שנראה את המשחקים היפים. היו"ר יצחק וקנין: איפה אתה רוצה, בתוך המליאה? אכרם חסון (כולנו): תראה, הספורט – אין לו גבולות ואין הגבלות לזה. אפשר בכל מקום, כי הכדורגל עושה טוב על הלב, הכדורגל מקרב לבבות, מביא לדו-קיום אמיתי, ואתה מרגיש – יש לך הרגשה טובה, בריא. ואני מקווה שסוף-סוף מדינת ישראל תהיה במונדיאל ותהיה מהקבוצות הטובות והמובילות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. רעיון טוב. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): לפני כמעט שלוש שנים נרצחה באכזריות רבה משפחת דוואבשה. אנחנו לא יכולים למחוק מהזיכרון שלנו את הזיכרון הנוראי הזה, את האירוע הטראומטי, שהיה טראומטי כמובן לכולם, יהודים וערבים כאחד. כל בן אנוש שיש לו לב וראה את התמונות האלה הזדעזע. לפני שעה קלה אנחנו קיבלנו הודעה שהודאות של אותם החשודים שהתקבלו תחת עינויים הן פסולות, ואני חייבת לומר, אנחנו חייבים לצאת פה בקול ברור, רם וחד-משמעי: השימוש בעינויים הוא פסול, אם מדובר ביהודים ואם בערבים, אם מדובר באזרחי מדינת ישראל ואם מדובר בפלסטינים שאינם אזרחי מדינת ישראל. יחד עם זאת, כולי תקווה שבמהרה ממש, בזמן קרוב מאוד, הצדק ייעשה והרוצחים שרצחו משפחה שלמה בדם קר ייענשו בעונש אכזרי ביותר. ונאמר: נקמת ילד קטן לא ברא השטן. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – משולם נהרי, ביקש. סגן שר הפנים משולם נהרי: לא. היו"ר יצחק וקנין: לא? אתה רשום. אתה הצבעת. סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, כן, אני – – – היו"ר יצחק וקנין: טוב, ינון אזולאי; אם לא – חבר הכנסת ינון אזולאי. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – – להצביע. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. היום אנחנו ציינו בכנסת את יום העירוניות, ולכולם ברור שלא תהיה עיר טובה בלי תחבורה ציבורית טובה, ולא תהיה תחבורה ציבורית טובה בלי עדיפות אמיתית לאוטובוסים. אם האוטובוסים תקועים בפקקים עם כלי רכב פרטיים, בני אדם לא ייסעו בהם. נעשה בשנים האחרונות מאמץ גדול לקדם נתיבי תחבורה ציבורית שייתנו עדיפות לאוטובוסים. יש תוכנית גדולה שנקראת "מהיר לעיר". אנחנו בכנסת התגייסנו כדי לסייע למשרד התחבורה מול רשויות מקומיות לרשת את גוש דן בנתיבי תחבורה ציבורית, ועכשיו אני שומע בצער ובדאגה גדולה שדווקא העיר הגדולה תל אביב-יפו חוסמת שלושה נתיבי תחבורה ציבורית קריטיים לביצוע התוכנית הזאת. אם בתל אביב-יפו לא יהיו נת"צים, לא יהיה טעם בתוכנית; אנשים לא ייסעו באוטובוסים כדי להיתקע בכניסות לתל אביב. לכן, אדוני היושב-ראש, אני קורא מכאן לראש עיריית תל אביב רון חולדאי לשחרר את הפקק הזה; לאפשר את הנת"צים גם בתל אביב, כדי שכולנו נוכל לעבור לאוטובוסים ולנסוע באוטובוסים הרבה יותר מהר והרבה יותר נכון. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת ינון אזולאי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. ינון אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, ימות הקיץ הלוהטים הם גם מקור להוצאה גדולה עבור משפחות רבות במדינת ישראל. שר הפנים הרב אריה דרעי עשה מהפכה בכך שהפך את החופים לחינם, וכך מאות משפחות חוסכות בכל חודש מאות שקלים. אני רוצה לציין כאן מיזם מבורך שהחל בעיר אשדוד ובו בני נוער משכירים כיסאות במחיר מוזל, וכן מוכרים ארטיקים ומים במחיר השווה לכל כיס. בשבוע שעבר בישר ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי כי למיזם הזה, פרויקט הדגל שנקרא "חופיקס", תתווסף אחות קטנה – משחקיית ילדים חינם בחופי הים, כדי שגם ילדים יוכלו ליהנות משירותי "חופיקס", וזאת בלי לשלם אגורה, כאמור. אני קורא לעוד ראשי רשויות לאמץ את המיזם המבורך הזה ולפתוח שירותי "חופיקס" בכמה שיותר חופים, כדי שכולם יוכלו ליהנות משירותים בסיסיים במחירים שווים. ואל תשכחו את החופים הנפרדים. אז יישר כוח לראש העיר ד"ר יחיאל לסרי ולממלא מקומו מחזיק תיק הרווחה אבי אמסלם, שהמיזם עם בני הנוער שמוכרים הוא בשיתוף עם מחלקת הרווחה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ינון אזולאי. יעלה חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, ואחריו – עבד אל חכים חאג' יחיא. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף לכל מילה שאמרה חברת הכנסת קסניה סבטלובה בנושא של דוואבשה, ואני מקווה שהם יבואו על עונשם. פשוט מאוד זה בושה למדינת ישראל, בושה לדמוקרטיה שרוצחים וטרוריסטים עדיין לא נשפטו על רצח של משפחה שלמה. המשפט היה היום, ועדיין אין החלטה. זה פשוט מאוד מבייש. אני עליתי כדי לדבר על נושא אחר, אדוני היושב-ראש. ב-27 בפברואר פרסם שר התחבורה ישראל כץ הודעה על הפקעת קרקעות, ובתחילת מאי קיבלו בעלי הקרקעות, ובהם בעלי מאות דונמים ביישובי המשולש ומישור החוף, את ההודעה. תהליך הפקעת הקרקעות לפתיחת המסילה המזרחית החל, ותושבים רבים, ובייחוד בעלי קרקעות, מתלוננים על אי-סדרים. סך הכול ההפקעה צפויה להתבצע בשטחים המוניציפליים של כפר סבא, חדרה, פרדס חנה-כרכור, ג'לג'וליה, טירה, טייבה, קלנסווה והמועצה האזורית מנשה, לב השרון, דרום השרון ועמק חפר. ההפקעה מבוצעת מתוקף תוכנית תשתיות לאומיות 22. המסילה המזרחית מקודמת בשפלה המזרחית. תושבים רבים מתלוננים שלא ידעו כלל על תהליך ההפקעה, ואף הרשויות המקומיות לא ידעו על הפקעה בשטחן. נציגי נתיבי ישראל ומשרד התחבורה חייבים לתת דין וחשבון לציבור על התהליך ולשתף את הרשויות המקומיות ואת בעלי הקרקעות בתהליך ההפקעה וקביעת מנגנון הפיצוי. היות שמדובר במשאב המשמש לחקלאות ולתעשייה באזור זה לאלפי אזרחים המתפרנסים מהקרקע, לא ייתכן – וגם אין אחידות בעניין הזה, כי בדרום זה משהו אחר, במרכז זה משהו אחר, בצפון זה משהו אחר. לא ייתכן דבר כזה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, המשפט של רוצחי משפחת דוואבשה. אנחנו צריכים, כשאנחנו יושבים פה, וזה הפרלמנט, שמחוקק, ומדבר על דמוקרטיה – ההבדל בין דמוקרטיה לאפרטהייד הוא שבדמוקרטיה כולם שווים בפני החוק; באפרטהייד יש חוקים לסוגים שונים של אנשים. הרבה אנשים יושבים היום בבתי סוהר כאסירים ביטחוניים פלסטינים והם לא עשו כלום, ורק בגלל עינויים הם הודו. יש אנשים שנהרסו להם הבתים, ויש אנשים שאיבד את היקר להם תחת הכותרת "ביטחון המדינה". אני חושב שהביטחון של זכויות אנוש מחייב לתת את העונש הכי כבד לרוצחי משפחת דוואבשה, ולא לבוא לחפש מה היה בעינויים ומה לא היה בעינויים. ולא רק זה, רוצחי ילד קטן, שאפילו שפכו בנזין בתוך הפה שלו ורצחו אותו – היום בית המשפט לא הסכים להרוס את הבתים של הרוצחים, ואפילו קנסות לשלם – היום דנים במצב הכלכלי של רוצחי אבו ח'דיר. לכן, אני חושב שהגיע הזמן – העושק הזה, הדין השונה לסוגי אדם, צריך להיפסק. אם מדברים על משפט, תנו לאנשים ביטחון בבתי משפט, כי הפרקליטות, מה שהיא מגישה – עצם ההחלטה שהמשפט של רוצחי משפחת דוואבשה יהיה בבית משפט מחוזי ולא בבית דין צבאי, ההחלטה הזאת היא כבר אפרטהייד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים. חבר הכנסת סאלח סעד, ואחריו – איתן ברושי. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מקבל פניות רבות מתושבים דרוזים מבית ג'ן ומיישובים אחרים שצמודים לשמורת הטבע על ריבוי חזירי בר בתוך השכונות וממש בתוך בתים. יש לי כאן סרטונים מזעזעים שחזירים, אדוני השר, נמצאים ממש על הדשא ובחצרות של התושבים בבית ג'ן, בשכונה שאני גר בה. אפילו הבן שלי שלח לי סרטון על חזירים שהיו אתמול – בכל שעות היום, תאמינו לי; מטיילים אפילו בשעות האור ולא מפחדים מכלום. אז אני קורא כאן לשר לאיכות הסביבה ולשר החקלאות, השרים הממונים, ואני אומר להם: הכתובת על הקיר, כי חזירים גדולים מאוד עלולים לתקוף גם ילדים ותינוקות. לא יכול להיות שחזירים נמצאים בתוך שכונות ולא מטופלים. יש לי את הסרטונים האלה, ואני מבקש דחוף מאוד טיפול מהיר ככל האפשר, אחרת – אל תגידו שלא התרענו, כי יהיה כאן אסון. אני קורא לשר הממונה על איכות הסביבה ולשר החקלאות שייקחו את העניינים לידיים ויטפלו באופן מהיר בתופעה המדאיגה הזאת. תודה. היו"ר יצחק וקנין: אני מציע שאולי תוציא מכתב בנושא הזה, עם החומר שיש לך. אולי זה יהיה זרז של העניין. תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני, יצא מכתב בדיוק לפני כמה דקות. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – נחמן שי. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני שר הפנים וחברי היושב-ראש, אני בא עכשיו מדיון בוועדת הפנים שהסתיים ממש לפני דקות ספורות בנושא שדה דב. אני רוצה לומר שהממשלה מגמגמת והכנסת נחושה – לפי דעתי, אפילו נחושה מאוד – שלא לסגור את שדה דב ולהשאיר שם תעופה – במגבלות, אבל להשאיר שדה תעופה, בעיקר למען תושבי אילת והערבה, ולא פחות מזה – לצפון ולקריית שמונה, אבל יש גם שיקולים לטובת תל אביב. אבל מה שגובר – ויש פה שאלה של סדר עדיפויות. ישבו שם בעלי קרקעות וישבו שם נציגיהם, ובעיקר – אולי לא מפתיע – נציגי האוצר ורשות מקרקעי ישראל – סליחה, גברתי יושבת-ראש מרצ. לצערי, נדמה להם – ואלה נציגי המדינה – שמה שגובר על הכול זה שיקולי הנדל"ן, כאילו עכשיו צריך אלפי יחידות דירות בתל אביב. יש אפשרות לשלב שדה בתל אביב, מינימלי אומנם, בלי צה"ל, וגם בנייה – אולי לא מלאה – לבעלי הקרקעות. אני פונה פה, וטוב שיושב פה שר הפנים. אני אומר לך, חברי היושב-ראש, חייבת להיות החלטה; לא הצעה פרטית, אבל אם צריך, תהיה הצעה פרטית. ישב שם ראש העיר וישבו נציגי תל אביב וישבו נציגי ארקיע. אני אומר כאן, מעל הבמה הזאת: מדינת ישראל לא יכולה לסגור את שדה דב, היא לא יכולה להפקיר את תושבי אילת, עם כל הצרכים, ולא יכול להיות שום שיקול, איזה שלא יהיה, כולל כמה פיצויים ישלמו, שגובר על שדה שיאפשר את כל השירותים הניתנים לתושבים – גם תיירות, גם ביטחון. לא נסגור את שדה דב. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. חבר הכנסת ברושי, אני קיימתי כמה דיונים בנושא הזה בוועדת המשנה, עוד לפני שלוש שנים ועוד לפני ארבע שנים, והלכתי לשדה עצמו וביקרתי ואמרתי את מה שאתה אומר. לצערי הרב, יש הסכמים של האוצר מול בעלי הנכס, כי הקרקע היא פרטית, והמדינה כנראה התחייבה. כדי שלא לשלם פיצויים גבוהים, הגיעה להסדר עם בעלי הקרקעות, וחלק – לדעתי, אתה צודק לחלוטין שאפשר לקיים שם – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אני קורא לך להמשיך. אתה ידוע כמי שמוביל דברים. אני קורא לך להוביל מהלך ששדה דב יישאר בכל תנאי. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. נחמן שי, חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התפרסם כי לפי נתוני הלמ"ס חלה ירידה של 34% בהתחלות הבנייה ברבעון הראשון של 2018. המדד הזה – בכלל, הבנייה היא דופק שמסמן מגמות במשק ומלמד גם על תהליכים אחרים. ברור שהקבלנים, שהם אנשים נבונים ולא רוצים להפסיד את כספם, מאיטים את קצב הבנייה. הם מבינים שהממשלה מתערבת, מערבבת את השחקנים בתחום הזה, ואז האינטרס שלהם הוא לבנות קטן, כי הם אומרים: נחכה קצת, גם הגל הזה יעבור. התוצאה היא שאנחנו נהיה צפויים בסופו של דבר למחסור בדירות. המוצר הזה יתייקר, ויכולותיהם של זוגות צעירים להיכנס לשוק הזה ולרכוש דירה יצטמצמו וילכו – בדיוק ההפך מהאינטרס, כך אני מבין, של המשק, של הכלכלה, ובעיקר של הזוגות הצעירים שרוצים סוף-סוף לרכוש לעצמם בית. אחת הסיבות שנמנות פה זו הביורוקרטיה, שהממשלה נואמת ונואמת ונואמת באריכות כמה הביורוקרטיה גרועה, ולא מצליחה לייעל את זה, והקבלנים מתקשים לבנות. ובסוף אני רוצה לציין דבר שהוא מאוד חמור בעיניי: העיר שהכי נפגעת מהירידה בהתחלות הבנייה היא ירושלים. אני בטוח ששר הפנים ישמח לשמוע את ז:. ירידה ב-50% כמעט בהתחלות בנייה בירושלים. העיר הזאת, שמשוועת לבנייה, ושרוצה להגדיל את האוכלוסייה שלה, בסוף מאבדת את האוכלוסייה, האוכלוסייה נוטשת אותה, ואת התוצאות הדמוגרפיות האלה אנחנו נראה – רואים ונראה בעתיד. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, ואחרונת הדוברים – נורית קורן. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, לפני כמה חודשים פגשתי במסדרון הכנסת את אחד מחברי הכנסת ושאלתי אותו: מה זה חוק המואזין הזה? ואז הוא הפטיר בפניי ואומר לי: הם לא יודעים ליהנות. אי-אפשר לכפות הנאה על אנשים, אבל אפשר לבקש שלא תהיה חקיקה שתפגע בציבור המוסלמים בארץ בדבר שקיים יותר מאלף שנה בארץ. כל הניסיון הזה הוא אנטי-פוליטיקה. אם הפוליטיקה מחפשת את הטוב לאנשים – זו פוליטיקה שבאה לחפש את הרע; היא באה לפגוע. היא לא באה לעזור בשום דבר, רק לפגוע, רק לעצבן, רק לעשות פרובוקציות, לצערי, כדי לדגדג, ולדבר אל יצרים נמוכים של שנאת ערבים בציבור. אני חושב שמי שעושים את זה הם פוליטיקאים קטנים, פוליטיקאים בזויים. זו פוליטיקה שצריך לגנות בכל פה, והגיע הזמן להסיר את זה מסדר-היום. כל הכבוד לח"כים שהתנגדו לזה. אני חושב שהם עושים את הדבר הנכון, המובן מאליו. לא צריך אפילו להגיד להם תודה רבה, כי הם עושים את מצוותם. אני מקווה שגם בדברים אחרים נראה עמדה דומה של השכל הישר, אפילו של השפיות. זה חוק מטורף – למנוע מאנשים, מהמואזין, לעלות, ועוד לכתוב בהסבר לחוק: זה בא לפגוע במואזין במסגד, ולא בכל בית תפילה. זה – איך אומרים? הגדשת הסאה. אנחנו כציבור – אני אמרתי והודעתי שאם החוק הזה יעבור אנחנו פשוט לא נכבד אותו. אנחנו לא נכבד חוק שרומס את זכויותינו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחרונת הדוברים – נורית קורן. נורית קורן (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. השר דרעי, חבריי חברי הכנסת, היום התפרסמה ההחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי שקובעת שאם יש מחבל שבא, שם פצצה באוטובוס מס' 142 בתל אביב ו-24 אנשים נפצעים – היא קובעת שזה לא מעשה חריג או קיצוני, ולכן היא לא רוצה לשלול לו את האזרחות כפי שביקש השר שיושב כאן, השר דרעי, לשלול אזרחות של מחבל, טרוריסט, שפצע 24 אנשים. אני חושבת שזאת החלטה פשוט נוראית. גם היועץ המשפטי, גם השר דרעי וגם השב"כ, כולם טענו שזה צעד שאפשר לעשות, וגם על פי חוק. יש חוק; החוק אומר שאפשר לשלול לאדם שפועל בפעולות טרור – לשלול לו את האזרחות. לא ביקשו מהשופט להגיד מה ההשקפה שלו, אלא הוא צריך לקיים את החוק ולקחת את דברי ההסבר של החוק ולדעת למה התכוון המחוקק ולבצע. איפה פה נשמע שטרור הוא לא חריג או קיצוני? אני מציעה לשופטים בבתי המשפט: תקראו את החוק טוב. תראו את התקפות הטרור. טרור הוא טרור, וצריך למגר אותו, כי אנחנו רוצים לחיות במדינה שלנו, ואסור שזה יימשך. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. אדוני השר, מעל הדוכן, יכול להתייחס לדבריה של חברת הכנסת נורית קורן. אדוני שר הפנים, השר אריה דרעי, בכבוד. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני באמת מודה לך, חברת הכנסת קורן, על שהעלית את הנושא. אכן, אתמול קיבלנו בהפתעה ובתדהמה. מחבל הניח מטען חבלה; נפצעו. הוא לא הניח את המטען בשביל לפצוע אנשים, הוא הניח מטען בשביל להרוג אנשים. נורית קורן (הליכוד): ברור. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: נפצעו 24 אנשים, לא נהרגו אנשים, ברוך השם. יש שם פצועים קשה. אני – על פי החוק, ועל פי הסמכות שמוקנית לי בחוק, הוא קיבל 25 שנות מאסר. היות שהוא תושב ישראל, זו הפרת אמונים שאין כדוגמתה לפגוע כך באזרחים במעשה טרור, ושללתי את אזרחותו. אבל החוק מצריך, נוסף על ההסכמה של יועץ משפטי לממשלה – שהתקבלה הסכמתו – גם החלטה של בית משפט. נורית קורן (הליכוד): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: לצערי הרב, נדהמתי שהשופטת התייחסה להחלטה שלי וביטלה אותה; לא הסכימה משתי סיבות: אחת – שמעשה הטרור הזה לא עומד ברף העליון של מעשה טרור. נורית קורן (הליכוד): טרור זה טרור – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: ואני שואל, ואני שואל: באמת, מה זה. אם היו נהרגים 24 אנשים אז זה כן טרור? אדם שהניח מטען חבלה באוטובוס כדי להרוג אנשים, והמטען התפוצץ, וזה לא נקרא מעשה טרור ברף הגבוה. אבל הדבר השני עוד יותר חמור, ואנשים לא שמו לב לזה: החוק מצריך – כשאתה מבטל אזרחות לתושב שלך, לאזרח שלך, ואין לו אזרחות אחרת אתה חייב לתת לו מעמד חלופי. אני חשבתי שכשאתה שולל אזרחות לאדם שעושה מעשה טרור או מעשה של בגידה במדינה, מספיקה לו אשרת שהייה, ללא זכויות. היה לי ויכוח קשה עם משרד המשפטים, ומשרד המשפטים עמד על כך שניתן לו מעמד של תושב ארעי, והמעמד הזה אומר שלמעשה יש לו את כל הזכויות, כולל ביטוח לאומי. הדבר היחיד שאין לו – שהוא לא יכול להצביע לכנסת, אבל לעירייה הוא מצביע. נורית קורן (הליכוד): – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: דקה, דקה, דקה, תקשיבי. אומרת השופטת – ולא הייתה לי ברירה, זה היה תנאי של משרד המשפטים, כדי לבטל אזרחות – אומרת השופטת, בנוסף לזה שהיא לא מסכימה שזה מעשה טרור חמור, גם החלופה שנתתי, ה-א5 הזה, שנותן את כל הזכויות, כולל בחירות לעירייה, הוא לא מעמד מספיק. אז אני שואל מה המעמד שכן יש – בין זה לבין אזרח יש רק תושב קבע, אז מה היא רוצה, שאני אשלול אזרחות ואני אתן תושבות קבע? אז מה הועילו חכמים בתקנתם? לעשות צחוק מהמחוקק? נראה לי הזוי. אני דרשתי – ואני מקווה לערער על זה מיידית – שהיועץ המשפטי לממשלה ומחלקת פרקליטות המדינה יגישו מייד ערעור, ואנחנו נגיש ערעור על זה. אני רואה את זה בחומרה רבה. זאת החלטה – אין לי מילים. זו ממש החלטה קשה מאוד, שלצערי הרב פוגעת בכל המאמץ המערכתי שאנחנו עושים כדי להילחם בטרור. תודה. נורית קורן (הליכוד): תודה. יישר כוח. הצעות לסדר-היום ציון יום עירוניות בישראל היו"ר יצחק וקנין: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא ציון יום עירוניות בישראל, שמספרן 10383, 10386, 10417, 10460 ו-10480. חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הדיון לכבוד יום העירוניות, המצוין היום בכנסת ביוזמתה של שדולת העירוניות בהובלתה של חברת הכנסת תמר זנדברג ובשיתוף הפורום הישראלי לעירוניות. נתן אלתרמן, המשורר הגדול של העירוניות הישראלית, כתב בפתיחה של אחד משיריו: "בוא וראה את עירי בעמעום מגינה". לכל עיר יש חומות, מגינים ועטיפות שונות. מבחוץ העיר היא מקום גדול ורועש, אפילו קשוח, אבל מי שמצליח לעמעם את המגינים האלה ולהסתכל פנימה, ללב הפועם של העיר, יוכל להבין לעומק את החיים המיוחדים והמרתקים שעשויים להתפתח רק בה – החיים ששונים באופן מהותי מהחיים בכפר, במושב, בקיבוץ ובעיירה; חיי העיר. למדינת ישראל יש צורך חיוני מאוד להבין את החיים המיוחדים האלה, כי כמעט תשעה מכל עשרה מאזרחי ישראל חיים בערים. הם מתמודדים עם האתגרים המיוחדים של העיר – צפיפות, רעש וזיהום אוויר – אבל גם נהנים מהיתרונות שרק העיר יודעת לספק: קהילתיות מגוונת, זמינות של חיי תרבות ואומנות עשירים, ובעיקר – מפגש יומיומי עם שכנים השונים מהם, מפגש שמאפשר ויוצר את החיבורים העדינים שמהם מורכבת הזהות הישראלית. הדיונים שנערכו במשך השנים בוועדות הכנסת השונות עסקו בתחומים רבים הקשורים לחיים העירוניים: התחדשות עירונית, דיור בר-השגה, תחבורה ציבורית, תכנון ובינוי מודרני וכן הלאה. אני משוכנע שהדיונים האלו יולידו החלטות ומסקנות שייטיבו עם תושבי ערי ישראל וייטיבו עם אזרחי ישראל. אני מודה ליוזמי היום החשוב הזה. תודה רבה. אם כן, אנחנו נפתח בראשונת הדוברים, חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אם התחלת בציטוט של אלתרמן, זה באמת הזכיר לי את אחד משירי האהבה הגדולים לעיר שכתב אלתרמן, "ערב עירוני": "שקיעה ורודה בין הגגות / אספלט כחול מלמטה / עיני נשים נוגות, נוגות / אומרות לערב 'למה באת?' // הפנסים פרחי העיר / מלבלבים באור ניחוח / אביב חשמל עצוב בהיר / משיכרונו אסור לברוח." אני רוצה לצטט את חבר הכנסת בני בגין, שעמד היום בראש ישיבת ועדת הפנים שדנה בנושא העירוניות בשכונות החדשות. והוא סיפר בכנות שהוא נולד בירושלים וכל חייו הוא קינא בילידי הקיבוצים והמושבים, ואמר: אני בסך הכול נולדתי בירושלים. אז אולי יום העירוניות יספק לו את הגאווה העירונית, שמשותפת ללמעלה מ-93% מאזרחיות ואזרחי ישראל שגרים בערים – לא בכפר כמוך, אדוני היושב-ראש, אלא בעיר. היו"ר יצחק וקנין: גם המושבים – גם הם השתנו בשנים האחרונות. תמר זנדברג (מרצ): אלא שהיום העירוניות הישראלית היא משאב בסכנת הכחדה, ואנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים. אם פעם חשבנו – ועדיין צריך – לשמור על השטחים הפתוחים, היום העירוניות נמצאת בסיכון, ואנחנו צריכים לחשוב איך לטפח אותה כערך ולהגן עליה, למרות שמדינת ישראל הולכת ומצטופפת גם מבחינת שטח הבנייה וגם מבחינת האוכלוסייה. והיום הזה שציינו היום בא להעלות על נס את הערך הזה של עירוניות; הוא בא להסתכל על הערכים הטובים והמעצימים שלו, שצריך לטפח אותם, כאלה שהם הרבה פעמים סמויים מהעין. למעשה, העירוניות והתכנון העירוני, דבר שנשמע טכנוקרטי ומשעמם – למי אכפת? אלו ועדות תכנון ואלו שרטוטים שאף אחד לא מבין מה כתוב בהם – למעשה הם עומדים בשורש הרבה מאוד מהמשברים הגדולים שמדינת ישראל מתמודדת איתם. למשל, משבר הדיור – אם אנחנו רוצים להמשיך ולבנות דירות שלבני אדם טוב לגור בהן ובמחירים בני-השגה, זה לא ילך בלי שהן יהיו מתוכננות טוב ונטועות בשכונה. זכור לנו, אדוני היושב-ראש – לרע, לצערי – נאום שקי השינה המפורסם של יושב-ראש קבינט הדיור לשעבר, שאמר: מה אכפת לי איך אנשים יגיעו לעבודה וכמה זמן הם יעמדו בפקקים? אני רוצה לבנות ולבנות דירות. מצידי שייקחו שק שינה ביום ראשון בבוקר ויחזרו הביתה ביום חמישי בערב. גם משבר התחבורה, שאנחנו הולכים ומדברים עליו ונתקלים בו יותר ויותר – אחת השיחות הכי שכיחות כאן בכנסת בבוקר זה כמה זמן לקח לך להגיע ומאיפה, מאיזה כביש נסעת. ככה חברי הכנסת מדברים אחד עם השני מדי בוקר כשהם מגיעים לכאן. היו"ר יצחק וקנין: תמר – זה לא על חשבון זמנך, קודם כול – אני אומר לך, אני יוצא קבוע ביום שני מהבית שלי בצפון ב-04:00, בבוקר, מגיע ב-05:45 לירושלים, אבל בלי פקקים. תמר זנדברג (מרצ): יפה. ואם היית יוצא ב-07:00, באיזו שעה היית מגיע? היו"ר יצחק וקנין: ואתם מתל אביב מגיעים – – – עליזה לביא (יש עתיד): אבל אנחנו פריבילגיים, מקום העבודה שלנו מאפשר לנו. תמר זנדברג (מרצ): רגע, ואם היית יוצא ב-07:00, באיזו שעה היית מגיע? היו"ר יצחק וקנין: לפני 10:30 – שלוש שעות, שלוש שעות וחצי לפחות. תמר זנדברג (מרצ): בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): גם אני. אני מנתניה – שלוש שעות, ואין לי ברירה. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, הבעיה הזאת שאתם מדברים עליה לא נפלה מהשמיים; היא טמונה באתגר העירוניות, באתגר שלנו לתכנן ערים שבהן אנשים לא נוסעים את כל המדינה למקום העבודה שלהם ולא כולם צריכים להגיע לתל אביב או לירושלים או למרכז הארץ, אלא אנשים נהנים מאיכות חיים מלאה, מנגישות של מקומות העבודה שלהם, של מוסדות החינוך, של בתי הכנסת, של שירותי הבריאות, של שטחים הציבוריים, של מסחר, כמובן, ועוד ועוד – בתוך העיר, שמהווה עבורם עיר שעובדת ועיר שטוב לחיות בה. האתגר הזה של להגיע למשל לבתי הספר, במקום לבנות את בתי הספר במרחק הליכה מבתי המגורים, אז השיקו כאן במדינה דבר חדש – פרויקט "נשק וסע": ההורים לובשים אפוד צהוב, מנשקים את הילדים מהאוטו ונוסעים, במקום לתכנן את בית הספר במרכז שכונת המגורים, כך שהוא יהווה מוקד קהילתי שאנשים יכולים ליהנות ממנו, וגם לאורך כל שעות היום, לא רק בשעות הלימודים. כל האתגרים האלה, חברות וחברים, הם אתגרים של עירוניות. במדינת ישראל, ברגעים אלה ממש, מונחות על שולחן ועדות התכנון מאות אלפי יחידות דיור חדשות, והן כולן מתוכננות באופן שהוא מוטה רכב פרטי, ובבנייה מוטת פרברים, ולא בחשיבה עירונית מקיימת, שהיא מהווה בית, בית גידול לקהילה חברתית, מלוכדת, הטרוגנית, שבה הילדים גרים ליד המבוגרים, העניים ליד העשירים, קבוצות אוכלוסייה מתערבבות אחת בשנייה ומוסיפות לקהילה עירונית אחת, שמוסיפה לחוסן החברתי, לחוסן הכלכלי ולחוסן העירוני. אנחנו קצת שכחנו שאת הערים שלנו אנחנו בונים ל-50 ול-100 שנה קדימה, ולא מסתכלים רק מעבר לקצה האף של מחיר יחידת הדיור מקרוב. בכל הנושאים האלה, חברות וחברים, דנו היום במשך יום שלם וגדוש בכל ועדות הכנסת, ואני רוצה רק לסיים בתודות, כי בלי זה אי-אפשר. עבדו על היום הזה, שצוין היום לראשונה בתולדות הכנסת, מספר רב מאוד של אנשים וארגונים. אני לא אציין את כולם. אני רק רוצה לציין את חברי הכנסת דב חנין וסתיו שפיר, השותפים; את הפורום הישראלי לעירוניות, ובייחוד את נעמי צור, יושבת-ראש הפורום, וחנה מורן, מנכ"לית הפורום; את שאר ארגוני החברה, הסביבה והתכנון. ותודה אחרונה ומיוחדת לטלי טסלר, היועצת הפרלמנטרית שלי, שהרימה את כל היום הזה בכישרון ובמקצוענות, כמו שתמיד היא עושה. תודה, טלי. בהצלחה לכולם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לתמר זנדברג, ותעלה אחריה חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – דב חנין. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת זנדברג. מהרגע הראשון שהגעת לכנסת הבאת את הנושא הזה, ואני שמחה מאוד שהיום התקיים פה יום שהוקדש לסוגיות של העירוניות בוועדות, והכנס. כל הכבוד. ואם דיברתם על שירים, אני רוצה לדבר על "אם תרצי שאראה לך את העיר באפור", ואני מביאה את זה מנעמי – נעמי שמר האהובה שלנו, שיושבת בפריז וכותבת את השיר המקסים הזה. אבל כמה שנים קודם היא כותבת את השיר "העיר הלבנה" על תל אביב, ובמקום הזה של שני השירים, היא כותבת כל עיר בצבעים שלה. ובסיום של "העיר באפור" היא מסנכרנת בין שני השירים, והמילים: "אשיבך על כנף נשר ועל גב עננים / אל עירך שחיכתה לך בבתים לבנים". וכאן, ב"העיר באפור" היא מכניסה גם את תל אביב, העיר בלבן, והמקום שלה מהזיכרון או מהכתיבה שלה על תל אביב אל תוך השיר המקסים שהיא מתרגמת לנו על פריס. נעמי שמר בין פריז לתל אביב. אני רוצה לדבר כאן על המקום של הערים בניהול שלהם ובהתבוננות שלהם. יותר מדי שנים מי שניהלו והחליטו עבורנו היו גברים. אתם יודעים שרק 2% מראשי הערים במדינת ישראל הם נשים, והרבה פחות מזה אנחנו רואים בתפקידים במרחב העירוני. וגם כאן אני רוצה לומר: זה לא שחלילה יש לי משהו נגד, אלא להפך, יש לי הרבה בעד, אבל את הבעד הזה צריך לראות איך עושים נכון. כי בכל פעם שרק קבוצה אחת יושבת ומחליטה החלטות, ההחלטות מאוד נקודתיות; הן אף פעם לא מתחשבות בצרכים של אחרים, משום שהם לא היו שם בקבלת ההחלטות, בהיכרות. ובאמת, אתמול קיימתי פה בכנסת כנס גדול מאוד, והגיעו אליו המועמדות בבחירות המוניציפליות. אנחנו מקוות ומקווים מאוד שאוקטובר יהיה אוקטובר עם מהפך גדול, שיביא איתו בשורה, ונראה יותר נשים בתפקידים, כי ערים במדינת ישראל עוצבו ללא מודעות מגדרית, וברירת המחדל היא המודל הגברי. הדוגמה שאני תמיד חושבת עליה כשאני מטיילת ועושה הליכות באזורים של מתנ"סים או של תנועות הנוער זה כמה חושך יש שם. איך יכול להיות שהתאורה לא קיימת? תאורה. כמה היה נחסך מאיתנו אם הייתה יותר תאורה במרחב העירוני. ומי מחליט מה כן ומה לא, ותכנון עירוני? מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): תאורה? האורות? היו"ר יצחק וקנין: כן, כן. עליזה לביא (יש עתיד): כן. תאורה. היו"ר יצחק וקנין: ברחובות. ברחובות. עליזה לביא (יש עתיד): תאורה ברחובות. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא הבנתי מה הקשר. עליזה לביא (יש עתיד): תאורה. אני אגיד לך מה הקשר. מי שחושש – – – מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אולי קישרתי לא נכון, כי שמעתי על המועמדות, נשים. עליזה לביא (יש עתיד): אני אגיד לך מה הקשר. כשאתה מודע לחששות ולפחדים – כשיש יותר אור, דברים נחסכים מאיתנו; אתה פחות חושב על זה. אבל איך אפשר לעשות את כל המרכזים של הפעילות, של תנועות הנוער, גנים, עם חשיכה, עם מעט מאוד תאורה? למה? מי שקרוב יותר אל הקהילה ואל ילדים ובני נוער מבין שדווקא את המקומות האלה צריך להאיר יותר. אתן לך דוגמה נוספת. אני לא יודעת אם אתה זוכר, אבל לפני שלוש שנים שברתי רגל. הגעתי לכאן עם קביים, וגם עם כיסא גלגלים. ובחודש וחצי הזה הבנתי עד כמה המדרכות בערים לא מונגשות. לא העליתי על דעתי שכל כך קשה להתנייד בכיסא גלגלים. עכשיו, מה, אין אנשים עם כיסא גלגלים? אין עגלות ילדים? אם מי שהיה בוועדות התכנון היה חושב על הקהילה – גם על הצעירים עם עגלות, גם על המבוגרים שצריכים אולי כיסאות או אמצעים אחרים, נכים. איך אפשר לקבל החלטות שכאלה כשאתה לא מודע, כשאתה לא חלק? ולכן, אני חושבת שכשאנחנו מדברים על תכנון עירוני ועל חלוקה של התקציב בעיר – למה לייעד אותו, איך לחלק אותו, ולשים את הדברים בפרופורציות – אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל לראות בוועדות – בוועדת התכנון ובוועדות נוספות – קולות נוספים והבנות של איך עושים את זה טוב יותר ונכון יותר. אגב, זו הסיבה שפעלתי כאן כבר מיומי הראשון למען כל מה שקשור לתקציב המגדרי – שתקציב מדינת ישראל מובא בצורה ברורה ושקופה בחלוקה המגדרית של כל משרד ומשרד. ואכן, היום התקציב מגיע בפילוח מגדרי, מהסיבות הללו. כלומר, גם תקציב עיר או תקציב מדינה הם לא תורה משמיים והם לא משהו טבעי. יש הרבה כוחות שמופעלים, וברגע שיותר עיניים והבנות יושבים בתוך ההחלטות, אנחנו רואים את זה בצורה טובה יותר. אני רוצה לקוות שבבחירות הקרובות אנחנו נראה את התוצאות. אני מזכירה לך, אדוני היושב-ראש, שבכנסת הקודמת חוקקנו חוק שמתמרץ מפלגות שישבצו נשים, ואני מקווה מאוד שגם עם המודעות וגם עם החוק הזה אנחנו נראה יותר נשים במוקדי ההחלטות ונראה את המשמעות –שממש תשביח את ההתנהלות בערים. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת דב חנין, חמש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי שר הפנים, עמיתיי חברי הכנסת, אכן, היה לנו היום יום מרתק. תודה לחברותיי חברת הכנסת תמר זנדברג וחברת הכנסת סתיו שפיר. ניהלנו היום ביום העירוניות סדרה ארוכה של דיונים על מצבה של העיר. העיר, אדוני שר הפנים, זו החברה הישראלית, בסופו של דבר. יותר מ-90% מהישראלים חיים בערים, והמספר הזה הולך להעלות, כי כבר היום אנחנו צפונית לבאר שבע צפופים פי שניים מבהולנד, שהיא המדינה הצפופה באירופה, ולפי כל התחזיות אנחנו הולכים להיות שיאני העולם בגידול האוכלוסייה במהלך 50 השנים הבאות. אז אנחנו מדינה מאוד מאוד עירונית, ונהיה עוד יותר עירוניים בעתיד. והעיר היא אתגר מאוד גדול; היא אתגר גדול עם מורכבות, ומצד שני, היא גם הזדמנות מאוד מאוד גדולה. העיר היא הזדמנות מכיוון שהעיר היא מקום של מפגש בין בני אדם, ומפגש בין בני אדם הוא הדבר הטוב ביותר – בין סוגים שונים של בני אדם, גילים שונים, מוצא, קבוצות חברתיות, השקפות עולם שונות. מפגש בין בני אדם מייצר קהילה אנושית טובה יותר. העיר היא קהילה, או מפגש של קהילות אנושיות, וקהילה היא בעצם מרכז החיים והקיום שלנו. עיר טובה, עמיתיי חברי הכנסת, היא עיר שנמדדת בדבר אחד, קודם כול: ביכולת ללכת ברגל; בזה שנעים ללכת ברגל – שיש מדרכה, שיש צל, שיש סיבה ללכת – יש חנויות, יש בתי קפה, יש עירוב שימושים. עיר טובה היא עיר שחושבת קודם כול על בני אדם – על אנשים מבוגרים, ואנשים צעירים, וילדים, ונשים; עיר טובה היא עיר שלא חושבת על מכוניות. וכאן אנחנו צריכים לעשות שינוי גדול בצורת החשיבה שלנו, כי יותר מדי ערים בישראל בנויות בצורה ההפוכה – לא רואות את בני האדם, וחושבות רק איך קופסאות המתכת האלה שנקראות מכוניות יכולות לנסוע מהר ממקום למקום. אדוני היושב-ראש, יש לנו זכות לעיר. יש לנו זכות לעיר טובה, במובן הזה – עיר שנעים לחיות בה; עיר שיש בה קהילה; עיר שיש בה מפגש אנושי; עיר שיש בה שוויון בין בני אדם; עיר שיש בה קיום לכולנו. אבל למרבה הצער, אנחנו צריכים לומר שגם בחברה שלנו יש יותר מדי ערים שהן ערים בבעיה. קודם כול, יש ערים שנשארו מאחור. אנחנו מדברים על יישובים ערביים – ונמצאים איתי פה חברי כנסת מהרשימה המשותפת. הם יודעים היטב שבציבור הערבי יש הרבה מאוד מקומות שיש עליהם את הכותרת "עיר", אבל למעשה מדובר בכפר שגדל וגדל וגדל. אומנם מבחינת הגודל ומספר התושבים זו עיר, אבל כל המאפיינים של האורבניות לא קיימים במקום הזה, וצריך לייצר מאפיינים של אורבניות: תשתיות של עיר, רקמה עירונית. יש ערים שבנויות בצורה מוטעית. יש יותר מדי ערים בישראל שנבנו כך שפשוט לא נחמד ללכת בהן ברחוב, ואנשים לא הולכים ברחובות. בסך הכול עוברות שם מכוניות, אבל לא נעים ולא נוח, ואנשים שגרים במקומות האלה רק חולמים מתי הם יעברו לגור בעיר אמיתית. ויש, אדוני שר הפנים, גם ערים במצור – ערים שבנינו, יושבים שם אנשים, והם תקועים במקום, לא יכולים לצאת; פקקי תנועה ביציאה, בכל מקום. והדרך היחידה להתמודד עם זה היא עידוד התחבורה הציבורית ועדיפות לתחבורה הציבורית. אני רוצה לומר, דווקא בהזדמנות הזאת, שבמשרד התחבורה מבינים את העניין הזה, וכאן אנחנו צריכים שיתוף פעולה מצד הרשויות המקומיות. אני אמרתי קודם, בדיון הקודם, שמאוד הצטערתי לראות שדווקא בעירי, תל אביב-יפו, ראש העיר רון חולדאי בעצם תוקע קידום של שלושה נתצ"ים. זה לא יאומן. הרי כל המאמץ הגדול לקידום נתיבי תחבורה ציבורית בגוש דן – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: יש לך עדיין אפשרות להתמודד. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש לי עדיין אפשרות להתמודד, ואדוני השר, אתה יודע מה, אני מתחיל לשקול את זה ברצינות כשאני רואה את מצב נתיבי התחבורה הציבורית בתל אביב, כי מזה, אדוני השר, ייפגעו לא רק תושבי תל אביב – כל תושבי גוש דן. אם בבני ברק קידמנו נתיב תחבורה ציבורית, אבל האוטובוס הזה, כשהוא יגיע לתל אביב, הוא ייעצר בפקק – לא עשינו כלום. שדרות שאול המלך חיוניים גם לרמת גן וגם לבני ברק. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. זה אתגר גדול לכולנו, ואני שמח על שיתופי הפעולה הרבים שיש לנו כאן בכנסת בעניין הזה. אנחנו נמשיך להיאבק כדי שיהיו לנו ערים טובות ותחבורה ציבורית טובה, כדי שנוכל לחיות כולנו בצורה יותר טובה בארץ הזאת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לדב חנין. תעלה חברת הכנסת לאה פדידה, אחרונת הדוברים. חמש דקות לרשותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני באמת רוצה להודות על היוזמה ליום הזה לחברת הכנסת תמר זנדברג, חברת הכנסת סתיו שפיר וחבר הכנסת דב חנין. אכן, 92% מתושבי המדינה חיים ביישובים עירוניים. העיר היא מדינה קטנה, בעיניי; היא חוצה את כל המגזרים דרך תרבויות וצרכים שונים ומגוונים. ערים ועירוניות בישראל הם אחד האתגרים החשובים שלנו בפיתוח איכות החיים של התושבים, אבל כיצד נשפר להם את איכות החיים וכיצד נעניק להם? זה, באמצעות החלטה מושכלת. אנחנו מחויבים לפיתוח שקול, בדגש על יעילות. כאשר מסתכלים אל העתיד, אנחנו צריכים לדעת שיש לתת משקל כבד לתכנון; מנדט וקול לרשויות המקומיות. אתם יודעים, עיר, בעיניי, היא כמו ילד וילדה – היא זקוקה להזדמנות ולהשקעה כדי שתהפוך לעיר ואם בישראל ושתוכל לתת את כל השירותים לתושב ולתושבת. השר אריה דרעי, היית אורח אצלנו ביקנעם, וזה סיפור של הזדמנות אמיתית: עיר שהייתה נחשבת נחשלת, עיירה שנטשו אותה ולא הגיעו, אבל זאת עיר שקיבלה הזדמנות אמיתית לתת דיור איכותי; לתת מערכת חינוך; לתת שטחים פתוחים; לתת מענה למגוון התרבויות; לתת מענה לדתיים ולחילונים; לתת מענה לאוכלוסייה הצעירה וכל שירות שתושב ותושבת צריכים. והיום, ממצב סוציו-אקונומי 3, עם הגירה שלילית, היא הפכה לעיר במצב סוציו-אקונומי 7, עם הגירה חיובית, והפכה לעיר ואם בישראל. וזה אומר שעתידנו בידינו, ואם לא נרוץ, ואם רק נעשה תכנון מושכל ושקול, כל עיר תהיה באמת אחת שיכולה לתת את השירות למגוון האוכלוסייה. אבל אנחנו עדים להשקעה מסוג אחר – השקעה של רכבת דוהרת שלא עוצרת לרגע לחשוב איפה התכנון השפוי, וזה הסכמי הגג. זו מלכודת דבש לראשי הערים, שביד אחת הם רוצים להגדיל את מספר הבתים ולהגדיל את האוכלוסייה, וביד השנייה – אמר מנכ"ל משרד הפנים, ואני מסכימה איתו: זו תהיה בכייה לדורות. כולנו יודעים שארנונת מגורים לא מספיקה לתשתיות, לא מספיקה לתרבות. אז מה נעשה – נוסיף בתים? נוסיף לאותו אזרח שעה בפקקים שתמרוט את העצבים? לא ניתן לו שטחים פתוחים? או אולי נחזור לשכונה שבה אני גדלתי – גן שעשועים על מדרכה. הרי זה לא מה שאנחנו רוצים. אני קוראת מכאן: זה הזמן לעצור ולבחון מחדש לאיזו עיר כן מתאימים הסכמי הגג. ואם כבר חתמנו עם עיר כזאת או אחרת, תנו לה גם את המשאבים לפתח תשתיות, חניות, תרבות, מרכזי פנאי ושטחים פתוחים. עיר לא בונים ביום אחד; גם את רומא לא בנו ביום אחד, אבל גם את מדינת ישראל אנחנו לא בונים ביום אחד. ולכן, למען עתיד ילדינו, למען איכות החיים של אזרחי מדינת ישראל, כבר היום עלינו להתייחס בכובד ראש לתכנון בר-קיימא, ועלינו להתייחס בכובד ראש לאותו אדם, לאותם איש ואישה שנמצאים בעיר ורוצים לקבל מאותה עיר את כל השירותים. בואו נראה גם מה קורה בערים כמו בקריית גת. אז בונים שכונה חדשה ונוצצת, אבל מה תעשה האימא שגרה בשכונה הוותיקה והיא צועדת על המדרכה והמדרכה סדוקה? האם אנחנו יוצרים גם פערים באותה עיר עכשיו? אז בואו נחזק קודם כול את השכונות הקיימות, וניתן כבוד למתיישבים ולמתיישבות הראשונים. בואו נחליט שאנחנו לא בונים כדי לעשות שלטים וכדי להתגאות שבנינו, אלא בואו נחליט שבנינו לאחר תכנון שפוי, לאחר שבדקנו עומסי תנועה, ובדקנו אם זה מתאים לאוכלוסייה, ובדקנו אם יש מספיק בתי כנסת ומקוואות, אם יש מספיק מועדונים ויש מספיק כבישים – כי עיר צריכה לדעת שיש מגוון של אזרחים ותרבויות. אם אנחנו לא רוצים בכייה לדורות, בואו נבנה עם תכנון מראש, כי עירוניות לא בונים ביום אחד. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. ישיב שר הפנים אריה דרעי; שר הפנים ושר הפריפריה הנגב והגליל. כן, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מסעוד גנאים, הרמת את היד. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: כן, אם הם יסתפקו. אני אתן דעה אחרת. אבל אתה יכול. אתה – דעה אחרת – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, כולכם רשומים. קריאות: – – – שר הפנים אריה מכלוף דרעי: עוד לא שמעתם מה אני הולך להגיד. כבר יש לכם דעה אחרת? היו"ר יצחק וקנין: לא, יש נוהג. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, קודם כול, באמת יישר כוח ליוזמות, וגם ליוזם. הלוואי שיהיו דיונים כאלה, הרבה, באמת. עצם הדיון הוא כבר ברכה, כשחושבים על נושאים כאלה שהם לא בכותרות, הם לא נושאים פוליטיים, לא קואליציה ולא אופוזיציה, אלא איכות החיים של האזרח הרגיל, הפשוט, שבדרך כלל לא נותנים מספיק את הזמן ואת הדעת לדון. אין לי ספק שמהיום, מהדיונים האלה בוועדות ואחר כך במליאה, תצא ברכה, ולכן, יישר כוח. שירבו כאלה דיונים. אני רוצה לתת גם אני – להשתתף בדיון, לא לענות. אני רוצה גם לתת לכם משהו, כשר הפנים. אומנם לצערי אני לא אחראי לתכנון היום, לא אחראי לתכנון, אבל עדיין אני לא יכול לברוח מאחריות – אני לא יכול לברוח מאחריות כי אני בכל זאת אחראי לשלטון המקומי ולרשויות המקומיות; עדיין פקודת העיריות ופקודת המועצות מטילות את האחריות על משרד הפנים ועל שר הפנים, ותפקודן של הרשויות המקומיות. ולא לשכוח שהרשות המקומית – חלק אורגני מהרשות המקומית זה הוועדה המקומית, ועדות התכנון. זה חלק מהרשות המקומית, כך שאנחנו לא יכולים לברוח מהנושא הזה. אני רוצה לתת לכם תמונת מבט. חברת הכנסת פדידה העלתה את הדוגמה של יקנעם. אני, שיש לי קצת פריבילגיה, שאני מדבר גם כשר הפנים וכמנכ"ל משרד הפנים בסיבוב הקודם, וראש מועצת יקנעם – שלא התחלף מאז, באמת, סימון, ידידי הטוב, שעושה עבודה יוצאת מן הכלל – היה אצלי אורח קבוע כמנכ"ל משרד הפנים. ליקנעם, אז במצב סוציו-אקונומי 3, לא היה בשום חודש משכורת לשלם; עובדי העירייה לא זכו לקבל אף פעם משכורת בזמנה, לפעמים גם שלושה וארבעה חודשים. דרך אגב, 150 רשויות במדינת ישראל היו אז באותו מצב של יקנעם. אי-אפשר לפתח את השלטון המקומי ואת כל הדברים היפים שדיברתם עליהם – מדרכה, צל, חנויות, בתי ספר קרובים וכל מה שהזכרתם – בלי הנדבך החשוב ביותר: קודם כול רשות מקומית חזקה, מקצועית, מתפקדת ואיתנה, ומתנהלת ללא גירעון, באיזון תקציבי; משלמים משכורות ויש עובדים מקצועיים שיכולים להתמודד מול הרשויות ולדעת מה הצרכים של הרשות המקומית. זה התנאי הבסיסי. כדי שרשות מקומית תוכל באמת להתנהל כך, היא צריכה להיות מאוזנת בתקציבה על ידי הכנסות. לא כל הרשויות המקומיות זוכות לכך שיש להן אזורי תעשייה גדולים או בתי מלון או אזורי מסחר או משרדי ממשלה או מחנות צבא או דברים אחרים. ולכן, החלוקה היום – כשמדברים על רשויות מקומיות איתנות, מבוססות, ואחרות לא, זה לא אומר שהניהול שם יותר טוב או פחות טוב. פשוט מאוד, אלה זכו שיש להן. קחו, למשל, לדוגמה, את תל אביב או את רמת גן או את רמת השרון או את רעננה או את כל הרשויות הללו. פשוט מאוד, יש שם – כל מי שנוסע שם רואה את כל מרכזי המשרדים בהרצליה, את המסחר, את בתי המלון ואת הריכוז הענק שיש שם, אז כמובן שההכנסות שם הרבה יותר גדולות. במגדל אחד בתל אביב זה יכול להיות לפעמים כל הארנונה של עיירה מקומית מסוימת. וכפי שאמרת, בצדק, ארנונה למגורים לא נותנת אפשרות לרשות מקומית להתקיים. אם אין שם מינון של 40%–50% מינימום של ארנונה ממסחר ואחרים, אי-אפשר לקיים רשויות מקומיות. ולכן, כשאתם תראו את ההבדלים – יש נתון אחד, חבר הכנסת חנין, שאתה יודע אותו, אבל אני חוזר על זה כל פעם, שתדעו: התקציב של משרד הפנים הוא למעלה מ-6 מיליארד שקל, כבר מתקרב לאזור ה-7; הוא גדל, ברוך השם, כל שנה. כל התקציב של משרד הפנים, עד האגורה האחרונה, מתחלק בין 35% מאוכלוסיית מדינת ישראל; 65% מאוכלוסיית מדינת ישראל לא מקבלים אגורה ממשרד הפנים. זה התקציב הכי צודק, הכי נכון, שיש בכל תקציבי הממשלה. בין מי הוא מתחלק, התקציב? הרשויות שזקוקות. אני מאזן תקציב של רשויות שזקוקות לאיזון שלנו. למי? למי שאין להם מספיק הכנסות. אם התקציב במשרד הרווחה ובמשרד החינוך, שמתחלק בין כל אוכלוסיית מדינת ישראל – ותבינו לבד שגם להם יש פחות או יותר אותם תקציבים כמו למשרד הפנים שהם מחלקים לרשויות המקומיות; גם הם מחלקים 6–7 מיליארד שקל כל אחד לרשויות המקומיות, אבל להבדיל מאיתנו, רוב התקציב שלהם הולך לרשויות שאצלנו לא מקבלות אגורה, לאותם 65% מהאוכלוסייה במדינת ישראל שהרשויות שלהם מאוזנות ולא זקוקות לתקציב. אם שם היו מחלקים בצורה דיפרנציאלית כמו שאצלנו במשרד הפנים, תבינו איזה צמצום פערים היה קורה במדינת ישראל אם היינו מכפילים ומשלשים את התקציב של הרשויות בפריפריה, הרשויות הערביות, הרשויות במגזר הדרוזי, הרשויות החרדיות – כל הרשויות שבמצב סוציו-אקונומי מ-1–4. לצערי, זה לא הולך. יש מאבק גדול בעניין הזה, ולכן אנחנו מתמודדים עם מה שיש. ולכן, אני חוזר ליקנעם. מה עשה את המפנה ביקנעם? כמובן שסימון אלפסי הוא ראש רשות מצוין, אבל הוא גם היה ראש רשות כשכמה שנים לא שילמו משכורות. השינוי הגדול היה בזמן ממשלת רבין, שהייתי שם שר הפנים. רבין, שהיה גם ראש ממשלה וגם שר ביטחון – קיבלנו החלטה לגבי מפעל סולתם, והוא שינה. ברגע שמפעל סולתם התחיל לייצר, והעבירו לו הזמנות, והתחיל לשלם ארנונה גדולה ביקנעם – זה עשה את כל השינוי ביקנעם. אפשר להצביע על אותו דבר בהרבה רשויות: כל השינוי שחל – הוא חל בעיקר מהכנסות עצמיות שיש. לכן, היום, למשל, אני חתמתי על החלטה שהיא לא הייתה פשוטה, היא החלטה קשה, אבל היום בצוהריים חתמתי עליה – לספח את כל מפעל רפאל באזור קריית ים, שהוא היה בשטח גלילי ולא היה מסופח לאף רשות מקומית. סיפחתי אותו לקריית ים. זה יעשה את השינוי בקריית ים ובעכו. תהיה חלוקת הכנסות בין קריית ים, עכו ועוד רשויות. זה עשרות מיליוני שקלים שישנו. קריית ים – כל מי שמסייר שם רואה את השיכונים שבנו בשנות ה-50. אין בקריית ים כמעט ארנונה אחרת חוץ ממגורים. זה יעשה את השינוי. זה מה שעשה את השינוי בדימונה. שם, מי שהיה צריך לשלם ישלם 20 וכמה מיליון שקל כל שנה. זה מה שעשה את השינוי בירוחם כשעיר הבה"דים סופחה לירוחם, וכך אנחנו עושים. בשבוע שעבר גם חתמתי על סיפוח הנמל השני באשדוד לאשדוד. גם הוא היה בשטח גלילי. אי-אפשר לחתום על הסכם גג לאשדוד של עוד עשרות אלפי יחידות דיור – 30,000 יחידות דיור – ומצד שני לא לתת לאשדוד עוגן כלכלי. אנחנו נדרדר את אשדוד מעיר איתנה לעיר, עוד פעם, חלילה וחס, שזקוקה לסיוע. נמל אשדוד החדש, שצורף כבר לאשדוד, יאזן את אשדוד וייתן לה את הכלים לכך. היו"ר אחמד טיבי: אפשר, אדוני השר? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: כן, בבקשה. היו"ר אחמד טיבי: היות שמדברים על פריפריה – הוזכרו כמה ערים – נמצאים כאן איתנו וסים דיביני ופרופ' פהד חכים מבית החולים האנגלי בנצרת. אני מברך אתכם. האמת היא, נפגשנו, והנושא של הנגב והגליל עלה. הם מבקשים מיגון של חדר מיון אצלם. כל נצרת היא ללא חדר מיון ממוגן. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: שאני אגיד להם מה הבטחת לי? היו"ר אחמד טיבי: לא, אל תגיד. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אם אדוני שומר על חיסיון, אז אני לא אגיד. היו"ר אחמד טיבי: כן, כן. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: טוב, אוקיי. אכן, היושב-ראש, חבר הכנסת טיבי פנה אליי, ואמרתי שאני אבדוק את זה. כמובן שיש לנו בעיה קשה מאוד בצפון – בית החולים בצפת, בתי חולים במקומות אחרים שלא ממוגנים. אני שומע את הבקשה. אנחנו – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה, אדוני. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אז חברת הכנסת זנדברג וכל היוזמים של הדיון הזה, אני אומר שהנושא הראשון, התנאי הראשון – – – היו"ר אחמד טיבי: אגב, אחר כך, כשתיפגש איתם, תגיד להם מה הבטחתי לך. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: התנאי הראשון להתפתחותה של עיר ולאיכות חיים טובה לאזרח הוא קודם כול רשות איתנה, מקצועית, עם מחלקת תכנון, עם מהנדס עיר, עם אגף חינוך חזק. כשהם עושים הסכמי גג, הם יודעים לעמוד ולא להתפתות מהר אלא לעמוד. ואני יכול לתת דוגמאות של הסכמי גג – שאנחנו לא שותפים להם, לצערי הרב, אנחנו בכלל לא בתמונה, אבל אנחנו עוקבים – ואני רואה את ההבדלים בין הסכמי גג של רשויות שהיו חזקות ומקצועיות וידעו מה לבקש – למשל, אנחנו לא נסכים שיהיה פערים גדולים בין הישן לבין החדש; אנחנו דורשים שיהיו לנו עוד גשרים כדי שהיציאה מן העיר תהיה יותר קלה והעומס לא יהיה בכניסות וביציאות – לבין רשויות שאמרו: בוא, נותנים לנו עכשיו, בואו ניקח קודם כול ואחר כך נדבר, כשיטה ישראלית, לצערי הרב. אני מקווה שיתקנו להם את הסכמי הגג הללו, ויש חלק שכבר בשלבי תיקון. המפתח הגדול זה האיתנות של הרשויות המקומיות. הדבר השני שאני חושב שישפר את החיים של האזרחים – יש לנו הרבה רשויות מקומיות במדינת ישראל, למעלה מ-260 רשויות מקומיות, ואנחנו מדינה קטנה בסך הכול. לאחד רשויות מקומיות, שכולם מדברים על הדבר הזה, קשה מאוד. אנחנו יודעים שקשה מאוד. זה עניין פוליטי. יש בזה גם חסרונות. יש יתרון שכל קהילה חיה את האופי של החיים שלה. מצד שני, אי-אפשר לבקש מכל רשות קטנה שתהיה לה מחלקת חינוך, תרבות, ביטחון, חירום ותכנון הכי טובים שיכולים להיות. אין להם מספיק אמצעים לדבר הזה. לכן, הפתרון לכך – מה שאני מצאתי, וראינו את המודל הזה באירופה – זה אשכולות, אשכולות מוניציפליים, שמצרפים תחת אשכול אחד 10–15 רשויות מקומיות, מועצות אזוריות, מועצות מקומיות, עיריות חזקות, יהודיות, ערביות. עד עכשיו היו בישראל כמה אשכולות כאלה, אבל בעיקר וולונטריים. הכנסת – אתם – חוקקתם חוק, שאני הגשתי אותו, והפכנו את זה לחוק. יש להם היום סמכויות אכיפה, סמכויות פיקוח, סמכויות גבייה, סמכויות להוציא מכרזי מדף ועוד ועוד סמכויות. לדעתי, בעשר שנים הקרובות רוב מדינת ישראל תהיה מאושכלת תחת אשכולות, וחלק גדול מהשירותים יתחילו להיות תחת אשכולות אזוריים. זה גם הרבה יותר יעיל, הרבה יותר זול, הרבה יותר טוב לאזרח, וגם – זה יאחד ויתחיל להגביר את השכנות הטובה. יש לנו היום אגף במשרד הפנים שמתעסק בנושא הזה. אני מאמין שזה ישפר בצורה מאוד חזקה את איכות החיים של האזרחים, האשכולות הללו, וכמובן, כפי שאמרתי, על ידי ביסוס של הרשויות החלשות. לא נחזור על הטעויות שעשו, לצערי הרב, של פיזור האוכלוסייה בשנות ה-50 וה-60 ושהשאירו את האוכלוסייה כפי שהיא, כמעט אותו הדבר כפי שפיזרו אותה. אני מקווה שכל מה שיקרה בשנים הקרובות – פיזור האוכלוסייה או התכנון פלוס החיזוק של הפריפריה – יצמצם את הפערים, גם בהגברת התשתיות אבל גם, בעיקר, בחוסנן הכלכלי של הרשויות המקומיות. שוב, אני מודה לכל היוזמים והיוזמות. באמת דיון יפה וטוב, ותמשיכו בכך. אני אשמח להיות שותף איתכם, וביחד נשפר את השלטון המקומי ואת חיי האזרחים. היו"ר אחמד טיבי: מה אדוני מציע? מה השר מציע? לאה פדידה (המחנה הציוני): דיון בוועדת הפנים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ועדת הפנים. היו"ר אחמד טיבי: אגב, שאלתי את השר. עדיין לא ענה. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא, הוא עשה לנו ככה, הוא שאל אותנו. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: מה אתם מבקשים, המציעים? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): ועדת הפנים. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: דיון בוועדת הפנים. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. הבעות דעה – לחיליק בר, חבר הכנסת, בבקשה. בעדה – נורית קורן, ובעדה – מסעוד גנאים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול, אני מעריך מאוד את העבודה שאתה עושה. אני תמיד אומר ואני אגיד עוד פעם, דווקא ביום החשוב הזה: אנחנו תמיד מדברים, תמר, על שתי מדינות בינינו לבין הפלסטינים; אנחנו לא מספיק מדברים על שתי מדינות בינינו לבין עצמנו – על מדינת הפריפריה אל מול מדינת המרכז. ואני שמח שכל הדוברים והדוברות והיוזמים והיוזמות דיברו על זה – על זה שילד שנולד באופקים, בקריית שמונה או בטבריה ייוולד לאותה מדינה כמו ילד שנולד בגבעתיים, ברמת גן או בתל אביב. על כן, אני מברך על היום הזה, ואני שמח שהשר מתייצב לימין המטרות החשובות של צמצום הפערים, בעיקר בנושא של התחדשות עירונית ותכנון עירוני. I would also want to use this opportunity and bless our guest in the Knesset, Fedko Wojciech, Vice President of the Polish Investment and Trade Agency, who came to the Knesset to strengthen the relations between Poland and Israel. Thank you for your efforts and for your work and you are welcome to the Knesset and welcome to Israel. Thank you very much. היו"ר אחמד טיבי: היה עדיף לדבר בפולנית, אבל אוקיי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה רוצה שאני אגיד עוד פעם? היו"ר אחמד טיבי: לא, לא. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני יכול גם – – – היו"ר אחמד טיבי: אני לא יודע אם התקנון מרשה. אני ביקשתי מנאזם שיבדוק, כי יש שאמרו לי אחרת. חברת הכנסת נורית קורן, תפדלי. אני מקווה שהשרה מירי רגב לא תעשה עניין מזה שאמרתי לך תפדלי. נורית קורן (הליכוד): לא, אני הייתי עונה לך בערבית, רק שכחתי איך אומרים "יושב-ראש", אדוני יושב-ראש הישיבה, בערבית – – – היו"ר אחמד טיבי: סיידי א-ראיס. בערבית אומרים: סיידי א-ראיס – אדוני היושב-ראש. תתרגלי. נורית קורן (הליכוד): אז סיידי א-ראיס. ואדוני השר, אל-וזיר – זה דומה לתימנית. היו"ר אחמד טיבי: אל-וזיר בתימנית – זה ערבית. נורית קורן (הליכוד): לא, זה אותו הדבר – שר. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת נחמן שי מבקש לחזור לעברית. נורית קורן (הליכוד): אדוני השר, חבריי חברי הכנסת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר אחמד טיבי: הוא שואל אם אפשר לדבר בעברית בכנסת. כנציג המיעוט – מה אתה מבקש? הבעת דעה? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – היו"ר אחמד טיבי: אני אשקול את בקשתך. נורית קורן (הליכוד): אז חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות למציעים, ובראשם חברת הכנסת תמר זנדברג, על היום החשוב הזה. מצטערת שהחמצתי, אבל היו דברים אחרים. זה חשוב מאוד: כל תוכנית עירונית – בשיתוף הציבור. אמרה פה חברת הכנסת לאה פדידה שצריך להתייחס לאנשים עם מוגבלות. כמה זה חשוב. אני רוצה לספר לכם בקצרה על מקרה שאני טיפלתי בו. פנתה אליי אישה עם מוגבלות על כיסא גלגלים שהייתה צריכה דיור ציבורי. כבר הוסכם, אחרי שעברנו את כל הוויה דולורוזה, ואושר לה לקבל דירה של הדיור הציבורי, דירה מונגשת. הדירה – מי שהלך לרכוש אותה לא הסתכל על הדברים הכי חשובים: שכיסא הגלגלים יעבור בדלת בכניסה לבניין, שהדלת תהיה מספיק רחבה – לא ראה שדלת הבניין לא הייתה מספיק רחבה; ואבוי – המעלית. אז אלה דברים קטנטנים, שכל אחד שמתכנן ערים צריך לשתף את הציבור, וגם ציבורים נוספים ואנשים עם מוגבלות, על מנת שיהיה נוח לכולם וכמו שצריך. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. נורית קורן (הליכוד): וצריך גם לראות שתמיד, גם בפריפריה – אני לא אוהבת "פריפריה", אבל גם בצפון וגם בדרום, לעשות את העירוניות על מנת שכולנו נוכל להיות עם אחד. היו"ר אחמד טיבי: שוכרן. מסעוד גנאים, אבן מדינת סח'נין. אמרתי: מהיישוב סח'נין. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): שוכרן, סיידי א-ראיס וסעאדת אל-וזיר. היו"ר אחמד טיבי: מעאלי אל-וזיר. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): מעאלי אל-וזיר. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מאוד מעריך את פועלו של השר לחיזוק הפריפריה והרשויות החלשות. יש אפליה ויש עושק של היישובים הערביים שסמוך להם יש אזורי תעשייה או אזורים של בתי חרושת ומפעלים. למשל, אזור תעשייה ציפורי, ספורי – מי נהנה מהכנסות הארנונה שלו? נצרת עילית, שאין לה רצף גיאוגרפי עם אזור התעשייה ציפורי, למרות שמשהד, ריינה וכפר כנא הם ליד, ליד אזור תעשייה ציפורי, וגם האדמות שנבנה עליהם אזור התעשייה הופקעו מהכפרים האלה. העיר שלי, למשל, סח'נין – יש לנו אזור תעשייה תרדיון, של משגב, שלמרות שהוא ברובו על אדמות של סח'נין, סח'נין כעיר לא נהנית מהחלוקה של הארנונה של המפעלים שם. יש לנו אזור תעשייה, בתי חרושת, מפעלים, אזור תעשייה צבאי, רפאל, שהוקם בחלקו על אדמות שהופקעו מאנשי סח'נין, מתושבי סח'נין, בשנת 1964, וסח'נין לא נהנית לא מהארנונה ולא מההכנסות. אז מתי את המפעל האדיר הזה – שאני משבח אותו מאוד – של כבוד השר בחיזוק הפריפריה יגיע באמת גם ליישובים הערביים, שצריכים מאוד תמיכה ומשאבים? היו"ר אחמד טיבי: שוכרן, אבו חאלד. חבר הכנסת נחמן שי, אבו משהו – לא יודע, תלוי מה שם הבן שלו. נחמן שי (המחנה הציוני): שוכרן, אדוני. אני מקווה שנוכל לדבר גם בעברית מדי פעם בכנסת, אבל באמת – – – היו"ר אחמד טיבי: איך זה שההערה הזאת נשמעה מאיש המחנה הציוני, לא מאנשי הימין? נחמן שי (המחנה הציוני): הימין לא – – – היו"ר אחמד טיבי: לאחרונה אני לא מתפלא. בבקשה, תמשיך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אל תנצל את תפקידך כיו"ר. נחמן שי (המחנה הציוני): למדנו – – – היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אתה לא מכיר את התקנון? לי מותר להגיד מה שאני רוצה. קריאה: גם לנו. גם לנו. היו"ר אחמד טיבי: זו הפריבילגיה של להיות יושב-ראש. נחמן שי (המחנה הציוני): אחרי שלמדנו ערבית בעשר שעות אנחנו יודעים שמונה מילים בערך. היו"ר אחמד טיבי: אל תצביע לי בבחירות ישירות לראשות הממשלה. בבקשה, זה לא על חשבון הזמן – – – קריאה: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה להצטרף לשוליים של יום העירוניות ולהודות לתמר, שמובילה את הנושא הזה עוד לפני שהיא עברה לתפקידים אחרים – – היו"ר אחמד טיבי: היא עושה עבודה מצוינת. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מסכים. – – ולדבר על הציבור של האזרחים הוותיקים, המבוגרים, שהעיר חייבת להציע להם אפשרויות ומרחב חיים. וזה לא פשוט בכלל. מאחר שהציבור הזה גדל במהירות – אנחנו כבר עומדים על כמיליון אזרחים ותיקים במדינת ישראל, ואנחנו יודעים שבעוד 10, 20, 30 שנה המספרים האלה ימשיכו לגדול – העיר חייבת להתאים את עצמה בכל היבט שהוא לאוכלוסייה המבוגרת שלה, בדברים הקטנים אבל הלא-פשוטים: בזמינות של רמזורים, בזמינות של שירותים, בנגישות, בפארקים, בירק, והכי חשוב – בנושא הבדידות. בעיר גדולה קל מאוד לשקוע בבדידות. בחברות ובקהילות קטנות זה הרבה יותר פשוט; יש איזושהי דאגה שמובנית בתוך הקהילה. בעיר גדולה אנשים הולכים לאיבוד. לא סתם בבריטניה יש היום שרה לענייני בדידות; עד כדי כך הבעיה הזאת מציקה לאוכלוסייה בבריטניה. ולא רק שם – בכל העולם עוקבים. גם אנחנו, כחברה שיש בה סולידריות – אני מאמין שיש בה סולידריות חברתית – אנחנו חייבים לפתח כלים בתוך העיר הגדולה כדי שאנשים מבוגרים שחיים לבד ושאין להם משפחה תומכת, או שהיא רחוקה מהם, יקבלו תמיכה מהקהילה. זו אחת המשימות הכי חשובות של העיר החדשה. ועוד פעם, תודה על היום הזה. היו"ר אחמד טיבי: ובכן, עוברים להצבעה, רבותיי. מי שבעד – הוא בעד להעביר לוועדה; מי שנגד – הוא בעד הסרה. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. (אומר בערבית ומתרגם:) לפרוטוקול – להוסיף את חבר הכנסת ג'מעה אזברגה כמצביע בעד. (אמר בערבית: הבנת, אבו עבדאללה?) בעד. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הנושא יועבר לוועדת הפנים, כהצעת השר והמציעים. הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 13 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות בנוגע לגילוי פרטי אימוץ של עולי תימן, המזרח והבלקן), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/788); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר אחמד טיבי: הנושא הבא: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 13 – הוראת שעה), לקריאה ראשונה. חברת הכנסת נורית קורן, תפדלי. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים, השר דרעי – שאני מאוד מעריכה את עבודתך ואת תמיכתך בפרשת ילדי תימן, תודה – וחבריי חברי הכנסת, פרשת ילדי תימן, שפצעה משפחות והותירה כאב שלעולם לא יחלוף – רק היום המשכנו לשמוע בוועדה בכנסת עדויות של אנשים שנלקחו מהם ילדים, ועדות אחת של אישה שנלקחה לאימוץ והוחזרה למשפחתה – הפרשה הזאת ממשיכה ללוות אותנו. אבל דבר אחד השתנה: מאז שראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו קיבל את בקשתי ופעל לפתיחת חומרי החקירה של ועדת כהן-קדמי, מדיניות ההסתרה שאפיינה את הפרשה הגיעה לקיצה. לאורך כל עשרות השנים האחרונות דרישת המשפחות הייתה פשוטה: תנו לנו לדעת אם האחים שלנו או הילדים שלנו, שנותקו מאבא ואימא – האם הם אומצו? האם היה אימוץ כדין או חטיפה? חטיפה באמתלת אימוץ. בעצם, הדרישה הייתה: תנו לנו לפתוח את תיקי האימוץ ולברר את האמת. זו דרישה מינימלית, עשרות שנים, של המשפחות, וסוף-סוף היא מתקיימת, בכך שהנחתי בעצם את הצעת החוק לקריאה ראשונה. זעקת האימהות והאבות, זקנים, נשים וצעירים, בכיכרות הערים, זוכה, אחרי אין-ספור הפגנות, מחאות, שתי ועדות בדיקה, ועדת חקירה ממלכתית, סוף-סוף היא נשמעת כאן במליאה, במליאה של כנסת ישראל. וכאן אני מעבירה בקריאה ראשונה את הצעת החוק, הצעת חוק של מדינת ישראל, שבמושב של הכנסת העשרים אומרת: מספיק, תעצרו את מדיניות ההסתרה, וכן לברר את העובדות לאשורן. הצעת החוק מדברת על כך שבמצב הקיים היום, לפי חוק האימוץ, רק הילד המאומץ יכול לפתוח את תיק האימוץ, ולכן המשפחות לא יכלו לדעת אם יש תיק אימוץ; אפילו על השאלה אם יש תיק אימוץ לא ניתן לענות. מאז שהוקמה הוועדה ידעתי שאחת הדרכים לחקר האמת ולמתן תשובות למשפחות היא לפתוח את תיקי האימוץ ולדעת אם יש תיק אימוץ או אין תיק אימוץ. ולכן, הצעת החוק הזאת באה לאפשר לבני משפחה מדרגה ראשונה, קרובים מדרגה ראשונה, לפתוח את תיק האימוץ. והדבר ייעשה קודם כול על ידי פנייה לשירות למען הילד כדי לדעת אם יש תיק. לאחר מכן, אם יש תיק, הם יפנו לבית המשפט ויבקשו לפתוח את התיק. וכאן, אני אומרת לכם, ההנחיה לשופטים וההנחיה הכללית – לבוא ולפתוח ולפזר את הערפל שסביב הפרשה. צריך להגיד לזכות משרד הרווחה, מנכ"ל הרווחה, וגם השירות למען הילד, שכבר עכשיו הצעת החוק הזאת באה אחרי שהייתה לי הסכמה עם כל הגורמים המקצועיים, ואנחנו בוועדה, כשמשפחה באה ומוסרת תלונה ואנחנו בודקים את כל המסמכים שיש לנו, אנחנו פונים גם לשירות למען הילד, והם כבר עונים לנו אם יש תיק או אין תיק. אני יודעת שזו רק עוד מדרגה אחת בפתרון הפרשה. אני יודעת שיש אימוצים שלא נרשמו; אני יודעת שיש לנו את הנושא של רישום מאוחר, שזה לא נותן את התשובה. אבל זו עוד מדרגה בפתרון, בחקר הפרשה ובתשובות למשפחות – אחרי חוק פתיחת קברים שהעברתי פה במושב הקודם ועוד פעולות כהנה וכהנה – כדי שהמשפחות יקבלו תשובה. אני רוצה לספר לכם שמתוך עבודה שנעשתה מול השירות למען הילד מספר האימוצים במדינת ישראל משנת 1948 עד 1965 – תקשיבו טוב, חברים – 2,524 בכל השנים הללו. מספר גדול מאוד. זה מספר עצום של תיקים, ואנחנו מתכוונים ללכת ולתת תשובות. וכאן המקום לומר שבשבוע הבא, י"ג בתמוז, זה יום פטירתו של הרב עוזי משולם, זכר צדיק לברכה, שהוא שהתחיל את כל המאבק, את כל המאבק, כדי לתת תשובות למשפחות ולחשוף ולמגר את תופעת ההשתקה – שקראו למשפחות הוזות, שזה סיפורי אלף לילה ולילה – – – פנינה תמנו (יש עתיד): וגם לו אמרו שהוא משוגע. נורית קורן (הליכוד): וגם לו אמרו שהוא משוגע ושהוא הוזה, נכון. אבל מאז שאנחנו פה, בכנסת ישראל, כבר קרוב לשלוש שנים, כבר לא קוראים לאנשים האלה הזויים. כבר יש הכרה – יש הכרה של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל ושל הכנסת פה, ולכן יש גם את הוועדה, הוועדה שנמצאת פה, בכנסת ישראל. יש הרבה שאומרים: עוד ועדה, עוד ועדה. חברים, אני צריכה לומר כאן, כדי שאנשים ידעו בדיוק: היו שתי ועדות בדיקה וועדת חקירה ממלכתית, שנתנה מסקנות ב-2001, וחומרי החקירה נסגרו ל-70 שנה. הוועדה בכנסת – וקוראים לה ועדה, לא יכולתי לקרוא לה בשם אחר – אבל זאת ה-וועדה, מכיוון שאנחנו מתקנים כל עוול, אנחנו מאפשרים שינוי של חוקים, על מנת שהמשפחות יקבלו מענה. וצריך לומר שהוועדה – אני משתדלת לכנס אותה כמעט