דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"א
ישיבה שנ"ג
הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושלוש של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ' בתמוז התשע"ח (3 ביולי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 6
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 6
לאה פדידה (המחנה הציוני): 7
יעל גרמן (יש עתיד): 8
מוסי רז (מרצ): 8
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 9
סאלח סעד (המחנה הציוני): 10
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 11
עודד פורר (ישראל ביתנו): 11
נחמן שי (המחנה הציוני): 12
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 12
ענת ברקו (הליכוד): 13
הצעות לסדר-היום 14
יום השפה הערבית 14
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 15
אבי דיכטר (הליכוד): 16
יוסי יונה (המחנה הציוני): 19
דן סידה (ש"ס): 24
מוסי רז (מרצ): 25
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 29
ענת ברקו (הליכוד): 33
נורית קורן (הליכוד): 34
יהודה גליק (הליכוד): 35
נחמן שי (המחנה הציוני): 37
הצעות לסדר-היום 41
ציון יום התחבורה הציבורית בכנסת 41
היו"ר אחמד טיבי: 41
איתן כבל (המחנה הציוני): 41
דב חנין (הרשימה המשותפת): 44
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 46
מיקי לוי (יש עתיד): 48
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 50
נורית קורן (הליכוד): 51
יעל גרמן (יש עתיד): 52
עודד פורר (ישראל ביתנו): 53
נחמן שי (המחנה הציוני): 54
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול החלק בפרק י"ב שעניינו רישוי עסקים דיפרנציאלי, שפוצל מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018 56
יעל גרמן (בשם ועדת הפנים): 56
הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה), התשע"ח–2018 58
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת): 58
אורי מקלב (יהדות התורה): 61
יוסי יונה (המחנה הציוני): 63
מיכל רוזין (מרצ): 65
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016) (תיקון מס' 2) (חידוש היתר לשימוש חורג ביחידת דיור), התשע"ח–2018 68
מירב בן ארי (כולנו): 68
הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 11) (מתן שירות ציבורי ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2018 70
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 71
איציק שמולי (המחנה הציוני): 72
נחמן שי (המחנה הציוני): 73
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 74
ענת ברקו (הליכוד): 74
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 7) (זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018 79
יעל גרמן (יש עתיד): 79
יוסי יונה (המחנה הציוני): 80
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (איסור עבודה המאפשרת קשר קבוע או סדיר עם קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או חסרי ישע), התשע"ח–2018 82
עליזה לביא (יש עתיד): 83
נחמן שי (המחנה הציוני): 84
שאילתות ותשובות 85
1025. הסתה בספרי הלימוד ברשות הפלסטינית 85
ענת ברקו (הליכוד): 85
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 86
1167. מתן תעודות מקצוע לחיילים משוחררים 88
1272. הנפקת תעודות הכשרה לחיילים בצה"ל 88
ענת ברקו (הליכוד): 88
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 88
1302. נתוני האובדנות בצה"ל 2017–2018 91
ענת ברקו (הליכוד): 91
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 91
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ' בתמוז תשע"ח, 3 ביולי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
עוד הונחו על שולחן הכנסת הודעות שר החינוך נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת יוסי יונה בנושא: בניגוד לחוק נמשכים תהליכי המיון והסלקציה בבית הספר בכפר הירוק; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אחמד טיבי ועיסאווי פריג' בנושא: מועדים סמוכים ומתנגשים של מבחני הבגרות והפסיכומטרי.
מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, מרב מיכאלי, יואל רזבוזוב, מיכל רוזין וטלי פלוסקוב בנושא: הדרכות הכלה המתבצעות במסגרת הרבנות הראשית לישראל.
מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת יעל כהן-פארן ויעל גרמן בנושא: כוונת משרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל לגבש תוכנית להקמת אתרי הסגר חדשים עבור משלוחי בעלי החיים שמיועדים לשחיטה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נאומים בני דקה. נפעיל את ההצבעה. גדל באופן משמעותי מספר חברי הכנסת, אז אנחנו נפעיל את ההצבעה. בבקשה, מי שמעוניין יכול להירשם. חבר הכנסת ואאל יונס יפתח היום את הנאומים. בבקשה, אדוני.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי, כנסת נכבדה, הכפר עארה-ערערה, לאחר סחבת בת עשרות שנים מצידן של ועדות התכנון, מקדם תוכניות לפתרון בעיית הבנייה והתכנון לבנייה חדשה שתיתן מענה למגורים, לרבות לזוגות צעירים, ובנוסף – למסחר ותעשייה בשטח.
שעה שהתושבים מושיטים יד לתכנון, המדינה הורסת במקום לעזור ולקדם את התכנון. היום בבוקר, אדוני היושב-ראש, כוח רב של יחידת האכיפה כיתר את שכונת אל-דהרת והרס מבנה שלד של עלא סייף, אשר עצר בעצמו את הליך הבנייה עד להשלמת האישורים הנדרשים. המבנה שנהרס, לפי דעת מומחים ואנשים המעורבים בדבר, היה מקבל היתר בנייה בתוך זמן קצר וסביר, אך יחידת האכיפה איננה נאזרת בסבלנות ואף לא מכבדת החלטה שיפוטית מאתמול, המעכבת את ביצוע הצו עד 9 ביולי 2018. מדובר בשטח הנמצא בשלב מאוד מתקדם מבחינה תכנונית ונכלל בתוכנית כוללנית של הכפר עארה-ערערה.
אדוני היושב-ראש, מה עוד אפשר להוסיף לגבי מדיניות ההריסות ההרסנית של הממשלה? אבל לא רק – הגזענות והאי-שוויון מחלחלים אל רמת הפקידים, שמרגישים שהם יכולים בקלות לא לכבד החלטה שיפוטית ואף לקבל גיבוי על החלטותיהם. אז מה יש לנו כאן? מבצע ההריסה לא מכבד החלטה שיפוטית, מגובה על ידי פקידי הממשלה, אשר מגובים על ידי הדרג הבכיר, המגובים על ידי השרים, המגובים על ידי הממשלה, שמקרינה, ומזהמת את המערכת. צדק לא יצא מהסיפור הזה, והאי-שוויון ימשיך להשתולל כאן עד להחלפת הממשלה ואתחול המערכת מחדש. עד אז, אנחנו גם נמשיך לבנות, להילחם על צדקת דרכנו ועל מגורים לדור העתיד. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר ואאל יונס. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את השניות הראשונות להודות לך, היושב-ראש, על יום מדהים שהיה אתמול, המפגש עם השרים ועם הממשלה. זה היה באמת מפגש בלתי אמצעי – לדבר, לדון, ולראות את הפעילות – וכן ירבו ימים כאלה.
ולנושא שלשמו אני רוצה לבוא ולדבר. היום מצוין יום התחבורה הישראלית בכנסת, וככל שאני שומעת ושומעת שהתחבורה מתקדמת ואנחנו משקיעים בתחבורה, נכמר ליבי בשל מספר הפניות הגדול שאני מקבלת ללשכתי על חוסר תחבורה בפריפריה, שממנה אני מגיעה. אותה אישה שצריכה להגיע מרמת הגולן לבית חולים בצפת, חברים וחברות – יש אוטובוס אחד ביום. זה בלתי ייאמן, זה קשה. אותן נשים שרוצות להגיע ממקום למקום – בשעה 21:00 מסתיימת התחבורה הציבורית בצפון הרחוק. ואני שואלת: עד מתי אנחנו ניתן לתחבורה ציבורית להפריע לנשים, גברים, ילדים, טף להגיע ממקום למקום, לממש את זכותם למקום עבודה, לבריאות, פרנסה, תרבות ופנאי?
ובגלל שיש גם את יום השפה הערבית, אז ניסיתי ללמוד מילה בערבית שתגיד את זה, אז: (אומרת בערבית ומתרגמת:) – אמרתי נכון? אין אוטובוס בשמאל?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אוקיי. בקיצור, אין אוטובוסים בצפון.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אה, יופי, אז יש פה עזרה הדדית, תודה רבה. בוא נקווה שאנחנו נביא תחבורה לצפון, כי הם זקוקים לה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא חשוב באיזו שפה, את אומרת, העיקר שהאוטובוס יגיע. בבקשה, חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מוסי רז.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי, אתמול שוב הותקפה אחות בבית החולים שמואל הרופא. נכנס מטופל, נכנס ישר אליה, דקר אותה, ואילולא היה שם המאבטח, שירה ברגלו של התוקף, כנראה שהיא לא הייתה היום בחיים.
רק לפני מעט למעלה משנה נרצחה ונשרפה טובה קררו, זיכרונה לברכה, גם כן אחות, במרפאה בחולון. ואז הוקמה ועדה בראשותו של שלמה מור-יוסף, ובאמת ישבה על המדוכה בצורה רצינית – האופיינית לשלמה מור-יוסף – והגישה מסקנות, ורק צריך ליישם אותן. אני יודעת שהתחילו ליישם, לאט-לאט – אפילו במשרד הבריאות אומרים שהקדישו לזה 2 מיליון – אבל עדיין אין מאבטחים בכל חדרי המיון כפי שצריך להיות; עדיין אין את ההדרכות הנדרשות כדי באמת להביא למודעות של אפס סובלנות לכל אלימות.
אני קוראת למשרד הבריאות, אני קוראת למשרד לביטחון הפנים, לשים את נושא האלימות בבתי החולים כלפי הצוותים בראש סדר העדיפויות של הטיפול באלימות בכלל, ולהפסיק את האלימות כלפי אלה שמטפלים בנו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, בכנס שערך משרד החינוך, לא פחות ולא יותר, אמר סוחר קרקעות – אני לא חושב שמן הראוי בכלל שנזכיר את שמו: בנית בית – כאילו הרגת 1,000 ערבים. בנית יישוב – כאילו הרגת 10,000 גויים. הקהל, קהל של מחנכים – לפחות בעיני עצמם – מחא כפיים. שר החינוך, שהיה שם, לא הגיב. אם אלה המחנכים שלנו, אנחנו לא צריכים אויבים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום היה יום השפה הערבית בכנסת, וביום זה התקיימה ישיבה בוועדה למלחמה בתאונות עבודה בענף הבנייה. נושא הישיבה היה ההסברה וההכוונה בשפה הערבית בתחום זה, משום ששלושה רבעים מההרוגים בתאונות עבודה בשנה זו הם ערבים.)
בנוסף, היה יום התחבורה הציבורית. אני לא אאריך, אבל אני אתמקד בנקודה אחת, כבוד היושב-ראש: יש מחסור של יותר מ-3,000 נהגי אוטובוסים, ועל זה צריך לתת את הדעת. לא רק זה – למרות שהנהגים שעובדים בתחום היום עובדים הרבה שעות נוספות, עדיין יש מחסור של יותר מ-3,000. לכן, צריך לחשוב איך לפתור את הבעיה.
יש לי הצעה: 1. צריך להכיר בנהג האוטובוס כמקצוע. היום זה לא מקצוע, אין לו תנאים, הוא לא יכול להמשיך. אם מכירים בזה כמקצוע, זה דוחף הרבה אנשים להיכנס לתחום; 2. לקצר את הדרך כדי לקבל אותו למבחן, אם הוא מתאים או לא מתאים; 3. הנושא של התחבורה הציבורית – לסדר אותה בצורה נכונה. לפעמים בהשקעה קטנה מאוד אתה יכול להשיג מטרות יותר גדולות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סאלח סעד.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 60% מהסטודנטים לרפואה לומדים בחוץ לארץ. יש מחסור בתוכניות הכשרה, וזה מתבטא בחוסר ברופאים במערכת. הגורמים מטילים עוד נטל כבד על הסטודנטים לרפואה וגובים מהם סכומים מופרזים. בעבר, בעבור קבלה ללימודי רפואה בשלוש מהאוניברסיטאות בארץ – תל אביב, האוניברסיטה העברית והטכניון – נדרשו המועמדים לשלם למרכז הארצי לבחינות ולהערכה עבור זימון למבחני מיון, מו"ר, או מערכת ראיונות קצרים מאובחנים, 1,833 שקלים. מאחר שכל מועמד רשאי להיבחן במערכת מיון אחת לשנה, מועמד שלא צלח מבחן מיון בשנה מסוימת נאלץ לשלם שוב ושוב עד שהתקבל ללימודים. ההערכה היא שבכל שנה מתמיינים לרפואה כ-1,200 מועמדים, ומתוכם 400 בסופו של דבר מתקבלים ללימודים באוניברסיטאות, ולרוב מדובר בסכום של בסך הכול הכולל 2,160,000 שקל בשנה עבור השתתפות במבחני מו"ר.
לאור סכום גבוה זה נשאלת השאלה המובנת, אדוני היושב-ראש: מדוע נגבים בעבור זה ולמה משמשים הכספים המשולמים למבחני המיון? כידוע, בשל הקושי להתקבל ללימודי רפואה בישראל, מדי שנה עוזבים כ-500 סטודנטים ללימודי רפואה באירופה. רק מחציתם חוזרים לעבוד בישראל. דבר זה מביא בין היתר למחסור חמור ברופאים בארץ, על כל המשתמע מזה. אני הגשתי הצעה דחופה בנושא והיא נדחתה, לצערי. לכן, אני מבקש להביא את הנושא לדיון מעמיק ולשנות את נוהל הגבייה הלא-מוצדק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום כנסת ישראל ציינה את יום השפה הערבית. זה יום מאוד מאוד חשוב עבור מדינת ישראל, ובייחוד לערביי ישראל. תודה למארגנים, לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, חברי הטוב. אני בספק, יוסף, שבשנה הבאה נצליח לקיים את היום הזה, מכיוון שעל הפרק – בשבוע הבא מגיע לכנסת, חוזר לכנסת, חוק הלאום, שמנסה לבטל את השפה הערבית או לשנות את מעמדה משפה רשמית לשפה עם מעמד מיוחד. הייתה לי ישיבה על זה עם אבי דיכטר, כמעט שעתיים. לא הצלחתי לשכנע אותו, והוא לא השתכנע מהטיעונים שלי.
אני מאוד מקווה שבכנסת הקרובה לפחות החוק הזה לא יעלה – לא במושב הזה ולא בכנסת העשרים, כי ערביי ישראל הם 20% ממדינת ישראל, ומגיעות להם זכויות כמו לכל עם ישראל. אנחנו, ביחד, נמשיך להילחם כנגד החוק הגזעני. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עודד פורר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, לאחרונה אנחנו עדים לגל נוסף של הריסות בתים ביישובים הערביים – בג'לג'וליה, במנשייה זביידה, בערערה היום יש צווי הריסה, בטירה וביישובים אחרים – ואמרנו, ושמענו הבטחות שנעדיף תכנון על אכיפה. אם התכנון עדיין לא הושלם – התחיל בחלק מהמקומות, בחלק מהיישובים, אבל לא הושלם – אני לא מבין למה צריך להרוס בית שנמצא על אדמה פרטית. לא מדובר באנשים שפלשו לאדמות ציבוריות או לאדמות לא להם, אלא על אדמה פרטית. אם זה על אדמות ציבוריות, שמישהו צריך לבנות שם מועצה או בית ספר – לא על זה. אף אחד מהרשימה המשותפת לא יגיד: לא, נעדיף את הבית הלא-מורשה על בית הספר או על הכביש. לא. בתים – אנשים גרים שם שנים על שנים, כמו הבית בטירה והבתים ביישובים נוספים.
יש לאפשר לנו תכנון, התרחבות של היישובים הערביים, תוכניות מתאר שעונות על הצרכים של העתיד, לשנים רבות קדימה, ולא בולדוזרים. זאת לא השפה הנכונה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת טיבי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול אנחנו חוקקנו כאן חוק מאוד חשוב של קיזוז כספי הטרור מהרשות הפלסטינית שמועברים למחבלים בבתי הכלא. אני חושב שהתגובה של הרשות הפלסטינית, כפי שפורסמה על ידי דוברו של אבו מאזן, מצביעה על הפניקה הקיימת שם. אולי הוא חושש, אבו מאזן, שגם יקזזו את משכורתו, שהרי הוא עוסק בטרור כשהוא משלם להם. אז כרגע זה קיזוז לאסירים הפלסטינים, אבל כל הרשות הפלסטינית, שמכספה בסופו של דבר מעבירה את הכסף לטרור, היא רשות טרוריסטית, וצריך לגרוע את תקציבה בכלל ולפרק אותה. זה – 1.
2. אני גם רוצה לברך את ממשלת אוסטרליה, שהצטרפה בעניין הזה לטיילור פורס, לחוק שחוקקו בקונגרס, לחוק שחוקק כאן, ואולי נראה שהקהילה הבין-לאומית מתחילה קצת לקבל היגיון, להפסיק את המימון לטרור, ומכאן אנחנו דווקא נלך לדרך של שלום ושקט.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הכנסת חוקקה חוק שנותן עדיפות בעמידה בתור לבני 80 ומעלה. מסתבר שחוקים לחוד ומציאות לחוד, ורבים מאזרחיה הוותיקים של מדינת ישראל שהגיעו לגיל הזה, ואף עברו אותו, ותודה לאל וברוך השם מספרם הולך וגדל, אינם נהנים מהזכות הזאת, גם כי לא כל אדם בא ומייד מציג את תעודת הזהות שלו וגם כי בכל מקום שיש בו תור לא מצוין שיש תור מיוחד או עדיפות לבני 80 ומעלה. אנחנו עכשיו מתכוונים, לשכתי ואני, להשיק קמפיין בנושא הזה, ולקרוא לכל אותם מקומות בישראל – ומספרם כמעט אין-סופי – לתת באופן גלוי את הפררוגטיבה לבני ה-80 ומעלה לעמוד בתור מקוצר או לא לעמוד בתור בכלל.
אנחנו מצפים שכל מקום ציבורי ייעתר, ייענה ויסמל את זה בצורה ברורה, כדי שבני אותה שכבת גיל יפה ומכובדת לא יצטרכו להילחם למען הזכות הזאת, אלא היא תינתן להם בכבוד ובהוקרה הראויים להם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אדוני יושב-ראש הישיבה, חברי הכנסת הנכבדים, לרגל יום השפה הערבית בכנסת אשא את נאומי בשפה הערבית. ראשית, השפה הערבית היא שפה של שלום, ציוויליזציה ותרבות, והיא שפה של תקשורת בין בני אדם. הערבית אינה שפה של רצח, איומים וטרור. לפיכך, כאשר דיברנו על הצורך שהאחר, היהודי, ילמד את השפה הערבית, לא דיברנו על נקודת מוצא של "הכר את אויבך". איננו רוצים שפת שב"כ, שפה מודיעינית או שפה צבאית; אנו רוצים שילמדו את השפה הערבית כעניין אזרחי, אנושי, ולצורך דיאלוג ותקשורת בין בני אדם. אנחנו שומעים אנשים נכבדים שמדברים בשפה הערבית. אנו שומעים את אבי דיכטר בשפה המודיעינית, השב"כית שלו, ואת אביחי אדרעי בשפה האזרחית שלו. זו אינה הערבית שאנו רוצים; אנו רוצים ערבית שמבינה את האדם שבתוכנו. השפה הערבית היא שפה עשירה ויפה ושפה שהמשוררים השתמשו בה בצורה תקינה מאוד.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. כשאני שומע את צירוף המילים "ראיס וכנסת", בטוח מדובר בי, אז אני מודה לך. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי.
קריאה:
רק טוב הוא אמר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אין לי ספק, באמת.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה לך, כבוד הראיס. כנסת נכבדה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
ואלכ, אני, משהו אחד לא הצלחתי להבין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, גברתי.
ענת ברקו (הליכוד):
מרחבא. ברכות. אני רוצה להתייחס לכך שחוק נפגעי עבירה לא חל עד היום על נפגעי טרור ועל הקורבנות ובני המשפחה שלהם כשההליך המשפטי נעשה בבתי המשפט הצבאיים. בעקבות החוק שלי, שעבר בקריאה טרומית בכנסת, אלוף פיקוד מרכז פרסם צו שבעצם מאפשר להכיר גם בהליך המתקיים בבתי המשפט הצבאיים כהליך שמחייב התייחסות לנפגעי העבירה – יש להם אמירה לגבי הסדר טיעון, יש ליווי. אני יכולה לומר שאחת המשפחות שנפגעו בפיגוע טרור, שהבן שלהם אסף נרצח על ידי חוליית החמאס בקו 37 בחיפה, לא הייתה בכלל מודעת לכך שאחד השותפים ברצח קיבל הסדר טיעון, כי הם לא עמדו – לא הייתה אמירה, כי כל ההליך התקיים בבית המשפט הצבאי. הטרור, שמשאיר נפגעים ובני משפחה – הם חייבים להיות מחוברים להליך הזה ולקבל זכויות של נפגעי עבירה.
אני באמת רוצה להודות לאלוף פיקוד מרכז ולמערכת השיפוט הצבאית, שהשלימה את ההליך החקיקתי שלי, שעבר בקריאה טרומית, לחוק להכרה גם בהליך משפטי שיתקיים בבתי המשפט הצבאיים ובצו אלוף. היום גם קורבנות טרור זוכים לטיפול כנפגעי עבירה, המשפחות שלהם. יש להם אמירה שהיא מאוד חשובה – היא חשובה גם בהליך הריפוי, שהוא לא נגמר, גם בהיבט הנפשי וגם בהיבט של הצדק שנעשה עימם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ענת ברקו.
עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
יום השפה הערבית
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לציון יום השפה הערבית במסגרת הצעות לסדר-היום מס' 10635, 10408, 10495 ו-10638. חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לציון יום השפה הערבית. זו הפעם השלישית שהכנסת מקדישה דיון מיוחד לשפה ששגורה בפי תושבי ישראל הערבים, המונים כמעט 20% מאזרחי המדינה.
ביום הזה חשוב לציין כי ערבית היא גם שפת אימם של רבים מן היהודים בישראל שעלו אליה ב-70 השנים האחרונות ממדינות ערב וצפון אפריקה. הסבים והסבתות, רבים מהם עוד שרים שירי ערש לנכדיהם בערבית, בדיוק כפי ששרו להם בילדותם הרחוקה. הערבית והעברית דומות לתאומים שהופרדו בילדותם. בהתחלה לא רואים בכלל שיש דמיון, אבל אחרי עוד מבט מבינים עד כמה רחב התחום המשותף. אין כמעט ישראלי משני הצדדים שלא משתמש באופן יומיומי במילים שמקורן בשפה השנייה. שימו לב לדוגמאות הבאות: כשאנחנו רוצים להדגיש שאנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים, נגיד "דוגרי" – זאת כמובן מילה ערבית למהדרין; כשנרצה לספר שהיה לנו יום טוב, נאמר שהיה "אחלה" או "סבבה"; סביב המדורה נספר "צ'יזבטים"; גם את הבשר ביום העצמאות נדליק על ה"מנגל". כל אלו מילים על טהרת השפה הערבית.
כל זה טוב ונחמד, אבל האם אנחנו דוברי העברית בישראל יודעים מספיק ערבית? מכירים מספיק ערבית? יכולים לנהל שיחה בערבית, אפילו של כמה מילים? אני חושש שהתשובה היא לא, והיא ברורה לכולם. זה חבל מאוד, מכיוון שמניות רבות בבורסה של הניכור והפחד שייכות פשוט לחוסר היכולת לדבר, למחסום השפה. אם היום הזה יצליח לשבור משהו מן המחסום הזה שכרו יהיה רב מאוד.
אני מודה מאוד ליוזמי היום הזה, ובהם קודם כול חבר הכנסת יוסף ג'בארין. שוכרן, ואני מזמין אותך גם לשאת דברים. אחרי חבר הכנסת ג'בארין – אבי דיכטר, יוסי יונה, דן סידה ומוסי רז. ישיב לכולם סגן שר החינוך מאיר פרוש.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: ערב טוב, כבוד יושב-ראש הישיבה, יושב-ראש הכנסת מר יולי אדלשטיין. מזכירת הכנסת, ידידיי חברי הכנסת בישיבה, זו השנה השלישית ברציפות שהכנסת מקיימת ועורכת את יום השפה הערבית. כמו בכל שנה, ועדות הכנסת חוקרות ודורשות בסוגיות שונות במעמד של השפה הערבית, ובייחוד באמצעים לפתח את השפה הערבית בחינוך, בתרבות, במרחב הציבורי, במוסדות הממשלתיים וכדומה.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת על התמיכה ביוזמה הזאת ועל מתן התרגום הסימולטני. אני רוצה להגיד שבשבילי זו השקפה של הכנסת – שכל הזמן נוכל לדבר בערבית בכך שיהיה תמיד תרגום סימולטני מהשפה הערבית לשפה העברית או להפך – מעברית לערבית. כשביקרתי בפרלמנט של קנדה לפני כמה חודשים שמתי לב שהתרגום הוא מובן מאליו שם, ומערכות התרגום נמצאות כל הזמן באופן טבעי בספסלים, וחבר הפרלמנט בוחר את השפה שהוא רוצה לשמוע. אגב, התרגום יכול להיות עוקב או סימולטני; זה יכול להיות בעל פה או שזה יכול להיות כתוב על המסכים.
בעיקר בשנה הזאת אני אומר שאני דואג מאוד, בייחוד בגלל ההמשך של הניסיונות לחוקק את חוק הלאום, חוק מדינת ישראל כמדינה יהודית. יש הרבה סוגיות של אפליה בחוק הלאום, אבל היום, ביום המיוחד הזה, אני רוצה למקד את דבריי בסעיף שלמעשה מבטל את המעמד הרשמי של השפה הערבית. 96 שנים השפה הערבית הייתה שפה רשמית ליד השפה העברית, עד שנת 1948. אף שהיא הייתה שפה רשמית, אנחנו עדיין פועלים, משקיעים מאמץ כדי לתרגם את הביטוי הרשמי של השפה בהרבה תחומים בחיי היום-יום בארץ, כמו בפרלמנט הזה, בבתי המשפט, וגם במוסדות המחוקקים, שרחוקים מלכבד את השפה הערבית כשפה רשמית בארץ.
אני הבאתי כדוגמה את השפה הצרפתית בקנדה, ודוברי הצרפתית בקנדה גם הם 20%. הדרת השפה הערבית כשפה רשמית פוגעת באופן חמור – היא פגיעה חמורה בשפה הזאת, במעמד של דוברי השפה הזאת, וגם בזכויות הלשוניות, התרבותיות והלאומיות של האזרחים ערביי ישראל בארץ, שהם אזרחים מקוריים. לכן, אני קורא מהבמה הזאת, אני מבקש מחברי הכנסת ומיושב-ראש הכנסת שלא להרשות לחוקק את חוק הלאום – לא להמשיך בחקיקתו ולא לפגוע במעמד הרשמי של השפה הערבית. אנחנו צריכים לפעול יחד בכיוון הפוך: לעודד ולחזק את השפה הערבית ולהעצים אותה במשרדים הממשלתיים, במוסדות החינוך, במוסדות הממשלתיים, בכנסת ובבתי המשפט.
גם היום, כשהשפה הערבית היא שפה רשמית, קשה לנו להבטיח את קיום השפה הזאת. על אחת כמה וכמה לא נוכל להבטיח את כיבוד השפה הזאת כשהיא תודר על ידי חוק הלאום. אני מקווה שזה לא יקרה, וזו דרישה שכל מי שיוכל להשפיע על המשך החקיקה של חוק הלאום יתנגד לחוק הזה.
אני רוצה להודות לכל המוסדות, יותר מ-15 מוסדות, שתרמו לפעילויות ביום הזה בכנסת, ואני רוצה להודות במיוחד לצוות המשרד פיראס דרוויש, חמאדה חאג' דאוד, באסל נחידין ח'לאילה, חסן מסארוה ויחיא עמל ג'בארין. יישר כוח לכולכם, ואנחנו מקווים שניפגש בשנה הבאה בציון הצלחות של היום הזה, באופן מעשי ואפילו באופן עקרוני – ולהתנגד לחוק הלאום. תודה רבה ויום טוב.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אבי דיכטר לשאת דברים. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה.
אבי דיכטר (הליכוד):
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, חבריי השרים – יואב, זה בעברית, אתה יכול להוריד את האוזניות בשלב הזה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הוא לא מבין עברית.
אבי דיכטר (הליכוד):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: חבר הכנסת מסעוד גנאים, אני מדבר שפה שב"כית, כמו שהיא שפה מוסדית, כמו שהיא מודיעינית, כי זוהי שפה ערבית אחת. מדובר בשפה ערבית אחת.)
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – –
אבי דיכטר (הליכוד):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: התחלתם להתווכח אפילו לפני שהתחלתי לדבר.)
בשנה שעברה (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: היה דיון על נושא גן העדן) – אני חושב שזה היה אחמד טיבי שאמר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: היהודים לא יכולים להיות בגן עדן. למה? כי לפי האסלאם, השפה המדוברת בגן עדן היא השפה הערבית. חקרתי אחר הנושא שנה שלמה, אז יש לי בשורות בשבילכם: השפה המדוברת בגן עדן היא גם השפה העברית. שלחנו יהודי, כי לא מצאנו מישהו שדובר ערבית. וגיהינום – מאיפה זה בא? והמילה גן עדן – מאיפה זה בא? אתם יודעים שבערבית אומרים ג'נת; הם לא אומרים ג'נה. אומרים ג'נת, ג'נת עדן. כלומר, אנחנו היהודים, יש לנו גן עדן אחד, אבל אתם בניתם הרבה גני עדן. וכפי שאמר אחמד טיבי, אין ספק שהבנייה של גן עדן הייתה עם אישורים, אין ספק. ג'יהנם זה גיהינום, זה אותו מקום. אתם קוראים לזה ואדי האש. ואדי נאר זה ואדי האש, כי שמים שם את האנשים באש.)
אבל באמת, אני לא רוצה להתעסק בדברים האלה, כי אני חושב שהשפה הערבית היא הרבה יותר רצינית (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: מאשר שפת השב"כ או שפת העם. מדובר בשפה אחת לכל התחומים.) אני, לצערי, למדתי אותה רק בגיל 23, ואני מודה שהיא שפה מהממת. זו הסיבה שבחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, השארנו את השפה הערבית, כמו את השפה העברית, באותו מצב שהן היום, וליתר דיוק וליתר ביטחון כתבנו: לא ייפגע מעמדה של השפה הערבית ביחס למה שהיא היום, ואתם יודעים את זה. אחרי שהמנדט הסתיים, 70 שנה אחרי זה, הרשינו לעצמנו לרדת מדבר המלך במועצתו ולקבוע עובדה אחת פשוטה, ברורה לכולם: עברית היא שפת המדינה. לערבית יש מעמד מיוחד, נגישות מלאה של כל שירותי המדינה, ולא ייפגע מעמדה ביחס למה שקיים היום. אלה שלושת הסעיפים שבהצעת החוק שעברה בקריאה הראשונה, וזה לא ישתנה.
אני חושב שהערבית, כמי שמשתמש בה יום-יום, היא שפה עשירה מאוד, עתירה ורוויית פתגמים, וגם דברים משעשעים. הרי בערבית היפוך האותיות מוכר לכולנו. אלכסנדריה זה לסכנדריה – הופכים את האותיות; פולקסוואגן זה פלוקס. ואני זוכר מזמן – בעזה היו נוסעים בפיג'ו, אז לקחו את המילה והפכו אותה לפועל. כמו שהיום אתה הולך בעולם ואומר – גוגל כפועל אתה כבר עושה, או Waze me the way – תעשה לי Waze לדעת את הדרך. גם בערבית, לקחו את המילה פיג'ו והפכו אותה לפועל. שאלנו פעם מישהו – לצערי, שעשה פיגוע: איך הגעת לתל אביב? אמר: פג'נה תל אביב, יעני נסענו בפיג'ו לתל אביב. ואז אחד החבר'ה אמר: כיף פג'יתו? אמר לו: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: פגי'נה בלפלוקס, כלומר באנו בפולקסווגן.) זאת אומרת, המילה פג'נה כבר הפכה להיות פועל.
אבל באמת, המילים – ואתה אמרת את זה, אדוני היושב-ראש – המילים, בעברית ובערבית יש כל כך הרבה מילים, החל מפעלים: ראה, קרא. ראה – ראה בערבית; קרא – קרא; שאל – סאל; קם – קמא; פתח – פתח; אכל; בנה, עם רישיון, בלי רישיון – בנה; קטל, לצערי, אותו הדבר – קטל וקטלה. הגוף – אנא ואינתה ואינתי ואוהו והייה ואינתום ואנתונה, שלא לומר שמות עצם: שמיים, מים, אצבע, יד, לישן. לישן, זה מעניין, היא גם לשון, כמו בעברית – לשון של גוף האדם ולשון.
ובהקשר של היום הזה, אנחנו אומרים: (אומר בערבית ומתרגם:) לשונך היא סוסך – קרי, שפתך. אם תחזקת אותו כמו שצריך, הוא יישא אותך על גבו בנאמנות. אבל אם בגדת בו – בגדת בשפה, היא תבגוד בך, היא תפיל אותך ביום פקודה.
אני באמת מאחל לעצמנו – גם יישר כוח ליוסף ג'בארין על היוזמה הזאת של יום השפה הערבית. אני מקווה מאוד שבמדינת ישראל ילד בכיתה א' ילמד עברית, אנגלית וערבית. זה ראוי לנו כישראלים ללא קשר ליהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים וכל מי שנמצא בישראל. מה לעשות, ערבית כאן היא השפה הזרה השנייה. בישראל היא השפה השנייה, ללא ספק. היא לא זהה לעברית, אנחנו כולנו יודעים את זה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אבי דיכטר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת דן סיידה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, בבקשה, תפדל.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
עדו אל-כנסת, שוכרן.
היו"ר אחמד טיבי:
אמרו לי שיש תרגום לערבית, אם אני צריך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, תודה רבה. אוסתאד בערבית זה פרופסור. אוסתאד זה תואר אקדמי, וזה פרופסור.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, היום זאת הפעם הרביעית שאנחנו חוגגים את יום השפה הערבית. כל הכבוד ליוסף ג'בארין על היוזמה. אתה דיברת באירועים הקודמים על הקשר העמוק בין שתי השפות, העברית והערבית, ואני דיברתי על הקשר העמוק הזה, ודיברתי על הקשר המיוחד שלי לערבית, שההורים שלי גדלו עליה, חלמו בה ובנו את חייהם. לא דיברתי פוליטיקה באירועים קודמים, אבל אני רוצה לדבר עכשיו על הפוליטיקה בשפה הערבית, כפי שראוי לעשות היום.
אני זוכר היטב כשהנשיא לשעבר המנוח אנואר סאדאת נשא את נאומו כאן בכנסת לפני 41 שנים; אני זוכר היטב את המנהיג המצרי הגדול והעצום. כשהוא נאם עם ענף הזית בידו הוא אמר שהגיע הזמן לשחזר את הצעד הנועז הזה מצד מנהיגים ערבים. המזרח התיכון נמצא באנדרלמוסיה שבה הרבה סכנות. הרבה דברים קורים עכשיו, אבל האנדרלמוסיה יכולה ליצור מצב חדש במזרח התיכון. לכן אני רוצה לנצל את המצב הזה לקרוא לראש הממשלה נתניהו להסכים להצעה הסעודית ולשלוח למוחמד בן סלמאן הזמנה לבוא לכנסת כדי להציג את היוזמה הסעודית על שולחן המשא ומתן, שעיקרה, כפי שאתם יודעים – שהיא בנויה על הסכם שלום בין ישראל לבין מדינות ערביות מתונות בתמורה להקמת מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. ברור שהיוזמה הסעודית היא מקפצה ולא נקודת סיום, ואם יש כוונות טובות ואם יש התחייבות הדדית, אנחנו יכולים ומסוגלים להגיע להסכם שלום צודק וכולל שישרת את הביטחון ואת האינטרסים של כל הצדדים.
אבל לישראל ולמדינות המתונות יש אויבים משותפים בקיצוניות הדתית שלא מהססים ללכת לכיוון הגשמת האינטרסים, ויש גם המשטר האיראני; אני לא מדבר על העם האיראני, אלא על המשטר האיראני, שקורא שוב ושוב להשמיד את ישראל ולהפוך את איראן לכוח עצום ולמעצמה באזור. יש פתיחות בעולם הערבי; יש ראייה מחדש של מעמד ישראל במזרח התיכון – אני מתכוון לערב הסעודית ולמוחמד בן סלמאן. הדיבור על השמדת ישראל הפך להיות משפט היסטורי, והוא כבר לא תוכנית יישומית, וזה גם ניסיון עילג – – – על ישראל לקבל את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים ולהזמין את מוחמד בן סלמאן לכנסת כדי להציע את יוזמת השלום. זה יכול להביא לתגובה מתאימה בעולם הערבי. אולי הביקור הזה יכול להוות צעד ראשון במבצע המשותף של מנהיגי האזור במסלול שקבעו בגין, סאדאת ורבין.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אני רוצה לשאול אותך – – –)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: רגע, ברשותך, לפני שתשאל, תן לי לסיים.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אני אתן לך לסיים, אבל לפני שתזמן, אתם צריכים קודם כול לשתף פעולה עם היוזמה הסעודית. זה אומר נסיגה כללית.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אני לא רוצה לדבר על תנאים מוקדמים. אם יש הסכמה ליוזמה הזאת אז כצעד ראשון אפשר לשבת סביב שולחן המשא ומתן. לדבר על תנאים מוקדמים לא יתרום כלום. זאת דעתי.)
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: יש ויכוח בכנסת על הנושא הזה.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אף אחד לא יקבל את ההזמנה הזאת כל עוד אין נסיגה כללית. אולי תהיה.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני דיברתי על העיקרון – שתי מדינות לשני עמים.
יהודה גליק (הליכוד):
– – – לא מבינים מה אתם אומרים – – – במדינה הזאת – – –
קריאות:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
אתה רק שומע ערבית ומתחיל להשתולל. הוא דיבר על החזון שלו.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
הוא דיבר על החזון שלו.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
נא להירגע. נא להירגע. הוא עוד לא מכר את המדינה כמו שאתה אומר.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
מוסי רז (מרצ):
אחמד רצה לעשות לך בחינה אם אתה יודע לענות גם בעל פה, לא רק – – –
ענת ברקו (הליכוד):
הוא גם גדל בבית – – –
היו"ר אחמד טיבי:
הוא יודע. יוסי יונה, הערבית שלו שונה מהערבית של חבר הכנסת דיכטר. אלה גישות – היא גם ספרותית, והוא מדבר (אומר בערבית: מדוברת.) יש הבדל.
<< קריאה >> ענת ברקו: << קריאה >>
– – – הערבית העיראקית – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אחמד – – – לא בערבית.
היו"ר אחמד טיבי:
לכן הם קלקלו לי היום. כולם מדברים ערבית. זה יוסף ג'בארין.
אבי דיכטר (הליכוד):
אחמד, אצלו זה להג עיראקי, אצלי זה להג פולני. זה קצת שונה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אני עיראקי אסלי, ואני גאה.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: כל יהודי יגיד פה את המקור שלו וזהו. תנו לו לסיים. סאלח, אל תדבר.) הוא אומר פולני, הוא – עיראקי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נורית, מה איתך? נורית, את לא שמחה שאנחנו מדברים ערבית?
היו"ר אחמד טיבי:
את אמורה להבין הכול.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני הצעתי לנורית לעלות ולדבר גם בלהג התימני. מה יש?
היו"ר אחמד טיבי:
גם אלי אלאלוף אמור להבין הכול.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אני רוצה לסיים בציטוט של המחבר – – –)
יהודה גליק (הליכוד):
– – – מה אתה חושב?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
יאללה, בבקשה, אני חושב שיידיש שפה מאוד יפה.
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: בבקשה סיים את הנאום שלך.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: אני רוצה לסיים בציטוט מהמחבר והפילוסוף הלבנוני ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן. הוא אומר: בדברים לא מובנים הרבה אהבה הולכת לאיבוד. תודה רבה על ההקשבה.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: תודה לפרופ' יוסי יונה. עכשיו – חבר הכנסת דן סיידה.)
כמו בכל שנה אתה מיטיב לנאום. זה לא אומר שהסכמנו על התוכן, אבל הצגת את זה יפה.
קריאה:
אחמד, איך הערבית שלו?
היו"ר אחמד טיבי:
טובה מאוד. טובה מאוד.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
באמת?
היו"ר אחמד טיבי:
כן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
הוא מדבר בכל – – –
היו"ר אחמד טיבי:
תפדל. נא לאפשר לחבר הכנסת דן סיידה לדבר. חמש דקות.
דן סידה (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום כאן, בכנסת ישראל, את יום השפה הערבית. כאן המקום לברך את חברי ד"ר יוסף ג'בארין על היוזמה.
השפה הערבית, מלבד היותה שפה רשמית במדינת ישראל, שימשה כשפת אם את כל יהדות המזרח. במשך דורות שלמים דיברו אבותינו את השפה. לא רק בחיי היום-יום נעשה שימוש בשפה הערבית; יצירות וחיבורים רבים נכתבו בשפה זו, יצירות שנחשבות עד היום לנכסי צאן ברזל של יהדות המזרח. הרמב"ם, רבי משה בן מימון, חיבר במאה ה-12 ספרים רבים בערבית, ובהם את דלאלה אל-חאירין, ובשמו העברי מורה נבוכים, שהוא מהחיבורים התורניים והפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים, ועד היום.
לא רק חיבורים תורניים נכתבו בשפה הערבית לעם היהודי, אלא ישנו פולקלור שלם המושתת על השפה הערבית. יצירות מוזיקליות רבות נכתבו גם במאה האחרונה בידי משוררים עבריים, שהבולטים בהם מהעת האחרונה היו אשר מזרחי, שכתב כ-300 יצירות מוזיקליות בערבית, שמתנגנות עד היום בכל שולחן שבת יהודי, ורבי דוד בוזגלו, שחי במגרב וכתב והלחין שירים רבים בערבית. דוגמאות אלו הן טיפה בים מהעושר התרבותי שספגה התרבות היהודית מהשפה הערבית.
