דברי הכנסת

דברי הכנסת לב / מושב רביעי / ישיבות שנ"ה–שנ"ז / כ"ו–כ"ח בתמוז / 9–11 ביולי 2018 / 32 חוברת ל"ב ישיבה שנ"ה הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-וחמש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ו בתמוז התשע"ח (9 ביולי 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 נאומים בני דקה 10 איתן ברושי (המחנה הציוני): 11 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 11 יהודה גליק (הליכוד): 12 מוסי רז (מרצ): 13 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 13 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 14 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 15 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 15 דב חנין (הרשימה המשותפת): 16 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 16 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 17 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 18 נחמן שי (המחנה הציוני): 19 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 19 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 20 הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע''ח–2018 20 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 21 הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018 24 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 24 הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018 27 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 28 יהודה גליק (הליכוד): 30 הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 32 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 32 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018 34 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 35 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 37 הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 38 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 38 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 40 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 41 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 42 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 44 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 45 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 47 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 49 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 52 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 54 הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018 54 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 54 איציק שמולי (המחנה הציוני): 56 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 57 שר התיירות יריב לוין: 59 רויטל סויד (המחנה הציוני): 60 שר התיירות יריב לוין: 64 זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 72 איתן ברושי (המחנה הציוני): 77 מיכל בירן (המחנה הציוני): 80 נחמן שי (המחנה הציוני): 81 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 83 יוסי יונה (המחנה הציוני): 86 לאה פדידה (המחנה הציוני): 89 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 91 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 92 דב חנין (הרשימה המשותפת): 95 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 97 ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 100 מירב בן ארי (כולנו): 101 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 111 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 111 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 112 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 112 יוסי יונה (המחנה הציוני): 120 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 156 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 156 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 156 אורלי לוי אבקסיס: 158 דב חנין (הרשימה המשותפת): 168 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 172 קארין אלהרר (יש עתיד): 180 נחמן שי (המחנה הציוני): 184 יעל גרמן (יש עתיד): 191 יוסי יונה (המחנה הציוני): 194 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 206 מאיר כהן (יש עתיד): 215 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 216 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 217 הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 217 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 217 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 253 רויטל סויד (המחנה הציוני): 255 איציק שמולי (המחנה הציוני): 257 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 260 שר החינוך נפתלי בנט: 302 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 303 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 303 הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018 305 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 305 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 310 הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018 310 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 311 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018 312 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 313 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018 315 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 315 עיסאווי פריג' (מרצ): 316 מוסי רז (מרצ): 322 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 324 הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018 325 שר התקשורת איוב קרא: 325 תמר זנדברג (מרצ): 325 עיסאווי פריג' (מרצ): 330 חיים ילין (יש עתיד): 332 דב חנין (הרשימה המשותפת): 333 מיקי לוי (יש עתיד): 334 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 341 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54) (שחרור מינהלי), התשע"ח–2018 347 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 347 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 349 עיסאווי פריג' (מרצ): 351 איתן ברושי (המחנה הציוני): 352 לאה פדידה (המחנה הציוני): 354 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 356 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 356 הצעת חוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 356 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 357 עיסאווי פריג' (מרצ): 357 מיכל בירן (המחנה הציוני): 361 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018 363 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 363 עיסאווי פריג' (מרצ): 364 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 367 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 367 עיסאווי פריג' (מרצ): 368 דב חנין (הרשימה המשותפת): 370 הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018 372 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 373 תמר זנדברג (מרצ): 374 חיים ילין (יש עתיד): 378 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 380 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 383 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 386 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 390 דב חנין (הרשימה המשותפת): 391 איתן ברושי (המחנה הציוני): 392 מיכל רוזין (מרצ): 394 לאה פדידה (המחנה הציוני): 396 נחמן שי (המחנה הציוני): 399 הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018 401 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 402 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018 403 יואב קיש (הליכוד): 403 הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018 404 יואב קיש (הליכוד): 405 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018 406 יואב קיש (הליכוד): 406 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 407 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 407 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018 408 מיכל רוזין (מרצ): 408 מאיר כהן (יש עתיד): 410 עליזה לביא (יש עתיד): 410 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 414 יהודה גליק (הליכוד): 418 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 421 יואב קיש (הליכוד): 423 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ו בתמוז תשע"ח, 9 ביולי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכספים; הצעת חוק הירושה (תיקון מס 17), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק החזקת תכשיר אפינפרין במוסדות חינוך ובמקומות ציבוריים, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018. הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018; הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018; הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018; הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת איל בן ראובן, איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת קארין אלהרר, איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5551/20 וכלה בהצעת חוק פ/5579/20: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חובת נגישות באוטובוסים בין-עירוניים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אילן גילאון, אלי אלאלוף, דב חנין, נורית קורן, איציק שמולי וענת ברקו; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – קביעת יום פתיחת שנת הלימודים כיום בחירה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי ושלי יחימוביץ; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מינוי יועצת לקידום מעמד האישה כחברה בוועדת המכרזים לבחירת עובדים בכירים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – החרגת תוספת ותק מהכנסה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – מס רכישה לזכאים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הקמת חדרי מיון בקריית שמונה ושדרות, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשת הורה בגיוס ילדו), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק חופשה שנתית (תיקון – חופשת הורה בגיוס ילדו), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, רוברט אילטוב, איציק שמולי, שלי יחימוביץ, ענת ברקו, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, מרדכי יוגב, איל בן ראובן, לאה פדידה, נחמן שי, דוד ביטן, יואב קיש, יחיאל חיליק בר ומיכל בירן; הצעת חוק חובת התקנת מצלמות בגני ילדים ובמעונות יום, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – החזר עבור פינוי באמבולנס מבית הספר בשל התקף אנפילקסיס), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, טלי פלוסקוב, איציק שמולי, ענת ברקו, דב חנין, נחמן שי, מרב מיכאלי, ישראל אייכלר וינון אזולאי; הצעת חוק הגבלת הפרסומות והשיווק של מוצרי טבק (תיקון – הגבלת כמויות רעלים בסיגריות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, תמר זנדברג, יהודה גליק, מיכל רוזין ויעל גרמן; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת פנינה תמנו ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (משמעת) (תיקון – הליכי משמעת נגד נושאי משרה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת שלי יחימוביץ, יוליה מלינובסקי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (פרק הזמן המרבי למתן שירות מקדים לפריקת אוניות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, משה גפני ואיתן ברושי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – איחוד וחלוקה בתוכנית לצורכי ציבור), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (איסור תגמול בגין מכירת תרופות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מרב מיכאלי ומוסי רז; הצעת חוק הרשויות המקומיות (יועצת לקידום מעמד האישה) (תיקון – קביעת היקף משרה מינימלי), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה במחלת כולסטאטומה אצל ילדים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בלקות שמיעה באחת האוזניים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – תחולה על מטפל במסגרת טיפול נפשי, בריאותי, רפואי או פארה-רפואי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, שולי מועלם-רפאלי, מיכל רוזין, קארין אלהרר, מוסי רז, עאידה תומא סלימאן, נחמן שי, מיקי לוי, אלעזר שטרן, לאה פדידה, סאלח סעד, איילת נחמיאס ורבין, יהודה גליק, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, יוסי יונה, פנינה תמנו, אכרם חסון ושלי יחימוביץ; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – טיפול וטרינרי על ידי רופא וטרינר עירוני לכלבים שאומצו ממאורות רשותיות) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, איציק שמולי, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל גרמן ותמר זנדברג; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטות הוועדה הרפואית לעררים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דן סידה, יצחק וקנין, איתן ברושי, שולי מועלם-רפאלי, מנחם אליעזר מוזס, ינון אזולאי, אלעזר שטרן, איתן כבל ומרדכי יוגב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטות הוועדה הרפואית לעררים), התשע''ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הדיור המוגן (תיקון – קבלת דייר הזקוק לסיוע), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, איציק שמולי, נורית קורן, יעקב מרגי, אורי מקלב, אלי אלאלוף, עודד פורר, עיסאווי פריג', מרדכי יוגב, דב חנין ומאיר כהן; הצעת חוק הגנה כלכלית על חסרי ישע (תעודת יושר) (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קביעת זמני המתנה ומרחקי נסיעה מרביים לקבלת טיפול רפואי), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עקרת בית ועקר בית), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים) (תיקון – פיתוח אילת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, רוברט אילטוב, חמד עמאר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירה כלפי קשיש או חסר ישע), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, יצחק וקנין, יעקב מרגי, ישראל אייכלר, אורי מקלב, יואב בן צור, עודד פורר, מכלוף מיקי זוהר, מנחם אליעזר מוזס, יעקב אשר, אמיר אוחנה, רועי פולקמן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, ג'מאל זחאלקה, אכרם חסון, סעיד אלחרומי, ואאל יונס, אברהם נגוסה ודן סידה. החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה), התשע"ד–2014. פרוטוקול לאמנה מס' 29 בדבר עבודת כפייה משנת 1930 של ארגון העבודה הבין-לאומי ILO. עוד אודיעכם כי הונח היום על שולחן הכנסת דוח מבקר המדינה על השלטון המקומי, 2018. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה למזכירת הכנסת. נאומים בני דקה היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם, מי שמעוניין להשתתף. ההרשמה החלה. חבר הכנסת איתן ברושי יפתח היום את הנאומים, בבקשה, אדוני. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו לאחר למעלה מ-100 ימים של אירועים בעוטף עזה ולאורך הגבול. מעל 100 ימים של שרפות, שבעצם יוצרות איום על מימוש הריבונות. מתמודדים עם המנהרות, מתמודדים עם סוגיות מורכבות, ולא נמצא פתרון. זה ממשיך להעיק, להכביד וגם לפגוע. אני חושב שנכון שראש הממשלה ושר הביטחון – כפי שפורסם הם מתכוונים להכביד את היד. אי-אפשר יותר להמשיך עם המצב הזה. אין בזה קריאה למלחמה, יש בזה קריאה להפסקת הפגיעה הבלתי-מובנת והבלתי-נפסקת בתושבי העוטף. נמצאים שם הרבה מאוד חקלאים, הרבה מאוד יישובים, הרבה קיבוצים לאורך הגבול, וכושר העמידה שלהם ראוי להערכה, אבל יש לו גם גבולות שהחברה הישראלית יכולה להטיל. אני פונה גם אליך, אדוני היושב-ראש, לבחון אם בטרם סיום הכנסת ניתן לעשות פעילות של הכנסת בעוטף, במסגרת יום ביישוב, שאתה יוזם, או להביא לכאן נציגות של היישובים ולארח אותם כאן בכנסת, משום שהפגנת הסולידריות הזאת היא חשובה. ומצד שני, לקרוא לממשלה לזרז את הליכי מתן הפיצוי. בינתיים מדברים אבל לא משלמים, נותנים מחמאות ולא המחאות, מחלקים חלב אבל לא גומרים את הצווים של משרד המשפטים. יש כאן המון פעילות שאיננה מתואמת. כתוצאה מזה יש לנו עמידה בגבורה של התושבים והמתיישבים ויש ביורוקרטיה ותהליכים איטיים של הממשלה, יחד עם חוסר יכולת להפסיק את האירועים. מצד שני, נדמה לי שהם מגיעים לקצה גבול הסבלנות. על הממשלה לנקוט צעדים מיידיים להפסיק את פעילות הטרור ואת השרפות בעוטף עזה יחד עם חיזוק התושבים והיישובים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ברושי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, אזרחית טורקית בשם אברו אוזקאן הגיעה להתפלל במסגד אל-אקצא ברמדאן, ובחזרתה לארצה, כשהיא בנתב"ג, נחקרה, ומאז היא עצורה כאן בישראל. הטענה היא שהיא העבירה 500 דולר ובושם לאנשים שישראל טוענת שהם אנשי חמאס. יש כנראה בסיפור הזה מסר הרתעתי כלפי אזרחים טורקים שבאים להתפלל במסגד אל-אקצא. הרי המסגד אל-אקצא הוא לכל המוסלמים בעולם, לא רק למוסלמים בישראל או כאן, אלא לכל המוסלמים, וזכותם להתפלל במסגד. אנחנו יודעים שהסיבה לאישום היא יותר פוליטית מאשר משפטית. אפילו בחקירתה היא נחקרה בשפה הערבית, והיא לא יודעת בכלל את השפה הערבית. היא אולצה אפילו לחתום על פרוטוקול מסולף שאין בו עובדות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מדובר כאן, מכובדי היושב-ראש, באישה תמימה שהעבירה את 500 הדולרים האלה מחבר פלסטיני שגר בטורקיה למשפחתו כאן. זו הסיבה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ולכן, אני מבקש להתבייש, ולשחרר לאלתר. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אני מבקש להקדיש את הדקה שלי היום להעלות על נס פרויקט, בעיני מקסים ומדהים, שמגיע השבוע לסיומו ובשבוע הבא יתחיל שוב. הפרויקט הוא פרויקט 929, שבמסגרתו לומדים מדי יום בכל רחבי הארץ, דתיים, חילונים, עולים, ותיקים, באמת את כל התנ"ך כולו, והשבוע, בשעה טובה, מסיימים. בשבוע הבא יתחילו מחדש. לקראת ההתחלה מחדש, רק משפט אחד: במהלך פרק א' של ספר בראשית אלוהים אומר פעם ועוד פעם: "וירא אלהים כי טוב". אלוהים מסתכל על העולם ורואה שבסופו של דבר, מדובר בדבר טוב. ביום האחרון הוא אומר: "וירא אלהים – – – והנה טוב מאד". בסופו של דבר, המבט הראשון, ההסתכלות הראשונה על העולם ועל הבריאה כולה היא – טוב. אם כך מתחילים, אפשר לכתוב תנ"ך שלם. אני מאחל למסיימי המחזור של 929 ברכה והצלחה ומאחל לעוד נוספים שילמדו ויצטרפו בשבוע הבא, החל מבראשית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת גליק. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, ראשית ברכות לידידי, חבר הכנסת גליק, שהפסיק את שביתת הרעב שלו. אני בטוח שעוד תתרום רבות לבריאות הציבור בדרכים אחרות. אני רוצה להתייחס לדברים של שר בממשלה, שלא מוכן למנות מדענית כי היא חתמה, כמו שהוא אומר – לא בגלל דעותיה אלא בגלל מעשיה. היא חתמה על מכתב לפני 12 שנה. שימו לב על מה מדובר כאן. הרי יש במדינת ישראל שר שהורשע בשוחד – הוא יכול לחזור להיות שר לאחר שבע שנים. אבל אם מישהי חתמה על מכתב שלא נראה לשר, זה ירדוף אותה כל החיים. אדם שהיה חלק מהמחתרת היהודית הוא יועץ של שר, אבל אם מישהי חתמה על מכתב שנראה אחרת אז כבר מותר לרדוף אותה. אני חושב שהדבר הזה איננו חוקי, ההוראה הזאת של השר. יש לנו הרי שר בממשלה שאנחנו יודעים שבעבר הורשע בנושא של מינויים פוליטיים, וזה, הרי, מינוי פוליטי לכל דבר, כי אם אתה פוסל את מי שאינם מסכימים איתך פוליטית, בסופו של דבר אתה תמנה רק את מי שמסכים איתך פוליטית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): תודה, אדוני היושב-ראש. בימים האחרונים אנחנו עדים לכמה רעידות אדמה שקרו בצפון, והרעידות האלה מדירות שינה מעיני ציבור רב, בעיקר בצפון הארץ. ישנן אוכלוסיות מאוד חלשות שגרות בשיכונים, וכבר רואים את הסדקים בבניינים הישנים האלה. חובתנו כנציגי ציבור לפעול, ולנער את הרשויות ואת האחראים למיגון הבניינים האלה, לחיזוקם, כדי שאנחנו לא נתעורר חס וחלילה לבוקר שאנחנו לא רוצים להגיע אליו. אנחנו מודים לכבודו ולנשיאות הכנסת על אישור הדיון המהיר בנושא הזה, שיזמו כמה חברים היום, כדי שכל הגורמים הרלוונטיים יגיעו וידווחו לוועדת ביקורת המדינה, מה קורה בנושא חיזוק המבנים בפריפריה, ובעיקר בצפון. יודעים שתמ"א 38 היא לא – אולי אין כדאיות כלכלית בפריפריה אבל את הפתרונות צריכים למצוא. תודה, כבודו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה שבוע פוקדת את אזור הצפון שרשרת של רעידות אדמה שמרכזה אזור טבריה. ידוע מבחינה גיאולוגית וגיאוגרפית שאזור בקעת הירדן כולו רגיש מהבחינה הגיאולוגית. הרעשים האלה באמת הפחידו את כל תושבי האזור, כי הרעידו את כל הבתים שלהם. לכן אני מצטרף לקריאתו של חברי סעיד אלחרומי וגם לקריאתם של חבריי – שעל המדינה, על הממשלה, לעשות הכול כדי לתחזק ולחזק את הבתים, במיוחד באזורים שיש בהם אוכלוסייה חלשה – בכפרים הערביים, בערים הערביות וגם בשכונות בערים השונות בצפון. אני חושב שלאור התדירות הגבוהה של רעידות האדמה – שהיא נראתה לי לא רגילה בכלל – על המדינה להיכנס ולעשות מה שהיא צריכה לעשות כדי להרגיע את האזרחים. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): שלום, אני רואה שיש רוב לרשימה המשותפת, וזה סימן מעודד. היום החליט שר הביטחון לסגור את טלוויזיית אל-קודס בשטחי המדינה, גם בירושלים המזרחית. למה הוא עושה את זה? המטרה, ברור, היא שיהיו דיווחי שקר, שלא יהיה דיווח אמת על מה שקורה. ישנו מצב שמדינת ישראל היא נגד עיתונות חופשית. הרגו שני עיתונאים בעזה, בהפגנות לא אלימות; פצעו יותר מ-130 עיתונאים; סוגרים אתרים באינטרנט, ועכשיו בא תורה של טלוויזיית אל-קודס, ערוץ אל-קודס, שסוגרים אותו במטרה למנוע דיווח על הפשעים שנעשים בשטחים הכבושים, כי הטלוויזיה הזאת מתמקדת בעיקר בפשעי הכיבוש ובגזענות הגואה בתוך ישראל. אני קורא לבטל את הסעיף הזה, את ההחלטה הזאת, ואני אומר שהצעד הזה בעצם יעודד, אני מקווה, עיתונאים לבוא לחקור למה – מה יש לישראל להסתיר ולמה ישראל רודפת עיתונות חופשית; למה מדינה שאומרת שהיא מדינה דמוקרטית – טוענת לשווא, ובשקר, שהיא מדינה דמוקרטית – רודפת עיתונות חופשית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום התפרסם כי שר המדע אופיר אקוניס ביטל את קידומה של פרופ' יעל אמיתי, חוקרת מוח בכירה מאוניברסיטת בן-גוריון, בטענה שבשנת 2005 – טוב שלא בשנת תרפ"ט – היא חתמה על איזושהי עצומה שקוראת לאפשר לחיילים לא לשרת בשטחים. עכשיו, מצד אחד, מוענשת פה חוקרת על כך שהיא כביכול תומכת בתופעת הסרבנות. מצד שני, הממשלה הנוכחית, ממשלת נתניהו הרביעית, מקדמת גברים חרדים שעושים הכול, ועובדים ללא לאות, ועושים את כל מה שאפשר כדי לקדם את תופעת הסרבנות. אנחנו מבולבלים, לא הבנו, אם הממשלה בעד הסרבנות או נגד הסרבנות? אם היא נגד, אז תואיל ובאמת לא תקדם את אותם חברי הכנסת שמשתייכים לאותם זרמים שתומכים בכל מאודם בהמשך הסרבנות במדינת ישראל. בכל מקרה, מדובר פה בתופעה מאוד מסוכנת – אנחנו מכירים אותה, מי שהגיע מברית-המועצות, ודאי כבוד היושב-ראש מכיר – משטרת המחשבות. משטרת המחשבות ותכתיבים פוליטיים, כשהם נוגעים לאומנות, לאקדמיה, לתרבות – לתחומי החיים שהם לא קשורים לפוליטיקה – הם מסוכנים. הם מעידים על כך שהחברה שלנו מאבדת מהחירות שלה, מהחופש שלה ומהדמוקרטיה שלה. זה הזמן להתנגד לכך. אני קוראת גם לאקדמיה הישראלית להרים את ראשה, להרים את קולה כנגד התופעה המסוכנת הזאת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. קראתי אתמול בכאב גדול את הידיעה על נשק ישראלי שמחמש ניאו-נאצים באוקראינה. המיליציה שנקראת "אזוב" באוקראינה היא מיליציה נאצית. הסמלים הם סמלים נאציים מוכרים; חבריה נוהגים להצדיע במועל יד ולשאת צלבי קרס וסמלים של האס.אס; בחלקם הם מודים בגלוי בתפיסות הניאו-נאציות שלהם ובהיותם מכחישי שואה. אחד הלוחמים למשל, מסביר בריאיון שהוא נלחם ברוסים מכיוון שלטענתו פוטין הוא יהודי. מייסד המיליציה, אנדריי בילצקי, שהוא היום חבר הפרלמנט האוקראיני, הצהיר: "המשימה ההיסטורית של אומתנו בזמן קריטי זה היא הובלת המסע האחרון של הגזע הלבן להישרדותו, מסע נגד תתי-האדם אשר מונהגים בידי הגזע השמי", וחברת פרלמנט אוקראינית אחרת אומרת: "בממשל יש דם לא אוקראיני, צריך לטפל בכך". במאי האחרון קבוצות ימין מהסוג הזה צעדו באודסה תחת הקריאה שהעיר שייכת לאוקראינים ולא ליהודים. אדוני היושב-ראש, נשק ישראלי בידי אנשים כאלה זה דבר שנראה לי מזעזע, מחייב בדיקה, ובעיקר מחייב תשובה. לכן, אני הייתי מצפה ממשרד הביטחון במקרה הזה לחרוג ממנהגו לא לענות ולא להסביר, ולתת מענה: האם נכון הדבר? אם לא נכון, כולנו נירגע. אם כן נכון, אנא הסבירו לנו למה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת דב חנין. או בקיצור, אל תיתנו להם רובים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ואאל יונס. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, גם אני אדבר על הנושא של רעידת האדמה, כי אנשים, במיוחד בצפון, נבהלים, מפוחדים, וקיבלתי הרבה פניות. מה שאני יכול להגיד בנושא הזה הוא שכשיש דברים שהם לא תלויים בנו, אז אנחנו לא צריכים להתעסק בהם. הכוונה – המועד של רעידת האדמה, או העוצמה שלה – כי זה לא תלוי בנו, אנחנו לא יכולים לדעת, אנחנו גם לא יכולים להשפיע. אבל אנחנו יכולים להשפיע על המוכנות, ואני אדבר במיוחד על היישובים הערביים, כי ברוב היישובים הערביים אין מקלטים ציבוריים, אין מקלטים בתוך הבתים, אין מרחבים מוגנים, וגם מוסדות הציבור לא כל כך מוכנים. לכן, אני חושב שעל המדינה להשקיע תקציבים בכמה נקודות. אחת – להקים מחסנים של הציוד שצריכים אותו במקרה חירום, שזה גם רעידת אדמה, אולי גם שרפות, אולי מלחמה – הכול, חס וחלילה. צריך גם להכשיר אנשים, צוותים של הרשויות המקומיות. אני הצעתי במקום אחר, ואני מציע גם פה, להכשיר את האימאמים ואת המואזינים של המסגדים. הם עובדי מדינה, אפשר להכשיר אותם. האימאם במסגד יש לו בין 15 ל-20 דקות בכל שבוע שהוא יכול לדבר, להפנות ולהדריך את האנשים ולהגביר את המודעות. הנושא הזה חייב להתבצע, ולהתבצע במיידי. זה אחת. שתיים – אנחנו גם צריכים לעשות סקר של מצב המבנים בתוך היישובים, מבני ציבור בראש ובראשונה, ואחר כך המבנים הרגילים, כי יש הרבה מבנים שנבנו לא רק לפני 1980 אלא לפני קום המדינה. המבנים הללו עלולים להיות מסוכנים במקרה של רעידת אדמה חזקה. המדינה צריכה לקחת את הנושא הזה לידיים, במיוחד ביישובים ערביים שאין בהם יוצאי צבא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר דיברתי על הריסת ביתו של עלאא סיף, כאשר כוח גדול של יחידת האכיפה כיתר את שכונת א-דהראת והרס מבנה שלד בעת שבעליו הושיט יד לתכנון כדי לקדם את האישורים הנדרשים. השבוע שוב נהרסו בתיהם של משפחת נימר באום אל-פחם. מדובר בארבעה בתי מגורים בהקמה, בתוך הקו הכחול של העיר אום אל-פחם. הבתים נבנים בלב שכונה מאוכלסת, שכונת א-דהר – לבין הבתים של כפר מוסמוס במעלה עירון, ומהווים חלק מהנוף שהינו בתי מגורים. היחידה לאכיפה הרסה אותם בצווים מינהליים בליווי של כוחות משטרה גדולים מאוד, כאשר מתקדמת תוכנית העשויה לאשר את השטח כשטח מגורים. מדיניות ההריסה ביישובים ערביים וקלות ההריסה הן עליית מדרגה והחמרה כלפי האוכלוסייה הערבית. במקום לסייע בקידום תוכניות, שוב אותה מדיניות של הריסה ולא בנייה, שהורסת כל חלקה טובה של שוויון וקדמה ומתורגמת להרס בתים של אזרחים שכל מה שהם מבקשים זה קורת גג להם ולבני משפחותיהם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): המדינה וזרועותיה – המבצעות והמתכננות – הורסות במקום לתת יד לבנייה ותנופה. אדוני היושב-ראש, היישובים הערביים הפכו לבתי מלון בלתי חוקיים, כאשר שד ההריסה מרחף מעליהם; חדרי שינה המשקיפים על גלים ללא ים: גלים של היעדר ביטחון אישי, גלים של אבטלה, גלים של היעדר תעסוקה, גלים של ייאוש ותסכול. אנחנו ברשימה המשותפת יחד, וראשי רשויות, לא נסכים להמשך מדיניות זו, ונמשיך להיאבק למען עתיד טוב יותר לילדינו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אני מסיים, אדוני היושב-ראש. מחר אני אקיים דיון יחד עם חבריי במרכז מוסאוא בנושא פיתוח והקמה של אזורי תעשייה ביישובים ערביים, ונתייחס לסוגיית התוכניות ומדיניות ההריסה. אנחנו נמשיך לפעול במרץ ובנחישות בכל דרך אפשרית על מנת להביא לחברה הערבית גלים של תקווה ושלווה, גלים של שגשוג ועשייה. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. צריך רק להכין הכול תוך דקה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שלושה מהדוברים הקודמים דיברו על רעידת האדמה. את רעידת האדמה האמיתית אני ראיתי ביום רביעי באלימות הגסה והאגרסיבית שהשתמשו בה אנשי הביטחון באל-ח'אן אל-אחמר. שישה אנשים נעצרו, ילדים וילדה, זאת אומרת שנעצרו באגרסיביות כזאת, באלימות מיותרת לחלוטין, ואין שום סיבה. תחילת הסיפור של משפחת אל-ג'הלין, שיושבת באל-ח'אן אל-אחמר, אדוני – בשנת 1951 הם הוגלו בכוח הנשק מהכפר שלהם, אל-גריטן, שקיים היום. אלה אנשים שהיו גרים בנגב הצפוני-מזרחי, במקום שנקרא אל-גריטן, שהוא עד היום פנוי, אגב, אין בו אף אדם, לא מגורים. הינה, זורקים אותם משם, ולא נותנים פתרון. מכריזים על שטח צבאי סגור ולא יודעים לאן לפנות אותם. אז שיחזירו אותם לקרקע שלהם באל-גריטן. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו ערכנו היום בכנסת את יום האזרחים הוותיקים. מאות אזרחים ותיקים מכל הארץ – מהצפון ומהדרום וכמובן מאזור תל אביב – הגיעו לכנסת. ארבע ועדות כנסת הקדישו לכך דיונים מיוחדים, באודיטוריום היה טקס מלא התרגשות. שמונה אזרחים ותיקים, אזרחיות, מכל שדרות הציבור, בגוונים – החל מיוצאי אתיופיה דרך יוצאי ברית המועצות לשעבר, ילידי הארץ, ושחקנים – מגוון של תפארת הארץ הזאת קיבלו תעודות הוקרה. אני חושב שזה היה אירוע שמסמן עוד שלב אחד בהכרה הציבורית ובהוקרה הציבורית שהחברה הישראלית חייבת לאזרחים ולאזרחיות האלה, שהגיעו הנה כל אחד בדרכו וכל אחד תרם את תרומתו הגדולה למדינת ישראל. אני שמח שהיינו יכולים לעשות את זה. אני רוצה להודות לחבריי לשדולה – לאיציק שמולי, טלי פלוסקוב ופנינה תמנו-שטה. באמת, נמשיך לעשות את זה. לא רק נחגוג פה אלא גם ניאבק פה בבית הזה למען זכויותיהם של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת שי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): סלאם עליכום, חודייפא. אדוני היושב-ראש. פדאיית אל-קודס – תחנת אל-קודס הלוויינית, שהיא תחנה מקצועית, (אומר בערבית: מקצועית,) נסגרה בצו של שר הביטחון ועובדיה הוזמנו לחקירה – מוחמד נאיל, עלי נאיל, איאד א-נאיל, וגם מוראס אל-נרשיר ואנס אגבאריה. יש כאן פגיעה קשה בחופש הביטוי. כנראה שר הביטחון רוצה שהתקשורת תהלל את הכיבוש ולא תחשוף את מעללי הכיבוש. בהתחלה עשו את זה נגד אל-ג'זירה. עכשיו פדאיית אל-קודס. עוד מעט אולי עיתון הארץ ואחריו ידיעות אחרונות, עד שנישאר עם ישראל היום. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה גברתי. רגע, היא הייתה פה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, אחרונת הדוברים בנאומים בני דקה, ואז עוברים לחקיקה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בעוד ראש הממשלה עסוק – הוא לא ביקר בדרום, אבל הוא עסוק בסוגיה של איך מונעים את השרפות בדרום – קורה מתחת לאפנו דבר שהוא מאוד דרמטי ומשמעותי עבור מדינת ישראל, וזה חוק הלאום. במקום שראש הממשלה בשנת ה-70 למדינה ייתן לכולנו מתנה, ייקח את הצהרת העצמאות, וככתבה וכלשונה יביא אותה כחוק למליאה הזאת על מנת שמימין ומשמאל ולפחות רוב הבית הזה, למעלה מ-100 חברי כנסת, היו יכולים לתמוך במגילת העצמאות כחוק הלאום של מדינת ישראל – במקום זה אנחנו כל הזמן עסוקים במניפולציות, באיך לדחוק את הערבית למטה. שוויון – חס וחלילה, שלא יהיה שם. ואני מזכירה לכולם: במגילת העצמאות המילה "דמוקרטיה" לא מופיעה, אבל כל מה שהוא מהותי לדמוקרטיה מופיע, ואני משוכנעת שאם היינו נותנים לעצמנו כזאת מתנה, היינו יודעים להבטיח לא את 70 השנים הבאות אלא את 700 שנות העצמאות הבאות של מדינת ישראל. למה לעשות הכול עקום? תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עד כאן נאומים בני דקה. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע''ח–2018 [מס' כ/787; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 349, עמ' 29663; חוב' ל"א, ישיבה 354, עמ' 30047; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים לחקיקה, שתימשך, כנראה, עד השעות הקטנות של הלילה, במקרה הטוב. קודם כול הצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע''ח–2018. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. ביקשתי מכל סגני היושב-ראש היום להקפיד על הזמנים, אז אני מבקש גם מן הדוברים בחוקים השונים להקפיד על הזמנים, אם אנחנו רוצים להעביר מספר מקסימלי של חוקים היום. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להגיש את הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע"ח–2018. ביום רביעי ביקשתי לפצל סעיף בחוק של שירותי הדת היהודיים. את החוק עצמו אני משאיר על שולחן הוועדה. אני חושב שהוא חוק מצוין וצריך לעשות אותו, אבל פיצלתי אותו על פי האי-הסכמה שהייתה עם משרד האוצר. אנחנו מבקשים להביא רק סעיף אחד מהחוק, שמאפשר למשרד הדתות לתת לרשויות חזקות שיצטרכו להשתתף יותר, ובעיקר הרשויות החלשות – שיצטרכו להשתתף פחות. בעיקר מה שעשינו בפיצול הזה – ועדת שרים לחקיקה דחתה את זה, נדמה לי, חמש ישיבות, והגענו עד הרגע האחרון, והיה צריך שמשרד הדתות יעשה את זה באמצע חודש אב – בעצם, ב-15 ביולי; ומכיוון שלא נותר הרבה זמן, היות שהגענו לשעה או לרגע האחרון, אז אני מבקש, בשלושת המקומות שבהם יש את התאריך, לדחות את זה בשבועיים וזה יהיה, במקום ב-15 ביולי, בי"ח באב, 30 ביולי 2018, כדי לאפשר למשרד להתמודד עם לוחות הזמנים. ולכן אני מבקש לאשר את הצעת החוק הזאת. אני מקווה שזה יאושר, כי אחרת זה יהיה סאגה מתמשכת. אני מתגלגל עם החוק הזה כבר המון זמן, עם ועדת שרים לחקיקה – הרבה זמן. ובסופו של דבר מי שעלול להיפגע זה הרשויות החלשות. אם החוק הזה לא יאושר היום, המצב יהיה שרשות חלשה תצטרך להשתתף בשירותי הדת כמו שתל אביב צריכה להשתתף, שזה דבר משולל היגיון לחלוטין. איילת, אתם תצביעו בעד זה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: זה סעיף טכני במהותו, מה שאתה מביא היום. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן, זה סעיף טכני. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אנחנו בדרך כלל מצביעים בעד מה שהרב גפני מבקש. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): לא, אם יש בעיה, אז תגידו. אני אתחיל לנאום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני חושבת שיש אצלנו היום חופש הצבעה בעניין הזה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): מה יש? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חופש הצבעה. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): אני מאוד – מוסי, אני מאוד מבקש את התמיכה שלכם. זה דבר שהוא טכני – – – מוסי רז (מרצ): אני תומך בך. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): מה? מוסי רז (מרצ): אני תומך בך. משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 18 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שלישית עדיין 18 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 23 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018 [מס' מ/1202; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 334, עמ' 28701; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, קריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת – אני, כן, זוכר את שמו, אבל לא רוצה להכריז עליו כל עוד שהוא לא כאן. רגע, רגע, חבר הכנסת כבל צריך להציג את זה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אה, לא אני? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. את הצעת חוק הגז חבר הכנסת כבל צריך להציג. אם כן, יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. במעשה חברי השר שטייניץ ניסה לעזור, אבל חבר הכנסת כבל בינתיים הגיע. בבקשה, אדוני. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): מה הנושא? אה, כן. יש לי פה חבילה. אני מצטער. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי). איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): כן, כן. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שרים נכבדים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018: אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018. בשנת 2015 אושר בוועדת הכלכלה תיקון חקיקה מקיף, במסגרת חוק ההסדרים, שנועד לקדם את חיבור מפעלי התעשייה לרשת הגז הטבעי. בתיקון זה תוקן בין היתר חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט–1989, ונקבעו בו הוראות שיאפשרו להסמיך גופים פרטיים, גופים בודקים, שיהיו מוסמכים לערוך בדיקות בטיחות לשם התקנתם והפעלתם של מתקני גז טבעי לצריכה, ולתת אישור תקינות לגבי אותם מתקנים. עוד קובע החוק כי מכון התקנים ישמש גוף בודק לעניין זה. הסמכת הגופים הבודקים נועדה לייתר את הצורך לקבל אישור מרשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה לגבי כל התקנה או הפעלה של מתקן גז טבעי. עם זאת, החוק קובע כי במקרים שבהם יש חשש לסכנה לבטיחות הציבור רשאי הממונה על הבטיחות ברשות הגז הטבעי לתת הוראות לבעל המתקן לשם מניעת הסכנה, וכן להורות לגוף בודק לבצע בדיקת תקינות למתקן, ובלבד שהגוף שיבדוק את המתקן לא יהיה אותו גוף בודק שנתן את אישור התקינות התקף לגבי המתקן. כדי לאפשר היערכות ליישום ההסדר האמור, ובכלל זה את הסמכתם של גופים בודקים, נקבעו בחוק הוראות מעבר, בין היתר לעניין בדיקתם של מתקני גז טבעי שהיו קיימים בעת כניסתו לתוקף של התיקון לחוק. במהלך תקופת המעבר מכון התקנים משמש כגוף בודק. לעניין סמכות הממונה על הבטיחות להורות על בדיקת מתקן גז טבעי שיש בהפעלתו משום חשש לסכנה לבטיחות הציבור נקבעה הוראה מיוחדת בהוראות המעבר, שמאפשרת לממונה להורות למכון התקנים לבצע את בדיקת התקינות במתקן גז טבעי גם אם מכון התקנים היה הגוף שנתן את אישור התקינות לגבי אותו מתקן. הוראה זו נקבעה מאחר שהיה ברור שבתקופת המעבר מכון התקנים ישמש כגוף הבודק העיקרי, עד שיוסמכו גופים בודקים נוספים. הוראת המעבר בעניין זה, לגבי מתקן גז טבעי לצריכה שאינו מתקן לפריקת גז טבעי דחוס הייתה בתוקף במשך חצי שנה, מ-1 בספטמבר 2017 עד 1 במרס 2018, ולגבי מתקן לפריקת גז טבעי דחוס – במשך חצי שנה, מ-30 בספטמבר 2017, כלומר עד 30 במרס 2018. לאחר סיומן של תקופות אלה ועד היום לא ניתנה הוראה של הממונה על הבטיחות. לפיכך, ומאחר שמספר הגופים הבודקים שהוסמכו עד היום עדיין מועט, לצערנו, מוצע להאריך את התקופות האמורות בשנתיים, שייספרו החל מהמועדים שציינתי בחודש ספטמבר 2017, כלומר ההארכה היא עד לחודש ספטמבר 2019, לפי סוג המתקנים. בדיון בוועדה נדונה השאלה אם די בהארכה של שנה וחצי בלבד, כפי שביקשה הממשלה, או שמא יש צורך בתקופה ארוכה יותר. בהתחשב במספרם המועט של הגופים הבודקים ובאי-ודאות באשר למספר הגופים שיוסמכו, הוחלט כי אין להסתפק בהארכה של שנה וחצי. חברי הכנסת, לצערי, ואף שוועדת הכלכלה אישרה בלוח זמנים כמעט בלתי אפשרי את תיקון החקיקה המורכב בנושא חיבור מפעלי תעשייה לגז טבעי, יישום ההסדר בנושא זה אינו משביע רצון, בלשון המעטה. אדוני השר, אני ממש מנצל את הבמה הזאת לפנות אליך עכשיו. אנחנו, בכל הנוגע לחיבור מפעלים לגז, באמת העמדנו את הוועדה, וכולה – וכשאמרנו שעבדנו לילות כימים זאת איננה לשון המליצה, זה מה שהיה על מנת שתצא לדרך הרפורמה הענקית שאדוני מבקש להוביל אותה. ואני ממש לא מבקש, אני כבר תובע, שסוף-סוף נתחיל לראות את הפירות של החקיקה. הכנסת עובדת ונותנת מעצמה את המקסימום, שגם אתם תיתנו את העניין הזה. אני מקווה שבקרוב יוסמכו יותר ויותר גופים בודקים שיקלו את המעבר לשימוש בגז טבעי במשק הישראלי. ברצוני להודות לעורך דין איתי עצמון, ובהזדמנות הזאת גם לשלוח לו ברכת מזל טוב להולדת הבן. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: מזל טוב. מזל טוב. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): מזל טוב, אני אומר את זה מכל הלב. לצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמל על הכנת הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון, מנהלת הוועדה, ולכל הצוות, שבאמת נותן עבודה חבל על הזמן. להצעת החוק אין הסתייגויות ואין שום עניינים. אני מבקש, אדוני, להצביע בקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת כבל. מה שאתה מבקש אנחנו נעשה. כאמור, אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1 – 30 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 30 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה שנייה. נא לשמור על שקט לפחות בזמן ההצבעה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית – הצעת חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018. נא להצביע בקריאה שלישית. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 28 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגז (בטיחות ורישוי) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 28 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018 [מס' מ/871; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"א, ישיבה 242, עמ' 22666; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018, קריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. אחריו חבר הכנסת יהודה גליק יעמוד למבחן כי בקשת הדיבור היחידה שיש כאן זה שלו, אז נראה. בבקשה, אדוני. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): תודה, אדוני היושב-ראש. שרים נכבדים, רשמות פרלמנטריות, הצעת חוק מועצת הצמחים (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018: אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק מועצת הצמחים (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק, שהיא הצעת חוק ממשלתית שהוחל עליה דין רציפות, נועדה לתקן את חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג–1973, שמכוחו הוקמה המועצה לייצור צמחים ושיווקם, ולקבוע הוראות חדשות בנושא ההיטלים שגובה המועצה ממגדלים, משווקים מורשים או יצואנים של פירות וירקות. המועצה הוקמה בעיקר כדי לפתח את ענפי הפירות והירקות, תוך שיתוף פעולה עם המגדלים ותמיכה בהם, וההיטלים שהיא גובה מיועדים למימון פעילויותיה, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק לעניין השימוש שהיא רשאית לעשות בכספי ההיטלים. בשנת 2007 תוקן החוק, והסמכות לקבוע את ההיטלים הועברה משר החקלאות ופיתוח הכפר לידי המועצה, שאמורה לקבוע את ההיטלים בכללים, באישור שר האוצר ושר החקלאות ופיתוח הכפר ובאישור ועדת הכספים של הכנסת. בשנת 2007, זמן קצר לפני שנכנס לתוקפו התיקון האמור, התקין שר החקלאות תקנות, שלפיהן נקבעים ההיטלים היום. מאז שנחקק אותו תיקון לא קבעה המועצה כללים לעניין היטלים, בעיקר משום שלשון החוק בעניין זה כוללת מונחים שאינם רלוונטיים או הוראות שיש קושי ביישומן. כך למשל, החוק קובע היום רצפה ותקרה להיטלים, ולפיו שיעור ההיטלים לא יפחת מ-0.25% מסך הפדיון במכירה בסיטונות של הצמחים ששווקו בעונה שקדמה לקביעת ההיטלים, ולא יעלה על 0.8% מסך הפדיון כאמור. אולם התקנות שהותקנו לפי החוק, שאותן הזכרתי קודם לכן, קובעות היטלים המחושבים לפי שטח גידולם של הצמחים או לפי משקלם. כמו כן, לא ניתן להסתמך על נתוני העונה שקדמה לקביעת ההיטלים – היא לא ניתנת ליישום שכן למינים שונים באותו ענף יש עונות גידול שונות והנתונים שבידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובידי המועצה נוגעים לשנה קלנדרית ולא לעונת גידול. הצעת החוק נועדה לקבוע סעיף הסמכה ברור ומפורט יותר לעניין קביעת ההיטלים על ידי המועצה, ולהתאים את המונחים הקבועים בו זה לזה ולנתונים הדרושים לצורך חישוב ההיטלים, כדי לאפשר למועצה לקבוע כללי היטלים שיחליפו את התקנות הקיימות. בנושא נתוני הבסיס שישמשו לחישוב ההיטלים, הוועדה קיבלה את הצעתה של חברת הכנסת שרן השכל – שאני כאן רוצה באמת לפרגן לה על העבודה שלה – והחליטה שככלל, ההיטלים ייקבעו לפי משקל התוצרת המשווקת. כלומר החקלאי ישלם את ההיטל לפי הרווח שיפיק בפועל מהתוצרת שגידל, ורק לגבי מין מסוים של צמחים, לפי המלצת ועדת משנה שהוקמה במועצה לגבי אותו מין או ועדה מייעצת שהוקמה במועצה, ייקבעו ההיטלים לפי שטח הגידול. בכללי המועצה ייקבעו גם הוראות שיאפשרו לקבוצת מגדלים של מין מסוים שהוטל עליהם היטל לפי שטח הגידול לפנות למועצה ולבקש שתוטל על אותה קבוצה היטל לפי משקל התוצרת המשווקת, ובלבד שקבוצת המגדלים היא בשיעור מינימלי ממספרם הכולל של מגדלי אותו מין. לפי המוצע, אם הוגשה בקשה כזו, תטיל המועצה על אותה קבוצת מגדלים היטל לפי משקל התוצרת המשווקת. בנוסף, מוצע להתאים את המונחים בחוק הנוגעים לקביעת התקרה והרצפה של ההיטלים, כך שיחושבו לפי הפדיון למשקל התוצרת המשווקת או הפדיון לשטח הגידול, לפי העניין. בחישוב ההיטלים תתבסס המועצה על נתוני הלמ"ס, בין היתר לעניין הפדיון למשקל התוצרת או לשטח הגידול, ואם אין בידי הלמ"ס נתונים כאמור, המועצה תהיה רשאית להסתייע בנתונים שבידיה ובידי משרד החקלאות ופיתוח הכפר. בעניין הליך קביעת ההיטלים בכללי המועצה: ראשית, הוועדה דחתה את הצעת הממשלה לבטל את הפיקוח הפרלמנטרי על קביעת הכללים. לא אכביר מילים על חשיבות הפיקוח הציבורי, אדוני היושב-ראש – ואתה מאוד מקפיד גם, בעיקר בימים האלה – הפיקוח של הכנסת באמצעות נבחרי הציבור על קביעת היטלים המושתים על ציבור החקלאים, שהגוף שקובע אותם הוא המועצה ומטבע הדברים הוא הנהנה העיקרי מהגדלתם. אזכיר גם כי לפי חוק-יסוד: משק המדינה, כל אגרה ותשלום חובה המשתלמים לאוצר המדינה ונקבעים בתקנות טעונים פיקוח פרלמנטרי, במטרה להבטיח פיקוח ציבורי על תשלומים המושתים על האזרחים. אין ספק בעיניי שעיקרון זה נכון ורלוונטי גם לתשלומי חובה המיועדים לגוף שאינו מוסד ממוסדות המדינה. מאחר שוועדת הכלכלה מוסמכת היום לאשר חקיקת משנה בנושאים שונים לפי החוק, החלטנו שכללי המועצה בנושא ההיטלים יובאו אף הם לאישור ועדת הכלכלה. שנית, בטרם קביעת הכללים תאפשר המועצה למגדלים שעליהם יוטלו ההיטלים לטעון את טענותיהם בנושא זה בכתב, ואם מסרו את עמדתם בכתב וביקשו זאת – גם בעל פה. לפי המוצע, הכללים החדשים שבהם ייקבעו ההיטלים יובאו לאישור ועדת הכלכלה בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של החוק המוצע. כמו כן, מוצע לקבוע כי עד לכניסתם לתוקף של אותם כללים ימשיכו לחול התקנות לעניין היטלים שקבע בזמנו שר החקלאות ופיתוח הכפר. תיקון זה נועד לשם הבהרה בלבד, שכן לפי הוראות חוק הפרשנות ופסיקת בית המשפט העליון שאישרה זאת, התקנות האמורות עומדות בתוקפן עד להחלפתן בכללי המועצה. ברצוני להודות לעו"ד איתי עצמון מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה שעמל על הכנת הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון ולצוות הוועדה. אני, ברשותכם, רוצה לומר בעניין הזה, אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת: מי שעוסק ומכיר את נושא משרד החקלאות והחקלאים, נושא המועצות עולה חדשות לבקרים, אין כמעט מי מאיתנו שלא שמע את זה. ואני מנצל את ההזדמנות לפנות כאן לכל המועצות וכאן גם למועצת הצמחים ולבקש לפעול בצורה כזו שהיא תהיה באמת בית פתוח לכל המגדלים. המועצה אמורה להיות הבית שלהם ואני מצפה שהם יקבלו את היחס המתאים בעניין הזה. לעניין הזה אין הסתייגויות. זה רק של – ואללה, לא הוגשו. כן, אין שום דבר. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: יש בקשת דיבור אחת. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): בקשת דיבור אחת. בבקשה. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אכן, קיימת בקשת דיבור של חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה – אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את העובדה שאתה כאן, השר יריב לוין כאן ואיתן כבל כאן. אתה ידוע כמי שמנסה לקדם את הנושא של הקשר בין הממשלה לבין הכנסת. אתה ידוע כמי שהקים פה יחידת כת"ף, שעושה עבודתה נאמנה. לצערנו, יש מוסד שפוגע פגיעה אנושה, מדי שבוע בשבוע, במעמד הכנסת. למוסד הזה קוראים ועדת השרים לחקיקה. הוועדה הזאת לא מאפשרת לכנסת לתפקד. אתמול, מבחינתי, נפל דבר בישראל. היה פה דיון שקיים יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל בוועדה שלו בנושא איסור פרסום העישון. הנושא נדון שעות על גבי שעות על גבי שעות בוועדה, ביד רמה כמו שאיתן כבל יודע. הוא אפשר לכל נציגי הממשלה לדבר. אפשר לכל חברי הכנסת ולכל הגורמים הפרטיים לדבר. קיימנו דיון מאוד מאוד ממצה. החוק הזה הגיע לוועדת השרים לחקיקה. אין שם שקיפות, אין שם פרוטוקולים, איש לא יודע למה החוק הזה, שהוא כל כך חשוב, הוא כל כך מהפכני, עלול לרדת לטמיון בגלל שוועדת השרים לחקיקה שבאמת מסרסת את עבודת הכנסת מדי שבוע בשבוע, מבקשת פעם אחר פעם שכל חוק יגיע עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ובעצם מביעה אי-אמון בכנסת. מביעה אי-אמון בכנסת. חבר הכנסת כבל הוביל פה מהלך כל כך ישר והגון, כל כך מתחשב, כל כך מקשיב, כל כך נכון, ונדמה לי שוועדת השרים לחקיקה שהורידה אתמול את החוק לאיסור פרסום העישון, חטאה ופגעה בהזדמנות פז, שהכנסת הזאת יכולה להתאחד סביב הנושא הכי קטלני במדינת ישראל. אני קורא מכאן לוועדת השרים לחקיקה להתעשת ולהחזיר את החוק הזה בחזרה לכנסת כמה שיותר מהר. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. אם כן, אין יותר בקשות דיבור, לא היו הסתייגויות מלכתחילה. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–2 – 32 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, יש לנו 32 בעד, שניים מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 35 נגד – 1 נמנעים – אין חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 35 בעד, אחד מתנגד, אפס נמנעים. הצעת חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 10), התשע"ח–2018, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 [מס' מ/1203; דברי הכנסת, חוב' כ"ג, ישיבה 328, עמ' 28475; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל יציג גם את ההצעה הזאת. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, עוד הצעת חוק מבית מדרשה של ועדת הכלכלה, חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון מס' 2), התשע"ח: אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. במציאות הנוכחית, ענף הדלק מאופיין במיעוט שחקנים ובריכוזיות גבוהה, המובילים למחסור בתחרות, שתוצאתו מחירי דלק גבוהים. במסגרת תיקוני חקיקה שהתקבלו בשנת 1998 המתייחסים למשק הדלק, שמטרתם הייתה קידום התחרות בענף, נקבעו בסעיף 4 לחוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד–1994, מגבלות תחרות אזוריות שנועדו למנוע השתלטות של חברת דלק על אזור מסוים. לפי מגבלות אלו, חברת דלק לא תקים תחנת תדלוק ולא תספק בבלעדיות דלק לתחנת תדלוק, אם במרחק 1 ק"מ בדרך עירונית או 10 ק"מ בדרך אחרת קיימת תחנת תדלוק אחרת המוכרת דלק של אותה חברת דלק. הוראה מגבילה זו נקבעה במקור בשנת 1998 לתקופה של שבע שנים, ושר התשתיות הלאומיות הוסמך להאריך את תוקפה בצו לתקופה של שלוש שנים נוספות. בשנת 2008, בתום התקופות האמורות, ביקשה הממשלה להפוך את ההוראה בדבר המגבלות האזוריות לקבועה, אך בדיונים בוועדה הוחלט שיש לשוב ולבחון את השפעות המגבלות האזוריות על הענף ולכן להותיר את מגבלת הזמן. בהתאם לכך הוארך תוקף הסעיף בעשר שנים נוספות, עד ל-29 ביולי 2018. בהצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת הממשלה להאריך את תוקפן של המגבלות האזוריות בשלוש שנים נוספות, עד ל-29 ביולי 2021, במטרה לאפשר בחינה נוספת, עד תום התקופה הקצובה, של השפעת הצעדים הננקטים להגברת התחרות בענף ואף גיבוש צעדים נוספים; זאת, בין היתר, לאחר שהתברר כי למרות שיש אזורים גיאוגרפיים מסוימים שבהם קיימים שחקנים מתחרים, ענף הדלק עדיין נשלט ברובו בידי ארבע חברות מרכזיות בלבד. ועדת הכלכלה בראשותי תמשיך בקידום הצעדים הנדרשים להגברת התחרות במשק הדלק, במטרה להקל על הנטל הכספי המוטל על הציבור בישראל. אני מנצל, אדוני השר, את ההזדמנות לבוא ולומר לך: כמובן, אנחנו בעד החוק וזה בסדר גמור. לא תהיה תחרות אמיתית מול החברות. הן פועלות – אני אומר את זה בזהירות – כמעט כמו קרטל. אף אחד, אף חברה קטנה או אדם פרטי לא ינסה להיכנס לתוך המלחמות שם. אם אתם לא תפעלו, אם המדינה לא תפעל בצורה מאוד ברורה וחד-משמעית, אז זה בסדר, כל התיקונים, שאת חלקם גם אני שותף בלהעביר – כאן נדרשת פעולה הרבה יותר משמעותית ומסיבית. תודה, בהזדמנות הזאת, לעו"ד אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת והיועצת המשפטית של ועדת הכלכלה של הכנסת, שעמלה על הכנת הצעת החוק, וכמובן, ללאה ורון, מנהלת הוועדה, ולצוות המשרד. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת כבל. אם כן, הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד סעיף 1 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בקריאה שנייה: 41 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אישרנו בקריאה שנייה. עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – אין חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: הצעת חוק משק הדלק (קידום התחרות) (תיקון) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה שלישית: 44 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה בשלוש קריאות. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018 [מס' כ/763; דברי הכנסת, חוב' י"ט, ישיבה 317, עמ' 27537; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו עוברים להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018. יציג את ההצעה לא אחר – חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): רב-קו מסובסד. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היו"ר, תשאיר אותו כבר למעלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן, נחשב את הקול שלו בהצבעות. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, עוד הצעת חוק מבית מדרשו של מלכיאלי, ובאמת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולומר לך שאפו – חבר כנסת שזה מקרוב הגיע ונותן עבודה. באמת, מכל הלב, יישר כוח. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. את הצעת החוק הזאת יזמו חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ורועי פולקמן, ומטרתה לחייב את חברות הסלולר להודיע על סיום עסקה לתקופה קצובה לצרכן שמנוי הטלפון שלו חסום לקבלת מסרונים בשיחת טלפון או בהודעה קולית. חוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, קובע כי בעסקה לתקופה קצובה שבה העוסק מחייב את חשבונו של הצרכן בתשלומים לפי הרשאה לחיוב חשבון או לפי הרשאה לחיוב כרטיס אשראי, על העוסק להודיע לצרכן על מועד סיום העסקה או ההתחייבות בכמה דרכים: בחוזה ההתקשרות, וכן בחשבונית, קבלה או הודעת תשלום הנשלחת לצרכן בכל חודש במשך שלושת החודשים שלפני סיום העסקה. בנוסף, העוסק מחויב בשליחת מסרון למספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לעוסק, אם מסר. את המסרון על העוסק לשלוח לצרכן 21 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות, ואם מועד מסירת ההודעה כאמור חל בשבת או בחג, ישלח העוסק את המסרון לצרכן ביום שלאחר השבת או החג. כדי לאפשר מסירת הודעה כאמור גם לצרכנים שמספר הטלפון הנייד שלהם חסום לשירותי קבלת מסרונים, כמו למשל טלפונים כשרים, מוצע לקבוע הוראה שתחול רק על חברות הסלולר, ולפיה אם מספר הטלפון הנייד שמסר הצרכן לחברת הסלולר חסום, תודיע החברה לצרכן על מועד סיום העסקה או ההתחייבות, במקום בדרך של שליחת מסרון – בשיחת טלפון או בהודעה קולית. הסיבה לכך שההוראה המוצעת מתייחסת רק לחברות הסלולר היא שחברות אלה יודעות אם מספרי טלפון ניידים של לקוחותיהן חסומים לשירותי קבלת מסרונים, ואין כאן הכבדה בנטל החל עליהן. כדי לאפשר לחברות הסלולר להיערך ליישום ההסדר המוצע, ובכלל זה מבחינה טכנולוגית, מוצע לקבוע כי התיקון ייכנס לתוקף בתום ארבעה חודשים מיום פרסומו, והוא יחול גם על עסקאות לתקופה קצובה שנעשו לפני יום התחילה. אני מבקש שוב לברך את חברי הכנסת היוזמים ומקווה שתיקון זה ייטיב עם הצרכנים ויאפשר להם לקבל את המידע בדבר סיום עסקאותיהם. ברצוני להודות לעו"ד מירב תורג'מן מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת החוק, וכמובן ללאה ורון ולצוות המשרד. ואני באמת רוצה להודות גם לחברי הכנסת – ועדת הכלכלה, חאג' יחיא ואחרים – שהפכו את הוועדה באמת לבית של עולם הצרכנות. אפשר להצביע בקריאה השנייה והשלישית. תודה, אדוני. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה – נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–2 – 45 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, 45 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 44 נגד – אין נמנעים – אין חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בעד – 44, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 56), התשע"ח–2018, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היו"ר, זה לא נלחץ לי. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני מודיע, לפרוטוקול – חברת הכנסת רויטל סויד גם הצביעה בעד, אבל משום מה זה לא נקלט. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי ביקש להודות לכל אלה שעסקו במלאכה, יש לו זכות כזאת. בבקשה, אדוני. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר איך נולדה הצעת החוק הזאת. לפני כשנה, שנה וחודש, פנו אליי שני מגישי תוכניות רדיו בהבדל של חודש, חודש וחצי – האחד בשם בצלאל קאהן והאחד הרב משה בן לולו – בשאלה אם אני יכול להגיע לרדיו ולענות לשאלות מאזינים בבעיות של צרכנות. מעניין שבשתי התוכניות האלה ניגשו אנשים ואמרו שלא ייתכן שאנשים שיש להם חסימה בפלאפון להודעות סמ"ס – זה יכול להיות קשישים, יכול להיות חסימה מובנית בטלפון – לא מקבלים את ההתראה על ביטול החבילה. מה שיוצא שאנשים שאין להם סמ"ס משלמים באותו חודש בעצם פי עשרה ממה שהם היו רגילים לשלם. כשניגשתי להציע את הצעת החוק ברוך השם היא עברה בקצב די מהיר יחסית להגשת הצעות החוק. אני רוצה להודות, קודם כול, לידידי יושב-ראש הוועדה איתן כבל, שבכישוריו הרבים, כפרלמנטר מהטובים של הבית, לקח את החוק הזה ונתן לו את הנופך האמיתי והמכובד והתמודד מול כל משרדי הממשלה בהצלחה גדולה. איתן, אני רוצה באמת להודות לך בשם הקשישים, בשם כל מחזיקי הטלפון הכשר, שעשית בשבילנו עבודה טובה מאוד; למנהלת הוועדה, לאה ורון, שעזרה לקדם את ההצעה, עם הייעוץ המשפטי של הוועדה; אני רוצה להודות לנעמה ממשרד הכלכלה, למיכאל אטלן, ראש הרשות להגנת הצרכן, שעיבדו יחד איתי את הצעת החוק הזאת; לצוות שלי – עקיבא חופי, משה כהן, עברון; לצוות של השר דרעי – משה ארבל ויוני משריקי, שפעלו יחד עם עמוס כהן. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 [מס' מ/121; דברי הכנסת, חוב' ל', ישיבה 349, עמ' 29622; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ישראל אייכלר: אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3). יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת כבל, בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): כבל, אל תתבלבל בחוק – – – את הדף הנכון. היו"ר ישראל אייכלר: פריון עבודה. איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת לפניכם היא חלק מהצעת חוק ממשלתית שנועדה להסדיר את מעמדה הקבוע של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אשר עצם קיומה, כמו גם סמכויותיה, יפקעו ב-30 ביוני 2018. בהצעת החוק הממשלתית, נוסף על ההצעה להקנות לרשות ולחוק מעמד קבוע, הוצעו שינויים שונים בחוק עצמו. מרבית השינויים המוצעים הנוספים נגעו לתפקידי הרשות ולסמכויותיה. כידוע לכם, ועדת הכלכלה בראשותי חרתה על דגלה את המאבק בקטל בדרכים. אנו דנים בעניין זה כדבר שבשגרה, כמעט מדי יום ביומו, ואף הקמנו ועדת משנה שיוחדה לעניין זה – ועדת המשנה לבטיחות בדרכים בראשותו של חברי חבר הכנסת יעקב אשר. לצערנו, לא השתכנענו כי בתיקונים המוצעים לחוק יש כדי לסייע למאבק בקטל בדרכים או כדי להביא לידי ביטוי את יכולתה של הרשות לשפר את הבטיחות בדרכים. נהפוך הוא, חששנו שמא בתיקונים המוצעים יש כדי להרע את המצב, לכרסם ולגרוע מסמכויות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שממילא אינן מיטביות גם היום. השתכנענו שהדבר טעון דיון ובחינה מעמיקים, לרבות אפשרויות להצבתו של עניין הבטיחות בדרכים על סדר-יומה של הממשלה באופן קבוע, הפיכת הרשות לגוף עם שיניים, ועוד. אני רואה פה, דרך אגב, שחסר עוד דבר אחד שצריך שייאמר: נעמה דניאל, שאז ליוותה אותנו – חברת הכנסת שולי מועלם, היא לא נמצאת כאן, אני רוצה רק להזכיר לחבריי מהוועדה, זוכר את זה חבר הכנסת חאג' יחיא – היא ביקשה להחיל את החקיקה של הרשות גם בשטחי יהודה ושומרון והייתה התנגדות מאוד גדולה של משרד המשפטים. גם את הדברים האלה צריך לומר. ולכן זאת אחת הסיבות שהנושא לא הגיע לכדי מיצוי. לאור כל זאת, על מנת למנוע את סגירתה של הרשות ופיטורי עובדיה מחד גיסא ועל מנת שלא לייצר פגיעה בסמכויותיה מאידך גיסא, החליטה הוועדה לפצל מהצעת החוק הממשלתית את הסעיפים שמאפשרים את המשך פעולת הרשות. לפי ההצעה המונחת לפניכם כעת, חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, אשר כיום הוא הוראת שעה, יהפוך לחוק קבוע, והרשות לא תהיה נתונה עוד בסכנת סגירה. מובן מאליו שהוועדה תמשיך בדיונים בנושאים הקשורים לסמכויות הרשות ותפקידיה. באמת שם הרגשנו, חברי הוועדה – חאג' יחיא ואחרים שהשתתפו בדיון, וגם אתה היית, חבר הכנסת חמד עמאר, כמדומני בדיון הזה – שם אמרנו שאנחנו רוצים באמת לטפל בעניין של הרשות. אתה, כראש השדולה לקטל בדרכים, כל הזמן עוסק בעניין, והנושא של הרשות כל כך חשוב לך בעניין הזה; אמרנו שנקיים דיון אמיתי ומשמעותי, אבל שחס וחלילה לא נגרום לכך שאנשים יפוטרו כיוון שלא סיימנו את העבודה. וכאן הסדרנו גם את העניין הזה וגם מאפשרים להם להמשיך ולעבוד. ברצוני להודות לעו"ד נעמה דניאל מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמלה על הכנת הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון ולצוות הנהדר של ועדת הכלכלה, שבאמת נותן עבודה חבל על הזמן. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה לכם ולהתראות. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת איתן כבל. אומנם לא הוגשו הסתייגויות, אבל הוגשו בקשות דיבור, ואני מונה את החברים שרצו לדבר ויש להם זכות לדבר או לוותר, איך שהם רוצים: חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, חמש דקות לרשותך; אחריו – חבר הכנסת איימן עודה ומסעוד גנאים. מרחבא. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו צריכים את הרשות הלאומית למלחמה בדרכים, ואנחנו תמכנו בהצעת החוק הזאת ונתמוך גם בהמשך, למרות שיש לנו גם הרבה טענות על ההתנהלות של הממשלה, ובמיוחד על ההתנהלות של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. שנים לא רצו להקים את הרשות הזאת, שנים עיכבו אותה. הגענו למצב שאין לנו ברירה אלא לאשר, כי הרשות תחדל להתקיים אם אנחנו לא מאשרים את החוק הזה. והחוק הזה, דרך אגב, אנחנו מאשרים אותו היום רטרואקטיבית, כי הוא מסתיים ב-30 ביוני. בעצם את החוק הזה אנחנו מאשרים היום, בזה – הוא הסתיים לפני תשעה ימים. זה המצב, ולא רק זה אלא נותנים לחלק מהפקידים להמשיך. אבל אנחנו מאשרים רטרואקטיבית גם יותר מ-450,000 שקל ליושב-ראש הרשות, שלכאורה חשבנו שהוא עובד בהתנדבות. עד שהחוק הזה בא ולפי החישובים שנתנו זה הסכום שהוא יקבל בבת אחת, למרות שכל הזמן הוא אמר והצהיר שהוא לא מקבל תמורה. בהצעת החוק הזאת גם ניסו, כמו שבכל חוק מנסים, ליישם את העניין של סיפוח זוחל בשטחים הכבושים. ניסו ומנסים בכל חוק, כי יש כיוון, בכל חוק שמביאים, לנסות להחיל אותו גם על השטחים הכבושים, ובזה כאילו אחרי תקופת מה אנחנו נמצא שהחוק הישראלי כבר שורר שם. אני מזהיר מהשיטה הזאת שבאה לספח. אני אומר: מדינה פלסטינית קום תקום, לכן חבל על כל המאמצים האלה של התנחלויות, של סיפוח זוחל, של תוספת עוד חוק פה ועוד חוק שם. הנושא של החלת החוק הזה הוא לא בטיחות בדרכים אלא סיפוח. מה שאני רוצה בחוק עצמו, מה שפיצלנו מהחוק – מדברים על רשות שהיא קישוט, רשות שאין לה שיניים. אפילו ניסינו בחוק עצמו לחייב הקמת ועדת שרים לנושא הזה, שתתכנס פעם בשנה, פעמיים בשנה, שתהיה לה משמעות, שהממשלה תראה עניין בנושא של תאונות הדרכים, של אנשים שמתים. אנשים מתים במאות, נפצעים באלפים, משפחות נהרסות בגלל תאונות דרכים, והממשלה מסרבת להקים ועדת שרים לנושא הזה. היא לא רוצה להקים את ועדת השרים הזאת כי ועדת השרים תחייב, אולי – אפילו בלי לחייב אותה למספר ישיבות – שכל מה שמבקשים מהרשות, שהיא תכין סקרים, תכין תוכניות, אין ערובה שמישהו יישם אותן. הקשר איתם הוא אפילו לא בוועדת מנכ"לים – לא ועדת שרים, אבל לפחות ועדת מנכ"לים שתעקוב אחרי הנושא הזה, ושלא כל הנושא הזה יהיה בידיו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים. הוא שר תחבורה – נכון; הבטיחות בדרכים זה לא מעניינו. הוא לא מטפל בזה, הוא לא דואג לזה, הוא לא מפנה משאבים לנושא הזה וכל מה שהוא עושה – כן, בונה כבישים, בונה גשרים, אפילו רכבות, אבל לטפל בנושא העיקרי, שהוא הבטיחות בדרכים, הוא לא מטפל. לכן אני חושב שהגיע הזמן לפצל את הנושא של בטיחות בדרכים ממשרד התחבורה, כך שיהיה לו מישהו אחראי. חיי אדם הם יקרים, רכושם יקר, משפחותיהם יקרות, ואני חושב שהגיע הזמן שהנושא הזה יקבל דגש מהממשלה, כי הממשלה מזניחה פה חיי אדם. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת חאג' יחיא. איימן עודה – איננו. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תחילה אני מברך על הצעת החוק, שהופכת את עניין הרשות לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) להצעת חוק שתקבע אותה, ולא נצטרך כל פעם לחדש את הוראת השעה, לא תצטרך הממשלה לחדש את הוראת השעה, משום שהרשות עושה עבודת קודש. האמת, כולנו רואים את הדברים האלה בשטח. לאור ריבוי תאונות דרכים, במיוחד בחברה הערבית, ביישובים הערביים, צריך בעניין הרבה העלאה לתודעה וחינוך, והרשות לבטיחות בדרכים עושה את זה. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חסכת מזמנה של הכנסת. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – איננו. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. חמש דקות, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, מדינות העולם, לרבות אירופה, הזהירו את משרד החוץ ואת ממשלת ישראל לבל יפנו את תושבי ערב אל-ג'האלין, אל-ח'אן אל-אחמר. לא בכדי הממשלה פועלת באופן נמרץ כדי להרוס את היישוב הזה, כדי להרוס את בית הספר שעשוי מצמיגים, כדי לפנות עשרות אנשים מבתיהם הרעועים, כי מדובר בחלק מתוכנית זדונית שנקראת E1. E1 היא תוכנית שמטרתה לנתק בין ירושלים לבין אזור יריחו ושאר הגדה המערבית, וכך לפגוע באפשרות של הקמת מדינה פלסטינית רציפה. האמת היא שאין די בהתראה ובאזהרה של המדינות האירופיות. בלי שינקטו סנקציות מדיניות-כלכליות שיפחידו את ממשלת ישראל מעבירה על החוק הבין-לאומי, היא תמשיך להרוס את הבתים האלה ולהרביץ לילדות, לנשים ולזקנים ולהשפיל אותם. לכן, היינו שם – הרשימה המשותפת – ונמשיך להיות שם. חברי חבר הכנסת חיים ילין סיפר לי בכאב רב על משהו שכואב לו – על שדות שרופים. חיים ילין (יש עתיד): לא, לא, לא – על זה שלבדואים אין מרעה ואתם לא נלחמים למען האוכל של המרעה שלהם. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מעריך את הדאגה שלך לבדואים. אני מעריך את הדאגה הפתאומית שלך לבדואים, אבל לא זה מה שכואב לך יותר. חיים ילין (יש עתיד): 42 שנה אני איתם ביחד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אבל דקה. דקה, דקה, אני העליתי לך לווֹלה. תן, תן להמשיך. האמת היא, חבר הכנסת ילין, כאשר אדם רואה את השדה שלו נשרף, בוער – זה מעיק עליו, זה כואב לו. טבעי או לא? אני רוצה שתסביר לחבר הכנסת טלב אבו עראר מה הייתה הרגשתו כאשר מטוסים אזרחיים ריססו את השטחים הערביים הבדואיים בתוך מדינת ישראל ושרפו את היבול. שרפו אותו עם חומרי הדברה; לא באמצעות עפיפונים – עם חומרי הדברה. אז אף אחד לא אמר "טרור ההדברה", אף אחד לא אמר "טרור מטוסים אזרחיים". יתרה מזאת, מאז 2014, חברי חבר הכנסת חיים ילין, יש חומר הדברה מעל הגבול עם עזה, שזולג לתוך האדמות של החקלאים בעזה, מחסל את היבול, חודר לקרקע – – – חיים ילין (יש עתיד): לא נכון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה אומר לא נכון. חיים ילין (יש עתיד): אני רוכב – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אתה אומר. יש הוכחות לנזק. החומר הזה חודר לאדמה. חיים ילין (יש עתיד): אחמד, אין חיה כזאת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): החומר הזה חודר לאדמה. אבל נגיד שאתה חולק על דעתי בקשר לגבול עזה. חיים ילין (יש עתיד): אין חיה כזאת. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): חיים, נגיד שאתה חולק על דעתי בקשר לגבול עם עזה; מה תגיד לתושבים הבדואים שמטוסים ריססו שם את היבולים החקלאיים במשך שנים? עמדנו כאן והתרענו, ואתה לא היית – אולי לא היית בכנסת אבל חבריך לא הקשיבו לנו שמדובר במעשה שלא ייעשה בתוך מדינת ישראל. להדביר ולשרוף את היבולים מלמעלה כדי לפגוע בקשר בין הבדואים לבין השטח הזה ולאלץ אותם לנדוד ולעבור זה מעשה לא מוסרי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת חנין זועבי – איננה; דב חנין – איננו. טלב אבו עראר, תפדל. חמש דקות, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, עד מתי מדינת ישראל נוקטת מדיניות של נישול קרקעות והריסת בתים והשמדת יבולים חקלאיים של האזרחים הערבים במדינה? אותה מדיניות שנקטה מדינת ישראל, ממשלת ישראל, כלפי האזרחים הערבים הבדואים בנגב היא אותה מדיניות שנוקטת לאחרונה מדינת ישראל נגד ערב אל-ג'האלין, אל-ח'אן אל-אחמר. מכובדי היושב-ראש, התושבים באום אל-חיראן – העבירה אותם המדינה ממקום מושבם מערבית לרהט ליישוב אום אל-חיראן לפני 60 שנה. גם את ערב אל-ג'האלין באל-ח'אן אל-אחמר, העבירה המדינה – הם אזרחים בדואים – גם כן לפני 60 שנה, מתל ערד לאל-ח'אן אל-אחמר. ואחרי 60 שנה באה המדינה, והיא מתכוונת להרוס להם את הבתים, ולהפקיר אותם, לפגוע בהם, בפרנסתם, ולהתעלל בנשים, בזקנים, בילדים, בלי שום התחשבות בעניין האנושי כאן, לפחות. ולכן, מכובדי היושב-ראש, איך אפשר להתייחס למדינה הזו כשהיא מדברת על דמוקרטיה, על שוויון, על ערכים? איזה ערכים במדינה הזו, שאתה הורס בית, משמיד את היבולים החקלאיים כדי לפגוע בפרנסתם ובכלכלתם של האזרחים, או משאיר משפחות שלמות בלי קורת גג? על איזה דמוקרטיה מדברים כאן? ומה עוד שכל העולם כבר הכיר את המציאות הקשה של האזרחים כאן. מכובדי היושב-ראש, אפילו הכניסות ליישובים הבלתי-מוכרים לא מוסדרות, ולכן לפחות בימי הגשם אנשים שם – עשרות אלפי אזרחים – מנותקים מהעולם. אם יש אדם חולה שם או אישה שהולכת ללדת, גם האמבולנס לא יכול להגיע לשם. למה הממשלה, ובעיקר משרד התחבורה, לא מסדירה שם כניסות ליישובים האלו? כשיוצאים האנשים או נכנסים ליישוביהם, בחלק גדול מהמצבים האלו נגרמות תאונות דרכים. הגיע הזמן, מכובדי היושב-ראש, שהמדינה תתייחס לאזרח הערבי כמו אל כל אזרח אחר במדינה הזו. ולכן אנחנו מבקשים, כנבחרי ציבור, לצמצם את הפערים. כמה שדיברו על צמצום פערים בוועדות, במליאה, בכנסת, בכל מקום – כמעט כלום לא השתנה. תתייחסו לאזרח הערבי כמו האזרח היהודי כאן, במדינה הזו. וכך אפשר לקיים צדק ושוויון. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חמש דקות לכבודו. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר יריב לוין, השר יריב לוין – אפשר לבקש את תשומת לב השר? השר יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה. היו"ר ישראל אייכלר: השר לוין, השר לוין, מדברים אליך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני לא מבין – חבר הכנסת סלומינסקי, תן לי קצת. זו הזדמנות לפנות לשר: אני לא מבין מה יש לכם נגד השפה הערבית. שר התיירות יריב לוין: אין לנו שום דבר נגד הערבית. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): השפה הערבית – שפה רשמית במדינה זה 96 שנים. מאז 1922 השפה הערבית בארץ הזו היא שפה רשמית. חמד עמאר (ישראל ביתנו): יריב, תגיד לו שאתה יודע ערבית וגם – – – הוא יודע ערבית – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מי שיודע ערבית זה לא כל כך עוזר לי, זה לא כל כך עוזר לי. ואני מקווה שאתה, חמד, אני מקווה שאתה גם לא בעד ביטול המעמד הרשמי של השפה הערבית. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אני נגד חוק הלאום ואני אצביע נגד חוק הלאום. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתה מצביע נגד חוק הלאום. מי הנציג שלכם בוועדת הלאום? חמד עמאר (ישראל ביתנו): עודד. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): השאלה מה הוא יצביע. חמד עמאר (ישראל ביתנו): השאלה מה אני אצביע. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא. אז תחליף אותו בוועדה, ואז החוק הזה לא יעבור. אם אתה מחליף אותו בוועדה, החוק הזה לא יעבור. חבר הכנסת אמיר אוחנה, השר יריב, אני לא מבין מה כל העמדה שכל כך רוצה לשלול את המעמד הרשמי של השפה הערבית. שפה של 20% מאזרחי המדינה, שפתם של כמיליון וחצי אזרחים ערבים ילידים, שמאז קום המדינה, וכפי שאמרתי, עוד הרבה לפני קום המדינה, היא מוכרת כשפה רשמית. ואני אומר לכם, כבוד היושב-ראש, גם כשהשפה הערבית מוכרת כשפה רשמית, אנחנו כל כך מתקשים במהלכים ציבוריים ובמהלכים משפטיים להביא לכך שרשויות המדינה יכבדו את המעמד הרשמי שלה. הינה, אפילו כאן בכנסת אני יכול לבוא לדבר בערבית, אבל אף אחד מחברי הכנסת היהודים לא יבין אותי, כי לא יודעים ערבית. שלא לדבר על משרדי ממשלה ועל בתי המשפט, ועל שירותים ציבוריים חיוניים. לכן אנחנו כל כך מודאגים עכשיו, שאם האיום הזה יתממש ויבוטל המעמד הרשמי של השפה הערבית, כפי שמובא בחוק הלאום, זו פשוט תהיה נכבה תרבותית לשפה הערבית – נכבה תרבותית. ואני מתכוון לזה. נכבה תרבותית לשפה הערבית ולדוברי השפה הערבית, האזרחים הערבים בישראל. הזהות הערבית מקבלת את הביטוי הכי משמעותי בשפה. השפה היא אולי חותם הזהות הכי מרכזי עבור האזרחים הערבים. ובמקום לדאוג לחיזוק השפה בספרה הציבורית, במשרדי הממשלה, פה בכנסת, בבתי המשפט, בביטוח הלאומי ובכל המקומות הציבוריים, באה הצעת החוק הזו ורוצה בעצם להכריז מלחמה על השפה – שוב, שפה שהיא שפה רשמית זה כמעט 100 שנה. אני רוצה להזהיר מהצעד המסוכן הזה. צעד גזעני, צעד שפוגע בזכויות יסוד של הציבור הערבי. ואני עוד לא דיברתי על החקיקה הגזענית הנוספת שקיימת בחוק הלאום. תחשוב לך, כבוד היושב-ראש – אני מסיים. תחשוב לך, מגיע נציג היועץ המשפטי לדיון של הוועדה המיוחדת לחוק הלאום ואומר לחברי הכנסת שהסעיף בעניין ההפרדה על בסיס לאום הוא סעיף פוגע באופן בוטה באזרחים הערבים. הוא אומר לכם את זה, ואני אומר לכם את זה עכשיו. ובכל זאת הקואליציה מאשרת את החוק, על הפגיעה הקשה שיש בו בציבור הערבי ובערכים דמוקרטיים בסיסיים. אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור. תתעשתו בקואליציה ותחסמו את החוק הגזעני הזה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. חמש דקות לרשותך – עד חמש דקות. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אתה תמיד טועה בשם שלי. אתה צריך לדעת לבטא אותו טוב – גֻ'מעה – לא קשה להגיד את זה ביידיש, לא? היו"ר ישראל אייכלר: אתה צודק. לא, פשוט כתוב פה בלי וי"ו – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש – – היו"ר ישראל אייכלר: – – אז אני אומר ג'מעה, אבל – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): – – אני רוצה להמשיך איפה שסיים חברי יוסף ג'בארין, לגבי השפה הערבית. אני יודע, יוסף, שהשפה הערבית הייתה רשמית מבחינה פורמלית, אבל בפועל אנחנו עושים הרבה מלחמות בשביל שהיא תהיה באמת גם בפועל, בשטח, על הקרקע; מפעילים אותה ביום-יום, גם במשרדים ממשלתיים, במשרד החינוך, במשרד – בכל מיני מקומות. ואני, למען האמת לא עליתי לדבר על זה, רציתי לדבר על משהו אחר, אבל זאת הערה. ואני חושב שהרבה חוקים מיותרים, יוסף, לא רק חוק הלאום; גם חוק הקיזוז של הכספים לרשות הפלסטינית. הכסף אצלם, הם יכולים לקזז גם בלי חוק. אז אתה חושב שהשפה הרשמית תפסיק להיות רשמית? השפה הערבית תמשיך להיות רשמית גם אם דיכטר יוציא אותה מהמעמד הזה, כשהיא תהיה במעמד לא רשמי. כל המזרח התיכון מדבר בערבית; גם 20% מתושבי ישראל הערבים ואזרחי ישראל מדברים בערבית; וגם שני מיליון פלסטינים שנמצאים בעזה מדברים ערבית; מיליוןו חצי פלסטינים, שני מיליון פלסטינים שנמצאים מדברים ערבית. השפה הערבית תמשיך להיות רשמית אם ירצו בבית הזה ואם לא ירצו. אבל אני אומר, השפה הערבית, במקום לחזק אותה – והיא באמת הפכה להיות היום שפה שמיליארדים מדברים בה, והיא שפה רשמית בהרבה מקומות בעולם. אני לא מבין, במקום להתקדם חוזרים אחורה. יש כנראה מיעוט בבית הזה שהוא קובע לרוב, שהוא קובע גם איך לדבר, איך לאכול, איך לשתות, איך להתנהג, בכל עניין ועניין. לגבי הנושא שעליתי – למען האמת זאת רק הערה: רציתי לדבר לגבי אל-ח'אן אל אחמר, אדוני היושב-ראש. האנשים האלה בשנת 1951 הוגלו בכוח הנשק על ידי צה"ל מצפון מזרח הנגב, מכפר או ממקום שנקרא אל-גריטן. אל-גריטן זה יותר צפונה מתל ערד, צפון-מזרח. האנשים האלה, השבט הזה, שבט אל-ג'האלין, שמונים היום 5,000 אנשים, נמצאים באזור הזה ונדדו עם הכבשים שלהם. קרקע, יש להם קרקע שם באל-גריטן עם טאבו, עם טאבו. הם מחזיקים את הטאבו עדיין בידיים שלהם. התגלגלו, רדפו אותם, רדפו אותם, עד שהם הגיעו לאל-ח'אן אל-אחמר בשביל להתפרנס. השטח הזה – הוכרז על ידי צה"ל שהוא שטח צבאי סגור. אתמול הייתי שם. המצב מזעזע, אנשים שחיים בתנאים כאלה קשים. במדינות נאורות ובמדינות דמוקרטיות אמיתיות צריך לתת להם צל"ש על זה שהם יושבים שם, מגדלים שם גידולים –לא חקלאיים אומנם, מגדלים כבשים – חיים מזה, מעשירים את שוק הבשר במדינת ישראל במקום לייבא בשר. צריך להגיד להם תודה וצריך לתת להם צל"ש על זה שהם חיים בתנאים האלה. חוץ מזה, אדוני היושב-ראש, אין עד עכשיו לא לצבא ולא למדינה תוכנית לאן האנשים האלה הולכים לעבור. הביאו קרוונים, הביאו משאיות, הביאו טרקטורים, סידרו את השטח על מנת להרים אותם. בית ספר שבנה אותו האיחוד האירופי, עם מתנדבים, מצמיגים ומחול ומים. בית הספר הזה בשנת 2018 צריך לבייש את מדינת ישראל שהוא בנוי מחול. בייכה, בערבית זה נקרא בייכה. עדיין בנוי, אבל בכל זאת זה מכיל לומדים בתוך בית הספר הזה, 170 ילדים חיים בתוך אזור ח'אן אל-אחמר, נשים ומשפחות וילדים, והם לא מִספרים. הם לא מִספרים. לאנשים האלה אין אף תוכנית, רק החליט מי שהחליט שזה שטח צבאי סגור. זה בלתי אפשרי להמשיך להיות עיוור ולדפוק את הראש בקיר, ולהגיד: אני לא איפצע ואני לא איעלב. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: – – ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, לדבר על הוראת שעה ברשות הלאומית בדרכים – אנחנו, קודם כול, בעד החוק הזה. אבל הסטטיסטיקה אומרת שהערבים עושים תאונות דרכים יותר משאר האוכלוסייה בארץ, והשאלה היא למה. כשנכנסים לכפרים הערביים כאילו לא נמצאים בארץ ישראל. כשנכנסים לכפרים הערביים התשתיות מעולם אחר. חייבת הממשלה להשקיע בתשתיות. בכפרים אין רמזורים, אפילו מעברי חצייה אתה לא תמצא, יש הרבה דרכים צרות שצריכות השקעה ממשלתית. צריך תוכנית ממשלתית בשביל לשפר את המצב בכפרים הערביים, אחרת כל חוק וכל הוראת שעה בתאונות הדרכים פשוט לא יחסכו, לא תאונות ולא פגיעות גם ברכוש וגם באדם. בקשר לשפה הערבית, ד"ר יוסף ג'בארין, בקשר לשפה הערבית, כולנו יודעים שאתה צריך ללמוד את האחר, אתה צריך לדבר את השפה שלו. כשאתה מדבר את השפה בגובה העיניים זה מקרב את הלבבות, מקרב את הנפשות, מקרב את הדעות, כל אחד מבין את השני יותר טוב. ואני אתן לכם דוגמה. חבר הכנסת יוסי יונה, דיברת בערבית מעל הדוכן הזה, והנאום שלך הגיע עד סעודיה. ערב הסעודית, העיתונות שם הבינה בדיוק כל מילה שאמרת ושקראת לשלום במזרח התיכון, ופשוט, בעיתונות בסעודיה התחילו לדבר על הנאום החשוב והטוב של חבר הכנסת יוסי יונה. זה רק מראה לכם שהשפה היא המנגנון היחידי בשביל להבין את האחר. כולנו לומדים אנגלית בשביל להבין את העולם, בשביל להבין את אמריקה ואירופה, כולנו לומדים בשביל להבין איך האנשים חושבים, איך התרבויות האחרות מתקיימות. כשאנחנו מדברים ערבית – ואנחנו בישראל כמובלעת במזרח התיכון בין מדינות ערב, חייבים לדבר שפה ערבית רהוטה. פתאום באים חברי הכנסת, לא יודע, במחשבה הזויה, ורוצים לעשות מהשפה הערבית שפה שולית, לא קיימת כמעט, לא רוצים להכניס אותה כשפה רשמית, לפחות כשפה שנייה רשמית בארץ ישראל. השפה הערבית היא כל כך יפה, השפה הערבית היא שפה של היסטוריה, שפה של דת האסלאם, של הקוראן. ואני אגלה לכם סוד, השפה הערבית, אדוני היושב-ראש, אנחנו מאמינים שהיא השפה של גן עדן, ואנחנו צריכים גם לדבר ערבית בשביל להבין. כשאנחנו מדברים על השפה הערבית – היא שפה מאוד קרובה לעברית. יש הרבה דוגמאות שאני יכול לתת לך מפה עד מחר בבוקר. יש הרבה מילים והרבה משפטים והרבה משמעויות ששם השפה הערבית היא שפה כמו העברית, כמעט בדיוק. יש כל מיני דברים שהשתנו פה ושם, אבל זאת שפה אחות של השפה העברית. אני לא יודע מה החוק הזה שרוצה לבטל את השפה הערבית כשפה רשמית. זה פשוט הזוי. אדוני היושב-ראש, אני מקווה – – – היו"ר ישראל אייכלר: היא שפה שמית. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אם אנחנו מחפשים שלום ורוצים שלום עם מדינות ערב – ואנחנו היום מדברים עם ערב הסעודית, עם קטאר, עם הרבה מהמפרץ הפרסי; אם אנחנו רוצים באמת לקיים את השלום ותוכניות שלום אנחנו צריכים להבין אותם ושיבינו אותנו. צריכים לדבר איתם בשפה שלהם, צריכים לדבר איתם בתרבות שלהם, ואנחנו שומעים את הפעמונים של השלום מצלצלים שם. לא לאכזב, לא לבטל את השפה הערבית ולעשות ממנה שפה שולית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת ואאל יונס. חברת הכנסת מועלם-רפאלי, ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. חמד עמאר יהיה אחרון הדוברים אם הוא ירצה לדבר. רוצה? אה, זה שלך, הבטיחות בדרכים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): תודה רבה, אדוני. חברי השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ביקשתי לעלות ולדבר כדי להניח בפני מליאת הכנסת כולה את התהליך שאנחנו עוברים גם בוועדה. התקבלה החלטה בממשלה, עם הנחיה ברורה של היועץ המשפטי לממשלה והנחיה של היועץ המשפטי של הכנסת, במטרה ליצור השוואת חקיקה ביהודה ושומרון. מבחינתנו ברור שכבר היום הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פועלת ביהודה ושומרון, ואנחנו מודים על כך ומחזקים, כיוון שחייהם של מאות אלפי ישראלים וערבים שנוסעים בכבישי יהודה ושומרון שווים לחלוטין לחיים של כל אדם ואדם. יחד עם זאת, ברור לחלוטין שאנחנו לא נוכל להתקדם בהצעת החוק החשובה הזאת ולהפוך את פעילות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מהוראת שעה להוראת קבע, חוק קבוע בספר החוקים של מדינת ישראל, אם לא נסדיר את הפעילות שלה ביהודה ושומרון. בסופו של תהליך ביהודה ושומרון חיים 480,000 ישראלים, שחייהם שווים כמו חיים של כל אדם אחר שנוסע בכבישי הארץ. המטרה שלנו בעבודה על הצעת החוק הזאת היא בעצם להגיד: אנחנו מבקשים לפעול בקרב כל אזרחי מדינת ישראל – בתוך הקו הירוק, ביהודה ושומרון, באזור ירושלים המזרחית ובכל מקום ואתר – כדי לשפר את תרבות הנהיגה, כדי לצמצם עד למגר את תאונות הדרכים, שהן רעה חולה במחוזותינו, כדי להביא את כל הפעולות החשובות שפועלים חברי כנסת רבים, כחבר הכנסת חמד עמאר, שמוביל את הנושא הזה של המאבק בתאונות הדרכים. אני מבקשת להעלות כאן את שמה של אחת מההרוגות האחרונות בתאונות הדרכים: פלורי, אימא צעירה לשני ילדים, שחצתה במעבר חצייה, עשתה בדיוק מה שכולנו מלמדים את הילדים שלנו, הסתכלה ימינה והסתכלה שמאלה במעבר חצייה בדרך יגאל אלון בתל אביב, ואז הגיע רכב ונעצר ואפשר לה להמשיך לעבור, ורכב אחר אחריו, שלא ברור מה גרם לנהג שלא לעצור, נכנס בכל הכוח ברכב העומד, והוא לצערנו דרס אותה והיא נפטרה שעות ספורות אחר כך. המציאות הקשה הזאת של המאבק בתאונות הדרכים היא מציאות שאסור לנו לקבל אותה, ולא משנה איפה לדעת כל אחד מיושבי הבית הזה עובר או לא עובר הגבול של מדינת ישראל. כל מקום ואתר שישנם בו אזרחי מדינת ישראל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים צריכה לעבוד בו. ומי שחלילה טוען טענות שווא על אותו סיפוח זוחל, אני אומרת פה מה שאמרתי גם לחברים, ואנחנו פועלים ביחד בוועדה: החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון לא תיעשה דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים חייבת לפעול בכל מקום ואתר שבו גרים וחיים אזרחי מדינת ישראל. את החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון נעשה בעזרת השם אחרי שיח ציבורי, וכשנביא את זה בפני שליחי הציבור בבית הזה. תודה רבה לכולם. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת מועלם. ואחרון הדוברים בחוק זה, חבר הכנסת חמד עמאר, יושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, בבקשה. חמש דקות לרשותך. חמד עמאר (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, זה לא ייקח לי חמש דקות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לברך את חבר הכנסת איתן כבל. אני חושב שהצעד שעשינו בוועדת הכלכלה, שבאנו ופיצלנו את החוק, הוא צעד מאוד מאוד חכם והיה מתחייב. כי יש עובדים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שהיו ועמדו שנים רבות על הוראת שעה, והצעד שלנו לבוא ולפצל את החוק ולאפשר להם את הביטחון הכלכלי, לאותם עובדים, את היכולת לעבוד ולתכנן ולדאוג לבטיחות בדרכים במדינת ישראל, הוא צעד מאוד חשוב. לכן אני רוצה לברך את חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש הוועדה. כל חברי הכנסת השתתפו בוועדה. ואני גם רוצה לברך את המנכ"לית, שהיום נפגשתי איתה, המנכ"לית של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שאמרה שהיא רוצה להישאר בכנסת עד שהחוק יעבור. וטוב מאוד שהחוק עובר, ואני מאמין שהחוק הזה הוא חוק חשוב, חוק שיכול לקדם אותנו צעד אחד קדימה. אנחנו שנים רבות יושבים על הוראת שעה. משרד התחבורה, החוק שהביא לנו לוועדה הוא לא החוק שאנחנו רצינו. לא חוק רשות שנותן לה את הסמכויות, את הכוח, את היכולת לפקח, לעבוד ולהוריד ולדאוג לכל הנושא של הבטיחות בדרכים. אבל עם כל זה אנחנו רוצים לקדם את החוק הזה, להגיע למצב שיש לנו רשות חזקה, רשות שיכולה להוביל את הנושא של הבטיחות בדרכים. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו רוצים להגיע ליעד שאנחנו הצבנו לעצמנו, של פחות מ-200 הרוגים במדינת ישראל, אנחנו רוצים להגיע לשם, וכמה שפחות הרוגים במדינת ישראל זה יעזור לכולם. שוב, אני מודה לך, חבר הכנסת איתן כבל. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. היו"ר ישראל אייכלר: תודה, חבר הכנסת חמד עמאר, יושב-ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. אנחנו ניגשים להצבעה. מי בעד הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה), בקריאה שנייה? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–6 – 39 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. היו"ר ישראל אייכלר: 39 חברים בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר ישראל אייכלר: 37 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים התקבלה בקריאה שלישית. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר ישראל אייכלר: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה. הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018 [מס' כ/778; דברי הכנסת, חוב' כ"ו, ישיבה 337, עמ' 28880; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר ישראל אייכלר: עכשיו אנחנו עוברים להצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, הרב מרגי. להצעה הזו יש הסתייגויות ונימוקים. בבקשה, יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת מרגי. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, שבימים אלו מלאכה רבה לו וידיו עמוסות, הינני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, שהיא מיזוג של הצעות חוק שיזמו חברת הכנסת מירב בן ארי וקבוצת חברי הכנסת וחבר הכנסת אורן אסף חזן. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי סטודנט יהיה זכאי לשתי נקודות זכות פעם אחת במהלך לימודיו לתואר אקדמי ראשון עבור פעילות שהיא אחת מאלה: פעילות חברתית וקהילתית של 30 שעות לפחות בהתנדבות בשנת לימודים או שירות מילואים של 14 ימים לפחות בשנת לימודים. מוצע לקבוע כי הזכאות תהיה בהתאם לתנאים שיקבע מוסד להשכלה גבוהה לעניין פעילות חברתית. המוסד יקבע תוכנית להכרה בפעילות חברתית לאחר התייעצות עם אגודת הסטודנטים במוסד. התוכנית תכלול, בין היתר, הוראות בדבר הכרה בגופים וארגונים שאינם פוליטיים או מפלגתיים שבהם אפשר יהיה להשתתף בפעילות כאמור. למוסד להשכלה גבוהה יהיה חופש פעולה לקבוע את התוכנית כאמור בהתאם לסוגי התואר הראשון הנלמדים בו ולתוכניות ההתנדבות הנהוגות בו. לעניין שירות המילואים, המוסד להשכלה גבוהה יקבע תנאים בדבר רצף ימי המילואים בשנת הלימודים המקנה את הזכאות לשתי נקודות זכות כאמור. עוד מוצע לקבוע כי מוסד להשכלה גבוהה ימנה אחראי מטעמו לקשר בין המוסד ובין הגופים והארגונים שהוכרו לפי התוכנית לפעילות חברתית וקהילתית שנקבעה. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. חבריי חברי הכנסת, קצת בעל פה לומר לכם: עלו בדיונים קולות, למה בחקיקה ולא בהסדר או בנוהל. לצערי הרב, הייתה הידברות רבת-שנים בין הסטודנטים, חברת הכנסת היוזמת מירב בן ארי, לבין הוות"ת והמל"ג והמוסדות להשכלה גבוהה. המוסדות להשכלה גבוהה – בחלקם, לא כולם, ובמיוחד האוניברסיטאות – סירבו לעשות זאת. כן, אישרו לתת נקודות זכות – שלום, אדוני, הזכרתי אותך, זאת גם הצעת חוק שלך – חלקם נתנו נקודות זכות למעורבות ציבורית כזאת או אחרת וסירבו לתת לשירות מילואים; חלקם אפילו למעורבות חברתית לא נתנו. אז כשבאים לוועדה ומלינים על כך שחברי הכנסת מחוקקים – גם היום הייתה לי הצעת חוק כזאת – אנא, המוסדות להשכלה גבוהה, כפי שאמרתי היום בדיון, אנא המל"ג, אנא הוות"ת, תקשיבו לרחשי הלב של החברה הישראלית, תקשיבו לצרכים של הסטודנטים שלכם. תהיו קשובים – הצעות חוק לא יהיו. זאת הצעת חוק ראויה והייתה צריכה להיחקק, אני חושב, שלושה-ארבעה עשורים קודם לכן. בקדנציה הזאת באו חברי כנסת חשובים ושמו זאת על השולחן. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך ולדחות את כל ההסתייגויות. מירב, אני רואה שאת מתוחה. אל תהיי מתוחה, הצעת החוק תעבור פה אחד. נעביר אותה, בעזרת השם, ללא שום הסתייגויות. ובעזרת השם תהיה לסטודנטים מוטיבציה גם ללמוד, גם לשרת את המדינה וגם להתנדב בחלקי החברה הישראלית כולה ובקהילה כולה. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה ליושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יעקב מרגי. אנחנו נעבור להסתייגויות. יש לנו שורה של מסתייגים. חברי המחנה הציוני: חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת ציפי לבני, חברת הכנסת לבני רוצה להסתייג? מוותרת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת – – – קריאה: כאן, כאן. הינה היא. היו"ר ישראל אייכלר: איפה? שלי, את מוותרת? רוצה? מוותרת; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת. איציק שמולי, בבקשה, עד עשר דקות יש לך. אתה לא חייב להשלים אותן. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, זה יהיה קצר מאוד. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני חושב שהכנסת היום, בחקיקת החוק הזה, עושה מעשה גדול וחשוב מאוד, ומגיעות כל הברכות לחברת הכנסת מירב בן ארי, שלנו, כמה חברי כנסת, יש זכות להיות שותפים שלה אבל היא המנוע האמיתי מאחורי הצעת החוק. היא זו שדוחפת אותו כאן כבר שלוש שנים. הצעת החוק הזאת חשובה קודם כול בגלל שלהיות סטודנט במדינת ישראל, המשמעות האמיתית של המושג הזה זה לא רק לקנות דעת ולהרחיב אופקים; המשמעות האמיתית של המושג סטודנט זה לקום כל יום בבוקר ולשאול את עצמך מה אתה יכול לעשות כדי שהחברה הישראלית תהיה מקום טוב יותר. ואין שום ספק שהסטודנטים שלנו והצעירים שלנו הם אנשים אכפתיים ודעתניים ומעורבים, אבל בכל מה שקשור להטמעה של המחויבות החברתית בתוך תוכנית הלימודים האקדמית יש שונות מאוד מאוד גדולה בין מוסדות הלימוד. ואנחנו באים ואומרים לאורך כל הליך החקיקה הזה: סטודנט שבמהלך התואר שלו יעשה תהליך משמעותי של מעורבות חברתית – עדיף גם כזה שקשור לתחום הלימודים שלו – יצא בסופו של דבר גם סטודנט יותר טוב, בוגר יותר טוב, וגם אזרח יותר טוב לחברה שלו. ולכן יש טעם ויש הכרח שבמדינת ישראל, בתוך המערכת האקדמית, סטודנטים יקבלו תגמול עבור תרומה משמעותית לחברה שלהם, תרומה שיכולה לבוא לידי ביטוי גם במעורבות חברתית, בוודאי בשירות המילואים בצה"ל וכך הלאה. עכשיו, אנחנו מכירים את הטענה שהזכיר פה גם יושב-ראש ועדת החינוך, הטענה שבאה ואומרת: לא מחוקקים על הראש של האקדמיה. נכון, אנחנו לא אוהבים לחוקק בתחומים של ההשכלה הגבוהה, אבל לפעמים אין ברירה. כי יותר מדי שנים, יותר מדי שנים הכנסת חיכתה וציפתה שהאקדמיה תוליד את השינוי הזה מעצמה, והדבר הזה לא קרה. אני זוכר את השיחה שלנו עם ראשי המל"ג והוות"ת לפני כשנתיים וחצי-שלוש; היו בחדר התחייבויות מאוד מאוד מפורשות, מאוד מאוד ברורות, שהינה, מחר בבוקר בכל מוסדות הלימוד יהיו תוכניות למעורבות חברתית וסטודנטים יוכלו להיות מעורבים ולקבל אקרדיטציה תמורת התוכניות האלה. לא דובים ולא יער. מה שהיה הוא שנשאר, פלוס-מינוס. ואני חושב שהיום, כשאנחנו באים להליך החקיקה הזה, אני רוצה להגיד: כן, אנחנו מאמינים בו, אנחנו עומדים מאחוריו. יש חברי כנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, גם מהצד השמאלי של הכנסת, ששוב אני אומר, לא משתגעים על הרעיון לחוקק בתחומים של ההשכלה הגבוהה. אבל בעניין הזה באמת אין ברירה. אנחנו בהחלט מאמינים שסטודנט שיעשה מעורבות חברתית במהלך התואר שלו כחלק מתוכנית הלימודים שלו יהיה סטודנט טוב יותר, בוגר טוב יותר ואזרח טוב יותר לחברה שלו. מכיוון שהשינוי המבורך הזה כשלעצמו לא קרה באופן יזום על ידי האקדמיה, ולכל אורך הדרך בשלוש השנים האחרונות המוסדות להשכלה גבוהה והמל"ג לא הבינו את רצינות כוונתנו, אני חושב שהשינוי הזה הוא במקומו, החוק הזה הוא במקומו. לכן, תבורכי, מירב בן ארי. אני חושב שצריך לתמוך בחוק ללא תמיכה בהסתייגויות ולהעביר אותו באופן שבו קיבלה אותו ועדת החינוך של הכנסת. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר; עמיר פרץ – איננו; מרב מיכאלי – איננה; איתן כבל – איננו. מיקי רוזנטל, בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את העובדה שהשר לוין נמצא באולם ולפנות אליו בקשר למשהו שאירע אתמול. עמדת אתמול, השר לוין, בראשות ועדת השרים לענייני חקיקה – כך אני מבין – בסוגיה של חוק איסור הפרסום על העישון. עכשיו, אני לא נכנס ללב העניין ולמחלוקות למרות שהחוק הזה נעשה באישור הממשלה, בעידוד הממשלה ובליווי של משרד הבריאות וכו'. יש לכם איזה נוהג להחזיר חוקים לוועדת השרים, ואני חושב שהכמות פוגמת בעבודת הכנסת, אבל ההחלטה אתמול היא תקדימית, ולטעמי היא מסוכנת. אתה בראש המחנה שמעודד הפרדת רשויות. הכנסת אישרה את החוק הזה בוועדת הכלכלה לקריאה ראשונה. לא ייתכן שבאמצע הליך החקיקה אתם תקראו לחוק הזה בחזרה לממשלה. אין תקדים כזה, לא היה דבר כזה כמעט – – – שר התיירות יריב לוין: בטח שהיה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): כמעט לא היה דבר כזה, ויש בדבר הזה כדי לפגום ולפגוע בתהליכי החקיקה בכנסת. הממשלה נדרשה לעניין – זה בסדר; אישרה את החוק. עכשיו הכנסת מחוקקת, ואתם נכנסים לתוך תהליך החקיקה. זאת התערבות בוטה, אדוני, אני אומר לך, בלי קשר לנושא. יש לי גם מה להגיד על הנושא, אבל – – – שר התיירות יריב לוין: היושב-ראש – – – היו"ר ישראל אייכלר: אם השר ירצה – מייד כשהוא יסיים תוכל להשיב לו. שר התיירות יריב לוין: – – – היו"ר ישראל אייכלר: אתה רוצה תוך כדי – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה שכבוד השר רוצה. היו"ר ישראל אייכלר: פשוט מבחינת הזמנים יש לך מספיק זמן? מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אני טענתי את טענתי. אני חושב שאתם צריכים להקשיב לעניין הזה בלי קשר למהות החוק. לא יכול להיות שהממשלה תמשיך ותתערב בתהליכי החקיקה שנמצאים בוועדה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת רוזנטל. השר יריב לוין יכול לגשת להגיב. לשר יש אפשרות בכל שלב. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – חבר הכנסת רוזנטל, אתה אכן מעלה סוגיה עקרונית, ולכן חשוב לי אולי להסביר את הדברים. צריך להבין, מה שעושה ועדת שרים לחקיקה – תפקידה הוא לקבוע את עמדת הממשלה. זה תפקידה. היא לא מחליטה שום דבר בשביל הכנסת. עמדת הממשלה, מטבע הדברים, מחייבת את הקואליציה. יש הסכם בין סיעות הקואליציה שאומר שחוק שמביאים סיעה או חבר סיעה, והממשלה מתנגדת לו, אז הסיעה מושכת אותו מהשולחן. זה הסדר פנימי בין סיעות הקואליציה. סיעות האופוזיציה כמובן לא חייבות בכלל בהסדר הזה, ולכן גם כאשר ועדת שרים לחקיקה מחליטה להתנגד לחוק אתם רשאים, ולא פעם מעלים את החוק במליאה, ובדרך כלל לא מצליחים להשיג רוב כי הממשלה – יש לה גיבוי מהקואליציה כאן, והחוק נופל. עכשיו, לא פעם מגיעים חוקים שהם חוקים מורכבים, לפעמים חוקים רגישים, לפעמים חוקים שמעוררים חילוקי דעות, ובאה הממשלה ואומרת את הדבר הבא: אנחנו מוכנים לאפשר את תחילת תהליכי החקיקה, מוכנים לתמוך בחוק לצורך העניין בקריאה הטרומית, אבל אנחנו מבקשים שאחרי שהחוק יידון בוועדה – מאחר שברור לגמרי שהכנסת היא לא חותמת גומי והיא לא מעבירה את החוק בדיוק כמו שהוא הגיע אליה או כמו שהוא הונח, וייעשו בו שינויים – אנחנו מבקשים שהוא יחזור אלינו לממשלה, כדי שאנחנו נראה אם השינויים האלה הם כאלה שהממשלה חושבת שהם טובים או רעים, ובהתאם לזה תחליט אם לתמוך בחוק או לא. היו"ר ישראל אייכלר: תודה. שר התיירות יריב לוין: זה דבר סופר לגיטימי, סופר הגיוני, אין שום סיבה לא לקיים אותו; כמו, אגב, מצב שחוק נדון בוועדה מסוימת בהכנה לקריאה ראשונה ולשנייה ושלישית ומובא אחר כך לדיון בסיעה מסיעות הכנסת, שמחליטה לאור השינויים שבוצעו בו אם היא תומכת בו או לא. זה מובן לגמרי שאם נעשו בחוק שינויים בכנסת בהכנה לקריאה ראשונה או שנייה ושלישית, ומשרדי הממשלה או השרים הרלוונטיים מתנגדים להם, אין שום סיבה לא לאפשר לממשלה לבחון את החוק כפי שתוקן ולהחליט מה עמדתה. כך נהוג – – היו"ר ישראל אייכלר: העמדה ברורה, כבודו. שר התיירות יריב לוין: – – אין כאן שום פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות וזה סביר לגמרי. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לשר לוין. אנחנו ממשיכים ברשימת המסתייגים. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. גם לך יש עשר דקות, אבל את לא חייבת למלא אותן. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, השר יריב לוין, אני רוצה לנצל את הזדמנות שאתה פה ולשתף אותך בכותרת שאתה בוודאי קראת יחד עם כולנו בסוף שבוע שעבר – העובדה שממשלת פולין החליטה לטפל במערכת המשפט שלה ובעצם להדיח, בדרך מאוד אלגנטית, 27 שופטים מבית המשפט העליון, כולל את הנשיאה עצמה. איך הם עשו את זה? באיזה אופן? הם פשוט מאוד החליטו להוריד את גיל הפרישה לשופטים לגיל 65. וכך בבוקר אחד מתעוררים שופטי העליון ומוצאים את עצמם – כולל נשיאת העליון – שהם לא שופטים. עכשיו, הייתה לזה מטרה מאוד מאוד ברורה, כי במקביל לזה הם גם הוסיפו והגבירו את מספר השופטים, כך שהם יכולים היום לשלוט על שני-שלישים מהשופטים. נשיאת העליון בפולין התייצבה בלשכה שלה, סירבה לבקש את ההארכה המתבקשת לכאורה מהחוק החדש, כשהיא באה ואומרת: אם אני אעשה את זה, המשמעות היא ברורה, מערכת המשפט כפופה לממשלה. ואז הכותרות בכל העיתונים בעולם – באיחוד האירופי וגם פה בארץ – היו על הנסיגה בדמוקרטיה בפולין. אבל בוא נחדש להם, השר יריב לוין, כי מה שקורה פה בארץ אצלנו – המגמה היא מאוד מאוד ברורה. שר התיירות יריב לוין: חברת הכנסת סויד, אם תבדקי – – – תראי שזה נמצא – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל בדיוק בגלל זה אני שמחה, אנחנו הולכים בדיוק לאותו מקום, זה בדיוק העניין. הצעת החוק שלך, יריב לוין, מצטרפת – – – שר התיירות יריב לוין: צריך להוריד את גיל הפרישה של השופטים – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): הצעת החוק שלך להוריד את גיל הפרישה לשופטים רוצה לעשות טיהור בבית המשפט העליון. זה מה שאתה רוצה לעשות, אתה רוצה לטהר – – – שר התיירות יריב לוין: לא, אני רוצה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): בבקשה, תענה לי אחר כך, בבקשה. אתה רוצה לטהר את מערכת המשפט. אתה והשרה איילת שקד, שהיא במקרה גם שרת המשפטים ואמורה להגן על מערכת המשפט אבל לא תמיד עושה את זה. וחבר הכנסת סמוטריץ, ויוגב וכיוצא בזה. מה שאתם עושים, בהמשך למסע הדה-לגיטימציה למערכת המשפט, זה לרמוס אותה ולהחליש אותה. אין הבדל בין הדמוקרטיה בפולין לדמוקרטיה שלנו. לא בכדי מכון המחקר V-Dem קבע השבוע שהדמוקרטיה שלנו בישראל היא דמוקרטיה בנסיגה. תתעוררו, השר לוין, תתעוררו, כי אתם מדברים על משילות ואתם מדברים על מערכת המשפט, שצריך לעשות בה סדר, ואתם עושים את זה בדיוק בדרכים שבהן עושים את זה בפולין. הצעת החוק שלך היא באמת להוריד את גיל הפרישה לשופטים. ועוד אחת מהצעות החוק שלך היא לבוא ולעשות תוכנית ריאליטי לשופטים, להביא אותם לעשות פה כוכב נולד בכנסת, להביא אותם פה שיעמדו לנו כאן בוועדות ואנחנו נעשה להם אודישנים. נכון, אתה מתגאה בזה, אתה רק לא מבין דבר אחד – או יותר נכון, אולי אתה כן מבין, ואז כדאי שהציבור יבין: אנחנו לא רחוקים מלהיות מדינת ארדואן. תראה מה קרה הבוקר בטורקיה. הנשיא אמור להיות מושבע, ובאותה אבחה ובאותה נשימה הוא גרם לפיטורים ולפרישה, אולי אפילו כליאה, בין היתר של שוטרים. מי שמגיש הצעת חוק שרוצה לשלוט על תקציב המשטרה, נחקרים שרוצים להחליט איך יחקרו אותם, לשלוט על החוקרים, להחליש אותם – מערכת משפט עומדת בפרץ מול הצעות החוק שלכם, שהן אנטי-חוקתיות ואנטי-דמוקרטיות. אתם לא רק עושים לה דה-לגיטימציה, אתם גם מנסים לחבל בה, להחליש אותה, באמצעות הצעות חוק שראינו. בדיוק אותו דבר. אני צריכה באמת להגיד להם שם, הפולנים, שלך יש זכויות יוצרים על הצעת החוק הזו עם גיל הפרישה. זאת אומרת, המטרה שלכם, השר לוין, היא ברורה. אבל זה אומר שאנחנו בסכנה. אתה חושב שאתה מחליש את מערכת המשפט כי אתה חושב שאתה תצליח להעביר חקיקה שהיא אנטי חוקתית ודמוקרטית. אתם חושבים שאתם תצליחו להחליש את המשטרה, כדי שהם לא יבואו ויחקרו אתכם, את השרים, את חברי הכנסת. אתם רק לא מבינים דבר אחד: זאת הדמוקרטיה שלנו, אלה האדנים שעליהם היא נשענת, ולא רחוק היום שאם אתם תמשיכו במעשים שלכם וגם חס וחלילה תצליחו, אז לא רק שנתעורר עם מכוני מחקר שאומרים שמדינת ישראל היא דמוקרטיה בסכנה – אנחנו נתעורר ונגלה שהדמוקרטיה שלנו הלכה. אימפריות שוקעות לאט, מסתבר שגם דמוקרטיות. ולא לטעות, הדמוקרטיה שלנו בנסיגה, בשקיעה ובסכנה. ואני רוצה לומר לך שמערכת המשפט שלנו היא בסכנה. ומי שסכנה למערכת המשפט שלנו זה אתם, ובין היתר אתה, השר יריב לוין, עם הצעות החוק שלכם, עם היוזמות שלכם, עם חוק היועצים המשפטיים, עם הכנסת הפוליטיזציה לכל מקום שרק אפשר. וכל יוזמה בנפרד נראית מוטרפת ונראית ממש, תסלח לי, הזויה, אבל במצטבר, כשהיא מצטרפת לכל מסע הדה-לגיטימציה הזה יש לה מטרה אחת ברורה, וזו סכנה. סכנה, סכנה, סכנה. היום אנחנו רואים מה קרה בטורקיה עם ארדואן, איך שהוא גרם לכך ששוטרים פשוט עפו. הינה, הגיע גם חבר הכנסת קיש, שמנסה להחליש את המשטרה עם הצעת החוק שלו, הצעת החוק שלך, שכל מה שאתה בא ואתה אומר – – – יואב קיש (הליכוד): אני? את מפחדת מפיקוח פרלמנטרי? מה, הכנסת, לא תפקידה לפקח? אמרת שהמשטרה זה לא הרשות המבצעת, אז מה זה המשטרה? מה זה המשטרה? רויטל סויד (המחנה הציוני): חבר הכנסת קיש – – – יואב קיש (הליכוד): הרשות העליונה, חשבתי שזה בג"ץ אצלך, לא? רויטל סויד (המחנה הציוני): חבר הכנסת קיש, מה שאתה עושה עם הצעת החוק שלך, שהגעת לוועדת הפנים ואתה מנסה להיכנס לנעליו של חבר הכנסת דודי אמסלם, שגם נכנס עכשיו למליאה – – – יואב קיש (הליכוד): רק תסבירי לי איזה רשות זה המשטרה. איזה רשות. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה שאתה מנסה לעשות עכשיו עם הצעת החוק שלך הוא – – יואב קיש (הליכוד): בג"ץ זו הרשות העליונה, איזו רשות זו המשטרה? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – לבוא ולומר לחוקרים: אנחנו הנחקרים נשלוט בכם. נשלוט בכם בתקציב, אנחנו נחליט בדיוק כמה מהתקציב יגיע לחקירה. אתם רוצים להכניס פוליטיזציה לתוך המשטרה. וכל ההשוואה שאתה עושה, חבר הכנסת קיש, בין המערכת הצבאית למשטרה היא לא במקומה, כי הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון ואילו המפכ"ל לא כפוף לשר לביטחון פנים, למעט במדיניות ובמינויים של הדרגים הגבוהים. והתקציב שם, של 67 מיליארד, לא מתקרב לתקציב של ה-11 מיליארד, ואין מה להשוות ביניהם בכלל. ולכן, לחברי חבר הכנסת יריב לוין, השר יריב לוין, אני רוצה לומר לך: אתם באמת היום בעמדת כוח ויש לכם את היכולת לקבל את ההחלטות, ואנחנו עושים את המיטב כדי למנוע את זה. אבל יבוא יום, והוא לא רחוק, וכל הצעות החוק האלה, בסוף – החלשת מערכת בתי המשפט – יסתובבו כנגדכם. הן יסתובבו כנגדכם, כי למערכת המשפט יש תפקיד: לשפוט על פי החוק ולהיות המעוז של המיעוט, של זכויות אדם, של זכויות אזרח. יום אחד גם אתם אולי תהיו במיעוט, ואז כבר לא יהיה מי שיגן עליכם. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. חשבנו שאנחנו נחסוך קצת זמן, אבל השר לוין – היא אתגרה אותו והוא רוצה להגיב, אז זכותו. שר התיירות יריב לוין: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, טוב, חברת הכנסת סויד, אני בוודאי לא אוכל לענות לכול, אבל אני אנסה לפחות לענות לכמה דברים שהם באמת מהותיים. קודם כול, אני מציע לנו לנהוג קצת צניעות. אני לא מומחה גדול לענייני פולין. בואו לא נתערב בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת, בואו לא נחלק שם ציונים, בואו לא נחליט מי צודק שם ומי לא צודק. אני לא חושב שזה ענייננו, אני גם לא בטוח שיש לנו את הידע המשפטי, הקונסטיטוציוני והאחר כדי לעמוד פה וככה, בהבל פה, לבחור שם צד. בואו נתחיל מזה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אנחנו, האיחוד האירופי וכל הדמוקרטיות באירופה. שר התיירות יריב לוין: אני, בכל הכבוד, בכל הכבוד, גם מתקשה להתפעל מגינויים אירופים כאלה ואחרים. אני יודע איך הם מסתכלים על מה שקורה כאן, באיזו ראייה צבועה, דו-פרצופית ומעוותת, אז אני בכלל לא בטוח שאני יכול לסמוך על הניתוחים האלה – זה דבר ראשון. עכשיו אני אומר לך דבר שני: זה נכון ברמה העובדתית – ואני אומר לך בצורה הברורה ביותר שבאחת משיחותיי הראשונות עם שרת המשפטים, כאשר היא נכנסה לתפקידה, הצעתי לה שאחד הצעדים הראשונים שצריך לבצע הוא תיקון החוק והורדת גיל הפרישה של השופטים והשוואתו לגיל הפרישה הכללי במשק. חשבתי ואני חושב גם היום שזה הדבר הנכון לעשות, משני טעמים: אחד, משום שהשופטים הם לא יצורים עליונים כמו שמנסים לחנך אותנו כל הזמן. מה לעשות, הם בני אדם, ובני אדם, יש להם השקפות עולם, יש להם דעות ויש להם גם גיל ומגבלה ביולוגית. רויטל סויד (המחנה הציוני): מה זה קשור לגיל הפרישה? שר התיירות יריב לוין: אני לא הפרעתי, אני שמעתי אותך. אדוני היושב-ראש, תגן עליי. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – – בדיוק מה שרויטל אמרה, זה מראה בדיוק מה שרויטל אמרה. רויטל סויד (המחנה הציוני): רצית לעשות טיהור. שר התיירות יריב לוין: אני שמעתי אותך. היו"ר ישראל אייכלר: תנו לשר להשיב. הוא בא לענות בקצרה, תנו לו לענות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כן, אבל מה זה קשור לגיל? השר מוכיח בדיוק את הטענות של חברת הכנסת סויד. היו"ר ישראל אייכלר: זכותו לענות, זכותכם להגיב. זכותו להגיד מה שהוא רוצה, אין לנו צנזורה פה. אתה רוצה לצנזר אותו? שר התיירות יריב לוין: אגב, אם אני מוכיח אז הכול טוב, אז בשביל מה אתה מתפרץ? אז הכול טוב. רויטל סויד (המחנה הציוני): עשית את אותו גיל פרישה גם לרופאים במחלקות, בגיל 70? שר התיירות יריב לוין: אני שמעתי את הדברים הקשים שהוטחו בי בשקט – – היו"ר ישראל אייכלר: זכותך. תענה, בבקשה. אל תפריעו. שר התיירות יריב לוין: – – ובתשומת לב עד כדי כך שאני גם רוצה לענות עליהם. הם לא נותנים. אנחנו אבל יודעים מי תומך בדמוקרטיה, אבל נעזוב את זה. עכשיו, תראי, אני אומר לך בצורה הברורה ביותר: זה היה צריך להיעשות משני טעמים: אחד, משום שאין יצורים עליונים, ולכן אם בכלל המשק אנשים צריכים לפרוש בגיל מסוים אין שום סיבה לחשוב שאחרים יכולים – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): למה שחברי כנסת לא יפרשו בגיל 67? היו"ר ישראל אייכלר: כי הם נבחרים, אם שמעת. שר התיירות יריב לוין: אתה יודע מה, אז אני אסביר לך את מושכלות היסוד הבסיסיים האלה. רויטל סויד (המחנה הציוני): ומנהלי מחלוקת למה – – – לגביהם, ורופאים? שר התיירות יריב לוין: אבל אני אציע לך משהו, חבר הכנסת בר-לב. בואו נדאג שהשופטים שרוצים להמשיך מעל הגיל ייבחרו. אתה רוצה? אני בעד. מה אתה אומר? רויטל סויד (המחנה הציוני): ברור שלא. שר התיירות יריב לוין: הראש מורכן – – – היו"ר ישראל אייכלר: השר, אני חושב שהדברים שלך, הדברים הובהרו. שר התיירות יריב לוין: אדוני היושב-ראש, תן לי לסיים. אני מבקש, אני מבקש. זו זכותי ואני עומד עליה. היו"ר ישראל אייכלר: אז תסיים, בבקשה. שר התיירות יריב לוין: הסיבה השנייה שהדבר הזה צריך לקרות, ואני אומר את זה בצורה הברורה ביותר: כן, לו נעשה את המהלך הזה זה גם ייצר מציאות שתאפשר ריענון של בית המשפט העליון. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל אתה הלכת רק על השופטים, כי יש לך אג'נדה מאחורי זה. שר התיירות יריב לוין: ובית המשפט הזה, הכל-כך חד-גוני, שנבחר בשיטה של חבר מביא חבר בחדרי חדרים, כאשר במשך שנים לא נתנו בו דריסת רגל למי שיש לו אג'נדה אחרת או מי שבא ממקום אחר – את בית המשפט הזה צריך לשנות, וחוק כזה היה פותח פתח לשינוי גדול. הינה, אני אומר לך את הכול על השולחן. לא מתחבא מאחורי כלום. רויטל סויד (המחנה הציוני): הינה, חשפת את פרצופך, אז מה שאמרתי זה נכון. אתה רוצה לעשות טיהור בבית המשפט העליון. שר התיירות יריב לוין: עכשיו אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, תראה עוד תופעה: כשאי-אפשר להתמודד באמת עם הטיעונים אז מדברים לגופו של אדם ומדביקים כל מיני תארים: אתה רוצה לעשות טיהור, הדמוקרטיה בסכנה, העולם מתמוטט. למה בדיוק? למה? הרצון שלי הוא שבבית המשפט העליון יהיה גם שופט חרדי, אחרי עשרות שנים שציבור ענק מודר מבית המשפט כאילו הוא לא קיים בכלל. הרצון שלי – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): סליחה? תגיד את זה לשרת המשפטים. שר התיירות יריב לוין: אדוני, אי-אפשר. זה לא ויכוח עכשיו. אני עונה למה שנאמר. קריאה: הוא לא מכיר בחוקי המדינה. שר התיירות יריב לוין: הרצון שלי, הרצון שלי הוא שבבית המשפט העליון יישמע גם קולם של אנשים כמוני, שהם לא מיעוט קטן באוכלוסייה, שחושבים שקו הפרדת הרשויות צריך לעבור במקום מאוד ברור, ולא להירמס, כמו שקורה עד עכשיו. זה לא קיים, זה לא בא לידי ביטוי, כל זה איננו. אז מה מסוכן לדמוקרטיה? ואני אסיים בדבר אחרון, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, הטיעון הכי מקומם, הייתי אומר – ואני יודע שאת באופן אישי, חברת הכנסת סויד, באמת מאמינה במה שאת אומרת, אבל כשאני שומע אותו מפי ראשי מערכת המשפט אני חושב שהוא נגוע בצביעות מאוד גדולה – זו הטענה המגוחכת הזו, אדוני היושב-ראש, שכשאנחנו נהיה במיעוט, או שאתה, כמייצג הציבור החרדי שכבר היום במיעוט, תזדקק לעזרתם, הם לא יהיו שם. אנחנו זוכרים את הגירוש הנורא מגוש קטיף וצפון השומרון. זרקו אנשים מהבית בלי עבודה, בלי מקום מגורים. לקחו אותם באמצע הלילה באוטובוסים, זרקו אותם כמו – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): מי העלה אותו? איזה ממשלה העלתה אותו? וראש הממשלה, מה הצביע? תגיד לי, על מה אתה מדבר? על מה אתה מדבר? איזה ממשלה העבירה את זה? שר התיירות יריב לוין: אדוני, אי-אפשר ככה. קריאה: – – – היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת סויד, אני אצטרך לקרוא אותך בקריאה ראשונה. שר התיירות יריב לוין: תכבדי את הדמוקרטיה, גם לי יש זכות לומר משהו, גם לי יש זכות. רויטל סויד (המחנה הציוני): והשופט החרדי – זו שרת המשפטים שלך, שרת המשפטים יכולה. היו"ר ישראל אייכלר: את רוצה קריאה ראשונה? חברת הכנסת סויד, אני קורא אותך בקריאה ראשונה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): זה ויכוח לגיטימי. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא, תתייחס. שר התיירות יריב לוין: אז אותם שופטים – – – היו"ר ישראל אייכלר: עמדת פה עשר דקות, דיברת מאוד חזק. הוא רוצה לענות לך. רויטל סויד (המחנה הציוני): אבל שיתייחס למה שאני אומרת. היו"ר ישראל אייכלר: את זכית לכך שהשר רוצה להשיב. זה כבר אומר שאמרת משהו. אז תני לו להשיב. רויטל סויד (המחנה הציוני): ואני מודה לו. שר התיירות יריב לוין: אותם שופטים, כן, אבירי זכויות האדם, אלה שעצרו את גדר ההפרדה, את הקמת גדר ההפרדה, סיכנו את חייהם של כל אזרחי ישראל רק כדי לשמור שלא ייפגע איזה חקלאי פלסטיני, שהוא לא יוכל לעבד איזה מטר אדמה – כשפה זרקו אנשים מכל מה שהם בנו כל החיים שלהם, מהחממות שלהם, מהשדות שלהם, מהבתים שלהם, מהקהילה שלהם, החריבו את בתי הכנסת, היה אכפת להם בכלל? הם באמת קיימו דיון אמיתי בדבר הזה או שהם מיהרו מהר מאוד לחתום על פסק דין שדוחה את העתירות, כי חס וחלילה אולי הממשלה תכף תיפול אז מהר מהר לאפשר את זה? ואנחנו זוכרים את המחזות, שלובשי השחורים צועדים ומוציאים משם את האנשים. אז אל תספרי לי שהם יגנו עלינו, כי בית המשפט הזה, לא רק שהוא מנסה לכפות את הערכים שלו בצורה הכי אנטי-דמוקרטית שיכולה להיות – משל הנאורים יודעים מה טוב בשביל כולנו יותר טוב מאיתנו, יותר טוב מהציבור ששלח אותנו לכאן – אלא הם עושים עוד דבר נורא ואיום: הם שופטים על פי מהותו של מבקש הזכות, לא על פי מהותה של הזכות. יש זכויות אדם לאלה ואין זכויות אדם לאחרים. ואנחנו, חברת הכנסת סויד, למרות כל הדיבורים האלה והסיסמאות האלה ושלטי הסכנה והדיבורים על טיהור, אנחנו נשיב את הדמוקרטיה, נשיב את האיזון בין הרשויות, נתקן את מערכת המשפט, ואנחנו נעשה את זה בנחישות – – יהודה גליק (הליכוד): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): באמצעות חקיקה אנטי-דמוקרטית – – – היו"ר ישראל אייכלר: חברת הכנסת סויד, את בקריאה ראשונה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – בנחישות, בנחישות, ושום דבר לא ירתיע אותנו. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לכבוד השר. אני מזמין את חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): חברת הכנסת חברתי רויטל סויד, דיברת על שקיעת האימפריות, ואני רוצה להמשיך הלאה. גם דיברת על טיהור. אם תרשי לי, הצתְ את דמיוני, ולכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, שאינך אולי בקי בצורה מעמיקה במה שקורה במונדיאל השנה, אבל שם ישנה תופעה של שקיעת האימפריות. כל הנבחרות החזקות התמוטטו, ובמקומן – – – היו"ר ישראל אייכלר: אפשר להגביר את הרמקול לחבר הכנסת זוהיר בהלול. אנשים רגילים לשמוע אותו חזק. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): חברים, מיקי לוי, חבר הכנסת המכובד, אני מדבר על שקיעת האימפריות, והתחלתי את דבריי באופן אסוציאטיבי במה שקורה במונדיאל הזה. במונדיאל הזה כל הנבחרות הקלאסיות החזקות, העוצמתיות, מה שנקרא מעצמות הכדורגל, כל האימפריות האלה קרסו ולאט-לאט בא דור חדש שמחליף את השליטה ללא מצרים של אותן נבחרות. מה שקורה בבית הזה זה תופעה דומה. יש כאלה שחושבים שלנצח תיוותר על כנה אימפריית הכוח והעוצמה. אז יש לקואליציה רוב, ועל פי כללי הדמוקרטיה הקואליציה יכולה לכאורה להעביר כמעט כל חוק – לא לכאורה, למה לכאורה, למעשה. אלא מאי? בעצם, הם במחי יד גורמים לכך שאותה אימפריה שהתהוותה אל מול עיניהם עלולה לקרוס, מכיוון – ואדוני היושב-ראש, אתה בקי בענייני דמוקרטיה וכמובן שגם בענייני דת וחולין, ואתה גם יכול להעיד שלא מעט חוקים שהכנסת הזאת מחוקקת הם לא לרוחך. בעיניי – דליתי את הרעיון מרויטל סויד, מחברת הכנסת המלומדה והמנומקה, שדיברה באמת בצורה מעוררת השראה לפני כמה דקות; לגבי הטיהור, אני רוצה לומר כך: הכנסת הזאת פועלת באופן אובססיבי, חולני ופתולוגי כדי לטהר את הערבים ממקומם בעוגן הדמוקרטי שהבניין הזה היה אמור לנפק אל מול הציבור. שימו לב מה קורה: חוק הלאום הידוע לשמצה, וסלחו לי על האמירה, שיובא לחקיקה, נדמה לי בשבוע הבא, בנמהרות מסוימת, בתיקונים, ככה, מאוד חפוזים, בעצם מטהר את הערבים מהיישובים הקהילתיים וגם מטהר את השפה הערבית ממעמדה. מנסים לצקת או ליצוק לשפה הערבית איזשהו מעמד ערטילאי, ככה, מיופייף, אבל זה לא בבית מדרשנו. אנחנו יודעים הלכה למעשה שבדמיונם של אלה ששייכים לקואליציה הם מנסים להדיר את השפה הערבית ממעמדה כמו שהם רוצים להדיר את הערבים ממעמדם בכמה וכמה מעוזים בתוך מה שנקרא הדמוקרטיה הישראלית. מי שמנסה להדיר את השפה הערבית ממעמדה בעצם עושה במו ידיו טיהור אתני לערבית, לשפה הערבית ולמעמדם של הערבים במדינה – שלא לדבר, כמובן, ואני חוזר על זה, על היישובים הקהילתיים. כלומר, לא יקום יישוב בישראל שהוא ערבי-יהודי או יהודי-ערבי או ערבי לחלוטין, אלא יוקם יישוב קהילתי ישראלי על טהרת היהודים. היהודים שנרדפו, שנרדפו בהיסטוריה, טוב להם עכשיו שיעשו טיהור אתני לערבים. אבל, שימו לב, אני משייט לי בארץ אנה ואנה, כמו שאומרים בעברית טובה, ואני רואה פעם אחר פעם שמנסים לייהד אפילו את השמות הערביים כאן במדינה. אני גר בעיר ששמה בישראל עכו, אבל, שייח' חאג' יחיא, הפכו את השם הערבי עַכַּא, שהוא שם ערבי של עיר בת 3,000 שנה, לעכו – גם בערבית. אם אתם יורדים לסוף דעתי, אני מנסה לצייר בפניכם שבשלט שכתוב בו בעברית "עכו", ייכתב בערבית "עכו"; אבל הרי בערבית לעיר שלי יש שם ערבי, למה מנסים לטשטש את השמות הערביים? שום דבר איננו רנדומלי בבניין הזה, שום דבר איננו יד המקרה אלא הכול ביד זדון, שדורסת ברגל גסה כל סממן של ערביות במדינה הזאת. מאיר כהן (יש עתיד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): איך אני – – – מאיר כהן (יש עתיד): איך לקרוא לאשקלון? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): עסקלן. לא. אבל אני רוצה לומר לך, מר מאיר כהן, חבר הכנסת, ואתה יודע כמה יש לי הערכה: אני לא אומר לפשפש במה שאיננו קיים. אני רוצה שלא ישנו עובדות חיים ששרדו כבר 70 שנה. עכו שרדה 70 שנה, וחדרה, שזה ח'דירה בערבית, שרדה 70 שנה. אשקלון – התרגלנו כאן, במקומותינו, לקרוא לה אשקלון. מאיר כהן (יש עתיד): יש שינוי בשנים האחרונות. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, בתקופה האחרונה שינו – – – מאיר כהן (יש עתיד): לפני 40 שנה היה כתוב "עכא" גם – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): כן, עכא, עכא. מאיר כהן (יש עתיד): – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): סלח לי, במשנה מובא: עכו. זה במשנה. יהודה גליק (הליכוד): בסדר. הוא אומר שלערבים יש שם אחר. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אבל עכא בערבית, חבר הכנסת הרב מוזס – – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – – אלפיים שנה. היו"ר ישראל אייכלר: לא. זוהיר טוען שבערבית שינו. הוא לא חולק על זה שעכו בעברית זה עכו. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): בעברית לא. אני שומר על כבודה של השפה העברית. אין לי שום בעיה שתקרא לה אשקלון – – יהודה גליק (הליכוד): הוא שואל – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): – – ואין לי שום בעיה שתקרא לה עכו, אבל אל תשנה את השם בערבית. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – – ב-70 השנה האחרונות. הם כבר אלפיים שנה במשנה. היו"ר ישראל אייכלר: כן, כן. הוא יודע את זה. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): אני מנסה להסביר לך, הרב מוזס. יהודה גליק (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): לעכו יש שם בערבית, שהוא עכא. תשאירו את עכא. אבל אתם דורסים ברגל גסה ­– אני לא מתכוון כמובן אליך באופן אישי – אתם, בצד הזה של הבניין, דורסים ברגל גסה כל סממן ערבי. כלומר אם השם בעברית הוא עכו, ייאמר בישראל: עכו. לא ייאמר בישראל, חלילה, רחמנא ליצלן: עכא. לא יאמרו עכא, לחלוטין. נדמה לי שבעניין הזה יש יד מכוונת מאוד מאוד דרמטית שמנסה לשנות עובדות חיים. יהודה גליק (הליכוד): איך קוראים לדימונה בערבית? זוהיר בהלול (המחנה הציוני): דימונה, דימונה, דימונה. אין שום בעיה. יהודה גליק (הליכוד): – – – זוהיר בהלול (המחנה הציוני): עוד משהו לגבי הטיהור האתני – ישנם מוסדות לאומיים, ואנחנו הרי נדרשנו לאותו חוק לפני בערך חודש ימים, שנועדו לשרת את היהודים ולא לשרת, חלילה, את הערבים. אם זה לא חלק מסממנים של טיהור אתני, אינני יודע מה זה טיהור אתני. ועוד משהו – אדוני היושב-ראש, אני נפגשתי עם השר בנט לפני בערך שנה וחצי או שנתיים, כאשר היה משבר בתי הספר הכנסייתיים, ואמרתי לו: מכיוון שיש עודף של מורים ומורות ערביים וערביות, מדוע שלא תייצר איזשהו שיתוף פעולה בין מורים ערבים לבין ציבור יהודי שלא יודע משהו על הערביות? מנה מורות ומורים ערביות וערבים בבתי הספר היהודיים העבריים בישראל, כדי שילמדו הם ערבית את התלמידים, כדי לצקת איזושהי מורשת של שפה ערבית, של דיבור השפה הערבית, שהיא שפה מרתקת, אחות סיאמית לשפה העברית. נאמר לי: ואללה, זה רעיון עלא כיפאק, אולי נבדוק אותו. עד היום שום דבר לא קורה. האם אין זה טיהור אתני? האם אין זו בדידות אתנית? האם זו לא התחפרות אתנית? האם זו לא הסתגרות אתנית? האם המדינה רוצה להיות רק על טהרת היהודים? האם זוממים עוד משהו בדרך? האם החזון המרתק את דמיונם ומצית את אמות הסיפים של כמה מהאנשים היותר-גזעניים שמתבצרים בבניין הזה, שמנסים לייצר מדינה על טהרת היהודים – האם זה מה שאתם רוצים? אנא, אנא – שלא לדבר כמובן על חוק ההדחה, שמנסה להדיח חברי כנסת ערביים ולהותיר את הבניין הזה עם מיעוט שולי ערבי ועם דומיננטיות יהודית. אנא, אנא, אולי קצת ירידה מאותה שררה, מאותה יוהרה, אולי באמת קצת מחטא היוהרה. הרי האתוס היהודי מלא בסיפורים של קריסה – אמרתי: קריסת האימפריות, שקיעת האימפריות – של התמוטטות אותן ערים באותה תקופה, שלא לדבר על סדום ועמורה. מי שמאמץ את היוהרה, סופו שיתרסק. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני רוצה לברך על החוק את חברתי מירב ואחרים ששותפים. אבל אני גם רוצה לומר דבר אזהרה מסוים. תמיד הייתי בצד ששותף מעודד ומוביל מעורבות חברתית בכל הגילים, בוודאי בקרב סטודנטים; גם אני עשיתי שנת שירות, גם אני הייתי בקבע, גם אני הייתי עם רבים אחרים בצמתים של השפעה על החברה בכל מיני הזדמנויות. צריך לעודד מעורבות חברתית אבל צריך לדבר על אחריות ממשלתית. יושב פה יושב-ראש ועדת הרווחה אלי אלאלוף, הבקי בהרבה נושאים. יש לא מעט תחומים שבהם המדינה השתחררה מאחריות והייתה לה נוחות מסוימת להטיל את האחריות על מתנדבים ועל קבוצות בחברה שלקחו אחריות. בעצם צריך להקים מחדש את המגזר השלישי, כי המדינה הפכה את המגזר השלישי לעובדי מדינה, ולבצע משימות של עובדי מדינה על ידי מתנדבים זאת אחריות כבדה. בכלל, מתנדבים זה לא דבר פשוט ולא דבר זול, וודאי שכשהם לוקחים אחריות בנושאים חשובים צריך לתת להם את הכלים ואת הידע להתמודד. זה לא רק בשעות משבר בעוטף עזה או באזורי עימות, ששם בוודאי זה בנוי בעיקר על ההתנדבות; אנחנו מכירים את זה גם בתחומים אחרים, גם בסיעוד, גם במערכות חינוך, גם ברווחה, בתחומים רבים. המדינה יצאה מאחריות. היא לעיתים מימנה בכספי מדינה גופים וולונטריים; היא לא תמיד ידעה איך עושים את זה. היא בעצם הפקידה, לא תמיד בידיים נאמנות, משימות חשובות. לא פעם ראינו שגופים שהוקמו – הייתי ראש מועצה אזורית, הייתי בתפקידים שבהם עסקתי בזה וראיתי איך פתאום המדינה בורחת מאחריות, ובסוף היא גם לא מממנת את מה שהיא צריכה לממן. היא משאירה אותך לבד, בלי מימון ובלי כוח אדם. הפערים בכוח אדם עצומים ופערי ההכשרה הם גדולים. השכר הוא נמוך ולא מעודדים אנשים לתפקידים במגזר הציבורי. והינה, אנחנו רואים מדינה שהייתה צריכה להיות במקום אחר; המדינה הזאת עם פערי השכר הכי גדולים. הממשלה הזאת, לא רק שלא הקטינה אלא הגדילה את הפערים, למרות שהיא מתיימרת לומר שהיא ממשלה חברתית. בסופו של דבר, היא גם הקטינה את היכולת של הגופים החברתיים, כמו עובדים סוציאליים, כמו אחיות. כמו בשאלה של מזון לנצרכים: כמה פעמים ראינו עמותות שאומרות שהמדינה השאירה אותן לבד? נראה מה יקרה לקראת חגי תשרי. לכן, צריך למצוא את האיזון הנכון בין התנדבות ובין שליחות חברתית – שאנחנו מעודדים אותה; אני בא מהמרחב הקיבוצי, מהמרחב הכפרי, וזה לחם חוקנו. אבל אסור לשחרר את המדינה מאחריות. צריך לומר שמעורבות חברתית זה נכון, וצריך להשתדל שלא יהיה אזרח שלא יהיה שותף במשהו. זאת הדרך העיקרית, דרך המתנדבים, לשמור על רמת השירותים, כי אתה יכול להביא להתנדבות אנשים בעלי יכולת גבוהה שלעולם לא יהיו עובדי רשות מקומית או מדינה אבל במטרת נקודה, באיכות שלהם, בתרומה שלהם – זה הרבה יותר מכל עובד, אפילו אם יהיה מקצועי. לכן ההתנדבות היא ערך נכון. אני, כראש מועצה אזורית, הקמתי מחלקה, למדתי את זה גם בעולם, שהיכולת לגייס מתנדבים היא זכות גדולה וגם חובה גדולה והזדמנות גדולה. אבל נדמה לי שהמדינה מנצלת לרעה את הנכונות ואת הארגון שאנחנו עושים, ופתאום אתה מוצא את עצמך בלי מגזר שלישי. היא הפכה את המגזר השלישי לעובדי מדינה. לכן, צריך להקים מחדש את המגזר השלישי וצריך שיהיה ברור מהם גבולות האחריות של המדינה, ואיפה מעורבות חברתית היא נכונה. אני חושב שהגבולות האלה מטושטשים, את המחיר משלמים האזרחים, בעיקר בחלקים החלשים. אני רוצה בהזדמנות הזאת, למרות שיש לנו לילה ארוך, לומר עוד משפט או שניים על מציאות עגומה שמוביל שר האוצר אישית, כאשר הוא באופן אישי מסרב לחתום על האחריות שלו להצטרף לשר החקלאות לשלם למחלבות את מחיר המוצרים המפוקחים; פעם בשנה יש ועדה מקצועית, לא פוליטית, שהוא כפוף אליה, ובשעה שהוועדה קובעת שהמחירים יורדים זה נחתם תוך דקות. לאחרונה עברו שבועות ולא נחתם הצו, וכרגע מדובר על נזק של מאות מיליונים. הוגשו שני בג"צים, אחד על ידי טרה ואחד על ידי תנובה. צריך לומר פה, לעולם לא עצרו את עליית מחירי הדלק. באמצע הלילה מעדכנים את השעונים – למעלה, לעיתים גם למטה. לעולם לא עמד שר האוצר ואמר: לא להעלות את מחיר הדלק. זה לא אותו מנגנון, אבל זה אותו עיקרון של יוקר המחיה. הינה, שר האוצר מעז לפגוע באלפי עובדים ולמוטט את המחלבות, שבלעדיהן אין ענף הרפת. אבל זה לא הכול: לפני כמה ימים – פעם ברבעון ועדה מקצועית קובעת את מחיר המטרה לחלב וקבעו שהוא צריך להעלות ב-8.2 אגורות, גם אם זה לא נעים. מי עוצר את זה? עוד פעם, משרדי הממשלה, החקלאות והאוצר. מה אומרות המחלבות, השר לוין? איך נשלם לרפתנים אם לא מעדכנים את המחיר של המפוקחים, שהם 50% ממוצרי החלב? משהו לא מובן בהתנהלות. איך מדינה מתנהגת כמו חנות מכולת ואחרון הסוחרים, ולא משלמת את ההתחייבויות? איך אפשר להאמין לממשלה שמפירה את החוקים ואת הכללים שהיא חתומה עליהם? איפה עוד נשמע דבר כזה? איך זה יכול להיות? ועוברים בזה לסדר-היום. נכון שכותבים בעיתונים, נכון שיש מחאה, נכון שזה מחר בבית המשפט, אבל באמת זו שאלה גדולה: ממשלה שרוצה למשול, שרוצה להוביל ולהנהיג, איך היא לא מתביישת? איך שר אוצר, וראיתי אתמול שהוא מטיף מוסר לראש הממשלה, וזו זכותו, אבל איך הוא מסתובב ברחוב עם פרצוף גלוי כאשר הוא מפר את ההחלטות שהוא אחראי לבצע? למה שמחר בוועדת הכספים – אנחנו כאופוזיציה אחראית תמכנו יותר מאשר הממשלה בבקשות של שר האוצר; ככל שזה תלוי בי, מחר נסרב לכל הבקשות. מחר נסרב לכל הבקשות. איך אפשר שהאוצר יבקש להעביר משאבים, לעיתים לא ברורים, ממקום למקום, והוא נותן דוגמה שלילית לאזרחים? איך הוא מפר את הכללים ואת החוקים, איך הוא פוגע במחלבות ופוגע פגיעה אנושה ברפתנים? אבל זה לא רק בהם, אלה מעגלים רחבים של עובדים, ללא הצדקה. אם המחירים יורדים – והיו מצבים, ויש בכתובים מועדים מתי ירדו המחירים – אומר שר האוצר: מייד אני חותם, כשזה יורד. עכשיו הוא אומר: אני לא חותם. האובססיה של יוקר המחיה והכישלון עם יוקר הדיור מביאים אותו למצבים שהוא פוגע בחקלאים פגיעה אנושה. והממשלה שותקת. ממשלה לאומית, שמדברת על יישוב הארץ מהים עד הנהר, יש לה כישרון להרוס את מה שביניהם. אני אומר פה לחבריי בקואליציה ולממשלה: אתם לא מתנהגים נכון. זה לא שייך להשקפות עולם, זה שייך לנורמות של ממשלה והתנהגות. זאת לא משילות, זאת הפקרות. היו"ר ישראל אייכלר: תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. יש לנו היום ליל שימורים ארוך, כל אחד שתורם כמה דקות עוזר לכולם. קריאה: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): זה לא קבלנות פה. אנחנו פה בשביל להביע דעות ועמדות ולא נמצאים פה רק כדי – – – וללכת. היו"ר ישראל אייכלר: גם אתה צודק. מיכל בירן (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתנועת הנוער צחקנו פעם על המדריכה, שאמרה לילדים: סליחה, כיף זה לא פה, כיף זה בבית. אז אנחנו באנו לכאן בשביל לדבר, לא לנוח ולא לקצר זמנים. קריאה: זה הכיף. מיכל בירן (המחנה הציוני): זה גם סוג של כיף. אני רוצה לדבר על הדיון שהיה היום בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות על חוק הפונדקאות. למי שלא מכיר את הדיון, הכוונה של החוק הזה הייתה טובה: לנסות ולהרחיב את המעגל של האנשים שיכולים ליהנות משירותי פונדקאות בישראל, והפעם גם נשים יחידניות, שעד עכשיו לא היו חלק מהחוק. גם חשוב לי להגיד שכשאומרים בכלל "שירותי פונדקאות" לפעמים שוכחים שמדובר בנשים בשר ודם; לא מדובר בסחורה עוברת לסוחר. בעיניי זה דבר שחשוב לזכור אותו כל הזמן, שפונדקאות, אי-אפשר להתייחס אליה בקלות ראש. כי זה לא מה לקנות דירה וזה לא כמו לרכוש מוצר אחר; בסוף מדובר בגוף של אישה, ויש כאן סכנות אפשריות, גם בריאותיות, גם נפשיות. מצד שני, אל מול המתנגדים לפונדקאות באופן כללי – זה גם לא כמו למכור כליה: יש הרבה נשים שרואות בפונדקאות שליחות, הן חושבות שזה חשוב, וגם את זה צריך להבין. אני החלטתי להצביע נגד הצעת החוק הזאת מהסיבה המאוד-פשוטה שלמרות ההזדמנות הזאת כצומת שבו ניתן היה להרחיב לעוד קבוצות שהיום לא נכללות בחוק, הצעת החוק שעברה היום בהכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה לא כוללת זוגות להט"בים. גם חברי חבר הכנסת איציק שמולי נשא נאום מרגש, וגם חבר הכנסת אמיר אוחנה, וחברים שואלים – אנשים שמשרתים פה בצבא, ומשלמים מיסים וכאשר מגיע הזמן כשהמדינה צריכה אותם, הם תמיד שם. אבל היום בוועדה המדינה אמרה שהם, בניגוד לאחרים, לא זכאים להיות הורים. הם יוכלו להיות הורים רק אם ידם משגת, רק אם הם יכולים להשיג 700,000 שקלים בשביל לעשות את הפרוצדורה הזאת בארצות הברית. רק מי שיש לו כסף יוכל להגשים את חלום ההורות. הדבר הזה צורם במיוחד מכיוון שבמדינת ישראל כבר החליטו מזמן, ומיישמים את זה באופן מאוד גורף, שפוריות זה חשוב והזכות להורות זה חשוב, ואין עוד מדינה בעולם שנותנת כאלו אופציות של הגשמת הזכות להורות. אבל כאן הזכות להורות נפגעת אצל קבוצה מאוד גדולה באוכלוסייה. עכשיו, אמרו החברים: רגע, אבל נעשה את זה בשלבים; נעשה קודם יחידניות, ובהמשך, כשיבשילו התנאים, כשתשתנה החברה הישראלית, אז אפשר יהיה להרחיב את זה גם לזוגות של גברים. אבל יש כמה דברים, כמה בעיות בהנחה הזאת. דבר ראשון, כשמדובר באפליה, הקונספט שנעשה את זה שלב שלב לא עובד. זה כמו שהיינו אומרים שחסר כסף בתקציב משרד החינוך ואין מספיק כסף לשיעורי מתמטיקה לכולם, ולפיכך הולכים קודם על זה שתלמידים אשכנזים יקבלו, ובהמשך, אם יהיה כסף, נגיע לתלמידים מזרחים. הרי לא היינו מוכנים לקבל את זה; האדמה הייתה רועדת מאפליה, ובצדק. חלק מהתשובות המופרכות של משרדי הממשלה היו שאין מספיק נשים שמוכנות להיות פונדקאיות. אני לא בטוחה שהדבר הזה נכון, אבל גם אם כן, הבקשה הייתה: אוקיי, אם זה המצב, אפשר להחליט שהמגבלה כן תהיה על ילד אחד, אבל שלכל מי שרוצה יתאפשר לעשות את זה. כשמחלקים את זה בין קבוצות, כשמדירים את הקהילה הגאה מהיכולת להביא ילד בפונדקאות במדינת ישראל ובמקום זה שולחים אותם לארצות רחוקות בנכר – רחוקים מהמשפחה שלהם, רחוקים מכל מעגלי התמיכה – הדבר הזה הוא ממש התעללות בבני אדם. במיוחד כשמסתכלים על זה שהחברה הישראלית כבר בשלה לזה. החברה הישראלית התקדמה מאוד בעשרות השנים האחרונות, במיוחד בעשור האחרון. הקבלה וההכלה בהחלט נמצאת היום במיינסטרים של החברה הישראלית. אבל איכשהו בכנסת זה לא בא לידי ביטוי, והחברים בקואליציה, שחלקם הגדול, אני בטוחה, שהם מסכימים עם עמדתנו ויודעים שהיה צריך להכליל גם את הקהילה הגאה בהצעת החוק הזו, בסוף נהגו בפחדנות והצביעו בעד ההצעה הזאת. אני הצבעתי נגד – לא כי אני מתנגדת להכללתן של נשים יחידניות; כמובן, אני מברכת על זה, אבל אי-אפשר לאפשר ולהצדיק עוול אחד על ידי זה שמנסים לפתור עוול אחר. את המהלך הזה עכשיו צריך לנסות ולעכב כדי שנוכל לקדם אותו עם כל הקבוצות וכל החברים בחברה הישראלית שרוצים ויכולים להגשים את הזכות שלהם להורות. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, תוכל למלא את כל עשר הדקות שלך בכל מה שאתה תבחר. אפילו תוכל להגיד להם לשתות מים. בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר אקוניס, שר המדע, החליט לאסור, או למנוע מפרופסורית ישראלית בעלת שיעור קומה ומעמד בין-לאומי, שהיא ראש החוג למדעי המוח באוניברסיטת באר שבע, לכהן כחברה בקרן משותפת ישראלית-גרמנית למחקרים; קרן שממנה צומחות תמיכות או צומחים מענקים לחוקרים ישראלים כדי לעסוק בתחום הזה. אחד האמצעים החשובים ביותר כדי לקדם מחקר במדינת ישראל הוא לאפשר למדענים לחקור פה בארץ ולא לנדוד למקומות מרוחקים, וכך אנחנו מאבדים גם את החוקרים וגם את הנחקרים. הרקע להחלטה של השר אקוניס הוא העובדה שלפני 12 או 13 שנה חתמה פרופ' אמיתי על מסמך, או פטיציה, שבו היא אמרה שאפשר לאפשר לאנשים לסרב לשרת בשטחים. אני מתנגד לפטיציה, ואני מתנגד למדיניות הזאת, ואני לא מחזיק בדעותיה של פרופ' אמיתי. אני רק רוצה לומר לשר אקוניס ולחבריו בשולחן דמוי הפרסה הזה, שמי שמחניק את חופש הדיבור במדינת ישראל ומי שבולם ומונע ממדענים לפתח את הכישרונות ואת היכולות שלהם פוגע פגיעה עמוקה במדינת ישראל – בשמה, במעמדה, בקשריה הבין-לאומיים. זאת ראייה שמתאימה למרכז מפלגה, אולי לפריימריז, אבל זאת לא ראייה ממלכתית. יש לנו מדענים מעטים בארץ הזאת ביחס לאוכלוסייה, ככה זה במדע, בודדים. פעם אמר מנחם בגין, זיכרונו לברכה: זה לא ממלא אצטדיון. תלוי באיזה גודל האצטדיון; את האצטדיון של פה הוא לא ימלא, של האוניברסיטה. ברור שלא, ככה זה, ואנחנו צריכים גם לשמור אותם, גם לעודד אותם, גם לקדם אותם. אז אם מדען מרשה לעצמו להביע דעה שהיא חריגה, אין קשר בין עמדותיו הפוליטיות לבין עבודתו המדעית. הוא לא חוקר סירוב לשרת בשטחים, זה לא עניינו. הוא יכול לחשוב כך, הוא יכול לחשוב אחרת, אבל זאת לא יכולה להיות סיבה לא לפגוע בו או בה ולא למנוע מהקרן הזאת לתפקד ולפגוע בייצוג הישראלי בקרן הזאת. מה שהממשלה הזאת לא מבינה – שיש עולם אחד שקוראים לו פוליטיקה, ויש עולם אחד שקוראים לו מדע; יש עולם אחד שקוראים לו פוליטיקה, ויש עולם אחד שקוראים לו ספורט; יש עולם אחד שקוראים לו פוליטיקה, ויש עולם שקוראים לו אומנות. ושני העולמות האלה כל פעם נפרדים. מה שהממשלה הזאת עושה זה להכניס את הידיים שלה לתוך עולם המדע, לתוך עולם האומנות, לתוך עולם הספורט. עומדת השרה לענייני תרבות – ומה עוד? ספורט – וכל הזמן חותרת איך היא תשפיע על ההחלטות של הלקטורים באישור תסריטים לסרטים. לא מוצא חן בעיניה שיש בסרטים האלה גם ביקורת על מדינת ישראל, או יש בהם גם ייצוג לדעות ועמדות שאינן לרוחה. הינה, הפיקו סרט על הבדואים בדרום, אז היא לא באה לפתיחת פסטיבל סרטים בשדרות – שימו לב, שדרות, פריפריה – רק מפני שהסרט הזה הוקרן שם. ועכשיו היא מנסה להעביר הצעת חוק שתאפשר לה – אם היא תגלה סרטים שלכאורה או לא לכאורה מסיתים נגד המדינה, היא רוצה את החוק לידיה, לא משרד האוצר. מה זה? שר התרבות במדינת ישראל, או שרת התרבות, מקבלים תקציבים ומקצים תמיכות. אבל היא לא קיבלה סמכות ואף אחד בממשלה הזאת לא קיבל סמכות להכתיב ליוצרים מה יהיו התכנים של היצירות שלהם. את זה, תודה לאל, לא קיבלו, כי אנחנו יודעים באיזה משטרים אומרים ליוצרים: תצייר את זה, תכתוב את זה, תשיר את זה ותבטא דעה כזו או אחרת. משטרים שאנחנו לא רוצים להיות עם חלק מהם, או דומים להם. אבל זה מה שהממשלה הזאת רוצה: להיכנס לתוך עולמות שסגורים בפני הפוליטיקה. כנ"ל בספורט – מה הייתה כל הפארסה הזאת, הגדולה, על המשחק המפורסם שבסוף לא שוחק, תודה לאל – זה כנראה היה הניצחון היחיד של ארגנטינה בכל המסע הזה מחוץ לארגנטינה, פה בארץ. אל תצחק, זוהיר. מה היה שם? כל הלחץ הזה, למה לשחק בירושלים? האוויר של ירושלים מחכים? לא, להוכיח שבירושלים אפשר לשחק כדורגל. אנחנו יודעים את זה; הרבה שנים מחיי הלכתי לכדורגל בירושלים והכול בסדר, עם ארגנטינה ובלי ארגנטינה. אבל הרצון בכל הכוח לערב בין הקרב החשוב על מעמדה של ירושלים לבין משחקה של נבחרת ארגנטינה, לא היה קשר ביניהם. מה הייתה התוצאה? נגרם נזק. למה נגרם נזק? כי השרה החליטה שהיא צריכה לדאוג לכך שהמשחק הזה של נבחרת ארגנטינה נגד נבחרת ישראל, משחק ידידות חסר כל משמעות, לא משחק רשמי, יהיה דווקא בירושלים. עוד פעם, אמרתי כבר: הפוליטיקה זה עולם אחד; ספורט, מדע, תרבות הם עולמות אחרים. המדינה יוצקת את המסגרת, המדינה מסייעת, המדינה צריכה לשמור על כספים. היא צריכה לוודא שהם יוקצו כהלכה, ויוקצו למטרות ראויות. אבל המדינה לא יכולה להכתיב למדענים מה לחקור, והמדינה לא יכולה להכתיב ליוצרים מה ליצור. זה הכלל הבסיסי במשטר דמוקרטי, ואם הכללים האלה לא נשמרים, אזיי המשטר מפסיק להיות דמוקרטיה, מפסיק לבטא חופש ביטוי אומנותי, יצירתי או מדעי, כל סוג חופש ביטוי, וזו הסכנה שצומחת לנו לפני העיניים. אני מציע לכנסת זאת לראות את זה, כי לפעמים לא רואים את כל התהליך הגדול. רואים רק גילויים שלו – גילוי כזה, גילוי אחר, גילוי פה, גילוי שם. אומרים: באמת, אפשר לטפל בזה. לא. מדובר במגמה, מדובר בתוכנית פעולה, מדובר במדיניות שתכליתה לסתום את הפה – למדענים, ליוצרים, לאנשי התרבות, לכל מי שנוגע לתחומים האלה, שחופש הדיבור הוא נשמת אפו. תודה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. השארת לנו יותר משלוש דקות, נחמן. תודה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גם לך עד עשר דקות. אחריה – יוסי יונה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני אשתדל לדבר לאט. אתה לא תאמין, אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר אמרו לי שני מדברת מאוד מאוד מהר. אז אני אשתדל לדבר לאט, ואני גם הולכת לדבר בנושא חשוב. אני בעד החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי – לא בכל הניואנסים והתיקונים שהוכנסו, אבל ברמה העקרונית אני חושבת שזה חוק שכן יש לו תרומה חברתית חשובה. אני רוצה לעסוק במשהו אחר, שקשור לאקדמיה, ועסק בו גם חבר הכנסת נחמן שי. אתמול בערב מצאתי את עצמי מוציאה מכתב לשר אופיר אקוניס. כשלפני שנתיים עמדנו פה, אדוני היושב-ראש, ועסקנו בחיטוט של מי שהיה אז יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד ביטן בפייסבוק של עובדי תאגיד השידור הציבורי, מי שלימים הפכו להיות עובדי תאגיד השידור הישראלי, כולנו היינו נרעשים מזה שמסתכלים על מה שכותבים עובדים בזמנם הפרטי בפייסבוק שלהם כדי להשליך מכך על השאלה אם האנשים האלה ראויים או לא ראויים לעבוד בתאגיד השידור הישראלי, בתחרות על ה-base הימני, אדוני היושב-ראש – דבר שהוא בעיניי מסוכן למדינת ישראל כמו הגרעין האיראני. באופן אישי – סליחה על ההגזמה ועל המליציות, אבל אני חושבת שאלה הדברים שקורעים בנו את הקרע הכי עמוק. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, שאנחנו מדברים לא מעט על היחסים בין הציבור החרדי לציבור החילוני במדינת ישראל. בא השר, לוקח פרופסורית ברמה של פרופ' יעל אמיתי, חוקרת מוח נודעת מאוניברסיטת בן-גוריון, אדם, אישה – אי-אפשר לתאר את התגובות שאני מקבלת מרגע שפורסם המכתב שאני הוצאתי לשר אקוניס – ושולל ממנה את הזכות להיות חברה במועצת הנגידים של קרן המחקר ישראל-גרמניה, משום שפעם, בשנת 2005, האישה הזאת חתמה על עצומה שקוראת לא לשרת מעבר לקו הירוק. אני אומר את זה כאן ועכשיו: אני לא מסכימה עם מה שהיא אמרה ב-2005 וחתמה עליו ב-2005. גם אם היום הייתה מדברת איתי על זה, לא הייתי מסכימה איתה. ואז באה השאלה הנהדרת: אז מה? אז היא חתמה על העצומה הזאת, עצומה שאני לא הייתי חותמת עליה ויש להניח שהשר לא היה חותם עליה, אז מה? זה הופך אותה לבלתי ראויה להיות חברה במועצת הנגידים החשובה הזאת, לעסוק בשאלות המחקר הקיומיות של מדינת ישראל ושל העולם כולו בנושאים האלה? אגב, נושא המוח הוא הדבר שהכי מתבקש לחקור בו, כי הוא הדבר הכי בלתי נודע שיש לנו, כמעט כמו היקום כולו, ותודה רבה ותודה לאל שיש לנו כאלה אנשים ונשים כמו פרופ' יעל אמיתי. אבל לא, השר אקוניס החליט שהוא צריך להתחרות בשרה רגב ובשרים אחרים על ה-base הימני, אחרת הוא אולי לא ייבחר במקום מספיק גבוה כדי שיאפשר לו להיות שר יותר בכיר משר המדע. אני אומרת פה לכל השרים בממשלה: אין פה משרד אחד שאני הייתי מתביישת בו. כולם משרדים חשובים. אל תשתמשו בהם ככלי בפריימריז שלכם באופן מביש כל כך. אני לא מצליחה להבין את זה: איך יכול להיות שהידרדרנו ממצב שבו אנחנו מחטטים בפייסבוק של עובדי תאגיד שידור כדי לבדוק מה העמדות שלהם לכך שאנחנו שוללים מפרופסורית ברמה של יעל אמיתי את הזכות – שלנו; אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, הזכות שלנו שהיא תשב במועצת הנגידים הזו. אני לא מצליחה להבין את זה. וזה מביא אותי, אדוני היושב-ראש, לדיון על חוק הלאום. הוא כל כך חשוב בעיניי שהקדשתי לו היום את הנאום בן דקה, ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, להקדיש לו גם את הנאום עכשיו, חלק מהנאום עכשיו, ואסביר לך מדוע. משום שבמדינת ישראל אנחנו יודעים את הקושי להגיע להסכמות סביב חוקה, ואנחנו מכירים את הבעיות. חלק גדול מהבעיות שמונחות לפתחנו, כמו חוק הגיוס, כמו חוק יסודות המשפט העברי – כל מיני דברים שהם במחלוקת כאן נובעים מהעובדה שאנחנו לא יכולים להגיע לחוקה מוסכמת, אדוני היושב-ראש. אני מוכנה להתמודד עם זה. אתה יודע את היחס שלי לציבור החרדי ואת האופן שבו אני מנסה לטוות את הקשר ואת החוטים, בכוח, כי אני חושבת שיש על בסיס מה. אבל באה הממשלה, ושוב, במהלך שמכוון רק לדבר אחד – לתקשר עם ה-base הימני כדי לדרוך על הראש של הבית היהודי – בא ראש הממשלה ואומר: על חוק הגיוס לא טוב לי ללכת לבחירות. אני רוצה ללכת לבחירות על חוק הלאום. חוק הלאום. פעם אחת ב-70 שנות עצמאות אנחנו מחוקקים את חוק הלאום, ובמקום לחוקק את חוק הלאום על בסיס מגילת העצמאות, באה הממשלה, וראש הממשלה שעומד בראשה אומר לנו: לא, מגילת העצמאות לא שווה כלום. היא לא חשובה יותר. ומה אומרים במגילת העצמאות, אדוני היושב-ראש? המילה "דמוקרטיה" בכלל לא נזכרת בה, אבל כל מה שחשוב בדמוקרטיה נזכר בה: שלא תהיה אפליה – דת, גזע ומין. אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים. אנחנו יודעים מה העולם המוסרי שמגדיר אותנו ומנחה אותנו – לצד היותנו מדינה יהודית. הרי אצלנו בסיעה אין ויכוח על העניין הזה, אנחנו רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית. אני רק טוענת, ואני מוכרחה להמשיך ולטעון, שכל זמן שהממשלה הזאת תביא חוק לאום מעוות כל כך, שאין בו שוויון, שדמוקרטיה נעדרת ממנו, שמורידים בו בכוח את השפה הערבית מהמעמד שלה, אנחנו מביאים חוק לאום שיקרע קרע בעם ובציבור שכמוהו לא נקרע עדיין. ואנחנו חייבים לעצור את התהליך הזה. זה תהליך מסוכן, אדוני היושב-ראש. כל מה שהיה צריך ראש הממשלה לעשות בעת הזאת זה דבר אחד. להגיד: גבירותיי ורבותיי, חברי הכנסת מכל הבית הזה, אני רוצה 100 תומכים בחוק הלאום, אני מביא את מגילת העצמאות כחוק. גם החרדים היו מצביעים, גם המחנה הציוני היה מצביע, אני בטוחה שגם מרצ הייתה מצביעה. היו חברי כנסת שלא היו יכולים להצביע על זה; אדוני היושב-ראש, היינו יכולים לחיות עם זה. אבל עם חוק לאום מעוות כל כך ועם עולם שבו אנחנו מחטטים בפייסבוק ואנחנו מחטטים בהיסטוריה הפוליטית של אנשים בכוח כי אנחנו רוצים לעשות ציד מכשפות, במקום למצוא את הדרך שבאמת ירחפו פה פיות – איזו בושה. איך אנחנו לא מתביישים? מה קרה לנו, אדוני היושב-ראש? מה קרה לנו? היש דבר יותר חשוב מהממלכתיות, אדוני היושב-ראש? היש דבר ויתר חשוב מהידברות בין השבטים? אין דבר יותר חשוב. במדינה כמו ישראל אין דבר יותר חשוב. אני מבקשת מהממשלה לא להביא את חוק הלאום באופן הזה. זה באמת קרב מאסף על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו רוצים להיות. מגילת העצמאות היא חוק הלאום של מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר ישראל אייכלר: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עכשיו ידבר חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו – איל בן ראובן, אם יהיה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, השר לוין, כנסת נכבדה, אכן, זה אומנם אחד החוקים שגורמים לי קצת התכווצויות בבטן. אמרתי מאז ומתמיד, גם למירב חברתי, שאין לי בעיה, ואני עכשיו גם מסייג את דבריי: אין לי בעיה עם העיקרון המנחה של החוק. ובעצם זה מה שהניע את בואו לעולם של החוק הזה, שסטודנטים יקבלו נקודות זכות על פעילות קהילתית, על פעילות וולונטרית. ודאי וודאי שגם אין לי בעיה עם מתן נקודות זכות בגין שירות מילואים; לא שאין לנו בעיה: אני תומך גם במתן נקודות זכות בשל פעילות קהילתית וגם בשל שירות מילואים, זה בסדר. זה נכון. אבל הבעיה העקרונית שהייתה לי עם החוק הזה, כמו עם חוקים אחרים, היא שאני לא חושב שזה נכון להביא את הדברים הללו לעולם בחקיקה. לא נכון להביא את הדברים הללו לעולם בחקיקה משום שיש בהם את הפוטנציאל לפגיעה בחופש האקדמי של האוניברסיטאות. אני גם מסכים עם האמירות של חברתי מירב ושל חברי איציק כאן, שאמרו שהאוניברסיטאות, כאשר הדבר הובא לפתחן הרי שהן גררו רגליים. אני אמרתי לכם את זה גם בדיוני הוועדה. כאשר אני צירפתי את החתימה על החוק הזה, אני חשבתי: אתם יודעים מה, הן גוררות רגליים, האוניברסיטאות גוררות רגליים, אז מן הראוי שאנחנו למעשה נשתמש באיזשהו שוט של איום בחקיקה, ונאמר להן: ראו, אוניברסיטאות יקירות, הוזהרתן, אנא פעלו בעצמכן ותגידו: אני בעצמי, אני ולא מלאך ולא באמצעות שר, אעשה את העבודה הזאת. והתמהמהו. נכון, איציק? התמהמהו. נכון, מירב? השתהו. אני מסכים, אך בסופו של דבר באו נציגי האוניברסיטאות, מיקי, ואמרו: אתם יודעים מה, אתם צודקים, התמהמהנו, השתהינו, אנחנו עכשיו מוכנים, כבר, כבר בתחילת שנת הלימודים הבאה, ליישם את לשונו של החוק, למעט ההסתייגות שתכף אני אדבר עליה. איציק, אני מסכים. לכן אמרתי לך, אין לנו מחלוקת לגבי העובדה שהן השתהו מדי, אין לנו מחלוקת שהן קרטעו וגררו רגליים יותר מדי. על כך אין מחלוקת. אבל הינה הן באו ואמרו, האוניברסיטאות: אנחנו בתחילת שנת הלימודים הבאה הולכים ליישם את החוק, או ליישם את תוכנו של החוק – ועדיין אני אומר, מירב ואיציק, בהסתייגות. כי תכף אני גם אומר משהו על מה טבעה של ההסתייגות, ונשאתי ונתתי איתך ללא הצלחה ואני חושב שעדיין יש מקום מבחינתך ומבחינתכם לשקול את ההסתייגות הזאת. עכשיו, הביטו, בעניין הזה של פגיעה בחופש האקדמי. יבוא אדם ויאמר: האם באמת אתם חושבים שהחוק הזה פוגע באופן מהותי בחופש האקדמי? הרי בסופו של דבר מהי הדאגה שלנו לגבי החופש האקדמי? שלא יתערבו בתכנים, שיכבדו את האוטונומיה שלנו מהבחינה הזאת של בחירת תוכני הלימודים, העצמאות של המרצים לומר מה שיש על דעתם בלי שיבולע להם, בלי שיפגעו בהם. אבל כמו במקרים רבים, מירב, את יודעת שדברים, בעצם, או האופי שלהם או ההשלכות וההשתמעויות שלהם, המון פעמים נקבעים בהקשרים מסוימים. למה אני מתכוון בהקשרים? ההקשרים הם שאכן, אכן, האוניברסיטאות בישראל חשות מאוימות, אכן, אכן, הן חשות שיש מי שרוצה לפגוע בעצמאות שלהן. ורק חשבו על הקוד האתי שנעלם לו מן העולם, ועל כך אנחנו – אני באופן ספציפי מברך על כך מאוד. הקוד האתי, בעצם בא, לכאורה – השם המאוד יפה, אדוני היושב-ראש: הקוד האתי; מי יכול להתנגד לקוד אתי? אבל אנחנו ידענו, בתוך ההקשר שלו, אם תרצו, מהי הסיטואציה שבה הוא בא לעולם, וידענו שבעצם הסיטואציה שבה הוא בא לעולם היא כזאת שהיה איזשהו רצון להצר את צעדיה של האקדמיה, להצר את צעדם של המרצים ולרסן אותם בין אם באופן פורמלי ובין אם באופן בלתי פורמלי. אם תרצו, תנועות כאלה ואחרות שאפילו לא ראוי להזכיר את שמן, איציק, שהלכו והתערבו בתוך הנעשה באוניברסיטה והטילו את מוראן על המרצים, וביקשו לקבוע למעשה או לעצב או לקבוע את האופי שבו הם מלמדים ואת תוכני הלימוד שלהם. זה ההקשר שבו אנחנו פועלים. לכן עולה החשש, באופן קבוע, שמא הצעות חוק – הגם שמבחינת מהותן אין בהן נגיעה במישרין לשאלות של מהות, לשאלות של תוכן, לשאלות של מה אופיו וטבעו של המחקר האקדמי – בסופו של דבר יביאו לפגיעה בו. גם בחוק הזה של חברתי יעל גרמן, שהיום בעצם אישרנו אותו – היום זה היה? אני כבר שכחתי, כן, היום – שמאפשר מועד ב' לסטודנטים בתואר שני, עלתה הדאגה הזאת. זאת אומרת, את ואני בוודאי מבינים את הדאגה. למרות שבמקרה הספציפי הזה אנחנו אומרים: אל דאגה, זו בעצם רוח הדברים שנשבה מדיוני הוועדה, והסכמתי איתך, חברתי יעל גרמן. בוודאי שבסוגריים אני חייב לומר, בגילוי נאות, שאני בא מהאקדמיה ובמידה כזו או אחרת משוחד, אבל אתם יודעים, לא כל משוחדות היא בעייתית. אדרבה, הייתי מאוד רוצה שהאנשים יהיו משוחדים לדוגמה בזכויות של העובדים, שיהיו משוחדים מבחינה מגדרית, זכויות של נשים, של הקהילה הלהט"בית. בוודאי. זאת אומרת, משוחדות כשלעצמה היא לא הפשע, אלא מה תוכנה ואופייה של המשוחדות. לכן, במקרה הזה, כשאני מדבר על המשוחדות שלי, על נטיית הלב שלי לטובתן של האוניברסיטאות, אני עושה זאת בקול רם, בגאווה ובגאון, ואין לי צורך להתנצל. אבל אני עדיין חושב שזה כן נכון להגיד, בגילוי נאות, שאני שייך לעולם האקדמי, אני אוהב את העולם האקדמי ואני חרד לעולם האקדמי, וכן עולה בי החשש שמא בסופו של דבר תהיה איזושהי זליגה או איזושהי הידרדרות מבחינת רצונו של המחוקק לפגוע בחופש האקדמי. ועכשיו אני רוצה לדבר באופן ספציפי על ההסתייגות שהבאתי לפתחך, מירב, וגם איציק. תראו, הרי עם מה התחלנו? התחלנו עם האמירה הזו שזה לא עולה על הדעת – שאדם שעושה דבר שבאמת יש בו חשיבות רבה מבחינה חברתית: פעילות קהילתית, פעילות בקהילה, בין אם הוא מסייע לקשישים או בין אם הוא מסייע לילדים במצוקה או בין אם הוא מסייע לילדים במערכת החינוך, או כל דבר אחר שיש בו משום באמת פעילות ראויה, ערכית, מן הראוי שהאוניברסיטה תעניק לסטודנט, לסטודנטים הללו, נקודות זיכוי על הפעילות הזאת. מה הרבותא? האם יש מחלוקת? האם זה שנוי במחלוקת? לא. את בעד, אתה בעד, אני בעד, אני חתום על החוק. אבל יש הבדל מהותי בין זה שבאה אוניברסיטה – סליחה, שנדרשת האוניברסיטה להעניק נקודות זכות על פעילות קהילתית – יש הבדל בין זה לבין לומר: אוקיי, אוניברסיטה יקירתי, הרי שעכשיו עלייך מוטלת החובה לפתח גם תוכניות וליצור פעילויות שבהן הסטודנטים יתנדבו כדי שהם יוכלו לזכות בנקודות זכות. זו, ולא רק על פניו – על פניו ולא רק על פניו – זו נראית פגיעה מאוד מאוד קשה באוניברסיטאות, שעכשיו הן צריכות להרחיב את דפוסי פעילותן ולקיים או לתכנן פעולות כאלה ואחרות כדי שסטודנטים יתנדבו בהן וכדי שסטודנטים יוכלו לזכות בנקודות הזכות. זו בעצם הסתייגות מהותית שיש לי, שהיא קשורה אכן לתוכן של החוק. סליחה? יש לי עוד 35 שניות. אנחנו עשר דקות. היו"ר חמד עמאר: אל תדאגו, אני יושב כאן ואני מסתכל על הזמן כל הזמן. תמר זנדברג (מרצ): לא. חשבתי שהוא מדבר עכשיו שלוש שעות. יוסי יונה (המחנה הציוני): במיוחד שאתה הולך להתמנות – – – היו"ר חמד עמאר: יושב-ראש. יוסי יונה (המחנה הציוני): יושב-ראש, ממלא מקום של יושב-ראש, ולכן זה רק ראוי שאתה תהיה מאוד קפדן, ושתהיה דוגמה מופתית לאופן שבו מתנהלות הישיבות. היו"ר חמד עמאר: אני מכיר אותך. אתה בזמן עוצר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז תודה רבה לך. לכן אני אמרתי, גם למירב וגם לאיציק – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – שהגם שיש לי הסתייגות עקרונית מהחוק הזה בגלל שהוא מובא לחקיקה ולא נעשה בהסכמות עם האוניברסיטאות, אני עדיין תומך בחוק הזה, עם ההסתייגות המהותית שהצגתי. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן – איננו; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה. חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת? לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר חמד עמאר: בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, אני לא יכולה לוותר כשאתה היושב-ראש. כבוד היושב-ראש וכנסת נכבדה, ראשית שאפו על החוק הזה, אבל אני רוצה לשאול אתכם חידה: מי אמר למי קודם? כבוד היושב-ראש, חבר הכנסת חמד עמאר, חמד עמאר, אני רוצה לשאול אותך חידה. מי אמר למי: האדם השמן – שמן פחות, אבל הרזה התחזק יותר. היו"ר חמד עמאר: אני שואל אותך שאלה. יואב קיש (הליכוד): ראש הממשלה בוועדת הפנים. לאה פדידה (המחנה הציוני): יפה, חבר הכנסת יואב קיש. Twelve points. היו"ר חמד עמאר: אני שואל אותך באיזו קדנציה זה היה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז היום. יואב קיש (הליכוד): היום. לאה פדידה (המחנה הציוני): היום היה לנו אורח בוועדת הפנים, ועדה שניהל אותה ביד רמה חבר הכנסת יואב קיש. ומה אומר ראש הממשלה? הכלכלה שאני מנהיג מצליחה. ואיך אתם יודעים שזה נכון? כי השמן – שמן פחות, והרזה נהיה חזק יותר. אז בואו, מישהו יכול להסביר לי למה הוא התכוון? הרי אם השמן נהיה פחות, אז הרזה אמור להשמין. או שבעצם הוא רק מחזיק מעמד, ולכן הרזה נהיה חזק יותר. אז להתגאות בכלכלה חזקה זה דבר אחד, לבחון את המציאות זה דבר שני. אז בוא נראה, אדוני ראש הממשלה, מה קרה לשמן בתקופתך. ראינו שהוא מרוויח פי 7.4 מאותו רזה. ובוא נראה האם באמת הכלכלה האיתנה והחזקה שאתה מתגאה בה היא נחלת הכלל או, עליזה יקרה, היא רק שייכת לעשירון העליון ולכמה וכמה אנשים. כשאתה תרד לעם ותואיל בטובך לבקר את האדם הרזה, אתה תדע שאין לו ברירה אלא להתחזק כי הוא מרוויח פחות 7.4. והכלכלה האיתנה והגדולה שכולנו מתפארים בה – ואתה השכם והערב עומד כאן – היא לא נחלת הכלל והיא לא מגיעה להרבה רבדים בעם. אז אנחנו ניסע ונטייל בארץ ואנחנו נראה את אותם אנשים שקשה להם לגמור את החודש, ואותם אנשים – וכאן, בשבוע שעבר, הצענו הצעה לסדר-היום – שצריכים לבחור בין כסף לאוכל ובין כסף לתרופות. זאת מדינה שהכלכלה בה צומחת והיא עשירה, אבל איפה נבדק החוזק של מדינה? בחוליה החלשה ביותר. חוזקה של מדינה נקבע לפי אם היא יודעת לדאוג לאזרחים ולאזרחיות שצריכים אותה. אנחנו לא בג'ונגל – החזק ישרוד והחלש יהיה חלש ובואו ניתן לחיים לעשות את שלהם; אנחנו, כמדינה יהודית דמוקרטית, צריכים לדאוג לכל אזרח ואזרחית. לא להגיד לרזה: אולי תרוץ מהר, אולי אם תתאמץ תהיה חזק יותר. קודם כול, לדעתי, צריך לבדוק שם את המשקפיים. כי השמן השמין באופן שיא תחת כהונתך והרזה באמת נהיה רזה יותר. ולכן אני אומרת, איך אנחנו יכולים לראות את זה? אם כאן אנחנו ימים שלמים יושבים ורואים אפליה מובנית בנושא רפואה בין צפון ודרום למרכז; רואים אפליה מובנית בחוסר משאבים; אנחנו רואים את אותם אנשים שקשה להם ביום-יום – נשאר להם קשה, הם לא יודעים שקבעו שמדינת ישראל היא החזקה ביותר בכלכלה, בשבילם זאת סיסמה. אז אולי במקום לדבר עליהם, תעשה למענם. תעשה שיהיה טוב יותר, שגם הם ירגישו משהו מפירות הכלכלה הזאת שצומחת ונהיית פה חזקה יותר. בואו נסתכל לציבור בעיניים ונגיד להם: אנחנו דואגים לכם. אלה שחזקים יותר – לא יקרה כלום אם אנחנו ניתן יותר לצפון, לדרום, שלא נגיד: יותר לפריפריה – ואתם, אנשי הקואליציה, רגילים להתרברב במילה הזאת כאילו הייתה סיכה לקישוט, בכל נאום ונאום. אז פה הפנייה, במקום להגיד סיסמאות, במקום לבוא ולתת לנו איזושהי פילוסופיה בגרוש, שאפשר להבין אותה לכאן ולכאן – דבר אחד ברור, אדוני ראש הממשלה, השמן לא באמת פחות שמן בתקופתך, הוא זקוק באמת לייעוץ דיאטני, והרזה באמת רק יותר חזק, כי הוא צריך לשרוד את היום-יום בגלל המדיניות שלך. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, הצעת החוק המקורית של מירב בן ארי, אנחנו תמכנו בה. אבל אחרי מיזוג הצעת החוק של אורן חזן והעניין של המילואים והשירות הצבאי, אנחנו מתנגדים, משום שאנחנו חושבים שיש אפליה. אפליה, משום שרוב הציבור הערבי והסטודנטים הערבים לא משרתים בצבא. לכן, לתת עדיפות או שתי נקודות זיכוי למי ששירת בצבא זה אפליה. בקשר לערך של ההתנדבות ושל הנתינה של הסטודנטים ושל בני הנוער, זה ערך נעלה, ערך חשוב מאוד, שכולנו צריכים באמת להפנים ולהשריש בקרב בני הנוער, משום שאנחנו מאוד זקוקים למעורבות שלהם בקהילה ובעניינים החברתיים וזקוקים גם לנתינה שלהם. אדוני היושב-ראש, אי-אפשר לא להזכיר את מה שקרה בח'אן אל-אחמר לפני כמה ימים. שם הייתה התקפה שפלה, השפלה לנשים, לילדים. התוקפנות והדורסנות האלה של כוחות הביטחון דרסו תחת נעליהן את כל הטענות וכל האשליה של הדמוקרטיה ושל וזכויות אדם. וכל זה למה? האנשים האלה שיושבים שם, מערב אל-ג'האלין, משנות ה-50, מהתקופה הירדנית, היום רוצה ישראל לעשות להם טרנספר, לגרש אותם. וזה למה? כדי שבמקומם תיישב מתנחלים יהודים. מה זו, אם לא גזענות? זו גזענות לשמה. כאשר אומרים: אנחנו רוצים לעקור בני גזע ולאום מסוים, שהם הערבים, ולגרש אותם מהמולדת שלהם, מהכפר שלהם, כדי שבסוף יביאו מתנחלים וכדי לעשות רצף התנחלותי עם מעלה אדומים, זו גזענות בהתגלמותה. אדוני היושב-ראש, בהתקפה על האנשים של ח'אן אל-אחמר ועקירת התושבים שם ממשלת ישראל מוכיחה שהיא ממשלת המתנחלים, ממשלת רגבים. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. אנחנו עוברים לדובר הבא, חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – איננה. עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הנושא של כבאות ביישובים הערביים מחייב תשומת לב ותשומת לב מיוחדת. אני פה העליתי בכמה מקרים את הנושא הזה – שרפה בכפר קאסם כמעט הרסה את אזור התעשייה; שני מקרי שרפות בטירה, והייתה כבאית שעמדה, לקחה מקום חניה ולא היה צוות כבאים, ואז חיכו עד שתבוא כבאית מבחוץ. הייתי פה וקיבלתי את ההודעה ואת התמונות של שרפת סניף קופת חולים כללית – הסניף הזה טיפל ברפואת נשים – שרפה; דיברתי בזמן שאנשים באו והתחילו לכבות את השרפה, באותו זמן שאני דיברתי פה על הדוכן הזה. אני רואה מגמה מסוימת, כנראה לטובה, בכבאות. התחילו להבין את העניין והצרכים של היישובים הערביים. אבל צריך אנשים שיעבדו בכבאות, ערבים, באותם יישובים ערביים, ובמיוחד לנהל את התחנות. כי לפי מידע שהגיע אליי, אחרי הדרישות שלי שיקימו תחנות ביישובים הערביים, הכיוון הוא להקים גם בטייבה, גם בכפר קאסם, גם – באום אל-פחם יש תחנה וצריך לעבות אותה, ויש גם צורך להכשיר מתנדבים, ואני אדבר עוד מעט על המתנדבים. אבל מי שבא מבחוץ או לא מכיר את הרחובות של היישובים הערביים, לא מכיר את הסמטאות, עד שמגיעים למקום שיש שרפה, אם האנשים במקום לא טיפלו בשרפות – מה שנשאר לכבאים זה לנסות להכין את הדוח ולבדוק מה הסיבות של השרפות שהיו. לכן, אני מפה פונה לשר לביטחון פנים ולשר האוצר: ביישובים הערביים – כי יש כיוון לפתוח גם בחורה בדרום, וגם בעראבה; המקומות האלה מחייבים אנשי צוות של לפחות כבאית אחת, צוות שיגיע למקום ובמידת הצורך יזמין תגבורת. התגבורת, הוא יכוון אותה, אבל לפחות העבודה הראשונה בכבאות צריכה להתחיל מאותו יישוב. ופה, לפי מה שאני רואה יש צורך לשריין מספר מסוים של עובדים בכבאות, להכשיר אותם שיוכלו לתת את המענה באותם יישובים. זה אחד. שתיים, ולא פחות חשוב, אנחנו צריכים גם מתנדבים, להכשיר אותם. אנשים שיבואו, אפילו עם הכלים הפשוטים הקטנים שלהם, יגיעו למקום, יזמינו תגבורת, יוכלו לדעת מה לעשות במקרה של שרפה ביישובים הערביים. גם יש מקומות – באום אל-פחם, למשל יש מתנדבות, אבל אנחנו צריכים את התקציב, שגם מתנדבים וגם מתנדבות יוכלו לקבל את ההכשרה. הנושא הזה מחייב פעולה מיידית, תקציבים, ולבוא לקבל גם את השירות הזה. ולקבל גם תקנים: צריך לאשר, כבוד היושב-ראש, תקנים לאנשים רבים, שיוכשרו ויוכלו לעשות את העבודה. ואת זה אני חושב שר האוצר חייב להפנות לנש"ם, לשירות המדינה, שייתנו את התקנים האלה, יפרסמו אותם – – – היו"ר חמד עמאר: נציבות שירות המדינה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): נציבות שירות המדינה, כן, נש"ם. נציבות שירות המדינה, שיפרסמו וישריינו אותם, כי לא יצליח – מי שיבוא מבחוץ, מי שלא מכיר את הכפרים הערביים, את היישובים הערביים, הוא לא יוכל להגיע. ואני אומר, הרבה שרפות היו יכולים לכבות אותן מוקדם ולצמצם את הנזק. וגם, אם אנחנו ניתן את התחנות אנחנו צריכים לתת את ההדרכות. ואם יהיו לנו תחנות – גם העניין של רישוי עסקים: לא יכול להיות שאנחנו מגיעים ליישובים הערביים, במשולש הדרומי, למשל – קלנסווה, טייבה, טירה, ג'לג'וליה, כפר קאסם, כפר ברא – כולם צריכים להגיע למקום אחד בעניין של רישוי עסקים – לכפר סבא. למה שלא יהיו תחנות, תחנה בטייבה, תחנה בכפר קאסם, וגם שם ייתנו את התנאים והאישורים לרישוי עסקים? שאנשים יוכלו גם בתוך המבנים עצמם להיות מצוידים בציוד הנכון והמתאים. רק לפני כמה ימים הייתה שרפה גדולה, כבוד היושב-ראש, בעיר שלך, בשפרעם, באותו מקום בחנות לחומרי בניין: הפלסטיק הזה שנשרף, שלוש קומות מעל, כמה דירות שנשרפו – המצב קטסטרופלי. אם הייתה תחנה והיו מגיעים בזמן, היו יכולים לטפל גם בזה. היו"ר חמד עמאר: יש תחנה והגיעו בזמן, אני מאמין. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני לא חושב שהגיעו – – – היו"ר חמד עמאר: יש תחנה בשפרעם, אבל השרפה הייתה – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אם היו מגיעים בזמן היו יכולים גם להשתלט. השרפה כילתה את כל המבנה, את כל המקום, והמקום הוא מבנה מסוכן עכשיו, של ארבע קומות: החנות ושלוש קומות מעל. המצב הזה הוא מאוד קריטי. לכן, אני אסכם בנקודה הזו ואני אומר, צריך תקנים משוריינים ליישובים הערביים לכבאות. דיברו רבות, חברים – אני אעבור לנושא אחר בזמן שנשאר לי: דיברו רבות על ח'אן אל-אחמר – – – היו"ר חמד עמאר: אתה לא חייב. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני לא חייב, אבל בכמה משפטים. שיא החוצפה של המדינה לבוא ולדבר על בנייה ללא היתר. אותם אנשים, יושב-ראש הקואליציה, אנחנו הגענו אליהם למקום ודיברנו עם האנשים. האנשים האלה הוגלו מבתיהם באזור ערד ב-48'. הם הגיעו למקום הזה, בנו את הבתים שלהם. הם בדואים, הגיעו לשם, היו בתקופה הירדנית, מהיום הראשון של הכיבוש ב-67' הם נמצאים שם. היום באים להגיד להם: אתם נמצאים שם ללא היתר, אתם, אין לכם זכות על הקרקע? ולמה? כדי לפנות אותם היום, להעביר אותם לאזור פסולת – מזבלה, זה המקום שרוצים להעביר אותם אליו – כדי שבעתיד, אולי בעוד עשר שנים, 15 שנים – יש את ההתנחלות שם, כדי להרחיב אותה. אפילו שיא החוצפנות לא היה מגיע למצב הזה. ומה, מדברים על החוק ויש אנשים בכירים בכנסת הזו שמשווים בינם לבין מתנחלים – שעצם קיומם הוא על אדמה פרטית פלסטינית: עמונה, שבאו כפולשים, כגנבים, כפושעי מלחמה, בונים התנחלויות – באים להשוות אותם לאנשים שמדינת ישראל גירשה אותם מבתיהם והם כבר 51 שנים נמצאים באותו מקום, והיום באים להגיד להם: אתם נמצאים ללא היתרי בנייה. שיא החוצפה. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי – מוותרת. חבר הכנסת דב חנין. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, האם יש שר באולם או שאני יכול לדבר בלי הגבלה? דווקא מוצא חן בעיניי. היו"ר חמד עמאר: יש שרה באולם. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש שרה באולם, טוב. היו"ר חמד עמאר: שרת הקליטה יושבת באולם – – דב חנין (הרשימה המשותפת): שרה חרוצה יש באולם. היו"ר חמד עמאר: – – מקשיבה לכל מילה. דב חנין (הרשימה המשותפת): יש שרה חרוצה באולם, אני אומר. מירב בן ארי (כולנו): איך אתה לא רואה אותה? שורה ראשונה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אנחנו מתחילים עכשיו שבועיים של נזקים שהממשלה הזו מתכוונת להמיט על כולנו כאן בארץ. אמיר אוחנה (הליכוד): חוק הלאום. דב חנין (הרשימה המשותפת): עוד מעט אנחנו נגיע לחוק החינוך המיוחד, שזה חוק הצפצוף על ההורים ועל הילדים שזכאים לחינוך מיוחד. חוק שנעשה בצורה דורסנית, בלי להקשיב לאנשים, בלי לנהל דיאלוג, אפילו בלי לשמוע את אנשי המקצוע. אבל זו רק חוליה אחת במסכת של חוקים מזיקים שהקואליציה הזו, הממשלה הזו, מתכוונת להמיט עלינו בימים הקרובים אם לא נצליח לבלום אותה. אדוני היושב-ראש, הולך להגיע אלינו חוק הלאום. אני לפני כמה שבועות דיברתי כאן בכנסת בעניין הזה, ואז חבר הכנסת בגין, בקריאת ביניים קרא אליי ואמר לי שחוק הלאום כבר מת, הלך לעולמו, ואולי אפילו לא נודע מקום קבורתו. אבל אנחנו חיים בעידן המתים החיים, והיד המתה הזו של חוק הלאום יוצאת מן הקבר כדי לאיים על כולנו וכדי לפגוע בכולנו. אני יודע, אדוני היושב-ראש, שזאת התעקשותו האישית של ראש הממשלה נתניהו, הוא רוצה שגם אותו ירשמו ברשימה של אנשים שכוננו חוקים של אפליה לאומית בארצותיהם. חוק הלאום כמובן יכול לתפוס מקום חזק ברשימה הזאת של חוקי האפליה הלאומית. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, כולל הרבה מאוד פגיעות והרבה מאוד שינויים מהותיים לרעה, אבל אני רוצה להזכיר בדיון הזה סעיף אחד, שהוא סעיף שקובע את היכולת להפרדה על בסיס לאומי או גזעי במקומות המגורים, חוק שמזכיר חקיקה דרום-אפריקנית משנת 1950, חוק האזורים הגזעיים. כך, רוצים היום בישראל 2018 לחוקק חוק שיתיר הפרדה והבחנה על בסיס לאומי; אגב, לא רק לאומי – גם דתי, על בסיס קהילתי. אגב, זה מייצר עוד אפשרויות לאפליה, לא רק נגד ערבים אלא גם נגד חרדים ונגד יוצאי אתיופיה ונגד מזרחים. כל קהילה תוכל להתארגן ולהחליט: אנחנו לא רוצים אצלנו את האחרים, אנחנו רוצים רק את אלה שדומים לנו. ממשלת נתניהו הולכת מהבחינה הזאת אחורה, בניגוד לכיוון ההיסטוריה. אם אנחנו בעולם היום מסתכלים על חקיקה כזאת ורואים אותה כחקיקה מפגרת, חקיקה לא אנושית, חקיקה מסוכנת, ממשלת נתניהו רוצה בדיוק את הדברים המפגרים, המסוכנים, הבעייתיים האלה לאמץ עכשיו. אלה הם החידושים שנתניהו רוצה להעביר בכנסת. אנחנו עוד נחזור ונדבר על חוק הלאום, גם הלילה וגם בלילות הקרובים, אבל כבר עכשיו אני רוצה לומר שאם החוק הזה יעבור כאן בכנסת זו תהיה תעודת עניות לכנסת הזאת, כנסת שהצליחה לשבור לחלוטין את כל האיזונים ולהגיע לפגיעה קיצונית ומהותית בזכויות האדם, בזכויות המיעוט, בזכויות מיעוטים בכלל בחברה שלנו. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, יפגע בכולנו פגיעה קיצונית וקשה. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להמשיך להתייחס למסוכנות הטמונה בחוק הלאום, והתחיל בזה חברי חבר הכנסת דב חנין. אני רוצה להגיד לכם שבביקורים שהיו לי בחודשים האחרונים, במפגשים בין-לאומיים בצרפת, בבריסל, באיחוד האירופי, בבלגיה, דיפלומט אירופי שקרא את התרגום האנגלי של משרד החוץ הישראלי לחוק הלאום, לקחו לו כמה שניות אחרי שהוא קרא כדי להגיד לנו It's a taste of Apartheid, a taste of Apartheid. ולדעתי התגובה הזאת אומרת הכול, איך העולם היום רואה חקיקה כגון זו של חוק הלאום. הרי מה משמעות הדבר שמביאים חוק-יסוד, ויש פה כמה הוראות בתחומים מרכזיים ביחסים בין האזרחים לבין המדינה כשבהוראות הללו ניתן מעמד מיוחד, עדיף ועליוני לאזרחים ממוצא לאומי מסוים, האזרחים היהודים? זה כך לעניין זכות ההגירה, זה כך לעניין סמלי המדינה – יהודיים, ציוניים, דתיים – זה כך לענייני ימי השבתון במדינה. ולכן, החקיקה הזאת, שאומנם כבר קיימת בחוק הישראלי, משדרגת את ההוראות הללו מחקיקה רגילה לחקיקה שיש לה מעמד חוקתי בחוק-היסוד, ולכן זה מחזק את ההדרה כלפי אותם אזרחים שלא נהנים מההסדרים הללו ושהם לא חלק מהם, ואלה האזרחים הערבים, כבוד היושב-ראש, האזרחים הערבים, כולל הערבים הדרוזים. כשאני מסתכל על אותה הוראה בעניין הקמת יישובים חדשים על בסיס לאום או על בסיס דת, פשוט לקרוא ולא להאמין. לקרוא ולא להאמין, לקרוא ולא להאמין. בעידן שבו מדינות דמוקרטיות בעולם מתקדמות בכיוון של איסור אפליה, איסור הפרדה על בסיס לאום, איסור הפרדה על בסיס גזע, מדינות דמוקרטיות מתקדמות בכיוון של חיזוק ערך השוויון ואיסור האפליה, דווקא כשהעולם מתקדם בכיוון הזה, בישראל הולכים בכיוון ההפוך, הולכים אחורה. חקיקה שתאפשר הפרדה על בסיס לאום או גזע? הרי בארצות הברית כבר מזמן הבינו שהפרדה על בסיס גזע היא לא רק כשל משפטי, היא גם אנטי מוסרית, היא כשל מוסרי. בארצות הברית היה הכלל המשפטי של separate but equal. כן, חבריי חברי הכנסת, אתם מכירים את ה-separate but equal שהיה בארצות-הברית, ההפרדה בין הלבנים לשחורים. אותה דוקטרינה אמרה שמפרידים בין שחורים ללבנים אבל מתייחסים אליהם באופן שוויוני. זו דוקטרינה שהייתה בסוף המאה ה-18 וה-19, עד שהגיע פסק דין בראון, באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, וקבע במפורש שההפרדה היא באופן אינהרנטי לא שוויונית, היא לא יכולה להיות שוויונית, כי היא מייחסת מעמד נחות לאזרחים בקבוצת המיעוט, לאפרו-אמריקנים, לאמריקנים בצבע השחור. ולכן מאז שנות ה-50 ארצות הברית כבר מתייחסת אל העבר שלה כאל עבר שהיא מתביישת בו, כעבר בלתי מוסרי, עבר שמנציח מעמד נחות של קבוצת המיעוט, האזרחים האפרו-אמריקנים. אותה דוקטרינה שארצות הברית דחתה בשנות ה-50, עכשיו היא חוזרת למשפט הישראלי בצורת הפרדה מותרת, כשהמדינה יכולה להפריד על בסיס לאום ועל בסיס דת? זאת בדיוק אותה דוקטרינה שאינה יכולה להיות שוויונית; היא באופן אינהרנטי לא שוויונית, שכן כולנו יודעים שהסיבה האמיתית שעומדת מאחורי הסעיף הזה זה פשוט לבנות רק ליהודים. אני רוצה להגיד לכם שאחרי שיתקבל החוק הזה – אני מקווה שהוא לא יתקבל – יהיה אפשר לתלות שלט על שכונה חדשה שנבנית או על יישוב חדש שנבנה, ועל השלט הזה יהיה כתוב: רק ליהודים, או: אסור למכור לערבים. השלטים הללו צריכים להזכיר לכולנו משטרים אפלים. השלטים הללו צריכים להזכיר לכולנו משטרים אפלים. ואני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, בדיון שהיה לנו בוועדה המיוחדת לחוק הלאום, נציג היועץ המשפטי – נציג היועץ המשפטי – שהגיע לדיון אמר במפורש שהסעיף הזה בחוק הלאום מהווה אפליה בוטה כלפי האזרחים הערבים. אלה המילים שלו: אפליה בוטה כלפי האזרחים הערבים. זה מה שהוא אומר. כשהיועץ המשפטי אומר דבר כזה, בעולם מתוקן היינו מצפים מהממשלה, מהקואליציה, לחשוב קצת, לשקול מחדש את הסעיף. אבל מה קרה באותו יום בתוך הוועדה? שמעו את היועץ המשפטי אומר שהסעיף הזה מהווה אפליה בוטה כלפי האזרחים הערבים והצביעו בעד הסעיף ובעד החוק. פשוט בלתי נתפס שזה קורה בכנסת, במדינה שמגדירה עצמה כמדינה דמוקרטית. איך זה יכול לקרות? זה כבר לא האופוזיציה שאומרת שזו אפליה בוטה, ולא ארגוני זכויות האדם, אלא נציג היועץ המשפטי לממשלה, שאמור בעצם לכוון את חברי הקואליציה. אז גם הסעיפים שמנציחים את האפליה, שהזכרתי אותם, גם הסעיף בעניין ההפרדה בדיור, גם הסעיף שפוגע במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית – שפה רשמית מימים ימימה, שפה רשמית זה כמעט 100 שנה בארץ הזו, בא חוק הלאום ורוצה לבטל את המעמד הזה. ולכן, כל הדברים הקשים הללו שמופיעים בחוק הלאום יוצרים מצב – הם מצדיקים בוודאי – – היו"ר חמד עמאר: נא לסכם, בבקשה. תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – ומוכיחים בוודאי את אמרתו של אותו דיפלומט אירופי – – היו"ר חמד עמאר: יש לך עוד הרבה הזדמנויות לדבר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שאמר שיש כאן taste of Apartheid. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – איננו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – איננו. חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה, אחרון המסתייגים. אחרי זה אנחנו עוברים לרשות הדיבור. בבקשה, אדוני. ואאל יונס (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום יצא לי לשמוע את מר ביבי נתניהו בישיבת הליכוד, והוא דיבר על כמה דברים. אחד מהם, הוא מתפאר על הרפורמה של רישוי עסקים; ואתם יודעים מה, כל הכבוד לו. אני מאמין לו שזו רפורמה טובה ומצוינת. דבר שני, הוא מדבר על סגירת כרם שלם. אני רוצה להגיד לו: סגירת עזה וגבולות עזה לא תפתור את הבעיה. העפיפונים שמרחפים בשמי ישראל הם המענה למוות שמרחף מעל ילדי עזה, ובמקום לסגור, אדוני ראש הממשלה, את הגבולות – תפתח את הגבולות, תיתן להם לעבוד, תיתן להם לעבור, תן את הנמל הימי. ככה פותרים בעיות. דבר שלישי, ראש הממשלה מתפאר שישראל היא במקום השמיני בעולם בקשר לחוזקה הצבאי, הכלכלי והחברתי. כנראה ראש הממשלה שוכח לקרוא את הדוחות של מבקר המדינה על העוני – גם בחברה הערבית, גם בחברה היהודית – על הילדים העניים, על אנשים שמחפשים פיסת לחם בפחי אשפה, על האלימות שגוברת יום-יום, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית. אדוני ראש הממשלה, יש הרבה הרבה דברים שיש לתקן בארץ ישראל. אני לא יודע איזה מדדים, איזו אינדיקציה אתה נותן לאנשים כדי לבדוק את מדינת ישראל בעולם, באיזה מקום היא נמצאת. אם אנחנו ניקח את הדברים בהקשרם, אני לא יודע לאיזה מקום אנחנו נגיע. מדינה חזקה כשהאנשים שלה חזקים; מדינה חזקה כשהכלכלה של אנשים חזקה, כשיש ביטחון כלכלי וביטחון אישי לכל אחד ואחד מאזרחיה, ולא שעשירית אחת מכל האוכלוסייה עשירה והשאר חיים בקושי, גומרים את החודש בקושי. אדוני ראש הממשלה, אני קורא לך מפה את חוק הלאום לדחוק. אני לא ידעתי שמשנים מגילות. כמו שאי-אפשר לשנות את מגילת אסתר או מגילת רות, אי-אפשר לשנות את מגילת העצמאות. ומגילת העצמאות אומרת דבר אחד: אין הבדל בין דת, מין וגזע. אז על מה כל חוק הלאום הזה, ההזוי, שבא ומניחים אותו על שולחן הכנסת אחרי 70 שנה? מגילות לא משנים. דבר אחרון, אדוני היושב-ראש – אני לא רוצה להאריך, כולם עייפים ורוצים ללכת הביתה. האלימות במגזר הערבי הולכת וגוברת, ואם לא ניתן מענה לדבר הזה, זה דבר מידבק, שיכול להגיע לכל חברה וכל אוכלוסייה בארץ. צריך לעשות תשתיות, צריך לעשות אזורי תעשייה, צריך לתת תעסוקה ועבודה לכל אחד ואחד על מנת שנוכל למגר את התופעה האלימה הזאת בחברה הערבית. מחר יש לנו דיון בוועדת הכלכלה, ונדבר על המאמצים שאנחנו רוצים – להגיע, בחברה הערבית, לתת מענה באזורי תעשייה ופיתוח על מנת שנוכל להיות חברה מתוקנת, שיש לה עבודה, יש לה תעסוקה ויש לה עתיד טוב. תודה רבה. קריאה: – – – ואאל יונס (הרשימה המשותפת): עתיד טוב, תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים, בקשות דיבור. חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר. תסכם את הדיון חברת הכנסת מירב בן ארי בשם יושב-ראש הוועדה. בבקשה. אני מבקש לצלצל, כי אנחנו עוברים להצבעה אחרי זה, אחרי הסיכום. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, כנסת נכבדה, אני רוצה, ברשותכם – או שאני אחכה שהוא יגיע ואז אני אודה לו. אני אסכם את הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק שהיא בעצם מרכז חיי. אני, בדרך כלל כשאני עולה אני לא כותבת, אבל החלטתי לכתוב כמה דברים בגלל ההתרגשות הגדולה שאני נמצאת בה. אדוני, תשמע, בשבילי החוק הזה הוא היסטורי, וזה מאוד מאוד מפריע לי. אני ישבתי והקשבתי פה שעתיים וחצי לכולם כמעט. אז אם אפשר, את הדיון בחוץ, כי – – – היו"ר חמד עמאר: חברי כנסת מהצד הימני שלי, מהצד השמאלי שלכם, אתם מפריעים לנו. חברת הכנסת תומא סלימאן, חבר הכנסת דב חנין. קריאה: – – – מירב בן ארי (כולנו): אין בעיה. היו"ר חמד עמאר: סדרנים, בבקשה, אני מבקש שקט שם. מי שלא רוצה להקשיב יכול לצאת החוצה, אף אחד לא מונע ממנו לצאת. מירב בן ארי (כולנו): תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה. מירב בן ארי (כולנו): לפני יותר מעשור ישבתי במרכזים שהקמתי בנתניה ובהרצליה. ישנה פה גם חברת הכנסת גרמן, שאני תמיד מזכירה אותה, שהייתה ראש העיר בזמן שהקמתי את המרכז שלי בהרצליה. יעקב מרגי (ש"ס): ראשת, ראשת. מירב בן ארי (כולנו): אני לא אוהבת את המילה "ראשת", לא מתה על זה. אני ישבתי שם וראיתי סטודנטים מהמרכז הבין-תחומי נכנסים למרכז שלי, וחשבתי לעצמי: למה זה לא יכול להיות בכל מרכז לנוער בסיכון בארץ? למה שסטודנטים לא יוכלו להתנדב ולקבל נקודות זכות? חשבתי שיום אחד, כשאני אגיע לכנסת, אני אחוקק חוק כזה, שהסטודנט לא יהיה מחויב אבל המוסד האקדמי יהיה חייב לתת לו שתי נקודות זכות פעם אחת לאורך כל התואר; קורס אחד שיכול גם לשנות לו את החיים. את החוק הזה הגשתי בשנת 2015. חתמו עליו כל סיעות הבית. אגב, גם הרשימה המשותפת, שלאחר מכן, כשלחוק הוצמדו המילואים – הסירו. לגיטימי מבחינתם. החוק נתקע במשך שלוש שנים – ודיברו על זה גם חבר הכנסת שמולי וגם חבר הכנסת יוסי יונה – כי בעצם אנשי המל"ג חששו שזה יפגע להם בחופש האקדמי. לא יכול להיות שהמחוקק יקבע להם. אז חיכיתי וחיכיתי יותר משלוש שנים. במהלך ההמתנה, אגב, גם העברתי כספים ייחודיים. הצלחנו באמצעות הכסף להרחיב את התוכנית ששמולי פתח בלוד לעוד ארבעה כפרי סטודנטים, באמצעות כסף ייעודי למעורבות חברתית – אמרתי שאני אחכה שתיכנס, כדי שאני אגיד לך תודה בסוף. שר החינוך נפתלי בנט: אוהב אותך. מירב בן ארי (כולנו): תודה, זה הדדי. ציפינו מהמוסדות האקדמיים שיתאמצו ויעשו כאילו באמת אכפת להם, אבל כנראה שזה לא היה מספיק. בעיניי, אם פתחנו את האקדמיה – יוסי, חבר הכנסת יוסי יונה, שים לב, אני רוצה להקדיש לך את זה, כי באו כל הזמן בוועדות ואמרו: זה לא אקדמי מספיק. זה לא אקדמי לתת על התנדבות. אז אני רוצה להגיד לכם שנותנים נקודות זכות – שימו לב – על סאפ וגלישת גלים, על פילאטיס, על התעמלות, על קרב מגע, על רוגבי, על ריצות, על כדורעף, על שחייה, על שחמט. כל אלה זה קורס בחירה, אדוני היושב-ראש. על זה נותנים. לאה פדידה (המחנה הציוני): מירב, על ריקודי בטן? מירב בן ארי (כולנו): יכול להיות. אני אומרת: אם פתחתם את האקדמיה והוצאתם את הסטודנטים לפעילויות ספורט, אתם יכולים גם לתת נקודות זכות על התנדבות. אתם תעיפו את העמותות, אתם תעיפו את הסטודנטים, ואתם תיתנו להם משהו שלא נתנו להם שנים. ואני רוצה להגיד משהו לאנשי המילואים: 16 מוסדות כבר נותנים נקודות זכות. לא יכול להיות שמילואימניק במקום אחד יקבל ובמקום אחר לא. דמו של מילואימניק – זה אותו מילואימניק. חיים ילין (יש עתיד): רק הקואליציה עושה בעיות. מירב בן ארי (כולנו): זה בעיקר האופוזיציה האלה. הם כל הזמן מפריעים לי. חיים ילין (יש עתיד): הקואליציה – ביטן, גפני – תסתכלי מי מגיע לפה לביקור. מירב בן ארי (כולנו): חיים, מבחינתי, אני כל כך מתרגשת, אין לכם מושג. כאילו, אנשים אומרים לי: מה, זה רק מעורבות חברתית – זו היסטוריה. סטודנטים יתנדבו ויקבלו נקודות זכות. מילואימניק ילך למילואים, וממוסד אחד שנתן לו עד היום – גם מוסד אחר ייתן לו. למה הוא שווה פחות במוסד אחר? ועכשיו, ברשותכם, אני רוצה לומר תודה – איפה הוא? איפה שר החינוך? הינה. ניסן, אני רוצה להגיד לו תודה, אז תשמע רגע. תשמע, שר החינוך, ותקשיבו, חברי סיעתו, ובכלל, צריך אומץ להעביר חוק כזה, וצריך שר שבא עם מדיניות ברורה ואומר: חשובים לי המילואימניקים, חשובים לי הסטודנטים המתנדבים. הצעת החוק הזאת הוגשה על ידי חבר הכנסת הרצוג בכנסת השש-עשרה, והתבשלה וחיכתה; עליזה, תני לי, אני בדיוק במשפט הסיום אליו: צריך אומץ ציבורי, כי כשבאו אנשי האוניברסיטאות הם אמרו: אנחנו נחליט. ואני אמרתי להם: לא, יש יו"ר מל"ג, והוא מחליט. ואני מאוד מתרגשת להגיד לך תודה. מה אני אגיד לך? מה עוד אפשר לומר חוץ מתודה? זה מגמד את התחושות שלי. אתה יודע כמה הערכה יש לי אליך. סגרת לי את המעגל. ואני היום אומרת לצעירים וצעירות שרוצים להגיע לכנסת: היום זו דוגמה; שימו את הציניות בצד, תקדמו מדיניות, תגיעו לפה ותשנו את החברה הישראלית. נתת לי את הכוח, אני מודה לך, מגיעות לך את כל התודות האפשריות. אני רוצה להגיד תודה גם לחבר שלי איציק שמולי, שלא רק שחתם – ניהל איתי את המאבק מול המל"ג, היה שם בדיונים ב-2015, לפני שלוש שנים. אמרת: שנתיים וחצי – ישבנו ביחד, הגעת עם הכוח וכל הידע שלך מההתאחדות, ועזרת לי, אז תודה רבה. יוסי – אין לי כבר אוויר – יוסי יונה, יוסי, תשמע רגע. אני רוצה להגיד לך תודה, כי אתה, עם הפילוסופיה הנכונה שלך, הגעת לכל הדיונים, היחיד שהשתתף לאורך כל הדרך, וזה ראוי להערכה. נכון, יש לנו חילוקי דעות על העניין של החופש האקדמי. אבל זה שישבת ותמכת – ושנינו מלגאים של קרן אייסף, שנינו ריכזנו את חיינו האקדמיים בתרומה לקהילה. אני יודעת שזה בא לך מהבטן, ואני רוצה להגיד לך תודה. תודה רבה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): אה. מירב בן ארי (כולנו): אה, אה, סליחה, יש מרג' אחד – אז חבר הכנסת יעקב מרגי, יו"ר ועדת החינוך, תודה רבה לך על כל מה שעשית למען החוק, ועשית. אני רוצה להגיד לך תודה; לצוות שלך, לפנינה, שמובילה את הצוות ואת הרוח בוועדה; אני רוצה להגיד תודה למירב ישראלי, אני לא יודעת אם היא פה, היועצת המשפטית המדהימה של ועדת החינוך, שעזרה לי; אני רוצה להגיד תודה רבה לעו"ד תמי סלע; ליהודית גידלי, לכל צוות ועדת החינוך. אני רוצה גם להגיד תודה – – יעקב מרגי (ש"ס): לז'קלין. מירב בן ארי (כולנו): וקנין, תמיד. יעקב מרגי (ש"ס): ז'קלין, ז'קלין. מירב בן ארי (כולנו): אה, ז'קלין. – – לצוות שלי, לעוזרים שלי. גם לצוות הקודם שלי, לחני וגיא, שליוו את זה ב-2015, אבל גם לצוות שלי היום, מיכל, יוסי ואושרי. ואני רוצה להגיד עוד משהו אחד, עוד מילה אחת. צריך להגיד כאן תודה להתאחדות הסטודנטים, צריך להגיד תודה לוועד ראשי המכללות, וצריך להרגיע את האוניברסיטאות ולהגיד להן שכל מה שאנחנו רוצים זה שייתנו את הכלים, שלא ייכנסו לפחד. הכנסת הזאת עושה היום רגע היסטורי ורגע מיוחד, ולא צריך לחשוב שאנחנו נגדן, אנחנו בעדן. תשמע, הופעלו עלינו לחצים. חיים ילין (יש עתיד): – – – אלוהים אדירים. מירב בן ארי (כולנו): טוב, אז משפט סיכום: אני סגרתי את המעגל שלי היום, חוקקתי יותר מ-15 חוקים בקריאה שלישית; זה החוק הכי חשוב שלי, ואני מודה לכם. תתמכו, תצביעו בעד. מאיר כהן (יש עתיד): תומכים. מירב בן ארי (כולנו): ותאפשרו לי לשנות את – – קריאה: יאללה, שכנעת אותנו. מירב בן ארי (כולנו): – – המפה של האקדמיה הישראלית. תודה רבה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018. לסעיף 1 אין הסתייגויות. אנחנו מצביעים עליו כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד סעיף 1 – 71 נגד – 8 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 71, נגד – שמונה, אין נמנעים. לסעיף 2 יש הסתייגות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. סעיף 1 התקבל כהצעת הוועדה. לסעיף 2 יש הסתייגות של סיעת המחנה הציוני. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 36, נגד – 44, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות מס' 2, של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן ,עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וואאל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. הסתייגות מס' 2. מירב בן ארי (כולנו): זה יוריד את המילואים מהחוק. זה מוריד את המילואים. קריאה: הצבענו נגד. חיים ילין (יש עתיד): מירב, תירגעי. מירב בן ארי (כולנו): אני רק מסדרת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל את רואה מה הצבענו, נכון? אז תירגעי. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 67 נמנעים – 1 ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 11, נגד – 67, נמנע אחד. לסעיף 2 אין יותר הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על סעיפים 2 ו-3, כנוסח הוועדה. כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה – 71 נגד – 9 נמנעים – 1 סעיפים 2–3, כהצעת הוועדה, נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 71, נגד – תשעה, נמנע אחד. סעיפים 2 ו-3 התקבלו, כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 3 יש הסתייגות של המחנה הציוני והרשימה המשותפת. נא להצביע על ההסתייגות. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות אחרי סעיף 3 של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לא נתקבלה. היו"ר חמד עמאר: בעד – 36, נגד – 42, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה. שר התקשורת איוב קרא: היושב-ראש. היו"ר חמד עמאר: לרשום את כבוד השר איוב קרא, לפרוטוקול, שהצביע נגד. לסעיפים 4 ו-5 אין הסתייגויות. אנחנו נצביע כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 4–5 – 73 נגד – 9 נמנעים – אין סעיפים 4–5 נתקבלו. היו"ר חמד עמאר: בעד – 73, נגד – תשעה, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 74 נגד – 10 נמנעים – אין חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר חמד עמאר: בעד – 74, נגד – עשרה, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אורלי לוי אבקסיס: אני לא הספקתי להצביע. היו"ר חמד עמאר: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לפרוטוקול – מה רצית להצביע? אורלי לוי אבקסיס: בעד. היו"ר חמד עמאר: רצתה להצביע בעד. חבר הכנסת זוהיר בהלול הצביע נגד. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): בטעות. היו"ר חמד עמאר: בטעות הצביע בעד, אז הוא נגד. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר חמד עמאר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת דוד ביטן; הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 33) (זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב, חמד עמאר. תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה. הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 [מס' מ/1199, פ/2511; דברי הכנסת, חוב' י"ח, ישיבה 314, עמ' 27296, ישיבה 316, עמ' 27388; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר חמד עמאר: אנחנו עוברים להצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, אדוני. לאחר מכן נעבור לרשימת הדוברים, וראשון הדוברים חבר הכנסת יוסי יונה. יש לך 90 דקות לאחר שמציגים את הצעת החוק. ששש. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הינני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק החינוך המיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, שהיא מיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם הצעת חוק פרטית שאנוכי יזמתי. מאז נחקק חוק החינוך המיוחד צברו משרד החינוך והרשויות המקומיות ניסיון רב בהפעלתו. לאור ניסיון זה התגבשה ההכרה כי יש לערוך שינוי בהרכב ובדרכי הפעולה של הוועדות השונות לפי החוק כדי לשפר את דרכי פעולתן, ולכן, בין היתר הוגשה הצעת חוק זו. במסגרת זו מוצע, בין השאר, להחליף את ועדות ההשמה בוועדות זכאות ואפיון, שבראשן יעמוד עובד משרד החינוך שהוא בעל מומחיות, ניסיון והכשרה בחינוך מיוחד, וכן לשנות את הרכב הוועדות. בעבר הייתה סמכות ההשמה של תלמיד במסגרת חינוכית נתונה לוועדות ההשמה, ללא זכות בחירה של ההורים. מוצע כי ועדות הזכאות והאפיון יקבעו את זכאותם של התלמידים לשירותי חינוך מיוחדים, וכן את סל השירותים שלו הם זכאים. ולאחר שנקבע כאמור מוצע כי הורי התלמידים הם שיבחרו, למעט במקרים מסוימים, את סוג המסגרת החינוכית שבה הבן שלהם ילמד. המסגרות שההורים יכולים לבחור הן מבין אלה: מוסד לחינוך מיוחד, כיתה במוסד חינוך רגיל שבה ניתן חינוך מיוחד או שילוב במוסד חינוך רגיל. תיקון זה מיישם את אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל בראשות השופטת בדימוס דליה דורנר. בנוסף, במועד חקיקת החוק נעשה שימוש במונחים אשר היום אינם מקובלים עוד בחקיקה ומוצע להחליפם במונחים המקובלים היום. כמו כן, מוצע להוסיף לחוק סעיף מטרות מעודכן בהתאם לחקיקה הנוגעת לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. כאמור, מוצע לקבוע כי סמכותה של ועדת הזכאות והאפיון תהיה לקבוע את הזכאות של תלמיד עם צרכים מיוחדים לשירותי חינוך מיוחדים ואת סל השירותים שיינתן לו, וזאת לפי צרכיו ורמת התפקוד שלו, בכפוף למאפיינים המובנים של המסגרת החינוכית שבה הוא לומד. כמו כן כולל החוק המוצע שינוי בהוראות הנוגעות לסדרי הדיון בוועדת הזכאות והאפיון, כדי לשפר את עבודתה ולהגדיל את מעורבות ההורים בקבלת ההחלטה, וכן לעניין דיון חוזר. עוד מוצע לקבוע, כי במקרים שבהם סברה ועדת הזכאות והאפיון, בהסתמך על חוות דעת של גורמים טיפוליים ומידע בכתב ממוסד החינוך שבו לומד התלמיד, כי יש חשש ממשי שהשמתו של התלמיד במסגרת חינוכית בהתאם לבחירת ההורים תביא לפגיעה ממשית בשלומו או בשלומם של אחרים, רשאית היא להחליט על השמתו במסגרת מתאימה. בנושא הערר, מוצע לשנות את המונח "ערר" למונח "השגה", לשנות את הרכב הוועדה ולקבוע הוראות בדבר סדרי דיוניה. כן מוצע להחליף את ועדות השילוב הפועלות במוסדות החינוך הרגילים בצוותים רב-מקצועיים, שתפקידיהם יהיו לקבוע זכאות לשירותי חינוך מיוחדים של תלמידים עם מוגבלויות מסוימות, את הרכב סל השירותים של התלמידים המשולבים במוסד ואת התוכנית החינוכית היחידנית שלהם. כן מוצע לקבוע הוראות שונות בעניין סדרי הדיון בפני צוותים אלה ואת האפשרות לפנות לוועדת ההשגה כדי להשיג על החלטתם. כדי לתת למשרד החינוך ולמסגרות החינוכיות השונות זמן להיערכות מתאימה לתיקון המוצע, מוצע כי הוראות החוק יחולו בהדרגה החל בשנת הלימודים תש"פ, בהתאם לצו שיקבע שר החינוך, ובלבד שהחלתן תושלם לא יאוחר משנת הלימודים תשפ"א, ויכול שההחלה תהיה לפי אזורים. במהלך הדיונים נוספו להצעת החוק שהביאה הממשלה שתי תוספות, ובהן הגדרת המוגבלויות שבשלן זכאי התלמיד לשירותי חינוך מיוחדים ומי מוסמך לאבחנן, וכן מהו סל השירותים שלו זכאי תלמיד במסגרת שילוב במוסד חינוך רגיל או במוסד לחינוך מיוחד. כן הוסיפה הוועדה להצעת החוק הוראה המחייבת את ועדת הזכאות והאפיון למסור להורי התלמיד, טרם בחירתם במסגרת החינוכית, מידע בכתב בדבר פירוט השירותים שהתלמיד זכאי לקבל בכל מסגרת חינוכית. חשוב להדגיש כי ועדת החינוך, התרבות והספורט ערכה כ-20 דיונים בהצעת חוק זו והכניסה תיקונים רבים לנוסח שהביאה הממשלה. הצעת החוק מוגשת בצירוף הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. לפני שאעבור לשלב התודות וההודאות, חבריי חברי הכנסת, לחקיקה זו היו, כפי שצוין בדברים שאני אמרתי, 20 דיוני ועדה ועוד לפחות, לפחות, עשרה דיונים מאחורי הקלעים. עבודת החקיקה לוותה בדיון ציבורי ער ותוסס, קולני, ואני אומר לכם טוב שכך. טוב שכך, כי אסור – בכלל, כל חוק אסור שיחוקק בצורה שלא תיתן ביטוי לחברה ולארגונים הציבוריים ולציבור הרחב. אבל אני חייב לומר שאנחנו באים לחוקק את החוק הזה היום בקריאה שנייה ושלישית לאחר שנתנו את הדעת על כל פרט ופרט. התייחסנו כמעט לכל שאלה ושאלה. מה שיכולנו לתקן – תוקן, מה שלא היה צריך להיות מתוקן – לא תוקן. אני לא מוכן לקבל שבגלל שיש חששות אנחנו ניכנס לקיפאון ולא נקדם חקיקה שתבוא לטובת הילדים המיוחדים, הילדים עם הצרכים המיוחדים. אני רוצה לסבר את אוזני חברי הכנסת, ששואלים אותי – – – נורית קורן (הליכוד): אני רוצה רגע לשאול אותך שאלה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני אתן לך, אני אתן לך. אני אתן לך מייד. אני רוצה לסבר את אוזני חברי הכנסת, ששואלים אותי בעקבות פניות שקיבלו, הן באמצעות הדואר האלקטרוני והן באמצעות טלפונים, על החקיקה שכביכול יש בה כדי לפגוע בילדים המיוחדים. אני דוחה זאת מכול וכול, וההפך הוא הנכון. נכון להיום, אני חייב לומר – כמי שמוביל את ועדת החינוך בשלוש השנים האחרונות ויותר וכן מי שמוביל, כאזרח, כהורה, את מערכת החינוך – אני אומר לכם שהצעת החוק הזו מביאה שכל, מביאה סדר, מביאה טיפול פרטני וטוב יותר לילדים עם הצרכים המיוחדים. אנחנו דיברנו כל השנים על שילוב, שילוב, שילוב, ולא נעשה שילוב. ובמקומות שנעשה שילוב השילוב לא הצליח, כי השפה הייתה אחרת. אני רוצה לומר לחברי הכנסת שלא יודעים, שיש מורים במערכת החינוך – כך היה – שאם הוא לא מורה מיוחד לחינוך המיוחד הוא לא מבין בחינוך מיוחד. זה הולך להשתנות. כל המורים יעברו הדרכה והשתלמויות מה זה החינוך המיוחד. נורית קורן (הליכוד): אומרים שהם לא יעברו מספיק הנחיות. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ברשותך, אני רוצה לומר. אפילו המורים שיוכשרו מחדש, יש כבר עבודת מטה שלפיה תוכנית הסילבוס, תוכנית הלימודים להכשרת עובדי הוראה תכיל פרק מיוחד לחינוך המיוחד. המורים הקיימים במערכת יעברו תוכנית השתלמות והדרכה שתכין אותם לשינוי החקיקה. השפה הולכת להשתנות. נורית קורן (הליכוד): יש כבר. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): נכון להיום – אני רוצה לספר לך, חברת הכנסת נורית קורן – נכון להיום ילד משולב, אם הוא חווה התפרקות רגשית או בריאותית, איפה זה נעשה? זה יכול היה להיות בכיתה לעיני כולם, זה יכול היה להיות בפרוזדור לעיני כולם או יכול היה להיות בחדר המורים לעיני כל המורים. היום – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ברשותך, חבר הכנסת איל בן ראובן, היום, בשינוי שאנחנו מביאים, הבאנו תקציב מיוחד לבנייה ושיפוץ של חדרי הכלה, מה שנקרא ונטילציה, שיהיו בכל בית ספר משלב. בכל בית ספר משלב יהיה צוות רב-מקצועי שיוביל את השילוב. נכון להיום, מי שיודע מה זה ועדת השמה – היה אפשר לומר עליהם שזה שגר ושכח. נכון להיום ועדות הזכאות והאפיון לא מתפרקות. ועדות הזכאות והאפיון יעבדו כל השנה. נורית קורן (הליכוד): כן, אבל גם על זה אמרו ודיברו שיהיה נציג של משרד החינוך, שהוא זה שיחליט, ולא המועצה המקומית. מה יש לך לענות על זה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): גברתי, שמעתי את הטענה הזאת, שמעתי את הטענה הזאת. נכון, המדינה הולכת בשינוי הזה לאשר כמה מאות של תקנים של ראשי ועדות, שיהיו ועדות מקומיות, יו"ר ועדה בשכר שזה יהיה תפקידו הבלעדי. נורית קורן (הליכוד): כל השנה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא מנהל אגף החינוך או מנהל מחלקת החינוך, שכבודם במקומו מונח אבל יש להם מטלות רבות. הם היו כאן סביב ועדות השמה בתקופת לחץ של שבועיים-שלושה, לחץ, מקבלים החלטות. ואז לא בוקרו החלטות? שכחנו את הימים שאמרו שוועדות השמה הן אגרסיביות ולא שומעות את ההורים? סוף-סוף מביאים ועדות זכאות ואפיון שמאפשרות ואומרות שזכות הבחירה היא בסוף בסוף של ההורה. לא רק של ההורה – – – נורית קורן (הליכוד): רק של ההורה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): רק של ההורה, ושמים לפניו בשקיפות מלאה את שני המודלים, חינוך מיוחד ושילוב. את שני המודלים – – נורית קורן (הליכוד): כלומר, עד עכשיו – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – עם סל השירותים. עוד פרמטר חשוב שייאמר: הילד שעובר לשילוב עובר עם התקציב שהיה לו בכיתת חינוך מיוחד. נורית קורן (הליכוד): כל התנאים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): פרט לאורך שנת לימודים ואורך יום לימודים, כי מה לעשות, הוא משולב במערכת החינוך הרגילה. נורית קורן (הליכוד): אז איזה פתרון יש לזה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא צריך להיות פתרון כרגע, כי יש ערכים נוספים. הרי השילוב לא נעשה בגלל שזה נוח למישהו. השילוב בא מתוך חשיבה שברגע שילד בחינוך המיוחד משולב במערכת החינוך הרגילה, הוא מקבל את הערך המוסף שלו, את הדחיפה כלפי מעלה. אין רגרסיה. הוא מקבל את האווירה. והחברה נהנית, נתרמת, ויש יחס אוהד, יחס מבין, יחס מכיל לילדים עם הצרכים המיוחדים. כל השפה, כל הטרמינולוגיה הולכת להשתנות. לכן אני לא מוכן לקבל את העליהום שנעשה כלפי משרד החינוך. מייד אתן לך עוד שאלה. אנחנו מביאים תוספת לחינוך המיוחד, כמיליארד שקלים, לטובת בינוי של כיתות ובתי ספר לחינוך מיוחד בפריסה רחבה בארץ. נכון להיום ילדים עם צרכים מיוחדים קשים מוסעים מדי בוקר וערב יותר משעה ושעה וחצי. אנחנו הולכים להיכנס לזה בסוגיה. אני לא הייתי מביא את החוק הזה היום אם לא הייתי מאמין בו. אני אומר לכם, מעל שלושה חודשים, 20 דיוני ועדה ועוד עשרה דיוני רקע, אם לא יותר. שמענו ונפגשנו עם ההורים ונפגשנו עם ארגוני ההורים ועם מי שצריך, ועם מומחים. זאת החלטה מושכלת, החלטה נכונה. יש הסדרה. ואני אומר לכם בלי התנצלות: למדינה עומדת החובה, והזכות – לממשלה – לנהל את משאביה בחוכמה ובאחריות. כל מי שמבין בחינוך אמר לי זאת מאחורי הקלעים. הוא אמר לי, יעקב, כן, אנחנו מקבלים 07 ממשרד החינוך, שזה הרבה כסף, מקבלים הרבה הקצאות לילדים מחינוך מיוחד, ולעיתים המערכת לא מסוגלת לספק את השירות הזה. והמשאב הזה – בבקשה. איל בן ראובן (המחנה הציוני): – – – לילדים במשולב, האם הם מקבלים את כל הסל הנדרש להם בחינוך המיוחד? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אמרתי: התקציב זה המושג. התקציב של הילד הולך אחריו מהחינוך המיוחד לשילוב במלואו והוא צבוע לו, פרט לשני פרמטרים: אורך שנת לימודים ואורך יום לימודים בהזנה. אין מה לעשות – הוא משולב במערכת חינוך רגילה. אורך שנת הלימודים ידוע ואורך יום לימודים ידוע. אנחנו נוטים להאמין שהערכים המוספים שיש בשילוב מחפים על אורך שנת לימוד ויום לימודים – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): השאלה – – – האם הם מקבלים או שהם צריכים – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אמרתי, לא הקשבת. חייבנו בחוק תוך כדי הדיונים. זה שינוי שנעשה – השקיפות במהלך. לאחר שוועדת הזכאות והאפיון מקבלת החלטה על שילוב, יונחו בפני ההורים שני המודלים של כיתת חינוך מיוחד או בית ספר חינוך מיוחד ושל השילוב, כולל הסל, החליפה הטיפולית. הם יונחו בפני ההורים, וההורים יקבלו החלטה מושכלת, בידיעה, לא באי-ודאות. נכון להיום, להורים לא היה כמעט say בוועדות השמה. ואם כבר אמרו את מה שחשבו, קיבלו את ההחלטה כגזרת גורל. אנחנו מכירים הרבה דיונים בוועדות על התנהלות של ועדות השמה. לכן אני חושב שיש בזה ברכה. לחשוש מותר. חובה עלינו לעקוב אחרי זה. השינוי הוא משמעותי. אתם יודעים, חבריי חברי הכנסת, מאז שחוקק חוק החינוך המיוחד, כמה משפטים מכיל חוק החינוך המיוחד? הוא מפרט מה שיש היום בפירוט? בכלל לא. הרי התורה של הטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים נבנתה תוך כדי הזמן. אמרתי בדברי הפתיחה שלי – היא נבנתה עם הזמן על ידי השלטון המקומי ומשרד החינוך. כיום המוגבלויות מפורטות; המאפיינים מפורטים; סל הטיפול ייקבע על ידי צוות רב-מקצועי בית ספרי; התקציב יהיה צבוע. כמובן, אם לא יהיו פיקוח ובקרה של המשרד אנחנו עלולים להיות במצב שהמשאב הגדול הזה – והוא משאב גדול, רבותיי, בשנים האחרונות תקציב החינוך המיוחד בטיפוס, לא בעלייה; זה כמעט הסעיף התקציבי היחיד במשרד החינוך שהתחיל בסכום ואין לו תקרה, הוא מתעדכן תוך כדי הליכה. אז עומדת הזכות למדינה לנהל את משאביה בצורה נכונה. נורית קורן (הליכוד): חבר הכנסת מרגי. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני רוצה לרדת. נורית קורן (הליכוד): אני יודעת שאתה רוצה לרדת, אבל ההבהרות שלך חשובות. נאמר שמה שיקרה עכשיו הוא שהילדים עם לקויות הלמידה – קשב וריכוז – הם יסבלו עכשיו. למה? כי לא תהיה התייחסות והם יהיו בכיתה גדולה. מה התשובה לכך? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): קודם כול, זה חשש מופרך. ניסו לטעון שבגלל שיש צורך לטפל בילדים המשולבים, התקציב ייאכל. גם אני שאלתי את השאלה הזאת. שאלתי אם התקציב ייאכל, והאם התלמידים שאינם מהחינוך המיוחד – עם לקויות שהמדינה נותנת להם תגבורים – לא יהיה למנהל בית הספר, כביכול, משאב לטפל בהם. קודם כול, אנחנו מסיטים לטובת הסעיפים האלה – התקציב המוסדי, התקציב הסטטיסטי – כחצי מיליארד שקל. זה 300 מיליון שקל פלוס תוספות. נורית קורן (הליכוד): אז גם החינוך הרגיל מקבל כסף. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ודאי, ודאי. נורית קורן (הליכוד): טענה אחרונה. אימא אמרה לי היום שלמורים הקיימים במסגרת יהיו השתלמויות בסך הכול ב-1,000 שקלים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): איך יכולים לומר שסך הכול ההשתלמות יהיה ככה כשתוכנית ההשתלמות עוד לא נבנתה? היא עדיין נבנית. עדיין עובדים עליה. איך אפשר להמציא דברים לא מציאותיים? אני רוצה להודות. תקשיבו, רבותיי: הדיון על החוק הזה התקיים בוועדת החינוך כשלושה חודשים. האולם תמיד היה מלא – כ-100 איש. קודם כול אני רוצה להודות – – נורית קורן (הליכוד): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – לצוות של הכנסת: גם לזאת שהייתה דואגת לנו לשתייה; גם לצוות המנקים שניקו את חדר הוועדה; למזכירות הכנסת; מעל הכול, לעו"ד מירב ישראלי. מי שלא ראה מה זה לתפוס ראש בחוק – אני לא יודע כמה אנשים שישבו בוועדה מכירים את החוק הזה על נוסחיו ועל הדקויות שבו. אז עו"ד מירב ישראלי, תודה רבה לך על הסבלנות הרבה. זה לא היה מובן מאליו. אני רוצה להודות לצוות הוועדה בראשות המנהלת יהודית גידלי. לצוות בלשכה שלי: פנינה, שלי איפרגן, נתנאל חייט, כפיר יעקב. אני רוצה להודות לכל חברי הכנסת, והיו רבים שהשתתפו בדיון. לא עשו לי את החיים קלים. אבל בכל זאת זה היה כיף להעמיק בחוק, ללמוד את החוק ולראות איך חוק נכנס לוועדה ויוצא ממנו מעובה, נכון יותר, מדויק יותר. מעל הכול אני רוצה להודות למי שהולך להתיש אתכם בשעה הקרובה, לחברי חבר הכנסת פרופ' יוסי יונה, שישב בדיונים לעיתים קרובות, כמעט בכל הדיונים, וגם מבין בחוק הזה. אני סמוך ובטוח שבסוף גם הוא יבין שהחששות אומנם היו במקומם, אבל כולם יתבדו, בעזרת השם. נורית קורן (הליכוד): בעזרת השם. אנחנו ממש מקווים שזה מה שיהיה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): תודה. היו"ר חמד עמאר: תודה רבה לך. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים חבר הכנסת יוסי יונה. יש לך עד 90 דקות – שעה וחצי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים באחת הרפורמות החשובות ביותר שהובאה לפתחה של כנסת ישראל, גברתי השרה. אמר יושב-ראש ועדת החינוך: אני מאמין באופן מלא בחוק הזה. ואני אומר את ההפך: אני לא מאמין בחוק הזה. אדוני היושב-ראש דיבר על נושאים רבים ושונים שכולם נוגעים באופן כזה או אחר לחוק. אני אתחיל באמת עם דברים שבהם הסכמתי עם אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, אשר לדפוסי פעילותה ההיסטוריים של ועדת ההשמה. ועדת ההשמה הייתה דבר בעייתי ביותר, אדוני היושב-ראש. האופן שבו יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת תיאר אותה הוא תיאור מדויק. אני מדבר על ועדת ההשמה ההיסטורית. אכן, לא הייתה להורי הילדים ולילדים הזכות לבחור. משעה שוועדת ההשמה הכריעה שהילד מופנה למסגרות של החינוך המיוחד, ברוב המקרים נגזר גורלו, משום שלעיתים רחוקות הוא הוצא ממסגרות החינוך המיוחד והועבר למסגרת רגילה. אנחנו יודעים, שוב, על ההיסטוריה של ועדות ערר, וכמה קשה היה להורים להתמודד עם ועדות ההשמה. לכן, כפי שאמרתי, חברי יעקב מרגי, ועדות ההשמה – אפשר לומר שזה חלק חיובי של החוק – הן, בסופו של דבר, אולי פרק אפל של מערכת החינוך. מעניין מאוד שדווקא היום יש הרבה הורים שרוצים ללכת לוועדות, שיקבעו מוגבלויות כאלה ואחרות כדי לקבל פטורים כאלה ואחרים, אבל אני לא ארחיב על כך. ראו, פעמים רבות נהגתי לומר לחברי יעקב מרגי בישיבות ועדת החינוך דברים שהם מהמקורות היהודיים. קול המון כקול שדי. קול המון כקול שדי. כלומר, למי אנחנו צריכים להקשיב? לאנשים, להורים, לארגונים החברתיים, להורים שהביאו את הזעקה שלהם לוועדת החינוך. ואנחנו – כן, אני מודה שפעמים רבות הם היו המצפן וגם המצפון שלנו בפעילות שלנו בוועדת החינוך של הכנסת. כי אנחנו, חברי הכנסת, מתמודדים עם המון יוזמות חקיקה, עם המון נושאים. אדוני היושב-ראש יודע עד כמה קשה לעקוב אחר כל הנושאים הללו. לולא הורים וארגונים חברתיים, אז ברור שהעבודה הפרלמנטרית שלנו הייתה לוקה בחסר. לכן כבר בתחילת דבריי – היושב-ראש של ועדת החינוך הודה, ובצדק הודה, למי שצריך להודות, על הליווי המסור של תהליכי חקיקתו של החוק הזה – אני רוצה להודות דווקא, אדוני, לארגונים החברתיים, שלמדו את החוק הזה, שידעו כל סעיף וסעיף מסעיפיו, שידעו כל נקודה ופסיק. ופה אני אומר בענווה רבה: למדתי המון, למדתי הרבה מהארגונים החברתיים, וכדאי, וזה נכון גם להזכיר באופן ספציפי אדם כזה או אחר – ואני אזכיר אותם כבר בתחילת הדרך – על התרומה המאוד-מאוד גדולה שלהם בפיענוחו של החוק הזה, בהבנתו, ואם תרצו, בחורים ובכשלים המאוד-עמוקים ורחבים שיש בו. אחת, רויטל רן-כהן, שבאמת היא גם אימא לילדים שזקוקים למסגרות החינוך המיוחד, והיא באה כמעט לכל ישיבה של ועדת החינוך. 20 ישיבות, אדוני, קיימנו – 20 ישיבות, כדי לפענח, להבין, להתווכח, ובעיקר, אדוני היושב-ראש, כדי למזער את הנזקים של החוק הזה. בסופו של יום אנחנו אומרים שעדיין החוק הזה שיצא מתחת ידנו הוא חוק רע, הוא חוק לא טוב. אז כפי שאמרתי ונתתי קרדיט בעניין של ועדת ההשמה – ועדת ההשמה כבר נעלמה מהעולם על פי החוק הזה. למרות, דרך אגב, שהיא קיימת, יש כאלו שיאמרו, במחשכים. באיזה מובן? אנחנו נדבר על כך. יש לנו אכן את ועדת הזכאות. ועדת הזכאות בעצם קובעת – אני ארחיב על הנושא הזה: ועדת הזכאות קבעה שלילד מגיע סל שירותים, או מגיע חינוך מיוחד? הרי שלהורים יש את האפשרות לבחור להיכן ללכת – שזה באמת חידוש וזה טוב – אבל מה, עדיין יש ועדת השמה במקרים חריגים, שבהם על פניו נדמה או נראה שהילד לא מתאים למסגרות משלבות; אפשר לכנס ועדת השמה שהיא תגיד: במקרה החריג הזה הילד נדרש ללכת למסגרת נפרדת. היו דיונים בוועדה גם ביחס להופעתה המחודשת, אם תרצו – אומנם באדרת שונה – של ועדת ההשמה. הארגונים החברתיים העלו תמיהה, שאלה לגיטימית, מהן האפשרויות לערער עליה, לערער על ועדת ההשמה. ועל כך הם לא קיבלו ואנחנו לא קיבלנו מענה. קיים אכן חשש שאפשר שוועדת ההשמה במתכונתה החדשה, במתכונתה האחרת, תמשיך לפעול ואפשר שהיא תפר או תפגע ברצונות הלגיטימיים של ההורים. בחזרה להורים. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, ברור שההורים שהגיעו לוועדת החינוך אלה הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. ברור. זה יפה שהם באים, באמת דאגה הורית מופתית, שהם באים להילחם על הזכות של הילדים שלהם לקבל את מסגרות החינוך ואת שירותי החינוך שמגיעים להם. עכשיו, אני רוצה לציין עובדה, לפני שנגיע לתוך החוק עצמו, עובדה בעייתית, עובדה טורדנית. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בעודנו דנים בחוק הזה ומנסחים את סעיפיו, מתחוור שמשרד החינוך באתר שלו מודיע שהוא כבר עומד ליישם את הרפורמה של החינוך המיוחד הלכה למעשה. ריבונו של עולם, שימו לב לפער האדיר הזה בין מה שחברי יעקב מרגי בא ואומר: כנותו, רצונו של משרד החינוך, כוונותיו הטובות – והינה, בעוד הוועדה מתכנסת, אדוני היושב-ראש, בעוד הוועדה מתכנסת, אנחנו רואים שמשרד החינוך כבר מודיע על יישומה של תוכנית כזו או אחרת של החינוך המיוחד. עכשיו אני אשאל אותך, אדוני: האם אתה תאמין למשרד החינוך? האם אתה תאמין למנכ"ל? היית צריך לראות את הריצות הבהולות של היושב-ראש, שהוא מאוד מאוד כעוס ונרגז – ובצדק רב – שאומר ליועץ של שר החינוך, ששמה ניצב בתוך הוועדה: הכיצד אתם מעוללים לי דבר שכזה, אתם לא מבינים שזה פוגע באמינות של עבודת הוועדה? אתם לא מבינים שזה פוגע באמינות של משרד החינוך? דרך אגב, זה מצביע על בעיה חמורה שחברי יעקב מרגי כבר הצביע עליה כאשר הוא עמד כאן ונאם. הוא אמר: אנחנו מקווים שמערכת הפיקוח והבקרה של משרד החינוך תפעל כך שמשעה שהחוק ייושם, אכן הוא ייושם כהלכה. ואני רוצה לומר לכם – ולא רק בקשר לחוק הזה ולא רק ביחס לרפורמה הזאת – מערכות הפיקוח והבקרה של משרד החינוך לא קיימות הלכה למעשה. לא קיימות. וזו באמת בעיה כבדה, נרחבת, קשה, שבוודאי שיש לה משמעויות והשלכות על הרפורמה שבה אנחנו עוסקים כאן, אבל יש לה השלכות כמעט על כל הפעילות של מערכת החינוך – ובמיוחד פעילויות שהן מופרטות על ידי מערכת החינוך ואף אחד לא מפקח על אופן פעילותן. באנקדוטה אני אספר לך, אדוני, שכאשר אנחנו מדברים על החינוך לילדים חולים – ולי באמת היו הזכות והכבוד להרחיב אותו ממה שהוא היה בעבר – יש המון תלונות, גברתי השרה, על האופן שבו חוק ילדים חולים מיושם: ילדים שלא מקבלים את מה שמגיע להם ועוד כהנה וכהנה. אנחנו פונים למשרד החינוך ואומרים למשרד החינוך: מה קורה פה, אתם מפקחים? אז מה הם אומרים? אנחנו מחכים לדיווח של הארגון שעושה את הפעולה הזאת, של זכיין, סליחה, של הזכיין שעושה. אתם מקבלים דיווח ממנו? זאת אומרת, הוא צריך להגיד לכם מה קרה ואיך? אין לכם מערכות פיקוח והערכה עצמאיות? אין. אין. שוב אני אומר, אלה אחת מהרעות החולות שמאפיינת את דפוסי פעילותו של משרד החינוך. פיקוח ובקרה ממש כושלים, עד כדי כך שהם כמעט ולא קיימים, אדוני היושב-ראש. דבר נוסף שאני רוצה לומר ביחס ליעקב מרגי – באמת הוא איש שאני מאוד מאוד מעריך פועלו; נמרץ, איש עדין, יודע את עבודתו. ועדיין, אנחנו חלוקים באופן מאוד מאוד עמוק בעניין הזה, ומן הסתם גם בעניינים אחרים. חבר הכנסת יעקב מרגי הביא לפתחה של הכנסת הצעת חוק שלו, שנקראת חוק השילוב. הצעת חוק מופלאה, דבר דבור על אופניו, הצעת חוק שבאמת ובתמים, גברתי השרה, מבטיחה שילוב. נאמר עוד שהצעת החוק הזו נעשתה בסיועם של ארגונים חברתיים שהיום מתנגדים לרפורמה, ואם תשאלו אותם ותאמרו להם, תגידו: מה בין הרפורמה המוצעת לבין החוק של יעקב מרגי? הם יאמרו לכם: שמיים וארץ. שמיים וארץ. וחברי מרגי ביקש לעשות הצמדה, למזג, להטמיע את החוק שלו בתוך החוק של הממשלה, כלומר, הוא מוכן בסופו של דבר לעשות התאמות מלאות לחוק של הממשלה. זאת אומרת שהוא מוכן שהחוק שלו ייבלע, ייכחד, ייעלם, בתוך החוק של הממשלה. בוועדה שבה נדרשנו להצביע על ההצמדה, הצבעתי נגד. אמרתי לו: יעקב, אני מצביע נגד בגלל סיבה מאוד מאוד פשוטה: כי חוק השילוב שלך הוא חוק מופלא; כי חוק השילוב שלך הוא חוק טוב; כי חוק השילוב שלך אכן ובתמים מעניק או נותן מענה לילדים עם הצרכים המיוחדים תחת הכותר הנכון וגם המתאים מבחינה פדגוגית ומבחינות אחרות, ובעצם הוא משקף את האתוס של שילוב, של שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בבתי הספר, בבתי ספר רגילים. בכל אופן, הוחלט על ההצמדה, או התקיימה ההצבעה והחוק של חברי יעקב מרגי הוצמד, לצערי, כי אני חושב שהוא חוק טוב, והוא זה שבסופו של יום היה צריך לבוא לפתחה של ועדת החינוך ועליו היינו צריכים לדון ואותו היינו צריכים לקבל. אין קשר בין שני החוקים הללו, אין קשר. הדברים פשוט שונים לחלוטין. במיוחד גם ציינתי בפניכם שהארגונים החברתיים – בעיקר בפעילות או בשיתוף פעולה עם ארגון "בזכות", וציינתי לפני כן את שמה של אביבית אהרונוף שהיו לה יד ורגל, בואו נאמר, ויותר מכך, בניסוחו של חוק השילוב של יעקב מרגי. היא היום, כמו ארגונים חברתיים אחרים, מתנגדת בתוקף וטוענת שהחוק שהובא פה לפתחכם הוא חוק רע, הוא חוק שיפגע בילדים עם צרכים מיוחדים. אז בואו נדבר, אם כן, קצת על מה היה האידיאל ומהי המציאות. בואו נדבר, אם כן, על הפער בין הרצוי לבין המצוי. ומהו, אם כן, הרצוי? חלקכם, מן הסתם, שמע על ועדת דורנר, השופטת בדימוס של בית המשפט העליון. השופטת בדימוס של בית המשפט העליון ישבה על המדוכה בסוגיה הזאת של החינוך המיוחד. עבדו לילות כימים והגישו דוח. והינה המלצותיו המרכזיות; המלצותיו העיקריות. קודם הדוח הזה הלך עם האתוס של השילוב, שזו באמת תובנה, תפיסה, השקפת עולם פדגוגית שיש לה אחיזה במערכות חינוך במדינות רבות. בעצם מה היא אומרת? מה אומר השילוב? תשמעו. אם אנחנו נהיה כנים, גברתי השרה, לכל אחד מאיתנו יש איזשהו סוג של מגבלה, נכון? סוג. אולי הסבלנות שלך פוקעת מהר – זו גם מגבלה, את יודעת, נניח, סתם – או אחר הוא מהיר חמה או השני הוא קצת צריך ריטלין – את יודעת, דברים כאלה – והשני לא תופס מהר והרביעי תופס יותר מדי מהר. את יודעת, אנחנו חיים. בתפיסה פילוסופית-פדגוגית שאנחנו אומרים – אנחנו אף פעם לא מדברים על הילדים עם מוגבלויות כמו שאנחנו אומרים על האחרות ומיהו האחר. בעיניו של הזולת את אחרת, גברתי, ואני אחר בעינייך, וכדומה, הכול בסדר. זאת אומרת, באים עם תפיסה כזאת פדגוגית-פילוסופית שאומרת: הי, תראו, בואו נלך על האתוס הזה של השילוב, ניצור כיתות הטרוגניות, ננסה עד כמה שאפשר, למעט במקרים חריגים, למקם את התלמידים באותה סביבה לימודית. יפה. כיתות הטרוגניות, למעט במקרים חריגים. גברתי השרה, אני רואה שאת מנידה את ראשך בהסתייגות משהו, אבל למעט במקרים חריגים, הבה ונשלב את הילדים. ואפילו, אתם יודעים מה? יש בזה גם איזושהי תועלת לילד במירכאות שהוא "חסר מוגבלויות", כי הוא לומד לחיות עם אנשים, הוא מפתח רגישויות לזולתו. יש בזה איזשהו ערך אנושי בסיסי, שאנחנו פשוט לא נתייג את הילדים ונמקם אותם זה עם זה, זאת עם זאת, יחדיו. זה, אם כן, האתוס הזה של השילוב: משלבים. לא מפרידים, משלבים. זה אתוס הומני, זה אתוס שיש לו חשיבות ותועלת פדגוגית. זה אתוס טוב. את מסתייגת, גברתי. סופה לנדבר (שרת הקליטה, העלייה והתפוצות): – – – אני לא חושבת שחינוך מיוחד צריך לשלב בחינוך רגיל. ככה אני חושבת, זה תפיסה שלי. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, ברור. תראי מה זה. אנחנו בפרלמנט, אנחנו חיים על מחלוקות, את יודעת. נכון, כאילו אם היינו כולם חושבים אותו דבר, אז המקום הזה היה מאוד מאוד משמים ומשעמם. נכון, גברתי? אז בוודאי. אני מקבל את העובדה שיש בינינו חילוקי דעות. אבל בכל אופן אני רק אומר לך, גברתי השרה, שהאתוס שהוא מאוד רווח בעולם החינוך, הייתי מכנה זאת כך, ובאמת בעולם – לכן אני אומר בעולם החינוך – הבה ונשלב ולא נפריד. כפי שאמרתי, זה נתפס כדבר בעל ערך פדגוגי ובעל ערך הומני מאוד מאוד גדול. ועדת דורנר פעלה לאור האתוס הזה כשהדגישה את החשיבות של השילוב, וועדת דורנר גם, כדי לבטל את, אם תרצו, היסוד או ההיבט הדכאני של ועדות ההשמה ההיסטוריות, הציעה להקים ועדת זכאות. דרך אגב, ועדת זכאות אכן קיימת בתוך החוק. בתוך הרפורמה הקיימת. תפקיד ועדת הזכאות, חברות וחברי כנסת יקרים, הוא לקבוע באופן עקרוני את זכאותו או היעדר זכאותו של ילד, ילדה, לחינוך מיוחד, זאת אומרת, לסל שירותים שייתן מענה לצרכים הייחודיים או המיוחדים של הילד – ועדת הזכאות. הינה, אני שמח מאוד שאדוני, חברי יעקב מרגי, שב אל הזירה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יש לך עוד 70 דקות. יוסי יונה (המחנה הציוני): יש לי עוד 70 דקות. לא, אבל אני התגעגעתי אליך. אתה רואה, 20 דקות בלעדיך שאנחנו נושאים ונותנים ברפורמה הזו, ופשוט חשבתי שאם אתה תהיה כאן אז אני מן הסתם גם אשמע הערות, קריאות ביניים, ודווקא אני אשמח לקראתן, אדוני. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אם לא הצלחתי לשכנע אותך עד עכשיו, אין סיכוי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אה, אוקיי. אתה יודע מה, אדוני? אתה צודק. אתה יודע, אני פשוט כדי לעדכן אותך, ולו במעט, אדוני, העקרונות המנחים של ועדת דורנר, משעה שאני אפרוס אותם, והתחלתי לפרוס אותם, לומר – אתה עוד זוכר את המשחקים האלה בידיעות אחרונות, בעיתון, הזה שאומר: שווה ודומה, חפש את השונה, חפש את הדומה. אז אנחנו נעשה את המשחק הזה תכף, אתה יודע, של לחפש את הדומה, לחפש את השונה, בין שני המודלים הללו או לפחות ביחס לעקרונות המנחים שלהם. אז ציינתי, אדוני, בתחילת דבריי, בתחילת בעצם ההצגה של ועדת דורנר, את האתוס של השילוב. בעצם אמרנו שזה האתוס שהנחה את דיוני הוועדה והוא היה למעשה גם ההמלצה הראשונה שלה. אחר כך דיברנו על ועדת הזכאות, שלמעשה באה להחליף, באופן כזה או אחר, את ועדת ההשמה. קבעה ועדת הזכאות שלילד מגיע סל שירותים מיוחדים, כן? ואז, הינה בא הצד השלישי או המאפיין השלישי: היא מאפשרת להורים לבחור. וכאן עמד אדוני יושב-ראש ועדת החינוך ואכן דיבר בזכות השינוי המהותי הזה. הוא אמר: הביטו, אם פעם הייתה ועדת השמה שלהורה לא הייתה השפעה משמעותית על הכרעותיה, הרי עכשיו, משעה שוועדת הזכאות קבעה שמגיע לילד או לילדה סל שירותים מיוחד, לאור צרכיו הייחודיים, פונים אל ההורים ואומרים להם: עומדת לכם הזכות לבחור אם ברצונכם שילדכם ילמד במסגרת משלבת, בית ספר משלב – ובמאמר מוסגר, גם בבית הספר הרגיל ישנן כיתות של חינוך מיוחד – או שאתם מעדיפים לשלוח את ילדכם למסגרת נפרדת, למסגרת נפרדת של החינוך המיוחד – שזה יפה, נכון? בחירת הורים. בחירת הורים הפכה להיות מטבע עובר לסוחר – בחירת הורים בחינוך – מטבע עובר לסוחר. דרך אגב, המון רפורמות חינוכיות באו לעולם בשניים-שלושה העשורים האחרונים תחת הסיסמה הזאת: בחירת הורים. אז, ככה, במאמר מוסגר, אדוני היושב-ראש, לעדכן אותך – ללא קשר עם החינוך המיוחד – יש המון רפורמות שמתקיימות במדינות רבות בעולם של בחירת הורים. גם שם אמרו: אנחנו מכבדים את הכרעותיו והעדפותיו של ההורה, של האבא, של האימא, לאן ילכו ילדיהם, וזה למעשה משפר את סיכויי החיים של הילד, וזה מאפשר להורים לבחור את בית הספר על פי האתוס הפדגוגי שלו או האני מאמין הפדגוגי שלו ועוד. מעבר לכך, ברגע שההורים בוחרים את בתי הספר שבהם ילמדו הילדים שלהם, הרי שזה מכניס איזשהו תמריץ למערכת להשתפר. מדוע? כאילו כמו בסופרמרקט. איפה תעשה את הקניות שלך, אדוני היושב-ראש? איפה שהסחורה טובה, איפה שהשירות טוב, נכון? אז אמרו: בואו ניתן גם להורים את הבחירה הזאת של סוגי בתי הספר שהם רוצים, והדבר הזה יתמרץ את בתי הספר להשתפר. אנחנו גם שם גילינו, ואולי באמת קיימת אנלוגיה בין מה שקורה בבחירת הורה בבתי הספר, ללא קשר עם החינוך המיוחד, למה שקורה או למה שצפוי לקרות גם כאשר החוק הזה, אם יעבור – ועדיין יש לי איזו תקוונת קטנה שאולי בסופו של דבר הנאומים כאן בכנסת יצליחו לשכנע, אדוני היושב-ראש, את מאן דהוא, את האנשים החשובים, משרד החינוך ונציגיו, והם יגידו: באמת נמלכנו בדעתנו, לאחר ששמענו את דבריו של יוסי יונה – – – היו"ר חמד עמאר: – – – את מרגי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, כן. לכן – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): איך אמרת לי, כשאמרתי לך שאין סיכוי? אתה צודק. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, בדיוק. הינה, מרגי. אבל תראה מה מרגי עושה ­– הוא הולך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני לא הולך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה פה? אוקיי, אז בסדר. ידידי מרגי, אני מאוד שמח שאתה אכן משתתף בדיון, אף שבאופן צדדי כזה, אבל אתה פה, וזה חשוב לדעת, כי חלק ניכר מדבריי, מטבע הדברים, גם יופנה אליך כיושב-ראש ועדת החינוך. אם כן, אדוני, כפי שאמרתי, קיימת גם איזושהי אנלוגיה בין בחירת ההורים בבתי ספר לבין בחירת ההורים במסגרות שבהן ילדיהם יקבלו את החינוך המיוחד. אנחנו יודעים שבמקרה הזה של בחירת הורים בבתי הספר זה לא הביא לשיפור משמעותי של מערכת החינוך. מה שזה יצר, אדוני היושב-ראש, זה פשוט מערכות נבדלות, זאת אומרת בתי ספר טובים, שבסופו של דבר בחרו את התלמידים במקום שההורים יבחרו את בתי הספר – דווקא נעשתה איזושהי חלוקה של בתי ספר פחות טובים שמעניקים שירותים לבנות ולבני שכבות מוחלשות לבין בתי ספר מאוד טובים שמעניקים שירותים חינוכיים לשכבות יותר אמידות. גם פה – תכף אנחנו נדבר על כך, גברתי השרה, על הסלקציה המעמדית שהרפורמה הזאת הולכת לעשות בתוך מערכת החינוך. אם כן, כדי להזכיר לנו, כמו בשיעור טוב, מה אמרנו עד כה, דיברנו על ועדת דורנר וארבעת האדנים שלה. אמרנו: אתוס השילוב, ועדת זכאות, בחירת הורים, ואמרנו – עוד לא אמרנו – עכשיו אנחנו אומרים: התקציב הולך אחרי הילד. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, מה אומרת ועדת דורנר? היא אומרת: הבחירה של ההורים לא תהיה ריקה מתוכן. הוא לא יצטרך לבחור מתוך אילוץ. הוא יבחר כאשר הוא יודע שהמשאב הדרוש כדי לממן את הצרכים של בנו וביתו הולכים אחריו. זאת אומרת, אם ההורים אומרים: אני רוצה מסגרת משלבת – התקציב ילך; אם הם אומרים: במערכת של חינוך מיוחד נפרד – אז שם, by default, התקציב נמצא. דרך אגב, גברתי השרה, ההבדל מאוד גדול. בחינוך המיוחד, by default, התקציב נמצא, אבל – ואנחנו נדבר על כך – במערכות המשולבות הוא אינו נמצא. אם כן, עד כאן אנחנו מדברים על הרצוי. הרצוי זה ועדת דורנר. פה אני מתעמת עם חברי יעקב מרגי – או מעמת. הרי בתחילת הדיון נאמר בוועדת החינוך שאכן אנחנו פועלים על פי האתוס הזה או, אם תרצו, על פי ההמלצות של ועדת דורנר. לזכותו של יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, ככל שהדיונים נמשכו והתקדמו – ואולי אני לא מצטט את חברי יעקב מרגי באופן מדויק אבל הוא פה ולכן הוא יכול לתקן אותי – בשלב מסוים כבר בדיוני ועדת החינוך הוא אמר: זה לא דורנר. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): נכון. יוסי יונה (המחנה הציוני): נכון. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יותר טוב מדורנר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אהה, יפה. לזה לא ציפיתי. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): דורנר מדברת על חלוקה שוויונית, ולא משנה מה נעשה ולא משנה מה התקציב. יוסי יונה (המחנה הציוני): דורנר מדברת לא על אופן שוויוני. דורנר מדברת על כך שהתקציב הולך אחרי הילד, כלומר הוא לא תקציב שוויוני. אדרבה, הוא ייחודי. אדרבה, הוא מביא בחשבון את הצרכים הייחודיים של כל ילדה וילד. מה זה שוויוני? אדרבה, יש ועדת זכאות. היא באה ואומרת: אדוני, מהן הלקויות שמהן סובל או בהן לוקה ילד כזה או אחר? א', ב', ג', ד', ה', ו' ז' – זה מה שהוא צריך. אז, אוקיי, יתכבד משרד החינוך עם החבילה התקציבית, המעטפת, ויגידו: נמצא במסגרת החינוך המיוחד הנפרד – כפי שאמרתי לפני כן, סביר להניח, עד כמה שניתן לשער, שהתקציב הזה נמצא לזכותו. אוקיי? ואם הוא יבחר ללכת למסגרות שהן מסגרות משלבות, הרי שגם המעטפת הזאת, הסל התקציבי הזה, ילך איתו. אדרבה, אדוני יעקב מרגי, חברי יעקב מרגי, בהגדרה זה לא יכול להיות שוויוני. משעה שאתה אומר שהתקציב ילך אחרי הילד ולכל ילד יש את הצרכים הייחודיים שלו, הרי מיניה וביה שזה לא יהיה שוויוני. מיניה וביה שזה לא יהיה שוויוני. הרי זה ברור שכל ילד וילד הוא עולם ומלואו, ושלכל ילדה וילד יש את הצרכים הייחודיים שלהם. לכן לבוא ולומר שזה יותר טוב מוועדת דורנר – אני לא יודע על מה חברי יעקב מרגי מתבסס באומרו את האמירה הזאת. בהחלט לא. בהחלט לא. אז, אם כן – להיכן נעלמה השרה? היו"ר חמד עמאר: יש שר. יש שר. יוסי יונה (המחנה הציוני): יש שר? היו"ר חמד עמאר: כן, הוא נמצא. יוסי יונה (המחנה הציוני): יש שר. דוד אמסלם (הליכוד): – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הם יצאו, אבל העם איתך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אה, הם יצאו. היו"ר חמד עמאר: אתה מקשיב, וגם אני מקשיב. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. אוקיי. הינה השר ארדן נמצא במליאה – – נחמן שי (המחנה הציוני): העם איתו – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – והדבר מניח את דעתי. אכן יש שר במליאה, ואנחנו נוכל להמשיך לקיים את הדיון. דוד אמסלם (הליכוד): אתה רוצה עוד זמן? – אין בעיה. יש תשע שעות – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מאוד מאוד מעריך, ואני רוצה לומר באופן חד-משמעי – – – היו"ר חמד עמאר: הוא יכול לצרף. יש לו עוד שעה וחצי בבוקר. הוא יכול לצרף אותן. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד באמת, באופן חד-משמעי, לידידי דוד אמסלם, יושב-ראש הקואליציה, שהוא מפגין נדיבות מופלגת – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה? יוסי יונה (המחנה הציוני): נדיבות מופלגת. ידידי יושב-ראש הקואליציה, מפגין נדיבות מופלגת, והוא אף אמר שבמידה שאנחנו נזדקק לעוד זמן, הרי שאין שום מניעה שאנחנו נקבל את הזמן. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה? דוד אמסלם (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני באמת, דודי, תשמע – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מעבר לעשר שעות – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה? דוד אמסלם (הליכוד): אתה רוצה מעבר לעשר השעות? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. זה מה שאמרתי. אנחנו ניוועץ, אדוני יושב-ראש הקואליציה, אנחנו ניוועץ עם חברות וחברי הכנסת. אני אמרתי להם: תראו – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא נשאר לך עם מי. כולם הלכו. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, אבל אתה יודע, זה מה שקורה בדרך כלל. כשאנחנו עושים פיליבסטרים, אנחנו עושים רוטציה. הדבר היותר מדאיג, אדוני היושב-ראש, בעובדה – כפי שאתה מצביע באופן מאוד מדויק – שהכנסת אינה, בלשון המעטה, מלאה, הוא שגם חברי הקואליציה נעלמו מהאולם. האם אתה מניח שהם אולי עושים איזשהם סמינרים פרטיים בחדרים אחרים כדי ללמוד את החוק ואז לבוא עם מלוא הידע והמידע, נאמר כך, כדי להצביע כיאות בעד החוק? דוד אמסלם (הליכוד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני פשוט תוהה. דווקא אני יכול להגיד לך, דודי – עכשיו באמת, אמרת מה שאמרת; חברי הכנסת שלנו, אתה צודק, חלקם לא ישבו בוועדת החינוך ולא ליוו את החוק הזה. לזכותם, הם אמרו, לפני הדיון – לפני הדיון, דודי אמסלם – הם אמרו: יוסי, אנחנו מבקשים, תן לנו תקציר מנהלים על הנקודות המרכזיות של החוק הזה, מגבלותיו וכשליו, כדי שכאשר נעלה לדבר אכן נוכל לעשות זאת. אני תוהה אם אתם עושים את אותו דבר מהצד השני? אם לכם יש איזשהו עדכון של חברות וחברי הכנסת מהקואליציה על מהותו של החוק, טבעו, אופיו, סעיפיו, ולמה לדעתכם הוא כל כך טוב? אני מניח שהדבר הזה לא נעשה, ואני מניח שחברי וחברות הקואליציה אינם יושבים בחדרים אפופי עשן ולומדים באופן דקדקני את סעיפיו של החוק כדי לבוא לכאן עם מלוא האינפורמציה והמידע ולהצביע בעדו. נכון? זו הנחה די סבירה. בכל אופן, עד כה דיברנו, אדוני היושב-ראש, על הרצוי. עכשיו בוא נדבר קצת על המצוי, שבאופן כזה או אחר כבר רמזתי עליו. ראשון המאפיינים, או אחד המאפיינים, אם תרצה – את אחת מהבעיות המבניות של הרפורמה הזאת, אני מניח תחת הכותר: סלקציה מעמדית. אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, דיברנו לפני כן על העניין של בחירת בתי ספר ואיך בבחירת בתי הספר קיימת סלקציה מעמדית. כאילו אמרו: ההורים יבחרו את בתי הספר שמתאימים להם על פי האתוס הפדגוגי. אנחנו מגלים בהמון מחקרים בעולם, שבחירת הורים בסופו של דבר הפכה את טיבעה והפכה להיות שבתי הספר הם אלה שבוחרים את התלמידים, במקום שהתלמידים יבחרו את בתי הספר. אנחנו נדבר פה על האנלוגיה המלאה במקרה של החינוך המיוחד. בואו נחשוב על הורים לילד בחינוך המיוחד. אם הוא יודע, יש לו מצד אחד שתי אפשרויות, כמו שהציג את זה חברי יעקב מרגי: הוא יכול לבחור לשלוח את ילדו למסגרת נפרדת או הוא יכול לשלוח את ילדו למסגרת משלבת. מה הוא יעשה? הרי אמרנו לפני כן שיש את האתוס של השילוב. זאת אומרת, באופן אינטואיטיבי, באופן שמשקף את האינטרסים של הילדה ושל הילד, ההורה – למעט במקרים חריגים – לאן ירצה לשלוח את הילד שלו? למסגרת משלבת. אך טבעי הוא הדבר. דיברנו רבות על האתוס של השילוב. מדוע הורה יעדיף לעשות זאת? כי במסגרת משלבת הוא נמצא עם ילדים רגילים, וטוב שכך יהיה. אז אם כן, האינטואיציה שלו, או הרצון הבסיסי שלו, הראשוני שלו, הוא לשלוח את ילדו למערכת משלבת. אבל – יושב כאן איתנו או עומד או מתהלך כאן מנהל בית הספר לשעבר. אדוני היושב-ראש, אם הוא יודע, אה, יופי – אני אשמח, אדוני מאיר כהן, ממלא מקום יושב-ראש הכנסת, עכשיו אנחנו נוכל לעשות את הדיון אף יותר דיאלוגי ולו בגלל שאדוני היה מנהל בית ספר ומכיר את הדברים הללו מבפנים. אז ככה שאתה מוזמן להעיר – – – היו"ר מאיר כהן: להשתתף? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, להשתתף בדיון ולבקש הבהרות פה ושם. צריך גם לציין שחברי מאיר כהן השתתף בחלק ניכר מהמפגשים שהתקיימו בוועדת החינוך שעסקו ברפורמה הזאת של החוק המיוחד. אז אני חוזר אדוני, תזכורת קצרה, על הדברים שאתה כבר יודע ויודע היטב. אמרנו שעומדות בפני ההורה עכשיו שתי אפשרויות, היפותטית. ברור שבסופו של דבר זה לא יהיה היפותטי; זה מאוד מאוד מעשי; דילמה מאוד מאוד משמעותית, מאוד רצינית. עומדת בפני ההורים הדילמה או הבחירה לשלוח את הילד למסגרת משלבת או לשלוח אותו למסגרת של החינוך המיוחד. אדוני היושב-ראש, אם הוא יודע שבעצם השירותים שניתנים לילדו, ובכלל לילדים, בחינוך המיוחד, הנפרד, יהיו יחסית טובים יותר, מלאים יותר, עשירים יותר משירותי החינוך המיוחד בכיתה משלבת, אם תרצו, מה הוא יעשה? למרות שבאינטואיציה הראשונה שלו, ואתה בטח יכול להעיד על זה, ההורה בדרך כלל יעדיף לבחור שהילד שלו יהיה במסגרת משלבת, נכון? אין תיוגים, ילדים רגילים. איך אומרים, הורה מן היישוב, זו תהיה האינטואיציה הראשונה שלו וזו תהיה השאיפה שלו. אבל אם הוא ידע שבמסגרת של החינוך המיוחד הנפרד הוא יקבל שירותים טובים יותר ושם הוא יקבל מענה טוב יותר, הולם יותר, מתאים יותר לצרכים הייחודיים שלו, מה הוא יעשה? אה, הוא עדיין לא ייעשה. עדיין יש עוד שיקול שיכול להטות את החלטתו, אדוני היושב-ראש, לכאן או לכאן. מהו השיקול שיכול להטות את החלטתו לכאן או לכאן? דיברנו על כך, כסף. משאב. אם הוא יבוא ויאמר, תשמעו, נכון שהמסגרות הנפרדות של החינוך הרגיל אינן מעניקות מענה מתאים לילד שלי, אבל בגלל שאני באמת מעלה על נס את חשיבותו של השילוב ורוצה בשילוב, אני מוכן לדחוף את ידי לכיסי ולממן את החסר. אנחנו מכירים את זה? מכירים את זה. תופעה מאוד מאוד רווחת. אני אדחוף את ידי לכיסי ואממן את החסר. זאת אומרת, אנחנו מדברים על אדם שהאגורה מצויה בכיסו. אנחנו לא מדברים על כל אדם, נכון? על אלה שיש להם. ואם אנחנו מדברים על הורה שהאגורה אינה מצויה בכיסו, לא אמיד במיוחד. הוא אומר: רגע, אני רוצה משולב, אבל במשולב הילד שלי לא יקבל את כל השירותים הנדרשים לו. אז מה עליי לעשות? אני לא יכול להשלים את החסר מכיסי. מה הוא יעשה? מה הוא יעשה? אפילו הכנסת הריקה יכולה לענות על כך, אדוני היושב-ראש. כנסת ריקה, תגידי, מה את היית עושה? היו"ר מאיר כהן: ותצא בת-קול משמיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): ותצא בת-קול משמיים, מהכנסת הריקה, ותאמר את הדברים הבאים: גם אני, כנסת ריקה, נעדרת כל היגיון ותודעה, אבחר לשלוח את ילדי למסגרת הנפרדת. תודה, כנסת, שמענו את דברייך. הכנסת הריקה אמרה את דברה באופן חד-משמעי. לא, באמת, הרי הדברים האלה, אתה יודע, הם כל כך ברורים מאליהם, שגם כנסת ריקה יכולה להביע את דעתה בעניין הזה והיא לא תחלוק עלינו. למעט מספר של חברי כנסת נאמנים, כמו חברתי כאן קסניה סבטלובה, שיושבת, מקשיבה לשידור באינטרנט של הדיון פה, ואדוני השר ארדן. אז אם כן, הכנסת הריקה גם תגיד בסיטואציות שכאלה, שהיא שתעדיף לשלוח את בנה ואת בתה, למערכת נפרדת, משום שיש שם את כל המעטפת. את המבנים, את השירותים. אז אם כן, במה אנחנו צופים כאן, אדוני היושב-ראש? סלקציה מעמדית. הסלקציה המעמדית של המערכת היא לא רעה; המערכת אינה זדונית, היא עובדת. אני, כמישהו שבא מהתחום של פילוסופיה, מהתחום של סוציולוגיה, אני אומר, אדוני היושב-ראש, חברי איל בן ראובן: אתה רוצה להיות חוקר רציני, תשתמש בהיפותזה של הקונספירציה כמוצא אחרון. לא צריך, כלומר, המערכות יכולות להיות רעות בלי שתהיינה זדוניות. אני לא יודע, אנשים – אתה מוכן לשמוע, אדוני היושב-ראש, משהו על ההבדל בין רוע לזדון? היו"ר מאיר כהן: כן. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, מוכן לשמוע. פנינה, אני הולך לספר איזושהי הבחנה פילוסופית בין רוע לזדון. ההבחנה הפילוסופית בין רוע לזדון היא כדלקמן: תארו לכם, ידידי מאיר כהן ואני הולכים למסעדה. היו"ר מאיר כהן: הלכנו לכמה מסעדות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אכן, בעבר הלכנו לכמה מסעדות, ומי ייתן ואנחנו נשחזר את החוויה הטובה הזאת. ואז, אנחנו יושבים לנו, סועדים את עצמנו באופן מיטבי, ואז, כשאנחנו מסיימים את הארוחה, מאיר ידידי הולך לשירותים. לא כמו אלה שהולכים לשירותים כדי לא לשלם, אתם מכירים את אלה – אופס, צריך ללכת לשירותים? לא, הוא באמת הלך לשירותים. בעודו הולך לשירותים, מגישים לנו את המנה האחרונה. המנה האחרונה מופלאה. אני מסיים את המנה שלי, לוטש את עיני במנה האחרונה שלך ואוכל אותה. במקרה הזה, חברי איל בן ראובן, הייתי אגואיסט, הייתי רעב, רציתי את העוגה שלו ואכלתי אותה – אז זה רוע. למה, כי אתה לא מתחשב. עכשיו, תחשוב על מקרה נוסף, אותו מקרה, רק ההבדל הוא יחיד. אותו דבר, מה ההבדל? אני כבר באמת שבע, רווי, לא יכול להכניס לפי ולו קמצוץ של אוכל, והעוגה שלו עומדת שם – עוגה, נגיד שזו המנה האחרונה – ואני לוקח את העוגה, זורק אותה לפח. זה זדון. למה? כי אני נהנה מלא לעשות לו טוב. במקרה הראשון, כולה אני רוצה לעשות טוב לעצמי, אגואיסט. כולנו, יש לנו קצת – אנחנו מתנהלים ופה ושם ברוע. במקרה השני זו כבר פעולה זדונית, כי אנחנו כבר לא רוצים שהוא ייהנה, אתה מבין, שהוא המושא – – – היו"ר מאיר כהן: – – – פילוסוף פולני – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): רוע פולני, אני לא יודע. אתה מבין? יכול להיות, כן. אבל זו תובנה מעניינת בכל אופן, והינה, אנחנו נהנים ממנה מן ההפקר. אולי נשתף אתכם בעוד מבחר תובנות, שאולי תחלקו עליהן. אבל נחזור לעניין שלנו. אז כפי שאמרתי, הסלקציה המעמדית, אדוני היושב-ראש לא חייבת להיות משום שמישהו רוצה לפגוע בך. אולי אין לו מספיק כסף. איך אמר יעקב מרגי לפני כן, תראו, למדינה יש סדרי עדיפויות. אני אהבתי את הכנות הזאת. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אמרתי: עומדת לה הזכות לנהל את המשאבים שלה בצורה אחראית. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה מאוד. יפה מאוד. אני מאוד שמח על הדברים שאמרת, למרות שהם לא משנים כהוא זה את המהות. למה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא, זה די מהותי. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני אתן פרשנות שלי כדי להראות למה יכול להיות – בגלל שאני מכבד אותך, אדוני – יכול להיות שאתה צודק, אז אנחנו בדיאלוג. כשאתה אומר את זה, שעומדת לה הזכות, מה זאת אומרת שעומדת לה הזכות? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): הזכות והחובה. יוסי יונה (המחנה הציוני): הזכות והחובה. יש לה סכום מסוים של כסף, היא יכולה לומר: אני רוצה לסלול כבישים, אדוני, לא הכול לחינוך מיוחד. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): בתוך החינוך המיוחד נכון להיום היה בזבוז משאבים לא מפוקח. הילד עם הצרכים לא בהכרח קיבל – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני, חברי הטוב מרגי, בהיעדרך אני התייחסתי לנקודה הזאת של המפוקח והלא-מפוקח, ואני שמח שהעלית אותה. אני באמת שותף לדיונים רבים בוועדת החינוך בהנהגתך, ואני רוצה להזכיר לך את הכישלון המהדהד והמתמשך של מערכת החינוך ביכולתה לקיים פיקוח ובקרה. האם אנחנו צריכים להזכיר פה, אדוני, את חוק ילדים חולים? אתה באמת מאמין, חברי יעקב מרגי, שמערכת החינוך בנויה, ערוכה ומוכנה ליצור מערכת של פיקוח ובקרה אפקטיביים על החינוך המיוחד? האם יש לך איזשהן דוגמאות מהעבר שמראות שאכן מערכת החינוך מוכנה לעשות את הדברים הללו? אדוני, כפי שגם חברי כאן מאיר כהן יודע וכפי שאני יודע, אחד מהכשלים המאוד-מאוד מרכזיים של מערכת החינוך, חברי יעקב מרגי, במיוחד במקומות שבהם היא מפריטה את עצמה לדעת, היא לא מקיימת מערכות של פיקוח ובקרה. האם אתה חולק עליי בתחום הזה, אדוני? האם אתה יודע היטב מה קורה בחוק ילדים חולים? כשביקשנו ממשרד החינוך להגיד לנו מה קורה שם, הם אמרו לנו: עדיין לא קיבלנו דוח מהזכיין. מאיר, חברי, אדוני היושב-ראש, הם לא קיבלו דוח מהזכיין. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יוסי, ברשותך, אתה עושה עוול. זה לא בדיוק המצב. הילדים החולים מטופלים בצורה הכי מיטבית על ידי מדינת ישראל ומערכת החינוך. נכון, יש הורים שהציפיות שלהם מהמערכת שונות ממה שהמערכת הציבה לעצמה. עם כל הכבוד, אי-אפשר לבוא ולשחרר – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני, בעניין הזה אני – אתה יודע מה, אני לא יודע מה לומר, אם אני חלוק עליך יותר בעניין של ילדים חולים או בעניין של הרפורמה בחינוך המיוחד. ופרסנו את טענותינו לפניך, אדוני, לא פעם ולא פעמיים, שבמקרים הללו, ילדי קצה, ילדים שנזקקים לאהבה, לתמיכה, להנחיה המקצועית הטובה ביותר, מופקרים לזכיינים פרטיים. אם אנחנו מדברים על עוול, זו אחת מהעוולות הכי גדולות. במקום שמשרד החינוך יאמץ, או יעסיק את האנשים הללו, עובדי היל"ה, המורים שמעניקים את השירות לילדים חולים, שיהיו חלק אינטגרלי מהמערכת, ויסיימו אחת ולתמיד את החרפה הזאת של מורה קבלן במערכת החינוך, במיוחד אלה שמעניקים שירותים, אדוני היושב-ראש, לתלמידי קצה – האם יש עוול גדול יותר מזה? מורה שמועסקת שעתית, מחשבים לה את הדלק, כמה היא נסעה וכמה היא לא נסעה, והיא מתרוצצת מיישוב אחד לרעהו שעות ארוכות, ובסוף אומרים לה: סליחה, גברתי, אין לך מצפון? למה את לא רוצה לתת שירות לילד ההוא? אז היא אומרת: אבל לא נותנים לי הוצאות דלק. אנחנו שומעים מקרים מזעזעים, אדוני. אתה יודע שזו אחת מהעוולות הכי גדולות. ואתה יודע מה, יעקב מרגי, אם אתה היית שר החינוך, חבר הכנסת יעקב מרגי, אתה היית מלאים את כל התוכניות הללו, ואני אומר את זה לזכותך. אתה היית מלאים אותן, את התוכניות האלה. היית אומר: זה תפקידה של מערכת החינוך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): הפרטה זה דיון אחר. לבוא ולומר שהילדים לא מקבלים זה גם דיון אחר. יוסי יונה (המחנה הציוני): הא בהא תליא, אדוני. הא בהא תליא. איפה הם לא מקבלים? במקרים הללו של ילדים חולים ותלמידי היל"ה זו הפרטה הלכה למעשה. על מה אנחנו מדברים, אדוני, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת? אז אם כן, סלקציה מעמדית היא מאוד מאוד רעה: בסלקציה המעמדית ייאלצו הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לשלוח את ילדיהם למערכות החינוך הנפרדות בעוד להורים אמידים תהיה הפריבילגיה להשאיר – או לשלוח אותם לבתי ספר משולבים, משום ששם הם יכולים להשלים את החסר. וגם פה, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת יודע איזה מאבקים גדולים גם אתה מנהל – ואנחנו, מאיר כהן ואני, שהוא גם חבר ועדת החינוך, שותפים לך במאבקים הללו – על כך שאין דין ואין דיין בכניסתו של כסף פרטי לתוך מערכת החינוך, דבר שפוגע באופן אנוש בעיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך. אתה יודע את העוולות הללו ועד כמה אנחנו מנסים אפילו להביא לפיקוח, הינה, בפיקוח ובקרה על תשלומי הורים משרד החינוך עומד על הרגליים האחוריות ואומר: לא יקום ולא יהיה. לא יקום ולא יהיה. לא יהיה פיקוח. לא יהיה פיקוח מצידו של משרד החינוך. אנחנו משחרים לפתחו של השר, ואומרים לו: לפחות פיקוח. אז אנחנו יודעים שגם בתחום הזה של החינוך המיוחד, כאשר אין פיקוח על כניסתו של כסף פרטי למערכת, הורים שיש להם אולי בסופו של דבר יצליחו לתת מענה לצרכים הייחודיים של ילדיהם. והלאה, הלאה, לבעיות מבניות נוספות של החוק הזה. בואו נדבר קצת על התקציב הסטטיסטי. התקציב הסטטיסטי החביב, שבעצם מוענק לבתי הספר ללא קשר עם בחינה מוקדמת או אבחון מוקדם של צרכים מיוחדים, רק על פי איזשהו תחשיב שאומר: אחוז כזה של תלמידים זכאים לחינוך מיוחד, ללא קשר אפילו לוועדת הזכאות, אדוני. אתה מכיר את זה, נכון? היית מנהל בית ספר. קיבלת את התקציב הסטטיסטי? הוא עומד על כמה, 5.4%? היו"ר מאיר כהן: כן. יוסי יונה (המחנה הציוני): התקציב הסטטיסטי, איל בן ראובן ביקש לדעת פרטים לגבי הסיפור הזה. מבקר המדינה קובע באופן חד-משמעי שהשיעור הזה אינו משקף את מספרם של ילדים בבתי הספר לחינוך מיוחד. מבקר המדינה קובע: 8%. עכשיו תראו, זו חריגה. מ-5.4 ל-8%, מה זה, שליש כמעט? כן. איל בן ראובן, שליש. כלומר תקציב שמוענק, התקציב הסטטיסטי הוא פחות בשליש ממה שדרוש. אוקיי? ואלה ילדים שלא עברו דרך ועדת הזכאות. ועדת הזכאות מאבחנת ילדים בעלי לקויות חמורות ותפקוד מאוד מאוד נמוך. אלה שתי קטגוריות שונות של החינוך המיוחד, לאלה מכם שעקבו אחרי הדיונים, וכאן ודאי חברי מאיר כהן שותף לדיונים הללו. אלה שתי קטגוריות שונות. אז עכשיו יש לנו – אני רוצה לומר באופן חד-משמעי – תקצוב חסר גם של אלה שזכאים על פי ועדת הזכאות. זאת אומרת – איל, אני אומר לך באחריות – שעדיין, סל השירותים שהילדים האלה יקבלו, גם אלה שבחרו בבית הספר המשולב שוועדת הזכאות קבעה שהם זכאים, יהיה פחות מלאלה שנמצאים במערכת החינוך המיוחד. חברי יעקב מרגי, כאשר דיבר מעל הפודיום, הזכיר חלק מהדברים הללו, כמו יום לימודים ארוך. יעקב, מה עוד ציינת? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): שנת לימודים והזנה. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. בתחומים האלה חברי – זה באמת מעיד על כנותו – בהקשר הזה של שנת לימודים והזנה – – – קארין אלהרר (יש עתיד): יוסי, מתי אתה יורד? יוסי יונה (המחנה הציוני): תראי מה יש לנו פה, איזה יופי. זה כבר המון זמן מוצב בכנסת. קארין אלהרר (יש עתיד): נראה לי תקצר. יש לי שיחה איתך, צפופה. יוסי יונה (המחנה הציוני): יש לך שיחה איתי? צפופה? אוקיי. שמעת, השר ארדן? היו"ר מאיר כהן: – – – קארין שאלה. יוסי יונה (המחנה הציוני): קארין אלהרר שאלה אותי. אה, אוקיי, על פי התקנון של הכנסת – – היו"ר מאיר כהן: יועצים לא מדברים – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – יועצים לא מדברים עם חבר כנסת שעומד על הפודיום. קארין אלהרר (יש עתיד): לא, אני הייתי היועצת. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, אבל קארין אלהרר, כפי שכולם יודעים, חברת כנסת חרוצה ונמרצת, והיא זו שניהלה איתי דיאלוג קצר. אוקיי. אז אם כן, נגענו בתקציב. אמרנו שיש שתי קטגוריות: אחת של ועדת הזכאות, אלה שלאחר שנקבעה זכאותם בחרו להיות במסגרות המשלבות, והרי עדיין הם יעמדו בתת-תקציב בהשוואה לילדים שהם במסגרות נפרדות, זה אחד. אתה יודע, אדוני, תחשוב על מצב שהוא מאוד מאוד, אתה יודע, עוד פעם, מובן מאליו. אם מבקר המדינה בא ואומר: שיעור התלמידים הזקוקים לחינוך מיוחד עומד על 8%, והתקצוב הסטטיסטי הוא 5.4%, צריך פרשנות רש"י בשביל זה? נגיד שאתה בתת-חסר של תקצוב של כ-30%, עכשיו תבוא ותגיד לי איך הילדים הללו, שנמצאים בתוך מערכת החינוך המשולבת, כלומר משולבים, ויש בוועדה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ציין ביושר את התוספת של 300 ומשהו מיליון ש"ח. יוסי יונה (המחנה הציוני): ועדיין. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): את זה לפחות תציין. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה. הינה, לכן, יעקב, מההתחלה אמרתי שנחו לי שתהיה כאן, כי הדיאלוג בינינו – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני יודע למה זה טוב, זה ממלא לך את השעה וחצי. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. בהתחלה אמרו לי שלוש שעות – כאילו הפילו עליי גזרה של עוד שעה וחצי בהתחלה, אתה מבין? ככה שאין חשש. אנחנו אמונים על הדיבור הממושך, נכון, מאיר? אז שוב, אז אדוני, יעקב מרגי בא ואמר: כן, אבל יש תוספת. אבל עדיין – האם עכשיו אתה מוכן להשלים, אדוני, את המשפט, ולומר: אכן ישנה תוספת כך וכך, אבל עדיין התוספת כך וכך אינה עולה בקנה אחד עם הצרכים? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא נכון. יוסי יונה (המחנה הציוני) אה, אתה אומר: לא נכון. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אומר לך: החוק מפנה – במידה שלמנהל בית הספר הסל המוסדי לא יספיק, יש לו סל מחוזי. למה לומר דברים? רבותיי, היו אצלי דיונים. היה מענה לכל שאלה, נקודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני עדיין אומר לך, אדוני, האם אתה יכול – אני עכשיו שואל אותך, אדוני, יעקב מרגי, אתה יכול לעמוד כאן, ולומר בבטחה שהכסף הזה, שהוסף, שאתה אומר שהוסף, אתה יכול לומר בבטחה שזה מפצה על הפער בין 5.4% לבין 8%? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני יכול לומר לך שכל ילד יקבל את החליפה שמתאימה לו. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, לא, לא, אדוני, השאלה שלי הייתה אחרת. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אתה תשאל איך שאתה רוצה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, זכותך להשיב כמו שאתה רוצה, אבל כל מה שאני רוצה הוא שזה יירשם ברקורד, ואני שאלתי ואתה ענית. אז ככה כדי שנהיה ברורים, מה אני שאלתי ומה אתה ענית. אני שאלתי את השאלה המאוד-פשוטה: האם אתה יכול לומר בבטחה שהתוספת של הכסף ממשרד החינוך מפצה על הפער בין 5.4% לבין 8%? שאלה פשוטה. אתה אומר לי באמירה סיבובית: אני יכול להבטיח לך שכל ילד, משעה שייקבעו הצרכים שלו, יקבל. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): הרי סיכמנו שאני לא אשכנע אותך. כי העובדות לא יבלבלו אותך. אבל המונח סל סטטיסטי הוא סטטיסטי. אומר לך: התחייבות של שר החינוך ושל המתקצב שלו שאומר במפורש שכל ילד שקיבל חליפה וסל טיפולים, יקבל אותו במלואו. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני חוזר ושואל אותך את השאלה, ואתה לא משיב לי על השאלה, אדוני. השאלה היא אם יש מחויבות של משרד החינוך לעמוד ביעד הסטטיסטי של 8%. אתה אומר שכל ילד מקבל במלואו. אני אשמח מאוד אם היית אומר שזה הולם, שזה מתאים בדיוק לטענה הזאת, שזה סוגר את הפער הסטטיסטי. ואז אני אומר – אוקיי, יופי, יש לנו מענה חד-משמעי מאדוני יושב-ראש ועדת החינוך, ואז לימים, כשיבוא הכסף, אנחנו נבדוק. הרי אני מניח שאנחנו נלַווה, בהנחה שהחוק הזה עובר – עובר, אתה חושב, אדוני היושב-ראש? בהנחה שהחוק הזה עובר, אנחנו עוד נלווה את החוק הזה. וכפי שגם אתה, אדוני, אמרת לפני כן, יעקב מרגי, ובכל זאת אמרת שיש פערים ברורים שנוגעים לשנת הלימודים ולהזנה – לפחות לגבי הדברים הללו נאמרה פה אמירה ברורה: כן, יהיה פער. דבר נוסף תחת הכותר שאני מכנה אותו פזיזות. למה אני מתכוון בפזיזות? זה מתקשר גם לדברים שאמרתי בתחילת הדברים. למה אני מתכוון? כאשר אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על האתוס של השילוב, ואתה כאן כמי שהוא בעל ניסיון של 30 שנה, היית מנהל בית ספר. היו"ר מאיר כהן: הייתי במערכת החינוך. 30 שנה. נכון, 30 שנה. ללא – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כולל מורה ומנהל בית ספר. כשאנחנו מדברים על האתוס של החינוך, וכאשר דיברתי בתחילת דבריי על כך שהערך המאוד-גדול של השילוב כערך פדגוגי – אתה יודע להעיד עליו, יש בו אפילו ערך הומני, שאתה שם את כל הילדים יחד – כיתות הטרוגניות זה לא פשוט ללמד, נכון? אז באה הסתדרות המורים, יפה בן דויד, ואומרת: חבר'ה, אם אתם רציניים, אם אתם רציניים ואתם רוצים לממש את האתוס הזה של השילוב, תבינו, כל מורה ומורה צריך שתהיה לו אוריינטציה שילובית. זה מה שהיא אמרה בוועדת החינוך. כל מורה ומורה, או לפחות, אם לא כל מורה ומורה, שתהיה הכשרה מאוד מאוד משמעתית לאנשים במערכת החינוך כיצד להתמודד עם האתגר הזה של השילוב. שמעתם כאן את דבריה של השרה, שרת הקליטה, בתחילת הדיון. היא אמרה שקודם כול, היא לא מתלהבת מהעניין של השילוב. והיא אמרה גם, אני חושב, אם הקשבתי טוב, שזה קשה ללמד בכיתה הטרוגנית. זה קשה, נכון? אלה אנשים שיש להם צרכים מיוחדים. ואתה יודע את זה, נכון, אדוני היושב-ראש? זה קשה. אחת מהבעיות שאנחנו נוכחים בהן – שוב, אם במישרין, בעיות שקשורות במישרין לרפורמה של החינוך המיוחד או בעיות שאינן קשורות במישרין לרפורמה של החינוך המיוחד – אפילו פערי הישגים, פערים ביכולת למידה מקשים על מורים ומקשים על מורות. כן, ישנה איזושהי העדפה: תהיה לי כיתה הומוגנית ואני רצה איתה, במיוחד אם התלמידים הם בעלי יכולת לימודית גבוהה, מוטיבציה גבוהה; למה לי עכשיו ילדים שהם לכאורה גוררים את הכיתה לאחור ודברים מהסוג הזה? קל וחומר, אדוני היושב-ראש, כשאנחנו מדברים על החינוך המיוחד. אם אתה או בית הספר לא נערך לשינוי, שלכאורה אמור להיות שינוי מהותי, שבו האתוס של השילוב הוא זה שהולך למשול בבית הספר, הרי הדבר הזה ייכשל. הרי השילוב ייכשל. לכן באה יושבת-ראש הסתדרות המורים ואומרת: תנו לי זמן. בואו תראו לי עד כמה יש לכם נכונות לעשות השתלמויות מורים, השתלמויות של הצוות הבית-ספרי, רכזי שכבה ועוד ועוד – כדי שכאשר הרפורמה הזאת תבוא לפתחי, הרי התנאים האופטימליים מתקיימים, כדי שהשילוב יהיה אופטימלי. בעצם באה דרישה מהאנשים שבסופו של יום הם אלה שצריכים לתפעל את היום-יום של הדבר הזה. זה לא אנחנו. אנחנו כאן מדברים בתקווה שאנחנו יודעים מה אנחנו אומרים, אבל בסופו של דבר, מי שעושה את העבודה זה המורה והמורה. קארין, את מתקרבת לכאן. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, עם איזשהו מסר חשוב. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): הינה, תכף. קארין אלהרר (יש עתיד): רגע, אתה עד הסוף? היו"ר מאיר כהן: יש עוד 24 דקות. קארין אלהרר (יש עתיד): טוב, נדבר – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): נדבר, נדבר. ננהל לנו שיחה צפופה לאחר שנסיים. קארין אלהרר (יש עתיד): לא. זה באמת יהיה צפוף. תראה מה השעה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז לכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, בסוגיה הזאת, אם אתה באמת ובתמים רוצה ליישם את האתוס הזה של השילוב, הרי צריכה להיות היערכות מאוד מאוד רצינית ומשמעותית של בית הספר. הרצון של מערכת החינוך ליישם את הרפורמה הזאת באופן מיידי ללא פרק זמן משמעותי – הם דיברו על כך שזה יהיה פיילוט, משהו כזה או אחר, אבל אתה יודע מה, אני מעז להגיד את הדבר הזה, שפה יש איזשהו פער של אמון ביני לבין מערכת החינוך. אתה היית נוכח, אדוני היושב-ראש, באחד מהדיונים שבעוד אנחנו עוסקים בניסוחיו של החוק, מדברים על סעיפיו, אלה ואחרים, מה ראינו שם, מה הציגו בפנינו? שמשרד החינוך הלכה למעשה כבר הודיע על כך שהוא הולך ליישם מיידית תוכנית לחינוך המיוחד. אתה זוכר את זה, נכון, אדוני היושב-ראש? לכן, אתה רואה. ואם עכשיו בא משרד החינוך ויגיד להסתדרות המורים: לא, לא, תשמעו, אנחנו הולכים ליישם את החוק הזה בהדרגה ועוד כהנה וכהנה, האם יש להאמין להם או אין להאמין להם? עבדו עלינו בעודנו יושבים בוועדה, או ניסו לפחות, בעודנו יושבים בוועדה, מנסחים את פרטיו של החוק, מתדיינים, מתווכחים, מתקוטטים גם –מתקוטטים סימבולית, חס וחלילה, אף אחד לא ירים יד על האחר. בה בעת שאנחנו עושים את העבודה הזאת, שמענו שהלכה למעשה משרד החינוך מודיע שהוא, בחוזר מנכ"ל או משהו כזה שהוא מוציא, או לא חוזר מנכ"ל, אני לא זוכר – – – היו"ר מאיר כהן: הודעה לתקשורת. יוסי יונה (המחנה הציוני): הודעה לתקשורת. תודה. הודעה לתקשורת, כלומר הוא אפילו לא עושה את זה במחשכים. אתה מבין? יעני, איך אומרים, מהמקפצה. בוועדת החינוך דנים בחוק, בפרטיו ובסעיפיו, ומשרד החינוך מוציא הודעה לתקשורת בלשון שהינה, אנחנו עכשיו מיישמים תוכנית – לא זאת שמפורטת בתוך החוק. זה עד כמה אבסורדי יכול להיות המצב, ואני דיברתי על כך. לא זו בלבד שאין לנו מערכות פיקוח שהן משמעותיות, לא שאין לנו מערכות פיקוח שהן משמעותיות, אלא שבעצם הן לא קיימות כמעט. דבר נוסף, אחת מהטענות שחזרו ועלו בדיוני הוועדה כדי להעיד על רצינותו של משרד החינוך שהוא אכן באמת ובתמים – – – היו"ר מאיר כהן: כן. יוסי יונה (המחנה הציוני): שעות. היו"ר מאיר כהן: יום. שים לב כמה שזה מעורר עניין. שלושה שרים – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני לא זוכר פיליבסטר שבו נכחו שלושה שרים בשעות כל כך מאוחרות של הלילה, וגם ההקשבה שלהם היא מופתית. אז ככה שזה זה באמת לא – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, אני אומר, אנחנו באמת מלאי הערכה לעניין הזה. דיברנו על כך, אדוני, באשר להודעה שהתפרסמה, הודעה לתקשורת, זאת אומרת שלא היה אפילו איזשהו ניסיון להסתיר זאת. זה לא שמישהו היה צריך ללכת לאיזושהי עבודת פענוח, ולחשוף דברים שמשרד החינוך עושה. לא. לַפָּנים. באים ואומרים: תשמעו, אנחנו מיישמים את התוכנית הלכה למעשה באופן בלתי תלוי. היו"ר מאיר כהן: זה מופיע באתר של המשרד. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה? היו"ר מאיר כהן: זה מופיע באתר של המשרד. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. זה מופיע באתר. ואז הייתה איזושהי התקוטטות, להזכיר לך, שאצו רצו להגיד למשרד המנכ"ל: שמע, אתם מביכים אותנו, זה נראה על פניו שאתם לא לוקחים ברצינות את חברות וחברי הכנסת. איך יכול להיות דבר כזה, שחברות וחברי הכנסת מתדיינים על החוק על פרטיו הסופיים, והינה כבר יש לכם עובדה מוגמרת, יש לכם תוכנית. שוב, אני אומר בכאב, זה מעיד על האמון העמוק והרב ששורר בין משרד החינוך לבין ועדת החינוך. לכן, אדוני – וזו הנקודה, ולמה היא קשורה? שוב, בחזרה למנגנוני הפיקוח והבקרה. אמרתי ואני חוזר ואומר שמנגנוני הפיקוח והבקרה של משרד החינוך, לא זו בלבד שהם כושלים, אפשר לומר עליהם שהם גם לא קיימים. היו"ר מאיר כהן: דב, אפשר לקבל העתקים? דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): רציתי להגיד, פשוט הוסחה דעתי מעוד מאפיין חשוב. אני לא יודע אם אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, באחד מהדיונים הוצא מחוץ לאולם אחד מהאנשים, זה היה אני חושב גולדין, שאני לא זוכר – – – היו"ר מאיר כהן: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כן? בעצם הוא רצה לראות עד כמה משרד החינוך רציני בכוונותיו, ומה הוא ביקש, איל בן ראובן? הוא ביקש את הדבר הבא, שהחינוך המיוחד יהיה חלק אינטגרלי של חוק חינוך חובה. כאילו, מה יותר פשוט? זה חלק מחוק חינוך חובה. אמר חברי יעקב מרגי לפני דקות ספורות שזכותו וחובתו של משרד החינוך לעשות – בוא נגיד ככה, אני לא יודע, ברוח הדברים – ככל יכולתו כדי להבטיח שהרפורמה הזאת תיושם הלכה למעשה. אתה אומר, אם זאת זכותו וחובתו – מילים שהן מילים יפות – אז בוא נראה את משרד החינוך בא ואומר: אתם יודעים מה? כן, אכן הרפורמה של החינוך המיוחד היא חלק מחוק חינוך. זאת אומרת שהמשרד מכיר בשירותים הללו כחלק אינטגרלי וחשוב ממה שמגיע לתלמיד ולתלמידה. האיש, אני לא זוכר את השם הפרטי שלו, ביקש את הבקשה הזאת והוא עשה איזושהי מהומונת. בעקבותיה הוא נדרש לצאת אחר כבוד מישיבות הוועדה. אם כן, בסופו של דבר, הכול מתנקז, אדוני היושב-ראש, לעיקרון המאוד-מאוד חשוב של שוויון הזדמנויות בחינוך. כאשר אתם חושבים על הרפורמה בחינוך המיוחד, עליכם לחשוב על שוויון הזדמנויות בחינוך. כי בעצם, ובמיוחד כשאנחנו מדברים על השילוב, מה המשמעות הזאת של להעניק לילד את הצרכים או סל השירותים שהם בעצם מענה לצרכים הייחודיים שלו? שהצרכים הייחודיים שלו והמגבלות שלו, לפחות במקרים שלא מדובר במגבלות חמורות שדיברנו עליהן בתחילת הדרך, תפקוד נמוך – וזה באמת ספקטרום מאוד מאוד רחב של תלמידים שהצרכים הייחודיים שלהם הם כאלה שלא יפגעו בסיכויי החיים שלהם, אדוני היושב-ראש. זאת אומרת, שהמגבלה הזאת ניתנת לפיצוי. שהמגבלה הזאת לא הופכת למשוכה שמונעת מהילד להתפתח רגשית, השכלתית, קוגניטיבית, הישגית ועוד ועוד. היו"ר מאיר כהן: מבקשים ממני להזכיר לך שזה עו"ד חמי גולדין מארגון קשר. יוסי יונה (המחנה הציוני): עו"ד חמי גולדין מארגון קשר. אז הינה פה אני מציין את שמו, עו"ד חמי גולדין מארגון קשר. הוא זה שתבע חזור ושוב שהרפורמה הזאת תהיה חלק אינטגרלי מחוק חינוך מיוחד, ותביעתו, באופן מתמיה, נדחתה על הסף, אדוני היושב-ראש. אבל חזרה לעניין הזה של שוויון הזדמנויות בחינוך. מה שאני מבקש לומר שוב: הרפורמה בחינוך המיוחד, יש לראות אותה כחלק אינטגרלי של התפיסה שלנו או התפיסה המקובלת של שוויון הזדמנויות בחינוך. כלומר, אנחנו רוצים לעשות את המיטב כך שהלקות או המגבלה או תפקוד כזה או אחר של הילד, של הילדה, לא יהיו משוכה שתמנע ממנו את התפתחותו כמו כל תלמיד אחר. יש בתפיסה הזו של שוויון הזדמנויות – הרי התפיסה היא תפיסה מאוד מאוד פרוגרסיבית, מאוד מתקדמת, כי אנחנו הולכים הרחק מעבר לשוויון פרוצדורלי. שוויון פרוצדורלי, אפילו שוויון שהוא יותר מפרוצדורלי – מה זה שוויון פרוצדורלי? נניח אתה נאבק על דבר כזה או אחר, ואומרים לך: נדרשים כישורים כאלה ואחרים; אם אתה עומד בהם, הרי אתה מתקבל. שוויון מהותי יותר זה שוויון שבעצם אומר שרק היכולת והמוטיבציה של הילד יקבעו את כיווני התפתחותו ואת יכולתו להתפתח. כלומר, אנחנו אמורים להסיר מגבלות כלכליות, בוא נאמר, ומגבלות חברתיות ועוד כהנה וכהנה. ועל כך דיברנו, וראינו שחוק החינוך המיוחד הזה ודאי שאינו עומד בקריטריונים הללו של השוויון המהותי, משום שדיברתי לפני כן, אדוני היושב-ראש, על סלקציה מעמדית הכרוכה ביישומו של החוק הזה. העובדה שיש סלקציה מעמדית בעצם מצביעה על כך שגם אין שוויון הזדמנויות, כי בסופו של דבר, אם המשאבים שעומדים לרשותו של ההורה הם שקובעים שהוא יוכל להתגבר על המשוכה הזאת, הרי אנחנו אומרים שאין כאן שוויון מהותי. יתרה מזאת, באמת חוק חינוך מיוחד אמור לשקף תפיסה אפילו פרוגרסיבית יותר של שוויון הזדמנויות. כי על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על כך שאפשר שלילד יש איזושהי מגבלה שהיא, ירחם אלוהים, מולדת. נכון? אנחנו אומרים שאנחנו לא מוכנים לקבל את המגבלה הזאת כאילו שזה, אם תרצה, מין חלוקה רנדומלית של הטבע. אנחנו לא מוכנים לקבל שחלוקה רנדומלית של הטבע של כישורים ויכולות ומגבלות היא שתקבע את סיכויי חייו של אדם בעולם. יש תפיסה מאוד פרוגרסיבית. אני אומר חד-משמעית שכל תפיסה של חינוך מיוחד היא תפיסה מאוד מאוד פרוגרסיבית של העיקרון של שוויון הזדמנויות, משום שהיא לא מניחה גם ליכולות, שהן בעצם יכולות מוגבלות על פי הטבע, להיות משוכה שלא ניתן לתת עליה פיצוי. וזה דבר יפה. אבל, ושוב אנחנו שואלים: האם הרפורמה הזאת, כפי שהיא מנוסחת, אדוני היושב-ראש, אכן יכולה לתת מענה ללקויות ומוגבלויות מהסוג הזה? ושוב, הטענה שלי – לא. ולכן אני אומר באופן חד-משמעי שהרפורמה הזאת אינה עולה בקנה אחד עם העיקרון של שוויון הזדמנויות, ולכן היא פוגעת בסיכויי החיים של ילדים שלא יקבלו את השירותים הנדרשים להם כדי לתת פיצוי על הצרכים הייחודיים שלהם. אלה, אם כן, הבעיות המרכזיות של הרפורמה הזאת, שאותן פרסתי לפניכם, ובעיקרן – בעצם, מה שעשיתי, אדוני היושב-ראש, זה שבעצם פרסתי לפניכם מהו הרצוי – אלה ההמלצות והעקרונות המנחים של ועדת דורנר – ואז הלכתי כדי לבחון מה קיבלנו במצוי. כאשר חברי יעקב מרגי לא נכח במליאה אני ציינתי לשבח את חוק השילוב שלו, כי בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, חוק השילוב של יעקב מרגי היה חוק – קארין – מופתי. נכון? קארין אלהרר (יש עתיד): כן, אני חתומה עליו, אני מספר שתיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה? קארין אלהרר (יש עתיד): אני חתומה עליו, מספר שתיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה. עכשיו, כשקארין תעלה לכאן לדוכן, לפודיום, אני מציע שאת תדברי – אולי תרצי לדבר, חברתי קארין אלהרר, על ההבדלים – אם אני אעז לומר: התהומיים – בין חוק השילוב של ידידנו באמת יעקב מרגי לבין הרפורמה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כמה פעמים אמרת "יעקב מרגי" בנאום הזה? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני המון פעמים אומר את שמך. א. הוא מתגלגל לי יפה על לשוני, אדוני. אתה יודע, למרות חילוקי הדעות הוא מביע באיזשהו מקום גם איזושהי חיבה אליך. אז בסדר. אז אני אומר שוב – חזרנו אליך, יעקב, חזרנו לזירת הפשע, בוא נגיד את זה ככה. חזרנו לזירת הפשע. הכול סימבולי, אדוני היושב-ראש, בסדר? זירת הפשע. הכול סימבולי. והינה, באמת כאן אתגרתי את חברתי קארין אלהרר. קארין אלהרר – לא אמרתי יעקב מרגי הפעם, לא אמרתי יעקב מרגי הפעם, לא, ציינתי את שמה, זה בסדר – כאשר היא תבוא ותדבר כאן, והיא תדבר על החוק שהיא חתומה – – – קארין אלהרר (יש עתיד): אל תקלקל לי – מה אני אגיד, מה אני לא אגיד. תן לי לדבר. יוסי יונה (המחנה הציוני): זכרי שאמרתי שאני מציע. קארין אלהרר (יש עתיד): אה, אוקיי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. קארין, אני מאוד מאוד זהיר בניסוח הדברים שיוצאים מפי. קארין אלהרר (יש עתיד): תן להם להישאר בהפתעה, אל תגלה להם הכול. יוסי יונה (המחנה הציוני): אוקיי. חברות וחברי הכנסת, צפויה לכם הפתעה. כאשר קארין אלהרר תבוא ותעמוד כאן על הפודיום היא תדבר – אולי לא – על הפער המאוד-מאוד עמוק בין החוק שהיא חתומה עליו יחד עם יעקב מרגי – וזה חוק השילוב; יעקב, אתה זוכר, כשהבאת את הצעת החוק שלך אני לא תמכתי בה – כשביקשת למזג אותה, שביקשת להצמיד אותה. אמרתי לך: יעקב, אני לא תומך בבקשה הזאת, בגלל שאני אוהב את הצעת החוק שלך, בגלל שאני חושב שברגע שהצעת החוק המופלאה שלך תוטמע בתוך החוק שהממשלה מביאה הרי שהיא תיכחד, הרי שהיא תיעלם, הרי שמאפייניה הטובים יתמוססו לתוך הרפורמה שמביאה הממשלה. עד כמה היה לי קשה לא לתמוך בבקשה שלך, אבל זה מתוך איזושהי ידיעה שחוק השילוב שאתה מביא אינו עולה בקנה אחד בכלל – אדרבה, יש הבדלים תהומיים בינו לבין הרפורמה שהממשלה מציעה. לכן, כפי שאמרתי, ואני מסכם, שבע דקות סיכום – שמע, זה חתיכת סיכום אבל נעמוד באתגר שניצב בפנינו; אם כן, אני חוזר ואומר, ערכתי והצגתי בפניכם את ההשוואה הזו, שוב, בין הרצוי, בין המלצותיה של ועדת דורנר, שמעלה על נס את האתוס של השילוב, שבעצם מביאה את ועדת הזכאות להחליף את ועדת ההשמה על נפגעיה הרבים של ועדת ההשמה – ולכן גם אמרתי שטוב שוועדת ההשמה נעלמת לה מן העולם, אבל גם אנחנו יודעים, כפי שציינתי בתחילת דבריי, שהיא לא לחלוטין נעלמת מן העולם, כי היא עדיין קיימת בלבוש כזה או אחר: כאשר ישנם מקרים חריגים, ועל פניו נראה שהבחירה של ההורים במסגרות משלבות אינה בחירה סבירה, הרי שאפשר להקים ועדת השמה ולעשות overruling לבחירה של ההורים. אני ציינתי, ואני חוזר ומציין את אחד מהליקויים של הנושא הזה: אמרנו שלא קיימת איזושהי ועדת ערר חיצונית שיכולה לקרוא תיגר על ועדת ההשמה, ועלה החשש שמא הדבר הזה מבצבץ לו – שוב, חברתי אורלי לוי אבקסיס – שפתאום צצה לנו ועדת ההשמה בלבוש שונה ומחודש. ולכן זו הייתה גם אחת מההסתייגויות שלנו, שהערעור על ועדת ההשמה יהיה ערעור חיצוני ולא ערעור פנימי. משרד החינוך לא היה מוכן לקבל את ההסתייגות הזאת, והיא מובאת כאחת מההסתייגויות שיש לנו לחוק. אז אם כן, כפי שאמרתי, אני פרסתי את המצוי מול הרצוי, והראיתי וביקשתי להראות – ונראה לי שיעקב מרגי לא השתכנע ממה שאמרתי עד כה – הראיתי את הפערים המאוד-מאוד עמוקים בין מה שרצינו לעשות, בין אפילו מה שחוק השילוב – – – אורלי לוי אבקסיס: לא לילד הזה פיללנו. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא לילד הזה פיללנו. ואני אגיד לך, אנחנו פיללנו לצאצא של יעקב מרגי בעניין הזה, וחוק השילוב היה חוק שלו, ובסופו של דבר הוא בחר למזג אותו, להטמיע אותו, למוסס אותו בתוך הרפורמה שהביא משרד החינוך. ועל כן אמרתי, ואני אומר שוב, אני אגיד שוב: אני בחרתי שלא להצביע, בחרתי להתנגד להצמדה, כי אמרתי, למה לפגוע בחוק המופלא הזה שיעקב מרגי הביא לפתחנו. מאוד מאוד פשוט. לכן, בכאב – כי אני לא אוהב להתנגד להצעות של חברי יעקב מרגי, אבל במקרה הזה לא נותרה ברירה בידינו. אז לכן, אני חוזר, הינה – – – היו"ר מאיר כהן: אכן, הוא ממעיט להזכיר את שמך. חבר הכנסת מרגי, אכן הוא ממעיט להזכיר את שמך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני הפסקתי לספור. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה יודע מה אפשר לעשות, ידידי, שאני לא אגיד את השם. אורלי לוי אבקסיס: למה? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, כי אני מזכיר את שמו מאות פעמים, וזה כבר לזרא. אז אתה יודע, מה שאפשר לעשות – כשיהיה לנו קובץ וורד אז אפשר להכניס לשם, נכון? – להגיד: תן לי את כל האזכורים של השם יעקב מרגי, ואז הוא יככב שם בצורה מאוד מאוד מרשימה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): שמה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): עוד פעם. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כל פעם שאתה מזכיר את השם שלי, המצלמות אוטומטית באות אליי, ואז זה לא מכוון אליך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה, מתוך ההיכרות שלי, ארוכת הימים – – אורלי לוי אבקסיס: הוא רוצה לשים עליך זרקור. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, גם עכשיו המצלמה תבוא אליך – גם אם אני לא מזכיר את שמך; אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, מההיכרות ארוכת הימים שלנו אתה הרי יודע שאני נהנה לחלוק את אור הזרקורים יחד איתך, אז ככה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): זה הדדי. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. אז ככה שאין שום בעיה. מצלמה יקרה, אנא מקדי את עדשתך בחברי, ככה שאין לנו שום בעיות עם העניין הזה. אז שוב, אני מבקש לומר לכם בשלוש הדקות שנותרו לי מתוך 90 הדקות שבהן כאן עמדתי ודיברתי, שאני מבקש מהממשלה, מיושב-ראש ועדת החינוך, להימלך – להימלך בדעתם? קריאה: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): להימלך בדעתם. היציר הזה שיצא מתחת ידיהם בוועדת החינוך הוא לא – כפי שחברתי אורלי לוי אבקסיס אמרה, זה לא הילד שאליו פיללנו. זו רפורמה רעה, זו רפורמה שתפגע בהמון ילדים שזכאים לחינוך המיוחד ולא יקבלו אותו: לא אלה שעברו את ועדת הזכאות ונקבע שמגיע להם ולא אלה שלא עברו את ועדת הזכאות ומגיעות להם מסגרות שונות של החינוך המיוחד. לכן, אולי הנחמה היחידה שאני אוכל לחלוק איתכם, חברות וחברי הכנסת, היא הנחמה הבאה: אנחנו נעקוב אחרי יישומו של החוק, שאני מעז להגדיר אותו החוק הרע הזה, מתוך רצון להביא לשיפור מתמיד ומתמשך בו, ואולי, ואולי יום אחד יבוא – בין אם זה יהיה יעקב מרגי או מישהו אחר – ויקים לתחייה את חוק השילוב המופלא שחברי מרגי כתב בזמנו, שניסח בזמנו, והוא זה שעליו נתבקש להצביע, כי הוא זה שיוכל להבטיח לילדים בעלי צרכים מיוחדים סל שירותים חינוכי שנותן מענה אמיתי לצרכים שלהם ועולה בקנה אחד עם שוויון הזדמנויות בחינוך. אני תקווה שלא ירחק שהיום הזה יגיע, שתהיה לנו חלופה לחוק הרע הזה שיוצא מתחת ידה של הכנסת ושנגדו אנחנו נצביע. תודה, אדוני היושב-ראש. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר מאיר כהן: הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 75), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. קריאה: יוסי, אתה יכול לחזור על מה שאמרת? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא שמעתי את הסוף, בחייאת – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני יכול – – – קריאות: – – – היו"ר מאיר כהן: חברת הכנסת אבקסיס, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): יוסי, תחזור, נשמה, לא שמענו. אורלי לוי אבקסיס: את כל 90 הדקות אתה רוצה שהוא יחזור? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמה זמן את הולכת לדבר? אורלי לוי אבקסיס: בין רבע שעה לחצי שעה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתם, אין לכם מה לעשות? אורלי לוי אבקסיס: הרי אם אתה בתורנות, מישהו אחר גם יחליף אותך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש לי שלוש שעות – – – אורלי לוי אבקסיס: מצוין. אז אתה רוצה שמישהו אחר יחליף אותי בזמן שאתה – או שיהיה נעים לך לשמוע אותי? היו"ר מאיר כהן: בבקשה, גברתי, 15 דקות. אנחנו מקפידים על זמנים, כי ממילא יש הרבה דוברים. בבקשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – שאני אשים לך איזה מוזיקה ביוטיוב, תגידי לי. אורלי לוי אבקסיס: הנושא כל כך חשוב, שאני חושבת שגם מוזיקה לא יכולה להרגיע אותנו ברגעים כאלה, אדוני שר הרווחה. אני שמחה שגם אתה וגם חבר הכנסת אמסלם נמצאים פה, וכמובן חבר הכנסת מרגי, שיש לו – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – אורלי לוי אבקסיס: אני מעריכה את זה מאוד, זה לא מובן מאליו. חבר הכנסת מרגי, יש לי הערכה גדולה, עצומה, אליו: בהיותי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד מרגי סיים בדיוק תפקיד ביצועי בתור שר, וכולנו יודעים ששרים, קשה להם מאוד לחזור לתפקיד חברי הכנסת ולהשתתף בוועדות. אני יכולה להגיד לכם שהוא היה חבר הכנסת הפעיל ביותר בוועדה שאותה ניהלתי, ולכן גם נתתי לו לנהל, גם בהיותו באופוזיציה, חלק גדול מהדיונים, כדי שהוועדה תוכל להספיק כמה שיותר נושאים ולהביא לכמה שיותר שיפורים. לכן, כאשר ראיתי את חבר הכנסת מרגי יושב בראש הוועדה שבאה לדון בהצעת החוק הזאת, הייתי רגועה. מה גם שהצעת החוק הפרטית שלו, אילו הייתה מובאת לפה היום, אני בטוחה שלא היו נרשמים להסתייגויות. אולי במקרה הטוב היו נרשמים כל כך הרבה חברי כנסת לזכות דיבור כדי לשבח את החוק הכל-כך חשוב. אבל כמו שאנחנו מכירים את ההתנהלות של המשרדים השונים, אני יכולה לגלות לכם שהרבה פעמים המשרדים נמצאים באיזה מקום שהם יושבים ומבינים שאם הם יביאו הצעה משלהם, שכל-כולה בסופו של דבר הצעה כלכלית שמנסה לחתוך או לשנות סדרי עולם, ברור להם שהכנסת תדחה את זה על הסף. אז מנסים להישען על הצעות חוק פרטיות טובות, לשנות להן את המהות ולהשאיר להן את הכסות. במקרה הזה, לצערי הרב, פרט לכסות שביוזמי ההצעה הפרטית, מופיעים לנו לנגד העיניים כאן, בפונץ'-בננה, איך שקוראים לזה – מדובר שם על חבר הכנסת יעקב מרגי, על קארין אלהרר, על אילן גילאון, על יואב בן צור, על אלי אלאלוף, על יוסי יונה, שנאם פה עכשיו 90 דקות רצוף כנגד החוק שהוא היוזם שלו כביכול, וחברים טובים ואחרים כמו דב חנין, מאיר כהן, אדוני היושב בראש, יואל חסון, יחיאל חיליק בר ואחרים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל מרגי עלא כיפאק. מה שתגידי עליו – – אורלי לוי אבקסיס: אני מסכימה לחלוטין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – הוא חבר כנסת ראוי, פעלתן, חכם, חרוץ. דוד אמסלם (הליכוד): חבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חבר. אורלי לוי אבקסיס: הגון. מכיר את הנושאים לעומק. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – – אורלי לוי אבקסיס: עכשיו מה שקורה הוא שאותם יוזמים באים ואומרים: חבר'ה, זו לא הצעת החוק שלנו, אל תשימו את השם שלנו מתנוסס כיוזמים של החוק הזה, כי לנו היה חוק אחר. זה שלקחו את השם ואת הכסות והכניסו לשם תוכן אחר לגמרי – רכבו לנו על הגב. ואני באה ואומרת: שנייה, אם המציעים אומרים דבר כזה ומתנגדים לחוק ומגישים הסתייגויות לחוק שלהם, זה אומר דרשני. בואו נעצור שנייה אחת ונחשוב במה מדובר פה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר איתך על תופעה שאנשים לא שמו לב אליה, והתופעה הזאת – אני יודעת שיושב-ראש הוועדה חבר הכנסת מרגי ניסה בכל כוחו להכניס שינויים בתוך החוק. תוך כדי הליכה הוא ניסה להכניס, בחלק מהמקרים גם הצליח – ובסופו של דבר זו הצעת חוק שנכתבה על ידי כלכלנים, שלא תטעו. מי שהביא לנו את הדבר הזה היו כלכלנים. ולמה אני אומרת "הגולם קם על יוצרו"? חברים, תקשיבו, אם פעם בעבר היו מדברים איתנו על טובת הילד או על הצלת הילד עם הצרכים המיוחדים, היום מדברים על כך שצריך להציל את החינוך המיוחד. שנייה אחת, צריך להבין שבתי הספר לחינוך מיוחד קמו במטרה מסוימת, ובמטרה ראויה, כי יש ילדים שצריכים להיות באמת במסגרת שמהווה גם את רשת הביטחון הנוספת, ויש בה אקסטרות מסוימות, שקשורות אפילו בבינוי, בחלק מהמקרים אפילו הידרותרפיה במים, מה שאנחנו לא יכולים לצפות שיהיה בבתי הספר הרגילים. אבל כאשר הילד הפך להיות המציל של המנגנון, מישהו פה איבד את הדרך. כי אם אנחנו באים להציל את בתי הספר המיוחדים, לא בטוח שטובתו של הילד היא להיות בבית ספר של החינוך המיוחד. אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש – היית גם אתה שר הרווחה, אתה מכיר את המקרים האלה – בחלק מהמקרים משרד הרווחה שותף מלא לטיפול בילד עם הצרכים המיוחדים, ובסופו של דבר, כאשר אנחנו מסתכלים, מישהו צריך למלא את המנגנון ולהפוך את החינוך המיוחד – בתי הספר הנפרדים, שכאילו מצויים בשולי החברה, לא סמוך לבתי הספר הרגילים, הופכים אותם לאיזה מנגנון שהילדים היום צריכים לשרת אותו, שחלילה וחס לא יקרה מצב שבו לא יצליחו להכניס מספיק ילדים והמנגנון הזה לא ישרוד. אני באה ואני אומרת: הקטסטרופה הזאת – אדוני יושב-ראש הקואליציה אמסלם, ביטן, נשמה, תקשיב. דוד ביטן (הליכוד): אני מקשיב. אורלי לוי אבקסיס: זה נושא שגם לך חשוב, אני מכירה את הרגישות שלך. דוד אמסלם (הליכוד): עזבי שהוא לא מקשיב, הוא מפריע לי להקשיב. אורלי לוי אבקסיס: זה גם נכון. עכשיו אל תפריע גם לחיים. כל הנושא הזה שילד צריך לשרת מנגנון כדי שהמנגנון יהיה רווחי זה קטסטרופה. אדוני, היה דוח ועדת דורנר, שכולנו מצטטים אותו פעם אחר פעם אחר פעם. מה הוא בא ואומר? הדוח הזה בא ואומר שברגע שיש ועדת השמה, ההורים – יש שיקול דעת למה שהם רוצים. אם הם רוצים להכניס את הילד לשילוב, יש אפשרות כזאת; אם הם לא רוצים להוציא אותו מהחינוך הרגיל לחינוך מיוחד, צריך להקשיב גם לדעתם. מה הצעת החוק הזאת אומרת? אנחנו מורידים בכלל את שיקול הדעת של ההורים, אנחנו מעבירים את הכול למנגנונים כן מתומחרים או לא מתומחרים. למה זה? אדוני יושב-ראש הקואליציה ואדוני השר, כאשר אנחנו מדברים על כך שהסל לא הולך עם הילד, אנחנו אומרים: אם אתם רוצים את הצרכים המיוחדים כדי שהילד יקבל את הכלים כדי להשתלב ולהפיק את מלוא הפוטנציאל הטמון בו, הוא צריך ארגז כלים. את ארגז הכלים שהוא צריך הוא יוכל לקבל רק בחינוך המיוחד. בואו ננתק אותו מהחברים שלו, מהשגרה שלו, מההפסקות, מהשילוב שלו עם חברים שלו מהשכונה, ונהפוך אותו להיות מין יחידה שרק אם הוא עובר לחינוך המיוחד, הוא מקבל תקציב. אם הוא נשאר במקום של השילוב, בבית הספר הרגיל, לא רק שהוא יקבל תקציב דל, הוא כמעט שלא יקבל כלום ממה שהוא מקבל כבר היום. ואני באה ואומרת: מישהו פה התבלבל. דבר נוסף, ראינו שבעבר השיטות האלו לא עבדו. אני באה ואני אומרת: דקה אחת לפני הקטסטרופה, יש עוד אפשרות לבוא ולבלוע את האגו ולהגיד: חבר'ה, אפשר לשקול מחדש, אפשר לעשות הפסקה. למה אצה לנו הדרך? הרי מדובר בגורלות של ילדים. תאר לך ילד שהאימא שלו אומרת: אני רוצה את כל ארגז הכלים כדי לתת לו באמת את מה שהוא זקוק לו כדי להשתלב בחברה וגם כדי להתקדם, אז אם אני לא יכולה לעשות את זה במסגרת החינוך הרגיל – אומרים לה שאם היא רוצה את זה, היא צריכה לעבור לחינוך המיוחד, אבל לא אומרים לה: אל תביאו באופן פרטי. דרך אגב, בנושא הזה אומרים להם: אתם יכולים להביא באופן פרטי מה שאנחנו לא נותנים. מה זה אומר? איזה ילדים ייאלצו לעזוב את החינוך הפורמלי ולעבור לחינוך המיוחד? כולנו יודעים באיזה ילדים מדובר – באלה שההורים שלהם לא יוכלו להעמיד להם עשרות אלפי שקלים בשנה כדי לממן את מה שהיו מקבלים בשילוב. אנחנו הופכים את בית הספר הרגיל לכזה שגם לא יהיה אכפת לו – דווקא יהיה אכפת לו מאוד להוציא את אותם ילדים שקצת מאתגרים את המערכת, כי אם הילד לא בא עם הסל שלו, שזה אומר הטיפולים הנוספים – ותראה, אני גם הייתי מוכנה לומר ולהגיע לדין ודברים, ומדברים על כך שישנם טיפולים מסוימים שאי-אפשר – – – היו"ר מאיר כהן: חברים. שקט. חבריא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו רגילים לשקט. היו"ר מאיר כהן: כן – – – אורלי לוי אבקסיס: יש טיפולים מסוימים שאי-אפשר להעביר לבית הספר הפורמלי, הרגיל, במערכת החינוך, למשל טיפולים – – – היו"ר מאיר כהן: יוסי יונה דיבר בשקט. סליחה. אורלי לוי אבקסיס: כמו למשל טיפולים מסוימים שאפשר להבין שמצריכים גם בינוי מיוחד. אבל אדוני היושב בראש, אנחנו צריכים להבין שכבר היום אותם ילדים שנמצאים בשילוב סובלים מאפליה שמקורה בתקצוב, לא רק של כמה הילד עולה למערכת, אלא גם בוויתור על טיפולים פארה-רפואיים שהוא יכול היה לקבל במסגרת אחרת. אז ההורים נאלצים לעשות את זה בזמנם החופשי, לפעמים דרך קופות החולים; אם יש להם כסף אז הם גם יכולים לצאת מאותו תור מטורף שדיברנו עליו. אנחנו הכי יודעים כמה קשה להשיג קלינאי תקשורת בדרום אם אתה הולך לציבורית. היו"ר מאיר כהן: מחזרו 3,000 שעות כי לא היו קלינאיות תקשורת. אורלי לוי אבקסיס: כי לא היו קלינאיות. 3,000 שעות הוחזרו כי לא היו קלינאיות תקשורת. היו"ר מאיר כהן: הורים שהיה להם, הלכו – – אורלי לוי אבקסיס: נכון. עכשיו – – – היו"ר מאיר כהן: – – ושילמו 340. אורלי לוי אבקסיס: זה בדיוק מה שיקרה פה: הורים שלא מצליחים להשיג את מה שמגיע לילד שלהם, יוצאים מתוך הציבורית ורוכשים את הדברים באופן פרטי. מי שנשאר בתורים הן אותן אוכלוסיות מוחלשות גם ככה, שימשיכו להיות מוחלשות עוד יותר, כי הילד איבד את חלון ההזדמנויות כדי לטפל בבעיה שלו. יש חלון הזדמנויות בגילים האלו – נפספס אותו, נסליל את הילד למקומות מסוימים. הורים שיבחרו להשאיר את הילד שלהם בתוך המערכת יצטרכו להביא אלפי שקלים ועשרות אלפי שקלים בשנה. הורים אחרים, אלה שאין בכיסם, ייאלצו לראות את הילד שלהם נפרד מהחברים שלו, נפרד מהמורים שהוא אוהב, נפרד בהפסקות מהמשחקים שהוא אוהב, והולך להיות בשוליים של החברה רק בגלל שמישהו חושב שזה פשוט יותר נוח כי הוא צריך למלא את המכסה של המערכת. אתה יודע מה נעשה עכשיו, חבר הכנסת אמסלם? החליטו על בינוי של הרבה מאוד כיתות בחינוך המיוחד, מתקצבים את זה, ואז מה אומרים? רגע, חברים, אנחנו לא אומרים שהחוק הזה יביא לעזיבה של ילדים מהמערכת הפורמלית למערכת של החינוך המיוחד. אם ככה, למה אנחנו בונים כל כך הרבה כיתות? באיזה ילדים נמלא אותן? נמלא אותן בילדים של האוכלוסיות המוחלשות, שלא יכולים לתת את הכסף כדי שהילדים יחיו בסביבה נורמטיבית כאשר הם מסוגלים לכך. אני רוצה לומר שזה נעשה עם בריאות התלמיד, כאשר כל השיקולים שם היו שיקולים כלכליים, ועד היום אנחנו בוכים על אחיות בית ספר. אתה יודע מה היה האבסורד באחיות בית ספר? אגף התקציבים יזם את היוזמה הזו, להפריט את השירות לתלמיד, בלי להתייעץ עם משרד החינוך ובלי להתייעץ עם משרד הבריאות. מה שקרה הוא שזה הפך להיות מקצוע במצוקה – קיבלנו פחות חיסונים, קיבלנו פחות עיניים מקצועיות בתוך בתי הספר, שיכולות לראות ולהכיר את הילדים. ומה קיבלנו בתמורה? קיבלנו שירות יותר יקר, כי אז הם גילו שהיו צריכים לעשות גם הסכם עם מד"א, כי אין להם שירות רפואה דחופה באותו מקום, וזה עלה מיליונים וקיצץ את הפערים בין מה שיכול היה להיות ומה שיהיה. היום יש לנו פחות אחיות בית ספר, פחות חיסונים, ובשורה התחתונה – פחות שירות, שעולה הרבה יותר. מה שיקרה פה זה עיוות חברתי ממדרגה ראשונה. אני מתה על חבר הכנסת מרגי – ואני לא מדברת בדרך כלל בשפה הזו. אני מכירה את הרצון שלו לתקן את הדברים האלה, אני מכירה את היכולת שלו לפעמים לעמוד מול הקואליציה, אבל גם לחברי כנסת מאוד אמיץ יש לפעמים איזושהי חובה מול הקואליציה, והוא לא יכול לעצור רפורמות שכאלו. את הרפורמה הזו היה צריך להפסיק. תנו לי דוגמה, בבקשה, לאותם מומחים לחינוך מיוחד שהמליצו על החוק הזה, שמשרד החינוך לקח את ההמלצה שלהם והם כתבו את הצעת החוק הזו שעומדת לנגד עינינו. אני לא מצאתי את המומחים האלו, ותאמינו לי שחיפשתי מיהם אותם מומחים בעלי שם שיוכלו לבוא ולהגיד: זה חוק טוב לילד עם החינוך המיוחד, לילד שרוצה שילוב ולא יכולים לאפשר לו את השילוב כי שילוב עולה כסף, ואם רוצים את הכסף – שילכו לחינוך המיוחד. זה לעשות – אתה מקשיב לי, חבר הכנסת מרגי? אתה יודע, בסופו של דבר, אני גם הזהרתי אותך. גם אתה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כל מילה, כל שאלה שמעתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני, אני מקשיב לך: אם הם רוצים כסף – שילכו לחינוך המיוחד. אורלי לוי אבקסיס: אם הם רוצים שירותים לאותם ילדים, הם חייבים ללכת לחינוך המיוחד. עכשיו, למה אני אעקור ילד מהחברים שלו? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מקשיב לך. אני כמו אישה עכשיו: גם כותב, גם שומע, גם מסתכל. אורלי לוי אבקסיס: חלוקת קשב, מצוין, מג'נגל בין הדברים. אז אדוני שר הרווחה, מאחר שגם המשרד שלך מטפל בילדים עם צרכים מיוחדים – אנחנו יודעים שבמקרים מסוימים באמת החינוך המיוחד יכול לתת את כל המעטפת, אבל מי שבחר להיות גם ככה בחינוך המשלב מבין – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את רואה מה אני קורא עכשיו? סיכול הסדרי ראייה. אורלי לוי אבקסיס: זה חשוב מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: נכון, אני קורא. אני גם מקשיב לך – – – אורלי לוי אבקסיס: אנחנו הולכים להצביע על משהו שיהיה קטסטרופה בהמשך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני גם מקשיב לך וגם קורא. אורלי לוי אבקסיס: חבל שעכשיו זה קצת מאוחר מדי להגיש ערר. אולי היינו יכולים לגייס אותך, חיים כץ, להגיש ערר על הנושא הזה, כי זו אוכלוסייה שאתה בעצמך מטפל בה. אני באה ואני אומרת: הקטסטרופה הזאת צריכה להיעצר – אפשר לקחת את החוק הזה חזרה, להגיד: אנחנו רוצים לעשות חשיבה מיוחדת, חשיבה נוספת. אנחנו לא מכירים את בעלי השם שהמליצו על זה. תביאו לי אותם, אולי הם ישכנעו אותנו. אנחנו מכירים דבר אחד – את אגף התקציבים שהיה מעורב בחוק הזה, וכאשר השיקול לגבי עתידו של ילד נעוץ בשיקול כלכלי נטו, אנחנו בקטסטרופה אנושית, הומנית, או איך שלא תקרא לזה, כי את הנזקים החברתיים האלה אנחנו נשלם בהמשך הדרך. זה נזק חברתי, כי רק הילדים המוחלשים יצאו לאותן כיתות שבונים להם עכשיו במאות מיליונים, כי מישהו צריך להציל את החינוך המיוחד. על מי שמים את כובד המשקל להציל את החינוך המיוחד? על הילד המשולב. והילד המשולב הזה ייאלץ לעשות לא מה שטוב לו אלא מה שההורים יכולים להרשות לעצמם או לא יכולים להרשות לעצמם, כי המערכת לא תיכנס בתווך. אם היוזמים עצמם מתנגדים לחוק, ובעלי המקצוע מתנגדים לחוק, וכל העמותות והארגונים שעוסקים בזה מתנגדים לחוק, וההורים מתנגדים לחוק – מה עוד צריך להיות כדי שתידלק אצלכם נורה אדומה ותגידו: עושים – – היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: – – חישוב מסלול מחדש? יש עוד זמן עד סוף הלילה לחזור בכם. אני יודעת שהסיכויים שזה יקרה כמעט אפסיים, אבל בלהט הרצון להעביר רפורמה עושים אותה בצורה שהיא כמעט – אתה יודע מה, בבואו נעשה ונגמור, אבל על הדרך גומרים את הילדים שיכולים להיות בשילוב. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): רק תשובה קטנה, עוד מעט מרגי יעלה. הוא עשה למעלה מ-26 דיונים. אני לא מכיר דבר כזה כמעט בכנסת מאז שאני פה. אורלי לוי אבקסיס: 26 דיונים של יום אחר יום אחר יום. אני מעריכה את מרגי. מרגי ניסה לעשות דבר טוב – – היו"ר מאיר כהן: תודה, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: – – אבל כשבא שר החינוך עם מנכ"ל חדש שנותן לו בראש ואגף תקציבים שאומרים לו: זה מה שצריך לעשות, אז מישהו נדרש להציל את החינוך המיוחד על גבם של הילדים המוחלשים מבחינה כלכלית. זה חוק שמעוות את החברה שלנו וזורק לשולי החברה את האוכלוסייה המוחלשת ביותר, כי מי שיהיה לו כסף יקנה את השירותים האלה ויכניס אותם לתוך החינוך הפורמלי. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. דב חנין, בבקשה. חמש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): עשר. היו"ר מאיר כהן: ברשימה עשר, נכון. ברשימה המעודכנת. בבקשה. כן, אדוני. עשר דקות. סליחה. בבקשה, כבודו. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אדוני יושב-ראש הקואליציה ואדוני יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת – החינוך והתרבות של הכנסת – ועמיתיי חברי הכנסת, המעטים אבל האיכותיים שנמצאים איתנו כאן. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים במצב יוצא דופן. גם אני, כמו חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, גם אני אחד מיוזמי החוק הזה. וזה מצב מאוד מוזר כשעולים לכאן היוזמים ואומרים אחד אחרי השני: לא לילד הזה פיללנו. האמת היא שאם אתה קורא את הטקסטים של שתי הצעות החוק, אתה רואה שהלכנו דרך ארוכה בכיוון הלא-נכון. חבר הכנסת מרגי, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, הגיש הצעת חוק, לטעמי, נפלאה. אני הצטרפתי אליה באמת בלב שלם. אבל הצעת החוק הנוכחית היא אחרת, היא שונה. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, בהמשך לשאלתו או להערתו של יושב-ראש הקואליציה, לומר: אכן, בוועדת החינוך התקיימו הרבה מאוד דיונים. הטענה שלי איננה על זה. בוועדת החינוך – אני אומר את זה לך גם, אדוני יושב-ראש הוועדה. אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, אני רוצה לתת לך דווקא מחמאה על הדיון והסבלנות – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כל פעם שנותנים לי מחמאה אני – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): – – והעבודה שעשית בוועדה. הוויכוח שלי הוא לא על זה. הוויכוח שלי איננו על הרצון הטוב של חבר הכנסת מרגי. יש לו הרבה רצון טוב, ולא רצון טוב אלא גם כוונות טובות. הוויכוח שלי הוא על התוצאה. והחוק הזה, במבחן התוצאה, החוק שנוצר, במבחן התוצאה, איננו החוק שאנחנו רצינו. הוא איננו החוק שאנחנו רצינו, מכיוון שזוהי בסופו של דבר נוסחה ממשלתית, שכשאני מנסה לנתח אותה ולהבין למה היא נבנתה בצורה הזו, אני מגיע עם עצמי למסקנה שנקודת המוצא של החוק, כפי שהוא מחוקק עכשיו, איננה נקודת המוצא החינוכית ואיננה גם נקודת המוצא החברתית; נקודת המוצא של החוק בסופו של דבר היא כלכלית. זה חוק על חינוך שנכתב, ככה נראה לי, במשרד האוצר. זו התחושה שלי, אדוני היושב-ראש. התוצאה הזאת משתקפת בהמון המון היבטים מעשיים. כשאנחנו מדברים על שילוב של תלמידים, שזה ערך חיובי שאנחנו רוצים לקדם אותו – שילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים, ככל שזה אפשרי – בפועל, בחוק החדש תלמידי שילוב שווים פחות. החוק מקבע מצב שבו תלמיד משולב מקבל פחות שירותים הכרחיים מאשר תלמיד שילך לחינוך המיוחד המופרד. זאת אומרת, יש כאן בעצם מערכת של הסללה של תלמידים לחינוך המופרד במקום לשילוב, באופן שמשאיר את השילוב כאופציה לעשירים. יותר מזה, החוק הזה לא מאפשר תמיכה הגיונית ומספקת בחינוך הרגיל לילדים עם מוגבלויות שנחשבות פחות מורכבות, למשל, ילד עם לקות למידה. ילדים עם לקות למידה, חלקם לומדים היום בכיתות הרגילות, מרביתם לומדים בחינוך המיוחד, והחוק בעצם מעביר אותם לשילוב בחינוך הרגיל. התלמידים האלה ישבו הרי בכיתות רגילות, אבל הם לא יוכלו ממש ללמוד, כי לא תהיינה להם התמיכות המספקות. במצב הזה התלמידים האלה ילכו לאיבוד, בעצם במערכת החינוך הרגילה הם לא ימצאו את עצמם, ואז הם יחזרו לחינוך המיוחד ויתפקדו שם ברמת תפקוד נמוכה יותר. יש גם המון שאלות בהצעת החוק כפי שהיא הובאה בפנינו. יש הרבה חוסר ודאות, למשל לגבי רף הזכאות לקבל שירותי חינוך מיוחדים. החוק קובע שירותים לילדים לפי רמות תפקוד, אבל הוא לא קובע את רמות התפקוד, והעמימות הזאת מאפשרת בסופו של דבר הרבה הרבה שרירותיות. אלה הם ההיבטים הישירים של החוק ביחס לילדי החינוך המיוחד, הילדים עם הצרכים המיוחדים. החוק גם בעייתי ביחס להורים שלהם ולמשפחות שלהם, כי למעשה כאשר לנציג משרד החינוך בוועדת הזכאות יש שני קולות, אנחנו בעצם נותנים לו עדיפות על כל העמדות האחרות; אנחנו הופכים את משרד החינוך לקובע, במקום לאפשר למשפחת הילד להיות הגורם המוביל בהחלטה לאן הוא ילך ומה יקרה איתו בפועל. ולחוק הזה יש גם השפעות לא טובות על מערכת החינוך הרגילה. הרי אנחנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שמערכת החינוך רגילה, גם היא נמצאת במחנק מאוד קשה של משאבים – ולך לא צריך לספר את זה, אתה היית במשך שנים גם מורה וגם מנהל בית ספר תיכון, ועשית את זה בכישרון רב ובהצלחה גדולה, ואתה מכיר את המערכת הזו – זו מערכת שבאמת עושה ניסים, אבל על משאבים דלים ביותר. היו"ר מאיר כהן: יש מאין. דב חנין (הרשימה המשותפת): ואם אנחנו מוסיפים, אתה יודע, מעמיסים על המערכת הזאת עוד קצת, על גבו של הגמל השחוח הזה, יש סכנה שהוא פשוט יקרוס. עכשיו, מה יקרה עם החוק הזה בפועל? כאשר במערכת החינוך הרגילה אין מספיק משאבים – למשל, אין מספיק הכשרה של הצוותים, של המורים – להכיל תלמידים עם צרכים מיוחדים, בעצם אנחנו נהפוך את אותן כיתות שאליהן יגיעו התלמידים עם הצרכים המיוחדים לסיר לחץ שמולו המורים לא יצליחו לתפקד. וזה יפגע לא רק בתלמידים עם הצרכים המיוחדים אלא בכלל הכיתה, בכל התלמידים שנמצאים ביחד בכיתה. המהלך הזה הוא מהלך שמייצר נזקים רוחביים. ואני אומר בצער גדול, שכמי שקרא את החומרים שהגיעו אלינו לכנסת – הגיעו לא מעט הצעות ורעיונות של שיפור ושל תיקון ושל הליכה בכיוון אחר; חבר הכנסת יונה דיבר על הדברים האלה בהרחבה, אני לא רוצה לחזור על הדברים שהוא אמר, אני חושב שהוא אמר בהחלט דברי טעם בהקשר הזה. אותי מצערת במיוחד הגישה, הייתי אומר, חסרת הקשב של הממשלה, ושל משרד החינוך בראש ובראשונה. במקום שמשרד החינוך ושר החינוך יובילו תהליך של הידברות עם מגוון ההורים, הקבוצות, הארגונים, המומחים – כל אלה שכתבו לנו מכתבים ודיברו איתנו וניסו לשכנע אותנו ולהסביר לנו כמה שיש כאן בעיה – במקום שמשרד החינוך יבצע את התהליך הזה, הוא הסתפק בלשלוח את כולם לזירה של ועדת החינוך של הכנסת, שעבדה כמו שעובדת ועדה: עם ניסיון להקשיב, אבל גם עם הרבה לחץ, לחץ של זמנים ומשימות ומטלות, ועוד נושאים שעומדים על סדר-יומה ועל שולחנה של הוועדה. והתוצאה הייתה, לצערי, תוצאה קטסטרופלית. אני הייתי מצפה משר החינוך, קודם כול משר החינוך, להתנהל אחרת. אני הייתי מצפה משר החינוך להזמין אליו לסדנה של כמה ימים את ההורים, את המומחים, נציגים של מורים; אולי להיפגש עם קבוצות של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, ולהתרשם באופן אישי וישיר מהבעיות וגם מההצעות של הפתרונות. מצער אותי מאוד שמערכת החינוך לא הלכה בכיוון הזה. אם יש מערכת שהייתה צריכה ללכת בדרך הזאת של הקשבה, של דיאלוג, זו קודם כול מערכת החינוך. ממנה אנחנו צריכים לצפות את הדבר הזה לפני שאנחנו מצפים אותו מכל גורם אחר. אני חייב לומר לך גם, אדוני היושב-ראש, שאני מאוד מצטער שהיום בדיון הזה שנעשה כאן בכנסת שר החינוך לא נמצא. אני חושב שעם כל הכבוד לשר התורן – מי השר התורן? השר חיים כץ, שהוא איש מסור מאוד ומעורב מאוד בענייני רווחה. עם כל הכבוד, ויש כבוד, השר הרלוונטי בחוק כזה, שכל הוויכוח – הרי בחוק החינוך המיוחד אנחנו לא מדברים על תוכנית התנתקות, אנחנו גם לא מדברים על חוק הלאום – כל הדיון פה הוא דיון ענייני על חוק שנמצא בתחום אחריותו. ואנחנו, חברי הכנסת, שמעלים פה לאורך כבר יותר משעתיים וחצי ביקורות ענייניות – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אין לך מה לעשות בבית, אין מונדיאל היום. אתה לא רוצה שיתרגלו שאתה נמצא בבית כשאתה הולך למונדיאל, אז אתם מושכים. אתה יודע, ביידיש אומרים: אבי גערעדט, העיקר שדיברו. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, חיים, אני אומר לך שאם היה פה חוק היום על מצב העבודה הסוציאלית, אתה היית יושב כאן. היית יושב כאן, כי זה חוק שלך וזה מעניין אותך, וזה רלוונטי לך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם זה מעניין אותי. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא, בסדר גמור. זה מאוד מעניין אותך, זה מעניין גם את כולנו. היו"ר מאיר כהן: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): אבל בכל זאת במדינת ישראל יש שר חינוך, שתפקידו היה לשבת כאן, לרשום הערות, ובסוף לא רק להשאיר את חבר הכנסת מרגי בצריח אלא לבוא, להתכבד, לענות, לעלות ולענות לנו, כמו שאתה היית עושה אם זה היה חוק שלך. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי, 15 דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אה, באמת? חשבתי שקיצצו את זה לעשר. היו"ר מאיר כהן: את רוצה לקצר? בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): שר הרווחה, ערב טוב לך, זאת הזדמנות לשוחח איתך, לברר אם אכן התקבלו אצלך במשרד התקנים הנוספים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה נקרא לשוחח? את רוצה לשאול – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רוצה לשאול: האם אכן התקבלו אצלך במשרד התקנים הנוספים ליחידות הסיוע? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עכשיו, הרגע, אבל ממש הרגע, את רואה – היום בטלפון אתה רואה: שיחה אחרונה: משה כחלון. כי העובדים שלי – אני מקווה שזה ייגמר מחר. המלחמה על תקנים היא מטורפת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הרכזת של הרווחה באוצר הבטיחה לי שהיא כבר העבירה לכם את התקנים ליחידות הסיוע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואת מאמינה? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לכן אני שואלת אותך. אני התקשרתי למנכ"ל בשביל לברר את זה איתו, ולא הצלחתי להשיג אותו. ולכן אני מנצלת את ההזדמנות שאנחנו כאן ככה בפורום כל כך אינטימי, פה אתה קרוב אליי ואנחנו באמת יכולות לדבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תסתכלי, תסתכלי: אביגדור קפלן, משה כחלון, אביגדור קפלן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אביגדור קפלן, משה כחלון, אביגדור קפלן, אביגדור קפלן, משה כחלון. נו, אז עד סוף הדיבור שלי בוא נראה אם אתה יכול לתת לי תשובה, אם התקבלו התקנים האלה שהובטח לי שהם ניתנו. עכשיו, למה אני – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מרב, אני לא מבין, באמת אני לא מבין, למה כאן – תראי, תקן הוא סדר גודל של 200,000 שקל לשנה – 200,000, 220,000, עלות של שכר של עובד במגזר הציבורי. אלה המספרים. אני חושב שיותר קל להביא 10 מיליון. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, בטח, בכסף. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 10 מיליון זה בערך 50 תקנים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 50 תקנים לשנה. הם ביתר קלות נותנים 10 מיליון מלתת – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מאשר תקנים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מלתת שני תקנים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): נכון. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני לא מבין את המחשבות, אני לא מבין את הראש. תשמעי, אני לא מבין את זה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אוקיי, אז אני שמחה. אני אחזור, למען מי שלא שמעו, אולי בשידור לא נקלטו דבריו של שר הרווחה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היא רוצה להגיד שאני אמרתי שיותר קשה להביא תקן של 200,000 שקל לשנה מאשר 10 מיליון. היו"ר מאיר כהן: – – – זה לאורך זמן. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, אז אני רגע רוצה לחזור על דבריו של שר הרווחה – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הינה, אמרתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – בגלל שאלה בדיוק הדברים שרציתי לדבר עליהם במסגרת הזמן שיש לי כאן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עכשיו תחשבי שהעלינו לאוטיסטים משבעה תקנים ל-117, כמה זה עלה, בבריאות, להביא אותם. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ובכן, שר הרווחה אמר – אני שאלתי אותו אם התקבלו כבר במשרדו התקנים הנוספים ליחידות הסיוע, שמתחזקות את החוק שהייתה לי זכות להעביר אותו, החוק ליישוב סכסוכים משפטיים; חוק שעניינו למנוע מאבקים משפטיים של הורים בגירושים ולמנוע נזקים עתידיים קשים לילדות וילדים, ובשבילו באמת, מה לעשות, צריך עוד תקנים ביחידות הסיוע. ואז אמר שר הרווחה שיותר קל להביא 10 מיליון שקלים בכסף מהאוצר מאשר שני תקנים שעולים עשירית מזה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אפילו לא, אני אומרת פחות מעשירית מזה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הרבה פחות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עולים – כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חמישה תקנים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 5% מזה, פחות או יותר, ועל זה אני רוצה לדבר. משום שהמדיניות שהנהיג כאן בנימין נתניהו, שהוא היום ראש הממשלה, שהאגדה שלה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, זה מימים-ימימה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אז, אדוני, עכשיו זה הטקסט שלי כבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אה, זה מפריע לך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אבל זה עכשיו הטקסט שלי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בואי, אם את מדייקת – גם אני דייקתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בסדר, אני דייקתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה מימים-ימימה, הקטע של תקנים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מאה אחוז, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, לא על תקנים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אה, טוב, אוקיי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אני רוצה לדבר על מדיניות האגדה של האדם השמן והאדם הרזה. כשבנימין נתניהו היה שר אוצר, לדעתי, הוא דיבר על הצורך לעשות דיאטה לאדם השמן – שהוא, לשיטתו, היה אז השירות הציבורי – שהאדם הרזה, שהוא המגזר העסקי, יצטרך לסחוב אותו על גבו. אלא שהדיאטה שנעשתה מאז במדינת ישראל לשירות הציבורי שלנו היא כל כך קשה וכל כך הרסנית שמדובר באנורקסיה מסוכנת באמת לחיי החולה או החולה. המערכת הציבורית שלנו בהקשר הזה נעשתה חולה, אדוני היושב-ראש. אתה מכיר את זה היטב כשר רווחה לשעבר וכראש עיר לשעבר. אין לנו מספיק בעלות מקצוע ובעלי מקצוע שיש להם תקן. אנשים עם הכשרה יש לנו, ויש לנו ציבור מוכשרת בצורה בלתי רגילה אבל אין לנו מספיק תקנים, לא במערכת הרווחה, לא במערכת הרפואה, וגם במערכת החינוך, בשביל לשרת את החברה הישראלית, שהיא הולכת וגדלה ופורחת ומתפתחת, ואין מספיק מי שייתנו לה את השירותים החברתיים הכי בסיסיים. עכשיו, למה זה נוגע נגיעה ישירה לחוק שאנחנו מדברות ומדברים בו? משום שהמערכת – גם משרד החינוך וגם משרד הרווחה, וכל גורם מקצועי שהיה מעורב בדיון הזה אומר בפה מלא: זה נכון, אנחנו יודעות ויודעים היום, השילוב הוא הפתרון היעיל ביותר, הטוב ביותר, לרוב המוחלט של הילדות והילדים עם צרכים מיוחדים. זה לא רק הפתרון הכי טוב להם כאן ועכשיו, זה לא רק הפתרון הכי טוב למשפחות שלהם וזה לא רק הפתרון הכי טוב לחברה, לילדות ולילדים האחרים שלומדות מגיל מאוד צעיר שלא כולם אותו דבר ושעדיין לכולם אותה זכות קיום ראויה ושאפשר לחיות ביחד, אלא באופן מדהים זה גם הפתרון היותר-כלכלי: בסוף בסוף, אם אנחנו שמות ושמים את כולן וכולם בשילוב, זה עולה פחות מלעשות חינוך מיוחד. אממה, לעשות את הדרך של המעבר מהחינוך המיוחד אל השילוב ייקח כמה שנים, שבהן יצטרכו לשלם גם על השילוב, שבו יעברו כל פעם קצת יותר ילדות וילדים לשילוב, אבל גם בינתיים על החינוך המיוחד, שהוא כאמור פחות יעיל. ואת זה, את הכמה שנים האלה שיעלו גם וגם, הממשלה הזאת לא מוכנה לשלם – מחיר שהוא באמת לכל הדעות מחיר זמני חד-פעמי, משום שכשהמערכת תעבור כולה לעבוד בשילוב זאת כבר תהיה השגרה, וזאת כבר תהיה העלות הנמוכה יותר, אבל עם התועלת הכל-כך הרבה יותר גדולה, אדוני. שכמו שפתחתי ואמרתי, התועלת בשילוב היא לא רק כאן ועכשיו והיא לא רק לילדות והילדים האלה עצמם, אלא גם למשפחות שלהם וגם לשאר הכיתות, הילדות והילדים בכיתות האלה, ולחברה כולה. אלא שהיא בעצם השקעה עצומה במבוגרות ומבוגרים, שיהיו עצמאיים בהרבה, מסוגלים בצורה הרבה יותר יעילה – זאת אומרת, תהיה להם יכולת טובה בהרבה לתפקד בחברה, להיות בסופו של דבר מבוגרות ומבוגרים פחות תלויים באחרות ואחרים, וצריך להגיד גם את זה – גם כאלה שישלמו יותר מיסים למדינה; כאלה שיוכלו להשתכר כסף, שיוכלו לחיות חיים יותר מלאים. כן, הם לא רק יעלו פחות, הם גם יכניסו יותר. זאת אומרת, החשבון של הכדאיות הכלכלית הוא גם לא רק בכאן ועכשיו של כמה עולה שילוב לעומת כמה עולה החינוך המיוחד, אלא הוא גם צופה פני עתיד, הוא גם יותר טוב למדינה לעתיד. יהיו לה יותר מבוגרות ומבוגרים עומדים בפני עצמם, שמסוגלים לחיות חיים יותר מלאים, יותר משמעותיים, יותר טובים, עם דימוי עצמי יותר גבוה, עם יחסים יותר משוכללים עם הסביבה שלהם. זה מייצר גם חברה מבוגרת – לא רק חברת ילדות וילדים יותר טובה, אלא גם חברה בוגרת יותר טובה. וכל הדבר הזה במחיר של לשאת בעלות החד-פעמית של המעבר מחינוך מיוחד לשילוב. ואת המחיר החד-פעמי הזה בממשלה הזאת, עם קוצר הראות, חוסר החזון וחוסר האחריות, לא מוכנות לשלם. אתה יודע, אדוני, כשאת מבינה באמת בשביל כמה מעט כסף מוכרים את כל הערכים האלה שדיברתי עליהם עכשיו – זה באמת נורא נחמד, כשאני מדברת על הערכים האלה אני אומרת: אוקיי, אז אם הממשלה הזאת לא רוצה שזה יהיה יותר כלכלי בטווח הארוך, בסדר, אבל באיזו קלות היא מוותרת על הזכות של הילדות והילדים האלה להיות מבוגרים יותר עצמאיות ועצמאיים, יותר מלאים? באיזו זכות הממשלה הזאת מוותרת על הזכות של חברה להיות חברה שיותר מכילה אחרות ואחרים מכל סוג? באיזו זכות הממשלה הזאת גורמת עכשיו למשפחות של הילדות והילדים האלה, לאחיות ולאחים שלהם, לשלם את המחיר של הכסף, הכסף הקטן הזה, בסך הכול, בתמונה הגדולה? כי זה מה שהולך לקרות – ילדות וילדים שהיו בשילוב ייעקרו עכשיו מאיפה שהם נמצאים ויצטרכו לעבור לעיר אחרת. זה אומר הסעות, זה אומר סידורים אחרים לאחים ולאחיות שלהם בבתי ספר אחרים, זה אומר עוד אימהות – בדרך כלל, לצערי – שתצטרכנה לעזוב את העבודה שלהן בשביל להיות מסוגלות לתחזק משפחה שיש בה ילדה או ילד עם צרכים מיוחדים. המחיר החברתי הוא כל כך גדול; החשבון הוא כל כך דפוק, אם תסלחו לי על המילה הזאת. חוסר נכונות לשלם את מה שיעלה עכשיו המעבר הזה מחינוך מיוחד לשילוב, לעומת המחיר הכל-כך כבד שישלמו קודם כול הילדות והילדים האלה עם הצרכים המיוחדים, אחר כך המשפחות שלהם, החברה שלנו כולה, וגם הכלכלה שלנו. עכשיו, שר הרווחה היקר חיים כץ, אתה נתת לי פה את הדוגמה כמה יותר קל לקבל מהאוצר כסף ולא תקנים, למה? כי כסף, אומר לך האוצר: מאה אחוז, זה חד-פעמי, אני נותן לך את זה, שלום, תודה. אבל תקנים – אני תקוע איתם עכשיו לנצח. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה? 10 מיליון, כמה שנים זה? איזה לנצח? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עכשיו, זה בדיוק מה שהממשלה הזאת – היא עושה את ההפך לעצמה. במקום לשלם כאן ועכשיו את המחיר המסוים שיעלה בשביל לעשות את המעבר לחינוך יותר נכון ולשילוב אמיתי של הילדות והילדים האלה, במקום לשלם את המחיר הזה כמה שנים שיעלה, היא תוקעת את כולם – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מרב, מרב. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – עם המחיר ארוך הטווח, שהוא באופן מילולי בכייה לדורות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מרב, מה שמוכנים לתת יכול לכסות 25 שנות עבודה של תקן בכסף. אז – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עושים השקעה לא נכונה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, בסדר. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): עושים השקעה לא בריאה. במקום זה משלמות – בוחרים היום לשלם אולי הרבה, אבל פחות ממה שצריך בשביל להגיע לתוצאה הנכונה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, היום הרבה יותר, והחלוקה לא נכונה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): בסוף עושים את הדבר הלא-נכון, במקום לחכות עוד קצת, להשקיע עוד קצת מאמץ ומחשבה ואולי אפילו כסף ולעשות את הדבר הנכון, כי אפשר לעשות פה את הדבר הנכון. וכל כך הרבה אנשים רוצות ורוצים לעשות פה את הדבר הנכון. ומגיע, מגיע לילדות ולילדים האלה, מגיע למשפחות שלהם, מגיע לחברה הזאת ולמדינה הזאת שיעשו את הדבר הנכון בעניין הזה. ילדות וילדים עם צרכים מיוחדים הם כאן ועכשיו, הם אלה, אי-אפשר לשנות את זה, אבל אפשר לשנות את האופן שבו הם יגדלו, הם יתפתחו; אפשר לשנות את האופן שבו החברה שלנו, המערכת שלנו – אפשר לשנות את האופן שבו הסביבה שלהם תגדל יחד איתם. ובמקום לגדל סביבה יותר בריאה עם ילדות וילדים שיהפכו לאנשים תורמים, אנחנו עכשיו מעבירים חוק שיהפוך את כל האירוע הזה לבעיה יותר גדולה, ונשלם כולנו על זה מחיר יותר גדול. אין לי מה לעשות אלא להפציר בכן ובכם, חברותיי וחבריי מהקואליציה שלא נמצאות פה, לשקול מחדש, לשקול, לחכות עם זה רגע. אפילו לא להצביע נגד. שנייה למשוך, לחשוב על זה מחדש, ופשוט לעשות את הדבר הנכון. תודה, אדוני. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חמש דקות, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, האמת שיש לי כל כך הרבה דברים להגיד על החוק הזה, ואני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל. 11 שנים לפני נקודת הזמן הזו התחלתי לעסוק במקרים של ילדים, ילדי החינוך המיוחד, ילדים עם צרכים מיוחדים, ובאמת הבנתי עולם שלם, שפה מנסים לתמצת אותו באיזה חוק – שהכותרת שלו, חברי חבר הכנסת יעקב מרגי, היא כותרת נהדרת. באמת הכותרת נהדרת, והאמירות הכלליות שהיו בוועדה הן אמירות שהייתי חותמת עליהן בשתי הידיים שלי, אבל כשצוללים לעומק, כשרואים את הסעיפים, כשמבינים מה מסתתר מאחורי, אני אומרת לך מה שאמרתי לך מקודם בשיחה בצד: אני נורא רוצה לקוות שאנחנו לא נצטער על זה כבר בשנת הלימודים הראשונה שבה החוק הזה יתחיל לפעול. אני רוצה להתעכב, בזמן שיש לי, הזמן הקצר, על שתי נקודות מאוד מאוד משמעותיות. כשאנחנו אומרים שההורים בוחרים והכסף הולך אחרי הילד, זו אמירה מדהימה, אבל היא לא נכונה. היא לא נכונה, כי ההורים לא באמת יבחרו בחירה אמיתית בין שני סוגים של מוסדות שבשניהם יש לילד את אותו הדבר. כולם מבינים כבר עכשיו, עוד לפני שהחוק מחוקק, ששילוב לא שווה בתקצוב שלו לחינוך המיוחד. ולא רק בישראל אלא בעולם כולו יש מעבר ממסגרות סגרגטיביות, מהפרדה לביחד. זה נכון לא רק כי זה הדבר המוסרי לעשות, זה נכון כי אנחנו רוצים חברה שוויונית. אנחנו רוצים לשבור את מעגל הקסמים, שבו כשהילדים האלה גדלים הם פתאום מגלים ילדים עם צרכים מיוחדים בוגרים. הם מפחדים מהם, הם לא יודעים מה זה אומר. עד לפני כמה שנים, אנשים עם מוגבלויות כולם היו במוסדות – רחוקים מעין, רחוקים מלב – והרבה אנשים פחדו להיות לידם, כי אולי חלילה זה מידבק. וזה הפתרון, רבותיי – הפתרון הוא שילוב. כי כשהם משולבים מהגיל הצעיר, מבינים מה זה אומר. כשמכירים משהו, לא מפחדים ממנו. אז גם לנו כחברה, במקום אחר כך לשבת כאן בכנסת ולחוקק, אדוני השר, חוקים שיעשו שילוב בתעסוקה, זה יהיה הדבר הכי נכון – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איך אתם אומרים לנו לחוקק אם אתם מביאים אותנו לפה, משאירים אותנו עד הבוקר, משחיתים את זממנו וזמנכם, וסתם? קארין אלהרר (יש עתיד): לא, אני אומר לך, אדוני השר. מכיוון שאתה היית איזה כמה שנים חבר כנסת, אולי אפילו כמה שנים באופוזיציה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה? גם עכשיו אני חבר כנסת. קארין אלהרר (יש עתיד): לא, אבל היית רק חבר כנסת, לא היית עדיין שר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 17 שנה. קארין אלהרר (יש עתיד): לא מעט. והיית גם כמה שנים באופוזיציה, ואתה מבין שקואליציה פועלת בצורה דורסנית ולא כל כך מעניין אותה לעשות שינויים שהם לטובת העניין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גדעון סער – – – קארין אלהרר (יש עתיד): תן לי רגע לסיים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גדעון סער, בתור יו"ר האופוזיציה, יו"ר סיעת הליכוד, כשהיינו 12 מנדטים, היה שיאן המחוקקים. שיאן המחוקקים. קארין אלהרר (יש עתיד): זה לא העניין. לא, לא, אדוני השר, זה לא שיאן המחוקקים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: צריך לדעת להתנהל. קארין אלהרר (יש עתיד): לא, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ההתנהלות שלך לא נכונה. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, מי היה שיאן החוקים? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גדעון סער. קארין אלהרר (יש עתיד): אתם מבזבזים לי את הזמן. היו"ר מאיר כהן: השר. יוסי יונה (המחנה הציוני): נו, אז תנו לנו יחס דומה. היו"ר מאיר כהן: יוסי. קארין אלהרר (יש עתיד): אדוני השר, אני אפילו לא מדברת על מצב של לחוקק. אני אומרת שכשמוגשת הצעת חוק ממשלתית, בואו, תהיו קשובים להערות. אתה יודע מה? לא להערות שלי, להערות של הציבור, להערות של ההורים, להערות של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, להערות האלה. אל תקשיבו לי כי אני אמרתי, תקשיבו למי שעוסק בזה יום-יום. זו הנקודה הראשונה. והנקודה השנייה, ואיתה אני אסיים, אתם מעמידים את ציבור המורים בפני גזרה שהם לא יודעים ולא יכולים לעמוד בה. איך אתם מצפים שהם ייתנו מענה אמיתי בשילוב כשאין להם שום כלי לעשות את זה? אדוני היושב-ראש, אתה בטח יודע את זה טוב ממני, חינוך מיוחד לא מופיע כקורס בחירה בסילבוס של בית ספר להוראה. זה לא קורס חובה, זה קורס בחירה. מי שרוצה ילמד, מי שלא אז לא. ואז בא החוק ואומר: נניח שניתן להורים לבחור, נניח שההורים בחרו בשילוב – הילד ילך לשילוב. יסלחו לי כולם, אבל מבחינת המורה – הוא לא יודע מה לעשות עם הילד. שמעתי הערות של נציגי השר שאמרו: כן, יהיו הכשרות. איפה הן? איפה ההתחייבות להכשרות? שלא לדבר על זה שבמהלך הדיונים שלחתי מכתב לשר החינוך, בחתימת כמה מחבריי חברי הכנסת – גם אתה, אדוני היושב-ראש, גם חבר הכנסת יוסי יונה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – תשובה לא קיבלנו. כי אולי זה לא כזה מעניין. אולי כל מה שעניין זה לסמן וי – – היו"ר מאיר כהן: תודה רבה. קארין אלהרר (יש עתיד): – – על רפורמה שאין מאחוריה דבר וחצי דבר לטובת ילדי החינוך המיוחד. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת נחמן שי. אדוני, 15 דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה רבה. אני לא בטוח שאני אמצה את כל הזמן. תראו, בחרנו, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, להתנגד הפעם ולהאריך את הדיון באופן באמת בולט – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חד-פעמי. חד-פעמי לשבוע הזה. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא באופן חד-פעמי. בחרנו בחוק – – – היו"ר מאיר כהן: חד-פעמי להיום. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: להיום. נחמן שי (המחנה הציוני): בחרנו בחוק שהמשמעות שלו היא עמוקה, אבל יחד עם זאת הוא לא חוק פופולרי, במובן זה שהוא לא משהו שעומד במרכז שימת הלב הציבורית. תכף אתן לכם כמה נושאים אחרים שיכולנו בקלות ללכת איתם. חשבנו לעצמנו שראוי לחשוף את חולשותיה של הממשלה דווקא בנושא כזה, כדי להראות את החוסר בתהליך קבלת החלטות מסודר, בהתייחסות לציבור גדול של הורים ושל ילדים עם צרכים מיוחדים. זה קצת שונה ממה שאנחנו עושים בדרך כלל. אני גם מקווה שלמרות שאנחנו גוררים את הכנסת לשעות ארוכות של דיונים, כולל אותך, אדוני השר – אני ממש מתנצל, אבל אני חושב שזה ידבר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, לא, הכול בסדר. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, לא, זה לא מפריע לך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש לי הזדמנות לעבור על הדואר. נחמן שי (המחנה הציוני): אני יודע, אתה עובר על דואר נייר. זה כבר מאוד לא מקובל. אני מציע שתעבור לדואר אלקטרוני, זה גורם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנשים שכותבים מכתב והם לא כותבים מיילים, אז מה אני אגיד, שאתה אמרת paperless? נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר שצריך לזרוק את הניירות ולעבור לדואר אלקטרוני. אנחנו חוסכים הרבה נייר ונכרות פחות עצים בעתיד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תשמע, הייתי בטקס שאתה אוהב אותו, השבוע אצל רובי ריבלין. נחמן שי (המחנה הציוני): כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הבאנו 70 איש מעל גיל 100. נחמן שי (המחנה הציוני): היי, ואני לא הייתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הבאנו 70 איש מעל גיל 100, כולם בחיוניות – – נחמן שי (המחנה הציוני): ברוך השם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – מתוך 2,200 שחיים בארץ, ואחת הגיעה עם מכתב שנתן לה בן-גוריון, שהוא מעניק לה גם על היוזמה שלה 100 לירות. עכשיו, תאר לך שהוא היה שולח לה את זה במייל. היא עשתה את זה במסגרת ותעודה, והיא באה עם זה ככה, אתה יודע. דרך אגב, השיאנית שם בחדר הזה הייתה 106. אבל היא באה עם זה והראתה, בן-גוריון נתן. עכשיו, אם זה היה במייל, איך זה היה נראה? נחמן שי (המחנה הציוני): א. זה נכון, יש לזה ערך היסטורי; ב. אני מוחה על כך – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היא שמה את זה במסגרת. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שראשי שדולת האזרחים הוותיקים בכנסת לא הוזמנו לטקס. אני מחר מצלצל ללשכת הנשיא. היינו רוצים להביא את כולם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה לא הוא הזמין, זה אני הזמנתי. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה הזמנת אותם אליו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – אנחנו עשינו את הטקס אצלו. רצינו לתת להם כבוד, לבוא לנשיא – – נחמן שי (המחנה הציוני): ברור. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – והייתה התרגשות גדולה שלהם ושל בני המשפחה שלהם, והיה טקס מהמם. נחמן שי (המחנה הציוני): נהדר, נהדר. היו"ר מאיר כהן: כמה הם בארץ? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 2,200. 1,300 מהם סיעודיים, 1,400 נשים, 800 גברים. אלה המספרים. נחמן שי (המחנה הציוני): אז רגע, שוב הוכח שתוחלת החיים של הנשים ארוכה יותר משל הגברים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, אתה רואה את זה. אתה רואה בגיל 86 חיתוך דרמטי. נחמן שי (המחנה הציוני): יפה. אני שמח. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה בשדולת האזרחים הוותיקים. נחמן שי (המחנה הציוני): אבל אלה ילדים לעומתם. אוקיי. מה שרציתי לומר – א. תודה, אני שמח, השר – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תוסיף לו שתי דקות ממני. היו"ר מאיר כהן: בהחלט. נחמן שי (המחנה הציוני): – – שעשית כבוד לאנשים שהובילו את המדינה הזאת ועשו אותה. אני חושב על 100 – 70 איש עם 100 כל אחד, זאת אומרת, היו לכם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, 70 איש. נחמן שי (המחנה הציוני): 70 איש עם 100 פלוס, זאת אומרת שהיו לכם 7,000 ויותר שנות חיים בחדר באותו רגע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היה לנו גם המלווים, גם הם חיים. אולי הם לא בני 100, אבל הם חיים. נחמן שי (המחנה הציוני): ברוך השם. אז אני אמשיך. מה שרציתי להגיד, שהממשלה בחרה בדרך הקלה, כנראה; בדרך שאינה מחייבת להתייעץ ולעשות את העבודה. אנחנו ישבנו גם בתהליכי החקיקה, וגם אלינו לסיעה הגיעו נציגים של ההורים שהזדעקו – ומי שעבר את הסצנות האלה בחדרו של יעקב מרגי ראה במה מדובר. אותם גורמים, חלקם נוגעים ישירות וחלקם מלווים את הנושא, כמו נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אנשי המקצוע במערכת החינוך, הורים וארגונים לזכויות אנשים עם מוגבלות וכו', באו ואמרו: אל תעבירו את החוק הזה, מפני שהחוק הזה, יותר מאשר עוזר הוא מזיק; יותר מאשר תורם הוא פוגע. אל תעבירו את החוק הזה. כל הגורמים שנוגעים לתחום הזה, להוציא, כמובן, את משרד החינוך עצמו, התייצבו ואמרו: החוק הוא רע, אל תוציאו אותו לדרך. העובדה שהחוק הזה הלך ונמשך כל כך הרבה שנים מאז אותה ועדה של דורנר – כמעט עשר שנים – מלמדת משהו: שמי שהיסס לאורך השנים האלה לא במקרה היסס, אלא הייתה לו, להם, לשרים, סיבה טובה לא להזדרז עם העניין הזה. יש דברים שעדיף לא לשנות אותם. לא צריך לקדש את ערך הרפורמה בכל מחיר, לא חשוב על חשבון מה, העיקר שיהיה רשום ברקורד: עשינו שינוי. השינוי הזה הוא שינוי רע, שלא יתרום תרומה משמעותית לאנשים הצעירים, לילדים ולילדות בעלי מוגבלות, אנשים עם מוגבלות, שמצפים שמערכת החינוך במדינת ישראל תוביל אותם לחיים טובים יותר, פרודוקטיביים; חיים עצמאיים ככל האפשר, חיים שהם יכולים ליהנות מהם וחיים שבהם הם גם יוכלו להשתלב בחברה הסובבת אותם. את זה החוק הזה לא עושה. בלי להיכנס לכל המכלול של הפרטים, כי אני מודה בעוונותיי שאני לא המומחה הכי גדול לעניין, הרושם שלי היה שהפעולה הייתה פעולה מהירה, תוך התעלמות מכל המערכת הסובבת, כדי להוציא לדרך את הרפורמה הזאת, ואולי אחר כך, בשיטה ישראלית שתוך כדי התקדמות והשינוי הגדול נראה איך נסתדר – אחר כך נוכל, אני מקווה, לתקן את הפגמים. כשמדובר באנשים, כשמדובר בבני אדם, ובמיוחד כשמדובר בציבור כל כך מורכב ומסובך – כי ילד עם צרכים מיוחדים, ילד עם מוגבלות זה סיפור לכל החיים: מהלידה, דרך הילדות ועד הבגרות זה תמיד קשה ודורש התייחסות מיוחדת – דווקא שם צריך לגשת בגישה יותר של הבנה, יותר של התחשבות, ולהאזין באופן קשוב. אני זוכר את התמונה – אני לא יכול לשכוח אותה – כשההורים התייצבו בוועדת החינוך. הם בכו בחדר ואמרו: אל תעשו את הדבר הזה. אבל, כמובן, לא היה להם עם מי לדבר באותו רגע, והרכבת הזאת יצאה לדרך בלי להתייחס לרצון שלהם. תראו, הבעייתיות ברפורמה הזאת היא ברורה: היא תאפשר למי שיש לקבל יותר, והיא תיקח ממי שאין לו את המעט שיש לו. זה לב העניין. וזה אולי הפגם הכי חשוב שיש פה – פגיעה בשוויוניות שצריכה להיות בחינוך המיוחד. החינוך הזה נועד לתת לכל ילד וילדה את צורכיהם כפי שהם ראויים להם וזכאים להם בחברה שלנו. ברגע שניתנת עדיפות לאותה משפחה, לאותם הורים שיכולים לשלם את ההפרשים ולתת לילדיהם יותר, אנחנו שמים פה על השולחן אי-שוויון מהרגע הראשון. בסוף החינוך נועד לתת הזדמנות, התחלה שווה לכולם ויכולת שווה לכולם לצאת לחיים עם איזשהן יכולות ואיזשהם כישורים כדי להתמודד עם חיים קשים. כי, שוב, אמרתי, זה ציבור מסובך. ברגע שהחוק הזה נותן למי שהוא בעל אמצעים יתרון על מי שאינו בעל אמצעים, אז זאת לא רק טעות פדגוגית, זאת טעות חברתית ממדרגה ראשונה. אני חוזר ואומר – זאת פגיעה בלתי נסבלת בציבור הזה, שכל כך מסתכל אל המדינה ומצפה ממנה לתת לו את מה שהוא ראוי וזכאי לו, והוא לא מקבל את זה ממנה. לכן אני חושב שאנחנו חייבים לעצור את החוק הזה במקום שאפשר לעצור אותו ולשאול אם אין דרך אחרת לסייע לחינוך המיוחד ולסייע לילדים ולילדות האלה גם בדרכם החינוכית וגם אחר כך בחברה כולה. האם אי-אפשר היה למצוא דרך אחרת? אני מבין שמשרד החינוך רצה לעשות שינוי, ויכול להיות שהשינוי הזה גם מייצר לו משאבים והוא יוכל לקחת אותם לנושאים אחרים, ויכול להיות שהוא ישקיע אותם בדרך אחרת – אני לא נכנס לכל המניפולציות; אבל האם נוכח ההתנגדות הכבדה שהיינו עדים לה בחוק הזה לא ראוי היה לעצור בנקודה הזאת? הפזיזות היא באמת מן השטן. וגם עכשיו, כשאנחנו דוחסים את זה לשניות האחרונות של המושב הזה, ככה, סוחטים את זה עד הסוף כדי להעביר את זה בכל מחיר – אני אומר לכם, זאת תהיה בכייה לדורות, ואחר כך יצטערו על זה שעשו את זה, ואלה דברים שהם בלתי הפיכים. עשית – לא יכולת לחזור, ואתה משבש בזה את חייהם של עשרות אלפי הילדים והילדות וההורים שלהם, ובוודאי זה הגיע כבר למאות אלפי אנשים שיצאו ניזוקים מהרפורמה הזאת. לכן גם ההתחלה המהירה של התוכנית הזאת. עוד לפני שהחוק הזה הושלם – הוא יושלם כנראה רק מחר לפנות בוקר – כבר המשרד רץ עם המסלול הזה קדימה; כבר מהנהלת משרד החינוך התחילו להפגיז את המורים והמורות בדרישות להזיז את הדברים, לסגור את הכיתות של החינוך המיוחד כדי שבתי הספר יהיו ערוכים לקליטת התלמידים. זאת פגיעה חוזרת ונשנית גם בתהליך של החקיקה, בזה שלא ממתינים שהכנסת תשלים את דיוניה ושהחוק יסתיים. זה אומר שיש פה איזשהו דחף בלתי ניתן לריסון לעשות את השינוי. אני אומר לכם, גם מעל הבמה הזאת הערב – אני פונה לשר החינוך, אני פונה למנכ"ל משרדו – אני חושב שאני בהחלט מעריך אותם, ואני אפילו מאמין בכוונותיהם הטובות. אני לא חושב שיש להם עניין, חלילה, לעשות משהו רע, אבל הפרשנות שניתנת לזה מצד כל מיני גורמים אומרת שהם טועים. עדיף להודות בטעות לפני שיישמו אותה ולפני שהרפורמה הזאת תצא לדרך, כי אחר כך, כאמור, לא יהיה אפשר להחזיר את השד הזה חזרה לבקבוק. תודה רבה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. עשר דקות, גברתי. יעל גרמן (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברים – המעטים הנמצאים כאן – אני חייבת להודות שאני לא חברת ועדת החינוך, לדאבוני הרב, במיוחד – חבר הכנסת מרגי, חבר הכנסת מרגי, אני מצטערת שאיני חברת ועדת החינוך, במיוחד לאחר שראיתי היום את פעולתה של הוועדה ואיך מעבירים שם דברים. ואני גם לא הייתי נוכחת בישיבות הרבות שהיו לחוק הזה, החוק החשוב הזה. אבל הנושא מאוד קרוב לליבי, ואני גם מכירה אותו מתפקידי כראש עירייה, ואני בטוחה שגם אתה, אדוני היושב-ראש, מכיר זאת. לפני כ-12 שנים אני זוכרת שרעיון השילוב הגיע להרצליה, ואני ראיתי מה זה שילוב ומה זה שילוב. כל בתי הספר רצו להכניס את השילוב, מפני שילד בכיתה משולבת קיבל הרבה יותר שעות מאשר ילד רגיל, ובתי הספר ניצלו את זה ושמחו שהם מקבלים עוד משאב. אבל יש הבדל בין זה שבאמת מכניסים ילד לכיתה משולבת, והתקציבים הם אומנם יותר מהתקציבים הרגילים של כיתה רגילה אבל לא ממש תקציבים ממשיים, לבין שילוב אמיתי. אני רוצה לספר לכם על שילוב אמיתי, על חוויה בלתי רגילה שהייתה לנו בבית ספר אלון. חבר הכנסת מרגי, אני חושבת שאתה תשמח לשמוע מה שאני מספרת. בבית ספר אלון החליטו להקים כיתה קטנה של ילדים אוטיסטים, אבל עשו זאת כמו שצריך. התקציבים היו אדירים – – – היו"ר מאיר כהן: אלון זה רמת השרון? יעל גרמן (יש עתיד): לא, אלון יסודי. זה בהרצליה הירוקה. פתחו את הכיתה, קודם כול, רק לאחר שכל המורים שלימדו שם – והיו שם שלושה מורים בכיתה – עברו השתלמות מיוחדת. מובן שהיה צוות נוסף, צוות של פסיכולוגים שעזר להם, ותעסוקה. כל תוכנית הלימודים הייתה מיועדת באמת לאוטיסטים, ואני כראש עיר לא הייתי יכולה להיכנס סתם לכיתה הזאת, בעוד שלגני ילדים משולבים ולכיתות אחרות יכולתי תמיד להגיע, ומאוד נהניתי. לא, שם הייתי צריכה להודיע, וכשהייתי מגיעה נתנו לי הוראות מיוחדות מה לעשות וכמה זמן אני יכולה להיות ומייד לצאת – מפני שמאוד מאוד דאגו לכך שהילדים שנמצאים שם יהיו באווירה מאוד רגועה. הם היו שם בכיתה באמת באווירה מאוד מיוחדת, אבל כל בית הספר אימץ אותם, ובית הספר היה גאה בכיתה הזו. התלמידים, שאר התלמידים בשאר הכיתות, ממש אהבו והיו גאים בילדי הכיתה האוטיסטים. ואני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שלאחר שלוש שנים, כמה תלמידים מהכיתה הזו עברו לכיתות רגילות, שזה רק מוכיח מה זה שילוב. שילוב זה לא רק – חברתי כאן אמרה ששילוב זה גם נועד באמת ללמד אותנו, את החברה, שאין מה לפחד מן השונה; אבל שילוב זה בעיקר לאפשר לילד למצות את הפוטנציאל שלו, ובאמת אנחנו לא יודעים מה הפוטנציאל, במיוחד של ילדים שיש להם אולי בעיות של התבטאות והתנהגות ואנחנו טועים לחשוב שהקושי בהתבטאות או ההתנהגות החריגה אולי מעידים על IQ נמוך – ולא בהכרח. זאת אומרת, כאשר אנחנו משלבים ילד עם בעיות – תלמיד – החוק הזה משנה את זה מ"ילד" ל"תלמיד" – כאשר אנחנו משלבים תלמיד בכיתה רגילה או בבית ספר רגיל, אנחנו מחזירים לו את האמונה שהוא יכול. וחברים, ממש כמו לפעמים בתרופות דמה, עצם זה שאתה מאמין במשהו מאפשר לך לרפא את עצמך וגם להגיע להישגים שלא היית מאמין. וזה מה שקורה בשילוב. אבל כדי שזה יקרה צריכים שני תנאים: קודם כול, חייבים תקציבים. וכאשר ועדת דורנר באה ואמרה שאחד העקרונות שהיא רוצה בשילוב זה שהכסף יעבור עם התלמיד – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יעל, אני שמח שהעלית את זה. את יודעת שוועדת דורנר, אפילו השופטת דורנר, לא נכנסת לסל הטיפול, סל השירותים של התלמיד. יעל גרמן (יש עתיד): נכון. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): היא אומרת: לא משנה מה, התקציב שמיועד לו בחינוך המיוחד יעבור איתו לשילוב. א. יישמנו זאת, ויישמנו זאת עם סל שירותים מועשר, מתוגבר ומפורט – מה שלא היה היום. אני שמח שדיברת על ההכשרה של הצוות. הרפורמה הזו מדברת על הכשרה והשתלמות והדרכה. יעל גרמן (יש עתיד): אז אני רוצה לומר לך – קודם כול אני מבקשת להוסיף לי שתי דקות, אדוני, וגם כדי שאני אוכל לתת לך את החמש. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. יעל גרמן (יש עתיד): אני מבקשת לומר לך: ממה שאני קראתי את החוק – ואני, שוב, מודה שאני לא הייתי בדיונים – אני לא רואה את הכסף הולך אחרי התלמיד. אני רואה שהתקציבים האמיתיים נשארים דווקא בחינוך המיוחד ולא בבתי הספר שאמורים לשלב. וזאת לדעתי השגיאה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): את לא קראת את החוק הזה. יעל גרמן (יש עתיד): יכול להיות, אז אתה אולי אחר כך תתקן אותי, אבל זה מה שאני הבנתי. אבל יותר מכך – ובכך אני אסיים – כדי שבאמת הרפורמה הזו תצליח אנחנו צריכים לראות שבמשרד החינוך מאמינים במושג הזה שנקרא שילוב. אתה יודע, אדוני, אני הבאתי לפניך מקרה, ואני מלווה כבר כמה שנים אימא שנלחמת נגד משרד החינוך, שלפעמים פעמיים בשנה ולפחות פעם בשנה מבקש ממנה שוב ושוב שהבן יעבור ועדת השמה. ילד שרוצה להיות משולב בכיתה קטנה בבית ספר רגיל; ילד שנמצא היום בכיתה ח', שציוניו טובים מאוד, שלא מחסיר יום בבית הספר, שמקובל על התלמידים, ולמרות זאת מתעקשים היום להחזיר אותו לבית ספר לחינוך מיוחד. למה? למה לא מאפשרים לו להשתלב ולעלות לכיתה ט'? למה לא מאפשרים לו לבחור מגמה כמו כל החברים שלו? למה לא מיישמים את הרעיונות שנמצאים בחוק הזה, את הרעיונות שהשופטת דורנר דיברה עליהם? מדוע במשרד החינוך עדיין מתעקשים שלא לשמוע לילד ולהורה וחושבים שהם יודעים יותר טוב מה שטוב לילד ממה שההורה יודע מה שטוב לו? אז כל עוד משרד החינוך לא עשה שינוי בקסטה ולא באמת מוכן לשילוב כאידיאולוגיה, וכל עוד אין מספיק תקציבים, אני חוששת שהחוק הזה לא יוכל להתממש. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת סתיו שפיר – לא נמצאת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת יוסי יונה יעלה במקום חבר הכנסת כבל? אוקיי, בבקשה. 30 דקות. אתה יכול לדבר 23 דקות אם תרצה. יוסי יונה (המחנה הציוני): עכשיו הסתכלתי שוב, אדוני היושב-ראש, על הסתייגות שמי שניסח אותה, אדוני היושב-ראש, זה אתה וקארין אלהרר. ולשון ההסתייגות היא מאוד ברורה וחד-משמעית – תכף אני אגיד מה ההסתייגות – וכאן אני מאתגר את ידידי יעקב מרגי באשר להסתייגות הזאת. אתם כתבתם משהו מאוד פשוט, אדוני היושב-ראש, בהסתייגות שלכם: שסל השירותים – אה, זה עתה נכנסת? סתיו שפיר (המחנה הציוני): סליחה, לא רציתי להפריע לך, יוסי. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, בסדר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – בזמנים אחרת. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, ההסתייגות – אני צריך את תשומת ליבו של היושב-ראש, כי זו הסתייגות שהוא וקארין – – – היו"ר מאיר כהן: כן, אדוני, אני מנסה פשוט, היות שהיא איחרה בדקה, להיות הוגן: אם אתה תקצר את זמנך, אני אוכל – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): כמה? תגיד לי. אז אני אדבר על ההסתייגות הזו כחמש דקות, עשר דקות, ואז תעלי, בסדר, סתיו? סתיו שפיר (המחנה הציוני): כן. יוסי יונה (המחנה הציוני): אין בעיה. אם כן, אדוני, אני חוזר להסתייגות שאתה ניסחת יחד עם קארין אלהרר, שבה כתבתם כהאי לישנא שסל השירותים שיינתן לילד – הוא יקבל אותו או היא תקבל אותו באופן בלתי תלוי במסגרת שבה היא לומדת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יוסי יונה חזר, לא מאמין לך. תתחיל מהתחלה, בחייאת דינכ. היו"ר מאיר כהן: חיים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שיתחיל מהתחלה, אני יושב. יוסי יונה (המחנה הציוני): תאמין לי, אין לי בעיה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בסדר, אני יודע. היו"ר מאיר כהן: יוסי, בבקשה אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה זוכר מה אמרת בהתחלה? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. יעיד היושב ויעידו השומעים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש פרוטוקול. מה אמרת בהתחלה אני זוכר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני השר, אדוני השר, יעיד היושב-ראש ויעידו הנוכחים הרבים שהיו כאן במליאה שנשאתי דברים באופן מאוד שיטתי. נכון, מאיר? מאוד שיטתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא לא זוכר. היו"ר מאיר כהן: חיים, הוא פרופסור לפילוסופיה. שמעתי הרצאות שלו, הוא מדבר שלוש שעות בלי להפסיק, תאמין לי. יוסי יונה (המחנה הציוני): דבר דבור על אופניו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דבר דבור על אופניו. היו"ר מאיר כהן: לגמרי. יוסי יונה (המחנה הציוני): דבר דבור על אופניו, אדוני השר. ואני כאן באתי, אתגרתי את ידידי יעקב מרגי. ואז אמרתי משהו מאוד פשוט. חברי מאיר כהן וקארין אלהרר כתבו הסתייגות שמן הסתם, אם אכן יעקב מרגי ומשרד החינוך אומרים שהתקציב ילך אחרי הילד – אתה שמעת חלק מהדברים, נכון, אדוני השר? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): הינה, אז אני אגיד לך. מה זה שהתקציב ילך אחרי הילד? אמרנו שבשעה שוועדת הזכאות לחינוך מיוחד באה ואומרת – אדוני השר, תקשיב, כי אתה נראה להוט כדי להבין את – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מקשיב, אני מקשיב. לא, אתה רוצה שאני אסתכל עליך. אז תגיד שאני אסתכל עליך. יוסי יונה (המחנה הציוני): בוודאי, כן. אני אשמח מאוד שמבטך יהיה ממוקד כאן בפודיום. אז ככה, בזמנו ועדת דורנר שעסקה בנושא של החינוך המיוחד קבעה איזשהו קריטריון, שאומר: התקציב ילך אחרי הילד. זאת אומרת, אם ועדת הזכאות קבעה שילד צריך שירותים כאלה ואחרים, שירותי חינוך מיוחד, ואז ההורים שלו, לדוגמה, בוחרים או במסגרת נפרדת או בשילוב בבית הספר הרגיל, אז אותה מעטפת תקציבית שנדרשת כדי לתת לו את השירותים תלך אחריו. חברי מאיר כהן וקארין אלהרר כתבו – אני מתאר לעצמי שברוח ההמלצות של ועדת דורנר – את ההסתייגות הבאה. כתבו שאכן ככה: סל השירותים שמגיע לילד יינתן לו – הקשב היטב, אדוני השר – באופן בלתי תלוי במסגרת שבה בחרו. כלומר, בין אם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לפני הנומרטור או אחרי הנומרטור? יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה יודע מה, זה שאלה מאוד מאוד טובה בעניין של הנומרטור. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כי אני רואה את ההפחתות. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה מאוד. הינה שר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בוא, תקשיב. ועדת דורנר יכולה להחליט מה שהיא רוצה. ברגע שיוסי יונה העביר החלטה תקציבית והצליח לנצח את הקואליציה, והחלטה תקציבית עולה 15 מיליון או 20 מיליון, שזה לא יותר מדי כסף, מיידית עושים הפחתה במשרדי הממשלה, בלי לשאול אותם. היו"ר מאיר כהן: זה בחוק, החוק אומר את זה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אולי. כן, בסדר. בסדר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בנומרטור. עכשיו, הם אומרים: תנו לי לחינוך המיוחד. אתה החלטת – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): רגע, רגע, רגע, אדוני. זה לא הוגן מה שאתה אומר. רגע, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה המצב, אתה דפקת את החינוך המיוחד. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא נכון, אדוני. אבל עכשיו שים לב איפה קיימת הסתירה בדבריך, אדוני השר. משום שכאן יושב-ראש ועדת החינוך, שהניח את החוק בפנינו, אמר באופן חד-משמעי שלא יהיה הבדל במעטפת התקציבית, בין אם הילד נמצא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא היה נומרטור, לא היה. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה. עזבנו את הנורמטור. אבל הוא אומר שיש תקציב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תקשיב, אני יושב על תקציב. יוסי, אני יושב על תקציב, והוא אומר: תקציב. מצביעים על התקציב, שבועיים אחרי זה עושים לי הפחתות. אבל יש לי מחויבויות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני מבין מה שאתה אומר. בסדר, אבל אדוני השר, הסוגיה של הפחתות, כן או לא, היא לא מן העניין לדיוננו, ואני מנמק, ואני מנמק – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הכסף – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – כי חבר הכנסת ידידי יעקב מרגי אמר באופן חד-משמעי: כאשר עמדה כאן חברתי יעל גרמן ואמרה שעל פי ההבנה שלה – היא אמרה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): שמע, חכה רגע. הבט – אנא המתן, המתן. חברתי יעל גרמן עמדה כאן על הפודיום ואמרה שעל פי ההבנה שלה – היא אמרה בענווה: על פי ההבנה שלי של החוק, התקציב שיוקצה למסגרות נפרדות יהיה גדול יותר באופן משמעותי מהתקציב שיופנה למסגרות משלבות. יעל גרמן (יש עתיד): התקציב נשאר במסגרות המיוחדות – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה. ענה לה יעקב מרגי: גברתי, טעות בידך. נכון, ככה הוא אמר לך? הוא אמר לך: טעות בידך. אז אני אומר, אם טעות בידה וטעות בידי וכולנו לא מבינים טוב, מדוע מתנגדת הממשלה ומתנגד חבר הכנסת מרגי להסתייגות הזו, שהגיש מאיר כהן יחד עם קארין אלהרר, ואומרת שסל השירותים שיינתן לילד הוא בלתי תלוי במסגרת שבה הוא ילמד, בין אם בנפרדת ובין אם משלבת? אז הוא היה צריך להגיד עכשיו, יעקב מרגי: ההסתייגות הזו היא הסתייגות טובה, היא אכן ממין העניין כי זו כוונתו של החוק, ולכן אני, יעקב מרגי, אומר לכם: אני מקבל את ההסתייגות הזאת. אם הוא יקבל את ההסתייגות הזאת אז אנחנו אומרים: וואו, באמת על פניו מסתבר שהוא איתנו, שבאמת יהיה שוויון בהקצאת המשאבים בין המסגרות הנפרדות לבין המסגרות המשלבות. האם אנחנו צופים – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יוסי, אומנותך בידך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה חושב, אדוני היושב-ראש, אתה לא אמור לענות כי זו תהיה שאלה רטורית, סליחה. אדוני היושב-ראש, אל תענה – שאלה רטורית. האם אתה באמת חושב, אדוני היושב-ראש, שההסתייגות שלך תתקבל? אז אני אומר לך שהם גם יתנגדו להסתייגות הזאת. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): התקציב הולך אחרי הילד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה הקשבת מה הוא אמר לך? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, הוא הקשיב למה שאני אומר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא הקשיב למה שאתה אומר. אתה לא הקשבת. הוא אומר: התקציב הולך אחרי הילד, לכן ההסתייגות מיותרת. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): התקציב הולך אחר הילד ולא תלוי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): יאללה, יאללה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז למה אתה עומד על הבמה ומדבר ככה – – – את מי אתה מעניש? יוסי יונה (המחנה הציוני): סליחה, סליחה. אבל עכשיו אני חייב לקבל את העמדה – לקבל את העמדה שלך ואת העמדה שלו? אני לא מאמין. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אה, זה בסדר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אה, יפה מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה יודע מה? אם אתה לא מאמין לו, יפילו את ההסתייגות. יפילו את ההסתייגות – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל הוא בכל מקרה מפיל את ההסתייגות. אתה אומר לי עכשיו שיפילו את ההסתייגות כאשר מלכתחילה, מלכתחילה ההסתייגות נפלה בוועדה, אדוני. ההסתייגות נפלה בוועדה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יוסי, יוסי, תקשיב. יוסי, במבנה הדמוקרטי אתה לא יכול להיות גיבור – כי בסוף מצביעים. אתה יכול למשוך שעה, שעתיים, עשר, 24, 36. בסוף באים, מפילים לך, נגמר הסרט. זאת אומרת, עכשיו גיבור אתה לא יכול להיות. אתה צריך להיות חכם. חכם, לבוא ולנסות לקבל משהו. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני יכול, אני יכול. אבל ההסתייגות נפלה בוועדה, אדוני השר – זה א. ב. עכשיו אני אגיד לך, רגע – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא אמר לך למה, אמר לך למה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל אם זה לא רלוונטי הוא יכול להגיד: תעביר את זה. ויש לי עוד דבר לומר לך, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה הוא צריך להעביר את זה? יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אני אומר לך, אז אני אומר לך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה הוא צריך להעביר את זה אם זה לא רלוונטי? מה קרה לך? למה? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא נכון, לא נכון. אנחנו מגובים על ידי הארגונים החברתיים, שהלכו איתנו פסיק-פסיק, והראו לנו מדוע בסופו של דבר קיימת דיפרנציאציה תקציבית עמוקה בין הכסף שיהיה בחינוך המיוחד, המסגרות הנפרדות, לבין זה שיהיה במסגרות המשלבות. אדוני, אנחנו לא מדברים כאן, עומדים ומדברים כדי ללהג – דבר אחד. דבר שני, אדוני השר, אני לא מדבר רק אליך ואל חברי יעקב מרגי ולחברות וחברי הכנסת, אני מדבר לציבור. אתה יודע מה – ואתה יודע את זה כי לך יש ניסיון גדול יותר משלי, שנים ארוכות. אתה יודע מה? אני תלמיד שלך. אתה יודע מה? אם אתה תעמוד כאן אתה תוכל להציג בפניי דוגמאות שבהן אתה נלחמת בעד חוקים גם שידעת מלכתחילה שהם ייפלו כי חשבת שהם צודקים. זה מה שאני עושה. האם אני סיימתי את פרק הזמן? היו"ר מאיר כהן: יש לך עוד שתי דקות. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא, כי סתיו אמורה לעלות לכאן ולדבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, יש לך עוד שתי דקות ורבע – – – יש לך שתיים ורבע דקות, נצל את הזמן שלך. יוסי יונה (המחנה הציוני): יפה מאוד. לכן אני אומר לך, אדוני השר, ואני מאוד שמח, ובאמת בהשוואה לשרים אחרים שיושבים כאן, סביב הפרסה, אתה מאוד נמרץ, מאוד מעורב, ושש אלי דיון, וזה יפה כי זה מה שאמור להיות. חברי הכנסת מהאופוזיציה מגישים את טענותיהם, את תלונותיהם, מלינים והשר עונה, ואני מאוד מאוד שמח שאתה עושה זאת, כי זה באמת לתפארתה של הכנסת שיש דיאלוג, ולא, אתה יודע, כל אחד תקוע באייפון שלה או שלו וגולש לי למחוזות רחוקים. לכן, אני גם רוצה לומר לך שאני מאוד מעריך את זה שאתה נכנס איתי לדיאלוג מאוד ענייני ונמרץ. ועדיין אני חוזר על דבריי ואני אומר, אדוני השר: עם הניסיון שלך אתה יודע – ואני אמרתי את זה גם ב-90 הדקות שעמדו לרשותי – אנחנו לא באנו ודיברנו, אתה יודע, בעלמא. ופה אני חוזר ואומר שאנחנו מודים לארגונים החברתיים, ואתה יודע את ערכם הגדול: הם יושבים בוועדות והם מכירים המון פעמים את הפרטים יותר מחברות וחברי הכנסת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה דיברת 90 דקות, ועכשיו היה לך עוד זמן? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: וכמה זמן עוד יש לך? היו"ר מאיר כהן: זהו, זהו – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): זהו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה לא תקרא את הזה ברצף? היו"ר מאיר כהן: אדוני שר הרווחה, אל תכניס לו עוד רעיונות לראש, מספיק. 90 דקות היו, ועוד 10 דקות. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני יורד מהדוכן. פשוט – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה הוא לא דיבר ברצף? יוסי יונה (המחנה הציוני): אני אגיד לך, נו. תשאל אותי, מה אתה מדבר בגוף שלישי? אני פה. אני מדבר משום שהייתה איזושהי הפוגה שחברי הכנסת לא הגיעו בזמן. אמרו לי: יוסי, תעלה בבקשה ותמשיך את דבריך כי אנחנו מתמוגגים משמיעתם. ולכן, אמרתי, במיוחד שאדוני השר יהיה פה ויקשיב לי, זה לכבוד לי שאתה מנהל איתי את השיח הזה. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. במידה שיש צורך שאני אעלה שוב, אני מביע את הנכונות לעשות זאת. היו"ר מאיר כהן: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. בבקשה, גברתי, 15 דקות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה רבה. באמת, לכבוד לי לעמוד לצד שר רווחה מכהן ושר רווחה לשעבר ואנשים שאני יודעת שנושאי הרווחה באמת מאוד חשובים להם. אבל לצערי זה מכהן וכיהן בממשלה שהרווחה לא כל כך חשובה לה, בטח לא כמדיניות; ממשלה שאת העיקרון הבסיסי, אחד מהיסודות שעליהם מדינת ישראל נבנתה: דאגה לכל אזרח ובעיקר לאזרח שזקוק לדאגתנו כחברה – לאפשר לו את התנאים לחיות בהם, להיות אדם חופשי, להיות עד כמה שאפשר אדם עצמאי, לשמש רשת הביטחון שפרוסה תחתיו למקרה שייפול, וכל אזרח בישראל – את הדאגה הזו הממשלה איבדה בדרך. אפשר להאשים פה הרבה מאוד גורמים. אפשר להגיד שהיום הממשלה נשלטת בידי פקידי האוצר, שחושבים רק על איך מקמצים בתקציבים ואיך סוגרים את הקופה, אבל זה הרי לא נכון, ואני לא חוסכת בדרך כלל ביקורת ממשרד האוצר. יש פה החלטה על מדיניות, והמדיניות הזאת היא מדיניות שבוחרת שלא להשקיע באזרחים שהכי זקוקים לנו כחברה. אפשר לפתוח את זה, נושא-נושא, ולראות. ומספיק להסתכל בתוספת התקציבית הכל-כך עלובה שקיבל משרד הרווחה השנה – כמה זה היה, כבוד השר? 400 מיליון שקלים קיבלתם, כתוספת מתוך – אמרו לי הפקידים הבכירים במשרדך ש-7 מיליארד ביקשו. 400 מיליון שקלים, ומהם – אנחנו עכשיו ביולי, כמה כבר קוצצו מ-400 מיליון שקלים? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הם מנסים, אבל נכון לעכשיו – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): בוועדת הכספים כבר ראיתי קיצוץ של 145 מיליון במשרד הרווחה – לא קרה? הקיצוץ עבר בוועדת כספים, אז לא קרה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, כי זה בתקציב 2019, ואנחנו בתקציב 2018. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל יש כסף או אין כסף? תקציב 2019 עבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו חיים ב-2018. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ב-2019 היו תוספות? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא יודע מה היה ב-2019. ב-2018 העבודה לא – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): ב-2019, הוא כרגע קוצץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 2019, לא יודע מה היה ב-2019. 2018 – העבודה נמשכת. תראי, אני כבר יותר מבוגר ממך קצת, בכמה שנים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא אשתמש בזה נגדך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בסדר. בפוליטיקה, כל יום זה יום, אז רק צריך עוד סבלנות, ולבוא ברגע האמת ולראות, כי בחיים אתה צריך למצוא את הדקה שלך, מתי תביא את התוצאות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כן, חיים, רק שאין באמת אפשרות לספק לאזרחי ישראל שירותי רווחה תקינים בתוספות של פירורים לתקציב, ובלי שיש תוכנית אמיתית לספק אותם, וזה המצב הנוכחי. אם נדבר על המצב של מה שקורה היום אחרי שנגמר החינוך המיוחד, כלומר בגיל 21, זה הרגע שבו התקציב לילד קורס משמעותית. וזה לא שהתקציב בחינוך מיוחד הוא מספק אבל בגיל 21, מבחינת המדינה, נגמרו הבעיות. אם הילד גדל כאוטיסט, נגמר האוטיזם. אם גדל עם מוגבלות שכלית-התפתחותית, אז הכול הסתיים. בגיל 21, פתאום התקציבים יורדים לדרג הנמוך ביותר. מה עשתה הממשלה, ממשלה שרווחה היא אחד הדברים האחרונים שמעניינים אותה? לקחה כבר לפני שנים את כל השירותים שמספקים את הדיור לאותם אנשים שזקוקים לדיור חוץ-ביתי, והפריטה אותם לחלוטין. היום, נער עם אוטיזם אחרי גיל 21 – וגם לפני – שלא יכול לחיות בבית הוריו, נמצא בבית שמנוהל או על ידי עמותה או על ידי חברה פרטית. המדינה קבעה אחוז מסוים של רווח לאותן חברות פרטיות, הן אמורות להרוויח – השר, הפסיק לעניין אותו מה שיש לי להגיד? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא. ביקשתי אישור אם מותר לי לצאת רגע. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מותר לך. פשוט אמורה להיות במליאה נוכחות שר – כמובן, אנחנו מכבדים ואפשר. הכול בסדר. אני אמשיך ברשותכם לתאר את המצב. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. תמשיכי. סתיו שפיר (המחנה הציוני): ילד עם אוטיזם, או ילד עם מוגבלות שכלית, או בכלל ילד עם נכות שנאלץ לחיות מחוץ לבית הוריו – בשלב מסוים כולם בעצם כבר לא יכולים לחיות בבית הורים שלהם – מועבר לבית שמנוהל על ידי עמותה או חברה פרטית. עמותות לא אמורות לקבל רווח אלא רק לקיים את עצמן, בעוד החברות הפרטיות אמורות לחתוך סוג מסוים של רווח מהעסק הזה של ניהול בית לחיים לאנשים עם אוטיזם או עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אבל לא הרווח שקבעה המדינה. הרווח שקבעה המדינה עומד על בערך 4%, לא רווח מי יודע מה – ואני משאירה רגע בצד את השאלה העקרונית אם בכלל אמורים לקיים שירותים כאלה על ידי חברות פרטיות. ואז, כדי שהחברה הפרטית תוכל להרוויח כסף מהשירות שהיא נותנת היא נאלצת לחתוך עוד קצת במה שנקרא קצוות, ולאט-לאט זה הופך להיות לחתוך בבשר החי של השירות שאמור להינתן לאותם אנשים בעלי מוגבלות. ואז, מה זה אומר? בשנים האחרונות קיימתי עשרות רבות של ביקורי פתע בהוסטלים. פשוט דפקתי על הדלת, נכנסתי, השתמשתי בחסינות הפרלמנטרית שלי כדי לבדוק מה באמת קורה בתוך ההוסטלים. להגיע לביקורים מבלי להתריע מראש – לצערי, הפקחים של משרד הרווחה הרבה פעמים כן מתריעים על הביקור שלהם או שאיכשהו המסר עובר והמקומות מתארגנים לקראת זה. אנחנו הגענו עם הצוות שלנו באופן ספונטני לפי התרעות שקיבלנו מהורים, מאחים, ממשפחות, על דברים שקרו בתוך המקומות האלה. באף אחד מההוסטלים שביקרתי בהם לא מצאתי מדריך או מדריכה שהרוויחו יותר מ-32 שקלים לשעה, ו-32 שקלים זה עוד שכר גבוה יחסית למה שהם מרוויחים בדרך כלל. השכר הקבוע שמצאתי בכל מקום היה שכר מינימום ולפעמים למטה מזה. מדריכים שצריכים לחיות, להתקיים ממשכורת של אלפי שקלים בודדים בחודש, בעבודה הכי קשה שניתן להעלות על הדעת, ובזמן שהם עובדים הם לא "רק" – במירכאות – מטפלים ואחראים לחייהם של ארבעה עד שמונה דיירים, שלפעמים כל אחד מהם דורש טיפול של אחד על אחד ואפילו יותר מזה, הם גם אחראים לכל העבודות האחרות בתוך הבית, לפעמים אפילו לניקיון, ובטח ובטח לבישול ולנושאים אחרים. עכשיו, תראו לי מישהו מחברי הכנסת הנכבדים שיושבים כאן באולם שהיה מסוגל במשך שנה אפילו להחזיק מעמד בעבודה כזאת, שגם דורשת את מלוא תשומת הלב, גם דורשת לפעמים לעמוד מול תוקפנות או אפילו אלימות, מאחר שכששמים כל כך הרבה אנשים שזקוקים לטיפול צמוד עם מעט מאוד אנשי צוות, צפופים במקום אחד כל הזמן, בלי מספיק פעילויות – כי גם הפעילויות עולות עוד כסף שמשרד הרווחה לא מעביר, ואז מתקמצנים גם על פעילות אחר הצוהריים – אז כן, אז לפעמים יש תוקפנות. תראו לי חבר כנסת אחד במליאה שמסוגל היה לעמוד בעבודה הזאת לאורך שנים? מעטים האנשים שמסוגלים. מה נדרש כתנאי הכשרה, תנאי סף, כדי להגיע לעבוד במקומות האלה? אתה יודע, השר לשעבר – דופק, תעודת זהות, לפעמים גם זה לא, ואז אפשר לעבוד. הכשרה? נותנים זמן הסתכלות, אבל בזמן הסתכלות, אגב, כבר עובדים בעבודה. וככה, כשנכנסים להרבה מהמקומות האלה רואים אנשים שמועסקים ללא הכשרה, שאין להם את הידע, את הניסיון של איך לעמוד באתגרים שהם צריכים לעמוד בהם יום-יום. מה זה בכלל אוטיזם? או מה המאפיינים של פיגור שכלי, איך מתמודדים אתו? מה השירות הכי טוב שאפשר לתת לילד או לנער או לאדם הבוגר שמתמודד עם הצרכים הללו? הם לא מקבלים את ההכשרה הזאת. וכשאין מספיק מטפלים – אתה יודע מה עוד גיליתי בהרבה מהמקומות האלה? כשאין מספיק טיפול, אז יש תרופות. ואז, במקום לתת לדיירים טיפול אמיתי של ממש, שיוכל לקדם אותם, שיוכל לאפשר להם חיים בכבוד – מאביסים אותם בתרופות. אני לא יודעת, משרד הרווחה כנראה לא מחשב בכלל את העלויות של התרופות, או שנראה לו – ביקשתי על זה מידע ממשרד הרווחה אבל לא קיבלתי, כבר כמה חודשים; ביקשתי להבין כמה כסף יוצא על תרופות במקומות האלה וכמה כסף יוצא על עובדים, וניסיתי לעשות את ההקשרים בין שני הנתונים האלה. אבל אין נתונים על תרופות. ממה שאני רואה במקומות האלה – איפה שלא מספיקים העובדים, עוברים לתרופות הרגעה. ואתם יודעים מה קורה לבן אדם שכל הזמן נותנים לו עוד ועוד תרופות הרגעה? הוא הופך לזומבי. זה לא טיפול. במקומות עוד יותר קשים שראינו, באזורים של בריאות הנפש, משתמשים כבר בכלל בפרקטיקות שהיו צריכות להיאסר מזמן, כמו בידוד וקשירות של אנשים, שהם ממש, אבל ממש לא אמורים להימצא במצבים האלה. הדבר הזה הוא לא טיפול. הדבר הזה הוא הפקרות. עכשיו, כן, אני בטוחה שלחלק מהחברים כאן יצא גם לבקר במקומות שנראים מצוין, וגם לי יצא לבקר, ואני מכירה הרבה מאנשי הצוות שנמצאים בהוסטלים ברחבי הארץ ועושים עבודה מדהימה ועושים הכול כדי שהמקום שבו הם עובדים ופועלים ומשרתים את הציבור החשוב הזה של הילדים שלנו והאחים שלנו בעלי הצרכים המיוחדים – עושים את הכול כדי שהמקומות האלה יהיו הבית שהכי טוב לחיות בו. אבל, לצערי, זה ממש לא הרוב וזה ממש לא הכלל. ברוב המקומות אנחנו מרגישים את ההפרטה הזאת על בשרנו, כי המקומות האלה, לנו, למשפחות של הילדים עם הצרכים המיוחדים המקומות האלה לא מספקים את הצורך המינימלי בלדעת שיש עוד מעטפת, שהמדינה ושאנחנו כקהילה נמצאים שם, מספקים את הצרכים הבסיסיים כדי שהילדים שלנו והאחים שלנו יוכלו לחיות בכבוד, יוכלו להיות מאושרים בחיים שלהם – שלא נצטרך בכל רגע בחיים לחשוב: מה קורה איתה עכשיו, מטפלים בה עכשיו, היא בסדר עכשיו? הוא מקבל עכשיו את הטיפול שמגיע לו? הוא מתגעגע, הוא מפחד? והשאלה הכי מפחידה לכל בן אדם – ואני יודעת שיש גם עכשיו כאלה במליאה שמכירים את הבעיה מקרוב – השאלה שהכי הכי מפחידה אותנו היא מה קורה אם אנחנו לא פה כדי לעשות את זה בעצמנו. זאת שאלה שמלווה כל משפחה שיש בה ילד מיוחד מהשנייה שהוא נולד. הידיעה הזאת שהילד לעולם לא יגדל להיות אדם עצמאי לחלוטין, שהוא תמיד יצטרך אותנו, והמחשבה הכל-כך כואבת שהמדינה, רשת הביטחון הזאת, מדינת ישראל, לא נמצאת שם באמת. היא פשוט זורקת אחריות. השילוב של הדבר הזה הוא השילוב שמייצר את החרדה הכי גדולה שיכולה להיות בתוך החיים של המשפחות הללו. במשך הרבה מאוד זמן המשפחות הללו חיו כל אחת עם הבעיה שלה, כל אחת עם ההתמודדות שלה, בלי לדבר על זה, בלי לספר על זה ובלי – אתה יודע, מאיר, אנחנו חברים, ואני אספר לך עכשיו, אני אנקה את זה רגע, משהו שקרה בינינו בוועדת הכספים לפני כמה שנים. היו"ר מאיר כהן: בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): כשנכנסתי לכנסת והתיישבתי והפכתי את ועדת הכספים למקום שבו אני נאבקת הרבה מהמאבקים על הכסף שלנו ועל השירותים שצריכים להגיע לאזרחי ישראל, יום אחד הגעת כשר לוועדה ושאלתי אותך שאלה על מה שקורה בהוסטלים לאוטיסטים, ובאותה תקופה לא סיפרתי על אחותי שיש לה אוטיזם, כי רציתי להשאיר את החיים הפרטיים שלי מחוץ למליאה, מחוץ לכנסת ומחוץ לפוליטיקה, ומתוך דאגה אליה ודאגה מלהכניס את הפוליטיקה לחיים שלה העדפתי להשאיר את זה בחוץ ולהיאבק את המאבק הזה בשקט ככל יכולתי. יום אחד שאלתי אותך איזושהי שאלה על מה משרד הרווחה מתכנן מבחינת בניית הוסטלים לעתיד ולמה לא מצליבים נתונים בצורה יותר יעילה עם הביטוח הלאומי כדי להבין כמה מקומות צריך לבנות ואיך צריך לטפל בזה. היו"ר מאיר כהן: אני מקשיב. סתיו שפיר (המחנה הציוני): אמרת לי באיזה רגע: עזבי אותך, את לא מבינה מה אנחנו עושים, את לא מבינה בדבר הזה. אני חושבת שהוצפת באותו רגע בשאלות, ואני גם ממש לא נוטרת טינה, אבל באותו רגע היה לי כאב בטן. הרגשתי שאם אני – מה-זה לא מבינה, בסך הכול 28 שנה, זה היה אז, של חיים ביחד, של להכיר את ההוסטלים האלה הכי קרוב שאפשר – מבינה, כן. הרגשתי – – היו"ר מאיר כהן: אני, אני, אני – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – את כאב הבטן הזה, ואני אגיד לך מה – – – היו"ר מאיר כהן: אני משער שזה נאמר כי אז, בניגוד למה שאת אמרת, התחלתי לבקר – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אבל, מאיר, אני ממש לא נוטרת. אני אגיד לך מה הרגשתי. היו"ר מאיר כהן: שנייה. חלילה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא באתי לפה – – – היו"ר מאיר כהן: אני אומר שאז – – – סתיו שפיר (המחנה הציוני): אני יודעת שהדבר הזה בליבך. היו"ר מאיר כהן: אז התחלנו. בפעם הראשונה הלכתי לבקר במקום מסוים, ואת כל כך צדקת, כי המפקח של המקום הודיע, כי זה היה המנהג, שהשר מגיע. מאז למדתי שאני מגיע בלילה או לפנות בוקר בלי להודיע, לצערי הגדול, אפילו למפקחים של המשרד. ואז, הייתי בהלם, ובאמת קיבלתי החלטה. יכול מאוד להיות שכך היה. אני חייב להגיד לך – איני זוכר את האירוע, אבל אני בטוח שנעלבת מזה, ואני מתנצל. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מאיר, אני אוהבת אותך. אני אגיד לך רגע מה אני למדתי מזה. אני למדתי שאנחנו, את החיים שלנו ואת מה שקורה לנו בחיים אי-אפשר להשאיר בצד, ושאם אני רוצה להילחם למען כל הילדים בישראל שנמצאים בתוך האתגר הזה שכולנו נמצאים בו – אז צריך לדבר את זה, וכולנו צריכים לדבר את זה. אני יודעת, ובאמת, ואני אומרת את זה באהבה גדולה, אני למדתי מזה שיעור. ברגע שגם דיברתי על זה גיליתי כמה אנשים במדינה הזאת נמצאים בדיוק באותו אתגר כמונו – כמה אנשים קמים כל בוקר בחרדה עצומה על מה שהולך לקרות לילדים שלהם, וזה יכול להיות כי יש להם ילד נכה או ילד שמתמודד עם בעיה רפואית קשה או ילד עם אוטיזם, זה לא משנה. כולנו משפחה אחת, וכולנו נמצאים עם האתגר הזה כל החיים שלנו. במליאה פה יושבים כל כך הרבה אנשים שמכירים את האתגר הזה מהיום-יום שלהם ומבינים בדיוק מה צריך לעשות, ואני אדבר עכשיו גם בשמם. כולם פה מבינים שהמדינה חייבת לקחת אחריות, ואחריות זה אומר אחריות בכסף. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. נא לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): היה לנו – תני לי, בבקשה, עוד דקה לסיים. היו"ר טלי פלוסקוב: ראיתי, נתתי, ובסוף אני מבקשת לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בבקשה, דקה, ברשותך. אחריות זה בכסף. משרד הרווחה לא יכול לחיות עם תוספת תקציבית עלובה כזאת מדי שנה, שעוד מקצצים לו בוועדת הכספים. לא יכול להיות שהמדינה תסבסד או תקבע תקן של מדריך לארבעה או מדריך לשישה כשהתקן הזה פשוט לא מחובר למציאות. לא מחובר, כי זה לא הטיפול שמגיע להם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא יכול להיות שב-2018 מדינת ישראל תאפשר שאנשים עם צרכים מיוחדים יהיו קשורים או מבודדים בבידוד בבתי חולים לחולי נפש, כשמגיע להם טיפול אמיתי – – היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, אני מבקשת לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – ולא יכול להיות שהיא לא תפקח על חברות ועמותות שלהן היא הפריטה את האחריות הזאת. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הגיע הזמן לתיקון עומק. ממשלה שאכפת לה באמת מהאנשים החלשים בחברה, אנשים שזקוקים לנו, תעשה את תיקון העומק הזה, ולא תדבר איתנו בכל מיני רפורמות רגעיות – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת סתיו שפיר, השעה מאוחרת. אני מבקשת לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אלא תעשה את התיקון הנדרש – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – כדי לפתור את הנושא הזה מלמטה כמו שצריך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הדבר הזה אפשרי, גברתי, ויש פה מספיק אנשים שמבינים את זה. אולי עכשיו, ב-2018, וזה לא אמור להיות נושא של אופוזיציה וקואליציה – – היו"ר טלי פלוסקוב: זה לא מכבד – לא אותך ולא את הכנסת. אני מבקשת לסיים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – אולי עכשיו יהיה לכם את האומץ, ולכולנו את האומץ, לעשות את זה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה. תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. בכל אופן, השעה מאוחרת. אני מבקשת לעמוד בזמנים. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. לרשותך עד חמש דקות, בבקשה, אדוני. מאיר כהן (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, יושב-ראש הכנסת, חברותיי, חבריי, מרגי, היושב-ראש הנמרץ של הוועדה, ואתה יודע שאני מלא הערכה, חשוב לי לציין שני דברים מהיכרותי את הנושא טוב. האחד: לא לחינם ביקשנו את ההסתייגות שיעבור לסל. אני רוצה, אדוני, לקחת אותך לסעיף (ב1) לסעיף 8. כך כתוב: "סל השירותים שיינתן לתלמיד עם צרכים מיוחדים שוועדת זכאות ואפיון קבעה את זכאותו לשירותי חינוך מיוחדים ייקבע לפי רמת תפקודו של התלמיד ולפי צרכיו, וכן" – וכאן מתחילה הבעיה – "וכן בכפוף למאפיינים המובנים של המסגרת החינוכית שבה הוא לומד; בסעיף זה 'מאפיינים מובנים' – יום לימודים ארוך, משך שנת הלימודים" וכו' וכו'. הסעיף הזה הוא בדיוק הסעיף שבא ואומר: נכון, אנחנו נאפיין את הילד, אבל זה בכפוף לאן שהוא הולך. יכול מאוד להיות שבמסגרת שהוא ילך אליה תגיד המסגרת: אני קולטת אותו, אני מקבלת את רצון ההורים, אבל יחד עם זאת אני מראש מודיעה לכם שהוא לא יוכל לקבל את כל צרכיו כי זה בכפוף למה שאני, כמסגרת, יכולה לתת. לכן, 1. לא משנה מה דעתנו על החוק, אבל ברור מעל לכל ספק שלפחות בשנים הראשונות האנשים לא יוכלו לעבור ולקבל את כל הצרכים. הדבר השני – שאמרת שכתוב בחוק והוא לא כתוב בחוק, וצריך לציין: בין אם אתה שר הרווחה או שר החינוך או שר העבודה או כל שר אחר, אתה יודע שבכל מקום אתה צריך להקפיד על כך שמי שקולט ידע לקלוט. חבריא, מורה משלב, אדוני, זה מקצוע. מורה משלב זה דבר – אתה יודע, אין משפט יותר מדויק ויותר ממלא את עולם ההוראה מהמשפט שאומר חנוך לנער על פי דרכו. הלוואי שכולנו יכולנו להיות מורים שחונכים לנערים על פי דרכם, כי זאת החוכמה הגדולה. עכשיו, כשאתה לוקח ילדה או ילד מהחינוך המיוחד, ורוצים ההורים שלו, ובצדק – אני אגב, החסיד הגדול של שילוב, חסיד גדול של שילוב. קחו את הילדים האלה, שימו אותם בבית ספר – בית הספר ירוץ. אם דבר אחד אתה תעשה, דבר אחד – תכשיר את המורים. זה מה שנקרא הכשרת הלבבות. מה עשו לפני שהקימו את המדינה הזאת? הכשירו את הלבבות. מה צריך לעשות בחוק הזה? להכשיר את המורים. חבריא, להיות מורה בכיתה הטרוגנית, אתה יודע את זה ואנחנו תמימי דעים, גם את יודעת את זה כראשת עיר, המורים הטובים הם המורים שידעו להתמודד בכיתה הטרוגנית עם כולם. כי מורים שלימדו בכיתה הומוגנית – איזה אתגר יש לך? הילדים הצליחו למרות שהיית בכיתה. לכן אני אומר שמה שחסר בחוק הזה הוא שיהיה כתוב שבתי ספר שנכנסים לתוך – וזה, אגב, שתדעו, זה פיילוט. זה חשוב, אני משער שאמרת את זה, שההתחלה היא פיילוט רק לא בשנת הלימודים הזאת, אלא בשנה הבאה, ואני מאוד מכבד את הדבר הזה. אבל דווקא שם היה צריך להגיד שבית ספר שהופך להיות בית ספר שקולט חייב להכשיר את הלבבות, לקחת את המורים ולהכשיר אותם, להוסיף להם נדבכים שלמים, בשילוב ילדים. תודה רבה, אדוני, תודה רבה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018 (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: הדוברת הבאה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. לרשותך, כפי שרשום אצלי, 30 דקות, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. לילה טוב לכולם, אני רוצה, דווקא בפתח הדברים, לומר משהו על חבר הכנסת מרגי, שצפוי לקבל מחר, אם אינני טועה, את אות הפרלמנטר המצטיין, יחד עם חברי הטוב חבר הכנסת שמולי. אני גאה בך, חבר הכנסת מרגי, גם אם לא תמיד מסכימה עם כל מה שאתה מוביל. אני חושבת שאתה חבר כנסת חרוץ. אמרה קודם חברת הכנסת אורלי לוי, בצדק, שלא כל בן אדם יודע לחזור מתפקיד שר לתפקיד חבר כנסת בכזאת נמרצות, בכזאת כנות, בכזאת אהבה, צריך להגיד. אני מטפלת בהרבה דברים מולך ואני רואה את האהבה שיש לך לתלמידי ישראל ולמורים ובאמת לכל הצוותים. אני באמת גאה בך, אני גם אשתדל להגיע מחר לטקס – אני בעצמי קיבלתי אותו לפני שנתיים, זה מאוד מאוד מרגש ויש פה חברים נוספים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה היה הרמז. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, הרמז היה שאני אגיע. היו"ר טלי פלוסקוב: כולנו מצטרפים, זה נכון. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הרמז שאני אגיע. נכון, קודם כול, אתה יודע משהו, השר כץ, אני מאוד מאוד גאה שקיבלתי את אות הפרלמנטר, אני לא מזכירה את זה לעיתים קרובות. היו"ר טלי פלוסקוב: אני שמח בשבילך, ואני אומר לך את זה מכל הלב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. אני מכירה אותך גם. יש פה חברים נהדרים בבית הזה: חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת פולקמן, חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת עליזה לביא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אל תתחילי עם שמות, אחר כך יהיה לך – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): האמת היא, חבר הכנסת כץ, שאני זוכרת את כולם, אז אני הייתי בסדר. בכל מקרה, בלי קשר לאף אחד מהמקבלים האחרים, גאה בכם מאוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז חוץ ממי שאמרת אין יותר? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי זה התחיל רק לפני ארבע שנים. אני רוצה לדבר איתכם סביב הרפורמה, סביב התיקון לחוק החינוך המיוחד, על שיעור שאני למדתי, מאוד חשוב, מבן אדם שהיה לי לאיזשהו מורה דרך ושמו איקי בר-חיים. אני חושבת שהשר כץ מכיר את השם, הוא מנהל ומוביל את בית נועם בקריית אונו זה הרבה שנים. לפני די הרבה שנים אני התחלתי להתנדב והכרתי את הבית הזה. מה שמדהים בבית הזה, כפי שהשר כץ יודע מקרוב – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מתי הם עוברים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מתי הם עוברים – הם לא עוברים לאילנות קדימה, אילנות קדימה זה בנוסף. צודק השר כץ שהמקום המדהים הזה בקרית אונו, שבעצם מטפל באנשים עם לקויות מאוד מאוד מאוד קשות – יש שם דברים שמשלבים אוטיזם עם פיגור שכלי, דברים באמת מאוד מאוד מסובכים – זה בית יום לחניכים בוגרים, כלומר מעל גיל 21, וזו החשיבות שלו בעצם, כי זאת הבעיה הכי קשה, שבעצם אחרי גיל 21 אין תמיד פתרון. יש הרבה הורים שרוצים להשאיר את הילדים בבית, אגב, חלק מסיבות אישיות, חלק מסיבות אחרות, אבל באמת רוצים לשמור על הילדים בבית. בעזרת השם, אמן – שהחרדים יהיו מרוצים ממני אז גם בעזרת השם – יפתחו עוד מקום באילנות קדימה לעוד 100 ילדים. אבל מה יהיה מדהים בבית החדש? שבאילנות קדימה הם באים כבר עם רפורמה אוניברסלית. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל את מבינה שהרפורמה הזאת לא נוגעת לבית נועם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חד-משמעית. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אין קשר בין – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חד-משמעית, השר כץ, השר כץ – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אין קשר בין בית נועם לזה, בבית נועם נותנים שם נשמה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר כץ, אני יודעת, אני יודעת שלא – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: זה באמת, תשמעי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: השר כץ, לאילת יש 30 דקות, היא צריכה למלא – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה בסדר, הוא עוזר לי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני עוזר לה מאהבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לגמרי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – 30 דקות – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה גם ככה מתקבל, השר כץ. מה שאני מנסה להגיד, ניסיתי להסביר – סיפרנו לציבור שמאזין לנו בערוץ 99 ופה במליאה, זאת הייתה הזדמנות לספר על בית מדהים שקוראים לו בית נועם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: שמת לב שהחרדים לא הגיעו היום? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): החרדים לא פה. למה הם לא פה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא אלה, הקהל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הקהל שלנו, נכון, איפה הם באמת? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא יודע, לא באו היום החרדים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא יפה, לא בסדר, בגלל חוק הגיוס. אני רוצה להסביר מה איקי בר-חיים לימד אותי. איקי בר-חיים לימד אותי שיעור מאוד חשוב לגבי אנשים עם לקויות. אנחנו תמיד מדברים על אנשים עם מוגבלויות; אנחנו כבר השתפרנו, פעם הרבה אנשים היו אומרים: אנשים בעלי מוגבלויות. אנחנו כבר לא אומרים את זה – אנשים עם מוגבלויות. אבל האמת היא, שמה שאיקי לימד אותי זה את העובדה שלאנשים שסובלים מכל מיני בעיות יש קודם כול לקויות. המוגבלות זה מה שנגזר מהלקות. בן אדם שלא רואה, יש לו לקות; המוגבלות שלו זה עיוורון. הנכות – זה מה שאנחנו עושים ממנה. הנכות זה כבר מה שהחברה קובעת. אם בן אדם הוא עיוור אבל רואה אותנו יותר טוב ממה שאנחנו רואים אותו – ובשבוע שעבר הקמתי כאן יחד עם מיקי זוהר את השדולה למען העיוורים, שהשר כץ לא יכול היה להגיע אליה אבל שלח אליה את מאיר שפיגלר – אתה רואה שהאנשים האלה רואים אותנו כחברה הרבה יותר טוב ממה שאנחנו רואים אותם. אנחנו לא שמים לב אליהם. אנחנו מדי פעם נתנחמד לכלב שלהם, אנחנו אולי נשים לב למקל כי המקל פתאום עושה רעש, אבל אנחנו לא באמת נראה אותם. הם אנשים מעולים. אין להם שום בעיה למעט העובדה שמה לעשות, בגלל מחלה או מלידה, עודף חמצן באינקובטור – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הבעיה הכי גדולה שלהם היא ששני-שלישים בערך נעשים עיוורים אחרי גיל פרישה. אז ילד צעיר יוצר לו מיומנויות, והם פתאום בגיל זקנה נעשים עיוורים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, מאבדים את הראייה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – ואין להם מיומנויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל השר כץ, מה שבאמת מדהים באנשים האלה, אגב, היו אצלנו בשדולה בשבוע שעבר אנשים שסובלים מעיוורות וחירשות, ויודע השר כץ שיש מעט מאוד כאלה בארץ; האנשים האלה, אתה אומר לעצמך שזה פשוט מדהים איך הם מסתדרים בחיים. אבל מה החברה מפספסת? אנחנו כחברה מחמיצים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: משרד הרווחה עזר להם עכשיו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): משרד הרווחה עוזר להם בהרבה דברים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: עזר להם עכשיו בחוק הנכים, שהם לא היו בפנים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, צודק, הם נכנסו לחוק הנכים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – והוא בא ונתן להם 50 מיליון, ואמר, תחלקו את זה איך שאתם רוצים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל השר כץ, אני רוצה להסב את תשומת ליבך לכך שרבים מהם התלוננו על בעיות בנגישות לשירות לעיוור, וזה משהו שאני תכננתי לדבר עליו איתך. הם לא מצליחים להגיע לאנשים בשירות לעיוור כדי לקבל אינפורמציה ולמצות את הזכויות. יש שם עכשיו איזו רפורמה, איזה שינוי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש שם קרבות של כוח, בחירות, לא בחירות. בואי נחכה שיעברו הבחירות ונטפל בעניינים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כמו שאני מכירה אותך אתה תטפל בזה. למה אני מחברת בכלל את מה שלמדתי מאיקי לעניין שלפנינו? משום שבסופו של דבר השילוב הוא מהותי – אנחנו כל הזמן מתייחסים לשילוב כאילו הוא חשוב לילדים המשולבים, אבל בעיניי השילוב חשוב לנו כחברה. אני לא אוהבת שהילדים שלי לומדים בכיתות הומוגניות. אתה יודע מה השר כץ, אפילו ילד שסובל מאלרגיה איתם בכיתה – למשל, לבת שלי יש ילדה שסובלת מאלרגיה לשומשום; אני אוהבת את זה שהבת שלי, שהיא בסך הכול בת שבע, היא עולה לכיתה ב', ערנית. אם אני בטעות נתתי לחמנייה עם שומשום, אתה יודע מה אני חוטפת, השר כץ? עכשיו זה דבר קטן. או למשל בכיתה של הבן שלי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את אימא מוכה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה אימא מוכה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: על ידי הילדים, חוטפת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אני חוטפת בגלל שהיא רגישה לזה שהיא מבינה שיש ילדים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: והיא נהנית – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם אימא שלה רגישה. היו"ר טלי פלוסקוב: בטח. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם אימא שלה רגישה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אני נהנית מזה שהיא מגלה רגישות לילדים עם צרכים קצת שונים משלה. עכשיו, זה לא עניין גדול, ולשמחתנו אפשר למנוע את זה ואין שום סיבה בעולם שהורים ישלחו לחמנייה עם שומשום, אפילו בטעות, לכיתה שיש בה רגישות לשומשום. כלומר, אני אוהבת את זה שהילדים מכירים בערך של השונות. וזה הדבר שבאמת הכי מדאיג אותי שילך לאיבוד בחוק הזה. מדוע? משום שמצד אחד אנחנו אומרים: הסל הולך אחרי הילד, לכאורה, וההורים יכולים לבחור באיזו מערכת הם שמים את הילד לפי הצרכים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את חושבת שהחוק הזה חוק רע? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני חושבת שהוא חוק שהכוונה שלו הייתה טובה. הכוונה שלו הייתה טובה. אני לא לגמרי משוכנעת שכשהוא יהיה מיושם – יש בו דברים טובים, אגב. למשל, ועדת השילוב שעובדת כל הזמן ולא תהיה, אתה יודע, רק פעמיים בשנה, וכל הדברים. יש בו דברים טובים. תראה, אין פה חוק כמעט – באופן אבסולוטי, אני לא מדברת על החוקים הפוליטיים – אין פה חוקים חברתיים שהכול בהם רע. ככה אני חושבת. אני חושבת שבכל חוק יש בעיות כאלה ואחרות. בחוק הזה – אני חושבת שהוא באמת בא לשרת את הילדים שיש להם לקויות כאלה ואחרות, אבל אני באמת חושבת – אני לא גדלתי בתקופה שבה היה שילוב בכלל; מקסימום הייתה אינטגרציה, ובעיניי גם לא השקיעו את האנרגיה הנכונה ואת המשאבים במה שצריך לעשות כדי שבאמת תהיה אינטגרציה בין שכונות, בין ערים, בין – אני לא אוהבת להגיד את המילה מעמדות, אבל בין מגזרים. אני חושבת שהעובדה שאנחנו כן הלכנו למגמה של שילוב היא עובדה מאוד מאוד מאוד מבורכת. אתה יודע, השר כץ, אתה מסייר לפעמים בחו"ל. אני הייתי לפני שנתיים בבית ספר מדהים בבוסטון שבו משלבים ילדים עם מוגבלויות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בארץ? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בבוסטון. בארץ בוסטון. הייתי בבית ספר מדהים, שמשלב ילדים עם מוגבלויות. זה בית ספר של משפחת רודרמן, משפחה יהודית מאוד מאוד ידועה, שעוסקת בנושא של אנשים עם מוגבלויות. היא תורמת לו הרבה כסף. תקשיב, השר כץ, זה פשוט מדהים לראות ילדים עם מוגבלויות, באמת, קשות מאוד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את יודעת שמרגי חושב שהחוק מעולה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קודם כול, אני רוצה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא בא בידיים נקיות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה להגיד לך משהו. הייתה לי שיחה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הוא פה? הוא יצא? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, הוא פה. אה, הוא יצא. הייתה לי שיחה מאוד ארוכה עם ח"כ מרגי בשבוע שעבר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ישבתי איתו. הוא בא בידיים נקיות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מסכימה איתך. אין לי ויכוח איתך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: וברור לו שהחוק הזה הוא חוק מעולה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הייתה לי שיחה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את היית רוצה באמת שיבטלו את החוק? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז אני אגיד לך ככה, אני הייתי רוצה שישנו את החוק. כלומר, אני הייתי רוצה, למשל, שהעובדה שהסל הולך אחרי הילד, זה יהיה דבר ממשי ושזה מה שהחוק יגיד בצורה מפורשת. אני הייתי רוצה שבאמת היכולת של ההורים לבחור – היא צריכה להיות משמעותית, אבל אני רוצה לדעת שהם באמת יהיו מסוגלים לקבל את כל מה שהילד זקוק לו. תראה, אני חושבת שפה – אתה קודם, לדעתי בנאום של יוסי יונה, צחקת על הנומרטור. מדי פעם יש לנו שיחות ואנחנו מדברים על הנומרטור. אבל אנחנו יודעים שזאת באמת באמת בעיה, ואני מדברת הרבה מאוד עם הגורמים במשרד החינוך, אתה יודע, בניסיון לטפל בכל מיני בעיות, בעיקר לקראת תחילת שנה. כל מיני סוגיות, אגב, שלא נוגעות דווקא לחינוך המיוחד, השר כץ, אלא לנושאים כמו אלו שטיפלנו בהם בעבר, הנושא של הילדים עם האלרגיות ושעות הסיוע שלהם וכל מיני דברים מהסוג הזה. וכשאתה בא לטפל בזה אתה בסופו של דבר יודע שגם אתם כשרים, שהרבה פעמים הכוונות שלכם הכי טובות בעולם, לא תמיד יכולים בסוף למתוח את השמיכה לכל הכיוונים. לך ולי יש דיונים, למשל, על הביטוח הלאומי. אנחנו יודעים מה המצב, זה מטריד אותנו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את מבינה מה זה לעשות סדק? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, זה מעסיק אותנו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם את עושה סדק בקיר, את תפוצצי את הקיר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה צודק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם את לא עושה סדק בקיר, לא תגיעי לשום מקום. לאט-לאט, לאט-לאט. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז לא. תראה, בשבוע שעבר בתוכניות העבודה, ואתה יודע שאני התחלתי להתעסק בזה ראשונה פה בבית, בנושא של הגירעון האקטוארי בביטוח הלאומי, כי חשבתי שבאמת מגולגלת לפתחך בעיה שלא נוצרה אצלך, בעיה שנוצרה לאורך שנים והממשלה נמנעה ביודעין מלטפל בה, ובסופו של דבר אתה תצטרך, בין אם זה אתה כשר רווחה עכשיו או שר הרווחה בעוד שנה, ולא משנה אם אתה תהיה בתפקיד אחר סביב שולחן הממשלה או לא, זה לא חשוב. בסופו של דבר אני יודעת שגולגלה לפתחך בעיה שהיא כל כך מסובכת לפתרון, שרק באמת – אתה יודע מה, אני מקבלת את תפיסת המקדחה הידנית. נכון פעם היו מקדחות ידניות כאלה? אני מקבלת את התפיסה הזאת של המקדחה הידנית. אבל אני יודעת שברגע שהממשלה באה עכשיו ודורשת ממך עוד 11 מיליון שקל מהביטוח הלאומי, היא מעצימה את הבעיה, היא מגדילה אותה. היא בכלל כאילו לא בכיוון של הפתרון. לא של מה שאנחנו דיברנו בינינו, בין אם מדובר בהסדר חוב, בין אם מדובר בביטול ההסכם ההיסטורי וכניסה להסכם חדש. כלומר, בסופו של דבר אנחנו יודעים שהשמיכה קצרה מדי, ולכן כשמטפלים בחוק כל כך רגיש, א. אתה כבר קצת מכיר אותי, אני מאוד מאוד קשובה להורים ואני מאוד מאוד מנסה להבין מה הדאיג אותם. אני יודעת שגם חבר הכנסת מרגי דיבר איתם, אני יודעת. ואני יודעת שבשבוע שעבר היו לו דיונים מאוד מאוד קשים. אבל בסוף, בסופו של דבר, אני מנסה להבין אם אנחנו בחוק הזה נמנע את היקף השילוב שבעיניי הוא הנכון מבחינה חברתית. כי בסוף, אני אגיד לך, השר כץ, אני רוצה לייצר – ואני יודעת שאתה, למשל, עוסק בסוגיה של אוכלוסיות מודרות משוק התעסוקה. אתה ואני יודעים שאוכלוסיות מודרות משוק התעסוקה זה אחד הדברים הכי מבטיחים באופן פוטנציאלי לכלכלה הישראלית בעתיד. בעתיד יהיו הרבה דברים שיהיו להם עוד פתרונות נוספים, בין אם מדובר בפתרונות טכנולוגיים, בין אם מדובר בפתרונות פיזיים. יהיו עוד הרבה דברים. הרי בשבוע שעבר, בשדולה של העיוורים, אחד הדברים שאני התמקדתי בהם זה למה בעצם אנשים עם עיוורון לא מגיעים לתפקידים בכירים במשק. אתה יודע, זה סוג של עיוורון שלנו כחברה. הרי על פניו אין סיבה. אני מכירה את נתי ביאליסטוק, שהיה סמנכ"ל בבזק, אני מכירה את אלדד קובלנץ, מנכ"ל התאגיד. אני לא מכירה כמעט אנשים בכירים שמחזיקים בתעודת עיוור. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אחיה קמארה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. אבל יש מעטים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מיניתי אותו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל השר, כל הכבוד. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני מיניתי אותו, הוא עובד אצלי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מברכת אותך, אבל אני אומרת – עדיין, השר, כל הטענה שלי היא שאנחנו יכולים לספור אותם על כף יד אחת. מקסימום כף יד וחצי. זו כל הטענה שלי. אני טוענת שבסופו של דבר אנחנו כחברה מרוויחים מהשילוב, כי הילדים שלנו גדלים להיות ילדים יותר סובלניים, הם יודעים להתמודד עם הדברים האלה. הילדים שלי לא מפחדים מאנשים בכיסאות גלגלים, הם לא מפחדים מאנשים שנראים קצת שונה. לי זה היה מאוד מאוד חשוב. זה היה איזשהו עיקרון. אתה יודע, אני לפני הרבה שנים פגשתי בחור מדהים בשם גיל גרינברג. בן אדם מדהים, הוא היום עובד בקשת, כבר הרבה שנים הוא עובד בקשת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איך את בגיל 41 הספקת כל כך הרבה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה רואה? תודה רבה לך, השר, אבל אני בת 32, אני לא מבינה איך הקפצת אותי ל-41. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איזו פדיחה. אני יכול לעלות לתקן? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): באמת, אני לא מבינה אותך, השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אעלה לתקן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פגשתי בחור באמת מדהים בשם גילי גרינברג, לפני הרבה מאוד שנים, אחרי רצח רבין, בחור מדהים על כיסא גלגלים, סובל מ-CP. אתה רואה בן אדם עם יכולות קוגניטיביות משוגעות. כותב, מדבר, מעביר את מה שהוא חושב. אי-אפשר לתאר כמה הבן-אדם הזה מוכשר. אלמלא באמת נחישות מדהימה בקשת, אני מדברת איתכם על שנים שלפני שהיה חוק הנגישות – פשוט קיבלו אותו בכזאת אהבה ובכזה אמון גדול. אני אומרת, בסופו של דבר, האמון שאנחנו נותנים באנשים האלה – אבל מגיל צעיר, מגיל ילדות, לא מגיל מבוגר – האמון שאנחנו נותנים בהם בזה שאנחנו משלבים אותם במערכת הוא בסופו של דבר מה שיבטיח את היכולת שלהם גם להשתלב אחר כך בחברה. היום כולנו מתעסקים, אנחנו כולנו מכירים את אורן שלנו, מסיכוי שווה, אורן הלמן. אני חושבת שהמיזם הזה, עצם הרעיון שעוזרים לאנשים עם מוגבלויות מכל מיני סוגים, וזה באמת לא משנה כרגע איזה סוג, בין אם מדובר בחירשות, בין אם מדובר בלקות אחרת; עצם העובדה שאנחנו היום יודעים כולנו שכדאי לקלוט את האנשים האלה, גם בגלל החוק שמחייב קליטה של אנשים עם מוגבלויות, אבל עצם העובדה שבאמת העמותה עובדת על זה, היא מיידעת אותנו על זה שיש אנשים שמחפשים עבודה – אני אומרת לכם, זה לא רק זה שמערכות הרווחה יוכלו להיות יותר חזקות בזכות זה, כי אני רוצה להאמין שבבוא היום אולי, השר, בכלל גם לא יהיה disregard. אני קצת אופטימית, אבל בסופו של דבר אני אומרת, האנשים האלה, כשהם מתפרנסים, היכולת שלהם להיות חלק מהחברה היא הרבה הרבה הרבה יותר משמעותית. וכל זמן שאנחנו לא נותנים לאנשים האלה את היכולת להשתלב, אני טוענת שאנחנו מחמיצים. ומה שאני בסך הכול רוצה לומר היום, גם ביחס לחוק הזה, זה שגם אני יוצאת מנקודת הנחה שכשמביאים חוק כזה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה ה- disregard מונע השתלבות? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תראה, אתה שואל אותי שאלה מסובכת. שאל אותי השר, למי שלא שומע בבית, בכמה ה- disregard מונע את ההשתלבות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה, למה הוא מונע את ההשתלבות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אה, למה הוא מונע? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן. כי עבודה זה ערך. כי אתה יוצא בבוקר לעבודה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר, אתה צודק. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אתה יוצא בבוקר לעבודה, אתה מעריך את עצמך, המשפחה שלך מעריכה אותך. זה ערך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מסכימה איתך על העיקרון. אבל לאנשים האלה יותר קשה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אז מה את אומרת לי, שבגלל שהמיסוי הוא 25% במקום 14% אז על ה-11% הזה אתה לא תצא לעבודה? אז את מי אני דופק? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה שאני אומרת זה שלאנשים האלה הכול יותר קשה. זאת הטענה שלי, שלאנשים האלה הכול יותר קשה, ואז החיפוש שלך אחר המוטיבציה הטבעית והטריוויאלית של כל אחד ואחת מאיתנו לצאת כי העבודה נותנת לנו ערך לחיים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את יודעת כמה אני משלם עבור רואים רחוק? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כמה אתה משלם עבור רואים רחוק? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לצבא, המון כסף. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לצבא, המון כסף. שילוב מוגבלים. את יודעת איזה חגיגה זה בשבילם? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל זה מה שאני אומרת. השר, אנחנו אומרים את אותו דבר. תראה, אתה יודע מה מדהים? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא. את אמרת: אם היו מורידים את ה-disregard. מי שהוריד את ה-disregard זה אני, דרך אגב, מ-60% ל-25%. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני זוכרת, אבל מה שאני טוענת – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: וזה היה קרב ענק. היו"ר טלי פלוסקוב: גם לנכים הגדלנו ל-3,700. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון, גם לנכים – – – היו"ר טלי פלוסקוב: עכשיו זה התור של הקשישים, אדוני השר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: של? היו"ר טלי פלוסקוב: של הקשישים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה רואה, היושבת-ראש התערבה. היו"ר טלי פלוסקוב: – – של האזרחים הוותיקים. גם מי שמקבל השלמת הכנסה, לא לנכות להם. לתת להם אפשרות להשתכר בסכום יותר גבוה מהיום. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, תראה, בכל מה שאנחנו אומרים, אנחנו בסופו של דבר רוצים את אותו דבר. גם אם אני חושבת שהיה עדיף בלי ה-disregard או לפחות להקטין את ה-disregard, אנחנו אומרים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לך יש את הפריבילגיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, תן לי ליהנות מהפריבילגיה הזאת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש לך את הפריבילגיה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שאני יכולה לבזבז כסף כמה שאני רוצה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא לבזבז. לא לבזבז. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): להשקיע. להשקיע. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם לא להשקיע. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז מה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: להגיד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. אבל השר, אתה תיתן לי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את יכולה להגיד שצריך את זה, צריך את זה. אני, שמקבל תקציב, צריך לקבל את ההחלטות. את יודעת איך אני מגדיר את זה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל השר, לך יש את הפריבילגיה לשבת פה. אתה רוצה שנתחלף? לא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כן, רק שעה אחת. עוד שעה – – – אני אלך הביתה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא. אני לא. אני רוצה להגיד לך משהו, השר. ההחלטות שמונחות לפתחך הן מאוד מאוד קשות. אני לא מזלזלת בזה. באמת שלא. אני הרבה פעמים – אתה יודע שאני מאוד מאוד זהירה פה. אני משתדלת לא להשתלח. אתה יודע, אני גם לא מביאה חוקים תקציביים כי אני חושבת שלפעמים הפרספקטיבה, גם אם אני חושבת שמשהו מאוד מאוד חשוב, אני יודעת כמה זה מסובך. אני לא מזלזלת בכסף ציבורי. אני חושבת שאני יודעת איפה נכון להשקיע, אבל כל מה שאני מנסה להגיד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם היית יודעת שאת מצליחה להעביר את החוקים – כי אתם לא מצליחים. אני ואת יודעים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר, זה לא סיבה להתגאות בזה שלא מעבירים חוקים לאופוזיציה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תראי, אני ואת יודעים, והציבור לא שומע, שאתם לא מצליחים להעביר כלום. אבל אם היית יכולה להצביע – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, השר, דווקא אתה עזרת לי להעביר את החוק הראשון שאני העברתי פה בבית. למה אתה סתם אומר? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בסדר. אבל לא חוק תקציבי גדול. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה? אבל תקציבי יפה. אבל תקציבי יפה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם אתם מצליחים להעביר תקציב, הצעת חוק תקציבית, והיא משנה לי את סדר העדיפויות בגלל הנומרטור, זאת אומרת, אני, כשבאתי למשרד זו הייתה בשבילי תאונת דרכים גדולה, המון המון פצועים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מסכימה איתך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – ואין לי מספיק פרמדיקים לראות מי צריך חוסם עורקים. וגם זה ששבר את הרגל צועק; לא סתם, הוא בוכה כי כואב לו. עכשיו את באת ואמרת לי: ואללה, חוסם עורקים יכול ללכת, אני רוצה לטפל בזה ששבר את הרגל. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז השר, אז השר, מה שאני באמת מנסה להגיד בעניין הזה הוא שבסופו של דבר, חלק מהמטרות שאנחנו מציבים לעצמנו הן מטרות ארוכות טווח. זה הרי לא יקרה מחר בבוקר, ואולי זה גם לא יקרה בעוד שנתיים. כמו שלמשל הנושא של הגירעון האקטוארי בביטוח לאומי, שאתה ואני מתעסקים בו – אתה מתעסק בו מול הממשלה ואני מציקה לך; כל אחד, בחלוקת תפקידים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הבעיה היא שאני לא מתעסק מול הממשלה. אני מתעסק מול גורמים אחרים שעשו בלגן – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. אבל בחלוקת התפקידים שלנו אנחנו סיכמנו שאני צריכה להציק לך בעניין הזה ושאתה תציק לאחרים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את יכולה להציק לי כמה שאת רוצה. אני מקבל את זה באהבה. את עושה את זה בחיוך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני יודעת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: את עושה את זה בטעם. תציקי לי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כי אני חושבת שזה חשוב. אנחנו יודעים שגם זה לא ייפתר בשבוע הבא. אנחנו יודעים שזאת בעיה אסטרטגית מאוד מאוד גדולה של מדינת ישראל, עם המון המון היבטים והמון משמעויות שאנחנו צריכים להידרש להם. אבל אני יודעת שאתה ואני נמצאים באותו מקום, שאנחנו מבינים שהבעיה צריכה להיפתר. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו בחלון הזדמנויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אנחנו בחלון הזדמנויות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בדיוק, אדוני השר, זה מה שאני אומרת. אנחנו בחלון הזדמנויות, אגב, כמו שהחוק הזה, חוק החינוך המיוחד, הוא חלון הזדמנויות מאוד מאוד ייחודי, בעיניי, להגביר את השילוב. עכשיו אני מקווה רק שהחוק הזה באמת לא יפגע בילדים שרוצים בשילוב. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תגידי לי, בין לקבור את החוק, בין להפיל אותו עכשיו ובין להשאיר אותו כמו שהוא, מה היית בוחרת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני לא, אני לא רוצה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מרגי, מרגי, יעקב, תקשיב, אנחנו מדברים אליך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה יודע מה, השר, השר, השר, אני רוצה להגיד לך משהו. אני לא עונה לך על השאלה הזאת לא בגלל שהיא לא שאלה חשובה, ולא בגלל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אמרתי לה, יש לה הזדמנות עכשיו להפיל את החוק. אם הוא חוק רע, בואו נפיל אותו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אתה מסבך אותי עם מרגי, ואני אוהבת את מרגי. זה לא פייר. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אבל זה בלי שום קשר. אם החוק הזה מיטיב ולו במקצת, צריך לתמוך בו. לא לעמוד פה שש שעות על הבמה ולתקוף. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): השר, השר, השר, אנחנו סיכמנו, אנחנו נעשה את העבודה שלנו והשר עושה את העבודה שלו כמו שצריך, ויפה שאתה יושב כאן ומקשיב לי – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הינה, החברים הגיעו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני ראיתי כבר. רציתי להפנות את תשומת ליבך קודם, אבל היינו בעיצומו של הדיון על ה-disregard. אבל מה שאני מנסה לומר זה שכל אחד עושה את תפקידו בעניין הזה, ואנחנו מנסים, בכל זאת, גם להיות קשובים להורים. אני לא אומרת מכאן שחבר הכנסת מרגי לא היה קשוב להורים, למרות שכמו שאמרתי, בשבוע שעבר היה לו דיון מאוד מאוד קשה והייתה לנו שיחה אישית מאוד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם היו עושים סקר אצל ההורים, על אמת, ההורים שנכנסים בלי שום – הלוביסטים, שהם יפסידו, כל הארגונים בהפסדים – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני השר, אני לא דיברתי – אני מוכרחה להגיד לך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – כמה אחוזים היו רוצים את זה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אז אני רוצה להגיד לך, אדוני השר. אני לא מפחדת לדבר עם לוביסטים, כולם יודעים את זה פה. אבל אני אומרת לך שבהקשר של החוק הזה לא דיבר איתי ולו רבע לוביסט. ולעומת זאת, דיברו איתי הורים. אני לא הייתי מעורבת בחקיקה לאורכה ולרוחבה, צריך להגיד את זה, ואני גם מאוד מאוד זהירה במה שאני אומרת. אבל אני אומרת: החתירה לשילוב היא ערך חברתי מאוד מאוד מאוד חיוני, בעיניי, לחברה כמו החברה הישראלית. יש לנו ממילא כל כך הרבה אתגרים בחיבור בין מגזרים, שבסופו של דבר, מה שמעניין אותי זה שבאמת באמת החוק ייטיב עם הילדים האלה, ובסופו של דבר ההורים שמתמודדים עם קשיים מאוד מאוד גדולים – וצריך להגיד את זה, כי הם מתמודדים גם עם קשיי פרנסה, הם מתמודדים עם המון קשיים שנגזרים מהעובדה שיש להם ילד שסובל מלקות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש פה פחד. יש פה פחד משינויים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בסדר. אתה יודע מה, השר, אתה יודע מה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא. זה טבעי. זה לגיטימי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. השר אמר שיש פחד משינויים. אני רוצה להגיד לך משהו, השר. אני מתעסקת זה שלוש שנים בנושא של קדימה מדע, של החינוך לילדים חולים בבית. החליטה ממשלת ישראל – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מה את עושה במפלגת העבודה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מה את עושה במפלגת העבודה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): החליטה ממשלת ישראל לפני הממשלה הזאת, בממשלה הקודמת, שמעבירים לא רק את החינוך אלא גם את הטיפולים הפארה-רפואיים דרך אותו מנגנון, המכרז הזה של קדימה מדע, שהיא חברה בת של אורט העולמי. עכשיו תקשיב, אדוני השר, אני אומרת לך, איזה בלגן אחד גדול להורים. עזוב, זכויות מורים אין שם. זה משהו מדהים; השר קרוב להסתדרות, היה יו"ר ועד עובדים, אתה לא מתאר לך מה המורים שם עוברים. המשפחות, באמת מאוד מאוד קשה להן גם ככה, ולפעמים אני גם אומרת להורים בכנות, אני אומרת להם: חבר'ס, אי-אפשר לטפל בהכול, גם אתם צריכים להבין את זה. גם ההורים צריכים לפעמים להבין את זה, למרות שקשה להגיד מסר כזה להורים עם ילדים, שלא נדע, עם ילד חולה סרטן, שלא נדע. באמת, אני מטפלת בילדים – "מטפלת", אתה יודע, אני נעזרת פה בשרים בלי להתבייש, אתה כבר יודע – איך שאפשר לעזור. אבל אתה אומר לעצמך, לפעמים המנגנונים האלה משתלטים על הטיפול בצורה לא נכונה. זאת אומרת שהממשלה לפעמים – יש הפרטה שהיא בסדר, שיש בה היגיון מסוים. יש הפרטות שלפעמים פגעו בשירות שהילדים מקבלים. ואני אומרת לך, אתה רואה את זה בקדימה מדע. אני קראתי כבר לשר החינוך כמה פעמים לבטל את המכרז – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אין הפרטות שהן בסדר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה יודע מה, אני נוטה להסכים איתך. בתחומים הסוציאליים החברתיים אני מסכימה איתך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אין הפרטות שהן בסדר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מסכימה איתך. בתחום החברתי אני מסכימה איתך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גם בתחום התעשייה אין הפרטות שהן – אני לא זוכר הפרטה אחת מוצלחת, שמישהו לא קיבל משהו במתנה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כל הזמן מתפללת בליבי שכן. אני הייתי חלק, אני הייתי – בזמן הפרטת אל על הייתי מזכירת דירקטוריון החברה. תאמין לי, אני צופה בדאגה מהצד על מה שקורה בחברה, ולא בגלל הבעלים – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בכמה נמכרה אל על? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בגרושים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בגרוש וחצי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בגרושים, גרושים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בגרוש וחצי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גרושים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גרוש וחצי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גרושים, אדוני השר, תכף אני ארד ונדבר על אל על. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מי קיבל את אל על במתנה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אבל אדוני השר, אדוני השר – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 50 מיליון שקל אל על? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 65. אצלי יש את הטופס. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 65 מיליון לאל על? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדני השר, אני רוצה לחזור לילדים, אני רוצה לחזור לילדים שזקוקים לחינוך מיוחד. המסר שלי הוא אחד, גברתי היושבת-ראש: שילוב הוא לא חשוב להם, הוא חשוב לנו. וככל שהחוק הזה לא יהיה מסוגל לעשות את זה בצורה הכי אפקטיבית, אני חושבת שאנחנו מחמיצים, אני מאוד מאוד מקווה שסל השירותים שהולך אחרי הילד – ושההורים באמת יוכלו לבחור מה מתאים לילד שלהם, ובינינו, זה גם לשים לא מעט על הכתפיים של ההורים. אני מקווה שבעניין הזה אנחנו גם צודקים. אני פונה מכאן להורים: אני מחזיקה אצבעות שאתם תדעו לקבל החלטות כי זה באמת מאוד מאוד קשה. אתה רואה עם מה ההורים מתמודדים בחינוך המיוחד, זה לא קל. ומכאן – לשלוח את אהבתנו לכל הילדים בחינוך המיוחד, לכל ילדי ישראל, שעכשיו נמצאים בחופש הגדול, ורק לבקש דבר אחד: שכולם ילכו בדרכים בזהירות. נכון, אדוני השר, אנחנו חולקים את זה? ושנעבור את הקיץ הזה בשלום. ילדי ישראל חשובים ויקרים לנו. ואני באמת באמת מקווה בכל ליבי שככל שהחוק הזה שעובר הלילה, שהוא באמת ישרת לטובה את ילדי החינוך המיוחד. תודה רבה, גברתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אל תגידי שלא עזרתי לך – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. רציתי להגיד, אני חושבת שזכית לחצי שעה שיחה אישית עם שר העבודה והשירותים החברתיים. זכינו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – אבל שיחה עניינית. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון. לגמרי. לגמרי. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: דיברה כבר. היו"ר טלי פלוסקוב: היא רשומה שוב. אה, אבל הינה היא. בבקשה, גברתי. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: מותר לה, נכון? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, מותר לה. יש לרשותה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס עוד עשר דקות. בבקשה, גברתי. אורלי לוי אבקסיס: מה, חיים, נמאס לך לשמוע אותי? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ואחריה – חבר הכנסת איל בן ראובן. אורלי לוי אבקסיס: – – – אני מעניינת אותך. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא, את מעניינת, אני לא הולך. רציתי טיפה מים, אבל אני אשב ואקשיב לך. לא הולך. אורלי לוי אבקסיס: אני בונה על זה שתישאר. תראה, זו הפעם השנייה שאני עולה היום לנאום בנושא הזה, כי אתה יודע, עד לרגע האחרון – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני 20 שנה בכנסת, אני לא מבין את סדר הדיון. בדרך כלל אתה מגיש הסתייגויות, יש לך זמן דיבור, אתה עולה, מדבר את הזמן שלך – הבא בתור. אם הוא מחסיר אז מדלגים עליו, כי הוא לא הגיע. אורלי לוי אבקסיס: חיים, אל תשחק אותה הבל תרבח, אוקיי? שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היום ראיתי את יוסי יונה 90 דקות. הלך, עוד רבע שעה. איפה הוא? היו"ר טלי פלוסקוב: יש לי גם חדשות בשבילך. בסדר הדוברים שרשומים אצלי, יוסי יונה עם 90 דקות מופיע שוב. אז יהיו לו עוד 90 דקות לדבר. קריאה: ברוח המונדיאל, 90 דקות משחק. היו"ר טלי פלוסקוב: כן, ברוח המונדיאל. ברוח המונדיאל. אורלי לוי אבקסיס: 90 דקות. משחק משחקים 90 דקות. היו"ר טלי פלוסקוב: משחק 90 דקות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: איפה הוא? היו"ר טלי פלוסקוב: טוב, הוא כנראה נח קצת. אורלי לוי אבקסיס: תראה, אני אשמח מאוד שהזמן הזה ינוצל בצורה כזו שנוכל – – – היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, גברתי, אני מוסיפה לך את הדקה הזאת, בהחלט. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: תני לה דקה ספייר, עליי. אורלי לוי אבקסיס: שנוכל להעביר את המסר למי שלא הקשיב בפעם הקודמת או למי שלא הבין את המסר בפעם הקודמת. חשוב לי לומר זאת שוב. אני מנצלת את הדקות האלו, ובאמת פיצלתי את זה מתוך רעיון – תשמע, לא כולנו יוסי יונה, ויעמדו פה שעתיים וידברו על אותו נושא. פיצלתי את הזמנים מתוך מחשבה שאולי יצטרפו אלינו שחקנים חדשים או מאזינים חדשים, ואולי נוכל לדבר גם על ליבם. אז בקואליציה התמונה לא ממש השתנתה, כי מרגי היה פה כבר קודם, ואתה היית פה גם קודם, אבל אולי הצופים בבית, אם נשארו כאלה, כדאי שידעו במה מדובר. לצערי הרב, החוק הזה, שיש עליו חותמים רבים, גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה – הם הפכו להיות בעצם מין חותמת גומי. כי לקחו את החוק שלהם, השאירו את הכסות, בעצם באו משרדי הממשלה ואמרו: יש פה – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אורלי, בחוק הזה יש משהו? אורלי לוי אבקסיס: יש דברים לא טובים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ואין שום דבר טוב? אורלי לוי אבקסיס: לא, יש עיקרון מסוים שאותו צריך לשמר, אבל הביצוע נעשה בצורה מעוותת. ולא בכדי, אדוני שר הרווחה, כל הארגונים מתנגדים לזה. יותר מכך, אני אגלה לך שהנציבות לשוויון לאנשים עם מוגבלויות מתנגדת לחוק הזה. אז תשאל למה. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: למה? אורלי לוי אבקסיס: כי בשורה התחתונה, אנחנו באים ואנחנו אומרים דבר נורא פשוט: אנחנו לא רוצים להציל את הילד, אנחנו רוצים להציל את המנגנון עכשיו של החינוך המיוחד. למה הם אומרים את זה? תראה, ילד בחינוך הרגיל מתוקצב פחות או יותר בסביבות – אני לא רוצה לטעות, אבל בסביבות ה-9,000 שקל בשנה, זה משהו שמשרד החינוך בעצם נותן, פחות או יותר; ילד בחינוך המיוחד שווה 45,000 שקל, וילד בשילוב שווה 17,000 שקל. עכשיו, אני באה ואני אומרת: כאשר מדובר בילד שיש לו צרכים מיוחדים אבל הוא בהחלט יכול להיות משולב, ודרך אגב, זה גם הרצון שלו וגם של המשפחה שלו, כי יש מרקם חיים גדול גם בהפסקות, גם ביכולת אחר כך לארח ילדים מהשכונה או להשתתף באירועים כאלה ואחרים – גם באירועים הבית-ספריים, אבל גם באירועים, ואותם ילדים גם צריכים להשתלב בחברה – אני באה ואני אומרת: בוא ניקח את דוח דורנר, שנותן את השליטה בידי ההורים להחליט אם הם רוצים לשלב את הילד בתוך מערכת השילוב. ואני אומרת לך: הילדים שלי נמצאים בבתי ספר משלבים. זה עוזר לא רק לאותו ילד משולב; זה עוזר לחלוטין לאותם ילדים משלבים. זה נותן להם פרופורציות על החיים, זה נותן להם את היכולת לקבל את מי שטיפה שונה מהם, זו היכולת לקבל באופן סובלני את אותם – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: יש שם אלימות בין הילדים האלה? אורלי לוי אבקסיס: לא. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: בהפסקות אין בין הילדים אלימות? אורלי לוי אבקסיס: תתפלא, יש מצב שהילדים מגינים על אותו ילד משולב, כי יש להם אחריות, כי גם ההורים נותנים. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: לא על הילדים – – – בילדים הרגילים, בינם לבין עצמם, אין אלימות? אורלי לוי אבקסיס: לא משהו מיוחד שאנחנו לא יכולים להתמודד איתו. לא משהו שהגיע לידיעתי, כי יש שם מנהלת מצוינת, שנושא השילוב זה משהו כל כך חשוב אצלה. עכשיו, תראה, אני חייתי שנים בקיבוץ מסילות, לא כחברת קיבוץ אלא כמי ששוכרת שירותים מבחוץ. מהגן שילבו את הילדים האלו – קראו לזה גני דרור. וגילו אצל הבת שלי יכולת מדהימה לנהל שיחה עם ילדים אוטיסטים, ברמה כזו שבחלק מהמקרים לא יכלו לתקשר איתם המדריכים והסייעות. אני קיבלתי טלפון מאימא נרגשת שאמרה לי: תקשיבי, ניצן שלך זה דבר מדהים, כי הילד בבית אמר לה: אני רוצה ללכת לניצן. זה משפט של תקשורת, של ילד שמצליח להבין שיש פה שילוב עם ילדים, ולפתח משחק ותקשורת עם ילדים אחרים. החינוך המיוחד הוא נכון וטוב לילדים מסוימים. לא נשים עכשיו את כולם בחבילה אחת ונגיד: או שהם הולכים לחינוך המיוחד או שהם לא מקבלים שום דבר מיוחד. וזה מה שהחוק הזה אומר. נכון, חבר הכנסת מרגי – ואני חוזרת שוב פעם ואומרת – הוא אחד הח"כים החרוצים ביותר. וגם כשהיה שר וירד לדרגת חבר כנסת מהאופוזיציה, ידע להילחם בוועדות כמו ח"כ חדש, עם אנרגיות חדשות. ידענו את זה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות; לא סתם נתנו לו, גם אתה נתת לו, לנהל דיונים, ואני, כיושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, למרות שהוא היה מהאופוזיציה. באו אליי מהקואליציה ואמרו: את לא נותנת למישהו מהאופוזיציה – כי היה חשוב לנו לעשות כמה שיותר ועדות כדי להתעסק בכמה שיותר נושאים ולפעמים הייתי צריכה להחליף אותך כיושבת-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כי רצינו לעשות כמה שיותר, להספיק. והוא עשה את זה בצורה המקצועית ביותר, וירד לחקר העניין ולעומק. וגם פה ראיתי אותו מקיים המון דיונים ומנסה לתקן, עד כמה שיכול ח"כ בודד בתוך קואליציה לצאת כנגד הצעת חוק – שמגיעה בסופו של דבר ממשרד החינוך, אבל שאת כל-כולה כתבו פקידי אוצר. זה בדיוק כמו הנושא של אחיות בריאות הציבור. מדובר באחיות בית ספר, והכלכלנים עשו תוכנית עבודה שלא התחשבה לא בגורמים המקצועיים במשרד החינוך ולא בגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, ואני ואתה ניהלנו לא מעט דיונים על הנושא הזה. ולא היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית: אחיות בית הספר יצאו מהתמונה, וקיבלנו פחות חיסונים, קיבלנו פחות עיניים שיכולות להסתכל על התלמידים ולהכיר אותם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: חיסונים בזמנים של שבע שניות. אורלי לוי אבקסיס: שבע שניות, שבע שניות. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: כמו תרנגולות – טק, טק, טק, טק. אורלי לוי אבקסיס: היו מחזיקים את הילדים כמו תרנגולות. ומה קרה? אנשים עזבו את המקצוע, וזה הפך להיות מקצוע במצוקה. מה שאנחנו עושים פה, לא נוכל להחזיר את הגלגל אחורנית. ואם נצטרך להחזיר אותו אחורנית, זה יעלה לנו, קשה ביותר. עכשיו, מה שאני באה ואומרת: יש מודלים אחרים. אני יודעת ששי פירון, בהיותו שר חינוך, ניסה לפתח מודל שאמר: כל בתי הספר החדשים ייבנו בצורה כזו שיהיה בהם גם את החינוך המיוחד, גם את השילוב באמצע וגם את הכיתות הרגילות. ומה שקורה זה באמת איזשהו תמהיל כזה, שבבית ספר אחד אתה מקבל את הילדים המורכבים והקלים, ולומדים לחיות אחד עם השני ולשחק ביחד בהפסקות, ולהפוך להיות ביחד שותפים לאירועים של החגים, של בתי הספר; הופכים להיות חלק אינטגרלי מהחברה. הרי הילדים האלה, אנחנו רוצים אחר כך לשלוח אותם לחברה הרגילה עם ארגז כלים כזה שגם ידעו להתנהל בה. טעכשיו באים ואומרים לאותם הורים: תקשיבו, זה לא שאנחנו אומרים לכם אל תשלבו את הילד. אתם יכולים לשלב את הילד – על חשבונכם, כי אנחנו לא ניתן את התקציבים. אז באים הורים מסוימים ואומרים: תקשיבו, לנו אין את היכולת. מה שיקרה הוא דבר נורא פשוט. הרי הטענה באה ואומרת: המטרה של החוק היא לא להעביר ילדים מהשילוב לחינוך המיוחד, אבל אנחנו נבנה עוד המון כיתות, ב-800 מיליון שקל בערך. ואיזה ילדים בחינוך המיוחד ייכנסו לכיתות החדשות? חיים, אני ואתה יודעים – אלה שיוכלו, יקנו את השירותים הפרטיים ויביאו אותם לתוך מערכת החינוך הפורמלית הרגילה, כי יש את האפשרות הזו, לא מונעים אותה, אבל הם ישלמו באופן פרטי. אלה שלא נמצאת הפרוטה בכיסם – זו הקליינטורה שלך, של המשרד שלך – ייאלצו להוציא את הילדים שלהם מהחברים שלהם, מהשגרה שלהם, מהמקום שמתאים להם ולעקור אותם, כי להורים לא תהיה היכולת לשלם את האקסטרות. אלה שיהיה בכיסם – ישאירו אותם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: החוק הזה, איך שהוא, היית מבטלת? אורלי לוי אבקסיס: הוא טעות. אני אומרת יותר מכך – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: היית מבטלת אותו? אורלי לוי אבקסיס: מבטלת ובונה אותו מחדש. זה לא החוק שמרגי הגיש; זה לא החוק שקארין אלהרר הייתה חתומה עליו, זה לא החוק שיוסי יונה חתום עליו, זה לא החוק שדב חנין חתום עליו. לקחו את החוק הפרטי, התלבשו עליו, שינו לו את כל התוכן, השאירו רק את המעטפת משלהם והכניסו תוכן משלהם. לא בכדי כל היוזמים יוצאים נגד החוק הזה. יש להם הסתייגויות מפה ועד להודעה חדשה. כל הארגונים יוצאים נגד זה. אני לא מצאתי מומחים בעלי שם בתחום החינוך המיוחד שתומכים בחוק הזה, שייעצו בחוק הזה. אז חבר'ה, מה אנחנו עושים פה? משחקים בגורלות של אנשים? באים להורים ואומרים להם: אנחנו נחליט איפה אנחנו רוצים אתכם? וקל להזיז אתכם, כי אין לכם יכולת להוציא מהכיס שלכם. זה בדיוק מה שקורה בתורים בקופות החולים לקלינאית תקשורת, לפארה-רפואי וכדומה. מה קורה עם האנשים האלו? הם עומדים בתור. מי שיש בידו את הכסף הולך קונה את השירותים באופן פרטי. מי שנשאר בתור של הציבורי זה אותם אנשים מוחלשים. אני באה ואני אומרת: חבר'ה, יש את דוח ועדת דורנר, ששם המשקל של ההורים בתוך הסיפור וההחלטה מה עושים עם הילד היה משמעותי. אנחנו מעקרים מתוכן גם את דוח דורנר ואת המלצות דורנר, שבעיניי היו צריכים להיות אורים ותומים בכל מה שקשור לשילוב ילדים במערכת החינוך. עכשיו, שילוב הילדים הזה, צריך להבין, יש לזה פלוסים ויש לזה מינוסים. ומי שמגיע לתוך המצב של החינוך, צריך לדעת: כנראה לא יהיו לו בריכה וטיפולים הידרותרפיים. נראה שלא, כי לא יבנו בכל בית ספר דבר כזה. זה נכון לחינוך המיוחד. דרך אגב, לא כל ילד משולב או לא כל ילד שנמצא עם צרכים מיוחדים צריך את ההידרותרפיה הזו, אבל כן צריך סל שילוב שהולך עם הילד. יבחר הילד בעל הצרכים המיוחדים להיות בשילוב – הסל ילך איתו. מה שקרה היום הוא שהגולם קם על יוצרו. אני חוזרת על זה שוב. אם בעבר החינוך המיוחד קם כדי לשרת את אותם ילדים עם הצרכים המיוחדים, היום הילד עם הצרכים המיוחדים צריך להציל את החינוך המיוחד. זו השפה. שמענו את גורמי המקצוע שבאים ואומרים: צריך להציל את החינוך המיוחד. לא צריך להציל את החינוך המיוחד, צריך לתת לילד עם הצרכים המיוחדים את מה שהוא צריך, איפה שהוא צריך. נצטרך חינוך מיוחד, כי יש ילדים שזה הדבר הטוב ביותר בשבילם; נצטרך את השילוב, כי יש ילדים שבשבילם זה הדבר הטוב ביותר. ואנחנו צריכים לחשוב גם על מרקם חיים שלם, שלא מסתיים בבית הספר. אבל לבוא ולשים אותם בפינות ולא בבית ספר משותף עם הילדים האחרים זה כמו להגיד להם: אתם צריכים להיות בשוליים. אנחנו נלחמנו על הדברים האלה כאשר היה מדובר, אתה יודע, בכל מיני מעונות לחוסים וכדומה, ואמרנו: הם לא צריכים להיות בשוליים של החברה, וצריך להחזיר אותם לקהילה. וזה אחד הדברים שאתה קידמת בהיותך יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כל הנושא של השילוב בקהילה – זה שילוב בקהילה. השילוב הוא שילוב בקהילה. ילדים מתחילים אותו מבית הספר. נטלת מהם את הזכות להתחיל את זה משם, או את זכות הבחירה, יצרת עיוותים חברתיים. אנחנו נבכה על החוק הזה המון שנים אם לא נעצור לרגע ונחשוב חשיבה מחודשת, כל הארגונים, ההורים, הנציבות לשוויון אנשים עם מוגבלויות וכל השאר מתנגדים. היו"ר טלי פלוסקוב: נא לסכם, אורלי. אורלי לוי אבקסיס: אז זה אומר שמשהו פה לא בסדר. הנורות האדומות צריכות לפעול. הן לא פועלות עכשיו, בדיוק כמו שהן לא פעלו כאשר היה מדובר באחיות בית ספר. ושוב, מי שישלם את המחיר זה הילדים המוחלשים ביותר, ששייכים לאוכלוסיות המוחלשות מבחינה סוציו-אקונומית. זו החברה שאנחנו רוצים להגיע אליה? לא החברה שאני רוצה להיות בה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת איל בן ראובן, לרשותך עד חמש דקות, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי וחברות הכנסת, הצעת החוק שעולה כאן, אני אדבר עליה מאוד בקצרה כי נאמרו פה המון המון דברים חכמים, כנראה. מטרתה ללא ספק טובה. קראתי על ועדת דורנר, הסתכלתי עליה, נראית מצוין. אבל אני מוכרח להגיד שלא התרשמתי שאנחנו יושבים על בסיס מספיק מוצק לקבל את החוק הזה כפי שהוא, בעיקר מהבחינה המשאבית של מה שאנחנו נותנים, מבחינת החינוך, לאותם ילדים שכל כך זקוקים למשאבים; לילדים, להורים, למורים, לכל מי שעוסק במרחב הזה. אני לא מתרשם שאנחנו נמצאים במקום נכון לקבל עליו כרגע החלטה. התוצאה יכולה להיות קשה. זה אומר שבוודאי הילדים ייפגעו אם לא ניתן את כל מה שנדרש בשבילם. ההורים בוודאי ייפגעו, ויש פה בעיה של הורים שיש להם יותר והורים שיש להם ופחות. הורים שיש להם פחות, ככל הנראה יוכלו לקבל יותר. הורים שיש להם פחות, ככל הנראה המרחב שהוצג כאן כ"תבחרו" הוא כנראה לא שלם בצורה שהיינו רוצים. וכמובן, המורים והתלמידים האחרים בבתי ספר רגילים, במידה שייכנסו תלמידים שנדרשים לשילוב, בעלי מוגבלויות, ולא יקבלו את מה שהם רוצים. ולכן אנחנו כרגע מתכוונים להצביע נגד. אני רוצה, כבוד היושבת-ראש, לדבר בקצרה על נושא נוסף שנראה כרגע מאוד אקטואלי, והוא סוגיית המיגון של תושבי מדינת ישראל בכלל ותושבי הצפון בפרט. אני גם תושב הצפון. היום אנחנו מדברים על רעידות אדמה, שהאחרונה שבהן הייתה היום לפנות ערב. לא שזה מסמן משהו לדעת המומחים, אבל זה מעיר משהו בעניין הזה. נקלענו פה לסיטואציה מאוד מיוחדת, שדבר אחד, מיגון של ממ"דים, יכול לתת פתרון לשני איומים מאוד מאוד קשים: האחד זה רעידת אדמה והשני זה מערכה או מלחמה אפשרית. בשני האיומים האלה אנחנו היום מדברים על זה, כי היום שמענו שלפני שלוש שעות הייתה רעידת אדמה. הבעיה בעניין הזה היא שאני חושש שהנושא ידעך. אני מקווה מאוד, כמובן, שהכי הרבה זמן שאפשר לא נשמע על עוד רעידות שכאלה, אבל כשלא נשמע, הנושא ידעך וידעך וידעך, ואנחנו עוד פעם נעבור לדיבורים, ככה, של איזה משהו כזה שנראה איפשהו באופק. וחס וחלילה, איום כזה, אם נתנגש בו כשאנחנו לא מוכנים – ואנחנו לא מוכנים היום, ממש לא מוכנים – אנחנו נחזור לאותה סיטואציה של ועדות חקירה והסברים. זה מזכיר לי כל הזמן את ראש הממשלה, שהסביר לנו אחרי צוק איתן, לאור הערות מבקר המדינה, הוא הסביר לנו: אבל עשינו הרבה דיונים. אבל עשינו הרבה דיונים. זאת, כמובן, תשובה רעה מאוד. אני מדבר על זה כבר בערך שנתיים, שנתיים וחצי, בכל מקום ובכל הזדמנות. תתחילו לעבוד, תפסיקו לדבר. צריך להוציא את הידיים מהכיס, להוציא את המשאבים. יש היום תוכנית. יש תוכנית. שר הביטחון לקח תוכנית שעלתה בחוק שלי לפני שלושה חודשים; מובן שהחוק נפל. עלתה תוכנית, יש היום תוכנית שנקראת "מגן הצפון" או משהו כזה. שר הביטחון הכריז עליה, אבל הכריז עליה ללא אף מילה על משאבים. ואנחנו מחכים כרגע להכרזת שר האוצר, מה אתה הולך לעשות עם העניין הזה. וכל יום שעובר – אנחנו מעבר לדקה ה-90. אנחנו מעבר לדקה ה-90, ואנחנו נצטער על כך. ולכן אני קורא מפה – עוד פעם, אין פה כרגע הרבה אנשים, אבל אנחנו נמשיך את הצעקה הזאת עד שאנחנו נראה את הטרקטורים מתחילים לעבוד ואת האנשים מתחילים לעבוד ולמגן את תושבי הצפון כנדרש. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. בבקשה, גברתי. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, השר, יושב-ראש הוועדה, חבריי חברי הכנסת, תראו, אין ספק שכשהגיעו כולם למלאכת החקיקה, ובוודאי ובוודאי יושב-ראש הוועדה, הכוונה הייתה טובה. הכוונה הייתה באמת להוציא מתחת ליד מוצר שיאפשר שילוב של ילדים עם מוגבלויות, לתת להם באמת את כל המענה, את כל הכלים, את כל הסל, ולאפשר להם באמת יכולת להתנהל בצורה אחרת, להתחנך אחרת, לקבל את ההתפתחות אחרת. הרעיון היה רעיון טוב, אבל אז בפועל קרתה בדרך תקלה. המוצר שהיה אמור להיות בסופו של דבר מוצר טוב יצא כך שהיום אנחנו ניצבים בפני הכרעה והצבעה על הצעת חוק שלא רק שהיא לא מיטיבה, היא גם אפילו יכולה להזיק. שמענו פה באמת מכל הדוברים דברים מאוד נוקבים, מדוע הצעת החוק הזו, עם כל הרצון הטוב, היא הצעת חוק מזיקה, היא הצעת חוק לא טובה. ואני רוצה להקריא לכם דברים של אם לילד עם צרכים מיוחדים. פנייה מלב של אימא: שמי רויטל, אימא של אלעד, נער בן 15 עם אוטיזם המשולב בחינוך הרגיל. אלעד אובחן לפני 12 שנים, ואני נאלצתי לעזוב קריירה כדי לטפל בו, והפכתי בעל כורחי פעילה למען זכויותיו וזכויות ילדים כמותו. אני בטוחה שאתם, חברי הכנסת, אנשים שבאו כדי לעשות שינוי ולהגשים יעדים חברתיים שאתם מאמינים בהם. אני בטוחה גם שאתם אנשים של חמלה. אני בטוחה. אני בטוחה שאתם פועלים ממקום של רצון להיטיב. אני מאוד מבקשת שתקדישו עוד רגע לפני שאתם מצביעים כדי לחשוב מה איתנו, מה יהיה על הילדים שלנו ועלינו אחרי שהתיקון לחוק יעבור. בשנים האחרונות המצב בחינוך החמיר עד מאד, והשילוב של אלעד ואחרים הפך למשימה קשה עד בלתי אפשרית. יום-יום אני שומעת חברות שנשברו, נאלצו לוותר על השילוב הלא-מתוקצב ומלא הבעיות, ולעבור שלא מרצונן לחינוך המיוחד, הרחק מהקהילה שלהן. גם תלמידים שבעבר לא היו כלל חלק מהחינוך המיוחד – לקויות למידה, קשב וריכוז וקשיים רגשיים – "נדחפו החוצה": מהחינוך הרגיל, שלא מסוגל להכילם, אל החינוך המיוחד. המשמעות היא שאלפי ילדים מיטלטלים כל בוקר במשך שעות ארוכות למרחקים בלתי נסבלים, מורחקים מהקהילה שבה הם חיים ומתרחקים מהאפשרות לממש את הפוטנציאל שלהם. עשרות תלמידים נשרו ועברו ללמוד בבית, כיוון שמצבם הרגשי והנפשי הידרדר בבית הספר כתוצאה מהיעדר טיפול ומשאבים. יש לי גם שתי חברות וחבר שעברו בעצמם שבץ מוחי כתוצאה מכל הדאגות והלחצים וכתוצאה מהקשיים, התסכול ושברון הלב. ואני רוצה לומר לכם עוד משהו: רבים מחבריי התגרשו. רוב החברות והחברים שלי מקרב המשפחות המיוחדות נאלצו לוותר על פרנסת אחד מבני הזוג, כי אי-אפשר, אבל אי-אפשר, לעבוד במצב הקיים במערכת החינוך, שבו אנחנו נקראים לבוא "לקחת את הילד שלכם", כאשר הצוות, חסר הכלים והמשאבים, מרים ידיים. וזה קורה גם בחינוך המיוחד וגם בחינוך הרגיל. חברי הכנסת, אני פונה אליכם כאם ואומרת לכם: אלה הילדים שלנו, ואנחנו נותנים את החיים שלנו עבורם. זאת הפכה להיות העבודה שלנו, ואנחנו הפכנו להיות מומחים בתחום הזה, בעלי ידע וניסיון. אנחנו לא אנרכיסטים, כמו שקראו לנו, אנחנו לא עובדים בזה או עושים רווח מזה. אנחנו לא לוביסטים. אנחנו הורים עם המון ידע, ניסיון ורצון לסייע ולהביא שינוי. אנחנו בעיקר דואגים לילדים שלנו ולעתיד שלהם. אנחנו אזרחים במדינה ומרגישים שרמסו אותנו במקום שהיה אמור להיות המקום שבו יינתן לנו להשמיע את קולנו. אחרי הכול, אני בסך הכול רויטל, אימא של אלעד. החיים הובילו אותי למקום הזה. זו לא בחירה. האמינו לי שהייתי רוצה לחזור לעבוד ולהשתכר ולעשות לביתי, אבל אני חושבת על אלעד שלי ועל ילדים אחרים כמותו, מה יהיה ביום שהרפורמה חלילה תעבור. אנחנו לא אנשים קשים אשר ששים אלי קרב; אנחנו הורים לילדים, שפועלים עבורם ולטובתם. אולי אנחנו לא סתם מתעקשים? אולי תקשיבו לנו? הרי לא רק אנחנו סבורים שהצעת החוק שגויה. כמונו יש עוד, אנשי מקצוע ומומחים – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, פורום מנהלי בתי הספר, מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות, הסתדרות המורים, ארגון המורים, ארגון הגננות, אנשי אקדמיה מתחום החינוך והחינוך המיוחד, וגם אנחנו. כן, אנחנו ההורים. אנחנו חיים עם הילדים שלנו, אנחנו חיים עם הילדים האלה, והתוצאות יחולו עליהם ועלינו. אני לא מצליחה להבין איך בשם משמעת קואליציונית, אתם, חברי הכנסת מהקואליציה, עוצמים עיניכם מלראות את המחיר שישלמו אלעד ושאר תלמידי ישראל, הצוותים החינוכיים ואנחנו ההורים, גם בהווה וגם בעתיד. אני לא רוצה להמשיך להילחם. אני רוצה את החיים הקודמים שלי בחזרה, אבל אלעד הוא כל עולמי, ואני איאבק על טובתו בכל כוחי. אני פונה אליכם הלילה, חברי הכנסת, בחרדת קודש, ובקשה אחת בפי: אל תרימו יד נגד הילדים שלנו. עוד לא מאוחר מדי לשבת מחדש, לדבר ולהגיע לתוצאה מוסכמת, כי אנחנו ממש, אבל ממש בעד השינוי, אבל לא החוק הזה. ואני פונה אליכם, אדוני שר הרווחה ואדוני יושב-ראש הוועדה, אני פונה אליכם בשם אימא של אלעד ובשם הרבה מאוד הורים. אני פונה אליכם ומבקשת מכם – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אימא של אלעד, העובדות לא מבלבלות אותה. רויטל סויד (המחנה הציוני): עדיין לא מאוחר לבוא ולעצור. לא סתם הורים, לא סתם הורים לילדים עם מוגבלויות עומדים וזועקים. לא סתם הם מצטרפים לכל כך הרבה אנשי מקצוע שבאים ואומרים שהצעת החוק הזאת, עם כל הרצון הטוב, בסוף היא רק תפגע. היא לא סתם כזאת שבאה ליישם את תוצאות או את המלצות ועדת דורנר, היא שכחה רק דבר אחד – כשאנחנו רוצים לשלב ילד ורוצים לשלב אותו בחינוך הרגיל, מה שצריך לעשות זה לאפשר לו למשוך יחד איתו את התקציב שלו, את התקצוב שלו, לאפשר לו את השינוי של שיטת התקצוב, ככה שהוא יעבור עם התלמיד למסגרת שבה הוא יבחר. בסופו של דבר, מי שיודע הכי טוב עבור הילדים זה ההורים. הם יודעים איזו מסגרת היא המסגרת המיטבית, הם יהיו אלה שיצטרכו להיות שם לקבל את הילד שלהם, לעמוד שם מאחוריו. ואם אנחנו מחליטים היום, מצביעים היום בכנסת על הצעת חוק שלא מאפשרת להורים לא לבחור את המסגרת, ובטח שלא מעבירה את הילד עם התקצוב שלו, אז מה עשינו? מה עשינו? כי ילד כזה גם לא ישתלב, והורים שיש להם את האמצעים יהיו שם וייתנו לילד שלהם את האמצעים הכספיים, והורים שאין להם את היכולת לבוא ולתקצב את הילד שלהם, לממן לילד שלהם את כל המעטפת הזו באופן פרטי, הילד שלהם ייפול בין הכיסאות. ולכן, הצעת החוק הזו היא הצעת חוק רעה, היא הצעת חוק לא טובה, היא הצעת חוק שבאה לעשות טוב, ליישם המלצות של חוק, המלצת דורנר, אבל בסופו של דבר היא עושה רק נזק. אז בשם אימא של אלעד ובשמם של כל ההורים לילדים עם המוגבלויות, אני מבקשת מכם היום, אל תתמכו בחוק. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. לרשותך עד חמש דקות. בבקשה, אדוני. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים לרפורמה הזאת התנגדות נחרצת, מכמה טעמים. אין שום ספק שהאידיאל, או המוטיבציה שעומדת מאחורי הרפורמה היא כביכול מוטיבציה טובה ונכונה. הרצון לקחת כאידיאל את העיקרון הזה של השילוב, לא רק בתוך העולם החינוכי אלא בכלל, במסגרות בכל רובדי החיים, ולחתור לכיוון הזה – פחות ופחות מסגרות סגרגטיביות, ויותר ויותר מסגרות משלבות – זה דבר נכון. אבל הדבר הזה חייב להיעשות בתנאים ובהינתן התקציבים והתמיכה המתאימים. והחשש העיקרי שלנו – ואנחנו לא עומדים בהתנגדותנו לבד – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, אל תיקח אותי לשם. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אם החוק לא טוב. איציק שמולי (המחנה הציוני): לא, אל תיקח אותי לשם. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): יש שני אנשים בבית הזה שיש לי חולשה אליהם. זה אתה והוא, אז בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): סליחה, ומה איתי? איציק שמולי (המחנה הציוני): את – יחסינו לאן כרגע. מירב בן ארי (כולנו): – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): לא בכדי יש כל כך הרבה גורמים שמתנגדים לרפורמה – גם המנהלים, ארגון המנהלים של בתי הספר, גם נציבות שוויון, גם 30 ארגונים, ארגוני סנגור שעוסקים בתחום הזה של החינוך המיוחד, וכאמור, ההצעה הזאת מבטאת רצון נכון לשלב ילדים בתוך המסגרות הרגילות. אבל החשש האמיתי והעיקרי שלנו, שעם כל זה שרוצים בעצם להעלות את הרף ולתת יותר הזדמנות ליותר ילדים לעבור למסגרות המשלבות, אין באמת ולא תהיה באמת תמיכה שתאפשר להם השתלבות אמיתית. זו חוכמה קטנה מאוד לקחת ילד עם צרכים מיוחדים – ואני מדבר כאן לא רק כחבר כנסת אלא גם כמורה לחינוך מיוחד – לזרוק אותו למים העמוקים ולהגיד לו: תתחיל ללמוד לשחות. היכולת – יותר נכון, האחריות שיש על משרד החינוך בעניין הזה היא אחריות כפולה ומכופלת. לא זו בלבד שעם המעבר למסגרות הרגילות, מה שנקרא, התקצוב שהיה צריך לעבור עם הילד היה צריך להיות תקצוב לפחות כפי שהוא מקבל במסגרת הנפרדת, אלא על אחת כמה וכמה כאשר במסגרת משלבת, במסגרת נורמטיבית, ויש יותר ויותר אתגרים, יש יותר ויותר גירויים, יש יותר ויותר הפרעות, מכשולים, אתגרים, אז היינו מצפים שהתקציב שיעבור עם אותו הילד יהיה תקציב גדול יותר. וכאן, ברפורמה הזאת, יש כאמור סכנה גדולה מאוד שהתקציב לא עובר ביחד עם הילדים, ולמעשה ההורים יכולים למצוא את עצמם עומדים בפני בחירה בלתי אפשרית. אני חושב שרויטל חברתי דיברה פה מקודם על רויטל לן, שאני מכיר אותה באופן אישי, אבל כמובן זה לא הסיפור האישי שלה אלא הסיפור של עוד הרבה מאוד הורים במדינת ישראל, שכן רוצים להביא לידי זה שהילדים שלהם יהיו במסגרות כמה שיותר משלבות, אבל מצד שני לעולם לא יהיו מוכנים לקחת את הילד או את הילדה ולהשליך אותם לאתגר, או למשימה, או לדרך שהיא דרך ללא מוצא, במובן זה שלא תהיה בה ואין בה התמיכה המתאימה שבאמצעותה הם באמת יוכלו להשתלב. גם בתי הספר עצמם לא ערוכים לרפורמה. אנחנו מכירים את המצב בתוך מערכת החינוך. אומנם בימים האחרונים מדובר בעיקר בהקשר של מוכנות, חס וחלילה, לתסריט של רעידות אדמה, אבל אנחנו מכירים את המערכת – גם מבנים ישנים, כיתות צפופות, תחלופת מורים בלתי אפשרית, חוסר בסייעות, באנשי צוות שילוו את אותם ילדים בחינוך המיוחד. כבר היום, במצב הנוכחי, במתכונת הנוכחית של השילוב, אין מספיק סייעות, ואנחנו בהחלט טוענים שהרפורמה הזאת, על אף הכוונות הטובות שאולי מדברים עליהן בשמה או אפילו שעומדות מאחוריה, בטח ובטח בהקשר של יושב-ראש ועדת החינוך, התוצאה תהיה רעה, התוצאה תהיה מסוכנת, והתוצאה עלולה להביא לפגיעה חסרת פרופורציה בילדים ובסיכוי שלהם באמת להשתלב. לפיכך, גברתי היושבת-ראש, אנחנו מתנגדים להצעת החוק ואנחנו מבקשים למשוך את כל הדוברים ולעבור להצבעה. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת מרגי. כרגע חבר הכנסת שמולי הודיע לי שהם מפסיקים את הדיון ומבקשים לעבור להצבעה. לכן אני מזמינה את חבר הכנסת יעקב מרגי לסכם את הדיון, ומייד לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה. בבקשה, אדוני. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, ישבתי כאן במליאה, שמעתי את רוב הדיונים. אני מוכן לכבד ולהתייחס באמת לחברי כנסת שמכירים את החוק והיו שותפים לחלק מהדיונים, ואף לחברי כנסת שלא היו ולמדו זאת מתוך חומר כתוב. אני לא מתרגש, גברתי רויטל סויד – לא בגלל שאני ערל לב או קשה רוח ואטום – אני לא מתרגש ממכתבים אישיים, ואני לא רוצה להתייחס לגופו של מכתב, כי אני מכיר את הפונה, ויש לי הרבה מה לומר. אני לא מתרגש מכמה ארגונים חסרי לב, חסרי רגש, שהטיפו ופיזרו דיסאינפורמציה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים שמתמודדים עם קשיים אובייקטיביים ביום-יום, באי-ודאות – למכור להם, סליחה על הביטוי, לוקשים, שקרים, כזבים. החוק הזה, לו יצויר שהחשדות והחששות יתממשו, זה לא נוגע לאותם ילדים בכלל, לא משנה להם את המסגרת, אבל לבוא להפיץ – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): חבר הכנסת מרגי, אני יכולה להגיד לך משהו? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא. אבל לבוא ולהפיץ שהחוק הזה הולך לפגוע בכל ילדי החינוך המיוחד, אז הינה, אני אומר לכם – – – קארין אלהרר (יש עתיד): לא בכל – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): סליחה. סליחה, הקשבתי בקשב רב. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): סליחה. סליחה, תנו לי. הקשבתי בקשב רב. החוק הזה, אני אומר לכם, אני מאמין בו בפסיק אחר פסיק, שורה אחר שורה, מילה אחר מילה. אני לא מכיר הרבה חוקים שהושקעו בהם 20 דיונים – ידידי יו"ר הקואליציה, חבר הכנסת דודי אמסלם – בתוך הוועדה, ועוד מעל עשרה דיונים במשרד החינוך, בלשכה המשפטית, אצלי, בשיתוף אותם ארגונים. להפיץ, להכניס להם חששות, להורים שמתמודדים עם ילדים עם קשיים בלתי אנושיים? אני מקבל טלפונים: אבל אמרו לי ככה, ואמרו לי ככה ואמרו לי ככה – כשהילדים שלהם הם בכלל לא בני-שילוב. אבל השקרים – – – קארין אלהרר (יש עתיד): מה זה ילד לא בר-חינוך? סליחה. מאיפה בא שילד לא בר-חינוך? כי מישהו במשרד החינוך – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): מה לעשות שאני מכיר את אותו הורה עם הילדים שלו. קארין, מה לעשות – – קארין אלהרר (יש עתיד): מרגי, מרגי – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): – – את יודעת בעצמך שכל – – – קארין אלהרר (יש עתיד): מרגי, זה מה שמשרד החינוך מכר לך? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): תקשיבי, להיות פופוליסט – לא דרכי ולא דרכך. אז אנא. אנא, תני לי. תני לי. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): קארין. קארין, תני לי. קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני הקשבתי בקשב רב לכל האמירות. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. היה דיאלוג. היה דיאלוג. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לחשוש – מותר לחשוש. לחשוד – מותר לחשוד. אבל זה שהעובדות לא יבלבלו אותך, זה קצת לא לגיטימי, לפחות מנבחרי ציבור. למה? אנחנו עובדים כאן, שופכים ים של מלל; רואים אותנו, שומעים אותנו, קוראים אותנו. שינוי החקיקה שמוביל שר החינוך בנושא של החינוך המיוחד הוא שינוי חקיקה אמיץ, מה שאף אחד לא העז לעשות. חוק החינוך המיוחד כולל כמה משפטים עמומים, ועל פי החוק כמעט אפשר גם לא לתת את המענים שניתנים היום. המענים שניתנים היום לילדי החינוך המיוחד התגבשו עם הזמן, ונוסף נדבך ועוד נדבך, נדבך ועוד נדבך, וזה היה טיפול בפס רחב: לכולם אותו דבר, לכולם, כשהתשתית לא הייתה מוכנה, כשבתי הספר לא ידעו לדבר חינוך מיוחד, כשהמוסדות לחינוך מיוחד – אני לא רוצה לומר לכם שלא הכול היה סיפור הצלחה; יכול להיות שיש סיפורי הצלחה בכיתות החינוך המיוחד ובבתי הספר לחינוך מיוחד, אבל בכלל לא היו סיפורי הצלחה. באים ועושים שינוי, באומץ, משקיעים תוספות. שנים רבות הסעיף התקציבי היחיד במשרד החינוך שהתחיל בתקנה תקציבית שהתחילה במספר – ידעו שזה הולך וגדל, הולך גדל, הולך וגדל בלי הפסקה, לפי הצורך, כל הזמן לפי הצורך – זה היה תקציב החינוך המיוחד. קארין אלהרר (יש עתיד): כולל ההסעות. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כולל הכול. לא הוגבל. הכול לפי צורך: מבקשים – זכאים נענים. אף אחד לא בדק: אולי הטיפול שאנחנו נותנים מתאים לזה ולא מתאים לזה? הסל – החליפה מתאימה לזו ולא מתאימה לזו? לא בדקו. טיפלו בפס רחב. באים ועושים הסדרה. הרי יכלו להסתפק בשינוי חקיקה מינורי. החלפת ועדת ההשמה בוועדת הזכאות והאפיון. אנחנו ביקשנו להחיל. ביקשנו להכניס בחוק את המאפיינים, את סל הטיפול, את ההגדרה המדויקת. הרי בואו, תקשיבו, כולנו יודעים מהי ועדת ההשמה. לצערנו הרב זה היה שגר ושכח. מתכנסים בסד זמנים מסוים, מקבלים החלטות – ושכח. ועדת השמה לא מלווה, לא מלווה, מנהל מחלקת החינוך חוזר לעיסוקיו השגרתיים. באה המדינה, מוכנה להשקיע משאבים, למנות ראשי ועדות זכאות ואפיון במשרה – שזה תפקידם כל השנה – וללוות את הצוות הרב-מקצועי בבתי הספר. להקים צוותים רב-מקצועיים לשילוב. רבותיי, יש סיפורים, לא אחד ולא שניים ולא שלושה, על בית ספר שקיבל משאבים לחזק ילדים, לתגבר ילדים, ולא היו לו הכלים, והמשאבים האלה שימשו אותם לצרכים אחרים של בית הספר. זה מופיע פעם אחר פעם בדוחות ביקורת, אבל מה לעשות. כמה ארגונים – וזה לא מרשים אותי, עם כל הכבוד, ומכובדים, ככל שיהיו מכובדים – לא מוכנים. אורלי לוי אבקסיס: אי-אפשר לטפל בזה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): שנייה. הם קבעו לעצמם שאיפה אחת – יישום מלא של המלצות דורנר. בסדר. אז אני רוצה לומר לכם אמירה מפורשת מפי השופטת דורנר, כשדיברנו איתה על דילמות – לא מעניין אותה מה החליפה. קארין אלהרר (יש עתיד): היא בעד או נגד? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני לא רוצה להגיד לך מה היא אמרה בפורום כזה, וכשהפעילו עליה לחצים הארגונים – מה היא אמרה. קארין אלהרר (יש עתיד): אוי, באמת. אורלי לוי אבקסיס: דורנר לא נראית לי כמו מי שקל ללחוץ עליה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני אסביר לך, אני אומר לך במפורש, היא אמרה במפורש: לא מעניין אותה מה הסל שאתה נותן לילד עם הצרכים. לא מעניין אותה. מעניין אותה דבר אחד – שאם אתה נותן x בחינוך המיוחד, תיתן את אותו x בשילוב. פחות, חסר, לא מקצועי – היא לא נכנסה לשם. המלצות דוח דורנר לא מדברות על הטיפול המיטבי האולטימטיבי לילד עם הצרכים. היא לא אפיינה. היא לא קטלגה. בא המשרד באומץ, נותן תוספת בחוק, על פי דרישה שלנו. מחלקת – – – אורלי לוי אבקסיס: איפה זה מופיע בחוק? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): בתוספת הראשונה, השנייה והשלישית. תקראי אותה. אורלי לוי אבקסיס: לא. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אורלי, אני אומר לך חד-משמעית – לצערי הרב, עמדו כאן חברי כנסת מכובדים, שאני מוקיר, מעריך – הם לא מכירים את החוק. הם מדברים על המצב העכשווי, על ההווה, כאילו זו הרפורמה. חברי כנסת דיברו וקנו את הלוקשים שמחר מבטלים הכול. החוק לא נכנס לתוקף בתשע"ט. החוק יתחיל להיות מיושם בפיילוט בתש"פ, בפיילוט שיגובש עם הוועדה, עם דיון ציבורי באחריות מלאה. אז למה להפיץ? אורלי לוי אבקסיס: החוק הוא הוראת שעה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): הוא לא הוראת שעה. החוק, כתוב במפורש חד-משמעית – הוא ייושם בתש"פ באופן חלקי. יוסי יונה (המחנה הציוני): יעקב, מה אתה אומר על ההודעה, שבאמצע הדיון שלנו מנכ"ל משרד החינוך הודיע שזה נכנס לתוקף מיידי? אתה זוכר איך היית נבוך כאשר קיבלנו את ההודעה הזאת, שהייתה על הדף שלהם. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יוסי, אני מכבד אותך. אתה מציג פה מצג – זה לא בדיוק ככה. היה פרסום באתר משרד החינוך, הודעת דובר, מה הרפורמה הולכת לעשות. אני חשבתי, הסכמתי – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): לא סיימנו את הדיון. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): בגלל משבר האמון שהיה והחשדות והחששות, חשבתי שזה לא נכון לפרסם זאת בעת הזאת, כי זה לא הולך להיות מיושם השנה. הפיצו שמבטלים את השעות, מקצצים את השעות, ומחר יתקשרו אליי הורים לילדים עם מוגבלויות קשות – מה אני אעשה בתחילת שנת הלימודים עם הרפורמה? אני אומר להם: אבל הרפורמה לא נכנסה – אבל ככה אמרו לי. אז תארו לכם מה עבר – צריך לומר את הדברים ביושר. יש כאן – תקשיבו טוב טוב. עומדים ממשרד החינוך, כולל האנשים, כולל הכלכלנים שדיברתם עליהם, הצהירו לפרוטוקול בכל במה, בכל פורום שנדרשו: גם אם יחסר עוד כסף, זה לא ייעצר. כל טיפול שיאושר לילד עם צרכים מיוחדים – – – אורלי לוי אבקסיס: אז למה זה לא הולך איתו לשילוב אם הוא רוצה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אורלי, גם לבלוף הזה אני מוכן להשיב 80 פעם, והפעם תהיה ה-81, ואני מבטיח לך שהם ימשיכו לקרקר ולקשקש. אני אענה לך. התקציב – נאמר גם פה היום מעל הפודיום – התקציב, תקציב של הילד בחינוך המיוחד, והסל הולך איתו צבוע גם לשילוב, פרט לאורך שנת הלימודים; לאורך יום לימודים. אבל זה לא מעניין אף אחד. תאמר את זה 200 פעם, זה לא אומר. למה? יוסי יונה (המחנה הציוני): כי זה לא נכון. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כי זה לא נוח. קארין אלהרר (יש עתיד): כמה כסף לחינוך? תן מספר. דוד אמסלם (הליכוד): אתה אומר שיושב-ראש הוועדה משקר? קארין אלהרר (יש עתיד): כמה כסף לחינוך? תן לי מספר. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא אמרתי. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אדוני יו"ר הקואליציה. יוסי יונה (המחנה הציוני): מי שעמד על הפודיום והאשים אחרים בשקרים זה היה יושב-ראש ועדת החינוך, אז עכשיו אתה קופץ על זה שמישהו אמר שקר או לא שקר. רק לפני דקה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני לא אמרתי שקרים. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה אמרת שקרים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא. אולי זאת השעה? אני מכבד אותך, יוסי. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – שאנשים שדיברו כאן – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יוסי, אני נחשף היום מצידך לארבע או חמש פעמים שאתה לא מדייק. דוד אמסלם (הליכוד): אתה לא שומע – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא נאמר שקר. אמרתי שיש חברי כנסת שלא מכירים את החוק – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): תבדוק את הפרוטוקול. יוסי יונה (המחנה הציוני): השתמשת בכמה וכמה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): חלק מהארגונים שיקרו להורים, כן. לא אמרתי חברי כנסת. חברי כנסת עלו לכאן, ואני ממשיך לאחוז בכך, ואפילו לא מכירים את החוק. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני 15 שנה בכנסת. מעולם, ב-15 שנות כהונתי בכנסת, לא עליתי להגיב על חוק שאני לא הכרתי ולא הייתי שותף לו. אני יכול לבקר מדיניות בכללי, אבל לבוא – אני שמעתי, היו חברי כנסת שדיברו על המצב הנוכחי היום, שהוא קלוקל, כאילו זו הרפורמה, ומבקשים לא לאשר את הרפורמה. נו, בחייכם, כמה אפשר? קארין אלהרר (יש עתיד): – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אבל מה, דודי לימד אותי בשבועות האחרונים, כשהוא ישב פה שעות על גבי שעות, את מידת האיפוק. למדתי זאת ממך. בימים כתיקונם יכול להיות שהייתי צורח, מתפרץ משם. אבל למדתי. יוסי יונה (המחנה הציוני): דודי המאופק. איציק שמולי (המחנה הציוני): אפשר לשאול משהו? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): בבקשה, בשמחה. איציק שמולי (המחנה הציוני): אולי באמת תוכל להרגיע אותנו. אחת הטענות לגבי הרפורמה היא שרף הזכאות לחינוך המיוחד, למסגרת הנבדלת, עולה. זאת אומרת שלמשל ילד עם עיכוב התפתחותי אבל בתפקד בינוני או גבוה עכשיו ילך למסגרת רגילה, so called, והחשש הוא שאותו סל שילוב, שהיום הוא יכול לקבל במסגרת הנפרדת – הוא לא יקבל אותו במסגרת הרגילה. יוסי יונה (המחנה הציוני): בדיוק. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני אענה לך. קודם כול, אני חולק על זה שהרף השתנה, מה גם – עוד עובדה שיכולה להרגיע אותך בקטע הזה: אילו המשרד היה מתעקש ומתנגד לזכות ברירת מחדל ראשונית של זכות בחירת ההורים, יכול להיות שהחשש שלך – גם שלי היה. הייתי אומר: עד כאן. יש פה מישהו שמנסה כנראה לחסוך על גב אותם ילדים. יש כאן זכות בחירה בלעדית להורים. אורלי לוי אבקסיס: למראית עין. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): פרט למקרה מסוים, שהוועדה תגיע למסקנה שהילד מהווה סיכון לעצמו או לסביבה שלו, וגם על החלטה כזו יש ועדת השגה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אבל לא חיצונית. אנחנו ביקשנו חיצונית. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אז ביקשת חיצונית. נו, בחייך, אז לא קיבלת חיצונית, אז הרפורמה פגומה? נו, יוסי, בחייך. הוא ביקש חיצונית, ודודי, אני כועס עליך ועל שר החינוך, למה לא נעניתם לוועדת השגה חיצונית? אז כל הרפורמה הזאת, זה לא. רבותיי, אני אומר לכם – לא עומדת לי הפריבילגיה לוותר על הרפורמה הזאת. נכון להיום, אותם ילדים שאתם מדברים בשמם לא מקבלים את הטיפול הראוי וההוגן, ותהיו כנים עם עצמכם. תהיו כנים עם עצמכם – לפחות אלו שמכירים את השילוב במערכות החינוך ואלו שמכירים את כיתות החינוך מיוחד. לומר לכם שכיתת חינוך מיוחד היא כיתת כלבויניק כזאת של כל הלקויות? לומר לכם, שאנסנו, אנסנו מנהלי המוסדות לחינוך מיוחד לקבל ילדים מעל התקן כי לא היה מענה ברחבי הארץ? לומר לכם שילדים – לא רוצה לתאר את המצב הפיזיולוגי שלהם, עם איזה עזרים צמודים לגוף הם נוסעים מדי בוקר, מדי ערב, יותר משעה וחצי בפקקים, עד שהם מגיעים למוסד חינוכי ראוי? עומדת כאן רפורמה שהולכת עם תוכנית עבודה לפריסה מחודשת ונוספת של מוסדות וכיתות חינוך מיוחד. למה שאני אתנגד, בגלל שאיזה מאן דהוא נהנה ובנה קריירה מאי-ודאות? יוסי יונה (המחנה הציוני): מי זה? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אל תגרור, יוסי, בסדר? אל תגרור אותי. הפופוליזם הזה לא ייקח אותי לשום מקום. אני רוצה לומר את האמת, ותעריך את היושר, את הכנות שלי. אני אומר לכם, רבותיי, אני האחרון שאירתע מרדיפה. מאז שחוקקנו את החוק הזה אני מקבל השמצות, דברי בלע, קללות, רדיפות, נאצות, אבל הינה, אני אומר לכם, עונה לכולם: תודה רבה; אפילו לא משיב להם כאיוולתם. אני אומר להם: תודה רבה, לא דן איתכם; תודה, אני לא דן אותך. תודה, אני לא דן אותך, כי אני מאמין – לא עומדת לי הפריבילגיה הזאת, לוותר. חוק החינוך המיוחד, הנוכחי, הקיים, שאתם כל כך חסידים שלו, חולה, חסר. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה, אנחנו רוצים לשמר – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כן, אתה רוצה הכול או לא כלום. אני לא שם. נבחר ציבור שאומר "הכול או לא כלום" הוא פושע כלפי בוחריו, פושע כלפי האזרח. צריך לעמוד פה ביושר, לבוא כמוני ולומר – נכון. עמדתי בוועדה, אמרתי: מי שרוצה דורנר – זה לא דורנר. הינה, אני אומר לכם את זה עכשיו. ואמרתי ביושר: כן, עומדת הזכות למדינה ועומדת לה החובה לנהל את משאביה באחריות ולוודא שמי שמגיע לו יותר יקבל יותר ומי שמגיע לו פחות יקבל פחות. וצריך לעמוד באומץ ולומר זאת מעל הדוכן. צריך לעמוד באומץ וביושר, לא בחששות. בחששות לא בונים מדינה; בחרדות לא בונים מדינה. יוסי יונה (המחנה הציוני): תסביר מה ההבדל בין דורנר לבין זה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אמרתי זאת 20 פעם. בשבילך, אם תרצה. אני יודע שזה לא ישנה את דעתך. אני אומר לך את זה עוד פעם. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): למה? הוא פתוח. יוסי יונה (המחנה הציוני): אנחנו מנהלים דיאלוג. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא, הוא לא מנהל דיאלוג. הוא קיבל דף מסרים, ואיתו הוא הולך מתחילת הדרך. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): לא, לא. זה לא מתאים לך, הרב. יוסי יונה (המחנה הציוני): זה מה שאתה קיבלת ממשרד החינוך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): דף המסרים שקיבלת בהסתייגויות הודפס על ידי ארגון מסוים, ואתה צמוד אליו. יוסי, ההסתייגויות, אמרתי לך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אתה אומר את זה עליי – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יוסי, אתה יודע בדיוק. אתה יודע מי הדפיס לך את דף ההסתייגויות. נקודה. נקודה. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה, שאגיד לך מי תדרך אתכם? יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני, מי שכתב לי את דף ההנחיות זה מי שכתב לך גם את דוח השילוב המופלא שבסופו של דבר הטמעת בתוך החוק הזה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): יוסי, אתה יודע מה, בשונה מאחרים, אני לא מתרברב. אני רוצה לומר לך, כאשר נכנסתי לחוק הזה – אני אסביר לך איך נולד החוק הזה. יעקב מרגי, מאז התמנותו ליושב-ראש ועדת החינוך, שם את החינוך המיוחד על השולחן. מתוך 680 דיונים שהוועדה קיימה – בנושא השכלה גבוהה, מערכת החינוך הערבי, הממלכתי, המוכר שאינו רשמי – 80 דיונים הקדשתי לחינוך המיוחד. כ-80 דיונים לחינוך המיוחד. יושב-ראש ועדה ששם את החינוך המיוחד בסדר-היום שלו. ובא משרד החינוך, אומר: נתקלנו פתאום, אף אחד לא ידע. ב-70 שנות קיומה של מדינת ישראל, ב-1 בספטמבר, בנושא החינוך המיוחד יש אי-ודאות. איציק שמולי (המחנה הציוני): הוא גורם הפתעה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): כן, תמיד גורם הפתעה. דוד אמסלם (הליכוד): כל 1 בספטמבר אנחנו מופתעים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא יודעים. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אבל לא רק בעניין הזה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): מילא, לבושתה של החברה הישראלית, לבושתה של החברה ישראלית, עם כך שמאות בנות ספרדיות נמצאות מחוץ למסגרת כנראה חיים בנוח. אני לא חייתי בנוח שב-1 בספטמבר אימא לילדים מיוחדים או אבא לילדים עם צרכים מיוחדים לא יודעים מה הם עושים עם הילדים שלהם וב-1 בספטמבר מתחילים לחפש. ואני הפכתי להיות אומבודסמן – פתאום אני פונה לזאת שתשבץ פה, ולעשות טובה לכל אחד, וגומרים את זה בנובמבר. זה לא יהיה. מדינה מתוקנת, מצליחה – אסור שזה יקרה בה. בא מנכ"ל משרד החינוך, באומץ, יחד עם השר, ואמר לי: יעקב, אתה יודע מה? תן לי חודש. תן לנו להכין משהו, תן לנו ללמוד. יש ניירות עבודה. תן לנו להביא לך משהו. באו, תאמינו לי, באו עם מסקנה אחת. איציק שמולי, אתה יודע מה המסקנה? הם באו ואמרו: לא ייתכן שהגורם המאשר, אין לו תחושה מה קורה מסביב – כביכול, ועדות ההשמה; הם חשבו רק על תיקון של ועדות ההשמה. אמרתי להם: אני לא שם. אני רוצה לדעת מה אתם נותנים. נתנו לי רשימה – אמרתי: אני רוצה שזה יהיה כתוב, כי הנושא היחיד שנדרש בחקיקה זה שינוי הסטטוס של ועדת ההשמה. אמרתי להם: תכניסו לחוק את כל מה שצריך. הלכנו והגדרנו באומץ. לא קל. היום להורה יש מסמך, ואם הוא לא מקבל משהו הוא יכול לתבוע בדין, לפי מפרט, לפי מסלול. קודם לא; קודם יכול משרד החינוך להגיד: הינה התקציב, הינה מספר הילדים, לחינוך המיוחד אני נותן x, לשילוב – y, ושלום על ישראל. ואתה יודע מה, היו אוכלים זאת, היו בולעים זאת, כמו שבולעים את זה היום. אז באים באומץ. יש חששות, אבל מדינה לא נבנית מחרדות וחששות, עם כל הכבוד. באים ארגונים שרוצים את האי-סדר. טוב להם עם האי-סדר, טוב להם עם האי-ודאות, טוב להם עם הברדק – למה? הם שווים משהו כשיש ברדק. אבל אם הכול יהיה ברור, והכול יהיה מסודר, וזה יהיה כתוב, עם טבלאות מסודרות, תוספות לחוק, יכול להיות שכבר לא צריכים אותם כל כך. אתה מבין? דוד אמסלם (הליכוד): – – – אבל יוסי יונה לא נותן לעובדות לבלבל – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): בוא תקשיב. גם אני, בשתי קדנציות שהייתי באופוזיציה, לא נתתי לעובדות לבלבל אותי. אני מבין אותו, אבל לפחות, אתה יודע, בשביל לדעת את האמת, לשים את זה לציבור. הפרוטוקול – שיסבול דברים נכונים. אמרתי לכם בתחילת הדיון – מילא אלה שישבו; יוסי יונה עוד הקדיש זמן רב לדיונים, השתתף. חברי כנסת שהוזנו על ידי אותם מיילים, הפצצות של מיילים, מתרגשים, כנראה. אנחנו כבר עברנו את זה. אתה יודע, ב-15 שנה אתה מקבל – השמיים שחורים, רעידות אדמה, המדינה נופלת, הכול הולך לך. מסתבר – תקשיבו, אל תאיימו עלינו. השמיים עומדים במקומם. ואתה מתרגל. מסתבר שאפשר לספר – כן, נחמן. נחמן שי (המחנה הציוני): גם אנחנו מבינים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אתה עדין נפש, מה לעשות, עדין נפש. אבל תשמע דברים כדורבנות. עמדו כאן חברי כנסת, קשקשו – סליחה על הביטוי – דיברו, כשהם לא מכירים אפילו את החוק; הסתמכו על מייל שקיבלו או מכתב מבעל עניין. יוסי יונה (המחנה הציוני): מה זה בעל עניין? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אבל לבוא ולטעון ולזעוק את זעקתם של ההורים שניצלו אותם, הורים מסכנים, שמתמודדים יום-יום עם קשיים אמיתיים – אותם ארגונים ניצלו אותם; הפיצו להם דיסאינפורמציה; הכניסו אותם לחרדות. גם ככה החיים שלהם לא פשוטים. ישבו במשך החודשיים-שלושה האלה, הציפו אותם בדיסאינפורמציה, לא נכונה; הילכו עליהם אימים שאתה, אדוני שר החינוך, נפתלי בנט, ב-1 בספטמבר כבר מיישם את הרפורמה הזאת, וכבר ביטלת הכול, ואין להם כיתה לילד שלהם, והם לא יקבלו את הסיוע. רבותיי, עוד עובדה – איציק שמולי, עוד עובדה, תקשיב – עוד עובדה שיוסי יונה משום מה שכח שהוא שמע בוועדה. יוסי יונה (המחנה הציוני): ההורים היו בוועדות. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): הארגונים היו בוועדות. הארגונים. יוסי יונה (המחנה הציוני): גם ההורים. הם באו ישבו, ודנו איתנו סעיף-סעיף – ההורים. זה לא שמישהו שלח להם טלגרמות או הודעות בסמ"ס. הם באו לוועדה ודנו בסעיפים – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): איציק שמולי, אומר לך משרד החינוך: ילד בכיתת חינוך מיוחד – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): ואתה אומר שהזינו אותם במיילים. מה, הם לא אנשים אינטליגנטים? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): ילד שהוא בכיתת חינוך מיוחד – חבריי, תשמעו זאת. ילד בכיתת חינוך מיוחד, יש לו סייעת לכיתה, סייעת אחת. אם הוא הולך לשילוב והוא זכאי לסייעת, כל השעות האישיות שלו מתווספות לו לסל – מה שלא היה לו. במקרים מסוימים, העלות – זה בפרזנטציה שדרשנו מהמשרד והוא הביא – במקרים מסוימים, העלות במודל של השילוב גבוהה מהעלות שבכיתת חינוך מיוחד. איציק שמולי (המחנה הציוני): יש גם מקרים הפוכים – היום יש מצב שילד, מעלים לו את רף הזכאות לחינוך המיוחד, ואז היום הוא מקבל משהו אחד בחינוך המיוחד, ומחר הוא לא יקבל את אותו הדבר בחינוך הרגיל. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני התחלתי לענות לך, אני אענה לך. יושב צוות רב-מקצועי שהתחום שלו זה חינוך מיוחד, ועובד לפי הזכאות והאפיון שלו, וצובר – הסל שלו הוא א', ב', ג' ד', ה', ולפי זה הוא יתוקצב. אם לא מגיע לו, הוא לא יתוקצב. זה נשמע אומנם לא נעים, אבל זה אמיתי. אותו משאב – לאן הוא הולך? לטובת הילדים שבאמת זקוקים לזה והיום לא מקבלים. היום הם נאלצים להסתדר באיזה אילוץ כלשהו. הולכת להיות חליפה מוגדרת, צבועה, לכל תלמיד. היום דיברו על זה גבוהה-גבוהה, וזה לא קיים. אתה באת מהחינוך המיוחד, איציק שמולי, אתה יודע מה זה. אתה יודע, אמרתי שבתחילת שנת הלימודים הנוכחית – אילצנו, התחננו למנהלי מוסדות להחזיק כיתות מעל שמונה ילדים, וזה בלתי אפשרי. מי שמכיר מה זה כיתת חינוך מיוחד עם צרכים מיוחדים, מי שעשה סיור שם, יודע מה זה. אין. בא המשרד ואומר: אני שם מיליארד שקלים לפריסה חדשה. אני מוסיף לסל המוסדי עוד חצי מיליארד שקלים, שיחולקו למנהלי בתי הספר לפי מפתח מסוים. ואומרים לך עוד – בהתחייבות לפרוטוקול, וזה נאמר בחוק, גם כתוב בחוק – שאם הסל המוסדי לא יספיק לאותו תלמיד, עומדת לו הזכות לבקש מהסל המחוזי. זה לא איזה משהו שחור – עומדים מעל כל זה גם נציג המשרד, מנכ"ל המשרד. והכלכלן של המשרד אומר: למרות שעומדת לו – יש תוספת, ועומדת הזכות לתבוע עוד מהסל המוסדי. הוא אומר לך: אם אחרי כל זה נידרש להזרים כספים לחינוך המיוחד, נעשה זאת. והינה, אני אומר לכם, כפי שלא עצרו היום, כפי ששר החינוך לא עצר בשנים האחרונות בהזרמה, בגידול, בטיפוס בתקציב החינוך המיוחד, אם יידרש – זה לא ייעצר גם בשנה הבאה. הוא הוכיח לי בשנים האחרונות – גם האוצר וגם משרד החינוך הוכיחו לך ולי ולעולם כולו שלא היה ילד שאושרה לו חליפה ולא תוקצבה; לא היה ילד שאושרה לו סייעת ולא תוקצבה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה יודע שמה לא נותר בבסיס התקציב זה בסוף על הקרח. זאת הבעיה – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): את יודעת ממה אני מבסוט מכם? בואי, תקשיבי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קודם כול – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני עונה לך. אני עונה לך. שר החינוך נפתלי בנט: – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): נפתלי, אני רוצה להשאיר לך קצת דברים. בואי, תקשיבי. יצויר – את, אני הולך עם הטענה הלגיטימית שלך ואומר לך, את יודעת מה, את צודקת: אנחנו יושבים מול אגף התקציבים פעם בשנה; בוא, תגיד לי כמה אתה רוצה בחינוך המיוחד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פעם בשנתיים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): פעם בשנתיים, פעם בשנה. הייתי אומר לך: תקציב החינוך המיוחד – 10 מיליארד שקלים; עם זה תלכי, תסתדרי. לגיטימי, נכון? בא ואומר לך שר החינוך, ושר האוצר בשנים האחרונות, שזה ללא תקרה; קבענו 10 מיליארד שקלים אבל ללא תקרה. מה את אומרת לי: מי מבטיח לך? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): איילת, אתם לא מקשיבים לעצמכם. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה לא? יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני אומר לך שבפרקטיקה – למרות ששר יודע לעבוד מול האוצר פעם בשנה, בפרקטיקה, בשנים האחרונות, תקציב החינוך המיוחד לא בטיפול, לא בעלייה – בנסיקה. הינה, אני אומר לך, אני גאה שאני חי במדינה כזאת. אני גאה שאני יו"ר ועדת חינוך בתקופה כזאת שאף ילד לא נשאר בחוץ. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם יש לי בקשה. אתה דיברת, והיו לך באמת רגעים לא קלים עם ההורים, ואתה יודע שדיברנו עליך באמת בהערכה רבה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לי לא היה קשה עם ההורים. אני מקבל באהבה ובהבנה כל התפרצות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): זה מה שאני רוצה שתגיד. למה? כי הם יושבים עכשיו וצופים בנו. אתה הכתובת שלהם. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): איילת, אימא שהשמיצה אותי במייל ובהודעת ווטסאפ, אמרתי לה ככה: תודה רבה לך. אני לא דן אותך, אני מבין אותך. הורה שהתפרץ – ומאחר שהוא מוכר, משום כבודו לא אומר – ביקש להתנצל. כתבתי לו: אין מקום להתנצלות, אני אפילו לא צריך את ההתנצלות, כי לא נפגעתי. זה לא אישי. אני לא לוקח אישי. אבל מכאן שאני אלטף ולא אומר את ביקורתי, דברי תוכחתי – לא יהיה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מאה אחוז. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני איש ציבור, נבחרתי בשביל לומר את האמת שלי. אומר אותה. ואני אומר לכם כאן, מעל במה זו: זה חוק טוב, חוק מתבקש. מכובדי השר, לא יודע אם היית פה, ואני אומר לך. אמרתי: שר החינוך לקח כאן ריזיקה, באומץ, הלך לרפורמה משמעותית. אני יכול לומר לכם, איילת ויוסי: לא פעם אחת ולא שתיים הגיע אליי שר החינוך ואמר לי: אגב, תגיד לי בכנות, אתה מאמין ברפורמה או לא? אם הייתי ממצמץ והייתי אומר לו – אני מכיר את מערכת היחסים בינינו – הייתי אומר לו: נפתלי, יש פה כמה קלקולים, תאמיני לי שהוא היה מושך אחורה. אבל לא מצאתי לנכון לומר לו שיש פה קלקולים. יש פה חרדות וחששות מאנשים שחוששים – לגיטימי. אבל מכאן, לבוא ולירוק בפרצוף – לומר להם שאתם יורקים בפרצופם של הילדים עם הצרכים המיוחדים, לבוא לומר שמישהו מנסה לעשות קופה על גבם של הילדים – יש פה אחריות כבדה. שמו את החינוך המיוחד על השולחן. תקשיבי, שר החינוך – ואני לא באתי לדבר בשבחו – יכול לקחת נושא אחר, בקונסנזוס, לשים שם מיליארדים ולקבל מחיאות כפיים. הוא לקח נושא כאוב, נושא בעייתי, שאף אחד לא נגע בו מאז חוקק חוק חינוך מיוחד, ובאומץ, זה לא פשוט; הוא נתן לנו את כל אורך הזמן ואורך הנשימה לחוקק אותו; היה מוכן והיה קשוב; כל הצוות המקצועי שלו – ראו אותם בוועדות יום-יום, יום-יום, יושבים ועונים על שאלות, ואם נדרשים שינויים – נענים בחיוב. מה לעשות, לא כל דבר שמבקשים אכן ראוי, וגם לא כל דבר שמבקשים צריך לעשות. יש פה הנהגה אחראית, יש פה חוק אחראי, חוק טוב, חוק שיצטרך להיות מבוקר, ואני סמוך ובטוח שיהיו פיקוח ובקרה, הינה, אני אומר לכם, ביקשתי תוכנית עבודה לפריסת מבני החינוך, ואני אקבל אותה ואני אשב לבקר אותה. ביקשתי את תוכנית ההדרכה. ברשותכם, נושא נוסף שאני רוצה לדבר ברפורמה הזאת – נכון להיום, השיח במערכת החינוך הוא לא שיח של שילוב. כדי ליישם את הרפורמה הזאת צריך להקדים לה תוכנית של הדרכה והשתלמויות מקיפה לצוות החינוך, לכוח ההוראה שקיים היום במערכת ולעובדי ההוראה שנמצאים במכללות להכשרת עובדי הוראה. אין ספק שצוות המורים חייב לעבור תוכנית של השתלמות והדרכה. ולכן, לבוא לבחון את הרפורמה הזאת במציאות הנוכחית, הקיימת, זה לא נכון. המציאות הקיימת היום במערכת החינוך היא לא בשפה של שילוב; היא לא בשפה שיודעת להתכתב עם הרציונל של שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים. לכן, נדרשת תוכנית השתלמויות, תוכנית הדרכה במכללות להכשרת עובדי הוראה. יהיה פרק מיוחד, וכל מורה בישראל יצטרך ללמוד את הפרק המיוחד הזה של חינוך מיוחד למרות שהוא לא מורה לחינוך מיוחד – מה שלא קיים היום. את זה לא סיפרו להם. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני אמרתי את זה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): את זה לא סיפרו להם. יוסי יונה (המחנה הציוני): ודאי שאמרו. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): לא סיפרו להורים שהיום ילד משולב – וקורה גם לילד בלי צרכים מיוחדים שהוא לעיתים מתפרק. היום, ילד שמתפרק, איפה זה קורה לו? ילד שמתפרק רגשית, איפה זה קורה לו? זה קורה לו בכיתה לעיני כל חבריו; קורה לו בפרוזדור; קורה לו בחדר מורים לעיני כל המורים. היום סביבה משלבת מחייבת חדר ריענון, חדר ונטילציה, מה שנקרא, חדר הכלה, שיהיה מאויש, שיהיה מאובזר בהתאם. זה לא קיים היום. את זה לא סיפרו להורים. לא סיפרו להורים גם – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): לא נכון, יעקב. למה אתה אומר את זה? אתה לא מדייק, סליחה. היו הרבה הורים שהגיעו לוועדות, ישבו בוועדות, והביאו את הבעיות האישיות שלהם – – – אתה יודע את זה. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): מה היו, מה היו? היו 100,000 הורים בוועדה? נו, בחייך. יוסי, אתה לא יודע שאתה לא מדייק. היו ארגונים וקומץ הורים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בסדר, קומץ. הקומץ גם – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): המכובדים. יוסי, לא יעזור לך כלום. יוסי, אם הייתי יודע שאתה קשוב לקבל ולהכיל, הייתי מתאמץ עוד יותר. הרי שכנעת אותי שדעתך לא תשתנה. אתה, לנגד עיניך אותו דף עם 37 – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): אני לא מנסה לשכנע אותך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני לא מנסה לשכנע אותך. יוסי יונה (המחנה הציוני): אני רוצה שאתה תביא את החוק שלך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני, באמצעותך, רוצה להסביר לציבור איזה עוול נעשה לו בחודש האחרון בזה שהוא לא קיבל את המידע הנכון, המאוזן, בסוגיה. יוסי יונה (המחנה הציוני): זה חוק שלך. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): זה לא חוק שלי, זה חוק של כנסת ישראל, חוק שמשרד החינוך מקדם – ואני גאה. אני גאה בכך שהצלחתי, יחד עם חבריי, חברי הכנסת הטובים, המסורים, יחד עם אותם ארגונים, יחד עם ההורים – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): גם מי שלא מסכים. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אמרתי. אמרתי. מה אמרתי? הצבעתי, עם חברי כנסת ראויים וטובים שישבו בוועדה, ושינינו. אתם יודעים כמה שינויים? הרי אם לא היינו משנים, החוק הזה יכול להיות מחוקק בשבוע. קריאה: – – – יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): אני רוצה לומר לכם ולכל בית ישראל – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): שעות ישבנו. יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): שמעתי אותך. אני רוצה לומר לחברי הכנסת: המשחק הפרלמנטרי, הכללים הפרלמנטריים בכנסת, לגיטימיים. אני מבין את הצורך של האופוזיציה, אבל צריך גם קצת common sense – וזה יש לחלק מחברי הכנסת של האופוזיציה. יודעים, זכיתי, ראיתי, נוכחתי בחלק מחברי האופוזיציה שיודעים לומר – פה לשבח, פה: חסרה לנו הוודאות, פה: חסרה לנו האמירה המפורשת. לכן, אני אומר לכל בית ישראל: היום אנחנו מחוקקים מחדש את חוק החינוך המיוחד, מתאימים אותו לשנת 2018, והיד עוד נטויה – בשונה מאלה שרוצים שניתקע עם חוק ישן שלא מכיל כלום, שלא מגדיר כלום. ואני אומר לכם, להורים, לאותם הורים חשובים ויקרים שמתמודדים עם הקשיים ביום-יום, עם הילדים שלהם, עם אותם ילדים מיוחדים: אתם הורים מיוחדים. תדעו לכם שיש כאן כנסת איכותית וחשובה, שמחוקקת חוק זה עבורכם. תנו קרדיט. יש לכם שר חינוך שדואג לילדי החינוך המיוחד באומץ רב. כולנו ניתן הזדמנות לחוק הזה להיכנס בתש"פ לפיילוט שייבחן וייבדק. לאחר מכן, אם יצליח, החוק ייושם בכל הארץ. תודה רבה. כמובן, אני מבקש מכולם להצביע בעד החוק, ולדחות את כל ההסתייגויות. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי. מי מתוך האופוזיציה? יוסי יונה, חבר הכנסת יוסי יונה, אני מתנהלת מולך בהצבעות על ההסתייגויות, נכון? רבותיי, אני מבקשת לשבת. אנחנו מתחילים בהצבעות על הסתייגויות, כמובן. הסתייגויות לסעיף 1, של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת – לא מצביעים, יורד. זה אומר שלסעיף 1 אין הסתייגויות, רבותיי, לכן אנחנו מצביעים על סעיף 1, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה מס' 21 בעד סעיף 1 – 42 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 42 חברי כנסת, 38 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 1 אושר בקריאה שנייה. לסעיף 2, חבר הכנסת יוסי יונה, הסתייגות מס' 2, מצביעים? יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אוקיי. מצביעים על הסתייגות מס' 2, לסעיף 2, של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איית נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; ושל חברי הכנסת יוסף ג'בארין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וואאל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 39 חברי כנסת, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 2 לא התקבלה. הסתייגות מס' 3 – לא. 4? יוסי יונה (המחנה הציוני): 4 – לא, 5 – לא. היו"ר טלי פלוסקוב: 4 – לא, 5 – לא. יוסי יונה (המחנה הציוני): 6 – לא. היו"ר טלי פלוסקוב: 6 – לא. יוסי יונה (המחנה הציוני): אחר כך נמשיך – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, דקה. לסעיף 2 לא נשארו הסתייגויות, לכן אנחנו נצביע על סעיף 2, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. אחרי סעיף 2, הסתייגות מס' 7 – מצביעים. רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 7, אחרי סעיף 2. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 39 חברי כנסת, 42 מתנגדים. הסתייגות מס' 7 לא התקבלה. לסעיף 3 אין הסתייגויות, רבותיי, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 3, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 3 – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 3 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 חברי כנסת בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 3 אושר כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. לסעיף 4, חבר הכנסת יוסי יונה, וגם אורלי לוי אבקסיס שותפה כאן. 8 – מצביעים? יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. היו"ר טלי פלוסקוב: לא. 9 – מצביעים? לא. 10? לא. 11? אורלי לוי אבקסיס: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא שומעת. יוסי יונה (המחנה הציוני): לא. היו"ר טלי פלוסקוב: לא. מאיר כהן וקארין אלהרר נמצאים. הסתייגות מס' 12 – מצביעים. רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 12, לסעיף 4, של חברי הכנסת מאיר כהן וקארין אלהרר. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (12) של חברי הכנסת מאיר כהן וקארין אלהרר לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים. הסתייגות מס' 12 לא התקבלה. 13 – מצביעים. רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 13, לסעיף 4. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של חברי הכנסת מאיר כהן וקארין אלהרר לסעיף 4 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים. הסתייגות מס' 13 לא התקבלה. רבותיי, לסעיף 4 הוסרו כל ההסתייגויות. גם לסעיפים 5 ו-6 אין הסתייגויות. לכן, אנחנו נצביע כעת על סעיפים 4, 5 ו-6 כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. הצבעה מס' 28 בעד סעיפים 4–6 – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיפים 4–6 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 42, 39 מתנגדים. אין נמנעים. סעיפים 4, 5 ו-6 אושרו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. חבר הכנסת יוסי יונה, לסעיף 7? יוסי יונה (המחנה הציוני): סעיף 7 – על 14. היו"ר טלי פלוסקוב: על 14 מצביעים? רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 14 לסעיף 7. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 39 חברי כנסת, 42 מתנגדים ואין נמנעים. הסתייגות מס' 14 לא התקבלה. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: 15 – מצביעים. מצביעים על הסתייגות מס' 15, לסעיף 7. מי בעד ומי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 43 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 38 חברי כנסת, 43 מתנגדים ואין נמנעים. הסתייגות מס' 15 לא התקבלה. 16 – מצביעים. רבותיי, מצביעים על הסתייגות מס' 16 לסעיף 7. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 39 חברי כנסת, נגד – 42. אין נמנעים. הסתייגות מס' 16 לא אושרה. לחלופין? מצביעים. רבותיי, מצביעים על ההסתייגות לחלופין. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 39 חברי כנסת, 42 מתנגדים. אין נמנעים. הסתייגות מס' 17 – חבר הכנסת איתן ברושי, האם להצביע? קריאה: כן. היו"ר טלי פלוסקוב: להצביע. רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות 17, לסעיף 7. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות של חבר הכנסת איתן ברושי לסעיף 7 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 38 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים. אין נמנעים. הסתייגות מס' 17 לא התקבלה. לסעיף 7 הוסרו כל ההסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 7 בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 34 בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 7 אושר בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. לסעיף 8 – לא מצביעים? גם 18 וגם 19. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, מה עם הסתייגות 20, של מאיר כהן וקארין אלהרר? קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מצביעים. אוקיי, מצביעים על הסתייגות מס' 20, לסעיף 8. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת מאיר כהן וקארין אלהרר לסעיף 8 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 20 לא התקבלה. רבותיי, לסעיף 8 הוסרו כל ההסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 8 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 36 בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 43 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 43 חברי כנסת בעד, 38 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 8 אושר בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 9 – לא מצביעים. רבותיי, לסעיף 9 ולסעיף 10 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 9 ועל סעיף 10 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 37 בעד סעיפים 9–10 – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיפים 9–10 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 בעד, 39 מתנגדים ואין נמנעים. סעיפים 9 ו-10 אושרו בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לסעיף 11 – גם מסירים? גם 22 וגם 23. רבותיי, לסעיפים 11, 12 ו-13 אין הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על שלושת הסעיפים האלה, 11, 12 ו-13, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 38 בעד סעיפים 11–13 – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיפים 11–13 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 חברי כנסת בעד, 39 מתנגדים, ואין נמנעים. סעיפים 11, 12 ו-13 אושרו בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. אדוני, לאחר סעיף 13 – – – קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: גם הוסר. הסתייגות מס' 24 הוסרה, הסתייגות מס' 25 הוסרה, והסתייגות 26 הוסרה. לסעיף 14? גם מורידים. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: סליחה, גברתי. בבקשה. את מבקשת להצביע על הסתייגויות מס' 27 ו-28? קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 27, לסעיף 14. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (27) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 14 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 39 חברי כנסת, 42 מתנגדים. אין נמנעים. הסתייגות מס' 27 לא נתקבלה. גברתי, הסתייגות מס' 28? קריאה: היא אמרה: להצביע. היו"ר טלי פלוסקוב: להצביע. רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 28, לסעיף 14. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (28) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 14 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים. אין נמנעים. הסתייגות מס' 28 הוסרה. רבותיי, לסעיף 14 הוסרו כל ההסתייגויות. לסעיפים 15 ו-16 אין הסתייגויות. לכן, אנחנו נצביע על סעיפים 14, 15 ו-16 בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 41 בעד סעיפים 14–16, כהצעת הוועדה – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיפים 14–16, כהצעת הוועדה, נתקבלו. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: הצבענו, הצבענו, אדוני. 42 בעד, 39 מתנגדים. אין נמנעים. סעיפים 14, 15 ו-16 אושרו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. אדוני, לסעיף 17? חבר הכנסת יוסי יונה, לסעיף 17 – מורידים? הסתייגות מס' 29 מורידים. אנחנו כרגע נצביע על סעיף 17, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 42 בעד סעיף 17 – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 17 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 בעד, 39 מתנגדים ואין נמנעים. סעיף 17 אושר בקריאה השנייה, כנוסח הוועדה. לאחר סעיף 17? מורידים. הסתייגות 30 מורידים. לסעיף 18, אדוני? את כל ההסתייגויות – 31, 32, 33 – מורידים. מאיר כהן וקארין אלהרר, הסתייגות 33? גם מורידים. אוקיי, רבותיי, אם כן, לסעיף 18 הוסרו כל ההסתייגויות, ולכן נצביע – לא שומעת. כן, גברתי. קארין אלהרר (יש עתיד): לא, להצביע – – – היו"ר טלי פלוסקוב: את מבקשת להצביע על הסתייגות מס' 33? רגע, אני לא שומעת. קארין אלהרר (יש עתיד): כן, כן. היו"ר טלי פלוסקוב: 33. רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 33, לסעיף 18. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות של חברי הכנסת מאיר כהן וקארין אלהרר לסעיף 18 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 33 הוסרה. אם כן, רבותיי, לסעיף 18 הוסרו כל ההסתייגויות, וכעת אנחנו נצביע על סעיף 18 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 44 בעד סעיף 18, כהצעת הוועדה – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 18, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 18 אושר, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. רבותיי, על סעיף 19, חבר הכנסת יוסי יונה, מצביעים? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו מצביעים על הסתייגות 34, לסעיף 19. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 37 בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 34 לא התקבלה. מצביעים על הסתייגות מס' 35, לסעיף 19. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 35 לא התקבלה. הסתייגות מס' 36, רבותיי. מי בעד? מי נגד הסתייגות מס' 36? הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 36 לא התקבלה. מצביעים על הסתייגות מס' 37, לסעיף 19. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 39 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 19 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 39 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 37 הוסרה. רבותיי, לסעיף 19 הוסרו כל ההסתייגויות, וכעת אנחנו נצביע על סעיף 19 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 49 בעד סעיף 19, כהצעת הוועדה – 42 נגד – 39 נמנעים – אין סעיף 19, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 חברי כנסת בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 19 אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. על סעיף 20, אדוני מצביעים. מצביעים על הסתייגות מס' 38, לסעיף 20. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 38 נגד – 42 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 20 לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 38 חברי כנסת, 42 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 38 לא התקבלה. לסעיף 20 הוסרו ההסתייגויות. לכן, רבותיי, אנחנו נצביע על סעיף 20 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 51 בעד סעיף 20, כהצעת הוועדה – 43 נגד – 38 נמנעים – אין סעיף 20, כהצעת הוועדה, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 43 חברי כנסת בעד, 38 מתנגדים, אין נמנעים. סעיף 20 אושר בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. וכעת, רבותיי, אנחנו נצביע על הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 52 בעד החוק – 42 נגד – 39 נמנעים – אין חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 42 חברי כנסת בעד, 39 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק חינוך מיוחד (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני השר, אתה רוצה לברך? רצית להגיד כמה מילים? שתי דקות לרשותך לברך, בבקשה, אדוני. שר החינוך נפתלי בנט: חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי, שנתן את כל הנשמה באין-ספור דיונים, בירידה לפרטים, מתוך אכפתיות עמוקה לילדים. חשוב לי גם לומר לידידינו באופוזיציה: יכולתי לא לפעול, אפשר היה לא לעשות כלום. אף אחד לא שם אקדח על ראשי – אף ארגון, אף כלום. אפשר היה לעשות מה שעושים עשרות שנים – לגלגל את הבעיה הלאה. אפשר היה. אף אחד לא ביקש ממני. אני לא נהנה מזה. זה לא כיף. הפגנות, מחאות, ארגונים. יכולנו לא לפעול. זה הדבר הכי קל והכי, כנראה, חכם פוליטית. ואכן באמת כל קודמיי עשרות שנים לא עשו, לא עשו את הדבר הקשה הזה. אבל יש רק בעיה אחת: המצב היה קטסטרופה בחינוך המיוחד. תקשיבו טוב, נכנסתי עם תקציב 7.5 מיליארד – הגדלתי ל-10 מיליארד. תסתכלו בספר התקציב. בכל זאת, אין הסעות, אין כיתות, אין השמה נכונה. אין-ספור תלונות של ההורים הכי מסכנים במדינת ישראל, שלא מציבים את ילדיהם, מהסיבות הלא-נכונות: בגלל שיש כיתת לקויי למידה אז מפנים ילד עם בעיה רגשית לכיתה הלא-נכונה, ונסיעות של 40 דקות. אז עכשיו אני מגדיל עוד יותר את התקציב, ל-10.7 מיליארד. זה גידול של 42% מאז שנכנסתי לתפקיד. והכסף נעלם. אם לא נפעל – זה מצב חירום אמיתי. לכן עם כל הקשיים – נבחרנו לא בשביל לא פופולריות. היה פה גל של דיסאינפורמציה; עכשיו זה נגמר, אנחנו עוברים לשלב היישום; אנחנו נעבוד בשותפות עם ההורים; אנחנו נעשה את מה שנכון, כמיטב יכולתנו. האמינו, אנחנו באים עם לב טוב לדבר הזה, כי אלה הילדים הכי חשובים לנו, והמשפחות במצב הכי קשה. זה היה הכרחי. ואני שוב רוצה להודות לך, יעקב מרגי, גילית מנהיגות אמת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר החינוך, חבר הכנסת נפתלי בנט. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת מכלוף מיקי זוהר. אחת מההודעות מצריכה הצבעה, אני מבינה. נכון, אדוני? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): האחרונה שבהן. היו"ר טלי פלוסקוב: האחרונה שבהן. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת-ראש, ועדת הכנסת קבעה כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – תשלום לחברי ועדות קלפי), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת דוד ביטן, תידון בוועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הפנים. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, לפי ההרכב הבא: מטעם ועדת הכנסת – חבר הכנסת מיקי זוהר, יושב-ראש, חבר הכנסת אברהם נגוסה, חבר הכנסת יואב בן צור, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. מטעם ועדת הכנסת: חבר הכנסת בני בגין, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת חמד עמאר, חבר הכנסת אחמד טיבי וחבר הכנסת זוהיר בהלול. ועדת הכנסת קבעה, ביום כ"א בתמוז התשע"ח, 4 ביולי 2018, כי הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, תידון בוועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה. הוועדה תמנה 12 חברים. מטעם ועדת הכנסת: חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, יושב-ראש, חבר הכנסת דוד אמסלם, חבר הכנסת רוברט אילטוב, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, חבר הכנסת יואב בן-צור; מטעם ועדת הכלכלה: חבר הכנסת רועי פולקמן, חבר הכנסת יצחק וקנין, חבר הכנסת איתן כבל, חברת הכנסת שולי מועלם, חבר הכנסת דב חנין וחבר הכנסת עיסאווי פריג'. בהצבעה הזאת, חברים, דרוש אישורכם במליאת הכנסת: החלטת ועדת הכנסת, בישיבתה מיום 4 ביולי 2018, להעביר לוועדת הכנסת את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה: ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה, ולהעביר הצעת חוק זו לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה. מטעם ועדת הכנסת: אנוכי היושב-ראש, מיקי זוהר, אמיר אוחנה, יואל חסון, פנינה תמנו שטה, ישראל אייכלר; מטעם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות: חברת הכנסת נורית קורן, חברת הכנסת מירב בן ארי, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, חברת הכנסת מיכל בירן וחבר הכנסת אילן גילאון. ועל כך אני מבקש את אישור המליאה. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. רבותיי, אנחנו נצביע על הודעה מס' 2 של יושב-ראש ועדת הכנסת. קריאה: מס' 3. היו"ר טלי פלוסקוב: ההודעה האחרונה שהוצגה בדיון. קריאה: צריכים להצביע על זה? היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן, צריך להצביע על זה. רבותיי, נא לשבת, מי שמעוניין להצביע. אנחנו מצביעים בעבור אישור של ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? בבקשה, נא להצביע. הצבעה מס' 53 בעד הצעת ועדת הכנסת – 57 נגד – 1 נמנעים – 1 הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – סמכות יושב-ראש הכנסת לעניין עובדי הכנסת), התשע"ח–2018, מוועדת הכנסת לוועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 57 חברי כנסת בעד, אחד מתנגד, אחד נמנע. ההודעה של ועדת הכנסת אושרה. הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018 [מס' מ/1196, פ/4300/20; חוב' י"ז, ישיבה 312, עמ' 27149, ישיבה 313, עמ' 27236, חוב' ל"א, ישיבה 353, עמ' 29937, חוב' כ"ג, ישיבה 330, עמ' 28509; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנה הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כבוד היושבת-ראש, השרים וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. ההצעה פוצלה מתוך הצעת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), ונידונה בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנפרד ממנה. בישראל פועלים כיום כ-150,000 עסקים שהם עסקים טעוני רישוי לפי חוק רישוי עסקים. הם מסווגים ל-200 סוגי עסקים שונים, המפורטים בצו רישוי עסקים, אשר קובע מיהם משרדי הממשלה השונים שצריכים לתת את אישורם לטובת מתן רישיון לכל עסק, ומה תקופת תוקפו של הרישיון, שניתן לתת לכל סוג עסק. המצב כיום גורם לכשלים רבים. הליך רישוי עסקים והאופן שבו הוא מיושם זהה בעיקרו לכל סוגי העסקים והזמן שנדרש עד למתן רישיון לעסק הוא זמן רב. עסקים רבים, ביניהם בעיקר העסקים הקטנים והבינוניים, מתקשים לעמוד בדרישות החוק הקיים ובהליכי הרישוי שהם נדרשים לקיים מול רשות הרישוי. בשנת 2010 חוקקה הכנסת תיקון מקיף לחוק זה, על מנת לפתור את הכשלים האלו. בין היתר ביקשו לייצר ודאות רבה יותר לעוסקים בתחום, בעיקר באמצעות הטלת חובה על משרדי הממשלה בהליך הרישוי לפרסם מפרטים אחידים, שבהם יפורסמו כל התנאים הנדרשים להוצאת רישיון עסק, לכל סוג עסק. נקבע – – – קריאה: – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): כולם בעד? אני ארוץ. אז מה שחשוב לי רק לומר, שבוועדה הוספנו שינויים רבים, ובהם סעיף של one-stop shop – של מרכז שירות משותף יחד עם הרשויות המקומית, כדי לרכז את המענה לבעלי עסקים; הקמת ועדה מייעצת להסדרה, שבה ייבחנו ההסדרים השונים שמשרדי הממשלה יבקשו לקבוע לעניין רישיון עסק עם עלות מעל 200 מיליון שקלים. המלצות הוועדה יפורסמו לציבור. ניתקנו את הקשר בין הפיקוח על רישוי עסקים לפיקוח על הוראות דין הבנייה, שהיה חסם משמעותי. הגדרנו שהפרה, רק אם היא משמעותית, תגרום לאי-קבלת רישיון עסק. עבירה קטנה יחסית, אפילו אם אינה נאכפת, לא תדרוש זאת. הגדרנו מועדים ברורים; הגדרנו מסלולים ירוקים; קבענו הוראות שונות לגבי תוקף רישיון; הגדרנו את משך הרישיון; הגדרנו שוועדת הפנים תפקח על כל הרעה בתנאים של הצו. בסיכומו של דבר אני חושב שהחוק שמונח לפניכם הוא חוק שיש בו בשורות רבות לבעלי עסקים ולמשק כולו. אני סבור כי ההצעה מאזנת בין הרצון להקל על הליכי הרישוי לבין הבטחת האינטרס הציבורי שבפיקוח על העסקים – – – דוד אמסלם (הליכוד): יואב – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אבל אני יכול לסכם אחרי זה. יש גם דיבור. הורידו את כל ההסתייגויות? דוד אמסלם (הליכוד): כן. תמשיך לדבר עד שאני אגיד לך. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אה, אוקיי. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, כרגע ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג הודיע לנו על כך שכל ההסתייגויות בוטלו. הוסרו. ולכן מייד אחרי הצגת החוק אנחנו נעבור לרשימת הדוברים, שהיא רשימה מאוד מצומצמת, ולהצבעה. קריאות: – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): רק דודי אומר לי. מה אתם רוצים, הוא אומר לי להישאר. דוד אמסלם (הליכוד): יש דוברים? היו"ר טלי פלוסקוב: יש דוברים. יש בקשות רשות דיבור, אני לא יודעת כמה זמן – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מאה אחוז. קריאה: ביטלנו הכול. היו"ר טלי פלוסקוב: ביטלתם גם? אז גם בקשות דיבור הורידו. אז ישר עוברים להצבעה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): לרדת? רגע. אוקיי. אז קודם כול, אני רוצה להגיד שהייתה עבודה משותפת בין הקואליציה לאופוזיציה, כולל קבלת הסתייגות של האופוזיציה ועבודה עניינית. עבדנו באמת ביחד. אני רואה את זה מגיע להבשלה גם במליאה כרגע. אין חילוקי דעות מהותיים בין הקואליציה לאופוזיציה בעניין זה. ואני שמח שיש תמיכה מלאה של הבית בכל מה שקשור להסתייגויות. אני מבקש כי הכנסת אכן תאשר. ואני שמח שלהצעת חוק כל כך משמעותית, שתעזור לכל כך הרבה עסקים, יש פה כזו הסכמה מלאה. אני רוצה להודות – ובזה אני מסיים – לראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה, למנכ"ל היוצא אלי גרונר, שהיה הרוח החיה ודחף את זה; למשרד הפנים בראשות השר אריה דרעי; למשרד האוצר בראשות כחלון ולמשרדים שונים. תשעה משרדים שונים שיתפו פעולה. באמת מהלך מדהים של הממשלה והכנסת הזו. תודה רבה לכולם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. רבותיי, אם כן, הוסרו כל ההסתייגויות ובקשות הדיבור. לכן אנחנו מייד עוברים להצבעות. מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. אנחנו מצביעים על הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 54 בעד סעיפים 1–49 – 76 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–49 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 76 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 55 בעד החוק – 76 נגד – אין נמנעים – אין חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 76 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. קריאה: יואב – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אני קובעת כי הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> אני רוצה להגיד להם תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יואב קיש היוזם מבקש להודות. בבקשה, אדוני, עד שתי דקות לרשותך. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה. אני הודיתי לשרים, גם למנכ"לים. אני הולך דווקא להודות באמת לאנשים ששיתפו פעולה מתוך המשרדים. אני רוצה להודות לעמיחי פישר ושי עג'מי, שעשו עבודה מדהימה, ממשרד ראש הממשלה. במשרד הפנים, חוה מונדרוביץ, מנהלת אגף רישוי עסקים, שהכול יישק לפי דבריה בצו ניהול עסקים. משרד המשפטים, עו"ד הגר סלקטר בייעוץ וחקיקה, ובאמת שעשו שיתוף פעולה מלא. ביאן ותד, הרפרנטית שלנו ממשרד האוצר. ואני רוצה להגיד שהיו באמת עשרות אנשים שהיו שותפים לחקיקה, כולל – – קריאה: מה עם לאה? יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): נכון, עכשיו אני מגיע. – – כולל כמובן גם בסקטור הרשויות המקומיות – איילת, נפתלי – ומהציבור. באמת עבודה מדהימה. ולהודות באמת לצוות הוועדה שלי, שנשארו עד עכשיו, חלקם, פה: תומר רוזנר ולירון אדלר; מנהלת הוועדה, כמובן, לאה קריכלי, וכל צוות הוועדה: רחלי, שוש, ליאת ואיה; לעוזרים שלי כמובן: זוהר, משה, ביאטה ואלעד. תודה רבה לכולכם על שעות רבות וארוכות. חוק חשוב לכלכלת ישראל. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018 [מס' מ/1226; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 334, עמ' 28679; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): גברתי היושבת-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018. חוק העבירות המינהליות קובע שאפשר, על ידי מפקח, להטיל קנס במקום להעביר את זה לעבירה פלילית. עבירה פלילית בדרך כלל זה דבר לא נעים: הגשת כתב אישום, ניהול הליך פלילי. גם האכיפה של זה היא קשה. קריאה: – – – ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): ואנחנו כאן מציעים לאפשר גם לשוטרים – המשטרה עד היום לא רצתה, פרט למקרה אחד, לקבל על עצמה סמכות להיות מפקח. ופה אנחנו מאפשרים גם למשטרה להיות – לא רק בעבירות פליליות, אלא גם בעבירות – כמפקח, לתת קנסות. לדוגמה, בנושאים החקלאיים אנחנו נרצה לעשות את זה, ואז היכולת לאכוף היא הרבה יותר מהירה. אני רוצה גם להודות למשטרה שהיא מוכנה לקבל, ואני מקווה שכל חבריי יתמכו בזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. רבותיי, להצעת החוק הנ"ל לא הוגשו הסתייגויות, וגם הוסרו בקשות רשות דיבור. לכן אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 1 – 75 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 75 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 57 בעד החוק – 69 נגד – אין נמנעים – אין חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 69 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון מס' 25), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018 [מס' כ/792; דברי הכנסת, חוב' ל"א, ישיבה 353, עמ' 29941; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. תיקון 125, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): תגיד תודה כבר עכשיו. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): טוב, כמו שאתם אומרים, אגיד תודה עכשיו. קודם כול, תיקון מס' 125 – יש לנו שני תיקונים: 125 ו-126. היו"ר טלי פלוסקוב: נכון, כרגע אנחנו מדברים על 125. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): עכשיו 125. מירב – איפה מירב? זה החוק שלך, לדעתי, נכון? מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: מירב בן ארי היא היוזמת. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): מירב בן ארי. מירב בן ארי (כולנו): יש לנו שניים. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אז קודם כול, תודה למירב בן ארי. נתחיל עם זה. החוק הוא חוק פשוט, נותן אפשרות לאפשר שימוש חורג למקומות שבהם כבר היה שימוש חורג. אנחנו בעבר פסלנו את זה בצורה קטגורית. והגענו למסקנה – דרך השוק – שאת הדבר הזה נכון לאפשר. ולכן הגישה תיקון חברת הכנסת מירב בן ארי, יחד עם הנושא של ועדת חריש, שגם עליו הגענו להסכמות. ובעצם החוק הזה הגיע בהסכמה, כאשר הרחבנו את הנושא של ועדה מיוחדת, הוספנו להם נציגים, ואפשרנו שימוש חריג. תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי על הובלת החוק הזריזה והמהירה הזו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. רבותיי, כרגע הוסרו כל ההסתייגויות ובוטלו בקשות רשות הדיבור. לכן אנחנו עוברים להצבעות. כעת נצביע על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 58 בעד סעיפים 1–3 – 68 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 68 חברי כנסת בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. מירב בן ארי (כולנו): למה להתנגד? זה חוק – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אף אחד לא מתנגד, מה את רוצה? מירב בן ארי (כולנו): היו שני אדומים. אלי אלאלוף (כולנו): זה נגד עין הרע. הצבעה מס' 59 בעד החוק – 69 נגד – 4 נמנעים – אין חוק להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 69 חברי כנסת בעד, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 125), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018 [מס' כ/727, פ/5293/20; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 304, עמ' 26686, חוב' כ"ב, ישיבה 327, עמ' 28370; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק, שוב, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): טוב, כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, גם עכשיו אני אהיה קצר. אני רוצה להתחיל בלהגיד תודה קודם כול לחברי חבר הכנסת מיכאלי מלכיאלי. התחלנו פה משתי הצעות חוק שונות, מיזגנו אותן ביחד, הובלנו כמה נושאים לתיקון בנושא היטלי השבחה. אני יכול להגיד לכם שחבר הכנסת מלכיאלי נלחם את מלחמתם של האנשים קשי היום, שהרשויות, בלא מעט מקרים, מתעמרות בהם ולא מבחינות ולא יודעות לעשות צדק. ובעניין הזה מגיעה לך זכות גדולה שהבאת נושאים אלה לוועדה, אם זה חיוב בתוכנית שהיא כללית – אני לא איכנס לפרטים, אבל מחייבים אנשים בהיטלי השבחה בתוכנית כללית, וזה יצר בוקה ומבולקה. עשינו סדר בעניין הזה – אם זה תוכנית נושאית. ובאמת בעניין הזה אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת מלכיאלי, שטוב שעבדת, עבדת מהר. הגענו לרגע סיום בעניין הזה. ובאמת אני רוצה להגיד שלפי דעתי אין הסתייגויות להצעת חוק זו. בכלל מלכתחילה היא הייתה הצעה עניינית, בתמיכת כל המשרדים, השלטון המקומי. ובאמת יישר כוח. תודה רבה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. רבותיי, כאמור, אין הסתייגויות. בקשות רשות דיבור –אני עוברת על הרשימה, מי שמעוניין, בבקשה: חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): שתוכלו להתרענן. היו"ר טלי פלוסקוב: עד חמש דקות לרשותך, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): תודה, גברתי היושבת-ראש. תראה, הקרקס של החקיקה היום – קרקס מעניין. השעה 02:00 ואנחנו אמורים להמשיך עד 06:00–07:00. דוד אמסלם (הליכוד): קרקס רציני. עיסאווי פריג' (מרצ): כן, ממש, קרקס רציני. כל נימוק של כל הצעת חוק הוא רצף תודות. הנימוק של כל הצעת חוק, כמו שאני רואה, עולה ויורד מהדוכן, זה למי מודים. נתחיל ממשרד ראש הממשלה, וחס וחלילה שלא נשכח אף אחד. היום, חברים, הייתה לנו כותרת. כל היום התקשורת דיברה על זה – וחבל שכבוד השר שמיועד להיות ראש עיריית תל אביב לא נמצא כאן – כל היום הוא חגג על זה, השר אקוניס, שהוא החליט לפסול את המדענית. מה שמה? תזכירו לי. קריאה: פרופ' אמיתי. עיסאווי פריג' (מרצ): תזכירו לי. קריאה: – – – אמיתי. עיסאווי פריג' (מרצ): פרופ' אמיתי. הוא החליט לפסול את פרופ' אמיתי. מיקי לוי (יש עתיד): חוקרת מוח. עיסאווי פריג' (מרצ): חוקרת המוח. נכון? אנחנו, חברים – – – קריאה: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): לא, לא. זה מעניין. אנחנו באמת זקוקים לפרופסורים – – – מיקי לוי (יש עתיד): למה זה מעניין איך המוח חשב על חוקרת המוח? עיסאווי פריג' (מרצ): לא. אנחנו רוצים חוקרי מוח שיחקרו לנו את תופעות הטמטום, טמטום שאין לו גבול. אנחנו רוצים, ממש, חוקרים מיוחדים שיחקרו את התופעה, לאן הגענו. אני שואל אתכם: מחר שחקן כדורגל נתן עדות לשוברים שתיקה – שחקן מסי כזה – אסור לו לשחק בנבחרת כי הוא לא – – – מוסי רז (מרצ): רק בירושלים. רק בירושלים מותר לו לשחק. עיסאווי פריג' (מרצ): רק בירושלים מותר לו, או לא רק בירושלים? תבינו, חברים, זה עובר בקלילות מהיום. השר אקוניס פוסל, ועושה משטרת מחשבות לפרופסורית מוערכת – מוערכת, מוערכת – ומחליט לפסול: זה לא לטעמי, זה לא מדבר למיינסטרים שלי. ואתם שותקים? למען האמת, חברים, ציפיתי שאתם תעלו, כל חברי הבית הזה, ותביעו את דעתכם על זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רבים מאיתנו עלו ואמרו. עיסאווי פריג' (מרצ): בודדים הביעו, וזה עובר. וזה עובר. מה קורה לכם? מה קורה לכם? משטרת מחשבות שאנחנו חיים איתה, חיינו ונמשיך לחיות איתה. אילו סטנדרטים אתם קובעים? ממשיכים? ממשיכים הלאה? חברים, הנושא הזה עוד ילווה אותנו רבות. אני מודיע לך, גברתי היושבת-ראש, כל חקיקה שתהיה היום עד 06:00, ויש לי בה זכות דיבור, אני רוצה לעלות לדבר. מחר יום האלימות בחברה הערבית, ואני מצפה שנבוא רעננים – – נחמן שי (המחנה הציוני): לא מחר. זה היום. זה היום. קריאה: – – נגד האלימות. עיסאווי פריג' (מרצ): נגד. נגד. נגד. המאבק. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה מתכוון היום? עיסאווי פריג' (מרצ): כן. כן. היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו כבר ביום שלישי. עיסאווי פריג' (מרצ): נבוא רעננים לדיונים, ואתם מתישים אותנו עם הקרקס החקיקתי עד הבוקר. אני לא מבין אתכם. לא מבין אתכם. מה קרה? יהודה גליק (הליכוד): אתה מחזיר לנו? אתה מחזיר לנו? עיסאווי פריג' (מרצ): מה, מה? שכחתי משהו? חאלס, מספיק להיום. בואו נסכם שזה החוק האחרון, הולכים הביתה, יש מחר. אתם מושכים אותנו עד 06:00, 07:00, 08:00 בבוקר? באמת. על מה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עיסאווי, תעשה לנו טובה, תעמוד במילה. דבר אחד, אמרת מילה על הדוכן, תעמוד במילה. בכל חוק תעלה לדבר. עיסאווי פריג' (מרצ): אני בכל חוק אעלה, אני מבטיח לך. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תעמוד במילה שלך. עיסאווי פריג' (מרצ): לא. בכל חוק אני אעלה. בכל חוק אני אעלה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תעלה. תעלה. עיסאווי פריג' (מרצ): אל תחשוב, אקוניס לא נמצא, אני נמצא. נענה לו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תעלה. עיסאווי פריג' (מרצ): כל חוק אני אענה ואבוא ואדבר – – יהודה גליק (הליכוד): יעלה ויבוא. עיסאווי פריג' (מרצ): – – ואנצל את זכותי המלאה. אתם חושבים לעצמכם שאתם עושים חקיקה? חקיקה כל כך כבדה אתם מביאים בשעות הקטנות, יאללה, קדימה, העיקר לבוא לכאן, להגיד את התודות וללכת? על זה אתם אומרים חקיקה? על מה אנחנו מצביעים? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אחלה חקיקה. עיסאווי פריג' (מרצ): תן לקיים דיון כמו בני אדם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אחלה חקיקה. עיסאווי פריג' (מרצ): כן, אני אנצל את זכותי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חקיקה למען עם ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, אדוני. לרשותך, עד חמש דקות. מוסי רז (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, שרים, חברות הכנסת, קיבלתי היום מכתב מפרופסור באחת האוניברסיטאות בארץ, שמבקש ממני לברר אצל הממשלה אילו רשימות מוחזקות של אנשים שחתמו על מכתבים המעידים על דעתם הפוליטית ושבגלל המכתבים הללו כנראה לעולם לא ימונו לשום תפקיד? הם רוצים לדעת, מי שחתם, מה ההתיישנות על כך; ואם חתם וכבר פסול, יכולים לחתום עוד, להמשיך לחתום; אם לא חתמו, אולי לא יחתמו יותר. בעצם, במעשה הפלילי שעשה השר אקוניס – והוא פלילי, משום שמינויים פוליטיים הם פליליים. מי שלא ממנה אישה רק בגלל שהיא לא חושבת כמוהו הוא בדיוק כמו מי שממנה אישה רק כי היא חושבת כמוהו. משום שהוא לא ימנה את כל מי שלא חושב כמוהו, והוא ימנה רק את מי שחושב כמוהו. בעצם הוא בא ועשה את המעשה הזה, שכנראה נעשה הרבה, רק שהפעם היה לו את העוז והחוצפה לגייס את כל ההתנגדות שלו לדמוקרטיה הישראלית ולהגיד את זה, שזה הדבר שהוא עשה: הוא לא מינה אותה בגלל עמדתה הפוליטית. הוא הרהיב עוז ואמר: לא בגלל מה שהיא חושבת לא מיניתי אותה, אלא בגלל המעשה. צאו ולמדו, יש חופש מחשבה במדינת ישראל אבל אין חופש להגיד את מה שאתם חושבים. יש חופש דיבור, אין חופש אחרי הדיבור. אם אתם חושבים משהו, בסדר גמור, אתם יכולים למלמל את זה לעצמכם. אסור לחתום את זה על נייר; אסור לכתוב; אסור לדבר. אבל יש כאן שאלה נוספת, שאלת ההתיישנות. אנחנו יודעים שאם אדם הורשע בשוחד, לדוגמה, הוא יכול לאחר שבע שנים להיות שר במדינת ישראל. אבל מה זה שוחד? עבירה קלת ערך לעומת העבירה החמורה ביותר בספר החוקים: מחשבה אחרת ממחשבתו של השר אקוניס. על זה גם אחרי 12 שנה אין התיישנות. אין התיישנות. זה לעולם. זה כמו, חלילה, הפשעים הכי חמורים. לעולם אין התיישנות על העבירה החמורה הזאת של מחשבה בניגוד למחשבתו של השר אקוניס. אני יושב פה מדי יום רביעי, בערך מחצית החקיקה שמובאת לפה זו החמרת ענישה. אני חושב שאפשר להביא הצעת חוק שאומרת שכל מי שיעז לחשוב אחרת מהשר אקוניס, נחמיר עליו את הענישה – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני בעד. מוסי רז (מרצ): – – כי באמת, 12 שנים – אין על זה התיישנות? אין שום דבר? לבטל את כל ההתיישנות? כל מי שחושב אחרת מהממשלה, זה פשע חמור יותר משוחד, זה מה שאמרתם היום. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 60 בעד סעיפים 1–3 –61 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. היו"ר טלי פלוסקוב: 61 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018, עברה בקריאה הראשונה. וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 61 בעד החוק – 70 נגד – אין נמנעים – אין חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018, נתקבל. היו"ר טלי פלוסקוב: 70 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 126), התשע"ח–2018, עברה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. לרשותך שתי דקות לברך. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, גברתי היושבת-ראש. קודם כול, אני רוצה להודות לכל חברי הוועדה שתמכו, קואליציה ואופוזיציה, בחוק כל כך חשוב, שיעשה סדר והקלה לאותם אזרחים שחויבו בהיטלי השבחה שלא בצדק. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה יואב קיש, שמתחילת הדרך, כשקיבל את החוק לידיו, עשה ועזר ונכנס לעניין בצורה כל כך מעמיקה, על מנת שנוכל להביא את המוצר מוגמר לכאן. יואב, אני רוצה להודות לך באמת על כל ההרצה של החוק הזה בצורה הטובה ביותר, באמת במלאכת מחשבת מול כל משרדי הממשלה. אנחנו יודעים שמקריאה לקריאה, כל נציג מגיע ומכביד, אבל בסוף הוצאנו מוצר מוגמר. לתומר רוזנר, היועץ המשפטי של ועדת הפנים, באמת כל כך הרבה ישיבות, הוא כל כך הרבה השקיע – אני באמת רוצה להודות לו ולצוות שלו; למנהלת הוועדה לאה; גם ליושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם, שהחוק הזה התחיל במשמרת שלו בוועדת הפנים – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיכאל מלכיאלי (ש"ס): הוא ביקש שאני אפסיק. אני רוצה באמת להודות לכולם. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1244); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעות חוק בקריאה הראשונה. כעת נדון בהצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה כאמור. יציג את הצעת החוק, בשם שר האנרגיה, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, מטרת החוק של תיקון מס' 16 (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018 – מעמדה הדומיננטי של חברת החשמל בכל אחד ממקטעי הפעילות מקים חשש אינהרנטי להפעלת כוח שוק על ידה במקטע שבו היא ספק יחיד או כמעט יחיד, תוך דחיקת מתחרים וצמצום התחרות. לכן החוק בא לתקן מצב זה ואני מבקש מהכנסת לתמוך ברפורמה של משק החשמל. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר איוב קרא. רבותיי, רשימת הדוברים נעולה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. התקבצנו כאן לשבועיים האחרונים של מושב הכנסת לאחד הרצפים הבאמת-מוגזמים, הזויים ובזויים שהכנסת הולכת לחוקק ולמלא בהם את ימיה. אני רוצה להזכיר שבמשך שבועות ארוכים באנו לכאן מדי שבוע, ואיך אומרים בכדורגל, כדררנו ברחבה, העברנו את הזמן, חוקים ירדו מסדר-היום, לא הצבענו – בהסכמה פה ושם – והינה עכשיו באו השבועיים האחרונים, ומה הולך לבוא אלינו? בום. אחד אחרי השני. כבר היום חוקים גרועים וארוכים, אבל זה כלום לעומת מה שהולך לבוא לכאן בשבוע הבא: חוק היועצים המשפטיים, חוק הלאום. מחר – מה מחר? בעוד בדיוק שבע שעות – היום, הוועדה הולכת להמשיך ולדון בו – – – אמיר אוחנה (הליכוד): ב-10:00. תמר זנדברג (מרצ): נו, עוד כמה שעות זה? שבע וחצי. בעוד שבע שעות וחצי, בהובלת חבר הכנסת אוחנה, הולך לעבור כאן אחד החוקים המיותרים, ועם זאת המזיקים, שאי פעם נכתבו בתולדות הכנסת. מה יש בחוק הזה? שילוב של המובן מאליו, שלא צריך אותו, יחד עם תקיעת אצבע בעין ל-20% מאזרחי המדינה, בתוספת איזו גזענות נגד הרבה מאוד אנשים, כולל אותך, חבר הכנסת אוחנה. אתה אישית יכול למצוא את עצמך – – – קריאה: – – – תמר זנדברג (מרצ): נכון, אתה יהודי. זה נכון. אז יופי, בוא נעשה יישובים שאפשר לגור בהם ליהודים בלבד. זה בסדר, אין שום בעיה. אבל כל השאר – – – אמיר אוחנה (הליכוד): כמה הצביעו לליכוד בכפר ורדים? תמר זנדברג (מרצ): נו, מה זה קשור? אמיר אוחנה (הליכוד): ומה קרה בכפר ורדים? תמר זנדברג (מרצ): זה רע מאוד. אמיר אוחנה (הליכוד): אגב, באבו גוש כשרוצים לבוא ערבים ממזרח ירושלים, לא נותנים להם. תמר זנדברג (מרצ): או, יפה מאוד. יפה. אין שום בעיה. בסדר. אמיר אוחנה (הליכוד): זה לא הליכוד. תמר זנדברג (מרצ): לא, זה לא הליכוד, זה אתה. אתה באופן אישי יכול להיפגע מהחוק הזה, ולמרות זאת אתה מסתתר מאחורי היהדות שלך, היהודיות שלך – – – אמיר אוחנה (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): כן. אתה באופן אישי. אמיר אוחנה (הליכוד): יאללה, יאללה – – – תמר זנדברג (מרצ): סליחה? אמיר אוחנה (הליכוד): טיעון חלש מאוד. תמר זנדברג (מרצ): אתה יודע מה? הבעיה מתחילה כשכל אחד מסתכל רק על עצמו. אם אני יהודי ואני אוכל לגור בכפר ורדים, אז אין בעיה – – אמיר אוחנה (הליכוד): לא, אבל להסתכל רק – – – תמר זנדברג (מרצ): – – אבל ביישוב ליד שלא יקבלו ערבי, וביישוב ליד שלא יקבלו אדם בעל מוגבלות, וביישוב ליד שיסלקו מזרחי על אי-התאמה – עם זה אין לך בעיה. עם זה אין לך בעיה? בחוסר היכולת שלך לראות את מי – – – אמיר אוחנה (הליכוד): האם מדינה יהודית יכולה לייהד את הגליל? כן או לא? תמר זנדברג (מרצ): סליחה, מה זה מדינה יהודית? מדינה יהודית לא תהיה יהודית – – אמיר אוחנה (הליכוד): אפשר לייהד את הגליל? כן או לא? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. נא לסיים. תמר זנדברג (מרצ): – – אם היא לא תהיה דמוקרטית ואם היא לא תקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. אמיר אוחנה (הליכוד): אז אי-אפשר לייהד את הגליל? תמר זנדברג (מרצ): תלמדו את זה קודם כול. שיעור א', ראשון. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לך, גברתי. אמיר אוחנה (הליכוד): את רוצה מדינת כל אזרחיה. תמר זנדברג (מרצ): מה זאת אומרת? אתה לא רוצה להעניק שוויון זכויות מלא לכל האזרחים? היו"ר טלי פלוסקוב: גברתי, זמנך תם. תודה רבה. תמר זנדברג (מרצ): אתה רוצה להפלות בחוק, מכאן מתחילה הבעיה. אל תתפלא שזה יחזור לנשוך אותך בסופו של דבר. אישית. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. נחמן שי (המחנה הציוני): יופי, עיסאווי, לך על זה, בגדול. היו"ר טלי פלוסקוב: עומד בהבטחתו. עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיבו למה שאני הולך להגיד. קריאה: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני מאוד מצטער, גברתי – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. נחמן שי (המחנה הציוני): אל תצטער, עיסאווי. עיסאווי פריג' (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברים, אני הולך להגיד דברים מעניינים, תקשיבו. מירב בן ארי (כולנו): קשים. תפתיע אותנו. עיסאווי פריג' (מרצ): חברים, דוד ביטן, חבר הכנסת הרצוג, יושב-ראש הסוכנות המיועד, חברים, ב-29 באוקטובר 1956 היה טבח בכפר קאסם. תקשיבו טוב. אני שואל את עצמי, היה ויכוח עם השר יריב לוין לפני כמה חודשים. הוא אמר לי: לא היה טבח בכפר קאסם. תארו לעצמכם, אני כבן למשפחה של פצוע מהטבח – דוד ביטן, אתה מפריע לי. גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: שקט. חבר הכנסת דוד ביטן. עיסאווי פריג' (מרצ): תארו לעצמכם, אם הייתי בא כנציג, כחבר כנסת מכפר קאסם – אני שואל אתכם – ויחד עם השר יריב לוין חותם על הצהרה משותפת שאני מקבל את הנרטיב של יריב לוין שלא היה טבח בכפר קאסם. אני והוא חותמים, איך היו תושבי כפר קאסם מקבלים אותי? הם היו זורקים עליי אבנים, מנדים אותי, מנדים אותי אם הייתי חותם על הצהרה שאני מקבל את הנרטיב של יריב לוין. ראש הממשלה חתם על הצהרה עם ראש ממשלת פולין, שהוא מקבל את הנרטיב הפולני, ושום דבר לא קרה. מה קרה? מה קרה לכם? איך דבר כזה עובר לכם כמו כלום? אני לפני שנה, כאן, ביום השואה הבין-לאומי, רק ניסיתי לדבר על התהליך שקדם לשואה, קם חבר הכנסת עודד פורר ופחדתי שהוא יקבל התקף לב. בזמן שראש הממשלה שלך מוכר את היקר ביותר שלך ושל כל אחד אחר, אתם שותקים, שותקים. למה הוא מעז לעשות את זה? כי הוא לא סופר אתכם, הוא לא סופר אף אחד. תמשיכו, חבורת פחדנים. תראה, אני מדבר על עובדות. אני עליי משליך. אתם שותקים? מה קרה לכם? עדיף לך לשתוק – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה דמגוג בשקל. עיסאווי פריג' (מרצ): – – חבר הכנסת מיקי זוהר. תשתוק, תשתוק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה יודע מה זה דמגוג בשקל? אתה דמגוג בשקל. עיסאווי פריג' (מרצ): עדיפה שתיקה במקרים כאלה. עדיף שתיקה, וההיסטוריה תשפוט אתכם. נכון, חבר הכנסת פורר? היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת חיים ילין. מדבר? עד שלוש דקות לרשותך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה הודיע שמחר סוגרים את מעבר כרם שלום, בעקבות 105 ימים של שרפות עפיפונים ובלונים. אז אני אגיד לכם איך נראית סגירת כרם שלום. עד היום עברו 450 משאיות. אבו מאזן קיצץ במשכורות, ואז אין כוח קנייה בתוך עזה, ירדו מ-800 משאיות ל-450. מחר בבוקר יעברו 250 משאיות. זה סגירת מעבר כרם שלום. מה יעבור? יעבור אוכל ויעברו טיטולים ויעברו תרופות ו-200 משאיות פחות או יותר של בטון, ברזל וחומרים שהמחבלים משתמשים בהם לצורכי בניית המנהרות לא ייכנסו. בין היתר גם משאיות עם בלונים לא יוכלו להיכנס, כי הבלונים הפכו להיות נשק סודי של החמאס נגד עוטף עזה. תראו, אנשי ימין ואנשי הקואליציה: אם אתם סוגרים – כי פה פותחים, כנראה – אם אתם סוגרים, תסגרו; אם אתם פותחים, תפתחו; אם אתם רוצים להגן על תושבי עוטף עזה, תגנו. אל תיתנו להם להמשיך לכבות את השרפות במו ידיהם. אחלה פתרון שבעולם. הכלה או מלחמה. שמאל או ימין. שחור או לבן. באמצע אין כלום. אין כלום. איפה מנהיגות? אין מנהיגות. ואללה, יופי. כבוד היושבת בראש, תסלחי לי, זה עלבון, עלבון לעם, שאחרי 105 ימי שרפות, 40,000 דונם, סוגרים את מעבר כרם שלום כאות איתות: תיזהרו, אנחנו מאיימים עליכם. בואו, חבר'ה, באמת אני אומר לכם את זה, אי-לכך שהרי כבר הייתי בסרטים האלה ואני מכיר את כל הסרטים שהם מוציאים. כל שר מהקבינט שהגיע לעוטף עזה, נתן את הכותרת והלך, זה מה שהוא עשה. והשכילו עוד גדולים – באו ואמרו לי, אני אפילו לא יודע מי אמר: אם אין פצועים, יש פיצויים. אחלה סיסמה. חבר'ה, אני חייב להגיד לכם משהו: אם הממשלה הזאת הייתה צריכה להקים את מדינת ישראל, עדיין כנראה הייתי בארגנטינה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת. חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, עליתי לדוכן כדי לנמק בקצרה את התנגדותי והתנגדותנו להצעת החוק הזאת. חברת החשמל אכן דורשת רפורמה. נדרשת רפורמה בחברת החשמל, אבל לא זו הרפורמה שצריך לעשות. המהלך הזה של פתיחה לתחרות הוא שם מכובס ליצירת מנגנונים שיאפשרו הפרטת חוליות של משק החשמל שלנו. הפרטה במשק החשמל היא מהלך בעייתי, מהלך שגוי, מהלך שממנו ירוויחו בעלי הון אבל הציבור הישראלי יפסיד. אנחנו כולנו מכירים את הדוגמה האמריקנית, איך המדינה העשירה ביותר בעולם סבלה מהפסקות חשמל דרמטיות, קיצוניות. זו דמותה של מערכת חשמל מופרטת, ולשם, עמיתיי חברי הכנסת, אסור לנו להגיע. לכן אני קורא לכם להצביע נגד הצעת החוק. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, השבוע מוגש עוד חוק הזוי מבית מדרשה של הממשלה הזאת. חבר הכנסת קיש, תאזין לי רגע כי זה החוק שלך. יואב קיש (הליכוד): זה? מיקי לוי (יש עתיד): לא, תקשיב טוב. חבר הכנסת קיש מגיש הצעת חוק לאשר למשטרה; כל הוצאה של 20 – אם אני לא מדייק, תתקן אותי, כי עוד לא קראתי אותו במלואו – 25 מיליון שקל להביא לאישור. חבר הכנסת קיש רק לא יודע – הוא יודע ש-12 מיליארד שקל זה תקציב המשטרה – רק שהוא לא יודע דבר אחד, ש-82% מתקציב – – – יואב קיש (הליכוד): אתה לא רוצה לפקח על תקציב המשטרה? הכנסת לא מפקחת? מיקי לוי (יש עתיד): תקשיב. יואב, תקשיב. אולי לא תבזה את עצמך. אתה חבר טוב, אני מייעץ לך בחינם. 82% זה שכר, מה-12 מיליארד שקל – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): דווקא אנחנו רוצים לפתוח, מיקי – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – ועוד 9% – הוצאות קבועות. זה דלק, שכירויות, ארנונה – – – יואב קיש (הליכוד): סיפרו לי על מכרזים ובנייה במשטרה שמופסקים. אין פיקוח, אין בקרה. מיקי לוי (יש עתיד): יואב, תקשיב. יואב קיש (הליכוד): אתה תהיה ענייני. אני רוצה פיקוח פרלמנטרי. מיקי לוי (יש עתיד): תקשיב, אני ענייני לחלוטין. יואב קיש (הליכוד): אתה בבית הזה בשביל פיקוח פרלמנטרי. מיקי לוי (יש עתיד): תקשיב. יואב קיש (הליכוד): אנחנו עושים את זה בוועדת החוץ והביטחון. תשאל את עפר שלח – – – מיקי לוי (יש עתיד): תקשיב. תקשיב. תקשיב. כל המטרה שלך – – – יואב קיש (הליכוד): עפר שלח במפלגה שלך. תשאל אותו – – – מיקי לוי (יש עתיד): כל המטרה שלך – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – כל החוקרים שלכם – – – יואב קיש (הליכוד): אתם מבזים את הכנסת. סלח לי שאני אומר – – – מיקי לוי (יש עתיד): כל המטרה שלך לסנדל את אגף החקירות. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – לחקור אותו. מיקי לוי (יש עתיד): מה יש פה לדבר? מה שמכאיב לכם זה אגף החקירות, כי מחר ראש הממשלה הולך עוד פעם לחקירה, בפעם ה-11. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עשרות מיליוני שקלים – – – מיקי לוי (יש עתיד): ולכן – – – נחמן שי (המחנה הציוני): – – – מיקי לוי (יש עתיד): ולכן החוק הזה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מאות מיליוני שקלים – – – מיקי לוי (יש עתיד): על מה אתה רוצה לפקח – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו מגבילים את אגף החקירות? מיקי לוי (יש עתיד): – – על 1.1 מיליארד? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מאות מיליוני שקלים לחקירת ראש הממשלה. מאות מיליוני שקלים – – – קשקוש – – – יואב קיש (הליכוד): אתה עושה את זה בוועדת הכספים, אתה עושה את זה בוועדת החוץ והביטחון – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מאות מיליוני שקלים עוברים לחקירות – – מיקי לוי (יש עתיד): ולכן כל המגמה שלכם – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – עוברים לחקירות ראש ממשלה. מיקי לוי (יש עתיד): תראו איך הערתי את המליאה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזו מדינה מממנת במאות מיליוני שקלים חקירת ראש ממשלה? מיקי לוי (יש עתיד): איזה יופי, אם הצלחתי להעיר את המליאה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): איזו מדינה? מיקי לוי (יש עתיד): לכן כל המגמה שלכם זה לעצור את אגף החקירות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מאות מיליוני שקלים הם מוציאים על חקירות ראש הממשלה. איפה המצאת את השטויות האלה? מיקי לוי (יש עתיד): אבל, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אני מבין שכואב לכם שמחר ראש הממשלה מוזמן לחקירה בפעם ה-11 – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא כואב לנו שום דבר. כל חקירה כזאת זה עוד שני מנדטים לליכוד – – מיקי לוי (יש עתיד): – – והפעם בתיק 4000. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ופחות שני מנדטים ליש עתיד. תביא לי עוד חקירות בבקשה. מיקי לוי (יש עתיד): תיק 1000, תיק 2000, תיק 3000, מחר זה בתיק 4000. דוד אמסלם (הליכוד): איזה חיוך יש לך על הפנים. מיקי לוי (יש עתיד): אגף החקירות חי, נושם, בועט, וגם פרקליטות המדינה, ואתם לא תצליחו לעצור את מערכת אכיפת החוק – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא רוצים לעצור. אנחנו לא רוצים לעצור. מיקי לוי (יש עתיד): – – היא יותר חזקה מכולנו. תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו לא פוחדים מהם. אנחנו לא פוחדים מהם. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זו לא מדינת משטרה פה. זו מדינת חוק, לא מדינת משטרה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, בבקשה, אדוני. אחרון הדוברים – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, רבותיי. מייד לאחר – – – יואב קיש (הליכוד): המשטרה היא בפני עצמה, היא אפילו לא חלק מרשות מבצעת. היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו נעבור להצבעה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברת הכנסת סויד, זה אפילו לא גורם מבצע, זו הרשות העליונה. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי השרים, חברי הכנסת. קודם כול, זה הזוי. זה פשוט הזוי, מיקי, מה שאתה אומר. אתה עושה שירות רע לגוף שאתה פנסיונר שלו ואתה רוצה כל כך להגן עליו? מי מתחבא מפיקוח? מה, יש להם מה להסתיר? פיקוח פרלמנטרי זה הדבר הכי טבעי, הכי לגיטימי – – רויטל סויד (המחנה הציוני): זה לא פיקוח. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – הכי נורמלי. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): צה"ל, שנהנה מרמת האמון הגבוהה ביותר במדינת ישראל, יש היום פיקוח הדוק על תקציבו בוועדת משנה משותפת לחוץ וביטחון, לכספים. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): יורדים לפרטי-פרטים. מה אתה מסתיר? החברים שלך במשטרה, מה יש להם להסתיר, שהם לא רוצים פיקוח של הכנסת? קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אבל לא על זה רציתי לדבר. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אי-אפשר – – – דוד אמסלם (הליכוד): לא עונים כמה עד היום הם השקיעו בחקירה. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): דודי, זה לא העניין. אני רוצה לדבר על נושא חברת החשמל. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): היושבת-ראש, אני מבקש תוספת זמן – לא נותנים לי לדבר. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אני מבקשת להירגע. השעה 02:40, לפנות בוקר. נא להירגע. תנו לחבר הכנסת סמוטריץ לסיים את דבריו. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני עליתי כי אני רוצה לדבר על הרפורמה בחברת החשמל. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אני עליתי כי אני רוצה לדבר על הרפורמה בחשמל. יש לי המון מה לומר על הרפורמה – ואיתן, אומר את זה אצלך בוועדה, בתקווה שיהיו דיונים אמיתיים ולא הכול יהיה איזה פריש-מיש כזה – אבל אי-אפשר לדבר על הרפורמה בחברת חשמל בלי לדבר על סוגיית הוועדים במשק, והרפורמה נראית כפי שהיא נראית הרבה מאוד בגלל לפיתת החנק של הוועדים את המשק הישראלי. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הגנה על זכויות עובדים זה דבר סופר-חשוב. סופר-חשוב. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אבל אי-אפשר שההסתדרות – אפרופו שקיפות, אגודה עות'מאנית לא שקופה לחלוטין, אף אחד לא יודע מה קורה בתקציב שלה, איך היא מנהלת אותו, איך היא מחלקת אותו. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הכסף, אגב, של כולנו. הם כופים על כל – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברות וחברי הכנסת, אני לא רוצה בשעות כאלה לקרוא אתכם לסדר. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): הם כופים על כל אזרחי ישראל שמאוגדים שם לשלם. אף אחד לא יודע מה קורה שם עם הכסף. יש כאן בניין שנבנה בהון תועפות – גנרי 4 של הממשלה. החליט הוועד שהוא לא עובר. אם העובדים לא מקבלים עכשיו עוד שעה ביום תוספת וחניה וארוחת צוהריים חינם ורשימת דרישות, מדינת ישראל תמשיך לשלם 40 מיליון שקל בשנה שכירות, והבניין הזה יעמוד שומם. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): רוצים להביא רפורמה בנמלים לטובת אזרחי ישראל, כדי לפתוח תחרות, כדי להוזיל מחירים – הוועד, לא מתחשק לו. הממשלה לא יכולה לקדם רפורמה. הכנסת לא יכולה לקדם רפורמה. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): בחסות פסיקות רדיקליות של בתי הדין לעבוד בשנים האחרונות זכות השביתה הגיעה למחוזות אבסורדיים. לא שובתים היום במסגרת סכסוך עבודה נגד המעסיק. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): שובתים נגד הכנסת, נגד הממשלה, נגד הריבון. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה רוצה את כולם עובדי קבלן. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אי-אפשר להעביר רפורמה בחברת חשמל, אי-אפשר לייצר רפורמה בנמלים, אי-אפשר לייצר רפורמה בשדות התעופה. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אזרחי ישראל ממשיכים לשלם הרבה כסף, לקבל שירותים לא יעילים. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): את המונופול הזה צריך לפרק. צריך לשמור על העובדים; צריך לשמור על זכות השביתה, אבל להחזיר אותה למקום שבשבילו היא נוצרה מלכתחילה – כלי ששומר על הזכויות מול מעסיק שמתעמר ופוגע בזכויות העובדים, לא מול ממשלה וכנסת שמבקשים להבריא את המשק ולפתוח אותו לתחרות. חבר'ה, זה יקרה. קריאות: – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): כי הסוגיה הזו של הוועדים היא של האתמול. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. נצביע על הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 62 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 57 נגד – 15 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 57 חברי כנסת בעד, 15 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה, ועוברת לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה להמשך הדיון. יושב-ראש הוועדה מבקש להודיע שוועדת הכנסת מתכנסת עכשיו כדי להחליט איזו ועדה תדון בהמשך ההצעה. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54) (שחרור מינהלי), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1229); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54) (שחרור מינהלי), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק, בשם השר לביטחון הפנים, השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54) (שחרור מינהלי), התשע"ח–2018, היא שינוי ההסדר הנוגע לשחרור מינהלי הקבוע כיום בפקודת בתי הסוהר. לפני כשנה ניתן פסק הדין בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח נגד השר לביטחון פנים. בג"ץ זה, המכונה בג"ץ שטח המחיה, קבע מהו שטח המחיה המזערי לכל אסיר, וקבע שעל המדינה לקיים זאת תוך זמן קצר מאוד. בית המשפט קבע כי החל מאמצע חודש מרס 2018, תשעה חודשים בלבד לאחר פסק הדין, שטח המחיה המזערי לכל אסיר צריך לעמוד על שלושה מטרים רבועים. עוד קבע בית המשפט כי החל מדצמבר 2018, שנה וחצי בלבד ממתן פסק הדין, שטח המחיה המזערי צריך לעמוד על 4.5 מטרים רבועים. לדעתי – קרי דעת השר לביטחון פנים – מדובר בהחלטה מנותקת מהמציאות, ופרקי הזמן שנקבעו בה לא הגיוניים. יחד עם זאת, אני מכבד את החלטת בית המשפט העליון, ומשניתנה ההחלטה, אני פועל ליישמה ולעמוד בהוראותיה. במסגרת היערכות הממשלה ליישומו של פסק הדין נערכה עבודת מטה נרחבת וגובשה תוכנית הכוללת בינוי ושיפוץ רחבי היקף כדי לתת מענה הולם לשטח המחיה הנדרש. מדובר בהשקעה של מיליארדי שקלים, ובתוך כמה שנים יתווספו כ-4,000 מקמות כליאה חדשים. נוסף לכך, הממשלה החליטה על ייעול מדיניות הענישה ושיקום האסירים בישראל, שכללה עבודות שירות כחלופה למאסר, הרחבת תקני האיזוק האלקטרוני ופעולות רבות נוספות. לצד אלו מקודמים תיקוני חקיקה נוספים, הצפויים גם הם להפחית את מספר האסירים בבתי הכלא. תוכניות ופעולות אלו, לצד פתרונות נוספים, אינן מספיקות. כדי לעמוד בדרישת בית המשפט לצמצום הצפיפות בבתי הכלא, ובזמנים שנקבעו על ידו, נדרש לתת מענה זמני ומיידי, באמצעות הרחבת השחרור המינהלי. בעקבות בקשת המדינה לשנות את מועד קיום פסקי הדין הורה בית המשפט למדינה להגיש תוכנית מפורטת ולוחות זמנים צפופים לעמידה בפעימה הראשונה שנקבעה בפסק הדין, לשם יצירת מרחב מחיה של 3 מ"ר לפחות לכל אסיר ועציר. האמצעי שנמצא המתאים ביותר לעמידה בהוראת פסק הדין הוא הרחבה נוספת של הסדר השחרור המינהלי. פתרון זה יעזור לצמצם את מספר האסורים הכלואים בבתי הכלא, ויסייע באופן זמני לקיים את פסק הדין ולעמוד בדרישותיו. מוצע לתקן, בהוראת שעה למשך שלוש שנים, את התוספת הראשונה לפקודת בתי הסוהר שבה נקבעו התקופות לשחרור מינהלי, כך שלגבי אסירים אשר נידונו לעונש מאסר של עד שנתיים תוכפל תקופת השחרור המינהלי – פי ארבעה מהמצב הקיים כיום; לגבי אסירים אשר נידונו לתקופות מאסר שבין שנתיים לארבע שנים תוכפל תקופת השחרור המינהלי פי שלושה מהמצב הקיים כיום, ולגבי יתר האסירים, כלומר מי שנידון למאסר של מעל ארבע שנים, תוכפל תקופת השחרור המינהלי פי שניים. הכפלות אלו יעמדו בתוקפן במשך תוקפה של הוראת השעה. נוסף לכך, כדי להבטיח עמידה ביעד שנקבע על ידי בית המשפט, מוצע להוסיף בהוראת שעה סעיף אשר יכלול מנגנון שחרור מינהלי ייעודי נוסף, שיעגן סמכות מינהלית של נציב בתי הסוהר, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להאריך בתקופות נוספות, של עד שבועיים ימים, את תקופות השחרור המינהלי הקבועות בתוספת. מנגנון זה, שיופעל כמוצא אחרון, יעזור לווסת את שחרור האסירים, כך שהצפיפות בבתי הכלא תעמוד בהוראת בית המשפט. יש להדגיש כי הסעיף אינו מאפשר לשחרר אסיר אלא אם כן נשא לפחות מחצית מתקופת מאסרו. מוצע לקבוע כי הפעלתה של סמכות זו תיקבע בפקודות נציבות בתי הסוהר, שייקבעו על דעת היועץ המשפטי לממשלה, ובהן ייקבע, כיצד תופעל סמכות זו, באיזה אופן ולגבי אילו אסירים, ומהם פרקי הזמן שיתווספו לשחרור המינהלי בנסיבות השונות. קביעת הוראות החוק, ועימה שורה של צעדים נוספים הננקטים על ידי המדינה, יסייעו להפחית את מספר האסירים הכולל ולקדם הגדלת שטח המחיה לכל אסיר כחלק מהתוכנית הלאומית שאנו מובילים. חבריי חברי הכנסת, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה ולהעבירו לוועדת הפנים והגנת הסביבה לשם הכנתו לקריאה שנייה ושלישית. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר אורי אריאל. רשימת הדוברים נעולה. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין, אם תרצה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): דוד, ביטן, אני אגיד לך את האמת, אני רציתי לדבר במקור על חוק תיקון פקודת בתי הסוהר – מיקי לוי, אני אמרתי שרציתי לדבר על חוק פקודת בתי הסוהר, אבל כשראיתי כמה לחץ היה בקואליציה כשדיברנו על המשטרה, אני לא רוצה לפלג את הבית כשאני מדבר על בתי הסוהר. אז חלילה, החלטתי לא לדבר על בתי הסוהר, כדי שבכלל לא תקבלו לי התקף לב פה בקואליציה עם איך שקיבלתם על המשטרה. אז אני החלטתי דווקא לאחד את הבית ולהביא קצת רוח טובה – – דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו אוהבים אותך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תודה. גם אני אוהב אותך, דודי. – – לדבר על משהו שאני יודע שמאחד את כל הבית, ונזכרתי בזה דווקא כשראיתי אותו מתרוצץ פה כאילו הוא יו"ר הקואליציה ויו"ר הסיעה, וכל מי ששאלתי אותו בבית הסכים איתי על זה. אני חושב, בשם כולם – אברהם נגוסה גם יסכים איתי – לברך, באמת מכל הלב, חבר שבקרוב עוזב את הבית הזה. קוראים לו יצחק בוז'י הרצוג, שעובר לתפקיד יושב-ראש הסוכנות היהודית. ואני באמת – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יצחק הרצוג, כדאי לך לשמוע, וגם שאר החברים. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בסדר, בוז'י תמיד עושה עשרה דברים באותו זמן, והוא עדיין מקשיב לכולם. וזה למה? בוז'י, אמרתי שאחרי שהיינו כל כך מפולגים פה, רציתי לאחד את הבית, כי כל מי שדיברתי איתו בבית הזה הסכים שהמינוי שלך הוא הפסד ענק ענק לבית הזה, של האיש הזה שהתרוצץ פה כל כך הרבה שנים. אגב, הקשר היחיד של הרצוג לחוק תיקון פקודת בתי הסוהר זה שהוא, באופן פלא, אחרי כל כך הרבה שנים, לא ראה בית סוהר ועדיין היה בבית הזה, וזה גם אומר הרבה על האיש הזה. זה נדיר. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אבל לא בבדיחות – – – קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בוז'י, אנחנו בבית הזה הפסדנו אותך, אבל העולם היהודי והעולם הציוני, שנמצא בשבר ענק, וכל כך נדרשת בו מנהיגות מפשרת וחזקה וקשובה כמוך, הרוויח. ואני חושב, ז'קי, דוד, בשם כל הבית הזה: אנחנו גאים בך. אנחנו אוהבים אותך. אנחנו מברכים אותך. ההצלחה שלך בתפקיד היא ההצלחה לא רק של מדינת ישראל אלא גם של העם היהודי, וגם אם אנחנו הפסדנו פה חבר נמרץ וחרוץ בבית הזה במשך כל כך הרבה שנים, אנחנו שמחים שמשפחת העם היהודי הרוויחה. אז בוז'י, בשמי לפחות, ובשם כולנו, הרבה מזל טוב, בהצלחה באתגר הכל-כך חשוב. קריאות: – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): גם בשם יש עתיד. הינה, הוסיפו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יחיאל חיליק בר. חברת הכנסת מיכל רוזין – מי שלא עונה לי, אני מבינה שמוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – לא רואה אותו; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): עד הבוקר אני אדבר. היו"ר טלי פלוסקוב: עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו, חברים, גברתי היושבת-ראש, אני מברך את יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג על היבחרו ליושב-ראש הסוכנות היהודית. מאחלים בהצלחה. חברים, נדבר קצת על המונדיאל. נדבר על המונדיאל. חברים, שנים אנחנו בבית הזה שומעים בכל נאום של ראש הממשלה כאן – איראן. איראן, איראן. איראן, איראן. גם הייתה המצגת, לפני שלושה חודשים, כשכל הציבור בישראל עמד מול המסכים, מה הוא הולך להגיד, וראינו שהמסך ירד – ואיראן. איראן, איראן. אתה משתגע, הבן-אדם. איראן – מפחיד. אני מסתובב היום בכנסת, ובכל מקום שאני הולך אליו יש דגל איראן. יש דגל איראן. אני שואל את עצמי: מה קורה פה? באמת, מה קורה? האם זה טעות? במתכוון? תסבירו לנו, מה נכון ומה לא נכון? האיום האיראני קיים או לא קיים? מה הדגל עושה במזנון? מה הדגל עושה במזנון החלבי? תגידו, שנבין. איפה אנחנו? הבן-אדם מתחיל להתבלבל. אנא מבולבל. האם איראן אויב או חבר? תגידו לי. הדגל נמצא בתוך כנסת ישראל. לא דגל אחד. יהודה גליק (הליכוד): כשאיראן מפסידים, אנחנו מרוויחים. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא אומר את זה בצחוק. אתם, ראש הממשלה, מר ביבי נתניהו, מר איראן, מר ביטחון, עמד במשך שנים על הדוכן הזה והכניס לכל אחד – איראן, איראן. איראן, איראן. איראן, איראן. בסדר. אז מה הדגל עושה? אז זאת המדיניות שמאפיינת את ראש הממשלה וממשלתו – צביעות ושקר. מה שיוצא מהפה הוא לא האמת שאנחנו צריכים לדעת. זה מה שמאפיין את הממשלה הזאת, ואנחנו רואים את זה בעין. ודגל איראן מעיד במזנון החלבי ובמזנון הבשרי. תודה לכם, בינתיים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת חיים ילין; חברת הכנסת מרב מיכאלי –– אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי – מדבר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. איתן ברושי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, יש משהו מוזר בתמונה שבטח מצטיירת בעיני אזרחי ישראל, שהטילו על 120 חברי כנסת לקבל החלטות, וכך זה נראה בשעה הזאת. והוויתור הטוטאלי על זכות הדיבור הוא קודם כול מחאה על התנהלות הכנסת, שבחרה להתעלם – לא בפעם הראשונה – ממציאות מורכבת, כאילו סדר-היום ויום העבודה של הח"כים הוא הדבר הכי פחות חשוב. לכן, יש פה תהליך מוזר של עומס חקיקה חשובה ביותר ושתיקה של הח"כים, כאילו זה עדר כבשים שותק מול החלטות חשובות של מדינת ישראל, שגם מושקע בהן מאמץ גדול בוועדות. זה לא סביר, זה לא הגיוני וזה נמשך כאילו זה פעם ראשונה. באחד החוקים הקודמים, שבו מנעו ממני את זכות הדיבור בגלל קיצור הדיון בנושא חוק החינוך המיוחד, רציתי – אני אומר את זה גם בהקשר לנושאים אחרים: יש בעיניי שתי סוגיות מרכזיות, יחסי שלטון מקומי–שלטון מרכזי ויחסי אגף תקציבים–משרדי הממשלה. אלה שתי סוגיות חשובות להמשך קיומה של המדינה. מה שראינו בחינוך המיוחד הוא, בין היתר, תופעה לא מובנת, שעובדי מדינה חושבים שכל השכל מרוכז בירושלים, קצת נשאר לתל אביב ביום חמישי, כשהם יורדים לתל אביב, וזהו. בחוק חינוך מיוחד, כמו גם בחוקים אחרים, באה לידי ביטוי התחושה שעובדי המדינה יודעים הכול, והשלטון המקומי, למרות – בעיניי – חשיבותו, לא קיים. עד כדי כך שמשרד החינוך התעקש שהשיבוץ והמיון של ילדים בחינוך המיוחד יהיה בידי עובד מדינה מירושלים. כמובן, ההסתייגות נפלה, כי לממשלה יש רוב קטן אבל אוטומטי, והרוב קובע – הוא לא תמיד צודק. אבל אני חושב שמה שבא לידי ביטוי בלא מעט חוקים ומה שבא לידי ביטוי במשך כל ימות השנה אלה יחסים לא תמיד נכונים, לא תמיד ברורים ותקינים בין שלטון מרכזי לשלטון מקומי. והינה אנחנו עומדים לפני בחירת בשלטון המקומי – חשובות מאוד – והתחושה היא, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק חינוך מיוחד, שצריך לבוא פקיד מירושלים – כאילו אין בשלטון המקומי אנשים יודעים ומוכשרים – ולטפל בשיבוץ ילדים תושבי השלטון המקומי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה, חבר הכנסת ברושי. איתן ברושי (המחנה הציוני): טוב תעשה הממשלה שתסדיר את יחסי אגף תקציבים ומשרדי הממשלה ויחסים אחרים – שלטון מקומי–שלטון מרכזי. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – מוותר; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – עם אוזניות; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – מוותר; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. לצערי הסתיימו הדיונים ולא יכולתי להגיד כמה מילים שאני חייבת לומר היום על חוק החינוך המיוחד שעבר היום, וחבל שמרגי לא פה. התקווה היחידה שלי, שבאמת זה פיילוט ואתם קשובים ופתוחים לשמוע, כי בכל חודש יוני אני מתחילה לקבל סמ"סים כאלה: לאה, שוב פעם אנחנו רוצים להירשם לקייטנה, אבל אין קייטנה לחינוך המיוחד; הקייטנות לא מותאמות לחינוך המיוחד; אפשר את עזרתך בפתיחת מסגרת כזו? וכל שנה זה נמשך. אז במקום להקשיב לעשרות הורים שהגיעו לוועדה וביקשו תיקונים אמיתיים, הקשבה, פה נאטמנו. ואני אומרת לכם שבחוק החינוך המיוחד – שדרושים בו עדיין תיקונים עמוקים – שעבר היום, אם לא תהיו פתוחים וקשובים – ותדעו שכל ילד הוא עולם ומלואו, וכל הורה רוצה לתת את המיטב לאותו ילד. בל נקשה עליו. במקום לעודד אותם לבוא לחינוך המשולב – שאותו ילד יוכל לשאוף גבוה, שההורים ירגישו שהם נתנו לו את כל הכלים וההזדמנות להצליח – אנחנו כן מסלילים אותם בחוק הזה לתוך החינוך המיוחד ולא לחינוך המשולב. כמו כן – מרגי היית קשוב, וחבל שאתה לא נמצא פה – התקציב חייב ללכת עם הילד. ואנחנו בשעות האלה – ישבתי וחשבתי, אם אני כן עולה לדבר או לא עולה לדבר, אבל המתח הרג אותי. חבר הכנסת מיקי זוהר, אני חייבת לשאול אותך שאלה: איזה עוד חוק יש בשרוול כדי לרצות את ביבי נתניהו? הבית בקיסריה – סגור. הרכב – סגור. תקציב המשטרה – סגור. חוק ההמלצות – סגור. מה נשאר? מה נשאר עוד? איזה חוק אפשר עוד להמציא? נחמן שי (המחנה הציוני): אל תדאגי, יהיה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): יש לנו מחלוקת על דבר אחד: את רואה את זה כחקיקה שמטפלת בדברים שקשורים לראש הממשלה נתניהו. אני בראייה שכל עוד ראש הממשלה נתניהו בשלטון, מדינת ישראל משגשגת. לכן כל מה שמנסים לעשות נגד ראש הממשלה, תפקידי לעמוד כחומה בצורה נגד. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז בוא נגיד ככה: על שגשוג או לא שגשוג לא דנו כרגע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חברת הכנסת פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני בטוחה, מיקי, שגם בלי זה הוא יכול לעשות את הדברים, אבל מעניין מה תמציאו עוד. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח – נוכח ומוותר; יושב פה בירכתיים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה) (שחרור מינהלי), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 63 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה) (שחרור מינהלי), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 56 תומכים, מתנגד אחד, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ועוברת להמשך דיון והכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת היו"ר בצלאל סמוטריץ: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. זה דורש הצבעה? מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): לא. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ועדת הכנסת התכנסה לפני ממש כמה דקות, וקבעה שבהצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה) (רפורמה במשק החשמל), התשע"ח–2018, תוקם ועדה משותפת בת 12 חברים, שישה חברים מכל ועדה. מטעם ועדת הכלכלה – חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש הוועדה, חברת הכנסת נורית קורן, חבר הכנסת יצחק וקנין, חבר הכנסת יעקב אשר, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וחבר הכנסת עיסאווי פריג'. מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת מיקי זוהר, רועי פולקמן, שולי מועלם, רוברט אילטוב, אחמד טיבי, פנינה תמנו-שטה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1236); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק השר אורי אריאל, בשם סגן שר האוצר. בבקשה, אדוני. בשעה כזאת, אדוני, אפשר לפעמים להסתפק בקריאת הכותרת – מקובלנו מרבותינו. יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): קרה לך שאתה דיברת פה? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אם השר רוצה לדבר – שר יכול לדבר בכל רגע בכל נושא. בבקשה, אדוני השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון דיני מיסים. כחלק ממאמצי רשות המיסים להתקדם, להתייעל ולספק שירות טוב יותר לאזרח, היא מבקשת לאפשר תקשורת בין הרשות לנישום באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. חוקי המיסים נכתבו בעידן שבו התכתבויות בין הנישום לבין רשויות המס יכלו להיעשות רק באמצעות הדואר והן מחילות הסדרים המתאימים לתקופה זו. בשנים האחרונות חוקי המס תוקנו כך שרשות המיסים תוכל לקבל את דיווחי הנישומים גם באמצעים מקוונים אך נכון להיום היא מוגבלת באפשרות שלה לשלוח הודעות אל הנישומים באופן מקוון. הצעת החוק צפויה לשפר את רמת השירות הניתן לנישומים, לייעל את מערכת המס ולקדם את מאמצי רשות המיסים להתקדם ולהיות רשות ללא נייר. אני מבקש לאשר את הצעת החוק. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לאדוני השר. נעבור אם כן לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים. בואו נתחיל. מרחבא, מסא אל-ח'יר. זה אומר לכם משהו, מרחבא, מסא אל-ח'יר? היו"ר בצלאל סמוטריץ: סיידאתי וסאדאתי. עיסאווי פריג' (מרצ): מרחבא – יש כעת שרת תרבות שגם מרחבא מסא אל-ח'יר עושה לה חלחלה. עושה לה לא טוב. חברים, בשבוע הבא אתם מביאים לכאן את חוק הלאום. דוד אמסלם (הליכוד): בעזרת השם. עיסאווי פריג' (מרצ): בעזרת השם. בעזרת היהודים גם. בסדר? אני ערבי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני יהודי. עיסאווי פריג' (מרצ): אתם מביאים אחרי 70 שנה – אבל מפריעים לי. תנו לי רצף. אחרי 70 שנה אתם נזכרים שמדינת ישראל, ה-Jewish State בהסכם החלוקה, היא מדינת היהודים. נזכרים. רוצים לשים חותמת. יפה. אבא וסבא גדלו ככה. אני גדלתי ככה, וגם הבן שלי יגדל ככה. ככה אני חושב. גם בשבת הערבים לא עובדים. יעני הרוב היהודי קיים. אנחנו כמיעוט, תאמינו לי, בינינו, לא מודאגים מהחוק. תעשו מה שאתם רוצים. אני מודאג בעבורכם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה דואג לנו? עיסאווי פריג' (מרצ): תקשיב. תן לי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני, אני מבקש מפריעים לי. אתם מפריעים לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי הכנסת מהקואליציה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, נא לא להפריע. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני יכול לישון בשקט. שאתה תשמור עליי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, נא לא להפריע. עיסאווי פריג' (מרצ): הערבית היא שפת המרחב. לא יעזרו לא דוד אמסלם ולא מיקי זוהר. תישאר שפת המרחב. מכלוף מיקי זוהר, לא יעזור. שפת המרחב. אני דואג מאוד על הלאומנות שלכם. ועודף הלאומנות. בספרים זה נקרא פאשיזם. תקשיבו טוב. אני פוחד עליכם. העיוורון שקורא לכם בכל הבית הזה כל הזמן – אתם חושבים רק על חקיקה לאומנית, חקיקה אנטי, חקיקה – תקשיב לי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חקיקה. עיסאווי פריג' (מרצ): תגיד תודה שיש ערבים, אחרת אוי ואבוי לך. תגיד תודה שיש ערבים. תן לי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתה לא מפריע לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מכלוף זוהר, נו. עיסאווי פריג' (מרצ): תגיד תודה. אני מתכוון. תגיד תודה שיש מיעוט ערבי שייתן לכל החברה המשוסעת הזו לחיות בהרמוניה. תגיד תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא אמרתי את הרעיון שלי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה אני יכול לעשות? שלוש דקות חלפו. חזקה עליך שתדבר גם בהצעה הבאה. תודה. עיסאווי פריג' (מרצ): לא העברתי את מה שרציתי להגיד. תבטיח לי שלא יפריעו לי. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חזקה עליך שתדבר גם בהצעה הבאה. דיברת, חבר הכנסת עיסאווי פריג', יוצא מן הכלל, ולא עצרתי אותך באמצע המשפט למרות שעבר הזמן. תודה. חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר. גרמן – מי שלא יושב במקום, צר לי – נוכחת ומוותרת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם. מה, אתה רציני? כל הכבוד; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר; תמחקו. חבר הכנסת עמר בר-לב – מין טקס כזה, שצריך להקריא את השמות של כולם. חבר הכנסת אילן גילאון. חברת הכנסת מיכל בירן – רוצה. יש לי הצעה, שבהצעות הבאות כל מי שמוותר, מראש יבוא ויימחק אצל המזכירה. מי שרוצה ישאיר את שמו. אני נהנה לקרוא בשמותיכם, זאת האמת. זה עושה לי טוב. שלוש דקות, גברתי, בבקשה. מיכל בירן (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה לנצל את רייטינג השיא הזה במליאה – – קריאה: – – – מיכל בירן (המחנה הציוני): – – כדי לדבר על היוזמה המסוכנת של סגן שר הבריאות ליצמן לאפשר לשר"פ לספק תרופות מצילות חיים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זאת הצעה מצוינת. מיכל בירן (המחנה הציוני): איומה ונוראית. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זאת הצעה מצוינת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, גברתי יכולה להירשם לדבר. מיכל בירן (המחנה הציוני): אימה ונוראית. לכאורה סל התרופות מוגבל כשנתקלים באנשים שהיקרים שלהם סובלים ממחלות קשות, שהתרופות, שהן עדיין ניסיונות, לא בסל. כשאנשים נואשים, הם עושים הכול – הם מגייסים תרומות, הולכים לביטוחים פרטיים, הכול נכון. אבל עכשיו צריך לראות מה קורה לאורך זמן. אומרים, היום הביטוחים המשלימים הם לרוב האזרחים. 80%–85%, טוענים, יש להם ביטוחים משלימים. אז מה הבעיה? בעיה ראשונה היא הקונספט. יש סיבה לזה שעד היום לא היו תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים, כי זו הייתה אמירה של המדינה. מותרות זה דבר אחד, אבל תרופה שאדם צריך אותה כדי לחיות, לא תהיה תלויה במצבו הכלכלי. כל תרופה שאדם זקוק לה כדי לחיות, צריכה להיות בסל הבסיסי שיש לכולם. דבר נוסף הוא מה קורה לאורך זמן. אם מעמד הביניים יתחיל לקבל את הפתרונות שלו בביטוחים המשלימים, לא יופעל לחץ על הכנסת תרופות מצילות חיים חדשות לסל הבריאות, ולאורך זמן הוא יישחק. זה ישפיע גם על המחירים של הביטוחים המשלימים. היום ל-80% יש אותם, כי המחירים מאוד מאוד זולים, אבל המחירים זולים כי הם לא מספקים את התרופות היקרות לסרטן. הם מספקים את האקסטרות. ברגע שהם יצטרכו לספק גם את התרופות היקרות, מה שיקרה הוא שהמחירים יאמירו. אבל אפילו ככה, מה יהיה עם ה-20% שאין להם? היוזמה הזאת היא לא פחות מהצמדה של תווית מחיר לחיי אדם. עצרנו אותה בכמה וכמה ניסיונות קודמים. אני מקווה שנצליח גם עכשיו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת נאווה בוקר – מוותרת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת. תמה אם כן רשימת הדוברים. נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 64 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק לתיקון דיני מיסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 54 תומכים, שני מתנגדים. לפרוטוקול, גם חברת הכנסת יעל גרמן מבקשת את תמיכתה, וכמו כן חברת הכנסת נורית קורן. הצעת החוק עוברת בקריאה ראשונה, ועוברת להמשך דיון, להכנה בוועדת הכספים של הכנסת. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1235); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק השר אורי אריאל, בשם סגן שר האוצר יצחק כהן. אדוני, בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מוצעים שני תיקונים בפקודת מס הכנסה: בתיקון הראשון מוצע לבטל את סעיף 14(ד) לפקודה, בהמשך להחלטת הממשלה מס' 2588 מיום ו' בניסן התשע"ז לפעול לצמצום מספרן של תקנות החובה שטרם הותקנו. סעיף 14 לפקודה קובע פטור לעולה חדש ותושב חוזר ותיק על הכנסותיו שהופקו מחוץ לישראל לתקופה של עשר שנים ממועד הפיכתו לתושב ישראל. סעיף 14(ד) לפקודה מסמיך את שר האוצר להאריך את התקופה שבה ניתן הפטור. אף שסעיף 14(ד) נחקק במסגרת חוק ההסדרים לשנים 2009 ו-2010, עד היום לא הותקנו תקנות מכוח הסעיף האמור, ואין כוונה להתקינן. זאת, בין השאר, לאור המגמה להימנע מהרחבת הפטור. לפיכך, ובהתאם להחלטת הממשלה, מוצע לבטל את סעיף 14(ד) לפקודה. כמו כן מוצע לערוך התאמות בסעיפים אחרים בפקודה שבהם נזכר סעיף זה, לאור ביטולו. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את ההצעה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, כבוד השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין – מוותרת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיכאלי מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת אמסלם – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – מוותרת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – מוותרת; חבר הכנסת אלי אלאלוף – מוותר; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – מוותר; חבר הכנסת אברהם נגוסה – מוותר; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', האחד והיחיד, בבקשה, אדוני. סיידאתי וסאדאתי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש. מרחבא, מסא אל-ח'יר. יא ג'מעה, חברים, נמשיך עם חוק הלאום. חבר הכנסת מיקי זוהר אמר: כל חקיקה פופוליסטית מביאה שני מנדטים. גם התעריף של חוק הלאום שני מנדטים? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – תמשיכו – – – עיסאווי פריג' (מרצ): בסדר, שמעתי. מה התעריף של חוק הלאום? כמה מנדטים הוא מוסיף? תגיד לי. מעניין אותי לדעת תעריף חקיקה. דוד אמסלם (הליכוד): כל המרבה הרי זה משובח. עיסאווי פריג' (מרצ): נחזור לחוק הלאום, חברים. נתחיל, אם כך: חוק הלאום, המילה דמוקרטיה והמילה שוויון זה האויב מספר אחת. יפה, ערבים שמנו בצד, כולם נגד ערבים – בסדר. כולם מסכימים – בסדר. אבל לפי הדוח הסטטיסטי חיים במדינת ישראל – דוד אמסלם, חבר הכנסת, ערבים שמנו בצד; לפי נתוני הלשכה המרכזית ישנם במדינת ישראל 300,000 רוסים – יהודים, לא יהודים, לא יודע, לפי חוק השבות, אורתודוקסים, לא יודע. העיקר, הם לא נחשבים. מה מעמדם בחוק הלאום? זה מעניין אותי. כי הם לא שייכים. תחליטו. מה, לא חשבתם על זה? איפה הם נמצאים? וקנין, הם יהודים, ה-300,000? אייכלר, 300,000 הרוסים שבאו, הם יהודים? אתה מאשר? תגיד, נו. קריאה: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): על פי שלח הם יהודים. על פיך הם יהודים? אני לא יודע. קריאה: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו, באים אומרים לי: ועדות קבלה ליישובים היהודיים, כל מיני הדלפות תקשורת. מי רשאי להיות פה? איש מרצ, השמאלן, הוא נמצא בקטגוריה הזאת? הוא חבר אוהב ערבים, זה. איך נכניס אותו לשם? חברים, אתם הולכים למצעד איוולת, והדורות הבאים יקללו אתכם, ויקללו את השעה הזאת שאתם בעיוורון מוחלט הולכים לתהום – שאתם הראשונים שתיכנסו בה. יש דרוזים. איפה הדרוזים, שיצביעו בעד? הרי הם ברית אחים. הרי הם לא בחוק. איך הדרוזים יצביעו? או הם שכירי חרב? ברית אחים? שכירי חרב? תחליטו. אבל אתם זורקים אותם מחוץ לחצר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): אני לא מבין, תסבירו. כל קבוצת מיעוט – תנו לה מענה. לא רק ריצת אמוק על עיוור. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 65 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 59 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 59 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק נתקבלה בקריאה ראשונה, ועוברת, בעזרת השם, להמשך דיון והכנה בוועדת הכספים של הכנסת. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1240); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, ברצות השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, קריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק, בשם שרת המשפטים, שר החקלאות השר אורי אריאל. אדוני, בבקשה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, מדינה דמוקרטית נבחנת במתן זכויות דווקא בשעותיו הקשות של האדם. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, מקודמת במסגרת רפורמת ההליך ההוגן שעליה הכריזה שרת המשפטים, אשר מטרתה להגן על זכויות האדם בהליך הפלילי. לראשונה יוסדרו בחוק בצורה ברורה ומקיפה זכויות נחקרים, עדים וחשודים, ומולן – חובות החוקרים. כיום ההסדרה של זכויות אלה בחקיקה היא נקודתית בלבד וחסרה. החוק המוצע יחזק ויבצר את זכויותיהם של נחקרים, חשודים ושאינם חשודים, ויתרום להגנה על כבוד הנחקרים, לקיומו של הליך הוגן ולחקר האמת. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לשר אריאל. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אדוני, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. אלי אלאלוף (כולנו): מספיק כבר. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חבריי, למה, משעמם לכם? אדוני היושב-ראש, חברים, השעה 03:30. מה אני אעשה? אלי אלאלוף (כולנו): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אז למה אתם מושכים אותנו, אדוני, עד לשעה כזאת? אלי אלאלוף (כולנו): תראה מה השעה – – – עיסאווי פריג' (מרצ): ידידי אלאלוף, אני שואל אותך: אם זה חשוב לך, למה אתם מקיימים חקיקה בשעה כזאת? האם זה רציני, הקרקס שאתם עושים לנו? האם הקרקס שאתם עושים לנו רציני? יואב קיש (הליכוד): ככה זה בסוף מושב. ככה זה בסוף מושב. מה אתה מופתע? זו פעם ראשונה? מה אתה מופתע? עיסאווי פריג' (מרצ): אני שואל אותך. למה אתם עושים חקיקה בשעה כזאת? תגיד לי, תענה לי. למה? ואתה כועס שאני עולה לדבר. למה אתה לא כועס על החברים שלך? למה אתה לא כועס ואומר להם שזה לא פייר ולא הגון ולא דמוקרטי, מה שעושים בשעה כזאת? תגיד לי. כואב לי לשמוע אותך. תענה לי. אין לך תשובה. נכון, אני עולה כאן לפיליבסטר, אתה צודק. כי מה שאתם עושים לנו – חקיקה אמיתית ונכונה ודמוקרטית, אסור שתתקיים בשעה 03:00 ו-04:00, כשחצי מהחברים ישנים ולא יודעים על מה הם לוחצים על הכפתור. כולה חקיקה פופוליסטית, חקיקה בשביל מערכת בחירות, ואתה בא, כועס עליי? באיזו זכות? אתה לא צודק, אבל אני מפסיק, מטעמי כבוד אפסיק לענות, כי אני נותן לך כבוד. אלי אלאלוף (כולנו): גם אני – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני נותן לך כבוד ואני אפסיק, אבל גם אתה צריך להבין אותי, למה אני עולה ועולה בפיליבסטר הזה. תודה. קריאה: חמש שעות – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין – מוותרת; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת – סליחה, יעל אפילו במקומה, אני מתנצל. היא נמצאת – מוותרת; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת. דב חנין (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: אתה ביקשת להימחק. גברתי המזכירה, חבר הכנסת דב חנין טוען שהוא לא ביקש להימחק. אוסיף אותך בסוף הרשימה, אין בעיה. חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. זה הדובר האחרון, ואחריו נעבור, בעזרת השם, להצבעה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני דווקא מצטער ששרת המשפטים לא נמצאת כאן עכשיו, כי אם היא הייתה נמצאת, הייתי דווקא מברך אותך על החוק הזה. אני חושב שזה חוק חשוב, זה חוק נכון. דוד אמסלם (הליכוד): כי אני לא הצעתי. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא נכון, אתה לא צודק. דוד אמסלם (הליכוד): השאלה היא לא מה המהות של החוק אלא מי מציע אותו. דב חנין (הרשימה המשותפת): לא נכון. קודם כול, במידה מסוימת אתה צודק, אבל אענה לך בצורה יותר מדויקת. אתה צודק כשאתה אומר: תלוי מי מציע אותו, כי מרכיבים של ההצעה הזאת אני בשנים האחרונות העליתי כמה פעמים, והעליתי להצבעה בכנסת, והממשלה התנגדה. דוד אמסלם (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני שמח על כך שהיום הממשלה מאמצת דברים שאני נאבקתי עליהם לאורך שנים. לנחקרים יש זכויות. דוד אמסלם (הליכוד): אני חושב שאתה איש הגון – – – אתה יודע שכל ההצעות שלי באות בעצם כדי לקדם זכויות אדם. אתה יודע את זה. אמרתי את זה. פעם ראשונה שאני שומע שמפלגות שמאל, אני חושב שמאלה שבעולם, לא דואגות לזכויות אדם. מה שמעניין אותן זה להפיל את ראש הממשלה, גם אם כל המדינה תיעצר; גם אם יעצרו את כולם. לא משנה. כל עוד יש להם חשש שזה יכול לעזור לראש מהמשלה – הם נגד. אנחנו מושחתים. לא יאומן כי יסופר. הכול התהפך. דב חנין (הרשימה המשותפת): רגע, רגע. אבל זה לא על חשבון זמני, נכון, אדוני? היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל אתה מנהל איתם דיון. דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן אני רק אענה לך. כיוון ששאלת שאלה רצינית, אענה לך תשובה רצינית. החוק הזה, חבר הכנסת אמסלם – אתה תקרא אותו ותראה שראש הממשלה מקבל חקירה בתנאי לוקסוס. הלוואי שכל הנחקרים במדינת ישראל היו מקבלים חקירה כמו שראש הממשלה מקבל. אגב, אני חושב שטוב שכך. אני בעד לתת חקירה בתנאי לוקסוס, אבל לא רק לראש הממשלה, אלא לכל הנחקרים. דוד אמסלם (הליכוד): – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): לכן צריך להקפיד על זכויות הנחקרים. אני חושב שהמלצות ועדת נאור הן המלצות חשובות ונכונות. יש לי כמה הערות לחוק הזה, אבל כיוון שהשעה מאוד מאוחרת, ונראה לי שרמת הקשב בדיון היא נמוכה, נמשיך את הדיון בהזדמנות אחרת. אני רוצה בכל זאת להצטרף למחאתו המוצדקת של חבר הכנסת פריג'. חברים יקרים מהקואליציה, זו דרך לא נכונה לנהל את המליאה. בשעה 03:00, 04:00, לנהל דיונים – זו טעות. צריך לחלק את הדיונים שלנו בין הימים. יום שלישי, לא כתוב בשום מקום שאי-אפשר לבצע בו חקיקה. לא כתוב בשום מקום. תודה רבה. דוד אמסלם (הליכוד): אתם בזבזתם ארבע שעות סתם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 66 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 63 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון מס' 9), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 63 תומכים. אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ועוברת להמשך דיון והכנה, בעזרת השם, בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1241); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק, בשם שרת התרבות והספורט, שר החקלאות, השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: הצעת חוק הקולנוע. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשם השרה רגב אני מביא היום להצבעה את הצעת חוק הקולנוע כחלק מרפורמה כוללת שעורך משרד התרבות והספורט בתחום. תיקון החוק עוסק בתיקונם של ליקויים ועיוותים שנעשו לאורך השנים ועליהם הצביעה ועדה שהקימה השרה רגב, ועדה אשר שמעה עשרות אנשים מעולם הקולנוע, ובסופו של התהליך המליצה – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אז למה היא לא מציגה אותו? שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: כי היא הלכה לישון. מה חשבת, שהיא פראיירית כמו כל היושבים פה? לאה פדידה (המחנה הציוני): לפי דעתי צריך לחוקק חוק ששר שלא נמצא – החוק שלו לא עולה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: בסופו של התהליך היא המליצה בפניה כיצד לתקן את הכשלים והליקויים. עיקר התיקונים בחוק עוסקים בשלושה תחומים – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): שר שלא נמצא – החוק שלו לא עולה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: חברת הכנסת לאה פדידה מכובדתי, היא שמעה לחבר הכנסת פריג' שבשעה כזאת לא מחוקקים, והלכה לישון. אני חושב שהיא צודקת. אני מציע לכם – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אנחנו הפראיירים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: נכון. נו, תלכו לישון. עיסאווי פריג' (מרצ): זאת הדמוקרטיה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: גם אם תתחננו לקיזוז, לא תקבלו; אני מודיע. עכשיו כשאתם מחייכים אני יכול לסיים את דבריי. עיקר התיקונים בחוק עוסקים בשלושה תחומים: 1. כשלים במשטר התאגידי; 2. הלקטורה; 3. חוסר הגיוון. התיקון בחוק והרפורמה כולה יספקו כלים טובים יותר ומיידים למרבית הכשלים שנמצאו. אני מקווה שגם האופוזיציה מבינה שיש כאן תיקון עיוותים מהותיים, שהגיע הזמן לעשות צדק תרבותי גם בתחום הקולנוע. תצביעו בעד. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לשר החקלאות. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. אני מוסיף: רשימת הדוברים סגורה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני, מטעמי כבוד לא עולה לדבר. תמר זנדברג (מרצ): לא, מה פתאום? עיסאווי, אתה חייב לדבר. חייב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): חברות וחברים, במילים קצת יבשושיות, מכיוון ששרת התרבות איננה ואנחנו צריכים לעשות את העבודה במקומה, הציג שר החקלאות את השינויים בחוק הקולנוע. ובכן, מדובר בחוק – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – תמר זנדברג (מרצ): אז יפה. מה שווה הקולנוע אם אנחנו לא שולטים בו? זה מה שהחוק הזה עושה. זה חוק צנזורה; אמר את זה במילה אחת השר אריאל בדברים שהוכתבו לו ממשרד התרבות: "לקטורה". בואו אני רק אספר לכם מה מסתתר מאחורי המילה הזאת, "לקטורה". חיים ילין (יש עתיד): קולטורה, לא לקטורה. תמר זנדברג (מרצ): "לקטורה" אומר ששרת התרבות תמנה בעצמה את החברים הלקטורים בוועדות שבוחרות איזה סרטים יופקו. דווקא אחד הדברים היחידים בעשר השנים האחרונות שעובדים טוב בעולם התרבות הישראלי הציבורי זה חוק הקולנוע, שמאז שחוקק יש כסף לסרטים, והסרטים מופקים, וממלאים אולמות, וזוכים בפרסים בין-לאומיים – עד שקורה דבר נורא ואיום שהשרה לא יכולה להתמודד איתו: הם שמאלניים, והם ביקורתיים. אז רוצה השרה לתת תשובה ציונית הולמת ולבחור לקטורים שיבחרו סרטים נאמנים. ואז אנחנו כאן נצביע על זה שהשרה תבחר לקטורים שיעשו סרטים שיתיישרו עם רוח הקומיסר, קומיסריון התרבות, והלך הקולנוע. זה מה שהולך לקרות פה בהצעה הזאת, והאמת, טוב שהשרה לא באה כדי להציג את החוק הזה, כי מה שצריך לעשות איתו זה להעיף אותו משולחן הכנסת, כי באמת באמת באמת, אם יש משהו טוב שעובד בעולם התרבות הישראלי זה הקולנוע, בזכות חוק הקולנוע, שעובד מצוין. אין שום צורך לעשות בו שינוי. גם הוועדה שהוזכרה כאן על ידי השר היא ועדה ששרת התרבות, לפי הפרסומים בעיתון, בחרה לעוות את ההמלצות שלה בשביל שהיא תוכל בסך הכול לשלוט ברשימת הלקטורים. לא ראוי, ושווה להתנגד. אני רואה שאתה מבסוט. זה מצא חן בעיניך. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מבין את כאבכם. שלטתם שנים בתעשייה הזאת לבד. רק סרטים שמאל קיצוני קיצוני קיבלו מימון; שום סרט ציוני לא קיבל. אז נכון, מזיזים לכם את הגבינה. תמר זנדברג (מרצ): זה מה שזוכה בפרסים, מה אתה רוצה? זאת התרבות. תרבות חיה עם ביקורת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני לא יכול להתערב, אני יו"ר. תמר זנדברג (מרצ): והינה, התערבת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אם לא הייתי יו"ר הייתי מגיב. תודה רבה חברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. חבר הכנסת עיסאווי, אין מצב. עיסאווי, אין מצב. עיסאווי פריג' (מרצ): חלאס, זהו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת עיסאווי, אין מצב. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת פריג', אנחנו עומדים על זכותך הדמוקרטית לדבר ולעשות פה פיליבסטר. עיסאווי פריג' (מרצ): מוותר, חלאס. היו"ר בצלאל סמוטריץ: ממש מאכזב אותי. טוב. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אין לך מילה. אתה התחייבת ולא עלית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. חיים ילין (יש עתיד): עיסאווי, שחקן ספסל עולה. עיסאווי פריג' (מרצ): תעשה סדר. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, כנסת נכבדה, אני מאוד שמח, אפילו מאושר, להיות פה. כבוד השר, אני רוצה להסביר לך מה זה סרט חקלאי. אתה יודע מה זה סרט חקלאי? כבוד שר החקלאות, אתה יודע מה זה סרט חקלאי? כשיורים יורים יורים יורים ויש הרבה הרוגים – זה סרט חקלאי. זה בדיוק מה שמירי רגב הולכת לעשות לסרטים. אני אומר לכם בשיא הרצינות, אתם מ-1977 בשלטון. אי-אפשר כל הזמן להאשים את השמאל, את השמאל, את השמאל, את השמאל ועוד את השמאל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב שאתה יודע שאתה שמאל. זו כבר התקדמות. חיים ילין (יש עתיד): אני אומר לכם את הדברים כמו שהם. מ-1977 – לפניה מי הייתה שרת התרבות? לדעתי השרה לימור לבנת. היא אשת שמאל ממדרגה ראשונה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב שהפנמת שאתה שמאל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. חיים ילין (יש עתיד): כל הליכודניקים הם אנשי שמאל. איפה נראה דבר כזה? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו לא אנשי שמאל, אנחנו אנשי ימין. אתם אנשי שמאל. חיים ילין (יש עתיד): אני שמעתי את שרת התרבות באה ואומרת שכל השמאל אשמים במצב של התרבות, והיא עושה רוויזיה. אני שואל אותך עכשיו, מיקי זוהר, הרי אתה יודע מי היה לפני השרה מירי רגב, שרת התרבות. מי? אני רוצה לדעת, כי הזיכרון שלי קצר. יואב קיש (הליכוד): לימור לבנת. חיים ילין (יש עתיד): אה, לא מהליכוד ולא שמאל. ימין. עכשיו רוצה להבין איך מירי רגב, שרת התרבות – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז אני אומר לך, יש גם אנשי ימין שאחר כך הפכו להיות אנשי שמאל, והם גם היו בליכוד. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): הם לא ימנים טובים, זה מה שהוא מנסה להגיד לך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, אני מציע לקואליציה פשוט לבוא ולקחת את רשות הדיבור ולענות לי, ולא מהספסלים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הינה, ציפי לבני הייתה בליכוד ואחר כך שמאל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אני קורא אותך כבר פעם שנייה, נו. מיקי, חבר הכנסת זוהר, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): זה נראה כמו מגרש כדורגל. מגרש כדורגל – מהטריבונות, כולם יכולים להגיד מה שהם רוצים; בסוף יש מאמן אחד עם קבוצה אחת. אני מתנצל, זה מה יש. כולם מהטריבונה מדברים – תסתכל מה קורה פה. לכן, אנחנו חוזרים למילה החשובה ביותר שיש, שזה לא תרבות – זה קולטורה. קולטורה זה משהו הרבה יותר גדול מתרבות, חברים יקרים, וזה כנראה מה שאין לשרת התרבות מירי רגב כשהיא מחוקקת את החוק הזה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חיים ילין (יש עתיד): קולטורה, תלמד, זה בלטינית. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): איילת, כולך אנרגיות. השעה 03:48. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): קודם כול, אני רוצה לדעת בעד מי אתם במונדיאל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני כבר הכרזתי, אני אנגליה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אתה אנגליה? לא שיחקו יפה. אני בלגיה. אבל אני רוצה לחזור לעניין הרציני. אתם לא תאמינו, אבל על הקבוצות במונדיאל, השרה מירי רגב לא יכולה להשפיע. אתם לא תאמינו – כי זה החוק שלפנינו. מה שווה הקולנוע – כמו שאמרה תמי זנדברג, מה שווה הקולנוע אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו? חבר הכנסת חיים ילין, אני צריכה אותך איתי עכשיו, למרות שארגנטינה יצאה מהמשחק. חיים ילין (יש עתיד): לא, אבל אנגליה, אנגליה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, אבל מה אני אעשה? אני לא מצליחה – – – חיים ילין (יש עתיד): הוא רוצה לחזור למנדט הבריטי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נטפל בזה מחר. נטפל בזה מחר. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברים, חברים. קריאות: – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חבר הכנסת סמוטריץ, השעה קשה, אבל די, אבל אני רוצה לדבר על הקולנוע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברי הכנסת, בואו ניתן לחברת הכנסת נחמיאס ורבין לדבר על הקולנוע. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): את מעוררת את כולם ואת רוצה שהם לא ידברו? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שולי, תודה רבה לך על העזרה, אבל את לא עוזרת לי. אני רוצה להגיד לכם משהו. מה שעצוב באמת באמת בצורת העבודה של השרה רגב היא העובדה שיש דברים שהיא נוגעת בהם שהם כואבים ושראוי לטפל בהם, בין שמדובר באפליה, בין שמדובר בסוגיות של פריפריה, בין שמדובר בסוגיות של מגזרים שלא קיבלו את הבמה שהם היו זקוקים לה בקולנוע, אבל במה בסופו של דבר הכול מתמצה? שוב בתחרות על ה-base הימני. וזה מה שקודם צעקתי, בזמן שדיבר חיים ילין על הנושא של לימור לבנת: היא לא ימנית מספיק טובה. זה מה שמפריע לך, מיקי זוהר? חבל מאוד. בקולנוע אולי יש היבטים שצריך לטפל בהם, אבל השליטה והחיפוש אחר השליטה, שזה דומה למה שעשה השר אקוניס אתמול – מעשה שאני לא מצליחה להבין אותו, על איזה עצומה שחתומה עליה פרופסור יעל אמיתי בשנת 2005, משהו שאני מתנגדת לו, בעניין שירות מעבר לקו הירוק, ובגלל זה היא לא יכולה לשבת במועצת הנגידים של ועדת המחקר ישראל-גרמניה? איזה בושה. מה קרה לכם? צריך לשלוט בלקטורים? צריך לשלוט במי שבוחרים את הסרטים? בכל דבר צריך לשלוט? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה נקרא משילות. משילות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא, חבר הכנסת מיקי זוהר, צריך לרצות פלורליזם תרבותי. אי-אפשר לטעון, חבר הכנסת זוהר – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברת הכנסת ורבין, זה נקרא משילות. את יודעת מה זה משילות? זאת המשילות. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אי-אפשר לטעון שרוצים לדאוג לפריפריה ובאותה מידה לצמצם ולדחוק את הפלורליזם כל הזמן. אי-אפשר לעשות את זה. מיקי זוהר, מה שאתם עושים זה בכייה לדורות. בכייה לדורות. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): תודה. תגידו, אתם פשוט יכולים לשבת פה ולהעביר עוד חוק עלוב של מירי רגב, בזמן שעד עכשיו אנחנו לא קיבלנו ממנה תשובות מה היא עשתה ב-108 מיליון שקלים שהיא קיבלה מהמדינה, מכספי המיסים של אזרחי ישראל, לטובת חגיגות העצמאות, שהיו אמורות להיות חגיגות מפוארות שכל אזרחי ישראל יכולים לחגוג, אבל איכשהו המיליונים האלה הלכו ונעלמו להם בדרך. נוח לכם, לכולכם, לשבת פה ופשוט להצביע, בלי לשאול שאלות, בזמן שהאישה שאמורה להיות שרת התרבות לקחה כספים שנועדו לחגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל והעבירה אותם, אלוהים יודע לאן, שיקרה ליועץ המשפטי לממשלה על הסכומים, ועד היום לא הסבירה. קשה לכם לשמוע את זה? יש רעש במליאה. אני לא בטוחה שחברי הכנסת שומעים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שומעים מצוין. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בדרך כלל מעניינים אתכם תקציבים, בעיקר אם אתם יכולים להעביר את זה לחברים שלכם. אבל אני אפרט רק חלק מהסכומים: הקליפ של הללויה, למשל, עלה לשרה 570,000 שקלים. קליפ של ארבע דקות – שעד כה בסוף לא שודר בשום מקום – שבו השרה כמובן מככבת יחד עם המנכ"ל שלה, כדי לקבל זמן מסך. כמעט 600,000 שקלים. אין דברים כאלה, קליפ לא עולה כל כך הרבה כסף. תחשבו מה היה אפשר לעשות עם הכסף הזה למען אזרחי ישראל. 12 מיליון שקלים לפרסומות, שבחלקן השרה משתתפת. נשמע למישהו הגיוני? אנשים פה משלמים מיסים כדי ששרת התרבות תעשה פרסומות על הגב שלהם? זה נשמע למישהו כמו השקעה הגיונית של כספי המיסים של אזרחי ישראל? אם אתם לא רוצים להשקיע את הכסף הזה בדברים שבאמת משרתים את האזרחים, אולי תפסיקו לגבות מס? אבל בהנחה שהכסף הזה ממשיך להגיע, בבקשה, לא כדאי שהוא ילך לנכים? לא כדאי שזה ילך לניצולי שואה? זה לא יותר יכבד את חגיגות העצמאות שלנו מאשר צ'ופרים לשרת התרבות, שכל מה שהיא מתעסקת בו כל היום, כמו גם החוק הזה, זה בצנזורה והפחדה של כל מי שעוסק בתרבות במדינה הזאת? 10 מיליון שקלים – מסיבות חוף. שאני אמשיך לקרוא מהתקציב הזה שעד היום אנחנו לא באמת מבינים מה באמת הלך ומה קרה איתו? חברים, זה לא הגיוני. יושבים אנשים – אני מניחה שבשעה הזאת, 04:00, יכול להיות שהציבור לא יושב כרגע על הכיסאות ומקשיב לדברים שנאמרים כאן במליאה, אבל הציבור הזה יקום מחר בבוקר כדי ללכת לעבודה, להמשיך לעבוד, לשלם מיסים, מתוך אמון בסיסי שהמדינה לוקחת את הכסף הזה ועושה עם זה דברים לטובת המדינה, לטובת הציבור. ומה אנחנו מגלים פעם אחר פעם? שהכסף הזה הולך לטובת פוליטיקאים בממשלה הזאת. יושבים כאן כמה אנשים שיודעים בדיוק על מה אני מדברת, כי הם עושים את אותו הדבר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. סתיו שפיר (המחנה הציוני): בגלל זה אתם שותקים – כי אתם יודעים שגם אתם מתנהגים כמו מירי רגב; גם אתם לוקחים מכספם של אזרחי ישראל ומשתמשים בזה בשביל להעשיר את העתיד הפוליטי שלכם, את החברים שלכם, את המקורבים שלכם, בכל דרך אפשרית. הגיע הזמן להגיד את האמת ולשים לדבר הזה סוף. תתביישו לכם. יואב קיש (הליכוד): מה זה השקר המגעיל הזה? השמצה פראית – – – תפסיקי לשקר. אל תשקרי לציבור. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): חוצפנית. את פשוט שקרנית. חוצפנית, שקרנית. מאשימה את כולם בלי שום ביקורת. פופוליסטית זולה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. סתיו שפיר (המחנה הציוני): הדברים שאני אומרת פה הם דברים שנחשפים בדוח מבקר אחרי דוח מבקר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת סתיו שפיר, אני אסגור לך את המיקרופון? סתיו שפיר (המחנה הציוני): בהחלטה של היועמ"ש אחרי החלטה של היועמ"ש. חלקם נחקרים היום במשטרה. ברצינות, פעם אחת תגידו את האמת. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני צריך להוריד אותך עם סדרנים? תודה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. אני מקפיד על הזמנים הלילה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): נאמת הרגע, כמה אפשר לדבר עליי? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא עליך, בוז'י. עליך אני יכול לדבר הרבה, אבל לא עליך. יואב, קשה היה לקרוא את הדוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מכון רציני באמת, על תזכיר החוק הזה. וקואליציה שלמה, ממשלה שלמה, פשוט מתעלמת ממנו. אומר הדוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה בצורה מאוד פשוטה וברורה ונהירה דברים שאתם לא מתייחסים אליהם. הוא נותן הערה מקדימה בעניין מגבלת הזמנים והמידע – שיש לציבור זכות לדעת – מה שפוגע באפשרות להעיר הערות בכלל על התזכיר: "התזכיר הועלה באתר של תזכירי החוק במחצית חודש יוני", והופץ ב-18 ביוני. "בכך חל עיכוב ניכר" – הם כותבים – "בידיעה האפקטיבית של הציבור." התאריך להגשת ההערות נקבע ל-1 ביולי. יואב קיש (הליכוד): אתה מדבר על החוק הזה? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): כן. "ולא נדחה למרות ההפצה המאוחרת. יתרה מכך, דוח הוועדה לבחינת פעילות קרנות הקולנוע, שמונתה על ידי שרת התרבות – – – לא הופץ לציבור אלא ביום 26 ליוני 2018." ודוח רחב ועב כרס כזה, יואב, מחייב זמן של למידה – מה שמראה שלכם לא היה אכפת שהציבור ידע מזה, לכם לא היה אכפת שיעירו הערות על זה, גורמים מקצועיים. ואתה יודע מה? אני מדבר רק על הרצינות שלכם. יואב קיש (הליכוד): אבל חיליק, זה עובר קריאה ראשונה, אתה בא לוועדה. זה הרי לא ישלים קריאה שנייה ושלישית בשבוע. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): איך זה עונה על זה שמפרסמים את זה בעצם שלושה-ארבעה ימים לפני מתן הערות? יואב קיש (הליכוד): עמדו בכל ההגבלות המוגדרות בחוק בפרסום, תאמין לי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): לא נכון. אבל הם אומרים שהיה פה עיכוב מכוון. זה לא חוקי. יואב קיש (הליכוד): אז יש יועץ משפטי לממשלה. אתה יכול לפנות אליו ולטעון שלא היה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): עוד הם אומרים, יואב: "קושי משמעותי ומרכזי מעורר ההסדר המוצע לגבי הלקטורים בקרנות הקולנוע". לא התייחסתם לזה. יואב קיש (הליכוד): אבל אני שואל אותך שאלה: יש עבודת ועדה. אתה מקריא לי דברים – אתה חבר כנסת; תבוא לוועדה, תטען – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): תגיד לי, למה כשאנחנו מציעים הצעות ואומרים לכם: בואו, תעבירו את זה טרומית, לא ראשונה, ונדון בזה בוועדה, אתם לא מסכימים, ופה, לכם אתם מרשים לעשות דברים כאלה. יואב קיש (הליכוד): – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): למה? למה אתם עושים את התירוץ הזה, ואתם מזלזלים בציבור שלם, ומפרסמים תזכיר עב כרס, עם המון המון הערות, בלי זמן לאפשר לקרוא אותו ולהעיר עליו הערות, כולל גורמים מקצועיים? למה אתם מקבלים דוח מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ולא עונים – לא על הסיפור של הזמן שנתון לציבור ולגורמים מקצועיים להגיב, לא על הסיפור של הלקטורים, לא על הסיפור של הפריפריה? אתה חייב לי דקה. אני רק רוצה רבע דקה להקריא לך את הסיפא שהם כותבים, יואב, ותגיד לי שזה לא מטריד אותך: "מן המקובץ עולה כי ההצעה הכלולה בתזכיר עלולה לגרום פגיעה אנושה ביותר במהות פעילותן של קרנות הקולנוע ובאפשרות שיתקיימו כמוסדות תרבות ויפעילו שיקול דעת בלתי תלוי, באופן שיש בו להבטיח את מימוש הזכות לתרבות". שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – מי כתב את זה – – – יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): שולי, המכון הישראלי לדמוקרטיה. המכון הישראלי לדמוקרטיה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, אני יכול להבין, אבל בטח לא בעמידה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): את יודעת מה? היא הפסיקה אותי, אבל אני יכול להבטיח דבר אחד. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – שולי, אני אגיד לך דבר אחד, מכבודי אלייך – – – קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: יגידו שאני עושה כאן אפליה, כי אתה לא ג'ינג'י. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): את יצחק לוי את מכירה? מנהיגך לשעבר. היו"ר בצלאל סמוטריץ: הרב יצחק לוי. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אז הוא בכיר במכון הזה. ודבר אחד אני יכול להבטיח לך מהיכרותי עם יצחק לוי ועם המכון: הם עשו עבודה אמיתית ורצינית על החוק הזה – מה שהממשלה והקואליציה הזאת, לבושתה הגדולה, לא עשתה. פשוט תתביישו לכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. תראו חברים, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני לא רציתי לעלות לפה, בכל זאת השעה 03:59, ותכף נעבור את הדקה גם ל-04:00, ואני אומרת לעצמי: כן, תכף נתחיל לשיר פה. הינה, 04:00. ואני אומרת לעצמי: איך זה קורה שאנחנו יושבים פה על חוקים מאוד חשובים, באמת – חוק הקולנוע הוא חוק סופר חשוב, אנחנו מתנגדים לו, אנחנו רוצים כל אחד ואחת להביע את עמדתנו בצורה ראויה ושלא תגידו: אוף, עוד פעם ההוא עולה, ההיא עולה, מה זה, 04:00, רוצים לישון. אחר כך יש עוד כמה חוקים שאנחנו מתנגדים להם, כמו חוק גנים לאומיים באמצע העיר שרוצים לבנות עליהם, ואנחנו נגיד לשם, וגם שם אני אעלה לדבר, כי זה חוק מאוד חשוב, וחשוב שהוא לא יעבור. קריאה: הוא לא עולה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הוא ירד? יופי. אז עוד כמה חוקים, כמו החוק שלך, קיש, אפוטרופסות על הגיל הרך. בסך הכול אנחנו מדברים על החוקים הכי רציניים, ב-04:00. אפילו השרה, שזה החוק שלה, ציפור נפשה, לא הגיעה ולא הטריחה את עצמה לקום היום ב-04:00 כדי להראות את הפרצוף שלה כאן. אז באמת, אני אומרת לכם, חברים: בואו, תתאפסו על עצמכם, תורידו את החוקים המיותרים האלה מהלילה. אתם יודעים טוב מאוד שהם לא צריכים לעלות בשעה 04:00, וכולנו נלך לנוח. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. קריאה: – – – נו, די. זכותנו לדבר וזכותכם לשתוק. קריאה: אתם תצטערו על החוק הזה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, כולל חבר הכנסת עיסאווי פריג'. כולל חבר הכנסת עיסאווי פריג', ידידי. עיסאווי פריג' (מרצ): אני הסתבכתי. דוד אמסלם (הליכוד): שלוש דקות – הוא בא ואומר לי: אני רוצה להצביע. דב חנין (הרשימה המשותפת): אומרים, ישנה אמירה ידועה שאומרת – – – קריאות: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): מכובדי יושב-ראש הקואליציה, ישנה אמירה ידועה שאומרת: אם זה לא שבור – אל תתקן. אצלכם יש ורסיה חדשה: אם זה לא שבור, אז תשבור. שרת המלחמה בתרבות החליטה להילחם גם בקולנוע הישראלי. היא רוצה להילחם גם בקולנוע הישראלי. מפריע לה שיש ענף תרבות מצליח בישראל. מפריע לה שסרטים ישראליים זוכים לפופולריות בציבור הישראלי וזוכים לפופולריות בעולם, והיא החליטה להרוס את התחום הזה. אני לא סומך מספיק על השרה רגב כדי שהיא תצליח. אני לא חושב שיש לה את היכולות האלה להרוס את ענף הקולנוע בישראל, אבל ברור לכולנו שהיא מתכוונת להשתדל. אני מציע לכם, עמיתיי חברי כנסת: אל תיקחו חלק בביזיון הזה. המתקפה נגד הקולנוע הישראלי היא רעה – היא רעה לקולנוע, היא רעה לתרבות, היא רעה לגיוון, כי יש לנו היום קולנוע מכל הסוגים: חילוני ודתי, מזרחי ומערבי, יהודי וערבי. יש לנו קולנוע ישראלי מצוין. אל תהרסו אותו, ואל תיתנו למירי רגב לנסות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. דוד אמסלם (הליכוד): ברושי, עכשיו אמרת לנו שאתה רוצה – – – קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הכישלון הגדול של מירי רגב היה היום – – – קריאות: – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): חברים. מיקי, תשמע. בוועדת הכספים של הכנסת היה דיון על תקציב הטוטו היום. תראו, האוצר, שנים – אבל הוא לא הצליח עד הממשלה הזאת – האוצר לא סובל שמישהו מחלק כסף וזה לא פקידי האוצר. אם הוא היה יכול, הוא היה מעלים את מפעל הפיס. יכול להיות שאביגדור – זה מינוי של שר האוצר – יעשה את זה עכשיו. האוצר השתלט על הטוטו והפך את הכספים שלו לכאלה שעוברים דרך האוצר, והוא לא מתחייב להעביר את כולם לספורט. במידה מסוימת זה גם חלק מהעלמת הקק"ל. האוצר, יש לו מחלה: הוא לא יכול לסבול שמישהו נותן כסף לא דרכו, לא דרך אגף התקציבים. לספורט, התקציב נמוך מאוד, והוא נפגע מהמהלך הזה. למשל, אם תהיה ירידה בהכנסות, הספורט ייפגע. מיקי מכלוף, אתה בוועדת המשנה לספורט. אתה יודע שלא במקרה אנחנו לא במונדיאל. רמת הספורט פה לא טובה, ולא בגלל השבת. עודד פורר (ישראל ביתנו): זה בגלל שבלילות אנחנו עומדים ונואמים במקום – – – איתן ברושי (המחנה הציוני): בדיוק. פעם קיבלו, באות הספורט, את הציון על ההשתתפות, לא על התוצאה. חברים, אני חושב, שגם בתרבות וגם בספורט אנחנו נמוכים מהרמה המקובלת בעולם שאליה אנחנו רוצים להשתוות. בסופו של דבר, הבעיה העיקרית, גם בתרבות וגם בספורט – והייתי שנה מנכ"ל של משרד המדע, התרבות והספורט, של אופיר, עד שהוא עזב – אני חושב שבשני המשרדים, תרבות וספורט – תראו, פעם היה משרד החינוך, התרבות והספורט, אז אמרנו, שלשר אין זמן לתרבות ולספורט אבל יש לו הרבה כסף. עכשיו לשרה יש הרבה זמן לתרבות ולספורט, אבל אין לה כסף, כי הכסף העיקרי היה מהרזרבות בחינוך. תמיד חילקו לתרבות ולספורט את מה שלא ניצלו בחינוך. היום אין את הגמישות הזאת, והממשלה הזאת יכולה לרשום לזכותה שהיא לא פתרה – גם אם יהיו תוספות זהירות – את תקציב התרבות והספורט. מדינה מתקדמת, כמו שאנחנו חושבים שאנחנו, צריכה תקציב יותר גדול, גם לתרבות וגם לספורט. אבל אני מזהיר אתכם – – – נחמן שי (המחנה הציוני): גם לחקלאות. איתן ברושי (המחנה הציוני): על חקלאות נדבר מחר. אני מזהיר אתכם, חבריי בממשלה: האוצר משתלט על כל חלקה טובה, והוא סיפח את הטוטו, הוא יספח את הפיס, הוא הלאים את הקק"ל. אגף התקציבים הוא אסון למדינה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. קריאות: – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אם חוק הקולנוע לא יעבור הממשלה תיפול. דיר באלכ, הוא חייב לעבור. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): טוב, פעם ראשונה שאני מדברת הערב, וקצת קשה לי להתייחס לחוק ברצינות כשהשרה לא נמצאת כאן ולא טורחת לבוא ולהסביר לנו על מה החוק. אנחנו הרי יודעים את כל הכוונה. אנחנו מכירים את מהפכת התרבות שקרתה בסין, אבל אני לא אתן לכם הרצאה על מהפכת התרבות ואיך משטרים דיקטטוריים משתמשים בתרבות על מנת באמת להשליט שלטון רודן. אבל אני רוצה – בואו, לכו איתי. אני רוצה להציע לשרה כל מיני הצעות לסרטים שהיא כן יכולה לממן על יושבי הבית הזה, ואני אתן לכם כמה הצעות; קודם כול, בראש וראשונה, סרט על חברי חיים ילין: רודף העפיפונים; סרט על הקיזוזים במליאה: התגנבות יחידים; סרט על מירי רגב: האישה הנעלמת; סרט על חקירות נתניהו-לא-היה-כלום: הכול בראש; סרט אחר על חקירות נתניהו: רישיון לגנוב; סרט על האופוזיציה, שימו לב: חומות של תקווה; סרט על בני בגין, שלא נמצא פה: האביר האחרון; סרט על אורן חזן: שכחו אותי בבית; על איציק שמולי: צעיר לנצח; סרט על מייקל אורן – איפה הוא, הוא היה פה: האמריקני השקט; סרט על אופיר אקוניס: הנוסע השמיני. תזרמו איתי. יואב קיש (הליכוד): סרט על האופוזיציה: משימה בלתי אפשרית. מיכל רוזין (מרצ): סרט על מיקי מכלוף זוהר: רוץ, ילד, רוץ; על חוק הפונדקאות: גאווה ודעה קדומה; על חוק הגיוס: הזמנה לגירושין; עודד פורר, איפה הוא? יצא לי: שודדי הקריביים – כמובן, הרב-חובל שלנו. דוד אמסלם (הליכוד): תני לנו פה סרט אחד טוב. סרט אחד טוב תני לנו. מיכל רוזין (מרצ): רגע, רגע, תקשיבו, תלמדו משהו. על הקואליציה של נתניהו יש לי כמה דברים: שודדי התיבה האבודה, תפוס אותי אם תוכל, מאבדים את זה, משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות – שכחת את ההתרסקות, זוהי סדום, ואחרון חביב, שאולי הכי כדאי שהיא תממן, מירי רגב: איזו בושה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אני מבין, חברת הכנסת רוזין, שאני לא מספיק פוטוגני כדי שיהיה עליי סרט. חברת הכנסת לאה פדידה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מיכל, אני רק אגיד לך, האופוזיציה חיה בסרט. האופוזיציה חיה בסרט. דוד אמסלם (הליכוד): – – – מיכל רוזין (מרצ): תקשיב, רציתי להגיד עליך: השור הזועם – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): דודי, זה היה אחלה נאום שבעולם. בוא נפרגן לה, זה היה יפה. דוד אמסלם (הליכוד): לא, אחלה. בסך הכול – – לאה פדידה (המחנה הציוני): היה מעניין, הוציא אותנו – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – בוא נגיד ככה: היה מקורי, מיכל. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברים, אנחנו מעירים את השכנים. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חוב מקודם. יצחק הרצוג, קיבלתי סמ"ס מאימא שלי שתשים שום בכיס אחרי מה שאמרו קודם, אז שיהיה בהצלחה. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אימא שלך ערה ב-04:00? לאה פדידה (המחנה הציוני): קיבלתי סמ"ס מאימא שלי שהוא ישים שום בכיס. אחרי שהוא אמר: עדיין לא בכלא, היא אמרה: שים שום, שיהיה טוב. דוד אמסלם (הליכוד): מי אמר, אמר את זה חיליק? לאה פדידה (המחנה הציוני): כן. דוד אמסלם (הליכוד): שתהיה בריאה, אימא שלך. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מרוקאים אומרים שאם זה בא מכוונה טובה, לא צריך שום. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): כפרה על אימא שלך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל אפרופו, אם דיברנו על מקוריות, קודם אמר היושב-ראש לחברת הכנסת תמר: מה קרה, מישהו הזיז את הגבינה שלכם? אז היום בבוקר קראתי את המאמר של מירי רגב. כששאלו אותה למה היא עושה את החוק הזה, היא אמרה: מה, אתם מתעצבנים שאני מזיזה לכם את הגבינה? אז של מי המשפט, כבוד היו"ר? היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה משפט עתיק, להזיז את הגבינה. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא, אבל בהקשר של חוק הקולנוע, נו, באמת. אבל המעניין שהיה בריאיון שלה, שהיא אמרה שלא מספיק לה שהלקטורים שבוחרים את הסרטים יהיו מתוך המאגר של משרד התרבות; היא רוצה שיוצרים ותסריטאים יפגינו נאמנות לאומית. מה, יש איזה מבחן כזה? יש איזה תצהיר שצריך לחתום עליו, ואם לא יחתמו עליו אולי הם לא ייבחרו לאיזה ועדות כאלה ואחרות? הבעיה, לדעתי, היא שכל מי שעלה היום אולי הסתכן – אולי הוא יעוף מאיזה נבחרת אחרי שהיא תעשה איזה הוקוס פוקוס. אבל יש מידה וגבול לכל דבר. באמת, לאיפה הגענו? אם אנחנו צריכים גם להתערב בקולנוע – והרי שלושה עשורים קודמים זה היה בידי הליכוד, לא בידי אף אחד אחר. אז רובין הוד מירי רגב של הקולנוע, את מה באת לתקן? זה עובד טוב, זה בסדר. אי-אפשר לקחת את כל תקציב התרבות, את כל סל התרבות, ולהשתמש בו כתעמולת בחירות נטו; להפוך את השפה לפנינים של הקהל שלך, להשתמש בזה כקישוטים; להגיד: אני אכניס פריפריה ונשים. אפרופו נשים, פעם ראשונה בהיסטוריה שנבחרת כדור מים הולכת לשחק בליגה לאומית בחו"ל ואף ערוץ טלוויזיה לא מוכן לשדר את זה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): הם שלנו. רגב, תדאגי לזה – במקום דמגוגיה זולה – שיקרינו כדור מים פעם ראשונה בארץ. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים. הסרט: אדוני ראש העיר. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): הוא ראיין את יוני נתניהו – מה שהראו עכשיו. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה שהתפרסם השבוע? נחמן שי (המחנה הציוני): כן, בטח. היו"ר בצלאל סמוטריץ: זה אתה? אז זה יותר ארוך ממה שפורסם. נחמן שי (המחנה הציוני): זה היה הריאיון היחיד שהוא נתן אי פעם, כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. כמו גנבים בלילה, בשעה 04:00, לפנות בוקר, מביאים את החוק הזה – לא כדי לדון בו. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כדי לדון בו. תראה כמה ח"כים. נחמן שי (המחנה הציוני): כדי לא לדון בו; כדי להגניב אותו בשקט, שלא ישימו לב מה אתם מתכוונים לעשות פה. אז לא ניתן לכם, אתם ראיתם – אתם ראיתם שכולנו התעוררנו פה פתאום למחזה המפואר הזה שעשיתם. עכשיו אני רוצה להגיד לכם, זאת בדרך כלל שעה לווידויים, אז אני רוצה להתוודות. את חוק הקולנוע במתכונת הזאת הפעלנו ב-1999–2000. שר התרבות והמדע היה מתן וילנאי, ולי היה הכבוד להיות מנכ"ל המשרד. 19 שנה כבר החוק הזה עובד, והביא הישגים בלתי רגילים למדינת ישראל. השגרירים הכי טובים שלנו הם הסרטים שלנו, בכל העולם. בהשקעות קטנות, מצחיקות – כי באמת לא עושים פה סרטים יקרים – הצלחנו להוציא את תהילתה של מדינת ישראל, והכול עבד נפלא. נכון, המנכ"לים ישבו קצת יותר מדי זמן, והלקטורים לא התחלפו, והנושאים היו כאלה, והיו נושאים אחרים, הכול קשקוש בלבוש. סרטים יוצאים מן הכלל יצאו ממדינת ישראל, במגוון נפלא, על ידי יוצרים מגוונים. הכול היה שם. עד שהופיעה השרה רגב. השרה רגב החליטה שמה שמצליח – יש עיקרון כזה: מה שמצליח צריך להרוס. לקחה את התעשייה הזאת, המופלאה, תעשייה שמעסיקה אלפי אנשים, שמגלגלת מאות מיליונים, והחליטה לשבש אותה. וזה החוק, זאת מהות החוק הזה: לקצר קדנציות של מנכ"לים; לשנות את הלקטורים; להתחיל להתערב בתוכן; לקבוע איזה סרטים ייעשו במדינת ישראל. והשרה רגב פעם אחת אפילו לא הבינה – ואמרתי לה את זה בכמה הזדמנויות, גם מעל הדוכן הזה וגם לא מהדוכן הזה: זה לא התפקיד שלך להחליט איזה סרטים ייעשו במדינת ישראל. זה לא היה מעולם וזה לא יהיה לעולם. בשביל זה יש מועצה ציבורית, והיא מיופת כוח להחליט איך מחלקים את הכספים ולמי. וזה לא צדק חלוקתי, ולא תרבות חלוקתית, ולא עוד כל מיני נגזרות של המילה "חלוקתי". זה הכול שטויות. זה פשוט תיאבון בלתי ניתן לסיפוק לעשות את כל הדברים ששר במדינת ישראל לא צריך לעשות ושממשלה במדינת ישראל לא צריכה לעשות. אל תיגעו בקולנוע הישראלי. אל תיגעו בקולנוע הישראלי. קריאה: – – – נחמן שי (המחנה הציוני): הוא עושה את העבודה הכי טובה למדינת ישראל כולה. עושה את העבודה הכי טובה למדינת ישראל כולה. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברי הכנסת, נא תפסו את מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 67 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – 26 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018, לוועדת החינוך התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 36 תומכים, 26 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון והכנה בוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת. הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1243); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק סגן שר הביטחון חבר הכנסת הרב אלי בן-דהן. אדוני, בבקשה. הצבעה מס' 68 קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: מה? לא, לא, לא, לא. לא ברור מה זה. יכול להיות שלחצתי בטעות. זה לא במסך שלי. חברים, לא הייתה שום הצבעה. כנראה בדקנו את הערנות בשעה 04:18. סגן השר הביטחון מציג את הצעת חוק חומרי נפץ. אדוני, בבקשה. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אני מבקש להפוך את ההצבעה הזאת לאי-אמון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: הצעת חוק חומרי נפץ – אני אומר בקצרה: לאור הפיכתה של חברת תע"ש לחברה פרטית – היא הייתה חברה ממשלתית, ונקנתה על ידי אלביט – יש צורך להחיל עליה את התקנות של משרד הביטחון, כדי שכל הנהלים הקיימים היום על חברות ממשלתיות לטיפול בחומרי נפץ יחולו גם על חברת תע"ש. זה הכול. הצעת החוק טובה, ואני מבקש מכולם להצביע בעדה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – מוותרת; חברת הכנסת מיכל רוזין חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חבר הכנסת מאיר כהן – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש – מוותר; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 69 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – 4 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 53 תומכים, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא עוברת להמשך דיון והכנה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/789); נספחות.] )קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. מציג את ההצעה חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני אקצר, כמובן; שעה מאוחרת. מדובר בתיקון והארכת הוראת שעה למהלך שהובל – זאת הצעת חוק פרטית, אבל המהלך המקורי הובל על ידי משרד התיירות. נמצא פה השר יריב לוין, וגם הוא כמובן יכול לפרט על הסיבה לכך. ההצעה כפי שהיא עברה עדיין לא מיצתה את עצמה, ואנחנו חושבים – כך גם אמרנו בוועדה בקריאה הטרומית – שראוי שיהיה לה יותר זמן. מאריכים בשנה נוספת את הוראת השעה, באמת, כדי שנוכל לבחון – דודי, אני יכול לרדת? דוד אמסלם (הליכוד): כן. יואב קיש (הליכוד): פשוט בשביל לבדוק את ההיתכנות הכלכלית שנה נוספת. זאת הבקשה של ההצעה הזאת ובזה זה מתמצה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יצחק הרצוג ביקש להוריד את כל הדוברים מטעם האופוזיציה. האם מישהו מהסיעות האחרות, יש עתיד, כן מעוניין לדבר? יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אמרתי: אופוזיציה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: בסדר, אני צריך לשאול. אז אני קורא רק בשמות חברי הכנסת של הקואליציה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת נאוה בוקר – מוותרת; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח. אם כן, תמה רשימת הדוברים. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 70 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –36 נגד – 24 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 107 והוראת שעה) (תיקון) (הארכת הוראת השעה), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 36 תומכים, 24 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ועוברת להמשך דיון והכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/800); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. במזכירות הכנסת לא נרשמו דוברים. רגע לפני שאני סוגר את הרשימה, האם יש מישהו שרוצה לדבר? לא. אני סוגר את הרשימה. אין דוברים. אדוני יציג את הצעת החוק, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): אני אציג גם את זה בקצרה. מדובר בהצעה שדנו בה בוועדה. היו איתי חבר הכנסת בני בגין – חבר הכנסת בגין, מדובר בהצעה שהעברנו בוועדה לאחרונה, בנושא השעיה. דיברנו על הפרקליטות, על הנושא של תשלום שכר בהשעיה או לא, מה עושים עם גופים ציבוריים. כל זה התקדם לקריאה ראשונה, ואני רוצה לקבל את אמון הכנסת להמשך הפעילות – להגדיר את התנאים מתי ואיך מדובר בהשעיה של עובד ציבור. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. אדוני יתפוס את מקומו, ואנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 71 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 25 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 33 תומכים, 25 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, ועוברת להמשך דיון והכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/799); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לסעיף הבא והאחרון שעל סדר-היום: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. אדוני יציג, בבקשה, את הצעת החוק, ואחריה – רשימת הדוברים סגורה. יואב קיש (הליכוד): שלום, ערב טוב, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת. לאה פדידה (המחנה הציוני): בוקר טוב. יואב קיש (הליכוד): בוקר טוב. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר'ה, לא להעיר את השכנים. יואב קיש (הליכוד): ערב טוב או בוקר טוב, לא יודע, מה אתם רוצים? אני אהיה קצר, אני הייתי קצר עד עכשיו. קריאה: – – – יואב קיש (הליכוד): אבל אנחנו בסיטואציה – חברים אני מרגיש קצת כמו בשידור חוזר. אני מקווה שלקריאה ראשונה לא נצטרך להמשיך בזה. הגענו להסכמות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מישהו הודיע שהממשלה מוכנה – – – יואב קיש (הליכוד): המזכירה צריכה להודיע, אחרי דבריי. אני אומר לפרוטוקול שלפי מיטב ידיעתי יש תמיכת ממשלה בעניין הזה, ולכן אין דרישה ל-50 ידיים. המזכירה תיתן על זה הבהרה מסודרת. עשינו פה הליך כדי להסדיר את העניין. החוק הזה כבר עבר, אבל לא ברוב מיוחס. הגענו להסכמות בקואליציה. נכון שלא על הכול הסכמנו. עברנו לשני נוסחים בחלק מהדברים, ויש עדיין ויכוחים מהותיים בקואליציה, אבל בסופו של דבר אני חושב שהייתה התקדמות גדולה בחקיקה הזאת. היא בשורה גדולה וחשובה. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, אדוני. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים להודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: תודה, אדוני. נוכח החלטת ועדת שרים שהועברה ממזכירות הממשלה בנושא הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההצעה לא נחשבת להצעת חוק תקציבית הדורשת רוב מיוחד. לפי סעיף 93(ה), אני נדרשת להודיע על השינוי בעמדת הממשלה לכנסת וליושב-ראש הוועדה שהכינה את הצעת החוק. אני מקריאה את החלטת הממשלה על שינוי עמדתה: מחליטים: 1. לאחר שמשרד המשפטים הודיע כי יתקצב את העלויות הרלוונטיות למשרדו ולאחר ששר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים הודיע כי העלויות המושתות עקב הצעת חוק זו על משרדו בגין התקנים הנדרשים יתוקצבו מתקציב המשרד, לתמוך בקריאה הראשונה בהצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואב קיש ואחרים, פ/5303, בכפוף לתנאים האמורים בהחלטה מס' 3479 מיום 17 ביוני 2018. 2. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה השנייה והשלישית. ההחלטה התקבלה בהתאם לסעיף 38א בתקנון עבודת הממשלה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לך, גברתי המזכירה. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018 (קריאה ראשונה) היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר – מוותר. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. זה עכשיו שכחו אותי בבית? שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. מיכל רוזין (מרצ): החוצפה שלכם להגיד לנו לדבר או לא לדבר ולהאיץ בנו בהצעות חוק שהן חשובות והן בנפשנו, וקצת, כן, מה לעשות, באופוזיציה יש אידיאולוגיה, ויש עמדות, ויש דעות, ואכפת לנו ממה שאתם מעבירים פה חאפ-לאפ, ואתם רוצים שנהיה רק חותמת גומי ונעביר לכם ככה דברים, ובחשכת הליל, כשאף אחד לא שומע ואף אחד לא רואה, אתם מטאטאים מתחת לשטיח הצעות חוק נוראיות. זה מה שאתם עושים פה לאורך כל הלילה. אתם לא הייתם מעיזים לעשות את זה באמצע היום. אתם עושים את זה בלילה במכוון, שלא יהיו פה עיתונאים ביציע, ושלא תהיה תקשורת, ושהציבור בבית לא יראה מה קורה פה. אז חברים, הצעת החוק הזאת, אתם עשיתם פה איתה לוליינות של קרקס, פשוט לא תיאמן: היא עברה, היא לא עברה, היא נפלה; היה 51, לא היה 51; היו הסכמות, לא היו הסכמות; היו כבר הצעות שעברו, אז למה צריך את ההצעה הזאת? זה חוזר עכשיו, עכשיו זה חוזר לוועדת שרים לחקיקה – כל התרגילים המגוחכים האלה, ומי שהכי נפגע מכל העניין הזה זה ילדים, ילדים שיימצאו עוד יותר באמצע בהליך גירושין קשה, מדמם, מזעזע. יהודה גליק (הליכוד): – – – מיכל רוזין (מרצ): אל תצעק עליי. אתה רוצה לדבר – תבוא לפה לדבר, יש לך זכות דיבור. אתם לא תשתיקו אותנו ואנחנו נמשיך להילחם נגד זה, כי זה לא יוצר שוויון; כי אתם עושים פה שרירים של קבוצה חזקה שרוצה להשפיע ולפגוע בקבוצות מוחלשות, שמה לעשות, עדיין היום בחברה הישראלית, ב-2018, אלה נשים וילדים. אז תפסיקו להתנהג כבריונים. אל תתנהגו כבריונים ואל תדרשו שוויון נורמלי לפני שיש שוויון מהותי, כשב-70% ממשקי הבית במדינת ישראל עדיין הנשים הן שמגדלות את הילדים והן שעובדות בחצי משרה ושמינית משרה ושישית משרה, וגומרות משרה מלאה וחוזרות הביתה ומגדלות את הילדים ומטפלות במשק הבית, ואחר כך הן מטפלות גם בהורים המתבגרים. אל תבואו פתאום בגירושין ותגידו: עכשיו שוויון מלא; עכשיו אנחנו מיישרים קו – הכול שווה. ואל תספרו לנו שאנחנו לא מאמינות בחיי זוגיות שוויונית, נשים וגברים. כולנו לא היינו יכולות להיות פה אם לא הייתה לנו זוגיות שוויונית, ועדיין, אנחנו לא הכלל. אנחנו עדיין לא הרוב בבית הזה, ולא הרוב ברוב מוקדי ההכרעה בחברה הישראלית, ועדיין, מה לעשות, יש אפליה, ויש שוני, ויש אי-שוויון. אז תפסיקו לנופף בזה, ותחשבו על אותם ילדים שאתם מאריכים להם את הסבל, מאריכים להם את תהליך הגירושין ולא פותרים את הגירושין הקשים והמדממים שאנחנו רואים וחווים. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. מאיר כהן (יש עתיד): בוקר טוב, אדוני. חברות וחברים, ראו – שולי, אני רוצה לדבר במיוחד אלייך, היות שאני יושב ועוקב ומשתתף בדיונים האלה. ראו, היה רצוי שהוא לא יגיע עכשיו, ובטח לא לפנות בוקר, כי הוא באמת מתעסק בדיני נפשות, ואת מסכימה איתי. לכן חשבתי שמן ההגינות לא להגיע למצב שמצביעים על חוק שמבטל את חזקת הגיל הרך. יצדקו אלה שיגידו שבמקומות אחרים אין, אבל במקומות אחרים מערכת המשפט יכולה לשקף מציאות ועל פי שיקוף המציאות היא יכולה לקבל החלטה, ופה לא עושים את זה. אני רוצה להגיד לחלק מחבריי: הייתי שר הרווחה. הגיעו ועמדו, הפגינו ליד הבית שלי, והרעישו עולמות, ורדפו אותי בכל מקום, קבוצה של גברים שטענו תמיד שאני כשר הרווחה עושה אפליה. ובוודאי נגד כל מי שהיה שר הרווחה, גם נגד חיים. אני אומר: אנחנו לא נשברנו. אנחנו באנו ואמרנו: זה חוק כל כך חשוב שצריך לחשוב עליו דרך זכוכית מגדלת. לצערי הגדול, כשאני פוגש את הגברים האלה, חלקם אומרים לי: תשמע, נכנסנו לפוליטיקה, אז אנחנו מצליחים שם להשפיע. חבל שהילדים שלנו, של כל אחד מאיתנו, הופכים להיות טרף קל לפוליטיקה. זה לגבי החוק. אני רוצה להגיד משהו לגבי מה שאמרת, מיקי. אני לעולם לא מאחל לשום איש ציבור שיחקרו אותו במשטרה. אני הייתי איש ציבור. אני מאחל לאנשי הציבור שמלבינים את פניהם – כל אחד מהחברים שלי שנחקר במשטרה, אני מתפלל לאלוהים שהוא יצא זך ונקי. ואתה עומד כאן, יושב כאן, ושמעתי את הדברים שלך, יושב-ראש ועדת הכנסת – יש לי הערכה אליך, אתה צומח יפה מאוד כפוליטיקאי – ואתה אומר בזחיחות: תנו לנו עוד חקירות, כל חקירה תיתן לנו שני מנדטים. אפילו כבדיחה אל תגיד את זה, כי כשאני חושב על ראש הממשלה שלי, תאמין לי, אני מקווה שאני אתעורר מחר בבוקר ויגידו לי שראש הממשלה זך, למרות שאני מהאופוזיציה. אז היה זהיר בדבריך. תודה רבה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. שלוש דקות, גברתי, לרשותך, בבקשה. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי, חברותיי, חברי הכנסת, השעה מאוחרת, ואנחנו בבית הזה כבר מדברים הרבה מאוד זמן על חזקת הגיל הרך. אבל מה שקורה פה הערב לא צריך לקרות – גם השעה, אבל גם מה שמובא פה לפנינו, ובעיקר מה שלא מובא פה לפנינו. איך אנחנו יכולים לדון על חוק – אין לי מילים אחרות חוץ מ"יובל המבולבל". לפי גישה אחת, כאמור בגרסה א' לפסקאות 1, 2 ו-7; לפי גישה אחרת, כאמור בגרסה ב'. אתם ראיתם פעם חוק שמובא בצורה כזאת בכנסת ישראל? יש פה שתי גרסאות. אין פה קוהרנטיות. על מה אנחנו מצביעים? במה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על ילדים שההורים שלהם לא מסתדרים בינם לבין עצמם; שההורים שלהם מבקשים סיוע מהמדינה להחליט על הדבר שהיה אמור להיות היקר ביותר בחיים שלהם, אבל קשה להם להחליט, והם מבקשים את הסיוע של המדינה. ואנחנו כאן, באישון לילה, רוצים להצביע. אתם רוצים להצביע על משהו שהוא לא ברור, לא נהיר; לא הגעתם להסכמות. בתוך הקואליציה יש אי-הסכמות ואי-הבנות, ואתם לא מבינים בכלל על מה אתם מצביעים, אז איך אתם עושים את זה? אתם לא לעולם תשבו כאן. אתם הלילה מעבירים את החוק הזה בקריאה ראשונה. איזה אחריות יש לכם? אני לא מצליחה להבין, הכול זה פוליטיקה? אי-אפשר להגיע להבנות? מה תגידו לעצמכם? אדוני יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם, חבר הכנסת דודי אמסלם, זה יותר חשוב. אני מבקשת ממך שתקשיב לי. דוד אמסלם (הליכוד): עליזה, אני מצטער. עליזה לביא (יש עתיד): לא, זה קורה במשמרת שלך. זה לא עוד חוק, זה חוק חזקת הגיל הרך. יואב קיש (הליכוד): עשינו את העבודה בוועדה – – – עליזה לביא (יש עתיד): לא עשית את העבודה. לא עשית את העבודה. יש לך חוב לפוליטיקאים הקטנים שבחרו בך. יואב קיש (הליכוד): עשינו את העבודה. התנגחתם סתם. הגענו עם שולי להסכמות. עליזה לביא (יש עתיד): לא, לא עשית. יואב קיש (הליכוד): את פשוט משמיצה. את לא עשית עבודה – – – עליזה לביא (יש עתיד): אני כן, אני משמיצה. אני לא משמיצה אותך. איך אתה יכול להביא חוק כזה? לפי גישה אחת; לפי גישה שנייה; יעלה לוועדת שרים. יואב קיש (הליכוד): אבל מה עם טובת הילד? איפה טובת הילד? שכחתם אותה. עליזה לביא (יש עתיד): אתם מעבירים את זה פה בקריאה ראשונה. אתה שכחת את טובת הילד. אתה שכחת את טובת הילד. לא מעניין אותך; מעניין אותך להיבחר לכנסת בפעם הבאה, כי הבטחת את זה לקבוצה הזאת שדרכך מנסה להכניס את זה. איך אתה לא מתבייש? על מה אתה מדבר? יואב קיש (הליכוד): תבואי לוועדה – – – עליזה לביא (יש עתיד): בוא אתה, כיושב-ראש ועדת הפנים, ותעשה את השינויים. אבל על מה אנחנו מדברים – על בית דין רבני? היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום. עליזה לביא (יש עתיד): על מה אנחנו מדברים – על חוסר שוויון פה בישראל בין גברים לנשים? על מה אתה מדבר – על לפטור גברים ממזונות? על זה אתה מדבר? אבל איך אפשר? תסבירו לי על מה אתם מצביעים. תסבירו לי על מה אתם מצביעים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): זה קורה במשמרת שלכם. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת עליזה לביא, תודה. הדברים נאמרו. תודה רבה. עליזה לביא (יש עתיד): שימו את טובת הילד במרכז, ולא את טובת הכיסא שלכם. יואב קיש (הליכוד): על מה את מדברת? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): על שום דבר, רק על זה שתהיה רציפות. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – מוותרת; חברת הכנסת נורית קורן. מרב מיכאלי מחוקה כאן. מרב, את רוצה לדבר? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: מישהו מחק אותך. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. שלוש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, אדוני. הבוקר הגיעו לוועדה לקידום מעמד האישה שרת המשפטים ומנכ"לית משרד המשפטים ואמרו שמדינת ישראל תאפשר פוליגמיה הומניטרית. יהודה גליק (הליכוד): אוי, זה כל כך – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): רשמו לפניכם, חברות וחברים: פוליגמיה הומניטרית. בגדול, הקריטריונים שלפיהם מדינת ישראל החליטה – "מדינת ישראל"; משרד המשפטים של איילת שקד החליט שהוא ייתן פוליגמיה הומניטרית – הם קריטריונים דומים למה שהרבנים היהודים מסכימים להיתר לשאת אישה שנייה, שהרי צריך מלא מלא רבנים, 100 רבנים שיחתמו על היתר לשאת אישה שנייה. אגב, מעניין שההומניטריות הזאת לא באה לידי ביטוי כשההומניטריות הפוכה. נניח, לא ראיתי שאישה תהיה רשאית לשאת גבר שני אם נניח הבעל הראשון מכה אותה, אז אולי היא תיקח לה בעל אחר שיגן עליה מפניו. או נניח בעל שלא מפרנס בשום פנים ואופן ורק מוציא המון כסף, נניח על הימורים – לא ראיתי שאז יש לאישה זכות לשאת גבר שני. אז אין פוליגמיה הומניטרית. זה פחות או יותר הרציונל שמנחה את הצעת החוק שמונחת לפנינו, חברות וחברים. אל תטעו. יואב קיש (הליכוד): מה עניין שמיטה להר סיני? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): כן, בוא. אז קודם כול, בואו נזכיר לכולנו קצת היסטוריה, קצת לשים דברים במקום. המאבק לשוויון זכויות בין בני אדם בכלל, ולנשים בפרט – פמיניזם – בא מהצד הזה של המליאה, מהצד הזה של הפוליטיקה. הפמיניזם בא מהשמאל. פמיניזם זה שמאל, במקור. חד-משמעית, שולי. היום את להרבה דברים שותפה מאוד, אבל אי-אפשר להתכחש לזה שזה בא מפה. אני מהאמינות הגדולות ביותר בשוויון במדינה הזאת, בטח ובטח בין גברים לנשים, בין בני ובנות אדם בכלל. מאיר כהן (יש עתיד): דבורה הנביאה לא הייתה – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא אמרתי בכל הדורות, אמרתי כאן ועכשיו. אני לגמרי נותנת לעצמי את הציון הזה. עכשיו, בואו נדבר על החוק הספציפי הזה. הסוגיה הזאת מונחת על השולחן לפחות 15 שנה. ועדת שניט קמה, כאמור, לפני בערך 15 שנה, ומאז מתנהל מאבק שחלקו הוא מאבק אלים מאוד. אי-אפשר להסתיר את זה. חברת הכנסת שולי מועלם סובלת היום מהמאבק הזה בצורה ממש שערורייתית. יהודה גליק (הליכוד): אלימות משני הצדדים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – ממש לא. ממש לא משני הצדדים. יהודה גליק (הליכוד): – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): צריך להגיד שוועדת שניט לא הייתה לבד. קמה גם ועדת שיפמן, שדיברה על המזונות. אחת הטעויות של משרד המשפטים הישראלי לדורותיו – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, חברת הכנסת מיכאלי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הי, אאוצ', אבל היה המון רעש והפריעו לי נורא. תן לי חצי דקה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: נתתי לך משפט סיכום. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): היו פה ועדות שונות שעסקו בדבר הזה. צריך להגיד שחברת הכנסת שולי מועלם ואני היינו שותפות להעברת חוק שבא להסדיר את כל סוגיית הסכסוכים בהסכמה ובדרכי שלום, חוק שמופעל כבר שנה ועושה עבודה מדהימה. ובמקום לתת לו לעבוד ובמקביל לנסח חוק – שמשרד המשפטים כבר ניסח – שמבנה קריטריונים שיהיו טובים לכולן ולכולם ויעבדו באמת על שוויון, אז שרת המשפטים הזאת – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. יגידו שאני מפלה ג'ינג'ים. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – מאפשרת להביא חוק חד-צדדי ומסוכן. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ברשותך, אדוני, באמת משפט סיום. היו"ר בצלאל סמוטריץ: אבל אחר כך יגידו שאני מפלה ג'ינג'ים. אני לא יכול, מרב. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): שוויון בין אימהות לאבות יושג על ידי חופשת לידה שוויונית, חברות וחברים. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אי-אפשר להתחיל את השוויון בגירושים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח. עמר בר-לב (המחנה הציוני): נוכח. אתה לא שומע. היו"ר בצלאל סמוטריץ: חבר הכנסת יהודה גליק. אדוני, מי שלא במקומו – אני לא אמור לחפש את כולם. נוכח. חבר הכנסת עמר בר-לב נוכח ומוותר. חבר הכנסת יהודה גליק, אדוני, בבקשה. אני יכול לקרוא בשם, לנוח דקה, לראות אם הוא נמצא ולהתקדם לשם הבא. לא כדאי. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. יהודה גליק (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, בכל החוקים שעלו פה הלילה לא דיברתי, אבל בחוק הזה אי-אפשר להישאר אדיש לדברים שנאמרו כאן. חבריי וחברותיי, אין כמעט נושא שעליו אני מקבל סמ"סים – דבר יום ביומו, דבר יום ביומו, גברים שנמצאים על סף התאבדות מפני שלא נותנים להם לראות את הילדים שלהם. הם מוכנים לעשות הכול – מוכנים לוותר על המזונות, מוכנים לעשות הכול בכול מכול כול רק כדי לזכות לדבר המובן מאליו: לראות את הילדים שלהם. רבותיי, ההתאבדויות של גברים גרושים הן פי שמונה מבכלל האוכלוסייה. הסבל הנורא שבעיוות של המציאות הנוכחית הוא בדיוק בנקודה הזאת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – יהודה גליק (הליכוד): החוק הזה היום מגיע בשתי גרסאות, מסיבה אחת פשוטה – חבר הכנסת יואב קיש גילה רגישות לעמדה קצת אחרת, שיוצגה על ידי הפמיניזם הרדיקלי במקום הזה. חבר הכנסת יואב קיש, ייאמר לזכותו, למרות שוועדת שרים לחקיקה, שהיא הקובעת פה, קבעה חד-משמעית שהחוק שהוא הציע צריך לעבור, הוא גילה רגישות לנשים בקואליציה ובאופוזיציה שניסו לגבש גישה אחרת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): איזו רגישות הוא גילה – – – יהודה גליק (הליכוד): אבל להמשיך ולדרוך, להמשיך ולדרוך על אותם גברים בתהליכי גירושים – – קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): – – להמשיך לדרוך עליהם ולקבוע את הכול חד-צדדי – הדבר הזה צריך להיפסק. קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): נכון, חברת הכנסת מרב מיכאלי, התהליך החל לפני 15 שנה. הגיע הזמן להתקדם. הגיע הזמן להתקדם. לא התקדמנו בגלל הרגישות שאנשים גילו כלפי נשים – – קריאות: – – – חברת הכנסת מועלם – – – יהודה גליק (הליכוד): – – כן, כשחבר הכנסת דוד ביטן ישב עם חברת הכנסת רחל עזריה כשהיא בכתה, והוא שמע את הכאב שלה. ולכן החוק הזה התעכב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – איפה היית? יהודה גליק (הליכוד): הגיע הזמן – – – קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): הגיע הזמן, והיום הוא הזמן, והשעה 04:45. בשעה 05:00 חייבים לסיים ולהתחיל תפילת ותיקין. קריאות: – – – יהודה גליק (הליכוד): אז הגיע הזמן, ביום הזה, לסיים את החקיקה של החוק הזה. תודה רבה. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברת הכנסת שולי מועלם, יש לך רשות דיבור עוד מעט. תכף, יש עוד לפנייך, אבל יש לך רשות דיבור, לא צריך לצעוק. חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה, גברתי. אחרונת הדוברים, ואחריה יסכם חבר הכנסת יואב קיש. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: שלוש דקות לרשותך, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת יהודה גליק, כשאתה עומד פה תדייק בעובדות. אפשר לצאת לתפילה מכל מיני מקומות, אבל כדאי להתחיל תפילה מתוך דברי אמת. חבר הכנסת יואב קיש, שיש לו זכויות רבות בבית הזה, לא גילה שום רגישות. החוק נפל; הוא הביא את החוק להצבעה והחוק נפל. אני מציעה לחשוב שוב, שאם יש מהלך שעשר שנים לא מצליחים להעביר אותו בכנסת – וחברת הכנסת שולי מועלם לא הייתה פה לפני עשר שנים, ואפילו חברת הכנסת רחל עזריה לא הייתה פה לפני עשר שנים – – יהודה גליק (הליכוד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – אז אם עשר שנים לא מצליחים לבטל את חזקת הגיל הרך, אולי כדאי לעשות מחשבה נוספת, ולא לדבר בסיסמאות ריקות אלא באמת לנסות לבדוק מה טובת הילדים. ואני רוצה להסביר לך שטובת הילדים היא קשר עם שני ההורים שלהם, ולא עם אבות אלימים. וטובת הילדים היא לא לא לשלם מזונות. ועם כל הכבוד לאבות שמוכנים לוותר על המזונות – לא, הם לא יכולים לוותר על המזונות מסיבה פשוטה: כי בהלכה היהודית האב מחויב במזונות ילדיו. אז אם עכשיו אנחנו פורצים את גדרי ההלכה כאנשים דתיים, זה שיח אחד. אני מציעה לא לערבב ולנסות לטשטש. יש פה מציאות שדורשת שינוי; על זה אין ויכוח. כל מי שיושב בוועדה – ובעניין הזה חבר הכנסת יואב קיש צודק. נעשתה עבודה יסודית בוועדה בראשות חבר הכנסת מרגי. ישנם דברים שיש עליהם הסכמות; ישנם דברים שלעולם לא יהיו עליהם הסכמות. לא יהיה פה ביטול חזקת הגיל הרך מסיבה פשוטה: כי המציאות במדינת ישראל, שהיא מדינת הלאום של העם היהודי, נובעת ממציאות הלכתית. במציאות ההלכתית הזאת, בתוך בתי הדין הרבניים אכפת לדיינים – – – יהודה גליק (הליכוד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): זה לא משנה במה היא תומכת. בבתי הדין הרבניים אכפת לדיינים מהאבא, מהאימא ומהילדים. אף אחד לא ישנה את הדבר הזה. מי שעושה את הדברים שאתה עמדת ועשית פה פוגע במציאות של בתי הדין הרבניים, פוגע בילדים האלה – – יהודה גליק (הליכוד): שופטי בית המשפט – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): – – ואל תבלבל את העובדות. אל תיתן לעובדות לבלבל אותך. חזקת הגיל הרך היא עניין הלכתי. יהודה גליק (הליכוד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אתה מחליט פה שההלכה לא חשובה בכנסת ישראל? רק תודיע. רק תודיע, שנדע איך להתייחס. יהודה גליק (הליכוד): שופטי בית המשפט – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): שופטי בית המשפט לענייני משפחה עדיין לא קובעים במדינת ישראל. מי שקובע במדינת ישראל זה הבית הזה. יהודה גליק (הליכוד): – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): בבית הזה, במשך יותר מעשר שנים ניסו לבטל את חזקת הגיל הרך ולא הצליחו. אין לזה מקום. אין דיון שצריך לשנות. הסיכום היה שנתקדם עם גיל ארבע. משרד הרווחה הציג עמדה של גיל שלוש. היו"ר בצלאל סמוטריץ: משפט סיכום, בבקשה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): כל הדברים ניתנים לשיח. האלימות שמופעלת לא תעזור. ככל שתתקדם האלימות – – – יהודה גליק (הליכוד): באותה מידה – – – לכיוון הרדיקלי – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): ככל שתתקדם האלימות, ככה תיסוג טובת הילדים. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה. מסכם את הדיון חבר הכנסת יואב קיש. אדוני, בבקשה. לאחר מכן אנחנו עוברים להצבעה, בעזרת השם. יואב קיש (הליכוד): אני מסכם בדקה ואני יורד. יהודה גליק, אתה איש אמיץ, פיך ולבך שווים. אתה רואה את הסבל, גם של הילדים, גם של הגברים. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אני רוצה לחזק אותך בצורה הכי ברורה. כל הטענות שאנחנו שמענו נובעות מארגוני נשים שלא מבינות את המציאות ופוגעות בנשים. תגיד את זה יפעת שאשא ביטון ונשים רבות אחרות – השרה גילה גמליאל – ששותפות למאבק. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אנחנו לא נוותר, אנחנו נמשיך – – קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: חברות הכנסת, חברי הכנסת, סליחה. יואב קיש (הליכוד): – – ואנחנו נוביל צדק לילדים, לגברים. אנחנו נוביל צדק לגברים, לילדים ולנשים. קריאות: – – – היו"ר בצלאל סמוטריץ: קשה לנהל ככה דיון. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 72 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – 26 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 20) (שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018, לוועדה המשותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: 33 תומכים, 23 מתנגדים, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, והיא חוזרת לדיון בוועדה המשותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדה המיוחדת לזכויות הילד לדיון בהצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שינוי חזקת הגיל הרך), התשע"ח–2018. חברים יקרים, תם סדר-היום. היות שכבר עלה עמוד השחר, אזיי הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ח, 10 ביולי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. בוקר טוב. יום טוב. הישיבה ננעלה בשעה 04:53.