דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ל"ב ישיבה שנ"ז הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ושבע של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ח בתמוז התשע"ח (11 ביולי 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 9 538. התגברות התפרצות החצבת 9 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 9 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 9 537. עיכוב אישור בטיחות ואכלוס: רמת בית שמש ג'2 11 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 11 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 11 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 14 539. הטלוויזיות החכמות אוגרות מידע על המשתמשים 16 מיכל רוזין (מרצ): 16 שרת המשפטים איילת שקד: 16 דב חנין (הרשימה המשותפת): 18 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 19 536. קליטת מכשירי MRI בבית החולים בילינסון 21 שרן השכל (הליכוד): 21 סגן שר האוצר יצחק כהן: 21 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 22 540. תוכנית דירות לוויין לאסירות משוחררות בקהילה 28 מיכל בירן (המחנה הציוני): 28 סגן שר האוצר יצחק כהן: 28 535. אפליית עיוורים 30 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 30 דב חנין (הרשימה המשותפת): 35 הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשע"ז–2017 36 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 36 סגן שר הפנים משולם נהרי: 37 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשע"ח–2018 39 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 39 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 40 הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), התשע"ח–2018 41 עודד פורר (ישראל ביתנו): 42 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 45 אלעזר שטרן (יש עתיד): 46 עודד פורר (ישראל ביתנו): 47 ציון יום ז'בוטינסקי 49 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 51 יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 57 יאיר לפיד (יש עתיד): 61 רועי פולקמן (כולנו): 63 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), התשע"ח–2018 65 דוד אמסלם (הליכוד): 65 סגן שר האוצר יצחק כהן: 66 הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ז–2017 75 חיים ילין (יש עתיד): 76 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 78 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 79 חיים ילין (יש עתיד): 81 הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ח–2018 83 חיים ילין (יש עתיד): 83 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 85 חיים ילין (יש עתיד): 89 הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – פיצוי במקרה של איחור בטיסה), התשע"ח–2018 91 מיקי לוי (יש עתיד): 91 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 94 הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018 98 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 99 הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015 102 הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015 102 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 103 קארין אלהרר (יש עתיד): 104 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 105 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 107 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 107 הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015 108 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 108 מיכל בירן (המחנה הציוני): 109 הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015 110 עליזה לביא (יש עתיד): 111 שר התקשורת איוב קרא: 114 עליזה לביא (יש עתיד): 115 הצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות), התשע"ה–2015 117 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 117 שר התקשורת איוב קרא: 120 הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות) (הוראת שעה), התשע"ח–2018 123 דב חנין (הרשימה המשותפת): 124 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 126 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 126 הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית 127 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 127 שר החינוך נפתלי בנט: 142 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 146 שר החינוך נפתלי בנט: 147 הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תנאים להוצאת אדם מביתו בניגוד לרצונו), התשע"ח–2017 148 נחמן שי (המחנה הציוני): 149 שר החינוך נפתלי בנט: 152 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניונים), התשע"ח–2018 160 לאה פדידה (המחנה הציוני): 160 שר החינוך נפתלי בנט: 172 לאה פדידה (המחנה הציוני): 181 הצעת חוק התקשרויות משרד הביטחון עם תעשיות ביטחוניות, התשע"ז–2017 184 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 184 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 187 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 188 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תורנות בית מרקחת), התשע"ח–2018 190 רויטל סויד (המחנה הציוני): 191 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשע"ז–2017 196 אורלי לוי אבקסיס: 196 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 205 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 205 הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017 206 טלי פלוסקוב (כולנו): 206 דב חנין (הרשימה המשותפת): 209 הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017 211 נורית קורן (הליכוד): 211 הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (התאמות יבוא ויצוא תמרוקים), התשע"ח–2018 213 מירב בן ארי (כולנו): 213 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 217 הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון – השוואת ההטבות בתעשייה להטבות בחקלאות), התשע"ז–2016 219 משה גפני (יהדות התורה): 219 איתן ברושי (המחנה הציוני): 221 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 223 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016 226 אורי מקלב (יהדות התורה): 226 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 230 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 230 הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 19) (סמכות למתן היתר מיוחד להעסקה בשעות נוספות של עובדי הכנסת ועובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ח–2018 231 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 233 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 240 יוסי יונה (המחנה הציוני): 242 עיסאווי פריג' (מרצ): 248 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 250 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 252 נחמן שי (המחנה הציוני): 254 לאה פדידה (המחנה הציוני): 255 תמר זנדברג (מרצ): 256 מוסי רז (מרצ): 259 מיכל רוזין (מרצ): 260 דב חנין (הרשימה המשותפת): 263 יואב קיש (הליכוד): 264 ענת ברקו (הליכוד): 267 רויטל סויד (המחנה הציוני): 270 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 277 הודעה אישית של חבר הכנסת יואב קיש 286 יואב קיש (הליכוד): 286 חילופי גברי בוועדות הכנסת 288 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 288 הצעת חוק המועצה לענף הלול (תיקון – ויסות הייצור והשיווק של תוצרת הלול), התשע"ז–2017 289 יצחק וקנין (ש"ס): 289 איתן ברושי (המחנה הציוני): 290 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018 291 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 291 יוסי יונה (המחנה הציוני): 292 דב חנין (הרשימה המשותפת): 294 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 296 רויטל סויד (המחנה הציוני): 297 יואל חסון (המחנה הציוני): 298 לאה פדידה (המחנה הציוני): 301 נחמן שי (המחנה הציוני): 302 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 303 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 305 מיקי לוי (יש עתיד): 308 הצעה לסדר-היום 310 הצורך שהכנסת תתנער מההצהרה המשותפת של ממשלת ישראל ופולין, שמכילה עיוותים היסטוריים באשר לשואה 310 תמר זנדברג (מרצ): 310 סגן שר במשרד ראש הממשלה מיכאל אורן: 313 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 317 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 318 הצעה לסדר-היום 319 הקמת אסדת הגז סמוך לחוף מסכנת את בריאות הציבור והחלופה הבריאה בעומק הים לא נבחנה 319 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 319 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 321 דב חנין (הרשימה המשותפת): 333 הצעות לסדר-היום 336 70% מחיילי צה"ל הכלואים בבתי הכלא הצבאיים סובלים מבעיות כלכליות 336 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 336 ענת ברקו (הליכוד): 338 סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 340 דב חנין (הרשימה המשותפת): 343 הצעות לסדר-היום 345 פארקים בגבעת שמואל נחסמו לתושבים מחוץ לעיר בניגוד לחוק 345 דב חנין (הרשימה המשותפת): 345 סגן שר הפנים משולם נהרי: 346 הצעה לסדר-היום 349 בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין 349 יואל חסון (המחנה הציוני): 349 ענת ברקו (הליכוד): 356 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 358 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 358 שאילתות דחופות היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, היום כ"ח בתמוז התשע"ח, 11 ביולי 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל עם שאילתות דחופות. אני מתכבד קודם כול להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 538, מאת חברת איילת נחמיאס ורבין. נושא השאילתה: התגברות התפרצות החצבת. בבקשה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין, את יכולה לקרוא את נוסח השאילתה. 538. התגברות התפרצות החצבת איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני. באחרונה נחשפנו להתגברות של התפרצות מחלת החצבת, ומחודש מרס ואילך נדבקו וחלו בה כ-62 אנשים. בעקבות זאת פרסמה מנהלת האגף לאפידמיולוגיה חוזר התרעה והנחיות לחיסון מונע. מה ייעשה במשרד הבריאות לנוכח העלייה המדאיגה בהידבקות בחצבת? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני סגן השר. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: תודה, אדוני היושב-ראש. חצבת היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף שהוא מאוד מדבק. מחלת החצבת ברוב המקרים עוברת לבד, אך יכולה לגרום לסיבוכים קשים ואף למוות. הדרך היחידה למנוע את המחלה וסיבוכיה היא קבלת שתי מנות חיסון לפני החשיפה לנגיף. מדינת ישראל הוכרזה כנקייה מחצבת אנדמית, אך יש מקרים של ייבוא מחוץ לארץ כל שנה. כל מקרה של ייבוא גורם לסיכון של התפשטות הנגיף בארץ, בדרך כלל בקרב אנשים לא מחוסנים. השנה היו כמה מקרים של ייבוא ממדינות שונות בחוץ לארץ בחודשים מרס ואפריל. אנשים שלא חוסנו נדבקו מהנגיפים המיובאים, והדביקו אנשים אחרים בסביבתם – במוסדות רפואיים, בין קרובי המשפחה ובקהילה. בהמשך הנגיף הדביק אנשים נוספים, אשר רובם לא חוסנו בעבר, ביישובים ובמחוזות שונים. המפתח להצלחה במיגור התפשטות החצבת בישראל ובעולם הוא מתן חיסון נגד המחלה, הניתן חינם לילדים בישראל ובהרבה מדינות אחרות מאז שנות ה-70. יש צורך להמשיך לעודד את קבלת החיסון בשתי מנות בקרב ילדים בגיל 12 חודשים ובכתה א' ולהשלים את החיסון לאנשים שנחשפו לחולה חצבת. אנשים המסרבים לקבל את החיסון ו/או לחסן את ילדיהם מסכנים את עצמם, את האנשים האחרים הנמצאים בסביבתם המיידית ואת הציבור הרחב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני סגן השר, תודה רבה לך על התשובה. אני פשוט רוצה להבין מה מתכוונים במשרד הבריאות לעשות בעניין התרחבות התופעה, התגברות התופעה של אנשים שבוחרים שלא לחסן את הילדים שלהם בכל מיני חיסונים. בין היתר, אני מוכרחה להגיד לך שיש בעיה קשה של שקיפות – אנחנו לא באמת יודעים כמה אנשים לא מחסנים את הילדים שלהם. אפשר לדון בעוד היבטים של החיסונים. אנחנו יודעים שבעולם הולכת ומתרחבת המגמה לא של חיוב מתן חיסון, אבל של מתן תמריצים לחיסון. למשל באמריקה אי-אפשר להתקבל לבית ספר ציבורי אם אתה לא מציג פנקס חיסונים עדכני. אני חושבת שיהיה יותר קל לעשות את הדברים האלה אם תהיה יותר שקיפות בעניין הזה, שנדע באמת כמה אנשים לא מחוסנים במדינת ישראל, ומה המשרד מתכוון לעשות בעניין. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. בבקשה, סגן השר. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: קודם כול יש מקומות, למשל בין הבדואים, שאנחנו באים אליהם הביתה לחסן. עושים דברים כאלה; לא כל פעם אפשר, לא כל פעם צריך, אבל אם צריך ואפשר, בהחלט עושים דברים כאלה. אנחנו צריכים להגביר – למשל אתן לך דוגמה של חיסון נגד השפעת. חידשנו דבר לפני שנתיים בכיתות בית ספר. התחלנו בכיתה א', ובשנה הבאה אנחנו עושים כבר בכיתה ד', זאת אומרת, במקום לרוץ לכולם – כן רוצים, לא רוצים – עושים את זה במקום. פעם אחת הייתה הצעה לגבי ביטוח לאומי: מי שלא רוצה להתחסן, שלא ייתנו לו ביטוח לאומי. היה בלגן כאן, זה לא – כאן, הדרך היחידה שאנחנו יכולים לעשות זה רק לעודד את האנשים שימשיכו לעשות את זה. ועושים את זה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני מבקשת לבוא אליך בעניין – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני אשמח מאוד. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן על תשובתו. אנחנו מזמינים את שר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יעקב גלנט לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 537, מאת חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. נושא השאילתה: עיכוב אישור בטיחות ואכלוס: רמת בית שמש ג'2. בבקשה, חבר הכנסת מוזס, נא לקרוא את נוסח השאילתה. 537. עיכוב אישור בטיחות ואכלוס: רמת בית שמש ג'2 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר מר גלנט, בניית שכונת רמת בית שמש ג'2 הסתיימה לפני חודשים. התושבים אינם מקבלים אישור אכלוס בשל עיכוב של משרד הבינוי והשיכון ונאלצים לשלם שכירות חודשים ארוכים לריק, במקביל לתשלומי משכנתה. רצוני לשאול: מה ייעשה לזירוז הנפקת האישורים המתאימים? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, אדוני השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במענה על שאילתה 537: בשכונה ג'2 בעיר בית שמש אוכלסו הבתים הראשונים כבר לפני כמה חודשים, לאחר שהמשרד השלים את העבודות הנדרשות לאכלוס, וזאת למרות שרוב השכונה עדיין בשלבי בנייה. לאחרונה, עקב השעיית עובדים מרכזיים בעיריית בית שמש, הופסקו הליכי מתן אישורי אכלוס על ידי העירייה. ראוי לציין שראש העיר בית שמש מר משה אבוטבול פעל בנחרצות ונתן מענה בזמן קצר למציאות החדשה. בימים אלה חודשו ההליכים למתן אישורי האכלוס על ידי העירייה. משרד הבינוי והשיכון נתן סיוע ותמיכה לעיריית בית שמש בכל התקופה הקשה הזאת, וגם השלים דרישות נוספות שהתבקשו ממנו לאחרונה בתחומי הבטיחות. כיום העירייה פועלת למתן אישורי אכלוס לכל הקבלנים שהשלימו את הבנייה. ברצוני לציין בנוסף כי העיר בית שמש היא דוגמה יוצאת דופן לשיתוף פעולה בין האוכלוסייה החילונית, החרדית ואוכלוסיות נוספות. משרד הבינוי והשיכון, בשיתוף עיריית בית שמש, קידם ועיצב את העיר כך שלכל אוכלוסייה יהיה מענה מותאם. בכל שכונה נתנו הדגשים לצרכים הנדרשים לאוכלוסיות השונות. כך למשל ברובע ה', המיוחד לאוכלוסייה הכללית, נכלל תכנון של מרכז נופש ופנאי מותאם לאוכלוסייה הכללית – קאנטרי קלאב – בניינים רבי-קומות וכמה מוסדות בהתאמה. ברובע ד' הותאם התכנון לאוכלוסייה הדתית והחרדית עם אפיונים, כגון מוסדות חינוך ותלמודי תורה רבים ומרפסות סוכה. בבית שמש נחתם, כידוע, הסכם גג ל-17,000 יחידות דיור, וכתוצאה מהפיתוח המואץ הורחב כביש 38. בנוסף, שווקו אלפי יחידות דיור לאוכלוסייה החרדית. אני רואה בבית שמש מקרה בוחן ליחסי האוכלוסייה החרדית והחילונית בארץ, ולכן אני עמל על מנת לגשר ולשתף ולפעול ככה שכל האוכלוסיות יוכלו לדור זו לצד זו בכבוד הדדי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, וגם לחברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא ויוסף ג'בארין. מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): אדוני השר, אתה מודע לכך שבבית שמש מחיר הדירה היום במחיר למשתכן זה מיליון שקל. אתמול היה אצלי אחד להתייעץ מה לעשות. הוא זכה, ברוך השם, בדירה במיליון שקל, אבל את המפתח הוא יראה רק, במצב הטוב ביותר, בעוד חמש, שש שנים. לעומת זאת, יש לו דירה מוכנה ב-1.2 מיליון שקל. מה עליו לעשות? אמרתי: דירה מוכנה ב-1.2 מיליון עדיף, כי עד שאתה תראה את המפתח, תשלם בינתיים 300,000 שקל שכר דירה, ואתה גר בינתיים במחסן עם שלושה ילדים. אנא, תגמרו כבר עם הפיקציה הזאת של מחיר למשתכן. אגב, באילת מדובר על 13,000 יחידות. דיברתי באילת – עוד אין זכר; יראו את המפתח הראשון בעוד שבע שנים. אם אני מדבר על שפיר – מה עם הפרויקט של שפיר? אמרו: חצי שנה – מתחילים לפרוח בניינים. לא דובים ולא יער. בינתיים אנשים גרים במצב קריטי ביותר, ומחכים חמש, שש שנים. וכאשר אני באתי להציע שייתנו מענק למחיר ודירות יד שנייה, אז אין לאוצר עניין בזה, כי הוא לא מרוויח אפילו מע"מ; בקנייה יד שנייה אין אפילו מס ערך מוסף. ובבית שמש למה צריך מחיר הפיתוח, אדוני השר, להיות 300,000 שקל ליחידת דיור? אמר לי בכיר באוצר: אנחנו צריכים לכסות את כביש 38, בית שמש–ירושלים, את המט"ש – מפעל לטיהור שופכין – ואת כל הכבישים עד השטח. זאת אומרת, הזוג הצעיר מממן את כל העלויות על הגב השפוף של ההורים ושל מצב כלכלי לא הכי הכי בעולם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת מוזס. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, שאלה נוספת שלך. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, דיברתי איתך לפני תקופה, לפני כמה חודשים, ואני חוזר על זה עוד פעם, בעניין של בחינות לקבלני משנה, כי אי-אפשר לרשום אותם; הם צריכים את הבחינות, ולא מפרסמים בחינות. זה – צד אחד. צד שני – עד עצם היום הזה, מאז קום המדינה, לא נשלל ולו רישיון אחד של קבלן רשום, אפילו בגלל הרשעה בגרימת מוות ברשלנות, העניין של הבטיחות בתוך אתרי הבנייה. דיברנו עם רשם הקבלנים. צריך לשנות משהו בתקנות, בחקיקה, כדי שתתאפשר שלילת רישיון. כי היום, אם יש פסק דין מסוים, עם עונש מסוים, עם קנס מסוים, יש לו את הסמכות. בלי זה – לא. אני חושב שבסמכות שלך ושל המשרד שלך לקדם חקיקה, כי אם אנחנו נעשה את זה בחקיקה פרטית, היא תידחה על ידי ועדת שרים לענייני חקיקה, וזה למרבה הצער. אם אתם תובילו את זה, אתם תעזרו גם לשמור על החיים ועל הבריאות של אנשים יקרים לנו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, ואז נשמע התייחסות השר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כבוד השר, לגבי מחיר למשתכן, אני שומע על הרבה קשיים בתוך החברה הערבית מבחינת השיווק, וגם שיעור הניצול, שהוא הרבה פחות מבחברה היהודית. אז יכול להיות שצריך לחשוב איך בכל זאת מתאימים את הפרויקט הזה לצרכים של החברה הערבית, ולערב יותר אנשי מקצוע מהחברה הערבית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת ג'בארין. בבקשה, אדוני השר. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אענה בקצרה. ראשית, אשר למחיר למשתכן, לתהליך השיווק, ההגרלות וכדומה – המנוע של הבנייה נמצא במשרד הבינוי והשיכון; ההגה נמצא בידי מטה הדיור ושר האוצר, ואני מציע שהשאלות שמופנות בקשר לקצב ההגרלות, למתן האישורים ביחס להגרלה וכדומה יופנו אל האוצר, כמי שאחראי לנושא. איתן ברושי (המחנה הציוני): אפשר לשאול שאלה, אדוני השר? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא, לא. היו שאלות נוספות. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אשר לנושא הבטיחות, אני, לצערי הרב, לא אחראי כמשרד לנושא הבטיחות בבנייה. בדרך כלל תחום הבנייה או כל תחום אחר צריך לבוא ביחד עם הבטיחות שלו. הבטיחות במדינת ישראל מוסדרת במסגרת המוסד לבטיחות ולגהות של משרד העבודה, ולכן את כל הנושאים האלה אפשר לפתור וצריך לפתור מול שר העבודה. הניסיונות שלי להעביר את התחום ואת האחריות לבטיחות הפועלים אל משרד הבינוי והשיכון נענו – – – עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): רשם הקבלנים. רשם הקבלנים. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: האמן לי, אחרי שלוש שנים גם אני מבין. הניסיונות שלי להעביר את התחום הזה ככה שהוא יהיה אינהרנטי, כמו שקורה בכל תחום אחר – ואני עסקתי הרבה בבטיחות במסגרת צה"ל, כאשר המפקד האחראי אחראי גם לבטיחות, ויש מי שאחראי מטעמו לעניין; כך צריך להיות גם כאשר אנחנו עוסקים בבנייה. אבל את העניין הזה לא הצלחנו להסדיר, כתוצאה מהסיבות שציינתי. ולכן, מה שנותר בידינו זה מה שנקרא רשם הקבלנים, שיכול לפעול אך ורק כאשר יש פסק דין חלוט אחרי הרשעה של קבלן שבאזורו או במקומו או באחריותו נעשתה עבירת בטיחות שגרמה לנזק מסוים, ואז להטיל עליו סנקציה. בדרך כלל, הזמן שעובר בין אירוע לבין היכולת להטיל את הסנקציה הוא זמן של שנים ארוכות, כתוצאה מתהליכים משפטיים, ערעורים וכדומה, והעניין הזה מעביר את הרלוונטיות – לפעמים הקבלן כבר לא פעיל וכדומה. ולכן, המנגנון הזה, שהוא מנגנון נכון כשלעצמו, לא מייצר מצב של הרתעה. ההרתעה צריכה להיווצר כאשר נוצרת עבירת בטיחות ומייד אחריה יש פעולה, אבל אנחנו מנועים לפי חוק לנקוט פעולה אלא אם כן יש מצב שבו יש הרשעה. ולכן, כל המנגנון הזה הוא מנגנון מסורבל, שלא יכול להביא לתוצאה, אלא אם כן יוכפף כל תחום הבטיחות למשרד הבינוי והשיכון, ואז נוכל לפעול. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני הבנתי את הדרישה, ואף עניתי. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר הבינוי והשיכון חבר הכנסת יואב גלנט. אני מזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 539, מאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל. נושא השאילתה: הטלוויזיות החכמות אוגרות מידע על המשתמשים. בבקשה, חבר הכנסת רוזנטל, תוכל לקרוא את נוסח השאילתה. 539. הטלוויזיות החכמות אוגרות מידע על המשתמשים מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, לאחרונה פורסם שחברות ניתוח מידע מנצלות מידע שנאגר בטלוויזיות החכמות לצרכים מסחריים. רצוני לשאול: 1. האם זה נכון? האם המשרד שלך יודע על כך? 2. מה נעשה כדי למנוע מהחברות הללו לאגור מידע פרטי של אזרחים תמימים, שמכניסים הביתה טלוויזיה והם לא יודעים שהם מכניסים מרגל הביתה? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת רוזנטל. בבקשה, גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת מיקי רוזנטל, כי הוא העלה נושא מאוד מאוד מטריד על סדר-היום. הוא שואל: מה נעשה כדי למנוע מחברות ניתוח מידע לאגור מידע פרטי של אזרחים על ידי טלוויזיות חכמות? לאחרונה דֻווח בתקשורת שאיסוף מידע על הרגלי צפייה נעשה באמצעות אפליקציה שמותקנת בטלוויזיה. ייתכן שהרוכשים של מכשירי הצפייה אישרו את תנאי השימוש הארוכים והמסורבלים, אך ספק אם היו מודעים באופן מלא להשלכות של איסוף מידע אישי עליהם ולכך שהוא נמכר או מועבר לגורמים שונים או מנוצל למטרות מסחריות. חוק הגנת הפרטיות קובע הסדר שתכליתו להבטיח את ההגנה על פרטיותו של אדם, תוך שהוא אוסר על פגיעה בפרטיות של אדם ללא הסכמתו. הרף שנקבע בחוק ובפסיקת בית המשפט הוא הסכמה חופשית ומדעת. הרשות להגנת הפרטיות במשרדי השלימה בתחילת השנה סקירת פרטיות ראשונה מסוגה, הבוחנת את האופן שבו חברות ישראליות המספקות שירותי צפיית תוכן אוספות ומשתמשות במידע על אודות הצופים והרגלי הצפייה שלהם. בהמשך לממצאים שעלו שלחה הרשות להגנת הפרטיות לחברות התוכן הפועלות בישראל את עמדתה בנושא והבהירה את הצעדים שיש לנקוט לשם עמידתן של החברות בהוראות החוק ולשם שמירה על פרטיות הצופים. על פי ההנחיות, על ספקי השירות לנהוג בהגינות ובשקיפות, ובין היתר: 1. ליידע ולקבל את הסכמתו המפורשת של הלקוח לאיסוף נתוני הצפייה עליו ולשימוש שייעשה במידע; 2. להבטיח שתנאי השימוש בשירות ומדיניות הפרטיות יהיו קלים להבנה; 3. החברות לא רשאיות לעשות שימוש במידע למטרות אחרות, שאינן חיוניות לשירות העיקרי שלשמו התקשר עימן הלקוח; 4. החברות רשאיות לשמור את נתוני הצפייה אך ורק לתקופה התואמת את מטרת איסוף זה; 5. על החברות לאפשר ללקוחות לעיין במידע שנאסף עליהם; 6. חובתן של החברות לאבטח את המידע שנאסף בהתאם לתקנות אבטחת המידע שעדכנתי ונכנסו לתוקפן במאי 2018, ולעמוד בתקנות ובכלל ההנחיות הרשות להגנת הפרטיות; 7. ככל הניתן, להקל על ספקי השירות להציע ללקוחות את השירות ללא צורך במסירת מידע אישי. לצד האמור, הרשות להגנת הפרטיות מקיימת פעילות של פיקוח ואכיפה הנוגעת לאופן האיסוף של מידע אישי והשימוש בו ואבטחת המידע בהתאם לחוק הגנת הפרטיות והתקנות להגנת הפרטיות. אציין בהקשר זה כי התקנות החדשות שהתקנתי קובעות את הרף הבסיסי לאבטחת מידע אישי וחלות על כלל המשק. הן פורצות דרך בתחומן ומעוררות עניין רב במדינות רבות בעולם. אני רוצה להבין רגע. במאמר שהראית לי עכשיו דיברת בעצם גם על חברות ה-hardware, אלה שמייצרות את הטלוויזיה, שמוכרות לך טלוויזיה, ואתה בכלל לא יודע שיש להן שם אפשרות – זה לא רק חברות התוכן, אז אני רוצה לברר את זה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שאלה נוספת – תודה לשרה. שאלה נוספת לחבר הכנסת רוזנטל, וגם חברי הכנסת דב חנין וטלב אבו עראר ביקשו לשאול שאלה נוספת. בבקשה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): קודם כול, אני מודה לך על התשובה עד כה. תמיד החקיקה מפגרת אחרי הטכנולוגיה, אין מנוס. אלא שבניגוד לענקיות האינטרנט, פייסבוק – אנחנו לכאורה מקבלים שירות חינם – פה זה סיפור אחר לחלוטין. טלוויזיות מכל הברנדים הכי מפורסמים – אני לא רוצה למנות פה עכשיו סוגים – טלוויזיות חכמות של חברות-העל, כמו סוני ואחרות, חותמות הסכם עם חברות ומעבירות להן את המידע. אתה בכלל לא יודע; אתה מכניס הביתה טלוויזיה שיש עליה תוכנה וכל מה שאתה רואה בבית באינטרנט וכל המכשירים שקשורים באינטרנט, כל המידע הזה מועבר לחברה שאיתה נחתם ההסכם באמצעות הטכנולוגיה שהותקנה אצלך בטלוויזיה בלי ידיעתך, או שזה כתוב באיזשהו מקום אבל אין לרוב האנשים מושג. לטעמי, גברתי, מה שצריך לעשות עוד לפני שבודקים את החקיקה וכו' – לנסות להתריע בפני הציבור שיש אפשרות כזאת עד שהדברים ייבדקו לעומק, כי מדובר פה ממש בפגיעה איומה בפרטיות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, חבר הכנסת רוזנטל. חבר הכנסת דב חנין, שאלה נוספת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, התנהלותה של ועדת השרים לענייני חקיקה מעוררת הרבה ביקורת והרבה כעס בכנסת, אבל אני לא מתכוון לשאול באופן כללי על ועדת השרים לענייני חקיקה; אני מתכוון לשאול על משהו מאוד קונקרטי שאני מטפל בו כיושב-ראש ועדת המשנה לענייני תחבורה ציבורית בכנסת. אחת הסוגיות הבוערות בתחום התחבורה הציבורית היא מצבן של תחנות האוטובוס. יש לנו בישראל תחנות אוטובוס שאין בהן מקום לשבת, אין צל, אין מחסה מהגשם. קטסטרופה. אנחנו עשינו עבודה בעניין הזה. גובשה הצעת חוק. ישבנו עם כל הגורמים המקצועיים – משרד התחבורה, משרד האוצר, הרשויות המקומיות, משרד הפנים – והשגנו הסכמות מקיר לקיר ברמות המקצועיות. למרבה הצער, ועדת השרים לענייני חקיקה, באחת ההחלטות הכי תמוהות והכי בעייתיות בהיסטוריה שלה, החליטה להתנגד להצעת החוק הזאת. זו כמובן החלטה שאפשר להבין אותה רק על רקע אחד: אתם לא נוסעים באוטובוסים; אתם לא רואים תחנות אוטובוס, לא סופרים את האנשים בתחנות אוטובוס; לא מעניינים אתכם אנשים בתחנות אוטובוס, לכן קיבלתם את ההחלטה הזאת. למרבה השמחה, השר להגנת הסביבה, שמבין את העניין – בתמיכה, אגב, של עוד שרים – הגיש ערר לוועדת שרים לענייני חקיקה, כדי לשנות את ההחלטה הלקויה שלכם וכדי למנוע מצב מביך שבו ממשלת ישראל וועדת שרים בראשותך נלחמות בנושא התחבורה הציבורית. הערר הזה לא מגיע לוועדה מהסיבה שאת או לשכתך המצאתם איזשהו נוהל, עם כל מיני דרישות מוזרות, שמונע מהערר של השר להגנת הסביבה להגיע לוועדה כדי שאפשר יהיה להצביע בוועדה ולהעביר את הצעת החוק. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. השאלה ברורה. דב חנין (הרשימה המשותפת): שאלתי היא מדוע. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: השאלה ברורה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני, ואז נשמע את השרה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. גברתי השרה, בעיר רהט מתגוררות כ-70,000 נפשות. הם נאלצים לקבל את השירותים השרעיים מבית הדין השרעי בבאר שבע. למה לא יוקם בית דין שרעי בעיר רהט? הרי בית הדין השרעי בבאר שבע משרת את כל אוכלוסיית הבדואים בנגב, שהם כ-250,000 בני אדם, שמהווים 40% מאוכלוסיית הנגב. אז בית דין שרעי ברהט – חייבים לחשוב, לתכנן, להקים שם. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, גברתי השרה. שרת המשפטים איילת שקד: אני אתחיל מחבר הכנסת טלב אבו עראר. אתה יודע, דיברנו על זה בינינו. אני מאוד בעד הקמת בית דין שרעי ברהט, אבל יש איזושהי תוכנית מסודרת והקצאת משאבים. 16 שנה לא פתחו בית דין שרעי חדש, וכשאני נכנסתי למשרד פתחנו בסח'נין. אני מסכימה איתך – דיברתי על זה גם עם הנשיא סמארה ועם מנהל בתי הדין זחאלקה – שראוי וכדאי לפתוח בית דין שרעי ברהט, או לפחות שיום או יומיים בשבוע אחד הקאדים ישב גם ברהט. אנחנו צריכים למצוא לזה איזושהי מסגרת תקציבית, אבל באופן עקרוני, אני מאוד בעד. בעניין חבר הכנסת דב חנין, תראה, זה לא איזשהו נוהל שהוא מיוחד להצעת החוק הזאת. תראה לי ערר אחד שנדון בוועדת שרים לחקיקה בלי שהשר שהיה רלוונטי לדבר הסכים לכך. ככה אני מנהלת את הוועדה. תשמע, יש לזה יתרונות וחסרונות, להצעה. יש לה יתרונות רבים, כי באמת מגיע מקום מוצל. יש לזה חסרונות, כי יש מקומות – בוא נגיד, זה יכול להקטין את מספר תחנות האוטובוסים מאיך שזה נראה היום. דב חנין (הרשימה המשותפת): ממש לא. ממש לא. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: לא, לא. חבר הכנסת דב חנין, השרה לא אחראית לתחבורה ציבורית, ואל תיכנסו למהות החוק. שאלת שאלה. דב חנין (הרשימה המשותפת): אבל היא חוסמת. שרת המשפטים איילת שקד: אני לא חוסמת. זה ממש – אני אשמח בדיוק כמוך שלנוסעי התחבורה הציבורית יהיה צל ומקום יותר נוח לעמוד בו. כרגע אין תמיכה של השרים הרלוונטיים. יש לנו את הפגרה, יש לנו עכשיו חודשיים-שלושה – אני לא טיפלתי בזה באופן אישי. אם הערר הספציפי הזה מאוד חשוב לך, אני מוכנה באופן אישי לדבר עם השרים הרלוונטיים, ונדבר שוב בשבוע הראשון של המושב הבא. זהו? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: כן. אלא אם את רוצה עוד להתייחס למיקי רוזנטל, אבל ענית. תודה לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד ולכל השואלים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): שועלים בעי"ן? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אני אמרתי תודה לשואלים, לא לשועלים. שועלים אנחנו לא מכניסים לבניין הכנסת. לפעמים חתולים נכנסים, אבל בצורה של הסתננות. סגן שר האוצר, אייכה? הוא עזב אותנו לשנייה. אנחנו, בכל מקרה, נכריז בינתיים שסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן, כאשר יופיע כאן, ישיב על שאילתה דחופה מס' 536, מאת חברת הכנסת שרן השכל. נושא השאילתה: קליטת מכשירי MRI בבית החולים בילינסון. נושא בהחלט חשוב. אנחנו נזמין את סגן שר האוצר לעלות לדוכן, וחברת הכנסת שרן השכל תוכל לקרוא לנו את נוסח השאילתה שלה. בבקשה, גברתי. 536. קליטת מכשירי MRI בבית החולים בילינסון שרן השכל (הליכוד): בוקר טוב, כבוד השר, בוקר טוב, יושב-ראש הכנסת, בוקר טוב, חברי הכנסת. התבשרתי כי מבקשים לתרום לבית החולים בילינסון שני מכשירי MRI. כידוע לכולם, יש מספר מצומצם של מכשירים מסוג זה כיום, ואזרחים רבים ממתינים בתור זמנים מאוד מאוד ארוכים. בבדיקה שערכתי מול משרד הבריאות הם אמרו שהם אישרו את זה, והם ממתינים לאישור משרד האוצר על מנת לקדם את זה. רציתי להבין מה משרד האוצר עושה בנדון ומדוע הוא מעכב את העניין. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. שאילתה דחופה של חברת הכנסת שרן השכל בעניין קליטת מכשירי MRI בבית החולים בילינסון. חטיבת טכנולוגיות רפואיות, מידע ומחקר במשרד הבריאות היא הגוף האמון על הקצאת הרישיונות למכשירים מיוחדים, ובכללם מכשירי MRI, לבתי החולים השונים. הקצאה זו נעשית על בסיס שיקולים מקצועיים, כמו צורך רפואי, ביקושים, ניצול אופטימלי בהפעלת המכשיר, בהתייחס לסוגיות כגון כוח אדם, תשתית בינוי מתאימה וכו', ובהתאם לצורכי המערכת, בהדגשה על צורכי המערכת. בשנים האחרונות, בעקבות תוספות משאבים משמעותיות שהקצה משרד האוצר לטובת הנושא, חל גידול ניכר – גידול של מעל 100% בתוך שש שנים – במספר מכשירי ה-MRI בבתי החולים בישראל. בנוסף לאמור, על פי תקנות מכשירים מיוחדים, יש גידול קבוע ברישיונות ל-MRI שאותם יכול משרד הבריאות להקצות לבתי החולים השונים על פי שיקול דעתו המקצועי של משרד הבריאות. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, סגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת שרן השכל, וגם לחבר הכנסת טלב אבו עראר. שרן השכל (הליכוד): אנחנו מבינים ואנחנו רואים שיש מספר מוגבל של מכשירי MRI; אנחנו רואים את התורים הארוכים, לפעמים חודשים שלמים, במצבים שבהם יום-יום המצב הבריאותי עלול לסכן את אותו אדם. אני קיבלתי תשובה ממשרד הבריאות – הם כתבו לי כך: ברצוני לעדכן – אני מקצרת, אני מקריאה את המשפט האחרון – כי משרד הבריאות פנה לשר האוצר בבקשה לשנות את תקנות בריאות העם על מנת לאפשר תוספת של מכשירי MRI ברמה הלאומית. הנושא נמצא בדיונים. זה נמצא כבר זמן רב. יש שני מכשירים שכבר רוצים לתרום, שיכולים להתחיל לפעול כדי לצמצם את כל התורים האלה. אני מנסה להבין למה זה מתעכב. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, גברתי. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי סגן השר, עשרות אלפי תושבים בדואים ביישובים הבלתי-מוכרים לא נהנים כמו השכנים שלהם, כמו שאר היישובים בארץ, מנקודות זיכוי, ממה שנקרא הטבות מס. אני מאמין שאתה יודע שהם אזרחי המדינה; הם משלמים מיסים, משלמים ביטוח לאומי. לכן, למה שלא יזכו בהטבות מס כמו שאר אזרחי המדינה? תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה. בבקשה, סגן השר. סגן שר האוצר יצחק כהן: חברת הכנסת השכל, שוב אני אומר שחטיבת הטכנולוגיות הרפואיות והמחקר במשרד הבריאות היא הגוף האמון על הקצאת הרישיונות למכשירים מיוחדים. אני מניח שאם את אומרת שהם פנו למשרד האוצר, אני בטוח שיש דיונים ביניהם. אני בטוח שמשרד הבריאות יודע לדבר עם משרד האוצר. בסך הכול מי שהוא הגוף המקצועי שאמור לחלק את הרישיונות זה משרד הבריאות. לשאלתך, חברי טלב אבו עראר, חבר הכנסת, אני לא מכיר אפליה בין אוכלוסיות בישראל. זהו. היו"ר יצחק וקנין: תודה. סיימת, אדוני? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מה זאת אומרת? סגן שר האוצר יצחק כהן: סיימתי. יש עוד? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אפשר שאלה? סגן שר האוצר יצחק כהן: מיקי זוהר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אבל הם לא מקבלים, הם לא מקבלים, זו עובדה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא מכיר אפליה, גם לא של האוכלוסייה הבדואית. אני לא מכיר דבר כזה. אם יש לך מקרים כאלה, תעביר אליי, ואני אשלח אותם לבדיקה בביטוח לאומי. היו"ר יצחק וקנין: אני מאפשר לך. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אני יכול להביא לך מקרה – לא רק הכפרים הבלתי-מוכרים, גם הכפרים המוכרים, אלה שנמצאים בתוך תחום הקו הכחול. הם מתנים תנאים. יש כאלה שקיבלו החזר, ואחר כך מס הכנסה תבעו מהם חזרה, למרות שהם רשומים בתוך יישוב קבוע ומוכר. בכל זאת אני ביקשתי ממנהל המכס בדרום ישיבה מסודרת עם רואה החשבון ומנהלי החשבונות על מנת – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מכס? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): איך? סגן שר האוצר יצחק כהן: מכס? ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): לא המכס, מנהל מס הכנסה. סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא מדבר על ביטוח לאומי. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): הוא מדבר על ביטוח לאומי, וגם מס הכנסה. יש כאלה שמגיע להם הטבות מס על פי היישובים שהם נמצאים בתוך התחום, ולא נותנים להם את זה – למרות שהוא ביישוב מוכר; לא רק כפרים לא מוכרים, גם היישובים המוכרים. היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. סגן שר האוצר יצחק כהן: במדינת ישראל לא קיימת אפליה ולא תהיה אפליה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): בסדר, אני מאמין לך. אבל הפקידות – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה מדבר שטויות – אין אפליה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. סגן שר האוצר יצחק כהן: טלב אבו עראר – – – ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): אדוני סגן השר, הפקידות – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא מקבלים. מה אתה אומר? סגן שר האוצר יצחק כהן: תביא, תביא מקרים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): – – – היו"ר יצחק וקנין: טלב. טלב אבו עראר, רק דקה. ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): הפקידות – – – טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): הם לא מקבלים. מה אתה אומר? סגן שר האוצר יצחק כהן: טלב, יש לך מקרים? תביא לי אותם. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): עשרות אלפים, לא אחד. סגן שר האוצר יצחק כהן: תביא. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אתה אומר – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תאתגר את המערכת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כל האפליה היא בישראל. כל האפליה היא בישראל. מה אתה אומר? סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה צועק עליי? היו"ר יצחק וקנין: תודה. אדוני, סיימת את התשובה? אנחנו עוברים לשאילתה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: טלב, תבוא אחרי זה ונדבר. היו"ר יצחק וקנין: עוברים לשאילתה של מיכל בירן – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מה עם מיקי זוהר? היו"ר יצחק וקנין: היא לפניו. – – מס' 540, של מיכל בירן – – סגן שר האוצר יצחק כהן: ינון. היו"ר יצחק וקנין: – – בנושא: דירות לוויין לאסירות משוחררות בקהילה. 540. תוכנית דירות לוויין לאסירות משוחררות בקהילה מיכל בירן (המחנה הציוני): התוכנית נועדה להפעלת דירות לוויין בחיפה ובבאר שבע לאסירות משוחררות. ההשתתפות בתוכנית אפשרה לנשים ללא תמיכה כלכלית או משפחתית להציג לוועדת השחרורים תוכנית שיקומית, שמהווה תנאי לשחרור מוקדם. משרד האוצר הורה על סגירת התוכנית. ברצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – מדוע? היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת מיכל בירן. אדוני סגן השר ישיב. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברת הכנסת מיכל בירן, תקציב הרשות לשיקום האסיר עמד ב-2017 על 36.4 מיליון ש"ח – אגב, זה הרבה בזכותו של היושב-ראש איציק וקנין, שדאג להכפיל אותו – ובשנת 2018 – על 38.4 מיליון ש"ח. בשנים האחרונות הרשות נמצאת בגירעון משמעותי עקב בעיות פנימיות בהתנהלות הרשות. במהלך שנת 2018 היו אמורים להתבצע כמה צעדים ברשות על מנת לייעל ולשפר את המענים והשיקום עבור אוכלוסיית האסירים בישראל. לנוכח העובדה שהצעדים לא התבצעו, בין השאר עקב התנגדותה של ההסתדרות לצעדים, הרשות נאלצה להפחית פעילויות חדשות שהיו אמורות להתחיל בשנת 2018 על מנת לעמוד בתקציב שהוקצה לה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שאלה נוספת לחברת הכנסת מיכל בירן. מיכל בירן (המחנה הציוני): המהלך הזה התבצע אחרי שכבר התקבלו שתי רכזות בשביל הדירות; אחרי שהדירה בבאר שבע מרוהטת היטב; אחרי שיש נערה בת 16 בהיריון שמחכה להשתחרר כדי להגיע לשם. אם לא התוכנית הזאת, מה אתם מתכוונים – אתם פה יושבים עם הגרזן התקציבי. מה יהיה איתן? סגן שר האוצר יצחק כהן: כשאני מדבר על 38.4 מיליון ש"ח, את לא יכולה להגיד שום דבר על גרזן תקציבי. יש גם מינימום התנהלות של הרשות עצמה שהיא צריכה לעמוד בה. זה לא רק תקציב. היו"ר יצחק וקנין: מיכל, תקציב הרשות היה 16 מיליון – – סגן שר האוצר יצחק כהן: נכון. היו"ר יצחק וקנין: – – הוא ממש הוכפל ויותר. רק מה? סגן שר האוצר יצחק כהן: הרבה מהפעילות – של איציק. היו"ר יצחק וקנין: אני אומר לך, עשינו על זה עבודה, וגם תוספות תקציב בכל שנה נתנו. סגן שר האוצר יצחק כהן: מיכל, את צריכה להבין שלא הכול כסף, זו גם התנהלות, מי כמוך יודע את זה. אני מציע לך: לכי לרשות, ואת השאלות הנוקבות האלה תניחי על השולחן. מיכל בירן (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה למיכל בירן. עוברים לשאילתה דחופה מס' 535, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, בנושא: אפליית עיוורים. 535. אפליית עיוורים מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, חברי הכנסת, כיושב-ראש שדולת העיוורים בכנסת עד לא מכבר, ברצוני לשאול שאלה. לפני כמה חודשים פרסמה רמ"י מכרז בנה ביתך לציבור עם מוגבלות באשקלון, ובמכרז נכללו גם נושאי תעודת עיוור. חודש אחר מכך יצא תיקון שלפיו עיוורים אינם זכאים להשתתף במכרז, אלא רק באזורי עדיפות א'. אבקש לדעת מדוע זה קרה. זו נשמעת לי אפליה לא הוגנת ולא נכונה. היו"ר יצחק וקנין: אדוני קורא מתוך הכתב או קורא מהראש? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עכשיו זה כבר מהראש. היו"ר יצחק וקנין: אז לא. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רק מהכתב? היו"ר יצחק וקנין: קראת את השאילתה. תקפיד על הנוהל. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): טוב. היו"ר יצחק וקנין: אחרי כן תוכל לשאול שאלה נוספת עם כל מה שעולה על רוחך. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, זה קורה לאנשים עם ראש גדול. היו"ר יצחק וקנין: ודאי, אין ספק. מיקי זוהר לא רק ראש גדול אלא גם עם הרבה מעשים טובים. סגן שר האוצר יצחק כהן: המחשב שלו עובד הרבה יותר מהר מהמדפסת. חברי מיקי זוהר, מיקי מכלוף זוהר, מכרז באשקלון – מדובר במכרז הרשמה והגרלת בנה ביתך לנכים בשכונת הרצוג באשקלון, מס' ים/45/2018, אשר פורסם ב-25 בפברואר 2018. רמ"י, רשות מקרקעי ישראל, פרסמה מודעת תיקון ביום 27 במרס 2018 שעל פיה נושאי תעודת עיוור אינם רשאים להתמודד במכרז זה, הואיל והיישוב אשקלון אינו נמנה עם יישובים שבהם היצע המקרקעין עולה על הביקוש, כקבוע בתקנה 26(2) לתקנות חובת המכרזים, שאליה נתייחס בהמשך. לשאלתך: מועצת מקרקעי ישראל קובעת את מדיניות המקרקעין כמפורט בחוק. רשות מקרקעי ישראל פועלת בהתאם למדיניות קבועה זו ולהוראות דיני המכרזים. על פי מדיניות זו, בכל פרויקט חדש של בנייה נמוכה לבנייה עצמית בדרך של הרשמה והגרלה רשאית רמ"י להקצות עד 10% מהמגרשים לנכים זכאים. להגרלה מוזמנים להירשם הזכאים להטבה זו שהם אזרחי ישראל שהמציאו אישור, כמפורט בתנאי חוברת המכרז של הפרויקט. סדר הקדימויות להגרלת המגרשים יהיה בהתאם לדרגות הזכאות, ובאזורים שבהם ההיצע עולה על הביקוש, רשאית רמ"י להקצות מקרקעין בפטור ממכרז גם לאוכלוסיות בעלות מאפיינים ייחודיים דוגמת אוכלוסיית העיוורים. בהתאם לכללי רמ"י, הנגזרים מהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ותקנות הפטור בתקנות חובת המכרזים, ציבור העיוורים – רעש, רעש, רעש, לא שומע כלום. בהתאם לכללי רמ"י, הנגזרים מהחלטות מועצת מקרקעי ישראל ותקנות הפטור בתקנות חובת המכרזים, ציבור העיוורים מקבל עדיפות נמוכה יותר מבעלי מוגבלויות אחרים. לאור השאלות שעלו בעניין, בכוונת הרשות לבחון את המדיניות הקיימת ביחס לקבוצת האוכלוסייה המקופחת, וזאת בכפוף לתיקוני חקיקת משנה ביחס לתקנות חובת המכרזים. היו"ר יצחק וקנין: תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין, שביקש. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אדוני סגן שר האוצר, אני שמח שיושב פה גם סגן שר השיכון, ואני רוצה שהמסר יעבור גם לשר האוצר. התשובה הזאת היא אחת התשובות המבישות שבמשרד האוצר – – סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע, רגע. – – יכלו לתת. בעצם, מה אומר משרד האוצר? אומר: תשמע, אנחנו מחליטים הכול, אנחנו נקבע את הקריטריונים. העיוורים מבחינתנו הם נכים סוג ב'. יש נכים סוג א', יש נכים סוג ב', ואנחנו נחליט כאוות נפשנו מה נכון לציבור. וזה מה שנאמר פה, כי הם בעצם מצדיקים את ההחלטה שלהם – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, אתה לא שמעת אותי עד הסוף, מיקי, אני מצטער. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שמעתי אותך עד המילה האחרונה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, את המשפט האחרון לא שמעת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הם מצדיקים את ההחלטה. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אז אם הם לא באים ואומרים – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אחזור, ברשותך – בשבילך, בשביל המאזינים, בשביל חברי הכנסת – על המשפט האחרון: בכוונת הרשות לבחון את המדיניות הקיימת ביחס לקבוצת האוכלוסייה המקופחת, וזאת בכפוף לתיקוני חקיקת משנה ביחס לתקנות חובת המכרזים. זו חקיקה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אוקיי, אז אותה כוונה שעליה מדברים, אנחנו צריכים אותה הלכה למעשה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אוקיי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עיוורים צריכים לקבל תנאים זהים בשל נכותם. הנכות של אדם עיוור היא נכות לא פחותה משום נכות אחרת; אולי אפילו קשה יותר. ולכן, לא יכול להיות שיהיה קיפוח בין נכות לנכות. אם נותנים לאדם נכה את הזכות לקנות קרקע, צריך לתת אותה גם לעיוורים. הכוונות שלהם, אני מניח שהן טהורות. אם אתה שואל אותי, אני בטוח שאדוני לא מכיר באופן אישי את הפרטים, ואם אדוני רוצה להיכנס לסוגיה, הוא גם ידע לפתור אותה. אנא ממך, אני מבקש ממך ומבקש משר האוצר: אתם אנשים חברתיים. תפתרו את הבעיה. תאפשרו לעיוורים את הזכות להגיש כמו כולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אמרנו שנעשה את זה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. דב חנין, שאלה נוספת. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אם זה היה מישהו אחר על הדוכן לא הייתי עכשיו שואל את השאלה הזאת, אבל כיוון שאני מכיר אותך ומכיר היטב את המחויבות החברתית האמיתית שלך, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, בהמשך לשאלתו של חבר הכנסת זוהר, ולומר לך שעיוורים בישראל – לא רק בעניין המסוים ששאל עליו חבר הכנסת זוהר – עיוורים בישראל הם נכים סוג ב' בהמון המון נושאים. אנחנו רואים פה בכנסת את נציגי הציבור הזה שמגיעים ומספרים לנו סיפורים מאוד קשים על איך ציבור העיוורים בישראל לא נכלל בקטגוריות של אלה שמקבלים מענה – אם מדובר בנכים שהם נכי גפיים או נכים אחרים. אני לא יודע להגיד איזה נכות יותר קשה ואיזה פחות קשה; כל הנכים ראויים להתחשבות ולסיוע מצידה של המדינה, והכדור הזה בסופו של דבר מתגלגל למגרשו של משרד האוצר. הפנייה שלי אליך, אדוני סגן השר: אנחנו יוצאים לפגרה. קח את הסוגיה הזאת של העיוורים ומעמדם, בדוק את זה עם אנשי המקצוע אצלכם במשרד ובמשרדים אחרים, ותביאו בשורה לאנשים העיוורים. הם אנשים שבאמת חייהם לא פשוטים, וצריך לעשות הכול כדי לתת להם מענה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. אני חושב, דב, שאתה מעלה – גם מיקי – נושא מאוד חשוב ואקוטי. באמת צריך לתת את הדעת על האוכלוסייה הזאת. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, חברי מיקי וחברי דב חנין, אין לכם ויכוח איתנו. אנחנו נמצאים באותו צד של המתרס. אנחנו חושבים שבאמת צריכים לשנות, וצריך חקיקת משנה – שישנו אותה. זו הייתה התשובה. הצגתי את העובדות כפי שהן היום, כפי שאתם הצבעתם עליהן, לכן, צריכים לשנות אותן, ואנחנו נעשה את זה. אין לך ויכוח איתי, ולא עם שר האוצר. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן השר. תודה לשואלים. הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4424/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר) היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. ישיב סגן שר הפנים משולם נהרי. קריאה: – – – היו"ר יצחק וקנין: בטח שאתה צריך לדבר. מה אתה רוצה, לא לדבר? בבקשה. אתה רוצה שאני אציג את החוק במקומך – אני גם מוכן, אבל לא אקח לך את המעשים הטובים שאתה עושה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה, אדוני. גם אני אספר מהדוכן מהם המעשים הטובים שאתה היום עשית. היו"ר יצחק וקנין: לא. בסדר. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, באמת תודה לך על העבודה היום בוועדת הכספים למען יישובים צמודי-גדר. המאבק שלך נשא פרי, וברוך השם אנחנו בדרך לסיכום, להוספת הטבות להם בפריפריה. זה דבר מבורך, ועל כך אני מודה לך. עכשיו בעניין הצעת החוק. הצעת החוק הזאת נועדה לצמצם פערים בחברה הישראלית. החברה הישראלית במדינת ישראל רוצה לעודד לימודים במוסדות אקדמיים, בכל מוסדות האקדמיה, אם זה באוניברסיטה וגם במכללות טכנולוגיות. מה קרה? קרה מצב, אבסורד, שבו מכללות טכנולוגיות, שבדרך כלל מציעות את מרכולתן לאוכלוסיות יותר מוחלשות, משלמות ארנונה מלאה, ואוכלוסיות קצת יותר חזקות, שמגיעות למשל לאוניברסיטאות – שם יש פטור מלא מארנונה. זה עיוות שאין בו שום שכל. אם אנחנו רוצים לעזור לאוכלוסייה מוחלשת להשתלב במוסדות אקדמיים אנחנו צריכים לעזור גם למוסדות האקדמיים, שיהיו להם כל הכלים לסייע לאותה אוכלוסייה להשתלב ולתת לה גם את הכלים הלימודיים. כל שקל שאנחנו לוקחים מהם – מאותו מוסד או מאותה אוניברסיטה או מאותו גוף לימודי – כל שקל שאנחנו לוקחים זה שקל פחות שאפשר לשים על התלמידים. ולכן, מה שביקשתי לשנות בהצעת החוק הזאת זה שארנונה לא תחול – או בפטור מסוים, אחרי שנסכם כמובן עם הממשלה – על מוסדות אקדמיים טכנולוגיים. זה אומר שיש מכללות שמציעות לימודי הנדסת חשמל, לימודי תוכנה כאלה ואחרים, שלא יצטרכו לשאת בתשלום הארנונה, כפי שיש היום פטורים גם לאוניברסיטאות, גם למכללות רבות. הדבר הזה הוא לא יותר מאשר תיקון עיוות, צדק חלוקתי ושוויון חברתי במדינת ישראל. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. ישיב סגן שר האוצר – סליחה, לא סגן שר האוצר; סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת להעניק פטור מלא מארנונה למכללות טכנולוגיות להכשרת מבוגרים וצעירים כהגדרתם בחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג–2012, וזאת בדומה לפטור הניתן לגני ילדים ולמוסדות חינוך יסודי ועל-יסודי. בהתאם לדברי ההסבר, מטרת הצעת החוק היא לאפשר למוסדות אלה להסיט תקציב לפעולות חיוניות נדרשות, לטובת ניהולם התקין, לתרום לאיזונם התקציבי ולהתמקד בהכשרת הנדסאים וטכנאים מוסמכים לשוק העבודה בישראל. בהתאם לקבוע כיום בפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין), 1938, למוסדות חינוך עד גיל 18 ניתן פטור מלא מארנונה, ולמוסדות להשכלה גבוהה אשר שכר הלימוד בהם מפוקח ניתן פטור של שני שלישים מארנונה, וזאת מכוח סעיף פטור בפקודה, המצוי בסמכותו של שר הפנים. הפטור האמור, הניתן למוסד מתנדב לשירות הציבור בהתאם לקריטריונים שנקבעו, מוענק גם למוסדות להשכלה גבוהה, מתוך עיגון והמשך למצב שנהג לאורך שנים רבות. לאור האמור, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת חוק זו, בכפוף לתנאים האלה: א. המשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד האוצר ומשרד הפנים; ב. הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה לפני הקריאה הראשונה. האם אדוני מסכים, חבר הכנסת מיקי זוהר, לשני התנאים הללו? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): כן. סגן שר הפנים משולם נהרי: אם כן, אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למכללה טכנולוגית מוכרת), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 35 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה הראשונה. אני מודה למציע. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5037/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת מלכיאלי. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני מגיש הצעת חוק כעת. יש עוולה, עוולה מאוד מאוד גדולה, שאדם שמקבל קנסות – ואני מדבר בעיקר על קנסות תעבורה – חייב לשלם את זה בבת אחת. כשאני בא לחנות, עושה קנייה בכל סופרמרקט, והקנייה 1,000­–1,500 שקל, השאלה הראשונה ששואלים אותי: האם אתה רוצה בתשלום אחד או בכמה תשלומים; זה – כשיש לי דין ודברים מול בעל עסק. כשאני בא מול מדינת ישראל – כשאדם מקבל קנס, רפורט מהמשטרה או דוח מהעירייה, וזה יכול להתנפח, זה מגיע ל-2,000 שקל, והוא מבקש לשלם את זה בתשלומים, אין עם מי לדבר; או לשלם בבת-אחת – דבר שאנחנו יודעים שמאוד קשה להרבה אנשים – או שהוא צריך להזדקק לחסדן של חברות האשראי על מנת שייתנו לו לשלם את זה בתשלומים, ואז הוא גם צריך לשלם על זה ריבית. זאת אומרת, לא די שהוא משלם קנס גבוה, לא די שהוא משלם ריבית לעירייה, לפעמים גם העורך דין לוקח לו על קנס של 100 שקל בחניה 400 שקל הוצאות טיפול, והוא גם צריך לשלם 40 שקל, 50 שקל, 60 שקל על מנת שהוא ישלם את זה בתשלומים. הצעת החוק אמורה להסדיר את הדבר כך שגם כשמדינת ישראל נותנת קנס – אנחנו לא אוהבים קנסות, אבל אדם עבר עבירה ומקבל קנס – הוא יוכל לשלם את זה בתשלומים. אני חושב שהצעת החוק הזאת היא ראויה, היא חברתית. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. יש יותר מדי רעש באולם. מיכאל מלכיאלי (ש"ס): אני מבקש את תמיכת הכנסת בחוק הזה, קואליציה ואופוזיציה כאחד – חוק חברתי מאוד – על מנת שנוכל לעזור לאותם אנשים חלשים. אני רוצה להודות לראש רשות האכיפה והגבייה עו"ד תומר מוסקוביץ, שליווה אותי בהצעת החוק, נתן מעצותיו המקצועיות, על מנת שנגיע לנוסח מוסכם; להודות לשר התחבורה, ידידי ישראל כץ, שתמך בחוק וגם קידם את זה; לצוות שלי, עקיבא חופי, משה כהן ועברון, שעזרו בהצעת החוק. אודה על תמיכתכם. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אדוני שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת מלכיאלי, חברות וחברי הכנסת, במצב כיום, אדם אשר עבר עבירת תעבורה שהוכרזה כעבירת קנס נדרש לשלם את סכום הקנס בתוך מועד הקבוע בחוק, ומשלא עשה כן, יחויב בתשלום קנס מוגדל בהתאם להוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש]. פעמים רבות מעוניין אדם שנקנס לשלם את הקנס אך מצבו הכלכלי אינו מאפשר זאת, בוודאי לא בפעימה אחת. לדעת המציעים, האפשרות היחידה שקיימת היא לשלם את הקנס במזומן בלבד, וככל שישנה אפשרות לתשלום הקנס בתשלומים, הדבר גורר תוספת תשלום ריביות לחברות האשראי. לפיכך, מוצע בחוק לאפשר תשלום הקנס בתשלומים שווים כשגובה הקנס עולה על סך של 250 שקלים חדשים. פתרון זה יאפשר לנקנס לשלם את חובו לחברה מחד גיסא, ומאידך גיסא תימנע פגיעה לא מידתית בנקנס ובמשפחתו. כיום מתגבשת הצעת חוק ממשלתית – תיקון מס' 112 לפקודת התעבורה – והיא מונחת בוועדת הכלכלה של הכנסת ועתידה לעלות לקריאה השנייה והשלישית. הצעה זו, כאמור, נוגעת בין היתר גם בתשלום קנסות בתשלומים ונותנת מענה ראוי לסוגיה שהעלו המציעים. לפיכך החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק ולהכפיף אותה להצעת החוק הממשלתית. היו"ר יצחק וקנין: אני מודה לשר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת השר ישראל כץ. אני מודה למציע. אם כן, הממשלה בעד. אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום קנס בתשלומים), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 56 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. תודה. הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי) – – – אורלי לוי אבקסיס: – – – היו"ר יצחק וקנין: אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, לפרוטוקול בלבד. הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/4965/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, נא לשמור מעט על השקט. אני שוב קורא: הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת עודד פורר, רשות הדיבור שלך. ישיב שר החקלאות, השר אורי אריאל. עודד פורר (ישראל ביתנו): אם הוא לא נמצא, מי ישיב? היו"ר יצחק וקנין: לא. אין צורך. אם הממשלה בעד, אנחנו נצביע. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני אדבר ממש קצר, אדוני, גם בגלל שצריך להמשיך פה. חוק השירות האזרחי, השירות הלאומי, מאפשר לבצע שירות לאומי במוסדות ציבוריים, במקומות שבהם ניתן שירות לציבור, אבל בעקבות הפתיחה של בית החולים באשדוד, אדוני – זהו בית חולים ציבורי שנותן שירות לכלל הציבור באופן חופשי ופתוח, כמו כל בית חולים אחר, רק שהוא מופעל בידי גוף פרטי בסגנון של PPP – Public-Private Partnership, שיתופי פעולה בין המגזר הפרטי לציבורי – אבל בסופו של דבר בית החולים הזה הוא בעצם בית חולים ציבורי לכל דבר ועניין, לכל מי מאיתנו שמבקר בו. כרגע לפי נוסח החקיקה ולפי הנוסח הזה בית החולים הזה לא יכול להסתייע – – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת. רק דקה, דקה. חברי הכנסת, אנא מכם, נא לשמור על השקט. עודד פורר (ישראל ביתנו): נכון להיום, אדוני, בית החולים הזה לא יכול להסתייע במשרתי השירות הלאומי או האזרחי, מכיוון שהוא מוגדר כפרטי, ואת הלקונה הזאת אנחנו באים לתקן בחוק – שיאפשר למוסד, אפילו שהוא בבעלות פרטית, אבל נותן שירות שהוא שירות ציבורי לציבור. בני ובנות השירות הלאומי או האזרחי יוכלו לתת – – – נחמן שי (המחנה הציוני): סלח לי – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): סליחה. מה הבעיה? נחמן שי (המחנה הציוני): אתה לא צודק. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני מאוד צודק. בסוף בית החולים הזה נותן שירות לכל הציבור שמבוטח, כמוך וכמוני. אם אתה תלך לקבל שירות בבית החולים הזה, תקבל את אותו שירות כפי שאתה אמור לקבל בבית חולים ציבורי או ממשלתי אחר. מדוע בקופת חולים כן ושם לא? הכסף הוא כסף ציבורי. נחמן שי (המחנה הציוני): – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): זה לא בית חולים פרטי. אין הכוונה לבית חולים פרטי שבמהותו הוא בית חולים פרטי. הכוונה היא למקום שנותן שירות ציבורי. לפי שיטתך גם המכללה הלאומית לשוטרים, שנמצאת בבית שמש, ומופעלת אגב על ידי גוף פרטי – אי-אפשר לתת שם שום שירותים ציבוריים, וזה לא המצב. זה בדיוק התיקון כדי לאפשר – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): אני לא זוכר שבאסותא – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): אני לא אומר אסותא לא. אני אומר שאסותא היום לא יכול. איציק שמולי (המחנה הציוני): אתה אומר: אבל לא כשהוא בבעלות פרטית? עודד פורר (ישראל ביתנו): אני אומר שאין בעיה אם הבעלות היא בעלות פרטית, השאלה היא מה מהות השירות. אם השירות הוא שירות ציבורי, שניתן כשירות ציבורי, אין שום סיבה. הרי בסוף מה עושים בני השירות הלאומי שמשרתים בבתי החולים? הם מקילים את העומס. הם נותנים שירות יותר טוב לאזרח. למה האזרח שילך לבית חולים באשדוד יקבל שירות פחות טוב מאשר כשהוא הולך לבית חולים אחר ששם יש בני או בנות שירות לאומי? מאיר כהן (יש עתיד): אתה דואג שהם לא יוכלו לעשות שירותי מזכירות? עודד פורר (ישראל ביתנו): הם לא יוכלו לעשות שירותי מזכירות. יותר מזה – גם תהיה בקרה על זה. זה חלק מהעניין שאנחנו נכניס לתוך הצעת החוק בהמשך החקיקה. תודה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש לתמוך, ואני מבין שגם הממשלה תומכת. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. אני מבין שאין תשובת ממשלה, אין עמדת ממשלה, אז גם אין אפשרות – – – קריאה: – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אוקיי. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן יכול להתנגד להצעה. רגע, רגע, רגע, סליחה, אדוני, יש תשובת ממשלה. בסוף השר אורי אריאל ישיב, ואם הוא יביע תמיכה אז אתה תוכל להתנגד. פשוט נאמר לנו שאין תשובת ממשלה. בבקשה, אדוני השר. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), הצעתו של חבר הכנסת עודד פורר ונוספים. חוק שירות אזרחי עבר בכנסת לפני כשנה – – – היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אדוני השר, רק שנייה. חברי הכנסת, חברי הכנסת, אני לא שומע את השר ואני מעוניין לשמוע. מציע ההצעה, חבר הכנסת פורר, נא לשבת. סגן השר נהרי, שב ליד חבר הכנסת ילין, דברו בקול שקט. חבר הכנסת עמר בר-לב וחברת הכנסת מיכל בירן. חבר הכנסת עמר בר-לב, נא לשבת. אדוני השר ימשיך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: חוק שירות אזרחי-לאומי עומד להיכנס לתוקפו לקראת שנת השירות הקרובה, שתחל ב-1 בספטמבר 2018. החוק מסדיר את כל מערכת השירות הלאומי, את התפקידים של האורגנים השונים הפועלים במערכת ואת הקשרים ביניהם. בין היתר קובע החוק כי כל גוף שמעוניין להפעיל מתנדבים צריך לקבל אישור מהרשות האחראית, וכן הוא קובע מה התנאים והקריטריונים – אמות המידה – שבהם צריך לעמוד גוף כדי לקבל אישור שכזה. החוק קובע כי מי שיכולים להיות גופים מפעילים הם בין היתר משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים במגזר השלישי שאינם פועלים למטרות רווח ומחזיקים באישור ניהול תקין כנדרש. ככלל, למעט מספר קטן של חריגים, החוק אינו מאפשר השמה של מתנדבי שירות לאומי בגופים מסחריים שפועלים למטרות רווח. הצעת החוק שמונחת לפנינו, של חבר הכנסת פורר ואחרים, מבקשת לתקן את סעיף 63 לחוק שירות אזרחי ולהחריג מהוראות הסעיף את אישורם של בתי חולים כגופים מפעילים. על פי הצעת החוק, גם בית חולים שנמצא בבעלות פרטית ושנותן שירותים לציבור הרחב יוכל לקבל אישור לשמש כגוף מפעיל. אני רואה חשיבות בקידומה של הצעת החוק, כדי לאפשר לבתי חולים אלה להיעזר במתנדבים של השירות הלאומי-אזרחי. קבלת התיקון תאפשר גם לציבור המטופלים בבית חולים כזה ליהנות מההתנדבות של אותם מתנדבים. לאור זאת אני מבקש לאשר את הצעת החוק בקריאה טרומית. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אורי אריאל, שאכן הודיע על תמיכת הממשלה. חבר הכנסת אלעזר שטרן מבקש להתנגד להצעת החוק. עד שלוש דקות לרשותך. אלעזר שטרן (יש עתיד): חברי חבר הכנסת עודד פורר, אנחנו אכן נתנגד. גם אני באופן אישי – שמאוד מעריך את השירות הלאומי-אזרחי – נאלץ להתנגד. עודד, אני אגיד לך, כל זמן שהשירות הלאומי הוא כלי פוליטי עלוב של שר חקלאות, שעובר ממשרד השיכון למשרד החקלאות והופך את השירות הלאומי למכשיר פוליטי מושחת, לצערי הרב, אז אנחנו נתנגד. אבל אני רציתי לנצל את הבמה הזאת – לחבר הכנסת אוחנה. תשמע, אתה אתמול השתלחת בנשיא המדינה והחשדת אותו בשחיתות. אמיר אוחנה (הליכוד): אני? אלעזר שטרן (יש עתיד): סליחה, בצביעות. אמיר אוחנה (הליכוד): כן. אלעזר שטרן (יש עתיד): החשדת נשיא של מדינת ישראל בצביעות. אני רוצה להגיד לך משהו: יש לך מורים טובים, ואתה עושה תחרות – באמת עצובה, בעיניי – על מי משתלח יותר בבית המשפט העליון, בנשיא המדינה, במשטרה. השר לוין דיבר אתמול על השוטרים כעל לובשי שחורים. אני לא רוצה להיכנס לזה, אני רוצה לדבר אליך. לי אתם לא תעשו בית ספר להתיישבות יהודית בגליל, בסדר? אני גר בגליל – אני רשום בין המקימים של היישוב יקיר ביהודה ושומרון – מטעמי ייהוד הגליל. אני לא מתבייש לומר "ייהוד הגליל". הלכתי לגליל. אבל תדע אתה שתחת הסעיף הזה של אמונה דתית לא רק שלא יקבלו ביישובים חיילים שמתים במדינה הזאת על הקיום שלה, בגלל שאצל חלק מהיושבים כאן, גם מסביב לשולחן הממשלה, הם לא יהודים. הם לא יהודים. עד עכשיו הפרדנו אותם בבתי קברות; עכשיו נפריד אותם ביישובים. אבל לך באופן אישי אני רוצה לומר: הושעיה זה יישוב נאור. היה דיון של הרב אחר הצוהריים בהושעיה אם לקבל הומואים ולסביות להושעיה, אם ועדת הקבלה יכולה לקבל חברים להט"בים, מבחינה דתית. זה הדיון. אני הרגשתי לא נעים לשבת שם. לי אין ספק שזה לא שייך, גם מבחינה דתית, לא הומואים ולא לסביות ולא אף אחד. אבל אתה, שהגעת לכאן בין השאר כדי לייצג אותם, תדע שהחוק המפלה הזה, שמעולם לא נכתב כמוהו במדינת ישראל, נותן כוח לוועדת קבלה בכל יישוב – וגם ביישוב שלי – לא לקבל אותך. זה מה שאתה רוצה? לי זה עצוב. עכשיו, כשאתה מנהל את הוועדה כמו שאתה מנהל אותה – מעיף את מי שאתה מעיף, מחליט ללכת להצבעה למי שאתה רוצה – תדע שהחברים שלך בקהילה – שהם גם חברים שלי; גם בהושעיה יש, כמו בכל מקום בישראל, אנשים בעלי נטיות מיניות שונות. זה לא עסק שלי. זה גם לא עסק של המחוקק. אבל החוק הזה, שאתה מכוון תפיסה דתית – זה מה שאתה עושה. לי זה חבל. אני אתנגד, ואני מקווה שסעיף זה יעוקר בסוף מחוק הלאום. אנחנו בעד חוק לאום, אבל של בגין. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: נותר לי רק להזכיר שאנחנו עוסקים בהצעת חוק שירות אזרחי, ואני מזמין את חבר הכנסת עודד פורר. יש לו עד שלוש דקות להסביר למה המתנגדים לחוק לא צודקים. עודד פורר (ישראל ביתנו): תודה, אדוני. אני חייב לומר לחברי חבר הכנסת אלעזר שטרן בהקשר הזה, וגם לחברי הכנסת הנוספים כאן מהאופוזיציה: החוק הזה הוא פשוט תיקון לעיוות שנוצר כחלק מהעובדה שהתחילו להפעיל כאן בתי חולים בצורה של שיתופי פעולה של המגזר הפרטי והציבורי. גם עיר הבה"דים למשל – זה כמו שתגיד לי עכשיו שהיא פרטית. היא לא פרטית, היא מופעלת בידי זכיין; כמו שתגיד לי שמרכז ההדרכה של משטרת ישראל מופעל בידי זכיין. זה שירות. השאלה היא מה מהות השירות. מהות השירות היא ציבורית – בית החולים הזה נותן שירות ציבורי לכלל הציבור. למה הציבור שנמצא באשדוד פחות טוב מהציבור שנמצא בתל אביב? למה כשהם ילכו לאיכילוב אפשר לפגוש שם בני שירות לאומי ובאשדוד אי-אפשר לפגוש בני שירות לאומי? הרי בית החולים הזה נותן שירות לכלל הציבור. אין כוונה – ואני אומר לך את זה, חבר הכנסת שי – אין כוונה שבסוף זה יופעל בבתי חולים שהם פרטיים, שמי שיש לו תקציב או כסף הולך אליהם ומי שאין לו לא הולך אליהם. בית החולים באשדוד נותן שירות כמו כל בית חולים אחר. כמו שאני יכול ללכת לבית חולים קפלן ברחובות ולקבל שירות כאזרח, על הביטוח – אותו דבר בית החולים באשדוד, שנותן מענה למאות אלפי תושבים שלא היה להם בית חולים עד שנפתח בית החולים באשדוד. למה שם לא יוכלו להקל ולאפשר שירות באמצעות שירות לאומי ואזרחי, שבסוף – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה פותח פתח. עודד פורר (ישראל ביתנו): מה זה פותח פתח? מה אתם מבלבלים במוח? איזה פתח זה פותח? זה בסך הכול נותן לך את אותו שירות שאתה מקבל בכל בית חולים אחר. מה אתה רוצה, שהוא ייתן שירות לאזרח עם יד קשורה מאחור? למה הוא מופלה לרעה? למה? הרי התקציב הוא תקציב ממשלתי, הכסף הוא כסף ממשלתי. יואל חסון (המחנה הציוני): בוא נראה מה יהיה בשנייה והשלישית. עודד פורר (ישראל ביתנו): אני אומר לך שבשנייה ובשלישית אתה תראה שזה יהיה מפוקח – אגב, יותר ממה שזה מפוקח במקומות האחרים, דווקא בגלל שזה בבעלות פרטית, שלא כמו שקורה במקומות אחרים. עם כל הכבוד, אני לא בטוח שהשירות הלאומי שבבית החולים שמופעל בידי קופת חולים כזאת או אחרת אז בהכרח שם הפיקוח הוא הכי טוב. במקרה הזה המשמעות היא הטבת השירות לאזרח ובסך הכול מתן שוויון, כפי שקיים בבתי חולים אחרים. בסוף, האזרח שהולך לקבל את הטיפול רוצה לקבל, מעבר לטיפול הרפואי, שגם הטיפול האדמיניסטרטיבי שהוא מקבל יהיה יותר טוב, ואת זה עושים בני השירות הלאומי והאזרחי שנמצאים שם – בני ובנות, חשוב לומר, השירות הלאומי שנמצאים ונמצאות שם – ובסך הכול מאפשרים לאזרח לקבל שירות מסביר פנים, טוב, מועיל, מאפשרים לו לקבל בבית החולים הזה את אותו שירות שהוא מקבל שהוא מקבל בבתי חולים אחרים. תודה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה, אדוני. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 23 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות אזרחי במוסד רפואי ציבורי), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, בעד – 54, נגד – 23, יש נמנע אחד. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. ציון יום ז'בוטינסקי << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, אבקש לשבת, לרבות השרים. חברת הכנסת זנדברג, חבר הכנסת בן צור, השרה שקד. חברות וחברי הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי כנסת בהווה ובעבר, נכדיו של זאב ז'בוטינסקי – ד"ר קרני רובין וזאב ז'בוטינסקי – סגן וממלא מקום יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית יעקב הגואל, יושב-ראש מכון ז'בוטינסקי חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר, יושב-ראש הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי פרופ' אריה נאור, נציגי המועצה להנצחת אישים במשרד ראש הממשלה, נציגי מרכז מורשת בגין, קהל נכבד. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד יום זאב ז'בוטינסקי, המצוין כאן שנה בשנה מכוח חוק מיוחד שחוקקה הכנסת השש-עשרה. אני מבקש סליחה מן האורחים על העיכוב של כמה דקות בפתיחת הישיבה, אבל עסקנו באחד המ"מים של ז'בוטינסקי, הלוא הוא מרפא, אז אני מקווה שתבינו אותנו. ז'בוטינסקי כנראה לא היה מתחבר ליום שקראנו על שמו. הוא לא אהב לדבר על שמות והעדיף להתמקד בפרוגרמות, כלשונו: ברעיונות שהאנשים הגדולים האמינו בהם; באידיאלים שהציבו; במורשת שלהם. המורשת שלו עצמו מלאה בניגודים. זה לא פלא, כי ז'בוטינסקי הספיק בחייו לעשות, להקים ולכתוב בכמות שמתאימה לשניים או לשלושה אנשים. הוא היה איש הספרות היפה שהקים גדודים צבאיים; הוא הרגיש בבית ברומא, אבל שאף לחיות בירושלים; האמין בכל ליבו בחירות היחיד, אבל פעל בכל מאודו לטובת האומה כולה. מה מאחד בין כל הניגודים האלה? מהי נקודת ארכימדס שעליה נשענת מורשת ז'בוטינסקי? מנחם בגין, תלמידו וממשיך דרכו, ענה על השאלה הזאת. זאב ז'בוטינסקי, הוא אמר כמה חודשים לפני הכרזת העצמאות, היה – ואני מצטט: אבי המרד בדורנו. המרד היה בשביל ז'בוטינסקי ה-raison d'etre, סיבת הקיום: מרד בחוסר האונים היהודי, בחולשה היהודית, במציאות שלרבים כל כך באירופה הייתה מובנת מאליה – שהיהודי הוא אדם סוג ב', שאפשר לרמוס אותו, להשפיל אותו, לפגוע בפרנסה שלו, להרוג אותו, והעולם כמנהגו ינהג. עולמו של ז'בוטינסקי הפסיק לנהוג כמנהגו כשראה את התמונות מן הפוגרום שהתרחש בעיר קישינב בשנת 1903. הוא הזדעזע מן האלימות הברברית של הפוגעים, אבל לא פחות מזה – מהתגובה שוות הנפש של הנפגעים. לנוכח חורבות בתי הכנסת וספרי תורה קרועים הוא הבין לעומק את המשמעות של כך שצאצאי לוחמי בר-כוכבא לא החזיקו נשק כבר אלפי שנים, ושבני-בניהם של המכבים שכחו מהם הגנה עצמית וכבוד לאומי. בקישינב תקע ז'בוטינסקי את דגל המרד הגדול, והוא המשיך לשאת אותו בגאון כל חייו. כנביא זעם, הוא ניסה להעיר את יהודי מזרח אירופה לפקוח את עיניהם לאסון שהוא ידע שעומד להתרחש. ממש לפני 80 שנים, בימי בין המצרים של שנת 1938, הוא עמד לפני יהודי ורשה וזעק שהר הגעש הגרמני קרוב לפלוט את אש ההשמדה. אבל לנבואה של ז'בוטינסקי היה גם צד שני: מי שיצטרף אליו למרד בשגרת הגלות ובשוויון הנפש לא יזכה רק להינצל, אלא להיות חלק מהמהפכה הלאומית כולה. אני מצטט מדבריו: "אלה שיצליחו למלט את נפשם מן הקטסטרופה יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה – לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזאת, בניי – כן. אני מאמין בזאת כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש. אני מאמין באמונה שלמה". ז'בוטינסקי לא האריך ימים כדי לראות שלא רק הקטסטרופה שצפה אכן באה, אלא גם השמחה. את מדינת ישראל הוא זכה לראות רק בעיני רוחו, אבל בדיוק כמו שהאמין, עבור דור בניו היא כבר הייתה מציאות ממשית, כמו זריחת שמש. במשך עשרות שנים מנהיגי המדינה הזאת, שדמותה קשורה עמוקות בדמותו, בזו לשם של ז'בוטינסקי וציירו אותו כאדם מסוכן. היום ברור עד כמה הם טעו. אבל כמו שאמרתי בפתח הדברים, לא טיהור שמו של ז'בוטינסקי הוא הדבר החשוב; הרעיונות שלו חשובים, המורשת שלו חשובה. העם היהודי לא עומד היום על סיפה של קטסטרופה כמו בימי ז'בוטינסקי, אבל אנחנו עדיין צריכים לשמור על עצמנו מפני התפרצות של הרי געש, גם אם הם נראים רדומים לעת עתה. בימים אלו מתעצבת לנגד עינינו מציאות חדשה על הגבול הסורי. אנחנו עוד לא יודעים מי ישלוט באזור בעתיד ועוד כמה זמן יימשך מרחץ הדמים, אבל עברו הימים שבהם העם היהודי הוא צופה פסיבי בהיסטוריה העולמית ולא עושה כלום חוץ מלחכות. מורשת ז'בוטינסקי מחייבת אותנו לבצר את הגבול הסורי בקיר ברזל. במקרים הומניטריים על הגבול אנחנו מטפלים ונמשיך לטפל, אבל גם כאשר יד אחת שלנו מושטת, השנייה עוצרת – על ביטחונם ושלומם של תושבי הצפון והגולן נמשיך להגן בכל מחיר. מורשת ז'בוטינסקי מורה לנו להתכונן להתרחשויות מראש, לא להיכנע להן בשוויון נפש כשהן כבר מתרגשות עלינו. מורשת ז'בוטינסקי היא לקחת את גורלנו בידינו ולדאוג בעצמנו שאש התמיד של העם היהודי לעולם לא תכבה. האש הזאת, אש המרד של "אבי הַמרד", בוערת היום באור בהיר מתמיד. אנחנו מתחייבים להמשיך ולהבעיר אותה. יהי זכרו של זאב ז'בוטינסקי ברוך. אני מתכבד להזמין את השר אופיר אקוניס לשאת דברים בשם הממשלה. אחריו – ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יואל חסון (המחנה הציוני): מה היה אומר ז'בוטינסקי על חוק הלאום שלכם? היו"ר יולי יואל אדלשטיין: בבקשה, אדוני השר. יואל חסון (המחנה הציוני): השר אקוניס, מה הוא היה אומר? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, יושב-ראש האופוזיציה, חברות וחברי הכנסת, חיילות וחיילי צה"ל, חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר והנהלת מכון ז'בוטינסקי, נציגי מרכז מורשת בגין, מוקירי זכרו, בית"רים. זאב ז'בוטינסקי היה מענקי הציונות. בחלוף השנים, 78 שנים מאז פטירתו הפתאומית, ניתן לומר שזאב ז'בוטינסקי הוא אחד מן האבות המייסדים של אומתנו בעת החדשה. כמו רבים ממבשריה בני דורו – הרצל, נורדאו, אחד העם וסוקולוב – גם ז'בוטינסקי, שקידם בעוצמה ובתשוקה את הרעיון הציוני, לא זכה לראות בהתגשמות החזון ובהקמתה של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הבסיס העיקרי – לא הבלעדי, אבל העיקרי – אבן היסוד לתפיסתו היא הזכות ההיסטורית של עם ישראל על ארץ ישראל: "יד עברית אל תיגע בזכותנו, שהיא נצח והיא שלמות ואין עליה ויתור, וציון היא כולה שלנו". כך כתב זאב ז'בוטינסקי. ובכן, בלעדי הרעיון הזה אין קיום לקיומה של התנועה הרוויזיוניסטית. בלעדי הדבקות ברעיון האידיאולוגי הזה, חברת הכנסת זנדברג, אין קיום לתנועות הפוליטיות שהן ממשיכות דרכה של הציונות הרוויזיוניסטית בשנות קיומה של המדינה, תנועת החרות, ולימים – הליכוד. חברות וחברי הכנסת, בשנים האחרונות זוכה זאב ז'בוטינסקי לחיבוק חם, חיבוק חם מאוד, גם מיריבים פוליטיים מובהקים, שמייחסים לעצמם את ההליכה בדרכו. תמר זנדברג (מרצ): בגלל שבכם הוא היה מתבייש. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): אולי הכרה? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: החיבוק החם הזה מלווה לעיתים גם בביקורת והטפת מוסר לממשיכי דרכו האמיתיים. כל ניסיון או אמירה של אישיות ציבורית כלשהי להציג עצמה כממשיכת דרכו, תוך כדי התכחשות לרעיון של שלמות הארץ ושלילה מוחלטת של נסיגות למען הקמת מדינה פלסטינית – – ציפי לבני (המחנה הציוני): רוב יהודי, הוא אמר. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – היא שגויה ומשוללת יסוד במקרה הטוב, ושקרית במקרה הפחות-טוב. חברות וחברי הכנסת, אין הליכה בדרכו של זאב ז'בוטינסקי ללא אמונה ברורה וחסרת פשרות בשלמות הארץ ושלילה מוחלטת של הקמת מדינה ערבית בארץ ישראל המערבית. איציק שמולי (המחנה הציוני): מה לגבי השוויון? ציפי לבני (המחנה הציוני): שוויון. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אבל לא רק שלמות, לא רק שלמות הארץ עמדה – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): זכויות מיעוטים. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא רק שלמות הארץ עמדה ביסוד תפיסותיו. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – מה שנוח לך. ציפי לבני (המחנה הציוני): זה לא מ"שפע ואושר". דבר, נו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: לא רק שלמות הארץ, חברת הכנסת לבני – רעיון שממנו הסתלקת – עמדה ביסוד תפיסותיו של זאב ז'בוטינסקי. למעשה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתם הסתלקתם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: למעשה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אתה לא מתבייש? אתם הסתלקתם. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: למעשה, אדוני היושב-ראש, לא היה תחום חיים אחד שז'בוטינסקי לא עסק בו, כתב או דיבר עליו, והאמת היא שלכל אחד ואחד מתחומי חיינו עד עצם היום הזה הייתה התייחסות שלו. תפיסותיו הכלכליות-חברתיות עמדו באומץ ובנחרצות, חבר הכנסת חסון, מול הבון-טון הסוציו-קומוניסטי של אותם ימים. הוא התייצב – אני יודע שאתה יודע את משנתו – הוא התייצב בעוצמה נגד משק ריכוזי, שנשלט על ידי גוף אחד; אז קראו לו ההסתדרות. הוא סבר שיש לתת לכוחות השוק, אדוני היושב-ראש, לפעול כדי לקדם צמיחה. ובכן, למדינת ישראל לקח כמעט שישה עשורים מאז הקמתה עד אשר הבינה זאת, וגם כעת, צריך לומר ביושר, נאלצות ממשלות, כולל ממשלות בראשותנו, להיכנע לעיתים לשיח פופוליסטי, חסר אחריות כלכלית, בשם הצדק החברתי. ובכן, צדק חברתי, שאת עיקריו הביא לידי ביטוי בחמשת המ"מים המפורסמים שלו, אפשר להשיג אך ורק באמצעות כלכלה חזקה, שהממשלה מתערבת בה כמה שפחות – – יוסי יונה (המחנה הציוני): ראינו, ראינו. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – כמה שפחות, ולא כמה שיותר. איציק שמולי (המחנה הציוני): חמשת המ"מים – 2 מיליון עניים. כל הכבוד לך. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: כדי להשיג צדק חברתי במעשים, חבר הכנסת שמולי, ולא בדיבורים – – יוסי יונה (המחנה הציוני): הפערים הכי גדולים בעולם המערבי, אדוני. שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: – – במעשים ולא בדיבורים, לא פועלים על ידי הורדת החזק למטה – פועלים על ידי דחיפה חזקה של החלש למעלה. זוהי תפיסתו הכלכלית-חברתית של זאב ז'בוטינסקי. קריאה: ואיפה אתם? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: אדוני היושב-ראש, אתה התייחסת לדברים. אז כמו היום, היו מי שלגלגו על אזהרות מפני השתלטות כוחות אפלים שהצהירו, אמרו, שמטרתם היא השמדת העם היהודי. הנאציזם היה החושך של המאה ה-20; האסלאם הרדיקלי הקיצוני הוא החושך של המאה ה-21. הנאצים אמרו אז שצריך להשמיד את העם היהודי; איראן וגרורותיה אומרות היום שצריך לחסל את ישראל, כלומר את העם היהודי בארצו. על אזהרותיו ספג ז'בוטינסקי ביקורת איומה. הוא הוצג כמחרחר מלחמה, אך לרגע לא הפסיק להזהיר מפני אותה התפרצות, שסופה הגיעה ביתר שאת החל מ-1 בספטמבר 1939. וכך אמר בבית הכנסת המרכזי בוורשה בקיץ 1938 – נדמה לי שגם הציטוט שלך, אדוני היושב-ראש, הוא מאותו נאום מונומנטלי, פשוט אחד מהנאומים החזקים ביותר בתולדותיה של התנועה הציונית מאז 1896 – וכך הוא אומר: למען האמת, לעיתים חושש אני כי השעה מאוחרת יותר מן השעה ה-11. ייתכן כי הינה כבר צלצלה השעה ה-12, כלומר הסוף. הוא לא הפסיק אז, ולנו אסור להפסיק היום, מלהזהיר מהתפרצותו של האסלאם הקיצוני. זה איום שמכוון ישירות אלינו, וכמו אז, אדוני היושב-ראש, בעקבותינו – אל העולם החופשי כולו. המסקנה המתבקשת היא אחת: כשעולה כוח רודני בעולם שאומר שהוא רוצה להשמיד אותך – תאמין לו. אדוני היושב-ראש, כפי ששמעתי מספסלי האופוזיציה, אכן, יש עוד יסודות וערכים רבים מאוד שאליהם התייחס ז'בוטינסקי בפועלו והיה בהם פורץ דרך, ובהם מעמד האישה. תפיסותיו הליברליות המובהקות, שבבסיסן הבוז שרכש לכפייה של אורח חיים כלשהו בין קבוצות וזרמים ביהדות – שאני חייב להגיד, אני שותף מלא לתפיסה הזאת. לא כופים אורח חיים של מישהו על האחר; לא כופים, לא מן היהדות האורתודוקסית לצד השני ולא מן הצד השני אל היהדות האורתודוקסית. ציפי לבני (המחנה הציוני): – – – קריאה: כבוד השר, גם בחוק הלאום? שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: קנאתו לשפה העברית – בעניין הזה כמובן היה ז'בוטינסקי תלמידו של אליעזר בן יהודה, שאמר שלעמנו לא יהיה קיום בלי הארץ ובלי השפה – ושאיפתו לתרבות פוליטית שבמרכזה ההדר הבית"רי; יש לצפות ליום שבו כל יהודי ירצה להביע את ההוקרה העליונה של יושר אנושי, של דרך ארץ והערכה. ובכן, זהו האיש שלצד הקמת בית"ר וממנסחי ההדר זכה גם לכבוד המפוקפק להיות המנהיג הציוני הראשון לשמוע את רדידות השיח, ההסתות האישיות הנמוכות וההשוואה למנהיג פאשיסטי של תנועה פאשיסטית. מדוע? מדוע? למה זה קרה לפני מאה שנה? רק משום שיריביו הפוליטיים לא יכלו, לא היו מסוגלים, ודאי לא מאוד רצו להתמודד עם עומק טיעוניו של האינטלקטואל הזה, הענק, והאתגרים האינטלקטואליים שהציב מולם. די לראות ולהקשיב לשיח הציבורי כיום כדי להבין שבעניין זה לא נחל ז'בוטינסקי הצלחה. אין הדר. אין אידיאולוגיה. מדיניות פינתה מקומה לצווחנות, ציוצים רדודים, וההיבט של עקיצות אישיות ירודות הן חזות הכול במערכת הפוליטית, באמצעי התקשורת על ידי מי שנחשבו בעבר הקרוב לעיתונאים, ברחובות. לא כל מי שצועק יותר חזק או מקלל יותר חזק בהכרח צודק. גם לעניין זה התייחס זאב ז'בוטינסקי בשיא פעילותו, כאשר התייחס להדר ולתרבות הפוליטית – לתרבות בכלל ולתרבות הפוליטית בפרט. "ידידיי, היום חל מפנה בתולדותיו של העם היהודי והתנועה הציונית", אמר מנחם בגין באשמורת השנייה של ה-18 במאי 1977 במצודת זאב – זאב ז'בוטינסקי – בליבה של תל אביב, העיר העברית הראשונה, בבוקרו של הניצחון הראשון של הליכוד. "זהו היום שלו ייחלו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי", אמר אז מנחם בגין, שהיה תלמידו המובהק. זהו היום, אדוני היושב-ראש, שבו קיבלו רעיונותיו של ז'בוטינסקי את ההכרה הדמוקרטית של אזרחי ישראל. זהו היום שהוא לא זכה לראות. מאז אנו מחויבים למורשתו, מוקירים את זכרו, תל חי. יהי זכרו ברוך. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לשר אופיר אקוניס, שדיבר בשם הממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש מכובדנו יואל יולי אדלשטיין, חברות וחברי הממשלה, השר אקוניס, חברי כנסת בהווה ובעבר, משפחתו של זאב ז'בוטינסקי, סגן ממלא מקום יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל, יושב-ראש מכון ז'בוטינסקי חבר הכנסת לשעבר יוסי אחימאיר ומוזמני המכון, יושב-ראש הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי פרופ' אריה נאור, נציגי המועצה להנצחת אישים במשרד ראש הממשלה, נציגי מרכז מורשת בגין, נציגי יד ז'בוטינסקי וכל הארגונים העוסקים בהנצחתו של זאב ז'בוטינסקי. זכיתי השנה לבקר ביד ז'בוטינסקי כאורחם של יוסי אחימאיר והצוות. התרשמתי מאוד מהיקף העבודה האדיר של מחקר, של תיעוד, של פרסום ספרים, ואפילו זכיתי להתכבד להופיע ולפרסם מאמר בכתב העת "האומה". אני מאחל לכם כולכם הצלחה. מכובדיי כולם, זה שנים מספר שאני עומד פה מולכם במעמד חשוב זה לציון זכרו של מנהיג ציוני יהודי דגול, זאב ז'בוטינסקי, זכרו לברכה, מקים הזרם הרוויזיוניסטי, ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ומהוגי הדעות הגדולים של הציונות. ז'בוטינסקי עמד בצורה בלתי מתפשרת על אידיאולוגיה שכללה שני עמודי תווך: זו הביטחונית-ניצית, שעליה אתעכב בהמשך, וזו הליברלית-דמוקרטית. אלה היו בעיניו אדני היסוד של המדינה שבדרך, והוא אמר: החוקה שתכונן על פי העקרונות הללו תהיה חוקה ליברלית-דמוקרטית בעיקרה, שלפיה תיווצר מדינה מינימליסטית שתתערב בענייני הפרט, בחירויותיו, רק כשיהיה צורך לפעול למען הגנה הכרחית, והיא תימנע מכל התערבות מעבר לנקודה זו. היא תערוב במיוחד, השר אקוניס, במיוחד לחופש הביטוי, בכל מובניו של המונח הזה. צר לי מאוד, אבל אני לא יכול ביום הזה שלא להבליט את הניגוד המוחלט בין משנתו של ז'בוטינסקי לבין פעולות המחללות את אותה משנה על ידי נציגי תנועתו שלו והממשלה שהיא מובילה. אתה, שר המדע אופיר אקוניס, פסלת השבוע מדענית ישראלית מובילה בעלת שם עולמי, הפרופ' יעל אמיתי, בשל עמדה שהביעה כשחתמה על מודעה בשנת 2005. מדענית ישראלית המביאה כבוד עצום למדינה נפסלה על ידך רק בשל – כפי שאמר ז'בוטינסקי – התערבות בענייני חירות הפרט, וזאת עשית תוך רמיסה מובהקת של חירות המחשבה והבעת הדעה ופגיעה בחופש האקדמי. זה מה שנקרא רדיפה פוליטית, וזו פעולה אנטי-דמוקרטית ואנטי-ליברלית בעליל, שמהווה נזק לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, נזק לחוזקה של האקדמיה הישראלית ונזק למעמדה המדעי של ישראל בעולם. אני מתנגד לחלוטין לעמדה שביטאה פרופ' אמיתי, אבל זה לא רלוונטי. זו זכותה הדמוקרטית כאזרחית, מעבר להיותה אם לחיילים המשרתים בצה"ל ובת לפצוע צה"ל. בכל אלה אין רלוונטיות לשאלה מהו החופש האקדמי, וכל מה שהיה פה הוא מועמדותה לכהונה אקדמית מקצועית יוקרתית ובלתי תלויה. מכובדיי, אני בטוח שז'בוטינסקי, שטבע את המשפט האלמותי, אם אפשר לומר, "שם ירווה לו משפע ועושר בן ערב, בן נצרת ובני", היה סולד מפגיעה בעקרון השוויון בין יהודים לערבים במדינה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוק הלאום שנדון כעת בכנסת, שהרי הוא כתב – ואני מצטט: "לעולם לא נפר שוויון זכויות", וקבע עוד כי המשימה הראשונה שלנו היא לשמור ולהגן היטב על יסודות הדמוקרטיה פר אקסלנס. צדק נשיאנו האהוב והנכבד ראובן רובי ריבלין, חניך אמיתי של זאב ז'בוטינסקי ותורתו, שפנה אתמול לחברי ועדת הכנסת ולכלל חברי הכנסת בנוגע לחוק הלאום בפנייה מוסרית, ערכית ועקרונית שבאה מנהמת ליבו ומצפונו. אני מצטט את מכתבו בסעיפים 5 ו-6. הוא כתב: "אני חושש שהאופן הרחב שבו נוסח סעיף זה ללא איזונים עלול לפגוע בעם היהודי, ביהודים ברחבי העולם ובמדינת ישראל, ואף יכול לשמש כנשק בידי אויבינו". והוא הוסיף: "אני מבקש גם להפנות את מבטנו פנימה לתוככי החברה הישראלית. האם בשם החזון הציוני אנו מוכנים לתת יד לאפליה והדרה של איש או אישה על רקע מוצאם?" והיות שאמירתו הייתה ערכית ומוסרית, ישנם נושאים שאסור לשחק בהם או לשנותם. המסר העולה מן הסעיפים שבמחלוקת הוא בלתי נסבל, וסותר מיניה וביה את תפיסתה הדמוקרטית של ישראל בדבר "בן ערב ובני" ואת מגילת העצמאות שלה. אני מבקש להוסיף עוד הסתייגות לחוק הלאום, זו העוסקת ביחסי ישראל–תפוצות. לפתע פתאום, ביומיים האחרונים, שונתה טיוטת החוק באבחה כך שנקבע כי המדינה תפעל רק בתפוצות לשימור הזיקה של התפוצות למדינת ישראל, אבל בתוך גבולותיה של המדינה היא לא תפעל לשימור זיקתה של המדינה גם לבני הציבור היהודי בתפוצות באשר הם, כלומר היא לא תהא מחויבת, אדוני היושב-ראש – ואני יודע שזה קרוב לליבך – לפעול לשימור הזיקה בין מדינת ישראל לבין העם היהודי בכל מקום שהוא. זהו אבסורד בכל קנה מידה; הפניית עורף ופגיעה נוספת בפסיפס של הקבוצות והזרמים של העם היהודי. נושא הזיקה של מדינת ישראל לתפוצותיה הוא עקרון יסוד, ואין שום הצדקה למשחק המילים החדש הזה. חברותיי וחבריי, עוד לא מאוחר לכך שהכנסת תתחשב בצורכי עם ישראל כולו, בארץ ובתפוצות, ותיצמד אך ורק לעקרונות מגילת העצמאות, ובכך תשמור בקפדנות על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ושוויונית. לא בחוקים בומבסטיים תממשו את החזון הציוני ואת חזונו של ז'בוטינסקי אלא בביטחון ובשלום, בשוויון מלא, בצדק חברתי ובמיוחד בשמירה על הדמוקרטיה, שלגביה קבע ז'בוטינסקי – ואני מצטט: "העיקרון הדמוקרטי יקר יותר מכל תועלת זמנית כלשהי". לכם, ידידיי מן הליכוד, אני אומר: צחוק הגורל – ותחשבו על זה לרגע – תנועה אדירה, היסטורית וחשובה שנוסדה על ידי עיתונאי ומחזאי, יוזמת מהלכי חקיקה והדרת צעדיהם של בעלי מחשבה אחרת, קיצונית ככל שתהא. היה זה אותו עיתונאי ומחזאי, ז'בוטינסקי, שאמר: "החוקה הליברלית ביותר יסודה בשקר אם מושם מחסום לפי העיתונות, אבל במקום בו העיתונות חופשית, שם יש תקווה, על אף מגרעותיה של החוקה". אדוני היושב-ראש, כבר נאמר לא פעם עד כמה מאמרו המכונן של ז׳בוטינסקי "על קיר הברזל" רלוונטי לימינו כעבור כמעט 100 שנים. בפרספקטיבה היסטורית אפשר לומר שיש בו עדיין אלמנטים רלוונטיים מאוד, ומובן מאליו שבחלוף הזמן יש פערים גדולים שמוכיחים שהזמנים משתנים וגם המציאות המדינית והפוליטית משנה צורה. מדהים להיווכח עד כמה בדיעבד קרובה תפיסת הביטחון של ז'בוטינסקי לזו של דוד בן-גוריון, יריבו המר, וגם מי שז'בוטינסקי הגדירו כחברו. ז'בוטינסקי קרא ב"על קיר הברזל" להקמת כוח צבאי ישראלי עצמאי שבחסותו יתאפשר לתנועה הציונית להגשים את זכויות העם היהודי בארץ ישראל, ללא תלות בהלך הרוח של ערביי ארץ ישראל. בן-גוריון מימש את תפיסת הכוח הזאת הלכה למעשה. וכמו שאמר ראש ממשלתנו ושר הביטחון הראשון בעת פרידתו מצה"ל, "עלינו לטפח ידידות עמים, אך לסמוך יכולים אנו רק על עצמנו". שניהם כאחד הכירו בנסיבות ההיסטוריות המתהוות ובצורך לנצל נכונה את ההזדמנויות כשהן מגיעות בפני עמנו כאן בארץ ישראל. ולזה, אדוני השר אקוניס, התייחסה חברתי ציפי לבני בהציגנו את משנתה ותפיסתה של סיעת המחנה הציוני. אני סבור שהעובדה שהשיחות המרתקות בין ז'בוטינסקי לבן-גוריון בשנת 1934 נכשלו הייתה טעות היסטורית, ומי יודע היכן היה ניצב עמנו אלמלא השנאה והתיעוב בין המחנות של אותם ימים. אולי אף היה ניתן לנצל את התהליכים הפוליטיים והמדיניים של אמצע שנות ה-30 להכרה בבית לאומי של העם היהודי טרם השואה ולהציל כה רבים מבני עמנו. קיר הברזל של ז'בוטינסקי אין פירושו התעלמות ממורכבות של סיטואציה ובריחה מהמציאות; אין משמעותו הסכמה אפריורי להנחה שאין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. כאן טמון ההבדל העצום בין אז להיום: אז לא הייתה לנו מדינה; אז משפחת האומות הייתה שונה; אז לא היו לנו הסכמי שלום ומדינות שמשתוקקות לשתף פעולה איתנו נגד הטרור הקיצוני ואף לעשות עימנו שלום; אז לא היינו אנו הריבון עם היד על ההגה. זה חודשים שתושבי עוטף עזה נאלצים להיות מותקפים בטרור עפיפונים יום-יומי המחרב את עמלם, את מטה לחמם ואת ביטחונם. קיר הברזל משמעו עמידה איתנה ובלתי מתפשרת וחיזוק של אותם עשרות אלפי אזרחי המדינה הנפלאים שבנגב, שעומדים איתנים באופן מעורר השראה כבר זמן רב. קיר הברזל משמעו נחישות להכות באויב – כאשר זה מביא לתוצאה – וכמובן לתמרן בתמרון מדיני נבון כדי להתגבר על האתגר התקופתי הזה. מכל מקום, אני בטוח שמכאן, מן הבית הזה, שלוחה ברכת חיזוק, עידוד ותמיכה לתושבי שדרות וחבל עזה. חיים ילין (יש עתיד): לא, מה חבל עזה – – – יצחק הרצוג (המחנה הציוני): ועוטף עזה. נכון, טעות. ולסיום, חבריי וחברותיי, הרשו לי כמה מילים אישיות. ייתכנו כמובן עוד דיונים סוערים עד פרישתי בסוף החודש מן הכנסת, אך זהו נאומי הרשמי האחרון מעל בימה זו בעת הזאת. 15 שנים אני פועל במליאה הזאת ובכנסת ישראל למען עמי, מולדתי ותנועתי – מולדתנו ועמנו – ומתוכן כחמש שנים אני משמש כראש האופוזיציה בכנסת, תפקיד חשוב מאין כמוהו בדמוקרטיה שלנו, בהשמעת קול אחר בוויכוחים הפנימיים שבתוכנו. נהניתי מכל רגע. פניי מועדות כעת לשירות העם והמדינה בזירה חשובה, מאתגרת ומרתקת, בצומת דרכים גורלי בהיסטוריה של העם היהודי. היה זה ז'בוטינסקי שכתב ללא הרף על סכנת אובדן הזהות היהודית, על סכנת אובדן ההמשכיות היהודית ועל סכנת הפילוג המאיימת על עמנו. וכאז כן עתה, האתגרים דומים אך שונים. אני איכנס לכהונתי החדשה כיושב-ראש הסוכנות היהודית לישראל מתוך תחושת שליחות עמוקה. אני פונה אליכם, חברות וחברי הכנסת: הבינו והעריכו הן את גודלו של עם ישראל בתפוצות והן את קוטנו היחסי של העם היהודי בקרב העמים. העריכו והבינו מה שכתב ז'בוטינסקי על העם היהודי ודרכיו. העריכו והבינו את קיומן של ירושלים ובבל, ואת הצורך בדיאלוג בין שתי הקהילות הגדולות בישראל ובצפון אמריקה. הבינו והפנימו כי כל מילה שנאמרת כאן עלולה להבעיר אש זרה בעמנו לשווא. כבדו את העולים; היזהרו בלשונכם; כבדו את כל היהודים באשר הם – כולם בני ובנות עמנו. אין לנו את הפריבילגיה הזאת, ובל נשכח את גודלם של האסונות שפקדו את עמנו. אלפי שנות גלות קיווינו לעצמאות מדינית. ז'בוטינסקי ייחל אליה ועדיה לא הגיע. זכינו לחיות במדינת הלאום של העם היהודי בעצמאות וביטחון הרבה מאוד בזכות העם היהודי הפזור בכל מושבותיו. זוהי אחריות עצומה. כשלעצמי, אני נפרד מן הכנסת ומן המליאה, אך לא מן העשייה והמנהיגות הציבורית והלאומית. בטוחני שעוד נתראה הרבה, ובהרבה מצבים והזדמנויות. תודה רבה לכל אחת ואחד מכם, ובמיוחד לחברות וחברי סיעתי, המחנה הציוני, וצוות הסיעה. שמחתי על שיתוף הפעולה עם כל אחת ואחד מכם, ואשמור על כך גם בעתיד. אני מודה לך, ידידי יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין, ולצוות הכנסת כולו – מזכירות הכנסת, הייעוץ המשפטי של הכנסת, מנכ"ל הכנסת, קצין הכנסת וכל העוסקים במלאכה והעובדים כולם – על שיתוף הפעולה והחברות. מדינת ישראל, שהייתה מושא כיסופיו של ז'בוטינסקי, יקרה לכולנו. מי ייתן שנהיה ראויים לה ולאזרחיה, ולעם היהודי כולו. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג. אני מתכבד להזמין – לאחר פרק הברכות – את חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת דברים. אחריו יישא דברים חבר הכנסת רועי פולקמן. בבקשה, חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני. נא לשבת, חברי הכנסת. יש המשך לישיבה המיוחדת. נא לשבת. יאיר לפיד (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בני משפחת ז'בוטינסקי, בני מכון ז'בוטינסקי, ידידי ורעי כאח הוא לי בוז'י הרצוג – נעם היהודי זכה, הכנסת הפסידה, ואנחנו נתגעגע אליך. יצחק הרצוג (המחנה הציוני): תודה רבה. יאיר לפיד (יש עתיד): ב-1898 זאב ז'בוטינסקי היה סטודנט למשפטים בן 18 בברן, בשווייץ. לילה אחד הוא הלך לאספת סטודנטים ונעמד על ספסל ונשא את הנאום הראשון בחייו. הוא אמר להם את מה שיהפוך אחר כך למשנה פוליטית, ואחר כך לתנועה פוליטית מפוארת. הוא אמר: אם היהודים לא יעלו לארץ ישראל, אם הם לא יקימו מדינה משל עצמם, צפוי להם טבח בגולה. לז'בוטינסקי היו אחר כך עוד 40 שנה של פעילות, אחרי הנאום הזה. הוא היה עיתונאי וסופר ומתרגם ומשורר, כי להיות עיתונאי וסופר ומתרגם ומשורר זה ההכשרה הכי חשובה למנהיג. הוא היה ממקימי ארגון ההגנה, ואחריו – ארגון האצ"ל. הוא יצק את היסודות למחנה הלאומי, הוא היה ליברל ימני שתמך במדינת רווחה – פעם היה דבר כזה – והוא מת בלי לראות את המדינה שעליה הוא חלם כל חייו. היו לו חיים מופלאים, חד-פעמיים, אבל בסופו של דבר כל הגותו המסועפת, כל המשנה המורכבת שלו, נאמרה כבר שם, על הספסל, מול הסטודנטים האחרים, שלא ידעו שהם חוזים בהולדתו של מנהיג. הנאום הראשון שלו כבר הכיל את קיר הברזל ואת ההגנה ואת האצ"ל ואת הקמת בית"ר ואת הגדודים העבריים, מפני שזאב ז'בוטינסקי האמין כל חייו בדבר אחד: בהקמתה של מדינה יהודית חזקה, לא מתפשרת, שתהיה המקום היחיד בעולם שבו יהודים יוכלו להיות בטוחים ולשלוט בגורלם. הוא האמין בישראליות. ז'בוטינסקי – אפילו יותר מבן-גוריון – האמין ביצירתו של יהודי חדש: שילוב של גדעון, השופט התנ"כי, שהוא עסק בו בשירתו, עם לוחם מודרני שינצח את האויב בזכות עליונות טכנולוגית, כמו שנאמר בהמנון בית"ר: גאון ונדיב ואכזר. היהודי החדש של ז'בוטינסקי – גם אם האנשים שמגדירים את עצמם כממשיכי דרכו לא אוהבים להיזכר בזה – הוא חילוני, הוא לוחם שמשרת בצבא, הוא ליברל ששומר על זכויות מיעוטים. הוא ישראלי, כי להיות ישראלי זה הדבר הטוב ביותר שיכול יהודי לשאוף אליו. אם אני צריך לסכם במשפט אחד, נטול ניואנסים, את ההבדל הגדול בינו לבין יריבו הגדול דוד בן-גוריון, אז בן-גוריון האמין ביצירתה של חברת מופת סוציאליסטית שתהפוך עם הזמן למדינה יהודית חזקה וגאה, וז'בוטינסקי, לעומתו, האמין ביצירתה של מדינה יהודית חזקה וגאה שתהפוך עם הזמן לחברת מופת קפיטליסטית. קודם כול מדינה; קודם כול עוצמה צבאית; קודם כול מקום בטוח לעם היהודי תחת השמש. ובוויכוח הזה אני בצד שלו, מפני שהוא חזה את מה שבן-גוריון לא חזה: הוא חזה את השואה, את הסכנה הקיומית המיידית שמרחפת מעל עם שאין לו ארץ. הוא אמר את זה כבר בנאומו הראשון: אם היהודים לא יקימו מדינה, אם לא תהיה להם העוצמה הצבאית והעוצמה המדינית, צפוי להם טבח בגולה. זה לא אומר שז'בוטינסקי רצה ליצור פה חברה מיליטריסטית שמוגדרת רק על פי הכוח. זה אומר שהייתה בו הבנה בהירה וקרה של מציאות חיינו כפי שהיא באמת. האכזר שבו ראה את החיים כמאבק מתמיד שאנחנו צריכים לנצח בו, כי ממילא בסופו של דבר המנצחים יכתבו את ההיסטוריה; הגאון שבו ראה את הצורך לבנות חברה מתקדמת, חילונית, מערבית וקפיטליסטית שהכלכלה שלה מבוססת על טכנולוגיה; הנדיב שבו הבין שהסובלנות כלפי האחר, כלפי המיעוט הערבי בארץ ישראל, היא אבן יסוד בציונות. הנדיבות של המנצחים היא לא חולשה, היא כוח. אין לי ספק שז'בוטינסקי היה חותם בשמחה על חוק הלאום שאנחנו שמנו לא מזמן בפני הכנסת, הנוסח שאותו כתב בני בגין, שיושב כאן, בנו של מנחם בגין, יורשו וממשיך דרכו של ז'בוטינסקי. ואין לי ספק שז'בוטינסקי לעולם לא היה חותם על חוק הלאום שהניחה לאחרונה הקואליציה. ואני יודע זאת זה, כי הוא אמר את זה. ז'בוטינסקי כתב במפורש – ואני מצטט: "הלשון העברית והלשון הערבית תהינה שוות בזכויותיהן ובתוקפן החוקי". זה מופיע בכתביו. המשפט הזה הוא לא משפט פילוסופי, הוא משפט מעשי. זו הדרך הנכונה לקרוא אותו. ז'בוטינסקי לא רצה שיזכרו אותו כפילוסוף מדיני אלא כמי שהניח את מסילת הברזל המובילה אל קיר הברזל, אל מדינת ישראל. הוא האמין שההיסטוריה שלנו תלויה בנו. כשנפטר הרצל, ז'בוטינסקי, שלא הרבה ללכת לבית הכנסת, הלך לבית הכנסת בפטרוגרד כדי להספיד אותו. הוא אמר שם לצעירים שבאו לשמוע אותו: "עשו בעצמכם את ההיסטוריה שלכם. צאו אל הזירה, כדי שמנת חלקכם תהיה מעכשיו מעשה ידיכם". תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אני מתכבד להזמין את אחרון הדוברים בישיבה המיוחדת, חבר הכנסת רועי פולקמן. בבקשה. רועי פולקמן (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, מכובדיי כולם, בנימה אישית, חבר הכנסת הרצוג, אני אתייחס בדברים שלי לחשיבותה של ההשראה, ואתה אדם מעורר השראה. גם ממני וגם כיו"ר שדולת הצעירים פה בכנסת אני רוצה להגיד לך תודה רבה על כל מה שאתה עושה ועשית כאן ועוד תעשה. יש מנהיגים רעיוניים משני סוגים: סוג אחד נותן את תוכנה של התנועה, את הרעיון שאותו תצטרך להגשים המהפכה החברתית העומדת להתחולל, כך כתב זאב ז'בוטינסקי. בשפתו העשירה והמיוחדת הוא מסרטט את דמות המנהיג האידיאלי. אותם רעיונות שנועדו להגשים מהפכה חברתית, לדבריו, צריכים להתאים לדרישותיה המעשיות של התקופה ולתת מוצא ממשי לצרכים שנצברו. אותם רעיונות – כתב ז'בוטינסקי – מתקבלים בהדרגה על דעת החברה ואז לאט-לאט נרקמת לה המהפכה העתידית. אך בזה לא די, מוסיף וכותב אחד המנהיגים המשמעותיים שהיו לנו. דרושה עוד המהפכה עצמה. הרעיונות החדשים מונחים כחומר דלק מת. דרוש מבעיר. על פי משנתו של ז'בוטינסקי, מנהיג הוא גלגל התנופה של המכונה החברתית. בלעדי המנהיג לא יוכלו המכונה והחברה לזוז מנקודת הקיפאון. רעיונות ומנהיגים הם חלק מהעשייה החברתית. זה לא אומר להיות חסידים שוטים, לא של רעיונות ולא של מנהיגים. הטלת ספק וערעור על סמכות הם הרוטב הסודי של ההצלחה בחברה הישראלית. מנהיג מסוגו של ז'בוטינסקי לא מחפש הערצה אלא השראה; לא מקהלת מסכימים אלא ריבוי קולות וויכוח. זה מחייב לכבד ולאפשר ביקורת והערות מצד אחד, ומצד שני ללמוד גם לא להשתלח כשמבקרים. הוגנות היא הבסיס לכל המעשה שלנו בבניין הזה, גם כשאנחנו בוערים בצדקת הדרך, באש הדרך. אנו, חברות וחברי הכנסת העשרים, 120 נבחרי ציבור, גלגל התנופה של החברה הישראלית, צריכים ויכולים להפשיר קיפאון בהרבה מאוד תחומים. יש בינינו מי שכבר פועלים כדי להפשיר ולהכניס את אותו גלגל תנופה לתנועה. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, המהפכה שפרס ז'בוטינסקי, על פי משנתו, כבר לפני עשרות שנים נוכחת ונמצאת גם כאן בבניין הזה. יש מי שהולך בדרך הזאת, ויש פה רבים שרוצים להיות המבעירים של הדלק הזה. בשלוש השנים האחרונות אנחנו מובילים כאן מהפכה חברתית, גלגל תנופה שמקבל ביטוי מעשי בתקציב חברתי יותר; ביותר הוצאות ממשלה על שירותים חברתיים. גם הלחץ במחירי הדיור, על הקבלנים, הוא חלק ממהפכה של שינוי, ולתת עתיד לדור צעיר שחולם על מגורים הוגנים. מהפכת רישוי העסקים שקידמנו השבוע כדי להקל על בעלי העסקים הקטנים, על בעל המסעדה או המרכול, גם הם חלק מהמהפכה הזאת. אנחנו רק בתחילת הדרך. וכן, אפשר גם להיות לאומיים וגם להיות ימנים וגם להאמין במהפכה חברתית, ולא רק בשוק חופשי. אפשר להאמין ולהיות לאומיים וימנים וגם להאמין במעורבות חברתית, ואפילו בצמצום פערים, רחמנא לצלן. זאת דוגמה אחת לאותו מבעיר שעליו דיבר ז'בוטינסקי, ונקדם עוד מהלכים כאלה בחברה הישראלית. אנחנו צריכים לשאוף ולנסות לאמץ את יכולותיו של מנהיג שנלחם לקדם את הדברים שבהם האמין, איש שנאבק על תחייה לאומית בתקופת התבוללות והתנכרות, על קידום השפה העברית וניסיון להפוך אותה בלעדית במוסדות חינוך בגולה, ולא ויתר על הקמת הגדוד העברי, שלחם לצד הבריטים לשחרור ארץ ישראל מהטורקים. תפקידנו להגשים את המהפכה החברתית שעליה דיבר ז'בוטינסקי וגם לתת לה להתחולל בחברה שאנחנו נמצאים בה. באנו בשביל הדברים האלה – באנו בשביל להנהיג, לא להשתיק, לא להסית. באנו כדי לממש רעיונות שנוגעים ומדברים על הצרכים המעשיים של האזרחים. כולנו פה בדיוק בשביל לתת מוצא ממשי לאותם צרכים שהצטברו, שאליהם התייחס ז'בוטינסקי, לשחרר פקקים ולהניע יוזמות. הטיפוס השני של המנהיג הרעיוני של ז'בוטינסקי, סוד השפעתו לא בשכל, לא בידיעות, לא בתפיסת עין בהירה, אלא רק במזג ובאש פנימית. האיש בוער לעיני בני זמנו ומדביק אותם. אני אומר את זה הרבה לחבריי במפלגות החרדיות: אנחנו נדביק באהבה – של ארץ ישראל או של יהדות או של השבת. לא נכפה, נדביק. מן האיש הזה מתחילה המהפכה. האיש הזה עושה את ההיסטוריה, לדברי ז'בוטינסקי. אנחנו לא צריכים להיות גאונים או בעלי ידע מיוחד כדי לשבת פה. בשביל לחולל את המהפכה ולעשות היסטוריה אנחנו צריכים את האש הפנימית שהייתה לז'בוטינסקי, את הרצון לעשות, את ההבנה שזה הכוח והתפקיד שלנו. ז'בוטינסקי הוא סמל ודמות למנהיגות. הוא האיש שפעל לדחוף את מה שהאמין בו ולקדם בלי פשרות עקרונות שבהם דבק כדי להגשים חלומות. תודה רבה. היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. אני מודה מאוד לאורחינו, בני משפחת ז'בוטינסקי, אנשי מכון ז'בוטינסקי, כל המוזמנים, נציגי ההסתדרות הציונית העולמית – כל המוזמנים שכיבדו אותנו בנוכחותם כאן בישיבה המיוחדת הזאת. עד כאן הישיבה לזכרו של זאב ז'בוטינסקי. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5082/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת דוד אמסלם) היו"ר יולי יואל אדלשטיין: אנחנו חוזרים לחקיקה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דוד אמסלם להציג לנו את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), התשע"ח–2018, לקריאה טרומית. מי שישיב לו יהיה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, חבר הכנסת אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כחצי שנה פנה אליי סגן ראש עיריית רחובות, ממלא מקום ראש העיר, בחור בשם מתן דיל – בחור מדהים, דרך אגב, עם עשייה עצומה שם – וסיפר לי סיפור שקשור למכון ויצמן. הוא אמר לי: תשמע, דודי, מכון ויצמן, יש להם אדמות שמיועדות לבנייתו של המכון ולהתפתחותו. חלק מהאדמות עוברות שינוי ייעוד, ונבנים שם בסופו של דבר פרויקטים מסחריים אזרחיים. המכון מוכר אותן או משכיר אותן, זה לא חשוב, והעירייה לא מקבלת השבחה מהעניין. צריך להבין: רעיון ההשבחה – ממה הוא נולד? מה זה השבחה? בגדול, המצב כיום הוא שכל מי שמשביח את הנכס שברשותו, באה העירייה ואומרת – וזה החוק: תשלם לי מיסי השבחה. כמדומני, בקרקע פרטית זה 50%; בקרקע של המדינה – גם המדינה נמצאת באותה קטגוריה – אני חושב 10%, אולי 5%. עכשיו, מה הרעיון של אותו מס? היות שבעצם העירייה אמורה לפתח תשתיות, גם מקומיות וגם תשתיות-על, כל דמי ההשבחה או כל היטל ההשבחה – גם בעיריות היום יש קופה מיוחדת; אי-אפשר לקנות בזה לא ופלים, לא קפה ולא אוטו לראש העירייה, אלא זה הולך לקופה וזה מושקע רק בתשתיות. זה הרציונל. הרי בסופו של דבר – איך פעם אמר לי הבוס שלי כשעבדתי בעירייה? דודי, אנחנו חמור צולע וכל הזמן מעמיסים עליו. העיריות, כמעט רובן, או חלק גדול מהן, גם ככה קשה להן לשאת את הנטל רק על בסיס הארנונה, לכן, בוודאי ובוודאי – זה סיפור ההשבחה וזה כל הרציונל שבו. כאן ישנו חוק – אני לא יודע מי חוקק אותו בזמנו – שמאפשר למוסדות מהסוג הזה, דוגמת מכון ויצמן – ולא רק הוא, יש גם סיפור של בתי חולים – לקחת את הקרקע, להשביח אותה, לבצע עליה פעולות שבכלל לא קשורות אליהם במקור. אתה קיבלת את זה בגלל שאתה לכאורה אוניברסיטה, סוג של מלכ"ר. זה הנושא שאנחנו רוצים להסדיר. אז קודם כול, מתן דיל, שאפו על ההצעה. תודה רבה לך, בגלל שאני חושב שאתה מקדם – או עלית על נושא מאוד משמעותי, ואנחנו בעזרת השם נקדם אותו. דרך אגב, מאז אני מקבל כל מיני טלפונים מוזרים – מקבל מראשי המל"ג, אוניברסיטאות, בתי חולים. וכבוד היושב-ראש, מה הם אומרים לי? הם אומרים לי: דודי, אתה יודע, בסוף, בחשבון שעשינו אנחנו צריכים לשלם 40 מיליון שקל, אבל בכסף הזה אנחנו צריכים להשקיע במרצים, באוניברסיטה. כנ"ל בבתי חולים. אמרתי: חבר'ה, הכול נכון, אבל למה העירייה הצולעת צריכה לממן את זה? תשלמו את המס. איך אמר הגשש? תן מפה 20 שקלים בגלל הטיפול ותיקח מפה 10 שקלים כי אנחנו משפחה. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות סדר בעניין. אני חושב שהם צריכים לשלם את ההשבחה לעירייה. לגבי הצרכים של כל מוסד ומוסד וכל נושא ונושא, גם בתחום הבריאות, גם בחינוך – בשביל זה יש שר אוצר, בשביל זה יש את שר חינוך, בשביל זה יש את שר הבריאות. יש הרבה צרכים בעסק הזה. שיעלו את הצרכים שלהם ומדינת ישראל תצטרך לתת להם את הפתרון – בוודאי לא על חשבון הרשויות. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דודי אמסלם. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן. סגן שר האוצר יצחק כהן: תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דודי אמסלם, הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה). דודי – – – דוד אמסלם (הליכוד): אל תרד עד שנביא את האנשים הטובים. סתיו שפיר (המחנה הציוני): מה זאת אומרת, נותנים פה הוראות? סגן שר האוצר יצחק כהן: ראית? ראית? היא נותנת לי הוראות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא מתאים לך לקבל ככה הוראות. אנחנו לא מכירים אותך כאדם שמקבל הוראות. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): וקנין, תגיד לו. היו פעם אנשים, שאלו אותם: למה עשיתם? אמרו: אנחנו רק קיבלנו הוראות. בלי לעשות השוואות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): – – – אתה בעד או נגד? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני רוצה להשאיר אותך במתח, כי הנאום הוא ארוך, הוא עשר דקות. סתיו שפיר (המחנה הציוני): נספיק למונדיאל היום? סגן שר האוצר יצחק כהן: זה היום? סתיו שפיר (המחנה הציוני): תעדכן אותנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): בעד מי אתה, סגן השר? היו"ר יצחק וקנין: הוא לא יודע מי נגד מי. קריאה: הוא יודע, הכול בסדר. אנגליה או צרפת? סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק תכנון ובנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), של חבר הכנסת אמסלם. דודי, אתה כתבת את התחולה של החוק הזה? ממתי הוא חל? דוד אמסלם (הליכוד): לא רטרואקטיבית, אנחנו לא מדברים על משהו רטרואקטיבי. זה יכול להיות מהשנה הבאה – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: כן, החוק הוא חוק טוב, אין ספק. חברי האופוזיציה יתמכו, כי זה חוק – – דוד אמסלם (הליכוד): הוא צודק. סגן שר האוצר יצחק כהן: – – צודק וציבורי. אתה מדבר פה על פטור מוסדות מהיטל השבחה. חיליק, אתם נגד? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו – מה בדיוק ההצעה אומרת? סגן שר האוצר יצחק כהן: פטור מוסדות מהיטל השבחה. לאה פדידה (המחנה הציוני): איזה מוסדות, למשל? יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אנחנו נגד. סגן שר האוצר יצחק כהן: למה? דוד אמסלם (הליכוד): לא, זה המצב היום. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא, אנחנו – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אולי תשכנע אותנו. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מה זה – – – איזה מוסדות – – – קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: דודי, למה לא הסברת להם? דוד אמסלם (הליכוד): הסברתי. הם היו בחוץ, שתו קפה. סגן שר האוצר יצחק כהן: אז מה – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, בנושא של המחירים – – – דוד אמסלם (הליכוד): מה גם שחלק מראשי הערים הם שלהם. היו"ר יצחק וקנין: אני חושב שזה נושא להסביר להם. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אתה יודע, כשיש לכם הצעה טובה – – – דוד אמסלם (הליכוד): אמרתי: יש מוסדות היום – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): ממתי אכפת לכם מה האופוזיציה עושה? קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: רגע, רגע. להירגע. אני אסביר לכם: רשויות מקומיות רבות – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: סגן השר רוצה להסביר לכם את החוק. סגן שר האוצר יצחק כהן: אני אסביר לכם: רשויות מקומיות רבות, גם שלכם – מה זה "שלכם"? שראשי הערים שייכים למחנ"צ – נקלעות למצב שבו מוסדות למטרות חינוך – מי שאל איזה מוסדות? חינוך, תרבות, מדע, דת, צדקה, סעד, בריאות – רוכשים מקרקעין בתחומן לצורך פעילותם, ולאחר עליית שווי מוכרים את המקרקעין ומנצלים את הפטור מתשלום היטל השבחה הקבוע בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, תוך גריעת מקורות מימון עיקריים מהרשויות המקומיות, אשר זקוקות לכספים אלו לצורך פיתוח תשתיות ומתן שירות לתושבים. רבי מאיר, אתה היית ראש עיר, אתה מכיר את זה היטב. מאיר כהן (יש עתיד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: יתר על כן – עליזה, מה העניינים? יתר על כן, ישנם מקרים שבהם שינוי הייעוד במקרקעין אינו תואם כלל לייעוד ההולם את מטרות הפטור אלא לייעודים אחרים, כגון מגורים, תעסוקה, תעשייה או מסחר. מי שהיה ראש עיר מבין את החוק הזה. מי עוד? קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מאיר, בעד, אתם? אתם בעד? היו"ר יצחק וקנין: אני מציע שכבודו יגמור את ההסבר. אז הם יהיו בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: לא, הוא היה ראש עיר, אחד מראשי העיר המיתולוגיים, מהטובים שהיו, אז הוא מבין את זה, הוא מבין את זה היטב. אבל למי שלא מבין, אני אסביר. אני מסביר, דודי, אני מסביר. יתר על כן, ישנם מקרים שבהם שינוי הייעוד במקרקעין אינו תואם כלל לייעוד ההולם את מטרות הפטור אלא לייעודים אחרים, כגון מגורים, תעסוקה, תעשייה ומסחר – – היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת. ירון. חברי הכנסת. סגן שר האוצר יצחק כהן: מה החלטתם? גם אתה היית ראש עיר. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני מצביעה בעד. סגן שר האוצר יצחק כהן: כן? בבקשה. חצי מהמחנ"צ מצביעים בעד. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – ולאחר שינוי הייעוד כאמור מוכרים אותם מוסדות את המקרקעין בטענה שהתמורה ממכירתם תשמש בעתיד את המטרות האמורות, ולכן מוצדק לפטור אותם מתשלום היטל ההשבחה. אין לקבל מצב דברים זה, העלול להביא לפגיעה תקציבית קשה ברשויות המקומיות ובהכנסותיהן המעטות ממילא. כמו כן, מאחר שלא קיימים תנאים או קריטריונים מסוימים בחוק למוסד פטור, יכולים להיכלל כיום גופים רבים ללא בקרה וללא כל מגבלה שהיא אשר במסגרתה ניתן לשקול אם צודק לתת פטור מהיטל השבחה ואם קיימת פגיעה בצדק החלוקתי הראוי, שכן אין תכלית להעדיף – לדעתי, דודי, אתה מקבל פה אחד. לדעתי זה פה אחד. זה פה אחד, אני אומר לך. כל מי שהיה ראש עיר – – – קריאות: – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: מוצע אפוא לתקן את החוק כך שלא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה במקרקעין של מוסד – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: – – או של הקדש ציבורי אם המוסד או ההקדש הוא גוף ללא כוונת רווח, המקרקעין או התמורה בעדם משמשים או מיועדים לשמש למטרות הציבוריות, המוסד או ההקדש השתמשו במקרקעין למטרות ציבוריות לתקופה שאינה עולה על עשר שנים ושר האוצר קבע כי המוסד או ההקדש פטור מתשלום היטל השבחה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לך עוד שלוש דקות. שים לב לשעון. סגן שר האוצר יצחק כהן: זה לא תלוי בשעון, זה תלוי בעליזה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, זה תלוי בשעון. סגן שר האוצר יצחק כהן: אתה טועה. פה יש כללים אחרים. עוד מוצע, חבר הכנסת יואל חסון, כי קביעה כאמור על ידי השר תיעשה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים – כמה, שלוש דקות? שלוש שנים, וכי ניתן יהיה להאריכה לתקופות נוספות מעת לעת, וזאת על מנת שניתן יהיה לשקול מחדש את המשך ההצדקה למתן האישור, בשים לב לשיקולים רחבים יותר. כאמור, תחולת הפטור כיום רחבה וחלה על כל ועדות התכנון ברחבי המדינה, ללא בחינה מהי ההשפעה של מתן הפטור על אותה רשות תכנוניות קונקרטית בשים לב לחוסנה הפיננסי ובחינת הרצון לעודד בנייה למטרות הפטור באותם יישובים או אזורים, ולכן מוצע כי תנאי נוסף הוא שהשר יוסמך לקבוע באילו יישובים או אזורים יחול הפטור כאמור. אשר על כן, ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בקריאה טרומית, בכפוף להסכמות משרד המשפטים – איפה דודי? דודי – בכפוף להסכמות משרד המשפטים בירושלים, החינוך, הבריאות, הפנים, האוצר, העבודה והרווחה והשירותים החברתיים. נא להצביע. יהיה לך פֹה פה אחד, אני אומר לך. הצלחתי לשכנע אותם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן; לא חבר הכנסת. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת דודי אמסלם. מי בעד? מי נגד? קריאה טרומית. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 60 נגד – 25 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מוסדות מהיטל השבחה), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 60 בעד, 25 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה – – – אורי מקלב (יהדות התורה): ועדת הכספים. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת מקלב, לכספים, אתה אומר. אם כן, זה יועבר לוועדת הכנסת, ושם יוכרע לאיזו ועדה תועבר ההצעה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4522/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת חיים ילין, לרשותך עשר דקות. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש – – – היו"ר יצחק וקנין: רק דקה. סגן שר האוצר יצחק כהן, סגן שר האוצר, מה שביקשת – אמרו שזה מחכה לך בחוץ. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה הוא אחד החוקים החשובים ביותר שיש להתיישבות ולחקלאות. ואני כל כך שמח, כבוד היושב-ראש, שאתה לידי, כי אין בן אדם שמבין יותר ממך את מה שאני הולך להגיד עכשיו. תראו, עד היום, כאשר מישהו הקים מפעל שחותך – שימו לב – את הבצל למטה ולמעלה, זה היה נחשב למפעל חקלאי תעשייתי; לא קיבל מענקים. אם המפעל היה חותך את הבצל רק מהראש, מלמעלה, זה היה חקלאות. אז לא צריך גם מפעל לזה, זה היה בית אריזה. הלקונה הזאת בתקנות ובחקיקה הביאה אותנו למצב אבסורדי לחלוטין שאותן תעשיות שתומכות בחקלאים ובחקלאות לא מקבלות מענקים, כי הן לא נכנסות לשום קטגוריה שעליה אפשר לתת השקעות הון, עידוד השקעות הון, מענקים, מה שלא יהיה. יותר מזה, רוב התעשייה הזאת, וגם החקלאות, נמצאת במפות העדיפות הלאומית של מדינת ישראל, כגון הנגב והגליל. ומה אנחנו מוצאים? אנחנו מוצאים את עצמנו שבמשך עשרות שנים – אם אני רוצה לדייק, יותר קרוב ל-25 שנה – התעשייה הזאת לא מוכרת ולא מקבלת מענקים. ואנחנו מגיעים היום לכנסת ישראל כאשר החקיקה הזאת, חשוב להוביל אותה. ואז נשאלת השאלה תחת מי החקיקה הזאת מתקיימת, זאת אומרת, מי הגורם המקצועי או מי המשרד שאמון על המענקים האלה. עד היום, בחוק השקעות לעידוד הון בתעשייה משרד הכלכלה היה אמון על התקציבים. אינטל – אנחנו מכירים את זה מאוד יפה בנגב – מקבלת סכומים מאוד גדולים תמורת משהו. יש עוד תוכניות – יש תוכניות לעידוד תעסוקה שיוצאות דרך אותו משרד של משרד הכלכלה. אבל מה לעשות שבנושא של חקלאות, כולל חקלאות מתקדמת, כולל חקלאות הייטק וכולל כל מה שאנחנו רוצים לעשות, או להעתיק את אותו מודל שיש במשרד הכלכלה למשרד החקלאות – עד היום לא היה קיים, ולכן אנחנו רוצים להבהיר כמה דברים. אנחנו מודים מראש – ואני אומר את זה למרות שזה עובר בטרומית – לשר הכלכלה אלי כהן, שהיה איתי ביחד בוועדת הרפורמות והתחלנו משם ללחוץ גם על האוצר וגם על משרד הכלכלה שידחפו את זה קדימה. אלי כהן הפך להיות שר הכלכלה, אז זה היה יותר קל. הגענו להסכמות שצריך להפריד בין ההשקעות בתעשייה לבין השקעות בתעשייה של החקלאות, ולכן רואים בשר החקלאות זה שיכול מבחינה מקצועית לבוא ולתת את הדגש על אותן תעשיות מפותחות מאוד, שנמצאות במיוחד בנגב ובגליל. ובעצם כך אנחנו מגיעים – צריך להבין דבר אחד – נורא קשה. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. חיים ילין (יש עתיד): צריך להגיד מילה טובה לנחום איצקוביץ', שהוא מהתחלה רצה לתמוך – וזה התחיל מתוך התעשייה בעוטף עזה והתעשייה באצבע הגליל וקריית שמונה. הוא זה שדחף, ולא מצא את הכתובת. היום, אני חושב, היה תהליך של התבשלות, של הבנה, של הכרה שאנחנו חייבים, אם לא מביאים את ההייטק לצפון ולדרום, לאותם אזורי החקלאות, אז לפחות לנסות להביא את אותה תעשייה. ועכשיו אני רוצה להסביר לכם איך התעשייה הזאת היום. תדמיינו לכם: החקלאי קוטף את הפרי; הפרי מגיע וממוין על ידי מחשבים לפי פיגמנטים שיש מחוץ לפרי, לפי הגודל והמשקל, לסוג א', ב', ג', ד', שוק מקומי, יצוא, לא יצוא. כל הטכנולוגיה הזאת היא טכנולוגיה הייטקית שפותחה בתוך מדינת ישראל. לא ייתכן שעד היום אותן תעשיות לא קיבלו את המענקים. על זה אנחנו מדברים. החוק הזה בא ועושה סדר, כבוד היושב-ראש. מגיע שאפו אחד גדול לשר החקלאות, לאורי, שהוא גם תמך בחוק, גם נלחם שהחוק הזה יעבור, והוא מבין מעל כולם מה המשמעות של חקלאות והתיישבות, שצריכות ללכת ביחד. אני חושב שהחוק הזה מחבר את שני הדברים שאני כל כך אוהב, וקוראים לזה ציונות. החוק הזה הוא ציוני, כי הוא בא לחבר בין החקלאות לבין ההתיישבות לבין הנגב לבין הגליל. אין חוק שאני כל כך גאה בו. יש עוד הרבה חוקים, אבל זה, אין לי ספק שיחבר את כולם ביחד. מילה אחת על ההתיישבות ועל החקלאות בעוטף הזה. אני רוצה בדקה שנשארה לי רק להגיד תודה ענקית – ואני חושב שכל כנסת ישראל צריכה להגיד תודה ענקית – לאותם חקלאים שגם הולכים ונוטעים וגם מכבים את השרפות. מי שאתמול לא ראה את השרפה של האבוקדו בקיבוץ סעד לא יכול להבין מה המשמעות של לגדל את העץ שהוא ייתן פרי. והטרור החקלאי שמגיע מעזה – לא הטרור החקלאי שאנחנו מכירים בתוך מדינת ישראל – – – היו"ר יצחק וקנין: ידידי חיים ילין, התורה אומרת "כי האדם עץ השדה". חיים ילין (יש עתיד): אני לא יכול להעביר "כי האדם עץ השדה" למי שגר בעיר ולא חש את מה שאנחנו חשים. אבל אני מנסה דרך הכנסת, דרך הנאומים ודרך התקשורת לנסות להעביר את המסר הזה של אחיזתנו על הקרקע, של הציונות. ויש מקצוע אחד שאי-אפשר להעתיק אותו. עורך דין, רואה חשבון, הייטקיסט, יכולים להעתיק את המשרד ואת המקצוע שלו לכל מקום שהוא חפץ בו במדינת ישראל. החקלאי מחובר לקרקע, מחובר לעצים, מחובר ליבולים, מחובר למקום; הוא לא יכול לזוז. וזאת האמירה הפשוטה ביותר שיש לי להגיד לשכנים שלנו בעזה: אתם יכולים לשרוף את השדות שלנו, אתם יכולים להמשיך לשרוף את היבולים שלנו; אתם לא תשרפו את הרוח הציונית שלנו. זה הבית שלנו, נמשיך שם לחיות, ולא כדאי לכם להתעסק איתנו. באמת אנחנו לא הכתובת הנכונה כדי שאתם תכתבו לנו את הכתובות האלה. זו לא אדמה שלכם. תצאו ממנה. ולסיכום, משפט שלמה, שמדבר על של מי הילד, שאחת האימהות צורחת "הוא שלי", זה משפט שאני רוצה להקביל אותו למה שקורה היום בעוטף עזה אצל החקלאים. מי שזועק עת הזעקה של "האדמה זה אנחנו", שחיים שם; מי שיורה את העפיפונים ואת הבלונים ושורף את אדמתו – זו לא האדמה שלו. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. ישיב שר החקלאות ופיתוח הכפר השר אורי אריאל. חבר הכנסת השר אורי אריאל, שר החקלאות, מדבר. אדוני השר, כל הוויכוח ביניכם, אפשר לעשות אותו אחר כך, זה מעכב את הדיון. אדוני שר החקלאות ופיתוח הכפר יענה על הצעת החוק. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: ברשות היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להצטרך לדברי חבר הכנסת חיים ילין, ידידי, תושב עוטף ישראל, שנקרא לפעמים עוטף עזה, ולהצטרף להצדעתו – אני חושב בשם כל הבית הזה – לתושבים בעוטף עזה בכלל ולחקלאים בפרט, על נחישותם, על התנהגותם ועל כך שהם ממשיכים לקלוט משפחות ביישובים, משדרות, דרך כיסופים, כרם שלום, עצמונה וכדומה. וכן, אנחנו מצדיעים לכם, מברכים אתכם, ובעיקר נשתדל לעזור לכם בכל דבר שאפשר, בנושא החקלאות וגם בדברים אחרים, כפי שהממשלה עשתה את התוכנית אחרי צוק איתן ודברים נוספים. ועדת השרים ואני נותנים את תמיכתנו להצעת החוק של חבר הכנסת ילין. אני אבקש את אישורך לכך שזה ייעשה בתיאום ובהסכמה איתנו. יש לנו גם אפשרות שנבחן בהמשך לחבר את זה לחוק לעידוד השקעות הון בחקלאות, שיוגש פה עוד מעט ויאושר, בעזרת השם. ייתכן שיהיה טעם לחבר את זה – אלה זה שני דברים מאותו סוג, ואנחנו רוצים לחסוך קצת בחקיקה. הקרדיט הוא שלך, ואנחנו שמחים על כך, ואני מציע לחברי הבית לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה, לשר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל. מתנגד להצעת החוק – חבר הכנסת אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אדוני היושב-ראש, לכל אחד יש ציפור נפש, יש נושאים שחשובים. לך – החקלאות והמלפפונים; לי – למשל הריסות בתים. לפני כמה ימים – – – חיים ילין (יש עתיד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): תקשיב, תקשיב. הריסות בתים הרבה יותר חשובות משרפת שדות חקלאיים, למרות החשיבות שאני מייחס לדברים שלך. חיים ילין (יש עתיד): – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): כאשר הורסים בית, הורסים משפחה. לפני כמה ימים, יומיים, נהרסו שני בתים בקלנסווה; לפני יותר משבוע נהרסו ארבעה בתים באום אל-פחם; נהרסו בתים בג'לג'וליה; צווים התקבלו בטירה לאחרונה; בית בערערה. יש גל של הריסות. אין ספק שמישהו שם למעלה קיבל החלטה, החלטה: עכשיו להרוס בתים כמעט בכל יישוב או בכל אזור. ולכן אתה רואה שהבולדוזרים עובדים. אנחנו אומרים שנאמר יותר מפעם, גם על ידי אנשי מקצוע ערבים: תכנון קודם, תוכניות מתאר מפותחות ומורחבות, מבטל את הצורך בהריסות, כי אנשים רוצים לבנות על פי דין, באופן מורשה. אין להם אופציה; ברירת המחדל היא בנייה ללא רישיון, ללא אישור – בשטח הפרטי שלו, גם אם מדובר בשטח חקלאי, אבל זה שטח שלו. אנשים לא השתלטו על קרקע של אחרים, כמו שעושים כמה מהאנשים האלה בהשתלטות על קרקע של פלסטינים. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: מי טוען? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הקואליציה. האלה, אתה והחברים שלך. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אה, האלה – – – אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): האזרחים הערבים מעולם לא שדדו קרקע של אחרים. קרקע נשדדה מתושבי קלנסווה, ואום אל-פחם, ואדי עארה, ואל-בטוף, וא-נקב. בנגב, אתם יודעים, כמעט כל יום יש הריסות, ואתם לא מקשיבים, אתם לא שומעים; גם כשאתם שומעים, אתם לא מקשיבים, וזה עובר ככה, מהאוזן הזאת, יוצא מהאוזן השנייה. ולכן צריך להקשיב. אומר לי ראש עיריית קלנסווה שאחד הבתים – התוכנית כבר הופקדה, לפני חודש. לכן, למה ששים להפעיל בולדוזרים ולא דיאלוג, שיח? תכנון, כדי לא להרוס. תכנון, כדי לא להרוס. די עם הבולדוזרים. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חיים ילין, יש לך שלוש דקות נוספות, אם תרצה. אני מקווה שפחות. חיים ילין (יש עתיד): חבר הכנסת אחמד טיבי, כמו שאמרת לי בפעם קודמת, הרמת להנחתה – הרמת להנחתה. אני קיוויתי לפחות, כשדיברתי על החקלאים – אני, כשאני מדבר על החקלאים בנגב, מבחינתי זה גם הבדואים, שבמשך 42 שנה אני מכיר אותם באופן אישי, את כל המשפחות, בסדר? ואני גם נתתי להם היתר מרעה אצלנו. ואל תאמין למה שהתקשורת אומרת: שרפת קוצים. זה לא שרפת קוצים, זה שרפת המרעה שלהם. חשבתי תבוא, תגיד: יש לך עידוד חזק מאוד להמשיך את הפעילות של שר החקלאות ושלי לנסות לראות איך מפצים אותם בכלל. זהו, כי אתם יודעים, בסוף מה? הרי בדואים לא מצביעים לאותן מפלגות, מצביעים בעדכם, אבל זה עניין אנושי לבוא ולטפל בהם. זה לא מכובד. אנושי מאוד. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הקשבת למה שאמרתי? חיים ילין (יש עתיד): אני הקשבתי כשאמרת לי שהריסת בתים יותר חשובה מאשר השרפות. אין חיה כזאת, אדוני היקר. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה על בנייה בלתי חוקית. אני לא מדבר איתך על בנייה בלתי חוקית, אני מדבר איתך על החוק שאנחנו יושבים שם, ובצד השני יש טרור שמנסה – דרך מה? לשרוף את השדות שלנו, ולא רק שלנו; גם של הבדואים והמרעה של הבדואים. אז אם יש משהו שאני מצפה ממכם אם יוצאים למלחמה זה שלא שתגנו על החמאס, אלא לפחות על הבדואים שיש להם מרעה משותף, יחד איתנו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 נגד – אין נמנעים – 2 ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – הוספת מפעלי תעשייה חקלאית), התשע"ז–2017, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 49 בעד, אפס מתנגדים, שני נמנעים. אם כן – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת אחמד טיבי, אני באמצע ההכרזה על התוצאות, ואתם – זה לא – – – קריאות: – – – היו"ר יצחק וקנין: תנו לי להכריז את התוצאות. חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חיים ילין, זה חוק שלך, תן לי לסיים. 49 בעד, אפס מתנגדים, שני נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. אני מוסיף את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, לפרוטוקול – בעד. היא הצביעה בעד החוק. להוסיף לפרוטוקול. הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5245/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת חיים ילין, עשר דקות לרשותך. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד שר השיכון – שר השיכון, זה נוגע אליך, החוק הזה. הוא מאוד חשוב, זה מיגון הצפון – מאוד חשוב, כי אתם לקחתם את הפרויקט הזה בעוטף עזה, ואתה עוד גזרת את הקופון ואת הסרט בסוף התהליך. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה – ואני רוצה להסביר אותו – מדבר על מיגון הצפון, אותו אזור שלא ממוגן, ואפשר לעשות את זה לפי שלבים: 2 הקילומטרים הראשונים, 4 קילומטרים ו-9 קילומטרים. הוא בא וקובע – כידוע לכולם, וגם למי שלא יודע, שלכל ממ"ד שבונים, היום הג"א/משרד השיכון נותן מענק של 10,000 שקל. אנחנו באנו ואמרנו: אנחנו לוקחים את 10,000 השקל האלה במקום שהדייר, או מי שבונה את הממ"ד, יקבל את הכסף הזה. הכסף הזה, לפי אישור של משרד השיכון, יופקד בחשבון הבנק, וממנו תילקח הלוואה – זה יהיה הון עצמי. ההלוואה הזאת תהיה מסובסדת על ידי זה שאין ריבית ואין הצמדה, והיא תחולק ל-25–30 שנה. המשמעות – שגם מי שאין לו כסף, הוא יכול להוציא בין 400 ל-500 שקלים לחודש, דמוי שכר דירה, כדי לממן את הממ"ד. הלכנו על ה-level הכי נמוך שיש, זאת אומרת, זה חוק שלא עולה כסף למדינת ישראל, לא צריכים להשקיע, אלא הדייר צריך להשקיע ולבנות לעצמו את הממ"ד. עכשיו, למה חוק? הרי אני מתנגד לחוק; אסור שיהיה חוק במשהו שנוגע לביטחון. ממתי חבר כנסת בא ומחוקק חוק שאומר לממשלה איך לעבוד? אבל מה לעשות? בעוטף עזה המיגון עצמו, שהתקבל כהחלטה בפברואר 2008 – ואתם כולכם זוכרים את המשפט של ראש הממשלה דאז, שאמר: לא נמגן את עצמנו לדעת. ולמה הוא התכוון? הוא התכוון שאנחנו נמגן 4.5 קילומטרים ראשונים, ואת היתר, עד 7 קילומטרים – כיפת ברזל תהיה הבסיס של ההגנה האקטיבית מול ההגנה הפסיבית של המיגון. לימים, אחרי עמוד ענן, ראש הממשלה בנימין נתניהו מתקשר ומאשר להמשיך את המיגון מ-4.5 עד 7 קילומטרים. כל זה קרה במסגרת של שש שנים עבודה; 2008, הפרויקט הסתיים בסוף 2014 – שש וחצי שנים, ולא הייתה חקיקה אלא זה בא בהחלטת ממשלה. כבוד היושב-ראש, כשבאים אלינו בטענות למה אנחנו מחוקקים בלי הבחנה, אז זו התשובה שיש לי: אם הממשלה הייתה מבצעת את המשימה שלה, שזה לדאוג לביטחון של האזרחים שלה, לא היינו צריכים לחוקק את נושא המיגון; היינו נותנים לממשלה. ועדיין יש לי תקווה. החוק הזה כבר נפל פעם אחת, הונח שלוש פעמים, נדחה כל הזמן, נדחה כל הזמן – ויש לי תקווה, והתקווה היא שביום ראשון, ביום ראשון הבא, כשיש ישיבת ממשלה, כבוד שר השיכון, אני מקווה מאוד שהממשלה תקבל החלטה למגן את הצפון בתוכנית של 5 מיליארד שקל, כמו התוכנית ששר הביטחון מניח בהחלטה של הדרג המקצועי של פיקוד העורף. למה אני אומר את זה? כי ככה צריכה לעבוד ממשלה, ולא דרך הלחץ של החקיקה, ולא דרך זה שמפילים את החקיקה עצמה. אני באתי ושמתי מראה לממשלת ישראל מתוך זה שאני מבין מה ממשלות יכולות לעשות כשהן רוצות. ואני חושב שהממשלה הזאת לא רצתה, ואני מקווה מאוד שעל ידי החקיקה שלנו אנחנו משכנעים אותה שיש לה אחריות על אזרחי הצפון שאין להם מיגון. אי-אפשר לדבר כל הזמן על סוריה ועל איראן, על סוריה ועל איראן, קצת על חיזבאללה, ולא לתת את הביטחון שתושבי הצפון צריכים, שזה דבר מאוד בסיסי – זה מיגון. וזה מה שהחוק הזה אומר. הוא אומר שממשלת ישראל, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לקחת את ההון העצמי של 10,000 שקל, לתת הלוואות לתושבים במסגרת הממ"דים שהם יכולים לבנות לפי התקן שנקבע על ידי פיקוד העורף/הג"א ולפי בסיס החקיקה הקיימת בממשלות קודמות. זה הסיפור. עכשיו אני רוצה להגיד לכם מה המשמעות של המיגון, שזה כבר לא הצד של החוק. יש עוטף עזה לפני המיגון; יש עוטף עזה אחרי המיגון. כשהאוצר בזמנו אמר לי את המשפט: אבל להשקיע 4 מיליארד שקל במיגון גנים, בתי ספר ובתים? הבתים – קרוב ל-11,000 בתים מוגנו בעלות של כ-1.6 מיליארד שקל. כשבאים ואומרים לי: אבל זה 1.6 מיליארד שקל שאנחנו זורקים בבטונים, אני אומר להם: חברים יקרים, זה ציונות; זה הכלי היחידי שיש לנו מול החמאס, אנחנו, כאזרחים; זה למגן את התושבים ולנסות להמשיך קדימה גם כשהם יורים עלינו, גם כשהם שורפים את שדותינו. וציונות עולה כסף, והיא מסתכלת בצורה אחרת לגמרי על העתיד. וקשה לי לפעמים עם הפקידות באוצר, אני אומר, שהם לא יודעים מה המשמעות של המיגון עצמו. ואני אגיד לכם: למה אחרי המיגון כולם באים ונקלטים? נקלטים אצלנו כי אנחנו, הבסיס שם, אלה שמתיישבים שם ויש להם את המיגון, ויש להם איפה לשים את הילדים בלילה כשיש צבע אדום, מרגישים בטוחים למרות עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן, ולמרות 105 ימים של שרפות. מרגישים בטוחים. וכשעם ישראל רואה שיש אנשים מדהימים, חדורי מוטיבציה, להמשיך לחיות במקום הזה, ציונים, הם רוצים לבוא ולהתחבר למקום הזה. זה, אוצר יקר, זה מה שיש לי להגיד לכם; זה מה שעשה המיגון לאזור, וזה מה שיעשה המיגון עצמו לצפון. ואני לא מדבר עכשיו על האחריות שיש לממשלה למגן ולהגן על האזרחים שלה, אלא אני מדבר על הצד הרגשי – איך המיגון פועל כלפי האזרחים במדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק נכון, הוא חוק שבעצם לוחץ על הממשלה לקבל את ההחלטות הממשלה שעד היום לא קיבלה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. ישיב שר הבינוי והשיכון, השר יואב גלנט. השר גלנט, עשר דקות לרשותך. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: תשובה והצבעה? היו"ר יצחק וקנין: ודאי. אני מבין שהממשלה מתנגדת. הממשלה מתנגדת, נכון? שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: היא לא בעד. היו"ר יצחק וקנין: היא לא בעד זה מתנגדת. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מלכתחילה הייתה לי תשובה קצרה וברורה, אבל מאחר ששמעתי שיש צורך בהרחבות, אז כדאי שנרחיב בדברים שנוגעים לעניין. הנושא של מתן מענה ביטחוני הוא נושא כולל, וכשאני אומר נושא כולל, יש בתוכו מרכיבים שקשורים באופן טבעי גם למודיעין, גם להתקפה וגם להגנה ולדברים נוספים. מה אני רוצה לומר? אם אתה מנהל תהליך של מתן פתרון בצפון או בדרום, אתה חייב להביא בחשבון את כל המרכיבים ולהסתכל על המשאבים שעומדים לרשותך. כאשר אתה מנתח את הבעיה המבצעית, שהיא ירי טילים על ידי חיזבאללה, או לצורך העניין – על ידי חמאס, בהיקף נמוך יותר, אתה צריך לשאול את עצמך איך אתה נותן לנושא הזה פתרון. הפתרון הזה יכול להיות או באמצעות שלילת היכולת של הצד השני, או באמצעות שיבושה, או באמצעות הגנה לאחר מעשה או בשילוב בין הדברים. אבל כידוע, הדברים גם קשורים לפוטנציאל היכולת שלך, שנובע ממגבלות שעיקרן היקף כוח האדם, המשאבים – בעיקרם הכסף אבל כל מה שמתורגם לכסף – תחמושת, דברים אחרים, ומתוך התהליך הזה אתה מייצר פתרון כולל. ולכן, אני אומר באופן כללי לחברי חיים ילין, שבהחלט פועל מתוך תחושה נכונה ורצון טוב לשפר דברים – אני אומר לך שאסור שענייני ביטחון בתפיסתם הכוללת ינוהלו ביותר ממקום אחד. המקום הזה הוא ציר אחד: ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל או מקביליו בשב"כ, במוסד, במקומות אחרים, והגופים הכפופים להם. כל היתר הם גופים מייעצים ברמות שונות, כולל המטה הכללי, כאשר מדובר על פעולה של פיקוד מסוים – צפון, דרום, חיל האוויר וכן הלאה – והקבינט המדיני-ביטחוני כאשר מדובר על מתן תוקף שהוא תוקף כללי להחלטה שהיא החלטה ספציפית. למעשה מערכת היחסים היא מעין מערכת יחסים שמתקיימת בחברה כלכלית או חברה לצורכי רווח. למשל, בחברה יש יושב-ראש – במקרה שלנו, לענייננו, ראש הממשלה – יש רפרנט מטעם הדירקטוריון – לענייננו, שר הביטחון – יש דירקטוריון – לענייננו, הקבינט – יש מנכ"ל – לענייננו, הרמטכ"ל – ולידו צוות מסייע – לענייננו, המטה הכללי. ולכן, הניסיון להיכנס מבחוץ דרך החלטה אל תוך תהליכים שקורים בתוך המערכת הביטחונית הוא שגוי מיסודו. זאת אומרת, אסור בשום פנים ואופן שהמדינה תיקח את השיקול הכולל שלה שנוגע לענייני ביטחון ותחליט שבמסגרת הצעות חוק פרטיות כאלה או אחרות היא מנחה את המערכת כיצד להשתמש במשאבים שהם מוגבלים ממילא. אני אתן לך דוגמה. נניח שהמצב היה שאנחנו צריכים להחליט איך אנחנו מגינים, ויש לנו אפשרות לקנות מערכת כיפת ברזל, או להוסיף לה טילים, או לפתח מערכת אחרת, שנותנת מענה במקום שכיפת ברזל איננה נותנת, או לחלופין – למגן בבטון, או לחלופין – לעשות פתרון ייחודי אחר. כל הדברים האלה באים לידי מבחן, ובסוף ראוי שמי שמחליט אותם יחליט כאשר הוא רואה את התמונה הכוללת. ולכן, ההצעה שביסודה אומרת: בואו, אנחנו נגיד לכם ממקום אחר מה לעשות, היא מתכליתה הצעה מוטעית, כי היא פוגעת ביסוד הבסיסי, שהוא אחדות הפיקוד, השליטה וההבנה של כל התהליך. זה היסוד. אם אנחנו חושבים שהכנסת מבינה יותר טוב מאשר מערכת הביטחון, מאשר הממשלה ומאשר הקבינט כיצד לעסוק בנושא שיש בו חלופות ויש בו מעטפת שלמה, אני חושב שזו טעות. ולכן, כאשר נוסחה תשובתנו אמרנו את הדברים באופן הבא: ההחלטה שעניינה תוכנית רב-שנתית לפיתוח הדרום הטילה על מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בתוקף החלטות ממשלה, וראש רשות החירום הלאומית, בתוקף החלטות ממשלה, בתיאום עם החשב הכללי והממונה על התקציבים במשרד האוצר, נציג היועץ המשפטי לממשלה ומנהלת מינהל התכנון במשרד הפנים דאז, לגבש תוכנית להסרת חסמים ולקיצור הליכים, במטרה להקל על בניית ממ"דים ופתרונות מיגון אחרים בבתי מגורים, ובכלל זה תוך התייחסות לתחומי האשראי, התכנון והרישוי. בעקבות עבודת הצוות גובשה שורה של המלצות, וביניהן: העמדת הלוואת מדינה בריבית מועדפת לצורך בניית ממ"דים; מתן תמריצים לבניית ממ"דים. היו"ר יצחק וקנין: חברות הכנסת, אם אפשר לא לתת את הגב לנואם. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: למה לא? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לפרח אין גב, לפחות ככה לימדו אותי. היו"ר יצחק וקנין: השר דווקא אומר: שיהיו בשקט, אבל הגב לא מפריע. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני לא מבקש שיתעניינו בי, זה לגיטימי. רק שקט. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, אני מתנצלת. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: – – – נציג היועץ המשפטי לממשלה, מנהלת מינהל התכנון במשרד הפנים, לגבש תוכנית להסרת חסמים ולקיצור הליכים, במטרה להקל על בניית ממ"דים ופתרונות מיגון אחרים בבתי מגורים, ובכלל זה תוך התייחסות לתחומי האשראי, התכנון והרישוי. בעקבות עבודת הצוות גובשה שורה של המלצות, וביניהן העמדת הלוואות מדינה בריבית מועדפת לצורך בניית ממ"דים; מתן תמריצים לבניית ממ"דים באמצעים מתועשים; העמדת מענקים לאוכלוסיות חלשות באזורים מאוימים; הקלות מס והקמת מינהלת ייעודית במשרד שתשמש כמרכז ארצי להסברה וניהול ידע בנושא המיגון ותסייע לתושבים בקידום מיגון דירתם. המלצות הצוות הוצגו בישיבת הממשלה ביום 31 בדצמבר 2017, ושם הנחה ראש הממשלה את ראש המטה לביטחון לאומי לקיים עבודת מטה עם שר הביטחון, שר האוצר, השר לביטחון הפנים ויתר הגורמים הרלוונטיים לבחינת פערי המיגון ומציאת מקורות תקציביים להשלמת הפערים. עולה מן האמור כי נושא המיגון והממ"דים מטופל על ידי הממשלה באופן רחב. כמו כן, נראה כי הצעת החוק אינה מפורטת דייה ואינה מסדירה נושאים משמעותיים שונים, כגון מקורות המימון של המענקים המוצעים, תקרת המענק, עידוד שיטות בנייה מסוימות וכיוצא באלה. אשר על כן, מוצע להתנגד להצעת החוק, כך שנושא המיגון יטופל במסגרת עבודת המטה הממשלתית בנושא, הנמצאת כבר בעיצומה. חבריי, אני כמובן יכול להמשיך ולשוחח איתכם על נושא המיגון ועל האופן שבו התחלנו עם נושא המיגון כבר בשנים 2002–2003, בהחלטות הממשלה. למעשה, המרחק של 7 קילומטר נקבע אז כפונקציה של טווח הטילים וטווח היישובים הגדולים שאנחנו יכולנו למגן. כמה זמן יש לי עוד, אדוני? היו"ר יצחק וקנין: שתי דקות, ויכול להיות שזה יהיה לפני כן. זה תלוי בקואליציה – אם היא מוכנה. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אם הקואליציה מוכנה, אני לא רוצה להתחיל לדבר על נושא ולקטוע אותו באמצע, כי יש לי נטייה, אדוני היושב-ראש, להתחיל בנושאים ולתת פירוט מלא, אבל בדקה וחצי אי-אפשר להספיק לתת פירוט מלא לנושא. נגעתי קודם ביחס ובפרופורציה בין אמצעי המיגון לבין האמצעים האחרים, ואני אומר כאן בצורה המפורשת ביותר: הדרך הטובה ביותר להילחם בסוג כזה של איומים היא קודם כול לשלול אותם. ואני חושב שבמקומות מסוימים לא הצלחנו לעשות את זה כראוי. יש מקומות אחרים שאנחנו עובדים עליהם ופועלים בהתאם. אחד המקומות שבהם התפתחה יכולת חסרת פרופורציה היא, כמובן – אחד המקומות שבהם התפתחה יכולת חסרת פרופורציה היא הזירה הלבנונית. היו"ר יצחק וקנין: חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אני תכף עובר להצבעה. זמנו של השר תכף מסתיים. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: השגיאה שעשינו בצפון היא דבר שנעשה לאורך 20 שנים. היו"ר יצחק וקנין: הממשלה מתנגדת. שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: אני מבקש להתנגד להצעת החוק, כך שנושא המיגון יטופל במסגרת עבודת המטה הממשלתית בנושא, הנמצאת בעיצומה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר יואב גלנט, שר הבינוי והשיכון. חבר הכנסת חיים ילין, שלוש דקות לרשותך. אולי בכל זאת תשכנע את הממשלה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד היושב-ראש, יש לתשובה של שר השיכון כנציג הממשלה שני חלקים. החלק הראשון – אני מסכים במאה אחוז עם מה שאתה אמרת. דרך אגב, גלנט, אני הסתכלתי עליך כל הנאום; תסתכל עליי, לא על הטלפון. החלק הראשון שאתה דיברת עליו – אני מקבל אותו. המיגון הוא חלק מאסטרטגיה כוללת, הוא לא המהות. אני מקבל את זה. החלק השני, סלח לי – לא מקבל כלום. הלכנו בעוטף עזה, הלכנו לבג"ץ כדי למגן את מוסדות החינוך. כשראש הממשלה ידע – ועכשיו אני אומר לך את זה מבפנים – וממשלת ישראל בתקופה של אולמרט ידעה שיש, מונח עוד בג"ץ על מיגון הבתים, אז באותו רגע הממשלה קיבלה החלטה. עכשיו, מה אתה אומר לי? אתה אומר לי: שמע, יש ממשלה; היא צריכה לדון, להסתכל. נכון. כמה זמן נחכה? אין לכם את האומץ להגיד לתושבי הצפון שיש אלטרנטיבה. אולי אתם לא רוצים להגיד את זה, אולי יש נשק סודי שאנחנו לא מכירים אותו וזה יגן על כל הצפון, אבל שיהיה לכם את האומץ לבוא ולהגיד להם את זה, לכל תושבי הצפון – שם, במטולה, בקריית שמונה, שאין להם מיגון. רוב הבתים שם נבנו לפני התקופה והחקיקה שהיו צריכים לבנות ממ"ד. עכשיו, אז מה התפקיד שלנו כמחוקקים? אסור לנו להתערב? הרי במהות אנחנו צריכים להתערב בעבודת הממשלה ולבקר את הממשלה. יותר מזה, נגיד שהייתם מחליטים שהחוק שלי עובר – בואו, תגידו את האמת לאנשי הצפון: המיגון שלכם יהיה מוכן במלחמה הבאה, לא במלחמה הזאת. תגידו את האמת. ואיזה ועדות חקירה יהיו? אני לא רוצה ועדות חקירה. הדבר היחיד כנראה על פני כדור הארץ שנבנה לפני זה תיבת נוח. תיבת נוח נבנתה לפני המבול – זה הדבר היחיד. זה כל מה שאנחנו צריכים לעשות – לבנות את תיבת נוח לפני המבול, אבל אנחנו לא עושים את זה. גלנט, אני אומר לך, זה לא באג של הממשלה הזאת, זה לאורך שנים – שאנחנו מביאים את הסופר-טנקר לכבות את השרפה של הכרמל; אנחנו אנשי הצל"שים, אנחנו הכול אחרי. למה לא פעם אחת לעשות את זה לפני? המיגון של הצפון צריך להיות לפני המלחמה. ותספרו את הסיפור, כשמשרד השיכון הוביל את המהלך הזה בדרום: שנתיים וחצי תכנון, ולאחר מכן ארבע שנים – – היו"ר יצחק וקנין: תודה, אדוני. חיים ילין (יש עתיד): – – ביצוע. כבוד היושב-ראש, אני מסכם. אני אומר לכל מי שהולך להצביע עכשיו ולהפיל את החקיקה הזאת: תדאגו שהחלטת הממשלה ביום ראשון תעבור. ואני אומר לכם, ייקח שתיים וחצי תכנון וארבע שנים ביצוע לפחות. זאת אומרת, תדאגו, כמו שאתם יודעים, ששש שנים וחצי לא תהיה מלחמה, אחרת, מה עשינו? תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חברי הכנסת, נא לשבת במקומכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת חיים ילין וקבוצת חברי הכנסת, הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? אני אוסיף אותך להצבעה. אני אוסיף את הקול שלך להצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הלוואות למיגון דירות באזורי קו העימות, התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: 52 נגד, כולל קולו של השר יריב לוין, שלא נקלטה ההצבעה – הוא אמר לי את זה לפני שהתוצאה הייתה על הלוח. זה 52, כולל קולו של השר יריב לוין, 39 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – פיצוי במקרה של איחור בטיסה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5434/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) היו"ר יצחק וקנין: הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – פיצוי במקרה של איחור בטיסה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, עשר דקות לרשותך, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה בתחילת דבריי – חבל שחבר הכנסת אחמד טיבי איננו כאן; אולי הוא צופה בנו מעל המרקע – רוצה לפרגן לחבר הכנסת אחמד טיבי, שהצליח להעביר חוק בעניין פיצוי הולם עבור אזרחים ישראלים שהטיסה שלהם נדחית, מתבטלת, מהארץ החוצה. הוא פשוט אימץ את החוק האירופי שאומר שלוש שעות, והצליח להעביר את זה בעמל רב. כמה פעמים עמל על העניין הזה עד שהממשלה ניאותה להעביר את החוק. אתמול החוק אפילו קיבל איזשהו שדרוג בעניין הזה. הוא למעשה השלים את הפיצוי של נוסעים ממדינת ישראל החוצה. כל מי שעל פי החוק של חבר הכנסת טיבי – זה חוק ראוי, ואני מברך אותו על כך – חברת התעופה מאחרת מעבר לשלוש שעות, כשאתה מגיע לשדה התעופה – הוא אפילו קרא אתמול לאזרחים מעל הדוכן הזה לנצל את החוק שעומד לזכותם ולתבוע מחברת התעופה פיצוי הולם כאשר הטיסה שלהם מתאחרת מעבר לשלוש שעות, על פי התקן והחוק האירופי. כל הכבוד לחבר הכנסת טיבי, שבעניין הזה הוא חוק חברתי מאין כמוהו לפיצוי נוסעים ממדינת ישראל החוצה. הצעת החוק הזאת שאני מביא היום בפני הכנסת למעשה מבקשת להשוות את התנאים בישראל לתקנות הנהוגות באירופה, שקובעות כי חברת התעופה תהיה חייבת לפצות נוסעים באיחור של שלוש שעות ומעלה של טיסה. מה קרה? חבל, אם חבר הכנסת טיבי היה מרחיב, החוק הזה היה מתייתר, אבל נוסע ישראלי, אזרח ישראלי, שחוזר ארצה אחרי טיול או נסיעה או טיסה, שהיה באירופה, והטיסה מאחרת – אם זו חברת טיסה אירופית, החוק חל עליה והיא מפצה את אותו נוסע, אם הוא תובע, באיחור של שלוש שעות ומעלה, אבל אם זו טיסה של חברה ישראלית, לא מפצים אותו. אני אציין בהמשך שזה מלבד שתי חברות שכן עושות את זה ומתאימות את עצמן לתקן האירופי. המצב היום מבולבל ויוצר חוסר ודאות הן לנוסע והן לחברות התעופה. על פי הדין הישראלי הקיים, חברות התעופה חייבות לפצות נוסעים רק מאיחור משמעותי של שמונה שעות ומעלה. אבל מה קורה – וחבר הכנסת אחמד טיבי תיקן את החוק הזה. אבל מה קורה כשהנוסע יוצא מאירופה לארץ? האם חל הדין האירופי או הישראלי? לכאורה – וגם אל על אומרת את זה בפרסומים שלה שהשטח של המטוס הוא "ברוך הבא הביתה חזרה". בעבר חברות התעופה כולן היו נוהגות בטיסה שיצאה מאירופה על פי הדין המקומי, אך לאחרונה חברת אל על הקשיחה את מדיניותה, וכך לא ברור מתי נוסע בחברה ישראלית זכאי לפיצוי, וזו בדיוק הנקודה שהצעת החוק באה להסדיר. אני חייב לציין שהחברות הישראליות האחרות – חברת ארקיע וישראייר – פועלות בדיוק על פי החוק האירופי, ומפצות נוסעים אחרי שלוש שעות. אבל מה קרה לחברת אל על? למרות שהחוק הישראלי קיים פה מישראל לאירופה, והחברות האחרות, ארקיע וישראייר, נוהגות על פי התקן האירופי ומפצות אזרחים ישראלים ששבים ארצה במידה שהיא מאחרת, חברת אל על עושה דין לעצמה ומסרבת לפצות את הנוסעים, אלא אם כן עוברות שמונה שעות. אני חושב, גברתי, שחברת אל על עושה טעות חמורה ומתנהלת בצורה לא צרכנית, לא ראויה. אבל בשביל זה הבית הזה קיים – לתקן עוולות אל מול אזרחי מדינת ישראל. מה שנותר לנו ומה שאני מבקש – כפי שארקיע וישראייר נוהגות, מרצונן החופשי, ואל על לא מבצעת את זה – להחיל את החוק הזה על אותם מטוסים, שיפצו אזרחים ישראלים, מה עוד שהחוק האירופי קיים, אבל אל על מוצאת את הסדק: לא חוק אירופי של שלוש שעות, לא חוק ישראלי של שלוש שעות, וככה – סליחה על המילה – הנוסע הישראלי נדפק ולא מפוצה בהתאם. זוהיר בהלול (המחנה הציוני): מיקי, מצפצפים עליו. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, אדוני, על התיקון. מצפצפים עליו. תודה רבה. פשוט מצפצפים עליו, אין מילה ראויה יותר מהמילה הזאת. בכל העולם צועדים קדימה לקראת הצרכן, ורק בישראל הולכים לאחור. הקשחת המדיניות של אל על כנגד הצרכן הישראלי לא משאירה לבית הזה כמחוקק ברירה ומחייבת את התערבותנו. הרי על פי הנתונים שפורסמו, כיום רוב מוחלט של האיחורים בטיסות הם בטווח של שעתיים עד שש שעות, ולכן החוק עומד כאות מתה, והנוסע הישראלי נותר חסר אונים אל מול חברת אל על. אנחנו מייצגים את הציבור – אולי חלק מאיתנו שכחו זאת; הציבור הרחב מסתכל עלינו – ולא את האינטרס הכלכלי הבלעדי של חברת תעופה זו או אחרת, ולכן אינני מבין את התנגדות הממשלה. האם אתם, ממשלת ישראל, מתנגדים להגן על האזרח הישראלי? מסתבר שכן, וזה לא בפעם הראשונה בממשלה הרעה הזאת. הצעת החוק שיזמתי ומונחת לפניכם תשווה את זכויותיהם של הנוסעים בישראל למצב באירופה – זה רק מה שביקשתי – תפצה את הנוסעים כבר לאחר עיכוב של שלוש שעות. הדבר הזה, אם יעבור, החוק הזה, אם יעבור, ימריץ את חברות התעופה לתת שירות טוב יותר ולעמוד בזמנים. אינני מבין מדוע חברות ארקיע וישראייר, מרצונן החופשי, עומדות בתקן האירופי של שלוש שעות, וחברת אל על מצפצפת על נוסעים ישראלים ומפצה אותם רק אחרי שמונה שעות. מה ההבדלים האלה? מישהו מהממשלה הזאת יכול להסביר לי? אולי תכף נשמע את זה משר התחבורה. איני יודע מדוע משרד התחבורה עומד כחומה בצורה כנגד הנוסע הישראלי. אין לי מושג איזה אינטרסים מעורבים פה, איזה לוביסטים היו במסדרונות הכנסת. ההיגיון הבריא והפשוט עבורנו, חבריי חברי הכנסת, הוא לאשר את החוק ולבוא לקראת הציבור ולעמוד על זכויותיו. אני מבקש מחברי הכנסת ומהצד הזה – אתם הרי לא מתכוונים להצביע נגד ציבור הבוחרים שלכם – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): – – להצביע בעד. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: ישראל. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני השר, אדוני השר, אנחנו ממתינים לך לתשובה. עד עשר דקות גם בשבילך. בבקשה, אדוני השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: גברתי היושבת-ראש, חבר הכנסת מיקי לוי, חברות וחברי הכנסת, שרים, שרות, עיקרה של הצעת חוק זו הוא ליצור התאמה בין הדין הישראלי לדין האירופי ולקבוע כי לנוסע יינתן פיצוי בשל ביטול טיסה לאחר שלוש שעות של איחור במועד ההמראה, ולא לאחר שמונה שעות כפי שקבוע היום. לגישת המציע, התיקון יביא להרתעה נוספת של החברות שאינן מקפידות על עמידה בלוחות הזמנים שלהן, כפי שהתחייבו בפני הצרכן הישראלי. עוד בשנת 2012 עלתה הכוונה לקצר את מספר השעות המזכות בפיצוי לפני אישור החוק העיקרי בכנסת. הנושא נדון בהרחבה, וחברות התעופה, בתמיכת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, הביעו התנגדות נחרצת לקביעת רף נמוך משמונה שעות לביטול טיסה, שכן ישראל היא מדינת קצה, מרחקי הטיסה ארוכים יחסית לאירופה, הפוטנציאל לאיחורים רב והיכולת של חברות תעופה להתמודד עם איחור ולהציע חלופות נמוכה יחסית למקובל באירופה. היקף כלי הטיס העומד לרשות החברות הישראליות מצומצם יותר, הן אינן חברות בבריתות ולא יכולות לגבות בצורה טובה יותר זו את זו. החוק הקיים מידתי ומאזן בין האינטרסים של הצרכן לבין האינטרסים של חברות התעופה, וקביעת רף נמוך יותר תהפוך מקרה קיצון של ביטול טיסה למקרה שכיח. מקרה שכזה יחייב התאמה של סכומי הפיצוי או העלאה של מחירי כרטיסי הטיסה, ובכך ייפגע גם הצרכן. לפיכך, מתנגדת הממשלה להצעת החוק. אני רק יכול להוסיף, מאחר שהובלתי את רפורמת השמיים הפתוחים ופתחנו את השמיים, שהיום – בשנה זו בנתב"ג יטוסו כ-23 מיליון נוסעים, ובשנה הבאה כנראה 25 מיליון; הוא יהפוך לאחד משדות התעופה הגדולים בעולם מבחינת היקף הנוסעים, קטגוריה שרק 3% משדות התעופה נמצאים בה. אנחנו הצלחנו להעניק תחרות רבה, שמקילה על כל התושבים במדינת ישראל, שטסים וטסים וטסים, אבל גם שמרנו על חוסנן של החברות הישראליות ואפשרנו להן תחרות הוגנת. אנחנו צריכים לשמור על איזונים, גם במקרה הזה, דברים שיאפשרו את המשך השמיים הפתוחים, המשך קביעת יעדים נוספים, הוזלות, יחד עם שמירת החוסן. החוק הזה הוא מעבר למידתיות, ולכן הממשלה מתנגדת לדבר הזה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר ישראל כץ. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, לרשותך עד שלוש דקות נוספות. קריאה: הצבעה שמית, בבקשה. היו"ר טלי פלוסקוב: רגע, אנחנו עוד לא מצביעים. עוד לא מצביעים. עוד לא. מיקי לוי (יש עתיד): רגע, רגע, אני מסדר לעצמי את הדוכן. היו"ר טלי פלוסקוב: אתה נותן לי סימן מתי להתחיל? בבקשה, אדוני. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, גם על ההתחשבות. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר התחבורה – אדוני שר התחבורה, חבר הכנסת כץ, אדוני השר. אדוני השר, משפט אחד תקשיב לי, אחר כך תדבר עם השר בנט. אדוני שר התחבורה – – – קריאה: לא שם עליך. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני שר התרבות, אדוני שר התחבורה, תמשיך לדבר איתו, תן לי עשר שניות, עשר שניות. אני באמת מברך אותך על יוזמת השמיים הפתוחים – מהפכה, כל הכבוד. תשלים אותה. תאמין לי, חסר דבר אחד קטן. כשאתה אומר לי שהמרחקים באירופה הם מרחקים קצרים, אז אני אומר לך שהטיסה מפה לקפריסין או מפה ליוון היא הרבה יותר קצרה מאשר מקצה אירופה לקצה אירופה, לכן הטיעון הזה הוא לא משמעותי והוא לא נכון. ודבר שני, איך שתי חברות ישראליות – ישראייר וארקיע – עומדות בזמנים, אימצו את השלוש שעות, אימצו את התקן האירופי, שיפרו את השירות שלהן, הפכו לרווחיות את כל הטיסות שלהן? הן מרוויחות כסף, שתי החברות האלה, כי הן שיפרו את השירות, בין היתר. ואתה בא ואומר ששמונה שעות זה מידתי? זה לא מידתי, כי מהארץ החוצה, חל עליהן שלוש שעות על פי החוק הישראלי, ומאירופה הנה לא חל עליהן על פי החוק הישראלי. איך זה ייתכן? מה זה, משפט שלמה? חותכים את החוק לשניים? מה הבעיה להחיל אם יש לך חוק שחבר הכנסת טיבי עשה והממשלה אישרה? כדי להגן על הצרכן הישראלי, אם יש איחור של חברת אל על מהארץ החוצה מעבר לשלוש שעות, הוא חייב פיצוי. למה באירופה עושה לעצמה חברת אל על תקן פרטי של שמונה שעות מאירופה לארץ? גם אם מדובר בטיסה קצרה מיוון לארץ, שעה ושלושת רבעי, מקפריסין לארץ, של 45 דקות, הטיעון הזה של טיסות קצרות הוא משולל יסוד. ולכן אני אומר לכם, אני לא מבין, אתם לא רוצים להגן על אזרחי מדינת ישראל? כשאזרח מדינת ישראל – תקשיבו – מאחר לטיסה, גם בארץ וגם באירופה, מאחר בכמה דקות, הוא מפסיד את כרטיס הטיסה טוטלית, אבל לחברות התעופה מותר, ואתם כממשלה מגינים על חברת התעופה במקום להגן על האזרח הישראלי, וזה חבל מאוד. קריאה: – – – מיקי לוי (יש עתיד): אנחנו לא מקבלים הוראות משם. יש כאן יושבת-ראש, היא לא צריכה את הסימנים שלך. גברתי, אני מאוד מודה לך על ההתחשבות. ולכן אני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד, אפילו בקריאה הטרומית. אחר כך תשפרו את זה. קריאות: בעד. היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. נגד או בעד? מה אתה מבקש? אלעזר שטרן (יש עתיד): בעד. מיקי לוי (יש עתיד): אני מתנצל – להצביע בעד. היא עצבנה אותי שם. אני מודה לכם. היו"ר טלי פלוסקוב: מי הפריעה לך? מי הפריעה לך, חבר הכנסת מיקי לוי? מיקי לוי (יש עתיד): מישהי שם הוציאה אותי מהכלים. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: אני לא ראיתי. תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. רבותיי, אם כן – הייתה לי פה בקשה לשמית. שמית או אלקטרונית? אני לא רואה את נציגי הממשלה. שמית או אלקטרונית? רבותיי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – פיצוי במקרה של איחור בטיסה), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – פיצוי במקרה של איחור בטיסה), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 31, נגד – 48, אין נמנעים. הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) לא התקבלה. אני מבקשת מכל הצוותים להירגע. שקט בבקשה שם, ולשבת. הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון ­– קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5100/20; דברי הכנסת, חוב' כ"ח, ישיבה 345, עמ' 29337.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים לסדרת חוקים שהוצגו בעבר, ולכן ברוב המקרים כרגע תהיה או תשובה והצבעה או הצבעה בלבד. כעת אנחנו עוברים להצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון ­– קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018. כאן ההצעה נומקה וניתנה תשובה בתאריך 13 ביוני 2018. ההצעה היא של חברת הכנסת מרב מיכאלי, ולכן, חברת הכנסת מרב מיכאלי, אם את מעוניינת – – – קריאה: למה לא לעשות הצבעות? היו"ר טלי פלוסקוב: רגע. שנייה. כרגע אנחנו עוברים להצבעה, אבל יש לך אפשרות לשלוש דקות, לשכנע להצביע כך או אחרת. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הצבעה בלבד. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אני אומרת מה שרשום אצלי. אני חוזרת ואומרת: ההצעה נומקה וניתנה תשובה בתאריך 13 ביוני 2018, ולכן, בגלל שהממשלה מתנגדת, לחברת הכנסת מרב מיכאלי יש עד שלוש דקות להגיד את דבריה. לאחר מכן אנחנו נעבור להצבעה. בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה רבה, גברתי. אני מבינה שהקואליציה מתמרמרת על זה שהיא צריכה לשבת פה ולהקשיב עוד שלוש דקות במקום שהיא תתפנה עכשיו עוד פעם להתפזר במקום להצביע באופן אוטומטי נגד. אני אזכיר לכל מי שעומדת להצביע עכשיו ועומד להצביע פשוט במה מדובר, ולא ברור לי מה יש להתנגד לזה, באמת. אנחנו מדברות על הדבר הכי בסיסי של הרחבת ההגדרה של עבירת מין שתמנע מעבריין מין מורשע לעבוד במוסדות שבהם יש אנשים שהם פגיעים או פגיעות במיוחד. באמת, אני לא מצליחה להבין איך אפשר להתנגד לזה. אני לא מצליחה להבין איך אפשר להתנגד לשמור על אנשים, נשים, ילדות, ילדים, פגיעים במיוחד, מזה שהם יהיו חשופים, כפופים, תלויות ותלויים בעברייני מין מורשעים. העובדה שהם מורשעים בדבר שנחשב הטרדה מינית – זה יכול להיות דברים מאוד מאוד חמורים שנעשו דרך האינטרנט, ושאולי לכם הם לא נחשבים כל כך חמורים, אבל אם הייתם עוברים אותם, חלילה וחס, נראה לי שהייתם מתייחסות ומתייחסים לזה אחרת. אני לא מבינה, חברות וחברים, איך אתם מועלים בתפקידכם להגן על ציבור שהוא הרבה פעמים חסרת ישע, חסר ישע, ולהפקיר אותם פשוט בידיים של עברייני מין מורשעים. אנחנו מדברות על הרחבה מאוד מידתית, מאוד מידתית. אנחנו מדברות רק על המוסדות האלה, ואנחנו מדברות רק על עברייני מין מורשעים, לא אנשים שיש נגדם שמועות או חקירות. אנחנו גם לא מדברות על כל מקום עבודה, חלילה, רק על המקום שבו יש ממש מועדות קרובה לוודאות שהאדם שכבר פגע והורשע בדין על פגיעה מינית ימצא את עצמו ממונה או עובד בקרבת ילדות, ילדים או מבוגרות ומבוגרים שהם פגיעים. גברתי היושבת-ראש, רמת הרעש וחוסר הקשב פה היא באמת מהיפות שנראו בכנסת ישראל בכל הזמנים. היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו מבקשים לשבת. חבר הכנסת אורי מקלב, חבר הכנסת סמוטריץ ויעקב אשר, נא להתפזר, לשבת, לצאת החוצה אם אתם רוצים לדבר. זה מפריע. חבר הכנסת יואב קיש והשר, תנו לנו בבקשה קצת שקט. תודה. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. אני אגיד לסיכום: חבריי וחברותיי חברות הכנסת, לא ברור לי באיזה אופן אתם מסרבים להגן על ילדות, ילדים או מבוגרות ומבוגרים שהם פגיעים מאנשים שהורשעו בעבירת מין. באיזה עוז רוח אתם מסרבים לתת להם את ההגנה הזאת ומתעקשים להמשיך לחשוף אותם לפגיעה מאוד אפשרית מאנשים שהורשעו בעבירת מין? אני יכולה רק לקרוא לכן ולכם להתעשת ולהצביע בעד, או לפחות, לפחות אל תצביעו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. רבותיי, כאמור, אנחנו עוברים להצבעה. קארין אלהרר (יש עתיד): רגע. רגע. איציק שמולי (המחנה הציוני): טלי, רגע. היו"ר טלי פלוסקוב: וכעת נצביע על הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון ­– קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? מרב מיכאלי (המחנה הציוני): לא, לא. זה לא זה. היו"ר טלי פלוסקוב: מה זה "לא זה"? זה מה שהזמנתי אותך לנמק, חברתי. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): אוי ואבוי, לא הקשבת למה שאמרתי. זה קורע. מדהים. היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו מצביעים על הצעת החוק הזאת. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא, גברתי. אני לא יכולה להחזיר אותך. הבנתי את הטעות שעשית, אני מבינה, אבל את רשאית לדבר על מה שאת רוצה. וכרגע אנחנו מצביעים על הצעת חוק – אני חוזרת: הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון ­– קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קארין בעד. אני אקח את הקול שלה לתוצאה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון ­– קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 36 חברי כנסת, כולל חברת הכנסת קארין אלהרר, 49 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון ­– קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018, לא אושרה. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1286/20; דברי הכנסת, חוברת ל', ישיבה 351, עמ' 29723.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/518/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. ההצעה הראשונה נומקה וניתנה תשובה ב-27 ביוני 2017 – אני מדברת על הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015. כנראה, חברת הכנסת מרב מיכאלי, זה מה שהתכוונת, אבל אחרי שחברת הכנסת קארין אלהרר תקבל את שלוש הדקות שלה אתן לך, כהצעה מוצמדת, שלוש דקות להציג את ההצעה שלך. בבקשה, חברת הכנסת קארין אלהרר, שלוש דקות נוספות. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: היא תנמק, היא תנמק. חברת הכנסת מרב מיכאלי, את קודם צריכה לנמק את ההצעה שלך ורק לאחר מכן, אחרי ששתי ההצעות יוצגו לחברי הכנסת, תוכלו לחזור ולשכנע אחרת. עכשיו שלוש דקות לרשותך, ואני מקווה שעכשיו את יודעת על מה את הולכת לדבר. גברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, אנחנו ממתינים לך. עד שלוש דקות לרשותך. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. קריאה: – – – מרב מיכאלי (המחנה הציוני): מרגי לא היה? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אנחנו הקשבנו. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): הקשבתם, וכל מה שאמרתי הוא נכון להצבעה הזאת. כל מה שאמרתי הוא נכון להצבעה הזאת. היו"ר טלי פלוסקוב: העתק – הדבק, זה נקרא. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ואני יכולה להוסיף על זה ששרת המשפטים – תשובתה לחברתי קארין אלהרר, שתכף תגיד את זה גם בעצמה, הייתה שזה החוק. נכון שזה החוק; בגלל זה אנחנו באות לשנות את החוק, בדיוק בגלל זה הגשנו את הצעת החוק: לשנות את החוק. ועכשיו, כשברור שעל זה אנחנו מצביעות ומצביעים, אז אני רוצה להגיד שוב: מדובר בדבר מאוד מאוד בסיסי ומתבקש: להגן על ילדות וילדים או על מבוגרות ומבוגרים שהם פגיעים מפני עברייני מין. אני אגיד את זה שוב ושוב. תסבירו לי למה אתם לא מוכנות ומוכנים להגן על פגיעות ופגיעים, על ילדות וילדים, מפני מי שכבר הורשע בעבירת מין, מפני מי שכבר פגע פגיעה מינית מוכחת, חלוטה. למה אתם מוכנים לאפשר לו את הגישה לילדות ולילדים או לאנשים אחרים שהם חסרות וחסרי ישע ולאפשר לו לפגוע שוב? באמת, זה פשוט חסר כל היגיון. אני לא מצליחה לתפוס את הדבר הזה. זו שרת המשפטים, שלא דחוף לה להגן על ילדות וילדים מפני פגיעה מינית, אבל דחוף לה לאפשר לטייקונים, לעומת זאת, לשתות את כל הנכסים שלנו ולהעלות לנו את יוקר המחיה. בשני המקרים: להלן – זה החוק, ובשני המקרים היא מסרבת לשנות אותו לטובה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. שוב, עכשיו חברת הכנסת קארין אלהרר. יש לך עד שלוש דקות לשכנע אותנו אחרת מתשובתו של השר ששמעת. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. קארין אלהרר (יש עתיד): תודה רבה. תודה, גברתי יושבת-ראש. תראו, זה די תמוה. בפעם הקודמת ענה על ההצעה השר גלעד ארדן בשמה של שרת המשפטים, עמד כאן על הפודיום ואמר שבעיניו מדובר בהצעה ראויה, וניסה לשכנע את שרת המשפטים. אני לא מבינה למה שרת המשפטים לא משתכנעת. אני כן מבינה שעל פי תפיסת עולמה, אדם שריצה את עונשו זכאי לחזור לחברה. גם אני מאמינה שאדם שריצה את עונשו זכאי לחזור לחברה, אבל אני שואלת את שרת המשפטים: האם הוא זכאי לחזור גם לילדים? הרי הם האוכלוסייה הפגיעה ביותר. מדובר בילדים, ילדים עם מוגבלות, אנשים שלא תמיד יש להם פה וקול. אין לי בעיה שאנשים יחזרו להיות נהגים, רק שלא יחזרו להיות אנשים שהם נהגים של ילדים וילדות. אני לא מצליחה להבין את התשובה; אני לא מצליחה להבין את האמירה שזה החוק. ברור לי שזה החוק, ואת זה בדיוק אני רוצה לשנות. עמדת הממשלה מאוד מאוד לא ברורה לי, ואף יותר מכך, אני בטוחה שאם היינו עושים בירור מבין כל השרים אם יש איזושהי מניעה להעביר את התיקון הזה היינו מגלים שרוב השרים – שלכולם יש ילדים וילדות – היו מבינים שמדובר בתיקון שבאיזון בין הפגיעה בעבריין המשוקם לבין זכויותיהם של הילדים והילדות שלא להיפגע, אין ספק בכלל שההצעה שמגיעה לכאן היא הצעה מאוזנת, שלא פוגעת פגיעה שעולה על הנדרש. לכן, באמת, עם כל ההבנה שלי ועם כל הרצון – שלי גם, במשותף, כמו שרת המשפטים – להחזיר עבריינים משוקמים לחברה, הדבר הזה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. אני מפצירה בעליזה לא לצעוק, קודם כול, ובחברי וחברות הכנסת – – – עליזה לביא (יש עתיד): אז למה את מסתכלת עליי? קארין אלהרר (יש עתיד): לא, לא את, עליזה. אני מפצירה בחברי וחברות הכנסת: לכולכם יש ילדים. לא מדובר בפגיעה שהיא לא מידתית. אנא מכם, תחשבו על הילדים כאילו היו שלכם ותצביעו על פי צו מצפונכם. זו הצבעה של מדיניות שהיא בקווי היסוד של הממשלה; זו הצבעה שאתם יכולים לאפשר לעצמכם שהאני מאמין שלכם יבוא בה לידי ביטוי. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. יש לרשותך עוד שלוש דקות. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. מרב מיכאלי (המחנה הציוני): תודה, גברתי. אני רוצה לספר לכם ולכן עוד דבר, משום שחברתי קארין אלהרר הסבירה שהטיעון של שרת המשפטים הוא שהיא מאמינה בזכותו של עבריין להשתקם ולחזור לחברה. אז א. חד-משמעית, אנחנו שותפות; אני שותפה מלאה, אני מאמינה אמונה גדולה בשיקום. אבל את יודעת איפה הצביעות פה באה לידי ביטוי, גברתי היושבת-ראש? את יודעת שהיום מדינת ישראל מאפשרת טיפול מונע רק למי שהורשע כבר בעבירת מין, ואילו מי שמרגיש את עצמו מועד, חלילה, לפגוע פגיעה מינית ומבקש לקבל את הטיפול הזה, המדינה לא מאפשרת לו, היא מאפשרת את זה רק למי שכבר הורשע בעבירת מין? זאת אומרת, אם אנחנו כל כך דואגות לשיקום של פוגעים ופוגעים בפוטנציה, אז למה לא נשנה למשל את הקריטריון הזה? למה לא נאפשר למי שמרגיש – שמבקש טיפול, מבקש ואומר: אני מרגיש שאני צריך על מנת באמת שלא למעוד ולא למצוא את עצמי פוגע פגיעה מינית, למה לא לאפשר לו לקבל את הטיפול הזה? אבל מצד שני, אפשר להפקיר את הילדים. גם כאן, אפשר להמשיך להפקיר ילדות וילדים. יש משהו שהוא באמת צבוע והרסני בטיעון הזה שאומר: אני רוצה להחזיר אדם תורם לחברה. חד-משמעית, אנחנו לא מבקשות שלא לאפשר לו לעבוד, אנחנו לא מבקשות שלא לאפשר לו להתקבל לשום מקום עבודה. אנחנו רק מבקשים להגן על אלה שקשה להם יותר להגן על עצמם, ולא לקחת את הסיכון ולא לשקם אותו עם הסיכון הגדול הזה, שבו הפגיעה, אם תהיה, היא קשה מנשוא. תודה, גברתי. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים לשתי הצבעות רצופות. כעת נצביע על הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015, כפי שנומקה על ידי חברת הכנסת קארין אלהרר. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 35 חברי כנסת בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015, לא התקבלה. כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015, כפי שנומקה על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 35 חברי כנסת, 50 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ה–2015, לא התקבלה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חילוט תקבולי עבירה), התשע"ח–2018; הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51) (תשלום לחברי ועדת קלפי), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת דוד ביטן; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט. עוד הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת יוליה מלינובסקי, קסניה סבטלובה, עליזה לביא ומיכל רוזין בנושא: הרשימות השחורות של הרבנות הראשית לישראל שיסווגו אזרחים שיהדותם מוטלת בספק; מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת יעקב מרגי, לאה פדידה ואורי מקלב בנושא: מדד מדלן – הפערים בחינוך בין פריפריה למרכז מתעצמים. כמו כן הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018. עוד הונחה היום על שולחן הכנסת המלצת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה, חוק ומשפט בעניין הכרזה על מצב חירום. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1690/20; מושב שלישי, חוברת י"ח, ישיבה 212, עמ' 21022.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים כעת להצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015. כרגע יהיו רק התשובה וההצבעה, כי ההצעה נומקה ב-1 במרס 2017 על ידי חברת הכנסת מיכל בירן. כעת אני מזמינה את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ להשיב על ההצעה. בבקשה, אדוני. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נכון שכשההצעה נומקה אני הייתי די בעד לשקול אותה. ועדת שרים מתנגדת לחוק, ואני קורא לחברי הכנסת להצביע נגד. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה, אדוני השר. חברת הכנסת מיכל בירן נמצאת כאן? כן, גברתי, לרשותך עד שלוש דקות. מיכל בירן (המחנה הציוני): אחד הדברים הכי קשים כשאתה מתחיל מקום עבודה זה להתגבר על המבוכה הטבעית של לדבר על השכר שלך. זה הרבה פעמים לא נעים לאנשים; זה הרבה פעמים מרגיש כמו משהו אינטימי. אבל הבסיס של כל התאגדות, של כל התארגנות, של כל מאבק לשיפור התנאים, קשור לזה שעובדים יכולים לדבר אחד עם השני, להתארגן, לבוא מול הבוס בצורה מסודרת וקולקטיבית. בשנים האחרונות נכנס הרגל חדש – אשמח אם שר הרווחה – בשנים האחרונות אימצנו – השר חיים כץ, אשמח לתשומת ליבך – בשנים האחרונות נכנס טרנד אמריקני: להכניס לחוזה ההעסקה של עובדים סעיף – בוז'י, אני מנסה לקבל את תשומת ליבו – בשנים האחרונות נכנס טרנד אמריקני: להכניס לחוזים סעיף שאוסר על עובד לדבר עם עובד אחר באותה חברה על תנאי ההעסקה שלו. עכשיו, ברור שזה לא עומד בבית משפט, אבל זה לא מגיע לבית משפט, זה משמש כגורם הרתעה, והינה, משתמשים בזה. כשבחורה גילתה שהבחור לידה מרוויח יותר כסף ממנה על אותה משרה – הוא נתן לה את תלוש השכר שלו – היא באה להגיש תביעה, והוא קיבל מכתב איום מהרצוג-פוקס-נאמן, שרק השמות זה חצי עמוד, על זה שהוא נתן – – – שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: הרצוג, הרצוג, הרצוג. מיכל בירן (המחנה הציוני): לא, האשמה שלך, לא שלו. שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: אני אמרתי. את שמעת מה אמרתי על הדוכן? מיכל בירן (המחנה הציוני): כבר היינו במצב הזה. אני רוצה להודות לשרה גילה גמליאל, שעוזרת לקדם את הצעת החוק הזאת. כבר היינו בהסכמות עם המשרד שלך, חיים. המשרד כבר אמר שעמדתו בעד. ואז מגיעים לוועדת שרים, משכנעים את אלה שהפילו את זה בפעם הקודמת, ומגלים שהמשרד שלך, שכבר היו איתו הסכמות על הדבר הזה, פתאום מתנגד ואומר שזה לא בתיאום. להיות נגד הצעת חוק כזאת זה פשוט התעמרות בעובדים. זה לא חוקי; זה לא בסדר. אני מבקשת לשקול שוב את עמדתכם, וכן להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת מיכל בירן. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, וכעת אנחנו נצביע על הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: בעד – 26, 47 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ה–2015, לא אושרה. הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/960/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת עליזה לביא) היו"ר טלי פלוסקוב: אנחנו עוברים להצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015, של חברת הכנסת עליזה לביא. אני מזמינה את חברת הכנסת עליזה לביא לנמק את ההצעה. בבקשה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): תודה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אני מביאה בפניכם היום הצעה שהאמת שהייתי בטוחה שהרבנות הראשית תחבק אותה; תסכים לה; ששני הרבנים הראשיים יבינו שההצעה הזאת מאוד מאוזנת ותהליכית, ובעיקר מתבקשת, במציאות של החיים שלנו כאן בישראל; הצעה שקיוויתי שהרבנות הראשית, שמבקשת לחבב את עצמה על הציבור בישראל, ובאמת למלא את המשימות ואת היעדים שגם היא הגדירה – עשיתי חיפוש ככה בוויקיפדיה, באתר המפואר של הרבנות הראשית, והסתכלתי על הערכים שהם מבקשים להוביל בחברה הישראלית, ואני חושבת שבאמת אם רוצים ליישם את הערכים הללו שהם מביאים – ובראש ובראשונה יש שם תשובות בענייני הלכה ומינוי רבנים לדיינים, אבל גם יש שם סעיף שמדבר על קירוב הציבור לערכי התורה והמצוות. ואני חושבת שאם באמת רוצים לקרב ולהאהיב ולהנגיש את הרבנות הראשית לחברה הישראלית – – גברתי, אם אפשר קצת שקט. היו"ר טלי פלוסקוב: אני מבקשת מחברי הכנסת קצת להירגע. גם מהצוותים. חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת יעקב מרגי. תודה. עליזה לביא (יש עתיד): – – אז אני לא חושבת שהיו מחכים להצעת החוק שלי. והצעת החוק הזאת, שנוסחה יחד עם ארגון תנועת האישה הדתית-לאומית אמונה, מבקשת לתקן עיוות ארוך מאוד מאוד מאוד, רב-שנים. היא מבקשת לשלב נשים בהרכב של האספה הבוחרת של מועצת הרבנות הראשית, כלומר, בעצם, ביורוקרטיה – רק בוועדה שבוחרת. רק בוועדה שבוחרת. זה מזכיר לי חמש שנים אחורה, לבקשה שלי מהמליאה לאשר את הצעת החוק הראשונה שלי, שהעברתי כח"כית צעירה, על הוועדה למינוי דיינים. ואני חוזרת אל המליאה ומבקשת את ההסכמה של הבית הזה: יותר ויותר נשים בהרכב של האספה הבוחרת למועצת הרבנות הראשית. אז על מה אני מדברת? אני מדברת על חוק הרבנות הראשית לישראל. חברי מועצת הרבנות, שהוא הגוף העליון של הרבנות בישראל, נבחרים על ידי גוף שמכונה "האספה הבוחרת". הוא מורכב מ-150 נציגים, ומתוכם 80 רבנים ו-70 נציגי ציבור. בהתאם לחוק הקיים, החוק הקיים כיום, היכולת של נשים לקחת חלק בגוף הבוחר את הרבנים הראשיים ואת מועצת הרבנות הראשית חסומה כמעט לחלוטין – רק המקום הזה של לבוא ולבחור מי יהיה, מי אמור להיות קשוב לרחשי החברה הישראלית. אם נלך רגע במבט לאחור, להתחלה של הרבנות הראשית, ל-1921, כשהמנדט הבריטי מייסד פה את הרבנות הראשית, מחליף את החכם באשי, שהיה בזמן שלטון הטורקי, באותה תקופה, במקביל לרבנות הראשית הייתה ועדה שהורכבה מנציגים חילונים, מנציגים חילונים שיעצו לרבנות הראשית איך להתנהל, על שאלות, על סוגיות, על נושאים שהיו באמת בטבורה של החברה הישראלית – כי היו מתחים, היו מתחים גם בראשית היישוב, אבל הייתה פה מחשבה על איך עושים את זה נכון. במשך השנים ביטלו את הוועדה המייעצת החילונית ונוצרה מציאות שבה החברה הישראלית לא מיוצגת במועצה, ובטח שלא באספה הבוחרת. והמציאות השתנתה, והצעת החוק הזאת היא כל כך כל כך כל כך מידתית, ובאה בזהירות, בהבנה וברגישות לשנות כדי באמת להשפיע. ובגלל ש-80 המקומות שמשוריינים לרבנים יכולים לכלול גברים בלבד, ו-70 המקומות שמורים לנציגי ציבור, שמיועדים לראשי רשויות ולמועצות דתיות – שאנחנו יודעים מה המצב, והבחירות יהיו לפני הבחירות, שבהן אנחנו מייחלים לראות הרבה יותר נשים כראשות עיר ומועצות מקומיות ומועצות אזוריות – היום המפה היא שהרוב הגורף של האספה הבוחרת מורכב על פי החוק שהכנסת הזאת חוקקה בפרופיל גברי מובהק. כלומר, הבעיה היא בעיה מבנית, והתוצאה שלה היא תת-ייצוג לאורך השנים. אבל את הבעיה הזאת אפשר לפתור בקלות, והוכחנו את זה בשינוי שלנו, של הכנסת הקודמת, בוועדה למינוי דיינים, בוועדה למינוי שופטים, וחברות שלנו בכנסת וגם בממשלה יושבות בעקבות החוקים הללו, ולכן אני מבקשת לפנות אליכם גם לשינוי של האספה הבוחרת. וצריך להבין, מועצת הרבנות היא גוף ציבורי, ויש לו תפקיד חשוב, תפקיד מכריע בחיים של אזרחים יהודים, גם אלה שמזלזלים וגם אלה שלא מעוניינים ומבקשים להתנתק; לצערי הרב אנחנו רואים את זה יותר ויותר שיותר צעירים מעדיפים שלא להיות בקשר עם הרבנות הראשית. ולכן, ההצעה הזאת היא באמת הצעה תאבת חיים, דווקא מהמקום של לבוא לסייע לרבנות הראשית. אני לא באה ממקום של ביקורת – ויש לי הרבה מה לומר, אבל לא בחוק הזה. בחוק הזה יש צעד למציאות שבה נמצאת היום הרבנות הראשית. היא משפיעה במישרין על כולנו, גברים ונשים, ובטח ובטח על חיים של נשים במדינה שלנו. לרוב – ואנחנו מכירים את זה היטב – מי שנפגעות לא מעט פעמים הן נשים, כי לפתחה של מועצת הרבנות וגם אל הרבנים הראשיים מגיעים נושאים רבים, אבל מגיעים גם הרבה מאוד נושאים שהם נושאים ייחודיים לנשים, נושאים שמשפיעים על נשים. הרבנים הראשיים, הם מכהנים ברוטציה, כל אחד בתורו, כנשיא בית הדין הרבני הגדול, והם חברים גם בוועדה למינוי דיינים, והם עוסקים בגיור – וגיור כבר מזמן הפך להיות סוגיה של נשים – וגם בחיוב נשים במזונות, ועוד ועוד נושאים, רבים ביותר, נושאים שקשורים לפרקטיקה הדתית ולמרחב הדתי של החיים של נשים רבות בישראל. אז אני מבקשת בהצעת החוק הזאת – שכמו שאמרתי, היא מאוד מאוזנת ומאוד מידתית – אני מבקשת לא לסמוך על המזל הטוב או על הרצון של אלה שנמצאים היום ובוחרים את הגוף הבוחר, ולשריין ייצוג מינימלי עבור יותר ממחצית הציבור הישראלי. אני עושה את זה בשום שכל ובצורה מדודה, וזה אפשר. ב-80 הרבנים לא שיניתי ולא נגעתי בהצעה שלי. לקחנו את 70 נציגי הציבור – 70 נציגי ציבור – וביקשנו להבטיח ביניהם ייצוג מינימלי של לפחות 20% נשים מ-150, מהגוף הבוחר, וכן להבטיח את הייצוג של שרות חברות ממשלה, חברות כנסת ונציגות ציבור בגוף הבוחר. תאמינו לי, אני הגשתי את ההצעה הזאת עם בטן כואבת על שאני מבקשת רק 20% ולא שוויון מלא, ועשיתי את זה. למה? כי לרגע חשבתי שאפשר לעבוד ביחד, בשיתוף פעולה, ולהתחיל תהליך הדרגתי; לעזור לרבנות לעזור לעצמה. ובהצעה הזאת תומך משרד המשפטים, ותמך. היה דין ודברים. ואני רוצה להודות לסגן השר אלי בן-דהן על השיח עם הרב הראשי, הרב לאו, שהביע תמיכה בהצעה, בקידומה, בכפוף להסכמות. והיועמ"ש לממשלה ולכנסת הדגישו את ההכרח בייצוג נשים באספה, והדגישו זאת במכתבם. אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת שולי מועלם על העזרה והעל הסיוע בקידום של ההצעה. אבל למרבה התדהמה גם לזה הרבנות מתנגדת, ופשוט יורה לעצמה ברגל. שום סיבה הגיונית לא נראית לעין; שום מחלוקת הלכתית. שום דבר. אנחנו מדברים פה על שינוי ההרכב של נציגי הציבור. למה? ככה. תבינו, יש כאן הזדמנות אמיתית לתקן עוול ארוך שנים ולהוביל תהליך שכולנו נצא ממנו נשכרים – גם הציבור וגם הרבנות. למישהו זה נראה הגיוני שלא נשנה ושלא נתקן ושלא נעשה את זה ממקום של להגביר את אמון הציבור במערכת, שנמצא בשפל? אתם הרי יודעים בדיוק מה המציאות בחברה הישראלית: יותר צעירים מעדיפים שלא לעבור דרך הביורוקרטיה הדתית. אז אני מציעה לכם, מציעה לכם לתמוך בהצעת החוק החשובה הזאת. הרב הראשי הסכים. יש פה הרבה מליצי יושר להצעה הזאת. בואו נעביר את זה בקריאה טרומית, ואני מבטיחה שנעשה את הכול בהבנה, ומזכירה לכולנו שלכנסת יש חמישה מקומות לאספה הבוחרות, וקוראת לכנסת ישראל לשלוח חמש נציגות, ולממשלה – לשלוח שתי נציגות. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, גברתי. עליזה לביא (יש עתיד): אנחנו חייבים לשנות את ההרכב של האספה הבוחרת. תודה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. בשם שר הדתות ישיב השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני משיב בשמו של שר הדתות על הצעת החוק המבקשת לשנות את חוק הרבנות הראשית לישראל, התש"ם–1980, כדלקמן: מוצע להקטין ל-12 את מספר ראשי הערים הגדולות באספה הבוחרת את מועצת הרבנות הראשית לישראל ואת הרבנים הראשיים לישראל. מוצע להקטין בשניים את מספר ראשי המועצות המקומיות הגדולות שבאספה הבוחרת ולגרוע נציג ממכסת ראשי המועצות הדתיות של הערים הגדולות וממכסת ראשי המועצות הדתיות של המועצות המקומיות הגדולות באספה הנזכרת ובמקומם להוסיף שמונה נציגות ארגוני נשים, שתמנה הממשלה בהתייעצות עם ראש הרשות לקידום מעמד האישה, ושמונה טוענות רבניות או עורכות דין שימונו על ידי הממשלה בהתייעצות עם לשכת עורכי הדין. לפי דברי ההסבר, הרציונל לשינוי החוק הקיים הוא לערוך הקבלה בין מספר ראשי הערים והמועצות המקומיות הגדולות לבין מספר ראשי המועצות הדתיות שפועלות בהן ולהבטיח את ייצוגן של נשים בגוף הבוחר ואת מניעת הדרתן מתהליך קבלת ההחלטות בנוגע לזהות הרב הראשי שייבחר ומועצת הרבנות הראשית. לעניין הרכב האספה הבוחרת, יש לראות כי בהתאם להרכבה הנוכחי הקבוע בחוק, 70 מתוך 150 חברי האספה הינם נציגי ציבור, ובמסגרת קבוצה זו עשויות להיות גם נשים המכהנות כראשי רשויות מקומיות וכיוצא בזה. זאת ועוד, ככל שיש עיוות בייצוג הנשים בהרכב האספה, ניתן לתקנו גם על פי נוסחו הנוכחי של החוק, באמצעות מכסת עשרה אנשי ציבור שממנה השר לשירותי דת ובאמצעות מכסת חברי הכנסת והשרים המשמשים באספה הבוחרת, וכך אנו משתדלים לפעול. יש לזכור כי הרכב האספה הבוחרת הנוכחי מבטא איזון בין אינטרסים ואוכלוסיות שונות, ובניהם בין השלטון המרכזי לשלטון המוניציפלי, בין ההתיישבות העירונית לאזורית, בין אוכלוסיית הרבנים לאנשי הציבור הכלליים ועוד. לכן, אני סבור כי אין מקום לקביעה קטגורית של ייצוג גוף הבוחר על בסיס מגדרי בלבד. אשר על כן, הרבנות הראשית לישראל מבקשת להתנגד להצעת החוק, ולכן אני קורא לכם להתנגד. אני גם מנצל את הבמה הזאת, היושבת-ראש, כדי לדבר על רב מאוד חשוב שהלך לעולמו, שהשאיר חותם מאוד חשוב בתנועת חב"ד, שהיה קשור אליי מאוד, הרב בועז קלי, זיכרונו לברכה, שאתמול הייתי בביתו בשבעה; עדיין יושבים. בועז קלי היה הראשון שיצא להטפה לשבע מצוות בני נוח בעולם הערבי. הוא ניסה להעביר מסר מאוד חשוב לאוכלוסיות שונות, על בסיס שבע מצוות בני נוח, להפסיק את ההרג, את ההקצנה, את הטרור, ולהטיף לדו-קיום. בהרבה מקומות נוכחתי במה שהוא עשה ובמה שהוא תרם בעניין זה, וזו אבדה גדולה. הוא גם היה יחסית צעיר. אתמול נפגשתי עם בניו, ממשיכי דרכו, והם ימשיכו להקים מרכז מיוחד להטפה נגד ההקצנה הדתית, נגד הטרור שמשתולל בעולם, מתוך ראייה שאולי שבע מצוות בני נוח יהיו הבסיס לעדות שונות, לגורמים שונים בעולם שלקחו להם ובידלו את עצמם והפכו את העולם הזה, שצריך להיות בדו-קיום, בשלום, באווירה הכי טובה, לעולם שבו מישהו חושב שהוא יותר טוב כי שייך לעדה כזאת או אחרת. אני חושב שמה שהוא עשה זה מפעל חיים. מאוד חשוב להמשיך אותו. היה מרכז מאוד מיוחד בחיפה, ועד היום רבים מעדות שונות באים, פוקדים. הוא גם עשה דבר אדיר – תרגם את התניא לערבית. הוא יזם את זה. יש היום את ספר התניא בערבית, משהו שלא עשה אף אחד, מתוך אמונה שלו שאפשר אולי להביא בשורה טובה של שלום, דו-קיום ואווירה טובה בין עדות, בין עמים, בין ארצות שונות באזור. הוא סיכן את עצמו – ראיתי את זה במו עיניי – כדי להציל יהודים בכל מקום, ובעצם עדות שונות ניצלו בזכות אותו רב, בועז קלי, זיכרונו לברכה. אני מאחל לילדים שלו שימשיכו באותה הדרך ויביאו בשורה טובה של דו-קיום ושלום לעולם שלנו. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר איוב קרא. חברת הכנסת עליזה לביא, לרשותך עד שלוש דקות. עליזה לביא (יש עתיד): האמת היא שממש ממש חבל לי על הדברים שלך, ואני נדהמת לראות שהצעה כל כך פשוטה – ומדובר פה באמת על הצעה שזכתה גם לתמיכה של משרד המשפטים, ואנחנו שמענו גם את היועצים המשפטים, גם של הכנסת וגם של הממשלה, וגם עמדת הרב ראשי. כל מה שאנחנו מבקשות ומבקשים זה באמת לשנות את ההרכב. אני פניתי לשר הדתות, שאני מכירה אותו כאדם קשוב ואדם רגיש, שישתמש בסמכות שלו עכשיו, בבחירות הקרובות, באוקטובר, למנות את עשרת נציגי הציבור שהוא מוסמך למנות כנציגות ציבור ולהבטיח לפחות שמקרב נציגי הציבור יהיו נשים, ואני חושבת ומייחלת שהשר ייענה לי ואכן לפחות את זה אנחנו נראה. בפעם הקודמת הצלחנו לשנות והיו 15 נשים: שלוש מהכנסת, אחת מהממשלה, הייתה ראשת עיר אחת, מרים פיירברג, ועשר נציגות שמינה שר הדתות, ואני מבקשת משר הדתות שיאפשר לפחות את זה, כי החוק הזה, לצערי הרב, שבא להיטיב – אתם לא מסייעים. אני מבקשת מחברות הכנסת בקואליציה לפחות להימנע בהצבעה. כבוד זה לא יוסיף. זו הצעה מידתית, שקולה, שתתקן את האפליה ותבטיח בהדרגה את המקום שלנו, הנשים, בצמתים קריטיים של קבלת החלטות. אני קוראת לכולכם לעשות טובה לעצמכם ולכולנו ולתמוך בהצעה. ובמעבר לנושא אחר, אני רוצה לנצל את העובדה שהשר לביטחון פנים, השר ארדן, נמצא כאן. אדוני השר, אני רוצה להודות לך ולברך אותך על פרסום הנוהל החדש, שביקשנו ממך כבר הרבה מאוד זמן, ועוד קודם לכניסתך לתפקיד, ולפיו בפעילות משטרתית, בכל מפגש של המשטרה עם נשים קורבנות במעגל הזנות, יימסר דף מידע על כל ארגוני הסיוע שקיימים, ושוטרים יחויבו לסייע להן להגיע לדירות החירום אם הן ירצו בכך. זה צעד משמעותי לפוגג את המתח, זה צעד מאוד מאוד גדול להביא את הנשים הללו למקום טוב ומשקם, ועל כך תודתנו לך. תודה, תודה לך. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. רבותיי, אם כן, אני מזמינה את חברי הכנסת לשבת, בבקשה. אנחנו נצביע על הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 47 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 33 חברי כנסת בעד, 47 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הרכב האספה הבוחרת), התשע"ה–2015, לא אושרה. הצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות), התשע"ה–2015 [הצעת חוק פ/1354/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אחמד טיבי) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי, עד עשר דקות לרשותך. עד עשר דקות לרשותך. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אדוני יושב-ראש האופוזיציה חבר הכנסת יצחק הרצוג – הרצוג, בוז'י, תקשיב – השר אלקין, השר כץ, השר – שם החוק הזה: "במה עוסקים הח"כים הערבים". זה שם החוק. אני מבקש להתרכז בשם החוק, חבר הכנסת לוין: במה עוסקים הח"כים הערבים, ואני אסביר במה עוסק החוק כדי לענות על הכותרת. הצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות). חוק הדואר קובע כי לבעל רישיון כללי לשירות דואר, עובדיו והבאים מטעמו אין אחריות לנזק שנגרם בשל איחורים וטעויות במסירה של דבר דואר או טעויות במברק או במסירתו, אלא אם כן קבע שר התקשורת אחרת בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בפועל, גובה הפיצוי שמעניקות חברות הדואר זעום, ואינו עולה בקנה אחד עם הנזק שנגרם בפועל לציבור הרחב. הציבור – הכוונה יהודים וערבים כאחד. לפיכך מוצע לקבוע כי בעל רישיון – כלומר חברות הדואר שקיבלו רישיון למתן שירותי דואר, או חלק מהן – יהיה אחראי לאיחורים וטעויות כאמור במשלוחים, במסירתם או אי-מסירתם. כמו כן מוצע כי שר התקשורת יקבע הוראות לעניין שיעור הפיצויים בגין הנזק, בשים לב, בין השאר, לשיעור דמי המשלוח בעבור העברת דבר הדואר ושווי דבר הדואר הנשלח. הצעת חוק זו תגרום בין היתר להקפדה על מסירת דברי דואר בזמן או במועד – הקפדה – דבר שיש בו כדי להניב תועלת לכלל המשתמשים בשירות, ותבטיח כי במקרים המתאימים יינתן פיצוי הולם לנמען. מכובדי השר, רבותיי חברי הכנסת, אני העברתי הצעת חוק על עיכוב טיסות, איחורים וכדומה. לקח לי חמש שנים להעביר את החוק הראשון, חוק טיבי 1, על טיסות, ומאז, מרוב שחברות התעופה שילמו פיצויים על עיכובים, עלה שיעור הדיוק, והשירות לצרכן, לנוסע, השתפר. גם כאן, מה אני מבקש? יש טעויות מביכות לעיתים במשלוחי דואר: לא נמסרים בזמן, מאבדים אותם, מוסרים אותם למישהו אחר, זורקים אותם מחוץ לסניף הדואר. את רואה לפעמים שקיות או שקים של דואר פזורים ככה, וזה גורם לטעויות. זה מקומם את בעל העניין, שזה את, אני, האזרח, אתה, השר. ולכן מה אני מבקש בסך הכול? מה מבקשים הח"כים הערבים ברשימה המשותפת? שאם יש טעויות במסירת דבר הדואר, יהיה פיצוי. שלא יהיה עיכוב. זה חוק צרכני ממדרגה ראשונה. אני הייתי בטוח שמייד כאשר ועדת השרים רק תקרא את החוק, תגיד: אחלה חוק. ואז אמרתי, מייד הם יגידו: אנחנו מצביעים פה אחד על הצעת החוק של חבר הכנסת טיבי על אחריות לאיחורים וטעויות במשלוחי דואר. למה הצקתי? כי אני מקבל מהיישובים שלנו הרבה בקשות ותלונות. ואז התקשרתי לאחד השרים שהיו בוועדה, והוא אומר לי: כולם התנגדו. לא אחד, לא שר התקשורת – כולם התנגדו. טייב. ליש? למה? מאיר כהן, למה כולם התנגדו להצעת חוק מצוינת כזאת, צרכנית, שמשרתת את הציבור אבל מטילה אחריות על חברות הדואר, על הקבלנים? אני חשבתי שתפקידה של הממשלה להגן על האזרח, להגן על הצרכנים, ולאפשר לח"כים הערבים, שהם גם באופוזיציה – גם ערבים וגם באופוזיציה – להעביר חוק צרכני. והדבר נבצר ממני, ידי קצרה מלהושיע את הצרכנים. ואני קורא לשרים: אנא אשרו את הצעת החוק. אל תשאירו את הצרכנים במבוכה, בכעס, בגלל שמשלוח דואר לא הגיע אליהם בזמן, כי יכול להיות שדבר הדואר הזה הוא קריטי, הוא גורלי עבור מי שמחכה לו. איילת נחמיאס ורבין, אף פעם לא היה לה איחור בקבלת דבר דואר? היה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בטח היה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): בטח. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): אפילו שניים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): לשר איוב קרא לא הייתה בעיה בקבלת דואר? הייתה. לאנשים ביישוב שלך לא הייתה בעיה בקבלת דואר? הייתה. ליריב לוין, האיש שעמד בראש ועדת השרים שדחתה את ההצעה פה אחד – כי השבוע הוא עמד בראש ועדת השרים – לא היה לו או לקרובי משפחתו או לתושבי היישוב שלו? עפר שלח (יש עתיד): החוק לא הגיע להם בדואר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): יכול להיות. התעכב בדרך, או שהם לא מקבלים תלונות. יכול להיות שכל העבודה שלך, השר לוין, היא דרך אימייל. שר התיירות יריב לוין: לא, חבר הכנסת טיבי, אני אגיד לך מה הבעיה, היא מאוד פשוטה. החוק הזה הוא נהדר, רק יש בעיה. כי מה שקורה – שאם תטיל את האחריות על החברות הדואר, הן יאכפו את העלות של המשלוחים. מה אנחנו רוצים? ככל שנגדיר את האחריות, נשלם יותר. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): ולכן, אדוני השר, אמרתי לך ואמרתי גם לשר התקשורת: אני מוכן, אחרי שזה יתקבל בטרומית, לתאם את זה עם משרד התקשורת, ואז אולי נאלץ את חברות הדואר לא להטיל את האחריות ולהעלות את המשלוחים ונאלץ אותן לדייק. שר התיירות יריב לוין: שב, איתן. מה הבעיה? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני התקשרתי לשר התקשורת, אני בעצמי, ואמרתי לו: אל תדחו, תנו להעביר את זה בטרומית, ואחר כך אני מוכן לתאם בדיוק ברוח הדברים שאתה אמרת. היו"ר טלי פלוסקוב: אדוני, אז אולי כדאי להעלות הצעה לסדר-היום ולדון בוועדה ולשמוע את כל הגורמים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מציע שייתנו לי להעביר את זה בטרומית. אם לא, נשמע אם לשר יש הצעה להעביר את זה לוועדה. זה יהיה חבל. היו"ר טלי פלוסקוב: רעיון טוב. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני רוצה לשרת את האזרח, ואתם מונעים ממני להגיש את העזרה. אני מושיט את ידי לאזרח, לצרכן, כדי למנוע ממנו את המבוכה, את הכעס, את הזעם על כך שדבר דואר שהוא מחכה לו הרבה זמן, או שהוא חשוב וקריטי, יגיע למישהו אחר או ייזרק בחוץ. ממש כך. יש אנשים – רוב האנשים עדיין לא יודעים מה זה אימייל, אנשים מבוגרים; מחכים לדואר, מחכים למשלוח. יש לעיתים אנשים שמזמינים דברי דואר מסין, וזה מתעכב כי זה נזרק בשקיות. לכן, אני חושב שהחוק חשוב. אני מבקש שתשקלו מחדש, ואני מוכן לתאם עם הוראות משרד התקשורת. נשמע את השר ולפי זה נחליט. היו"ר טלי פלוסקוב: בסדר גמור. תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני השר איוב קרא, תשובתך על ההצעה. עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. שר התקשורת איוב קרא: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, חוק הדואר, התשמ"ו–1986, קובע כי לבעלי רישיון כללי לשירותי דואר, עובדיו והבאים מטעמו אין אחריות לנזק שנגרם בשל איחורים וטעויות במסירה של דבר דואר או טעויות במברק או אי-מסירתו, אלא אם כן קבע שר התקשורת אחרת בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. תקנות הדואר (היקף האחריות לדבר דואר פנים) קובעות את הפיצוי בעבור דבר דואר פנים וכוללות את דברי הדואר אשר ניתן לעקוב אחריהם: 1. דבר דואר רשום; 2. דבר דואר בשירות מהיר למנוי; 3. חבילה שמשקלה עד 20 ק"ג. עוד נקבע כי סכום הפיצויים ישתנה במועד השינוי בתשלום בעד המשלוח – מכתב רגיל בארץ לפי שיעור השינוי הקבוע לגביו בתקנות לפי סעיף 37א לחוק. בנוסף נקבע כי סכום הפיצויים ישולם בתוך 30 יום מהיום שהיו בידי החברה מלוא המידע והמסמכים הדרושים לבירור התביעה. בהצעת החוק נטען כי גובה הפיצוי שמעניקות חברות הדואר זעום ואינו עולה בקנה אחד עם הנזק שנגרם בפועל לציבור. לפיכך, מוצע לקבוע כי בעל רישיון – כלומר חברות הדואר, שקיבלו רישיון למתן שירותי דואר או חלק מהם – יהיה אחראי לאיחורים וטעויות כאמור. כמו כן, מוצע כי שר התקשורת יקבע הוראות לעניין שיעור הפיצויים בגין הנזק, בשים לב, בין השאר, לשיעור דמי המשלוח בעבור העברת דבר הדואר ושווי דבר הדואר הנשלח. כמו כן, נטען כי הצעת חוק זו תגרום בין היתר להקפדה על מסירת דברי דואר בזמן ובמועד, דבר שיש בו להניב תועלת לכלל המשתמשים בשירות, ותבטיח כי במקרים המתאימים יינתן פיצוי הולם לנמען. חברת הדואר פועלת מכוח חוק הדואר והוראות הרישיון והתקנות. החברה מחויבת לתת שירותים בסיסיים על פי התעריפים שנקבעים על ידי שר התקשורת בהסכמת שר האוצר. התעריפים מבוססים על מגבלות האחריות והיקף הפיצויים המרבי, ועל כן שינוי כמוצע בהצעת החוק ידרוש עדכון מחירים. יצוין כי האמור לעיל אינו בא לבטל את החשיבות של טיב השירות, אולם הדבר הוסדר במסגרת רישיון חברת הדואר, שבו נקבעו בין היתר תקני טיב שירות, והמשרד בודק שהחברה תעמוד בטיב השירות שנקבע. בנוסף, בסעיף 109ב(א)(4) ישנה התייחסות למקרה של חריגה בתקני איכות או שירות כפי שנקבעו, וניתן לקבוע הפרה שבגינה יוטל עיצום כספי. על פי סעיף 78א לחוק הדואר נתונה סמכות לשר, באישור ועדת הכלכלה, לקבוע הוראות לעניין אחריות מפני נזק, אובדן או גנבה, וכן לצמצם את הפטור בסעיף 77. על כן, קיימת הוראה המאפשרת לשר לקבוע הוראות לעניין התיקון המבוקש בהצעת החוק, ולכן הצעת החוק אינה מוסיפה על הסמכות הקבועה בסעיף 78א לחוק. חברת הדואר היא הספק היחיד של שירותים אוניברסליים. אי לכך, ניתנת לחברת הדואר הגנה מסוימת מבחינת היקף האחריות. לדוגמה, תשלום פיצוי רק עבור אובדן, רק עבור דואר רשום, רק עבור נזק ישיר, וכן גובה הפיצוי מוגבל. ככל שיש צורך, ניתן לצמצמה כאמור בהתאם לשיקול דעת של השר ובאישור הוועדה, בהתאם להוראות סעיף 78א לחוק. חברת הדואר מעבירה מדי יום כ-1.8 מיליון דברי דואר באמצעות עובדים רבים. התיקון האמור הוא במסווה של הרחבת אחריות חברת הדואר ומתן פיצוי. אישור פיצוי על איחור יביא לעלייה בעלויות אספקת השירות, ומכאן – לעלייה בתעריף השירות לכלל הציבור. קיים קושי מהותי לבצע מעקב אחר כל דבר דואר אשר מחירו נמוך. ללא מעקב כאמור, לא ניתן יהיה לבדוק אם חברת הדואר עומדת בהוראה המוצעת בהצעת החוק או שמא היא אינה עומדת ועליה לשלם פיצויים. כאמור, נהוג להטיל עיצום כספי במקרה של איחורים, כפי שקיים היום, רק על דברי דואר במעקב, אשר תעריפם גבוה משמעותית מתעריף דואר רגיל. מכאן שללקוח יש אלטרנטיבות נוספות, כגון משלוח בדואר מהיר. לאור האמור לעיל, העמדה המקצועית של המשרד, שאני תומך בה, היא שהחוק והתקנות הקיימים בנושא הדואר וטיב השירות שניתן על ידו נותנים מענה מספק בנסיבות שבהן פועל כיום דואר ישראל. על כן, חבר הכנסת טיבי, כמו שאתה עוקב, הקמנו במודיעין מרכז מיון חבילות. מאז שהקמנו אותו, לפני חצי שנה, יש שיפור משמעותי, וניתן לבדוק את זה בכל אמות המידה בשירות הטוב. יש לנו משהו שאפילו אין היום בעולם מבחינת החבילות. נשארה לנו בעיית המכתבים. בגלל זה יצאנו להפרטה עכשיו, להכניס שותף אסטרטגי כדי לייעל את כל מערכת הדואר. על כן, אני מציע לקבוע דיון מיוחד בוועדת הכלכלה. נדון בזה, נגיע לאיזשהו סיכום שאולי יתאים ציבורית, אם יציגו לפניכם אנשי המקצוע את כל הדברים שלדעתך אולי עדיף שיהיו אחרת, ונגיע לסיכום. אם יהיה צורך ולא יהיה מענה מצידנו, אנחנו נאפשר לך להמשיך בחקיקה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אני מקבל את דברי השר. היו"ר טלי פלוסקוב: זאת אומרת, מה שבעצם השר מציע זה הצבעה במועד אחר? שר התקשורת איוב קרא: לא. היו"ר טלי פלוסקוב: אלא להפוך את זה להצעה לסדר-היום? אוקיי. אז אנחנו הופכים את זה להצעה לסדר-היום, ואתה מבקש שזה יעבור לוועדת הכלכלה לדיון. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אם לא תהיה הסכמה, נמשיך בחקיקה. היו"ר טלי פלוסקוב: יופי, בסדר גמור. תודה רבה לשר איוב קרא. אם כן, בהסכמה של שני הצדדים, ההצעה של חבר הכנסת אחמד טיבי הופכת להיות הצעה לסדר-היום, ואנחנו נצביע כעת בעד העברה או אי-העברה של הנושא לדיון בוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות), התשע"ה–2015, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: 40 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אנחנו אישרנו כי הצעת חוק הדואר (תיקון – אחריות לאיחורים וטעויות) הופכת להיות להצעה לסדר-היום ועוברת לוועדת הכלכלה להמשך הדיון. לפרוטוקול – חברת הכנסת יעל כהן-פארן תומכת. הצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות) (הוראת שעה), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5318/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת דב חנין. ידוע לנו כי תשובה והצבעה במועד אחר, נכון, אדוני? בבקשה, עד עשר דקות לרשותך להציג לנו את הצעת החוק. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, גברתי היושבת-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת חוק החופים, תיקון לחוק הסביבה החופית, אחד הנושאים הסביבתיים החשובים ביותר שנמצאים על סדר-היום שלנו. עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, שיש לי הכבוד להוביל אותה, חתומה על ידי עשרות רבות של חברי כנסת מהקואליציה, מהאופוזיציה, חברי כנסת שהגיעו למסקנה שאנחנו חייבים להגן על החופים שלנו. אין לנו ארץ אחרת, וגם אין לנו ים אחר ואין לנו חופי ים מיותרים. רצועת החוף של מדינת ישראל היא רצועה קצרה, וכבר היום חלקים גדולים מאוד בה מנוצלים למטרות של תשתיות, של מתקנים, של מלונות, של בניינים, של מתקנים צבאיים. נותרו לנו מעט מדי חופים, ועל החופים שיש לנו אנחנו צריכים להגן ולשמור. לכן, הכנסת קיבלה בזמנו את חוק החופים, חוק שמייצר נורמה חדשה של הגנה על חופי ישראל. אבל בחוק הזה ישנה פרצה, והפרצה המסוכנת הזאת, כמו כל פרצה, קוראת לגנב, קוראת לבעלי האינטרסים. מהי הפרצה? החוק הקיים היום איננו חל על תוכניות בנייה ישנות, וזה אומר שמי שיש לו תוכנית בנייה שאושרה לפני שנים, אפילו בימי המנדט הבריטי, ולא בוצעה ולא נבנתה, יכול להוציא את תוכנית הבנייה הזאת מהמגירה ולדרוש לבצע אותה, למרות חוק החופים ולמרות מה שהכנסת חוקקה. ברמה העקרונית, עמיתיי חברי הכנסת, זה מצב אבסורדי ביותר: המחוקק קבע נורמה, אבל הנורמה הזאת איננה יכולה להיות מיושמת במציאות. חוק החופים שאנחנו חוקקנו בכנסת נסוג אחורה מפני תוכניות בנייה ישנות, אנכרוניסטיות, שנכתבו ואושרו בתקופה שעדיין לא הבינו שחופי ים אינם נדל"ן. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, המאבק סביב סגירת הפרצה הזאת, הפרצה המסוכנת הזאת בחוק החופים, הפך להיות אחד המאבקים הסביבתיים החשובים והמשמעותיים ביותר שנמצאים אצלנו. כשאנחנו מסתכלים, עמיתיי חברי הכנסת, על מפת האיומים על החופים, אנחנו רואים שורה ארוכה של איומים מצפון עד דרום בגלל תוכניות בנייה ישנות. איומים כאלה נמצאים בחוף בצת, בנהריה, בקריית ים, בחיפה, בנחשולים, בקיסריה, סביב חדרה, בשושנת העמקים, בנתניה, בגעש, בארסוף, במרינה הרצליה, בבת ים, בראשון לציון, באשדוד, באשקלון. כולנו זוכרים את הפרשה הקשה של המאבק בפלמחים, שבה, בהתערבותו של השר דאז להגנת הסביבה גלעד ארדן, שנמצא איתנו פה במליאה – וזו הזדמנות להביע הערכה על התייצבותו – הצלנו, הצלחנו להציל את חוף פלמחים. אבל יאמר לנו השר ארדן, אם הייתה לו הזדמנות לדבר כאן במליאה, שהוא עשה את זה בלי שום מנגנון חוקי שיאפשר לו להתערב ולהגן על החוף ולהציע חלופות. ואנחנו עכשיו, בהצעת החוק הזאת, מנסים לייצר את המנגנון, כדי שלא נצטרך בכל פעם להתחיל מחדש את המלחמה על עוד חוף ועוד חוף. אנחנו רוצים להציל את כלל החופים שלנו. אנחנו עושים את זה, עמיתיי חברי הכנסת, בהצעת חוק מאוד מאוד מאוזנת. אנחנו לא מציעים לבטל באופן חד-צדדי את כל תוכניות הבנייה הישנות. אנחנו מציעים מנגנון של בדיקה מחדש של התוכניות הקיימות, כדי לראות מה יכול להתקיים ומה פוגע באופן קיצוני באינטרס של הציבור ואין ברירה אלא לבטלו. עמיתיי חברי הכנסת, זו לא פעם ראשונה שאני מביא את הצעת החוק הזאת לכנסת. אני גם זוכר את הסיבוב הקודם שבו אנחנו נאבקנו על החוק הזה ובו הממשלה, למרבה הצער, הצליחה להפיל את הצעת החוק על חודו של קול בודד אחד. אסור שמצב כזה יחזור. אסור שמצב כזה יחזור. אסור לאפשר לבעלי אינטרסים צרים לדרוס את הציבור, לכבוש את החופים שלנו ולהפוך את חוף הים לנדל"ן. אנחנו מציעים, עמיתיי חברי הכנסת, הצעה מאוד מידתית. ההצעה שאנחנו מציעים עכשיו בעצם כוללת מנגנון שיורה למוסדות התכנון לבצע בתוך שנתיים בחינה כוללת של כל תוכניות הבנייה הקיימות בחופים, ובחינה כזאת יכולה להביא לשלוש תוצאות: תוצאה אחת אפשרית היא פסילה של התוכניות מכיוון שהן פוגעות באופן קשה בחוף הים, מכיוון שהן פוגעות באופן קשה באינטרס הציבורי, באינטרס הסביבתי; אפשרות אחרת היא אישור של התוכנית הקיימת בשינויים, באופן שיתאים את התוכנית לנורמות החדשות של הגנה על החופים ושל הגנה על הסביבה החופית; אפשרות שלישית היא אפשרות שבה מוסדות התכנון הארציים יבטלו את התוכנית הקיימת. במצב הזה, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו מציעים מנגנון שיאפשר, במקום התוכנית הקיימת, להחליף את זכויות הבנייה של הזכאים לבנות מכוח התוכנית בזכויות בנייה אחרות. כך אנחנו מייצרים איזון שמצד אחד מאפשר פיצוי של יזמים ובעלי זכויות, ומצד שני מבטיח הגנה על החופים ועל הסביבה החופית. המהלך שמוצע בהצעת החוק, עמיתיי חברי הכנסת, לא רק מגן על החופים אלא גם מייצר ודאות, שהיא אינטרס של יזמים. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני חשבתי ואני חושב גם עכשיו שהממשלה הייתה צריכה, גבירותיי ורבותיי, השרים והשרות – או שני השרים שנמצאים איתנו, השר בנט והשר ארדן – הממשלה צריכה לאמץ את ההצעה הזאת בשתי הידיים: גם הגנה על הסביבה, גם איזון שמגן על האינטרסים והזכויות של גורמים יזמיים, במהלך נכון, רציני, שיעשה שינוי אמיתי. אני רוצה, עמיתיי חברי הכנסת, לומר לכם שהמהלך הזה נתמך על ידי הארגונים הסביבתיים. קשת רחבה של ארגונים סביבתיים עומדים מאחורי המהלך והיוזמה הזאת. אדם טבע ודין היו מעורבים בניסוח הצעת החוק הזאת, וזו ההזדמנות להביע להם הערכה ותודה רבה; החברה להגנת הטבע מלווים אותנו בעבודה מול כל אחד ואחת מהחופים ומול כל אחת מהתוכניות; ארגון הגג של ארגוני הסביבה, חיים וסביבה; תנועת מגמה ירוקה; תנועת הסטודנטים הסביבתית; עמותת צלול וארגונים נוספים; ועדי פעולה של תושבים שפעילים בחופים ומנסים להגן על חופי הארץ מצפון ועד דרום. עמיתיי חברי הכנסת, אני ער לכוחם של בעלי ההון, אני מכיר היטב את כוחם של האינטרסים, ואני רוצה להבטיח שכשהצעת החוק הזו תגיע להצבעה – והיא תגיע להצבעה – היא תעבור, ולכן אני מוכן, לבקשת משרדי הממשלה הרלוונטיים, לתת עוד תקופת זמן של הידברות עם המשרדים הרלוונטיים, למשל משרד התיירות, כדי להבטיח שברמה המקצועית אנחנו רואים את הדברים עין בעין, וכדי לוודא כשהצעת החוק הזאת תגיע להצבעה בכנסת היא תעבור פה אחד, או לפחות ברוב גדול. גברתי היושבת-ראש, ההצבעה על הצעת החוק הזאת תהיה בשבוע הראשון של כנס החורף של הכנסת. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר טלי פלוסקוב: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 146 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 19) (סמכות למתן היתר מיוחד להעסקה בשעות נוספות של עובדי הכנסת ושל עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. תודה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית [הצעת חוק פ/5353/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמינה את חבר הכנסת יוסף ג'בארין להציג את הצעת החוק שלו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול נכחתי והשתתפתי בעוד דיון על חוק הלאום. אני רוצה להגיד לכם שזה היה אולי הדיון הכי גזעני שהייתי בו מאז שהכנסת הזאת, הכנסת העשרים, החלה את דרכה – גם בכל מה שקשור לדיון שהיה בעניין הסעיף שמאפשר הפרדה בדיור ובמגורים על בסיס דת או על בסיס לאום, אבל גם בסעיף שמבטל את מעמדה הרשמי של השפה הערבית, וגם בכלל בחוק הזה, שמעמיק את ההדרה ואת הפגיעה במעמדם או בזכויותיהם של האזרחים הערבים, ובעצם מנציח את מעמדם הנחות כאזרחים סוג ב' או סוג ג'. במצב הזה של אי-שפיות, הייתי קורא לו, לפחות בשיח המתנהל, אני רוצה להציע חוק שבאה לקדם ערכים דמוקרטיים, אוניברסליים, ערכים של זכויות אדם, ערכים של שוויון, של כבוד שוויוני לכלל האזרחים, של מעמד שווה לכלל האזרחים, והעיקרון הבסיסי הוא – שהמדינה תתייחס באופן שוויוני ובזיקה שווה לכלל אזרחיה. הסעיף הראשון קובע שמטרתו של חוק זה הוא לעגן את ערכיה של המדינה כמדינה דמוקרטית, רב-תרבותית, המקיימת שוויון אזרחי ושוויון תרבותי ולאומי מוחלט עבור כלל אזרחיה. אני גם רוצה להגדיר מה זה מדינה דמוקרטית. ההצעה שלי קובעת שהמדינה היא מדינה דמוקרטית ושוויונית, שמושתת על ערכי כבוד האדם, חירותו ושוויונו ברוח העקרונות שבהכרזה הבין-לאומית בדבר זכויות האדם ובמגילת האומות המאוחדות. ענת ברקו (הליכוד): אתה לא רוצה מדינה פלסטינית? אתה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני גם קובע מה זה מדינה משותפת. מדינה משותפת היא מדינתם המשותפת של כלל אזרחיה, וכל מוסדותיה ומשאביה ישרתו באופן מלא ושוויוני את כלל האזרחים במדינה. קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): סעיף 4 מגדיר מה זה מדינה שוויונית, ואני קובע שהמדינה תבטיח לכל אזרחיה שוויון בפני החוק ותבטיח באופן שוויוני את ייחודן הלאומי, התרבותי, הלשוני והדתי של שתי הקבוצות הלאומיות בה, היהודים והערבים. אגב, אני רוצה להזכיר לכם שבהחלטת החלוקה מנובמבר 1947, בהחלטה כתוב במפורש ששתי המדינות שיקומו – אחת קמה והשנייה עדיין תחת הכיבוש של המדינה שקמה – כתוב במפורש – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): מה – – – יצאתם למלחמה והפסדתם, מה לעשות, ככה זה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): עקרון הכוח – זה מה שאתה מאמין בו. עקרון הכוח. בכוח אתה עושה את הכול. עודד פורר (ישראל ביתנו): יצאתם למלחמה, לא ניצחתם – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני אומר, זה עקרון הכוח. אני, העיקרון שלי זה העיקרון של הערכים וזכויות אדם. אתה, עקרון הכוח ועקרון האלימות מכתיבים לך את הנורמות. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה יצאת למלחמה – – – קריאות: – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): יצאתם למלחמה והפסדתם, מה לעשות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז אני אומר, החלטת החלוקה – לא נעים לכם לשמוע, אבל תשמע מה היא אומרת. קריאות: – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): המנהיגים שלך – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז במדינה שקמה – – – קריאות: – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – תוכנית החלוקה – – – תגיד או לא. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): טוב, אולי תקשיב מה אומרת החלטת החלוקה אחת ולתמיד, ואז תבין – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה לחבר הכנסת עודד פורר. קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): החלטת החלוקה קובעת שכל מדינה משתי המדינות תקבל חוקה שוויונית, דמוקרטית – – – קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חברים, זה מפריע. היו"ר טלי פלוסקוב: חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, אתם מפריעים לקולגה שלכם. הוא כאן. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, כי אתם מדברים אחד עם השני. תנו לו, בבקשה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: גם להם קראתי. גם להם קראתי, חברת הכנסת עאידה. גם להם קראתי, וגם לכם אני אומרת. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): קראו לה מדינה יהודית, אבל אין במדינה היהודית שום עדיפות לאזרחים היהודים. בהחלטת החלוקה – אני מסביר – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אולי יש רגע של הסכמה, מכונן. ישראל היא הפתרון הלאומי לעם היהודי; שוויון לכל אחד ואחד מהאזרחים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): התשובה שלי היא שבהחלטת החלוקה מופיע במפורש שכל מדינה צריכה לקבל חוקה דמוקרטית – כתוב: democratic constitution – וכל חוקה תכלול הוראה שמחייבת שוויון בפני החוק; כתוב שם: equal protection of the laws. ולכן, על הבסיס הזה – כן, אני מוכן. אני מוכן כמובן לנהל דיאלוג בדיוק על העקרונות הללו: שתי מדינות דמוקרטיות שלכל האזרחים יהיה מעמד שווה בפני החוק. אלה העקרונות שלי. ציפי לבני (המחנה הציוני): רגע, רגע, שתי מדינות, יהודית וערבית – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): אבל זה מה שאתה אומר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כן, אבל שוב. יהודית, במובן הזה שאולי ברמה – אז אני מסביר לך. קריאה: מדינה ערבית ומדינת כל אזרחיה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אז אני אומר, יהודית במובן הזה שהיה בה רוב ליהודים, לא במובן של משמעות חוקתית. לא במובן של משמעות חוקתית. ציפי לבני (המחנה הציוני): לא, לא. היה פתרון – בוא נתחיל מהתחלה: היה סכסוך – יהודים, ערבים. היה סכסוך. אמרו: נפתור את הסכסוך. איך נפתור איך הסכסוך? אלה רוצים מדינה, אלה מתנגדים, לא רוצים מדינה. שתי מדינות לשני עמים – אז עוד לא דיברו על הפלסטינים, אבל אני מוותרת על זה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא, לא אמרו לשני עמים, אמרו שתי מדינות. לא כתוב לשני עמים. ציפי לבני (המחנה הציוני): אמרו שזה הפתרון לסכסוך לאומי. מה זה שתי מדינות? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מסכים שהפתרון לסכסוך הלאומי – שתי מדינות – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): כי אם לפלסטינים אין דרישה לאומית – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני תומך בפתרון שתי מדינות, אבל אני מתעקש על כך שכל אחת משתי המדינות צריכה להיות דמוקרטית לחלוטין, ומבטיחה שוויון אזרחי ולאומי לכלל האזרחים. ולכן, הסיסמה של המפלגה שלי, המפלגה הקומוניסטית, ואחר כך חד"ש, כל הזמן הייתה (אומר בערבית ומתרגם:) שוויון אזרחי ולאומי. ענת ברקו (הליכוד): רגע, למה – – – אתה רוצה מדינה פלסטינית וליהודים לא מגיע. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): שלא תהיה שום עליונות לאזרח יהודי על פניי – לא בסמלים, לא בהסדרי הגירה, לא בבעלות בקרקע, אז למשל הקרן הקיימת, אין לה מקום בתפיסת העולם שלי של מדינה דמוקרטית. ענת ברקו (הליכוד): אבל יש לך מדינה פלסטינית – – – עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודד פורר. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מדינה פלסטינית דמוקרטית ומדינה בישראל, דמוקרטית. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לצערי לא. זה טרומית, אין פה רשות דיבור. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אגב, אני מבין שאתם מבינים, כשאני היום קורא להסכם של שתי מדינות בגבולות 67' – – ענת ברקו (הליכוד): אבל לשני עמים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – זה אומר שהפלסטינים יסתפקו בפחות מחצי ממה שהחלטת החלוקה נתנה להם – – ענת ברקו (הליכוד): אה, אתה רוצה לחזור להחלטת החלוקה – – – 48' – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – שזה בעצם ויתור מאוד משמעותי – חצי ממה שהובטח להם. קריאות: – – – ציפי לבני (המחנה הציוני): יש מחיר למלחמות. ענת ברקו (הליכוד): הינה, בבקשה, זה למה צריך את חוק הלאום. בבקשה, זה למה צריך את חוק הלאום. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): ולכן אני אומר – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת ענת ברקו וחבר הכנסת עודד פורר, זהו, תירגעו, מספיק. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: ענת, מספיק, לא. את לא יכולה, לא יכולה. מי שצריך להשיב כאן זה הממשלה. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודד פורר, תודה. תודה. ענת ברקו (הליכוד): חבר הכנסת ג'בארין, אתה בוועדת המעקב – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני רוצה עוד שתי דקות. היו"ר טלי פלוסקוב: אני עכשיו, בגללכם, מוסיפה לחבר הכנסת ג'בארין עוד דקה. חברת הכנסת ענת ברקו, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני יכול להבין – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה מפריע לכם בעקרונות של שוויון ודמוקרטיה? היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודד פורר, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): מה מפריע לכם? אי-אפשר לנהל שיח תרבותי על זכויות אדם, על זכויות מיעוטים? אתם חייבים לצעוק? למה אתם חייבים לצעוק כל פעם כששומעים זכויות אדם? באמת. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודד פורר, אני מבקשת לצאת מהאולם. תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): בבקשה. תודה לך. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת עודד פורר, אני מבקשת לצאת. קראתי אותך שלוש פעמים לסדר. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: כן, כן, כי אתה המשכת לדבר כאילו שאתה לא שומע אותי. מצטערת. תודה, אדוני. אני מבקשת לצאת עד ההצבעה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): קשה לך. קשה לך לשמוע שיח שפוי של זכויות אדם. קשה לכם. קשה לכם לשמוע אם אתם לא מסכימים. היו"ר טלי פלוסקוב: עד להצבעה אני מבקשת לצאת. למה אתה עושה את זה? קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גם אם אתם לא מסכימים, זה קשה לכם, מה לעשות. קריאות: – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): קשה לכם עם זכויות אדם וזכויות מיעוט. קשה לכם. אתה חי בתפיסה של אלימות. עודד פורר (ישראל ביתנו): אתה תומך במחבלים. היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת פורר, אני מבינה שזה חשוב שהמצלמות יהיו עליך. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: לא, לא צריך פה להפעיל כוח. תודה, אדוני. תודה. עודד פורר (ישראל ביתנו): – – – (חבר הכנסת עודד פורר יוצא מאולם המליאה.) היו"ר טלי פלוסקוב: דקה לרשותך, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אתה חי בעולם של עליונות, ושל אפרטהייד, ושל אפליה. תצא לשתות מים קצת. ענת ברקו (הליכוד): אתה לא יודע מה זה לחיות תחת אפרטהייד. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): חברת הכנסת ענת ברקו, גם את רוצה לצאת? ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, נא להפסיק. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כל כך קשה לכם לשמוע. כל כך קשה לך, חברת הכנסת ברקו, לשמוע על שוויון זכויות או על אזרחות שווה. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, גם אותך אני קוראת לסדר בפעם השלישית. תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): כל כך קשה לכם לשמוע. כל כך קשה לך, הגב' ברקו, לשמוע על שוויון זכויות ואזרחות שווה. ענת ברקו (הליכוד): אתה מדבר על אפליה? היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, גם אותך אני קוראת לסדר בפעם השלישית. תודה. אני מבקשת לצאת מהאולם, גברתי. ענת ברקו (הליכוד): – – – ה-BDS שלך – – – בשום מקום לא היו מרשים לך – – – נגד המדינה. היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, אני קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. אני מבקשת לצאת עד להצבעה. ענת ברקו (הליכוד): אני רוצה לדעת למה אתה חושב שאתה זכאי להיות מיעוט לאומי, ואני כרוב לאומי לא יכולה – – – יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): למה את לא יכולה להקשיב לשיח שפוי במקום כל הזמן להיות עסוקה בחוק הלאום והפרדה בדיור והצעות גזעניות? ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר טלי פלוסקוב: חברת הכנסת ענת ברקו, תכבדי את המקום, בבקשה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): לא יכולים להקשיב לי עשר דקות, עשר דקות של שפיות בכנסת. (חברת הכנסת ענת ברקו יוצאת מאולם המליאה.) היו"ר טלי פלוסקוב: עוד חצי דקה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): גברתי, אי-אפשר לקבל עשר דקות של שיח שפוי בכנסת. זה פשוט מדהים. הינה, את רואה, עם חברי הכנסת במחנה הציוני, שיש לנו הרבה חילוקי דעות גם בנושא הזה, אפשר אולי לנהל קצת שיח על הנושאים הללו. בליכוד, בישראל ביתנו, כמעט אי-אפשר להזכיר ערכים של זכויות אדם וזכויות מיעוט ואזרחות שוויונית בלי שהם יקומו ויתפרעו ויפריעו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. נא לסיים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני יודע מה תהיה תוצאת ההצבעה, אבל אני אומר לכם שהערכים שאני מציע בהצעת החוק הזאת הם הערכים האוניברסליים שסופם שינצחו, כי הצדק הוא בערכים הללו. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. ישיב, בשם שרת המשפטים, השר נפתלי בנט. בבקשה, אדוני. כן, אדוני, עד עשר דקות גם לרשותך. בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעטים האירועים הכל-כך צבועים כמו ההתנהלות שלכם, חברי הכנסת מהסיעה המשותפת. אין בוקר שאתם לא קמים ואומרים: ברוך אתה השם שעשני ישראלי. אין בוקר. אתם יודעים שאם היה כפתור והייתם יכולים להתעורר בסוריה, אולי בלבנון יחד עם הפליטים, אולי בירדן, אולי בעיראק, אולי באיראן – תן לי מקום אחד בעולם שהייתם מעדיפים להיות יותר מאשר במדינה היהודית. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: כל בוקר: ברוך אתה שעשני אזרח במדינה היהודית. את זה אתם אומרים, אבל בלב. ואז, בלי שום בושה אתם עולים לפה, ובלי שום בושה אתה, ג'בארין, הולך לכנס שנקרא "האפרטהייד הישראלי". תתבייש לך. תתבייש לך. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: בוא תלמד אותנו מה זה אפרטהייד. בוא, תבלה חודש אחד בלבנון, תראה מה זה להיות פלסטיני שלא יכול לעבוד בשירות המדינה, שלא יכול להיות בפרלמנט, שלא יכול לרכוש קרקע, שלא יכול להיות עורך דין. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: תברחי, למה לא? תברחי, כי את יודעת את האמת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): לא אני לא בורחת. אני לא בורחת. שר החינוך נפתלי בנט: כי את גאה ואת שמחה להיות במדינה היהודית והדמוקרטית, ואין מדינה אחרת בעולם שהיית בוחרת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני לא צריכה להקשיב לקמפיין שלך. אני לא צריכה את הקמפיין שלך. בוקר טוב. יש בחירות? מבינה. שר החינוך נפתלי בנט: איזו צביעות. את חברת כנסת, ובדין את צועקת – ובדין, כי אנחנו מדינה דמוקרטית. כמה דקות היה לוקח עד שהיו שוחטים חברת כנסת שצועקת בפרלמנט אחר? אז אני מציע, אני מציע – אין בתולדות מדינת ישראל אירוע של יותר צביעות מאתם, חברי הכנסת הערבים, שיודעים שמקבלים פה חינוך נהדר וחינוך ברמה הכי גבוהה בכל המזרח התיכון, ובריאות יותר טובה מכל המזרח התיכון, וזכויות הצבעה שוות. אבל מה, ללכת ולקחת את חפירה ולחפור מתחת ליסודות המדינה שבזכותה אתם משגשגים – זה, אין לכם, אין לכם בושה. תתביישו לכם. תתביישו. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: ובעיקר, מי שגורם את הנזק הגדול ביותר לעתיד של ערביי ישראל זה אתם. אתם. במקום שתדאגו לחינוך באמת, עושים את ההצגות, והולכים לכנסים, ואפרטהייד. איזה אפרטהייד? קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: איזה אפרטהייד? למה אתה לא דואג? אם הייתם דואגים עשירית ממה שאני דואג לתלמידים של המגזר הערבי ועשירית ממה שאיילת שקד, שרת המשפטים, דואגת להקים בתי משפט בערים ערביות. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: אבל לעלות על המרמרה, לעשות הצגות, לצאת נגד צה"ל. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): איפה התשובה העניינית? איפה התשובה העניינית? יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – – שר החינוך נפתלי בנט: כי בתוך-תוככם כל אחד מכם יודע את האמת, והאמת היא ככל שמדינת ישראל יהודית יותר, ככה היא דמוקרטית יותר. אתם חיים בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – – היו"ר טלי פלוסקוב: חבר הכנסת יוסף ג'בארין, השר לא הפריע לך כשהיית פה, אז תכבד גם את השר. שר החינוך נפתלי בנט: – – ולא למרות אלא בגלל שהיא מדינת הלאום של העם היהודי. ובקרוב, באיחור של 70 שנה, הכנסת תעגן את זה גם בחוק-יסוד. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): לא הייתה יהודית קודם? לא הייתה יהודית קודם? עכשיו תהיה יהודית? שר החינוך נפתלי בנט: יש לי הצעה: קחו חודשיים פסק זמן מהמשחקים וההצגות, תשקיעו באזרחים הערבים באמת. נהיה פה במדינה טובה יותר. תודה רבה. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לשר נפתלי בנט. לחבר הכנסת יוסף ג'בארין יש אפשרות לשלוש דקות נוספות. יואל חסון (המחנה הציוני): מה עוד אתה רוצה לומר שלא אמרת? היו"ר טלי פלוסקוב: בבקשה, אדוני, שלוש דקות. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): יש נתונים ששר החינוך כנראה עדיין לא מכיר אותם, אז טוב להזכיר לו, לפני שהוא מדבר על שוויון. אדוני שר החינוך, אדוני שר החינוך, ההישגים של התלמידים הערבים הם מפגרים הרבה הרבה הרבה מאחורי אלה של התלמידים היהודים. אני רוצה להגיד לך שעכשיו, כשיש סכנות של רעידות אדמה, רוב בתי הספר בחברה הערבית אינם בטיחותיים – וזה על האחריות שלך במשרד החינוך. אני רוצה להגיד לך שהחינוך הערבי נשלט על ידי אנשי מקצוע ולא רק אנשי מקצוע, על ידי אנשי חינוך ולא רק אנשי חינוך, שהם רק יהודים. אין אף איש מקצוע ערבי אחד שיכול להשפיע על תוכני הלימוד של מערכת החינוך הערבית. אתה קורא לזה דמוקרטיה? יש ממלכתי-דתי, יש חינוך חרדי עצמאי, אבל כשזה מגיע לערבים – אתה, אתה מחליט לילדים שלי מה הם ילמדו, ואתה לא נותן לי יכולת להשפיע עליהם. אני רוצה גם להגיד לך שהילדים שלנו אינם זוכים ללמוד את ההיסטוריה שלהם, את התרבות שלהם, את המורשת שלהם. אני רוצה להגיד לך שהסופרים המובילים בתרבות הערבית הפלסטינית, המשוררים המובילים בתרבות הערבית הפלסטינית, הם נעלמו מתוכניות הלימודים שאתה אחראי להן. אתה קורא לזה שוויון? אתה קורא לזה דמוקרטיה? כדאי ללמוד יותר טוב מה שקורה בתוך משרד החינוך וללמוד יותר טוב מה המשמעות של דמוקרטיה בתחום החינוך. גם אפליה בתקציבים, גם אפליה בתוכני הלימוד וגם אפליה בהשפעה על תוכני מערכת החינוך. את הדברים הללו אנחנו דוחפים ואנחנו מטפלים. אין לך שבוע שעובר בלי שוועדת החינוך דנה במעמדם וזכויותיהם של התלמידים הערבים. ואני רוצה להגיד לך, כבוד השר, אתה כמעט אף פעם לא הופעת בדיון על זכויות התלמידים הערבים. אף פעם לא הופעת בדיון בשנה האחרונה בוועדת החינוך על זכויות האזרחים הערבים. אני וחבריי במשותפת מופיעים שם. אנחנו מציגים את הטענות ואת המצב החמור של התלמידים שלנו. ולכן לא פלא שאתה לא יודע, כי אתה לא מגיע לדיונים הללו. כשאתה מקשיב, אתה מבטיח הבטחות סרק, ואנחנו לא רואים שום יישום של ההבטחות הללו. ביום שני נקיים עוד דיון. ביום שני נקיים דיון על ההכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): אני מקווה שאתה תבוא ותשמע את מה שיש לנו לומר – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): – – על מעמדם של התלמידים הערבים. היו"ר טלי פלוסקוב: תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. רבותיי, תזמינו בבקשה את עודד פורר ואת חברת הכנסת ענת ברקו. אפשר להזמין אותם להצבעה. קריאה: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: אתה יכול, אדוני, כן. חברי הכנסת שהוצאו מהאולם – אפשר להזמין אותם, בבקשה. כן, אדוני השר. שר החינוך נפתלי בנט: בחצי דקה. כשבג'לג'וליה היה מקרה ירי, לא היה אף חבר כנסת ערבי שהגיע. מי שהגיע זה שר החינוך. כשבאבו גוש נשרפה משפחה, אף חבר כנסת לא הגיע להלוויה, רק אני. תתביישו לכם. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): זה לא נכון, אני הגעתי. הגענו. הגענו. הגענו. קריאות: – – – היו"ר טלי פלוסקוב: תודה, אדוני השר. רבותיי, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. הזמינו את חבר הכנסת עודד פורר? הינה, הוא פה. אוקיי, רבותיי, אנחנו נצביע כעת על הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 9 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 66 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית, לא נתקבלה. היו"ר טלי פלוסקוב: תשעה חברי כנסת בעד, 66 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית רב-תרבותית ושוויונית לא אושרה. הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תנאים להוצאת אדם מביתו בניגוד לרצונו), התשע"ח–2017 [הצעת חוק פ/4878/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר טלי פלוסקוב: רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תנאים להוצאת אדם מביתו בניגוד לרצונו), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת נחמן שי וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חבריי, אני רוצה לספר לכם סיפור קצר. אישה בת 94, ניצולת שואה, מתגוררת במה שאנחנו קוראים לו פריפריה. אישה ערירית. עכשיו רוצים להוציא אותה מהבית שלה ולהכניס אותה לבית אבות. היא עלתה לפני 20 שנה לארץ. היא לא זכאית לקצבה שקיבלו ניצולי השואה; היא מקבלת רק 4,000 ומשהו שקלים, ורק את זה. היא הובאה לבית חולים לטיפול. כבר לא רוצים להחזיר אותה הביתה. משם, אומרים לה, את תלכי לבית אבות. מספיק לך. היא לא רוצה ללכת לבית אבות, היא רוצה להיות בבית שלה; אולי לסיים את חייה בבית שלה. זה לא מעניין איש. אם לא יהיה שקט, אני ארד, אני אומר לך בכנות. היו"ר נאוה בוקר: חברים. נחמן שי (המחנה הציוני): עוד מעט אתם כולכם תגיעו לגיל הזה, זה בסדר. היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו לא רוצים להתעכב פה היום יותר מדי. נחמן שי (המחנה הציוני): ביום טוב אתם תגיעו לגיל הזה. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, חבר הכנסת שי. נחמן שי (המחנה הציוני): לפחות תעשו כבוד לזקנים שאתם רוצים לזרוק אותם מהבית שלהם ולהכניס אותם לבתי אבות. מחר זה יכול להיות אבא שלכם ואימא שלכם. אז זה הסיפור. הסיפור הוא של מאות אנשים עריריים, מבוגרים, שהמדינה מחליטה מדי שנה להעביר נגד רצונם לבתי אבות. זה עולה לה יותר, זה עולה לה הרבה יותר ממה שזה צריך לעלות כאשר משאירים אותם בבית לסיים את חייהם. אבל את מי זה מעניין? כי כשמוציאים אותה מהבית – אותה, את אותה אישה מהצפון, ואחרים ואחרות – אז הם עפות, עפים מהעיניים של העובדים הסוציאליים. הם כבר לא רואים אותם יותר. לא רואים אותם יותר. אגב, בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע – שתכף אני אצטט אותו – כאשר השופט שואל את העובדת הסוציאלית: תגידי, לא אכפת לך להוציא אותה מהבית לבית אבות? היא אומרת: אני סומכת על הפיקוח הרפואי של משרד הבריאות בבית האבות. אתה שומע, שמולי? עובדת סוציאלית אומרת בבית המשפט בבאר שבע: אני סומכת על הפיקוח הרפואי של משרד הבריאות בבית אבות. מצוין, נכון? אם היא הגיעה בטעות למקום שלא מכים בו זקנים, ושלא עושים להם מקלחת ב-02:00, ושלא מענים אותם ושלא סותמים להם את הפה, אז יש לה מזל. ואם לא, אז הגברת הזאת, או העובדת הסוציאלית ממשרד הבריאות – אני מציע שהיא תיכנס קצת לבית אבות ותשב שם, ותסמוך על הטיפול שלהם, כשהאדם שבו מדובר מבקש להישאר בביתו. זה בדרך כלל הרצון הכמעט-אחרון שלהם, להישאר בבית, אז ככה מתייחסים אליהם. 53 חברי כנסת – 53, זה לא מעט – הצטרפו לבקשה שלנו לכבד את רצונו של אדם לפני שמוציאים אותו מהבית בניגוד לרצונו. בין השיקולים שינחו את בית המשפט לאשר את צו ההוצאה מהבית יהיה גם רצונו של האדם. הוספנו גם את ההוצאה הכספית, את הדחיפות, את הפגיעה האפשרית באורח חייו של האדם. אבל זה לא עובר. למה זה לא עובר? למה זה לא עובר? אני רוצה עכשיו לצטט לכם מה אמר על אירוע כזה השופט גביזון בבית המשפט לענייני משפחה במחוז הדרום בבאר שבע. הוא אמר: הוצאת קשיש מביתו, מבצרו, למוסד חוץ-ביתי, בית אבות, היא פעולה משמעותית וקיצונית עת הדבר נעשה בניגוד לרצונו ולדעתו של הקשיש. הוא אומר את זה במפורש, בית המשפט אומר את זה. וכולם יודעים בבית המשפט שזה בדרך כלל לזרוק אותם למקום שממנו הם כבר לא יצאו אף פעם. זה לא אשפוז, זה פשוט להוציא אותם ממעגל החיים. מתייצבת שם עורכת דין ד"ר מיטל סגל-רייך, הממונה הארצית על ייצוג זקנים בסיוע המשפטי במשרד המשפטים – עוד נחזור אליהם תכף – ואומרת: התעלמות מרצונו של אדם זקן לסיים את חייו בביתו נגועה בגילנות. הרווחה, לעיתים קרובות, באמצעות מינוי אפוטרופוס, יכולה לבקש בקלות להוציאו מן הבית, באמצעות חקיקה מיושנת. המדינה לא מוכנה לקחת על עצמה את האחריות, למרות שהמימון בבית הוא יותר נמוך מאשר בבית אבות. אבל מה – להוציא את האנשים האלה, כי אין להם פה, אין להם קול. גם הכנסת הריקה הזאת מדברת. תכף ישיב לי כנראה שר החינוך, שעם כל הכבוד שיש לי אליו, זה לא תחום ההתמחות שלו. חיכיתי לראות את שרת המשפטים באה ומגינה על ההחלטה של המשרד שלה. זה לא סתם ועדת השרים לענייני חקיקה, זה דבר שנוגע עמוקות לתפקוד של משרד המשפטים. ומה עשו החברים הטובים באגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים? אמרו: נלך לבג"ץ, נפנה לבג"ץ – דבר חריג בפני עצמו. נלך לבג"ץ ונבקש מבג"ץ להתערב. אומרים הם בפנייה שלהם לבג"ץ: תעצרו את התהליך הזה ותעזרו לנו, תעזרו לנו לעכב את הוצאת האנשים מבתיהם. מה אומרות להם השופטות, השופטים, בבית המשפט הגבוה לצדק? אומרת השופטת דפנה ברק-ארז: היה ברור לנו שהעתירה מציפה נושא חברתי רגיש בעל משמעות, אך עדיין לא שאלנו את עצמנו אם המסגרת היא נכונה. החקיקה הנוגעת למתן הסיוע ישנה, וככל שיש שינוי בתפיסות החברתית להקל בחקיקה הסוציאלית – חקיקה כזאת טרם באה לעולם. בית המשפט הגבוה לצדק ממליץ להביא את הנושא לחקיקה, כדי שאפשר להביא בין השיקולים גם את רצונו של אותו אדם שלא יוציאו אותו מביתו. הם מדברים כאן על הזירה הציבורית, על עדכון רחשי לב והצעות; שיש צורך בעדכון החקיקה ובהענקת זכויות נוספות בהקשרים של צורך באשפוז סיעודי. זה לא יכול להיות יותר ברור מאשר כשבג"ץ אומר את זה. מתייצבת המדינה בפני בג"ץ ואומרת: אנחנו לא מוכנים לתת לזקן או לזקנה להחליט איפה הם יהיו. אנחנו נחליט בשבילם. בשבילנו הפתרון הוא להוציא אותם מהבית. ככה המדינה עומדת על שלה. בא החבר שלי, איציק שמולי, והגיש הצעת חוק נוספת בעניין הזה, נכון? דומה. דומה. גם היא הצעת חוק שיכולה הייתה לבוא היום – אם לא זה היה בא, הייתה באה ההצעה הזאת – ואומרת ההצעה: בואו נעכב את ההוצאה או נמנע אותה, כדי שהם יוכלו להישאר בביתם ולא יוצאו. שר הרווחה אומר, בתגובה להצעה שלך, איציק – מה הוא אומר? אתמוך בביטול ההליך הכופה על קשישים לעבור לבתי אבות בניגוד לרצונם. הוא אומר את זה. אז השר שממונה על המערכת אומר: אני אתמוך. אני אתמוך. הסיוע המשפטי במשרד המשפטים אומר: תעשו את זה. כל משרד המשפטים עובד בשבילנו בשבועות האחרונים לעדכן את הצעת החוק כדי שיהיה על דעתם. במשרד האוצר כבר אי-אפשר לטעון שיש עלות כספית, כי אין עלות כספית, יש פה חיסכון כספי – חיסכון כספי, כי אם ישימו אותם בבתי אבות זה יעלה 18,000 שקל לחודש, ואם הם יהיו בבית זה יעלה 7,500 שקל לחודש. אז מה הסיבה? לסתום את הפה לזקנים האלה, שלא ידברו, שלא יראו אותם, שלא ישמעו אותם. זה נורא נוח; במקום שהעובדת הסוציאלית תצטרך לבוא אליהם לעשת בדיקה. למה? נתקע אותם בבתי אבות, עם הפיקוח הרפואי המצוין של משרד הבריאות, ששמענו עליו לאחרונה בכמה וכמה הזדמנויות, ויאללה. פעם שמו אותם בקוטב – האסקימואים – ועכשיו שמים אותם בבתי אבות במדינת ישראל. וכשבג"ץ אומר למדינה: תחוקקי חוק בעניין הזה או תתקני את זה, היא אומרת: לא רוצה. למה לי? בשביל מה לי? זה ההסדר הכי נוח שאני רואה פה לפני העיניים שלי. אז אני אומר לכם, חברים וחברות: אתם, יום אחד יבואו האנשים האלה חשבון איתכם. אני אומר לכם את זה. עכשיו אתם תדחו את זה. למה? כי זה לא נוח לכם. יש לי גם חשש קטן שגם שמם של המציעים לא כל כך מוצא חן בעיניהם, כי הם נמצאים בחלק הזה של האולם ולא בחלק הזה של האולם, כי אם היו בחלק הזה של האולם, באורח פלא ההצעה הזאת הייתה עוברת. גם את השיעור הזה כבר למדנו אצלכם. לא באמת מעניינים אתכם האנשים. הם לא מעניינים אתכם. מעניין אתכם רק שהצעת החוק הזאת לא תעבור, למרות שהיא עומדת בכל המבחנים של הצעת חוק, בכל המבחנים שאפשר. חודשים על חודשים הייתה פה עבודה כדי להבטיח לעשות את השירות הקטן הזה לאנשים מבוגרים מאוד שלוקחים אותם בכוח, מוציאים אותם מהבית ושמים אותם בבתי אבות, ששם לא יראו אותם יותר. אז אני אומר לכם, אם זה לא יתוקן עכשיו, זה יתוקן בעתיד. אם זה לא יתוקן בעתיד, האנשים האלה יום אחד – הילדים שלהם, הקרובים שלהם, האחים והאחיות שלהם, למרות שהם לבד, יש להם עוד קרובי משפחה, או אחרים שצפויים לגורל הזה – יבואו הנה ויתבעו את הצדק הזה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב שר החינוך נפתלי בנט, בבקשה, בשם שרת המשפטים, כמובן. שר החינוך נפתלי בנט: גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תנאים להוצאת אדם מביתו כניגוד לרצונו), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת נחמן שי ואחרים, מבקשת לתקן כמה תיקונים בדברי חקיקה שונים. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מאפשרים לאפוטרופוס או לעובד סוציאלי להוציא אדם מביתו גם בניגוד לרצונו. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי הוצאת אדם מביתו למעון בניגוד לרצונו תהיה רק באישור בית משפט, ובית המשפט לא יורה על הוצאת אדם מביתו בניגוד לרצונו אלא אם כן שוכנע כי גם לאחר מיצוי זכויותיו, פעולה בהתאם לרצונו של אדם אינה אפשרית. כמו כן מוצע כי אם הוגשה לבית המשפט בקשה להוצאת אדם מביתו למעון, כאשר האדם מתנגד, ימנה בית המשפט לאדם עורך דין בהתאם לחוק הסיוע המשפטי. תכלית ההצעה ראויה, אך ישנם לא מעט קשיים בהצעה. כך למשל לעניין חוק הגנה על חוסים, הגדרת חוסה קשורה לנושאים אחרים בחוק, ושינוי שלה מצריך בחינה מעמיקה יותר על כל השלכות ההגדרה לאורך החוק. לאחרונה נעשית במשרד הרווחה עבודה על תיקון החוק כולו, ובמסגרתה תיבחן הגדרת חוסה ביחס לכלל סעיפי החוק האמור. לפיכך הממשלה מתנגדת לתיקון ההגדרה בשלב הנוכחי. כמו כן, הממשלה מבקשת לבחון באופן מקיף את נושא זכות הייצוג של אדם בהליכים אלה, לאור מהותו של ההליך ובשל ההשלכה התקציבית של ההצעה הן על הסיוע המשפטי והן על משרד הרווחה. להענקת סיוע משפטי לאדם ללא דרישה של עמידה במבחן הזכאות הכלכלית לסיוע משפטי יש השלכות תקציביות משמעותיות שיש לבחון גם לאור העובדה שמדובר באוכלוסייה ברמות כלכליות שונות. לעניין הצורך בפנייה לבית המשפט, במקום שבו אדם מתנגד להוצאתו מביתו, הדבר מעוגן כבר היום בסעיף 67ו(4) לחוק הכשרות המשפטית. הסעיף קובע כי בעניין אישי מהותי, אם האדם מתנגד לעמדת האפוטרופוס בעניין, על האפוטרופוס לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות; בכלל זה, כמובן, הוצאת אדם מביתו. לנוכח הקשיים האמורים, הממשלה החליטה לדחות את הדיון בהצעה לצורך בחינה. מציע ההצעה החליט להעלותה להצבעה, ולפיכך עמדת הממשלה, בהתאם לתקנון עבודת הממשלה, היא להתנגד להצעת החוק. היו"ר נאוה בוקר: לבקשתם של 23 מחברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה שמית. אנחנו נעשה הצבעה שמית. אתם ביקשתם. בבקשה, גברתי מזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח זוהיר בהלול – אינו נוכח נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – אינו נוכח מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – אינה נוכחת אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – בעד אילן גילאון – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – אינו נוכח יצחק הרצוג – אינו נוכח שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – אינו נוכח יוסי יונה – בעד ואאל יונס – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד היו"ר נאוה בוקר: אני מבקשת מהצד השמאלי. הסדרנים. חבר הכנסת מרגי, בבקשה ממך. יעקב מרגי (ש"ס): – – – היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת מוזס, אנא ממך. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ציפי לבני – אינה נוכחת אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – אינו נוכח איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד דן סידה – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – אינו נוכח יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – בעד עפר שלח – אינו נוכח איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד היו"ר נאוה בוקר: קריאה חוזרת, בבקשה. מזכירת הכנסת תקרא כעת בפעם השנייה את שמותיהם של אלה שלא נכחו, בבקשה. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד זוהיר בהלול – בעד דוד ביטן – נגד מירב בן ארי – נגד יחיאל חיליק בר – בעד אילן גילאון – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – אינה נוכחת צחי הנגבי – נגד יצחק הרצוג – בעד שרן השכל – אינה נוכחת חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח מרדכי יוגב – נגד ואאל יונס – אינו נוכח שלי יחימוביץ – אינה נוכחת חיים ילין – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח ציפי לבני – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח משולם נהרי – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח דן סידה – נגד ניסן סלומינסקי – נגד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עמיר פרץ – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת יואל רזבוזוב – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח עפר שלח – אינו נוכח סתיו שפיר – אינה נוכחת איילת שקד – אינה נוכחת היו"ר נאוה בוקר: יש מישהו באולם שלא הצביע ומעוניין להצביע? חברים. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: (קוראת בשמות חברי הכנסת) שרן השכל – נגד אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד היו"ר נאוה בוקר: יש חבר כנסת נוסף, או חברת כנסת, שמעוניינים להצביע? תמה ההצבעה. התוצאות: 33 בעד, 40 נגד. ההצעה לא התקבלה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניונים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5326/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר נאוה בוקר: אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניונים), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת לאה פדידה וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. עשר דקות לרשותך. בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לעיתים אני באמת משתוממת איזה חוקים כן עוברים ואיזה חוקים לא עוברים. ניסיתי לפצח את המפתח בעשרת החודשים האחרונים – לא ממש הצלחתי. איך חוקים שלא לוקחים מאומה, ולא כסף, מהממשלה, אלא מיטיבים עם כל אזרח ואזרחית, נוטה הממשלה להגיד להם לאו. הצעת החוק שלי נועדה להגביל את דמי החניה. נכון, יש לא מעט חניונים במרכזי הערים, אך עדיין מדובר במשאבים מוגבלים. למרות שכל רצוני היה שתהיה תמיד תחבורה ציבורית טובה ומיטיבה, עדיין אנחנו נוהגים לנסוע ברכבנו, ברכב הפרטי, למקומות בילוי, מרפא וכן הלאה. בערים רבות פשוט אין איפה להחנות, אבל כשמישהו מצליח למצוא חניון, הוא ייאלץ להוציא מכיסו עשרות שקלים ואף יותר ליום חניה בודד. אין פיקוח בנושא, וכל בעל חניון – מה שבא לו על הלב; איך שהוא רוצה הוא קובע את המחיר, והציבור נאלץ לשלם. מירב בן ארי (כולנו): תגידי, לאה, מילא חניון ציבורי – – – של המדינה, אבל למה בן אדם ששילם מלא כסף על חניון – למה שבן אדם – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אז אני אגיד לך. מירב בן ארי (כולנו): – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אז אני אגיד לך. בחניון ציבורי – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – זה עסק של בן אדם – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): מירב, בחניון ציבורי ברחוב יגאל אלון – – מירב בן ארי (כולנו): אני מסכימה איתך. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – אני חניתי בשבוע שעבר שעתיים וחצי – 75 שקלים. זה מטורף. מירב בן ארי (כולנו): אני מסכימה איתך על הציבורי, תסבירי לי למה נכנסת לפרטי. לאה פדידה (המחנה הציוני): את יודעת, אני מוכנה להתווכח על זה, אבל גם על זה הממשלה לא הייתה מוכנה להתווכח, כי חניון ציבורי בבתי חולים, בתי חולים – באסותא: 90 שקלים ליום. למה? מוסי רז (מרצ): לאה, תוציאי 15 שקלים לשעה, מה תהיה התוצאה? לאה פדידה (המחנה הציוני): לא. אני אומרת בחוק שלי: 15 שקלים לשעה, אבל הגבלה ליום. אנחנו מגבילים: אי-אפשר לקחת יותר מ-40 שקלים ליום חניה. מוסי רז (מרצ): לדעתך, מה תהיה התוצאה? לאה פדידה (המחנה הציוני): התוצאה תעזור לאותה אימא ששמה את הילד שלה בבדיקה במרפאה והחניון הציבורי של בית חולים לוקח ממנה ים של כסף. מירב בן ארי (כולנו): את מעודדת רכבים. הרי אנחנו רוצים להיות ירוקים יותר. לאה פדידה (המחנה הציוני): לא. מירב. מירב – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת מירב בן ארי, מספיק – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אם היינו מגיעים – – – היו"ר נאוה בוקר: – – תיתני לה לסיים את דבריה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין כמוני – – – מירב בן ארי (כולנו): אבל היא רוצה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אין כמוני שמעודדת תחבורה ציבורית. עוד לא הגענו ליום הזה שתחבורה ציבורית נותנת מענה ונותנת חלופה לרכב פרטי. כשניתן, אני אילחם איתך ועם כל חבר כנסת אחר שמוביל תחבורה ציבורית – ואפילו בחינם, כמו חברת הכנסת תמר זנדברג – אבל כרגע – – – מירב בן ארי (כולנו): זה מעודד חניונים. לאה פדידה (המחנה הציוני): זה לא מעודד חניונים. מירב בן ארי (כולנו): איך? לאה פדידה (המחנה הציוני): החניונים נמצאים, והם עושקים את האזרח והאזרחית. אין סיבה בעולם שאני או מישהו אחר, שממהר לריאיון עבודה או למשהו אחר, על שעתיים וחצי – 75 שקלים בחניון ציבורי, מירב. מירב בן ארי (כולנו): תדעי לך שכאשר אני רואה חניון יקר, זה גורם לי לנסוע עם אופניים לפגישה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אבל את גרה באזור המרכז. וכשאני באה מיקנעם לתל אביב, או כשאני באה מיקנעם לבדיקה – – – מירב בן ארי (כולנו): אז תבואי עם האופניים שלי. לאה פדידה (המחנה הציוני): נו, באמת. אני יודעת שאת בסדר, וכולנו היינו רוצות מדינה – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת בן ארי, מספיק. מירב בן ארי (כולנו): היא נהנית מזה – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): יאללה, מירב. לאה פדידה (המחנה הציוני): כולנו היינו רוצות מדינה עם תחבורה ציבורית נאותה, אבל בינתיים אנחנו נותנים יד לעשוק את האזרח והאזרחית. אני מציעה, מירב – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): תגידי לה שתעשה תוכנית "נטו חניונים". היו"ר נאוה בוקר: חברים, זה לא דו-שיח. תנו בבקשה לחברת הכנסת פדידה לסיים את דבריה. לאה פדידה (המחנה הציוני): חברת הכנסת מירב – – – מירב בן ארי (כולנו): אני מקשיבה לך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני מציעה "נטו חניונים". זו הצעה של חבר הכנסת איציק שמולי, שעוזר לי פה. מירב בן ארי (כולנו): – – – איתן כבל (המחנה הציוני): מחיר למתחנחן. לאה פדידה (המחנה הציוני): תראו, השבוע – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): רק אמרו לך נטו, נדלקו לך העיניים. מירב בן ארי (כולנו): – – – מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): מה קרה לך? חלאס, די, את מפריעה. לאה פדידה (המחנה הציוני): טוב, רגע – – – מירב בן ארי (כולנו): – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים, חברים. חברת הכנסת מירב בן ארי, מספיק. תנו לה לסיים את דבריה. לאה פדידה (המחנה הציוני): חברת הכנסת מירב – – – מירב בן ארי (כולנו): היא לא רוצה לדבר לעצמה, תשאלי אותה. היא נהנית מזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – תני לה. לאה פדידה (המחנה הציוני): יושבים שם גם חבר הכנסת דודי אמסלם, ויואב קיש, ואוחנה, והשר לוין, ודוד ביטן. מה אפשר להגיד נגד החוק הזה – להגביל בחניון ציבורי את המחיר לשעה? כמה זמן אפשר להישאר שבויים של כביש 6 – – מירב בן ארי (כולנו): זה עסק פרטי. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): תצביעי נגד וזהו. מה קורה לך? לאה פדידה (המחנה הציוני): – – של אגרות, של עסקים, של חניונים? בואו נהיה פעם אחת לטובת האזרח. מי מרוויח מזה? לא קופת המדינה, לא אוצר המדינה. למה להיות שבויים בידי בעלי עסקים, בידי בעלי חניונים ציבוריים? אנחנו רוצים לתת לאותה סבתא שלוקחת את הנכד שלה לחוג – כי אני אימא עובדת – לא לשלם 70 שקלים על שעתיים. היום אפשר להגיד איזה מחיר שרוצים. לבית חולים – את יודעת כמה חניונים ציבוריים בבתי חולים לוקחים? זה מטורף. חברת הכנסת מירב, את במפלגה חברתית. איך אפשר לדבר נגד החוק הזה? מירב בן ארי (כולנו): אני אמרתי לך שעל הציבורי אני מסכימה איתך. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): אבל עסק פרטי – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אז בבקשה, תעבירי את זה בטרומית. נוציא את הפרטי. מירב בן ארי (כולנו): – – – הייתי עושה את זה – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): בואו נוציא את הפרטי. אני מוכנה כאן ועכשיו, קואליציה יקרה, להוציא את הפרטי, ובואו נעביר את זה נטו לאזרחים. יוסי יונה (המחנה הציוני): גם לפרטי. גם לפרטי. מה קרה? מירב בן ארי (כולנו): שאל את איתן כבל. יוסי יונה (המחנה הציוני): גם לפרטי. מירב בן ארי (כולנו): – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אנחנו לא יכולים להיות שבויים. אנחנו מראים – – – קריאות: – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): רגע. אתם הקואליציה מראים שאתם שבויים של בעלי העסקים, בעלי הנכסים, בני ערובה של חברת חשמל, בני ערובה של כביש 6, בני ערובה של אנשי עסקים. מספיק. בואו נראה את האזרח. זה לא עולה לכם אגורה. מה הבעיה להגביל את המחיר ליום חניה? הרי זה מטורף. לא מספיק שהאדם הזה חולה, הוא מגיע לחניון ציבורי בבית חולים – שלם 90 שקל. לא משנה שאותה אישה שרוצה ללכת עם הילד שלה לחוג, היא צריכה לשלם 60 שקל לשעה וחצי. חבר'ה, זה מטורף. אני מבקשת מכם להתפכח ולהגיד שעד שמדינת ישראל תשכיל ותשים תחבורה ציבורית כמו שצריך, אנחנו לא עושקים את האזרחים, אנחנו לא נותנים את התקציבים שלנו לבעלי עסקים ולכל מיני בעלי הון, אלא אומרים פה אמירה חדה וברורה: יש מחיר מקסימום לחניה. יותר מזה, הצעת החוק אומרת: שר התחבורה יקבע את מחיר המקסימום. אז מה יש לכם להתנגד אם אני אומרת ששר התחבורה יקבע את מחיר המקסימום? קביעת מחיר מקסימום תיתן אפשרות לכל כיס, לכל איש ואישה, לחנות בצורה נאותה, במיוחד ליד שירותים ציבוריים. חבר'ה, זה מטורף. תארו לכם סטודנט שמאחר לריאיון עבודה, והוא מכניס את האוטו שלו לכל חניה שהיא – אחרי שעתיים אומר לו בעל החניון: תשלם 90 שקלים על שעתיים וחצי, כי בא לי. מי מכם יכול לבוא ולומר לי שהוא אף פעם לא נתקע בלי חניה, נכנס לחניון והרגיש שעשקו אותו? אז איפה לכם, חברי הקואליציה, יש זכות להתנגד? זה לא עולה לכם שקל. ביקשתי ששר התחבורה יגביל את מחיר החניה ליום. תסתכלו מה קורה בבתי החולים: 90 שקלים לשלוש שעות וחצי. זה מטורף. למה? דוד אמסלם (הליכוד): – – – זה הסדר שהגיעו במשרד הבריאות. אתה משלם תעריף – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): לא. דודי, זה לא הולך. אז מה אני אומרת בחוק הזה? דוד אמסלם (הליכוד): – – – בבתי החולים. לאה פדידה (המחנה הציוני): מה אני אומרת? יקבע שר התחבורה. אם אני מביאה לו את המקרים האלה של בתי החולים – שזה לא נכון, לצערי, היום – – – דוד אמסלם (הליכוד): – – – היו"ר נאוה בוקר: את לא צריכה לצעוק, יש לך מיקרופון. לאה פדידה (המחנה הציוני): זה נכון שאתה קבעת. חבר הכנסת דודי אמסלם, אתם קבעתם, אבל הם לא מיישמים. מה אני אומרת? שר התחבורה יקבע. אני אביא לכם את המקרים האלה. שר התחבורה יקבע את התעריף. דוד אמסלם (הליכוד): לא הבנתי. רצית שנתערב בכל חניון וחניון? לאה פדידה (המחנה הציוני): בחניונים ציבוריים. אני מוכנה לשנות את זה. מירב בן ארי (כולנו): – – – דוד אמסלם (הליכוד): של העירייה? רוב התעריפים הם של העירייה. מה זה ציבוריים, של העירייה? לאה פדידה (המחנה הציוני): לא. החניון הציבורי ברחוב יגאל אלון 53. חניון ציבורי. אני חניתי בו. דוד אמסלם (הליכוד): למי שייך? קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: נראה לי שאת נהנית מזה. לאה פדידה (המחנה הציוני): תקשיב, שעתיים וחצי חניתי – 75 שקלים. בית חולים רמב"ם. בית חולים רמב"ם. מירב בן ארי (כולנו): – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): אני חניתי בבית חולים רמב"ם – 80 שקלים על שלוש וחצי שעות. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): רגע, עוד מילה אחרונה. היו"ר נאוה בוקר: משפט אחרון. לאה פדידה (המחנה הציוני): אם תתמוך בהצעת החוק שלי המחירים ירדו. אל תביישו את עצמכם. אני מוכנה – – – היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, חברת הכנסת פדידה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני מוכנה שזה יהיה רק על ציבורי. כבוד השר בנט, אתה עולה. אני מוכנה שזה יהיה רק על ציבורי. היו"ר נאוה בוקר: ישיב השר, שר החינוך נפתלי בנט, בבקשה. תודה, חברת הכנסת פדידה. מירב בן ארי (כולנו): – – – באוטובוס ובאופניים. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. מהרגע שהיא התחילה לדבר לא הפסקת לצעוק. לאה פדידה (המחנה הציוני): רוצה סיבוב באופניים של מירב. היו"ר נאוה בוקר: בבקשה, אדוני השר. חברת הכנסת פדידה. תכבדו בבקשה את המקום. שר החינוך נפתלי בנט: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת פדידה, מתוך כבוד והערכה אני רוצה ביחד, לזרום איתך. יש לי פה תשובה של שר התחבורה; אני אניח בצד. בואו נעשה שיעור בכלכלה, מבוא. אני זוכר בסוף טיול בנגב, היה גזלן. ואללה, הבן אדם לקח פי שניים על הקרטיב. כמה קללות: איזה גזלן, איזה חצוף. אני מציע שנעשה חוק של הגבלת מחיר הקרטיב בסוף טיול. הלאה. מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): אדוני, זה אותו הדבר? קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: שנייה, מה אתם קופצים? לאט-לאט. לאט-לאט. נלך לכיוון – מה את קופצת? תקשיבי. אחר כך הלכתי לי פעם – גרתי חמש שנים בארצות הברית. תקשיבו רגע. הייתי תקוע באיזו עיירה שכוחת אל, זה נקרא קולומבוס-ג'ורג'יה – יש מקום כזה על גבול אלבמה. הייתי צריך להוציא כסף. הסתובבתי, הסתובבתי, מצאתי ATM, כספומט. הם דפקו, הם דפקו שם עמלה. מה זה כעסתי. צריך חוק להגבלת העמלה, כי הם מנצלים אותנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה, השר בנט, ביטן הגיש חוק להגבלת העמלה. שר החינוך נפתלי בנט: עכשיו, אני חושב שבכלל – – יוסי יונה (המחנה הציוני): השר בנט, השר בנט, אבל הוגש חוק. שר החינוך נפתלי בנט: – – אתם צודקים. בואו נגביל. בואי, אני אזרום איתך. בואי, נלך איתך, אני איתך, נשמה. אני איתך. בואו נעשה את זה, בואו נגביל. בואו רגע, רגע, נעשה סימולציה. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: נעשה סימולציה, יוסי יונה. אני הולך איתכם. אנחנו קומוניסטים עד הקצה. אנחנו נגביל את מחיר החניה. עכשיו, בואו נחשוב. את יכולה לכפות על מישהו להקים חניון בתל אביב? את לא יכולה, נכון? הוא יכול להפוך את זה לבניין מגורים. עכשיו, הוא יעשה את החישוב שלו: הרי השכירות בתל אביב נורא יקרה, אז הוא משלם שכירות מאוד יקרה, ובואו נגביל – כבר לא יהיה כדאי לו. אז מה הוא יעשה? הוא יוותר על החניון, יהיה פחות חניון, ואת, לאה, לא תחכי חצי שעה אלא 40 דקות. קריאה: – – – שר החינוך נפתלי בנט: אה, אבל אז תבוא מפלגת העבודה ותגיד: אנחנו? אנחנו נעשה חוק שכופה על בעלי קרקעות בתל אביב להפוך לחניונים. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת פדידה, נא להירגע, בבקשה ממך. שר החינוך נפתלי בנט: בעצם, אני אגלה לכם סוד: את הגישה המבריקה שלכם לכלכלה ניסו. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת פדידה, תשבי, בבקשה. שר החינוך נפתלי בנט: ניסו. ניסו את זה בברית המועצות. קריאה: אוי. שר החינוך נפתלי בנט: אוי, זה לא הצליח, ובאלבניה, ובמזרח גרמניה, וניסו בוונצואלה. יוסי יונה (המחנה הציוני): פיקוח מחירים קיים בכל מקום. היו"ר נאוה בוקר: חבר הכנסת יוסי יונה, מספיק. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: ותראו מה קיבלנו. חבר'ה, תאמינו, בגישה הזאת של השוק החופשי, אם נגביל עמלות לכספומטים, לא יהיו כספומטים; אם נגביל עמלות, את מחיר הקרטיבים – את תגמרי טיול במכתש רמון, ולא יהיה גזלן. קריאות: – – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת פדידה. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – – שר החינוך נפתלי בנט: מה לעשות? יש דבר כזה שנקרא שוק חופשי, ותפסיקו להיות בלה-לה-לנד, עם ההגבלות והחוקים והכפיות. תאמינו בבני אדם. קצת תאמינו בבני אדם. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת קסניה סבטלובה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): למה אתה מפקח על הלחם? לאה פדידה (המחנה הציוני): חניון בבית חולים – – – קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: בשיטה שלכם תל אביב תהיה פקוקה ללא הגבלה. אף אחד בחיים לא ימצא חניה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת לאה פדידה, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. שר החינוך נפתלי בנט: אבל אני חושב שאולי דווקא יש משהו יפה. ברגע שתעשו את זה, כבר לא יהיו מקומות חניה בתל אביב, ואז יעברו לאופניים, ועם ישראל יהיה בריא יותר, ואז כולם יעברו לרגל ואופניים. לכן, אולי בעצם אתם צודקים. אתם צודקים. וואו, לא חשבתי על זה. קריאות: – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): שאלה, שאלה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת לאה פדידה, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. מספיק. יש גבול. שר החינוך נפתלי בנט: תתחילו להבין. תתחילו להבין. אפשר לחוקק הרבה דברים. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: אי-אפשר לעצב מדינה בכפייה. אי-אפשר. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת קסניה סבטלובה, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. שר החינוך נפתלי בנט: זה לא יעבוד. תאמינו בחירות של בני האדם. תאמינו ביזמים. יוסי, ניהלת פעם עסק? יוסי יונה (המחנה הציוני): כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, אני ניהלתי. שר החינוך נפתלי בנט: איזה עסק? איזו חברה? לאה, ניהלת עסק? תתחילו לנהל עסקים. בואו נעזור לאנשים להקים עסקים, להפריח עסקים. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – – שר החינוך נפתלי בנט: לא עוד רגולציה ועוד חוקים ועוד הגבלות. ביום שנחוקק גג לקרטיבים, לא יהיו גזלנים. לא נכעס עליהם, פשוט לא נקבל את הקרטיבים. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): חנייה זה מותרות לחולים? למה אתה מפקח – – – שר החינוך נפתלי בנט: ביום שאנחנו נגביל כל היום, לא יהיו חניונים בתל אביב. תפסיקו כבר עם הגישה הזאת. זה לא עבד ברוסיה, זה לא עבד באלבניה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נפתלי, רגע, נפתלי. למה ביטן הביא חוק פיקוח על מחירי הכספומטים? תסביר לי. שר החינוך נפתלי בנט: רגע, שנייה. אני יכול? יש לנו רוב? אני לא יכול. אוקיי. היו"ר נאוה בוקר: אתה יכול להמשיך. שר החינוך נפתלי בנט: עכשיו אני רוצה לתאר לכם, אני רוצה לתאר לכם: יש בעולם דבר שהוא ניסי, באמת, זה נס – הכלכלה היא נס. בזכות השוק החופשי, ארצות עם שוק חופשי כמו מדינת ישראל ממריאות. יוסי יונה (המחנה הציוני): ביטן הציע הצעת חוק להקפיא, לפקח על מחירים – – – שר החינוך נפתלי בנט: לכן אני אומר לכם – יוסי, באמת, מתוך אהבה גדולה – אתה יודע למה ההייטק זה הקבוצה הכי משגשגת? כי אין שם פיקוח על מחירים, אין רגולציה, אין כלום בהייטק. יש – מה נשאר? כשאין חוקים ואין רגולציה ואין מחירי גג, אז נשארת היצירתיות של הנפש, נשארת היזמות. יוסי יונה (המחנה הציוני): הגזל. שר החינוך נפתלי בנט: לא, זה לא גזל. תפסיקו כבר. החיים הם לא משחק סכום אפס. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): ממשכורת של שר לא רואים את המצוקה של – – – שר החינוך נפתלי בנט: כשיש חניון, מישהו מחנה, מישהו מרוויח. להרוויח כסף זה לא קללה. לא קללה. תצאו מהגישה הגימנזיסטית הזאת. זה לא קללה. תן לבעלי עסקים לשגשג, תאמין בהם. אל תהיו כאלה מתכללים. קריאות: – – – שר החינוך נפתלי בנט: אבל אף אחד לא יודע לתכנן יותר טוב מהחופש והחירות של בני האדם. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני השר, אתה לא מקשיב. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): אולי תבטל את הפיקוח על חלב? מיכל רוזין (מרצ): – – – חופש – – – שר החינוך נפתלי בנט: הם יודעים יותר טוב ממך. ומפלגת העבודה, גם המלצה אלקטורלית: רדו מזה. רדו מזה, זה לא עובד. זה פשוט לא עובד. היו"ר נאוה בוקר: חברים. שר החינוך נפתלי בנט: חברים, לפיכך, אנחנו מתנגדים בחירוף נפש לכלכלה המתוכננת הזאת, ואנחנו מתנגדים לחוק. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה, אדוני השר. שלוש דקות? בבקשה, חברת הכנסת פדידה, ואני מבקשת בלי צעקות הפעם. מירב בן ארי (כולנו): – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): תגידי, גם כחלון חושב ככה? לאה פדידה (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש. טוב, אני לא רוצה, בפעם שעברה לא יכולתי לדבר. את יכולה להפסיק אותה? היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת מירב בן ארי, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה. מספיק. היא החליטה שהיא לא מוכנה להתפרצויות עכשיו, אחרי שהיא צעקה שלוש שעות. קריאות: – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): עכשיו אני מבינה את המשפט שאמר בנימין נתניהו בוועדת הפנים: השמן נהיה פחות שמן והרזה נהיה רק יותר חזק. כלכלה מצוינת. הרזה פשוט צריך לרוץ מהר כדי לשרוד. איך שר החינוך משווה חניון בית חולים לקרטיב? אתה שמעת את זה, מר יוסי יונה? מחיר קרטיב בסוף טיול שווה חניון בבית חולים. השר בנט, אכזבת אותי אפילו באופן אישי, ואכזבת בטוח את כל מי ששמע אותנו היום. איזה יופי, יצאנו לטיול, הגיע גזלן, ומחיר של קרטיב שווה לזה שאדם שצריך ללכת לבית חולים רמב"ם לבדיקה, כשכולו כואב, וצריך להוציא 90 שקל על החניון. אם היית ענייני, השר בנט, היית מודיע כאן ועכשיו: הצעת החוק מתקבלת, בהגבלה למקומות חיוניים – לבתי חולים – – היו"ר נאוה בוקר: חברים. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – לבתי חולים, למרפאות. יפעת שאשא ביטון (כולנו): מה הקשר לבתי חולים? לאה פדידה (המחנה הציוני): אין דבר כזה, השר בנט. קרטיב לא שווה למי שחייב להגיע לבית חולים, וקרטיב לא שווה לשירות לאזרח ולאזרחית. כן, אולי במשטר קפיטליסטי אנחנו בג'ונגל – החזק ישרוד והחלש לא. שרן השכל (הליכוד): אבל למה את משקרת? בחניונים של בתי חולים אסור יותר מ-22 שקלים. לאה פדידה (המחנה הציוני): אז לי יש אופניים, ואני אוהבת לרכוב על אופניים, חברת הכנסת מירב, אבל "נטו אזרח", "נטו משפחה", זה אומר שמגבילים את מחיר החניונים במקומות ציבוריים, ליד בתי חולים, כי הוא לא יכול לבחור כספומט אחר, והוא לא יכול לבחור אם בא לו קרטיב דובדבן או קרטיב לימון – הוא צריך ללכת לבדיקה, הוא צריך ללכת לבית החולים; הסבתא צריכה לקחת את הנכד; הילדה צריכה להגיע. ולכן, לשבת פה כמו איזה מדושנים על סיר הבשר ולהגיד "שוק חופשי" – חוזק של מדינה נבחן בחוליה החלשה ביותר שלה, ואתם פעם אחרי פעם מזלזלים בחוליה הזאת. והפעם זה כבר עבר כל גבול. כדי להגיד לאותו איש או אישה, שלא יכולים לבחור, הם חייבים לחנות באסותא או בבית חולים רמב"ם, שיעלה להם עוד 90 שקלים – – היו"ר נאוה בוקר: תתכונני לסיים, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – ולהגיד להם: אתם שווים לארטיק בסוף מסלול, זאת בושה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אני קוראת לכם להתעשת – לא נורא להגיד: אני מתנצל – ולהחיל את זה על מקומות ציבוריים ליד מקומות חיוניים. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. חברים, אנחנו עוברים להצבעה כעת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניונים), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניונים), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: בעד – 20, מתנגדים – 38. ההצעה לא עברה. הצעת חוק התקשרויות משרד הביטחון עם תעשיות ביטחוניות, התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4416/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר נאוה בוקר: ואנחנו עוברים לחוק התקשרויות משרד הביטחון עם תעשיות ביטחוניות, התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת בן ראובן, עד עשר דקות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, כבוד השרים – השר בנט, אני חושב שהנושא הזה יעניין אותך – החוק שאני אדבר בו עוסק בעתיד התעשיות הביטחוניות הבינוניות והקטנות בישראל. מדברים על כ-130 מפעלים, כ-20,000 עובדים ומערכות סובבות רבות, וזאת לאור הסכם הסיוע האמריקני. באוקטובר הקרוב תחל שנת התקציב החדשה בארצות הברית, ועימה תוכנית הסיוע הרב-שנתית לישראל לעשור 2019–2028, בסך 38 מיליארד דולר – ובפתח דבריי אני אומר, סגן השר בן-דהן, שהסיוע חשוב מאוד. הסיוע האמריקני הינו גורם חשוב בעוצמתה הצבאית של ישראל ב-45 השנים האחרונות, בעיקר מאז מלחמת יום הכיפורים. הוא מהווה מקור מימון ואספקה של אמצעי הלחימה המתקדמים בעולם לצה"ל, ומהווה כיום קרוב לחמישית מתקציב הביטחון, ואני מברך על כך. אבל למרות זאת, ההסכם החדש שהולך להיכנס לתוקף טומן בחובו כמה בעיות ואתגרים בעלי משמעות אסטרטגית, ביטחונית ולאומית, שאיתם ניאלץ להתמודד מעכשיו ולעבר העשור הקרוב. הבעיה המרכזית העומדת לפתחנו, למי שלא מכיר פה את הנושא, ולה טרם נמצאו פתרונות, היא ההתניה של ארצות הברית את השימוש בדולר הסיוע, שעד כה יכולנו להמיר את חלקו לשקלים לטובת רכש מקומי בתעשיות הישראליות, ובחלקו גם השתמשנו לטובת רכש של דלקים מארצות הברית. את שני השימושים הללו ארצות הברית בעצם מבטלת בהסכם החדש. חלקם של הכספים שאותם תוכל ישראל להמיר לשקלים לטובת רכש בתעשיות המקומיות ילך ויקטן בהדרגה, מ-815 מיליון דולר בשנת 2019 ל-450 מיליון דולר בשנת 2025, ולאפס – לאפס – בשנת 2028. ורכש הדלקים בסך 300, 400 מיליון דולר לשנה, שעד כה נרכשה מתקציב הסיוע, ייאסר כבר החל מהשנה הקרובה. ורק כדי לסבר את האוזן, ורק כדי לסבר את האוזן, מדובר בסכום של 1.2 מיליארד דולר, שהם בעצם 4.3 מיליארד שקל בשנה, שלא יגיעו בהמשך לתעשיות הישראליות, ויאלצו בעצם אותנו, את התעשיות, לייצר בארצות הברית ולהשתמש בקבלני משנה אמריקניים, ובעצם יאלצו את צה"ל ומערכת הביטחון לרכוש מהתעשיות האמריקניות המקומיות על שטחה ובשטחה של ארצות הברית. חברי הכנסת, כבוד היושבת-ראש, למציאות הזאת צריך להיערך. לתסריט הזה המדינה הייתה חייבת להיערך כבר מאתמול. מכרו לנו הסברים לזמן היערכות של כמה שנים קדימה, אבל במציאות, צריך להבין שההשפעות הן דרמטיות כבר היום, כי התעשיות הגדולות – התעשייה האווירית, אלביט, רפאל, תע"ש – נערכות בארצות הברית כבר היום. התעשיות הביטחוניות הקטנות והבינוניות, שהן קבלני המשנה של אלו הגדולות, נשארות תלויות באוויר ללא מענה ובחוסר ודאות מוחלט באשר לעתידן. משמעויות בעייתיות עיקריות: הראשונה בהן היא עצמאות ביטחונית בחירום; השנייה היא מחקר ופיתוח וטכנולוגיה, בעצם פגיעה בקטר הטכנולוגי הכל-כך חשוב שלנו; והשלישית – מאות חברות שעלולות להיסגר, ואלפי עובדים שימצאו את עצמם ללא תעסוקה, ואני אפרט קצת בהמשך. האתגר הראשון שאיתו ניאלץ להתמודד עקב הגזרות החדשות בתקציב הסיוע הוא מכה קשה שתיפול על ענף התעסוקה הביטחונית בכלל, בפריפריה ובאזורי העדיפות הלאומית בפרט, ששם ממוקמות חלק גדול מהתעשיות הביטחוניות הקטנות והבינוניות שלנו ומשמשות שם בעצם כמפעלי עוגן מאוד מאוד חשובים. אם לא יקרה שינוי משמעותי וניתן מענה למציאות הזאת, לא תהיה אפשרות אחרת אלא שחלק מהתעשיות, בעיקר הגדולות, יעבירו את הייצור לארצות הברית, וחלקן, הקטנות יותר, ייסגרו ויפסיקו להתקיים, תוך אובדן ידע שנצבר פה בארץ במשך שנים של פיתוח וייצור. על פי התחזית, העברת הייצור של רוב-רובם של רכיבי המערכות הביטחוניות לארצות הברית עשויה לגרום לסגירתם של כ-130 מפעלים ולגלי פיטורים של כ-9,000 עד 22,000 פועלים בעתיד במשק. לצד זאת, תהיה פגיעה אנושה בתוצר הלאומי, ביצוא, בקטר הטכנולוגי, כמו שאמרתי, הכל-כך חזק שלנו, שכן חלק גדול ממאגר הידע והמוחות המצוינים שלנו נמצא בתעשיות הקטנות והבינוניות. כמו כן, עד היום מדינת ישראל במקרים רבים לא קיבלה את הזכות לרכוש מערכות מתקדמות ביותר אלא במקרים שבהם היא הוכיחה שיש ביכולתה לפתח מערכות דומות או טובות יותר מהמערכות שהמעצמות טכנולוגיות דוגמת ארצות הברית וגרמניה מוכנות למכור. עמדנו בזה, אני מוכרח לומר, בכבוד רב, ואנחנו הולכים לאבד את זה אם לא נמצא לזה פתרונות. אם לא די בכך, בשל חשיבות תרומתן האסטרטגית לביטחון המדינה כיום, צפויה להיפגע עצמאותה הביטחונית של מדינת ישראל, ושל צה"ל בפרט, שכן תגבר התלות של מדינת ישראל במקורות אספקת נשק אמריקניים. ייפגע חופש הפעולה שלנו לשימוש בסוגי נשק שהיום מיוצרים כאן ובעתיד ייצרו על אדמת ניכר, וכן וביכולת לפתח מערכות נשק התואמות יותר את הצרכים המיוחדים של מה שאנחנו צריכים פה עבור צה"ל. אבל הפגיעה, בעיניי, כבוד סגן השר בן-דהן, אולי הקשה ביותר תהיה הפגיעה בזמינותה ובהתגייסותה של התעשייה הביטחונית – אני קורא לזה של צו 8 – במצב חירום, בזמן מלחמה. משמעותה פגיעה בעצמאות ובחוסן של צה"ל, שבמצב חירום אנחנו נהיה נתונים לחסדי ממשל, תעשייה אמריקנית – בעת חירום. תבינו, אם לא תהיה לנו יכולת ליצור בעצמנו את הטוב ביותר בשבילנו, צה"ל ייאלץ, בלית ברירה, להתחמש בכלים פחות טובים בעתיד רק משום שהמדינה לא הייתה מסוגלת להתמודד עם הסוגיה המוצבת לפנינו, וזה אובדן הגמישות השקלית – מה לעשות, זה המטבע שלנו – וזה דבר שאסור שיקרה. חברי הכנסת, כל עוד לא ניתן לפתוח את ההסכם למשא ומתן מחודש – ועל פניו נראה שלא ניתן – עלינו לתת לתעשיות הזדמנות לשרוד, ועלינו לתת להן ודאות קיומית. עלינו לעשות מעשה. ללא היערכות נכונה של המדינה מול המשבר הצפוי לתעשיות הביטחוניות עלול להיות פה אסון ברמה הלאומית, לא פחות מזה. משרד הביטחון ומשרדי הממשלה עובדים כיום במטרה לזהות את ההשפעות הצפויות כתוצאה מחתימת ההסכם, אך עם זאת, אין כרגע פתרונות, לא שמענו שמקודמים בשטח, והזמן עובר, ולתעשיות הביטחוניות, בייחוד הקטנות והבינוניות, שזקוקות למענה עכשיו, הוא הולך ואוזל. הנחת העבודה שלי היא שהתעשיות הגדולות ידעו להתמודד עם גזרות ההסכם, לפחות בטווח הקרוב, בין השאר על ידי שיתוף פעולה עם חברות-בת שפועלות על אדמת ארצות הברית, ולכן הבעיה שזועקת באן ועכשיו נוגעת להבטחת שרידותן של התעשיות הביטחוניות הקטנות – אותם קבלני משנה שמייצרים היום הרבה מאוד מהרכיבים בתוך המוצרים הגדולים שאותם אנחנו מכירים, דוגמת כיפת ברזל וחץ. ניקח לדוגמה את פרויקט "המרכבה", שהוא פרויקט לאומי שמעסיק ומקיים היום סביבו אלפי עובדים ובני משפחותיהם, ובשקלים, הפרויקט הזה לא ישרוד בצורה הזאת. ביום ראשון העליתי לוועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק שלי, שנועדה לתת את ההזדמנות לתעשיות האלה לנשום לרווחה. מדובר בהצעה פשוטה, בתיקון פשוט לחוק חובת המכרזים, שיורה שבכל התקשרות של מכרז בין משרד הביטחון לתעשיות הביטחוניות הגדולות תינתן עדיפות לתעשייה גדולה שבחוזה ההתקשרות שלה תכלול התקשרות משנה עם עסק זעיר, קטן או בינוני בישראל בסכום השווה ל-20% לפחות משווי העסקה או שווי ההתקשרות – בקיצור, עדיפות למי שישתמש בקבלני המשנה הישראלים. היו"ר נאוה בוקר: נא לסיים. איל בן ראובן (המחנה הציוני): לסיכום – יש לי עוד מה לומר, אבל זמני כמעט תם – – – היו"ר נאוה בוקר: תם. איל בן ראובן (המחנה הציוני): אני רוצה לומר ככה: היום, נכון לכרגע, אין פתרון. אני אומר לחברי הכנסת: מי שמצביע נגד ההצעה הזאת – וההצעה הזאת היא לא הפתרון הכולל, אבל היא חלק מפתרון, ולכן אני פונה לחברי הקואליציה ואני חושב שכדאי להצביע על ההצעה. אני גם מוכן שההצעה הביטחונית הזאת תהיה חלק מתוכנית שלמה של משרד הביטחון בעתיד, כי אני חרד לגורל התעשיות הביטחוניות הקטנות והבינוניות שלנו. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה. ישיב סגן שר הביטחון אלי בן-דהן. בבקשה, עשר דקות לרשותך. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, על פי הצעת החוק של חבר הכנסת איל בן ראובן יינתן יתרון בהתקשרויות של המשרד עם התעשיות הביטחוניות להצעות של חברות שהתקשרו עם קבלני משנה בישראל לטובת ביצוע חלק משמעותי מהעסקה. הצעת החוק מבקשת להתגבר על הקשיים שנוצרו לתעשיות הזעירות והבינוניות הפועלות בתחום הביטחוני בעקבות הסכם הסיוע האחרון שנחתם מול ממשלת ארצות הברית, ה-MOU. הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואסביר בכמה נימוקים. ראשית, לא סביר שהמדינה תקדם חקיקה שתעקוף הסדרים שהמדינה עצמה הסכימה עליהם עם ממשלת ארצות הברית. הסכמים הם מטבעם מוגבלים בזמן ומשתנים, ואילו החקיקה צריכה להתייחס למצב דברים קבוע. שנית, ההצעה מעלה כמה קשיים משפטיים, ואציין את העיקרי שבהם: הכלל הבסיסי הקבוע בחוק חובת המכרזים הוא שוויון בין המציעים. חריגים לכך יכולים להיות רק במסגרת חוק חובת המכרזים עצמו, ולא בחקיקה אחרת הקובעת הסדרים הסותרים את עקרון השוויון. החקיקה המוצעת, שתיתן עדיפות לחברות שמפעילות קבלני משנה, עשויה להתנגש עם ההעדפה הקיימת על פי חוק המכרזים, למשל מפעלים באזורי עדיפות לאומית. גם בהיבט הפרקטי, אם ההצעה שלפנינו תתקבל, קשה לראות כיצד ניתן יהיה ליישם את החוק. ככלל, במועד הגשת הצעות למכרז לא נחתמות עדיין התקשרויות המשנה הנדרשות לשם ביצוע העבודה. אלה מתגבשות רק לאחר הזכייה במכרז ולקראת תחילת ההתקשרות. לפיכך, לא ברור כיצד ניתן לשקלל בוועדת המכרזים את חלקם של קבלני המשנה בעסקה לפני הכרזה על הזוכה, כיוון שהוא הרי לא מציע ולא אומר מיהם קבלני המשנה שלו. לפיכך, אציע כי הכנסת תדחה את הצעת החוק. ואני רוצה להוסיף: נקלענו, כידוע, להסכם שמדינת ישראל לא התלהבה ממנו. אני מזכיר לכולם שזה היה בממשל של אובמה, נשיא שלא כל כך אוהב את ישראל. במציאות הזאת, ההסכם שמדינת ישראל חתמה עליו היה ההסכם המיטבי, עם המגבלות שידענו – מגבלות קשות בהחלט על התעשיות הביטחוניות. לכן, במציאות הזאת, שבה זהו ההסכם שחתמנו עליו, עם כל המגבלות שקיימות, אין לנו ברירה אלא לקיים אותו, ואי-אפשר לבוא ולעקוף את ההסכם. אני בהחלט מסכים איתך, חבר הכנסת בן ראובן, שמדינת ישראל כולה, כמובן בתוכה גם משרד הביטחון, חייבים לתת תשומת לב רבה לשאלה איך ניתן לפתור ולסייע למפעלים הביטחוניים הזעירים והבינוניים. אין ספק. זאת בעיה. אני יודע שבמשרד הביטחון עמלים על כך וחושבים איך למצוא פתרונות, אבל הפתרון הזה הוא לא פתרון טוב, כי לצערי הרב, הוא יורה לעצמנו ברגליים, כפי שאמרתי, מלבד הנימוקים האחרים. לכן, הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת איל בן ראובן, שלוש דקות לרשותך. איל בן ראובן (המחנה הציוני): סגן השר, תראה, אני לא מערער על ההסכם. אמרתי מראש: ההסכם הוא הכרחי, אין לנו דרך אחרת, אנחנו צריכים את הכסף הזה – זה ברור. אבל אני מודה שלא הבנתי מתשובתך איך אנחנו יורים לעצמנו ברגליים באמצעות החוק הזה. אני יכול לומר לך שישבתי – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: החוק אומר – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): אני אומר לך שישבתי עם אנשי מקצוע, כולל במשרד שלך, והתשובה שלהם הייתה כזאת: אנחנו היום חושבים על פתרון – זה היה כבר לפני כמה חודשים – ואנחנו נתקדם, אבל בהחלט סביר מאוד להניח שהרעיון הזה שלך יהיה חלק מהפתרון. הפתרון הזה דואג למפעלים בפריפריה, הפתרון של זה הוא לתת איזשהו מענה כרגע. אני אגיד לך, אני פשוט מסתובב בשטח. אני לא יודע כמה אתה ביקרת – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): אני יודע, אבל אני לא יודע כמה ביקרת לאחרונה בתעשיות האלה, הביטחוניות, הקטנות והבינוניות, שהן – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לתעשייה קטנה מאוד – – – יש דרך – – – איל בן ראובן (המחנה הציוני): – – שהן מוטרדות מאוד מהמצב. הן מוטרדות מאוד מהמצב. ישבנו בוועדת חוץ וביטחון לפני כמה זמן בנושא הזה. הציגו ממשרד הביטחון הצגה יוצאת מן הכלל של המשמעויות, של הבעיה, אבל פתרון לא שמענו. בעצם מה שאתה ענית לי עכשיו, אמרת לי מה לא, לא לא לא ולא, אבל לא אמרת מה כן – מילה אחת על מה אני כן מתכוון לעשות. מה אתם מתכוונים לעשות? בינתיים התעשיינים בשטח, התעשיות הביטחוניות – אני אומר לך, יש שם אנשים ששואלים שאלות מאוד קשות באשר לעתידם, ואין לנו כרגע תשובות. אין לנו כרגע תשובות. לכן המלצתי: קחו את הדבר הזה, תתחילו איתו. בדקתי אותו עם משרד הכלכלה, עם הרשפ"ת, שהם עוסקים בזה – זה רעיון, אגב, שהתגבש איתם בעניין הזה. הוא נראה כל כך סביר. נראה לי שאתם עושים פה טעות גדולה בעניין הזה. אני לפחות מצפה לשמוע בזמן הקרוב פתרונות; לא מה הבעיה, אלא שמשרד הביטחון – וזו אחריות משרד הביטחון – לבוא ולהגיד איך אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה על מנת שלא ניתן מענה לאחר ההתרחשות. אני אומר לך, המפעלים כבר זועקים עכשיו, בימים האלה. תודה רבה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ואנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק התקשרויות משרד הביטחון עם תעשיות ביטחוניות, התשע"ז–2017. חברים, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 24 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התקשרויות משרד הביטחון עם תעשיות ביטחוניות, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. היו"ר נאוה בוקר: 21 בעד, 24 נגד. הצעת החוק לא עברה. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תורנות בית מרקחת), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5338/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת רויטל סויד) היו"ר נאוה בוקר: ואנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תורנות בית מרקחת), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, חברת הכנסת רויטל סויד, עשר דקות לרשותך. רויטל סויד (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, כשפנה אליי חברי חבר מועצת העיר ירושלים איתי גוטלר וסיפר לי על המציאות שאיתה הם מתמודדים פה בירושלים – וגם בערים אחרות בארץ – התקשיתי להאמין שאכן זה המצב. הסיפור הוא כזה: מסתבר שהיום לרשות מקומית אין חובה לפתוח בשבתות, בחגים, בימי המנוחה, בית מרקחת תורן. על פי פקודת הרוקחים, היא רשאית – היא רשאית, זו רשות, אם יהיה או לא יהיה בית מרקחת תורן פתוח. אנחנו יודעים שלרשות מקומית יש חובה – יש לה חובה להעניק לתושבים שלה גישה סבירה לתרופות, בטח ובטח בשבתות ובחגים, להפעיל בתי מרקחת תורנים – וסעיף 64(א) היום לפקודה מגדיר את זה כרשות. מכיוון שמדובר בהסדרה שהיא הסדרה חלקית ולא מספקת, היא לא נותנת מענה הולם לתושבים, וכך קורה שיש לנו מקרים דחופים שבהם תושבים צריכים תרופות, צריכים לעיתים תרופות שיכולות להיות מצילות חיים, ואין להם ברירה – הם חייבים להגיע למיון, לבתי החולים, ששם גם כך העומס הוא רב, אז תארו לעצמכם איזה עומס נוצר רק בגלל שצריך גם להגיע כי אין בית מרקחת תורן שיהיה פתוח. לרשות מקומית יש אחריות בהרבה מאוד תחומים בחיי התושבים – תכנון תשתיות, תברואה, כבישים, השכלה, פנאי ותרבות – ולמרות זאת, בנושא בריאות אין לה משום מה הוראת חוק מחייבת. יש לה רק הוראת חוק שמאפשרת לה בסופי שבוע את הרְשות להחליט אם יהיה או לא יהיה בית מרקחת תורן. ושוב, אני חוזרת, סיפור של תרופות בבתי מרקחת הוא לפעמים מציל חיים. אני רוצה לשתף אתכם בסיפור של עומר. עומר הוא ילד קטן שסובל מרגישות חמורה מאוד לביצים. עומר הוא בן שנה ושלושה חודשים, והרגישות שלו היא אלרגיה חריפה. אם הוא נחשף לביצים, חס וחלילה, החיים שלו ממש מגיעים לסכנה. וכך קרה. ההורים של עומר, אגב, דואגים תמיד שברשותם יהיו שני מזרקי אפיפן. הם מיועדים בדיוק לאותו מקרה חירום שבו הוא מפתח תגובה אלרגית. ב-2 בדצמבר, ממש לפני כחצי שנה, עומר היה בארוחת שישי עם הוריו, והוא נחשף בטעות לביצים. הוא החל לפתח תגובה אלרגית קשה, שיכולה הייתה לסכן את חייו. ההורים שלו עשו שימוש במזרק, הם פינו אותו באמבולנס לחדר המיון, ולאחר שש שעות של השגחה ניתן היה לשחרר אותו הביתה. אבל בחדר המיון הציבו תנאי. התנאי לשחררו היה שלהורים יהיו בהיכון שני מזרקים של אפיפן, שני מזרקים שהם היו צריכים לרכוש כדי לשחרר אותו מבית החולים. אחד כמובן היה ברשותם, אבל השני לא. ולכן, הם נסעו מייד לבית המרקחת התורן, שהיה בבית צפאפא, אבל שם לא היה במלאי מזרק. ואז הפנו אותם לבית מרקחת אחר, בית מרקחת באבו גוש. אבל הם יכלו להגיע לבית המרקחת באבו גוש בשעה 22:00 – ותדמיינו, הם היום אחרי שעות במיון ואחרי שהם היו עם הילד – והם אמרו לבית המרקחת: אנחנו נוכל להגיע, אבל ב-22:00, ובית המרקחת אמר: לא, בשעה 21:45 אנחנו סוגרים, ואנחנו לא יכולים לחכות לכם, למרות שאתם מחוץ לעיר. והם לא הספיקו, ואז הם נאלצו לפרסם פנייה בפייסבוק, כשהם פונים לציבור, מי יכול להלוות להם מזרק אפיפן עד שהם יוכלו לשחרר את הילד, ולמזלם נמצא אדם שכזה. זה אירוע שלא התרחש באיזה יישוב נידח; זה אירוע שהתרחש בירושלים, בירת מדינת ישראל, העיר הגדולה, אחת הגדולות בארץ, שמבטאת בצורה הבולטת ביותר, ממחישה את המצב. בית מרקחת אחד תורן אמור לספק שירות למעל 800,000 תושבי ירושלים בשבתות וחגים, לא כולל התיירים הרבים שמגיעים ומבקרים. המצב הזה לא סביר ולא הגיוני. ועצוב לומר שהסיפור הזה של עומר הוא לא סיפור נדיר, אלא הוא אחד מיני רבים, והוא משקף את העובדה כמה חשוב שיהיה בית מרקחת פתוח וכמה חשוב שיהיו גם חוקי עזר עירוניים. הצעת החוק הזאת מתייחסת לשלושה רכיבים: 1. היא באה להסדיר באמת את החובה שיהיה בית מרקחת תורן; 2. היא באה להבטיח שבמלאי של בית המרקחת יהיו כל התרופות. הרי כמו שראינו, ההורים של עומר הגיעו, וזריקת אפיפן לא הייתה. תארו לעצמכם שיש בית מרקחת תורן אחד ואין לו את כל מלאי התרופות. חייבים להגיע למצב שבו בתי המרקחת התורנים מחויבים להחזיק מלאי תרופות. ובנוסף לכך, ההסדר עם קופות החולים: אתם מבינים סיטואציה שבה מגיע אדם לבית המרקחת – במקרה הטוב שבכלל יש בית מרקחת תורן, כי כמו שראינו זו גם זכות ולא חובה – ואז, כאשר הוא מגיע לאותו בית מרקחת, אומרים לו: סליחה, אתה מקופת חולים זו, אין לנו הסדר איתכם. אתה תצטרך לשאת בעלות מלאה של התרופה, או: אתה בבית מרקחת כזה, אין לנו הסדרים עם קופת החולים שלך. זאת אומרת, אדם כבר מגיע למצב שהוא מגיע לבית המרקחת, וכבר יש בית מרקחת תורן, וכבר יש את התרופה במקרה במלאי, ואז הוא צריך לשאת במחיר מלא. כל הסיפור הזה, גם של פריסה גיאוגרפית של בתי המרקחת ברשויות המקומיות, גם של מחירים סבירים וגם של העובדה שיהיו בהם הסדרים עם כל קופות החולים, זה דבר שחייבים לעגן בחקיקה. תבינו, למסעדה בוודאי יש מטרות רווח; חנות בגדים, בתי עסק – כל התפקידים האלה, המטרה שלהם היא להרוויח. בית מרקחת, המטרה שלו היא לספק שירות לציבור, לספק שירות שיכול שיהיה בו במקרים לא מעטים גם להציל חיים. הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים כרגע היא סיטואציה אבסורדית. ולכן לא ברור איך היום אנחנו מאפשרים בכלל למצב כזה לקרות – מצב שבו אין לנו יכולת להבטיח שירות לתושבים, אין חובה על בית מרקחת להחזיק מלאי של תרופות, והתושבים נאלצים לפנות לחדרי המיון. אנחנו יודעים כמה חדרי המיון קורסים, איזה עומס יש עליהם, בטח ובטח בסופי השבוע, כשבתי החולים עובדים במצבת כוח אדם חסרה. כל מה שאנחנו צריכים להוסיף עליהם זה את אותם אנשים שכל מה שהם צריכים זה לקנות תרופה? ולמה אי-אפשר לחייב את בתי המרקחת שפתוחים להגיע להסדרים ולהיות בהסדרים עם קופות החולים? הסיפור הזה הוא סיפור מחויב מציאות. זאת הצעת חוק שהיא מחויבת מציאות. כאשר חבר מועצת העיר ירושלים קיבל פניות רבות מתושבים בעיר, בעיר הגדולה הזאת, בעיר הבירה שלנו, בעיר שבה 800,000 תושבים, הוא הבין שאין מנוס אלא חקיקת הצעת חוק, ואני מודה לו על כך שהפנה את תשומת ליבי. רשות מקומית, יש לה הרבה חובות, אבל אחת החובות העיקריות שלה היא שיהיו בתי מרקחת פתוחים, ובתי המרקחת שיהיו פתוחים צריכים להיות פתוחים בסופי שבוע ובחגים. ואני פונה אליכם, חברי בקואליציה: זאת הצעת חוק שהיא ללא עלויות כספיות, ללא עלויות כספיות – לא על הממשלה, לא על המדינה, לא על אף אחד; היא לא מתגלגלת באמת על מערכת הבריאות. היא בסך הכול באה ואומרת שחובה שיהיו בתי מרקחת פתוחים, ובתי המרקחת האלה צריכים להחזיק את סל התרופות ולהיות בקשר, בהסדר, עם כל קופות החולים. מה יש לכם היום להתנגד להצעת חוק שהיא מחויבת מציאות? מה יש לכם להתנגד להצעת חוק שהיא חברתית ממדרגה ראשונה, מחייבת באמת את אותם בתי מרקחת להיות פתוחים, ויכולה להיות מצילת חיים? ובערים שהן גדולות, בערים שהן מעל 200,000 תושבים, צריך שיהיו כבר מעל שני בתי מרקחת פתוחים, כי ראינו את המשמעות של נסיעה. לא לכולם יש תחבורה פרטית, לא לכולם יש רכב פרטי. לפעמים צריך לנסוע את כל העיר כדי לגלות שבסוף אין את התרופה שם בכלל. לכן, אני מבקשת ממך שר הבריאות, השר ליצמן, שאתה באמת תמיד בעד הנגשה של מערכת בריאות ורפואה לכלל הציבור: תתמוך היום בהצעת החוק הזאת. תודה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. ישיב – – – דוד אמסלם (הליכוד): הוא הציע לך לבדוק את זה, בסדר? הוא אמר – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): השר ליצמן, אני רוצה לשמוע למה הם מתנגדים. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אם את מוכנה להמתין. אם לא – אני נגד. רויטל סויד (המחנה הציוני): יש אפשרות שאתה תוכל רק להסביר למה כרגע המשרד נגד? דוד אמסלם (הליכוד): אין הליך כזה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אני בוודאי מוכנה לקבל את ההצעה של השר, אבל אני אשמח לשמוע מהשר, האם השר חושב – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): השר, כבוד השר – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: במליאה אני לא עונה. אם אני עונה, אני נגד. אני מציע לך, תקבלי תשובה במועד אחר. רויטל סויד (המחנה הציוני): כבוד השר, אני יודעת שאתה תמיד נכון וקשוב לבוא. אם השר אומר לי שהשר יבדוק את הדברים, ושיש נכונות, ושהשר מוצא טעם בהצעת החוק הזאת, אז אני אשמח לשמוע מה השר מציע. אבל האם אפשר רק לומר למה כרגע מתנגדים? שאני אדע. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: לי אין אף תשובה כרגע – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אני מתנצלת, אני לא שומעת. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מציע לך תשובה והצבעה במועד אחר. היו"ר נאוה בוקר: תשובה והצבעה במועד אחר. רויטל סויד (המחנה הציוני): סליחה, תני לי לשמוע מה השר מציע. היו"ר נאוה בוקר: אני אומרת לך מה הוא מציע. רויטל סויד (המחנה הציוני): אז אני רוצה לשמוע אותו. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אני מציע לך תשובה והצבעה במועד אחר. אם אני עולה לענות – אני נגד. רויטל סויד (המחנה הציוני): הבנתי. והשר מוצא שיש מקום לבחון את הצעת החוק הזאת? סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: כן. רויטל סויד (המחנה הציוני): בוודאי. טוב, אז אני אקבל את ההצעה של השר. תודה. היו"ר נאוה בוקר: הצעת השר התקבלה. תשובה והצבעה במועד אחר. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4101/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר נאוה בוקר: חברים, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, עשר דקות לרשותך. אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה לך, גברתי היושבת בראש. חברים, חברי הכנסת, גם בצד – גברתי היושבת-ראש, אם יהיה קצת שקט, כי זאת הצעה – – – היו"ר נאוה בוקר: חברים בצד השמאלי, שקט, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: עליזה. היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת עליזה בראשי. אורלי לוי אבקסיס: הצעת החוק הזאת שאני מציעה היום בעצם נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו. היא נוגעת במעגלי החיים שלנו – לידה, קצבת ילדים, קצבת זקנה, קצבת שאירים. זה בעצם סל של זכויות שמלוות אותנו במהלך חיינו. ההצעה הזאת באה לעגן זכות בסיסית של כלל אזרחי המדינה שהגוף המרכזי שאמור לספק לנו את הקצבאות הללו, הגוף שנקרא הביטוח הלאומי, יפעל באופן אקטיבי להנגשת הזכויות, ולא ימתין באופן פסיבי עד שנדע על הזכויות שלנו ואולי אז נתעורר ונפעל באופן עצמאי למימושן. ההצעה קובעת דבר פשוט: אזרחי המדינה – – – היו"ר נאוה בוקר: שקט במליאה, בבקשה. חברים. אורלי לוי אבקסיס: אני אשמח אם נעצור את השעון עד שיהיה קצת שקט. היו"ר נאוה בוקר: אני אאריך לך. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה, זה מפריע כאן. חבר הכנסת מוזס, מה יהיה? אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת מוזס, אני חושבת שאתה תאהב את הצעת החוק הזאת, ויש לי תחושה מבוססת שאתה גם תצביע בעדה, אז קצת קשב. ואני יודעת ששם מתחוללים קרבות ומאבקים, כי עד לפני שתי דקות היה סיכום על תמיכה של הקואליציה, ומשהו פה סוער. דודי, הכול בסדר? דוד אמסלם (הליכוד): בסדר. אורלי לוי אבקסיס: יופי, מרגיע. אז באמת, הצעת החוק קובעת דבר פשוט: אזרחי המדינה יזכו להיות מיודעים מהביטוח הלאומי על הזכות שלהם חצי שנה לפני שהזכות שלהם פגה. כולנו משלמים ביטוח לאומי. אלה הכספים של אזרחי המדינה שנועדו בדיוק לרגעים הללו בחיים. זאת החובה של הביטוח הלאומי לפעול באופן יזום למימוש זכויותינו ולא להמתין שנגיע אליו. נמסר לי ממומחים משפטיים שההצעה חשובה מאין כמותה. היא חשובה לכלל האזרחים, אך ודאי שהיא חשובה עד מאוד לאוכלוסיות מוחלשות, שיש להן פערי מידע משמעותיים וחסמים רבים בדרך למימוש הזכויות שלהן. אנחנו מכירים – לפחות אני באופן אישי, אבל למי שלא יודע, בדוח ועדת אלאלוף הסתבר שהביטוח הלאומי – כך לפי נציגת הביטוח הלאומי בוועדה – מסתבר שהביטוח הלאומי נהנה מחיסכון של מיליארדי שקלים בשנה. אתם יודעים ממה? הם נהנים מכך שאזרחים לא יודעים על הזכויות שלהם ולכן לא מבקשים למצות את הזכויות שלהם. עכשיו, כשירדו לעומק הדברים כדי לגלות מיהם אותם אזרחים שלא ממצאים את הזכויות שלהם, כמובן הסתבר שוב שאותן אוכלוסיות הן האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה. אתם יודעים, כדי לרדוף אחרי הביטוח הלאומי אתה צריך לא רק זמן – אתה צריך כוחות; אתה צריך ידע בסיסי בלהגיש את הטפסים, ובכלל, כל נושא הביורוקרטיה גם ככה מכביד על אותן אוכלוסיות מוחלשות, קשישים, דוברי שפות זרות, עולים חדשים, נכים. ולכן, אם אתה לא יודע שמגיעה לך זכות, אם אתה גם מאוד מוחלש ונאבק ביום-יום לשים ולהשיג שקל על שקל, אתה לא יכול לדרוש. מסתבר שהאוכלוסיות החזקות יודעות טוב מאוד מהן הזכויות שלהן. לפי אותו דוח אנחנו יודעים שעורכי דין שמייצגים את האוכלוסיות החזקות – ודרך אגב, זה בסדר, אלה הזכויות שלהם, מגיע להם. אנחנו חוסכים כל השנים בחברת הביטוח הגדולה ביותר, אולי, הביטוח הלאומי שלנו, וכשמגיעים לשעת משבר אנחנו צריכים להתחיל ולהוכיח שאנחנו לא עבריינים ולא גנבים ולא רוצים לשדוד את הקופה הציבורית, אבל זאת ברירת המחדל בפני הביטוח הלאומי. דרך אגב, הוא גם ניסה להתנגד לחוק הזה. ואני באה ואומרת: יש זכויות שהן זכויות אוניברסליות בסיסיות שלא צריך לעשות פעולה אקטיבית כדי לקבל את הזכות – כמו שאישה יולדת בבית החולים, אז בית החולים ממלא את הטפסים ומעביר לביטוח הלאומי כדי להקל. דרך אגב, גם כאשר אני הרחבתי את חופשת הלידה עם תשלום בעבור כל אשפוז יילוד, אז דאגתי לכך שאת הזכויות האלה – בלידת פג או באשפוזים מסיבות כאלה ואחרות – הנשים תוכלנה לקבל באופן אוטומטי, כדי שהן לא תצטרכנה להגיע לביטוח הלאומי ולהתחיל להיאבק ולהתחיל להוכיח. הצלחנו ליצור איזשהו סעד, שבית החולים ממלא את הימים של האשפוז, ואז גם מקבלים שיפוי מהביטוח הלאומי בעבור הימים האלה, כמו בחופשת לידה רגילה, אבל בלי לפגוע במניין הימים של חופשת הלידה מהרגע שהיולדת מגיעה הביתה. אז זה באמת סידור שיכולנו לו, תודה לאל. יש את קצבאות הילדים, שבדרך כלל הן מעודכנות כמו שצריך, אבל יש לדוגמה את קצבת הזקנה. האם אתם, חברי הכנסת – אני יודעת שזה לא כל כך מעניין אתכם, אבל חבר הכנסת איציק שמולי, הקשישים מעניינים אותך. דרך אגב, אני רוצה להגיד לך המון המון מזל טוב. נורא התרגשתי לראות שאתה וחבר הכנסת הנהדר מרגי זכיתם באות הפרלמנטר המצטיין של המכון לדמוקרטיה. אני זוכרת כמה אני התרגשתי כשאני קיבלתי את זה, אז welcome to the club, וכן ירבו חברי כנסת טובים, שגם מתמצאים בחומר כמו שצריך. וחבר הכנסת שמולי, למשל כאשר אישה או בחור שמגיעים לגיל הפנסיה, אם הם לא עושים פעולה אקטיבית, בגיל 62 – אף אחד לא מודיע להם שמגיעה להם קצבת הזקנה. אתה יודע מתי מודיעים להם? בגיל 70. עכשיו, אם לא ידעת ולא דרשת במהלך השנים האלה, מת לך – הם גם לא מחזירים שבע שנים אחורנית. אבל אתה מחויב לשלם את קופת החולים – את זה הם כן יודעים לדרוש רטרואקטיבית. אני אומרת שבחובות, יודעים לקחת אותנו שנים אחורנית; זכויות – פחות. אני באה ואני אומרת: אם אנחנו יודעים שיש כשל מהותי – הרי העידה על כך הפקידה של ביטוח לאומי בוועדת אלאלוף – כשל מהותי לאוכלוסיות המוחלשות לדרוש את הזכויות שלהן, ולכן הם לא מנצלים אותן. פה אני באה ואני אומרת: הביטוח הלאומי יצטרך לעשות פעולה אקטיבית, להודיע למבוטח שיש לו זכות והוא יכול לדרוש אותה. הוא, מטעמים אידיאולוגיים, אם הוא רוצה לתרום לקופת המדינה והוא לא זקוק לכסף הזה, אדרבה ואדרבה; באמת פילנטרופ מצוין. אבל לא זה המצב, כולנו יודעים, ובדרך כלל האנשים החלשים האלה, לא רק שהם לא יודעים לדרוש, הם גם נאבקים בחיים קשים, וכשאומרים להם: תתחילו למלא טפסים, הם נכנסים לסטרס. איציק שמולי (המחנה הציוני): – – – יש מרכזי זכויות שאף אחד לא הולך אליהם. שיקדמו את הצעת החוק שלך – זה הכי פשוט והכי חכם. אורלי לוי אבקסיס: נכון. אני באמת מתפלאת על הקמת מרכזי זכויות שהם באמת לא כל כך יעילים, לצערי הרב – כי אני חושבת שכדאי שיהיה מדריך למשתמש בכל מה שקשור לביטוח הלאומי – אבל מאחר שיש חוסר אמון בסיסי – ואני גם מבינה למה, כי הביטוח הלאומי הרי התנגד להצעת החוק הזאת, ותודה לאל על חיים כץ, שר הרווחה, שבניגוד אליהם חושב שזו הצעה מצוינת, ולכן גם תמך בה. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו על חבר כנסת שכבר לא נמצא איתנו פה, בכנסת, וקוראים לו חבר הכנסת יגאל גואטה. יגאל גואטה, חברי הטוב – שיתפנו פעולה גם בהיותי מוקצֶה באופוזיציה – וידענו להעביר גם תיקונים חברתיים, גם בוועדות וגם בחוקים ממשלתיים וכדומה – היה שותף בהצעת החוק הזאת. ביחד חשבנו – והוא סיפר לי על אימו. הוא אומר לי: אנשים כמו אימא שלי אלה לא אנשים שבאים בדרישות כלפי המדינה. הם גם מרגישים לא נעים אם אומרים למדינה: בואי, תשלמי לנו עכשיו את מה שמגיע לנו. והסיפור שלו היה סיפור על תמימות, על ציונות, על אהבת המולדת והמנגנון; התחושה שאם אתה בא לריב עם המנגנון, זאת אומרת שמשהו בנאמנות שלך נסדק. הוא מספר לי על נשים שהן כל כך חלשות שבאמת קשה להן להסתדר ביום-יום, אבל גם קשה להן להגיד: אני כל כך זקוק או זקוקה לעזרה, זו שמגיעה לי על פי חוק. פה אני באה ואני אומרת: הביטוח הלאומי נמצא בניגוד עניינים מובנה. מצד אחד הוא צריך לספק את הזכויות של האזרחים במדינה הזאת, כביטוח הממלכתי שלנו, ומצד שני הוא רוצה לשמור על הקופה. הוא לא רוצה לבזבז את הקופה שלו. ולכן, לא ידענו עד לדוח אלאלוף שיש בסביבות 3–4 מיליארד שקלים בכל שנה שנחסכים לביטוח הלאומי בגלל האוכלוסיות המוחלשות שלא יודעות למצות את הזכויות שלהן. עכשיו תראו, היה לא קל להעביר את הצעת החוק הזאת, אבל אני באמת רוצה לומר שהצלחנו לעשות את הבלתי-ייאמן, להעביר את הצעת החוק הזאת ולסגור את התפרים האחרונים – אפילו עד לפני כמה שעות מועטות כאן והיום, כי זה התהפך מתמיכה להתנגדות ומהתנגדות לתמיכה, ועכשיו אני מבינה שזה סופית תמיכה. אז אני מודה לחבר הכנסת דוד אמסלם, שעשה לא מעט כדי שהחוק הזה יעבור היום בטרומית. אני מודה לחיים כץ – – – אכרם חסון (כולנו): חברת הכנסת, איך ועדת שרים לחקיקה אמרה נגד והם בעד? מירב בן ארי (כולנו): – – – אורלי לוי אבקסיס: זה מעניין. מאחר שמשרד הרווחה תמך בהצעת החוק הזאת למרות עמדת – – – היו"ר נאוה בוקר: אורלי, אני מאריכה לך את הזמן, זה כבר עבר מזמן. אורלי לוי אבקסיס: בסדר גמור. מאחר שחיים כץ, בניגוד לביטוח הלאומי – שהבין שהוא נמצא באיזשהו ניגוד עניינים מובנה – אמר: זו החלטה שלי כשר רווחה, ומשהו נפל כבעיה בוועדת שרים לחקיקה, כי האוצר רצה ללכת עם הביטוח הלאומי – כמובן, לחסוך את הקופה. אז אני חייבת לומר לכם שהאומץ שהפגין שר הרווחה בנושא הזה, גם מול הביטוח הלאומי – – מירב בן ארי (כולנו): למה התנגדו בוועדת שרים אם זה חוק כזה – – – אורלי לוי אבקסיס: – – וגם – אתם יודעים שחיים השאיר את העמדה של הבעד ונאלץ ללכת לפגישה מאוד חשובה בוועדת שרים לחקיקה. היו"ר נאוה בוקר: תודה רבה. אורלי לוי אבקסיס: תשמעי, השר כחלון הבין את העניין היום ואישר את זה, אז תרגיעי. תרגיעי. מירב בן ארי (כולנו): למה זה לא קרה ביום ראשון? למה זה קרה לפני שעתיים? אורלי לוי אבקסיס: אז היום שר הרווחה – – היו"ר נאוה בוקר: חברת הכנסת לוי, משפט אחרון, בבקשה. אורלי לוי אבקסיס: – – שר הרווחה וגם יושב-ראש הקואליציה הבינו את הטעות, ובטח גם לא רצו שאני אעלה לפה ואספר למה המדינה רוצה להחביא מהאזרחים שלה את הזכויות שמגיעות להם, אבל גם באמת מתוך אמונה שהאוכלוסיות האלה זקוקות לעזרה ולמה שמגיע להן על פי חוק. אז אני שמחה מאוד שזה בהסכמה ובתמיכת קואליציה, כי אנחנו מביאים מזור להמון אנשים, ובעיקר לאנשים המוחלשים ביותר. אז אני מבקשת מכם לתמוך בחוק הזה, שמטפל בעיקר באותן אוכלוסיות שמגיעות לגיל הפנסיה ועדיין לא הגיעו לגיל המוחלט, 70, ולעזור בשנים האלה, אבל כמובן גם בנושאים אחרים. יש לך זכות – ראוי שיודיעו לך עליה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: יש תשובת ממשלה? יואל חסון (המחנה הציוני): מה נתת בתמורה לתמיכה הזאת? תגידי לפרוטוקול שלא נתת שום דבר בתמורה. אורלי לוי אבקסיס: אדוני היושב-ראש, יש פה אמירה קנטרנית, ואני רוצה שדודי, שנמצא פה – דודי אמסלם, מישהו חושב שאני, חברת כנסת יחידה, נתתי לכם משהו בעבור החוק הזה. דוד אמסלם (הליכוד): לנו? קריאה: מי הוא זה ואי זה הוא? אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת יואל חסון שואל אותי מה נתתי בתמורה. אני מצהירה: לא נתתי דבר. יואל חסון (המחנה הציוני): לא נתת? מירב בן ארי (כולנו): – – – אורלי לוי אבקסיס: גם אין דבר מה לתת. כמו שאתה יודע, ח"כית יחידה באופוזיציה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): חוק הלאום אולי? אורלי לוי אבקסיס: אדוני, אתה ראית, גם הגשתי הסתייגויות בחוק הלאום, אז בבקשה ממך. אני מצביעה נגד, גם בחוק הלאום. יואל חסון (המחנה הציוני): כי ועדת שרים לחקיקה הייתה נגד ופתאום הם בעד. מאוד מוזר. דוד אמסלם (הליכוד): אורלי, אני אסביר לך משהו, אני תמיד אומר את זה: הוא בא מעולם המושגים שלו; סוחר כל היום. אורלי לוי אבקסיס: תקשיב, אני לא סוחרת, ויואל – – – סוחרת, ואני בן אדם ענייני, ואני אומרת לך שגם בחוק הלאום אני אצביע עניינית. ואני אומרת לך שבכל נושא ונושא אני אצביע עניינית, ואם מישהו חושב שנתתי משהו בתמורה להציל את אותם קשישים שלא יודעים שמגיע להם קצבאות, אז אני רוצה להגיד לכם שאם האופוזיציה חושבת – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אורלי, תודה, תודה, תודה. את מעבר – – – אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה. לא, הוא ביקש שאני אודיע אם נתתי משהו. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מסכים שמגיע. בסדר. אמרת את זה, זה טוב. היו"ר יחיאל חיליק בר: גם אם יואל מבקש אז לא נעבור על התקנון. חברות וחברים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח) התשע"ז–2017. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 29 בעד, ללא מתנגדים, עם נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית והיא תגיע לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. אני מוסיף את חברת הכנסת יעל כהן-פארן, לפרוטוקול, הצבעה בעד. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 11), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4594/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים עכשיו לשתי הצעות חוק מוצמדות: הצעות חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), הראשונה – של חברת הכנסת טלי פלוסקוב, שתציג אותה, ואחריה תציג אותה חברת הכנסת נורית קורן כהצעה מוצמדת. בבקשה, גברתי. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה לבקש דבר אחד: אני יודעת שהתקנון כן מאפשר את זה – אני אתחלק בזמן שיש לי עם חבר הכנסת דב חנין, ברשותך. היו"ר יחיאל חיליק בר: כן. כל אחד חמש דקות. טלי פלוסקוב (כולנו): כן. דב חנין אחריי, יהיה לו חמש דקות; יותר, אם אני אדבר פחות. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, אז חמש הדקות שלך. טלי פלוסקוב (כולנו): אני רוצה לספר לכם בכלל איך הרעיון של החוק הזה נולד. כעיקרון, כולנו חווינו ב-2017 דבר נורא – אני מדברת על האסון האקולוגי בנחל אשלים, שנגרם בעקבות קריסת סוללה של מאגר שפכים במפעל רותם אמפרט. הנחל זוהם – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברי הכנסת, בבקשה לדבר קצת יותר בשקט. חברת הכנסת זנדברג וחסון, חברת הכנסת זנדברג וחסון, באמת, אתם צועקים. טלי פלוסקוב (כולנו): מה קרה? אני לא הבנתי מה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תנו לטלי לדבר. בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): הנחל זוהם על ידי תכולת בריכת המים של תהליך ייצור החומצה, שזרמו בעוצמה גדולה לתוך נחל אשלים וגרמו לאסון אקולוגי חמור ביותר. אני מאמינה שהרבה מכם ראיתם לפני שבוע, עשרה ימים, תוכנית בערוץ 10, שראינו את התמונות הקשות אחרי האסון. אני רוצה רק לספר לכם שלפי מידע שיש לי, שליש מאוכלוסיית היעלים באזור נפגעו, כמו גם בעלי חיים נוספים ומיני צומח. הנחל עצמו, שהוא מסלול טיולים פופולרי ויפה במיוחד, נסגר למטיילים עד להודעה חדשה, וההערכות הן שהסגירה היא לכמה שנים. סיפור נוסף: שלוש שנים קודם לכן שמורת עברונה נפגעה קשות מפריצת צינור נפט של חברת קצא"א, ועד עתה מוקדשים משאבים עצומים לשיקומה. הזיהומים החוזרים ונשנים הפוגעים בערכי הטבע בישראל הפכו להיות מין דבר שבשגרה, ואנו מוכרחים לשים לזה סוף; "אנחנו" זה המחוקקים. אני חייבת להגיד לכם, כתושבת ערד וכמי שהנגב קרוב לליבה, שנשבר הלב לראות את התמונות הקשות של הרס הנוף והטבע שאני כל כך אוהבת בנגב. חברת הכנסת תמר זנדברג, מה קרה? חשבתי שיש לך בעיות עם החוק שלי. היו"ר יחיאל חיליק בר: את הבעיות הפנימיות של מרצ נא לא – אני מבקש, לא ברעש ולא פה, בסדר? תמר זנדברג (מרצ): אני בעד החוק שלך. טלי פלוסקוב (כולנו): תודה. והיום, כשנה אחרי האסון, אנחנו מעלים כאן בכנסת הצעת חוק שמטרתה להרתיע באופן משמעותי גופים ומפעלים אשר גרמו נזק לסביבה. היום אנחנו – אני כרגע מדברת כמובן על תביעה אזרחית. היום אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר; החוק בישראל לא מאפשר לציבור לתבוע מפעלים מזהמים על פגיעה בטבע, מאחר שהפגיעה בו אינה מוגדרת בחוק כמפגע סביבתי. זיהום אוויר, זיהום קרקע או זיהום מים – כן מפגע סביבתי; פגיעה בערכי טבע מוגנים – לא נחשב מפגע סביבתי. מדובר בעיוות ובלקונה בחוק הקיים, ועל כן הצעת החוק היא פשוטה: מכניסים את הפגיעה בערך טבע מוגן כמפגע סביבתי שאפשר לתבוע בגינו את המזהם. אני שמחה לספר לכם שעל הצעת החוק הזאת חתמו 76 חברי כנסת מכל סיעות הבית. אני מבינה שפגיעה בטבע – זה חשוב לכל אחת ואחד מאיתנו. אני רוצה כמובן להודות לכמה אנשים שעזרו לנו להעביר את ההצעה הזאת בוועדת שרים לחקיקה. אני חייבת לציין שזה לא היה פשוט, ויש לי כמה שותפים לדרך, והם חבר הכנסת דב חנין, שיציג את החוק אחריי, וחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אלה אנשים שכל יום, כל שבוע, אנחנו היינו יושבים, יחד עם צוות של החברה להגנת הטבע, שגם הם ניסו וקידמו ועשו ועדה מקצועית מול כל המשרדים יחד איתנו. אני רוצה כמובן להודות לשר להגנת הסביבה זאב אלקין ולשרת המשפטים איילת שקד על התמיכה בחוק. חייבת להגיד – כל אחד, כנראה, מאיתנו – תודה מיוחדת לגיל ברינגר, יועץ השרה, ועו"ד תמרה לב, אשר עשו עבודה משמעותית ויעילה לקידום הנושא. אני אשמח מאוד עכשיו – אני גם שמחתי לשמוע שחברת הכנסת נורית קורן הצטרפה אלינו. היא לא הספיקה פשוט גם להצטרף אלינו לחקיקה, ולכן הגישה הצעה משלה, אבל המטרה היא אחת, ולכן כולנו ביחד, בתקווה – אני אעשה את הכול כדי שהחוק הזה יספיק עוד לעבור בראשונה, כדי שאם לא נחזור יהיה לנו רצף ונמשיך לקדם אותה גם בעתיד. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. תודה, גברתי. טלי פלוסקוב (כולנו): אני מבקשת מכולם לתמוך, ותודה על התמיכה. היו"ר יחיאל חיליק בר: ועכשיו ידבר גם חבר הכנסת דב חנין חמש דקות, ואז חברת הכנסת נורית קורן. אדוני, עד חמש דקות לרשותך. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בתודה והערכה לחברתי ושותפתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב. טלי, לעונג לי ולכבוד לי לשתף פעולה איתך. את חברת כנסת מעולה, מצטיינת, עושה חיל בכל נושא שאת מעורבת בו, ואני חושב ששיתוף הפעולה בינינו בנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב, והוא יוביל לתוצאות, והחוק הזה הוא חוק חשוב וחיוני. אני רוצה להגיד – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, החבר'ה שם, דודי, דודי, החבר'ה שלך מהסיעה שם מאחור – עד שמחמיאים לטלי פלוסקוב, להיות קצת בשקט. עליזה, הלנה, מה קורה? דב חנין (הרשימה המשותפת): אני רוצה להביע הערכה מיוחדת נוספת לחברתי חברת הכנסת יעל כהן-פארן, שותפה אמיתית בכל המאבקים הסביבתיים. נחמן שי (המחנה הציוני): היא גם חברת כנסת מעולה. דב חנין (הרשימה המשותפת): גם חברת כנסת מעולה ביותר וגם שותפה נמרצת בכל המאבקים הסביבתיים. מהרגע שנכנסת לכנסת את מטביעה פה חותם, והחוק הזה הוא עוד אחת מהחוליות. והערכה כמובן לחברה להגנת הטבע ולכל הגורמים הנוספים שחברת הכנסת פלוסקוב הזכירה. עמיתיי חברי הכנסת, מה שקרה בנחל אשלים היה אסון נורא. ב-30 ביוני 2017 נשפכו 120 מיליון ליטר של חומצה, פוספוגבס ומתכות כבדות לנחל אשלים. הנזק שנגרם היה פנטסטי: נזק חברתי קודם כול – היישוב נאות הכיכר, סמוך לנחל אשלים, נפגע בצורה משמעותית מהאסון; היה נזק סביבתי קשה ביותר – החומצה הזאת, פוספוגבס, מסוכנת לכל יצור חי שבא עימה במגע. בעלי חיים רבים נהרגו; סכנה בריאותית קשה. נחל אשלים הוא אחד המקומות המקסימים בארץ, אבל הנחל הזה נגזל מאיתנו; נגזלה מאיתנו הזכות ליהנות מהיופי המיוחד של נחל אשלים. וכמובן, המחיר הכלכלי פנטסטי – עלויות השאיבה של החומצה ב-1,000 מוקדים שונים לאורך חודשיים וחצי: אנחנו מדברים, עמיתיי חברי הכנסת, על נזק כלכלי שבצורה הכי מינימלית אפשר להעריך אותו ב-400 מיליון שקל. האסון הזה נגרם כתוצאה ממדיניות רשלנית ופושעת של חברת רותם אמפרט – חברה שהיא מצטיינת בזיהומים סביבתיים. אותה חברה מנסה לקדם את מכרה הפוספטים ההרסני, המזיק לבריאות, המסוכן, בבקעת ערד. אותה חברה שאחראית לאסון בנחל אשלים היא החברה שרוצה וממשיכה לקדם את מכרה הפוספטים הקטסטרופלי בשדה בריר. עמיתיי חברי הכנסת, איך קורה שחברה מתנהגת בצורה כזאת? זה קורה מכיוון שכלי האכיפה שלנו, היכולת שלנו כחברה להילחם במזהמים האלה ולהטיל עליהם את מלוא העלות של הנזקים שהם מייצרים – היכולת הזאת מוגבלת. הצעת החוק הזאת באה לתקן פרצה מסוכנת בהקשר זה ולאפשר אכיפה אזרחית, פעולה של הציבור, כדי לתבוע את הנזק ולהיפרע כלכלית מאלה שמסיבים לנו נזקים בהיקפים כל כך גדולים. אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שגם היום המצב באותו מקום של הבריכה שנמצאת בסמוך לנחל אשלים מדאיג ומסוכן. שוב, כדי לחסוך כסף, חברת רותם אמפרט לא משתמשת ביריעות פלסטיות, שעולות קצת יותר, ומנסה לחסוך לעצמה כמה אגורות על ידי שימוש ביריעות בד, שהיכולת שלהן לחסום את החומרים המזיקים מלהיכנס לקרקע מצומצמת במידה ניכרת. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני לא רק פונה לכל חברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק הזאת; אני לא רק מצטרף לפנייתה של חברת הכנסת פלוסקוב לעשות את המאמץ המרבי כדי להשלים את הליך החקיקה הזה. אדוני יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת קיש, אנא, השלימו את הצעת החוק הזאת לפחות בקריאה הראשונה לפני שנצא לפגרה, כדי שתהיה לנו היכולת לקדם את הדבר כמה שיותר מהר. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. תודה. נא לאפשר לו לסיים, הוא כבר מעבר לזמן שלו. אדוני, תודה. דב חנין (הרשימה המשותפת): משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. המהלך הזה הוא חלק מהמלחמה שלנו נגד המזהמים. צריך להילחם נגד המזהמים כדי להגן על בני אדם, כדי להגן על הסביבה, כדי להגן על הבריאות, כדי להגן על הארץ הזאת, כי אין לנו ארץ אחרת. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת חנין. הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/459520; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת נורית קורן) היו"ר יחיאל חיליק בר: תציג את הצעתה הצמודה חברת הכנסת נורית קורן. גברתי, יש לך עד שלוש דקות. נורית קורן (הליכוד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים לוין ורגב, הצעת החוק הזאת היא הצעה מאוד חשובה. היא באה למנוע מפגעים סביבתיים. אני רוצה לומר לכם שאם לפני 30 שנה כל זיהום שנעשה היה מוגדר מפגע סביבתי, היינו רואים פחות ופחות מפגעים סביבתיים. לכן, ההצעה הזאת חשובה מאוד, והיא בעצם תגרום לכך שכל הכסף והקנסות ייכנסו לקרן שתשמש לשיקום. אני רוצה להודות כאן לכל חברי הכנסת שהגנת הסביבה מעניינת אותם ופועלים, ובמיוחד לחברתי טלי פלוסקוב, שעושה עבודה נהדרת, ויש בינינו שיתוף פעולה, ואנחנו נקדם את ההצעה. אני רוצה לנצל את הבמה שיש לי כאן ולומר למי ששומע אותנו, וגם לכל הצופים שנמצאים פה: לפני כשבועיים אישרתי את החוק לפתיחת קברים של פרשת ילדי תימן המזרח והבלקן. רבות מהמשפחות פונות אליי ורוצות לדעת איך זה התבצע בפועל. מכאן אני רוצה לומר שכל משפחה שרוצה לפתוח את תיק האימוץ, ורוצה לדעת אם יש בכלל תיק אימוץ – עליה לפנות אל השירות למען הילד במכתב. יש אפשרות של פנייה דיגיטלית לאתר של השירות למען הילד, או לטלפון של השחרות, לגב' דבורה מהשירות למען הילד. הטלפון שלה הוא 02-5805365. כמו כן, אפשר לפנות אליי לוועדה בטלפון 02-6408045/6. תדעו לכם שהחוק הזה הוא מהפכני, כי הוא מאפשר לשירות למען הילד לומר אם יש תיק. עד עכשיו אפילו לא היה ניתן לתת תשובה אם יש תיק. אם יש תיק, השירות למען הילד יפנה לבית המשפט כדי לקבל אישור לפתוח את התיק ולאפשר לתת פרטים למשפחה. כמו כן, הם יפנו לילד המאומץ וישאלו אם הוא מעוניין לפגוש את המשפחה הביולוגית שלו. אני שוב קוראת כאן לילדים מאומצים: בואו, תפתחו את התיקים שלכם, תראו מי ההורים הביולוגיים שלכם. יש הרבה מאוד משפחות; יש עדיין הורים, מעט מאוד, הורים שחיים, שממתינים לכם; תפתחו את התיק ותנסו לפגוש את המשפחה. תדעו לכם שההורים לא מסרו אתכם לאימוץ. לא שאלו אותם, לא קיבלו את רשותם, וכל החיים שלהם הם מחפשים אתכם. לכן, כדאי מאוד שתפנו ותפתחו את תיקי האימוץ, וכך אני מקווה שנבוא לחקר האמת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. אם כן, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על שתי הצעות החוק. קודם כול, על הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת טלי פלוסקוב וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים, והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 30 בעד, וכולל ענת ברקו – 31; לפרוטוקול – ענת ברקו וחבר הכנסת כבל תומכים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית. אנחנו עוברים מייד להצבעה על הצעת החוק של חברת הכנסת נורית קורן. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון – מניעת פגיעה בערכים טבעיים מוגנים), התשע"ז–2017, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 33 בעד. גם הצעת החוק הזאת עברה. שתי הצעות החוק יעברו להכנתן לקריאה הראשונה לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (התאמות יבוא ויצוא תמרוקים), התשע"ח–2018 [הצעת חוק פ/5295/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: חברות וחברים, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (התאמות יבוא ויצוא תמרוקים), התשע"ח–2018. תציג את ההצעה חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, גברתי. מירב בן ארי (כולנו): תודה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: עד עשר דקות. מירב בן ארי (כולנו): תודה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, בניגוד לכמה חוקים שהגיעו היום, החוק הזה הוא חוק שהמטרה שלו להפחית רגולציה; לתת מענה לבעיות שהתעוררו בעקבות ביורוקרטיית יתר. הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (התאמות יבוא ויצוא תמרוקים) היא של חבר הכנסת אלאלוף, שלי ושל חברת הכנסת שרן השכל, שהצטרפה אלינו, ובצדק, כי שלושתנו מלווים את הנושא של התמרוקים מתחילתו; אף שהוא לא מעניין אף אחד, אותנו מעניין כל הזמן, נכון? את מסכימה איתי. הצעת החוק הזאת נועדה לתת מענה לבעיות וקשיים שהתעוררו מאז נכנס לתוקפו תיקון לפקודת הרוקחים שנערך במסגרת חוק ההסדרים בשנת 2016. מדובר ברפורמה של משרד הבריאות, בהשתתפות משרד הכלכלה והאוצר, ומטרת הרפורמה היא לקבוע רגולציה חדשה ויעילה יותר בנושא יבוא של תמרוקים מחו"ל לישראל, ובהתאם לעקרונות של רגולציה אירופית, כאשר המטרה היא גם לשמור על בריאות הציבור, אבל גם להקל על יבוא התמרוקים, מה שיכול להוביל ומביא להורדת מחירים. בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ערכנו דיונים רבים בנושא התיקון לפקודת הרוקחים ובתקנות. אני אישית וחבר הכנסת אלאלוף קיימנו מספר רב של פגישות עם נציגי המשרדים, שזה בריאות, אוצר וכלכלה, כדי לפעול שבסוף, כשנגיע אל הסופר ואל אותם מקומות שמוכרים בהם תמרוקים נשלם פחות. מהדיונים החלטנו כרגע, בהצעת חוק הפרטית הזאת, בכל מה שקשור לבשמים וסבונים, להשאיר את המצב הרגולטורי הקיים, שכן על פי הרפורמה, יבוא בשמים וסבונים היה צריך לעבור למשרד הבריאות, דבר שהיה מחמיר את הרגולציה. לכן, היבוא יישאר תחת משרד הכלכלה, מה שלא יעלה את המחיר שלהם וימנע עלויות עקיפות. הגדרת נציג אחראי – במצב כיום רק אדם יכול להיות נציג אחראי לתיק תמרוקים. בעקבות הערות הוספנו גם חברה ולא רק אדם, זאת אומרת אדם או תאגיד. בנושא של מותגים פרטיים, למי שמכיר, שזה ה-private labels, התיקון לפקודת הרוקחים והתקנות קובעים כי לא יתאפשר יבוא של מותג פרטי ממדינות שלא נכנסות לרשימה המצומצמת. מי מכם שמקשיב, אני אגיד לכם שמדינות כמו סין, ירדן, דרום קוריאה, שאתם בטח קונים, ואפילו מדינת ישראל, הן לא ברשימת המדינות המוכרות של מדינת ישראל. זה משהו בלתי הגיוני בעליל. לפיכך, אם יש חברה שמייצרת במדינות האלה ומביאה רק לישראל, דה פקטו היא לא הייתה יכולה להביא את המוצרים לישראל. היום, באמצעות החוק הזה, אנחנו נאפשר את היבוא הזה, וכך בעצם נסיר חסם יבוא חמור ליבוא תמרוקים ממדינות רבות בעולם. אני לא יודעת כמה מכם נכנסים לחנויות זולות של תמרוקים וקוסמטיקה. רוב החנויות הזולות האלה מביאות מוצרים מעולים, אבל ממדינות כמו סין, ירדן, דרום קוריאה, וברפורמה החדשה היינו סוגרים את החנויות האלה, ומדובר בעשרות, עשרות חנויות – בעיקר כמובן אם יש יצוא ישראלי, שגם כאן זה היה סגור. הצעת החוק קובעת עוד הסדרים שאמורים להקל על הרגולציה, להרחיב את רשימת המדינות המוכרות ולהכניס גמישות ביורוקרטית. בסיכום, מטרת התיקונים בהצעת החוק היא לייעל את הרגולציה, לקבוע הסדרים, לעודד תחרות במשק, לאפשר יבוא מקביל – מה שקיים, אגב, בכל המדינות, גם באירופה, גם בארצות הברית – ולהקל על הביורוקרטיה, תוך שמירה על בריאות הציבור, ולהבטיח את איכות התמרוקים. אני רוצה להודות לשר האוצר משה כחלון, לסגן השר ליצמן ולשר הכלכלה אלי כהן על הרפורמה החשובה שנעשית בנושא התמרוקים, שתוביל להורדת יוקר המחיה. אני רוצה להודות במיוחד ליו"ר ועדת העבודה והרווחה חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, שהוביל את התהליך הזה, וכמובן, כמו שאמרתי, לחברת הכנסת שרן השכל, שגם נמצאת בכל הדיונים. ועדת העבודה והרווחה תמשיך לדון בנושא תקנות התמרוקים בהצעת החוק על מנת להגיע לרפורמה הטובה ביותר עבור תושבי המדינה. אני יכולה להגיד לכם שזה נושא שאין בו הרבה חברי כנסת, אבל ההשפעה שלו על יוקר המחיה במדינת ישראל היא קריטית. היא קריטית. אני רואה, חברת הכנסת זנדברג, שאת מקשיבה לי. וכל אותן חנויות – סיפרתי להם שבמסיבת סיום של המרכז שלי, שניהלתי, האימהות בדרך כלל היו קונות לי מחנויות שאני לא אעשה להן פרסומת, אבל של תמרוקים פשוטים, לא מותגים יקרים. הו, הינה, סגן שר הבריאות פה. הודיתי לך גם. ואנחנו לא רוצים – אנחנו רוצים לשמור על בריאות הציבור, אבל לא רוצים שאנשים ונשים יצטרכו לקנות כל כך יקר. יואל חסון (המחנה הציוני): שכנעת אותנו. שכנעת. מירב בן ארי (כולנו): לא, זה חשוב לי, כי ראיתי שהיא מקשיבה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): אפילו אני השתכנעתי. מירב בן ארי (כולנו): תודה רבה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – מירב בן ארי (כולנו): רפורמה חשובה. נשמח שהם יצביעו בעד. תודה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. סגן השר ליצמן ישיב. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – כי יש לי אופניים. אני לא יכולה, יש לי אופניים. מירב בן ארי (כולנו): תיסעי איתם, תיסעי עם האופניים – – – לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת פדידה, הבנו שיש לך אופניים. אנחנו מאחלים לך נסיעה טובה. יואל חסון (המחנה הציוני): יש לה אופניים. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע, יש לחברת הכנסת פדידה אופניים? לא הבנתי. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – ואני חונה בחניה – – – סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת חוק זו מבקשת לערוך כמה תיקונים בפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א–1981, שמטרתם קידום אסדרת ענף התמרוקים שנערכה במסגרת חוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016. מדובר ברפורמה חשובה ביותר, שקודמה על ידי המשרד בראשותי, ונמצאת בשלבים אחרונים של הסדרה במסגרת טיוטת תקנות הרוקחים (תמרוקים) שהונחה על שולחן ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקראת השלמת התיקונים אנו מצטרפים להצעת החוק על מנת לבצע כמה שינויים נקודתיים בלבד בנוסח החוק שהצורך בהם עלה במסגרתה הטיפול בטיוטת התקנות. הממשלה תומכת בהצעת החוק בקריאה מוקדמת, בכפוף להחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה לקדם את הצעת החוק לאחר מכן רק בהסכמה ובתיאום משרדי הבריאות, האוצר והכלכלה. מירב – – – מירב בן ארי (כולנו): אין בעיה. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: אין בעיה. אז אני מציע – בעד, לתמוך בחוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים. הצבעה מס' 20 בעד – 31 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (התאמות יבוא ויצוא תמרוקים), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 31 בעד, מתנגד אחד. אני מוסיף את חברי הכנסת נחמיאס, סבטלובה וכבל בעד, ומציין שדוד ביטן הצביע בטעות נגד; לפרוטוקול יירשם שהוא בעד. על כן הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (התאמות יבוא ויצוא תמרוקים) עברה בקריאה טרומית ותחזור ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. גם חבר הכנסת חאג' יחיא וגם דב חנין, לפרוטוקול – – – קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אז למה אתה אומר סתם, חאג' יחיא? קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אה, הוא חתם אותך. אנחנו נפנה לוועדת האתיקה. הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון – השוואת ההטבות בתעשייה להטבות בחקלאות), התשע"ז–2016 [הצעת חוק פ/3521/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון – השוואת ההטבות בתעשייה להטבות בחקלאות), התשע"ז–2016, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. ינמקו: חבר הכנסת משה גפני – חמש דקות, וחבר הכנסת ברושי – חמש דקות. אז חבר הכנסת גפני, בבקשה. יש היום חלוקת דקות פה באמת, באופן סוציאליסטי ביותר. כמעט כל הצעת חוק – מתחלקים בה. כל הכבוד. למדה משהו, הכנסת הזאת. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה שאמרת שיש חלוקה של הצגת החוק בין חבר הכנסת איתן ברושי לביני, זה לא דבר חיצוני, שעכשיו אנחנו בעצם עושים מזה חלוקה. אנחנו עובדים יחד על הנושא של החקלאות – – היו"ר יחיאל חיליק בר: כל הכבוד. משה גפני (יהדות התורה): – – לא רק בנושא הזה של הצעת החוק ששנינו חתומים עליה, אבל עוד רבים מחברי הכנסת, בעיקר חברי ועדת הכספים, בעניין הזה של החקלאות. שנים רבות הדבר הזה לא נעשה. יש חוק עידוד השקעות הון, ובעידוד השקעות הון יש את ההטבות שמקבלים, בצדק. אנחנו העברנו גם תיקוני חקיקה בנושא של עידוד השקעות הון: 9% מס בפריפריה ו-16% מס במרכז הארץ, הפחתה של אחוזי המס: באזור פיתוח א' – 9%, ובשאר הארץ – 16%; מס על דיבידנד וכל מה שקשור לעניין הזה. אבל המדינה החליטה, אפילו שאין החלטה פורמלית, שלא עוזרים לחקלאות; מדינה שאיננה מעריכה את העובדה הזאת שהחקלאות – שאנשים נמצאים בארץ ועובדים את מה שצריך לעבוד. אנחנו עם של חקלאים, אנחנו עם שאבותיו היו רועי צאן, עבדו כאן בארץ ישראל, והמציאות הזאת שעד היום לא נחקק חוק של עידוד השקעות הון בחקלאות היא כתם על מדינת ישראל. היה מי שאמר שלא צריך את החקלאות – מישהו במשרד ראש הממשלה; שאפשר שיהיו עצים וזהו. זה אותו אחד שאמר גם שלא צריך ילדים. אנחנו רוצים ילדים. אנחנו רוצים שהארץ תימלא בילדים. אנחנו רוצים שהחקלאות תהיה חלק מענפי התעסוקה של תושבי הארץ. אנחנו סבורים – אנחנו פירושו כולם; כשאנחנו קיימנו דיונים רבים בוועדת הכספים לא הייתה מחלוקת לגבי העניין הזה. הייתה בעיה גדולה ביישום של ההחלטות שלנו, שאנחנו סבורים שצריך לעודד את החקלאות. החוק הזה לא פותר את הבעיה; החוק הזה נותן קריאת כיוון. החוק הזה אומר שמדינת ישראל החליטה שהיא מעודדת את החקלאות, שמדינת ישראל החליטה שהיא עושה פעולות, והפעולות האלה הן גם פעולות כספיות וגם פעולות של עידוד. הממשלה מביאה חוק דומה לעידוד השקעות הון בחקלאות, ואנחנו, אין לנו את ההגבלה של הממשלה. אנחנו עברנו ועדת שרים לחקיקה, בתמיכת שר החקלאות, כמובן, אבל גם בתמיכת שר האוצר, ולכן אנחנו ממהרים להביא את החוק הזה. אנחנו כמובן נראה את הצעת החוק הממשלתית, ואני חושב שאנחנו בסופו של דבר גם נמזג אותן. אבל אנחנו רוצים שהפעולה הזאת, הפעולה המשותפת הזאת, תהיה פעולה שתראה קריאת כיוון חדשה. אנחנו הולכים לקיים דיון בוועדת הכספים, גם על פי בקשתו של חבר הכנסת איתן ברושי וחברים אחרים, בנושא של המים. הסיפור הזה הוא סיפור שהוא איננו – גם אתה, השר, ביקשת ממני את הנושא הזה, הנושא של מכסות המים וכל מה שנלווה לחלוקת המים לחקלאים וכל מה שנעשה עם הדבר הזה. נראה כאילו מדינת ישראל התייאשה מהעניין של החקלאות, בחוסר שכל וחוסר ראייה לטווח ארוך, בחוסר הסתכלות איך מדינה, במיוחד מדינה כמו שלנו, צריכה להיראות. האישור של הצעת החוק הזאת, של חבר הכנסת איתן ברושי ושלי ושל רבים מחברי הכנסת מכל המפלגות, יאמר שאנחנו עושים סוף לעניין שלא מתייחסים לחקלאות. עידוד השקעות הון בחקלאות אומר שמדינת ישראל מתייחסת לזה כענף שהוא חשוב, והוא מכאן ואילך יקבל תפנית כלפי מעלה ויתייחסו אליו אחרת, בנושאים רבים ומגוונים שקשורים לחקלאות. כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, אני מבקש לסיים כאן את הצגת הדברים. תם ולא נשלם. מכאן ואילך – חברי איתן ברושי. אגב, אני מודה למחנה הציוני, שנתן לי מכסה, נכון? היו"ר יחיאל חיליק בר: אני רושם את זה בפרוטוקול, שאתה מודה למחנה הציוני. משה גפני (יהדות התורה): כן, כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. איתן, בבקשה. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, אדוני, איתן ברושי. יואל חסון (המחנה הציוני): אז אתה תיתן לנו בתמורה ממשלה. זה נראה לי הגון, לא? מה אתה אומר? איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שר החקלאות, חברי הכנסת, ידידי ושותפי חבר הכנסת גפני, יו"ר ועדת הכספים, החוק הזה מגיע בזמן. רצינו קצת קודם, אבל הוא מגיע בזמן. החקלאות זקוקה לחוק הזה והמדינה זקוקה לחקלאות. כבר מזמן, כפי שאמר גם חבר הכנסת גפני, היה נכון לקבל את החוק הזה. היכולת של החקלאות להתאים את עצמה למציאות המשתנה, לתחרות ופתיחת שווקים, להתמודדות עם משבר המים – שכנראה חלקו עוד לפנינו – היכולת לחדשנות, לכל מה שמתחייב מלהיות רלוונטי לשנים הבאות – הפתרון לרובן של השאלות הללו זה חוק עידוד השקעות הון שבצידו גם כסף. החוק הזה בעיקר מביא הטבות מס, והוא עושה צדק היסטורי עם התעשייה והחקלאות. אבל צריך לומר שעידוד השקעות בכל מה שקשור ביכולת לגייס כספים מהמדינה כדי לקדם את החקלאות בכל רחבי הארץ תמיד היה מונח במקום הזה שנקרא חוק עידוד השקעות הון, שהיה גם לב משרד החקלאות. זאת ההזדמנות לקדם יוזמות, חדשנות, כניסה של צעירים. זאת כמעט הדרך העיקרית, יחד עם מחקר ופיתוח, להיות החקלאות של השנים הבאות – לא רק זאת שהייתה אלא זאת שתהיה. והתרומה של הרפורמה הזאת והתיקון הזה בחוק עידוד השקעות הון היא עידוד גם ליצוא, שהרי הוא יינתן למי שעיסוק ביצוא – 25%. זה לא מעט, 25%; בעיניי צריך למצוא קריטריונים נוספים. אבל צריך לומר שבישראל, בלי יצוא לא תהיה כאן חקלאות. ישראל זאת מדינה קטנה, והיכולת לפתח, בוודאי רעיונות חדשים, במידה רבה תלויה גם ביצוא, שהוא מרכיב חשוב בכלכלה הישראלית. ראש הממשלה, שאני מאחל לו שיחזור עם הישגים מרוסיה – בוודאי מדברים שם גם על חקלאות. כמו שהוא פוגש בכל מקום בעולם, החקלאות הישראלית היא שגריר ונציגה ראויה של ישראל ובסיס גם לקשרים וגם לאצבעות באו"ם. אני חושב שצריך לומר בהחלט לזכותה של הממשלה, ולהודות לשר החקלאות ולשר האוצר, שאישרו את החוק בוועדת שרים לחקיקה את החוק, שנעשה בשותפות ביני ובין גפני, בעזרת משרדי הממשלה, והחקלאות בראשם, כדי להביא את החוק הזה. צריך לומר שחשבנו וקיווינו שהחוק הזה יהיה, כפי שהובטח, בינואר 2018. אנחנו כידוע כבר ביולי; יוצאים לפגרה. הבקשה שלי מהממשלה היא שהתהליכים הבאים לאחר הפגרה יביאו את החוק הזה עוד בטרם סוף השנה לידי ביטוי, משום שתקופה ארוכה החקלאים באזורים רחבים זקוקים לסיוע הזה, וכרגע לא ניתן לסייע בלי החוק. במגבלות האלה חקלאים נפגעים. אני רוצה לומר בדקה שנשארה שמועצת החלב פרסמה את מחיר המטרה לחלב. מחיר המטרה לחלב הוא תוצאה של ועדה מקצועית, והוא מייצג עלייה במרכיבים של ההוצאות, ולכן המחיר עולה ב-8 שקלים ושתי אגורות, אם אינני טועה. באותו זמן עדיין לא ניתנה תשובת המדינה בנושא המחיר של המפוקחים והתשלום של האוצר למפוקחים. אנחנו עדים להמשך הפשיעה החקלאית. אינני יודע בוודאות, אבל היום נשרפו מתבנים ומטעים, ולצערי גם בית עלמין, בקיבוץ מסדה בעמק הירדן, וזה כנראה לא קשור לאירוע הביטחוני. אנחנו נמצאים באיומים של משבר המים, וכידוע, הקיצוץ הוא דרמטי, והפיצוי, נכון לרגע זה, הוא אפסי. החיבור של הפשיעה החקלאית שלא ממגרים והכספים שלא ניתנים, משבר המים והקיצוץ, העיכוב והשהיה במחירי המטרה לרפתנים והתשלום למחלבות, יחד עם שאלות לא ברורות בתחומים של היבוא – אנחנו ערב חגי תשרי, ושלא יספרו לנו שהחגים לא ידועים, ושלא יעמיסו על החקלאים גם יבוא שאיננו מוצדק. כשאין ברירה – אין ברירה. היינו בימים האחרונים בדיון על העובדים הזרים. אדוני השר, אני ביקשתי וזכיתי מיושב-ראש הוועדה לארכה של כמה חודשים ביישום התקנה שעולה לחקלאים עוד מאות שקלים לכל עובד לחודש. ביקשתי ואני פונה גם אליך: בואו נקיים דיון בעניין העובדים הזרים. העובדים הזרים זה לא עיקרון, זה צורך; הוא נובע גם ממציאות שלא תלויה בחקלאים. היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. איתן ברושי (המחנה הציוני): אני מסיים. הפכנו את העובדים הזרים לנטל שאי-אפשר להסתדר איתו. בסופו של דבר החקלאות היא גם ערך וגם ענף כלכלי. היא יסוד קיומנו כאן. גם במציאות המשתנה היא קובעת את הריבונות ואת הגבולות. אני קורא לממשלה לזרז את החוק ומודה לממשלה ולשר החקלאות ולאוצר על אישורו. ולחברי הכנסת: זאת תמיכתכם בחקלאות. תצביעו בעד. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. השר אורי אריאל, שר החקלאות, ישיב, ואנחנו נעבור להצבעה. שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה רגב, חבר הכנסת משה גפני, אין ייאוש בעולם כלל, אמר הרב נחמן מברסלב. לא רק שלא התייאשנו מהחקלאות – אנחנו שמחים עם החקלאות, עושים חקלאות. השבוע עברו שלושה חוקים שנוגעים לחקלאות: האחד – בנושא קנסות מינהליים כמאבק נגד הטרור החקלאי, או הגנבות החקלאיות; השני – עבר היום בקריאה טרומית – שהגיש חיים ילין, חבר הכנסת; השלישי זה שלכם. זה סימן לכך שאכן יש עידוד ויהיה עידוד נוסף, מעבר למה שאנחנו כבר עושים, אתם עושים ביחד ואנחנו ממשיכים, כי אכן, החקלאות היא קודם כול ערך, ואחרי זה היא גם פרנסה, והיא בהחלט מפרנסת את בעליה בכבוד. אני מבקש לאחל לראש הממשלה נסיעה טובה והצלחה בשיחות המדיניות ברוסיה. אני אומר לכם בידיעה שבכל מסע שלו עולה גם ההסכם שלנו עם הרוסים על רפת החלב, הסכם של 13 מיליארד דולר בכמה שנים. אושר כרגע להפעיל את השלב הראשון, ואנחנו מתקדמים. אני מאחל לראש הממשלה הצלחה. החוק שענף החקלאות הוא הנושא בו מניב תרומה משמעותית לחברה הישראלית, ולאחר שהחוק לא תוקן כ-20 שנה ובעצם לא היה ביטוי לנושא החקלאות ביצוא, משרד החקלאות מגיש תיקון לחוק עידוד השקעות הון בחקלאות. החוק שהגישו החברים בא להיטיב עם החקלאים שמייצאים על מנת לסייע בידיהם להתחרות במגרש העולמי ולשים דגש על החקלאות כאמצעי לחיזוק ההתיישבות, הביטחון התזונתי והביטחון הלאומי של תושבי מדינת ישראל – כל זאת לשם שיפור יכולתו של המשק החקלאי להתמודד בתנאי תחרות בשווקים הבין-לאומיים. השינויים העיקריים בחוק לעידוד השקעות הם בשלושה נושאים עיקריים: ראשית, השוואת תנאי הטבות המס שיחולו על היצוא החקלאי, בדומה לאלה שחלות על הייצוא התעשייתי. הטבות אלה יחולו על עסק חקלאי שמייצא לפחות 25% מהייצור החקלאי שלו, באופן דומה לחוק עידוד של התעשייה. שנית, הכללת מענקים במסגרת חוק זה, לדוגמה לטובת עניין פטור ממע"מ, גם כשאינם בהתאם לאזורי הפיתוח ואינם בהתאם לשיעור המענק הנקוב בחוק, וזאת בהתאם להחלטות ממשלה. הכוונה לדוגמה למענקים מרפורמות גדולות, כגון הרפורמה בהטלה והרפורמה במדגה, או המענקים מהסכם המים, שבכל אלה אחוז המענק לעיתים גבוה מאחוז המענק המצוין בחוק. שלישית, הגדלת שיעורי המענק ההיסטוריים שהיו רשומים בחוק באזור עדיפות לאומית א' מ-20% ל-25%, ולאזור עדיפות לאומית ב' – מ-10% ל-20%, לפי מפת אזורי עדיפות של משרד החקלאות. אני מבקש לפני הסיום להצדיע לחקלאים היושבים בעוטף עזה ולחקלאים בכלל על המשך המאמץ מול הגבול החם, תרתי משמע, ואני מצדיע להם וחושב שהגיעה העת שהממשלה והעומד בראשה יעצרו את הטרור שמגיע מעזה. אפשר לעשות את זה, ויפה שעה אחת קודם. חבריי – חבר הכנסת גפני, אני צריך את תשומת ליבך רק לחצי דקה. לא רוצה להפריע לכם בדבר התורה שאתם עסוקים בו – – – משה גפני (יהדות התורה): בצלאל – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: הרב בצלאל עם הרב גפני, הרב משה גפני, ועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך, בכפוף לכך שהיא תוצמד – אני צריך אותך לשנייה, גפני, כי אני צריך את תשובתך, התייחסותך. ועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך, בכפוף לכך שהיא תוצמד להצעת החוק הממשלתית בנושא ותוכפף לה. אז רק תגיד לפרוטוקול, שישמעו אותך. משה גפני (יהדות התורה): התשובה חיובית, ואני מציע לממשלה להיצמד אליהם. קריאות: – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: טוב. אז אני מודה לחבר הכנסת משה גפני ולחברים שאיתו בהצעת החוק. אני חושב ששלושה חוקים בשבוע לטובת החקלאות והחקלאים – – – בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): אפשר להתנות עוד תנאי – שהוא מקדם את החוק שלי שהוא תוקע כבר הרבה זמן? משה גפני (יהדות התורה): התשובה – – – יכול להיות שזה ייקח עשר שנים. בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): – – – שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: תצאו להתייעצות סיעתית, תגמרו את זה בחוץ. תודה רבה לכולכם. תצביעו בעד. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: השר, הוא הציע שהממשלה תיצמד אליהם, לא שהם יוצמדו אליכם. אם כן, גפני וברושי מסכימים לתנאים. אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון – השוואת ההטבות בתעשייה ובחקלאות), בקריאה טרומית. בבקשה, נא להצביע, מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון – השוואת ההטבות בתעשייה להטבות בחקלאות), התשע"ז–2016, לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 36 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016 [הצעת חוק פ/2717/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016, של חברי הכנסת מקלב וחברים נוספים. אדוני, בבקשה, בוא להציג את החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם הצעת חוק של חבריי חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת אלאלוף וחבר הכנסת מאיר כהן, בנושא: תיקון בחוק עבודת נשים – היעדרות בשל טיפולי פוריות. אני אפתח ברשותכם במכתב קצר – מכתב אולי ארוך, אבל אני אקצר אותו – בפנייה של אישה שעוברת טיפולי פריון: נחשפתי לעולם שלא רק קשה פיזית ונפשית – ככה היא כותבת – אלא בנוסף יש את הקושי הכלכלי. אנו רק בתחילת הדרך, ואני מקווה שלא תהיה ארוכה, אך כל חודש עלות הטיפולים נאמדת ב-1,000 שקלים. בכל מחזור טיפולים של ניסיון להרות אני נאלצת לבלות שעות רבות בקופת חולים. והיא מאריכה במה שהיא צריכה לעבור, ואז היא שואלת: מדוע נשים שנאלצות לבלות במרכז בריאות האישה לצידן של נשים הרות, המקבלות 40 שעות כל היריון, צריכות לשאת את הבדיקות שלהן על חשבונן ולהתחמק ממקום העבודה בכל מיני תירוצים? אני לא סתם אומר את זה, להתחמק ממקום עבודה בכל מיני תירוצים. אני תכף אגיע לכך. אודה לך על קידום הצעת החוק שתשווה בזכויות את כל הנשים, שתוכלנה להיעדר לפחות 40 שעות לצורך מעקבים למיניהם, גם אם הן לא מוגדרות כנשים הרות. היא מתנצלת על הניסוח הישיר, אך זה נרשם עם הרבה כאב, בתקווה שתוכלו לפעול למען הרבה נשים שלא נעים להן להתאגד יחד ולבקש. בעצם, היא ממצה כמה וכמה דברים שדווקא נשים שעוברות טיפולי פוריות מקופחות, או לא מקבלות לכאורה – ואני חושב שלפי כל דעה – את מה שמגיע להן. מדוע אישה שנמצאת בטיפולים – טיפולים מתמשכים, טיפולים קשים – לא זוכה לקבל שום עזרה, שום התחשבות, שום תגמול, ומחשיבים אותה, רואים אותה כאישה בריאה? בכל אופן, היא אישה שלא מרצונה, על אף הקושי ולצערה הרב, צריכה לעבור את הטיפולים האלה; היא צריכה לעמוד בפני קשיים כלכליים, בפני אי-נעימויות ממקום העבודה, אולי לערער לה את מקום העבודה, וגם לא לקבל שום תגמול על הימים האלה שהיא נעדרת. אז לכאורה, גם ההשוואה לנשים הרות היא השוואה נכונה. אין שום אינדיקציה וגם אין שום חוות דעת מקצועית שנשים הרות הן נעדרות וצריכות להיעדר וצריך להתחשב במצב שלהן יותר מנשים שעוברות טיפולים. אולי אדרבה – המצב הוא לטובת הנשים שעוברות טיפולי פוריות. אבל כשאנחנו באים לבקש מהן את העזרה בעניין הזה, צריך להביא בחשבון שגם אם אישה רוצה לנצל את ימי החופשה שלה – שמגיעים לה בצבירה של ימי החופשה – היא לא יכולה לנצל, בגלל שההיעדרויות בעקבות הטיפולים הללו הן היעדרויות קצרות, הן היעדרויות שלפעמים הן של שעות בודדות, לפעמים שעה-שעתיים, אולי שלוש. ויש גם בתוך הטיפול הזה היעדרויות יותר מתמשכות, נניח של כמעט ימים שלמים, אבל אנחנו הרי יודעים שהחוק של ניצול ימי חופשת מחלה מוגבל, ורק מהיום השני אתה מקבל – השני או השלישי – נותנים 50%, ככה שאישה, גם את הימים שלה לא יכולה לנצל. בסופו של דבר, הנשים האלה, אנחנו מונעים מהן ולא מאפשרים להן לנצל את ימי החופשה שלהן ולקבל באמת התחשבות בכך שהן עוברות טיפולים מתמשכים, לא פשוטים ויקרים, וזו עוד מעמסה על מה שהן צריכות לעבור ולהתמודד. צריך גם להבין יותר מכך – שמדובר, לפי בדיקה של משרד הבריאות ולפי בדיקה של הממ"מ כאן בכנסת, בדיקה שעוד לא ידועה כמסמך רשמי אבל ודאי בדיקה ראשונית – מדובר בכ-25,000 נשים שעוברות את הטיפולים האלה בשנה. זה לא מעט. אבל זה פוגעני, זה מכאיב יותר וזה קשה יותר לאותן נשים שהן עובדות שעתיות. כשהן עובדות שעתיות, כל היעדרות של כל שעה היא על חשבונן, חשבונן בלבד, ואין לה שום תמורה ושום תגמול. ולכן, יחד עם המתח שהן עוברות עם המעביד, אישה, כשלא מתחשבים בה ואנחנו לא מכירים בהיעדרות הזאת, מעבר לנזק ולפגיעה הכלכלית, יש פגיעה – גם במתח או בהתחשבות הערכית ביחסי עבודה עובד–מעביד יש פגיעה. אף אישה הרי לא פורסת בפני המעביד שלה בדיוק מה היא עוברת ומה היא צריכה לעבור בימים האלה. ההכרה שלנו בימים האלה גם תביא לכך שיש כאן אמירה של התחשבות והכרה בכך שהיא צריכה להחסיר. זה גלגולו של חוק של הרבה זמן. אנחנו נמצאים פה אולי כבר שנתיים או יותר מאז שהגענו והנחנו את החוק הזה. הרבה הרבה חסמים היו פה, ובאים ואומרים: נכון, צריך להתחשב, אבל יש עוד מקרים כאלה, ואנחנו מטילים על המשק עוד מטלות ועוד מחויבויות ועוד עלויות אי-אפשריות. אומנם מבחינה אנושית צריך לעזור, אבל מה אפשר לעשות? צריך לשים לזה גבול באיזה מקום. בשיחות שקיימנו גם עם האוצר וגם עם מר שרגא ברוש, נציג התעשיינים, וכמובן עם משרד הרווחה בראשותו של שר הרווחה מר חיים כץ, עד עכשיו, עד לפני כמה שעות עדיין לא קיבלנו אישור, אבל בנשימה אחרונה, לקראת הדיון עכשיו – וטוב אולי, מבחינה זו, שקצת התאחר היום הזה – הצלחנו לקבל אישור מהשרים מהמשרדים הרלוונטיים. אני מודה לכל מי שפעל בעניין, כולל לשרת המשפטים ולגיל ונדב וכו', שפעלו היום כדי להביא את האישור להגשת הצעת החוק הזאת בקריאה הראשונה. תרשו לי לציין רק דבר אחד: הממוצע של מי שעוברת את הטיפול הזה זה שלושה ימי היעדרות במחזור טיפולים, ולפי בדיקה יכולים להגיע לשישה טיפולים בשנה בממוצע. מי שזוכה לפחות מכך, באמת ההיעדרויות הן קטנות, ככה שבכל קנה מידה, גם אם זה חצי, אנחנו מדברים על כמה ימים. היה משא ומתן בעניין הזה בשלב הזה, ואני כבר אומר ואני חוסך מהשר את השאלה אם אני מסכים למגבלות ולהסכמות שהיו בחוק הזה, והן כדלהלן: בשלב הזה כמובן לא נצמיד אותן בזכויות לנשים הרות, אבל אנחנו כן ניתן לאותן נשים התחשבות בכך שאנחנו נכיר בשעתיים ביום בכל יום של טיפול כהיעדרות שמקבלים עליה שכר. משמעות הדבר – שזה מאפיין את רוב הטיפולים בחודש באותו מחזור טיפולים. מדובר בכל אופן בהיעדרויות בסביבות השעתיים, אולי קצת יותר. השעתיים האלה שהאישה תיעדר, לפי הצעת החוק הזאת היא תקבל עליהן תמורה, ולא יהיה שלא יתחשבו באישור של הטיפול הזה. זה נכון שמדובר על ימים שלה, אבל זה גורם לכך שהיא יכולה לנצל אותם, ואנחנו מדברים כאן על לא יותר מ-50% מהימים שמגיעים לה. לסיכום, אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים בהצעת החוק הזאת – ואני מניח ומקווה שגם הכנסת כולה רואה את הצעת החוק הזאת כעזרה, כהתחשבות, כחיזוק מעמדה של העובדת שצריכה לעבור טיפולים, טיפולים שעם ההתחדשות הרפואית – שעושה באמת דברים מבורכים מאוד, תוצאות שמביאות חיים, חיים חדשים לעולם, בטיפולים חדשניים, בטיפולים מיוחדים, אבל הטיפולים האלה לא מונעים עדיין מהאישה להיעדר מהעבודה ולהיות צמודה לפיקוח רפואי, לבדיקות רפואיות, ככה שאם נאשר את החוק הזה וניתן לה התחשבות, היא תרוויח גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת החוזק שלה והחוסן שלה לשמירת מקום העבודה. ואני מציין בסוף שנשים שלא מקבלות, שנפגעות הכי הרבה, הן דווקא אותן נשים מוחלשות שהשכר שלהן תלוי בשעת עבודה. הן לא עובדות חודשיות, הן גם לא עובדות בשירות הציבורי, ששם ההתחשבות הרבה יותר גדולה – וצריך לציין את זה שהממשלה הרבה יותר מתחשבת. אז אותם מעסיקים – אותן עובדות שעובדות במקומות עם שכר מינימום, עובדות לפי שעה, העובדות שהשכר שלהן הוא הכי נמוך והקושי שלהן הוא הכי קשה, להן תהיה קצת רווחה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אם כן, אנחנו – – – קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: כן. יש הצבעה. איתן כבל (המחנה הציוני): הממשלה תומכת? היו"ר יחיאל חיליק בר: הממשלה תומכת, ולכן היא לא תגיב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016, בקריאה טרומית. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ו–2016, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): בראבו, אורי. איתן כבל (המחנה הציוני): כל הכבוד, מקלב. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, 26 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע כי ההצעה עברה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה הראשונה. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה לסגן מזכירת הכנסת. סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 208), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 57), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכספים של הכנסת. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 19) (סמכות למתן היתר מיוחד להעסקה בשעות נוספות של עובדי הכנסת ועובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ח–2018 [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/806); נספחות.] (קריאה ראשונה) היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 19) (סמכות למתן היתר מיוחד להעסקה בשעות נוספות של עובדי הכנסת ועובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר וקבוצת חברי הכנסת. איפה מיקי? הינה מיקי. בבקשה, אדוני. תמר זנדברג (מרצ): סליחה, רגע. זה חוק בקריאה ראשונה? היו"ר יחיאל חיליק בר: זה חוק בקריאה ראשונה. תמר זנדברג (מרצ): האופוזיציה לא הסכימה להעלות חוק בקריאה הראשונה. זה יום רביעי, ואין הסכמה של האופוזיציה להעלות חוק בקריאה ראשונה, סליחה. היו"ר יחיאל חיליק בר: קודם כול, זה בסמכות יו"ר הכנסת. תמר זנדברג (מרצ): – – – עיסאווי פריג' (מרצ): אני מבקש לדבר. היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע. א. אני צריך לשמוע מיואל חסון; ב. זה בסמכות יושב-ראש הכנסת לאשר דברים כאלה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – תמר זנדברג (מרצ): תכף תענה לי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תכף הטענות שלך – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא. זה לא אתה צריך לענות לה, אבל בסדר. תמר זנדברג (מרצ): זה לא קשור, זה עניין לסדר-היום. זה לא קשור אליך. עזוב, אני לא מסכימה. עושים מאיתנו צחוק. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, הצעת החוק הזאת – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מיקי. מיקי. שנייה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הצעת החוק הזאת נולדה כתוצאה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מיקי, שנייה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): רגע, תן לי להסביר. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא. היא תשאל את הנשיאות. לפי מה שאומר לי נאזם, והוא מומחה, יש בסמכות יושב-ראש הכנסת – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): מה ההצעה? מה ההצעה אומרת? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הצעת החוק הזאת נולדה עקב בעיה שנוצרה לנו עם עובדי הכנסת, שאינם יכולים להיות בכנסת ללא אישור מיוחד, מהסיבה שחוק שעות עבודה ומנוחה קובע שהם צריכים לחזור הביתה, ועובדי כנסת רבים פנו אלינו וביקשו – חברת הכנסת זנדברג, שידוע שעובדי הכנסת יקרים לליבה, לא תרצה לפגוע בהם עכשיו ולמנוע מהצעת החוק הזאת להיות מוצבעת. תמר זנדברג (מרצ): אתה יכול להעלות בסוף סדר-היום. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לכן, גברתי – – – קריאות: – – – שרן השכל (הליכוד): יש אישור של יואל חסון. תמר זנדברג (מרצ): – – – עם כל הכבוד, מה זאת אומרת? זה יכול להיות בסוף סדר-היום, לא עכשיו. שרן השכל (הליכוד): הוא אישר לנו. תמר זנדברג (מרצ): מי? היו"ר יחיאל חיליק בר: סגן מזכירת הכנסת בודק עכשיו את התקנון. שום דבר לא ייעשה במשמרת שלי בניגוד לתקנון. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הרעיון הוא לשמור על זכויות עובדי הכנסת – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אגב, תמר, אומרת חברת הכנסת שרן שיואל חסון אישר, רק שתדעי. תמר זנדברג (מרצ): אז מה אם הוא אישר? היו"ר יחיאל חיליק בר: יש יו"ר – – – תמר זנדברג (מרצ): לא, סליחה. סליחה. יואל שאל אותי, אמרתי שאני לא מסכימה, והוא אמר שהוא מוריד את זה, שהוא לא מסכים, שהוא הודיע שהוא לא מסכים. שרן השכל (הליכוד): שתבוא בדין ודברים עם יואל חסון. תמר זנדברג (מרצ): אני מודיעה לך שיואל חסון שינה את ההודעה להתנגדות האופוזיציה. זה יותר ממני, גם מרצ וגם יש עתיד לא – – – דוד ביטן (הליכוד): באיזה סעיף? איזה? שרן השכל (הליכוד): הוא לא הודיע את זה לקואליציה. דוד ביטן (הליכוד): על איזה חוק? שרן השכל (הליכוד): העובדים של הכנסת. תמר זנדברג (מרצ): סליחה, הוא לא התייעץ איתנו לפני, הוא לא מייצג אותנו. היו"ר יחיאל חיליק בר: זה משהו אחר. אם הוא לא התייעץ זה משהו אחר, אבל אם הוא הסכים בשם האופוזיציה, כמרכז האופוזיציה, זו בעיה אחרת. דוד ביטן (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני אומר, אם הוא לא התייעץ עם הסיעות זה דבר אחד – – – תמר זנדברג (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): הוא אמר שיהיה בסדר, הוא לא אמר – – – תמר זנדברג (מרצ): הוא לא שאל אותנו – – – דוד ביטן (הליכוד): זה לא רלוונטי – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תמר, את אמרת משהו אחר – שאין הסכמה של האופוזיציה. אם מרכז האופוזיציה מודיע, מה לעשות, מבחינתם לא צריך לשאול. שאלת את מרצ? שאלת – – – קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: הם לא צריכים לשאול אותו, הכנסת לא צריכה לשאול אותו. הוא, יש לו סמכות להודיע. דוד ביטן (הליכוד): למה? הוא לא מייצג אותך? תמר זנדברג (מרצ): איך אנחנו יכולים לדעת את זה? איך אני יכולה – – – דוד ביטן (הליכוד): אנחנו צריכים לדעת כולנו. תמר זנדברג (מרצ): – – – דוד ביטן (הליכוד): זה הנוהג בכנסת. תמר זנדברג (מרצ): נוהג זה משהו אחר, זה לא לפי – – – דוד ביטן (הליכוד): אז מה, הוא ישאל כל חבר כנסת? תמר זנדברג (מרצ): לא יודעת. תשאל אם זה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נאזם, מה הפרוטוקול אומר בנוגע למצב הזה? אחרי הצעות לסדר-היום או לפני הצעות לסדר-היום? ליאת, יואל חסון פה? איפה הוא? תמר, אנחנו נחכה רגע לחבר הכנסת יואל חסון. אני רוצה לדעת אם הוא הסכים לזה או לא. היא אומרת שהוא לא הסכים, אתה אומר שהוא הסכים – צריך לשאול אותו, אחרת אני פועל בניגוד לתקנון. דוד ביטן (הליכוד): הוא הסכים, אתה שומע. הוא לא תיאם, אבל הוא הסכים. גם אם הוא אומר לא – גם הוא לא יכול. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, הוא לא חוזר בו. דודי, יש לכם הסכמה של יואל חסון להעלות את הצעת החוק של עבודת נשים? יש הסכמה של מרכז האופוזיציה להעלות? דוד אמסלם (הליכוד): הסכמנו. היו"ר יחיאל חיליק בר: יואל חסון, אתה הסכמת להעלות את החוק על עובדי הכנסת? תמר, הוא מרכז האופוזיציה, הוא הסכים. הוא בא לפה והוא אומר שהוא הסכים, מה לעשות. תמר, זה לא חוק עבודת נשים, זה חוק שעות עבודה ומנוחה של עובדי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת מיקי זוהר יציג את החוק. אני מתנצל על המהומה. בסדר, היה צריך לברר. אני חייב לברר שלא נעשה פה משהו בניגוד לתקנון. קריאות: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, מדובר בהצעת חוק שנועדה לשמור על זכויות עובדי הכנסת במצבים שלפעמים הם בלתי אפשריים פה, בכנסת ישראל. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה, נגמר הדיון. יש הסכמה, גמרנו, החוק מוצג. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אנחנו יודעים שאנחנו עובדים במקום לא צפוי, ולכן יש סיטואציות שהכנסת הזאת עובדת בשעות לא שגרתיות. לפי חוק עבודה ומנוחה, עובדי הכנסת אינם רשאים להישאר בכנסת ברגעים הללו, וכדי שהם כן יוכלו להישאר בכנסת, אנו זקוקים להיתר מיוחד. החוק הזה קובע – – – קריאה: – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בין השאר. בין השאר. כדי לאפשר להם להיות כאן, אנחנו מבקשים להביא את הצעת החוק הזאת, שקובעת שליושב-ראש הכנסת יש את האפשרות להתיר לעובדים להישאר בכנסת בשעות הלא-שגרתיות, וכך עבודת הכנסת לא תיפגע, מצד אחד; מצד שני, העובדים יוכלו להיות כאן כדין ולשרת את אזרחי ישראל ואת הכנסת עצמה. אני רוצה לתת סיפור אחד לפני שנעבור להצבעה – אני לא יודע אם יש דוברים בהצעה. היו"ר יחיאל חיליק בר: יש. כרגע יש שני דוברים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני רוצה לתת רק סיפור אחד. מנהלת הוועדה שלי, אתי המקסימה, שרצתה להישאר בכנסת – היא אמרה: לנסוע עכשיו הביתה ולחזור זה אפילו טרחה בשבילי. אני מעדיפה להישאר פה בכנסת ולהמשיך לעבוד על עוד דברים. אמרו לה: מצטערים, את חייבת ללכת הביתה. זה החוק. זה דבר אבסורדי, ולכן הצעת החוק הזאת היא במקומה, ואני מבקש – – – איציק שמולי (המחנה הציוני): זה חוק מצוין, ערכי וחברתי. כל הכבוד. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תודה רבה, ואני מבקש להצביע בעד החוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה, לפני שאני סוגר את רשימת הדוברים, יש מי שרוצה עוד לדבר? דב חנין לא רשום. דב, אתה רוצה לדבר? יש עוד מישהו שרוצה לדבר לפני שאני סוגר את רשימת הדוברים? אם כן, אני סוגר את רשימת הדוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול, כמעט בשעה זו, נחטף מפתח ביתו בקלנסווה בכר ג'אבר ג'ומהור. חברים, אני חושב שכדאי לשמוע. אתם מפריעים לי. כבוד היושב-ראש, גם פה, מפה, מצד הזה. היו"ר יחיאל חיליק בר: סליחה, סליחה, סליחה. יואב קיש, אתם ממש מפריעים, אי-אפשר לשמוע את עצמנו. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): גם פה, בצד השני. היו"ר יחיאל חיליק בר: איילת נחמיאס, נא לדבר בשקט, זה מפריע. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): חברים, יש נושא מאוד מאוד טרגי, וכדאי שכולם גם יהיו ביחד. אתמול נחטף בן שבע, בכר ג'בר ג'ומהור מקלנסווה, נחטף מכניסת ביתו. מי שראה – יש סרטון שמסתובב ברשתות החברתיות, את מצלמות האבטחה, איך הילד הזה נחטף. מה שרואים פה – רואים מערב פרוע. אנשים עם רכב, חלונות שחורים, קראו לילדים, לשני ילדים, דחפו אחד לתוך הרכב, אחד – דחפו אותו החוצה, והרכב נסע. היום האבא מדבר על זה שמבקשים ממנו כופר – מבקשים ממנו כופר של 4 מיליון שקלים. המצב הזה קורה פה, במדינת ישראל. אני חושש לגורלו של הילד, ילד בן שבע שנחטף ומבקשים כופר כדי לשחרר אותו. המצב הזה לא יכול להיות פה. לכן, מפה אני קורא לכל מי שיכול לעזור – למרות שהפרטים על החקירה חסויים, יש צו איסור פרסום, ולכן אנחנו לא יכולים לפרסם. אפילו ידע שיש לנו אנחנו לא יכולים לפרסם. אבל מה שאנחנו מבקשים זה שהמשטרה תעשה כל מאמץ קודם כול להחזיר אותו בריא ושלם למשפחתו. הילד הזה, בגיל הזה – הוא יעבור טראומה, והוא כבר עבר את הטראומה. בגיל הזה, כשחוטפים אותו בצורה – אני ראיתי את הסרטון, וזה מפחיד אפילו אנשים בוגרים. לכן, המשטרה צריכה קודם כול לדאוג לחיים שלו. בכל מבצע או מעשה שהיא תעשה היא צריכה לשמור על החיים שלו, צריכה להחזיר אותו הביתה. ואנחנו גם דיברנו – רק אתמול היה היום נגד הפשיעה ביישובים הערביים. זה מעשה של כנופיה, זה לא מעשה של אנשים בודדים. זה מעשה שתוכנן, ותוכנן "היטב", במירכאות. לכן, כבוד היושב-ראש, אני חושב שצריכה לצאת פה אמירה מהכנסת, והשר לביטחון פנים צריך לצאת בהרגעה למשפחה, צריך לפרסם הודעה – הוא או המפכ"ל. הנושא הוא לא כל כך פשוט, הנושא מסוכן, ואם אנחנו נשתוק על זה, אם זה יעבור בשתיקה, אני לא יודע מה מצפה לנו עוד. ילד בן שבע – חוטפים אותו מפתח ביתו ומבקשים כופר. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, שרת התרבות מירי רגב, כנסת נכבדה, לפני שעות מספר עלה כאן השר נפתלי בנט להשיב על הצעת חוק של חברתי לאה פדידה בעניין של פיקוח מחירים על חניונים. והשר השיב לה ככה: הוא אמר – הצבעת? עוד לא התחלנו לדבר. הינה, כבר. יפעת שאשא ביטון (כולנו): לא, לא. כבוד היושב-ראש, פשוט השעון. היו"ר יחיאל חיליק בר: הכול בסדר. יוסי יונה (המחנה הציוני): אה, השעון, אוקיי. עמד כאן השר והשיב לחברתי, ומה הוא אמר לה? הוא נזכר בימיו – אני לא יודע בדיוק למה הוא התכוון, אולי כשהוא חייל ובנגב פעלו גזלנים ומכרו ארטיקים במחיר מופקע. ואז הוא אמר לה: האם את רוצה שאנחנו נעשה פיקוח מחירים על הגזלנים בנגב? ועל כך היא דיברה? חברתי דיברה על כך שאנשים נאלצים להגיע לבית חולים, לא בגלל שהם רוצים להגיע לבית חולים כדי לקנות קרטיבים. אני לא יודע מי הלך לבית חולים בפעם האחרונה לקנות ארטיקים, דודי אמסלם. דוד אמסלם (הליכוד): איזה ארטיק? יוסי יונה (המחנה הציוני): ארטיקים; נפתלי בנט. לאה פדידה (המחנה הציוני): קרטיב. יוסי יונה (המחנה הציוני): קרטיב. והוא משווה בין קרטיב לבין בית חולים. עכשיו תגידו לי, בואו נחשוב על מצב – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): חבר הכנסת יונה – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): באמת, חברי דודי אמסלם, אני מעולם לא ראיתי עמדה כל כך זחוחת דעת, ניאו-ליברלית, קפיטליסטית קיצונית ואכזרית. אין שום אמפתיה, אין שום אמפתיה בכלל. אתה הולך לבית חולים – מנצלים אותך. אנשים הולכים להקרנות כי אין להם ברירה. הם מגיעים מהצפון, מגיעים לאיכילוב, הולכים לאיכילוב, כאשר הם יוצאים הם מקבלים על שעתיים-שלוש 100, 120, 70, 80 שקל. יפעת שאשא ביטון (כולנו): ממש לא. יוסי יונה (המחנה הציוני): על זה באה חברתי ומציעה – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): מאיפה – – – יוסי יונה (המחנה הציוני): – – מציעה פיקוח על המחירים. ומה עונה לה השר? מה את רוצה, שנטיל אולי פיקוח מחירים – על מה? לאה פדידה (המחנה הציוני): על ארטיק? יוסי יונה (המחנה הציוני): על ארטיק? על ארטיק? דוד אמסלם (הליכוד): יוסי, יוסי, יוסי, תקשיב לי. יוסי יונה (המחנה הציוני): זו ההשוואה שיש לעשות – בין ארטיקים לבין חניונים בבתי חולים? האם זו לא חוצפה? עד כמה מגיעה באמת התפיסה האנטי-חברתית הזאת, המקוממת, האכזרית, הבלתי-מתחשבת, האנטי-חברתית הזאת? לא ייאמן. ועומד כאן דודי אמסלם ומצחקק, כי הוא חושב שאפשר לעשות מכל דיון במליאה בדיחה. יפעת שאשא ביטון (כולנו): פרופ' יונה, באיזה בית חולים שילמת 100 שקל על חניה? יוסי יונה (המחנה הציוני): דודי אמסלם, אם אתה מתכוון לעשות בדיחה בנושא הזה, דע לך שהבדיחה הזאת היא עצובה, והיא על חשבון האזרחים שמגיעים לבתי חולים ומפקיעים מהם מחירים אדירים. לאה פדידה (המחנה הציוני): – – – יפעת שאשא ביטון (כולנו): 100 שקל? יוסי יונה (המחנה הציוני): ומה אומר לנו השר? אתם רוצים שאנחנו נהיה אולי צפון קוריאה? אתם רוצים שנהיה רוסיה? איפה המצפון החברתי של הסיעות שיושבות בצד הזה? אני קיוויתי שדווקא דודי אמסלם וגם דוד ביטן יבואו וידברו נגדו. דוד ביטן (הליכוד): איזה ארטיק? איזה ארטיק? יוסי יונה (המחנה הציוני): דוד, אתה יודע מה הוא אמר? אתה הרי הצעת שיש להטיל פיקוח על כספומטים, נכון? לאה פדידה (המחנה הציוני): אם זה היה טילון היית מסכים? יוסי יונה (המחנה הציוני): והוא אמר: מה פתאום? דוד ביטן (הליכוד): מי אומר? יוסי יונה (המחנה הציוני): נפתלי בנט. אלה יחסים וולונטריים בין לקוחות, בין הבנק שמציע שירותים לבין הלקוח. איזה דברי הבל. איזה דברים באמת אנטי-חברתיים מקוממים. אז אוקיי, הינה הממשלה הכי חברתית – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – הממשלה הכי חברתית פועלת – – דוד ביטן (הליכוד): יוסי, איזה ארטיק? יוסי יונה (המחנה הציוני): – – פועלת בצורה אנטי-חברתית. דוד אמסלם (הליכוד): על איזה ארטיק אתה מדבר, "לוקס"? היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. יוסי יונה (המחנה הציוני): ועומד שם דודי אמסלם ומצחקק, וכשהוא עומד כאן, והוא אומר: אנחנו ממשלה חברתית – זו ממשלה חברתית, דודי? האם גם על החולים בבית חולים אתה רוצה לצחוק? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יוסי יונה (המחנה הציוני): הם משלמים 90 ו-80 שקל על החניון. על כך אתה צוחק? על כך אתה צוחק? דוד אמסלם (הליכוד): השר נתן תשובה מצוינת. אל תהיה דמגוג עם הארטיק, גם אתה. יוסי יונה (המחנה הציוני): אז אתה פתאום לא צוחק, אה? דוד אמסלם (הליכוד): הוא נתן תשובה מצוינת. יוסי יונה (המחנה הציוני): פתאום אתה לא צוחק, נכון? כי אתה יודע שזה על חשבונם של החולים האלה. דוד אמסלם (הליכוד): לא, בגלל שאתה יודע שאתה דמגוג. היו"ר יחיאל חיליק בר: תנו לו לסיים, הוא כבר מעבר לזמן שלו. הוא מעבר לזמן. דוד אמסלם (הליכוד): הוא כבר ארבע דקות אחרי הזמן. יוסי יונה (המחנה הציוני): כן, כי הפרעת לי. ואתה צוחק על האנשים הללו כשמפקיעים, אתה צוחק עליהם כי לוקחים מהם מחירים באמת מופקעים. חולים בבתי חולים, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: יוסי, יוסי. יוסי יונה (המחנה הציוני): חולים בבתי חולים. ארטיקים, אה? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני מבקש, זה יום ארוך, נא לסיים בזמן, לשמור על הזמנים. גם אתה, עיסאווי פריג'. גם אתה, עיסאווי פריג'. לאה פדידה (המחנה הציוני): אם זה היה תינוק, גם אז? דוד אמסלם (הליכוד): הוא אמר: אם זה "לוקס" אין בעיה. עיסאווי פריג' (מרצ): אדוני היושב-ראש, חברים, אתמול בשעה כזאת עמד כאן השר לביטחון הפנים – – קריאה: השעון. היו"ר יחיאל חיליק בר: לוקח לזה זמן, שנייה. עיסאווי פריג' (מרצ): – – וענה להצעה לסדר-היום, ודיבר על המאבק באלימות בחברה הערבית. באותה שעה הוא קיבל את התשובה שבזה לו ובזה לכולנו, מהחברה הערבית. באותה שעה ילד בן שבע מקלנסווה – שמצלמות הבית קולטות את זה יפה – נחטף – – היו"ר יחיאל חיליק בר: וקנין. עיסאווי פריג' (מרצ): אני מבקש, אדוני. – – נחטף מפתח ביתו. ורק עכשיו מתחיל הנושא לצאת החוצה, כי גילו את סרט האבטחה. פתאום המצלמה העלתה את הנושא לסדר-היום. חברים, זה קורה במדינת ישראל בשנת 2018 – ילד בן שבע נחטף בכניסה לביתו. דבר כזה קורה בבוקו חראם באפריקה, שאנחנו שומעים על זה בחדשות. כאן זה קורה במדינת ישראל. בזים לכל המערכת ולכל המשטרה. אני פונה אליכם, חברים, זה לא מציק, ילד – אם היה יהודי, כל המדינה הייתה קמה, כל המדינה הייתה נזעקת. אני קורא לכם: אתם לא מסוגלים להגן עלינו – תנו לנו להגן על עצמנו. אנחנו נקים משמרות, נקים משטרה לעצמנו, נגן על עצמנו. אתם שתקתם על כל הפשעים. שום פענוח. כנופיות הפשע ממשיכות להשתולל בקרבנו, ואנחנו לא יכולים לעצור ולקחת את החוק לידיים. הינה, זה עובר לחטיפה של ילדינו. ואתם לא מסוגלים, המשטרה, כששר המשטרה, בתקופתו – מגיעים לשיאים שלא היה דוגמתם. ילד בן שבע, כרים גו'מהור מקלנסווה, שרואים את זה במצלמות, בסרט, הולך – בכל מערכת החדשות – נחטף, וזה לא – אני לא שומע את הזעקה שצריכים לשמוע. הינה, אמסלם, אתה צוחק. טרגדיה. יוסי יונה, חבר הכנסת יונה, חברת הכנסת לאה פדידה, חבר הכנסת דוד אמסלם, מה זה מעניין אתכם? יואב קיש (הליכוד): לא שומעים. עיסאווי פריג' (מרצ): עוד ערבי אחד פחות. יואב קיש (הליכוד): לא שומעים. עיסאווי פריג' (מרצ): ילד בן שבע, ואני צריך לראות את הישבן של יוסי יונה? ואני צריך לראות את הגב של לאה פדידה? תתביישו לכם. תנו קצת כבוד. ילד בן שבע נחטף, ואתם – לא מעניין אתכם. אם זה היה ילד יהודי, מה היה קורה? אני קורא לכם, תיתנו לי קצת – תשמעו מה קורה, תשמעו את זעקת הרחוב הערבי. ילד בן שבע נחטף אתמול ושום דבר לא זז אצלכם? תתביישו לכם. איפה אנחנו נמצאים? איפה? אני מכפר קאסם, מקלנסווה – זה נתניה וזה תל אביב. צריך שיזיז לכם. אנחנו בבעיה. הבן שלי לא בטוח. תפסיקו. אתם לא יודעים מה קורה, ואתם מדברים ולא מעניין אתכם. זעקה צריכה להיות בבית הזה. אתם לא יודעים מה קורה. היו"ר יצחק וקנין: קהו החושים. עיסאווי פריג' (מרצ): – – – קהו. אני יודע ואתה לא יודע. אני יודע. אני יודע מה קורה. ילד בן שבע. היו"ר יצחק וקנין: אמרתי, אמרתי, עיסאווי, יש לנו קהות חושים, לצערנו. אני מצדיק את מה שאתה אומר. אמרתי: יש קהות חושים, לצערנו הרב. הרגש שלנו כבר מחוספס. טוב, אני מודה לעיסאווי, ועם כל הרגש שצריך להתייחס למקרה הזה. קסניה סבטלובה, שלוש דקות לרשותך. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בטוחה שרבים מכם שמו לב היום לנאום המזעזע של שר החינוך נפתלי בנט, לא אחר מאשר שר החינוך במדינת ישראל. מדובר כאמור בשר החינוך, איש מלומד ומשכיל לכל הדעות, וככזה הוא ודאי מכיר את הסיפור על מארי אנטואנט ואת האמירה המאוד-מפורסמת שלה: אם אין לחם, תאכלו לחמניות. וזה בדיוק מה שאומר היום שר בכיר בישראל. ענת ברקו (הליכוד): עוגות, לא לחמניות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): כן, זה בדיוק מה שאומר שר בכיר בישראל – – ענת ברקו (הליכוד): עוגות, עוגות. קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): – – על הצעה מאוד פשוטה, מאוד צודקת, מאוד הגיונית, להגביל את התשלום על חניונים. חניונים. לא סתם חניונים, לא חניונים בסינמטק, חס וחלילה, או במקומות אחרים של בילוי, שזה כבר עוד איכשהו נחשב מותרות. לא – במקומות ציבוריים, בבתי החולים. עכשיו, אני יודעת מיד ראשונה – כי אני נוסעת מדי כמה זמן; כמה פעמים בשבוע, האמת, נוסעת לבית חולים עם הבת שלי – כמה עולות החניות האלה. ואני מכירה כמה אנשים שידם אינה משגת אפילו שעה לעמוד בחניון הזה. אם צריך לעמוד שם כל יום או כל יומיים או כל שלושה ימים – הם לא יכולים להרשות לעצמם. מה אומר נפתלי בנט בתשובה על הצעת החוק הזאת של חברתי לאה פדידה, מהסיעה שלי, שזו באמת הצעת חוק מצוינת לכל הדעות? הוא אומר לה: תקשיבי, מה, אנחנו באלבניה? מה, אנחנו ברומניה? מה, אנחנו בלא יודעת מה – צפון קוריאה? מה עוד הוא אמר שמה – למה שאנחנו נגביל את הדברים האלה? שימשיכו לשלם, הפראיירים, למה לא. אלה שאנחנו גם לא מעלים להם את השכר, אנחנו לא דואגים להם, האזרחים הפשוטים, אזרחים מהשורה, הפראיירים האלה, שבקושי עומדים גם ככה בלחץ של יוקר המחיה, שמתקשים לשלב את כל הדברים של צהרונים ושל קייטנות ושל מחירי הדלק וכו', אם חס וחלילה נקלעו לצרה וצריכים להגיע לבית חולים פעם, פעמיים, שלוש פעמים, ארבע פעמים – שישלמו ועוד יחייכו ויגידו: תודה רבה. ואני אעליב אותם, ואני אגיד להם שהעניין הזה של החניונים דומה לקרטיבים. קרטיבים, שמעתם? קרטיבים, בעיניו של נפתלי בנט. וכנראה שהלב שלו הוא קר כמו קרטיב, אין לי מה לחשוב אחרת, כי אם בן אדם מזלזל בדברים כאלה, שבאמת מדובר בלב-ליבה של הבעיה החברתית במדינת ישראל פה – איך הוא מעז לדבר על צדק חברתי? איך הוא מעז לדבר על שוויון? איך הוא מעז לדבר על צדק כלפי האנשים שאין להם ברירה אחרת? זה לא מותרות. מישהו שמגיע לבית חולים, אין לו עוד חניון לחפש בסביבה של בית החולים, יש לו את החניון של בית החולים. מדובר באנשים שהם שבויים של אותו בית החולים, של אותו חניון שלוקח מחירים מופקעים ושגונב את האזרחים מדינת ישראל. מסחרה, זה מה שזה נקרא. אני לא יודעת אם השר נפתלי בנט מפחד להסתכסך עם אותם בעלי החניונים. אני לא יודעת איזה שיקולים יש לו. או שהוא שכח איך להיות בן אדם. זה הדבר המפחיד ביותר, כי הוא אמון על גורלם של הילדים שלנו, על החינוך שלהם, ואם הוא מזלזל בצורה כזאת קשה בהצעת חוק צודקת, באזרחי מדינת ישראל, אין לנו מה לומר. אנחנו לא מודים לך על היום הזה, נפתלי מרי אנטואנט בנט. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. תעלה איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שלוש דקות לרשותך, ואחרייך – נחמן שי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גם אני רציתי לדבר על מה שקרה כאן קודם, על ההטפה של השר נפתלי בנט, שבמקום לבוא ולהגיד: תראו, אנחנו מתנגדים כי אנחנו לא רוצים רגולציה; אנחנו מתנגדים כי אנחנו חושבים שצריך שוק חופשי, ללא רשת ביטחון, ללא רווחה, ללא התחשבות בעובדה שמדובר בבתי חולים, באנשים חולים – הכול יכול להיות, הכול לגיטימי – – – מיקי לוי (יש עתיד): איילת, שייקחו דוגמה מהדסה עין כרם: 20 שקל על כל היום – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן, יש כמה מקומות שעושים את זה. הכול לגיטימי. אבל אני רוצה דווקא להקדיש את הדברים שלי למה שקרה כאן עם חבר שלנו, עם חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אני רוצה להגיד לכם, חבריי היקרים וחברותיי היקרות, באמת באמת משהו קרה לנו שהוא לא – אני לא יודעת, חבר הכנסת אמסלם, אני לא יודעת מה קרה לנו. מאיפה קרתה לנו קהות החושים הזאת? ילד נחטף, עכשיו פורסם שהוא כנראה נחטף לשטחים – – – ענת ברקו (הליכוד): אל תעשי הכללות – לנו, כולנו. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): חברת הכנסת ברקו, אני לא ביקשתי את עזרתך. את חושבת שאת לא קהת חושים? אני מרגישה שיש פה קהות חושים. ענת ברקו (הליכוד): אני לא מרגישה – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): את לא מרגישה קהת חושים. מצוין. אני רוצה להתייחס למה שאמר עיסאווי פריג'. סליחה שהפרעתי לך. את מוזמנת להמשיך לא להקשיב, לא קרה שום דבר. אני לא נפגעת, לא לוקחת את זה באופן אישי. אני רוצה להגיד שכשעיסאווי מדבר על קהות החושים – יש בזה משהו. אנחנו התעסקנו במשך שבוע – כל מהדורת חדשות במדינת ישראל כמעט נפתחה בכמה ילדים חולצו מהמערה בתאילנד. חבר הכנסת נחמן שי, אתה מומחה לתקשורת. יש בזה משהו מעוות. זה באמת אירוע בקנה מידה מטורף. אתה שואל את עצמך: איך ילדים הגיעו ל-3 קילומטרים מתחת למעבה האדמה? אתה לא מבין את הדבר הזה. אבל פה יש ילד, במרחק שהוא לא הרבה קילומטרים מאיפה שאנחנו יושבים עכשיו, ילד שכנראה נחטף לשטחים, הוא ערבי, הוא ערבי, ואתה אומר לעצמך: זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שאנחנו באמת לא מתעסקים בזה, לא מודאגים מזה, לא מוטרדים משלומו, לא מפחדים עליו. אז אני רוצה להגיד כאן – חבר הכנסת פריג' לא נמצא כאן. אני רוצה להגיד לו שאנחנו שותפים לדאגה ולכאב של המשפחה, ולתקווה המאוד-מאוד גדולה שהילד המתוק הזה ימצא בחיים ויחזור אל חיק משפחתו. ואני לא רוצה שאנחנו נהיה קהים כלפי ילד באשר הוא ילד באשר הוא ילד, ולא משנה אם הוא יהודי, ערבי, דרוזי, נוצרי – הוא ילד ישראלי. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לאיילת נחמיאס ורבין. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת נחמן שי, גם לך שלוש דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנראה שרק כשמישהו, חברנו, באמת צועק עד כדי אובדן הכרה אז אנחנו מזדעזעים, ואולי הציבור יזדעזע. אם היו חוטפים ילד בן שבע ממבשרת ירושלים, אחרי שעות אחדות המדינה כולה הייתה בכוננות ומאות ואלפי שוטרים ומתנדבים היו מחפשים אותו, והמשטרה הייתה מאכנת את כל המכשירים הסלולריים בסביבה, ואגף הטכנולוגיה היה מאתר את כל המכוניות שמסתובבות, וכן הלאה – – – ענת ברקו (הליכוד): מי אמר שהמשטרה לא עושה? תראה איך שעושים. מה, לא מתייחסים? ברור שעושים. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו חושבים שהיא עושה, אבל כנראה לא מספיק זריז. ענת ברקו (הליכוד): מה, נחטף ילד, הם לא יעשו כלום? עושים, אז חבל להגיד שלא עושים. נחמן שי (המחנה הציוני): אנחנו לא יודעים. אנחנו לא שמענו שזה הכניס את מדינת ישראל – – ענת ברקו (הליכוד): אולי לא צריך לדבר וצריך לעשות? היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת ברקו. נחמן שי (המחנה הציוני): – – לאותו מתח שהיה קורה אילו זה היה קורה בחברה אחרת. אנחנו עוקבים כולנו בכנסת כבר תקופה ארוכה אחרי העלייה המדהימה בפשיעה, באלימות ובמעשי הרצח בחברה הערבית. ואני מוכרח לומר שהתחושה היא שאין מעש, ואם ישנו – הוא בפרמטרים מאוד קטנים. אני יודע שגם בתוך החברה הערבית יש אנשים שנושאים באחריות לזה, אני לא מנקה אותם, אבל עדיין יש פה מעבר לתחושה – מציאות שמתנהלות שתי חברות במקביל, כל אחת עם סטנדרטים אחרים, כל אחת עם רמת פשיעה אחרת. אנחנו יודעים שכשמגיעים לנשים – כמה נרצחו נשים בחברה הערבית וכמה בחברה היהודית וכן הלאה וכן הלאה. רק אתמול היה פה יום שעסק בדיוק בסוגיות האלה, ואני יודע שמתוך הבית הזה גם חברי הכנסת מתקוממים ופעילים כדי לבלום את האלימות. אסור לנו להיות אדישים בעניין הזה. אני קורא מפה לכל מי שיכול גם לסייע לאתר את הילד הזה – ולא מעניין אותי הרקע לחטיפה; עם כל הכבוד, עדיין הוא נמצא בידי אנשים רעים שרוצים את רעתו ורוצים את רעת משפחתו, והנסיבות לא מעניינות לחלוטין – וגם להיערכות חדשה לגמרי של המשטרה, ואולי גם של גורמים אחרים, שמסוגלים לחדור לעומק הציבור הגדול הזה ולבחון מה קורה שם ולמה, לגעת בנשק. כל אחד יודע שיש שם נשק רב מאוד. לפעמים הוא בא לידי שימוש בחתונות, ולפעמים הוא בא לידי שימוש בלילות, כשבבוקר יש הרוגים ופצועים בתוך המגזר הזה. אסור לנו להשאיר את המציאות הזאת, וגם כי אנחנו יודעים – אם אני רוצה לעשות את זה מאוד ענייננו, עניינם של היהודים שחיים בארץ הזאת – שזה לא נשאר בתחומי החברה הערבית; זה גולש משם, זה יוצא החוצה ובסוף זה עניינו של כל אחד ואחת ממדינת ישראל. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בבית הזה השבוע בילינו המון שעות, והזעקות, והרגשות, והצדק והאי-צדק הרבה פעמים עולים פה ביתר שאת. ואני באמת, חבר הכנסת עיסאווי – אני בטוחה שגם יוסי שותף – באמת ההקשבה היא חלק, וההזדהות היא חלק, וילד באשר הוא הוא ילד. אני מאמינה שאחרי שהסרטון יצא, ממשטרת ישראל גם ימצאו את הילד, הוא יבוא למשפחתו, והכול יהיה בסדר. אתם יודעים, אני לא יכולה להירגע, ולכן ביקשתי לעלות שוב, ואני אבקש את עזרת הצופים בחידה – איך קשור ארטיק לחניון בבית חולים. לא מסוגלת למצוא את הפתרון. אולי חבר הכנסת עמר בר-לב, שקשוב כל כך יפה, ימצא את הפתרון? לא מסוגלת, לא מסוגלת, כי עברתי כמעט בין כל חברי הקואליציה והם אומרים לי: לאה, אנחנו לא יודעים למה הצבענו נגד החוק. שאלו אותי מה הסבירה לי ועדת שרים – אמרתי להם: לא הסבירה. לא נתנו טענה אחת מוצדקת. חשבתי שהשר בנט, כשיעלה, יסביר. אולי ייתן בשורה שיש תחבורה ציבורית עוד מעט אז לא צריך חניונים. אבל לא. איך ילך ילד ביום חם, יגיע לפסגת ההר, יחכה לו גזלן, לוקח מחיר מופקע על הארטיק – את זה את רוצה לגזול מילדים, שיהיה גזלן שימכור להם ארטיק במחיר מופקע? איך זה קשר לחניונים? אדוני השר, לא יקרה כלום – אני חייבת לשאול אותך – – – דוד אמסלם (הליכוד): אנחנו עדיין עם הארטיק הזה? לאה פדידה (המחנה הציוני): דודי, אני חייבת לשאול אותך: ואם הייתי מציעה ארטיק "לוקס", היית מצביע בעד החוק? דוד אמסלם (הליכוד): הייתי, או קסטה. לאה פדידה (המחנה הציוני): הולך. אז בפעם הבאה, בנט, אני מציעה שבגזלן הזה לא ימכרו קרטיב במחיר מופקע. אבל באמת, אני מציעה שתחשוב שוב על מה שאמרת, תסתכל בעיני הציבור ותגיד: חניון בבית חולים לא שווה קרטיב – אתה יודע, קרטיב זה הארטיק הכי זול – ואני הולך בעד האזרחים ועושה הגבלה למחירים בחניון בבית חולים, כי לכל אחד מגיעה היכולת לחנות. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חברת הכנסת זנדברג, בבקשה. תמר זנדברג (מרצ): תודה, אדוני היושב-ראש. אני רק רוצה להביע קודם כול הזדהות וסולידריות עם חברי עיסאווי פריג', שבאמת נתן כאן אירוע מאוד מאוד נרגש שאי-אפשר שלא להזדהות איתו. אתה יודע, לפעמים צריך איזה משהו מטלטל ושקצת מוציא אותנו מהשגרה שלנו כדי לקלוט מה קורה. אני לא יודעת אם ראיתם את הסרטון שמופץ עכשיו בכל אמצעי התקשורת. ילד בן שבע, לאור היום, פשוט נחטף מול המצלמה, נחטף אל הלא-נודע. ואנחנו קודם כול, מדינת ישראל, שבהחלט יודעת להתלכד ולהזדהות ולהצטמרר ולדאוג וגם להיאבק ולהילחם עבור הילדים, הנערים, האזרחים שלנו, קודם כול, כאשר קורה להם דבר מה, וגם לא שלנו – ובאמת נשאלת השאלה: האם יותר קל להושיט יד למקום רחוק, לחילוץ וסיוע במקום רחוק, מאשר לראות כאן ילד מתחת לאף? ולמה? וכאן נכנסת המחשבה הטורדנית, שאי-אפשר להתחמק ממנה, שאולי, אולי, אולי, אם הילד היה יהודי, אז הארץ הייתה רועשת. ענת ברקו (הליכוד): למה ההסתה הזאת? תמר זנדברג (מרצ): ואם הילד ערבי, אז אולי זה התפקיד שלנו – – – ענת ברקו (הליכוד): למה את מסיתה? יואב קיש (הליכוד): המשטרה מטפלת, זה בחקירה. למה אתם מאשימים סתם? היו"ר יחיאל חיליק בר: מותר לה לומר את דעתה. תמר זנדברג (מרצ): אני מציעה לכם – עם כל הכבוד, התגובה שלכם מעידה שעל ראש הגנב בוער הכובע – – ענת ברקו (הליכוד): הסתה. תמר זנדברג (מרצ): – – כי אם אני הייתי עולה לפה ונותנת כל דוגמה אחרת, את לא היית יושבת וממלמלת: הסתה, הסתה, כמו באיזה התקף טנטרום. את היית הראשונה שעולה ותובעת פעילות יותר נחרצת, גם מכל הכוחות וגם מדעת הקהל הציבורית ומדעת הקהל כאן בכנסת. ענת ברקו (הליכוד): ולכן אני פה בכנסת, למען מיגור – – – תמר זנדברג (מרצ): במקום לשבת בשקט, להזדהות עם הכאב של המשפחה ולהרים קול זעקה למען פתרון המקרה, את מעיזה, יש לך עזות מצח לשבת פה ולתקוף אותי בדבר שלא ייאמן – – – ענת ברקו (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת ענת ברקו. תמר זנדברג (מרצ): העיקר שאת תצליחי בעוד כותרת מדברי הבלע שלך. זה דבר לא ראוי ולא לעניין. אני מציעה לך להתנצל. ענת ברקו (הליכוד): ואת יוצאת נגד משטרת ישראל, סתם. תמר זנדברג (מרצ): אני מציעה לך לעלות לכאן לבמה ולהצטרף להרמת דעת קהל כדי שבית אחד בישראל – ובעולם, דרך אגב – לא ינום ולא יישן ולא ישקוט עד שהמקרה הזה יבוא על פתרונו, בדיוק כמו כל מקרה אחר, לא יותר ולא פחות. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחרוני הדוברים יהיו דב חנין ויואב קיש. מוסי רז (מרצ): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, זה לא בפעם הראשונה – ילד בן שבע נחטף, וזה ברור לחלוטין שלו היה יהודי, הארץ הייתה רועשת וגועשת, וגם הדיון פה היה מתנהל בצורה אחרת. אנחנו רואים את זה שוב ושוב, את היחס השונה לאזרחים היהודים ולאזרחים הערבים כשהם נפגעים. נתתי דוגמה לפני כמה שבועות כשאזרחית שכולנו מכירים אותה – אנשי מרצ, חברי הכנסת של מרצ – אזרחית יהודייה התנגשה באזרחית ערבייה; שתיהן אזרחיות ישראל, שתיהן נהרגו. ראינו למי נתן העיתון את הכותרת, את התמונה. וזה קורה לא בפעם הראשונה, לא השנייה. זה דפוס פעולה, דפוס מחשבה. לפני כמה חודשים הצבעתי על מקרה שבו באותו יום נהרגו שלושה יהודים בתאונה ושלושה ערבים בתאונה. שלושת הערבים קיבלו שלוש שורות; שלושת היהודים קיבלו שני עמודים ראשונים בעיתון של המדינה, וכן הלאה. הדבר הזה חוזר על עצמו כל הזמן, ולכן, ברגע שאנחנו מתייחסים לזה כך, בצורה כזאת, גם הכנסת, גם התקשורת, אני מקווה מאוד מאוד – אמרתי לחברי חבר הכנסת מיקי לוי שבמשטרה זה לא כך, והם יודעים להתייחס בצורה שווה – אז אלה התוצאות שאנחנו צריכים להתמודד איתן. אתמול צוין פה היום נגד האלימות בחברה הערבית, ובאותו יום קורה הדבר הזה, שהוא באמת סוג של שיא חדש. הרי בכל זאת היו מעשי רצח רבים, אבל בציניות ובעובדה שחוטפים ילד – תיזכרו מה קרה כאן פעם אחרונה שחטפו ילדים יהודים ונבין על מה אנחנו מדברים. הצורה הזאת של ההתעלמות היא צורה שיטתית, כל הזמן, על ידי כל המערכות, ויש לה תוצאות חמורות. אני כבר לא רוצה להגיד שזה גם בסופו של דבר זולג לחברה היהודית, כי זה קודם כול חמור כי זה פוגע באזרחים ישראלים, לא משנה אם הם ערבים או יהודים. אבל אפילו לשיטתכם – שלא תחשבו שהדבר הזה הוא מנותק מהדיונים פה בכנסת; שלא תחשבו שזה מנותק מ"הערבים נוהרים לקלפיות"; שלא תחשבו שזה מנותק מחוק הלאום; שלא תחשבו שזה מנותק מהחקיקה הגזענית. זה לא מנותק. כל הדברים האלה מחוברים, ובסוף יש להם תוצאות הרסניות, ולפעמים אפילו קטלניות. כדאי שנתעורר. אני רוצה להקדיש את 15 השניות האחרונות שלי לשרה מירי רגב: תודה על שירותי היחצנות שדאגת לנו השבוע. תמשיכי כך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בשמחה. אין לכם מה לעשות. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, עד שלוש דקות. מיכל רוזין (מרצ): כבוד היושב-ראש, אין פה שר. חבל שאין פה שר. שרת התרבות והספורט מירי רגב: למה אין פה שר? יש פה שרה. מיכל רוזין (מרצ): אה, הינה שרה. לא ראיתי אותך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אין פה שר, אבל את נגד שרות. מיכל רוזין (מרצ): אני נגד שרות, כן, אני בדיוק, את יודעת. אפשר להשמיץ בהרבה דברים. את זה אי-אפשר להגיד לי. את יכולה להגיד עליי הרבה דברים: עוכרת ישראל, בוגדת, אבל להגיד עליי שאני לא רואה שרות? זה, את יודעת, מה לעשות, זה לא יתפוס לך. שרת התרבות והספורט מירי רגב: אין לך חוש הומור. היו"ר יצחק וקנין: מילא אם זאת הייתה שרה שלא נראית. מיכל רוזין (מרצ): לא, סליחה, היא באה לי מימין. יש לי נקודת עיוורון, בימין אני לא מסתכלת, רק לשמאל. שרת התרבות והספורט מירי רגב: זה בעייתי. מיכל רוזין (מרצ): חברים וחברות, אני רוצה להגיד לכם, ישבה לידי חברת כנסת השבוע פה בכנסת, אפרופו – תקשיבי השרה, זה סיפור מעניין. ישבה לידי ואמרה לי: אני לא יכולה להפסיק לעקוב אחרי מה שקורה עם הילדים במערה בתאילנד. אני מרגישה כאילו זה הילדים שלי. באמת, היא אמרה לי את זה מדם ליבה: אני מרגישה כאילו זה הילדים שלי, ואני עוקבת כל הזמן מול אתרי האינטרנט מה קורה איתם. לא סתם אנחנו משווים את העניין הזה. לא סתם אנחנו אומרים כל הזמן שהאלימות בחברה הערבית לא מעניינת את החברה הישראלית בכללותה ולא מעלה פה על בריקדות את כל חברי הכנסת. יואב קיש (הליכוד): למה אתם אומרים סתם דברים? אנחנו מטפלים בזה בוועדת הפנים. זה נושא כאוב. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו מטפלים באלימות בחברה הערבית. יואב קיש (הליכוד): נכון. מיכל רוזין (מרצ): נכון, קיש, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לך שכולנו עכשיו התוודענו לסיפור הזה של ילד שנחטף, ואין מה לעשות, אם זה היה ילד ממבשרת ציון, אם זה היה ילד ממבשרת ציון – – – יואב קיש (הליכוד): למשטרה יש כבר חשודים – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, יואב. מיכל רוזין (מרצ): קיש, אתה יודע כמוני שאם זה היה במבשרת ציון, כל חברי הכנסת שפה היו עולים לדבר על זה, היו זועקים זעקות. האזרחים היו אומרים: איפה ראש הממשלה ואיפה הממשלה ומה קורה? מה לעשות, יש פה קהות חושים כשזה קורה בתוך החברה הערבית. כל היום יש אלימות ויש ירי, אף אחד לא אומר שזה אשם או ההוא אשם. אנחנו רוצים לעורר תשומת לב ציבורית, שיהיה לנו אכפת מילד בן שבע שחוטפים אותו לאור יום, שכולנו נזדעזע מזה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): את צודקת. מיכל רוזין (מרצ): אנחנו מזדעזעים כשכל אדם, כל אזרח, אזרחית, תושב, נעלם מהמדינה. ילד בן שבע? בוודאי שכולנו צריכים להזדעזע. על מה אתם קופצים? על מה קצפתם נגד חברת הכנסת זנדברג? כולנו צריכים להזדעזע מכך. כולנו צריכים לדרוש עכשיו שכולם יתייחסו לעניין, שהשר לביטחון פנים יידרש לעניין, שילך לבקר את ההורים, שיראה מה קורה. זה לא היה קורה הפוך אם זה היה בחברה היהודית? בוודאי שזה היה קורה, קיש. ראש הממשלה היה מתקשר להורים ומדבר איתם ומרגיע אותם, זה מה שהיה קורה. אז אנחנו לא מאשימים אף אחד. אנחנו אומרים: צריך שתהיה פה תשומת לב. ותשומת הלב פה היא שונה, וההתייחסות היא שונה, והאכפתיות היא שונה. וכשזה יוצא מהחברה הערבית החוצה אז מתעוררים. אם חס וחלילה זו הייתה חטיפה על רקע אחר, בכלל כולם היו מזדעזעים פה וכבר מאשימים את כל החברה הערבית, אבל כשזה קורה בתוך החברה הערבית, כי יש אלימות – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. מיכל רוזין (מרצ): – – אז אנחנו אומרים: טוב, זה אצלם, שיפתרו את העניינים שלהם לבד. אנחנו לא אומרים: לא, זו אחריות ציבורית של כולנו, של כל חברי הכנסת שיושבים פה, גם מימין, גם מהקואליציה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין, אני שוב מבקש להקפיד על זמנים. שלוש דקות, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, יש קשר הדוק בין הסיפור הקשה והמדאיג של חטיפת הילד בקלנסווה לבין הדיונים שאנחנו קיימנו אתמול לגבי האלימות והפשיעה הגוברת והגואה בחברה הערבית. חבר הכנסת איימן עודה, יושב-ראש הישיבה המשותפת, אמר בדיון שהתקיים בכנס המרכזי: יש בחברה הערבית בעיה של ארגוני פשע, ארגוני פשע שמולם צריך להיאבק. התושבים לא יכולים להיאבק נגד ארגוני הפשע לבדם. לזה צריך התגייסות של המשטרה. ויש ציפייה מהציבור הערבי שהמשטרה והממשלה ישימו קץ למצב הזה של הגאות בפשיעה, באלימות, בנשק, אינפלציית הנשק בציבור הערבי. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לסוגיה נוספת: הבוקר היו לי כאן חילופי דברים עם השרה, שרת המשפטים איילת שקד, על התנגדותה להצעת החוק של תחנות האוטובוס. אני הסברתי כאן שהצעת החוק הזאת, שהבאנו אותה בפני ועדת השרים אחרי הרבה התייעצות ועבודה עם גורמי המקצוע בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים, באה לתת מענה למציאות בלתי אפשרית של תחנות אוטובוס בלי גג, בלי מכסה מהשמש ומהגשם, בלי מקומות ישיבה. וסיפרתי שבאחת ההחלטות התמוהות והמוזרות שלה ועדת שרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק הזאת. עכשיו, מי שניסה להציל את כבודה של הממשלה היה השר להגנת הסביבה, שהגיש ערר על החלטתה של ועדת השרים. בעקבות הערר הזה אנחנו ישבנו פעם נוספת עם כל גורמי המקצוע, והגענו להסכמות מאוד רחבות עם גורמי המקצוע במשרד התחבורה, משרד האוצר, משרד הפנים, רשויות מקומיות. אזרחי ישראל צריכים תחנות אוטובוס ראויות. אבל מי בלם את הערר הזה? שרת המשפטים, בעזרת איזשהו נוהל שהיא המציאה. אני אמרתי שהבעיה היא ששרת המשפטים וחבריה לא רואים את נושא התחבורה הציבורית כי הם אף פעם לא נוסעים באוטובוסים, אבל מסתבר – ושמענו היום את השר בנט – שאפילו כשמדברים פה על פיקוח על מחירי חניונים השר בנט חושב שמציעים את צפון קוריאה או את אלבניה. אז יש בבית היהודי, אדוני היושב-ראש, מגמה בעייתית ביותר של טורבו-קפיטליזם. הם בוודאי לא רואים את נושא התחבורה הציבורית, אבל האמת היא שהם בכלל הפסיקו לראות את האזרחים הפשוטים, ובמקום לראות את האזרחים הפשוטים הם מתעסקים רק באג'נדה הפוליטית שלהם, שאותה הם מקדמים במלוא המרץ. אבל בנושאים החברתיים והכלכליים זו מפלגה שהפכה להיות עוינת לעם בישראל, מפלגה שנלחמת נגד העם בישראל, קודם כול נגד נושא התחבורה הציבורית, אבל מסתבר שלא רק נגדו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. יואב קיש (הליכוד): כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, כמה חודשים שיש שמועות בנושא ריטמן, ובעניין הזה פנה אליי היועץ שלי ואמר לי: בוא נבחן את זה, נעשה דיון, אולי נראה במה מדובר. אמרתי לו: תראה, מדובר בשמועות, אני לא רוצה להתייחס לזה יותר מדי בכובד ראש. אבל אתמול הייתה פצצה בעיתון הארץ: הכתב ג'וש בריינר הביא פרסום מחקירות מח"ש, ובמה העניין? בואו נבהיר לכולם. בחקירתו במח"ש ניצב ריטמן, אז מוביל את לה"ב 433, אומר שבנוגע לתביעה כנגדו בהטרדה מינית הוא חושב שמי שעומד מאחורי זה זה נתניהו. זה נאמר במח"ש לפני כשלוש שנים, לדעתי, ואחרי שהוא גומר להגיד את האמירה הזאת הוא הולך והוא מנהל חקירות כנגד נתניהו. אני חייב להודות שאותי זה זעזע. האמת שלא רק אותי – עוד אנשים רבים, גם מהשמאל. גם אותו כתב, ג'וש, שהיום עלה איתי ביחד בתוכנית רדיו, שמעתי אותו אומר: יש פה חשש כבד לניגוד עניינים. אני רוצה לעשות על זה דיון בוועדת הפנים מחר, ואני נחוש לעשות זאת. הודעתי על כך. אני מקבל מכתב מהיועץ המשפטי לממשלה שמבקש ממני לא לעשות דיון. אז אומר כך: עם כל הכבוד למערכת אכיפת החוק, ויש בהחלט כבוד, היא לא אקס-טריטוריה, היא חלק מהרשות המבצעת. תפקידנו פה בכנסת, למי ששכח את זה, זה לא רק לחוקק – זה לפקח על הרשות המבצעת. בעניין הזה אנחנו מדברים על אירוע שהיה לפני שלוש שנים. דרך אגב, כל האירוע כבר נדון בבג"ץ והוחלט. אנחנו לא מדברים על משהו שבו אנחנו באמצע תהליך, לא, אנחנו הרבה הרבה מאחוריו. השאלה שלי היא מדוע מח"ש לא הסיקה מסקנות באותו רגע – אני לא יודע איך לקרוא לו, מדהים – שבו יושב חוקר מספר אחת ואומר: תופרים לי תיק מהנחקר מספר אחת, והולך לחקור אותו. בעיני מי זה נראה שפוי, המציאות הזאת? אני מתכוון שהכנסת תבצע את הפיקוח שלה גם על היועץ המשפטי לממשלה וגם על מח"ש וגם על פרקליט המדינה. עם כל הכבוד, הם לא מעל החוק. ואם הייתה פה טעות של מח"ש, אנחנו נבחן את זה, ואם החקירה זוהמה בגלל הטעות הזאת, יש לזה השלכות כבדות. אני אומר את זה בריש גלי. כן, אני מודה – דרך אגב, אני לא מסתיר את זה – אני בעד ראש הממשלה. אני מאמין בחפותו. אני חושב שהוא ראש ממשלה מצוין. בוודאי ובוודאי מגיעה לו חקירה הוגנת. בוודאי ובוודאי מגיע לו שמי שיושב מולו יבוא נקי כפיים, לא בניגוד עניינים. אני בא לבדוק את זה פה, בכנסת, ואומרים לי: אל תעשה את זה. איפה נשמע האבסורד הזה? באיזה פרלמנט לא עושים פיקוח על הרשות המבצעת? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): אנחנו ניפגש מחר ב-15:00 ונקשיב ונשמע את הדברים. תודה רבה לכולם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – מיקי לוי (יש עתיד): יואב, מי הוזמן? יואב קיש (הליכוד): מח"ש, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): איל ינון כתב לך לא לעשות את הכינוס הזה. יואב קיש (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יש עוד שני דוברים. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תבוא. מיקי לוי (יש עתיד): אני משאיר לכם את המגרש. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): למה? תבוא. מיקי לוי (יש עתיד): אני סומך על יואב. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, גברתי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): גם עליי אפשר לסמוך. מיקי לוי (יש עתיד): הוא מנהל את הדיון, לא אתה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, מיקי. אפשר לאפשר לענת לדבר? ענת ברקו (הליכוד): אתה רוצה לכדרר? מיקי לוי (יש עתיד): כדררתי. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן בקשר לחטיפת הילד מקלנסווה. אני ראיתי את הסרטונים – קודם כול זה מופיע בכל הרשתות, כולם הזדעזעו מהסרטונים הללו. הייתה לי שיחה עם חבר הכנסת חאג' יחיא, ואני חושבת שזה יהיה קו פרשת המים בקשר להתייחסות לאלימות בחברה הערבית. אני בטוחה שכוחות הביטחון עושים את המקסימום למצוא את הילד. לא צריך לדבר עכשיו, צריך לעשות. דיבורים כאן לא יועילו; צריך לעשות, להשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותם. זה בעיקר מודיעין, ואם הילד נחטף לשטחים, אני בטוחה שגם הרשות הפלסטינית תעשה את המקסימום לשתף פעולה ולהחזיר את הילד בשלום לחיק הוריו. קו פרשת המים הוא כזה כיוון שלדעתי נחצו כל הקווים ביחס לאלימות בחברה הערבית – הרציחות, האלימות, הירי בחתונות; גם דריסה של ילד כשנוסעים 200 קמ"ש באיזשהו כפר, זה גם רצח, חוסר זהירות, והדברים האלה הולכים ומידרדרים. גם כשנותנים נשק לילד כאיזשהו סימן לגבריות, משהו שהוא מאוד מקובל, והוא יורה בצרורות, ומישהו חושב שזה נורא נחמד – גם זו בעיה. הבעיה שאני מזהה כאן – בהרבה מאוד מקרים, כשנכנסתי לעומק העניין הזה של האלימות בחברה הערבית, אין כזה שיתוף פעולה עם המשטרה. אני בהחלט קיבלתי דיווחים על כך שנכנסו לזירות רצח באום אל-פחם והמשפחה ישבה מסביב: לא ראיתי, לא שמעתי – מחשש שיתנכלו להם. או זירת רצח שבה הדם נוקה והרצפה נשטפה באקונומיקה, זירה שלא היה אפשר לחקור אותה בשום צורה, שום מעבדה לזיהוי פלילי לא הצליחה לאסוף שום דבר. מערב פרוע. אבל יחד עם זה, זה מתחיל בחינוך – חינוך, יחס של כבוד לסמלי השלטון, למדינה, לכך ששוטרים הם לא אויב וצריך ללכת ולדווח ולשתף פעולה כי בסוף זה חוזר גם לאותה חברה, שמתנכרת לעיתים. אני מציעה מבצע להחזרת נשק כמו שהיה בצה"ל – שדרך אגב, נכשל בחברה הערבית; שם החזירו רק שני אקדחים. שרת התרבות והספורט מירי רגב: גם בחברה הערבית היה מבצע כזה. ענת ברקו (הליכוד): הינה, אני אומרת. החזירו לפני כמה שבועות – היה מבצע כזה והחזירו בסך הכול שני אקדחים, ואנחנו יודעים איזה מחסנים של אמל"ח יש בחברה הערבית. אני חושבת שצריך לנסות לעשות את זה שוב – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. ענת ברקו (הליכוד): – – והפעם שהמנהיגות של החברה הערבית גם תיקח אחריות. כי ההסתה הזאת, לפעמים, לאלימות וללאומנות, היא חוזרת גם בצורה של פשע ופוגעת באותה חברה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת רויטל סויד, ואנחנו עוברים – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מוסיפים פה עוד חוקים? היו"ר יחיאל חיליק בר: כנראה שיוסף עוד חוק אחד. נחמן שי (המחנה הציוני): עוד אחד ועוד אחד – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): עוד חוק? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, זה היה אמור להיות האחרון. יש הסכמות, חבר'ה. אני לא זה שקובע, אני רק מקבל את הדיווח. נחמן שי (המחנה הציוני): מה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אל תהרוג את השליח, נחמן. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה רשאי לסגור את הישיבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: נחמן, שתה מים, שתה מים. גברתי, שלוש דקות. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קיש, אני רואה שאתה מאוד מאוד מודאג מחשש לניגוד עניינים, החשש לניגוד עניינים בעניין חקירות ראש הממשלה וניצב ריטמן, ואתה מזמן אותנו לדיון מחר, אתה מזמן אותנו לדיון מחר בוועדת הפנים. יואב קיש (הליכוד): אם כבר שאת עדיין עובדת במשטרה, אז זה בסדר – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): ניגוד העניינים היחיד שיש לנו פה זה ניגוד העניינים שאתה מצוי בו, כעושה דברו של ראש הממשלה, כמי שעושה מה שיתחנף לראש הממשלה. יואב קיש (הליכוד): אז לא נפקח, אז יעשו מה שהם רוצים, שהמשטרה תעשה מה שהיא רוצה. אנחנו, את הקליקה שלך לא רוצים – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): ואני רוצה לומר לך משהו: כשהיועץ המשפטי לממשלה פונה אליכם – – יואב קיש (הליכוד): אני לא חוזר לשם. אני לא מתכנן לחזור לשם. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה שליח. אתה עושה דברים בשביל ראש הממשלה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ואומר לכם שאתה הולך לעשות דיון שאין לו תקדים, שהוא עלול לשבש את החקירה ועלול להטות משפט – – – יואב קיש (הליכוד): אתם, אין לכם יכולת לקבל – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה, אתה רוצה לבוא ולהטות משפט. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת קיש, תודה. רויטל סויד (המחנה הציוני): ועומד היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה לא שם עליו. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ופונה אליך בדחילו ורחימו, אומר לך: כל ראשי הוועדות, עד היום כשפניתי אליהם ואמרתי להם שיש חשש באיזשהו אופן שהם עלולים לפגוע – לפגוע בחקירה, לשבש חקירה, לעשות משהו שהוא בניגוד – הם הקשיבו. יואב קיש (הליכוד): זה היה לפני שלוש שנים, כבר היה בג"ץ. הבג"ץ האהוב שלך כבר פסק נגד ריטמן. רויטל סויד (המחנה הציוני): ומה שאתה עושה זה משהו שאין לו תקדים. אתה גם מטעה את הציבור, כי אתה מטעה את הציבור – – יואב קיש (הליכוד): ריטמן כבר הסתבך עם בג"ץ. על מה את מדברת? היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת קיש, תן לה לדבר. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – כי אתה בא ואתה אומר: תפקידנו בכנסת לפקח על המשטרה. אבל התפקיד שלך הוא לא – – יואב קיש (הליכוד): מה עם צ'? לא מגיע לצ' צדק? רויטל סויד (המחנה הציוני): – – הוא לא לפקח על חקירה פרטנית, הוא לא לפקח על חקירת ראש הממשלה. יואב קיש (הליכוד): עם נשים שנפגעו מתקיפה מינית אין לכם בעיה – – – צבועה. רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה לוקח את הבמה של ועדת הפנים, אתה לוקח אותה ואתה מתערב בחקירה פרטנית, והחקירה הפרטנית הזאת היא חקירת ראש הממשלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, אבל לא – – – נחמן שי (המחנה הציוני): מה "לא"? רויטל סויד (המחנה הציוני): ומה שאנחנו רואים זה שהיועץ המשפטי לממשלה בא ואומר לך: אסור, ויותר מזה – היועץ המשפטי של הכנסת אומר לך שזה עלול לפגום בחקירה – – ענת ברקו (הליכוד): מה קרה, את לא מוטרדת – – – יואב קיש (הליכוד): את צבועה. את לא מגינה על זכויות נשים – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – זה עלול לנסות להטות משפט. יואב קיש (הליכוד): – – – שבג"ץ אמר, הם מטייחים את זה. את נותנת יד לטיוח. איפה את נלחמת? איפה הזכות שלך לצדק באמת? רויטל סויד (המחנה הציוני): הוא גם אומר לך, הם אומרים לכם מי מוזמן ויכול לעשות את זה. יואב קיש (הליכוד): זה פשוט חוצפה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אז תיתן להם לפתור את זה – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): הסנגורים של ראש הממשלה הם אלה שפנו, והעניין הזה ייבדק. יואב קיש (הליכוד): נשים שנפגעות מעבירות מין – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה, להירגע, להירגע. יואב קיש (הליכוד): איפה צ'? מי צועק את צעקתה? בושה. רויטל סויד (המחנה הציוני): ואתה לוקח את הכנסת ואת הוועדה שאתה עומד בראשה – – יואב קיש (הליכוד): זה השמאל? בושה. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ואתה עכשיו הולך לעשות בה שימוש לא רק פגום, אלא שימוש לא ראוי. יואב קיש (הליכוד): את צבועה ואין לך שום בושה. את לא מגינה על נשים שנפגעות – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – איך לך בושה? נגמרה לך הבושה? רויטל סויד (המחנה הציוני): אתה מנצל במה שיש לך לשבש חקירה. אתה מנצל את הוועדה שלך לשבש את החקירה, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ובניגוד לעמדת היועץ המשפטי של הכנסת. ענת ברקו (הליכוד): אולי תגידי מילה על המוטרדת – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): והם אומרים לך שאתה הולך לשבש חקירה, להטות משפט, לעשות משהו שראשי ועדות לא עושים, לקחת את הבמה להתערבות פרסונלית לטובת ראש הממשלה, בניגוד לחוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. מיקי מכלוף זוהר – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): ומה שאתה צריך לעשות זה להודיע עכשיו שאתה מבטל את הדיון הזה, הדיון הלא-ראוי זה. יואב קיש (הליכוד): אני תכף אודיע. אני תכף אודיע. רויטל סויד (המחנה הציוני): יש גבול לפגיעה בדמוקרטיה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת. רויטל סויד (המחנה הציוני): יש גבול לפגיעה בדמוקרטיה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. אתה רוצה לסכם? יואב קיש (הליכוד): רגע, הודעה אישית. היו"ר יחיאל חיליק בר: זה רק אחרי הצבעה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני גם אסכם, אבל לפני כן אני אומר גם כמה דברים על מה ששמעתי. היו"ר יחיאל חיליק בר: תגיד מה שאתה רוצה. דוד ביטן (הליכוד): מותר לך להגיד מה שאתה רוצה. ענת ברקו (הליכוד): אתה מסכם, תגיד מה שאתה רוצה. היו"ר יחיאל חיליק בר: עדיין לא עבר חוק של משטרת מחשבות, מה להגיד. יכול להיות שזה יבוא עוד בבית הזה, אני לא אופטימי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): תתפלא. אתה יודע מה, הרמת לי להנחתה. אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת – הרמת לי להנחתה. היו"ר יחיאל חיליק בר: הינה, הרמתי לו. בבקשה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בכנסת הזאת – – דוד ביטן (הליכוד): מיקי, על הנגב דבר, אל תשכח. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – ובכלל, באווירה הציבורית ובתקשורת תמיד מנסים להציג אותנו בימין כמי שהוא הצד החשוך. יואב קיש (הליכוד): להשתיק אותנו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם מחשיכים. אתם מחשיכים. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – היועץ המשפטי לממשלה – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם לקחתם בעלות על האור במדינת ישראל. דב חנין (הרשימה המשותפת): החושך – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם מתנהגים כמו משפחות מאפיה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לקחתם בעלות על האור במדינת ישראל. פה נמצא האור ופה נמצא החושך. נחמן שי (המחנה הציוני): הרסתם את המשטרה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברים, אתם בשמאל – אתם החשוכים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם שכחתם את הבושה שלכם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם החשוכים, ואני אגיד לכם גם למה אתם החשוכים. מיקי לוי (יש עתיד): – – – סדרת חוקים – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אתם החשוכים, כי אתם רוצים לפעול נגד הדמוקרטיה הישראלית – נגד הדמוקרטיה הישראלית – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם מחליפים אותה. איבדתם את הבושה. מיקי לוי (יש עתיד): – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – שקובעת שיש זכות לחופש ביטוי, שקובעת שיש זכות לחברי כנסת לפתוח כל סוגיה באשר היא, גם אם היא הכואבת ביותר. רויטל סויד (המחנה הציוני): לא נכון. לא, לא – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, לא – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את זה אתם רוצים לקחת. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם פשוט איבדתם את זה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): מי הדמוקרט, אנחנו בימין או אתם בשמאל הסוציאליסטי? מיקי לוי (יש עתיד): לא גמרתם לחוקק חוקים לטובת ראש הממשלה? תחוקקו חוק שהוא מלך המדינה, לא צריך – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): הוכחתם פעם אחת נוספת מי החשוך במדינה. בטח לא אנחנו בימין. מיקי לוי (יש עתיד): – – – שהוא יהיה ראש הממשלה – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תתייחס ליועץ המשפטי לכנסת ולממשלה. זה בכלל לא מעניין אותך. היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה, תודה, תודה. תודה. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): – – – אדוני היושב-ראש – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, אם זה לא מפריע לך אני לא אפסיק אותם. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה בסדר. נחמן שי (המחנה הציוני): מה, יש לו עשר דקות? עשר דקות? היו"ר יחיאל חיליק בר: זה בסדר? בבקשה, אתם רשאים לצעוק, זה לא מפריע לו. נחמן שי (המחנה הציוני): כמה הוא קיבל לדבר? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): בעניין החוק אני רוצה לומר, חברים – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יש לו עשר דקות להשיב ולסכם חוק. מיקי, זה החוק, מה אני אעשה? נחמן שי (המחנה הציוני): כמה קיבלת לדבר? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): עשר דקות. נחמן שי (המחנה הציוני): עשר? היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא קיבל, מגיעות לו עשר דקות. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): שלא אתן לך לסבול פה עכשיו שבע וחצי דקות. מיכל רוזין (מרצ): – – – הוא לא שר – – – שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): הוא מסכם את החוק. היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא מסכם. חבר'ה, יש תקנון, נו, באמת. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): חברת הכנסת מיכל רוזין, לדבר על החושך שלכם? שאני ארחיב על החושך שלכם? מיכל רוזין (מרצ): יש משחק ב-21:00. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): את צודקת, משחק מעניין, אנגליה נגד? נחמן שי (המחנה הציוני): קרואטיה. מיכל רוזין (מרצ): קרואטיה, איך אתה לא יודע? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): נכון, שכחתי. מיקי לוי (יש עתיד): ראש הממשלה נסע לחצי הגמר. איך אתה לא יודע? מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אגב, אתם יודעים – חבר הכנסת שמולי, היה מסע הימורים ב"ישראל היום" של חברי כנסת, מי ינצח במונדיאל. היה אחד מבין חברי הכנסת שהימר על נבחרת אנגליה. אתה רוצה לנחש מי זה? איציק שמולי (המחנה הציוני): אני מתאר לעצמי שזה נציג הנגב – – – מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): זה הבחור המואר ביותר בכנסת. מיכל רוזין (מרצ): ואתה הולך להפסיד. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): אני רוצה, חברים, להגיד לכם – החוק הזה הוא חוק חשוב. הוא חוק שעוזר בסופו של דבר לעובדי הכנסת לקבל את התנאים שלהם כפי שהם זכאים להם. איתן כבל (המחנה הציוני): אמרו לי שאתה מופיע, אז נכנסתי. מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): לא, לא, לא, ההופעה נגמרה, הגעת באיחור. הגעת באיחור, האומן יורד מהפודיום. ואני אומר שהחוק הזה הוא חוק חשוב, ולכן, חברי הכנסת, אני מבקש מכם להצביע בעד החוק. מיכל רוזין (מרצ): יאללה, חברים, תנו לנו להצביע ונלך. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. אל תלכי, כי יש עוד חוק, אם את מעוניינת להצביע עליו. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 19) (סמכות למתן היתר מיוחד להעסקה בשעות נוספות של עובדי הכנסת), התשע"ח–2018. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? בבקשה. הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון מס' 19) (סמכות למתן היתר להעסקה בשעות נוספות של עובדי הכנסת ושל עובדי ועדת הבחירות המרכזית לכנסת), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 28 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, לא. יש קודם כול את הצעת החוק של וקנין, ואז – – – יואב קיש (הליכוד): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, לא. רגע, אתה רוצה לממש את זה, יואב, את ההודעה האישית? יואב קיש (הליכוד): כן, גם. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, זה לא גם, זה לא הצעת חוק. יואב קיש (הליכוד): אני רוצה הודעה אישית. היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע, אם הודעה אישית, אז לפני החוק. יואב קיש (הליכוד): אז לפני החוק. הודעה אישית של חבר הכנסת יואב קיש היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה אישית לחבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. יואב קיש (הליכוד): אני, רק דבר אחד מטריד אותי: איך יכול להיות שהזכויות של צ' נעלמו בכל הסיפור? איך יכול להיות שאתם, לוחמי הצדק, מוותרים על הטרדה מינית? איפה זה? למה זה לא נחשב? קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): אתם פתאום, ברגע שזה נוגע – כן, כן. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה. את תפסיקי לייצג את הפרקליטות. שכחת, את כבר לא עורכת דין. את רוצה אולי לחזור לפרקליטות. תתייחסי עניינית לכנסת הזאת. את מבזה את הכנסת כשאת מתייחסת אליה כמו עורכת דין. קריאות: – – – יואב קיש (הליכוד): היושב-ראש, אני לא יכול לדבר. היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא גם ככה בהודעה אישית, אז תודה. תודה, חברת הכנסת סויד. תודה, חברת הכנסת נחמיאס. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פתאום זה נהיה לך חשוב. זה לא היה לך חשוב – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): שנתיים הוא לא עשה דיון עליה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – – רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – אתה צבוע. היו"ר יחיאל חיליק בר: שאני אוסיף לו זמן? תודה. בבקשה, אדוני. יואב קיש (הליכוד): מי שהייתה עורכת דין ואולי רוצה לחזור לפרקליטות – אני אומר לך שאת, כדאי שתתחילי להתנהג כחברת כנסת. תפסיקי להגן כל הזמן על הפרקליטות בלי לחשוב במה מדובר. גם שם יש טעויות. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – – יואב קיש (הליכוד): גם שם צריך פיקוח, והגיע הזמן שהכנסת הזאת תעשה את זה. רויטל סויד (המחנה הציוני): איל ינון – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – עד שזה לא הגיע לחקירות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): בושה, איך אתה מדבר לחברת כנסת – – – בכלל. מה, אתה קובע מי חבר כנסת ומי לא? רויטל סויד (המחנה הציוני): מי אתה בכלל? חצוף שכמוך. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברי הכנסת, נא להירגע. תודה. רויטל, יואל, תודה. אנחנו רוצים להמשיך. אני רק מתקן שהצעת החוק הקודמת עוברת לוועדה המשותפת ולא לוועדת העבודה והרווחה. חילופי גברי בוועדות הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש להודיע על חילופי אישים כדלקמן: בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, מטעם ועדת הכנסת, במקום חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף, שפרש מהכנסת, יכהן חבר הכנסת אחמד טיבי; מטעם ועדת החוקה, במקום חברת הכנסת ציפי לבני, שאינה חברה עוד בוועדה, תכהן חברת הכנסת מרב מיכאלי. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. הצעת חוק המועצה לענף הלול (תיקון – ויסות הייצור והשיווק של תוצרת הלול), התשע"ז–2017 [הצעת חוק פ/4353/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יצחק וקנין) היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר הכנסת יצחק וקנין יציע בהצעה טרומית את הצעת חוק המועצה לענף הלול (תיקון – ויסות הייצור והשיווק של תוצרת הלול), התשע"ז–2017. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חבר'ה, זה היה מוסכם, והוא מדבר דקה ומצביעים, אז תנו לו את הדקה הזאת, בבקשה. יצחק וקנין (ש"ס): לא, לא. את זה הם יודעים. יש הסכמה, יש הסכמה של כולם. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה, אדוני. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא אאריך. ענף הפטם – אני ראשית רוצה להודות לשר האוצר, שנענה ממש עוד היום, אחרי לחצים גדולים. ענף הפטם נמצא באחד מרגעיו הקשים ביותר. יש ייצור עודף. מקפיאים – טונות, אלפי טונות יושבים שם. זה צער בעלי חיים, שלא לדבר על מה שקורה: חקלאים – – – קריאה: ביצים, ביצים. יצחק וקנין (ש"ס): אז לכן זה מה שאני רוצה – לווסת את הענף הזה. הוא בלי תקנון. לצערנו הרב חקלאים מתמוטטים, המחיר לצרכן לא יורד, וזה פוגע אך ורק בחקלאים. אני לא רוצה להאריך, יש הסכמה. אני רוצה להודות לשר האוצר, לחברי דוד ביטן, לידידי איתן ברושי, ששותף להצעה, ולכל החברים ששותפים. אני מודה ואני מקווה – צריך לאשר את החוק הזה, אחרת הכאוס יהיה יותר גרוע. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: איתן, דקה, בבקשה. יש לך דקה. איתן ברושי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני שותף עם חברי וקנין להעלאת החוק, וחשיבותו בעת הזאת – אנחנו עומדים במשבר גדול בענף חשוב. אני רק רוצה להזכיר לכם שלא מזמן אישרנו את חוק הגליל לעשר שנים, אבל הענף הזה, שבקריסה ובהתמוטטות, הוא ענף מרכזי. ומשפט אחרון, חברי הכנסת והשרה: אי-אפשר לתאר את החקלאות לגמרי בלי תכנון, לגמרי בלי ויסות, בוודאי לא בענפים חקלאיים של בעלי חיים, בוודאי לא בענף כמו ענף הלול והפטם, שאיננו ענף יצוא. אני מבקש מכם לאשר – ואני מודה לשרי האוצר ולחקלאות – ולקדם את זה מוקדם ככל האפשר. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חבר הכנסת ברושי. חברות וחברים, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה טרומית על הצעת חוק המועצה לענף הלול (תיקון – ויסות הייצור והשיווק של תוצרת הלול), התשע"ז–2017. נא להצביע. מי נגד? מי בעד? הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה לענף הלול (תיקון – ויסות הייצור והשיווק של תוצרת הלול), התשע"ז–2017, לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 29 בעד, נמנע אחד. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018 [נספחות.] היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018. יציג את ההצעה חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): על פי החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה, אנחנו מבקשים מהכנסת, לפי סעיף 84(ב) – – קריאות: – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): – – לחלק את הצעת החוק, שסעיף 1 יתקבל – אני אגיד לכם על מה החוק, שתבינו: המועצות האזוריות – – – קריאות: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אל – – – תתמודד עם העניין. יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): אתה לא רוצה? חברים, מאוד פשוט. כדי שאפשר יהיה להעביר כבר עכשיו את הנושא של מסירת תיק המועמדים, ספר בוחרים, למועצות האזוריות, יש החלטה על פיצול. סעיף 1 יקודם מהר, כבר לשבוע הבא, וסעיפים 2 ו-3, שעניינם הצבעת בעלי תפקידים, יידחו. יואל חסון (המחנה הציוני): מה שלא ייאמן – שהשרה רגב שותקת – – – יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: יש רשימת דוברים. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. עד שלוש דקות, אדוני. יוסי יונה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, אין לי הסתייגויות ביחס לפיצול. מתקיים דיון היום בחברה הישראלית. היה איזשהו סקר שהציג את ישראל כאחת המדינות עם העוצמה הגדולה ביותר בעולם, עוצמה צבאית. כולנו גאים בה, יפה מאוד; מקום חמישי. תודה, חברי מיקי לוי. דרך אגב, מייד כאשר דיברו, מיקי, כאשר דיברו על העוצמה שלנו, מקום חמישי, אז בוודאי חברי הכנסת מהימין – במיוחד יואב קיש בא ואמר: זה עניין של הנהגה. אבל אתה יודע, מיקי, מה היה הציון בהנהגה, למנהיג? 2.4. בעוצמה, בעוצמה צבאית – 9.7; בהנהגה – 2.4. ומה באיכות חיים, מוסי רז? נו, תנחש. 1.9 באיכות חיים. ומה מבחינה כלכלית, צדק פנימי? 2.4. אז תראו את הדבר הבאמת-מדהים הזה, שיואב קיש ואני גם ניהלנו עליו דיון. ניהלנו דיון. מדינה עם כוח צבאי מאוד מאוד מרשים, עושר לאומי מאוד מאוד מרשים, תל"ג הולך וגדל, אבל המדינה עם הפערים הגדולים ביותר בעולם המערבי. ועל פי הנתונים הללו – שמעו את הדבר ה"מופלא" הבא, במירכאות: חלקם של העובדים בתוצר הולך וקטן. זאת אומרת שיותר כסף נשאר למעלה. מדהים. מדינה עם כוח כלכלי באמת עצום, מרשים, עוצמה צבאית, אבל כאשר אנחנו מדברים על חלוקתו של העושר הלאומי אנחנו משתרכים הרחק הרחק מאחור. אנחנו במקום האחרון במדינות ה-OECD בפערים בשכר בין העשירון התשיעי לעשירון התחתון. המקום היחיד שהייתה בו עליית שכר דרמטית זה המאיון העליון. מדהים. וכאן באים האנשים וכל יום חוזרים על המנטרה הזאת: אנחנו הממשלה החברתית הטובה ביותר שהייתה לישראל אי פעם, כמעט בכל תחום; מעלים כאן דברי שקר, דברי הבל. כמו שאמר אחד מחברי הכנסת לפני כמה דקות, הם האור, הם מגיני דמוקרטיה. הרי כל יום ויום מגיעים לפה, מביאים עוד איזשהו חוק בתואנה שהם שומרים על הדמוקרטיה; דמוקרטיה מתגוננת. קריאה: משילות. יוסי יונה (המחנה הציוני): משילות. דמוקרטיה מתגוננת ודמוקרטיה שרוצה למשול, והולכת ושוחקת את עצמה – אתה צודק, חברי מוסי רז – עם חוקים גזעניים, עם הדרות של אנשים, והופכים אותנו, באמת הנכס – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – – היו"ר יחיאל חיליק בר: משפט סיכום. יוסי יונה (המחנה הציוני): – – הנכס המאוד-מאוד יקר לכולנו, הדמוקרטיה הישראלית – הולכים ופוגעים בה, הולכים ושוחקים אותה, הולכים ומדרדרים אותה למול עינינו הבאמת-כואבות. הממשלה החברתית ביותר, ולכאורה הדמוקרטית ביותר. בדיוק הפוך. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, עד שלוש דקות. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני שמעתי את דברי יושב-ראש ועדת הפנים, ולרגע באמת עלתה דמעה בעיניי. באמת, טוב שיושב-ראש ועדת הפנים לפחות חושב על צ', שאנחנו לא מכירים אותה, אבל הוא, ליבו נכמר עליה, והוא החליט להתגייס להגנתה, ומחוץ לימי העבודה הרגילים של הכנסת להגיע לכאן במיוחד כדי לקיים איזשהו בירור שדה מיוחד לקצין המשטרה ריטמן. וגם כשהיועץ המשפטי לממשלה אומר לו שהדבר הזה לא אפשרי, ולא ייתכן, ואולי אפילו אומר לו בצורה עדינה היועץ המשפטי לממשלה: אולי יש פה אפילו חשש לשיבוש חקירה – ושיבוש חקירה, עמיתיי חברי הכנסת, כולכם יודעים, זו עבירה פלילית שגם לחברי הכנסת אסור לעשות. חברי הכנסת אינם עומדים מחוץ לחוק ואינם עומדים מעל החוק. יש לנו חסינות, אבל אנחנו לא יכולים במודע, במתוכנן, לבצע עבירה פלילית. איך אני יודע את זה? אתם זוכרים שבנימין נתניהו, כשהיה ראש הממשלה, עמד על דוכן הכנסת וגילה פה סוד, סוד מדינה שאסור היה לספר אותו. ואז התעוררה שאלה: האם כשמישהו נמצא על הדוכן ואומר דברים, האם יש לו חסינות. ראש הממשלה אז – הוא לא היה ראש ממשלה, הוא היה אז ראש האופוזיציה – נחלץ מהעמדה לדין בטענה שהוא לא תכנן את הדברים אלא פשוט באופן ספונטני הם התגלגלו לידיו, ככה, באופן בלתי מתוכנן, ולכן הוא לא עמד לדין. קריאה: – – – דב חנין (הרשימה המשותפת): אני אומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, מצב שבו חבר כנסת שמקבל אזהרה כזאת מהיועץ המשפטי לממשלה, שיש פה חשש לשיבוש חקירה, ובכל זאת עושה את הדיון הזה, שיש בו חשש לשיבוש חקירה, הוא לטעמי מצב מאוד מדאיג, ואם אני הייתי היועץ המשפטי של חבר הכנסת הייתי מציע לו להימנע מהדבר הזה. אבל אחרי שאני שמעתי את חבר הכנסת קיש – – – מיקי לוי (יש עתיד): – – – תוסיף אותי. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מודיע שרשימת הדוברים סגורה. דב חנין (הרשימה המשותפת): רק תוסיף לי את החצי דקה הזאת. אחרי ששמעתי את חבר הכנסת קיש וכל הדיבורים שלו, ואת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר וכל הדיבורים על ימין ושמאל, ושמאל וימין – חברים, יש פה דבר מאוד פשוט שכנראה אתם לא שמעתם אותו, ואם שמעתם, לא הבנתם, ואם הבנתם, לא הפנמתם, ואם הפנמתם, אתם עדיין ממשיכים להכחיש. זה משפט מאוד קשה שאני הולך להגיד אותו: ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. עוד פעם: ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. לא הבנתם? ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. אזרחי ישראל, שימו לב: ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. אני חשבתי שדבר כזה, אמירה כזאת, תזעזע את אמות הסיפים פה בארץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. אני מציע לכם, חבריי חברי הכנסת, זה צריך להיות המשפט שאנחנו חוזרים עליו כמו קאטו הזקן: ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. דב חנין (הרשימה המשותפת): ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. קאטו הזקן אמר את זה על קרתגו, ובסוף קרתגו נפלה. ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני אחזור על המשפט האחרון שאמר כאן חזור ואמור חברי חבר הכנסת דב חנין, שכנראה באמת לא הופנם על ידי הצד הזה של החדר: ראש הממשלה בנימין נתניהו חשוד בשוחד. ואתם מתנהלים – אתם יודעים מה, אולי זה לא שלא הפנימו, דב, אולי זה לא שלא קלטו. הם פשוט מתנהלים – מצטערת לומר את זה בצורה הכי גלויה – כמו חבורה שבאה להגן עליו וזהו. מסביבו מתקיים דיון אחרי דיון, יש לי פשוט דז'ה וו. לפני כמה חודשים היה ריאיון שלא כל כך מצא חן בעיני כמה אנשים פה בכנסת, של מפכ"ל המשטרה. למוחרת אותו ריאיון – בעובדה, אני לא זוכרת איזה ערוץ זה; השתנו הערוצים – למוחרת אותו ריאיון שוב יצא חבר הכנסת קיש, יושב-ראש הוועדה, ואמר: אני עכשיו עושה דיון על התנהלות המפכ"ל בחקירות ראש הממשלה. זאת הייתה כותרת הדיון. גם מחר, כותרת הדיון היא – אני מצטטת: החשש לניגוד עניינים בעקבות הפרסום בעיתון הארץ ומעריב על טענות מצד ריטמן בהקשר של התלונות כנגדו והשפעתן על חקירת נתניהו. שוב חוזר הניגון. שוב חוזר הסדר הקלוקל שאתם פשוט התחלתם, התחלתם להתרגל אליו – שזה בסדר להציע חוקים שיגנו על ראש הממשלה, כמו חוק ההמלצות, והחוק הצרפתי, וחוקים אחרים, ועכשיו החוק החדש – שלא מפרסמים את עילת סגירת תיק, שכמובן יחול גם על נבחרי ציבור. אתם רגילים שעכשיו מותר לכם. לכנסת מותר לפקח על הכול, אז גם לפקח על חקירת ראש הממשלה. ואחרי שהיועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי של הכנסת – יש גם מכתב של היועץ המשפטי של הכנסת שאומר לחבר הכנסת קיש לא לעשות את הדיון, זה לא ראוי. ובכל זאת, חבר הכנסת קיש עומד כאן מעל הדוכן, למיטב ידיעתי הוא לא השיב לאיל ינון, היועץ המשפטי שלנו, של הכנסת, ופשוט עמד כאן מעל הדוכן ואמר: הדיון יתקיים, אני שם עליך – זהו. בסופו של דבר – תסלחו לי, אמרתי: זהו. יואל חסון (המחנה הציוני): מה את אומרת? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תשמעו, אני חושבת שיש כאן חבורה של אנשים שפשוט החליטו, וזו כוונת מכוון, לאתרג ולעטוף את ראש הממשלה, ולעשות כל מה שהם יכולים, כולל עבירה על החוק, כולל עבירה על אתיקה ועל ההתנהלות של הכנסת שמקובלת פה כבר 70 שנה, ופשוט לא אכפת לכם מכלום. ואז, כשאנחנו קמים ואומרים: משהו פה לא בסדר – ואת זה לא אנחנו אומרים, זה היועצים המשפטיים – אז אתם אומרים: ימין ושמאל, ואתם רק נגדנו, ואתם רק מחשיכים. אתם אלה שעושים חושך. לציבור מגיע נבחרי ציבור נקיים. אתם שכחתם את זה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יואל חסון. רויטל סויד (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני נדהמתי לשמוע את התשובה של קיש, של חבר הכנסת קיש, כשהוא עלה להשיב לי על הטענות שאני טענתי נגדו על הסיפור הזה מחר בוועדת הכנסת. בואו רק נבהיר מה קרה פה: בא יושב-ראש ועדת הפנים וקובע דיון על חקירה תלויה ועומדת נגד חשוד בעבירות חמורות מאוד של שחיתות, שוחד, הפרת אמונים. החשוד הזה הוא ראש הממשלה, והוא מנצל את הבמה ואת היותו יושב-ראש ועדה וקובע דיון על סיפור, שבא היועץ המשפטי לממשלה ובא היועץ המשפטי של הכנסת ואומרים לו: אסור לך. לא. אסור לכנסת לפקח על מקרה פרטני. זה דבר שיושבי-ראש ועדות לא עושים, ואם הם חס וחלילה קבעו בטעות, הם מבטלים – כי אתה עומד עכשיו בניגוד עניינים, ואתה עומד עכשיו במצב שאתה עלול לגרום לכך שתהיה פה הטיית משפט ושיבוש מהלכי חקירה. וזה דבר חמור מאוד, וקיש משמש פה ככלב השמירה של ראש הממשלה, כעושה דברו, כשכיר חרב, ועל זה אני עמדתי פה והתרעתי. וכשהוא עולה להשיב לי, הוא בא ואומר: איך אתם לא מגינים על המתלוננת, על צ'? תתבייש לך. הסיפור הזה מתנהל כמעט שנתיים, אם לא יותר. במשך שנתיים לא עשית ולא קיימת ולו דיון אחד בוועדה שלך. לא דאגת למתלוננת, לא הזכרת את שמה, לא היה אכפת לך מהמתלוננת. מה זה הצביעות הזאת, לעלות ופתאום לומר שאתה דואג למתלוננת? לא ראית אותה, לא ייחסת לה חשיבות, לא לה ולא לאף מתלוננת במדינת ישראל. שום דיון בוועדת הפנים לא היה על מתלוננות, וגם לא על המתלוננת הזאת. רק פתאום, כשראש הממשלה, אתמול, מבקש לחקור את כל התיקים של ניצב ריטמן, והסנגורים שלו פונים לחקירות, למח"ש, כדי לבדוק את זה – וזה אגב, ההליך הנכון לעשות – רק פתאום פה שכיר החרב יואב קיש מחליט שהוא רותם את האמצעים הפרלמנטריים שיש ברשותו, ואת הוועדה שהוא עומד בראשה – לשמש פלטפורמה לשיבוש מהלכי החקירה ולהטיית משפט. די כבר לפגוע בדמוקרטיה. די כבר לקחת את הכוח שיש לכם – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. רויטל סויד (המחנה הציוני): – – ולהשתמש בו בניגוד לעצת ולהוראת כל היועצים המשפטיים, מהיועץ המשפטי לממשלה ועד היועץ המשפטי לכנסת. זאת צביעות, זה פגיעה בדמוקרטיה וזה ניסיון לשבש את החקירה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. חבר הכנסת חסון, בבקשה. אני מבקש להקפיד על זמנים. יואל חסון (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: לא. ביקשתי כבר כמה פעמים. יואל חסון (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה שמנהלת את משרד התרבות והספורט – – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – אוזנייה. נפלה לי אוזנייה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): מה, תספרי לי מה אומרים לך בטלפון. שרת התרבות והספורט מירי רגב: עכשיו אנחנו מדברים על אירוע שיש לנו אצל יפת צדקה. אתה מכיר אותו? בטח אתה מכיר אותו, היית פעם בליכוד. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון, גברתי, אבל אני חושב – – שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – אתה פשוט עברת כל כך הרבה מפלגות – – – יואל חסון (המחנה הציוני): – – זה שאת מתעסקת בפוליטיקה כל היום אנחנו יודעים. אולי תתעסקי בענייני המשרד שלך מדי פעם? מה את אומרת? אולי כדאי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): כל היום פעילים, כל היום זה. שרת התרבות והספורט מירי רגב: בטח, אין לי ברירה. אני עושה גם רפורמות – גם רפורמות, גם פוליטיקה. מה, אני כמוך? מה אני אעשה – עושה דברים טובים. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא. את יודעת, יש לך משרד. אם היה לי משרד באחריותי הייתי עוסק בו, ולא רק עושה דברים אחרים. אבל טוב, אני רוצה להגיד לשרה ולחבר הכנסת דוד ביטן שנמצא כאן, אני יכול להגיד לכם דבר אחד, וגם לחברת הכנסת ברקו: מה תגידו בסוף הדרך? מה קידמתם? מה היה החזון שלכם? כל היום טיפלתם, ודיברתם על ראש הממשלה, על אשתו של ראש הממשלה, על הבן של ראש הממשלה; כל היום ראש הממשלה וראש הממשלה וראש הממשלה – זה מה שעשיתם. זה החזון של התנועה המפוארת שהקים זאב ז'בוטינסקי, שהיום דיברנו עליו כאן. זה החזון, חבר הכנסת ביטן. זה מה שעשיתם, בזה אתם מתעסקים. אתה דווקא דוגמה לאדם שפעם היה עושה עשייה אמיתית, אבל היום מתברר שכל החזון של מירי רגב, של ענת ברקו, של דוד ביטן זה כל היום ראש הממשלה פה וראש הממשלה שם. פשוט חבורה של גמדים שהפכה להיות מדבררת בנימין נתניהו, כאילו אין בכלל יותר תנועת הליכוד, היסטוריה, אין שום דבר. יש מפלגת נתניהו. מפלגת נתניהו. אין גם יותר מרכז הליכוד, יש מרכז נתניהו; אין יותר לשכת הליכוד, יש לשכת נתניהו; אין יותר מזכירות הליכוד, יש מזכירות נתניהו. אין מפלגה. הרגתם אותה, ויום אחד, השרה רגב, כשתסתכלי במראה ותיזכרי, ויראו לך וידיאו וסרטונים של מה אמרת ואיך דיברת ואיך התנהגת, תאמיני לי, תתביישי בזה. תאמיני לי, את תתביישי בזה. את לא תאמיני איך דיברת בצורה כזאת. את לא תאמיני על עצמך איך דיברת בצורה כזאת, איך הייתם כולכם חבורה של גמדים אחרי אדם שהוביל אתכם באף ומוביל אתכם באף. זה מה שתחשבי וזה מה שתרגישי. שרת התרבות והספורט מירי רגב: זה שאתה מסתכל במראה ורואה גמד – – – יואל חסון (המחנה הציוני): זה מה שתרגישי, השרה רגב. לא משנה איזה נעליים תלבשו, אתם גמדים של נתניהו – – סגן שר הפנים משולם נהרי: תנעלו. יואל חסון (המחנה הציוני): – – עושי דברו של נתניהו. תנעלו, אתה צודק. עושי דברו של נתניהו. זה מה שמעניין אתכם. לקחתם מפלגה מפוארת והרגתם אותה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, יואל. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת פדידה. ביטן, ביטן, ביטן, זה עוד חמישה דוברים. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, רגע, אני יכולה להתחיל או שהם מפטפטים בשיחת חולין? היו"ר יחיאל חיליק בר: כן, בבקשה. לאה פדידה (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, כנראה שזעקתו של חבר הכנסת עיסאווי נשמעה בשמיים ומצאו את הילד, אז נקווה לטוב ונחזיק אצבעות. תמר זנדברג (מרצ): זה דיווח לא מאומת. לאה פדידה (המחנה הציוני): אה, אוקיי. עכשיו בוא נחזור לשערורייה של הבית שלנו. באותה העת נחזיק אצבעות שאכן המידע מדויק. עולה חבר הכנסת קיש ומטיח האשמות בחברת כנסת מהשורה הראשונה, שהיא שכחה. נראה לי שהוא שכח מה מטרת הוועדה. זאת לא ועדת חקירה, חבר הכנסת קיש, זו ועדת הפנים והגנת הסביבה; את זה ואת זה אתה אמור לעשות. רק זה מעניין אותי – כל פעם שצצה לבנימין נתניהו איזו בעיה, כאב, מדגדג לו ברגל, ממהרים האנשים כדי לעשות תיקוני חקיקה: בוא נוותר לו על תשלומי הבית, בוא נוותר לו על המכונית, בוא נעשה חוק המלצות, חוק בחירות; עכשיו בוא נזמן לוועדת חקירה, שחס וחלילה לא יעז מישהו להגיד את השם נתניהו כשלא נראה להם, בהקשר לא נכון. עד מתי נערי החצר יעלוזו ויעמדו דום ויגנו על מי שלא מגיעה לו הגנה? עד מתי? חבר הכנסת קיש, להשתמש בצ' או בכל אמירה אחרת נגד הצד הזה של הבית זאת בושה, כי מי שמגן על כבוד כל אזרח ואזרחית, יום, לילה, צוהריים ובוקר אלה אנחנו. אני מציעה, ויפה שעה אחת קודם: הבית הזה, הפרלמנט הזה, החקיקה הזאת, לא נועדו לשרת את נתניהו אלא נועדו לשרת את הדמוקרטיה, נועדו לשרת את אזרחי ישראל. ועוד איזה המצאות תעשו? רק השבוע ישבתי מול חבר הכנסת זוהר ועשינו צ'ק ליסט: אוטו, המלצות, חקירות, חמגשיות. מה עוד? איזה עוד הצעה? בוא נזמין ועדת חקירה: כל מי שכתב בפייסבוק שלא נראה לו שהוא ימשיך להיות ראש ממשלה – לא לגיטימי, לא בסדר. הישיבה הזאת של ועדת הפנים מחר צריכה להתבטל. לא רק אני ולא באי הבית האלה – אלא טענו את זה, ואתה חייב להשתמש בזה. כוח לא קונים, צריך לדעת להשתמש בו. וכבוד לא קונים, מקבלים, אז יש לך עוד הרבה מה לעבוד על מנת לקבל את זה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר'ה, תפתרו שם את הסיפור הזה. לא, מה, אם אין שר? נחמן שי (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה קורה? יש עוד דרמה? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, לא. נחמן שי (המחנה הציוני): אין דרמה? לא, זאת דרמה וסיפור בהמשכים היום. אני רוצה להתייחס לאחד הביזיונות שמתפתחים והולכים פה בכנסת, לחוק הלאום. העובדה שבחאפ-לאפ, בדקות האחרונות לפני שהכנסת יוצאת לפגרה, משלימים חוק בעל חשיבות עמוקה ורחוקה היא בעיניי חמורה ביותר. מי שרוצה לעצב את מדינת ישראל כמדינה יהודית – אני מקווה שגם דמוקרטית – מוטב שישקיע יותר בתהליך הזה; מוטב שייעזר גם בגורמים אחרים, חוץ-פרלמנטריים. זאת עבודת יסוד שלצערי הרב הכנסת לא מצטיינת בה. המהלך המהיר הזה הוא מזיק, פוגעני, וישאיר אחריו הרבה חללים, כמו בגבינה שווייצרית. ובסופו של דבר לא יצא דבר. אני מכיר את זה, כבר ראיתי את זה. ותמיד אותו ביטוי חוזר על עצמו: גם אכלנו את הדג המסריח וגם גירשו אותנו מהעיר; גם נפצל את החברה הישראלית, גם נספוג ביקורת בין-לאומית, כמו שאומרים אנשי משרד החוץ, גם זה יקומם עלינו חצי עולם. הכול יקרה, וגם החוק הזה יהיה חסר משמעות כי ברגעים האחרונים יעשו מהר מהר מהר שינויים כדי לאשר אותו. ככה זה עובד בבית הזה. אני רציתי לדבר על דבר אחד מיוחד בתוך החוק הזה, וזה הנושא של יהדות התפוצות. כי במסגרת הוויתורים והכניעה ללחצים של מפלגות, בעיקר בצד החרדי, שאמרו: אנחנו לא מוכנים לתת לאורתודוקסים ולקונסרבטיבים את הזכויות שהם אולי רוצים או את ההכרה שהם אולי רוצים פה בישראל; אנחנו נתמקד בטיפוח הזהות היהודית והישראלית – הקשר לישראל, עם יהודי התפוצות – רק אצלם שם, לא אצלנו פה. למה לא נתחיל בביטול תגלית? מה דעתכם לבטל את תגלית? לא נביא אותם לארץ כי אם הם יבואו לארץ אולי פתאום הם יגלו שיש זיקה בינם לבין ישראל. מה דעתכם להפסיק את תוכנית "מסע" של הסוכנות, שהם כל כך גאים שהם מביאים לארץ עוד ועוד צעירים כדי שיהיו פה תקופות יותר ארוכות מ-250 שעות; חודשים, חצי שנה, שנה? מזה גם צומחת עלייה. בואו נפסיק, נעשה את העלייה אצלם. ככה ממוטטים את הדבר הכי חשוב שעליו בנינו את הזיקה והקשר המיוחדים בינינו לבין התפוצות, את הגשר הזה, החיוני, החשוב, גשר ששימר ומשמר את עם ישראל במשך אלפי שנים, במשך הדורות. אתם רוצים להחליש את הקשר הזה? מה, לא צריך להיות פה, הוא לא צריך לחול על מדינת ישראל? זה לא אצלנו, זה רק אצלם שם? תוציא או סעיף 6ב הזה. תוציאו אותו מהחוק הזה לפני שתפערו פער כזה גדול ותהום כל כך גדולה בינינו לבין יהודי התפוצות רגע אחד לפני שזה מאוחר ולא יהיה אפשר לחזור ממנו. אני מזהיר אתכם. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. חברת הכנסת נחמיאס ורבין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. יואל חסון (המחנה הציוני): את צודקת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): נכון. סוף-סוף אני צודקת במשהו. אני רוצה להגיד לכם תודה על תשומת הלב במליאה בשעה הזאת, ואני רוצה לדבר, ברשותך, על נושא רציני שלא דובר בו היום. לפני כמה שעות החליט הסנאט האירי, אדוני היושב-ראש – בעצם קידם את תהליך החקיקה שיחרים את המוצרים מיהודה ושומרון. זה אירוע שהוא לא אירוע קטן. אני רוצה להסביר לך רגע במונחים כלכליים. מבחינת ישראל – אתה לא תאמין, מ-100 מיליון שקלים שאנחנו מייצאים לאירלנד, שייצאנו לאירלנד ב-2014, ב-2017 אנחנו ייצאנו את הסכום העצום של 11 מיליון שקל. בכמה אנחנו מייבאים מאירלנד? תזרקו מספר – אתם טועים. במיליארד שקל בשנה אנחנו מייבאים מאירלנד. זאת אומרת, בכל מקרה במונחי סחר, הפגיעה שלנו היא לא נראית פגיעה גדולה. נחמן שי (המחנה הציוני): בכמה מייצאים? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מייצאים – ישראל מייצאת אליהם ב-11 מיליון שקל. אנחנו מייבאים כמעט במיליארד שקל מאירלנד. אני תוהה לעצמי, אני מהמרת שזה לא מעט עוסק במשקאות אלכוהוליים, אבל מה אני יודעת? אבל אני רוצה רגע להניח את זה, אם לא אכפת לך, חבר הכנסת נחמן שי, בצד. מוכרים לנו כאן מחצי הגמר במונדיאל, שראש הממשלה היום יצפה בו יחד עם הנשיא פוטין, מוכרים לנו איזו מנהיגות אדירה יש לנו כאן, שמנהלת את הסכסוך – – תמר זנדברג (מרצ): מתי אנחנו נצפה במונדיאל? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – שמנהלת את הסכסוך. תמי, אני יודעת שאת ואני – אני יודעת שאת איתי עם קרואטיה. אני מאוד מקווה שאת עם קרואטיה. תמר זנדברג (מרצ): – – – איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): העניין שלכם הוא חשוב, תמי. שנייה אחת. מוכרים לנו כאן כל הזמן שמדובר כאן במנהיג מדיני מגדולי הדור, אם לא הגדול ביותר שבהם. והינה, הגדול, הגדול מכולם, מוביל אותנו אל עולמות של חרם על מוצרים מיהודה ושומרון. הזליגה למוצרים ישראליים – שוב, זה 11 מיליון שקל, אז כאילו זה זניח. את יודעת, אני חושבת לעצמי, חברת הכנסת זנדברג, שאולי בכלל לא השקיעו אנרגיה בלמנוע את החוק הזה. אבל הזליגה למוצרים מישראל מי ישורנה? ויותר מכך – מי ימנע את הזליגה למדינות אחרות באירופה, שגם הן בחלקן נמצאות בתהליך של חרם על מוצרים מיהודה ושומרון? אני מתנגדת לחרם בתוקף. אני מאוד הצטערתי לראות שהרשימה המשותפת – אני לא מופתעת, אבל מאוד הצטערתי לראות את השמחה והצהלה בהודעה שהם הוציאו: איזה יופי, מחרימים, מדינה באירופה מחרימה מוצרים מיהודה ושומרון. אדוני חבר הכנסת חאג' יחיא – מסכן, הוא הנציג היחיד של המשותפת פה – אנחנו יודעים מי מתפרנס באזורי התעשייה המשותפים, חבר הכנסת בר. אנחנו יודעים מי נהנה בסופו של דבר מהמפעלים המשותפים האלה. אבל מי שמעמיד פנים שמדובר בפחות מכישלון מהדהד של המדיניות של נתניהו עוצם עיניים ונותן לדברים כמו חרמות, תנועת ה-BDS ודברים מהסוג הזה להתקדם. זה לא יעבוד בצורה הזאת. בסופו של דבר צריך מדיניות אמיצה. את זה אין לנתניהו. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת מיקי לוי, ונעבור להצבעה. עד שלוש דקות, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. יואל חסון (המחנה הציוני): שולי, ברוכים הבאים. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני כל הזמן פה. יואל חסון (המחנה הציוני): תודה שבאת. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חבר הכנסת חסון, אני – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אנחנו מודים לשולי וליואל. בבקשה, אדוני. אדוני, לא מדברים בטלפון. מה זה הדבר הזה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני יודע. אני יודע. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה זה הדבר הזה? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): אני אגיד לך מה יש. יש הודעה שרציתי להיות בטוח שהיא נכונה בקשה בקשר לילד, אבל עוד לא בטוח. היו"ר יחיאל חיליק בר: אוקיי. בבקשה, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כבוד היושב-ראש, היום עלה שר החינוך ודיבר – אני לא רוצה לדבר על החוק של חברי יוסף ג'בארין. יואל חסון (המחנה הציוני): מי אמר לך את זה, מי שדיבר איתך בטלפון? עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): כן. קיבלתי הודעה מסוימת ואני רוצה לוודא. לא קיבלתי את האישור בינתיים. אין אישור עדיין. עדיין אין אישור, ולכן דילגתי, החלפתי עם חברת הכנסת איילת כדי לוודא את הנושא הזה. אז פשוט לא הצלחתי לוודא. שר החינוך עלה פה, וממש אחרי שהוא נתן את התשובה ואחרי שלוש הדקות של חברי יוסף ג'בארין, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, עלה כדי להגיד משפטים שחבל שהוא עלה. אבל אני אתחיל בזה. זה שהוא יושב-ראש הבית היהודי, זה שהוא בעד נישול פלסטינים מאדמתם, זה שהוא נגד שלום – את כל זה אני יודע, וגם כשהוא מדבר על זה, הוא מדבר מהעמדה שלו. אבל לעלות מעמדה של שר חינוך – אני לא רוצה להגיד את המילה – ולשקר ולהסית ולדבר דברים לא נכונים – הוא דיבר על זה שהוא הגיע לבית הספר בג'לג'וליה אחרי שירו בתוך בית הספר ופצעו תלמידים. הוא הגיע ואנחנו לא הגענו. זה שהוא הגיע, אנחנו יודעים. אבל לבוא ולהגיד שאנחנו לא הגענו? אני הייתי עם חברים שלי שם, ישבנו עם מנהלת בית הספר, ישבנו עם הצוות. אחר כך עברנו למועצה המקומית. אבל אני שואל את השר: מה עשה מאז בקשר לשמירה בכניסה לבתי הספר הערביים? כי הם לא במצב שיש חשש ביטחוני. אבל אני אומר לכם, בתי הספר שלנו והאוכלוסייה שלנו הם שצריכים את השמירה בכניסה לבתי הספר. אז הוא בא קודם כול לדבר דברים לא נכונים – או מבורות או מכוונה לתקוף. אני אומר: לא מתאים לשר חינוך; יכול להיות שמתאים לבית היהודי – לשקר, כן; לגזול, כן; לגנוב, כן. כי מותר להם – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים, אדוני. עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): – – אבל לדבר מעמדת שר חינוך – הוא צריך לשמש דוגמה, וכנראה שהוא לא מסוגל לזה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, אחרון הדוברים, ואנחנו נעבור לאחר מכן להצבעה. מיקי לוי (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלא כל כך רציתי לעלות לדבר, רק חברת הכנסת רויטל סויד וחבר הכנסת קיש הבעירו את המליאה. אני רוצה לדבר אליכם למרות שכולכם ברחתם כבר הביתה – הצד הזה כמעט, חוץ מאלה שנמצאים פה, ואני מכבד אתכם. אתם העברתם סדרה של חוקים הזויים: ניסיון להעביר את החוק הצרפתי; ניסיון לפקח על חשב המשטרה; חוק ההמלצות; חוק עילת סגירת תיקי משטרה ותיקי חקירות; חוק המרכולים; פטור לראש הממשלה על הווילה בקיסריה מתשלום מס על הוצאות האחזקה, על חשבון המדינה, על חשבון מים, על החשבון של המים בבריכה. היום, מי שלא יודע, תשלום הווילה בקיסריה – 27,000 שקלים בשנה רק חשבון המים; 27,474, אם אני לא טועה, מעל 27,000 שקלים, על חשבון התיקונים, שנשלם אנחנו. אפילו תשלום של 10 שקלים עבור צפייה בסדרת האח הגדול. שערו בנפשכם לאן הגענו. נשאר חוק אחד שאתם צריכים לחוקק, חוק אחד: שינוי שיטת הממשל מדמוקרטיה לדיקטטורה. מה שאני מציע לכם: תפעילו את הצבא, תשתלטו על המדינה ותהפכו את המדינה הזאת לדיקטטורה, כי רמסתם כבר כל חלקה טובה. ובמה אנחנו דנים פה? בתיק 1000, בתיק 2000, בתיק 3000, בתיק 4000. החשד העיקרי והחשוד העיקרי בשוחד הינו ראש הממשלה. הפעם ה-11 שהוא נחקר אתמול כמה שעות – יוצא בהצהרה דקה אחרי: לא יהיה כלום כי לא היה כלום. ואני אומר לכם, אתם רומסים את מערכת אכיפת החוק, את בית המשפט העליון, את פרקליטות המדינה, את משטרת ישראל. יש לי המלצה למי שמתכוון להשתתף מחר בדיון ההזוי שיזם חבר הכנסת קיש, למרות הבקשות של היועץ המשפטי לממשלה ושל היועץ המשפטי לכנסת שלא לקיים את הדיון הזה: אל תגיעו לדיון, כל מי שמתכוון להשתתף. אתם תהיו שותפים לחשדות לכאורה לשיבוש חקירה. היזהרו לכם. ולפרקליט המדינה, ליועץ המשפטי לממשלה ולראש מח"ש אני ממליץ: למרות שאתם לא בחקירה, אתם יכולים לשמור על זכות השתיקה, כי אתם לא בחקירה של חבר הכנסת יואב קיש. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, אדוני. אם כן, אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע). נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 25 בעד הצעת ועדת הפנים – 14 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר פיצול הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (מסירת מידע מפנקס הבוחרים למתמודדים לראשות מועצה אזורית והצבעת בעלי תפקידים), התשע"ח–2018, נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 14 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע כי ההצעה אושרה. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: איזה אנרגיות יש לכם בשעה כזאת, יא אללה. איזה אנרגיות. לאף אחד לא אכפת מהמשחק. באמת כל הכבוד. אפשר להמשיך? קריאות: – – – הצעה לסדר-היום הצורך שהכנסת תתנער מההצהרה המשותפת של ממשלת ישראל ופולין, שמכילה עיוותים היסטוריים באשר לשואה היו"ר יחיאל חיליק בר: הסתיימה החקיקה. אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. אתם מאוד מוזמנים להישאר איתי פה. הצעה לסדר-היום בנושא: הצורך שהכנסת תתנער מההצהרה המשותפת של ממשלת ישראל ופולין, מס' 10732, של חברת הכנסת זנדברג. בבקשה. ישיב סגן השר אורן. תמר זנדברג (מרצ): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הנושא שאנחנו נדון בו היום, האמת שהוא ככה נדון בהרחבה בזמן האחרון, ואני חושבת שהמילה ראויה עבורו תהיה פארסה – פארסה מבישה, אבל זו פארסה מבישה שלא התחילה היום – היא לא התחילה עם חתימת ההסכם המבזה הזה בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת פולין; היא אפילו לא התחילה בקשרים העמוקים שרקם ראש הממשלה עם ראש ממשלת פולין, שצריך להזכיר, מדובר באדם קיצוני שמקדם באופן אקטיבי מדיניות אנטישמית והכחשת שואה בארצו, במדינתו, בפולין. הפרסה הזאת, לצערי הרב, היא מדיניות. היא מדיניות לא רק של ממשלת ישראל אלא אפילו באופן יותר ספציפי, אני יכולה לומר, של תנועת הליכוד; מפלגת שלטון שמוכיחה לנו כל פעם מחדש שאין תהום עמוקה מספיק שלא תהיה מוכנה לרדת אליה בדרך למכור את ההיסטוריה של העם היהודי. רק לאחרונה התבשרנו על שני אורחים לא מכובדים שעומדים לבקר בישראל בהזמנת נתניהו. הראשון, מנהיג הפיליפינים – רק להזכיר, השווה את עצמו להיטלר, לא פחות; השני, ראש ממשלת הונגריה, שלא רק שהילל ושיבח את מנהיג הונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ששיתף פעולה עם הנאצים, אלא שהיום, בימים אלה, באופן אקטיבי רודף ארגוני שמאל וזכויות אדם בארצו, וספציפית הוביל קמפיין נגד ג'ורג' סורוס שנגוע במאפיינים אנטישמיים קלאסיים. לפני כמה חודשים האשמתי כאן בכנסת את הליכוד בקשרים המפוקפקים האלה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תמר, יש שר במליאה? תמר זנדברג (מרצ): סליחה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – אין כאן שר. היו"ר יחיאל חיליק בר: בסדר. תמר זנדברג (מרצ): אז אני אמשיך עד שאני אסיים את דבריי. קריאות: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תנו לה לסיים את הדברים, בבקשה. תודה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, תודה. תמר זנדברג (מרצ): לפני כמה חודשים האשמתי כאן בכנסת את הליכוד בקשרים מפוקפקים עם ניאו-נאצים ואנטישמים. הכנסת רעשה וועדת האתיקה התכנסה, אבל האמת היא שמאז ממשלת ישראל והליכוד מוכיחות כל פעם מחדש כמה צדקתי, כמה יש כאן בכנסת, בפרלמנט הנבחר של ביתו הלאומי של העם היהודי, כאלה שמוכנים למכור את ההיסטוריה שלנו בשביל חברות מפוקפקת. ולמה, חברים? עבור מה? מה מצדיק – אם יש דבר כזה בכלל שיכול להצדיק – ללכת יד ביד עם אנטישמים ממש, נגד יהודים? זה לא פרפראזה, זה לא מטפורה; זה היום, כאן ועכשיו, שנאת יהודים. בשביל מה, בשביל תמיכה בכיבוש? עד כדי כך ממשלת ישראל לא בטוחה במדיניות שלה שהיא מחפשת אישורים מאנטישמים, והצבעות באו"ם, ואני לא יודעת מה? מה המסר, שאם תצטרפו אלינו לשנאת ערבים אנחנו ניתן לכם הכשר לשנאת יהודים? וזה – מראש ממשלת מדינת היהודים? חברות וחברים, חוק השואה הפולני, לצד הצהרות אנטישמיות קודמות של ראש ממשלת פולין, נענו בשתיקה מבישה על ידי ראש ממשלת ישראל במשך תקופה ארוכה, ואחר כך נענו בחתימה הזאת, באמת המביכה, המוזרה, ההזויה, שרק הלחץ הציבורי הוביל את ראש הממשלה בכלל לחתום עליה כאיזשהו תיקון שאסור היה לתת, ואסור היה להעניק את הלגיטימציה הזאת. ועכשיו אנחנו, אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, עם ההיסטוריה שלנו, צריכים לחיות בשקט עם העובדה שראש הממשלה חתם על הצהרה שמאשרת את כל מה שלאורך כל הדרך ממשלת פולין טענה: שאנטישמיות שוות ערך לאנטי-פולניות; שממשלת פולין הגולה ניסתה לעצור את פעולות הנאצים באמצעות העלאת המודעות לרצח השיטתי של יהודי פולין; שבכלל הפולנים הם אלה שהצילו יהודים ולא הייתה שם אנטישמיות בכלל. מה זה? וזה דבר שראש ממשלת ישראל נותן לו תוקף. ואחרי ההצהרה הזאת סגן שר החוץ הפולני מיהר להגיד שהוא לא מתרגש מההכחשות ומהסערה ומהקמפיין שיש בישראל. למה? כי – ציטוט: חתימתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ההצהרה המשותפת עם פולין היא המחייבת, סוף ציטוט. כלומר היא המחייבת ולא ההודעה שפרסם בנושא יד ושם. בקיצור, מה הפולנים צריכים את חוק השואה המעוות שלהם אם ראש ממשלת ישראל נותן להם מתנה הרבה יותר טובה והרבה יותר חשובה? חברות וחברים, אני רוצה להגיד לכם שלפני הדיון הזה התקשרתי למשפחה שלי ושאלתי את אבא שלי ואת אימא שלי ואת דודה שלי מה חשבה האימא שלהם, שחיה בפולין בתקופה הזאת. סבתא שרה, סבתא שלי, אימא של אימא שלי, שגרה בבֶּנְדִין ליד מייחוב, אמרה שהיא בחיים לא תדרוך על אדמת פולין, כי היא רוויה בדם של האחים שלה – כמובן, בגלל מה שעשו הנאצים, אבל לא פחות מזה, מה שהיא זוכרת מהפולנים. גם הסבתא השנייה שלי, סבתא דינה, אימא של אבא שלי, אמרה אותו דבר. היא לא הסכימה לדרוך על אדמת פולין והשביעה את הילדים שלה שלא ידרכו שם בגלל מה שעשו לה ובגלל מה שהיא זוכרת מהפולנים. ואז בהצהרה שחתם עליה ראש הממשלה כתוב שבאותה תקופה אנשים מסוימים, בלי קשר למוצא, דת או אמונה, חשפו את הפרצוף האפל ביותר שלהם. באמת? בלי קשר למוצא, דת או אמונה? איזו בושה. המשפט הזה מהדהד בכל משפחה ומשפחה בישראל מהעם היהודי. אולי, אולי יש כאלה שיגידו שההיסטוריה שייכת לעבר. ומה עם השילומים? ראיתי קולות כאלה. מה עם עוולות אחרות? אז אני רוצה להגיד על זה שני דברים: אחד על ההיסטוריה ואחד על ההווה. לגבי ההיסטוריה, בשבוע שעבר סיפר לי כאן חברי עיסאווי פריג' שהטבח בכפר קאסם – אחת הטראומות הקשות של כפר קאסם, והאמת, של הציבור הערבי בכלל – אחת הסוגיות שם שכואבות עד היום זה הכרה בנרטיב ההיסטורי. כמה הם התרגשו כשהנשיא ריבלין הגיע בפעם הראשונה לטקס לזכר החללים, אחרי שבמדינת ישראל זה כבר חלק מההיסטוריה שלומדים בבתי הספר, גם היהודיים, מה שהביא לעולם את המונח "פקודה בלתי חוקית בעליל" וכו'. אמר לי עיסאווי: אם מנהיג ציבור מכפר קאסם היה חותם על הצהרה שאומרת שמה שקרה שם הוא לא בדיוק, וזה היה משני הצדדים, ומנקה מאשמה את האחראים בפועל לטבח – הוא אמר לי: זה היה בלתי נתפס. הכפר היה עומד על הראש ומפרפר ברגליים. היו מנדים את מי שהיה עושה את זה. היו ממש סוקלים אותו. איך אתם, ככה אמר לי עיסאווי, איך אתם היהודים מסכימים לדבר כזה בדבר הכי קדוש בהיסטוריה שלכם? אני לא מבין. זה – לגבי העבר. ולגבי ההווה, חברות וחברים, המעשה הזה, החתימה הזאת, המכירה הזאת של ההיסטוריה שלנו לא מנותקת מהווה. היו כאלה שאמרו לנו – דבר שלדעתי הוא אפילו מביך יותר ומביש יותר מהמעשה עצמו – שזה עבור אינטרסים: עבור תמיכה הדדית; יש אינטרסים פוליטיים, דיפלומטיים, אינני יודעת מה. חברות וחברים – וזאת אולי הנקודה החשובה מכול – היום, ממשלת ישראל של היום נותנת את ידה לשורה של מדינות במזרח אירופה ובשאר מקומות בעולם שהולכות ונגררות וגולשות לכיוון של דמוקרטיות לא ליברליות, דמוקרטיות שמתבססות כחלק מרכזי מהמדיניות שלהן על אנטישמיות ועל שנאת זרים, שכן, מה לעשות, אף פעם לא עוצרת ביהודים, אבל מי כמונו, העם היהודי, לקח אחד צריכים ללמוד מההיסטוריה שלנו: שזה אף פעם לא נגמר וזה אף פעם לא עוצר שם. ולכן, בשביל למחוק את הכתם הזה מהמדיניות של מדינת ישראל – כי ממשלת ישראל כאן מייצגת אותנו, את מדינת ישראל, את כולנו – אני מציעה שהכנסת תקבל החלטה להתנער מההצהרה הזאת, מהחתימה הזאת, ותקבל החלטה להכיר בהיסטוריה כפי שהיא, כפי שההיסטוריונים של יד ושם מלמדים אותנו, כפי שתמיד היה, כפי שנלמד במערכת החינוך הישראלית לאורך עשרות שנים וכפי שראוי למדינתו של העם היהודי. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת זנדברג. תודה על השמירה על הזמנים. סגן השר מיכאל אורן, בבקשה. סגן שר במשרד ראש הממשלה מיכאל אורן: תודה, כבוד היושב-ראש. אני מתכבד להשיב על ההצעה לסדר-היום בשם ממשלת ישראל. שיקולים ערכיים מהווים חלק בלתי נפרד מיחסי החוץ של מדינת ישראל. בראש השיקולים הערכיים נמצא זיכרון השואה ושימור האמת ההיסטורית ביחס לשואה. הנושא של החוק הפולני, מראשיתו ועד להסדר שהושג לאחרונה, הוא דוגמה מובהקת לכך שערכים כמו זיכרון השואה ושימור האמת ההיסטורית הובילו את סדר-היום המדיני מול פולין. מאז שנודע לנו על כוונת ממשלת פולין לחוקק חוק בנדון הבענו את ההסתייגות שלנו בכל הערוצים האפשריים, כולל ברמת ראש ממשלה מול ראש ממשלה. כידוע, הממשל הפולני אימץ ב-26 בינואר שנה זו את סעיף 55 (א) ו-(ב) בחוק הפולני, הקובע כי האשמת העם הפולני או האומה הפולנית בפשעי הנאצים תיחשב עבירה פלילית שעונשה עד שלוש שנות מאסר. הסעיף בחוק אומץ בבית התחתון והעליון ונחתם בידי הנשיא. למרות שישנה הסכמה כי אין להאשים את מדינת פולין או האומה הפולנית בהקמת מחנות המוות בפולין ובפשעי הנאצים, באותה מידה אין מחלוקת על כך שפולנים רבים סייעו לנאצים ואף רצחו יהודים. עלה חשש שהחוק במתכונתו, כפי שנוסח, עלול גם להפליל במקרים של התבטאויות בדבר פשעי הפולנים בתקופת השואה. לא יכולנו לסבול מצב שלפיו החוק עלול להגביל את חופש הדיבור וחופש המחקר ואף להפליל ניצולים המוסרים עדות ראייה בכל הנוגע להשתתפות פולנים ברצח יהודים בתקופת השואה. בגין החשש הבענו התנגדות נחרצת לחוק וקראנו לביטולו. לא הסתפקנו בהצהרות. העברנו מסרים לפולנים על חומרת המצב והפעלנו מנופים וידידים, כולל ביטול מפגשים ברמה בכירה, כדי ללחוץ על הפולנים לשנות את החוק. הובהר היטב לפולנים כי לא נתפשר על ההיבט הערכי של זיכרון השואה והאמת ההיסטורית, גם במחיר פגיעה ביחסים הבילטרליים בין המדינות. בתוך כך, הביקורת שלנו ושל אחרים גררה גל אנטישמיות עכור בפולין, אשר הדאיג אותנו לא פחות מהחוק הבעייתי. במענה זמני לביקורת שלנו, הנשיא הפולני העביר את החוק לבחינה של בית הדין החוקתי הפולני, אשר בסמכותו לתקן, לשנות ואף לבטל את החוק. ההבהרה הזאת הרוויחה זמן לשני הצדדים לצורך הקמת ערוצי הידברות. בתחילה הקמנו קבוצות עבודה, בראשות סגן שר החוץ הפולני ומנכ"ל משרד החוץ הישראלי, אשר נפגשו בירושלים לצורך הבהרת העמדות. בשלב השני הקמנו ערוצים דיסקרטיים נוספים. במשך תקופה ממושכת נוהלו שיחות בערוצים שונים לצורך גישור על הפערים. הערוצים הדיסקרטיים, ביחד עם הלחץ שהופעל מצד ידידים, הביאו לתוצאות. ביום ד' האחרון, 27 ביוני בשנה זו, התכנס הממשל הפולני וביטל את הסעיף הבעייתי, שזה 55 (א) ו-(ב). הביטול התבצע בארבעה שלבים: החלטת ממשלה, הבית התחתון, הבית העליון – זה הסנאט – וחתימת הנשיא. כתוצאה מביטול הסעיף הבעייתי לא תהיה הפללה כלל ועיקר של התבטאויות בהקשר הזה. במעשה הביטול הושג היעד אשר הצבנו לעצמנו – החזרת הגלגל לאחור. לאחר הביטול של הסעיף הבעייתי פורסמה הצהרה משותפת, בצד הפולני ובצד הישראלי, אשר עיקריה שימור חופש הדעה, הדיבור והמחקר בנושא השואה, הסכמה על כך שאין להאשים את האומה הפולנית בהקמת מחנות המוות ובפשעי הנאצים וגינוי נחרץ לאנטישמיות. ההצהרה איננה מתכחשת לאמת ההיסטורית בדבר חלקם של פולנים ברצח היהודים בשואה, ואף כוללת סעיף על כך. יודגש כי ראש הממשלה הפולני חתום על ההצהרה הנ"ל. התרגום לעברית של ההצהרה הוא מגמתי. חלק ניכר מהביקורת הציבורית נשען על התרגום לעברית, שאיננו נאמן למקור. אילו היו טורחים לבדוק את המקור באנגלית, שהוא המסמך היחיד הקובע, היו מגלים שלא כצעקתה. כך, למשל, המעיין במסמך המקורי יגלה כי בניגוד לביקורת הציבורית, המסמך מגנה כל מקרה – ללא יוצא מהכלל – של התנהגות פולנית אכזרית כלפי יהודים בתקופת השואה, ואיננו ממעיט במספר המקרים. כמו כן, בניגוד לביקורת שהושמעה, ההצהרה איננה קובעת שכל המחתרות הפולניות סייעו ליהודים בתקופת השואה, אלא קובעת כי רק חלק מהמבנה של המחתרת סייע ליהודים. יודגש כי ההצהרה הינה פרי מאמץ דיפלומטי, והיא לא אמורה לערוך דיונים היסטוריים ולקבוע קביעה היסטורית. מטרתה אחת: לאפשר את חקר האמת. חלק מהחוקרים מעבירים ביקורת על המסמך, וחלק מההיסטוריונים רואים בו מסמך סביר, לאור ההישג של ביטול הסעיף המפליל בחוק הפולני. החוקר דני אורבך קבע כי – ואני מצטט: "מבחינה היסטורית – ההצהרה מדויקת במידה סבירה". המסמך לווה על ידי היסטוריונית בכירה, אך בסיכומו של דבר המסמך איננו מתיימר להכריע במחלוקות בין היסטוריונים. הוא אמור לאפשר שיח, דיון ומחקר היסטורי פתוח וחופשי ללא מורא. את הדיון ההיסטורי ימשיכו ויעשו המדענים, החוקרים וההיסטוריונים. בעזרת המהלך הדיפלומטי הם יוכלו לעשות זאת כעת ללא מורא וללא חשש הפללה. ההצהרה המוסכמת איננה פוטרת שום גורם פולני מאחריותו לפשעים שבוצעו בתקופת השואה. אין פה חנינה, ויתור או סליחה. מטרת המגעים מול פולין הייתה ביטול הסעיף המפליל, ומטרה זו הושגה במלואה. לאורך כל הפרשה הזאת הובהר כי מדינת ישראל מעלה על נס את ההיבטים הערכיים של זיכרון השואה ואי-פגיעה בחופש המחקר והדעה בנושא השואה. הומחש כי הנושא הערכי עומד בראש סדר העדיפויות של יחסי החוץ של מדינת ישראל. המשך זיכרון השואה תלוי בראש ובראשונה בשימור חופש המחקר וחופש הדעה; הוא תלוי בהוראה, בחינוך ובהנצחת זיכרון עדי הראייה. המרכיב החשוב ביותר בהצהרה המוסכמת הוא עיגון ההיבטים הללו – ביטול סעיפי ההפללה והקביעה כי – ואני מצטט: "שום חוק לא מונע ולא ימנע זאת בעתיד". תודה רבה, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. מה אתה מציע? יואל חסון (המחנה הציוני): ועדת החינוך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ועדת החוץ והביטחון. ועדת החוץ והביטחון עסקה בזה בחודש מרס – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אתם רוצים להסכים על ועדה או ועדת הכנסת? תמר זנדברג (מרצ): חינוך. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ועדת החוץ והביטחון קיימה דיון עם פרופ' דינה פורת – – – יואל חסון (המחנה הציוני): חינוך. היו"ר יחיאל חיליק בר: איילת, אם את היחידה שלא תסכימי זה יעבור לוועדת הכנסת. השאלה היא אם את רוצה להסכים איתם. ענת ברקו (הליכוד): חינוך, כי בוועדת החוץ והביטחון זה ייקח חודשים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): באמת? הוא עשה דיון שבועיים אחרי שביקשתי – – – טוב, אני מסכימה. היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב. אז אנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא הצורך בהרכבת ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר הצורך שהכנסת תתנער מההצהרה המשותפת בנושא פולין. יואל חסון (המחנה הציוני): לא הצבענו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני אומר: אני מעלה את זה להצבעה. אני אומר שעכשיו אנחנו נצביע על זה. נא להצביע, כהצעה לסדר-היום, לוועדת החינוך; הצעה לסדר-היום, לא הקמת ועדה. הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע, יש עמדה נוספת של – אתה מוותר? איילת – – – רגע, איילת, מייד. 16 בעד. אני קובע כי ההצעה תעבור לוועדת החינוך. עמדה נוספת – איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גם השעה מאוחרת וגם אנחנו מאוד מאוד מותשים מהשבוע הזה. הנושא הזה הוא נושא שאפשר לכסות עליו בכמה מילים שרוצים – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תפתחי לה מיקרופון, ירדנה. לא שומעים אותה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): – – והוא לא יסתיר את הבושה של הממשלה הזאת. זאת האמת. מהשכחה עד הכחשה – זאת האמת. זה מה שקרה בהצהרה המשותפת המיותרת והבעייתית הזאת. פרופ' דינה פורת הופיעה, אדוני היושב-ראש, בוועדת החוץ והביטחון בדיון שאני יזמתי לפני שלושה חודשים – ארבעה, סליחה – הופיעה שם, ואני, היה לי ברור שאחרי שהוציאו אותה מהארון – תשימו לב, בשום שלב לא אמרו את שמה. ראש הממשלה אמר: נעזרנו בהיסטוריונית. אף אחד לא הזכיר את שמה. פתאום הבנו שהייתה איזו התייעצות בלתי פורמלית עם ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, אבל היה לי ברור מהדיון שהיה בוועדת החוץ והביטחון שאין ספק, שלא יכול להיות שהיא סמכה את ידה על הסכמה כזאת. בסופו של דבר, אפשר לדבר על אינטרסים. זה לגיטימי. מדיניות מתבססת גם על אינטרסים ועל יחסים בין מדינות, אבל לא על פשרות על זיכרון השואה. את קיילצה ואת ידוובנה אף אחד לא ייקח מהשואה של העם היהודי, ואף אחד לא ייקח מאיתנו את החובה שלנו לזכור את השואה. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. עמדה נוספת אחרונה לחברת הכנסת מועלם, ואנחנו עוברים לנושא הבא. בבקשה, דקה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אדוני, חבריי וחברותיי, אני מבקשת בתוך המסגרת של הדיון הזה להניח את מה שברור, אבל גם צריך להיאמר. עמדתי ביחס לחוק הפולני ותגובת מדינת ישראל עליו ידועה ונכתבה ונאמרה, אבל למרות זאת אני מבקשת שלא נטעה: את השואה ואת הרצח התעשייתי של יהודים, הרדיפה אחרי יהודים, הוביל המשטר הנאצי. זה מעורר שאלות גדולות בדיון כאן סביב מערכת היחסים שלנו עם מדינות שונות, ובראשן, כמובן, גרמניה של היום, שהיא כמובן איננה המשכה של גרמניה הנאצית. אבל עד שאנו באים להגיד שרגלנו לא תדרוך על אדמת פולין, אני מבקשת להניח פה שאלות קשות על רגלינו שדורכות שוב ושוב – לא רגליי באופן אישי, כמי שאינה משתמשת בתוצרת גרמנית ואינה מגיעה לגרמניה כלל, אבל זה מעלה שאלות קשות. אני מבקשת למסגר את כל הדיון הזה בידיעה הברורה שמי שהוביל את רצח היהודים ואת רדיפתם, את הניסיון ליצור את אותו רייך בן אלף השנים, הוא כמובן השלטון הנאצי. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, חברת הכנסת מועלם. הצעה לסדר-היום הקמת אסדת הגז סמוך לחוף מסכנת את בריאות הציבור והחלופה הבריאה בעומק הים לא נבחנה היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: הקמת אסדת הגז סמוך לחוף מסכנת את בריאות הציבור, מס' 10717, של חברת הכנסת יעל כהן-פארן. בבקשה. ישיב שר האנרגיה. קריאה: – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: מי, השר? תשאלי אותו, אני – – – עד עשר דקות. תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אני אפתח ואומר שאנחנו קצת במצב לא הוגן פה מבחינת סדר הדיון של ההצעה לסדר-היום: לי יש דקות ספורות ולך יש אחריי זמן בלתי מוגבל, ואני, כמובן, גם לא יכולה להגיב על הדברים. אז אני אנסה להגיב על הדברים שאני מתארת שאתה תגיד לי בדבריך בראשית בדבריי. אז קודם כול, אני אגיד כאן באופן ברור שאני הראשונה – מאז שנכנסתי לכנסת – הראשונה שקמה ועמדה בדוכן הזה ובשאילתות ובוועדות – על כך שאת תחנות הכוח הפחמיות צריך לסגור, וכמה שיותר מהר. ובירכתי אותך, אדוני השר, על ההחלטות שקיבלת בעניין – גם על צמצום הפחם, גם על סגירה של תחנות 1–4, שאני סובלת מהן יותר מכל אחד אחר פה בכנסת; אני והילדים שלי וכל השכונה שלי סובלת מהן כי אני גרה בקרבתן, רואה אותן בקו ראייה כל יום. אבל אני אומרת לך, אדוני, אי-אפשר ליצור מפגע אחר גדול כדי לפתור מפגע קיים. צריך למצוא את הדרך הנכונה לעשות זאת. אני גם אגיד כאן מעל הבמה הזאת: אני בעד כניסת הגז לישראל. מעולם לא אמרתי ולא אגיד שום דבר אחר. הגז צריך להיכנס לישראל, להחליף את הפחם, להחליף את הנפט, להחליף את המזוט, להחליף את כל הדלקים המזהמים, שבכלל צריכים לעבור מן העולם – ולעבור למתחדשות, אבל בינתיים יש לנו גז, והוא יעשה רק טוב לכלכלה ולסביבה ולאוויר הנקי ולבריאות של תושבי מדינת ישראל. אז באמת, אני לא בעד להשאיר את הפחם, חס וחלילה. אני לא בעד להשאיר 8.5 מיליון אנשים בלי חשמל או בזיהום אוויר של תחנות הפחם. עכשיו, אני חושבת שאתה תגיד פה אחריי שנושא ההקמה של אסדות הגז נבחן כבר מכל הכיוונים, וזאת המסקנה – שזה הדבר הכי נכון ויעיל וסביבתי וכו' למשק. אבל אני רוצה להגיד דבר אחד ברור: ב-2014 קיבלו את ההחלטה. את הגז גילו ב-2009, את תמר, וב-2010 – את לווייתן. ב-2014 קיבלו את ההחלטה על המיקום של האסדה, את התמ"א וכו'. ב-2017 גילו וחשפו את רמות הזיהום הבלתי-נתפסות של אסדת תמר. זה לא היה צפוי, אפילו לא למפעילים, למיטב ידיעתי. ואני רוצה להגיד כאן: הרמות האלה מדברות על כך שמאסדת תמר לבדה נפלטים חומרים אורגניים נדיפים – שהם הכי מסרטנים ומסוכנים, יותר מסוקסים ומנוקסים בוודאי – ברמות של כל מפרץ חיפה, 1,150 ויותר מזה טונות של חומרים מסרטנים. ואלה גם ההערכות של נובל אנרג'י – שיכול להיות שהן לא מדויקות ויכול להיות שיש הרבה יותר מזה, כי יחסית לאסדות אחרות בעולם זה לא כל כך גבוה, זה אפילו נמוך. אז אי-אפשר להתעלם מהזיהום הצפוי מלווייתן, אם הוא דומה או אפילו יותר גדול מזה, כי יזקקו שם פי שניים גז. עכשיו, אתה בוודאי תגיד לי שהמערכות בתמר ולווייתן הן משהו אחר לגמרי –שבתמר זו מערכת פתוחה ובלווייתן זאת מערכת סגורה. כבר שמעתי גם את זה. אבל אני ממש ממש לא בטוחה בכנות של הדברים, ואפילו בהיתכנות של הדברים. והדברים האלה גם עולים מתוך דבריהם של המשרד להגנת הסביבה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – מתשובות שהם נותנים – אני רק מסיימת – מתשובות שהם נותנים לי ולנציגים אחרים של המאבק בעניין. אין היום מערכת סגורה. אין דבר כזה, אין את המידע הזה. זה לא פועל בשום אסדה בעולם. אנחנו עושים פה ניסוי על תושבי מדינת ישראל. עכשיו, אני אומרת לך, אדוני השר, מכאן יש לי בקשה אחת אליך: אולי, רק אולי, לא כל הידע נמצא אצלך ואצל אנשי המשרד שלך. תשבו – אם הייתם יושבים, פתוחים, מקשיבים לטענות ולמומחים שנמצאים במאבק הזה אולי הייתם חושבים שצריך לפתוח את העניין מחדש וצריך להביא פתרון שהוא נכון יותר לטובת משק האנרגיה והבריאות של תושבי מדינת ישראל. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, גברתי. אדוני השר. ישיב השר שטייניץ, שר האנרגיה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אדוני היושב-ראש, אני הולך להקריא כמה נתונים: 5,500 טון מזוט, 13,000 טון סולר, ובנוסף עליהם 5,000 טון פחם. מה זה המספרים הללו? סך הכול, אם אני לוקח מזוט וסולר ביחד, קרוב ל-20,000 טונות: 19,000 טונות מזוט וסולר ועוד 5,000 טונות פחם. מה זה המספרים הללו? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה ביום. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אלה הדלקים הכי מזהמים בעולם. אלה הכמויות של סולר ומזוט ופחם ששרפו לחינם בשנת 2012 ומחצית 2013, ו-8.5 מיליון אזרחים, אזרחי ישראל, ספגו את הרעלים של 18,000 טונות מזוט וסולר. בשנה רגילה אנחנו שורפים בממוצע בין 300 ל-600 טונות מזוט וסולר. ב-2012 שרפנו, במקום עד 600 טונות, 18,500 טונות מזוט וסולר מזהמים שלא היה צריך לשרוף, ועל זה הוספנו בתחנות בחדרה ואשקלון עוד 5,000 טונות פחם מעבר לנורמה הרגילה. אתם יודעים למה? למה אזרחי ישראל ספגו את הזיהום אוויר הזה? מה קרה? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כי לא היה גז. שר האנרגיה יובל שטייניץ: מה הייתה הטרגדיה? אני אסביר לכם מה היא הייתה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא היה גז ממצרים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: הפיתוח של תמר, של שדה הגז הראשון, היה צריך להסתיים עד תחילת 2012. אז, כשלא היה גז ממצרים, היה צריך להיות גז כחול-לבן – כשהפחם והמזוט והסולר מזהמים בין פי עשר לפי 30 מהגז הטבעי. תוכנית הפיתוח הייתה – נקבעה על ידי כל הגורמים ב-2011-2010 – לעשות מתקן טיפול; לא קוראים לזה אסדה, כי זה ביבשה, אבל מתקן טיפול בגז ביבשה, כמה קילומטר מעבר לחוף דור, כדי לא לפגוע בחוף. רוב מתקני הטיפול בגז באירופה וצפון אמריקה, במדינות מתוקנות כמו ארצות הברית וקנדה ובריטניה והולנד, הם בכלל ביבשה; חלק גדול מהם בקרבת ערים מרכזיות, יישובים חקלאיים ועיירות. אבל תושבי הקיבוצים וכמה בעלי וילות ותושבי יישובים בחוף דור יצאו למאבק ואמרו: לא נורא אם נדחה בשנה-שנתיים. אנחנו לא רוצים את מתקן הטיפול הזה בגז לידנו. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל הם הצליחו לשכנע בסוף, כי הם – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: תסלחי לי, אני ברשות דיבור עכשיו, לא את. יצאו למאבק – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת פארן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: יצאו למאבק, לא הצליחו לשכנע, הצליחו ללחוץ. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): הצליחו לשכנע. שר האנרגיה יובל שטייניץ: וכתוצאה מזה ביטלו את התוכנית הראשונה לטפל בגז ביבשה – שזה גם מה שהציעה מערכת הביטחון, כי ביבשה אתה יכול להגן יותר טוב על המתקנים האסטרטגיים הללו. ואם, חלילה וחס, הם נפגעים, אתה גם יכול לשקם אותם יותר מהר; הרי רוב האנרגיה של ישראל תלך דרך המתקנים הללו. אבל מאבק NIMBY – Not In My Back Yard, לא לידי – הצליח, ואני אגיד לכם מה הייתה התוצאה: התוצאה הייתה שרמת זיהום האוויר בכל רחבי מדינת ישראל במשך שנה וחצי – בשנה וחצי נדחתה התוכנית, רק בשנה וחצי, בגלל אותם אנשים בחוף דור – שנה וחצי 8.5 מיליון ישראלים, לחינם, ללא צורך, נשמו רעל; נשמו את הרעלים מ-18,500 טונות סולר ומזוט שלא היו צריכים לשרוף, שבמקומם בדרך כלל שורפים 200, 300, 500 טונות, ועל זה עוד 5,000 טונות פחם. זאת אומרת, בפעם הקודמת שאותם אנשים חזקים ביישובים העשירים ובקיבוצים שם נאבקו במאבק ה-NIMBY הזה – Not In My Back Yard – 8.5 מיליון אזרחי ישראל שילמו בבריאותם וגם בכיסם, כי כיוון שהמזוט והסולר יקרים יותר מהנפט – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה מזלזל פה במאבק של אנשים על הבריאות שלהם. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אתה מוכן להגן עליי, למרות שהיא ממפלגתך? היו"ר יחיאל חיליק בר: גברתי, יעל, הוא שמע אותך. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): ואתה גם מסלף את העובדות. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מבקש, תאפשרי לו לדבר. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): השר לנדאו אמר שבזכות – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תאפשרי לו לדבר. אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – בזכות המאבק שלהם הקימו יותר מהר את אסדת תמר. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, יעל כהן-פארן. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה מה שאמר עוזי לנדאו כשהוא נפרד מהמשרד שלו. היו"ר יחיאל חיליק בר: אני קורא אותך לסדר פעם שנייה, יעל כהן-פארן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: עכשיו, הטרגדיה לא הייתה רק בזה. זאת הטרגדיה העיקרית, אבל כתוצאה מכך נוצרה עלות נוספת, ישירה, של 10 מיליארד שקלים, כי הדלקים האלה היו יותר יקרים מהגז בממוצע, ולכן נאלצו להעלות את מחיר החשמל בכל רחבי מדינת ישראל ב-15%; היה צריך להעלות ב-40% לשנה, והעלו במקום זה ב-15% לשלוש שנים. זאת אומרת, מאבקי ה-NIMBY האלה, שאנשים פשוט לא רוצים את זה באזור שלהם – כולם רוצים גז טבעי וגם התפלת מים, רק לא לידינו – גורמים לעיתים למפגעים סביבתיים ובריאותיים חמורים ביותר. ומי יחזיר לאזרחי ישראל, 8.5 מיליון אנשים – בגלל כמה מאות או כמה אלפים שנאבקו שם – את הבריאות שלהם, ואת מחירי החשמל שהם שילמו כל חודש, תוספת של 15%? מה הייתה התוצאה, דרך אגב, אדוני היושב-ראש? הקימו את האסדה מול חופי אשקלון, וצינור הקונדנסט, אותו צינור של תעבית של נפט שבאה מהאסדה, במקום שהוא יעבור לחוף דור דרך שמה – זה תת-קרקעי, אבל באזור שם של מטעי הבננות – הוא מגיע לאשדוד. באשקלון ואשדוד יש 400,000 תושבים, לא כמה אלפים כמו בחוף דור, אבל ל-400,000 תושבי אשקלון ואשדוד לא היו את אותם קשרים פוליטיים וגם לא את אותם משאבים כספיים, ואולי גם לא אותם קשרים בתקשורת, אז התוצאה הסופית שמה שלא קרה בחוף דור ב-2012 קרה מול אשקלון ומול אשדוד. תגידו לי: זה נורמלי? זה צודק? זה בסדר? עכשיו החליטו את האסדה של לווייתן כבר למקם לא בחוף אלא בים, 10 קילומטרים מהחוף. רוב האסדות – אני מדבר רק על אירופה וצפון אמריקה, על המדינות הכי מתוקנות בעולם – רוב אסדות הטיפול בגז הן בכלל ביבשה. החלק הקטן יותר, בים – רובן בקרבת היבשה. רק מספר מצומצם ביותר של אסדות טיפול בגז – כי יש המון אסדות טיפול בנפט, שחלקן הן גם במים עמוקים, בעומק הים; אבל בגז, לא בנפט, אסדות שמיועדות לטיפול בשדות גז, יש מספר מצומצם ביותר שהן ברחבי הים. דרך אגב, לא קרה שום דבר. נכון שיש זיהום מאסדת אשקלון וזה לא צריך היה להיות כך – ודרך אגב, אני חייבתי את נובל אנרג'י לתקן גם את זה, לא כי זה מגיע לחוף – זה לא פוגע בתושבים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה לא יודע, כי לא בודקים שום דבר. שר האנרגיה יובל שטייניץ: זה מספיק עמוק בים – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתה לא יודע, כי לא בודקים את זה, ואתה יודע שלא בודקים את זה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: היא שוב מפריעה לי. היו"ר יחיאל חיליק בר: יעל, קריאה שנייה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: היא שוב מפריעה לי. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אי-אפשר שלא – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא מסוגלת להאזין – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): כי אתה אומר דברים לא נכונים. כי אתה אומר דברים לא נכונים. שר האנרגיה יובל שטייניץ: כי חוסר היושר שהיא גילתה פה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: יעל כהן-פארן. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אגיד לך מה אני אגיד: אני אומר לך שאת צריכה להתבייש. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני חושבת שאתה צריך להתבייש. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא לחינם הארגונים הירוקים הכי גדולים במדינת ישראל – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני חושבת שאתה צריך להתבייש שאתה עומד כאן ואומר דברים שהם – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע, קבעו, אמרו, הוציאו הודעה שלשום שאסור לבטל או לדחות את הפרויקט הזה, ושהמיקום הנכון ביותר לאסדה מבחינה סביבתית הוא שם, במרחק 10 קילומטר מהחוף. את זה אמרו ארגונים שהם בדרך כלל נגד הממשלה, החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין, שניים מהארגונים הירוקים והסביבתיים הכי גדולים והכי משמעותיים במדינת ישראל, אבל חברת כנסת או שתיים זה לא מעניין. יכול להיות שיש שם כמה מצביעי עבודה בקיבוצים. אין לי מושג למה היא נוקטת את הקו הזה. התוצאה – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): רק אתה לוקח את זה למקום פוליטי. זה רק מצביעי ליכוד – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אין דבר כזה, דרך אגב, להרחיק את האסדה, גם לא מבחינת העמדות של מערכת הביטחון. בקושי הסכימו שכריש-תנין יהיה רחוק – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם לא בדקתם את זה. אתם לא בדקתם את זה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: בקושי הסכימו שכריש-תנין יהיה רחוק. בדקו את הכול. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אתם בעצמכם אמרתם שלא בדקתם את זה לעומק. היו"ר יחיאל חיליק בר: חברת הכנסת פארן, תודה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: תגיד לי – אני ליכודניק, נכון – אני לא זכאי להגנה? היו"ר יחיאל חיליק בר: אבל אתה גם פונה אליה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: לא, אסור לה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: אני מבקש, את בקריאה שנייה לסדר, יעל. נא לאפשר לו לסיים. תודה. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): יש לי מסמך של משרד האנרגיה שהם לא בחנו את זה בכלל, אז מה הוא עומד ואומר שהם בחנו את זה? די, מספיק לעמוד ולשקר. אדוני השר, זה לא לכבודך. זה לא לכבודך. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני אסביר לך: יש כאן חברת כנסת שחלק מכרטיס הביקור שלה היה לדאוג לסביבה ולבריאות הציבור – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אני עדיין עושה את זה. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – והיא מועלת באמון הציבור כי היא מעדיפה את האינטרסים של כמה אלפים על 8 מיליונים. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה לא נכון. אתה ממציא. שר האנרגיה יובל שטייניץ: עכשיו אני אגיד עוד. קודם כול, אסדת תמר מול אשקלון – זאת שהיא מול אשקלון, כדי שהיא לא תהיה שם, בחוף דור; זאת שצינור הקונדנסט שלה מגיע לאשדוד על 300,000 תושביה, שהוא לא יגיע לאזור של חוף דור – ראשית, לא נמדדו באשקלון או באשדוד שום נזקים בריאותיים. שנית, אני לא מסתפק בזה. חברת נובל אנרג'י תתקן את האסדה הזאת כי אסור לזהם את כדור הארץ גם כשזה לא פוגע בתושבים, ורמת הזיהום ממנה תרד לפחות ממאית ממה שהיא הייתה עד עכשיו. זה יקרה במהלך חצי השנה הקרובה. גם את האסדה ההיא, למרות שאין פגיעה בתושבים, אנחנו נתקן, כי אני לא רוצה לזהם את האטמוספרה. אבל – אסדה כזאת 10 קילומטר מהחוף? כל מי שיבקר בהאג, בירת הולנד – אני נותן רק דוגמה אחת – בהאג יש 500,000 תושבים, היא בירת הולנד. הולנד היא מדינה מתוקנת. מי שיעמוד על החוף בהאג יראה את אסדת הגז בעין, דהיינו – יכול להיות שאני טועה בקילומטר או שניים – זה נראה כמו 7-6 קילומטר מהחוף. היא עומדת שם 30 שנה מול בירת הולנד, מטפלת בגז הטבעי. אנשים מתרחצים בחוף. יש שם 550,000 תושבים. אין שום בעיה, שום נזק סביבתי ובריאותי. כלום. להפך, התועלת הסביבתית מהגז הטבעי היא כל כך גדולה שברור שכל עיכוב בפרויקט הזה – אין עיכוב, דרך אגב; זה ביטול. לעכב את זה זה ביטול. אבל נניח שזה היה עיכוב של עוד שנתיים-שלוש, אם היו מתחילים עכשיו את כל מה שהתחילו ב-2014 מההתחלה, לתכנן אסדה חדשה ולבנות, נגיד שזה רק שנתיים-שלוש – אז שנתיים-שלוש אנחנו עכשיו ננשום פחם? כשאני רוצה לסגור את התחנה הפחמית המזהמת בחדרה כמה שיותר מהר אנחנו נדחה את זה בשנתיים-שלוש? אני רוצה לומר עוד דבר: תראו, אומרים שבאסדה יש גז וקונדנסט ואלה חומרים מסוכנים. יש שם אוניית LNG שחונה שם חמש שנים. כשהאסדה הזאת תהיה מחוברת לחוף, וגם לווייתן וכריש-תנין, האונייה הזאת תוכל לנסוע משם. אדוני היושב-ראש, בכל רגע נתון באונייה יש בערך פי 3,000 – לא פי שלושה, פי 3,000 – יותר גז טבעי ממה שבאסדה. אנחנו אומרים: אם יפגע טיל – האונייה, יש בה פי 3,000 יותר גז, כי זה מאגר גז; באסדה הצינור עולה, הגז מטופל והוא יורד חזרה מתחת לאדמה. בכל רגע נתון יש באונייה שכבר חונה שם חמש שנים יש פי 3,000 יותר ממה שבאסדה. אז מה יותר מסוכן, גז באסדה או פי 3,000 יותר גז באונייה של LNG? מזוט באסדה – יש מכל של 300 טונות, אבל באופן קבוע, בשגרה, בערך יהיו 10 טונות של מזוט על האסדה. נכון, זה מסוכן אם זה יישפך למים 10 קילומטר מהחוף. במכל הדלק של האונייה יש 4,000 טונות, או 4,500 – גודל המכל הוא 4,500, אבל נגיד שיש פחות, 3,000 או 4,000 טונות של דלק אוניות, שהוא דלק מזהם מאין כמותו, כלומר, פי כמה מאות חומר דומה מאשר יש באסדה. דרך אגב, אם נקבל את העיקרון שאסדת גז עם 10 טונות מזוט – סליחה, לא מזוט, קונדנסט, חומר דומה – לא יכולה לעמוד כי הסיכון כל כך גדול 10 קילומטר מהחוף, אז כל ספינה שנכנסת לנמלי אשדוד וחיפה זה פשע, כי במנוע של ספינות קטנות ובינוניות יש בערך 1,000 טונות של דלקים מזהמים, ובספינות גדולות זה יכול להגיע ל-6,000 או 7,000 טונות. והספינות האלה לא עומדות 10 קילומטר מהחוף; הן מגיעות לרציף, הן נקשרות ליבשה בחיפה – עיר של 300,000 תושבים – או באשדוד או בנמל אילת. כלומר, אם היינו מקבלים את הרעיון הזה, ההזוי הזה, ש-10 טונות קונדנסט, אם חלילה וחס יפגע טיל או תהיה תקלה ויישפכו לים, צריך להרחיק את זה יותר מ-10 קילומטר, מה נגיד על כל ספינה – ויש הרבה ספינות – שבמנועים שלהן – מנוע של ספינה, מכל דלק של ספינה בינונית או גדולה מהסוג שמגיעות לנמלים זה בדרך כלל בין 1,000 טונות דלק, מזוט, סולר, ל-6,000 טונות. אז אסור לפי העיקרון הזה ודאי וודאי להכניס שום אונייה לנמל. לכן – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יובל, אתה יודע איזה סדר-יום יש היום? אתה מודע לסדר-היום? שר האנרגיה יובל שטייניץ: כן, אבל אני עונה על נושא רציני, אז אני כבר מסיים. יואל חסון (המחנה הציוני): אני יודע, אתה אדם רציני, אני אומר את זה ברצינות, אבל תתחשב בסדר-היום. שר האנרגיה יובל שטייניץ: אוקיי, אתה צודק, יש גבול גם לרצינות. אני מסכים איתך, יש גם סדר-יום. בקיצור, אני אומר כאן חד וחלק, תקשיבו טוב: יש לי שתי ברירות, יש למדינת ישראל שתי ברירות: או לזרז, לקדם ולהביא את הגז הזה, לפתח את לווייתן ולהביא את הגז לחוף – ואם הפרויקט הזה, חלילה וחס, יתבטל, כי אי-אפשר לדחות אותו בכמה שנים; זה לבטל אותו. מי שמכיר באמת את מה שקורה בפרויקטים יודע שזה קשקוש מוחלט שאפשר עכשיו, כשהאסדה כבר כמעט גמורה, אחרי כמה שנים לדחות את זה – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): זה לא נכון. אתה יכול להורות להם לעשות משהו אחר. הם רצו לעשות – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: המשמעות האמיתית היא ביטול הפרויקט, וזה יחייב, במקום לעבור לגז טבעי, כחול-לבן ונקי, לחזור לתוכניות שאני ביטלתי – להקים עוד תחנות כוח בפחם, הראשונה באשקלון ואחר כך גם בחדרה, להכפיל את התחנות בפחם ולגרום לאזרחי ישראל לנשום אוויר מזוהם יותר ויותר. לא פלא שארגוני איכות הסביבה היקרים קראו להשאיר את האסדה במקומה, והזהירו שכל דחייה בתוכניות תעלה בפגיעה קשה לאיכות הסביבה ולבריאות הציבור ולתמותת אזרחי ישראל. אני מצטט מההודעה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות פעם שנייה. 8.5 מיליון אזרחים – שאני אחראי לכולם, לא רק לתושבים של חוף דור; אני אחראי גם להם, אבל לכולם, ל-8.5 מיליון אזרחים – לא יסבלו עוד פעם חרפה של זיהום מיותר ומזיק מפחם – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – זה פופוליזם – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – רק בגלל מאבק NIMBY –Not In My Back Yard – בחוף דור. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, יעל. תני לשר – – – שר האנרגיה יובל שטייניץ: אני רוצה להזכיר שהתוכניות בחוף דור לא רק נקבעו על ידי כל הגורמים המתכננים – היו ארבעה בג"צים נגדם, וארבע פעמים זה אושר בבג"ץ כתוכניות טובות וסבירות. יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): והמידע שיש היום לא היה בידיהם, ואתה מתעלם מממנו. אתה מתעלם ממנו. שר האנרגיה יובל שטייניץ: ולכן, כל מי שיחבל או ידחה, בטענה שתמיד אפשר לעשות תוכניות אחרות: להרחיק 100 ק"מ מהיבשה, לעשות משהו בים – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): אבל זה משהו מזהם. מה זה הולך לעשות. שר האנרגיה יובל שטייניץ: – – כל מי שיחבל בפיתוח הגז הטבעי, גוזר פחם מזהם על 8.5 מיליון אזרחי ישראל. אני, כשר אנרגיה, לא אתן לטרגדיה הזאת של חזרה לפחם להתרחש. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה מציע אדוני? להסתפק בתשובתך? להעביר לוועדה? שר האנרגיה יובל שטייניץ: אפשר להסתפק בתשובתי. אני חושב שהיא תשובה דבר דבור על אופניו. ענת ברקו (הליכוד): אפשר להסתפק – – – יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, יש צורך, זה נושא מאוד דחוף – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: את מוכנה להסתפק? יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): לא, בוודאי שלא. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז הבעת דעה לדב חנין. דקה, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. הנושא הזה הוא נושא חשוב ביותר, ואני חייב להגיד שאני מצטער על המקום שאליו הדיון מגיע. אדוני השר, הדיון הזה חייב להתמקד בעובדות ובחלופות. אתה יודע להציג את עמדתך, אתה יודע להציג את עמדתך בצורה רצינית ומעמיקה, ודווקא לכן אני הצטערתי לשמוע את הדברים שאמרת ביחס לחברת הכנסת יעל כהן-פארן, שאני מכיר אותה היטב. היא לא פועלת מתוך אינטרסים. לפעמים היא מוכנה לשלם מחיר אישי ופוליטי, כי היא מחויבת לאמת שלה ולמאבק על הסביבה. באותו אופן, אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מאוד הצטערתי לקרוא את הדברים שהושמעו כלפי אדם טבע ודין והחברה להגנת הטבע – שני ארגוני סביבה ערכיים ביותר עם אנשי מקצוע מעולים – שהביעו את עמדותיהם המקצועיות לפי מיטב שיקול דעתם והניתוח שלהם. אפשר להתווכח על כל דבר, אבל אנחנו חייבים לנהל את הוויכוח כוויכוח ענייני, מקצועי, על בסיס של עובדות. אז מה עושים עכשיו? אדוני היושב-ראש, כיוון הנושא הזה כל כך חשוב, וכיוון שיש כאן משבר אמון בין התושבים באזור לבין היזמים והממשלה, אני מוכן להעמיד לרשות העניין את השדולה הסביבתית-חברתית בכנסת, לקיים כאן דיונים, שימועים, כל הצדדים יבואו באווירה שקטה, עניינית, ישמעו אחד את השני, כדי שיתקיים דיאלוג מקצועי ורציני. אנשים יוכלו להקשיב אחד לשני, לשמוע, להשתכנע, ונוכל להגיע למסקנות משותפות. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אם כן, אני מבין שאת לא מסתפקת בתשובה, אז אנחנו נצביע בעד. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מציע לך – – – יואל חסון (המחנה הציוני): סגן שר לא יכול להציע. ענת ברקו (הליכוד): בסדר, אז אני מציעה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו נצביע בעד העברת הנושא לוועדת הכנסת כדי שתחליט היכן דנים על זה, אבל עכשיו ההצבעה היא על בעד או נגד להעביר לוועדה. מי שבעד להעביר לוועדה שילחץ בעד, ומי שנגד – נגד. יואל חסון (המחנה הציוני): נעשה לכם את זה בפעם הבאה. אם עכשיו זה מה שאתה עושה לנו, אז אני אומר לך שעכשיו בכל הצעה לסדר-היום נעשה לכם אותו דבר. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – יואל חסון (המחנה הציוני): למה אתה עושה את זה? אתה יודע – – – הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שבעה בעד, ללא מתנגדים. הדיון יעבור – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: יואל, זה חוץ וביטחון פרופר. יואל חסון (המחנה הציוני): ממש. היו"ר יחיאל חיליק בר: הדיון יעבור לוועדת הכנסת. אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום: ייעוץ גנטי למטופלות חולות במחלת הסרטן, של חברי הכנסת נחמן שי ואחמד טיבי. איפה נחמן שי? נחמן לא פה. אחמד טיבי לא פה. דב חנין (הרשימה המשותפת): הלאה, הלאה. היו"ר יחיאל חיליק בר: נאזם, הנושא יורד מסדר-היום. הצעות לסדר-היום 70% מחיילי צה"ל הכלואים בבתי הכלא הצבאיים סובלים מבעיות כלכליות היו"ר יחיאל חיליק בר: נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: 70% מחיילי צה"ל הכלואים בבתי הכלא הצבאיים סובלים מבעיות כלכליות, מס' 10725, 10731, 10743 ו-10747. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, ואחריו, אם יהיו פה – חברי הכנסת רוזין, ברקו – נמצאת – ומיכאל מלכיאלי. עד שלוש דקות, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, באמת כל הכבוד לכל מי שנשאר כאן, ובפרט לסגן השר, שאדוני היושב-ראש, לא ידעת שהוא היה שחקן כדורגל בהפועל באר שבע, בצעירים של הפועל באר שבע? היו"ר יחיאל חיליק בר: הוא היה נראה לי בני יהודה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא. ככה שבאמת – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: – – – עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – באמת כל הכבוד, אבל בואו ניגש לעניין. תראו, לפי פרסום בעיתון הארץ – אני כמובן לא מכיר את הנתונים – 70% מהכלואים בבתי הסוהר בצה"ל הם בחורים ובחורות שסיבת הכליאה שלהם היא בעיות סוציו-אקונומיות כאלה ואחרות. לפי נתונים נוספים מתברר שבכלל בבתי הכלא במדינת ישראל יש בערך כ-10,000 כלואים, שאם אני משווה את זה לכלואים בצה"ל לפי המספרים האלה זה בערך 7.5%. לעומת זה, בכלל האוכלוסייה זה בערך 0.1%, כפי שעשיתי. אני חושב שזה מצביע על הבעיה. אז אדוני סגן השר, גם אם הנתונים לא מדויקים והם יותר נמוכים, אני חושב שהנושא של כליאה בכלל, עונשים של כליאה בכלל על פי חוק השיפוט הצבאי, לא פעם הם עונשים שקל לעשות אותם, והמטרה האמיתית שלנו, בוודאי לגבי חיילי וחיילות צה"ל שמשרתים, זה יותר חינוך מאשר ענישה. ואם אני אתן אנלוגיה: אני זוכר, כשהייתי חייל, הייתי חייל בצוות, ובסיירת מטכ"ל היו כל מיני צוותים. היו כאלה שמפקדי הצוותים ריתקו אותם על כל דבר והיו כאלה שמפקדי הצוותים בחרו בדרך הרבה יותר קשה של הסברה וחינוך וללא ענישה. אני, לשמחתי, מפקד הצוות שלי – שדרך אגב, היום הוא חב"דניק, חזר בתשובה – היה מאלה שבחרו בדרך של החינוך. והחתכים של הלוחמים בצוותים הם חתכים דומים. אני חושב שזו דוגמה לכך שבאמת, אם מספר הכלואים בצה"ל הוא באמת גבוה באופן יחסי לכלואים בכלל האוכלוסייה – על אחת כמה וכמה אם חלקם הגדול כלוא בגלל בעיות עריקות, נפקדות בגלל בעיות כלכליות, שהם דאגו לפרנסת בתיהם – אני חושב שצריך לעשות בדיקה בעניין הזה. צריך לרדת לשורש הדברים, ובוודאי בתקופה כזאת, כשאנחנו מדברים על שוויון בנטל. אני חושב שההצעה – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים, אדוני. עמר בר-לב (המחנה הציוני): – – שהועלתה – שחיילי צה"ל בסדיר, בחובה, יקבלו שכר מינימום – אני חושב שזו בהחלט הצעה ראויה ונכונה. אין ספק שבעקבות הצעה כזאת, אם היא תתקבל, גם מספר הבעיות הכלכליות – הסיוע הכלכלי שחיילים וחיילות יוכלו לתת למשפחותיהם יהיה הרבה יותר גדול. עם זה, גם מספר הנפקדים והעריקים מסיבות כלכליות יהיה יותר קטן. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אדוני, תודה. חברת הכנסת רוזין – לא נמצאת. חברת הכנסת ברקו, בבקשה. אחריה, ככל הנראה, ישיב סגן השר, כי אני רואה שמיכאל מלכיאלי לא פה. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, עריקות בצה"ל הוא נושא שהתעמקתי בו הרבה מאוד. ממש עשיתי עבודת מחקר על עריקים בצה"ל. זה היה מזמן. אבל אתם יודעים מה? שום דבר לא השתנה, אבל כלום כלום לא השתנה. המאמר הזה בעיתון הארץ הוא מאמר חשוב ביותר, וצריך לתת את הקרדיט גם למי שכתב אותו, ליניב קובוביץ, בהארץ, כי הוא העלה את הנושא. אז אני רוצה לשתף אתכם ולומר לכם שמציבים בפני חיילי צה"ל דילמה בלתי מוסרית. אדוני סגן השר, אני לפני שבועיים – או שבוע, אני כבר לא זוכרת; כל כך הרבה דברים קרו מאז – שאלתי אותך לגבי אובדנות בצה"ל, אם אתה זוכר, ואחת הסיבות לאובדנות הייתה מקרים של קשיים כלכליים בלתי ניתנים לפתרון, תחושה של מצוקה, של אין מוצא. אז הדילמה היא אם לשרת או אם לבוא לבית של הורים עם מחלה קשה, המקרר ריק, אין יכולת להשתכר וצריך לעזור בבית. לא מאפשרים עבודה פרטית. לפעמים כן – הצבא הלך כברת דרך – אבל לא מספיק. גם כשמגיעים תשלומי משפחה, תשמ"ש, מה שנקרא, ההכרה בזכאות לוקחת הרבה מאוד זמן. ועד אז – מה הם עושים? חצי שנה – ממה הם יכולים להתפרנס? אז צריך לאפשר להם לעבוד – למי שיכול – להתאים את השיבוץ לאלה שיש להם מצוקה כלכלית. אני מסכימה עם חבר הכנסת בר-לב. אם אפשר לתת שכר מינימום זה היה עדיף. לא כולם משרתים, אז שמי שמשרת, שיזכה לפחות לקבל שכר מינימום. מגיע להם, וללוחמים מגיע יותר. מגיע להם, חבר'ה, מה קורה? זה שלוש השנים הכי יפות בחיים. וגם, היד קלה על ההדק בהכנסה לכלא בדין משמעתי. תשמעו, אני מקריאה לכם עכשיו משהו. זה מאמר שפורסם בעיתון "מערכות" באוגוסט 1998. אני כתבתי אותו. הייתי אז דוקטורנטית לקרימינולוגיה, אבל גם בעניין הזה בחרתי להתמודד עם הסיפור הזה דרך כתיבה שתאפשר לכולם לקרוא, ולא איזה נייר שיקברו אותו: "הכניסה לכלא היא טראומה קשה לחייל. חירותו נשללת, פרטיותו נפגעת, הוא מושפל, כלוא. אין לו משאבים להתמודד עם הכליאה, הוא עלול לנקוט בעבירות משמעת וניסיונות אובדניים. מומלץ לבודד חיילים בעלי דפוסי התנהגות עברייניים". חשבו לפעמים על לוחמים שמגיעים לכלא בגלל בעיות כלכליות וממש נמצאים עם חיילים עם דפוסי התנהגות עברייניים, ולא כל כך – כי משתדלים לקלוט כמה שיותר, ובצדק, זה הדבר הנכון לעשות. יש מקרים של כאלה שנכלאים עם כאלה שצריך להעביר אותם לשירות בתי הסוהר, שזו גם בעיה, והסגל לא תמיד מיומן. ואתם יודעים מה כואב לי? שביום ראשון, בפעם השלישית בוועדת השרים – ואני אגיד את זה פה – החוק שלי, הצעת החוק שלי לתסקיר קצין מבחן לחיילי צה"ל, נדחה לאחר הפגרה. איך אפשר להרשות, איך הצבא יכול להרשות לעצמו, בשיא החוצפה – – – היו"ר יחיאל חיליק בר: נא לסיים. ענת ברקו (הליכוד): אדוני, אני ממש מבקשת עוד מעט זמן. היו"ר יחיאל חיליק בר: דקה, ובאמת – – – ענת ברקו (הליכוד): איך אפשר להרשות לדחות חוק כזה, שכשעומד חייל עם בעיות כל כך קשות בפני בית דין צבאי אין אפילו תסקיר קצין מבחן? מגיעים עם חוות דעת ממש"קית ת"ש בת 18, שכותבת: יש קשיים כלכליים. תנאי הכליאה בצבא הם מימי הביניים. שום דבר לא השתנה. גם על זה כתבתי – שמתקני הכליאה לא מתאימים למאה ה-21; מאז המאה ה-20. צריך להתאים אותם ולהבין – למצות אפיקי ענישה שונים לפני שמגיעים לכלא. אנחנו לא רוצים שיזדכו על חיילים. מפקדים צריכים ללוות אותם, לעשות ביקורי בית, לדעת מה קורה, לפתוח את המקרר ולאשר כמה שיותר מהר תסקיר קצין מבחן. זה חוק שמתבקש – לפחות כששופטים צבאיים ישפטו חיילים על עריקות הם ידעו מה עומד מולם. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. סגן השר, בבקשה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כולנו יודעים שהצבא, צה"ל, פועל מכוח חוק שירות חובה, וצה"ל מגייס את כולם כדי להגן על המדינה ועל ביטחונם של אזרחיה ותושביה. כל מי שמתגייס לצבא – מתגייסים חיילים מכל רובדי החברה הישראלית, ולכן גם מגיעים חיילים מכל הגוונים, גם נוער בסיכון וגם חיילים שמגיעים ממשפחות קשות יום. אוכלוסיות אלו מחייבות אותנו לייצר מעטפת פרט וכלים פיקודיים בעבור המפקדים שיסייעו להם באתגרי הפיקוד בשגרה ובחירום. ברצוני להדגיש כי אין זה בכוחו – ואין זה מתפקידו – של צה"ל לבדו לשנות באופן מהותי את מצבו הסוציו-אקונומי של החייל ומשפחתו. נדרשת מעורבות ותמיכה נוספת של כל גורמי הרווחה במדינה, וזאת כחלק מרצף הטיפול במשפחות קשות יום בישראל. לבוא ולהטיל את הכול על הצבא – זה באמת, אני חושב, ודאי לא תפקידו של הצבא, וזה הרבה מעבר לכוחותיו. אני רוצה לתת קצת נתונים, נכון לימים האחרונים. מספר החיילים הכלואים בצה"ל היום עומד על 552. מתוכם 325 חיילים – שהם 85% מהכלואים – כלואים בגין עבירות של נפקדות או עריקות. עמר בר-לב (המחנה הציוני): כמה? 85%? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 58%. ענת ברקו (הליכוד): 58%. רגע, רגע, שנייה. כמובן, כל אחד יודע שהיעדרות מן השירות היא עבירה על חוק השיפוט הצבאי והרשעה בה מלווה ברישום פלילי לחייל, אבל – וזה החשוב – – – ענת ברקו (הליכוד): לא מגיע לו – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: רק 21 חיילים מתוך אלה שביצעו עבירה של היעדרות מן השירות מוכרים למשרד הת"ש וזכאים לסיוע נקודתי או מתמשך במהלך שירותם טרם הכליאה. אלה המספרים. ענת ברקו (הליכוד): כן, אבל מספרים – – – סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אלה המספרים, לא יותר מכך, ואני לא יודע על מה הסתמך אותו כתב. אלה המספרים הנכונים לימים האחרונים. עכשיו, אני רוצה לומר כמה מילים. גם אני חושב שהנושא של הכליאה – ואני אומר את זה גם לאזרחים וגם לגבי חיילים – הוא לא הפתרון המלא. ודאי שאם היו פתרונות טובים יותר – ואני לא אומר לכם, אבל אתם יודעים שעל פי התורה אז רוצחים בשוגג היו שולחים לעיר מקלט, לא לכלא. למה לעיר מקלט? כדי שקודם כול יהיו קצת יצרניים ושישבו בחברה של אנשים נורמטיביים כדי שיחזרו למוטב. אני לא אומר שצריך לעשות אותו הדבר גם היום, זה בוודאי יותר קשה ומסובך, אבל זה המודל. צריך לחשוב על מודל אחר. אני מסכים שגם בצבא לפעמים קל – כמו שהזכיר חבר הכנסת עמר בר-לב – קל יותר לפעמים למפקד לרתק או להעניש, לשים בכלא, מאשר לעשות איזשהו טיפול חינוכי או עונש חינוכי, שהוא קצת יותר קשה, אבל אין ספק שהוא בוודאי יותר מועיל. אני רק רוצה לסיים ולומר, כדי שתדעו: בשנים האחרונות הצבא שיפר ומשפר מאוד את הסיוע לחיילי חובה. למרות שכמעט בכל סעיף תקציבי של הצבא התקציבים הולכים ויורדים, הסעיף התקציבי של הוצאות סיוע לחיילי חובה הולך וגדל. בשנה האחרונה הוא הגיע ל-400 מיליון שקלים, שזה סכום מאוד מאוד גדול; בוודאי לא סכום מבוטל. אני מסכים שכפי שאמרתי צריך לעשות מאמץ גדול, אבל זה ודאי לא ייעשה כאן ולא במסגרת הזאת, לראות אם למצוא עונשים אחרים או לשנות בכלל את תפיסת הענישה בצבא. זה בוודאי דבר שלא ייעשה. אני כן יכול לומר שהצבא עושה מאמצים גדולים מאוד לסייע. אתם יודעים שיש היום כלים למפקדים לתת באופן אישי מעבר לתשמ"ש. מפקדים נותנים שוברים לחיילים לפני החגים לקנייה ברשתות השונות, ועוד הרבה מאוד כלים שהצבא מעמיד לרשות המפקדים כדי שחייליהם יוכלו לשרת עם ראש שקט ופתוח. אני חושב שבעניין זה, כמובן, כמה שנוסיף תמיד יהיה טוב, אבל צריך לזכור שצריך לעשות פעולה אינטגרטיבית, לצרף את שירותי הרווחה העירוניים, שירותי הרווחה של המדינה כולה, שכולם ייתנו את התמיכה לסייע למשפחה קשת יום. ענת ברקו (הליכוד): יש מקרים שהצבא מדווח לשירותי רווחה אם המשפחה לא מוכרת? האם יש בכלל קשר? סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: לא. למיטב ידיעתי לא. ענת ברקו (הליכוד): זה נורא חבל. זה רעיון טוב. כדאי לעשות את זה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מוכן לבדוק את הנושא הזה. אני אבדוק את זה. למיטב ידיעתי לא, אבל אני אבדוק. אני אגיד ככה: הצבא – ואתם יודעים את זה לא פחות טוב ממני – מטפל בחיילים שמצבם הסוציו-אקונומי נמוך כשחייל פונה אליו והצבא מתוודע אליו. אם חיילים, הצבא לא יתוודע אליהם, הצבא לא ידע מכך. עמר בר-לב (המחנה הציוני): לא, יש ביקורי בית. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: כמובן, אני מסכים, יש גם ביקורי בית. ענת ברקו (הליכוד): ברגע שחייל עושה נפקדות, לפי פקודות מטכ"ל צריכים ללכת לבקר אותו. יש נוהל ברור. אז לכן גם ביקורי בית וגם מפקדים – לא לשלוח חייל מהלשכה, אלא לפעמים, כשרואים שזה נמשך ורואים שמישהו לא מגיע שבוע, שבועיים, הולכים. לא להגיע למצב של עריקות. זה לא תמיד קורה, ולפעמים מפקד כזה או מפקדת שבאים הביתה המון פעמים מחזירים את החייל, ואז עושים את הטיפול ומחלצים אותו מכל המבוך הזה של להיות בכלא ומהמעגל הנורא הזה. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אני מסכים. אני חושב שבהחלט צריך לחשוב על נקודה נוספת, על איזושהי אינטגרציה בין תחומי הטיפול האזרחיים לבין התחומים בצבא. אני מוכן להציע את זה ולבדוק מה אפשר לעשות. ענת ברקו (הליכוד): בסדר, זה חשוב. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. מה אתה מציע? ענת ברקו (הליכוד): אנחנו רוצים לוועדת החוץ והביטחון. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אתם רוצים דיון בוועדה? ענת ברקו (הליכוד): כן. סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: אין לי התנגדות. היו"ר יחיאל חיליק בר: טוב. עמדה נוספת, של חבר הכנסת חנין, בבקשה. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני שמעתי את תשובתך, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם. קודם כול, בצבא שיעור הכלואים הרבה הרבה יותר גבוה מאשר בחברה האזרחית. כבר הנתון הזה צריך לעורר אצלנו סימני שאלה ודאגה. וכן, אני מכיר את המערכת הצבאית, ולצערי אני אפילו מכיר את בתי הכלא הצבאיים, ואני יכול לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שלבתי הכלא הצבאיים מגיעים חיילים מקבוצות חברתיות מאוד מסוימות ובשיעורים מאוד מאוד גבוהים. ומספר הכלואים שנמצאים על נפקדות ועל עריקות בגלל שהם הולכים לסייע למשפחות שלהם בפרנסה הוא מספר מאוד מאוד גבוה. הדבר הזה מחייב את הצבא לעשות חשבון נפש. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. אם כן, אנחנו נצביע על העברת הנושא. לאיזה ועדה ביקשתם? ענת ברקו (הליכוד): חוץ וביטחון. היו"ר יחיאל חיליק בר: לוועדת החוץ והביטחון. דב חנין (הרשימה המשותפת): אני מציע לוועדת העבודה והרווחה. היו"ר יחיאל חיליק בר: אז לכנסת, לוועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? ענת ברקו (הליכוד): למה ועדת העבודה והרווחה? היו"ר יחיאל חיליק בר: אין הסכמה. עמר בר-לב (המחנה הציוני): חוץ וביטחון, זאת אחריות של צה"ל. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: שישה בעד, ללא מתנגדים. אתה רוצה להסכים לחוץ וביטחון או שאתה שלא מסכים? ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הכנסת, והיא תחליט באיזה ועדה היא תידון. הצעות לסדר-היום פארקים בגבעת שמואל נחסמו לתושבים מחוץ לעיר בניגוד לחוק היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: פארקים בגבעת שמואל נחסמו לתושבים מחוץ לעיר בניגוד לחוק, מס' 10738, 10750, 10756 ו-10771, של חברי הכנסת משה גפני, אזולאי, דב חנין ועיסאווי פריג'. דב חנין, בבקשה, מאחר שגפני ואזולאי לא פה, אתה תציג. אחריך ישיב סגן שר הביטחון. דב חנין (הרשימה המשותפת): תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, אני קראתי בדאגה גדולה ובצער גדול את הפרסומים שהיו על כך שעיריית גבעת שמואל קיבלה החלטה לחלק לתושבים שלה כרטיסים שבעזרתם הם יוכלו להיכנס לפארקים העירוניים במהלך שלושה שבועות בתקופת הקיץ, תקופת בין הזמנים. בעקבות הפרסום הזה התפרסמו כל מיני ידיעות נוספות שהסבירו שהמטרה של המהלך הזה של עיריית גבעת שמואל היא למנוע כניסה של תושבים שאינם גרים בעיר לפארקים האלה. עוד התפרסם, שהמטרה העיקרית היא הילדים והתושבים וההורים הסמוכים מהעיר בני ברק. אני גם קראתי בצער גדול שסביב העניין הזה היו גם פרסומים נגד חרדים ומילות גנאי כלפי חרדים. הדבר הזה, אדוני סגן שר הפנים, אם הוא אכן נכון, הוא חמור ביותר. קודם כול מדובר בעבירה על החוק. אנחנו כאן בכנסת העברנו – הייתה לי הזכות, יחד עם חבר הכנסת גפני, אגב – הצעת חוק שקובעת בצורה מפורשת שפארקים עירוניים, אי-אפשר להגביל את הכניסה אליהם לתושבי העיר. אם אנחנו נתחיל להגביל את הכניסה לפארקים בגבעת שמואל לתושבי גבעת שמואל, כי גבעת שמואל משקיעה בפארקים, מחר אנחנו נגביל את הכניסה לפארק הלאומי ברמת גן לתושבי רמת גן ואת השימוש בכיכר רבין בתל אביב לתושבי תל אביב. לאן נגיע? הפארקים הם רכוש ציבורי, ועירייה לא יכולה להגביל את השימוש ברכוש הציבורי הזה לשימוש התושבים שלה בלבד. ואם מדובר בהדרת תושבים חרדים, זה דבר מסוכן ובעייתי במיוחד. בהחלט יכול להיות שתושבים וילדים חרדים מבני ברק מגיעים לגבעת שמואל, כי מה לעשות? בני ברק היא עיר צפופה מאוד. אם היו בה יותר פארקים, אני בטוח שהתושבים היו שמחים שהילדים שלהם יבלו ליד הבית, אבל כיוון שאין מספיק פארקים בבני ברק, מגיעים – וזה מצוין – לפארקים מסביב. טוב שמגיעים לפארקים, ואסור לעירייה לנקוט איזשהו אמצעי שמונע מאנשים להיכנס ולהשתמש בפארקים האלה. אני פונה אליך, אדוני סגן שר הפנים, להנחות לקיים בדיקה מעמיקה של העניין הזה, של הפרשה הזאת, ואני מקווה שבעקבות הבדיקה אתם גם, במידת הצורך, תנקטו אמצעים כדי למנוע את הדבר הזה. אני רוצה רק משפט אחרון לומר לך, אדוני היושב-ראש. אני רואה קשר הדוק בין הפרקטיקה הפסולה הזאת לבין חוק הלאום שעכשיו נדון אצלנו. עכשיו חוק הלאום – בכלל רוצים להציע הפרדות, וסגירות, ואלה יהיו יישובים סגורים לאלה ואלה יישובים סגורים לאלה. אני מקווה שלפחות תנועת ש"ס, שהגיעה עם אג'נדה של מאבק למען השקופים ולמען כל הציבורים המוחלשים בישראל, תתנגד לחוק המסוכן הזה, כי מחר בבוקר לא רק את הפארקים יסגרו בפני אזרחים חרדים, יסגרו גם יישובים שלמים. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה. סגן השר משולם נהרי, בבקשה, אדוני. סגן שר הפנים משולם נהרי: אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת שכיבדו אותנו בנוכחותם. יואל חסון (המחנה הציוני): גם אני פה. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני אמרתי גם אלה שנמצאים מסביב – – – יואל חסון (המחנה הציוני): ענת, תעשי לי שלום. סגן שר הפנים משולם נהרי: מימין ומשמאל. יואל חסון (המחנה הציוני): מעבר להרי החושך. דב חנין (הרשימה המשותפת): מימין ומשמאל ומהמרכז. סגן שר הפנים משולם נהרי: אני רוצה לומר לך, דב, שאתה ייצגת את אלה שהיו צריכים לבוא גם כן ולהציג את הנושא, ייצגת אותם בכבוד. אני חושב שבנושא כזה חשוב הם היו צריכים להיות פה ולהציג את הדברים. אתה נשארת, ואני מבין את הכאב ואת האי-נוחות, במיוחד בימים האלה, שמגיעים למצבים כאלה של הדרה. כל הדרה היא לא טובה, אבל במקרה הזה אני רוצה לומר לך ששר הפנים הרב אריה דרעי שוחח בנושא עם ראש עיריית גבעת שמואל מר יוסי ברודני, והוא הציג בפניו את המורכבות בהתמודדות עם הסוגיה בשל עומס המבקרים הרב. יחד עם זאת, ובשל הצורך לאפשר לתושבי גבעת שמואל קבלת שירותים נאותים על ידי העירייה, סוכם כי חלק ממתקני הגן יוקצו לטובת המחזיקים בכרטיס תושב. כמו כן, כל הגינות הציבוריות תהיינה פתוחות לקהל הרחב ללא שום מגבלה. בלי קשר לדברים הללו, במקביל השר פועל כדי לתת מענה לתושבי בני ברק באמצעות הקצאה של גינות ברחבי העיר. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה. תשובה תמציתית וקצרה ומצוינת. אתה מציע מה, אדוני? סגן שר הפנים משולם נהרי: מה? דב חנין (הרשימה המשותפת): ועדת הפנים. היו"ר יחיאל חיליק בר: דיון בוועדת הפנים. מקובל עליך? סגן שר הפנים משולם נהרי: מקובל. היו"ר יחיאל חיליק בר: אם כן, נאפשר לך לחזור, ואנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא: פארקים בגבעת שמואל נחסמו לתושבים מחוץ לעיר בניגוד לחוק לוועדת הפנים של הכנסת. אני עובר להצבעה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: חמישה בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הנושא יעבור לדיון בוועדת הפנים. הצעה לסדר-היום בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין היו"ר יחיאל חיליק בר: הסעיף האחרון על סדר-היום – הצעה לסדר-היום בנושא: בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, מס' 10763, של חבר הכנסת יואל חסון. יש לרשותך עשר דקות – או אני אגיד עד עשר דקות; אתה לא ממש חייב להשתמש בכולן. אני תמיד אשמח לשמוע אותך עד הסוף. יואל חסון (המחנה הציוני): אני אבחן את זה. היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, לא, אני כבר ארבע שעות פה, אתה יכול – תזרום. ישיב – אין משיב? יואל חסון (המחנה הציוני): אין משיב. אני הסכמתי שהשרה תשיב לי בכתב, אבל היה חשוב לי מאוד שהנושא הזה יעלה לסדר-היום, אדוני היושב-ראש, וגם יעבור לדיון בוועדה לאחר סיכום הדיון הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת את הנושא של בחינות ההסמכה לרישיון עריכת דין במדינת ישראל. כידוע לכם, הנושא הזה מנוהל באופן מוחלט על ידי לשכת עורכי הדין, והיא שאמונה בסופו של דבר על מתן רישיון עריכת דין למי שלומד משפטים. אנחנו יודעים – ושומעים על זה הרבה – על הבעיה, או על הנושא, או על הטענה שיש ריבוי עורכי דין בישראל ויש ריבוי של מסיימי לימודי משפטים וניגשים למבחני הלשכה. לאחר מכן הם באים ואומרים, אותם אנשים שמדברים על המספר הגדול, שיש צורך לדלל את מספר עורכי הדין בישראל ולתת את הרישיונות במשורה. והתוצאה של זה היא – מתברר כבר במבחנים האחרונים של לשכת עורכי הדין – שלשכת עורכי הדין – אגב, באופן מושכל, והם מודים בזה בצורה ברורה – הופכת את המבחנים ליותר ויותר ויותר קשים, ומציבים רף שהוא רף גבוה. עכשיו, צריך לומר, אני לא נגד רף גבוה; אני לא נגד להעמיד אנשים בבחינה הולמת, כדי שבאמת ייכנסו לְשוק עורכי הדין ולמקצוע הזה, שהוא מקצוע שדורש מיומנות מקצועית גבוהה, האנשים הטובים ביותר. אבל אני רוצה להעלות כמה תהיות. קודם כול, חלק מהתהיות העלה גם בית המשפט העליון, שהתייחס מאוד מאוד ברצינות לעתירות שהוגשו על המבחן הקודם ואף פסל שאלות. שופטים בבית המשפט העליון תהו על חלק מהשאלות, לדוגמה, ואמרו: מדוע בכלל – חלק מהשאלות שהם ביטלו, או השאלות שהם דנו עליהן, הם טענו שהן בכלל לא בנושאי הליבה. זאת אומרת, הם אמרו: מילא אם המבחן קשה – אנחנו מקבלים, אבל אם זה על נושאי ליבה. אם זה לא על נושאי ליבה, אז למה זה נמצא במבחן בכלל? ואם זה במבחן, למה זה נמצא בצורה שהיא מכשילה? אז בית המשפט העליון כבר אמר את דברו על המבחן הזה, ויכול להיות שהוא צריך לומר את דברו שוב על המבחן הקרוב. נחכה לפרסום התוצאות. אבל היה גם דבר נוסף. יש דבר נוסף שהוא מאוד מעניין בעניין המבחן הזה. בכל הגילדות – מועצת רואי החשבון, לשכת השמאים וכל הדברים האלה – אצל כולם, במקום שיש בו מבחן, הציון העובר הוא 60, מ-60 ומעלה. רק בלשכת עורכי הדין הציון הוא 65. עכשיו, בעבר זה היה 60, אבל לאחרונה עשו שינוי, ביוזמת לשכת עורכי הדין. ענת ברקו (הליכוד): טוב שלא קבעו 80 ציון מעבר. יואל חסון (המחנה הציוני): יכלו לקבוע 90. צודקת חברת הכנסת ברקו. ענת ברקו (הליכוד): מה, אנחנו רק צריכים גאונים כעורכי דין. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון מאוד. עכשיו, כל הצעדים האלה מצטרפים גם לאמירות – בעיניי מאוד מאוד חמורות – שמגיעות מלשכת עורכי דין, שאומרות דבר מאוד פשוט כשמבקרים אותם. מה התשובה שלהם? אומרי בכירים בלשכת עורכי דין: תראו, בוגרי אוניברסיטאות מצליחים. ענת ברקו (הליכוד): גם לא משהו. יואל חסון (המחנה הציוני): פחות מבעבר, אבל הם מצליחים. אז מה אתם בעצם אומרים? אתם אומרים בצורה גלויה – לשכת עורכי הדין – שיש לכם בעיה עם סטודנטים מהמכללות. עכשיו, מעבר לזה שזו אמירה חברתית קשה ביותר – שאני לא מוכן לקבל אותה ואני בז לה, ואני חייב להגיד שהיא הדבר שהכי הדליק אותי בסיפור הזה – אני בא ואומר דבר אחד: אם אתה רוצה לדלל את המקצוע, את מספר המגיעים לסוף הדרך, למה אתה מעביר את אותם סטודנטים ארבע-חמש שנים? אתה נותן להם ללמוד שלוש וחצי שנים, אחר כך אתה שולח אותם להתמחות של שנה וחצי, ורק בסוף הדרך אתה אומר להם: לא, אל תבואו, אתם לא עוברים. למה להעביר אותם את זה? אם אתה רוצה ליצור איזשהו סינון או איזושהי בקרה על מסיימי משפטים אתה יכול לבוא ולעשות בקרות אמצע. אולי לפני ההתמחות לעשות בחינה? אני חייב לומר: אני שוחחתי עם סטודנטים רבים, ואמרו לי שבניגוד למה שכאילו חושבים, ההתמחות בכלל לא עוזרת במבחן; דווקא הלימודים עוזרים במבחן. אבל הם מסיימים את הלימודים, שנה וחצי התמחות, ואז הם חוזרים למבחן. היה עדיף דווקא לעשות את המבחן, אדוני היושב-ראש, מייד בתום הלימודים. אם הצלחת – לך להתמחות; לא הצלחת – לך למקום אחר. היו"ר יחיאל חיליק בר: הם סתם בזבזו שנה מהחיים. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. אם הם לא עוברים, אדוני היושב-ראש, הם מפספסים חמש שנים מהחיים שלהם. תבינו, יש פה סיפורים קורעי לב: יש פה סיפורים על אנשים שהגיעו לעוני; יש אנשים שנכנסו לדיכאונות; יש אנשים שהתגרשו בגלל הדברים האלה; יש גם אנשים שהתאבדו. אדוני היושב-ראש, יש אנשים שהתאבדו בגלל המצוקה הקשה שהם עברו. הרי אדם שמסיים את חבילת הלימודים הזאת ואת ההתמחות, הוא מצפה ללמוד, לעשות מבחן ולצאת להתפרנס, להרים את עצמו. הרי מהלימודים אנחנו כולנו למטה, אנחנו לא – מה עושים? היו"ר יחיאל חיליק בר: אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש – אתה מכיר אותו – אני שמעתי על הזוועה והטראומה של אנשים מפעיל יקר שלנו, קובי קיסוס – אתה יודע, שהוא גם פעיל בחוג המזרחי – שסיפר לי על התחושות של תלמידים שהיו איתו בכיתה ומה הכישלון הביא להם, כולל הטראומות והדיכאונות האלה. וגם בשמו, אני באמת מודה לך שאתה מעלה את הנושא החשוב הזה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני מצטרף, אני בהחלט מצטרף למה שאתה אומר. אני יודע שהתחושות של קובי קיסוס ושל אחרים הן תחושות שהן כבדות, וגם יש בהן משהו שאני רואה בו עניין חברתי. יש בזה סוג של התנשאות, של אליטיזם שאני לא יכול לסבול אותו. עכשיו, אם אתה בא ואומר: אני רוצה שהמקצוע הזה יהיה אליטיסטי ביותר – מאה אחוז, אבל תפתור את זה בתקופת הלימודים. תסננו שם, לא יודע איך, תעשו מה שאתם רוצים. אני לא אומר שכל אחד יכול להתקבל לכל מה שהוא רוצה, אבל אתה לא תעביר אותו חמש שנים, ואחרי חמש שנים אתה תגיד לו: אתה לא תהיה במקצוע הזה. לא יקום ולא יהיה. היו"ר יחיאל חיליק בר: נכון. יואל חסון (המחנה הציוני): ולכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, שצריך גם לדבר – וגם זה חשוב, ולא ניכנס לפרטים עכשיו; אני בוועדה אפרט יותר. אבל כל התהליך של המבחן, הוא בכלל לא שקוף. מי קובע את השאלות? איך קובעים את השאלות? מי בודק? איך בודקים? אתה יודע, אני שמעתי משהו – אני לא חותם עליו, זה מה שנקרא מפי אחר, אז אולי זה לא נכון – אבל שמעתי שעכשיו הציונים מתעכבים בין השאר כי לא מצליחים להגיע לתוצאות מוסכמות; אין הסכמה על התוצאות, על התשובות הנכונות. כל המבחן הזה הוא איזשהו מבחן שלשכת עורכי הדין באופן מובהק ובלעדי מנהלת אותו, לא בשקיפות. תשמע עוד דבר, זה פשוט לא ייאמן, חברת הכנסת ברקו: לשכת עורכי הדין גם עושה מזה כסף. גדול. ענת ברקו (הליכוד): ברור, יש קורסים. יואל חסון (המחנה הציוני): יש קורסים. ענת ברקו (הליכוד): אז אם הם נותנים קורסים והם לא מעבירים את הסטודנטים, אז מה – – – יואל חסון (המחנה הציוני): יותר גרוע מזה. אתה בא לקורס – – – ענת ברקו (הליכוד): עכשיו אין תחרות. הם ביטלו גוף אחד שהעביר את הקורסים האלה – כבר לא מוכן לעבוד, כי – – – יואל חסון (המחנה הציוני): "מחשבות". היה – נכון. ענת ברקו (הליכוד): כן, היה "מחשבות", ועכשיו גמרנו – – – עם לשכת עורכי הדין. יואל חסון (המחנה הציוני): עכשיו, מה קורה? אתה בא לקורס של לשכת עורכי הדין, אתה משלם אלפי שקלים – – ענת ברקו (הליכוד): 7,000 שקל. יואל חסון (המחנה הציוני): – – 7,000 שקל, ואתה לא מקבל כלום – לא מלמדים אותך למבחן. ענת ברקו (הליכוד): נראה שגם מהלימודים אתה לא מקבל כלום. יואל חסון (המחנה הציוני): לא מכינים אותך למבחן. הם כאילו לא באים ואומרים – נגיד, כשאתה בא ללמוד פסיכומטרי, אז מלמדים אותך למבחן על פי חומרים קיימים; יודעים מה יהיה, יודעים מה הפרקים. פה לא מכינים אותם לזה; בכללי. ענת ברקו (הליכוד): המבחן כל כך אזוטרי, וכל כך לא רציני, ולא באמת בודק את נושאי הליבה. הוא הולך לשוליים, כי המגמה של המבחן הזה היא להפסיד את המתמחים. יואל חסון (המחנה הציוני): נכון. היו"ר יחיאל חיליק בר: להפסיד מתמחים טובים שהיו עוברים את זה בכל מדינה נורמלית. ענת ברקו (הליכוד): כן. ואומרים גם שופטים שהם לא היו עוברים בכלל. יואל חסון (המחנה הציוני): שלא היו עוברים את המבחנים האלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: גם שופטים. יואל חסון (המחנה הציוני): שופטים ועורכי דין רציניים, מהשורה הראשונה, אומרים: לא היינו יודעים את התשובות על השאלות. היו"ר יחיאל חיליק בר: יואל, ברשותך, הייתה לי פה מתמחה אצלי בלשכה, מצוינת, לירון אבלי, שהיום היא ממובילות המאבק בנושא הזה. היא ניסחה לי הצעות חוק, הייתה יועצת חקיקה, עשתה עבודה ששלושה עורכי דין לא יכולים לעשות, והיא לא עברה את מבחני הלשכה. עכשיו, אני מכיר גם את האינטליגנציה שלה וגם את מה שהיא עשתה בנושא חקיקה – בוועדות, במוסדות השונים של הכנסת ובחקיקה שאני הובלתי. אם לירון אבלי לא עברה את הדבר הזה, באמת, אני אומר לך, יש שם משהו פגום, פגום מאוד. ענת ברקו (הליכוד): צריך להילחם בו. יואל חסון (המחנה הציוני): לכן, חבריי חברי הכנסת, אני מתכוון להילחם בנושא הזה. אנחנו גם עמלים על הצעות חוק רלוונטיות שייתנו מענה לחלק מהבעיות. אני מצפה בדיון הזה לתת – שנרוץ לוועדת החוקה, ואני אדרוש דיון. ענת ברקו (הליכוד): נבקש את ועדת חוקה. יואל חסון (המחנה הציוני): אני לא יודע, בואי נחשוב על זה. אני לא יודע. היו"ר יחיאל חיליק בר: מה שתרצה. ענת ברקו (הליכוד): אדרבה, כבר היה דיון בוועדת חוקה. יואל חסון (המחנה הציוני): טוב, אולי נלך לוועדת חוקה. היו"ר יחיאל חיליק בר: התפרצתי, אולי אתה רוצה עוד דקה. יואל חסון (המחנה הציוני): לא, אני מסיים. אנחנו נלך לוועדת החוקה. אני גם שוחחתי עם שרת המשפטים היום על הנושא הזה באופן רחב. בגלל זה, בעקבות שיחת הטלפון, אני, מה שנקרא, הסכמתי שהיא לא תגיע וויתרתי לה. אנחנו סיכמנו להמשיך להיות בקשר על זה. היא אמרה לי דברים מעניינים. אני לא רוצה לשתף, כי אני לא יודע אם אני יכול לשתף, אבל אני מתכוון בהחלט שהנושא הזה יהיה על סדר-יומה של הכנסת. תהיה הצעת חוק במושב הבא, במהלך הפגרה נדרוש דיונים, ואני מתכוון לעשות מהלכים ציבוריים. אנחנו נחכה גם לתוצאות המבחן, נראה מה יקרה שם בכלל, אבל גם בלי קשר, אני חושב שצריך לשנות את כל השיטה ואת כל הצורה שבה מתנהלים בתחום הזה של לימודי משפטים וקבלת רישיון עריכת דין. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תודה לכם, חברי הכנסת. אני אשמח אם זה יעבור לוועדת החוקה, ודעה נוספת זה תמיד טוב. ענת ברקו (הליכוד): אדוני היושב-ראש, באמת, אני חושבת שהנושא הזה, מבחינתי, הוא נושא שאני עוסקת בו כבר כמה חודשים. מערכת המשפט – מה צריך לשקף יותר הגינות והוגנות בתהליך המיון של סטודנטים להסמכה לעריכת דין מאשר מערכת המשפט? אבל אנחנו נתקלים כאן בגילדה שלא רוצה לקבל לשורותיה אנשים חדשים. אני אספתי את כל הפניות, הפניות קורעות הלב, מסטודנטים שנכשלו. במי מדובר? בחיילים משוחררים ששילמו 40,000 שקלים לשנה כדי לספק עבודה לחברים של אלה שבלשכת עורכי הדין, פרופסורים למשפטים? כי לא מסננים בהתחלה; מחליטים לסנן בסוף, אז זה מה שקורה. אספתי את כל התגובות האלה מהפייסבוק, שלחתי לשרת המשפטים, שלחתי ליושב-ראש לשכת עורכי הדין, כולל מכתבים, כולל ציטוטים מפסק הדין. אכן, נעשתה עבודה בבג"ץ, חברי חבר הכנסת חסון, רק הם לא הלכו עם זה עד הסוף; הם פסלו ארבע שאלות במצטבר, ככה, וכל שאלה היא נקודה אחת. אז קודם כול, אם אתם רוצים כאן דור מעבר – כי לא יכול להיות ששלושה מבחנים הם מבחנים שמי שחיבר אותם צריך לקבל ציון נכשל – ואני העברתי כמה מבחנים לסטודנטים בחיים שלי – שאלות שמנוסחות כבחינה פסיכומטרית, לא בודקות ידע, לא בודקות מהות, הולכות לשוליים. זה באמת מה שאתם רוצים לבדוק לגבי עורכי דין? לכן, מה שאני מציעה זה קודם כול להוריד את הסף ל-60, כי מה שטוב לבית ספר לרפואה יהיה טוב גם לעורכי הדין. צריכה לצאת מהמקום הזה קריאה שאנחנו נלך עם העניין הזה עד הסוף, כי יש כאן דור שלם, מאות סטודנטים שניצלו אותם – ניצלו אותם כמתמחים, ניצלו אותם מבחינה כספית, וכרגע אומרים להם: פוס, אנחנו לא מקבלים אתכם. רוצים לסנן? כמו בכל מקום: ממיינים בתחילת הלימודים. תקבעו רף, תציבו אותו, תכינו קורסי הכנה. הינה, אני מציעה לכם עוד משהו להתפרנס ממנו – קורסי הכנה למכללות לפקולטות למשפטים. יש לכם עוד משהו. אבל צריך ללכת עם זה עד הסוף, ואני חושבת שהכדור הוא בידיים של שרת המשפטים. נכון שהיא לא קבעה את הבחינה, אבל מאחר שלשכת עורכי הדין מקיימת אינטראקציה עם משרד המשפטים ויש לה קשרי עבודה וקשרים מקצועיים, צריך לתבוע מהם את הדבר הזה. אז באמת, אדוני, אם אפשר להעביר את זה לוועדת החוקה, אנחנו נודה לך. תודה על הזמן. היו"ר יחיאל חיליק בר: בבקשה. אנחנו עוברים להצבעה על העברת הנושא לוועדת החוקה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 31 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: ארבעה בעד. ההצעה לסדר-היום הזאת של חבר הכנסת יואל חסון עוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט. מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת היו"ר יחיאל חיליק בר: הודעה למזכירת הכנסת. מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מאיר כהן, עאידה תומא סלימאן, אורי מקלב, מרדכי יוגב ואיציק שמולי בנושא: 45 מכונים להתפתחות הילד, מרביתם בפריפריה, בסכנת סגירה מיידית. עוד אודיעכם כי הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון מס' 12) (צמצום מספר תאגידי המים והביוב), התשע"ח–2018, שעברה במליאת הכנסת ביום כ"ז בתמוז התשע"ח, 10 ביולי 2018, הועברה בטעות להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בוועדת הכנסת. בהתאם לסעיף 83(א) לתקנון הכנסת, ההצעה תוחזר לוועדה שהכינה אותה לקריאה הראשונה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, גברתי. בשעה טובה ומוצלחת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ד' באב התשע"ח, 16 ביולי 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 21:57.