לצערי, בדורנו זה אנו נחשפים רק לפן השלילי והקיצוני, המאפיל על תקופות יפות יותר. בשל הסתה מתמשכת בשפה הערבית נוצרה לשפה קונוטציה שלילית בקרב שומעיה, והאחריות לכך רובצת לפתחם של המנהיגים הערבים. לפיכך, השינוי צריך להתחיל דווקא מהם. השפה הערבית יכולה להיות הגשר למכנה המשותף בין העמים והתשתית לרב-תרבותיות, לדו-קיום ולחיים בשלום האחד לצד השני. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
שוכרן, דן. חבר הכנסת מוסי רז. לא, לא מוסי רז. מוסי רז? אה, חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה.
קריאה:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
מה, אתה לא רוצה שמרצ ידברו?
מוסי רז (מרצ):
שוכרן, סייד א-ראיס ד"ר חבר הכנסת אחמד טיבי. אני רוצה להגיד, חבר הכנסת טיבי וחברי הכנסת, חברות הכנסת, כולם, כל פעם שאני מעלה איזה פוסט בפייסבוק אז כותבים לי: תתבייש לך. פעם ראשונה שאני עומד כאן על הפודיום, על הדוכן, ואני מתבייש באמת, כי אני לא יודע לדבר ערבית. אומנם הצלחתי להבין בערך חצי ממה שדיברתם, אבל את החצי הפחות-חשוב. לכן, היה חשוב לי לדבר כאן.
אני גדלתי בירושלים. בעצם ההורים שלי דוברים ערבית בסדר, הייתי אומר; לא טובה, מירושלים, אבל בסדר. אני מקווה שלא יכעסו עליי שאמרתי כך. גדלתי בירושלים בקרבה לערבים רבים, אלא שבבית הספר חייבו אותנו ללמוד אנגלית וצרפתית. היה לנו הרבה צרפתים ושוויצרים באזור. הסיבה שזה קורה כך היא סיבה פוליטית לחלוטין, ואת זה צריך להבין.
היו"ר אחמד טיבי:
נא לפזר את ההפגנה במרכז האולם.
דוד אמסלם (הליכוד):
פוזרה.
היו"ר אחמד טיבי:
פוזרה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אנחנו מדברים על הצעת החוק שלך.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מבטיח לא לשבור אף רגל.
קריאה:
– – –
מוסי רז (מרצ):
– – – על זה.
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, נא להמשיך.
מוסי רז (מרצ):
אנחנו – אני אומר "אנחנו" – הרוב היהודי במדינה מתייחס לעצמו במידה רבה – בעיניי בטעות – כרוב, אבל אנחנו לא באמת רוב, משום שבמרחב אנחנו מיעוט, ואנחנו מנחילים את הטעות הזאת גם לדורות הבאים בכך שאיננו לומדים את השפה הערבית. ואני אומר, קודם כול, אני מתבייש בעצמי לפני שאני בא בטענה למישהו אחר. במדינה מהסוג שלנו, שבה יש מיעוט ערבי פלסטיני שזה גם אזרחי המדינה וזה גם מיעוט לאומי, ובמדינה כמו שלנו, שיש לנו בעצם 22 שכנות, כולל פלסטין, שכנות ערביות שדוברות את השפה הערבית, אנחנו צריכים לעשות שינוי דרסטי בצורת ההתנהגות והחשיבה שלנו, קודם כול כדי שאנחנו נהיה בסדר עם עצמנו לפני שאנחנו בסדר עם אחרים. במדינה כמו שלנו, לעתיד צריך יהיה ליצור מצב שתלמידים לומדים את שתי השפות, עברית וערבית, ושולטים בשתי השפות על מנת שיוכלו להיות חלק מהשירות הציבורי, על מנת שיהיו חלק מהחברה הישראלית.
הבעיה שלנו היא שאנחנו מתייחסים לשפה הערבית כפי שאנחנו מתייחסים לאזרחים הערבים וכפי שאנחנו מתייחסים לשכנים הערבים – בצורה מסוימת של ניכור, אני לא רוצה להגיד זלזול, בצורה מסוימת של עוינות; מן הסתם יש גם עוינות, הרי לא ניתן להתכחש למצב המלחמה בינינו לבין חלק מהשכנים הערבים. אבל אני חושב שיש כאן ביצה ותרנגולת. אם נתייחס יותר טוב לאזרחים הערבים, נתייחס יותר טוב גם לשפה הערבית. אם נתייחס יותר טוב לשפה הערבית, נתייחס יותר טוב גם לאזרחים הערבים. אם נבין יותר טוב את האזרחים הערבים, נבין יותר טוב את השפה הערבית, ולהפך.
אבל אני גם רוצה להגיד שהשפה הערבית היא לא רק חלק מהתרבות הערבית, היא גם חלק מהתרבות היהודית שאנחנו זנחנו והזנחנו. הרמב"ם זו רק דוגמה, אבל חלק גדול מהיהודים שבאו לכאן באו בעצם ממדינות דוברות ערבית, וזה לא עבר לדורות הבאים. הדבר הזה שאנחנו בעצם מדכאים בתוכנו – אנחנו לא מדכאים רק את היחס לערבים הפלסטינים אזרחי ישראל אלא גם ליהודים ולתרבות שבאה מהמקומות הללו, וזו הטעות הגדולה שלנו.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת יוסף ג'בארין, שיזם את היום הזה. אני חושב שהוא מאוד חשוב, ואנחנו צריכים לתקן לעתיד.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. יבוא ויעלה סגן שר החינוך מאיר פרוש.
חבר הכנסת דיכטר, לא אמרתי שיהודים לא יכולים להיכנס לגן עדן, אלא ששפת (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: גן העדן, שפת אנשי גן העדן, היא השפה הערבית.)
אבי דיכטר (הליכוד):
אני מציע לך לקחת את הפרוטוקול.
היו"ר אחמד טיבי:
ולכן, אמרתי שאם היהודים רוצים, אז כדאי שילמדו אותה.
אבי דיכטר (הליכוד):
לא, אמרת שלא – – – מפני שהשפה – – – היא ערבית. הלכתי לבדוק את זה, ולצערי גם הפעם טעית. האמן לי, אנחנו עלולים להיפגש בגן עדן. אני אהיה שם. אני מקווה שגם אתה תגיע לשם.
היו"ר אחמד טיבי:
זה מבשר רעות. זה מבשר רעות.
קריאות:
– – – למה – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני רוצה – אפילו תאפשר לי להיות ביקורתי כלפי עצמי. זה מבוסס על חדית' לא מוכח. חדית' לא מוכח, (אומר דברים בשפה הערבית להלן תרגומם הסימולטני: ששפת אנשי גן העדן היא ערבית. חד'ית זה נמסר על ידי טבראני – שהשפה בגן העדן היא השפה הערבית.) יש סימן שאלה גם על האמירה הזאת.
בבקשה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – – ממה שהם דיברו.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
את שואלת אותי? מה, את עושה לי מבחן עכשיו?
היו"ר אחמד טיבי:
הוא מבין אותי כשאני מדבר – – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אני ראיתי שאת לא מבינה בנושאים של משרד הבריאות כשהיית שם שרה 18 חודש.
יעל גרמן (יש עתיד):
אוי – – –
היו"ר אחמד טיבי:
היא רק שאלה שאלה – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
היא שאלה ואני גם עניתי.
היו"ר אחמד טיבי:
– – שאלה על השפה הערבית.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
התשובה כל כך מתבקשת.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, אתה אגרסיבי מדי, אבל בבקשה.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
לא נורא, בסדר. מה, היא עושה לי מבחן אם אני הבנתי?
יעל גרמן (יש עתיד):
השאלה הייתה ברוח טובה, השאלה הייתה ברוח טובה. התשובה הייתה מרושעת.
היו"ר אחמד טיבי:
אם – – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
18 חודש היא הייתה שרה – לא ידעה – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
מרושעת, תשובה מרושעת.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
את יכולה לומר לי את זה. כאשר הרב ליצמן אמר לך את זה לא אמרת לו "מרושעת", כי הוא נמצא במשרד והוא יודע היטב את העניין, אז בבקשה, קצת צניעות.
יעל גרמן (יש עתיד):
מכיוון שאני באמת צנועה, אני לא אענה לך.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משרד החינוך רואה חשיבות רבה בהנחלת השפה הערבית לילדי ישראל. חשיבותה הרבה של השפה למדינת ישראל ולאזרחיה נובעת ממרקם האוכלוסייה במדינת ישראל, מיקומה הגיאו-פוליטי של המדינה, ובעיקר –מהצורך בהידברות וקיום דיאלוג וחיים משותפים בין דוברי העברית לדוברי הערבית.
אנו מאמינים כי לימוד השפה יסייע להעמקת הקשר בין העמים, להכרת התרבות ולטיפוח סובלנות ורגישות. השפה הערבית, כמו שאמר פה חבר הכנסת דיכטר, היא שפה רשמית במדינת ישראל, והיא אחת ממטרות החינוך כפי שהוגדר בסעיף 2(11) לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953: להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה והמורשת של האוכלוסייה הערבית; זה ציטוט מחוזר מנכ"ל מ-1996.
לימודי השפה הערבית הם חובה בכיתות ז'–ט' בהיקף של שלוש שעות שבועיות לכל כיתה בבתי הספר העבריים; זה בחוזר מנכ"ל תשסז 9/א', סעיף 9.7. בכיתות י', י"א וי"ב המקצוע הינו מקצוע בחירה, ובמסגרתו מוצעים שני מקצועות: ערבית; עולם הערבים והאסלאם – לימודי המזרח התיכון. המשרד מעודד את בתי הספר בארץ ללמד את השפה ומעניק תמיכה תקציבית לחטיבות ביניים ולחטיבות עליונות. בחטיבות הביניים מוענקת שעה צבועה בכל כיתת לימוד שבה נלמדת הערבית בהיקף של שלוש שעות שבועיות. בחטיבות עליונות מוענקות לבתי הספר, על פי תבחינים, שעות עידוד במטרה לתמוך בתחומי הדעת ערבית ועולם הערבים והאסלאם ולהגדיל את מספר הלומדים תחומים אלה.
השנה ניתן להצביע על עלייה במספר התלמידים שניגשו לבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד בערבית – עלייה של כ-400 תלמידים שניגשו יותר מבעבר, ובסך הכול כ-2,900 ניגשו. בבתי הספר היסודיים נלמדת הערבית כתוכנית רשות, זולת מחוז צפון ועיר חיפה, שבהם יש חובת למידה בכיתות ה'-ו'. ההחלטה התקבלה בשל מרקם האוכלוסייה במטרה לגשר ולחבר.
לפני כשנתיים אושרה על ידי משרד החינוך תוכנית לימודים לבתי הספר היסודיים לכיתות ה'-ו' המבוססת על הוראת השפה המדוברת בשילוב מיומנויות של ראשית הקריאה והכתיבה. התוכנית מתמקדת בשיח בערבית מדוברת, בנושאים יומיומיים ובהכרת התרבות הערבית וחושפת את הלומדים לאותיות ולמילים בערבית. מטרתה של התוכנית להגביר את המוטיבציה של הלומדים הצעירים ללמוד את השפה הערבית, לטפח בהם את אהבת השפה ואת הסובלנות כלפי דוברי שפות אחרות, ולא פחות מכך – להכין אותם לקראת המשך לימוד הערבית בחטיבת הביניים. הלימוד במסגרת התוכנית חווייתי, ומשולבים בו עד כמה שניתן שירים, משחקים, סיפורים, סרטונים ועוד, במטרה להגביר את ההנאה מלימוד השפה. המורים הוכשרו להוראת התוכנית החדשה, ואף פותחו יחידות ההוראה, והן מאוגדות ונערכות בימים אלה לחוברות יחידות הוראה שתילמד בבתי הספר היסודיים.
המשרד מייחס חשיבות רבה גם לשליטת התלמידים הערבים בשפת האם הערבית ופועל רבות לחיזוק מעמדה בבתי הספר הערביים. ברור לנו כי כעומק השפה כן עומק החשיבה, ותלמיד ששולט בשפת אימו בצורה טובה יכול לשלוט בתחומים רבים אחרים. נעשית פעילות לחיזוק השפה הערבית גם בגני ילדים: על מנת להעשיר עולמם של הילדים בשפה הערבית המשרד מטמיע תוכנית לימודים לחיזוק תשתית הקריאה והכתיבה בגני ילדים. מדובר בתוכנית הנחשבת לאחת מהתוכניות הטובות לרכישת השפה הערבית. נוסף על כך כל תלמידי הגן במגזר הערבי מקבלים שמונה ספרים בשפה הערבית במהלך השנה ללא תשלום. זאת, כדי לחשוף אותם לאוריינות שפה החל מגיל הגן.
יתר על כן, משרד החינוך מטמיע את תוכנית הלימודים החדשה בשפה הערבית בשלב החינוך היסודי, והקצה לה משאבים רבים. המשרד פיתח מבדק לכיתות א' וב' בשפה הערבית לאיתור מתקשים. מדובר במבדק ראשון מסוגו בעולם. גם תלמידי כיתה א' וב' מקבלים ארבעה ספרים להעשרת עולם הקריאה ולרכישת מיומנויות אוריינות שפה. כפי שידוע, הנושא מקבל ביטוי גם במבחני הבקיאות בשפה הערבית למועמדים להוראה בחברה הערבית, במטרה לקלוט את המורים הטובים בבתי הספר.
לסיכום דבריי אבקש להצטרף לדברי המציעים. גם במערכת החינוך פועלים לחיזוקה ולהבטחת מעמדה הראוי של השפה הערבית. הדבר מוצא ביטוי בחיזוק לימודי השפה במגזר דוברי העברית ובמגזר דוברי הערבית.
אם החברים ירצו – יסתפקו במה שאני אמרתי. אם הם מבקשים לקיים דיון, אפשר להעביר את זה גם לוועדה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
מה אומרים המציעים?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ועדת החינוך.
היו"ר אחמד טיבי:
להעביר לוועדה? בקיצור, לא מסתפקים בדברי השר.
יהודה גליק (הליכוד):
הערבים האלה לא מסתפקים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אין עוד דעה.
ענת ברקו (הליכוד):
לי יש דעה.
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, חברת הכנסת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני הראיס. אני רוצה באמת לברך אתכם על היום הזה. אני מצטערת, חברי חבר הכנסת ג'בארין, שלא השתתפתי – פשוט היה לי דיון אחר בוועדת חוץ וביטחון – אבל אני בהחלט רוצה לומר שהשפה הערבית, הערבית העיראקית לפחות, היא שפת הבית, היא שפת ההורים, היא שפת המשפחה; האוכל – היא שפת האוכל. אני אפילו מעדיפה להגיד קובה שוואנדה ולא קובה אדומה. ואני אוהבת את האוכל הזה – האוכל שאני מבשלת לילדים שלי, וקיבלתי את זה מהבית. היא שפה עשירה ביותר.
הפתגמים שאני גם לוקחת מהבית, וגם ביום-יום – אני לא יכולה לשכוח שכל פעם שהייתי אומרת לאימא שלי כילדה: ככה, אז היא הייתה אומרת לי: ככה שככה – את תעשי את זה וזהו, זה מה שצריך. כאילו, ככה ומזלג. זה כאילו לא מתחבר, אבל זה חרוז. כל הדברים הללו.
בהחלט הייתי שמחה מאוד שהשפה הזאת תהיה שפת שלום ואהבה ושירה, ולא השפה של המלחמה. ואני חושבת שזה גם הרבה תלוי בנו. ואני חושבת שיש לנו מדינה מצוינת לכל אזרחיה. צריך לדעת לשמור עליה גם בעברית וגם בערבית. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חברת הכנסת קורן.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני הראיס – כבר התחילה ברקו וגם אני אגיד – אדוני השר.
היו"ר אחמד טיבי:
בערבית זה סייד א-ראיס.
נורית קורן (הליכוד):
סייד א-ראיס, בסדר. עדו אל-כנסת אחמד טיבי. זה יותר קל.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
טוב שיוסף ג'בארין יזם יום בערבית. אחד מיתרונות היום.
נורית קורן (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אז גם אני, ההורים שלי עלו מתימן, והשפה השגורה של סבא וסבתא הייתה תימנית-ערבית. וגם אני גדלתי על הביטויים בערבית, על כל השפה – שפה עשירה ביותר. אתם יודעים מה? הכתבים של הרמב"ם, שהיה דוקטור גדול – הכול נכתב בערבית. לא עברית, לא שום שפה אחרת; ערבית. וזה רק אומר כמה השפה הערבית עשירה.
ועכשיו כאן, במדינה, היא קיבלה כבוד, השפה הערבית – היא השפה הרשמית השנייה, ואנחנו רואים בכל מקום שיש את השפה הערבית, והיא נמצאת. נכון, אנחנו צריכים יותר לשלוט בה – אנחנו צריכים יותר ללמוד בבית הספר, וערבית מ-דו-ב-רת. אני, לצערי, מבינה ערבית – לא מדברת מספיק טוב. האחים שלי שולטים מצוין, גם בגלל שיתוף הפעולה של האוכלוסייה בחברון, של האוכלוסייה בבית לחם עם האחים שלי, שעובדים איתם. אז יש שיתוף פעולה; כדי שיהיה שיתוף פעולה צריך ללמוד ערבית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
שוכרן, א-נאאבה קורן. מי עכשיו? חבר הכנסת גליק. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: גם הוא חבר הכנסת.)
יהודה גליק (הליכוד):
איך אמרת? אני לא זוכר מה אמרת בהתחלה: ראיס או סיידי?
קריאה:
– – –
יהודה גליק (הליכוד):
סייד, טוב.
היו"ר אחמד טיבי:
לא שמעתי אותך טוב.
יהודה גליק (הליכוד):
אני יודע שאתה אוהב: ראיס, כבוד הראיס, ראיס, הגדול מכולם. עוד משהו? הכול בסדר?
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת גליק.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני, (אומר בערבית: יפים ויפות.) זה בסדר?
ענת ברקו (הליכוד):
עדיף חלאוות.
יהודה גליק (הליכוד):
(אומר בערבית: יפים ויפות.) רבותיי, עבור ענת ברקו באמת השפה הערבית מזכירה לה מאכלים, אבל עבורי היא מזכירה הרבה מאוד אמונה. המילים שאני מכיר בערבית באות מתוך המקום הזה: (אומר בערבית: בשם אלוהים הרחמן והרחום. התהילה לאלוהים ריבּון העולמים, הרחמן והרחום, המולךְ ביום הדין.)
בשבילי, אני נורא אוהב לשמוע בכל בוקר – אני לא יודע, כל אלה שמחוקקים פה חוקי מואזין – אני נהנה: (אומר בערבית: הבה למעשה החסד.)
קריאה:
הבה למעשה החסד.
יהודה גליק (הליכוד):
בואו להתפלל, בואו לעבוד את אלוהים. תאמינו לי, אחד המשפטים שאני מתחנן – אחד המשפטים שאני מתחנן שיחזרו למקור, שיהיה, כמו שאמרה חברת הכנסת, כולו שלום ומתיקות: "אללה אכבר. אללה אכבר". אלוהים הוא גדול, והוא גדול ושמו שלום.
היו"ר אחמד טיבי:
תיזהר, כי אם תגיד "אללה אכבר" עוד פעם, מג"ב ייכנסו מכאן.
יהודה גליק (הליכוד):
הינה, יש לנו פה הזדמנות. יש לנו פה הזדמנות.
היו"ר אחמד טיבי:
יש מסתערבים בחוץ.
יהודה גליק (הליכוד):
יש לנו פה הזדמנות, רבותיי.
היו"ר אחמד טיבי:
הוא אמר את זה בצורה מאיימת, נכון? איתן.
קריאה:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני הסתכלתי על איתן כבל – הוא התחיל לרעוד. הוא פחד.
יהודה גליק (הליכוד):
תדעו לכם שלא יעזור לכם. תדעו לכם, לא יעזור לכם – כוח האור יותר חזק מכוח החושך, וכוח האהבה יותר גדול מכוח השנאה. אנחנו נגיד "אללה אכבר. אללה אכבר". רבותיי, (אומר בערבית: אין אלוהים מלבד אללה. הוא אלוהים אחד, אלוהים החי, לא יילד ולא יולד, ואין אלוהים מבלעדיו.) ולסיום, פעם אחרונה, ידידי א-ראיס – אני יודע שזה נעים לאוזנך לשמוע הרבה איחולים.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אללה אכבר עליכום. תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת גליק, חבר הכנסת ג'בארין. נחמן שי, חבר הכנסת נחמן שי, תפדל. עדו אל-כנסת נחמן הדיה. שי זה הדיה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מתנה.
היו"ר אחמד טיבי:
שי זה גיפט. גיפט.
נחמן שי (המחנה הציוני):
נחמן צ'אי. מוחמד ג'עברי, ראש העירייה של חברון לפני הרבה הרבה שנים, כשהייתי בא אליו, הייתי מציג את עצמי: נחמן שי. הוא אמר: מה זה שי? שי זה צ'אי, זה תה. מה, אתה תה? אמרתי לא, אני שי. זה לוקח אותנו לימים שנהגנו לדבר עם תושבי חברון כשווים אל שווים, וגם חשבנו שביום מן הימים נוכל לחיות איתם ביחד. היום היה להם מבקר חשוב מאוד – אלאור אזריה בא לבקר היום בחברון, כאילו חסרות לנו צרות.
