דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ל"ג
ישיבה שנ"ט
הישיבה השלוש-מאות-וחמישים-ותשע של הכנסת העשרים
יום שלישי, ה' באב התשע"ח (17 ביולי 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 10:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 12
לאה פדידה (המחנה הציוני): 12
אכרם חסון (כולנו): 13
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 13
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 14
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 15
דב חנין (הרשימה המשותפת): 16
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 17
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 17
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 18
נחמן שי (המחנה הציוני): 19
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 20
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 21
ענת ברקו (הליכוד): 23
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח–2018 24
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 25
הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117), התשע"ח–2018 146
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 190
שרת המשפטים איילת שקד: 191
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 192
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 192
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 192
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 193
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 193
הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018 194
יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד): 194
מירב בן ארי (כולנו): 196
הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה), התשע"ח–2018 197
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 197
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133– הוראת שעה), התשע"ח–2018 199
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 199
יהודה גליק (הליכוד): 207
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 209
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 216
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7) 218
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 218
עפר שלח (יש עתיד): 219
אלעזר שטרן (יש עתיד): 221
מיכל רוזין (מרצ): 226
עמיר פרץ (המחנה הציוני): 227
אילן גילאון (מרצ): 231
עיסאווי פריג' (מרצ): 233
מוסי רז (מרצ): 234
תמר זנדברג (מרצ): 236
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת): 238
הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018 241
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 242
איתן ברושי (המחנה הציוני): 242
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 245
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 245
הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 245
טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 246
רויטל סויד (המחנה הציוני): 246
לאה פדידה (המחנה הציוני): 262
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 267
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 279
נחמן שי (המחנה הציוני): 283
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 289
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 293
יואל חסון (המחנה הציוני): 299
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 316
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 328
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 328
הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018 329
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 329
הצעת חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018 331
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 331
דוד ביטן (הליכוד): 334
תמר זנדברג (מרצ): 337
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 340
הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ח–2018 341
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 343
הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע"ח–2018 344
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה): 344
שרן השכל (הליכוד): 349
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ח–2018 350
דוד ביטן (יו"ר הוועדה המשותפת): 350
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018 352
עיסאווי פריג' (מרצ): 354
תמר זנדברג (מרצ): 359
מיכל רוזין (מרצ): 364
רויטל סויד (המחנה הציוני): 367
מוסי רז (מרצ): 368
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 374
איתן כבל (המחנה הציוני): 385
יוסי יונה (המחנה הציוני): 389
נחמן שי (המחנה הציוני): 394
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 399
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 401
פנינה תמנו (יש עתיד): 406
חיים ילין (יש עתיד): 410
יעל גרמן (יש עתיד): 414
אלעזר שטרן (יש עתיד): 418
מאיר כהן (יש עתיד): 427
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 443
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 452
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 452
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018 453
דוד אמסלם (הליכוד): 453
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018 610
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 611
השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 615
איתן ברושי (המחנה הציוני): 616
הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 619
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 620
קארין אלהרר (יש עתיד): 626
מיכל בירן (המחנה הציוני): 639
איציק שמולי (המחנה הציוני): 645
רויטל סויד (המחנה הציוני): 648
לאה פדידה (המחנה הציוני): 652
עיסאווי פריג' (מרצ): 653
מאיר כהן (יש עתיד): 660
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 662
יואל חסון (המחנה הציוני): 666
עפר שלח (יש עתיד): 695
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 729
יעל גרמן (יש עתיד): 741
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 751
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 758
איציק שמולי (המחנה הציוני): 762
יוסי יונה (המחנה הציוני): 765
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 767
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 770
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 772
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 775
יעל גרמן (יש עתיד): 777
יואל חסון (המחנה הציוני): 778
ציפי לבני (המחנה הציוני): 779
אילן גילאון (מרצ): 781
תמר זנדברג (מרצ): 783
מוסי רז (מרצ): 785
מיכל רוזין (מרצ): 787
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 789
שאילתות דחופות 844
543. מבני חינוך בסכנת קריסה במקרה של רעידת אדמה 845
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 845
סגן שר החינוך מאיר פרוש: 845
אורי מקלב (יהדות התורה): 846
ינון אזולאי (ש"ס): 847
541. משקיפי טי"פ בחברון 848
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 848
סגן השר מיכאל אורן: 849
יואב קיש (הליכוד): 852
יהודה גליק (הליכוד): 852
544. ביקור ראש ממשלת הונגריה ביד ושם 855
דב חנין (הרשימה המשותפת): 855
סגן השר מיכאל אורן: 856
איציק שמולי (המחנה הציוני): 858
545. חצי מיליון תושבים ללא מרחבים מוגנים 860
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 860
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן: 860
איציק שמולי (המחנה הציוני): 862
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 862
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), 867
התשע"ח–2018 867
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 868
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן: 870
הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018 871
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 871
תמר זנדברג (מרצ): 873
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון): 876
הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018 877
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 877
מוסי רז (מרצ): 879
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 884
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 894
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 900
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 903
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 903
הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018 904
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 904
איציק שמולי (המחנה הציוני): 906
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 909
נחמן שי (המחנה הציוני): 910
עודד פורר (ישראל ביתנו): 913
שר התיירות יריב לוין: 915
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 927
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 927
הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018 927
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 928
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 929
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 930
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 930
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי 931
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת): 931
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 937
ציפי לבני (המחנה הציוני): 944
יעל גרמן (יש עתיד): 947
זאב בנימין בגין (הליכוד): 950
מיכל רוזין (מרצ): 954
דב חנין (הרשימה המשותפת): 959
עפר שלח (יש עתיד): 962
עיסאווי פריג' (מרצ): 964
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 968
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 973
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 973
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי 979
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 979
מאיר כהן (יש עתיד): 983
נחמן שי (המחנה הציוני): 988
אילן גילאון (מרצ): 991
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 994
עליזה לביא (יש עתיד): 995
מוסי רז (מרצ): 999
רויטל סויד (המחנה הציוני): 1003
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 1013
חיים ילין (יש עתיד): 1016
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 1025
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 1030
אלעזר שטרן (יש עתיד): 1032
מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 1045
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 1046
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 1049
פנינה תמנו (יש עתיד): 1052
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 1056
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 1059
איתן כבל (המחנה הציוני): 1062
חנין זועבי (הרשימה המשותפת): 1064
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 1068
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 1070
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 1073
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 1077
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 1084
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 1084
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי 1085
יוסי יונה (המחנה הציוני): 1085
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 1090
עמר בר-לב (המחנה הציוני): 1093
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 1095
לאה פדידה (המחנה הציוני): 1100
מיכל בירן (המחנה הציוני): 1103
יוסי יונה (המחנה הציוני): 1107
איל בן ראובן (המחנה הציוני): 1114
סתיו שפיר (המחנה הציוני): 1117
זוהיר בהלול (המחנה הציוני): 1120
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 1124
קארין אלהרר (יש עתיד): 1129
תמר זנדברג (מרצ): 1133
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 1136
סאלח סעד (המחנה הציוני): 1139
יואל חסון (המחנה הציוני): 1144
אבי דיכטר (הליכוד): 1149
שר התיירות יריב לוין: 1152
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת): 1156
ראש הממשלה בנימין נתניהו: 1273
יצחק הרצוג (המחנה הציוני): 1274
אבי דיכטר (הליכוד): 1275
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת): 1276
הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018 1277
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 1277
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 1283
שר האנרגיה יובל שטייניץ: 1286
הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018 1289
דן סידה (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 1289
שרן השכל (הליכוד): 1292
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 1307
הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018 1308
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת): 1308
שר התקשורת איוב קרא: 1315
איתן כבל (המחנה הציוני): 1318
הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018 1319
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המשותפת): 1320
הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ח–2018 1326
שר התיירות יריב לוין: 1327
הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ח–2018 1328
איתן כבל (המחנה הציוני): 1328
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), התשע"ח–2018 1330
מיקי לוי (יש עתיד): 1331
הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח–2018 1332
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 1332
הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ח–2018 1333
איתן כבל (המחנה הציוני): 1333
נאומים בני דקה
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי, ה' באב התשע"ח, 17 ביולי 2018 למניינם.
אנחנו פותחים את סדר-היום בנאומים בני דקה. אני פותח את מנגנון ההצבעה, ומי שמבקש לנאום – יירשם. חבר הכנסת רזבוזוב, אנחנו ניתן לך לנאום. טוב, נרשמו לנו כרגע שישה דוברים. שבעה. מחילה, שבעה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
שמונה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גם אתה רוצה, בסדר גמור. נוסיף גם את חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת לאה פדידה, גברתי תתכבד לפתוח את סדרת הנאומים בני דקה. גברתי המזכירה תפתח לך את המיקרופון.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת הנכבדים, התבשרנו בשורה שיאושר תקציב לדיור הציבורי. מה זה שמחתי, שמחנו, שנוכל להביא סוף-סוף בשורה לאותו תור ארוך ומשתרך של נשים חד-הוריות, של משפחות – אבל לא. התקציב קטן מדי ומיועד רק לתחזוקה ושיפוץ. אז מה עם אותה משפחה? ומה עם אותה אישה? ומה עם אותם ילדים שמחכים לקורת גג? מתי יפנימו משרד האוצר ומשרד השיכון שדיור ציבורי זה לא מותרות? דיור ציבורי, לאנשים מסוימים, זה לחיות תחת קורת גג או ברחוב. זה להיות או לא להיות.
ואני אומרת לכם, אנחנו בסוף מושב; אדוני שר האוצר, אדוני שר השיכון, בואו לא נשיב את פניהם ריקם. בואו ניתן תקווה לאותם אלפים. התור הזה לא מתקצר, ואך בשבוע שעבר ראינו נשים רבות שבאות וזועקות את הזעקה של קורת גג. בואו ניתן להם קורת גג, כי דיור ציבורי זה לא מותרות. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כחודש עתרתי עם המתמחים נגד לשכת עורכי הדין, כי אז אמרו שכמעט 70% מהמתמחים לא עברו את הבחינה. התבשרנו אתמול ש-68% לא עברו את הבחינה החדשה, כך שרק 32% מהמתמחים הצליחו לעבור את הבחינה. אני הלכתי ובדקתי את הנושא הזה, כי אנחנו רוצים שאנשים שילמדו משפטים יהיו מוכשרים, יכירו את המטֵריה. אבל מה שהאיר את עיניי – כאשר ראיתי את שופט העליון מותח ביקורת קשה מאוד על הבחינה ואומר: גם עורכי הדין הכי מוכשרים והכי מובילים במדינת ישראל לא היו עוברים את אותה בחינה, כך שכנראה עושים בחינה כדי להכשיל את האנשים.
האנשים האלה למדו לפחות ארבע שנים. כל שנה במכללות עולה מעל 32,000 שקל. עם ההוצאות, שכר הלימוד הגיע ל-150,000 שקל לכל משפחה. ואתה משנה את הבחינות כדי להכשיל. אם הם לא רוצים יותר עורכי דין כי יש אינפלציה של עורכי דין – בבקשה, שיסגרו את המסלולים ולא ייתנו לאנשים להסתבך כספית וכלכלית. אחרי זה, כשהם לא עוברים את הבחינה, הם הופכים להיות אנשים מתוסכלים, אין להם תעסוקה, אין להם עבודה: הוא בסך הכול רק סיים משפטים, אז לא ייתנו לו שום שכר, ולכן הוא נפגע פעמיים. אני מקווה שסוף-סוף לשכת עורכי הדין תשכיל ותבין שעשו טעות חמורה מאוד, ומגיע לתקן את העוול הזה שנעשה עם המתמחים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, בערבית אומרים סבאח אל-ח'יר, בוקר טוב. חוק הלאום כולו רע. אין בו שום דבר טוב. זו שנאת חינם. זה רק לתקוע אצבע בעין. כל סעיפיו הם רעים. אבל חשוב לי לשאול: למה לפגוע בשפה הערבית? מי קם בבוקר והחליט לפגוע בשפה הכל-כך יפה הזאת, השפה שדומה למקום הזה, לטבע, למרחב, לנוף? אני פונה לחברות הכנסת ולחברי הכנסת שנעשה את הכול בשביל למנוע את הפגיעה הקשה וההיסטורית בשפה הערבית, שדרך אגב, בשנה האחרונה, בעשר השנים האחרונות, לא ביצעה פיגוע, עבירה ביטחונית. מישהו קם בבוקר והחליט לפגוע בה. לכן זהו תפקידנו פה לעשות את הכול בשביל שסעיף ארור זה, חלק מחוק ארור זה – שלא יעבור. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי.
אנחנו נתעלם מהפרובוקציה. גברתי המזכירה, המיקרופון, בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
בוקר טוב, חברות וחברים. בשולי הדברים המאוד-קשים שנדונים בימים אלה כאן במליאה ובוועדות – חוקים גזעניים, חוקים שחותרים תחת היותה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית – היה פה אינצידנט ויושבת-ראש הישיבה מצאה לנכון להעיר לחברת הכנסת יעל כהן-פארן על לבושה, כאילו הלבוש שלה לא ראוי, לא הולם, לא מקובל. בקיצור, משטור נשי את נשים, במיטבו. אז אני רוצה, לפרוטוקול, להגיד את המובן-מאליו: הגוף שלנו הוא ברשותנו. זה אומנם דבר שהוא עדיין שנוי במחלוקת, עדיין יש מגזרים בחברה הישראלית שחושבים שהם יכולים להגיד לנשים להיות צנועות משום שכשגברים מסתכלים על נשים הם מגדירים אותן בתור אובייקט מיני, בתור מקור לפיתוי. את הדבר הזה, שצריך לכסות אותן בתחומים מסוימים – או יש כאלה שרוצים דווקא לחשוף אותן כמה שיותר להנאתם או לשימושם.
