דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ב
ישיבה שנ"ו
הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושש של הכנסת העשרים
יום שלישי, כ"ז בתמוז התשע"ח (10 ביולי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5
נאומים בני דקה 5
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 6
עליזה לביא (יש עתיד): 6
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 7
איתן ברושי (המחנה הציוני): 8
יהודה גליק (הליכוד): 9
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 11
הצעות לסדר-היום 11
ציון יום הדיור 11
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 11
אורלי לוי אבקסיס: 12
יעקב אשר (יהדות התורה): 16
עליזה לביא (יש עתיד): 18
אילן גילאון (מרצ): 19
רועי פולקמן (כולנו): 22
יואב בן צור (ש"ס): 29
דב חנין (הרשימה המשותפת): 30
איציק שמולי (המחנה הציוני): 32
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 34
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 38
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 38
נחמן שי (המחנה הציוני): 39
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 40
איתן ברושי (המחנה הציוני): 40
הודעה אישית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס 41
אורלי לוי אבקסיס: 41
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 56
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 56
הצעות לסדר-היום 57
ציון היום המיוחד למאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית 57
היו"ר רויטל סויד: 57
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 58
דן סידה (ש"ס): 60
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 61
עיסאווי פריג' (מרצ): 63
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 64
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 71
דב חנין (הרשימה המשותפת): 72
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 74
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 75
איציק שמולי (המחנה הציוני): 77
סגן שר האוצר יצחק כהן: 80
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018 82
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 83
מיכל רוזין (מרצ): 84
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 86
אורלי לוי אבקסיס: 88
הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018 91
סגן שר הפנים משולם נהרי: 92
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 93
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 94
הצעת חוק עידוד תרומות מזון, התשע"ח–2018 97
אורי מקלב (יהדות התורה): 97
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 100
איציק שמולי (המחנה הציוני): 103
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 104
נחמן שי (המחנה הציוני): 105
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 106
אורלי לוי אבקסיס: 110
הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33) (הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018 113
דוד ביטן (הליכוד): 113
הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון), התשע"ח–2018 116
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 116
הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ח–2018 121
דוד ביטן (הליכוד): 122
איציק שמולי (המחנה הציוני): 124
הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 33) (זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה), התשע"ח–2018 128
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 128
הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35) (ביטול הגבלת הגיל לזכאות של מי שהתייתם משני הוריו), התשע"ח–2018 132
מיקי לוי (יש עתיד): 132
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ז בתמוז תשע"ח, 10 ביולי 2018, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 7), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הדיור המוגן (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 134), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט.
מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת אלעזר שטרן בנושא: דיון מעקב בעקבות ביקורת מבקר המדינה נגד מערך הכשרות הממלכתי. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה למזכירת הכנסת.
נאומים בני דקה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, אתה יכול לפתוח היום את הנאומים.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הקואליציה ומשרד החינוך הרימו יד נגד הילדים המיוחדים והמשפחות המיוחדות. הלילה, ב-01:46, עבר בקריאה השנייה והשלישית חוק תיקון החינוך המיוחד. לאחר מאבק עיקש של המשפחות, ארגוני החברה האזרחית וחברי הכנסת החברתיים, שהקימו פיליבסטר חברתי במטרה להעביר מסר ברור למשרד החינוך ולחברי הקואליציה: תיקון החוק יפגע בשוויון הזדמנויות בחינוך לכלל ילדי ישראל – המסר נפל על אוזן אטומה, לצערי. תיקון החקיקה הרסני בחינוך המיוחד, קשה לעשרות אלפי ילדים ומשפחות.
אלה עיקרי החוק שאנו מתנגדים להם: משרד החינוך מסרב להכיר בחינוך המיוחד כחינוך ומתייחס אליו כאל הטבה; ילדים בתפקוד גבוה לא יקבלו תנאים והתאמות עבור הצרכים שלהם; ילדים עם מוגבלויות למידה וילדים רגשיים לא יילקחו בחשבון, אלא אם כן תהיה להם בעיית התנהגות. ילדים בתפקוד גבוה לא יקבלו אפשרות להשתלב במסגרת החינוך המיוחד ולא יקבלו התאמות במסגרת זו; לחלופין, ילדים בתפקוד נמוך שיבחרו להשתלב בחינוך הרגיל לא יקבלו טיפולים פארה-רפואיים שאותם הם צריכים; משרד החינוך לא מפרסם איזה תקצוב יקבלו ילדים בחינוך המיוחד. הוא משאיר אותו בעלטה.
החוק, ביוזמת השר בנט, נוטש תלמידים שזקוקים לתמיכה כדי להשתלב במערכת החינוך ופוגע במשפחות המיוחדות. אני שמח שהשר בנט נוכח ושומע את זה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך על הכינוס של חברי אגודות הידידות שהתקיים כאן אתמול והיום. אני חושבת שזה מפעל מרשים, מקסים – שנת ה-70 – להסביר קצת על ישראל.
אבל אתה יודע, אני באתי למפגש הזה אחרי הדיון על חוק הלאום, והיה לי מאוד קשה להסביר את הוויכוח שמתנהל כאן בכנסת מאז שעות הבוקר, אבל בטח עוד קודם, ואחרי שאנחנו שומעים גם את היועץ המשפטי לממשלה וגם את היועץ המשפטי לכנסת. הסעיף, סעיף 7(ב), שהמדינה רשאית לאפשר לקהילה, לרבות בני דת אחת ובני לאום אחד, לקיים התיישבות קהילתית נפרדת – למה אנחנו צריכים את זה? איך יכול להיות שאני לא יכולה לחתום על חוק הלאום? אני לא יכולה לחתום על חוק לאום שאתם מביאים כרגע. זה חוק שהיה צריך להיות פה בהסכמה ובהבנה. זה חוק שבסופו של דבר יהיה כנגד העם היהודי. על מה אנחנו מדברים כאן? על מה? ובאיזו זכות? לקחת ולשנות את מגילת העצמאות בכזאת רגל גסה. זה חוק פוליטי צר, שנועד לשרת פה את פנים הקואליציה במאבקים הפוליטיים. אל תהרסו את מה שהמייסדים ידעו לעשות בשום שכל ובהבנה ורגישות, גם כלפי אזרחי מדינת ישראל כולה וגם כלפי העם היהודי באשר הוא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
עליזה לביא (יש עתיד):
תוספת הסעיפים היא מיותרת, היא אכזרית והיא לא במקום, ואני קוראת לכולנו להתעשת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שלושה חודשים היה אירוע ירי בבית ספר תיכון בג'לג'וליה, ושם נכנסו רעולי פנים חמושים וירו באחד התלמידים בחצר בית הספר. מאז בעצם ביקשנו, ויזמתי היום דיון בוועדת החינוך, ושמענו את מנהלת בית הספר ואת הגורמים הרלוונטיים, ומתברר שמאז המקרה, למרות שהשר ביקר שם ובכירי משרד החינוך, עדיין אין אבטחה של מאבטח חמוש מחוץ לבית הספר.
התגלו עוד דברים – שממשק היחסים בין משרד החינוך לבין הרשות המקומית הוא לא הכי טוב, ולכן הרבה תוכניות – למרות שהזדעזענו, כל החברה הישראלית הזדעזעה מהמקרה – הרבה תוכניות שהיו אמורות להתקיים בבית הספר, בעצם שום דבר לא התקיים, חוץ מאשר התקנת מצלמות בבית ספר תיכון בג'לג'וליה. עוד מעט, עוד חודש וחצי, נפתחת שנת הלימודים החדשה. אני חושב שאם לא ננער את המערכת עכשיו ונציל את בית הספר הזה, גם מנהלת בית הספר תעזוב משם, ונחזור חלילה למראות הקשים שהיו בעבר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת איתן ברושי. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שר החינוך, טוב שאתה פה לידינו בדקה שבה אני רוצה לומר, חברי הכנסת, שאתמול עלתה בוועדת שרים לחקיקה – לא אתמול, ביום ראשון – בוועדת שרים לחקיקה יוזמה שלי לחוק המחתרות. אדוני היושב-ראש, אחרי 70 שנה יצרנו הסכמה בין ארבע המחתרות: האצ"ל, הלח"י, ההגנה והפלמ"ח, והעומדים בראשם, כולל האלוף במילואים שייקה גביש, ברוך לוי, יאיר שטרן – הסכמה היסטורית ליצור גוף משותף לציון יום המחתרות, להישען על י"א באדר ולהפוך אותו ליום המחתרות. תקום מועצה על בסיס שוויוני בין כל המחתרות וכל אחת תשמור על המסגרת שלה, אבל ביחד יהיה יום משותף, שיצוין גם ברמה הממלכתית, כמובן במערכת החינוך, בצה"ל ובכל מקום שאפשר, בתקציב שולי, כי היום מקבלים סכום מסוים – לא מספיק, אבל לא זאת הנקודה.
לצערי – זה די מפתיע. חשבתי שאם האצ"ל והלח"י פונים לממשלה, הממשלה עומדת דום. מסתבר שאנחנו עמדנו – אני רוצה שהיושב-ראש ישמע – אנחנו עמדנו דום, מי שבא מצד שני, אבל לא השרים של היום, שהם במידה רבה נשענים על המורשת. גם שר החינוך והעומד בראש הוועדה – אם כי זה היה יריב לוין אתמול – שמדברים: אחדות, אחדות, אחדות, עד שזה מגיע למעשים, הם הולכים לחוק הלאום. אנחנו הצענו מהלך היסטורי. הוא לא עבר אתמול. הנטייה הזאת לדחות לאחרי המבול, אחרי הפגרה – הכול תירוצי סרק, בין היתר עייפות מימים מרוכזים.
אני פונה אליך: עוד נעשים ניסיונות עכשיו להביא את זה מחר למליאה בהסכמה. השגנו אפילו פטור – המחנה הציוני נתן פטור לצורך העניין הזה. לפעמים אתה לא מבין אם זאת ממשלה באמת אחראית עד הסוף על פי התנהגות המרכיבים שלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
יהודה גליק (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, היום מישהו שלח לי תמונה שעד רגע זה אני פשוט כולי מזועזע ממנו. היום בירושלים נפתח יריד ספרי קודש – ספרים תורניים לציבור החרדי – למשך יומיים, ולאחר מכן יומיים בבני ברק. היריד התורני הזה בחסות מפעל שמוכר סיגריות.
אני אומר לכם, אני לא מכיר רב אחד בעולם שמתיר לעשן. ילדים בני 13, 14, 15 הולכים לקנות ספרי לימוד, ספרים תורניים. כמה חרדים פה נוזפים בי על זה שאני עולה להר הבית, למרות שיש מאות רבנים שמתירים – אז יש ויכוח. על עישון אין ויכוח. איך יכול להיות שמוכרים ספרי קודש, ספרים תורניים, לילדים בחסות מפעל דובק בישראל? לא יכול להיות דבר כזה. אני לא מבין איך זה קורה.
אני קורא לרבנים לקרוא להפסיק את הדבר הזה. כל אלה שנמצאים שם, קונים סיגריות, מעשנים אותן – זאת בושה וחרפה. כל התורה שאתם קונים שם לא שווה כלום.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת עבד אל חכי חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בדצמבר 2015, ממש בתחילת הקדנציה שלי פה, דיברתי על שלוש אפשרויות לאזרח הערבי כדי שיגור בבית: 1. לאשר תוכניות, ואז יבנה עם היתר; 2. בלי תוכניות, כי לא מאשרים תוכניות מתאר, אז הוא בונה ללא היתר; 3. לקנות דירה או מגרש בעיר יהודית.
במקרים של הערים היהודיות, כל הזמן מנסים למצוא את הדרך לבטל. בעפולה דיברו על כך שיש תיאום בין המציעים. בגן ורדים ביטלו את המכרז, וגם בעפולה ביטלו את המכרז. והיום הרסו שני בתים בקלנסווה. שני הבתים האלה, כבוד היושב-ראש, הם בתוכנית שהוחלט להפקידה לפני חודשיים. ב-14 במאי השנה הוחלט לאשר את האזור הזה, שבו שני הבתים האלה, להפקדה. המשמעות היא שיש היתכנות תכנונית; הבתים האלה במקום שניתן לקבל היתר. הרסו את שני הבתים. מה מצפים אם לא מאשרים את התוכניות, או בשלבי אישור הורסים את הבתים? האופציה הרביעית, להגר מפה – היא לא באה בחשבון. היא לא תהיה.
אנחנו היום – קודם כול, במקרים האלה יכולנו להגיע לבית המשפט ולבטל את ההחלטות הקשות של אי-זכייה בדירה או מגרש בעיר יהודית. היום באים עם חוק הלאום, וגם את הזכות הזאת רוצים לבטל לנו. אז אם זה לא אפרטהייד אני לא יודע מה זה אפרטהייד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שלושה ימים או יותר ראש הממשלה שלח לשר המשטרה ולך, כבוד היושב-ראש, מכתב בקשר לכניסת חברי הכנסת למסגד אל-אקצא.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, פספסתי, מי שלח אליי מכתב?
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
ראש הממשלה. לא אמרתי אף אחד אחר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, לא, בסדר.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אז ראש הממשלה שלח את המכתב שבו הוא מתיר את כניסתם של חברי הכנסת למסגד אל-אקצה, בתנאי: לתאם עם קצין הכנסת ועם המשטרה.
אני חוזר על העמדה העקרונית שלנו כמוסלמים וכערבים פלסטינים: מסגד אל-אקצא זה מקום קדוש למוסלמים ולא לאף אחד אחר. השטח הזה הוא שטח כבוש ששייך לערבים ולפלסטינים. זה הבית שלנו, וכאשר אנחנו נכנסים לבית שלנו, אנחנו לא רוצים, לא זקוקים לשום אישור, לא מהמשטרה ולא מראש הממשלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים בנאומים בני דקה, אלא אם כן יש נרשמים נוספים.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. ברשותך, אני רוצה לשתף פוסט שקראתי באתר שנקרא "חרדים 10", דברים של סיון רהב-מאיר: האם כל עובדה שמתפרסמת צריך לבדוק אישית? כבר שבוע שאני לא מבינה איך חרדי העז לעכב ביותר משעה טיסה של אל על. איך קורה דבר כזה? מי החצוף הזה? כמובן שהיה לי ברור שהעובדות נכונות – הרי הן פורסמו וצוטטו בכל מקום. ואז קיבלתי את המייל מהרב כתריאל שמטוב: "שלום סיון, הייתי על הטיסה המדוברת מניו יורק, הטיסה ש'חרדים עיכבו במשך שעה ורבע', לפי הכותרות. אשתי ואני חגגנו 25 שנות נישואים, ובשעה 18:00 בערב היינו צריכים להמריא חזרה. פשוט לא האמנתי כשקראתי את כל הכתבות. היינו אמורים להמריא ב-18:00, אבל הודיעו לנו עוד לפני העלייה על המטוס שיש עיכוב עד השעה 18:45. זה גם היה כתוב על המסך בטרמינל, בלי קשר לאף נוסע, כמובן. עלינו למטוס וזה לקח זמן לפחות עד 19:10. להערכתי, כל הסיפור עם החרדים לקח חמש דקות ולא יותר. אני לא מצדיק את ההתנהגות שלהם ואסור לעכב טיסה אפילו בדקה. כאדם חרדי לא נתקלתי בהתנהגות" שכזאת.
אלה הדברים של הכותב, ואני פה אומר: ריבונו של עולם, איך יכול להיות שעיכוב שקרה בגלל בעיה בטרמינל, בעיה בטיסה – שבוע שלם מדינה שלמה עסוקה בהסתה נגד ציבור שלם, וסתם, בלי לבדוק את העובדות? האם עיתונאי, לפני שהוא מעלה ידיעה, לא אמור לבדוק קצת על הפרטים? תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה.
הצעות לסדר-היום
ציון יום הדיור
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום הדיור הציבורי, הצעות מס' 9679, 10694, 10696, 10742, 10746, 10764, 10766 ו-10775.
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום הדיור. במהלך היום נערך כנס מיוחד שהוקדש לנושא, והיבטים חשובים שלו נדונו בוועדות השונות.
"דיור" היא אולי מילה שמתחילה באות ד', אבל למרות זאת היא מצאה את דרכה לחמשת המ"מים של זאב ז'בוטינסקי – שדרך אגב, מחר יתקיים כאן היום המיוחד לזכרו. הוא קרא לזה מעון, וקבע שאחד התפקידים הראשיים והבלעדיים של המדינה הוא – ואני מצטט – לא להתיר שאנשים ישנו תחת כיפת השמיים כשהם יחפים או עירומים. יש דברים שנוטים להשתנות עם הזמן, אבל הצורך בבית חם, בדיור ראוי, במעון, הוא צורך אנושי בסיסי שאין לו תחליף. כל אדם צריך שיהיו לו ארבע אמות שבהן הוא מרגיש מוגן, שבהן הוא יכול להניח את הראש אחרי יום עבודה ולהרגיש הכי בבית בעולם.
סוגיית הדיור היא סוגיה שמטרידה את מדינת ישראל לא מהיום. אני תמיד אוהב לשמוע את הגשש החיוור שרים בציניות על כך שהם פתחו את העיתון וקראו שהמחירים ירדו, ואנשים – עוד פעם, זה הציטוט – בזיל הזול יוכלו לקנות דירות. זה היה בסוף שנות ה-70, אבל אם תפתחו היום את העיתון תוכלו לקרוא את אותם דברים בדיוק. כמו שאמרתי, בנושא הזה לא הרבה משתנה לאורך השנים.
אבל למרות החשיבות של עניין מחירי הדירות, אני חושב שבמרכז היום צריכים לעמוד אלו שלא משנה כמה תעלה הדירה, הם לא יוכלו לרכוש אותה. זכאי הדיור הציבורי, שללא עזרת המדינה עלולים חלילה להישאר ללא קורת גג, הם שצריך להקדיש להם את מרב הכוחות ומיטב המאמצים.
אני יודע שמדובר בסוגיה סבוכה שאין לה פתרונות פשוטים. לכן, אני מודה ליוזמי הדיון הזה, אנשי שדולת הדיור, שמעלים את הנושא החשוב הזה לתודעת הכנסת זו השנה השביעית ברציפות.
אני מזמין כרגע את ראשונת היוזמים, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. אחריה – חברי הכנסת יעקב אשר, עליזה לביא, אילן גילאון, רועי פולקמן, יואב בן צור, דב חנין ואיציק שמולי. ישיב לכולם שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אכן, כמו שציינת, אחד הנושאים החשובים ביותר כאשר אנחנו מדברים על החברה בישראל, ובכלל החברה באשר היא, זה הביטחון הזה לקורת גג מעל הראש. כי אנחנו כהורים לילדים יודעים שעצם המחשבה, אפילו כשהילדים שלנו יוצאים לטיול, אני חושבת, המחשבה שהם ישנים בחוץ, או בתוך אוהלים, מחסירה איזה פעימה מהלב שלנו. קח בחשבון שלפעמים זאת מציאות יומיומית של ילדים הומלסים במדינת ישראל. זאת כמעט מילה אסורה, שאסור להגיד אותה, אבל זאת מציאות קיימת – אותם ילדים שמגורשים פעם אחר פעם מהבית שלהם בגלל שהמדינה לא השכילה להרחיב את מלאי הדירות של הדיור הציבורי.
אכן, הייתה הצעת חוק שבבסיס שלה הייתה הצעת חוק טובה, שדיברה על כך שבתקופה מסוימת, לאחר תום תקופה של שכירות ארוכת טווח של אותם אזרחים בתוך הדיור הציבורי, הם יוכלו לקנות את הבתים האלה ויוכלו גם להוריש את זה לילדים שלהם, ואולי באיזשהו אופן יצמצמו את הפערים החברתיים בחברה. אבל להצעת החוק הזאת היה נדבך נוסף, והנדבך הנוסף הזה דיבר על כך שכל הכספים האלה שייכנסו ישמשו למלאי נוסף לדיור ציבורי. אנחנו יכולים לבוא הרבה בטענות לפוליטיקאים, אבל נברתי בחומר וגיליתי שבשנות האלפיים מדינת ישראל דווקא קיבלה החלטה. גם אם היא הקפיאה את החוק, היא אמרה: כל המבצעים יהיו ברוח החוק, והכספים האלה יהיו צבועים לדיור ציבורי.
ניסיתי לבדוק אם יש החלטת ממשלה אחרת שתבדוק למה בעצם 3 מיליארד שקלים נגזלו, נגנבו מהדיור הציבורי למטרות – אתה יודע, יש שיאמרו מאוד מאוד חשובות: סלילת כביש למעלה אדומים – מאוד חשוב; שמירה במזרח ירושלים – מאוד חשוב, למרות שיש לנו צבא ומשטרה וכוחות ביטחון שאולי זה התפקיד ההגיוני שלהם; שיפוץ מבני ציבור – באמת, אלף ואחד דברים נורא חשובים, אבל מישהו התייחס אל הקופה הזאת כאל קופה קטנה. הפועל היוצא של זה הוא שירדנו מ-120,000 דירות לסביבות 50,000 דירות. הפכנו להיות מדינה בהמתנה, משפחות בהמתנה. הדור של ההמתנה של אותם ילדים וקשישים ונכים וקשישות הולך ומתארך מפעם לפעם. וכדי להראות למתמודד, לפחות באיזשהו מראה חיצוני או איזושהי תמונה שאמורה כביכול להרגיע, החמירו את הקריטריונים לרמה כזאת שהם כמעט בלתי אפשריים; חצי רגל בקבר, תסלחו לי על הביטוי, מיטת סדום ממש.
ומי שהפך להיות זכאי, גם אם הוא קיבל את תעודת הזכאות – היום יצא דוח של הסיוע המשפטי, שזו כבר השנה השנייה שעוזרים לנו בלגבש עמדה, שזה גוף בתוך משרד המשפטים שבא ומבקר בצורה חריפה מאוד את הממשלה, שלא מתעסקת בנושאים האלה. זו לא רק הממשלה הזאת; זה כבר שני עשורים כמעט שהאנשים האלה לא מעניינים אף אחד. הם לא מעניינים אף אחד, לפחות לא כמו הסקטורים הפרטיים של המפלגות, שנורא מעניינים אותם, כי אם היה מדובר בעמונה – ותסלחו לי, אני לא באה עכשיו להגיד מתנחלים או לא מתנחלים, אבל אם היה מדובר בעמונה, ואם היה מדובר בשבת, ואם היה מדובר ברחבת הכותל, ואם היה מדובר על חוק הגיוס או לא חוק הגיוס, היו קמות מפלגות ועושות משבר קואליציוני. אבל כשמדובר ב-160,000 משפחות שמחכות ומשתתפות ואין להן את הכסף להביא להשתתפות בשכר דירה, שבמצב הרגיל, הנורמטיבי, כמו שקורה במדינות אירופה – קחו את שבדיה: 32% דיור ציבורי. אצלנו פחות מ-2% דיור ציבורי. פעם זה היה 24%.
זה הולך ומחמיר והולך ומחמיר. והאבסורד הוא שבאמת האמנתי שכשיהיה לנו שר אוצר חברתי, הדבר הזה ייפתר. באמת האמנתי. לא הצלחתי לשכנע את שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. הייתי אצלו שעה שלמה במשרד, דיברתי איתו על דיור ציבורי. בסוף הוא אמר לי: זה לא בלקסיקון שלי. אז ניגשתי לשר החדש, שר האוצר, הילד מאולגה, שגר בדיור הציבורי. אמר לי: את צודקת לחלוטין, אני מכיר אותם, ובכל זאת לא עשה דבר. ואז הגיע שר השיכון, שמסתבר שיש לו אומץ לא רק בשדה הקרב, במלחמות – יש לו גם אומץ לב פוליטי. ומאחר שהוא לא הצליח להגיע – ונכון, אולי זה יכול היה להיות הרמה לפיטורים, ואנחנו יודעים איך הפוליטיקה שלנו עובדת – הגיש תוכנית לראש הממשלה, לממשלה כולה, שמדברת על תוכנית ארוכת טווח לפתרון משבר הדיור הציבורי. בתוכנית הזאת בסוף העשור אמורות להיות עוד 72,000 דירות לדיור הציבורי. מה קרה מאז הוגשה התוכנית? שקט בגזרתו של כחלון; שקט בגזרתו של הנער מאולגה; שקט מאותו ילד שהיה בדיור הציבורי. לא ייתכן שגלנט, שאני לא יודעת בדיוק מאיפה הוא בא אבל כנראה ממרכז הארץ, יהיה רגיש יותר לדיור ציבורי – ואולי אני יודעת שאני קצת מסבכת אותך, אז אני אקח צעד אחורה. יש פה גם את ז'קי לוי, שהוא הסגן שלך – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
סליחה שאני מפריע לך, אבל אפילו את לא מכירה את המקומות שבהם נולדתי.
אורלי לוי אבקסיס:
נכון, אמרתי. אנחנו פועלים לפי תבניות, ולכן – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
– – – מג'בליה, תראו איך זה נראה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אני מסכימה איתך לחלוטין. אתה מחדד את מה שניסיתי להגיד. אנחנו שמים אנשים בתבניות, ואנחנו נוהגים לחשוב שהתבניות האלה מעידות על האופי שלהם. הלכה למעשה, היום התברר שדווקא אותו גלנט רגיש יותר לדייר הדיור הציבורי מאשר שר האוצר החברתי שלנו.
והיום היה דיון סוער עם משפחות, עם אימהות לילדים. תקשיבו, היו שם אימהות שמתחננות, רוצים לקחת להן את הבנות שלהן. לאן? למסגרת חוץ-ביתית, כי אין להן קורת גג מעל הראש. אתה יודע כמה עולה לנו מסגרת חוץ-ביתית פר ילד? בסביבות 15,000 שקל לחודש לילד. האימהות האלה, יש להן לפחות שלושה ילדים. כמה זה עולה למדינה? איזה חלם כלכלי, איזו רגישות אנושית שאיננה בנמצא, והאכזבה הגדולה שלי הולכת וגדלה.
אבל היום אנחנו אנשי בשורה. כנראה שמהלחץ הכבד ומעשור של עשייה יחד עם חברי דב חנין – וגם עם אילן גילאון וחברים אחרים, ואיציק שמולי, אבל דב ואני הולכים כברת דרך ארוכה. לא יכולתי לחפש ולמצוא פרטנר טוב יותר, שבכל שאר הנושאים, אולי – בנושאים המדיניים והביטחוניים אנחנו חלוקים כמו מזרח ומערב. בנושאים החברתיים אנחנו לא רק שותפים לדרך, אנחנו אחים למציאות, ואת המציאות הזאת צריך לשנות.
אני מודה לך, השר גלנט, על הרגישות שלך ועל אומץ הלב שלך, ואני מקווה מאוד שאתה תמצא גמול על הדברים האלה ושהממשלה אכן תאמץ את התוכנית, כי בינתיים אין תוכנית ארוכת טווח אחרת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי – – –
אורלי לוי אבקסיס:
מילה אחרונה – שכחתי, ואולי הכי חשובים: פורום הדיור הציבורי, הנאבקות, הלא-נחמדים והלא-נחמדות, אותם אנשים שחיים את המציאות הזו יום-יום, שעה-שעה; אותן נשים אמיצות, מדהימות, שעושות את העבודה ונותנות ונותנים לנו רוח גבית לעשות את כל השאר. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. האחרון שעשה משבר קואליציוני בנושא הדיור הציבורי כרגע משמש יושב-ראש הכנסת, אז הוא לא יכול לעשות משברים קואליציוניים.
יעקב אשר (יהדות התורה):
בוא תצטרף אלינו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הייתי אז שר הקליטה, אז היה לי משבר.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אתה יכול להעיד.
יעקב אשר (יהדות התורה):
– – – בתקופת שרון?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא, ממשלת נתניהו הראשונה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.
יעקב אשר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אנחנו נשמח שתיתן לנו רוח גבית מניסיונך העשיר בעניין הזה, אבל אני חושב שבאמת יום הדיור הוא יום חשוב. אנחנו מדברים על כל הדיור, כמובן גם על הדיור הציבורי, אבל גם על עניין הדיור בכלל. והוזכר כאן גם קודם: דיור זה הביטחון האישי של הבן אדם, של הזוג שמתחיל את חייו, שהוא יודע שיש לו קורת גג. והשאיפה שלנו צריכה להיות שכל זוג צעיר יוכל, בתחילת שנותיו כזוג, לבוא ולהתחיל את חייו בצורה כזאת, כי הרי אנחנו יודעים מה ההשלכות.
בואו נראה מה אנחנו יודעים בפועל שקורה: זוג צעיר – כל הכנסותיו בתחילת חייו הולכות על הדיור. במקרה הטוב, זה הולך על המשכנתה – ויש היום גם הרבה בעיות בלקחת משכנתה, לקבל משכנתה. בנקים קצת מתכרבלים פנימה בעניין הזה ולא רוצים להיכנס לסיכונים, והנושא של משכנתה הוא לא פשוט. אבל משכורת של זוג צעיר עם ילד אחד או שניים, רובה הולכת על המשכנתה, במקרה הטוב. במקרה הגרוע, היא הולכת על שכירות גבוהה מאוד.
עכשיו, למה זה גורם, אדוני היושב-ראש? זה גורם בעצם לכך שכל ההכנסות – אנשים חיים מהיד אל הפה ממש, בגלל שחלק גדול מהסכום שהם מרוויחים הולך על הדיור. וברגע שזה קורה ככה, אנשים – אם הוא עצמאי, הוא לא ילך להשקיע ולנסות להגדיל את העסק, כי אין לו את הכסף לעניין הזה. אם הוא שכיר, הוא נמצא כל הזמן סביב האין הזה, והאין הזה מביא אחר כך מצב סוציו-אקונומי נמוך, מביא אחר כך תיק ברווחה, מביא אחר כך פשיעה. המדינה משלמת על זה – קוראים לזה אצלנו ביידיש רעבע געלט – פי אלף מכמה שהיה עולה לה, ואמרה את זה קודם חברת הכנסת אורלי לוי, כמה עולה דבר מול דבר. בסוף תיק סוציאלי, בסוף ילד שמגיע לעבריינות, חלילה, בגלל שההורים שלו כל היום במלחמת הישרדות ממקום למקום.
אתם יודעים מה זה לעבור בשכירות, מבית לבית? לארוז את הפעקלאך, לארוז את הילדים? לקחת את הילדים ולהעביר אותם מבית ספר אחד לבית ספר שני? אין ספק שזה האתגר הגדול שקיים לנו היום. והממשלה עושה רבות, ואני בהחלט מצטרף למחמאות. אני מקווה שאנחנו לא שורפים אותך לגמרי, אדוני השר, אבל אנחנו באמת יודעים שאתה אומר – יש דברים שאתה גם לא אומר, שאנחנו רוצים ואתה לא מבטיח, אבל מה שהבטחת, אני יכול להעיד לפחות בנושאים שקשורים גם למגזר החרדי וגם בדברים שהיו בדיור. אני זוכר את הישיבות כשהתחלת לדבר על זה, ואורו פניה של חברת הכנסת לוי אבקסיס. אני אומר: הממשלה עושה רבות, ואתה עושה רבות, אבל עדיין, עדיין אנחנו צריכים למצוא פתרונות.
מבחינתי, אני מסתכל על זה, יש מצוקה חריפה בציבור החרדי, ששם הזוגות מתחתנים בגיל מוקדם, הילדים באים בגיל מוקדם, והמצוקה בוערת יום-יום בעניין הזה. וכאן יש בעיה אחת, שגם אם הממשלה מתכננת שכונות, היא לא מתכננת אותן לפי אופיו של הציבור הזה, היא לא נותנת מספיק פתרונות. אז השר נלחם, שר השיכון נלחם, ובאמת ברכסים בונים עכשיו 2,000 יחידות דיור, ואלעד נכנסת לאט-לאט להסכם הגג שלה, אבל זאת טיפה בים. הממשלה והפקידים לא מבינים שהם צריכים למצוא את הפתרונות ולתת לאנשים את הפתרונות שלהם באזורים שלהם, אם זה לאנשי הפריפריה, את האפשרות לגור ליד ההורים שלהם, שיהיה להם עניין לגור שם – זה גם יחזק את הפריפריה – ואם זה הציבור החרדי, שצריך תכנון משלו בגלל ריבוי הילדים, בגלל זה שהוא מוטה תחבורה ציבורית יותר מכל ציבור אחר. זה אומר חשיבה מראש, ואת זה הממשלה צריכה לעשות.