טוב, אני שמח על היום הזה. אני חושב שלשפה הערבית יש מקום לצד השפה העברית במרחב הציבורי במדינת ישראל, לא רק על פי חוק, אלא גם על פי החיים המשותפים שלנו. זה יוצק ומעצב חיים של חברה שיש בה קבוצות שונות, והקבוצה הערבית בתוך מדינת ישראל מונה כ-20% – אחד מכל חמישה ישראלים הוא דובר את השפה הערבית מלידה. אני רואה בכך מהלך של שוויון ושל הכרה הדדית אחד באחר, אחת באחרת וכדומה.
אבי זיכרונו לברכה נהג לדבר ערבית. הייתה לו ערבית מאותה תקופה שבה באמת חיו פה אחרת, ותמיד קינאתי בו על שהייתה לו יכולת הידברות כזאת. אני מצטער שאנחנו לא למדנו את זה כלימודי חובה בבית הספר, והיינו יכולים להשתמש בכך גם כשפה מדוברת, לאו דווקא בשפה הספרותית. אני מקווה שזה יהפוך להיות – זה בתהליך, אבל איטי מאוד – שפה שמדברים בה באופן פתוח ונרחב; לא כאיזו בדיחה או משהו בהומור, אלא כחלק בלתי נפרד ממסכת החיים המשותפת שלנו, שלכם ושלנו, במדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם הסימולטני: ועכשיו להצבעה. מי שבעד להעביר לוועדה, שילחץ על הכפתור הירוק. מי שנגד – על האדום). מי שבעד – בעד להעביר לוועדת החינוך, מזבוט? מי שנגד – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
ירוק?
היו"ר אחמד טיבי:
ירוק. אני הסברתי את זה לפני כמה שנים. מי שבעד – הוא בעד.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני מכיר בעל פה: מי שבעד – בעד; מי שנגד – נגד.
היו"ר אחמד טיבי:
מי שנגד, הוא נגד. לא לסטות מהעיקרון הזה, רבותיי. במשך שנים עמדנו על כך – הינה, איתן עד.
איתן כבל (המחנה הציוני):
ואם יש מישהו שנמנע? לא אמרת את זה.
היו"ר אחמד טיבי:
לא רציתי להקשות על חבריי חברי הכנסת, איתן.
קריאה:
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
בדיוק. בדיוק. לא רצינו להקשות. ובכן, הצבעה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
בעד – ירוק.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, יותר מזה, חבר הכנסת: מי שבעד – מצביע בעד, ומי שנגד – מצביע נגד, ואין סטייה מהעיקרון הזה.
יהודה גליק (הליכוד):
בעד הערבית, לא בעד הערבים.
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, תפדל.
קריאה:
על זה נאמר – – –
היו"ר אחמד טיבי:
על זה אני חייב לענות לך: אללה אכבר עליכ ועליכום. אחרי כל ההקדמה – –
ענת ברקו (הליכוד):
אחרי כל ההקדמה – – –
היו"ר אחמד טיבי:
– – הרסת. הרסת בסוף.
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעות להמשך דיון בוועדת החינוך. תודה רבה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום התחבורה הציבורית בכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
עכשיו אנחנו עוברים לציון יום התחבורה הציבורית, הצעות לסדר-היום מס' 10661, 10416 ו-10637. יום התחבורה הציבורית. שאילתות בסוף. ציון יום התחבורה הציבורית – דברי היושב-ראש:
חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לציון יום התחבורה הציבורית. דומה שאין צורך להכביר מילים על החשיבות שנודעת להשקעה ולפיתוח של מערך הרכבות, האוטובוסים ושאר כלי התחבורה הציבורית על איכות החיים של אזרחי מדינת ישראל. בתחילת השנה פרסמה הכנסת דוח מקיף על מצב התחבורה הציבורית ונתונים על ההשקעה הממשלתית בנושא זה. הדוח הרחיב בנושא המטרות הראויות והמגוונות של התחבורה הציבורית, ואני מבקש לצטט כפתיחה לדיון כמה מילים מתוכו: תחבורה ציבורית נחשבת כלי לצמצום פקקים ולהפחתת זיהום האוויר והסביבה, במיוחד באזורים עירוניים. בין היעדים של האו"ם לפיתוח בר-קיימא מוזכרים הרחבת שירותי תחבורה ציבורית בערים לצורך קידום נגישות של תעסוקה ויצירת ערים וקהילות בנות-קיימא. ארגון הבריאות העולמי רואה בתחבורה ציבורית תשתית מועדפת להפחתת נזקי תאונות דרכים, זיהום אוויר, מים ועוד. גם האיחוד האירופי מציע למדינות החברות בו תמיכה בקידום תחבורה ציבורית באמצעות תקציבים ומחקרים בנושא. עד כאן לשון הדוח.
למרות כל זאת, ולמרות הגידול בהשקעה בתחבורה הציבורית בישראל, יש לנו עוד מה להתקדם בנושא. לשם הדגמה, בנק ישראל פרסם לאחרונה נתונים שמראים כי שביעות הרצון מהתחבורה הציבורית בשלוש הערים הגדולות בישראל נמוכה משמעותית משביעות הרצון בערים מרכזיות באירופה. את מכלול הנתונים האלה אנו צריכים לקחת לתשומת ליבנו כאשר אנחנו מתכננים ומשקיעים בתחבורה הציבורית. אני מקווה שהדיונים שנערכו בנושא היום בכנסת יאיצו את תהליכי השיפור ויעלו את התחבורה הציבורית בישראל על דרך המלך. תודה רבה.
אנחנו עוברים לדיון. ראשון הדוברים הוא א-נאאב איתן כבל. חמש דקות.
איתן כבל (המחנה הציוני):
מי היה לפניי פה? תמיד הוא מדבר מחוץ לאטמוספירה.
היו"ר אחמד טיבי:
הוא בודק את מזג האוויר.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שותפים שלי היום ביום התחבורה הציבורית, ובראש ובראשונה דב חנין, יושב-ראש ועדת המשנה, שבלעדיו לא הייתי יודע להתקדם בכל הנושאים האלה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי – תודה לך. היה חשוב שתהיה חלק מהצוות, מכיוון שאתה מביא איתך עולם תוכן של הנגב, שהוא עולם תוכן משל עצמו – –
היו"ר אחמד טיבי:
חשוב.
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – והיה חשוב לשים אותו; חבר הכנסת יעקב אשר, שהביא איתו את עולם התוכן של החברה החרדית בישראל, שגם היא עולם תוכן מיוחד מאוד, עם מאפיינים מאוד מיוחדים משלו; חברתנו תמר זנדברג, שהיא גם ראש השדולה של תחבורה ציבורית – מי עוד היה איתנו? זהו, נכון? זהו. מספיק.
קריאה:
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
תמר, אתה מתכוון? תמר מתעסקת כבר הרבה שנים בפיתוח בר-קיימא בערים, ותחבורה היא אחד העניינים המרכזיים. אני קודם כול רוצה לומר לכם שהיה יום מוצלח באופן בלתי רגיל. מאות אנשים בכל ועדה – בוועדת הכלכלה, בוועדה אצל עאידה תומא סלימאן – שסיפרו לי שהיה יוצא מן הכלל, ממש ברמה הכי גבוהה שיש – בוועדת המדע, בוועדת הפנים. מאות אנשים. לצערנו, אני גם מנצל את הבמה כדי להתנצל בפני רבים שלא הצלחנו להכניס בגלל – אתה מכיר את זה, חבר הכנסת אלי אלאלוף – מגבלות מקום בתוך הוועדה: 70 איש בדחיפה; אתה דוחף עוד קצת – 100 איש. זה רק מראה עד כמה הנושא הזה של התחבורה הציבורית בעל משמעות.
אנחנו באנו לדיון הזה לא ממקום של להתקיף; אפילו עבודה משותפת, שהיא דבר לא פשוט ודי נדיר. ועדת הכלכלה הובילה את זה יחד עם משרד התחבורה, יחד עם משרד האוצר ויחד עם החברה האזרחית, ובראשם "15 דקות" ו"לובי 99" ועוד קבוצות – גרינפיס – וקבוצות נוספות ורבות, מתוך רצון באמת להניח שני שלבים של ההתמודדות עם בעיית התחבורה הציבורית או, אם תרצו, עם בעיית הפקקים. זה לא סוד שישראל עומדת – זו לא רק מילה שאני אומר אותה, חברותיי וחבריי ואדוני שר הבינוי והשיכון. אחת הבעיות הגדולות והמרכזיות היא תכנון בעייתי, פעמיים: פעם אחת, כשבאים לתכנן. אני לא יודע אם אדוני יודע – אני, למשל, מגיע לראש העין, לשכונות החדשות, חבר הכנסת אלי אלאלוף, וכדי להגיע לאוטובוס, אתה צריך רכבת מהשכונה. השכונות נבנות בתוך איזה מעגל סגור כזה, ולא כמו פעם, שהיו רחוב ושכונה ואוטובוס נכנס, אוסף את האנשים ומקסימום אתה הולך עוד 20 מטר, או 100 מטר גג. גם לאור העובדה שאני היום על זה, אז בכל מקום שאני הולך, בעיקר במקומות חדשים, הנושא הזה מייד קופץ לי אל מול העיניים, ואתה רואה שכונה, ואם מישהו רוצה תחבורה ציבורית – הוא צריך תחבורה. זה מייצר בעיות מאוד מאוד גדולות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
הוא צריך אוטו בשביל להגיע.
איתן כבל (המחנה הציוני):
מה?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
הוא צריך אוטו בשביל להגיע.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אוטו כדי להגיע לשם. נכון, נכון, נכון, נכון.
ענת ברקו (הליכוד):
אוטו כדי להגיע לאוטובוס.
איתן כבל (המחנה הציוני):
כיוון שאין לי הרבה זמן, אני רוצה לומר לכם, ממש בדקה – אדוני ירשה לי – את הליבה של ההחלטות שלנו. מעבר לעניינים הגדולים שהמשרד הציג בפנינו, שמנו לעצמנו שלוש נקודות מרכזיות, בהסכמה עם משרד האוצר ומשרד התחבורה, וזו הזדמנות לומר תודה לשר כץ ולשר האוצר:
דבר ראשון – ישראל תרושת כולה בנת"צים, נתיבי תחבורה ציבורית, בתוך שלוש שנים. הכסף הונח. אני מנצל כאן את הבמה לפנות לכל ראשי הרשויות, שחלקם הלא-קטן הפך להיות הבעיה – מעכבים. יש מקומות שבלעדי נת"צים אתה לא יכול לצאת מתוך היישוב. נקודה שנייה נוגעת לכל המסופים. בלי מסוף שבו אוטובוסים יכולים להתרכז, בלי נקודות התרעננות לנהגים – שאני לא רוצה לתאר לכם באמת תיאורים קשים וצבעוניים שהציגו בפנינו, וגם פה לרשויות המקומיות יש משקל. הדבר האחרון – תנאי השירות של הנהג. יש מחסור של כ-3,000 נהגים בישראל, ואנחנו עושים את הכול, גם במסגרת הוועדה, יחד עם האוצר ויחד עם משרד התחבורה, לפתוח את השוק כדי שיבואו אנשים להיות נהגים, ולתת להם את תנאי השירות הטובים ביותר.
אלה המשימות שהסכמנו עליהן, והן נמצאות לפתחנו, ואם רק באלה, חבריי, דב חנין והחברים האחרים, נצליח עכשיו – מהפכה גדולה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך, חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, תודה לך, ידידי חבר הכנסת איתן כבל, על השותפות ועל העבודה המאומצת שעשינו יחד. אכן, היה יום מוצלח, דיונים כל היום, ועכשיו אנחנו מגיעים לסיכום.
עמיתיי חברי הכנסת, על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על התחבורה הציבורית? על מה אנחנו מדברים? אנחנו בעצם מדברים על בני אדם. אנחנו מדברים על בני אדם – אנחנו מדברים על חשיבה שבמרכזה בני האדם ולא המכוניות. זה שינוי גדול בכל התפיסה שלנו, כי אנחנו הפכנו לחברה שתלויה ברכב פרטי. אנחנו חושבים שהרכב הפרטי משחרר אותנו, מאפשר לנו; בפועל המצב הוא הפוך – אנחנו הפכנו להיות משועבדים לרכב פרטי ויצרנו הסדרים חברתיים שבהם אי-אפשר להסתדר בלי רכב פרטי. מהתלות הזאת צריך להשתחרר. התלות הזאת בעייתית מהרבה סיבות – סביבתית, חברתית, כלכלית. אבל זה גם לא עובד. רכב פרטי פוקק את כל כבישי ישראל, וכמו שאמר חבר הכנסת כבל, המדינה הזאת עוצרת. החדשות הרעות הן שאם לא נעשה שינוי גדול, המצב בעתיד יהיה הרבה יותר גרוע.
אז מה עושים? הפתרון מאוד פשוט: לא ממתינים לבנייה של מדינה אחרת במקום המדינה הזאת, אלא משתמשים בתשתיות הקיימות בצורה אחרת. לוקחים את המשאב הציבורי הזה שנקרא "כביש" ונותנים אותו לשימוש הציבורי הזה שנקרא "אוטובוס". זה המפתח.
לחשוב על בני אדם זה אומר להסתכל על אותה אישה מהרגע שהיא יוצאת מהבית ועד שהיא מגיעה לנקודת היעד. באיזו מדרכה היא צריכה ללכת? האם נעים ללכת במדרכה הזאת? האם בטוח ללכת במדרכה הזאת? מגיעה לתחנת אוטובוס – יש מקום לשבת? יש צל? יש מחסה מגשם? אנחנו מקדמים הצעת חוק בעניין תחנות האוטובוס, ואני מקווה שמשרד התחבורה ויתר משרדי הממשלה יתמכו בה. מגיע האוטובוס – יש מקום לשבת? האם האוטובוס מגיע בזמן? ואיך הוא נוסע? האם הוא תקוע בפקק או נוסע מהר? האוטובוס מגיע לרכבת – האם הרכבת והאוטובוס מתואמים ביניהם? קישוריות היא שאלה חשובה ביותר.
לחשוב על בני אדם זה אומר לחשוב גם על שבתות וחגים. אנחנו קידמנו בשנה האחרונה אדוני היושב-ראש, מהפכה גדולה מאוד של מוניות שירות – מערכת ארצית גדולה של מוניות שירות שתפעל בכל הארץ. בימי חול היא תעבוד עם כרטיסי הרב-קו.
איתן כבל (המחנה הציוני):
מסובסד. מסובסד.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מסובסד. בשבתות ובחגים התשלום יהיה במזומן. אבל זה יהיה פתרון לבעיה הקשה שמלווה אותנו הרבה שנים של תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים.
לחשוב על בני אדם זה לחשוב על הנהגים, על השכר שלהם, על התנאים שלהם ועל הביטחון שלהם – נהגים מותקפים, אלימות כלפי נהגים. לחשוב על בני אדם זה לחשוב על החצר האחורית – על היישובים בפריפריה, על היישובים הערביים. יש התקדמות גדולה ביישובים הערביים בתחבורה ציבורית, אבל יש עוד הרבה הרבה מה לעשות בתחום הזה. לחשוב על החצר האחורית זה לחשוב על היישובים הערביים הבדואיים בנגב. היום, בדיון בוועדה למעמד האישה, הגיעו נשים רבות מהנגב וסיפרו על הקושי העצום: אישה שרוצה לצאת לעבודה לא יכולה כי אין תחבורה ציבורית; רוצה ללכת ללמוד – אין תחבורה; רוצה לקחת את הילד לטיפול רפואי – אין תחבורה ציבורית. אלה דברים שאנחנו חייבים להתמודד איתם.
יש לנו הישגים. בעבודה המאומצת שעשינו בכנסת הצלחנו לשפר, הצלחנו לקדם. בשיתוף הפעולה שנעשה בכנסת סייענו לרפורמת המחירים, שבאמת הורידה את מחירי התחבורה הציבורית בכל הארץ – גם המחירים בתוך הערים וגם המחירים בנתיבים הבין-עירוניים. אבל יש לנו עדיין דרך ארוכה ללכת. תחבורה ציבורית זו סוגיה סביבתית – התמודדות עם זיהום אוויר; סוגיה חברתית – עניין של שוויון, וסוגיה כלכלית ראשונה במעלה. היום, בכנס הגדול שקיימנו באודיטוריום, דיברה נגידת בנק ישראל על זה שהמחסור בתחבורה ציבורית הוא היום חסם מרכזי בפני ההתפתחות הכלכלית של המדינה הזאת.
לכן, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו כאן צריכים את השותפות של כולכם. אנחנו בפני מאבקים לא פשוטים לא רק מול גורמים בשלטון המקומי שעדיין לא הבינו את העניין אלא גם מול גורמים בשלטון המרכזי ובממשלה שעדיין לא תפסו את הסוגיה. נצטרך את שיתוף הפעולה הזה, וביחד נצליח, אדוני היושב-ראש – –
היו"ר אחמד טיבי:
שוכרן.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – לעשות פה תחבורה ציבורית טובה ולעשות את הארץ לארץ נהדרת. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. חבר הכנסת מלכיאלי. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני אודה לחברי חבר הכנסת איתן כבל על היום המיוחד הזה, הנצרך, יחד עם חבר הכנסת אלחרומי וחבר הכנסת דב חנין. אני חושב שאין אחד, אין אדם שנושא התחבורה הציבורית לא מדבר אליו, וזה לא משנה אם הוא עצמו נוסע בתחבורה הציבורית או שהוא נוסע באוטו הפרטי ומקווה שכל מי שעומד בפקק ייסע בתחבורה הציבורית ויפנה לו את הדרך. אין אדם שנושא התחבורה הציבורית לא נוגע לו.
אבל אני רוצה להעלות כאן את הנושא של החברה החרדית. כמו שחבר הכנסת כבל אמר, כל חברה יש לה את הצרכים שלה, יש את הדברים שמפריעים לה. ואני חושב שמשרד התחבורה, עם כל הרצון הטוב, בסופו של דבר לא נוגע בצרכים האמיתיים של הציבור החרדי, ואני רוצה לפרט כמה מהם. קודם כול, נצא מנקודת מוצא ברורה מאוד שהציבור החרדי הוא הצרכן הגדול ביותר – זה לדברי אגד – של תחבורה ציבורית; משפחות ברוכות ילדים שלחלקן הגדול, לרובן המוחלט, אין רכבים פרטיים, וגם אם יש רכבים פרטיים הם קטנים, וכשנוסעים עם המשפחה זה רק בתחבורה הציבורית. והתחבורה הציבורית לא קוראת להם. היא לא זמינה להם במקרה הטוב, ובמקרה הרגיל היא אפילו מרחיקה אותם וגורמת להם ללכת לקנות רכבים פרטיים מעבר ליכולת. ומכאן מגיעים הפקקים, מכאן מגיעות התלונות, מכאן מגיע העומס בכבישים.
אני רוצה להביא כמה דוגמאות לכמה שמשרד התחבורה מנותק פשוט מהמציאות. אני אתן כמה דוגמאות בנושאים שאני מטפל בהם לאחרונה. ילד שעולה לתחבורה הציבורית עד גיל חמש פטור מלשלם על הנסיעה שלו. מה קורה עם אימא שמגיעה עם שני ילדים? אז היא משלמת על ילד אחד רגיל, כמו ילד, ועל הילד השני יש פטור. אבל מה קורה ברב-קו? אדוני היושב-ראש, אימא עולה לאוטובוס עם שני ילדים – על הראשון יש פטור עד גיל חמש, והילד השני משלם כמו ילד, שזה 50%. מה קורה ברב-קו? לא מוציאים רב-קו לילד מתחת לגיל חמש. אז מה קורה? כשאימא עולה עם שני ילדים מתחת לגיל חמש – על אחד יש חינם, ועל הילד השני לא משלמים כמו ילד אלא כמו על מבוגר. כמה שאני פונה למשרד התחבורה – עד היום אין פתרון לזה.
נושא נוסף – נושא של טעינה בטלפון. לא לכולם יש אפליקציות. הציבור החרדי ברובו מחזיק טלפון כשר, שאין בו אפליקציות. אז מה הוא צריך לעשות בשביל להטעין את הרב-קו או בשביל ללכת לברר כמה כסף יש לו בכרטיס? ללכת לעמוד בתור בדואר או באיזו חנות, שיעשו לו טובה.
נורית קורן (הליכוד):
יש בתחנה – – –
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
חלקם לא עובדים. למה לא בטלפון? אנחנו לא נמצאים לפני 200 שנה. תרים טלפון, תבדוק כמה כסף יש לך בכרטיס, תטעין בכרטיס אשראי. בכל חברה שמכבדת את עצמה אתה יכול להטעין דרך הטלפון. במשרד התחבורה זה לא קיים. עכשיו, מה קורה? אתה שולח ילד באוטובוס עם עשרה כרטיסים, תבדוק אם לזה אין, תיקח, ואחד אובד באמצע הדרך.