אז אנחנו עוסקות בזכות שלנו על הגוף שלנו. אנחנו עוסקות בזה שרק אנחנו – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
משפט סיכום, בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – מחליטות על עצמנו. אנחנו עוסקות בלייצר לעצמנו מרחבים שבהם, כמו גברים בדיוק, אנחנו יכולות לבחור מה טוב לנו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אתה צריך להכין את הדובר הבא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מתנצל. אתה צודק. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. תודה רבה, חבר הכנסת גנאים, אדוני צודק.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
כדי שיתכונן ויתחמם.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מיקי לא רוצה? לא, טוב.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בבקשה, אדוני.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – לצערי, אחוז הקורבנות מאוכלוסיית האזרחים הערבים, בכל מיני מישורים, הוא האחוז הגבוה – תאונות דרכים, פשע, תאונות עבודה – אבל בעונת השחייה אנחנו מוסיפים את הקורבנות שטובעים בים. וכבר יש קורבנות: לפני יומיים טבע בן אדם, אזרח מכפר יאסיף. יש עוד צעירים שטבעו. אני מפה קורא לכולם להיות זהירים, וגם אני קורא למשרד החינוך לאמץ הצעה שלפיה הוא הופך את החינוך לשחייה לחובה בבתי הספר היסודיים. בכלל, אני חושב שאת חיינו – אני עכשיו מדבר על כולם, וגם על החברה הערבית – צריכים לדאוג לחיים בטוחים יותר. צריכים להיזהר כאשר הולכים לשחות בים. הולכים כדי ליהנות ולא כדי למות. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. דב חנין. אחריו – חבר הכנסת ואאל יונס. בבקשה, אדוני.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. היום לפנות בוקר עברה הצעת חוק חשובה של חברי לסיעה, חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין, שנותנת עדיפות לנשים בהיריון בתורים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות לברך אותו על ההצעה הזאת. אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, זו עוד הוכחה לכך שאנחנו עובדים על עניינים שנוגעים לציבור כולו – לנשים, לגברים, לבני אדם. לעומת זאת, שימו לב במה הקואליציה הזו מתעסקת: היא מתעסקת בקידום של חוק קולנוע שהמטרה שלו היא להשליט את שרת התרבות רגב על הקולנוע, כי מה שווה הקולנוע אם אנחנו לא שולטים בו? היא מתעסקת בחוק לאום, שכל-כולו אפליה, כל-כולו שנאה, כל-כולו הסתה, כל-כולו הדרה, כל-כולו נזק לחברה הישראלית; היא מתעסקת בחוק של בתי משפט מינהליים, שמטרתו לקחת את הזכות להגיע לבג"ץ – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
משפט סיכום, בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – מתושבי השטחים הכבושים.
אתמול, אדוני היושב-ראש, הייתה כאן מול הכנסת הפגנת הנכים והקשישים, שנאבקו למען העלאות הקצבאות שלהם. אבל כשהקואליציה מתעסקת רק בהסתה ובשנאה, אין תשובה לבעיות האמיתיות של החיים. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת ואאל יונס, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
סבאח אל-ח'יר. בוקר טוב.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
המרפסת של הקואליציה.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לשאול שאלה: האם מדינת ישראל במשך 70 שנה שיקרה לעולם ושיקרה לכל אזרחיה שהיא מדינה דמוקרטית, שווה לכל אזרחיה, ואין הבדל במין וגזע? אני פשוט תוהה למה עכשיו באים לשנות את מגילת העצמאות, הרבה סעיפים במגילת העצמאות באים לשנות עכשיו בחוק הלאום ההזוי הזה. אדוני היושב-ראש, השפה הערבית היא שפה כל כך יפה, שמדברים אותה בעולם יותר מ-300 מיליון אנשים. אני תוהה – ישראל דווקא צריכה להתפאר שיש בה שפה ערבית כל כך טובה ושהיא שפה רשמית, והיא צריכה להיות מקבילה לשפה העברית.
אני מבקש מכל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה: הסעיף הזה של השפה הערבית, צריך להוריד אותו מחוק הלאום. גם ככה החוק הזה כל כך הזוי, שהשפה הערבית צריכה להיות לפחות – לקחתם את האדמה, תשאירו לנו את השפה. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת זוהיר בהלול. בבקשה, אדוני.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
בוקר טוב לכולם. אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, שרת הקליטה, חברי הכנסת, היום בבוקר קיימתי דיון בוועדת המשנה לתכנון ובנייה של ועדת הפנים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רק שנייה, חבר הכנסת עמאר. חבר הכנסת חמד עמאר, רק שנייה. המרפסת של הקואליציה מימין. עליזה, חבר הכנסת אמסלם. עליזה. אנחנו עוד לא התחלנו את היום. עוד לא היה אקשן פה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני מציע לעבור לצד שני, אולי אני אוכל לדבר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בבקשה, אדוני, אני מתחיל לך את הזמן מחדש.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, היום בבוקר קיימתי דיון בוועדת הפנים, בוועדה שלי, ועדת המשנה לתכנון ובנייה במגזר הדרוזי, בנושא מעקב לחלקות לחיילים משוחררים וחלוקת החלקות לחיילים משוחררים. וזו הייתה ישיבת מעקב. רק ב-22 במאי קיימנו ישיבה בנושא, ונאמר לנו שם על ידי משרד השיכון שבחודש מאי 2018 יחולקו 180 יחידות דיור ובחודש יולי יחולקו 20 יחידות דיור. אנחנו היום מגיעים לישיבת מעקב, ומתברר שלא חילקו חלקות בכלל. אני מקיים שיחה עם מנהל המרחב של רמ"י, של רשות מקרקעי ישראל, והוא אומר לי: עדיין לא קיבלתי את האומדנים בשביל לצאת למכרז. ברגע שאני אקבל אומדנים, אני אצא למכרז בתוך חודשיים.
מגיע שוב משרד השיכון, ואומר לנו שבאוגוסט הוא יעביר את האומדנים. מה שאמר לנו במאי לא תקף, הוא יעביר לנו באוגוסט את האומדנים, לרמ"י. ואנחנו מבצעים שיחה עם סגן מנהל המחוז תוך כדי, ומתברר שגם באוגוסט לא יעבירו את האומדנים.
לכן אני פונה למשרד השיכון, לשר השיכון: החלקות מוכנות. תתערב. תתערב בנושא, תגמור את הבעיות הטכניות שם ותחלקו כבר חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת זוהיר בהלול, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. בבקשה, אדוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אל תלינו כאשר יאשימו אתכם בגזענות. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם באפליה. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם בהדרה. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם בהתנכלות. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם בהפרדה אתנית וגזעית. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם בשנאת זרים. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם בהסתה. אל תלינו, חבריי, כאשר יאשימו אתכם בוויתור על הצדק. אל תלינו כאשר יאשימו אתכם באפרטהייד. אל תלינו ואל תלינו. אלה הם עשרת הדיברות שהיהודים ויתרו עליהם מרצון, ואלה הם ספיחיו של חוק הידוע בשם חוק הלאום הידוע לשמצה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. בבקשה, אדוני.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בשבוע האחרון התפתח דיון סביב השאלה איזו דרך צה"ל צריך לנקוט כדי לנטרל מעיפי עפיפונים ושולחי בלונים.
ענת ברקו (הליכוד):
בלוני תבערה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה די מוזר – טוב, בלוני תבערה. כן. כן. זה די מוזר, כי צה"ל הוא אחד הצבאות הכי טכנולוגיים בעולם, והוא נתקל במשהו שגזור מעולם אחר לגמרי, הייתי אומר כמעט פרימיטיבי. אבל זאת המלחמה הא-סימטרית. אני רוצה בעניין הזה לחזור ולעודד את הרמטכ"ל ואת הפיקוד העליון של צה"ל לדבוק הלאה בערכי היסוד של צבא הגנה לישראל, שהם גם חופפים את ערכי היסוד של מדינת ישראל – את טוהר הנשק המפורסם, שגדלנו עליו, ושעדיין הוא יחיד ומיוחד ואין דומה לו אפילו בצבאות אחרים: העובדה שאתה יורה ופוגע רק במי שמאיים עליך, במי שבאמת מהווה איום ישיר על חייך. ועברנו דיונים כאלה בשנים האחרונות.
אני חושב שדברי הרמטכ"ל, גם בישיבת הממשלה וגם בפורומים אחרים שבהם פגשנו אותו, כולל בוועדת החוץ והביטחון, מחדדים את העמדה הזאת. הם מעמידים את צה"ל על בסיס איתן, מוצק ומוסרי. וכשאנחנו מדברים על הצבא המוסרי, זה הצבא המוסרי שלנו. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה ימים, בארצות הברית, הקומיקאי הידוע סשה ברון כהן עשה תרגיל – תרגיל אולי לא נחמד, אבל תרגיל שמייצג מאוד את המציאות בארצות הברית – לאחד מהסנטורים הרפובליקנים: הוא קיים איתו ריאיון ואמר לו שבישראל כבר מלמדים ילדים קטנים להשתמש בנשק. והסנטור, שהוא תומך מובהק של ישראל, לא יכול היה להשלים עם הרעיון שיש בישראל משהו שהוא לא בסדר. הוא אמר: ואללה, זה רעיון מצוין, אנחנו גם חייבים לאמץ את הרעיון הזה, ואנחנו גם חייבים ללמד את הילדים הקטנים שלנו, אפילו בכיתות ובבתי הספר – לא לתת את הנשק למורים, ישר לתת אותו לתלמידים. זה אחלה רעיון. כך הוא אמר.
אנחנו יודעים שבמציאות שלנו – הרי המציאות עולה על כל דמיון. ומה שסשה ברון כהן עשה בתור איזה prank, בתור מתיחה, לאחר כמה ימים אנחנו שומעים שיש פה איזשהו מחנה קיץ שכבר מנסה להכניס את השימוש – ממש אימונים בנשק, אימונים בנשק לילדים. ואחרי זה אנחנו שומעים על כך שיש פה חברים שהם בשדולה של הפצת נשק לאזרחים, שהם תומכים בכל מאודם, יחד עם השר לביטחון הפנים, בכך שלכל אזרח במדינת ישראל יהיה נשק. בואו נהפוך לארצות הברית. אין לנו כרגע אירועי רצח המוני בבתי הספר שלנו. הילדים שלנו מוגנים בבית הספר, אז בואו נסיים עם העניין הזה, שגם אצלנו יהיה כמו בארצות הברית.
כשהגעתי לארץ, אני זוכרת שהמשפט שהכי הדהים אותי היה: כמו בארצות הברית. אנחנו רוצים שאצלנו יהיה כמו בארצות הברית. חברים, אני רוצה שאצלנו יהיה לא כמו בארצות הברית. שאצלנו יהיה כמו בישראל – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
משפט סיכום.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
– – וזה מספיק לנו ודי.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו, ואנחנו נעבור להצבעות. בבקשה, אדוני.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד סגן יו"ר הכנסת חבר הכנסת סמוטריץ, אני רוצה לשאול אותך, אני רוצה לשאול אותך: איך היית מרגיש אם הכנסת הזאת הייתה מחוקקת חוק שאוסר עליך לחבוש את הכיפה? איך היית מרגיש אם הכנסת הזו הייתה מחוקקת חוק שאוסר עליך לחבוש את הכיפה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
אוי ואבוי – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
יש לך מזל שאני מנוע מלענות, מאחר שאני יושב על הכיסא הזה. כשאני ארד למטה, אני אענה לך בשמחה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא אסר. אף אחד לא אסר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
איך מרגיש חבר כנסת – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא אסר עליך – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
איך מרגיש חבר כנסת ערבי – –
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא אסר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – כשהכנסת הזאת – –
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא אסר. אף אחד לא אסר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – כשהכנסת הזאת – –
ענת ברקו (הליכוד):
אף אחד לא אסר. אף אחד לא אסר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – כשהכנסת הזאת, כשהכנסת הזאת מצביעה – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת ברקו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – על ביטול המעמד הרשמי של השפה שלו?
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת ברקו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
איך הוא ירגיש? איך ירגיש חבר כנסת ערבי כשהכנסת הזאת רוצה להצביע על סעיף בחוק-יסוד שמעודד הקמה וביסוס של התיישבות ליהודים? איך הייתם מרגישים אם פרלמנט בצרפת או במדינה אחרת היה מחוקק חקיקה שפוגעת באזרחים יהודים של אותה מדינה? מה הייתם עושים? מה הייתם עושים?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה. תודה רבה, אדוני. אחרונת הדוברות – חברת הכנסת ענת ברקו.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול, אני רוצה להודות למשטרת ישראל ולשב"כ על כל המאמצים שהם עשו כדי למצוא את כרים בריא ושלם ולהחזירו לבני משפחתו. אני חושבת שזה היה צריך להיאמר, וזה לא נאמר.
בכל מקרה, אני חייבת לענות לך, חבר הכנסת ג'בארין. אתה, שניסחת את המשפט של ועדת המעקב של ערביי ישראל, אתה דורש שיגדירו אותך כמיעוט לאומי בתוך מדינת ישראל. אתה רוצה מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. יש לך אמירות אסלאמית בעזה, ואתה חושב שלרוב הדמוקרטי במדינת ישראל, לעם היהודי, אין זכות להגדיר את עצמו? באמת אתה חושב? ואתה מתחיל לספר כל מיני סיפורים על גזענות? הגזענות היא מהכיוון שלך. שלכם. זו הגזענות האמיתית.
עם ישראל יכול להחליט שהוא מגדיר את עצמו. אגב, הוגדר גם בהקמת המדינה, כשאתם דחיתם את הצעת החלוקה. יש מחיר למלחמות. זה אחד המחירים שאתם משלמים, ואתם תמשיכו לשלם אותו יום-יום, כי אתם מאמינים שגם אם תקום מדינה פלסטינית, היא לא תהיה לצידנו, היא תהיה במקומנו, וזה בחלום הלילה שלכם. לא יקרה.
ואתה, חבר הכנסת עודה, תתחיל לקחת עוד כל מיני דוגמאות מהשואה. גם ככה לא יהיה לך כבר כוח לטפס את ההר בכבאביר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
חברת הכנסת ברקו – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת יואל חסון.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, חברים.
תם פרק נאומים בני הדקה.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח–2018
[מס' כ/793; דברי הכנסת, חוב' זו, ישיבה 358, עמ' 30501.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו, בעזרת השם, עוברים לפרק החקיקה העמוס שממתין לנו היום. הסעיף הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יעלה לסכם את הדיון ולהשיב לכל הדוברים יושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת הרב משה גפני. אדוני בוודאי ישב כאן כל הלילה והקשיב לכל הדוברים, כך שהוא יכול לענות ולהשיב להם. לאחר שהוא ישיב, אנחנו נעבור להצבעות. בבקשה, אדוני.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני היושב-ראש, שרים, חברי כנסת, הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה באה לאחר התלבטויות שהיו גם לי, אבל היו גם לחברים אחרים. אנחנו נדרשנו לעניין כבר לפני זמן רב. וביקשו שאנחנו גם נקיים נוהל של ההוצאות של ראש הממשלה – מהו ציבורי ומהו אישי או פרטי.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכתבו תקנות אפילו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
חכה. בסדר. ביקשו – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה חוק מושחת.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בסדר. אני לא – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה חוק מושחת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת מיקי לוי, אדוני יכול היה לנמק בלילה את הסתייגויותיו, ותכף גם נוכל להצביע עליהן. כעת ניתן ליושב-ראש הוועדה, בבקשה, לסכם.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ואני התלבטתי בשאלה הזאת. לא רציתי בסוף – לאחר דיונים שקיימתי, ולאחר החלטה שלי – שני דברים אני לא רוצה שיגדילו את המשכורת של ראש הממשלה, ועם זה ישלמו מס הכנסה גבוה יותר. אני לא רוצה את הדבר הזה. אני חושב שזה דבר לא נכון. על אף – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
גפני, דבר לא נכון – עד כל החיים, כולל השארים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, לא שמעת מה שאמרתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה דבר לא נכון.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
טוב.