ובנושא הדיור הציבורי, אחד הדברים שבאמת – היו כמה פרויקטים שהשר הביא, אבל אני חושב שעדיין יש פוטנציאל גדול מאוד, אדוני השר, ברכוש שיש למדינה. למדינה יש הרבה מאוד רכוש שהיא יכולה – אם היא תעבוד כמו יזם פרטי, אם ייתנו לכם לעבוד בלי ביורוקרטיה ורגולציה, אפשר למנף את אותם מקומות, את אותם בניינים שיש לחברות המשכנות בבעלות המדינה, לבוא ולעשות שם התחדשות עירונית, להכפיל או לשלש או לרבע את מספר יחידות הדיור בשכונות מצוקה, ולעשות דיור יפה, חדש, מודרני. אפשר להגיע לאלפי דירות. אני יודע שעושים את זה, יש פרויקט אחד של פרזות, פרויקט שני של עמידר. אני חושב ששם יש איזשהו פוטנציאל, דב, להעצים, למנף, להגדיל, ואתה עושה שני דברים בבת אחת: אתה גם משפר את איכות החיים של האנשים שגרים שם וגם לוקח שכונה שמתוך – אם היו שם 200 דירות או 300 דירות, אתה מוציא לדיור הציבורי עוד כך וכך דירות. זה יעלה כסף למדינה, היא תצטרך להכניס את היד לכיס, אבל עדיף שהיא תכניס את היד לכיס היום מאשר שהיא תעשה את זה אחר כך במוסדות הרווחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יעקב אשר. חברת הכנסת עליזה לביא, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אילן גילאון. עד חמש דקות גם לרשותך.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברותיי, חבריי, חברי הכנסת, הדיור הציבורי, אדוני השר, במשמרת שלך צריך להפוך להיות המשימה הלאומית החדשה. יותר מדי שנים של דריכה במקום, יותר מדי שנים של הליכה אחורה, אבל יותר ויותר צריך בארץ שלנו דיור ציבורי.
אני רוצה לשתף אותך, אדוני השר, במסע שאני עורכת בשנתיים האחרונות כיו"ר הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות ובשיחות שיש לי עם נשים שמבקשות להשתקם. 75% מהנשים בזנות מבקשות להיחלץ מהזנות, על פי הדוח האחרון של המשרד לביטחון פנים ומשרד הרווחה. ואני אומרת לכם, מעדות אישית: הנשים הללו בראש ובראשונה מבקשות שיקום, סיוע ודיור ציבורי. מספר הפניות שיש הולך וגדל, ואנחנו מדברים פה על נשים ועל ילדים, ואנחנו צריכים לבוא ולראות איך אנחנו עושים את זה נכון.
ואני רוצה לברך אותך באמת על התוכנית ועל הדברים שנעשו כאן בחודשים האחרונים, על ההתארגנות של המשרד שלך גם לסבב גיוס ההון בדרך של הנפקות איגרות חוב וגם על עמידר, שפנתה לציבור. אבל אני רוצה להציע לך לצאת מהקופסה. אני רוצה להציע לך לפנות לקק"ל, למשל: כספים של העם היהודי – לבוא ולהציע להם להשקיע בדיור ציבורי; לבוא ולומר להם: אנחנו נמצאים בנקודת זמן בחברה הישראלית שיותר מדי שנים לא עשינו כלום. ויותר מזה, נקודה שנייה – אנחנו רואים יותר ויותר מבני עמנו שרוצים לבוא לארץ. הם מגיעים מתרבות של דיור ציבורי – אני מדברת בעיקר על העלייה מצרפת – והם לא מבינים איך זה שבארץ אין סיוע. חלקם גם לא עולים ומחפשים נתיבים למדינות אחרות.
אנחנו בנקודת זמן, אדוני השר, שזאת המשמרת שלך, ולהפוך את הנושא הזה למשימה לאומית חדשה, ולבוא ולראות איך מאגמים את זה ואיך עושים את זה נכון. אני מדברת כחברת אופוזיציה, אבל אין פה אופוזיציה וקואליציה, ואנחנו רואים את זה במנעד הקבוצות שאנחנו מדברים.
נושא נוסף שנדרשתי אליו בסוגיה הזאת זה מה קורה כשזוג מתגרש. מצאתי ב-2014 שכשזוגות מתגרשים הנושא הזה של הדירה שניתנה בדיור הציבורי הפך להיות כלי מאבק אכזרי בין בני זוג – מי נשאר, ואיך בעצם נשים נאלצו הרבה מאוד לפעמים לוותר כדי להישאר עם ילדים. באמת, תיקנו את התקנות ב-2014, אחרי שנים שהן נדחו, ובאנו ומצאנו וראינו איך אפשר לעשות. אבל אדוני, זה לא פתר את הכול. כשיש דוחק וכשהמלאי מצומצם זה מביא להרבה מאוד מתחים בתוך המשפחה, ואנחנו אחרי זה פוגשים את הילדים האלה, ואת הנשים הללו, לרוב משום שאלו החוליות היותר-מוחלשות במדרג החברתי.
ואני חוזרת ומציעה לך לבוא ולראות איך נוסף על הדברים שעשית – כי אתה באמת מביא משב רוח עם תקווה, מעורר תקווה, אבל במקביל המצוקה רק הולכת וגדלה, א. בגלל האיחור; ב. בגלל המציאות המורכבת והשינוי של החברה בישראל, אבל גם נוכח גל העלייה וגלי העלייה שעוד יבואו, ומדינת ישראל צריכה להיות ערוכה. ואני מבקשת ממך, אדוני השר, לבוא ולראות איך הופכים באמת את הדיור הציבורי לא לעוד אחד מהנושאים שיותר מדי זמן היו בשוליים של הדיון הציבורי, אלא להפך – לבוא ולראות איך מכריזים ביחד, ואיך עובדים ביחד, שזאת תהיה, תוגדר – ונפעל – כמשימה לאומית חדשה, תוך טיפול בכל הסוגיות שיותר מדי שנים, אבל יותר מדי שנים, נדחו. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת רועי פולקמן.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, שר השיכון, חברתי אורלי לוי, ודב חנין – אגב, אורלי, לא לשעבר, כאילו לשעבר בדיור הציבורי, אבל אני עדיין לא חברך לשעבר. חברך – – –
אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא, לא – – –
אילן גילאון (מרצ):
אני לא – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אתה תהיה – – – שלי לעתיד לבוא באשר הוא יהיה.
אילן גילאון (מרצ):
את טועה. ויפה אמר ז'בוטינסקי. אני בכלל תמיד אוהב, כאיש השומר הצעיר, להידרש לחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי. לו הייתי פוגש אותו הייתי מוסיף לו עוד מ"ם אחד. המ"ם השישי זה המלאכה, אבל מעון הוא דבר חשוב, כי כך המדינה ראתה את עצמה במחויבות שלה כלפי אזרחיה.
ואני, אדוני, ב-1965 הייתי ילד בן שמונה, הגעתי ארצה מעבר למסך הברזל לדירה שעמידר נתנו להורים שלי. היינו אבא, אימא, ילד וסבא, דירה צנועה של 58 מטר, בבניין עם 68 דירות. כשנכנסתי אל תוך הדירה אמרתי לאימא שלי: אימא, תראי, יש אמבטיה, ופתאום אני רואה שיש עוד אמבטיה ועוד אמבטיה. משום שמהמקום שממנו באתי היה פרקט וכאן היו בלטות כאלה, ולא הבנתי מייד, אבל הזיכרון הזה חרות בליבי עד עצם היום הזה, כי אני בעצם בן דמותו של הדיור הציבורי. שם גדלתי, שם נולדתי, שם עברו נעוריי, שם עברה בחרותי, שם נולד בני הראשון, עד שלצערי עמידר ביקש ממני לצאת, כי ההורים שלי עברו דירה, והחוק אז, של רן כהן, שמומש רק בחלקו, עוד לא היה קיים, והייתי צריך לעזוב את המקום.
אני אומר את הדברים משום שאנחנו צריכים להבין שזאת הייתה תקופה הרבה הרבה יותר קשה למדינת ישראל, עם הרבה פחות משאבים, עם טכנולוגיה הרבה פחות מפותחת, ובכל זאת המדינה חשבה שהיא האחראית לקורת גג של אנשים. כי אז חשבו שקורת גג זה – החשוב זה לגור, זה נקרא קורת גג. היום דירה היא בדרך כלל אפיק להשקעה, סמל של סטטוס, לא באמת מחשבה על צורך בסיסי חיוני גם ברמה המאוד-פילוסופית, של התפיסה המאוד-נפשית של מה נקרא מקום.
ואני שומע הרבה מאוד על דירה למשתכן ודירת מטרה ודירה להשכיר ועל אלף ואחד פרויקטים, אדוני, אבל בדרך כלל אני לא יודע איפה הדברים האלה קורים. זה כמו במאה שנים של בדידות – אני שומע על כל כך הרבה יוזמות, ואנשים מתבלבלים בין היוזמות. בסופו של דבר, האנשים שאני מכיר, מרביתם מקבלים פתקים, אבל בפתקים אי-אפשר כל כך לגור, אלא רק לקבל איזושהי תקווה לגבי העתיד.
אני רוצה לבוא ולומר לך כאן שאם לא תהיה כאן בנייה תקציבית שהמדינה תבנה, ומייד, באופן מיידי – זה יוריד את מחירי הדירות בשוק – אם הדבר הזה לא יקרה, ואנחנו לא ניקח את האחריות על אפשרות של אנשים בפתרון מגוון – של דירות קטנות במסגרת דירות גדולות במרכזי הערים, של דירות בהשכרה שהמדינה נותנת אותן, וכמובן הדיור הציבורי – אנחנו לא נפתור את אחת הבעיות הגדולות של המדינה.
רק בתור השוואה, שתבין – אנחנו הרי כל זמן מבקשים להיות חלק מתוך ה-OECD – ובכן, במדינה כמו הולנד אנשים צריכים 80 משכורות כדי לרכוש דירה ממוצעת; בישראל בדיוק כפול: 160. דירה הופכת לדבר שהוא בלתי מושג בסופו של דבר, על אף כל האווירה מסביב. רק כדי שתבין, בתוך הדיור הציבורי היום – הלכנו ובדקנו – יש 310 דירות שמשמשות לבתי כנסת ולמקוואות ולא לשימוש של הדיור הציבורי – לעמותות כאלה ואחרות. היה איזשהו פרסום על 70,000 דירות, ואנחנו שאלנו את שר השיכון – אולי הוא יענה על זה היום: בפרסומים נאמר שהן הולכות לעבור לידיים של האנשים שמתגוררים בתוכן. אני לא יודע מה עלה בגורלן.
אורלי לוי אבקסיס:
הצהרות.
אילן גילאון (מרצ):
הצהרות? אמרתי, בפתקים והצהרות, חברת הכנסת אורלי לוי, קצת קשה לגור. עדיף לגור בבית צנוע וקטן ושבכל זאת נותן ביטחון.
אבל אני חושב שבגדול הבעיה המרכזית היא התחושה של הבית בגדול, בכול. אז אני בא לשבי ובץ, כי מחר אני רוצה מאוד ללכת לתמוך בטלוויזיה החינוכית. שבי ובץ אלה שני חבר'ה שהיה להם בית. בץ הוא צב ושבי הוא שבלול, ולכל אחד היה את הבית הנוח שלו, והטלוויזיה החינוכית גם כן נתנה את התחושה של הבית שפעם אני הכרתי במקום הזה, שהיה מלא אמבטיות מבחינתי, אבל היה המקום שעיצב את כל דמותי בעניין הזה. ואימא שלי חשבה שהאחריות של המדינה היא הקובעת הכול, ושאם היא תיפול אדון לוי אשכול יבוא לעזור לה לקום, והיום אין איש אחד כזה במדינה כולה שחושב שמישהו יעזור למישהו אצלנו לקום. אין בית. אנחנו רחוקים מאוד מקווי המתאר שלנו דווקא בזמן שאנחנו הכי קרובים לממש אותם מבחינת היכולות שלנו. לכן אני אומר: בנייה ציבורית, פתרון מגוון, בית בחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי הוא אחד מתוך חמש האחריויות שמדינה צריכה לתת כדי בכלל שתהיה ראויה להיקרא מדינה.
כאן אני מסיים, ואני מזמין את כולם לבוא מחר לתמוך בטלוויזיה החינוכית, בבץ ובשבי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב בן צור.
רועי פולקמן (כולנו):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר השיכון, כמובן, אני משתדל בעבודה שלי בכנסת ללכת עם המשפט שצדיקים לא קובלים על החושך אלא מוסיפים אור. אבל אני חייב לומר דבר אחד, חברת הכנסת אורלי לוי, על דברייך, כי אני חושב שמן ההגינות – ויש הרבה מה להגיד שצריך לעשות, ותכף גם אני אגיד, ואני חושב שיש הרבה דברים שצריך לשפר, אבל מן ההגינות, ממי שעוד מעט סוגרת עשור בכנסת, ולא מעט מהשנים האלה כחברת ממשלה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אני הייתי שר אוצר?
רועי פולקמן (כולנו):
לדעתי ב-2012–2014 היית חלק ממפלגת השלטון. בשנים שאת היית חברת מפלגת השלטון וישבת שם עם האג'נדות האלה, למיטב ידיעתי – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
קואליציה.
רועי פולקמן (כולנו):
קואליציה, אבל שותפה במפלגת השלטון, בליכוד-ביתנו – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – – שר אוצר – – –
רועי פולקמן (כולנו):
תכף אני אגיד מה אנחנו עשינו במשמרת שלנו. אבל בשנים שאת היית שם, כל שנה נבנו – לפי הנתונים שאני מכיר ממשרד השיכון, אבל השר גלנט כאן ויוכל להגיד את הנתונים המדויקים – כשש דירות בדיור הציבורי בשנה, ב-2012, 2013, 2014.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לא בכל שנה. בכל השנים.
רועי פולקמן (כולנו):
אולי בכל השנים. זה בשנים שלך, כשהיית שם, במפלגת השלטון בקואליציה. משנת 2015 עם שר השיכון יואב גלנט מכולנו, עם שר האוצר משה כחלון מכולנו, הנתונים שאני מכיר על דיור ציבורי עד היום הם שנקנו 1,621 דירות, ועוד 2,650 דירות בפרויקט של משרד השיכון ומשרד האוצר עם הסוכנות ועמיגור – שר השיכון בוודאי תכף יציג את הדברים – ועוד כמיליארד שקל אישרנו בתקציב האחרון לעוד כ-900 דירות.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
מדובר על למעלה מ-3,000 דירות. שש דירות נבנו כשאת היית שם. ונוסיף לזה שמעבר לדיון על דיור ציבורי גרידא, שהוא חיוני, וצריך עוד אלפי דירות של דיור ציבורי במדינת ישראל, אלפי דירות, גם מחיר למשתכן, שתכליתו להוריד את מחירי הדירות בארץ – ואחת הסיבות שקשה לקנות הרבה דירות היא כי פעם היו קונים דירה לדיור הציבורי ב-300,000 ו-400,000 שקל, אבל כשהמחירים עלו, כשאנחנו נכנסנו לכנסת, כמעט בדו-ספרתי כל שנה, אז לקנות דירות נהיה בלתי אפשרי גם למדינה.
מוסי רז (מרצ):
לא צריך לקנות. צריך לבנות.
רועי פולקמן (כולנו):
נכון, בנייה. מחיר למשתכן זה כמו בנייה תקציבית.
לכן, גם העובדה שיש קרוב ל-50,000 איש שכבר זכו בדירות, שקרוב ל-10,000 באישורים ו-15,000 יחידות כבר בתהליכי בנייה, ופעם ראשונה מזה עשר שנים מחירי הדיור יורדים, הדבר הזה הוא עוד אמצעי כדי שאפשר יהיה לקנות יותר דירות לדיור הציבורי, כי חלק מהדרך להגיע לדיור הוגן – דרך אגב, גם לאלה שחייבים דיור ציבורי, קודם כול קשישים ועולים ואנשים בעלי מוגבלויות, שהם קודם כול, אבל יש גם הרבה משפחות אחרות, שהם לא החלשים ביותר, שלא יכלו לחלום על דירה במדינת ישראל, ולהם – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
אני פוגש אותם כל שבוע בפרויקטים של מחיר למשתכן. אנשים שפעם ראשונה רואים ב-700,000 ו-750,000 שקל – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
הצעדים האלה הם שינוי סדרי עדיפויות דרמטי כדי לאפשר קורת גג ברוח ז'בוטינסקי. ולכן, אני אגיד את הדברים האלה: ברור שיש עוד המון מה לעשות. יש 60,000 קשישים במדינת ישראל שמקבלים סיוע בשכר דירה, ואני הייתי רוצה לראות אותם בדיור מוגן, ואנחנו עובדים על זה, על דיור מוגן מסובסד כמו שיש לעולים ודברים אחרים.
גם אני גדלתי בדירה של 60 מטר מרובע, ואימי עברה לפני כמה שנים לדיור מוגן; זה שינה באופן דרמטי את חייה. אבל היינו צריכים למצוא את הדיור של משען. היא הייתה חברת הסתדרות, ויכולנו להרשות לעצמנו לכסות את העלויות החודשיות שלו.
את הדברים האלה אנחנו עושים, ולכן יש עוד הרבה מאוד מה לעשות. אני בטוח שאתם תשמעו על הרבה מאוד דברים מדהימים שנעשים על ידי שר השיכון, אבל נעשו כאן דברים בשלוש השנים האחרונות כדי לדאוג לזוגות צעירים, לקשישים, לעולים ולדיור הציבורי שלא נעשו כאן עשור. אז ההגינות המינימלית היא להגיד: נעשה הרבה, צריך עוד הרבה לעשות, כמי שרוצה לפחות להיות הגון ולדבר אמת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
אורלי לוי אבקסיס:
– – – דיור ציבורי? אתה לא מכיר את האוכלוסיות האלה, אתה לא יודע מי הן. אתה גר – – – בירושלים – – –
רועי פולקמן (כולנו):
לא פחות ממך – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – – הדיור הציבורי – – –
רועי פולקמן (כולנו):
לא אמרתי את זה.
אורלי לוי אבקסיס:
זה בדיוק מה שאמרת.
רועי פולקמן (כולנו):
לא אמרתי את זה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אני אביא לך גם את הכתובת. אני אביא גם את הצילום ואת – – –
רועי פולקמן (כולנו):
אורלי, את אומרת דברים לפעמים – תקשיבי. לפעמים להקשיב – – –
אורלי לוי אבקסיס:
תירגע – – – אני שר אוצר? אני שר שיכון – – –
רועי פולקמן (כולנו):
– – – להקשיב, להקשיב – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
עשר שנים את – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת פולקמן ואורלי לוי אבקסיס – –
רועי פולקמן (כולנו):
– – – שר אוצר?
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – לא לריב, לא לריב.
רועי פולקמן (כולנו):
אבל אני קידמתי דיון – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
למה את לא קידמת – – –
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
רועי פולקמן (כולנו):
– – – סמכות. היה חבר קואליציה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הנושא חשוב, והוא לא נושא למריבה אישית. תודה.
רועי פולקמן (כולנו):
– – – היה לך חבר קואליציה. למה לא הכנסת את זה להסכם הקואליציוני?
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אתם מפריעים לשותף שלכם להצעה. חברי הכנסת לוי אבקסיס ופולקמן, אתם מפריעים כרגע להמשך הדיון.
רועי פולקמן (כולנו):
עשר שנים, מה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
40 חוקים חברתיים אני העברתי.
רועי פולקמן (כולנו):
על דיור ציבורי מה עשית?
אורלי לוי אבקסיס:
גם בדיור ציבורי העברתי חוקים. חוצפן. לך תלמד את החומר. לך תלמד את החומר – – –
רועי פולקמן (כולנו):
את שלוש שנים – – – אורלי, תקשיבי לפעמים. אולי תקשיבי לפעמים, אורלי. את לא עשית לבד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, חבר הכנסת יואב בן צור, עד חמש דקות לרשותך.
יואב בן צור (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, מכובדי שר השיכון והבינוי, חבריי חברי הכנסת, ברור שהוויכוח שישנו הוא ויכוח מתוך הלהט של כולם, מתוך הלהט שיש רצון לגרום לכך שהדיור יהיה בר-השגה. ליום הדיור הזה אני מגיע ברגשות מעורבים. מחד גיסא, אי-אפשר להאשים את שר האוצר, בטח לא את שר השיכון, שהם לא נוקטים פעולות או שהנושא רחוק מליבם. מאידך גיסא, המצב בשטח לא מאיר פנים. מחירי הדיור במדינת ישראל מופקעים וחונקים את הזוגות הצעירים. ולא, זה קורה לא רק במרכז. מגפת מחירי הדיור מתפשטת כמעט לכל מקום, ופוגעת בכל הזדמנות של הילדים שלנו להיות בעלי נכס; וכשאני אומר הילדים שלנו, אני מתכוון לילדים של כולנו – יהודים, ערבים, חרדים וחילונים. ואם ילדינו היו יכולים לשכור דירות במחירים שפויים, היינו יכולים לומר דיינו, אבל גם משם אנחנו רחוקים. בישראל של תשע"ח הזוגות הצעירים התרגלו לשכור דירות במרתפים בלי חלונות ב-3,500 שקל, לעיתים אף יותר – כ-66% משכר המינימום.
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ממתי דירה עם חלון הפכה לפריבילגיה? ואם היום חלון הוא פריבילגיה, לאיזה מחר אנחנו מובילים את הזוגות הצעירים? במקרה הזה היעדר החלון הוא רק משל לחנק הכלכלי שמצוקת הדיור גורמת לצעירים שלנו. מדוע אין רפורמה בנושא של שכירות הוגנת וארוכת טווח? למה אנחנו משלים את עצמנו ומחכים חמש שנים עד שהפרויקטים של מחיר למשתכן ייבנו, ואז אולי מחירי הדיור ירדו באחוזים בודדים?
ידידיי, לצערי אני מזכיר זאת שוב ושוב: בנוסף למצוקת הדיור בציבור הכללי, הציבור החרדי זוכה ליחס הרבה יותר מיוחד. במציאות הנוכחית אין מספיק פרויקטים של דיור המותאמים לזוגות הצעירים שלנו ולאורח חייהם, גם לא במסגרת מחיר למשתכן. ולא די בכך, ישנם ראשי ערים, לצערי הרב, שמנסים לעכב פרויקטים כאלו על מנת – שימו לב – לדלל את האוכלוסייה החרדית באופן השפל והבזוי ביותר.
באופן אישי אני לא בונה כל כך על יום הדיור של הכנסת שהוא יפתור את הבעיות. העלאת הנושא היא חשובה, היא צריכה לשים במקום מרכזי את הנושא. השאלה היא לאן אנחנו הולכים. והסיבה הפשוטה היא שלא ניתן לתת מענה לסוגיה שהוזנחה שנים ביום אחד גדוש מלל. אבל אני בהחלט מצפה מכל אלה שרצו לבחירות על מצע הדיור להעלות הילוך, לאתר גורמים ואנשים המאיטים את התהליך, להבין לעומק את המגזרים המודרים מפתרונות דיור, וחשוב לא פחות – לקדם צעדים משמעותיים לעידוד שכירות הוגנת, כי כנראה שהשכבות החלשות ומעמד הביניים לא יוכלו להרשות לעצמם לרכוש דירה בקרוב. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, חבר הכנסת יואב בן צור. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איציק שמולי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש, גם על רשות הדיבור, גם על העובדה שאישרת לנו לקיים את יום הדיור הציבורי בכנסת וגם על המחויבות שלך לנושא הזה לאורך השנים.
היום קיימנו דיון בוועדות רבות בכנסת. הגיעו לכאן פעילות ופעילים מכל הארץ. שמענו סיפורים קשים, בחלקם סיפורים קורעי לב, על אנשים שנאבקים על המינימום של בית בתנאים קשים, תנאים של מצוקה אישית, לפעמים תנאים של בריאות קשה, וגם ראינו הרבה השראה באותן נשים פעילות ונמרצות, לוחמות, שנאבקות לא רק למען עצמן אלא נאבקות למען דיור ציבורי בישראל, ובעצם נאבקות למען החברה שלנו כולה.
התלבטתי מה לומר היום במליאה אחרי הדיונים האלה, והחלטתי דווקא לא לספר הפעם כמה סיפורים אישיים, אלא לדבר על השאלה הרחבה והמערכתית יותר: מהו הדיור הציבורי? הדיור הציבורי, אדוני היושב-ראש, הוא חלק מרכזי מפתרון בעיית הדיור בישראל. איפה אנחנו צריכים להיות? אנחנו שמענו היום מספרים משר הבינוי והשיכון: מיליון בני אדם בישראל הם אנשים שנמצאים בדיור ציבורי, או זכאים לדיור ציבורי, או מקבלים סיוע בשכר דירה. אלה הקנדידטים של הדיור הציבורי. אנחנו מדברים על מיליון בני אדם.
איפה היינו? בסוף שנות ה-60, אדוני היושב-ראש, רבע מהדירות בישראל היו של דיור ציבורי, 210,000 דירות היו דיור ציבורי. מאיפה הגיעו הדירות האלה? חלק מהן היו בתים של פלסטינים שאחרי 1948 נתפסו על ידי כל מיני רשויות ישראליות והועברו לדיור ציבורי, אבל חלק אחר, וגם הוא היה חלק מאוד גדול, היה בנייה של שיכונים שהמדינה, שהייתה מדינה ענייה, בנתה כדי שלאנשים תהיה קורת גג. הגיעו לארץ הזאת מאות אלפי אנשים. אנשים גרו באוהלים. איך הם הגיעו לבתים? המדינה בנתה דירות. המדינה בנתה דירות. זה כל כך פשוט, זה כל כך הגיוני וזה כל כך מתחייב, כי השוק הפרטי לא יכול לייצר פתרונות דיור למי שאין לו הרבה כסף. זה כל כך פשוט, זה כל כך הגיוני, ובכל זאת צריך לחזור ולהגיד את זה כאן. ולכן, דרך המלך לשקם את הדיור הציבורי היא הדרך הזאת של הבנייה הציבורית התקציבית, תוכניות דיור בהיקפים גדולים של דיור ציבורי להשכרה.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני זוכר שיחד עם חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, עוד לפני שנים, התחלנו את המהלך הזה של המאבק בכנסת למען הדיור הציבורי. אני זוכר את התגובות ששמענו. הסבירו לנו אנשים מאוד מכובדים שאנחנו מדברים על שריד מימים עברו, משהו שכבר בכלל לא רלוונטי לתקופתנו. צריך להיפטר מזה. זו מערכת שלא צריך אותה, והמדינה והמערכת הציבורית לא יכולה לנהל אותה. והתפיסה הזאת הייתה תפיסה שאת הדיור הציבורי צריך להרוג לאט-לאט, אבל להרוג אותו. וזו הייתה תפיסה שעל פיה הדיור הציבורי נתפס היה כבן חורג, בטח לא חלק מרכזי מהפתרון האסטרטגי של משבר הדיור, ובמקרה המקסימלי מין פתרון קצה לאנשים שנמצאים במצוקה כלכלית-חברתית-אנושית מאוד מאוד מאוד קיצונית. זו כמעט קבוצה ריקה, הקבוצה של האנשים שזכאים לדיור ציבורי, לפי הגישה הבעייתית הזאת שהייתה כאן.
ואני רוצה, על הרקע הזה, להביע הערכה לך, אדוני שר הבינוי והשיכון. אתה הצגת בפני הממשלה הצעה שהיא בהחלט צעד בכיוון נכון. קודם כול היא אומרת: הדיור הציבורי דרוש. היא אומרת: הדיור הציבורי אפשרי; אפשר לייצר דירות לדיור הציבורי – לא שש בקדנציה, כמו שהיה בקדנציה הקודמת; זה באמת מספר מזעזע – אלא אלפי דירות בדיור הציבורי. ואני חושב שזה דבר חשוב ודבר נכון. יש כמובן צורך לנהל דיאלוג על הפרטים של התוכנית הזאת, כי עדיין זו לא תוכנית תקציבית. זו תוכנית שיש בה הרבה הרבה רעיונות ומחשבות מאיפה להביא את המשאבים, אבל היא עדיין לא תוכנית תקציבית.
אני מברך על המהלך הזה. זה מהלך חשוב, וצריך ללכת בכיוון הזה. אני שמעתי היום, אדוני היושב-ראש, בישיבת ועדת הכלכלה סיפר לנו שר הבינוי והשיכון שגם שר האוצר הביע תמיכה במהלך הזה. אני מברך על כך. אני חושב שאם אתם תצליחו בממשלה – שלטעמי היא ממשלה לא חברתית, אבל אם תצליחו לייצר קואליציה חברתית למען דיור חברתי וציבורי, אתם תעשו מעשה גדול וחשוב, ואנחנו מצידנו נעשה כל דבר שאפשר כדי ללחוץ בכיוון הזה. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. אחרון הדוברים הוא חבר הכנסת איציק שמולי, לפני תשובת השר. זאת גם הזדמנות טובה לברך את חבר הכנסת איציק שמולי, שהיום, יחד עם חבר הכנסת יעקב מרגי, זכו באות הפרלמנטר המצטיין מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. אז בשם כל חברי הכנסת: ברכות מאיתנו.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
לגמרי בשם כל חברי הכנסת.
קריאה:
כל הכבוד.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, עד חמש דקות. אין תוספת זמן על זה, אז עד חמש דקות, ברשותך.
קריאה:
– – – אז מה נעשה?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אמרו תוספת זמן – התעוררת.
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, וזו גם הזדמנות טובה להודות לכל חבריי וחברותיי חברי הכנסת וגם לשרים על שיתוף הפעולה, על הקולגיאליות, על היכולת להתגבר מעת לעת על מחלוקות. יש את הדיונים הפוליטיים, יש את הוויכוחים הפוליטיים. אסור להקל ראש בוויכוחים הסוערים שיש פה בשבועות האחרונים, ושעוד יהיו פה, סביב חוק הלאום, הנושא המדיני וכמובן השוויון בנטל, אבל לצד כל אלו, לדעתי, כנסת צריכה להימדד גם ביכולת שלה לשתף פעולה סביב הנושאים החברתיים, היכולת לקחת קבוצות שלמות באוכלוסייה, כמו נכים, כמו קשישים חסרי ישע, כמו חיילים בודדים, בעלי חיים ומי לא, ולקדם אותם יחד. בעיניי, זה מראה על גדולתה של הכנסת, על חוזקה ובוודאי גם על יוקרתה ומעמדה. במובן הזה, אדוני היושב-ראש, אני מודה לך וגם לשותפים הרבים בכל המפלגות שיש לי פה בבית הזה.
אני גם שמח להיות שותף להצעה הזאת ומברך בראש ובראשונה אתכם, חברת הכנסת אורלי לוי וחבר הכנסת דב חנין, ובוודאי חבר הכנסת אילן גילאון, ורבים אחרים שנושאים את הלפיד של המאבק למען הזכות לדיור כאן בכנסת כבר הרבה מאוד שנים. צריך לומר, יש מאמצים ניכרים – התייחס לזה חבר הכנסת פולקמן – מצד הממשלה לשנות את המציאות, לשנות את המגמה. על כך יבורך שר האוצר כחלון. אני דיברתי איתו לא פעם אחת ולא פעמיים, והלב שלו באמת במקום הנכון. זה מצטרף, כמובן, למאמצים – – –
אורלי לוי אבקסיס:
צריך תקציבים חוץ מלב.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מאה אחוז. זה מצטרף, כמובן, למאמצים הכבירים שעושה השר גלנט במשרדו בכל מה שקשור לא רק להגדלת המלאי וצמצום התור של הדיור הציבורי, אלא גם לשיפור התנאים בתוך הדיור עצמו. צריך לזכור בהקשר הזה שיש לנו תור אדיר של ממתינים לא רק של זכאי משרד השיכון. לא דובר פה היום על זכאי משרד הקליטה. להערכתי, יש שם למעלה מ-20,000 איש שמחכים בתור. אלה אנשים שהם לא פחות מוחלשים, לא פחות מסכנים או מצויים באיזו מצוקה, וחייבים לעזור להם. ההפרדה המלאכותית-משהו בין זכאי משרד השיכון לזכאי משרד הקליטה היא דבר שבסופו של דבר פוגע באותם אנשים.