פעם בשבוע, כמעט פעם בשבוע. אני מקבלת עדויות ממשפחות, אנחנו פותחים תיקים ואנחנו מתחקים אחרי כל מסמך ומסמך. ופה אני רוצה לציין את משרד הפנים ואת מאיר אמסלם, שעובד בגנזך ההורדות, שעושה עבודה מצוינת. אין נציג של משרד שלא נכנס לוועדה ומרגיש שהוא מחויב לפרשה ובאמת עושה הכול לאתר מסמכים. חשוב לזכור שהמסמכים האלה הם מלפני 70 שנה. ותדעו לכם, הדבר החמור ביותר הוא שהוועדות הקודמות עשו הכול כדי להשתיק; הן גם העלימו מסמכים, הן גם השמידו מסמכים. הדברים האלה מאוד חשובים, והיום אנחנו משתדלים לעשות הכול כדי לתת תשובות. זה – בנושא הזה. גם בנושא של הסיורים בבתי העלמין – ראינו את כל בתי העלמין, אם זה פה, בקריית שאול, בסגולה, בתל אביב ובפרדס חנה-כרכור, ששם הזדעזעתי ממצב בית העלמין. אדוני השר, יש שם בית עלמין שהמדינה לא תחזקה; אין שום חברת קדישא שמטפלת בו. אני פשוט הזדעזעתי מכל הצמחים שנמצאים שם. אין רישום, אין ספרים – רק המצבות. צריך לומר שאחד היישובים בסביבה עשה רישום של כל האנשים שנפטרו שם לפי מה שכתוב במצבה. לצערי הרב, יש שם מצבות מנותצות, יש מצבות שלאורך השנים שקעו בגלל הגשם ומים. עשיתי סיור עם המשרד לשירותי דת, ואני מאוד מקווה שהם ימצאו את הכסף. צריך 6 מיליון שקלים כדי לטפל, רק כדי להביא את המקום לצורה ראויה, שיהיה ראוי, ואני חושבת שזה דבר מאוד חשוב לנו כיהודים. בפעילות שלי בבתי העלמין מצאנו גם קברים של אנשים שהמשפחות חיפשו 68 שנה. רק לפני שלושה חודשים – משפחת ג'רפי חיפשה את אב המשפחה, שנהרג על ידי שומר במחנה. המשטרה לקחה אותו וקברה אותו, אנחנו מצאנו, ולפני שלושה חודשים, בפעם הראשונה מאז עלו למדינת ישראל, המשפחה עשתה מצבה ואזכרה. אז אני חושבת שהפעילות של הוועדה שלי היא חשובה ביותר. היא רק נותנת עוד שלב ועוד שלב ומסייעת למשפחות לקבל תשובות. מה שעומד בראש מעייניי זה טובת המשפחות, ורק טובת המשפחות. אני מבקשת מכם, כדי שנוכל להמשיך בחקיקה, לבוא ולאשר את החוק. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חברת הכנסת נורית קורן. ובכן, חבר הכנסת סאלח סעד, תפדל. סאלח סעד (המחנה הציוני): שוכרן, סיידי א-ראיס, א-ראיס אל-ג'לסה. היו"ר אחמד טיבי: תפדל. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר הפנים, חבריי חברי הכנסת, בהזדמנות זו שנמצא פה שר הפנים אריה דרעי, אני רוצה לברך אותך על כל מה שאתה עושה למען ראשי המועצות, למען הרשויות המקומיות החלשות, שנמצאות במצב סוציו-אקונומי נמוך. אני יודע היטב את מה שאתה עושה, במיוחד בפריפריה, ועל כך אני מודה לך מקרב לב. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, היום בוועדת החוקה היה דיון שהשתתפתי בו על חוק המואזינים. היו"ר אחמד טיבי: אנחנו החלטנו שלא להיות. סאלח סעד (המחנה הציוני): אני יודע, שאלתי עליכם. לא היה אף אחד מכם, אבל אני ייצגתי אתכם שם נאמנה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אבל אני רוצה להגיד לכם, זה חוק שמפריע לי כישראלי – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה ואורי מקלב, שניכם. סאלח סעד (המחנה הציוני): לא, גם יהודה גליק. היו"ר אחמד טיבי: יפה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה מפריע לי כישראלי. אני מכיר את מדינת ישראל – מדינה שמכבדת את כל הפסיפס היפה מאוד שיש בתוכה, על כל הדתות: היהודים, המוסלמים, הדרוזים, הנוצרים; באמת כל הדתות. והחקיקה הזאת שמחזירים אותה עכשיו היא מבחינתי חקיקה לא ראויה. היא באה לשסע את החברה עוד פעם. זו חקיקה של מפלגה שנקראת – מפלגה קטנה. זה "חוק הרעש"; קוראים לו "חוק הרעש", של מפלגה שרוצה להרעיש קצת בפוליטיקה; עניין פוליטי גרידא, לא משהו אחר. אני ממש נזעם על זה שמנסים עכשיו, במיוחד עכשיו, להביא את החקיקה הזאת. אני רוצה להגיד להם כאן: התפילה – אני לא אדם דתי; אני מכבד את הדת, גם היהודית, גם הדרוזית – הדת שלי – גם את הדת המוסלמית. מהבחינה הזאת, כל החקיקה הזאת היא בסך הכול בשביל לתקוע אצבע בעיני המוסלמים, ואנחנו לא ניתן לחקיקה הזאת לעבור. כי זכותו של כל אדם, ככל שהוא אדם, בכל דת שהיא, אם הוא דתי או לא דתי, לעשות את התפילה שלו בצורה הכי טובה והכי יעילה. יש הרי תקנה, תקנה ידועה, תקנת הרעש, ויכולים לאכוף את זה בצורה די טובה, אז למה לנו עכשיו חקיקה מיותרת? אני שמח שגם בקואליציה היו חברי כנסת דתיים שמתנגדים לחקיקה הזאת. אני שמח על זה. אני רוצה להזכיר לכולנו שהמוסלמים בארץ ישראל הם לא אורחים. הם לא אורחים כאן, הם אזרחים נאמנים למדינה, הם אזרחים טובים במדינה, ואנחנו צריכים לכבד את הדת שלהם ולתת להם את כל הכבוד הראוי. אנחנו נהיה נגד החקיקה הזאת בכל דרך. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: נחמן שי, תפדל. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לשבח את חברתי נורית קורן על ההצעה שלה, ובעיקר על המאבק המסור שהיא מנהלת כדי לחשוף סוף-סוף מה קרה שם. הלוואי שנדע על האירועים שאירעו באותה תקופה, ואולי את הפרק הזה נוכל לחשוף, ובדרך הזאת גם לפתור אותו, כי הרבה משפחות בעם ישראל חיות באי-ודאות ורוצות לדעת מה קרה ליקיריהן. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולומר – גם לך אדוני השר, שר הפנים, ובכלל – להשמיע מפה קריאה לקדם את הפתרון המוצע – אחד הפתרונות – אולי פתרון שיקל על הנושא של התפילה המשותפת לנשים ולגברים ליד הכותל. אני יודע שזאת סוגיה שמלווה את הממשלה הזאת. אני יודע שהיה הסכם. אני יודע שההסכם הופר מסיבות ישראליות פנימיות, אבל אני גם יודע שזה גרם לאכזבה עצומה בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית – שני הזרמים הגדולים, הרפורמי והקונסרבטיבי – ויצר מתיחות גדולה בינם לבין מדינת ישראל. אני אומר מפה את כל מה שכל כך ידוע וברור אבל צריך תמיד לחזור עליו: העם היהודי הוא קטן – 18 מיליון יהודים חיים בכל העולם; הוא בגודל שהיה ב-1924. מאז, אנחנו יודעים מה עברנו. לכן, אני מברך על כל ילד וילדה יהודים שנולדים בכל פינה של כדור הארץ. ואין לנו את הלוקסוס להיפרד מאף אחד, ואנחנו חייבים לשמור את 18 מיליון האיש האלה; שליש מהם, טיפה יותר, חיים בארץ, והיתר פזורים בכל רחבי העולם. הזיקה לישראל, הקשר לישראל, הסולידריות עם ישראל והאהבה שהם מרעיפים עלינו ואנחנו עליהם הם בסיס ויסוד לקיומו של עם ישראל לנצח. אני יודע שקשה לזרם – אצלנו זה לא זרם, זו גישה אורתודוקסית – לקבל את הדרישה הזאת לתפילה משותפת, אבל אני יודע שיש פתרון מסוים, שמדובר על רחבה באזור קשת רובינסון שצריך להכשיר אותה, להגדיל אותה, ואני יודע שזה תלוי בוועדה ממשלתית מסוימת שצריכה להתכנס ולהחליט. הדברים האלה התפרסמו. זה לא פרטים, זה התמונה הכוללת. התמונה הכוללת היא שחייב להימצא פתרון; חייבת להימצא דרך שבה אנחנו נוכל לשמור את הקהילה היהודית כולה איתנו. גם אלה שרואים את היהדות בדרך שונה מעט, עדיין הם נמצאים בתוך האוהל הגדול שמחבר את כולנו ומכסה ושומר על כולנו. אין לנו יכולת ואסור לנו לדחוק מישהו מחוץ לאוהל הזה, לא רק כי בחוץ קר; אולי הוא או היא לא יחזרו יותר, כי חרב ההתבוללות מונפת מעל צווארו של העם היהודי כולו. אני מפציר בך, השר. אני יודע שזה לא פשוט. אני יודע שאתה נמצא במצוקה בתחום הזה, ובלחצים וכן הלאה, אבל הוכחת בעבר שאתה יודע למצוא את הדרך – היהדות הוכיחה, גם אתה – ואני מקווה שתימצא הדרך באמת ליישב סוף-סוף את המחלוקת הזאת, לא בגלל ממשלה זו או אחרת אלא בגלל עם ישראל, שיקר לכולנו. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: שוכרן. א-נאאב ישראל אייכלר; עיסאווי פריג'. תמר זנדברג. תפדלי, תמר. אהלן וסהלן. מרחבא מרחבתיין. תמר זנדברג (מרצ): מרחבא, אהלן וסהלן, מסא אל-ח'יר. היו"ר אחמד טיבי: את מסתכנת. תמר זנדברג (מרצ): אני רק רוצה באמת לפרגן על המאבק הזה ולהגיד לך כל הכבוד, חברת הכנסת נורית קורן, שבאמת, אחרי עשרות שנים של השתקה ושל התעלמות ושל הדרה, שלפעמים – לא אגיד שהיא יותר כואבת, אבל היא מוסיפה כאב ומוסיפה חטא על פשע לפשע הנורא עצמו – זו באמת זכות להיות כאן, ללחוץ "בעד" על החוק הזה. אני באמת חושבת שכמי שנאבקים הרבה מאבקים חברתיים כאן בבית, אנחנו רגילים למצב שבו חושבים שאנחנו משוגעים; מתעלמים, לא מאמינים. זה משהו שנדחק לשולי החברה, ואני רוצה לומר כל הכבוד קודם כול לך, וגם לכל האקטיביסטים והפעילים של המאבק הזה, שבאמת, הרבה מאוד שנים, בעבודה סיזיפית, בלי כסף, בלי משאבים, אספו את העדויות ונאבקו את המאבקים. אני ראיתי את זה גדל מזרע מאוד מאוד קטן – וזה שלב שקל להתייאש בו מהתסכול של המאבק, שמידפקים על הדלתות ואין עונה – עד היום, שזה הכרה לאומית, שזה הכרה חברתית וציבורית, גם חקיקה שמתקדמת – עדיין לא מספיק, ויש הרבה תחומים שעוד צריכים, אבל כן, בדיוק – – – נורית קורן (הליכוד): לאט-לאט. תמר זנדברג (מרצ): בדיוק, וזה לאט-לאט. החוק הזה הוא באמת דוגמה עד כמה התפרים שצריך לתפור הם כל כך קטנים ועדינים וסיזיפיים לפעמים, כי זה באמת חוק שכאילו החוק עבד נגד המאבק; כבר רוצים לעזור, אבל צריך לפתור איזו לקונה, ושוב, כל הכבוד לך על שאת מובילה את זה בצורה כל כך נחושה ועקבית. נורית קורן (הליכוד): אני יודעת שיכולים להיות מאבקים חברתיים, אבל בלי מישהו שיוביל את זה בכנסת, שום דבר לא יכול להסתדר. תמר זנדברג (מרצ): כן, לגמרי. אני תמיד מאמינה שהחברה האזרחית, הפעילים, האזרחים – אנחנו פה בכנסת זה הדהוד. נבחר ציבור בלי ציבור לא שווה כלום, וציבור בלי נבחר ציבור – אין לו פה ואין לו קול. אז זה טוב שהדברים האלה משתלבים, ובאמת, אני מתרגשת, ואני לקחתי חלק רק מאחור ובתמיכה, אז באמת כל הכבוד לכולם, לכל העוסקים במלאכה, ובהצלחה. היו"ר אחמד טיבי: תודה. שוכרן, תמר. חבר הכנסת אמיר אוחנה; עליזה לביא. חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): פה. היו"ר אחמד טיבי: אה, אתה בצד הזה? איתן ברושי (המחנה הציוני): הסתכלת שמאלה. היו"ר אחמד טיבי: לפעמים העמדות שלך – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה, נורית, לשבח אותך. אני לא חושב שיש עוד הרבה דוגמאות בכנסת הזאת שאני חבר בה שחבר כנסת לקח נושא – אין הרבה נושאים כאלה – לאורך כל כך הרבה זמן. זה לא רק הצעת חוק; זה תהליך שלם שהחברה הישראלית – – – נורית קורן (הליכוד): יהללך זר ולא פיך. איתן ברושי (המחנה הציוני): יהללך זר ולא פיך, אז זה הפה שלי. היו"ר אחמד טיבי: מגיעה לה מילה טובה. איתן ברושי (המחנה הציוני): ולא פיך. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: – – – היו"ר אחמד טיבי: אני יודע, אבל אנחנו בחברות, אז אני רוצה לשבח ולומר שאין הרבה דוגמאות כאלה להתמדה ונחישות, ותהליך שבאמת עובר את החברה הישראלית כולה שהוא גם התבגרות וגם רצינות. אני מאוד מעריך. נורית קורן (הליכוד): תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לומר עוד שני משפטים: היום התקיים כנס במכללת ספיר, באזור עוטף עזה, של חקלאים ומתיישבים – חירום ומחאה: חירום בגלל המשבר בחקלאות ומחאה על התעלמות הממשלה, והזדהות עם החקלאים והמתיישבים בעוטף עזה שעומדים לפני מבחנים קשים מאוד. אבל, אדוני היושב-ראש ואדוני השר, משפט אחד לפני שאתה יוצא. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אני לא יוצא. איתן ברושי (המחנה הציוני): היה שם דבר שלא קרה הרבה זמן. החקלאים והמתיישבים במידה רבה סופגים במשך שנים גזרות והחלטות שפוגעות. במציאות שנוצרה, הפשיעה החקלאית והטרור לא פוסקים, גם בעוטף וגם באזורים אחרים, אבל הדבר הדרמטי שקרה בתקופה האחרונה זה קיצוץ במים לחקלאות ללא פיצוי. לא היה לזה אח ורע. לא רק שהקיצוץ לא מוצדק – באה הממשלה, ומשרד האוצר אומר שהוא לא ייתן פיצוי, או מוכן לתת כמה גרושים, שזה משפיל. אין ספק שיש מצוקת מים. היא לא באשמת החקלאים. המדינה הופכת את המים לחקלאות למאגר מים רזרבי: כשהיא נתקלת במצב משברי כמו עכשיו, היא יודעת שהיא תיקח מהחקלאות, ולא אכפת לה עד לאן זה יוביל. כמובן שיש חמש שנות בצורת, אבל זו לא הסיבה העיקרית, אלא הסיבה העיקרית היא ניהול כושל של משק המים, כי כל מה שהממשלה החליטה לפני שבועיים היא יכלה לעשות כבר מזמן. אבל מה השתנה, אדוני השר, חברי היושב-ראש? השתנה שהיום הוכרז מרד. פעם ראשונה – לצערי, באיחור – החקלאים, שנחשבים לאנשים שמחוברים למציאות ולאדמה, אומרים שאם זה לא ייפתר יהיה מרד, מרד של חקלאים. זה לא מילה מקובלת בסגנון בכלל ושל המתיישבים בפרט, כי התרגלנו לספוג. ובישראל גיליתי חוק מעניין מאוד בפיזיקה, חבריי: בישראל שום דבר לא מגיע בגרביטציה; הכול בכוח המשיכה. הכול בכוח המשיכה, גם מה שמגיע לך. וההתנהלות הזאת שהממשלה מובילה היא לא אחראית. ראשית, כי מוכרחים להבין שניהול משק המים הוא לא בסדר, ושנית – אי-אפשר לקצץ. הזכרתי אתמול את קיבוץ נחל עוז, אבל זה נכון בכל הארץ. זה קיצוץ משמעותי, אחיד. אם היה פיצוי הוגן – אנחנו מדברים על 3 שקלים לקוב. הנזק שנגרם הוא מאות מיליונים; מדובר על פחות מ-100 מיליון פיצוי. היו חקלאים שהיו הולכים על זה מרצון, ואז היה קיצוץ דיפרנציאלי. לא מקובל, אדוני השר, שהממשלה תקצץ מים כל כך חיוניים בקו העימות כשהחקלאות בחלק מהמקומות זה ענף הקיום המרכזי והיחידי. לכן, מה שקרה היום זה דרמה. ומכאן אני אומר לממשלה: אל תעמידו אותנו במבחן, כי המבחן יהיה שאנחנו נעמוד במבחן הזה. אם צריך, יעצרו תוצרת טרייה לקראת החגים; נראה אתכם מביאים את הכול. אף פקיד באוצר לא יודע להביא חלב וביצים לשוק כל בוקר. גם אם יביאו עגבניות מטורקיה, זה לא לעולם – ועוד מטורקיה. ולכן, אני פונה פה לממשלה, ובאמצעותך, אדוני השר: אתה רגיש לנושאים האלה, רגיש לפריפריה; אתה שר הפריפריה, אתה שר הנגב והגליל. אדוני היושב-ראש, זה מגזר שאתה מכיר אותו היטב. החקלאות בסכנה – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – המדינה בסכנה, ואני קורא לכם מפה: מחר שר האוצר מופיע ב"אווניו" ב-10:30 בכנס גדול – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – של מתיישבים, ב"אווניו". שיבוא ויגיד שם שהוא נותן פיצוי על מים. אי-אפשר גם לקצץ וגם לא לפצות. מה זה, הרצחת וגם ירשת? היו"ר אחמד טיבי: זה משפט טוב לסיום. תודה רבה. איתן ברושי (המחנה הציוני): זה משפט טוב לסיום – – – היו"ר אחמד טיבי: זה מצוין, יש כאן קרשנדו. קרשנדו. אל תעשה דה-קרשנדו, תישאר בעלייה. איתן ברושי (המחנה הציוני): משפט טוב לסיום, ויושב-ראש טוב לישיבה. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. הסיום היה יותר מוצלח, חד-משמעית. דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה להצטרף לדברי ההערכה לחברת הכנסת נורית קורן. נורית קורן (הליכוד): תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מגיע, גברתי, לוועדה שאת עומדת בראשה, ואני רואה את העבודה. אני שומע את העדויות, ואחרי כל כך הרבה שנים נשבר הלב לראות את האנשים המבוגרים האלה, הנשים, הגברים, חלקם כבר מאוד זקנים, אבל הם לא יכולים לשכוח, והם גם לא יכולים לסלוח. ואני יכול להבין אותם, ואני שותף לכאב שלהם ומלא הערכה על המאמץ והעבודה שאת עושה כדי לשנות, כדי לטפל בעוול הזה, כדי לגרום להכרה. ההכרה היא התחלת הריפוי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד כמה מילים על פצע קצת יותר מאוחר – – היו"ר אחמד טיבי: תפדל. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – שהיום נפתח מחדש. אני מתכוון לרצח הנורא בכפר דומא ולמשפט שהיה היום. אני אומר כאן, אדוני היושב-ראש: אני נגד לענות בני אדם. אני נגד לענות חשודים ערבים ונגד לענות חשודים יהודים. אסור לענות. אבל הפצע הזה שקרה בכפר דומא הוא פצע פתוח, ואנחנו כולנו צריכים להיות משוכנעים שנעשה כל המאמץ הדרוש והחיוני כדי להביא את האנשים האשמים לדין וכדי שהאשמים יישאו בדין הזה ויקבלו את עונשם. ואני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני קראתי דברים שאתה כתבת ופשוט נקרע ליבי. אני קראתי שאתה כתבת שיצאו מבית המשפט – – היו"ר אחמד טיבי: אני והסבא. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – ושם יצא הסבא, האיש שמגדל את הנכד שנשאר, הנכד שנשרף ונשאר בחיים. ועומדים שם אנשים ולא מתביישים, לא מתביישים לשיר לסבא הזה: עלי על האש, הנכד שלך נשרף. היו"ר אחמד טיבי: על הגריל. על הגריל. דב חנין (הרשימה המשותפת): על הגריל. ואני שואל את עצמי – – היו"ר אחמד טיבי: שיר. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – איזה מין אנשים אלה? איזה מין אנשים אלה שיכולים לשיר ככה לסבא שמגדל את הנכד שלו שניצל אחרי שנשרף? אני שואל את עצמי: לאיזה עומק של הידרדרות אנושית אנחנו הגענו? ואני מבין שהיו שם שוטרים. אתה שאלת מה היה קורה אם הם היו ערבים – – היו"ר אחמד טיבי: אף אחד לא העיר להם. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אבל אין לי תשובה על השאלה הזאת. אני אומר לך, אני אומר לך: מי ששר את הדברים האלה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): איפה? אני שואל. איפה? מי שר את השירים האלה? דב חנין (הרשימה המשותפת): ביציאה מבית המשפט. היו"ר אחמד טיבי: 20 צעירים. נחמן שי (המחנה הציוני): היום? דב חנין (הרשימה המשותפת): כן, היום. היו"ר אחמד טיבי: עכשיו, מול בית המשפט המחוזי בלוד. דב חנין (הרשימה המשותפת): היום. אני אומר, אדוני היושב-ראש – – היו"ר אחמד טיבי: שוטרים, קצינים – אף אחד לא העיר להם. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אנשים ששרים שיר כזה הם לא יהודים והם לא ערבים; הם פשוט לא בני אדם. היו"ר אחמד טיבי: זה מה שאמרתי להם. דב חנין (הרשימה המשותפת): הם לא בני אדם. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: זה מה שהערתי להם: אתם לא מכירים את ההיסטוריה של העם שלכם. בבקשה, אדוני. לאה פדידה (המחנה הציוני): הם לא בני אדם. לא מהעם שלנו ולא מהעם שלך. היו"ר אחמד טיבי: יכול להיות שלא הבנת את מה שאני אמרתי. מוסי רז (מרצ): אם הם לא בני אדם, הם לא יכולים להכיר את ההיסטוריה של העם שלהם. היו"ר אחמד טיבי: שילמדו היסטוריה יהודית – הם לא היו אומרים את זה. עמדו שם 20 שוטרים ושניים-שלושה קצינים, והסבא – דמעו עיניו בגלל מה שהוא שמע. אף אחד לא העיר לחבורה הזאת ולא סילק אותה. תארו לעצמכם שזה היה הפוך. זה הכול. בבקשה, אדוני השר. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: ראשית, אני רוצה לברך את חברת הכנסת נורית קורן, פעם שנייה היום. באמת, את דוגמה למי שמתמסר, מתמקד ומשיג בסוף את התוצאות. הזכרת שי"ג בתמוז זה יום הפטירה של הרב עוזי משולם. אני אמרתי את זה כבר בכמה הזדמנויות: אני באופן אישי, ואני חושב שכולנו, צריכים לבקש ממנו מחילה וסליחה וכפרה, למרות שהוא נפטר. הפכו את האדם הזה להזוי, למשוגע, לקיצוני, למחרחר ריב. אין מילה שלא אמרו על היהודי הזה – שהוא סתם זורע מחלוקת וחולם חלומות וגורם לשסעים ולפצעים בעם, וחלילה וחס הוא מעליל עלילות על עם ישראל. מה לא אמרו על היהודי הזה. ובסוף מתברר שכל מילה שהוא אמר, והרבה מעבר לכך, היא נכונה, היא אמיתית, ואת תרמת תרומה חשובה מאוד לגילוי האמת ולעשיית צדק. היה אצלי לפני שבועיים ראש מועצה – אני לא יודע אם הוא מסכים שאני אגיד את שמו או לא, אז לכן אני לא אגיד – ראש מועצה נכבד, שאימו – ההורים שלה מהעלייה מפרס, והוא אדם בכיר בשב"כ לשעבר, בכוחות הביטחון, בצבא; אדם מהיישוב, לא צעקן, כפי שרגילים לומר, אחד שסתם מדבר. והוא סיפר לי שם סיפורים על מה שהיה במשפחה שלו, במשפחה של האימא שלו, כשהם עלו לארץ בשנות ה-50, שני סיפורים מדהימים. אני לא האמנתי. קודם כול, סיפור שכבר רגילים היום לשמוע: ילדה בת ארבע או משהו כזה, שהייתה חולה, נכנסה לבית חולים, ולמוחרת היא נפטרה. איפה הקבר? קברנו. אל תשאל שאלות, תחזור חזרה הביתה. זה בטח מהסיפורים שאת מתעסקת איתם. אבל יותר מכך, הוא מספר על דודה אחרת, בת 17–18 – חלתה, אושפזה בבית חולים בדרום, ולאחר כמה ימים שוחררה, חזרה בחזרה, ברוך השם היא לא נפטרה, חזרה, ולאחר כמה שנים, כבר אחרי הרבה שנים, כשהיא אושפזה עוד פעם בבית חולים, אומרים לה: למה לא אמרת לנו שיש לך רק כליה אחת? מתברר שבאשפוז הראשון שלה, כשהיא אושפזה כנערה בת 17–18, על הדרך לקחו לה כליה אחת. עכשיו, זה לא סיפור הזוי. נורית קורן (הליכוד): מה? שר הפנים אריה מכלוף דרעי: כן, כן, כן. אני מוכן – אני אדאג שתקבלי גם את הסיפור הזה. נורית קורן (הליכוד): אני רוצה לקבל את הסיפור. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: רבותיי, את זה לפני שבועיים שמעתי – בדיוק את התגובה שלך, אמרתי: רגע, אם זה לא היה ראש מועצה שאני מכיר ואני מכבד ואני מוקיר – אמרתי לכם, בכיר בשירות הביטחון לשעבר – סיפור הזוי. אבל, לצערי, אלה הסיפורים שהיו פעם. לכן, יישר כוח על שאת מציפה את כל הסיפורים הללו, ואת שמה אותם באור השמש, ואת עושה עוד חוק ועוד חוק ועוד תיקון. אני יודע כמה את צמודה לכל הפקידים אצלנו, יום-יום, שעה-שעה, כדי לגלות את האמת, ותבורכי על כך. באמת, מה שאני יכול להגיד לך: כל העוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם, כיוון שבאמת זו עבודה לשם שמיים. חבר הכנסת נחמן שי, ידידי ונכבדי, אני שמעתי את הדברים שאמרת לגבי הדאגה שלך לגורל העם היהודי ולשלמותו ולאחדותו. ברשותך, אני מנצל את הזמן שנותנים לי כשר להתערב בדיון. אתמול הדובר שלי הביא לי איזשהו מאמר שפורסם – רשימה, אולי קצת טיפה ארוכה, אבל אני חושב שזה כל כך חשוב. כשאני אגיד בסוף מי כתב את זה, זה אולי קצת מבטא: "לפני שנים רבות ביקרה בישראל משלחת של יהודים רפורמים, שהגיעה גם לפגישה עם עיתונאי ידיעות אחרונות במערכת שלנו" – כך הוא כותב. "אחרי שהאורחים הסבירו את עמדתם ואמונתם, ביקש העורך הראשי בימים ההם, דב יודקובסקי, זיכרונו לברכה, מכתבי ועורכי העיתון להביע את דעתם. מאחר שהאורחים הסבירו לנו כי עמדתם היא שהדת היהודית חייבת לצעוד עם הזמן ולהיות יותר ליברלית, למשל לבטל חוקים בענייני נישואי תערובת, להכיר בצאצאי אותם נישואים – כאשר האם אינה יהודייה ולא התגיירה – כיהודים – ובמילים אחרות, נדרשת רפורמה בחוקים הדתיים בני אלפי השנים, שעבר זמנם והם אינם מתאימים עוד לעולם שבו אנחנו חיים – ביקשתי את רשות הדיבור. "אמרתי לאורחים כי אלה בדיוק הטיעונים של אחד, שאול התרסי, שנכנס להיסטוריה בשמו הלטיני פאולוס, אחת הדמויות המרכזיות בביסוס והפצת הנצרות, שרבים רואים בו עד היום את מייסדה האמיתי של הנצרות. והוספתי: 'גם הוא רצה רק לפשט את הדת היהודית ולהתאימה לרוח התקופה'. "אין צורך להסביר היום מה הביאו ממשיכי תורתו של אותו פאולוס וחבריו על היהדות. גירוש, פוגרומים, גזרות שמד, השפלה, דיכוי, רצח של מיליוני יהודים – מאז הגלות, לאחר חורבן בית שני, ועד השואה – ואנטישמיות ופשעי שנאה שלא נעלמו עד עצם היום הזה. "איני שומר תרי"ג מצוות, אלא רק מספר פעוט מהן – כמו כשרות וצום – אך אני בהחלט מתנגד לרפורמות הדתיות שדורשים יהודים רבים החיים בארצות הברית ובמדינות אחרות. ברור שאני גם מתנגד באופן מוחלט לחוגים הלא-גדולים של הקנאים שאינם מכירים במדינת ישראל, שבה חלקם אפילו חיים. אבל הקיצוניים הללו אינם מייצגים לא את הדת היהודית ובוודאי לא את יסודותיה. "בסקר שערך לאחרונה הוועד היהודי-האמריקאי נחשף הקרע העמוק בין יהודי ארצות הברית ליהודי ישראל. רק 12% מהיהודים האמריקאים הגדירו את מערכת היחסים בין יהדות ארצות הברית לישראל כ'משפחה', וכשליש מהם הצהירו שאינם חשים כל קרבה ליהודים בישראל. הייתי מוסיף לסקר הזה כמה שאלות שלא הופיעו בו. למשל, כמה מיהודי ארצות הברית ביקרו בישראל? לפי סקרים שונים פחות מ־20%. כלומר, רובם לא טרחו כלל לבקר במדינת העם היהודי, שבה חיים כיום יותר מ־6.5 מיליון מאחיהם. וכמה מהיהודים הרפורמים עלו ועולים לישראל? מוטב שלא נזכיר מספרים. "הרוב המכריע, כ־90% מהיהודים האמריקאים שעולים ארצה – ותבוא עליהם הברכה – הם אורתודוקסים ציונים שמבקשים להיות עם אחיהם בלי לדרוש מהם 'לתקן' את דתם. אז על מה כל הרעש סביב תפילות משותפות בכותל, או הכרה בגיורים או בנישואים רפורמיים וקונסרבטיביים? לא ידוע לי על יהודי שחלילה נפטר בגלל תפילה נפרדת או נישואים ברבנות. לטעמי – ולדעתי לטעם רוב הישראלים, לרבות אלה שאינם שומרי מצוות כלל – זוהי מסורת של אלפי שנים, ומה רע בשמירה על המסורת העתיקה שלנו?" זו רשימה תחת הכותרת "אחים בסימן שאלה? לא ממש". מי שכתב אותה זה נח קליגר, ניצול שואה, כתב ידיעות אחרונות. אני לא רוצה להיכנס לגוף הרשימה ולהוסיף דברים. אני רק רציתי לומר לחבר הכנסת נחמן שי: אני מסכים איתך שאנחנו צריכים לקרב כל יהודי באשר הוא, ולא משנה; יהודי הוא יהודי. אני גם מוחה אפילו נגד חברים מסיעתי, שלפי דעתי שגו בלשונם וכאילו אמרו שיהודים רפורמים הם לא יהודים. יהודים רפורמים הם יהודים. נקודה. אני בטוח שהם לא התכוונו לזה. אבל אנחנו ראינו כלל: כל המשנה – ידו על התחתונה. אתה ציינת את הנתון הכי מכריע שיכול להיות: 18 מיליון יהודים היו לפני השואה. לפי כל סטטיסטיקה – ואתה עוד ציינת בשנת 1924 – לפי כל סטטיסטיקה של גידול, ובטח הגידול הטבעי של היהודים, היינו צריכים להיות היום – כמה? נחמן שי (המחנה הציוני): 30, אולי. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: הרבה יותר. אנחנו נמצאים באותו מספר, והלוואי שאותו מספר. יש גם כאלה שטוענים שהמספר הוא פחות, וזה הולך ויורד כל שנה, לצערי הרב, בגלל ההתבוללות. אני לא רוצה, חלילה וחס, לקנטר, אני אומר את זה מתוך כאב: את ההתבוללות אתה לא מוצא ביהדות האורתודוקסית אלא בזרמים אחרים, וזה אומר דרשני. לכן, סוף-סוף במדינת ישראל, שקמה בלי זרמים, אלא קמה – לא משנה איפה אתה מתפלל, אבל בית הכנסת הוא אותו בית כנסת, אם אתה מתפלל בו או לא מתפלל בו, כן? זה היה סטטוס קוו במדינת ישראל. מאז שחרור הכותל, הכותל קיבל בזרועות פתוחות את כל היהודים שבאו לשם מהארץ ומהעולם – חילונים ודתיים, מכל הסוגים. מי שהולך בחודש אלול ורואה את הסליחות בכותל כל לילה, ורואה את המוני בית ישראל – שרובם ככולם לא דתיים בכלל, אבל באים ואומרים סליחות בכותל, וממשיכים, ולאף אחד זה לא מפריע, וזורמים עם הדבר הזה. מה אנחנו צריכים את המחלוקת הזאת, שהיא בכלל לא מחלוקת שלנו בישראל? היא לא מחלוקת של הציבור; אין כאן ציבורים גדולים וקטנים. זה מחלוקת של חו"ל שמביאים אותה לישראל. למה אנחנו צריכים את המחלוקת הזאת? להפך – אני פונה מכאן לזרמים הללו: חברים, יש מדינה אחת, מדינת היהודים. למה לכם להכניס לנו את המחלוקת לכאן? אותו דבר – יש גיור ממלכתי במדינת ישראל. גם בתי דין פרטיים אורתודוקסיים רוצים לגייר, ואנחנו אומרים: לא, רק גיור ממלכתי בישראל. סוף-סוף, אנחנו לא מדינה של קהילות; אנחנו מדינה ממלכתית. יש גיור שמדינת ישראל משלמת עליו. למה אני צריך עוד גיורים פרטיים? למה אנחנו רוצים בסוף להגיע – לפנקסים, שכל קהילה כאן תנהל פנקס יוחסין? שכשאני ארצה להתחתן איתך, או הילדים שלנו, יצטרכו לבדוק בפנקסים? בשביל מה? יש בתי דין. למה אנחנו צריכים מחלוקות מיותרות, שבאמת אין בהן שום תועלת במדינת ישראל? לכן, אני אומר: מה קרה, ריבון העולמים? הכותל המערבי – תדעו לכם שיש ביקורת קשה מאוד על רב הכותל ועל אחרים שהכותל מאוד פתוח ושעושים שם ימי השבעה, אבל בכל זאת שומרים על הצביון של הכותל, שיהיה שייך לכל עם ישראל, וכולם מרוצים. מה אנחנו צריכים עכשיו את המחלוקת הזאת של תפילה מעורבת או לא? מה קרה? למה הפרינציפים הללו? בשביל מה –בשביל מיעוט קטן שבשוליים עכשיו אנחנו הולכים להרוס את כל המוסכמות שהיו עד עכשיו? הרי אי-אפשר בסוף לרצות את כולם, לכן צריכים לראות בסך הכול מה באמת רוב-רובו של הציבור – והציבור בישראל, חלקו הגדול הוא לא שומר תורה ומצוות, כפי שהביא את זה לידי ביטוי נח קליגר. המחלוקות הללו הן לא הבעיות האמיתיות שלנו. למה לנו ליצור עכשיו עוד בעיות חדשות, מיותרות, שסתם גורמות לקרע? אין לאף אחד עניין, חלילה וחס, להרחיק או להתמודד או לריב עם הזרמים בחו"ל, אבל אנחנו אומרים להם: חברים, את המחלוקות או את הבעיות שיש לכם בחו"ל אל תביאו לישראל. סוף-סוף מצאנו פה נוסחה שאנחנו חיים איתה, יחד. למה להרוס את הכול עכשיו? לְמה? תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לשר דרעי. רויטל – לא פה; יעל כהן-פארן – לא נמצאת; מיכל רוזין – לא נמצאת; יהודה גליק. איציק שמולי, בבקשה, אדוני, שלוש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, ברכות לך, חברת הכנסת קורן, על כל המאבק, וגם על החוק הזה. בהתייחס למה שאמר השר, אני רק רוצה להגיד משפט אחד: זה לא רק עניינים של מאבקי הלכה, זה עניינים של זהות. הקהילות הללו רוצות להיות חלק מהמשפחה היהודית, ואנחנו שבים ואומרים להם בכל פעם מחדש: אתם יכולים להיכנס בעד הדלת של הבית בגלל חוק השבות. אתם לא יכולים להיות חלק מהמשפחה, כי אתם לא יהודים מספיק, וספק אם אתם בכלל יהודים. והכאב הוא עצום. כשאני נסעתי לאמריקה בפעם האחרונה הייתי בטוח שהוויכוח הוא ויכוח פינתי, הלכתי, על אופן הגיור והכותל, ואז מתברר שעוצמת המשבר היא במקום אחר לגמרי – במקום שבו מסתכלים עליהם בכלל כאנשים זרים, כאנשים שלא שייכים. אני חושב שכאן טמונה הפגיעה. בכל מקרה, אני רוצה לנצל את שתי הדקות ולהעלות שוב את העובדה שגם בימים האחרונים – גם אתמול נודע מקרה חדש של התעללות בפעוטונים. אדוני השר, היום הודיעה עיריית תל אביב שהיא לוקחת אחריות, לפחות בשטחה. יש בזה ברכה, אבל גם קללה, כי מה יעשו שאר הרשויות המקומיות במדינת ישראל? הזעם של ההורים הוא זעם מוצדק, כי המצב הנוכחי הוא כמו רולטה. אתה לוקח את הילד בבוקר, שם אותו במעון שנראה יפה, נקי, מסודר, סייעת מחייכת – אתה מסובב את הגב, והתברר לך, חס וחלילה, שהשארת אותו בגיהינום בהתגלמותו. המקום שהיה אמור להיות הכי בטוח במדינת ישראל, התחום של הגיל הרך, הוא שטח הפקר פרוץ ולא בטוח שנפגעים בו ילדים רבים. אני חושב שהמקרים האחרונים חייבים להוות לכנסת הזאת ולממשלה קו פרשת מים. כי את המצב אפשר בהחלט לתקן, וצריכים לעשות שני מהלכים שנתקלים גם בסוג של התנגדות וגם בהתמהמהות של הממשלה – של חלק מהגורמים בממשלה, לא כולה – שעולים לנו ביוקר: האחד זה חוק המצלמות והשני זה הרפורמה של הפיקוח. היום העובדה שכל אחד יכול לקחת שלט קטן ולכתוב עליו "פעוטון" ולמוחרת בבוקר לקבל ילדים – לא משנה אם הוא עושה את זה במקלט, לא משנה אם הוא עושה את זה כבעל עבר פלילי – זה דבר חמור בצורה בלתי רגילה. הרפורמה הזאת עלתה להצבעה ביום ראשון האחרון בוועדת שרים, ונאמר שם על ידי משרד האוצר: אין מקור תקציבי, אדוני היושב-ראש. כנראה רצח של תינוקת אחת לא מספיק; צריך שירצחו עוד כמה תינוקות כדי שיימצא המקור התקציבי. היו"ר אחמד טיבי: נורא. נורא. איציק שמולי (המחנה הציוני): הדבר השני – ואני אעשה את זה רק במשפט – זה כמובן חוק המצלמות. אדוני השר, אני אומר לך, לא באופן אישי אלא לכל הממשלה: ב-90% מהמקרים שבהם יש פגיעה בתינוקות וסוגרים את התיקים בפעוטונים, סיבת הסגירה היא חוסר ראיות. וברור למה: ילדים בני שנתיים לא יכולים לדווח ולא יכולים להעיד. וכשיש מצלמה, כפי שהיה בפתח תקווה וכפי שהיה בגבעתיים, מצליחים להגיע להרשעה – סליחה, לא להרשעה, לכתב אישום בדרך להרשעה, אבל הכי חשוב – להרחקה מהירה מהגן, מהילדים. אני מאוד מאוד מקווה שהכנסת הזאת והממשלה הזאת יצליחו להתעלות על עצמן ולקדם במהרה את שני החוקים האלה, כדי שהגיל הרך יהיה באמת מקום הרבה יותר בטוח. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת טלב אבו-עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, יש מילה שלמדתי, לצערי, להכיר אותה לא מזמן: ALS – מילה ארורה שטומנת בחובה מחלה ארורה, חשוכת מרפא. לצערי הרב, הייתי צריכה להכיר אותה כשהחברה הכי טובה ואישה נערצת קיבלה את הבשורה. אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ואותך, השר דרעי, שאתה נציג הממשלה, ולקרוא לכם: העמותות שמטפלות בנושא הזה לא מתוקצבות, ולהגיד לכם שאותם איש ואישה שמקבלים את הבשורה – העולם מתהפך. המשפחה שם בשבילם, אבל הצרכים הם רבים, ולא לכולם יש הזכות להיות אוהב ונאהב כמו במרוץ שהייתי היום – "רצים עם אתי אזולאי". כן, היא Wonder Woman, כמו אצלי בחולצה, כי היא ידעה לקבל את המחלה הזאת ולהיאבק בדרכה ולתת לנו חוזק וחוזקה. היום השתתפתי במרוץ שארגון שלם שבו היא עובדת הראה בו מה זו קהילתיות, מה זו משפחה ומה זו דאגה לעובדת ולעובדים שעובדים יום-יום באותו מקום עבודה, והביעו תמיכה ואהדה. ואנחנו, שדיברנו שם זה אחר זה, היינו מלאי דמעות – גם אחותה סיגי, שאולי עכשיו רואה אותי – והיא, לעומת זאת, הסתכלה אלינו ובכל רגע ורגע קיבלנו ממנה את החוזק. ואני קוראת לכם היום, חבריי וחברותיי, וגם לך, השר, כנציג הממשלה: אנחנו חייבים לתת תמיכה לעמותות האלה של חולי ה-ALS. זה דבר שמשנה את כל המשפחה, אבל יש להם תקווה ואפשר להקל עליהם. ויום-יום הם מנצחים עם הרוח, והרוח מנצחת את הכאב, והם פוסעים, ואני גאה בהיכרות שלי עם אותה אישה, עם אתי אזולאי. אני מאחלת לכל מי שחלילה וחס יבוא – שיהיו העוצמות האלה, האהבה והזכות להיות נאהב ונאהבת. אך כמו שהיא השאירה תלם בכל אדם שהיא הכירה, זאת השליחות שלי היום, בכנסת ישראל, לבוא ולהגיד לכם שחיפשתי מקורות באינטרנט וחיפשתי מקום, ואין תמיכה; אין תמיכה בעמותות האלה. זה המקום שלנו כמחוקקים וכמחוקקות לא להפנות עורף ולתת תמיכה גם לעמותה הזאת. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, שנייה, אני פשוט שכחתי מההתרגשות. חברת הכנסת נורית, אני חייבת להודות לך. למדתי ממך מה זו דבקות במטרה, וחן-חן על החוק הזה, וסליחה שלא אמרתי את זה בתחילת דבריי. נורית קורן (הליכוד): זה בסדר גמור, את דיברת – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. אנחנו רק יכולים להצטרף, חברת הכנסת נורית קורן. עשית פה איזשהו סוג של צדק היסטורי. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שלוש דקות. פנינה תמנו (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, תחילה אפתח בלהודות לך, חברת הכנסת נורית קורן, על דבקות במטרה. צדק – זה מה שמחפשים. פרשת חטופי תימן, ילדי תימן, ואחרים – – נורית קורן (הליכוד): המזרח והבלקן. פנינה תמנו (יש עתיד): – – המזרח והבלקן, היא אחת הפרשות שמלווה אותי באופן אישי מאז שהייתי ילדה, בערך בת 10, 12. ואני אומרת: איזה עם אנחנו יכולים להיות, בעתיד וגם בהווה, אם לא נפתור את הסוגיה הזאת, שהיא כל כך טעונה? אני עוד זוכרת את התמונות והמראות של הרב משולם, ואיך הפכו אותו למשוגע. הוא שם את חייו על המאבק הזה, כדי להשיג את הצדק הזה, והאיש הזה לא זכה לראות את הצדק. אבל מהבית הזה צריכה לצאת בשורה בעת הזאת. למרות שחלפו כמעט 70 שנה, ישנן עדיין משפחות שלא קיבלו תשובות מלאות. אז נדבך אחרי נדבך, מפתיחת הקברים ועכשיו גילוי פרטי האימוץ – אסור להרפות, וטוב שאת נמצאת כאן, בכנסת, וטוב שהחברה האזרחית והמשפחות והאנשים בחוץ מתכוונים למחות. אני חושבת שאסור בהחלט לשכוח שאנחנו, כעם, אם לא נגיד: חטאנו, פשענו, כלפי אוכלוסייה כזאת או אחרת או עדה כזאת או אחרת – זה הסיפור שלנו, של אותם אנשים שהגיעו מהגולה לכאן, לבית, ודווקא פה חטפו להם את הילדים. זה חורבן, זו הפרת קוד בסיסי של הורים וילדים, דבר שאסור שייעשה, ואנחנו צריכים לעשות את המרב כדי שהאמת תצא לאור. אבל לא רק; צריך לבקש מחילה רשמית מהאנשים האלה, ולא טיפין טיפין. צריך להגיד סליחה. צריך שראש הממשלה יפגוש את כולם ויאמר להם סליחה בשם אותם אנשים חשוכים שעשו את המעשים. וברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני עוברת לנושא הטעון בימים האלה – פיקוח על הילדים במעונות. לא ייתכן שכל כך הרבה הורים זועקים לשמיים בשם ההגנה על הילדים, על הילדים של כולנו, וההתעלמות הזאת, ביום ראשון, עזות המצח שלא לאשר את החוק, שלא לומר: נחפש את הסעיף התקציבי. חבר הכנסת שמולי, לומר שאין מקור תקציבי בזמן שדיברו על רזרבות? ההורים חרדים. ההורים חרדים. אני מקבלת הודעות של אב שאומר לי: אשתי חרדה להכניס עכשיו את בתי לפעוטון. מה אני עושה? בבקשה, דברי איתה. איך ייתכן? הם שמים את הכסף בקופה הציבורית, והם צריכים לקבל מענה. מיליארד שקלים? שיתנו מיליארד שקלים. אלה הילדים של כולנו. זה מצב מחפיר, שאנחנו צריכים להעלות בבית הזה, ואני קוראת לכל ההורים להחריף את המאבק שלהם ולא לוותר, כי אנחנו איתם. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חברת הכנסת נורית קורן, תרצי לסכם? נורית קורן (הליכוד): לא. היו"ר רויטל סויד: אוקיי. אז אנחנו יכולים לעבור להצבעה על הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 13 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות בניגוע לגילוי פרטי אימוץ של עולי תימן, המזרח והבלקן), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 13 – הוראת שעה) (הוראות מיוחדות בניגוע לגילוי פרטי אימוץ של עולי תימן, המזרח והבלקן), התשע"ח–2018, לוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן נתקבלה. איתן ברושי (המחנה הציוני): נורית, יישר כוח. נורית קורן (הליכוד): תודה רבה. תודה רבה לכולכם. קריאה: יישר כוח. נורית קורן (הליכוד): תודה רבה לכולכם. שר הפנים אריה מכלוף דרעי: אל – – – ככה כל יום. נורית קורן (הליכוד): ממש. עבדתי קשה בשביל זה. היו"ר רויטל סויד: 11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה, והיא חוזרת לדיון בוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן. ברכות, חברת הכנסת נורית קורן, באמת ברכות. נורית קורן (הליכוד): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ז' בתמוז התשע"ח, 20 ביוני 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:16.