מיקי לוי (יש עתיד):
זו בושה וחרפה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת מיקי לוי, אל תגרום לי לקרוא אותך לסדר בשעה מוקדמת כל כך בבוקר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני גם לא רציתי לעשות נוהל. אני לא חושב שחברי ועדת הכספים צריכים, או יכולים, לבוא ולהחליט שהדבר הזה הוא אישי והדבר הזה הוא ציבורי, והאוכל הזה הוא כך והאוכל הזה אחרת. אני סברתי שלא להביא את זה. גם היו דיונים לפני שנה, נדמה לי, ואני התנגדתי לזה. אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות נוהל. הלכתי לבדוק אצל נשיא המדינה. לנשיא המדינה יש נוהל.
עכשיו אני רוצה לומר מבחינת העובדות. משרד המשפטים אמר שצריך לבדוק אם זה חוק שוויוני – כולם חייבים לשלם מס הכנסה, ורק ראש הממשלה לא. אני חלקתי על זה. אני סברתי שנשיא המדינה פטור מתשלום מיסים בחוק. אמרתי להם: למה זה צריך להיות שונה מנשיא המדינה? אז הם אמרו שנשיא המדינה, החוק הזה הוא חוק מנדטורי. הוא חוק שהיה לפני הקמת המדינה. בסדר. תירוץ לא כל כך משכנע. אני חושב שזה נכון – נשיא המדינה, שהוא פטור מתשלום מיסים, זה דבר נכון. מדינה שמכבדת את עצמה אומרת: זו לא בעיה שוויונית, נשיא המדינה יש אחד.
טענתי שגם ראש ממשלה – אי-אפשר להגיד שזה לא שוויוני. ראש ממשלה יש אחד. אין במדינת ישראל כמה ראשי ממשלה. ולכן, מכוח התפקיד שלו, מכוח תפקידו – לא בגלל שהוא אחד, או בכיר, או ראשון בין השרים – המעמד שלו הוא מעמד שונה.
אני רוצה לומר לכם, היה בג"ץ. ובג"ץ אמר שצריך לקבוע קריטריונים – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
יש כאן הרבה רעש.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
– – שמשרד ראש הממשלה יעשה אותם. והתברר – לי התברר כבר קודם – אבל התברר גם במהלך הדיון בוועדה, שהוא בלתי ישים. שאלנו גם את החשב, שאלנו גם את היועצת המשפטית. שאלנו את כולם. הוא בלתי ישים – זאת המציאות. ואז אמרנו נלך בדרך המלך. יש נשיא המדינה, יש ראש ממשלה – אנחנו לא קובעים את הנוהל, אנחנו דורשים שהמשרדים הרלוונטיים יעשו את הנוהל. אצל נשיא המדינה אמרו לי שעשו.
מיקי לוי (יש עתיד):
גפני, עד סוף החיים וגם לשאירים שלו?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
נכון.
מיקי לוי (יש עתיד):
עד סוף החיים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
נכון, אבל – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
גם כשהוא יסיים את תפקידו. עד סוף החיים, וגם לשאירים שלו. זו בושה. בושה וחרפה – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – מהקופה הציבורית. תתביישו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. אני כבר ביקשתי ממנו כמה וכמה פעמים לפני שהוא נכנס לא להביא אותי לקרוא אותו לסדר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני סבור, קודם העיקרון. ובעיקרון, גם אתם אמרתם, חברי האופוזיציה, בוועדה, שאם היה מתנהל נוהל עם כל מה שנלווה לעניין, אתם סבורים – אמרתם את זה בוועדה – שהחוק הזה הוא ראוי. הרי לא נכנסנו לפרטים שביקשו מאיתנו להיכנס. לא נכנסנו.
מיקי לוי (יש עתיד):
כל זמן שהוא משמש בתפקידו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן.
מיקי לוי (יש עתיד):
כל זמן שהוא משמש בתפקידו.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בסדר. בסדר. אני הלכתי לכיוון הזה של למזער את הנזקים החוקיים, אם ישנם כאלה, במסגרת החוק הזה. והחוק שהביא חבר הכנסת מיקי זוהר – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תגיד, גפני, זה החוק שהיה הכי דחוף לוועדת הכספים לקדם כרגע?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא. לא.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז למה עשיתם את זה כזה מהר?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, יש פה כמה חוקים שהם לא דחופים. אני גם לא בטוח – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז למה לא טיפלתם במשהו יותר דחוף?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני גם לא בטוח שחוק הלאום הוא דחוף.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, בוועדה שלך אני מדבר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אה, בוועדה שלי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
על סדר-היום שלך.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בסדר. עדיף לדבר על זה מאשר על חוק הלאום. בסדר, לא חשוב.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
גם אנחנו לא בטוחים בעניין של דחיפות חוק הלאום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גפני – – – בתשעת הימים, נראה לי שאתה סובל כשאתה מציג את החוק הזה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
יש לנו ספק, משהו בעניין – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
בסדר, צריך לסבול בתשעת הימים. דרך אגב, חברת הכנסת ציפי לבני, אם הייתי איש חופשי, אני הייתי מתנגד לחוק הלאום. אני לא איש חופשי.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אבל חלק מהרעיון הוא שבמדינת העם היהודי אנשים גם חופשיים. זה מעגל שווה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הוא לא חופשי. הוא התכוון להגיד שהוא לא חופשי.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, רק שנייה. מפרשים אותי לא נכון.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא, התכוונתי להגיד שאתה לא חופשי.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
חופשי, הכוונה בלי מסגרות קואליציוניות, לא חס וחלילה משהו אחר. אני עוד מנסה, דרך אגב.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
דרך אגב, אם כבר מדברים על תשלום לראש הממשלה, יש מצב שנשלם לו והוא לא יעביר את חוק הלאום, למשל?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, אין מכתב לשלם לו. לא.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
כי לא אכפת לי כמה כסף הוא מקבל, יותר אכפת לי מה שהוא עושה פה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
צריך להיות הגונים. אני בעד זה שכל אחד אומר את דעתו, בסדר. זה הדבר שמבחינתי הוא הנכון ביותר שאפשר לעשות.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא, אני אומרת שהבעיה איתו היא לא כמה הוא מרוויח אלא כמה הוא הורס פה בחקיקה. אתה לא מוכרח להגיב.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא אמרתי את זה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אני אמרתי את זה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
את אמרת, בסדר. יש דברים שהם לא קשורים בכלל לעניין.
מיקי לוי (יש עתיד):
אזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת שהם משלמים על המים בבריכה. 77,000 שקלים על המים בווילה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
הוא ראש ממשלה, וצריך לאפשר לו את הנושא הזה. במשטר כמו שלנו, במשטר כזה שבו אנחנו חיים, ראש ממשלה יש אחד. הטענה של משרד המשפטים, שהוא כאילו ראשון בין שווים והוא יחד עם השרים הנוספים, היא טענה לא נכונה. היא טענה שהסברה בה היא פשוט לא משקפת את האמת. ראש הממשלה נושא – לא חשוב מי זה ראש הממשלה, אבל ראש הממשלה נושא באחריות. ראש הממשלה צריך להיות כל הזמן בתוך המערכות. בסדר, גם אתם אמרתם את זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אין בעיה, מסיים את תפקידו – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אמרנו? אמרנו הרבה דברים.
מיקי לוי (יש עתיד):
עד סוף החיים, וגם לשאירים שלו – – – משלם 27,000 שקל – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת מיקי לוי, אתה גם עומד וגם צועק. אתה בקריאה שנייה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – על מים בבריכה בקיסריה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא רק מעיר, מה קרה? הוא רק מעיר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא, הוא צועק בעמידה, על הבוקר. אתה יכול להגיד דבר תורה, לפתוח את הבוקר, משהו על ימי בין המצרים.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אפשר לדעת מה רוצים אלה? הם לא יכולים להגיד לי – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה אכפת לך להגיד דבר תורה? מה קרה? אין לך דבר תורה בשלוף?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
למה? אני צריך להתבזות פה יותר?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
דבר תורה בשלוף. תגיד דבר תורה. ימי בין המצרים. תגיד להם משהו על הציפייה לבניין המקדש; על כל שלא נבנה בימיו כאילו חרב בימיו; על שנאת חינם, אהבת חינם. באמת, נו. לא יכול להיות שאין לך מה להגיד.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
איך אני אדע אם הם ישמעו?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני יושב-ראש הקואליציה. יושב-ראש הקואליציה, פה שואלים אם אפשר להתחיל את ההצבעות.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – תמשיך לדבר עוד שתי דקות, עד – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
טוב. היושב-ראש צודק. תראו, אנחנו נמצאים בשבוע – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מי שעכשיו יפריע – יצא.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
– – שנחרב בית המקדש. תשעה באב חל בשבת, והוא נדחה ליום ראשון. אחד הדברים המרכזיים שנמצאים בחורבן בית המקדש זה הסיפור של קמצא ובר-קמצא; סיפור נורא שכשאנחנו קוראים אותו בגמרא, במסכת גיטין, כשאנחנו קוראים אותו בפרספקטיבה של זמן ארוך – מה הוא אומר, מה הוא אמר?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הוא עומד שם.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כשאנחנו מדברים בפרספקטיבה של זמן, זה דבר שהוא בלתי נתפס. איך יכול לקרות דבר כזה? בגלל זה נחרב בית המקדש, מרכז העם היהודי באותה תקופה. קמצא עשה חתונה לבן שלו, והיה לו – אדם שעשה חתונה לבן שלו. היה לו אויב שקראו לו בר-קמצא – – –
קריאה:
גפני. גפני.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה?
קריאה:
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה הבעיה? אני לא אגיד?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
היה לו יריב, הוא היה בר-קמצא.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
טוב, אני מסיים את הנאום שלי ואומר לכם מה היה פעם – שבן אדם לא מפרגן לשני. אפילו בדבר שגמרנו כבר, הסתדר, תפרגן לו. אנחנו לומדים – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מה זה לא מפרגן? מה קרה לך, משה? תעשה ככה – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
לא, לא. זה לא בהקשר לחוק.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תגיד שלא הייתה ברירה. לא הייתה ברירה, הגברת התקשרה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מיקי, מיקי, זה לא בהקשר לחוק. הסיפור הזה הוא בהקשר אחר לגמרי.
אני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
גועל נפש. שודדים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני.
אנחנו עוברים כעת, חברים, להצבעות. אני מבקש מכולם לתפוס מקומות. אנחנו בהצבעות ארוכות ומורכבות. בואו נשתדל שלא יהיו טעויות. אנחנו נמתין כמה שניות שכולם יתפסו את מקומותיהם. אנחנו עוברים, חברים, להצבעה בקריאה שנייה ושלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח–2018.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – על המים בבריכה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני שואל – מיקי, עכשיו הצבעה ארוכה, מורכבת. בואו נשתדל לשמור עליה. יש לי שאלה: האם באופוזיציה אני עומד מול מישהו?
מיקי לוי (יש עתיד):
27,456 – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מיקי.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – זה הסכום לבריכה – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מיקי, דעתך נשמעה – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
– – למהדרין. באופוזיציה, חבר הכנסת חסון, אני עומד מול מישהו עכשיו על ההסתייגויות? האם אני עומד מול מישהו עכשיו בהסתייגויות?
יואל חסון (המחנה הציוני):
מיקי רוזנטל. מיקי רוזנטל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מיקי – בשם כל האופוזיציה או רק בשם המחנה הציוני? חברי האופוזיציה, מיקי – את כולם? טוב. חבר הכנסת מיקי רוזנטל.
אז אנחנו עוברים כעת להצביע על ההסתייגויות לסעיף 1. אנחנו מצביעים על ההסתייגות הראשונה, חבר הכנסת רוזנטל?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
עד שאני אגיד לך אחרת, אנחנו מצביעים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר. אז אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות לסעיף 1, של חבר הכנסת יאיר לפיד, חברת הכנסת יעל גרמן, חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת חיים ילין, חברת הכנסת קארין אלהרר, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חברת הכנסת עליזה לביא, חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת אלעזר שטרן וחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
זה לא חד גדיא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
– – נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; חברי הכנסת מוסי רז, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומיכל רוזין – להלן: קבוצת סיעת מרצ; חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג׳ יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג׳מעה אזברגה, סעיד אלחרומי, ואאל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. הסתייגות מס' 1, לסעיף 1. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין א' להסתייגות 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 3
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ב' להסתייגות 1, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 4
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ג' להסתייגות 1, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 5
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 54 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ד'. מי בעד ומי נגד? אנחנו מצביעים.
הצבעה מס' 6
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות לחלופין ה'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 7
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מיקי זוהר, איזה legacy, איזו עשייה, איזה חוק – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו באמצע ההצבעה, חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
להתגאות בכל העולם. מדהים.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אני מודה לך – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אין לו אח ורע בשום מקום בעולם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איזה legacy.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברים, אתם סתם תתבלבלו.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אנחנו משלמים עכשיו על המים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת רוזנטל, אתם סתם תתבלבלו.
אנחנו מצביעים על לחלופין ו'. מי בעד ומי נגד?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אני מבין את התסכול – – – אולי תגרמו לראש הממשלה ללכת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת זוהר, בואו ננהל הצבעה מכובדת. הדיון הסתיים. כעת כל אחד מביע את דעתו באמצעות לחיצה על הכפתורים.
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 8
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו נעצור את ההצבעה עד שכולם יסיימו. אמרנו, עכשיו אנשים מביעים את דעתם בהצבעה. 45 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות לחלופין ז'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 9
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על לחלופין ח'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 10
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
לחלופין ט' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 11
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1. הסתייגות מס' 2, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 12
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 57
נמנעים – 1
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 57 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות מס' 3, לסעיף 1.
חבר הכנסת בר-לב אומר שהמסך שלו לא עובד, אנשי הטכנולוגיה. אני מוסיף את אדוני – כמובן בעד.
הצבעה מס' 13
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, יחד עם חבר הכנסת בר-לב, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 4, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
האם יש טכנאי שיכול לבדוק את המסך של חבר הכנסת בר-לב?