אבל בסוף הסיפור של הזכות לדיור חותך ונוגע לכל כך הרבה אנשים באוכלוסייה. זה סיפור גם של קשישים שצריכים דיור מוגן, דיור חברתי, ולא יכולים להשיג אותו; זה סיפור של זכאי הדיור הציבורי – וזאת בהחלט הזדמנות מצוינת להודות, להצדיע, ולהוקיר את כל הפעילים של הדיור הציבור שמגיעים לכנסת, ולא רק לכנסת, ונאבקים בכל מקום על הזכות לדיור. אבל זה גם סיפור שלנו, של בני הדור שלי, שבסופו של דבר מאז 2011, ואולי גם לפני כן, כמהים לפתרון הוליסטי, לפתרון של ממש, בתחום של הדיור. גם היום החלום לקורת גג, השאיפה לקורת גג – זאת שאיפה רחוקה. יש ויכוח אם היא מתקרבת, אם היא מתרחקת, אבל גם כאשר ההישגים באים לידי ביטוי בהפחתה או האטה של קצב עליות המחירים – וזו לא רק אחריותה של הממשלה, כמובן, אבל אם מ-2008 מחירי הדיור עלו בשיעורים אסטרונומיים של למעלה מ-100% נומינלית, ולא רחוק מזה ריאלית, אז הוויכוח אם מחירי הדיור בשנה האחרונה או בשנה מסוימת עולים ב-6% או ב-8% – לדור שלנו זה לא כל כך משנה, כי עדיין החלום להגיע לקורת גג הוא מאוד רחוק, ויש שגם יאמרו שהוא בכלל לא אפשרי.
על הרקע הזה, אני בהחלט חוזר לתחילת הדברים שלי, ואומר גם לחברים שלנו בקואליציה שהנושא הזה של דיור בר-השגה – אבל על אמת; דיור בר-השגה בשבילי הוא לא דיור להשכרה; זה גם דיור להשכרה, אבל זה דיור שמתייחס ליכולת ההכנסה של הפרט – במובן הזה ספר החוקים של מדינת ישראל עדיין לא ענה לאתגר הזה, ולטעמי, יחד עם הסיבה שנקב בה דב, שאין פה בנייה ציבורית, אלה בהחלט חלק מהסיבות שבעטיין אנחנו לא מצליחים להתגבר על המשבר. תודה רבה. אנחנו כמובן נהיה שותפים לכל הצעה ולכל יוזמה שנועדה להתמודד עם האתגר הזה. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. גם אני אשמח להצטרף לברכות, חבר הכנסת שמולי, על הזכייה באות של המכון לדמוקרטיה.
ישיב שר השיכון והבינוי השר גלנט, בבקשה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני שמעתי ברוב קשב את ההערות, כמו גם את הדברים האחרים שנשמעו בפורומים השונים במהלך היום. אני רוצה להקריא לכם מה פגשתי בתחילת תפקידי כחלק מדוח מבקר המדינה שהוגש על התקופות שקדמו לכניסתי לתפקיד במשרד הבינוי והשיכון. אומר מבקר המדינה בדוח שנתי: "משרד הבינוי והשיכון לא פעל כמאסדר בכל הנוגע לקביעת תוכנית ארוכת טווח לסיוע בדיור לזכאים. אף שבידי המשרד מצויים נתונים בנוגע לתמונת המצב הנוכחית של מלאי הדירות ושל מאפייני הזכאים וצורכיהם, הוא לא הכין תחזית הנוגעת לצרכים העתידיים ולמאפייניהם, למשל תמהיל הדירות שיידרש בעתיד ומיקומן הגיאוגרפי, וגם לא פעל למציאת מכלול מענים שבכוונתו לספק אם בהקצאת דירות במסגרת הדירות הציבורי, אם בסיוע בשכר דירה, וממילא גם לא הכין תחזית לתקציב שיידרש למתן מענים אלה – – – משרד מבקר המדינה מציין כי ללא הרחבת מקורות התקציב לרכישת דירות, מעבר לתמורה שתתקבל בגין מכר הדירות הישנות, ימשיך להידלדל מלאי הדיור הציבורי ותצומצם האפשרות להקצות פתרונות כאלה לזכאים", ועוד דברים רבים.
אני רוצה לספר לכם מה היה המצב כאשר אני התחלתי בתפקידי לפני שלוש שנים מעבר לדוח מבקר המדינה. קודם כול אני רוצה להזכיר שלא היה משרד שקראו לו משרד השיכון. השם הזה בוטל; קראו לו משרד הבינוי. אנחנו שינינו את זה. דרך אגב, השינוי והעיצוב של העניין הזה כאשר הורידו את השם ממשרד הבינוי והשיכון למשרד הבינוי עלה כמיליון שקל בממשלה הקודמת. אנחנו שינינו את שם המשרד. זה עלה דקה של החלטה, ובזה זה נגמר.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
לא – – – הניירות וכל המסמכים. זה המחיר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
דקה אחת זה לקח. זה פשוט נבע מהצורך להסביר שאנחנו עוסקים בנושא הזה.
מה שאנחנו פגשנו זה מציאות שבה בקדנציה הקודמת נרכשו שש דירות, ובקדנציה שלפניה לא הרבה יותר; הוקשחו הקריטריונים לקבלת זכאות, כי מלאי הדירות הלך וצומצם. מאות דירות עמדו ריקות בשל מצב תחזוקה ובעיה של קריטריונים במקומות השונים, ובאופן כללי, מלאי הדיור הציבורי צנח ל-2.5% מהדירות במדינה, ביחס למצב שהיה כמעט פי עשרה – 23% בשנות ה-70.
עכשיו רציתי להגיד עוד משהו, בעיקר לאלה שעומדים כאן ומבקרים. חלק מאלה שמבקרים ישבו כאן ב-30 השנים האחרונות; חלק מהם ישבו פה כל ה-30 שנים האחרונות. אני לא הייתי פה. איפה הייתם? לא עסקתם בזה?
עכשיו אני רוצה לומר לכם מה קרה בשלוש השנים האחרונות ואחרי זה לדבר על התוכניות. אנחנו רכשנו 1,770 דירות חדשות לדיור הציבורי. אנחנו הגדלנו את מספר המסתייעים בסיוע בשכר דירה ב-20,000 בשנים האחרונות כתוצאה מהנגשת מידע – אנשים שהיו זכאים לאורך שנים ופשוט לא ניצלו את זכותם כי הם לא ידעו שהם זכאים; או שלא הסבירו להם או שהם לא ידעו איך לקבל את הכסף. אכלסנו 600 דירות ריקות, שעמדו ריקות בכל רחבי הארץ במשך שנים ארוכות. כשאני אומר שנים ארוכות, אני מתכוון חמש, עשר ו-20 שנה במקומות שונים. גייסנו מיליארד שקל במסגרת לקיחת חוב באמצעות חברת עמידר. זה חוב של המדינה, זה לא חוב של עמידר, ו-550 דירות כבר נרכשו בכסף הזה. יירכשו עוד, וזה יגיע ל-800.
אנחנו נמצאים בתהליך בנייה של 2,650 דירות. זה קורה כבר בפועל באשקלון, בתל אביב, במקומות נוספים. הדירות נבנות עבור אוכלוסייה מבוגרת שידה אינה משגת, דירות דיור ציבורי צמודות לבתי עמיגור של פעם במסגרת של – הייתי קורא לזה התחדשות עירונית או תמ"א לבתים האלה. זה קורה ב-20 ערים ברחבי הארץ. הקצינו 5% מדירות מחיר למשתכן לדיור ציבורי. אני מודה שהתהליך הזה הוא תהליך לא קל, כי גם אחרי ששר האוצר ואנוכי החלטנו את ההחלטה, היה מי ששם לה רגליים מכל כיוון, ורק לאחרונה, את המכרז בבאר יעקב רשות מקרקעי ישראל הוציאה ללא החלק הזה. לאחר שהעמדנו אותם על טעותם זה מומש, והמשמעות היא שמתוך 800 יחידות דיור שמשוחררות בבאר יעקב יינתנו 40 לטובת משרד הבינוי והשיכון כך שיחלק אותן לזכאים לאחר שהן ייבנו. הקמנו מוקד מיצוי זכויות בטלפון כוכבית פשוט. אנחנו פרסמנו ומפרסמים את כל האתרים באופן שקוף. יצרנו הסכם שירות מול חברת עמידר.
כללית התקדמנו מאוד, כלומר, כאשר אני מסתכל על מצב ההווה, הוא הרבה יותר טוב מכפי שהיה שנים אחורה באופן משמעותי. אבל – ויש פה אבל גדול – כאשר אני שם את כל מה שאנחנו עשינו ביחס למה שצריך לעשות – זו טיפה בים, ולכן חובתנו לראות איך אנחנו מסוגלים להגדיל באופן משמעותי את מלאי הדיור הציבורי ולהביא אותו לרמה שהיא לפחות בתוך הממוצע, אפילו בחלק הממוצע הנמוך, של מדינות סבירות בעולם, מדינות OECD ואחרות.
ואני רוצה לפרט בפניכם מה כוללת התוכנית הזאת. כללית, התוכנית שאנחנו קוראים לה "לגור בכבוד" והונחה על שולחן הממשלה כבר נשלחה, ותגיע לדיון בתמיכת שר האוצר בעוד כשבוע ורבע, שבוע וחצי, ביום שני, לאחר תשעה באב. התוכנית הזאת כוללת כמה סעיפים: הראשון, שהוא נקודתי – אנחנו נצא בסיבוב נוסף של גיוס ונביא עוד מיליארד שקלים מהציבור ונרכוש מאות דירות נוספות; השני – אנחנו מציעים להסתמך על הפרשה של כ-10% מהכנסות רשות מקרקעי ישראל בשנה ולהפנות אותן לדיור הציבורי. על הנושא הזה יהיה דיון, הוא לא יעבור בקלות, אבל אני חושב שזה הדבר הנכון. צריך לזכור את הנתונים: מינהל מקרקעי ישראל היה מכניס בכל שנה 7, 8 מיליארד שקלים ממכירות. בשנים האחרונות, כתוצאה מתוכנית מחיר למשתכן, הוא מכניס 18 מיליארד. לקחנו את המחיר הישן, הממוצע של המכר הישן, 10% ממנו. זה יאפשר לנו רכש של 700 דירות בכל שנה. אני חושב שזה זניח, כיוון שקרקע המדינה חייבת לשרת לא רק את האוכלוסיות שהן אלו שמסתייעות במחיר למשתכן ומקבלות סובסידיה או אוכלוסיות אחרות, אלא גם את האוכלוסיות החלשות.
אנחנו באים עם תוכנית שתאפשר בנייה של כ-2,000 יחידות דיור לדיור הציבורי כל שנה במסגרת של הגדלת זכויות תכנוניות, כלומר, אם בבניין מסוים נותנים היתר ל-100 דירות, אנחנו ניתן היתר ל-120 דירות, ובלבד שאנחנו נקבל מתוך ה-120 12 לטובת זכאי דיור ציבורי. אני חושב שהדבר הזה הוא אלף-בית, וזו הדרך שחברה צריכה להתייחס לאוכלוסייה שהיא חסרה במדינה, ומצד שני היא נושאת בחובות. אני מזכיר לכם שאוכלוסיית הדיור הציבורי משרתת בצה"ל, משלמת מע"מ ונושאת בכל החובות האחרות. הקרקע שייכת גם להם, לא רק לאלה שיש להם קול ויכולת מחאה, ולכן אנחנו צריכים למצוא את הדרך, והגדלת הזכויות זו אפשרות נוספת.
יצירת תמריצי מיסוי, תהליך שמקובל בכל העולם – אנחנו מוכנים – נהיה מוכנים, לאחר שנסכם את הדברים עם האוצר – למצב שבו תינתן הקלה במיסוי למי שיאפשר לבנות חלק מהדירות כדירות לדיור ציבורי. אני חושב שכולם יצאו נשכרים מזה: גם אלה שיבנו יותר, גם זכאי הדיור הציבורי, ולא פחות מזה המשק, שכתוצאה מהורדת מיסוי באופן נקודתי ירוויח גם כן.
על הקצאת הדיור במחיר למשתכן דיברתי. הפוטנציאל של זה גבוה ממה שאנחנו מנצלים היום – אפשר להגיע לכ-1,500 דירות בשנה. אנחנו נניע את תוכנית "משכנתה רוכשת", שמשמעותה היכולת של אדם לרכוש את דירתו באמצעות הכספים שהוא משלם חודש בחודשו למשכיר, כלומר אם המדינה מסייעת לזכאי ב-2,000 שקלים לחודש וגם הוא משקיע 2,000 שקלים מכיסו, אז הוא משקיע 4,000 שקלים בדירה. הכסף הזה הולך למשכיר. אם בשנה מדובר על 48,000 שקלים, נניח 50,000 – תכפילו את זה ב-20 שנה, זה מיליון שקלים. בהיוון, אפילו לפי שער של 3%, 4%, זה 700,000 שקל. ב-700,000 שקל אפשר לקנות דירה, ואז ההחזר של 4,000 שקלים עם ריבית קטנה הולך לטובת רכישת הדירה כמשכנתה, ולא על מנת להביא לכך שזה כסף שהוא sunk cost לטובת המשכיר. אנחנו קובעים גם במסגרת ההחלטה הזאת תקציב לביצוע עבודות שיפוץ ותחזוקה שלא בוצעו בחלק גדול מהמקומות במשך שנים, למרות שאנחנו משקיעים כחצי מיליארד שקלים בפרויקט שיקום השכונות.
ככלל, התוכנית שאנחנו מביאים – יש באפשרותה להביא לתוספת של 7,000 עד 8,000 יחידות בשנה, כ-70,000 יחידות בעשור. מבחינתנו זו בשורה חשובה. אני משוכנע שהנושא יבוא, בהסכמה עם האוצר, לדיון בשני שלבים: בשלב הראשון ימונו הצוותים שיעסקו בנושא ויהיו בהם הגורמים המתאימים מצד משרד הבינוי ומשרד האוצר, ו-60 יום לאחר מכן נביא הצעת החלטה שתמומש. אני מניח ומקווה שבכל גוף ובכל מפלגה שעוסקת בתחום החברתי והכלכלי הנושא הזה יעמוד במרכז תשומת הלב גם בכנסת הנוכחית, גם בבחירות וגם בכנסות שיבואו לאחר מכן. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לשר הבינוי והשיכון יואב גלנט. ומה מציע השר – להעביר לדיון בוועדה? להסתפק בדברים?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
מה האפשרויות?
היו"ר רויטל סויד:
להעביר לדיון בוועדה או להסתפק בדברים.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
להעביר לדיון בוועדה.
היו"ר רויטל סויד:
להעביר לדיון בוועדה. אוקיי, לפני שנעבור להצבעה, הבעת עמדה נוספת – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
שכחתי דבר אחד. אני מבקש להודות לשניים שמובילים את הנושא לאורך שנים ארוכות, אורלי לוי אבקסיס ודב חנין, ראשי השדולה לנושא הדיור הציבורי. אין ספק שללא המאבק העיקש שלכם, רתימת הציבור, המאבק הסיזיפי בכנסת, הטלפונים וההודעות הבלתי-סופיים לשר הבינוי והשיכון ולסגנו ולאחרים, והתהליך שאתם עושים בנפש חפצה לטובת זכאי הדיור הציבורי – ללא זה הנושא הזה לא היה קורה. אני חושב שמעכשיו צריך לאחד כוחות – שר האוצר, כל ראשי השדולה, אנחנו – ולפעול ביחד על מנת להביא את זה למימוש. תודה לכם.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לשר הבינוי והשיכון השר גלנט. הבעת עמדה של חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ולאחר מכן – של חבר הכנסת מסעוד גנאים. דקה, בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להעלות שתי נקודות שאולי עלו ואולי לא עלו כאן בדיון הקודם: האחת – אנחנו חייבים לזכור שעם הגל הבאמת-עצום של תכנון ובנייה שקורה עכשיו לאור ההתמודדות עם משבר הדיור, אני רואה – ואני בטוחה שגם חלקכם מקבלים הרבה מאוד פניות ציבור לגבי תחושה של כאוס תכנוני, תחושה של תכנון לא נכון, שמרוב מהירות ורצון להדביק את הפער הבאמת-גדול שיש לנו והצורך בבנייה חדשה, אנחנו מייצרים פה ערים שיהיו לא מתפקדות ושלא ייטיבו עם האנשים שחיים בהן היום ובעתיד, וצריך לשים את זה גבוה בסדר העדיפויות.
נקודה שנייה זה חיזוק הפריפריה לאור רעידות האדמה האחרונות, בשל החשש מרעידת אדמה גדולה שאולי שתגיע מתישהו – כי היא כנראה תגיע, או בטוח תגיע, השאלה היא רק מתי. הפריפריה היום מוזנחת, ואין ספק שצריך להכניס פה יד לכיס של המדינה, כי תמ"א 38 והתחדשות עירונית לא קורית בפריפריה לבד, מכוחות השוק. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחר כך – חבר הכנסת נחמן שי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, התפרסמו דוחות, אפילו כמה דוחות, על פרויקט מחיר למשתכן בחברה הערבית, כבוד השר גלנט. לפי הדיווחים האלה שווקו בחברה היהודית או בערים היהודיות 48,000 דירות, הן שווקו, אבל בחברה הערבית, בערים הערביות, רק 142 דירות שווקו במסגרת פרויקט מחיר למשתכן, זאת אומרת, רק כ-0.3%. כולם אומרים שהסיבה היא שהקריטריונים של הפרויקט לא עונים על הצרכים ולא על הייחוד של החברה הערבית. אני מקווה שהמשרד יבחן את הנושא הזה, משום שהפרויקט והתוכנית הזאת חשובים מאוד לפתרון בעיית הדיור בחברה הערבית. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת נחמן שי, ולאחר מכן – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני השר. תודה לחברים שהעלו את נושא הדיור על סדר-היום. אני רק הייתי רוצה לבקש – אני שמח על ההתקדמות; אני חושב שיש התקדמות בנושא הזה, אי-אפשר להתעלם ממנה, גם בצרכים של הציבור. מחירי הדיור – נראה מה המשמעות של הירידה הזאת והאם היא יוצרת מיתון עתידי. הכול כבר ראינו במדינת ישראל.
בדבר אחד אני אשמח מאוד אם המשרד שלך, אדוני השר, יהיה מעורב. זה הנושא של הצרכים החברתיים של האוכלוסייה המבוגרת. רבים מאוד מהאנשים שמתגוררים בדיור הציבורי הם אנשים מבוגרים, לפעמים עריריים – אין להם משפחה, אין להם קשר לחברה הסובבת אותם. חשוב מאוד שתהיה מעורבות ממלכתית, לא רק עירונית, בניסיון ליצור איתם קשר ולשמור אותם גם בתוך החברה. הבדידות היא האויב הגדול ביותר של האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל, ובכלל. יש יכולת, גם לממשלה ולמדינה, ובכלל זה גם למשרד שלך, כמו לעיריות, לשבור את מחסום הבדידות, ליצור קשר, לעודד, לחבור לאותם אנשים מבוגרים, זקנים – פעם קוראים להם זקנים, פעם קשישים, עריריים – שזקוקים לחברה, וזו גם המטלה שאני מצפה לה ממך.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ולאחר מכן – חבר הכנסת איתן ברושי. אני אבקש, בבקשה, חברים, להתכנס לדקה. דקה לרשותך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, בנושא של הדיור הציבורי צריך לקחת בחשבון שיותר מ-20% מהאוכלוסייה היא ערבית. הגיע הזמן שמשרד השיכון יכין תוכנית. המצב היום הוא אפס דירות ביישובים הערביים. הדיור הציבורי בא לעזור לאנשים עניים, שיוכלו למצוא את קורת הגג שלהם. משרד השיכון עד עצם היום הזה לא בנה. גם הקריטריונים של התמיכה במשפחות צריכים להשתנות ולהתייחס לאוכלוסייה הערבית, ואני מעלה את זה – העליתי את זה בוועדה. אצלנו קשה מאוד להתחתן אם אין לך דירה, אפילו בשכירות – דירה, שאתה יודע איפה תגור – ואז אנשים לא מתחתנים. צריכה להיות משפחה, והתנאים של המשפחה לא מתקיימים. צריך לשנות את זה, וגם לבנות ולבנות הרבה דירות בדיור הציבורי.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איתן ברושי, ולאחר מכן נעבור להצבעה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, השרים והשר גלנט, אני חושב, בראייה לאחור, שזו הייתה טעות להוציא את האחריות לרשות מקרקעי ישראל ממשרד השיכון לאוצר. זה לא קרה עד עכשיו בשום מקום. היה מקובל שהרשות, או המינהל, הולכים אחרי אריק שרון, זיכרונו לברכה, אבל באוצר זה לא היה אף פעם. יש ניגוד אינטרסים בין הרצון למלא את הקופה ובין הצורך לבנות ברחבי המדינה. לפי דעתי, הוצאת כל המערכת ובניית ארגז כלים – שחלקו מחליד – וריקון משרד השיכון מחלק מהסמכויות – בשורה התחתונה זה לא תרומה גדולה לקצב הבנייה.
בתוך הסיפור הזה אני רוצה לומר לך, כמי שבא מההתיישבות, שהמרחב הכפרי – המושבים, הקיבוצים, בעיקר הקיבוצים – מקופחים בתוכניות האלה, וכל הסכמי הגג והמסגרת לא כוללים את המרחב הכפרי – את המושבים ואת הקיבוצים. והצירוף שאנחנו לא בתוכניות ושהפקידות עוינת, לעיתים שונאת את ההתיישבות ואת הקיבוצים, גורם לנו נזק גדול מאוד. ואני חושב שאתה יודע שבמציאות הזאת אנחנו, במקום להיות הפתרון, הממשלה הפכה אותנו לבעיה. צריך לשנות את זה. אנחנו הפתרון, ולא הבעיה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי.
אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד העברת הנושא לדיון בוועדת הפנים?
קריאות:
כלכלה.
היו"ר רויטל סויד:
ועדת הכלכלה. מי בעד העברת נושא הדיור לדיון בוועדת הכלכלה? מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 25
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
25 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הדיון בנושא יועבר לוועדת הכלכלה.
הודעה אישית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס
היו"ר רויטל סויד:
הודעה אישית של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. אני חייבת להודות שאם יש משהו שיכול להוציא אותי מדעתי ומהרוגע זה שילוב קטלני של טיפשות, אטימות, חוסר במידע ומניפולטיביות-יתר, כולם באדם אחד.
לעמוד פה שנה אחרי שנה, כמעט – קרוב לעשור, לשאת את נושא הדיור הציבורי – וכאשר נכנסתי לכנסת היו מהכתבים הפוליטיים שאמרו לי: את עושה טעות גדולה שאת הולכת להתעסק בדיור הציבורי, מאחר שזה לא כוח אלקטורלי, הם לא מצביעים, הם תמיד יצביעו ליכוד; מאחר שזה באמת נושא שלא מעניין לא את התקשורת ולא אף אחד אחר, זה לא נושא סקסי; כדאי לך להתעסק באיראן כדי להפוך להיות רלוונטית.
חבר הכנסת פולקמן, תישאר, בבקשה. אתה בורח.
רועי פולקמן (כולנו):
אבל זה לא – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אתה בורח, אתה בורח. אתה באת ושאלת אותי שאלות – אני נותנת לך תשובות. תישאר. תהיה מספיק גבר להישאר. תהיה מספיק גבר להישאר.
רועי פולקמן (כולנו):
אני לא בורח, אורלי. את לא מקשיבה, אבל את מתלהמת.
אורלי לוי אבקסיס:
תהיה מספיק גבר להישאר. תקשיב לתגובה שלי.
רועי פולקמן (כולנו):
את רוצה לדבר בנימוס או שאת רוצה להתלהם?
אורלי לוי אבקסיס:
אני אדבר בנימוס. תשב ותקשיב לתשובה.
רועי פולקמן (כולנו):
את יכולה לדבר בנימוס, אבל, או להתלהם?
אורלי לוי אבקסיס:
אתה תישאר, ולהקשיב.
רועי פולקמן (כולנו):
קראת לי טיפש ובור – – –
אורלי לוי אבקסיס:
מה אתה מבין בדיור הציבורי, חבר הכנסת פולקמן? מדבר איתי על מחיר למשתכן.
רועי פולקמן (כולנו):
למה לזלזל בי? את רוצה להתווכח – אחלה. את רוצה – – –
אורלי לוי אבקסיס:
שב, תשמע את התשובה. זה שהשר שלך לא מסוגל לעמוד מולי ולהתמודד מולי – –
רועי פולקמן (כולנו):
אני מוכן להקשיב לך אם זה יהיה בכבוד.
אורלי לוי אבקסיס:
– – והוא שולח את כלבי השמירה שלו. צריך להסביר לו שאתה לא מפחיד.
רועי פולקמן (כולנו):
אורלי, את רוצה לדבר בכבוד – אני אתייחס אלייך.
אורלי לוי אבקסיס:
אני אדבר בכבוד. שב.
רועי פולקמן (כולנו):
לא כלבים ולא טיפשים. את לא כל החוכמה, עם כל הכבוד.
אורלי לוי אבקסיס:
יש לך חוסר ידע שגובל בבורות בכל מה שקשור לדיור ציבורי.
רועי פולקמן (כולנו):
לגיטימי שנתווכח. למה לזלזל? לגיטימי שנתווכח. למה לזלזל?
אורלי לוי אבקסיס:
אם אתה מדבר, אם אתה מדבר – – –
רועי פולקמן (כולנו):
אני קראתי לך טיפשה?
אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו מוסיפים זמן?
רועי פולקמן (כולנו):
מה זה הדיבור הזה? אני קראתי לך כלב שמירה – – –
היו"ר רויטל סויד:
לא. את פונה אליו, את מדברת איתו. את מנהלת איתו דיון.
אורלי לוי אבקסיס:
אני לא אמרתי את שמו, אני לא אמרתי את שמו.
רועי פולקמן (כולנו):
אז לפחות – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אני לא אנהל איתו יותר דיון. אם הוא ירצה – יקשיב. אם הוא חושב, אם הוא חושב – – –
היו"ר רויטל סויד:
אז את לא רוצה לנהל איתו דיון? את לא רוצה לנהל איתו דיון?
אורלי לוי אבקסיס:
לא רוצה לנהל איתו דיון.
היו"ר רויטל סויד:
אז מעכשיו היא איננה מעוניינת לנהל איתך דיון. אני אצטרך לקרוא לך אם תפריע.
אורלי לוי אבקסיס:
אם חבר הכנסת המסוים הזה חושב שהמחיר למשתכן זה פתרון לדיור ציבורי הוא לא מבין דבר וחצי דבר.
רועי פולקמן (כולנו):
יושב פה וקנין, זקן חברי הכנסת. הוא אומר שככה לא מדברים.
היו"ר רויטל סויד:
חבר הכנסת פולקמן, חבר הכנסת פולקמן.
רועי פולקמן (כולנו):
לא, אבל לפחות בנימוס. זה לגיטימי שהיא תקרא "בורים וטיפשים" – – –
היו"ר רויטל סויד:
אז אתה לא חייב להישאר פה לשמוע את זה, אבל עכשיו, בבקשה – – –
רועי פולקמן (כולנו):
אני יודע, אבל זה לא מכבד את הכנסת – –
אורלי לוי אבקסיס:
תעצרי את הזמן.
היו"ר רויטל סויד:
לא אעצור את הזמן. את פנית אליו.
רועי פולקמן (כולנו):
– – השפה הזאת.
היו"ר רויטל סויד:
אני לא אעצור את הזמן. בבקשה לא להפריע.
אורלי לוי אבקסיס:
אוקיי. תקשיבי, אם מישהו שמתיימר להבין בדיור ציבורי חושב שמחיר למשתכן הוא חלק מהפתרון, הוא טועה. גם ההחלטה להעביר 5% ממחיר למשתכן לדיור ציבורי לא התממשה, לא קרתה, ותאמינו לי, אני עוקבת אחרי זה; אני עוקבת אחרי זה בכל הערוצים. אבל להגיד לי: מה עשית בשביל הדיור הציבורי – זה קצת הזוי. להזכיר לכם, אני הייתי חברת כנסת מן המניין, כנסות אחורנית. נשאתי את הדגל הזה. כל אחד שמצטט היום מה קרה עם הכסף מצטט את אותו דוח שאני עשיתי, מחקר שלקח לי שנה וחצי לעשות, כי ניסו לסבן אותי בנתונים. החזרנו שאלות על תשובות בלתי מספקות עד שהגענו לאותם נתונים שכולם מצטטים אותם.
עכשיו אני אומרת דבר נוסף: אני לא שר אוצר, אני לא שר שיכון, אני לא חלק מהממשלה, ולכן אין לי תקציבים, אין לי משרד, ואין לי יכולת לעשות יותר ממה שעשיתי. מה עשיתי? עשור עבדתי לשמור את הנושא הזה מעל הנושאים ומעל הבמה התקשורתית, להפוך את זה להיות עניין מהותי של החברה שלנו. הבאתי את הסיפורים לקדמת הבמה. הבאתי את המקרים המזעזעים לקדמת הבמה. וכן, הצלחתי, ביחד עם חברים נוספים, כמו דב חנין, גם להעביר חקיקה שנוגעת לדיור ציבורי.
מה עשיתי? הגשתי שבוע אחר שבוע לוועדת שרים לחקיקה הצעות חוק בנוגע לדיור ציבורי, שאותן דחה משרד האוצר, שבראשו חבר כנסת חברתי שבא מדיור ציבורי. מה עשיתי בשביל הדיור הציבורי? הוא אומר לי: למה לא דאגת שזה יהיה בהסכם הקואליציוני? מישהו צריך לבדוק אם מישהו חולה פה בדמנציה. עזבתי את הקואליציה ואת המפלגה שבה הייתי חברה כי הנושא הזה לא הופיע בהסכם התוך-קואליציוני.
רועי פולקמן (כולנו):
שלוש כנסות. אורלי, היית שלוש כנסות.
אורלי לוי אבקסיס:
חוצפן. זו הכנסת השלישית שלי.
רועי פולקמן (כולנו):
שלוש כנסות היית כבר.
אורלי לוי אבקסיס:
זו הכנסת השלישית שלי.
רועי פולקמן (כולנו):
נו, למה לא עשית את זה קודם?
אורלי לוי אבקסיס:
ואני קידמתי למעלה מ-40 חוקים חברתיים.
רועי פולקמן (כולנו):
– – – היית שלוש – – –
אורלי לוי אבקסיס:
כשתגיע לשם תדבר איתי. כאשר אני מדברת ופועלת והוא – – –
רועי פולקמן (כולנו):
שלוש כנסות.
היו"ר רויטל סויד:
חבר הכנסת פולקמן, בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
המשרד שלי הפך להיות משרד הרווחה בכל הנוגע לדיירים של הדיור הציבורי. אני מכירה אותם באופן אישי, אני מכירה את הילדים שלהם, אני מכירה את הילדות שלהם, אני מכירה את הפגיעות שלהם. היום בידיעות אחרונות – תפתח ותבין מה קורה לאותן נשים שאנחנו זרקנו אותן להיות טרף לחיות בגלל שהן מוחלשות, כשלשר שלך לא אכפת.
רועי פולקמן (כולנו):
מה את עשית? מה את עשית?
אורלי לוי אבקסיס:
אני אומרת: אני עזבתי את המפלגה שבה הייתי חברה.
רועי פולקמן (כולנו):
אחרי תשע שנים.
אורלי לוי אבקסיס:
אני נכנסתי למדבר הפוליטי.
רועי פולקמן (כולנו):
תשע שנים.
היו"ר רויטל סויד:
חבר הכנסת פולקמן, בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
אני אגיד לך מה עשה השר שלך.
רועי פולקמן (כולנו):
תשע שנים את בכנסת, לא שנה.