אני רוצה לשבח בחור צעיר בשם ישי בלך, חרדי, שלקח על עצמו לטפל בנושא התחבורה הציבורית בירושלים. הוא מחזיק תיק התחבורה במינהלים, ולקח על עצמו להיות הנודניק של משרד התחבורה ושל אגד. הוא לקח איתו מתנדבים, ויום-יום הם מסתובבים בשטח, רושמים ומתלוננים. אני גם קורא לציבור ללכת ולהגיש תלונה כשצריך, כי צרכנים שלא דורשים את מה שמגיע להם לא יקבלו את זה אף פעם.
דבר נוסף שאני רוצה לומר – נושא התחבורה הציבורית לכותל. אין מקום מתויר כמו הכותל המערבי. מי שנסע פעם לכותל המערבי בתחבורה ציבורית מבין שזה לא מעשי. אדם הולך בשער האשפות – הוא לא ידע אם האוטובוס עולה למעלה או לא עולה למעלה. מי מחליט? שוטר במקום. עכשיו, אנשים זקנים, חולים, קשישים, מגיעים למקום, מתחילים לרוץ בעליות, יורדים. אין תחבורה מסודרת למקום. וכמה דיונים שהיו לנו בוועדה לפניות הציבור, כמה פניות למשרד התחבורה – לצערי הרב הנושא הזה עדיין תקוע.
ודבר אחרון – אני מצטרף לכל מה שאמרו קודמיי חוץ מדבר אחד, שאני רוצה כן להביע את מחאתי, שאני מקווה שהתחבורה הציבורית כן תגדל, אבל לא בשבת. תחבורה ציבורית בשבת תפלג אותנו לשני עמים. חשוב שנשמור את העם שלנו מאוחד לפחות ביום הקדוש הזה, יום השבת; שלא נהפוך חלק מהאנשים להיות נהגים, להיות אנשים שגם ביום המנוחה לא יראו את הילדים שלהם, לא יראו את המשפחה שלהם. כמה דיברנו בזמנו בחוק השבת שיום השבת הוא יום שמאחד את המשפחה – יושבים כולם סביב שולחן השבת. אם נתיר תחבורה ציבורית בשבת, אותם ילדים שיש להם יום חופשי אחד גם לא יראו את ההורים שלהם, וחבל. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
שוכרן. מיקי לוי, חבר הכנסת.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הגודש בכבישים והעלייה ברכישת מכוניות פרטיות הם ההוכחה, למי שעוד היה צריך, שאין בישראל תחבורה ציבורית מפותחת, יעילה ומתקדמת שמתאימה למדינה מערבית ב-2018 עם שמונה מיליון תושבים. התחבורה הציבורית בישראל עדיין מקושרת, לצערי, למעמד כלכלי נמוך, לכאורה, ולרוב אלה שנוסעים בה עושים זאת בעיקר מתוך חוסר ברירה, ולא כאופציה עדיפה. למרות שכך הורגלנו, אין הכרח שכך יהיה. כשכולנו מגיעים לפריז, ניו יורק או רומא, אמסטרדם או לונדון, איננו שוכרים רכב פרטי ואיננו לוקחים מוניות כדי להתנייד אלא יורדים לרכבת התחתית, לוקחים אוטובוס וכו'. והיות שמדובר בתחבורה ציבורית זמינה בתדירות גבוהה, מסודרת, ברורה ויעילה, אנחנו פוגשים בה גם אנשי עסקים בחליפות, אנשי הייטק, ובעצם את כל שדרת החברה מכל המעמדות הכלכליים.
וזו גם ההוכחה לכך שהישראלי הממוצע איננו מאוהב ברכב הפרטי שלו, אלא שהוא בוחר בו כי אין לו אופציה אמיתית אחרת. אף אחד לא ישכנע אותי שישראלים אוהבים לשבת בתוך קופסת הפח הפרטית שלהם שעות בפקקים. הם עושים זאת כי האופציות האחרות גרועות יותר. וחשוב להבין: אין פתרון אחר. בכל יום עולים 800 כלי רכב; מאות אלפים כל שנה; מיליונים על פני עשור. אנחנו לקראת קטסטרופה תחבורתית. פשוט לא נוכל לזוז פה.
אז אני רוצה לגעת בכמה בעיות שמצריכות טיפול מיידי שיכול לשפר במידת מה את המצב, ואני כבר אומר מראש שאין לי כוונה לדבר על התכנון והביצוע שלוקחים יותר מדי זמן, אלא על בעיות עומק ששר התחבורה מנסה לטפל בהן ולא ניתן להקיף אותן בדקות הבודדות שאני נואם כאן. אבל מה כן? המחסור בנהגי אוטובוס חמור, ואמר את זה חבר הכנסת איתן כבל – כ-3,000 נהגי אוטובוס. כן, אפשר להדביק את הפער. נהגים שסיימו את שירותם, המדינה – שתיתן להם רישיון לרכב ציבורי על חשבונה תמורת התחייבות לשירות ארוך טווח וכו' וכו'. תחבורה ציבורית בשבת – לא יכול להיות שיום בשבוע כל התחבורה הציבורית מושבתת ל-24 שעות. אין לזה אח ורע בעולם. כל עוד לא ימצאו פתרונות כאלה ואחרים לתחבורה הציבורית ביום המנוחה אנשים לא יוותרו על הרכב הפרטי שלהם, ובצדק. ואני לא בעד להוציא עיניים לאלה שהם שומרי שבת. אפשר לעשות מיניבוסים בשכונות שהן אינן דתיות, אפשר להסיט מסלולים, ובחלק מהקטעים אפשר שהולכי הרגל ילכו ברגל עד למקום הנסיעה שממנו המיניבוס ייקח אותם. התדירות יכולה להיות נמוכה יותר, ובמקום באוטובוסים, שעושים רעש, אפשר להשתמש, כפי שאמרתי, במיניבוסים, וליצור כמה קווים מרוכזים במקום רשת הקווים שפועלת לאורך השבוע. הכול פתוח לדיון, אבל לא ייתכן שכל התחבורה הציבורית תהיה ממושבתת בשבת. כך לא נצליח להעביר אנשים מהרכב הפרטי לשימוש בתחבורה ציבורית. זה פשוט לא יקרה.
נת"צים, נתיבי תחבורה ציבורית: מה שאמר כאן חבר הכנסת כבל, לאור מה שנדון בוועדה שלו, שבתוך שלוש שנים יכפילו או ישלשו את מספר הנת"צים במדינת ישראל – אפשר לברך על כך. כרגע המצב הוא רע מאוד.
ביורוקרטיה: דוגמה – התנהלות כושלת בהעלאת אוטובוסים שמונעים בגז לכבישי הארץ. אני אומר לכם, בעניין הזה, חברים, ייתכן שאנחנו צריכים לקפוץ מדרגה כבר לעשור הבא, כי גז – פאסה. אני אומר לכם את זה חד-משמעית. להקים תחנות גז, 50 תחנות בכל רחבי הארץ – 100 מיליון שקל. תחנה לוקחת חמש שנים. כרגע, האוטובוסים, רק אם הם באים עם מערכת גז מובנית, ניתן להפעיל אותם. מאוד ייתכן שמקבלי ההחלטות יצטרכו לחשוב על קפיצה לעשור הבא ולדבר על אוטובוסים חשמליים. זה יותר פתוח, זה פחות מזהם וזה יותר זריז. חברת דן כבר רכשה כמה כאלה לניסוי, והאוטובוסים נמצאים כרגע בניסוי בתל אביב. אולי זה הדור הבא, שמעבר לרכבות הקלות, של אוטובוסים חשמליים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אין תשובת שר? אם אין תשובת שר יש הבעות דעה? יש שר, אבל אין תשובת שר, לפי מה שרשום לי. אתה רוצה לענות, גלנט? משהו? מזרח תיכון, משהו? כלום.
נורית קורן (הליכוד):
השפה הערבית?
היו"ר אחמד טיבי:
הבעות דעה. חבר הכנסת, (אומר בערבית: חבר הכנסת, האח, החבר) סעיד אלחרומי.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אשכורכ, א-סיידי א-ראיס אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהיום הרמנו יום מאוד חשוב בכנסת – כמובן בהובלת חבריי איתן וחנין, שהיו חוד החנית בנושא הזה, ואני, ותמר ויעקב אשר – והוצפו סוגיות מאוד חשובות לחברה הישראלית, מהסיפור של הפקקים, דרך המסופים בגוש דן, דרך הרכבות – נושאים מאוד מאוד חשובים.
אבל כאן אני רוצה ממש במשפטים קצרים לציין את הסוגיה של החברה הערבית, ובפרט של הקבוצות המוחלשות. היינו עדים היום לנוכחות מאוד טובה של נשים מהיישובים הלא-מוכרים בנגב. שם התחבורה הציבורית היא פתח לעתיד, ואם אין תחבורה ציבורית בעצם אין תעסוקה, אין לימודים. חלק מהאנשים שרצו להגיע היום לדיון הגיעו לאחר ארבע שעות וחצי בכבישים, ממקום למקום, עד שהגיעו לכנסת.
אבל אני רוצה לבשר לאנשי היישובים האלה: משרד התחבורה הודיע היום בישיבה של הוועדה למעמד האישה שבתוכנית 2018 תהיה תחבורה ציבורית בשנה הבאה ביישובי המועצות האזוריות נווה מדבר ואל-קסום. ועוד משהו מאוד חשוב: אל-פורעה וא-זרנוק, שני יישובים לא מוכרים – יש להם כבישי גישה, ותהיה שם גם תחבורה ציבורית. אנחנו מקווים שבאופן מהיר שאר היישובים יצטרפו והאוכלוסייה הערבית בנגב, והערבית בכלל, תצטרף לאוכלוסיית המדינה בקבלת שירות של תחבורה ציבורית. בלי תחבורה ציבורית טובה ונאותה אנחנו לא נפתח ולא נקדם את האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הישראלית בכלל. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך מאוד. א-נאאבה נורית קורן.
נורית קורן (הליכוד):
הינה, אני פה.
היו"ר אחמד טיבי:
תפדלי.
מיכל רוזין (מרצ):
נורית, את לא רוצה – – –
עודד פורר (ישראל ביתנו):
היא רוצה להגן על התחבורה הציבורית.
נורית קורן (הליכוד):
קצר, קצר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לציין שאתמול הייתי בפתיחת תחנת רכבת בדרום רעננה, כביש 531, ואני רוצה לציין שהשר כץ, ישראל כץ, הוא שר שחושב איך לפתור את בעיית הפקקים בארץ. נכון, פקקים לא נגמרים. ויושבת כאן חברת הכנסת יעל גרמן, שבזמנו הייתה ראש עיריית הרצליה, והיא יודעת שאני התנגדתי קשות לעורק הראשי הזה, ל-531, כי חשבתי שהעורק הזה לא יהווה את מה שהוא יועד. ואני רוצה להגיד לכם, אני כל בוקר אומרת גם לראש הממשלה וגם לישראל כץ: תודה רבה על שפתחתם את הכביש הזה, כי אנחנו מגיעים בחמש דקות לכביש 6. חמש דקות. עד הבית שלי זה עשר דקות מהרגע שאני מגיעה לכביש 531.
מיכל רוזין (מרצ):
זו הייתה גם התנצלות לפני יעל גרמן?
נורית קורן (הליכוד):
כן, גם, נכון, להגיד. אני אומרת דברים. הייתי מתנגדת – – –
היו"ר אחמד טיבי:
כל בוקר את מתקשרת לראש הממשלה ולשר כץ, אומרת להם תודה?
נורית קורן (הליכוד):
אני אומרת שאני אומרת להם תודה, ותאמין לי, הזכויות שלהם רק הולכות ומתמלאות, כי מה שחשוב פה זה לפתוח את כל מערכת הכבישים, ויחד עם זה את כל מוניות השירות, ועשינו את הרפורמה, הרב-קו, הרכבת הקלה בירושלים – הכול נעשה. הכול.
היו"ר אחמד טיבי:
אבל כל זה זה השר כץ, לא ראש הממשלה.
נורית קורן (הליכוד):
ראש הממשלה מגבה ומביא תקציבים ופותח את הכול. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חברת הכנסת גרמן, תפדלי.
אני יודע שראש הממשלה הוא שר הבריאות, הוא שר החוץ; לא ידעתי שהוא שר התחבורה.
יעל גרמן (יש עתיד):
שוכרן.
היו"ר אחמד טיבי:
תפדלי.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני דווקא רוצה לדבר על תחבורה ציבורית בשבת, ואני מאוד מצטערת שחבר הכנסת, באמת חברי, מיכאל מלכיאלי, לא נמצא כאן, מפני שאין שום פגיעה בציבור החרדי ברגע שתופעל תחבורה ציבורית מצומצמת, כפי שאמר ידידי מיקי לוי. יש לנו חוק שמדבר על תחבורה ציבורית מצומצמת בשבת, שמי שיקבע אם להפעיל אותה או לא להפעיל אותה תהיינה הרשויות המקומיות, וכל רשות מקומית – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אתן מפריעות לחברת הכנסת גרמן.
יעל גרמן (יש עתיד):
מי שיקבע אם להפעיל את התחבורה הציבורית בשבת או לא תהיינה הרשויות המקומיות. תהיה רשות מקומית אחת שתחליט שזה אולי פוגע באמת באוכלוסייה שלה – שם היא לא תפעיל, אבל אם יש רשות אחרת שהרוב בה אכן רוצה, אז במועצת הרשות, שהיא מועצה דמוקרטית, תוכרע ההחלטה, ולפי זה באמת תהיה התחבורה הציבורית. מה שכן, אני חייבת לציין – מיקי ציין את הנושא של המיניבוסים, אני היום אסתפק אפילו בכך שהשר כץ ייתן רשות לכל הרשויות להפעיל מוניות שירות – בעיניי גם זו תחבורה ציבורית – אבל שייתן.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
רק במילה: אני רוצה לנצל את העובדה שנמצא כאן שר השיכון, אומנם בהסוואה, אבל אנחנו רואים שהוא פה. אדוני שר השיכון, תחבורה ציבורית זה לא רק שר התחבורה – זו מדיניות ממשלתית, וגם ברמת הבנייה. צריך להבין: בארצות הברית, למשל, כשבונים בניין משרדים, אוסרים, אוסרים – לא שמכריחים כמו בארץ – אוסרים בנייה של חניות ומחייבים חיבור של בניין המשרדים לעורק התחבורה הציבורית. העובדה שאנחנו בונים חניות ומחייבים לפעמים שתי חניות לדירה או למשרד כחניות צמודות מייקרת את מחיר הדיור מצד אחד, ומהצד השני נותנים תנאים כדי שאנשים יהיו ברכבים פרטיים ולא בתחבורה הציבורית. המדיניות צריכה להיות מדיניות כוללת. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת שי, תפדל.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להודות לכל מי שיזם את היום המיוחד הזה לתחבורה ציבורית. חברה לא יכולה להתקיים ללא תחבורה ציבורית זמינה, שוטפת, שווה לכל נפש. לא יכולה. אני, מכל ההיבטים, רוצה לדבר על ההיבט החברתי – על היכולת להניע אנשים ממקום למקום. אני רוצה לדבר במיוחד על האזרחים הוותיקים, אנשים מבוגרים – שלא כולם יכולים ולא כולם רוצים לעלות על הכביש ולנהוג; שהכביש בישראל מייצג את הג'ונגל המודרני במרעו, כלומר הג'ונגל לפעמים נראה לי קצת יותר peaceful, יותר שוחר שלום מאשר נהיגה על כביש במדינת ישראל, ורק האירועים בימים האחרונים מלמדים את זה. אז אני לא רוצה שאנשים מבוגרים ייקלעו לשם, ואם הם יכולים לעלות על אוטובוס או על רכבת או על כלי אחר, ציבורי, ולשבת בניחותא, יפנו להם מקום וזה יהיה ממוזג וזה יביא אותם למקום המיועד, למטרתם – זו איכות חיים. כך אפשר.
לכן, אני חושב שמדינת ישראל צריכה לפטור את האזרחים הוותיקים – לא רק להקל עליהם, לא רק לתת להם הנחה; לפטור אותם מתשלום עבור נסיעה בתחבורה הציבורית. זה ישנה את חייהם, זה יטיב עימם וזה יטיב עם החברה כולה. אני קודם כול ומעל לכול רוצה לראות בתחבורה הציבורית את הכלי שעושה את המהפכה בחייהם של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
היות שאף אחד מאלה שהביעו דעה אחרת לא הציע להעביר את זה לוועדה, זה מסבך את המצב מבחינה תקנונית, ואי-אפשר להעביר את זה לוועדה, כי אף אחד לא הציע. כשיש הצעה לדיון דחוף, הצעה דחופה, זה למליאה. ואתם כבר הצעתם, ולכן אני אנצל את מעמדי הרם, כחבר כנסת מן המניין, ואציע להעביר את זה לוועדת הכלכלה, כדי להציל את הנושא הזה של התחבורה הציבורית, ואז היא תוכל להגיד גם לראש הממשלה בבוקר וגם לישראל כץ בבוקר תודה, וגם לי – אני הצלתי את המצב. תודה רבה. אני מציע להעביר את זה לוועדת הכלכלה.
עכשיו, מי שבעד, הוא בעד להעביר את זה לוועדת כלכלה, כהצעתי. מי שנגד, הוא בעד הסרה מהמליאה. תפדלו. יונה, אל תצביע ממקום מושבך ליד אלי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – – שלא אסתבך – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
הוא לא מספיק – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תחכה לי – – – שעון.
היו"ר אחמד טיבי:
מה זה "לחכות לך"? יש שעון. אומר לי: תחכה לי.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תוסיף אותי – – –
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים.
גם מסעוד גנאים וגם יוסי יונה הצביעו בעד – לפרוטוקול. זה יעבור לדיון בוועדת הכלכלה.
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול החלק בפרק י"ב שעניינו רישוי עסקים דיפרנציאלי, שפוצל מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר אחמד טיבי:
אני רואה שחברת הכנסת יעל גרמן כבר נמצאת על הדוכן, זריזה. פיצול רישוי עסקים דיפרנציאלי, שפוצל מהצעת חוק התוכנית הכלכלית. בבקשה, גברתי.
יעל גרמן (בשם ועדת הפנים):
על פי הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה מחליטה הכנסת, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת הוועדה לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 108(12) לעניין סעיף 8(ו) לחוק רישוי עסקים המוצע בו וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר סעיפי פרק י"ב, שעניינם רישוי עסקים דיפרנציאלי.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
יעל גרמן (יש עתיד):
מספיק בהחלט, נכון?
היו"ר אחמד טיבי:
מובן. אני חושב שכל חברי הכנסת הבינו.
יעל גרמן (יש עתיד):
ברור. כולם הבינו.
היו"ר אחמד טיבי:
בוודאי. תודה רבה. אני סוגר את הרשימה.
מירב בן ארי (כולנו):
תסגור.
היו"ר אחמד טיבי:
ואני מודה לחברת הכנסת מירב בן ארי על שהמליצה בפניי לסגור את הרשימה מהר.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
היא חיזקה, היא חיזקה. היא לא המליצה.
היו"ר אחמד טיבי:
לא, לא. ראיתי את ההמלצה הזאת מייד כשהיא נכנסה לכאן. כל הזמן אומרת: יאללה, יאללה, יאללה.
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד הפיצול. מי שנגד – הוא נגד הודעת ועדת הפנים על הפיצול.
הצבעה מס' 4
בעד הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול החלק בפרק י"ב שעניינו רישוי עסקים דיפרנציאלי, שפוצל מהצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
משום מה יש חברים שלא הצביעו, למרות – בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. חבר הכנסת אלי אלאלוף, ראיתי שהוא ניסה ללחוץ ולא הצליח, אז הוא מצורף כמי שתמך בהודעת הפיצול, וכך גם חבר הכנסת מסעוד גנאים.
הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' כ/788; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 347, עמ' 29496; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
אנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11), לקריאה שנייה ושלישית. יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן, א-נאאבה נורית קורן.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מודה לכל החברים שנשארו כאן כדי להצביע על החוק החשוב הזה. אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11 – הוראת שעה) שאני יזמתי.
היו"ר אחמד טיבי:
עשית עבודה שקדנית וחרוצה. מגיע לך – – –
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מתנצלת מראש, כי אני צריכה להקריא את כל החוק לתוך הפרוטוקול, כי זה חשוב – זה משמש אחר כך את בית המשפט. זה מאוד חשוב.
יעל גרמן (יש עתיד):
את לא יכולה למסור – – –
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
לא, לא. אני חייבת להקריא את הכול.
פרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן עלתה לסדר-היום הציבורי עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת, והדיון בנושא הוביל להקמתן של כמה ועדות חקירה: ועדת בהלול-מינקובסקי, שהוקמה בשנת 1967 וסיימה את פעילותה בשנת 1968; ועדת שלגי, ועדת בירור שהוקמה בספטמבר 1988 על פי חוק ועדות החקירה, התשכ"ט–1968; ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי, ועדת חקירה שהוקמה בינואר 1995, ובראשה שופט בית המשפט העליון יהודה כהן. באמצע שנת 1999 פרש השופט כהן מתפקידו, ובמקומו מונה שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי. הוועדה הגישה דוח ביניים בשנת 1997, ואת מסקנותיה הגישה בשנת 2001. על חומרי החקירה הוטל חיסיון, בהוראת הממשלה, עד שנת 2071.