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
עכשיו עובד.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עובד. בסדר גמור. עובד. הכול בסדר.
הצבעה מס' 14
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 5, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 15
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 6, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות מס' 6, לסעיף 1.
הצבעה מס' 16
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 7, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות 7, לסעיף 1.
הצבעה מס' 17
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 53 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 8, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 18
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 9, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות מס' 9, לסעיף 1.
הצבעה מס' 19
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 10, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות מס' 10, לסעיף 1.
הצבעה מס' 20
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 11, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות אחת עשרה או אחד עשר? אחת עשרה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
זו כרכרה לאשת ראש הממשלה – על זה אתם מצביעים.
הצבעה מס' 21
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 53 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין – מס' 11 לחלופין א', לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 22
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין ב'. מי בעד ומי נגד לחלופין ב'?
הצבעה מס' 23
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ג'. לחלופין ג' – מי בעד ומי נגד?
להעיר לה? מבקשים שגברתי – מחילה. תודה.
הצבעה מס' 24
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
49 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ד'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 25
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
49 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ה' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 26
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין ו' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 27
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ז'. מי בעד ומי נגד לחלופין ז'?
הצבעה מס' 28
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות לחלופין ח'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 29
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
לחלופין ט' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 30
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י'. לחלופין י' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 31
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (י) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין י"א. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 32
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין י"ב. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 33
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין י"ג. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 34
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
לחלופין י"ד, מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 35
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ט"ו – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 36
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (טו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ט"ז. מי בעד ומי נגד? הסתייגויות לסעיף 1 – 11, ט"ז.
הצבעה מס' 37
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (טז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ז – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 38
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
לחלופין י"ח – מי בעד ומי נגד?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הסעיף הבא הוא פוליגרף לראש הממשלה, למי שתומך. גם בקואליציה יש – – –
הצבעה מס' 39
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ט – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 40
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (יט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין כ' – מי בעד ומי נגד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
יושב-ראש הקואליציה, אם ראש הממשלה יבוא להצביע על חוק שמיטיב איתו, נסיר את כל ההסתייגויות. מה אתה אומר?
דוד אמסלם (הליכוד):
– – – זה ניגוד עניינים – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא משאיר אתכם לעבוד בשבילו.
הצבעה מס' 41
בעד – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא משאיר אתכם לעבוד בשבילו, להצביע.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת חסון, ההסתייגות הוסרה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא משאיר אתכם לעבוד בשבילו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לחלופין כ"א. חברים, בואו נשמור על שקט, שלא נבלבל אחד את השני. לחלופין כ"א – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 42
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות כ"ב, לחלופין כ"ב – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 43
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין כ"ג – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 44
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין כ"ד. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 45
בעד ההסתייגות –47
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ה – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 46
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין כ"ו. מי בעד ומי נגד? סעיף 1, הסתייגות 11 לחלופין כ"ו – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 47
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
49 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ז – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 48
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין כ"ח – מי בעד ומי נגד?
יהודה גליק (הליכוד):
כ"ז או כ"ח?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו בכ"ח, חבר הכנסת גליק.
הצבעה מס' 49
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ט – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 50
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (כט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ל'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 51
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (ל) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"א – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 52
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים,57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"ב – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 53
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ל"ג. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 54
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"ד – מי בעד ומי נגד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה עם 10 שקלים לאח הגדול? זה בחוק או לא בחוק?
הצבעה מס' 55
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"ה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 56
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"ו. אני חייב לציין לשבח את הערנות של חברי הכנסת, למרות הלילה הלבן. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 57
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"ז – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 58
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין ל"ח – מי בעד? מי נגד? סעיף 1, הסתייגות 11, לחלופין ל"ח.
הצבעה מס' 59
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ל"ט – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 60
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (לט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין מ' – מי בעד? מי נגד? עברנו לעמ' 7, לחלופין מ'.
הצבעה מס' 61
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין מ"א – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 62
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 תומכים, 56 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
לחלופין מ"ב – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 63
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
הסתייגות לחלופין מ"ג – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 64
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
49 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין מ"ד – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 65
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין מ"ה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 66
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים. ההתנגדות הוסרה.
לחלופין מ"ו – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 67
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין מ"ז – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 68
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין מ"ח – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 69
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין מ"ט – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 70
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (מט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין נ' – השער הנ'. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 71
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (נ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין נ"א, ואחרונה לסעיף זה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 72
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) לחלופין (נא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים, בעזרת השם, להצביע על הסתייגות מס' 12, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 73
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 13, לסעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 74
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 14, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 75
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 57 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
הסתייגות מס' 15, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 76
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 16, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 77
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 17, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 78
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 18, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 79
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים. גם ההסתייגות הזו הוסרה.
הסתייגות מס' 19, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 80
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 מתנגדים, 49 תומכים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 20, לסעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 81
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 21 לסעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
מייד אחרי התוצאות אנחנו נעבור להצביע על סעיפי הלחלופין לסעיף 1.
הצבעה מס' 82
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו בלחלופין א' להסתייגות מס' 21, לסעיף 1. הסתייגות לחלופין א' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 83
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ב' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 84
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ג' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 85
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ד' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 86
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ה' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 87
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 22, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? מייד אחרי התוצאות אנחנו בלחלופין לסעיף 22.
הצבעה מס' 88
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין א' להסתייגות 22 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 89
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין ב' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 90
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 58 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ג' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 91
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ד' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 92
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 58 מתנגדים. ההתנגדות הוסרה.
לחלופין ה' – מי בעד ומי נגד לחלופין ה'?
הצבעה מס' 93
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ו' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 94
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ז' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 95
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 58 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ח' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 96
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ט' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 97
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 98
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (י) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 58 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"א – מי בעד ומי נגד? למי שעוקב, עברנו לעמ' 9, לחלופין י"א.
הצבעה מס' 99
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (יא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין י"ב. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 100
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (יב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אנחנו מוותרים על ההסתייגויות בעמ' 9 ו-10.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
האופוזיציה, באדיבותה, מדלגת לנו על שלושה עמודים. אנחנו עוברים לראש עמ' 12. מי"ג ועד פ"ב, כולל פ"ב, אנחנו לא מצביעים.
עוברים לראש עמ' 12, הסתייגות לחלופין פ"ג למס' 22, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד? הסתייגות לחלופין פ"ג להסתייגות 22, לסעיף 1.
הצבעה מס' 101
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות לחלופין פ"ד. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 102
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין פ"ה – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 103
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 57 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין פ"ו – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 104
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין פ"ז – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 105
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין פ"ח – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 106
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין פ"ט – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 107
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (פט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין צ' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 108
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין צ"א – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 109
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין צ"ב – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 110
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות לחלופין צ"ג – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 111
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני אדבר לאט יותר, גברתי, ואם צריך גם אקריא את ההסתייגויות אחת לאחת – אם תרצו.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין צ"ד – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 112
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין צ"ה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 113
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין צ"ו – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 114
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין צ"ז – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 115
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 53 מתנגדים. גם ההסתייגות הזו הוסרה.
לחלופין צ"ח – מי בעד? מי נגד?
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טוב תודה. מה אמרתי עכשיו? תודה, חבריי.
הצבעה מס' 116
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין צ"ט – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 117
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (צט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על לחלופין ק'. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 118
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (ק) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"א – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 119
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ב – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 120
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ג – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 121
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ד – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 122
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
35 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 123
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ו – מי בעד? מי נגד?
לאחר מכן אנו עוברים לעמ' 13, מי שעוקב.
הצבעה מס' 124
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 48 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ז – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 125
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ח – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 126
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
קריאות:
אמן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כולם אמרו אמן. באמת, חברתי שולי, כולם ענו אמן. תכף אני אברך בורא נפשות.
45 תומכים, 53 מתנגדים. ההתנגדות הוסרה.
לחלופין ק"ט – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 127
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"י – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 128
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קי) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
וכמחווה לחברת הכנסת מרב מיכאלי: 45 תומכות, 55 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"א – מי בעד? מי נגד?
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני רציתי לאזן, שלא יגידו אחרי הברכה שאנחנו פה חד-צדדיים. אנחנו ממלכתיים.
הצבעה מס' 129
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"ב – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 130
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 בעד, 56 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"ג – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 131
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים, ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"ד – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
מיכל רוזין (מרצ):
איזה עמוד?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו בעמ' 13. הסתייגות לסעיף 1, לחלופין קי"ד. חברת הכנסת רוזין, זה לא בסדר שאת לא עוקבת. זו הצבעה ברומו של עולם.
הצבעה מס' 132
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
48 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קט"ו – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 133
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קטו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קט"ז – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 134
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קטז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 בעד, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"ז – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 135
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 בעד, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"ח – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 136
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 בעד, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קי"ט – מי בעד? מי נגד? סעיף חשוב מאוד באזכרות.
הצבעה מס' 137
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קיט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"כ – מי בעד? מי נגד? יום שכולו שבת.
הצבעה מס' 138
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קכ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 בעד, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קכ"א – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 139
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קכא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 בעד, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קכ"ב – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 140
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קכב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
נגיע עד סוף 22 ונחדש את ההסתייגויות בסעיף 23.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לחלופין קכ"ג – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 141
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) לחלופין (קכג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 בעד, 51 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
באדיבותה של האופוזיציה, אחרי קכ"ג אנחנו נדלג מהסתייגות לחלופין קכ"ד עד סוף ההסתייגויות לחלופין להסתייגות 22. אנחנו עוברים לעמ' 16. דילגנו עד קפ"ט.
אנחנו עוברים להסתייגות 23, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 142
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 בעד, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 24, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 143
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים, ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 25, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 144
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 בעד, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 26, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 145
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
34 בעד, 51 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 27, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 146
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 בעד, 50 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה. אני בלב כבד מושך את הסתייגותי, ולכן תמו ההסתייגויות לסעיף 1.
אנחנו עוברים כעת להצבעה על סעיף 1 כנוסח הוועדה, כפי שמונח לפנינו, אלא שביקשה האופוזיציה – והחתימות מונחות כאן – שההצבעה תהיה הצבעה שמית. לכן, גברתי מזכירת הכנסת תקרא בבקשה בשמות חברי הכנסת. בבקשה, גברתי.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – נגד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
מיכאל אורן – אינו נוכח
ג'מעה אזברגה – נגד
ינון אזולאי – בעד
ישראל אייכלר – בעד
רוברט אילטוב – בעד
אלי אלאלוף – בעד
קארין אלהרר – נגד
סעיד אלחרומי – נגד
זאב אלקין – בעד
דוד אמסלם – בעד
אופיר אקוניס – בעד
גלעד ארדן – אינו נוכח
אורי אריאל – בעד
יעקב אשר – בעד
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – נגד
נאוה בוקר – בעד
דוד ביטן – בעד
מיכל בירן – נגד
מירב בן ארי – בעד
אלי בן-דהן – בעד
יואב בן צור – בעד
איל בן ראובן – נגד
נפתלי בנט – בעד
יחיאל חיליק בר – נגד
איתן ברושי – נגד
עמר בר-לב – נגד
ענת ברקו – בעד
יוסף ג'בארין – נגד
אילן גילאון – נגד
יהודה גליק – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – נגד
משה גפני – בעד
יעל גרמן – נגד
אבי דיכטר – בעד
צחי הנגבי – בעד
יצחק הרצוג – נגד
שרן השכל – בעד
יצחק וקנין – בעד
מכלוף מיקי זוהר – בעד
חנין זועבי – נגד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – נגד
עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – נגד
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – נגד
מרדכי יוגב – בעד
יוסי יונה – נגד
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – נגד
חיים ילין – נגד
איתן כבל – נגד
אלי כהן – בעד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – נגד
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – בעד
עליזה לביא – נגד
ציפי לבני – נגד
אורלי לוי אבקסיס – נגד
ז'קי לוי – בעד
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – בעד
יעקב ליצמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – בעד
יאיר לפיד – נגד
מנחם אליעזר מוזס – בעד
שולי מועלם-רפאלי – בעד
ירון מזוז – אינו נוכח
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – אינו נוכח
אברהם נגוסה – בעד
משולם נהרי – בעד
איילת נחמיאס ורבין – נגד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – נגד
רויטל סויד – נגד
דן סידה – אינו נוכח
ניסן סלומינסקי – בעד
בצלאל סמוטריץ – בעד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – נגד
רחל עזריה – בעד
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – נגד
רועי פולקמן – בעד
עודד פורר – בעד
טלי פלוסקוב – בעד
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – נגד
נורית קורן – בעד
יואב קיש – בעד
איוב קרא – בעד
מירי רגב – בעד
מיכל רוזין – נגד
מיקי רוזנטל – נגד
מוסי רז – נגד
יואל רזבוזוב – נגד
יפעת שאשא ביטון – בעד
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – אינו נוכח
נחמן שי – נגד
עפר שלח – נגד
איציק שמולי – אינו נוכח
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גברתי, המזכירה, תקרא בבקשה את שמות חברי הכנסת שלא נכחו באולם.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מיכאל אורן – אינו נוכח
גלעד ארדן – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – בעד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
יואל חסון – נגד
ואאל יונס – אינו נוכח
מאיר כהן – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
מיקי לוי – נגד
יעקב ליצמן – אינו נוכח
ירון מזוז – אינו נוכח
מרב מיכאלי – נגד
מיכאל מלכיאלי – בעד
יעקב מרגי – אינו נוכח
בנימין נתניהו – אינו נוכח
דן סידה – בעד
סאלח סעד – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – נגד
יובל שטייניץ – בעד
אלעזר שטרן – נגד
איציק שמולי – נגד
סתיו שפיר – נגד
איילת שקד – בעד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – נגד
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
האם יש מישהו שנוכח באולם וטרם הצביע ומבקש לממש את זכותו הדמוקרטית ולהצביע? תמה ההצבעה. לספור בבקשה את הקולות. לאחר מכן נשוב להצביע על ההסתייגויות לסעיף הבא.
חבריי חברי הכנסת, נא תפסו מקומותיכם כדי שנוכל לקרוא את התוצאות ולהמשיך בהצבעה. ואלה התוצאות ההצבעה על סעיף 1 בקריאה שנייה: 56 תומכים, 50 מתנגדים. הסעיף התקבל כנוסח הוועדה.