אורלי לוי אבקסיס:
אבל גלגלי הצדק מדהימים. כאשר אתם שיתפתם פעולה עם המפלגה שלי להדיח אותי בצורה כזאת שתיקח לי – – –
רועי פולקמן (כולנו):
– – –
אורלי לוי אבקסיס:
כן, הצבעתם יחד איתם על הדחה שלי, כאילו – – –
רועי פולקמן (כולנו):
אנחנו לא עשינו כלום, אורלי. אל תשקרי.
אורלי לוי אבקסיס:
בוא, אני אוציא לך את הפרוטוקול.
רועי פולקמן (כולנו):
לא עשינו כלום.
אורלי לוי אבקסיס:
אתם הצבעתם בוועדת הכנסת. אתם הצבעתם.
רועי פולקמן (כולנו):
– – –
היו"ר רויטל סויד:
חבר הכנסת פולקמן, בבקשה, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.
אורלי לוי אבקסיס:
אל תשבשו – – –
רועי פולקמן (כולנו):
אני רוצה הודעה אישית אחרי זה.
היו"ר רויטל סויד:
בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
אל תשבשו את העובדות. הגעתם לוועדת הכנסת, נטלתם ממני – שלי יחימוביץ הייתה שם ודב חנין, היחידים מהקואליציה ומהאופוזיציה – נטלתם ממני את כל הסמכויות.
רועי פולקמן (כולנו):
אני לא דיברתי מילה אחת.
אורלי לוי אבקסיס:
עצרתם אותי מלנסות ולקדם חוקים.
רועי פולקמן (כולנו):
לא עשינו כלום.
אורלי לוי אבקסיס:
הוצאתם אותי מכל ועדות הכנסת. גם דוד ביטן היה שם.
רועי פולקמן (כולנו):
שום דבר. אני לא עשיתי כלום. אני לא עשיתי כלום.
אורלי לוי אבקסיס:
הוא אמר לי: אני מצטער. ואני באותו רגע אמרתי לחברים שלכם: בזה הרגע, אם חשבתם שהרחקתם אותי מהכנסת, הקמתם לכם את האויב הגדול ביותר. כי אני אמיתית, אני לא עושה דילים, אין לי חברים טייקונים. יש לי אינטרס אחד בודד, והוא האינטרס הציבורי הרחב. האנשים האלה של הדיור הציבורי הם האנשים שאני מכירה, הם האנשים שגדלתי איתם. מה אתה יודע עליהם?
היו"ר רויטל סויד:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
האם אתה מכיר אותם? אתה מכיר את הילדים האלה? את הנושאים האלה? לך תלמד.
רועי פולקמן (כולנו):
– – – משפחה של – – –
אורלי לוי אבקסיס:
אני נכנסתי למדבר פוליטי.
רועי פולקמן (כולנו):
לא בדיוק – – –
אורלי לוי אבקסיס:
נכנסתי למקום שבו אין לי מושג אם אני אוכל לגייס כספים, כי אין לי חברים – ולא רוצה – חברים טייקונים. אני אצא למערכה על אמון הציבור. ובאמון הזה – –
רועי פולקמן (כולנו):
בסדר, אבל למה לשקר?
אורלי לוי אבקסיס:
– – הציבור יחליט אם הוא מאמין לך או לשר שלך, שנמצא שלוש וחצי שנים – –
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – על השלטר של התקציבים, והדיור הציבורי לא עניין אותו – –
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה לסיים.
אורלי לוי אבקסיס:
– – עד שחבר הכנסת השר גלנט לא הגיש תוכנית ארוכת טווח משלו; גם אז הוא שקט.
רועי פולקמן (כולנו):
אפשר לעשות פוליטיקה בלי לשקר.
אורלי לוי אבקסיס:
הוא הסתכן – – –
היו"ר רויטל סויד:
נא לסיים.
רועי פולקמן (כולנו):
אפשר.
אורלי לוי אבקסיס:
הוא הסתכן בפיטורים ובהדחה, בדיוק כמו שעשיתם לי.
היו"ר רויטל סויד:
חברת הכנסת לוי אבקסיס.
רועי פולקמן (כולנו):
פוליטיקה זה לא שקרים.
אורלי לוי אבקסיס:
אני – – –
היו"ר רויטל סויד:
אורלי, בבקשה לסיים.
אורלי לוי אבקסיס:
אני מסיימת.
רועי פולקמן (כולנו):
בהצלחה, אורלי. בהצלחה. אני לא נגדך. למה לשקר?
אורלי לוי אבקסיס:
אני אגיד לכם משהו נוסף.
רועי פולקמן (כולנו):
למה לשקר, אבל?
אורלי לוי אבקסיס:
אמרתי את זה בכנסת הראשונה.
רועי פולקמן (כולנו):
– – –
אורלי לוי אבקסיס:
רבתי עם חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה כי הצגתי את הנושא של הדיור הציבורי כשהייתי חברת כנסת בתוך הקואליציה – –
רועי פולקמן (כולנו):
בהצלחה. למה לשקר?
אורלי לוי אבקסיס:
– – והצבעתי נגד תקציב המדינה שהגיש שר האוצר יאיר לפיד כי לא היו שם פתרונות אמיתיים לדיור הציבורי. מה שאמרתי אז, אני אומרת – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
מה את אומרת, שאני נגד הדיור הציבורי?
אורלי לוי אבקסיס:
מה שאמרתי אז אני אומרת גם היום.
היו"ר רויטל סויד:
טוב. תודה רבה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, את סיימת.
אורלי לוי אבקסיס:
ירצה הציבור – יפטר אותי, ולא חבר הכנסת פולקמן – –
היו"ר רויטל סויד:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – שלא יודע מה זה דיור ציבורי.
רועי פולקמן (כולנו):
אני מעולם לא עשיתי כזה דבר. למה לשקר?
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
רועי פולקמן (כולנו):
– – –
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר רויטל סויד:
הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ויואב בן צור; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35) (ביטול הגבלת הגיל לזכאות של מי שהתייתם משני הוריו), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת משה גפני; הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17) (תוכנית למגורים בתחום שכונת מגורים קיימת בגן לאומי), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת.
עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל רוזין ועמר בר-לב בנושא: מוהלים שמתרשלים ומסכנים חיי תינוקות ממשיכים בתפקידם.
עוד הונחה, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה למזכירת הכנסת.
הצעות לסדר-היום
ציון היום המיוחד למאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים לציון היום המיוחד למאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית – הצעות מס' 10765, 10745, 10751, 10773 ו-10774.
חברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את הדיון המיוחד לציון יום המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית. בפתח הדברים אני רוצה לחזק את ידיהם של חברי הרשימה המשותפת בראשות חבר הכנסת איימן עודה שיזמו את היום החשוב הזה. משימתו החשובה ביותר של נבחר ציבור היא לעסוק בחוליים ובקשיים של הציבור ולתקנם, דבר הדורש הרבה אומץ ואף פעם אינו מובן מאליו.
ויש להבהיר: האלימות והפשיעה הגואים אינם נחלתם של הציבור הערבי בלבד. האלימות הפושה בחברתנו היא נגע שאותו יש להוקיע. יום-יום אנו נחשפים לאירועי אלימות ההולכים ומסלימים. אנו פוגשים בהם במרחב הציבורי, בבתי החולים, בכבישים ואף במרחב הפרטי המשפחתי. אלו הם תחלואיה של כלל החברה בישראל, כך צריך להתייחס אליהם וכך צריך לטפל בהם. מדינה ריבונית אינה יכולה לסבול את קיומם של חורים שחורים שבהם אין דין ואין דיין. מדינה ריבונית אינה יכולה לסבול את קיומם של אזורים שבהם איש הישר בעיניו יעשה, או ערים שמשטרת ישראל עוצרת בפתח שעריהן בלי להיכנס, ולהידרש, ולטפל בתופעת האלימות.
הציבור הערבי בישראל מאס בחיים תחת האיום המתמיד של אלימות ופשע. הוא מאס בבקרים שבהם שומעים על עוד אישה שנרצחה, או על בני נוער שנפצעו בקרב סכינים. מדינת ישראל והציבור בה אינם יכולים להשלים עם מצב שבו אזרחים חיים תחת סכנה מתמדת בתוך היישובים שלהם, בבתיהם. אנו, נבחרי הציבור, מציינים היום בכנסת את יום המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית על מנת להציב זרקור על בעיה ממשית המחייבת את הצבתה כיעד לטיפול, תוך התגייסות והקצאת משאבים. אני מקווה שהדיונים שנערכו וייערכו כאן לאורך היום יהיו אבן דרך משמעותית בשינוי המצב למען החברה הישראלית ולמען החברה הערבית כולה. תודה רבה.
ראשון המציעים, חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. חמש דקות.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בראש ובראשונה להודות ליו"ר הכנסת על קיום היום הזה. אי-אפשר להפריז בחשיבות של ההתמודדות עם תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית, ואני שמח שהכנסת ראתה לנכון להעלות זאת על סדר-יומה. אנחנו ברשימה המשותפת שמנו את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות שלנו, אך לא נוכל לעשות זאת לבדנו. אין אנו רשויות אכיפת החוק. הפתרון חייב לבוא בשיתוף פעולה מלא של כלל הרשויות ומשרדי הממשלה.
עמדתי כאן כמה פעמים ודיברתי מדם ליבי על תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית. הבאתי בפניכם את הנתונים המבהילים של התופעה – את מספר הנרצחים, את הסיפור מאחורי הקורבנות, את כאב המשפחות שאיבדו את יקיריהם. הבאתי בפניכם את מלוא הזעקה, את מלוא הכאב. היום עשינו צעד משמעותי המצטרף לפעילות הענפה המתרחשת בחברה הערבית כדי לממש את אחריותנו למצוא פתרונות לתופעה כואבת זו – היום קיימנו במסגרת הוועדות השונות בכנסת דיונים משמעותיים כדי להעלות את המחויבות שלנו להילחם באלימות למסלול של ביצוע. היום אנו לוקחים את האחריות להוביל תהליכים, תוכניות ופעילות לרוחבה ולעומקה של החברה הערבית, החברה שלנו.
אך האחריות העיקרית נמצאת אצל משרדי הממשלה השונים לפעול תקציבית, תכנונית וביצועית להתמודד עם התופעה. התמודדות עם האלימות מצריכה משאבים, הרבה משאבים, אבל בראש ובראשונה היא מצריכה שינוי בתפיסת העולם של הממשלה ביחס לחברה הערבית. האוכלוסייה הערבית סובלת מהיעדר יחס, מהיעדר תקציבים ומחוסר שוויון מחריד בכל התחומים. החברה הערבית איבדה את המבנה המסורתי שלה ועוברת תהליך לעבר חברה של אינדיבידואלים, אבל במקביל, היא לא הרוויחה את המדינה. לאזרחים הערבים בישראל אין גב מרשויות המדינה שיתמוך בהם. לאישה מג'לג'וליה מגיע ביטחון בדיוק כמו לאישה מתל אביב; הנער מאום אל-פחם לא צריך לפחד להסתובב ברחוב, בדיוק כמו הנער מכפר סבא; לילד מרמלה צריכה להיות מסגרת אחר הצוהריים בדיוק כמו לילד ברעננה.
רבותיי, יש פער בלתי מתקבל על הדעת – ראינו זאת היום בכל הדיונים השונים בוועדות – בין ההצהרות והנהוני הראש על חשיבות ההתמודדות עם התופעה לבין הפעילות בשטח. בואו נדבר על אוזלת היד של המשטרה. אין מחלוקת על כך שיש למגר את הפשיעה, אך המשטרה ממשיכה להתייחס אל היישובים הערביים כאל חצר אחורית, אחרת, כיצד ניתן להסביר את המשך מקרי הרצח ואי-פענוחם, את העובדה שלא מוגשים כתבי אישום, שאף אחד לא נענש, את המשך פעילות ארגוני הפשיעה באין מפריע? הטיפול בפשיעה בחברה הערבית הוא באחריות המשטרה; היא הגוף היחיד בעל הסמכות החוקית לחקור, לעצור ולמנוע. יש רק משטרה אחת במדינה.
אנחנו מבקשים תוכניות ברורות, מתוקצבות, עם יעדים ולוחות זמנים ברורים. אל תמרחו אותנו בהצהרות ריקות. דרישתנו ברורה: אנו מבקשים תוכנית לריסוק ארגוני הפשע המאורגן – תוכנית לריסוק ארגוני הפשע המאורגן בלוד, ברמלה, בכפר קאסם, בג'לג'וליה, באום אל-פחם ובכל רחבי הארץ; אנחנו דורשים לפגוע במעגלי ההשפעה הכלכליים שלהם, כולל השוק השחור והפרוטקשן, שצמח לממדים מפלצתיים ושמבריח עסקים מהיישובים הערביים; אנחנו מבקשים להקים צוות בכל משרדי הממשלה – חינוך, רווחה, תרבות וספורט, משרד השיכון, משרד הכלכלה והמשרד לביטחון הפנים – שילווה בצוות של חוקרים ואנשי מקצוע מהחברה הערבית; להכין תוכניות ברורות וממוקדות בכל משרדי הממשלה כדי להתמודד עם הסיבות הגורמות לאלימות; טיפול במוקדי עוני ומצוקה; תוכנית כוללת לטיפול בנוער בסיכון; תוכנית תעסוקה מסיבית של הצעירים שאינם נמצאים במסגרת עבודה או לימודים; תוכנית ייעודית בשפה הערבית ומתוך התרבות הערבית – בשפה הערבית ומתוך התרבות הערבית – להתמודד עם האלימות, שתוטמע בכל שנות הלימודים ובכל בתי הספר; בנייה מחדש של כל נושא החינוך הבלתי-פורמלי בחברה הערבית והתאמתו לצרכים ולתרבות של הצעירים הערבים. בנקודה זו אני רוצה לברך את שיתוף הפעולה עם מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב.
אני מסכם: אני רוצה להדגיש ששום פתרון לא יוכתב לחברה הערבית מלמעלה. הדרך היחידה לפעול היא בשיתוף פעולה מלא איתנו, נבחרי ומנהיגי החברה הערבית. אנחנו דורשים שוויון. אנחנו דורשים את הזכות לחיים בטוחים.
בשפה הערבית אני אומר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: זה היה יום חשוב ונחלנו בו הישגים. אנחנו, הרשימה הערבית המשותפת, הבטחנו לעמנו שנושא המלחמה בטרור ובפשיעה יהיה נושא חירום לאומי מספר אחת. אנחנו לא מסיימים ביום זה, ונפעל בכל הכוח גם למען הוועדות העממיות בכפרינו ובערינו וגם בכל ענייני החיים השוטפים. לא נשקוט ולא ננוח עד שננצח את הפשע. זו הבטחה לציבור שלנו, ונקיים הבטחה זו. הרשימה המשותפת עומדת בהבטחותיה.) תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת דן סידה, בבקשה.
דן סידה (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, שרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, האלימות הגואה והפושה בכל מקום ובכל חלקה טובה, ובפרט בערי ובכפרי המגזר הערבי, הפכה לתופעה מטרידה וחמורה. המקרים הנחשפים לציבור על ידי התקשורת הינם טיפה בים המסוכן הזה. זו תופעה זו חמורה ומטרידה, שלדעתי אף תסכן את ביטחון המדינה אם לא נדע לעצור אותה בזמן. כשההרגשה היא של הפקרות, מדרון האלימות הופך חלקלק והמרחק לפשע מסוכן הופך לקצר.
כדוגמה ברצוני להביא לידיעת הציבור כאן, מעל במת הכנסת, את הכפר השכן למקום מגוריי, כפר שהינו היום מועצה מקומית בינונית שבטוחני שכולם מכירים, כפר גוש חלב שבגליל. כפר זה היה עד לפני שנתיים סמל של מקום יישוב מודרני, מאיר פנים, עם נוף גלילי ופסטורלי, שבו שוכנים זה לצד זה נוצרים מרונים ומוסלמים. סביבו, בצמידות, שוכנים קיבוצים ומושבים המנהלים את חיי היום-יום שלהם בצוותא מעוררת השראה עם תושבי הכפר. שיתוף הפעולה העסקי והאזרחי בין תושבי האזור חולש על תחומים רבים, ובהם שירותי הבנקאות, הדואר, הקמעונאות, הבילוי והתיירות באזור. אלפים פוקדים כפר זה מדי שבוע ומעולם לא היו בו גילויי אלימות וגזענות.
לדאבון הלב, בשנתיים האחרונות ישנם גורמים בעלי מניעים אפלים שמנסים לשנות את אופי הכפר ולהפוך את מציאות החיים השלווה בו לשטח הפקר. בשנתיים אלה היו בכפר יותר מ-12 מקרי ירי על בתים, בתי עסק, רכבים, ואפילו פצוע ירי היה במקום. רק בערב שבת האחרונה נחשפתי לכך שאלמוני ירה יותר מארבע מחסניות של 16M על בתי עסק, פגע ברכבים, במתקנים סלולריים, בבתי קירור ובבתי התושבים, ואין פוצה פה; אף כותרת באף כלי תקשורת.
תבינו, רבותיי, עד לאירועים האחרונים כפר זה היה סמל שאם אנסה להמחיש את הדו-קיום והשלווה בו, הינו מקביל לקיבוץ דגניה, לכפר ויתקין, לשכונת סביון ולמושבה כינרת. זה היה האופי והשקט של הכפר הזה, היישוב הזה. כן, זה כפר גוש חלב עד לפני שנתיים, והיום – כמעט כמו המערב הפרוע.
מפה אני פונה למפכ"ל: אדוני, אם יש צורך בהפעלת שיטות שב"כ, שממנו הגיע המוניטין שלך, כדי להשיב את השקט לכפר היפה הזה, אנא עשה זאת, שם ובכל מקום שצריך, כדי להפסיק את התופעה המסוכנת הזאת. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת דן סידה. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ולאחר מכן – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אדוני השר לביטחון פנים, לא באתי להתכתש ואין בכוונתי להתקוטט. כל רצוני הוא שנחצוב יחדיו בסלע כדי לייצר מעיינות של ברכה, ולנסות – מר ביטן, אולי תשמע לפעמים קולות אחרים, שיעשירו את עולמך?
חיים ילין (יש עתיד):
אנחנו בקשב מלא.
דוד ביטן (הליכוד):
על מה אני מדבר איתו? עליך.
חיים ילין (יש עתיד):
רק עליך. טעית.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
תודה רבה. אז שתקתי.
כל כוונתי, השר לביטחון פנים, בחמש הדקות שניתנות לי, היא לנסות להאיר ולהעיר. נדמה לי שנוצר בתקופה האחרונה דפוס התנהגותי כמעט חסר תקדים כאשר אנחנו מדברים על היחסים ההדדיים, גברתי היושבת-ראש, בין המנהיגות של המיעוט הערבי לבין השכבה המיניסטריאלית במדינת ישראל. בפעם הראשונה, נדמה לי, בעניין האלימות בתוך החברה הערבית, המנהיגות הערבית פונה באופן ישיר אל השר לביטחון הפנים, וכמובן מעורבים בכך גם משרדים שונים בממשלת ישראל או בממשלות השונות, אבל הכוונה היא כמובן לפנייה מאוד ישירה לשר לביטחון הפנים, כדי למגר את התופעה המסוכנת הזאת; לומר שהקונסטרוקציה הפטריארכלית של החברה הערבית התרסקה מזמן, ואנחנו, חרף כל ניסיונותינו, חברי הכנסת הערבים והמנהיגות הערבית מהמגזר השלישי, לא יכולים לייצר פתרונות במקומה של ממשלת ישראל. הואיל ואתה, אדוני השר לביטחון הפנים, אחראי לביטחונם האישי של אזרחי מדינת ישראל, לרבות האזרחים הערבים, אז אנחנו מצפים שתיקח ותישא את נס הפעולה ותנסה לפתור את הבעיה שאנחנו זועקים חמס כבר לא מעט שנים בעניינה: א. לשים את היד על הנשקים הלא-חוקיים שמסתובבים חופשי חופשי בקרב האזרחים הערבים; ב. גם למנוע, למנוע את הקורבנות השכם והערב.
אני לא רוצה להכביר בסטטיסטיקה, גברתי היושבת-ראש, מכיוון שסטטיסטיקה מרובה לא נקלטת בקדקודו של אדם ממוצע, ואנחנו כאן אנשים ממוצעים; מסתבר שהכנסת לא מורמת מעם, עם כל הכבוד. אז אני לא רוצה לומר שהקורבנות הלא-יהודים, השיעור שלהם נע בין 64% ל-84%, ויש מגמה של עלייה, וכו'. אבל אנחנו מדברים על כך שהיום – ואדוני שר החינוך מר נפתלי בנט, אני בוודאי חושב שיש לך אפשרות לתקן הרבה מן המעוות במה שקורה בתוך החברה בישראל, מכיוון שאתה מנהיג את המשרד הכי דומיננטי בעניין הזה. איך יכול להיות שאנחנו נשתוק למשל לנוכח סצנה שבה נכנס מישהו חמוש לבית ספר ויורה בקדקודו, בראשו, של מנהל בית ספר ורוצח אותו בדם קר? איך אנחנו יכולים לקבל, למשל, בבתי הספר, אדוני שר החינוך, סיטואציה שבה ילדים נכנסים אל בתי הספר, למתחם בית הספר, עם נשק חבוי, לעיתים אולר או משהו מן הסוג הזה, נשק קהה, מה שנקרא בשפתנו, ושם מתחוללים קרבות רחוב, בתוך בתי הספר?
אני חושב שצריך להבין את הדבר המרכזי בעניין הזה. גברתי היושבת-ראש, כאשר לשכן שלך רע, בסופו של דבר הרע יחלחל אל ביתך, אל בני משפחתך. לא יכול להיות מצב הפוך. ולכן, בחצר האחורית של החברה בישראל ישנם 20% מקרב האזרחים האלה שמשוועים, זועקים זעקות שבר, משוועים להגנה כדי שהביטחון האישי יתממש, כדי שהאזרחים האלה ייהנו מחיים אמיתיים. חפצי חיים אנו, והסתבר שהיום, שכמובן יצא, בקע אל אוויר העולם באמצעות הרשימה המשותפת – היום הזה, שפקדו אותו לא מעט אנשים, הוא הוכחה ניצחת לרצונם של האנשים להיות חפצי חיים; אחרת, היינו מתנגחים מתוך החצר האחורית של הגליל או של המשולש או של הנגב עם ממשלת ישראל והיינו אומרים: יש לנו מלחמה נגדכם. אבל לא ולא. אנחנו תמיד נתפסים כמחרחרי ריב ומדון; אדרבה, הכישלון הוא כישלון שלכם, כי א. לא נטלתם אחריות, וב. גם לא פעלתם למגר את התופעה הזאת. האם מדינת ישראל, שכל כך מצטיינת בסייבר, לא יכולה להתביית על הנושא הזה של אלימות בתוך החברה הערבית כדי לנסות ולמגר את התופעה הזאת?
שמעתי את דבריו של חברי איימן עודה, שדיבר על עולם תחתון. איפה יש מנהיגות שמישירה מבט מכנסת ישראל אל השרים ואל הציבור בישראל ומבקשת, בתוך זעקה אמיתית וכנה, למגר את תופעת הכנופיות והעולם התחתון? הרי זה לא רק אומץ לב ציבורי אלא אפילו יושר ויושרה.
אני מאוד מקווה שדבריי הוטמעו בקרבו של השר לביטחון פנים. אני ראיתי שהשר, שר החינוך, קצת הקשיב לי. אני מאוד מחשיב את הקשב הזה, אבל אחשיב יותר את הפעולות שיביאו אל קץ התופעה שגורמת לנו להיות בחצר האחורית של החברה בישראל.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת עיסאווי פריג', ולאחר מכן ישיב השר לביטחון הפנים, השר ארדן. חמש דקות לרשותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברים וחברות, מאוד מצער שאנחנו צריכים לציין את יום המאבק באלימות בחברה הערבית. במדינה מתוקנת כמו מדינת ישראל לציין יום כזה בכנסת ולמצוא דרכים למאבק באלימות בחברה הערבית זה אות קלון על כל המערך בתוך המדינה – בשנת 2018 צריכים להתכנס כאן ולחשוב איך אנחנו נאבקים באלימות בחברה הערבית.
יושבים איתנו כאן שני השרים שבעיניי הם הכי יכולים ואמורים וצריכים להשפיע ולהביא את הבשורה ולשנות את תמונת המצב, שר החינוך והשר לביטחון הפנים: שר החינוך, שאחראי לטווח הארוך, והשר לביטחון הפנים, שתחום אחריותו בטווח הקצר. חברים, אני מנסה לחשוב יחד איתכם ולהביא את השיח שמתנהל בחברה שלי על איך מתמודדים עם כל צורות האלימות שפוקדת את החברה שלי, החברה הערבית, והפכה להיות מגפה שמגיעה לכל פינה וכל חור בתוך החברה שלי.
ואני חושב לעצמי: אני, כנציג ציבור, מה עליי לעשות, איפה אני יכול להשפיע, איפה פישלתי, איפה לא עשיתי. אני לא המדינה, אני לא יכול לקחת את החוק לידיים, ואם אני לוקח את החוק לידיים אני הופך להיות האשם, ואני לא רוצה להיות שם. אבל יש דבר פשוט אחד: איש שלא מוענש על טעות מזמין את העבריין הבא. ואני לא הגורם המעניש. הגורם המעניש זאת המדינה, זה המשרד הממונה. ברגע שהגורם המעניש, שמאתר, שמפענח, לא עושה את תפקידו, אז העגבנייה הרקובה בתוך הקופסה הזאת הופכת להיות המנהיג שהרוב המוחלט של האוכלוסייה צריך להגיד לו: כן, אדון.
פה אני לא רוצה להכליל; בתקופה האחרונה היו כמה פיענוחים, ואנחנו מברכים עליהם, אבל כשאנחנו מסתכלים, חברים, על התמונה הכללית – עולם הפשע השולט בחברה הערבית, הפשע המאורגן – רק המדינה, רק המדינה יכולה לטפל בזה. ואני לא בא לכאן לפטור את החברה שאני בא ממנה מאחריות; גם לנו יש אחריות בזה, אני לא פוטר את זה. אבל כל עם, כל ציבור באשר הוא, אם השלטון המרכזי לא כופה ולא מכתיב כללי משחק וחוקים, האנשים יתנהלו לפי הנוחות שלהם. ברגע ששוטר עוצר בחור צעיר באזור של יהודים ואומר לו, יותר מפעם: את הבלגן תעשה בכפר שלך ולא כאן, זה מסר שמחלחל לשוטר הזה מהמדיניות או מחוסר הדאגה מהקדקודים למעלה. התחושה אצלנו: תתנהלו ביישובים שלכם, תעשו את האנרכיה איפה שאתם; העיקר – אל תעבירו את הצמתים אלינו; תישארו בחצר האחורית. זאת התחושה אצלנו, והתחושה הזאת מבוססת על מעשים.
חברים, אני רוצה לסיים. האלימות לא תיפסק, כי זה חלק מההיסטוריה, והיא תמשיך, אבל יש אלימות ויש אלימות. אנחנו מושיטים את היד – אני מדבר בשמי ובשמו של רוב הציבור הערבי – מושיטים את היד לכל מנגנוני המשטרה והחינוך: בואו, חברים, יד ביד, בואו נעזור אחד לשני; מבקשים את עזרתכם להעניק לנו ביטחון אישי ביישובינו. נכון לעכשיו הוא איננו. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יעלה להשיב השר לביטחון הפנים, השר גלעד ארדן. לאחר מכן – הבעת דעה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זו לא הפעם הראשונה שהכנסת מקיימת דיון בנושא האלימות בחברה הערבית, וזו בטח לא הפעם הראשונה שאני עומד כאן לפניכם ומשיב, בין אם זה על שאילתות, הצעות לסדר-היום, הצעות אי-אמון והצעת חוק שעוסקות בנושא. בכל הפעמים הללו עמדתי כאן והשבתי על הפעולות הרבות של המשרד לביטחון הפנים ועל הפעולות הרבות של משטרת ישראל כדי להילחם באלימות בחברה הערבית. מדובר, כפי שידוע לכם, במלחמה יומיומית של ממש, ומייד ארחיב בנושא זה.
לפני שאתייחס לגופם של הדברים, נמסר לי, לצערי, שנטען בדיון שהתקיים מוקדם יותר כאן בכנסת שאני הגעתי לכאן, למליאה, לדבר כאן בפניכם כיוון שהייתי חייב על פי חוק. אז חשוב לי להדגיש באופן ברור – וזו לא הפעם הראשונה שאותו דובר עושה זאת: מדובר בשקר מוחלט, וזה חלק מכל הקונספט שמנסים לבנות; שקר שכמו בדרך כלל מטרתו לייצר ריב, מדון, לפלג ולזרוע שנאה. כי הרי כידוע לכם, בטח ידוע ליושב-ראש, למזכיר, לכולם: אין שום חוק ושום הוראה שמחייבת אותי להגיע לכאן היום – במיוחד, דרך אגב – לכנסת ולהציג בפניכם את עמדת הממשלה. לא רק שאין חוק, יושב-ראש הכנסת גם אישר, למרות שאין חובה להשיב על הצעה לסדר-היום, ששר החינוך יענה במקומי. אבל הבחירה להגיע לכאן היום היא שלי, והיא נעשתה לא בגלל יוזם הדיון הזה אלא היא נעשתה למרות יוזם הדיון הזה.
הגעתי לכאן עבור אזרחי ישראל הערבים. הגעתי לכאן על מנת לומר להם שוב, באופן הברור ביותר: למרות שלצערי חלק – לא כולם, חלק – מנבחרי הציבור שלהם עוסקים ברצינות רק יום אחד בשנה במאבק באלימות ביישובים הערביים, המשרד לביטחון הפנים בראשותי ומשטרת ישראל עוסקים וימשיכו לעסוק בכך כל יום, כיוון שמדובר ביעד מרכזי במדיניות שאותה אני מוביל מיום כניסתי לתפקיד.
מכל מקום, תמיד הקפדתי להדגיש, ואני מדגיש גם היום, שנושא האלימות בחברה הערבית איננו מונח לפתחה של החברה הערבית בישראל, אולם הוא גם איננו מונח אך ורק לפתחה של משטרת ישראל. כאשר – וזאת כל אחד שעוסק בנושא יודע – כאשר קיימת הידרדרות של נורמות ציות לחוק ושמירה על הסדר ביישוב או בחברה מסוימת, המשטרה מהווה בדרך כלל את החוליה האחרונה בשרשרת של החינוך, של הרווחה, של כל המערכות השלטוניות שתפקידן היה למנוע ביצוע עבירות. אכן, תפקידה של המשטרה לחקור את העבירות שהתבצעו ולהביא את העבריינים לדין ולייצר את ההתרעה הנדרשת, אבל תחילתה של השרשרת הזאת נמצאת במקומות שבהם המשטרה איננה מעורבת וגם לא צריכה להיות מעורבת. היא מתחילה בבית, היא מתחילה בבית הספר, היא ממשיכה במעורבות של השלטון המקומי, של רשויות הרווחה, כידוע, ושל רשויות נוספות, שכולן משחקות תפקיד חשוב ביצירת חברה מתפקדת באופן תקין, שמתקיימות בה נורמות ראויות של ציות לחוק.
לגופם של דברים, כידוע לכם, המעורבות של המגזר הערבי באלימות ובפשיעה גבוהה באופן משמעותי, לצערנו, מחלקו היחסי באוכלוסייה הישראלית. עם כניסתי לתפקיד השר לביטחון הפנים נחשפתי למציאות עגומה זו, הקיימת מזה שנים, שבה בולטים לרעה, למשל, החזקת אמצעי לחימה באופן בלתי חוקי, ירי ברחובות ובאירועים, הצתות חמורות ועבירות אלימות שונות. ושוב אני אומר: נכון, מי שמשלם את המחיר המרכזי זה קודם כול הציבור הערבי במדינת ישראל, שמגיעה לו הגנה, שמגיע לו ביטחון אישי בדיוק באותה רמה כמו בכל יתר היישובים ברחבי המדינה, והאחריות המרכזית היא של ממשלת ישראל.