לאחר פעילותי מול ראש הממשלה לפתיחת החיסיון ופרסום חומרי החקירה, המסמכים נחשפו לציבור ב-26 בדצמבר 2016. גנז המדינה חשף לציבור את הפרוטוקולים והמסמכים של הוועדות האמורות בכפוף לחסיונות שבדין.
החוק שאנו מאשרים היום הוא חוק היסטורי ומהפכני שמאפשר תשובות למשפחות. זאת מדרגה נוספת בחקר האמת. מטרתה של הצעת החוק היא לסייע למשפחות הילדים שנעלמו להתחקות אחר גורל יקיריהן ולברר פרטים על אודות ילדים שאומצו ופרטיהם ידועים, אם הם מופיעים בפנקס האימוצים. לשם כך מוצע לקבוע לתקופה קצובה של חמש שנים הוראות מיוחדות החורגות מהדין הכללי בנוגע לגילוי פרטי האימוץ של ילדים אלה. סעיף 30 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א–1981, קובע כי פנקס האימוצים לא יהיה פתוח לעיון, למעט למספר מצומצם של גורמי מקצוע, למאומץ הבגיר עצמו וביוזמתו, לפי בקשתו – זה מה שאומר החוק היום – ובהתאם לשיקול דעתו של עובד סוציאלי ראשי. על אף הוראות חוק האימוץ מוצע להסמיך עובד סוציאלי ראשי להודיע לקרוב מדרגה ראשונה של יהודי בן למשפחה יוצאת תימן, המזרח או הבלקן שנטען כי הוא אומץ בין השנים 1948 ו-1954 אם יש לגביו רישום בפנקס האימוצים.
אלי אלאלוף (כולנו):
מרוקו נמצאת במערב. תוציאו אותנו מהמזרח. אנחנו, טוב לנו במערב.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
במערב? אוקיי. אדוני חבר הכנסת אלי אלאלוף, אנחנו פירטנו בכוונה את כל השמות של המדינות, כדי לאפשר לכולם ולא לסגור את הדלת.
אלי אלאלוף (כולנו):
המגרב זה מערב, לא מזרח.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אין בעיה. בכיף.
היו"ר אחמד טיבי:
הוצאת אותה מפוקוס.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
אם אין בן משפחה, כאמור, ניתן יהיה למסור את ההודעה לילד של אח או אחות של ילד, כאמור, כלומר, אנחנו מאפשרים גם לדור השני וגם לדור השלישי לבוא ולבקש בקשה לפתוח את תיק האימוץ. ההודעה תימסר לבן משפחה בתוך 30 ימים מהיום שהקרוב הגיש את הבקשה לעובד הסוציאלי הראשי. עוד מוצע להעניק לעובד הסוציאלי הראשי שיקול דעת למסור, בהחלטה מנוקמת בכתב, גם לגבי מי שנטען כי אומץ לאחר שנת 1954. זה סעיף חשוב מאוד, שלא סוגר את הדלת בפני כל אחד שרוצה לבדוק את פנקס האימוץ. עוד מוצע לקבוע כי אם העובד הסוציאלי הראשי מצא רישום בפנקס האימוצים לגבי אותו ילד, הוא יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה או לנציגו, וזה יפנה לבית המשפט בבקשה לקיים דיון בהתרת פרסום או גילוי של פרטים אסורים בפרסום לפי הוראות סעיף 34(ב1) לחוק האימוץ.
מטרתו של החוק המוצע היא להקל על המשפחות לאתר את יקיריהן ולסייע להן בהליך הפנייה לבית המשפט, אולם אין הוא חוסם את הדרך בפני משפחה שרוצה בכך לפנות לבית המשפט בעצמה. טובת המשפחות עומדות לנגד עיניי. הרצון למנוע מהמשפחות להמשיך לחוות את האובדן, ולתת תשובות אמיתיות, הוא שהוביל אותי לחקיקה זו.
אני רוצה לומר לכם שזהו חוק באמת היסטורי ומהפכני, מהסיבה הפשוטה שכל הזמן צעקו: תפתחי את תיקי האימוץ – שם התשובה. תפתחי אותם. והינה, עכשיו הגעתי לסוף הדרך, והינה, באמת אנחנו מאשרים את החוק החשוב הזה, החוק – אני יודעת שזה רק עוד מדרגה. אני יודעת שיש מקרים שהאימוצים לא נרשמו, וכאן יש לנו בעיה, אבל לפחות ניתן מענה אם כן נרשמו האימוצים. להזכיר לכם שאפילו לשאול אם יש תיק אימוץ – העובד הסוציאלי לא יכול להשיב. לכן, החוק הזה הוא מהפכני ביותר.
אני מבקשת לברך את צוות הוועדה, היועצים המשפטיים, נציגי המשרדים השונים שסייעו לי לקדם את הנושא. מהשירות למען הילד: אורנה הירשפלד, דבורה שבתאי ועו"ד ליאורה אברמוביץ; ממשרד המשפטים: עו"ד ליאת יעקובוביץ והמשנה ליועץ המשפטי לשעבר אבי ליכט. כאן אני חייבת לומר שאבי ליכט ליווה אותי מרגע פתיחת החיסיון על חומרי החקירה של ועדת כהן-קדמי. בהתחלה הוא נכנס לחדר שלי ואמר: מה המשוגעת הזאת רוצה ממני? בסוף השיחה הוא הפך להיות מחויב. הוא סייע לי בכל חוק אפשרי, גם בחוק של פתיחת הקברים, כי הוא הבין כמה חשוב לתת תשובה למשפחות ולהגיע לחקר האמת, כי עכשיו זאת שעת רצון ועכשיו צריך לעשות את הדברים, לא להמתין. זו העת, זו העת. על כך אני מודה לאבי ליכט, שבעצם כבר עזב את המשרד.
אני רוצה להודות לעו"ד דן מרזוק ולעו"ד ורד קירו-זילברמן, צוות היועצים המשפטיים של הוועדה. כמו כן אני רוצה להודות למירב שמעון, מנהלת הוועדה, ולשירלי בראשי מזכירת הוועדה. וכמובן – לצוות העוזרים שלי, עמיר עופר, קורל רבין, מתן בן דוד ובת שבע כוכבי. ובסוף בסוף אני רוצה להודות – יש כאן משפחות שנשארו מהדיון שעשיתי בשעה 14:00; חלק מהמשפחות כבר הלכו, כי באמת כבר מאוחר. ואני רוצה לומר לכן תודה, כי מכם, רק מכם, כן, מכם, וגם ממך, יונה מוכתר, ונחמן מזעקי, רחמים, אליהו יצחק – רק מכם אני שואבת את הכוח להמשיך. ואני רוצה להודות לרב רצון ערוסי, שמלווה אותי, ואני רוצה להודות לרב שלמה קורח, שמגבה אותי. אני רוצה למסור לו רפואה שלמה. אני רוצה לומר לכם, יש אנשים טובים שממשיכים איתי את הדרך, והם יודעים שזאת שעת רצון ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את זה.
אז להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקשת מכם, חבריי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, לאשר את החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. בקשות, רשות דיבור, הסתייגויות. חבר הכנסת אורי מקלב – לא מוותר. חמש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
יעל גרמן (יש עתיד):
אנחנו מצביעים?
היו"ר אחמד טיבי:
לא, אני בודק את הערנות שלכם. אני מודיע לפרוטוקול שההצבעה הייתה בדיקת מערכת. מי אלה שהצביעו בעד בהצבעה שהיא טכנית? מסעוד, נגד באופן אוטומטי? נגד.
יעל גרמן (יש עתיד):
אחמד, עשית חזרה כללית.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתה שאלת אם אני מוותר – אני לא יכול לוותר. כל ההרשמה לבקשת דיבור זה כדי להביע הערכה והוקרה מאוד מאוד גדולה לחברת הכנסת נורית קורן. בכל הצעת חוק יש את העמל שלה והמזל שלה, את ההשקעה ואת מבחן התוצאה, אבל כאחד שמלווה – בחוק הזה קצת מרחוק, אבל בחוקים הקודמים יותר מקרוב – אני יודע כמה עמל. זה בעצם לעשות יש מאין; כל הנושא הזה זה להרים טונות של בטון שניסו להניח על כל הנושא הזה של ילדי תימן והבלקן ולקחת דברים. והיה בזה הרבה מטענים רגשיים שמשפחות שלמות סוחבות על עצמן, קודם כול בהרגשת צער גדול מאוד, עוול, בכך שאולי הן לא עמדו חזק ולא ידעו לעמוד חזק מול עוולות, מול המערכת, מול הממסד, תוך ניצול, והיום הן מרגישות שמה שהן יכולות לעשות זה באמת להגיע לחקר האמת. ואת עמדת ועשית את זה בהתמדה מאין כמוה שראויה לכל הערכה. ואת לא עושה רק על דעת עצמך – את מתייעצת ושואלת ומקבלת גיבוי, כולל גיבוי של הממסד ושל אנשים שמעורבים בזה, וגם החלק ההלכתי שבעניין, כדי לא לפגוע גם בחלק הזה.
כפי שנאמר ואמרנו בעבר, יש לנו עניין אמיתי לברר את האמת. הבירור חשוב מאוד. יש חשיבות מאוד מאוד גדולה לדעת ולא להניח את מה שהיה, בגלל שיכולים לצאת מזה קלקולים גדולים, וחקר האמת בנושא הזה הוא משהו שיש בו ערך חשוב מאוד.
לכן, אני חושב שהעמל הרב – היום את יכולה לבוא ולברך שיש שכר לעמלך. הבאת היום הצעת חוק שנייה, ואנחנו גם לקראת הצעת חוק – איך אמרת? אני אתפנה מזה ונלך למאגר הגנטי, ואני חושב שאת תיתני תמונה שלמה בנושא הזה. הבאת את כל הנושא הזה למקום אחר שהוא לא היה בו. באמת, יישר כוח גדול מאוד.
נורית קורן (הליכוד):
תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חבר הכנסת מקלב. חברת הכנסת מיכל בירן.
אורי מקלב (יהדות התורה):
מיכל רוזין.
היו"ר אחמד טיבי:
מה אמרתי?
אורי מקלב (יהדות התורה):
מיכל בירן אמרת.
היו"ר אחמד טיבי:
אמרתי מיכל בירן, נכון.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אינה נוכחת.
היו"ר אחמד טיבי:
אינה נוכחת. אחר כך – חבר הכנסת יוסי יונה. הוא נוכח.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת נורית קורן, היכן את?
נורית קורן (הליכוד):
כן, אני פה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
קודם כול אני רוצה להתחיל בלברך אותך בשל הפעילות הנמרצת, השיטתית והמתמשכת בנושא הזה, שאפשר לכנות אותו אחת הפרשות האומללות ביותר שידעה החברה הישראלית לדורותיה, וכן לברך אותך על יוזמת החוק הנוכחית, חוק האימוץ. כאן, יש לציין גם את העובדה שחלק מהאנשים אולי הוטרדו מחוק האימוץ, שבסופו של דבר אכן עומדת למאומץ או למאומצת, היה והם אכן נמצאו, הזכות שלא להיחשף ולא ליצור קשר עם המשפחה. עצם הפרוצדורה אומרת שכאשר בן דור שני, שלישי, פונה לעובד סוציאלי, לעובדת הסוציאלית הראשית, בשעה שמתקבל אישור שאכן היה תיק אימוץ, ישנה פנייה לבית המשפט, בית המשפט מאשר את התהליך, ורק אז נעשית פנייה למאומץ-למאומצת, ומודיעים לו שבני משפחתו מבקשים ליצור קשר איתו-איתה. היה והוא או היא אינם מוכנים לקשר הזה – בכך נסתם הגולל על איחוד המשפחות.
אם כן, רציתי ורוצה לציין את הנקודה הזאת כדי להפיג חשש מליבם של אנשים ששמעו על החוק הזה וחשבו או חושבים או מוטרדים מהאפשרות שמא זה יהווה איזשהו נטל או שתהיה איזושהי פעולה כנגד המאומץ או המאומצת. אם כן, משעה שהובהרה הנקודה הזאת, אני רוצה לחזור ולומר – לברך אותך, נורית, ולהגיד משפט או שניים, ברשותך, אדוני היושב-ראש: ראו, זו פרשה אומללה, זו טרגדיה שככל שאנחנו חושפים פרטים נוספים עליה מתברר לנו עד כמה היא הייתה רווחת, וזה לא מקרה אחד ולא שני מקרים; מסתבר שמדובר במשהו שהוא שיטתי. באמת אפשר לכנות אותו פשע נורא.
אני רוצה לסיים ולומר: הביטו, האנשים שאכן, בואו נאמר, איתרע מזלם והם היו קורבן לדבר הזה אינם מבקשים נקמה, אינם מבקשים למצות את הדין, אדוני, אפילו במובן זה של מי שעשה זאת – הבה ונושיב אותו בכלא; מרבית האנשים האלה כבר הלכו לעולמם – אלא יש כאן דווקא רצון לפיוס, משום שמשעה שאנחנו באמת מגיעים וסוגרים את הפרשייה הזאת, אנחנו יכולים להתקדם הלאה; החברה שלנו יכולה להיות בריאה יותר, טובה יותר, הומנית יותר וסולידרית יותר. אז שוב, תודה, נורית, על פועלך בתחום הזה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת איתן כבל – איננו. מיכל רוזין.
מיכל רוזין (מרצ):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חברת הכנסת נורית קורן, אני מתנצלת בפני שאר באי הבית, אבל אני בהחלט נשארתי פה מ-16:00, כשסיימנו את הישיבה בחוץ וביטחון, עד עכשיו בעיקר בשביל החוק הזה, ובעיקר בשביל להגיד לך, נורית, שאני גאה בך על משימת החיים שלקחת, ועשית פה בית ספר לכולנו. מהרגע שהקמת את הוועדה – שחשבנו שזה חסר סיכוי – מה שאת מצליחה לחוקק ולעשות בעזרת הצוות המדהים, שאני רואה את המסירות האדירה שלו לנושא, ואני יודעת כמה לא קל וכמה לא פשוט וכמה רמת הציפיות של כולם כל כך גבוהה.
חברים, יש פה פצע פתוח של משפחות, פצע מדמם. זה לא פצע של פוסט-טראומה, זו טראומה יומיומית. אני שומעת את האנשים האלה והם בטראומה. ונורית מצליחה לגשר בין כולם, בין הציפיות האדירות שמה שלא תעשי הן אף פעם לא יתמלאו; אף אחד לא יכול להזניק אותנו חזרה לשנות ה-50 או ה-60 ולראות בעיניים מה קרה ולחקור. ולכן כל מה שלא נעשה – ואת עושה כל מה שאת יכולה, אם זה המאגר הגנטי ואם הביקורים התכופים בבתי העלמין – אני לא יודעת אם חברי הכנסת יודעים את זה – שזו חוויה קשה כשלעצמה, ואם הצעת החוק הזאת של האימוץ. ואני יודעת היטב איך באמת את הופכת כל אבן, גם בספר החוקים, גם מול הרשויות. ואני רואה גם אנשים מתוך הרשויות שהיו סקפטיים בהתחלה, ועכשיו הם כבר מגויסים לחלוטין לפתוח כמה שיותר, לחשוף כמה שיותר – כמובן, חשיפת הארכיונים – וזה מול ביורוקרטיה מאוד מאוד קשה. כל דבר כזה כמו חוק האימוץ זה דבר שמאוד מאוד קשה לגעת בו – אני, שמתעסקת עם זה נכון ל-2018 – וקשה לגעת ולבדוק ולשנות אותו, ובוודאי מה שקרה בעבר עוד יותר קשה.
אז אני מאוד מאוד גאה בך. אני יודעת שאת עומדת בלחצים בלתי אפשריים, ובעניין הזה באמת אין קואליציה ואופוזיציה. אנחנו מאחוריך 180% – אין דבר כזה – ואנחנו איתך, וכל הכבוד. תודה.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מודה לך. דיברת יפה, חברת הכנסת מיכל רוזין. פנינה תמנו-שטה – מיש מווג'ודה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 6
בעד סעיף 1 – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 18, אין מתנגדים, אין נמנעים.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית, אחרי שזה התקבל בקריאה שנייה. בבקשה.
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 19
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה רבה. תודה רבה לכולכם על האמון. זה עלה לי בבריאות.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 19, אין מתנגדים, אין נמנעים. ובכן, הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 11) (הוראת שעה), התקבלה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. ברכות לחברת הכנסת קורן.
נורית קורן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
מברוכ.
הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016) (תיקון מס' 2) (חידוש היתר לשימוש חורג ביחידת דיור), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/792); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
הנושא הבא – הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016) (תיקון מס' 2) (חידוש היתר לשימוש חורג ביחידת דיור), התשע"ח–2018. חברת הכנסת מירב בן ארי.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היתר לשימוש חורג) – אני אומר בקצרה ובצורה ברורה: לפני שנתיים אנחנו לקחנו לוועדה המקומית את האפשרות לתת – לעסקים בעיקר – את האפשרות לשימוש חורג. עסקים שבמשך שנים, אם זה מסעדות, אם זה בתי קפה, אם זה בתי מלון – אני רק אגיד לכם שבשבוע שעבר קיבלתי מייל קצר מעסק משפחתי שנמצא בסכנת סגירה רק בגלל שהוועדה המקומית רוצה לאשר לו, אבל החוק לצערי לקח את האפשרות שלהם. אנחנו בעצם נותנים בחוק הזה את האפשרות לוועדה המקומית, את שיקול הדעת, לתת בחזרה לאותם עסקים את האישור לשימוש חורג במקום. הצעת החוק מתקנת את המצב הקיים ונותנת לוועדה המקומית שיקול דעת לחדש היתרים, בעיקר לעסקים ועסקים קטנים.
זה החוק. הוא קצר. גם בטרומית כולכם תמכתם. אני אודה לכם על תמיכתכם בחוק הזה. אני מצטערת שאני מדברת קצר, אבל קשה להיות אימא לתינוקת ושני לילות לא לראות אותה, אז ברשותכם. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
יש רשימת דוברים: נחמן שי – מוותר; איציק שמולי – מוותר; דב חנין הודיע – באופן חסר תקדים דב חנין הודיע שהוא מוחק את שמו מכל בקשות הדיבור לדעה אחרת. אין ספק שמדובר בתקדים, היסטוריה; מוסי רז – מוותר; עליזה לביא – מוותרת; יעל כהן-פארן – מיש מווג'ודה; מיכל רוזין – מוותרת, לראשונה; תמר זנדברג – מיש מווג'ודה; חיים ילין – בדרום; ינון אזולאי – אינו נוכח; ישראל אייכלר – מיש מווג'וד; עבד אל חכים חאג' יחיא – מיש מווג'וד; יהודה גליק – מיש מווג'וד; סעיד אלחרומי – יתנאזל; רויטל סויד – מיש מווג'ודה; זוהיר בהלול – מיש מווג'וד; טלב אבו עראר – מיש מווג'וד; עמר בר-לב – מיש מווג'וד; איילת נחמיאס ורבין – מיש מווג'ודה; איל בן ראובן – מיש מווג'וד; יואל חסון – מיש מווג'וד; מיכאל מלכיאלי – מיש מווג'וד; מאיר כהן – איננו; סאלח סעד – מיש מווג'וד; איתן ברושי – מיש מווג'וד; יוסי יונה – מווג'וד, אבל מתנאזל; פנינה תמנו – מיש מווג'ודה; מיכל בירן – מיש הון; עמיר פרץ – מיש מווג'וד; יואב קיש – מיש מווג'וד; יעל גרמן – מזדהה עם מירב בן ארי; דוד אמסלם – מיש מווג'וד; לאה פדידה – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
מווג'וד – – –
היו"ר אחמד טיבי:
איימן עודה – איננו; קסניה סבטלובה – איננה; חנין זועבי – איננה; נורית קורן – פה והיא מוותרת; אחמד טיבי – טרם החליט; עפר שלח – מיש מווג'וד; אברהם נגוסה – מיש מווג'וד; מיקי לוי – מיש מווג'וד.
עוברים להצבעה, רבותיי. ההצבעה – תיקון מס' 2, התוכנית הכלכלית.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה רבה לכולם.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016) (תיקון מס' 2) (חידוש היתר לשימוש חורג ביחידת דיור), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
עבר בקריאה ראשונה. 14 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. (תיקון מס' 2) (חידוש היתר לשימוש חורג ביחידת דיור), עובר לוועדת הפנים להמשך דיון.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – אפשר להוסיף אותי להצבעה בעד?
היו"ר אחמד טיבי:
חבר הכנסת אלי אלאלוף, לפרוטוקול – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גם אני.
היו"ר אחמד טיבי:
– – והצטרף גם השר יואב גלנט.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גם אני.