אנחנו מתקדמים בהצבעה. למי שעוקב, חברת הכנסת מיכל רוזין, אנחנו בעמ' 17, הסתייגויות שלאחר סעיף 1, של קבוצות סיעות יש עתיד, המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת. הסתייגות 29, אחרי סעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 147
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 בעד, 49 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 29, אחרי סעיף 1, לחלופין א' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 148
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
28 בעד, 48 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ב' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 149
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
34 בעד, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ג' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 150
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ד' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 151
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ה' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 152
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ו' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 153
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 52 מתנגדים. הסתייגות הוסרה.
לחלופין ז' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 154
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
34 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ח' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 155
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ט' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 156
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 157
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (י) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 בעד, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"א – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 158
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ב – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 159
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
35 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ג – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 160
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ד – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 161
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ט"ו – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 162
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (טו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ט"ז – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 163
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (טז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ז – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 164
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ח – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 165
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים, ההסתייגות הוסרה.
לחלופין י"ט – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 166
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (יט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 בעד, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ' – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 167
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"א – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 168
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ב – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 169
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ולכן?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אה, כ"ב, לכל הסדרה? תודה. איזה כיף להחכים. באמת.
44 תומכים, 52 מתנגדים. הייתי צריך לתת לך מחווה: 44 תומכות, 52 מתנגדות, ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ג – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 170
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ד – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 171
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ה – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 172
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ו – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 173
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ז – מי בעד? מי נגד? מי תומכת ומי מתנגדת?
הצבעה מס' 174
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין כ"ח – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 175
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) לחלופין (כח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות 30, אחרי סעיף 1, הסתייגות 30 בעמ' 20. מי בעד? מי נגד?
שימו לב, הסתייגות ארוכה. אני מקווה שאתם מספיקים בכמה שניות האלה להיזכר בה, שלא תצביעו חלילה סתם.
הצבעה מס' 176
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 31, אחרי סעיף 1 – מי בעד? מי נגד? גם כאן, נא קראו בעיון, שלא תתבלבלו חלילה בהצבעה.
הצבעה מס' 177
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה. כך הוסרו להן כל ההסתייגויות שאחרי סעיף 1. אנחנו כעת נצביע על ההסתייגויות לסעיף 2. ראשית – ההסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת.
הסתייגות מס' 32, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 178
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 33, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 179
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 34, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 180
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 35, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 181
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 36, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 182
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 37, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 183
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 38, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 184
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 39, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 185
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 40, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 186
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 41, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 187
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 42, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 188
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים, ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 43, לסעיף 2 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 189
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הצבעה מס' 190
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רגע, אני בטעות הפעלתי את השעון. תתעלמו מזה לחלוטין. נסיים את הלחיצה השגויה שלי ונעבור להצביע על הסתייגות מס' 44. אתה רוצה לדלג, אדוני?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
עד מס' 48.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו מדלגים על הסתייגויות 44, 45, 46, 47, עם כל הלחלופין שלהן. חסכת מאיתנו הנאה מרובה.
אנחנו בעמ' 30, הסתייגות מס' 48. האופוזיציה הסירה את כל ההסתייגויות שעד כאן, ואנחנו כרגע בראש עמ' 30, הסתייגות מס' 48, לסעיף מס' 2. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 191
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 49 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 192
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 50 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 193
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 51 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 194
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים, ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 52 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 195
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 56 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 53 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 196
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
33 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 54 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 197
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 55 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 198
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה אתם רוצים להסיר, חבר הכנסת רוזנטל?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
עד 83.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
האופוזיציה, באדיבותו הרבה של חבר הכנסת מיקי רוזנטל, מסירה את כל ההסתייגויות מהסתייגות מס' 56 עד הסתייגות מס' 82, כולל כל החלופות שלהן. האופוזיציה מסירה את ההסתייגויות.
על כן, תמו ההסתייגויות לסעיף 2, ואנחנו מצביעים כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 199
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 57
נגד – 41
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
57 תומכים, 41 מתנגדים. סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אדוני חבר הכנסת רוזנטל, הסתייגות מס' 83, אחרי סעיף 2 – אתם מוחקים?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת אורי אריאל אומר שהצביע בעד למרות שבמסך הוא מצביע נגד, אז נאמר את זה לפרוטוקול. זה לא משנה את התוצאה, רק אם אפשר לבדוק טכנית. לפרוטוקול אנחנו מצרפים, כמובן, את תמיכתך בסעיף. זה לא משנה את התוצאה.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת עליזה לביא הצביעה בטעות בעד והיא רוצה להתנגד. גם חבר הכנסת עמיר פרץ מצטרף. הכול לפרוטוקול, זה בסדר גמור. אנחנו עוברים כעת להסתייגות מס' 84, שהיא בעמ' 39. תודה רבה למזכירה על עזרתה.
בתחתית עמ' 39, הסתייגות מס' 84 – מי בעד ומי נגד? הסתייגות אחרי סעיף 2.
הצבעה מס' 200
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 56 מתנגדים, הסתייגות מס' 84 הוסרה.
שוב האופוזיציה, באדיבותה הרבה, מסירה את כל ההסתייגויות מלחלופין ל"ז עד עמ' 49, הסתייגות ק"ג.
אנחנו בהסתייגויות אחרי סעיף 2, עמ' 49, לקראת הסוף שלו, לחלופין ק"ד. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 201
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ה – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 202
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ו – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 203
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 55 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ז – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 204
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 56 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ח – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 205
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ק"ט – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 206
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 56
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 56 מתנגדים, אין נמנעים, ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין ק"י, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 207
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קי) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קי"א, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 208
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קי"ב, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 209
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קי"ג, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 210
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קי"ד, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 211
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קט"ו, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 212
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קטו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 51 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קט"ז, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 213
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קטז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קי"ז, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 214
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 50 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קי"ח, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 215
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
חבר הכנסת לפיד, אדוני רוצה להזכיר לנו מה יש בקי"ח? הלל הגדול. כי לעולם חסדו.
הסתייגות 84 לחלופין קי"ט, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 216
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 55
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קיט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 55 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין ק"כ, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 217
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"א, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 218
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ב, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 219
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ג, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 220
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
46 תומכים, 54 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ד, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 221
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 49 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ה, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 222
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ו, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 223
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ז, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 224
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ח, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 225
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
35 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קכ"ט, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 226
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קכט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 53 מתנגדים, אין נמנעים. ולמרות זאת ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין ק"ל, אחרי סעיף 2 – ממעמקים קראתיך ה' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
יש לי בעיה במסך.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אגף טכני, חברת הכנסת רויטל סויד מלינה על בעיה במסך. תודה, אדוני. אנחנו נצרף את גברתי – חברת הכנסת רויטל סויד מן הסתם תמכה בהסתייגות.
הצבעה מס' 227
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קל) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 48 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 84 לחלופין קל"א, אחרי סעיף 2 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 228
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קלא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 52 מתנגדים, אין נמנעים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות קל"ב, לחלופין קל"ב – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 229
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קלב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
המסך של חברת הכנסת סויד תקול, ועל כן אנחנו נוסיף את הצבעתה ידנית. מן הסתם, בעד ההסתייגות? 42 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין קל"ג – מי בעד ומי נגד? סיימנו בכך את עמ' 53 ואנחנו עוברים, בשעה טובה וברצות השם, לעמ' 54. רויטל, גברתי, כל עוד לא תגיד לי אחרת, היא בעד ההסתייגויות.
הצבעה מס' 230
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קלג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
קל"ד, לחלופין קל"ד – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 231
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) לחלופין (קלד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים כעת להסתייגות 85, אחרי סעיף 2. חבריי, שימו לב, הסתייגות ארוכה ומעמיקה. אני מציע לכולם לקרוא אותה – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אנחנו מבקשים להסיר את ההסתייגויות.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
להסיר את ההסתייגות?
לא, היא מצביעה בכל מקרה, אל תדאג. אנחנו מצרפים אותה.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טוב, אז אני אצביע על ההסתייגות, אי-אפשר לעכב. אנחנו בכל זאת נצביע על הסתייגות מס' 85. קראו אותה באריכות ובעיון רב. מי בעד ומי נגד הסתייגות מס' 85?
הצבעה מס' 232
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (85) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 51 מתנגדים. הסתייגות מס' 85 הוסרה.
תמו ההסתייגויות. החוק כולו אושר בקריאה ראשונה כנוסח הוועדה, ואנחנו נעבור – – –
קריאות:
בקריאה שנייה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אמרתי בקריאה שנייה. אז סליחה, החוק כולו אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, ולכן נעבור כעת להצביע עליו בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 233
בעד החוק – 50
נגד – 44
נמנעים – אין
חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 248), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הצעקות נרשמו, זה בסדר. יש לנו הצבעות נוספות.
50 תומכים, 44 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה גם בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117), התשע"ח–2018
[מס' מ/1222; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 358, עמ' 30507.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
והרי – רגע, קודם אני מוסר הודעה. החוק עבר, בסדר. אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. מציג את ההצעה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת חוקה. הוא הציג אותה, נכון. סליחה. לסכם לאחר הלילה? לא מסכם. חבר הכנסת סלומינסקי מבקש שלא לסכם.
ולכן, אנחנו עוברים כעת להצבעות. חבריי חברי הכנסת, בואו, שלא נתבלבל שוב, אני מסביר, שאף אחד לא יגיד אחר כך שהוא לא שמע: אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגויות לחוק. אנחנו מתחילים מהסתייגות לפני סעיף 1, של חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו-שטה – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד. הסתייגות מס' 2, לפני סעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 234
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני עומד כאן מול מישהו בעניין הזה? מול מי אני עומד פה? האופוזיציה, מרב. בכל פעם שתדלגי, אני אקריא את התוצאות בלשון נקבה.
39 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 3. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 235
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 4 – מי בעד ומי נגד? הסתייגות מס' 4, לפני סעיף 1.
הצבעה מס' 236
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 5 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 237
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 54 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 6, לפני סעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 238
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת לוי, זה כבר חוק אחר. אתה לא צריך לחזור על המנטרות הקודמות.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
יש תחרות החוק המושחת. אתה יכול לחלק – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
למה? גם הוא קשור לראש הממשלה?
36 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 7 – מי בעד ומי נגד?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ואנחנו עוברים תכף לעמ' 6.
הצבעה מס' 239
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על ההסתייגויות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני, ושל קבוצת סיעת יש עתיד. הסתייגות מס' 8 – מי בעד ומי נגד? אנחנו בהסתייגות מס' 8.
קריאות:
לא עובד – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה לא עובד? בסדר, לא עובד – נעשה שוב. רגע. אנחנו שוב מצביעים – – –
הצבעה מס' 240
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עבד, בסדר. 37 תומכים, 51 מתנגדים. הסתייגות מס' 8 הוסרה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 9, לפני סעיף 1. מי בעד ומי נגד? היה כאן איזה delay במחשב, אבל זה הסתדר. קורה.
הצבעה מס' 241
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 49 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 10 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 242
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 11, לפני סעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 243
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
כעת נעבור להצביע על ההסתייגויות של חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ, ושל חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד על חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וואלל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. שתי הקבוצות הללו, מרצ והרשימה המשותפת, מציעות את הסתייגות מס' 12. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 244
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המאוחדת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מתחרה בך, נכון, זוהיר?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
האמת היא שיש לי עניין למשוך קצת, עד 13:00 לפחות, כדי שאוכל לברך.
44 תומכים, 52 מתנגדים. הסתייגות 12 נפלה.
הסתייגות מס' 13 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 245
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא ראיתי אף לא משחק אחד במונדיאל. אני מצהיר בזאת.
קריאה:
אף קבוצה לא הפסידה כשלא צפית.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני גדלתי על זוהיר בהלול.
43 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 14 – מי בעד ומי נגד? לפני סעיף 1.
הצבעה מס' 246
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 15 – מי בעד ומי נגד? גם מרצ מצטרפים?
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר גמור. קבוצות מרצ והרשימה המשותפת מסירות, כן, אז בסדר גמור. קבוצות מרצ והרשימה המשותפת מסירות. אז קודם כול – – –
הצבעה מס' 247
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אז 42 תומכים, 50 מתנגדים. הסתייגות מס' 15 לא התקבלה, הוסרה.
עכשיו הקבוצות הללו מסירות את ההסתייגויות 16–22, כולל 22. הוסרו.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 23. מי בעד ומי נגד הסתייגות מס' 23, לפני סעיף 1?
הצבעה מס' 248
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברת הכנסת שפיר גם היא מלינה על הכשלים הטכניים על המסך שלה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
לא עומדים בעומס.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא עומדים בעומס.
40 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 24 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 249
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מסתייגים. המחשבים מוחים על ההצבעות שלכם.
42 תומכים, 49 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 25 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 250
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 26 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 251
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עכשיו 26. אם טעיתי, אני אחזור אליה. אפשר לבדוק. אם צריך – נחזור אליה.
42 תומכים, 50 מתנגדים. הסתייגות מס' 26 הוסרה.
אנחנו מתקדמים להסתייגות מס' 27. מי בעד ומי נגד? אני צודק?
הצבעה מס' 252
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מטרת החוק היא לכבוש בשקט. ככה אתה מכיר אותי, דב? אני כובש בשקט? ממש לא פייר, מה שאתה עושה. אני הכי נגד.
42 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 28 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 253
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 29. מי בעד ומי נגד? בכך סיימנו את עמ' 7, ותכף נעבור לעמ' 8.
הצבעה מס' 254
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 49 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 30, של קבוצת מרצ וקבוצת המחנה הציוני. הסתייגות מס' 30, לפני סעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 255
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
וכעת הסתייגות מס' 31, של קבוצת מרצ, קבוצת המחנה הציוני וקבוצת יש עתיד. מי בעד ומי נגד? 31.
הצבעה מס' 256
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
וכעת הסתייגויות של קבוצות מרצ, יש עתיד והרשימה המשותפת, הסתייגות 32. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 257
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 33 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 258
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 34 – מי בעד ומי נגד? לפני סעיף 1, הסתייגות 34.
הצבעה מס' 259
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 35 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 260
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 36 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 261
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו בהסתייגות מס' 36. 40 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
וכעת הסתייגויות של קבוצות מרצ, המחנה הציוני, יש עתיד והרשימה המשותפת. הסתייגות 37 לפני סעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 262
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 38 – מי בעד ומי נגד?
בינתיים נעשה איזו אתנחתה קומית: טל שניידר הגישה שאילתה לאקדמיה לעברית, האם אומרים לחילופין או לחלופין, ואכן, האקדמיה אישרה לחלופין, בפתח. אני חשבתי – לא חשבתי שאת התימנים צריך לבדוק. לא אני אמרתי; היא בדקה והתקבלה תשובה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, לא – – –
הצבעה מס' 263
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים כעת להסתייגויות של קבוצת מרצ – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני תובע את כבודו של איתן כבל – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – טל שניידר מצוינת, אבל אנחנו – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני הדגשתי ואמרתי. טל שניידר הגישה שאילתה, השאילתה נענתה, ורק ציינתי את העובדה. אני לרגע לא חשבתי שאיתן צריך לפקפק.