אין חולק שלאורך השנים המגזר הערבי הוזנח מבחינת השירותים המשטרתיים שניתנו לו. מספר תחנות המשטרה שהוקמו בתוך יישובי המגזר זעום, ותושבי הרשויות הערביות לא הורגלו בנוכחות של שוטרים כחולים ברחובות. אני לא מונה פעולות של מג"ב לפתיחת צירים או לפיזור הפגנות, אני מדבר על נוכחות קבועה של שוטרים כחולים ברחובות, במרכזים, בשטחים הציבוריים השונים. ובהחלט היעדר הנוכחות יצר ועדיין יוצר, לצערי, ניכור של חלקים בחברה הערבית כלפי המשטרה, אולי אפילו גם כלפי המדינה כתוצאה מכך, ומביא, כאמור, לפגיעה בשלטון החוק ביישובים הללו.
ולכן, לא מתוך התכחשות, כפי ששמעתם, לנתונים או לאחריות, אלא בדיוק להפך, דווקא מתוך קבלת האחריות לנושא הזה, מייד עם כניסתי לתפקיד החלטתי לשנות את המציאות הזאת ולא לקבל אותה כגזרת גורל. הובלתי בנייה של תחנות חדשות ברחבי הארץ. מטרתן של התחנות לשפר ולייעל את האכיפה במגזר הערבי – כמובן, לייצר התרעה וזמן תגובה מהיר יותר, לייצר נוכחות משטרתית ביישובים ולהעביר לתושבים מסר ברור שהמשטרה מעוניינת לתת להם שירות 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. אלה לא רק מילים. רק לאחרונה נחנכו שתי תחנות משטרה חדשות, בג'יסר א-זרקא ובכפר כנא. לצערי, חלק מחברי הכנסת כאן, במשכן, הפגינו כנגד פתיחת אותן תחנות. וביישובים הללו, כפי שהוצג בישיבה היום בצוהריים, לשמחתי הרבה, בג'יסר א-זרקא ובכפר כנא, מאז פתיחתן של אותן תחנות נרשמה ירידה משמעותית מתחילת השנה בנתוני הפשיעה אל מול התקופה המקבילה בשנה שעברה. כדי לסבר את האוזן אני אציין את הנתונים: בכפר כנא נרשמה ירידה של 37% בתיקי אלימות חמורה לעומת השנה הקודמת; ירידה של 44% בתיקים ירי ועלייה של 580% בתפיסות אמצעי לחימה בלתי חוקיים עד כה. בג'יסר א-זרקא נרשמה ירידה של 20% בתיקי אלימות חמורה וירידה של 73% בעבירות ירי.
מעבר לפתיחת תחנות אלו, אנו פועלים ביישובים ערביים שונים – טמרה, מג'ד אל כרום, מנדא, כפר יאסיף, ערערה בנגב, ולא רק, כפר קאסם, באקה אל-גרבייה ואום אל-פחם – או לפתיחה של תחנות חדשות ונקודות משטרה או להרחבה של התחנות הקיימות. וכשאני אומר הרחבה, זה לא הרחבה של 10%, זה בדרך כלל הכפלה של כוח השיטור הקיים, למשל בעכו, בתחנות כמו אום אל-פחם, כדי לייצר מצב של הרתעה אל מול העבריינים ויכולת תגובה ומתן מענה טוב ומהיר יותר לאוכלוסייה האזרחית. כך למשל תוגברה מאוד לאחרונה הפעילות המשטרתית באום אל-פחם, ובעקבות זאת נעצרו עשרות עבריינים ודמויות שלצערנו הובילו את עבירות האלימות הקשות בעיר. וכפי שציינתי, אני פועל להכפלת גודלה של תחנת המשטרה באום אל-פחם, וגם להכנסתה לתוך היישוב, כמובן, בתקווה שאנחנו נקבל את הסיוע ושיתוף הפעולה של הרשות המקומית – כי התקציב קיים והתקנים קיימים, ומה שנדרש זה שיתוף הפעולה; כי כידוע, או לא ידוע, בלי שיתוף פעולה של ועדות התכנון והבנייה והרשות המקומית לא ניתן יהיה להקים את אותן תחנות משטרה.
אפשר גם לספר בגאווה – כמובן, זה עדיין לא מספיק, אבל אל מול מה שקרה בעבר – על ירידה משמעותית במקרי הרצח השנה במגזר כולו, ירידה של 31% מתחילת 2018 – אני מקווה, בעזרת השם, שהירידה הזאת תימשך – בהשוואה לתקופה הרלוונטית בשנה הקודמת ביחס ל-2017; ונכון, 2017 הייתה שנה לא טובה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
ירידה של 31%?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
במגזר הערבי. ופה אני רוצה להציג עוד נתון שהרבה פעמים מציגים אותו באופן שקרי ומעוות כנגד המשטרה כדי, שוב, במסגרת השקר כאילו אין רצון לפענח מקרי רצח בחברה הערבית. אז הינה, מקרי הרצח של 2017, נתון הפענוח או נתון הגשת כתבי האישום לגביהם עומד על 50%, בדיוק כמו נתון כתבי האישום בכל מקרי הרצח הכללי בכל מדינת ישראל. אז אני חושב שגם הנתון הזה ועלייה של הגשת כתבי אישום במקרי רצח בחברה הערבית מעידים שוב על כך שאין פה צד שרוצה וצד של לא רוצה. כולם רוצים להיאבק בפשיעה, כולם רוצים להוריד את מקרי האלימות בחברה הערבית; השאלה רק מי מחפש להאשים ומי מחפש לשתף פעולה ולסייע לאוכלוסייה שבאמת סובלת ומשלמת את המחיר. ועוד נתון מעניין שכדאי להציג אותו לחברי הכנסת הוא עלייה של 28% בתפיסות אמצעי לחימה בלתי חוקיים במגזר הערבי השנה ביחס לשנה הקודמת.
כפי שידוע לחברי הכנסת היטב, הקמתי מינהלת ייעודית שבראשה עומד הניצב המוסלמי הראשון בתולדות מדינת ישראל, ניצב ג'מאל חכרוש, תושב כפר כנא – מינוי שאני גאה בו במיוחד. ניצב חכרוש אף הגיע והופיע היום במסגרת היום המיוחד שמציינת הכנסת והציג בהרחבה את פעילות המשטרה כנגד האלימות בחברה הערבית. המינהלת בהובלתו של ניצב חכרוש הגיעה עד כה להישגים פורצי דרך. הם לא מספיקים, אבל ביחס לעבר ודאי שהם פורצי דרך. עד כה גויסו למעלה מ-600 שוטרים, שגיוסם בעצם הוא במטרה לשירות ולהגדלת האכיפה בתוך החברה הערבית. מתוכם 300 שוטרים מוסלמים, שמתוכם – אולי זה לא נשמע הרבה, אבל כמובן אל מול מי שמבין ואל מול העבר – 34 נשים מוסלמיות, וזאת בעיניי מהפכה של ממש. בהנחיה אישית שלי ומעורבות אישית שלי התאמנו את הליך הגיוס למשטרה במיוחד למועמדים מהחברה הערבית, תוך עריכת התאמות מיוחדות עבור אוכלוסייה זו.
דרך אגב, למרות שאני מקבל על זה הרבה פעמים ביקורת במחנה הפוליטי שלי, אני אומר את זה כאן, מעל הבמה הזאת: אני מאוד מאוד גאה בהתאמות הללו, ואני חושב שזה צו השעה ודבר שהיה צריך להיעשות מזמן כדי לקלוט הרבה יותר שוטרות ושוטרים מוסלמים לשורות משטרת ישראל. זה לא על חשבון אף אוכלוסייה אחרת. המודל של שיטור רב-תרבותי בכל העולם והיחיד שיכול להצליח ולזכות באמון של אוכלוסיות, כאשר מדובר באוכלוסיות מיעוטים זה שמשטרה תכיל בתוכה ייצוג הולם של כל חלקי החברה שאל מולה היא אוכפת את החוק, אם זה חרדים, דרוזים, ובוודאי האוכלוסייה המוסלמית במדינת ישראל, שמונה מיליוני אזרחים בחברה שלנו.
התחלנו בתוכנית ייחודית להכשרת מגויסים מהחברה הערבית לתפקידי פיקוד וקצונה. יצאנו לראשונה אי-פעם – בטוח שראיתם את זה בכבישים – בשלטי פרסום בשפה הערבית, דבר שלא היה מעולם. צילמנו קמפיינים בשפה הערבית כדי לפנות לאוכלוסייה הערבית והקמנו יחידת ניו-מדיה, כולל בתרגום של כל המסרים של הפייסבוק המשטרתי לשפה הערבית, על מנת להבטיח שהמשטרה לא תדבר מלמעלה אל הציבור הערבי אלא תדבר עם הציבור הערבי ואל הציבור הערבי בשפה שלו, ולא רק במסגרת פעולות של אכיפת חוק, אלא כחלק מתפיסת השירות שהמשטרה מחויבת לתת לאזרחי המדינה.
בנוסף – וגם את זה אני בטוח שאתם זוכרים – הובלתי מהלך, מבצע, של מסירת או מתן חסינות מלאה למי שימסור נשק חוקי. למעשה, כמעט כל המתקנים שבהם אפשר היה למסור את הנשק הוקמו ברשויות במגזר הערבי. בכוונתי ליזום מבצעים נוספים כאלה בעתיד במסגרת – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
כמה מסרו באופן עצמאי?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לצערי, המספרים היו מאוד מאוד נמוכים. אני לא רוצה עוד פעם להגיד למה אני חושב שזה קרה. אני מקווה שהמבצעים הבאים יהיו עם תוצאות טובות יותר. עדיין אני אומר: עוד פעם, החשיבות של תפיסת הנשק הבלתי-חוקי או צמצום שלו ביישובים הערביים מצדיק מתן חסינות בנושא הזה, כי יכול להיות שהיו גם אנשים נורמטיביים בעבר שכדי להגן על משפחתם, או חששו שאין להם הגנה משטרתית, החזיקו אמצעי לחימה באופן בלתי חוקי, ואני חושב שהחשיבות, בוא נגיד, בלהחזיר, למסור את הנשק הזה, היא גדולה יותר. רצית לומר משהו?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני שואל אם יש פרסום כדי שאנשים ידעו שיש מצב כזה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
לא רק שהיה פרסום – השקעתי מאות אלפי שקלים מתקציב המשרד בפרסום בכל כלי התקשורת הערביים ובאתרי האינטרנט. אם תרצה, אוכל להדפיס ולהראות לך גם את הפרסומים שהיו אז בנושא הזה. זה לא היה כל כך מזמן.
כמובן שאי-אפשר, לצערי, שלא לומר משהו ולהתעלם מהתפקיד של נבחרי הציבור בחברה הערבית כדי לתקן את המצב. מה לעשות, הרבה פעמים נבחרי הציבור הם אלה שיש להם גם אחריות לשיח שמתנהל ביישובים וגם לתרבות הפוליטית והשלטונית שמתקיימת בהם. לא במקרה, היום – אני מציין את זה בגאווה; זה חוק שאני אישית למדתי שצריך אותו ודאגתי למול מינהל מקרקעי ישראל ומול האוצר ובהרבה מאוד פגישות להוביל את החקיקה הזאת שהיום אושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת הפנים והגנת הסביבה, והיא בדיוק דוגמה להשפעה שיכולה להיות לנבחרי הציבור על האצת התהליך הזה של החזרת הביטחון האישי ביישובים הערביים. אני מדבר על הצעת החוק שאושרה היום שבעצם אומרת שהקמת תחנות משטרה, אם ראש הרשות הסכים להן וסיכם עם המשטרה, כמובן בכפוף לתנאים מסחריים והכול – מועצת הרשות המקומית לא תוכל משיקולים לא ענייניים או זרים לטרפד את הקמת אותה תחנה. זה לא קרה סתם. לא סתם הגענו לצורך לחוקק את החוק הזה. זה קרה כי בכמה רשויות מקומיות ביישובים הערביים חברי מועצות מקומיות ספגו איומים ישירים מצד גורמים קיצוניים, ותחת האיומים הללו ככל הנראה הם הצביעו כנגד ההקמה – בלי נימוקים ענייניים – הצביעו כנגד ההקמה של תחנות משטרה בתוך היישובים הערביים.
זה באמת דוגמה לכך שאנחנו כולנו, נבחרי ציבור בכל הרמות, בין שזה ברמה הלאומית ובין שזה ברמה המקומית, אם אנחנו נשכיל לשתף פעולה, אם אנחנו נשכיל להסתכל לציבור בפנים ולהגיד לו מה צריך לעשות, מה הנורמות המצופות ומה לא, במסגרת הנורמות שאנחנו מוכנים לקבל, אני חושב שהמהפכה שאני מנסה לחולל בהעלאת רמת הביטחון האישי ביישובים הערביים ולטובת אזרחי ישראל הערבים – מהפכה שברור, כל מי שלא מחפש רק להאשים אלא רוצה לקדם אותה מבין שזה לא מהפכה שיכולה לקרות בן לילה; כשהיא משולבת בשלטון המקומי, כשהיא משולבת במנהיגות, כשהיא משולבת במשרדי ממשלה אחרים ובתוכניות למניעת אלימות, שהן מקיימות ומיישמות אל מול אזרחי ישראל הערבים, אז ברור שמדובר בתהליך ארוך טווח. אבל התהליך הזה מתרחש – כל הפעולות הללו שציינתי, כל הנתונים, ההשקעה התקציבית, השקעת התקנים, המבצעים, הקמפיינים. הרי כל אחד מבין – ואני לא מבין למה אתם פשוט חושבים שצריך לחזור ולומר את השקר הזה: מי שלא היה רוצה לחולל פה שינוי לא היה עושה את כל הדברים הללו.
ולכן, אם יש לכם שותף אמיתי למהפכה שצריך לחולל בביטחון האישי של החברה הערבית במדינת ישראל – אני קורא לכם להיות השותפים שלי למהפכה הזאת ולעשות אותה ביחד, כי ביחד אפשר להציל כאן חיים רבים. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. מה אתה מציע, קודם כול? לפני שנצביע יש גם דוברים, אבל – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני מציע להעביר לוועדה. דיון במליאה זה קורה כרגע, לא?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת איימן עודה, אתה ביקשת לומר משהו, ויש הבעת דעה של חברת הכנסת תומא סלימאן.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני חייב לומר שאני לא הזכרתי את שמו פעם אחת, ואני, מכוח – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
הוא המציע, הוא היוזם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בסדר. הוא רוצה להציע.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
נו, אז? תנמקי, מה זה קשור? במסגרת איזה הליך?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בדקתי את זה – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
בסדר, רק תשכילו אותי, אני חבר כנסת חדש. במסגרת מה?
נחמן שי (המחנה הציוני):
מה זה חבר כנסת חדש? אתה 20 שנה פה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
אני יודע. בגלל זה אני שואל במסגרת מה עכשיו מקבלים עוד נאום. אה, בסמכות היושב-ראש.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר גלעד ארדן, אני פונה אליך ישירות: יש בינינו פער תהומי בעמדות פוליטיות. היו בינינו אירועים קשים כמו אום אל-חיראן, כמו השרפות על הכרמל. אני מאמין שאני צדקתי בטענותיי. אתה, יש לך גישה אחרת ואמונה אחרת. אני לא מתכוון לוותר, וכנראה שאתה לא מתכוון לוותר. אבל בנושא הזה אני פונה אליך לא בגלל שאתה גלעד ארדן – בגלל שאתה השר לביטחון פנים. אני פונה אליך ומבקש פגישה ישירה בינינו, ללא תקשורת, ללא כלום. פה אנחנו צריכים להיות ענייניים. אלה הם חיי אדם. אני יו"ר הרשימה המשותפת. מבחינתי זה נושא מספר אחת, הוא בוער בעצמות שלנו. אני פונה אליך בצורה ישירה: אנחנו צריכים לשבת, לשתף פעולה בשביל לנצח את הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת. הבעת דעה של חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, כמובן, הדברים שלי הם לשרים הנמצאים איתנו באולם המליאה. אני רוצה להגיד שהיום זה לא התחלתו של מאבק נגד הפשיעה באוכלוסייה הערבית – ואני קוראת לזה "פשיעה", ואני קוראת לכולנו להפסיק להגיד על זה "אלימות", כי אלימות זו תופעה חברתית שמטפלים בה בצורה אחרת. יש פשיעה, ופשיעה מאורגנת וארגוני פשע משתוללים בתוך החברה הערבית. זה מה שקורה בתוך החברה הערבית. ולכן, אנחנו תמיד פונים לרשויות אכיפת החוק כדי להתערב, כי כאשר מדברים על אלימות אזרחית, אז לאזרחים יש תפקיד מאוד חשוב בתוך המאבק הזה, וכאשר מדובר על פשיעה וארגוני פשע, התפקיד העיקרי הוא של רשויות החוק.
אני רק רוצה לפנות, להוסיף על הפנייה: אני מאוד שמחה שהשר השתמש במילה "שותפות", ודווקא לא "שיתוף פעולה". אני חושבת ששותפות אמיתית צריכה להיות מובילה במאבק הזה בפשיעה. זה אינטרס של כולם, ואי-אפשר לא להגיד את זה.
רק בדבר אחד אני פונה לשר: אני יודעת שאתה מקדם בימים האחרונים את כל הנושא של לאפשר נשיאת נשק בצורה יותר מורחבת ולאפשר קבלת נשק חוקי על ידי כלל האזרחים. אנחנו יודעים שעיקר הנשק המסתובב בתוך האוכלוסייה הערבית הוא נשק שהיה חוקי בידי הצבא וזלג איכשהו לידיים של ארגוני הפשיעה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אם יסתובב עוד נשק בידיים של האזרחים, איפה הבקרה? היא הרבה פחות מאשר בידי הצבא. לצערי הרב, אני חושבת שלא נתרום למאבק בארגוני פשע; להפך – נחמש אותם לטווח ארוך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, הבעת דעה, בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, המכתב הראשון שלי אחרי שנבחרתי לכנסת לפני 12 שנים היה לשר דאז לביטחון פנים גדעון עזרא, בבקשה לעשות מהלך גדול של איסוף נשק מהיישובים הערביים בשיתוף פעולה עם הנהגת היישובים והנהגת הציבור הערבי. למרבה הצער, אני מרגיש שעד היום אנחנו נמצאים במציאות מאוד קשה ביישובים ערביים. כמו שאתה יודע היטב, אדוני השר, ישנם אנשים שמחזיקים בבית לא אקדח אלא טיל, וזה לא יכול להיות שבמדינה מתוקנת זו המציאות.
אני מצטרף לפנייה של עמיתיי חברי הכנסת תומא סלימאן ואיימן עודה אליך, אדוני השר. כאשר אתה היית השר להגנת הסביבה ידעת לנהל שיתוף פעולה מאוד טוב איתנו בכנסת, למרות שגם אז היו ויכוחים פוליטיים ועמדות פוליטיות שונות – אדוני סגן המזכירה, אני פונה אל השר. ידעת לנהל שיתוף פעולה מאוד טוב איתנו בכנסת, ושיתוף הפעולה הזה, אני חושב, הועיל – אתה היית השר להגנת הסביבה, אנחנו חברי כנסת שפעילים בתחום – הועיל לעניין הסביבתי. אני חושב ששותפות כזאת דרושה בנושא הזה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני יכול לומר לך שיש הרבה רצון ונכונות מהנהגת הציבור הערבי, מחברי הכנסת הערבים, לעשות שינוי. בואו נעשה את השינוי הזה עכשיו, לפני שייפלו קורבנות נוספים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. אני שואל את המציעים מה הם מבקשים.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
ועדת הפנים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
כבוד השר, מסכים?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
כן.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אם כן, אנחנו נעשה הצבעה להעביר את ההצעות לסדר-היום בנושא ציון יום המאבק באלימות בחברה הערבית לוועדת הפנים של הכנסת. נא להצביע: מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 3
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
20 בעד, ללא מתנגדים. ההצעה הזאת תעבור לדיון בוועדת הפנים של הכנסת.
הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018
[מס' כ/783; דברי הכנסת, חוב' כ"ח, ישיבה 344, עמ' 29278; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. אנחנו עוברים להצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. תציג את החוק, בשם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, גברתי.
חיים ילין (יש עתיד):
איך אתם הולכים להעביר חקיקה כשכל הכנסת נמצאת בממילא?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
גם אני, אבל מה אני אעשה?
חיים ילין (יש עתיד):
15 חברי כנסת – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה צודק, אתה צודק.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
קיבלתם הזמנות? לא קיבלנו הזמנות לאירוע. אז כל הכנסת – אנחנו נעביר לכם את החוקים. אתם יכולים ללכת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, זה הזמנה, עאידה – – –
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רק מי שהוא יושב-ראש אגודה פרלמנטרית, אגודת ידידות פרלמנטרית.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אתם אמרתם: כל הכנסת.
קריאות:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, לא, זה של יושבי-ראש אגודות ידידות פרלמנטריות.
קריאות:
– – –
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זה לא 120 חברי הכנסת, זה יושבי-ראש אגודות הידידות.
קריאה:
אנחנו לא נחשבים – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, פשוט נאמר לי: כל הכנסת תהיה בממילא, ורק אנחנו לא.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, רק הידידותיים.
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יושבי-ראש אגודות הידידות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
רק הידידותיים, הא?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
כמו שהוא לא מבין את היום הזה של האלימות, הוא לא מבין, אתם לא – – –
קריאה:
הזמנות למה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
גברתי, בבקשה. אני אומר לך, את אומנם לא מוגבלת בזמן, אך חמלי על חיים ילין וחבריו.
חיים ילין (יש עתיד):
זה לא שייך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, אה, לא. תודה.
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בסדר, היא תשתדל.
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. תיקון מס' 20 לחוק נכי רדיפות הנאצים, שנחקק בשלהי הכנסת הקודמת, הסדיר את שכר הטרחה המרבי שעורכי דין ומטפלים בתביעה רשאים לגבות מניצולי שואה בעד טיפול בתביעות שונות שמוגשות על ידם, ויצר מנגנון השבה של עודף שכר הטרחה שנקבע לפרק זמן מוגבל של שנה, עד לסוף שנת 2015.
כדי לאפשר לניצולי שואה נוספים למצות את זכויותיהם תוקן החוק באופן שהאריך את האפשרות של ניצולי שואה לפנות לעורכי דין ולמטפלים בתביעה בבקשה להשבת עודף שכר הטרחה שנגבה על ידם עד לסוף שנת 2016. נוכח העובדה שיש ניצולי שואה שטרם מיצו את זכותם להחזרת עודף שכר הטרחה, מוצע להאריך את המועד להגשת בקשות להשבת עודף שכר הטרחה עד לסוף שנת 2020.
ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. יוזמי הצעת החוק הם בין היתר חברי חבר הכנסת איציק שמולי, חבר הכנסת אלעזר שטרן, טלי פלוסקוב, דוד ביטן ודב חנין. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי. לחוק הזה אין הסתייגויות, אבל יש בקשות רשות דיבור. אלעזר שטרן נמצא? לא. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שמדובר בחוק חשוב מאוד, חוק דרמטי מאוד שהכנסת מחוקקת היום – אומנם באיחור ניכר, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.
כבר בפתח הדברים צריך לומר באמת מילים של הוקרה ותמיכה ביוזם העיקרי של הצעת החוק הספציפית הזאת, שזה חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, שלא יכול להיות כאן כרגע בגלל מחויבות אחרת ביד ושם, וכמובן סגן שר האוצר חבר הכנסת – כבר לא חבר הכנסת – איציק כהן, שבאמת התחום הזה של הטיפול בניצולי השואה, איציק, הוא נר לרגליך כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה שנים, וגם תחום הזה של הפעולה של הכנסת כנגד עורכי דין שיצאו, פשוטו כמשמעו, למסע ציד נגד ניצולי השואה.
דיברנו על זה לא אחת גם בוועדה בראשותו של חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, שראה את העוולה לנגד העיניים, איך עורכי הדין הללו באים ועושים קופה על גבם ועל מצוקתם של אחרים. כל השיטה הזאת, הנלוזה והנמוכה, שבה חלק מעורכי הדין – לא כולם, יש גם עורכי דין שפעלו בתום לב, אבל חלק מעורכי הדין פעלו במשך השנים בשיטת מצליח: הלכו לניצולי שואה לפני שהוכרה זכאותם והחתימו אותם על הסכמים שערורייתיים, שבעצם אומרים שאם יום אחד המדינה תחליט לתת להם איזושהי קצבה הם יגזרו מאותה הקצבה בעצם אלפי שקלים במצטבר. הדבר הזה הוא מופרע לחלוטין.
אלי אלאלוף (כולנו):
מיליוני שקלים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עשרות מיליונים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
במצטבר עשרות מיליונים, כמובן, כי יש המון ניצולי שואה. והינה, הגיע הרגע שבו הכנסת – סליחה, הממשלה, כן, בהחלטה מינהלית, הכירה בקבוצות מסוימות לצורך תמיכה מתוקף היותן נפגעי או נרדפי שואה, ואז קמו להם עורכי הדין, שלפו את ההסכמים השערורייתיים האלה, התחילו לשלוח מכתבים, ולא רק מכתבים – מכתבים של סחיטה באיומים, רדיפה. איך אומר איציק כהן? עד למיטה של איזה קשיש שהוא מרותק למיטתו, שמו לו את המכתב של הגבייה על המיטה. לא פספסו אף אחד.
הכנסת לא הייתה אדישה. הכנסת באה ואמרה: אנחנו נגביל את גובה שכר הטרחה שאתם יכולים לגבות, חרף העובדה שאתם מחזיקים בידכם את ההסכמים השערורייתיים האלה. זה לא עצר מבעדם להמשיך. אחרי שהכנסת חוקקה את החוק הם המשיכו. הם גם עתרו לבית המשפט פעם אחת, ובית המשפט זרק אותם מכל המדרגות. לפני כחודש וחצי עתרו פעם נוספת, לבית המשפט המחוזי בחיפה. שוב בית המשפט זרק אותם מכל המדרגות וקבע ששכר הטרחה, גובה שכר הטרחה שקבעה הכנסת, משקף נאמנה את עבודתם לאורך השנים.
ואני חושב, באמת, כואב לי גם בהקשר של לשכת עורכי הדין, שבמקום לקחת את הערמה של התפוחים הרקובים האלה ולהשליך אותם החוצה, לקחת להם את הרישיון – אנשים כאלה לא אמורים להיות עורכי דין – בעצם לאורך כל הדרך היה איזה טיפול כזה בכפפות משי.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הגשנו גם תלונה למשטרה. ואנחנו אומרים כאן בפה מלא: אנחנו לא נרפה ואנחנו לא נוותר. אנחנו מבינים שהמדינה – לאורך השנים; זו לא אשמה של ממשלה אחת ולא של שתיים, זה עוול מתמשך, כפי שקבעה גם ועדת דורנר. לאורך השנים מדינת ישראל לא עשתה את מה שנדרש כלפי ניצולי השואה, לא מילאה את חובתה. ודווקא לאור העובדה הזאת ולאור העובדה שאנחנו באמת פועלים כנגד הזמן, כי בעוד עשור, אולי 15 שנה, לא יהיו איתנו יותר ניצולים, ואני מאחל לכולם לחיות עד 120 ו-150, אבל הזמן עושה את שלו. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לתת עכשיו את הכול, גם בקצבאות וגם ברווחה וגם בתמיכה בקהילה, וגם במקרים האלה שאנשים מתוכנו, במקום לקום, לדפוק על הדלתות של ניצולי השואה ולשאול אותם: מה אתם צריכים מחר בבוקר? איך אפשר להקל עליכם? איך אפשר להפיג את בדידותכם? כל מה שהם עושים – הם רואים לנגד העיניים טרף קל, מתנפלים עליו ומנסים לקח ממנו במרמה ובסחיטה את הכספים שאין להם.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני בהחלט מברך על הצעת החוק, שהיא תולדה של שיתוף פעולה של חברי כנסת מכל הבית, גם אלעזר שטרן, גם טלי פלוסקוב, גם אנוכי, דב חנין ואחרים. אני מברך אותך, אדוני סגן שר האוצר, ואותך, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, וכמובן גם את יושב-ראש ועדת החוקה, שהצעת החוק נדונה אצלו. ואני מבקש מהכנסת כמובן לאשר את הצעת החוק, ולהביא טיפה טיפה מזור, או אולי – איך נקרא לזה? טיפה הקלה לניצולי השואה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, איציק, ובאמת יישר כוח ענק על הפעילות הזאת.
אני ממשיך עם בקשות הדיבור. שולי מועלם-רפאלי – אינה נמצאת; מרב מיכאלי – אינה נמצאת; יהודה גליק – אינו נמצא. ולכן אחרון הדוברים, כפי שאיציק ציין – סגן שר האוצר יצחק כהן. בבקשה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חברים, הכנסת היום מתאחדת פה אחד, כל חברות הבית, כדי לעקור מן השורש תופעה שאנחנו עדים לה בשנים האחרונות, של מספר מצומצם של עורכי דין שרודפים אחרי ניצולי שואה מבוגרים, חולים, בלי שום סיבה. כפי שאמר חברי איציק שמולי, החתימו אותם פעם במועדונים ובאיזשהם כינוסים, הבטיחו הבטחות שווא לניצולי השואה, ועל סמך אותה החתימה שהם חתמו לפני שנים – והם אפילו לא זוכרים שהם חתמו; ברגע שהממשלה החליטה בהחלטה מינהלית, שר האוצר משה כחלון, לתת לניצולים, ובהחלטה מינהלית לצרף ציבורים גדולים שלמים ועוד ציבורים, קמו אותם עורכי הדין והלכו בהתאם לרשימות שהיו לכם בידיים, רשימות עורכי הדין, והתחילו לרדוף אחרי הניצולים. אנחנו כמובן חוקקנו – זה החוק השלישי, אגב, שחוקק בנושא הזה.
לצערי הרב, כפי שאמר איציק, לא ראינו פה הירתמות של לשכת עורכי הדין. הפוך.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
החוק הזה בא להציל את הניצולים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
בבקשה?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
החוק הזה בא להציל את הניצולים.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
להציל את הניצולים, בדיוק. חוק שבא להציל את הניצולים. אני באמת מודה לכל מי שעסק בתחום הזה. עוד נעסוק בתחום הזה עד שבעזרת השם נביא מזור לכולם. תודה לך, איציק שמולי. אלעזר שטרן, אלי, תודה רבה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה לכולם ותודה רבה גם לרשות לניצולי השואה שנרתמו – עו"ד גלי, ועפרה – שכולם יחד נתרמו כדי להוציא את החוק הזה מן הכוח אל הפועל. אגב, במהלך הדרך גם שינינו את החוק, העברנו אותו גם לסדר הדין הפלילי, מכיוון שאותם חצופים המשיכו וצפצפו על החוק, ובאחד המקרים איציק שמולי ניגש למשטרה והגיש תלונה. אני לא יודע אם התלונה הזאת טופלה. טופלה?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
עדיין מטופלת.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
עדיין מטופלת.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
טחנות הצדק.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
כן. על כל פנים, תודה לכל חלקי הבית הזה על החוק הטוב הזה – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, באמת.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
– – על הסולידריות עם ניצולי השואה, ותודה לך, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לך, סגן השר איציק כהן היקר.
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 4
בעד סעיפים 1–2 – 20
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
20 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים מייד להצבעה בקריאה שלישית על הצעת החוק. נא להצביע. ההצבעה החלה.
הצבעה מס' 5
בעד החוק – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
22 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס' 20) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של ישראל. שוב, שאפו גדול למציעים. איציק, באמת כל הכבוד.
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018
[מס' כ/781; דברי הכנסת, חוב' כ"ו, ישיבה 337, עמ' 28899; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חברות וחברים, אנחנו עוברים להצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת רויטל סויד, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה, גברתי.
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018. הצעה זו מוזגה משלוש הצעות חוק, של חברות הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת קארין אלהרר וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ומטרתה לאפשר לנפגעי עבירות מין רבים יותר לפנות לבית המשפט בבקשה להרחקת מי שפגע בהם מסביבתם.
חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ה–2004, מסמיך את בית המשפט להגביל בצו אדם שביצע עבירת מין בהיותו בגיר מלגור, לעבוד או ללמוד בקרבת מקום המגורים, העבודה או הלימודים של נפגע העבירה. זאת, בתנאי שבית המשפט שוכנע כי אם עבריין המין יתגורר, יעבוד או ילמד במקומות אלה ייגרם לנפגע נזק נפשי של ממש, ולאחר ששקל גם את הפגיעה שתיגרם לעבריין המין בשל הטלת המגבלה.
נכון להיום, החוק אינו חל על מי שפגע מינית בהיותו קטין. בהצעת החוק מוצע להרחיב את ההגדרה של "עבריין מין" כך שתכלול גם מי שביצע עבירת מין בהיותו קטין והורשע בביצועה, אם נידון למאסר בפועל או אם בית המשפט ציווה על החזקתו במעון נעול לפי סעיף 25(א) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971, או על אשפוזו לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א–1991, והכול בלבד ששוחרר מהמאסר בפועל, מהמעון הנעול או מהאשפוז לאחר הגיעו לגיל 19. הוועדה ביקשה להדגיש שבקביעת המגבלות על בית המשפט להימנע ככל האפשר מלפגוע בשיקומו של הקטין.
הדרישה לנסיבות השחרור האמורות נועדה להגביל את ההסדר המוצע למקרים שבוצעו בנסיבות חמורות יחסית ולהביא לידי ביטוי את האיזון העדין שביקשה הוועדה לקבוע בין הרצון להגן על נפגעי עבירה מנזק נפשי נוסף בשל המפגש התכוף עם מי שפגע בהם מצד אחד ובין הקושי להטיל מגבלות על מי שהיה קטין בעת ביצוע העבירה וסיים לרצות את עונשו, ובפרט אם הוא נמצא בהליך שיקום, מצד שני.
יוער כי הוועדה בחרה שלא להחיל את ההסדר לגבי קטינים שבית המשפט בחר שלא להרשיעם, אף אם קבע שביצעו את העבירה, ולגבי קטינים שנשלחו למעון נעול לפי סעיף 26 לחוק הנוער, המוגדר כסעיף טיפול, במקום לפי סעיף 25 לאותו חוק, שעניינו דרכי ענישה. הוועדה השתכנעה שמדובר בנסיבות מיוחדות המחייבות איזון אחר שבו מוטה הכף לטובת שיקום הקטין ומניעת תיוגו כעבריין מין. בהקשר זה קיבלה הוועדה נתונים המעידים כי אלו מקרים בודדים וייחודיים.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קוראת לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
בנימה אישית, תודה רבה לחברותיי חברת הכנסת מיכל רוזין, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וחברת הכנסת קארין אלהרר על הצעת חוק מחויבת מציאות. הייתה לי הזכות להוביל את הדיונים בוועדה, ובאמת שמענו כולנו עדויות מרגשות וקורעות לב של הקורבנות ושל ההורים. בהחלט אני מקווה שעכשיו הכול ייראה יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. אכן, אין הסתייגויות, אך יש מעט בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חברי הכנסת זנדברג, גילאון, פריג', רז, אלהרר, סויד ולוי אבקסיס. עד חמש דקות.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה רבה. תודה לך, כבוד היושב-ראש. חברי הכנסת, אני חייבת לומר שאחרי שעבדנו פה אתמול עד 05:00, לפנות בוקר, על חוקים קשים ביותר שהעברנו כאן, בעיקר של הממשלה, אני חייבת לומר שזה פותח את הלב, פותח את הנשימה, להעביר חוקים שבאמת יסייעו לאוכלוסייה, יקלו על האזרחים והאזרחיות ויאפשרו באמת גם למי שעבר טראומה וסבל קצת הקלה, כאשר, מה לעשות, הגורל לא שפר עליו.
באמת מדובר פה לא בענישה נוספת. המטרה היא לא להעניש או לייצר ענישה נוספת על מי שהיה עבריין מין, פגע ונכלא ושוחרר. הכוונה היא לא להרע את מצבו. אנחנו בעד שיקום של עברייני מין. אנחנו בעד שיקום בוודאי כשמדובר בקטינים שפגעו. אבל אסור לשכוח שבסוף יש שם ילד, ילדה, ילדים שהם עדיין קטנים והם צריכים, ביום שבו משתחרר הפוגע שפגע בהם, להתחיל לפחד. הם מתחילים לחשוש ללכת לבית הספר, הם מפחדים להישאר לבד בבית, הם מפחדים לרדת במדרגות, אם זה מקרה שהשכן פגע בהם. למעלה מ-87% מהילדים נפגעים מאנשים שמוכרים להם, אם זה בתוך המשפחה, שכן, קרוב, מישהו מבית הספר, ולא יכול להיות שכשמשתחרר עבריין המין, אותו ילד או ילדה יקבלו פתאום עונש, וזה חוסר היכולת להיות חופשי ולהרגיש ביטחון אישי ולהסתובב.
אני באמת רוצה להודות למשרדי הממשלה, שהבינו את הצורך בחוק הזה, את הצורך בלאפשר – צריך להבין, זה לא אוטומטי: יש צורך לפנות לבית משפט כדי לקבל את המגבלות. המגבלות האלה יותנו כמובן בשיקום של העבריין עצמו, כי חשוב לנו לשקם את העבריין. לא רק זה – המגבלות האלה יוטלו רק כאשר זה גורם נזק נפשי ניכר לנפגע העבירה, בוודאי כשמדובר בשכנים דלת מול דלת. תחשבו, ילד בן שמונה נפגע מילד בן 17. הילד בן ה-17 עכשיו בן 20, משתחרר וחוזר לבית של ההורים. הילד בן ה-11 רואה את הפוגע שלו יום-יום – יום-יום הוא יוצא מהבית ורואה אותו. סיפרו לנו הורים בוועדה שהם נאלצו בליל הסדר לעזוב את הבית ולברוח כי הם לא יכלו להישאר בבית, הם פחדו על הילדה שלהם, שתראה את הפוגע בה. אז באמת, הצעת החוק הזאת שאתם הולכים להצביע עליה עושה צדק וחסד.
אני רוצה להודות – קודם כול, אני חייבת להודות באמת לשרת המשפטים איילת שקד ולשר הרווחה חיים כץ, שהבינו את המשמעות העמוקה של החוק ואת הצורך לא להגביל אותו רק למי שהיה במאסר בכלא – אלא גם מי שהיה בחלופת מאסר, שאלה בעצם המעונות של חסות הנוער.
אני רוצה להגיד בשמי ובשם חברת הכנסת קארין אלהרר, חברתי, וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, על ההבנה למצב. היה קשב, הקשיבו לנו. חברת הכנסת קארין אלהרר לצערה נאלצה לצאת מוקדם, אז התודות ייאמרו גם בשמה. אני רוצה להגיד תודה למועצה לשלום הילד, שדוחפים את החוק הזה, מקדמים, מלווים את המשפחות. המשפחות – לשמוע את זעקתן זה כואב, והם ליוו אותן כל הזמן עד באמת לחוק הזה, שמתממש ובא.
תודה ספציפית לכרמית פולק ולירון אשל. לוועדת חוקה, לנעמה מנחמי, היועצת המשפטית, ששקדה על ההצעה, ולאסף פרידמן, מנהל הוועדה; כמובן לצוותים במשרד המשפטים ומשרד הרווחה, באמת. ותודה לשותפות לדרך. עשינו פה שיתוף פעולה מוצלח, ונקווה לעוד כאלה, אורלי, ביחד, שנוביל. נראה לי שאנחנו כוח מנצח. תודה, ותודה לכם שאתם מצביעים בעד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חברת הכנסת זנדברג – אינה נמצאת; גילאון – אינו נמצא; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נמצא; מוסי רז – מוותר; קארין אלהרר – אינה נמצאת. רויטל סויד, מן הסתם – עולה? למרות – בבקשה. אחריה, אחרונת הדוברים, הדוברות – אורלי לוי אבקסיס. בבקשה, גברתי.
דוד ביטן (הליכוד):
דיברת כבר, לא?
אלי אלאלוף (כולנו):
יאללה, חבר'ה. תקצרו.
דוד ביטן (הליכוד):
או שאני טועה?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
היא יודעת שאתה מאוד מאוד נהנה מדבריה.
רויטל סויד (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לשתף אתכם בדיון המאוד-קשה שהיה לנו היום בבוקר על חוק הלאום. אני בעד חוק לאום. אני בעד הגדרת מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני בוודאי חושבת שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שמקיימת שוויון לאזרחיה, לכל אזרחיה, ללא הבדל של דת, גזע ומין, וחוק לאום שיש בו גם את הערך הזה וגם את ערך השוויון, והיהודית והדמוקרטית הם משתווים האחד לשני ושוויוניים, בהחלט היה יכול להיות חוק לאום שהיינו יכולים להתפאר בו. אבל חוק הלאום כפי שהוא מוצג היום וכפי שהוא היה בכל הדיונים הוא חוק רע, הוא חוק מסוכן; הוא חוק שישבתי היום בוועדה ואמרתי שאין אחד במליאה הזאת שיכול לשבת בשקט כשיכול לצאת תחת ידינו חוק כל כך מופרך ומסוכן.
כי כשהגדיר חבר הכנסת אמיר אוחנה בדיון הראשון על חוק הלאום את המטרה שלו, הוא אמר: אנחנו רוצים לחוקק את תעודת הזהות של מדינת ישראל. תעודת הזהות של מדינת ישראל כפי שהיא היום הונחה בפנינו בנוסח הסופי שלה היא בושה וחרפה. אין בה שוויון; אין בה דמוקרטיה; אין בה אפילו את המילה יהודית. מה כן יש בה? יש בה סעיף שבא ואומר שכל קהילה יכולה לקבל החלטה שהיא מדירה מסביבתה, ממקום המגורים שלה, מישהו אחר על בסיס של דת, לאום. הצעת חוק גזענית.
ואני קוראת לכם פה, אחיי: זו הצעת חוק שהיום בקואליציה אתם חושבים שתפריד, ותפגע באחינו הערבים, אבל זה לא כך. הצעת החוק הזאת לא רק תפגע במרקם החברתי העדין שיש לנו פה היום במדינת ישראל, אלא היא תפגע – ותפצע – בנו בנשמה, מכיוון שהצעת החוק הזאת תגרום לכך שיהיו קהילות שבהן לא תהיה כניסה לבני העדה האתיופית, לא תהיה בהן כניסה לחרדים, לא תהיה בהן כניסה לספרדים, לא תהיה בהן כניסה ללהט"ב, לא תהיה בהן כניסה לכל מיעוט שהוא. והשלב הבא, אדוני שר החינוך – שיושב שם עם האוזניות, וחברים מהסיעה שלך מקדמים את הצעת החוק הזאת – זה גם שלא יכניסו ילדים לגני ילדים, ימנעו מהם ללכת לבתים אחד של השני, ימנעו מהם להגיע לבתי כנסת; ימנעו מיהודים – שבעיני חלק מהאנשים שיושבים פה בקואליציה – כמו הרפורמים, להיות מוגדרים כיהודים, והם לא יוכלו לבוא ולשבת פה בכל מיני מקומות.
אז אני אומרת לכם וקוראת לכם: אנחנו נמצאים פה ברגע קשה. הוא רגע קשה, כי אנחנו נמצאים פה ברגע של ערב שנאת אחים ומלחמה – מלחמה בין יהודים לערבים, בין אשכנזים לספרדים, בין מיעוטים, בין להט"ב, עם כולם, על כולם, בגלל הצעת חוק מטופשת, חוק לאום שאין בו שום דבר עם הלאום של המדינה, של העם היהודי. יש בו אך ורק הדרה.
ודבר נוסף אני רוצה לומר לכם: הסכנה הגדולה היא לא רק למרקם החברתי שלנו, ערב ציון חגיגות ה-70 למדינת ישראל. הסכנה הגדולה שאנו ניצבים בפניה היא גם במישור הבין-לאומי, מכיוון שהצעת החוק הזאת, שהיא – עמדו היום היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות המשנה, והיועץ המשפטי של הכנסת, ואמרו: זאת הצעת חוק לא חוקתית. זאת הצעת חוק שאי-אפשר להגן עליה. זאת הצעת חוק שאין לה תקדים ורע באף מדינה בעולם. מדינת ישראל הולכת לחוקק חוק לאום שאין שווה ודומה לו באף מדינה בעולם. וכשאנחנו רק נדמה שאיזו מדינה הייתה מעבירה הצעת חוק כזאת, והיינו מחליפים שם את הביטויים שם ליהודים, והיו אומרים: יהודים לא יכולים להתיישב במקום מסוים – איך היינו מזדעקים פה, איך היינו עומדים ואומרים פה. ועכשיו אנחנו עומדים לחוקק חוק לאום שכזה? והנזק בזירה הבין-לאומית הוא יהיה נזק שלא יהיה אפשר לתאר אותו, וכבר חווינו נזק אחד מאיזה שטות של ראש הממשלה שלנו, עם איזו הצהרה שהוא עשה עם ראש הממשלה בפולין – כמה נזק יכול להיות מהצהרה אחת ואיזה קושי לתקן אותה. אז עכשיו אנחנו הולכים לעשות עוד טעות אחת בזירה הבין-לאומית בלחוקק חוק גזעני.
בואו נעצור את הפרסה הזאת. זה עדיין לא מאוחר. חוק הלאום – אסור שיבוא לעולם. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, גברתי. חברת הכנסת לוי אבקסיס, בבקשה, אחרונת הדוברים, ונעבור להצבעה.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, אדוני כבוד היושב-ראש. חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין, אני ואת פועלות הרבה שנים בנוגע להגנה על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, להעלות את המודעות. עשינו זאת – רויטל, תישארי, כי אני רוצה לומר גם לך כמה מילים, אז ברשותך.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני באה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
היא רוצה להתקרב אלייך אפילו יותר, אז היא עולה להחליף אותי.
אורלי לוי אבקסיס:
נהדר. שיתפנו פעולה גם כאשר מיכל הייתה במרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, ומאז המשכנו את המסורת גם בכנסות פה, ואני חייבת להגיד שיש לנו תוצאות נפלאות. אבל זו רק תחילת הדרך. הדרך עוד ארוכה. כל חוק כזה הוא חוק ששם עוד ועוד נדבך בהגנה על אותם ילדים, ילדות, נשים, נערים ונערות שחווים יום-יום תקיפה מינית.
תראו, היום פתחתי ביום הדיור בכנסת בתערוכה שכולכם יכולים להסתכל עליה גם בידיעות אחרונות. זה פתח את המגזין של 24, ותודה רבה גם לנעם ברקן, הכתבת המדהימה, שנתנה את הבמה לאותן נשים שעל פניו הן נשים מוחלשות, כי מחלישים אותן – המערכת מחלישה אותן, משרד האוצר, שלא נותן להן את האפשרות לקורת גג בסיסית אמיתית, ומה שקרה – זרקנו אותן לטרף בידי אותם זאבים, והם רק מחכים להזדמנות, ובכל העולם אנחנו יודעים שככל שמעמד האישה נמוך יותר, כך הסיכון לפגיעה מינית גבוה יותר. זה בדיוק מה שקרה כאן. ואותן נשים אזרו את האומץ וסיפרו את הסיפור, וניסינו לתת להן הגנה. וכל אחת שנחשפה בפניה ובדמותה מייצגת עוד עשרות ואולי מאות ואלפים של נשים אחרות שלא העזו לספר את הסיפור הטרגי הזה.
בהצעת החוק הנוכחית הזאת באנו וניסינו להרחיב את החוק כדי להגן על אותם קטינים, שאני חושבת שמיכל כבר הזכירה. יחד איתי היו גם מיכל וגם חברת הכנסת קארין אלהרר. זו הצעת חוק שאנחנו ניסינו לדחוף אותה והצלחנו, תודה לאל. ובאמת שקלנו גם את השיקולים של השיקום של אותו עבריין, אם הוא היה קטין ומה נעשה בדרך, ושאלנו שאלות עקרוניות, והצלחנו להרחיב איפה שהצלחנו, והצלחנו להגיע לסיכומים איפה שנדרשנו. ועדיין יש פרצות, לא רק בחוק הזה אלא בכלל במערכת החוקים של מדינת ישראל, בהגנה על אותם ילדים וילדות נפגעי התקיפה המינית. ואותו סיפור עם אותה ילדה קטנה, שהאבא בא אלינו וסיפר לנו שהיא בסך הכול הייתה בת שש כשהיא נפגעה, והעבריין – כן, היה קטין, אבל הוא היה בן 15 לערך, או 16, וניצל את התמימות הכל-כך מיוחדת של הגיל הזה כדי לפגוע פגיעה קשה באותה ילדה, והילדה הזאת מפחדת לרדת במדרגות של הבניין שלה, היא מפחדת לצאת החוצה. היא נאלצה להיות מודרת מביתה בליל הסדר, כי הם גילו שהנער שאנס אותה מגיע לחופשות בבית. אז מה קורה? במקום להרחיק את אותו פושע נאלצו להרחיק את הילדה, והיא לא ישבה בביתה בליל הסדר, שמציין את יום החירות של העם היהודי. היא לא הייתה בחירות, וכנראה שאותו מאבק שלה ושל ההורים שלה להחזיר אותה לאותו מסלול חיים נורמטיבי, עד כמה שאפשר, הלך והתמוסס.
הוא סיפר לנו בפחד גדול שכשהם יורדים איתה במדרגות, האבא מרים אותה על הידיים, עוצם לה את העיניים, כדי שחלילה וחס לא יעבור אותו עבריין – שגם מתגרה בהם, צריך לומר, וכשהוא יוצא החוצה הוא עומד כאיזה גיבור, מתגרה. ואני אגיד לכם את האמת, באותו רגע חשבתי: אילו היה מדובר, חלילה וחס, בילדים שלנו, מה היינו עושים? איך היינו מתנהגים? האם היינו מאבדים את שלוות הנפש? האם אנחנו מצפים מאותם הורים להיות יותר מתונים מהאפיפיור? לעמוד ולעצור את עצמם מלהגן על הילדה שלהם ולפגוע באותו פוגע?
החוק הזה בא לתת להם מזור ואיזשהו מסלול שיבטיח שמקרים כאלה לא יקרו. לצערי הרב, לא סגרנו את כל המקרים האפשריים. שמענו סיפורים נוספים, מזעזעים לא פחות. ואני שמחה מאוד שהחוק הזה הגיע לפה להצבעה.
חברת הכנסת רויטל סויד, אני רוצה להודות לך לא רק בשמי אלא גם בשמה של חברתי מיכל, שאמרה שבטעות היא שכחה להזכיר את שמך. מי שלא יודע, רויטל סויד ניהלה את כל הדיונים בוועדת חוקה, חוק ומשפט בנוגע להצעת החוק הזאת – –
מיכל רוזין (מרצ):
ותרמה רבות.
אורלי לוי אבקסיס:
גנבת לי את המשפט הבא. – – ותרמה מאוד לדיון, הוסיפה מחוכמתה, מניסיונה ומהכשרתה המקצועית, יש לומר, כעורכת דין פלילית. היית לנו לעזר. בפעם הבאה נוסיף אותך כיוזמת יחד איתנו בחוקים הבאים – –
היו"ר רויטל סויד:
תודה.
אורלי לוי אבקסיס:
– – וזה יהיה, אני מאמינה, איזשהו סוג של מסורת – – –
חיים ילין (יש עתיד):
עם – – – כאלה גם אני רוצה להצטרף.
אורלי לוי אבקסיס:
בואו כולם תצטרפנה ותצטרפו לאותו מאבק נגד עבריינים שמנצלים חולשות של ילדים ושל נשים מוחלשות, ואולי נביא לחברה טובה יותר.
אני מבקשת את שתי הדקות שלאחר מכן כדי להודות עכשיו. על החוק הזה עבדנו – כן, יחד עם המועצה לשלום הילד, כן, עם חברי כנסת נוספים, ובעיקר עם הצוותים שלנו. והצוותים שלנו ראויים להמון הערכה, כי אנחנו אלה שתמיד עומדים בפרונט – אנחנו, חברות וחברי הכנסת – ולפעמים שוכחים שיש את אלה שעושים עבודה קצת אפורה והם לא זוכים לאור הזרקורים. אז אני רוצה להודות לצוות המדהים שלי, שכולל גם את רעות, שהיום נמצאת בטיפולים כימותרפיים, ונשלח לה מפה בריאות שלמה ואריכות ימים ונחזיק לה אצבעות, כי היא עוקבת אחרי הדיון הזה מבית החולים תוך כדי הטיפול, ולהגיד לה: הינה, יש תוצאות למאבק. אני רוצה להגיד תודה לעידן ואני רוצה להגיד תודה גדולה מאוד לעוד מישהו שאז היה ראש הסיוע המשפטי, והיום אפשר לומר שהוא חלק מהצוות שלי. קוראים לו גלעד סממה – על כל העזרה, על הסיוע, על החוכמה ועל היכולת לגשר. אז אני אודה גם בשמכם, חברת הכנסת מיכל רוזין, לצוות שלה, שעושה עבודה נהדרת, לצוות של קארין אלהרר, ובכלל לצוות של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ליועצות המדהימות, ועל כך שהצלחנו לתקן פה תיקון אמיתי.
אני רוצה להגיד לכם משהו: המאבק לא נגמר, הוא רק התחיל. אבל קמפיין Me Too הוציא לאור הרבה עיוותים שקיימים בחברה שלנו. האור באמת מחטא את החושך ואת הכתמים, ותפקידנו להאיר את כל המקומות החשוכים בחברה שלנו. אני מקווה מאוד שאנחנו עושים את זה בצורה טובה. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ותודה רבה גם על הדברים החמים שלך ושל חברתי חברת הכנסת מיכל רוזין.
אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 6
בעד סעיפים 1–3 – 22
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 התקבלו.
היו"ר רויטל סויד:
22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד החוק – 23
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר רויטל סויד:
23 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ושלישית ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל. ברכות לחברותיי.
הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018
]רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1242); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון דיני בחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן שר הפנים משולם נהרי, בבקשה.
אני לא אמרתי "חבר כנסת", ועכשיו אני מבינה שחזרת להיות חבר כנסת.
סגן שר הפנים משולם נהרי:
מזמן, כבר מחודש תשרי.
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, מטרת החוק המוצע היא לאפשר למועמדים לראשות מועצה אזורית לקבל מידע מפנקס הבוחרים בדומה להסדר שנקבע בסעיף 16 לחוק הרשויות המקומיות, התשכ"ה–1965, המאפשר למתמודדים בבחירות לרשויות מקומיות לקבל מידע מפנקס הבוחרים לצורכי התמודדות בבחירות וקשר עם ציבור הבוחרים. בהתאם, מוצע להחיל גם את הוראות סעיף 85ב לחוק, שלפיו שימוש במידע פנקס שלא לצורכי התמודדות בבחירות או לצורכי קשר עם ציבור הבוחרים מהווה עבירה פלילית. הליך זה נדרש בין היתר לאור המגמה להחיל הסדרים דומים ככל הניתן על הבחירות בעיריות, במועצות מקומיות ובמועצות אזוריות בעקבות איחוד מועדי הבחירות וקביעת יום בחירות אחד לכל הרשויות המקומיות.
כמו כן, מוצע לאפשר לבעלי תפקידים בבחירות לרשויות המקומיות והמועצות האזוריות – מנהלי בחירות, סגני מנהלי בחירות, מזכירי ועדות קלפי ובעלי תפקידים נוספים – להצביע במהלך השבוע הקודם לבחירות במקומות שייקבעו, ובכך לסייע להם לממש את זכותם להצביע בבחירות לרשויות המקומיות ולהקל עליהם את האפשרות לעשות כן. לפיכך, מוצע לאפשר בבחירות הכלליות לרשויות המקומיות הצבעה במהלך השבוע הקודם לבחירות במקומות שיקבע מראש שר הפנים, וזאת למנהלי הבחירות, סגני מנהלי הבחירות, מזכירי ועדות הקלפי וכן בעלי תפקידים נוספים מקרב עובדי המדינה במערך ניהול הבחירות שנבצר מהם להצביע במקום מגוריהם, בהתאם לאישור שיינתן על ידי המפקח הארצי על הבחירות. על פי ההערכה יוצבו בין עשרה ל-20 קלפיות ברחבי הארץ על מנת לאפשר פיזור גיאוגרפי רחב. ההצבעה בקלפיות אלה תיעשה במעטפות כפולות, והן ירוכזו, ימוינו ויישלחו לרשויות המקומיות המתאימות לאחר יום הבחירות באופן ובמועד שהדברים נעשים לגבי יתר ההצבעות במעטפות כפולות בבחירות לרשויות המקומיות.
התיקון להצעת חוק זאת אושר על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה על דעת הממשלה, ואני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לסגן השר חבר הכנסת משולם נהרי. נעבור לרשימת הדוברים: חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז –מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כולם רוצים לקצר, אני יודעת, ואני יודעת שהיה לילה ארוך, אבל מה לעשות? אי-אפשר לעמוד בפיתוי הזה שדווקא בשבוע שמתכוננים להעביר את חוק הלאום – לפספס אפשרות שבה נרים קול שאולי יעיר מישהו, ואולי סוף-סוף מישהו יקשיב, וידע שמובילים את המדינה הזאת לתהום עמוקה, שבסופו של דבר לא תפגע רק באוכלוסייה הערבית הנמצאת, אזרחי מדינת ישראל, אלא תפגע בכלל אזרחי המדינה כולה.
בלתי אפשרי כאילו לעמוד בשקט ולראות שמר ביבי נתניהו, ראש הממשלה, שרוצה להוביל כנראה קמפיין בחירות מעכשיו, רוצה לחוקק את החוק הזה בכל מחיר, כולל המחיר הכבד לכונן באופן רשמי ובאופן חקיקתי ושחור על גבי לבן את הבסיס להקמת מדינת אפרטהייד, שרוצה לעשות סגרגציה והפרדה בין אזרחי המדינה על סמך ההשתייכות הלאומית שלהם. אי-אפשר להתנתק גם מהעובדה שכמעט כל סעיף בחוק הזה – תשמעו, החוק הזה מגדיר הרבה דברים שמגדירים מה המדינה: מגדיר גם את ההמנון, ומגדיר את הדגל, ומגדיר את ההגדרה של מדינה יהודית, מוחק דמוקרטיה, מוחק שוויון ושוכח להזכיר את גבולות המדינה.
אם רוצים כבר להגדיר את המדינה, למה לא מגדירים את גבולותיה? אפשר להגדיר הכול חוץ מגבולות מדינת ישראל. משאירים אותה פתוחה עד הסוף, עד שיחליטו איפה בדיוק קיימת מדינת ישראל, אבל זוכרים טוב מאוד, בצל כל הניסיונות לספח ולספח ולהוסיף להתנחלויות, להשמיד את הגבולות אבל להזכיר שהזכות להגדרה עצמית בתוך ישראל קיימת רק לעם היהודי. כלומר, אנחנו עוד לא יודעים על מה מתפרסת ישראל ולאן מגיעים גבולותיה – יכול להיות גם לגדה המערבית וגם לעזה ואני לא יודעת לאיפה עוד – אבל זכות הגדרה עצמית קיימת רק ליהודים, כלומר שלילה מאוד ברורה של אפשרות להגדרה עצמית גם של העם הפלסטיני. ואפשר להוסיף הרבה יותר, אבל לצערי כולם כעייפים וכנראה הממשלה מנצלת את העייפות הזאת כדי לגרום לנו בסוף להעביר חוקים הזויים, מסוכנים.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
ביטן, תדאג שיגיע לנו אוכל.
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
היו"ר רויטל סויד:
שלוש דקות, בבקשה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רב, לך, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה לכם, חבריי חברי הכנסת, וברשותכם, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ששר החינוך נמצא כאן, אדוני שר החינוך.
היו"ר רויטל סויד:
תבקשי ממנו רק שיסיר את האוזניות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אדוני שר החינוך, אני אשמח אם לרגע – אני יודעת שהמוזיקה כאן במליאה לא תמיד נעימה, אבל בכל זאת אני חושבת שהיא חשובה. כולם כאן שמעו על ליאל לויטן בת השבע? ליאל לויטן בת השבע, ילדה ישראלית מדהימה, זכתה בתחרות השחמט במקום הראשון בעולם על אדמת פולין, תוך כדי שאנחנו מתמודדים עם ההצהרה המשותפת ההזויה הזאת. ואדוני שר החינוך, אני לגמרי שותפה לדבריך בנושא ההצהרה, וכפי שאתה יודע גם אני פניתי בעניין הזה לראש הממשלה; אני מקווה שלך הוא יקשיב יותר, כי ספק אם לי. אבל מה שהיה מדהים זה שההמנון שלנו נוגן על אדמת פולין.
ותראו מה מנסה לעשות כאן הבית הזה. אתמול, גברתי היושבת-ראש, ארבע פעמים עליתי כאן לדבר על חוק הלאום. מדוע? משום שיש לנו איזושהי תחושה שאולי אם אנחנו נרעיש כאן את האדמה, אולי אם אנחנו נטלטל כאן את הכיסאות – יש רעידות אדמה בכינרת? למה צריך לדבר על רעידת אדמה בכינרת? יש כאן רעידת אדמה מורלית מהמדרגה הקשה והמסוכנת ביותר.
מה עוד צריך לקרות, אדוני שר החינוך, כדי שאתם תבינו שחשיבות חוק הלאום נעוצה בכך שבסופו של דבר יצביעו עליו לפחות כ-100 חברי כנסת? אדוני שר החינוך, אנחנו זקוקים לך כאן אולי כמבוגר האחראי, כי אתה שר החינוך של מדינת ישראל. אולי תחנך גם את הממשלה? אם בא נשיא המדינה, וכל הצד הזה של הבית, אדוני שר החינוך, מזלזל בפנייתו; אם בא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי – אני לא יודעת מה רז נזרי הצביע, אבל אני חושבת שאי-אפשר לחשוד בו שהוא דווקא מהצד שלי של הבית, אבל נניח שאני אפילו לא יודעת מה הוא הצביע – מתחנן לפניכם, מדבר ואומר לכם: יהיה נזק פנימי ונזק בין-לאומי מהמעלה הראשונה, אנחנו כבר עושים צעד אחר צעד מסוכן לקראת אפרטהייד; אם לא נותנים לחברת הכנסת ציפי לבני, שרה לשעבר במדינת ישראל, להקריא את מגילת העצמאות, במקום להביא את מגילת העצמאות ולחוקק אותה כחוק הלאום של מדינת ישראל – אנחנו מוצאים את עצמנו פה, אדוני שר החינוך, ברעידת אדמה.
לא צריך לקרות כל כך הרבה כדי שאנחנו נבין ונפנים שאנחנו שמים את עצמנו במצב מוסרי מעורער לחלוטין, מנתקים את עצמנו מכל החוטים העדינים ממילא שמחברים אותנו. הרי מה מחבר בינינו, גברתי היושבת-ראש? קשירות של הצופים? מה מחבר בינינו? חוטים עדינים, עדינים כמו רקמה, מחברים בין כולנו פה בחברה הישראלית. איך זה יכול להיות שאנחנו לא רואים את עצם החשיבות בחוק הלאום שייחקק שכל הבית – או כמעט כל הבית – שותף לו?
איך שר החינוך – אדוני, אני מבינה שנגמרה התורנות שלך, אבל אני קוראת לך באמת, לפני שאתה הולך: בוא תעזור לנו. אנחנו צריכים להיות שותפים לחוק הלאום, כולנו. את יודעת, גברתי היושבת-ראש, חולפת בי המחשבה – משפט אחרון – שבשבוע הבא, בהנחה שהקואליציה תביא את החוק הזה, שאנחנו נצטרך להצביע נגד חוק הלאום, וגופי נעשה צמרמורות, משום שזה לא יכול להיות. ואדוני רועי פולקמן, אתה לא הייתם היום בדיון. אנחנו זקוקים לכם בעניין הזה. אתם, כמי שבאמת מדביקים את הקואליציה הזאת, אתם חייבים להידרש לעניין הזה ולא לתת לחוק הזה לעבור כפי שהוא. תודה רבה, גברתי.
היו"ר רויטל סויד:
תודה. תודה רבה לחברת הכנסת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיליק בר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר רויטל סויד:
הוא ביקש ממני למחוק. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
24 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תועבר לדיון בוועדת הפנים.