היו"ר אחמד טיבי:
גם יוסי יונה הצטרף. זה עובר לוועדת הפנים, עוד פעם.
הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 11) (מתן שירות ציבורי ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/787); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
הנושא השני – הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 11) (מתן שירות ציבורי ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), לקריאה ראשונה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, תפדל.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
שוכרן, חדרת ראיס אל-ג'לסה. להמשיך בערבית או – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה תצביע אותו דבר גם אם אני אדבר בערבית, נכון? אז זה לא כל כך ישנה.
תיקון חברתי מאוד חשוב – פטור מעמידה בתור לשירות ציבורי לפי תור לאשה בהיריון. יכול להיות ששמעתם אותי כבר אומר שהרעיון לחוק הזה נוצר כשהייתי עם אשתי כשהייתה בהיריון בטיול באיטליה, צפון איטליה, במקרה הזה. כשהגענו למקומות תיירותיים, אבל גם למסעדות, בהרבה מקרים רציתי לוותר על התור, כי אמרנו: מה, נחכה עכשיו שעות כדי לקבל שירות? הרי אשתי לא יכולה לסבול את העמידה בתור. וכל פעם ראינו, והופתענו לטובה, שהסדרנים, השומרים, ניגשו אלינו כשראו שאנחנו רצינו לוותר על השירות, ניגשו אלינו ואמרו: אתם לא צריכים לחכות, בבקשה תיכנסו. זה בעצם בהחלט אפשר לאשתי, אבל גם לי בתור מלווה, גם להיכנס למקומות תיירותיים וגם לקבל שירות באופן ראוי.
כשחזרתי ארצה שמתי לב שאין הסדרים דומים, אבל גם שמתי לב שיש חקיקה חדשה שנותנת פטור לאזרחים ותיקים. אזרחים ותיקים אלו אזרחים מעל גיל 80. אני עדיין הייתי עם זיכרונות טריים מהחוויה החיובית שהייתה לי באיטליה, לצורך העניין, ואמרתי: הינה, זה רעיון מצוין. וחשוב לי להדגיש בקצרה – אמרתי לעצמי: ואללה, סוף-סוף נושא שאינו פוליטי ואינו מעורר רגשות פוליטיים, נכון, חברת הכנסת ברקו? אמרתי: סוף-סוף אני מציע – – –
ענת ברקו (הליכוד):
בתור אישה שהייתה שלוש פעמים בהיריון אני מסכימה איתך.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זהו, זה לא משהו פוליטי. לשמחתי גם אין לזה עלות תקציבית, כי לפעמים, אתם יודעים, ועדת השרים והממשלה אומרים לי שאם זה לא פוליטי, אז יש מחסום כלכלי. כאן זה לא פוליטי ולא כלכלי, לשמחתי. אכן, ועדת השרים אישרה, הודות לתמיכה של השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל, וגם של השרה סופה לנדבר, והינה, סוף-סוף אני מצליח להגיע למעמד של קריאה ראשונה.
אני מקווה שזו תהיה רק תחילת הדרך ושהחוק הזה יפתח דלת לחקיקה נוספת, לפחות זו שאינה חקיקה פוליטית ואינה חקיקה שמצריכה תקציב או מעמיסה על התקציב, ושאין שום סיבה שלא לאשר אותה.
אז, שוב, אני מודה לכם על התמיכה. האמת היא שאני גם מודה לאשתי אינס, שיצרה את הרעיון הזה, שיכול באמת לשרת נשים בהיריון. אני גם חושב שצריך לחשוב על פיתוח הרעיון לאנשים עם מוגבלות, לפחות מוגבלות קשה, אבל בשלב הזה, בינתיים, זה מה שמוצע. אני מבקש את תמיכתכם.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני מניח שהיא גם קיימת. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חבר הכנסת ג'בארין. רשימת הדוברים: סאלח סעד – מיש מווג'וד; תמר זנדברג – מיש מווג'ודה; מירב בן ארי – (אומר בערבית: הלכה;) מיכל רוזין – מוותרת; ישראל אייכלר – מיש מווג'וד. איציק שמולי.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
קצר. תודה רבה. אני לא אדבר הרבה. כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה לברך אותך, חברי חבר הכנסת ג'בארין, על הצעת החוק הבאמת-מצוינת שלך. מהניסיון שלי, הרי אנחנו חוקקנו חוק די דומה לגבי אזרחים ותיקים, ואנחנו מתמודדים כרגע עם מצב של פרשנויות מעוותות של חלק מהגופים, שבעצם נמנעים מלהחיל את זה על עצמם – בין השאר קופות חולים, שאומנם קבענו שהחוק של הקדימות בתור לא יחול על עצם קבלת שירות רפואי, אבל כן יחול על שירותי מזכירות ומינהלה ודברים מהסוג הזה.
בכל מקרה, אני חושב שהצעת החוק הזאת היא מאוד מאוד ראויה. חבל שאנחנו צריכים לחוקק בתחומים האלה ואלה לא פשוט נורמות בתוך החברה הישראלית, אבל בכל מקרה, כל זמן שהמצב הוא כזה, אז בוודאי שצריך את המחוקק כדי שיבנה את הנורמות לעתיד. אז באמת כל הכבוד ויישר כוח.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. נחמן שי – (אומר בערבית: נמצא ורוצה לדבר.)
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך, חבר הכנסת ג'בארין, על ההחלטה, על ההצעה שלך. קצת יותר מוקדם במליאה דיברתי על החוק הדומה – הוא מוזכר אצלך – לגבי בני 80 ומעלה. אנחנו עכשיו יוזמים איזשהו קמפיין – דיבר על זה גם חברי איציק שמולי – שמקומות ציבוריים יכבדו את החוק. אנחנו יודעים, בצער רב, שחלק מהחוקים שהכנסת הזאת מחוקקת, כמו חלק מהחלטות הממשלה, לא נאכפים בסופו של דבר ולא יוצאים אל הפועל. זה חמור מאוד. אני מקווה שזה לא יהיה גורלה של הצעת החוק שלך, ואני מקווה שזה גם לא יהיה גורלה של אותה הצעת חוק ממשלתית, של החוק הממשלתי שנתן עדיפות בעמידה בתור לבני 80 ומעלה. אתה אפילו יותר נדיב – אתה גם מזכיר אזרחים ותיקים.
הביטוי התנ"כי "והדרת פני זקן", הייתה לו פעם משמעות במדינת ישראל. נהגו לכבד אנשים שעמדו בתור – בתור לאוטובוס, בתור לקופת חולים, בתור לכל מקום; ומה לעשות, יש הרבה מקומות במדינת ישראל שאנשים ממתינים בתור לשירות ציבורי כזה או אחר. התרבות הזאת חלפה מן העולם, לצערי. היא צריכה לעבור איזושהי רפורמה, כנראה, ולהתחיל עוד פעם חינוך של אנשים צעירים כדי שיבינו שאדם מבוגר ראוי ליחס אחר.
אזרחים ותיקים בתרגום מאנגלית היה צריך לומר אזרחים בכירים – citizens senior: אזרחים בכירים. יכול להיות שאם היו מגדירים אותם כאזרחים בכירים זה היה עוזר יותר. בכל מקרה, אני מקווה שהחוק שלך והחוק ההוא יהיו באמת צעדים נכונים בדרך הזאת להכיר בכך שיש אוכלוסיות מיוחדות, והן זקוקות וראויות ליחס מיוחד. תודה לך.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. יעל גרמן – מוותרת; חיים ילין – כאמור, בדרום; יואל חסון; סעיד אלחרומי, שוכרן; מוסי רז, שוכרן. מסעוד גנאים – (אומר בערבית: רוצה לדבר.)
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אני רוצה לברך אותו. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, אני עליתי דבר ראשון כדי לברך את חברנו חבר הכנסת יוסף ג'בארין על הצעת החוק החשובה, החברתית, האנושית, ההומנית. דבר שני – זה נכון מבחינה מוסרית ומבחינת עולם הערכים. אנחנו צריכים לקבע, צריכים בסוף להשריש את הערך של לכבד את האחר, לתת למי שזקוק; למי שזקוק – לתת לו את העדיפות כדי לעזור לו: אישה בהיריון, איש מבוגר, איש חלש; לתת לו את השירות או את העדיפות כדי להקל עליו. דבר שלישי – זה גם מסר לכולם שאנחנו פה לא רק – שהפוליטי מעורב מאוד בהומני, באנושי ובחברתי, וזה החשוב ביותר בעשייה הפוליטית שלנו. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. עיסאווי פריג' – מיש הון; איל בן ראובן – מיש הון; איילת נחמיאס – מיש הון; עבד אל חכים חאג' יחיא – מיש הון; עליזה לביא – מוותרת; מיקי לוי – לא כאן; איתן ברושי – לא כאן; יעל כהן-פארן – לא כאן; מאיר כהן – לא כאן; קסניה סבטלובה – לא כאן; יוסי יונה – מוותר. אחמד טיבי – אני מנהל, אבל אני רוצה להגיד ברכות לחברי יוסף ג'בארין. נדמה לי שזו הצעת החוק הראשונה שלך בקריאה ראשונה, אז ברכות. מי ייתן והדרך תהיה סלולה בפניך להביא עוד ועוד חוקים כאלה. תודה רבה.
נורית קורן – מיש מווג'ודה; דוד אמסלם – מיש מווג'וד; שרן השכל – מיש מווג'ודה; איימן עודה – מיש מווג'וד; רויטל סויד – מיש מווג'ודה; רחל עזריה – מיש מווג'ודה; אברהם נגוסה – מיש מווג'וד; יהודה גליק – איננו; אמיר אוחנה – מיש הון; טלב אבו עראר – איננו; לאה פדידה – איננה; ינון אזולאי – איננו. ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת ג'בארין על החוק הזה ולומר שמה שהיה מובן אולי לדור שלנו כנימוס אלמנטרי – אם יוצא לי מדי פעם לנסוע באוטובוס ולראות שהדברים שהיו מובנים מאליהם כשאנו היינו ילדים, ודרשו מאיתנו, גם בחינוך בבית וגם בבית הספר, והשלטים הגדולים באוטובוסים: "והדרת פני זקן", וכשהיו רואים אישה בהיריון לא היה דבר כזה שהיא הייתה נשארת לעמוד באוטובוס צפוף – אני חושבת שהדברים האלה קצת נשחקו, ואולי צריך לעשות יותר. אז אם החקיקה תוליד את הנורמה, כבר עשינו משהו טוב.
באמת, אני חושבת שאפשר להרחיב את זה גם לאנשים עם מוגבלויות, כי זה מתבקש, למרות שנראה לי לא הגיוני שלא ייתנו להם קדימות בתור, אבל גם לא היה הגיוני שאישה בהיריון תעמוד ותמתין, או אנשים מאוד מאוד מבוגרים. אני מקווה שפתחת דלת ואולי תמשיך את החקיקה הזאת.
יעל גרמן (יש עתיד):
גם אישה עם ילדים קטנים.
ענת ברקו (הליכוד):
גם אישה עם ילדים קטנים. אבל את יודעת, יעל, שנשים עם ילדים קטנים, בדרך כלל, אפילו בקופות חולים, אם מדובר בתינוק בן יומו – נותנים להם. זה כן מתבצע, לפחות בקופות חולים, כפי שאני רואה.
יעל גרמן (יש עתיד):
יש מקומות בעולם שזה בחוק – אישה עם ילדים – – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
יאללה, בנות, אני מתה להצביע ואני חייבת ללכת.
ענת ברקו (הליכוד):
צריך לעשות את זה, ואני חושבת שזה הכיוון הנכון. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. זוהיר בהלול – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו; נאוה בוקר – איננה; חנין זועבי – איננה; ג'מאל זחאלקה – איננו; עמר בר-לב – איננו; יואב קיש – מיש מווג'וד; מיכאל מלכיאלי – איננו; פנינה תמנו-שטה – איננה; מיכל בירן – איננה; עמיר פרץ – איננו; עפר שלח – איננו; סתיו שפיר – איננה. אני נועל את הישיבה – את הרשימה, לא הישיבה, סליחה. את הרשימה.
ונעבור להצבעה – בקריאה ראשונה, כמובן, רבותיי.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 11) (מתן שירות ציבורי ללא המתנה בתור לאישה בהיריון), התשע"ח–2018, לוועדה לקידום מעמד האישה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: הפרלמנט הצביע פה אחד בעד הצעת החוק של חבר הכנסת יוסף ג'בארין בנושא מתן עדיפות לנשים הרות הממתינות בתור. תודה לך, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הנושא יועבר להמשך דיון בוועדה) למעמד האישה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מעמד האישה.
היו"ר אחמד טיבי:
מעמד האישה. זה עובר להמשך דיון בוועדה למעמד האישה. 15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. מצטרף להצבעה בעד – השר גלנט. אמרתי, דיון בוועדה למעמד האישה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14), דוד ביטן, איתן כבל, מיקי רוזנטל ועליזה. מי יציג את החוק?
עליזה לביא (יש עתיד):
אני.
היו"ר אחמד טיבי:
מי? עליזה? עליזה לביא תציג. מי מציג? עליזה, את מציגה?
עליזה לביא (יש עתיד):
אני אציג את מה שכתוב.
היו"ר אחמד טיבי:
אבל תעני, את מציגה?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
היא אחת היוזמות.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני אחת היוזמות, גם בוועדה וגם פה.
היו"ר אחמד טיבי:
כתוב כאן שהיא אחת היוזמות, אכן. בואי, תעלי.
קריאה:
סגרת איתו?
עליזה לביא (יש עתיד):
עם מי סגרתי?
קריאה:
עם דוד ביטן, כי לנו כתוב שהוא מציג את החוק.
עליזה לביא (יש עתיד):
היום נודע לי שהחוק עלה.
היו"ר אחמד טיבי:
האם יש תיאום בינך לבין דוד ביטן?
קריאה:
את מציגה? יש בזה כללים. לנו רשום שהוא מציג את החוק, אז אני שואלת.
עליזה לביא (יש עתיד):
אני נשארתי במיוחד לחוק הזה, כי ראיתי – – –
קריאה:
לדבר או להציג אותו?
עליזה לביא (יש עתיד):
לדבר. רוצה שאני אדבר?
קריאה:
חכי, תני לי לבדוק. נציג את החוק של גרמן, ואני אבדוק.
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו בינתיים משהים את החוק הזה ועוברים – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
אני אדבר, אני לא אציג את החוק. אני אדבר.
היו"ר אחמד טיבי:
אי-אפשר, חייבים להציג את החוק. בכנסת חייבים להציג את החוק. חייבים. מזכירת הכנסת תעשה את העבודה הזאת.
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 7) (זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/791); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק זכויות הסטודנט – שהיא הצעת חוק חשובה – (תיקון מס' 7) (זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים). תפדלי.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, זוהי הצעת חוק שבאה לתקן עוול שאף אחד לא היה מודע לו, שבחוק למעשה כתוב שמי שלומד לימודים אקדמיים לתואר ראשון זכאי לשני מועדים בכל המקרים, אבל לא כתוב שזכאי גם אותו סטודנט שממשיך הלאה לתואר שני. מסתבר שבתואר שני כל אוניברסיטה, כל מכללה, עושה כרצונה, ואנחנו כאן משנים את זה ואומרים שזכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים הינה ממש כמו זכאותו של סטודנט לתואר ראשון.
ענת ברקו (הליכוד):
למה לא – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מבקשת את תמיכתכם בקריאה ראשונה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חיים ילין – כאמור, עדיין בדרום; מיכל רוזין – מוותרת; דב חנין – מיש הון; תמר זנדברג – לא כאן; ינון אזולאי – לא כאן; אייכלר – לא כאן; מירב בן ארי – לא כאן; מוסי רז – מוותר; עבד חכים חאג' יחיא – מיש הון; איציק שמולי – מוותר; יהודה גליק – מיש הון; סעיד אלחרומי – מוותר; רויטל סויד – מיש הון; זוהיר בהלול – מיש הון; טלב אבו עראר – מיש הון; עמר בר-לב – מיש הון; איילת נחמיאס ורבין – מיש הון; איל בן ראובן – מיש הון, לא פה, יעני; יואל חסון – איננו; מיכאל מלכיאלי – איננו; מאיר כהן – איננו; סאלח סעד – מיש מווג'וד; יעל כהן-פארן – מיש הון; נחמן שי – מוותר; איתן ברושי – מיש הון. יוסי יונה – (אומר בערבית: נמצא ורוצה לדבר.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
למען האמת, בישיבה שהתקיימה בוועדת החינוך תמכתי בהצעה של חברתי יעל גרמן, למרות שיש לי הסתייגות כמעט רפלקסיבית מכל חקיקה שיש בה משום התערבות בחופש האקדמי. אבל החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא תוספת לחוק זכויות הסטודנט. וכפי שהסבירה לנו יעל גרמן, הצעת החוק הזאת, או הבקשה או הדרישה שיתאפשר לתלמיד ותלמידה בתואר שני שיהיה גם להם מועד ב' – זה רק איזושהי השוואת תנאים שקיימים גם לסטודנטים בתואר ראשון. לכן, זה היה באמת טיעון משכנע. אבל שוב, אני אומר באופן חד-משמעי שבדרך כלל, כעמדה עקרונית, אני מסתייג מהפעילות של הכנסת שיש בה משום פגיעה בחופש האקדמי. כך גם הייתה העמדה שלי אז כאשר מירב בן ארי הביאה את הצעת החוק שלה להענקת נקודות זכות על פעילות קהילתית. אמרתי ועדיין אני אומר שהתוכן הוא חיובי, אבל הייתי מעדיף – וגם כך היה, זאת אומרת, האוניברסיטאות כבר הביעו את רצונן ואת עמדתן שהן אכן מוכנות לעשות זאת ללא חקיקה – – –
ענת ברקו (הליכוד):
לא כולן. ולכן, לפעמים – – – לצערי הרב.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
באו נציגים של המל"ג ואמרו באופן חד-משמעי שקיימת הנכונות – ואנא, תנו לנו לעשות זאת ללא חקיקה. אני מסכים שהייתה גרירת רגליים ממושכת. גם אני הייתי חתום על הצעת החוק, איציק שמולי. אבל מה הייתה כוונת המשורר בכך שאני חתמתי? אמרתי שאנחנו צריכים שוט כדי לומר למועצה להשכלה גבוהה: חבר'ה, אם אתם לא – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תתחילו לזוז.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תתחילו לזוז. והם אכן זזו. ואז, בשעה שהם זזו, אמרתי: אוקיי, הם כבר זזים, אז מדוע עלינו לכוף עליהם עכשיו חקיקה? אבל בסדר, הדבר היה, כך היה, ואישרנו את החוק הזה. אני נמנעתי, וגם המלצתי בפני הסיעה שלי לתמוך בהצעת החוק הזאת למרות ההסתייגות העקרונית שלי ממעורבות יתר של הכנסת בפעילותה של האקדמיה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
ברכות ליעל גרמן.
היו"ר אחמד טיבי:
ברכות. מיכל בירן; עמיר פרץ; יואב קיש; דוד אמסלם. אחמד טיבי. היות שאני לא יכול אז מדובר בהחלטה חשובה. היא תיקון של חוק זכויות הסטודנט, חבר הכנסת יוסי יונה. אני דווקא חושב שצריך להיות מועד ב' גם לתואר שלישי, לא רק לתואר שני.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אתה לא יודע כמה מועדים יש בתואר שלישי.
ענת ברקו (הליכוד):
לא, אבל – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו רוצים לעגן את זה בחוק.
ענת ברקו (הליכוד):
בדרך כלל יש דברים שזה רק ציון מעבר, אבל צריך, אם נותנים את האופציה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אתה תוביל – ענת ואני מצטרפות.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. סיכמנו. לאה פדידה – אינה נוכחת; איימן עודה – אינו נוכח; קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חנין זועבי – אינה נוכחת; נורית קורן – אינה נוכחת; עפר שלח – אינו נוכח; ענת ברקו – נוכחת אבל לא; אברהם נגוסה – אינו נוכח; סתיו שפיר – אינה נוכחת; שרן השכל – אינה נוכחת; אמיר אוחנה – אינו נוכח; עליזה לביא – מוותרת; מיקי לוי – אינו נוכח; פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת. אני סוגר את הרשימה.
הצבעה. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 7) (זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018.
סיכמנו, יעל, נעשה גם לתואר שלישי.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 7) (זכאות סטודנט לתואר שני להיבחן בשני מועדים), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 16, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה, ותועבר להמשך דיון בוועדת החינוך.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (איסור עבודה המאפשרת קשר קבוע או סדיר עם קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או חסרי ישע), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/794); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר אחמד טיבי:
עליזה לביא, בבקשה לנמק את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14), שחבר הכנסת דוד ביטן היה צריך לנמק, אבל היות שאת יוזמת, גם את יכולה לנמק, בתיאום עם כולם.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (איסור עבודה המאפשרת קשר קבוע או סדיר עם קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או חסרי ישע), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת דוד ביטן, איתן כבל, מיקי רוזנטל ושלי. אנחנו מבקשים לקבוע במפורש כי בית המשפט יהיה רשאי לקבוע בין התנאים לשחרור בערובה גם איסור עבודה במוסד לפי חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א–2001. יובהר כי ההגדרה בחוק למניעת העסקה כוללת מוסדות, גופים ובתי עסק שנותנים שירותים לקטינים, לאנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או לחסרי ישע, לרבות מוסדות חינוך או מרפאות.