אנחנו עוברים לעמ' 9 – הסתייגויות של קבוצות מרצ, המחנה הציוני והרשימה המשותפת. הסתייגות 39 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 264
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 40 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 265
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 49 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 41 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 266
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 42 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 267
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 50 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות 43. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 268
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 51 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
הסתייגות 44, האחרונה של לפני סעיף 1 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 269
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (44) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על הסתייגויות לסעיף 1. ראשית, הסתייגויות של קבוצת יש עתיד, הסתייגות 45. מי בעד ומי נגד? הסתייגות 45, יש עתיד, לסעיף 1. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 270
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכות, 52 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
עוברים להצביע על ההסתייגות הבאה – הסתייגות 46. מי בעד ומי נגד? מי תומכת ומי מתנגדת?
הצבעה מס' 271
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (46) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבריי, תעקבו בבקשה ותשימו לב. בסדר, לא קרה כלום. אנחנו ניתן לה 46א.
38 תומכות, 53 מסתייגות. הסתייגות 46 הוסרה.
עכשיו שימו בבקשה לב: יש כאן בטעות בחוברת שלפנינו שתי הסתייגויות שממוספרות 46, לכן אנחנו ניתן להסתייגות השנייה את המספר 46א. אז כעת נצביע על ההסתייגות מס' 46א. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 272
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (46א) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עד היכן נדלג עכשיו?
רגע, רק נקריא את התוצאות: להסתייגות 46א – 39 תומכות, 53 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
עכשיו לאן אנחנו מדלגות? האופוזיציה מסירה את כל ההסתייגויות ממס' 47 ועד מס' 50.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 51. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 273
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 53 מתנגדים. הסתייגות מס' 51 נפלה.
הסתייגות מס' 52 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 274
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כמעט לא הצבעתי בגללך, גפני. כמעט שכחתי להצביע.
34 תומכים, 49 מתנגדים, גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
הסתייגות 53 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 275
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
32 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 54 – מי בעד ומי נגד? בכך אנחנו מסיימים את עמ' 9 ועוברים, בעזרת השם, לעמ' 10.
הצבעה מס' 276
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
קריאות:
רגע, רגע – – – להסיר את עמודים 10 ו-11.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
האופוזיציה מסירה באדיבותה הרבה את עמודים 10 ו-11.
אז רק נקריא את התוצאות להסתייגות מס' 54: 39 תומכים, 53 מתנגדים. הסתייגות 54 הוסרה.
עכשיו, הסתייגויות 55 עד 85, כולל, מוסרות על ידי האופוזיציה. אנחנו עוברים לראש עמ' 12, להצביע על הסתייגות 86. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 277
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (86) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכות, 52 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 87 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 278
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (87) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 51 מסתייגים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 88 – מי בעד ומי נגד?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תגיד 40 תומכות. מה, קשה לך? אני לא מבין.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תצביע, חיליק.
הצבעה מס' 279
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (88) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכות, 50 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 89 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 280
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (89) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 90 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 281
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (90) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכות ו-52 תומכים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 91 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 282
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (91) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכות, 52 תומכות. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו בהסתייגות מס' 92 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 283
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (92) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 51 מתנגדים. הסתייגות מס' 93 הוסרה. על מה מדלגים? לא מדלגים.
הסתייגות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טעיתי, זו הייתה הסתייגות 92.
כעת מצביעים על הסתייגות מס' 93. מי בעד ומי נגד? זה מה שקורה כשמדברים בלשון נקבה. הסתייגות מס' 93.
הצבעה מס' 284
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (93) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 94 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 285
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (94) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכות, 52 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 95 – מי בעד ומי נגד? אנחנו רגילים כבר שהאופוזיציה לא עומדת בסיכומים עם עמיר פרץ. אנחנו רגילים.
קריאה:
עזוב, נעשה אותך שמאלני – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אין סיכוי.
קריאה:
בסוף תהיה שמאלני.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לחלופין.
הצבעה מס' 286
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (95) של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
קודם כול הצבענו. תוצאה: 37 תומכים, 48 מתנגדים. הסתייגות 95 הוסרה.
מה עכשיו? 96, 97 – מסירים? 96 ו-97 מסירים.
אנחנו עוברים להסתייגויות של קבוצת מרצ, קבוצת יש עתיד וקבוצת הרשימה המשותפת. הסתייגות 98 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 287
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (98) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אחרי סעיף 100 אנחנו מסירים.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הסתייגות 99 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 288
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (99) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המאוחדת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 100 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 289
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (100) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכות, 52 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
וכעת, האופוזיציה באדיבותה מסירה, או מסיר, את כל ההסתייגויות מ-101 ועד 134 לחלופין י"ד?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
לא, עד 135.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עד 135, זאת אומרת, עד סוף 134. כל ההסתייגויות הללו הוסרו על ידי האופוזיציה.
אז אנחנו עוברים לעמ' 17 באמצע, הסתייגויות של קבוצת מרצ, הסתייגות 135. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 290
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (135) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
37 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 136 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 291
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (136) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גם מרצ רוצים לעשות דיל על ההסרה וזה? רוצים גם?
37 תומכים, 49 מתנגדים. הסתייגות 136 נפלה.
הסתייגות 137 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 292
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (137) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 51 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 138 – מי בעד ומי נגד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני, אני מסיר את כל ההסתייגויות – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בשם כל האופוזיציה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר. אנחנו נסיים את ההצבעה. זה שווה מחווה, יואל.
הצבעה מס' 293
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (138) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
28 תומכות, 48 מתנגדות. ההסתייגות הוסרה.
וכעת, האופוזיציה באדיבותה – האופוזיץ באדיבותו – מסיר את כל ההסתייגויות שמ-139 ועד – איפה מסתיימות ההסתייגויות לסעיף 1? ועד הסתייגות 266, כולל. כל ההסתייגויות עד הסתייגות 266, כולל, הוסרו.
כעת אנחנו מצביעים על סעיף 1, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 294
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 52
נגד – 41
נמנעים – 1
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
52 תומכים, 41 מתנגדים ואחד נמנע. סעיף 1 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להצביע כעת – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עוד פעם: סעיף 1 אושר כעת כנוסח הוועדה.
כעת אנחנו עוברים להסתייגויות שאחרי סעיף 1, הסתייגות של קבוצת יש עתיד, 267. בסדר, חבריי לקואליציה? אנחנו מצביעים על הסתייגות 267. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 295
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (267) של קבוצת סיעת יש עתיד אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים להסתייגות שאחרי סעיף 1 של קבוצות המחנה הציוני ויש עתיד, הסתייגות 268. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 296
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (268) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת יש עתיד אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגויות לסעיף 2. ראשית, ההסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הציוני ומרצ. הסתייגות 269 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 297
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 52
נמנעים – אין
ההסתייגות (269) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, 52 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
הסתייגות 270 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 298
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (270) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על לחלופין א' – הסתייגות 270 לחלופין א'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 299
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (270) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
38 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
לחלופין ב' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 300
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (270) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
39 תומכים, 51 מתנגדים. הסתייגות לחלופין ב' לא התקבלה.
לחלופין ג' – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 301
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (270) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני, אני מוריד את כל ההסתייגויות.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כל הקבוצות מסכימות לבקשתו של – רגע. 40 תומכים, 53 מתנגדים. ההסתייגות לחלופין ג' לא התקבלה.
רויטל סויד הצביעה בטעות נגד והיא רוצה לתקן את הצבעתה, לפחות לפרוטוקול, בעד.
אתם מסירים את כל ההסתייגויות? האם זה מקובל? מרצ, מקובל עליכם להסיר את כל ההסתייגויות? יואל חסון ביקש להסיר את כל ההסתייגויות. מקובל עליכם?
יואל חסון (המחנה הציוני):
סליחה, אני אומר ואתה לא צריך לשאול אותם. מה זה – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
המזכירה אמרה שאני צריך לשאול את כולם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא נכון.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
יש עתיד? יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה הבעיה, איילת?
שרת המשפטים איילת שקד:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
איזו דרמה, איזו דרמה. לו רק היו לנו פרשנים שיכולים לפרש.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
יואל, יואל, להחזיר את זה לוועדה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תחזירי לוועדה.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה ההחלטות? כל ההסתייגויות הוסרו?
קריאות:
רגע, רגע.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מנסים לבדוק אם צריך לעזור – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני היושב-ראש, אני מתלבט אם לתת פרשנות בינתיים לצופים, להסביר מה קורה כאן מאחורי הקלעים בזמן הזה. אולי אנחנו נראה בהילוך איטי. אנחנו נראה בהילוך איטי את המהלכים הקודמים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בצלאל, יש ויכוח – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
הייתי מברך בורא נפשות בינתיים, אבל לא שתיתי רביעית.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה הוחלט? לא ימשכו. בסדר. אז קבוצת יש עתיד, החלטות. חבר הכנסת עפר שלח, לאדוני יש החלטה?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבריי באופוזיציה, אני מבקש לקבל החלטות. חבר הכנסת יואל חסון, החלטות. חברי האופוזיציה, אני מבקש לקבל החלטות, כדי שנוכל להתקדם בהצבעה. בואו, חברי האופוזיציה, צריך לקבל החלטות.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
משכתם. כל סיעות האופוזיציה משכו את הכול? חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת לפיד. חבר הכנסת לפיד. חבר הכנסת לפיד, יאיר, משכתם את כל ההסתייגויות? חבר הכנסת עפר שלח, משכתם את כל ההסתייגויות? משכתם.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מרצ, משכתם? מרצ משכו? אני מבקש לקבל תשובות. לא שלכם. אתם משכתם את כולם?
מיכל רוזין (מרצ):
לא, אני לא משכתי.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר, הבנתי. אז יש עתיד והמחנה הציוני משכו את הסתייגויותיהם, ולכן – עפר אמר לי שהוא מושך.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
זה לא הסתייגות שלכם. זה לא הסתייגות של מרצ, אתם לא יכולים לגעת בזה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברים יקרים, אני ממשיך בהצבעות. חבריי, תפסו נא מקומותיכם. עפר שלח, מושך?
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עפר שלח אמר לי שהוא מושך. עפר, עפר, עפר שלח, חבר הכנסת עפר שלח. תקראי לו רגע. עפר, אנחנו לא נעצור את הדיון. מה אתם רוצים שנעשה?
מיקי לוי (יש עתיד):
מה הבעיה להחזיר לוועדה?
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לכן מרצ לא רלוונטית. יש עתיד עדיין לא הודיעו לי שהם מושכים. טוב, אני ממשיך להצביע על ההסתייגויות כרגע, כל עוד לא אמרו לי שהם מושכים. חברים, אני ממשיך להצביע על ההסתייגויות. גברתי, עד שלא יודיעו לי שמשכו, אני מצביע.
אנחנו מצביעים על הסתייגות 270 לחלופין ד'. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 302
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (270) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
21 תומכים, 50 מתנגדים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על לחלופין ה' – 270 לחלופין ה'. מי בעד ומי נגד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, הורדנו את כל ההסתייגויות – – –
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 303
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (270) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
20 תומכים, 51 מתנגדים. הסתייגות לחלופין ה' הוסרה מסדר-היום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כל ההסתייגויות הוסרו כולן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת עפר שלח. אתה המחנה הציוני. חבר הכנסת עפר שלח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, אני אומר לך בשם האופוזיציה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת שלח, אדוני יכול להחליט. אתה לא יכול. חבר הכנסת עפר שלח, אתה מסיר? טוב, חבר הכנסת עפר שלח עדיין לא הודיע לי על הסרה. אתה מסיר או לא?
עפר שלח (יש עתיד):
המחנה הציוני הסיר? גם אני.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר, אז הסתייגויות 271 ו-272 הוסרו על ידי האופוזיציה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, כל ההסתייגויות. הכול.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר. הסתייגות 273 אף היא. זה יש עתיד והמחנה הציוני. סליחה, תודה רבה, גברתי המזכירה. סליחה. הסתייגות 271 ו-272 הן גם של מרצ. מרצ, מה עושים? מסירים? הוסרו. מהסתייגות 273 עד הסתייגות 283, של המחנה הציוני ויש עתיד – הוסרו כולן.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
עד 274, כולל הלחלופין.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
נכון, סליחה, תודה. בואו נעשה סדר: אנחנו מסירים כעת מהסתייגות 273 ועד הסתייגות 274, כולל הלחלופין שלה. אם כן, תמו ההסתייגויות לסעיף 2.
אנחנו מצביעים כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד סעיף 2, כנוסח הוועדה?
הצבעה מס' 304
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52
נגד – 49
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
52 תומכים, 49 מתנגדים. סעיף 2 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגויות לסעיף 3. חבר הכנסת חסון – סליחה, יש עתיד, חבר הכנסת שלח, הסתייגויות לסעיף 3? מצביעים או מסירים?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מסירים את ההסתייגויות לסעיף 3. אז אנחנו מסירים כעת – מרצ מסירים הכול?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא. אתם מבקשים להשאיר. בסדר. ההסתייגויות שלכם זה 283, 284, 285.
אנחנו הסרנו את ההסתייגויות עד 282, כולל כל הלחלופין שלהן, ואנחנו כעת מצביעים על הסתייגויות של קבוצת מרצ והרשימה המשותפת, הסתייגות מס' 283. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 305
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות (283) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
40 תומכים, 60 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 284 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 306
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (284) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, 53 מתנגדים. גם ההסתייגות הזאת הוסרה.
ההסתייגות האחרונה – מסירים. אז ההסתייגות האחרונה הוסרה. תמו ההסתייגויות לחוק, ועל כן, החוק אושר בקריאה שנייה במליאת הכנסת כנוסח הוועדה.
כעת, בקשות רשות דיבור.
יואב קיש (הליכוד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רגע, סעיף 3. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על סעיף 3 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 307
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 53
נגד – 49
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
והרי התוצאות: 53 תומכים, 49 מתנגדים. סעיף 3 התקבל אף הוא בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, ובכך החוק כולו אושר כנוסח הוועדה.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מה הבעיה?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברים, אנחנו נעשה הצבעת ניסיון.
מירב בן ארי (כולנו):
לא, תסיים עם החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
נעשה הצבעת ניסיון?