הצעת חוק עידוד תרומות מזון, התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/795); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים להצעת חוק עידוד תרומות מזון, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת מקלב, בבקשה. חבר הכנסת מקלב, זה בהסכמה, אז אנחנו יכולים – – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
זה נכון שזה בהסכמה, אבל יש הרבה מציעים, וזה חוק מאוד מאוד חשוב, ואני אשתדל להתכנס לזמן קצר, אף שהחוק הוא חוק חשוב.
קודם כול נפתח, ברשותך, גברתי היושבת בראש, מכובדי השר וחבריי חברי הכנסת, במה צריכה לעשות מדינה כשכל ילד שלישי חי מתחת לקו העוני וכל בן אדם רביעי נמצא מתחת לקו העוני. איזו פעולה היא צריכה לעשות כשמעבר לגדר – והגדר היא לא גדר כבדה, קשה וחסומה – יש אפשרות לפתרונות? נוזל נהר של זהב ואבנים טובות ליד המדינה, שיש בה לא מעט אנשים עניים שנמצאים מתחת לקו העוני – למצוא איזה פטנט או איזה פתרון למעבר לאותו שביל או אותו נהר ששם יש פתרונות לאותם אנשים עניים. אבל לא רק שאנחנו לא עושים את זה אלא אנחנו במשך תקופה ארוכה, קבוצת חברי כנסת – חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת חיליק בר, חברת הכנסת אורלי לוי וחבר הכנסת מוטי יוגב, ועוד הרבה אחרים שעוזרים לנו בעניין הזה, עם כמה עמותות שבאמת ראויות לציון, כמו עמותת לקט ישראל ושאר העמותות, ואציין כבר עכשיו, כדי שלא אשכח את חבר הכנסת ויושב-ראש ועדת העבודה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שבאמת נתן לזה את הפוש עכשיו, בישיבה האחרונה, כדי לתת אפשרות להגיש את זה בהצעת חוק לקריאה ראשונה – מוצאים פתרונות לחבר בין שני הדברים, והינה, יש לנו פתרונות.
מזון בשווי של עשרות מיליוני שקל כל יום הולך לאבדון בגלל שאנחנו לא יודעים לחבר בין אנשים שרוצים לתרום לבין – לתת מענה לחסמים שחוסמים אותם מלתת. במה דברים אמורים? צריך להניח, קודם כול, חבריי חברי הכנסת, שלא מדובר בשאריות מזון שנאספות משולחנות ודברים שכבר לא ראויים למאכל; מדובר במזון איכותי, עשיר, מזין מאוד, משביע מאוד. אותו מזון – אם לא היה עודף, או בגלל מקרים כאלה וכאלה, היה נמכר בטבין ותקילין, במחיר מלא. אנשים היו משלמים על אותו מזון תקין, אותו מזון יבש או תוצרת חקלאית עודפת.
אותם תורמים באים ואומרים: אנחנו מוכנים לתרום, עוד אפילו להוסיף מכיסנו, אבל את נטל האחריות – ומדובר בעיקר באחריות עקיפה – אתם תורידו ממני. לא יכול להיות, בתרומה שאני נותן עכשיו, שתהיה גם אחריות מתגלגלת בעקבות אותה תרומה, שאחרי זה יאשימו אותי אם היה משהו. צריך לציין שלא הייתה, ברוך השם, כבר במשך תקופות ארוכות, ממה שאנחנו יודעים מההיסטוריה, אם זה חמש, עשר, 15 שנה – לא היה שום מקרה של תרומת מזון – ויש תרומות מזון ונעשות פעולות כאלה – שהייתה איזו בעיה איתה, שמישהו ניזוק מאותה תרומת מזון. אבל כשאנחנו באים היום ואנחנו מבקשים מאותם תורמים, מפעלים, בתי מלון, מסעדות, מפעלי מזון, מפעלי שימורים, חקלאים, לתרום, הם אומרים: מאה אחוז. אתם רוצים? מאיתנו תקבלו את התרומה. אנחנו יכולים לדעת שאנחנו הבאנו מזון תקין; לעקוב ולהשקיע עוד כספים בפיקוח ובאחריות – אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אז אם זה אחריות רשלנית – אני במודע עשיתי את זה – אנחנו לוקחים אחריות, על זה אנחנו לא באים.
הצעת החוק הזאת באה להוריד את החסמים, כשהחסמים האלה – אנחנו לא אומרים שהם חסמים תיאורטיים; אלה חסמים שהם ידועים ונמצאים ונאמרים, ואותן עמותות שפועלות בעניין הזה באות לבקש: הורידו מאיתנו, תקלו איתנו בעניין הזה.
מה לעשות שלא כולם רואים עין בעין יחד איתנו? אני חושב שכולנו נסכים שלא דומה האחריות של מי שמוכר מזון ואנשים קונים אותו במלוא כספם – שם דורשים באמת אחריות מקסימלית; אבל כשאני תורם מזון, האחריות צריכה להיות מוגבלת.
עכשיו, גברתי היושבת-ראש, יש כאלה שחושבים שאיסור של בל תשחית זה משהו ממוני כזה: אסור להשחית סתם כסף. מה, יש כסף – לריק? בל תשחית, חוץ מהנזק הכספי והנושא הכלכלי, הוא גם משהו ערכי יותר. זה משחית ממון ומשחית את הנפש. לכן, אנשים רוצים לא לקחת מגשים עם אוכל טרי, בריא, מזין, ולהשליך אותם לאשפה, וכן מפעלים – פג התוקף, לא פג התוקף, או ראוי או לא ראוי למכירה – לתת אותם.
עכשיו, בסופו של דבר, אנחנו לא ממציאים את הגלגל. ארצות הברית, שידוע שיש בה הקפדה יתרה על התקנות, על אחריות, היא יודעת להבדיל בין אחריות של מישהו שמתעסק עם מזון, מוכר מזון, לזו של מישהו שתורם מזון. היא ידעה להבדיל את זה, ואנחנו לא מבקשים יותר ממדינות אחרות. ידוע גם שמדינות רבות באירופה, יש להן היום משימה בין-לאומית למנוע ולצמצם את השמדת המזון. אז כאן לא צריך רק לעודד; יש אנשים שבאים מעצמם ורוצים. רוח ההתנדבות, רוח התרומות, הערבות ההדדית, היא מאוד מאוד מפותחת פה. אבל בשביל זה אנחנו צריכים לתת להם את הפלטפורמה, ולא למנוע מהם את התרומה הזאת.
בסופו של דבר בהצעת החוק הזאת אנחנו מבקשים, גם עם העמותות שמתעסקות ולוקחות ומחלקות את המזון הזה וגם עם המפעלים האלה שתורמים, לעשות הקלה - לא באחריות הפושעת הרשלנית; את האחריות הבסיסית הם לוקחים על עצמם, אבל מעבר לזה – לשחרר אותם, ככה שאנחנו נוכל לראות באמת תרומות גדולות מאוד, בסדרי גודל של מיליארדי שקלים לשנה. מיליארדי שקלים בשנה – סכומי עתק, אי-אפשר להבין את זה. אז מעבר לחלק הערכי, גם בחלק הפרקטי – שנוכל לצמצם את הנזקים ונוכל להגיע לכך שתרומת המזון תגיע באמת למקומות הטובים, למקומות הנכונים, לילדים, לאנשים מבוגרים, לאוכלוסיות חלשות, וכל צורת הביטחון התזונתי שלהם תשתנה. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת מקלב. נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. סליחה, חבר הכנסת בר?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני מציג כמציע, אני לא דובר. אנחנו חמש דקות, חמש דקות.
היו"ר רויטל סויד:
חמש דקות, כן. אתה רשום ברשימת הדוברים, אבל בבקשה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, לא. תתקני לפרוטוקול, בבקשה. אנחנו מציגים את זה שנינו. אני לא ברשימת הדוברים. אנחנו שנינו יוזמי החוק והתחלקנו בעשר הדקות: חמש דקות, חמש דקות.
היו"ר רויטל סויד:
אז חבל שלא ידענו את זה, כי זה לא רשום ככה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בסדר, אבל אני מבקש ממך.
היו"ר רויטל סויד:
בסדר גמור. מציע החוק, חבר הכנסת חיליק בר. חבל שזה לא רשום, ואז הייתי גם מגבילה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, חברתי, אני באמת באמת שמח – ומודה גם לשותפי לחוק הזה, אורי – להעביר היום בקריאה ראשונה חוק שחברת הכנסת אורלי לוי ואני בעצם יזמנו כבר בכנסת התשע עשרה, והיום, בעזרת השם, בעזרת הכנסת, עובר בקריאה ראשונה. חוק נכון, חוק צודק, שגם יציל הרבה מזון, שזאת מצווה אחת, וגם יאפשר לחלק אותו לאלה שזקוקים לו. ובעצם החוק הזה – אורלי, תראי איזה יופי – יסדיר לראשונה את תחום תרומת המזון והצלת המזון בישראל והעברת טונות, טונות של מזון, לאלו שידם אינה משגת, לנזקקים, ויעשה את זה בצורה שמורידה את החשש מתביעות ומנזיקין ומביטוח. אני באמת באמת שמח ומאושר שאחרי כל כך הרבה שנים של עבודה – אגב, ביחד עם ארגון לקט ישראל, שהיה שותף להצעת החוק החברתית מהדרגה הראשונה הזאת שלנו – הוא עובר היום, בעזרת השם, בקריאה ראשונה.
גברתי, הצעת החוק הזאת היא לא רק צודקת חברתית אלא באמת גם מצילה טונות רבות של אוכל – תכף אני אגיד כמה – שנזרקים כל שנה לפח, והיא גם מתקנת עוול רב שנים שנגרם מחוסר מחשבה והרבה הרבה ביורוקרטיה בישראל. אני הרי, כמוך, פוגש כל יום את הישראלי והישראלית היפה והיפה. אני פוגש אנשים, בעלי עסקים, בעלי אולמות, מנהלי מוסדות, שרוצים לתת שאריות מזון, וכמובן מטעים, חקלאות; שמבינים את הפוטנציאל לסייע לאחר; שרואים את הבזבוז הנורא, וחשוב מכול – הם מודעים לצורך שיש לנזקקים בישראל במזון ואת היכולת של הצעת החוק הזאת לעזור להם. אבל החסם הביורוקרטי, כרגיל – החשיפה לתביעות עצרה אותם. אז לא עוד. כשהחוק הזה יעבור, זה ייגמר.
גברתי היושבת-ראש, קרוב ל-20% מאוכלוסיית ישראל חיים באי-ביטחון תזונתי. מעל למחציתם – באי-ביטחון תזונתי ניכר, חמור, לפי דוח הביטוח הלאומי לשנת 2011. אני שואל אתכם: כמה נזקקים ניתן להאכיל ב-1.2 מיליון טון של אוכל בשווי של 8 מיליארד שקלים? כמה ארוחות ערב? כמה ילדים רעבים, אדוני סגן שר האוצר, אפשר להאכיל, וכמה משפחות נזקקות וילדים לא ילכו לישון רעבים אפילו עם חצי ורבע מהכמות הזאת?
נתוני דוח האובדן של המזון הלאומי לשנת 2017 מעלים שבישראל 2017 נזרקו 2.4 מיליון טון מזון בשנה, בשווי של 19.5 מיליארד שקל – כ-33% מהיקף ייצור המזון בישראל. 1.2 מיליון טון בשווי של 8 מיליארד שקל זה האובדן של מזון בר-הצלה. אני לא מדבר על מזון שהוא לא בר-הצלה. זה מזון שראוי למאכל, ידידי דוד ביטן. ואני שואל איך עד היום ישראל לא הבינה – – –
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא בגלל שדיברתי על אוכל ומזון נזכרתי בך, ידידי דוד ביטן. אם הבנת שכך משתמע, אני מתנצל – למרות שאתה, כמו כולם, נהנה ממזון, ובטח לא רוצה שיזרקו מזון. אני הייתי איתך בכמה משלחות בחיים שלי, ואני יודע שאתה יודע להעריך מזון טוב, ובוודאי לא רוצה שייזרק מזון אף פעם כשלא צריך. איך לא הבנו עד עכשיו שכל כך הרבה אוכל נזרק? לא חבל עליו?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
הוא בניגוד עניינים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ניגוד עניינים. תצביע נמנע, ביטן. תצביע נמנע.
איך לא שאלנו עד עכשיו למה לא פשוט יותר להעביר את האוכל לאנשים שבאמת זקוקים לו?
דוד ביטן (הליכוד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זו בדיחה. ביטן, נעלבת? אתה רוצה חמש דקות הודעה אישית?
דוד ביטן (הליכוד):
לא, לא. אני לא נעלב.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בכל פעם שמדברים על מזון אסור לדבר עליך? אני לא מבין.
דוד ביטן (הליכוד):
אני לא נעלב.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בסדר.
דוד ביטן (הליכוד):
שאלתי למה נזכרת בי כשדיברת על מזון.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כי אתה תופס חלק מהמרחב, והסתכלתי עליך. אתה פשוט יפה. דוד, אתה בחור יפה. באמת.
אני רוצה, ברשותך, לסיים. אני רואה שנשארה לי דקה. המטרה של החוק הזה, גברתי, חברתי היושבת-ראש, היא להוריד סוף-סוף את החסם הביורוקרטי הזה, למנוע את החשש מתביעות ולחזק את היכולת לתרום ולהציל מזון, ובעצם – את החוסן החברתי של מדינת ישראל. החוק הזה, שאותו אני מוביל יחד עם אורי, ויזמתי יחד עם חברתי אורלי, שנתנה יחד איתי בכנסת התשע עשרה, וגם עכשיו, רוח גבית ופייט ענק – אורלי, אני רוצה להודות לך; לפעמים האנשים שעושים את רוב העבודה לא מקבלים קרדיט, ואני שמח שפה גם אני וגם את נקבל את הקרדיט הזה. אנחנו הובלנו חוק שמתבסס על עקרונות חוקיים שכבר קיימים, את יודעת, בארצות הברית ובעוד כמה מקומות בעולם, בין היתר ב"חוק השומרוני הטוב" וב"חוק בילי אמרסון". זה חוק חשוב, יהודי, ישראלי, של ערבות הדדית, של חוסן ושל סולידריות.
אנחנו – ברשותך, אני ממש מסיים – המדינה שהביאה לעולם, ואת יודעת את זה כאישה דתייה, בוודאי, את דגל הערבות ההדדית, את "כל ישראל אחים", את "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מהיום לא נקשה יותר על הגופים לעשות את זה. אני כולי תקווה שהחוק החשוב הזה יסיים את הסאגה הזאת, יציל מזון וייתן אותו לאלה שזקוקים לו, ובא לציון גואל, ובא אוכל לפיהם של אלו שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם.
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני באמת מתרגש, ובשמם של אורלי ואורי מקלב רוצה להודות לכם ולבקש מכם להצביע בעד החוק הזה בקריאה הראשונה. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת חיליק בר, בין היוזמים של הצעת החוק. נעבור לרשימת הדוברים: חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; נוכחת, סליחה, ומוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני בהחלט רוצה לברך, גם אותך, חבר הכנסת מקלב, גם אותך, חברי הטוב חבר הכנסת חיליק בר, וגם אותך, חברת הכנסת אורלי לוי, על כך שאתם מובילים פה בכנסת כל כך הרבה זמן את הצעת החוק הזאת. בעצם מדובר בכמה הצעות חוק שקודמו, אבל הדבר המשמעותי הוא שאתם מביאים לכאן היום הצעת חוק כל כך חשובה, מכיוון שאי-אפשר להשלים עם האבסורד הזה שמצד אחד ישראל היא מדינה עם כלכלה חזקה, ישראל היא מדינה שיש בה צריכה גבוהה, ישראל היא מדינה שבה יש שפע בכל כך הרבה מקומות, ומצד שני יש גם את שיעורי העוני הגבוהים ביותר בעולם המערבי. זה דבר שאי-אפשר להשלים איתו.
אז זה נכון שבדרך כלל הוויכוח או הרעיונות – או החקיקה – לנסות ולטפל בשיעורי העוני הגבוהים עוברים דרך הרחבה של השירותים החברתיים, דרך הגדלה של מערכי הסיוע לשכבות החלשות, אבל כאן אתם הבאתם פתרון שהוא פשוט גאוני, פתרון שהוא גם חכם, הוא צודק, הוא יעיל, ובסופו של דבר, ביורוקרטיה – סליחה על הביטוי – קצת מטומטמת מנעה את קידומו עד היום. העניין הזה שאם אני רוצה להציל מזון אני עלול להיות חשוף לתביעות ולקובלנות בגין נזקים שייגרמו מאותו מזון זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת וחסם את מדינת ישראל מללכת בכיוון שבו הלכו מדינות רבות אחרות. היום אתם, בהצעת החוק הזאת, בהחלט פותרים את זה. אז יישר כוח לשלושתכם – גם לך, חיליק, לך, אורי, ולאורלי לוי. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו ערר – אינו נוכח. חבר הכנסת עבד אל-חכים חאג' יחיא, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שנה העלות של המזון שהולך לאיבוד – לפחות בשנה שעברה היא עברה את ה-18 מיליארד שקלים; זו העלות של המזון שזורקים לפח. לכן חשוב מאוד שהחוק הזה, להציל את המזון, יקודם. אני תומך תמיכה מלאה. הייתי גם בוועדה, אני ממשיך, ואני גם התעסקתי בזה וממשיך להתעסק. יש שני מקומות שבהם הייתה לי מעורבות ישירה, שנפתחו שני מקומות לחלוקה: אחד בטייבה, תחת העמותה סובול אל-סלאם, שמחלקת לאנשים; גם אנשים מגיעים לקבל, וגם אנשים תורמים – לא רק מהעמותות כמו לקט ישראל, שהיא בקשר ישיר שם, ויש להם גם ישיבה עם לתת, ואני מקווה שהם יתקדמו; ויש את עמותת מרכז אל-הודא ברמלה. על זה היו כתבות בטלוויזיה. מוסלמים, נוצרים ויהודים מגיעים לשם ומקבלים, וזה גם מראה את החיים המשותפים ברמלה. אנשים שתורמים עוזרים לאנשים נזקקים ומקבלים את מה שמגיע להם.
לכן, אני קודם כול פונה למשרד הרווחה לעודד את העמותות האלה ולתמוך בהן. אני פניתי פעמיים לפחות לשר הרווחה וביקשתי שיעביר לעמותות מסוג זה ביישובים הערביים בתקופה של חודש הרמדאן – כי יש הרבה אנשים נזקקים – תמיכה כספית, כדי שהם יקנו את המצרכים ויעבירו אותם. הוא לא נענה. אני מקווה שבהמשך הוא ייענה. הוא פרסם שבתקופת החגים הוא תמך בעמותות במגזר היהודי ביותר מ-30 מיליון שקל, אז לפחות חלק קטן מהסכום הזה צריך להיות מועבר לעמותות האלה ביישובים ערביים.
הנושא של המזון – יש מזון מוכן ויש מזון שלפני שיפוג תוקפו, שבוע ימים או יותר, אפשר לתת לאנשים ליהנות ממנו, במקום לזרוק אותו, ברשתות. צריך להיות שיתוף פעולה בין העמותות. יש עמותות תורמות, יש עמותה חזקה, עמותה חלשה. את שיתוף הפעולה הזה צריך לעשות כדי להציל עוד ועוד מזון. צריך להיות גם שיתוף פעולה בהתנדבות, כי העבודה הזאת בעמותות היא עבודה התנדבותית. אצלנו בטייבה, ביישוב שלי, יש שיתוף עם בתי הספר ויש את המחויבות האישית בבתי הספר. תלמידי תיכון מגיעים, אורזים ועוזרים לאנשים, לוקחים את השקיות, מעבירים אותן לאנשים, ואפילו עוזרים להם להעביר אותן.
אני מסיים. אני חושב שהנושא הזה – צריך לתמוך בו ולהרחיב אותו כמה שיותר. אמרתי, 18 מיליארד שקלים זה לא כסף קטן, ואפשר להציל. אפילו אם מצילים חצי ממנו, אנחנו הצלנו הרבה אנשים רעבים והעברנו אותם למצב יותר טוב. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת אל-חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. שלוש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, גברתי. תודה, קודם כול, לחברי הכנסת שיזמו את החוק הזה – לחיליק בר, לאורי מקלב ולך, אורלי – לכל אלה שהובילו אותו עד לכאן.
במדינה נורמלית, סבירה, זה חוק של בושה שאנחנו צריכים לאסוף מזון כדי להזין 30% מילדי המדינה ו-20% מהאזרחים הוותיקים בה שזקוקים למזון. חלקם לא מושיטים יד כדי לקבל אותו, ואנחנו צריכים להגיע גם ליד שלהם. לא כולם עומדים בתור ומבקשים. אנחנו יודעים שיש חוסר ביטחון תזונתי לחלקים ניכרים מהחברה הישראלית. ואגב, גם אם הנתונים מוגזמים – לפעמים אני חושב שלא יכול להיות ששליש מהילדים ישנם שם, זה לא יכול להיות שחמישית מהאזרחים הוותיקים ישנם שם – עדיין כנראה יש אחוז גבוה באוכלוסייה, בציבור הישראלי, שזקוקים למזון. העובדה שאנחנו צריכים לארגן מסע לאומי כדי לאסוף מזון מכל מקום שיש בו יותר לכל מקום שיש בו פחות היא בושה. זו בושה לכולנו, לחברה הישראלית; בושה לחברה שלנו, שמאמינה עדיין בסולידריות, באחריות משותפת, בצורך של אדם לדאוג לחברו.
אבל את כל הדברים האלה צריכים לשים מאחורינו. אם זה המצב, אם זאת המציאות, טוב שחוק כזה יבוא לעולם, טוב שתהיה יוזמה כזאת, טוב שארגונים כאלה יעבדו, וצריך להסיר את כל החסמים, והחוק הזה מסיר חסמים גדולים וכבדים שמנעו עד עכשיו את חלוקת המזון. לכן אני מברך על החוק הזה, אני מודה לכם, ואני מקווה שהרבה אנשים במדינת ישראל יודו לכם יום-יום לכשיקבלו את המזון הזה. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה.
יואל, אני קוראת אותך לסדר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אלרגי לקואליציה הזאת.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
זה ייכנס לפרוטוקול כהערת ביניים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אלרגי אליכם. הרגתם אותי כבר.
היו"ר רויטל סויד:
שלוש דקות.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
חבריי חברות וחברות הכנסת – תודה, גברתי היושבת-ראש – בבקשה לא להעיר הערות ביניים. כשאנחנו רוצים לדבר, אנחנו עולים לדבר.
כמובן, אני מאוד תומכת בחוק וכל הכבוד, חיליק וחבר הכנסת מקלב, שהצלחתם לשכנע את הממשלה לקדם חוק ראוי שכזה, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר, חבריי. הבוקר, ידוע לכולם, נחקר ראש הממשלה פעם נוספת, הפעם בפרשת 4000. וראה זה פלא, שימו לב לכותרות האחרונות, ממש מהשעה האחרונה: בעקבות אותה כתבה בהארץ שבה התבררה איזושהי אמירה של ריטמן, ניצב ריטמן – תת-ניצב או ניצב, מיקי?
מיקי לוי (יש עתיד):
ניצב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
ניצב ריטמן, סליחה. הוא הודח מאז מהמשטרה, אבל מאיזושהי אמירה שהוא אמר בחקירה – תמוה בכלל איך זה מגיע, אבל דברים מגיעים לתקשורת – שהוא חושש שיש איזשהו קשר בין החשדות שעלו מולו ושבסופם סיים את הקריירה שלו, בעניין ההטרדה המינית, לשרה נתניהו וחקירתה, אז עכשיו הזוג נתניהו, באמצעות עורך דינם, פנו למנדלבליט לבחון את כל החקירות שהיה אחראי להן ריטמן. אתם יודעים מה? בסדר, לגיטימי; כל זה, מה שאמרתי, לגיטימי במהלך ההתעסקות המשפטית של הזוג נתניהו וחקירותיהם. אבל מה שלא לגיטימי זה מה שעושה כאן יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שלפני כשעה הודיע שביום חמישי בשעה 15:00 הוא מכנס את הוועדה לדון באותו ניגוד עניינים של ניצב ריטמן, והוא זימן גם את ריטמן, והוא מקווה שהוא יגיע. זה ממש היה לפני שעה בטוויטר של קיש.
מיקי לוי (יש עתיד):
אסור לו להגיע – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
זה פשוט לא ייאמן. זה לקחת את כלבי השמירה של ראש הממשלה ולהשתמש בהם כדי ללכת ולעשות איזה דיון, שימוע ציבורי, לניצב ריטמן על מה היה ומה לא היה. זה בדיוק מה שניסו לעשות למפכ"ל. אם אתם זוכרים, הכותרת של הדיון הראשון עם המפכ"ל הייתה: בחינת התנהלות המפכ"ל בחקירות ראש הממשלה. אחרי התערבות שלנו, כשפניתי ליועץ המשפטי של הכנסת – וגם פה אני הולכת לפנות ליועץ המשפטי של הכנסת – הוא שינה, הוא הכריח אותו לשנות את הכותרת. כי לא יכול להיות שוועדה של הכנסת תעשה דיון במעורבות המפכ"ל בחקירות ראש הממשלה; אז גם פה, לא ראוי שוועדה של הכנסת תדון בעניין כזה או אחר שקשור ישירות לחקירת ראש הממשלה. ואם הדברים האלה עולים פה אחר הצוהריים, אחרי שהבוקר ראש הממשלה היה ארבע שעות בחקירה, כנראה שיש לו ממה לפחד. תודה רבה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא רציתי לעלות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז למה אתה עולה?
מיקי לוי (יש עתיד):
למה? כי היא הרגיזה אותי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נו, יעל.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
קיש הרגיז אותו, לא אני.
מיקי לוי (יש עתיד):
ביבי הרגיז אותי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה לא חדש.
מיקי לוי (יש עתיד):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלא תכננתי לעלות. קודם כול, לגבי הצעת החוק – המציעים, שאפו ענק. אני מסיר את הכובע בפניכם. כל הכבוד.
לעניין הזימון של חבר הכנסת קיש, עוד פעם שליחיו של ראש הממשלה מחדדים את הכידונים השכם והערב עם כל מיני מהלכים הזויים, מהצעות חוק של פיקוח על תקציב המשטרה, מהצעות חוק שבתיקים שנסגרים עילת הסגירה לא תבוא לידי ביטוי אלא רק תהיה סגירה. ביקשתי להוציא את זה מסדר-היום ולהגיד שלגבי כלל אזרחי מדינת ישראל בסדר, ונבחרי ציבור – מה פתאום, כי הציבור שלח אותנו לכאן, לבניין הזה, וזכות הציבור לדעת מהי עילת הסגירה, חד-משמעית. אבל כמובן, כל מה שאנחנו אומרים – מה פתאום; הקואליציה הדורסנית הזאת הרי לא עוצרת בירוק, ממשיכה לדרוס.
וזה עוד מהלך הזוי מבית מדרשו של חבר הכנסת קיש, שהולך ומקצין מיום ליום וממציא את עצמו מחדש. וחבל, כי חבר הכנסת קיש הוא בסך הכול אדם מאוד מאוד ברמה, אדם בכיר, שירת בצבא כטייס קרב, והינה, הוא נמשך לתוך הוואקום הקיצוני הזה, הלא-ראוי הזה, הלא-ריאלי. מה עניין שמיטה להר סיני, להביא את ריטמן? ואגב, אני אגיד לניצב ריטמן שלא יבוא. אין שום סיבה שהוא יבוא. הוא לא עובד אצל קיש. הוא לא צריך לבוא לכאן. אין לקיש שום סמכות לזמן אותו לכאן. וגם כן, עורכי דינו של ראש הממשלה – אבל זה עניינם האישי – לא מפספסים שום דבר כדי לקשור מין שאינו במינו.
אז אני מציע גם לכם, חברי הכנסת, לפחות חבריי מהצד הזה, שאף אחד לא ילך לדיון הזה ביום חמישי בוועדת הפנים. זהו דיון לא ראוי. זהו דיון שעניינו בסך הכול לבוא ועוד פעם לרמוס את מערכת אכיפת החוק. אין בין עניין ריטמן לעניין ראש הממשלה ורעייתו כהוא זה. אל תלכו לדיון הזה. אני יורד מהבמה ומתקשר מייד לניצב בדימוס רוני ריטמן שלא יבוא ביום חמישי לדיון בוועדת הפנים. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת דודי אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – – מוותר.
היו"ר רויטל סויד:
מוותר; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה. דוברת-מציעה.
אורלי לוי אבקסיס:
גם יוזמת וגם מציעה.
היו"ר רויטל סויד:
יוזמת. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. האמת, אני גאה היום. הצלחנו להעביר חוק שמגן על אוכלוסיות מוחלשות מצד אחד של הזירה החברתית שבה אנחנו נמצאים, והיום אנחנו באים שוב להגן על אוכלוסיות מוחלשות נוספות מפגיעה נוספת. חבר הכנסת חיליק בר ציין – ואני כל כך גאה שהצלחנו לעשות את זה. חיליק, לא ויתרנו. בכנסת התשע עשרה העברנו בטרומית ונתקענו, לא נתנו לנו להעביר אותה בקריאה ראשונה, ולא התייאשנו. אני חושבת שכשאתה נלחם על משהו ואתה מספיק עיקש, בסוף יקשיבו לך. לא היינו יחידים, ויש פה כמובן את חבר הכנסת מהקואליציה, שאני חייבת להגיד שגם בהיותי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד נהניתי גם מענוותנותו אבל גם ממקצועניותו, מרגישותו החברתית ומה-common sense, שלפעמים אנחנו נוטים לחשוב שהוא נחלתם של אנשים מסוימים. אני חייבת להגיד שגם בנושאים שהיו שנויים במחלוקת בין דתיים לחילונים, בנושאים האלה מצאנו את הקו השווה אז בוועדה.
הנושא הזה של הצלת מזון, של בל תשחית – כאשר ילדים נשארים רעבים, ואנחנו יודעים את זה, אנחנו צריכים לעשות מעשה. אנחנו לא באים למדינה ואומרים: בואו, תשימו את הכסף, למרות שהיינו רוצים מאוד, כי אם לא היה עיוות חברתי לא היינו צריכים לתקן אותו.
חבר הכנסת חיליק בר, אתה הסתכלת על ביטן ואמרת לו שכשאתה מסתכל עליו אתה חושב על אוכל.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, זה הוא אמר למה אני מסתכל עליו. זה בא ממנו. הוא שאל אותי: למה אתה מסתכל עליי כשאתה מדבר על מזון?
אורלי לוי אבקסיס:
אז בוא אני אספר לך משהו. אתמול סיימנו פה מאוד מאוד מאוחר בלילה, ולמרות שאני לא אוהבת לישון מחוץ לבית אין לי לפעמים ברירות, כי אתה יודע, בסוף מושב נותנים לנו את כל החוקים הבעייתיים עד אמצע הלילה. הגעתי למלון בערך 02:00 ומשהו, 03:00, לפנות בוקר, והייתי רעבה, באמת שהייתי רעבה. הכול היה סגור. עליתי לחדר שם למעלה וחיפשתי אוכל. ואני רוצה להגיד לכם משהו – היה שם – – –
היו"ר רויטל סויד:
היית צריכה ללכת אליו לחדר.
דוד ביטן (הליכוד):
למה לא באת אליי לחדר? יש – – –
אורלי לוי אבקסיס:
כנראה הייתי צריכה לחשוב על זה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
את רואה? איך לא חשבת על ביטן כשהיית רעבה?
אורלי לוי אבקסיס:
כשאתה חושב עליי אתה לא חושב שאני אוכלת באמצע הלילה. אני אוכלת בעיקר באמצע הלילה, כי במהלך היום אין לנו זמן.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – יש הבדל.
אורלי לוי אבקסיס:
לא, לא, אבל אני חייבת לספר לכם מה קרה שם.
דוד ביטן (הליכוד):
אני, כשאני אוכל באמצע הלילה, אני מזיז את המחוגים לבוקר ואז אני אוכל.
