דברי הכנסת

דברי הכנסת לא / מושב רביעי / ישיבות שנ"ב–שנ"ד / י"ט–כ"א בתמוז / 2–4 ביולי 2018 / 31 חוברת ל"א ישיבה שנ"ב הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושתיים של הכנסת העשרים יום שני, י"ט בתמוז התשע"ח (2 ביולי 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביא אי-אמון בממשלה בשל: 10 1. ממשלה שממשיכה להיכשל בכל תחום שנוגע לחיי אזרחיה, ביטחון, דיור, כלכלה, אך מצטיינת בהתקפותיה הארסיות על שלטון החוק; 10 2. כישלון הממשלה בגיבוש עמדה, חזון ותוכנית בתחום המדיני; 10 3.כישלונה של הממשלה בטיפול בדיור ובמיוחד ביישובים הערביים; 10 4.היעדר מדיניות ואסטרטגיה של ממשלת ישראל באשר לרצועת עזה והמשך הטרור מתחומה 10 ציפי לבני (המחנה הציוני): 11 אילן גילאון (מרצ): 14 שר התיירות יריב לוין: 17 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 23 שר האוצר משה כחלון: 26 יאיר לפיד (יש עתיד): 32 השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: 36 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 39 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 42 חיים ילין (יש עתיד): 44 רועי פולקמן (כולנו): 46 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 48 יעקב מרגי (ש"ס): 49 עודד פורר (ישראל ביתנו): 50 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 52 מוסי רז (מרצ): 52 נורית קורן (הליכוד): 54 שר התקשורת איוב קרא: 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 63 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 63 שר התקשורת איוב קרא: 64 ציון יום מיוחד להצגת תוכניות עבודה של הממשלה בפני הכנסת 64 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 64 שר התיירות יריב לוין: 66 שרת המשפטים איילת שקד: 73 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 87 מיקי לוי (יש עתיד): 88 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח–2018 90 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 90 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55), התשע"ח–2018 93 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 93 הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018 96 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 96 קארין אלהרר (יש עתיד): 99 הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018 100 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 100 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 106 עודד פורר (ישראל ביתנו): 107 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 109 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 118 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 121 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 123 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 130 דב חנין (הרשימה המשותפת): 136 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 138 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 145 מוסי רז (מרצ): 149 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 152 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 157 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 162 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 163 ענת ברקו (הליכוד): 165 דוד אמסלם (הליכוד): 171 אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 171 אלעזר שטרן (יש עתיד): 177 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 179 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 179 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח–2018 180 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 180 דב חנין (הרשימה המשותפת): 190 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 191 אלעזר שטרן (יש עתיד): 197 מיכל בירן (המחנה הציוני): 199 מאיר כהן (יש עתיד): 200 נורית קורן (הליכוד): 203 קארין אלהרר (יש עתיד): 204 חיים ילין (יש עתיד): 205 מוסי רז (מרצ): 209 תמר זנדברג (מרצ): 211 איציק שמולי (המחנה הציוני): 214 סאלח סעד (המחנה הציוני): 215 אלעזר שטרן (יש עתיד): 217 יאיר לפיד (יש עתיד): 218 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 219 יעקב אשר (יהדות התורה): 221 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 222 נחמן שי (המחנה הציוני): 225 רויטל סויד (המחנה הציוני): 227 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 229 מיכל רוזין (מרצ): 232 לאה פדידה (המחנה הציוני): 235 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 236 איתן ברושי (המחנה הציוני): 237 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 238 יואל חסון (המחנה הציוני): 240 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 247 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 250 מיקי לוי (יש עתיד): 253 עליזה לביא (יש עתיד): 257 יעל גרמן (יש עתיד): 258 משה גפני (יהדות התורה): 261 אורי מקלב (יהדות התורה): 265 ינון אזולאי (ש"ס): 266 יוסי יונה (המחנה הציוני): 268 עמיר פרץ (המחנה הציוני): 270 יהודה גליק (הליכוד): 271 יואב קיש (הליכוד): 272 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 273 מוסי רז (מרצ): 276 דוד אמסלם (הליכוד): 277 יואל חסון (המחנה הציוני): 279 הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר 285 שר התיירות יריב לוין: 285 תמר זנדברג (מרצ): 285 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 286 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 288 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 292 מיכל רוזין (מרצ): 293 מיקי לוי (יש עתיד): 294 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 295 מוסי רז (מרצ): 296 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 297 חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 299 איציק שמולי (המחנה הציוני): 303 סאלח סעד (המחנה הציוני): 305 רויטל סויד (המחנה הציוני): 306 יואל חסון (המחנה הציוני): 307 עליזה לביא (יש עתיד): 310 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 312 יהודה גליק (הליכוד): 313 נחמן שי (המחנה הציוני): 315 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 316 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 250) (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018 318 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 318 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 319 יהודה גליק (הליכוד): 321 רויטל סויד (המחנה הציוני): 329 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 330 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 332 יואל חסון (המחנה הציוני): 333 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 334 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 335 יוסי יונה (המחנה הציוני): 337 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018 339 שר התקשורת איוב קרא: 339 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון – ביטול הפיצול של תאגיד השידור הישראלי לתאגיד החדשות), התשע"ח–2018 340 איתן כבל (המחנה הציוני): 340 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 343 יואל חסון (המחנה הציוני): 343 יהודה גליק (הליכוד): 348 יוסי יונה (המחנה הציוני): 350 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 352 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 352 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום י"ט בתמוז תשע"ח, 2 ביולי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) (תיקן מס' 2), התשע"ח–2018; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (איסור עבודה המאפשרת קשר קבוע או סדיר עם קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או חסרי ישע), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת דוד ביטן, איתן כבל, מיקי רוזנטל ועליזה לביא; הצעת חוק עידוד תרומות מזון, התשע"ח–2018, של חברי הכנסת אורי מקלב, יחיאל חיליק בר וקבוצת חברי הכנסת. לדין מוקדם – החל מהצעת חוק פ/5529/20 וכלה בהצעת חוק פ/5550/20: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – שריון ייצוג לנשים בבחירות לרשויות המקומיות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, עליזה לביא, מיכל רוזין, נחמן שי, מיקי לוי, מוסי רז, אלעזר שטרן, סתיו שפיר, עאידה תומא סלימאן, תמר זנדברג, טלי פלוסקוב, שלי יחימוביץ, מיכל בירן, איתן ברושי, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, מרב מיכאלי, איציק שמולי, לאה פדידה ופנינה תמנו; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (שידור ישיבות מועצה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (המרת רישיון נהיגה צבאי ברכב כבד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ענת ברקו, עמיר פרץ, מרדכי יוגב, רועי פולקמן, אורלי לוי אבקסיס, שרן השכל, דוד ביטן, מיכל רוזין, אכרם חסון, עודד פורר, איתן ברושי, איתן כבל, ינון אזולאי, איל בן ראובן, טלי פלוסקוב, נחמן שי, עמר בר-לב, רויטל סויד, מירב בן ארי, דן סידה, איציק שמולי, מוסי רז, פנינה תמנו, עליזה לביא, בצלאל סמוטריץ, אברהם נגוסה, נאוה בוקר, מכלוף מיקי זוהר ואורן אסף חזן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועץ לקידום מעמד אנשים עם מוגבלות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסף ג'בארין וקארין אלהרר; הצעת חוק שכר מינימום (תיקון – שכר מינימום לעובד שטרם מלאו לו 18 שנים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, יוסף ג'בארין ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – תמיכה בסטודנטים שהם הורים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – תסקיר תחבורה ציבורית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, יעל כהן-פארן, מוסי רז, מיכל רוזין ואיתן כבל; הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האישה) (תיקון – חיזוק מעמד היועצת ברשות המקומית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, סתיו שפיר, מיכל בירן, מיכל רוזין, נחמן שי, איילת נחמיאס ורבין, ענת ברקו, יוליה מלינובסקי, שולי מועלם-רפאלי, מירב בן ארי, קסניה סבטלובה, יוסי יונה, יעל כהן-פארן, נורית קורן, תמר זנדברג, רויטל סויד, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ, קארין אלהרר, עליזה לביא ופנינה תמנו; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – ביטול עסקה במסרון ומסירת אישור על קבלת הודעת ביטול), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, אילן גילאון ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – הנגשת שירותים ממשלתיים לאזרח), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון – משרת בודד), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, איל בן ראובן, מיכאל מלכיאלי, נחמן שי, עליזה לביא, ניסן סלומינסקי ואיתן ברושי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת הענישה בשל תקיפת עובדים סוציאליים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – החמרת ענישה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, שרן השכל, רועי פולקמן, יואב בן צור, מירב בן ארי, מכלוף מיקי זוהר, דן סידה, בצלאל סמוטריץ, ענת ברקו, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, שולי מועלם-רפאלי, איציק שמולי, עמר בר-לב ויהודה גליק; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – רב המשטרה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, אלעזר שטרן, אברהם נגוסה, יחיאל חיליק בר, איתן ברושי ונאוה בוקר; הצעת חוק הפרדת הרשויות וחיזוק הדמוקרטיה (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – חובת הודעה מוקדמת על אירוע סגור), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, אברהם נגוסה, פנינה תמנו, רחל עזריה, דוד אמסלם, דוד ביטן, נאוה בוקר, מירב בן ארי, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, איציק שמולי, אכרם חסון, זוהיר בהלול, סאלח סעד, מיקי לוי, לאה פדידה, קסניה סבטלובה, יואל חסון, מכלוף מיקי זוהר, איימן עודה, מיכל בירן, רוברט אילטוב, יהודה גליק, נורית קורן, יעל כהן-פארן, יוסף ג'בארין, דב חנין, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, דן סידה, איילת נחמיאס ורבין, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, ענת ברקו, מוסי רז, מרב מיכאלי, מאיר כהן, עפר שלח, מיכל רוזין, קארין אלהרר, יוליה מלינובסקי, נחמן שי, רויטל סויד, ג'מעה אזברגה, ואאל יונס, יואל רזבוזוב, עודד פורר, חמד עמאר, סתיו שפיר, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, זאב בנימין בגין, איתן ברושי, אלעזר שטרן, רועי פולקמן, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חיים ילין, עיסאווי פריג', יואב בן צור, יפעת שאשא ביטון, אילן גילאון, אבי דיכטר, שרן השכל ויצחק הרצוג; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מתן עדיפות לשירותים מתוצרת הארץ), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, יצחק וקנין, טלי פלוסקוב, איילת נחמיאס ורבין, עפר שלח, עודד פורר, מאיר כהן, איתן כבל, יעקב אשר, מיקי לוי, דוד ביטן, משה גפני, קארין אלהרר, איתן ברושי, איציק שמולי, חיים ילין, שולי מועלם-רפאלי ומרב מיכאלי; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סמכות יושב ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, ינון אזולאי, עיסאווי פריג', יחיאל חיליק בר, פנינה תמנו, יעקב אשר, עודד פורר, יואב בן צור, ישראל אייכלר, יהודה גליק, אורי מקלב, מיכאל מלכיאלי, מירב בן ארי, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, נורית קורן, שולי מועלם-רפאלי, נאוה בוקר, אכרם חסון, רחל עזריה, אלי אלאלוף, מרדכי יוגב, איתן ברושי, חיים ילין, אלעזר שטרן, מיקי לוי, אחמד טיבי, איתן כבל ויואל רזבוזוב; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מענק הבירה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, יעקב מרגי, דן סידה, ניסן סלומינסקי, נאוה בוקר, יחיאל חיליק בר, סאלח סעד, איתן ברושי, ענת ברקו, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן, אכרם חסון, שולי מועלם-רפאלי, רוברט אילטוב, שרן השכל, בצלאל סמוטריץ, אורי מקלב, מרדכי יוגב, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, יוליה מלינובסקי, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, עודד פורר ויואל חסון; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות מצילות חיים שאינן כלולות בסל הבריאות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – פיצוי בשל הפליית תלמידים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – עידוד התיירות באזורי רמת הגולן והגליל) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר ורויטל סויד. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביא אי-אמון בממשלה בשל: 1. ממשלה שממשיכה להיכשל בכל תחום שנוגע לחיי אזרחיה, ביטחון, דיור, כלכלה, אך מצטיינת בהתקפותיה הארסיות על שלטון החוק; 2. כישלון הממשלה בגיבוש עמדה, חזון ותוכנית בתחום המדיני; 3.כישלונה של הממשלה בטיפול בדיור ובמיוחד ביישובים הערביים; 4.היעדר מדיניות ואסטרטגיה של ממשלת ישראל באשר לרצועת עזה והמשך הטרור מתחומה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה שבהן: ממשלה שממשיכה להיכשל בכל תחום שנוגע לחיי אזרחיה, ביטחון, דיור וכלכלה, אך מצטיינת בהתקפותיה הארסיות על שלטון החוק, מטעם המחנה הציוני. תציג את ההצעה חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. ציפי לבני (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו מדינה נהדרת. אנשים שאוהבים אותה ואכפת להם ממנה – הם תורמים לה, הם משרתים בה, נלחמים עבורה, ולעיתים משלמים בגופם ממש עבור זה שהמדינה הזאת תמשיך להתקיים. אבל יש לנו ממשלה שלוקחת מהם את הזכות לשוויון, את הזכות לדבר, את הזכות לחשוב, את הזכות להתנגד לממשלה עצמה, את הזכות להיות יהודים לפי דרכם, את הזכות להתחתן – אם הם לא רוצים לעשות את זה ברבנות – ואת הזכות לחיות במדינה נקייה משחיתות. ויש לנו ראש ממשלה שמשלם על חשבון הציבור הנהדר הזה כדי להישאר בשלטון, והתשלום היום – כי כל יום יש תשלום אחר – התשלום היום הוא התשלום למפלגות החרדיות, לפי הנוסחה: אתם תחזיקו אותי בשלטון ואני אשלח ילדים של אחרים להילחם. והעובדה שיש מפלגה באופוזיציה שתומכת בזה, זה ממש לא תעודת הכשר לחוק הרע הזה. לפני כמה שנים יצאנו להפגין ברחובות – לוחמים במילואים, אזרחים שנמאס להם להיות היחידים שנושאים בנטל. היו שם אזרחים מכל המפלגות כמעט – כמובן, חוץ מהחרדים – וביקשנו צדק. ביקשנו להרגיש שאנחנו לא היחידים שהלב שלהם קופא מדאגה כשאנחנו רואים בבקו"ם את השלט הזה מתחלף והשמות של הילדים שלנו, המגויסים, מופיעים עליו פתאום. רצינו צדק. רצינו שערבות הדדית, שכל כך מדברים עליה בחברה הישראלית, תתורגם לזה שכל אחד יתרום לחברה – בשירות צבאי, אזרחי או לאומי. אבל מה שאנחנו מקבלים היום זה בדיוק מה שנתניהו פעם אמר במשפט אחד: בניכוי חרדים וערבים מצבנו מצוין. אז לא, מצבנו ממש לא טוב. רק חלק מאיתנו נושאים על גבם את כל השאר, ואנחנו נפעל כדי שהמדינה הזאת תהיה נהדרת לא בניכוי חרדים וערבים אלא איתם, ושכולם יתרמו. ראש הממשלה מוכר את עצמו כראש ממשלה חזק; אנחנו רואים ראש ממשלה חלש, שנכנע כל יום למיעוט אחר בממשלה שלו – יום למפלגות החרדיות, יום לבית היהודי, יום לפעילי ליכוד, אבל הכניעה הכי כואבת, הכניעה הכואבת פיזית ממש, היא הכניעה לחמאס. אני שומעת שיש כאלה שאומרים ששווה בשביל ביטחון עם ביבי להשלים עם השחיתות של ביבי. אז זהו, מסתבר שאפילו הנוסחה הזאת – המקוממת, הלא-נכונה – היא כבר לא קיימת, כי בעצם מה שאנחנו מקבלים זה אפס ביטחון ומאה אחוז שחיתות. אז בואו נדבר ביטחון. כמובן, ראש הממשלה, לא רק שהוא לא חזק מול חמאס – הוא משותק מול חמאס. הרבה דיבורים חזקים, אבל השרירים היחידים שפועלים הם שרירי הפה. ממשלת פקה-פקה. שרים שיוצאים לתקשורת, שרי קבינט, מייעצים לעצמם מה לעשות ואחר כך הם לא עושים את מה שהם מייעצים לעצמם, ואז הם נוזפים בעצמם כי הם לא עושים את מה שהם ייעצו לעצמם – רבותיי, זה הקבינט במדינת ישראל. הם אלה שצריכים להחליט ולשמור על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. העניין הוא שמדובר בחיי אזרחי מדינת ישראל – בילדים שהמילים "עפיפון" ו"בלון" הפכו אצלם במקום מילים של כיף למילים של איום; חקלאים שמסתכלים בשדות השרופים והלב שלהם נחמץ והופך שחור. ובממשלה – כלום. איך אמר אחד משרי הממשלה? לא צריך להתרגש. שר הביטחון, שעמד בכל מבצע צבאי וצעק: תנו לי, תנו לי, תנו לי, אני אראה להם מה זה, אומר: הופס, בעצם אי-אפשר. ראש ממשלה חזק? הצחקתם אותנו. ראש ממשלה שנכנע וייכנע גם לחמאס. אני ראיתי את ראש הממשלה בחולשתו. כפי שהוא נכנע לפעילים פוליטיים ולמפלגות קצה גם בנושאים שנמצאים בחוץ, כך זה קורה גם בקבינט וגם בזמן מבצע צבאי. ראיתי אותו מחוויר בכל פעם שבמהלך מבצע צוק איתן יצאו בנט או ליברמן לתקשורת להתראיין ואמרו: אנחנו יודעים לעשות את זה טוב יותר – מה שכמובן גם לא נכון – אבל אז ראש הממשלה החוויר, ולא היה מסוגל לקבל שום החלטה, כי במקום לחשוב על אזרחי מדינת ישראל, הקבוצה היחידה שהוא חשב עליה זאת הקבוצה שהוא קורא לה ה-base שלו, וזה ממש לא כל אזרחי מדינת ישראל. והגיע הזמן להבין שלנתניהו, בנט וליברמן אין פתרון לביטחון, אבל לנו יש. זה דורש יותר תחכום מדיבור, וזה דורש גם אומץ ציבורי, והפתרון תמיד יהיה צבאי, חזק, אבל גם מדיני – נגד החמאס ולא עם החמאס. והעיקרון הזה – גם צבאי וגם מדיני – זה נכון בסוריה נגד איראן וזה נכון בעזה נגד החמאס. אבל ביבי כמו ביבי, בסוף, הרי אחרי כל הדיבורים האלה הוא ינהל, אם הוא לא מנהל כבר עכשיו, משא ומתן עם החמאס, והוא יסגור הסכם עם החמאס – אותו ביבי ששחרר לחמאס את כל אותם טרוריסטים, ובראשם יחיא סנוואר, שהיום מנהל את כל הקרבות האלה נגדנו מתוך רצועת עזה. אתם יודעים, ראש ממשלת פולין אמר השבוע שההצרה המשותפת עם נתניהו, שבה נתניהו פתאום הסכים שיש איזה מין דבר כזה שנקרא אנטי-פולניות, ההצהרה המשותפת שלו עם נתניהו – איך הוא אמר? שווה ליחסי הציבור של פולין יותר מכל סרט הוליוודי שהם יכולים להעלות על דעתם. אז תחשבו רק – אם זה מה שאומר ראש ממשלת פולין על ההתקפלות וההתרפסות הזאת פתאום של ממשלת ישראל – מה חושבים עכשיו בחמאס. במקום שישראל תהיה באמת המדינה החזקה שהיא, במקום שראשיה יחשבו מתוחכם קצת יותר מכל המלל הזה שהם זורקים לאוויר, אנחנו משאירים – הממשלה הזאת משאירה את תושבי עוטף עזה – את הילדים, את האזרחים – משאירה אותם לנפשם, משאירה אותם לגורלם בלי שום פתרון. והאמת היא, כמו שהם אמרו – לא ממש מרגש אותם. אני שומעת שרים ושרים לשעבר שאמרו שבזמן אמת הם חשבו על פירוז ושיקום, אז ההצעה הזאת הייתה, אבל גם אז נתניהו פחד, כי הוא חשב על ה-base, והוא לא חשב על העתיד. ואני עוד זוכרת את השיחה שבה מועצת הביטחון עמדה להחליט, והוא אמר לי: אבל בשביל מה, בעצם? אני מה-זה מצטערת שאז לא היה אחד מהעוזרים של נתניהו להקליט את השיחה הזאת כדי שישמע גם עכשיו הציבור איך ראש הממשלה בעצם דוחה הצעה נגד החמאס שמאפשרת לנו להילחם בהם, וכן, מאפשרת גם נושאים הומניטריים לא דרך תשלומים לחמאס אלא בפיקוח. פחדן שמתחזה למשהו שהוא איננו. אני שומעת גם איך היום מנסים להכשיר את החוק הנוראי הזה של ההשתמטות, בזה שהם אומרים: זה מה שהצבא רוצה. אבל אותה קבוצה לא מוכנה להקשיב לצבא שתומך בתפיסת הביטחון שלנו, כי אלה הדברים שצבא ההגנה לישראל אומר בקבינט. כשזה נוגע לביטחון – צה"ל מבחינתם יוק, כלום, שום דבר; אבל כשזה נוגע לתשלום לחרדים, פתאום – צה"ל. שיא הצביעות. אז לנו יש דרך אחרת, ואנחנו נמצאים באופוזיציה מתוך בחירה, לא כי זאת ארץ גזרה – כי אנחנו מאמינים שהדרך שלנו טובה יותר למדינת ישראל, ואנחנו נציג את הדרך הזאת. וידע הציבור שיש כאן ממשלה אחת שמדברת ביטחון, אבל בפועל מפקירה את אזרחי הדרום; שמדברת על מדינה יהודית – כי שוב נתניהו ישלוף הרי את חוק הלאום. דרך אגב, גם זאת נוסחה. זה החוק שנתניהו שולף בכל פעם שהוא חלש בביטחון ועושה איזה משהו שמרגיז את אזרחי ישראל, אז הוא נזכר בחוק הלאום, שזה החוק שמוחק את מגילת העצמאות, שמוחק את השוויון מחיינו. החוק הזה לא יכסה את העובדה שנתניהו הופך את מדינת העם היהודי למדינת המפלגות החרדיות. ובעם היהודי הוא בועט. הרי הפארסה של מתווה הכותל – אלה שצועקים: משילות, תנו לנו למשול, אנחנו לא רוצים יועצים משפטיים, אנחנו רוצים להחליט, פתאום בורחים מהחלטה, במקום שמדובר בהחלטה קצת יותר קשה אבל הכי נכונה שיש, ההחלטה שהופכת את מדינת ישראל באמת למדינת העם היהודי. זאת תהיה הבחירה – בין ממשלת הקיצוניים הזאת, שמנסה למחוק את השוויון מחיינו, שהופכת את הלאומיות ללאומנות, שהופכת את שלטון החוק לפוליטיקאים מעל לחוק, לבינינו, שמציעים גם ביטחון וגם תקווה; ומהלכים שהם גם צבאיים וגם מדיניים; שמאמינים בשלטון החוק לא רק בתיאוריה – אלא נשמור על המוסדות ששומרים על החוק במדינת ישראל, ועל מערכת הערכים של מדינת ישראל, ועל מדינת העם היהודי, המדינה שהיא מדינת העם היהודי ויש בה שוויון לכולם. ואנחנו נדרוש מכל מנהיג שיושב כאן באולם, מכל ראש מפלגה, שיודיע לפני הבחירות באיזה צד הוא. נגמר הסיפור של ללכת בין הטיפות, ואם מישהו לא מוכן להתחייב על צעד, שידע גם הציבור שבוחר בו שהוא שם את הפתק שלו על קרן הצבי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. כעת אני מזמין את חבר הכנסת אילן גילאון לנמק הצעת אי-אמון של סיעת מרצ: כישלון הממשלה בגיבוש עמדה, חזון ותוכנית בתחום המדיני. ישיב על שתי ההצעות תשובה משולבת השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אילן גילאון (מרצ): שלום, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שלום וברכה. אילן גילאון (מרצ): כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הילדים מבית הספר אדנים, חברים טובים שמבקרים אותנו היום. אני בא היום לכאן מאולם נגב מדיון על כך שיש ילדים תחת כיבוש. אני יודע שהרבה אנשים נרתעו מהדיון הזה. אני בדיוק בא משם עכשיו. אני אומר שזה דיון משמעותי, וחבל שלא התקיים לפני 50 שנה. יכול להיות שילדים שהיום הם אנשים מבוגרים היו נמצאים היום במקום אחר. אני לא חושב שיש משהו שמאפיין את העולם הזה יותר מילדים שמשלמים על טיפשותם של מבוגרים. קיסינג'ר אמר פעם שלמדינת ישראל אין מדיניות חוץ, יש לה מדיניות פנים. אני, כפרפראזה, אדוני, על דברי קיסינג'ר, אומר לך שבישראל אין מדיניות פנים ואין מדיניות חוץ – יש לה מדיניות בדרך כלל של פריימריז, מדיניות שהיא משועבדת תמיד לאיזשהו אינטרס שהוא אינטרס קיומי של הקבוצה השולטת, זאת שאיננה יודעת מהם מסריה של הדמוקרטיה. ואין, אדוני, אין כיבוש נאור. לא קיים כיבוש כזה. המורשת היהודית שלנו לעולם נשענת על יהודה המכבי ועל בר כוכבא. לפני שבוע היה כאן הנסיך מקיימברידג', אדוני. יכולנו גם לספר לו מה חוו הבריטים כאשר היו כאן בארץ. נשארנו המקום האחרון בעולם במאה ה-21 שתחתיו חי עם אחר, קיים עם אחר שרוצה את הזהות הלאומית שלו בדרך שלו, כפי שאנחנו רצינו ב-1948. ואנחנו רוצים לנהל את המשבר הזה. יש לי חשש, נגרם לי חשד שמישהו רוצה לנהל את המשבר כי המשבר בסופו של דבר מקיים אותו. לא פעם אני אומר: במקום הזה הרבה יותר אנשים, אדוני, מתים מלחץ דם או מסוכרת מאשר מהערבים שנוהרים לקלפיות באוטובוסים, אבל אם אנחנו נגיד שהסוכרתיים נוהרים לקלפיות באוטובוסים – מה שאמת – זה לא עושה רושם על אף אחד, לא מפחיד אף אחד. אוסלו, אדוני, לא נכשל – הוא נרצח בשלוש יריות בגבו, ואת הדבר הזה צריך לזכור, ולזכור היטב. אמר חבר הכנסת ביטן: כל אלה שמגיעים לשב"כ והופכים לראשי השב"כ ולראשי זרועות הביטחון נהיים שמאלנים. זה לא נכון וזה לא קשור לזה. הם מגיעים למקורות אינפורמציה ומבינים שכאן חייבים לפתור את העניין; שמי שאוהב את מדינת ישראל צריך ללכת לפשרה; שהפתרון שלנו לא יבוא עד אשר הפלסטינים לא יחוו את חוויית השחרור הלאומי שלהם, בדיוק כפי שאנחנו חווינו. ולכן, אדוני היושב-ראש, לו אני הייתי בנימין נתניהו, ביום שניגש אבו מאזן לאו"ם ורצה לבקש מדינה פלסטינית, הייתי הראשון להגיע לשם ולומר, פלסטין – yes, כי זה חלק מתוך הבעיה שאנחנו צריכים לפתור אותה לעצמנו. אז אני יודע שיש דיבורים של לזרוק אותנו לים, ואנחנו לפעמים מדברים הרבה מאוד על ה-BDS, וזאת אווירה כזאת שכולם עומדים עלינו לכלותנו. ה-BDS בעצמו משתמש בטכנולוגיות, אדוני, שבכלל יוצרו כאן, במדינת ישראל, אבל זה לצורך האילוסטרציה. לכן פה אני פונה גם לבנימין נתניהו, אבל אולי קודם כול לפלסטינים, שלא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ בהיסטוריה, או כמו שאומר חברי הטוב עקיבא אלדר: שיעלו למגרש, כי מי שלא עולה למגרש מפסיד בצורה טכנית את המשחק מראש – זה מה שאני מציע להם. בעניין הזה יש לנו בעיה שגורמת לי פסימיות רבה מאוד. מצד אחד – מנהיג כמו פוטין, אכזר ואינסטרומנטלי; מנהיג כמו טראמפ – על גבול, לא ברור לי, תסלח לי, על הביטוי, על גבול האוויל או המופרע. הוא הציע לא מזמן לנשיא צרפת לפרוש מן האיחוד האירופי. אדם שרוב שעותיו הוא צופה בטלוויזיה, ומדי פעם יש לו הבלחות בטוויטר, ושאר השעות הוא כנראה משחק עם ברווזים באמבטיה. אוי לנו ואבוי לנו שמנהיג העולם החופשי הוא האדם הזה. ולכן אני אומר לך: אינני יודע מה יביא בהפתעה, תביא התוכנית שלו או יועציו. אני מעדיף שתהיה תוכנית שלום של בנימין נתניהו, ולא ניהול הסכסוך. מה זה ניהול הסכסוך, אדוני? זה לאמלל את תושבי עוטף עזה או את החברים שלי בדרום כל יום, כל שעה, ואחת לארבע שנים לתת הרעשת ראווה כדי להראות כמה אנחנו חזקים, בדמותה של עופרת יצוקה, צוק איתן, פעולות אחרות. למה? האם הדבר הזה איננו יכול להיפתר? גם בתוך הממשלה, אדוני השר, יש כל כך הרבה רעיונות, חלקם יצירתיים, שאינם מיושמים. אבל יש להבין הבנה – ואני אומר את זה בתור ציוני ובתור פטריוט שחושב שהמדינה הזאת שייכת לנו, שחזרנו אליה, ולפלסטינים, שישבו שם לדורותיהם – שהפתרון ל-200 השנים הקרובות יהיה בהפרדה לשתי מדינות. אין זולת הדבר הזה פתרון אחר. זולת יצירת הזהות הלאומית של העם הפלסטיני שיושב לצידנו אין יכולת לפתור את הבעיה כדי להתמודד עם מלחמת 50 השנים, כי אנחנו חיים עדיין במלחמת 50 השנים. ואם לחזור לכנס שמתקיים כאן באולם נגב על ילדים תחת כיבוש, אני אומר: חבל שלא הקדמנו את הדיון הזה ב-50 שנה – קדושת הארץ או קדושת החיים. אני אוהב כל כך את ארץ ישראל, אדוני היושב-ראש, עד כדי כך אוהב אותה, יותר מכל מי שמתנחל בה, כי אני מוכן להסתפק בחלק ממנה. ואם זה איננו סימן לאהבה, תגיד לי אתה, אדוני, סימן לאהבה מהו. התוכנית של נתניהו חייבת להיות מבוססת על הוגנות ועל פשרה, ואני חולם – אני איש חולם כי אני פטריוט, אני ציוני ואני מאמין בתקומת ישראל, ואני מגדל נכדים במקום הזה. ואני חולם שהמקום שבו אני גר יהיה נמל הבית של המזרח התיכון כולו. זה החלום שלי, ואני חושב שהדבר הזה יכול להגיע, כי בסופו של דבר, איך אמר קלאוזביץ? המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. ואני עושה פרפראזה על כך ואומר לך: בדיוק להפך. המדיניות היא המלחמה באמצעים אחרים. לצורך האי-אמון היום עלה הנושא של חוק הגיוס. למען גילוי נאות אומר שלא הייתי מצביע בעד חוק הגיוס הזה כך או אחרת, לא לפי גרסת בית שמאי ולא לפי גרסת בית הלל, לא לפי גרסת יש עתיד ולא לפי גרסת החרדים – ממש ממש לא, משום שבחוק הזה אין אוניברסליות. ואני אחד האנשים שעדיין מאמינים שצריך להיות צבא, ושזה נכון שהבא להורגך השכם להורגו. ואנחנו עדיין לא נמצאים במקום הזה – לפעמים בגלל איוולת ורצון לנהל את הסכסוך – עדיין לא נמצאים במקום הבטוח הזה, ולכן לצבא צריך שיהיו מסלולים אוניברסליים. לכל אחד צריכה להיות הזכות של תורתו אומנותו והצבא הוא חובה. אני מתנגד לצבא פרטי, אדוני. אני חושב על ההשלכות החברתיות הנוראיות שהדבר הזה יכול לגרום. כן, אני מאמין בצבא העם, ולא בצבא שיכול להיות שייך למישהו בהקדם – למישהו כזה או למישהו אחר. אבל לא הבנתי את יש עתיד. חבל שאין פה חברים מיש עתיד. הדמיון בין החוק שלהם לחוק הנוכחי הוא, אדוני, כדמיון ביני לבין בראד פיט, אולי, או לבין רונלדו או מסי או אינני יודע מי. אין שום דמיון בין הדברים הללו. זה אותו חוק חמור שמשאיר את הסמכויות בידיים של שר הביטחון, שאין בו שום סנקציות. ואני אומר: את הצבא צריך לתכנן על פי אמות מידה של 2018 ולא לפי תש"ח. השירות צריך להיות קצר יותר; התגמול צריך להיות גבוה יותר; אנשים צריכים לקבל עוד מסלולים לתורתם אומנותם. אפילו בני – וכל בניי שירתו בצבא – שהיה נגן בס, זה מה שהוא ידע לעשות, זאת הייתה תורתו אומנותו, בגיל 18, אדוני, הוא הניח את הגיטרה על הקיר והלך ותפס והחליף את הגיטרה במאג שהוא שם על כתפו ביחידה של הנח"ל. ולכן, לא הבנתי את העניין הזה. לא הבנתי את הציניות הזאת, כפי שאני אף פעם לא מבין אותה. ואני אומר לך, הגיע הזמן, אדוני, שהממשלה הלעומתית הזאת בכל התחומים של החיים, ללא מדיניות חוץ, ללא מדיניות פנים, עם מדיניות של פריימריז והישרדות – היא חייבת ללכת, להתחפף, fuera, שלא תהיה כאן יותר, כי היא ממשלה לעומתית למדינה, לרעיון הציוני, לרעיון הקיום. ואתה יודע מה? אני אגיד לך, אדוני, אנשים צריכים להרבות שמחה ולהמעיט כאב, ולא להילחם כל החיים על המובן מאליו – על הרצון להמעיט כאב ולהרבות שמחה; ולהביא נכדים. זה הדבר החשוב. ולכן הממשלה הזאת היא בעיניי פסולה, מושחתת, כושלת, אין לה אופק, והיא מנהלת כאן סכסוך שאי-אפשר לנהל אותו – צריך לפתור אותו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב על הצעות המחנה הציוני ומרצ השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. השר, כמו שאתה אוהב, אתה תשיב לספסלים של חברי הכנסת שהציגו הצעת אי-אמון. אני יודע שזה בנפשך. אתה אוהב את זה בצורה כזאת. אילן גילאון (מרצ): אני נשאר איתכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה נשאר, אבל – – – שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני לא יודע, אני לא מקבל את זה – לא בהומור ולא ברוח טובה. אני חושב שזו חוצפה ממדרגה ראשונה. פשוט חוצפה. אין דרך אחרת לומר את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני יכול להוסיף רק, אדוני, שאני ביקשתי מאוד היום ממרכז האופוזיציה שלא להגיש הצעות אי-אמון, מכיוון שזה יום מיוחד בכנסת, אבל אמרו לי שזה מאוד מאוד חשוב וזאת זכותה של האופוזיציה. מצטער, אני בדרך כלל לא לוקח צדדים – – – קריאה: – – – שר התיירות יריב לוין: לא לא לא. זו עזות מצח. זו עזות מצח וחוצפה שאין כדוגמתה. סיעה מגישה הצעת אי-אמון – נדמה לי שרק חבר כנסת אחד מ-24 נמצא פה במליאה. מגישת ההצעה חברת הכנסת ציפי לבני, זו שמדברת גבוהה-גבוהה על תקינות ועל דמוקרטיה, לא נשארת פה אפילו כדי לשמוע את ההתייחסות ואת התשובה – ואגב, כנראה גם לא במקרה, מכיוון שגם היא יודעת שהדברים שהיא אמרה כאן הם באמת דברים מגוחכים. אילן גילאון (מרצ): אני מוכרח לומר שאתה צודק. שר התיירות יריב לוין: כן, חבר הכנסת, טוב, נו, אני שמח שהינה, בשעה טובה. מכובדיי, אני אענה ואני אומר בקצרה. אני אמרתי כמה פעמים ואני חוזר ואומר גם הפעם שכאשר מגישים הצעות אי-אמון שעוסקות כמעט בכל נושאי הקשת האפשריים, כנראה שזה מעיד על זה שאין טענות אמיתיות. ואני האזנתי היטב גם לדברים שאמרה חברת הכנסת לבני וגם לדברים שאמר חבר הכנסת אילן גילאון, ואני מוכרח לומר שלעיתים אני מקנא בכם, באמת, ביכולת שלכם לחשוב שהכול זה מעין מעשה קוסמות כזה; שאם רק אנחנו נהיה נורא נחמדים, מאוד ותרנים, קצת יותר פשרנים, נגיד "כן" לכל מה שמבקשים מאיתנו – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): ה"כן" לחמאס זה נתניהו. זה לא מה שאני אמרתי. שר התיירות יריב לוין: כן, הבנתי. כן, כן. ציפי לבני (המחנה הציוני): "כן" לחמאס – זה הוא. אצלי זה "לא" לחמאס. שר התיירות יריב לוין: נגיד כן – איך אמרת, חבר הכנסת גילאון? כן לפלסטיין. כאילו שאנחנו עכשיו, כולנו בהתרגשות – – – אילן גילאון (מרצ): אמרתי שצריך להגיד yes לפלסטיין – – – שר התיירות יריב לוין: Yes, כן, כמו ב-48', כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל. תבוא הגאולה לעולם ותבוא הגאולה אלינו. לא מיניה ולא מקצתיה – נדמה לי שכל אחד גם מבין את זה. ניסינו ללכת בדרך שלכם. הסכמי אוסלו הם דוגמה מאוד מאוד טובה. ראינו לאן הגענו. חברת הכנסת לבני חתומה כאחת השושבינות הראשיות על תוכנית ההתנתקות – – ציפי לבני (המחנה הציוני): שנתניהו הצביע בעדה. שר התיירות יריב לוין: – – ועל העובדה שהיא יצאה לפועל. כישלון גדול מזה קשה להעלות על הדעת. ואני רוצה רק להזכיר – את יודעת, חברת הכנסת לבני – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – תכבשו את עזה – – – שר התיירות יריב לוין: – – בסוף, בסוף, צריך גם מידה של הגינות. ציפי לבני (המחנה הציוני): תכבוש את עזה. שר התיירות יריב לוין: צריך גם מידה של הגינות. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – לכבוש את עזה. שר התיירות יריב לוין: קודם כול, נשחרר, לא נכבוש. אבל אנחנו לא ניכנס עכשיו לטרמינולוגיה. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: אני אומר לך, חברת הכנסת לבני, בצורה ברורה: יש תופעה – ואגב, אני חושב שממנה גם נובעת התמיכה הבלתי-מסויגת שלך בתהליך הבלתי-נסבל של הפלישה הבלתי-נגמרת והרמיסה של מעמדן של הכנסת והממשלה על ידי הרשות השופטת. אם אני יכול לשים איזה קו ולסמן מאיפה בסוף בסוף כל הדבר הזה נובע. הוא נובע ממקום אחד: אין הפנמה פשוטה של העיקרון הכי בסיסי שאומר שבמקום שלך יש סמכות, אתה צריך גם לשאת באחריות. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: אתם, ואת באופן אישי, וסיעתו של חבר הכנסת גילאון בוודאי – למרות שלדעתי זה נפל בדיוק בקדנציה שלא היית, נכון? אתה היית בכנסת החמש עשרה, בשש עשרה לא, אם אני זוכר נכון. אולי אני טועה. אבל סיעתך בוודאי הייתה שם, ואתה שותף לדעתה. אבל את באופן אישי היית פה באופן הכי אקטיבי בתוך העניין הזה. והבטחתם, הבטחתם לציבור הרבה מאוד הבטחות – אגב, כולל הבטחות על זה שתדאגו לאנשים, שלכולם יהיו פרנסה ובית ולאן ללכת, ושיקרתם אז במצח נחושה. צריך לומר את זה. לא שכחנו את זה. אבל בין היתר גם סיפרתם והבטחתם – היו כאן אנשים – אני לא הייתי אז חבר כנסת, אבל היו כאן אנשים שעמדו על הדוכן הזה והזהירו והתריעו – נדמה לי היושב-ראש, שאתה היית אחד מהם – אמרו: יהיו טילים, יהיה טרור, יהיה חמאס, יהיו כל הדברים הרעים שקרו – – אילן גילאון (מרצ): למה ראש הממשלה – – – שר התיירות יריב לוין: – – לא יהיה ביטחון, לא יהיה שום דבר. אילן גילאון (מרצ): למה ראש הממשלה – – – שר התיירות יריב לוין: והלכתם למהלך הזה – אגב, תוך רמיסת כל הכללים הדמוקרטיים שאתם כל כך גבוהה-גבוהה מדברים בשמם – – אילן גילאון (מרצ): השר לוין, בנימין נתניהו תמך בהסכם הזה – – – שר התיירות יריב לוין: – – תוך רמיסת כל זכויות האדם שאתם מדברים כל כך הרבה עליהן, תוך רמיסת זכויות הקניין של אנשים שזרקתם אותם מהבתים שלהם ומהעבודה שלהם בלי שום דבר. ורצינו לראות מה יקרה. וראינו. נדמה לי שהיום אין ויכוח – דבר נורא: טרור, הרוגים, אש – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – רק בשביל הסקרנות. שר התיירות יריב לוין: – – מלחמות, מבצעים. הכול הפוך ממה שהבטחתם. מה עושה אדם שיש לו אינטגריטי מינימלי? בא ואומר: רבותיי, טעיתי. היו לי כוונות טובות – טעיתי. אני מתפטר, אני הולך, אני אשם – אחראי לטעות קולוסלית. אתם יודעים מה? לפחות בא ואומר: רבותיי, טעיתי, אני קצת פחות בטוח בעצמי עכשיו. אצלכם זה בכלל לא בעיה. מה זאת המציאות בכלל? איזה מין דבר כזה שלא באמת מפריע להמשיך עם הרטוריקה הזאת שחוזרת על עצמה בלי שום תוכן. אז טעינו, אז יש טרור, אז יש הכול, העיקר – נאשים במשהו את נתניהו מתחת לפני האדמה. אתם חזקים. על מי הייתם חזקים וגיבורים? על הילדים של גוש קטיף וצפון השומרון – עליהם הייתם חזקים. לא ראיתי אתכם חזקים בלהיאבק על העקרונות שחשובים לנו, למשל מול הסכם הגרעין הנורא הזה עם איראן. שם הייתם חלשים מאוד: מה יהיה? ראש הממשלה לא מקבל את העמדה של נשיא ארצות הברית אובמה; יחסי ישראל–ארצות הברית יתמוטטו; הכול אבוד, הכול ילך. איזו עוצמה מדינית. חולשה שאין כדוגמתה, וגם חוסר אחריות. ואל מול זה ראש הממשלה – באחריות, בנחישות, באמונה בצדקת הדרך, בלי לוותר גם כשקשה – הביא כאן להישג שהוא הישג מדיני שיילמד בספרי ההיסטוריה. לא היה, לדעתי בכל תולדות המדיניות – ואת היית שרת חוץ, את יודעת את זה לא פחות טוב ממני – מצב שבו מדינה, ומדינאי אחד באופן אישי, הצליח להביא למצב שבו הסכם שכל מעצמות תבל חתומות עליו יבוטל בצורה הזאת. הישג אדיר שהושג למרות העובדה שבעניין הכי קיומי למדינת ישראל, גם שם עשיתם פוליטיקה במקום לתת גיבוי ובמקום לתת לראש הממשלה תמיכה ועזרה. אני לא רוצה – אולי יהיה לי כשאני אסכם, אז אולי נעבור לפרק ב' ונתחיל לדון במה קרה כאשר הממשלה החזקה שלכם יצאה למלחמת לבנון השנייה, מה עשיתם – – ציפי לבני (המחנה הציוני): בוא נדבר על זה. שר התיירות יריב לוין: – – ואיך זה הסתיים ומה המצב שם, ואנחנו נערוך גם השוואות למדיניות שאנחנו מנהלים כאן. ציפי לבני (המחנה הציוני): תשאל את שר הביטחון – – – את המלחמה – – – שר התיירות יריב לוין: אבל, אני אומר לסיכום כרגע. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – ישים פתק בכותל – – – שר התיירות יריב לוין: אני אומר לסיכום כרגע. רבותיי, אנחנו נושאים באחריות ואנחנו מנהלים את המערכה הזאת גם במישור המדיני, ובוודאי במישורים האחרים, בהצלחה גדולה מאוד, עם גיבוי ציבורי רחב מאוד. הציבור לא טיפש. הוא רואה את האמת. אגב, מדינת ישראל נמצאת היום בתחום המדיני במצב הטוב ביותר שהייתה בו אי פעם. בכל פרמטר שלא תבדקי את זה – מהביקורים שישנם פה, המעמד שיש לנו בעולם ועד , מספר המדינות שיש לנו איתן יחסים דיפלומטיים. לא היה כדבר הזה. לכן, אני חושב שלא רק שהכנסת תדחה היום את הצבעת האי-אמון, אלא שהציבור נותן בממשלה הזאת, ובאופן אישי בראש הממשלה, אמון שהוא כמעט חסר תקדים, ולא בכדי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: כישלונה של הממשלה בטיפול בדיור, ובמיוחד ביישובים הערביים, של הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת סעיד אלחרומי. בבקשה, אדוני. אני מבקש להקפיד על זמנים. עשר דקות, אדוני. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ברור שביטחון תעסוקתי וביטחון של מגורים וביטחון כלכלי הוא הדבר הבסיסי שכל אזרח חותר אליו. רוב האזרחים, ובעיקר בחברה הערבית, אני חושב שזה הנושא הכי חשוב בשבילם – הנושא של ביטחון חברתי – וכולנו יודעים מה מצבה של האוכלוסייה הערבית. היום משרדי הממשלה והשרים הגיעו למעל עשר ועדות בכנסת להציג תוכניות, אדוני היושב-ראש, של משרדי הממשלה השונים, ואני אפתח בזה שאחד ממשרדי הממשלה, משרד הרווחה, אמר השר ש-100 מיליון שקל שהיו מיועדים למעונות יום במגזר הערבי הוחזרו לקופת האוצר. וזה לא דבר שהוא לא בשגרה, אדוני היושב-ראש. עוד ועוד תקציבים מוחזרים לקופת האוצר ובעצם לא מנוצלים, וכאן האשמה המיידית היא של ראשי הרשויות וקברניטי האוכלוסייה הערבית. ובמה טמון הדבר? אנחנו מדברים על יישובים שעשרות שנים לא עודכנו תוכניות המתאר ליישובים האלה. אנחנו יודעים שהאוכלוסייה הערבית היא אוכלוסייה מסורתית, רוב השטחים שנמצאים ביישובים האלה ובסביבתם הם שטחים פרטיים, ועשרות שנים לא הופשרה קרקע ציבורית לבנייה וגם לא לעדכון תוכניות המתאר לשטחי מסחר, לאזורי תעשייה, ולכן אנחנו שוב ושוב מתריעים על הסכנה שבמצב והקיפאון במצב הקיים. בשנת 2015, עם תחילת דרכה של הממשלה הנוכחית, היו דיונים רבים, עשרות ישיבות, עם משרד האוצר ועם אנשי האוצר לגבי תוכנית 922, ובסופו של דבר יצאה לדרך התוכנית הזאת, והיא מבורכת. אבל לצבוע כסף כאשר אנחנו יודעים בוודאות שחלק מהכסף לא ינוצל בגלל שאנחנו נמצאים במצב שבו אין תוכניות מתאר – אין אפשרות לנצל חלק גדול מהכסף למה שהוא יועד לו, ואנחנו בעצם בסוף כל שנה מתבשרים בשורות כמו שהיה במשרד הרווחה, על החזרת הכסף של מעונות היום. במה מדובר? חברים, לפני כמה חודשים אני נתתי דוגמה של ילד בן 10, שביום ההולדת שלו קונים לו חליפה, והחליפה הזאת נחמדה, עם עניבה. והוא גדל. ביום ההולדת 11 נשאר עם אותה חליפה; 12 – עם אותה חליפה. הילד גדל, החליפה נשארת אותה חליפה, ופתאום היא נקרעת מהצדדים והילד נראה במצב בלתי נסבל לתפארת. ככה הוא המצב במגזר הערבי, ברשויות הערביות. אני מדבר על הגליל ועל המשולש ועל המרכז. אנחנו נתחיל ממשהד, נדבר על נצרת, על דיר אל-אסד, אל-בענה, מג'ד אל-כרום – בעצם כלל היישובים. אני לתומי, כאשר אושרה תוכנית 922, אמרתי: הגיעה הבשורה. עכשיו יש לנו 15 מיליארד שדיברו עליהם בהתחלה? בסוף זה הצטמצם; יש תקציב תוספתי, יש תקציבים אחרים. עד לרגע הזה, אני אומר לכם, רוב הנהגת הציבור הערבי לא יודעת בדיוק כמה כסף יש בתוכנית 922. עד לרגע הזה. אבל המצב האבסורדי זה שיש הקצבה של כסף ומצד שני אין שום בשורה בכיוון של עדכון תוכניות המתאר, ואם יש התחלה, אז אנחנו לא יודעים מתי זה יסתיים. בג'לג'וליה, למשל – ג'לג'וליה נמצאת במרכז הארץ, אדוני היושב-ראש; יישוב שיש בו מעל 10,000 תושבים. תוכנית המתאר שלו מתגלגלת בוועדות התכנון מאז תחילת שנות האלפיים ועדיין לא הגענו למצב שיש תוכנית מתאר מאושרת לג'לג'וליה. והדוגמאות הן רבות. מה התוצאות? התוצאות – שאין לנו קרקע לבניית מתנ"סים, שאין לנו קרקע לשטחי ציבור, ולכן אנחנו נשארים יישובים עניים. אין הכנסות עצמיות, כי היישובים האלה, בעצם אין להם שטחי מסחר, אין אזורי תעשייה. אנחנו בבעיה מבחינת התעסוקה, בעיקר תעסוקת הנשים. וחוזר חלילה – אותו סיפור בשאר היישובים. בערים המעורבות הסיפור יותר קשה. בשבוע שעבר, נדמה לי, או לפני עשרה ימים התפרסם הדוח של נציבות תלונות הציבור. אחת הבדיחות שם היא שבחלק מהיישובים האלה הוקפצו משפחות יהודיות שזכאיות לדיור ציבורי על פני משפחות ערביות. היו"ר מאיר כהן: איפה? סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): בלוד, נדמה לי, או ביפו. יש, יש. זה נמצא בדוח של נציב תלונות הציבור. לכאורה, זה מצב מכעיס, מאוד מכעיס. אבל מה התוצאה? מה מתחבא מאחורי הנושא הזה? שבשכונות הערביות בלוד, רמלה אין דיור ציבורי, לא בונים שם, וכאשר יש צורך – איפה הדיור הציבורי נמצא? בשכונות עם צביון יהודי. ככה הם הסבירו את זה במשרד השיכון – שיש יישובים או רחובות עם צביון יהודי, ולכן הם העדיפו שהמשפחות הזכאיות לדיור ציבורי מהמגזר היהודי יקבלו את הדירות האלה. המצב הזה יוביל אותנו להרגשת קיפוח וניכור. כל התקציבים, כמה שלא נדבר, גם אם נשדרג אחרי זה, אחרי שתסתיים תוכנית החומש, נביא עוד תוכנית ונאשר עוד תוכנית, וחברי הכנסת כאן יאשרו בתקציב המדינה עוד תוכנית – ללא שדרוג וללא אישור תוכניות המתאר אנחנו לא נתקדם במאומה. הדבר האבסורדי הזה מטיל אימה על הצעירים הערבים, על הזוגות הצעירים, שאין להם פתרונות. והסוגיה השנייה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה הפשרת קרקע של המדינה, קרקע ציבורית. אנחנו יודעים שרוב הקרקעות מסביב ליישובים הערביים הן פרטיות, וכך נוצר מצב שמי שאין לו קרקע פרטית משלו, הוא בעצם תחת חסדיהם של אלה שיש להם קרקע פרטית, ולכן המצב נשאר כמות שהוא, או שהוא באמת מחפש דיור ביישובים היהודיים בסביבה. אלה שתי הסוגיות שמעיקות על האוכלוסייה הערבית, מעיקות על הזוגות הצעירים, ובעצם מהוות חסם בפני התפתחותה של החברה הערבית. אי-אפשר להתקדם ללא תוכנית חירום, אדוני שר האוצר, בנושא תוכניות המתאר – לקבוע יעדים ל-2018, 2019, של תאריך מסוים שבו פקידי ועדות התכנון והבנייה ייקחו על עצמם לסיים את הסאגה הזאת, או להגיד לאנשים: זהו, אנחנו לא מאשרים תוכנית מתאר, סלאמאת. החבר'ה של ג'לג'וליה – כל התכנון של המדינה, הרכבת, כבישים בין-עירוניים, הכול נוגס מהשטח שנמצא מסביב לג'לג'וליה, ורק לה עצמה, לצעירים של ג'לג'וליה, אין אפשרות להתפתח ואין אפשרות למגורים שיכבדו את הצעירים האלה. ולכן אנחנו מטפלים בתופעות של המצב הקיים. כאשר אין מתנ"סים, כאשר אין מקומות מסחר בתוך הכפרים האלה, העוני של הרשויות האלה ממשיך להתקבע, הרשויות האלה ממשיכות לדרוש מענקי איזון, ובסופו של דבר חוזר גם הסיפור של הפשיעה, זה שדיברנו עליו המון מעל הדוכן הזה. היו"ר מאיר כהן: ברור לך, אדוני, שחלק מתוכניות המתאר תקועות בגלל תביעות בעלות ושטחים פרטיים? זה הרבה. אני מכיר את זה. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): זה דבר שתאמין לי, הוא מינורי מאוד. אבל אנחנו אומרים: אנחנו לא בורחים מאחריות, אדוני שר האוצר. אנחנו לא בורחים מאחריות. חברי הכנסת בגליל, במשולש וגם בדרום – כשישנה סוגיה שאפשר לדבר עליה, אנחנו מוכנים להיכנס לנושא הזה כדי לקדם פתרונות, אבל אי-אפשר להישאר במצב הנוכחי. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תודה רבה. בשם הממשלה ישיב שר האוצר. אדוני. שר האוצר משה כחלון: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, חבר הכנסת סעיד אלחרומי, נתחיל בתוכנית 922. בצוהריים הצגתי את העניין בוועדת הכספים, לפי הבקשה של חברי הכנסת אלחרומי ואבו עראר, אז בואו נתחיל. לא הוקצה כסף לתכנון? הוקצו 110 מיליון. בגדול, מה-922, מה-15 מיליארד, חבריי חברי הכנסת, נוצלו עד היום 4.5 מיליארד שקל. אי-אפשר לבוא ולומר: זה לא בשיטה הקודמת. בשיטה הקודמת הקצו כסף למגזרים מסוימים – אני לא רוצה להגיד בתקווה, אבל בכוונה שלא יוכלו לנצל אותם. כאן זה מנוצל. ניצול כזה אני לא מכיר לא ברשויות יהודיות ולא במשרדים ממשלתיים. אם אנחנו מדברים על ניצול, אז יש ניצול, ואם אנחנו מדברים על תוכנית אמיתית, זאת תוכנית, ומי שבחר את השם "כישלון", הוא פשוט נכשל בבחירת השם. השם זה "מהפכה", השם זה "הצלחה". 922 זה הצלחה. נכון שעשתה אותו ממשלת ימין. זה לא נראה טוב, זה לא נראה אמיתי, אבל ממשלת ימין עשתה תוכנית שוויונית, הוגנת, ערכית, מוסרית, ששנים לא הייתה במדינת ישראל, ולכן טיפה קשה לכם לאכול את זה, אבל אין קשר בין הומניות, אין קשר בין רגישות לבין עמדות מדיניות. אני יכול להיות ימני ולתמוך בארץ ישראל השלמה, אבל להיות הומני וערכי. ילד זה ילד, לא חשוב אם הוא גר בבאקה או גר בכפר יונה, ואם אנחנו רוצים לשלב אזרחים בעבודה, זה לא חשוב איפה הם גרים או איפה הן גרות. ועכשיו נתנה לי השרה גילה גמליאל נתון לגבי שילוב נשים בעבודה במסגרת 922. 35% מהנשים הערביות משולבות בעבודה. זה בעקבות המהפכה הזאת – והיעד, גילה, זה 42%? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: כן. שר האוצר משה כחלון: 42% זה היעד. אנחנו כבר ב-35%. אנחנו מברכים על זה ואנחנו דוחפים את זה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ממתי הנתון הזה? שר האוצר משה כחלון: דרך אגב, אני סומך על הנתונים שלנו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר האוצר משה כחלון: אבו עראר, אני אגיד לך משהו, אני מאוד סומך על הנתונים שלנו. אל תשאל אותי למה. אני סומך על הנתונים שלנו, אתה יודע מה, יותר ממה שאני סומך על הנתונים של מישהו אחר, כי כשעשינו את 922 – זה היה בזמנו אמיר לוי, ראש אגף התקציבים – עשינו את זה מתוך אמונה שלמה שזה מה שצריך להיות, שזה הדבר הנכון, הדבר הצודק, שתורם גם לחברה הערבית וגם לחברה היהודית במדינת ישראל. זה לא חד-צדדי. היו פערים וזאת הייתה הזדמנות לצמצם אותם. להגיד לך, אבו עראר, או ידידי סעיד, שאנחנו יכולים בקדנציה לסגור פערים? גם במגזר היהודי יש פערים, וכל הזמן מנסים לצמצם ולצמצם ולצמצם, אבל הכיוון הוא נכון. יש לנו את העניין של הדיור. אז ככה: הרחבנו בהרבה מקומות קווים כחולים. זה לא נכון שלא הרחבנו קווים כחולים. מינהל התכנון יושב עם כל כפר וכל יישוב – התחיל אצל הדרוזים; לדעתי, אכרם, הוא כבר לקראת הסוף – עוברים אחד-אחד, איפה שאפשר להכניס. אין לנו עניין בהריסות אלא אם כן אנשים, כפי שאמרתי בוועדת הכספים, גורמים נזק לכל הסביבה שלהם. איפה שאפשר להכשיר ואיפה שאפשר לתת חשמל, אתם יודעים שגם עשינו את זה. חבר הכנסת אכרם חסון מוביל עכשיו מהלך לחבר לחשמל הרבה מאוד בתים שיש להם בעיה כרגע – חוץ מבעיות משפטיות, בעיות היתרים כאלה ואחרות. חבר הכנסת אכרם חסון מוביל את זה, כמובן, בתמיכה שלנו. דיור – תראו, אנחנו שיווקנו 3,806 יחידות במחיר למשתכן. לצערי, בואו נגיד את האמת, נלקחו 1,090. אני לא יודע אם יגיעו למיצוי. האזרחים מהמגזר הערבי מעדיפים לגור בבתים עם קרקע. בואו נגיד את האמת, אנחנו לא יכולים לשווק מגרשים במחיר למשתכן ליחידות דיור כאלה, של צמודי קרקע. אין דבר כזה, לא במגזר היהודי ובשום מגזר. צריכים לעבור לבנייה רוויה. עכשיו, הם לא רוצים לעבור לבנייה רוויה – תרבות, מנטליות. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אנחנו מוכנים לזה, אדוני השר. שר האוצר משה כחלון: הינה, עובדה, אז למה לא לוקחים את המכרזים? 500,000, 600,000 שקל יחידת דיור במקומות כמו נצרת, נחף, מנדא – נתנו; בסח'נין. לא רוצים, הם רוצים צמודי קרקע. בסדר, אין לי בעיה, אבל אי-אפשר – בינינו, גם ההורים שלי באו מלוב, חיו שם בקרקע, באו פה, שמו אותם בשיכון, מה נעשה. הם היו בשיכון. מי שגדל בבית צמוד קרקע, אם יש לו והוא בקרקע הפרטית שלו – לבריאות. הינה, לך לקיבוץ, חיים ילין, יש שם גם צמודי קרקע. חיים ילין (יש עתיד): מה כבר עשיתי? שר האוצר משה כחלון: אבל אם אנחנו רוצים – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): משה, חיים שם. שר האוצר משה כחלון: אם אנחנו רוצים באמת לקחת קרקע מדינה ולתת מענה למאות ואלפי ועשרות אלפי זוגות צעירים מהמגזר הערבי – יצטרכו ללכת לבנייה רוויה. עכשיו, אנחנו רואים גם את האחוזים. הם פשוט לא לוקחים את זה. זאת אומרת – – – היו"ר מאיר כהן: גליק, אני מבקש, אל תפריעו לשר, בבקשה. שר האוצר משה כחלון: זאת אומרת שהם לא רוצים את זה, ואם רוצים לבוא בטענות – בבקשה, רק לעצמכם, בקטע הזה. בבקשה, רק לעצמכם, כי שיווקנו ואתם לא לקחתם, חד-משמעית, ואני אומר את זה באחריות מלאה. אז הרחבת קווים כחולים – אמרתי; מיצוי מפתיע לטובה – אמרתי, 4.5 מיליארד שקלים. יש לנו את התכנון, ואני אומר לכם, חברי הכנסת הערבים, שיתוף הפעולה הזה בנושא התכנון זה העתיד, אין מה לעשות. אתם מכירים את המצוקות. הרבה שנים לא תכננו. שמנו הרבה כסף לתכנון, וזה האלף-בית – התכנון. אני מצפה, ואני חושב שיש שיתוף פעולה עם רוב ראשי הרשויות, אני חייב לומר את זה – עם רוב ראשי הרשויות, ואני סיירתי גם ברשויות הבדואיות וגם בצפון. רק בשבוע שעבר הייתי בדיר חנא. אנחנו רואים, יש שיתופי פעולה טובים, וצריכים לעודד את זה ולהמשיך עם זה, ולא – – – יהודה גליק (הליכוד): גם לחרדים? שר האוצר משה כחלון: מה? יהודה גליק (הליכוד): גם אצל החרדים יש פתרונות – – – שר האוצר משה כחלון: לחרדים הוצאנו אלפי יחידות דיור כרגע, גם בבית שמש. עכשיו עשינו הסכם גג לאלעד ל-8,000 יחידות. בסך הכול, חבר הכנסת גליק, אנחנו עיוורי צבעים. אנחנו עיוורי צבעים. אתה יכול להיות חרדי, אתה יכול להיות דתי-לאומי, אתה יכול להיות ערבי, אתה יכול להיות יהודי, אתה יכול להיות אשכנזי ואתה יכול להיות מזרחי. אנחנו עובדים בצורה הכי שקופה. אנחנו עיוורי צבעים – כל אדם זכאי. הוצאנו בחברון, הוצאנו בבית אל, הוצאנו במעלה אדומים, הוצאנו בטמרה, הוצאנו בסח'נין, הוצאנו בתל אביב, הוצאנו ביפו, והוצאנו והוצאנו. זאת אומרת, אין לנו שום אפליה. יהודה גליק (הליכוד): אז למה יש ירידה בהתחלות בנייה? שר האוצר משה כחלון: יש ירידה – זה נושא אחר. תרצה – נדבר איתך עליו, אבל זה לא הנושא כרגע, למרות שאני יכול להתחייב בפניך, חבר כנסת גליק, שלא חסרות דירות. עובדה שלא חסרות דירות, ואם אתה חושב שחסרות – תפתח את יד 2 ואתה תראה שהכמויות אדירות. הקבלנים מחזיקים אלפי ועשרות אלפי יחידות דיור כדי שלא למכור אותן, כדי שאולי המחירים יעלו, ומחכים לזה כדי שאולי הצעירים ייכנסו ללחץ וירכשו. אלה נתונים לא שלי, אלה נתונים של הלמ"ס או כל מיני גופים ממלכתיים, לא של משרד האוצר, למרות שגם משרד האוצר מתקף את הנתונים האלה. אנחנו יודעים גם שהמשקיעים עוזבים את השוק. הבינו שכבר – הרי מה היה בעבר? היית קונה דירה, היית יודע שבעוד חצי שנה המחיר עולה ב-10%–15%, וזה נגמר. אתה יודע, לא רק שזה לא עולה, זה גם יכול לרדת. המשכנתה, הריבית, התשואה – פתאום רואים שזה לא כדאי. לכן אנחנו רואים עשרות אלפי משקיעים שעוזבים את השוק לטובת השקעות אחרות. בלמעלה ממחצית מיישובי המגזר הערבי יש כיום, לאחר שנים רבות, תוכניות מתאר שקיבלו תוקף, ועוד רבות אחרות נמצאות בהליכי תכנון במימון המדינה – אני מצטט, כי זה מה שקיבלתי ממינהל התכנון כדי לענות לכם תשובות ממש מדויקות מבעלי המקצוע. ותמ"ל – שימו לב, חברי הכנסת מהמגזר הערבי – בוותמ"ל קודמו בשנים האחרונות למעלה מ-67,000 יחידות דיור ביישובי המיעוטים ועשרות אלפי יחידות דיור נוספות בהליכי תכנון. זה בוותמ"לים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): באיזה יישובים? שר האוצר משה כחלון: אתה תקבל את הכול, אין לי שום בעיה. דרך אגב, יש לי את זה פה, באייפון. אבל אתה תקבל את הכול. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – שר האוצר משה כחלון: יש. תוכננו 67,000; לא 66,900, כי אם היה 66,900 הייתי אומר לך 66,900. 67,000, לא 67,001 ולא פחות אחד – בדיוק. מה שאני אומר לך, אבו עראר – בדיוק, ואני מוצא את זה בציטוטים שקיבלתי, זאת אומרת, לא שעכשיו סיכמתי. אני גם יכול לטעות בחשבון אם אני מסכם, אבל זה מדויק. כמו שאמרתי, תוכנית למשתכן פועלת בכל רחבי הארץ, לרבות, כמובן, ביישובים הערביים. אם זה חשוב לכם, אז ככה: במעטפת של ה-922, ואני נוגע ב-922, הושקעו 552 מיליון שקל בפרויקט הכבישים העירוניים ב-2016–2017 – זה מתוך ה-4.5 מיליארד, כמובן. 97 מוסדות ציבור נמצאים בהקמה כרגע, בעלות של 300 מיליון שקל. חל גידול – דיווחתי על זה בוועדת הכספים – חל גידול של 200% בנסיעות השבועיות בתחבורה ציבורית וגידול של 100% במספר הנוסעים, בגלל הנגישות. תמיד הייתה בעיה בנגישות בכפרים היותר-מרוחקים – טופל. כפי שאמרתי, בסך הכול כבר הוקצו בהחלטה בשנים 2016–2017 למעלה מ-4.5 מיליארד שקל, ואנחנו שמחים שיש את הניצול הזה, זה ניצול טוב. בסך הכול, נדמה לי, העברנו את זה ב-2015 או ב-2016. הניצול הוא מצוין. באופן כללי, העלינו באופן משמעותי את התכנון בכל רחבי הארץ, את השיווקים בכל רחבי הארץ, את העסקאות. אין לי ספק שהפעולות האלה, פלוס הפעולות של הוותמ"ל, ייתנו מענה גם למגזר הערבי – שכרגע הוותמ"ל הרי מוציא את זה, אבל לוקח זמן ליישם. אבל אין לי ספק שזה מה שיקרה. אני ממש רואה שהנושא הזה מטופל, ואני אומר את זה באחריות – הוא מטופל. יש פערים, היו פערים, צריך להמשיך ולדחוף שם, ואני מאוד מקווה שגם בתקציבי 2020 נמשיך ונדחוף את העניין הזה. שוב אני אומר: לא תהיה ברירה, יצטרכו לעבור לבנייה רוויה. לא יעזור כלום. כמו שאני גר בבניין עם כמה דיירים, אני מניח שהרוב פה גרים, גם האזרחים – – – סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): זה לא פסול. שר האוצר משה כחלון: אני לא אמרתי. אמרתי: כרגע זה לא המצב. אני אומר, בעיני רוחי, כאחד שמכיר את המערכת בארץ, יודע מה קורה בשוק הנדל"ן, יודע מה עתודות הקרקע של מדינת ישראל, יודע מה העתודות התכנוניות – חברי הכנסת, אני אומר את זה בידידות הכי גדולה: זה מה שצריך להיות בסוף. אתם יודעים, פעם היה אפשר. היום כבר יש מחסור בקרקע. צריכים לעלות לבנייה רוויה ויצטרכו לשתף פעולה. אני שוב מודה לכם על ההקשבה, ואני רוצה גם להפנות אתכם – ואם לא, אני אעביר לכם. יש לנו תוכנית שנקראת 2040, אני לא יודע אם זה הגיע כבר לחברי הכנסת. תוכנית 2040 היא תוכנית אסטרטגית לדיור בכלל, לכל המדינה, ויש שם פרק ייחודי עם יעדים – אני חושב שאתה דיברת על זה, חבר הכנסת אלחרומי; דיברת על יעדים, לדעתי, נכון? בתוכנית 2040, תוכנית דיור של מדינת ישראל, יש ממש פרק מיוחד למגזר הערבי. אני אדאג להעביר לך אותו, שתוכל להתרשם. חברים, תודה רבה לכם. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הבאה: היעדר מדיניות ואסטרטגיה של ממשלת ישראל באשר לרצועת עזה והמשך הטרור מתחומה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יאיר לפיד. תשיב השרה גילה גמליאל, בשם שר הביטחון. בבקשה, אדוני, עשר דקות. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרי אני מניח שברור לכולם שאני אגיד משהו גם על חוק הגיוס, אבל קודם כול אני רוצה לדבר על המצב בעזה. ביום שישי האחרון כתב חגי סגל, עורך מקור ראשון, מאמר שבו הוא אמר: אם מה שקורה בעוטף עזה היה קורה באיו"ש, המדינה הייתה נשרפת. אני מניח שזה – אני לא מצטט במדויק, אין את זה מולי, אבל אמר וצדק, כי הוא אמר: הציבור שלנו לעולם לא היה מסכים שיקרה באיו"ש מה שקורה היום בעזה. והחטא הגדול – – – היו"ר מאיר כהן: חברים בצד שמאל, סליחה. יאיר לפיד (יש עתיד): החטא הגדול הוא לא זה שהציבור הטוב של עוטף עזה מתנהג באופן ממלכתי ואחראי. החטא הגדול הוא זה שהממשלה הרי יודעת שזה בדרך כבר ארבע שנים. ארבע שנים היא יודעת שיגיע הסיבוב הבא בעזה ויגיעו הפיגועים הבאים מעזה, וארבע שנים היא יושבת על הידיים של עצמה ולא עושה שום דבר כדי למנוע את זה. פשוט חיכינו לסבב הבא. ב-2014 הייתי חבר קבינט, מייד אחרי צוק איתן, דיברתי עם ראש הממשלה – דיברתי גם תקשורתית, אגב; לא בהדלפות, בקולי – על זה שצריך ללכת בעזה למדיניות שלמה של פירוז עזה מנשק תמורת שיקומה, להגדיר מה המדיניות ולחתור אליה, כי זה מה שצריכה הממשלה לעשות: להגדיר מדיניות ולחתור אליה, בוודאי בנושא נפיץ כמו עזה, בוודאי כשארגון טרור כמו החמאס שולט בעזה. והכלים להיאבק בזה תמיד היו שם. אם אתם לא מאמינים לי אתם מוזמנים ללכת לכתביו של נתניהו הצעיר, שעסק בנושא הטרור אז, כי במקום התיאורטי זה היה מאוד קל לעסוק בזה, והסביר שהדרך הנכונה להיאבק בארגון טרור כמו ארגון החמאס היא ליצור טריז בינו לבין האוכלוסייה האזרחית. בפרפרזה על יצחק רבין המנוח: להיאבק בחמאס כאילו אין משבר הומניטרי ולטפל במשבר ההומניטרי כאילו אין מאבק בחמאס. לפגוע בהם – ובנושא הדרך שבה פוגעים בהם וההסלמה בה אני נמצא ימינה מן הממשלה הזאת. כל האמצעים כשרים. כל ארגז הכלים הגדול של צה"ל צריך להיות אפשרי וראוי לשימוש בכל רגע נתון, כולל סיכולים ממוקדים, בוודאי כולל סיכולים של חוליות שיגור, כולל אמצעים טכנולוגיים שעוד לא הפעלנו אותם וצריך להפעיל אותם, ובעיקר כולל זה שידע כל איש חמאס וידע כל אחד מבכירי החמאס שחייו אינם בטוחים כל עוד חיי עוטף עזה אינם בטוחים, כל עוד עפיפונים ובלונים מאיימים עלינו. ועפיפונים ובלונים הם טרור. הייתי כבר יותר מפעם אחת בעוטף בזמן השרפות. עמדתי עם הכבאים. זה טרור, ובטרור הזה היה צריך לטפל באופן מעמיק, אבל הממשלה לא עשתה דבר וחצי דבר חודש אחרי חודש ואחר כך שנה אחרי שנה, בגלל כל מיני בעיות פוליטיות. כשאתה לא מטפל במשבר כמו משבר שיש בעזה הוא הופך להיות המשבר שלך. אנחנו לא אשמים במשבר ההומניטרי בעזה, אבל זה לא אומר שהמשבר הזה אינו בעיה גם שלנו. אני אתן לך רק נתון אחד: בכל יום מיליון ו-100,000 ליטרים של ביוב יוצאים מעזה לתוך הים לעבר חופי אשקלון. בחופי אשקלון יש את מתקן ההתפלה הגדול במדינת ישראל – 15% ממי השתייה שלנו. כבר כמה פעמים היה צריך לעצור הכול, לנקות את הפילטרים מהביוב של עזה. זה המים שאנחנו שותים. זו מחשבה לא נעימה. זה שזה לא אשמתנו, זה שהמשבר אינו אשמתנו לא אומר שהוא לא בעיה שאנחנו צריכים לטפל בה. ואנחנו צריכים לדאוג שתושבי עזה ידעו שאנחנו מאמינים שראוי שאוכלוסייה אזרחית, יהיה לה חשמל ויהיו לה מים נקיים ויהיו לה תרופות, אבל היא תשלם מחיר אם היא לא תתמודד מול החמאס ולא תקום מולו ותגיד: אנחנו לא מוכנים לפגוע בעצמנו בגלל האינטרסים האסלאמיסטיים שלכם. זו תוכנית פעולה. היא ארוכה, היא אסטרטגית, היא לא קורית מהיום למחר, אבל היה צריך להתחיל אותה כבר לפני שנים, מפני שאחרי צוק איתן ועמוד ענן ועופרת יצוקה אנחנו ידענו שגם הסבב הזה יגיע, רק ממשלת ישראל ובנימין נתניהו בראשה לא עשו דבר וחצי דבר כדי למנוע אותו. מה שמעביר אותי לנושא השני, כי גם שם לכולם היה ברור שיש בעיה ובנימין נתניהו לא עשה דבר וחצי דבר כדי למנוע אותה, וזה חוק הגיוס. אני שומע בימים האחרונים תילי-תילים של פרשנויות לגבי עצמי – מה המניעים, מה הסיבה האמיתית, איך הם יתנהגו ברגע האחרון. אני רוצה – חבר הכנסת מוזס, שיושב פה – להגיד: לא לדאוג. אם אנחנו הבטחנו שנצביע בעד אנחנו נצביע בעד, כמו שכשאתם הבטחתם שתצביעו נגד אתם תצביעו נגד. זה הופך אותי ואותך לשני האנשים האמינים האחרונים בבניין הזה. הרי למה אנחנו מצביעים נגד? מפני שאנחנו היחידים עד היום שעשו משהו בעניין. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם מצביעים נגד או בעד? יאיר לפיד (יש עתיד): בעד, בעד. אנחנו עשינו משהו בעניין. אמרתי נגד? אתה צודק, תודה רבה על התיקון, חבר הכנסת ברושי. אנחנו היחידים שעשו משהו בעניין – אנחנו היחידים שהעברנו חוק בממשלה הקודמת. וכשהחוק בוטל אנחנו היחידים שהלכו לבג"ץ כדי לתקן אותו. וכשהוקמה הוועדה אנחנו הלכנו לוועדה כדי לדבר איתה, כדי להסביר לה מה צריך להיות. עשינו משהו. לא רק בלבלנו את המוח, לא רק צלצלנו לעיתונאים בלילה ולא רק עסקנו בפרשנויות. עשינו, מפני שהמטרה שלנו היא לא לקרוא כותרות אלא המטרה היא פשוטה: לרפא את הפצע הזה בליבה של החברה הישראלית. והדרך היחידה לרפא את הפצע הזה זה שיותר צעירים חרדים יתגייסו ויותר צעירים חרדים יצאו לשוק העבודה. והציניות של הבניין הזה – אני שומע את הקולות. מצד אחד מפלגת העבודה, שפתאום מדברת בשם עקרון הגיוס. כל מפלגת העבודה יצאה מן הבניין הזה כשאנחנו העברנו את חוק השוויון בנטל, הלכה לחדר צדדי, התחבקה עם אריה דרעי כדי להימנע מהצבעה. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): זה היה בבניין – – – יאיר לפיד (יש עתיד): זה היה בבניין. כדי להימנע מהצבעה, כדי שלא יראו אותם אפילו במליאה, כשהעברנו את חוק השוויון בנטל. שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): היה כנסת אלטרנטיבית. יאיר לפיד (יש עתיד): כנסת אלטרנטיבית. ואתם יודעים מה, שלי? גם נשארתם כנסת אלטרנטיבית. והציניות של הליכוד והבית היהודי – – – שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): – – – אלטרנטיבה, מה אתה רוצה? למוחרת כבר לא – – – יאיר לפיד (יש עתיד): הצינית של הליכוד והבית היהודי, שהיא כמובן גרועה בהרבה, מפני שהם העבירו את החוק איתנו. מפני שראש הממשלה נתניהו נשא נאום נוגע ללב כשהעברנו בממשלה את השוויון בנטל, הסביר על ההיסטוריות של הרגע. אני זוכר שהסתכלתי עליו ואמרתי: כמה טוב הוא בלהסביר את ההיסטוריות של הרגע. חבל שלא הוא הביא את ההיסטוריות של הרגע אלא אנחנו, כי הוא היה יכול כבר שנים על גבי שנים להעביר את החוק הזה, ולא עשה שום דבר. ואחר כך – אני מזכיר לכם מה קרה עם החוק. החוק, כמקובל, עבר בממשלה, הגיע לכנסת, נכנס לוועדה. הוועדה נקראה ועדת שקד, ואיילת שקד הובילה את חוק השוויון בנטל של יש עתיד יחד עם חברי הכנסת עפר שלח ואלעזר שטרן. ואז היה צריך להציג את החוק. היא עלתה פה לפודיום ונשאה נאום. הוא נמצא ביוטיוב, אני מציע לכולם לשמוע אותו. באמת, הלב רחב, מרגש – על כמה היא מאמינה בחוק, כמה החוק חשוב. ואז הממשלה נפלה, ושנה אחרי זה הם החליטו לבטל את השוויון בנטל, ואותה איילת שקד ישבה פה והצביעה בעד ביטול החוק שהיא עצמה העבירה, וראש הממשלה נתניהו הצביע נגד החוק שהוא עצמו העביר, וכל ממשלת ישראל, כל הליכוד, כל הבית היהודי – הפילו את החוק שהם עצמם העבירו. וכששאלו אותם למה, הם אמרו: מפני שבממשלה הקודמת לפיד הכריח אותנו ובממשלה הזאת ליצמן הכריח אותנו. ולנו? אין שום דעות משל עצמנו. אז אלה שלא היו ואלה שביטלו, פתאום ביממה האחרונה פיתחו דעות משל עצמם, והבנתי שעושים כולם כוננות תרגילים. אנחנו לא נעשה תרגילים, כי אנחנו לא עושים תרגילים. כי זה לא משחק, זה בנפשנו. זה הילדים שלנו, זה החיילים שלנו, זה צבא ההגנה לישראל. זה חוק טוב וזה חוק ישר וזה חוק שיש בו סנקציות פליליות. הגיע הזמן להפסיק עם השטות הזאת שאין סנקציות פליליות בחוק. חבר הכנסת מוזס, שהוא יהודי רציני, קרא אותו. הוא יסביר לכם שיש. אם שלוש שנים לא יעמדו ביעדים, יש סנקציות פליליות בחוק הזה. ובעיקר, כל מי שהחליט הבוקר שיש לו עניין באינטרסים של צה"ל – אני רוצה להזכיר לו: צה"ל חתום על החוק הזה, והרמטכ"ל חתום על החוק הזה, וכל מי שמדבר על בגידה בחיילים אומר בעצם שאין לו אמון בצה"ל וברמטכ"ל ובמשרד הביטחון, כדי להרוויח איזה רבע כותרת, כי כבר לא קדוש דבר בעיניכם. אבל בעינינו כן – יש קדושת החיים וצה"ל מגן על קדושת החיים. יש הקדושה של החיים המשותפים והעיקרון שצבא העם מגן על קדושת החיים המשותפים. ויש הקדושה, חבר הכנסת מוזס, של הקשר בינינו, שיקום וייפול על השאלה אם במדינה הזאת לכולם יש רק את אותן זכויות או גם את אותן חובות. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. תשיב בשם הממשלה השרה גילה גמליאל. בבקשה, גברתי השרה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אז בעצם יש כאן הצעת אי-אמון מצד יש עתיד מן הצד האחד, ומן הצד האחר יש אמון בחוק הגיוס, אז כנראה המקום שלך צריך להיות אולי בקואליציה – – – יאיר לפיד (יש עתיד): לא. באמצע, ביניכם, טוב לי. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: בסך הכול, אתה ענייני בדברים שצריך, ובאמת, אני חושבת שעשית כאן החלטה נכונה מאוד ומקצועית מאוד, שבדברים שיש אמונה שהם לטובת הכלל אז הבית הזה צריך להפנים שלא צריכה להיות לא אופוזיציה ולא קואליציה. אני התבקשתי להשיב כאן בשם שר הביטחון על כל העניין שבו, לטענת האופוזיציה, במקרה הזה – אתה טוען שיש היעדר מדיניות ואסטרטגיה של ממשלת ישראל באשר לרצועת עזה והמשך הטרור מתחומה. אני משיבה לך בשם השר, שכאן, כשמדברים על נושא ביטחוני במדינת ישראל, וגם כל מה שקרה באזור דרום המדינה, מטופל בצורה יסודית, מקצועית ואסטרטגית מטעם כל גורמי הביטחון. אז אני רק אתן לך את התמונה כהווייתה. במצב הנוכחי 450 עפיפונים הופלו על ידי הרחפנים של צה"ל, 260 עפיפוני תבערה חצו לשטח ישראל, הם גרמו ל-203 שרפות וכ-19,000 דונם נשרפו כתוצאה מזה ויצרו נזק מאוד משמעותי לדרום – – – חיים ילין (יש עתיד): אז אני אתקן אותך: 40,000 דונם, 1,000 שרפות, 95 ימים. אני מתקן אותך מתוך השטח. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אלה נתונים לא מהשטח, אלה נתונים – – – חיים ילין (יש עתיד): אז תגידי למי שנתן לך את הנתונים שיבוא אליי הביתה ואני אתן להם את הנתונים. היו"ר מאיר כהן: חיימק'ה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אלה נתונים שהתקבלו על ידי משרד הביטחון, ואני מעבירה לך אותם. ועל כן, הפרחת העפיפונים הפכה לכלי צבאי שמופעל על ידי חמאס. ובהקשר הזה, על מנת לבלום את התופעה, אנחנו כאן במדינה הצלחנו, כרגיל, עם כל ההתפתחות הטכנולוגית שלנו והיכולות, לעמוד ולתת מענה טכנולוגי לבעיות הללו. אז הרחפנים בעצם הוקמו על מנת לפתור באופן ייעודי את הבעיה – שצריך להבין, למרות הנזק הכביר שהיא עשתה בדרום הארץ היא לא מהווה איום אסטרטגי למדינה, וכך גם ההתייחסות בהקשר הזה. צריך לזכור שלהם מאוד זול לקחת בלונים ועפיפונים במחיר של ארבעה שקלים ולדאוג לשלוח אותם ממש לתוך מדינת ישראל, גם בעלויות נמוכות וגם על ידי נערים, כך שההתמודדות שלך היא שוב עם ניצול ציני של חמאס, שבא ופוגע באוכלוסייה האזרחית שלו – גם צעירים, גם נשים. אנחנו רואים את זה חדשות לבקרים, כל פעם, בניסיונות שלהם להציב בחזית את האזרחים ולהסתתר דרכם. וגם כאן ההתמודדות של צה"ל היא בעצם העובדה של היותו הצבא המוסרי ביותר שקיים בעולם, ביחס שבין האתגר שעומד לפתחו בסוגיות הללו אל מול המענה שניתן לתת בפתרונות. אז אכן היה גם ירי להרתעה, אבל כפי שנאמר, יותר להרתעה, ולא ירי ממוקד ופגיעה באותם צעירים – אבל ירי הרתעה אל מול אותם מפקדים, שהם אלו ששולחים בעצם את כל אותם צעירים לעמוד בחזית, וכאן גם העברת המסרים, גם באופן ישיר וגם באופן עקיף, על מנת שיובן שאנחנו לא ניתן יד להמשך הטפטופים, גם לא במה שמדובר, בעפיפונים ובלונים – שהם לא בעיה אסטרטגית. הופלו, כפי שנאמר, בסך הכול 450 עפיפונים על ידי הרחפנים, כלומר, ההתמודדות הטכנולוגית כן נותנת מענה אל מול אותו יעד מדובר. אבל גם אני וגם אתה מבינים שהבעיה לא מסתכמת בזה. אז היום זה העפיפונים, אתמול זה היה ניסיונות של קבוצות גדולות להגיע ולחדור לשטחי מדינת ישראל, לפני זה היו מנהרות. אין ספק שהמוח וההון האנושי שקיים אצלנו יכולים לתת מענה טכנולוגי כזה ואחר לכל אותם אתגרים שעומדים לפתחה של מערכת הביטחון, אבל הבעיה היא בעיה הרבה יותר כאובה. בעת הזאת, כל הניסיונות להתמודד בפתרון הסכסוך מול רצועת עזה נועדו לכישלון. אתה מתנהל מול ארגון טרור. ארגון הטרור שנמצא שם, חמאס, כפי שאתה רואה, אפילו לא מגיע למערכת יחסים מול אבו מאזן, ושם אתה רואה שאפילו אבו מאזן בעצמו מחרים את האוכלוסייה ברצועת עזה. וכל אותן חרמות גם מעיבים על המצב הכלכלי במקום ומציבים את מדינת ישראל בסוגיות לא פשוטות אל מול הקטע של האוכלוסייה עצמה – שצריכה גם להיות תחת שלטון טרור, במצב שבו הם לא מקבלים את כל המשאבים שמגיעים אליהם, את הכסף עצמו, לתוך הרצועה; אל מול מצב שבו אבו מאזן מטיל בעצמו לא רק חרמות אלה סנקציות, סנקציות קשות אל מול רצועת עזה, בניסיון להפיל שם את השלטון. וכרגע תקופת הביניים של אי-ודאות גם לגבי המשך כהונתו של אבו מאזן עצמו. עצם המצב ששם יש מעין אווירת סוף תקופה, יוצרת עוד בלמים בניסיונות של כל אחד מהגופים למצוא לעצמו את הכוח כשהוא עומד ממול. וגם הקרע הזה שיצר אבו מאזן מול ממשל טראמפ לא מוסיף. הוא, על דעת עצמו, פשוט ניתק כל מגע וכל קשר. כך, כפי שאתה רואה, הסיטואציה היא מאוד מאוד מורכבת. אז קל להלין על מדינת ישראל, על מדיניות הממשלה, אבל בסוגיה הזאת הדברים הם יותר מורכבים. יש בהם הרבה יותר כשלים שנובעים ממדיניות כושלת של יושב-ראש הרש"פ עצמו, וכל ההתנהלות של בחירת הפלסטינים בארגון טרור שיעמוד בראשם. ואותם כשלים בסוף התהליך מובילים לכך שאנו צריכים להתמודד עם תנאים כמעט בלתי סבירים ביכולת שלנו לתמרן מולם. ההיבט הזה, שבו גם אותם כספים שכבר כן מגיעים לרשות הולכים על ידי הרשות הפלסטינית למשפחות של מחבלים על מנת לעודד טרור, מוביל החלטות, גם מארצות הברית – מהקונגרס, שמקבל החלטה שלא להעביר את אותם משאבים לרצועה, ובצדק. וגם במדינת ישראל אנחנו רואים שיש יוזמות חקיקה בכנסת הזאת: חוק הקיזוז, שגם כאן יגיע לפתחנו, כבוד היושב-ראש, על מנת לראות כיצד ניתן לזעזע שם את אמות הסיפים, להוביל לחינוך אוכלוסייה ונוער במקום לרצח היהודים ובמקום אנטישמיות – לכיוונים אחרים. וכאן החקיקה של חוק טיילור פורס בארצות הברית, בקונגרס – הוא גם מחייב את הרש"פ באותה דרישה, להפסיק לשלם את המשכורות הללו למשפחות של המחבלים. ועל כן, גם כאן, עצם הסיוע של ארצות הברית שיורד דרמטית כתוצאה מזה יוצר בסוף המצב סיטואציה מאוד לא פשוטה ברשות הפלסטינית. ועל מנת להגיע לפתרון, מה שצריך זה הקו שנוקטות גם מדינת ישראל וגם ארצות הברית אל מול הרשות הפלסטינית – זה להיות בצורה מאוד מאוד עניינית שמתמקדת בלנהל פה כלכלה, שלום כלכלי, שהוא בפוטנציאל, אפשרויות שכן ניתן לתעל אותן בסופו של תהליך עבור האוכלוסיות השונות, בנייה של האי, כפי שדובר עליו, שאפשר למנף אותו. כל זאת – אם יהיה רצון אמיתי לבוא ולקבל את העזרה. החוכמה היא לא תמיד שיש מי שייתן; גם צריך שיהיה מי שיקבל. ועל כן אני כאן לא מסכימה לטענה של היעדר מדיניות אסטרטגית של המדינה, אלא כל אותן בעיות שמניתי, שבאות בעצם מתוך הרשות עצמה, הן שמעיבות על האפשרות לבוא ולקדם את הנושא, גם בדרום המדינה, ולא פחות בהתנהלות של הסכם עתידי מול הפלסטינים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. אם כן, הוצגו הצעות האי-אמון, ואנחנו עוברים לדיון. המחנה הציוני, עמר בר-לב, אדוני, שלוש דקות. אנא מכם, היות שסדר-היום הוא ארוך, אל תוך שעות הלילה המאוחרות, אני אקפיד על שלוש דקות. אנא הקפידו על כך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חוק הגיוס, או יותר נכון חוק האין-גיוס, למה הוא בעצם רע? מרוב כל הדיבורים עליו אני לא בטוח ששמו את האצבע, בוודאי לא לציבור, למה החוק הזה רע. אז אני אגיד לכם, אני אתן לכם כמה דוגמאות. דבר ראשון, המכסות. המכסות שמופיעות בחוק הגיוס הזה מ-2019 לעשר השנים הקרובות הן מכסות חסרות משמעות. כי אם אני מסתכל על המתגייסים לצה"ל – הם מדברים בשנת 2019 על 3,500, ובעוד עשור – 5,000 ומשהו. היום, ב-2017, התגייסו לצה"ל בערך 3,000 אנשים חרדים. אז מה הטעם? אם החוק הזה לא מקדם שום דבר, לא נותן אינסנטיב למי שמתגייס לצה"ל והפוך למי שלא מתגייס, אז מה הטעם בחוק הזה? אז בשביל מה צריך לעשות אותו? זאת דוגמה אחת. דוגמה שנייה, אדוני היושב-ראש, אני אשווה את זה לחוק שאתם, יש עתיד, חוקקתם בכנסת הקודמת. על פי החוק ההוא, ב-2017 היו אמורים – – – היו"ר מאיר כהן: ושאתם התנגדתם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה? היו"ר מאיר כהן: ושאתם התנגדתם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אנחנו – – – היו"ר מאיר כהן: לא אתה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אנחנו התנגדנו לחלק ולחלק אנחנו הסכמנו, אבל בוא נדבר על עובדות. לפי אותו חוק, ב-2017 היו צריכים להתגייס לצה"ל ולשירות לאומי 5,000 איש. בחוק הזה, ב-2019, שנתיים מאוחר יותר – 3,500. אז אני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, אני שואל את הציבור: איזו בושה זאת. זה חוק – זה חוק שמבחינת המכסות הן אפילו יותר נמוכות מהמכסות שהיו בחוק של יש עתיד בכנסת הקודמת. לכן, מבחינת המכסות אין כאן מה לדבר. סעיף אחר שמופיע בחוק הזה זה שכל בחור חרדי שלמד שנתיים בין גיל 14 לגיל 18 – נניח שבחור נכנס לישיבה בגיל 14; 14, 15, בגיל 15 הוא החליט שזה לא בשבילו. הוא ממשיך להיות חרד, רק תורתו לא אומנותו, והוא עושה דברים אחרים. לפי החוק הזה בגיל 18 הוא יכול לחזור ולומר: רגע, התבלבלתי, אני עכשיו כן רוצה לחזור, להשתמט מצה"ל, ושתורתי אומנותי תהיה מקצועי. אז שוב, זו דוגמה, זה מתן הזדמנות להשתמטות לכל בחור חרדי שרק לא רוצה לשרת בצה"ל. ומילה אחרונה, כי אני רואה שהזמן שלי נגמר, לגבי האמירה, אדוני היושב-ראש, שלכם, של יש עתיד, שזה אותו חוק. תשמע, אני ישבתי שעות עם עפר שלח ועם אלעזר שטרן בכנסת הקודמת, חודשים ישבנו יחד, והמאבק שלכם היה – לחלקו הסכמתי, אבל לחלקו התנגדתי – על סנקציות פליליות, והתנגדתם לסנקציות כלכליות. אז אם בחוק הזה יש סנקציות כלכליות – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – ואין סנקציות פליליות, איך אתם יכולים לומר שזה החוק שלכם? היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): בושה וחרפה. היו"ר מאיר כהן: תודה לך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זאת בגידה במשרתים בצה"ל. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, סיעתנו הגישה היום הצעת אי-אמון בנושא משבר הדיור, במיוחד בחברה הערבית. זה אחד הנושאים שהממשלה כמעט לא עשתה שום דבר כדי לטפל בו, ואם יש פערים בהקצאה תקציבית זה אחד המקומות שהפערים הם בערך אחד ל-100 – פי 100, לא פי שניים או פי שלושה או פי ארבעה מבחינת הקצאות. בכל מקרה, המצב הוא כדלקמן: 60% מהמשפחות הערביות יצטרכו דירה נוספת בעשר השנים הבאות; מחצית, לפי סקר שעשה מרכז רכאז באגודת הגליל, 50% מהם, מחציתם, אומרים: אנחנו לא יודעים, לא רואים אפשרות שנוכל להשיג את הדירה הנוספת שאנחנו צריכים. אני רוצה להציג במהירות עשר דרישות או עשר הצעות שיפתרו את הבעיה: 1. הרחבת תוכנית מתאר. לא מספיק שיש תוכנית מתאר. תוכנית המתאר צריכה לענות על הצרכים העתידיים של כל יישוב ויישוב. היום תוכניות המתאר מתעכבות, לא צופות פני עתיד אלא פותרות בעיות של העבר. לא צופות פני עתיד. 2. הקצאת קרקעות במחיר סביר. ישנם מקומות שהוקצו קרקעות אבל המחיר הוא בשמיים. זוג צעיר לא יכול להשיג אותו. לכן צריך שתהיה תוכנית רצינית של הקצאת קרקעות לדיור. 3. דיור ציבורי גם ביישובים הערביים. ביישובים הערביים אין כמעט דיור ציבורי. הכרה ביישובים הלא-מוכרים בנגב. היו"ר מאיר כהן: זה ארבע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): סליחה? היו"ר מאיר כהן: זה ארבע. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה ארבע, אני לא אמרתי מספר. 4. הכרה ביישובים הלא-מוכרים בנגב, ותוכנית לפיתוח דיור ראוי לבני אדם, עם מים, עם חשמל, עם שירותים, עם בתי ספר, עם הכול. יש כסף במדינה. יכולים לפתור גם את הבעיה הזאת. 5. הפסקת הריסות בתים. אנחנו הצענו כמה פעמים. במקום לבנות, במקום לפתור את הבעיה, מחמירים אותה על ידי כך שהורסים בתים ושמונעים מאנשים לבנות. הרי הריסת כל בית – אנשים יחשבו אלף פעמים לפני שיבנו בית ויפתרו את הבעיה שלהם. לא נותנים לאנשים לפתור את הבעיה. אנשים בונים על חשבונם בלי שום עזרה ממשלתית. אנחנו הצענו להפסיק, להקפיא את ההריסות – – – היו"ר מאיר כהן: אני מבקש ממך להזדרז, אדוני, כי זמנך עבר לפני חצי דקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אז אני אמנה את – – – היו"ר מאיר כהן: בדיוק. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הקמת יישובים חדשים לרווחת הציבור, לא כגטאות; החזרת עקורים, כמו באיקרית ובירעם וע'בסייה ודמון; ביטול ועדות הקבלה, המפלות לרעה את האזרחים הערבים; פתרון בערים המעורבות; ביטול ההתעללות של עמידר בתושבים; הלוואות ראויות תוך לקיחה בחשבון של המצב הסוציו-אקונומי – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – של היישובים הערביים. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. אני חוזר שוב, אנא הקפידו על שלוש דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום, כבוד היושב-ראש, כי האדמה שאני חי בה בוערת. 95 ימים של טרור עפיפונים, קרוב ל-1,000 שרפות, 40,000 דונם נשרפו. המשמעות היא שעוד שבועיים, בקצב הזה של השרפות נגיע למצב שהשטח שיישרף בעוטף עזה זהה לכל גוש דן. מישהו כאן מצליח להבין את המשמעות? תתארו לעצמכם שכל גוש דן עולה בלהבות ונשרף, או פעמיים שרפת שטח הכרמל. קבינט יקר, אתם אומרים לנו שאנחנו רוצים הכול עכשיו ומייד, אבל אנחנו באמת לא רוצים עכשיו. אנחנו 18 שנה מול קסאמים, איומים, מנהרות, חדירת מחבלים, צבע אדום. האמת, יש לנו סבלנות, אנחנו, אנשי הנגב. ועכשיו אנחנו מתמודדים עם 95 ימים של שרפות, וממש לא בוער לנו. אני מבין שגם לממשלת ישראל לא בוער, אבל בינתיים, כשאנחנו מדברים כאן, האדמה בבית שלנו בוערת – עוד שרפות ועוד שרפות ועוד שרפות. כבר שלושה חודשים תושבי העוטף נושמים עשן. חבריי חברי הכנסת, אתם מתארים לעצמכם מה זה לנסוע בכביש, להסתכל ימינה ושמאלה ולראות אש ועשן כבדים משני הצדדים? לראות הכול שחור? אומרים לנו שאנחנו מחרחרי מלחמה. קבינט יקר, אין רק שני מצבים במדינת ישראל. זה לא שמאל או ימין, שחור או לבן, הכלה או מלחמה. יש הרבה אפשרויות, ואני מוכן אפילו לייעץ לכם, כי אני מכיר את השכנים שלנו. זה לא עניין של ימין או שמאל ולא ספינים ולא כותרות בתקשורת. מדובר כאן על המחויבות של הקבינט המדיני-ביטחוני ושל ממשלת ישראל לשמור על ביטחונם של אזרחיה, ולא שאזרחיה ישמרו על ביטחונו של הקבינט. אנחנו במצב שהאדמה שלנו נעלבת, כי הריבון לא יודע להגן עליה. אנחנו מכבים שרפות כדי לשמור על השורשים העמוקים שלנו, שנטועים כאן, לשמור על ההתיישבות. עם שלא מגן על אדמתו, אין לו זכות להתיישב בה. בשלושת החודשים האחרונים גם משהו טוב קרה, כי אנחנו, תושבי עוטף עזה, יודעים להוציא ממצבים קיצוניים את הדברים הטובים. תחת המצב הזה קהילות שלמות מתחברות. אתם צריכים לראות את הבדואים בכבאיות של קק"ל יחד עם החרדים; את חיילי צה"ל מתצפתים ומתורגלים בנוהל השרפות; את לוחמי האש מכבים את השרפות. אתם צריכים לראות את הצח"י, צוותי חירום יישוביים, והרבש"צים והמתנדבים מכבים שרפות יום-יום, שעה-שעה. אתם צריכים לראות את אלו שמגיעים מחוץ לעוטף עזה כדי לעזור לנו בסופי השבוע. אני מסיים, כבודו. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם. קהילות שלמות התאחדו כדי להילחם למען המדינה, למען הציונות וההתיישבות. יש לי חלום – שממשלת ישראל תיקח דוגמה מהנחישות שלנו, מהלכידות שלנו, מהאהבה שלנו לאדמה ומהחיבור שלנו אליה. הטרור ממשיך לשרוף לנו את היבולים – – היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): – – ואת המרעה, אבל אנחנו נדע – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): – – לשמור על השורשים ולהשקות את השדות. אנחנו נמשיך עד התלם האחרון, כמו שגידלו וחינכו אותנו. ולכם אני אומר: ממשלת ישראל, אם אתם הייתם מקימים עם הנחישות שלכם את מדינת ישראל – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): – – היא לא הייתה קמה, והעם היהודי היה בתפוצות. ממשלת ישראל, תתעוררי. דין עפיפון כדין קסאם. היו"ר מאיר כהן: תודה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אני ממש מתנצל על שלקחתי ממך דקה נוספת, אבל הציונות בוערת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. חיים ילין (יש עתיד): ואין בקבינט ובממשלה אף אחד שאכפת לו. היו"ר מאיר כהן: אז תשתדל שלא לקחת עוד דקה. תודה רבה. חבר הכנסת פולקמן, אדוני. חבר הכנסת ילין, יש נהלים – שלוש דקות. יש לילה ארוך. אנחנו משתדלים להקפיד על הזמנים. תודה. רועי פולקמן (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל לקזז 30 שניות על החשבון שלי. חיים ילין (יש עתיד): פולקמן אמר שהוא נותן לי דקה במתנה. רועי פולקמן (כולנו): לא דקה, כרגע נידבתי 30 שניות. היו"ר מאיר כהן: בבקשה, אדוני. רועי פולקמן (כולנו): כי באמת הנושא בוער בך, תרתי משמע, ובאמת יישר כוח על העניין הזה. אני רוצה להתייחס בקצרה, כי אחר כך לא יהיה לזה מקום, וזה קשור בעיניי להצעות האי-אמון. היום התקיים כאן בכנסת יום מיוחד בנושא דיווח של הממשלה לכנסת על תוכניות העבודה. אני חושב שזה יום חשוב – יש הפקת לקחים שצריך לעשות. היה קצת עומס. יצא לי לשמוע דיווח משני שרים; היו פה 12 או 14 שרים שדיווחו היום. אני חושב שזה אירוע חשוב מאוד שהכנסת עשתה – אנחנו מדברים הרבה על התפקיד של הכנסת כגורם מפקח. אבל אני רוצה לומר את זה יחד – בעיניי זה מתחבר גם לערב הארוך שעוד יהיה לנו היום עם חוק הגיוס. בעיניי, עם כל הביקורת שיש פה ושם על דיווחים שצריך לעשות, ואולי דברים שככה מייפים אותם, בעיניי אחד הדברים שעלו היום – בוודאי בתחומים הכלכליים שאני נמצא בהם, ועדת כספים, ועדת הכלכלה – זה שיש ממשלה שעובדת. אמר את זה שר האוצר בצורה ברורה היום. יו"ר מפלגתי אמר: תראו, חברים, לפחות תהיו הגונים בלהגיד: עושים. עושים הרבה. תמיד נכון להגיד שהקצב לא מספיק. דיברנו על יוקר המחיה, דיברנו על הדיור, דיברנו על סיוע לחקלאות, דיברנו על בנייה, על התיישבות. בכל אחד מהדברים האלה אנחנו יכולים לעבור סעיף-סעיף ולדבר על הישגים, הישגים משמעותיים. לגיטימי שיבואו ויגיד מי שיגיד: חבר'ה, לא מספיק. אבל היום חלק מהשיח בכנסת – צריך לדעת להסתכל ולהגיד מה כן נעשה. אני חושב שגם הדיון היום על חוק הגיוס הוא חלק מתפיסת עולם כזאת. בעיניי חוק הגיוס לא צריך היה להיות מוכרע בחקיקה בכנסת. זה עניין חברתי, צריך היה לטפל בו. אני חושב שחלק מהמלחמות האלה, ההקצנה, בין מי שהוא נגד חרדים למי שבעד חרדים – הן רק מקשות עוד יותר את האפשרות של הגיוס והשתלבות בשוק התעסוקה. אבל מה שבטוח, התפקיד שלנו פה בכנסת הוא להתמודד עם סוגיות חברתיות ולפעול כדי לטפל בהן. אני חושב שחלק מהיום הזה שהיה כאן הראה שבלא מעט דברים – ודיברנו היום על עוני, ודיברנו על שכונות שבהן יש פינוי בתל אביב ובמקומות אחרים, ודיברנו על צמצום פערים. בלא מעט דברים זה המקום, הבית הזה, לטפל בדברים האלה, להתווכח עליהם וגם להיות מספיק הגונים אחד עם השני לומר איפה עושים, איפה לא עושים מספיק, איפה צריך להתאמץ יותר. ואנחנו נמשיך לדבר על זה במהלך הערב. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: דייקת. רועי פולקמן (כולנו): 30 שניות ממני לחיים ילין. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יפה. חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה. הוא יגדיל יותר מ-30 שניות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תן להוריד את זה קודם לגובה 1.60 מטר שלי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, לא פעם יש פער עצום בין איך שמנסים לשווק רעיון, מציגים אותו במבט ראשון, לאיך שהוא נראה בסוף במבחן התוצאה. ואנחנו כידוע בוחנים הצלחות, כמו גם מוסריות של פעולות, בהתאם למבחן התוצאה. ושתיים מהצעות האי-אמון שעומדות בפנינו עוסקות במצב בדרום, ברצועת עזה, מול ארגון טרור, חמאס – יש מדיניות לממשלה, אין מדיניות לממשלה. וקודם כול אני מצפה ממגישי ההצעות הללו להודות על האמת, לבוא ולומר: רצינו להיות מוסריים ולא לכבוש עם זר – רעיון עטוף בצלופן, אדוני היושב-ראש, מאוד נוצץ, מאוד נאור, מאוד מוסרי, מאוד צודק. יצרנו מציאות הכי לא מוסרית בעולם לשני הצדדים – כמובן, כמובן, בראש ובראשונה לצד שלנו, הצד הישראלי, הצודק בסכסוך הזה. חצי מדינה תחת איום של טילים, סבבים חוזרים ונשנים של איומי טרור, דור שלם שגדל בחרדה, אזור שלם נשרף לנו מול העיניים היום, ובצד השני עוני ואלימות, ואין מים ואין חשמל, ואבטלה, ואין בתים, וחיים תחת שלטון דיקטטורי אלים ומדכא, שאין בו לא חירויות ולא זכויות. משהו טוב, משהו מוסרי יצא מהאיוולת הזאת? אגב, האיוולת לא התחילה בגירוש מגוש קטיף ב-2006. האיוולת התחילה ב-1994-1993 למניינם, עם עזה ויריחו תחילה – שברחנו מן הטרור, שהפקרנו, שעשינו ההפך מלקחת אחריות על תהליכים, ויצא רע מאוד לשני הצדדים. ואני אומר את האמת. אגב, אני מסכים להגדרה של הצעת האי-אמון של יש עתיד. אין היום מדיניות לממשלה שאני חבר בה ביחס לרצועת עזה. יש מדיניות, בעצם – להתגלגל. אגב, זה בסדר. כשאין לך פתרון – בסדר, נתגלגל. אגב, אני כן מאמין, זה לגיטימי – לא לכל מציאות יש פתרון. יש מציאות מורכבת. לא לכל מציאות יש פתרון. אבל למציאות הזאת יש פתרון, יש פתרון אחד בלבד, ובסוף, חבר הכנסת בן ראובן, לא ירחק היום ולא יהיה מנוס מלחזור לרצועת עזה – לא לימים של טרום הגירוש מגוש קטיף של 2006, אלא לימים של ראשית שנות ה-90. להתגעגע לימים שבהם התמודדנו עם קצת זריקות אבנים, פה ושם איזה פיגוע דקירה עם סכין; לא עם מנהרות תופת, לא עם טילים שעפים על חצי מדינה, לא עם איזה מאזן אימה שלא ברור – צריך להודות על האמת – לא ברור מי יותר מורתע בו בסיטואציה הנוכחית. אנחנו נחזור חזרה לעזה וניקח עליה אחריות, גם ביטחונית וגם התיישבותית, ונקים מחדש את כל ההתיישבות המפוארת ועוד הרבה יותר מזה. ואני אומר לכם באחריות: זה הדבר היחידי שיביא שקט, שלום וביטחון. כשאנחנו לוקחים אחריות ונמצאים בשטח יש מצב טוב כלכלית, חברתית ומוסרית לשני הצדדים. וכשכל מיני צבועים ממציאים מושגים מוסריים – "זה לא מוסרי לשלוט בעם זר" – תראו את התוצאה מתפוצצת לנו מול העיניים. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תגידו לי אם זה מוסרי. וכמובן, לא תעזו לנסות לשכפל את המוסר המעוות הזה ואת התוצאות הרות האסון הללו – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – ביהודה ושומרון. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, היום היה יום מיוחד בכנסת – יום שיזם יושב-ראש הכנסת שבו שרים דיווחו, הציגו את תוכנית העבודה שלהם למושב החורף, ובמושב הקיץ ידווחו על ביצוע או על עמידה ביעדים. אני חושב שזה חלק משלים למה שוועדות הכנסת עושות בפיקוח על עבודת הממשלה. היו לי חששות לגבי היום הראשון, אני רוצה לומר בכנות. היה לי דיון של שרת התרבות. הזמן שהקצינו לא הספיק. לא הייתי צריך להתאמץ, אבל הוצאנו התחייבות מהשרה לתת לנו עוד מפגש כדי להשלים את ההצגה של תחום הספורט; היא הציגה את תחום התרבות – להציג את תחום הספורט. חלק מהתגובות, לא קיבלנו עליהן מענה מפאת קוצר הזמן. אני חושב שזו יוזמה ברוכה של יושב-ראש הכנסת שמביאה את הכנסת למקום מכובד. אני מאמין שזה היה היום הראשון, ובסבב הבא יגלו יותר עניין. הציבור ייחשף לכך, הארגונים ייחשפו לכך יותר, ותהיה לזה משמעות רבה. אני חושב שהאזרח יפיק את מרב התועלת בתוצאות של הדיונים האלה. דווקא חשבתי שנכון לציין זאת בפתיח. לא אחת – והיום היה לי מחזה כזה, ובכלל, בשלושת החודשים האחרונים האלה – היום גמרנו להכין לקראת קריאה שנייה ושלישית חוק מאוד חשוב ומאוד מורכב, חוק החינוך המיוחד, שמשולב בתוכו את פרק השילוב. דווקא ארגונים אזרחיים ואזרחים מן השורה שהשתתפו בדיונים וקיבלו במה – ונעשו שינויים בחקיקה – ולא מקבלים את מבוקשתם; כנראה יש להם תפיסה שצריך לקבל את העמדה שלהם ובלתה אין, ובועטים במוסד הזה שנקרא כנסת. אני חושב שההפך הוא הנכון: גם כשלא מצליחים להשפיע – אבל היה ניסיון, הייתה השתתפות ערה בדיונים, היה דיון על החוק. חוק שעובר ב-20 דיונים בוועדה ועוד כ-10 דיוני רקע מאחורי הקלעים, אם לא יותר – זה מביא אות כבוד לבניין הזה ולכנסת. בזמן שנותר לי, אדוני היושב-ראש, בקצרה: אני אוהב את אלה שיש להם פתרון לכל מצב. עולים כאן חברי כנסת ומדברים על המצב בדרום. צריך להודות, על עפיפונים ועל בלונים אף אחד לא חשב. נכון, לא נעים לראות שדה חרוש שרוף. זה צורם, זה פוגע. מדבר איתך מי שלעיתים מריח את השרפות, במרחק שלנו משם. לאחרונה בלונים הגיעו גם לשדות שלנו. אני רוצה לומר לכם, תנו לצה"ל לעשות את העבודה שלו. הרי ביום הראשון של ההפגנות – סליחה, אדוני, ממש משפט אחרון – לא רצינו לראות את המחזות של כל כך הרבה הרוגים בצד הפלסטיני. הם אילצו את צה"ל לעשות את מה שעשה. וקמה זעקה. הרי אפשר להתמודד עם זה בשנייה; צה"ל יכול להתמודד עם בעיית העפיפונים והבלונים בשנייה, אבל לא בצורה שכולנו רוצים. נכון, כואב לנו, זה פוגע בנו, אבל אני מאמין שצה"ל ומשרד הביטחון ידעו לתת מענה גם לזה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. שלוש דקות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום היה אירוע מביש בכנסת ישראל – – מוסי רז (מרצ): ההשתוללות שלך הייתה מבישה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – כשבכנסת ישראל חברו יחד – – מוסי רז (מרצ): התפרעת כמו – – – היו"ר מאיר כהן: מוסי. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – המחנה הציוני, מרצ והמפלגה הערבית המשותפת רק כדי לקדם איזשהו נרטיב שקרי, נרטיב שאותו מנסים האויבים שלנו לקדם. ניסו לקדם אותו שלוש מפלגות מתוך הבית הזה. הכנס הזה, שמביש את המארגנים, בעיניי – לפחות את המפלגות שרוצות להיות ציוניות מבין המארגנים האלה – במקום שהמפלגות הללו יבואו לשרת את הציבור הישראלי, הן באו לשרת את ארגוני המחבלים; במקום לדבר על הקורבנות של הטרור, הן באו לגנות את אלה שנלחמים בטרור; במקום לגנות את הרשות הפלסטינית – שחלקם שם הם אולי נציגיה, שמשלמת פעם אחר פעם למחבלים שיושבים בבתי הכלא ובעצם מעודדת אנשים לעשות פשעים חמורים יותר, כי הם יקבלו סכומים גבוהים יותר, שקוראת לרחובות על שמם של מחבלים, שקוראת לכיכרות על שמם של מחבלים – הם בחרו דווקא לגנות את הממשלה הזאת, שמגינה על כולנו מפני הטרור הזה. אני ביקשתי בכנס הזה להזכיר לפחות, כשמדברים על ילדים, את הילדים שנרצחו. צריך לעבור ולהבין שכשמדברים על מצב של ילדים, יש ילדים שבגלל הטרור הזה הם כבר לא בין החיים ומשפחות שלמות נחרבו. את זה צריך להזכיר בכנסת ישראל, ולא לבוא ולקדם את הנרטיב של האויב כאילו הוא הופך להיות הנרטיב שלנו. זה קורה הכול כאן, אצלנו, במימון הכספים של משלם המיסים הישראלי. אני ביקשתי להזכיר בסך הכול את אדל ביטון, זיכרונה לברכה, בת ארבע כשנרצחה. מה היה פשעה? מה היא עשתה לאותם זורקי אבנים שבסופו של דבר הובילו לפשע הזה, לרצח הזה? מה חטאו שלושת הנערים שנחטפו? מה חטאה הרשימה הזאת שאני אקריא, של אנשים בני שנה: יונתן פלמר, בן שנה, נרצח ב-2011; חיה זיסל בראון, בת שנה, נרצחה ב-2014. הרשימה הזאת, אני יכול לעמוד ולהקריא אותה דקות ארוכות, לצערי, אדוני. אני מצפה מחברים בכנסת ישראל לשרת את האזרחים של מדינת ישראל, ולא את האויבים שלה. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת וסגן השר יעקב ליצמן, בבקשה. מוסי רז (מרצ): – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת תצביע על חוק הגיוס. אנחנו נתנגד לחוק הזה. מועצת גדולי התורה החליטה שאנחנו צריכים להתנגד לחוק הזה בכל תוקף. אם החוק הזה יעבור בשלוש קריאות אנחנו נפרוש מהקואליציה. אנחנו נגד סנקציות ונגד כל מיני דברים בחוק. אני בטוח בדבר אחד: שאף אחד לא חושב ולא חולם, אדוני היושב-ראש, שאם לפיד תומך בחוק הזה, אנחנו נתמוך בזה. אף אחד לא חלם על זה. אני נציג של אגודת ישראל, וגם יהדות התורה – אנחנו בטוח נצביע נגד החוק הזה. אני לא יודע אם זה יעבור או לא יעבור. צריך להגיע למצב כזה שכל מי שרוצה ללמוד בישיבה בארץ צריך לקבל הסדר כזה שהוא יוכל להמשיך ללמוד ושלא יפריעו לו. לכן, אנחנו נצביע נגד החוק הזה. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. הינה, סגן השר דיבר שתי דקות. יש לך עוד דקה. חבר הכנסת רז, שלוש דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, ממשלת ישראל נכשלה כישלון חרוץ. היא איננה מסוגלת לספק ביטחון לאזרחי ישראל. שדות הנגב נשרפים, והיא ממשיכה לשפוך שמן למדורה. ממשלת ישראל מנסה במשך עשרות שנים, וביתר שאת בשנים האחרונות, להשיג ביטחון לאזרחי ישראל על ידי שימוש בכוח ועוד כוח, אלימות ועוד אלימות, טרור ועוד טרור. בצד השני יש בעשור האחרון כבר 6,000 הרוגים, וגם בצד שלנו הרוגים רבים. בצד השני יש ב-18 השנה האחרונות, מאז החלה האינתיפאדה השנייה, כ-11,000 הרוגים, וגם בצד שלנו המחיר כבר מתקרב ל-2,000. אבל הממשלה שלנו מסרבת להגן על שדות הנגב, מסרבת להגן על אזרחי ישראל, משום שהדרך היחידה להגן על אזרחי ישראל עוברת בסיום הכיבוש; הדרך היחידה להגן על אזרחי ישראל עוברת בלהגיד "כן" ליוזמת השלום של הליגה הערבית; הדרך היחידה להגן על שדות הנגב עוברת בלהגיד "כן" ליוזמת ההודנה של החמאס; הדרך היחידה להגן על אזרחי ישראל היא בהפסקת ההתנחלויות, שהן פשע מלחמה. אבל הממשלה שלנו לא מסוגלת לזה, משום שהיא בת ערובה בידי המתנחלים. הפריימריז באופק, הבחירות מתקרבות, וממשלת ישראל חושבת רק על קולות בקרב המתנחלים. לא מעניין אותה ביטחון אזרחי מדינת ישראל; לא מעניינים אותה השדות השרופים בנגב; לא מעניינת אותה האלימות. היא מוכנה לעשות כל דבר אלים על מנת לשפוך שמן לתבערה הרבה שאנחנו רואים. הם הבטיחו לנו שישיגו שלום בתוך 48 שעות, יחסלו את החמאס ויגיעו לסדר ולשקט. הבטחות, קשקושים ודיבורים. רק אלימות הממשלה הזאת יודעת, וכשהיא נכשלת באלימות, היא מנסה יותר אלימות, וכשאנחנו מקבלים עוד שדות שרופים, היא מנסה עוד יותר אלימות. זה לא ייגמר עד שנדבר, ואם לממשלה הזאת אין עוז לעשות את זה, אז שתפנה את מקומה, כי היא לא אחראית, ולא מסוגלת לדאוג לביטחון של האזרחים. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. למרות הממלכתיות, 13 שנה אנחנו לא ברצועה, ואנחנו אשמים? תגיד לי. מוסי רז (מרצ): אנחנו ברצועה, ואנחנו מגבילים שם את הדיג, ואנחנו נכנסים שם כל שבוע על מנת ליישר את הקרקע, ואתה לא יכול לומר ברצינות שאתה לא שם. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אורלי לוי – לא נמצאת. נורית קורן (הליכוד): – – – כיבוש. היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. מוסי רז (מרצ): – – – פרחחית. היו"ר מאיר כהן: סליחה שהערתי, אבל זה מקומם. בבקשה, חברת הכנסת קורן. מוסי רז (מרצ): אגב, לא אמרתי שאנחנו ברצועה, אבל מכיוון שאמרת, אני אומר לך: אנחנו ברצועה. היו"ר מאיר כהן: אנחנו 13 שנים לא שם, החזרנו. יכלו להקים שם את הריוויירה, ואנחנו אשמים בטרור. מוסי רז (מרצ): אנחנו נכנסים כל שבוע. ב-13 שנים האלה הרגנו 6,500 פלסטינים. היו"ר מאיר כהן: קצת חשבון נפש. תודה, אדוני. סליחה שהתערבתי. בבקשה, גברתי. נורית קורן (הליכוד): שלא יתעסקו בטרור ולא יתקרבו לגדר – לא יקרה להם כלום. מוסי רז (מרצ): כמו שאמרה חברת הכנסת – – – נורית קורן (הליכוד): תודה רבה, חבר הכנסת מוסי רז. תודה. מוסי רז (מרצ): אל תבלבלו – – – היו"ר מאיר כהן: מוסי, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מביטה על הנושאים שהוגשו כהצעות אי-אמון על ידי סיעות באופוזיציה ואני אומר לכם בכנות, נושאי האי-אמון משקפים את מצבה השברירי של האופוזיציה. הינה למשל המחנה הציוני, שמדברת על כלכלה – הסיעה שעומדת להתפרק – ומורכבת ממפלגת העבודה, שפגעה בעולים מארצות ערב ומבקרת אותנו. אך למרות הביקורת, בואו נביט על העובדות – לא על הפרשנויות המוטות שלכם אלא אך ורק על העובדות. את הפרשנות עושה הציבור, ששם את מבטחו שוב ושוב במי שהביא אותו למצבו הטוב, ראש הממשלה בנימין נתניהו והליכוד. הבטתי למשל על התמ"ג לנפש. לאחרונה פורסם שב-2009 ישראל מוקמה במקום ה-43, ואילו כיום היא נמצאת במקום ה-24 – קרוב לצרפת ולבריטניה ולפני יפן. חבריי באופוזיציה, בתקופתכם היינו יכולים רק לחלום על נתונים שכאלה. ראש הממשלה שלנו ייצר זאת כמציאות. נמשיך. אתם באים בטענות על מצב הביטחון? נעזוב לרגע את העובדה שאת הטרור לערי ישראל אתם הבאתם, אתם ולא אחרים. לא שכחנו את האמרה שלכם שערפאת הוא פרטנר. הבטחתם יונה עם עלה של זית והבאתם לנו טילים עד הבית. נעזוב לרגע את העובדה שמקרב האופוזיציה יש מי שמביא את הסבל של ילדי החמאס במקום שיתמקד בסבל שלנו, שנגרם על ידי ארגוני הטרור. בואו נתמקד בעיקר. את ישראל מקיפים כוחות אופל, וראש הממשלה מנהל מדיניות שקולה ואחראית אל מול אותם כוחות. אל תשכחו: בימי אוסלו כוחות האופל התפוצצו ברחובות, ואילו עתה ראש הממשלה הצליח להביא את ישראל למצב שבו יש לנו קואליציה, לעיתים גלויה ולעיתים נסתרת, שמאפשרת לנו להתמודד עם הטרור הזה, ובעזרת השם לבטל את ההסכם עם איראן ולהביא לשינויים אקוטיים שם. לא רק שכאשר ראש הממשלה נסע לקונגרס על מנת למנוע את ההסכם אתם התנגדתם לו, אלא גם אתם יודעים שלולא נתניהו העולם לא היה פונה נגד האיראנים. חבריי באופוזיציה מדברים על היעדר חזון, אבל המציאות מוכיחה: מעולם מצבה של ישראל לא היה טוב יותר, ואנו נעשה הכול על מנת שלא להיות שאננים, אלא נהפוך הוא – לשפר את המצב, שיהיה טוב יותר. ואיך אני יודעת שהמצב מעולם לא היה טוב יותר? אני יכולה להסתכל על המספרים. אבל המספרים זה לא הכול. מוסי רז (מרצ): תסתכלי על השדות השרופים בנגב. היו"ר מאיר כהן: גברתי, תודה רבה. נורית קורן (הליכוד): כך למשל נמצא שבמדד האושר אנחנו במקום ה-11, ואתה יודע מה, חברי מוסי רז? איך אמר היושב-ראש? אם הפלסטינים היו רוצים שלום, מזמן היה שלום, אבל הם לא רוצים, כי הם רוצים להישאר ככה שהעולם ירחם עליהם. ואתם, מה שעשיתם פה היום – בושה וחרפה. מוסי רז (מרצ): היושב-ראש – – – היו"ר מאיר כהן: תודה, תודה רבה. הכול בסדר, חבר הכנסת רז? מוסי רז (מרצ): בסדר – – – תהיה לצידי, בחייך. נורית קורן (הליכוד): יצאנו מעזה ומה קיבלנו? טילים. מוסי רז (מרצ): יצאנו מעזה – – – נורית קורן (הליכוד): יצאנו מעזה חד-צדדית. חשבנו שיהיה שם עם מי לדבר. היו"ר מאיר כהן: זהו, חברת הכנסת קורן. מוסי רז (מרצ): עם מי עשית הסכם כשיצאת מעזה? היו"ר מאיר כהן: בבקשה, כבודו יסכם. מוסי רז (מרצ): המקום היחיד שיצאת ממנו זה – – – היו"ר מאיר כהן: חבר הכנסת מוסי רז, אני מכבד אותך, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אתה פרלמנטר עלא כיפאק. אנא ממך, גם אם מתווכחים, תן לשר לענות. תודה. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיצד ניתן לטעון על הממשלה הזאת שהיא נכשלה בתחום המדיני? הרי רק בחודש האחרון ראש הממשלה נסע לבירות אירופה כדי להיפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, נשיא צרפת עמנואל מקרון וראש ממשלת בריטניה תרזה מיי, ואני הייתי עד לפחות לחלק מהפגישות הללו. לפני כשבועיים נסע ראש הממשלה גם לירדן ונפגש ברמת עמון עם המלך עבדאללה. הם שוחחו על ההתפתחויות באזור ודנו בקידום התהליך המדיני. בנוסף, ראש הממשלה נפגש בחודש האחרון כאן, בירושלים, עם קנצלר אוסטריה סבסטיאן קורץ, ראש ממשלה בולגריה בויקו בוריסוב, שרי החוץ של אירלנד, לטביה, טוגו, מלטה ואוקראינה וגם מושלי מדינות, ראשי ארגונים בין-לאומיים, המזכירה לביטחון המולדת של ארצות הברית, ראשי ועידת נשיאי הארגונים היהודיים באמריקה ועוד ועוד. פריחה בין-לאומית כזאת לא זכורה כאן כבר שנים רבות, אין ספק. הממשלה גם ממשיכה לפעול למציאת פתרונות אמת לסכסוך עם הפלסטינים. לפני כשבוע וחצי ראש הממשלה נפגש פעמיים עם השליח המיוחד של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ למזרח התיכון, חברי הטוב ג'ייסון גרינבלט, ועם היועץ הבכיר לנשיא קושניר. הוא דן איתם בקידום התהליך המדיני, בהתפתחויות באזור ובמצב הביטחוני וההומניטרי ברצועת עזה. ראש הממשלה הכריז כבר כמה פעמים שהוא מוכן להיפגש עם יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן בכל עת, ללא תנאים מוקדמים, במטרה להגיע להסכם שלום בינינו לבין שכנינו הפלסטינים, אך כל זאת – בלי להתפשר על שלוש נקודות מהותיות: הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, קץ הסכסוך וכינון סידורי ביטחון אמיתיים. בנוסף, הממשלה פועלת בזירה המדינית בתחומים רבים, כמו חיזוק שיתוף הפעולה עם מדינות שהולכות אחרי ארצות הברית ומעוניינות להעביר את שגרירותן לירושלים; השקעה בטיפוח ובפיתוח הקשרים עם מדינות ידידותיות נוספות וחיזוק הקשר האסטרטגי עם קפריסין ויוון – אני הייתי עד לכך, הייתי צמוד לראש הממשלה בכמה מפגשים כאלה, ואי-אפשר להסביר את ההערצה הגדולה של נשיא קפריסין ושל ראש ממשלת יוון; הדברים היו שם בפגישות הללו כל כך בולטים – כזאת הערצה הייתה לראש הממשלה במקומות הללו; חיזוק הקשרים הכלכליים עם מדינות כמו סין, הודו, יפן, אמריקה הלטינית, מדינות אפריקה ועוד ועוד. אני לא אשכח שבהודו, עם כמעט מיליארד וחצי תושבים, בא, הגיע מנהיג של מדינה עם קרוב לתשעה מיליון, ובעצם מודי, ראש ממשלת הודו – לא נהוג להגיע לפתח המטוס – הגיע עד פתח המטוס לקבל את ראש הממשלה. זה דבר שלא קרה, לא יקרה ולא היה לשום מנהיג ב-70 השנים האחרונות. יוסי יונה (המחנה הציוני): משם הוא נסע ישר לרמאללה. שר התקשורת איוב קרא: לא, אתה טועה, כי משם היה בילוי – – יוסי יונה (המחנה הציוני): על שפת הים? שר התקשורת איוב קרא: – – פוליטי-מדיני חשוב מאוד בין שני המנהיגים, של כמה ימים, במומביי ובדלהי והמקומות אחרים. אולי אחר כך הגיע, כדי לאזן, אבל ההערצה של מודי – אני הייתי בפגישה בינו לבין ראש הממשלה צמוד, ואני יודע לזהות מה זה הערצה, מה זה ריספקט שהוא נותן למדינת ישראל ולמנהיג שלה, ואי-אפשר שאף אחד ייקח את זה ממנו. זו האמת. אנחנו בעצם עדים בתקופה האחרונה לניסיונות של האמריקנים, יחד איתנו, ללכת להליך מדיני חדש, שמתבסס על מה שאמרתי קודם, שהוא עמדת הממשלה, ויש סיורים היום באזור הזה של כל הנוגעים בדבר, כל הצוות המקצועי של הנשיא טראמפ, כדי להביא בשורה מאוד חשובה וטובה על קידום ההליך המדיני. ואני חושב – כתחושה אישית, לא כשר אלא כמי שחי את המזרח התיכון – שאנחנו נמצאים בפתחה של תקופה שאם יהיו הפתעות טובות, חיוביות, בהקשר של כל הפעילות המדינית הזאת אנחנו לא נופתע, כי בעצם כולם רואים היום עין בעין את האויב המשותף, שנמצא עם האייתולות שם בטהרן, אויב שבעצם מאיים יותר מאשר על ישראל – על כל מה שסובב, הקואליציה הסעודית. אי-אפשר להתעלם מזה, זה עובדה, זה קיים, וזה בעצם מופגן, ואתה שומע את האיומים מטהרן כלפי הקואליציה הסעודית, כלפי ריאד, על הניסיונות לכבוש את ריאד ולכבוש את המפרציות. ולכן במזרח התיכון מבינים ששיתוף הפעולה עם ישראל הוא דבר מתבקש, דבר מאוד חשוב, וגם אם יש נקודות תורפה בעייתיות בעזה או בסוריה וכאלה דברים, זה עדיין לא מפריע להניע מצד האמריקנים את התהליך המדיני. ואני מאמין באמונה שלמה שעד סוף השנה, תחילת שנה הבאה, אולי נשמע בשורות טובות בהקשר הזה. אנחנו אומרים, כמו שאמרתי, שעל שלושה עקרונות לא נתפשר: הכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, קץ הסכסוך וכינון סידורי ביטחון אמיתיים. אלה שלושת הדברים שעליהם יתמקד הוויכוח, ועליהם אין פשרה, ויכול להיות – אני מעריך באופן אישי – שהוועידה, אם תהיה, יכולה להתחיל, לפי הפרסומים לפחות, בלי נושא הפלסטינים בהתחלה, ובהמשך ימצאו לכך את הפתרונות. ההצעה האמריקנית מתבשלת, אני חושבת שהיא בת-יישום, ואני מקווה שנשמע בעניינה בשורה טובה. ידידי מוסי רז, שדיבר קודם – המפלגה שאתה נמצא בה, התחננו אליה שנלך להסכם ברצועת עזה ולא לבריחה מרצועת עזה. הייתי מהמתנגדים לכך – שלא לצאת בלי הסכם מהמקום הזה. לצערי, המפלגה שאתה שייך אליה – אתה באופן אישי, אני לא יודע אם היית בכנסת, אבל כל השמאל, שהוא טוען שהוא רוצה הסכם, לא חיכה להסכם. הוא תמך ביציאה חד-צדדית, למרות שהתחננו להסכם, שיתמכו בהליך של הסכם, כי כל בריחה כזאת, גירוש כזה נותן מוטיבציה לטרור. הפוך. ואני הייתי בין המתנגדים, ושילמתי על כך מחיר כבד: לא הייתי בכנסת, סולקתי, כי חשבו שהינה, בא השלום באזור עזה. ואני חושב שזה דבר איום ונורא, המחיר שאנחנו משלמים היום, ואנחנו בעצם חווים את הבעייתיות שקיימת שם. ראש הממשלה נתניהו, שאתם תוקפים חדשות לבקרים, נתפס בעיני העולם כולו היום לא רק כמנהיג מדינת ישראל אלא אחד המנהיגים הדומיננטיים, הכל-כך נערצים על ידי עולם החופשי. גם אם יש צביעות במקומות שונים, עדיין זו התדמית שלו. אתם מסתובבים בעולם ואתם מזהים ושומעים את הקולות הללו, שפשוט לא היה מנהיג כמו בנימין נתניהו למדינת ישראל. וצחקנו, צחקנו כשאמר ודיבר והטיף נגד איראן, ואני זוכר את הרגע שהוא רצה לנסוע לארצות הברית כדי לנאום בעניין הזה מול אומות העולם. כמה אמרו: איך הוא מפחיד את ישראל; כמה אמרתם שהוא בכוונה עושה את זה. והוא בסוף צדק. הוא צדק גם כשעמד כחומה בצורה מול שלטון מאוד בעייתי שהיה לפני הנשיא טראמפ. שמונה שנים קשות עמד, וזה אחד ההישגים הגדולים שלו – שהוא הצליח לעמוד מול לחץ, מול הקפאות, מול כל מיני דברים שאי-אפשר לתאר, והוא צלח את זה. אני חושב שצריך בעניין הזה להוריד בפניו את הכובע ולהצדיע לו כמנהיג הכי גדול שקם לעם ישראל. בהזדמנות הזאת אני רוצה לבשר כאן שהיום הייתה לנו הזכות, בפעם הראשונה, לפני כמה שעות, להכריז ולסכם עם האוצר ועם מנהל החברות הממשלתיות על הפרטת דואר ישראל. הפרטת דואר ישראל כבר עומדת הרבה מאוד שנים, ואף אחד לא הצליח להזיז את זה. אני שמח שהגעתי לסיכום עם שר האוצר בעניין הזה, ובעצם בתוך כמה חודשים אנחנו נצא להפרטה ולרפורמה בארגון הכי גדול, עם 1,200 סניפים ברחבי ישראל. המשמעות היא למכור 20% לשותף אסטרטגי ו-20% לציבור כדי להביא לרפורמה וכל מה שמשתמע בשירותי הדואר השונים, אחרי שדואר ישראל זמן רב היה בבעיה של מתן שירותים, ובעצם השירותים לא כל כך מוצלחים בעיני הציבור. אנו מקימים את הקריה של דואר ישראל במודיעין. אנחנו לא מזיזים שום עובד רישום ושום שלוחה מירושלים למודיעין, אבל עושים הכול כדי להביא את כל שלוחות דואר ישראל מכל הארץ, איפה שרק צריך לעשות את זה, כדי לרכז את זה במודיעין. מרכז המיון החדש – שהוא הכי טוב, אולי אחד הטובים בעולם – יביא לכך שבעצם חבילות שמזמינים – מה שהפך להיות להיט היום; אנחנו מגיעים בשנה לכ-70 מיליון חבילות – אנחנו מביאים אותן לנתב"ג ומנתב"ג בתוך 48 שעות עוברים את המיון ומגיעים ללקוח. בנוסף, זו פעם ראשונה שנהפוך את בנק הדואר – אדוני היושב-ראש, הופכים את בנק הדואר, בפעם הראשונה בישראל, לבנק חברתי-קהילתי, כמעט בלי רווח, מינימום רווח כדי לקיים אותו. תהיה הפרדה מבנית והוא יהיה הבנק הראשון שיתנהל בפריפריה, בעיקר. אני התניתי את זה שעיקר הפעילות שלו תהיה בצפון, בדרום, ביהודה ושומרון ובכל האזור הזה. זו בשורה מאוד חשובה למשק. זה מאוד חשוב לפריסה האוניברסלית, כך שנוכל להביא בשורה של שירותי דואר ראויים כמעט לכל מקום. אנחנו בודקים איך לעשות את השירותים הללו בטכנולוגיות חדשות, כולל ברכב אוטונומי, כולל ברחפנים, בכל מיני אמצעים חדשים של טכנולוגיה חדשה. בכך אנחנו מביאים את הבשורה שכל כך ייחלו לה. בנוסף, אנחנו הולכים לאירוויזיון. החלטנו, והיום תעלה הצעת חוק שמדברת על כך שאנחנו ממשיכים ועוזרים לכך שהאירוויזיון יתקיים בירושלים, בישראל. זה ייתן מינוף כלכלי חשוב, למרות שאנחנו ויתרנו על הרבה דברים או משאלות לב בהקשר של העניין הזה, כולל השארת התאגיד מאוחד. החוק הזה מוריד את החסמים, את כל הבעיה שנוצרה, שבגללה אולי היה נפגם, או נפגע, או פוגעים באפשרות שנלך לאירוויזיון. דבר אחרון – התאגיד הציבורי, שבתקופתי ובהמלצתי הביא לשידור המונדיאל חינם – אנחנו גם עשינו, לבקשת חבר הכנסת פריג', מיום שישי הבאנו גם למגזר הערבי בשורה טובה. הפכנו את השידורים מ-SD ל-HD, וכך כל המונדיאל ממשיך להיות משודר חינם פעם ראשונה, אחרי שלא רצו לשדר אותו חינם. אני שמח שגם המגזר הערבי זכה בכיוון ובחשיבה החיובית, ועקרון השוויון נמצא כאן. אני מבקש לדחות את כל הצעות האי-אמון שעלו פה היום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, תודה לשר איוב קרא. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע קודם כול על הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני: ממשלה שממשיכה להיכשל בכל תחום שנוגע לחיי אזרחיה, ביטחון דיור וכלכלה, אך מצטיינת בהתקפותיה הארסיות על שלטון החוק. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – 58 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 46 בעד, 58 נגד, אין נמנעים. לא עברה. כישלון הממשלה בגיבוש עמדה, חזון ותוכנית בתחום המדיני, מטעם מרצ – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 46 נגד – 56 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 46 בעד, 56 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה. כישלונה של הממשלה בטיפול בדיור, ובמיוחד ביישובים הערביים – הרשימה המשותפת. מי בעד ההצעה? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – 57 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 48 בעד, 57 נגד, אין נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. היעדר מדיניות ואסטרטגיה של ממשלת ישראל באשר לרצועת עזה והמשך הטרור מתחומה, מטעם יש עתיד – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 35 נגד – 57 נמנעים – 9 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 36, כולל חבר הכנסת לפיד, 57 מתנגדים, תשעה נמנעו. גם הצעת יש עתיד לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס 6), התשע"ח–2018, והצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח–2018. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הפנים בדבר פיצול החלק בפרק י"ב שעניינו רישוי עסקים דיפרנציאלי, שפוצל מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018. כמו כן, הונחה החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת איימן עודה בשל דברים פוגעניים שהטיח בשוטרים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השר איוב קרא מבקש תיקון טעות. בבקשה, אדוני. שר התקשורת איוב קרא: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עשיתי טעות קטנה בעניין המונדיאל, מכיוון שמי שפנה אליי בעניין המגזר הערבי, ובעצם נמצא בשידורים שם באופן קבוע, הוא חברי הטוב זוהיר בהלול, שביקש ממני לעשות שוויון בשידורים בין ערוץ 11 לבין ערוץ 33, כי ב-33 היה שידור ב-SD, וב-11 היה HD. ואני עשיתי הכול, מלחמה, בזכות זה שפנה אליי זוהיר בהלול, והיום החלו השידורים כולם ב-HD, ונשמר עקרון השוויון, כולל פנייה של חברי הטוב פריג' ממרצ. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר איוב קרא. ציון יום מיוחד להצגת תוכניות עבודה של הממשלה בפני הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אבקש לשבת. חבר הכנסת כבל, אני הולך לשבח את ראשי הוועדות, אז אתה יכול לשבת, לשמוע את התשבחות. הרעש מפריע לי שם בצדדים. חברי הכנסת, אני שמח לפתוח את הישיבה המיוחדת שנועלת יום מיוחד שהתקיים היום בכנסת. הגיעו לכאן היום שרים ומנכ"לים של 12 ממשרדי הממשלה – לא בשביל להכריע בהצבעה גורלית, גם לא כדי לשמוע נאום של מנהיג בין-לאומי; הם הגיעו לחגיגת הלידה של מסורת פרלמנטרית: הצגה מרוכזת של תוכניות העבודה הממשלתיות בוועדות הכנסת. מהיום, יהודק הפיקוח הפרלמנטרי שכבר נוהג בכנסת, ובכל מושב יתקיים כאן אירוע מהסוג הזה. בחורף יוצגו המטרות והיעדים לשנה הקרובה, ובקיץ יינתן דין וחשבון על השגת התוצאות. הכנסת תדאג שהימים האלה ייקבעו מספיק זמן מראש, כדי לאפשר לחברי הוועדות להתכונן כמו שצריך, ללמוד את החומר, לנסח את השאלות הרלוונטיות ולהביא לשיא את הפיקוח הפרלמנטרי על פעילות הממשלה – שיא של מקצועיות, שיא של יעילות, שיא של מימוש יעדים, לטובת אזרחי ישראל. אני רוצה להסביר בקצרה למה המהלך הזה כל כך חשוב. אף אחד כאן לא ייפול מהכיסא אם אני אגיד שהפרדת הרשויות בישראל חורקת. כבר התרגלנו לשמוע את זה. אני זוכר במיוחד איך בטקס המינוי של נשיאת בית המשפט העליון עלו זה אחר זה ראש הממשלה, נשיא המדינה, נשיאת בית המשפט הקודמת, שרת המשפטים ואני, ובלי לתאם מראש כולנו חזרנו על אותה מנטרה: הפרדת רשויות, הפרדת רשויות, הפרדת רשויות. אבל האמת היא שבדרך כלל כשאומרים "רשויות" לא מתכוונים לשלוש אלא לשתיים – הממשלה ובית המשפט העליון. המתח ביניהן הוא שלוכד את תשומת הלב של המומחים והפרשנים; זה קרב מעניין באמת. כולם עסוקים בשאלה: מי מקשקש בזנב של מי – הממשלה בשל הבג"ץ או בג"ץ בשל הממשלה? אבל מה עם הכנסת – אתם יודעים, הרשות השלישית הזאת, המחוקקת? כבר תקופה ארוכה שהיא לא ממש חלק מהמשוואה. פה ושם שילמו לה מס שפתיים, אבל רק כדי שלא תפריע למופע המרכזי של הממשלה ובית המשפט. במציאות הזאת אפשר להבין בקלות למה לפעמים שרי הממשלה מגיעים לוועדות הכנסת רק כדי להריץ את הצעת החוק שלהם; כי אם הדיון בוועדה גם ככה מיותר, אז לפחות שיהיה מהיר. במציאות הזאת אפשר להבין בקלות איך יש נציגי ממשלה שמרשים לעצמם שלא להגיע לדיונים בוועדות שהם זומנו אליהן – כי מה זה חשוב בכלל? שידונו ויעדכנו אותנו במייל. במציאות הזאת אפשר להבין בקלות למה הכנסת היא אלופת העולם בחקיקה פרטית – כי אם קשה לפקח כמו שצריך, אז חייבים לעשות משהו. כך נוצר מצב מעוות שבו רבים בטוחים שחקיקה היא התפקיד היחידי של חברי הכנסת. המציאות הזאת, חברים יקרים, לא טובה ולא דמוקרטית. את המציאות הזאת אנחנו מתכוונים לשנות. התחלנו את השינוי עם מיסוד שעת השאלות לשרים, שהפכה לכלי פיקוח יעיל ומוצלח. ימי הצגת תוכניות העבודה יעצימו עוד את יכולות הפיקוח האלה. ארגז כלי העבודה של הח"כים עבר היום שדרוג חשוב ומשמעותי; הוא הפך לגדול יותר, ובעיקר – איכותי יותר. אבל המהלך שחנכנו היום גדול מהוספת כלי זה או אחר; הוא מבצע מתיחת פנים דמוקרטית במערכת השלטון בישראל. הפילוסוף הצרפתי מונטסקיה ידוע כאבי עקרון הפרדת הרשויות, אבל בתחילת הספר שבו חידש את הרעיון הזה הוא כתב עוד משהו – הוא הסביר את היסוד המכונן של הדמוקרטיה, שבה, ואני מצטט, "רצונו של הריבון הוא הריבון עצמו". יש מקום אחד ויחיד במדינת ישראל שבו אפשר למצוא את "רצונו של הריבון" – אך ורק כאן, בכנסת. הציבור הישראלי לא בוחר את הממשלה ולא את בית המשפט. הוא מגיע לקלפיות ובוחר את חברי הכנסת כדי שייצגו אותו, כדי שישמיעו את קולו, כדי שיביאו את הערכים, השאיפות והחלומות שלו לידי ביטוי. מדברים על דמוקרטיה – הדמוקרטיה מגולמת בכנסת; מדברים על משילות – המשילות שורה על הכנסת; מדברים על הסמכות – הסמכות בישראל נובעת ממקום אחד, מהכנסת. הפיקוח הפרלמנטרי דרך הצגת תוכניות עבודה מרוכזת בוועדות הכנסת לא מבקש לעודד יריבות בין הכנסת לממשלה – השרים והמנכ"לים שבאו לכאן היום לא הוזמנו לדו-קרב ולא הועמדו בפני כיתת יורים. מדובר בהתנעה של שיתוף פעולה, אבל שיתוף פעולה מסוג חדש – כזה שמבוסס על "רצונו של הריבון"; שמבין שפיקוח פרלמנטרי הוא נכס ולא נטל; שמביא בחשבון שניתוק מגע מהכנסת הוא ניתוק מגע מאזרחי ישראל – ואת זה חובה עלינו למנוע. אני רוצה להודות לכל ראשי הוועדות שקיימו היום דיונים – כמה מהם נמצאים כאן במליאה – ודאי לכל השרים והמנכ"לים שהתייצבו כאן בכנסת ולכל חברי הכנסת שנטלו חלק בדיונים. אנחנו ביקשנו משני שרים – השר המקשר בין הממשלה לכנסת ושרת המשפטים – התייחסות לנושאים שנדונו בכנסת במהלך היום. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין לשאת דברים. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לברך. אני חושב שמדובר בצעד חשוב ראשון – גם היום הזה שהתקיים כאן וגם הדיון שמתקיים כאן עכשיו במליאה – בהעלאת סוגיה שבעיניי נמצאת בליבת התפקיד של הכנסת ובליבת מערכת היחסים שבין הכנסת לממשלה. וכמו שקורה הרבה פעמים, הדחוף, השוטף – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת עודה, זה מפריע. שר התיירות יריב לוין: כמו שקורה לצערי הרבה פעמים, הדברים הדחופים, הדברים השוטפים, דוחקים את היכולת לקיים איזשהם דיונים וחשיבת עומק על הנושאים החשובים והמהותיים. אני חושב שבהחלט אפשר לברך ולשמוח על היום הזה שמתקיים כאן היום גם בהקשר הזה. ממושכלות היסוד – שלכנסת יש שלושה תפקידים מרכזיים: האחד הוא כמובן לשקף את הלכי הרוח הציבוריים, להיות במה לוויכוח הציבורי, לדיון הציבורי. זה בא לידי ביטוי כמובן בעיקר כאן, במליאה, וזה בא לידי ביטוי גם בעבודת הוועדות. בעניין הזה אני חושב שבהחלט הכנסת היא במה פתוחה, חופשית, לא אחת נוקבת, אבל שמאפשרת באמת לקיים דיוני עומק ודיונים כמעט בכל נושא שאפשר להעלות על הדעת. תפקיד שני שיש לכנסת הוא כמובן היותה בית המחוקקים. בעניין הזה אנחנו בהחלט עדים לייחודיות של הכנסת במובן הזה שבעוד שבפרלמנטים אחרים בעולם עיקר החקיקה שבה עוסק הפרלמנט הוא כמעט באופן מוחלט חקיקה שמקורה ביוזמה ממשלתית, והפרלמנט עוסק בצורה רצינית ומעמיקה בתיקונים ובדיונים באותה חקיקה ממשלתית, והחקיקה שאינה ביוזמה ממשלתית, קרי חקיקה ביוזמה של חברי הפרלמנט עצמם, היא בדרך כלל נדירה ביותר ומועטה ביותר – הכנסת שלנו בעניין הזה שונה מאוד בעובדה שהיקף החקיקה הפרטית שישנו כאן הוא היקף עצום. קארין אלהרר (יש עתיד): יש על זה ויכוח. שר התיירות יריב לוין: כן, דקה, תכף נגיע אולי לוויכוחים, אבל אני חושב שכדאי לצייר קודם כול את המסגרת של הדיון בכלל. אני חושב שיש בכנסת, וזה לא סוד – מספר והיקף החקיקה הפרטית, גם זו המוגשת, גם זו הנדונה וגם זו שבסוף מתאשרת בקריאה השנייה והשלישית הוא היקף גדול מאוד, ללא תקדים, אני חושב, באיזשהו פרלמנט. איתן ברושי (המחנה הציוני): אתם לא מעבירים שום דבר. קריאה: – – – שר התיירות יריב לוין: מכובדיי, אני מציין כרגע עובדות. אלה עובדות, אי-אפשר להתווכח עליהן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: תכף אציע משהו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: את שמעת מה דעתי בכלל? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת. שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת כהן-פארן, מאיפה החוצפה להחליט בלי לשמוע אותי בכלל, מה אני חושב? לא אמרתי את זה במילת ביקורת כרגע בכלל. אני בסך הכול מציין עובדות. מה קרה לכם? אני אזכיר לך שאני בשתי הקדנציות שלי כחבר כנסת עשיתי שימוש במכשיר הזה כפי שלא עשו כאן מעולם. העובדה שהעברתי כאן בכנסת השמונה עשרה 40 חוקים בקריאה שנייה ושלישית – בינתיים לפחות זה השיא שהיה אי פעם פה בבניין הזה. אז מה את רוצה, ללמד אותי על החשיבות של החקיקה הפרטית? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): להפך. שר התיירות יריב לוין: אז אל תפריעי. תקשיבי. לא יקרה לך כלום. תקשיבי. אם יהיו לך הערות, אשמח לשמוע אחרי שתביני מה אני רוצה לומר. אני חוזר ואומר – וזו עובדה, ולא חשוב אם היא טובה או רעה, אם נכון לפעול כך או לא נכון: עובדה היא שהיקף החקיקה הפרטית בכנסת הוא עצום. וצריך גם לומר עוד דבר – שאחת הבעיות הגדולות שאנחנו נתקלים בהן היא, שכאשר חבר כנסת משקיע ועוסק הרבה בתיקונים של חקיקה ממשלתית – אני יכול לתת כאן דוגמה: חברת הכנסת יחימוביץ, שיושבת פה, אני חושב שהיא מחברי הכנסת שלא פעם עסקו בתיקונים של חקיקה ממשלתית בהיקפים גדולים מאוד – הוא לא תמיד מקבל את הקרדיט, כי בסוף זה לא נספר סטטיסטית. אתה לא יכול לעמוד כמו שאני עשיתי עכשיו ולהגיד: העברתי כך וכך חוקים וכן הלאה. ולכן באופן טבעי השיטה מתמרצת – האופן שבו נדונה החקיקה כאן בכנסת מתמרצת את חברי הכנסת לעבור ולהקדיש הרבה יותר לחקיקה פרטית על חשבון החקיקה הממשלתית, וזה לא מצב פשוט; בעיניי, אפילו בעייתי, ואני אומר את זה כשר בממשלה. אני לא חושב – ושמעתי היום את הדברים שאמר חבר הכנסת לפיד, שאמר: אם ישנו אות אחת בחוק הגיוס, אנחנו נתנגד. אני חושב שזה חוסר הבנה בסיסי של התהליך שמתרחש כאן בכנסת. אוי ואבוי אם החקיקה הממשלתית תגיע לכנסת ותצא ממנה מילה במילה כמו שנכנסה. זה בשום פנים ואופן לא אמור לעבוד כך. הדיון פה הוא לא חותמת גומי לתפארת הדיון. הכנסת צריכה לתקן, ויכולה לתקן, ויש לה מה לומר, והדיון בכנסת גם הרבה פעמים משפר את החקיקה הממשלתית. זה לא בושה. לא כל החוכמה נמצאת במקום אחד, ולכן, זה בסדר גמור שדנים פה ומתקנים. אבל יש לכנסת תפקיד שלישי, והוא לקיים פיקוח שוטף על עבודת הממשלה, והתפקיד הזה הוא תפקיד שחשיבותו אינה נופלת מהתפקיד שלנו כמחוקקים. צריך גם לומר – בניגוד למה שרווח לפעמים בציבור, שאנשים אומרים: מה פתאום הכנסת צריכה לפקח על הממשלה? הרי בשביל זה יש משרד מבקר המדינה. אין שגיאה גדולה מזו. ביקורת המדינה היא ביקורת שנעשית בדיעבד, והיא בדרך כלל ביקורת נקודתית, והיא בוודאי חשובה מאוד. הכנסת צריכה לקיים פיקוח שוטף בזמן אמת, לנסות לתקן דברים בזמן אמת, לחשוף אותם בזמן אמת, להציף את הוויכוח, גם אם בסוף סמכות ההחלטה היא בידי הממשלה. והבעיה היא, רבותיי – וצריך לומר אותה בצורה ברורה – שאנחנו בתחום הזה נמצאים במקום רחוק מאוד ממה שקיים ברוב המדינות בעולם. אחת הסיבות – חברת הכנסת כהן-פארן, הרי קודם התפרצת, ועכשיו את לא מקשיבה למה שאני אומר, ואחר כך גם תתקפי אותי, אז תקשיבי. אחת הסיבות שבגללן חברי הכנסת – ואני מעיד על זה מניסיוני האישי, לא מהסתכלות מהצד – הולכים לחקיקה הפרטית היא העובדה שאין להם כלים אמיתיים לבצע פיקוח שוטף על עבודת הממשלה כמעט בשום היבט. צריך לומר בצורה הברורה ביותר: הכנסת בנושא הזה חלשה מאוד. נחמן שי (המחנה הציוני): היא לא חלשה. מחלישים אותה. שר התיירות יריב לוין: לא, חבר הכנסת נחמן שי, היא חלשה מאוד, ואתן לך גם דוגמאות למה. אתן לך גם דוגמאות למה. תסתכל למשל מה קורה בארצות הברית, ששם שני בתי הקונגרס הם בעלי עוצמה אדירה. למה יש להם עוצמה כזאת? יש להם עוצמה כזאת למשל מכיוון שכאשר באים פקידים לפניהם, הם יודעים שבסוף הדרך כל קידום וכל שינוי תפקיד טעון תהליך של אישור ושימוע שם. כאשר אתה יודע שאם תזלזל בפרלמנט, אם לא תאמר אמת, אם לא תביא את כל המידע, תפגוש את הפרלמנט הזה כאשר תרצה להתמנות לתפקיד, כל הדיון וכל תהליך הפיקוח ומסירת המידע נראה אחרת. אני חושב שצריך ללכת – ואגב, אני לא אומר את זה היום; הגשתי הצעות חוק כאלה בשעתו – ללכת למודל שיאפשר לכנסת לקיים לפחות שימוע פומבי למינויים בכירים, גם אם הוא לא שימוע מאשר, אבל לפחות לייצר שקיפות של הדבר הזה, ולייצר מצב שניתן דין וחשבון לפני הכנסת. זה דבר אחד. הדבר השני, שהוא בעיניי מאוד מאוד חשוב, הוא הנושא של הופעה בפני ועדות הכנסת. אצלנו, כשבאים לבית משפט, אתה נותן עדות תחת ההתחייבות לומר אמת, ועם כל הסנקציות הכרוכות בכך, גם אם לא תמיד יודעים להפעיל אותן. פה זה סטודנטים חופשיים: מגיעים לוועדה, רוצים – אומרים, לא רוצים – לא אומרים. אין שום סנקציה, אין שום יכולת לאכוף את העניין הזה, ואני חושב שמהתוצאה הזאת כולנו סובלים. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): גם לא מגיעים. שר התיירות יריב לוין: וגם לא מגיעים, נכון. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים לייצר מצב שבו יהיו כלי פיקוח הרבה יותר חזקים בהיבט הזה, וקודם כול להפוך את ההופעה לפני ועדות לעדות, עם כל המשמעות שלה, ועם כל החובה שבה ועם כל החובה לומר אמת. אני גם חושב שאנחנו צריכים למצוא את הכלים הנכונים לאפשר למי שעוסק בעבודת הפיקוח לקבל ביטוי אמיתי לעבודה שהוא מבצע, כדי שתהיה מוטיבציה ללכת לכיוון הזה; כדי שאנשים ישקיעו בזה, וגם התהודה הציבורית תהיה מתאימה. אני חושב שצריך לתת הרבה יותר כלים של קבלת מידע בזמן אמת, של מעקב אחרי תקציב מול ביצוע – דברים שהם אלמנטריים וכמעט לא קיימים כאן. וכן, אני חשב שאם נצליח לייצר את הדבר הזה, יהיה נכון ללכת גם לרפורמה בחקיקה הפרטית שתאזן את הדברים ותנתב הרבה יותר מאמץ כאן לכיוון הפיקוח. ואני אומר לכם כשר בממשלה: הפיקוח הזה הוא חיוני לממשלה קודם כול, לפני כולם. הינה, אני אומר לכם את האמת כאן, מעל הדוכן הזה. מזל שאני השר המקשר, אדוני היושב-ראש. לצערי הרב, הענף שאני מופקד עליו – – איתן ברושי (המחנה הציוני): הצעתם הצעות כמעט לבטל את מבקר המדינה. שר התיירות יריב לוין: – – שהכניס למשק הישראלי רק מתיירות נכנסת יותר מ-20 מיליארד שקל בשנה שעברה, מעסיק 200,000 עובדים – חבל – לשמחתי, גם גידול של 25% בשנה שעברה, פשוט לא מעניין פה כמעט אף אחד. זאת האמת. איש לא מגיש פה הצעות לסדר-היום, אין שום שאילתות, שום כלום. אם לא הייתי השר המקשר לא הייתי זוכר איך בכלל זה נראה. ואני אומר לכם את האמת, עכשיו אתם חושבים שהכול במשרד שלי מושלם. מבטיח שלכם שלא. לא רק שלא מושלם – אני אומר לכם, הרבה יותר גרוע מזה: יש המון דברים שצריך לתקן ואני אפילו לא יודע מהם. כי מה לעשות, אני רק בן אדם אחד, וכשאין שום פיקוח, ואף אחד לא שואל כלום, ואף אחד לא מתעניין, אז איך, איך אני אדע? מאיפה זה יבוא – בדיעבד, כשיהיה דוח מבקר מדינה בעוד חמש שנים ויגיד לי למה זה? אז אני אגיד לו: לא ידעתי, מה לעשות? ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהמהלך הזה – ואני מברך את כל הצוות של יחידת כת"ף שהוקמה כאן, בראשותה של שירלי אברמי. אני חושב שהם נוטלים על עצמם משימה מאוד מאוד גדולה: לפרוץ כאן דרך שגם תייצר פיקוח אמיתי וגם תסיט את משקל העבודה שלנו כאן בכנסת לאיזון ולפעולה יותר נכונה. זה ייקח זמן; זה לא יקרה ברגע. ברור לגמרי שזה יחייב צעדים אמיצים משני הצדדים, גם מכיוון הכנסת וגם מכיוון הממשלה. ואני רוצה לסכם ולומר כאן עוד משפט אחד: כשהייתי יושב-ראש ועדת הכנסת – ואחר כאן גם יושב-ראש הקואליציה, אבל בעיקר בתקופה שהייתי יושב-ראש ועדת הכנסת – עשיתי מאמץ מאוד גדול לנסות לקדם מהלכים שבאמת ילכו בכיוונים האלה שדיברתי עליהם. הייתה התנגדות מוחלטת בממשלה. רוב האנשים, אני אומר לכם, טעו, לדעתי טעו לחלוטין; הפיקוח מפחיד אותם. אני חושב שהייתה כאן הזדמנות. אני מצטער להשתמש בלשון עבר, אבל אולי בכל זאת תורם בעקבות היום הזה הכפפה, וכן נעשה בכל זאת איזשהו מהלך. נוצרה כאן הזדמנות חסרת תקדים שגם שרת המשפטים איילת שקד וגם אני כשר המקשר תומכים ורוצים ומעוניינים ללכת למהלכים שפעם רק מהכנסת רצו אותם ובממשלה תמיד התנגדו. וראו זה פלא, קרה דבר מדהים: אנחנו רצינו ובכנסת התנגדו. אני חושב שזו טעות, אני חושב שזו שגיאה, ואני מציע – לחבריי כולם, אגב – – קריאות: – – – שר התיירות יריב לוין: – – זה לא מוגבל, זה לא אופוזיציה וזה – אני אומר לכם שרפורמה שתחזק את הפיקוח ותסדיר בצורה הרבה יותר הגיונית ונכונה את הנושא של החקיקה הפרטית היא אינטרס של כולנו כאן. אף אחד מאיתנו לא יודע באיזה צד הוא יהיה מחר בבוקר. זה דבר נכון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל תדבר על הצד השני – – – שר התיירות יריב לוין: זה דבר נכון. זה דבר נכון, זה דבר טוב, והינה, אני אומר לכם עוד פעם, לפחות בשמי – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אז למה – – – שר התיירות יריב לוין: – – ואני מניח שלא תשמעו דברים אחרים משרת המשפטים: אנחנו עודנו נכונים לנסות ללכת למהלך של הידברות ולהשיג את זה. דבר אחד אני אומר לך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בצורה הכי אמיתית: אני חושב שבעניינים כאלה חייבים הסכמה. כשעשינו את שינויי התקנון כאן, כתבנו אותו מהתחלה, הכלל היה שיש הסכמה מלאה של כל 120 חברי הכנסת. אחד שהתנגד לאיזשהו סעיף – הוא לא היה. זה מה שעשינו. יש לזה חסרונות, אבל אני חושב שבסופו של דבר היתרונות יותר גדולים. אין פה איום, כי מי שלא ירצה – זה לא יהיה. בעיניי אסור לכפות את זה, ואני בטח לא במקום הזה. אבל אני אומר לכם מהמקום הזה, עכשיו, אחרי שברור שאנחנו לא מתכננים תרגיל ולא רוצים לעשות מהלך ולא נכפה שום דבר, אני אומר לכם באמת, ממקום הכי אמיתי: אני חושב שכדאי. זה כדאי לכולנו ביחד. זה הרבה יותר נכון, ואני מציע לחשוב על זה ככה בראש יותר פתוח, במחשבה יותר יצירתית. אני חושב שרק נרוויח מזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד לשאת דברים. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, גם אני רוצה להודות לך על היוזמה. היום הייתי בוועדת החוקה עם כל ראשי משרדי, והיה מאוד מוצלח. אני גם רוצה להגיד שאני מסכימה לכל מה שאמר השר לוין לפניי. כדי לבסס את הדברים שלי על עובדות קשיחות, אני רוצה להתחיל ולדבר על הצעת חוק אחת שהונחה על שולחן הכנסת היום, עם פתיחת המליאה, וכותרתה: מס ערך מוסף (תיקון – עידוד התיירות באזורי רמת הגולן והגליל). והאמת היא ששום דבר לא מיוחד בה, חוץ מהעובדה הדי-מזעזעת שהמספר הסידורי שהתנוסס בראשה הוא 5550. זה אומר שבתוך שלוש שנים הונחו על שולחן הכנסת קרוב ל-6,000 הצעות חוק פרטיות – מה שנקרא, הכנסת קצרה והחקיקה מרובה. מה עשו בפרלמנטים אחרים בעולם בזמן הזה בחקיקה פרטית? אז כמה דוגמאות: ביפן וצרפת הניחו בזמן המקביל 150 הצעות; בצ'כיה – פחות מ-100 הצעות חוק פרטיות; ברוסיה, מדינה שגודלה כנראה זעיר ביחס לישראל, הניחו בזמן הזה כ-300 הצעות חוק בלבד. נחמן שי (המחנה הציוני): את לא רוצה שהדמוקרטיה בישראל – – – שרת המשפטים איילת שקד: נכון, נכון. רוסיה זה קצת פחות מוצלח, אבל צרפת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – ברוסיה – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה בסדר, ידעתי שתגיד, אבל בכל זאת, צרפת, יפן, צ'כיה – – – נחמן שי (המחנה הציוני): גם לא צ'כיה – – – שרת המשפטים איילת שקד: ישראל היא מדינה בגודל של קולחוז קטן, אבל מציעה חוקים בסדר גודל של אימפריה, ואנחנו צריכים לשקול ברצינות לייצא את כל העודפים שיש כאן. ושלא תהיה אי-הבנה: מספר הצעות החוק המוצעות ומונחות על שולחן הכנסת משפיע בפועל על מספר הצעות החוק שעולות בסופו של דבר לשולחן הממשלה ומבקשות את תמיכתה של ועדת שרים לחקיקה. ככל שיקבלו תמיכה זו, זו כמובן לא תהיה התחנה האחרונה, ומשם הן מתגלגלות הלאה. צריך להכיר את הדינמיקה. הליך החקיקה הוא סוג של משפך פוליטי: מה שנכנס מכאן יוצא משם. ככל שיותר הצעות חוק מונחות על שולחן הכנסת בתחילת התהליך, בסופו של דבר יותר הצעות יעברו בקריאה שנייה ושלישית. צווארי הבקבוק השונים בהליך החקיקה, וביניהם גם הפתח הצר של ועדת השרים, מאיטים אומנם את תהליך הרגולציה המזיק, אבל לאורך זמן הנזק מצטבר. והינה עוד השוואה שאני אוהבת: הכנסת השלישית, שנבחרה בשנת 1955 והתפזרה אחרי מעט יותר מארבע שנים, העבירה בכל תקופתה 13 חוקים בלבד. לעומתה, הכנסת השמונה עשרה, זו שנבחרה בשנת 2009 והתפזרה אחרי ארבע שנים, חוקקה מעל 500 חוקים – גידול של 4,000%. זה פער מטריד ומפחיד. הפער הזה לא נובע רק מכך שחברי הכנסת מהדורות המאוחרים מוכשרים יותר מאלה של הדור הקודם. הפער הזה גם לא נובע מכך שיש צורך אמיתי בגידול אינפלציוני בחקיקה. הפער הזה נובע מכך שאנחנו הולכים ומתרחקים מתפיסות שהיו מקובלות בעבר – אנחנו הולכים ומתרחקים מתפיסות כמו זו שאומרת שעולם החוזים וההסכמות שבין הצדדים טוב יותר ממערכת היחסים הכפויה שאנחנו כמדינה נבנה עבורם באמצעות חקיקה שלא ניתן להתנות עליה. אנחנו שוכחים שליחידים ולקהילות יש כוח ויכולת ארגון שפעמים רבות עולים על הסדר המוכתב מלמעלה. איציק שמולי (המחנה הציוני): בעיקר אם הם לא מגיעים לשכר מינימום יש להם יכולת ארגון. אני אוהב את התיאוריה הזאת של החופש. את מדברת בשם החופש. איילת, בן אדם עני או נכה או חולה צריך את מכשיר החקיקה, כי אחרת אין לו חופש. זו האמת. זו האמת. שרת המשפטים איילת שקד: תראה, אתה יכול לקחת כמה חוקים פה היו עבור עניים וחולים – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): עכשיו כל האג'נדה הזאת נועדה בסוף רק להחליש את הכנסת מול הממשלה. שרת המשפטים איילת שקד: זה לא נכון. ההפך. איציק שמולי (המחנה הציוני): להחליש את הכנסת מול הממשלה. שרת המשפטים איילת שקד: ההפך. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): איזו חירות יש לבן אדם שמרוויח שכר מינימום? איזו חירות? שרת המשפטים איילת שקד: זה פשוט לא נכון מה שאתה אומר, כי היחס – אם תבדוק את היחס, תראה שזה שניים לאחד, ורק בוועדת שרים לאחרונה, איזה עיתונאי – דרך אגב, אני אפילו לא שמתי לב – העיר את תשומת ליבי שעברו שלושה חוקים של האופוזיציה, של יש עתיד, ואפס חוקים של הקואליציה. זה רק מראה לך שאנחנו באמת מסתכלים על המהות ולא מאיפה החוק מגיע. קריאות: – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – שטויות – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה לא שטויות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): את יודעת שזה לא נכון. שרת המשפטים איילת שקד: זה כן נכון. קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: זה כן נכון. זה כן נכון. עובדה. קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: עובדה שכשיש חוק מצוין, אנחנו ברוב המקרים מעבירים אותו. לצערי, אני חושבת שחברי הכנסת – דרך אגב, גם הממשלה, ואני תכף אגיע לממשלה; הממשלה כמובן גם מרבה בחקיקה. לצערי, חברי הכנסת פחות ופחות מאמינים שהתחרות ומנגנוני השוק – ואנחנו מתווכחים על זה עכשיו – מתמחרים מוצרים ומחלקים משאבים בצורה היעילה ביותר, ובוודאי שזו צורה הרבה יותר מוצלחת מזו שהמחוקק משלה את עצמו לחשוב, פעם אחר פעם. הממשלה הזאת, בוועדת השרים שבראשותי, החליטה לבלום את קצב החקיקה, שעלה בהתמדה ב-20 השנים האחרונות, ובאמת, ועדת השרים לחקיקה צמצמה כמעט ב-50% את היקף החקיקה הפרטית והחזירה את הכנסת לממדי החקיקה שלפני הכנסת החמש עשרה. אתמול פרסמתי לחברי הממשלה דוח שהוכן על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר עו"ד אבי ליכט, והדוח חושף נתונים חשובים על הליכי החקיקה בכנסת העשרים. גם אחרי הירידה המשמעותית בשיעור הצעות החוק שמאושרות על ידי ועדת שרים, עדיין אנחנו מאשרים סדר גודל של 16% מתוך כלל ההצעות שהונחו, שזה כמובן המון. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – 3%. שרת המשפטים איילת שקד: לא. 13% ממה שהונח בכנסת; 16% ממה שהונח על שולחן ועדת שרים לחקיקה. מספר הצעות החוק שמונחות על שולחן הכנסת, כמו שאמרתי, עולה בהתמדה עשרות שנים, ובעוד שבכנסת האחת עשרה הונחו 706 הצעות חוק פרטיות, בכנסת השש עשרה הונחו 4,707, ובכנסת הנוכחית כבר הונחו 5,550 הצעות חוק. עליזה לביא (יש עתיד): אבל גם את כשהיית חברת כנסת הנחת הרבה מאוד הצעות. שרת המשפטים איילת שקד: אני, כשהייתי חברת כנסת, העברתי – שלי ממש ממש – שתיים או שלוש הצעות חוק. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל כמה הגשת? שרת המשפטים איילת שקד: לא, לא ספרתי כמה הגשתי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני סופרת. שרת המשפטים איילת שקד: תשמעו, אני לא אומרת, אני לא שונה מכם. קריאות: – – – שרת המשפטים איילת שקד: אני אומרת שיש הזדמנות שיושב-ראש הכנסת והשר המקשר ואני חושבים שהממשלה צריכה לאפשר לכנסת לפקח עליה בצורה יותר אפקטיבית. יש פה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): איך? אתם לא באים לפה בכלל. שרת המשפטים איילת שקד: יש פה אפשרות – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): השרים לא באים לפה בכלל. איך לפקח? שרת המשפטים איילת שקד: יש פה הזדמנות לשינוי. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אגב, עם זה אני מסכימה לחלוטין – – – אז בואו נתחיל – – – שרת המשפטים איילת שקד: תשמעו, אני אתן לכם דוגמה לשינויים. אנחנו השרים לא רוצים שתעשו שינויים במינויים שלנו, כי נוח לנו שאנחנו לגמרי שולטים במינויים ולא צריכים לתת דין וחשבון לכנסת, אבל זה בהחלט – – נחמן שי (המחנה הציוני): אז תציעי. שרת המשפטים איילת שקד: – – מחשבה – – נחמן שי (המחנה הציוני): תציעי שינוי – – – רועי פולקמן (כולנו): – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – האם המינויים הבכירים, המינויים האלה שנמצאים בוועדות איתור – האם הכנסת צריכה לעשות להם שימוע. אני חושבת שזה רעיון שבהחלט צריך לדבר עליו. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – הצעת חוק שאת יכולה – – – שרת המשפטים איילת שקד: דרך אגב, השרים – – – ענת ברקו (הליכוד): הכנסת לא מחכה לאישור מהשרים – – קריאות: – – – ענת ברקו (הליכוד): – – כדי לפקח על השרים. זה כאילו מוזר שאתם כשרים מעניקים לכנסת את האפשרות לפקח עליכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בדיוק. שרת המשפטים איילת שקד: תראי, את חברת כנסת – – – ענת ברקו (הליכוד): מי שרוצה לעשות את זה, עושה את זה. אני עושה את זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. צודקת. שרת המשפטים איילת שקד: חברת הכנסת ברקו היא אחת מחברות הכנסת החרוצות, ומפקחת על חלק מהשרים, ומה שנקרא, מפקחת עליהם יומם ולילה – את צודקת – גם במכתבים מאוד רציניים – – – ענת ברקו (הליכוד): אז אני לא מבקשת מהם רשות לעשות את זה. שרת המשפטים איילת שקד: נכון, את צודקת. את עושה את זה בצורה מאוד רצינית. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו רק חוששים – – – שרת המשפטים איילת שקד: גם חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין עושה את זה בצורה רצינית. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו רק מבקשים שלא יהיה מצב שבו נותנים את כל הכוח לצמצום החקיקה, ולא נותנים – אני אומרת, בואו קודם כול תיתנו לנו את הכוח – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני לא רוצה להתערב, אבל א. השרה צריכה להמשיך; ב. הסיבה שזה לא קורה, למרות שמדברים על זה כבר שלוש שנים – מכיוון שאמרתי קבל עם ועדה שבלי שקודם יינתנו כלים פרלמנטריים לפיקוח נאות ולדברים נוספים ונקבל מן הממשלה התחייבויות שונות, לא נעשה שום צעדים לצמצום החקיקה; למרות שדרך אגב, לגבי הערה שנשמעה כאן, אם מישהו רוצה לשבש את המדינה שלנו יותר מכל ה-BDS גם יחד, שייקח את 5,500 החוקים שמונחים כרגע בקריאה טרומית ויכניס אותם לספר החוקים. לא את ולא אני – אפילו לא נגיע לעבודה מחר, כי לא נוכל למצוא את הדרך במבוך הזה. אבל עדיין, שום דבר לא יצומצם כל עוד שאין כלים פרלמנטריים אמיתיים. זה ברור. תמר זנדברג (מרצ): תתחילו בוועדת השרים לחקיקה להתייחס לחוקים בצורה עניינית ולא לפי קואליציה ואופוזיציה, זה יעזור למעמד הכנסת יותר מכל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בין היתר גם זה, בין היתר גם זה, אבל הגוף הזה – – – תמר זנדברג (מרצ): אתם מוצאים את ההזדמנות להתקיף את האופוזיציה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הגוף הזה, תמר זנדברג, היה ונשאר ויישאר תמיד גוף פוליטי. תמר זנדברג (מרצ): הממשלה שולטת כאן בכנסת באמצעות ועדת השרים לחקיקה ובאמצעות המשמעת הקואליציונית. שרת המשפטים איילת שקד: אין לך דרך – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כחבר בוועדת שרים לחקיקה בקדנציות שונות אני רוצה לומר לך שזה לא היה שונה אף פעם. תמר זנדברג (מרצ): זה היה שונה – – – שרת המשפטים איילת שקד: תמר, יום יבוא ואת תהיי בקואליציה – אני לא יודעת אם בזמן הקרוב או בזמן הרחוק – ואת תראי שזה שונה. כשתהיי חברת קואליציה – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – תמר זנדברג (מרצ): אז למה אנחנו מנהלים – – – שרת המשפטים איילת שקד: – – את תראי שאין דרך לנהל את המדינה בלי משמעת קואליציונית – – תמר זנדברג (מרצ): אז למה אנחנו מנהלים את השיחה הזאת? שרת המשפטים איילת שקד: – – ובלי ועדת שרים לחקיקה. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, תאפשרו. גם אני אשם בהפרעה, אבל פשוט לא יכולתי להתאפק. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, תן לשרה להמשיך. אני מבטיח לך – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מבטיח לך שאני אאפשר לך לשאול. תן לשרה לסיים. אם היא תסכים – – – תמר זנדברג (מרצ): – – – הדיון הזה, בין זאב לכבש? אני לא מבינה – – – ענת ברקו (הליכוד): אפשר יהיה לענות – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מי שהיה בוועדות, חברת הכנסת זנדברג, לא מתלונן על היום הזה. נכון, במליאה – יכול להיות שנשנה גם את המתכונת הזאת, אבל ביקשתי משני שרים לדבר. שרת המשפטים איילת שקד: טוב, אני רוצה לעבור לממשלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היה מצוין. שרת המשפטים איילת שקד: גם לנו בממשלה יש כמובן חלק באשמה. 17% מהצעות החוק הממשלתיות לא הגיעו לכדי סיום. חוק ההסדרים, שמרבים להשמיצו, הפך לפחות אפקטיבי, ומתברר כי בעשור האחרון הכנסת אישרה רק 53% מחוק ההסדרים שאושר על ידי הממשלה. פה צריך להגיד שגם בגלל בג"ץ מצמצמים את חוק ההסדרים, וצריך להגיד שגם בגלל בג"ץ יש היום חקיקה גדולה, כי היום בפסיקה יש כיוון שלכל דבר צריך סמכות מפורשת. דברים שהמדינה עשתה במשך עשרות שנים – פתאום צריך סמכות מפורשת. זו אחת מהסיבות. פחות תזכירים ממשלתיים הופכים לטיוטות שעולות לוועדת שרים ופחות הצעות חוק ממשלתיות שעברו בקריאה ראשונה מצליחות להשלים את הליך החקיקה. בדקנו בדוח את הצעות החוק הממשלתיות, וראינו שהן לא מקפידות על מזון בריא ולא על עשיית כושר; הן תפחו מאוד ומספר העמודים בכל אחת מהן גדל בהתמדה משנה לשנה – שוב, בגלל הייעוץ המשפטי, שהיום מקפידים וכותבים כל דבר. פעם החקיקה הייתה הרבה יותר כללית; היום שוב לכל דבר רוצים קריטריונים והסמכה מפורשת, וזה מנפח מאוד את החקיקה. בשלוש הכנסות האחרונות חלה עלייה של לא פחות מ-40% במספר הצעות החוק הממשלתיות לשנה, ועלייה של 76% בהיקף העמודים הממוצע של אותן הצעות חוק. והינה עוד נתון מדהים: מאז קום המדינה התקבלו 6,921 חוקים. בראשית שנות ה-70 הכנסת חצתה את רף חקיקת 100 חוקים בשנה, בראשית שנות האלפיים נחצה רף 150 חוקים בשנה, ובשנת 2008 הכנסת חוקקה כבר לא פחות מ-200 חוקים בשנה. למרות האשליה הנעימה שיש בכך, חקיקה כמובן לא תמיד פותרת את הבעיה. לא פעם דווקא "היד הנעלמה" פותרת בעיות באופן מוצלח יותר מזה שמוכתב על ידי 120 ידיים של חברי כנסת המצביעים על חוק כזה או אחר. במקום להתאמץ ולפתור בעיות באופן אמיתי, אנחנו תמיד שמים את מבטחנו באלוהי החקיקה. אנחנו עוסקים בהנדסה חברתית, אבל לרוב הפתרונות אינם שם. כמהנדסת אני אומרת לכם שהחברה אינה ניתנת להנדוס משפטי. אז כמובן שיש נושאים שבהם חשוב לחוקק, וכמובן שבצד הנזק שגלום בפעולת הרגולציה וקיים באופן מובנה בכל הצעת חוק קיים גם ערך שכל הצעת חוק מבקשת לקדם. המחוקק נדרש בכל דבר חקיקה לאזן בין תכלית החוק למחיר שיידרשו האזרחים לשלם. אבל את זה צריך לומר: חקיקה היא הפתרון האחרון, בטח לא הפתרון הראשון. חקיקה היא תרופה שהחברה נוטלת וצריכה ליטול רק לפי מרשם, לאחר בדיקה דקדקנית ומסקנה שהגוף לא יוכל לרפא את עצמו בדרך אחרת. לא בפזיזות צריך לגשת לאפיק הזה, מכיוון שכל נטילת תרופה שאין בה צורך מייצרת נזק מיותר לגוף. לא במהירות נקבע בחקיקה הסדרים המתעלמים מרצון הצדדים ומחופש החוזים. פעולת הכפייה בחקיקה צריכה להצטמצם למקומות יוצאי דופן שמצדיקים זאת: כשלי שוק, שליטה במנגנון הפעלת הכוח, פערי ידע ועוד. כאן, חקיקה מוצלחת בהחלט עשויה להביא מזור, אבל לא נקדם בחקיקה עניינים שמנגנוני השוק מסוגלים להתגבר עליהם באופן עצמאי; לא נמהר לקבוע סנקציות פליליות במסגרת הליך חקיקה שכופה את עצמו על הקואליציה רק כדי לבטל אותן בקדנציה שלאחר מכן – ואז שתהיה עוד עזות מצח לחלק מהיושבים כאן לטעון שבעצם זה היה כל הרעיון מלכתחילה. יחד עם חברי השר יריב לוין ועם חברים נוספים, כמו חבר הכנסת רועי פולקמן מהקואליציה וחבר הכנסת יאיר לפיד מהאופוזיציה, הצענו לפני שנה לפתוח מחדש את ההסדרים שבין הכנסת לממשלה: מצד אחד לצמצם את היקפי החקיקה ולטייב אותה, ומצד שני לייצר כלי פיקוח אפקטיבי של הכנסת על הממשלה. הפרטים פורסמו: צמצום המכסה של ההצעות המונחות על שולחן הכנסת, של אלה שעולות לשולחן הממשלה ולבסוף של אלה שמוצגות בקריאה טרומית, כך שנגיע לכשליש מהמכסה הקיימת היום – במקום 750 קריאות טרומיות בשנה רק 250. כנגד זה הצענו כלים של שקיפות, הרחבת מעגל מוזמני החובה לוועדות הכנסת, שימוע לבכירים בשירות הציבורי הממונים באמצעות החלטת ממשלה, מעורבות חבר הכנסת המציע בהצגת עררים בוועדת שרים לחקיקה ועוד. והאמת – כל מה שקיבלנו בשעתו הייתה כתף די קרה. ויושב-ראש הכנסת תמך בנו אז, ואני יודעת שעודו תומך בנו גם היום, והוא לקח את המושכות והקים כאן יחידה. אבל אני חושבת, כמו שאמרה חברת הכנסת ברקו, שהמון המון המון כמובן תלוי בחברי הכנסת. שמחתי שיושב-ראש הכנסת הקים את יחידת כת"ף, בראשות שירלי אברמי, והלוואי שהיחידה הזאת תגדל ותפרח ותסמן נתיב חדש לכנסת שלנו, שזה שנים רבות צועדת רק בדרך אחת. הלוואי שהממשלה לא תקבל עוד כתף קרה מהכנסת. שתי הרשויות יוכלו להרוויח הרבה, ולא אחת על חשבון השנייה. נושא הסדרת היחסים שבין הכנסת לממשלה צריך להיקבע אך ורק בהידברות בין הכנסת לבין הממשלה, וכמובן, את הכנסת צריכות לייצג כל סיעות הבית, וכמובן, אסור שרשות אחת תכפה משהו על הרשות השנייה. אני מקווה שנצליח להביא רעיונות חדשים, שכת"ף תצליח להביא רעיונות חדשים לניתוב מוצלח של הכוח הפרלמנטרי ועבודה מוצלחת של הממשלה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. בבקשה. סליחה, גברתי השרה, את מוכנה? אתה רוצה לשאול שאלה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן, כן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אתה יכול לגשת למיקרופון. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השרה, החקיקה הפרטית הגדולה – צריך לעשות בדק בית, כי לרוב זה סעיפים קטנים בגלל שהממשלה לא מביאה תקנות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נכון מאוד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הרבה חוקים שיש בהם תקנות – עוברות שנים על גבי שנים, ואני אחד הפעילים ביום-יום בוועדות, אני נמצא בוועדות, ואני נתקל בבעיה הזאת. חברי הכנסת צריכים לבוא עם חוקים פרטיים, ואז – ועדת שרים. לכן אני חושב – תיקחו את ההצעה שלי לחייב בחוק תקופה מסוימת לתקנות. וועדת שרים לענייני חקיקה – היא לא תדון בכל חוק, אלא להגביל סוגים מסוימים של חוקים, ואז לתת לדמוקרטיה לחגוג יותר בזה שגם חברי הקואליציה – בחוקים שהם לא תקציביים, לא סוגים מסוימים של חוקים – גם הם יוכלו להביע את דעתם. לא תיכפה עליהם עמדה כי הממשלה או שר מסוים רוצה, וגם לפעמים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שרת המשפטים איילת שקד: אתה צודק במאה אחוז. יש פער גדול בין התקנות ששרים צריכים להתקין לבין מה שהם מתקינים. עשינו ביחד, משרד המשפטים ומשרד ראש הממשלה, פרויקט מאוד גדול בשנה האחרונה, ועשינו סדר בכל משרד. כל שר יודע איזה תקנות הוא צריך לתקן, ואמרנו שמה שלא – אז גם לבטל, גם בחקיקה, אם צריך. דרך אגב, בוועדת השרים לחקיקה, כשעולה חוק שהיה צריך להסדיר בתקנות, אנחנו בדרך כלל אומרים למשרד: יש לך שלושה-ארבעה חודשים להסדיר בתקנות, ואם לא, נקדם את החקיקה הפרטית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: את מוכנה לעוד שאלה בנושא המדובר? כן, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אני רוצה להעביר לך את התחושות שלנו, גברתי שרת המשפטים. אולי אני אקח את עצמי לצורך העניין. יש לי תמיד תחושה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אתה יכול לגשת למיקרופון. מיקי לוי (יש עתיד): יש לי קול גבוה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בסדר. מה שאתה רוצה. מיקי לוי (יש עתיד): יש לי תחושה, כשמגיע איזה חוק ורואים את השם שלי, שהוא ישר נופל עוד לפני שדנו. אני אתן לך שני מקרים או שני חוקים: האחד אותו כסף – גיליתי שבאוצר יש 50 מיליון שקל כספי חיילים משוחררים ואמרתי: אל תיתנו להם את זה לפי הקריטריונים אלא תיתנו להם את זה באופן מיידי, ואם הם לא באו לדרוש, תכניסו להם את זה. פסלתם את זה. אמר שר הביטחון: ואללה, זה חוק טוב, למה פסלתם את זה? הגיש ערעור, הממשלה הגישה את זה – וזה מצוין, הקרדיט לא מעניין אותי. בשבוע שעבר הגשתי חוק. מסתבר שמשמר החופים המשטרתי לא יכול לבדוק שיכורים שנוהגים באופנועי ים, ביאכטות מהירות וב-speed boating, ולכן אמרתי שלקחתי את החוק על היבשה – שמתי אותו על הים, כי היה הרוג בכינרת לפני שבועיים ויש הרוג גם במפרץ אילת. שזה יהיה ממשלתי – בכלל לא אכפת לי. תיתנו כלים למשטרה לעבוד. שרת המשפטים איילת שקד: אבל חבר הכנסת מיקי לוי, אתה צודק, ובעקבות ההעלאה של הצעת החוק שלך מתקנים את הפקודה. מיקי לוי (יש עתיד): הלוואי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: קודם כול, תודה רבה, גברתי השרה. לא נהפוך את זה לשעת שאלות. תודה לחברי כנסת שהביעו עניין. אנחנו נמצא – אתה יודע מה? אני מקבל שאולי בעוד חצי שנה, כשיהיה הסבב הבא, נעשה מתכונת שונה במליאה, כי אני רואה שלפחות לח"כים שנמצאים כאן יש עניין – – דב חנין (הרשימה המשותפת): הבעות דעה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – ואני לא אהיה אותו רב שצועק על אלה שבאו ביום הכיפורים לבית הכנסת כשהרבה יהודים לא הגיעו לבית הכנסת, אז טוב שיש. שרת המשפטים איילת שקד: אתה רוצה שאני אמשיך לענות? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא. מה שאמר חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – פעמיים באמת הלשכה המשפטית של הכנסת, על פי הנחייתי, העבירה לממשלה את כל החוקים שהכנסת חוקקה וטרם תוקנו להם תקנות, וביניהם היו חוקים של שמונה-תשע שנים בלי תקנות. אני חייב לומר שבסבב השני הממשלה קצת לקחה את זה לתשומת הלב והתחילו, כפי שאמרה גם השרה, התחילו עכשיו באיזה מבצע התקנת תקנות, אבל אתה צודק שחלק מן החקיקה הפרטית היה נמנע ומתייתר אילו היו עושים את זה. חברים, בכל מקרה, אני רוצה להודות ליחידת כת"ף, למזכירות הכנסת, לראשי הוועדות ולכל חברי הכנסת שנטלו חלק ביום הזה. חבל, כפי שאמרתי – אני מבין שאנחנו לא יכולים להתחרות בברזיל ומקסיקו – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הסתיים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: – – אבל בכל זאת חבל שכמה וכמה חברי כנסת חסרים לי פה באולם הזה. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח–2018 [מס' מ/1083; דברי הכנסת, חוב' ח', ישיבה 179, עמ' 19032, חוב' א', ישיבה 159, עמ' 17809; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה, חברים. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת משה גפני. חברי הכנסת, אני כבר מזהיר שהחקיקה היום, אם הכול ילך כמתוכנן, היא להרבה מאוד שעות, כך שתתכוננו ללילה ארוך. בבקשה, אדוני. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת – אדוני היושב-ראש, זה אחד החוקים החשובים שאנחנו מביאים, וזה והחוק הבא הם חוקים חשובים.– אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח–2018. הצעת חוק זו היא החלק שנותר מפיצולו של פרק ג' להצעת חוק ההסדרים לשנים 2017 ו-2018. פרק ג' בהצעת חוק ההסדרים כלל שני הסדרים: ההסדר הראשון, שאושר כבר בחוק ההסדרים, ביטל את הטבת המס לגבי הפרשות למרכיב הפיצויים בקופת גמל בשכר העולה על שלוש פעמים השכר הממוצע, וקבע מס של 15% על ריבית ורווחים שייווצרו בעת משיכת הכספים בפרישה. ההסדר השני ביקש לבטל את הכלל שלפיו הפרשות המעביד למרכיב הפיצויים בקופת גמל לא באות במקום פיצויי הפיטורים, והן בעצם שייכות לעובד, והוא יכול למשוך אותן מהקופה. בעת הדיון בוועדת הכספים חששו חברי הוועדה שהכלל בדבר שייכות הכספים יהפוך לדרמטי מדי בקשר להשלכותיו על מרקם יחסי העבודה במשק, ולכן החלטנו לפצלו מחוק ההסדרים. מאז קיימנו מגעים עם ההסתדרות, המעסיקים ורשות שוק ההון ביטוח וחיסכון על מנת להביא להסדר שאין בו שינוי מהותי בדיני העבודה, אך הוא מאפשר בדיוק את המטרה של משיכת הכספים הכלואים של עובדים שסיימו לעבוד במקום עבודה מסוים. אני מבקש להדגיש בפני חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש: ההסדר שאנו מביאים עתה הוא הסדר פרוצדורלי שיאפשר לעובד למשוך כספי פיצויים בתוך ארבעה חודשים, מה שעד היום – עובד, לא הייתה לו אפשרות למשוך את כספי הפיצויים, או שזה היה יכול לקחת שנתיים, והחוק הזה מאפשר לעובד למשוך את הכספים שלו, את כספי הפיצויים, בתוך ארבעה חודשים. ואני אומר את זה כדי שכל העובדים ישמעו את המציאות הזאת, שעל פי החוק הזה הם יכולים למשוך את כספי הפיצויים בתוך ארבעה חודשים. כיום נדרש אישור מעביד למשיכה, והקופות לא משחררות כספים לעובדים ללא אישור כאמור, וכתוצאה מכך נצברו סכומים לא מבוטלים לזכותם של עמיתים בהפרשות שהפרישו מעבידיהם לשעבר. בהצעה שבפניכם מעביד יכול למשוך את כספי הפיצויים כפי שהוא רשאי היום רק אם ימציא לקופת הגמל בתוך ארבעה חודשים מסיום יחסי העבודה פסק דין הצהרתי שהעובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין, או שהכספים שייכים לו, או שהוא פתח בתוך ארבעה חודשים בהליך משפטי לקבלת פסק דין הצהרתי לזכאותו לכספי הפיצויים, או שנקט הליך לשלילת פיצויי הפיטורים, כגון במקרה של גנבה מהמעביד. אם בתוך ארבעה חודשים מעביד לא הודיע לקופת הגמל את אחת ההודעות האמורות והעמית פנה לקופת הגמל למשוך או להעביר את מרכיב הפיצויים, לא תהיה למעביד טענה כלפי קופת הגמל על שחרור הכספים לעמית שנעשה לאחר ארבעת החודשים, מחד גיסא; מאידך גיסא, מעביד יוכל להמציא לקופת הגמל פסק דין הצהרתי גם לאחר שחלפו ארבעה חודשים, כל עוד העמית לא משך את כספי הפיצויים. בנוסף, אם בהסכם בין המעביד לעובד נקבע שהכספים חוזרים למעביד בסיום יחסי העבודה, והמעביד והעובד יחד הודיעו על כך לקופת הגמל בתוך ארבעה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה, יוכל המעביד למשוך את הכספים. מטרת ההסדר היא, אדוני היושב-ראש, לאפשר את המשיכה באופן פשוט ומהיר. ההצעה מאפשרת למעשה לכל העובדים בתוך ארבעה חודשים – חברי הכנסת – מהפרסום למשוך את כספיהם הצבורים כדי שכל אחד יבחן אם יש לו כספים למשיכה ממעסיקים קודמים. עם זאת, ההצעה אינה גורעת מהדין המהותי הקיים שחל על יחסי העבודה בין עובד למעביד. הוא חל במישור המחייב את הקופה לאפשר את המשיכה. אדוני היושב-ראש, במציאות שבה אנחנו חיים עובדים אינם יודעים את זכויותיהם, ולפעמים דברים נמשכים בלי שאנשים שמים לב לכך. אנחנו לא באים לשנות בחוק הזה את הדין המהותי של יחסי עובד ומעביד, אבל אנחנו אומרים: עובדים שיש להם כספי פיצויים ועד היום הם נתקלו בביורוקרטיה קשה שיכולה לקחת שנים – החוק הזה מאפשר להם בתוך ארבעה חודשים לפנות לקופת הגמל לקבל את כספי הפיצויים, ואנחנו חושבים שבזה יש סיוע רב לעובדים. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש לאשר אותה כנוסח הוועדה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. לחוק הזה אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו נעבור להצבעה. נא לשבת, עד שיגיע יושב-ראש ועדת הכספים. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח–2018. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–2 – 31 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 31, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. עכשיו אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 6 בעד החוק – 36 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון מס' 21), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 36, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55), התשע"ח–2018 [מס' כ/750; דברי הכנסת, חוב' י"ב, ישיבה 296, עמ' 26232; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת איתן כבל – מישהו מחליף את חבר הכנסת איתן כבל? אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה. חבר הכנסת איתן כבל לא נמצא ולא נתן את הניירת למישהו מחברי הוועדה, לכן אנחנו נעבור להצעת חוק שוויון זכויות עם אנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 18), התשע"ח, בקריאה שנייה ושלישית. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. אני אאפשר לחבר הכנסת איתן כבל להציג את הצעת החוק שלו אחרי החוק הזה. אני כבר קראתי לחבר הכנסת משה גפני; אם חבר הכנסת משה גפני מוותר, אז בבקשה, חבר הכנסת איתן כבל. אנחנו בהצעת חוק הגנת הצרכן. בבקשה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה, אדוני היושב-ראש, וסליחה. אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמת פרלמנטרית, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55), התשע"ח–2018, שאותה יזמתי עם חברי כנסת נוספים, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, חלה חובה על נותני שירות לתאם עם צרכן את מועד ושעת הביקור במענו של הצרכן, אם נדרש ביקור טכנאי לשם קיום חיובים החלים עליהם, ובמקרה של איחור מעבר לקבוע בחוק, על נותן השירות חלה חובה לפצות את הצרכן בסכומים הנקובים בחוק ללא שהצרכן יצטרך להוכיח את הנזק שנגרם לו. חובת התיאום חלה כשמדובר בביקור טכנאי בתקופת האחריות לפי החוק לטובין ולשירותים (תקופת אחריות חובה), או כשמדובר בחוזה למתן שירות שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן. בפועל, גם במקרים רבים אחרים הצרכן מוצא את עצמו לא אחת ממתין שעות ארוכות לנציגי נותני השירות, כשהוא שבוי בביתו בהמתנה ארוכה, ולעיתים אף בהמתנת סרק. בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצע להרחיב את הוראות הסעיף כך שיחולו, בנוסף לתחולתם בתקופת אחריות החובה ובהתאם לחוזה שבו השירות מותנה בתקינות הטובין הנמצאים אצל הצרכן, גם על שירות שניתן בתקופת אחריות ארוכה מזו המחויבת לפי החוק, התקנה או הסרה של טובין שהעוסק מכר, השכיר או השאיל לצרכן, ביצוע בדיקה תקופתית במתקן גז ביתי, הובלת טובין שהצרכן רכש מעוסק, וכן על שירות שניתן בהתאם לחוזה למתן שירות מתמשך לתיקון טובין תמורת תשלום. בנוסף, לפי החוק יש לקיים את ביקור הטכנאי במענו של הצרכן בין השעות 08:00 ל-19:00 בימי חול, ובימי שישי בין 08:00 ל-13:00. מוצע להחיל גם הוראה זו על כל נותני השירותים שאותם מוצע כעת לחייב בתיאום ביקוריהם פרט למובילים, שכן לא מצאנו לנכון להכניס בשלב זה שינויים גורפים בשעות העבודה המקובלות בשוק זה, ופרט לנותני שירות לפי חוזה למתן שירות מתמשך לתיקון טובין תמורת תשלום, שכן בהתקשרויות וולונטריות אלה ניתן להסכים מראש על שעות מתן השירות. בנוסף, לגבי מובילים, מוצע לדחות את מועד תחילת הוראות החוק על מנת לאפשר לשוק ולחברות ההובלה זמן התארגנות והתאמת המערכות המחשוביות שלהן להוראות החוק, ככל שיש בכך צורך. לעניין זה יצוין כי בוועדה נדונה השאלה אם מוביל יוכל לתאם עם הצרכן מראש טווח רחב יותר לביקור – של ארבע שעות – ועד השעה 17:00 שלפני יום ההובלה לתאם עם הצרכן את מועד הגעתו המדויק. הובהר כי לפי החוק כנוסחו היום אין מניעה לעשות כן, ולפיכך לא היה צורך בהתייחסות לכך בהצעת החוק. לגבי ביצוע בדיקות תקופתיות במתקני גז ביתיים, במהלך דיוני הוועדה נטען כי חלק מעבודות אלה מבוצעות מחוץ לבית הצרכן, וככל שיש חובה לבצען בשעות החשכה, יש בכך סכנה בטיחותית. זאת, למרות ששעות מתן שירות זה נקבעו בתקנות. עם זאת, כדי לאפשר לחברות הגז שהות לפנות בעניין לשר הכלכלה והתעשייה, שהתקין את התקנות, מוצע לדחות את מועד תחילת החוק בעניין זה. לפיכך, מוצע כי לעניין הובלה ובדיקות תקופתיות במתקני גז ביתיים החוק ייכנס לתוקפו ב-1 בפברואר 2019, ואילו לעניין שאר השירותים – חודשיים מיום פרסומו. חברות וחבריי חברי הכנסת, אני משוכנע שהחוק, לאחר קבלתו, ישפר במידה ניכרת את איכות חיינו ככל שמדובר בקבלת שירותים, ובנוסף – יחסוך למשק שעות רבות של המתנה בבית של אנשים עובדים. ברצוני להודות לעו"ד אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת והיועצת המשפטית של ועדת הכלכלה – באמת, על עבודתה, על ההשקעה הגדולה והשיפור המאוד-גדול של הצעת החוק – ולעו"ד נעמה דניאל, שעמלו על הכנת הצעת החוק, וכמובן, גם ללאה ורון, מנהלת הוועדה, ולכל הצוות, שבאמת נותן מעצמו מעל ומעבר בעבודה בוועדה. הצעת החוק הזאת הוגשה ללא הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: להצעת החוק אין הסתייגויות, ואנחנו נעבור להצבעה. הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–2 – 52 נגד – אין נמנעים –אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 52, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. אנחנו נצביע בקריאה השלישית. הצבעה מס' 8 בעד החוק – 46 נגד – אין נמנעים –אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 55), התשע"ח–2018 נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 46, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018 [מס' כ/693; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' י"ט, ישיבה 213, עמ' 21081; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים, כתם היה לחברה בישראל כאשר לאנשים עם מוגבלות לא הייתה אפשרות לקבל משכנתה. מדובר על אנשים עם מוגבלות שרצו לבנות את חייהם, לקנות דירה כמו אדם רגיל או משפחה רגילה ולבנות את חייהם כמו כולם, בלי להתחשב במוגבלות שלהם, על מנת שהם יוכלו להמשיך את חייהם בדרך המקובלת. דא עקא שהחברה בישראל לא אפשרה להם את זה. אדם עם מוגבלות – אנחנו מדברים על הדרת נשים, מדברים על הדרת חרדים ומדברים על הדרת כל מיני כאלה; פה הייתה הדרה גזענית, מפלה, רעה, לא מוסרית, וכפי שאמרתי, זה היה כתם על החברה בישראל. הבנק אמר לאיש עם המוגבלות או למשפחה עם המוגבלות: אתם צריכים להביא ביטוח. אם אתם לא מביאים ביטוח אתם לא מקבלים משכנתה ואתם לא יכולים לקנות דירה. פשוט לא להאמין. כשאני נתקלתי בדבר הזה חשבתי שזה דבר בלתי מתקבל על הדעת בעליל. עד שבאה חברת הכנסת קארין אלהרר מיש עתיד – אני צריך להיזהר היום כשאני אומר את זה – והיא החתימה חברי כנסת על הצעת חוק שאני הייתי בין החותמים עליה. כבוד הוא בשבילי. ואני ביקשתי להעביר את החוק הזה, את מהלך כל הקריאות – גם את הקריאה הראשונה, וגם את הקריאה השנייה והשלישית. הצעת החוק שלפניכם, אדוני היושב-ראש, נועדה לתת מענה מסוים לאנשים עם מוגבלות שיש ברשותם הון מזערי שבאמצעותו הם יכולים לגשת לבנק ולבקש הלוואה לרכישת דירה יחידה ולשחלוף דירה יחידה אולם בקשתם נדחית – למה מפריעים לי? זה דבר חשוב מאוד, החוק הזה –בקשתם נדחית על ידי הבנק כשאין להם ביטוח חיים. הצעת החוק עברה גלגולים ודיונים לא מעטים בוועדת הכספים מאז שהיא עברה בקריאה המוקדמת בסוף שנת 2015. בסופו של דבר הבנקים, חברות הביטוח והמדינה קיבלו על עצמם לקחת חלק בפתרון שבו כל אחד מהם נושא בסיכון מסוים. כיום, אדם עם מוגבלות שמבקש לרכוש כל סוג של ביטוח יכול להיות מסורב על ידי המבטח – מה זה? אם הסירוב הוא סירוב סביר שמבוסס על נתונים אקטואריים או נתונים אובייקטיביים אחרים. על פי הצעת החוק שבפניכם, לאדם עם מוגבלות שעונה על תנאי החוק תהיה זכאות לקבלת ביטוח חיים ללא חיתום. כיוון שביטוח חיים ללא חיתום הוא בפרמיה חודשית גבוהה, המדינה תשתתף ותסייע בסכום של 300 שקלים חדשים החזר חודשי לאדם הזכאי. לביטוח ללא חיתום תהיה תקופת אכשרה של שנתיים וחצי, שבה, אם יתממש הסיכון הביטוחי, הבנק יישא בסיכון; לעומת זאת אם הסיכון יתממש לאחר מכן, חברות הביטוח יישאו בו. הסכום להלוואה יעמוד על 1 מיליון שקלים חדשים, וחברת הביטוח תבטח את האדם עם המוגבלות בסכום של 500,000 שקלים חדשים. אני רק רוצה להגיד לחברי הכנסת שכל שורה שנכתבה כאן על ידי היועצת המשפטית שגית אפיק – זה לקח הרבה מאוד דיונים, חלקם אפילו מעצבנים, אבל בסופו של דבר אנחנו יכולים לברך על המוגמר. לפי התהליך שבהצעה שלפניכם חברת הביטוח תצטרך לבחון פנייה של אדם עם מוגבלות למסלול הזה בתוך 15–16 ימי עבודה, והבנקים ישמרו עבור האדם עם המוגבלות את ההצעה שלהם להלוואה לתקופה של 24 ימים ויאריכו אותה ב-10 ימים אם האדם עם המוגבלות החל בתהליך מול חברת הביטוח. האתגר שעמד בפני הוועדה הוא הגדרת הקבוצה הזכאית. המדינה, הבנקים וחברות הביטוח חששו מתחולת ההסדר על אנשים שתוחלת החיים שלהם קצרה בשל מוגבלותם. לכן, לפי ההצעה, הקבוצה תהיה כזאת שיש להם תוחלת חיים שעולה על חמש שנים ובו בזמן יש להם מוגבלות שמקצרת את תוחלת חייהם באופן אובייקטיבי בשלוש שנים לפחות. הקביעה תיעשה על ידי אקטואר שמונה לפי הוראות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון – גם הקטע הזה לקח לנו הרבה זמן. הכוונה הייתה שאדם עם בעיית השמנה, אדם שיש לו בעיית השמנה, או מבוגר, שאין מניעה שיהיה זכאי למסלול הביטוחי הרגיל, לא יופנה למסלול הזה של ביטוח ללא חיתום. לעומת זאת, אדם עם מוגבלות שמוגבלותו מקצרת חיים, כמו מחלה בנסיגה, יהיה זכאי למסלול שבהצעת חוק זו, שמכסים – המדינה מכסה והביטוח מכסה, והבנקים. ההסדר שבפניכם מבוסס רבות על שיתוף פעולה ויישום נאות מצד הפיקוח על הבנקים, הפיקוח על הביטוח והמדינה. בעוד חצי שנה המדינה, המפקחת על הבנקים והממונה על שוק ההון ידווחו לוועדת הכספים על יישום החוק, ואני תקווה שיוסר המכשול מעל אנשים עם מוגבלות שלא מקבלים היום משכנתה. כיוון שמדובר בהסדר ייחודי ותקדימי הוסיפה הוועדה שעל הממשלה לדווח לה מדי שנתיים על יישום ההסדר המוצע בפניכם, והיא תהיה רשאית, לאחר הדיווח הראשון, לשנות את סכום ההשתתפות של המדינה בסיוע חודשי להלוואה לדיור, וכן לקבוע תנאים נוספים להגדרה "אדם עם מוגבלות מקצרת חיים". עם הניסיון שייצבר ביישום ההסדר המוצע שבפניכם יעלה שינוי נדרש כדי לאפשר לאנשים עם מוגבלות ליטול הלוואות לדיור. הוועדה קבעה שתחילתו של החוק יהיה ב-1 בספטמבר 2018, גם אם לא ייקבעו תקנות או הוראות שדרושות לכך על ידי הרגולטורים השונים. אדוני היושב-ראש, החוק הזה מסיר כתם מעל החברה הישראלית. הכתם היה שבמציאות, בגלל שלאדם הייתה מוגבלות, הוא איננו רשאי לרכוש דירה. זה כתם שאנחנו הולכים עכשיו למחוק אותו, ואני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין אלהרר על היוזמה החשובה הזאת. את יכולה, בלילה, לרשום לך "וי" על דבר מאוד מאוד חשוב שעשית; מאוד, לא סתם. אני מאוד מתרגש מהחוק הזה. אני רוצה להודות לבנקים שנרתמו לעניין ולמפקחת על הבנקים, שסייעו מאוד, לאיגוד חברות הביטוח, וכן לאנשי משרד האוצר – ליובל טלר, עמית מירזאי וויקטור וייס. אני מודה לאנשים שסייעו במלאכה. אני לא יכול, ואתם מבינים את זה לבד, קארין, בלי שאודה לשגית אפיק ולכל החברים שבלשכה המשפטית על הסבלנות. אני כבר איבדתי את העצבים. שמעתי את העשירים האלה – לא חשוב, אני לא אגיד שמות – איך הם אומרים: לא, יהיה ככה, מיליון שקל, 800,000. היא הרגיעה אותי. היא אמרה: חכה, ננהל איתם דיון, משא ומתן. וניהלנו את הדיונים. בסופו של דבר אני מודה לקדוש ברוך הוא שהחוק הזה, ביוזמתך, הגיע, ואני שמח שגם אני חתמתי לך על החוק. אני מבקש את תמיכת הכנסת בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. להצעת החוק אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו עוברים להצבעה. נחכה ליושב-ראש ועדת הכספים ונתחיל להצביע. נא להצביע, חברי הכנסת, בקריאה השנייה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–5 – 57 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 57, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 56 נגד – אין נמנעים – אין חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 18), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 56, אין נמנעים או מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. נוסיף את השר אופיר אקוניס, לפרוטוקול – בעד. חברת הכנסת קארין אלהרר, מציעת החוק ביקשה לברך. בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני היושב בראש הישיבה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, שרים נכבדים, זה ערב מאוד משמח עבורי, כי האמת היא שאת הצעת החוק הזאת הנחתי ממש בתחילת הקדנציה, אחרי שהבנתי את גודל האפליה של אנשים עם מוגבלויות – אפליה שבאמת, בינינו, אין לה בסיס ואין לה סיבה אמיתית. היא מנעה מרבים שיש להם הון עצמי לרכוש דירה. לקח הרבה מאוד זמן, וכפי שציין חבר הכנסת משה גפני, היו המון דיונים, רובם מאוד מאוד מתסכלים. ואני רוצה קודם כול להודות, בראש ובראשונה, ליושב-ראש ועדת הכספים משה גפני. תשמע, העובדה שלא רק שלא ויתרת אלא נאבקת כאילו זו הייתה הצעתך שלך ראויה לכבוד והערכה גדולה, אז תודה רבה לך; ליועצים המשפטיים, ובראשם כמובן שגית, היועצת האגדית, על סבלנות אין קץ, וגם לאיל, שהיה ותמך, ועשו עבודה מאוד מאוד משמעותית; לטמיר, יושב-ראש ועדת הכספים. זה הזמן גם להגיד תודה לבנק ישראל, לבנקים ולחברות הביטוח. היו לא מעט התפשרויות, זה נכון; כל אחד משך ורצה עוד קצת הקלות במגרש שלו, אבל בסוף החוק שיצא הוא חוק מאוזן שכל אחד מהצדדים תרם לו. אז אני רוצה להודות להם על זה שהם לקחו ושמו את עצמם במגרש, וכולם נתנו יד לתיקון העוול. לציבור שאני עובדת בשבילו, באמת, אני כולי תקווה שכל מי שחווה עד היום קושי לקנות לעצמו או לבני ביתו בית רק בגלל המוגבלות, מהיום תוכלו לקבל מענה. אבל כל זה לא היה קורה בלי היועצות הנאמנות והמקצועיות שלי – למי שבאמת כיכבה בהצעת החוק הזאת היא היועצת ליאור יעקבי, למעיין אבימאיר, הדוברת, ולרחל בן דוד. תודה לכן. בלעדיכן, מה אני שווה? תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018 [מס' כ/764; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 320, עמ' 27637; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה, אדוני. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, תשע"ח–2018, הצעת חוק שיזמו חבר הכנסת אלעזר שטרן ואנוכי ביחד עם חברי כנסת נוספים. הרשות הפלסטינית מעבירה מדי חודש משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם בגובה של 1.2 מיליארד שקלים בשנה, שהם כ-7% מתקציב הרשות הפלסטינית. תרשו לי, חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לומר לכם איך זה נראה – – – היו"ר חמד עמאר: סדרנים, הצד השמאלי שלי מאוד מפריע. אנחנו שומעים אתכם עד כאן. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): תרשו לי, חברי הכנסת, לומר לכם איך זה נראה על פי החוק הפלסטיני ועל פי תקנות הממשלה הפלסטינית בהנחיית הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס, ואני קורא לכם מתוך החלטת הממשלה הפלסטינית מס' 23 לשנת 2010, בתרגום לעברית, כמובן: "בהסתמך על חוק-היסוד המתוקן לשנת 2003 – – – ועל חוק האסירים המשוחררים מס' 19 לשנת 2004 – – – ובהסתמך על מה שאושר בישיבת הממשלה ב-28 ביוני 2010 – – – ובהסתמך על מה שמצריך האינטרס הכללי – מתפרסם התקנון" הפלסטיני "הבא: סעיף 2 – השכר החודשי", הקשיבו לזאת: "כל אסיר", יעני, כל מחבל, "יקבל משכורת חודשית, שתועבר לו או למשפחתו – – – מחלקות ממשלתיות, מוסדות רשמיים ומוסדות חצי רשמיים אינם רשאים להפסיק את תשלום המשכורות לפקידים העובדים אצלם במקרה שהם נעצרים" – כלומר ביצעו פיגוע ונכנסו לכלא הישראלי. סעיף 7 – – – היו"ר חמד עמאר: סדרנים, בבקשה, אנחנו לא יכולים לנהל דיון כאן כשמדברים שם ושומעים כל מילה שהם אומרים. אם הם רוצים לדבר הם יכולים לצאת החוצה. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): סעיף 7 בתקנון הפלסטיני קובע מועד תשלום המשכורת: "תשלום המשכורת החודשית יתבצע החל ממועד מאסרו", זאת אומרת, מיומו הראשון של המחבל בכלא או בקבר הוא מקבל משכורת. "סעיף 12: המשכורת לאסיר תשולם בהסתמך על השנים שאותן ריצה בכלא בהתאם לטבלה הבאה" – לא יאומן, והאמינו לי, כבר ראיתי טבלאות בימי חיי. לא ראיתי טבלה כזאת. לתשומת ליבכם, תקציר מהטבלה: עד חמש שנים בכלא – 2,000 שקל; עד 10 שנים בכלא – 4,000 שקל משכורת לחודש; עד 25 שנה בכלא – 8,000 שקל משכורת למחבל, משכורת חודשית; מעל ל-30 שנה בכלא – משכורת חודשית של 12,000 שקל בחודש. תוספות מיוחדות: למי שגר בירושלים – ישראל, כן? למחבל פלסטיני תושב ירושלים תוספת 300 שקל על טרור; בגלל מגוריו בירושלים קל לו יותר לבצע פיגועים. ענת ברקו (הליכוד): זו רמת פעילות. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): למי שגר בשטחי 48', מה שנקרא, לארץ ישראל, בתוך שטחי הקו הירוק – תוספת 500 שקל, על העובדה שהוא יכול לבצע טרור באופן רציני יותר, כואב יותר, רצחני יותר. אני אחזור לזה בהמשך. סעיף 13 בתקנון הפלסטיני קובע שהטבלה המובאת, שקראתי אותה כרגע, תהיה צמודה למדד – חס וחלילה שמחבל לא ייפגע בכיסו כשהוא יושב בכלא על רצח ישראלים. סעיף 14, הביצוע הכספי: "הוראות תקנון זה עבור תשלומים כספיים ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2011, בהתאם למקורות הכספיים הקיימים ברשות הפלסטינית". על החתום: ראש הממשלה סלאם פיאד. והוא נחשב לראש הממשלה הכי ליברלי ברשות הפלסטינית. איך לא רעדה לו היד, למען השם, כשהוא חתם על התקנון הנוראי הזה? אדגים את זה בדוגמאות. מוסי רז (מרצ): מה ההגדרה של מחבל? אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): משפחת אבו חמיד מאל-אמערי שברמאללה, שישה אחים מחבלים, אחד מהם נהרג על ידי כוחות צה"ל בעקבות פיגועים קשים שביצע ושבהם נרצחו ישראלים, ועוד ארבעה אחים שבמצטבר שפוטים ל-18 מאסרי עולם בגין רצח ישראלים. האח השישי רצח את לוחם דובדבן רונן לוברסקי, השם ייקום דמו. הרצח של רונן היה ממש בחודש מאי האחרון. חמשת האחים ומשפחתם קיבלו עד כה מהרשות הפלסטינית ב-16 השנים האחרונות סכום פנומנלי – 3.5 מיליון שקל משכורות בגין רציחותיהם, 16 שנים לאחור. אבל נוכח העובדה שהם צוברים ותק בכלא הישראלי, משכורתם כמובן צפויה לעלות, לפי הטבלה שהקראתי. המשמעות של ישיבתם בכלא היא שבעוד 16 שנים תשלם הרשות הפלסטינית למשפחה, למשפחה של הרוצחים, הרבה יותר מ-3.5 מיליון שקל. נאזן את זה בדוגמת רוצח אחר, אזרח ישראלי, ערבי ישראלי, שרצח בשנת 1984 חייל ישראלי, משה תמם, השם ייקום דמו. הרוצח הישראלי-ערבי נשפט למאסר עולם. רק בארבע השנים האחרונות, מ-2014 עד היום, קיבל הרוצח מהרשות הפלסטינית משכורות בסך 600,000 שקל – 576,000 שקל משכורת רגילה בתור רוצח פלסטיני רגיל ועוד 24,000 שקל בונוס בהיותו רוצח ישראלי. את זה אנחנו חייבים לעצור. ואני אומר לכם, זה פשוט אבסורד שקילומטרים מכאן יושב מחמוד עבאס ברמאללה, וחתום, ומממש את משכורות הרצח האלה. יח'רב ביתכ, יא ראיס. (אומר בערבית: ואני לא מתכוון לארמון החדש שבנית ב-12 מיליון דולר,) אני לא מתכוון לארמון שבנית ב-12 מיליון דולר ברמאללה, (אומר בערבית: עלות הבנייה בלבד,) יעני, רק ההוצאות של הבנייה, (אומר בערבית: בלי ה-27 דונם,) בלי ה-27 דונם של השטח, אבל עם (אומר בערבית: בריכת שחייה ומנחת הליקופטר;) אין הליקופטר אבל יש מנחת הליקופטר. אבל במקום שהרשות הפלסטינית ומחמוד עבאס יקצו כספים לבריאות, ולחינוך, ולדברים האחרים שנותנים איכות חיים, שמים 7% מתקציבם לטרור. הרשות הפלסטינית הפכה את עצמה למפעל המעסיק רוצחי אנשים – יהודים בעיקר, אבל גם מוסלמים, וגם נוצרים, וגם דרוזים, וגם צ'רקסים, ואחרים, כולל תיירים בישראל. יש כנסת נוספת, או שאלו דיונים בצד? היו"ר חמד עמאר: אני מבקש מהסדרנים שכל מי שמדבר שם – להוציא לי אותו. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתם צועקים ומחכים לכם. היי. אתם צועקים. היו"ר חמד עמאר: חבר שלך דוד ביטן מפריע לך, מה אני אעשה? חבר הכנסת דוד ביטן, אתה מפריע לחבר שלך להציג את הצעת החוק. דוד ביטן (הליכוד): כבוד הרב – – – אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אגב, הוא חתום על זה. דוד, זאת הצעת חוק שאתה חתום עליה. דוד ביטן (הליכוד): אני חתום על 180%, על מה אתה מדבר? אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): חובת השתיקה חלה עליך, אין לך ברירה. למפעל הזה קל מאוד – למפעל הפלסטיני הזה שנקרא רשות פלסטינית, אדוני היושב-ראש, קל מאוד להתקבל. כל מה שעליך לעשות זה לרצוח ישראלים, להיעצר או להיהרג, והתקבלת לעבודה במפעל. מחמוד עבאס ועוזריו, אם אתם לא תשנו את כרטיס הכניסה הזה למפעל שלכם, אני אומר לכם (אומר בערבית: אתם תלכו לישון יום אחד כרשות ותקומו למוחרת כסלט ירקות,) אתם יום אחד תלכו לישון כרשות ותקומו למוחרת כסלט ירקות שלם. חלק מהכספים המשמשים את הרשות הפלסטינית מגיעים מתשלום מיסים. בנספח להסכם הביניים הישראלי-פלסטיני המכונה פרוטוקול פריז נקבע כי לישראל ולרשות הפלסטינית תהיה מעטפת מכס אחידה. לפי ההסכם, שתוקפו עוגן גם בחוקי מדינת ישראל, ישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית כספי מיסים ומעבירה לה מדי חודש את הכספים שגבתה עבורה. התוצאה היא שאף שישראל משמשת בהקשר זה כדוור בלבד, היא מוצאת את עצמה כצינור להעברת כספים המשולמים לאחר מכן למחבלים. זהו אבסורד. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת, בוודאי לא כאן, בבית המחוקקים של מדינת ישראל. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נועדה אם כן לשים קץ לאבסורד הזה ולהפסיק את הזרמת הכספים המיועדים בסופו של דבר למימון טרור. לפי ההצעה, בתום כל שנה יכין שר הביטחון דוח המפרט את סך הכספים ששילמה הרשות הפלסטינית למחבלים ולבני משפחותיהם באותה שנה. הדוח יובא לאישור הקבינט, יוצג לוועדת החוץ והביטחון, ולמעט חלקים חסויים, גם יפורסם לציבור. לאחר מכן יוקפא בכל חודש – מתוך הכספים שמעבירה ממשלת ישראל לרשות הפלסטינית לפי פרוטוקול פריז – יוקפא סכום השווה לאחד חלקי 12 מסך הכספים ששילמה הרשות הפלסטינית בשנה הקודמת, כפי שנקבע בדוח. ראוי להדגיש כי בהצעת החוק הממשלתית שמוזגה בהצעת חוק זו סברה הממשלה תחילה שיש להותיר לקבינט שיקול דעת מלא בעניין הזה. הוועדה סברה כי מדובר בסוגיה ערכית ועקרונית שאין להתפשר עליה, ולבסוף השתכנעה הממשלה כי נכון יותר שהקפאת הכספים תהיה אוטומטית וללא שיקול דעת לקבינט, אלא כמנגנון סיום שיפורט להלן. הוועדה, אדוני היושב-ראש, דנה בקביעת מנגנון הסיום – מה ייעשה בכל הכספים שהצטברו. אחת האפשרויות שעלו בהצעת החוק הממשלתית הייתה להקים קרן ייעודית שאליה יועברו הכספים, ושניתן יהיה להשתמש בהם למטרות שונות שתכליתן צמצום נזקי הטרור. ואולם, בנסיבות שבהן מועברים הכספים, שימוש בהם באופן בלתי הפיך עלול להציב בפני ישראל אתגרים משפטיים בזירה הבין-לאומית. אף שבאתגרים אלה אפשר לעמוד, שכן הקפאת הכספים היא אמצעי נגד להפרת התחייבויותיה של הרשות הפלסטינית להימנע מטרור ומתמיכה בו, אימצה הוועדה את המלצות היועץ המשפטי לממשלה ואנשיו שלפיהן מוטב להימנע לחלוטין מכניסה לקלחת זו, מה גם שאין בכך צורך אמיתי. מלכתחילה, אדוני היושב-ראש, מטרת החוק לא הייתה לחפש מקור תקציבי נוסף למטרות אלה, אלא לעצור את העברת הכספים המיועדים למימון טרור ברשות הפלסטינית. על כן, החליטה הוועדה כי נכון יותר לא לעשות שימוש בכספים אלא להקפיאם בלבד, ובכך לחזק את עמידתו של החוק. לפי מנגנון הסיום שנקבע, אם הדוח השנתי של שר הביטחון יקבע כי הרשות הפלסטינית חדלה לשלם משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם, יתכנס הקבינט ויידרש להחליט מה ייעשה בכספים שהצטברו. רק אז לקבינט יהיה שיקול דעת, בעניין זה בלבד, אם נכון להעביר את הכספים שהצטברו לרשות הפלסטינית, להעביר את כולם או להעביר את חלקם, באילו תנאים ובאיזה עיתוי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק נועדה בראש ובראשונה להעביר מסר ערכי ועקרוני שלפיו מדינת ישראל לא תיתן יד להעברת כספי טרור למחבלים. בנוסף, אנו סבורים כי קבלת החוק תחייב את הרשות הפלסטינית לבצע חשיבה מחודשת בכל הקשור למימון טרוריסטים והמרצת טרור באשר הוא. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חברי הכנסת, החוק הזה מצטרף לחוק טיילור פורס, שעבר באחרונה בארצות הברית ואשר אחד הדוחפים להעברתו היה אביו של אזרח אמריקני שנרצח בידי מחבל בישראל ב-8 במרס 2016. אביו של האזרח האמריקני שנרצח הגיע במיוחד לישראל. אנחנו פגשנו אותו, ועדת החוץ והביטחון, לפני עשרה ימים בוושינגטון, כשביקרנו שם בסיור העבודה שלנו. לא ידענו שהחוק יעבור באופן שבו הוא עובר היום – או הוא מוגש היום ואני מקווה שיעבור – והאב הפתיע אותנו והגיע לכאן, להיות כאן במעמד הזה, כשמועלה כאן היום החוק לקריאה השנייה והשלישית בכנסת. אנחנו מלאי הערכה לחוק שעבר בארצות הברית ביוזמתך, מר סטיוארט. We are honored to have you here with us for the event to pass this bill, and hopefully we shall pass it the second and the third call. תודה רבה לסטיוארט פורס, האבא שבא, ואני מרשה לעצמי לומר, נקשר בישראל בנסיבות טרגיות, אבל למדנו למצוא בו באמת ידיד אמיתי, מבין מה זה נקרא לחימה בטרור ומה זה לחימה בטרור גם דרך הכספים. עזרה רבה קיבלה ועדת החוץ והביטחון בדיוניה ממשפחות נפגעי הטרור ומפצועים מפיגועי טרור שבאו לדיונים ושיתפו אותנו בעמדותיהם. לצידם היו אנשי "מבט לתקשורת פלסטינית", שסיפקו לנו נתונים אותנטיים שאפשרו דיונים פוריים, מקצועיים, דקויות שקשה מאוד להשיג בלי נתונים מדויקים. באמת יישר כוח לצוות המשפטי של הוועדה, גם למירי וגם לעידו, שליוו באופן מסור ומקצועי לאורך כל הדיונים ומצאו פתרונות יצירתיים כדי שנוכל בסופו של דבר להביא הצעה שהיא גם על דעת הוועדה, ואני מרשה לעצמי לומר – גם על דעת הממשלה. אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות וגם בקשות דיבור. ראשון הדוברים – חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. עד חמש דקות. רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אורחים נכבדים, הצעת החוק הנדונה החליפה את השם מ"ניכוי הכספים" ל"הקפאת הכספים". אני, כמובן, חבר קואליציה ויושב-ראש סיעה, וכל הסיעה תתמוך בחוק, אבל אני עדיין אנסה לשכנע את חברי הכנסת לתמוך בהסתייגות שאני הגשתי בשם הסיעה, כי הכוונה הייתה לנכות את הכספים מהרשות הפלסטינית, אותם כספים שהרשות הפלסטינית משלמת לטרוריסטים אשר פוגעים בישראל, פר אדם. הרעיון של הצעת החוק, הרעיון המקורי, היה לקזז את הכספים ולהבהיר לרשות הפלסטינית שאנחנו נלחמים בטרור והלוחמה שלנו בטרור היא בלתי מתפשרת. ואכן, אנחנו, בגלגולים כאלה ואחרים בתוך הוועדה, הגענו להחלטה, שהייתה ברוב, שאני הצעתי אותה, לנכות את הכספים מהרשות הפלסטינית ולקזז אותם. זאת המלחמה האמיתית, ולא להקפיא את הכספים ולייצר קופת חיסכון לרשות פלסטינית אשר בסופו של דבר, כאשר הם יפסיקו, כשיחליטו להפסיק את הפעילות הטרוריסטית שלהם ואת מימון הטרור ועידוד הטרור, אז הכסף בסופו של דבר ימצא את הדרך לאותה רשות פלסטינית. אבל בינתיים, לא משנה כמה זמן, אותה רשות פלסטינית תתקוף את ישראל בכל מקום, היא תבהיר לכל העולם שאנחנו מנכים להם את הכספים – על אותם האנשים שרוצחים יהודים רק בגלל שהם יהודים ועל כל אדם הם מקבלים יותר; בעצם, טרוריסטים גם מקבלים אקזיט גדול מאוד כשהם רוצחים יותר. לכן, כשאנחנו מדברים על המלחמה בטרור או ברשות הפלסטינית שתומכת טרור, אנחנו צריכים להילחם ללא פשרות, ובמלחמה הזאת לא צריך להקפיא את הכספים; במלחמה הזאת צריך לקזז את הכספים, והכספים האלה צריכים ללכת למקומות שאליהם הם צריכים ללכת. אנחנו צריכים לקזז גם את הכספים על הנזקים שהרשות הפלסטינית יוצרת על ידי אותם טרוריסטים, או למשפחות שנפגעות מאותן פעולות טרור. לכן, כבוד היושב-ראש וכבוד יושב-ראש הוועדה, אני עדיין חושב שנכון לקזז את הכספים, ולא לתת לרשות הפלסטינית את ההזדמנות לקבל את הכספים כשהם יחליטו להפסיק את הטרור. לא יכול להיות שיש מקומות, כמו ארצות הברית – ואני רוצה להודות גם לכם, בארצות הברית, שקיבלתם את ההחלטה לקזז את הכספים מהרשות הפלסטינית על תמיכה בטרור – לא יכול להיות שאנחנו, כשאנחנו בפרונט, בחזית, נלחמים ברשות הפלסטינית על כך שהיא מעודדת טרור, אנחנו בעצם יוצרים תוכנית חיסכון לטווח ארוך, נחזיר להם את הכסף בריבית דריבית, ובעצם בכך אנחנו נעודד אותם להמשיך בפעילות הטרור נגד מדינת ישראל ואזרחיה. לכן, אני פונה לחברי הכנסת, וגם ליושב-ראש הקואליציה וגם ליושב-ראש הוועדה: עדיין יש ההזדמנות לשנות את זה. וכמו שאמרנו, גם אם אנחנו לא נצליח לשנות את זה, אנחנו נתמוך בהצעת החוק, בגלל העיקרון שאנחנו צריכים לקזז את הכספים, אבל בעצם אנחנו מדברים על הקפאה ולא קיזוז. אנחנו נתמוך בהצעת החוק בגלל העיקרון, ואם הדבר הזה יימשך, אני אמשיך בחקיקה לקיזוז הכספים. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, עד חמש דקות. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהיום אנחנו נחוקק שוב את אחד מהחוקים החשובים לטובת המלחמה בטרור, אבל לצערי החוק הזה נולד מתוך דם רב, שנשפך בעידוד של ההנהגה הפלסטינית, לעיתים כשהיא נתמכת על ידי הקהילה הבין-לאומית. והאבסורד הוא, כפי שכבר הוצג, שהמימון מגיע פעמים רבות ממדינת ישראל. אבל אנחנו בעניין הזה הולכים קצת בעקבות ארצות הברית, שהקדימה וחוקקה את חוק טיילור פורס במרס השנה, שמורה על הפסקת העברת תשלומים מארצות הברית לרשות הפלסטינית כל עוד מונהג אותו תשלום משכורות למחבלים. אותו טיילור פורס, שלחם בצבא האמריקני גם בעיראק, גם באפגניסטן, והגיע לכאן כחלק מלימודיו, נרצח במרס 2016. ואולי דווקא ההיגיון האמריקני שהוביל ודחף את אבא של אותו לוחם לשנות את החקיקה הזאת ולהוביל אותה בארצות הברית, אולי הוא שהצליח להניע את הגלגלים כאן יותר מהר, ואני חייב לברך על זה. יחד עם זאת, אני חייב לומר ולהצטרף, כמובן, להסתייגויות שהגישה הסיעה שלי. את הכספים האלה לא צריך להקפיא – את הכספים האלה צריך לנכות. כסף שמועבר לטרור – צריך לקחת את הכסף הזה ולהעביר אותו בדיוק לדבר השני: לבנייה, או לחלופין לקרן שתסייע לנפגעי טרור; לא להקפיא אותו ולהגיד: אוקיי, אנחנו נחזיר אותו בשלב כזה או אחר, כי אף אחד ברשות הפלסטינית לא יקרא לאותם אסירים או יגיד לרשות הפלסטינית: תתחילו לאסוף את הכסף בחזרה מאותם אסירים שהעברתם להם את הכסף. אבל אני חייב לומר שהמצב ההזוי הזה שאנחנו מתארים, שלפיו הרשות הפלסטינית משלמת למחבלים בכספים שהיא מקבלת ממדינת ישראל, וכמובן ממדינות אירופה וארצות הברית – אני לא יודע מה להגיד לכם אם זה יותר הזוי מזה שיש חברי כנסת בכנסת ישראל שעולים לרגל לאותה רשות פלסטינית ולאותו אבו מאזן בה בעת שהוא משלם משכורות למחבלים האלה. אני לא מדבר רק על חברי כנסת מהרשימה המשותפת; חברי כנסת כאן בכנסת, כאילו בניסיון לקדם את השלום, מגיעים לרמאללה כאילו זאת איזושהי עלייה לרגל ומתרפסים בפני אותו מנהיג – שהוא מנהיג טרור, טרוריסט, שמשלם למחבלים משכורות – וחושבים שזה מקדם במשהו את השלום. אז אני אומר פה לחבריי: זה לא מקדם, זה מרחיק. אבל אם אני חושב מה צריך להיות באמת נושא שנוגע לכספי משלם המיסים הישראלי, אדוני היושב-ראש, זה הכספים שאנחנו צריכים לנכות מחברי כנסת שיושבים בכנסת ישראל, מקבלים משכורת מאזרחי ישראל ומייצגים את ארגוני הטרור ואת האג'נדה של ארגוני הטרור; מחברי כנסת שבוחרים להגן על החמאס, שמסיתים אזרחים כאן, בתוך ישראל, וגם מחוץ לישראל, להצטרף למאבק המזוין נגד ישראל; חברי כנסת שחושבים שלעמוד דקת דומייה לזכר מחבלים – לשם כך הם נבחרו לכנסת; שיודעים להגן על חמאס בדרום ועל חיזבאללה בצפון, וכמובן, ביום העצמאות הם מוצאים את היום הזה כיום הכי מתאים כדי ללכת ולהניח זר על קברו של עז-א-דין אל-קאסם. החבר'ה האלה יושבים כאן, בכנסת ישראל, וגם את המשכורות שלהם צריך לנכות. חבר כנסת שלא מייצג בסופו של דבר את אזרחי ישראל – אנחנו צריכים למצוא את המקום להפעיל את הסנקציות שלפחות אם הוא מייצג את הרשות הפלסטינית או את החבר'ה בעזה, שיקבל מהם את המשכורת, ולא מאיתנו. בהקשר הזה אני רוצה לנצל את הבמה ואולי מכאן לקרוא לשר החינוך ללכת ולסייר קצת בעיר שנמצאת במדינת ישראל, שמקבלת תקציבים ממדינת ישראל, שבתי הספר שלה מסובסדים על ידי מדינת ישראל, בתי ספר ממלכתיים – לרדת ולראות מה קורה שם בבתי הספר. אם הוא ימצא דגל ישראל אחד מונף באום אל-פחם על אחד מבתי הספר – שאפו. בסיור שאנחנו ערכנו שם אין ולו דגל אחד שחוק הדגל, והסמל מחייב. אז או שהחוק הוא אות מתה ולא צריך לאכוף אותו – אז בואו נחוקק ונבטל את החוק הזה. אבל מתפקידו של שר החינוך במקרה הזה לאכוף את החוק הזה. וכששר החינוך ילך לחפש את אותו דגל מעל בתי הספר, הוא גם יראה את אותן כתובות נאצה שמפוזרות שם באותה העיר, כאילו הוא הגיע לאיזו ארץ אויב. אז באותו משקל אני מציע להתחיל להתייחס לידידים שלנו כאל ידידים אבל לאויבים – כאל אויבים. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – איננו נוכח. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אין מילים בפי לתאר עד כמה שפל החוק הזה ועד כמה שפלים הנימוקים שהובאו על ידי ראש השב"כ לשעבר, האחראי לרצח עשרות אם לא מאות אנשים – – אמיר אוחנה (הליכוד): היי – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – וטוען שהוא נלחם בטרור. טרור, לפי הגדרתו, הוא שימוש באלימות כדי להשיג מטרות פוליטיות; פגיעה בחפים מפשע כדי להשיג מטרות פוליטיות – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני טוען – – ענת ברקו (הליכוד): ממש תמימים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – שמי שהגיש את הצעת החוק עונה לכל הקריטריונים של טרור והשתמש באלימות להוציא אנשים להורג בכוונה תחילה – – ענת ברקו (הליכוד): ממש. מי, אלה שהתפוצצו באוטובוסים? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – והוא עולה לדוכן כאן ומדבר על טרור. ענת ברקו (הליכוד): אלה שיורים – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מי הטרוריסט כאן? מי הטרוריסט? זה שלוחץ על כפתור, שומע מוזיקה קלאסית, שומע בטהובן, קורא את קפקא – – ענת ברקו (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – כאילו הוא בן תרבות, לוחץ על כפתור במטוס והורג 100 אנשים – – ענת ברקו (הליכוד): זה שמתפוצץ – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – חפים מפשע? הוא בן התרבות – – ענת ברקו (הליכוד): זה – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – בן העולם הגדול? אחר כך הוא בא הביתה, מתקלח והולך לראות קונצרט, ומדבר איתנו על תרבות? על טרור? מי הטרוריסט כאן? מי גירש עם שלם מאדמתו? מי שם אלפים בבתי הסוהר? מי הטרוריסט, ריבונו של עולם? ענת ברקו (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מי הטרוריסט, לעזאזל? ענת ברקו (הליכוד): חבורת רוצחים. נורית קורן (הליכוד): – – – ענת ברקו (הליכוד): תביא להם הרבה כדורי הרגעה, ואולי תיקח גם אתה קצת. נורית קורן (הליכוד): הגיע הזמן – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גם צבועים, אתם. הרי מדינת ישראל מכניסה כל חודש מאות אלפי שקלים לאסירים בדרך מסודרת. אתם מכניסים את הכסף לקנטינה – – ענת ברקו (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – ואתם אומרים: אנחנו נכניס כסף לקנטינה, אבל אנחנו נעניש – – ענת ברקו (הליכוד): אתה טועה – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – את הרשות הפלסטינית על זה שהיא מעבירה את הקנטינה. ענת ברקו (הליכוד): – – – כסף לקנטינה. נורית קורן (הליכוד): – – – רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): – – – את הקנטינה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – יעני (אומר בערבית: אנו אובדי עצות, קרחת.) ענת ברקו (הליכוד): – – – קריאה: – – – הקנטינה. אל תדאג. לאט-לאט. ענת ברקו (הליכוד): – – – האסיר – – – האסיר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא יבטלו את הקנטינה, כי הקנטינה חוסכת כסף, כי ממשלת ישראל לא רוצה לשלם על האוכל לאסירים. היא בעצם רוצה שישלמו להם על הקנטינה. ענת ברקו (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): צבועים אתם. אתם צבועים. בנוסף לכול, גם גנבים אתם. אתם חתמתם על הסכם, הסכם פריז, להעברת הכסף לרשות הפלסטינית, ועכשיו אתם רוצים לגנוב. אתם גונבים מהעם הפלסטיני כסף שמגיע לו. נאוה בוקר (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גם רוצחים, גם גנבים, גם צבועים, עשרת הדיברות במלואם – אתם עוברים עליהם. ענת ברקו (הליכוד): – – – רוצחים – – – קריאות: – – – קריאה: במיוחד אתה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני חושב – – קריאה: מחבל בחליפה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – שהחוק הזה, מכיני החוק הם אנשים חסרי בושה, חסרי מצפון, לא בני תרבות. הם אנשים שבעצם מצד אחד תומכים ברצח ילדים פלסטינים, וזועקים: הפלסטינים הם טרוריסטים. כולכם תמכתם בהפצצות על עזה ב-2014. 547 ילדים פלסטינים רצחתם. מי יצא נגד? נאוה בוקר (הליכוד): כמה אתם רצחתם? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מי מכם יצא נגד זה? נאוה בוקר (הליכוד): כמה – – – אמיר אוחנה (הליכוד): מי אשם בדבר הזה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מי מחה? מי גינה? קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם צועקים: הפלסטינים טרוריסטים? קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): העם הפלסטיני נלחם למען דמותו, למען עצמאותו. אתם הכובשים, אתם המדכאים, אתם המנשלים, אתם הגנבים. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): העם הפלסטיני – – – קריאה: – – – למדינות ערב, לא פה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. נאוה בוקר (הליכוד): טוב שאתה דואג לעם הפלסטיני. תדאג לציבור שבחר בך, חוצפן. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לא תשפילו אותנו. לא תשפילו אותנו – – – אתם זורעים מוות. אתם זורעים מוות. אמיר אוחנה (הליכוד): אתה מסתכל במראה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. בבקשה, עד חמש דקות. נורית קורן (הליכוד): אתה חי במדינה דמוקרטית ומנצל את כל – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – זה הדמוקרטיה. נורית קורן (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה הדמוקרטיה – – – נורית קורן (הליכוד): מדינה דמוקרטית, ומנצל את כל – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתם צבועים. נורית קורן (הליכוד): לא, אתה הצבוע. אמיר אוחנה (הליכוד): עוד תהיה בכלא – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נורית קורן, חברת הכנסת נאוה בוקר, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. נאוה בוקר (הליכוד): למה אתה לא – – – היו"ר חמד עמאר: תודה, תודה, תודה. חברת הכנסת נאוה בוקר, תודה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, תודה. נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כאשר מדברים על כיבוש, מייד מדברים – – – נאוה בוקר (הליכוד): הינה עוד אחד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אם לא מוצא חן בעינייך, את יכולה להסתלק החוצה. שמעתי מישהי. נאוה בוקר (הליכוד): אם לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לעבור למדינה אחרת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מי שלא מוצא חן בעיניו יכול לעוף מהמליאה, לשתות קפה או להסית בחוץ. נאוה בוקר (הליכוד): מה אתה אומר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כי לדעתי, את לא תביני מה שאני הולך להגיד, סביר להניח. נאוה בוקר (הליכוד): בטח שאני לא אבין. אתה בעצמך לא מבין מה שאתה מדבר, אז איך אני אבין? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): סביר להניח, לפי ממוצע ה-IQ משמאל, שלא תביני את מה שאני הולך להגיד. נאוה בוקר (הליכוד): אתה בעצמך לא מבין. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני קטונתי מלהבין ולהגיע לרמת ה-IQ שלך. במיוחד אני, קטונתי. במיוחד חברי הרשימה המשותפת, ממוצע ה-IQ שלנו הרבה יותר נמוך משלכם. במיוחד כאן, באגף הזה. נורית קורן (הליכוד): אחמד, זה לא יפה ככה. אחמד, זה לא יפה ככה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לא יפה, ממש לא יפה. נורית קורן (הליכוד): זה לא יפה להגיד ככה. לא יפה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גם נימוסים אתם הולכים ללמד אותנו? מוסר וגם נימוסים? אז אני אגיד לך מה מוסר ומה נימוסים. נורית קורן (הליכוד): צריך לדבר – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אפרופו כיבוש, עם כיבוש, אוטומטית, הולך מוסר כפול: מה שרואים משם לא רואים מכאן. אתמול הגיעה לנתב"ג יהודייה, קוראים לה אריאל גולד, והיא מתנגדת לכיבוש. שר הפנים והשב"כ והשר ארדן חברו כדי לאסור את כניסתה. אסרתם את כניסתה. קריאה: היא שוחרת שלום – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל במדינת ישראל יש יהודי אחר, שגר בקריית ביאליק כבר שנים רבות. הוא פושע מלחמה ניאו-נאצי, ניאו-נאצי – ואני בוחר את המילים בקפידה – שמבוקש על ידי האינטרפול, על ידי ממשלת ארגנטינה, כי הוא פושע מלחמה שירה והרג והשתתף בשחיטה ובטבח של מתנגדי משטר ארגנטינים. שמו תאודורו גאוטו – היום קוראים לו יוסף, אוקיי? והוא גר בקריית ביאליק, וממשלת ארגנטינה פעם אחר פעם מבקשת להסגיר אותו. למה הוא לא מוסגר, עאידה? כי הוא יהודי, יהודי מהסוג שתומך בכיבוש. היא, שכניסתה נאסרה אתמול, היא יהודייה מהסוג שמתנגד לכיבוש – אותה שולחים בחזרה לארצות הברית; והוא נשאר כאן, למרות שהוא השתתף בטבח. זה נקרא מוסר כפול, זה נקרא צביעות, וזה נקרא לעודד פאשיסטים ניאו-נאצים, גם כשהם – ברור שמבקשים אותם, אגב, לחקירה. למרות העדויות, מבקשים אותו לחקירה וישראל מתנגדת. היום הייתה האזכרה של הילד מוחמד אבו ח'דיר, ארבע שנים לשריפתו בחיים. השתתפתי עכשיו באזכרה. ולפני שבועיים היה משפט של רוצחי משפחת דוואבשה. מחוץ לבית המשפט חיכו לסבא, חוסין, כ-20 מתנחלים קיצוניים וניאו-פאשיסטים, וכשראו אותו, כשראו אותנו יוצאים, התחילו לשיר: איפה עלי? עלי על הגריל; עלי נהרג; עלי איננו; עלי על הגריל. והיו שם שוטרים. פניתי לאחד השוטרים ושאלתי אותו: מה זה? הוא עשה לי ככה. עכשיו, תארו לעצמכם שההרוגים היו יהודים ובחוץ היו 20 צעירים ערבים פלסטינים שהיו צועקים: איפה יצחק? יצחק על הגריל; יצחק נהרג. מה היה קורה ל-20 הערבים האלה שהיו מפגינים כך בדיוק מול חבורה של שוטרים? חצי מהם היו עם רגליים שבורות או פנים שותתות דם והאחרים היו נעצרים. למה? מוסר כפול, כבר אמרנו. ולכן, של נעליך, אתה והוא, כאשר אתם מדברים על טרור, כי כאן בכנסת אתם עושים אזכרות לאנשים ששחטו משפחות בדואיות בירדן. ראש הממשלה עמד פה כדי להעלות על נס אחד מאלה, שאתם מתייחסים אליו כאל גיבור האומה ומבחינתנו הוא רוצח שפל – הוא שחט אנשים במו ידיו. מבחינתכם הוא גיבור. מה שרואים מכאן, לא רואים משם. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עד חמש דקות, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, היום התקיים כנס בכנסת ישראל, כנס שדיבר על ילדים שחיים תחת הכיבוש, על הילדים הפלסטינים. רעדה האדמה. כנראה ארבעת חברי הכנסת – חברי דב חנין, חבר הכנסת איימן עודה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה וחברת הכנסת מיכל רוזין – נהגו כמו הילד שאמר פתאום שהמלך הוא עירום, גילה לכולם שהמלך הוא עירום. רק מה, כולם ידעו שהמלך עירום וכולם רואים את המלך במלוא מערומיו ורואים את הפשעים שהוא מבצע, ובוחרים לא רק להתעלם ולשתוק אלא גם להשתמש במכבסת מילים כדי לתאר את המציאות לא כפי שהיא; לצייר מציאות מדומה, שרק אלה שתומכים בכיבוש ובפשעים שלו רוצים לראות את המציאות הזאת. מציירים מציאות שבה הפושע הופך לקורבן, שבה הכובש הופך לקורבן, שבה מי שמדכא עם שלם וגונב את החלומות של הילדים ואפילו לא רוצה לשמוע עליהם – הרי הסרטון שהיה אמור להביא את הקולות של הילדים הקטנים, ילדים ישראלים ופלסטינים שדיברו איך הם חולמים ומה הם רוצים, הושתק היום בכנסת ישראל. ניסו למנוע אותו, אבל האמת תמיד מוצאת דרך לצאת. ועכשיו, מה בדיוק קורה במליאה? קורה שבאים וחושבים שאפשר להשתיק עם דרך כסף. עם שמתקומם נגד כיבוש, עם שנלחם למען חירותו, עם שמוכן לשלם מחיר כדי להיפטר מהכיבוש המדכא, חושבים שאפשר לקנות אותו בכסף, בגנבת הכסף שלו, שנגבה מעמלו הרב כפועלים. הרי הכסף הזה הוא לא מתנה ממדינת ישראל לרשות הפלסטינית; זה כסף שגובים אותו כמיסים מעובדים, פועלים פלסטינים שעובדים בתוך מדינת ישראל, ולפי הסכם פריז ממשלת ישראל הייתה אמורה למסור את הכסף הזה לעם הפלסטיני דרך הרשות הפלסטינית. ככה חתמה ממשלת ישראל. אבל, ידוע: הממשלה הזאת הרי לא מכבדת כל הסכם שהיא חותמת עליו, במיוחד אם הוא יכול לקרב את שני העמים למצב שבו הכיבוש מסתיים. ממה מפחדים עד כדי כך שלא רוצים לשמוע מה יש לילדים הקטנים לספר? מה זה, הפחד של העריצים מלשמוע את האמת? נורית קורן (הליכוד): למה שלא – – – את ילדי עוטף עזה לשמוע – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אתם יודעים מה? אני ממש יכולה להבין את הפחד הזה. אתם יודעים למה, למה אני מבינה את הפחד הזה? כי כל עריץ, כל פושע שיודע שהוא עומד מול עם שלם – – נורית קורן (הליכוד): – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – מול עם שהחליט להשתחרר, מול עם – – נורית קורן (הליכוד): מול עם שפועל בטרור. ענת ברקו (הליכוד): עזה השתחררו, עזה השתחררו, עזה השתחררו. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – שרוצה לחיות בכבוד – הוא לא ינצח. כמה שהוא יהיה עריץ וכמה שיבצע פשעים וכמה שיחשוב שהעריצות של הרוב, הדמוקרטיה של הרוב, תיתן לו את האפשרות להרים יד ולהסכים לפשעים האלה, בסופו של דבר גם הוא לא ינצח. כי רצונו של העם הפלסטיני הוא להשתחרר מהכיבוש. נורית קורן (הליכוד): – – – לים, זה מה שהם רוצים. הם לא רוצים פתרון – – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): יכול להיות שעכשיו החוק הזה יעבור. יכול להיות שתחשבו שסיימתם את הבעיה. הבעיה לא תסתיים. כל עוד יש כיבוש, הבעיה תמשיך להתקיים. נורית קורן (הליכוד): ברור – – – זה נוח לכם – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): וכל עוד יש עם שנלחם על החירות שלו, בסוף הוא ינצח והכיבוש יסתיים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עד חמש דקות, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, כשמדברים על כספים הרי מדברים על כספים שהם כספים של העם הפלסטיני במסגרת הסכם אוסלו. ההסכם הזה היה אמור להיות הסכם ביניים לקראת הסכם שלום קבוע, שבמסגרתו תהיה גם – לפחות הצד הפלסטיני הבין וכל העולם הבין, ואפילו גם התבטאויות של רוב המפלגות בכנסת – במסגרת ההסכם הזה, לקראת ההסכם הקבוע נגיע למצב שתהיה מדינה פלסטינית ויהיה הסכם שלום. ואז כולם מבינים שבהסכם הזה גם הרשות הפלסטינית שהוקמה קיבלה על עצמה חלק גדול, ואפילו פטרה את הכיבוש מאחריות לפי החוק הבין-לאומי ולפי כל החוקים בעולם, שכובש – יש לו אחריות על העם הנכבש עד שהעם משתחרר. ומדינת ישראל הסכימה, ובין זה יש תקציב גם לרשות הפלסטינית. והיום מה הם באים להגיד? תשמעו, עובד שעובד פה ומנכים את המיסים שלו – אנחנו נקפיא אותם; מכס שאנחנו גובים על הסחורות – אנחנו נקפיא אותו. למה? כי אתם החלטתם, במסגרת הסמכות שלכם וההסכמים שלכם, לעשות מעשים שלא מתאימים לנו. או שיש רשות פלסטינית שמקיימת את חיי היום-יום של העם שלה או שיש כיבוש. אם יש כיבוש, אז שייקח את כל האחריות, ואז, בכיבוש תמיד נלחמים. העם הפלסטיני הוא עם כמו כל העמים. הנושא העיקרי שלו הוא לא רווחה, לא רמת חיים, לא כסף, לא מה לתת ומה לא לתת; העיקר של העם, שוחר שלום ושוחר חירות, זה להגיע להגדרה עצמית ולהקים את המדינה שלו. הנושא של הכספים – פחות, יותר, הקפיאו, לא הקפיאו – זה לא ישנה את העובדה שהעם הפלסטיני צריך להשתחרר ולהקים את המדינה שלו. בממשלה הזאת נאבקים היום בעולם בכל מי שאומר "כיבוש". בממשלה הזאת הרבה חברי כנסת ואפילו שרים לא רוצים לשמוע את המילה "כיבוש". למה? כי הם חושבים שהם יכולים לשכתב את ההיסטוריה. הם חושבים, בתורת השלבים של הציונות, שבה שלב-שלב – – – ענת ברקו (הליכוד): של הציונות? בדרן אתה. תורת השלבים של ערפאת, זה שאתה תומך בו, אללה לא ירחמו – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את לא מבינה את מה שאמרתי. את יודעת מה? תיקחי לך מורה פרטי, יסביר לך, כי יכול להיות שאני מדבר ברמה מאוד גבוהה מהרמה שלך, עד כדי כך שלא הבנת. ענת ברקו (הליכוד): כולכם ברמה עליונה. אתה צודק, אתה הטופ שבטופ. בסם אללה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ברור שאת לא תביני. את יודעת מה, את מקרה אבוד. ענת ברקו (הליכוד): אין ספק. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את מקרה אבוד, אי-אפשר, את לא תביני. פשוט מאוד לא תביני. תורת השלבים של הציונות, כן. ענת ברקו (הליכוד): מה אמרת? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את לא תביני. ענת ברקו (הליכוד): מה אמרת? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא תביני. ענת ברקו (הליכוד): אתה יכול לחזור שני משפטים קודם? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לא תביני, לא תביני. תשמעי, אני לא אוכל – – – ענת ברקו (הליכוד): תחזור עוד פעם, התקלקל לך התקליט. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תשמעי, אני לא אוכל להוסיף לרמת האינטליגנציה של אף אחד. ענת ברקו (הליכוד): אתה מבין? אתה עסוק ברמת האינטליגנציה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): ברור, ברור. ענת ברקו (הליכוד): אני לא אתייחס לזה – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את יודעת מה? זה פגיעה שאת עושה השוואה איתי. זה פגיעה. אז אולי תפסיקי. ענת ברקו (הליכוד): – – אני רק אגיד לך שערפאת, אללה לא ירחמו, הוא אבי תורת השלבים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תורת השלבים של הציונות – – – ענת ברקו (הליכוד): אני זוכרת את נאום חודייביה ביוהנסבורג – – – היו"ר חמד עמאר: תודה, חברת הכנסת ברקו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): תורת השלבים של הציונות, כן, ותוכנית אחר תוכנית, שלב אחר שלב – – ענת ברקו (הליכוד): אתה לא יכול לדבר – – – היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חברת הכנסת ענת ברקו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – זה לא ימנע מהעם הפלסטיני להשתחרר – – ענת ברקו (הליכוד): תמשיך לדבר על הרמה האישית. הרמה שלך היא מעולה. תמשיך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – לחזור לארצו ולהקים את מדינתו. זה יהיה עובדה. כמה שמנסים, כל הניסיונות זה רק לעכב, לא למנוע. אני אומר לכם, זה רק לעכב ולא למנוע. לכן, אני אומר, מה זה תורת השלבים? התנחלויות כך שאנחנו לא נוכל לפרק אותן – גם התנחלויות יפורקו. כמו שפורקו במקומות אחרים, גם מהגדה המערבית הכבושה – – נורית קורן (הליכוד): לא יפורקו. לא יפורקו יותר, זהו. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – יפורקו. ומדינה פלסטינית קום תקום. העם הפלסטיני, למרות כל התנאים שניסיתם – – ענת ברקו (הליכוד): ומה קרה בעזה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – הוא עם קיים, חי, בועט, נושם, ויגיע לחירות שלו. נורית קורן (הליכוד): כן, על ידי טרור, על ידי טרור. רק על ידי טרור. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): את יודעת מה, לדבר על טרור – צריך להתבייש כשמדברים על טרור, באמת. צריך להתבייש. נורית קורן (הליכוד): למה? אתה לא רואה את הטרור שהם עושים – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני רואה את כל התמונה. אתם עיוורים, אתם עיוורים למחצה. אתם לא רואים את – – – היו"ר חמד עמאר: נא לסיים, בבקשה. קריאות: – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): הם לא נתנו לי. היו"ר חמד עמאר: מישהו הצליח להפסיק אותך? בוא תסיים. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): לכן, המשך הכיבוש הזה הוא פשע. המשך הכיבוש הוא הטרור. המשך הכיבוש הוא לקבוע לעם אחר מה צריך ומה החירות שלו ובמה – באים לפרלמנט, בשם הדמוקרטיה, לפגוע ולכבוש עם אחר. היו"ר חמד עמאר: תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – – דמוקרטיה. נורית קורן (הליכוד): – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): העם האחר לא יפגע באף אחד ביום שהוא יקבל את המדינה שלו, ביום שהוא יקבל את הזכות שלו להגדרה עצמית ולמדינה משלו. הוא לא יפגע באף אחד. מי שפוגע זה הכיבוש – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – עוד – – – לטרור. היו"ר חמד עמאר: תודה, תודה. תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): מי שפוגע זה הכיבוש והכובשים – – ענת ברקו (הליכוד): מה יצא מעזה חוץ מטרור? היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – שממשיכים לקיים טרור וכיבוש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי. בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה. אדוני היושב-ראש, כנראה הממשלה התייאשה מלשבור את הרצון על העם הפלסטיני. התייאשתם, אין מה להגיד, ועכשיו אתם חושבים על דרכים יצירתיות איך לשבור את הרצון, איך להפסיק את ההתנגדות ואת המאבק של העם הפלסטיני בכיבוש, ויצא לכם הרעיון המטומטם הזה. הרי שמתם 2 מיליון איש בעזה במצור ולא שברתם את הרצון של העם הפלסטיני. קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): מה לא עשיתם עם העם הפלסטיני? כיבוש, מצור, לחשב קלוריות, לא להכניס מאכל, להגביל את תנועת האנשים – מה לא עשיתם עם העם הפלסטיני; איזה פשעי מלחמה לא עשיתם עם העם הגיבור הזה. נורית קורן (הליכוד): איזה גיבור, איזה גיבור – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אבל נכשלתם. וגם עם החוק המטופש הזה אתם תיכשלו. מה, לקזז כספים? באמת? שמתם עם, 2 מיליון איש, במצור, בכלא הכי גדול בעולם, ולא הצלחתם לשבור אותו. אתם לא תצליחו. 50 שנה לא תצליחו, 70 שנה לא תצליחו, גם עם חוקים מטופשים. אבל זה טוב, טיפשות זה טוב. תמשיכו להיות מטופשים. אבל הבעיה היא לא רק עם המחנה הרע, המחנה שהצליח לעשות דמוניזציה מלאה של העם הפלסטיני. מי שאומר: אין כיבוש, אומר: אין בני אדם. מי שאומר: אין כיבוש, אומר שהעם הפלסטיני אינם בני אדם, הם אפילו אינם חיות, כי בכנסת הזאת חוקקו חוקים למען החיות. אבל את הפלסטינים לא מחשיבים אפילו לבני אדם. לא יודעת, הפסיכולוגיה של הפוליטיקה הישראלית – אני לא יכולה להבין. אבל הבעיה היא לא רק המחנה הרע, שלא מאמין בכיבוש; יש לנו בעיה עם המחנה הטוב, שכן מזכיר את המילה כיבוש. בואו נשאל מה הוא עושה, המחנה שמזכיר את המילה כיבוש. והבעיה אינה בעיה ערכית, מלחמה בין מחנה רע לבין מחנה טוב. הבעיה היא בעיה של אסטרטגיה. הבעיה היא שמחנה שגם מזכיר כיבוש – הוא לא מוכן לסולידריות מלאה עם העם הפלסטיני. הם רוצים להפסיק את הכיבוש, אבל לא לוותר על פריבילגיות. המחנה הזה כן רוצה להפסיק את הכיבוש, אבל הוא לא תומך במאבק ההתנגדות של העם הפלסטיני. גם עם המחנה הזה יש לנו בעיה. קריאות: – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כאשר הימין מתחזק, כאשר הפאשיזם מתחזק, אז אלה הלא-פאשיסטים צריכים לשאול את עצמם מה הם עשו, איפה הם טעו בשביל זה שהפאשיסטים התחזקו. כאשר הרעים מתחזקים, על הטובים לשאול את עצמם איזה טעות הם עשו, איזה טעויות הם עשו שגרמו לזה שהרעים התחזקו. כאשר הרעים מתחזקים, הפאשיזם מתחזק, זה לא נחלתם רק של הפאשיסטים; זו לא תוצאה מההתנהגות של הפאשיסטים – אני אפילו לא יכולה לבטא את המילה הזאת – זו גם תוצאה של ההתנהגות של המחנה שכאילו טוב, כאילו מכיר בכיבוש. אבל אנחנו צריכים להגדיר מחדש מה זה מחנה שלום. מחנה שלום זה לא שאתה אומר שאתה בעד השלום. מחנה השלום זה לא שאתה אומר שתי מדינות לשני עמים, כי זה גם אפרטהייד, זה סוג של segregation בין שני העמים. איציק שמולי (המחנה הציוני): ברור, את הרי רוצה אותנו בים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גם מי שאומר: שתי מדינות לשני עמים לא רוצה לחיות עם הפלסטינים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אז מה הפתרון? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): הפתרון הוא שוויון מוחלט, אזרחי ולאומי, בין שני העמים פה. איציק שמולי (המחנה הציוני): שוויון זה שהיהודים יהיו בים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתם רוצים segregation, אתם רוצים להיפרד מהפלסטינים. איציק שמולי (המחנה הציוני): את היהודים את רוצה בים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): גם אתם לא רוצים לראות את הפלסטינים – – נורית קורן (הליכוד): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): את רוצה אותנו בים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – ולא רק הפאשיסטים האלה. נורית קורן (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): וכאשר אתם אומרים שלום, אתם צריכים – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): את רוצה את היהודים בים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): שמולי, אתה רוצה להגיד – אני לא רק בעד שלום, אני בעד המאבק של העם הפלסטיני. איציק שמולי (המחנה הציוני): את רוצה אותי בים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): זה מה שנותר באנושיות שלנו. אתם יודעים מה, אתם דיכאתם את הכול. אתם לקחתם את הכול – לקחתם את המשאבים, את המים, את האדמה – – ענת ברקו (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – אבל את הרצון להתנגד, את החלק שנותר מהאנושיות שלנו אתם לא לוקחים. כמובן, לא – – – נורית קורן (הליכוד): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אבל גם לא במצור, גם לא בכיבוש. אבל אתם לא הבעיה. זה המחנה הזה, שגרם לכם להתחזק, בגלל שהוא מחנה חסר ערכים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה את אומרת? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): בגלל שהוא אינו תומך במאבק של הפלסטינים. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין. חמש דקות, בבקשה, אדוני. נורית קורן (הליכוד): עם מי אתם רוצים לעשות שלום? איציק שמולי (המחנה הציוני): או-טו-טו מרצ – – – נורית קורן (הליכוד): – – – היו"ר חמד עמאר: אנחנו יכולים לקבל שקט עכשיו? תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני הגעתי לדיון הזה מהמאהל שמתקיים במרחק של 150 מטר מכאן, מחוץ לכנסת, בגן הוורדים – מאהל תנועת נשים עושות שלום. ובמאהל הזה נפגשות הערב עשרות רבות של נשים מיישובי הנגב המערבי. הן מדברות וחולקות חוויות של המציאות הלא-פשוטה, מציאות של פחד, של חשש, שהן חיות בה. הן מבינות היטב שיש קשר הדוק בין מה שהן חוות בצד הזה של הגדר לבין מה שמתרחש בעזה, בצד השני של הגדר, והן מבינות היטב שלא יהיה ביטחון ולא יהיה שלום בישראל אם לא יהיה ביטחון ולא יהיה שלום ולא יהיה חופש במדינה הפלסטינית שצריכה לקום לצידנו. עמיתיי חברי הכנסת, אני מציע לכל חברי הכנסת לצאת ולשמוע את הקולות האלה, לדבר עם הנשים האלה ולהבין את מה שהן מבינות. העתיד שלנו כאן בישראל תלוי וקשור בעתיד של העם הפלסטיני. החופש שלנו, העצמאות שלנו, תלויה וקשורה בעצמאות ובחופש של העם הפלסטיני. היום אנחנו קיימנו כאן בכנסת כנס חשוב, משמעותי ומרגש על ילדים תחת כיבוש. אנחנו שמענו על המציאות הקשה של איך זה לחיות תחת שליטה צבאית; איך זה לחיות כשחיילים יכולים להיכנס אליך הביתה באמצע הלילה ולעצור את בני משפחתך; איך זה לחיות כאשר הבית שלך נמצא בסכנת הריסה, כמו למשל הכפר הערבי הפלסטיני ח'אן אל-אחמר בדרך ליריחו, כפר שאותו רוצים להרוס כדי להרחיב את התנחלות כפר אדומים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – איך זה לחיות – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): הגזלת וגם ירשת? הגזלת וגם ירשת, חברת הכנסת מועלם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ברור. דב חנין (הרשימה המשותפת): את שייכת למפלגה שאמורה להיות קשורה למסורת ישראל. משהו מאיסורי הגזל – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): היא קשורה למסורת ישראל שאומרת: זאת הארץ שלנו. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – אתם עדיין זוכרים? אתם עדין זוכרים משהו מאיסורי הגזל? כל הפוליטיקה שלכם מושתתת על גזל של אחרים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – כל הפוליטיקה שלנו מושתת על זכויות על הארץ הזאת. דב חנין (הרשימה המשותפת): אכן, עמיתיי חברי הכנסת, הכנס הזה שהתקיים בכנסת היה כנס חשוב, היה כנס חיוני. טוב שקיימנו אותו. חשוב שהקולות האלה נשמעו כאן בכנסת. אבל אני לא רוצה להתעלם מהעובדה שהיו כאן גם חברי כנסת, לצערי הגדול, גם מהימין וגם מהמרכז שרוצה להיות ימין, שתקפו אותנו על הכנס הזה. אפילו הציעו לאסור את הכנס הזה בכנסת. אז מה אנחנו למדים מהסיפור הזה? לאסור כנס כזה בכנסת, הרי ברור לכם, עמיתיי חברי הכנסת, זה לפגוע בחופש הפוליטי של חברי הכנסת להביע את דעותיהם. אני נבחרתי לכנסת כדי להביע את עמדותיי, לא את עמדותייך, ואני אמשיך להביע את דעותיי, כי ציבור בוחרים שלח אותי לכאן. כאשר מישהו רוצה לעשות צנזורה על עמדות פוליטיות של חברי כנסת, זו התנקשות בכנסת, התנקשות בדמוקרטיה. אז מה אנחנו לומדים מהניסיון הזה להתנקש בכנסת ובדמוקרטיה? שיש קשר בין המאבק נגד הכיבוש לבין המאבק נגד הפגיעה במרחב הדמוקרטי. כאשר הנורמות הלא-דמוקרטיות של הכיבוש מחלחלות לתוך ישראל, זו התוצאה. זו התוצאה כשרוצים לסתום את הפיות ורוצים לצנזר חברי כנסת, רוצים לפגוע ביכולת שלנו לכנס כאן בכנסת כנסים ומפגשים לפי אמונותינו, דעותינו וערכנו. אז אני אומר כאן בצורה מאוד ברורה: אנחנו לא ניכנע לשום צנזורה. אנחנו לא ניכנע לשום הכתבה. אנחנו נמשיך ונייצג בכנסת את עמדותינו. זו זכותנו וזו גם חובתנו. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו נוכח. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עד חמש דקות, אדוני, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה חוק שכל מטרתו היא להנציח את הכיבוש – להנציח את הכיבוש ולהמשיך לדכא את העם הפלסטיני. אבל אתם יודעים מה? חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני תוהה מדוע אתה צריך את החוק הזה. באמת, למה צריך את החוק הזה? הרי מדינת ישראל כובשת קולוניאלית בשטח, עושה מה שהיא רוצה – בזה למשפט הבין-לאומי, לא אכפת לה מעמדת האיחוד האירופי, ועושה מה שהיא רוצה. למה צריך את החוק הזה? לא, באמת אני שואל: מי צריך את החוק הזה? בשביל מה צריך אותו? הרי כל הזמן שודדים את הקרקע של הפלסטינים, ואת המשאבים הטבעיים של הפלסטינים – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ואת האוויר של הפלסטינים. הרי כל הזמן עושים את זה, ועשיתם את זה גם בלי חוק. מה פתאום צריך חוק עכשיו? קולוניאליזם לא צריך חוק כדי לפעול. הוא לא צריך חוק כדי לפעול. קריאות: קולוניאליזם היה פה – חבר הכנסת ג'בארין – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): זהו עונש קולקטיבי לציבור הפלסטיני. עונש קולקטיבי לציבור הפלסטיני. קריאה: מסכן. קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): החוק הוא נגד טרור, לא נגד פלסטינים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מדובר בקצבאות שיש להן אופי סוציאלי, כדי לעזור למשפחות הפלסטיניות לא להגיע לפת לחם. נורית קורן (הליכוד): הם לא – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מישהו יכול לחשוב על חקיקה כזאת שתעניש אסירים כאן, בישראל, על מעשה כלשהו שהם עשו? הרי מי שנמצא במאסר הישראלי, הוא קיבל את העונש שלו, לפחות לפי הדין הישראלי, לפי דין הכובש. ולכן, זאת לא המטרה האמיתית. המטרה האמיתית היא להמשיך ולשלוט ולדכא את העם הפלסטיני, שנמצא תחת כיבוש. איציק, אתה מגן על החוק הזה. אני לא מבין. נניח שיש לך אסיר במעצר מינהלי. מעצר מינהלי. הוא אפילו לא זכה לרגע של להגן מהטענות כנגדו. למה אתה מעניש אותו? למה אתה מעניש את הילדים שלו? מישהו שנמצא במעצר מינהלי עם חמישה ילדים. עם חמישה ילדים. קריאה: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אבל אני אומר לך מעצר מינהלי. מה יש לך לומר על מעצר מינהלי? עכשיו תגידי שאת בעד מעצר מינהלי? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, אנחנו נהנים לעשות את זה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אי-אפשר לשתף פעולה, אתם, באופוזיציה, עם עקרון הכוח, ועוד כוח ועוד כוח. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה, אל תלמד אותנו – – – לא אנחנו – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם הממשלה הזאת הייתה באה ואומרת שהיא רוצה לקדם שלום, שהיא מסכימה למדינה פלסטינית, שהיא רוצה לקדם את ההליך המדיני – – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אם הייתם מתעסקים עם ממשלה שרוצה לקדם שלום, שבכלל מסכימה להקמת מדינה פלסטינית, שרוצה לסגת מהשטחים הכבושים, היית אומרת: אוקיי, בואו אני אסביר לכם מה הבעייתיות. אבל בכלל, לבוא עם חקיקה כזאת, שרק מעודדת את הממשלה שרוצה להנציח את הכיבוש? קריאות: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אין שום – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לפחות תדברו על כך שיש כאן ממשלה שמצליחה לדכא את העם הפלסטיני. שלא מציעה שום פתרון לסכסוך. ענת ברקו (הליכוד): אתם מציעים פתרון? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז מה זה הרעיון הזה להיות חלק ממשטר הדיכוי שכאילו אתם מתנגדים לו? להיות חלק ממשטר הדיכוי שכאילו אתם מתנגדים לו זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שמעת מה שהיא אמרה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא, לא שמעתי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שמעת מה היא אמרה? שלא שתי מדינות זה פתרון, ולא היפרדות זה פתרון, והיא רוצה לגרש את כולם, ורק שתהיה פה מדינה פלסטינית לכולם. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אה, אז בשביל זה אתה מצביע בעד החוק. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, אני מצביע כי אני נגד טרור ובעד פשרה מדינית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני לא יכול להבין אופוזיציה שתומכת בצעדי ענישה כלפי הפלסטינים – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אופוזיציה שמתנגדת לטרור. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – בלי שיש ממשלה שרוצה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): בעד השלום ונגד הטרור. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – בלי שיש ממשלה – – – שרוצה – – – קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה אתה רוצה לתת – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): למה, אנחנו צריכים אישור מהממשלה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לפחות תשמע רעיון חיובי מהממשלה הזאת, תגיד: ואללה, הממשלה הזאת רוצה לקדם שתהיה מדינה פלסטינית, אני אתן לה צ'אנס, אבל אפילו את זה אתה לא שומע. איציק שמולי (המחנה הציוני): למה, אני עושה את זה בגלל הממשלה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): במקום להיות אלטרנטיבה – חבר הכנסת חיליק בר, אתה עומד בראש השדולה שרוצה לקדם ולמצוא פתרון. ככה מקדמים פתרון? אתה מעודד ממשלה שמנציחה כיבוש, שרוצה לספח את שטחי C. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. קריאות: לא, היא לא רוצה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): תאמינו לי, ככה רק מנציחים את הכיבוש, והאופוזיציה נהיית לקואליציה ב'. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ומה אני אגיד לכם, חבל. חבל מאוד. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – מצביעים לפי מה שאנחנו אומרים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – למה? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לפחות כיוון שזה עונש קולקטיבי – – – את כל הפלסטינים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – מעצר מינהלי – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא נכון. רואים שלא קראת את החוק. פשוט לא נכון. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת נחמיאס ורבין, אנחנו מנהלים דיון כאן. תוכלו לצאת החוצה לנהל אותו – – – תודה. קריאות: – – – היו"ר חמד עמאר: תודה. בבקשה. קריאות: – – – ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על ממשלת ישראל ועל ישראל להפנים שהעם הפלסטיני הוא כל כך חזק – 70 שנה תחת כיבוש והוא ממשיך להילחם בכיבוש שלו. ענת ברקו (הליכוד): מה, כמה? כמה הוא אמר? 70 שנה לכיבוש? אתה חי תחת הכיבוש – – – זאת האמת. היו"ר חמד עמאר: גברתי, אני עכשיו לא אאפשר לאף אחד להעיר. אני אתחיל להוציא החוצה. אני אתחיל להוציא החוצה עכשיו. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): ניסיתם כל דרך וכל חוק: מאסרי עולם, הריסת בתים – – – ענת ברקו (הליכוד): 70 שנה – – – אתה – – – היו"ר חמד עמאר: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חברת הכנסת ענת. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): כנראה, כל חוק הזוי שחבר הכנסת בא ושם אותו על השולחן בשביל להראות לעם ישראל שהוא פטריוטי – אלה חוקים הזויים שלא יפתרו את הבעיה. יש כיבוש; הבעיה היחידה היא לסיים אותו. כשהולכים לרופא והוא מגלה סרטן, את הסרטן הזה צריך להוציא, לא רק הסימפטומים של המחלה. צריך להוציא את המחלה מהשורש. והמחלה היא להוציא את הכיבוש של 67'. זה פשוט כיבוש שמביא נטל על האנשים האלה, שאין להם מה להפסיד בסופו של דבר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מ-67' – ו-48' זה 70 שנה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 70 שנה זה כיבוש אחר. היו"ר חמד עמאר: הוא תיקן את עצמו, אתה לא היית צריך להעיר לו. הוא אמר 40 ב-67'. בבקשה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): לא, אני הבנתי את השאלה של השר ארדן. אני מדבר על 67' – את הכיבוש הזה צריך לסיים. האנשים האלה, פשוט אין להם מה להפסיד, השר ארדן. נורית קורן (הליכוד): יש להם. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אין להם מה להפסיד. אין להם מה להפסיד כלום. הם נלחמים בכיבוש, וצריך לסיים אותו. אתם ניסיתם כל דרך, אתם הבאתם כל חוק, וזה נשאר אותו דבר. מ-67' עד היום הם ככה נלחמו, והם יילחמו עוד 100 שנה, אז מה עשינו? איציק שמולי (המחנה הציוני): הטרור לא מחפש – – – קריאות: – – – ואאל יונס (הרשימה המשותפת): העם הפלסטיני חזק, וההיסטוריה כותבת את זה ורושמת את זה. ואתם יודעים שהעם הפלסטיני נלחם על חירותו, נלחם על העתיד שלו, על עתיד ילדיו. הם פשוט לא חיים. אני מכיר הרבה משפחות שבכלל אין להן סימני חיים, אין להן מה להפסיד. אז אתם רוצים עוד חוק ועוד חוק? חוקים הזויים כאלה לא יעזרו. נורית קורן (הליכוד): – – – ואאל יונס (הרשימה המשותפת): קורן, לא יעזרו, פשוט, חברת הכנסת נורית. אני פשוט אומר לך, האנשים האלה, אין להם לחם, אין להם מה לחיות. הרסתם את הבתים שלהם. נורית קורן (הליכוד): – – – ואאל יונס (הרשימה המשותפת): הרסתם להם את החיים שלהם. אז תוציאו את הכיבוש משם, ותיתנו להם את העצמאות שלהם, ותראי שהעם הפלסטיני יכול לחיות עם העם היהודי יד ביד, אחד לצד השני. נורית קורן (הליכוד): – – – ואאל יונס (הרשימה המשותפת): והאפרטהייד הזה, שנמצא כל השנים האלה, פשוט מחזק אותם, ואין להם מה להפסיד, גברתי. אני אומר דבר אחד: חוקים לא יפתרו את הבעיה. חוקים הזויים כאלה שכל יום שמים על השולחן חברי כנסת, והם חושבים שבזה הם מצילים את עם ישראל – זה פשוט הזוי. צריך לסיים את הכיבוש ולצאת מ-67', לתת להם עצמאות, מדינת פלסטין ליד מדינת ישראל, וירושלים המזרחית תהיה הבירה שלהם. ככה נפתור את הסכסוך. נורית קורן (הליכוד): אין מצב. אנחנו לא נוותר על ירושלים. ירושלים של העם היהודי, הגיע הזמן שתבין את זה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אז עוד 50 שנה ועוד 100 שנה ועוד 200 שנה יישאר אותו מצב, ואין פתרון לזה. מה עשינו? נורית קורן (הליכוד): אין מצב. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אני חושב שהמצב הזה לא יכול להימשך. נורית קורן (הליכוד): נכון. לכן מקזזים להם את הכספים. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): הפתרון היחיד שיכול להיות זה לסיים את הכיבוש, בלי הרבה דיבורים ובלי הרבה קשקושים. תודה רבה, אדוני. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. עד חמש דקות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, הקשבתי היטב לדבריו של חבר הכנסת דיכטר, שהביא את הצעת החוק הזאת, והוא באמת מנה את הפיצוי על פי שנות המאסר. ובעצם אני חיכיתי – כיוון ששאלתי הרבה פעמים מיהו מחבל – חיכיתי גם להגדרה, מיהו מחבל לפי חבר הכנסת דיכטר, אבל קרה כאן דבר מעניין: הוא בעצם קובע שאנחנו נשלול – ותכף אדבר על זה, כמובן – מהרשות הפלסטינית את הכסף שהיא מעבירה לאסירים פלסטינים. זאת אומרת, מי שיגדיר מיהו מחבל זה פעם ראשונה הרשות הפלסטינית. כל אסיר פלסטיני שהיא תעביר לו כסף – אנחנו נשלול ממנה את המימון, כלומר הם יכולים להגדיר מיהו מחבל, מיהו לא מחבל. זה באמת דבר מעניין וחדש. מעניין מה יקרה אם הם יעבירו ליהודי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אסיר פלסטיני שכלוא בישראל. מוסי רז (מרצ): ברור. אסיר פלסטיני שכלוא בישראל. לכן, בוויכוח שהיה פה קודם, כמובן זה כולל את כל אלה שכלואים, גם ללא משפט וכן הלאה. אני רוצה לשאול שאלה אחת. אני הקשבתי לדברים – ואני בכלל לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוח הזה שהיה, הוויכוח המוסרי הזה – לא נאמרה פה מילה אחת מדוע החקיקה הזאת תשנה במשהו את המצב בשטח – לפי שיטתכם, לא לפי השיטה שלי. האם אתם חושבים שכתוצאה מהחוק הזה השדות הבוערים ברצועת עזה יכבו? האם הכיבוש יסתיים? האם פלסטינים וישראלים יפסיקו להיהרג? האם פלסטינים וישראלים יפסיקו להרוג? כתוצאה ממה? אתם בעצם באים ומציעים שמדינת ישראל, שחתמה על הסכם בין-לאומי, תחליט באופן חד-צדדי שלא לקיים את ההסכם הזה. מה תהיה התוצאה של זה בשטח, לפי שיטתך? לא לפי שיטתי. לפי שיטתי יהיה בשטח פחות כסף – אתם הרי אבל אתם כל הזמן אומרים שלום כלכלי – יהיה בשטח פחות כסף; אם יהיה בשטח פחות כסף, כנראה תהיה יותר אלימות, תהיה יותר התקוממות. איציק שמולי (המחנה הציוני): גם הטרור לא עולה בקנה אחד עם ההסכם. מוסי רז (מרצ): לא רק זה. הטרור מכל הכיוונים לא עולה בקנה אחד עם ההסכם, אני מסכים. לא רק זה. כל ההיגיון שמובא הנה כל הזמן – הרי כל הזמן אומרים לנו: נחמיר את החקיקה וזה יפתור את הבעיה. אבל עכשיו הוצג לנו דבר אחר, שככל שאנשים מקבלים עונש חמור יותר, הם מקבלים יותר תשלום, ונטען כאן כאילו הם עושים את המעשים בשביל כסף. זאת אומרת, לפי דבריו של חבר הכנסת דיכטר, שהציג את הדברים, ככל שנחמיר את החקיקה, תהיה יותר אלימות. יש הרי סתירה מובנית בין הדברים שאתה אומר ברגע אחד לבין הדברים שאתה אומר ברגע שני. הם לא עובדים יחד. אבל אם מותר לנו להפר הסכם – כמו שאנחנו מפירים את ההסכמים כל הזמן – אם מותר לנו לחוקק חוק שאנחנו מפירים הסכם – זה ההבדל. הרי לא קיימנו את אוסלו. ענת ברקו (הליכוד): יש לך משהו לומר על הצעת החוק? על הטרור? מוסי רז (מרצ): לא קיימנו את אוסלו. האם אני יכול, כתוצאה מזה שמנכ"ל הבנק שאני לקחתי ממנו משכנתה – – ענת ברקו (הליכוד): יש לך משהו לומר? מוסי רז (מרצ): – – הלך לכלא, כתוצאה מזה שהוא הלך לכלא, וכתוצאה מזה שהבנק משלם לו, האם אני יכול שלא לשלם את המשכנתה? ואיך זה הולך אצלנו? נגיד, רק נגיד, שאצלנו מישהו שנאמר, רק נאמר, רק לצורך ההנחה, היה, נגיד, בשב"כ, ונגיד – רק נגיד לצורך הדיון – שהוא לקח אבן ורוצץ גולגולות של שני אנשים או אחד, או שלושה – זה רק לצורך הדיון. האם הוא לא מקבל פנסיה? כמה כאלה יש? האם מוצע פה לשלול – אולי יוצע לשלול את הכסף ממדינת ישראל כתוצאה מהפנסיה שהם מקבלים? האם יש לזה סוף? ככה עושים חשבונות? הוזכר פה החוק שעבר בארצות הברית. האם הוא פתר בעיה כלשהי או שהוא החמיר את הבעיה? הוא החמיר את הבעיה. אתם רואים את שדות הנגב הנשרפים. כלומר מה שמעניין אתכם – דבר אחד: אתם רואים אש ורוצים לשפוך שמן למדורה; אתם רואים מאבק ואתם רוצים להחמיר את המאבק. במה אתם פותרים את הבעיה? במה אתם פותרים את הבעיה? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מוסי – – – מוסי רז (מרצ): במקום להגיד: יש כאן עם תחת כיבוש, מציעים לנו הסדר שלום, ואנחנו מסרבים לדון בזה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אוי ואבוי. איציק שמולי (המחנה הציוני): למה אתה רואה סתירה בין השלום לבין מלחמה בטרור? מוסי רז (מרצ): ונפר הסכמים גם בחוק, ונמשיך את ההתנחלויות של טרור – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): למה אתה רואה סתירה בין השלום לבין מלחמה בטרור? מוסי רז (מרצ): זה פשע מלחמה לכל דבר, ואנחנו נחשוב שזה יפתור את הבעיה. תמשיכו לשפוך שמן למדורה. היו"ר חמד עמאר: תודה. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. יעקב מרגי (ש"ס): אתה מאמין במה שאתה אומר? מוסי רז (מרצ): אני מאמין שגם אתה מאמין במה שאני אומר. יעקב מרגי (ש"ס): מי רוצה לעשות שלום? מוסי רז (מרצ): גם אתה יודע – – – היו"ר חמד עמאר: עד חמש דקות, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מבקשת בפתיחת דבריי לברך את חבר הכנסת אבי דיכטר ואת חבר הכנסת אלעזר שטרן על החוק המצוין, שאת סופו – אחרי חודשים ארוכים – אנחנו רואים כאן. ואני מבקשת לקדם בברכה ובהתרגשות את אביו של טיילור פורס, מר סטיוארט פורס, שמכבד אותנו בנוכחותו בדיון המשמעותי כל כך הזה, בלפיד שהוא האיר בפנינו עם מעבר החוק בארצות הברית וההבנה שאף פעם מדינת שישראל לא יכולה להישאר מאחור בדבר כל כך חשוב, כל כך משמעותי, שמדבר בדיוק על זהות הערכים המשותפים שלנו והמאבק של כל העולם המערבי בטרור הרצחני, שכולנו חיים תחתיו. מה שמדהים הוא שעומדים פה חברי כנסת, אחד אחרי השני, ולא נותנים לאף עובדה לבלבל אותם. בהתחלה הם מתלבטים: האם זה הכיבוש של 67'? אבל אז הם נזכרים שבעצם אנחנו כבר 70 שנה תחת כיבוש. אחר כך הם מדברים על הסכם פריז, אבל הם שוכחים שהסעיף הראשון בהסכם פריז הוא בכלל הפסקת הטרור ופעולות נמרצות נגד הטרור, אז זה, כמובן – כמו חברי חבר הכנסת מוסי רז – כל מה שנוגע למחבלים, לטרוריסטים – – מוסי רז (מרצ): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – למי שבאמת צריך לצאת נגד המעשים שלו, אז פונים אלינו. מוסי רז (מרצ): יש לך דעה סלקטיבית של הסכם. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): באופן האמיתי, יש פה חוק מצוין – – מוסי רז (מרצ): מה אומר על זה בעזה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – שמתקן עוול בן 24 שנים – – מוסי רז (מרצ): מה אומר על זה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – וזה התחלת התיקון של העוול – התחלת התיקון של העוול הבלתי-נתפס שנעשה פה כלפי מדינת ישראל ואזרחיה מזה 24 שנים. במציאות, הרשות הפלסטינית היא רשות של טרור, והמגמה שלה היא לא טובת העם הפלסטיני, ומצבו – אוי, אוי, אוי – של הילד תחת הכיבוש. הוא אמור להיות בראש ובראשונה דאגה של השלטון הפלסטיני, מי ששולט ביהודה ושומרון, מי ששולט בעזה. איך הוא הפך להיות – חבריי, אותם יפי נפש שהביאו לפה היום דיון הזוי, לא מצאו זמן לעשות דיון על ילדי עוטף עזה, ורצו אצו באיזה אופן בלתי ברור לעשות דיון על מצבו של הילד תחת הכיבוש. אוי, אוי, אוי. דבר נוסף. המציאות הזאת שבה במקום לצאת נגד רצח של משפחות, רצח של ילדים, פגיעה בלתי פוסקת באזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים כאחד, וכך גם בעולם – הרי הטרור הזה, שמופעל כדי לקעקע את קיומה של מדינת ישראל, לא מופנה רק נגד יהודים, שהרי אם כך היו הדברים, היו נמנעים מלפגע ביהודה ושומרון, כי בידוע שבכבישי יהודה ושומרון – שם אני גרה – נוסעים יהודים וערבים על אותם כבישים. זה לא מפריע לערבים לירות, להוציא באיומי גרזן נהגים מחוץ לרכבים שלהם וכמובן לגנוב את הרכבים – – – מוסי רז (מרצ): גם היהודים – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ברור לחלוטין שבכול בכול אשמים היהודים. אבל זה בדיוק העניין. אנחנו לא פה בשיח של למי יש יותר ולמי יש פחות. סיפור החזרה של העם היהודי לארץ ישראל הוא הנס הגדול של העם היהודי. מעולם לא היה עם פלסטיני ולא יהיה עם פלסטיני, ומתוך שכך, גם לא הייתה לו מדינה ולא תהיה לו מדינה, בטח לא בשטחי ארץ ישראל. מוסי רז (מרצ): מה כתוב על זה בהסכמי פריז? הרגע ציטטת את הסכמי פריז. תחליטי. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): והבלבול שאתם הצלחתם במשך שנים רבות להכניס אל תוך הציבוריות הישראלית ולגעת לצערי גם בחלק מהמנהיגים הישראלים מתחיל לאט-לאט לרדת. הבלבול הזה נגמר – הבלבול הזה שבו מדינת ישראל מעבירה כספים לרשות שמעבירה את הכספים לטרוריסטים או למשפחות של טרוריסטים. זה שאתם לא מגנים פעם אחר פעם רצח של יהודים, פציעה של יהודים – – מוסי רז (מרצ): אז נפסיק להעביר כסף להתנחלויות? אז נפסיק להעביר כסף להתנחלויות. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – זה שאתם לעולם לא מגנים את הצד הרוצח ותמיד, אבל תמיד, נזעקים לתת הסברים – מתי יגמרו ההסברים לרצח? איך יכול להיות הסבר לרצח? אנחנו לעולם לא נסביר רצח. הוא תמיד יהיה מגונה בעינינו, גם כשהוא נעשה במקומות שהם באחריותנו – – מוסי רז (מרצ): – – – אני לא מבין. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – אבל אתם – וזה המשפט האחרון שאני אגיד – אתם רצים אצים לגנות את הנרצחים ולתת הסבר לרוצחים. אוסטרליה הודיעה היום – – – יואל חסון (המחנה הציוני): חברת הכנסת מועלם, יש לי שאלה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שנייה, משפט אחרון. אוסטרליה הודיעה היום שתעצור גם היא את הכספים לטרור. אני גאה שאחרי ארצות הברית ומדינת ישראל מדינות נוספות מבינות שזה עוד חלק במאבק של כולנו נגד הטרור. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יואל חסון (המחנה הציוני): שאלה, ברשות היושב-ראש: אמרת שאין עם פלסטיני. אלה שאת פוגשת במחסומים – מי הם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הם ערבים. יואל חסון (המחנה הציוני): מאיפה הם? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הם לא עם. יואל חסון (המחנה הציוני): מה הם? מאיפה הם באו? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הם היו פה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ומה את עושה איתם? תביאי להם אזרחות? את מוכנה לתת להם אזרחות? היו"ר חמד עמאר: חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת יואל חסון, אתם יכולים לנהל את הדיון הזה בחוץ. תודה רבה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כן, כל הערבים – – – יקבלו אזרחות. אבל אתם פחדנים, אתם פחדנים – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה, עד חמש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מאוד קשה – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברת הכנסת מועלם-רפאלי, חברת הכנסת מועלם-רפאלי. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – למה אתם משלימים עם המציאות הזאת? מוסי רז (מרצ): בירושלים התחילו – – – היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת רפאלי, תודה רבה. מוסי רז (מרצ): לפני 51 שנה התחילו – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברת הכנסת מועלם-רפאלי, לא פשוט לדבר – אני אגיד לך, סליחה – לא פשוט לדבר אחריך, מסיבה מעניינת – אתם תראו מה זה קונסטרוקציה משפטית: אנחנו מסכימות על עצם נחיצות החוק, אבל הטיעונים שלך הם לא בהכרח הטיעונים שלי. מוסי רז (מרצ): אני לא שמעתי טיעון אחד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני חושבת, עם כל הכבוד – אני אומרת את זה גם לך, חבר הכנסת רז – אני לא מצפה מחברי הכנסת מהרשימה המשותפת לתמוך בחוק. אני לא מופתעת שהם לא תומכים בחוק. אבל עם כל הכבוד, ההתנהלות לאורך זמן, ואנחנו מדברים כבר לאורך שנים – וגם אני, שאני ראיתי את הסכמי אוסלו, לפחות באופן חלקי, נרקמים לנגד עיניי – לא לזה פיללנו, בואו נגיד את האמת. גם לא פיללנו לזה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, גם מהצד הישראלי, בהיבטים מסוימים. ואגב, ממשלת הימין, אם היא כל כך רואה את ההסכמים האלה כדבר רע, מוזמנת להביא חוק לביטולם. אבל אלה שני דברים נפרדים, חבר הכנסת רז, ובסופו של דבר אני אתן לך עוד משהו שחייב, כי כבר נשמעו פה הרבה טיעונים היום. הממשל האמריקני, הממשל האמריקני העביר את חוק טיילור פורס הרבה לפנינו, בטענה שהוא לא מוכן להעביר כספים שמממנים את הטרור. איך אתה יכול בלב שקט ובלב שלם – – – מוסי רז (מרצ): זה עזר? זה עזר? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שנייה, אני מבטיחה להקשיב לך – – – מוסי רז (מרצ): את מרגישה שיש עלייה בביטחון בשלושת החודשים האחרונים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת רז, אני לא יכולה להקשיב לך אם אני לא שמה משקפיים. אני תכף אשים משקפיים ואני אקשיב לך. אני תכף אקשיב לך, אבל אני רגע רוצה לדבר. מוסי רז (מרצ): אבל זו ההוכחה שזו הייתה טעות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא יכול להיות שהממשל האמריקני – וגם היום, אגב, צריך להגיד, מדינות האיחוד מתמודדות עם הסוגיה של העברת כספים שבסופו של דבר משמשים לעידוד הטרור. לא יכול להיות, לא יכול להיות שממשלת ישראל תמשיך להעביר את כספי המיסים כאילו כלום ואנחנו פשוט נשתוק. מדובר במיליארד שקל לשנה. אני לא ישנה בלילה מהדבר הזה, כי אני חושבת שהדבר הזה מסוכן. הוא גם מעביר מסר מסוכן. עכשיו אני אומרת לך בנוגע לטענה שזה פוגע בהסכמים או שזה מפר את ההסכמים. אנחנו בדקנו את זה. אנחנו הלכנו, ישבנו, הביאו חוות דעת משפטיות. אגב, צריך להגיד, בעניין הזה הממשלה הייתה מאוד מאוד זהירה, ואתה יודע מה? זה בסדר. היו שינויים, אגב, שביקשו חברי כנסת שעלו ודיברו כאן קודם, שהממשלה אמרה: בשום פנים ואופן אי-אפשר, כמו למשל שהכספים האלה שנגבים או שמקוזזים מכספי המיסים של הרשות ישמשו לקרן לנפגעי טרור. הממשלה אמרה: אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. אמרנו: אי-אפשר לעשות את הדבר הזה. מדובר בקיזוז שנעשה על פי מסמך שמעבירה מערכת הביטחון מדי שנה, על מנת שאנחנו נדע מה הסכומים שהרשות הפלסטינית מעבירה לטרוריסטים. מה כל כך מבהיל אתכם? מוסי רז (מרצ): מה תהיה התוצאה? מה תהיה התוצאה? למה אתם מעודדים את האלימות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אתה לא תאשים אותנו שאנחנו מעודדים את האלימות. אתה לא תגיד לנו שהישראלים באיזושהי צורה עודדו את משלוח העפיפונים ומשלוח הבלונים. 96 יום, חבר הכנסת רז, בוערים שדות הדרום של העוטף, שנקרא בטעות עוטף עזה. מוסי רז (מרצ): למה? בדיוק כשעבר – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עוטף עזה. הוא עוטף את ישראל. הוא עוטף אותך, אדוני. הוא עוטף את כל מי שמתגורר בכל מקום, חוץ מאשר בדרום. איך אנחנו לא מתביישים עדיין לקרוא למקום הזה עוטף עזה? זה עוטף את ישראל. על מה אתה מדבר? מוסי רז (מרצ): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מי עודד אותם לעשות את זה חוץ מאשר החמאס? מי מעודד אותם לעשות דבר כזה? בכל מקרה, החוק הזה – – – מוסי רז (מרצ): החמאס וממשלת ישראל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): החוק הזה נוגע לרשות הפלסטינית, חבר הכנסת מוסי רז. הממשלה הזאת עושה הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניי. במקרה, הדבר הזה הוא דבר שהיה צריך לעשותו. הוא לא דבר שנעים לעשות אותו, אבל לא פחות נעים לשמוע כאן חברי כנסת מעודדים את הטרור, או לפחות לא מגנים אותו – לא מגנים את הטרור, לא מגנים רציחות, לא מגנים טבח של משפחות שלמות של אנשים שעשו את זה בחסות עידוד ותמריצים כלכליים, כספיים. אני לא יודעת איך אתה יכול ללכת בלב שקט – כשמאלני, כשמאלני גאה – – מוסי רז (מרצ): אם איש שב"כ רצח עם אבן אנשים, נבטל את הפנסיה שלו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – איך אתה יכול להתמודד עם זה? אני לא מצליחה להבין את זה. מוסי רז (מרצ): אם איש שב"כ רצח עם אבן אנשים, נבטל את הפנסיה שלו? איציק שמולי (המחנה הציוני): תגיד, אתה מקשיב לעצמך? על מה אתה מדבר? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני הנכבד, יש במדינת ישראל – היא שומרת חוק. כשבן אדם עושה, כשישראלי, איש כוחות הביטחון עושה דבר כזה, על מה אתה מדבר? הוא יעמוד לדין. על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? יעקב מרגי (ש"ס): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הוא יעמוד לדין, וטוב שכך. בן אדם, איש ביטחון ישראלי, שפוגע ביודעין בפלסטיני, לא מתוך צורך להגן על עצמו, הוא יעמוד לדין – – – מוסי רז (מרצ): הוא עמד לדין? הוא עמד לדין? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש במדינת ישראל משפט, ואפילו בשטחים יש משפט. אפילו בשטחים יש משפט. על מה אתה מדבר? מה אנחנו עברנו עם אלאור עזריה, כל הבית הזה? על מה אתה מדבר? על היכולת שלנו לשמור על עצמנו ככל האפשר? אני מסכימה שזה לא מושלם, אבל אתה לא תתנהג כאילו אנחנו לא עושים כל מאמץ. אני לא שמחה על החוק הזה. הייתי מעדיפה שלא יעודדו ולא יתמרצו את הטרור – זה מה שהייתי רוצה וזה מה שאני רוצה לשמוע מכל אחד פה, בבית הזה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת מוטי יוגב, ואחריו – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. חמש דקות לרשותך, אדוני. מרדכי יוגב (הבית היהודי): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, ובראשם מר סטיוארט פורס, אביו של טיילור פורס. Welcome to Israel, ברוך הבא, ותודה שבהשראה שלך, ולעילוי נשמת הבן, גם אנחנו פה אזרנו עוז וגם מדינת ישראל עומדת בפני חוק חשוב, חוק מוסרי. ואני רוצה לומר תודה גם לחברי חבר הכנסת אלעזר שטרן וליושב-ראש ועדת חוץ וביטחון אבי דיכטר, שהביאו את החוק בפנינו. אין חוק מוסרי מהחוק הזה, של לקחת כספים מרשות שהיא כולה טרור. רש"פ – רשות פלסטינית – זה שווה אש"ף, ארגון שחרור פלסטין, ארגון שחרת על דגלו להשמיד – לא רק אותי, מוסי, גם אותך; הוא לא מבדיל בין שמאל לימין, לא באוטובוס שהתפוצץ, לא בכביש החוף, לא בקניון שהתפוצץ, לא במלון שהתפוצץ, לא במועדון הנוער שהתפוצץ. להעביר כספים לרוצחים זה מוסרי? לעודד רצח זה מוסרי? ארגון הרוצחים הזה, שמחנך את ילדיו לרצוח יהודים – אין מחנך בישראל שמחנך את ילדיו לרצוח. ברירת המחדל שלנו היא קידוש החיים, ורק בלית ברירה – הבא להורגך השכם להורגו. מול רשות שהורגת באנשיה, שהורגת בנו, אין מוסרי יותר מחוק שבא לבלום ממנה את אותם כספים. רשות שתקציבה 10 מיליארד, 12 מיליארד – בעשירית מכספה, מיליארד ו-200 מיליון, היא מעודדת רוצחים, קוראת רחובות, חולצות תלמידים על שם שהידים, להזדהות איתם ולהמשיך למעגל של רצח. אז זה החוק הכי מוסרי שיש – להרבות חיים. ואם להתייחס רגע אחד למה שאמרה פה חברתי שולי מועלם, אז מדינה פלסטינית לא הייתה פה מעולם וגם לא תהיה פה לעולם. וכל החבורה הזאת, חבורות הרוצחים הפלסטינים, נועדו אולי לאתגר אותנו, כדי שנהיה עוד יותר טובים ועוד יותר מתקדמים. מעולם לא הייתה פה. בביקוריי בעת האחרונה בעיר דוד – נופלים שם כל יום מהקירות מטבעות של שנה שנייה לגאולת ירושלים: מטבעות של בית שני; חותמות של בית ראשון; דרכי עולי הרגלים נחשפות, וברור גם של מי הייתה ושל מי תהיה הארץ הזאת. אז חברי חבר הכנסת מוסי רז, משהו התבלבל אצלכם במצפן המוסרי. אין לי ספק שהעברת החוק היום תציל חיים, וזו מטרת החוק, ותודה למי שהביא אותו אלינו, כי כל מטרתנו להציל חיים, גם שלנו, גם של שכנינו – חיים של כל אדם באשר הוא אדם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוטי יוגב. יעלה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני באמת לא רוצה להאריך בשעה כזאת, יש לנו עוד לילה ארוך לבלות כאן ביחד. אני רק באמת רוצה לברך מאוד מאוד מאוד את חברי הכנסת המובילים – ראשית, את חבר הכנסת אבי דיכטר, ובמקביל לו את חבר הכנסת אלעזר שטרן, שיחד עם כל חברי ועדת החוץ והביטחון, גם אני הקטן ביניהם, עמדו באמת בלחץ גדול מאוד שניסו להפעיל גורמים שאני מוכרח להודות שאני לא מצליח להבין את האינטרס שעומד בבסיס התפיסה שלהם. אין דבר טבעי, נכון, מתבקש יותר מלוודא שאנחנו לא נותנים לגיטימציה לתשלומי המשכורות הללו של המחבלים. זה אסון. זה אחד המנועים הכי משמעותיים שמתדלקים את הטרור נגד אזרחי מדינת ישראל. הטרור הזה עולה לנו בדמים מרובים, תרתי משמע. אין דבר יותר הגיוני והגון וצודק ומוסרי מלחתוך את התקציב הזה בסכין חדה. אבי, לא היית קודם. אמרתי שעליתי רק כדי לומר לך באופן אישי תודה. אני חושב שאני פה להרבה מאוד אנשים, אזרחי ישראל. לך תדע כמה חיים החוק הזה שלך בעזרת השם יציל. אתה, אלעזר, יחד עם כולנו בוועדה – מול לחצים באמת כבדים. אני חושב שהחוק הזה מוכיח שהכנסת חיה ובועטת. אל מול אמירות על זה שהכנסת נשלטת במאה אחוזים על ידי הממשלה, כאן הייתה עמדת ממשלה, הייתה עמדת קבינט, הייתה עמדת ראש הממשלה והייתה כנסת, שברוך השם הגיעה לקונסנזוס מקצה לקצה ולהסכמה סביב החוק הזה, ובסופו של יום הכנסת הכריעה. ואני חושב שאנחנו מקבלים היום חוק נכון, חשוב, ואני מעריך כמובן שהרוב המוחלט של חברי הכנסת בבית הזה, מכל הסיעות, יצביעו בעדו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. יואל חסון (המחנה הציוני): ג'מאל, שמעתי אותך קודם תוקף את הממשלה – – – היו"ר יצחק וקנין: תעלה חברת הכנסת ענת ברקו. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – ולתת לממשלה הזאת להמשיך להתקיים. במקום לבוא, לסייע ולהפיל אותה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אם הקול שלי יפיל את הממשלה, יש לך אותו. יואל חסון (המחנה הציוני): תחכה ותראה. אם אתם תהיו כולכם היום – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אם יש עתיד מצביעים נגד ויהיה רוב נגד הממשלה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא צריך – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: נא לא להפריע, חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אז למה אתם לא באים – – – היו"ר יצחק וקנין: יואל, יואל. יואל, אפשרתי לך. תעשה את זה איתו בחוץ. למה להפריע לדוברת? ענת ברקו (הליכוד): תן לו להקשיב. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ענת ברקו (הליכוד): יש לי מה להגיד. קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אתה רוצה – שב לידו, תדברו כמה שאתם רוצים, אבל לא בעמידה. אתה מפריע לדוברת. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): יש הרבה דברים שאפשר לעשות – – – ענת ברקו (הליכוד): ג'מאל, שב, תוכל להקשיב. מיקי לוי (יש עתיד): – – – יעבור בשלישית – – – פנטסטי. היו"ר יצחק וקנין: חברת הכנסת ענת ברקו, רשות הדיבור שלך. ענת ברקו (הליכוד): תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, זהו אחד מהחוקים שאני גאה להיות חלק מהם. אני חושבת שהגיע הזמן שנפסיק לממן את התליינים שלנו. ואנחנו לפני עשרה ימים בערך נפגשנו עם אביו של טיילור פורס – סטיוארט פורס, שיושב כאן איתנו – ודיברנו איתו עם דמעות בעיניים. בעצם, ארצות הברית הבינה את מה שאנחנו היינו צריכים לעשות מזמן. בארצות הברית הבינו את זה. אני בטוחה שזו חוויה מעצבת גם עבור סטיוארט, שהוא רואה את ההתנהלות של הכנסת, איך יושבים כאן חברי כנסת שהם בעצם תומכים בחמאס. האם אפשר למצוא לכך מקבילה בקונגרס שמישהו תומך באל-קאעידה ומתווכח על משהו שפוגע במדינה שלו? אז לאלה שדיברו על כיבוש של 70 שנה, כמו שחבר הכנסת יונס דיבר, בוא נדבר על זה. פלסטין, (אומרת בערבית: תחילתה בפשיטת רגל ואחריתה בבוץ.) זהו, זה מה שזה. ולכן – זהו, זה מה שזה. וככה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כמה נמוך אפשר לרדת? כמה נמוך אפשר לרדת? ענת ברקו (הליכוד): זה הסיפור. את זה, דרך אגב, למדתי – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כמה נמוך? ענת ברקו (הליכוד): – – את המשפט הזה למדתי מפלסטינים. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): איזה עליבות נפש – – – ענת ברקו (הליכוד): מפלסטינים למדתי אותו. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): קיזוז כספי טרור, זה אומר בשורה התחתונה לא לממן את התליינים שלנו. איציק שמולי (המחנה הציוני): ענת, תתרגמי לנו. ענת, תתרגמי. ענת ברקו (הליכוד): תחילתה בפשיטת רגל ואחריתה בבוץ. זה תרגום מדויק. איציק שמולי (המחנה הציוני): אה. ענת ברקו (הליכוד): וזו אמירה שלמדתי מפלסטינים. הם מדברים על כיבוש של 70 שנה, שימו לב – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – ענת ברקו (הליכוד): – – הם ערביי 48'. הם ערביי 48'. יש את ערביי 67', יש את אלה מאוסלו – ככה זה מתחלק. אין כאן שום רצון להתפייסות, אין כאן שום רצון למדינה לצד מדינה, כי אחרת הסכסוך הזה היה נגמר מזמן. אתם לא רוצים לגמור את הסכסוך הזה. אתם יודעים מה, הבאתי – וראיתי כאן את מצעד האיוולת הזה עם הנאומים חסרי הטעם שלכם, עם עלבונות אישיים. אחר כך תגידו: מה זה עלבונות אישיים? בסדר, אוקיי. אני רוצה להקריא לכם משהו שאמר כותב סעודי, משעל אל-סאווירי, עיתונאי סעודי שכותב – – עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): עכשיו את מצטטת את – – – ענת ברקו (הליכוד): – – בא-שרק אל-אווסט. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אה. ענת ברקו (הליכוד): מה הוא אומר? עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הסעודים החברים – – – ענת ברקו (הליכוד): מדברים על ההיבט הטריטוריאלי – לא, חברים שלך, את הגעת מהחיג'אז. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא, לא – – – ענת ברקו (הליכוד): אה, את בעצם לא, אבל הם הגיעו מהחג'אז. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): הם חברים שלך – – – ענת ברקו (הליכוד): אם מדברים על ההיבט הטריטוריאלי, הרי ששטחה של סינגפור הוא 710 קמ"ר בלבד, כלומר תשיעית משטח הגדה המערבית ועזה גם יחד. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – אין כיבוש – – – ענת ברקו (הליכוד): מספר התושבים בשני המקומות – קרי בסינגפור ובשטחים הפלסטינים – דומה. למרות זאת, הכנסותיה של סינגפור בשנה עולים על 400 מיליארד דולר, כלומר יותר מהכנסתה של כל אחת ממדינות הנפט, אפילו שאין בה אוצרות טבע. זאת אומרת שאתם תמשיכו לספור גולגולות של יהודים שנרצחו, ואנחנו נממן את זה. למה לא? זה נראה הגיוני. זה כמו שנראה הגיוני לחברי פרלמנט של חמאס שהם ימשיכו להיות תושבי מזרח ירושלים ואנחנו נממן אותם – אותו היגיון עקום שמנחה אתכם, לא מוביל אתכם לשום מקום. מוסי רז (מרצ): – – – מגיע גם אזרחות – – – ענת ברקו (הליכוד): ולחברת הכנסת זועבי, עם כל הטפות המוסר שלה והאמירות שלה – אין בעיה, היא תמיד תוכל לעשות איחוד משפחות עם עזמי בשארה בקטאר. גם זה יכול להיות. האמריקנים הבינו את מה שאנחנו לא הבנו מזמן – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – או לא עשינו מזמן. ואני רוצה להודות לסטיוארט פורס על ההגעה שלו למדינת ישראל, וגם על התמיכה שלו בנו. אני מצטערת על כך שארצות הברית הייתה הראשונה לחוקק חוק כה חשוב. ואני רוצה להודות לאבי דיכטר ולאלעזר שטרן על העבודה המאומצת בוועדה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם, אחרון הדוברים, ואחריו יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר. חמש דקות, אדוני, לרשותך. דוד אמסלם (הליכוד): אני אקצר, אני אדבר שתי דקות. סך הכול אני חושב שהחוק הזה הוא חוק מבורך, מוסרי. אני חושב שכל מדינה בעולם בוודאי הייתה נוהגת כמו שהחוק הזה מציע. אני רוצה להודות גם לאלעזר שטרן, שהוא בעצם המציע, וגם לאבי דיכטר, שעשה פה עבודה מדהימה, עם עוד חברים. באמת שאפו. הגיע הזמן לטפל בסוגיה הזאת, שהיא סוגיה מאוד כאובה. אני רוצה רק להתייחס לפרט טכני שקרה פה, שחלק מהציבור לא היה ער לו. אני, את החוק הכרתי לפני שבועיים. הממשלה רצתה לערוך בו איזשהו תיקון קטן, ולכן אני התבקשתי, כיושב-ראש הקואליציה, להגיש רוויזיה על החוק על מנת שיושב-ראש הוועדה יגיע מארצות הברית וישב עם הממשלה ויעשה את התיקון. חלק מאזרחי מדינת ישראל חשבו שאני נגד החוק, ולכן הם כתבו לי כל כך הרבה הודעות וכל כך הרבה – אני קיבלתי מבול של הודעות: מה פתאום וכן פתאום. אז לכן, זאת הייתה המטרה. הייתה מטרה טכנית. באמת הממשלה בסופו של דבר ישבה עם יושב-ראש הוועדה וגם עם המציע של החוק. בסופו של דבר התגבש המתווה הזה כפי שהיום הוא מוצע, ועל כך אני מברך באמת עוד פעם גם את יושב-ראש הוועדה, גם את מציע החוק וגם את כל החברים שהשתתפו בכל הגיבוש של החוק הזה, בגלל שהוא לקח הרבה חודשים. הרבה עבודה נעשתה כאן. אני רציתי להביא את הפרטים לאשורם כדי שנבין מה קרה בשבועיים האחרונים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דודי אמסלם. יעלה יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר לסכם את הדיון, ואחריו אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ישבנו כאן בדיון ארוך וחברי כנסת העלו טיעונים, מן הסתם לא באותו כיוון. גם חברי הרשימה המשותפת, חלקם העלו טיעונים שסתרו לחלוטין את ההיגיון, את העובדות, אבל יכולתי לכבד את זה. כמה רחוק אפשר להיות מן העובדות, למען השם? לדבר, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, על המשפחות שנהרסות כשהבעל, האבא, נכנס לכלא, רחמנא ליצלן. רבאק, 70% מהעצורים הם רווקים, 70% מהעצורים רווקים – לא ילדים, לא אישה ולא נעליים. אני לא מדבר על מה הם עשו. אבל כשעולה חבר הכנסת ואאל יונס לדבר על הנושא הזה ומכפיש לא רק את החוק, אלא את המחוקקים, את הרציונל, אז בוא תרשה לי, חבר הכנסת ואאל יונס, קצת לרענן את זיכרונך, חביב אלבי. אני רוצה להזכיר לך שב-1980 שלושה מבני משפחת יונס מערערה יצאו לדרך. באזור חדרה הם חטפו חייל, אבי ברומברג, השם ייקום דמו. הם חטפו אותו, העלו אותו לרכב, באקדח שנתן להם מפקד חוליית הטרור הזאת – ערבים ישראלים, תעודות זהות ישראליות, כמו כולנו, רכב עם לוחיות צהובות, כמו כולנו – חטפו את החייל, ירו בראשו וזרקו אותו בצד הדרך לדמם עד מוות. כמובן, לפני זה לקחו את נשקו, את ה-M16 שלו. הרוצחים האלה יושבים בכלא מ-1980; אולי הם נעצרו כמה שנים אחרי זה. עשיתי חישוב כמה מקבל מחבל ערבי ישראלי כזה מבני משפחת יונס – וונאכ ואאל? חבר הכנסת ברח; ברגעים הקשים אנחנו לבד. עשיתי חישוב כמה מקבלים. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפי החישוב שלי רק משנת 2010 – משנת 1980 או מתי שהם נעצרו עד 2010, אני מדלג רגע על התקופה ההיא – מ-2010, שמונה שנים, 1.2 מיליון שקל כל אחד. 1.2 מיליון שקל משכורות מהרשות הפלסטינית. כמובן, זה מתחלק – המשכורת הרגילה פלוס הבונוס, תזכרו, הבונוס של 500 שקל לחודש שמקבל מחבל ערבי ישראלי על התנהגות טרוריסטית טובה. אז אתה בא ללמד אותנו מה זה רציונל? אגב, עשיתי חישוב – – – מיקי לוי (יש עתיד): אבי, גם ערבים ישראלים מקבלים? אבי דיכטר (הליכוד): ודאי. ערבי ישראלי מקבל כסף פלוס בונוס, בגלל שהוא ערבי ישראלי – 500 שקל. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה הרי היית מפקד מחוז ירושלים, אז אני רוצה לומר לך שגם ערבים ירושלמים בעלי תעודת זהות ישראלית, שנוסעים כמוני וכמוך עם לוחית צהובה, מקבלים את כל התנאים, למעט העובדה שהם לא יכולים להיבחר לכנסת או לבחור לכנסת, אבל לעירייה הם יכולים לבחור. הם מקבלים, אגב – הם דפוקים – הם מקבלים רק 300 שקל בונוס, כי הם גרים בירושלים, שזה יחסית קרוב לשטחים. הם רק תושבי קבע. ההזדמנויות שלהם לבצע טרור קצת נחותות מההזדמנויות של ערבי ישראלי. אבל אני אומר לכם, חברי הכנסת, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשאתה שואל את עצמך, שני הערבים האלה, הערבים הישראלים, הרוצחים הנקלים האלה, איכשהו קצבו את עונשם. נשיא המדינה קצב את עונשם והם ישבו בכלא עד 2023 – עוד חמש שנים, שש שנים. זאת אומרת שעד שחרורם, הקופה שהם יעשו זה כמעט 1.7 מיליון שקל כל אחד. תראו, אני יודע שאנחנו מביאים חוק קצת מאוחר, צריך להודות. אלעזר שטרן, שבא אליי ויחד קידמנו את החוק – אנחנו עושים את זה מאוחר, אבל לא מאוחר מדי. כל אחד מאיתנו צריך להסתכל במראה, להסתכל על שכנו, ולא חשוב אם שכנו יהודי או לא יהודי, ולשאול את עצמו אם אנחנו מוכנים שדרכנו, דרך הצינור שלנו, יעברו כספים ש-7% מהם הולכים למשכורות למחבלים. אני אומר לכם, נער הייתי גם זקנתי, אבל אני שמעתי כאן היום פעם נוספת דברים שעליהם אני לא מתכוון לעבור לסדר-היום. שמעתי את ראש הרשימה המשותפת, בריאיון טלוויזיוני, מסביר שראש השב"כ דאז אבי דיכטר והרמטכ"ל וראשי ארגוני המודיעין והביטחון הישראליים הם רוצחים. אגב, אדוני יושב-ראש ועדת האתיקה, הוא קיבל למיטב זיכרוני נזיפה. היו"ר יצחק וקנין: חמורה. אבי דיכטר (הליכוד): נזיפה חמורה. כן, סליחה. היו"ר יצחק וקנין: היום הוא הורחק לשבוע ימים. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): נזיפה חמורה, כן – על כינוי "רוצח" לראש ארגון ביטחון בישראל חבר כנסת מקבל נזיפה חמורה. תאמינו לי, אני כבר לא יודע, אם זה לא היה עניין שלנו הייתי צוחק, אבל אני יודע שגם אתה מיצית – – – היו"ר יצחק וקנין: זאת הייתה העבירה ראשונה שלו, ולכן הייתה התחשבות, כמו שאנחנו עושים עם כל חבר כנסת. היום, על זה שהוא צעק לשוטר ואמר לו מה שהוא אמר לו, הרחקנו אותו לשבוע. אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): אני חושב שהבעיה היא כשאתה שומע כאן חבר כנסת מהבית הזה, אדם רע לב, שעולה כאן לדוכן בכנסת וקורא לראש שב"כ לשעבר, שבמקרה שמו אבי דיכטר – אני מניח שהוא מכנה באותו כינוי גם ראשי שב"כ שהיו אחריו או לפניו – רוצח שרצח אלפים. תרשה לי לומר לך, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה: בניגוד לך, החברים שלך ברחו – עזמי בשארה לקצה העולם ובאסל גטאס לקצה האגף בכלא, שני מחבלים; אחד בעצם מרגל, השני מחבל, נידון למאסר פלילי, כמובן בגלל טעות שיפוטית של בית המשפט בישראל. הוא מחבל לכל דבר ועניין. מי שיודע להבריח פלאפונים לבית כלא – זה כמו להבריח נשק לבית כלא. אלה החברים שלך. תאמין לי, אני אומר לך, באמת מצבך קשה. אתה יודע שהעסק מתקרב. העסק מתקרב אליך מהסיבה הפשוטה: אתם לא מסוגלים לעמוד בלחץ. אתם שטופי מוח של הרשות הפלסטינית, שמממנת טרוריסטים. אתם יודעים היטב שהלחץ הזה הוא גדול עליכם, כבד עליכם. אתם לא עומדים בו. אני אומר לך, כאחד שהכניס אלפי מחבלים לבתי הכלא, האמן לי, אנחנו לא ששים להרוג מחבלים, מהסיבה הפשוטה שאי-אפשר להוציא מידע ממחבל מת; מאלפים של טרוריסטים בכלא מוציאים, אלחמדולילה, מידע שמאפשר להכניס את האלפים האחרים פנימה לכלא. אבל מחבל ידע, ידע היטב: (אומר בערבית ומתרגם:) אלף אימהות של מחבלים תבכינה, אבל אימא של ישראלי לא תבכה. זה כלל הברזל שלנו, על פי זה אנחנו הולכים, על פי אנחנו נעביר את החוק, ועל פי זה נתחיל לקצץ כספים מהרשות הפלסטינית. ואני אומר לכם פעם נוספת: הרשות הפלסטינית צריכה להבין. אם היא לא תבין מה זה טרור ברמה הכי מוכרת בעולם, היא יום אחד, כמו שאמרתי קודם, (אומר בערבית ומתרגם:) תלך לישון רשות פלסטינית ותקום סלט קצוץ. תודה רבה. אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק, לדחות את ההסתייגויות, ולתפארת מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון אבי דיכטר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018. יש הסתייגות לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הסתייגות של חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות לשם החוק –7 נגד – 82 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי לשם החוק לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 82 מתנגדים, שבעה בעד, אין נמנעים. אם כן, הסתייגות מס' 1 לא נתקבלה. חברת הכנסת יעל גרמן מודיעה לפרוטוקול: בטעות הצביעה בעד. יש לחלופין, רבותיי, הסתייגות לחלופין לסעיף 1. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 8 נגד – 87 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי לשם החוק לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 87 מתנגדים, שמונה בעד. גם ההסתייגות לחלופין לא נתקבלה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע – חברי הכנסת, יש הסתייגות לחלופין בסעיף מס' 1: במקום הקפאה יבוא ניכוי. נצביע גם על זה כדי שלא יהיו אי-הבנות. הסתייגות לחלופין מס' 1 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות לחלופין – 7 נגד – 87 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: לא צריך להצביע. אני מצטער, לא צריך להצביע לחלופין. אני הצבעתי לחלופין – אני חושב שזה כולל את כל החלופין, ולכן לא צריך להצביע עליהם. אדוני, אני חושב שאתה טועה. לחלופין יש אחת, אין יותר לחלופין, ולכן – נגמר. רבותיי, אנחנו נצביע על שם החוק, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 85 נגד – 16 נמנעים – אין שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 85 בעד, 16 מתנגדים. אם כן, שם החוק נתקבל כהצעת הוועדה. אנחנו מצביעים על סעיפים 1–4 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 1–4 – 86 נגד – 15 נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה לא עובד. היו"ר יצחק וקנין: עובד. למה לא עובד? רבותיי, אני רואה את כולם. עובד. 86 בעד, 15 מתנגדים. אם כן, גם סעיפים 1–4 נתקבלו כהצעת הוועדה. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו גמרנו את ההצבעה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה. אנחנו נצביע בקריאה שלישית על החוק כולו. מי בעד? מי נגד? כהצעת הוועדה. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 87 נגד – 15 נמנעים – אין חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל, התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יצחק וקנין: 87 בעד, 15 מתנגדים. אם כן, הצעת החוק נתקבלה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת אלעזר שטרן ביקש לברך. יש לך שלוש דקות לברך. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, אם יש סיבות לכל אחד מאיתנו להגיע לבניין הזה, אז חוק כזה הוא עבורי, ואני חושב עבור רבים אחרים, סיבה טובה להגיע לכאן. אני קודם כול אני רוצה להודות למי שהוביל איתי יחד על החוק – ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, שהוביל יחד איתי את החוק הזה, ולחברים החתומים האחרים: למיקי לוי, לאיל בן ראובן, לרוברט אילטוב, ליעקב מרגי, למשה גפני, לדוד ביטן, לרועי פולקמן, לסמוטריץ ולעמר בר-לב. אני חושב שהחוק הזה נדחף על ידי רוב חברי הבית הזה למעט, לצערי הרב, סיעת מרצ והרשימה המשותפת. אני רוצה להגיד לכל מי שדואג: החוק הזה הוא חוק שיחסוך חיים. אני חושב שההתפלפלות אם זה כספי הרשות או לא כספי הרשות והסכמי פריז – לפי הסכמי פריז, אני מזכיר לכולם, אסור לקדם טרור. את הטרור שקודם עד היום בכסף הזה, את חיי האדם שנגבו בו, לא יהיה אפשר להחזיר; הכסף הוא כסף ללא צבע – אותו יוכלו להחזיר. אני רוצה להודות לשי מימון, שנפגע בפיגוע הטרור שבו נהרג מלאכי רוזנפלד, שליווה את החוק ודחף אותו מההתחלה; יחד איתו, לפורום המשפחות השכולות כולן – אני בכוונה לא רוצה להזכיר כאן שמות של משפחות. אני רוצה להודות – יושבים כאן איתנו תת-אלוף במילואים יוסי קופרווסר, שראה בעניין הזה פרויקט ותיק, ויש לו הרבה מאוד זכויות; לאיתמר מרקוס, ראיתי כאן, למאיר אינדור – לכל מי שדחף וליווה את הוועדה הזאת לאורך זמן. אני רוצה להודות – אני חייב להודות – למנהל ועדת החוץ והביטחון שמואל לטקו, ליועצת המשפטית מירי פרנקל-שור, ליועץ החרוץ עידו בן יצחק, לדפנה סידס כהן, על הרצינות, על ההתמדה. אני חושב שבלי זה לא היינו מגיעים ליום הזה. אני רוצה להודות גם ליועצים שלי: לבת שבע מולה, לנדב מרקמן, לגילי ברנר וגם לחזי דיקסלר קודם. אני רוצה להודות ליאיר לפיד ולכל חבריי בסיעת יש עתיד, שיחד איתי דחפו את החוק הזה ואפשרו את ההגעה שלו עד הלום, מתוך אמונה שהחוק הזה מצמצם טרור וגם מקדם שלום באותו זמן. יושב איתנו סנדר גרבר, שאולי גם בזכות רבקה קדרון עשה את הקשר, הצית אצלי את הגפרור, את הברק הזה של הרעיון. האמת היא שהוא חשב על תמיכה בחוק טיילור פורס של אלופים במילואים, ואני חשבתי – לא הבנתי את האבסורד הזה של איך באמריקה והיום באוסטרליה מקדמים חוק, ולנו – אמרתי את זה גם לאבא של טיילור פורס: לנו יש הרבה טיילור פורס; לצערנו הרב יש לנו הרבה משפחות נפגעות טרור. בהקשר הזה אולי תודה גם לסנטור לינדזי גרהאם, שהוביל את זה בארצות הברית, בסנאט, ואפשר לנו את הרעיון הזה, את הבהירות הזאת. אני חושב שהרוב המוחלט והבולט שהיה כאן היום זה עדות וזה סוג של תודה שהערתם אותנו, שבזכות זה אנחנו הגענו היום. A special thanks I have to say to Mr. Stuart Force, who is currently with us here today. Stuart is the father of Taylor Force, a United States veteran, who was murdered in a terror attack in his first visit in Israel, in Jaffa, two years ago, and after whom the Taylor Force Act is named. May this law also be a part of the commemoration of your late son in our memory, as a part of the heroes of this State of the Jewish people. Thank you for being with us today. שוב, תודה לחברי אבי דיכטר, שבאמת, בלעדיו החוק הזה לא היה מגיע לכאן, וכתף לכתף הובלנו את זה לאורך דרך ארוכה. אני מאחל לכולנו ואני מאמין שהחוק הזה, גם אם ייקח קצת זמן, בסופו של יום יצמצם את הטרור ויביא לפחות משפחות שכולות, ואני מקווה גם – יקדם את השלום. תודה לכולם. היו"ר יצחק וקנין: אלעזר שטרן, תודה. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יצחק וקנין: יושב-ראש ועדת הכנסת מיקי מכלוף זוהר. אדוני, אתה רצית למסור הודעה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, תידון בוועדה המשותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדה המיוחדת לזכויות הילד. הוועדה תהיה בת 12 חברים. שישה מכל ועדה: מטעם ועדת החינוך – חברי הכנסת יעקב מרגי, יושב-ראש הוועדה, אנוכי, מיקי מכלוף זוהר, חנין זועבי, מאיר כהן, עודד פורר וסאלח סעד; חברי הכנסת מטעם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד: יפעת שאשא ביטון, יואב קיש, אורי מקלב, שולי מועלם-רפאלי, קארין אלהרר ואיילת נחמיאס ורבין. ועדת הכנסת קבעה כי ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק בתי הדין הדתיים הדרוזיים (תיקון – כשירות קאדים), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת חמד עמאר וקבוצת חברי הכנסת לשם הכנתה לקריאה ראשונה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1283); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח–2018, לקריאה הראשונה. הצעה זו קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את ההצעה סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת. אני מגיש לפניכם הצעת חוק ממשלתית של משרד הביטחון המבקשת להסדיר סוגיה כואבת המלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה: סוגיית הגיוס לצה"ל של הציבור החרדי. נזכיר בקצרה איך הגענו הלום. ב-1948, לאחר קום המדינה, הסכים ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון לדחות את גיוסם של 400 בני הישיבות בגיל הגיוס, עקב ההכרה בחשיבות לימוד התורה לעם היהודי וההכרה בקיומם של מתמידים העוסקים בתורה יומם ולילה. ראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, הרחיב את ההסכם והחיל אותו על תלמידי ישיבה נוספים. כך המשיכו שרי ביטחון לדחות את שירותם של אלפי בחורי ישיבות חרדיות במשך השנים. בשנת 1998, בעקבות עתירה שהוגשה, התערב לראשונה בית המשפט העליון בסוגיה וקבע כי החלטה כה משמעותית של דחיית שירותם של אלפים ומתן פטור אינה יכולה להיות בשיקול דעת של שר הביטחון ללא הסמכה מפורשת בחוק. עוד נקבע כי מדובר בפגיעה בשוויון מול הישראלים המשרתים בצה"ל. המחוקק לקח לתשומת ליבו את ביקורתו של בית המשפט העליון, וביולי 2002 חוקק חוק המכונה בציבור "חוק טל" כהוראת שעה לחמש שנים. בהתאם לחוק טל יכול היה שר הביטחון לדחות את שירותם של תלמידי הישיבות עד גיל 22, ככל שהם לומדים בישיבה מספר שעות מינימלי ואינם עובדים. בגיל 22 מקבל תלמיד הישיבה שנת ההכרעה, שבמהלכה מותר לו לעסוק בעיסוק נוסף. בגיל 23 מסורה בידיו ההחלטה לשרת שירות צבאי או לאומי או להמשיך בלימודיו בישיבה עד לגיל קבלת הפטור. באוגוסט 2007 הוארך חוק טל בחמש שנים. בפברואר 2012 פסל בית המשפט העליון את חוק טל, החל מחודש אוגוסט 2012, כיוון שבפועל החוק לא הגשים את תכליתו – השוויון בחברה הישראלית – בשל מיעוטם של החרדים ששירתו בצה"ל או בשירות הלאומי. בעקבות זאת, במרס 2014 חוקקה הכנסת את תיקון 19 לחוק, שחוקק ללא הסכמת הציבור החרדי ובצורה לעומתית. תוצאות החיקוק היו קשות: פטור גורף לעשרות אלפי בחורי ישיבה, קיטון בשיעורי הגיוס, שהלכו וגדלו עד לתיקונו של החוק, וקרע בעם שלא לצורך. עם הקמתה של ממשלה זו, תוקן תיקון 21 לחוק. בעקבות התיקון שיעורי הגיוס חזרו לעלות, וכך בשנת 2017 התגייסו לצה"ל כ-3,000 מבני הציבור החרדי ועוד כ-500 לשירות הלאומי-אזרחי. לצערי הרב, בספטמבר 2017 בחר בית המשפט העליון להתערב בפעם השלישית בשיקול דעתו של המחוקק ולפסול גם את תיקון 21 לחוק שירות הביטחון החל מספטמבר 2018. כך הגענו עד הלום. חבריי חברי הכנסת, על חשיבותו של לימוד התורה אין צורך להכביר מילים. הפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" הוא פסוק השגור על פיו של כל ילד יהודי. לימוד התורה הוא הדבק אשר החזיק את העם היהודי לאורך הדורות, והוא הבסיס לקיומו של עם ישראל בארצו ולחזרתו למולדתו. הציפייה לציון וירושלים איננה משאלת לב בעלמא; היא טבועה במקורותינו ובתפילות העם היהודי. עם זאת, אני אומר, משהגענו לארצנו ונס הקמת מדינת ישראל התרחש מול עינינו הנדהמות, חובה עלינו לשמור מכל משמר על המשך קיומה והצלחתה של המדינה. השירות בצה"ל איננו רק חובה אלא מצווה מהתורה; מלחמת עזרת ישראל מיד צר היא מלחמת מצווה. אנו נלחמים על חיינו, ועד שאויבינו לא יובסו לא נוכל שציבור גדול לא ישרת ויגן על מדינת ישראל. נוסף על כך, בזכות צה"ל אנו זוכים לכבוש את ארצנו, להחזיקה בידינו ולקיים את מצוות יישוב הארץ. אני פונה אליכם, אחיי: חובתכם לשרת בצה"ל, ולמצער – בשירות הלאומי-אזרחי. זוהי חובה שהיא מצווה, והדבר תלוי בכם. בהזדמנות זו, ברצוני לומר כמה מילים לאלו שמסיתים נגד חוק זה. אין בכוונתנו להיכנס לישיבות ולהוציא משם בכוח תלמידי ישיבה. תפסיקו עם ההפחדות על מציאות שאינה קיימת וגם לא תהיה קיימת. כל מי שלומד תורה ותורתו אומנותו באמת ימשיך וילמד תורה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תגיד, מה עם מי שלמד תורה מגיל 14? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אולם כל מי שאינו לומד – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – גיל 14, וכבר לא לומד? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – או מי שהחליט להפסיק ללמוד, אנו דורשים ממנו לבוא ולהתגייס. איציק שמולי (המחנה הציוני): ממש. ממש. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני רוצה להבטיחכם – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לפי המתווה שאתה מדבר עליו – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – כי צה"ל עושה את כל המאמצים כדי שכל מי שיבוא לשרת בצבא יוכל לשרת ולהמשיך באורחות חייו – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מכרתם את החיילים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – כפי שהיו נהוגים על ידו לפני גיוסו לצה"ל. ומכאן להצעת החוק שלפנינו. שר הביטחון מינה ועדה מקצועית בראשות היועץ המשפטי למערכת הביטחון ובהשתתפות הרב הצבאי הראשי לצה"ל, הפרקליט הראשי הצבאי, רח"ט תומכ"א, ראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון, כדי שישבו ויגבשו הצעת חוק שתענה מחד גיסא על צורכי צה"ל, ומאידך גיסא תוכל לעבור את המבחנים שהציב בית המשפט העליון מתוך התחשבות בציבור החרדי. העקרונות בבסיסה של הצעת החוק הם שצה"ל הוא צבא העם, ממלכתי ומאוחד, ויש לשמור על הבכורה הניתנת לו. המצב החברתי והסוציאלי של הציבור החרדי זה עשרות שנים, של אי-גיוס, אינו יכול להימשך. בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי איטי אך מתמשך בציבור החרדי במספר המשרתים מקרבו בצה"ל ובשירות הלאומי-אזרחי. אנו רוצים בהמשך המגמה, תוך הצבת יעדי גיוס ריאליים שגדלים במשך השנים. לפיכך, ובהתאם לפסיקת בג"ץ, נעגן את הצעת החוק ואת יעדי הגיוס לציבור החרדי למשך 20 השנים הבאות, כמפורט להלן: במשך עשר השנים שלאחר כניסת החוק לתוקף, יעדי הגיוס קבועים לפי המספרים בטבלה המובאת בתוספת להצעת החוק. לאחר עשר שנים ובמשך עשר שנים נוספות יגדלו היעדים לפי הגידול הממוצע בשנתון הגיוס החרדי בתוספת 1%. לאחר 20 שנה יגדל שיעור הגיוס לפי קצב הגידול בשנתון הגיוס החרדי. שירות לאומי-אזרחי – הצעת החוק מבקשת להותיר את האפשרות בידי הציבור החרדי מעל גיל מסוים לשרת שירות חליפי בקהילה, וזאת בשל ההכרה שמדובר בתהליך מדורג וארוך טווח לשילובם של החרדים בחברה הישראלית. הצעת החוק מתחשבת ברצון האמור מצד אחד, ומנגד – בצורך לגיוס בשירות הבכיר, גיוס לצה"ל, כמטרה ראשונה במעלה. לפיכך, באיזון הראוי מציעה הצעת החוק להוריד את הגיל שבו ניתן להצטרף לשירות לאומי לתלמידי ישיבה נשואים מגיל 22 לגיל 21. השלכות כלכליות – בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יעדי הגיוס הקבועים היום בהחלטת הממשלה, אין בהם דבר, שכן הם חסרי שיניים. לכן הצעת החוק מבקשת לקבוע בחקיקה השלכות כלכליות על תקציב התמיכה בישיבות חרדיות באין עמידה ביעדי הגיוס. מנגנון ההשלכות הכלכליות יחל משנת הגיוס 2020, החל מסופה. באין עמידה ב-95% מיעדי הגיוס השנתיים, יופחת תקציב הישיבות בשיעור הפער בין יעד הגיוס לגיוס בפועל. ככל שאי-עמידה ביעדי הגיוס תימשך ברציפות, יופחתו תקציבי התמיכה בישיבות במכפלות שגדלות והולכות. התקציב, בכל מקרה, לא יופחת מעבר ל-50%. תקציב התמיכה בישיבות שמעודדות גיוס בקרב תלמידי הישיבה הלומדים בהן לא יופחת אם הישיבות הללו יעמדו בשיעורי הגיוס שנקבעו בחוק, כך שרק באין עמידה כללית ביעדי הגיוס בישיבות שאינן מעודדות גיוס יופחת התקציב כאמור לעיל. פקיעת החוק – בהתאם לפסיקת בג"ץ שלפיה יש לקבוע את תקופת הקבע ואת השלכות החוק, באין עמידה ביעדי הגיוס מוצע כי החל משנת הגיוס 2020 יפקע החוק בהתקיים התנאים האלה: אם במשך שלוש שנים רצופות אין עמידה ב-85% מיעדי הגיוס, תינתן לכנסת שנה לתקן את החוק. ככל שלא יתוקן, או יחוקק חוק חדש, יפקע התיקון לחוק. הצעת החוק אף מבקשת לכונן ועדת שרים שתפקידה לעודד את הגיוס, לפעול לעמידה ביעדי הגיוס ולצמצם את האי-שוויון, בין השאר באמצעות מתן הטבות כלכליות לכלל החיילים המשרתים בצה"ל, אם באמצעות מימון תואר ראשון ואם באמצעות מתן הטבות כלכליות אחרות. חבריי חברי הכנסת, אנו עוסקים בסוגיה שנמצאת במרקם העדין המחבר את החברה הישראלית כולה. בבואנו לפעול, עלינו לדאוג בראש ובראשונה שמרקם זה לא ייפרם. לפני שאני מסיים את דבריי, אדוני היושב-ראש, מכיוון שנוסף סעיף על ידי הנסחית בין הצעת החוק של הממשלתית למה שנקרא היום סעיף 2 לחוק, שקובע: "בסעיף 22ב במקום סעיף קטן (ו) יבוא" – כל הסעיף הזה יימחק, ואני מבקש שמליאת הכנסת – – – מוסי רז (מרצ): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה? מוסי רז (מרצ): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אסביר. תיקון החוק עוסק בישיבות החרדיות. משום מה, הוכנס סעיף שעוסק בישיבות הציוניות. לכן, על פי החלטת הממשלה, וגם על פי הנוסח שמשרד הביטחון הפיץ, הסעיף הזה יימחק, סעיף 22ב, ועל כך אנחנו נצביע. לכן, אני מבקש, בהתאם – אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה, כפי שהצהרתי כאן, אנחנו נצביע על נוסח החוק בהתאם לנוסח שהופץ על ידי משרד הביטחון, וכן בנוסח שמופיע כאן בכחול, סעיף 2 שמתקן את סעיף 22ב יימחק. בסדר? מוסי רז (מרצ): אתה יכול להסביר עוד פעם? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אסביר עוד פעם. היו"ר יצחק וקנין: מזכירת הכנסת, את יכולה לפתוח רגע את המיקרופון לדודי אמסלם? אורלי לוי אבקסיס: רגע, הנוסח – – – דוד אמסלם (הליכוד): אדוני סגן השר, שרת המשפטים דיברה איתי קודם על העניין הזה עם שר החינוך. בסופו של דבר הקואליציה מחויבת להחלטת הממשלה, לסיכום שבא לממשלה. עכשיו, אם נפלה טעות, טעות סופר, מה שנקרא, טעות בניסוח, נסחית כזאת או אחרת, אז בוודאי נתקן. אנחנו מחויבים לנוסח שהונח בפני הממשלה ואושר בממשלה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: שזה הנוסח שמשרד הביטחון הפיץ. דוד אמסלם (הליכוד): אני אומר– בזה אני גומר. מוסי רז (מרצ): רגע, אז מה ההבדל – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אסביר, אני אסביר לך. התיקון שהופץ על ידי משרד הביטחון, תיקון מס' 21, עוסק אך ורק בישיבות החרדיות. יש פרק אחר, שעוסק בישיבות הציוניות, שהן ישיבות שמעודדות גיוס. לגביהן יש פרק אחר, כי אצלן כל התלמידים מתגייסים. משום מה הוכנס סעיף בנוסח שנמצא לפניכם, סעיף 2, המתקן את סעיף 22ב, שעוסק בישיבות הציוניות. את זה הממשלה בכלל לא רצתה לתקן ולא התכוונה לתקן. מוסי רז (מרצ): רגע, רגע, אז תלכו, תביאו כחול חדש. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תודה, אנחנו מודים על ההצעה שלך. במקום זה אנחנו נצביע על החוק כפי שהממשלה אישרה אותו – – מוסי רז (מרצ): אבל אם יש יעדים – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – וכפי שמשרד הביטחון הפיץ. תודה על ההצעה. מוסי רז (מרצ): זה אומר אפס חרדים. זה אומר אפס חרדים. יש עתיד בכלל לא יכולים להצביע איתך. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש – – – מוסי רז (מרצ): אין מצב שהם יכולים להצביע איתך – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מוסי רז, אתה בין הדוברים. מוסי רז (מרצ): – – – היו"ר יצחק וקנין: אל תפריע לו כרגע. אל תפריע לו. תעלה ותאמר את דבריך. מוסי רז (מרצ): הוא אומר, אם צריך לגייס 3,000 איש, 3,000 ומשהו – – – היו"ר יצחק וקנין: אתה תאמר את הדברים כשתעלה לפה. מוסי רז (מרצ): זה אפס חרדים. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מוסי רז. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתה כנראה, מצטער, לא שמעת, או מה. מוסי רז (מרצ): אני מבין מה אמרת – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ראיתי, דרך אגב – – – מוסי רז (מרצ): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ראיתי, דרך אגב, שהיית חבר כנסת שהצליח ב-IQ הראשון, אז כל הכבוד. מוסי רז (מרצ): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז אם את זה אתה לא מבין, אז יש פה איזה משהו, בעיה. מוסי רז (מרצ): לא, אני מבין היטב. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אז מה הבעיה? היו"ר יצחק וקנין: אדוני, אדוני, אני חושב שאין צורך לנהל כרגע משא ומתן – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נכון. היו"ר יצחק וקנין: – – או ויכוח מיותר. אם אדוני סיים להציג את החוק – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני סיימתי. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: ואני מזכיר שוב: אנחנו נצביע על הנוסח שאושר אתמול בממשלה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אלי, שאלה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – שזה הנוסח שהופץ על ידי משרד הביטחון. איציק שמולי (המחנה הציוני): שאלה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר הביטחון הרב אלי בן-דהן. חברי הכנסת, אני סוגר את רשימת הדוברים. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת דב חנין. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני אומר מראש: חבר כנסת שלא יהיה נוכח באולם המליאה בזמן הקראת שמו לא יקבל את רשות הדיבור. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. שולחן הממשלה הריק, עמיתיי חברי הכנסת, אני פותח דיון שהולך להיות דיון מאוד מאוד עצוב. הוא דיון מאוד עצוב כי לצערי כמה מחבריי באופוזיציה, אדוני היושב-ראש, נכנסו לאיזושהי תחרות איומה מי יותר נגד חרדים. יש כאלה שטוענים שלהיות יותר נגד חרדים זה להצביע נגד החוק; יש כאלה שטוענים שלהיות יותר נגד חרדים זה להצביע בעד החוק. ואני אומר לכם, חבריי באופוזיציה, אתם טועים טעות גדולה. ההליכה הזאת לסוג הזה של הפוליטיקה, שבסופו של דבר מסמן קבוצת מיעוט כמטרה למתקפה – זו כניעה וגלישה לפוליטיקה של שנאה, שאין בה שום תועלת ויש בה המון נזקים לחברה שלנו. אלוף הארץ בפוליטיקה של שנאה הוא ראש הממשלה נתניהו, שבנה מפוליטיקה של שנאה והסתה נגד המיעוט הערבי קריירה פוליטית די מוצלחת עד עכשיו. ועכשיו, אם מישהו חושב שאפשר לתת מענה לפוליטיקה הזאת בפוליטיקה אחרת, שתסמן את הציבור החרדי בתור אויב אולטימטיבי, אני חושב שזו שגיאה גדולה וזה כיוון מאוד מאוד בעייתי. איציק שמולי (המחנה הציוני): דב, איך אתה מציע – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לגופם של הדברים. לגופם של הדברים, עמיתיי חברי הכנסת. החוק שמובא בפנינו לא יקדם אותנו לשום מקום, וגם לא יגייסו בחורי ישיבות, אם מישהו חושב שזה יקרה. מה שצריך לעשות זה לא לגייס בחורי ישיבות בכוח. מה שצריך לעשות זה לקבוע עיקרון שמי שלא רוצה או לא יכול לשרת בצבא מטעמי דת או מצפון ישוחרר מהצבא. הצבא לא צריך את כל אלה שלא רוצים ולא יכולים לשרת בו. אבל במקביל, עמיתיי חברי הכנסת, מה שצריך לעשות זה לפתוח את שוק העבודה לציבור החרדי. המנגנון שקיים היום, שבעצם מחייב את הצעירים החרדים להישאר במסלולי לימוד תורה לאורך שנים ולא להיכנס לשוק העבודה, הוא מנגנון הרסני. הצבא לא צריך אותו ולחברה הוא מזיק. לחברה הוא מזיק נזק גדול. בטלו את ההגבלה שמונעת מחרדים להצטרף לשוק העבודה – זה מה שצריך לעשות. אם לא נעשה את זה, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו דנים ציבור גדול מאוד להמשך חיים בעוני. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, במקום חוקים מופרכים ולא מציאותיים צריך לקבוע עיקרון שוויוני בחברה הישראלית: הצבא יגייס את מי שרוצה ומתנדב לשרת בצבא, והצבא צריך לתת תנאים ראויים למי שמתנדב ומתגייס לצבא. מי שלא רוצה, לא יכול – מטעמי מצפון, מטעמי דת – ישוחרר. ושוק העבודה, עמיתיי חברי הכנסת, יהיה פתוח בפני כל הצעירים בישראל: חרדים, חילונים, יהודים וערבים, כדי שכולם יוכלו להתפרנס, לעבוד בכבוד ולהיות חלק מהכלכלה הישראלית. לכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני וחבריי לא נשתתף בהצבעה על החוק הזה, מתוך תקווה שבמקום דיונים בחוקים כאלה הזויים – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – נגיע לפתרונות אמיתיים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, אני אקפיד על הזמנים. כל אחד שישמור על הזמן – שלוש דקות. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שלוש דקות. אחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: שלוש דקות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת דב חנין, אני לא ידעתי שאני אתחיל דווקא בך, אבל מאוד קל להיות אנחנו, לעמוד כאן ולדבר באיזה מין רוח של "פיסניקיות". ואני לא מזלזלת, אגב, בשאיפה ובחתירה לשלום, אבל לדבר על הצבא כעל איזה משהו שבמדינת ישראל אנחנו נוכל בשנים הקרובות – מי שירצה יתגייס, מי שלא ירצה לא יתגייס, love and peace, peace and love – למה להיתמם ככה, דב חנין? כדי שאתה ואני נוכל לעמוד כאן ולדבר צריך את הצבא, צריך את המשרתים. מה לעשות, זאת האמת. האם צריך את החרדים? כמה צריך את החרדים? דיון לגיטימי. בשביל זה מונח לפנינו חוק הגיוס החדש שהביאה הממשלה הזאת, שהוא כמובן חוק שנועד להיות דבק אחת-שתיים-שלוש לקואליציה. בואו נגיד את האמת, הוא לא באמת חוק שבאמת ישבו על המדוכה בכנסת ואמרו: בואו נראה מה אנחנו עושים. ואני מוכרחה להגיד לכם, אני לא נמנית עם החסידים הגדולים של כפיית גיוס על מי שרוצים ללמוד בישיבות, לצורך העניין. אני חושבת שגיוס לשוק התעסוקה, למשל, הוא יותר חשוב. אממה? רק את חוק הגיוס אנחנו היינו צריכים, חבר הכנסת וקנין, כדי להגיע למסקנה המתבקשת שהמשרתים בצבא, בוודאי המשרתים בסדיר, אבל בוודאי גם המשרתים במילואים, מגיע להם לקבל הטבות ייחודיות? למה צריך את חוק הגיוס בשביל זה? ולמה אתם מחכים? הרי אתם עוד תצטרכו ללכת חזרה לבג"ץ כדי שיהפוך – כדי שייתן דחייה בחוק הזה, כי אין ממש ממש הסכמה, והאדמו"ר מגור אמר שהחוק הזה לא וטוב, ובקואליציה – לא בקואליציה, סליחה; בקואליציה של החרדים יש אי-הסכמות אם החוק הזה טוב או לא טוב, ומה המכסות אומרות. על מה אנחנו מדברים בכלל? אם צריך לתת הטבות – ובעיניי צריך לתת הטבות, בוודאי למשרתים ביחידות החוד, אבל להם, נניח, הצבא כבר באמת עשה – הרמטכ"ל גדי איזנקוט – מהלכים משמעותיים כדי לתמרץ אותם. אבל מה עם יתר המשרתים, שמשרתים 32 חודשים נכון להיום? אגב, זו סוגיה בפני עצמה שאנחנו צריכים להתמודד איתה אל מול שאלת הפטור שניתן כאן לחרדים. אנחנו יודעים שהתחלנו מ-400 בני ישיבות שקיבלו פטור בימיו של דוד בן-גוריון, והיום אנחנו נמצאים במציאות אחרת לחלוטין. מצד שני, אנחנו נמצאים גם במציאות ביטחונית אחרת לחלוטין. ואני רוצה להגיד דבר חשוב בהרבה. אנחנו אומנם ראינו את ההפגנות של הפלג הירושלמי, ואני יודעת שחבריי החרדים כאן מאוד מאוד הסתייגו מההפגנות האלימות שלהם, אבל לצד זאת אנחנו רואים קבוצות גדולות של חרדים שרוצים להתגייס לצבא. אדוני היושב-ראש חבר הכנסת וקנין, ידידי, או כמו שאומר חבר הכנסת כבל, באמת ידידי, נכון? אני יכולה כבר להגיד את זה? חבר הכנסת וקנין, תסביר לי, מדוע לחרדים שרוצים להתגייס עושים דה-לגיטימציה? מדוע נוהגים כלפיהם באלימות? מדוע מסיתים נגדם? למה? אני אומרת: תעזבו את חוק הגיוס. חוק הגיוס הוא דיון ראוי. היו"ר יצחק וקנין: תודה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל – – – היו"ר יצחק וקנין: אני לא יכול להשיב לך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): משפט אחרון. היו"ר יצחק וקנין: אני לא יכול להשיב לך, זאת בעיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): משפט אחרון. אז משפט – – – היו"ר יצחק וקנין: יש לי הרבה מה לומר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מבטיחה – – – היו"ר יצחק וקנין: אני חושב שכולם עושים סיבוב על החרדים. אם היו עוזבים אותם לנפשם, אני חושב שמי – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז אני – – – היו"ר יצחק וקנין: – – שהיה צריך להתגייס – היינו מגיעים לאחוזי גיוס הרבה יותר גדולים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז בהכירך אותי – – – היו"ר יצחק וקנין: לצערי הרב – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז בהכירך אותי – – – היו"ר יצחק וקנין: לצערי הרב כולם עושים סיבוב, כל אחד רוצה לעשות את הפופוליזם שלו על החרדים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע. יהודה גליק (הליכוד): תקשיבי, תקשיבי, הוא אומר דברים חכמים מאוד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, אז בהכירך אותי, אתה יודע שאני לא – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מספיק ימים בבית הזה, תאמיני לי. עברתי את כל חוקי הגיוס – טל, ולפני טל, ולפני, לצערי הרב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אדוני היושב-ראש – – היו"ר יצחק וקנין: כולם עושים סיבוב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – אני מכבדת אותך מאוד. בהכירך אותי – – איציק שמולי (המחנה הציוני): וקנין, הפופוליזם הוא לא רק על החרדים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – אתה יודע שאני לא עושה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – הוא על כל הכיוונים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – סיבובים כאלה – – איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא גם לכיוון שלנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – ואין בי טיפת שנאה. ואתה מכיר את מערכות היחסים שלי עם הציבור החרדי לא רק פה בבית. וכל מה שאני אומרת זה שאותה ערבות הדדית שבה הקהילה החרדית מצטיינת מימים ימימה בבית פנימה – אני רוצה את אותה ערבות הדדית איתי. היו"ר יצחק וקנין: קשה לי כאדם דתי להסביר לאדם חילוני עד כמה לימוד התורה זה הגנה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מכבדת את זה. היו"ר יצחק וקנין: – – על עם ישראל, הגנה גדולה מאוד על כל יהודי ויהודי. לימוד התורה זה הבסיס לקיום עם ישראל. בלי זה אין שום דבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כיהודייה מאמינה, למרות שאני לא דתייה, אני לא אתווכח איתך על חשיבות לימוד התורה. אבל אני מכירה אותך ואני יודעת שאתה חושב שגם להתגייס לצבא זו מטרה ראויה וחשובה. היו"ר יצחק וקנין: אני שירתי חמש שנים בצבא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יפה. יפה. היו"ר יצחק וקנין: אבל חלילה וחס לחשוב שיש פה איזה פראיירים. ללמוד תורה זה יותר קשה מכל דבר אחר, תאמיני לי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רגע, אדוני היושב-ראש, האם הצגתי את זה ככה? לאה פדידה (המחנה הציוני): אתה לא מייצג. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הרי לא הצגתי את זה ככה, אדוני היושב-ראש, נכון? אתה רואה שאני מנסה לשמור על כבודם של כולם. היו"ר יצחק וקנין: זה ייקח אותנו לוויכוח, ואני לא רוצה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברות וחברים, החוק הזה לא מתאים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חברת הכנסת מיכל בירן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. לאה פדידה (המחנה הציוני): מעניין אותי על מה אתה הולך להצביע, בעד איזה חוק – מה שהוא אמר, השר, או מה שדודי אמר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר, תראו, סוגיית גיוס החרדים היא באופן קבוע אתגר לאומי. אנחנו מתמודדים עם זה הרבה מאוד שנים. נכון שמתמודדים עם זה בכנסת. אני התמודדתי עם זה בהרבה מאוד תפקידים בצה"ל. אין לי ספק שהחוק הזה, החוק שאנחנו הבאנו, הם לא חוקים שמחר בבוקר עושים שוויון – הם חוקים שיוצרים מגמה; הם חוקים שיוצרים מגמה שתביא לשילוב חרדים בצה"ל ובשוק העבודה. החברה הישראלית לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו ישנן קהילות שלמות, משפחות שלמות, כמעט ערים שלמות שלא נושאות בנטל, שלא מבינים בהן מה זה לדאוג לבן, לבן דוד, לבת דודה, לבן של השכנים. זה חלק מהמציאות הישראלית שאנחנו כולנו חייבים להיות חלק ממנה, כיוון שאנחנו בתוך המזרח התיכון, ושלום עדיין אין לנו. כיוון שהחרדים – ואנחנו לא מתחנפים לאף אחד. לאה פדידה (המחנה הציוני): מה אתה אומר על – – – של השר? אלעזר שטרן (יש עתיד): זה לא חדש; אנחנו הבנו בכנסת הקודמת, והבנתי את זה גם בהיותי ראש אכ"א שנלחם בהשתמטות – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל אם לא סופרים את ישיבות ההסדר, אז – – – יותר. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – שאת החרדים צריך לגייס, אבל מחר בבוקר אין מציאות כזאת. צריך לעודד תהליכים של גיוס, צריך כן לקבוע מינימום, צריך שלא יעשו צחוק מאיתנו, צריך שילכו גם ליחידות שבהן נדרש חירוף הנפש – כל זה לצד עולם התורה, שהלוואי שכל אלה שהם פטורים, מתורתו אומנותו, היו יושבים ולומדים תורה; כמו שאנחנו אומרים, ממיתים עצמם באוהלה של תורה. דרך אגב, גם אז הייתי אומר שצריכה להיות להם היכולת לאחוז בנשק כשצריך. אבל צריך לומר את האמת, התהליך הזה לא יכול לקרות מחר בבוקר, ולכן אנחנו חושבים שהחוק שמוגש – אני צריך להגיד בהסתייגות, כיוון שמה שקרה פה לפני כמה דקות מצריך מחשבה נוספת, גם מאיתנו, אבל כמו שאמרנו, אם הוא יעבור כרוחו וכלשונו, ולא ידחפו לתוך מכסת החרדים – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – את הציונות הדתית – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אה, בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – אז אנחנו, כמו שאמרנו קודם, חושבים שהחוק הזה הוא בכיוון הנכון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אלעזר, כרוחו או כלשונו? זה לא אותו דבר. אלעזר שטרן (יש עתיד): אנחנו רוצים לבדוק ונחליט בהתאם. אדוני, תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת מיכל בירן, ואחריה – חברת הכנסת חנין זועבי, ואם היא לא תהיה – חבר הכנסת מאיר כהן. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מודה שכבר כשיש עתיד התחילו עם הקמפיין של שוויון בנטל רציתי להקיא עליו. מודה. לא אוהבת את המושג הזה שוויון בנטל. אני רואה את זה כשותפות באחריות. הסיבה שבעיניי כולם צריכים ללכת לצבא זה לא כי זה נטל שצריך לחלוק בו, לא איזו משוואה בינך ובין המדינה, אלא כולנו כאן עם אחד, חיים כאן תחת סכנה, וכולנו צריכים לעשות מאמץ משותף להגן על עצמנו. גם חשבתי שכשמפנים אצבע כלפי קבוצה, במקרה הזה החרדים – אין ספק שיאיר לפיד השתמש כאן בשיטות ההסתה הידועות של נתניהו, הפעם מול הקבוצה הזאת, וגם זה, אני מודה שזה דחה אותי מאוד. ואני גם לא חושבת שיש קבוצה בעולם שכשעושים לה ככה היא אומרת: וואי, היינו לא בסדר. תהליכים כאלה של התבוננות פנימית לא קורים כשקבוצה אחרת מתקיפה אותך. באופן טבעי אתה דבר ראשון מיישר שורות עם הקבוצה שלך. גם היה לי ברור לאורך כל התהליך הזה, עוד מהגלגולים הקודמים שלו, שלא יהיה חרדי אחד שיתגייס כתוצאה מזה לצבא, אבל את כל המחירים אנחנו נשלם. למשל, כשאני צריכה לבחור אם יותר חשוב לי שחרדים ישרתו בצבא, ושהמחיר יהיה סגירת בסיסי צה"ל בפני נשים, עוד בסיסים – לי אין התלבטות בכלל. אני חושבת שמה שהיה צריך לעשות מלכתחילה זה כן לעודד את החרדים שרצו ממילא להתגייס, במסלולים כמו שח"ר, שבהם מצאו איזשהו איזון עדין בין מצד אחד הפרדה מגדרית – אבל לא בכל הבסיס, רק בפינות עבודה מסוימות, במקום שבו היה דיאלוג עם החברה הישראלית. אז מה יש לנו כאן? החוק בגרסה הקודמת שלו היה גרוע, וגם לא קרה איתו כלום, ובשנייה שיש עתיד יצאו מהממשלה עשו עליו delete. עכשיו מביאים לנו גרסה שהיא אפילו יותר גרועה מהמקור – דבר ראשון, כי היא שקרית. עמד פה סגן השר ואמר שבמכסות של החרדים מתכוונים לספור את ישיבות ההסדר. תגידו, לא חבל על הזמן שלנו, של חברי הכנסת? יושבים, מתכנסים אל תוך הלילה, ודנים במשהו שהוא פשוט פיקציה, אין לו שום ממשות במציאות. אני אצביע נגד החוק הזה. אני חושבת שמה שכן צריך לעשות כדי שהחברה הישראלית תוכל להמשיך הלאה ולנסות ולתקן את הקרעים והשסעים זה כן דיאלוג אמיתי, זה כן נשיאה באחריות. וחברי היקר וקנין, אני אישית לא בחרתי לחיות את חיי באופן שבו אתה בחרת. אני מעריכה גם את האופן שאנשים אחרים בוחרים לעשות זאת. אבל אני בטוחה שיש גם הרבה הרבה נערי ישיבות שלולא הלחץ היו כן מעדיפים לשרת בצבא, כמו שאתה עשית. זה לא גורע מאמונתם באלוהים. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. חברת הכנסת חנין זועבי – איננה. חבר הכנסת מאיר כהן, ואחריו – נורית קורן. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. מאיר כהן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, אני שמעתי היום, שמעתי וראיתי, ואני פונה לגבאי, ליושב-ראש מפלגת המחנה הציוני. אני באמת חושב שצריכים מאוד להיזהר באמירות ובמטבעות הלשון שבהם אנחנו משתמשים. עומד היום גבאי מתחת לתמונה של רבין, זיכרונו לברכה, ומכנה אותנו בוגדים על ויכוח פוליטי לגיטימי; לצערי הגדול הוא, כמנהיג מפלגה שאני חושב שהיא חבוטה מהתבטאויות כנגדה, מרשה לעצמו לקרוא לנו בוגדים. ולגבי הסנקציות, אני בדקתי. חבל שכבל לא נמצא כאן. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לקרוא גם לך מה איתן כבל אומר – עפר – איתן כבל אמר כשהחוק עבר, כשאנחנו הגשנו את הצעת החוק ב-2014. איתן כבל אומר כך: הקרב על הסנקציות הפליליות הוא סתמי, ובפועל – חסר חשיבות. אם החרדים לא יעמדו במכסות ממילא יחול עליהם חוק הגיוס הקיים היום, שבפועל לא מממשים אותו. והינה, אומר חבר המחנה הציוני שאנחנו בהחלט סומכים עליו כולנו, כי הוא באמת פרלמנטר ראוי, את מה שאנחנו אומרים היום: יש סנקציות פליליות. החרדים לא תומכים בחוק גם בגלל שהם היו מעדיפים ששום סנקציה לא תהיה. ובאמת, זה לא עניין של חרדים, ואנחנו עוזבים אותם לנפשם. אבל אני רק רוצה להזכיר לחבריי מהמחנה הציוני – ולא כי אני בא באיזו טרוניה, רוצה להתווכח איתם, אבל אני לא אשכח שכשהצביעו על החוק הזה כל המחנה הציוני היה בחוץ – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תגיד למה. מאיר כהן (יש עתיד): לא משנה. איציק שמולי (המחנה הציוני): כרכתם את משאל העם – – מאיר כהן (יש עתיד): לא משנה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – וכרכתם את העלאת אחוז החסימה. במו ידיכם הקמתם את הרשימה המשותפת. מאיר כהן (יש עתיד): לא משנה. איציק שמולי, חוקי משילות לא שייכים לצבא. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתם הקמתם את הרשימה המשותפת. מאיר כהן (יש עתיד): אתם יכולים עד מחר לזעוק. אבל כשדיברנו על גיוס ועל שוויון בנטל אתם ברחתם מהמקום הזה. מצאתם אלף ואחת סיבות. והיום אתם עומדים מול כל מיקרופון ומספרים עד כמה זה חשוב. איפה הייתם? איציק שמולי (המחנה הציוני): אתם מרימים דגל לבן. מאיר כהן (יש עתיד): אם אתם באמת רוצים לפרק את הממשלה – תשאל את המנהיגים שלך, איציק שמולי, למה לפני שלושה חודשים הם לא רצו לפרק את הממשלה ושיתפו פעולה בסתר עם ראש הממשלה. איציק שמולי (המחנה הציוני): למה אתם לא – – – כשאתם לא נכנסים לממשלת נתניהו? מאיר כהן (יש עתיד): חד וחלק. לכן – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): לכן כדאי שהמחנה הציוני באמת יעשה חשבון נפש – – איציק שמולי (המחנה הציוני): למה – – – ביבי? מאיר כהן (יש עתיד): – – 1. על ההתבטאויות שלו; 2. על זה שברגע האמת אתם בורחים החוצה. תודה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תעלה חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – חברת הכנסת קארין אלהרר. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שקרה כאן קודם באישור של חוק קיזוז הכספים של הרשות הפלסטינית, מול כל מה שהרשימה המשותפת עלו ודיברו פה על מדינת ישראל ועל פשעים שעושה מדינת ישראל. אני רוצה להגיד להם שיש הרבה עובדות שהם בעצם רק הורסים ואנחנו בונים וגם מנצחים. צריך להזכיר להם מה היה פה בשנות ה-30. ערביי ישראל הנהיגו טרור וחרמות כנגד היהודים, כי הייתה פה אוכלוסייה של יהודים במדינת ישראל. ב-1939 התברר כי החרמות הפכו את התנועה הציונית לחזקה יותר מבחינה כלכלית, ואילו הטרור מוגר לחלוטין בעוד החברה הערבית קורסת. בנינו וגם ניצחנו. ב-1947 החלה מלחמת העצמאות. ערביי ארץ ישראל, יחד עם מדינות ערב, התכוונו להשליכנו לים, אך שנה וחצי אחרי כן התברר כי הם הביאו את אסונם על עצמם. גם כאן ניצחנו. בשנות ה-50 נאלצנו להתמודד עם תופעת הפדאיון, מסתננים שבאו לשדוד, לבזוז ולרצוח יהודים. ב-2010 הייתה זאת משפחת פוגל, אך ב-1953 הייתה זאת משפחת קניאס מיהוד, שנרצחה כמעט כולה. אך בסופה של התקופה גם הבעיה הזאת חוסלה וניצחנו. ב-1967 התרברב הנשיא המצרי נאצר שיחד עם מדינות ערב האחרות הוא ישמיד את ישראל. את התוצאה כולכם מכירים: ניצחנו ושחררנו את חבלי המולדת ההיסטוריים שלנו והפכנו להתיישבות מפוארת. ושוב ניצחנו. אפילו ב-1973, בעודנו עם הגב לקיר, במלחמת יום הכיפורים, ניצחנו בניגוד לכל סיכוי. ואז הגיעו יריבינו מהשמאל והביאו את הסכמי אוסלו המוטעים בזמן שהם טענו שערפאת יילחם בטרור. ללא בג"ץ וללא בצלם הביאה הרשות הפלסטינית והביא החמאס את פיגועי הטרור של שנות ה-90 ואת האינתיפאדה השנייה, ובסופה עמדה החברה הפלסטינית בפני קריסה. גם כאן – כמה לא מפתיע – ניצחנו. ואז התעצם ירי הרקטות מרצועת עזה. אבל המוח הישראלי מצא גם לזה פתרון: כיפת ברזל, שרביט קסמים, קלע דוד – וכל אלה הפכו את הירי מעזה לחסר תוחלת. ושוב ניצחנו. אך הצד השני הגיע עם פיגועי הדריסה, הסכינאות, ועיניכם הרואות – גם אותם ניצחנו. וגם את עפיפוני הטרור נמגר – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. נורית קורן (הליכוד): – – הרבה יותר ממה שאתם חושבים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת נורית קורן. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חבר הכנסת חיים ילין. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים, השר שטייניץ, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, כשהצטרפתי לפוליטיקה אמרו לי: תיזהרי, כולם שם ציניקנים, איך תסתדרי? ובאמת, לאורך חמש השנים האחרונות רוב הזמן התעסקנו – לפעמים גם קואליציה וגם אופוזיציה, ולפעמים רק אופוזיציה – בהצעות חוק חברתיות שדאגו לאזרחי מדינת ישראל. אין מילים על כמה שאני נפעמת מהמרירות, ההתנגדות והצקצקנות גם מימין וגם משמאל כשמדובר על חוק השוויון בנטל. מדהים אותי, חברי חבר הכנסת חיליק בר. גם אתה היית בכנסת הקודמת. איפה היית כשהצבענו ב-2014 על חוק השוויון בנטל? נעלמת. היית בחדר עם דרעי וליצמן. הכרזתם – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מצאת דווקא אותי, שהייתי בחדר עם ליצמן ודרעי? איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – קארין אלהרר (יש עתיד): או אתה, חבר הכנסת איציק שמולי, ידידי. איפה הייתם? מה עשיתם? איציק שמולי (המחנה הציוני): אני אגיד לך – אנחנו לא הצבענו. קארין אלהרר (יש עתיד): לא הצבעתם? כן, אני מכירה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – אתם הקמתם את הרשימה המשותפת. קארין אלהרר (יש עתיד): אני מכירה, חבר הכנסת שמולי, את האגדה הזאת שהבאתם חבילה. אבל, חבר הכנסת איציק שמולי, אי-אפשר לעבוד על הציבור. על כל חוק מצביעים בנפרד. אם השוויון בנטל היה כל כך חשוב לכם הייתם מתכבדים, נכנסים למליאה, מצביעים בעדו ויוצאים, והכול בסדר. אז לבוא ולהגיד היום: זה לא חוק טוב, אתם בוגדים – באיזו עזות מצח אתם משתמשים במילה "בוגדים". אתם וראש הממשלה – אי-אפשר בלי ביקורת בעניין הזה. עמד ראש הממשלה ב-2014 ואמר: חוק נהדר, היסטורי, ברכות מפה ועד להודעה חדשה; ב-2015 – אפס, שינה את דעתו, ביטל את החוק; היום – בא ואומר משהו אחר. בקיצור, אי-אפשר להאמין. ואני אומרת לכם: זה חוק טוב, המצפון שלי נקי. אתם יודעים למה? כי זה חוק שהצבא חתום עליו, ואם יש מישהו שאני סומכת עליו זה הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהוא בעדו. אלה צורכי הצבא. תפסיקו להיות ציניקנים ופעם אחת תחשבו לא על הכיסא שלכם אלא על מי ששלח אתכם. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. יעלה חבר הכנסת חיים ילין, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. שלוש דקות לרשותך, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הייתה לי שיחה מאוד מעניינת עם מוזס. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תמיד יש שיחות מעניינות עם מוזס. חיים ילין (יש עתיד): אמרתי לו: אתה מוכן להגיד שאתה ומפלגת העבודה, המחנה הציוני, יחד הולכים להצביע נגד החוק? הוא אומר: לא, לא, לא. אבל אתם הולכים להצביע נגד, והמחנה הציוני גם נגד, אז איך זה יסתדר? הוא אמר: אני מוכן להגיד לך שאנחנו מצביעים נגד, אבל לא את המשפט השני. בסדר, אז אני עכשיו אגיד את המשפט השני: אתם הולכים להצביע נגד. למה? קטונתי. אתם מאשימים אותנו – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): חוק גרוע. חיים ילין (יש עתיד): זה בסדר, לגיטימי לחלוטין שאתם חושבים שהחוק גרוע, אין לי שום בעיה. רק תזכרו: בפעם הקודמת – אני לא הייתי, ככה מספרים כולם; גם איילת לא הייתה – אתם לא הייתם בהצבעה. אז עכשיו אתם הולכים להצביע יחד עם החרדים. כאילו – באמת, קואליציה. תקשיבו, אני מכיר את מפלגת העבודה כבר הרבה מאוד שנים. הקואליציה שהייתה פעם, עם הציונות הדתית של המפד"ל ועם החרדים – תשכחו ממנה. אתם חיים כבר 40-30 שנה אחורה. זה לא עובד יותר. למה אתם צריכים להתקפל בצורה כזאת? איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו? אתם הרמתם דגל לבן. חיים ילין (יש עתיד): לא, אתם מתקפלים. עכשיו, יותר מזה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – חיים ילין (יש עתיד): רגע, שנייה, שמולי. יותר מזה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – 5,200. עכשיו 3,000 – – – חיים ילין (יש עתיד): לא, אל תספור לי – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כמה אפשר לסובב את העובדות? חיים ילין (יש עתיד): שמולי, אתה מתחיל לספור לי עכשיו ראשים? בוא אני אספר לך עכשיו סיפור אמיתי. הרי הם אומרים את זה, כתוב ב-ynet בכותרת. מה כתוב? שאם החוק עובר ככה קריאה שנייה ושלישית, הם יוצאים מהממשלה. הם אומרים את זה. כי החוק בעצם תואם עם מפלגת העבודה, לא איתנו. הרי זה מה שהם אומרים, ואתם לא אומרים את זה. הוא גרוע – הוא גרוע גם להם – – – קריאה: מי אמר? חיים ילין (יש עתיד): איך זה יכול להיות? אני חייב להבין פעם את ההיגיון שלכם. לא טוב להם, לא טוב לכם, אז למי טוב? טוב לנו – – איציק שמולי (המחנה הציוני): כי הוא יודע שאתה נותן לו רשת ביטחון. חיים ילין (יש עתיד): – – טוב לנו – אני אגיד לך למה. כי הם אומרים ככה – אתם מדברים בדיוק כמו הרבנים. הרבנים אומרים אותו דבר. מה הם אומרים? אם יורידו את הסנקציות ואת הקנסות, אז אנחנו נצביע בעד. זאת אומרת, הם לא רוצים מכסה, הם לא רוצים סנקציות – בעצם לא רוצים חוק. זה בדיוק מה שאתם אומרים כשאתם עכשיו מצביעים נגד. זה בדיוק הסיפור – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה הופך – – – חיים ילין (יש עתיד): אני לא הופך שום דבר, אלה עובדות. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, לא – – – חיים ילין (יש עתיד): אלה עובדות. עכשיו, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לסכם ולהגיד – – – היו"ר יצחק וקנין: יש לי הצעה בשבילך. חיים ילין (יש עתיד): רגע, שנייה, שנייה – – – היו"ר יצחק וקנין: אמרת הרבה פעמים "טוב". "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". חיים ילין (יש עתיד): רגע, שנייה, שנייה. יושבים שם למעלה אנשים מדהימים, באמת, אני אומר לך את זה עכשיו. אני מכיר אותם מאופקים, משדרות, מנתיבות. כשיש שרפות הם באים ככה, כמו שהם; ככה הם באים לעזור לנו לכבות את השרפות. בוא תעשה את זה מסודר. די עם ההתנדבות, בואו תעשו את זה מסודר. וכשאני הולך – אני לא רוצה להגיד את המותג – כשאני הולך לקנות בגדים הם לידי. הכלכלה תנצח. גם הם רוצים להיות חלק מהחברה. תאפשרו להם להיות כאלה ותעבירו את החוק הזה. אל תפילו אותו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחיים ילין. חבר הכנסת מוסי רז, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. שלוש דקות, אדוני. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום לא רק מת השוויון בנטל – מת השוויון בכלל. היום סוף-סוף אני יודע מה משמעות הביטוי שאני שומע עשרות שנים, סוף-סוף אני מבין את משמעות הביטוי הזה "חמורו של משיח". הרי באים אלינו חברי הכנסת החרדים ולוחצים עלינו לגרום שהתיקון הזה יעבור, כי באופן אפקטיבי, גם בלי הטעות הזאת שעשו עכשיו, בכאילו, שבעצם גורמת לגיוס אפס של החרדים – באופן אפקטיבי מה שכתוב בתזכיר החוק, לא בחוק – בחוק כתוב "גיוס חרדים אפס"; בתזכיר החוק זה שני שלישים מהחרדים לא מתגייסים. זה מה שכתוב שם, אי-אפשר לקרוא את זה אחרת. אבל יש חמור של משיח שיעביר להם את החוק הזה. נמצא חמורו של משיח, פשוט נהדר. שני שלישים מהחרדים לא יתגייסו. האפליה תהיה בתוך החוק, ומנסים להציג את זה כאילו זה החוק ההוא. אני לא מתעניין בכלל – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – מוסי רז (מרצ): – – במה היה החוק ההוא. אני מתעניין בערך השוויון. הכנסת הזאת יכולה לחוקק חוקים רק על בסיס שוויון – או שכולם מתגייסים או שאף אחד לא חייב להתגייס, גם זה בסדר; יכול להיות שזה אפילו הרבה יותר בסדר. ראיתי עכשיו סקר – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – מוסי רז (מרצ): – – שהציבור חושב חצי-חצי – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – מוסי רז (מרצ): זה הזמן שלי עכשיו. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – מוסי רז (מרצ): אני בעד שוויון או שיהיה כתוב שכולם מתגייסים. אני מציע – אין בעיה, יש חוק גיוס חובה. מי שלא רוצה – שלא יבוא, זה בסדר. אבל לקבוע מכסות – ומה יקרה אם לא? אה, זה רק מכסות, אין סנקציות, אבל מה, יטילו קנס על הישיבה. אני יושב כמה חודשים בוועדת הכספים. יושבים שם כמה חברים חכמים. תאמינו לי, על כל שקל קנס שתטילו עליהם הם יקבלו שניים חזרה. מה, אנחנו נולדנו אתמול? מה זה המשחק המצחיק הזה? במקום לדאוג שהציבור החרדי, החילוני, הערבי, היהודי, יוכל או להשתתף בשירות צבאי או להשתתף בשירות לאומי או לצאת ולעבוד במשק, אתם הופכים אותו לעבד של ראשי הישיבות. מה זה המכסות האלה? מה זה הקנסות לראש הישיבה? ראש הישיבה צריך לשלוח מכסה – שמעתי שחבר הכנסת מוזס אמר – כמו בִּצבא הצר? אבל מה זה הדבר הזה? אתם הופכים אותם לעבדים של ראשי הישיבות. בידם הכוח. מי מרוויח מזה? לא החרדים, לא החילונים, לא מדינת ישראל; בטח ובטח לא הצבא. הצבא כלא השנה 13,000 חיילים. אתם חושבים שיש לנו עוד מקום ספייר בבתי הכלא של הצבא? הרי הכנסת הזאת משחררת מבתי כלא בחוק שהיא עשתה. בואו נפסיק עם העבודה בעיניים הזאת. בואו נפסיק עם העבודה בעיניים. בואו נשנה את המודל הזה ונעשה מודל שוויוני לכולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו. חברת הכנסת תמר זנדברג. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. שלוש דקות לרשותך, תמר. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חייבת להגיד שמזמן לא נראה כזה נשף מסיכות כמו סביב החוק הזה. חברי חבר הכנסת מוסי רז כינה את זה "חמורו של משיח". לדעתי, עולם הדימויים צר מלהכיל. האם יאיר לפיד הוא חמורו של משיח של החרדים או האם גפני וליצמן הם חמורו של משיח של ממשלת נתניהו? השימוש בביטוי הזה מתרחב למקומות שהדמיון מתקשה לתפוס אותו, חבר הכנסת גפני. הרי אתם ממש מחייכים מתחת לשפם כשאתם רואים את כל הכנסת, ובעיקר את האופוזיציה, מפרפרת סביב החוק הזה. הרי אתם אלה שיודעים, ובצדק, שהחוק הזה הוא ישראבלוף. אין בו גיוס, ואין בו שוויון, ואין בו נטל. דרך אגב, מילה של רצינות – מה שהכי אין בו, וזה אולי הפשע הכי גדול של החוק הזה – אין בו ניתוק בין הגיוס לבין היציאה למעגל העבודה. כי אם באמת מישהו היה רוצה לעשות כאן משהו, זה מה שהיה צריך לעשות. והעוול הכי גדול של החוק הזה זה שהוא משאיר את הפריון של המשק הישראלי ואת עולם היציאה לעבודה שבוי בידיים של מכסות גיוס. משה גפני (יהדות התורה): מתי הנושא של הגיוס – – – תמר זנדברג (מרצ): ולכן, כל מה שנשאר פה זה נשף מסיכות פוליטי, משחק פוליטי, שבו במקום – ואתם יודעים מה, לאורך ההיסטוריה בזמנים שנפלו ממשלות – והממשלה הזאת צריכה ליפול, כי היא ממשלה גרועה – זה קרה בשני תנאים מצטברים: 1. שהאופוזיציה נעמדה כולה כאיש אחד מגויסת ומאוחדת; 2. שהיו בקיעים בקואליציה שגרמו לזה שהייתה הצבעת אי-אמון או שהקואליציה התפרקה והלכו לבחירות. וכאן, השבוע ייזכר בתור אחד הפספוסים הגדולים שלנו באופוזיציה, לצערי, חבריי באופוזיציה. כי במקום שכולנו נתעלה, הקרב הפך להיות במקום בין האופוזיציה לבין ממשלת נתניהו הגרועה – הוא הפך להיות בין גבאי לבין לפיד. והציבור יושב בבית, משפשף את עיניו ושואל את עצמו: מה, באמת? זה מה שאתם רוצים? ככה מפילים ממשלה? הייתה לנו כאן הזדמנות השבוע להפגין חזית אחידה ולדחוק לפינה את כולכם – סליחה, אדוני היושב-ראש, מפלגה שאתה שייך אליה, ועוד שתי מפלגות שהתאחדו לסיעה אחת כבר מזמן – ולהגיד – – – היו"ר יצחק וקנין: אחרי זה תבואי, אני אתן לך פתק מתי יהיו הבחירות. תמר זנדברג (מרצ): אוקיי. אני באה. יהודה גליק (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): אבל הבעיה היא שמי שמחזיק בכוח את הרגליים של הממשלה זה החברים מיש עתיד ומהאופוזיציה. זאת הבעיה. הציבור יכול לבחור מה שהוא רוצה, אבל זה לא מה שהוא בחר – – – מיקי לוי (יש עתיד): מאיפה את מביאה 61? מאיפה את מביאה 61? תמר זנדברג (מרצ): מיקי, אתם הגשתם היום הצעת אי-אמון, כמדומני. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תמר זנדברג (מרצ): מאיפה חשבתם שיבואו 61? מיקי לוי (יש עתיד): – – – 61. תמר זנדברג (מרצ): למה הגשתם היום אי-אמון? פנינה תמנו (יש עתיד): – – – את הממשלה. היו"ר יצחק וקנין: תודה, תמר. תמר זנדברג (מרצ): בואו נסגור את הכנסת, נלך הביתה, כי אין 61. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – תמר זנדברג (מרצ): באמת – – היו"ר יצחק וקנין: תמר, זמנך תם. תמר זנדברג (מרצ): – – אנחנו פה כל יום בשביל להפיל את הממשלה, והשליחות האחת הזאת – אתם היום הסתלקתם ממנה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לתמר זנדברג. יעלה חבר הכנסת איציק שמולי, ואחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בפתח דבריו אמר סגן שר הביטחון שההסדר הזה התחיל בבן-גוריון, זיכרונו לברכה, וזה נכון. ההסדר הזה התחיל מבן-גוריון, שהשכיל להבין שמתוקף היותה של מדינת ישראל גם מדינה יהודית, יש ערך – בעיקר אחרי החורבן של השואה, של הקהילות היהודיות ושל הישיבות – לתמוך במהלך הזה של שמירה על הגחלת. אבל עשור לאחר מכן הוא כבר הבין את גודל הטעות. אני מצטט – בחלופת המכתבים שלו עם הרב הראשי הוא אמר כך, כשהרב הראשי אמר לו שבעצם יש הצדקה להרחיב את המפעל הזה; כך ענה לו: "ביטחוננו תלוי אך ורק בנו; וזוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אימא פלונית ייהרג להגנת המולד, ובן אימא אלמונית ישב בחדרו וילמד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות – – – אנו עומדים ברשות עצמנו, ועול הביטחון מוטל עלינו בעצמנו – – – איני יכול למצוא בתורה – – – שלומדים היו פטורים מהגנת המולדת". כך דרש בן-גוריון, ואני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, כבר עתה: בואו נשים הנחת מוצא אחת על השולחן, ואני מבקש שהיא תהיה ברורה, כי גם הרמטכ"ל לשעבר גנץ הגיע לכנסת ואמר את זה בוועדה הקודמת. הוא אמר בפירוש שהצורך בגיוס החרדים הוא צורך מבצעי ולאומי; זאת לא גחמה פוליטית וזה לא רק צורך חברתי. היום, כשמסתכלים על 2020, 45% מהשנתון, חבריי, בעצם מגיע מהאוכלוסייה החרדית ומהאוכלוסייה הערבית, ולכן אנחנו מתחילים להבין שאם אנחנו לא עושים מהלכים רציניים לשילוב משמעותי גם בצה"ל וגם בשירות האזרחי, אדוני היושב-ראש, אין מי שיחזיק את מודל צבא העם. לגבי המתווה הזה, לדעתי הוא מתווה שכולו כתב כניעה, מתווה שמעניק אור ירוק להשתמטות ויביא, חס וחלילה, להתמוטטות של מודל צבא העם. כך, כמה המתווה הזה הוא מגוחך? קודם כול, מבחינת היעדים הוא מצלם מצב, אדוני היושב-ראש. קודם דיברו איתי על המתווה הקודם. המתווה הקודם של תיקון 19 קבע שב-2017 המכסה של גיוס החרדים לצה"ל – 5,200 איש. במתווה הזה זה יורד ל-3,300. לא מספיק. גם עומד פה סגן שר הביטחון ולא מתבלבל והוא אומר שהמשמעות של המתווה, המטרה שלו זה תורתו אומנותו. אבל לפי החוק, בן אדם שהיה בגיל 14 ועזב את עולם הישיבות, הוא כבר לא "תורתו אומנותו", הוא יכול לבוא לבקו"ם ולהגיד: אני, תורתי אומנותי, ופשוט לקבל פטור על המקום. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): זה דבר הזוי. ועוד משפט אחד, אדוני היושב-ראש: אין במתווה הזה לא סנקציות כלכליות ולא סנקציות פליליות, ובלי הדבר הזה, מובן שלא ניתן יהיה לאכוף שום דבר. תודה רבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – באמת פטור. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. יעלה חבר הכנסת סאלח סעד, ואחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. אדוני, שלוש דקות לרשותך. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תגידו מה שאתם רוצים על חבר הכנסת יאיר לפיד, מה שתרצו, אבל חמור הוא לא. הרי אומרים: רק חמור אינו משנה את דעתו. אז יאיר לפיד משנה את דעתו. מה זה משנה את דעתו? אשכרה עושה חרקות, שינוי של 180 מעלות ובשיא המהירות. ואני אתן לכם כמה דוגמאות. חבר הכנסת יאיר לפיד ביולי 2016: ההסכם שנחתם עם טורקיה הוא אינטרס לאומי ביטחוני. יאיר לפיד במאי 2018: הסכם הפיוס עם טורקיה שחתם נתניהו הוא טעות. רגע, יש עוד. חבר הכנסת יאיר לפיד על ביטול הסכם הגרעין: מתנגד לביטול הסכם הגרעין. כעבור כמה חודשים, בחודש מאי השנה, אמר לפיד: פעלתי לצד הממשלה לביטול הסכם הגרעין הרע. אחד אחרון, למרות שבאמת יכולתי להמשיך עם זה עד הבוקר – חבר הכנסת יאיר לפיד ביולי 2017, ממש לפני שנה: אין הדתה במערכת החינוך. מדובר בהתקפי חרדה. שבוע בלבד אחר כך: יש הדתה וצריך להילחם בהדתה. אז מה ישראלי בעיניך, מר לפיד? לשנות דעה כל שבועיים? ועכשיו הגענו לנושא השוויון בנטל, נושא שאני חייב להודות שהיית בין מוביליו, ופתאום – פליק-פלאק שלא היה מבייש את נדיה קומנץ'. לפיד, החיילים והמילואימניקים בנו עליך שתילחם בשבילם או עבורם, ואתה הפקרת אותם – – מיקי לוי (יש עתיד): יש לי רק שאלה. תגיד לי, קראת את החוק? תהיה פייר, תגיד את האמת. קראת את החוק? סאלח סעד (המחנה הציוני): – – ובשביל מה? אולי תספר על התמורה שקיבלת? מיקי לוי (יש עתיד): אתה לא קראת את החוק. סאלח סעד (המחנה הציוני): מיקי, תאמין לי, קראתי את הכול. מיקי לוי (יש עתיד): אם אני עושה לך מבחן, אתה נכשל. סאלח סעד (המחנה הציוני): היו שלושה סעיפים חשובים בחוק הזה, שלושה סעיפים חשובים – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מיקי לוי. סאלח סעד (המחנה הציוני): – – פתאום שניים נעלמו ואחד נשאר. אז מה קרה? אז מי קרא את החוק, אני או אתה, מיקי לוי? אני לא מעט שנים בפוליטיקה ויודע שאין מתנות חינם, אז בוא תספר לכל הציבור הישראלי מה קיבלת כדי לתת גב לממשלה, מה ביבי וליברמן הבטיחו לך, כי אם החלטת להציל את הקואליציה ולא קיבלת כלום, אז יש רק מילה אחת, רק מילה אחת לזה, וזאת אותה מילה שמכנים מילואימניקים וקרביים שתורמים למדינה בעוד אחרים זוכים לפטור: פראייר – לפיד, וזה מה שאתה יצאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני חבר הכנסת סאלח סעד. יאיר לפיד, אני לא אקח לך את הזמן, אבל מכיוון שהוא ביקש – הייתה איזו טעות שהוא רוצה לתקן וחשוב מאוד שהוא יתקן אותה מהצד, ואחרי כן אתה יכול לעלות, חבר הכנסת יאיר לפיד. יאיר לפיד (יש עתיד): לשטרן אני מוכן לחכות יותר מזה. היו"ר יצחק וקנין: כן, כן, אדוני חבר הכנסת שטרן. אלעזר שטרן (יש עתיד): בטעות, כשדיברתי קודם על שי מימון, שנפצע בפיגוע שבו נהרג מלאכי, אמרתי מלאכי חזקיה. השם כמובן זה מלאכי משה רוזנפלד, ואני צריך להודות גם ליואב יצחק, שהעיר את תשומת ליבי לטעות. אני מתנצל ואומר עוד פעם: מי שנהרג בפיגוע זה מלאכי משה רוזנפלד, שגם היה אח שכול. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני חשוב מאוד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעודנו יושבים פה באולם מתפרעים חרדים בחוצות ירושלים נגד חוק הגיוס, והם מחכים לזה שנציגיהם פה בכנסת ייכנסו לאולם הזה להצביע נגד חוק הגיוס. והסיבה שהם כולם נגד חוק הגיוס היא שהם יודעים שהחוק הזה יוביל לכך שעוד חרדים יתגייסו ועוד חרדים יצאו לשוק העבודה, וזו הסיבה שאנחנו, כמובן, תומכים בו. מעולם לא הייתה מפלגה שהייתה עקבית יותר מיש עתיד במאבק על נושא הגיוס – גם בממשלה הקודמת, ששם העברנו את חוק השוויון בנטל, בעוד מפלגת העבודה נסה מן האולם כדי להתחבק באולם אחר עם אריה דרעי ולהגיד שהם לא קשורים לנושא. עד היום הם מתביישים, ובצדק. ואנחנו, על החוק המבזה של הממשלה הנוכחית, שביטלה את חוק הגיוס והעבירה חוק שקרי הלכנו לבג"ץ, וגם הסתכלנו להם פה בעיניים ואמרנו: אין לכם גבול לציניות? יושבים פה – חבר הכנסת אמסלם לא היה בכנסת הקודמת, אבל בכנסת הקודמת ראש הממשלה נאם נאומים נרגשים על חשיבות חוק הגיוס שאנחנו העברנו, והשרה שקד היא שהובילה את ועדת שקד, שמטרתה היחידה הייתה להעביר את החוק של יש עתיד, כמו שיש עתיד כתבה אותו. ואז כל האנשים האלה ביחד הסתובבו ושנה וחצי אחר כך הצביעו נגד אותו חוק שהם עצמם העבירו. וכששאלו אותם למה, הם אמרו: כי בכנסת הקודמת לפיד הכריח אותנו. ובכנסת הזאת ליצמן הכריח אותם – ולנו אין דעות, אין לנו שום דעה בנושא שמפרק וקורע את החברה הישראלית כבר 70 שנה, מאז המפגש המפורסם בין בן-גוריון לחזון איש. זה פצע בליבה של החברה הישראלית, והפצע הזה לא יירפא עד שלא יהיה חוק אמיתי, כמו החוק שמונח היום על שולחן הכנסת, שבאופן מדורג ולא מתלהם יוביל לכך שעוד חרדים יתגייסו ועוד חרדים יצאו לשוק העובדה, וכולנו נחיה פה ביחד כאנשים שיש להם חיים משותפים וחזון משותף ומטרה משותפת, וגם אחריות משותפת. כי מדינה לא יכולה להתקיים במצב שבו לחלק מהאזרחים יש זכויות וחובות ולחלק אחר של האזרחים יש רק זכויות והם משוחררים מהחובות. ואנחנו לא יכולים להמשיך להגיד לילדים שלנו: לכו לצבא, תתגייסו, לפעמים תסכנו את חייכם, תקריבו שלוש שנים מחייכם, אבל הם, האחרים, ישוחררו, כי יש להם מפלגה פוליטית שעשתה קומבינה, כופפה את ראש הממשלה, הכניעה אותו ודאגה לזה שהילדים שלהם ישוחררו. זה מפרק אותנו, ואנחנו לא מוכנים להתפרק. ואנחנו צריכים חוק כמו החוק הזה כדי שנדע שאנחנו פוסעים צעד אחד קדימה, למקום שבו כולם נושאים באותו עול ביחד. וזה עול גאה, זה לא – קראנו לזה אז השוויון בנטל, אבל בעצם זה לא נטל, זה החובה המקודשת להגן על מדינת ישראל, להגן על עם ישראל, ליצור פה חברה אחת. וזו הסיבה שעל החוק הזה לא אני חתום – צה"ל חתם עליו. הרמטכ"ל חתם עליו. שר הביטחון סיפר היום איך הוא אמר לרמטכ"ל – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. יאיר לפיד (יש עתיד): – – שכל פסיק הוא צריך לאשר. ואנחנו הולכים עם החוק של צה"ל, עם החוק של הרמטכ"ל, כדי להוביל לגיוס חרדים ולריפוי הפצע בחברה הישראלית. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. אם לא תהיה – יעקב אשר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא בא להתווכח בכלל על זכותם של יהודים ללמוד תורה בארץ ישראל. הזכות הזאת עולה על הזכות של מדינת ישראל לכבוש את ארץ הקודש ולשלוט על עם ישראל. אם לא תהיה לנו זכות כאן ללמוד תורה בטהרתה ולחיות חיים יהודיים כפי שאבותינו ואבות אבותינו חינכו אותנו ויחנכו אותנו לדורות הבאים, אין לאף אחד זכות לשלוט בעם הזה. אין שום זכות מוסרית להטיל סנקציות על לומדי תורה, גם אם יש לכם הרבה כוח להילחם נגד כל קודשי ישראל. תארו לעצמכם שיבוא מישהו וירצה להטיל סנקציות על אוניברסיטאות בגלל שיש שם סטודנטים שאינם עומדים במבחן הערכים היהודיים או האוניברסליים או האחרים. הרי העולם ירעד. מאיפה החוצפה, הפטרנליזם הזה, לקבוע לנו מה ואיך מחזיקים את עם ישראל כעם אחד? נכון, כור ההיתוך של הצבא גרם לקרע בעם במשך 70 שנה, כפי שהוזכר כאן. אבל הפתרון זה לא לבולל את החרדים בתוך הצבא החילוני. קארין אלהרר (יש עתיד): תגיד, אתה שומע את עצמך? ישראל אייכלר (יהדות התורה): פחד ואימה יש לכם כאשר יש בחורים דתיים, מהציונות הדתית, שממלאים את הדרגות הבינוניות והנמוכות של הצבא. למעלה, למטכ"ל, אתם לא נותנים להם להיכנס, כי אתם פוחדים מהדתה. אתם באמת רוצים חרדים בצבא, שדבר ראשון הם יוציאו את הבנות מכל המחנות ולא ייכנסו לשם אם יהיו שם בנות? זה מה שאתם רוצים? כל כור ההיתוך הזה חייב להתפרק. צפון קוריאה כבר מפרקת כורים גרעיניים, ופה יש כור גרעיני שמסכן את החברה. צה"ל צריך להיות צבא שעוסק בביטחון. ולכן, אני מציע – כבר מזמן – שבמקום לדבר על צבא העם ולהתכוון לכור היתוך, להקים צבא מקצועי, ששם כל חייל שראוי ועושה את מלאכתו במסירות – כולנו נעריך אותו ונשלם לו כמה שצריך. עליזה לביא (יש עתיד): איך אתה מעז? יש אימהות ואבות – – – שהילדים שלהם בצבא. תתבייש. ישראל אייכלר (יהדות התורה): ומאיפה ניקח את הכסף? את הכסף ניקח משחרור עשרות אלפי חיילים מיותרים. ואני רוצה להציע הצעה מאוד מעשית, שמי שרוצה שלום בעם הזה יקבל אותה: בואו ניצור עוד אפיקים לדחיית שירות לאנשים שיעשו, למשל, שמונה שעות ביום, או עשר שעות ביום – כמו שבן ישיבה עושה בישיבה – בטיפול במחלקות אונקולוגית, בזקנים וסיעודיים באמת. תנו להם דיחוי. אני מדבר על אנשים שלא רוצים, אנשים לא דתיים, כדי שבג"ץ לא יבוא ויגיד שאין שוויון כי רק לחרדים יש אופציה כזאת. לא, תעשו אפיקים נוספים איך שאתם תבינו. כי הצבא הרי אומר – כל הוועדות שהיו – שיש המון המון חיילים מיותרים, בפרט עם הטכנולוגיה המתפתחת. אדרבה, אם אתם לא רוצים לעשות צבא מקצועי ולא רוצים לפרק את צבא העם ברגע אחד – זה מובן, זה צריך להיות בהדרגה, אבל תעשו את – לפחות תיתנו עוד אפיקים לאחרים לצאת – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – כדי שמכונת התעמולה שיוצרת שנאה בעם לא תוכל להמשיך לפעול. זה כור היתוך? זה כור גרעיני לפירוק החברה הישראלית. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת כנסת ענת ברקו – איננה. חבר הכנסת יעקב אשר, ואחריו – חבר הכנסת עמר בר-לב. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. יעקב אשר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שלא יהיה ספק לאף אחד: אין כאן היום דיון אידיאולוגי אמיתי על שוויון או על צדק. יש כאן משחק פוליטי, בחסות הבג"ץ, שפסל את החוק הקיים והחזיר את הכדור למגרש הפוליטי, אך לצערי הרב, כלי המשחק, או הכדור שמכדררים אותו כבר שנים מהכנסת לבג"ץ וחוזר חלילה – הכדור הזה הוא עולם התורה. הפכתם את לומדי התורה לכלי משחק, למכונת מנדטים לצורכי הרצון של מפלגות מסוימות לכבוש את השלטון באמצעות פילוג והפצת ארס כנגד ציבור שכל חטאו הוא שיש לו אמונה ויש לו אידיאולוגיה, ובשונה מכם, הוא לא מחליף אותה לצרכיו. אתם, שוחרי השוויון והצדק, עוברים ממפלגה אחת לרעותה – פעם אתם ימנים ופעם שמאלנים. אפילו היום – גבאי הפך ללפיד, לפיד הפך לגבאי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לפיד לא הפך לגבאי. יעקב אשר (יהדות התורה): בשונה מכם, לנו יש אמונה, היא לא משתנה, והיא נטועה בליבנו, שבלי לימוד התורה אין קיום לעולם. בוודאי אין קיום לעם הזה, וזכות התורה היא שהגנה עלינו בכל השנים. איפה שהיה לימוד תורה, לא הייתה התבוללות. התורה היא הזכות שאיתה אנחנו הפכנו לפלא בעולם. איך עם כזה נשאר? אבל אתם לא רוצים להכיר באמונה הזאת. לא מעריכים את זה שלאנשים יש אמונה שבאה מאמת. והראיה שהיא אמיתית – היא לא מוחלפת, היא לא הופכת מימין לשמאל, היא לא משתנה לצרכים שלה. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בדברים שאמר כאן, על הבמה הזאת, לפני שנים רבות, ידידנו הבלתי-נשכח חבר הכנסת אברהם רביץ, זיכרונו לברכה. הוא אמר, ואני מצטט: מבחינתנו כל הקיום שלנו כעם, כחברה במדינת ישראל, תלוי אך ורק בכך שהתורה עברה מדורי דורות, ושתמיד היו בעם אנשים שמסרו את כל-כולם לתורה וללימוד התורה – – קשה לך לשמוע את זה, הרב שטרן. תשמע טוב. היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – יעקב אשר (יהדות התורה): – – לחיים של תורה, כדי שיוכלו להמשיך ולקיים. זה עם משונה. זה נכון, אנחנו עם משונה, איננו דומים בעניין הזה לעמים אחרים, בהחלט לא. אבל אנחנו כמעט בשום דבר איננו דומים לעמים אחרים. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. יעקב אשר (יהדות התורה): לו היינו דומים לעמים אחרים, אדוני היושב-ראש, לא היינו קיימים עוד. כך אמר הרב רביץ, זיכרונו לברכה, וכך הדברים צריכים להיאמר גם היום. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. יעלה חבר הכנסת עמר בר-לב, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. טוב, חבר הכנסת עמר בר-לב, מרגע זה שלוש דקות, ואחריך – נחמן שי, אני מבין. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בתחילת אחר הצוהריים הזה, כשדיברתי בהקשר של הצעת אי-אמון, ואמרתי בין היתר שאין שום קשר בין החוק הנוכחי לחוק שיש עתיד העבירה בכנסת הקודמת, ושיש כאן בגידה של יש עתיד בבוחרים שלה, קראה לי אחרי הנאום שלי חברת הכנסת יעל גרמן והסבירה לי, ניסתה לשכנע אותי שבחוק הנוכחי יש סנקציות פליליות. גם חבר הכנסת אלעזר שטרן ניסה לשכנע אותי לפני שבוע באיזה אירוע שהיינו בו שנינו שיש סנקציות פליליות בחוק הזה. אז אני רוצה לומר כאן, אני רוצה לומר לכם: אני הלכתי ובדקתי את זה מכל הכיוונים, ואני חושב – אתה יודע מה, אלעזר? אני יוצא מתוך נקודת הנחה שפשוט לא נכנסתם לעומק הדברים, והיה לכם נוח עם האמירה שכאילו יש סנקציות פליליות בהצעה הזאת, לכן אני אתייחס ספציפית לנקודה הזאת. בחוק הנוכחי מדובר בכך שאם במשך שלוש שנים רצופות החל מ-2020 לא יעמדו ב-85% מהמכסות, סעיף ג(1) יבוטל. בהקשר הזה אני רוצה להתייחס לשתי שתי גישות, אחת פרקטית ואחת עקרונית: ברמה הפרקטית, ב-2021 מדובר ב-4,168 חרדים שצריכים להתגייס לצה"ל. 85% מזה זה 3,500. 3,500 זה בסך הכול 500 יותר מאשר בשנה שעברה שגויסו לצה"ל. זאת אומרת, לפי החוק הזה, מדובר במכסה לעוד ארבע-חמש שנים שהיא קצת יותר ממה שהתגייסו לפני שנה. לכן, במובן הזה, החוק הזה, כפי שאמרתי, זה חוק אין-גיוס. במובן הזה הוא אפילו איננו דומה לחוק שיש עתיד הגישה בכנסת הקודמת. אבל ברמה העקרונית, ברמה העקרונית, בחוק הזה, כפי שציינתי קודם, מדובר בכך שאם לא יעמדו במכסות האלה – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כדאי שתקשיבי. אם לא יעמדו במכסות האלה, סעיף ג(1) יבוטל. אם סעיף ג(1) יבוטל – יכניס אותנו בדיוק למצב שהיינו בו לפני כמה שנים, כשחוק טל הסתיים והחוק שאתם חוקקתם עוד לא נכנס לתוקף, ולכן שר הביטחון, למרות שלא היה חוק, החליט לתת דחייה לחרדים, דחיית שירות. לעומת זאת, בחוק שלכם כתוב בסעיף כא(א) שאם לא יעמדו במכסות, שר הביטחון – – – קארין אלהרר (יש עתיד): – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): כדאי שתקשיבי, כי אני מאמין שלא קראת את החוק כפי שהוא. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – איפה היית? היו"ר יצחק וקנין: נא לא להפריע לו. זמנו תם. קארין, זמנו תם. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, זה בסדר, אני מבין שאני לוחץ כנראה על איזו נקודה. כתוב ששר הביטחון לא יהיה רשאי לתת ביטול. יותר מזה, לאלה שניתן ביטול ונגמר הביטול – הוא לא יהיה רשאי להאריך את זה. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): זאת אומרת, בחוק שלכם, הסנקציות הפליליות – אתם תוקעים אצבע בעין ומסובבים. זה החוק שלכם ואלו הסנקציות הפליליות. בחוק הזה אין סנקציות פליליות. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כדאי שתקראו את מה שאתם חוקקתם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עמר בר-לב. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. משה גפני (יהדות התורה): אני מציע שמי שלומד תורה, אז צריך לתלות אותו בכיכר העיר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני, שלוש דקות לרשותך. קריאה: גפני, אל תגזים. קריאות: – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – האויבים שלכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – היו"ר יצחק וקנין: אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חברת הכנסת, נא לא להפריע. נחמן שי (המחנה הציוני): הזמן שלי – תעצור אותו. היו"ר יצחק וקנין: אל תדאג, אני אוסיף לך את כל מה שיחסירו ממך. לא תחסר לך אפילו שנייה אחת. משה גפני (יהדות התורה): הוויכוח, אם הוא פנימי או לא – – – הוא לומד תורה. נחמן שי (המחנה הציוני): הרב גפני, הרב גפני – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): לא כולם. היו"ר יצחק וקנין: רבותיי, חסל ויכוח. תאפשרו לדובר להתחיל. אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, אנא ממך. אני מתחיל מחדש, שלוש דקות מרגע זה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. חבריי וחברותיי, אדוני היושב-ראש, אני מסתכל על היציע של הכנסת בשעה הזאת ואני חושש מאוד שאנחנו משביתים תלמידי ישיבה שתורתם אומנותם. איך זה שבשעה זו הם לא יושבים ולומדים, חס וחלילה? אז אני אומר: זה בסדר גמור, ב-23:00 הם יכולים לעשות הפסקה. אני חושב שאפשר לעשות הפסקה גם בגילים אחרים. אני גם חושב שאפשר להתגייס לצבא ולשרת כמו כל בחור במדינת ישראל ובחלק מהמקרים גם בחורות שהולכות ומשרתות בצה"ל. גם תלמידי ישיבה יכולים, ולא רק שלא יאונה להם כל רע, כמובן, אלא שהם יהיו חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, כמו כל אחד מהנוכחים באולם הזה וכל אחד מהישראלים שנמצאים מחוץ לאולם הזה, וביחד נבנה פה ישראל אחת. זה מה שאני רוצה לראות. השירות הצבאי הוא בסך הכול מסדרון שמעביר מהחינוך בתיכון או מהחינוך בישיבה אל החיים הכלליים שכולנו רוצים לחיות פה. זאת מחויבות שלנו כלפי המדינה שלנו, בהנחה שכולם מכירים בעובדה שזו המדינה שלנו ואין לנו אחרת וכולנו מחויבים כלפיה באותן חובות. אני חושב שכשתהיה ההבנה הזאת – לא חס וחלילה כמו שאמר ידידי חבר הכנסת גפני: אתם רוצים לתלות את תלמידי התורה. חס וחלילה. חס וחלילה. אני מכבד אותם. אני חושב שלימוד תורה זה חלק מדרך ישראל, וטוב שיש מי שלומד בתורה וטוב שיש מעמיק בה וטוב שצומחים רבנים ומורי דרך. אני מקבל את כולם. אני לא צריך להסכים לכל דבר שהם עושים, אבל אני מקבל. זה עם ישראל, זה בסדר גמור, זה חלק מאיתנו. אבל השאלה היא כמה, והשאלה היא עד מתי, והשאלה היא איך נבנה פה חברה שתוכל לשאת את עצמה. אל תשכחו דבר אחד: הגידול של החברה החרדית – גידול מבורך בפני עצמו; מעולם לא אמרתי מילה אחת למי שרוצה להביא עוד ועוד ילדים לעולם. בטח לא עם ישראל יכול להכתיב למישהו כמה ילדים ייוולדו אחרי מה שעברנו בדורות שהיו. אבל אני אומר: תלמדו, תשכילו, תרחיבו, אבל תישאו במטלות שלכם כלפי החברה, הן בשירות הצבאי, הלאומי-אזרחי, והן אחר כך בהשתתפות בשוק העבודה. שוק העבודה במדינת ישראל זה חלק מאיתנו, כמו שעושים בכל מדינה מתוקנת אחרת בעולם. רק פה ניתנות ההטבות האלה. החוק הזה לא פותח את הדלת הזאת, והחוק הזה לא מוביל אל הכיוון הזה. לכן, זה חוק רע, וצריך להצביע נגדו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נחמן שי. תעלה חברת הכנסת רויטל סויד, ואחריה – מרב מיכאלי. שלוש דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, זה לא חוק שוויון בנטל, זה חוק האי-שוויון בנטל. במדינה, כל אזרח חייב לתרום לחברה. הוא חייב להתגבר, להתבגר, כשהוא תורם מעצמו – שנת שירות, שנת שירות לאומי, שירות צבאי – כל דבר שבו הוא מראה את המחויבות שלו למדינה שבה הוא חי. במדינה שלנו היום רק 47% מתגייסים או תורמים למדינה; 53% מתחמקים, לא תורמים, לא נדרשים לכך, ואת הדבר הזה אנחנו לא יכולים לקבל. איזה סיבה, חבר הכנסת גפני, יש, איזה סיבה יש, שבחורי ישיבה – שאנחנו מאוד מכבדים את לימודם ואומנותם ותורתם – לא יעשו שירות לאומי, לא יעשו ש"ש, לא יתגייסו לצבא? איזו סיבה יש שהדבר הזה יקרה? בפועל, החוק הזה הוא חוק שבא ואומר: אנחנו מוותרים על מחצית מהאזרחים במדינת ישראל. אנחנו כחברה מחמיצים פה הזדמנות אדירה – הזדמנות אדירה לא רק לגיוס חרדים לצבא; הזדמנות לשלב אותם – לשלב אותם בתעסוקה, לשלב אותם בכלל בהוויה הישראלית. אני רואה פה את החברים שיושבים, ואני בכל פעם מתפעלת מכם, כי אתם נמצאים פה תמיד, החרדים שיושבים פה ביציע, שעות על גבי שעות, עם מעורבות מדהימה בכל מה שקורה בעולם הפוליטי. ואני מאמינה ובטוחה שכל אחד מכם פה שיושב כאן ביציע היה שמח לשרת בצבא, היה שמח להיות חלק מהציבור, כי מי שיושב פה ערב אחרי ערב ובא שומע מה מתרחש פה במדינה – אם הוא לא רוצה, אז הוא יכול רק להתבייש לו, כי זו בדיוק השעה שבה הוא היה אמור להיות בישיבה ללמוד תורה, בטח לא לשבת כאן. ולכן, כשאנחנו עומדים פה, אנחנו קוראים לכם, חבריי ביש עתיד, אנחנו קוראים לכם עכשיו: אל תחמיצו הזדמנות. זו לא רק הזדמנות לשוויון בנטל – זאת הזדמנות ממש לעשות מעשה למען החברה; זו הזדמנות לבוא ולגרום לכך שכל האזרחים במדינת ישראל יישאו שווה בשווה בנטל – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – אם בצבא, אם בשירות לאומי ואם בשירות צבאי. ועכשיו אני מסיימת, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בדיוק בנקודת זמן שבה מתברר שהצעת החוק הזאת היא לא מה שחשבתם. הצעת החוק, יש בה סעיפים שבכלל אומרים שבתוך המכסה יהיו גם בחורי ישיבות ההסדר – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – וזה הזמן שבו תפסיקו את השקר שאתם עושים בנפשכם. תעמדו, חבריי ביש עתיד, ותצהירו: די. אל תצביעו בעד החוק הזה, בטח לא אחרי מה שנחשף עכשיו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – מיכל רוזין. שלוש דקות לרשותך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): מה אתם מתלחשים? גם אנחנו רוצים לשמוע. היו"ר יצחק וקנין: תשאיר ככה. כל עוד זה ככה זה טוב. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): חבריי וחברותיי חברות הכנסת, העניין עם החוק הזה, שהוא בא לחוקק אי-שוויון בוטה ובלתי נסבל. כאילו, יש חוק שירות ביטחון – צבא העם, גיוס חובה. זה נכון לחילוניות ולחילונים, אבל לחרדים לא. אבל הדבר הכי גרוע בחוק הזה זה שהוא משאיר לרבנים ולחברי הכנסת החרדים בכנסת הזאת, משאיר להם בידיים את הכוח לכפות כפייה חמורה על הציבור שלהם, לא לאפשר לבחורים שלהם – גם לבחורות, כמובן; אבל הבחורות, בואו, אנחנו מדברות על דברים עוד הרבה יותר בסיסיים שלא מאפשרים להן לבחור – לא מאפשרים להם לבחור מה הם יעשו עם החיים שלהם. החוק הזה מאפשר – כן, חבר הכנסת גפני – מאפשר להשאיר לכם בידיים את הכוח לחתן אותם בגיל מאוד מאוד צעיר, להכניס אותם לתוך מסגרת שהם לא יכולים לצאת – – משה גפני (יהדות התורה): איך אישה חכמה כמוך ניזונה מהשטויות שיש בעיתונים? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – ממנה אחר כך. משה גפני (יהדות התורה): מישהו שואל אותי מה לעשות עם החיים שלו? הם עושים לי הפגנות – – – די, יאללה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מאפשר לכם להחזיק אותם סגורים במסגרת שאתם מחליטים עליהן. משה גפני (יהדות התורה): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בכלל, כל הקונספציה הזאת של מכסה – – – היו"ר רויטל סויד: רגע, חבר הכנסת גפני, תיתן לה לדבר. משה גפני (יהדות התורה): אתם לא יודעים מהחיים שלכם. מישהו שואל אותי איך לחיות? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, זה בסדר, שיצעק. אני שמחה שאני מצליחה להרגיז אותך, חבר הכנסת גפני. הגיע הזמן שמשהו יוציא אותך משלוותך בעניין הזה. משה גפני (יהדות התורה): בחורים שואלים אותי על החיים שלהם? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כל הקונספציה הזאת של מכסה – אתם תחליטו כמה מהם ילכו להתגייס, אתם תחליטו בשבילם כמה מהם רשאים ללכת להתגייס – – משה גפני (יהדות התורה): כן, בטח, בטח. בטח קראת את זה. באיזה קומיקס קראת את זה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – וכמה יישארו סגורים, רשומים בישיבות שממש לא כולם בכלל ערוכים ללמוד בהן, כי ללמוד בישיבה – אני יודעת כמה זה קשה – – משה גפני (יהדות התורה): טוב, טוב, אז תכבדי אותם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – אני יודעת כמה זה מסובך, אני יודעת כמה לא כל אחד מסוגל לחיים האלה של תורתו אומנותו. משה גפני (יהדות התורה): אז תכבדי אותם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא כל האנשים האלה שאתה מונע מהם להתערב בחברה הישראלית, מונע מהם לרכוש השכלה, מונע מהם לחיות חיים לפי רצונם, הם אנשים שמתאימים ורוצים לשבת בישיבה וללמוד כל היום. כמה מהם רשומים בישיבה? רשומים, כי אין להם אלטרנטיבה אחרת; רשומים, כי אחרת ייקחו אותם לצבא ואחר כך יעשו להם עם המדים את מה שעושים להם – איך קוראים למאה שערים ב"חרדים היום"? איך קוראים לזה – מאה רשעים, נכון? משה גפני (יהדות התורה): מתי היית בישיבה בערב? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): במאה שערים, בגלל שמסוכן, מסוכן לחייל במדים, חרדי, ירא שמיים, מסוכן לו ללכת ברחוב, ואתם לא פוצים פה ומצפצפים ולא מגינים עליהם; לא מגנים את ההתקפות עליהם ולא מגינים עליהם מפני ההתקפות האלה. זאת הבעיה הכי גדולה בחוק הזה, אדוני חבר הכנסת גפני, חבריי חברי הכנסת החרדים. הבעיה הכי גדולה – שהיא משאירה לכם בידיים את השליטה על הציבור שלכם במקום לאפשר לו לחיות חיים – שיהיו חיים מלאי אמונה, אדרבה ואדרבה, אבל חיים של אדם במדינה דמוקרטית. את זה החוק הזה מאפשר לקחת להם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חברת הכנסת לאה פדידה. משה גפני (יהדות התורה): אני מדבר איתך על כל כך הרבה דברים כשאת מדברת דברי חוכמה, עד שאת מגיעה אלינו ומדברת שטויות – – – הבחורים שואלים אותי איך לחיות – באמת – – – אתם לא מכירים את ציבור החרדי. אתם לא מכירים את לומדי התורה. אתם לא מכירים בכלל. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת גפני, תקשיב לדברי החוכמה והטעם של חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. גפני, היאורה השליכום. תראה, מכיוון שאני גדלתי ברמת גן כל ילדותי – – – משה גפני (יהדות התורה): – – – בכיכר העיר. את צודקת, היאורה השליכום. מיכל רוזין (מרצ): ופה בארץ אין יאור, אז הירקון – אנחנו יודעים כבר מה יש שם. בתור מי שגדלה ברמת גן כל ילדותה אני מכירה היטב את בני ברק והישיבות, ואכן, בלילה תוסס וסוער שם כאילו לילה לבן בתל אביב, אין ספק. אבל אני חושבת, באמת, אם תרשה לי – – – משה גפני (יהדות התורה): לא, זה בסדר. החילונים באים בערב לבני ברק לבלות שם. מיכל רוזין (מרצ): לבלות – ברור, בטח. לבלות אנחנו רוצים, לעשות חיים. אני רוצה באמת להגיד לכם, תקשיבו, הציבור איבד אותנו. איבד אותנו. הוא לא מצליח להבין מה קורה עם החוק הזה. הינה, אתם רואים עכשיו את ההסתודדות של סמוטריץ וגפני, כי בסעיפי החוק שנצביע עליהם היום נפלה טעות, ואז הוציאו מכתב ליש עתיד כדי להבהיר את סעיפי החוק, שמה שיש היום לא יהיה מחר ומה שאנחנו מצביעים הלילה זה לא מה שיהיה בקריאה השנייה והשלישית. ואתם יודעים מה, איבדנו את הציבור – קודם כול כי בגדול ניצחת, גפני. גפני, חבל שאתה לא שומע. ניצחת, בענק. סמוטריץ, אתה מפריע לו. משה גפני (יהדות התורה): הוא אומר שאני צועק – – – מיכל רוזין (מרצ): אתה מפריע לו להקשיב. חבר הכנסת סמוטריץ, אתה מפריע לגפני להקשיב לי והוא לא ידע מה קורה. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת סמוטריץ. מיכל רוזין (מרצ): גפני ניצח. הוא ניצח מכיוון שהציבור כבר התייאש. משה גפני (יהדות התורה): – – – מיכל רוזין (מרצ): הוא התייאש. הוא התייאש מלהבין מה קורה פה, הוא התייאש מלהבין מה אנחנו רוצים, החילונים, ומה רוצים החרדים ומה רוצים בני ישיבות ההסדר. הוא התייאש. משה גפני (יהדות התורה): מה רוצה מרצ? מיכל רוזין (מרצ): מה רוצה מרצ? אתה יודע מה רוצה מרצ. מרצ אומרת בצורה חד-משמעית – גם בכנסת הקודמת וגם הפעם – אנחנו אומרים שאנחנו לא בעד חוקי גיוס של כפייה. אנחנו מאמינים בכך – – – משה גפני (יהדות התורה): נכון. מה קרה לכם? מיכל רוזין (מרצ): מה קרה לנו? אנחנו מצביעים נגד הצעת החוק הזאת בגלל שאנחנו לא בעדה, כי אנחנו לא בעד לכפות גיוס. משה גפני (יהדות התורה): – – – מיכל רוזין (מרצ): אנחנו בעד שכל אחד יוכל להתנדב לשרת בצבא על פי רצונו. אני מאמינה – דרך אגב, כמו שאני מאמינה בהרבה דברים שקשורים ביהדות – שככל שיש יותר בחירה וולונטרית ככה יותר ויותר אנשים יבחרו בדרך הזאת. אני מאמינה שחלק מאותם אלה שישתלבו, אולי, בשלב ראשון בשוק העבודה, בסופו של דבר יבואו וירצו להיות חלק מהצבא, כי הצבא הוא כלי למוביליות חברתית, הוא מאפשר מוביליות מקצועית. הם ירצו להיות שם. חלק ימשיכו ללמוד בישיבות, כמו שחלק מהחילונים, אני חושבת, לא מתאימים לשרת בצבא, או אולי גם הצבא לא חייב אותם ולא צריך אותם. כדאי שנעשה דיון אמיתי על מה הצבא צריך, מה אנחנו רוצים שיקרה. זה לא סוד שאני חושבת שזו גם באמת בעיה היום לקלוט אלפי חרדים בצבא, עם נושא הדרת הנשים, עם נושא ההדתה. אני מודה, זו העמדה שלי. זה יוצר הרבה מאוד בעיות בצבא, בעיקר כלפי נשים, ואנחנו כבר רואים את זה היום. אני חושבת שצריך לעשות חשיבה מחדש. אנחנו עדיין – גם החוק הזה הוא בתוך אותה קופסה שאנחנו כל הזמן מתדיינים בה, ואת הציבור כבר איבדנו. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת לאה פדידה, ולאחר מכן – חבר הכנסת איל בן ראובן. לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. עלו כאן ועמדו ואמרו: אנחנו עושים סיבוב על החרדים, אלה עושים סיבוב על האופוזיציה, סיבוב על הקואליציה. החוק הזה עושה סיבוב על אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. נקודה. אתה יודע, גפני, מה הייתה המלחמה הראשונה? מלחמת אברהם אבינו בארבע הארצות, נכון? ואחר כך יהושע בן נון, ואחר כך מרד בר-כוכבא. וזה אומר שהצבא, בעצם מימי התנ"ך, הוא דבר הכרחי לקיומנו. והמילים האלה, "שוויון בנטל", מקוממות אותי, כי בעיניי זה לא נטל לשרת בצבא ההגנה לישראל. זו זכות, זאת בחירה, זה רצון, והייתם צריכים להתדפק על הדלת ולבקש להיכנס לשירותי צבא ההגנה לישראל. אתם יודעים שאנחנו המדינה היחידה שבה אימא ששולחת את הבן שלה לצבא עושה לו מסיבת גיוס, כי בצד אחד של הלב היא מאושרת וגאה ובצד השני היא דואגת ומודאגת. אבל אתם צריכים לדעת שלשרת בצבא זה זכות בדיוק כמו שאברהם אבינו חשב, וגדעון המצביא, ובר-כוכבא, ומתתיהו, שצעק: מי לה' אליי. מי שלא רוצה לשרת – שימצא דרך אחרת: שיעשה שנת שירות, שיעשה שירות לאומי. כי זו זכות לתת למדינה שאנחנו חיים בה, זו זכות להגן על החופש, ועל מדינת ישראל, ועל הערכים, ועל הציונות, ולא למרוח אותנו במעין חוק כזה, שאני יושבת ומנסה לספור ולספור ולראות – רגע, מה עשיתם? לקחתם כמה חרדים שמתגייסים מתוך רצון – ולהם אני מצדיעה – ושמתם את המספרים בחוק? הרי החוק הזה לא באמת מעודד גיוס ולא יעשה גיוס בסופו של דבר. ואני נגד כל סנקציה פלילית – אלא לעודד גיוס מתוך אמונה, מתוך רצון, שכולנו ערבים זה לזה וכולנו צריכים להישאר במדינה הזאת, להגן על גבולותיה, להגן ולהיות – – – קארין אלהרר (יש עתיד): לאה – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): תסתכלי מה כתוב: מקצצים את הסכום, לוקחים משם. אני רוצה לדעת שאנחנו עושים את הצבא שלנו כזה מקצועי וכזה כדאי שהם יתדפקו על הדלת ויבקשו להתגייס, גם בגלל הערכים, גם בגלל המחויבות וגם בגלל שלחיילים שלנו מגיע יותר. וזה לא נטל, זו זכות. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת איל בן ראובן, ולאחר מכן – חברת הכנסת מירב בן ארי. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, בפתח דבריי חשוב להגיד את האמת הכואבת, והיא שלאחר 70 שנות עצמאותנו כלל רשויות המדינה – הכנסת, הממשלה, מערכת המשפט – כשלו במטרת-העל בנושא, והיא הסדרת נושא גיוסם של החרדים לשירות צבאי או אזרחי. אני רוצה לפנות לאחיי החרדים. אני מקבל בכבוד ובהערכה את הלימוד, את ההתמדה במסורת ובתורת ישראל. זהו ערך חשוב שעיצב במידה רבה את התפתחותנו כעם והפך לחלק בלתי נפרד ממורשת העם היהודי. אך לא פחות חשוב הוא ערך האחריות לביטחוננו, ובמידה רבה הוא תלוי בו. אין צורך להרחיק שנים רבות בדפי ההיסטוריה של עמנו כדי להיזכר מה היה מצבנו כאשר לא היינו אחראים לביטחוננו כאומה. בהמשך לערך הביטחון עומד ערך נוסף, ואף הוא מרכיב יסודי ביכולתנו לקיים כאן חיים משותפים במסגרת החברה המגוונת שיצרנו כאן, והוא ערך השוויון. לצד הזכות לשמירה על ביטחוננו עומד המחיר הכבד, לצערנו, והוא האובדן הנורא של בנים, בנות. לא ניתן לקיים חברה מתפקדת כאשר המחיר הכבד הזה מונח על כתפי סקטורים מסוימים בחברה בעוד קבוצות אחרות פטורות ממנו. חבריי החרדים, בעוד כשבוע וחצי, כאשר נקרא את פרשת מטות, כיצד תרגישו כאשר יגיע הקורא בתורה לפנייתו של משה לבני גד וראובן: "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה"? אני אינני פוסל את העבודה החשובה והטובה שנעשתה במשרד הביטחון ובצה"ל בהצעת החוק החדשה, אבל – והאבל הוא גדול – צריך לקבוע מכסות גיוס שאפתניות יותר, קביעת תמריצים לאלה שעמדו ביעדים, להגדיל משמעותית את התגמול וההטבות לאלו שמשרתים, לכלל חיילי צה"ל, וזאת לצד קביעת סנקציות כלכליות שדוחפות באמת לפעילות לקיום היעדים שייקבעו. אלו הכיוונים הנכונים ואליהם צריכים אנחנו לשאוף. כמפקד אוגדה לשעבר לקחתי בעצמי חלק ביציאה לדרך של תהליך שילוב החרדים בצה"ל, כאשר הקמנו את גדוד הנח"ל החרדי, שמוסיף לעשות חיל ולשמור על ביטחון ישראל תוך שמירת אורחות חיי לוחמיו המצוינים. ואני אומר לכם מניסיוני באופן ברור: אני באופן אישי מתנגד לסנקציות פליליות אישיות ומאמין שהתהליך התקדם בעבר ויוסיף להתקדם בלי הסנקציות האלה אם נפעל נכון. בראייה ארוכת טווח, בחוק הנוכחי כפי שהוא מוצע, לצערי מספר הלא-מתגייסים ילך ויגדל, וזה לא תקין. המספר – כאשר אתה מחשב את מספר החרדים, שהולך ועולה, מספר הלא-מתגייסים ילך ויעלה, ועם זה צריך להתמודד. ומתוך הדברים האלה אני קורא לחברי כל הבית, כמנהיגי הקבוצות השונות, לקיים דיאלוג שיוביל לפתרון מקובל. ואני מסיים: אם נטפל בנושא בנחישות וברגישות המתאימות, אין ספק שהחברה הישראלית תרוויח הן ביטחונית, הן חברתית והן כלכלית, כי מדובר באנשים מצוינים. אני לחמתי בעבר עם בני ישיבות. הם היו נפלאים. ואני קורא לחבריי החרדים: אנחנו צריכים את החברים האלה איתנו בצה"ל. אנחנו צריכים אותם איתנו בכלכלה כחלק תורם בחברה הישראלית, ומרצונם. מרצונם. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת איתן ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אנחנו עברנו מצבא העם לצבא חצי העם, והשאלה היא איפה החצי השני, והאם זה תהליך של חשיבה או זה איזשהו החלקה במדרון. השירות הזה הוא לא רק חיוני לביטחון – הוא מרכיב חשוב בזהות ובהזדהות, בזהות ובהזדהות שלנו, וכור ההיתוך זה לא מילה גסה. ואני רוצה לומר פה מהם הצדדים של המשוואה. תראו, בגיל הזה של 18-17, סוף י"ב, קורים שני דברים שהם אולי הבגרות האמיתית: הזכות לבחור ולהיבחר והחובה לשרת ולהגן על מה שאתה בוחר שיהיה כאן. זאת שותפות באחריות; אם תרצו – לשאת את האלונקה. אנחנו בעצם מגיעים לנקודה שלא הייתה, עם כל הכבוד למבחני הבגרות, עד לנקודה הזאת. בגיל הזה זאת האפשרות לבחור ולהיבחר לרשות האזורית – בקרוב יהיו בחירות – לבחור ולהיבחר ולהשפיע מה תהיה המדינה ודמותה, אפילו עד כדי יציאה לשלום וחס וחלילה מלחמה, והחובה לשרת את המדינה, את הקהילה, בשירות ביטחוני משמעותי, בשירות לאומי, בשנת שירות ובכל דרך אחרת – זה בעצם השוויון באחריות, כפי שנאמר פה, לא רק בנטל. והנקודה הזאת לפי דעתי היא העיקרית. היא בעיניי גם המבחן הגדול – החיבור הזה בין היכולת והשותפות והזכות לקבוע מה יהיה כאן, אבל גם החובה להגן על מה שאני מחליט שיהיה כאן עד כדי הקרבת הנפש והסיכון האין-סופי. ובעצם זאת החלוקה הלא-צודקת. יש כאן ציבור שקובע מה יהיה כאן ומשפיע על המדיניות, גם עד כדי סכנות – ואנחנו חיים כך שנים רבות – ויש ציבור שאנחנו נגד סרבנות, אנחנו מצייתים לכל ממשלה, אבל צריך לומר שאין פה השוויון המלא. מצד אחד הולכים לקלפי, קובעים מי יהיה כאן בממשלה וראש ממשלה, קובעים כאן מדיניות שיש בה גם החלטות דרמטיות, אולי גם בשעות האלה, ומצד שני, אין הלימה והתאמה למשוואה שאני קובע מה יהיה כאן, אבל אני מוכן גם להקריב את נפשי כדי להגן על מה שאני מחליט שיהיה כאן. החיבור הזה הוא חיבור חיוני מאוד. הוא לא חיבור, חבריי ממפלגות אחרות, שנשחק עם הזמן. בשנים הקרובות נזדקק ליכולת הזאת, גם באופן דמוקרטי, לקבוע מה יהיה כאן, וגם באותה מידה להגן על מה שקבענו שיהיה כאן. ולכן החוק הזה הוא חוק נכון – לא החוק הזה, אבל החוק הזה של שוויון הוא נכון. עליזה לביא (יש עתיד): החוק הזה נכון. לא טעית. איתן ברושי (המחנה הציוני): ומכאן צריך לקרוא לכולם להיות שותפים באחריות גם לקבוע מה יהיה כאן וגם להיות מוכנים להגן על מה שקבענו שיהיה כאן. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ולאחר מכן – חבר הכנסת יואל חסון. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, קואליציה יקרה, שוב עשיתם זאת. שוב לקחתם נושא שהוא נושא ליבה חשוב לאזרחי מדינת ישראל ועשיתם ממנו פשוט קרקס פוליטי. אין מה לומר, חוק שירות ביטחון הוא חוק חשוב; הוא חוק שמדבר על שוויון בין כל אזרחי ישראל. זה לא נטל – זה ביטחון, ביטחון המדינה וביטחון האזרחים, וזה הכול חוץ מנטל. זה צדק חברתי. זה צדק שיכול לאחות את החברה בישראל. במקום זה אנחנו משסעים אותה בחוק הזה. החוק שאתם מקדמים כאן הוא הכי רחוק משוויון, בטח משוויון בנטל. זאת בעצם קומבינה פוליטית שנרקמת לטובת סקטור אחד, במקום – על חשבון כל הסקטורים האחרים. באמת שלא ככה מאחדים ולא ככה מחברים. ככה פשוט לא גורמים לשוויון, והכול בשביל הפוליטיקה הקטנה שלכם. עכשיו תראו, באמת צריך לשים את הדברים על השולחן. העבר, העבר הרחוק מכתיב את ההווה ומכתיב את העתיד מקום המדינה – הסכם שעשו גדולי הדור ומקימי המדינה בתקופה שהייתה שונה לחלוטין. כן, צריך לשים את זה על השולחן. היה ציבור מאוד קטן של לומדי תורה. היום האנשים שתורתם אומנותם, מה לעשות, הם ציבור מאוד גדול, ולכן צריך לבחון את כל ההסכם הזה מחדש. ההסכם שאתם תולים בו את כל המשך הפטור משירות ביטחון, ושירות אזרחי אפילו, שירות לאומי – פשוט כבר צריך לבחון אותו מחדש. הרי הרמב"ם אמר שחתן מחופתו צריך לצאת בשביל מלחמת מצווה. אז מה, כל המלחמות שלנו הן לא מלחמת מצווה? הן מלחמות מיותרות? זה מה שאתם מנסים להגיד לנו? אתם תילחמו – אנחנו נלמד תורה? ינון אזולאי (ש"ס): – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): וברור שאם רוב האוכלוסייה כאן תלמד תורה, לא יהיה מי שיגן עליה. אז על מה אנחנו מדברים? ברור שצריך להשתנות משהו מאוד מאוד בסיסי – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): מאוד נשמח אם – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – מאוד מאוד בסיסי במה שקורה פה היום, ובאותה החלטה שהתקבלה, כמו שהייתה צריכה להתקבל כשהציבור היה מאוד קטן. עכשיו תראו, אנחנו צריכים להבין שחייב להגיע פה שינוי, וזה חוק חשוב, חשוב לחוקק אותו למען החברה הישראלית, אבל הנוסח הנוכחי שלו הוא רע. הוא לא יביא לגיוס חרדים, והוא לא יביא לשוויון; הוא לא יביא לתחושת השוויון בציבור הישראלי. אנחנו נתנגד לו ואנחנו נציע אלטרנטיבה. ומפה אני חייבת להגיד שמאוד מפתיעים אותי חבריי באופוזיציה מיש עתיד. אני לא יודעת מה קרה לכם ואני לא יודעת מה פתאום החלטתם לתמוך בחוק שאתם יודעים שהוא לא מביא לשוויון ושהוא לא צדק חברתי, ואתם יודעים זאת, ואני לא יודעת מה קיבלתם תמורת התמיכה שלכם בחוק. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת יואל חסון. קריאה: תגיד כמה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כמה חוקים? מה התעריפון? מה התעריפון? קארין אלהרר (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עוד לא התחלתי. קארין אלהרר (יש עתיד): לא – – – יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי, הם גוזלים את זמני. חברת הכנסת המוכשרת קארין אלהרר גוזלת מזמני. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת קארין אלהרר, למה את צריכה שאני אוסיף לו עוד זמן ותצטרכי לשמוע אותו יותר? יואל חסון (המחנה הציוני): אולי היא רוצה שתוסיפי לי זמן? היו"ר רויטל סויד: את רק תצטרכי לשמוע אותו יותר. יואל חסון (המחנה הציוני): תראי כמה היא רוצה, תראי. תראי איך היא מעוניינת להוסיף לי זמן. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – כי אין לך מה להגיד. יואל חסון (המחנה הציוני): את, כבר את מכסת הצעקות שלך עליי כיסית להיום. פנינה תמנו (יש עתיד): רק התחלתי. יואל חסון (המחנה הציוני): כיסית להיום. פנינה תמנו (יש עתיד): רק התחלתי. היו"ר רויטל סויד: טוב, תודה רבה לחברותיי. בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): נא להוסיף לי זמן, גברתי. לפחות עוד דקה, אני אשמח. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: קח עוד דקה עליי. יואל חסון (המחנה הציוני): דקה, אדוני השר? כולם מסכימים לתת לי עוד דקה, גברתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה. תודה רבה לכם על הנדיבות, קולגות יקרות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יאללה, תתחיל. יואל חסון (המחנה הציוני): מדהים אתה. נשמה טובה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אפילו לא תורן ובאתי לשמוע אותך. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה מדהים. עכשיו לעניין. חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעוד כשעה נצביע על החוק הזה ונכריע. אני חושב שיש לנו הזדמנות מעניינת. יש פה משהו מעניין, אדוני השר. תשים לב למה שאני אומר. אגב, זה לא באופן יוצא דופן, זה קורה כאן הרבה פעמים, אבל יש לנו הפעם קהל שכולו מורכב מבני ישיבות שהגיעו לצפות בנו. ואני רוצה לשאול, גברתי היושבת-ראש, את הקהל שלנו, את בני הישיבות. אני שואל אתכם, אני מדבר איתכם: אם אתם הייתם צריכים להחליט היום אם אתם בעד או נגד החוק, מה הייתם מצביעים? מי בעד החוק? שירים את היד. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בהחלט לא עבד, בוודאי לא עבד. אני ידעתי שלא יעבוד. אני ידעתי שהם לא יצביעו בעד. הם עושים טעות לגבי עצמם, כי אם היו מצביעים בעד, אולי בסופו של דבר הם היו מבינים את הטעויות שאתם עושים, חבריי ביש עתיד. את הטעויות שאתם עושים. עכשיו השיא של הדבר הזה היה מה שהיה כאן עכשיו ממש. הונחה על שולחנכם הצעת חוק שלא תואמת בכלל, לא תואמת את מה שמשרד הביטחון הכין, את התסקיר, ולא אתם אלא חבר כנסת חרוץ אחר שם לב לטעות הזאת. עכשיו אמרנו לכם, אנחנו כבר ימים אומרים לכם, חברת הכנסת אלהרר, ימים אנחנו אומרים לכם: אל תקנו את הבלוף הזה. זה בלוף. מה שכתוב כאן לא יהיה בקריאה השנייה-שלישית. לא יהיה בכלל. לא יהיה לא שוויון, לא נטל. אמרנו את זה. ועכשיו במה אתם מסתפקים? אתם מסתפקים באיזה מכתב בחתימתו של יושב-ראש הקואליציה. חברים, אגלה לכם משהו פשוט: שום מכתב של חבר כנסת לא מחייב את ממשלת ישראל. נקודה. שום מכתב של חבר כנסת, גם לא של יו"ר הקואליציה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ואם הייתם צריכים התחייבות ממישהו, זה היה צריך להיות מינימום משרת המשפטים, יושבת-ראש ועדת החקיקה. אבל אתם הלכתם – – – חיים ילין (יש עתיד): יואל, הם מצביעים כמוך, יואל. איזה יופי. יואל חסון (המחנה הציוני): אל תפריע לי. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה תן לו לסיים. חיים ילין (יש עתיד): אני אתן לו. יואל חסון (המחנה הציוני): פשוט מדהים, כמה הוליכו אתכם באף. הוליכו אתכם באף. קנו אתכם, כאילו שיתפו אתכם פעולה בחוק הזה, כאילו שיתפו אתכם בפרטים, ואתם בכלל גיליתם שהניחו היום חוק אחר לחלוטין. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אחר לחלוטין, זאת האמת. וזה הלוקש הראשון שאתם אוכלים מול הלוקשים שתאכלו בהמשך. היו"ר רויטל סויד: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): וחבל מאוד – ובזה אני מסכם, גברתי היושבת-ראש – וחבל מאוד שאתם במהלך שלכם פירקתם את השותפות של האופוזיציה בבית הזה, שהיום לראשונה בהיסטוריה, לראשונה בהיסטוריה – – פנינה תמנו (יש עתיד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – סיעה באופוזיציה הולכת להביע אמון בממשלה. סיעה באופוזיציה הולכת להביע אמון בממשלה לראשונה בהיסטוריה של הבית הזה. זה מה שאתם עושים היום. זה ייזכר, ותאמינו לי, אתם חברים טובים שלי ואתם שותפים נאמנים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אתם טעיתם בגדול, פעלתם לא בשכל, וגרמתם נזק למאבק חשוב מאוד, ובעיקר ליכולת להפיל את הממשלה הזאת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אני לא מאמין שהעם מטומטם להאמין למה שאתה אמרת: להפיל את הממשלה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה קראת לי מטומטם? אתה איש חצוף. אתה איש חצוף. אתה איש קטן. אם אתה לא תתנצל על זה אתה תקבל מטאטא. חיים ילין (יש עתיד): או – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מי אתה בכלל? טמבל. חצוף כזה. מי אתה שתקרא לי מטומטם? חיים ילין (יש עתיד): אתה לא שומע. יש לך בעיות אוזניים. לך לרופא אוזניים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – חיים ילין (יש עתיד): לך לרופא עיניים, אוזניים. היו"ר רויטל סויד: טוב, חברים, בבקשה. חבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת יואל חסון, את התגרונת הזאת אפשר להמשיך בחוץ. שלוש דקות לרשותך. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, היושבת-ראש. חיים ילין (יש עתיד): חכה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לו רק הייתי יכולה לשמוע את עצמי – – – היו"ר רויטל סויד: חברי הכנסת חיים ילין, מיקי לוי, יואל חסון, די. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): אני, לעומת יואל, שומע. הוא לא שומע. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: מעכשיו, כל מי שמדבר, אתחיל לקרוא. אין מה לעשות. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, את צריכה להפעיל את מערכת ה-VR. היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות לרשותך. אני מבקשת דממה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושבת-ראש. חברים יקרים וקהל נכבד שבא הנה לדיון פה במליאה, אני שומעת את המהלומות התקשורתיות שחברי הקואליציה וחלק מהאופוזיציה מדברים בשם החוק הזה, אבל האמת היא שהממשלה הזאת יכולה לדבר ולברבר בשכל על כך שהיא תורמת כביכול לחוסנו של צה"ל עד מחר. האמת היא הפוכה: לא הייתה ממשלה בישראל שפגעה בחוסנו של צה"ל כמו הממשלה הזאת. לא היה פה מעולם דבר כזה. מעולם לא הייתה במדינת ישראל ממשלה שכשהיא רואה קיצונים מסוכנים משתלחים ומקללים את הרמטכ"ל – אתם זוכרים את הקולות האלה? ממש לא מזמן. את קריאות הגדי, גדי תיזהר, רבין מחפש חבר – זוכרים את האימה הנוראית שבקולות האלה שנשמעו אז מחוץ לבית המשפט? מילה אחת של גינוי לא נשמעה מהממשלה הזאת; לא יצאה להגן על המפקד הבכיר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זה לא נכון. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מילה אחת. בשקט. כנראה זה היה בלחש. כל כך בלחש שלא הצלחנו לשמוע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ברדיו, בטלוויזיה גיניתי את זה וקראתי להעמיד אותו לדין, ואל תסלפי את ההיסטוריה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כבוד השר, לגנות זה לפעול. אולי אני לא שמעתי אותך, אבל חמור מכך – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – השר שטייניץ, חמור מכך: לא נאמר ולא נמסר מסר ברור לכל מי שעודדו את אותם מתפרעים – חלק מהמעודדים יושבים כאן בממשלה – מסר ברור שאומר "מספיק", כי כששר הביטחון הולך להתריס נגד בית משפט צבאי, המסר לאותם מתפרעים עובר בצורה ברורה בהחלט. הם מקבלים תמיכה מהממשלה הזאת, ולא יעזרו מילים נחמדות בטוויטר. נגד דברים כאלה צריך לצאת במלוא החומרה. כשעולה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקורא לסרבנות, הוא צריך להיענש, אלא אם כן הממשלה רוצה להעביר מסר שזה בסדר גמור – וזה המסר שהממשלה הזאת העבירה. כשהממשלה, פעם אחר פעם בדיונים, גם בוועדת חוץ וביטחון, בנוכחות של מפקדים בצה"ל וקצינים בכירים, משתלחת בהם השתלחות פוליטית, אומרת להם מה להגיד, גורמת להם לחשוב שאסור להם להביע את עמדתם המקצועית, כי העמדה הזאת לא תואמת את עמדת הממשלה, זאת פגיעה בחוסנו של צה"ל. פעם אחר פעם קצינים בצבא נאלצים, נאלצים להגיע לוועדות, להגיע לקבינט ולהגיע לוועדות בכנסת בחשש איך הפוליטיקאים יתייחסו ויקבלו את עמדתם המקצועית. איפה נראה כדבר הזה? זו פגיעה בחוסנו של צה"ל. ובסוגיית השירות, מה קרה? פעם אחר פעם, קומבינה אחר קומבינה. במקום פעם אחת לשים על השולחן את השאלות האמיתיות, לשאול למה הסדרניקים צריכים לקבל 17 חודש במקום לעשות שירות צבאי כמו כולנו. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ולמה נשים דתיות שרוצות לשרת בצבא ממשיכות ליהנות מהפטור המעוות הזה, שהיה צריך להיגמר מזמן? למה הן לא יכולות לשרת בצבא בדיוק כמונו? הן רוצות לעשות את זה, ואתם חוסמים אותן מלעשות את זה מטעמים פוליטיים בלבד. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): רוצים לעשות פה סדר אמיתי, חדש, בשירות? אז בבקשה. אפשר להציע לציבור החרדי לעשות שירות אזרחי בשילוב עם הלימודים. צריך להציע אותו דבר לציבור הערבי במדינת ישראל, ולחייב בשירות אזרחי, וצריך לסגור את כל תעשיית הפטורים המיותרת – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – לבטל את הפטור לנשים דתיות ולאפשר להן לשרת בצבא ולהשפיע בתפקידים משמעותיים בדיוק כמונו, ולתת לישיבות ההסדר לעשות שירות צבאי מלא. רוצים לדבר על שינוי אמיתי? זה השינוי שאתם צריכים לעשות. כל היתר זה תירוצים ופחדנות. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת מיקי לוי, ולאחר מכן – חברת הכנסת עליזה לביא. אתה רוצה עכשיו? אז חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, השר רוצה רגע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: חברת הכנסת שפיר אמרה פה דברים לא נכונים ולא מדויקים. אני מקריא מריאיון שלי לרשת ב' – יש המון כאלה; אני פשוט צריך את משקפיי – ב-22 בפברואר 2017. הכותרת: השר שטייניץ מסתייג מהקריאות להעניק חנינה לאלאור עזריה. השר שטייניץ אמר: "פוליטיקאים נתנו לגיטימציה למתקפות כלפי השופטים"; "פוליטיקאים נתנו לגיטימציה למתקפות ולגינויים כלפי שופטים וכלפי מערכת המשפט הצבאית. אני מסתייג מהקריאות של חלק מחבריי לקואליציה, וגם לאופוזיציה, להענקת חנינה מיידית". סתיו שפיר (המחנה הציוני): שר הביטחון, על מה אתה מדבר? שר האנרגיה יובל שטייניץ: "אתם לא מבינים שצריך להגן על צה"ל, על שרשרת הפיקוד בצה"ל – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): על מה אתה מדבר? שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – שאי-אפשר לתת לגיטימציה לכל חייל שיחליט על דעת עצמו?" סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אמרתי את הדברים האלה פעם אחרי פעם אחרי פעם, ואתם, מטעמים פוליטיים, במקום להזכיר – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל מה עשית – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת שפיר, תני לו לסיים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אל תסלפי את ההיסטוריה, כי זה פשוט מרגיז, פשוט מרגיז שאתה מתייצב ומגנה וגם סופג ביקורת, ואחר כך באה חברת הכנסת סתיו שפיר ואומרת: לא היה ולא נברא. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כל הכבוד שגינית, אבל מה עשית חוץ מלגנות? אתה ממשיך לשבת בממשלה שפוגעת בצה"ל. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא היה אף קול שגיבה את הרמטכ"ל ואת מערכת המשפט הצבאי, פשוט לא – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אתה ממשיך לשבת בממשלה שפוגעת בצה"ל. שר האנרגיה יובל שטייניץ: סתיו, תדעי גם לפעמים להודות בטעות ולהתנצל. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר שטייניץ. חבר הכנסת מיקי לוי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): שטייניץ, זה לא מספיק. לגנות זה לא מספיק. צריך לעשות מעשים – זה מה שצריך לעשות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: קודם כול מה שהיה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה זה מה שהיה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: תיקנתי, אמרת שאף שר בממשלה לא יצא להגנה – – – ושני שרים בממשלה – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – היו"ר רויטל סויד: עכשיו אני מבקשת, בבקשה, שגם חברת הכנסת סתיו שפיר וגם השר שטייניץ יכבדו בבקשה את חבר הכנסת מיקי לוי. מיקי לוי (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אני שומע הרבה מאוד סיסמאות, אז בואו נדבר רק על עובדות. אני לא מדבר סיסמאות. הרי הממשלה רצתה חוק אחר. היא חוקקה אותו, ביטלה את החוק שאנחנו הבאנו בקדנציה הקודמת, ואז הלכנו לבג"ץ וזכינו חד-משמעית, ועכשיו הממשלה נאלצת להביא מתווה גיוס אחר, שצה"ל עומד מאחוריו, ויש בו יעדים ברורים, כמו בחוק שלנו. החוק ריאלי והדרגתי, כפי שהיה בחוק שלנו, ובניגוד למניפולציות, יש בו סנקציות פליליות בתום שלוש שנים. יואל חסון (המחנה הציוני): איפה יש? תראה לנו, תקריא אותן. מיקי לוי (יש עתיד): נכון, החוק לא זהה. תכף, אני מתחשבן איתך אחד לאחד. יואל חסון (המחנה הציוני): תקריא אותן. אתה משקר לציבור. אתה משקר לציבור, מיקי לוי. תקריא אותן. תקריא אותן. היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון, אמרת. די, די. יואל חסון (המחנה הציוני): באיזה עמוד? באיזה עמוד? מיקי לוי (יש עתיד): אני מבקש להוסיף לי חצי דקה. יואל חסון (המחנה הציוני): באיזה עמוד? תביא לי את העמוד, תביא לי. מיקי לוי (יש עתיד): אם היה לנו רוב של 61, היינו מביאים את החוק שלנו, והוא דומה בהחלט, ריאלית, הוא נותן מענה, הוא מגדיל את השוויון בנטל והוא יגדיל את מספר החרדים שיתגייסו. חשוב מכול – צה"ל סומך עליו את ידיו. אנחנו נצביע בקריאה כראשונה בעד החוק, כי זה חוק נכון, כי הוא עושה שכל, ואנחנו לא כמוכם, משחקים משחקים פוליטיים. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת גרמן, סליחה, באמת, חברת הכנסת גרמן, תכבדי בבקשה את חבר סיעתך. מיקי לוי (יש עתיד): אין אפשרות להמשיך את המצב שבו מספרם של החרדים באוכלוסייה גדל והולך בלי שהם ייקחו חלק בנטל השירות בצבא וייכנסו אל תוך השירות. חבריי מהמחנה הציוני, באמת אתם חברים שלי, אבל בואו נדבר על עובדות. מפלגת העבודה מתעסקת כל הזמן בפוליטיקה קטנה ובפנקסנות, במקום פשוט לעשות את הדבר הנכון ולהצביע בעד מה שאנחנו תומכים בו. ראיתי שאתמול שלחתם לכל חברי הכנסת של יש עתיד פעילים – חוץ ממני – כדי להזכיר לנו איך להצביע. אז חבל שלא אמרתם להם שאבי גבאי בכלל לא מעוניין בגיוס חרדים. הוא אמר את זה בקולו שלו לפני פחות משנה, ואני מצטט: אסור לכפות גיוס חרדים לשירות בצה"ל. הוא הוסיף ואמר: מי שרוצה ללמוד – שילמד, אז מה קרה? עלה על סוס? על חמור לבן? לאה פדידה (המחנה הציוני): הוא לא עושה ישראבלוף. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): אני יודע שאתם מחפשים איך לעשות לו – – – היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. מיקי לוי (יש עתיד): אבל מה זה, לקחו לי שלוש דקות. היו"ר רויטל סויד: אז אני אוסיף לך מעט. נא לסיים. תתכנס לסיום. מיקי לוי (יש עתיד): תוסיפי לי בבקשה דקה. היו"ר רויטל סויד: לא, אני לא אוסיף דקה. מיקי לוי (יש עתיד): אז זה לא בסדר, אני נורא מצטער. היו"ר רויטל סויד: תתכנס לסיום. מיקי לוי (יש עתיד): אני יודע שאתם מחפשים לעשות לו פוטש. אני יודע. חבל שלא אמרתם להם שחברי הכנסת של מפלגת העבודה ברחו מהמליאה בכנסת הקודמת ולא הצביעו על השוויון בנטל, עשו יעני מליאה אלטרנטיבית; חבל שלא אמרתם להם שעכשיו אתם מצביעים ביחד עם החרדים, כדי לקרוץ להם; חבל שלא אמרתם להם שמתמטית אתם יודעים שאי-אפשר להפיל את הממשלה: מחנ"צ – 24, יש עתיד – 11, מרצ – 5, 40 חרדים והערבים יימנעו. אם אתם לא יודעים לעשות חשבון, אתן לכם גם מחשבון. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. לאה פדידה (המחנה הציוני): עבר הזמן. מיקי לוי (יש עתיד): וחברים, כל כמה שנים אתם מחליפים את השם של המפלגה: פעם ישראל אחת, פעם המחנ"צ. ואני ממליץ לכם שבבחירות הבאות תקראו לעצמכם גבנ"צ – המחנ"צ של גבאי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. לאה פדידה (המחנה הציוני): אחלה שם. אנחנו באמת המחנה של גבאי. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת עליזה לביא, ולאחר מכן – חברת הכנסת יעל גרמן. מיקי לוי (יש עתיד): עובדות, אני רק עובדות. לאה פדידה (המחנה הציוני): כפרה, אנחנו במחנה של גבאי, אתה צודק. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת בראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, בואו נעשה סדר. 70 שנים ואפילו יותר אנחנו כאן מנסים להסדיר את העיוות הזה. אולי לא במקרה בשנתיים האחרונות יוצאות שלוש ביוגרפיות מרשימות על בן-גוריון; יוצא סרט מרתק. כשאני מנסה לחשוב על בן-גוריון ועל הפטור שלו ל-400 תלמידי הישיבות – והוא אמר: אני לא נכנע לחרדים, אני נכנע למצפוני. באמת, אחרי שחרב עולם תורה הוא מבקש לחדש, אבל ל-400 תלמידים. וזה מאמיר וקופץ, וחוק טל ביקש וניסה לעשות סדר, ויש לנו היום הזדמנות – יש לנו היום הזדמנות להמשיך את הקו הזה, לבוא ולעשות סדר. זה לא מושלם, נכון, אבל זאת התחלה, ומה ברירת המחדל שלנו? הרי אתם יודעים שהחרדים ישלמו יותר אם החוק הזה לא יעבור. מה אתם יושבים כאן ושואגים? על מה? בפעם שעברה לא הייתם בתמונה; ברחתם החוצה, חבריי במחנ"צ. תפסיקו לעשות מזה חוכא ואטלולא. באמת, השלטים שנתלו לי אתמול על הבית – ואגב, לכלכו לי את החצר; בואו לנקות – הם שיעשו את העבודה? אני חושבת – בואו נשים את הפוליטיקות הקטנות והעלובות בצד ונחזור ונחשוב איך עושים את זה יותר נכון. אין-ספור ועדות, ניסיונות, בג"צים, הצעות חוק. יש לנו הזדמנות הערב. היא לא מושלמת, אבל זאת הזדמנות לבוא ולתקן פצע מדמם בחברה הישראלית, עשרות שנים. אז מובא כאן חוק שגובש ללא פוליטיקאים, על ידי ועדה מקצועית, על דעת הצבא, על דעת הרמטכ"ל, על דעת מערכת הביטחון – אז מה קורה פה למתנגדים? פתאום עמדת הצבא לא מפסיק טובה לכם? עמדת מערכת הביטחון לא מספיק טובה לכם? עמדת הרמטכ"ל לא מספיק טובה לכם? האם זאת הצעה מושלמת? לא, היא לא מושלמת, אבל היא מתחילה תהליך, ואתם יודעים שהיא מתחילה תהליך– כן, לראשונה, סוף-סוף. היא תחילה של תהליך שכולנו נצא נשכרים ממנו, גם צה"ל, שזקוק לחיילים. כל מי ששמע את נציב קבילות החיילים יודע שחסרים חיילים. ואני אומרת לכם שחסרים חיילים, והחיילים המצוינים שלנו צריכים עוד חיילים, וכל אבא ואימא – וגברתי היושבת-ראש, את אימא לחיילים – יודע שחסרים חיילים בצבא ואין מספיק. תפסיקו לדבר איתי על כך שיש מספיק, כי אין מספיק, ואנחנו יושבים פה באין-ספור ועדות, ושומעים את השיחות של החיילים שלנו בליל שישי. אז בואו רגע נאמר את האמת: צה"ל ירוויח ויזכה בכוח אדם שהוא משווע לו ויחזק את מקומו כצבא העם. וחבריי גליק ומוסי רז, אתם רוצים להרוס את צבא העם. להרוס את צבא העם. ואנחנו לא רוצים – אנחנו רוצים לבוא ולחזק אותו. החברה הישראלית תרוויח, היא תהיה יותר סולידרית, עם יותר ערבות הדדית ויותר היכרות וקרבה בין הקבוצות, וכן, יותר שוויון. יותר שוויון. ואנחנו צריכים ואנחנו זקוקים – ואין לנו ארץ אחרת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת יעל גרמן. יעל גרמן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי, אולי לפני שאנחנו דנים בתיקון 25 – היום זה כבר – לחוק, כדאי שניזכר בדברי בג"ץ בפסק הדין שפסל את תיקון 21. שם הבהירה הנשיאה נאור כי גם בעבר בית המשפט העליון לא חייב את הכנסת לקבוע הסדר שיביא לשוויון גמור ומלא כבר עתה, ואפילו לא בטווח הקצר. על הכנסת, אמרה, לקבוע הסדר שיצמצם את הפערים ויוביל להסדר מדורג, גם אם איטי, שיביא לשינוי אמיתי. המאבק העקבי והממושך שלנו, של יש עתיד, לשוויון בנטל, מונע מאותם ערכים שבג"ץ מדבר עליהם. אנחנו מאמינים שהשירות בצבא ההגנה לישראל חיוני לביטחונה, להגנתה ולחוסנה של החברה שלנו. הוועדה המקצועית בראשותו של היועמ"ש של משרד הביטחון, אשר בעקבותיה נחקק תיקון זה שעומד לפנינו, קבעה כי השוויון בגיוס לצה"ל הוא ערך עליון, והוא חיוני לשמירה על צה"ל כצבא העם שמבטיח את קיומה של מדינת ישראל. אז מספיק עם הדיבורים שאני שומעת כאילו צה"ל לא זקוק, ולא רוצה את החרדים. אבל לא רק צה"ל זקוק לשוויון. הידיעה שיש מגזר שלם שמתחמק משירות בצבא בעוד כל השאר נושאים בעול, על כל המשתמע מכך, מפלגת את העם, גורמת לתסכול ולכעס, והכעס הזה מתורגם לניכור ואפילו לאיבה כלפי המגזר החרדי. החברה שלנו זקוקה לשוויון בנטל כדי לצמצם את הפערים – – לאה פדידה (המחנה הציוני): זו זכות, זכות. יעל גרמן (יש עתיד): – – ולצמצם את האפליה וההדרה. אני יודעת שהמילה שוויון היא מילה גדולה. אני גם יודעת שאין באמת שוויון בגיוס. הגיוס לצבא עומד סביב 66%; גברים מתגייסים יותר מנשים; בקריית אונו מתגייסים יותר מאשר בצפת. אבל דווקא בשל כך ההסדר המוצע היום נותן מענה מידתי לכך שמרבית החרדים אינם מתגייסים. התיקון גם עומד במבחן הרצף הרציונלי שעליו דיבר הבג"ץ, וגברתי יודעת על מה אני מדברת. כן, גברתי השרה שקד, שלא כאן, בתיקון 23 יש סנקציות, חברי יואל, מפני שהוא קובע בבירור שאם לא יושג שיעור גיוס בהיקף של 85% מהיעדים יפקע התיקון לחוק, וברגע שזה יקרה, הרי שכל מה שחל על כולנו, כולל סעיף 46, עם הסנקציה של שנתיים, יחול על כל מי שלא יתגייס. נכון, זה יקרה רק בעוד שש שנים וחצי, והלוואי שזה היה קורה קודם לכן, אבל על כך דיברה השופטת נאור – על המידתיות – – היו"ר רויטל סויד: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): – – על האיטיות. אני רוצה ברשותך לומר עוד דבר אחד – לספר לכם שאימי – – – היו"ר רויטל סויד: לסיים. יעל גרמן (יש עתיד): כן. אימי, כשרצתה לומר שהינה, היא שכנעה אותנו, היא הייתה אומרת: סוף-סוף הגעתם לרחוב שלי. אז חבריי בקואליציה, סוף-סוף הגעתם לרחוב של יש עתיד. שינוי ותיקון 23 הוא אותה גברת – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. יעל גרמן (יש עתיד): – – בשינוי האדרת של תיקון מס' 19. ותרשי לי לסיים – – היו"ר רויטל סויד: לא, אני מצטערת. ממש לא. יעל גרמן (יש עתיד): – – בדבריו של השופט רובינשטיין – את בוודאי תרצי לשמוע. היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת גרמן, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): רק בדבריו של השופט רובינשטיין: היום בו תהא תחושה לכלל הציבור היהודי הלא-חרדי כי ניתנת כתף לביטחונה הפיזי של המדינה מצד הקהילה החרדית – – – היו"ר רויטל סויד: תודה. יעל גרמן (יש עתיד): – – – יהא בעיניי יום חג למדינת ישראל. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אילולא לומדי התורה שתורתם אומנותם לא היה קיום לעולם. הנביא אומר: "אם לא בריתי יומם ולילה חֻקות שמים וארץ לא שמתי". אין קיום לעולם אילולא לומדי התורה. אבל אני רוצה לרדת למדינה שלנו. המדינה שלנו תלויה בנס. המציאות הזאת שאנחנו מדינה שחלק גדול מתקציבה הולך לביטחון, המדינה הזאת, שמוקפת אויבים, שהיא מוטת ייצור, שהיא נמצאת במצב כלכלי הכי גרוע שיכול להיות כשהמצב הכלכלי רע בכל העולם, אנחנו מדינה שמצליחה לשרוד, להגדיל את הצמיחה, להוריד את האבטלה, ובדירוג האשראי אנחנו מהגבוהים בעולם – בזכות לומדי התורה. אילולא זה, אין לנו זכות קיום. למה בכלל באנו לכאן? אנחנו עם שצריך לזכור שלא עבר עם אחר בעולם כל כך הרבה צרות כמו שאנחנו: שואה, אינקוויזיציה, מסעי הצלב – אנחנו עוברים את הכול – גירוש ספרד. לנו יש עם שהיהודי בקנדה והיהודי בסין והיהודי בפולניה ובמרוקו ובתוניסיה מדברים באותה שפה. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד – זאת השפה שהעם היהודי מדבר בכל מקום ומקום. המקצוענים, שהם מעבירים את התורה ואת הדיבור הזה של שמע ישראל, זה לומדי התורה. כך היה מאז היותנו לעם. זאת הייתה הנחלה שלנו, שאנחנו בזכותם חזרנו לארץ, שאנחנו בזכותם מתקיימים. אני יושב כאן, במליאת הכנסת, ואני שומע את הוויכוח הזה, ואני פשוט מתפוצץ. לומדי התורה שלומדים – אני לא מדבר על אלה שלא לומדים – לומדי התורה שלומדים, אפשר לבוא לכל ישיבה בכל מקום בארץ, לראות בשעה 21:00, 22:00, 23:00, בלילה, האולם מלא, לומדים, חברותות. קריאה: – – – משה גפני (יהדות התורה): בסדר. ואנחנו יושבים כאן, חברי הכנסת החרדים, וליבנו מתפלץ. אנחנו, שחייבים בהכרת הטוב – אין אפשרות להחזיק חיל יהודי בלי שיהיה בתוכו חיל של לומדי תורה, בלי שיהיו כאלה שהם לומדים תורה, שבלעדיהם אין לנו זכות קיום כצבא; אין לנו זכות קיום כעם. ואנחנו מתווכחים פה אם מי שלומד תורה – הרי לא מדברים על מי שלא לומד; מדברים על מי שלומד – אם יש עתיד צודקת שהם פליליים, אלה שלומדים תורה, או המחנה הציוני צודק שהם פליליים שהם לומדים תורה. איפה הבושה של העם היהודי, שמדברים על לומדי התורה? דיברו פה על פרשת מטות, על שניים וחצי השבטים שהיו צריכים להצטרף למלחמה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – משה גפני (יהדות התורה): המלחמה זה דוד המלך קידש, שהייתה מלחמה עקובה מדם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – משה גפני (יהדות התורה): אמר לו הנביא: חצי מהעם – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פארן. משה גפני (יהדות התורה): – – חצי מהעם לומד תורה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת פארן, חברת הכנסת פארן, חברת הכנסת תמנו-שטה, בבקשה לא להפריע. משה גפני (יהדות התורה): חצי מהעם צריך ללמוד תורה, בגלל שאחרת אנחנו עם ככל העמים. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת תמנו-שטה וחברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, די. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת גפני – – היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): – – איך אתה מרגיש עם זה שיש עתיד עושים עבורך את העבודה, חבר הכנסת גפני, שהם עוזרים לך להעביר את החוק? היו"ר רויטל סויד: חבר הכנסת יואל חסון, אני אצטרך לתת דוגמה עליך היום – – יואל חסון (המחנה הציוני): עליי? היו"ר רויטל סויד: – – ובפעם הראשונה לקרוא לסדר. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: חברת הכנסת תמנו-שטה, די. משה גפני (יהדות התורה): דוד המלך ניהל מלחמות עקובות מדם. אמר לו הנביא: אתה תיענש על זה, בגלל שחצי מהעם באותו יום לא למדו תורה. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. משה גפני (יהדות התורה): אני מסיים. חצי מהעם למד תורה, חצי מהעם נלחם. מה אתם מבקשים, שהמתי מעט האלה יהיו פליליים? אלה שלומדים תורה? אין בושה יהודית, לחברים כאן, כשאנחנו מדברים על לומדי תורה. אני מסיים, גברתי. אני קורא ללומדי התורה, למי שתורתו אומנותו, שלא יתפתה למה שמתנהל כאן. אני קורא לכם לעמוד על משמרתכם, ללמוד תורה. אחד מכם לא יעזוב את הלימוד. כולם, שמי שלומד –שימשיך ללמוד, שלא ישמע למה שמדברים פה, שלא יתחשב בזה, שילמד תורה. בזכותכם אנחנו קיימים. תודה רבה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת גפני. חבר הכנסת אורי מקלב. יואל חסון (המחנה הציוני): תעבור דרך יש עתיד, גפני. חיבוק ונשיקה ליש עתיד. הם עוזרים לך, עשו לך טובה גדולה. תנשק אותם. נשיקה קטנה. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – היו"ר רויטל סויד: שלוש דקות, בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אין שוויוניות בוויכוח בינינו, שם אין שוויוניות. אנחנו מדברים על יסוד קיומנו, על שהתורה נבראה, באה לעולם ועל זה הוקם העולם. אנחנו מדברים על המשך קיומנו ועל זכות קיומנו. שוויוניות זה לא המשוואה השנייה – זה לא ערך מול יסוד קיומנו, זכות קיומנו וחובת קיומנו. לימוד התורה הוא לא רק אמונה ולא רק ציווי ולא רק חיוב ולא רק המשכיות של דורות רבים ואלפי שנה. החיוב בלימוד תורה נמצא כאן, בארץ ישראל, כפל כפליים במחויבות המיוחדת שיש לאחר השואה הנוראה, שהכחידה את עמנו, כמעט הכחידה את עמנו. ובאותו להט שבאו להתיישבות בארץ ישראל כדי לשקם אותנו נפשית ופיזית, באותו להט היה צריך לקום ולשקם את עולם התורה – שנכחד, נכחד שכמעט שלא נשאר פליט, שהוא היה הראשון שניסו והצליחו והכחידו אותו, ושרפו את הגמרות ושרפו את התורה והפסיקו את לימוד התורה, ולומדי התורה היו הראשונים שנכחדו. באותה חובה שהייתה ואותו להט היה צריך להקים את עולם התורה, והלהט הזה – הרוב לא עשה את זה. מעט לקחו את הנטל הזה ואת העול הזה ולקחו את המסלול הקשה ביותר. מסלול קשה – בחירה במסלול הזה מחייבת חיי הסתפקות במועט, חיי צניעות וצמצום, לאסור יותר מהמותר, למגבלות מדעת – לא כל מה שרוצים עושים – ולחיות בכפוף לחיי התורה, במחויבות ובהכרח ובשעבוד ללימוד התורה. את זה עשו. ואנחנו לא נתיימר שאנחנו מכירים את עולם התורה. אנחנו לא מכירים לא את עולם התורה ולא את לומדי התורה, גם לא היכרות שטחית – לא מה שרואים שמסתובבים פה, ככה. זה לא עולם התורה. מי שיודע ומי שמכיר – מאז במיוחד, וכבר כמה דורות גם בארץ ישראל – מרגע שאדם נולד, בתוך קושי הלידה, האימא של הילד מתפללת שזו תהיה מטרתו וזו תהא תכליתו ובזה תהיה ההערצה שלו וזו תהיה הדוגמה, והוא ואחיו, וככה לאורך כל הגידול שלו. וככה אנחנו כמה דורות, בהמשך למה שתמיד היה. החלק הזה, השורשיות הזאת, זה בדנ"א, זה החמצן שלו, זה המהות שלו. ואם אנחנו נחשוב שבוויכוחים שבינינו אנחנו נשפיע או ננסה להשפיע ונשנה את לומדי התורה, טעות היא בידנו. צריכים לעשות התרת חלום. מהות, ערכיות כזאת, שורשיות כזאת – – היו"ר רויטל סויד: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): – – לא משנים ולא מזיזים בוויכוח בינינו. מה שכן, גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר רויטל סויד: לסיום. אורי מקלב (יהדות התורה): אני מסיים. אנחנו לא מבקשים להוכיח את המסירות הזאת, את הלהט, את החינוך, את החובה ואת ההכרח ואת הדבר הנעלה הזה במסלול התנגשות. את הדבר הזה אנחנו מבקשים, ולכן אנחנו מנסים לעשות את זה בצורה מסודרת, בהסדרה, בהבנה. חשוב לנו להיות עם אחד בנושא הזה, באמת להתעלות, מכיוון שאם עד היום ידענו שאדם, המסירות שאדם יהודי היה צריך בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד זה היה לא לעבוד לאל אחר, היום הוא יודע ורבים יודעים – מסירות ולימוד התורה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת יוסי יונה. ינון אזולאי (ש"ס): ברשות גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חבריי חברי הכנסת, לילה זה הוא לילה קשה עבורי כבן תורה. כמי שבניו מתחנכים בעולמה של תורה, הבעיה הקשה שלנו פה היא שלצערנו במדינת ישראל הפסיקו להכיר ולהעריך מהי ערכה של תורה. אנחנו כבר שכחנו מהו ערכה של תורה, שכחנו מאיפה הגענו. שכחנו שעם ישראל לדורותיו קיים בזכות עולם התורה, בזכות לומדי התורה, אשר הוגים 24 שעות ביממה סביב העולם ומקיימים את העולם הזה. מרן הרב עובדיה יוסף, כשישב על בנו שבעה, הגיע לנחמו ראש הממשלה. ואז אמר לו מרן: כואב לי יותר, קשה לי יותר גזרת הגיוס מאשר צער מיתת בני. דבר קשה, אבל אמר את זה מרן לראש הממשלה, כי מרן הבין שכבר הפסיקו להעריך את ערכה של תורה. רבים פה מהחברים מצטטים את דברי הרמב"ם. מתי בפעם אחרונה פתחתם רמב"ם? מתי הלכתם לפי הלכות הרמב"ם? אז בואו, אני קצת אתן לכם מה זה רמב"ם. אני אצטט לכם מהדברים של הרמב"ם, שאותו אתם מצטטים, מכבדים, אבל אותו אנחנו מקיימים. הרמב"ם, בהלכות שמיטה, פרק י"ג הלכות, י' וי"א: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו: מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל'. לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר 'ברך ה' חילו', והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'." בהלכה י"א הוא ממשיך שמי שיש לו ספק אולי זה לא לומדי התורה, רמב"ם, ואומר: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכוהנים וללויים. הרי דוד אומר "ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומיך גורלי'." כן, זהו הרמב"ם שאתם אותו מכבדים ואנחנו מקיימים. ואל תטיפו לנו מוסר ותגידו לנו שילכו לשרת שירות אזרחי, שירות לאומי. רוב העמותות שעוזרות במדינת ישראל הן עמותות חרדיות. מצילים חיים, עוזרים וכולם שם – התורמים חרדים, המתנדבים חרדים – אז זה השירות הלאומי שלנו ודרכה של תורה. אני רוצה רק להגיד לכם משהו קצר. אני פעם ניהלתי בנוער נושר וביקשו ממני מנצח יהודה שאביא להם בחורים להתגייס. הבאתי להם 22 בחורים, ואמרו לי: את זה אתה מביא? אתה בטוח שהרבנים יסכימו? אמרתי להם: כן. חזרו אליי אחרי פחות מ-24 שעות ואמרו לי: לא, לא, לא, אנחנו לא רוצים. מה קרה, למה אתם לא רוצים? אמרו לי: לא, אלה, יש להם תיקים פליליים, זה הנוער הנושר. אז מה חשבתם, שניתן לכם את הבכירים בישיבות? אלא מה אתם רוצים באמת? אתם רוצים את הנשמה ולא את הגוף. את זה אנחנו לא ניתן לכם. היו"ר רויטל סויד: תודה. ינון אזולאי (ש"ס): ולסיום אני אגיד לכם: דעתנו בטלה ומבוטלת בפני דעת תורה. כל מה שדעת תורה – תורה לנו, אותה נעשה. בלעם הרשע, כשבא לקלל את עם ישראל, אמר – – היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. תודה רבה. ינון אזולאי (ש"ס): – – מה שאומר אליי ה' אותו אדבר; ומה שיצוו עלינו מורינו ורבינו, מועצת חכמי התורה, אותה נעשה וכך נצביע. ואני קורא לכם, ילדיי היקרים, בניי שמתחנכים בישיבות, גם אם תגיעו לתקופה שתצטרכו למסור נפש למען לימוד התורה – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. ינון אזולאי (ש"ס): – – תעשו את זה, כי כך צריך להיות, ואל תשמעו לרשעים. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, ראש הממשלה, יש לנו גם את חבר הכנסת גפני שנכנס ויצא. הוא ישב כאן ואמר משהו באמת מתמיה, גברתי היושבת-ראש. הוא אומר: מבחינתנו, חצי העם ילמד תורה וחציו האחר יעשה את מטלותיו החילוניות, בין שזה שירות צבאי ובין שזה שוק העבודה. יושב כאן ראש הממשלה, ואני באמת תמה להיכן נעלם חבר הכנסת גפני. שהם יבואו ויאמרו לנו כיצד אנחנו יכולים להבטיח המשך של צמיחה, כיצד אנחנו יכולים להבטיח שלמדינה יהיו המשאבים כדי לכלכל את השירותים החברתיים של כולנו. אמר ראש הממשלה ואמרו אחרים: פוטנציאל הצמיחה של הכלכלה הישראלית נמצא בשני סקטורים, גברתי היושבת-ראש: הציבור הערבי והציבור החרדי. אז לבוא ולומר: חצי מהעם – חבר הכנסת פרץ, אתה שומע? חצי מהעם ילמד תורה וחציו האחר ילך או לצבא, אם תרצו, או לשירותיו האחרים, או למעשיו האחרים – הרי שהדבר הזה אבסורד. אנחנו כאן, במחנה הציוני בוודאי, אנחנו בוודאי מכבדים את המסורת ואנחנו חלק מהמסורת. חבר הכנסת מקלב, כשאתה מדבר על החשיבות של לימודי התורה – ניקח אותך לסיור קטן בחוץ לארץ, בניו יורק, נראה לך כיצד החרדים שמה עובדים וגם שומרים על מסורת ישראל. אין סתירה – איך הם מצליחים באמת להיכנס במספרים כל כך גדולים לשוק העבודה, לעשות לביתם, וגם לשמור את המסורת. לכן אני אומר באופן חד-משמעי: לנו אין בעיה, חס וחלילה, עם התורה, אין לנו בעיה עם לומדי תורה, ואתם יודעים מה, נוסיף ונאמר, גם באשר לחרדים האשכנזים וגם באשר לחרדים המזרחים. אנחנו בעד שתהיה אליטה תורנית. כן, אנחנו בעד שתהיה אליטה תורנית. כן, אלה הם ערכים חשובים לנו; זו המסורת שלנו. אלה שנוברים וחופרים ולומדים את התורה משרתים גם אותנו. אבל לעשות מזה כאילו שזה הופך להיות איזושהי מצווה שככל שאנשים יעסקו בה זה יהיה טוב לכולנו – הרי שזו באמת הפקרות. זו תהיה הפקרות לחלוטין. לכן באים אליכם ואומרים: הבה וננהג בשום שכל. כמה ילמדו וכמה לא ילמדו. ואנחנו יודעים – נמצאים כאן החבר'ה שיושבים כאן ביציע – הרי הסיפור הזה כפי שאנחנו מכירים אותו היום, העניין הזה של לימוד בישיבות, המון פעמים הוא נועד כדי להשתמט מהשירות הצבאי, גברתי היושבת-ראש. לכן אנחנו בעד עמדה סבירה, בעד עמדה הגיונית. ואני מסיים ביחס ליש עתיד. מיקי לוי, חברי היקר – באמת חברי היקר – כתב אחד הפרשנים – אני מסיים – הוא אמר: מי זה שנתן את העצה הלא-סבירה הזאת ליושב-ראש של יש עתיד לבוא עם העמדה הזאת? הרי זו ספינת הדגל שלכם, שוויון בנטל. והינה, קארין, אפשרתם לה לטבוע. קארין אלהרר (יש עתיד): ממש לא. יוסי יונה (המחנה הציוני): הכיצד? הכיצד אפשרתם לספינת הדגל שלכם לטבוע? היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר כנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת עמיר פרץ, בבקשה. עמיר פרץ (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אדוני ראש הממשלה, הדיון היום נוגע בנימים העדינים ביותר של החברה הישראלית. החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים רבים – חברתיים, כלכליים, מדיניים, דמוקרטיים. יש המון חילוקי דעות. אבל כאשר מדברים על האתגרים הביטחוניים, ברור לחלוטין שזה המקום לייצר את המכנה המשותף הרחב ביותר האפשרי. אני בהחלט מסכים שיש הבדל גדול בין שני החוקים. החוק שחוקק ויצא מתחת ידיו של יעקב פרי, השר יעקב פרי, שעמד בראש הוועדה לשוויון בנטל – גם אני הייתי חבר בוועדה. ויש הבדלים: יש הבדלים בשאלת היעדים, בשאלת המכסות, סוג הסנקציות – כלכליות, פליליות. יש רק דבר אחד משותף, ואני מצטער לומר זאת לחברי מהצד של אותה קבוצה שמצליחה תמיד להשיג הכול בשקט, ועוד שבסוף יגידו להם תודה. הדבר המשותף הוא שכמו אז גם היום, כל הדיונים יוצרים מסך עשן כל כך סמיך, שתחתיו מי שממשיך ליהנות הכי הרבה זה דווקא אותם חיילים שנמצאים בישיבות ההסדר. עליהם לא מדברים, משום מה, כי הרבה יותר נוח לנהל את המתקפה ואת חילוקי הדעות מול החרדים. איך אפשר בכלל לומר מילה כשמדברים על הציונות הדתית? הם כולם גיבורים. כולנו צריכים לבוא ולהרכין ראש כשמדברים עליהם. אבל בואו נאמר את האמת – ואני רוצה לצטט משפט של הרב לאו, בני לאו, שלמד בישיבת הר עציון, מהיוקרתיות של מסלול ההסדר, ופרש ממנה לטובת השירות הצבאי. הוא אמר כך: שליחות ישיבות ההסדר נגמרה לפני 40 שנה. הישיבות הפכו לעיר מקלט. זה הפך לשבלונה. זה לא נכון, לא ראוי ואין שום הצדקה להמשיך זאת. ואני מציע שנתמקד בעניין הזה. אני לא אשכח את הפגישה המרגשת שהייתה לנו, ליעקב פרי ולשאר חברי ועדת השרים, עם הרבנים שהגיעו, הרבנים של ישיבות ההסדר – אנשים ראויים, מכובדים, שבאמת ראית שהם מדברים מנימי נפשם, שמוכנים להקריב המון למען מדינת ישראל. והם אמרו: אצלנו החיילים הם חיילים מצטיינים, הם חיילים טובים. ואני אמרתי להם: כבוד הרבנים, דווקא בשל העובדה שאתם מתארים את החיילים שלכם כחיילים מובחרים, איכותיים – זה בדיוק מה שצה"ל צריך, זה בדיוק מה שצה"ל רוצה. אין שום סיבה שנסתיר את העובדה הזאת שעדיין יש קבוצה שמשרתת רק 17 חודשים כשהבנים שלנו משרתים 24 חודשים – ואנחנו כולנו עומדים כאן ושותקים. הגיע הזמן שאם מקיימים דיון על שוויון בנטל, לא לתת לשום קבוצה להסתתר מאחורי העימות הקשה שמתקיים עם החרדים. שם גם צריך לעשות פעם אחת ולתמיד הסכמה – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. עמיר פרץ (המחנה הציוני): – – אבל לא לתת בשום פנים ואופן לשאלת ישיבות ההסדר לחמוק מתחת לאפנו, כאן, היום בדיון הזה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, ולאחר מכן – חבר הכנסת יואב קיש. שלוש דקות. יהודה גליק (הליכוד): אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, מתוקים ומתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים. ישבתי כעת כשלוש שעות, הקשבתי כמעט לכל הנאומים שננאמו כאן. הקשבתי בקשב רב כמעט לכל הנואמים, בהתאם ליכולתי, והרגשתי שאנחנו עוסקים פה בנושא שבאמת ובתמים – מלבד הפוליטיקות הפנימיות פה באופוזיציה – באמת אנשים דיברו מתוך הלב והנשמה והמצפון. הנושא כל כך עומד בעצם של העניין, כי באמת ובתמים הנושא של הסולידריות הפנימית של החברה הישראלית חשוב כל כך. והנושא של לימוד התורה חשוב כל כך לאוכלוסייה מסוימת. והשאלה הגדולה: האם, האם אנחנו צריכים שהנושא הזה שנקרא צה"ל ימשיך עוד שנים ושנים, במקום להיות גורם מאחד, להיות גורם מפלג? הרי בעולם, מעולם כפייה לא עזרה לשנות דבר – לא כפייה דתית ולא כפיית גיוס; לא איומים בסנקציות פליליות ולא איומים אחרים. יתרה מזאת, כמה החברה הישראלית הייתה יכולה להרוויח מתחושת השוויון בתוך הציבור. אבל יש בעיה. המושג שוויון בנטל – יש בעיה עם שני המושגים האלה. האם השירות בצה"ל הוא נטל, או שהוא רצון, או שהוא זכות? והמושג השני, שוויון, גם הוא לא פחות גרוע. שוויון זה כשהילד שלי הקטן בא אליי ואומר לי: זה לא פייר, הוא קיבל יותר, אני קיבלתי פחות. האם אנחנו רוצים שוויון או שאנחנו רוצים צבא יעיל? האם אנחנו רוצים שאנשים יתרמו לחברה ויתרמו הרבה יותר? אין ספק שאילו לא הייתה פה חובה להתגייס, מתוך 40,000 לומדי התורה 30,000 היו תורמים לחברה הישראלית בכלכלה שלה, בעשייה החברתית שלה. הכפייה הזאת של כולנו להתגייס לצבא פוגעת ומפלגת. הרבה יותר אנשים חרדים וערבים היו מתגייסים לצבא אילו זה לא היה משהו כפוי, אילו היו מרגישים שבאמת יש פה משהו משותף. התחושות האלה שהובעו פה הערב הן כל כך חזקות וכל כך עוצמתיות, ואני מציע גם לכם, חבריי החרדים, תזדהו עם הצעקות שנאמרו פה מאנשים שמרגישים שהם רוצים אתכם בתוכם. חבריי מהאופוזיציה, תזדהו עם זעקתם של החרדים על כמה שחשוב להם לימוד התורה – כל כך בסיסי. אם נצליח להאזין לשני הקולות האלה גם יחד ונצליח ליצור פה מערכת שהיא לא כפייתית, נדמה לי שכולנו, כולנו, נרוויח מסולידריות כללית. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת יואב קיש – אחרון הדוברים. לאחר מכן יסכם סגן השר אלי בן-דהן. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, חברות וחברי הכנסת, הכנסת הזאת, זו בעצם הפעם השנייה שהיא מנסה להסדיר את הנושא, וגם בכנסת הקודמת כך היה, ואנחנו גוררים, בעצם מאז ביטולו של חוק טל, את נושא גיוס חרדים ושילובם במערכת הצבאית. אני מזכיר לכולם: ב-2007 התגייסו 300 חרדים לצה"ל במחזור שנתי. ב-2017, עשור לאחר מכן, אנחנו עומדים על 3,000 חרדים, קצת יותר, שהתגייסו לצבא; מתוך אותם 3,000, כ-1,000 חרדים הם במסלולי לוחמים. מסלול הלוחמים הראשון שנפתח למגזר החרדי היה הנח"ל החרדי, ובעקבות הצלחת הנח"ל החרדי נפתחו מסגרות נוספות בגבעתי, בצנחנים, ומדברים כעת על הרחבה. אני חושב שהמסר האמיתי של שותפות ושוויון בנטל זה שוויון במאמץ של להיות שותפים במסגרות הלוחמות, ואי-אפשר להתעלם מכך. בכוונתי להוביל גם במהלך החקיקה הגדרה של יעד ללוחמים שיהיה עם עלייה באחוזים, כך שיסדיר שכ-45% מהגיוס יהיה מיועד ללוחמים. ברגע שנעמוד ביעד הזה, מבחינתי גם המספרים של כלל הגיוס יכולים להיות יותר נמוכים. לכן, בכוונתי לעודד, ולמקד, ולומר שגם בשנה שבה יעמדו רק ב-90% מהיעד של הגיוס, אבל יעמדו ב-45% יעד של מסלולי לוחמים, תהיה כשנה שבה עמדו ביעד. זה שינוי אחד שבכוונתי להעביר. שינוי נוסף, שהוא מסר לא פחות חשוב שצריך לצאת מהבית הזה – אני מזכיר לכולם, בתזכיר ובעבודה של הוועדה ששר הביטחון הנחה להקים הייתה מסקנה ברורה: מדינת ישראל צריכה לממן לכל בוגר הצבא תואר ראשון. הדבר הזה היה כהנחיה בתזכיר. לצערי, בהצעת החוק שמונחת על שולחננו הדבר הזה נשכח. אנחנו אמרנו: מי שנותן יותר צריך לקבל יותר. אנחנו עושים את זה היום; לא מספיק. האמירה הברורה שנאמרה בעבודת הוועדה – וסגן השר, אתה מכיר את הוועדה – נעלמה מהצעת החוק לקריאה הראשונה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה לא מתאים לחוק הזה. זה לא שייך. יואב קיש (הליכוד): למה לא מתאים לחוק הזה? אני חושב בהחלט שבחוק הזה – אנחנו הולכים לעשר שנים, התייחסות למספרי גיוס במהלך עשר השנים הקרובות. זה בדיוק המצב להתייחס גם בחוק הזה לכך שבמהלך – כי הרי מדובר פה במשמעות תקציבית לא פשוטה. אי-אפשר להנחית את זה בשנה, מעכשיו לעכשיו. מהלך שייקח כמה שנים, נכון להגדיר את זה בכמה יעדים ולהתייחס גם לנושא של לימוד לתואר ראשון שיבוצע במהלך החוק הזה לכל הלוחמים ולכל המסגרות בצה"ל. אני רוצה לסיים ולומר רק לחבר הכנסת זחאלקה, שניצל את הבמה הזאת להשתלח בלוחמי וחיילי צה"ל: מי שמדבר על טרוריסטים, שיסתכל היטב מה קורה אצלו בסיעה, עם בוגד אחד, עזמי בשארה, שברח מפה, אחד שנמצא בכלא והוא, זחאלקה עצמו, שעומד דום לטרוריסטים ולרוצחים. אנחנו אותו צריכים להוציא מהכנסת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. יסכם את הדיון סגן השר אלי בן-דהן, בבקשה. לאחר מכן נעבור להצבעה, וההצבעה היא שמית, לבקשת הקואליציה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, היה פה דיון ארוך, נוקב, נשמעו פה דעות רבות, ותרשו לי להתחיל בסיפור. בירושלים חי הרב שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה. הרב שלמה זלמן אוירבך נחשב בדורו לאחד מגדולי הפוסקים. הוא היה ראש ישיבת קול תורה, אחד מחלוצי הפוסקים בענייני רפואה והלכה, בענייני חשמל בשבת, בכלל בשילוב בין הטכנולוגיה להלכה. הרב אוירבך, כראש ישיבה, נשאל על ידי תלמידיו. תלמידים באו אליו ואמרו לו: הרב, אנחנו מבקשים קצת חופש של כמה שעות לנסוע לקברי צדיקים, קברי צדיקים בגליל, כדי להתחזק קצת אחר כך בתפילה, בלימוד תורה. אנו מבקשים לצאת מהישיבה לכמה שעות, ללכת להתפלל בקברי צדיקים. אמר להם הרב שלמה זלמן אוירבך, זכר צדיק לברכה: אני רוצה להגיד לכם, גם אני לפעמים צריך חיזוק, גם אני לפעמים רוצה להתחזק בתורה, ביראת שמיים, להתחזק בתפילה. גם אני הולך לקברי צדיקים, רק ההבדל הוא – אני הולך להר הרצל, שם נמצאים הצדיקים האמיתיים. בהר הרצל נמצאים הצדיקים האמיתיים שמסרו את נפשם למען עם ישראל. זאת הייתה ראייה של אדם גדול בתורה, רב חשוב, שגידל תלמידי חכמים רבים. הוא ידע שכמו שלימוד התורה – ולימוד התורה הוא בהחלט אבן יסוד, כמו שאמרתי בנאום הראשון, אבן יסוד לתקומתה של מדינת ישראל, אבן יסוד לקיומו של עם ישראל, אבל מנגד צריך גם לדעת לכבד ולהעריך ולהוקיר את אלה שמסרו את נפשם להגנת העם והארץ. אני לא למדתי בקול תורה, למדתי בישיבת מרכז הרב. רבנו, הרב צבי יהודה קוק, זכר צדיק לברכה, לימדנו כמה עניינים שנוגעים לחיבור הזה בין תורה לצבא. יש פסוק במזמור שאנחנו אומרים יום-יום, בין "אשרי יושבי ביתך" ל"ובא לציון", מזמור לדוד, "יענך ה' ביום צרה". המזמור הזה מסתיים במילים הללו: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודָד". הפסוק הזה מעורר שאלה לא פשוטה: מה פירוש הדבר, אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נזכיר? האם דוד המלך, שידע להילחם במלחמות רבות, דוד המלך, שידע להגן על ארץ ישראל, דוד המלך, שכבש את רמת הגולן ואת כל אזור צפון הארץ, את ארם, דוד המלך, שנלחם עם מואב – האם דוד המלך באמת התכוון שכאשר אנחנו עושים מלחמה, אנחנו נשב בבתינו ונזכיר את שם ה', לעומת האויבים, שיגידו: "אלה ברכב ואלה בסוסים"? האם זאת כוונתו של דוד המלך? הרי הוא עצמו לא נהג ככה. דוד המלך, היה לו צבא מאורגן, ודוד המלך לא הסתפק בהזכרת שם ה' כדי להילחם מול אויביו. לכן, הסביר הרב צבי יהודה קוק, זכר צדיק לברכה, שהפירוש של הפסוק הוא כך: "אלה ברכב ואלה בסוסים" – וגם אנחנו ברכב ובסוסים, בוודאי, כי מלחמות עושים ברכב ובסוסים. מלחמות עושים עם טנקים ועם מטוסים ועם תותחים – כך עושים מלחמה. אלא שההבדל בין עם ישראל לבין אומות העולם הוא שהם נלחמים רק בטנקים ובמטוסים; אנחנו, בנוסף לכך, מעבר לזה, נלחמים ברכב ובסוסים אבל אנחנו מזכירים את שם ה'. הזכרת שם ה' ברכב ובסוסים היא שמביאה לנו את הניצחון; היא שמביאה את המלחמה – היא שגורמת לנו לנצח במלחמותינו. מי שחושב שיסתפק רק ברכב ובסוסים בלי הזכרת שם ה' – ככה לא נצליח במלחמה. "המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד" – רק אם אנחנו מזכירים את שם ה' ברכב ובסוסים. דבר נוסף אני רוצה לומר. נהוג לחשוב שיש כאן שני צדדים לעומתיים: יש כאן מי שהולך לצבא ויש מי שהולך ללמוד תורה, וכל אחד מהם הוא לעומתי לשני. אני רוצה לומר לכם שכמובן, מי שלומד תורה – לימוד תורה הוא קודש, אבל גם הצבא הוא קודש. הצבא הוא כלי שדרכו אנחנו מקיימים מצוות רבות. דרך הצבא מקיימים את מצוות עזרת ישראל מיד צר. דרך הצבא אנחנו מקיימים את מצוות יישוב הארץ, כמו שכותב הרמב"ן: שלא נעזבנה ביד האומות, ולא לשממה. אין שום דרך בעולם שארץ ישראל לא תהיה בידי האומות או שארץ ישראל לא תהיה שממה אלא רק על ידי הצבא. רק אם יש לנו צבא חזק אנחנו יכולים למנוע את זה שארץ ישראל תינתן לעם זר. ואם אנחנו רוצים לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, כדברי הרמב"ן: שלא נעזבנה ביד האומות, ולא לשממה – כדי לקיים את המצווה הזאת צריך צבא חזק. ולכן, גם מי שהולך לצבא מקיים מצוות רבות. כפי שאמרתי, לימוד תורה זה קודש, וגם השירות בצבא הוא קודש. אין כאן שני צדדים. יש פה לומדי תורה וחיילים, וכולם יש להם מטרה אחת: לחזק את מדינת ישראל. לכולם יש מטרה אחת: לקיים את עם ישראל בארץ ישראל. הקיום הזה משותף, ולכן, את כל מי שלומד תורה, בני התורה, צריכים כמובן לכבד ולהוקיר, ולהעריך את חיילי צבא ההגנה לישראל, שהם מגינים בגופם על עם ישראל. וחיילי צבא הגנה לישראל צריכים להכיר ולכבד ולהעריך את לומדי התורה, כי גם זה וגם זה – שניהם בונים את עם ישראל. ולכן אני אומר עוד דבר. הרב צבי יהודה התנגד לאמירה שיש פטור לבני ישיבות. אין פטור – יש דחייה; אנחנו דוחים את הגיוס. בשלב הזה של החיים אדם רוצה ללמוד תורה ורוצה להקדיש את חייו ללימוד תורה, אבל הוא לא פטור מהצבא. מהצבא הוא מקבל רק דחייה, והדחייה הזאת היא שמאפשרת לו ללמוד תורה. אני רוצה לומר כאן עוד משפט. יש שמאיימים ומהלכים אימים על הציבור בישראל, ובעיקר על לומדי התורה, ומפחידים אותנו או מפחידים את לומדי התורה שכאילו מחר בבוקר, כשהחוק הזה יתקבל, אז תראו את מצ"ח, ואת המשטרה הצבאית, את המשטרה נכנסת לישיבות ומוציאה תלמידים מהישיבות ומגייסת אותם לצבא. אני אומר פה בצורה חד-משמעית וברורה: אין דבר כזה, ולא יהיה דבר כזה. אף אחד לא מתכוון להיכנס לישיבות ולהוציא תלמידים בכוח. מי שיושב ולומד תורה, מי שתורתו אומנותו באמת, ימשיך וילמד תורה, בעזרת השם, ויתגדל בתורה וביראת שמיים, כי עם ישראל יודע שללימוד התורה יש ערך חשוב מאוד. אף אחד מאלה שלומדים תורה לא יינזק מכך. ההפך הוא הנכון – אנחנו נדאג לשמור עליו שיוכל להמשיך ללמוד תורה כל עוד הוא רוצה ללמוד תורה. אבל מי שהחליט שהוא מפסיק ללמוד תורה, מי שהחליט שאיננו רוצה ללמוד עוד תורה, שאיננו יכול – כי לשבת וללמוד תורה שעות רבות ביממה, אני אומר לכם, זה דבר קשה. ישבתי ולמדתי שנים רבות, ומי שיגיד לכם שלשבת וללמוד תורה שעות רבות ביממה זה דבר קל, זה נוח – זה לא כך. מי שלומד באמת וברצינות – זאת משימה קשה. ולכן, יש כאלה שאחרי שנה, שנתיים, שלוש, ארבע – כל אחד לפי גילו ולפי יכולתו – מפסיקים ללמוד, ואלו שמפסיקים, אנחנו מצפים מהם שיבואו ויתגייסו לצבא. מי שמפסיק ללמוד תורה וכבר איננו נכנס להגדרה של תורתו אומנותו, צריך לבוא ולהתגייס לצבא. וצה"ל עושה מאמצים אדירים כדי שכל מי שמתגייס לצבא יוכל לקבל את כל הדברים שהוא נדרש ונצרך להם כדי לשמור על אורחות חייו. אנחנו נשמור על אורחות חייו של כל מי שמתגייס, שיוכל להמשיך ולשמור על המנהגים שלו, על הכשרויות שהוא מקפיד עליהן, כדי שיוכל לבוא ולהתגייס לצבא. אנחנו מתחייבים שכל מי שיבוא ויתגייס – נסייע בידו. בעזרת השם, אני בטוח שכל מי שלא ילמד תורה, כל מי שיצא מהישיבה יוכל לבוא ולהתגייס לצבא ולקבל את כל השירותים הנדרשים. לכן, אני קורא לכם להצביע בקריאה ראשונה, כי החוק הזה הוא חשוב, הוא מאזן בין שני דברים חשובים, שני דברים שהם קודש: לימוד התורה הוא קודש והשירות בצבא הוא קודש. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. חברי הכנסת, נא לשבת. בבקשה, חבר הכנסת רז. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול אם אנחנו מצביעים על ההצעה כפי שהיא כתובה כאן או שישנם שינויים, ואם יש שינויים, מה השינויים הללו, על מנת שנדע איך להצביע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני שמעתי כאשר הציג את החוק סגן שר הביטחון, אבל אני אשאל אותו עוד פעם. אנחנו מצביעים לפי הנוסח הכתוב כפי שהוגש על ידי משרד הביטחון, כלומר – – – << קריאה >> קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. זאת התשובה. אני מציע לא להתייחס לאמירות. מוסי רז (מרצ): שמו בתקשורת מכתב שמתקן את הדברים. האם זה איננו נכון? האם לא יצא מכתב כזה – מכתב שחתום עליו יושב-ראש הקואליציה, שהתפרסם צילום שלו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני חושב שמי שקובע בדברים האלה זאת המליאה, חבר הכנסת מוסי רז. מוסי רז (מרצ): זאת אומרת, אין מכתב שמתקן. אנחנו מצביעים על הנוסח כפי שמופיע – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה הנוסח שמופיע. אם יש דברים שמתכוונים לתקן – – – קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת אמסלם, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): דיברנו על זה לפני כשעתיים. בגדול, בהצעת החוק, היות שטכנית, מה שקרה הוא שנפלה טעות בנוסח, מה שנקרא, אז לכן, בעצם – הבהרתי את זה גם לפרוטוקול: אנחנו בעצם מחויבים לנוסח שאושר בממשלה. קריאה: איפה הנוסח? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אז איך אנחנו מצביעים, אדוני? דוד אמסלם (הליכוד): אז אמרתי, הרי טכנית אנחנו לא יכולים עכשיו לשנות, אז לכן אנחנו מצביעים על הנוסח הקיים. אבל אני כתבתי מכתב גם ליש עתיד על הכוונות שלנו, כדי שלא לעצור עכשיו על פרט טכני. עכשיו, אתם שמעתם את התשובה קודם, אבל אתה ממשיך. למה? ככה, כאילו לבלבל. זה הנוסח, זה מה יש. מספיק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברים, חברי הכנסת, הדבר ברור לגמרי. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, הדבר ברור לי לגמרי. אני לא יודע מי כתב למי מכתבים. אני קובע כיושב-ראש הכנסת: הנוסח היחידי שקיים זה הנוסח בחוברת הכחולה. מה יהיה איתו לקראת קריאה שנייה ושלישית זה לא מעניינה של המליאה כרגע. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו כרגע מצביעים רק על מה שכתוב בחוברת הכחולה. מי שרוצה – יצביע בעד, מי שירצה – יצביע נגד, מי שירצה להימנע יוכל להימנע. אין כרגע לפנינו לצורך ההצבעה שום נוסח אחר. מה שיקרה בנושא התחייבויות אחד לשני, בין הסיעות או קואליציה–אופוזיציה, זה לא מעניינה של המליאה כרגע. כן, בבקשה, חבר הכנסת חסון. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה לעדכן את חברי הכנסת שאני שוחחתי עם היועץ המשפטי של הכנסת, והוא אמר והבהיר בצורה ברורה: חברי הכנסת כולם הולכים להצביע על הנוסח הזה במדויק. שום מכתב, שום דבר. זה הנוסח, עם כל הטעויות שיש בתוכו. זה מה שיש ועל זה מצביעים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גם אם כתוב שם שחור – לבן, ולבן – שחור. זה מה שיש כרגע לפניך ועל זה אתה מצביע. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. נכון מאוד. אז כל אחד מאיתנו מצביע על זה ורק על זה, ושום מכתב אחר לא רלוונטי ולא קובע. ולעניין השני, אדוני, אני מבקש להפוך את ההצבעה הזאת להצבעת אי-אמון בממשלה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי מזכירת הכנסת, הוגשו כל המסמכים כנדרש? כן. אז יש לפנינו כל המסמכים, כולל הממשלה החלופית וקווי היסוד שלה. במצב כזה התקנון קובע שאת ההצבעה צריכים לקיים בשבוע הבא ביום שני, אלא אם כן ראש הממשלה יבקש להצביע כעת. אדוני ראש הממשלה? << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, אנחנו מצביעים כעת. לכן, חברי הכנסת, למען הסר ספק. מי שיצביע בעד, יצביע בעד החוק ונגד הצעת האי-אמון. מי שמצביע נגד, מצביע נגד החוק ובעד הצעת האי-אמון. ברור, הדברים ברורים? יואל חסון (המחנה הציוני): מי שבעד החוק הוא בעד הממשלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מי שמצביע בעד הוא מצביע בעד החוק ונגד הצעת האי–אמון. גברתי מזכירת הכנסת, הוגשו 20 חתימות לקיום הצבעה שמית, או שהממשלה ביקשה הצבעה שמית? הממשלה ביקשה הצבעה שמית. בבקשה, נא להתחיל בהצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – בעד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – בעד זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – נגד נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – בעד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – בעד יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – בעד יואל חסון – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד ואאל יונס – אינו נוכח שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – בעד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – נגד ז'קי לוי – בעד מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד יריב לוין – בעד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – בעד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד מרב מיכאלי – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – אינו נוכח יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – נגד רויטל סויד – נגד דן סידה – נגד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד סאלח סעד – נגד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – בעד חמד עמאר – בעד לאה פדידה – נגד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – בעד טלי פלוסקוב – בעד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – בעד מירי רגב – בעד מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – נגד עפר שלח – בעד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד היו"ר יולי יואל אדלשטיין: גברתי מזכירת הכנסת, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו בסיבוב הראשון. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד סעיד אלחרומי – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זוהיר בהלול – אינו נוכח יואב בן צור – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח יצחק וקנין – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח ואאל יונס – אינו נוכח מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד איימן עודה – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע ולא קראו בשמו או בשמה? אין כאלה. תמה ההצבעה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה: בעד החוק – 63, נגד החוק – 39. הצעת האי-אמון נדחתה. הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדה המיוחדת להסדרת מעמדם של תלמידי ישיבות ושילובם של בוגרי ישיבות בשירות צבאי, בשירות לאומי-אזרחי ובתעסוקה. הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום – הודעת הממשלה: בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכות הנתונה לשרת התרבות והספורט לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח–1978; בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר יובל שטייניץ את הסמכות הנתונה לשרת המשפטים לפי סעיף 29(ג) העתיקות, התשל"ח–1978. יציג את ההודעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה כדלקמן: א. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכות הנתונה לשרת התרבות והספורט, לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח–1978. ב. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר יובל שטייניץ את הסמכות הנתונה לשרת המשפטים, לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח–1978. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להעברת הסמכויות כאמור. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: אם כן, ההצעה הוגשה, וכעת יש לנו רשימת דוברים. תמר זנדברג – זכות הדיבור, על הודעת הממשלה – להעביר לראש הממשלה את הסמכות הנתונה לשרת התרבות והספורט. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, בדרך כלל אנחנו מצביעים נגד העברת סמכויות. בדרך כלל העברת סמכויות – וזה בדיוק המקרה שיש פה כרגע – מתבצעת כאשר הממשלה לא יודעת מה לעשות: יש איזה משבר פוליטי, יש איזה קומבינה, יש איזה משהו שצריך להוריד מאיזה שר ולהעביר לשר אחר, או בגלל שהממשלה לא מצליחה לסדר או יש איזה משבר קואליציוני או לא יודעת מה. והמקרה הזה לא שונה, אדוני היושב-ראש, כי אתה וסיעתך וסיעות אחיות לה החלטתם שאתם קובעים מה זה אומר להיות יהודי, ומיהו זה שמתפלל, ומה הדרך הנכונה, וכמובן, יש רק אחת – רק גברים, רק חרדים, רק אורתודוקסים, רק בעזרה נפרדת. החלטתם שאם רב הכותל, למשל, מחליט שרחבת הכותל תהיה רחבה למכירה של מכוניות מסחריות, זה בסדר, אבל אם נשים ירצו להתפלל בה, חס וחלילה, לפי דתן ואמונתן – אגב, הזרם היהודי הגדול בעולם זה הרפורמים – זה לא. למרות שהמקרה הזה של העברת סמכויות הוא מקרה בדיוק כזה, מקרה של משבר וקומבינה, מקרה של שתיקת הדגים הממשלתית שבה לא נמצא ולו שר אחד שיעשה את הדבר הנכון עבור יהדות העולם וישראל – למרות זאת, אנחנו נצביע בעד העברת הסמכויות הזאת, מפני שהיא מאפשרת להגשים את מה שהממשלה כבר החליטה עליו אבל פחדנית מכדי לבצע, וזה הדבר הכי מובן מאליו ומתבקש: רחבה שוויונית בכותל על מנת שכל אחד ואחת שמעוניינים בכך יוכלו להתפלל לפי דתם ואמונתם – הדבר הבסיסי ביותר שכל אדם מאמין היה צריך לתמוך בו, אבל אתם משום מה מסרבים, ולכן אנחנו נעשה את זה. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו. חברת הכנסת מרב מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. מה יש לומר? עוד מהלך חרפתי, ממש חרפה של הממשלה הזאת. קודם היא מציעה מתווה כותל שהרפורמיות והרפורמיות בכלל מתנגדים אליו – ובצדק, ותכף אגיד למה. אחר כך היא מאשרת אותו במין סוג של פשרה. אחר כך היא חוזרת בה מההסכמה של עצמה למתווה שהיא עצמה הציעה. עכשיו היא מחליטה בכל זאת ללכת עליו, אבל אז השרה הממונה, מצפונה לא מאפשר לה להיות ממונה על הכשרה של רחבה בצד, בצד של הכותל, שאפשר יהיה להתפלל בה באופן, אבוי, שוויוני – איזו מילה גסה, שוויון. ואז, כששרת התרבות והספורט, מצפונה לא מאפשר לה, שרת המשפטים מודיעה שגם היא מבקשת להשתחרר מהחובה הנוראה הזאת להיות אחראית לזה שתהיה רחבה שאפשר יהיה להתפלל בה באופן שוויוני – טפו, מי אמרה שוויון ונשארה בחיים? עכשיו, על מה בכלל אנחנו מדברות ומדברים? אדוני יושב-ראש, אני מבינה שלך זה נראה דבר סביר לגמרי, אבל איך להגיד, למי שעיניה בראשה זה נראה הזוי ושערורייתי. אם הכותל המערבי הוא אכן מקום כל כך קדוש לכל יהודייה ויהודי, אז איך יכול להיות שהוא הופך להיות בית כנסת חרדי קיצוני ולכל מי שאינה עונה על הסטנדרט החרדי הקיצוני הזה אין דריסת רגל במקום הזה? איך יכול להיות שהמקום הכל-כך קדוש הזה לכל יהודייה ויהודי, לכל עם ישראל, הופך להיות מקום שמדיר את הרוב המכריע של עם ישראל, הרוב המכריע של היהודיות והיהודים – לא רק בעולם אלא גם בתוך מדינת ישראל? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כשהייתי בצופים, הייתי בטח בת 15, היה לנו טיול לירושלים, ובמסגרתו באתי כמובן לכותל. הייתי לבושה בחולצת טריקו, במכנסי חאקי שהגיעו לי עד הברכיים, ויש מצב שהייתי יחפה – נהגתי ללכת אז יחפה. עודי יורדת לעבר הכותל, עוד לא אפילו ממש ברחבה, עולה מולי איש לא צעיר עם זקן לבן ומעיל שחור ארוך, ופשוט יורק עליי; חוויה שלא תישכח לעולם. אתה יכול לתאר את זה לעצמך, חבר הכנסת אייכלר, שאת הולכת לך לתומך במקום הכי קדוש לעם שלך, ואת באה עם הקבוצה שלך בשביל לחוות את הקדושה הזאת ואת הקשר ההיסטורי למקום הזה, ומישהו הולך מולך ופשוט יורק עלייך? זה קרה לך פעם? מישהו ירק עליך, הרב אייכלר, בהקשר כזה? כי אני פשוט לא צייתי – – היו"ר ישראל אייכלר: הרבה פעמים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – מסתבר. לא ידעתי אז – הייתי בת 15 – לא ידעתי שאני לא מצייתת לתקן המחמיר של בית הכנסת החרדי – – היו"ר ישראל אייכלר: אפשר לסיים? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, אסיים. – – שהפכה להיות רחבת הכותל. משפט אחרון. גם העברת הסמכויות שאנחנו מצביעות ומצביעים עליה כאן היום לא תפתור את העיוות הנורא של הפקעת הכותל לטובת סטנדרט חרדי קיצוני שערורייתי, שבשום אופן אינו מייצג היום את היהדות. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. לגבי היריקה, קיבלנו הרבה הרבה יריקות וכלימות בגלל היותנו חרדים. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): חיוני – אדוני יושב-ראש הקואליציה, קדושתו של הכותל המערבי וקדושתה של מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, סופר-חיונית אל מול אין-ספור דברי – לא רוצה לומר, לא יפה. אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי כולו. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת סמוטריץ, ברשותך, אני רוצה להודיע על סגירת הרשימה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל היא אכן מדינתו וביתו של העם היהודי כולו. כך אנחנו רוצים ומחויבים להיות. מדינת ישראל חבה וחשה אחריות כלפי כל יהודי בעולם באשר הוא. יש לנו תפקיד אדיר: לבל יידח ממנו נידח – להילחם בהתבוללות הנוראה, שפושה כצרה איומה ביהדות העולם, ובעיקר, בדגש על יהדות ארצות הברית. כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, וודאי שאין הכוונה רק להצלה פיזית אלא גם להצלה רוחנית. אבל דווקא בגלל ומתוקף האחריות הגדולה שאנחנו חבים כלפי העם היהודי כולו, בכל מקום שהוא, אסור לנו בשום פנים ואופן לאפשר שום סוג של דריסת רגל, של עיוותים וסילופים ביהדות במדינת ישראל. יהדות העולם זקוקה למדינת ישראל כפי שהיא, עם הזהות היהודית האמיתית והאותנטית שלה, זו שמחוברת למסורת ולשורשים עתיקים של אלפי אלפי שנים, זאת שחיה תורה משמיים. המאבק – אגב, זה גם לא מאבק של הרפורמים; זה קומץ של פרובוקטורים חסרי אחריות – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מתבייש לדבר ככה? אחים שלך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – שלא מהווים פרומיל של פרומיל של פרומיל מאוכלוסיית מדינת ישראל. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מתבייש לדבר? אתה מבין? תתבייש לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יזהר הס הוא פרובוקטור חסר אחריות שמשתמש ביהדות. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חסון, מספיק. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תקשיב רגע למה שאני אומר. דיברתי קודם על אהבתי לאחינו היהודים באשר הם. טענתי שיזהר הס וקומץ חבריו הרעשנים משתמשים ביהדות העולם כקרדום לחפור בו ורותמים אותם למאבק האינטרסנטי שלהם. יהדות העולם, עשרות בשנים – חבר'ה, תראו את החבר'ה של תגלית: באים צעירים רפורמים לכותל כמו שהוא, בוכים, מתרגשים, מתמלאים בדמעות. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר ישראל אייכלר: מספיק, בבקשה. זה מאוחר. רבותיי. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אף אחד מהם לא מעלה בדעתו לדרוש איזו רחבה עצמאית. הם אוהבים את מדינת ישראל, מכבדים את מדינת ישראל. מוסי רז (מרצ): חבר הכנסת סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הם מכבדים אותה. היו"ר ישראל אייכלר: נא לא להפריע. מאוחר בלילה. תן לו לדבר. תעלה לדבר אחר כך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אחינו בארצות הברית, כאלה וכאלה, כמו שאמרתי, אוהבים את מדינת ישראל כפי שהיא, מכבדים את מנהגיה. הם מגיעים לכותל המערבי האותנטי, כן, על פי מנהגי המקום, ובוכים ומתרפקים על אבניו, ומתחברים לשורשים ולהיסטוריה שלהם. אז בא איזה פרובוקטור, איזה יזהר הס אחד, ובחוסר אחריות גורר את יהדות ארצות הברית, אומר להם: חבר'ה, תראו, לא מקבלים אתכם פה; לא נותנים לכם להתפלל על פי המנהגים שלכם. גורר אותם פנימה בחוסר אחריות, ואנחנו, כמו טיפשים – אני אומר לראש הממשלה – כמו טיפשים נכנסים אל תוך התעלה הזאת, במקום להגיד: חבר'ה, אתם אחים שלנו. אנחנו אוהבים אתכם, מחבקים אתכם, מכבדים אתכם. תבואו, אתם רצויים כאן תמיד – כן, על פי מנהג המקום, כי זה מנהג המקום של העם היהודי אלפי אלפי אלפי שנים. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה באמת מאמין שיזהר הס אחד גרר את כל יהדות ארצות הברית? איזה הזיה זאת. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זאת המסורת שלנו. זאת היהדות שלנו. עוד משפט אחרון – הפריעו לי, אדוני היושב-ראש. הרי ברור לך שאין פה עניין של זכויות הפרט. איציק שמולי (המחנה הציוני): יזהר הס אחד גרר את כל יהדות אמריקה? אתה מקשיב לעצמך? איזה הזיות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כל מי שרוצה באמת להתפלל – אגב, מי שראה אתמול, י"ז בתמוז, מנחה – הרחבה ריקה לחלוטין. היום שבו הופלה חומת העיר. מיכל רוזין (מרצ): – – – היו"ר ישראל אייכלר: עוד מעט את מדברת, למה את צועקת? בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): היום שבו – רחבה ריקה לחלוטין. אז מי שרוצה לבוא להתפלל, יכול. לא רוצים לבוא להתפלל, לא רוצים זכויות, יהודה. היו"ר ישראל אייכלר: שלוש דקות. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רוצים הכרה. נתנו להם אצבע – רוצים את כל היד. זה לא יהיה. לא תהיה הכרה לעיוותים ולסילופים של היהדות במדינת ישראל. לא יהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה יודע מה הבעיה שלך, בצלאל? היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): היהדות האותנטית מדורי-דורות היא שתהיה במדינת ישראל, ומי שמכבד אותה – כולם אהובים ורצויים. תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): הבעיה שלך היא שאתה לא יכול לקבל מי שלא נראה כמוך. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ואחר כך – חברת הכנסת מיכל רוזין. יואל חסון (המחנה הציוני): אם הוא לא כמוך, אתה לא יכול לקבל. בשום מקום. כולם צריכים להיות כמוך. אתה רוצה שכולם יהיו כמוך. היו"ר ישראל אייכלר: שלוש דקות לרשותך. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד מעט כנסת ישראל תצביע על העברת סמכות משרה אחת לשר שני, וכולם יודעים למה – כולנו יודעים שלצערנו הרב ראש הממשלה רוצה להעביר את ההחלטה של מתווה הכותל. ואנחנו אומרים את הדבר הבא: במשך שנים אלפים מבני עמנו התפללו "בשובך לציון ברחמים". אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לאיזה ציון התכוונו אותם הורינו, שרצו לבוא לכאן – האם לציון של אותם מתבוללים? האם לציון של אותם אנשים שלא שומרים על המסורת של עם ישראל? הרי כל מי שרוצה לבוא לכותל, ולא משנה אם הוא גבר או אישה, ולא משנה בן לאיזו דת הוא, הוא מוזמן לבוא, להיכנס לכותל. הכותל קורא ומזמין לכולם. אבל יש מנהג המקום, וכשכנסת ישראל באה ומנסה – ואני אומר את זה בצער גדול – גם תחת חסות הממשלה הזאת, לתת לאנשים שהם מיעוט בעם שלנו – אולי יש להם רוב במקום אחר, והרוב שלהם זה רוב של מתבוללים, לצערנו הרב, זה רוב שלא שומר על עם ישראל. אני אומר את זה באמת בצער גדול. אנחנו נעשה הכול על מנת שהמתווה הזה לא רק יוקפא אלא גם ייקבר, על מנת שלא ניתן דריסה והכרה לאף אדם בעולם שלא הולך כמו המסורת של עם ישראל זה שלושת אלפים שנה – אותה מסורת שאין לה תאום ואין לה אח חורג; יש אותו בן לאבא שאנחנו יודעים שהוא הרבנים והאורתודוקסים, אנשים שלא מנסים לשנות, וכמובן, אותם אנשים שההתבוללות לא נמצאת אצלם. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין, שלוש דקות, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): אני רוצה לפתוח בלהקריא לכם ציטטה: "אני חייב להגיד לחבריי הדתיים – – – כל ניסיון לכפות עלינו דברים שאין אנו רוצים בהם, יכשיל התנועה הציונית, יכשיל מדינת ישראל – – – יגרום נזק עצום לדת, ויוריד קרן המסורת – – – בקרב העם"; "כולנו מחבבים את התורה וגאים בה, אבל התורה ניתנה לישראל ולא ישראל – לתורה". אמר את זה דוד בן-גוריון ב-1950. אני רוצה לומר לך, אתה הפרובוקטור הגדול ביותר. אתה מדבר על נשים שרוצות להתפלל בכותל, אתה מדבר על משפחות שלמות שרוצות לעשות טקסים בכותל ביחד כמשפחה, ואתה אומר עליהם שהם פרובוקטורים? הם לא פרובוקטורים. הם מבקשים להתקרב למסורת. הם מבקשים להתקרב ליהדות. הם רוצים להיות חלק מעם ישראל, ואתה מונע את זה מהם בכך שאתה כופה עליהם ודורש מהם לעשות את זה אך רק על פי החוקים שלך, הכללים שלך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – מיכל רוזין (מרצ): ואלה זה כבר לא רק חוקים וכללים – זה גם מנהגים, כי נכון שמותר על פי ההלכה שאישה תעטה טלית, אבל זה לא מנהג המקום. המצאתם דבר חדש – מנהג המקום. וכמו שאומר מלכיאלי, זה יכול לעבור מאב לבן; אבל מה עם אימא ובת? ומה עם לעשות טקסים של בת-מצווה עם לעטות טלית, עם לעלות לתורה? אני גאה בבת שלי, שעלתה לתורה. אני גאה בילדים שלי, שעלו לתורה בבית כנסת רפורמי. אני גאה בכך שהם חלק ממסורת ישראל, אבל על פי דרך שוויונית, כשהם שווים לחלוטין – לא בפרובוקציה אלא מתוך שוויון, מתוך אמונה שהם רוצים להיות חלק, הן רוצות להיות חלק מהעם הזה. ומה שאתה עושה – אתה מונע את זה מהם. אתה דוחף אותם החוצה. ואותו דבר אתם עושים ל-6 מיליון יהודים בארצות הברית. אתם אומרים להם: לא יהיה חלקכם עימנו. לא יהיה. תלכו לחפש בשדות זרים. לכו לחפש אולי כל מיני כיתות ואמונות אחרות. הם יהודים, הם רוצים להיות יהודים, ובכך שאתם מזלזלים בהם – פה, מכנסת ישראל, שוב ושוב מזלזלים בהם, קוראים להם לא-יהודים, מטילים ספק ביהדות שלהם וברצון שלהם להיות חלק – פה הבעיה. הלוואי, הלוואי שבמדינת ישראל הייתה כזאת תסיסה בבתי הכנסת כמו שיש אצל הרפורמים בארצות הברית. הלוואי שהייתה כזאת תסיסה. הלוואי שכל החברים החילונים שלי, היה להם בית כנסת ללכת אליו ביום שישי, שבו הם ירגישו שווים, שבו הם ירגישו רצויים, שבו הם ירגישו חלק מהעם היהודי. תתעוררו, תפתחו את העיניים, תראו מה אתם עושים לעם היהודי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קצת להירגע מהמולת היום הזה – משהו שונה לחלוטין. מועדון הדיבייט של Oxford Union באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית באנגליה הוא ללא ספק מועדון הדיבייט הנחשב ביותר בעולם. המוסד הבריטי הזה אירח רבים וטובים, נשיאי ארצות הברית, וינסטון צ'רצ'יל, איינשטיין ועוד רבים אחרים. מי שהוזמן לאחרונה למועדון היוקרתי ביותר בעולם לדבר בנושא העימות היסטורי במזרח התיכון הוא לא אחר מאשר חבר הכנסת חיליק בר, שנחשב, מתברר, לדובר מבוקש מאוד בזירה הבין-לאומית. בר הופתע מאוד מההזמנה אבל התייצב לאתגר. הוא הגיע, ומולו התייצבו שגרירת ארצות הברית לשעבר בלוב ובכווית דבורה ג'ונס ושגריר בריטניה לשעבר בעיראק וברוסיה סר ג'ון ג'נקינס. הם ידועים כעויני ישראל. הדיבייט הזה היה על השאלה אם המזרח התיכון הוא מקום שמתאים או לא מתאים לדמוקרטיות, ועל השאלה אם קיומה של ישראל במזרח התיכון הא נכון או שגוי, ובעצם, האם יש למדינת ישראל מה לחפש במזרח התיכון. בר דיבר בשצף-קצף על ערביי ישראל ועל האביב הערבי, ואמר: בואו באמת נדבר על הרצון של המוסלמים וערביי המזרח התיכון לחיות כדמוקרטיה, אמר להם. תשתדלו לא להפריע לי מצד שמאל, תכבדו את זה. ראשית, אם תשאלו אותם, את ערביי ישראל והמוסלמים, אם באמת הם רוצים לחיות בישראל או בפחות דמוקרטיה, אז הם באמת לא רוצים לעבור למקום שהוא פחות דמוקרטי במזרח התיכון. בואו נדבר על האביב הערבי. בואו נבחן את המיליונים שהפגינו ברחבי המזרח התיכון. אלה שהפגינו קראו בקול רם שהם רוצים לחיות חיים טובים יותר – אותם מיליונים שעוזבים את מדינתם, ורוצים ושואפים להגיע למדינה דמוקרטית. בר, כלשון הכתבה, קרע את יריביו לחתיכות, למרות בכירותם של הדוברים שעמדו מולו והאנגלית כשפת אם השגורה בפיהם, ולמרות היותו של הקמפוס עוין לישראל ניצח חבר הכנסת חיליק בר ביחס של 154 מול 73. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. מיקי לוי (יש עתיד): יישר כוח. ראוי שהבית הזה יעריך את מה שעשית. אני מצדיע לך, ומגיעות לך מחיאות כפיים. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. יעל כהן-פארן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, השעה 01:30, וכל חברי הבית, בעיקר מהקואליציה, שואלים אותנו: כמה זמן תדברו? מה, אתם לא רוצים ללכת לישון? אז כן, אנחנו רוצים ללכת לישון, בדיוק כמוכם אם לא יותר, אבל הצעתי היא שפשוט תסירו מעל סדר-היום חוקים לא ראויים כמו אחד החוקים בתור, של חבר הכנסת מיקי זוהר, לתת הטבות מס לראש הממשלה. אבל לעניין מתווה הכותל, חבריי, הגיע הזמן ליישם מתווה שהוא פשרה בין כל הזרמים, כולל האורתודוקסי. ישבו על המדוכה חודשים ארוכים, ובסופו של דבר הממשלה, כמו שהיא יודעת לתקוע ולדחות – והדחיינות היא אם כל חטאת – אז גם בממשלה שלנו כאן מישהו קיבל רגליים קרות. הגיע הזמן לחמם אותן, לעשות את מה שהתחייבתם אליו ולתת לרחבה שוויונית להתרחב ולהיות רחבה ראויה ומתאימה לתפילות מעורבות – כן, של נשים וגברים, כמו שנוהגים מרבית יהודי העולם, ולהפסיק לתקוע טריז מול יהדות העולם, שגם כך נמצאת איתנו במשבר עמוק, כי אנחנו פשוט, כל הקריאות שיוצאות מהבית הזה ומהכנסת ובעיקר מהממשלה הן אצבע בעין מול אנשי הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות. הגיע הזמן לקיים ולעשות את רחבת הכותל, ואני חושבת שיהיה ראוי לעשות אותה, ועדיף מוקדם ממאוחר. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מוסי רז. אחרי מוסי רז תדבר חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. מוסי רז (מרצ): אדוני יושב-ראש, שמעתי פה את חבר הכנסת סמוטריץ קודם והחלטתי שאני חייב לעלות לתקן אותו, כי כל העמדות שלו הן כמו הידע במתמטיקה. מה הוא אמר? הוא אמר שיש פרומיל של פרומיל של פרומיל. פרומיל של פרומיל זה אחד למיליון. פרומיל של פרומיל של פרומיל זה אחד ל-100 מיליון. בישראל יש 9 מיליון בני אדם. לכן, אם יש אדם אחד הוא כבר הרבה יותר ממה שאמר סמוטריץ. והוא הצביע על קבוצה שהיא הרוב בעם היהודי וקרא לה הפרומיל של הפרומיל של הפרומיל. עד כדי כך טעה במתמטיקה, אבל עד כדי כך טעה בדבר עצמו. אחרי זה אמר שהמנהג שם הוא להתפלל כך, זה מנהג מזה אלפי שנים. הרי אין שום ספק שהמנהג האורתודוקסי, נאמר, קדם לרפורמי ולקונסרבטיבי, אבל אם אתה הולך למנהג – מזה אלפי שנים התפללו נשים וגברים יחד. יש תמונות של זה. אפשר להראות את הדברים האלה שם. אנחנו מדברים על אותה רחבה – אני לא מדבר עכשיו על מקומות אחרים; לא מדבר איתכם על בתי כנסת ולא על שום דבר. כלומר, גם זה אינו נכון. לא נכון מה שאמר על הזרמים, לא נכון לגבי השוויון בין המינים שם, לגבי התפילה המשותפת. הדברים האלה אינם נכונים. לכן לבוא ולהציג את זה כאילו יש כאן איזושהי יהדות שהיא אלפי שנים, וכך היא צריכה להיות, בלי שום שינוי – זה לא מה שהוא מאמין בו בעצמו, אבל זו הצגה לצורך הקטטה הזאת שהוא מנסה ליצור בין הציבור שנמצא כאן – שהוא מיעוט גם כאן, הציבור האורתודוקסי, משום שהרוב הוא החילוניים והמסורתיים; אולי אין פה רבים מהתנועה הרפורמית והקונסרבטיבית, אולי אין נשים רבות שרוצות להתפלל כפי שרוצות, נאמר, נשות הכותל, אבל הציבור האורתודוקסי הוא גם כאן מיעוט. הקטטה הזאת שאתם מנסים לייצר בין הציבור הזה לבין יהדות העולם – אני לא מבין למה אתם עושים אותה. אני לא מצליח להבין. אתם חושבים שהמנהג שלכם עולה על מנהג של כל אחד אחר? זה פשוט לא בסדר. אתם יוצרים מצב שבו – אתם, שרואים את ישראל כמדינתו של העם היהודי, יוצרים מצב שבו יש שני עמים יהודיים: יש עם יהודי בארצות הברית, והעם הזה מזוהה עם ערכים דמוקרטיים, עם ערכים ליברליים, ועם פה שעסוק בקטטות – מי יתפלל ליד מי ובאיזו צורה. תפסיקו עם זה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. אני מנוע מלעסוק בעניין של דעות כשאני יושב פה, אבל עובדות היסטוריות: ציינת שלא הייתה מחיצה. זה כי הבריטים לא הרשו לעשות מחיצה, והיה מאבק ציוני גדול בעד הקמת המחיצה. מוסי רז (מרצ): בסדר, נכון. היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה, חברת הכנסת ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר דווקא פחות על הרחבה ויותר על המשילות של הממשלה הזאת. אנחנו כבר עמדנו פה מיליון פעמים ועסקנו בנושא של העברת הסמכויות בכל מני נושאים, אבל בנושא הזה זה היה לראות את הממשלה ממש בבירא עמיקתא של עליבותה. כי השרה רגב, כשזה היה בידיים שלה, פתאום לא היה לה נוח להתעסק בתפוח האדמה הלוהט הזה. הרב אייכלר, בעיניי זה לא תפוח אדם לוהט כל כך, אבל מסתבר – אתה יודע, בממשלה, בציבור הישראלי, אצלכם, זה תפוח אדמה לוהט. אז אין בעיה – טק, היא מגלגלת את זה הלאה; טק, מגלגלת את זה שרה אחרת הלאה; בסוף לוקח את זה שטייניץ. אגב, אני רוצה לשבח את השר שטייניץ, שלקח את זה לידיו בתקווה שהפרשה העגומה הזאת תסתיים. יהודה גליק (הליכוד): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, אבל לא משנה. חבר הכנסת גליק, אתה יודע שאני לא טועה בעובדות, גם אם אני לא מדייקת ביחס לחוק הזה, וכמנהג המקום, אדוני – כי הרי דיברנו לפני רגע על מנהג המקום – כמנהג המקום אני מדברת על מה שאני רוצה, לא על מה שאתה רוצה, אדוני, גם אם אני מאוד מאוד עייפה בשעה הזאת. לכן אני אומרת לכם – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה השארת אותנו בשעה הזאת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – תפסיקו לקרוע את הציבור ואת העם היהודי. תפסיקו לעשות את זה. יש להם מקום שם, ויש להם מקום בליבנו, ואנחנו זקוקים להם, והעובדה שאתם ממשיכים להתנהל בצורה הזאת אחרי שכבר היה סיכום בממשלה היא באמת באמת שיא העליבות. אז עכשיו בואו נראה אתכם באמת מקבלים את ההחלטה. הציבור הישראלי, אגב, לא מבין מה הבעיה הגדולה, אדוני היושב-ראש. זה נכון, אגב, שהוא גם לא לגמרי מבין למה כל כך חשוב להיות במערכת יחסים טובה עם יהדות אמריקה – גם את זה הוא אולי לא כל כך מבין. אנחנו כאן יודעים מה המשמעות שלהם שם כשאנחנו צריכים אותם, ואנחנו גם יודעים – גם אם לא היינו זקוקים להם מבחינה אסטרטגית וביטחונית, לא אחת אנחנו יודעים שעל העם היהודי אפשר יהיה לשמור רק אם הוא ימשיך להיות ביחד, אדוני היושב-ראש, לא אם אנחנו נמשיך להתפורר כך בינינו. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת ורבין. חבר הכנסת רוזנטל – מוותר. חברת הכנסת חנין זועבי, שלוש דקות, בבקשה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר על משהו קצת רחוק – על המונדיאל ועל אנשים שהולכים לרוסיה לצפות במשחקים של נבחרות המדינות שלהם או של הקבוצה שהם אוהבים. אני רואה ביציעים קהל ממזרח אסיה, למשל, שבא לעודד נבחרות כמו ברזיל וארגנטינה. אני רואה ערבים ממדינות ערב הולכים לעודד את הנבחרות שלהם, או נבחרות ערביות אחרות, עם הדגל שלהם או עם הדגל של פלסטין, כי אנחנו אומה אחת. הסוגיה הפלסטינית היא בראש מעייניו של העולם הערבי. אבל התופעה של ישראל שהולכים עם הדגל שלהם, רק שלהם, למשחקים – אין להם את הנבחרת שלהם שם – לעודד, נדמה לי שהיא לא באמת תופעה של ספורט ושל עידוד ספורט אלא היא יותר תופעה של הסברה; מין פנאטיות מיוחדת לחברה הזאת, למדינה הזאת, למצוא כל דרך להפגין עם הדגל, לתקוע אותו בפניו של העולם, מין הודעה מעניינת שהדגל הוא משהו פרובוקטיבי. אני עקבתי אחרי כמה מקרים. נחמן שי (המחנה הציוני): על מה מדובר? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): על מה שאני רוצה. קהל ישראלי שבא מול הקהל הערבי, מפגין מול הקהל הערבי, מרים את הדגל, דגל ישראל – מין הכרה שצריכים להוכיח משהו שלא כל כך מאמינים בו, בצורה לא טבעית; מין הכרה שהסמלים האלה לא מעוררים הזדהות בין-לאומית טבעית, ולכן הם חייבים את הדגל. יואל חסון (המחנה הציוני): את כל כך נגד הממשלה, שלא באת להצביע נגדה. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): פסיכולוגית צריכים את זה. צריכים למלא מחסור בלגיטימיות המוסרית – למלא את זה במלא סמלים לאומיים. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קיבלת מהממשלה? קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חסון, מה זה? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): ואז, מה עושים? נכנסים למשחקים של מרוקו, של תוניסיה, ומרימים את הדגל. ולמה מצפים? לאיזו תגובה מצפים? אחר כך מתחילים להתבכיין לתקשורת העולמית על זה שהמעודדים הערבים הגיבו נגדם. איציק שמולי (המחנה הציוני): מאיפה את יודעת מה היה? היית שם? מאיפה את יודעת מה היה? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): כאילו הם מצפים שהקהל הערבי יקבל אותם בחיבוק. אל תתבלבלו: למדינה הציונית יש קשרים טובים עם ממשלות; אין קשרים טובים עם האומות הערביות. לא יכולים להיות קשרים טבעיים וטובים עם העמים בעולם הערבי. איציק שמולי (המחנה הציוני): תחלמי. קריאה: למה לא? תראי – – – חנין זועבי (הרשימה המשותפת): יש לכם יחסים טובים עם דיקטטורות, אבל לא עם העולם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חברת הכנסת זועבי. יואל חסון (המחנה הציוני): למה לא? תראי איזה סכסכנית את. למה לא יכול להיות שלום בינינו לבין הערבים? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): שמשרד הספורט יתרכז בספורט, לא בהסברה. היו"ר ישראל אייכלר: מה זה הצעקות האלה? חברת הכנסת זועבי, אבל הזמן הסתיים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אבל הזמן הסתיים – – – תן לי שני משפטים, לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): את מחרחרת מלחמות. את סכסכנית. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אתם לא צריכים להתבכיין מול כל חרם. אתם לא צריכים להתבכיין כאשר מחרימים אתכם בביטול של מופעים תרבותיים. יואל חסון (המחנה הציוני): תתביישי לך. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. תודה רבה. תודה רבה, חברת הכנסת חנין זועבי. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): קצת צניעות. קצת צניעות. העולם מכיר את המדיניות שלכם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי – לא מוותר. שלוש דקות, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): את פוגעת בבני עמך. את סכסכנית. את מחרחרת מלחמה. למה לא יכול להיות קשר בין מדינות ערב לבין ממשלת ישראל? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אין לך – – – אתה פחדן. אין לך ביטחון עצמי. כן. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נכון היה להצביע נגד הממשלה? מה קיבלת? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): יש לך רגשי נחיתות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה קיבלת? אוי, באמת. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש שקט. תנו לחבר הכנסת שמולי לדבר. שקט במחנה הציוני. תנו שמולי לדבר. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: שקט. יואל חסון (המחנה הציוני): מה קיבלת בתמורה להצבעה – – – אולי תספרי? היו"ר ישראל אייכלר: היושב-ראש של המחנה הציוני, אתה מפריע לשמולי לדבר, יואל חסון. מיקי לוי (יש עתיד): תעצור. היו"ר ישראל אייכלר: יואל חסון, אתה לקחת דקה משמולי. יואל חסון (המחנה הציוני): אלה שאת נלחמת בהם – – – בסתר את מתקזזת איתם. היו"ר ישראל אייכלר: לקחת דקה משמולי. אני מאפס שוב. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): אל תברח מהנושא. מיקי לוי (יש עתיד): יואל, די. היו"ר ישראל אייכלר: אבקש לתת לו שלוש דקות. איציק שמולי (המחנה הציוני): אנחנו צריכים להיות שוטים גמורים כדי להמשיך ולקרוע את הקרע הגדול והכואב והמסוכן שמתרחש בתוך העם היהודי. נכון, היום יהודים, גם רפורמים וגם קונסרבטיבים וגם יהודים ששייכים לזרמים נוספים, יכולים לבוא לכאן מתוקף חוק השבות, אבל ההרגשה שלהם היא שהם יכולים בעצם להיכנס לבית, אבל בין השאר בגלל היחס שהם מקבלים כאן בבית הזה והאמירות שנשמעות גם בבית הזה, הם לעולם לא יוכלו להיות חלק מהמשפחה. בעיניי זה דבר חמור מאוד, כי אתם יודעים, השנה הזאת ציינו וחגגנו 70 שנה לעצמאותה של מדינת ישראל, לפריחתה, לשגשוגה. אין שום ספק שאם יש משהו אחד שיכולה להיות עליו הסכמה מקיר לקיר – שיהדות אמריקה תמיד הייתה שם. כל מי שעיניו בראשו וטיפה ער ומכיר את מה שקורה בקרב יהדות אמריקה, שומע את אותו משפט שוב ושוב: אנחנו, בני הדור הוותיק – כך הם אומרים לנו – אנחנו נהיה שם עבור מדינת ישראל, לא משנה מה. לא משנה עוד כמה עלבונות והטחות ובאמת דברים חמורים אתם תטיחו בנו, אנחנו נהיה שם עבור מדינת ישראל. אבל הילדים שלנו כבר לא יהיו פה עבורכם. בעיניי זו טרגדיה של ממש, קודם כול כי לעם היהודי אין את הפריבילגיה להתפלג, להתפצל ובעצם להתפזר ולהיפרע זה מזה. ואני חושב שמעבר לזה, מדינת ישראל – יותר נכון, ממשלת ישראל – צריכה להבין שהמשוואה הזאת שהיהודים באמריקה הם מספיק טובים כדי לאסוף תרומות עבור ילדי הנגב או עבור פריחת הגליל, ולעשות לובי בוושינגטון עבור צרכים ביטחוניים של מדינת ישראל; שבשביל זה הם יהודים מספיק טובים ומספיק כשרים, אבל כדי להיחשב יהודים, בשביל לעשות את הפרקטיקה כפי שהם מאמינים בה, בכותל או בכל מקום אחר – בשביל זה הם לא מספיק כשרים – זו משוואה שלא תחזיק עוד הרבה מאוד זמן מעמד. אני חושב שקודם כול אנחנו צריכים להבין בפני איזו סכנה אנחנו עומדים, ולשנות את המשוואה הזאת מן היסוד. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת שמולי. סאלח סעד, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. סאלח סעד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לדבר על מצב הבריאות, שמדברים עליו חודשים רבים בתקופה האחרונה, וזה נגע בי בדיוק לפני ארבעה ימים. הופעתי בביקור בבית חולים רמב"ם לבדיקת PET-CT. אני ניגש לקבלה, ואומרים לי: אתה יכול לעשות את הבדיקה, הכול בסדר, אבל אין תוצאות כרגע. אני מסתכל על החולים – תקשיבו טוב, חברי הכנסת: עשרות חולים נמצאים שם, והם לא יכולים לקבל את הדיסק אחרי הבדיקה. עושים בדיקת CT, ומחכים שבועיים-שלושה עד שישלחו את הדיסק. למה? כי אין דיסקים. ואני, בטוב ליבי, אני אומר: ואללה, יש לי קשרים עם שר הבריאות. מתקשר אליו, ואני מדבר איתו. הוא אומר לי: אין לי כסף לשלם להם. מנהל בית החולים אומר לי: אין לנו כסף. משרד הבריאות תוקע אותנו, לא מזרים כספים. ואני מדבר עם סגן השר ליצמן, באותו רגע. הוא אומר לי: אין לי כסף לשלם להם. עד היום, בשיחה שלי בדיוק ב-19:00 עם מנהל בית החולים ברמב"ם עדיין אין דיסקים שם. תארו לעצמכם, שנת 2018, חולים רבים, מאות אם לא אלפים, כל יום עושים בדיקת CT או בדיקה אחרת שמצריכה דיסק, ואין דיסק בבית החולים כי משרד הבריאות לא משלם כספים. שיקנו דיסקים. אמרתי לכם: אני יכול להביא לכם 100 דיסקים, 200 דיסקים מהבית, אם זה תופס. תאמינו לי, אעשה את זה. זה פשוט בושה וחרפה. חבל שסגן השר לא שומע. אני מתבייש בממשלה הזאת. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת סאלח סעד. עפר שלח – אינו נוכח; מיכל בירן – אינה נוכחת. רויטל סויד, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני מאוד מתקשה להבין את השיתוק שאחז השבוע בוועדה שאמורה הייתה לקבל החלטה על השיפוצון ברחבת רובינסון. אנחנו באמת מדברים על חלק לא מרכזי בכותל, צדדי, שקיים כבר עשרות שנים, חלק שמשתרע על פני שטח של 30 מטרים. השיפוץ שלו הוא איזה מטר וחצי – משהו כל כך שולי, כל כך לא בעל חשיבות, כל כך לא מהפכני; משהו שהוא ממילא קיים. ופתאום ראינו איך השיתוק אחז בשרים. פתאום ראינו איך שרת התרבות ושרת המשפטים פשוט לא מסוגלות לקבל החלטה. המשילות, המשילות, אנחנו שומעים; על הרצון לשלוט; על הרצון להשליט מדיניות. צריך בשביל זה להחליף את היועצים המשפטיים, לשנות סדרי עולם, להחליש את בית המשפט העליון. מה לא צריך לעשות בשביל המשילות? ופתאום, ברגע שצריך לשבת שם באיזו ועדה כל כך אזוטרית, ולדבר על שיפוצון ברחבה שכבר קיימת, פתאום יש שיתוק. ואני רוצה לומר לכם, זה מאוד כואב. זה כואב, כי מלבד הפחד והחולשה וחוסר ההתמודדות והכניעה, בין היתר, אדוני היושב-ראש, גם לסיעה שלכם, יש פה בעיקר ויתור. יהדות העולם היא לא רק היהודים שיושבים במדינת ישראל, ואין לנו מונופול על היהדות. אז אתה יכול אולי להחליט שיהודים רפורמים וקונסרבטיבים, אתה לא מקבל את הדרך שלהם. בסדר. אז הבת שלך לא תתחתן איתם, וגם הבן שלך אולי לא. אבל אנחנו יכולים לקבל החלטה עבורם איך הם יעבדו את הקדוש ברוך הוא כפי שהם רוצים? אנחנו נחליט עבורם? אנחנו נקבל החלטה עבורם שהם לא יכולים להתפלל ברחבת רובינסון? אנחנו נקבל החלטה עבורם שגם לא נשפץ את הרחבה הזאת? קריאה: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): רובינסון. רובינסון. ואני רוצה לומר באמת, לסיום, משפט שהוא מאוד – אנחנו למעשה מוותרים על מחצית מהיהודים שיש היום בעולם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו עושים את זה כשיטה, בהליך הולך ומזדחל ומסלים, ואנחנו אומרים להם: אנחנו לא רוצים אתכם. אין לנו הזכות לעשות את זה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; טלב אבו עראר – אינו נוכח. יואל חסון, רוצה לדבר? בבקשה. קריאות: נו, מה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה, זה אישי נגדי? על אף אחד אחר לא אמרתם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יואל, אני לא הייתי מוותר. יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו אני אעשה פיליבסטר. היו"ר ישראל אייכלר: שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, עכשיו השלוש דקות האלה יהיו בחיי כלב, לכן הן יהיו יותר. הן יהיו חצי שעה עכשיו. היו"ר ישראל אייכלר: תסביר לי מה המושג הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אסביר לך בהזדמנות מה זה חיי כלב, יש איזו נוסחה – אבל זה יותר משלוש דקות, זה בטוח. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו פה שר? אין לנו שר. אז אם הוא יצא, נא לעצור את השעון. היו"ר ישראל אייכלר: קודם כול, אני לא חייב, אבל אני אחכה לשר. יואל חסון (המחנה הציוני): אז נחכה לשר. קריאות: – – – יואל, ממש הגזמת. הוא יצא רגע – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): למה? רק לך מותר להיות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): גם אני צריך לפעמים. מירב בן ארי (כולנו): מישהו עצר אותך? יואל חסון (המחנה הציוני): את באופן אישי מנעת ממני. היו"ר ישראל אייכלר: השר כהן הגיע. יואל חסון (המחנה הציוני): אוה, עכשיו השר הגיע. לפחות אני יודע שהממשלה מקשיבה לדבריי, לכן אוכל לומר אותם. עכשיו נאמר ברצינות. אנחנו נצביע בעד העברת הסמכויות, בניגוד למה שבדרך כלל אנחנו עושים בהקשרים הללו, מסיבה אחת פשוטה: אנחנו ערים למשבר הגדול שיש בעם היהודי בתפוצות, ובעיקר בארצות הברית. אני מאוד גאה על הקשר שיש לי עם יהדות ארצות הברית, ובמשך שנים ביקרתי וסיירתי והייתי בפדרציות ובפגישות, ומי שעוד לא היה, יכול לדעת ולספר ולשמוע – כשהיית יושב איתם בפדרציות או בארגונים הם היו מדברים על ישראל; היו מדברים על האתגרים של ישראל; היו שואלים מה אפשר לעזור לישראל; היו מדברים על הבעיות הביטחוניות, על הבעיות המדיניות, כל הבעיות הכלכלית – על זה היו מדברים איתך. ואני יכול לומר לכם שבשנה האחרונה, אפילו קצת יותר, כשאתה יושב עם יהדות ארצות הברית, ולא רק, ועם הבכירים שבהם, הם מדברים כבר על עצמם. הם מדברים על איך לשמר אותם כעם יהודי בתפוצות, בגולה. הם מדברים על האכזבה שלהם מהקשר עם ישראל והזלזול של הממשלה בהם. אני אומר לכם משהו מאוד פשוט: לנו, להיות יהודים מאוד קל. מאוד קל לנו לממש את היהדות שלנו, להביא אותה לידי ביטוי. קודם כול, בעצם זה שאנחנו חיים כאן אנחנו מרגישים יהודים, אבל גם אם אנחנו רוצים ללכת לבית הכנסת – מאוד קל לנו ללכת לבית הכנסת. כנראה, כל אחד מאיתנו רק יחצה את הכביש וימצא בית כנסת. אבל בשביל יהודי בארצות הברית ללכת לבית כנסת זה לא ללכת – זה ברוב הפעמים לנסוע, כי אין לו באמת דרך אחרת. ומי אנחנו, העם היהודי, קטן גם ככה במספרים, שאנחנו יכולים עכשיו to judge, לשפוט עכשיו את אחינו היהודים אם הם יהודים טובים או פחות טובים? אם הם הולכים בדרך שלך או בדרך אחרת? כולם יהודים. כולם בני העם היהודי. את כולם צריך לחבק. אנחנו לא כאלה רבים שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא החוצה מהמחנה. לכן, אני מאוד מקווה שראש הממשלה – ומבחינתנו זה מבחן; לכן הסכמנו להעביר את הסמכויות אליו. אנחנו מקווים שראש הממשלה יעמוד במילתו, ומתווה הכותל יצא לדרך, והרחבה תושלם. שהדברים שהוא הבטיח ליהדות ארצות הברית והבטיח לציבור אכן יקרו. זה יהיה פתח של סובלנות, פתח של שיתוף, פתח של חיבוק, ויכול גם להביא בהמשך לפתרון של בעיות אחרות. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת חסון. עמדת בשלוש דקות. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – יהודה גליק. אחריו – חבר הכנסת אליעזר מוזס. יהודה גליק (הליכוד): לפניי. היו"ר ישראל אייכלר: אין בעיה. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, איזו ערנות במליאה. היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש לא להפריע לחברי כנסת לממש את זכותם וחובתם לדבר. עליזה לביא (יש עתיד): חברים, אני רוצה להוסיף מילה לכל מה שהיה כאן הערב, והמילה היא "אחריות". מדינת ישראל היא הבית של העם היהודי כולו. אז תסבירו לי, איך יכול להיות ששרות בורחות מאחריות? שרה אחת מתפטרת מראשות הוועדה אחרי שאמרה בדיוק את ההפך בכנסת הקודמת – ישבנו ביחד בוועדה בפעם הראשונה. בפעם הראשונה, אחרי 20 שנים של התנצחות, עשינו ועדה משותפת, הוועדה למעמד האישה, שעמדתי בראשה, וועדת הפנים יחד עם השרה מירי רגב, והיא אמרה בדיוק ההפך. מה קרה? ציבור המצביעים שלה? נחמן שי (המחנה הציוני): הציבור מתעורר. עליזה לביא (יש עתיד): אה, הציבור התעורר. ושרה נוספת פורשת מראשות הוועדה למרות שהיא יודעת שהתהליך הזה הוא הכרחי. ושר אחר, שאמון על התפוצות, לא מפסיק להתגאות בכך שהוא הוביל את זה, ומתגאה מעל כל במה ואומר לי: עליזה, אני איתך לגמרי. את צודקת. מדינת ישאל היא הבית של העם היהודי, ואני מסתכלת על המכלול ושואלת איפה האחריות של השרים הללו. ועל מה אנחנו מדברים? אנחנו הרי לא מדברים פה על הרחבה השלישית שתבוא ותיתן מענה לאחים ולאחיות שלנו. אנחנו מדברים באמת לבוא ולהגדיל רק חלק נוסף ולהתאים אותו. אז על מה סוערות פה הרוחות? הרי מתווה הכותל, כמו שרצינו וכמו שייחלנו, ושהיה מוסכם, לא הוא עומד הערב. בואו רק נהיה ברורים. כולם יודעים שמדובר ברחבה השלישית, שבכלל, הכניסה אליה היא מתחת. מי שמכיר ויודע – קשת רובינסון, שער חולדה. אנחנו לא מדברים על רחבת הכותל המערבי שאנחנו מכירים מימים ימימה. אז בואו רגע נבין על מה זה. אז בואו רגע נבין על מה זה. זה לא נתפס, זה ממש לא נתפס שכמה עצומות וכמה יח"צנים וספינים הם שקובעים את יחסינו עם יהדות התפוצות. "כי ביתי בית תפִלה יִקרא לכל העמים", נאמר בדברי הנבואה של הנביא ישעיהו. אז איך אנחנו רוצים, באמת, בכאוס הזה שנוצר כאן, שהנבואה הזאת תתגשם? אנחנו יודעים, מכירים ומבינים שביהדות העולם הריטואלים, ההבנות, ההתייחסויות וההרגלים הם אחרים. אז מה, שלא נאפשר? כשאותם סטודנטים פוגשים אותי בבוסטון הם אומרים לי: איך לקחתם לנו את המקום שלנו בכותל? אנחנו רוצים לבוא ולהמשיך בדרך הזאת. אז יש הזדמנות לתקן, הזדמנות לקחת אחריות, ושרות ושרים שאמונים על הנושא, אחד אחרי השני, אחת אחרי השנייה, בוחרות להתעלם ולמצוא את הדרך לצאת החוצה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): אז זה עלוב וזה לא שייך, ואני מאוד מאוד מבקשת שכולנו כאן נבין את האחריות ונתמוך. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. הרב מנחם אליעזר מוזס, בבקשה. אחריו – יהודה גליק. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, למרות שמאוחר, אני רוצה לדבר מהרהורי ליבי על אשר הערב כאן זכינו אנחנו, אנשי יהדות התורה וש"ס, לקיים את מצוות לשמוע בקול דברי חכמים ולקיים את מה שנאמר: ועשית ככל אשר יורוך, לא תסור מהדבר שיגידו לך ימין או שמאל – אפילו שיגידו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. לאחר ההצבעה המשותפת שלנו נגד החוק אנחנו יוצאים מחוזקים ומעודדים מהעובדה שיש לנו מכריעים אמיתיים בכל מה שעלינו לעשות כאן. בכל הנוגע להתנהלות הציבורית בנושא דת ומדינה, יש מועצת גדולי התורה וחכמיה, מועצת חכמי התורה של ש"ס, גדולי התורה, וכולם יחד, כאיש אחד, בלב אחד. וכל הדיבורים האלה שהיו, שיש כביכול, אולי, אגודת ישראל כך, אולי דגל התורה כך – הכול ראו שזה עורבא פרח, וכולנו מאוחדים ומלוכדים יחד לשמוע בקול דברי חכמים. עכשיו אני גם מבין את זה, אחרי ששמעתי את מר לפיד נואם במליאה, ישבתי מולו ושמעתי איך הוא הציג את החוק הזה, שכולו בא מבית מדרשו. זה תואם להפליא את מה שהוא התחיל כשהוא הקים את הממשלה הקודמת, על כל פרט ופרט. הוועדה הזאת – ועדת פרי, ועדת פלסנר וכל הוועדות והסנקציות באות מהמקורות שלו. אז הבנתי עוד יותר כמה גדולים דברי רבותינו, כי הרי אל תשכחו, אנחנו, את הממשלה הקודמת הפלנו בגלל הדבר הזה. אמרנו אז שלא נוכל להמשיך עם הסנקציות הכלכליות והפליליות, כי אין מגזר שמשיתים עליו סנקציות. אם ניקח למשל את אוניברסיטת חיפה, ש-75% עד 80% לא משרתים – ואני מבין, אבל לך תנסה שם לומר שילכו לשירות אזרחי. האם עולה על הדעת שמישהו יגיד לאלה שלא משרתים שילכו לשירות אזרחי, כל אלה הפציפיסטים ומחוקקי נכבה ונכסה למיניהם? אין שום מגזר שמשיתים עליו גזרות. היעד, שלפעמים אנחנו באים ואומרים לפעמים: תלכו לשירות לאומי-אזרחי – אנחנו לא זקוקים לזה. אתם יודעים למה? כי 76% מהעמותות הפועלות למען הזולת ולרווחת הפרט, החלש והנצרך הן של חרדים. זו עובדה. את העובדה הזאת לא יכולים להכחיש. תיקחו את כל העמותות – ואני לא אתחיל עכשיו בשעה כזאת למנות לכם את כל העמותות האלה. אנחנו לא זקוקים למיסוד שירות לאומי או אזרחי. אנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות. ושוב, אני שמח על התוצאה. אני מקווה, בעזרת השם, שהכול ייגמר. כפי שאמרו: כל הנוטל עצה מהזקנים, אינו נכשל. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לרב מוזס. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אתה שמח על התוצאה של הבעד למרות שהצבעתם נגד. עליזה לביא (יש עתיד): ברור, כי ככה – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אני שמח על זה ששמעתי בקול דברי חכמים – – – עליזה לביא (יש עתיד): אתם בעד הנגד או נגד הבעד – – – יהודה גליק (הליכוד): יש פה שר? היו"ר ישראל אייכלר: יש, יש שר. אתה יכול להתחיל, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): איפה שר? היו"ר ישראל אייכלר: לך תחפש, אבל יש שר. יהודה גליק (הליכוד): אני לא רואה שיש פה שר. היו"ר ישראל אייכלר: אתה לא צריך לראות, אני רואה. יהודה גליק (הליכוד): איפה יש פה שר? אה, אוקיי. אדוני היושב-ראש, גברתי המזכירה, אדוני השר – אומרים שיש פה שר, אני לא רואה – חבריי חברי הכנסת המתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, השרה האהובה היקרה והאהובה מירי רגב, שלום לך. חבריי חברי הכנסת, כל מי, כל מי שעם ישראל חשוב לו, כל מי שחש תחושה אמיתית של ערבות של עם ישראל, חייב להיות מודאג ומוטרד בימים אלה מהנתק ומהקרע ומהשבר הנורא והאיום שמתרחש עלינו בין יהדות התפוצות לבין יהדות מדינת ישראל. כל מי שלא אכפת לו מהדבר הזה לא אכפת לו מעם ישראל. כל מי שלא מבין את המשבר – והמשבר הוא לא הכותל ולא גיור;– המשבר הוא משבר אמיתי, וחובה עלינו לעשות הכול מכול כול לאחות את השבר הזה. רצה הגורל, רצה הגורל שהשרה מירי רגב ביקשה לשחרר את עצמה מלהוביל את הוועדה הזאת. זו זכותה. מותר לה לבקש להשתחרר מהעניין. אבל זה לא הדבר. רצה הגורל, וכך חשוב שזה יהיה, שראש הממשלה יעמוד בראש הוועדה החשובה הזאת, והוא, יחד עם המועמד שלו לראשות הסוכנות היהודית, שניהם יחד יובילו את החיבור החשוב כל כך הזה. לא שבאמת כל כך חשוב עניין הרחבה הזאת. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי אמר שחלמנו כל השנים לחזור לציון. חבר הכנסת מלכיאלי, ציון זה לא הכותל. ציון זה הר הבית; ציון זה הר קודשנו – זה ציון. חלמנו לחזור להר הבית, אבל בדור האחרון הכותל הפך להיות סמל, הפך להיות סמל, ובאמת עזרת ישראל כבר קיימת. על מה מדובר? מדובר על להפוך את זה למקום יותר מכובד ויותר ראוי. על זה – שומו שמיים. רבותיי, טוב יצא שראש הממשלה מוביל את הדבר הזה. טוב. אני קורא לראש הממשלה: אני מחזק את ידייך על שלקחת על עצמך להוביל את המהלך הזה. תנצל את העמידה שלך בראש הוועדה הזאת, תהפוך את המקום הזה למקום מכובד ותתחיל באיחוי השבר, הקרע הנורא שבין יהדות מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. תראו, השרות בממשלה שסירבו לשבת בוועדה ברחו מבשורה. יש כזה נוהג שכשמגיעה בשורה לא נעימה, בורחים ממנה, או חושבים שהיא לא נעימה. זה היה מביש. זה היה מביש לשמוע שבממשלת ישראל יושבים שרים ושרות שיכולים לפתור בעיה יסודית ועמוקה, שיש לה משמעויות ארוכות טווח על יחסי ישראל והתפוצות, והידיים שלהם רועדות והם לא מוכנים או מוכנות לקפוץ למים. הם מוכנים לעשות כל מיני דברים, בעיקר בשביל להיות בשולחן הזה, דמוי הפרסה, אבל כשזה מגיע לרגע של החלטה ואומץ הם לא שם. כמובן שזה לא מפריע לנסוע ולבקר ולהיפגש ולהשמיע הצהרות, ויש דברים שרואים מכאן ורואים משם, ונוסעים, ופוגשים ומרפרפים אותם. בסוף, כשזה מגיע לנקודת ההכרעה וצריך להקים איזה ועדה – זה הכול עניין טכני בסוף, כי כבר יודעים שזו החלטת ממשלה; כל מה שצריך זה להגיד: יאללה, נצא לדרך, נרחיב את הרחבה הזאת, נעשה שם איזושהי פינה – גם זה עלבון בפני עצמו – בורחים. בורחים, לא מוכנים לקחת את האחריות. תראו, ההיסטוריה לא תסלח לא לשרים האלה ולא לכנסת הזאת – ולא למדינת ישראל בשלב הזה של חייה – על ההתנערות מיהודי התפוצות, ובעיקר מהקבוצה העיקרית שבהם, יהודי ארצות הברית. רוח רעה מנשבת שם – דיבר על זה ידידי יואל חסון. אנחנו יושבים ומדברים איתם ואנחנו שומעים דברים שלא הושמעו בעבר בשיח הזה בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות. הם הולכים ומתרחקים מאיתנו ואנחנו הולכים ומתרחקים מהם בחוסר אחריות מוחלט. יש מעט יהודים בעולם הזה מכדי שיריבו אחד עם השני. יש מעט מאוד יהודים אחרי השואה ואחרי כל מה שעבר עלינו, ואנחנו מרשים לעצמנו לדחוק אותם החוצה ולומר שבאוהל הזה שלנו צפוף; אין מקום עבורם. תלכו מפה. אני אומר לכם, בהיסטוריה, במבט לאחור – 10, 20, 30 שנה – כשיבדקו איפה התחיל הקרע ואיפה עוד אפשר היה לעצור אותו, זה המקום, והממשלה אינה עושה את הדבר הנכון והראוי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. אחרון הדוברים – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. יואל חסון (המחנה הציוני): כן, חבר הכנסת ישראל אייכלר, באת להרוס את המסיבה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): כבוד היושבת-ראש, כבוד חברי הכנסת, לא הייתי עולה ב-02:12 לדבר – וגם עכשיו אני לא אדבר לא על קדושת הכותל ולא על המעמד של הכותל ולא על חשיבות הכותל, אלא שבכל הנאומים כאן עברה כחוט השני האשמה שיש נתק עם יהדות ארצות הברית. ומי עושה אותו? היהודים שרוצים להתפלל כמו שהתפללו אלפי שנים ליד הכותל המערבי. אף אחד לא אמר את האמת – שמי שהסית את יהדות ארצות הברית וסיפר להם שמגרשים אתכם מארץ ישראל, לא נותנים לילדים שלכם להיות חלק מעם ישראל, זה אותם עסקנים רפורמים – קבוצת מיעוט ששולטים בפדרציות ובכסף הגדול – והם הוציאו את דיבת הכותל המערבי רעה, דיבת מדינת ישראל רעה, בכל העולם. טדי קולק תמיד היה מתפאר שרואים בעיר העתיקה – שמאז שישראל שולטת יש שקט, יש חופש לכל הדתות. מי התחיל את כל הערעור על זה שמדינת ישראל לא יודעת לשמור על הכותל המערבי? לא הערבים, לא הנוצרים, אלא נשות הכותל. הן הפרובוקטוריות שקיבלו כסף מאמריקה. קבוצה קטנה. עליהן דיבר סמוטריץ, לא על מיליוני יהודי ארצות הברית היקרים, שבעוונותינו הם התרחקו מהיהדות במשך הרבה שנים. אדרבה, אנחנו רוצים שהם יבואו, אנחנו רוצים שהם ינקו את האווירה של ארץ ישראל, של ירושלים. אבל אמרו להם: לא, אם לא ייתנו לכם לעשות את הצרמוניות שנשות הכותל עושות – או כל אלה שלעולם לא מתפללים ובאים לעזור להם – אז זורקים את הילדים שלכם. והם הצליחו, בעוונותינו. הם הצליחו לשכנע את הדור הצעיר. יואל חסון צודק, וגם נחמן שי, שהדור הצעיר אומר: אתם מגרשים אותנו. אבל מי סיפר להם את העלילה הזאת? זו עלילה רעה, ואני חייב להכחיש אותה. אנחנו רוצים את כל יהודי העולם, כל יהודי באשר הוא יהודי, ואפילו לא יהודים – "כי ביתי בית תפִלה יִקרא לכל העמים" – אבל לפי המסורת. כמו שבכל מסגד או כנסייה, להבדיל, יש את המסורות והמנהגים שאף אחד לא יעז לבוא ולהפר אותם, כך הכותל המערבי יישאר בקדושתו. וכל הכבוד לשרה מירי רגב, שלא הייתה מוכנה לתת יד למגמה הזאת של הניתוק בין עם ישראל לבין הכותל המערבי. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. אדוני יושב-ראש הקואליציה, יש לנו שר מסכם או שאנחנו עוברים ישר להצבעה? מצביעים? קריאות: כן. היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. רבותיי, נא לשבת. כעת אנחנו עוברים להצבעה, ואנחנו נצביע על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה להעביר לראש הממשלה את הסמכות הנתונה לשרת התרבות והספורט לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח–1978, ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר יובל שטייניץ את הסמכות הנתונה לשרת המשפטים לפי סעיף 29(ג) לחוק העתיקות, התשל"ח–1978. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד הודעת הממשלה – 48 נגד – 1 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות משרת התרבות והספורט לראש הממשלה ומשרת המשפטים לשר האנרגיה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 48 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אין נמנעים. הודעת הממשלה אושרה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 250) (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/793); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום והוא הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 250) (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת לפניכם דוברה רבות לאחרונה, במגוון רחב של כלי תקשורת, תוך כדי שהם מסקרים את הסוגיה החשובה אם ראש הממשלה צריך להשתכר שכר של 13,000 שקל בחודש או שמא הוא צריך להשתכר שכר סביר והגיוני. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אוי, מסכן. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נכון שחברת הכנסת יעל כהן-פארן חרתה על דגלה מטרה להפיל את ראש הממשלה מתפקידו בכל מחיר, שלא בדרך דמוקרטית, שלא באמצעות הקלפי – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): מה זה קשור לחוק הזה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – שלא באמצעות אמון הציבור, אלא באמצעות פגיעה בו, במשפחתו – בכל מה שקשור לדברים האישיים שלו – במשכורתו. אך גברתי, אנחנו חלוקים. אני חושב שאת ראש הממשלה שלנו אנחנו רוצים להשאיר פה, יחד עם ראשי הממשלות הבאים אחריו – ששכרם יהיה שכר הוגן. היום זה ראש הממשלה בנימין נתניהו ומחר זה יכול להיות ראש ממשלה אחר שלא יסכים להשתכר 13,000 שקל לחודש. אני לא חושב שבמדינת ישראל יש אזרח אחד – אחד, שהוא אובייקטיבי, שלא מונע משנאה כלפי ראש הממשלה ומשפחתו – שיאמר לכם ששכר של 13,000 שקל לראש ממשלה זה שכר הוגן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל יש לו כל כך הרבה הטבות – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אין אחד כזה. ואם יש מי שפועל ממניעים שהם אנטגוניסטיים כלפי ראש הממשלה, ממניעים שעוינים את ראש הממשלה, הוא שוכח שאחרי ראש הממשלה הזה יבואו ראשי ממשלות אחרים וגם הם יכולים לסבול משכר לא סביר ולא הוגן. מעבר לזה, היעלה על הדעת שנשיא מדינת ישראל מקבל את ההטבה הזאת וראש ממשלת ישראל לא מקבל אותה? ברור שלא. מטרת החוק הזאת היא להשוות את התנאים של ראש הממשלה לתנאיו של הנשיא ובכך להביא לשכר סביר והוגן לראש ממשלת ישראל – מי שאמון על כל המערכות פה במדינת ישראל ועל הרבה מאוד דברים חשובים. לכן אני מציע לאופוזיציה, לסיכום: נסו – למרות שזה קשה – נסו לשים את הפופוליזם בצד ולהצביע עניינית על החוק הזה. ראש ממשלת ישראל הוא ראש ממשלה של כולנו. תעזבו את השנאה, תעזבו את הכעס, תעזבו את הפופוליזם, תעזבו את הרדיפה הפוליטית. תתעסקו במהות. ראש ממשלת ישראל צריך להרוויח שכר הוגן, ולא משנה מי הוא. על כן, אני מקווה מאוד שתתעשתו ותצביעו בעד. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. יש רשימת דוברים, אני סוגר את הרשימה. חבר הכנסת סאלח סעד, ראשון הדוברים – מוותר; ג'מאל זחאלקה – איננו; עאידה תומא סלימאן – איננה; נחמן שי – מוותר? מוותר; איציק שמולי – מוותר; מוסי רז – מוותר; עליזה לביא – אינה נוכחת. יעל כהן-פארן – רוצה לעלות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת ואדוני השר, החוק הזה, אפשר לקרוא לו בשתי מילים פשוטות: נגמרה הבושה. נגמרה הבושה שלכם. לראש ממשלה שנמצא תחת חקירות, שנגד רעייתו מומלץ – וכבר יש החלטה – להגיש כתב אישום על – – נורית קורן (הליכוד): מה זה קשור? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה בדיוק קשור. – – על הוצאות פרטיות שהולבשו על הקופה הציבורית. אז אתם באים היום ואומרים שכל ההוצאות שיש ויכוח עליהן – עכשיו נכניס אותן לגילום המס, להפחתת המס. זה החוק. בעצם השיא של כל המידע שהגיע מהיועצת המשפטית של המשרד על הוויכוחים שיש, על ההוצאות במעונות הפרטיים, על ההוצאות המיותרות, על ויכוחים שהיו שם, על עריפת הראשים – או איומים בעריפת ראשים – אתם באים ואומרים: אוקיי, ראש הממשלה היום לא מעל החוק – נשים אותו מעל החוק. למה? כי אנחנו יכולים; כי אנחנו הממשלה; כי אנחנו הקואליציה. אתם הקואליציה הכי מושחתת שהייתה במדינת ישראל, והחוק הזה הוא רק עוד הוכחה לכך. מירב בן ארי (כולנו): את אש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת כהן-פארן. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; תמר זנדברג – מוותרת; חיים ילין – איננו; ינון אזולאי – מוותר; מירב בן ארי? מירב בן ארי (כולנו): אני תרמתי את שלי. היו"ר ישראל אייכלר: מוותרת. עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. יהודה גליק – מוותר? לא. קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): תדברי עם משה כחלון. יואל חסון (המחנה הציוני): עליזה, הוא רעב. הוא רעב. תנו לו לאכול ותפסיקו לעשן לו בפנים. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם יש פה שר, אבל אם יש פה איזה שר – – – היו"ר ישראל אייכלר: יש, יש, יש. יהודה גליק (הליכוד): גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, חבריי, הבטחתי לכם – – – מירב בן ארי (כולנו): די כבר, 02:00 – – – יהודה גליק (הליכוד): מירב, תפסיקי להפריע לי. אני מבקש שתיתן לי עוד זמן. כל עוד הבוס שלך, השר כחלון, ממשיך להיות אטום לחיי אדם, אני אנצל כל הזדמנות שלי לדבר. אם את רוצה לשנות את זה, תרימי טלפון למשה כחלון. מירב בן ארי (כולנו): – – – משה כחלון. יהודה גליק (הליכוד): היום 21 יום, שהם שלושה שבועות לשביתת הרעב שלי, שאני לא מתכונן להפסיק אותה עד אשר שר האוצר – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – יהודה גליק (הליכוד): אני מבקש שתשמור על השקט, אני לא יכול לדבר ככה. היו"ר ישראל אייכלר: מבקשים שקט, בבקשה. קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): אני לא יכול לדבר ככה. אני מבקש תוספת זמן. מירב בן ארי (כולנו): על מה תוספת זמן? היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש לא להפריע. יהודה גליק (הליכוד): אני לא יכול לדבר ככה. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: נא לא להפריע. סיפרתי לכם שמישהו אמר שיש לו מאה פירושים על פסוק אחד. אם תהיו בשקט הוא יגיד רק שלושה, אבל אם תדברו הוא יגיד את כל המאה, אז תנו לו. יהודה גליק (הליכוד): מדובר פה בנושא של חיי אדם. כל שעה בישראל – כל שעה, תבינו. בתאונות דרכים כל יום נהרג אדם; עישון – בכל שעה בישראל מת אדם כתוצאה מעישון. ארגוני הבריאות העולמים אומרים שהדרך הכי טובה זה מיסוי – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): איזה לחץ, אני ממשיכה – – – יהודה גליק (הליכוד): חברים, שואלים אותי מאיפה יש לי כוח לא לאכול כל כך הרבה זמן. אני רוצה לשתף אתכם – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אתה אוכל, בטוח. יהודה גליק (הליכוד): תודה רבה על האמון. התשובה שלי היא שאני מקבל את ההשראה שלי מכמה וכמה גיבורים. הגיבורים הגדולים של הדור שלנו זה אנשים שעישנו ובכוח גדול הפסיקו. לכן אני רוצה לקרוא לכם כמה שמות של אנשים גיבורים: העיתונאי קובי אריאלי כבר שנה לא מעשן; אתי פרץ – שלושה חודשים לא מעשנת; אלונה נסימה – שלושה חודשים לא מעשנת; שרון בן אסייג – 150 יום לא מעשנת, וחסכה 3,000 סיגריות, שזה 4,000 שקל; מירב טל – 200 ימים לא מעשנת; רינת טורי אליהו – לא מעשנת כבר זמן רב; ירון ממן – 170 יום לא מעשן; אור דרור – חודשיים לא מעשן; זהבה נווה – 200 ימים לא מעשנת; אמיר גרין – 80 יום לא מעשן; אריאל חיימוביץ – שנה לא מעשן. היו"ר ישראל אייכלר: הרשימה הסתיימה, כי הזמן עבר. יהודה גליק (הליכוד): לא, לא, אני מבקש תוספת זמן. תמרה שלגין – 25 יום לא מעשנת. מירב בן ארי (כולנו): די, מספיק. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת יהודה גליק. יהודה גליק (הליכוד): לא, הפריעו לי. היו"ר ישראל אייכלר: לא. ב-02:30 אתה לא תעכב. יהודה גליק (הליכוד): אבל הפריעו לי. היו"ר ישראל אייכלר: לא. תרד, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): לא, מגיע לי תוספת זמן. היו"ר ישראל אייכלר: לא, ב-02:30 אני לא אתן שום תוספת. יהודה גליק (הליכוד): מגיע לי שלוש דקות – – – היו"ר ישראל אייכלר: לא, לא. אני מבקש לרדת. יהודה גליק (הליכוד): למה לא קראת אותם לסדר? היו"ר ישראל אייכלר: קראתי להם פעמיים ושלוש, תראה בפרוטוקול. יהודה גליק (הליכוד): אז אני מבקש – – – היו"ר ישראל אייכלר: לא, אתה יורד, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): לא, זה לא בסדר. היו"ר ישראל אייכלר: לא, אדוני. 02:30 – אני לא נותן שום תוספת. יש פה אנשים שצריכים ללכת הביתה לישון. יהודה גליק (הליכוד): גם אני רוצה ללכת הביתה לישון. היו"ר ישראל אייכלר: אז בבקשה תרד. יהודה גליק (הליכוד): אז אני מבקש שתיתן לי לגמור. היו"ר ישראל אייכלר: אני מבקש מהסדרנים להוריד אותו. יהודה גליק (הליכוד): אני רק אומר שאני אעלה בפעם הבאה ואני רק אשלים שאת המקור לכל זה קיבלתי מעמוד הפייסבוק – – – קריאות: מספיק כבר. היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה, תרד. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו. יהודה גליק (הליכוד): לא, אל תוריד אותי. אני גומר את המשפט. היו"ר ישראל אייכלר: תוריד אותו. חברת הכנסת רויטל סויד – רוצה לדבר או מוותרת? יהודה גליק (הליכוד): עמוד הפייסבוק "מפסיקים לעשן ביחד עכשיו". קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: שלוש דקות, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת – רגע, איפה השר? היו"ר ישראל אייכלר: יש, יש שרה. לאה פדידה (המחנה הציוני): יש שרה דווארה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אין פה שרה, אין פה שר – – – היו"ר ישראל אייכלר: השר אלקין, סליחה. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: יש שר. נא לדבר. אל תפריעו, אני לא אתן תוספות. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: תפסיקו לצעוק. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: מישהו מתחשק לו לצאת החוצה בשעה 02:30? שיהיה שקט. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – מירב, איפה השר? היו"ר ישראל אייכלר: שקט. רבותיי, אני מבקש שקט. אני מאפס את השעון. רבותיי. יהודה גליק (הליכוד): למה אצלי לא עשית את זה – – – תתבייש לך, אדוני היושב-ראש. יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת גליק צודק. יהודה גליק (הליכוד): למה כשהפריעו לי לא איפסת את השעון? היו"ר ישראל אייכלר: כי היא לא התחילה לדבר. יהודה גליק (הליכוד): עם כל הכבוד – – – היו"ר ישראל אייכלר: תגיש תלונה בוועדת האתיקה. בבקשה. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: יואל, יש לך מצב רוח ב-02:30. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השרה, חבריי חברי הכנסת, בשנה האחרונה היינו עדים לממשלה וקואליציה שעמדה וזעקה וצעקה על עוול – שיש פגיעה בהפרדת הרשויות, יש פגיעה בהפרדת הרשויות בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת. הרשות השופטת מתערבת בפסקי דין בכנסת. אוי אוי אוי, כמה התבכיינו פה השרים וחברי כנסת מהקואליציה על בית המשפט שמתערב בעבודת הכנסת. כל זה היה אחיזת עיניים – כל זה היה אחיזת עיניים כדי לא לראות איפה באמת יש פגיעה בהפרדת הרשויות, כדי לראות איפה באמת יש פגיעה בעבודת הכנסת. הפגיעה המהותית בעבודת הכנסת היא בזה שהממשלה דורסת אותנו. כן, חבריי חברי הכנסת, תתעוררו; תתעוררו, כי אין הפרדת רשויות אמיתית. אנחנו אמורים להיות הגוף המפקח על עבודת הממשלה. אנחנו אמורים להיות אלה שמבקרים אותה. אנחנו, במקרה ששכחנו, אנחנו המחוקקים. אנחנו, בית המחוקקים, אמורים להיות אלה שיחליטו ויקבעו איזה חוקים יעברו, ובפועל מה שקורה פה זה שוועדת שרים לענייני חקיקה מונעת העלאת הצעות חוק פרטיות. באה שרת המשפטים ודיברה על טרפת החקיקה, ובעצם הכול היה מסווה כדי לא להביא חקיקה של חברי הכנסת. כולנו, קואליציה ואופוזיציה, צריכים להתאחד כדי לשמור על כבודה של הכנסת, להגן עליה, לבקר את הממשלה, לפקח עליה ולעשות את התפקיד שלנו כמחוקקים. זו הפעם הראשונה מאז שיש את כנסת ישראל שבה מגבילים את החקיקה הפרטית באופן כל כך נוקשה. זו הפרדת הרשויות שלא נותנים לנו לבצע, ועל זה אנחנו צריכים להילחם. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. זוהיר בהלול – איננו; טלב אבו עראר – איננו; עמר בר-לב – איננו. איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): נמצאת גם נמצאת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לשבח גם את האופוזיציה וגם את הקואליציה על נוכחות בסך הכול באמת מרשימה, בלילה שבו מובאים לכאן עניינים בוערים, צריך להגיד, שאי-אפשר להמעיט בחשיבותם – לא בנושא חוק הגיוס, גם אם אין הסכמות, ולא בעניין מתווה הכותל והעברת הסמכויות, גם אם אין הסכמות, וגם בעניין הזה, שלא בהכרח יש בינינו הסכמות. מה שעצוב באמת – אדוני יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אמסלם, אני חושבת שבנושא של הצעת החוק של מיקי זוהר היה ראוי לקיים דיון אמיתי. היה ראוי למשל לקיים דיון בנושא של שווי השימוש ברכב של ראש הממשלה, שהוא רכב מאובטח, ואכן, הוא משלם עליו סכום גבוה בהרבה ממה שכל רכב נורמלי היה מתבקש, משום שהוא צריך להיות מאובטח ברמה יותר גבוהה. אני מוכנה להמר – והיו לנו שיחות בפרסה – שאם החוק הזה היה מובא לעניין הרכב של ראש הממשלה, אף אחד לא היה מתווכח על זה. אני אומר לך יותר מזה, אם הייתה באה הכנסת – ולא בעיתוי הזה, אגב, צריך להגיד. זה עיתוי מאוד מאוד בעייתי לעסוק בנושא של הוצאות מעון ראש הממשלה, ובכלל הוצאות בית ראש הממשלה, בשבוע אחרי שמוגש כתב אישום נגד רעיית ראש הממשלה, אבל אם היו מקיימים פה דיון נורמלי על משכורתו של ראש הממשלה, זה היה דיון שהיה ראוי בעיניי לנהל אותו. אם רוצים לנהל דיון על ההוצאות שיש לנשיא המדינה – כפי שמאושר היום בוועדת כספים – להשוות אותן לנושא של הוצאות ראש הממשלה ומעון ראש הממשלה, כולל המעון הפרטי, אלה דיונים ראויים. אבל הקואליציה עושה את הדברים האלה, שראוי לדון בהם ברצינות, בצורה עקומה, בעיתויים גרועים. זה דומה לחוק ההמלצות, זה דומה לחוקים אחרים שאתם מביאים. למה לעשות את הדברים בצורה כזאת? למה לעשות עקום, גם כשיש טעם מסוים בעניין שאתם מעלים? אני אומרת לכם, באמת, לא מעניינת אותי התקשורת בהקשר הזה, מעניין אותי העניין עצמו. הרכב, למשל, הוא באמת כמעט מעבר לכל דיון. זאת האמת. אבל לא – בואו נביא את זה בצורה עקומה, שמקשה, שמפלגת, שאנחנו נהיה חלוקות וחלוקים אחד על השני, שאנחנו נכעס אחד על השני, שאנחנו לא נבין אחד את השני, שאנחנו לא נחשוב באמת על הציבור ואיך הציבור רואה אותנו. כן, צריך להגיד את האמת, הציבור רואה את הדיון על הפתיתים – או מה שמכונה אורז בן-גוריון – שהם כרגע מאוד מאוד נודעים לשמצה, והוא אומר: האם באמת בזה אנחנו צריכים לעסוק? אבל התשובה היא שיש כתב אישום. כשאנחנו בעיצומם של האירועים האלה, כשמגיעה קואליציה עם הדברים האלה, אנחנו עומדים נפעמים ואומרים: רגע, מה אנחנו אמורים לעשות פה? אתם במו ידיכם מביכים את עצמכם וקושרים את ידינו אפילו על הדברים שהגיוני לדון בהם והגיוני לעסוק בהם, וחבל. חבל לי על כך. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון, אם הוא לא יוותר. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני לא מאמין שאנחנו, כנסת ישראל, דנים עכשיו בפטור ממס לראש הממשלה. זה פשוט לא יאומן. זה מה שמטריד היום את כנסת ישראל ואת מדינת ישראל – הפטור ממס של ראש הממשלה. אני במקום ראש הממשלה הייתי מתבייש שכרגע כנסת ישראל, מדינת ישראל, עם ישראל דן בשטות הזאת שנקראת פטור ממס לראש הממשלה. אבל אני רוצה לספר לכם סיפור על מה אני ביקשתי דיון מהיר שלא אושר בכנסת ישראל, אז תיאלצו לשמוע את הסיפור הזה עכשיו, ב-02:30. אם אפשר, השרה של הנגב והגליל, גילה, אני רוצה שתקשיבי לסיפור קצר כשרת הגליל והנגב. קריאה: שר הנגב והגליל זה אריה דרעי. כבר 02:30. איל בן ראובן (המחנה הציוני): רבותיי, ביום חמישי בערב אני נוסע בצפון ומקבל טלפון – סגן שר הביטחון, תקשיב לסיפור רגע – אני מקבל טלפון מגשש שהיה תחת פיקודי שנים רבות. והוא אומר לי: איל, אני מבקש ממך, תגיע לכפר מנשייה זבדה – אני מניח שרוב האנשים פה לא יודעים איפה זה; ליד צומת נהלל. אני מגיע לכפר, חוצה את הכפר – על גבעה ישנם שני בניינים הרוסים, שבורים לחתיכות. זה כפר בדואי. גרה שם משפחה שבה יש שבעה אנשים שמשרתים בצה"ל. יש שם סיפור עם חוק. המקום הזה צריך להיות מיועד לייעור, ויש שם שתי משפחות בדואיות. שבעה אנשי קבע של צה"ל גרים בבתים האלה. הורסים את הבתים האלה, כי יש חוק. אני לא מתווכח על זה. אני חושב שצריך לחשוב אם החוק הזה נכון. הרסו את הבתים האלה – אבל הדרך, הדרך. איך עושים את זה? הורסים את הבתים, ציוד של ילדים שצריכים בבוקר ללכת לבית ספר מתחת להריסות, לא מפנים שום דבר. עצי זית בני 150 שנה, או אני לא יודע כמה, גדולים כאלה, עבים, הרוסים – מה שנקרא: כתשו אותם. סגן שר הביטחון, אני ראיתי יעד מבוצר שהסתערו עליו. מטורף. מטורף, מה שעשו שם. אני מסיים. אני רוצה לומר לכם, אני חי עם הבדואים האלה. הם שכנים שלי. הבדואים בצפון, סגן שר הביטחון, עדיין מתגייסים לצה"ל. עדיין מתגייסים לצה"ל. פעולה כזאת היא נגד האינטרסים של מדינת ישראל. זה מטורף. זה מטורף מה שעושים לאנשים האלה. מטורף איך שמתנהגים. חשבתי לעצמי שזה לא אנחנו, זה לא יכול להיות. אז אני מספר לכם את הסיפור הזה – כואב, כואב, כואב הלב. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה, חבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת יואל חסון. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני, אני יכול לעשות את זה בהילוך איטי? היו"ר ישראל אייכלר: תתחיל לדבר, כי אחר כך יעברו שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני חייב קודם כול להתייחס לחברי חבר הכנסת גליק. אני חייב לומר שלא לכל מה שהוא אומר אני מתחבר, אבל אני חייב לומר שהנחישות שלו והדבקות שלו במאבק ובמלחמה בעישון מעוררות השראה, ואני גאה בו. כמי שהוביל את החקיקות הראשונות בכנסת, לפני עשר שנים, נגד עישון במדינת ישראל – – היו"ר ישראל אייכלר: אם אפשר שקט בצד שמאל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – ושונא עישון באופן אישי, ומטיף נגד עישון כל חיי, אני, אדוני, מוריד לפניך את הכובע שאין לי ומאחל לך שתאכל במהרה, שתשמור על הבריאות שלך, ושנשיג – ושאתה תשיג את היעדים שהצבת בנושא של המלחמה בעישון. יישר כוח על מה שאתה עושה. אני אתייחס להצעת החוק. לא פעם אמרתי שיש עיוותים גדולים מאוד במערכת השכר והתגמול והזכויות של נבחרי ציבור – ראש הממשלה, נשיא המדינה ועוד רבים. לצערי, דווקא אנחנו, חברי הכנסת, בלחץ ציבורי ומפחד מכל מיני לחצים, לא טיפלנו בנושא הזה ולא היה לנו האומץ לקחת אחריות ולהוציא את זה מידינו. להוציא את זה מידינו. אני לא רוצה לקבוע את שכרי, ואני לא רוצה שאתם תקבעו את שכרכם. אני רוצה שהשכר ייקבע לפי היגיון, לפי מומחים, ואז, תאמינו לי, גם ציבורית זה יעבור וגם זה יהיה הרבה יותר נכון מבחינתנו ומבחינת כל דרגי הממשל במדינת ישראל. אבל מה מפריע לי בסיפור של הצעת החוק הזאת? מה שמפריע לי זה שיש כאן נושאים שהם ברומו של עולם, שמטרידים את אזרחי מדינת ישראל, כמו לדוגמה המעונות הפרטיים והפיקוח עליהם, והמצלמות – אני יכול לתת עוד הרבה הרבה דוגמאות של חוקים שיושבים כאן בתור חודשים ומחכים למימוש, מחכים להגיע להחלטת ועדת שרים, מחכים להגיע להחלטת הוועדות, עומדים כאן בתור. וראו זה פלא, הצעת חוק שנוגעת לתנאי ראש הממשלה עוברת בן לילה, בשנייה, בנוהל מהיר. זה הכי דחוף; זה הכי מהר לעשות; זה יותר חשוב מהילדים שלנו; זה יותר חשוב מבעלי מוגבלויות; זה יותר חשוב מכלכלה; זה יותר חשוב מהכול. מהר, מהר, מהר לסדר הטבות לראש הממשלה נתניהו. אומר לי חבר הכנסת מיקי זוהר – וטוב שהוא גם קלט את זה והבין את זה, חבריי – שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה לנצח, והוא לא עושה את זה בשביל נתניהו. אז אני אומר לך, מיקי זוהר, אם לא היית עושה את זה בשביל נתניהו, היית הגון לעשות שהחוק הזה יתחיל מראש הממשלה הבא. אם זו הייתה האמת – וזו לא האמת; אתה עושה את זה בשביל נתניהו. אתה עובד עבור נתניהו. זה מה שמעניין אותך. בגלל זה אתה לחוץ על זה ובגלל זה אתה מעביר את החוק הזה יותר מהר מעוד 100 חוקים לפחות שהיו עושים טוב לעם ישראל – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אמרת שאתה מסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): – – שעם ישראל מחכה ומצפה להם. אבל לחוק הזה, חוץ מנתניהו אף אחד לא מחכה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן – איננו. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני בעד החוק באופן עקרוני. אני חושב שראש הממשלה לא צריך לשלם מיסים גבוהים על ההוצאות שכרוכות בתפקידו. אני גם הייתי זה שדחף את העניין של לפטור אותו מהוצאות המיסים על הרכב שלו. אבל אני חושב שבד בבד עם החוק הזה – שכרגע נתנגד לו, מהטעם הפשוט שיש ערבוביה שלמה בהוצאות של ראש הממשלה בין הפרטי לציבורי, ולא פעם הוא משית על הציבור, הוא ומשפחתו, הוצאות פרטיות מובהקות. לא נעים לי לעסוק בזה, זה נראה כמו עיסוק שולי, אבל בעיניי כסף ציבורי הוא קודש-קודשים. יש לשים חומה בצורה בין ההוצאות הציבוריות, שעל כולנו לממן אותן בכבוד – וראש הממשלה זכאי לכל ההוצאות הציבוריות הראויות – ומצד שני לשים, כאמור, חומת ברזל בצורה להוצאות האישיות שלו. אני אוסיף עוד דבר אחד, אבל זה לא לחקיקה. אי-אפשר לחוקק חוק שתהיו הגונים ואי-אפשר לחוקק חוק שתהוו דוגמה, אבל אני קורא לכל נציגי הציבור לנהוג במשורה בכסף הציבורי ובמידתיות הראויה, ובא לציון גואל. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. איתן ברושי – אינו נוכח; פנינה תמנו – אינה נוכחת; מיכל בירן – אינה נוכחת; עמיר פרץ – אינו נוכח; יואב קיש – אינו נוכח; יעל גרמן – אינה נוכחת; דודי אמסלם – מוותר; אחמד טיבי – איננו; לאה פדידה – מוותרת? לאה פדידה (המחנה הציוני): מוותרת. היו"ר ישראל אייכלר: איימן עודה – איננו; מרב מיכאלי – מוותרת; קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חנין זועבי – אינה נוכחת; נורית קורן – מוותרת; עפר שלח – איננו; אברהם נגוסה – מוותר. חברת הכנסת סתיו שפיר, ואחריה – יוסי יונה, אחרון הדוברים. לא עכשיו יוסי, אחרי. שלוש דקות, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה, כבוד היושב-ראש. 02:45, ובמה מתעסקת הכנסת. במצב עניינים נורמלי, שבועיים לפני סוף המושב היינו עוסקים היום בעובדה שבמשרד הרווחה עד לרגע זה בשנה כבר הצליחו לקצץ חצי מהתוספת שהוא קיבל השנה. מתוך 400 מיליון השקלים העלובים שמשרד הרווחה קיבל כתוספת – אף שהוא ביקש תוספת שהייתה משמעותית בהרבה, כדי לטפל בשורה ארוכה של אתגרים – מתוך התוספת העלובה הזאת של 400 מיליון השקלים כבר הצליחו לקצץ כמעט 200 מיליון שקל בהעברות בוועדת הכספים. על זה אף אחד בקואליציה לא טורח לדבר. אבל מה מעניין את הקואליציה? לדאוג לתנאיו, לתנאים הקשים שבהם ראש הממשלה צריך לפעול. ראש ממשלה שאורח חייו מנותק כל כך ממה שעובר על כל אזרח בישראל; ראש ממשלה שמחזיק בשלושה בתים ועדיין מצפה שאזרחי ישראל יממנו לו את הרהיטים בכל בית ואת התיקונים ואת השיפוצים, במקום לחשוב על איך נראים הבתים של האזרחים האלה, או היעדרם. במדינה שהפסיקה מזמן להשקיע באמת בדיור ציבורי; במדינה שבכל פעם שהיא מחלקת איזה פירור קטן לנכים אז היא הופכת את זה לפסטיבל, במקום לקחת אחריות אמיתית ולדאוג לאזרחים שמזלם לא היה גדול מספיק כמו מזלו של ראש הממשלה; במדינה שבה השכר תקוע כל כך הרבה זמן, ושאף שהממשלה מתרברבת באחוזי אבטלה נמוכים, כל כך הרבה עובדים שעובדים קשה חיים בעוני – במדינה כזאת ב-02:45 הממשלה מחליטה לדאוג שוב לעומד בראשה – אדם שנמצא תחת שורה של חקירות; אדם שלא ראיתי אותו פעם אחת עומד פה על הדוכן ומנסה להעביר חוק למען אזרחי ישראל בשנים שאני יושבת פה ומקשיבה לנאומיו. ב-02:45 הדבר שאתם מתעסקים בו זה התנאים שלו. איפה, איפה הבושה שלכם? איך אתם קמים? בשביל מה אתם קמים בבוקר ואתם מגיעים לכאן? מה, עם איזו משאלה בלב? כשאתם מסתכלים על אזרחים שעוצרים אתכם ברחוב בעיניים, מה אתם אומרים להם? למי באמת אתם דואגים? היו"ר ישראל אייכלר: תודה. תודה רבה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אומנם חבר הכנסת שהציע את ההצעה הזאת לא מאזין, אבל הציפייה הזאת שמעוד חוק שנועד לשמר את מקומו בפריימריז יצא משהו טוב – – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אני לא יכול יותר. סליחה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני מבקשת מכם, תעשו את המעשה הנכון, ואולי פעם אחת תנסו להחזיר קצת מהכבוד לכנסת הזאת. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת שפיר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה – אחרון הדוברים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וקצת מנומנמת ועייפה, מיקי זוהר – אליך, מיקי – איזו אתנחתה פילוסופית קטנה, שלוש דקות, שקשורה לעניין שלנו. הנקודה הזאת עוסקת במושג הזה של הקשר, מיקי. מיקי זוהר, הקשר. אני אתן לך איזשהו ציטוט, מיקי זוהר, מעולם הפילוסופיה, אתה יודע, קצת מאוחר בלילה. אני אקרא משהו ותבין מה הכוונה של הדובר פה, מעל הבמה: המציאות – תשמע מיקי – אינה פונקציה של אירוע כאירוע ולא של עובדה כעובדה, אלא הזיקה של האירוע או העובדה לאירועים של עבר והווה. כלומר הבעיה עם הצעת החוק שלך, אדוני חבר הכנסת מיקי זוהר, אינה התוכן של הצעת החוק כשלעצמו. כמו שאמרו חבריי לפני כן – מיקי רוזנטל ואחרים – – יואל חסון (המחנה הציוני): מיקי רוזנטל וסגניו. יוסי יונה (המחנה הציוני): וסגניו. אני לא יודע אם הסגנים יהיו מוכנים לתואר הזה של סגנים. – – מבחינת התוכן יכול להיות שאין בעיה, אבל ההקשר, אדוני היושב-ראש, ההקשר הזה שבו החוק הזה מובא בפנינו הוא בעייתי. אני לא מדבר על ענייני שחיתות, חברי חיליק בר. אני לא מדבר על שחיתות. מדובר כאן באחד מראשי הממשלה ההדוניסטים הגדולים ביותר שידעה ההיסטוריה הפוליטית של ישראל. אדם שלחלוטין אובססיבי ביחס לתנאי החיים שלו. אני לא יודע אם מישהו מכם יכול להעלות בזיכרונו ראש ממשלה שהיה כל כך נתון להנאות של החיים. ולכן, זה ההקשר. כשאנחנו מדברים על ראש ממשלה שהוא לחלוטין אובססיבי לתנאי החיים שלו, לטיסות כאלה ואחרות, לארוחות כאלה ואחרות, לבריכות שחייה ועוד דברים מהסוג הזה, הרי אי-אפשר לנתק את הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, מתוך ההקשר הזה. לכן יש טעם לפגם, ללא שום קשר, אדוני היושב-ראש, לתוכן של החוק. אי-אפשר לנתק את ההקשר. והינה בא מיקי זוהר שוב ושוב וליבו נחמץ, כואב לו הלב: הוא רואה את ראש הממשלה בסבלו הגדול, ירון מזוז, סגן השר, הוא רואה את ראש הממשלה בסבלו הגדול ואומר: איך אני יכול להקל על המצוקה שממנה ראש הממשלה סובל? זה הגיחוך והאבסורד שיש בהצעת החוק הזאת – ההקשר שהחוק הזה בא בו לעולם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה מיידית. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה – מי בעד הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 20 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 250) (פטור ממס לתשלומים ושירותים הניתנים לראש הממשלה), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 32 בעד, 20 נגד, אין נמנעים, הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכספים. אנחנו עוברים להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי – – – קריאה: ועדת כלכלה. היו"ר ישראל אייכלר: יש בקשה לוועדת כלכלה, אז נעביר את זה לוועדת הכנסת. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, לוועדת הרווחה. היו"ר ישראל אייכלר: יש הצעות לוועדת כספים, לוועדת הכלכלה ולוועדת הרווחה, וזה יעבור לוועדת הכנסת להכרעה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אנחנו חושבים שלוועדת חקירה. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1237); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר ישראל אייכלר: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי. השר איוב קרא יציג את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי. בבקשה, אדוני השר. שר התקשורת איוב קרא: חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8), התשע"ז–2017, שפורסם ביום י"ח באייר התשע"ז, 14 במאי 2017, בא לתקן את חוק השידור הציבורי הישראלי, התשע"ד–2014, ונועד בעיקרו להקים תאגיד חדשות ציבורי ייעודי ונפרד להפקה של שידורי חדשות ותוכניות בענייני היום אשר יפעל לצידו של תאגיד השידור הציבורי. אילן גילאון (מרצ): "חוק נטע ברזילי" – אנחנו לא צעצוע. היו"ר ישראל אייכלר: סליחה, כבוד השר, אני רק רוצה להודיע שאני סוגר את רשימת הדוברים. שר התקשורת איוב קרא: מועד תחילתו של תיקון מס' 8 נקבע ליום י"ט באייר התשע"ז, 15 במאי 2017. בשל העתירות שהיו והצו שקיבלו עותרים שונים, בפועל התאגיד הציבורי תפקד עד היום באופן מושלם – חדשות וגם תכנים שונים – ובעצם בתיקון הזה אנחנו מחזירים מבחינה חקיקתית את נושא השידורים בתאגיד הציבורי שיהיה ביחד, כדי לאפשר לאירוויזיון להתקיים בישראל. אני בטוח שהבית הזה מבין את המשמעות של תמיכה בחוק הזה. זו החלטה שהגענו אליה בעקבות תלונות שונות שהגיעו מה-EBU, תאגיד השידור האירופי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כמה עלתה לנו השטות הזאת. שר התקשורת איוב קרא: אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון – ביטול הפיצול של תאגיד השידור הישראלי לתאגיד החדשות), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5460/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: להצעת החוק יש הצעה מוצמדת, של חבר הכנסת איתן כבלף שיכול לעלות ולהציע אותה. שלוש דקות, בבקשה. איתן כבל (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, אדוני השר, אני רק מבקש, בוא נרגיע. הצעת החוק מוצמדת על פי כל דין. אתה רוצה להפיל אותה – תפיל אותה. מה, אתה חושב שאתה מפחיד אותי? מאיים עליי? זו פשוט בושה, איוב. פשוט בושה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה, הוא איים לך שהוא לא יעביר לך – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אל תעזרי לי, אני יודע לדבר שוטף. קריאות: תסביר לנו – – – איתן כבל (המחנה הציוני): אני רוצה להבין, על מה יצא קצפך? מה קרה? ממה אתה מפחד? באמת, זה פשוט מביך. כבר היו מבוכות בבית הזה. קריאות: איתן, איתן – – – איתן כבל (המחנה הציוני): זה באמת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה עליהם אתה לא צועק שלא יעזרו לך? איתן כבל (המחנה הציוני): איילת, די, נשמה. השעה 02:00. לא בדיוק בא לי. היו"ר ישראל אייכלר: 03:00. איתן כבל (המחנה הציוני): איוב בלבל אותי. אבל אני אומר לך, אדוני השר, גם אם לא תעביר, כן תעביר – אני לא אעבור על זה לסדר-היום, אני כבר אומר לך. ואם אתה חושב שעד עכשיו התנהגתי בצורה מכובדת אליך, אם זה לא יעבור היום ולא יוצמד – תשכח מזה. אני אומר, אדוני השר, היום הצעת החוק הזאת היא שורה אחת; אומרת את מה שאני אומר כבר חודשים רבים: אין שום סיבה שתהיה הפרדה בין החדשות לבין התאגיד עצמו. זה הכול. זאת הצעת החוק. לא המצאת את הגלגל. כל התהילה תהיה שלך. בי נשבעתי שבכל מקום אני אומר: אין כמוך, אתה הגדול מכולם – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – איתן כבל (המחנה הציוני): בלי נדר, נכון. מספיק עם זה. תודה לכם. אני מצפה מהקואליציה – איך אומרים? יש גבול. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אנחנו ניגשים מייד לשתי הצבעות. אבקש שקט בהצבעות. הצבעה אחת – על הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי שהגיש חבר הכנסת איוב קרא. מי בעד? מי נגד? קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: סליחה, סליחה, סליחה. טעיתי, טעיתי. טעות. טעות. יש רשימת דוברים. עכשיו אתם יכולים רק לוותר אם אתם רוצים להצביע. חברת הכנסת זנדברג – מוותרת; עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; דב חנין – איננו; מרב מיכאלי – מוותרת; מיכאל מלכיאלי – מוותר; מיכל רוזין – מוותרת; קסניה סבטלובה – איננה; מאיר כהן – איננו; מירב בן ארי – מוותרת; עמר בר-לב – איננו; יעל גרמן – איננה; יעל כהן-פארן – מוותרת; מוסי רז – מוותר. איילת נחמיאס ורבין – מוותרת? לא מוותרת. מירב בן ארי (כולנו): מה את צריכה להגיד ב-03:00? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש לי הרבה מה להגיד לכם. תקשיבו לי טוב. תקשיבו לי טוב טוב. נטע ברזילי הצילה את הממשלה הזאת ממבוכה. אתם עמדתם לעשות מהלך מטופש. אתם ידעתם את זה ואתם מצילים את עצמכם עם תיקון החקיקה הזה. בסופו של דבר, את מה שאנחנו הגשנו יחד עם איתן כבל לפני שנה – לבטל את הפיצול – אתם מאיימים לא להעביר? תתביישו לכם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חנין זועבי – איננה; נורית קורן – מוותרת; יאיר לפיד – איננו; חיים ילין – איננו; איציק שמולי – מוותר; סאלח סעד – מוותר; עפר שלח – איננו; זוהיר בהלול – איננו; מיכל בירן – איננה; רויטל סויד – מוותרת; יואב קיש – איננו; לאה פדידה – מוותרת; איל בן ראובן – מוותר; איתן ברושי – איננו; אברהם נגוסה – מוותר; נחמן שי – מוותר; טלב אבו עראר – איננו. יואל חסון – לא מוותר? יואל חסון, בבקשה. קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי כנסת, שרי הממשלה, סגניה ושלישיה, אני רוצה לומר לכם, חבריי בקואליציה, אני רואה כמה אתם נעים באי-נוחות, כמה אתם טרוטי עיניים. תבואו בטענות רק לעצמכם – רק לעצמכם וליו"ר הקואליציה שלכם, למי שמתכננים לוח זמנים כזה, למי שמשבצים חוקים בשעות כאלה. תבואו בטענות רק לעצמכם, ואל תצפו מאיתנו להציל אתכם מעצמכם. קריאה: צודק, צודק. יואל חסון (המחנה הציוני): דבר שני, אני רוצה לומר לשר התקשורת – אם אפשר לקרוא לו ככה, או המוציא ומביא של ראש הממשלה בעניינים האלה – אדוני שר התקשרות, אולי תספר לנו כמה עולים לנו כל הפליק-פלאקים האלה שאתם עושים? כמה זה עולה? כמה זה עלה עד היום, אדוני השר? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 200 מיליון שקל. יואל חסון (המחנה הציוני): כמה, אתה אומר? יואל חסון (המחנה הציוני): 200 מיליון שקל. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – התאגיד. הוצאות הארגון – 200 מיליון שקל. גחמה אחת – 200 מיליון. יואל חסון (המחנה הציוני): 200 מיליון שקל, והם עוד מתלוננים שהתאגיד עולה יותר מדי. לא הייתה לכם בעיה לחסל את החינוכית ולא הייתה לכם שום בעיה לעשות שמות, אבל מה – מה בסוף ניצח אתכם? ניצח אתכם הפחד. מה הפחד? אתם פחדתם שיימנעו את האירוויזיון בישראל. אתם פחדתם. רעדתם, כי ידעתם שלא תעמדו בביקורת הציבורית ובביקורת של הציבור – בצדק – בנושא הזה, אם האירוויזיון לא היה מגיע למדינת ישראל. מזה פחדתם, מזה אתם פוחדים עד עכשיו. כל זה הצגה אחת גדולה, ואני לא יודע – אני לא מייחל ולא מקנא בעובדי התאגיד מה יקרה איתם אחרי האירוויזיון, איך תתעללו בהם. אבל אני אומר לך, גברתי עם הז'קט הצהוב, אני אומר לך משהו – – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה. מירב בן ארי (כולנו): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תקשיבי לי טוב, חברת הכנסת בן ארי – – – היו"ר ישראל אייכלר: אל תפריעי. תני לו לגמור. יואל חסון (המחנה הציוני): תקשיבי לי טוב, חברת הכנסת בן ארי, יש לי עוד תקווה כלפי עובדי התאגיד – יש לי עוד תקווה כלפי עובדי התאגיד, גברתי, שאחרי האירוויזיון אתם לא תהיו הממשלה, אתה לא תהיה שר התקשורת ואתם לא תמשיכו להתעלל בעובדים – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – ולעשות בתקשורת כאילו זו תקשורת שלכם, כאילו זה עסק פרטי שלכם ומה שאתם רוצים. מה את חושבת, שאת תשבי ותפריעי לי? היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת חסון, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): שתפריעי לי? היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה תוסיף לי זמן, אדוני. מירב בן ארי (כולנו): מה זה – – – היו"ר ישראל אייכלר: אדוני, אתה רוצה לרדת? השעה 03:00, יואל. אל תעשה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): היא לא נתנה לי לסיים את דבריי. היא לא נתנה לי לסיים את דבריי. היו"ר ישראל אייכלר: זה היה כבר אחרי. סיימת כבר. יואל חסון (המחנה הציוני): איך אתה כיושב-ראש לא מאפשר ואני לא יכול לסיים את דבריי? היו"ר ישראל אייכלר: אתה התחלת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אם אני הייתי עושה את זה – – – היו"ר ישראל אייכלר: יואל, אני מבקש לרדת. אני אגיד לך גם למה – היא התחילה לצעוק אחרי שאתה סיימת את הזמן. יואל חסון (המחנה הציוני): היא התחילה לצעוק קודם, אדוני. היו"ר ישראל אייכלר: לא. אני ראיתי. יואל חסון (המחנה הציוני): היא לא ישבה לרגע. היא לא ישבה לרגע כי אם היא תשב, היא תירדם. לכן היא עמדה. היו"ר ישראל אייכלר: יואל, אל תעשה לי בושות. אני מבקש לרדת. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. יהודה גליק, בבקשה. אחריו – יוסי יונה, אחרון הדוברים. גזל שינה זה דבר חמור מאוד, ולכן אני מבקש להקפיד על שלוש דקות מקסימום. אפשר אפילו פחות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – גזל שינה? היו"ר ישראל אייכלר: יש מושג "גזל שינה", בטח. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): השכלתי. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני ואדוני השר, השרים, חבריי חברי הכנסת המתוקים מן הקואליציה ומן האופוזיציה, עמדתי פה לפני כן. בכל הפעמים שנאמתי בכנסת תמיד גמרתי לפני הזמן. מאז שאני בכנסת מעולם לא קרה שחבר כנסת היה באמצע משפט אחרון והיושב-ראש הוריד אותו. ניסיתי להבין מה קרה. חזרתי למקומי ושמעתי את חבר הכנסת אייכלר צועק: תגיש תלונה לוועדת האתיקה. וואו. נפל לי האסימון. חברים, הגשתי כלפי חבר הכנסת אייכלר קובלנה לוועדת האתיקה, כי הוא עמד פה לפני כמה חודשים והשפיל בצורה מבזה אלוף בצה"ל, את אלוף אלעזר שטרן; דיבר נגדו בצורה מבזה, בצורה מבזה ברמה בלתי אפשרית. הגשתי קובלנה. חבר הכנסת אייכלר, שהיה תחת אזהרה, כתב מכתב התנצלות – לא לאלעזר שטרן, כי אין לו אומץ לעמוד פה ולהתנצל – לוועדת האתיקה – אז לכן הוא חשב לנקום בי. זה מה שעשית. וואו, אתה אלוף העולם. לעצם העניין. מה רציתי לומר? א. שאותם גיבורים – – – היו"ר ישראל אייכלר: למטה מכבודי כאדם או כיושב-ראש לענות לך בכלל. יהודה גליק (הליכוד): תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תסיים את הזמן שלך ותגמור ותרד. יהודה גליק (הליכוד): אני אסיים בזמן, אל תדאג; גם לפני הזמן – יהיה לך עודף. אבל למטה מכבודך גם לקרוא יהודון לאלוף בצה"ל – זה לא היה למטה מכבודך. היו"ר ישראל אייכלר: אתה יודע שיושב-ראש אחר היה מוריד אותך על זה שפגעת בכבוד היושב-ראש, אבל אתה לא יכול לפגוע בכבודי. יהודה גליק (הליכוד): תודה רבה. רציתי לומר שאותם אנשים גיבורים שהפסיקו לעשן עשו את זה באמצעות עמוד פייסבוק שקוראים לו "מפסיקים לעשן ביחד עכשיו". אם מישהו מהצופים רוצה להפסיק לעשן, הוא יכול להיעזר בדבר הזה. אני רוצה להקריא עוד כמה שמות: מומי שמאי – 210 יום; נסים אבוחצירה – אחרי 38 שנה קיבלתי שכל, הפסקתי לעשן; אירנה אבייב כבר שלושה שבועות לא מעשנת; אילון כהן – 250 יום לא מעשן; עינב נוימן – חודש וחצי; משה אברג'יל – 11 חודש; יורם מנשה – 220 יום; כרמל שטארק – ארבעה חודשים. נשארו לי עוד 40 שניות. רבותיי, אתמול נכנסה לתפקידה המזכירה התורנית, הנשיאה התורנית של האיחוד אירופי, גברת קארין קנייסל, דוברת עברית, אוהבת ישראל, נלחמת בעולם נגד אנטישמיות – ומדינת ישראל מחרימה אותה – רבותיי, חלם זה כאן – כי היא שרת החוץ של אוסטריה. רבותיי, חלם זה כאן. הגיע הזמן שמדינת ישראל תחדש את הקשרים עם שרת החוץ, הנשיאה התורנית של האיחוד האירופי. עשר שניות מתנה לך, אדון אייכלר. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת גליק, אתה התבזית בפני כל האומה, בפני כל הכנסת. זו בעיה שלך. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אחרון הדוברים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני, מה שאנחנו רואים כאן היום זה ממש פארסה, פארסה מאוד מאוד גדולה. הרי מלכתחילה לא היינו אמורים לעשות את ההפרדה המגוחכת הזאת. הייתה גחמה, ועכשיו שוב באה גחמה. אין לנו שום בעיה עם התוכן של החוק, אבל כמו החוק הקודם, הכול בהקשר. ההקשר שבו אנחנו אמורים להצביע על חוקים הוא מגוחך. למה הפרידו את החדשות מהתאגיד? למה עשו זאת? כי זו הייתה גחמה של ראש הממשלה; כי ראש הממשלה חשב שאם הוא יפריד את ערוץ החדשות, הוא יוכל למנות מועצה עצמאית משלו ולקבוע את התכנים. והינה, בא לנו ריקוד התרנגולות. ריבונו של עולם, תראו למה החוק הזה בא לכאן לפתחנו: הודות לנטע ברזילי. קריאה: מי זאת? יוסי יונה (המחנה הציוני): הודות לנטע ברזילי מתכנסת היום כנסת ישראל ומשנה את החקיקה שהיא בעצם ביקשה לבצע אז לגחמתו – לא לרצונו – לגחמתו של ראש הממשלה, כפי שאמרה בזמנו השרה מירי רגב: למה לנו טלוויזיה אם אנחנו לא יכולים לשלוט בה? זה הדבר המגוחך, רבותיי. שימו לב לבושה ולחרפה. שימו לב במה אנחנו עוסקים, חברות וחברי הכנסת, בחקיקות שבעצם מה שמוביל אותן זה גחמות. הדיון הוא לא ענייני, ותמיד זה ככה איתכם, והינה, שוב אנחנו מתמודדים עם הבושה הזאת. כן, אנחנו הולכים להצביע עבור הצעת החוק הזאת, אבל היא לא הייתה צריכה לבוא לעולם to begin with, כי בעצם ההפרדה נולדה בחטא, ועכשיו אנחנו מתבקשים – אנחנו גם פה מהאופוזיציה – לעזור לכם לתקן את החטא שאתם עשיתם. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק השידור הציבורי. שתי הצבעות יהיו: אחת על ההצעה הממשלתית ואחר כך על ההצעה של איתן כבל. ההצבעה הראשונה – על הצעת חוק השידור של חבר הכנסת איוב קרא. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8)(תיקון), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 54 בעד, אין מתנגדים. ההצעה תעבור לוועדת הכלכלה. קריאות: ועדת כנסת. היו"ר ישראל אייכלר: ועדת הכנסת? בבקשה. ועדת הכנסת תדון באיזו ועדה זה יהיה. עכשיו אנחנו עוברים להצבעה הבאה, על הצעת החוק שהציע חבר הכנסת איתן כבל. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 30 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון – ביטול הפיצול של תאגיד השידור הישראלי לתאגיד החדשות), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא ייאמן שאתם עושים את זה. תתביישו לכם. תתביישו לכם – – – היו"ר ישראל אייכלר: 20 בעד, 30 נגד. ההצעה לא התקבלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ישראל אייכלר: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת אמנה רב-צדדית ליישום אמצעים הקשורים לאמנת מס למניעת שחיקת בסיס והסטת רווחים. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ח, 3 ביולי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 03:11.