יואל חסון (המחנה הציוני):
סליחה, אדוני היושב-ראש, אפשר לבקש מכל היועצים שם לרדת במדרגות? אסור להם לעלות על המדרגות שם. אני מבקש מהם לרדת.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
היועצים, בבקשה לרדת מן המדרגות. צודק חבר הכנסת חסון. חברים יקרים, שלא נתבלבל, אני עושה רגע הצבעת ניסיון, על כלום – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
– – כדי לוודא שהמערכת עובדת. הצבעת ניסיון. נא הצביעו כולכם – מי בעד ומי נגד? בעד ונגד כלום. מי בעד ומי נגד? ניסיון.
חברת הכנסת לבני – בסדר. לא, גם רוברט. אנחנו צריכים לסחוב את הסך הכול.
הצבעה מס' 308
בעד – 53
נגד – 44
נמנעים – 1
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
53 מול 44. זה המספר, בסדר.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תצביע על החוק. זה היה הצבעת ניסיון. עכשיו אתה יודע שאלה התוצאות.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אתה רוצה לעשות שוב? נעשה עוד ניסיון.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני לא מבין את הצעקות. עשיתי הצבעת ניסיון, מה אתה רוצה? אסור לי? מה אתה צועק? יואל, תעשה טובה ותירגע.
חברים, שקט. אנחנו עוברים להצביע עכשיו על החוק כולו בקריאה שלישית. רגע לפני כן, חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש הערה. קצת סבלנות. בבקשה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
תודה רבה, היושב-ראש. אני מבקש לראות בהצבעה הזאת, על החוק הזה, בשם האופוזיציה, הצבעת אי-אמון בממשלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני השר, חבר הכנסת אחמד טיבי ביקש. האם להצביע עכשיו? השר המקשר מבקש להצביע עכשיו למרות שמדובר בהצבעת אי-אמון. לכן חברים, אני מסביר: מי שמצביע בעד, מצביע בעד החוק ונגד האי-אמון; מי שמצביע נגד, מצביע נגד החוק ובעד האי-אמון. לא להתבלבל.
אנחנו מצביעים כעת על החוק ועל הצעת האי-אמון. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 309
בעד החוק – 55
נגד – 48
נמנעים – אין
חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 117), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
55 תומכים, 48 מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, והיא נכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל.
שרת המשפטים מבקשת לברך, חברת הכנסת איילת שקד. אחריה אני מברך, ואז אתה.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני אעשה את זה קצר: אני חושבת שהחוק הזה חוק מאוד משמעותי – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גברתי, אני אבקש, לפרוטוקול: חבר הכנסת הרצוג מבקש לצרף הצבעתו נגד החוק ובעד האי-אמון. זה לא משנה כמובן את התוצאה. גברתי, בבקשה.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – חוק מאוד משמעותי לנרמל את החיים ביהודה ושומרון. סוף-סוף לא יהיה מסלול ישיר לבג"ץ לעתירות מיו"ש. זה יעבור לבית המשפט המחוזי.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, שעשה עבודה יוצאת דופן בוועדת החוקה, לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, שדחף עם הצעת חוק פרטית, ולשר הביטחון, על שיתוף הפעולה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אחד היוזמים הוא חבר הכנסת סמוטריץ, בבקשה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מברך את חברתי שרת המשפטים על הובלת התהליך הממשלתי החשוב בעקבות הצעת החוק הפרטית; חבר הכנסת סלומינסקי, יושב-ראש הוועדה, באמת – כדרכך, בשום שכל, במקצועיות; כל הצוות המקצועי של הוועדה – הצוות המקצועי ומחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים; היה כאן דיאלוג באמת ענייני, פורה, שכלל הסכמות.
אני מברך את חבריי תושבי יהודה ושומרון, מברך את אזרחי ישראל כולם. עשינו היום צעד חשוב, משמעותי, כמעט הייתי אומר דרמטי. ראיתם כאן את ההתנגדות מקצה לקצה של השמאל. עוד שלב בנורמליזציה, בהשוואת הנורמות בין מה שקורה במה שאנחנו מכנים ישראל הקטנה ליהודה ושומרון, ובעיקר עוד שלב מהוצאת הפוליטיקה המשפטית. מהיום חוקים יהיו פחות בבג"ץ מוטה פוליטית, אג'נדה והשקפת עולם, ויותר בבתי משפט מחוזיים, מקצועיים, משפטיים. יותר משפט ופחות פוליטיקה. פוליטיקה כאן, בבית הזה; לא פוליטיקה בבניין שנמצא מעט צפונית לנו. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה לחבר הכנסת סמוטריץ.
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה, והצבעה, ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה.
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת החליטה בישיבתה ביום ד' באב התשע"ח, 16 ביולי 2018, להעביר את הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8) (תיקון – ביטול פיצול של תאגיד השידור הישראלי לתאגיד החדשות), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה לשם הכנתה לקריאה ראשונה.
ועדת הכנסת ממליצה לכנסת לשנות את החלטתה ולהעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הכלכלה לדיון בוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה הדנה בהצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8), התשע"ח–2018. אבקש את אישורה של הכנסת, ודרושה לכך הצבעה. אבקש להצביע בעד. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
הצבעה על הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. נא להצביע.
הצבעה מס' 310
בעד ההצעה – 13
נגד – 1
נמנעים – 1
הצעת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק השידור הציבורי (תיקון מס' 8) (תיקון – ביטול פיצול של תאגיד השידור הישראלי לתאגיד החדשות), התשע"ח–2018, לוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 13, מתנגד אחד, נמנע אחד. הודעתו של יושב-ראש ועדת הכנסת התקבלה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה למזכירת הכנסת. בבקשה, גברתי.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
תודה, אדוני. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018.
לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט; הצעת חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.
הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018
[מס' מ/1231, פ/3151; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 346, עמ' 29429; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק פעוטות בסיכון. יושבת-ראש הוועדה – אבל אין הסתייגויות. בבקשה, גברתי.
יפעת שאשא ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להציג בפניכם את הצעת חוק הפעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018, לקריאה שנייה ושלישית. מדובר במיזוג של הצעת חוק ממשלתית עם הצעת חוק פרטית שיזמו חברי הכנסת מירב בן ארי, אחמד טיבי ויצחק וקנין, ואני מבקשת לברך אותם על יוזמה ברוכה זו.
חוק הפעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התש"ס–2000, קובע את זכותם של פעוטות בסיכון לשהות במעון יום כדי למנוע את הוצאתם מביתם. הזכאות מותנית בכך שוועדת תכנון, טיפול והערכה שדנה בעניין מצאה כי הפעוט נמצא במצב סיכון המפורט בחוק, כגון פעוט שנמצא בהזנחה מתמשכת או פעוט מוכה ובשל מצב הסיכון קיים חשש ממשי להתפתחותו התקינה של הפעוט. ההנחה היא כי בחלק ממצבי הסיכון, שהותו של הפעוט במעון יום יחד עם דרכי טיפול נוספות לפעוט ומשפחתו יאפשרו לפעוט לגדול בביתו עם הוריו וימנעו הוצאת הפעוט ממשפחתו למסגרת חוץ-ביתית.
הסמכות לדון כיום בעניינו של פעוט בסיכון לפי החוק נתונה לוועדת תכנון, טיפול והערכה, שהיא ועדה הכוללת צוות רב-מקצועי מתחום העבודה הסוציאלית, הטיפול והבריאות. בהצעת חוק זו מוצע לקבוע ועדה בהרכב מצומצם יותר, שבה חברים עובדים סוציאליים מהמחלקה לשירותים חברתיים, אשר תכונה "ועדת פעוטות בסיכון", והיא שתדון בזכאותו של פעוט בסיכון למעון יום לפי החוק. כמו כן, היא תהיה רשאית לקבוע לגבי הפעוט ומשפחתו דרכי טיפול בקהילה. תיקון זה יאפשר לדון בעניינם של פעוטות בסיכון ביעילות רבה יותר ובתכיפות רבה יותר מבלי צורך לכנס ועדה בהרכב מורחב לגבי כל פעוט. עם זאת, במקרים המפורטים בהצעת החוק, שבהם קיים סיכון מוגבר לפעוט, הסמכות לדון בעניינו של הפעוט תהיה בידי ועדת תכנון, טיפול והערכה.
בהצעת החוק המונחת לפניכם מוצעים כמה תיקונים נוספים בהצעת החוק. בין היתר, מוצע לאפשר הכרה בפעוט מוכה כפעוט בסיכון גם על סמך מידע רפואי שהתקבל מאחות או מרופא, במקום הדרישה הקיימת כיום לחוות דעת רפואית מרופא בלבד, וכן מוצע לקבוע כי במצב שבו אחד מהורי הפעוט אינו מתפקד כראוי מחמת התמכרות להימורים ויש חשש ממשי להתפתחותו התקינה של הפעוט עקב כך, ניתן יהיה להכיר בו כפעוט בסיכון.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות ואני קוראת לכם להצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית.
אני רוצה להודות לשמרית, היועצת המשפטית של הוועדה, לתמי, מנהלת הוועדה, ולכל צוות הוועדה, שנרתם בשבועיים האחרונים כדי להעביר את החוק כבר במושב הזה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. אני אשמח לתמיכתכם.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה, בשל היעדר הסתייגויות. חוק חשוב.
הצבעה מס' 311
בעד סעיפים 1–4 – 27
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–4 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 27, אין מתנגדים ואין נמנעים. הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התקבלה בקריאה שנייה.
עכשיו אנחנו הולכים לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 312
בעד החוק – 28
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (תיקון מס' 4), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 28, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום), התשע"ח–2018, התקבלה בקריאה שלישית.
יוזמי החוק הם חברי הכנסת מירב בן ארי, אחמד טיבי, יצחק וקנין. מובילת החוק המצוין היא חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. בבקשה, תשובי, תלכי ותשובי. בבקשה, גברתי.
מירב בן ארי (כולנו):
תודה, אדוני היושב בראש. רבותיי השרים, כנסת נכבדה, החוק הזה, שאומנם עבר עם מעט חברי כנסת אבל אני בטוחה שכולם היו רוצים לתמוך בו, הוא חוק חשוב מאוד, הוא חוק שאני צירפתי אליו את אדוני, את היושב בראש אחמד טיבי – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
מירב בן ארי (כולנו):
– – ובצדק, וגם את חבר הכנסת וקנין, כי זה נוגע לכולנו, זה נוגע לילדים של כולנו. כל אותם פעוטות שלצערי הרב הרבה פעמים נמצאים בסיכון. בעצם החוק הזה נותן להם איזושהי הגנה, מה שנקרא – אפשר לומר שגם את ההגנה הבסיסית ביותר שהייתה חסרה עד היום בחקיקה וגם הגנה רחבה על הזכויות שלהם. אני אישית טיפלתי בכל מה שקשור בעצם למידע רפואי, שהרבה פעמים – בעצם עד החוק הזה – ניתן רק על ידי רופא, והחוק הזה מאפשר לעובדים סוציאליים לקבל מידע רפואי על כל אדם, ובכלל אדם – איזה אחות או עובדת סוציאלית בעצם מקבלת את המידע לא רק מהרופא ובעצם תוכל לתת את המידע לרשויות הרווחה כדי שידעו על מצבו הרפואי של הקטין.
אני רואה שאת מקשיבה, יעל כהן-פארן. במשך שנים זה היה רק אצל הרופא ועובדות סוציאליות נתקעו חודשים בלי חוות דעת רפואית, ולמה? אם יש אחות שמכירה אותו ורואה את הפעוט כל שבוע, בואו ניתן לה גם את הסמכויות. חוץ מזה שחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון המצוינת עשתה את זה בוועדה, הרחיבה את כל נושא הצעת החוק כהצעת חוק ממשלתית. נגיד גם תודה רבה לשר הרווחה והעבודה חבר הכנסת חיים כץ, וכמובן לצוות הנהדר, לשמרית, שתמיד יושבת שם ומסתכלת, ולכל צוות הוועדה של זכויות הילד. תודה רבה על הצעת חוק חשובה. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה ומברוכ.
מירב בן ארי (כולנו):
מברוכ גם לך.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, גברתי.
הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1230; דברי הכנסת, חוב' כ"ז, ישיבה 340, עמ' 29044; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018. ניסן סלומינסקי, יושב-ראש הוועדה, ועדת החוקה, בבקשה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים או השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה), התשע"ח. אני בראש דבריי רוצה להודות לחברת הכנסת רויטל, שניהלה את הדיון הזה ועשתה את זה בהצלחה גדולה, ולכן כל הכבוד וכל הברכות לסויד רויטל. אנחנו – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ולרשום ממי – – – מהכנסת שיושבים – – –
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רויטל סויד, טוב. אז כל הכבוד והיקר לך. אני אעשה את זה רק בקיצור כי כולנו כבר כך. היום, מי שאסיר למועדים קצרים וצריך לחכות לוועדת שחרור בגלל שיש הרבה מאוד עיכובים אז בסופו של דבר הבקשה מתייתרת, כי עד שמרכזים אותה ועד שזה מתנהל ועד שכל זה, כבר עובר כל כך הרבה זמן ולהם יש בסך הכול – כבר נגמר להם הזמן. ולכן הצעה הזאת באה לומר: להקים יחידה מינהלית בשירות בתי הסוהר, יחידה לשחרור ממאסרים קצרים, שתוסמך לבחון בקשות לשחרור על תנאי של אסירים שנשפטו לתקופת מאסר שבין שלושה חודשים לשנה. והיחידה הזאת תהיה הרבה יותר זריזה ואותם אסירים שיבקשו ויש להם תקופה קצרה, יספיקו לדון בהם ולהספיק לתת להם את הקיצור, והם ירוויחו מזה.
אבל מאחר שבכל אופן זה שינוי מהקיים, אז הצעת חוק הזאת תהיה בהוראת שעה לשלוש שנים תוך תקווה שהכול יהיה בסדר וזה יהיה רק לתועלת האסירים, שיוכלו – וכמובן לייעל את המנגנון.
הוחרגו מפה כמה נושאים, שיישארו בוועדת השחרורים הרגילה. אני חושב שאין על זה – לא הייתה שום הסתייגות אני חושב, וזה התקבל פה אחד. ואני מבקש מחבריי לתמוך בהצעת חוק הזאת. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. יש הסתייגויות דיבור למי שרוצה: יהודה גליק; אילן גילאון; מוסי רז; מיכל רוזין; תמר זנדברג; עיסאווי פריג'. תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה.
הצבעה מס' 313
בעד סעיפים 1–24 – 24
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–24 נתקבלו.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 24, ונוסף אילן גילאון – 25, אין מתנגדים, אין נמנעים. יפעת שאשא ביטון, לפרוטוקול, תומכת בהצעת החוק. זה היה בקריאה השנייה. עכשיו אנחנו עוברים לקריאה שלישית.