אני רק רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שבעצם הסיפור שמביא אותנו לחוק החשוב הזה, לתיקון הזה, שביולי 2017 – אני בטוחה שכולכם זוכרים – התפרסם המקרה המזעזע של המורה שהטריד מינית לפחות 12 תלמידות בכיתה ב'. המורה הורשע בעבר בעבירת מין. כולנו הזדעזענו, ואמרנו: חייבים לעשות משהו ולתקן את זה, ובכל זאת המורה הזה, למרות כל ההיסטוריה הנוראית הזאת, שב לתפקיד חינוכי במערכת החינוך.
לא ייתכן שאנחנו לא נוכל להגן על הילדים והילדות שלנו במקום שצריך להיות הכי בטוח עבורם, המקום שבו הם מתחנכים ושוהים רוב השעות, ואנחנו רגועים מאוד כי יש מי ששומרים עליהם. ומי שהיה אמור להגן על הילדים והילדות שלנו הוא זה שפגע בהם – ניצל את התמימות שלהם ואת האמון שלנו ופגע בהם. זה רק אחד מהפרסומים ומהידע שלנו על הנעשה – מקרים שבהם עברייני מין ממשיכים לעבוד בסביבת הילדים שלנו.
במדינות רבות בעולם יש מעקב ברור אחרי עברייני מין גם לאחר השחרור שלהם ממאסר. אני מזכירה לכם שבארצות הברית – ודיברתי לא מעט פעמים כאן – נחקק "חוק מייגן", שיצר פרוצדורות רישום ויידוע של הציבור על עברייני מין. זה מונגש וזה קיים, והידע באמת פרוס לכול. החוק הגביר את האחריות המשטרתית והביטחונית נגד עברייני מין מורשעים.
הצעת החוק שלנו באה לתת מענה פשוט למקרים הקשים הללו במסגרת קביעת התנאים לשחרורו בערובה של נאשם או של חשוד. כפי שבוחנים את המסוכנות לציבור בעת השחרור, כך יבחנו את המסוכנות שלו בחזרה לעבודה לצד קטינים ואנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או חסרי ישע. כל מקרה ייבחן לגופו, ותימנע מסוכנות המשוחרר בערובה לציבור. ההסדר המוצע יאפשר לבית המשפט למנוע מהחשוד ששוחרר בערבות לקיים קשר ישיר עם קטינים במקום העבודה.
אני רוצה לברך על החוק החשוב הזה ולהודות לחברת הכנסת יעל גרמן – שעמדת בראש הדיון שקיימנו בוועדת החוקה. הילדים הם העתיד שלנו. מחובתנו לשמור את עברייני המין רחוק מהם, ואנחנו בעיצומו של תהליך משמעותי, דרמטי, של ניקיון של המרחב הציבורי שלנו מהנגע המכוער של פגיעות מיניות. החוק החשוב הזה הוא צעד גדול מאוד בתיקון החברתי הזה. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. דוברים: מאיר כהן – איננו; רויטל סויד – איננה; יעל כהן-פארן – איננה; איילת נחמיאס ורבין – איננה; תמר זנדברג – איננה; איציק שמולי – מוותר. נחמן שי – בתפקיד דב חנין.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות למציעי ההצעה הזאת. בזמן האחרון עולות לסדר-היום הציבורי שתי קבוצות שבמידה מרובה הן חסרות ישע: הילדים בגני הילדים והאזרחים הוותיקים המבוגרים – שתי קבוצות שנחשפות לאלימות, לרשעות, להתקפות, ואני יודע שהציבור מודע לכך. לכן, החובה שלנו בכנסת היא ליצור מנגנוני הגנה ולשמור עליהם.
חברי איציק מוביל את הנושא של מצלמות בהצלחה – מתקדמת; עוד לא הגענו לרעיון הכולל, אבל סוף-סוף חדרה ההבנה שאפשר גם למתקנים או למקומות סגורים להכניס מצלמות, לכבד פרטיות, אבל מצלמות זה כלי ששומרים עליו. אם במשחקי הכדורגל אנחנו רואים מצלמות בכל מקום והן הפכו כלי לשיפוט, אז גם, בוודאי, למטרות יותר חשובות ויותר ראויות טוב שתהיינה מצלמות. לפעמים מצלמות – אין בהן כלום, אבל מצלמה, אנחנו כבר יודעים שזה אלמנט שעושה סדר. ולא רק מצלמות – גם באמת להגביר את הפיקוח על הגנים ולשמור על מאות אלפי ילדים שנמצאים בגני ילדים.
לכן, החוק הזה משתלב יפה במערכה הזאת. גם אם הממשלה איטית, וגם אם היא לא רוצה, וגם אם היא משתכנעת בקושי רב, בסופו של דבר המחויבות שלנו כאזרחים במדינת ישראל היא להגן על ההורים שלנו, ועל הסבים והסבתות שלנו, וגם על הילדים ועל הנכדים שלנו. זאת האחריות שלנו, ובשביל זה אנחנו פה. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
יעל גרמן – איננה; לאה פדידה – איננה; פנינה תמנו – איננה; מיקי לוי – איננו; יהודה גליק – איננו; מירב בן ארי – איננה; חנין זועבי – איננה; עמר בר-לב – איננו; סאלח סעד – איננו.
אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 14) (איסור עבודה המאפשרת קשר קבוע או סדיר עם קטינים, אנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או חסרי ישע), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את זה להמשך דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה רבה.
שאילתות ותשובות
היו"ר אחמד טיבי:
אה, שאילתות לשר הביטחון, סגן שר הביטחון (אומר בערבית: עוד מעט הייתי סוגר את הישיבה בטעות.)
ארבע שאילתות של ענת ברקו. סגן שר הביטחון, בבקשה. חברת הכנסת ברקו, נא לקרוא את נוסח השאילתה.
1025. הסתה בספרי הלימוד ברשות הפלסטינית
ענת ברקו (הליכוד):
אוקיי. תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, השר, סגן השר, לאחרונה פורסם עוד דוח על תוכני ההסתה בספרי הלימוד בבתי הספר של הרשות.
ברצוני לשאול:
1. האם מתאם הפעולות בשטחים עורך בקרה על ספרי הלימוד של הרשות?
2. מה נעשה במקרים של דברי הסתה בספרים, כפי שכבר התגלו?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
היו"ר אחמד טיבי:
מועד אחרון למתן תשובה: 28 בנובמבר 2017.
ענת ברקו (הליכוד):
כן. טוב שאתה מציין את זה, אדוני היושב-ראש, כי באמת היה ראוי שהתשובה תינתן קודם לכן.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני מסכים בהחלט. לצערי, אנחנו מעוכבים מגורמים שונים.
מערכת החינוך של הרשות הפלסטינית הינה מערכת עצמאית בכל תחומי הרשות. אומנם בשטח C לישראל יש שליטה ביטחונית ואחריות לתחומים אזרחיים שונים, אך נושא החינוך הוא עצמאי לחלוטין. מתאם הפעולות בשטחים לא עורך בקרה על תוכני ספרי הלימוד בבתי הספר של הרשות משום שאין זה תפקידו ואין זה בסמכותו.
הגורם שמרכז את המחקר והניטור בנושא הינו המשרד למודיעין ועניינים אסטרטגיים. כמו כן, ידוע לנו כי השב"כ ואמ"ן עוסקים גם הם בניתוח הנושא ובדיקת היקפו. אם צה"ל יידרש לאכיפה, פיקוד המרכז ייתן מענה ככל שיידרש.
ענת ברקו (הליכוד):
כן. אדוני, אני רק רוצה לציין בפניך כי מאחר שמשרד הביטחון אמון על הביטחון, כאשר יש חינוך לאסתשהאד – להקרבה עצמית, לג'יהאד – תכנים כאלה, כשהם מצויים בספרי הלימוד לגיל מאוד מאוד צעיר, הילדים הללו לא מחונכים לשלום, ואז, ככל שכולנו שואפים לשלום ולתקווה, זה הרבה יותר קשה, ואולי נדרשת מעורבות יותר גדולה שלכם גם בדברים הללו, כיוון שמתאם הפעולות בשטחים הוא הגוף הנוכח במקום, ויש לו נגיעה וגישה אל הספרים הללו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. בבקשה, אדוני.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
כפי שאמרתי, באופן ישיר אין לו סמכות לכך, וזה גם לא תפקידו. התפקיד מוטל על המשרד למודיעין ועניינים אסטרטגיים. אני בהחלט חושב שיש מקום לבדוק עם המשרד שם, או מה – –
ענת ברקו (הליכוד):
האם הוא בכלל עושה את זה?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
– – מה נעשה בעניין, ויכול להיות מאוד שצריך להביא את זה אולי לקבינט לאיזשהו דיון, אבל זה באמת לא נוגע לשאילתה שלנו.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
השאילתות הבאות, מס' 1167, 1272 – אלה שתי שאילתות שתינתן תשובה אחת על שתיהן, על מתן תעודות מקצוע לחיילים משוחררים.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
נכון.
1167. מתן תעודות מקצוע לחיילים משוחררים
1272. הנפקת תעודות הכשרה לחיילים בצה"ל
ענת ברקו (הליכוד):
בסדר גמור. תודה, אדוני. לפני כשנתיים עבר חוק שלי להכרה אזרחית בהכשרות צבאיות. החוק מקנה תעודת מקצוע לחייל שעבר הכשרה מקצועית בצה"ל שיש לה מקבילה אזרחית. לצערי, עד היום החוק אינו מיושם.
ברצוני לשאול:
מדוע תעודות מקצוע אינן ניתנות לחיילים משוחררים? לפעמים לכן, לפעמים לא. אני מוכרחה להגיד שאני בעצמי בודקת את הנושא.
ומאחר ששתי השאילתות אוחדו – האם צה"ל מקבל את התעודות ממשרד הרווחה, העבודה והרווחה? כיוון שמדובר בתעודות שחתומות גם על ידי הצבא וגם על ידי משרד העבודה והרווחה. כמה תעודות הונפקו על ידי משרד הרווחה לחיילים מאז חקיקת החוק ב-2016?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השירות בצה"ל הינו פרק משמעותי ומעצב בחייהם של אזרחי מדינת ישראל ומהווה שלב ראשון בהווייתם כאזרחים בוגרים ותורמים לחברה הישראלית. השילוב התעסוקתי הייחודי של השירות בצה"ל שתחילתו בהכשרה והמשכו בצבירת ניסיון מעשי בפועל הינו שילוב המחזק את הטמעת הידע ומעצים את חשיבות מימושו ברמת הפרט ובראייה הלאומית.
בשנתיים האחרונות בוצעה פעילות מאומצת של אכ"א מול משרד העבודה והרווחה לבחינת הכרת הכשרות צבאיות כמקצועות אזרחיים. כתוצאה מעבודת מטה זו הוכרו 381 מקצועות צבאיים, בעיקר בתחומים הטכנולוגיים, אשר יש להם מקבילה אזרחית. פירוט הזכאות מפורסם בקיוסק האישי של כל חייל. במסגרת פגישת עבודה שהתקיימה בין ראש מדור שחרורים לאנשי משרד העבודה והרווחה סוכם שיתוף הפעולה כדלהלן: צה"ל יעביר כמה פעמים בשנה את שמות החיילים המשתחררים למשרד העבודה והרווחה. משרד העבודה והרווחה יפיק את התעודות האזרחיות ויעבירם למדור שחרורים. מדור שחרורים ישלח בדואר את תעודות ההסמכה, בצירוף תעודת השחרור הנשלחת לבית החייל.
נוהל זה נכנס לתוקף בסוף שנת העבודה 2017, ובמהלך שנת העבודה 2018 הוא מוטמע במדור שחרורים. כל חייל אשר זכאי למקצוע אזרחי יקבל תעודה אזרחית מטעם משרד העבודה והרווחה במעמד השחרור, יחד עם התעודות השונות אשר צה"ל מנפיק במעמד זה.
בעלי מקצוע מעולם הרכב שנדרשים לבצע השלמה, בעיקר בחינה עיונית לשם אישור זכאותם, מתבקשים להעלות את תעודותיהם הצבאיות לאתר האינטרנט של משרד העבודה. שם יקבלו הנחיות מפורטות לגבי הנפקת התעודה, לרבות תשלום אגרה.
הזכאים לתעודות חשמל מכל הסוגים נדרשים גם הם להעלות את תעודותיהם הצבאיות לאתר האינטרנט של משרד העבודה והרווחה, ושם יקבלו הנחיות מפורטות איך ינפיקו עבורם תעודה, לרבות תשלום אגרה.
לסיכום אני אומר, הינה כי כן, נעשה צעד גדול קדימה לרווחתם של חיילי צה"ל.
ענת ברקו (הליכוד):
אדוני סגן השר, לצערי הרב, דיברת קצת בלשון עבר, בזמן שזה בעצם אמור להתבצע – –
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
זה מתבצע.
ענת ברקו (הליכוד):
– – ואנחנו ב-2018.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
נכון.
ענת ברקו (הליכוד):
זה לא מתבצע באופן רציף. משרד העבודה, שמנפק את התעודות – מדוע הוא צריך שיעלו את התעודות לאינטרנט כשהוא עצמו מנפק אותן? ובאופן כללי, יש כאן צורך להדק את יחסי העבודה בין המשרדים, וכפי שהצעתי, רצוי היה שגם משרד הביטחון יפעל מול משרד העבודה כדי לאפשר למשרד הביטחון לתת את ההסמכה, גם האזרחית, למען חיילי צה"ל – לתת להם את ההסמכה ביד. כי אם הם עושים את כל ההכשרות, ויש להם זכאות על פי החוק שלי של מקבילה אזרחית למקצוע צבאי, והם לא מקבלים את התעודות, ומשהו כאן משובש בנוהל, אז אם אפשר – לא סתם השאילתה הזאת עולה וחוזרת, פעם לשר העבודה, פעם לשר הביטחון, כי באמת אני מוודאת גם עם הצבא, ואני רואה שזה עובד פחות טוב ממה שנאמר לי.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
לא. אז אני אסביר שוב: 381 מקצועות – עליהם יש הסכמה ברורה בין צבא ההגנה לישראל לבין משרד העבודה והרווחה שבמקצועות הללו אין צורך בשום השלמה כלשהי. ולכן, לגביהם כל חייל שביצע הכשרה וקיבל את התעודה – אחת מבין 381 התעודות הללו – הנתונים שלו מועברים.
ענת ברקו (הליכוד):
הוא פשוט לא מקבל את התעודה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
זה לא נכון. תקשיבי, הנתונים שלו מועברים למשרד העבודה והרווחה. משרד העבודה מנפיק עבורו את תעודת המקצוע שהוא מקבל עם תעודת השחרור מצה"ל. כל מה שאמרתי – שהדברים נזקקים להשלמה בשני מקצועות עיקריים: מקצוע מכונאות הרכב ומקצועות שנוגעים לענייני חשמל. בשני המקצועות הללו יש עדיין צורך בהשלמה מסוימת שהחייל צריך לבצע כדי שהוא יקבל גם תואר אזרחי, ולכן הוא נזקק להעלות מה הוא למד במכונאות רכב. הוא מעלה באתר, ואז אנשי משרד העבודה והרווחה אומרים לו מה הוא צריך להשלים. ברגע שהוא מבצע את ההשלמה, הוא מקבל את התעודה ממשרד העבודה והרווחה. אותו דבר לגבי מקצועות החשמל.
ענת ברקו (הליכוד):
אני אודה לך אם באמת בביקורות אכ"א, אדוני, אתם תבדקו שאכן הנוהל הזה מתבצע והחיילים הזכאים, אחרי עבודה כל כך משמעותית בתוך הצבא וגם של הגורמים האזרחיים – באמת ננצל את מאגר הידע העצום הזה מבחינה מקצועית לטובת המשק ולטובת החיילים. תודה רבה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
תודה רבה. אני מסכים, ובעזרת השם כך נעשה.
היו"ר אחמד טיבי:
והשאלה האחרונה? יש לך עוד שאילתה. הוא יענה לך. שאילתה מס' 1302, חברת הכנסת ענת ברקו – נתוני האובדנות בצה"ל 2017–2018.
1302. נתוני האובדנות בצה"ל 2017–2018
ענת ברקו (הליכוד):
בדיון בוועדת החוץ והביטחון התגלה לי כי קיים שיעור גבוה של חיילים מתאבדים יוצאי העדה האתיופית.
מהם נתוני האובדנות בצה"ל בכלל ובקרב יוצאי העדה האתיופית בפרט? אבקש נתוני חציון א' 2018 ונתונים שנתיים עד 2017.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
שים לב, אדוני היושב-ראש, עד מתי היינו צריכים לענות.
ענת ברקו (הליכוד):
לא, פה זה בסדר.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
ענינו יפה מאוד, עד 19 ביוני.
ענת ברקו (הליכוד):
כן, במקרה הזה.
היו"ר אחמד טיבי:
19 ביוני 2018.
ענת ברקו (הליכוד):
זה בסדר.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
תני לי לסחוט קצת מחמאה מהיושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
הוא הקדים את התשובה.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנת 2016 אירעו בצה"ל 15 מקרי התאבדות בקרב החיילים, ומתוכם חלל אחד הוא יוצא העדה האתיופית. בשנת 2017 אירעו בצה"ל 16 מקרי התאבדות בקרב חיילים, ומתוכם חלל אחד הוא יוצא העדה האתיופית. עד כה, בשנת 2018, נכון לתאריך 6 ביוני 2018, אירעו בצה"ל ארבעה מקרי התאבדות. בין החללים אין יוצאי העדה האתיופית.
אני מכאן מאחל שנזכה כולנו שלא נדע עוד שום אובדן נוסף בצה"ל.
ענת ברקו (הליכוד):
כן. הלוואי שלא נדע אובדן בצה"ל.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
בעזרת השם.
ענת ברקו (הליכוד):
הלוואי שבאמת לא יהיו מקרי אובדנות.
היו"ר אחמד טיבי:
עוד שאלה אחת נוספת לסגן השר.
ענת ברקו (הליכוד):
אני רוצה רק להגיד כמה מילים על העניין הזה. אנחנו רואים בקרב יוצאי קהילת יהודי אתיופיה קושי של הסתגלות, קושי תרבותי, קשיים כלכליים. לא תמיד יש להם גישה לגורמים המסייעים בתוך היחידה, למשל למש"קיות הת"ש. לעיתים הם נוקטים צעדים מאוד קיצוניים, כי הם – הרבה פעמים החיילים הללו הם הקשר של המשפחה עם החוץ. הם מאפשרים ניהול של חיים מודרניים, הם המפרנסים, והמון פעמים הם יוצאים לעריקות או נפקדות כתוצאה ממצב כלכלי רעוע או חולי של אחד מההורים. נורות האזהרה הללו, כמו נפקדות ועריקות, לא תמיד זוכות לתשומת לב מיוחדת, כי אנחנו יודעים שנתוני האובדנות עולים על שיעורם באוכלוסייה.
ולכן, אם אפשר לבקש, אדוני, עוד כמה משפטים. יש את העניין הזה של תשמ"ש, של תשלומי משפחה למשפחות שהן באמת נזקקות, משפחות של חיילים. אנחנו רואים שלעיתים לוקח חצי שנה, שבעה-שמונה חודשים לממש את הזכאות. אם אפשר להיות יותר רגישים ליוצאי קהילת אתיופיה, יהודי אתיופיה, ולתת להם – כשהמשפחה מגייסת ילד שהוא בעצם עמוד התווך של המשפחה, הוא המפרנס העיקרי, אז יכולה להיות התמוטטות – גם כלכלית, גם חברתית, גם נפשית. אז אם אפשר באמת להביא את זה בחשבון, ואת כל סריית האישורים שצריך להביא – לעשות את הנוהל הרבה יותר מהר.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. אדוני סגן השר.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
מכיוון שזאת שאלה שבאמת אין לי נתונים לגביה, על זמן שלוקח לקבל תשמ"ש, אני מוכן לבדוק את העניין. כפי שאמרתי, בסך הכול, שיעורי האובדנות – הם לא כפי שתוארו. הם בהחלט במצב שבו – כמובן, על כל נפש אחת מישראל אנחנו מתאבלים ועצובים, אבל אין פה שיעורים שאינם פרופורציונליים לאחוזים שלהם באוכלוסייה הישראלית. לגבי התשמ"ש, אני מוכן לבדוק כמה זמן לוקח לחייל מיום גיוסו עד שהוא מקבל את התשמ"ש הראשון. אני אבדוק את זה ואתן תשובה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – גם אינדיקציה בכליאה – 20% מהכלואים הם יוצאי אתיופיה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה, חברת הכנסת ברקו. תודה רבה. אני מודה לך, אדוני סגן השר.
ובכן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"א בתמוז התשע"ח, 4 ביולי 2018, בשעה 11:00. (אומר בערבית: ישיבה זו ננעלה.) ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 19:05.