דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"א ישיבה שנ"ד הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-וארבע של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"א בתמוז התשע"ח (4 ביולי 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות ותשובות 8 530. הפסקת שירותים לילדים חולים בקיץ 8 יוסי יונה (המחנה הציוני): 8 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 8 531. חיפוש במגנומטר על גוף אישה 10 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 10 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 11 532. קריסת בית החולים הסקוטי-אנגלי 12 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 12 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 13 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 14 534. מיקרו-מזהמים בקולחים 15 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 15 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 16 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 17 דב חנין (הרשימה המשותפת): 18 528. עיצומים במינהל האזרחי 19 אמיר אוחנה (הליכוד): 19 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 20 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 21 יהודה גליק (הליכוד): 22 529. שיעורי נהיגה לנכים 27 נחמן שי (המחנה הציוני): 27 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 28 דב חנין (הרשימה המשותפת): 29 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 30 533. פיצוי כספי לרשויות המקומיות הנפגעות מרעשי מטוסים בשדה התעופה נבטים 32 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 32 סגן שר הפנים משולם נהרי: 33 1339. מתן פנקסי בוחרים למועמדים במועצות אזוריות 37 מוסי רז (מרצ): 37 סגן שר הפנים משולם נהרי: 37 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 39 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 39 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סמכות יושב-ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018 40 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 40 הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015 41 יואב בן צור (ש"ס): 42 שר החינוך נפתלי בנט: 42 הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017 44 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 44 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 52 הודעה אישית של חבר הכנסת איציק שמולי 54 איציק שמולי (המחנה הציוני): 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 59 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017 60 רועי פולקמן (כולנו): 60 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ה–2015 61 יואב קיש (הליכוד): 61 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 61 הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, התשע"ח–2018 63 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 64 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 73 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 76 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015 78 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 78 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015 81 מיכל רוזין (מרצ): 82 שר החינוך נפתלי בנט: 83 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 85 מיכל רוזין (מרצ): 87 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית), התשע"ח–2017 94 שר התקשורת איוב קרא: 95 יוסי יונה (המחנה הציוני): 96 הצעת חוק הספורט (תיקון – צירוף נציג אוהדים להנהלת קבוצות כדורגל), התשע"ה–2015 103 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 104 הצעת חוק התרת מסחר עם בני העם הכורדי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 108 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 108 הצעת חוק שכר נשיא המדינה וראש הממשלה, התשע"ה–2015 111 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 112 שר התיירות יריב לוין: 114 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 127 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – החרגת משתלות הנמצאות בשטחים שייעודם חקלאי), התשע"ח–2017 130 איתן ברושי (המחנה הציוני): 130 הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התשע"ח–2018 134 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 134 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 137 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 140 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – חישוב מקדם המרה לקצבה), התשע"ח–2018 141 מוסי רז (מרצ): 142 הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ז–2017 145 יעל גרמן (יש עתיד): 145 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 147 יעל גרמן (יש עתיד): 148 הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באספה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית 149 היו"ר בצלאל סמוטריץ: 149 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 150 תמר זנדברג (מרצ): 152 רויטל סויד (המחנה הציוני): 156 שר התיירות יריב לוין: 159 דב חנין (הרשימה המשותפת): 163 איתן ברושי (המחנה הציוני): 164 מיכל רוזין (מרצ): 165 יהודה גליק (הליכוד): 169 אלעזר שטרן (יש עתיד): 170 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 174 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 175 עליזה לביא (יש עתיד): 176 יואל חסון (המחנה הציוני): 178 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 184 נחמן שי (המחנה הציוני): 185 יוסי יונה (המחנה הציוני): 187 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 189 ציפי לבני (המחנה הציוני): 191 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 192 הצעת חוק המפלגות (תיקון – מניעת חברות במספר מפלגות), התשע"ח–2018 202 מרדכי יוגב (הבית היהודי): 203 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 204 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פירעון הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ז–2017 206 יעקב אשר (יהדות התורה): 207 שר התקשורת איוב קרא: 208 הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018 209 משה גפני (יהדות התורה): 209 שר התקשורת איוב קרא: 210 הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשע"ז–2017 211 עליזה לביא (יש עתיד): 212 הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ח–2018 216 חיים ילין (יש עתיד): 216 הצעת חוק דיור חברתי, התשע"ח–2017 220 דב חנין (הרשימה המשותפת): 220 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248) (עדכון הטבות המס ביישובים), התשע"ח–2018 222 משה גפני (יהדות התורה): 222 הצעות לסדר-היום 227 סוגיית מתווה הכותל – הסדרת הרחבה הדרומית 227 עליזה לביא (יש עתיד): 227 משה גפני (יהדות התורה): 229 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 232 ינון אזולאי (ש"ס): 234 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 235 נחמן שי (המחנה הציוני): 244 הצעות לסדר-היום 246 השלכות מתווה ההסכמה בין ממשלות ישראל ופולין בעניין החוק הפולני 246 נחמן שי (המחנה הציוני): 246 דב חנין (הרשימה המשותפת): 248 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 249 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 250 הצעות לסדר-היום 256 מחדל מניעת השרפות – השלמת ביצוע אזורי חיץ בכרמל 256 איתן ברושי (המחנה הציוני): 256 נאוה בוקר (הליכוד): 258 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 261 דן סידה (ש"ס): 265 הצעות לסדר-היום 267 יותר מרבע מיליון איש ויתרו על תרופות ב-2017 מחמת מצבם הכלכלי 267 לאה פדידה (המחנה הציוני): 267 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 268 הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23) (סכום השתתפות בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התשע"ח–2018 270 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 271 שאילתות ותשובות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"א בתמוז התשע"ח, 4 ביולי 2018, ברכות לארצות הברית. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל היום בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר החינוך מאיר פרוש לעלות לדוכן על מנת להשיב לשאילתה דחופה מס' 530 מאת חבר הכנסת יוסי יונה. נושא השאילתה: הפסקת שירותים לילדים חולים בקיץ. נו, הזמן גרמה. בבקשה, חבר הכנסת יונה יקרא את נוסח השאילתה. 530. הפסקת שירותים לילדים חולים בקיץ יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, סגן שר החינוך, הורי הילדים החולים קיבלו הודעה יומיים טרם סיום שנת הלימודים על הקיצוץ. מדובר בהחלטה בלתי סבירה ובשינוי לעומת שנים קודמות. ברצוני לשאול: 1. האם ההחלטה התקבלה על ידי השר? 2. אם כן – מה היו השיקולים? 3. מה השתנה ביחס לשנים קודמות? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני אענה בקצרה: לא חל כל קיצוץ או שינוי, השירות ממשיך להינתן כפי שניתן בשנים הקודמות. השאלה אם היא התקבלה על ידי השר היא שאלה יותר פוליטית. אם השר עשה דבר כזה, אז אפשר לבקש לנגח אותו פוליטית. אני רוצה לומר שהשר ודאי שלא עסק בעניין הזה. היו מחשבות, היו מחשבות, אבל בסופו של דבר התשובה היא שלא חל כל קיצוץ או שינוי, והשירות ממשיך להינתן כפי שניתן בשנים הקודמות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסי יונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לידיעתך, אדוני סגן שר החינוך, מה שלמעשה קרה, ומאוד יכול להיות שזה ייתר את הצורך שלי לשאול את השאלה, הוא שההורים קיבלו הודעה בזמנו על כך שמקצצים את השירותים הניתנים להם כחודש לפני סיום שנת הלימודים, אבל מה שקרה בסופו של יום הוא שלאחר הלחץ שהופעל מצידם של ההורים, הרי שמנכ"ל המשרד הוציא הודעה שאומרת שההחלטה על הקיצוץ בוטלה. רק לציין את סדר הדברים. ואם אכן הם ככה, אדוני סגן השר, אז בוודאי שהייתה שם החלטה אומללה, ואני גם שמח אם בסופו של דבר היא תוקנה. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני שוב חוזר. לא חל כל קיצוץ או שינוי. בדברי ההסבר הנוספים, בשאלה הנוספת שלך, אתה פשוט גורם לעצמך שהנשיאות צריכה לחשוב אם היו צריכים לאשר את השאילתה הזאת, כי הוא מדבר על מצב שמנכ"ל משרד החינוך הודיע – אתה יכול לומר בגלל לחץ, אבל לא בגלל השאילתה – מנכ"ל משרד החינוך הודיע שאין שום שינויים. אם אין שום שינוי, אז מה הטעם לשאילתה? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני רק אגיד מילה. השאילתה הייתה לפני שהגיעה ההודעה של המנכ"ל על ביטול הקיצוץ. סגן שר החינוך מאיר פרוש: אני לא רוצה להיכנס איתך – מהתאריכים שיש לי את התשובה לשאילתה מתברר שזה לא כך. אבל לא משנה. על כל פנים, מעל הדוכן אני מודיע שלא חל כל שינוי או קיצוץ, והשירות ממשיך להינתן כפי שניתן בשנים הקודמות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה מאוד לסגן שר החינוך מאיר פרוש. אני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן להשיב על אחת, שתיים, שלוש – על שלוש שאילתות דחופות ישיב סגן השר ליצמן. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כנראה שכולם מתעניינים בנושאי בריאות. קריאות: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: העיקר שנהיה בריאים. סגן שר הבריאות קודם כול ישיב לשאילתה דחופה מס' 531, מאת חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בנושא: חיפוש במגנומטר על גוף אישה. לא בדיוק בריאות, אבל זה קרה בבית חולים, אז לכן סגן שר הבריאות – – – 531. חיפוש במגנומטר על גוף אישה עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): התכוונו שזה יהיה למשרד לביטחון הפנים, אבל – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני, נא לקרוא את השאילתה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד סגן השר, איש ביטחון בכניסה לבית החולים רמב"ם בחיפה ערך חיפוש ידני – מגנומטר – על גוף אישה, למרות שיש בכניסה לבית החולים שער גלאי מתכות. החוק מחייב שחיפוש על גופו של אדם יבוצע על ידי בן מינו. רצוני לשאול: 1. האם איש הביטחון חרג מסמכויותיו? 2. האם תשלח הוראות ברורות בעניין? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. התשובה על השאילתה: 1. איש הביטחון לא חרג מסמכויותיו, הוא פעל בהתאם לנהלים. בדיקה במגנומטר ידני אינה מהווה חיפוש גופני אלא בדיקה ללא מגע וללא פגיעה בצנעת הפרט, וניתן לבצעה גם על ידי בן מין שונה. 2. מערכי האבטחה במשרד הבריאות פועלים בהתאם להוראות נוהלי משטרת ישראל, המנחה בנושא האבטחה מתוקף החוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר, יש את השער הזה, החשמלי, שיכול גם לגלות – כי הבדיקה היא בדיקה ביטחונית, כדי לוודא שהוא לא מחזיק נשק או כל כלי או ציוד אחר שיכול לפגוע באנשים; העבודה הזו מתבצעת, היא יכולה, באותו השער הזה, שנכנסים דרכו, ואני לא חושב שיש מקום לבצע את זה בנוסף, ידנית. לכן, לפחות לתת את ההוראות בכיוון הזה במקרה שזה קיים. היות שמה שקורה בכניסות, ואלה גם תלונות שאנחנו מקבלים, זה שאנשים שגם מבקשים מהם להזדהות בגלל שהם ערבים; לא בודקים כל אחד ובודקים רק ערבים. אפילו אם היו עשרה ובודקים שישה ערבים וארבעה יהודים, הייתי יכול להגיד: תשמעו, חשד במישהו, אבל לא יכול להיות שבכניסה לבית חולים כל ערבי הוא חשוד. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. משרד הבריאות כפוף להוראות של המשרד לבט"פ, של המשטרה, ואני חייב לבצע בדיוק את ההוראות של המשטרה לגבי החיפוש על בני אדם. ולכן, אם אתה רוצה לשנות משהו, הכתובת זה משטרת ישראל. אני חייב, ואני מתכוון לבצע בדיוק מה שהמשטרה אומרת לי לעשות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני סגן השר. 532. קריסת בית החולים הסקוטי-אנגלי היו"ר יולי יואל אדלשטיין: היינו עוברים לשאילתה של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הינה, גם הוא מצטרף אלינו. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ישיב כרגע על שאילתה דחופה מס' 532, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. נושא השאילתה: קריסת בית החולים הסקוטי-אנגלי. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר, בית החולים הסקוטי-אנגלי בנצרת – בית חולים שאתה בטח מכיר – זכאי לתמיכה מיוחדת ממשרדך בסכום של לפחות 12 מיליון שקלים, וזאת בהתאם למספר מיטות האשפוז שבבית החולים. כבר קיימת סחבת ממושכת בתשלום, והגירעון שנוצר מאיים לגרום לקריסת בית החולים המשרת עשרות אלפי אזרחים. רצוני לשאול: מדוע לא יועבר התקציב באופן מיידי ויציל את השירותים בבית החולים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ג'בארין. בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. 1. בית החולים בנצרת, המכונה סקוטי-אנגלי, הינו בית חולים ציבורי כללי שהינו בבעלות ממשלתית. 2. בשנת 2017 קיבל בית החולים סכום כולל של 11.5 מיליון ש"ח במסגרת השתתפותו של בית החולים במבחני תמיכה של משרד הבריאות. בשנת 2018 קיבל בית החולים עד כה 4.8 מיליון שקל במסגרת מבחן התמיכה בהוצאות תפעול שוטפות של בתי חולים כלליים. מבחן זה מעניק לבתי חולים קטנים תוספת של 45% ביחס לשאר בתי החולים הזכאים לתמיכה, תוספת שממנה נהנה גם בית החולים הסקוטי. 3. מבחני התמיכה של משרד הבריאות מתפרסמים במהלך השנה, ובית החולים הסקוטי, בדומה לכלל בתי החולים הציבוריים, רשאי לגשת למבחנים הרלוונטיים עבורו. כלל התמיכות המועברות במסגרת מבחני התמיכה מחולקות באופן שוויוני, בהתאם לתנאים המוגדרים בהם. 4. משרד הבריאות נמצא בקשר עם הנהלת המרכז הרפואי, עוקב אחרי מצבו הפיננסי. אני רוצה להוסיף לכך, אדוני: עד שנכנסתי לתפקידי כל בתי החולים הציבוריים – אף אחד לא קיבל שום תמיכה, שום כסף. אני זה שחידשתי את הנושא הזה. ואני ממשיך, ודרשתי גם להגדיל את התקציב הכללי של כולם, שאחר כך מתחלק לקריטריונים מסודרים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. גם חבר הכנסת טיבי ביקש להפנות שאלה נוספת לסגן השר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד סגן השר, אני מעריך את מה שאתה אומר ואת הרצון לתמוך, אבל אני ביקרתי בבית החולים כמה פעמים, לאחרונה לפני כמה ימים, לקראת הגשת השאילתה, והקושי התקציבי שם, רואים אותו בעין. בית החולים ועוד שני בתי חולים בנצרת משרתים פשוט מאות אלפי אנשים בסביבה ולא מקבלים שום תמיכה. כשמדברים על בתי חולים לא ממשלתיים, זה בעיקר בתי החולים בנצרת. לכן אני מקווה שמשרד האוצר ומשרד הבריאות ייתנו את תשומת הלב הראויה למצב בבתי החולים הללו ויקציבו את התמיכה הנדרשת, כדי לאפשר להם להמשיך לתת את השירות באותה רמה שהוא ניתן במקומות אחרים. אני גם יודע שהרמה הרפואית הולכת ומתקדמת ומתפתחת עם הזמן, אז אנא לתת לנושא הזה חשיבות מרכזית בעבודה של משרד הבריאות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, השאלה שלך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני סגן השר במעמד של שר, זו הפעם העשירית שאני מדבר איתך, פונה אליך בנושא בתי חולים בנצרת, במיוחד בית החולים הסקוטי-אנגלי. דיברנו על ההחלטה שיושמה, של 60 מיליון שקל לבתי חולים בפריפריה. מתוכם משום מה הועברו לסקוטי רק 1.8 מיליון שקל. לכל הדעות, פרופורציונית זה גרושים, לא צודק. מבחינת דוח משרד הבריאות, מבחינת העלות ליחידת תפוקה – היא העלות הנמוכה ביותר בכל בתי החולים בארץ, מה שמעיד על היעילות והמשמעות התקציבית של בית החולים. האומנם? הכיצד? הייתכן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. תשובה אחת לשניכם. אני חושב שאתם קצת מגזימים, ותנו לי קצת לחלוק עליכם. אנוכי הקטן נתתי להם MRI שלא הגיע להם – ונתתי להם. הבטיחו לי להתאחד. לא משנה, כן עשו את זה, לא עשו את זה, לא משנה. קיבלו MRI. אני עומד כרגע, בימים הקרובים, לתת להם PET-CT בקרוב. לחצתם עליי, הבטחתי – יקוים. בימים הקרובים אעביר את זה לוועדת העבודה והבריאות של הכנסת, את תוספת המכשירים שאני צריך אישור. שר האוצר, כפי שהבנתי – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חייבים אישור של ועדת העבודה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כן, אז אני מעביר את זה. שר האוצר, אני מבין שחתם כבר. אני מזמן חתמתי, הוא חתם בימים אלו. אני מעביר את זה – לכן אתם עומדים לקבל אחד מהם. מהחמישה שאני מקבל, אחד מהם הולך לשם. אז אי-אפשר לבוא אליי ולהגיד לי שאני קצת מפלה לרעה את הנצרתים. תנו לי. אמרתי לך בתשובה בתחילת דבריי ואני חוזר על זה גם עכשיו, וזו אותה תשובה לאחמד טיבי: אנחנו עקבים אחרי בתי החולים – המצב הכלכלי. בודקים אותם. אנחנו רואים איפה זה עומד. אם יצטרכו עוד, נעזור להם, אבל כרגע אני מחלק את הכסף לפי קריטריונים מסוימים. אני לא חורג משום קריטריון. מה שמשרד התמיכות – מה שעושה משרד הבריאות, אגף התקציבים שם, אני לא חולק עליו. אני נותן לו לעשות בדיוק לפי הקריטריונים. אז מצד אחד הוא מקבל קריטריונים, אני מקווה שלא יצטרך משהו לעשות חריג. מצד שני, אנחנו מקווים לטוב. MRI זה מזמן, בקרוב PET-CT. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הבריאות על התשובה הזאת. אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 534, מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן. נושא השאילתה: מיקרו-מזהמים בקולחים. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את השאילתה. 534. מיקרו-מזהמים בקולחים יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני סגן השר, בניגוד לנדרש באירופה, תקנות בריאות העם אינן מחייבות בדיקת הורמונים ותרופות בקולחים המשמשים להשקיית גידולים. רצוני לשאול: 1. מדוע סעיף 4 לתקנות אינו נאכף, ועדיין כ-60% מהקולחים הם שניוניים? 2. מדוע אין הוראה המחייבת בדיקת מיקרו-מזהמים בקולחים? 3. האם המשרד נערך לתקינה האירופית בתחום? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. 1. יצרני שפכים ומפעילי מט"שים רבים טרם ביצעו שדרוג של מתקני הטיפול. לטענתם, הליך השדרוג מורכב תכנונית, והעלות של השדרוג היא גבוהה – עשרות ועד מאות מיליוני שקלים למט"ש, דבר המשפיע על מחירי המים – ולכן הם חייבים לאשר את הנושא תקציבית קודם לכן ברשות המים. האכיפה לשמירה על בריאות הציבור נעשית על ידי הגבלת השימוש בקולחים לגידולים המתאימים לאיכות הקולחים המופקים בפועל וכל משתמש מקבל היתר שנתי, כך שבריאות הציבור נשמרת. 2. בתקינה בעולם אין דרישות לגבי רמת הרחקת מיקרו-מזהמים בקולחים המשמשים להשקיה חקלאית, היות שלא הוכח פוטנציאל להשפעה על בריאות הציבור. בהערכת סיכון בריאותי שערך שירות המזון במשרד הבריאות לגבי שאריות התרופה קרבמזפין – אני לא יודע מה זה, אבל אני מניח שאת יודעת מה זה – בקולחים, נמצא כי החשיפה לציבור דרך צריכת ירקות שהושקו בקולחים קטנה פי 1,000 מהערך המותר לחשיפה. עוד נציין שבתקינה בארצות הברית, שהיקף ההשקיה בה הוא הגדול בעולם, אין דרישה לרמות מיקרו-מזהמים בקולחים להשקיה. דרישה להרחקת מיקרו-מזהמים בקולחים קיימת בארצות הברית רק לגבי קולחים המיועדים כמקור למי שתייה, ובכלל זה בקולחים המשמשים לשתייה ישירה, Direct potable reuse. לאיחוד האירופי אין עדיין תקנות לגבי איכות קולחים המיועדים להשקיה. בנוגע לתקנות הטיפול בשפכים בישראל, נציין שהן נחשבות למתקדמות וכוללות דרישה לעמידה ב-36 מדדים הנותנים מענה לשמירה על בריאות הציבור, הסביבה, מקורות מים, קרקע וגידולים חקלאיים. 3. כאמור לעיל, אין תקינה של האיחוד האירופי לקולחים המיועדים להשקיה. משרדנו עוקב אחר הנעשה בעולם בתחום זה, הוא בחן את טיוטת התקן האירופי הנמצא בהכנה ואינו כולל דרישות לבקרה של מיקרו-מזהמים. נציין שנציג משרדנו לוקח חלק בקבוצת מחקר אירופית NEREUS COST Action העוסקת במיקרו-מזהמים בקולחים ובעמידות חיידקים בקולחים לאנטיביוטיקה ועוזר בקידום מחקרים בתחומים אלו בישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. גם חברי הכנסת ג'מעה אזברגה ודב חנין ביקשו לשאול שאלה נוספת. לאחר מכן סגן השר יתייחס. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. מן הסתם, ישראל מובילה בעולם בהשבת מי קולחים להשקיה בחקלאות. לכן בעיניי נדרשת מדיניות סדורה למען הגנה על בריאות הציבור. אני רוצה לשאול אותך ספציפית, כי זה תחום שהוא קשור. חלק גדול מהמזהמים האלה – מהמיקרו-אורגניזמים והורמונים וכו' – מגיע משפכים של בתי החולים, ולמיטב ידיעתי טיפול מקדים בשפכים של בתי החולים ולא חיבור ישיר שלהם לרשת העירונית הוא משהו נדרש, ויש אפילו המלצה לבצע אותו. אני רוצה לשאול אותך: מדוע זה לא מתבצע? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד סגן השר, אדוני, רציתי לשאול: כידוע לך, אסדות הגז מוקמות כעשרה קילומטר או פחות בקו אווירי מחוף הכרמל בחיפה. אתה יודע שזה מהווה סיכון גדול לאזור ובכלל. האם יש עמדה ברורה של משרד הבריאות בעניין? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בהמשך לשאלתה של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בזווית מסוימת: כפי שאדוני יודע, מדי פעם משרד הבריאות אוסר את הרחצה בחופים כתוצאה מבדיקה של חומרים מזהמים במים. אתם נמצאים במצב לא כל כך נוח, כי אתם לא אחראים לבעיה, אתם רק אחראים לומר לציבור שיש בעיה. אבל הציבור שמגיע לחוף ורואה שהרחצה אסורה בגלל שמשרד הבריאות אסר לא תמיד יודע שאתם לא אחראים לבעיה אלא רק אחראים לסמן את הבעיה. הבקשה שלנו היא שכיוון שאנחנו בימי הקיץ, והרחצה בים היא דבר כל כך חיוני לציבור, אולי הגיע הזמן ליצור איזשהו צוות בין-משרדי, שמשרד הבריאות ייקח בו חלק פעיל ומוביל, כדי למנוע מראש את המצב הזה של זיהום חופי הרחצה באופן שמונע מהציבור להשתמש בהם וליהנות מהים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן שר הבריאות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, אני לא חושב שאנחנו צריכים להחמיר יותר מאחרים. אנחנו באמת מובילים – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כי אנחנו אוכלים מהירקות את המים שאנחנו מטהרים – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אז אנחנו עושים כל מה שנדרש על פי התקן, על פי החוק. אנחנו עושים את זה. להחמיר יותר, כפי שאת רוצה, שאנחנו נוביל יותר – עדיין לא הגענו לשם, בואי נגיד את זה פשוט. אם את רוצה לפנות אליי ישירות, שאני אבדוק אם אפשר לעשות משהו זמני, אני מוכן לעשות את זה. תפני אליי בכתב, אני אעביר את זה לטיפול. חבר הכנסת ג'מעה, גם אתה, אני מציע לך, היות שלא התכוננתי לתשובה הזאת, שתפנה אליי בכתב ואני אבדוק לך את הנושא הזה ישירות. בסדר? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): עמדה של משרד הבריאות – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני יודע, לא התכוננתי לזה ואני לא רוצה להגיד דבר לא מוסמך. אני לא רוצה להגיד לך דבר לא מוסמך. דב חנין, תשמע, יש לי מספיק דברים לעשות במשרד הבריאות, לחפש לי עוד ועדות ועוד דברים – אני חושב שתפקידי להגיד אם המים בסדר או לא בסדר. מעבר לכך אני לא צריך להגיד. אני לא רוצה להיכנס לאחריות בדברים – יש לי מספיק עבודה בלי זה. לכן, אני עושה את תפקידי, מודיע כל יום בבוקר אם המים טובים, לא טובים – אני לא יודע אם כל יום, מתי מודיעים כל פעם, אם יש דיון ובודקים את זה כל הזמן – ובזה סיימתי את תפקידי. אני לא רוצה להיכנס לדברים אחרים ששייכים למשרד הפנים. שהוא יעשה את העבודה שלו ואני אעשה את העבודה שלי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הבריאות על כל התשובות שלו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 528, מאת חבר הכנסת אמיר אוחנה. נושא השאילתה: עיצומים במינהל האזרחי. שואלים נוספים הם חברי הכנסת סמוטריץ וגליק. 528. עיצומים במינהל האזרחי אמיר אוחנה (הליכוד): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן שר הביטחון, ועד עובדי המינהל האזרחי הכריז על עיצומים חדשים ולכן יוקפא קידומן של יותר מ-1,300 יחידות דיור בשטחי יהודה ושומרון. רצוני לשאול: במסגרת העיצומים, כמה שירותים הוקפאו לאזרחים ישראלים וכמה לתושבי הרשות הפלסטינית? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אתה יכול לשבת, אדוני. בבקשה, אדוני סגן שר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה זמן רב אני עוסק במעמדם של עובדי המינהל האזרחי. עובדי המינהל האזרחי לוקים בשני עניינים מרכזיים: אחד, חוסר תקנים משווע, שנובע מכך שאחרי הסכמי אוסלו קוצץ מספרם מאוד; השני, תנאי העסקתם גרועים יותר משל עובדים אחרים באותו מעמד המשרתים בישראל. בחודשים האחרונים הכריז ועד עובדי המינהל האזרחי על סכסוך עבודה ועל עיצומים בגין שתי הסיבות שהזכרתי לעיל. לבקשת רמ"א ומנכ"ל האוצר הסכימו העובדים להפוגה של שלושה חודשים בשביתה כדי למצות את הדיונים ולנסות להגיע להסכמות על תנאי העסקתם של העובדים במינהל האזרחי. לצערי הרב, עברו שלושה חודשים והאוצר, כדרכו, לא התקדם במאומה עם העובדים, למרות ההתחייבות של מנכ"ל משרד האוצר. לכן החליטו העובדים לשוב ולנקוט עיצומים. בעקבות עיצומים אלה בוטלה ישיבת ועדת ההתנגדויות שהייתה אמורה לדון בהתנגדויות לתוכניות שונות; בוטלה ועדת המכרזים שהייתה אמורה לדון במכרז של 120 יחידות דיור בביתר עילית, וכן עוכבו פרסומים של תוכניות שונות. העיצומים יימשכו עד למפגש הצפוי של נציגי העובדים עם הממונה על השכר, מפגש אשר עתיד להתקיים מחר. אני רוצה לציין כי הנחיתי את המינהל האזרחי שאם תהיה התקדמות בישיבה מחר – עוד פעם, אני חוזר: הנחיתי את אנשי המינהל האזרחי כי אם תהיה התקדמות בישיבה מחר – לדון בנושאים שנדחו השבוע ככל האפשר כבר בשבוע הבא. ברצוני להדגיש כי גם ועדת החוץ והביטחון דנה בשביתה זו והזהירה את כל הגורמים כי היא עלולה לגרום לנזקים ביטחוניים חמורים למדינת ישראל. אני תקווה שגם אנשי האוצר יבינו זאת ויבואו לקראת העובדים, כדי שיקבלו את המגיע להם. יש לציין כי ועדת ההתנגדויות, ועדת המכרזים והתוכניות שפרסומן נדחה הינן במגזר הישראלי. יודגש כי אין כל תוכנית פלסטינית העומדת על הפרק והממתינה לפרסום או לדיון כלשהו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון. שאלה נוספת לחבר הכנסת אמיר אוחנה, וכמו כן לחברי הכנסת סמוטריץ וגליק. אמיר אוחנה (הליכוד): אדוני סגן השר השיב תשובה ארוכה ומפורטת על שאלה שלא נשאלה, אז אני אחדד את השאלה: כמה שירותים הוקפאו לאזרחים ישראלים וכמה לתושבי הרשות הפלסטינית? אני חושב – אם הבנתי נכון, ואדוני יאשר או יגיד אחרת – שהתשובה היא שרק לאזרחים ישראלים הוקפאו שירותים ולתושבי הרשות הפלסטינית לא הוקפאו. האם הבנתי נכון? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: רגע, רגע, קודם כול נשמע את כל השאלות. אמיר אוחנה (הליכוד): לא, אז אני רק אוסיף: אם אכן הבנתי נכון, אז אני רוצה להבין של מי ההחלטה על האפליה הזאת? זו אפליה בוטה. ומה עמדתו של שר הביטחון? ובכלל, האם, אדוני, לא הגיעה העת להחליט סוף-סוף אם המינהל האזרחי הוא גוף אזרחי או גוף צבאי? באיזה עוד מקומות בעולם לובשי מדים מקבלים החלטות בענייני איכות סביבה, תכנון ובנייה וחקלאות, החלטות שהן אזרחיות במהותן? ואם כבר גוף צבאי, לא שמעתי אף פעם על גוף צבאי שמקיים שביתות. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני מתחבר לסוף דבריו של חבר הכנסת אוחנה. האם לא הגיעה העת – במקום להוסיף טלאי על טלאי ועוד שניים וחצי תקנים – לאזרח את המינהל האזרחי, בעצם לסגור אותו ולהכפיף את הסמכויות ביהודה ושומרון על 450,000 אזרחי ישראל תושבי יהודה ושומרון למשרדי הממשלה השונים, ולקלוט את עובדי המינהל בתוך השירות הציבורי במדינת ישראל? ממילא תנאי שכרם יושוו לתנאי מקביליהם במשרדי הממשלה, ובא לציון גואל. תודה. הגשתי הצעת חוק בעניין, האם משרד הביטחון יתמוך בה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת יהודה גליק. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – כל כך פשוט, איך לא חשבנו על זה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): אדוני סגן השר, אני כמובן – אני אשמח שתפסיקו להפריע. תודה. אדוני סגן השר היקר והאהוב והמתוק, כמובן שגם אני מצטרף לדברים. כל בר-דעת מבין שהבנייה ביהודה ושומרון ותנופת הבנייה ביהודה ושומרון הן צורך לאומי. היא הוקפאה למשך כמה שנים בגלל החברים שלנו מעבר לאוקיינוס. היום יש לנו מדינה עם ממשלה שיש לה מדיניות מאוד ברורה. האם יכול להיות שבנושא כזה כל הדבר הזה, הקפאה עצמית שלנו? או לאזרח את הדבר הזה מייד או להיענות לפניות שלהם, או, אם זה גוף שובת, אז כמו שאנחנו עושים בשביתות אחרות – להוציא צווים חיוניים. הבנייה ביהודה ושומרון, אין דבר חיוני יותר מזה לטובת השלום באזור ולטובת מדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת גליק. בבקשה, סגן שר הביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: קודם כול, אני רוצה לציין ששום שירותים לא הופסקו. לא הופסקו שירותים. שירותים – אני מדבר על הנפקת אישורים, אישורי עבודה, אישורי תנועה. כל הנושאים של אישורים ושירותים – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – לפלסטינים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא, לא, לא. לא. תאמין לי שרוב הדברים הללו, מי שרוצה אותם הם הישראלים, כדי שיהיו להם פועלים, לעבוד. אני הדגשתי, כלל השירותים לא הופסקו. צריך לזכור, מדובר בעיצומים, לא מדובר בשביתה. עוד מעט אני אגיד מה עלול להיות אם תהיה שביתה. לכן, הדבר היחיד שהעיצומים עסקו בו – שלושה דברים: אחד, אמרתי, הייתה אמורה להיות ועדת התנגדויות ביום ראשון והוועדה הזאת נדחתה. הדבר השני, הייתה אמורה להיות ישיבה של ועדת מכרזים אחת בלבד שעסקה ביחידות דיור בביתר עילית. הדבר השלישי, היו תוכניות שהיו צריכים לפרסם אותן ועיכבו את הפרסום שלהן. זה הכול. אמיר אוחנה (הליכוד): הם פוגעים רק בישראלים. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רגע. רגע, תן לי. יהודה גליק (הליכוד): זה נשמע כמו עיצומים פוליטיים. זה נשמע כאילו הם – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: נדמה לי ששמעתי אתכם בסבלנות. תן לי רק לשמוע. בעניין הזה, אני רוצה להגיד לכם, במקומכם – אני לפחות אומר על עצמי – אני שמח. אני שמח. אולי החברים מכאן לא ישמחו, אבל אני שמח שלא היה מה לעכב בתוכניות הבנייה לפלסטינים. אני שמח. אוי ואבוי לנו אם היו תוכניות שצריך לעכב. אז במקום זה, צריך לשמוח על כך. אבל אני כן אומר שאם מחר לא תהיה התקדמות עם הממונה על השכר, אני אומר לכם – ואמר את זה חבר הכנסת דיכטר, שמבין בביטחון קצת יותר טוב ממני – יהיו לזה השלכות קשות. אם תפרוץ שביתה כל האישורים ייעצרו. כל אישורי הבנייה, כל אישורי התנועה, כל הדברים הרבים שמי שזקוק להם זו האוכלוסייה הפלסטינית. הם לא יקבלו אותם, כי הכול ייעצר. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רגע. רגע. רגע. אמיר אוחנה (הליכוד): – – – לא יכול להכריז על שביתה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: תן לי. כי הכול ייעצר. אני אומר פה מעל הדוכן: אם האוצר לא יתעשת ולא יבין שאי-אפשר לתת הבטחות לעובדים ולבקש מהם שלושה חודשים לא לשבות – ואני אומר לכם, כולם מכירים בכך שיש פערים בתנאי העבודה. לא יכול להיות שאדם באותו תפקיד, אם הוא נמצא בבאר שבע, הוא מקבל תנאי עבודה מסוימים, אבל אם הוא נמצא בבית אל, במינהל האזרחי, הוא לא מקבל את התנאים הללו. לגבי ההחלטה, מה יחליטו – זו הייתה החלטה של ועד העובדים. כפי שאמרתי, ועד העובדים החליט שהוא לא עוסק בשירותים אלא רק בעניינים שנוגעים לתכנון ובנייה, שלושה דברים בלבד. לגבי מעמד המינהל האזרחי – אני לא אומר כאן את דעתי האישית. אני מניח שאתם יודעים אותה, או יכולים לנחש מהי. אבל כרגע, מדינת ישראל, לצערי הרב – ואני אומר את זה בכאב – לא החליטה להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון. הלוואי שהייתה מחליטה. לא החליטה כך, וממילא, כיוון שעדיין שולט ביהודה ושומרון שלטון צבאי ואין מנוס – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): זה לא קשור. החוק יכול – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: שנייה. רגע. רגע. זה כן קשור. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – משרד החינוך – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: זה כן קשור. בגלל שביטול המינהל האזרחי או הפיכתו לגוף אזרחי לחלוטין – אין מה לעשות, אנחנו לא חיים בבועה – יתפרש בצורה חד-משמעית וברורה כהחלת ריבונות. אני אשמח שזה יקרה, אבל זה לא המצב. זה לא המצב כרגע. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): למה אין קמ"ט חינוך, סגן השר, אלא משרד החינוך נותן שירותים? אני לא צריך קמ"ט פנים, אני לא צריך קמ"ט איכות סביבה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אגיד לך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – משרד החינוך – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני אענה לך. הרי אני אמרתי לך את הדבר הזה. אני אגיד לך למה. כי עדיין יש הבדל. מכיוון שבחינוך אין שום קשר בין מערכת החינוך הישראלית למערכת החינוך של הערבים. אבל מה לעשות, גם בשטחי C, שהמינהל האזרחי פועל בהם, יש קרוב ל-150,000 ערבים. קמ"ט מקרקעין, קמ"ט שיכון, קמ"ט תחבורה וקמ"ט איכות סביבה נותנים שירותים גם להם. הם לא יוכלו לקבל את זה – – – יהודה גליק (הליכוד): תהפוך את זה לגוף אזרחי, גם החרדים יוכלו להתגייס לדבר הזה, אם אתה רוצה אפילו לפתור את בעיית הגיוס. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: מה? לא שמעתי מה אמרת. יהודה גליק (הליכוד): אמרתי: זה יפתור את הבעיה של חוק הגיוס. אם זה יעבור לגוף אזרחי בצורה מסוימת, החרדים בוודאי יכולים ללכת – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כן, בוודאי, זה אני בטוח. יהודה גליק (הליכוד): יש פה win-win. אמיר אוחנה (הליכוד): אלוף פיקוד מרכז יכול להכריז על שביתה? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא. קודם כול, כל הקצינים של המינהל האזרחי לא שובתים, כמובן. אבל בסופו של דבר, את העבודה המקצועית עושים – רוב העבודה נעשית על ידי אזרחים. אמיר אוחנה (הליכוד): תוציאו צווים, כמו בכל יהודה ושומרון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רבותיי היקרים, תרשו לי עוד משפט. לפעמים צריך לדעת מה הרצוי ומה המצוי. ולצערנו הרב, היום לדרוש את סגירת המינהל האזרחי – אין לנו רוב לעניין הזה. אבל כן יש לנו – שנייה, רגע, חבר הכנסת – כן יש לנו אפשרות לדרוש לשפר את התנאים, להוסיף תקנים כדי ש-500,000 היהודים שגרים ביהודה ושומרון יקבלו שירותים כמו שכל אזרח במדינת ישראל מקבל. כדי שזה יקרה, כדי שנוכל להכריז על אדמות מדינה, כדי שנוכל לעשות סקרים על הרבה מאוד שטחים, שיש ספקות, אין ברירה, צריך אנשים שיעשו את העבודה הזאת. ככל שיתווספו תקנים, ככל שתנאי העבודה שלהם יהיו מושווים, השירותים שיקבלו אזרחי מדינת ישראל שגרים ביהודה ושומרון יהיו טובים יותר. תודה רבה. יהודה גליק (הליכוד): זה קשור להחלטה שלך. יש פה שרים – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת ישראל כץ, לעלות לדוכן להשיב לשאילתה דחופה מס' 529, מאת חבר הכנסת נחמן שי. נושא השאילתה: שיעורי נהיגה לנכים. 529. שיעורי נהיגה לנכים נחמן שי (המחנה הציוני): בשל מחסור במורי נהיגה לנכים, עלות שיעור נהיגה לאדם נכה עשויה להגיע לכ-1,000 ש"ח. רצוני לשאול: 1. האם כחלק משיקולי הרפורמה בשיעורי נהיגה הנכים הובאו בחשבון? 2. האם המשרד מפקח על מספר המורים ושיעורי הנהיגה? 3. מה ייעשה כדי לייעל את שיעורי הנהיגה לנכים? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, חברי הכנסת, השר בנט, הרפורמה בטסטים, אשר יוצאת בימים אלה לפועל, עוסקת רק במבחני הנהיגה המעשיים, ובוודאי שאוכלוסיית הנכים לומדי הנהיגה תחווה שיפור משמעותי בזמני ההמתנה. במענה לשאלתך, סוגיית שיעורי הנהיגה אינה חלק מן הרפורמה. משרד התחבורה מפקח מקצועית על אוכלוסיית המורים לנהיגה מרגע שהוסמכו על ידי המכללות המאושרות. במסגרת זו מפקח משרד התחבורה על הכשרתם, בוחן את ידיעותיהם בעת הצורך, וכן רשאי לתת וליטול רישיון הוראה כאמור בתקנות התעבורה. באשר לשיעורי הנהיגה, המשרד מפקח רק על התבחינים הנלמדים על פי הסדר המופיע בתוכנית הלימודים ועל ביצוע היקף השיעורים המינימלי כמופיע בתקנות התעבורה. באשר לשאלתך על מחסור במורים לנהיגה לנכים, מאחר שמדובר במשלח יד חופשי, המתנהל כעסק עצמאי לכל דבר ועניין, משרד התחבורה אינו מטיל חובה על אף מורה לעסוק בתחום הוראה מסוים. יצוין כי עלות השיעור לנכה גבוהה מעלות שיעור רגיל, נוכח העובדה שההתקנות הנדרשות לרכב להוראת נהיגה לנכים מסתכמות בעשרות – ולעיתים מאות – אלפי שקלים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. האם שאלה נוספת לחבר הכנסת נחמן שי? אכן. וגם שאלות נוספות לחברי הכנסת חנין ויונס. נחמן שי (המחנה הציוני): השר, לא מתאים לך לקרוא תגובה בכתב. אני מכיר אותך, בדרך כלל אתה זורק את הנייר ומדבר אלינו ככה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: זו תשובה מקצועית עם כל הפרטים המדויקים. זה נושא חשוב מאוד ורגיש. נחמן שי (המחנה הציוני): שוב אני אומר, אני מכיר אותך. אני חושב שאתה צריך להסתכל על התופעה. יש פה כנראה כשל שוק. נכון באופן כללי לתת לשוק להתנהג. אתה לא מתערב, אתה אומר: ההיצע והביקוש יקבעו. אבל אם יש רק שמונה מורי נהיגה לנכים בכל הארץ, ופונה אלינו נכה מאילת ואומרת: אני לא יכולה ללמוד, אני צריכה לנסוע לבאר שבע כדי ללמוד וכן הלאה, אז יש פה חורים, וזו כן אחריות שלכם לטפל בהם. בכל זאת, עבור הנכים הרכב הוא יותר חשוב מאשר לכל אדם אחר, בגלל שזה כלי התנועה שלהם. בלי רכב הם לא יכולים, ולכן הצורך הוא כל כך גדול. לכן אני מצפה שכן תיכנס לסוגיה הזאת, תבחן אותה ותראה איך אפשר לשפר אותה לטובת האוכלוסייה. רק עכשיו עסקנו בתשלומים לנכים, לכן זה בלב העניין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתמול אנחנו ציינו בכנסת את יום התחבורה הציבורית, ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לך ולאנשי הצוות במשרד שלך, לא רק על העבודה המשותפת אתמול במהלך הדיונים שהיו בוועדת הכלכלה ובוועדות אחרות, אלא על העבודה המשותפת לאורך כל השנה איתנו בכנסת – עם ועדת המשנה לתחבורה ציבורית, שאני עומד בראשה. יש הרבה מאוד עבודה שנעשית, ואני מאוד מעריך את העבודה שלכם. יש גם שיתוף פעולה טוב עם הכנסת. אנחנו מנסים לעזור במה שאנחנו יכולים. באחד הדיונים אתמול אתה אמרת שיש חלוקת עבודה: אתם הגוף המבצע, הרשות המבצעת, ואנחנו צריכים לפקח, לעזור בחקיקה. אנחנו בהחלט מוכנים ורוצים לעשות את זה. אחד הנושאים שעלו במהלך הדיונים אתמול זה הקשיים שמתעוררים בכמה נקודות בתוכנית גדולה מאוד שמשרד התחבורה מקדם, תוכנית מהיר לעיר, שהיא בעצם תוכנית של צנתור של כל גוש דן בנתיבי תחבורה ציבורית, כדי באמת לשחרר את הפקקים ולשדרג את התחבורה הציבורית בגוש דן. אנחנו שומעים, בצער גדול, שישנם כמה ראשי רשויות מכובדים, כולל, לצערי הגדול, ראש העיר שלי, מר רון חולדאי, שתוקעים מהלכים שהם כבר בשלים לביצוע של נתיבי תחבורה ציבורית, בשלים לביצוע מבחינה תקציבית – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני, כפי שאומר מנחה מוכר ברדיו, שים נקודה. זו הייתה שאלה נוספת ולא נאום. דב חנין (הרשימה המשותפת): אז, השאלה היא: האומנם? נחמן שי (המחנה הציוני): – – – סימן שאלה. מה דעתך? דב חנין (הרשימה המשותפת): השאלה הנוספת היא: מה עמדתו של השר בעניין הזה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, כביש 70 ידוע לנו ככביש דמים במיוחד בצומת כפר שייח' דנון. שם, במיוחד בצומת, אין מערכת רמזורים ואפילו אין מעברי חצייה, ואנשים רוצים לחצות את הכביש לתחנת האוטובוס. האם אדוני השר מודע לזה? ואם כן, מה הפתרון? אנשים שם איבדו את חייהם. שבעה מבני שייח' דנון, צעירים, הלכו שם, בצומת הזה. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת יונס. בבקשה, אדוני שר התחבורה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: לגבי השאלה הנוספת של חבר הכנסת נחמן שי, ודאי שיש רגישות וחייבת להיות רגישות מיוחדת לציבור הנכים ובעלי המוגבלויות. גם לאורך כל שירותי התחבורה הציבורית וגם, כמובן, בכך שמאשרים רכב עבור לימוד הנכים, המשרד הוא בהחלט חלק מזה, מעודד את זה ועושה. אני רק ציינתי את המצב הפורמלי שאי-אפשר – הרי אנחנו לא מעסיקים אותם. יחד עם זאת, בהחלט יש מקום – ואני בהחלט אפנה ואבקש מכל העוסקים בדבר לשכנע עוד מורים פוטנציאליים לעסוק בתחום ולתת את השירות הזה – הבסיס והרכב שמאפשר את זה. בעניין הזה משרד התחבורה מעודד בצורה חד-משמעית את הדבר הזה. צריך בהחלט לאפשר לכל אחד ואחת, ובוודאי למי שיש לו מוגבלות ויכול לנהוג ברכב, שיתאפשר לו ללמוד את שיעורי הנהיגה ולהוציא רישיון לרכב. אני כרגע מגיע מכנס מורי נהיגה מכל הארץ, שארגן המשרד בבנייני האומה, לקראת הוצאת הרפורמה לדרך. היו גם הרבה מאבקים, כמו מול כל רפורמה. בסוף התוצאה תהיה מצוינת, קודם כול, למאות אלפי צעירות וצעירים – שבכל שנה יותר מ-20,000 מהם, בממוצע, מקיימים מבחני נהיגה, הרבה מהם לפני שירות צבאי. כמובן מדובר, בעצם, במיליונים, בכל משפחה בישראל. אנחנו הולכים להקל עליהם. זה יוצא לדרך באמצע החודש הזה, ותוך 60 יום זה יגיע ליעדים שהגדרנו. הבוחנים עצמם, שדאגו לפרנסתם, מתוך כ-130–140 כ-45 נקלטים במשרד בעמדות פיקוח ואחרים מבוקשים מאוד, כי הפעילות שלהם הולכת להתרחב. לגבי הדברים שאמר דב חנין, הוא אכן דיבר – אני לא יודע אם אתה עוד אתאיסט או לא אבל אמרת דברי אלוהים חיים. אכן, כשמשקיעים הרבה מאוד מאמצים – היושב-ראש מחייך, כי הוא נזכר במולדת הישנה ובמקורות האידיאולוגיה; מדינת ישראל משקיעה המון ומשרד התחבורה משקיע המון המון, מיליארדים, עשרות מיליארדים ואולי גם מאות מיליארדים, בשדרוג מערכת התחבורה הציבורית, ובמעמד הנהג, ובאוטובוסים ובכל הדברים. אז הנת"צ – אמרת: מערכת צנתור – הוא הגורם המרכזי, ואם הוא לא יהיה כשיר אז האוטובוס, עם כל מה שיש בו, לא יוכל לתת את שירותו בזמן סביר. לכן, אחרי שמשקיעים כל כך הרבה מאמצים כחלק מתוכנית – והעיר תל אביב היא המרכז הפיננסי. ירושלים היא בירת ישראל והעיר הגדולה, ואנחנו משדרגים בה את התחבורה והתחבורה הציבורית; תל אביב, עבור התל אביבים ועבור המון שמגיעים לתל אביב, מחויבת לאפשר תנועה חלקה ומהירה בתוך העיר, וזה לא ילך בלי נת"צים. יהיו שלושה נת"צים בבשלות, עם נתונים ברורים של כמה רכבים פרטיים כל נת"צ יחליף – כלומר פחות פקק, פחות תנועה – וראש העיר והמערכת שלו מחויבים, ולצערי, כרגע הם מעכבים את הביצוע שלו על חשבון משרד התחבורה. לפעמים מדברים על הקמת רשת מטרופולינית עם ראשי ערים שיהיו מעורבים בניהול. אני, בעיקרון, תמיד בעד, אלא זו בדיוק הדוגמה ההפוכה. המדינה, ושר בממשלה, מוכנים לבוא ולהתעמק גם בוויכוח בין נהג פרטי לתחבורה ציבורית, וראש העיר, שמחויב לזה, מעכב. בעניין הזה אני חושב שהכנסת וכל מי שעוסק בזה ודאי יכולים להיות גורם שמאיץ ומדרבן. לגבי כביש 70, אני בקי, אבל קודם כול ההחלטה שקיבלתי, כשנכנסתי לתפקידי לפני למעלה מתשע שנים – לקחו אותי לסיור והראו לי ואמרו: כביש 6, לא ממשיכים אותו צפונה מיקנעם, אנחנו נשדרג את כביש 70; יש את כל היישובים בדרך שהם מאוד צרים, ואמרו: מה, אנחנו נפנה את הבתים? אני החלטתי שאני כן ממשיך את כביש 6, והיום אנחנו כבר ממש בשלבים מתקדמים. עוד מעט נפתח את מנהרת יקנעם. עוד השנה הזו. בתחילת השנה הבאה, זה יגיע עד צומת סומך-קריית אתא, ולאחר מכן נמשיך אותו עד כברי ושלומי. זה הפתרון האסטרטגי. אנחנו משדרגים גם את כביש 70, מבחינה בטיחותית, מבחינה אחרת, אבל נתיב התחבורה המרכזי, ללא רמזורים בעצם, משלומי ועד צומת הנגב, זה בעצם יהיה המקטע שייתן את הפתרון האמיתי. תודה רבה. 533. פיצוי כספי לרשויות המקומיות הנפגעות מרעשי מטוסים בשדה התעופה נבטים היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ על תשובותיו. אני מתכבד להזמין את סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי – בבקשה, אדוני – לעלות לדוכן ולהשיב לשאילתה דחופה מס' 533, מאת חבר הכנסת טלב אבו עראר. נושא השאילתה: פיצוי כספי לרשויות המקומיות הנפגעות מרעשי מטוסים בשדה התעופה נבטים. בבקשה, אדוני, נא לקרוא את נוסח השאילתה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי סגן השר, בישיבת ועדת הפנים ביום שני שעבר, שבה הציג שר הפנים את תוכניתו הממשלתית, הוא ציין שהוא משלם פיצוי לכל היישובים הסמוכים לנתב"ג, אלה היישובים שהם נפגעי רעש. לכן, כאן אני שואל: ישנם יישובים סמוכים לשדה התעופה נבטים, שהוא שדה התעופה הכי גדול בארץ – כמו ערערה בנגב, כסיפה ואפילו גם ערד ויישובים אחרים – שנחשפים לרעש המטוסים שם ואינם מקבלים פיצוי על מטרד הרעש שנגרם להם מהמטוסים. ברצוני לשאול: מה ייעשה כדי לפצות רשויות מקומיות אלה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני סגן שר הפנים. קריאות: – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אבו עראר, אני לא ירדתי לסוף דעתך, אם אתה רוצה רעש עם כסף או אתה לא רוצה את הרעש, אבל אם הכוונה להישאר עם הרעש, רק פיצוי, אז כל מי שמתמודד עם רעשים זה המשרד להגנת הסביבה. אבל במה שקשור למשרד החינוך, הפקטור היחיד זה החוסן הכלכלי – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): משרד הפנים. סגן שר הפנים משולם נהרי: משרד הפנים, סליחה. משרד הפנים – הפקטור היחיד בשיקול זה החוסן הכלכלי. אנחנו לא מטפלים בנושא של רעשים, זה המשרד להגנת הסביבה. מה שקרה בשדה התעופה נבטים הוא שעשו שיוך לדימונה, וכתוצאה מהשיוך הזה עשו גם חלוקת הכנסות. גם דימונה נהנתה מזה, ערד, כסייפה, ערערה בנגב, מיתר, אל-קסום – כל אלה נהנו מחלוקת ההכנסות בגלל החוסן הכלכלי, הפקטור – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: לא בגלל הרעשים. תקשיב. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה – – – ארנונה? סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, כן, מארנונה. הארנונה שנגבתה. הרי זה היה בשטח גלילי, נבטים הייתה בשטח גלילי. עשו את השיוך לדימונה כדי שתהיה הארנונה, הגבייה של הארנונה תחולק בין היישובים הללו, כשהפקטור היחיד היה חוסן כלכלי ולא הנושא של רעשים. אם היינו הולכים לפי רעשים, אני אגיד לך את האמת, אני כמעט לא ישן בלילה. כל לילה, כל לילה, פעמיים אני שומע את המואזין לידי, ובלי הפסקה. כל לילה, כל – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אתה רציני? סגן שר הפנים משולם נהרי: אני רציני שאני שומע אותו מוקדם, ולפנות בוקר, הוא מעיר אותי. אוקיי, אנחנו חיים – פעם הרעש פה, פעם הרעש פה – אבל מה שנעשה עם נבטים, לפחות דבר אחד; אבו עראר, לפחות דבר אחד שנעשה זה הנושא של חלוקת ההכנסות. מה שמתכוון השר – בימים האלה, לאחר שביטלו את עיר עולים ודימונה מקבלת פיצוי מהקרן לצמצום פערים, תהיה חלוקה חדשה, מחדש, וכל הסיכויים שהיא גם תגדיל את חלוקת ההכנסות לגבי היישובים שאתה הזכרת. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): דבר ראשון, ממש מוזר לי שאני שומע אחד מש"ס שקול המואזין מפריע לו. באמת לא שמעתי את זה לפני זה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אמרתי שהוא מעיר אותי. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אה, מעיר אותך. זה לא מפריע לך. מעיר זה בסדר. הדבר השני, אדוני, אתה לא השבת מקצועית על השאילתה שלי. הרי שר הפנים, הוא בכבודו ובעצמו ציין את זה, ואמר: אני משלם כמשרד הפנים, מפצה את כל היישובים הסמוכים, נפגעי הרעש בנתב"ג. האם באמת אפשר להביא גם את אותו מצב לשדה תעופה נבטים, שיש שם יישובים סמוכים שגם הם נפגעים ממטרד הרעש הזה? זו השאלה. שאלה ברורה לחלוטין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן השר. סגן שר הפנים משולם נהרי: בשדה התעופה לוד לא היה שיוך – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: עדיין אין שיוך, ואני אומר לך – גם שם החלוקה היא לפי החוסן הכלכלי ולא – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לפי הרעש, כך השר עצמו אמר. סגן שר הפנים משולם נהרי: בסדר, אבל אני אומר, הפקטור היחידי זה החוסן הכלכלי. הם מפוצים, הם מקבלים משדה התעופה לוד. נכון, הם סובלים – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: הם סובלים מזה, אבל החלוקה היא לפי – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: – – החוסן הכלכלי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): זה לא תשובה. סגן שר הפנים משולם נהרי: זו תשובה, ותשובה מלאה. ואני אומר לך – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה מה שיש לשר הפנים לומר. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – שהתשובה הזאת, תבדוק אותה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. אתה נשאר איתנו, סגן שר הפנים, על מנת להשיב גם באותה הזדמנות לשאילתה רגילה של חבר הכנסת מוסי רז: מתן פנקסי בוחרים למועמדים במועצות האזוריות. השבת על זה לחיים ילין לא מזמן, נכון? סגן שר הפנים משולם נהרי: כן, אבל אני גם אשיב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: ודאי. חבר הכנסת מוסי רז, אתה יכול לקרוא את השאילתה שלך מן המיקרופון. 1339. מתן פנקסי בוחרים למועמדים במועצות אזוריות מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בצו המועצות האזוריות אין סעיף הקובע שהשר ייתן את פנקס הבוחרים למועמדים, כפי שמופיע בחוק הרשויות המקומיות. לפני כחודש תיקן שר הפנים את צו המועצות האזוריות בסוגיית הבחירות, אבל לא כלל שינוי בנושא. רצוני לשאול: מדוע מופלים לרעה מועמדים במועצות אזוריות בקבלת פנקס הבוחרים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן שר הפנים. סגן שר הפנים משולם נהרי: שאלה זהה נשאלה בשבוע שעבר על ידי חבר הכנסת חיים ילין – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חבר הכנסת רז, אתה יכול לשבת בינתיים. סגן שר הפנים משולם נהרי: – – והתשובה ניתנה, והיא גם נכונה להיום, ואני גם אוסיף על התשובה ההיא שב-25 ביוני 2018 פורסם תזכיר – כי הנושא הזה צריך להסדיר אותו לא בצו אלא בחוק; הופץ תזכיר חוק כדי לקדם את הנושא הזה וגם לאפשר למועצות המתמודדים לרשויות, המועצות האזוריות, קבלת מידע מפנקס הבוחרים. היושב-ראש העיר אז, בשבוע שעבר – הרי תזכיר, כולנו יודעים שזה 21 יום שצריך להמתין, ועד אז המושב הזה יסתיים והבחירות הרי הן קרובות. כמובן, הועלתה אפשרות שהממשלה יכולה לקבל החלטה ולקצר את המועד. ואכן, זה יובא ביום ראשון הקרוב – זה גם מה שנאמר לי – לישיבת הממשלה, מתוך הנחה שביום שני למוחרת זה כבר יובא לכאן בקריאה ראשונה, ואני מאמין שעם כל המאמצים שאנחנו עושים זה יעבור בקריאה שנייה ושלישית כבר במושב הזה. מוסי רז (מרצ): ואז זה יופעל כבר בבחירות הקרובות – – – סגן שר הפנים משולם נהרי: כן. זה יופעל בבחירות הקרובות, כי כל המטרה היא שזה יהיה לבחירות הקרובות ולא לעוד ארבע שנים או חמש שנים, שאין טעם לזרז. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה, חברי הכנסת, הצעת חוק שעות העבודה והמנוחה (תיקון – סמכות יושב-ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018 – ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה – של חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי כנסת. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, להציג את ההצעה. תתחיל מן ההקראה ואז תעבור להציע את הצעת החוק. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): מאה אחוז. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מאפשר ליושב-ראש ועדת הכנסת גם להודיע הודעה למליאה ואז הוא יציג את הצעת החוק. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ועדת הכנסת קבעה היום כי הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2019, תידון בוועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה. מטעם ועדת הכנסת: חבר הכנסת מיקי זוהר – יושב-ראש הוועדה, דודי אמסלם, רוברט אילטוב, יואל חסון, פנינה תמנו-שטה; מטעם ועדת הכלכלה: רועי פולקמן, יעקב אשר, איתן כבל, שולי מועלם, דב חנין. ייתכן שיהיו שינויים בהמשך ואת חבר הכנסת חנין יחליף חבר הכנסת עיסאווי פריג', אבל אנחנו נדון על זה, אני וחנין ופריג', ונקבל החלטה. זו ועדה משותפת לדון בחוק ביטול הפיצול בתאגיד השידור. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: פיצול התאגיד. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): איזו ועדה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הפיצול של התאגיד. למה יש צורך בוועדה מיוחדת? הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סמכות יושב-ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5546/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני, הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה – הצעת החוק הזו היא מאוד מאוד פשוטה, ונועדה לאפשר לכנסת ולעומד בראשה לטפל בסוגיה החשובה הזאת של שעות עבודה ומנוחה של עובדי הכנסת. בסופו של דבר, זו פררוגטיבה שלנו פה בכנסת, זה באחריות הכנסת, ולכן החוק הזה הגיע, כדי שיתאפשר לנו גם מבחינה חוקית לפעול ולעסוק בנושא הזה. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. אין תשובת ממשלה. טוב שאין תשובת ממשלה כי העניין הוא עניין פנימי של הכנסת. חברי הכנסת, אפשר להצביע על הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סמכות יושב-ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018. נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סמכות יושב-ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018, לוועדת הכנסת נתקבלה. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, תודה לאופוזיציה שעזרה להעביר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודה לכלל חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה, כפי שאומר ידידי חבר הכנסת גליק, "המתוקים והמתוקות", על כך שאפשרו – – – קריאה: יפה. יפה לך. היו"ר טלי פלוסקוב: 26 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכנסת. הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015 [הצעת חוק פ/2330/20; נספחות] (הצעת חבר הכנסת יואב בן צור) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015. הנמקה מן המקום של חבר הכנסת יואב בן צור. יואב בן צור (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שנצביע עליה כעת, מטרתה היא תיקון עוול שנעשה לנשים שבית הדין או בית המשפט פסק לטובתן תשלומי מזונות והן לא הצליחו לקבל אותם או לא פעלו לגבייתם מסיבות כאלה ואחרות במשך למעלה משנתיים, ואז הן רשאיות לגבות אותם רק באישור בית המשפט – סעיף 11(ב) לחוק קובע: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט". כיום אישה הזכאית למזונות מכוח פסק דין אשר לא פעלה לגבייתם במשך שנתיים לא רשאית לפעול לגבייתם אלא ברשות בית המשפט. פעמים רבות השיהוי נובע מלחצים משפחתיים, ובצר לה, שעה שבוששו המזונות המגיעים לה בדין מכוח פסק דין חלוט מלהגיע לידיה, עומדת היא בפני קושי משפטי לקבל את המגיע לה בדין, כאשר בין כך בדרך כלל מצבה הכלכלי קשה דיו מלהעמיס עליה התדיינות ומחלוקות משפטיות נוספות חלף קבלת המגיע לה בדין. שעה שכל פסק דין חלוט שאינו למזונות ניתן לגבייה בהוצאה לפועל עד 25 שנים מנתינתו, מדוע תיגרע זכותה של צרכנית מזונות זו מזכויות כל זוכה בפסק דין חלוט אחר, כאשר לחייב תמיד עומדת הזכות לטעון טענת "פרעתי"? לאור האמור, נוכח האי-בהירות החלה בפסיקה, בשל הצורך לפתור את הבעיה האנושית וכן את המבוכה בקרב דעות הפוסקים, ומתוך חובת המחוקק להבהיר היטב את כוונת החוק, מוצע לקבוע כי לגבי פסק דין חלוט למזונות שחלפו 25 שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כלשהי לבצעו, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות, ועד חלוף תקופה זו רשאית הזוכה לפעול לגבייתו ללא רשות בית המשפט. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב בן צור. כאן יש לנו תשובה של הממשלה? יש. ישיב בשם שרת המשפטים השר נפתלי בנט. בבקשה, אדוני. שר החינוך נפתלי בנט: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) מבקשת לתקן את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה ולקבוע כי ניתן יהיה לטעון טענת התיישנות כלפי פסק דין חלוט למזונות רק אם עברו עליו 25 שנה בלי שהזכאי לפיו עשה פעולה כלשהי לבצעו. זאת, לעומת הסעיף בנוסחו הקיים, הקובע שמזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. על פניו, אכן יש קושי במגבלת השנתיים הקבועה היום בחוק, ועל כן יש מקום לתקן את החוק באופן שיאפשר לגבות מזונות ללא אישור מיוחד של בית המשפט במשך תקופה ארוכה יותר. ישנם מקרים רבים שבהם השיהוי בגביית חוב המזונות נובע מלחצים לא כשרים המופעלים על האישה, כאשר בדרך כלל מצבה הכלכלי קשה דיו מלהעמיס עליה התדיינות ומחלוקות משפטיות נוספות. אל מול הצורך להגן על הזכאית למזונות ולאפשר לה לגבות את המזונות המגיעים לה במשך תקופה ארוכה יותר, יש לקחת בחשבון את הקושי ביכולתו של חייב הטוען כי פרע את דמי המזונות להוכיח זאת לאחר תקופה ארוכה. לפיכך, הממשלה סבורה שיש מקום לתיקון המוצע, תוך חשיבה מקיפה ביחס למשך התקופה הנדרשת שבמהלכה ניתן יהיה לגבות חוב מזונות. לאור האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית. ההצעה תתקדם בהסכמת משרד המשפטים ותשוב לוועדת השרים לחקיקה לפני קריאה ראשונה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר נפתלי בנט. האם יש הסכמה מחבר הכנסת יואב בן צור? כן, יש הסכמה. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. וכעת נצביע על הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מיכל רוזין (מרצ): הקואליציה סומכת על האופוזיציה שתעביר לה חוקים היום? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי הכנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) (תיקון – מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם), התשע"ו–2015, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול, חברת הכנסת נורית קורן – לפרוטוקול – מבקשת להצטרף כתומכת. הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4025/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת. ההצעה בתמיכת ממשלה. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מאוד שמחה שאנחנו סוף-סוף נמצאים בנקודת הזמן הזו שהצעת החוק להצבת מצלמות במוסדות של גילי לידה עד שלוש נמצאת כאן על שולחנה של הכנסת. נכון שהצעת החוק שהגשתי מתייחסת לכל חסרי הישע, ואין פה סוד שמבחינתי, אם היו שואלים אותי ואני זו שהייתי מובילה את כל הנושא הזה, אז אין שאלה שזו הייתה חובה לכולם, לגילי לידה עד שלוש, לגילי שלוש עד שש, למוסדות של חוסים, למוסדות של קשישים – כל אלה ראויים וזקוקים להגנה שלנו, לא פחות מאחרים, אולי אפילו יותר – כי אין בכוחם להגן על עצמם. במשך שנה וחצי, בדיונים בתוך הוועדה, בדיונים מול משרדי הממשלה, במאבקים מול ארגונים שונים ומול הציבור שלא באמת הבין את החשיבות ואת הצורך עד למקרה הטרגי האחרון, ניהלנו שיח נוקב, עיקש, נחוש ולא הצלחנו לפרוץ את החסמים שהיו. לצערי הרב, בעקבות המקרה האחרון של יסמין וינטה, זיכרונה לברכה, קרה משהו, וגם המשרדים וגם הציבור ואפילו חלק ניכר מהגננות הבינו שיש לכך חשיבות ויש צורך בכך, והצלחנו להגיע לכאן. הצלחנו להגיע לכאן כדי להתחיל ולקדם את החוק מתוך הסכמות עם המשרדים השונים ועל פי מתווה שייקבע. אני יודעת שיש השגות ויש התייחסויות לאיזה מתווה נכון להוביל, ואני חוזרת ואומרת: נכון להוביל מתווה שהוא חובה, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים להיות צודקים ולהישאר בלי כלום או שאנחנו רוצים להיות חכמים ולשים רגל בדלת ולהתחיל לפתוח אותה לאט-לאט עד שנצליח להגיע לאן שאנחנו מבקשים להגיע. וכן, אני נמצאת כאן היום כדי להגיד לכם שגם אם אנחנו נתחיל במתווה של עידוד ותמרוץ, שיש לו משמעות מאוד מאוד גדולה במציאות שבה אנחנו נמצאים, בסופו של דבר אנחנו נכוון לכך שבסוף תקופת המעבר הצבת מצלמות בגילי לידה עד שלוש תהיה חובה כחלק מתהליך של רישוי. כאן אני רוצה להתייחס לנושא הפיקוח על מעונות היום. נושא המצלמות הוא סוגיה אחת, חשובה מאין כמותה, אך הוא לבדו לא יצליח לפתור את כל מה שקשור לשטח ההפקר הזה של המסגרות בגילי לידה עד שלוש, שהוא שטח פרוץ לחלוטין. כל מי שחשקה נפשו יכול לפתוח מעון במדינת ישראל, והילדים שלנו פשוט מופקרים בתחום הזה. ולכן חוק הפיקוח חייב לבוא לצד חוק המצלמות, אם אנחנו רוצים באמת לעשות תהליך שהוא יסודי, שהוא רחב, שהוא מעמיק; ואת זה אני מניחה שאנחנו נביא כבר בשבוע-בשבועיים הקרובים, בזכות הנחישות וההסכמה של שר הרווחה חיים כץ, שאימץ את המהלך הזה, ובתוכו את כל הנושא הכולל של טיפול במסגרות של גילאי לידה עד שלוש. זו ההזדמנות לומר לך תודה על כל שיתוף הפעולה בשבועות האחרונים, השר חיים כץ. אבל אני רוצה לומר לכם משהו ולשתף אתכם, חברים יקרים, כי בנושא החוק שמעתם אותי מדברת פעם אחר פעם: אנחנו לא פעם עומדים כאן מעל דוכן הכנסת ומדברים על המודל, על המודלינג, שאנחנו עושים, על הדוגמה האישית שאנחנו אמורים לשמש כחברי כנסת. אני רוצה לשתף אתכם, לא ממקום רע אלא כדי שאולי נצליח למגר את מה שקרה כאן בחודש האחרון. בחודש האחרון אני עוברת שיימינג מטורף סביב הנושא של חוק המצלמות. אני עוברת אותו דווקא מצד חברים בבית הזה, חברים שבמקום להצטרף למהלך ולראות איך אנחנו נלחמים ביחד, חושבים שזה המקום עכשיו לעסוק בקרדיטים ובמי יגיש ראשון. אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת איציק שמולי, שבכל החודש האחרון הייתי צריכה להתמודד עם כתבים ועם שאלות מכל מיני מקומות: על מה השיימינג? על הדיונים הרבים שעברנו – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): המודל שלך מסוכן. המודל שלך מהווה סכנה לילדים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): על הדיונים הרבים שעברנו בוועדה לזכויות הילד? על הדיונים הרבים שהיינו עם המשרדים והקמנו ועדות מיוחדות? איציק שמולי (המחנה הציוני): המודל שלך מסוכן. על המודל המחפיר שלך. את לוקחת פשרה מסוכנת על חשבון הילדים. פשרה מסוכנת מאוד. יפעת שאשא ביטון (כולנו): על המאבק, על המאבק שהתמודדתי בו מול הארגונים, מול הגננות, מול הציבור? איציק שמולי (המחנה הציוני): זו פשרה מסוכנת מאוד על חשבון הילדים. את מהמרת על החיים שלהם. את מהמרת על החיים שלהם עם הפשרות המלוכלכות שאת עושה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): על כך שפעם אחר פעם, בעקביות ובהתעקשות, העליתי את זה לוועדת שרים? ואיפה אתה היית? את מוכנה שהוא יעצור? איציק שמולי (המחנה הציוני): את פנית אליי. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אז אני אתן לך לענות. אני מוכנה לתת לך מהזמן שלי כדי לעלות לכאן. איציק שמולי (המחנה הציוני): את לא צריכה לתת לי כלום, אני לא מקבל ממך כלום. את לא מנהלת פה את המליאה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת איציק שמולי, אם תרצה להתנגד להצעת החוק אני אתן לך אפשרות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני רוצה רק לשאול שאלה פשוטה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): מילא גנבת את החוק, אבל עשית פה מעשה בליעה. עשית לחוק מעשה בליעה. את יודעת מה עשית? לקחת חוק והפכת אותו לפשרה מסוכנת על חשבון הילדים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): גנבתי את החוק. חברים, זה בדיוק מה שנאמר לי בחודש האחרון. אני מקבלת טלפונים על גבי טלפונים ואומרים לי: איציק שמולי טוען שגנבת את החוק. ואני רוצה לשאול – אני לא יכולה לדבר ככה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת איציק שמולי, אני מבקשת להפסיק. תודה, אדוני. תודה. איציק שמולי (המחנה הציוני): את לקחת אותו לפשרה מסוכנת על חשבון הילדים. עכשיו איזו עכשיו איזו גננת תיקח את ה-200 שקל שאת נותנת לה ותתקין את המצלמה? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת איציק שמולי, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. חבר הכנסת איציק שמולי, אני מבקשת להפסיק. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני לא רציתי לומר, מפאת כבודו של חבר הכנסת, עם איזה האשמות אני הייתי צריכה להתמודד – – איציק שמולי (המחנה הציוני): הכול נכון. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – אבל לבוא ולהגיד קבל עם ועדה בכל מקום אפשרי: היא גנבה לי את החוק – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אל תפתחי עכשיו ויכוחים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): הוא פתח את זה. יואל חסון (המחנה הציוני): אל – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): חבר הכנסת יואל חסון, אל תפריע לי. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נשנה את עמדתנו, תעשי לי טובה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אל תפריע לי. אתה יכול להישאר בעמדתך, זה לא מפריע לי. יואל חסון (המחנה הציוני): תישארי עניינית. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא, זה הענייניות, כי לא יכול להיות שאנחנו, כחברי כנסת – – מירב בן ארי (כולנו): זאת בדיוק הבעיה, שהיא כל הזמן עניינית. יפעת שאשא ביטון (כולנו): – – במקום לשתף פעולה, במקום לעבוד ביחד, יוצאים החוצה ומתמודדים עם דברים כאלה. מירב בן ארי (כולנו): – – – כל היום – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): ואני רוצה לומר לכם עוד משהו. הוא הגדיל לעשות בשבוע האחרון, כשהוא התקשר לכתבים ואמר: היא משקרת, אני הפלתי לה את החוק. אז לא הפילו לי שום חוק. הינה, אני כאן עומדת, ואתה לא מפיל לי, אתה מפיל את זה לילדים. ואתמול היה נושא חדש, שאני בכלל לא יכולה להעלות את החוק כי הוא חתום עליו והוא מתנגד. אז יתכבד נא מר איציק שמולי ויסיר את החוק. יואל חסון (המחנה הציוני): למה את עושה את זה? למה? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני אגיד לך למה אני עושה את זה – כי יש גבול לשיימינג שבן אדם יכול לעבור. במקום זה באתי והצעתי לחבר הכנסת איציק שמולי: תצטרף. תצטרף, גם אם אתה מרגיש וחושב שהדברים הם לא סגורים עד הסוף. גם אני, בדיוק כמוך, חושבת שהחוק צריך להיות חובה ולא שום דבר אחר, אבל בסופו של דבר אנחנו ראינו שבהתעקשות שלנו בשנתיים האחרונות לא הצלחנו לקדם את זה סנטימטר אחד, והינה אנחנו עומדים כאן היום ומעבירים את זה בכנסת. אנחנו נשב בוועדה, ולמרות כל מה שעשית, אני עדיין פונה אליך ואומרת: במקום לצעוק מה לא טוב, בוא. בוא תילחם יחד איתי, בוא תילחם יחד עם – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זו פשרה מסוכנת מאוד. ילדים ימותו בגללך, בגלל הפשרה המלוכלכת הזאת. יפעת שאשא ביטון (כולנו): ילדים ימותו בגללי? תגיד לי, אתה שומע את עצמך? איציק שמולי (המחנה הציוני): כן, בגלל הפשרה המלוכלכת הזאת. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תגיד לי, אתה שומע את עצמך? איציק שמולי (המחנה הציוני): אולי תיתני בונוסים לגננות שלא מכות ילדים? עד לאן תיקחי את הטירוף? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת איציק שמולי, ביקשת הודעה, ואם אתה תמשיך – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): ואם אתה יודע – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת שמולי, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): הינה, חברי הכנסת, אני פונה אליכם כולכם: אם אתה יודע להביא משהו יותר טוב – אני נלחמת כאן בשבילך. איציק שמולי (המחנה הציוני): הבאנו את זה אצל ליצמן. למה במוסדות הגריאטריים זה כן ואצלך זה לא? ליצמן עמד כאן לפני שבוע ואמר – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה לא הבאת, סגן השר ליצמן הביא את זה. ואני לא היחידה, חבר הכנסת איציק, שזה קורה איתה. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – אז אל תבלבלי אותנו. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אז אני רוצה לסכם ולומר, גברתי היושבת-ראש, הנושא הזה, של ילדים בגילי לידה עד שלוש, ובכלל, כל הנושא של חיי ילדים, הוא מספיק חשוב שבמקום שנצא החוצה ונכפיש אחד את השנייה נהיה מלוכדים ונצא כחזית אחת כדי להשיג את הכי טוב שאנחנו יכולים. למרות כל מה שספגתי, כל העלבונות וכל ההכפשות בחודש האחרון, אני עדיין פונה אליך ואומרת לך: בוא לוועדה ותילחם יחד איתי. בוא תילחם איתי כדי שזה יהיה הכי קרוב למה שאנחנו רוצים, כי בסופו של דבר האינטרס של כולנו הוא אחד – להביא את הכי טוב שאנחנו יכולים בשביל הילדים במדינת ישראל. אבל אתה התנהגת כמו בצווארון הלבן – אתה מגיש את החוק, אתה נותן לאחרים לעבוד עליו, ואחר כך גם יש לך מה להגיד. בוא תהיה שותף במקום להתריס כל הזמן. אני קוראת לכולכם לתמוך בחוק. אני יכולה להבטיח לכם שבמסגרת דיוני הוועדה אנחנו נעשה הכול כדי להבטיח שזה יהיה רק צעד אחד, צעד ראשון, משמעותי, בתהליך של שינוי מציאות כל כך כואבת, שכולנו מודעים לה, במסגרות של גילאי לידה עד שלוש. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. ישיב שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. בבקשה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק של יפעת שאשא ביטון מבקשת לעודד הצבת מצלמות בכל מעונות היום במדינת ישראל. לצערי, בתקופה האחרונה אנחנו שומעים על כל מיני פגיעות בקטינים, בילדים חסרי ישע, שהם לא יכולים להגיב ולענות, ואפילו לספר הם לא יכולים לפעמים. למרות שהצבת המצלמות לא פותרת את הבעיה, אולי היא תיתן ממד של פחד, שאנשים יחששו – – – קריאה: הרתעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הרתעה. התרעה, וחבל, חבל שאלה שבאים לתת חינוך לילדים שלנו, לתינוקות, צריך לשים עליהם אמצעי הרתעה. מאוד חבל, מאוד חבל שצריך לעשות את זה. יחד עם זה, התנאי שלי לחוק הוא ששום תשלום לא יושת על ההורים, שהכול יהיה על חשבון הממשלה. בהמשך הליך החקיקה, המגמה היא להגיע למצב שכל המעונות יחויבו. אני מקווה שביום ראשון הקרוב יאושר בוועדת שרים חוק הפיקוח, וזה יהיה חוק מורחב של הכשרות, של בטיחות – – – נחמן שי (המחנה הציוני): יש כסף? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עם כסף. עם כסף. אני מקווה שזה יאושר ביום ראשון ושלא יהיו הפתעות. יהיה שם גם פיקוח, גם הכשרות וגם את היכולת שלנו לשלוח את הילדים בשקט נפשי מוחלט. אני אבקש מכם לאשר את הצעת החוק של יפעת שאשא – ואני מודה לך על הצעת החוק – בקריאה הטרומית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר חיים כץ. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אני יכולה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא. אם הוא היה מתנגד אז היית יכולה לחזור, אבל כרגע כבר לא. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אדוני, לא שמעתי. אלי אלאלוף (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, זה רק לילדים, זה מה שאמרה יפעת שאשא ביטון. עד גיל שלוש – מאפס עד שלוש. רבותיי, אנחנו כרגע מצביעים על הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? בקריאה טרומית. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 69 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017, לוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 69 חברי כנסת תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפני שאני עוברת – אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלאלוף, לאיזה ועדה זה עובר, לוועדה לזכויות הילד? אלי אלאלוף (כולנו): אם דנים רק בגיל הרך זה עובר לוועדה – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): כן, הוועדה לזכויות הילד. היו"ר טלי פלוסקוב: זכויות הילד, אוקיי. דקה. הצעת חוק התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה על קטינים וחסרי ישע, התשע"ז–2017, עברה בקריאה טרומית, ועוברת לוועדה לזכויות הילד להכנה לקריאה ראשונה. לפרוטוקול – חבר הכנסת יוסי יונה וחברת הכנסת יעל כהן-פארן מבקשים להצטרף כתומכים להצעת החוק הנ"ל. הודעה אישית של חבר הכנסת איציק שמולי היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה אישית לחבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי, גברתי, השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה באמת לברך אותך. גם לגנוב צריך לדעת, ואין ספק שאת מצטיינת בדבר הזה. אני בהחלט רוצה לברך אותך על הדבר הזה. אבל מה שמביע פה את כל שאט הנפש מההתנהלות זה לא עצם מעשה הגנבה, שהוא לא זר בבית הזה, לצערי; זו העובדה שאת כיושבת-ראש – לא פחות ולא יותר – הוועדה לזכויות הילד, עשית פשרה מלוכלכת, שלוקחת סיכון אדיר ומהמרת על חיי הילדים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה עוד לא יודע מה עשיתי. אתה בכלל לא יודע מה אני עושה כי אתה לא שם, אתה רק מדבר כל הזמן. איציק שמולי (המחנה הציוני): עכשיו, כמה הרעיון מוטרף? מה מוצע? בהצעת החוק המקורית, שאנחנו הנחנו וקידמנו, בתמיכת 60 וכמה חברי כנסת, שאותה גם את אימצת, דובר על חובת התקנה של מצלמות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): גם בהצעת החוק שלי מדובר על חובה. איציק שמולי (המחנה הציוני): ובסופו של דבר, המודל שמונח לפנינו מדבר על תמרוץ כלכלי. כמה הרעיון הזה הזוי ומוטרף. אולי תיתני גם בונוסים לגננות שלא מכות את הילדים, מה את אומרת? יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה מדבר כי אתה לא יודע. אתה לא מכיר את ההצעה, לא היית חלק ממנה, אין לך מושג על מה אתה מקשקש. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה את חושבת, הרי עיקר ההתנגדות להצבת מצלמות עד היום הייתה ברמה המהותית. הפעוטונים פשוט לא רצו את זה. עכשיו, אם המצלמות, עלות התקנתן 5,000 שקל לדוגמה, זה שתיתני לפעוטון 500 שקל, 1,000 שקל, זה יגרום למישהי שמתעללת בילדים לשים מצלמות? איזה רעיון מופרך. ועבור מה? עבור זה שתצליחו להעביר פה את ההצעה בקריאה טרומית. אומר כבר השר: התנאי שלי לקידום הצעת החוק זה אך ורק אם הנטל הכלכלי לא ייפול על ההורים. המשמעות היא: תביאו אתם, הממשלה, כסף. הצעת החוק הזאת לא תקודם ולא תקרה. וגם אם היא תקרה, היא לא תביא להגנה על הילדים. אנחנו אמרנו דבר מאוד מאוד ברור: אנחנו רוצים מצלמות לא במקום הרפורמה אלא לצד הרפורמה. אבל אנחנו רוצים לחייב התקנה של מצלמות. למה הכנסת הזאת יכולה לאמץ את הצעת החוק שלי לגבי התקנת מצלמות במוסדות הסיעודיים, אחרי הזוועה שראינו שם – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): גם ההצעה שלי טובה. מה אתה מקשקש – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – ליצמן עומד פה באומץ, מקדם את הצעת החוק. לפני שבוע העברנו את זה כאן במליאה. מירב בן ארי (כולנו): למה אתה לא רואה את ההבדל בין מוסד ציבורי לגן שהוא פרטי? למה אתה לא מבדיל ביניהם? כל הזמן אתה משתמש בחוק הזה, שהוא לא רלוונטי לא לפעוטונים ולא משפחתונים. זה לא רלוונטי בכלל. איציק שמולי (המחנה הציוני): לפני שבוע שאלנו אותו, אני וחבר הכנסת מיקי לוי, וחבר הכנסת נחמן שי, שהיינו פה, שאלנו אותו: האם הצעת החוק חלה על המוסדות הגריאטריים, כדי להגן על הקשישים הסיעודיים? והוא אמר: חד-משמעית כן. אז מה אתם ממציאים את הסיפורים האלה, שזה לא חל על בתי אבות? מירב בן ארי (כולנו): זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר. איציק שמולי (המחנה הציוני): למה זה נכון כדי להגן על חסרי הישע במוסדות הגריאטריים וזה לא נכון כדי להגן על הילדים בפעוטונים? את עשית פשרה מלוכלכת. ומה שמעורר את התרעומת זה לא עצם הגנבה, שזה, מה לעשות – במקום שאת תשדרי איזה משהו אחר פה, כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): מה עשית? תגיד על הדוכן מה עשית. באיזה דיון השתתפת? באיזה מאבק – – – לא עשית כלום, חוץ מלרוץ – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): – – נהגת לעשות משהו אחר – לא עצם זה, אלא עצם זה שעבור כותרת עשית פשרה מסוכנת על חשבון הילדים. מירב בן ארי (כולנו): היא שנה וחצי עובדת על החוק הזה. איציק שמולי (המחנה הציוני): במקום שהכנסת תספק להם הגנה, את עשית פשרה מוטרפת שמהמרת על החיים שלהם. ועל הדבר הזה, וקודם כול על הדבר הזה, את צריכה להתבייש. זה הכול, זה הכול. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תתבייש אתה – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): עכשיו, אני באמת מתפלא, אני לא אלך לכל המקומות הקטנים והמלוכלכים שדיברת עליהם פה. באמת, רק אתמול היה ריאיון, כמו שבכל מקרה בשבועות האחרונים שהנושא הזה מדובר, אז הנושא עולה לתקשורת – אתמול זה היה במקרה עם חברתך, חברת הכנסת בן ארי. אני לא הזכרתי את שמך, אני מקפיד לא להזכיר את שמך, כי אני מקווה – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): אתה לא מזכיר את שמי? אתה? עשית לי שיימינג מטורף. שיימיניג מטורף. תתבייש לך. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – לא רק שההצעה הזאת תיגנז. אני אומר לך: הדבר הזה שאת עושה פה הוא דבר מסוכן מאוד מאוד. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא מזכיר, כי אתה עושה את זה בידיים נקיות, רוצח עם כפפות. איציק שמולי (המחנה הציוני): אני אמרתי קודם, השר כץ: למה מה שנכון במוסדות הגריאטריים לא נכון בפעוטונים? מירב בן ארי (כולנו): כי זה לא אותו מוסד. למה אתה לא מצליח להבין? איציק שמולי (המחנה הציוני): עמד פה השר ליצמן ואמר: זה חל גם על בתי האבות הפרטיים. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תבוא ותילחם. תבוא ותילחם – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אז זה צריך להיות גם על הפעוטונים הפרטיים. זה הכול. וכל דבר אחר הוא בגדר פשרה מסוכנת. את לוקחת הימור לא מוסרי, מסוכן, על חשבון הילדים, נקודה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): תבוא ותילחם. תפסיק לדבר ותתחיל לעבוד, אז אולי תבין. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. מאוד חבל לי שבנושא כל כך חשוב, במקום לאחד את חברי הכנסת, הפכו את זה לדיון לא ענייני בעיניי בכלל. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: טוב, רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום. קודם הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת איציק שמולי וקבוצת ח"כים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, גברתי. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4608/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. הנמקה מהמקום, בבקשה, אדוני. נא להפעיל מיקרופון. רועי פולקמן (כולנו): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אעשה את זה מאוד קצר. קודם כול, עניין טכני, זה קצת חריג בקואליציה, כיוון שבמקביל קידמו את זה כמה חברי כנסת. גם עודד פורר קידם את החוק, ואני אציין את זה, כמובן חברת הכנסת נורית קורן, שגילינו את זה לפני שבועיים, וגם חבר הכנסת יואב קיש, שתכף יציג את החוק. באנו עם דברים מאוד מאוד דומים. אנחנו מקדמים חוק פשוט, הגיוני: מאז שעברו למערכת הממוחשבת באישור מרשמים של בתי מרקחת, ראינו שקופות החולים מוציאות מרשמים שאפשר לכבד אותם רק בבית מרקחת שמאושר על ידי אותה קופה. הדבר הזה הוא פגיעה בשירות ומקשה על אזרחים, ודאי על קשישים, שבעיר גדולה, למשל כמו ירושלים, במקום לכמה עשרות בתי מרקחת יכולים להגיע לשלושה-ארבעה. זה דורש ביורוקרטיה מיותרת. הדבר הזה לא מוצדק. ברור שיש כאן אינטרסים של קופות החולים שאתה תקנה את המרשם אצלם ואולי גם תקנה בהמשך לזה דברים אחרים. אבל אנחנו רוצים שהדבר הזה ייעשה בצורה נגישה, בכל בית מרקחת, בכפוף לעמלות מסוימות שייקבעו. אנחנו נקדם את זה ביחד. ולכן אני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בחוק. חוק פשוט והגיוני, לא צריך לפגוע בצרכני הבריאות ולהסליל אותם למספר כל כך מצומצם של בתי מרקחת בעיר. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת רועי פולקמן. הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/366/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: ההצעה שהוצמדה להצעה הזאת – של חבר הכנסת יואב קיש. הנמקה מהמקום. דקה גם לרשותך, אדוני. יואב קיש (הליכוד): תודה רבה לכבוד היושבת-ראש. ההצעות הן זהות כמעט לחלוטין – ההליך שהתחיל הצעה זו הוא מעצם ביומי הראשון, כמעט משהגענו לכנסת. אני רוצה להודות לשרה גילה גמליאל, שדחפה את הנושא הזה כבר בכנסת הקודמת. באמת, זה עוול צרכני, שאין שום סיבה שייגרר. כשקונים במרשם, צריך שתהיה גמישות לכל החולים בכל הקופות ובכל בתי המרקחת. הדבר הזה הוא ברור, טבעי. אני שמח שסוף-סוף באמת גם חבר הכנסת עודד פורר כבר העביר את ההצעה, וכמובן רועי פולקמן. אני שמח שיש הסכמה שההצעה, גם זו שלי, תצטרף ותוצמד לחקיקה הזאת. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. ישיב במשולב על שתי הצעות החוק סגן שר הבריאות, חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017, מציעה לאפשר כיבוד של מרשמים אלקטרוניים בכל בתי המרקחת, לרבות בתי המרקחת שאינם של קופות החולים. הצעת החוק האמורה נוגעת לסוגיה חשובה והיא סוגיית הנגישות של מטופלים לתרופות. הצעה זו נוגעת רק לסוגיית הנגשת המרשם האלקטרוני בכל בתי המרקחת באמצעות מערכת ממוחשבת ואינה מתייחסת למימון התרופה על ידי קופות החולים, אם מדובר בניפוק שלא במסגרת הקופה או בית מרקחת שבהסדר. משום כך ועדת השרים תמכה בהצעה זו. עם זאת, אנו מודעים לכך שבנסיבות אלה, שבהן מרשמים אלקטרוניים יכובדו בכל בתי המרקחת, עלולה להיווצר הטעיה בקרב ציבור המטופלים ביחס להסדר המימון בבית המרקחת הספציפי. בשל כך יינקטו הצעדים המתאימים למנוע הטעיה זו. בתי המרקחת יחויבו להבהיר את העניין למטופלים. בעצם, זה אותו חוק של חבר הכנסת פורר, כמו שהיה. אני מציע לתמוך ולצרף את זה לכל החוקים. אלי אלאלוף (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. רבותיי, כרגע אנחנו נקיים שתי הצבעות נפרדות על שתי הצעות החוק. ההצבעה הראשונה היא על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017, כפי שהוצגה על ידי חבר הכנסת רועי פולקמן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 60 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה הטרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. השרה גילה גמליאל ביקשה להצטרף כתומכת, לפרוטוקול. כעת נצביע על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ה–2015, כפי שהוצגה על ידי חבר הכנסת יואב קיש. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – מימוש מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ה–2015, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 55 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה הטרומית ועוברת לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנה לקריאה הראשונה. חברת הכנסת רויטל סויד מבקשת להצטרף כתומכת. הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5346/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי וג'מעה אזברגה. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): מה היה קורה אם לא היה לנו מפעל טקסטיל? מה היית לובש אם לא היה פה מפעל לטקסטיל? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני מציג היום את הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, כמובן – הכוונה לדימונה. הצעת החוק קובעת שהמדינה תחתום על האמנה הבין-לאומית למניעת הפצת נשק גרעיני; הכנסת תאשרר את האמנה הבין-לאומית והמדינה תאפשר פיקוח של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית על הקריה למחקר גרעיני בנגב בתוך שלושה חודשים מיום פרסומו של חוק זה. ברשותך, אני רוצה לנמק את הצעת החוק. הצעת החוק באה משני טעמים: 1. נשק גרעיני 2. סכנה של דליפה שיכולה לבוא, ופגיעה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה בעד איראן גרעינית? אתה בעד שלאיראן יהיה נשק גרעיני? כן או לא? תגיד. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני, תכף תשמע אותי, אני אגיד הכול. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ואני רוצה להזהיר כאן – וכדאי שחברי הכנסת ישמעו – כי עלול להתרחש אסון גדול מאוד. אם חברי הכנסת לא יפעלו למניעת האסון, הם יישאו באחריות. אני לא יודע אם יהיה מספיק לשאת את הארונות של המתים כתוצאה מהאסון הגדול שעלול להתרחש. אנחנו ראינו ביפן כיצד רעידת אדמה יכולה לגרום לפגיעה קשה בכור גרעיני וראינו את המספר הענק של הקורבנות, את החורבן הגדול. צריך להיזהר ממה שקורה כאן גם מטעמים גיאוגרפיים, על ציר המקום, וגם היסטוריים, על ציר הזמן, שנפגשים בצורה מאוד מסוכנת, מאוד מסוכנת, דווקא בימים אלה. שרן השכל (הליכוד): אתה מבין איזה אסון – – – אתה יודע – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תקשיבי, תקשיבי, תקשיבי. מספיק לדבר שטויות. תקשיבי למה שאני אומר לך. תנסי לסתור את דבריי לאחר שאני אדבר. שרן השכל (הליכוד): – – – לכל אזרחי ישראל, מה אתה משחק אותה – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני רוצה להציל חיי אדם. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני רוצה להציל. אני רוצה למנוע אסון. אל תמנעו אותי מלהציל חיי אדם. אל תמנעו, אל תתעלמו מהאסון שיבוא. קריאה: אל תשחק – – – קריאה: זה מה ששומר – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אתה תומך באיראן, תומך בחמאס, אתה מטיף לנו על הצלת חיי אדם? אתה מטיף לנו על הצלת חיי אדם? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): רעידת אדמה מתרחשת בארץ – תקשיב, חסון, תקשיב. ההיסטוריה, תקרא היסטוריה – רעידת אדמה מתרחשת בארץ שלנו בממוצע כל 90 שנה. רעידת האדמה האחרונה הייתה ב-1927. 2018 מינוס 1927 – כמה יוצא? 91. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אתה יכול לישון טוב, אין סיכוי שבאזור הזה תהיה רעידת אדמה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 91. 91 שנים. אני אומר לכם: תלכו לספרי ההיסטוריה, תשמעו את המומחים, תשמעו את אנשי הגיאולוגיה והגיאוגרפיה, שיש סכנה גדולה, במיוחד בזמן הזה. שרן השכל (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כאשר המיקום – – – קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני יודע, אני יודע שההיסטוריון של העתיד יבוא ויגיד: זחאלקה אמר, והכנסת הייתה מטורפת, לא רצו לשמוע אותו. תשמע אותי לפחות, תשמעו. תתווכחו אבל תשמעו. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): המקום הגיאוגרפי של דימונה – תנו לי לדבר. שרן השכל (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תגני עליי, מה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, תודה. חברים, בואו, נא להירגע. תנו לחבר הכנסת להציג. קריאות: – – – קריאה: היושבת-ראש גרה בנגב – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני גרה בנגב ואני גאה בכך שאני גרה בנגב, אבל יש לנו – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, כל 90 שנה יש רעידת אדמה בממוצע. זה יכול להיות 25 – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – – כולם. תשמעו את הבן אדם, תתנגדו. קריאות: – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – זה יכול להיות 20, אבל הסכנה היא לא רחוקה. זה – 1; 2. המיקום של דימונה, במקום הקרוב לשבר הסורי-אפריקני, שזה המוקד ההיסטורי של רעידות האדמה בארץ. גם ההתפרצות שלהן, ואיך הן היו עד היום, לפי כל המחקרים רעידת אדמה עלולה לפגוע בכור בדימונה, שהוא ידוע – – – קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): זה מפעל טקסטיל. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): הוא ידוע ככור זקן. הוא בן יותר מ-50 שנה. בהרבה מקומות בעולם – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): תקשיבו, בהרבה מקומות סגרו ואטמו והרסו כורים כאלה בגלל שהם לא בטוחים. אפילו הממשלה חושבת שהם לא כל כך בטוחים, ולראיה – לפני כעשר שנים חולקו כדורי לוגול, שהוא יוד לא גרעיני, יוד רגיל, כדי להגן על האוכלוסייה מהאפשרות של דליפה מהכור הגרעיני. כמובן, חילקו אותם רק ליהודים, ולאחר זעקה חילקו גם לערבים, 30 קילומטר מסביב לכור הגרעיני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תסביר את זה עוד פעם: מי חילקו? מי? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זה לא ענייני היום, אני מדבר על אסון גדול יותר. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): נוסף לסכנה של רעידת האדמה, ישנה הסכנה הגדולה של נשק גרעיני. ואני אומר, חבר הכנסת עפר, אני יודע שאתם לא רוצים לשמוע, אבל תקשיבו: אם יש מדינה אחת במזרח התיכון שיש לה נשק גרעיני, במוקדם או במאוחר יהיו מדינות אחרות. לא יישאר מצב שבו מדינה אחת – אם זו לא איראן אז זו טורקיה, אז זו מצרים, אז זו סעודיה, אז זו קבוצה של מדינות, אני לא יודע מי. לכן הדרך היחידה – מדברים על גרעין איראני, זו סכנה גדולה כמובן; אני נגד גרעין, לא איראני, לא סורי, לא טורקי, לא ישראלי. אני בעד פירוז מלא של המזרח התיכון מנשק גרעיני. זו הדרך היחידה למנוע אסון. לכן, ממשלת ישראל צריכה להיות כפופה לחוק הבין-לאומי. החוק הבין-לאומי אוסר על הפצה של נשק גרעיני. אם כל מדינה תתנהג כפי שהיא רוצה, העולם יהיה כאוס, יהיה מטורף, והאסונות יהיו גדולים, במיוחד כשמשחקים עם דבר כל כך מסוכן – נשק גרעיני. ולכן, אני פונה אליכם לא למהר ללחוץ על כפתור הנגד, כי אם אתה לוחץ על כפתור הנגד אתה בעצם לוחץ, בצורה זו או אחרת – – אמיר אוחנה (הליכוד): אנחנו נצביע נגד – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – בעוד עשר, בעוד 20 שנה, בעוד חמש שנים, על הכפתור הגרעיני. אמיר אוחנה (הליכוד): נגד ההצעה המסוכנת הזו – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): וכפתור גרעיני יביא לאסון גדול לכולם. אסון כל כך גדול בנגב. אם תהיה רעידת אדמה, אני רוצה שתדעו, היא תפגע באזור מאוד רחב בנגב: באזור חברון, בדרום הגדה המערבית, במערב ירדן. היו לי שיחות עם בכירים ירדניים ובכירים פלסטיניים, הם הביעו דאגה מהנושא הזה. אני אפילו שמעתי באוזן שתהיה פנייה נגד הסכנה של הכור בדימונה מצד הרשות הפלסטינית – – עודד פורר (ישראל ביתנו): איזה בכירים – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – כי זה מסכן אזרחים בהר חברון, באזור אל-ח'ליל. ואני חושב שזה לא רק שם, כמובן. אני כאן עומד על הבמה כדי להגן על חיי אדם באשר הוא אדם – יהודי, פלסטיני, ירדני, סורי. הנשק הגרעיני הוא מסוכן, הוא מסוכן מאוד, במיוחד באזורנו, שהוא אזור שיש בו מתח גדול מאוד. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל איך לא דיברת נגד איראן? מילה על איראן אתה לא אומר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני חושב שפוליטיקאי הגון, חבר הכנסת חסון, צריך לפעול לפירוז נשק גרעיני. יואל חסון (המחנה הציוני): גם איראן? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני קורא גם לפירוז של הודו ופקיסטאן מנשק גרעיני. היום לוב התפרקה, יכול להיות שצפון קוריאה – – – היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): מה עם איראן? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בטח שאני נגד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תגיד. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אבל הדרך למנוע זאת היא פירוז ישראל. זה לא יכול להיות חד-צדדי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מה שאני מנסה לטעון – רק פירוז כללי של המזרח התיכון יביא שלא יהיה נשק גרעיני. אני חושב שנשק גרעיני באיראן זה דבר רע מאוד, מסוכן מאוד. גם בטורקיה, גם בכל מדינה, גם בישראל. יש זכות לתושבים במזרח התיכון, טורקים, פרסים – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – כורדים, פלסטינים, יהודים, ערבים – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, זמנך תם, תודה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – מה שאתם רוצים. לחיות ללא נשק גרעיני, זו הבשורה. בואו נמנע את האסון ונצביע בעד החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. יואל חסון (המחנה הציוני): כשיהיה לנו גרעין, נדבר. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כשיהיה לנו שלום עם כל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כשיהיה לנו גרעין, נדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: ישיב השר יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני חושב שאמרתי דברים ראויים לוויכוח. שר האנרגיה יובל שטייניץ: חברי הכנסת, חבר הכנסת זחאלקה, הוא ייתן לי לדבר? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת זחאלקה, השר משיב, אני חושבת שאתה רוצה לשמוע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: כדאי לך להקשיב כי אם התכוונת ברצינות והמוטיבציה שלך היא באמת חשש מרעידות אדמה – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גם, גם. שניהם. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – אז אחרי שתשמע אותי תבין שהחשש שלך מופרך וגם ההצעה שלך איך לשכך את החשש הזה מופרכת שבעתיים. אז קודם כול אסביר. הצעת החוק של חבר הכנסת זחאלקה מבקשת – קראתי גם את דברי ההסבר – שישראל תחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, כדי שהכור בדימונה יפוקח על ידי סבא"א, וכך תימנע, או תמוזער, הסכנה של דליפה בעקבות תאונה או בעקבות רעידת אדמה, ולא יקרה מצב כמו פוקושימה ביפן או צ'רנוביל ברוסיה – היום באוקראינה – עם הנזקים הסביבתיים לאזרחי ישראל ואולי גם לאזרחי הרשות הפלסטינית ומדינות ערב. אני אתחיל דווקא מההצעה, לפני ניתוח הסכנה. חבר הכנסת זחאלקה, סבא"א לא רלוונטית בכלל לעניין של רעידות אדמה בכורים. היא לא מפקחת על זה; אין לה מנדט לפקח על זה; היא לא מתעסקת בזה. עובדה שהדוגמאות שאתה נתת – למשל פוקושימה ביפן, זה כור שמפוקח על ידי סבא"א, ובכל זאת היה שם אסון אחרי רעידת אדמה. למה? למה הפיקוח של סבא"א לא עזר? הוא לא היה יכול לעזור כי זה לא המנדט של סבא"א. סבא"א בכלל לא רלוונטית לאיום של תאונות ורעידות אדמה בכורים, כך שקודם כול ההצעה שלך – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): זו הצעה לפיקוח. אתה בעד פיקוח אחר? פיקוח אחר – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: כן, תכף אני אגיד לך – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אתה לא רוצה פיקוח בכלל, זו הטענה שלך. אתה לא רוצה פיקוח בכלל – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: רגע, תקשיב, לא הקשבת עד הסוף. זחאלקה, הקשבתי לך. הפרעתי לך? אז תקשיב לי בצורה – אתה יודע – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: זחאלקה, מרוב צעקות עוד יחשבו שאתה לא ענייני ואתה לא באמת רוצה להקשיב לתשובה. עוד יחשבו שזו סתם הצעה פרובוקטיבית כדי לנגח את מה שקראת לו נשק גרעיני של ישראל ושלא אכפת לך מרעידות אדמה ומבטיחות של הכור, כי אם אכפת לך, אז תקשיב. אז קודם כול, ההצעה עצמה היא פשוט בדיחה, כי סבא"א לא מפקחת על עמידות בפני רעידות אדמה או בפני בטיחות. היא לא גרמה לזה שצ'רנוביל שלא יקרוס ולא גרמה לזה שפוקושימה לא יקרוס. לכן, קודם כול ההצעה היא בדיחה – מבחינת ההצעה עצמה. אבל עכשיו לעניין הבטיחות של הכור וההשוואה לפוקושימה. חבר הכנסת זחאלקה, אתה מבלבל או לא מבחין – אולי מחוסר ידע, אולי לא בכוונה להטעות את הציבור ולהפחיד אותו סתם – בין כור מחקר לבין כור גרעיני שהוא תחנת כוח. הכור בפוקושימה הוא תחנת כוח, תחנה שמייצרת חשמל, וההספק של כורים כאלה הוא פי 100 ופי 200, ולפעמים גם פי 300, מהכור בדימונה. כלומר, מדובר בכורי ענק, שהמטרה שלהם לייצר חשמל ולכן הם מסוכנים במקרה של תקלה פי כמה מאות מהכורים בנחל שורק או דימונה, שאלה לא כורים שהם תחנות כוח אדירות. זה דבר שני. אולי סתם לא התייחסת לזה, כי אתה לא מכיר את ההבדלים, אבל אני מכיר את ההבדלים. ודבר שלישי – הבנתי אותך אבל תני לי לסיים, כי זה חשוב להבהיר ולהרגיע את הציבור שאולי נבהל. דבר שלישי, וכאן אני אתקן אותך, הכור בדימונה נמצא בפיקוח רציני מאוד גם של ועדה עצמאית לפיקוח על הבטיחות הגרעינית וגם של ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. כשאני כיהנתי כיו"ר ועדת חוץ וביטחון התחוללה מהומה דומה: עיתונים במצרים ובירדן התחילו לדבר על הסכנה של רעידות אדמה, השבר הסורי–אפריקאי ומה יקרה במקרה של דליפה. אז אני כראש ועדת חוץ וביטחון הקמתי ועדה לבדוק את העמידות של הכור במקרים של רעידות אדמה ונסעתי לדימונה עם חברי כנסת מהשמאל והימין, עם מומחים לבטיחות גרעינית, והתייעצנו גם עם מומחים לרעידות אדמה ובדקנו את המצב. פרסמנו דוח שאין סכנה אמיתית במקרה של רעידת אדמה, מכל מיני סיבות, בין השאר גם מהסיבה שהכור הזה הוא לא כל כך ישן כמו שאמרת. אכן הוא הוקם בסוף שנות ה-50, אבל כל המערכות שלו הוחלפו ושודרגו כמה פעמים מאז, בעיקר ב-15 השנים האחרונות. דרך אגב, זה התחיל בשנות ה-90 כיוזמה של יצחק רבין ז"ל כראש ממשלה. לכן, לדבר על הכור בדימונה כעל כור זקן וישן זה פשוט לא תואם את העובדות והמציאות בשטח. אני אסכם. ראשית, הכור בטוח בפני רעידות אדמה, וגם אם תתחולל רעידת אדמה – וכבר היו רעידות אדמה בישראל – הסכנה שיקרה משהו משמעותי היא קטנה ביותר, בין השאר כי זה גם כור קטן מאוד. שנית, הכור ישן אבל כל המערכות שלו, כולל מערכות הבטיחות, חדשות לחלוטין ומודרניות לחלוטין. ושלישית, יש עליו פיקוח, והפיקוח שאתה מציע, של סבא"א, לא רלוונטי בכלל לסכנת רעידות אדמה. אחרון חביב, אני לא אגיב על הטענה שלך שיש לישראל נשק גרעיני או לא, אני רק אומר כללית על כושר ההגנה של ישראל: אם איראן תפסיק את ההתעצמות הצבאית שלה וגם מדינות ערב, יהיה שקט ושלום במזרח התיכון. אם ישראל תהיה יותר חלשה, תהיה שואה שנייה לעם היהודי במזרח התיכון. זו האמת וכל האמת. יש פה מדינה שנלחמת על נפשה ועל קיומה ומדינות שהזכרת, כמו איראן או לוב או סוריה, שמצהירות שהן רוצות להשמיד אותה. לכן הסימטריה שאתה מייצר פשוט אינה במקומה. אני רוצה גם להרגיע אותך: כמו שהוכחנו בעבר, אנחנו דאגנו לכך שלא עיראק ולא סוריה ולא איראן תפתחנה נשק גרעיני. ישראל טיפלה בעבר בכורים גרעיניים בעיראק ובסוריה, כמו שאתה יודע, וטוב עשינו; העולם הכריח את לוב להתפרק, היא לא התפרקה מרצונה; והעולם, בהשפעת ישראל, גם לוחץ על איראן ומכריח את איראן לבלום את תוכניתה הגרעינית. כך שגם בנושא הזה לא אלמן ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר יובל שטייניץ. רבותיי, לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה יש שלוש דקות לשכנע אותנו אחרת. בבקשה, אדוני. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, התשובה של השר היא לא לעניין בכלל. אני אמרתי בדבריי שהסכנה העיקרית של הכור בדימונה היא שהוא לא מפוקח. הכור בנחל שורק הוא תחת פיקוח בין-לאומי. מדוע הכור בדימונה הוא מסוכן? לא בגלל שהוא מייצר אנרגיה, אלא בגלל שהוא מייצר נשק אטומי. ברגע שיהיה פיקוח בין-לאומי על הכור בדימונה ולא יהיה פה ייצור של נשק אטומי הוא יהפוך לכור הרבה פחות מסוכן. שרן השכל (הליכוד): מה הקשר לפיקוח בין-לאומי? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כאשר מפרקים את הנשק האטומי זה בעצם הפיקוח הבין-לאומי. כי עכשיו, כשיש בו נשק אטומי ומייצרים בו נשק אטומי, אם תהיה רעידת אדמה עם כל הנשק האטומי שיש בו, זה מסוכן מאוד. שרן השכל (הליכוד): האסון הרבה יותר גדול, מה אתה מקשקש – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): וכאן באה הסוכנות הבין-לאומית. אם היא תעשה את הפיקוח, זה ימנע את האסון הגדול. זה כל העניין. שרן השכל (הליכוד): מה אתה מקשקש? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מה אומרת האמנה? מה אומרת האמנה בנושא הפיקוח: "כל מדינה חברה באמנה שאינה בעלת נשק גרעיני מתחייבת לקבל את אמצעי הפיקוח כפי שיוגדרו בהסכם – – – בהתאם לחוק הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית ולמערכת הפיקוח של הסוכנות. זאת, כדי להבטיח מילוי מחויבויותיה תחת אמנה זו מתוך הנחה של מניעת תיעול אנרגיה אטומית משימושים לצורכי שלום לכלי נשק גרעיניים או מתקנים גרעיניים נפיצים אחרים". זה העניין. זה עצם העניין. לא העניין של קריה למחקר גרעיני אלא התיעול לנשק; זו הבעיה וזה תפקידה של הסוכנות הבין-לאומית. שרן השכל (הליכוד): לא אכפת לך איכות הסביבה, לא אכפת לך שום דבר, אתה מעוניין להחליש את מדינת ישראל. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): עכשיו, כשאין פיקוח יש סכנה גדולה מרעידת האדמה. אני מקווה שגם השר שטייניץ הבין את הבקשה שלי ואת הצעת החוק ולא יעמוד כאן ויציג הצגה של חצי אמת, שהיא, אני יודע, אמרו עליה שהיא גרועה משקר. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, התשע"ח–2018. מי בעד, מי נגד, בקריאה טרומית, נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 8 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 73 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, התשע"ח–2018 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: שמונה חברי כנסת בעד, 73 מתנגדים, אין נמנעים, הצעת חוק פיקוח בין-לאומי בקריה למחקר גרעיני, התשע"ח–2018, לא אושרה. אמיר אוחנה (הליכוד): איפה מרצ? מישהו ראה את מרצ? למה הם לא מצביעים? מירב בן ארי (כולנו): הם מפלגה ציונית. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/125/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. עד עשר דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, לא תאמינו מה קרה בכיכר רבין לפני שבוע. כיכר רבין בתל אביב, באמצע הכיכר שמו מחיצה – גברתי, יש מצב שאת מסדרת פה שהציבור תדבר במקום אחר בזמן אחר? גברתי היושבת-ראש, יש מצב שאת מסדרת לי תנאים לדבר? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, אני אעזור לך. חברי הכנסת, נא לשבת או לצאת ולדבר בחוץ. כנ"ל לגבי הצוותים. חבר הכנסת מקלב, זה מפריע לנו. תודה. כן, גברתי. גם בסיעת יש עתיד אנחנו מבקשים קצת שקט. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מוסיפה לך דקה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, לא תאמינו: בכיכר רבין בתל אביב בשבוע שעבר אירוע ציבורי גדול, ובאמצע הכיכר – אפילו לא באמצע, ככה, שני-שליש – מחיצה. מצד אחד כל כהי וכהות העור, ומצד שני כל הבהירות והבהירים. ככה זה, הייתה חלוקה. בהירות ובהירים לעומת כהות וכהים. הייתם מאמינים? חלוקה לפי צבע עור, לפי ביולוגיה. כזה, ממש, חלוקה לפי ביולוגיה, אלה בצד אחד, אלה בצד אחר. עכשיו, האמת, תגידו, אסור לאלה להיכנס לאלה ואלה – לאלה? נו, איך להגיד: לכהים אסור להיכנס לבהירים, הבהירים יכולים להיכנס איפה שהם רוצים. אותו דבר קורה, יש מעליות נפרדות: יש מקומות שבהם יש מעליות – כתוב על המעלית השמאלית "כהים", על המעלית הימנית כתוב "בהירים". במדינת ישראל, כאן ועכשיו, מעליות לפי ביולוגיה. ככה מבחינים כאן בין בני ובנות אדם. אז נכון, זה עוד לא קורה, עוד לא אומרים את זה לפי צבע עור, למרות שראינו לפני שבוע איך לפי צבע עור הוציאו אנשים ממשרה מסוימת והעבירו אותם למשרה אחרת, כי הם לא היו מספיק – אבל ההפרדה הזאת שהתקיימה בדיוק בצורה הזאת הלכה על ביולוגיה אחרת – איברי רבייה. הפרידו נשים לצד אחד, גברים לצד שני. למעשה, חברות וחברים, מפרידים אותם היום ממש כל יום, כמה פעמים ביום, בהרבה מאוד מקומות בארץ. מפרידים מדרכות, אומרים: כאן רק נשים יכולות ללכת, כאן גברים. מפרידים בכנסים – לא תגידו חס וחלילה כנסי שירה וריקודים, שהם מסוכנים כידוע לצניעות, אלא כנסים בלשכת עורכי הדין. מפרידים: גברים בצד אחד, נשים בצד שני. ההצעה שלי, גבירותיי ורבותיי, הצעת החוק שאני מניחה בפניכם עכשיו נועדה לאסור על ההפרדה הזו, לאסור הפרדה מכול סוג במדינת ישראל; מדינת ישראל, שהיא מדינה דמוקרטית שמחויבת לשוויון בלי הבדלי דת, גזע, מין וכן הלאה וכן הלאה, ובטח בלי הבדלים ביולוגיים משום סוג. הצעת החוק הזאת מבקשת לעשות את הדבר המובן-מאליו – להתייחס לבני אדם ולבנות אדם כאל בני אדם ובנות אדם. פשוט ככה. אנחנו מדברות ומדברים על מצב שבו דורשים היום להפריד נשים וגברים – מה זה "דורשים"? מפרידים נשים וגברים באקדמיה. אנשים באים ללמוד, ללמוד מקצוע, ללמוד דעת, ומה עושים להם? מפרידים אותם נשים–גברים; אנחנו מדברות על מצב שבו מפרידים בספרייה – באים לקרוא ספרים, לשאול ספרים – עושים ימים או שעות לנשים בנפרד ולגברים בנפרד; אנחנו מדברות על זה שיש הפרדה בקופות החולים – ימים שמותר לנשים לבוא, ימים שמותר לגברים לבוא; אנחנו מדברות על יריד ספרים בהפרדה. בקיצור, חברות וחברים, נגיף, מגפה של הפרדה במדינת ישראל. עכשיו, צריך לזכור: אין דבר כזה "נפרד אבל שווה", פשוט אין דבר כזה, משום שמהר מאוד אנחנו מגלות שזו לא סתם הפרדה באוניברסיטה או במכללה – זה נשים בנפרד וגברים בנפרד אבל נשים לא יכולות ללמד את הגברים; זה לא סתם נשים בנפרד וגברים בנפרד בצבא – נשים מושמות מאחורי מחיצה בגלל שאולי הרב הצבאי הראשי לשעבר, שבא להרצות, לא רוצה לראות נשים לפני העיניים שלו; זה לא סתם נשים וגברים בהפרדה בבית הקברות – נשים, אסור להן להתקרב בכלל לאיפה שקוברים את יקיריהן. אסור להן להשתתף בהספד, ובטח ובטח אסור להן להגיד קדיש; זה לא סתם נשים וגברים בהפרדה באירוע, אלא נשים לא יכולות לדבר ברדיו, ברדיו קול ברמה למשל, הרדיו מקבל זיכיון מהמדינה, ולעומת זאת מרשה לעצמו לא לאפשר לנשים לדבר בו; זה לא סתם אזור סטרילי מנשים, זה אשכרה להקים נשים מהכיסאות שלהן במטוס כי גברים רוצים לשבת במקום שאין בו נשים. קשה לתפוס את זה, אבל זה מה שקורה. החוק הזה מבקש לאסור את הדבר הזה מכול וכול, מבקש לעשות את המובן-מאליו, להגיד: אין דבר כזה שווה יותר ושווה פחות. אין דבר כזה שאפשר להזיז בני אדם מסוימים לטובת אנשים אחרים. אני רוצה להגיד עוד דבר מובן מאליו: החוק הזה לא בא לחול על בתי כנסת. לא. החוק הזה לא מבקש לבטל את ההפרדה בבתי הכנסת. הוא לא מבקש לבטל את עזרת נשים. אומנם נכון, אישית אני לא הולכת למקומות שבהם שמים אותי בעזרת נשים, אבל אני מקבלת את זכותן הבסיסית של הנשים שזוהי אמונתן לקיים את האמונה שלהן במקום שמיועד לזה באופן שנראה להן. אבל מה שמבקשים לעשות היום הכוחות הריאקציונרים במדינת ישראל הוא להפוך את האקדמיה לבית כנסת, להפוך את צבא ההגנה לישראל לבית כנסת, להפוך את המדרכות והרחובות שלנו לבית כנסת, להפוך את כיכר רבין לבית כנסת – אגב, דבר שהם כבר הצליחו לעשות בכותל. רחבת הכותל, אתר לאומי לכל דבר ועניין, שבעבר התפללו בו נשים וגברים ביחד בלי שום בעיה, הפך לבית כנסת חרדי אורתודוקסי, שיש בו הפרדה מהקשות שיש במדינת ישראל. מה שקורה היום הוא הניסיון להפוך כל מקום ציבורי בישראל לבית כנסת חרדי קיצוני. החוק הזה מבקש לאסור את זה. החוק הזה מבקש לשמור על ישראל מדינה דמוקרטית. מה שמבקשים לעשות כל אלה שדוחפים את ההפרדה זה להתעלל בערכים של המדינה הדמוקרטית. מה הם באים ואומרים? הם אומרים: מדירים אותנו. אם לא מאפשרים לנו להדיר נשים אז מדירים אותנו. אם לא מאפשרים לגברים דתיים או חרדים לקבל את המרחב הסטרילי שלהם מנשים אז לא מאפשרים להם את זכותם. הפוך, גוטה, הפוך. הפוך: מי שמגינות ומגינים היום על המרחב הציבורי שלא יהיה מופרד הן אלה ששומרות ושומרים על ישראל כמדינה דמוקרטית שבה המרחב הציבורי שייך לכולם ולכולן; מי שמנסים להפוך סדרי עולם ולהביא אותנו להיות מדינת הלכה מופרדת הם אלה שמנסים לשנות את המציאות הזאת. את זה מבקשת הצעת החוק הזאת למנוע. הקשר בין הפרדה בין נשים לגברים והדרה של נשים על הדרך הוא קשר ישיר לשכר יותר נמוך, לפגיעה מינית, לאלימות מכל סוג של גברים על נשים, ובהמשך – על ילדות ועל ילדים וכאלה שהם יותר נמוכים בשרשרת המזון. הקשר הזה הוא קשר ישיר, חברות וחברים. הקשר בין נשים בעמדות כוח, בעמדות של קבלת החלטות, בעמדות של עיצוב החיים במדינת ישראל, הוא קשר ישיר לשאלה אם הן יכולות להיות נוכחות, אם הן יכולות להיות נוכחות באופן שוויוני לגברים. הפרדה לא מאפשרת את השוויון הזה. הפרדה מחסלת את השוויון הזה, ולכן הצעת החוק שלי תובעת לא לאפשר יותר הפרדה במרחב הציבורי במדינת ישראל. אני מפצירה בכן ובכם להיזכר שמדינת ישראל היא מדינת ישראל, לא מדינת הלכה, ולהצביע בעד הצעת החוק שלי. תודה רבה. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/123/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. להצעה הזאת הוצמדה ההצעה של חברת הכנסת מיכל רוזין – הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015. אני מזמינה את חברת הכנסת מיכל רוזין להציג את ההצעה. לרשותך עד שלוש דקות. תשיב לנו במשולב שרת המשפטים איילת שקד. מיכל רוזין (מרצ): איפה איילת שקד? אני אשמח מאוד שהיא תקשיב לי. היו"ר טלי פלוסקוב: כרגע היא יצאה, אז נפתלי בנט ישיב. מיכל רוזין (מרצ): אוקיי, אני גם אשמח שנפתלי בנט ישיב לי. כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות כנסת, שרים, יש שיגידו שתל אביב וירושלים רחוקות אחת מהשנייה שנות אור. לפעמים אומרים שאין ביניהן שום דבר במשותף. אז אתם יודעים מה הקשר בין ההפרדה המגדרית שנעשתה באירוע חב"ד בכיכר רבין לבין מעיינות בירושלים? אני אספר לכם: בשניהם מתקיימת הפרדה בין נשים לגברים. בשניהם ההפרדה התמימה זאת בין נשים לגברים הובילה לאלימות קשה, הדרה בוטה של נשים מהמרחב הציבורי. אלימות כלפי נשים עוברות אורח בתל אביב ואלימות כלפי אותן נשים שבאו לטבול ובאות לטבול במעיינות בירושלים ביום שישי. כבר תקופה ארוכה שנשים לא רצויות בחלק מהמעיינות הירושלמיים. המעיינות הפכו לסוג של מקוואות שגברים מגיעים אליהם, רוצים לטבול שם בעירום בימי שישי, והנשים כמובן מפריעות להם. אז במקום להשתמש באחד מעשרות המקוואות הפזורים ברחבי ירושלים, הם פשוט מבקשים מהנשים לעזוב את המקום – במקרה הטוב בנימוס, ובמקרה הרע, כמובן, נוהגים באלימות ובבריונות. ואני רוצה להקריא לכם בקצרה איך מספרת שקד על מה שאירע לה בעין איתמר. היא מספרת על קללות, על כך שזרקו להן למים את הבגדים שלהן, את שמיכת הפיקניק, שמיכת משבצות אדום-לבן שעליה היה אפילו האוכל שלהן, זרקו עליהן אבנים. נטע מספרת איך הטרידו אותן, צעקו עליהן ולא הניחו להן עד שהתייאשו, הושפלו ויצאו מן המים. וכבר שלושה שבועות שנשים וגברים מגיעים, מתאספים ומגיעים למעיינות כדי לעזור לנשים, לחופש שלהן לטבול במעיינות, ולהגן על אותן נשים ולמנוע את האלימות הזאת. בפעם האחרונה לוו הנשים בשוטרים, ביס"מניקים, וגם כלפי אותם שוטרים ויסמ"ניקים נקטו אותם רוחצים אלימות מאוד מאוד קשה. את המציאות הזו החוק הזה מבקש לשנות. אין שום סיבה טובה דייה להדרת נשים מהמרחב הציבורי, ועצימת עיניים במקום אחד תשפיע על מקום אחר ועל אי-קביעת סטנדרטים במרחב הציבורי. ושוב, כמו שאמרה חברתי חברת הכנסת מיכאלי, זה לא כולל בתי כנסת, לא מוסדות חינוך, לא אולמות ספורט ולא אולמות שמחה, אבל זה מה שמוביל אחר כך גם להשפעה על השוק הפרטי. ראינו את המקרים של אל על, כשניסיון להתחשבות הופך להיות ניסיונות של אלימות ובריונות כלפי נשים וכפייה נגד נשים. ראינו מה קורה בעצם כשאנחנו מאפשרים אפליה מגדרית במרחב הציבורי: לאט-לאט הוא גם זולג למרחב הפרטי. אני מסיימת בזה שאני רוצה להגיד תודה לחברת הכנסת מיכאלי, שהעלתה היום את החוק, ואני רוצה להגיד תודה לחברי חבר הכנסת ניצן הורוביץ, לשעבר – לשעבר חבר כנסת, לא לשעבר ניצן הורוביץ – שהעלה את החוק בכנסת התשע-עשרה. תודה לו. הצעת החוק הזאת חשובה ביותר, והיא לא פוגעת; להפך, היא גורמת לכך שהפוגענות תפסיק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב בשם שרת המשפטים השר נפתלי בנט. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. שר החינוך נפתלי בנט: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים אוסר על אפליה במתן שירותים ציבוריים. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, מבקשת לקבוע כי ההפרדה כשלעצמה מחמת מין, גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות היא בגדר אפליה האסורה לפי החוק. על פי ההצעה, החריג שבו תתאפשר הפרדה בין נשים לגברים יחול רק על מתקני ספורט, בתי תפילה, מוסדות חינוך ואולמות שמחה, כאשר האי-הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את אספקת המוצר או השירות. כמו כן, מוצע לתקן את חוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, ולקבוע שניתן להפחית תקצוב או תמיכה של מוסד ציבורי אשר יוצר הפרדה על בסיס מגדר. חברת הכנסת מיכאלי – אני אומר את זה בשם שרת משפטים – אני רוצה לספר לך על מהלך נפלא לשילוב חרדים המתרחש בימים אלה. מדובר בתוכנית "משפיעים", אשר מיישמת החלטת ממשלה בנושא שילוב חרדים בשירות המדינה. על מנת שמטרת שילוב החרדים תצליח והחרדים אכן ישתתפו במהלך, שלב ההכשרה נערך בנפרד – הכשרה לגברים והכשרה לנשים. מובן שלאחר ההכשרה, בוגריה ישתלבו בשירות המדינה באופן מלא וללא כל הפרדה. מיותר לציין שהקצאת התקנים למשרות לנשים ולגברים נעשית באופן שווה. ההיענות מלאה ועונה על הציפיות, וזאת בניגוד לתוכניות עתודה אחרות לחרדים, שבהן שיעורם שואף לאפס למרות מאמצי גיוס ושיווק. לאחרונה הוגשה בקשה לבית הדין לעבודה, המבקשת לעצור את הליכי ההכשרה עד אשר יוכשרו גברים ונשים יחד. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי ההכשרה תימשך במתכונתה הנוכחית. לו תתקבל הצעתך, נתן יהיה לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה את החלטת הממשלה לשילוב חרדים בשירות המדינה. האם בשם הדאגה לנשים כביכול את מבקשת לפגוע בנשים החרדיות המעוניינות בהפרדה? אני מבקש לסיים בציטוט של סופו של פסק הדין שהתקבל בעתירה כנגד עיריית תל אביב בשל איסור העמדת המחיצה באירוע בשבוע שעבר, לאחר שנקבע בהסכמה שהאירוע יתקיים עם מחיצה: "יש לקוות גם שכל הצדדים ישכילו לראות את נקודת המבט של הצד האחר ולבנות גשר המגשר בין התרבויות ובין זרמים שונים ודעות שונות בציבור, ויפעלו למנוע חיץ או מחיצות פנימיות". דברים כדורבנות. במקרה של הפרדה פסולה מובן שיש להילחם. אך בעת המאבק בהפרדה, יש לשים לב שאיננו נלחמים במקרה הלא-נכון ומייצרים מחיצות פנימיות מיותרות בחברה הישראלית. אני גם רוצה לומר, בנימה אישית: יש פה באמת מתח מאוד גדול בין מטרות של מדינת ישראל. אני חושב על נושא גיוס החרדים; אותם אנשים שנלחמים השכם והערב ואומרים: חרדים, תתגייסו, יא משתמטים, אתם לא בסדר, פה ושם – האם הם מוכנים אחר כך לראות בסיסי צה"ל חרדים בהדרת נשים? הם אותם אנשים שיגידו, ובצדק: מה פתאום שיהיה עכשיו בסיס צה"ל מעורב? אותם אנשים שמאוד מאוד רוצים שחרדים ישתלבו בכלכלה ובאקדמיה, כשיש ביקוש של חרדים להפרדה – ואנחנו באמת עושים את זה במלוא הרגישות – הם אותם אנשים שאומרים: מה פתאום, זאת הדרה, זאת הפרדה, זה פסול. אנחנו צריכים להחליט. אנחנו צריכים להחליט, ואני לפחות באמת רואה את הרגישות בצד הזה, אבל אני גם אומר: אם אנחנו רוצים באמת ובתמים שחרדים ישתלבו במערכות המדינה, שחרדים ישתלבו בצה"ל, שחרדים ישתלבו בכלכלה הישראלית בצורה אמיתית, אנחנו לא יכולים לאחוז בחבל בשתי קצותיו. אנחנו צריכים להבין שיש פה איזונים עדינים, ובכלל להוריד את הטונים האלה, כי האירוע שהיה בתל אביב, בעיניי, היה אובדן שכל ישר. מיכל רוזין (מרצ): כבוד השר, איך זה מסתדר באירופה ובארצות הברית? שר החינוך נפתלי בנט: יש בסוף גם משהו שנקרא שכל ישר, שכל אדם שעיניו בראשו יודע לומר: ואללה, כמו שבבית כנסת אתם לא תבואו ותכפו: רוצים אירוע כזה, אירוע אחר – צריך שכל ישר, ולא צריך בכל מקום שאפשר לפתור את הדברים לעלות על בריקדות ולצאת במלחמות דת כנגד הדתיים, החרדים. אני יכול להגיד שאת חיי שלי אני חי מאז ומתמיד בשילוב, מאז גיל 18: בצה"ל, כמפקד דתי לחיילים שרובם היו חילונים; בהייטק, כמנכ"ל דתי ל-160 חילונים. תמיד ידענו למצוא את האיזונים. אפילו אני יכול להגיד, אני נשוי לאישה מבית חילוני ואני יכול להגיד ולספר לכם משהו – – קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): איך אתה יכול להסכים – – – של נשים? שר החינוך נפתלי בנט: – – לפני החתונה – תשמעו סיפור שככה, יעשה סדר: גילת מבית חילוני למהדרין, מושבניקית באמת, מה שנקרא, כמו שצריך. אמרתי: איך נחיה ביחד? מה יהיה? איך נסתדר? מה פה, שם? היא אמרה דבר שמאז מנחה אותי: שמע, אם יש בינינו אהבה, אנחנו נפתור את הדברים. עכשיו, הכול מורכב, הדברים לא פשוטים. בסוף, אם יש פה אהבה, את הכול נפתור. לאור האמור, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר נפתלי בנט. חברת הכנסת מרב מיכאלי, לרשותך עד שלוש דקות. לפי בקשת היוזמת, ההצבעה תהיה שמית. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. לאיפה השר בנט הלך? הינה הוא. כן, השר בנט, אז קודם כול, אם אתה מקשיב לדברינו, אנחנו אמרנו שתינו בצורה מפורשת שההצעה לא נוגעת לבתי כנסת. היא לא נוגעת לבתי כנסת או למקומות קדושים, ואפילו משאירה פתח – שיש שיאמרו שהוא גדול מדי – לבתי ספר ממלכתיים דתיים או חרדיים וגם לאולמות שמחות שבהם רוצים לעשות הפרדה. אבל, כמו ששאלה חברתי מיכל רוזין בצדק, למה זה עובד בניו יורק? למה גברים חרדים יכולים להסתובב בפרהסיה בניו יורק – בעבודה ובכל מקום אחר – ואין להם שם שטח סטרילי מנשים? ואני אשאל אותך יותר מזה: למה חברי הכנסת החרדים שלנו וחברי הכנסת במפלגתך חובבי ההדרה, סמוטריץ ושות', למה הם יכולים להסתובב בבית הזה, שברוך השם יש בו נוכחות נשית מאוד מרשימה בכל שדרות המקצוע שלו וגם שדרות השירותים, ואין להם שום בעיה עם זה? למה אם מישהו הולך לצבא המשמעות היא שזכותו לקבל אזור סטרילי מנשים, שלנשים יהיה אסור להיכנס אפילו לחדר האוכל, או במקרים אחרים הן תצטרכנה להסתלק מהבסיס? השקר של השילוב הוא עוצר נשימה. באיזה עולם אתה יכול להגיד שמדובר בשילוב חרדים, כשמדובר בנשים חרדיות שמביאים אותן לעבודה במיניבוס, שמים אותן לעבוד בחדר נפרד, נותנים להן לאכול בחדר נפרד, ומסיעים אותן בחזרה במיניבוס? זה שילוב? זה להסיע את הגטו על גלגלים; זה להפוך כל מקום עבודה שנשים חרדיות או גברים חרדים מגיעים אליו, לבית כנסת. והחוק הזה לא נוגע לבתי כנסת. יעקב מרגי (ש"ס): מרב, את חיה בארץ? מירב בן ארי (כולנו): מה את מבינה בשילוב – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): השילוב הוא השקר הכי גדול של ההפרדה. כל מה שמתרחש בהפרדה, הוא ההפך משילוב. לא זו בלבד שהוא לא מייצר הפרדה, הוא מייצר הדרה בכל מקום שאתם מכניסים אותו אליו. זה פשוט שקר אחד גדול. קריאות: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): זה מה שקורה בצבא, זה מה שקורה באקדמיה, זה מה שעכשיו אתם מכניסים לתוך השירות הציבורי. הפרדה היא אפליה בהגדרה. זה מה שאתם מביאים לכל מקום, ואת זה אנחנו מבקשות ומבקשים למנוע. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת מיכל רוזין, גם לרשותך עד שלוש דקות. יעקב מרגי (ש"ס): מה, אנחנו בטהרן – – – היו"ר טלי פלוסקוב: זה התקנון, כל מי – אה, זה לגבי החוק. בבקשה, גברתי, גם לרשותך עד שלוש דקות. מיכל רוזין (מרצ): השר בנט, צר לי שלא הגבת, כנראה לא הקשבת לדברים שאני אמרתי. אז אולי אני אספר לך משהו שאתה לא יודע. אני חלק מהוועדה של חוק הגיוס, ואני אומרת שם בצורה חד-משמעית וברורה: אני לא חושבת שצריך עכשיו לגייס את החרדים בהמוניהם, ואני חושבת שיש לכך השלכות מאוד קשות, בראש ובראשונה על הדרת נשים מהצבא. כן, יש לכך השלכות קשות, וצריך להביא את זה בחשבון וצריך לדבר על זה. אבל יותר מזה, כמו שאמרה חברת הכנסת מיכאלי, אנחנו הרי יודעים שזה לא צו המציאות. אנחנו רואים פה את שיתוף הפעולה, בתוך הכנסת; אנחנו רואים בכל העולם – לא רק בניו יורק, בכל העולם – שיהודים חרדים עובדים ולומדים ביחד עם כלל האוכלוסייה. אז זה בסדר שבמדינת ישראל יש חוקים שמקנים חינוך נפרד, כמו בבתי ספר, או כמובן בתי כנסת ומקומות כאלה, אבל האם המרחב הציבורי הוא מרחב ציבורי שבו אתה מפלה קבוצה אחת מול השנייה? אם הייתי מספרת באותו סיפור על המעיינות הירושלמיים שלא נותנים לאתיופים להיכנס – אתה יודע איזה קול צעקה היה קם פה? למה כשזה נשים זה בסדר, למה כשזה נשים זה מוצדק? אפשר לזרוק עליהן אבנים, אפשר לקלל אותן, ואפשר להגיד: למה הן לא מתחשבות? למה הן לא עושות טובה ויוצאות מהמעיין, שילכו לבריכה ציבורית. למה אז זה בסדר? למה פתאום ההתחשבות ברגשות הדתיים גוברת על נשים? זה קשור לכל אחת מקבוצות האוכלוסייה. כולנו נורא רגישים חברתית עד שזה מגיע לנשים – נשים תמיד צריכות להתחשב. אז לא. לא, בהדרה הציבורית, בהדרה במרחב הציבורי, הגיע הזמן להגיד: לא. אף אחד לא נכנס לתוך הבית, אף אחד לא אומר בתוך הבית איזה אירוע לקיים. אפשר לקיים את אותם אירועים במקומות – אף אחד גם לא בא לבני ברק ואמר: אנחנו עכשיו רוצים לעשות פה מצעד גאווה או עכשיו אנחנו רוצים שלא תעזו לקיים אירוע נפרד בבני ברק. אבל כן, כשנשים בבית קברות, לא נותנים להן לעמוד ליד הקבר של ההורים שלהן, זוהי הפרדה נוראית. לא נותנים לה לעמוד ליד הקבר – אומרים לה לעמוד בחוץ. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): זה לא נכון. ינון אזולאי (ש"ס): – – – מיכל רוזין (מרצ): אל תעשו לי ככה, אל תעשו לי ככה, זה קורה ועוד איך, זה קורה ועוד איך. אני מוכנה שבפעם הבאה תבואו איתי לבית הקברות, חס וחלילה, להלוויה הבאה, שבה עושים הפרדה ולא נותנים לאישה או לאם או לאחות. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): היו עדויות בוועדה – – – מיכל רוזין (מרצ): בוודאי, היו עדויות בוועדה לקידום מעמד האישה. אבל לא צריך, אנחנו נמצאות בהלוויות, אנחנו יודעים בוודאי מה קורה. אני מבקשת מכם, אל תיתנו יד לאפליה הזאת. כמו שלא הייתם נותנים יד לאפליה הזאת כלפי שום קבוצת אוכלוסייה, אל תיתנו יד לאפליה של נשים. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. רבותיי, אנחנו קיבלנו בקשה מהיוזמת, חברת הכנסת מרב מיכאלי, להצבעה שמית. הבקשה חתומה על ידי 20 חברי כנסת, לכן אני פונה למזכירות הכנסת להתחיל בהצבעה. בבקשה, גברתי. רק, רבותיי חברי הכנסת, חברות וחברי הכנסת, תהיו קצת בשקט וזה יהיה מהר; אחרת, אנחנו חוזרים שוב ושוב ולא שומעים את התשובות. גברתי, נא להתחיל. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – בעד ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד ואאל יונס – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד דן סידה – נגד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: לפני שאת מתחילה סיבוב שני, אני מבקשת מכולם להירגע. חברים, מאוד מאוד קשה מכאן להתנהל. אחרת, כל הצוותים יהיו בחוץ. הצוותים בכלל שומעים אותי? ממש לא. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, אנחנו מבקשים להפסיק לדבר בתוך האולם. זה מפריע לנו. בבקשה, צאו החוצה בזמן ההצבעה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יואב בן צור – אינו נוכח עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח אכרם חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו משתתף בהצבעה ואאל יונס – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – בעד יעקב ליצמן – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח יעקב מרגי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. מי מחברי הכנסת מעוניין להצביע ולא הצליח להצביע עד כה? אין. תמה ההצבעה. אני מבקשת לסכם. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 34 חברי כנסת, 50 מתנגדים. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, לא אושרה. כעת אנחנו עוברים להצבעה – אלקטרונית? כרגע אנחנו מצביעים על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015, כפי שהוצגה על ידי חברת הכנסת מיכל רוזין. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 46 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 31 חברי כנסת בעד, 46 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ה–2015, לא אושרה. הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית), התשע"ח–2017 [מס' פ/4742/20; דברי הכנסת, חוב' י"ח, ישיבה 316, עמ' 27418.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית), התשע"ח–2017. ההצעה נומקה בתאריך 21 בפברואר 2018. כרגע אני מזמינה את שר התקשורת, חבר הכנסת איוב קרא, להשיב להצעת החוק הנ"ל. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מעמדה של הטלוויזיה החינוכית נקבע בחוק השידור הציבורי, שחוקק בהסתמך על המלצות ועדת לנדס, הוועדה לבחינת המתווה לשידור הציבורי העתידי בישראל, מחודש מרס 2014. על בסיסן חוקק חוק השידור הציבורי. בדוח הוועדה יש התייחסות גם לטלוויזיה החינוכית, אשר פועלת כיום כיחידת סמך במשרד החינוך, כדלקמן: "קידום החינוך, ההשכלה והדעת הם מעיקרי פעילות השידור הציבורי. לפיכך, יש חשיבות כי תפקיד זה ימשיך להיות אחד מיעדיו המרכזיים של השידור הציבורי בישראל. עם זאת, פיצול השידור – – – אינו רצוי. כמו כן, אין זה נכון שהממשלה תמשיך להחזיק ישירות בגוף שידור ציבורי כיחידת סמך ממשלתית. לפיכך, אנו ממליצים לסגור את הטלוויזיה החינוכית במבנה הנוכחי שלה, ולשלב את האחריות על השידורים לילדים ונוער תחת אחריותו של המשדר הציבורי, תוך שמירה על ערוץ שידור נפרד לצורך זה במסגרת אותו גוף שידור". הכוונה היא שבעצם, על פי ועדת לנדס, נקבע שכל השידורים הציבוריים מתאגדים תחת התאגיד הציבורי עם כל המשמעות של זה. מבחינתנו אמור להיות שידור – אותה טלוויזיה חינוכית אמורה להיות משודרת עם תכניה בתוך השידור הציבורי. בתוך התאגיד. לכן, אני מקווה שכן יהיה הדבר הזה. אני חושב שכל הנושא הזה הוא נושא תקציבי, חבר הכנסת יונה, הוא נושא תקציבי ועוד מגדילים את ההוצאות. אני מבקש להתנגד להצעת החוק במתכונתה הזאת, בשל אומדן תקציבי גבוה מאוד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר איוב קרא. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. הוגשה בקשה להצבעה שמית מייד לאחר דבריו של יוסי יונה, לקיים את ההצבעה. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שרים, אנחנו כאן מתבקשים – או בעצם הממשלה החליטה – להצביע נגד. החלטה תמוהה לחלוטין. היא תמוהה לחלוטין, משום שכמעט כל שרי הממשלה, כולל השר איוב קרא – כאשר שאלתי לדעתו: מה אדוני חושב על הטלוויזיה החינוכית? אמר לי: אני בעד. כאשר דיברתי עם שר החינוך, ואמרתי לו: אדוני שר החינוך, מה דעתך על הטלוויזיה החינוכית? הוא אמר לי: אני בעד. אני לא יודע כמה הצעות חוק שהוגשו כאן, לבית הזה, וחתמו עליהן כל כך הרבה חברות וחברי כנסת מכל סיעות הבית. מכל סיעות הבית חתמו על הצעת החוק הזאת, מתוך הכרה והבנה שטלוויזיה חינוכית היא חיונית, שהטלוויזיה החינוכית היא נכס צאן ברזל של החברה הישראלית, שלאורה ודרכה התחנכו ילדים, ובהם גם הורים, שחלקם יושבים כאן בכנסת. והינה, הסכמנו. הסכמנו לתוכניות ייעול, לרפורמות, והסכמנו גם לפיטורי עובדים. אמרו: הטלוויזיה החינוכית חייבת לעבור תהליכי ייעול; אמרנו: תהליכי ייעול. האם מישהו בא לכאן ואמר שהיא לא רלוונטית? האם מישהו כאן בא ואמר: אבד עליה כלח? לא היו דברים כאלה. כל מה ששמענו אלו תשבחות. כל מה ששמענו אלו מחמאות על העבודה המסורה והטובה של העובדים. והינה, בגלל חוסר ענייניות – חוסר ענייניות מקומם, שמאפיין את דפוסי פעולתה של הממשלה הזאת – מחליטים לסגור את הדבר הזה. למה? כי בחוק השידור כתוב שחלק מההסדר החדש הוא הקמתו של תאגיד שידור ישראלי, וגם הטלוויזיה החינוכית צריכה ללכת הביתה. קצת ענייניות, קצת אובייקטיביות, קצת אינטרס ציבורי רחב. היה מן הראוי להנחות את השרים לקבל את ההחלטה הזאת. ואולי, ואולי שוב אנחנו מתמודדים עם אותה תופעה בזויה, תופעה בזויה, מוכרת: מה שלא יעיל לבסס את שלטוננו ילך הביתה. אם לא נוכל לשלוט בערוץ, נסגור את הערוץ. יש פתגם אמריקני עממי שאומר: אם הדבר אינו שבור, אל נתקן אותו. תפיסתה של הממשלה הזו היא הפוכה – כל דבר שעובד, הבה ונשבור אותו. אם כן, מדובר בנכס ציבורי יקר. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): נכס ציבורי שבעצם משקף שוב את התרבות הישראלית במיטבה – חינוכי, תרבותי – ואתם, באופן שרירותי, ובלתי ענייני ובלתי מנומק, החלטתם לעשות עוד מפגע תרבותי, כפי שאתם אמונים ויודעים לעשות. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אני אבקש מגברתי מזכירת הכנסת, להתחיל בהצבעה. כאמור, ההצבעה היא שמית. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – בעד זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד ואאל יונס – אינו נוכח שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – נגד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת ירון מזוז – נגד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – אינו נוכח אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – אינה נוכחת דן סידה – נגד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – אינה נוכחת רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו בסיבוב הראשון. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד עמר בר-לב – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח ואאל יונס – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת יעקב מרגי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח רויטל סויד – בעד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת היו"ר טלי פלוסקוב: האם יש חברי כנסת באולם שמעוניינים להצביע? מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) ג'מעה אזברגה – בעד לאה פדידה – בעד היו"ר טלי פלוסקוב: עוד מישהו? תמה ההצבעה. גברתי, אני מבקשת לסכם. לאה פדידה (המחנה הציוני): את חושבת שאני לא אגיד לך דבר כזה? היו"ר טלי פלוסקוב: לא. שאלו את אזברגה. ג'מעה אזברגה הצביע. קריאה: הצביע? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן. הוא הצביע, הוא הצביע. היו"ר טלי פלוסקוב: להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 35 חברי כנסת, מתנגדים – 45. אני קובעת כי הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול הפסקת פעילות הטלוויזיה הלימודית), התשע"ח–2018, לא אושרה. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא הבנתי את התוצאות. תוכלי להסביר? היו"ר טלי פלוסקוב: 45:35. בסדר? לאה פדידה (המחנה הציוני): תודה. הצעת חוק הספורט (תיקון – צירוף נציג אוהדים להנהלת קבוצות כדורגל), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1757/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הספורט (תיקון – צירוף נציג אוהדים להנהלת קבוצות כדורגל), התשע"ה–2015, של חברי הכנסת זוהיר בהלול ודוד אמסלם. יציג את הצעת החוק זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. ישיב השר אורי אריאל בשם שרת הספורט. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, תודו – אנחנו עוברים חודש מרתק. המונדיאל עושה טוב לנפשות ולבריות. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): זה מונדיאל מרתק, שהופך את העולם לטוב יותר ולמתוח פחות. תאמרו, אולי: מדובר באסקפיזם, מדובר במציאות מדומיינת; עדיף מציאות מדומיינת ועדיף אסקפיזם על פני מציאות מדממת. ולכן האנשים שמצביעים ברגליים ועוקבים בשקיקה אחר המונדיאל, הופכים את עולמנו ליפה יותר. שימו לב לנתונים שאספתי למענכם כדי להוכיח עד כמה המונדיאל או אירועי ספורט חשובים משפיעים על האנשים. ירידה בנתוני הפשיעה בזמן המונדיאל: מאז החלו משחקי המונדיאל נרשמה ירידה של 7.3% בפניות אזרחים למוקד 100; הסתמנה ירידה של 18% בעבירות רכוש, פריצות, גנבות רכב וכו'; ירידה של 7.4% בעבירות של אלימות חמורה. תודו שזו ציפור נפשנו. הרי על זה אנחנו נאבקים השכם והערב, כדי להפחית גם את הפשיעה וגם את האלימות בתוך החברה בישראל. מה באה הצעת החוק שלי לומר? היא באה לומר שבמונדיאל ברוסיה 2018 הדבר הכי טוב, נחמן שי – ואתה פריק כדורגל וכדורסל ידוע, לא רק אתה אלא רבים בבניין הזה; אגב, אין איש בבניין הזה שלא בא אליי לפחות פעם אחת לדבר איתי על המונדיאל במהלך החודש הזה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: גם – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כמעט. אמירה אבסולוטית באה לשקף מצב נתון – אלה לא מספרים מוחלטים. זה לא השערים הרבים שנכבשים במונדיאל – – – היו"ר ישראל אייכלר: לא בגללך לא באתי לשאול. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני מודה לך שבאמת באת כדי להקשיב גם להצעת החוק הזאת, שמדברת על חילוניות. אגב, הכדורגל זה הדת הכי גדולה בעולם, אז אני חושב שאתה חובר גם לעניין הזה. היו"ר ישראל אייכלר: לא. אמרתי ההפך – לא בגללך לא באתי לשאול, אלא בגלל שאני לא מחובר לנושא הזה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אז אלה לא רק השערים למכביר שנכבשים במונדיאל הזה; אלה לא רק השערים שנכבשים בתוספות הזמן; אלה לא רק המהפכים שמסתמנים במשחקי הכדורגל – נדנדת שערים בלתי מפוענחת, מקסימה, אטרקטיבית, פנומנלית; אלה לא רק הביצועים של הכדורגלנים הנהדרים; זו לא רק קריסתן של האימפריות במשחקי הכדורגל וגדולתן של נבחרות קטנות, שמחזקות אמונה של מיעוטים: לא פסקה התקווה, האנדרדוג לא יפסיד לנצח, אנדרדוג נולד כדי שבסופו של דבר יגבר על המציאות המרה; אלא אלה הם היציעים הנהדרים במונדיאל הזה, 44,000 בכל משחק, 43,000, צבעים שונים, אוכלוסיות שונות, קהלים שונים. היו"ר ישראל אייכלר: אפשר לבקש שם שקט? יש אנשים שרוצים לשמוע את זוהיר, הרבה שנים. עשו טובה, תנו לשמוע אותו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): עליזה, עליזה, אני לא מרתק אתכם? אני לא מרתק אותך, עליזה? לא, לא, את באופן מטאפורי, הסביבה שלך, אני מתכוון. אלה היציעים הנהדרים, שבאמת משקפים קוסמופוליטיות מדהימה ורב-אתניות מדהימה. הצעת החוק שלי באה כדי לומר כדלקמן: אם זו המציאות הנכוחה, ואם את זה אנחנו מקבלים, ואם נבחרות לאומיות מונעות או מתניעות את גלגליהן באמצעות קהלים נהדרים, מדוע הנהלות הקבוצות כאן בארץ אינן מאפשרות כניסה של אוהדי כדורגל כדי להיות שותפים בקבלת ההחלטות? אוהדים שיהיו מעין רגולטורים. הרי אם קהל – איל בן ראובן, אני שם לב שאתה מקשיב לי מאוד בעניין הזה – אם קבוצות אוהדים הן מעין בעלי קניין רוחני בקבוצות כדורגל, מה הפסול שתהיה נוכחות וייצוג של אוהדי כדורגל באמצעות עמותות? עמותות יבחרו באופן דמוקרטי את הנציג שלהן, והנציגים יהיו בתוך קבוצות כדורגל שותפים, מתוך דרישה לשקיפות – אמצעי מאוד אולטימטיבי של שיתוף פעולה של קבלת ההחלטות. קבוצות כדורגל סובלות בתקופה האחרונה מטייקונים. מצד אחד, הטייקונים מתחזקים את קבוצות הכדורגל, ואנחנו מודים להם, באמצעות הכספים שהם משקיעים בתוך קבוצות הכדורגל; אבל מלבד התודה וההוקרה שאנחנו רוחשים לטייקונים ולבעלים, אנחנו גם אומרים, מצד שני – הרי יש דוגמאות לא מעטות של טייקונים שעובדים במעגל סגור והופכים את קבוצת הכדורגל לחונטה של קבלת החלטות של יחיד או יחידים, ולא תמיד טובת הציבור היא נר לרגליהם, ולא תמיד השקיפות היא בתוך מהות המציאות שבה מתנהלות קבוצות כדורגל בחסות בעלים. לפיכך באה הצעת החוק, כדי לומר שעדיף שבאמצעות חקיקה יחויבו הבעלים בשיתוף אוהדי כדורגל, שייבחרו כאמור באופן דמוקרטי ויהיו חלק מקבלת ההחלטות. ולכך יש תימוכין. לכך יש סימוכין. הרי אני לא ממציא את הגלגל. בדקתי, והסתבר שבגרמניה, חברות וחברים, בגרמניה קבוצות כדורגל לא מתנהלות ללא ייצוג של קבוצות אוהדים. כאן בישראל ישנן שתי דוגמאות או שלוש דוגמאות מדהימות. הינה, אפילו סגן מזכירת הכנסת מקשיב, כי הוא אוהד כדורגל ומאמן נבחרת הכנסת בכדורגל. אז נאזם בדר, בגרמניה זה חל וזה קיים. בישראל אולי אלה דוגמאות קיצון: קטמון ירושלים היא קבוצה בבעלות אבסולוטית של אוהדי כדורגל; מכבי קביליו יפו היא בבעלות – קבוצות כדורגל. והדוגמה הבולטת ביותר היא הפועל כפר סבא. תתפלאו לשמוע, בהפועל כפר סבא, קבוצת הכדורגל, באמצעות הסכמה מהדהדת של הבעלים של הקבוצה הזאת, הם שותפים ב-10% מהבעלות של הקבוצה. נציג מטעם האוהדים בכפר סבא חבר בהנהלת הקבוצה, וניהול המועדון נעשה בשיתוף פעולה מלא, למען הקהילה ולטובת הקבוצה. קוראים לעמותת הכדורגל בכפר סבא הלב הירוק. בשם הלבבות של אוהדי הכדורגל בארץ, כאשר הספורט שלנו נאנק תחת נטל המציאות המרה, ואנחנו לא מגיעים להישגים, אנחנו רק יכולים לקנא במה שקורה ברוסיה 2018. מדוע ישראל טובה בכל התחומים, והיא רעה – בכישלונות מהדהדים – בספורט? מדוע? הספורט זה חלק מתרבות, רחמנא ליצלן. אני צריך להוכיח לכם שזו אכן המציאות? אלא מאי, כאשר אני מביא הצעת חוק מאוד טהורה וזכה, צחורה וללא רבב לשרת התרבות והספורט בישראל, אני מקבל הינף יד. אני מקבל כתף קרה. זה הפלא ופלא, אני ממש תמה: איך יכול להיות ששרה שלנגד עיניה טובת הציבור, והחקיקה היא חלק מתהליך בריא כדי למסד את הדברים, איננה נענית לקריאה הזו, וועדת השרים לחקיקה מתנגדת לכך? אלא מאי, כאשר נותרו לי 48 שניות – הכול מתחיל ב-48', גם השניות מתחילות ב-48, מיקי רוזנטל. אני נעתרתי לבקשתו של שותפי בהגשת הצעת החוק, דודי אמסלם – אגב, זה מוזר, דודי אמסלם הרי הוא האיש, וה-issue; הוא חתום על הצעת החוק הזו, אבל הוא לא הצליח לשכנע את ועדת השרים לענייני חקיקה. אני נעתר לבקשתו ומסכים לדחות את ההצבעה למועד אחר, מכיוון שבקיץ, כאשר השמש קופחת והשמש יוקדת, ייתכן שאנשים ישנו את דעתם. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: אם המציע מסכים לדחות למועד אחר, האם השר עומד להשיב, או שתשובה והצבעה במועד אחר? קריאה: מועד אחר. היו"ר ישראל אייכלר: גם התשובה. תשובה והצבעה במועד אחר. מסכים? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן. היו"ר ישראל אייכלר: בהסכמת המשיב והממשלה – – – קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק התרת מסחר עם בני העם הכורדי (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/3175/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו נעבור להצבעת החוק הבאה – הצעת חוק התרת מסחר עם בני העם הכורדי (תיקוני חקיקה), של חברת הכנסת קסניה סבטלובה וקבוצת חברי הכנסת. גם פה תשובה והצבעה במועד אחר? גם פה תשובה והצבעה במועד אחר? כך הם אומרים? הקואליציה מסכימה שתשובה והצבעה במועד אחר גם בחוק הזה, של חברת הכנסת סבטלובה? קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אמרו לי שדחו את הדיון. היו"ר ישראל אייכלר: טוב, אז אנחנו נראה כשהם ישיבו. תתחילי לדבר, תציעי את הצעת החוק ובמשך הזמן נראה. בסדר, כן, גם בהצעת חוק זו תשובה והצבעה במועד אחר. בבקשה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על אירוע מיוחד מאוד שקרה לפני כמה חודשים בעיר כורדית בשם אירביל. בזמן שבמדינת ישראל אנחנו חווים מדי זמן אירועים טרגיים וקשים, פיגועי טרור, כאשר זה קורה אנחנו רואים לא מעט שמחה לאיד באזור. אנחנו רואים כיצד אנשים במדינות שיש לנו איתן הסכמי שלום – כמו מצרים, כמו ירדן – לא מסתירים את השמחה שלהם, כותבים טוקבקים שמשבחים את המחבלים, ובכלל שמחים על כך שמדינת ישראל מאבדת עוד מאזרחיה ונהרגים פה יהודים. באותה עת – זה היה אחד מפיגועי הטרור שאירועו בכמה החודשים האחרונים – בעיר אירביל יצאו לרחובות כורדים אזרחי עיראק עם דגלי ישראל. הם צעדו ברחובות אירביל והם הזדהו בצורה מוחלטת עם הכאב ועם הצער שאותו אנחנו חשנו כאן במדינת ישראל. המחזה הזה הוא נדיר במחוזותינו, הוא נדיר במזרח התיכון בכלל, אבל הוא לא נדיר בשביל חבל ארץ זה, שאותו מאכלסים כורדים, שהם עדיין אזרחי מדינת עיראק אבל הם חיים במסגרת אוטונומיה; אוטונומיה כורדית שבה הם זכו כבר בשנת 2003, לאחר שהורחק משטרו של סדאם חוסיין מהשלטון. הם מנהלים חיים עצמאיים, הם מתנהלים בצורה שונה בצורה מוחלטת מהאזור שלנו, שברובו הוא אנטי-ישראלי וגם אנטי-יהודי. בכורדיסטן, חברים וחברות, מאמינים – גם בכורדיסטן העיראקית אבל גם בחלקים אחרים שמאוכלסים על ידי הכורדים – שמדינת ישראל היא ידידה, היא בעלת ברית, היא מדינת מופת, והם חולמים ורוצים להקים את מדינתם העתידית, מתי שהם יעשו את זה, בדוגמה למה שיש אצלנו, והם מאמינים שככה זה יכול להיות. מגיעות לארץ לא מעט משלחות כורדיות, משלחות שמתקשות מאוד להגיע לכאן, שרוצות ללמוד מאיתנו. יש לא מעט תחומים שבהם הן יכולות ללמוד ולשאוב את המידע – תחום החקלאות המודרנית וגם בתחומים אחרים של התפתחות הדמוקרטיה, של מוסדות המדינה, וכהנה וכהנה. ולמה קשה להם להגיע לכאן? למה בלתי אפשרי לאזרחי מדינת ישראל להגיע לשם, לכורדיסטן העיראקית – שם יש אוטונומיה מוחלטת והיא מתנהלת על פי חוקים עצמאיים שאותם מקבלים בפרלמנט הכורדי? כי כורדיסטן העיראקית עדיין נופלת תחת החוק של מדינות אויב שחוקק בשנת 1949. על פי החוק הזה, עיראק היא מדינת אויב, שכמובן אסורה לביקורים של אזרחי המדינה. אסורים יחסי מסחר איתה; אסורים יחסים אקדמיים; אסורים כל יחסים שיכולים לקדם איכשהו את הדו-קיום ואת ההבנה. אבל כשאנחנו מדברים על עיראק, המצב הוא מובן, ואנחנו יודעים שבמדינה זאת יש הרבה תהליכים, גם השפעות איראניות שהן ברורות לנו, ויש מאבקי כוח שלא יסתיימו בעוד זמן קצר. אבל מה לעשות שיש לנו מיליוני כורדים שמתגוררים באוטונומיה הכורדית, שמשתוקקים לקדם את היחסים איתנו במדינת ישראל; רוצים לסחור איתנו; רוצים לבוא לפה לביקורים; רוצים לשאוב את המידע שלנו ואת הידע שלנו בתחומים רבים, ואינם יכולים לעשות זאת? הכיצד זה יכול להיות? במדינות רבות שהן מדינות שיש שם איום טרור ברור ומיידי – ואנחנו יודעים על המדינות האלה – אנחנו יודעים שלשם לישראלים מסוכן לנסוע אבל עדיין מותר, יש אזהרות של המטה ללוחמה בטרור ויש דברים אחרים, שכמובן סגן השר אלי בן-דהן מודע אליהן. אבל בכורדיסטן העיראקית, שם ישראל זה שם קדוש, שם חוזרים ואומרים שיהודים והכורדים הם בני דודים – הם בני הדודים האמיתיים, הם בני אברהם; הם לומדים את זה, ומדברים את השפה העברית ולומדים אותה, ומתייחסים למדינה שלנו בצורה אחרת בתכלית. לכן אני מציעה את הצעת החוק שלי, שמתירה את יחסי מסחר עם בני העם הכורדי ומאפשרת תחילת פרק חדש ביחסים שלנו. היחסים שלנו הולכים זמן רב אחורה. הם מתחילים עוד בשנות ה-50 וה-60, משיתופי הפעולה עם משפחת ברזאני. יש סיפורי גבורה ושיתופי פעולה נהדרים שהיו בתקופה הזאת. אחרי זה הייתה מין התקררות ביחסים, החל משנות ה-70 – התקררות שלא הייתה ברורה. אנחנו מדברים על כך שבמהלך כמה עשרות שנים אנחנו לא קידמנו את היחסים שלנו. ישראל זקוקה לבעלות ברית כאן, באזור שלנו. האזור שלנו לא עשוי מקשה אחת. אנחנו צריכים לדעת לחפש את אותם גורמים שיכולים להיות ידידותיים לנו, שיכולים להיות בעלי ברית גם במאבק שלנו כנגד ההתפשטות של ההגמוניה האיראנית באזור. אנחנו יודעים שהיום המחסום הגיאופוליטי הכמעט-יחיד שעומד בדרכה של איראן, שרוצה לבנות את המסדרון הזה מטהרן דרך עיראק, דרך סוריה ולבנון עד לגבול שלנו, זה המיעוט הכורדי שחי בעיראק. לכן בהצעת החוק שלי אני מציעה להחריג את כורדיסטן העיראקית מהחוק של מדינות אויב, ולאפשר יחסי מסחר, יחסי תרבות, יחסים אקדמיים בין העמים שלנו. זו שעת כושר; עכשיו זו שעת כושר; עכשיו זו שעת הרצון; עכשיו, כשאנחנו יודעים – ואנחנו יודעים את זה: מדי יום אנחנו מקבלים הוכחות נוספות עד כמה שהאויבים שלנו פעילים, עד כמה שהם רוצים להרחיב את ההשפעה שלהם על כל מה שקורה פה באזור, שאין מדינה אחת שאין שם דריסת רגל איראנית, במיוחד אם אנחנו מדברים על עיראק. אנחנו מסתכלים היום בעיניים כלות, ואנחנו לא מוצאים מי יעזור לנו ומי ישתף איתנו פעולה. אז הינה, יש גורמים שמוכנים ורוצים ומעוניינים בכך. הם ממתינים לאותו רגע שבו תוחרג כורדיסטן העיראקית מהחוק של מדינות אויב, ואנחנו נוכל גם לקדם את יחסי המסחר שלנו, שזה ייטיב עם שתי הכלכלות – גם עם הכלכלה שלנו, גם עם הכלכלה הכורדית, שתתפתח לכלכלה עצמאית בסופו של דבר. אין אנחנו מכתיבים לעם הכורדי כיצד להתנהל, כיצד לקדם את העניינים שלהם – אם ללכת לקראת משאל עם נוסף, אם לקדם את העצמאות שלהם. זה עניין פנימי שלהם עם העיראקים. מה שאנחנו כן יכולים לעשות עכשיו, וזה בתחום סמכותנו כחברי כנסת, זה להחליט שלחבל ארץ זה אנחנו לא מתייחסים כאל אויב. אין סיבה שאנחנו נתייחס לכורדים בעיראק, או בכל מקום אחר, כאל אויב. אני רוצה להגיד לכם שאליי מגיעים דיווחים על כך שאנשי תקשורת, אנשי אקדמיה, אנשי כלכלה ותרבות ישראלים, שהרבו לנסוע לחבל ארץ זה ולפגוש שם משלחות – ולפגוש שם סטודנטים, ולספר להם על ישראל, ולקדם את היחסים שלנו – בשנים האחרונות, כשהם חוזרים מהביקורים האלה, הם חוטפים. איך הם חוטפים? הם חוטפים מגופי הביטחון שלנו, שנצמדים ללשון של החוק, החוק שבעצם לא מאפשר היום ביקורים ויחסים קרובים. נכון שיש צו זמני, שמדי שנה מחדשים אותו, שמאפשר לחברות ישראליות לסחור עם הכורדים; אבל זה עדיין לא מאפשר חדירה יותר קרובה לשוק הכורדי, נוכחות של נציגים שלנו שם, בארביל ובסולימאניה. אנחנו מדברים על דברים שאפשר להפוך אותם בשינוי קטן מאוד בחקיקה, וזה יאפשר לנו לבנות את היחסים שלנו עם בעלות ברית שנמצאות כאן באזור ומושיטות לנו יד. באותו יום שבו היה משאל העם על עצמאות הכורדים בכורדיסטן, ב-25 בספטמבר בשנה שעברה, המדינה היחידה שהכירה במשאל העם הזה ותמכה בו הייתה ישראל. זה היה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שאמר: אני תומך בכל מאודי בשאיפה הכורדית לעצמאות. הוא תמך במשאל העם הזה. מי שהניפו את הדגלים הישראליים בארביל היו הכורדים, אז איך אנחנו יכולים להתייחס לאותה קבוצה, לאותו מיעוט – שטכנית עדיין חי במדינת עיראק אבל מתנהל על פי חוקים אחרים לגמרי – כאל אויב. אנחנו צריכים לחזור לתפיסה שהייתה קיימת בשנות ה-50, של ברית הפריפריות. ברית הפריפריות יכולה להתקיים גם היום. אנחנו יודעים שמלבד הכורדים יש מיעוטים רבים – שאינם ערבים – שנאבקים היום למען הכרה תרבותית וגם למען הכרה אוטונומית. מדובר בצפון אפריקה ובחבלי ארץ אחרים. הכול תלוי בנו, חברים. אנחנו יכולים היום להחליט שאנחנו הולכים על זה ואנחנו עושים את זה לא כדי להתנקם במדינה שלישית, חס וחלילה. אני לא בעד נקמה ואני לא בעד לעשות החלטות חפוזות בשום תחום, בגלל שאנחנו לא אוהבים התבטאות של מנהיג כזה או אחר. אנחנו צריכים לעשות את זה בשביל האינטרסים הביטחוניים, הכלכליים, התרבותיים והגיאופוליטיים של מדינת ישראל. הכול נתון בידיים שלנו. אני קוראת לכם, כשיבוא מועד ההצבעה, לתמוך בהצעת חוק זו, כי זו הצעת חוק צודקת, מוצדקת, וגם נתמכת על ידי גורמים מקצועיים שאיתם שוחחתי במשרד החוץ. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת סבטלובה. כאמור אין תשובה ואין הצבעה במועד הזה, זה יהיה במועד אחר. הצעת חוק שכר נשיא המדינה וראש הממשלה, התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/46/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) היו"ר ישראל אייכלר: נעבור מייד להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שכר נשיא המדינה וראש הממשלה, התשע"ה–2015, של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה. עשר דקות לרשותך. ישיב השר יריב לוין. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר לוין, חבריי חברי הכנסת, כשחוקק החוק הרלוונטי מדינת ישראל העמידה מעון לטובת נשיאי ישראל וראשי ממשלת ישראל מתוך כוונה לכסות את כלל הוצאותיהם, ושיחיו ברווחה ושיהיה להם נוח לתפקד וכו' וכו'. כמו כן, היא אמרה: אם אדם עובר ממעונו הפרטי למעון הרשמי, אז המדינה צריכה להשתתף גם באחזקת המעון הפרטי. אבל כשחוקקו את החוק אף אחד לא חשב שהדבר הזה יהפוך להיות למסחטת כספים ולמשאבה של העברת מזומנים למשפחתו של ראש הממשלה. זה מה שלצערי עבר. כשהחוק עבר, ההוצאות בגין המעונות הפרטיים עמדו על אלפי שקלים בחודש, אחר כך זה קפץ לעשרות אלפים, ועכשיו ההוצאות הממוצעות על אחזקת בתיו של ראש הממשלה מגיעות ל-300,000 שקלים בשנה. אתם יכולים להגיד: מיקי, מה אתה עוסק בזוטות? נו, באמת, מה זה החרטא הזה? מה אכפת לך שראש הממשלה קצת נהנה בבית שלו? לי לא אכפת, כל הוצאה ציבורית שכרוכה בביתו של ראש הממשלה, אין לי שום בעיה שנשלם לו. אם הוא מארח אנשים רשמיים בביתו הפרטי, ודאי שצריך לשלם לו. אם יש דרישות מיוחדות של האבטחה, בוודאי צריך לשאת בהן. אני הייתי מאלה שאפילו יזמו את החוק שראש ממשלה לא יצטרך לשלם מס הכנסה בגין המכונית שלו – שזו מכונית יקרה מאוד – ולא ראוי שראש הממשלה ישלם ממשכורתו מכונית שהשב"כ קובע את הסטנדרטים שלה. אבל מכאן ועד לאחזקת הבית הפרטי – האחזקה היא בסדר גמור – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): החוק עבר. היום ראש הממשלה לא משלם יותר בגין אחזקת המכונית שלו. עכשיו יש חוק חדש של מיקי זוהר, שגם בו אני תומך, שראש הממשלה לא צריך לשלם מס הכנסה על ההוצאות הציבוריות שלו. אבל החוק הזה בא להגיד: תראו, חבר'ה, לא אכפת לי איך נרסן את ההוצאות בבית הפרטי, אבל צריך לרסן אותן, על ידי זה שנוסיף שכר לראש הממשלה – יריב, תקשיב טוב – על ידי זה שנוסיף שכר לראש הממשלה ולנשיא המדינה, והם יישאו בעלויות הפרטיות של הבית שלהם, להוציא את נושא האבטחה, או לחלופין שנקבע תקרות. כי הכסף הזה הוא לא הפקרות, או לחלופין כל הצעה אחרת. אבל מי שקורא את הסטנוגרמות הנוראיות של ועדת השלושה – ועדת השלושה היא הוועדה במשרד ראש הממשלה שמאשרת את ההוצאות החריגות של ראש הממשלה – לפחות עשרות פעמים ניסו להשית על הציבור הוצאות פרטיות של ראש הממשלה כאילו הן הוצאות ציבוריות, בין היתר – אני אמנה לכם, וזה ממש מקומם: ריצוף חדש של השביל; תריסים חדשים; ריהוט חדש; צביעת הבית; גינון חדש, לפי תוכנית, לא לפי איזה שינויים; עלות של מי הבריכה שראש הממשלה ומשפחתו משתכשכים בהם, ואני מפרגן לו. אגב, זה לא נוגע רק לראש ממשלה הזה, בואו נעזוב את ראש הממשלה הזה. אנחנו מדברים על העיקרון: נשיא המדינה וראש הממשלה, אנחנו מממנים להם מעון ציבורי ואת כל הוצאותיהם הציבוריות, ראוי שהם יעשו מה שעושה קנצלר גרמניה, ראש ממשלת בריטניה ונשיא ארצות הברית. נשיא ארצות הברית בכל חודש, אדוני היושב-ראש, רושם שיק פרטי – אלה היו ההוצאות הפרטיות שלי בבית הלבן – ומחזיר לאוצר האמריקני. היו"ר ישראל אייכלר: איך הוא מחלק? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא מחליט מה היה פרטי והוא נותן. הוא נותן שיק והמדינה מאמינה לו. מס הכנסה האמריקני מאמין לכולם עד שהוא תופס אותם מרמים. ראש ממשלת בריטניה משלמת את הארנונה בדאונניג 10, אתם יודעים את זה? מכיסה. הקנצלרית הגרמנית אומרת כל חודש: במעון הפרטי היו לי הוצאות פרטיות, ומשלמת על זה. ואצלנו נוצר משהו מגוחך. אני מפרגן לראש הממשלה, ראוי שנממן לו אפילו חלק מהדיור הפרטי שלו. ראוי, כי לפעמים הוא מארח שם אנשים ציבוריים, ואז אנחנו מממנים את זה; לפעמים הוא עובד שם, וצריך לממן את זה. יש הבדל בין הדבר הזה, בין השתת ההוצאות הפרטיות של ראש הממשלה, המובהקות, על הציבור, ובין השבחת הנכס בניגוד לאחזקתו השוטפת. ניחא, היינו מסתפקים באחזקה השוטפת, אבל לצערי ראש הממשלה הנוכחי ומשפחתו מנסים כל הזמן להשביח את הנכס על חשבון הציבור, וזה פשוט לא ראוי. אני ממתין לתשובתך, ידידי השר לוין, למרות שאני יודע מה תאמר. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. ישיב שר התיירות, השר המקשר בין הכנסת לממשלה, חבר הכנסת יריב לוין. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת רוזנטל, תראה, ברגע הראשון אני מוכרח לומר שהתפתיתי לחשוב שאנחנו באמת באיזה דיון שהוא ענייני, הוא לא לגופו של מישהו. אבל נדמה לי שבכנות, בדברים שלך אמרת שהדיון הזה מיועד – והצעת החוק הזו – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני מוכן להחיל את זה מהכנסת הבאה – – – שר התיירות יריב לוין: – – היא בדיוק הדוגמה הכי מובהקת, הכי בוטה שיכולה להיות לחקיקה פרסונלית, לחוק שבא לשנות סדרי עולם שהיו קיימים עד היום כדי לפגוע באדם מסוים, שנושא בתפקיד מסוים, במקרה זה בנימין נתניהו בתפקידו כראש ממשלה. אני לא חושב שראוי ואני לא חושב שנכון לעשות כך, ולו מהטעם הזה היה נכון לדחות את הצעת החוק על פניה. אבל אני חושב שלא בזה אנחנו צריכים להסתפק. תראו, רבותיי, אני חושב שעקרון יסוד במשטר דמוקרטי הוא שוויון בין שלוש רשויות השלטון: המבצעת, המחוקקת והשופטת. אם אין שוויון בין הרשויות האלה ואין איזון ביניהן, אין דמוקרטיה. אני לא רוצה לדבר על העולם שבו אני עוסק כל הזמן, של הפלישה המתמשכת של הרשות השופטת לתחומן של הרשות המבצעת והמחוקקת והפרת האיזון בין הרשויות. זה לא שייך לדיון בחוק הזה. אבל אני כן רוצה לדבר על השוויון בין שלוש הרשויות. אתה, חבר הכנסת רוזנטל, בהצעת החוק שלך מציע לקבוע את שכרו של נשיא המדינה על 53,731 שקל, אם נדייק – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה היה בשנת 2015. שר התיירות יריב לוין: לא, לא חשוב. – – ואת שכרו של ראש הממשלה על 44,077 שקל. אגיד לך את האמת? נשמע הגיוני. הנשיא צריך לקבל יותר – הוא האזרח מספר אחת, ונבחרי ציבור, בצניעות אנחנו מצווים – נניח שהסכום הזה סכום ראוי, למרות שיש מי שיחלוק גם על זה. אבל איך אפשר להציע את הדבר הזה בחוק, כאשר שכרה של מי שעומדת בראש הרשות השופטת, אתם יודעים כמה הוא? אולי ננחש? מי יודע כמה הוא? אדוני היושב-ראש, יש לך איזושהי הערכה? אם חבר הכנסת רוזנטל מציע לקבוע לראש הממשלה 44,000 שקל, כמה סביר להניח שמרוויחה מי שעומדת היום בראש הרשות השופטת? נו, אני שואל אתכם, חברי הכנסת, מהאופוזיציה. היו"ר ישראל אייכלר: מי שרוצה לדבר – שידבר בשקט, בבקשה. אי-אפשר לשמוע את הנואם. שר התיירות יריב לוין: הרי אתם, בוודאי, תכף תצביעו בעד הצעת החוק הזאת. אני מוכרח לומר, אדוני היושב-ראש, שכשאני קראתי את ההצעה, לתומי חשבתי שהמספר הוא בדיוק אותו מספר שמוצע לגבי ראש הממשלה – 44,077 שקל. הרי מצווים אנחנו על שוויון בין שלוש רשויות השלטון. אני כבר אגלה לכם סוד: טעיתי. חבר הכנסת רוזנטל, אתה יודע בכמה טעיתי? רבותיי, טעיתי בכמעט 100%, בכמעט 100%, מכיוון ששכרה של מי שעומדת בראש הרשות השופטת הוא – תאמינו או לא, רבותיי חברי הכנסת – אתם יודעים כמה? היו"ר ישראל אייכלר: זה קצת כמו – – – שר התיירות יריב לוין: יותר מ-85,000 שקל בחודש. היו"ר ישראל אייכלר: כמה אמרת? שר התיירות יריב לוין: יותר מ-85,000 שקל בחודש. כלומר, אם היינו מאמצים את הצעת החוק של חבר הכנסת רוזנטל וקובעים ששכרו של ראש הממשלה הוא 44,000, היינו קובעים באותה נשימה שהוא ירוויח חצי מנשיאת בית המשפט העליון. האם זה יכול להיות? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נטו או ברוטו? שר התיירות יריב לוין: לא, ברוטו. האם זה ייתכן? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ברוטו מרוויח גם היום. שר התיירות יריב לוין: הכול במונחי ברוטו. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה גם היום – – – שר התיירות יריב לוין: נכון. נכון, רגע. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): גם לפני הצעת החוק זה לא היה. שר התיירות יריב לוין: נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני ממש לא מבין אותך. שר התיירות יריב לוין: ודאי, תכף נגיע. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: רגע. בטח. אתה צודק. רגע. תכף נגיע לשם. אדוני היושב-ראש, חבריי באופוזיציה שעתידים להצביע עבור החוק הזה, חברת הכנסת פדידה, אולי – את יודעת, באת לא מזמן ועוד יש לך תובנות של אדם שראה את הדברים בחוץ – אולי אצלך שורת ההיגיון תעבוד. זה יכול להיות שנשיא בית המשפט העליון ירוויח פי שניים מראש הממשלה? לא יכול להיות, אבל זה מה שהחוק הזה מציע. עכשיו, אני אגיד לכם עוד דבר. אתם חושבים – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל, יריב, גם – – – שר התיירות יריב לוין: רגע. אתם חושבים – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הרמטכ"ל – – – שר התיירות יריב לוין: רגע. את צודקת. גם זה לא יכול להיות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – בית המשפט העליון. שר התיירות יריב לוין: אבל אני לא מצביע בעד הצעת החוק. אני לא תומך בה, בדיוק בגלל זה. עכשיו, אני אשאל עוד שאלה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: ודאי. אני מפנה אותך לסעיף 6 להצעת החוק. מה לא מדבר? ועוד איך מדבר – בדיוק על השקל. עכשיו, אני רוצה לשאול עוד שאלה: כמה אתם חושבים מרוויח בממוצע שופט של בית המשפט העליון? היו"ר ישראל אייכלר: חברי הקואליציה, לא שומעים את הנואם, בבקשה. יושב-ראש הקואליציה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה אחוזי פנסיה? קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: רבותיי, תשבו במקומות. שר התיירות יריב לוין: – – – תאמין לי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה הקשר? מקבל כל החיים שלו את המשכן – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – שר התיירות יריב לוין: מה אתה אומר? לא נכון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה זה לא נכון? ראש הממשלה לא מוציא אגורה מהכיס שלו. היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה לא שומע את הנואם. שר התיירות יריב לוין: לא נכון. לא נכון. פשוט לא נכון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אין לו ארנק בכלל. הוא לא ראה ארנק. הוא לא יודע איך זה נראה. שר התיירות יריב לוין: עכשיו, כמה מרוויח שופט של בית המשפט העליון? כמה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): אם אתם רוצים – – – ראש הממשלה – – – שר התיירות יריב לוין: לא רוצה להעלות כלום. אתם הולכים להצביע בעד חוק שאומר שראש הממשלה ירוויח חצי מנשיא בית המשפט העליון. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): השופטים מקבלים מעון מהמדינה? שר התיירות יריב לוין: אתם הולכים. לא אני. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה אתה משווה? מה הקשר? שר התיירות יריב לוין: כמה מרוויח שופט בית משפט עליון, אתם יודעים? עמר בר-לב (המחנה הציוני): תציע ששכר ראש הממשלה יעלה. למה – – – שר התיירות יריב לוין: אתה תתמוך בזה? אתה תתמוך בזה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): יכול להיות. שר התיירות יריב לוין: יכול להיות. הבנתי. הבנתי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – הוצאות – – – בצורה כזו? קריאה: – – – מדברים על הכסף – – – שר התיירות יריב לוין: אז אני אגיד לכם משהו. הוא מרוויח בממוצע 73,000 שקל בחודש, זאת אומרת, יש כאלה שגם מרוויחים יותר. אז ראש הממשלה, לפי שיטת רוזנטל – 44,000 שקל, ושופט עליון – 73,000 שקל. טוב, אנחנו התרגלנו. שופטי העליון הם מעל הכנסת ומעל הממשלה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל אתה חוזר על עצמך, יריב – – – שר התיירות יריב לוין: הבנו, הבנו. אז בוא ונשאל, אדוני היושב-ראש, כמה מרוויח בממוצע שופט מחוזי בממוצע. כמה הוא מרוויח? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): למה – – – שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, אתה יודע כמה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אדוני, למה אתה הולך רק על – – – בית המשפט העליון – – – שר התיירות יריב לוין: את יודעת כמה, חברת הכנסת מיכאלי? היו"ר ישראל אייכלר: לא להפריע, חברת הכנסת מיכאלי. נא לא להפריע. שר התיירות יריב לוין: הינה, חברת הכנסת פדידה כבר הוציאה את הטלפון עם המחשבון והיא עושה חישובים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – –אתה מצטרף – – – נגד הרשות השופטת. היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת מיכאלי, לא להפריע. כבר פעם שלישית את מפריעה לו. שר התיירות יריב לוין: כמה? כמה הוא מרוויח? היו"ר ישראל אייכלר: כל פעם שמזכירים – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – להבין. היו"ר ישראל אייכלר: אבל את צועקת, את לא שואלת. שר התיירות יריב לוין: בממוצע 60,000 שקל. אז עכשיו אנחנו לומדים הלכה חדשה: שופט בית משפט מחוזי, 60,000 שקל. ראש הממשלה הוא כבר לא מתחת לנשיא בית המשפט העליון, הוא כבר לא מתחת לשופטי בית המשפט העליון, הוא כבר גם מתחת לשופט מחוזי. לא סתם מתחת, זה בפער של 16,000 שקל. תגידו, זה יכול להיות? בעד זה אתם הולכים להצביע? איזה מין דבר זה? עמר בר-לב (המחנה הציוני): יריב, מה זה קשור להצעת החוק הזאת? שר התיירות יריב לוין: הכול, הכול. עמר בר-לב (המחנה הציוני): אתה רוצה, תעלה. זה לא קשור – – – שר התיירות יריב לוין: כל אבסורד, כל אבסורד, כל – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מה זה קשור – – – יואל חסון (המחנה הציוני): עובדה שאתה לא מצליח. עובדה שאתה לא מצליח עם איילת שקד להביא את החוק שאתה רוצה. שר התיירות יריב לוין: הבנתי, הבנתי, הבנתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – מה זה קשור? שר התיירות יריב לוין: הבנתי, הבנתי. מה את אומרת, חברת הכנסת מיכאלי, את באמת מתכוונת לזה? יואל חסון (המחנה הציוני): השר לוין, למה אתה לא מצליח עם איילת שקד להביא חוק? שר התיירות יריב לוין: רגע, לא, לא. יואל חסון (המחנה הציוני): אולי תביא כבר? שר התיירות יריב לוין: אל – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה אל? אל. שר התיירות יריב לוין: אל תגזור החלטה שנכשלתי לפני שהמערכה הסתיימה. חכה. יואל חסון (המחנה הציוני): או-טו-טו נגמר, בינתיים. או-טו-טו נגמר. שר התיירות יריב לוין: לא כל כך מהר. את האו-טו-טו הזה אני שומע שלוש שנים, ואנחנו יושבים פה לבטח. בוא, לאט-לאט. אבל אנחנו בוודאי נסתייע בכם כדי להעביר את העניין הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אם תדבר בשפה הזאת, זה יעזור לנו מאוד. שר התיירות יריב לוין: אבל אני אומר לכם בצורה הברורה ביותר: רבותיי, תראו, אפשר וצריך – וכאן אני אומר לך, חבר הכנסת רוזנטל: הנושא ראוי. באמת באמת צריך לעשות סדר בטירוף הזה, כמו שצריך לעשות סדר בשיגעון הזה שראש ממשלה משלם – לפחות עד היום – הוצאות רכב על השיירה הזאת שמאבטחת אותו – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): את זה הסדרנו. שר התיירות יריב לוין: – – ועל הרכב הממוגן ועל כל מיני דברים הזויים מהסוג הזה. אז צריך לעשות בזה סדר. אני מסכים. זה צריך להיות מנותק מקונטקסט אישי, וזה ברור לגמרי שכשהצעה מנומקת בקונטקסט האישי של ראש הממשלה, אי-אפשר לקבל אותה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מה זה משנה – – – יריב – – – שר התיירות יריב לוין: אבל צריך לעשות סדר בכל הנושא הזה של תנאי השכר, כי, רבותיי, אם אנחנו נמשיך לאפשר מצב – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני – – – שר התיירות יריב לוין: – – שבו תנאי השכר משקפים הנחה שמערכת המשפט והרשות השופטת – – היו"ר ישראל אייכלר: כבוד השר, הזמן תם. שר התיירות יריב לוין: כן. – – הם למעלה והכנסת והממשלה הם בתחתית התחתיות – ככה גם יתייחסו אלינו בחוץ. את הדבר הזה אני קורא לכול חברי הכנסת להתגייס ולתקן. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד השר יריב לוין. יש למציע זכות לעלות עוד פעם? מיקי רוזנטל, עד שלוש דקות. יואל חסון (המחנה הציוני): לוין, סגור את העניינים עם איילת. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יריב, אני מוקיר אותך מאוד, אבל לא מתאימה לך הדמגוגיה הזאת. מה הקשר בין שופט מחוזי לראש ממשלה? אנחנו מממנים לשופט מחוזי את המעון הפרטי שלו? אנחנו נותנים לו מעון ציבורי כמו שאנחנו נותנים לראש הממשלה – – קריאה: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – כשהעלות הפרטית של העניינים שלו זה 100,000 שקל וזה בסדר גמור? קריאה: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): השכר של ראש הממשלה והתופינים – התופינים – – – ירון מזוז (הליכוד): – – – של ראש הממשלה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ראש הממשלה שלא ראה את הארנק שלו כי אין לו. ירון מזוז (הליכוד): – – – שנים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): הוא בחיים לא הוציא אגורה. הוא לא פגש כסף מזומן, אין לו כרטיס אשראי – – ירון מזוז (הליכוד): למה שיוציא – – – ראש הממשלה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – הוא השית את כל ההוצאות הציבוריות על הציבור – – שר התיירות יריב לוין: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – ואתה משווה את זה לשופטים? באמת, קצת כבוד שיהיה לך. מה זה שייך לזה? מה זה שייך? יש שני אנשים – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – שהמדינה מעמידה להם מעון רשמי: ראש הממשלה והנשיא, וטוב שכך. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): וטוב שכך. אם הייתי אומר לך שנעלה את השכר של ראש הממשלה ל-100,000 שקל, היית מסכים? לא. כי המשפחה שלו – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – הפכו את הבית של ראש הממשלה למשאבת כספים ציבוריים, ואתם מורידים מבט – – סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: מיקי, יש לך טעות. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): – – ותומכים בזה. תתביישו. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז: תרד. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק שכר נשיא המדינה וראש הממשלה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שכר נשיא המדינה וראש הממשלה, התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: 34 בעד, 47 נגד. ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. אורלי לוי אבקסיס: – – – היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת לוי אבקסיס בעד – יירשם לפרוטוקול; לא משתנה התוצאה. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – החרגת משתלות הנמצאות בשטחים שייעודם חקלאי), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4904/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים להצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – החרגת משתלות הנמצאות בשטחים שייעודם חקלאי), של חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה. ישיב השר חיים כץ. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מי שסוגר משתלות בשבת בעצם מקבל החלטה לחסל את הענף הזה, שכולל למעלה מ-400 משתלות, ובהן 50–60 גדולות, ומייצר בהיקף של 500 מיליון, מעסיק 1,500 עובדים; הוא אומר שיפטרו מאות עובדים אם אכן יתממש האיום, כאשר 25%–30% מההכנסות, מקורן בפעילות הזאת. כל השנים המשתלות היו פתוחות בשבת. בכל העולם המערבי זה מוכר כתרבות שעות הפנאי, לרבות פתיחה בימים שבהם מקובל לסגור עסקים אחרים, ורוב המשתלות הן באדמות חקלאיות לשעבר כי הן הוקמו על ידי חקלאים שלא מצאו פרנסה בחקלאות. ולכן, המשתלות האלה הן רובן רק על שטחים חקלאיים, לא בשטחים עירוניים, לא במרכזי קניות, לא מפריעות לאוכלוסיות אחרות, הן נשארו במקומות שיותר מרוחקים. אנחנו יודעים שכמעט 100% מהמשפחות מבקרות במשתלות, רובן בשבתות וחגים, והמשתלה הפכה להיות מקור להשראה, לפיתוח, לירוק, לשטחים פתוחים וירוקים; יש בה הדרכה, והיא באמת חלק מחוויה משפחתית, שללא סופי שבוע וחגים לא יכולה להתקיים. אני רוצה לומר שלא מזמן גם אני תמכתי בחוק שאומר שאי-אפשר לחייב אדם לעבוד בשבת, בוודאי גם אדם חילוני, אבל אין את החוק השני שאומר שאי-אפשר לחייב אדם לא לעבוד בשבת. מה אתם אומרים? במדינת ישראל, בענפים כאלה, שהם באמת לא יוצרים בעיה גדולה, רק ערבים יכולים לעבוד שם, רק לא יהודים. ויש כאלה שנוהגים כך, אבל אי-אפשר להפעיל משתלה רק מעובדים זמניים של שבת. והתוצאה היא – ואינני יודע מאיפה ניתנה ההוראה, בינתיים השרים מתחלפים, ולפני שנה או שנתיים התחילו לבצע פיקוח. באמת, החוק הזה, הוא נוצר מלמטה, מהשטח. זה לא היה חוק שישבנו בכנסת וחיפשנו איך לסייע או איך להעביר חוקים; הייתה יוזמה שבאה מלמטה, מנציגות שהוקמה, ממשתלות שהקימו ועד, גייסו כספים, כי הם רואים בזה איום. ואז מה קרה, חברי הכנסת? הפקחים, מכל מיני סיבות, הגיעו למשתלות – ולא לכולן, לגדולות בעיקר – ואיימו והשאירו קנסות וצווים בהיקף של מאות אלפי שקלים. משתלה שמוכרת צמחי נוי וקישוט לא יכולה לשלם מאות אלפי שקלים ולהמשיך לפעול. ואז נוצרה מציאות עגומה, שהמשתלות שנפל בחלקן, מסיבה כזאת או אחרת, להיות בתוך הגורם שיפקחו אותו ויגישו נגדו צווים – המשתלות האלה סגרו, כי הן חוששות לשלם את הקנסות. ואמרתי בראשית דבריי שזה ענף שחי על גבולות הרווחיות, ואם הוא לא מייצר ולא פועל בחגים ושבתות, הוא ייסגר והוא לא יכול לחיות. ואז השאלה מה נוצר פה, במציאות הזאת, איזו תועלת יש ומה הניע את הפקחים, אדוני השר, ואולי זה היה עוד לפניך, לבוא דווקא למשתלות בתירוצים שונים. אז, חברים יקרים, נוצרה מציאות מאוד מעניינת: יש תצפיתן בחלק מהמשתלות; התצפיתן צריך לדווח על הגעת הפקחים, ואז פתאום נעלמים העובדים, ובאים העובדים שכאילו מותר להם לעבוד בשבת. זו ממשלה ימנית לאומית שמעודדת לפטר יהודים ולהעסיק ערבים על שטחים חקלאיים בכל מדינת ישראל. איפה יש עוד ממשלה כזאת? זו באמת ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות. באמת, זה לא כבוד גדול. אנחנו רוצים לאפשר לפתוח את המשתלות, ועל בסיס ייעוץ משפטי ברמה גבוהה לא פחות מכל עורכי הדין שיושבים בחדר הזה קיבלנו את ההמלצה להפוך את המשתלות לתרבות שעות הפנאי, מה שמקובל גם ברחבי העולם. מה שהיה פה בכל השנים של הסטטוס קוו, פתאום מישהו בא ומפר את האיזונים, שהם לא איזונים פשוטים. אנחנו בעד שמירת שבת ככל שניתן, כל אחד והשבת שלו, אבל גם בחוק המרכולים אמרתם שלא הכול ייסגר. אתם יודעים שגם היו הצעות לחיזוק התחבורה הציבורית. באיזונים שישנם המשתלות הן בתחום של האיזון הנכון בין הפרת השבת לבין היכולת לתת לכל אחד לחיות לפי השבת שלו, תוך כדי אפשרות להתפרנס, גם כן. ומשתלות סגורות זה לא טוב לעם ישראל, זה לא מחזק את האחיזה בקרקע, לא מחזק את הקשר לאדמה, לא מחזק את היכולת לחנך את האנשים לשמור על הירוק ולגדל צמחים, לקבל הדרכה. זה לא מחזק את היכולת המשפחתית לנצל את השבת למטרות נכונות, חינוכיות ואמיתיות, לא רק לבזבז אותה בבתי קפה או במקומות אחרים. ולכן, לא מובנת ההתנגדות. אבל מה עושה ועדת שרים לחקיקה? תראו, דודי אמסלם, הייתה פה השרה בנט – השרה איילת שקד – – – קריאה: השרה בנט. זה טוב. איתן ברושי (המחנה הציוני): אפשר לקרוא לה השרה בנט. השרה איילת שקד נאמה פה נאום ארוך ומתיש, ולא פעם ראשונה, על עודף חקיקה פרטית. אמרתי לה, ולא בפעם הראשונה: שום חוק פרטי שלא התקבל עוד לא גרם נזק כמו החוקים שהממשלה מעבירה או חוקים פרטיים של הקואליציה בחסות ועדת שרים לחקיקה, חוקים שמסכנים את מדינת ישראל. איזה יתרון יש לכם בחקיקה מטורפת, שהיא בעיקר מחלקת את העם ומפלגת אותו? הממשלה הזאת, שאורך ימיה הוא יחסית גדול, היא מתנהגת כאילו אכול ושתה כי מחר תוחלף. איזו ריצת אמוק של הממשלה לחוקק חוקים הזויים – ראינו את זה גם בוועדות וגם כאן. ואני אומר לכם שאני פניתי ליועץ המשפטי של הכנסת כדי לעצור את החקיקה הלא-ראויה של חוק סמוטריץ לגבי יהודה ושומרון והחטיבה להתיישבות. זהו חוק לא נכון, זהו חוק לא ראוי, ואין אפשרות לכנסת – זה בדיוק כמו חוק ההסדרה, ולכן החוק הזה ייפול, גם אם תגידו לנו ללכת לבג"ץ. היועץ המשפטי לממשלה לא יכול להגן על החוק הזה. בתשובה של איל ינון הוא יבדוק את זה בוועדה שעוסקת בחוק הזה. מה אמרתם שם? שהכנסת מתערבת בחקיקה ביהודה ושומרון כשמי ששם הריבון זה אלוף פיקוד מרכז, זה צה"ל. המדינה לא יכולה לחוקק חוקים אלא בתחום הפרט ביהודה ושומרון. ומה פתאום להעביר את הריבונות כולה לחטיבה להתיישבות? ומה פתאום למחוק את כל חובות העבר, ורק מי שעכשיו יוכל לשלם, כשהממשלה העבירה לחטיבה 500,000 דונם? אז מה אני רוצה לומר? שוועדת שרים לחקיקה דוחה בשלושה חודשים את החוק. היא גם לא מנמקת. יש איזו תרבות לא ברורה. יש ועדת שרים, שיושבים בה בעיקר עוזרים, והדבר היחידי שהם מחליטים זה לדחות החלטות שלא נוחות להם, ולא מנמקים. אם היה לפחות נימוק. איזו מין התנהלות, איפה האחריות והשקיפות? באמת, זה נראה מאוד עלוב שיושבת ועדה של שרים שרק חלק מהשרים נמצאים בה, והיא כותבת: לדחות בשלושה חודשים. אדוני היושב-ראש, שינמקו לפחות, שידברו. אנחנו עושים מאמצים, והם חוזרים עם תשובות לקוניות. לכן אני חושב שהעמידה הזאת על השמירה של המצב הקיים היא חמורה; לחזור למציאות שהייתה פה כל השנים, למה שמקובל בעולם שאליו אנחנו רוצים להידמות: לשמור על השבת ולא להפר את הכללים, אבל לאפשר למשתלות לפעול כתרבות שעות הפנאי. לשמור על זה גם כענף כלכלי, אבל בעיקר כענף חברתי, תרבותי, חינוכי. איך תיראה מדינת ישראל בלי השתילים והעציצים? ואיך תהיה משפחה נורמלית שלא חיה גם את החיבור של אדם ואדמה, את החיבור של הנוף המאפיין והמיוחד של הארץ הזאת? זאת אהבת הארץ האמיתית, לא רק סיסמאות על ישיבה משני צידי הירדן, כמו שפעם אמרתם, שכל הגדות שלנו, זו שלנו וזו גם כן. זה לא העולם של היום. אבל תשמרו על מה שבין הירדן לים, שעל זה לפחות אנחנו יכולים לומר שאין ויכוח, על הנוף ועל הירוק. לסיכום, אני מקבל בשלב זה את הצעת ועדת השרים לענייני חקיקה – ויושב פה השר שממונה על אכיפת חוקי העבודה בשבת – ומקווה שבתום הפגרה גם יבוא איזה שלב של הבשלה אצלכם של היוזמה לאפשר למשתלות לפעול בשבתות וחגים, ומאדמה של חקלאות לעסקים – שלא ראויים, אולי, מבחינת הממשלה להיות פועלים בשבת – לעבור לפעילות של תרבות שעות הפנאי, שהיא חלק מההסכמות גם היום לפעילות בשבתות וחגים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשובה והצבעה במועד אחר. איתן ברושי (המחנה הציוני): ההצבעה והתשובה במועד אחר. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. גם על הצעת חוק זו תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5134/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר ישראל אייכלר: נעבור להצעת החוק הבאה, הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפיה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת פארן, בבקשה. ישיב סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק שעליה נדון פה היום היא בנושא מאוד חשוב. היא נוגעת במערכת הבריאות, ובפרט במערכת של בריאות הנפש. קודם כול, המטרה שלה להגן מפני פרקטיקות שכבר לא מקובלות בעולם וגם בארץ, ששוללות מהמטופלים במערכת את החירות שלהם באופן שהוא לא מידתי, ועל זה גם משרד הבריאות מסכים. אני בוודאי לא צריכה לספר כאן שמערכת הבריאות נמצאת במצב קשה מאוד. אנחנו רק צריכים להסתכל החוצה או בטלפונים שלנו ולראות את החדשות של היום: בתי החולים בגירעונות; היום יצאה הסתדרות האחיות לשביתה בגלל מצב של אלימות, של דקירה בבית החולים שמואל הרופא, ואנחנו יודעים שהצוותים הרפואיים נמצאים במלכוד, במצב בלתי אפשרי. הם אלה שעומדים עם חוסר כוח האדם, עם חוסר המיטות – כל כך הרבה משאבים דרושים למערכת הזאת, והם עומדים מול המשפחות, מול המטופלים, ומוציאים עליהם את התסכול. זה קשה מאוד. זה מגיע לאלימות, לצערנו הרב, וזה בוודאי לא צריך להגיע לאלימות, אבל אנחנו צריכים לעשות הרבה יותר כדי לטפל במערכת ולהבריא אותה. בהצעת החוק היום אני מתייחסת למטופלים. מערכת בריאות הנפש, ובעיקר המטופלים בה, מגיעים לעיתים במצב קשה, לעיתים נמצאים במערכת שנים רבות. לפעמים הטיפול ארוך בהרבה מזה שבמערכת הבריאות הרגילה, שמטפלת בתחלואי הגוף. הרבה פעמים, לצערנו, גם מגיעים למערכת בריאות הנפש אנשים שהם לא בדיוק מטופלי בריאות נפש, אבל הגיעו למערכת הזאת כי המערכת במקומות אחרים לא ידעה להתמודד איתם. ולצערי, לפעמים המערכת שוב לא יודעת להתמודד איתם גם שם, ולא מטפלת בהם, לא מסייעת להם להתמודד עם מצבם. בכל זאת, כולנו זוכרים כאן שעצם היותם של אנשים מטופלים במערכת בריאות הנפש לא מוריד מהיותם קודם כול בני אדם, בני אדם בעלי זכויות, ולא מוריד כהוא זה מזכויותיהם הבסיסיות, שהם זכאים להן. להפך, אם הם לא מסוגלים לדרוש אותן לפעמים והם לא במצב של להילחם ולהיאבק על שמירת זכויותיהם, אנחנו כחברה והכנסת כריבון של העם צריכים לדאוג לשמירה על הזכויות שלהם. שוב לצערנו – יש לי הרבה "לצערי" בנאום הזה – הצוותים הרפואיים שנמצאים במצוקה הרבה פעמים לא יכולים להתמודד עם האתגרים והמקרים שמגיעים לבתי החולים, ולכן הפכו קשירות ובידודים והגבלות לכלי לריסון החולים. אז השימוש הזה הוא איזה עיוות של כלי שאולי נועד להגיע במצבים מאוד מאוד קיצוניים, כשאין שום ברירה וכשיש סכנה לחולה או לסביבתו, אבל הרבה פעמים משתמשים בהם יותר מדי, ויש בזה הפרה, הפרה קשה, של זכויות החולה ושל חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אני אפילו אגיד שלפני הרבה מאוד שנים פסיכיאטרים האמינו שטיפול בבידוד, למשל, הוא חלק מאמצעי הטיפול, אבל כבר עשרות שנים מבינים שזה לא אמצעי טיפול, זה רק פוגע הרבה יותר במטופלים, וזאת פרקטיקה פשוט שגויה, ואפילו מקבילים אותה לעינויים, לא פחות. בכל זאת, אנחנו יודעים שבמערכת היו ועדיין יש בידודים, ולצערנו גם קשירות, ובאמת חשיפה ציבורית של מקרים של קשירות מאוד מאוד ממושכות, של שבועות לפעמים, ובידודים של חודשים ואפילו שנים. כשהם עלו לתודעה הציבורית בשנתיים-שלוש-ארבע השנים האחרונות, הם התחילו לשנות את המודעות, ובעקבות אותה התעוררות ציבורית ותשומת לב ציבורית לנושא, אפילו משרד הבריאות כמובן נדרש לעניין. ב-2016 הוקמה ועדת מומחים על ידי משרד הבריאות, שהגישה את המלצותיה ב-2017. ואני אתן לכם כמה ציטוטים מתוך מסמך הוועדה, שנקראה הוועדה להפחתת מגבלות מכניות. האמירה הראשונה שלה היא: "שימוש רווח בהגבלות אינו מתיישב עם ההכרה בזכויות המטופלים, עם ה'אני מאמין' של אנשי הצוות אשר נטלו על עצמם שליחות לעבוד במערכת זו, ואף לא עם עקרונות ותפיסות מקצועיים במערכת בריאות הנפש". אמירה משמעותית מהמסקנות שלה היא ש"ככלל, אין להגביל מטופלים, אלא במקרים חריגים של סיכון ממשי ומיידי לחיים או לגוף של המטופל, מטופל אחר או איש צוות". וגם אז קובעת הוועדה שלא לנקוט הגבלה אלא כחלופה אחרונה, ורק אם כל החלופות האחרות נוסו ונכשלו: "במקרה החריג שכן הוחלט להגביל מטופל, על ההגבלה להיות הקצרה ביותר שניתן, ורק למשך הזמן המינימלי הנדרש עד חלוף הסכנה המיידית". כדי להפוך את זה למחייב ומעשי, הוועדה המליצה על קביעת מסגרת זמנים מאוד נוקשה להגבלה מרבית, וההנחה היא שככל שנמשך זמן ההגבלה, כך גדולה יותר הפגיעה במטופל. כשיצאו המסקנות של הדוח הזה, במאי 2017, משרד הבריאות הצהיר שהוא מאמץ אותן, ואכן פעל באמצעות חוזר מנכ"ל, שיצא רק באפריל האחרון. לצוותים הרפואיים במשרד הבריאות יצא חוזר מנכ"ל שנוגע לתקנות קשירת החולים והחזקתם בבידוד, ובפירוש הודגש בו איסור שימוש בכלים של שמירה ובידוד ככלי טיפולי, והוגדרו מהם המקרים המעטים והחריגים שבהם כן מותר להפעיל אותם, וגם אז במשורה ולתקופות זמן מאוד קצרות וקצובות. אז תראו, יש התקדמות, וחוזר המנכ"ל חשוב, אבל בכל זאת החוק שלי לא מיותר – למרות שאני מניחה שהשר יגיד משהו אחר, נשמע אותו תכף – כי יש שתי בעיות קריטיות בחוזר המנכ"ל: קודם כול, אנחנו צריכים לזכור שזה רק חוזר מנכ"ל; יש לו תוקף, כמובן, מקביל בערך לתקנות, אבל אי-ציות לחוזר מנכ"ל הוא לא משהו שישר גורם לסנקציות, ולכן אני חוששת שיהיה יותר קל לצוותים הרפואיים לא לציית לו אם הם לא רוצים. ודבר שני, יש בחוזר מנכ"ל גם אפשרות לחרוג מהתקנות האלה. הוא מעניק אפשרות לפנות לקבל החרגה למחלקות ייעודיות, כמו מחלקות משפטיות ואחרות של בתי חולים פסיכיאטריים, שבאמת מתמודדים עם מקרים קשים אבל זו עדיין לא סיבה להביא לפגיעה כל כך קשה במטופלים. אני מאוד חוששת שאותן מחלקות יקבלו החרגה ויוכלו להמשיך לקשור ולבודד מטופלים ללא הגבלות. עדיין הן לא קיבלו את האישור הזה, אבל חוזר המנכ"ל נותן להן את האפשרות כל עוד זה לא בניגוד לחוק. וכאן, לכן, יש מקום ליישר את החוק עם אותה החלטה של משרד הבריאות שבאה לידי ביטוי בחוזר המנכ"ל, ולהגדיר את זה בצורה מאוד ברורה, בצורה שלא משתמעת לשני פנים. אני מאוד מבקשת שתתמכו בהצעת החוק הזאת, כי באמת אנחנו צריכים את זה. זה כל כך בסיסי לשמור על זכויות אנשים שנמצאים במצב הקשה ביותר שאפשר לדמיין. באמת, אני יכולה לספר מכאן – אני גם פגשתי מטופלים שיצאו מבידוד וגם כאלה שנמצאים בבידוד, ואני ראיתי חדרים של אנשים בבידוד. תשמעו, זה לא קל, זה קשה מאוד, קשה לתאר. אין הרבה אנשים שנמצאים בבידוד של שנים, אבל אפילו המעט שנמצאים בו, שנמצאים במצב כל כך קשה שהמערכת החליטה להטיל אותם בבידוד, הם לא צריכים להיות במצב כזה. המערכת צריכה לסדר את עצמה בשבילם, בשביל מעט האנשים שנמצאים. אני אומרת לכם, יש אנשים ש-15 שנים נמצאים בתא מבודד, שאין להם שום קשר כמעט עם העולם החיצון; הם מקבלים מעט מאוד ביקורים, לא נמצאים בשום מגע עם אדם, למעט כדי לקבל מזון, וגם אז הרבה פעמים זה מעבר לסבכה של הסורג של התא. זה ממש כליאה, ואפילו בכליאה יש חקיקה הרבה יותר מגינה על האסירים מאשר על אותם מבודדים במחלקות קשות. הרבה פעמים המערכת פשוט הרימה ידיים, אבל זה בדיוק המקום שלנו להגיד: לא, אסור לנו להרים ידיים. אנחנו צריכים לשמור על כבודם ועל זכויותיהם הבסיסיות של אנשים שנמצאים במקומות הקשים ביותר. אני קוראת לכולם לתמוך בהצעת החוק. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת פארן. ישיב סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. בבקשה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה להזכיר מה שקרה שלשום בלילה בבית חולים שמואל הרופא – אחות נפגעה, אושפזה באסף הרופא. על אף הלילה הארוך שהיה לנו כאן שלשום ביקרתי את האחיות, הזדהיתי איתן. נכון שיש שביתה, אני מבין את המניעים, אבל אנחנו עשינו את הכול – עושים את הכול – למגר. הקמנו את הוועדה של מור-יוסף, שנתן לנו המלצות איך למגר את התופעה הזאת של אלימות נגד הרופאים והאחיות. אנחנו משקיעים כספים, כבר התחלנו להשקיע. אני מקווה שזה יעזור ויפסיקו כאן את האלימות נגד הרופאים והאחיות. גם ביקרתי את האחות בבית החולים. היא מרגישה יותר טוב, אבל בכל זאת הזדהיתי איתה והבהרתי שדברים כאלה אסור שיקרו. בקשר להצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה) – הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, מבקשת מטרה ראויה: לצמצם ולהגביל את השימוש באמצעי הגבלה של מטופלים בבריאות הנפש על ידי קביעת הגדרות ברורות וחד-משמעיות בחוק של תכלית השימוש באמצעים אלה וזמניות השימוש בהם בנסיבות המצדיקות זאת. כדי לעשות זאת, מבוקש לתקן את סעיף 34 לחוק, העוסק באמצעי כפייה. ההצעה דומה לאמור בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות שפורסם בנושא ולהתנהלות בפועל בשטח כיום לפי החוזר, כך שמדובר כביכול בתיקון הצהרתי בלבד. אלא שחוזר הוא כלי גמיש, שניתן לעדכנו ולשנותו, ואנחנו נמצאים בתחילתו של תהליך ממושך של הטמעת השינוי, שדורש גם משאבים. הדברים גם עולים מדוח הוועדה הציבורית שעסקה בנושא. זה אינו נושא שניתן לפתור אותו באמצעות אמירה משפטית בלבד. בשל המשאבים הנחוצים, אני סבור שמדובר בהצעת חוק בעלת עלויות תקציביות משמעותיות – כסף ותקנים – שאין בה התייחסות אליהן. בנוסף, הצעת החוק אינה מותירה כל מקום לחריגים, ואנו במערכת הבריאות יודעים שלכל דבר יש חריגים, והחיים חזקים מכל תיאוריה. יהיו, לצערי, מקרים שבהם הסכנה אינה ברורה ומיידית, אבל הצורך בהגבלה הוא אמיתי וחיוני, לפחות באופן זמני, עד שיוברר מה המצב. בחוזר המנכ"ל של משרד הבריאות נכתב שההנחיות ייבחנו למשך שנה, והמשרד ילמד מיישומן ויתקן את הדרוש תיקון. חוזר המנכ"ל הופץ לאחרונה, ולכן הממשלה מבקשת שלא לקדם את הצעת החוק כעת, אלא להמתין חצי שנה, כדי שנוכל ללמוד מצמצום ההגבלות במערכת האשפוז הפסיכיאטרי טרם עיגון הדברים בחקיקה ראשית. ככל שהמציעה בוחרת שלא להמתין, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני ממליץ – חברת הכנסת יעל כהן-פארן, את בנושא חשוב – אני ממליץ שתסתפקי כרגע בהצבעה בתאריך אחר. לדחות את זה בחצי שנה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): למה לא להצביע על זה – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כי יש חוזר ואנחנו בודקים את זה. אנחנו רוצים לראות איך החוזר עובד, ולפי זה נחליט. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני בעד. אני מציע, לטובת העניין, שתמתיני חצי שנה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני עושה הצבעה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא שומע. את רוצה הצבעה? אוקיי. על כן, רבותיי, אני מבקש להסיר את ההצעה מסדר-היום. מה שאני אומר זה דבר אחד – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תדברי בקול, לא שומעים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הסיבה היחידה שממשיכים בפרקטיקה הפסולה והאיומה הזאת היא כי אין מספיק כוח אדם. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: קודם כול, לא מדויק. קודם כול, לא ממשיכים. עם כל הכבוד, יש שינוי בשטח, כולם מודים בזה. יש התחלה של תהליך, עובדה שזה נכנס כבר בחוזר המנכ"ל. רבותיי, תמתינו קצת ותראו. אם לא יצליח – נגיע להסכם. אני לא מפחד מההצעה שלה, אבל אני אומר: תמתינו, כי זה באמצע החוזר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה רק יחזק אותך. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: מותר לי להיות ייעוץ טוב שלך, תאמיני לי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה. אני חושבת שאם תעבור טרומית, אז היא תחזק אתכם. היא לא תעצור, היא תחזק. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: התשובה שלי היא שכרגע לא. אם את מתעקשת – אז רבותיי, אני מבקש לדחות את הנושא, להצביע נגד. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת המציעה מבקשת לשוב ולנסות לשכנע אותנו בכל זאת לתמוך בחוק. גברתי, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני רוצה לשאול את אדוני סגן השר: אני מבינה שאתם תומכים עקרונית, ואני שמחה על כך, כי אני חושבת שזה צעד נכון. אני דווקא רוצה לומר שאם ההצעה תעבור בטרומית היא תחזק את היישום, היא תעביר מסר חזק למי שאתה עובד מולם – כל הצוותים הרפואיים ומערכת הבריאות – שאתה מנסה להביא ליישום החוזר שלך. זאת הצהרה, זה לא חייב לרוץ, הרי אנחנו יודעים שהצעות חוק לא עוברות כאן – חוץ מהצעות חוק שקשורות לדברים שקרובים לקואליציה – לא עוברות כאן כל כך מהר. אם היא תעבור בטרומית ותתקדם תוך הסכמות, זה יכול להוות רק חיזוק ליישום של החוזר. להגיד לי "עוד חצי שנה" – תשמע, החוק נופל, אני יכולה להביא אותו שוב גם בעוד חצי שנה. להגיד "חצי שנה" זה לא חודש-חודשיים, זה להגיד "לא". זו בעצם המשמעות של האמירה שלכם. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני מאוד מבקשת מכם דווקא לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. אנחנו עוברים להצבעה, תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם. אנחנו עוברים, בעזרת השם, להצבעה על הצעת החוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפייה), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 34 תומכים, 42 מתנגדים. הצעת החוק לא התקבלה, והיא מוסרת מסדר-היום. הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – חישוב מקדם המרה לקצבה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5042/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – חישוב מקדם המרה לקצבה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מוסי רז וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת מוסי רז יציג את הצעת החוק. עליזה לביא (יש עתיד): ביקשתי להוסיף את עצמי, אדוני היושב-ראש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: להוסיף את עצמך למה? עליזה לביא (יש עתיד): להצבעה הקודמת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: להצבעה הקודמת? אז אנחנו מוסיפים את חברת הכנסת עליזה לביא, לפרוטוקול, בתמיכה בהצעה הקודמת. חבר הכנסת מוסי רז, עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. רק יש לי בקשה ממך, כדי שאני לא אקבל התקף לב, תיזהר מלהשתמש במילים "המרה" בהצעות חוק שלך, זה עושה לי קונוטציות שליליות. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, לא אני השתמשתי במילה "המרה", זו המילה שמופיעה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חוק שלך. טיפולי המרה בחוק של מוסי רז – לא ברור העניין. מוסי רז (מרצ): אה, הבנתי. אדוני היושב-ראש, שרים, חברות וחברי כנסת, שרה, נשים מקופחות במשק הישראלי, כנראה כמו בכל מקום בעולם. אנחנו יודעים שהשכר של נשים, לצערנו הרב, נמוך משכרם של גברים. אנחנו יודעים שהפנסיה של נשים נמוכה מכמה סיבות: סיבה אחת – אבל, אדוני היושב-ראש, תעזור לי קצת עם שקט. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, בואו נכבד בבקשה את חברנו הדובר וניתן לו לדבר בשקט. כן, חבר הכנסת רז. מוסי רז (מרצ): סיבה אחת היא העובדה שנשים משתכרות, לצערנו, שכר נמוך יותר. אבל סיבה אחרת נובעת בעיניי מאפליה ברורה בחישוב קצבת הפנסיה, שאותה אני מציע לתקן. גברתי השרה, נאמר שאת שרה בממשלה, ולצידך שר; ובמשך כל השנים אתם עובדים באותו שכר, כל החיים; הגעתם שניכם ופרשתם באותו גיל, נאמר 67; צברתם אותו סכום, נאמר מיליון, 3 מיליון – מאחל לכם כמה שיותר. למי את חושבת תהיה קצבה יותר גדולה? התשובה: לשר תהיה קצבה יותר גדולה מאשר לך. למרות שהיה לכם שכר שווה, למרות שעבדתם אותו מספר של שנים, למרות שצברתם את אותו סכום, תהיה לכם קצבה שונה, שבה קצבתך תהיה נמוכה. מדוע? משום שהחברות, חברות הביטוח, החליטו שבגלל שאת אישה, תוחלת החיים שלך גבוהה יותר. סטטיסטית זה נכון, אבל אם כך הדבר, אז סליחה, ידוע שתוחלת החיים של יהודים במדינה הזו גבוהה מזו של ערבים. האם אנחנו מוכנים גם לתת קצבה יותר נמוכה ליהודים, כפי שאנחנו נותנים קצבה יותר נמוכה לנשים? האם גם את זה אנחנו מוכנים לעשות? האם להציע הצעת חוק כזו? יעל גרמן (יש עתיד): או לתושבי רעננה, שחיים – – – מוסי רז (מרצ): או לתושבי רעננה, אומרת בצדק חברת הכנסת גרמן, שרת הבריאות לשעבר. תושבי רעננה – ידוע שהם חיים עד גיל יותר מאוחר מכל עיר אחרת בארץ. האם אנחנו מוכנים עכשיו לחוקק שתושבי רעננה יקבלו קצבה נמוכה יותר מאשר תושבי רהט? האם אנחנו מוכנים לעשות כדבר הזה? אם לא, הגיע הזמן שנבטל את האפליה הזו. אני לא מבין מדוע החליטה הממשלה להתנגד. יכול להיות שמדובר בזהות המציע, למרות שיש כאן מציעים כולל מהקואליציה. יכול להיות שאתם חושבים שזה לא ראוי להתערב בשוק ההון – אני בטוח שאם שוק ההון היה מחליט שנאמר ליוצאי עדה מסוימת יהודית נותנים קצבה יותר נמוכה, הממשלה הייתה מוצאת את הדרך להתערב, הייתה אומרת שהגיעה העת להתערב בזה; אני מניח שאם היו אומרים שיהודים יקבלו פחות, כפי שאני הצגתי, הממשלה הייתה מוצאת את הדרך להתערב בשוק. לכן אני חושב שההסבר הזה, שאולי נשמע תכף, הוא הסבר לא מתקבל על הדעת, הוא הסבר בלתי נסבל. אני מבין שדרככם איננה להתערב בשוק, אבל כשהשוק בא ומחליט החלטה כזו על בסיס מגדרי מפלה, זו בדיוק החובה של הרגולטור, זו בדיוק החובה של המחוקק לשים לכך קץ. עכשיו, אני רוצה להדגים עוד פעם את חוסר ההיגיון המשווע שבחישוב הזה. אם באים ואומרים שההיגיון היחיד הוא תוחלת החיים, אז אני יכול לבוא ולהגיד: רגע, יש לי כאן פנסיונרית, נאמר, או פנסיונר, שהגיעו לגיל 67, נאמר, וההורים שלהם חיו עד גיל 100. אולי ניתן להם חצי קצבה, כי הגנים שלהם יותר טובים? או למישהו אחר, שההורים שלו נפטרו בגיל 68, ניתן קצבה יותר גדולה, כי אולי הגנים שלו פחות טובים? עד לאן תגיע האפליה המוזרה הזו שאתם נותנים לה יד? אני שואל אתכן, חברות הכנסת שנמצאות כאן: אתן מוכנות להצביע נגד הצעת חוק כזו? אתן מוכנות להרים את ידכן, ובעצם להגיד: נשים שוות פחות מגברים, נשים תופלינה לרעה בפנסיה מול הגברים? חברת הכנסת מרב מיכאלי, את מוכנה לזה? חברת הכנסת שרן השכל? חברת הכנסת מועלם? אתן מוכנות להוראה הזו של הקואליציה, להצביע נגד ללא סיבה הגיונית? אני רואה גם את חברת הכנסת בוקר, ובכלל, גם חברי הכנסת, אתם מוכנים לתת יד לעוול כזה? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: חבל שלא דיברת איתי, היינו מנסים למצוא – – – מוסי רז (מרצ): אז אני מוכן לדבר איתך. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אתה רוצה הצבעה במועד אחר? מוסי רז (מרצ): אם את מוכנה לפעול לפתרון הבעיה, אני מוכן לדבר איתך – – השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אני מוכנה. מוסי רז (מרצ): – – ושיהיו תשובה והצבעה במועד אחר. מעולה, אני מוכן לכך. ואני מוכן אפילו לסיים כדי שנעבור להצעה הבאה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: רגע, אבל צריך, אני חושב, לתשובה והצבעה במועד אחר – השרה הציעה והוא הסכים – תשובה והצבעה במועד אחר. מוסי רז (מרצ): צריך הסכמה של הממשלה. היא הציעה בשם הממשלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מסכימים? בסדר. אז בהתאם להסכמה שבין – אני מתייחס רגע – – – קריאה: מי שמשיב לזה זה סגן שר האוצר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: סגן שר האוצר – אז רגע, בואו נראה, האם סגן שר האוצר מסכים? אדוני מסכים, בסדר. אז סגן שר האוצר הסכים להסכמה שאליה הגיעו השרה לשוויון חברתי והמציע חבר הכנסת מוסי רז. ועל כן אנחנו קובעים שתשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4113/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר בצלאל סמוטריץ: עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת יעל גרמן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת גרמן, רק נאפס את השעון, עשר דקות לרשותך, בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדיי השרים, חבריי וחברותיי, מי שצפה במשחקי הפתיחה של המונדיאל ראה את הקריאות ההומופוביות של נבחרת מקסיקו, של שחקני מקסיקו, כלפי נבחרת בגרמניה, בעיקר כלפי השוער. אז נבחרת מקסיקו נקנסה על ידי ההתאחדות של הכדורגל ב-8,700 יורו, חברי זוהיר בהלול. מדוע? מפני שההתאחדות של הכדורגל אינה מוכנה לאפליה מכל סוג. וכשהיא אומרת שהיא לא מוכנה לאפליה מכל סוג ולא מוכנה לקריאות גזעניות ולאלימות על רקע גזעני, היא גם מתכוונת לכך שהיא לא מוכנה לקריאות הומופוביות במגרש. וכך צריך להיות. מסתבר, במחקרים שהיו, בעיקר באחד המחקרים הגדולים, שנעשו בארצות ארצות הברית, קנדה, אנגליה ועוד, שקריאות הומופוביות הן הקריאות הנפוצות ביותר במגרשי הספורט, גם בכדורגל וגם בכדורסל. אני חושבת שהקריאה "הומו" היא הקריאה הנפוצה ביותר במגרשים. ומסתבר שבגלל הקריאות האלה אנשים בעלי נטיות – גם הומואים, וגם, דרך אגב, אצל הבנות, לסביות – נמנעים מלשחק בספורט, כי הם חוששים מהקריאות האלה וחוששים מהפגיעה הזו. יותר מכך, כשמגיעים למגרשי הספורט הם מסתירים את זהותם המינית. למה זה צריך להיות? באותו מחקר – מסתבר שזה סקר בין-לאומי – 62% מהנשאלים סברו כי יש יותר הומופוביה בספורט מאשר בכל תחום חיים אחר; 80% מהמשתתפים במחקר טענו כי נתקלו בהומופוביה בספורט; מחצית מהנשאלים שהם הומואים ולסביות טענו כי נתקלו באופן אישי בהומופוביה; 81% מהגברים ההומוסקסואלים ו-74% מהנשים הלסביות מתחת לגיל 22 דיווחו שהם מסתירים את זהותם והם נמצאים בארון כלפי חבריהם לקבוצה. זהו דבר שהוא בלתי נסבל, ובארצות העולם אכן הגיעו למסקנה שאין הבדל בין קריאה גזענית של "שחור" או כל קריאה גזענית אחרת לבין קריאה הומופובית, ועשו את ההשוואה. והינה כאן, במדינת ישראל, ישבה ועדה לפני כמה שנים, ובאה והגיעה למסקנה שהאלימות במגרשי הספורט היא דבר בלתי נסבל שאנחנו לא מוכנים לחיות איתו, ובשנת 2008 אכן חוקקו חוק ודיברו על כך שאסור במגרשי הספורט לקרוא קריאות נגד שנובעות ממניעים של גזענות, של צבע, של מין. רק דבר אחד שכחו – את הנטייה המינית והזהות המגדרית. עכשיו, מה זה אומר כאשר החוק בא ואומר שאסור לקרוא קריאות אלימות שמבזות, מעליבות ומשפילות את האדם על רקע מינו או צבעו או מוצאו או צבע עורו, אבל לא אומרים שאסור לקרוא אותן קריאות על רקע נטיותיו המיניות? זה אומר שמותר. כאשר אסור 1, 2, 3, ולא אומרים שאסור 4 ו-5, זה אומר ש-4 ו-5 מותר. מה שאנחנו עשינו פה במדינה, באנו למעשה ואמרנו למחוקק ואמרנו למשטרה: כשאתה שומע קריאה "השופט בן זונה" – מה? לא אני אומרת, זה אומרים במגרשים, לא להתרגש, איציק – כשאנחנו שומעים קריאה כזו, זה אומר שזה בניגוד לחוק, ואת האדם הזה מותר – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי, בשפה שלך, באינטונציה שלך זה נשמע ברכה. יעל גרמן (יש עתיד): תודה, לאה. זוהי עבירה על החוק, אבל אם אתה שומע "הומו" – זו לא עבירה, ואני לא רוצה לומר את הביטויים הבאמת-גסים, מעליבים, משפילים, שנאמרים במגרשים. אז כל שביקשתי, כבר בפעם השנייה, שהחוק שאוסר אלימות על רקע גזענות במגרשי הספורט יכלול גם את הנטייה המינית והזהות המגדרית. וכך אמרתי: בחוק איסור אלימות בספורט, 2008, בסעיף 15, אחרי "בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת", יבוא: "או מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית". יושבים פה בבית כל כך הרבה חברים שמדברים ואומרים – אולי מספרים – שהם אוהדים את הקהילה הגאה. רבים מהם ששים לבוא למצעדי הגאווה בתל אביב ובכל מקום. רבים מהם לפעמים אפילו מניפים את דגלי הגאווה. יש כאן בקשה אלמנטרית: אל תיתנו יד לאפליה על רקע הומופובי, אל תיתנו יד לפגיעה על רקע הומופובי, אל תיתנו יד לכך שבמגרשי הספורט יעליבו וישפילו אנשים שנטייתם המינית שונה. תכלילו את הביטויים ההומופוביים באלימות וגם תעשו צדק וגם תהיו אולי כנים ובאותה מידה שאתם מדברים בעד הקהילה, תעמדו בעד הקהילה גם בחוק הזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. משיב על הצעת החוק בשם הממשלה, בשם שרת התרבות והספורט, השר אורי אריאל. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: כבוד היושב-ראש, חברת הכנסת יעל גרמן, חבריי חברי הכנסת, עם כניסת השרה רגב לתפקיד שרת התרבות והספורט היה ברור כי סוגיית האלימות בספורט הינה סוגיה חשובה ביותר. בשל כך הוקמה ועדה בראשות מנכ"ל המשרד, אשר ריכז את כלל הדוחות והממצאים בנושא מהשנים האחרונות. בין היתר המליצה הוועדה על הצעדים הבאים: 1. הקמת יחידה משטרתית לטיפול באלימות בספורט; 2. הטלת קנסות על עבירות אלימות וגזענות בספורט; 3. מיצוי הסמכויות בחוק איסור אלימות בספורט – חובת התייצבות מורחקים; 4. סיום תיקוני החקיקה הנדרשים. משרד התרבות והספורט, בשיתוף פעולה עם המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל, פועלים כדי לקדם את מסקנות ועדה זו, וזה מכבר הודיעו על הקמת יחידה משטרתית שתטפל בנושאי האלימות והגזענות בספורט, שאותה תקצב משרד התרבות והספורט עד כה ב-12 מיליון ש"ח באופן חד-פעמי, ובעוד 10 מיליון ש"ח לשנים 2017–2020. בכל הנוגע להצעת חוק זו, חשוב לציין כי משרד התרבות והספורט רואה חשיבות גבוהה ביותר במניעת קריאות נגד כל ציבור בכלל וכנגד הציבור הלהט"בי בפרט. יחד עם זאת, הצעת חוק זו מבקשת להרחיב את האיסור על התבטאות גזענית הקבועה היום בחוק ולהוסיף לה גם איסור אפליה מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית. לגופו של עניין, במקרה שלפנינו, חרף היותי השרה – השרה רגב – האמונה על ביצוע החוק, למשרדנו אין סמכויות אכיפה, כך שאת ההתייחסות המהותית לגביה יש להותיר בידי הגורמים – אני לא אחראי על השקט פה, אני גמרתי להיות גננת מזמן. כך שאת ההתייחסות המהותית לגביה יש להותיר בידי הגורמים האמונים על אכיפה, כגון משטרת ישראל ומשרד המשפטים. חשוב לציין כי קביעת איסור ללא יכולת נאותה לאכוף אותו יוצרת מצב בעייתי ולא רצוי. למשל, בנוסח המוצע כתוב "מטעמים של זהות מגדרית", כלומר, לכאורה כמעט כל התבטאות שכוללת "אימא", "אבא", "בת" וכדומה – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: ששש. חברים, יש נורא רעש. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – עשויה להוות עבירה, מה שיצריך כמות שוטרים ותובעים פליליים שיצטרכו לעמוד טובת הנושא. המשרד יבחן מול משטרת ישראל ומשרד המשפטים את הדרך הנאותה ביותר כדי להתייחס לסוגיה זו, אך לא באמצעות חקיקה. חשוב להדגיש פעם נוספת שאין לעודד אמירות כאלה ואין לאפשר לגילויי אלימות מקום באירועי ספורט. בשל האמור אנו מתנגדים להצעת חוק זו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת גרמן מבקשת לנסות ולשכנע אותנו לתמוך למרות התנגדות הממשלה. זה כמובן בסדר. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, לא להגזים. אני לא מנסה לשכנע. אין לי כל ספק שאין כאן כל בסיס לשכנוע, ושיש כאן שוב איזושהי כפייה של דעת מיעוט, אני רוצה לקוות, על הרוב. כי אני רוצה להאמין שאם באמת היה כאן חופש הצבעה, הרי שהרוב היה מצביע בעד החוק הזה, כי ברור ומובן מאליו שהתשובה שכבוד השר נאלץ להקריא, לא מפני שהוא רצה אלא מפני שנתנו לו, היא תשובה שלא עומדת בסבירות ובהיגיון. מה זאת אומרת, המשטרה לא יכולה לאכוף? המשטרה אולי לא יכולה לאכוף אף חוק, וכיצד היא אוכפת את החוק הקיים שמבקש למנוע אלימות בספורט? אם היא לא יכולה לאכוף את האלימות בספורט, בואו נבטל בכלל את החוק הזה. אבל כל עוד קיים חוק שבא ומנסה למנוע אלימות ומגדיר אלימות כקריאות פוגעניות על רקע של גזע, מין וצבע עור, הרי ברגע שאנחנו מדירים את הקהילה הגאה ואת הביטויים על רקע הומופובי, אנחנו מתירים אותם, כי לא יכול להיות שאנחנו נאמר זה אסור, ובאותה נשימה אנחנו נאמר: "זה – אנחנו לא שמים בחוק". אז שיהיה ברור: מי שיצביע – ואני בטוחה שיצביעו, כי כמו שאמרתי, לא היה לי מלכתחילה סיכוי לשכנע, כאן יש איזושהי משמעת קואליציונית, זו לא באמת הצבעה מצפונית – מי שמצביע היום נגד החוק הזה, שיהיה לו ברור שהוא מצביע נגד הקהילה ההומוסקסואלית, נגד הקהילה הלהט"בית, נגד הקהילה הגאה. אבל יותר מזה, הוא מצביע בעד אפליה, בעד האפליה של הקהילה הגאה, בעד התרת עלבונם והתרת דמם, בעד המשך האפליה והפגיעה המתמשכת, בעד זה שבאמת אנשים עם נטייה מינית וזהות מגדרית שונה נמנעים מלעסוק בספורט, נמנעים מלהגיע למגרשי הספורט, וכשהם מגיעים הם מושפלים ומנסים להסתיר את זהותם. זה דבר שהוא לא ראוי, אבל אני כבר התרגלתי, בממשלה הזאת דברים שלא ראויים, לא נכונים ולא צודקים עוברים בשקט ובדממה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם, מי שרוצה להשתתף בהצבעה. אנחנו עוברים, בעזרת השם, להצביע על חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – 2 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 31 תומכים, 43 מתנגדים, שני נמנעים. הצעת החוק לא התקבלה. הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באספה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לסעיף הבא שעל סדר-היום: הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באספה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית. אנחנו נתנהל עכשיו כמו קריאה ראשונה – יהיו דוברים, ולאחר מכן אנחנו נצביע. חברי הכנסת, חברי הכנסת, הסכיתו ושמעו. אבקש להביא לאישור הכנסת הצעה שלפיה תוסמך ועדת הכנסת לבחור את נציגי הכנסת באספה הבוחרת את הרבנים הראשיים ואת חברי מועצת הרבנות הראשית. בהתאם לסעיפים 7 ו-8 לחוק הרבנות הראשית לישראל, באספה הבוחרת מכהנים 150 חברים, ביניהם חברים חמישה חברי כנסת, שנכון להיום תבחר הכנסת או ועדה מוועדותיה שהסמיכה לכך. בפעם שעברה שבה נבחרו נציגי הכנסת לאספה הבוחרת, בשנת 2013, הסמיכה הכנסת את ועדת הכנסת לבחור את נציגי הכנסת לאספה הבוחרת, והיא בחרה אותם בהצבעה גלויה. בהתאם לכך, אני מבקש להעלות להצבעה את ההצעה כי גם הפעם הבחירה תיעשה בוועדת הכנסת בהצבעה גלויה. מובן כי הבחירה תיעשה מבין כל חברי הכנסת שיבקשו להתמודד, ובלבד שאינם שרים או סגני שרים, ולא רק מקרב חברי ועדת הכנסת. זו הודעתי, ותכף, לאחר רשימת הדוברים, אני אבקש את המליאה לאשר אותה. כעת נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. יואל חסון (המחנה הציוני): אפשר לשים לנו רשימת דוברים? היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. אני מודיע כעת כי רשימת הדוברים סגורה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק לבחירת נציגים של הכנסת בוועדת הכנסת לרבנות הראשית. זה בסדר גמור, לא משנה אם הכנסת פה, במליאה, עשתה את זה פעם, או בוועדה. השאלה היא אחרת: האם מי שלא מכיר ברבנות הראשית בכלל, ובסמכותה, או שהוא אומר שהוא לא צריך בכלל רבנות ראשית, או שהוא תוקף 24 שעות ביממה ומנהל מסע הסתה של שנים רבות נגד הלגיטימיות של הסמכות של הרבנות הראשית – האם הוא רוצה בכלל להיות שותף בוועדה הזאת שבוחרת את הנציגים של מועצת הרבנות הראשית? תארו לעצמכם – אני שואל באמת שאלה פשוטה, אולי אדוני יעזור לי: למה אין לכנסת נציגים במועצה שבוחרת את כל השלטונות הסטטוטוריים של מדינת ישראל? יש הרבה חברות ממשלתיות, יש הרבה רשויות שמתחת למשרדי הממשלה, למה אני לא יכול – אני אקח עכשיו את הדוגמה הכי אובייקטיבית: הרשות לרישום אוכלוסין, למה אין שם נציגות של הכנסת? אם הרבנות הראשית מוכרת על ידי המדינה כרשות שמבצעת את החוקים המוגבלים מאוד לנושאי נישואים וגירושים, ענייני כשרות ודברים כאלה, למה צריכים נציגים של כל מיני גורמים שאינם מאמינים ואף נלחמים נגד בכנסת? למה אני לא יכול להיות חבר ברשות האוכלוסין או ברשות הרישוי או בכל מיני רשויות, שלא לדבר על אוניברסיטאות וכל מיני דברים כאלה? אני עליתי לפה לדבר לא על הנקודה הזאת, למה צריך. זה החוק, וכך צריך לעשות. השאלה היא מתי תיפסק ההסתה נגד עצם קיומם של חוקים דתיים שהם לא לגיטימיים. יש פה הנחת יסוד שהדמוקרטיה סותרת את העובדה שיש סמכות לרבנות הראשית. אף אחד לא אומר שהדמוקרטיה סותרת את העובדה שיש רשות רישוי לרישיון נהיגה; אף אחד לא חושב שיש כפייה ברשות המיסים, כשיש הרבה אזרחים שלא רוצים לשלם מס הכנסה או שמתנגדים לחוקי מס הכנסה או מיסים אחרים. יודעים שיש רשויות שהמדינה קבעה והן נבחרו על ידי הממשלה, שנבחרה על ידי הכנסת, שנבחרה על ידי העם, וזה החוק. רק כשזה מגיע לנושא הרבנות הראשית וסמכויותיה יש מרידה: יש מרד בנישואים על פי ההלכה, יש מרד בגירושים, יש כל הזמן מרד, כשבכל רשות אחרת – בואו נעשה לכם תרגיל מחשבתי: אם אני מקים עכשיו תנועה למרד בחוקי המיסים, נמאס לשלם מס – באותו יום, כל מי שלא משלם מס הולך לבית סוהר, ומי שמארגן את המרד הזה גם הוא הולך לחקירות. ופה, כשמדובר בחוקי הדת והרבנות הראשית, כל הזמן יש מרד גלוי – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – בתוך הכנסת, בתוך התקשורת, וזה לגיטימי. אז תדעו לכם – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): – – אם הרבנות הראשית אינה לגיטימית, אף אחת מרשויות השלטונות שלכם אינה לגיטימית. ואם יש לכם זכות למרוד ברבנות הראשית, יש זכות לכל אזרח למרוד בכל רשויות השלטון שלכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת אייכלר. רשויות השלטון שלנו, לא "שלכם". חברת הכנסת יעל גרמן – גברתי מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר – חשבתי שיהיה לך מה להגיד על הרבנות הראשית. חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת תמר זנדברג – פה. שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, בדרך כלל נושאים כאלה לא מגיעים ביום רביעי. זה נושא שהוא דומה להצעת חוק בקריאה ראשונה, זה בדרך כלל בימים שני ושלישי. יום רביעי, כידוע, זה יום חברי הכנסת, זה יום שמוקדש להצעות חוק פרטיות, אז מה – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני רק אומר לגברתי, מאחר שאני כיושב-ראש סיעה הבאתי את ההצעה, הייתה הסכמה בין קואליציה לאופוזיציה שזה מגיע היום, אחרת זה לא היה מגיע היום. תמר זנדברג (מרצ): אז קודם כול, אני לא יודעת מי ייצג את האופוזיציה בנושא הזה. מי ייצג את האופוזיציה להביא נושא כזה ביום רביעי, אדוני יושב-ראש האופוזיציה? יואל חסון (המחנה הציוני): אני הסכמתי. תמר זנדברג (מרצ): ואני גם אסביר לך למה – כי תראה מה עושים פה. כחברת אופוזיציה אני אומרת, מכיוון שאני גם עומדת בראש אחת ממפלגות האופוזיציה, ואני לא שמעתי שיש התייעצות בנושא הזה, יכול להיות שחברי האופוזיציה לא היו ערים למה שקורה פה. יש פה נושא שבא למליאת הכנסת, שכל נבחרי הציבור לוקחים בו חלק ובוחרים, מועצת הרבנות הראשית, והוא, כידוע לך, חברי וידידי מרכז האופוזיציה, נושא פוליטי כבד וקשה, עם הרבה מאוד דילים וקומבינות של החרדים, ושל החרדים בלבד, שלא מיוצגות בו נשים, שלא מיוצגים בו רפורמים, שלא מיוצגים בו קונסרבטיבים, שלא מיוצגים בו חילונים, ועכשיו, ביום רביעי, עכשיו אני מגלה שבהסכמת האופוזיציה רוצים להעביר את זה ממליאת הכנסת לוועדת הכנסת. על מה ולמה? יואל חסון (המחנה הציוני): לא, לא, את טועה. אנחנו לא מסכימים לזה. תמר זנדברג (מרצ): מה זה "לא מסכימים לזה"? יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו לא הסכמנו שזה יעבור מהמליאה לשם. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה לך באמת. יואל חסון (המחנה הציוני): זה נכנס לסדר-היום היום – – – תמר זנדברג (מרצ): למה שייכנס לסדר-היום? יואל חסון (המחנה הציוני): אני אסביר לך. אני אסביר לך. כי אם לא – צריך שבועיים – אם לא, היינו שמים את זה ביום שני. המשמעות של יום שני היא שהנושא היה עולה אחרי שכבר היינו בפגרה, ואני רציתי שהדיון הזה יהיה כשאנחנו כולנו פה ולא שיהיה בפגרה, בשקט, כשהקואליציה – – – תמר זנדברג (מרצ): אוקיי, אז עשית טעות, תכף אני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני אסביר לך את ההיגיון אחר כך. תמר זנדברג (מרצ): עשית טעות, וגם – סליחה שאני פותחת את הנושא לפרוטוקול – אבל גם לא – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר'ה, אל תריבו ליד הילדים, באמת. האופוזיציה, תסתדרו ביניכם. תמר זנדברג (מרצ): זה גם כנראה בלי התייעצות עם כל סיעות האופוזיציה, יואל, ידידי, אבל אני שנייה רוצה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תמר, את יכולה להתעודד מזה שאני אצטרך להחליט אחר כך אם תהיי חברה או לא. תמר זנדברג (מרצ): סליחה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את יכולה להתעודד מזה שאני אצטרך להחליט אחר כך אם תהיי חברה או לא. תמר זנדברג (מרצ): קודם כול אני לא חברה בוועדה בכלל, לסיעת מרצ אין ייצוג בוועדת הכנסת, זאת עוד סיבה למה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בוועדה למינוי – – – תמר זנדברג (מרצ): אבל אתה רוצה להעביר את זה לוועדת הכנסת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נכון, זה יהיה בסמכותי להחליט. תמר זנדברג (מרצ): להחליט מה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מי יהיה חבר בוועדה. תמר זנדברג (מרצ): אבל זה ועדת הכנסת, מה זה "יהיה בסמכותי להחליט". מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, כרגע זה לא בסמכות הוועדה. תמר זנדברג (מרצ): שנייה, תכף את הנושא הזה נפתור למטה, לא על הדוכן. אני רק רוצה להגיד על הנושא עצמו, שתחום המינויים בתחום הדת בישראל הוא גם ככה תחום שסובל ממונופול אורתודוקסי חריף, פוגעני ושרק הולך ונהיה יותר ויותר דורסני. מה שעושים כאן זה פשוט להעביר את זה ממקום שהוא שקוף לעיני הציבור, כאן, מול הפרוטוקול, מול המצלמות – במקום שאפשר להביא לדיון ציבורי הרבה יותר שקוף – לוועדת הכנסת, בקומבינה של יושב-ראש ועדת הכנסת עם החרדים, להרחיק את הנושא הזה עוד יותר הרחק מעין הציבור, עוד יותר למחוזות הקומבינה והמינויים הלא-ראויים. ועם כל זה עוד בהסכמת האופוזיציה, זה חמור במיוחד ואני מציעה לדחות את הנושא הזה ולהשאיר אותו בסמכותה של מליאת הכנסת. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני ברשותכם רק מקדים את חברת הכנסת רויטל סויד והיא תדבר כרגע, כיוון שאחר כך היא עולה להחליף את עבדכם הנאמן. חברת הכנסת סויד, גברתי, בבקשה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים – והשר יריב לוין, אני מדברת אליך, מכיוון שבסוף בבית הזה נשמר איזשהו איזון בין קואליציה לאופוזיציה; אתם, יש לכם באמת את הרוב הקואליציוני ואת היכולת להעביר חקיקה, וגם הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת למחוקקת לא מתבצעת כמו שצריך, וועדת שרים לענייני חקיקה היא זאת שבאמת מחוקקת והיא זאת שמונעת חוקים של האופוזיציה מלעלות; אבל בסופו של דבר יש מספר באמת מועט של ועדות או של אפשרויות שבהן אמור להיות קול של האופוזיציה: בוועדה למינוי שופטים, בוועדה למינוי דיינים, וגם במקרה הזה. אז נכון, נכון, זה לא מעוגן בחקיקה. נכון, אתם יכולים לדרוס ולרמוס ולקחת כל מה שאתם רוצים ולגרום לכך שלא תהיה לאופוזיציה את האצבע. בוועדה למינוי שופטים יש שני חברי קואליציה. בוועדה למינוי דיינים, באמת בגלל שהצלחתי להתגבר בהצבעה חשאית על חשבון הדיל שעשיתם בקואליציה, אז יש שם נציגת אופוזיציה. מה אתם רוצים עכשיו? שר התיירות יריב לוין: את מרשה לי לענות לך רגע? רגע, אני אענה לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): רגע, אני אשלים ואז תענה לי. מה אתם רוצים עכשיו? שר התיירות יריב לוין: אני אגיד לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): שנייה, אני רוצה לשמוע אותך. אתם רוצים עכשיו, שגם פה, בהצבעה הזאת, הכול יהיה בוועדת הכנסת, כדי שהרוב הקואליציוני יכריע? לקחת את זה מהצבעה במליאה מאחורי פרגוד, שבה יש גם אפשרות לנציגי האופוזיציה להיות שותפים בגוף הבוחר. באמת השר לוין, כמה אתם רוצים לרמוס ולנגוס ולקחת מהכוח של האופוזיציה, שגם ככה אין לה? שר התיירות יריב לוין: אני יכול לענות בלי מיקרופון. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא, בוא תענה לי מפה. שר התיירות יריב לוין: בבקשה, אם אני יכול, אני אענה. רויטל סויד (המחנה הציוני): בבקשה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: לא, אני לא יכול לפתוח לך. אין דיאלוג. על פי התקנון, שר שמבקש להתערב בדיון – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אז תעלה אחר כך ותענה, אבל אתה יודע, יש בסוף גבול – – – שר התיירות יריב לוין: אני יכול לענות בלי מיקרופון. שני משפטים, זה פשוט. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז תגיד אותם בקול, אני לא שומעת. שר התיירות יריב לוין: אני הסכמתי וחשבתי כך בדיוק וכך נהגתי כאשר הייתי יושב-ראש הקואליציה. קריאה: לא שומעים. שר התיירות יריב לוין: אין טעם שאני אצעק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: גברתי המזכירה, אנחנו צריכים רגע מיקרופון מהצד לרגע בבקשה, לשר לוין. תודה רבה. כן אדוני השר. שר התיירות יריב לוין: תודה אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת סויד, תראי, אני חשבתי בדיוק כך כשהייתי יושב-ראש הקואליציה, והגעתי להסכם עם מי שהיה בקדנציה הקודמת, אז, יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת הרצוג. הגעתי איתו להסכם. ההסכם אמר שאנחנו בוועדות נחלק אותן בין הקואליציה לאופוזיציה, בין היתר גם את הוועדה שהזכרת קודם, הוועדה לבחירת שופטים. אני הקפדתי על קיום ההסכם עד כדי כך שבאתי ואמרתי לחבריי בקואליציה, אנחנו נציג רק מועמד אחד – אומנם יש שני מקומות – כי זה הסיכום שלי עם האופוזיציה: אחד לנו, אחד להם. את יודעת מה עשתה האופוזיציה בראשותו של חבר הכנסת הרצוג? היא הגישה ברגע האחרון שני מועמדים. הייתה הצבעה כאן, ולצערי הרב מכל מיני סיבות – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): רק שנייה, חבל שאתם לא מקשיבים. יואל, חבל שאתם לא מקשיבים. שר התיירות יריב לוין: תשמעו, כדאי שתדעו את האמת, חלקכם הייתם כאן בקדנציה הקודמת. כאשר זה קרה אני ניגשתי לחבר הכנסת הרצוג ואמרתי לו: תשמע, יש מינימום של אינטגריטי ומינימום של כבוד ומחויבות להסכם ולסיכום מפורש ולנוהג ולכל מה שאפשר להגיד. אתה צריך לדאוג שאחד משני המועמדים שלכם ירד. מכיוון שאחד מהם זה אתה באופן אישי, אתה גם לא יכול להגיד שאין לך יכולת להוריד לפחות את אחד המועמדים. זה כמובן לא קרה. הייתה כאן הצבעה וחברי האופוזיציה הפרו שוב ברגל גסה את ההסכמות, ניצלו איזושהי סיטואציה שהייתה בקואליציה ובחרו שני חברי אופוזיציה כנציגי הכנסת לוועדה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז מה עשית מאז? שר התיירות יריב לוין: רגע אחד, תקשיבי לי עד הסוף. בחרו שני נציגי אופוזיציה כנציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים. מרגע שהדבר הזה קרה, מרגע שאתם במו ידיכם רמסתם את ההסכמה שהייתה ואת הנוהג שהיה – – מיכל רוזין (מרצ): מי זה אתם? שר התיירות יריב לוין: – – אני חושב שזאת צביעות ממדרגה ראשונה לבוא עכשיו ולהגיד לנו שאנחנו צריכים להמשיך לקיים את הנוהג הזה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז מה זה – – – שר התיירות יריב לוין: עכשיו, אני אגיד לך עוד דבר, תני לי רגע לסיים, עוד משפט אחד. עכשיו אני אגיד לך עוד דבר: רק בימים אלה קורה אותו הדבר במוסדות הלאומיים, שלא נתבלבל. גם שם הייתה הבנה בין כולם, חלוקה של התפקידים. גם זה פתאום לא קיים. עכשיו אני אגיד עוד דבר אחד – וגם זה צריך לומר לפרוטוקול: רבותיי, בקדנציה הקודמת, הבחירות לנציגי הכנסת, לגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, היו בוועדת הכנסת. זה לא שאנחנו עושים משהו חריג. עליזה לביא (יש עתיד): אבל הייתה הסכמה. שר התיירות יריב לוין: לא הייתה הסכמה, אני הגעתי להסכמה אחר כך; לא בשעה שההחלטה הייתה להעביר. עליזה לביא (יש עתיד): הייתה הסכמה. שר התיירות יריב לוין: מה שאנחנו עושים היום זה פשוט משמרים את הנוהג שהיה קודם. אני רק אומר בגילוי לב: לו דעתי תישמע, אנחנו לא מחויבים היום לשום נוהג ולשום כלל כמו שאת הערת, מהסיבה הפשוטה, שאתם ברגל גסה הפרתם אותו. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו הפרנו? איך אנחנו הפרנו? היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני השר. אני נותן לך עוד דקה. עליזה לביא (יש עתיד): איך אנחנו הפרנו? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, עשינו כאן דבר שלא עושים בדרך כלל אבל הוא היה נכון, ניהלנו דיאלוג. אני נותן עוד דקה לחברת הכנסת סויד, תנו לה רגע לנצל את הדקה שלה לענות. רויטל סויד (המחנה הציוני): טוב, השר יריב לוין, קודם כול אני מודה לך על התשובה, אבל התשובה שלך, מה שהיא אומרת זה דבר אחד: אנחנו החלטנו לקחת את הרוב הקואליציוני שלנו, את היכולת שלנו, כדי לרמוס כל זכות שלכם באופוזיציה. מה שקרה בכנסת הקודמת, בוועדה למינוי שופטים, כמו שאתה אומר, היה משהו שקרה; אוקיי, אז מאז מה אתם עושים? אתה לוקח את זה, אתה משליך את זה גם על הגוף הבוחר לרבנות. שר התיירות יריב לוין: זה קורה במוסדות הציוניים. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה משליך את זה גם על הגוף הבוחר לרבנות. אתה בעצם לוקח כל יכולת של האופוזיציה להביע איזושהי עמדה באחד מהתפקידים המשמעותיים במדינת ישראל: ועדה למינוי דיינים, ועדה למינוי שופטים או עכשיו ברבנות הראשית. ואל תדבר איתי פה עכשיו על מה שקרה עם המוסדות הציוניים כי אתה יודע מצוין שראש הממשלה הוא זה שבכוונה לא התעסק עם זה, לא העלה מועמד, לא הציג מועמד, לא עבד בזה, כי זה התאים לו שזה לא יהיה השר שטייניץ אלא התאים לו שזה יהיה הרצוג, כדי שיתקן לו את העוולות שאתם עשיתם עם היהדות בארצות הברית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת סויד. רויטל סויד (המחנה הציוני): ולכן, אני מסכמת בדבר אחד: יש גבול לכמה אתם בעריצות הרוב יכולים לרמוס את האופוזיציה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתם עושים את זה גם בוועדת שרים לענייני חקיקה, גם עכשיו ובכול. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת סויד, אני נתתי לך אובר, אובר, אובר. תודה רבה, חברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין – בבקשה, אדוני. אדוני, שלוש דקות לרשותך, בבקשה. מבטיח לא לקטוע אותך באמצע משפט. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם עכשיו על עוול קשה שעומד להתרחש לא רחוק מכאן, בדרך ליריחו, בכפר ערבי בדואי קטן, ח'אן אל-אחמר. התושבים בכפר הזה, מקורם בנגב. הם בעצם גורשו ממקומות המגורים שלהם למה שהיה אז הגדה המערבית בשטח ירדן, אחרי הקמת מדינת ישראל. מאז, הם חיים במקום הזה, שבו הם הקימו לעצמם את בתיהם – בתים דלים, אנשים עניים חיים את חייהם בכפר הקטן הזה. ועכשיו, ממשלת ישראל מקדמת מהלך אכזרי וכוחני של גירושם מהבית, הריסת הכפר והעברתם בכוח למזבלה. מה שאתם שומעים, למזבלה. לשם רוצים להעביר אותם, למזבלת אבו דיס. בדיוק לשם. יהודה גליק (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני הייתי במקום הזה. אני ביקרתי בבית הספר האקולוגי הבנוי מצמיגים שהתושבים שם הקימו. פגשתי את ילדי הכפר. היה שם אירוע מאוד יפה עם ליצנים ותחפושות, וניסיתי לדבר עם הילדים האלה ולהסביר להם למה הגעתי. והאמת היא, עמיתיי חברי הכנסת, היה לי קשה להסביר, כי איך אתה מסביר לילד שהולכים לגרש אותו מהבית והולכים להרוס את כל הכפר? אני מציע למי שעומד מאחורי ההחלטה הזו לחשוב מה אומרים לילד כזה, כי מה שאתם לא יכולים להסביר לילד, הוא כנראה כל כך גרוע, כל כך שפל, כל כך אכזרי, כל כך לא אנושי. אם אי-אפשר להסביר את זה לילד, עמיתיי חברי הכנסת, אז פשוט אל תעשו את זה. אל תעשו מעשים שאי-אפשר להסביר אותם לילדים. זה נורא פשוט. למה זה קורה? זה חלק מתוכנית גדולה. המטרה היא להרחיב התנחלויות, האנשים ששכחו את איסור הגזל, איסור העושק. המטרה היא להרחיב התנחלויות, "לנקות" את כל השטח מירושלים ליריחו מפלסטינים ומיישובים פלסטיניים כדי לייצר רצועה גדולה שתחצה את הגדה המערבית לשניים ותמנע את הקמתה של מדינה פלסטינית בעתיד. לכן, המהלך הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא לא רק מהלך לא אנושי; הוא לא רק מהלך לא צודק; הוא לא רק מהלך שמייצר עוול לתושבי ח'אן אל-אחמר. הוא מהלך שפוגע ביכולת שלנו להגיע בארץ הזאת לשלום. הוא פוגע לא רק בפלסטינים, הוא פגע גם בישראלים. הממשלה הזאת, בעוול שהיא עושה לאחרים, מערערת את הבסיס לעתיד של כולנו. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר שממשלת ישראל, במיוחד האוצר בראשות שר האוצר, ממשיכים לפגוע קשה בחקלאות בכלל, והפעם בענף החלב. המחלבות, ששתיים מהן פנו לבג"ץ, טרה ותנובה, לא מקבלות עדכון של המחירים של המוצרים שהם 50% ממוצרי החלב בישראל, מחירים מפוקחים, וזה משפיע על יוקר המחיה. כתוצאה מכך, ובהמשך למדיניות של פגיעה בלתי מרוסנת ואי-ביצוע ההסכמים, הממשלה, שעל פי הכללים שלה והחוקים שלה קובעת את מחיר המטרה לחלב – הפעם 8.2 אגורות תוספת; יש גם תקופות שזה יורד – הממשלה לא מבצעת ולא מעלה את המחיר. זאת פגיעה בענף מרכזי, בהתיישבות ובכלכלה. אותה פרה ציונית שהממשלה כל כך מתגאה בה בכל מקום בעולם, כאן היא מביאה אותה למצב משברי. אין לזה אח ורע. לפני כמה ימים התקיים דיון בוועדת הכספים. נאמר לשר האוצר והחקלאות פה אחד: תחתמו על המחיר למען המחלבות, שהנזק נאמד שם במאות מיליוני שקלים, ואחרי עדכון מחיר המטרה זה יהיה כפול. שר החקלאות חתם כעבור זמן קצר. שר האוצר ממשיך לסרב לחתום – על דבר שבעצם לא תלוי בו בכלל. זה קצת שונה אבל זה גם דומה לעלייה או ירידה של מחירי הדלק. מעולם הממשלה לא עצרה את השינוי בדלק, זה קורה באמצע הלילה ומודיעים לך: מחר הדלק עולה, לעיתים גם יורד, וטוב שכך. והינה, הממשלה מעיזה לגרור את החקלאים, בתמימותם, שמקיימים דיונים על עתיד ההסכמים בהמשך למה שקרוי מתווה לוקר, ועכשיו היא לא משלמת. יש בצורת, חסרים אמצעי ייצור, יש התייקרויות של תשומות ומזון, יש גם גורמים נוספים – על פי כללים מקצועיים, אובייקטיביים. אם הממשלה לא מבצעת את החוק, לא עומדת בהחלטות, איזו אמינות יש לה? מי יעשה איתה הסכמים? ומה הלהט הזה לחסל את החקלאות? מה הלהט הזה לפגוע בענף שכל כך חשוב להתיישבות? מה הלהט הזה לפרק את כל מה שעובד, רק בשם עקרונות שלא ברור אם מקובלים על מישהו חוץ מאשר על חלקים הזויים בממשלה. ואני קורא מכאן לשר האוצר: אתה לא יכול להמשיך להתנהג ככה; זה לא המנדט שלך ולא האחריות שלך. גם אם אתה מחייך, זה לא הופך את ההחלטות שלך לנכונות או את הפגיעה שלך למקובלת. תחזור לדרך הנכונה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): תודה רבה, כבוד היושב-ראש. קודם כול, שמתי לב שכבר שלושה דוברים אין שר באולם. אז מן הראוי – אומנם הם מזלזלים בנו, באופוזיציה, ולכן הם גם מביאים החלטות כאלה, אבל אין שר אז אני אדבר עד שיגיע שר. זה שהוא מחוץ לדלת זה לא עוזר לנו. יואל חסון (המחנה הציוני): אז לעצור את השעון. צריך לעצור את השעון. מיכל רוזין (מרצ): כבר שלושה דוברים שאין פה שר. יהודה גליק (הליכוד): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: סגן המזכירה קרא לו לפני שהערת על העניין – – – מיכל רוזין (מרצ): אחרי רויטל יצאו, ומאז אין שר באולם. יהודה, אל תתקן אותי. אז שניים, בסדר, סליחה באמת, אז אני דוברת שלישית. שלושה דוברים, אין שר. שר או שרה, אין העדפה. הינה אורי הגיע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: קיבלת עוד חצי דקה, גברתי, קדימה. מיכל רוזין (מרצ): תודה. יהודה גליק (הליכוד): אגב, כשאני ביקשתי – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: קודם כול, אתה – – – מיכל רוזין (מרצ): רק כשתסיימו לדבר תודיע לי מתי מתחיל הזמן שלי, כי גמרת לי את חצי הדקה ביניכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה ממש מסכן, יהודה. אם היא הייתה עומדת כאן ואומרת שהיא נואמת עד שיבוא השר, גם אותה הייתי מוריד בדיוק כמוך. כיוון שהשר הגיע וזה לקח חצי דקה, אז הוספתי חצי דקה. עכשיו בגללך היא קיבלה עוד דקה, ואם תמשיך היא תקבל עוד דקה. מיכל רוזין (מרצ): אני עוד לא דיברתי מילה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: קיבלת עכשיו, איפסתי לך, גברת. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: – – – לא נאפשר את זה. חברת הכנסת רוזין, בבקשה, גברתי. מיכל רוזין (מרצ): חבל שהשר לוין יצא, מכיוון שהדברים שהוא אמר היו טעות והטעיה במקרה הטוב, אם לא שקר, מכיוון שמן הידועות היא שלא ניתן להעביר פה שום דבר במליאה, רק בהחלטת אופוזיציה. אז האופוזיציה הגדולה והמדהימה עשתה תרגיל, אתה מקשיב לי, כבוד היושב-ראש? היו"ר בצלאל סמוטריץ: ודאי. מיכל רוזין (מרצ): היא עשתה תרגיל מדהים והביאה לבחירת שני נציגים באופוזיציה. הרי מי שעשה את התרגיל זה חברי הקואליציה שהצביעו לנציג מהאופוזיציה. הרי אנחנו, כאופוזיציה, עם כל הכוח הרב שיש לנו, לא יכולים רק בקולות שלנו לבחור שניים. ולכן, קודם כול, מי שעשה את התרגיל – אם לא לקרוא לזה במילה אחרת – היו חברי קואליציה. זו נקודה ראשונה. נקודה שנייה: כשאנחנו הבאנו פעם ופעמיים ושלוש פעמים הצעות חוק פרטיות, שאמרו: בואו נקבע את זה, שבאמת שיהיה סדר כאשר בוחרים מינוי של נציגים לוועדה למינוי שופטים, ועדה למינוי רבנים וכדומה; בואו נקבע בחוק שיהיה נציג אחד קואליציה, נציג אחד אופוזיציה. מכיוון שההסדרים כבר לא עובדים והנוהג המקובל כבר לא נשמר ואין נימוסים והליכות כמו בבריטניה של המלכה, אז בואו נקבע בחוק נציג אופוזיציה, נציג קואליציה. כמובן, אתם נגד, הפלתם את ההצעה הזאת שוב ושוב, אתם לא מסכימים לדבר הזה. אז גם להאשים אותנו זה ממש שגם גורשנו מהעיר וגם אכלנו את הדגים הסרוחים. באמת, זאת קצת בדיחה וזאת ממש הטעיית הציבור. עכשיו לעניין עצמו. ברור שהקואליציה – ודרך אגב, גם זה נוהג ש-70 שנה היה בכנסת הזאת והולך ונעלם, חבר הכנסת גפני: בין אופוזיציה לקואליציה היו הסכמות, היו נהגים, היו נהלים, שהולכים ונעלמים, וחבל שכך. חבל שכך, כי עדיין יש דברים בין בני אדם, גם אם אינם מסכימים, שכדאי לשמור עליהם; והעובדה שאנחנו לא מסוגלים לשמור על הדברים האלה מחייבת אותנו בסוף לקבל את ההחלטות האלה בצורה של כיפוף ידיים. גם פה, לוקחים החלטה שהיא החלטה מאוד חשובה ומעבירים אותה מהמליאה; לא כי לא סומכים על האופוזיציה – לא סומכים על הקואליציה שתצביע כראוי, ולכן מעבירים את זה לוועדת הכנסת, כי שם אנחנו כמובן יכולים לשלוט יותר באנשים, כדי שנצליח להשתלט ולהחליט מי הם חמשת הנציגים שלנו במועצת הרבנות הראשית. אז אני באמת מציעה: או שנחזור לנוהל של הוגנות, הגינות וכבוד הדדי, או שנחוקק את זה בצורה ברורה בחוק: מי מחליט, איך מחליט, כמה מחליטים וזה יהיה מסודר. גם כשאתם תהיו באופוזיציה, אני מבטיחה לשמור על החוק. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת יהודה גליק המופלה. קריאה: – – – חבר כנסת הנפלא. קריאה: שמעת שיושב-ראש הכנסת אמר המתוקים והמתוקות? יהודה גליק (הליכוד): לא, לא שמעתי. פספסת, היית באה אתמול, היית שומעת את הערבית. מי שלא היה אתמול, לא שמע את זה בערבית. היום כבר הדיון בשפה העברית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש המתוק, סגן המזכירה המתוק במיוחד, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, יהודים ושאינם יהודים. היום עלה שוב על שולחננו נושא שהוא לכאורה פשוט וברור, ידוע לכל בר-דעת, לכל בעל השכלה, לכל אדם שיודע אלף-בית של היסטוריה, אבל משום מה יש פה אנשים שלא יודעים אותו: יש בעולם מיליארדים של אנשים שמאמינים בספר הספרים, התנ"ך. התנ"ך הזה, מאמינים בו יהודים ושאינם יהודים, מוסלמים, נוצרים ורבים אחרים. בספר הזה יש מקום קדוש אחד, קוראים לו ציון. הוא המקום הנפיץ ביותר. משם נפיץ את האור לעולם, משם נפיץ את המסר של השלום של ריבונו של עולם: "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"; ואנחנו זוכרים לראות בימינו איך שהנבואות האלה מתגשמות וכל יהודי או נוצרי או מוסלמי או אינדונזי שעולה ומתפלל בהר הבית, מקיים את אותה נבואה של ישעיהו הנביא. ואנחנו רואים את זה ונפעם ליבנו. כמו שכשאנחנו רואים את הכבישים, האוטוסטרדות, המנהרות והגשרים לירושלים, אנחנו רואים – כי הרי כשישעיהו הנביא אמר שכולם ינהרו אל הר בית ה' ויקראו בשם ה' אחד ושמו אחד, כל העולם היה עובד אלילים, לא היו דרכי תחבורה, ירושלים הייתה כפר קטן, והינה זכינו בדורנו שהר בית ה' עומד בתפארתו, שירושלים עומדת בתפארתה. הממשלה הזאת, בהובלת השר לביטחון הפנים, הוציאה מההר את אותם גורמים אלימים שחיללו את המקום הזה ופגעו בו, ופגעו בראש ובראשונה באסלאם ובמסגד. והינה, ברוך השם, חזרנו. גם חברי הכנסת הם בני אדם; הר הבית פתוח לכול, חוץ מחברי כנסת. מתחילים בתהליך שראש הממשלה הודיע עליו, ואז מייד קופצים אנשים, הן מהצד הזה והן מהצד הזה, ומאיימים ומצדיקים אלימות, כלפי מי? כלפי אנשים שיבואו להר הבית. אני קורא לכל מי שבציבור, ואני קורא לעם ישראל: בואו להר הבית בקדושה ובטהרה; ואני קורא למנהיגי הציבור הערבים והחרדים: אל תצדיקו אלימות, תגנו אותה, ואל תאיימו עלינו. ואני אומר לכם, רבותיי, ככל שיבואו יותר אנשים בכבוד ובהדר, ובהתאם להלכה, בקדושה ובטהרה, למקום הקדוש הזה, כך יש יותר סיכוי שיהיה פה שלום אמיתי בעולם הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אמן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. שלוש דקות אדוני, לרשותך, בבקשה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, תגידו, אתם השתגעתם? זה מה שמעניין אתכם ברבנות הראשית? שני נציגים מתוך 150? היו"ר בצלאל סמוטריץ: חמישה. אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אבל אתם תשפיעו על שניים, הרי שניים כאילו מחולקים קואליציה–אופוזיציה, לא משנה, בסדר? יש 150 אנשים בגוף הבוחר, 15 נשים – בצלאל, שמעת? עליזה לביא (יש עתיד): מה זה 15? אלעזר שטרן (יש עתיד): במקרה הטוב, 15 נשים. עליזה לביא (יש עתיד): איך? עוד לא הגענו לשם. אלעזר שטרן (יש עתיד): זה מה שאתם עושים, על עוד שני נציגים מהכנסת או לא מהכנסת, איזה רבנים ראשיים בחרתם? מה, הם קידמו את דמותה היהודית של מדינת ישראל? קירבו אנשים ליהדות? קידמו את הכשרות? צמצמו את השחיתות בכשרות? בזה אתם מתעסקים? רצינו – בפעם הקודמת – לצרף נשים לגוף הבוחר. הרי בינינו, לא שומעים, הן הסובלות הכי גדולות מהרבנות הזאת, הן וצה"ל. זאת רבנות ראשית שאוסרת על נשים לשרת בצה"ל. אותה בחרתם. עכשיו, יכול להיות שאם היו בגוף הבוחר קצת פחות גברים וקצת יותר נשים – – – ינון אזולאי (ש"ס): – – – הם קידמו את היהדות, מי אתה שתדבר עליהם בכלל? מי אתה שתדבר על הרבנים הראשיים ככה? אלעזר שטרן (יש עתיד): בצלאל, אני לא יכול ככה, תקזז לי. קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): מסתדר מצוין – תן לי בכתב. תן לי בכתב שאני מסתדר מצוין. קריאה: – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני מסתדר מצוין, בגלל שאתם מסדרים אותי מצוין. ינון אזולאי (ש"ס): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): זאת רבנות ראשית שאנחנו, הכנסת הזאת, מאפשרת לה להפלות נשים. כמעט אין נשים בגוף הבוחר, ואתם הולכים לכבשת הרש – לשניים-שלושה חברי כנסת שיהיו שם? הרי דודי, ממילא הרבנות, אתם מחליטים מי זה. החלטתם קודם וגם לפני זה, הקואליציה הזאת. דוד אמסלם (הליכוד): תגיד מה אתה רוצה. אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך מה אני רוצה? דוגרי עכשיו, באמת. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני אגיד לך, הינה, אני רוצה – אני, לא אכפת לי ועדת הכנסת או לא, בתנאי אחד – – ינון אזולאי (ש"ס): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – שלא יהיו ארבע, חמש או 15 נשים מתוך 150. ינון אזולאי (ש"ס): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): אני רוצה שבגוף הבוחר של הרבנות יהיו, אתה יודע מה? כמו שסיכמתי עם הרב בן-דהן בפעם הקודמת, 35 נשים; יישאר רוב אורתודוקסי לרבנים אורתודוקסיים – לא רוב, 50% פלוס עשרה, אבל תנו גם מקום לנשים לבחור. ינון אזולאי (ש"ס): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): תראו את התוצאות. אתה יודע, אתה בעד שירות נשים בצה"ל, אתה בראש ועדה שעומדת שם, נכון? אתה יודע שהרבנים הראשיים של היום נגד שירות נשים בצה"ל? אולי אם בגוף הבוחר היו קצת יותר נשים – – – ינון אזולאי (ש"ס): – – – הם הולכים לפי ההלכה, הם לא כמוך. דוד אמסלם (הליכוד): לנו בכנסת יש נציגים – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, אני הבנתי את זה, דודי. דוד אמסלם (הליכוד): אם הסוגיה היא הנשים – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): לא, דודי, תן לי להגיד לך משהו, אני נותן לך, לא לוועדת הכנסת; שיושב-ראש הקואליציה יקבע את חמשת חברי הכנסת. בתנאי אחד: שתדאג שיהיו שם 30–40 נשים בסך הכול. אחרי זה אתה הולך איתי. אתה עושה צחוק, מטריד את הכנסת מי בוחר שני נציגים או שלושה או חמישה? תדאג שיהיו נשים בגוף הבוחר הזה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): מצביעות הליכוד, ארגוני הנשים של הבית החרד"לי, של מה שאתה רוצה – אבל בזה תטפל; לא תלך איתנו כל פעם לעוד נגיסה, איך הקואליציה מוודאת שיש רבנים שמתנגדים לשירות נשים בצה"ל. זאת הרבנות הראשית של היום. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. השר אורי אריאל רוצה לבוא ולהגיב, לשאת דברים. לאחר מכן – חבר הכנסת אמיר אוחנה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חורג ממנהגי – אני לא זוכר שאי פעם עליתי בצורה כזאת לדיון, לפי עצת חברי חבר הכנסת סמוטריץ. אנחנו נמצאים בתקופה שנקראת שלושת השבועות, בין המצרים, בין י"ז תמוז, שהוא צום – צמנו – לבין תשעה באב, שהלוואי ולא נצום כי תבוא הגאולה כבר, אבל ככל הנראה עוד נצום. ואז גם פה, גם הרבנות הראשית – יש חברי כנסת שמטרתם זה להשמיץ, להחרים. רוצים לדבר על נשים בגוף הבוחר אבל חייבים להשמיץ אחרים, וכן הלאה. אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: במדינת ישראל, כמו שיש כנסת אחת ויש בג"ץ אחד ויש ממשלה אחת, יש רבנות ראשית אחת. לא יהיו פה שתי רבנויות – לא רפורמים, לא קונסרבטיביים, לא אחרים – – יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אפשר רבנות יותר שוויונית. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – רק הרבנות הראשית תקבע מה יהיה בכותל המערבי, כי זה החוק, זו המציאות, וראוי לתת לרבנות את כל הגיבוי. מי שהקים את הרבנות הראשית לפני שנים רבות היה הרב קוק, זכר צדיק לברכה. הרבנות היא זאת שצריכה להגיד מה זה פיקוח נפש לצורך היתרי עבודה, היא זו שצריכה לטפל בנישואין, בגירושין, בכשרויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): והנשים מפריעות לזה, אדוני השר? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: בכל הדברים הללו האחריות היא של הרבנות הראשית. מי שרוצה לדבר על תוספת נשים – זה דבר שראוי לדיון. אמרתי את זה, ואני חוזר ואומר: למה בדרך צריך להרוס דברים טובים כדי להגיד את מה שיש לך לומר? זו תופעה, בלשון המעטה, מוזרה, בטח לא מתאימה ליהדות, בטח לא מתאימה בשלושת השבועות, ובטח לא נכונה לרבנות הראשית. אני מסיים את דבריי בדברי חיזוק לשני הרבנים הראשיים, הרב יוסף והרב לאו, ולמועצת הרבנות הראשית, ברכת כהן: חזקו ואמצו והמשיכו להגדיל תורה ולהאדירה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר אורי אריאל. אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני אחלק את דבריי לשני חלקים. 1. להמשיך את דבריו של אורי אריאל על היותה של הרבנות הראשית האחת והיחידה. תמיד תהיה רבנות ראשית אחת, כמו אלוהים אחד. אתם התבלבלתם, אורי אריאל. אני לא מתווכחת אם יש אלוהים או אין אלוהים – אין לי סוגיה כזאת בחיים שלי, אבל מי שמאמין או מאמינה שיש אלוהים ומאצילה את הדבר הזה, ומתבלבלת וחושבת שהרבנות הראשית היא אלוהים, יש לה בעיה קשה מאוד מאוד. רבנות ראשית זה קונספט לא יהודי בעליל. זה דבר שהושת על היהודיות והיהודים בישראל על ידי השלטון העות'מאני, ואחר כך ירש אותו המנדט הבריטי, שגם הוא הגיע לכאן כשלטון זר, וראה שיש פה כל מיני עדות, אז אמר: מאה אחוז, מיסים ותחבורה וחוקים אזרחיים זה עליי, אבל אתם, את העניינים הפנימיים שלכם תסדרו ביניכם. אז אני מצמיד לכם – אני ממנה מוסלמי ראשי ונוצרי ראשי ויהודי ראשי, ואתם תנהלו את העניינים שלכם בעצמכם. בא העם היהודי להקים את הריבונות המחודשת שלו בארצו ומה עשה? שם על עצמו – ככובש זר על עצמו – את המוסד הזה של רבנות ראשית ורב ראשי. ואוזלת ידה והוויתור של המדינה על סמכותה לטיפול בענייני המעמד האישי הם אחד מסממני הגלות הקשים ביותר של ישראל בתוך מדינת ישראל היום, במקום להיפטר מהדבר הזה, ולאפשר פלורליזם – כן, את המילה המגונה הזאת, פלורליזם – שכל אחד ואחת תהיה דתייה לפי דרכה, יהודייה, כמובן, מוסלמית, נוצרית. אנחנו השתנו על המוסלמים את אותו דבר, הרי גם אצלם אנחנו לא נותנים להם אפשרות להתחתן בנישואים אזרחיים, גם אותן אנחנו מכריחות ומכריחים להיות כפופים לקאדים, שאנחנו ממנות או ממנים להם. מינוי של רב על ידי שלטון זה קונספט זר, מעולם לא היה יהודי. רבנים תמיד צמחו פה מתוך הקהילות שלהם, ומהן הם קיבלו את המנדט ואת הזכות והסמכות לפסוק בעניינן ולנהל להן את החיים. הם מעולם לא מונו על ידי שלטון, אלא אם הוא היה שלטון זר. הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה הדברים שאמר פה השר יריב לוין. מה אמר פה השר יריב לוין? הוא אמר: הפסדנו, אז אנחנו עכשיו לא מתחשבים בכם יותר. מספר הפעמים שהקואליציה הזאת הפרה את הכללים ברגל גסה ודרכה על הכללים – לא רק הדמוקרטיים אלא גם על הנוהגים וגם על הסכמות שהיו כאן – באמת, זה קורה בוועדות מדי יום ביומו. אבל היום אתם כבר הגעתם למצב שאתם אומרים בפה מלא, בריש גלי: הפסדנו, אז אנחנו משנים לכם את הכללים, חפשו אותנו. זה מה שקורה כאן עכשיו, וזאת בושה מהממת. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, שלושת השבועות אמרת, השר אורי אריאל, וחבל שהדיון הזה הוא לא לכבודה של הרבנות. הוא לא מביא אהבת חינם, הוא מביא רק שנאת חינם. איך יכול להיות שבבית הזה, שמבקש מהציבור שינהג בהבנה, רוגע נעימות, ובטח ובטח במחלוקות – אנחנו כאן לא יודעים להחליט בינינו מי יהיו חמשת הנציגים לבחירה של אספה של הרבנות הראשית. תראו איך אנחנו בעצמנו מדרדרים את השיח. מה ביקשנו? אני רוצה להיות חברה בין החמישה. למי אני פונה? איך זה קורה? הרי זה לא יקרה: תשב ועדת הכנסת וגם תבחר את האנשים שלה מהקואליציה. למה? אם באמת חפצה נפשך לחזק את מעמדה של הרבנות הראשית – שגם כך נחלשה מאוד בקרב הציבור, ותראו כמה חבר'ה צעירים לא רוצים בכלל להגיע לביורוקרטיה הדתית, לא רוצים להתחתן בנישואים דתיים, ולא כי הם לא אוהבים את היהדות, לא כי הם לא גאים להיות יהודים, אלא כי הביורוקרטיה היהודית המאיסה את עצמה עליהם – זאת שצמחה פה, במדינת ישראל; זאת שצמחה פה, שלא הכרנו אותה לאורך הדורות וההיסטוריה היהודית. אז מה אנחנו מבקשים ומבקשות? שיהיה פה בבית הזה הליך דמוקרטי של בחירה של חמשת הנציגים שיבחרו את האספה הבוחרת. וכן, עוד דבר. בפעם הקודמת עשינו פה מעשה משותף, קואליציה ואופוזיציה, ניסינו לראות איך אנחנו מתקנים, ומתוך החמישה בחרנו שלוש נשים. היינו השרה רגב, השרה גמליאל ואני, ובחרנו והבנו כולם שצריך שתהיינה יותר נשים, כי אין נשים בגוף הבוחר. והייתה ראש העיר מרים פיירברג, והיו עשרה נציגי ציבור; בהסכמת שר הדתות, שהיה אז השר בנט, הוא מינה עשר נשים נציגות ציבור, וכך הגענו ל-15. ואני פניתי גם ליו"ר הכנסת שיאפשר וימליץ למליאה שהבחירות תיעשינה כאן, וגם שימליץ את המלצתו שהכנסת, לאור המצב שלא הצלחנו לתקן בחקיקה – וניסינו, וביום ראשון עולה הצעת החוק שלי, שמבקשת בחוק לשנות את ההרכב של הגוף הבוחר ובאמת לראות איך תהיינה יותר נשים. ולמה אין נשים? כי רוב בעלי התפקידים זה מתפקידי הרבנות וראשי ערים. אנחנו יודעים שזה לא המצב במדינת ישראל. ואם באמת – בשלושת השבועות, בין י"ז תמוז, אדוני השר אריאל, לתשעה באב, אתה הראשון שצריך לבוא ולראות איך אתה מחזיר את האמון ברבנות הראשית, ולא לבוא ולהטיח בנו, באופוזיציה. לא. לכם יש את הכוח, אז מה? במקום זה אתם לוקחים את הכוח, גוררים אותנו לוועדת הכנסת. אין לנו שום מושג מה יקרה שם, תבחרו את חמשת הנציגים של הקואליציה, ואז תבואו לדבר על אהבת חינם. תבואו לדבר על אהבת חינם. אתם יודעים מה, הציניות בבית הזה עוברת גבולות, אבל מול בורא עולם – מה תגידו לבורא עולם? הכוח במשמרת שלכם. אתה רוצה לתקן, נכון? אז תמשיך להוריד את הראש ולא להקשיב למה שאני אומרת. בסופו של דבר אני מבקשת מכם, מבקשת מכם לחשוב איך עושים את זה נכון יותר וטוב יותר. כי הרבנים הראשיים והאספה הבוחרת של הרבנות הראשית, בסופו של יום – גם אם יש פה אנשים שבאמת חושבים שצריך לעשות את זה אחרת – בסופו של יום זאת הרבנות הראשית שלנו. ואנחנו צריכים לראות איך את מועצת הרבנות הראשית אנחנו נבחר שישרתו את הציבור בישראל כולו ויגלו רגישות לחברה הישראלית. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לומר לך, יש רבנות אחת – אתה צודק – אבל אין זרם אחד. אתם צריכים להבין את זה ולקבל את זה, שזה לא יכול להמשיך להיות עסק פרטי שלכם, ויבוא היום שבו אתם – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אין רק מה שאתה מכיר ואין רק מה שחבר הכנסת אזולאי מכיר, ואם אנשים לא מתנהגים כמוכם, זה לא אומר שאתם לא בסדר. קריאות: – – – מאז אלפי שנים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני יודע, אבל זה חוק כי אתם עושים את החוקים. הלוואי, אין לי את הרוב – ודאי. אין לי את הרוב. אגב, אתה יודע, השר אריאל, שאם הייתה פה הצבעה חשאית בקרב חברי הכנסת, חשאית, בלי ענייני קואליציה–אופוזיציה, היה רוב פה לרבנות אחרת, לנישואים חד-מיניים, לנישואים אזרחיים. הציבור הישראלי, ברוב הסקרים, הוא ציבור ליברלי והוא לא חושב כמו שאתה חושב. אבל אני לא רוצה לבזבז על זה את הזמן. ינון אזולאי (ש"ס): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): תודה, חבר הכנסת אזולאי. אני לא מצליח לשמוע אותך, ואני שמח שזו קריאת הביניים הראשונה שלך אליי, אז מזל טוב. יהיו לך עוד רבות. קריאה: – – – אין מה לעשות. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אני רוצה לומר משהו לגבי הפרוצדורה. לפני שלושה שבועות ישבנו בוועדת ההסכמות עם יושב-ראש הכנסת. סוכם עם יושב-ראש הכנסת שהבחירה של נציגי הכנסת לרבנות תהיה במליאה. במליאה זו הצבעה חשאית והכול יכול לקרות. שבוע לאחר מכן הגיע יושב-ראש הקואליציה – – – קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): שבועיים, אין בעיה. דוד אמסלם (הליכוד): לא היה סיכום, אמר את זה היושב-ראש. אני שמעתי. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה אמרת ליושב-ראש: אדוני היושב-ראש, מה שתחליט. אמרת או לא אמרת? דוד אמסלם (הליכוד): – – – אחרי שעתיים חזרתי אליו, אבל לא משנה. יואל חסון (המחנה הציוני): אליו, לא אליי. דוד אמסלם (הליכוד): לא אליך, אני מדבר איתו. יואל חסון (המחנה הציוני): בסדר גמור, מאה אחוז. ואז שבוע אחרי זה בוועדת ההסכמות ישבת והודעת, הודעת לי שזה הולך להיות בוועדת הכנסת, והודעת לי שאתם תחליטו מי יהיה ואתם תקבעו, ואני אמרתי לך: אולי נדבר על זה? אולי ננהל משא ומתן, כמו שבדרך כלל עושים בסוגיות כאלה? והודעת לי, ואפילו דפקת על השולחן. אמרת: אני אחליט; אנחנו נחליט; אני לא חייב להתייעץ איתך; אני לא חייב להתייעץ עם האופוזיציה. אז התגובה שלי הייתה לעניין הזה שאתה, באותו שבוע, וגם אחר כך, קיבלת, מה שנקרא, יחס זהה מצד האופוזיציה. ואני אומר לך, אנחנו מתנגדים שזה יהיה בוועדת הכנסת. אנחנו נצביע נגד ועדת הכנסת. אני הסכמתי שזה יהיה היום כי צריך שבועיים על פי החוק ואני לא רציתי שהדיון יהיה בזמן פגרה, בשקט, כשאין פה אף אחד, ואתה תוכל לעשות מה שאתה רוצה. לכן, אני העדפתי שזה יהיה בזמן הכנס. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אני אגיד לך משהו, ואני אומר את זה בצורה ברורה, אני חושב – – – דוד אמסלם (הליכוד): דרך אגב, האם אני יכול להעיר רק הערה אחת? יואל חסון (המחנה הציוני): אם היושבת-ראש מוכנה. דוד אמסלם (הליכוד): אם אתה מרשה לי. זה מתחבר לתשובה של השר לוין. באותו יום זה היה אחרי שהרצוג עשה את המחטף בסוכנות, ואני קשרתי את הכול להכול. יואל חסון (המחנה הציוני): הבנתי, קשרת הכול. דוד אמסלם (הליכוד): אם אתם עושים מחטפים פה – אתם, מה קורה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה תעשה מחטפים שם. דוד אמסלם (הליכוד): לא. קריאה: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): על הסוכנות. דוד אמסלם (הליכוד): – – – אתם פה עושים לנו מחטפים, ואתם הרי אתם צועקים את טענת הקוזאק הנגזל. אתם – – – אותנו ואחרי זה אתם רוצים – – – הכול, למה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – אם ככה נראית הרבנות וככה נראית מדינת ישראל היהודית, אנחנו מעדיפים את הליברליות שכאן. תקבלו את זה, תפנימו את זה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אבל אתם, אתם מרמים אותנו פה, זה בסדר, ואחרי זה אתם טוענים את הטענה שכאילו אתם צדיקים גדולים שם – אם אתה לא הגון, אתה לא הגון. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – יואל חסון (המחנה הציוני): חבר הכנסת אמסלם, יו"ר הקואליציה, אני יכול להגיד לך משהו. כמי שמכיר את ענייני העם היהודי מקרוב והיה נשיא הקונגרס הציוני ומכיר איך מתנהלת שם הפוליטיקה הפנימית, אני אומר לך מידיעה – ואני ידעתי שלושה שבועות לפני שכל עם ישראל ידע שהרצוג הולך להיות יושב-ראש הסוכנות – אני אומר לך, אני אומר לך, שהאמריקנים, אלה שמקבלים את ההחלטה, התחננו בפני ראש הממשלה: תן לנו מועמד, תן לנו נציג, וראש הממשלה לא נתן להם, לא ייצג אף אחד, לא באמת רצה. אני אציע לך תסריט נוסף. יכול להיות בכלל שראש הממשלה מאוד רצה שהרצוג יהיה יו"ר הסוכנות כדי שיעזור לו בבעיות המאוד-מורכבות שיש לנו עם העם היהודי, שזו בעיה בפני עצמה. אבל אני רוצה לחזור, ברשותך, גברתי. היו"ר רויטל סויד: ולסיום. יואל חסון (המחנה הציוני): הפריעו לי, אז תני לי עוד דקה, ברשותך. תני לי עוד דקה, ברשותך. דוד אמסלם (הליכוד): דיברת כבר. תקבל דקה, לא אכפת לי. אבל כבר דיברת שתי דקות לפני – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בדיבורים אתה נדיב, אתה נותן לי. תהיה נדיב בדברים אחרים. גאון, נדיב ואכזר, אבל יש גם נדיב ליד האכזר. היו"ר רויטל סויד: תן לו לסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אבל אני אגיד לך רגע משהו, אני אגיד לך. אדוני, תראה, אתה הודעת שאתה תעשה רשימה כפי שאתה חושב. אז אני אומר לך מה שאנחנו חושבים: צריכה להיות הידברות עם האופוזיציה כדי לוודא: 1. שיש נציגי אופוזיציה בתוך ההרכב הזה; 2. שיש ייצוג לנשים בהרכב הזה. ואני מודיע לך שני דברים: 1. אם תעשה את זה לבד אין לך שום רשות וסמכות לקבוע לאופוזיציה מי יהיה הנציג שלה. אם תחליט פתאום שיש שם נציג אופוזיציה, תצטרך להידבר איתנו כאופוזיציה; 2. אני אומר לך בצורה ברורה – וזה לא איום, זו הבטחה – שאם אתה בעניין הזה תתנהל באופן חד-צדדי אנחנו בשבועיים האחרונים של המושב נתנהל באותו מטבע ונגיב בחומרה כאופוזיציה, אם תתנהל בהתנהלות חד-צדדית. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת נחמן שי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. יש דבר שנקרא מנהג המקום. מנהג המקום זה דבר חשוב. מנהג המקום – מתי הוא הופר לראשונה, גברתי? מתי, חברי הכנסת? מנהג המקום הופר לראשונה בוועדה למינוי שופטים. מאוד פשוט: באה הקואליציה וכפתה על הקואליציה ועל האופוזיציה דאז, שנקראה אופוזיציה, ישראל ביתנו, ואמרה: לנו יש דיל. היא לא אמרה אצלנו יש לנו דיל – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת פורר, אתה לא היית פה. חבר הכנסת פורר, אתה לא היית פה. חבר הכנסת שלח ואני היינו הנציגים של האופוזיציה כמועמדים. באה הקואליציה ואמרה: חבר כנסת אילטוב הוא נציג האופוזיציה. עכשיו, אין לי שום דבר אישי, חס וחלילה, נגד חבר הכנסת אילטוב. אבל כל כך היה ברור שלא מדובר באופוזיציה אמיתית, וזה נקרא מנהג המקום. מנהג המקום אמר: יש נציג לקואליציה, נציג לאופוזיציה. לימים כמובן באנו והנחנו הצעת חוק. חברת הכנסת ציפי לבני הניחה הצעת חוק שקובעת באופן אבסולוטי, שיהיה קבוע שיש נציג לקואליציה ונציג לאופוזיציה. למנהג המקום יש חשיבות, אדוני יושב-ראש הקואליציה. אותו כנ"ל בנושא נציגי הכנסת למועצת הרבנות הראשית. כן, אתה יודע מה, אדוני? אני מקבלת את הכלל שהרבנות הראשית היא רבנות אחת. כפי שאמר השר אריאל. נצטרך לראות איך אנחנו מטפלים בנושא הזרמים. השבוע סוף-סוף אתם התחלתם להתייחס קצת יותר ברצינות לנושא רחבת רובינזון, אחרי ששרות זרקו את תפוח האדמה הלוהט הזה מהן. לפחות השר שטייניץ היה מפסיק הגון על מנת לקחת את זה על עצמו, ואולי לפתור את זה. אבל בסופו של דבר מנהג המקום אומר שיהיו גם נציגי אופוזיציה וגם נציגי קואליציה. אבל אתם לא – אתם רוצים עריצות הרוב. מה זה קשור להרצוג? לא קשור להרצוג. אבל אם כבר יש סיבה למסיבה, בואו נעשה אותה כולנו ביחד ונחגוג. מה הבעיה? בואו נגיד שהכול בגלל שהרצוג העמיד את עצמו כמועמד לסוכנות. לא משנה כל שיחות השכנוע. האמת היא, חבר הכנסת חסון, אני ממש משוכנעת שבסתר ליבו, ככה עמוק עמוק פנימה, מה שרה"מ בחיים לא יאמר, זה שהוא באמת, כמו שאמרת, רצה שהרצוג יהיה – כמעט יצא לי נתניהו מאוחדת – הוא רצה שהרצוג יהיה יושב-ראש הסוכנות היהודית. נקודה. הוא יודע שהוא זקוק לו שם הרבה יותר מאשר כל אחד אחר. הוא יודע שכל מועמד אחר שהוא בכלל שקל אותו או חשב עליו לא יודע להתנהל מול האמריקנים, מול יהדות אמריקה, כמו שהרצוג יודע להתנהל, אז הוא רצה אותו. מה זה קשור למועצת הרבנות הראשית, גברתי? לא קשור. אבל מה זה חשוב, כי אם אנחנו יכולים לערבב כאן ולריב על עוד משהו אז אדרבה, בואו נריב על עוד משהו. אני מציעה שאנחנו נפסיק לריב ונהיה אחראים מספיק כלפי הבית הזה. לא הכנסת העשרים, הכנסת העשרים-ואחת – הכנסת החמישים, נהיה אחראים כלפיה ונגיד שמנהג המקום יש לו משמעות ולהסכמות יש משמעות. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת נחמן שי. לאחר מכן – חבר הכנסת יוסי יונה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, יש פה שתי סוגיות. אחת חצי פוליטית: איך תיערך הבחירה. אני מבין שהקואליציה רוצה להעביר את הנציגים שלה ורוצה להתעלם מהאופוזיציה – קרבות שגרתיים. לפעמים הרוב מנצח. אפשר לנסות להתגבר על הרוב בהצבעה חשאית – זה מה שאנחנו רוצים. לא יודע מה יקרה פה בסוף. דוד אמסלם (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אם אנחנו עושים את זה במליאה זה חשאי. דוד אמסלם (הליכוד): אם זה היה הפוך, גם הייתם רוצים שזה יהיה חשאי? נחמן שי (המחנה הציוני): אני חושב שזו צריכה להיות הצבעה חשאית, כמו שאנחנו בוחרים נציגי כנסת להרכבים אחרים. דוד אמסלם (הליכוד): אם זה היה הפוך אתם הייתם – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה לא? למה לא? נחמן שי (המחנה הציוני): אני לא יודע. אם זה היה הפוך זו תמיד שאלה לא טובה. זה כמו השאלה מה בגין היה עושה או מה רבין היה עושה. לא שואלים, כי אנחנו לא יודעים. דוד אמסלם (הליכוד): תשובה של – – – נחמן שי (המחנה הציוני): זה כבר מזמן לא היה, זה כבר מזמן לא היה, דודי אמסלם. אבל זה יהיה. גם את זה אסור לשכוח. אבל אני אומר, זו שאלה אחת, נראה איך תסתיים. השאלה האחרת היא יותר הגוף הזה ששמו הרבנות הראשית. ההתייחסות שלו לכלל היהודים בעולם; את זה אנחנו חווים כל הזמן; חווים את זה בהתמודדות הבלתי-פוסקת של הזרמים היהודיים, של יהדות שהיא שונה – צריך להודות –מהיהדות שאנחנו מכירים בארץ, ומחפשת את מקומה גם בארץ, ובכלל, על מפת היהדות. עם הזמן, המאבק הזה נעשה מצד אחד קשה יותר ומצד אחר בלתי אפשרי, כי הכוח הפוליטי שיש ליהדות האורתודוקסית בישראל דוחה את הזרמים הללו מתוך המחנה היהודי, בוודאי ובוודאי כשמדובר בישראל. האי-נכונות ללכת לקראתם בעניין שהוא לא מהותי בעיניי, הוא לא מהותי, כמו איזושהי רחבה ליד הכותל, או כמו לקבל אותם – פעם בבית הנשיא לא רצו לקבל אותם – או כמו מחוות אחרות שצריך לעשות למענם, משדרת להם דבר אחד: אתם לא רצויים פה. מדינת ישראל – מדינת העם היהודי, מדינה יהודית, דמוקרטית – אסור לה לדחות את היהודים הללו, וזה מה שקורה בפועל. הרבנות מובילה את המערכה הזאת, הרבנות מובילה את זה, והיא זו שגם משכנעת – היא לא תמיד צריכה לשכנע, אלא היא מנחה חברי כנסת לנהוג בהתאם – וגם מנצלת את הכלים הפוליטיים שקיימים במדינת ישראל, או משלימים אותם בדרך כזו או אחרת. אסור לנו לקבל את המצב הזה, חברים וחברות. כל מי שפתוח פה. כל מי שחושב באופן הגיוני, כל מי שמסתכל קדימה – לא רק רואה את העבר, אלא גם את העתיד – חייב לחפש דרכים כדי לחבק את הזרמים הללו ואת היהודים הללו, אם אנחנו רוצים, ואני מאמין שאנחנו רוצים כולנו שיהיה עתיד לעם היהודי. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת יוסי יונה. לאחר מכן – חבר הכנסת אחמד טיבי. יוסי יונה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, יושב-ראש הקואליציה דוד אמסלם, אני פונה אליך, ואני רוצה לשאול אותך שאלה. תשמע, אנחנו עוסקים בוועדת ההסמכה. דוד אמסלם (הליכוד): תפעילו את השעון. יוסי יונה (המחנה הציוני): תפעילו את השעון. דוד אמסלם (הליכוד): היושבת-ראש לא מפעילה את השעון, היא מרותקת לדברים שלך. יוסי יונה (המחנה הציוני): גם אתה, אני מקווה. דוד אמסלם (הליכוד): נכון. אבל אני לא – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אז הינה, בסדר, זכיתי מן ההפקר בעוד כמה שניות במליאת הכנסת. היו"ר רויטל סויד: הוא כבר בזבז לך אותן, זה בסדר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו נקזז לך אותן, אל תדאג. היו"ר רויטל סויד: כבר קיזזתם. יוסי יונה (המחנה הציוני): בכל אופן, דוד, באמת, תשמע, אנחנו מדברים פה על ועדה להסמכת הרבנים. מה, הרי אתה מעלה על נס – ואני נוטה להאמין לך שאתה רוצה לזהות את המרכיבים של החברה הישראלית שעושים אותנו ציבור משותף, אתה יודע: אחווה, ערבות הדדית, מסורת משותפת. ואז אתה בא בהחלטה, ואני באמת, פונה אליך ואומר לך: איך אתה מקבל החלטה כזאת שאתה רוצה להדיר חצי מהאנשים, חצי מהבית הזה? החצי הזה מייצג חצי מהעם, בסופו של דבר. אתה יכול לקבל החלטה כזאת, – בעוד שאתה כל הזמן רוצה לדבר על הערכים המשותפים, על המסורת המשותפת, על המשותף לנו ולכם, הינה, אתה רוצה לקבל החלטה שמדירה את החצי הזה מקבלת החלטה לגבי הדמויות הרוחניות, הדתיות, שחלק גדול מאיתנו עדיין – מה אני אגיד לך – מעריכים אותן. האם אתה לא חושב שבהחלטה כזאת שלך אתה עושה משהו שיש בו משום לקלקל, משהו שחותר נגד האחדות של החברה הישראלית? באמת, אני פונה אליך, אתה יודע, בשיחה כנה, לא קנטרנית, לא מתנגחת, אלא לשכל הישר שלך. כולנו יודעים שיש לך שכר ישר, באמת. אז לדעתי, השכל הישר שלך אמור להוביל אותך – לאחר שאנחנו מתדיינים בדיאלוג פתוח ורציני, ושוב, לא מתנגח ולא קנטרני – עכשיו תגיד, אתה יודע מה, לפעמים האופוזיציה מציגה איזשהו טיעון תקף, ואני שוקל מחדש את הטיעון הזה. עכשיו, אתה העלית טיעון, אני חושב, מול איילת, ואמרת: ולו הייתם אתם בשלטון הייתם נוהגים אחרת? נכון. עכשיו – who knows אני מקווה שכן, ואולי לא; תהיה אתה הטוב, תהיה אתה המאחד. אז עכשיו אתה בא ואומר: אוקיי, אולי הם לא היו הגורם המאחד, אז אני גם אהיה הגורם הלא-מאחד? איזה תהליך של הסקת מסקנות מתקיים כאן? הוא לא סביר. לכן, אני לא בא לכאן, עומד כאן ומתנגח בך ומבקר אותך, אתה יודע, כפי שאנחנו נוהגים לעשות – אתה אותנו, אנחנו אותך – אלא במקרה הזה, לדעתי, באמת, לדעתי, אם תשקול היטב את עמדתך – ואתה אכן מחויב לאחדות ולכך שהכנסת הזו, בסופו של דבר, בסוגיות מסוימות, כן יכולה לייצג את כלל העם; אנא שקול בדעתך את העמדה שהצעת כאן בתחילת הדברים. תודה, גברתי. סליחה על גזלת הזמן של הכנסת היקרה הזו. היו"ר רויטל סויד: לא גזלת כלום. תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת איל בן ראובן. מוותר? אז חברת הכנסת ציפי לבני אחר כך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני בדילמה. האמת היא, בא לי לנקום בכם. איך בא לי לנקום בכם? להתערב בכל מינוי של רב בכל יישוב, ולהחליט אם זה אשכנזי או ספרדי – למה? כי אתם מתערבים במינוי קאדים שרעיים. בוועדה למינוי קאדים שרעיים יש יותר יהודים נציגי הממשלה, או האופוזיציה, וזה צורם, צורם מאוד. אתם לא צריכים להתערב במינוי קאדים שרעיים, כי אנחנו בדרך כלל מסירים את ידינו, (אומר בערבית: נמנעים מלהתערב,) יא אבו חודייפא, מלהתערב בעניינים של יהדות או גיוס. קריאות: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אוקיי, עכשיו נתחיל. עכשיו נתחיל, גברתי. אני רוצה לדבר על נושא אחר, שקשור במוסלמים. על מסג'ד א-זיידאני פי טאבריה. האדה אל מסג'ד, בית המסגד הזה, הוא מוזנח, המסגד מוזנח. חבר הכנסת סגן השר כהן, המסגד הזה בטבריה מוזנח, סגור, אשפה בחוץ. הייתה רעידת אדמה בצפון – מקורה בכינרת, 4.2 – שגרמה לסדקים במסגד הזה יותר מאשר בעבר. ולכן, יש סכנה מוחשית לקיומו של המסגד הזה. אני זוכר שכשהוא הוקם, דאהר אל-עומר הרשה, הביא יהודים להקים בית כנסת באזור. נשאלת השאלה: למה ההזנחה הזאת של עיריית טבריה? למה לא מאפשרים למוסלמים שרוצים לשפץ, לחזק את הבניין? שמעתי שהממשלה והרשויות רוצות להפוך את המסגד הזה למקום תיירותי. למה מקום תיירותי, למה? חברת הכנסת גרמן, למה למקום תיירותי? זה מסגד, לפחות תנו לשפץ אותו. תנו למוסלמים שרוצים. אם אתם לא רוצים, יש מוסלמים שרוצים לתרום. אני היום קיבלתי שני טלפונים בנושא הזה. אני מקבל הרבה טלפונים לאחרונה לגבי המסגד הזה הספציפי, בטבריה. יש אפשרות לשפץ אותו. יש מומחים לדבר. אם אתם לא רוצים לעשות, יש אפשרות לעשות את זה באופן עצמאי. אנשים מעוניינים ורוצים לתרום. ואני קורא (אומר בערבית: אני קורא לציבור לדאוג לשיפוץ המסגד הזה בטבריה ולתרום למען שיפוצו. יש אנשים שמודאגים מאוד מהנושא הזה.) ולכן, זה הזמן לאפשר את השיפוץ, כי אחרת הוא יקרוס. אם הבניין הזה יקרוס, זה יגדיל את הכעס, את השנאה; על דבר שנראה נורמטיבי, טריוויאלי, לאפשר את השיפוץ וחיזוק הבניין הזה, ופתיחתו – הוא סגור. עיריית טבריה נושאת באחריות, אבל גם ממשלת ישראל נושאת באחריות. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת – – – קריאה: – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): דאהר אל-עומר אל זיידאני. לפני יותר מ-100 שנים. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. ציפי לבני (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול כדאי שנבהיר: לקואליציה במדינת ישראל אין מונופול על היהדות, לגברים אין מונופול על היהדות, ולצערנו הרב, לרבנות במדינת ישראל יש מונופול על היהדות, כי זה מה שהיא קיבלה. התוצאה היא שאנשים צעירים, כאלה שיכולים להתחתן ברבנות – אני לא מדברת על אלה שרוצים להתחתן ולא יכולים להתחתן במדינת ישראל כי המונופול הזה נמצא בידי הרבנות – הולכים ומתרחקים מהרבנות, למרות שהם רוצים להרגיש קרובים ליהדות. ובעצם אנחנו נמצאים במצב שבו מתחילה להיות התנגשות בין הרבנות, בין המוסדות, לבין היהדות כפי שהיא – או כפי שהיא צריכה להיות: מקבלת, פתוחה, אוהבת. לקואליציה הרי כל זה הרי לא אכפת, כי אכפת להם ממדינה יהודית כקליפת השום. אכפת להם מהעסקנים, אכפת להם מהמינויים, וממש לא אכפת להם שעל הדרך הרבה מאוד יהודים צעירים ירגישו מנותקים מהיהדות עצמה. הקואליציה הזאת רק כוח: לדרוס, לדרוס, לדרוס. אמר פעם מנחם בגין, שהיה ראש אופוזיציה עוד לפני שהחליטו שיש חוק של ראש אופוזיציה – איך הוא קרא לזה? כת שלטת העומדת מעל החוק, ככה הוא קרא לממשלה של אז. אבל מנחם בגין רצה להגיע לשלטון כדי לשנות. ביום שהוא הגיע לשלטון הוא הפך להיות ממלכתי. איפה מנחם בגין ואיפה אתם? איפה ההדר הבית"רי ואיפה אתם? איפה שמירה על זכויות מיעוט של ז'בוטינסקי ואיפה אתם? ואתם יודעים מה, אנחנו מייצגים לא רק את חברי הכנסת שיושבים כאן. אנחנו מייצגים מיליונים מאזרחי ישראל שהצביעו עבור הדרך שלנו ועבור מה שאנחנו מייצגים. אנחנו מייצגים מיליונים של יהודים שלא חיים במדינת ישראל, שרוצים להיות חלק ממדינת ישראל, שמגינים על מדינת ישראל בכל מקום, ותורמים לה ושולחים את הילדים שלהם גם להיות חיילים בודדים בצבא הגנה לישראל, והממשלה הזאת מצפצפת עליהם, ובוכה אחר כך שאוי אוי אוי לראש הסוכנות היהודית נבחר אדם שמייצג את אותם ערכים ליברליים יהודיים כפי שאנחנו מאמינים בהם. אבל הקואליציה, יש לה טבע של יללות. אוי אוי אוי. עוול בעוול. אכלו לנו, שתו לנו, ועכשיו אנחנו נגרום עוול לאחרים. כל כך מאפיין את כל הליכוד. זוכרים את העוול של שנות ה-50? עולים לשלטון, נגרום עוול לאחרים. וכך גם כאן, רק שגם זאת איננה האמת. רק להזכיר: דיבר השר לוין על מה היה, שעשו איתו עסקה והפרו, ואני רוצה להזכיר את היום שבו לוועדה לבחירת שופטים – שגם היום אין בה נציג לאופוזיציה וכל חוק שאנחנו מגישים בעניין נדחה – עמד להיבחר חבר כנסת מסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר שעמדתי בראשה, קדימה, 28 מנדטים. אבל ביבי כמו ביבי עשה דיל עם השר היושב כאן היום במליאה כדי שהוא ייבחר מטעם האופוזיציה, ולא יהיה מה שהיה עד לאותו זמן, שבעצם נציג המפלגה הגדולה היה. בוחש בתוך הדברים הקטנים האלה וקורא לעצמו ראש ממשלת העם היהודי. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת ציפי לבני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. יסכם חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. תעלה לסכם, בבקשה, ונעבור להצבעה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כשהועלתה ההצעה הזו שהנושא שלפנינו יעבור להחלטת ועדת הכנסת, קיבלתי הרבה פניות מחברי כנסת רבים, הגיעו אליי כיושב-ראש הוועדה ואמרו לי: תשמע, אנחנו רוצים את המינוי הנכסף. אז אני כל כך התפלאתי. אמרתי, במה מדובר הרי, אני מבין שזה חשוב להיות בוועדה למינוי, הוועדה שממנה את רבני ישראל, נכון? אם הבנתי נכון. זאת אומרת, זה לא אלו שממנים ישירות את הרבנים, זה אלו שממנים את אלו שממנים את הרבנים, אם הבנתי נכון, כן? לא, כי אני עדיין לא מכיר את הפרטים. עליזה לביא (יש עתיד): אני אסביר לך. יש חמישה חברי כנסת – – – שלוש ח"כיות, שרה, ונציגי ציבור, כולן היו נציגות ציבור. זאת שלא הייתה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יפה מאוד. עליזה לביא (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, אבל אני מבין, עליזה, חברת הכנסת לביא – – – עליזה לביא (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל זה לא מה שעומד פה לפנינו. מה שעומד פה לפנינו זה בכלל ההתנגדות של האופוזיציה שהנושא יעבור לסמכותי בוועדת הכנסת. הם לא מעוניינים שהנושא יעבור לוועדת הכנסת, הם רוצים להשאיר את זה במליאה. יואל חסון (המחנה הציוני): למה – – – במליאה? כי במליאה יש פה הצבעה חשאית, ואפשר לעשות את זה אחרת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני שואל, אבל, ממה נובע החשש, ממה נובע החשש? עליזה לביא (יש עתיד): אני רוצה להיות נציגת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני רוצה לדעת, רגע, שנייה, חברת הכנסת לביא – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבר הכנסת חסון, אני רוצה להבין ממה נובע החשש. מדוע אתם חוששים שלא ניתן לכם ייצוג? מדוע אתם חוששים מזה? יואל חסון (המחנה הציוני): אנחנו לא חוששים. אנחנו רוצים – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא. האם אתם חוששים מזה שאנחנו לא נאפשר לכם ייצוג? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו סומכים עליכם בעיניים עצומות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): למה אתם חוששים? יואל חסון (המחנה הציוני): מיקי, די, די, נו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אוקיי. עכשיו אני אשאל שאלת המשך. מאחר שהבנו שאתם חוששים, רציתי לדעת מדוע לא חששתם כשבוז'י הרצוג הציג את מועמדותו לסוכנות היהודית? למה אז לא חששתם שזו הפרה של סיכומים קואליציוניים ואופוזיציוניים שהיו במשך שנים? מדוע לא חששתם שנציג הליכוד יגיש את מועמדותו לראשות הקק"ל? למה לא חששתם אז? למישהו יש תשובה על זה? יואל, יש תשובות? מדוע לא חששתם? יואל חסון, מדוע לא חששתם כשבוז'י הרצוג הגיש מועמדות לסוכנות היהודית ומדוע לא חששתם שאנחנו בליכוד לא נגיש מועמד לקק"ל? למה לא חששתם אז? מדוע החשש מגיע דווקא עכשיו, במקרה הזה? אני אענה לך, כי זו שאלה רטורית, חבר הכנסת חסון: מהרגע שאתם יודעים שאתם מפירים את כל הסיכומים איתנו, ברור לכם שהסיכומים איתכם יופרו גם מצידנו. וברור לכם שאם זה יבוא לוועדת הכנסת, אכן קיימת סכנה ממשית שאף נציג אופוזיציה לא יהיה בוועדה הזו. ואני לא חולק על זה. אני אומר את זה בכנות רבה. למה? כי בסופו של דבר, סיכומים נועדו כדי לכבד אותם, ואתם באופוזיציה מסרבים לכבד את הסיכומים איתנו – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רק אם אתם עושים את הסיכומים האלה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – פעם אחרי פעם. גם בבחירה למינוי שופטים שחשבתם שנפגעתם כל כך נחרצות, היו שם סיכומים ברורים. חברת הכנסת רויטל סויד מונתה, גברתי היושבת בראש – – – היו"ר רויטל סויד: נבחרה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נבחרה, מונתה – – – היו"ר רויטל סויד: לא מונתה, היא נבחרה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נבחרה על ידי הקואליציה גם. יואל חסון (המחנה הציוני): זה ההבדל, מיקי – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): על ידי הקואליציה. בתמיכת הקואליציה. היו"ר רויטל סויד: אבל זה היה פה במליאה. יואל חסון (המחנה הציוני): פה במליאה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל זה בתמיכת הקואליציה. היו"ר רויטל סויד: לא. מה פתאום? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יכולנו גם להצביע נגדך. אנחנו הרוב, והצבענו בעדך. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: לא, סליחה. קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מה, לא? היו"ר רויטל סויד: היה דיל קואליציוני, ומי שהייתה מועמדת של הקואליציה הייתה חברת הכנסת נאוה בקר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אה, נכון, נכון, נכון. היו"ר רויטל סויד: אני הייתי מועמדת של האופוזיציה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה היה מחטף של האופוזיציה. נכון. היו"ר רויטל סויד: אני גברתי על המועמדת שלכם. קריאות: – – – היו"ר רויטל סויד: עכשיו, סליחה, חבר הכנסת מיקי זוהר, מחטף זה כשעושים איזה משהו מאחורי הגב של מישהו. פה הייתה הצבעה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל היו כמה בקואליציה שהצביעו מאחורי הגב של הקואליציה. היו"ר רויטל סויד: זו בעיה שלכם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה משהו אחר. היו"ר רויטל סויד: פה הייתה הצבעה חשאית במליאה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני גם זוכר, אגב, את אותו יושב-ראש קק"ל עושה לך לובינג בקואליציה, מדבר עם ח"כ-ח"כ שיצביעו בשבילך. היו"ר רויטל סויד: אני מקווה שכל החברים שלי שיושבים פה עשו לובי בשבילי, לא רק הוא. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, לא. רק הוא, רק הוא. אני אומר לך, רק הוא. ואחר כך כשעשינו – – – היו"ר רויטל סויד: אני יודעת שמה שאתה אומר זה לא נכון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רק הוא. רק הוא. אני אומר את האמת. היו"ר רויטל סויד: חבריי יודעים שאני יודעת שגם הם עבדו בזה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רק הוא עשה לך לובי. כל השאר לא דיברו מילה בשבילך. אבל אני אומר שוב. אנחנו, כשעשינו את הפעולה הזאת לראשות הקק"ל, לא העזנו להגיש מועמד נגד דני עטר, כי היו סיכומים. ובסיכומים אנחנו עומדים. דוד אמסלם (הליכוד): לא עלה על הדעת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא עלה על הדעת אפילו. חבר הכנסת אמסלם, אתה צודק. דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו בית"ריים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אבל כשהגיע הנושא של הסוכנות היהודית, ששנים על גבי שנים נציג ראש הממשלה, נציג הליכוד, מתמנה שם – פתאום הולכים לוועדה, מציגים את עצמם כמועמדים. יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מבין שראש הממשלה לא רצה למנות? הוא לא רצה. היו"ר רויטל סויד: אוי, נו, באמת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברים, אל תצפו שאנחנו נכבד אתכם אם אתם לא יודעים לכבד אותנו. אנחנו נכבד אתכם אם אתם תכבדו אותנו. ככה זה עובד. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את כל מכבדיי אכבד. ובמקרה הזה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לומר – – – אלעזר שטרן (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בסדר, נזרום איתך, חבר הכנסת שטרן. שטרן, אתה בכלל במצב רוח טוב. העברת חוק חשוב בזמן האחרון. יכול להיות שזה יבטיח את סיכוייך להיבחר לכנסת הבאה ביש עתיד. יכול להיות שיאיר לפיד עכשיו כן ישים אותך ברשימה, אחרי שהוא שקל שלא. לך תדע. החוק הזה הוא חוק חשוב. אני מעריך את זה ושמח בשבילך. אמיתי לגמרי. פנינה תמנו (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברת הכנסת תמנו-שטה, תודה רבה. אני מבקש לומר, חברים – חבריי לקואליציה, האם יש לנו רוב נדרש? כי בסופו של דבר אנחנו צריכים רוב, חבר הכנסת אמסלם. האם יש רוב נדרש להצבעה הזאת? אמשיך. דוד אמסלם (הליכוד): תטיח בהם את האמת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני אטיח בהם את האמת. בסדר גמור. נמשיך לעשות את זה. חבר הכנסת השר שטייניץ יצביע איתנו בהצבעה הזאת? אסביר לך גם למה. כי ייתכן מאוד שבהצבעה הזאת נוכל בקואליציה – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה שאמר השר לוין, גם בנושא של – – – בקדנציה הקודמת – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נכון. הזכיר לי חבר הכנסת אמסלם דבר חשוב. הייתה בחירה למינוי שופטים. בוז'י הרצוג, בקדנציה הקודמת בוז'י הרצוג היה יושב-ראש האופוזיציה. הוא התנהל מול יריב לוין, יושב-ראש הקואליציה בזמנו, אני לא יודע אם הוא היה מרכז אופוזיציה כמוך, יואל חסון, מוכשר וכישרוני, לא חושב שהיה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא היה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): ומה קרה? חבר הכנסת בוז'י הרצוג בזמנו החליט להציג שני מועמדים. יואל חסון (המחנה הציוני): אולי תגישו הצעת חוק לביטול יושב-ראש האופוזיציה. דוד אמסלם (הליכוד): לא היה, לא יהיה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא היה כלום כי לא יהיה כלום, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת בוז'י הרצוג החליט להגיש על דעת עצמו שני מועמדים לוועדה למינוי שופטים, למרות שהיה סיכום שיגיש מועמד אחד. אמר לו השר לוין היום – בעבר חבר הכנסת: אדוני, זה נורא פשוט, אתה יכול להוריד מועמד אחד, בלי שום בעיה. אמר לו חבר הכנסת הרצוג: איך אני יכול לעשות את זה? אמר לו: מה זאת אומרת? אתה אחד המועמדים, תסיר את המועמדות שלך ויישאר מועמד אחד. חבר הכנסת הרצוג סירב לסיכום, ואת אותו דבר הוא עשה גם עכשיו, בהתמודדות שלו לסוכנות היהודית ובהגשת המועמדות שלו. גם שם הוא הפר סיכום, בניגוד למה שאנחנו בסופו של דבר תמיד מכבדים. הדבר הזה לא יכול להיות חד-צדדי. זה צריך להיות – אני יודע שקשה לשמוע, חבר הכנסת רוזנטל, אבל האמת היא בדרך כלל כואבת, חבר הכנסת רוזנטל – צריך לכבד אותנו אם אתם מצפים מאיתנו לכבד אתכם. תודה רבה לכם. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. אנחנו נעבור להצבעה: מי בעד ההחלטה להסמיך את ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באספה הבוחרת, לפי חוק הרבנות הראשית? מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 11 בעד ההחלטה – 42 נגד – 29 נמנעים – אין ההצעה בדבר הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באספה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 42 בעד, 29 מתנגדים, אין נמנעים. ועדת הכנסת מוסמכת לבחור את נציגי הכנסת באספה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית. הצעת חוק המפלגות (תיקון – מניעת חברות במספר מפלגות), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5398/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים לדיון בהצעת חוק המפלגות (תיקון – מניעת חברות במספר מפלגות), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מוטי יוגב וקבוצת חברי הכנסת. יעלה להציג את הצעת החוק חבר הכנסת מוטי יוגב. מרדכי יוגב (הבית היהודי): כבוד היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אורחים, הצעת חוק המפלגות למניעת חברות כפולה בכמה מפלגות היא חוצה מפלגות – המציעים גם מהמחנה הציוני וממפלגות נספות. בעיקרו הוא אומר דברים פשוטים. חוק המפלגות קובע כי אדם רשאי להצטרף כחבר למפלגה אחת בלבד, ואכיפת ההוראה הזאת יכולה להיעשות באמצעות הצלבת שמות החברים בין המפלגות. אבל הדרך הזאת אינה מעשית, כי כל מפלגה שומרת את מאגר שמות מתפקדיה אצלה, ואף מפלגה לא מוכנה לחשוף את שמות חבריה. רק רגע, אפשר פה שקט? בלגן גדול, מה קרה? היו"ר רויטל סויד: חברים, מבקש חבר הכנסת מוטי יוגב, ובצדק, שיהיה קצת שקט, כי הוא לא מצליח לומר את דבריו. אז אם אפשר בבקשה לשמור על השקט כדי שחבר הכנסת מוטי יוגב יוכל בבקשה לדבר. מרדכי יוגב (הבית היהודי): אמרנו שהדרך הזו לחשוף את שמות המתפקדים איננה מעשית משום שכל מפלגה שומרת את מאגר השמות הזה אצלה. בנוסף, רשאיות המפלגות לפנות למרשם האוכלוסין כדי לעדכן את פרטי החברים שרשומים במפלגתם, אבל התהליך מסורבל מאוד ורוב המפלגות אינן עושות זאת. היו"ר רויטל סויד: סליחה, אני ממש מבקשת. עומד חבר הכנסת, מנסה להציג את הצעת החוק, הוא לא שומע את עצמו. אני מבקשת מכל החברים במליאה, גם בצד הימני של האולם וגם בצד השמאלי, להיות בבקשה בשקט ולשמור על השקט. מרדכי יוגב (הבית היהודי): הצעת החוק מבקשת לחייב את יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית להצליב בין רשימות החברים המתפקדים למפלגות השונות כדי להבטיח שהם אינם חברים בכמה מפלגות. מוצע גם לחייב את יושב-ראש ועדת הבחירות לעדכן את הפרטים האישיים של חברי המפלגות על פי הנתונים המצויים במרשם האוכלוסין. הצעת החוק הזו באה למנוע שקרים והונאות ולחזק את האמת ואת הצדק ואת האמון בשיטת הבחירות הפנימיות במפלגות השונות. אין בהצעה הזאת ימין ושמאל כלל וכלל; יש בה אמת ואמון. בשורה התחתונה, חובה עלינו, נבחרי הציבור, לוודא שהמערכת הפוליטית שלנו פועלת ביושר ובניקיון כפיים, שנדרשים, וטוב שיהיו כמה שיותר בפוליטיקה הישראלית. זה עוד צעד קטן בנושא הזה. לסיום, אין בהצעה הזו, כפי שאמרתי, ימין ושמאל, ואני מבקש אתכם, חברי הכנסת, להצביע בעדה ולהגביר בכך את השקיפות, היושר, האמת והאמונה בתהליך הבחירות הפנימיות בבחירות ובכלל. ההצעה אומרת שמפלגה תעביר ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, מדי שישה חודשים, פעמיים בשנה, את רשימת חברי המפלגה, ובוועדת הבחירות המרכזיות יושב-ראש הוועדה יוכל להצליב ולמצוא אם יש מי שחבר בכמה מפלגות, ובתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה האמורה הוא יוכל גם להורות על הפסקת חברותו של האדם במפלגות האמורות או לראות את חברותו במפלגה האחרונה שאליה הוא בחר להשתייך. בשורה התחתונה, אני מבקש את הצבעתכם בעד הצעת החוק הזאת, שתגביר, כמו שאמרתי, את השקיפות, את היושר ואת האמון, את האמת, בהליך הבחירות הפנימיות בכלל, במפלגות ובכנסת ישראל גם, בכלל. תודה לעוזריי וליתר האנשים גם מהמחנות ימין ושמאל, שגם הם הצטרפו להצעת החוק הזו. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת מוטי יוגב. ישיב השר אורי אריאל במקום שרת המשפטים. בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק של חברי חבר הכנסת מרדכי יוגב היא הצעת חוק מצוינת ואני מתבקש לענות בשם שרת המשפטים המצוינת כדלהלן: הצעת חוק המפלגות (תיקון – מניעת חברות במספר מפלגות), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מוטי יוגב ואחרים, קובעת מנגנון המאפשר לאתר אנשים – ענבר, מילא שאתם מפריעים לאחרים, לי אתם מפריעים? למוטי יוגב, בהצעת החוק שלו? אני יורד מהבמה, נראה אתכם מביאים אנשים בעשר שניות. היו"ר רויטל סויד: אני חושבת, אדוני השר, שלא צריך להפריע לאף אחד. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: זה התפקיד שלך. לפי המוצע, הגוף שיקבל את המידע ויערוך את ההשוואה הוא יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית. הצעת החוק מבקשת להתמודד עם תופעה פסולה. מדובר בסוגיה חשובה הראויה להסדרה. כידוע, חוק המפלגות אוסר את חברותו של אדם ביותר ממפלגה אחת, אולם החוק אינו מעניק כלים לצורך הבירור העובדתי של עצם החברות הכפולה. חשוב להדגיש כי על אף החשיבות הרבה שיש באכיפת החוק ובביצוע הבירור, שיאפשר את איתור החברים בכפילות, יש להקפיד כי זהותם של חברי המפלגות השונות לא תיוודע לגורמים שמחוץ למפלגה ושהמידע לא ירוכז בידי גוף שלטוני. אנו רוצים שהאזרחים יהיו פעילים במרחב הפוליטי ויהיו חברים במפלגות באופן חופשי, לפי אמונתם וצו מצפונם, בלי חשש שחברות זו תפגע בהם בדרך כלשהי. הגם שההצעה מטפלת בתופעה המחייבת פתרון, הממשלה סבורה כי פרטי ההצעה מחייבים שינוי ותיקון. אשר על כן, הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה טרומית, בתנאים הבאים: 1. הצעת החוק תקודם בהסכמה עם משרד המשפטים – חבר הכנסת יוגב, תקשיב, כי אחרי זה אתה צריך להסכים; 2. הנוסח יובא שוב בפני ועדת השרים לחקיקה לפני הנחה על שולחן הכנסת לקריאה שנייה ושלישית; 3. מפלגה תעביר את רשימת חבריה אחת לשנה ולא אחת לחצי שנה; 4. הגורם שינהל את מערך השוואת הנתונים יהיה רשם המפלגות; 5. חוק חופש המידע לא יחול על ההצעה; 6. החוק יקבע הסדר מפורט שיבטיח כי הצלבת המידע תיעשה בדרך מקודדת שאינה כוללת העברת מידע מזוהה על חברי המפלגות. בכפוף לאמור לעיל, הממשלה תומכת בהצעת החוק. אני מודה לך, חבר הכנסת יוגב, ומבקש את אמון הבית. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר אורי אריאל. חבר הכנסת מוטי יוגב, אתה מסכים לתנאים שהוצעו על ידי השר? מרדכי יוגב (הבית היהודי): כן. היו"ר רויטל סויד: אוקיי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות לקוחות) – סליחה, הצעת חוק המפלגות. רגע, סליחה, אני עוצרת את ההצבעה. שנייה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המפלגות (תיקון – מניעת חברות במספר מפלגות), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המפלגות (תיקון – מניעת חברות במספר מפלגות), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 39 בעד, אין מתנגדים, הצעת החוק עוברת לדיון בוועדה המוסמכת, והיא ועדת החוקה, חוק ומשפט. אני רוצה לציין לפרוטוקול שחבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בהצבעה הקודמת על הסמכת ועדת הכנסת לבחירת נציגי הכנסת באספה הבוחרת לפי חוק הרבנות הראשית, הצביע בטעות במקומו של חבר הכנסת יוסף ג'בארין. הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פירעון הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4381/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פירעון הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ז–2017. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. לאחר מכן ישיב השר איוב קרא. יעקב אשר (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לאישור את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פירעון הלוואה לדיור בשל פטירה), שהגשתי ביחד עם חבריי הרב משה גפני, חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת חיים ילין. אתה חתום על ההצעה הזאת. חיים ילין (יש עתיד): אני יודע שאני חתום. למה? כי כתוב לי פה שאני חתום. יעקב אשר (יהדות התורה): זה מסוג הצעות החוק של דברים קטנים אבל חשובים מאוד. כשאדם נוטל הלוואה לדיור מתנה הבנק את העמדת ההלוואה ברכישת ביטוח חיים למקרה מוות. עם זאת, בעת פטירת הלווה או בן זוגו נדרשים באי כוחו לבצע הליך תביעה מול חברת הביטוח ואז היורשים צריכים להעביר מסמכים מתאימים. בין המסמכים שצריך להגיש לחברת הביטוח כדי שישלמו את המשכנתה אחרי שראש המשפחה נפטר, או החייב, הם צריכים להעביר תעודת פטירה, צו ירושה, קיום צוואה. לפעמים קבלת הצווים המבוקשים והוצאתם לוקחת הרבה זמן, במיוחד כשמדובר בקטינים, אם נשארו קטינים יתומים או דבר מהסוג הזה. לכן הצעת החוק שלי מדברת על כך שדווקא בתקופה כזאת, כשראש משפחה נפטר ואנשים נמצאים באבל, לא תמשיך המשכנתה לצאת באופן אוטומטי מהחשבון של המנוח, והמשפחה תוכל להתעסק באבלה ותוכל לטפל בזה אחר כך בצורה נינוחה. הבקשה מדברת על כך שאנחנו דוחים, יוקפא החוב של המשכנתה למשך שנה, או עד שיעבירו לחברת הביטוח, וחברת הביטוח תשלם את זה. כמובן, המשפחה תצטרך להגיש לבנק שממנו לקחו את המשכנתה העתק של תעודת פטירה, בלבד, ואז יהיו לה 12 חודשים כדי להסדיר את נושא הביטוח, דבר שימנע פיגורים, ריבית פיגורים, או שהבנק ייקח כסף על החשבון ואחר כך צריך להחזיר. אנחנו יודעים שהבנקים יודעים לקחת מהר, ובלהחזיר הם קצת יותר איטיים, גברתי היושבת בראש. לכן ההצעה הזאת בעצם נותנת הקפאה של 12 חודשים, ולאחר מכן יופעל הביטוח באופן אוטומטי. הבנק לא יינזק, חברות הביטוח יעשו את שלהן והמשפחה שקרה לה אסון לא תצטרך להתעסק בפרוצדורה מייד בהתחלה, מייד לאחר האסון. אני רוצה להודות לוועדת השרים שאישרה את החוק הזה, למשרד האוצר, לוועדת השרים; להודות לאנשי לשכתי – דודי זלץ, יהודה כהן ויהודה גליקמן – על העזרה. תודה רבה. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה. תודה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר. ישיב השר איוב קרא. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, החוק מאוד חשוב, חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פירעון הלוואה לדיור בשל פטירה), של חבר הכנסת יעקב אשר. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית. הצעת החוק תקודם בהסכמת משרד האוצר. אתה מסכים? יעקב אשר (יהדות התורה): כן. שר התקשורת איוב קרא: קדימה להצבעה, אני תומך. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לשר איוב קרא. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פרעון הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ז–2017. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – דחיית תקופת פירעון הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 26 בעד, אין מתנגדים ויש נמנע אחד. הצעת החוק תועבר לוועדה המוסמכת, והיא ועדת הכלכלה. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5436/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת משה גפני) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת משה גפני. לאחר מכן ישיב שר העבודה והרווחה השר חיים כץ. חבר הכנסת גפני, בבקשה. אפשר לפתוח בבקשה את הרמקול? משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018. לפני כמה חודשים, בתקופת התקציב, אנחנו חוקקנו חוק ליתומים ששני הוריהם נהרגו בפיגועים, והם זכאים לקבל קצבה כתוצאה מהחוק הזה עד גיל 37 – אם הפגיעה הייתה כשהיתומים היו, באותו אסון ששני הוריהם נהרגו, עד גיל 37. במהלך החודשים האחרונים התברר שיש בערך, נדמה לי, עשרה שהם מעל גיל 37, והגענו לסיכום שיוקצו לעניין הזה 5 מיליון שקל, כאשר חלק מהכסף יועבר לקצבה או יותר נכון למענק חד-פעמי – שהם לא קיבלו במשך השנים, את כל ההטבות – והיתרה תופנה מכאן ואילך, ולא רטרואקטיבית, זה הסיכום, לקצבה חודשית שהם יקבלו – גם היתומים האלה שהם מעל גיל 37. אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בחוק הזה. בכול מקרה, היה לי סיכום עם אלי אלאלוף, שאם מליאת הכנסת תאשר את החוק, זה ימשיך בוועדת הכספים, אף על פי שזה צריך להיות בוועדת העבודה והרווחה; זה המשך החקיקה שעשינו בתקופת התקציב. אני מבקש את תמיכת מליאת הכנסת בחוק הזה. תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת משה גפני. ישיב השר איוב קרא. אפשר גם בלי. זה בתמיכה, אפשר גם בלי. לא חייבים. שר התקשורת איוב קרא: הצבעה. היו"ר רויטל סויד: אוקיי. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. קריאה: כל הכבוד, גפני. איתן כבל (המחנה הציוני): איזו מפלגה חברתית. איזו מפלגה חברתית. קריאה: – – – לקואליציה. מירב בן ארי (כולנו): בשביל גפני – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לכול מוכנים בשביל גפני, לעשות את הכול. היו"ר רויטל סויד: 27 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאות ליתום שהתייתם משני הוריו לאחר גיל 37), התשע"ח–2018, תועבר לוועדה המוסמכת לדיון, שהיא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. משה גפני (יהדות התורה): אני אמרתי שזה מוסכם עם חבר הכנסת אלי אלאלוף שהמשך החקיקה – – – היו"ר רויטל סויד: אוקיי. אז לאור הערה של חבר הכנסת גפני, הוועדה המוסמכת לדון תהיה ועדת הכספים. משה גפני (יהדות התורה): תודה רבה. הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/3898/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים לדיון על הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – הסמכת בית משפט למתן צו מניעה או צו עשה), התשע"ז–2017. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. תשובה והצבעה במועד אחר. עליזה לביא (יש עתיד): גברתי היושבת בראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת חוק כל כך חשובה, פשוטה – הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים – והיא נועדה להתמודד עם המצב המשפטי הנוכחי של פיצול סעדים בשתי ערכאות שונות בשל חלוקת סמכויות ענייניות בין הערכאות. זו ממש הצעה פרוצדורלית, פשוטה, שאין בה משהו שאי-אפשר בשכל ישר להבין עד כמה היא באה לייעל את החיים שלנו כולנו במרחב הציבורי שלנו. תבינו מה קורה היום. היום בסמכות בית משפט השלום לקבוע סעד לפיצוי כספי בגין עוולה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, אבל הסמכות לתת צו להפסקה של האפליה היא של בית המשפט המחוזי. כלומר, בעצם, אם אני תובעת פיצויים, אני הולכת לבית המשפט השלום, אבל אז לא עוצרים את הבעיה, את התופעה, את מי שמפר, אלא אני צריכה ללכת לבית המשפט המחוזי ולבקש שוב בקשה. אתם מבינים כמה הביורוקרטיה מפריעה לנו להתנהל כאן וגם לעצור את הבעיה, את ההפרעה, את מה שגרם לכך שאני נפגעתי. מה שאני מבקשת בהצעה הזאת זה לאחד: להעביר את הסמכות לבית המשפט השלום. זה נשמע הגיוני, נכון? היו"ר רויטל סויד: מאוד. עליזה לביא (יש עתיד): היית הרבה מאוד שנים במקומות הללו. זו הצעה שמשרד המשפטים נותן לה הסכמה ומבין שהיא באה באמת לייעל את המערכת. היו"ר רויטל סויד: סליחה. אפשר את הוויכוח שם? חבר הכנסת חיים ילין – – עליזה לביא (יש עתיד): חיים. היו"ר רויטל סויד: – – חברת הכנסת מסיעתך מנסה לנאום – – חיים ילין (יש עתיד): לשבת פה – – – היו"ר רויטל סויד: – – ואתם עומדים וצועקים. בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): במקרה שתובעים את שני הסעדים, שאינם נמצאים בסמכותו של בית משפט אחד, צריך לפצל את הדיון לשתי ערכאות שונות – זמן מיותר, בזבוז של משאבים, עומס על בתי המשפט. בשביל מה? בשביל מה צריך את זה? אנחנו רוצים לבוא ולייעל. אנחנו מבינים עד כמה באמת יש מעמסה על בתי המשפט. זו הצעה שבאה לתקן את הביורוקרטיה. למה להגיש שתי תביעות שונות? ניהול של שני תהליכים באותו עניין בשתי ערכאות שונות הוא לא נכון, הוא לא רצוי, הוא מעמסה מיותרת, וזה לא יעיל. אין פה שום יעילות, בשל השחתה של זמן שיפוט יקר והכבדה שלא לצורך על הצדדים שמתדיינים. הסכנה היא כי שתי ערכאות שונות שדנות באותו עניין תגענה להחלטות סותרות – מה שיביא, ואנחנו מכירים את זה מהרבה מאוד מקרים, לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. אנחנו רוצים לחזק את האמון במערכת המשפט, ובאמת למנוע כמה וכמה כשלים מהסוג הזה בתוך התהליך הביורוקרטי, ולבוא ולתקן. אני מאוד שמחה שההצעה הזאת זכתה לתמיכה של משרד המשפטים ועברה ביום ראשון את ועדת השרים. אגב, על המצב הזה גם בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה. כשאנחנו שומעים את הביקורת הזאת, התפקיד שלנו, כמחוקקים, זה לבוא ולתקן, לבוא ולעשות סדר בבלגן. מפסיקות של בתי משפט שדנו בתביעות לפי חוק איסור אפליה עולה שאין אחידות ביחס לשאלת הסמכות. לעיתים שופט בית משפט השלום נותן צו להפסקת האפליה ולעיתים הוא מחליט שאין לו את הסמכות לעשות כן. זה מצב לא רצוי, שיוצר בלבול גדול גדול וחוסר ודאות שיפוטי. תאמינו לי, חברים, שהמטרה של חוק איסור אפליה זה להביא להנחלת נורמות של שוויון בכל מקום שמעניק שירות לציבור. המטרה הזאת לא ממומשת במלואה כאשר לבית משפט השלום יש חלק אחד ולבית המשפט המחוזי יש חלק אחר, ואנחנו מבקשים לבוא ולאחד. עכשיו אני מבקשת את ההקשבה שלכם, ואני רוצה רגע לעצור ולהסביר לכם איפה אנחנו עומדים כולנו כאן, בכנסת, בשל חוסר האמון בין כולנו. מה שקרה כאן קודם, בהצבעה על האספה הבוחרת, על הנציגים שלנו לאספה הבוחרת – מתח בין קואליציה–אופוזיציה וכעסים וריב ומדון: אתם לא מאמינים, ואתם לא ככה ואתם לא ככה. מה שקורה, חברי חבר הכנסת גפני החליט שאני בהצעה הזאת רוצה חלילה לפגוע במישהו. אני אומרת לך, חברי היקר, חבר הכנסת גפני, והקשבתי לך קשב רב: אני לא רוצה לריב איתך, ממש לא רוצה לריב איתך. ולכן, אתה עשית מעשה ובאת אליי ואמרת לי: תשמעי, אני לא מסכים להצעת חוק הזאת, ולא רק זה, גם הגשת ערר על ההצעה הזאת אחרי שהיא עברה בוועדת שרים ביום ראשון. פתאום באים אליי מהמזכירות ואומרים לי: עליזה לביא, יש לך ערר של השר אזולאי על הצעת החוק. חברים, יש דרך ויש דין ודברים פה בכנסת ישראל. משה גפני (יהדות התורה): נכון. עליזה לביא (יש עתיד): הצעת החוק עברה ועדת שרים, עלתה לוועדת שרים, עברה ועדת שרים, מקבלת את תמיכת משרד המשפטים, יושב בראש הוועדה שר שמעביר את ההצעה. ההצעה מגיעה לכאן ביום רביעי ואז אני מקבלת ערר של שר הדתות על ההצעה. על ההצעה החשובה הזאת חתומים חברי כנסת, חברים: חבר הכנסת מיקי זוהר, מיכל בירן, יעקב מרגי, יפעת שאשא, יגאל גואטה, שהיה איתנו, אברהם נגוסה, מיקי לוי ונאוה בוקר. ההצעה באמת באה לייעל את המערכת. ואני פה מצהירה לחבר הכנסת גפני: בטח בשלושת השבועות אני לא רוצה להביא שנאת חינם, ולא, חס וחלילה – אם יש שמץ של חשש בליבך שההצעה הזאת עלולה לפגוע, אני מקשיבה לך ואני רוצה להגיע איתך להבנות ואני אמנע את ההצבעה היום. אני אבקש שאני לא אצביע היום. אני עולה כאן לדבר כי לא תהיה לי הזדמנות לדבר; המושב נגמר ואין לי אפשרות ביום רביעי הבא לעלות. ולכן, אני עכשיו אומרת לך – וביקשתי גם מסגן מזכירת הכנסת: אני לא אצביע עכשיו על החוק, אבל אני מבקשת ממך להקשיב לי ולשבת איתי כאן לפני יום ראשון, כי ביום ראשון ההצעה תחזור לוועדת שרים, ואני מקווה שתקבל את התמיכה שהיא קיבלה ביום ראשון האחרון. אני רוצה לומר ולחזור ולומר: זאת הצעה שבאה לתקן משהו פרוצדורלי טכני, ואין בה שום השלכות בשום עניין של לפגוע באוכלוסייה כזו ואוכלוסייה אחרת. אני רוצה לדבר בשפה שלך, ואני רוצה לבוא ולספר סיפור על אדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים. הוא עבד בגינה שלו והוציא אבנים מהגינה שלו וזרק אותן לרשות הרבים. מה אכפת לי, העיקר שהגינה שלי תהיה יפה, הוא אמר לעצמו, ולא טרח לקחת את האבנים ולשים אותן במקום אחר שמיועד לפסולת, או להזמין, לחכות – אצלנו ברחוב, גם אצלך, יום בשבוע מותר להוציא את הזבל הגדול והעירייה מגיעה ומפנה. אבל האיש הזה – לא. הוא זרק את האבנים למרחב הציבורי, העיקר שהגינה שלו תהיה יפה ונקייה. וחסיד אחד פגש אותו וראה אותו ואמר לו: תגיד, למה אתה עושה את זה? לא חבל? המרחב הציבורי של כולנו, למה אתה זורק את האבנים, שיפריעו במרחב הציבורי? אמר לו: ריקא, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך? לגלג עליו. לימים, אותו האיש – אותו האיש היקר הזה – נצטרך, ירד מנכסיו ונאלץ למכור גם את הבית וגם את השדה שלו. והיה האיש מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים. הוא הלך ברשות הרבים אחרי שכבר לא היו לו בית ושדה, הלך ומעד מאותו מכשול שהוא זרק למרחב הציבורי, מאותן אבנים. אמר, יפה אמר לי אותו חסיד: מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שהיא שלך. כך, חבר הכנסת גפני, במסכת בבא קמא מלמדים אותנו. ואנחנו כולנו צריכים לחיות באהבה, הבנה, רצון משותף לחיים משותפים, ולהביא את הנורמות של כולנו וההבנה הזאת מהמרחב הפרטי למרחב הציבורי, ובאמת, בהצעה הזאת יש כדי לתקן ולעשות צדק ולהביא טוב לנו כחברה בישראל. ולכן, חבר הכנסת גפני, אני לא אצביע היום. אני מקווה שאני אמשיך, ותבין את הדברים, ונוכל להצביע ביום רביעי הבא. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. על הצעת החוק הזאת תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/4987/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת חיים ילין, וישיב השר אורי אריאל. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני ארבע שנים בדיוק החל מבצע צוק איתן, מלחמת צוק איתן. זאת התקופה שאני חושב שהיא הקשה ביותר, גם באופן אישי, כי יש לנו 68 חללים, שישה אזרחים שנהרגו – זאביק, שחר, ודניאל טרגרמן בתוך השישה, ילד בן חמש. ואני מציע לכולנו שלא נשכח שגם הדר גולדין ואורון שאול נמצאים עדיין כחטופים בתוך רצועת עזה, ועד שהם לא יחזרו הביתה מבחינתי לא סיימתי את המלאכה של אותו מבצע. במשך 60 יום האזרחים נלחמו. נורא קשה להגיד את המילים האלה: אזרחים נלחמו, אבל צריך להבין, חל שינוי במדינת ישראל וכולנו צריכים להפנים את זה. העורף הוא החזית, ומי שמגן על החזית בסופו של דבר זה אותו עורף חזק. כדי שהעורף הזה יתקיים חייבים את צוותי החירום היישוביים, צח"י. אלה אותם אנשים שבמשך 60 יום לא עזבו את היישוב, חלקם פוטרו ממקום העבודה, וחלקם מהכיס שלהם – ואני מכיר משפחות ששמו כסף בשביל להתקיים כי לא היה להן כלום. ובפעם הראשונה אני מנסה להביא איזשהו חוק שיסדיר את צוותי החירום היישוביים, ייתן להם מעמד, שיכירו בהם לא סתם כמתנדבים אלא כקבוצה של אנשים שבמשך תקופה מאוד ארוכה מחזיקים את היישוב – מושב, קיבוץ, יישוב קהילתי – בצפון, באיו"ש, בעוטף עזה, בכל מקום שהוא קיים. התפקיד החשוב שלהם הכרחי בהגנה על היישוב, ועם זאת המעמד שלהם חייב להיות מוסדר. מן הראוי שהמדינה תכיר או תוקיר את פועלם של צוותי החירום. הצעת החוק באה לשנות את המצב שבו הצוותים אינם מוגנים מפני פיטורים בשעת חירום כאשר הם עובדים בהתנדבות מלאה. לכן, על פי הצעת החוק, בתקופות חירום שבהן צוותי החירום פועלים סביב השעון יהיו הצוותים מוגנים מפני פיטורים. כמו כן, לאחר שמונה ימים יתחילו לקבל המתנדבים שכר מינימום. המשמעות היא שהמסגרת של ההתנדבות ממשיכה להתקיים, אבל ההתנדבות חייבת שיהיה לה גבול. לא יכול להיות שהם יישאו על הכתפיים שלהם את כל היישוב בלי שיכירו בהם, ועוד יותר – כשהם יחזרו למקום העבודה הם יפוטרו. כך הם יוכלו לשמור על שגרת חיים, אך עדיין אפקט ההתנדבות ינחה את פועלם. נוסף לכך, מוצע לעגן את אופן גיוסם בצו ריתוק. בין השאר, מוצע להקים ועדה לגיוס צוות חירום יישובי, שתכריז על אזור כאזור במצב חירום ותייעץ לשר לעניין מתן הריתוק והיקפו. ולמה אני אומר את הדברים האלה? החוק הזה נכתב יחד עם רח"ל, יחד עם רשות החירום הלאומית, שזה בעצם המוסד העליון, זרוע שבעצם שר הביטחון מנהל. והזרוע הזאת – יחד איתנו, עם הצוות שלנו, כתבו את החקיקה הזאת. לכן אני חייב להודות קודם כול לרח"ל, רשות החירום הלאומית, ובראשם לבצלאל טרייבר, שאומנם סיים את תפקידו לפני חודשיים, אבל – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הרוח שלו עדיין – – – חיים ילין (יש עתיד): הרוח שלו נמצאת, והינה החקיקה שהתחילה בקדנציה שלו. למעין רוזנשטוק, היועצת המשפטית מטעם רח"ל; לשאול אהרון, סגן ראש רח"ל; לשר האוצר – שר האוצר משה כחלון; לשר הביטחון אביגדור ליברמן; לשר הרווחה והעבודה – כי חשוב פה, הריתוקים זה תחת שר העבודה, לא במשרד הכלכלה היום, וזה חיים כץ; למשרד הפנים, אריה מכלוף דרעי. וכמובן לצוות המדהים שלי, לסתיו קבלו, לגילי נחמני ולהגר, שעושות עבודה בלתי רגילה ועוזרות לי לנסות להעביר את החוקים. בסוף אני רק נואם והן עובדות. עכשיו תרשו לי כמה מילים מאוד אישיות, מעבר להקראה של מה החוק הזה עושה. היו"ר רויטל סויד: אפשר בבקשה? חבר הכנסת חיים ילין – סליחה. סליחה. חיים ילין (יש עתיד): אני מבקש כמה דקות. אמרתי שזאת לא תקופה קלה למי שעבר את צוק איתן, זאת גם לא תקופה קלה למי ששלח את הבן שלו להילחם, זו גם לא תקופה קלה לכל המשפחות השכולות שכבר שנה רביעית חוות את החוויה של ללכת לבתי עלמין ובצער. ובגלל שהמלחמה הייתה כל כך ארוכה אנחנו מתחילים בחיבוקים האדירים האלה למשפחות האלה או-טו-טו, ואנחנו מסיימים אותם כמעט בסוף אוגוסט. תקופה מאוד ארוכה של כאב, של סבל, של מצב – אנחנו רוצים שהמשפחות יבינו שהן הקריבו הכול למען זה שאנחנו נוכל לצמוח ולחיות בשקט באזור הזה, הנפלא, שנקרא "עוטף עזה", רק מה לעשות, עובדתית יש לנו שכנים וטרור שלא תמיד מתחשב ברצונות שלנו. החוק הזה, אני רוצה להקדיש אותו לשלוש נשים. לא סתם אני אומר את זה, כי הן היו העוגן האישי שלי לאורך כל המלחמה, והן היו בשבילי גם הנקודה שהרימה אותי מכל משבר שהיה שם. בראש ובראשונה הייתה תמר אבני, שהיא הייתה מנהלת אגף הרווחה, ולא רק שהיא הייתה צריכה לטפל במכלולים ובאנשים ובעצמה ובעובדים הסוציאליים, אלא גם בי, כגב שצריך לחזק את הנפש של האדם – נורא קשה. היו"ר רויטל סויד: חברים, אני רוצה לומר לכם, חבר הכנסת חיים ילין מדבר עכשיו מדם ליבו, דברים שהם לא רק מרגשים וכואבים אלא הם גם מאחדים פה את כולנו. בבקשה, בואו נקשיב לדברים בשקט. גם הוא מבקש את זה. אני באמת אומרת לכם: זה כמעט בלתי אפשרי שהוא ישמע את עצמו. חיים ילין (יש עתיד): תודה רבה. אני רוצה להקדיש ולהגיד מילה ענקית לתמר אבני, שהייתה שם למעננו והרימה גם את הדגל של מי מטפל במטפלים, מי מטפל בעובדים הסוציאליים והפסיכולוגים שטיפלו באנשים שהיו פגועי נפש, ואיך הם הצילו את הנפשות שלהם; למירב בן ניסים וידל, שניהלה את מרכז החוסן סביב השעון – שתי נשים מדהימות, כל אחת עם ארבעה ילדים – והייתה צריכה גם לטפל באוכלוסייה, גם בילדים, גם במשפחה. ולאורך כל ה-60 יום הן היו שם, הן לא זזו. הן היו בחמ"ל יחד עם אישה מדהימה שקוראים לה רונית מינקר, שהייתה הדוברת, כשכל יום שלושתן היו יושבות ומוציאות את האיגרת לתושב, איגרת לתושב שבאה לחזק את האזרחים ואת התושבים בעוטף עזה. בדרך כלל לא עושים את זה, אבל אני מאוד רוצה להקדיש להן את החוק הזה, שיבינו שהמלאכה שלהן ממשיכה פה בכנסת על ידי; להבין ולהסביר, כבוד סגן שר הביטחון, שבלי עורף חזק, בלי הנשים שקראתי עכשיו, הנשים המדהימות האלה, שמחזקות את ההון האנושי ואת הנפש בעוטף עזה – בלי זה אי-אפשר לצאת לשום קרב – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מסכים איתך לגמרי. חיים ילין (יש עתיד): – – כי למוחרת כולם פה עומדים על הרגליים. לכן החשיבות להכיר בצוותי החירום היישובי ולכן החשיבות להכיר מה זה עורף חזק. ואחרי שאמרתי את כל זה, נותרו לי 15 שניות להגיד לכל תושבי עוטף עזה, שבשעות אלה מכבים את השרפות ונלחמים תרתי משמע על הבית ועל הקרקע – חיבוק ענק. הדבר האחרון שאני יכול להגיד לכם הוא שאני יודע מה אתם חושבים על זה שלא מקבלים החלטות ולא יוצאים להגנתכם, אבל לפחות הבית הזה פה, ולפחות אני, מחבק אתכם חזק מאוד. להתראות. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין על הדברים. יהודה גליק (הליכוד): – – – אתה איש כל כך יקר. היו"ר רויטל סויד: באמת תודה רבה על הדברים. אני יכולה רק להצטרף בשמי ובשם כל חברי הבית, בטח הנוכחים פה במליאה, לאיחולים שאיחלת. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק שירות עבודה בשעת חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ח–2018. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות עבודה בשעת-חירום (תיקון – צוותי חירום יישוביים), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לוועדה המוסמכת, והיא ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק דיור חברתי, התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4850/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעת חוק דיור חברתי, התשע"ח–2017, של חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת. תשובה והצבעה במועד אחר. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את אחת מהצעות החוק המורכבות והחשובות ביותר. אני מקווה שאנחנו גם נצליח להעביר אותה, למרות שלא תהיה עליה הצבעה היום. הצעת החוק הזאת עוסקת במשבר הדיור, שהוא אחת הבעיות החברתיות הקשות והחריפות ביותר שקיימות אצלנו. ב-2011 הייתה לנו מחאה חברתית אדירה, שהתמקדה בין היתר בנושא הדיור, אבל מאז מחירי הדיור עלו כמעט פי שניים והם ממשיכים לעלות, גם מחירי הדירות לקנייה, גם מחירי הדירות להשכרה. וכך, הזכות הבסיסית לדיור, הזכות לקורת גג, נשללת מרבים רבים מאזרחי ישראל. הפתרונות של הממשלה הולכים בכיוון שהוא בעייתי והוא לא אפקטיבי: הממשלה בעיקר מקדישה מאמצים להגדיל את היצע הדירות, ולא מבינה מספיק את הצד השני של המשוואה, צד הביקושים, שבו יש קבוצות חברתיות שונות עם צרכים שונים וצריך לתת מענה לצרכים השונים האלה. שכבה גדולה מאוד שהתוכניות הממשלתיות לא מתייחסות אליה היא שכבת האנשים שלא יכולים לקנות דירה אבל הם זקוקים לדירה, ואלה הם האנשים שצריכים למצוא להם פתרונות של דירות או דיור בהשכרה. הבעיה היא שגם שוק השכירות אצלנו נעשה שוק מטורף. שוק השכירות אצלנו מאופיין במחירים גבוהים, בחוסר יציבות ובחוסר ביטחון, ולכן אנשים מעדיפים שלא לשכור דירה אלא לקנות גם כאשר מאוד מאוד קשה להם, גם כאשר הם נכנסים להוצאות בלתי אפשריות, כי פשוט לשכור דירה זה בעייתי וזה לא אפשרי. ולכן אנחנו גיבשנו כאן, עמיתיי חברי הכנסת, מנגנון חדש, שאנחנו קוראים לו "דיור חברתי". מנגנון הדיור החברתי כולל שני מרכיבים. מרכיב אחד מוכר, ידוע וצריך לחזק אותו, והוא המרכיב של הדיור הציבורי, שעליו אנחנו נדבר בהרחבה בשבוע הבא ביום הדיור הציבורי, לכן אני לא רוצה להתייחס אליו כאן. המרכיב השני הוא מרכיב חדש לחלוטין, הוא מרכיב של שכירות חברתית. מהי שכירות חברתית? שכירות חברתית היא שכירות שזוכה להגנות מסוימות, קודם כול הגנה על גובה שכר הדירה. מי שזכאי לשכירות חברתית, אנחנו מציעים, יוכל לקבל דירה בשכירות, כאשר שכר הדירה יוגבל. מי שיגביל את שכר הדירה הוא השר, על פי עצתה – ובהתייעצות עימה – של המועצה של רשות הדיור הציבורי שמוקמת על פי החוק. העיקרון הוא שמי שזכאי לשכירות חברתית – ומדובר באנשים שהם ברמת הכנסה מהחציון ומטה – יוכל לקבל דירה להשכרה בשכר דירה שהוא פרופורציונלי להכנסה שלו. מנגנון השכירות החברתית הוא מנגנון מאוד פשוט: שכר דירה פרופורציונלי להכנסה לאנשים שההכנסות שלהם הן מהרמה החציונית ומטה. כדי לייצר את המערכת הזו של הדיור החברתי, של השכירות החברתית, אנחנו מציעים לחייב הכללה של דירות לשכירות חברתית בתוכניות בנייה בהיקפים גדולים. אנחנו מציעים לחייב הכללה של דירות בשכירות חברתית בקרקעות שהן קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל. אנחנו מייצרים מערכת, גם של חיובים וגם של תמריצים, כדי לייצר מלאי גדול מספיק וגדל בהתמדה של דירות בשכירות חברתית שיעמדו לרשות הציבור. הרעיון הזה, עמיתיי חברי הכנסת, הוא רעיון חיוני. אנחנו מסתכלים על מדינות מערביות ואנחנו רואים שבמנגנונים דומים של שכירות חברתית חיים רוב האנשים בעיר כמו אמסטרדם, חלק גדול מהאנשים בעיר כמו ניו יורק, אנשים במספרים עצומים בערים בגרמניה ובמדינות אחרות. זה מנגנון חיוני להבטיח לאנשים את היכולת לגור – לקורת גג ולחיים בביטחון. עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו היא הצעה מורכבת. אנחנו נקבל עליה תשובה משר הבינוי והשיכון בשבוע הבא – הוא לא יכול היה להיות איתנו היום – ואני מקווה שאנחנו נצליח ביחד להעביר את הצעת החוק הזו ולהתחיל שינוי חיוני בתחום הזה של משבר הדיור בישראל. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248) (עדכון הטבות המס ביישובים), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/790); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר רויטל סויד: אנחנו נעבור להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248) (עדכון הטבות המס ביישובים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת משה גפני. בבקשה. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248) (עדכון הטבות המס ביישובים), התשע"ח–2018. חוקקנו פה אחד את החוק של הטבות המס ביישובים – כל חברי ועדת הכספים ולאחר מכן כל חברי המליאה, חברי הכנסת שהיו במליאת הכנסת. אילולא היינו מחוקקים את החוק הזה, שכמובן, בסופו של דבר נעשה בהסכמה אבל נעשה על פי קריטריונים ולא על פי שמות יישובים, החוק הזה היה – הוא כבר התחיל להתבטל; הורידו חמישה יישובים, והשופטים בבית המשפט העליון אמרו שאם הממשלה לא תחוקק את הנושא של הטבות המס על פי חקיקה קריטריונית החוק יבוטל, וממילא הטבות המס ביישובים יבוטלו. ואז אנחנו חוקקנו את החוק הזה. האמת היא, ראויה לציון העובדה שבחקיקת החוק – הממשלה בסופו של דבר לא חוקקה את החוק הזה. עברו עשר שנים, בית המשפט העביר על זה ביקורת, ואני אמרתי בוועדה, יחד עם חברי הוועדה, שאם הממשלה לא תחוקק את זה, אנחנו נחוקק. היה לנו ויכוח עם רשות המיסים. רשות המיסים טענה שזה לא הדבר הכי חשוב. ייאמר לשבחם, הם נתנו לנו עוד 40 מיליון שקל, ובזה אפשר להכניס יישובים רבים נוספים, שנכנסו לתוך הטבות המס על פי קריטריונים, כשהמדד הפריפריאלי נמצא, המדד הסוציו-אקונומי, הקרבה לגבול וכל הפרמטרים האלה. אני עוד זוכר את הימים שבהם ישבנו בוועדת הכספים וכל חבר ועדה היה מביא את היישוב שהוא גר בו, והיו מכניסים לרשימה יישובים שהם על פי שמות. במהלך התקופה האחרונה התברר שיש כמה דברים שצריך לתקן אותם. הדבר האחד, בדרום נתנו בונוס ליישוב עירוני בינוני, והבונוס הזה מאפשר סיוע ליישובים מסביב. אנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת לעשות את זה גם בצפון – יישובים שהם במעמד בינוני, לתת להם את ההטבה הזאת. ואני רוצה להגיד לכם, העלות של החוק הזה היא בסביבות 50 מיליון שקל, כאשר מדובר על 20 מיליון שקל שהופכים את נהרייה ליישוב – הוא של 75,000 תושבים, אבל תושבים באים לגור שם והוא יכול לגדול ל-80,000–85,000 תושבים ועדיין להישאר יישוב בינוני, אבל אין לו את היכולת להתמודד; אם אכן אנשים באים ונענים לקריאה לבוא לגור שם, נהרייה עלולה לצאת מתוך המערכת הזאת. ולכן אנחנו מבקשים בחוק לתקן: היישוב לא צריך שיהיו בו 75,000 תושבים אלא אם יהיו בו 85,000 הוא עדיין בהגדרה של יישוב בינוני. למען האמת, אני סיכמתי את זה, דיברנו על זה גם בוועדה, יש קונסנזוס בעניין, ואני רוצה להגיד לכם את החלוקה של הכסף. החלוקה של הכסף היא 20 מיליון שקל על הגדלת נהרייה, 5 מיליון שקל על הנושא בדרום, שגם שם יש עיוות שצריך לתקן – הכול על פי קריטריון – ו-30 מיליון שקל לצפון. עד לרגע זה אין לי הסבר למה משרד האוצר קבע שזה חוק תקציבי שצריך בשבילו 50 מיליון שקל. לא עשיתי שונה ממה שסוכם עם שר האוצר; לא עשיתי שונה ממה שסוכם ושעליו אנחנו מדברים. כמובן, על פי קריטריון – אני לא יכול לשים שם של יישוב ולהגיד: ליישוב הזה נסייע. אני נותן למרחב, ויש באמת עוד כמה יישובים, אבל על זה דובר. פתאום מגיע משרד האוצר וטוען שמדובר בהצעת חוק תקציבית ופרסם בעיתון שהעלות היא 250 מיליון שקל. איתן, אתה יודע להסביר את משרד האוצר? איתן ברושי (המחנה הציוני): לא. משה גפני (יהדות התורה): לא 250 מיליון שקל. כן, היועצת המשפטית של הוועדה הראתה לנטליה, היא הראתה לה מהם הסעיפים שנמצאים בחוק הזה, היא עשתה לה חשבון מדויק. הכסף שאני מדבר זה החשבון שלהם. למה כתבו בעיתון שזה 250 מיליון שקל ולמה אמרו שזה תקציבי? נגד מי זה? נגד מי אמרו שזה תקציבי, נגד שר האוצר? אני לא מבין את ההסבר, כאשר אנחנו מדברים על אותו דבר מוגדר, שקיימנו דיון בוועדה. עכשיו אני רוצה להגיד, יתרה מזאת: אנחנו אולי לא נשנה את הדברים מבחינה תקציבית, אבל אני סיכמתי שלפני הקריאה השנייה והשלישית אנחנו נתייעץ בינינו, חברי הוועדה, לראות אם ניתן לשנות כך או אחרת. לא נפרוץ מסגרות, לא נעשה חוק שיהיו בו שמות, לא נשבור את המסגרת התקציבית, אבל אנחנו נשב יחד עם היועצת המשפטית, אנחנו נראה מה שניתן לעשות. הרצון הוא חד-משמעי, אנחנו מעוניינים לעשות את זה. התיקון פה הוא תיקון שהכנסת באמת חייבת – בסדר, איילת, קצת סבלנות, אני מחכה שיגידו לי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש. עליזה לביא (יש עתיד): חבר הכנסת גפני, אנחנו באנו לעזור לך. אנחנו באנו לעזור לך. משה גפני (יהדות התורה): זה לא לי. בני ברק לא ברשימה, אם זאת השאלה. עליזה לביא (יש עתיד): אם היית עוזר לי, היה לי חוק שעובר היום. משה גפני (יהדות התורה): מה, את לא מעוניינת בצפון? בסדר, אני בשליחותכם. עליזה לביא (יש עתיד): אבל אנחנו באנו לעזור לך. אנחנו נשארים למרות – – – משה גפני (יהדות התורה): זה בסדר. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו הורדנו את זכות הדיבור שלנו כדי לעזור לך. משה גפני (יהדות התורה): עליזה לביא, כל הכבוד לך וכל הכבוד לחברים באופוזיציה שמגלים אחריות כל הזמן בעניין הזה. אני אומר לך: מעריך את זה, אני חושב שזה כבוד לכנסת. אבל צריך לעשות את זה. עליזה לביא (יש עתיד): אתה יודע, יש הדדיות ויש חברות. משה גפני (יהדות התורה): מאה אחוז. מאה אחוז. עכשיו, העניין הוא – הקואליציה סופרת את מספר האנשים והחברים שנמצאים. והחברות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. אני יודעת, גם אני ספרתי. משה גפני (יהדות התורה): כן, כן, מאה אחוז. ולכן – מה היא אומרת? ולכן – – – פנינה תמנו (יש עתיד): גפני, אתה רוצה נושא לדבר עליו? משה גפני (יהדות התורה): מה? עליזה לביא (יש עתיד): אתה רוצה שאני אסביר לך את החוק שלי? בוא נדבר עליו. תאמין לי, מי שבא לעזור – עוזרים לו. משה גפני (יהדות התורה): אוקיי, רבותיי. לא, אבל יש עוד אחד שצריך לדבר. ולכן, גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק חשוב, אנחנו עוד נמשיך לדבר עליו. ואני מבקש את תמיכת חברי הכנסת בחוק הזה. תודה רבה לכם. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחבר הכנסת גפני. אני עוברת לרשימת הדוברים, וגם חותמת אותה: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת אייל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – מוותרת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת דודי אמסלם – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248) (עדכון הטבות המס ביישובים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 62 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248) (עדכון הטבות המס ביישובים), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר רויטל סויד: 62 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכספים. תמה החקיקה. הצעות לסדר-היום סוגיית מתווה הכותל – הסדרת הרחבה הדרומית היו"ר רויטל סויד: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: סוגיית מתווה הכותל – הסדרת הרחבה הדרומית, מס' 10622, 10645, 10652 ו-10663. ראשונת המציעות, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. הכותל, הכותל האהוב שלנו, געגוע הדורות. אני זוכרת כמה פעמים סבתי היקרה, שגרה בשכונת הבוכרים, ביקשה ממני לקחת אותה אל הכותל המערבי להתפלל, לשטוח את בקשותיה בפני בורא עולם. ואני תוהה וחושבת, איך הגענו למקום הזה שהכותל המערבי, געגוע הדורות, "כי ביתי בית תפִלה יִקרֵא לכל העמים", הפך להיות מקום של מחלוקת ושל כעסים ושל מדנים. ואנחנו הרי רוצים להתפלל, לדבר אל בורא עולם, לשמוח במציאות של החיים שלנו – שאנחנו מתפללים בעברית, בארץ ישראל, והכותל שלנו, של כולנו, של העם היהודי. ומה קורה כאן? מה קורה כאן בתקופה האחרונה? ואיך, איך, איך אנחנו רק הולכים אחורה ולא הולכים קדימה? ושרים ושרות בממשלה שוברים שיאים של פחדנות ולא רוצים להתערב בנעשה. זאת סוגיה לאומית. הכותל שלנו – סוגיה לאומית. ניסיון באמת לבוא ולתת מקום לכולן ולכולם. מתווה הכותל, שאישרנו אותו בכנסת הקודמת – ואין חשש בפעם הזאת שרוצים להגדיל או לשנות או להוסיף באמת את המקום שרצינו להגיע אליו, אם לאפשר רחבה שלישית ראויה, שהכניסה אליה משותפת, שהולכים לכותל כולם, אלה על פי מנהגם, וכולם – אנחנו לא מדברים עכשיו על הכותל שכולנו מכירים, אלא על רחבה אחרת, רחבה נפרדת. אז מה היה לנו פה? ניסיון רק לסדר קצת יותר את הרחבה השלישית שהייתה בהסכמה. אז שרה אחת, השרה רגב, מתפטרת מראשות הוועדה כאילו מטעמי מצפון אחרי שאמרה בדיוק את ההפך. היא ישבה לידי, עשינו דיון משותף, בפעם הראשונה הבאנו את כולם, והיא אמרה: אני בעד. אבל קצת לחץ אצלה בקרב המצביעים, והיא חוזרת אחורה. שרה נוספת, השרה שקד, פורשת בעקבות השרה רגב, למרות שהיא יודעת בדיוק מה צריך לעשות. והשר מהמפלגה שלה, שמתרהב וממש צועק: זה שלי, אני המצאתי את הרחבה השלישית – נאלם פיו, הם לא קיימים בזירה בכלל. והשר הזה אמון על התפוצות, מבין, כואב את כאב העם היהודי, מקשיב לבקשות לבוא ולהתפלל ולמצוא את עצמם ביחד, הקהילות, כמו שהם מורגלים. הם מסכימים ללכת לרחבה שלישית, ויש הבנה. ויש מתווה בעזרת ישראל. ולפתע עכשיו יש איזה פחד לגעת, מרק להסביר שם שזה יהיה בצורה יותר ראויה, יותר טובה, שאנשים לא ימעדו ולא ייפלו. וכולם יודעים שמדובר ברחבה נפרדת לגמרי. היו"ר רויטל סויד: תודה. עליזה לביא (יש עתיד): זה לא רחבת הכותל שכולנו מכירים, זו רחבה נפרדת שהכניסה אליה נפרדת. כל מה שמבקשים עכשיו זה טיפה להסדיר שם, כדי שחלילה אף אחד לא ימעד. היו"ר רויטל סויד: תודה. עליזה לביא (יש עתיד): ואדוני השר, אני מבקשת להודות לך על האחריות שאתה גילית, וכשראית שאין אנשים – היית איש. ובאמת, אני מייחלת שייעשה סדר. אנחנו לא מדברים פה על המתווה שאנחנו כולנו מתפללים שיקום ויהיה – – היו"ר רויטל סויד: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): – – אבל במצב הקיים – לבוא ולהסדיר, ולהשיב את האמון לעם היהודי. היו"ר רויטל סויד: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): תודה רבה. היו"ר רויטל סויד: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת משה גפני, ולאחר מכן – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. מעניין מה יאמר עכשיו חבר הכנסת גפני על זה שהסכמת להיות חבר ועדה. יהודה גליק (הליכוד): אני משוכנע שהוא יסכים עם כל מילה של עליזה לביא. אין לי צל של ספק. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר רויטל סויד: לא, מה הוא יאמר על שהשר שטייניץ הוא חבר ועדה. התנדב להיות חבר ועדה. מיקי לוי (יש עתיד): יו"ר ועדה. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש – – – היו"ר רויטל סויד: לא, הוא אמר לי שהוא לא יו"ר הוועדה. מיקי לוי (יש עתיד): אה, לא? היו"ר רויטל סויד: אתה יו"ר הוועדה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – היו"ר רויטל סויד: ראש הממשלה הוא יו"ר הוועדה. משה גפני (יהדות התורה): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, סגן השר, חברי הכנסת, ראשית, אנחנו נמצאים בבניין שהמעברים בו הם מהירים מאוד. אז קודם כול אני רוצה להודות לכנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחד, על ההצבעה בחוק הקודם – – – קריאה: – – – משה גפני (יהדות התורה): כאחד, כאחת, כן. בסדר. מירב מיכאלי אמרה לי שאם אני אומר "כאחד" זה גם נשים, אם אני אומר "כאחת" זה גם גברים. אני אלמד את זה עוד. היו"ר רויטל סויד: אבל חבר הכנסת גפני, בניגוד לתמיד שאתה יכול לנאום פה, עכשיו אתה מוגבל בזמן. משה גפני (יהדות התורה): אה, לא, אז בסדר, אז אני אעשה את זה מהר. אני מודה לקואליציה ולאופוזיציה, ואני מבקש, גברתי היושבת-ראש, לדבר על הנושא עצמו, על הנושא העקרוני. אני כמובן מתנגד למתווה הכותל. אני רוצה לדבר על הנושא. יש מקום אחד בעם היהודי שכולם באים לשם – כך הורגלנו במשך כל השנים. גם כשהיינו בגלות, גם כשלא היינו בארץ, נשאנו את עינינו לכותל המערבי – הכותל הקדוש, השריד שנשאר מבית מקדשנו. בית המקדש נחרב. אנחנו נמצאים עכשיו בשלושת השבועות, אנחנו מתאבלים על זה שהובקעה העיר וכל הצרות שנעשו ב-17 בתמוז, וככה אנחנו מתקרבים לתשעה באב. אנחנו מתפללים לה' שתשעה באב יתבטל, יבוא המשיח, ובית המקדש ייבנה. אבל זה המקום שאליו הלכנו כולם, לשם התפללנו גם כשהיינו בארצות רחוקות, גם כשהיינו בגלות. מגיעים עכשיו הרפורמים והקונסרבטיבים, והם אומרים – הרי הם יכולים לבוא ולהתפלל כמוני וכמוך. אין שום בעיה. הם יכולים לבוא ולהתפלל, הם יכולים לבוא ולשפוך את ליבם מול הכותל המערבי כמו כולם. אין איש שעוצר בעדם מלבוא ולהתפלל, מלבוא ולעשות שם אירוע, מלבוא ולעשות שם דברים שנעשים שנים – כשהיינו יכולים לעשות; היו שנים שלא יכולנו לעשות, שלטו שם הירדנים, ואנחנו לא היינו יכולים להגיע לכותל המערבי. חלמנו על הכותל המערבי. אני אומר לכם באמת ובתמים, אני – – – יהודה גליק (הליכוד): לא. חלמנו על בית המקדש. משה גפני (יהדות התורה): חלמנו, אני אומר לכם – אני כילד חלמתי על היום שאני אוכל ללכת לכותל המערבי. לא הכרתי אותו. חלמתי על זה, אני באמת אומר את זה. היו פעמים בלילות שהייתי חולם שאני הולך לכותל המערבי, אני יורד שם במדרגות, בסמטאות הצרות, ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכותל המערבי. ולפתע מגיעה קבוצה, והיא אומרת: אני משבשת את סדרי התפילה, אני עושה דברים אחרים – דברים שפוגעים ופוצעים את ליבנו. אני לא מדבר עכשיו על הפרטים, לפרטים אני מתנגד. למה, אבל, למה? למה אתם עושים לנו את זה? אנחנו העם היהודי; גם מי שלא גר כאן חולם על הכותל המערבי. אנחנו ודאי חולמים על בית המקדש, ודאי שאנחנו חולמים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". אנחנו אומרים את זה שלוש פעמים ביום. אנחנו רוצים להגיע לכותל המערבי – למה אתם מפריעים לנו? אנחנו מפריעים לכם? היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. משה גפני (יהדות התורה): אנחנו אומרים שאנחנו, יש לנו ריבונות? שאנחנו אלה ששולטים בכותל המערבי? תבואו. אנחנו מזמינים, כולנו מזמינים את כל העם היהודי בכל העולם. אל תפצעו אותנו, אל תפגעו בנו, אל תפגעו בי, בחלומות של ילד קטן על הכותל המערבי. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, שלוש דקות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב צפינו בפארסה, פארסה לא מצחיקה בכלל של הממשלה, שבעצמה התחייבה להרחיב את הרחבה לתפילה משותפת, תפילה שוויונית, תפילה שמגיעה לאותם בני העם ובנות העם היהודי, שחולמים על כך לא פחות מאשר כל יהודי אחר שחלם כאשר הוא היה בתפוצות או שהיה כאן והיה מנוע מלהתפלל בכותל. ואותה ממשלה שכאמור הצביעה, ואותם חברי כנסת ואותם שרים – שרות, ליתר דיוק – שהצביעו על מתווה הכותל, פתאום גילו שיש להם מצפון. זו תגלית מעניינת. מישהו מגלה פתאום שיש לו מצפון, יש לה מצפון, והמצפון הזה הוא גמיש מאוד. המצפון מצד אחד מאפשר כן להצביע בעד המתווה שמאפשר את הפתרון ההולם שאותו קידמה ממשלת ישראל, כי אותו מצפון הרגיש באותו רגע שכנראה זה משתלב באותו דבר שרוצה לקדם ראש הממשלה בנימין נתניהו; ברגע שחלה תפנית ויש פה לחץ מצד גורמים כאלה ואחרים, אז המצפון גילה שלא נוח יותר לתמוך באותו מתווה. שדווקא זה מתווה שמקובל על הרבה מאוד צדדים בתוך העם היהודי. ואז בא המצפון ואומר: לא, לא רוצה להיות בוועדה הזאת, לא רוצה להחליט שום דבר. וככה פורשת לה השרה מירי רגב בלי שהיא עושה את העבודה שהיא התחייבה לעשות אותה ולהמשיך להנהיג את העם והעדה. אנחנו, בני העם היהודי, סבלנו מספיק. סבלנו מספיק, ואנחנו לא צריכים להמשיך לסבול מהפילוג, מההסתה, משנאת החינם שאותה זורעים אותם גורמים שכביכול מדברים על "ואהבת לרעך כמוך", אבל באותה רוח גם מונעים את אותה אהבה ואותה אחווה מהעם שלנו כשהם מונעים פתרון הולם באותו מקום שהוא קדוש לכל העם היהודי – ליהודיות, ליהודים, לחרדים, לרפורמים, לחילונים גם כן; כן, גם לחילונים יש רגשות עזים שמקשרים אותם למקום הזה שנקרא הכותל המערבי. אז אני קוראת לממשלת ישראל ולשר שטייניץ, שנמצא פה באולם, להתחיל לפעול לפתרון דחוף בעניין הזה. הקרע בעם היהודי – אסור שהוא יקרע אותנו לגזרים. אנחנו בסכנה עכשיו. דווקא כשיש לנו מדינה, מדינה לתפארת, שבנינו אותה, מדינה שחוגגת 70 שנה, אנחנו עכשיו בסכנה של פילוג מול אותו חלק של העם היהודי שנמצא בתפוצות. ומה זאת אומרת? הרי בנינו את המדינה שלנו כדי שהיא תהיה בית חם ובית מזמין, בית שכל יהודי ירגיש בו בבית. ואם יהודי מגיע או יהודייה מגיעה ומרגישה פה לא בבית, אז משהו פה לא בסדר. ואת הלא-בסדר הזה אפשר לתקן. יש כבר מתווה, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש. המציאו כבר את הגלגל, המציאו כבר את המתווה – בואו נסיים את הסאגה העצובה הזאת. בואו לא נעשה צחוק יותר – לא ממדינת ישראל, לא מיהדות התפוצות ולא מכל אחד שהכותל חשוב לו או לה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. זהו, הוא אחרון. אתה אחריו. בבקשה. ינון אזולאי (ש"ס): גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר שטייניץ, אני רוצה לפנות מכאן לראש הממשלה ולתת לו נתונים שאולי הוא איננו יודע על אותם אלה שהוא דואג להם, הרפורמים. אתמול שמעתי בתוכניתו של ידידיה מאיר ברדיו קול חי ככה: יש שתי זרועות שאיתן הם פועלים בארץ, הרפורמים. הזרוע הראשונה של הרפורמים בישראל היא רלז"א, רבנים למען זכויות אדם, ובארץ קיימות 54 קהילות, שליש מהן מונהגות בידי רבנים למען זכויות אדם. ומה הן זכויות האדם שלמענן נאבקים הרבנים האלה שלהם, כלומר הרפורמים? האשמת צה"ל בפשעי מלחמה בעופרת יצוקה, מסירת מידע לדוח גולדסטון, פעילות למען חוק החרם, ועוד ועוד ועוד ועוד. אלה הם החברים בארגון הזה שמדינת ישראל הולכת ועוזרת להם. יש עוד זרוע – המרכז הרפורמי – זו הזרוע השנייה של הרפורמים בישראל. יושבת-ראש המרכז היא הגב' ענת הופמן, ממובילות נשות המריבה. וכל היום הם עסוקים רק באיך להטריד בתפילות, אתם חושבים? אז לא. אז יחד עם עוד חמישה ארגוני דה-לגיטימציה מארגוני הקרן החדשה, BDS, הם עתרו לבג"ץ נגד ביטול חוק החרם על ישראל. כן, כל הדברים האלה, ואדוני ראש הממשלה רוצה לעזור להם, לאותם הרפורמים, שאני אומר לכם פה שספק ביהדותם, ויש ביניהם המון שבוודאי אינם יהודים. ואני חושב, ואני אומר לך, אדוני ראש הממשלה: אתה בא ועוזר דווקא בימים אלה, בימי בין המצרים, עושה כל מיני טריקים על מנת לעזור להם ולתת להם איזושהי לגיטימציה בכותל, במקום הקדוש לנו. אנחנו השבוע התחלנו את ימי בין המצרים. הגמרא במסכת בבא קמא מספרת שבאו – תנו רבנן כשצרו בית חשמונאי זה על זה ורצו באמת לפרוץ את החומות, ביום מן הימים העלו שם חזיר, וברגע שהוא רק נעץ ציפורניו בכותל, בחומות העיר, אז הזדעזעה הארץ 400 פרסה. היום – היום, כן, היום בבוקר – שמענו שהייתה איזושהי רעידת אדמה. אולי נעשה קצת חשבון נפש, שרעידת האדמה הזאת היא בגלל שמישהו פה מנסה לגעת לנו בקדוש לנו? לאה פדידה (המחנה הציוני): אוי ואבוי. ינון אזולאי (ש"ס): אולי נעשה חשבון נפש שאלה שבאמת רוצים להכניס אותם – תשמעו קצת את הכאב שלנו, תשמעו את הכאב שלנו, אלה אינם יהודים. אני רוצה לדעת, האם היינו נותנים להם במסגד אל-אקצא איזושהי דריסת רגל? אף אחד לא היה נותן להם את זה. תתעוררו קצת. ראש הממשלה שבא ועושה ונותן להם, למי הוא נותן? לאותם אלה שהולכים נגדנו, נגד מדינת ישראל, בכל מיני ארגונים? להם הוא נותן? אבל אני רוצה להגיד לראש הממשלה משהו. הרי פעם אמר עליו דן כנר שהוא הראשון שידע לזהות את האסון אז, באסון הכרמל. אם הוא ידע לזהות את האסון הזה – למה את האסון הזה של הכותל, של נשות המריבה, של הרפורמים, הוא לא יודע לזהות? אותם מיעוט שבמיעוט שהם לא מגיעים לפה בכלל, יש אולי 5,000 בכל הארץ – דווקא את זה הוא לא יודע לזהות? והם, אותם אלה שבאים ונותנים לנו מוסר על התיישנות, שהולכים עם ההלכה – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ינון אזולאי (ש"ס): – – ובעצם הם אומרים לנו: תשמעו, הלכה – זה ללכת איתה ביחד. אם ללכת איתה ביחד, אז מה לכם ולדברים העתיקים האלה, לאבנים עתיקות? מה לכם ולעתיקות, אבני הכותל? אני מציע לכם הצעה: קחו את הכסף שאתם משקיעים במדינת ישראל ותבנו לכם כותל בארצות הברית. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב השר יובל שטייניץ בשם ראש הממשלה. בבקשה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי את הנאומים של ארבעת חברי הכנסת, שתי חברות הכנסת מהאופוזיציה, שני חבריי מהקואליציה, ואני מוכרח לומר, הנאום של הרב גפני נגע לליבי וגם הנאום של עליזה לביא נגע לליבי. אני זוכר את עצמי, הרב גפני, כילד קטן במלחמת ששת הימים – ואנחנו ממשפחה לא חרדית, לא קונסרבטיבית ולא רפורמית, אלא חילונית – ואימי בוכה מול מכשיר הרדיו בסלון כי שחררו את הכותל. אני זוכר את זה כמו ילד קטן. הכותל קדוש לכולנו – דתיים וחילונים, חרדים וגם אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים – לכל עם ישראל. ואתה דווקא נתת לזה ביטוי בדברים שלך, הרב גפני. לא ביקשת לגרש את הרפורמים מהארץ, כמו חבר הכנסת ינון, או לא הצעת להם לבנות כותל אחר בארצות הברית, כי, בצדק, גם אתה מבין שעם ישראל כולל את כולם, ותמיד היו מחלוקות בעם ישראל ודרכים שונות, ומותר להתווכח ומותר גם למתוח ביקורת, אבל כולם ישראל המה. והכותל שייך לכולנו, הוא לא שייך לכם החרדים, הוא לא שייך לנו החילונים, הוא לא שייך לרפורמים, הוא לא שייך לאורתודוקסים, הוא לא שייך לקונסרבטיבים, הוא שייך לכל עם ישראל. אבל דווקא משום כך הגיע הזמן שהשכל, ההיגיון וטיפה אמפתיה, עם כל המחלוקות, ישחקו כאן איזשהו תפקיד. אני רוצה לומר, הנאום היחידי שלא הצלחתי להזדהות אתו עד הסוף היה הנאום של חבר הכנסת ינון. אתה יודע, חלק מהביקורת על הרפורמים ועל הקונסרבטיבים, ויש מיליוני – – – ינון אזולאי (ש"ס): – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: תקשיב לי עכשיו, אולי תלמד ממני משהו. חלק מהביקורת על הרפורמים ועל הקונסרבטיבים ששמעתי בימים האחרונים – מדברים על מיליוני רפורמים וקונסרבטיבים בארצות הברית. בארץ יש מאות אלפים, דרך אגב – ביחד, בשתי התנועות הללו. אבל לא חשוב, מדברים על זה שבארצות הברית יש התבוללות גדולה ביניהם, וההתבוללות ביניהם היא אכן יותר גדולה מאשר בקהילה החרדית. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אם יש להם כל כך הרבה בארץ, למה הם לא מתמודדים בכנסת? שר האנרגיה יובל שטייניץ: כי לא, אתה יודע, הרב ליצמן – – – ינון אזולאי (ש"ס): אבל כדאי שתבין מהי התבוללות. כשיש מישהו שהוא לא יהודי, אז הוא לא יהודי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הרב ליצמן, גם חב"ד, למשל, לא מתמודדים לכנסת ואין להם חבר כנסת מטעם. זה לא אומר שצריך לקפח את חב"ד. לא כל תנועה מתמודדת לכנסת. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אין להם נציג אחד – – – ינון אזולאי (ש"ס): אדוני השר, אתה צריך להבין בדיוק מהו יהודי. מי שהאימא שלו לא יהודייה, אז הוא לא יהודי. למה אתה חולק על דברים שהם הלכה? זה לא אני. פעם אחת תבינו את זה. תדרשו את זה פעם אחת. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: הם לא יכולים לחיות באמריקה – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אתם מוכנים להקשיב לי – הקשבתי לכם – או שאתם רוצים לריב גם איתי? ינון אזולאי (ש"ס): אבל שלא ייקחו לנו חלק. שר האנרגיה יובל שטייניץ: עכשיו אני אומר, הדבר הכי מטורף – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): כולנו יהודים. ינון אזולאי (ש"ס): זה מה שאני מסביר לך – שזה לא בדיוק כך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הדבר הכי מטורף שעם ישראל, שאיבד שישה מיליון איש בשואה, יכול לבוא ולהגיד שכמה מיליוני יהודים בארצות הברית הם לא יהודים בגלל שהם קונסרבטיבים ורפורמים, או בגלל שחלקם מתבוללים. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לא, לא, לא בגלל זה. בגלל שאימם לא יהודייה הם לא יהודים. ינון אזולאי (ש"ס): בדיוק. אתם לא מבינים – זו הלכה. זו לא פוליטיקה, זו הלכה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הרוב המכריע של הקונסרבטיבים והאורתודוקסים הם יהודים, ורבים מהם עלו לארץ לפי חוק השבות – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אם האימא יהודייה הם יהודים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ואותו דבר אפשר היה להגיד על חלק גדול מהעולים מחבר המדינות – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – האימא. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – וטוב שהעלינו אותם לכאן. ואתם יודעים מה? דווקא מי שמתלונן על התבוללות, שמקטינה את העם היהודי – וכואב לנו על כל יהודי שעוזב את העם היהודי – צריך לדעת לא לקחת כמה מיליוני אנשים ולהגיד להם: אני מרחיק אתכם, אתם לא יהודים, תבנו את הכותל שלכם בארצות הברית. ינון אזולאי (ש"ס): אבל הם לא מאמינים – אני לא מבין מה הוא רוצה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: בית שני חרב על שנאת חינם, אומרים. יש לי תחושה, בימים האחרונים, של סימנים של שנאת חינם – – – ינון אזולאי (ש"ס): אולי ראש הממשלה מביא את זה עלינו? שר האנרגיה יובל שטייניץ: ולא ראש הממשלה מביא עלינו. עכשיו אני אסביר גם את העובדות, כי דווקא הרב גפני דייק, ואתה, בעובדות שלך, לא דייקת. ינון אזולאי (ש"ס): אוקיי, אז אחר כך אני אשלים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: דווקא הרב גפני לא אמר שום דבר שאיננו נכון מבחינה עובדתית. ינון אזולאי (ש"ס): אתה יכול לבדוק גם אותי. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אז אני אביא את העובדות בפניכם. העובדה – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): מה העובדה? שיש רעידת אדמה בגלל מתווה הכותל – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: קודם כול, באמת, אני מציע, הנושא הזה שמישהו מת או שיש רעידת אדמה או מחר יהיה פיגוע בגלל הדברים הללו – – ינון אזולאי (ש"ס): לא אמרתי את זה, אמרתי שצריך לעשות חשבון נפש. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – זה מסוכן. אני רוצה גם להגיד לך: שתדע שיש אנשים – אני מתנגד לזה – שגם היו מעדיפים שהחרדים יהיו מחוץ לעם היהודי או מחוץ לעם ישראל, וישבו בגטאות שלהם ונפריד בין עם ישראל – נפריד בין האורתודוקסים לחילונים, לחרדים, לרפורמים, לקונסרבטיבים. בוא נתפלג לכמה עמים. איבדנו שישה מיליון, אפשר לאבד עוד כמה. אנחנו מיטיבים לומר תמיד שירושלים היא לא רק בירת מדינת ישראל – ירושלים היא גם בירתו הנצחית של עם ישראל, של העם היהודי, ומדינת ישראל היא גם מדינת העם היהודי. זה אומר שמבחינה דמוקרטית כמובן אנחנו שישה, שישה פלוס, שישה וחצי מיליון יהודים בישראל, ביחד עם אזרחי ישראל הלא-יהודים אנחנו מחליטים, אנחנו בוחרים את הכנסת ואת הממשלה, אבל זה אומר, לפחות, שאי-אפשר להתעלם משבעה-שמונה מיליון יהודים בתפוצות. כי אם ירושלים היא בירת העם היהודי, אז גם היא מסורה בידינו להחליט – בידי הממשלה והכנסת – ואנחנו צריכים להחליט בעניין הזה מתוך רגישות גם לעם היהודי היושב בתפוצות. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: הם לא יכולים לשבת בתפוצות ולהחליט על מה שקורה כאן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: עכשיו אני רוצה לומר על הרחבה, הרב ליצמן, על המהומה על לא מאומה, על כלומה, שמתרחשת בימים האחרונים. מה קרה שהקימו את הרחבה הזאת שבה מדובר? הרי הרחבה הזאת כבר קיימת איזה חמש-שש שנים. הרחבה הזאת הוקמה בדיוק כדי למנוע ריב ומדון. יש את רחבת הכותל הראשית – איך הסביר הרב דרעי, יש עליה קדושת בית כנסת, בה מתפללים באופן אורתודוקסי עם הפרדה בין גברים ונשים. אני, דרך אגב, כשילדיי הגיעו לבר-מצווה וגרתי אז בחיפה – כשבני הראשון ובני השני הגיעו לבר-מצווה, הגענו במיוחד לירושלים והם עלו לתורה בכותל האורתודוקסי, עם הפרדה בין גברים ונשים, היה טקס נהדר. אבל נכון פעלה הממשלה כבר לפני שנים כשהחליטה להקצות אזור בכותל, שהוא מחוץ לרחבת הכותל, אפילו לא רואים אותו מרחבת הכותל – – עליזה לביא (יש עתיד): הכניסה נפרדת. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – כניסה נפרדת, והוא מחוץ, הוא יותר נמוך, הוא באזור החפירות הארכיאולוגיות, לתפילה של רפורמים וקונסרבטיבים. למה? כי לפני זה, כמו שהרב גפני אמר, הם התפללו ברחבת הנשים, והיו שם מהומות על אורחות התפילה. לכן אמרו: בואו ניתן אפשרות למי שרוצה להתפלל אחרת, שלא יפריע באזור האורתודוקסי – שבו מתפלל באמת רוב עם ישראל – ונעשה רחבה צדדית שהיא מחוץ לאזור הכותל ובית הכנסת. מי שרוצה יוכל להתפלל שם ונפסיק את המהומות, האלימות והמלחמות שבאמת פגעו בקדושת הכותל. זה קרה כבר לפני שנים. לאחר מכן, ב-2016, אישרה הממשלה את מתווה הכותל. מתווה הכותל הלך יותר רחוק מזה. חשבתי שזה צעד נכון. נדמה לי שזה עבר בממשלה ברוב גדול, חוץ מהחרדים. אבל החרדים – המסר היה: אנחנו נצביע נגד, אבל אנחנו יכולים לחיות עם זה. לצערי הרב, לפני שנה הוחלט בממשלה להשעות את מתווה הכותל. אבל עבודת השיפוץ של הרחבה הזאת – זו לא בניית הרחבה; הרחבה קיימת שם, קיימת שנים, ובסך הכול מדובר בעבודת שיפוץ כדי למנוע שם סכנה בטיחותית, שהרחבה הזאת לא תקרוס פתאום. מגיעים לשם גם תיירים – שלא יהיה פיקוח נפש. מדובר בחיזוק הרחבה הזאת, שכבר קיימת. לפני שנה כשהתפללו שם לא עשיתם מהומה; לפני חצי שנה כשהתפללו שם לא עשיתם מהומה. על מה המהומה? על זה שרוצים לשים שם עמוד חיזוק וכניסה שגם נכה עם כיסא גלגלים, אם הוא רוצה להגיע לשם, יוכל להגיע? ינון אזולאי (ש"ס): זה לא מה שרוצים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זה בדיוק מה שרוצים. אז אתה לא יודע את העובדות. ינון אזולאי (ש"ס): לא רוצים בשביל הנכים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני הזהרתי, מתווה הכותל – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: יש סיפור יפה על כבשת הרש – את מוכנה להגן עליי שאוכל לענות כראוי? היו"ר נאוה בוקר: חברים, תנו לשר בבקשה לסיים את דבריו. תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יש סיפור נהדר על כבשת הרש. כשביטלו את מתווה הכותל – שהחרדים הסכימו לו בשתיקה אבל אחר כך, בגלל כמה קיצונים, שינו את דעתם – כשביטלנו את המתווה הכותל בממשלה, הזהרתי שזו כבשת הרש. סוף-סוף מרגישים מיליוני יהודים – רפורמים וקונסרבטיבים בארצות הברית, אחינו ואחיותינו – שעושים איתם איזושהי פשרה. זו כבשת הרש, אז גם את זה לקחו. עכשיו לא מדובר על כבשת הרש – מדובר על הזנב של הכבשה. מדובר בסך הכול על רחבה שכבר קיימת, וצריך לעשות לה כניסה לנכים ולחזק אותה קצת, שלא תתמוטט ושלא יהיה שם פיקוח נפש. איך יהודי יכול להתנגד לדבר כזה? אני אומר לכם, זו מהומה על לא מאומה. מדובר בחיזוק רחבה שכבר קיימת. אני לא מבין מאיפה צמחה המהומה הזאת, ואני אומר לכם – תשמעו טוב מה שאני אומר לכם: בית שני חרב על שנאת חינם. לבוא להתנכל עכשיו לרחבה שכבר קיימת, שלא מפריעה לכותל, שלא רואים אותה מהכותל, שהיא לא באזור שיש עליו קדושת בית כנסת, שהיא מונעת ריבים ומדנים כי היא מונעת את התפילה של אותן קבוצות שמתפללות באורח לא אורתודוקסי בכותל, עם כל המהומות והאלימות – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל יש עוד הרבה הצעות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – לבוא להתנגד לדבר הזה זה שנאת חינם. לכן אני, כמי שיש לו אהדה גדולה לציבור האורתודוקסי וגם החרדי בישראל, כמי שקיים את בר-המצווה של הילדים שלו בכותל, במסורת ועל פי ההלכה האורתודוקסית, מרגיש שלם עם מצפוני, מרגיש שלם במאה אחוז עם מצפוני שהסכמתי, לבקשת ראש הממשלה, להשתתף בוועדה שהוא הקים, כדי לאפשר גישה לנכים לאותה רחבה שקיימת שנים וכדי לחזק אותה, כדי למנוע פיקוח נפש. גם תיירים מגיעים לשם, וגם את פיקוח הנפש של התיירים אנחנו רוצים למנוע אם חס וחלילה רחבת העץ הזאת יום אחד תקרוס. על זה לחולל מהומה? על זה לחולל מהומה? ראש הממשלה מוביל כאן צעד שהוא המינימום ההכרחי כדי לשמור על קשר עם מיליוני יהודים בתפוצות, שחלקם עוד יעלו בעתיד לישראל. אנחנו לא רוצים לפצל את העם היהודי. אנחנו יודעים שיש דעות שונות ומנהגים שונים, אבל אנחנו רוצים שכולם ירגישו שיש להם מקום בירושלים וגם מקום, וגישה לכותל, ועושים את זה בלי לפגוע כהוא זה ברחבת הכותל המוכרת לכולנו, שבה המנהג והנוהג האורתודוקסי הוא הנוהג השולט והמקובל. לא תהיה שום פגיעה, לא בכותל, לא בקדושתו ולא ברחבת הכותל המוכרת לכולנו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. הבעת דעה, נחמן שי. יש לך דקה, בבקשה, מהצד. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה לך, גברתי. אני רוצה להודות לך, השר שטייניץ, אמרת דברים חשובים ואפילו אמיצים באווירה השוררת היום במדינת ישראל. חבל לי שזה נדיר כל כך – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: זאת לא הבעיה של נכים, זאת בעיה של רפורמים באמריקה. נחמן שי (המחנה הציוני): אני חושב – הוא הולך קצת נגד הזרם, אני מקווה שלא יבולע לו. הוא הסכים לשבת בוועדה הזאת ולעשות דבר שהוא אולי טכנית נכון, אבל הוא גם אנושית נכון והוא גם יהודית נכון. אני אומר את זה כבר כמה ימים, אולי יותר מכמה ימים, ואני פונה דווקא לחברי הכנסת שמשתייכים למה שקרוי הזרם האורתודוקסי. אבל אני אומר את זה גם כללית: אין לנו מספיק יהודים בשביל לזרוק אותם החוצה. ויהודים, גם אם הם קונסרבטיבים ורפורמים, הם עדיין יהודים. אם הם רוצים לבוא – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אם האימא יהודייה; אם לא – לא. נחמן שי (המחנה הציוני): אני יודע, אני מכיר את ההבחנה, אני מכבד אותה, אני מכבד את ההגדרה היהודית, נכון, אבל אני אומר – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אבל בינתיים עושים התבוללות, השם ישמור. נחמן שי (המחנה הציוני): הרב ליצמן – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת שי, תודה רבה, הזמן שלך עבר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני אשלים את המשפט. אני חושב שממשלת ישראל חייבת לעשות את המעשה הזה, הוא מעשה נכון. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. מה אדוני השר מציע? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מציע להסתפק בזאת. היו"ר נאוה בוקר: להסתפק בזאת. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): להעביר לוועדת הפנים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא צריך לריב על משהו שאין צורך לריב עליו. היו"ר נאוה בוקר: טוב, אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעה לדיון בוועדת הפנים. חברים, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – חמישה, נגד – חמישה, ההצעה לא התקבלה, ההצעה לא עוברת. יש תיקו, הדיון לא יתקיים, הנושא הוסר מסדר-היום. לאה פדידה (המחנה הציוני): עוד לא ראיתי שהצעה לסדר-היום לא עברה. היו"ר נאוה בוקר: כן, נראה לי תקדים. נדיר בדרך כלל. הצעות לסדר-היום השלכות מתווה ההסכמה בין ממשלות ישראל ופולין בעניין החוק הפולני היו"ר נאוה בוקר: אנחנו נמשיך בסדר-היום, הצעות בנושא: השלכות מתווה ההסכמה בין ממשלות ישראל ופולין בעניין החוק הפולני, הצעות מס' 10609, 10617 ו-10666. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. א. אני רוצה להתייחס למה שהיה הרגע. על מה הוויכוח? מעולם עוד לא נתקלנו בהצעה לסדר-היום שלא עוברת לוועדה לדיון, על מה יש להצביע בכלל? זה טכני, נדון בה. למה מישהו חושש מלדון? זה שחוששים מלדון בנושא הזה של רחבת התפילה מטריד אותי יותר מאשר הוויכוח על הרחבה עצמה. ממי אנחנו פוחדים? אנחנו רוצים עוד להתרחק ועוד להתרחק, בכוח, מיהדות ארצות הברית? לא רק מיהדות ארצות הברית. שר האנרגיה יובל שטייניץ: נחמן, אני הצעתי לא לדון בזה כי אני חושב שזו סערה בכוס מים, ויש דברים יותר אמיתיים לדון בהם מאשר הסערה הזאת. נחמן שי (המחנה הציוני): אם אתה תוכל לקדם את זה בוועדה הזאת שאתה עכשיו חבר בה, אדרבה ואדרבה. אני אשמח לראות שבכלל הסוגיה הזאת תורד מסדר-היום. אבל לדון בזה זה נראה לי דבר סביר. אני רוצה לומר כמה מילים על העניין המסוים של המתווה שסוכם עליו בין ישראל לפולין. בעיקרון אני מברך אם הוסרה איזושהי מכשלה ביחסי שתי המדינות. אבל לצערי הרב, ההסדר שהושג הוא הסדר שלא פותר את בעיית היסוד. נכון, ביחסים בין שתי המדינות כיום, בשנת 2018 – יחסים שכנראה את חלקם אנחנו רואים ואת חלקם אנחנו לא רואים, חלקם גלוי, חלקם סמוי – יפה ששתי מדינות הצליחו למצוא את האינטרסים המשותפים והסכימו מה שהסכימו. אבל כאן יש דבר מהותי שאותו ממשלת ישראל הייתה צריכה להבהיר, לשוב ולהבהיר, וזה האחריות של העם הפולני – גם של העם הפולני – של משתפי פעולה בקרב העם הפולני עם המעשה האיום והנורא שעשו הנאצים ביהדות פולין. ואפילו לממשלת ישראל, עם כל הכבוד, אין הסמכות לפטור או להקל ראש או להוריד במשמעות המעשה הזה שנעשה אז. היו כמה אלפי חסידי אומות העולם, אבל מיליוני פולנים – נכון, גם נהרגו וגם היו שהושמדו, אבל היו גם מיליונים שהשתתפו, או בעצם העובדה שהם לא עשו דבר או בעצם העובדה שהם הטו שכם למעשה ההשמדה של העם היהודי. לא נכון הדבר בעיניי להקל בכך ראש. לא נכון היה בעיניי שבתוך המשא ומתן בין שתי המדינות פתאום נכנס לשם השיקול הזה. ומקובלת עליי מאוד עמדתו של פרופ' יהודה באואר, שהוא היום גדול חוקרי השואה – הוא בן 92, עד 120 אני מאחל ליהודה באואר – שקרא למעשה הזה בגידה. הוא קרא לזה מעשה בגידה, שממשלת ישראל בגדה בזיכרון של העם היהודי. ואני מציע לממשלה, אם זה נעשה בטעות או באי-הבנה, להבהיר, לשוב ולהבהיר כי אנחנו לא פוטרים אף אחד, לא היום ולא לעולם, מהאחריות ומשיתוף הפעולה בהשמדת יהודים. לא פולנים ולא אף לאום אחר באירופה שתרם למעשה הנורא הזה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה לך. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אוסיף לך, תמיד אתם ממשיכים גם ככה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אני חונכתי על זכר השואה באמירה "לא נשכח ולא נסלח". ואולי היום מציעים לנו גם לסלוח וגם לשכוח. ההסכם שנחתם עם ממשלת פולין הוא אחד הרגעים הקשים ביותר למי שזכר השואה יקר לליבו. ההסכם הזה אומנם הוריד את הסעיף של הסנקציות הפליליות, אבל הוא מאפשר להמשיך לרדוף חוקרים של השואה בערוצים של תביעות אזרחיות. להפך, הפולנים אפילו אומרים שהם יגבירו את הערוץ הזה והם ירדפו את האנשים האמיצים בפולין שמעיזים גם היום לחקור את הפרק האפל הזה. החוק הפולני בעצם מייצר מונופול על חקר ההיסטוריה בתקופה הזו לגוף שנקרא המכון לזיכרון לאומי, שזה גוף שמנוהל למעשה על ידי הפוליטיקאים הלאומנים ששולטים בפולין היום. זאת אומרת, הם קבעו חוק שאומר שממשלת פולין – שליטי פולין יקבעו את ההיסטוריה. מה היה בעבר זה מה שהשליטים הפולנים קובעים שהיה, ומי שלא מקבל את הגרסה הזאת של העבר בענייני השואה יהיה חשוף לענישה באמצעות תביעות אזרחיות. אומר פרופ' באואר שזו בגידה בזכר השואה. אני רוצה להוסיף – זו גם בגידה באותם אנשים אמיצים בפולין שנאבקים נגד החוק הזה; באותם אנשים אמיצים בפולין שנאבקים גם היום כדי לחשוף את חלקם של הפולנים בהשמדה ובמעשי הזוועה שנעשו בתקופת מלחמת העולם השנייה. אבל עמיתיי חברי הכנסת, הרי זה לא דבר יוצא דופן. עוד מעט אנחנו נארח פה בארץ את ראש הממשלה האנטישמי של הונגריה, אורבן. האיש הזה קורא למיקולוש הורטי מדינאי דגול. מי היה מיקולוש הורטי? מיקולוש הורטי היה עוצר הונגריה עד 1944, בן בריתו של היטלר. הוא גם אומר שהוא היה מדינאי יוצא דופן. אגב, לזה אני מסכים בהיבט אחד: מיקולוש הורטי היה אדמירל בלי צי במדינה שלא היה לה מוצא לים, והוא היה עוצר במדינה שלא היה בה מלך. מבחינה זו הוא היה יוצא דופן. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש לי עוד כמה דקות. היו"ר נאוה בוקר: עברו כבר עשר שניות. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – שלוש דקות – – – היו"ר נאוה בוקר: לאה, את רוצה לשבת פה במקומי – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אז אני אסיים. אבל גברתי היושבת-ראש, האיש הזה, שהיה משתף פעולה עם היטלר, מתקבל פה בארץ בברכה, וזה לא המקרה, כי מה לעשות, יש ברית חדשה בין הימין המטורף בישראל לבין הימין האנטישמי בהונגריה ובפולין. אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה. אז מה זה אומר על ממשלת ישראל שהיא מתחברת עם כל האנטישמים היום בעולם, עם כל מפלגות הימין האנטישמיות, המסוכנות והפרוטו-פאשיסטיות? מה זה אומר עליה? היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חבר הכנסת ישראל אייכלר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. ישראל אייכלר (יהדות התורה): תודה, כבוד היושבת-ראש. חברי הכנסת, אמר פה השר שטייניץ שיש אנשים שלא רוצים לראות פה חרדים, רוצים לראות אותם מחוץ לעם ישראל. הפולנים סבלו אלף שנים מנוכחותם של היהודים למרות שהיהודים הפריחו את פולין והעשירו את החיים בפולין, אבל זה לא עזר להם ביום מבחן, כי עשו שונא ליעקב. לומר על יהודים חרדים בארץ ישראל, לא בפולין, שיש כאלה שרוצים לראות אותם מחוץ לעם היהודי, זה מראה עד כמה – איזו תהום פעורה בין אנשים שאוהבים את היהדות, את הכותל המערבי, בין אם הם דתיים ובין אם לא דתיים. וההונאה הגדולה ביותר בעניין מאבק הכותל זה כאילו לספר שיש ויכוח בין סגנונות של תפילה, כאילו יש פה מאבק בין כל מיני סגנונות. הכותל המערבי מאחד את כל עם ישראל, בין סגנונות של תפילה בעשרות עשרות סגנונות, כולל אנשים חילונים שאינם מתפללים שם ובאים לשים שם פתק ולבכות ולהתפלל לקדוש ברוך הוא בדרכם ובשפתם. מעולם לא היה מי שיערער על הכותל המערבי ועל דרכי התפילה שם, עד שבאו כנופיה של עסקנים שמדברים בשם מיליוני יהודים באמריקה, וזה השקר הגס ביותר. זה נכון שמגייסים שם כספים מקרב אנשים תמימים, מרמים אותם ואומרים להם: תדעו לכם שהאורתודוקסים לא רוצים את הילדים שלכם כיהודים, לא נותנים לכם להיות יהודים, לא רוצים לתת להם לבוא לכותל המערבי, בשעה שרוב המתפללים בכותל – כולל החרדים – לא יודעים בכלל זה מה זה אורתודוקסים, הקונסרבטיבים מזמן לא יודעים מה זה שמרנות, והרפורמים מתבוללים בהמוניהם. אבל יש להם קרנות רבים להעביר את המלחמה דווקא אל המקום הקדוש והרגיש ביותר. אם הם היו נלחמים – אגב, הם נלחמים בכל החזיתות. אנשים לא יודעים שכל הבג"צים, כל מלחמות דת ומדינה בחצי היובל האחרון מובלות על ידי כנופיה קטנה של אנשים שמתפרנסים מפדרציות רפורמיות בארצות הברית, כולל ההשתלטות על הסוכנות הרפורמית, שלא רצתה לבחור בשטייניץ השבוע, בשבוע שעבר. המלחמה בכותל המערבי נועדה לפרנס כנופיה קטנה שמפיצה ארס ושנאה נגד עם ישראל, נגד מדינת ישראל בעולם כולו. מציגים את ישראל כמו איראן. מלחמות הדת האלה הן הדבר הכי מזיק לעם ישראל. ואלה שבאים לכותל המערבי, בין אם דתיים ובין אם חילונים, ומכבדים את המקום וקרובים למקום ואוהבים את המקום, הם אלה שינצחו. ולא יעזור לממשלה ולא לראש הממשלה ולא לנציגיו, וכל הדברים האלה – אבל אל תרמו את האנשים שהשאלה היא מרפסת כזאת או מרפסת אחרת. יש להם מלחמה לעקירת האמונה בכל דבר. העיניים שלהם יוצאות לראות שהכותל זה מקום של אמונה. הם רוצים שהכותל יהיה איזה מונומנט מוזיאוני, וזה לא יהיה. הכותל יהיה מקום של אמונה לעם ישראל, עם האמונה, שיפיצו את האמונה לכל עמי העולם. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב בשם ראש הממשלה השר יובל שטייניץ. בבקשה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מסכים לחלוטין עם ההערה של חבר הכנסת אייכלר, שהכותל הוא מושא נפשם של כל בית עם ישראל וכל המוני ישראל, והוא צריך להיות מקום לא של מלחמה אלא מקום של תפילה, אמונה ואחדות. כדי למנוע מלחמות – והייתה אלימות גם ברחבת הכותל – הפרידו מחוץ לכותל, בפינה שאפילו לא רואים אותה מהכותל; הרי הכותל, הכותל המערבי, שהוא אחד מארבעת הכתלים של בית המקדש, אורכו 500, 520 מטר. הכותל הדרומי, אורכו כ-300 מטר. האזור של הכותל שבו מתפללים, שיש עליו מה שנאמר קדושת בית כנסת, אורכו בערך מצד לצד, כולל המנהרה, שמשמשת כמקום תפילה, כ-150 מטר. מדובר באזור שהוא מחוץ לאזור הזה, אזור שבו כל הזמן יש גם סיורים ארכיאולוגיים של קבוצות, גם של יהודים וגם של לא יהודים, מכל העולם, של נשים וגברים שמגיעים לשם לראות את השרידים הארכיאולוגיים של הכותל ושל מערכת המנהרות העצומה והמדרגות שהובילו לבית המקדש ומחוצה לו, למתחם בית המקדש לפני כאלפיים שנה; ושם נקבע מקום שיתפללו רפורמים וקונסרבטיבים, שלא רוצים להתפלל ולשמור על אורח הלבוש או התפילה האורתודוקסי, כולל הפרדה בין נשים וגברים. וזה נועד גם לתת להם איזו תחושה שגם להם יש מקום, וזה נועד – אבל לא פחות מזה – כדי למנוע אלימות ומהומות והפרעה לתפילה האורתודוקסית; כדי שלא תהיה הפרעה לתפילה האורתודוקסית ויפסיקו המהומות האלה עם הנשים עם ספרי תורה. אז עשו פינה אחרת, כדי שלא תהיה הפרעה בכותל האורתודוקסי. ישראל אייכלר (יהדות התורה): הם אמרו שהם לא יפסיקו, הם רוצים דווקא בכותל שלנו. הם לא יפסיקו. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הרב אייכלר, אתה יודע שאני מאוד מעריך אותך, ואפילו אוהב אותך, אבל אני רוצה לומר לך שאני לא מתרשם ממה כל אחד אומר. זה שאומרים – אומרים. יש רפורמים שאני לא מסכים עם דברים שהם עושים, ויש דברים שעושות קהילות רפורמיות שגם אפשר לברך עליהם. ואותו דבר אורתודוקסים וקונסרבטיבים, חרדים וחילונים. אנחנו לא מסכימים עם כולם. אבל אתה יודע, אני אחתום את זה אולי בבדיחה. יש בדיחה בארצות הברית על יהודי שספינתו טבעה והוא שחה והגיע לאי בודד. הוא נשאר שם עשר שנים עד שעברה ספינה ובאו והצילו אותו. לפני שהצילו אותו, הקברניט ביקש לראות איך הוא חי באי. אז הוא הראה לו שהוא בנה כל מיני מתקנים, זה היה אי עם עיזים, עם נחל זורם, עם עצים. פה הוא בנה לו במערה בית לחורף, כאן בית לקיץ וכאן דיר עיזים, שהוא אסף וסגר אותן, וכאן תרנגולות. והינה, כאן בניתי בית כנסת אחד ופה עוד בית כנסת. שואל אותו הקברניט: בשביל מה יהודי אחד צריך שני בתי כנסת? אתה פה יהודי בודד, למה שני בתי כנסת? הוא אמר: הראשון זה להתפלל, והשני זה זה שרגלי לא תדרוך בו, זה בשביל להחריג. אז הינה, אתה יכול להסתכל על זה גם בהומור, הרב אייכלר, בשבילך וגם בשבילי רחבת הכותל האורתודוקסי זה להתפלל. ברחבה שהיא מחוץ לרחבת הכותל – באותה רחבה מעץ שבה מתפללים לפעמים הרפורמים – אתה יכול, אם אתה רוצה, שרגלך לא תדרוך בה ובא לציון גואל. זה קצת בהומור, כדי לשכך את האווירה, כי באמת הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה מלחמת אחים, וודאי שאנחנו לא צריכים לריב על חיזוק של רחבה שכבר ממילא קיימת שנים באותו מקום. אבל עכשיו לסיפור הפולני – וכאן אני אקריא את התשובה בשמו של ראש הממשלה, שהוא גם שר החוץ, אבל אני מוכרח להגיד שמקריאה ראשונה של התשובה גם נראה לי שאני מסכים איתה. היה צריך לנסות לבטל את החוק הפולני – אני אומר פה את דעתי – לעשות מאמץ לבטל אותו, ואני חושב שזה לא היה פשוט, כי אחרי העברת החוק הזה בפולין, לגרום לממשלת פולין, לפרלמנט הפולני, לנשיא פולניה להתחרט ולבטל חלקים חשובים ומהותיים בחוק הזה, זה לא פשוט בכלל, נחמן שי, ואתה מתמצא קצת בזירה הבין-לאומית. אני חושב שבסך הכול יש פה הישג ונעשתה פה עבודה טובה על ידי ראש הממשלה ומשרד החוץ, ועכשיו אקריא, שלא כהרגלי, כי בדרך כלל אני עונה בעל פה, אבל הפעם אקריא את התשובה, כי אני לא בקי עד הסוף בפרטים: שיקולים ערכיים מהווים חלק בלתי נפרד מיחסי החוץ של מדינת ישראל. בראש השיקולים הערכיים נמצא זיכרון השואה ושימור האמת ההיסטורית ביחס לשואה. נושא החוק הפולני מראשיתו ועד להסדר שהושג לאחרונה הוא דוגמה מובהקת לכך שמדינת ישראל, הממשלה – ראש הממשלה שהוא גם שר החוץ – משרד החוץ, מתייחסים לערכים כמו זיכרון השואה ושימור האמת ההיסטורית כערך במדיניות החוץ, והערכים האלה הובילו תקופה ארוכה את סדר-היום המדיני מול פולין ולא אינטרסים אחרים. מאז שנודע על כוונת ממשלת פולין לחוקק חוק בנדון, הבענו את הסתייגותנו בכל הערוצים האפשריים, כולל ברמת ראש הממשלה מול ראש ממשלה. כידוע, הממשל הפולני אימץ ב-26 בינואר 2018, לפני כחצי שנה, סעיף B+A55 בחוק הפולני, הקובע כי האשמת העם הפולני או האומה הפולנית בפשעי הנאצים תיחשב לעבירה פלילית, עבירה שעונשה עד שלוש שנות מאסר. הסעיף הזה אושר בבית התחתון, בבית העליון, ונחתם על ידי הנשיא. למרות שישנה הסכמה כי אין להאשים את הפולנים – את מדינת פולין או את העם הפולני כאומה – בהקמת מחנות המוות בפולי ובפשעי הנאצים, באותה מידה אין גם מחלוקת אמיתית על כך שפולנים רבים, לצערנו הרב, סייעו לנאצים, ואף רצחו יהודים בעצמם. לכן עלה החשש שהחוק במתכונת שהועברה עלול גם להפליל, במקרים של התבטאויות בדבר פשעי פולנים בתקופת השואה, ולא יכולנו לסבול מצב שלפיו החוק עלול להגביל את חופש הדיבור – את חופש המחקר ואפילו את חופש הדיבור – ולגרום להפללת ניצולים שימסרו עדות ראייה בכל הנוגע להשתתפות פולנים ברצח יהודים בתקופת השואה. בגלל החשש הזה הבענו את התנגדותנו הנחרצת לחוק וקראנו לביטולו. אבל לא הסתפקנו רק במחאות ובקשות ופניות. העברנו מסרים לפולנים על חומרת המצב מבחינתנו, הפעלנו מנופים, הפעלנו ידידים, כולל ביטול מפגשים ברמות בכירות, כדי ללחוץ על הפולנים לשנות את החוק. הובהר היטב לפולנים כי לא נתפשר על ההיבט הערכי של זיכרון השואה והאמת ההיסטורית, אפילו במחיר של פגיעה ביחסים הבילטראליים בין שתי המדינות, שחשובים לאינטרס הישראלי. בתוך כך, הביקורת שלנו ושל אחרים על החוק גררה לצערנו גל אנטישמיות עכור ומגונה בפולין, אשר גם הוא הדאיג אותנו לא פחות מהחוק הבעייתי. במענה זמני לביקורת שלנו, נשיא פולניה העביר את החוק לבחינה של בית הדין החוקתי הפולני, אשר בסמכותו לתקן, לשנות ואף לבטל את החוק. ההעברה הזאת הרוויחה זמן לשני הצדדים לצורך הקמת ערוצי הידברות ופתרון הבעיה. תחילה הוקמו קבוצות עבודה בראשות סגן שר החוץ הפולני ומנכ"ל משרד החוץ הישראלי, אשר נפגשו בירושלים לצורך הבהרת העמדות. בשלב הבא הקמנו גם ערוצים דיסקרטיים נוספים. במשך תקופה ממושכת נוהלו שיחות לצורך גישור על הפערים, ולבסוף הושגו תוצאות. ביום רביעי האחרון, ב-27 ביוני, התכנס הממשל בפולין וביטל את אותו סעיף בעייתי, B+A55. הביטול של הסעיף התבצע בארבעה שלבים: החלטת ממשלת פולין; החלטת הבית התחתון של הפרלמנט הפולני; החלטת הבית העליון, הסנאט וחתימת הנשיא. כתוצאה מביטול אותו סעיף בעייתי, לא תהיה הפללה כלל ועיקר על התבטאויות בהקשר זה. במעשה הביטול הושג היעד אשר הצבנו לעצמנו, והוא החזרת הגלגל לאחור. לאחר הביטול של הסעיף הבעייתי, פורסמה הצהרה משותפת בצד הפולני ובצד הישראלי, אשר עיקריה שימור חופש הבעת הדעה, הדיבור והמחקר בנושא השואה, הסכמה על כך שאין להאשים את האומה הפולנית כאומה בהקמת מחנות המוות ופשעי הנאצים וגינוי נחרץ לאנטישמיות. ההצהרה גם אינה מתכחשת לאמת ההיסטורית בדבר חלקם של פולנים – לא של כל הפולנים, אבל של פולנים, של פולנים רבים – ברצח יהודים בשואה, ואף כוללת סעיף על כך. יודגש כי ראש הממשלה הפולני חתום על ההצהרה הנ"ל. כאן המקום גם להודות לידידים, למדינות שונות שעזרו לנו, ובראש וראשונה לארצות הברית, שהתייצבה ביחד עם מדינות נוספות חד-משמעית לצידנו, והפעילה לבקשתנו לחצים כבדים על ממשלת פולין. זה גם המקום להביע הערכה, בכל זאת, לממשלה הפולנית, שנקטה עמדה וביטלה את הסעיף האמור. זה לא פשוט לממשלה ולפרלמנט לבטל סעיף לאור דרישה של מדינה אחרת ושל ממשלה אחרת ושל ראש ממשלה אחר – במקרה הזה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. בסיכומו של דבר, לאורך כל הפרשה הזאת הובהר כי מדינת ישראל מעלה על נס את ההיבטים הערכיים של זיכרון השואה ואי-פגיעה בחופש המחקר והדעה בנושא השואה. הומחש כי הנושא הערכי עומד בראש סדר העדיפויות של יחסי החוץ של מדינת ישראל. מדינת ישראל השכילה כאן למצוא את הדרך לגשר ולפתור את הסוגיה בכלים דיפלומטיים אנושיים. עד כאן תגובת ראש הממשלה. ואני רוצה להוסיף – – – היו"ר ישראל אייכלר: מה מציע השר? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני רוצה להוסיף ולומר שאני חושב שזו דוגמה טובה לדיפלומטיה נחושה, עם הישג משמעותי בצידה. אני חושב שכל מדינה וכל מערכת דיפלומטית הייתה רואה בזה הישג שהוא לא מובן מאליו: לכפות או לגרום או להשפיע או ללחוץ או לשכנע מדינה אחרת לבטל חוק שזה עתה התקבל בממשלה ובפרלמנט שלה, ונחתם על ידי הנשיא שלה. אני חושב שיש פה מקום גם להערכה לפעילות הנמרצת של ראש הממשלה, של שר החוץ ושל משרד החוץ הישראלי. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: מה מציע השר? להסתפק? לוועדה? מה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני מציע – – – נחמן שי (המחנה הציוני): אני מציע – לוועדת המשנה לענייני הסברה וחוץ של ועדת החוץ והביטחון. דב חנין (הרשימה המשותפת): למה? ועדת חינוך. זה דיון ציבורי. נחמן שי (המחנה הציוני): אני מקבל. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני, אין לי בעיה. היו"ר ישראל אייכלר: השר מציע ועדת חינוך? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אין לי בעיה. היו"ר ישראל אייכלר: אז אם השר מציע לוועדת חינוך ואין בקשות דיבור אז אפשר להצביע. מי בעד העברה לוועדת חינוך? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: שמונה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תעבור לדיון בוועדת החינוך והתרבות. הצעות לסדר-היום מחדל מניעת השרפות – השלמת ביצוע אזורי חיץ בכרמל היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים לנושא הבא, הצעות לסדר-היום בנושא: מחדל מניעת השרפות – השלמת ביצוע אזורי חיץ בכרמל, מס' 10584, 10586, 10587, 10613 ו-10644. ראשון הדוברים, איתן ברושי, ואחריו – נאוה בוקר, חברת הכנסת. איתן ברושי (המחנה הציוני): הממשלה בורחת מאחריות; היא לא עשתה את הפסים, עכשיו היא לא מקשיבה, אחר כך גם ידקלמו איזה תשובה מאיזה חתיכת נייר. לפעמים זה נדמה לי שאנחנו בעולם שלישי עם ההתנהלות הזאת. היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני לא מתחיל, איפה השר? היו"ר ישראל אייכלר: השר פה, אתה יכול להתחיל, אתה יכול לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הדיון הזה הוא חשוב, גם בשעה מאוחרת. הוא דחוף, אבל הוא יותר מכול מדאיג: איך מדינת ישראל מתנהלת גם בנושאים הכי רגישים והממשלה לא מבצעת את ההחלטות ומסכנת את האזרחים. דוח מבקר המדינה שהתפרסם ב-2012 התייחס לאסון בכרמל ולשרפה. מאז, לצערנו היו שרפות נוספות, והייתה שם החלטה ברורה – שבאה לידי ביטוי בדוח אבל גם התגלגלה לאחר מכן, ואני עוד אתייחס לכך במעט הזמן שעומד לרשותי – שהיו צריכים להיות פסי בידוד או אזורי חיץ בין הבתים והמתקנים, אבל בעיקר מדובר על בתי התושבים ביישובים או בערים הקרובים ליערות ולצמחייה. הפסים האלה לא היו, והאש עברה מעץ לעץ ומהעצים לבתים, וכידוע גם היו קורבנות רבים באסון של הכרמל, ולאחר מכן גם היו שרפות נוספות, ולמרות האירוע החמור הזה אנחנו עדים להמשך המחדל. אבל יותר מזה: קרן קיימת לישראל העבירה 250 מיליון שקלים לממשלת ישראל כדי לבצע את המשימה. אני מחזיק פה מכתב של מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהוא מתחייב לביצוע המשימה. היו החלטות ברורות. וראשי הרשויות – אני מכיר את זה מהשלטון המקומי – עמדו על כך שזה יבוצע, ועד היום זה לא בוצע. נשאלת השאלה: את מי מענישים פה? איך שרי ממשלה ופקידים בכירים לוקחים אחריות? לא פעם אתה שומע הטפת מוסר. חלק מהאנשים שלא עשו בחיים שלהם שום דבר מטיפים מוסר לכאלה שכבר ניהלו כמה דברים. ואתה שואל, איך באמת מתנהלת ממשלה? איך היא לא מבצעת החלטה כזאת כאשר גם הקרן הקיימת – וידידי וחברי היושב-ראש דני עטר חוזר ואומר שזה נושא בעניינה של קק"ל והיא חושבת שזה חשוב, אבל לא היא קובעת את סדר העדיפות בשימוש. ואין פה אפילו מי שישמע את הזעקה ומישהו שיסביר את המחדל ומה יקרה בשרפה הבאה. האם נחזור ונאמר שלא עשינו את מה שצריך לעשות? אפשר לומר – וראינו את זה עכשיו בעוטף עזה: שירותי הכיבוי, אני חושב, התקדמו, משאבים הושקעו. דדי שמחי, המפקד, מוביל את כל נושא כיבוי האש, ורבים רבים נוספים, ובאמת זה המקום לציין את תרומתם החשובה, גם של כבאי קק"ל, בוודאי היישוביים, בכל מה שקורה בעוטף עזה, שחשבנו שזה כבר יהיה מאחורינו. אבל דווקא מה שהמדינה צריכה לעשות, ויש לזה את התקציבים – היא לא מבצעת. אני קורא מכאן לגורמים הרלוונטיים. אני מבין שהשר שטייניץ יענה בשם השר לביטחון הפנים. גם זה הרגל מגונה של הממשלה: לעיתים אתה רואה פה שרים שמסתובבים בכנסת והם לא עולים לענות על שאלות של משרדם, אלא מישהו אחר מקריא מהנייר שאיזה פקיד הכין. וכאן, אדוני היושב-ראש, מדובר בחיי אדם. אז הממשלה מזלזלת בחיי אדם, הממשלה לא מבצעת את הדוחות, לא מבצעת החלטות – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה, חבר הכנסת. איתן ברושי (המחנה הציוני): – – ומפקירה את חיי אזרחיה. בואו נמנע את האסון הבא. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. תעלה סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת נאוה בוקר. נאוה בוקר (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביקשתי להעלות על סדר-היום את נושא קווי החיץ, כי זה נושא קרוב לליבי. היו"ר ישראל אייכלר: כבוד השר, חברת הכנסת בוקר רוצה שתקשיב. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מי שמשיב זה השר לביטחון פנים. היו"ר ישראל אייכלר: הוא לא פה. נאוה בוקר (הליכוד): השר לביטחון פנים לא נמצא כאן. היו"ר ישראל אייכלר: אתה הממשלה כאן. דב חנין (הרשימה המשותפת): הוא לא עונה. היו"ר ישראל אייכלר: הוא לא יכול לענות. אז לא תהיה תשובה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): – – – הוא עונה בלי לשמוע. נאוה בוקר (הליכוד): לא תהיה תשובת ממשלה? דב חנין (הרשימה המשותפת): לא. נאוה בוקר (הליכוד): חמור מאוד. היו"ר ישראל אייכלר: אולי תשאל במזכירות. אפשר לשאול במזכירות, שיביאו להם – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אם לא נותנים לו לענות – – – נאוה בוקר (הליכוד): אוקיי, אז תבדקו בבקשה אם השר יכול להגיע ולתת לנו תשובות. לא נחכה. אז אני אומר את דבריי ונראה איך אפשר לפתור את זה בהמשך. מצער מאוד שאין התייחסות לנושא כל כך חשוב. חברים, קווי החיץ, כפי שהסביר חברי איתן ברושי, הם אותם שבילי הפרדה בין יערות ליישובים, שאם הם היו קיימים בזמן אסון הכרמל אז היו ניצלים חייהם של 44 מטובי בנינו, ביניהם בעלי ליאור. בחודשים האחרונים אנחנו שומעים את מהדורות החדשות מהדרום, את השידורים – דיווחים על ההצתות, על שטחים חקלאיים שנשרפים כליל, ואותה אמירה חוזרת פעם אחרי פעם. למזלנו אין פגיעה בנפש. אז רבותיי, למה אנחנו מחכים? הרי גם הפעם הכתובת כתובה על הקיר. מדובר בהצתות מכוונות של אויבי ישראל ויש להן רק מטרה אחת: לפגוע בנו בנפש. תתארו לעצמכם איזה חגיגות יהיו בעזה אם יעלה איזה גן ילדים באש. תתארו לכם איזו שמחה תמלא את תושבי הרצועה, את תושבי הגדה, אם איזו משפחה בישראל תישרף למוות. מעניין מה יגיד אז אבו מאזן, הפרטנר של מרצ והמחנה הציוני, שאף אחד פה לא נשאר אפילו לשמוע את הדברים האלה. הפרטנר לשלום. חברים, יש לנו את כל הכלים למנוע את האסון הבא. ואחרי כל המאמצים שהשקענו, ולמרות המצב הביטחוני בדרום, עדיין משרד האוצר לא מעביר את הכסף לרשויות המקומיות. ומהבמה הזאת אני רוצה לומר לפקידי האוצר היקרים, שאני מנהלת איתם מאבק מאוד קשה בדיונים בוועדה שלי, ועדת המשנה לכבאות והצלה בנושא הזה: רבותיי, צריך למנוע את האסון הבא. היום אנחנו שומעים על פגיעה ברכוש, מחר זה יהיה פגיעה בנפש. התקציב לכלי המרכזי שיכול למנוע את השרפות האלה נמצא במשרד האוצר. ואני שואלת אותם, איך תרגישו אם מחר יתממש התרחיש הזה, הנורא הזה, חס וחלילה, כן, של אסון כזה של אנשים שנשרפים למוות? כי זה כבר קרה בעבר וזה יכול לקרות שוב. נכון, המחבלים הם אלה שאשמים בהצתות, ונכון שצה"ל צריך לספק ביטחון לאזרחי מדינת ישראל. אבל התפקיד שלכם הוא להעביר את התקציב לייעודו, כי בפן הביטחוני כמובן אנחנו צריכים לנטרל כל מחבל שמנסה לפגע, גם אם זה באמצעות עפיפון. בפן האזרחי, הכלי המרכזי למניעת האסון הבא בנושא הזה של שרפה אלה קווי החיץ. היו"ר ישראל אייכלר: את רוצה שאני אוסיף לך דקה? אני אוסיף. נאוה בוקר (הליכוד): אני אשמח, אני כבר מסיימת. במסגרת הוועדה שלי ניהלנו שני דיונים בנושא. אישרנו תקציב לכך בוועדת הפנים. זה המקום להודות ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דודי אמסלם שצבע תקציב מקק"ל למטרה הזו, תקציב של 250 מיליון שקלים, תקציב שעדיין לא הגיע ליעדו. אז אני רוצה לומר לכם שאין יותר זמן להתמהמה, אין תירוצים יותר. יש בעיה, אבל יש לה גם פתרון. נשאר רק החלק של האוצר, כי רק תקציב לקווי חיץ ימנע את האסון הבא. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. נאוה בוקר (הליכוד): אוי, סליחה, אני רוצה לומר בשמו של חברי ד"ר אכרם חסון – חבר הכנסת – הוא הגיש יחד איתנו את ההצעה. הוא מוסר שנבצר ממנו להגיע. הנושא חשוב לו והוא יעשה כל שביכולתו לסייע. תודה. היו"ר ישראל אייכלר תודה לחברת הכנסת נאוה בוקר. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה. אני חושב שנושא כה חשוב, הממשלה כן הייתה צריכה להשיב והשר לביטחון הפנים כן היה צריך להיות כאן. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אפשר לחייב שהוא ייתן תשובה ביום שני במליאה. היו"ר ישראל אייכלר: המזכיר אומר שאני יכול לבקש העברה לוועדה מהמקום שלי? אז זה מה שנעשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): זה ברור. היו"ר ישראל אייכלר: לא, זה לא ברור. איתן ברושי (המחנה הציוני): אבל השר לא יכול לתת תשובה ביום שני במליאה? אין דבר כזה? טוב. נאוה בוקר (הליכוד): לא, לא מובן. אני לא מבינה איך נושא כזה – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): – – – להגיש תלונה – – – ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): בהצעה לסדר-היום נקבעה המילה "מחדל" – מחדל מניעת שרפות. כולם חשבו וכולנו חשבנו שמזמן השרפה הגדולה הענקית, שהיו לה קורבנות רבים בכרמל, בוודאי שילמדו הלקחים ויוסקו המסקנות וייושמו. מה צריך עוד לקרות בשביל שהמצב ישתנה? והינה, המצב לא השתנה. עדיין אין אזורי חיץ כפי שקבעו כל המומחים, כפי שקבע מבקר המדינה, כפי שכל מומחה לשרפות יגיד לך – שצריך אזורי חיץ מסביב ליישובים, מסביב למקומות חשובים בתוך היער עצמו, כדי להמעיט אפשרות של המעבר, להאט את התפשטות השרפה, לאפשר ולהקל על הכיבוי. זה לא נעשה. אני חושב שעמיתיי חברי הכנסת שהציעו את ההצעה לא באו רק למחות אלא רוצים שהמצב ישתנה. כלומר, חשוב מאוד שיהיה דיון בוועדה, שיתקבלו החלטות, שיבואו כל הגורמים, כי זה, איך אומרים, דבר שיש עליו יש קונסנזוס. יש הסכמה. אין ויכוח שצריך למנוע שרפות, צריך למנוע פגיעה בחיי אדם, צריך למנוע פגיעה בחיות בר ובעצים. אני חושב שיש דברים שהממשלה יכולה לעשות, ומהר. התקציב לא גדול והחובה המוסרית הפוליטית – ההתחייבויות של כל האחראים בנושא הזה – זה לפעול ולשנות את המצב. הייתה לי הצעת חוק, כבוד היושב-ראש, שלא יינתנו רישיון או אפשרות לטעת יער בלי האישור של מכבי אש. כלומר, אתה לא יכול לבוא ולהגיד: זה יער ועושים בלי שמכבי האש – זה כמו שמכבי האש נותן אישור לכל עסק. זה לא נעשה. דבר שני, הייתה לי הצעת חוק אחרת, של העז השחורה, וברוך השם, היום העז היא לא אסורה. כל המומחים – יש קונסנזוס שהכנסת עז שחורה למקומות מסוימים ביערות תקטין באופן משמעותי את השרפות. ויכול להיות – – – היו"ר ישראל אייכלר: עד שהעז תגיע, הזמן נגמר. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): כן. ויכול להיות שאחד הגורמים להתפשטות השרפות בשנים האחרונות זה המאבק בעז השחורה ומניעת כניסה שלה ליערות. היא אכלה את כל העשבים ואת כל הדברים שיכולים להישרף. עכשיו נעשה ניסיון – – – היו"ר ישראל אייכלר: תודה. כן, תסיים. תסיים משפט. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): אני רק רוצה להגיד: נעשה ניסיון לתת סובסידיה לאנשים, כי מבחינה כלכלית זה לא כל כך משתלם לגדל היום עז שחורה, מסיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן. היו"ר ישראל אייכלר: מה ההצעה שלך? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): ההצעה שלי היא שהממשלה תצא ביוזמה, ואמרו לי: כן, שר החקלאות, אמר לי אם אני מעוניין. היו"ר ישראל אייכלר: מה ההצעה? ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): לעודד, לבוא לאנשים, לחקלאים ולהגיד להם: תגדלו עז שחורה. תכניסו אותה ליערות, תביאו אותה ליערות כדי שתקטין את האפשרות לשרפה, ותקבלו סובסידיה על זה. זו לא עלות גדולה, זו עלות קטנה, כי גם מי שמגדל עז שחורה הוא ירוויח קצת מהבשר שלה ומהחלב. אז זה יכול להקטין באופן משמעותי, וזה ייעשה מהר מאוד, כי היא אוכלת מהר, העז השחורה. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): דרך אגב, רק לחברת הכנסת נאוה בוקר, אני רוצה להזכיר שבאו כבאים פלסטינים להשתתף בכיבוי השרפה בהר הכרמל. אז בבקשה לא להגזים עם אמירות – – – היו"ר ישראל אייכלר: חבר הכנסת דני סידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – להקשיב לך היום, היה דברי טעם. למדנו, למדנו על העז. היו"ר ישראל אייכלר: למדנו משהו על העז השחורה. נאוה בוקר (הליכוד): לאה, את מומחית לזה. קריאות: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אני אבקש לוועדה, ושלא ירד מסדר-היום ויהיה בוועדה. ועדת הפנים אתם רוצים? קריאה: ועדת הפנים. היו"ר ישראל אייכלר: בבקשה. דן סידה (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי וחברותיי חברי וחברות הכנסת, רבותיי, טרור העפיפונים והבלונים מסרב לדעוך וממשיך להבעיר את השדות והיערות בעוטף עזה ללא הבחנה, ורק בחסדי השם ובפעילות מאומצת של כוחות הביטחון וההצלה שרפות אלו לא גרמו לאבדות בנפש. בתקופה שכזו אי-אפשר שלא לחזור במחשבה אל שרפת יערות הכרמל, אשר התחילה גם היא כשרפה קטנה, שהתפשטה והפכה לאחד מהאסונות הלאומיים הגדולים והכואבים שידענו בעת האחרונה. כנהוג במדינתנו, לאחר כל אסון מגיע דוח מבקר המדינה, שהתפרסם בשנת 2012 וקבע בחלק ממסקנותיו שבאזורי יישוב מיוערים יש צורך דחוף ומיידי לבצוע אזורי חיץ בין בתי היישוב ליערות, ובתוך היערות, כדי להקטין את הסיכוי לפגיעות בנפש. ידועה לכולנו המחלוקת בין המדינה לקק"ל בנושא מימון ההקמה והתחזוקה של אזורי החיץ. בהסדר בין המדינה לקק"ל מנובמבר 2011 נקבע כי בשנים 2017–2021 תקצה קק"ל סכום של מיליארד שקל לצורך מימון מיזמים לאומיים, ו-20% מהם יוקצו למימון מיזמים ירוקים. בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת בפברואר 2016 אמר יושב-ראש קק"ל דני עטר כי הוא מוכן להקצות 250 מיליון שקל מתוך מיליארד השקלים האלה לטיפול בקווי החיץ בכל 450 היישובים הסובבים והסמוכים ליערות. ואולם, מתוך הכסף שהעבירה קק"ל למדינה לא הוקצה תקציב לנושא אזורי החיץ . נציגת הלשכה המשפטית של קק"ל מסרה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, ואני מצטט: ההחלטה כי מתוך הכספים שהעבירה קק"ל לאוצר לא יוקצה סך של 250 מיליון שקל לטובת קווי חיץ אינה על דעתה של קק"ל, כי אם של הממשלה, על פי סדרי עדיפויותיה. והוסיפה, "עמדת קק"ל היא ש-250 מיליון ש"ח הם חלק מהסכום בסך כמיליארד ש"ח שהעבירה קק"ל למשרד האוצר – – – וקק"ל אינה מחויבת בהעברת סכום נוסף לטובת קווי חיץ". כמובן שהאוצר בתגובתו הבהיר שהכספים שהעבירה קק"ל יועדו לדברים אחרים, וכי הוא ממתין למיפוי מסודר של המקומות שבהם חסרים עדיין קווי חיץ. אך מבדיקה שערכתי, מיפוי כזה לא בוצע עד כה. חבריי, מחלוקת זו אינה יכולה לבוא על חשבון אותם 450 יישובים אשר חשופים לפגיעה מיידית ומוחשית בעת שרפה, ואין דבר אשר ימנע מלהבות האש לדלג מצמרות העצים לגגות הבתים. אנו חייבים לקחת אחריות, ליישב את המחלוקות בנושא ולהביא להשלמת הביצוע של קווי החיץ באופן מיידי. וכן להסדיר בהקדם את התקנות בנושא ואת חלוקת האחריות בין השלטון המקומי, רט"ג וקק"ל, ובכך למנוע את האסון הבא. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת דן סיידה. היות שאין תשובת ממשלה, אני מציע להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו נצביע. מי בעד ההעברה לוועדת הפנים? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים ואיכות הסביבה נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: בעד – שבעה, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תעבור לוועדת הפנים ואיכות הסביבה. הצעות לסדר-היום מרבע מיליון איש ויתרו על תרופות ב-2017 מחמת מצבם הכלכלי היו"ר ישראל אייכלר: הצעות לסדר-היום מס' 10582 ו-10601 בנושא: יותר מרבע מיליון איש ויתרו על תרופות ב-2017 מחמת מצבם הכלכלי. תגיש את ההצעה חברת הכנסת לאה פדידה. אגב, אם לא תהיה תשובת שר, ואת תבקשי, אני אעשה את אותו דבר. אני גם אבקש להעביר לאיזו ועדה, כך שזה יהיה בסדר-היום, תוכלי להמשיך את – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – – היו"ר ישראל אייכלר: יש לך תשובה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: יש לי תשובה, אבל – – – היו"ר ישראל אייכלר: אז אנחנו נדון בוועדת – איפה שתרצי, באיזו ועדה שתרצי. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, אבל זה מחדל. אם אנחנו מסוגלים להישאר עד שעה כזו, זה פשוט מחדל שהממשלה לא נמצאת כאן כדי לענות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רבע מיליון בני אדם ויתרו על תרופות עקב מחסור בכסף. זה מחדל, אולי לא בכדי לא נמצא פה סגן השר ליצמן כדי לענות על מחדל כזה. מערכת הבריאות לא מספקת לאזרחי המדינה את מה שנדרש להם כדי להתקיים. איך ייתכן שבמדינה מתוקנת אנחנו נעמיד אדם בדילמה: האם אני אקנה אוכל או אני אקח תרופה? הרי זה בלתי נתפס על הדעת. איך אפשר לחשוב שרק אדם עשיר או אדם שיש לו כסף יוכל לרכוש תרופה? ומי שההכנסה שלו נמוכה, מה יעשה? וכולנו וכולכם יודעים איפה ההכנסה הנמוכה – כן, במקום שאני באה ממנו, בפריפריה. אז להם מה נגיד? אין תרופה, אתם צריכים להחליט? כן, אנחנו כבר רגילים: 50% פחות רופאים, מתים יותר, יותר תמותה של תינוקות. יש תרופות מסוימות שאפילו לא מגיעות לפריפריה – כי למה? הרי ידם של התושבים והתושבות אינה משגת, ואנחנו יודעים למה זה מוביל. לשרוד, וכאשר אנשים צריכים לשרוד, זה גם מוביל לפשע, לעוני, לחולי. איפה האחריות שלכם, מדינת ישראל? איך זה קורה שראש ממשלה מתפאר כל הזמן בכלכלה צומחת כשאנשים צריכים להחליט בין תרופה לאוכל? שימו לב, 400,000 איש מדווחים שאין להם מספיק כסף לקנות תרופות, וזה פשוט לא שפוי שאדם צריך לחסוך כמה שקלים מדמי הכיס שלו כי הוא צריך תרופה לכיס המרה. זה לא הגיוני, זה לא תקין וזה מחדל. עולה מהנתונים של הלמ"ס באופן מובהק שהיום תרופה גם היא מצרך של מותרות. האם זה נתפס, האם זה אפשרי? כתוב לכם שחור על גבי לבן. ואיה הממשלה? הכיסאות ריקים, סגן השר לא מגיע. ומי משלם? אנחנו, הציבור, ובמיוחד תושבי הפריפריה, שאין בידם את המאה על מנת להשיג את התרופה. אנחנו דורשים מהם לוותר על אוכל, על מצרכים אחרים, על מנת שיהיה להם מספיק כסף לתרופות. בלתי יתואר. בלתי הגיוני שבמדינת רווחה, מדינה מתוקנת, כשכל היום אנחנו שומעים על כל במה אפשרית את ראש הממשלה שהכלכלה צומחת, זה נהיה ככה. אני קוראת למשרד הבריאות – תעשו משהו. ובמובן החיובי של המילה הלוואי שהכסף שלכם ילך לתרופות, כי העם צריך את זה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת פדידה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, שלוש דקות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, בשבועות האחרונים פועלת ועדה במשרד הבריאות כדי לדון בסוגיית הכללת התרופות מצילות החיים, כשברוב המקרים מדובר בתרופות המטפלות בחולי סרטן מסוגים שונים ובמחלות מטבוליות נדירות, במסגרת הביטוחים המשלימים של קופות החולים. הוועדה צפויה להגיש את מסקנותיה בתחילת חודש אוגוסט. סגן השר ליצמן יפעל על פיהן, ככה נודע לנו. אף על פי כן, נודע כבר כי משרד הבריאות תומך בהכללת התרופות מצילות החיים בביטוחים המשלימים, כגון מכבי זהב או כללית מושלם. הביטוחים המשלימים הפכו כמעט לנורמה אצל רוב האזרחים; כ־74% מהאזרחים בארץ מחזיקים בביטוח מקיף יותר מאשר הביטוח הממלכתי הבסיסי. יחד עם זאת, לרבע מהישראלים אין ביטוח משלים, והמהלך מציב סימן שאלה עצום בנוגע ליכולתם של אותם אזרחים נטולי ביטוח משלים, רובם חסרי יכולת כלכלית, לממן תרופות שאותן היו יכולים לקבל לכאורה במסגרת הסל הממלכתי. קיבלתי מכתב ממר חיים הורוביץ, יושב-ראש ענף התרופות בהתאחדות התעשיינים בישראל, והוא אומר כי להימנעות מצריכת תרופות מרשם על ידי חולים הזקוקים לכך יש השלכה ישירה, ברמה האישית, על החולה הספציפי. אי-נטילת תרופות מרשם עלולה להביא להחמרה במצבם הבריאותי ואף לסכן את חייהם של חולים אלו. מעבר לכך, לתופעה מדאיגה זו משמעויות חברתיות וכלכליות נרחבות במישור הלאומי. קיים פתרון, אשר עשוי להקטין משמעותית את התופעה המדאיגה הזו, שלא ניתן להתעלם ממנה עוד: כניסה מהירה של תכשירי מרשם גנריים, איכותיים וזולים לשוק, אשר תביא להפחתה מיידית של עשרות רבות של אחוזים במחירי התרופות, מעצם כניסת התחרות. הדבר יביא להוזלה ולהנגשת התרופות לציבור חולים רחב יותר, וגם לפינוי משאבים כספיים, שיאפשרו הרחבת סל הבריאות והוספת תרופות שאינן מצויות בסל כיום. כיום אישור רישומם של התכשירים הגנריים אורך זמן רב, והרבה מעבר למוגדר כחוק, ולמרות דרישתו של מבקר המדינה בדוח האחרון לבחון את הנושא ולפעול לשפרו עדיין ישנה העדפה ברורה לתכשירי מקור יקרים, ותכשירי המרשם הגנריים נותרים מאחור. ללא ספק, טיפול בבעיית זמינותם של התכשירים הגנריים ומתן עדיפות לרישומם יסייעו להקטין את הבעיה: כניסת תכשירים גנריים רבים תוביל לירידת מחירי תרופות המרשם ויתאפשר לחולים שאינם עם יכולת כלכלית לקבל טיפול הולם מבלי שיצטרכו לוותר על רכישת תרופות אלו. תודה, מכובדי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. אני מציע כיושב-ראש, בגלל שאין תשובת ממשלה, להעביר את זה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסכימים המציעים? כן. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר ישראל אייכלר: תעשה דיון בוועדת הרווחה. אז נעשה הצבעה. מי בעד העברה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: ארבעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23) (סכום השתתפות בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו ניגשים לנושא האחרון בסדר-היום, שיש גם הצבעה עליו. מי מגיש את זה? מי מציג את זה? החלטת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23) (סכום השתתפות בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התשע"ח–2018. ההצעה הזאת צריכה גם הצבעה. הינה, הרב משה גפני פה. מי שצריך להגיש את ההצעה זה יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני. בבקשה. הוא פה. הינה, הוא פה. הוא מצטנע, אז לא ראיתי אותו. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותיי חברי הכנסת, אני מבקש, בהמשך להחלטת ועדת הכספים: יש הצעת חוק על הנושא של תקצוב המועצות הדתיות, ועיקרו של החוק הזה הוא שזה יהיה כמו כל המשרדים האחרים: 75% נותנת המדינה, ובשירותי החינוך, למשל, 25% נותנת הרשות המקומית;. אותו דבר לגבי משרד הרווחה, אותו דבר לגבי משרד התחבורה. לא הצלחתי להגיע לפתרון עם משרד האוצר. מכיוון שלא הצלחתי להגיע לפתרון עם משרד האוצר, ביקשתי בוועדה לפצל את הסעיף שהוא הכי חיוני, הסעיף שמדבר על דיפרנציאליות בין הרשויות השונות: רשות חלשה תיתן פחות, רשות חזקה תיתן יותר, וזה כך היה כל השנים. ולכן אני מבקש לפצל את זה. מכיוון שאני לא יכול להשלים את העניין היום – שלא באשמתי, זה היה בוועדת שרים לחקיקה כבר לפני חמישה שבועות, אני לא יודע, אולי ארבעה שבועות; אם היו עושים את זה אז, אז לא היינו צריכים להגיע לפה לרגע האחרון, אבל אני לא אשם בעניין הזה. אני מנסה לעשות את כל מה שאני יכול. ניסיתי גם להביא את כל הסעיף שאותו אנחנו רוצים לפצל, אבל מה שאני מבקש כרגע ממליאת הכנסת זה לאשר את החלטת ועדת הכספים לפצל את הסעיף הזה בלבד, בהתאם לסיכום. וכנראה ביום שני אני אבקש שבתחילת סדר-היום – מכיוון שאחרת יתעכבו משכורות של העובדים – בתחילת סדר-היום, אם אכן המליאה תאשר את הפיצול, נביא את הסעיף הזה להצבעה, בתחילת סדר-היום. ואחרי זה, בהמשך, אנחנו נראה מה אנחנו עושים עם החוק עצמו. ברגע שהוא מפוצל הוא עומד לעצמו מבלי שיהיה את החשש של מה שקורה עכשיו. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להצביע על פיצול הסעיף הזה מהחוק. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. יש לנו רשימת דוברים, אני חייב לעבור עליה: סאלח סעד – אינו נוכח, וכל מי שאני קורא פה אינו נוכח: ג'מאל זחאלקה; דב חנין; נחמן שי; איציק שמולי; מוסי רז; עליזה לביא; יעל כהן-פארן; מיכל רוזין; תמר זנדברג; חיים ילין; ינון אזולאי; מירב בן ארי; עבד אל חכים חאג' יחיא; יהודה גליק; סעיד אלחרומי; רויטל סויד; זוהיר בהלול; טלב אבו עראר; עמר בר-לב; איילת נחמיאס ורבין; איל בן ראובן; יואל חסון, מיכאל מלכיאלי; מאיר כהן; איתן ברושי; פנינה תמנו; מיכל בירן; עמיר פרץ; יואב קיש; יעל גרמן; דוד אמסלם; אחמד טיבי; לאה פדידה; איימן עודה; מרב מיכאלי; קסניה סבטלובה; אלעזר שטרן; נורית קורן; עפר שלח; אברהם נגוסה; שרן השכל; אמיר אוחנה; מיקי לוי; ג'מעה אזברגה. הם אינם נמצאים, ולכן אנחנו ניגשים מייד להצבעה. מי בעד אישור בקשת ועדת הכספים כפי שהוצגה על ידי יושב-ראש ועדת הכספים? מי נגד ומי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד ההחלטה – 5 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכספים בדבר פיצול הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23) (סכום השתתפות בהוצאות התקציב של מועצה דתית), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר ישראל אייכלר: חמישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החלטת ועדת הכספים אושרה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ו בתמוז התשע"ח, 9 ביולי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 19:24.