אורלי לוי אבקסיס:
לא, אבל הגעתי לשם, והייתה שם בת של אחד הח"כים שהשגיחה שם על תינוק קטן, ואמרתי לה – וואיי, באמת מזל טוב, לא ידעתי שיש לך תינוק. היא אמרה לי: לא, אני שומרת על התינוק כי יש פה בחור אברך, מדהים, שראה שגם אני רעבה, והוא הלך להביא אוכל מלמטה. אמרתי: טוב, כנראה אני עוד פעם אצטרך לוותר ולאכול בייגלה. ואז הוא הגיע. ואותו אברך, לא רק שהוא הביא לה אוכל, הוא אמר לי: בואי, בואי, תראי, אני מנעתי מאותו דייל שנמצא כאן בלילה לזרוק הרבה אוכל, אז הצלחתי לבקש ממנו להשאיר כמה מנות קטנות במקרר. בואי, אני אוציא לך אותן.
אז אמרתי לו: למה לזרוק? באמת, ראיתי סלמון מעושן, ראיתי גבינת שמנת. אמרתי לו: למה לזרוק? אז הוא אמר לי: זו בדיוק הבעיה. אני מתעסק בלספק לפעמים אוכל ותזונה לארגונים ולילדים שנמצאים במצבי סיכון. והוא סיפר לי שיש לו לפעמים קושי אמיתי. הוא אומר: אנחנו באים לבתי המלון ומתחננים לפניהם שאת האוכל הטוב הזה לא יזרקו אלא יעבירו לנו, אבל הם אומרים לנו: אנחנו לא רוצים להסתכן. אז הוא מסתכל אליי ואומר: הגיע זמן שאתם בכנסת תעשו משהו בנוגע לזה. אז אמרתי לו: אתה צריך להבין, בסמיכות מטורפת אנחנו מדברים אבל מחר אנחנו מעבירים בקריאה ראשונה את הצעת החוק הזאת שתאפשר את הדבר הזה.
הוא סיפר לי שבכל סוף שבוע הם זורקים אוכל בשווי של עשרות אלפי שקלים – אוכל לא רק ראוי; אוכל טוב. אני אומרת לך, אני נורא נהניתי לאכול אותו, אפילו באמצע הלילה, והמחשבה שהזבל יקבל – וגם, ההתחממות הגלובלית, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, זה באמת לא תורם לגזי החממה, ויש פה באמת גם שמירה על כדור הארץ – אני כבר מסיימת, גברתי היושבת-ראש – וגם האכלה של אותם פיות של ילדים רעבים. חיליק, אנחנו מביאים פה בשורה רצינית.
אני רוצה להגיד תודה רבה גם לקואליציה, שעזרה לנו להעביר את החוק הזה בקריאה הראשונה. אני מקווה מאוד שנספיק להעביר אותו בשנייה ושלישית ולעשות עוד בעניין, כי אם יש אוכל טוב וראוי ומנגד ילדים רעבים שאין מי שיספק את הרצון שלהם, הדבר המתבקש הוא פשוט לשלב בין השניים.
אז אני מודה שזה מרגש אותי. מרגש אותי עוד יותר, יחיאל, שאנחנו מצליחים להעביר עוד חוק יחד, ובעזרת השם עוד הרבה חוקים גם בהמשך, ותודה רבה לכל העוסקים במלאכה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת יואב קיש – אינו נוכח.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הצעת חוק עידוד תרומות מזון, התשע"ח–2018, בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –20
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד תרומות מזון, התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
20 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33) (הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/788); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33) (הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018, בקריאה הראשונה, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד ביטן, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך. אני ממש לא חייב לנצל אותן.
דוד ביטן (הליכוד):
לא, לא. לא מתכוון גם.
היו"ר רויטל סויד:
טוב מאוד.
דוד ביטן (הליכוד):
לא מתכוון. דווקא אליי את פונה? אתם מדברים על כל מיני דברים ודווקא אני לא יכול לדבר? אתה מבין מה קורה עם בית המשפט פה?
היו"ר רויטל סויד:
העליון.
דוד ביטן (הליכוד):
העליון, כמובן. פחות מזה – לא.
ביקש ממני יואב קיש לדבר בשמו, כי היום הוא לא היה יכול להיות. מדובר בהצעת חוק שעדיין לא מבושלת עד הסוף, ובקריאה שנייה ושלישית הוא יצטרך להיכנס לעניינים האלה יותר. מה שקורה בדרך כלל – יש מצבים שאנשים רוצים לפרוע פירעון מוקדם של הלוואה לדיור; בדרך כלל זה נעשה או בעיתות מצוקה או כאשר התא המשפחתי מתפרק, ואז מבקשים אנשים לפרוע הלוואה בפירעון מוקדם או למחזר אותה כדי לשפר את תנאי המגורים שלהם. יש אף לווים שבאפשרותם לפרוע את ההלוואה, אך משום שעמלת ההיוון עלולה להגיע לסכומים גבוהים הם נרתעים מהפירעון המוקדם.
לאחר הרבה מאוד משאים ומתנים עם בנק ישראל ועם כל מה שקשור בוועדת הכלכלה סוכם על איזשהו נוסח, שהבנק יצטרך להבהיר יותר ללקוח את כל האלמנטים שעומדים לרשותו, כל האופציות שעומדות לרשותו, ואני מקווה שבקריאה השנייה והשלישית נוכל יותר לעשות את העניין הזה כיותר טוב ללווה מאשר לבנק. כרגע בנק ישראל מתנגד לחלק מהדברים. אני מקווה שבשלב הבא נתייחס לעניין יותר. אני גם רוצה להודות ליועץ הכלכלי שלמה קרעי, שסייע ליואב קיש בהצעת החוק הזאת גם – בטיפול בהצעה, גם בסיפוק נתונים מול בנק ישראל וכו'.
אז אני מבקש מהחברים להצביע בעד הצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה, ואני מקווה שבקריאה שנייה ושלישית נביא אותה יותר מושלמת, לטובת האזרח.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת דב חנין – מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – מוותר; חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת נאוה בוקר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת נגוסה – אינו נוכח; חבר הכנסת גליק – אינו נוכח; חברת הכנסת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת אמסלם – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חברת הכנסת גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר; חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33) (הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018, בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (מס' 33) (הסכם הלוואה לדיור ללא עמלת היוון בשל פירעון מוקדם), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר רויטל סויד:
15 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני מוסיפה לפרוטוקול את הצבעתו בעד של חבר הכנסת דוד ביטן. הצעת החוק עוברת לדיון בוועדת הכלכלה.
הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/788); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר רויטל סויד:
אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון), התשע"ח–2018, לקריאה הראשונה, של חבר הכנסת אחמד טיבי. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
תגיד ברמקול. תגיד לו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
עיכוב בהצבעה או באישור החוק יגרור סנקציות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
פיצוי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה החוק. זה החוק – הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), המכונה חוק טיבי 2. אני מודה לך, יושב-ראש הוועדה. לפני חמש שנים חוקק החוק הראשון, שמדבר על פיצוי בשל עיכוב או דחיית טיסה. גם מי שמדבר בטלפון בזמן המליאה אפשר להחיל עליו סנקציות. הכללים ברורים – גם לפי מרחק טיסה, מספר שעות. למשל, עיכוב של מעבר לשמונה שעות נחשב לביטול. באירופה – אגב, משם לקחתי את החוק בזמנו, מהתקינה האירופית – שלוש שעות, בגלל שמדינות קרובות אחת לשנייה וכדומה; כאן בארץ המרחקים שונים ויש רק שדה תעופה בין-לאומי אחד. הדברים נלקחו בחשבון.
מאז שחוקקתי את החוק – ואני חייב להיות קולגיאלי: מי שעזר ודחף היה יושב-ראש ועדת הכלכלה דאז, כרמל שאמה הכהן. הכהן. עכשיו, מי שעוזר לקדם את החוק הזה בכנסת הזאת הוא חבר הכנסת איתן כבל.
היו"ר רויטל סויד:
הלא-כהן, הלא-כהן.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
הוא כהן של העברת חוקים צרכניים וחשובים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לגמרי. לגמרי. הוא מקדש.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
מה קרה אחרי שהעברנו את החוק? חברת אל על הודתה ששילמה יותר מ-30 מיליון שקל פיצויים לנוסעים בשל עיכוב בטיסות או ביטול. ישראייר, נדמה לי – חמישה מיליון. שיעור הדיוק עלה, אבל חברות התעופה והסוכנים מצאו לקונה, מצאו דרך לעקוף את החוק; ישראבלוף קוראים לזה. מה הלקונה? הכרטוס נדחה. נגיד שאני מגיע, אני אומר לך: בעוד שבועיים–שלושה אני רוצה לטוס, בתאריך x, y, z. אנחנו מסכמים, ואז אומרים לך: בסדר, אבל לא נותנים לך כרטיס. והרי הכרטיס הוא ההסכם החוזי בין הנוסע, הצרכן, לבין חברת התעופה – –
מיכל רוזין (מרצ):
איזה מוח יש לישראלים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – הוא מסמך משפטי, והיו מכרטסים לך יום-יומיים לפני הטיסה, כך שאם היה עיכוב של כמה ימים וכו', זה לא חל. לכן, תיקנו את החוק כך שבחוק הנוכחי, טיבי 2, הכרטוס לא יעלה על 72 שעות לאחר שאתה מזמין ומשלם.
הנקודה השנייה היא מי יאכוף. סיכמנו שהרשות להגנת הצרכן, חבר הכנסת כבל, היא תהיה הגוף שיעקוב, ויאכוף את החוק הזה. מדובר בחוק הצרכני ביותר שאני מכיר. בכל קיץ, א. אני מקבל המון טלפונים – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתה, כשאתה בא לשדה התעופה הם נכנסים לכוננות.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אגב, יש שלט מאז החוק, יש שלט – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
ברור. היינו ביחד.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
יש שלט עם הוראות – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
נכון.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה באשמתי, אני מודה. – – בדיוק מה ההוראות, ושמגיע לכל – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
ראינו את זה ביחד.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
היינו שם, בנתב"ג, וראינו את זה. אני קורא לאזרחים לא לוותר, ואם מבטלים להם טיסה, יש חוק. שיפתחו גוגל – לפתוח "חוק טיבי – עיכוב טיסות" – יראו טבלה, מרחקים, זמנים וכדומה וכמה מגיע להם.
תשמע, איתן, אמרתי לך את זה ואתה מכיר את זה: רבים בציבור הישראלי, אולי רבים מדי, לא אוהבים את הדעות שלי, בציבור הישראלי-היהודי, ואז הם נתקלים בעיכוב טיסה, ביטול טיסה, ואז הם יודעים שזה חוק של אחמד טיבי, ואז זה יוצר בלבול. הרי מישהו שכנע אותם שהח"כים הערבים עוסקים רק בנושאים שלא קשורים לעניינים אזרחיים, ואז האמת טופחת על פניהם, הבלבול עולה קמעה ויורד מדרגה, עד שהם נוכחים לדעת שזה באמת מישהו בשם אחמד שחוקק את החוק שממנו הם נהנים. שיעור האהדה שלי בחודשי הקיץ עולה, עולה בחודשי הקיץ, אחר כך יש ירידה תלולה בחורף, והכול תלוי בחוק הזה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
בגלל הטיסות – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
בגלל הטיסות, העיכובים והפיצויים, מסעוד. אמיתי, אתה לא יודע כמה פניות אני מקבל בחודשי הקיץ.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
צרפת מחכה לך עוד מעט.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
וזה בדיוק הזמן, זה בדיוק הזמן, אחרי שהגענו לקליימקס, לפרוש בשיא. ולכן, אני קורא לחבריי לתמוך פה אחד בחוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. עליזה לביא – לא נמצאת; מיכל רוזין; זוהיר בהלול – לא נמצא; חבר הכנסת דב חנין?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מוותר.
היו"ר עיסאווי פריג':
מוותר; חבר הכנסת איציק שמולי?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מוותר.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת תמר; חבר הכנסת מוזס; חבר הכנסת אייכלר; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת נחמן שי?
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת סעיד אלחרומי – לא נמצא; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה; חברת הכנסת נורית קורן; חבר הכנסת נגוסה; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת עמר בר-לב; חבר הכנסת יואב קיש; חברת הכנסת שרן השכל; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חברת הכנסת יעל גרמן; אם כך, חברת הכנסת מיכל בירן; אם כך, איימן עודה, חבר הכנסת; מרב מיכאלי; חבר הכנסת מסעוד גנאים – מוותר; חבר הכנסת איתן כבל – מוותר.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אתה יכול להגיד – – – כולם חברי כנסת.
היו"ר עיסאווי פריג':
לשם הפרוטוקול.
חברים, אם כך, הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) – אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. כן, מצביעים, חברים, על הצעת החוק בקריאה ראשונה.
הצבעה מס' 11
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה. בעד – 18, ללא מתנגדים וללא נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה.
הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/796); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עיסאווי פריג':
אנחנו עוברים להצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת איציק שמולי וקבוצת חברי הכנסת. ביטן, חבר הכנסת – – –
דוד ביטן (הליכוד):
אני מתחיל – הוא מסיים.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, חבר הכנסת דוד ביטן מתחיל את ההנמקה, ומסיים אותה חבר הכנסת איציק שמולי.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
בדקה, בדקה.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אנחנו בעד, בעד.
דוד ביטן (הליכוד):
אני יודע. לא לדבר, אתם רוצים? אין לי בעיה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת – – –
דוד ביטן (הליכוד):
אני אדבר קצר ולעניין.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת דוד ביטן יציג קצר את הצעת החוק.
דוד ביטן (הליכוד):
אתם יודעים שאחד הדברים שהציבור מדבר עליהם היום הרבה זה הנושא של תאגידי מים והצורך או לסגור או לצמצם אותם. בשלב הזה בחוק הזה עשינו כמה דברים: א. צמצמנו את מספר תאגידי המים ל-11. דבר נוסף, אפשרנו – עשינו דברים מסוימים במה שמאוד מפריע לציבור. אחד הדברים שמפריעים מאוד לציבור זה הנושא של נזילות מים. יש נזילת מים – אדם מקבל 10,000, 20,000 שקל, מקבל הלם; מפחיתים לו הפחתה מאוד קטנה והוא נאלץ לשלם הרבה מאוד כסף. בעצם את הבעיה הזאת פתרנו כבר בקריאה הראשונה, והממשלה, רשות המים, הולכת לפרסם נהלים להתחיל את זה כבר מתחילת אוגוסט.
מה שאמרנו, עשינו דבר כזה: שיחליפו את כל מדי המים במדינת ישראל למדי מים חכמים, על חשבון האוצר והתאגידים, לא על חשבון התושבים, ובעצם המד הזה, ברגע שיש נזילה, בתוך שעה התאגיד מקבל את זה במחשבים, מצלצל לאדם שיש לו נזילה, הוא יודע שיש לו בעיה והוא מתקן אותה במקום. זה – דבר ראשון.
דבר שני, ברגע שיש נזילה, התעריף של הנזילה יהיה מאוד קטן, בעצם משהו כזה שאם היום הנזילה עולה 10,000 שקל, זה יעלה לו רק 300 שקל. זאת אומרת, בגדול, הבעיה המרכזית שהציבור לא אהב, בלשון המעטה – היא נפתרת.
בעיה נוספת, שמפריעה לאיחודים ולצמצום תאגידים, היא שערים, בדרך כלל גדולות, לא מוכנות להתאחד עם מועצות קטנות, מסיבה פשוטה: גם בגלל ויכוח על דירקטורים – כמה דירקטורים, מי יהיה בעל השליטה על הדירקטוריון – וגם הוויכוח על הנכסים – מי יהיה הבעלים של נכסים. את שתי הבעיות האלה פתרנו כבר בהצעת החוק הזאת, כשנתנו אפשרות לדירקטורים לפי גודל העיר. ערים קטנות או מועצות קטנות, תהיה להן נציגות בדירקטוריון של התאגיד כדי שראשי ערים לא ירגישו נשלטים על ידי עיר גדולה ובעצם הם לא קובעים שום דבר.
דבר נוסף שיהיה בנהלים: סיכמנו עם האוצר את הנושא של מבצע גבייה בלי ריבית והצמדה, בתשלומים רבים. זה יאפשר לאנשים להחזיר חובות ישנים של ביוב ומים בלי שום בעיה ולפתוח דף חדש.
דבר נוסף זה הנושא של כניסה, תקציב: בדרך כלל בערים הערביות או הדרוזיות או שכונות שיקום וכו' יש מקומות שבעצם צריך לעשות חידוש, של הביוב, בעיקר, ושל תשתית המים, מהכביש או מהמדרכה לכיוון הבתים. זה דבר שעולה הרבה כסף, והאוצר הבטיח לי פה תקציב שנתי על מנת לאפשר לעיריות, באיזושהי שיטה של match up, להיכנס למקומות האלה ולהחליף את התשתיות במקומות הבעייתיים מבחינה סוציו-אקונומית.
יש עוד דברים, ואנחנו נעשה אותם לקראת הקריאה השנייה והשלישית. מה שבטוח – שהתאגידים כפי שהם לא יישארו כפי שהם מבחינה חקיקתית ומבחינת הפעילות שלהם. יהיה צמצום של הוצאות, ומחיר המים יצטרך להמשיך ולרדת לטובת התושבים.
מה שאני מבקש, לפני שאני מעביר את השרביט לאיציק שמולי, שהוא אחד מהיוזמים המרכזיים של החוק הזה – אני רק יושב-ראש הוועדה המשותפת – להמשיך ולהסביר על מה שהולך להיות לקראת שנייה ושלישית. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת דוד ביטן. אם כך, נעבור לרשימת הדוברים – או הצגת החוק?
קריאה:
אין. זה רק איציק.
היו"ר עיסאווי פריג':
חילקנו את הזמן: חמש דקות – חמש דקות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
מוותרים באופן קולקטיבי.
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב. חבר הכנסת שמולי, תשלים. יש לך חמש דקות.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. באמת אשתדל לעשות את זה בקצרה. תאגידי המים – זה ברור לכולם, זה ברור לציבור כבר הרבה מאוד שנים – הם חלק מרכזי מהבעיה, הם בשום פנים ואופן לא חלק מהפתרון במשק המים. מאז שהוקמו תאגידי המים התעריף לצרכן קפץ למעלה מ-100%, כך קובע דוח מחלקת המחקר של הכנסת. כמובן, לא התאגידים הם שקובעים את התעריף, אבל כאשר מדינת ישראל באה והקימה מפלצת כזאת עם 60 ראשים, שכל אחד יושב במרכז העיר, בדרך כלל ברצועת הנדל"ן הכי יקרה שיש, עם משרות כפולות ומכופלות, בסופו של דבר, כאשר באה מדינת ישראל לקבוע את התעריף היא חייבת להביא בחשבון את העניין הזה.
אין עוד מדינה אחת בעולם שמצאנו, בטח לא בעולם המערבי, שיש בה 60 תאגידי מים, בוודאי לא בסדר גודל של מדינת ישראל. לא מצאנו דבר כזה, והדבר הזה דורש תיקון. רק כדי לסבר את האוזן, ערים שהן מטרופולינים ענקיים, כמו ניו יורק – כל מדינת ניו יורק יש לה תאגיד אחד שמרכז את הביוב, את המים ואת החשמל. לכן, אין שום סיבה שיהיה תאגיד גם בקריית אונו, גם ברמת גן, גם בגבעת שמואל, גם בגבעתיים, גם בבני ברק. זה דבר שהוא מוטרף לחלוטין.
היו"ר עיסאווי פריג':
בדקתם מאז שהוקמו התאגידים איך המצב השתפר?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
צריך להגיד ביושר, אדוני היושב-ראש: המצב של התשתיות השתפר. אבל אתה יודע מה? זה לא מפתיע, כי נקודת הפתיחה שממנה התחלנו הייתה זוועתית במיוחד. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שלפני זה, לפני הקמת התאגידים, ראשי הרשויות עשו מעשים שלא ייעשו. הם לקחו את הכסף שנכנס לקופתם בגין המים והביוב והשתמשו בו לצרכים אחרים. לכן היה מקום בשעתו, או הייתה הצדקה מסוימת, להקים את התאגידים.
אבל המצב שאליו הגענו הוא מצב שבו הגולם קם על יוצרו. התאגידים האלה יושבים כאבן ריחיים על הציבור. לא רק המחיר; דיבר פה חבר הכנסת ביטן גם לגבי השירותיות או חוסר שירותיות מספקת שיש בתאגידים; העובדה שהאגרות הן מופקעות, הכללים לא ברורים. בכלל, כל המדיניות, אדוני היושב-ראש, נקבעת במעין מועצת רשות המים, ואף אחד לא יודע מי יושב שם, ההחלטות של אותו גוף לא מפורסמות בזמן אמת, ובטח שהציבור לא יודע מהן, גם אם שמים את זה באיזה דף נידח באתר רשות המים. כל הדבר הזה הביא למיאוס מאוד מאוד גדול כלפי התאגידים.
אנחנו עוברים הרבה תלאות ומורדות עם החוק הזה. הפתרון שבסופו של דבר צריכים לחתור אליו הוא פתרון שבו קובעים סטנדרטים בחקיקה. רשות מקומית שעומדת באותם הסטנדרטים תוכל לנהל את משק המים בעצמה במשק כספי סגור, כך שמה שקרה בעבר – שכספים נכנסו על מים וביוב והלכו לדברים אחרים – לא יקרה.
והדבר השני, שעליו דיבר בהרחבה חבר הכנסת ביטן – בעצם מדיניות מקילה מבחינה סוציאלית בכל מה שקשור לתעריפים. כל הסיפור המוטרף הזה של הצריכה המשותפת – אתה מקבל פתאום חשבון מים של 20,000–30,000 שקל, אתה מתקשר לתאגיד המים, אומרים לך: נזילה. אתה אומר: אבל אין נזילה. אומרים לך: תביא טרקטור, תתחיל לחפור באדמה לבד. זה לא השטח שלי, אני לא יכול לעשות כלום.
ולכן, גם בהקשר של הגבלת הצריכה המשותפת, גם בהקשר של מעבר למדי מים חכמים – אלו פעולות מבורכות. ואני חייב להיות פה ישר: הרוח החיה שדחפה עד כה את הצעת החוק, בעיקר בצד הסוציאלי, זה חבר הכנסת דוד ביטן. אני חושב שמגיעות לך, דוד, כל התשבחות בעניין הזה וכל הברכות בעניין הזה. אתה עמדת מול לחצים אדירים ואתה הלכת עם העניין הסוציאלי עד הסוף. יש לנו עוד מלאכה רבה לעשות ביחד בהקשר של משק המים ואיך הוא ייראה בסופו של דבר, אבל אין שום ספק שיש פה התקדמות משמעותית, אדירה וחשובה.
לסיום, צריך להודות גם לחברנו השר אלי כהן, שכאשר הגיש את הצעת החוק לראשונה הוא עוד היה חבר כנסת. יש הצעה מוצמדת, שגם חבר הכנסת אורן חזן שותף לה ומסייע בקידום הצעת החוק ביחד איתנו. בסופו של דבר, צריך להזכיר שהיוזמה להצעת החוק ומי שבעצם דוחף אותה יחד איתנו קדימה ולא נכנע ולא מתקפל מול כל האינטרסים וכל הלחצים האדירים זה התוכנית הכול כלול בראשות סיון כהן, שגם לה צריך להגיד תודה רבה.
אני מאוד מאוד מקווה שנצליח להשלים את תהליך החקיקה. תודה רבה רבה רבה לך, דוד ביטן, יושב-ראש הוועדה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. אם כך חברים, עוברים לרשימת הדוברים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אתה יכול לסגור את הרשימה.
היו"ר עיסאווי פריג':
לסגור את הרשימה? אני אקריא את מי שנמצא. לא להקריא? אף אחד לא מעוניין?
מיקי לוי (יש עתיד):
מי שרוצה לדבר שירים יד.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, שלא יהיו טענות – עוברים להצבעה. אף אחד לא מעוניין. עוברים להצבעה על הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), בקריאה ראשונה. אם כך, מצביעים.
הצבעה מס' 12
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, הצעת החוק עוברת ב-17% מצביעים בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים – – –
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
17 מצביעים בעד – –
קריאה:
– – – כל הזמן חושב על הימורים, אחוזים – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
– – ללא מתנגדים וללא נמנעים, והיא עוברת, וחוזרת לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון המשך, להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, אני מתקן: היא עוברת לוועדת הכנסת כדי שתחליט שהיא עוברת לוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה וועדת הפנים והגנת הסביבה.
הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 33) (זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/800); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עיסאווי פריג':
עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 33) (זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה), לקריאה ראשונה, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
מוסי רז (מרצ):
אין שר – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יוליה, בבקשה. אם כך, הצעת החוק של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב וחמד עמאר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו כולנו מאוד עייפים – מ-08:30.
מוסי רז (מרצ):
אין שר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
טוב, אני אסתדר גם בלי שרים, זה בסדר. הינה, יש לי שר פה. 20:30, אנחנו כולנו עייפים אחרי לילה.
תקשיבו, אפשר להתעסק המון עם המלחמות, עם הלאום, עם הגיוס, עם אלף ואחד דברים, אבל יש דברים אמיתיים בחיים, והחוק הזה זה דבר אמיתי. הוא נוגע למצב מאוד מעניין. גילינו פה לקונה: מה קורה כאשר מתחלפת חברה מעסיקה במכרזים? התברר שאנשים מאבדים את הפיצויים. חבל שרועי פולקמן הולך, כי ניסיתי להיעזר בו, הוא ניסה לעזור לי. מתברר שאנשים מאבדים את פיצויי הפיטורים, את החלק של ה-2.3%, וחבל, ולא צודק, ולא צריך להיות ככה.
אני רציתי שהחוק הזה יחול על כל עובדי הקבלן, כי הם 400,000, וזאת הייתה כוונתי, ואני חושבת שזה היה צודק וזה מה שצריך לקרות. בגלל התעקשות האוצר – התברר שהמדינה לא מפרישה כסף כמו שצריך לקופות הפיצויים של העובדים שמועסקים דרך מכרזים – נאלצתי להסתפק רק בתחום שמירה וניקיון, שגם זה לא מעט – זה 130,000, 150,000 איש שמועסקים בתחום הזה. זה בסדר, זה לא מספיק; אפשר יותר וצריך יותר.
אני מבקשת את תמיכתכם עכשיו להעביר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, בתקווה שבקרוב נסיים את החקיקה כדי לסדר את ה-130,000, 150,000 איש, אבל אני כבר אומרת: חברי חבר הכנסת פולקמן, אני כבר הגשתי הצעת חוק מורחבת, בנוסח המורחב, שבעצם תחול על כל עובדי הקבלן או חברות השירות – – –
רועי פולקמן (כולנו):
השאלה היא כמה זה עולה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
זה לא שאלה כמה זה עולה. השאלה היא אם אנחנו בני אדם ואיך אנחנו רואים את החברים שלנו: אם יש איש מחשבים שנותן את שירות המחשוב, אם הוא בן אדם. אם מי שנותן את שירותי – מורה, מורה בבית ספר, אם היא מספיק טובה כדי לקבל פיצויי פיטורים בגובה שאתה ואני נקבל או שהיא צריכה לקבל או היא צריכה – – –
רועי פולקמן (כולנו):
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
רועי, עזוב את זה.
רועי פולקמן (כולנו):
זה הרבה כסף.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
רועי, השאלה כמה זה עולה זו שאלה שהיא חסרת תוכן. את הדבר הזה צריך לסדר. אני התאפקתי – דקה, בוא.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – שחרר אותנו – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – אתה לא מבין? אנחנו כמו פראיירים יושבים פה.
קריאות:
– – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני רוצה להגיד דבר פשוט: אדם לאדם אדם, חבר. השאלה כמה זה עולה זו שאלה אחרת. אפשר תמיד להגיע להבנות ולהסדרים. אנחנו נעביר את זה עכשיו, אני מקווה מאוד חברים, בקריאה ראשונה לעובדי שמירה וניקיון, ובהמשך אנחנו – לפחות מבחינתי אני לא אוותר, ואנחנו נצטרך לתת את הדעת גם על תנאי העסקה של מורים, אנשי מחשוב, עובדות סוציאליות וכל שלל המקצועות שהופרטו במדינה ואנחנו חייבים לדאוג בהם לתנאי עבודה הוגנים. תודה רבה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
צודקת. צודקת באלף אחוז.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חברים, אני עובר לרשימת הדוברים. אין רשימת דוברים?
מיכל רוזין (מרצ):
אין.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז אני סוגר את הישיבה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
טוב עשית.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, עוברים להצבעה בקריאה ראשונה של הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 33) (זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה). להצבעה, חברים.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 33) (זכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי קבלנים במקום העבודה), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, הצעת החוק עברה: בעד – 15, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. היא עוברת להמשך הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35) (ביטול הגבלת הגיל לזכאות של מי שהתייתם משני הוריו), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/802); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר עיסאווי פריג':
אנחנו עוברים להצעת החוק האחרונה להיום: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35) (ביטול הגבלת הגיל לזכאות של מי שהתייתם משני הוריו), לקריאה ראשונה. חבר הכנסת מיקי לוי יציג את הצעת החוק. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, הצעת החוק היא מטעמה של ועדת הכספים. לפני כמה חודשים תיקנו הצעת חוק בעיקר בגלל האסון במעלה עקרבים, שאדם, אזרח, בעודו קצין, למעשה התייתם משני הוריו בה בעת עקב פעולת איבה, ויש תיקון נוסף לחוק הזה.
תיקון סעיף 7: בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, 1970, בסעיף 7 –
(1) סעיף קטן (ב) בטל;
(2) בסעיף קטן (ד)(1), המילים "אם טרם מלאו לו 37 שנים" – יימחקו;
(3) בסעיף קטן (ו) –
(א) פסקה (1) – תימחק; (ב) בפסקה (3), במקום "ובלבד שטרם מלאו לו 37 שנים, ולא" יבוא "ובלבד שלא".
בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), 1950, בסעיף 9ב(ב), המילים "לפני שמלאו לו 37 שנים" – יימחקו.
תחולה – (א) תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שלאחר יום פרסומו, הוא יום התחילה. (ב) תשלומים לפי חוק זה ישולמו בתוך 60 יום מיום התחולה בעד התקופה שמיום התחילה ואילך. (ג) יתום משני הוריו שנפטרו כתוצאה מפעולות איבה ערב יום התחילה, לרבות פגיעת איבה שאירעה מיום ה' באייר התש"ח, 14 במאי 1948, ועד יום כ"ה באייר התשכ"ז, 4 ביוני 1967, ובמועד שבו התייתם משני הוריו מלאו לו 37 שנים, יהיה זכאי למענק מיוחד בסכום של 500,000 שקלים חדשים.
אני מבקש מהכנסת לתמוך בתיקון החשוב הזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. אם כך, להצעת החוק הזאת אין רשימת דוברים.
אנחנו עוברים להצבעה: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35) (ביטול הגבלת הגיל לזכאות של מי שהתייתם משני הוריו). מצביעים.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 7
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 35) (ביטול הגבלת הגיל לזכאות של מי שהתייתם משני הוריו), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
הצעת החוק עברה. בעד – שבעה, ללא נמנעים וללא מתנגדים. היא חוזרת להמשך דיון בוועדת כספים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תוסיף אותי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מוסיף את חבר הכנסת מיקי לוי – בעד, את חבר הכנסת חיליק בר – בעד, את חברת הכנסת רויטל סויד – בעד.
קריאה:
אני הצבעתי בעד.
היו"ר עיסאווי פריג':
נכון?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כן.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, לפרוטוקול.
ואני מזמין את סגן שר האוצר לענות על שאילתות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
פטר את כולנו.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא סיכם איתנו.
היו"ר עיסאווי פריג':
הוא סיכם עם כולם?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבל איפה התשובה? איפה התשובה?
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת יוליה?
נחמן שי (המחנה הציוני):
איפה התשובה?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
סגן שר האוצר שכנע אותי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם כך, כל השאילתות להיום, בהסכמת המגישים וסגן שר האוצר, יקבלו תשובה בכתב.
חברים, אם כך, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ח בתמוז התשע"ח, 11 ביולי 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 20:30.