הצבעה מס' 314
בעד החוק – 26
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 26, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שלישית. תודה רבה.
הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1091, פ/3528/20; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ה', ישיבה 170, עמ' 18459, מושב רביעי, חוב' ה', ישיבה 278, עמ' 24478; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
עכשיו אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), בבקשה. יוזם הצעת החוק הפרטית הוא חבר הכנסת אחמד טיבי, ויציג את ההצעה הכוללת, כולל הממשלתית, יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אני אעלה לברך אחרי ההצבעה, ותחליף אותי חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מאה אחוז. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אכן הצעת חוק פרטית של חברי הכנסת אחמד טיבי – ואני רוצה לברך אותך – – –
היו"ר אחמד טיבי:
ואוסאמה סעדי.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
זהו, אני רוצה עכשיו לומר – וגם לברך את אוסאמה סעדי, חבר הכנסת לשעבר, ואני מקווה גם לעתיד, שהוא היה היוזם הראשון. הצעת חוק פרטית שהשתלבה עם הצעת חוק ממשלתית.
עכשיו למעשה, הוקמה בזמנו בהמלצה של – מה? לא שומע.
דוד אמסלם (הליכוד):
אמרת לו אוסאמה סעדי.
היו"ר אחמד טיבי:
כן, כן, אוסאמה סעדי. אוסאמה סעדי, כן.
דוד אמסלם (הליכוד):
תגיד לו. חבל.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אמרתי אותו, כן.
היו"ר אחמד טיבי:
– – – הזכיר את זה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בכל אופן, הוקמה ועדה ציבורית בראשותה של שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר. משמעות הדברים שהם אמרו זה שהשופט רשאי – עד היום יש עבודות שירות עד לשישה חודשים, ושופט, מי שהעונש שלו נניח יהיה מאסר עד שנה, תשעה חודשים עד שנה, הוא יוכל להמיר לו את זה ולתת לו עבודות שירות של בין שישה לתשעה חודשים.
לדבר הזה יש כמה מטרות: מטרה אחת, שלא נוכל להכחיש אותה, היא שרוצים לפנות מקומות בבתי הסוהר, מה שנקרא, אבל זה נושא אחד. הנושא השני הוא באמת היכולת לתת לאנשים, שהשופט חושב ומומלץ לתת להם את האפשרות, במקום להיות תחת סורג ובריח – לעשות עבודות שירות וכך להשתקם. אז זו הייתה ההמלצה והוועדה קיבלה אותה.
אנחנו הלכנו כאן – אני אומר שוב, בניגוד אולי להצעת חוק הממשלתית, שרצתה להיעצר פה וכל מי שאמרו לו נניח שיהיו לו עבודות שירות של שמונה חודשים או תשעה חודשים, את זה הוא יעשה; אנחנו אמרנו: לא, אנחנו חושבים שגם לאסיר כזה מגיעה אפשרות לקיצור. כמו שלאסיר – אם בהתנהגות טובה או בכללים אחרים, נניח – יש אפשרות לקצר בשליש, למה ייגרע חלקו של אותו אחד שהמירו לו ממאסר לעבודות שירות? למה שאי-אפשר יהיה לקצר גם לו? ועדת דורנר אכן המליצה שכן אפשר יהיה לתת קיצור. היה ויכוח גדול. אנחנו התעקשנו בוועדה, ובסופו של דבר התקבלה – כך החלטנו. כך החלטנו, והממשלה הלכה איתנו. ושוב, מי שיש לו עבודות שירות לשישה חודשים הוא לא רלוונטי לנושא. אנחנו מדברים על אלה שהמירו להם, במקום מאסר – עבודות שירות של בין שישה לתשעה חודשים; הם כן יוכלו לזכות בקיצור בהתאם לכללים שנקבעו. וזה דבר אחד.
דבר שני, אמרנו שאנחנו רוצים שהם גם יעברו שיקום מסוים. כלומר המגמה המרכזית היא לתת להם את האפשרות לחזור לחיים נורמטיביים. זה מה שאנחנו רוצים. אנחנו לא רוצים שיחזרו שוב לעולם לעשות עבירות ועוד פעם לבתי בתי הסוהר. ולכן, למרות שאלה שמקבלים עבודות שירות, אין להם בדרך כלל שיקום, הם כן יקבלו שיקום.
זהו, ואני חושב שזו הצעה מצוינת, טובה, מקובלת על כולם. ושוב אני רוצה לברך את ח"כ לשעבר אוסאמה סעדי, ואת הח"כ הנוכחי אחמד טיבי, ואת הממשלה, וכמובן את הוועדה, שהיא השקיעה מאמצים במאבק, ובסופו של דבר קבענו הצעת חוק שאני חושב שהיא טובה.
אוקיי, אז אני פונה לחבריי לתמוך בהצעה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט. רבותיי, להצעת החוק הזו הוגשה הסתייגות – הסתייגות של חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, גברתי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז טוב, אני לא עולה. בואו נצביע.
מיקי לוי (יש עתיד):
בואו נצביע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
מורידה, מורידה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, לא מורידה, לא מדברים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא עולה, נצביע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי. שנייה, שנייה. שנייה, רבותיי. דקה, רבותיי, אל תנהלו, בבקשה, אותי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
נצביע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת רויטל סויד.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני לא מבינה מה שאתם אומרים. אני, ברשותך, אני רוצה לשאול – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
היא רוצה להצביע, לא רוצה לנמק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה בדיוק העניין, אז תנו לי בבקשה לשאול את חברת הכנסת.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני רוצה להצביע על ההסתייגות – – – תעברי להצבעה על ההסתייגות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
את רוצה להצביע בעד ההסתייגות ללא הנמקה?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, רבותיי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – עולה לסכם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הוא לא יכול לסכם לפני – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא לא יכול לסכם. אתם לא בסדר, אתם פשוט לא בסדר.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
טלי, זה לא בסדר.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
טלי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
יש אפשרות, נא בדיקתכם, האם יושב-ראש הוועדה יכול לסכם?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, זה לא בסדר. תערכי את ההצבעה, זה לא בסדר.
מיקי לוי (יש עתיד):
הכנסת מתפרקת. אתם לא בסדר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי, אז רגע, גברתי – אני בודקת כרגע עם סגן מזכירת הכנסת אם יש אפשרות לתת ליושב-ראש הוועדה לסכם.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מתברר, מתברר שיש לו, לפי התקדים – יש אפשרות לתת – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתם לא בסדר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – ליושב-ראש הוועדה אפשרות לסכם. אדוני יושב-ראש הוועדה, בבקשה, לרשותך אפשרות לסכם את הדיון.
אני לא מבינה, מה זה המחטפים האלה? מה זה המחטפים האלה?
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, רבותיי. זה לא – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אין לו מה לסכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני יושב-ראש הוועדה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
היה צריך לעבור להצבעה.
מוסי רז (מרצ):
ההסתייגות – – –
קריאה:
ניסן, ניסן.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה יכול לסכם את הדיון.
רבותיי, אני חוזרת ואומרת: אני מבינה את האופוזיציה, אני מסבירה לכם, ליושב-ראש הוועדה יש אפשרות לסכם את הדיון לפני ההצבעה. בבקשה, אדוני.
יהודה גליק (הליכוד):
– – – בקשות דיבור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
גם בקשות רשות דיבור.
קריאה:
יש בקשות רשות דיבור.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רגע, יש בקשות רשות דיבור?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, כרגע כן, יש גם בקשות רשות דיבור.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אז הם לפני?
יהודה גליק (הליכוד):
– – – בקשות דיבור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת רויטל סויד, כפי שידוע לך, להצעת החוק הזו גם הוגשו בקשות דיבור. אז לפני ההצבעה – הינה, הזמנתי את יושב-ראש הוועדה – אז לפניו יש עוד אפשרויות לזכות דיבור. אז, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת ממך להמתין ואני עוברת לרשימת בקשות רשות דיבור.
חבר הכנסת זאב בנימין בגין – אינו נוכח. חבר הכנסתי יהודה גליק, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות, אדוני, לרשותך.
יהודה גליק (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש היקרה, חברי הכנסת המתוקים והמתוקות – ובמיוחד דוד ביטן, שנתן לי סוכרייה מתוקה, באמת יבוא על הברכה – חבריי חברי הכנסת, גברתי עליזה, יש לי הרבה דברים לומר, אבל אם תגידי לי לרדת, אני ארד. בינתיים, רציתי להציע לכולנו להירגע.
אבל לפני זה אני באמת רוצה לנצל את העובדה שנמצא פה חבר הכנסת יושב-ראש האופוזיציה בוז'י הרצוג, ואני באמת מרגיש שבשם כולנו, אתה מתחיל בקרוב להיות יושב-ראש הסוכנות היהודית, ואין שום ספק שהקרע שקיים היום בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות הוא קרע שחייבים לאחות אותו. חייבים לעשות הכול, בכול, מכול, כול, כדי להתגבר על המשבר שאנחנו נמצאים בעיצומו. ואני מאחל לך, מר הרצוג – הנכד של הרב יצחק אייזיק הרצוג, הבן של הנשיא המנוח חיים הרצוג – אני בשם כל כנסת ישראל מאחל לך שתצליח למצוא מסילות לליבם של כל החלקים של עם ישראל בתפוצות, מכל המינים ומכל הגוונים, שתמצא אוזן קשבת לשמוע את כולם ולנסות לנצל את ניסיונך הציבורי לחבר בינם לבין מדינת ישראל.
ואותו דבר בכיוון ההפוך: תצליח לחבר בין תושבי מדינת ישראל, שלא נשמע דיבורים שנשמעו פה בכנסת הזאת לאחרונה כנגד חלקים מעם ישראל. אני מאחל לך, בוז'י, למרות שאתה בטלפון ולא מקשיב, אני מאחל לך שתהיה שליח נאמן לעם ישראל, ליצור את החיבור החשוב הזה, שהוא כל כך קריטי בעת הזאת לעם ישראל. מכיוון שאנחנו לא יכולים לוותר על אף אחד מעם ישראל, ואנחנו לא יכולים להרשות שמנהיגים ציבוריים מתוך כנסת ישראל ירשו לעצמם להשתלח בחלקים מהציבוריות היהודית ברחבי העולם.
ולכן, בשם כולנו, אני שולח לך ברכותינו שתצליח בדרכך. "יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
ולכם, רבותיי, שעוד נכון לנו עוד יום ארוך של דיונים – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
יומיים.
יהודה גליק (הליכוד):
– – אני מציע לכולנו, לכולנו – עוד ימים ארוכים – אני מציע לכולנו להירגע, ואני מציע לעליזה להגיד לי אם היא רוצה שאני אמשיך או לרדת.
מירב בן ארי (כולנו):
מספיק, מספיק.
יהודה גליק (הליכוד):
עליזה, את רוצה שאנחנו עוד נמשיך?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, גם ליושב-ראש הוועדה יש זמן לסכם.
יהודה גליק (הליכוד):
בסדר גמור, אוקיי, אז אני באמת מאחל לכולנו שנעבור את הימים הקרובים ברוגע ולא בהשתלחויות, אלא להפך – בחיבורים ובהבנה ובהכלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר.
עכשיו אני מזמינה את יושב-ראש ועדת החוקה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, לסכם את הדיון.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה שוב לפנות לרויטל. רויטל, אני רוצה – הצעת החוק הממשלתית הייתה בלי לאפשר שום קיצור. בסדר, אנחנו התנגדנו לזה. טיבם של מצבים כאלו, ובפרט שאנחנו רצינו לקבל גם תגבור מהממשלה לנושא של – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל, ניסן, זאת גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רק שנייה, דקה, דקה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תשעה חודשים זאת גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
הרי רצינו גם שיטפלו בהם, שייתנו להם – מה שבדרך כלל לא עושים למי שנמצא בעבודות שירות – והוצאנו מהממשלה גם את ההתחייבויות הכספיות האלה, והגענו לאיזה הסדר. אז אני חושב שזה לא הוגן שנבוא עכשיו ונגיד: אוקיי, מה שלקחנו מכם לקחנו, ועכשיו אנחנו נלך ונציע משהו שסיכמנו שלא נציע. אני מרגיש שזה לא הוגן, וכל ההבדל הוא לא הבדל גדול. אני חושב שעשינו כאן צעד גדול מאוד, באמת נאבקנו נגד הממשלה, וקיבלנו תמורת זה, באמת לטובת האסירים, שיקום וכל הדברים האחרים. לבוא עכשיו ופתאום להגיד: אוקיי, הסיכום לא מעניין אותי – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
סליחה, זה לא "לבוא עכשיו", זה היה כבר בכל הדיונים בוועדה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
כן, אבל הגענו לסיכום – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני אמרתי וחזרתי ואמרתי שאי-אפשר לקיים עבודות שירות תשעה חודשים ברצף. אדם לא יכול לעמוד בזה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני אומר, הגענו לסיכום עם הממשלה ותמורת זה קיבלנו שיקום. דברים שלא היו. אני אומר, במצבים כאלה מגיעים להבנות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – –
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אוקיי, את יכולה להגיש את זה, אני חושב שזה חבל. להערכתי זה חבל, אבל איך שאת יכולה, איך שאת רוצה.
אני שוב פונה לחבריי, אני אומר: הצעת החוק הזאת היא הצעה טובה, מסוכמת, ובאמת גם יש בה את כל היתרונות – גם של שיקום וגם דברים נוספים. אני פונה לחבריי שנתמוך בהצעה הזו. תודה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אל תרד, מביאים את האנשים.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לא, בהצעה כולם תומכים, כולם תומכים.
דוד אמסלם (הליכוד):
כולם תומכים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, אדוני, החלטה שלך.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם נגד ההסתייגות? שאלתי אם אתם נגד ההסתייגות.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אם תתקבל ההסתייגות, האם אתה מושך את החוק – – –
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
יכול להיות, יכול להיות, כי אני מרגיש שזה לא הוגן – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
בואו נצביע – – –
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אחמד, אני מרגיש שזה לא הוגן, מה שעשינו.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה זה "זה לא הוגן"?
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אני אומר שאני מרגיש.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אנחנו מראש אמרנו, במהלך כל הדיונים – – –
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
בסדר, אני מרגיש. כשאני מסכם – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
זה לא שזה לא הוגן, אתה סיכמת עם הממשלה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
לא אני, הוועדה. לא, לא.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, לא נכון.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מה זה אני? זו החלטת ועדה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז תצביעו נגד. מה זה משנה? זו הסתייגות.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מאה אחוז, אמרתי לך משהו? אמרתי רק מה אני מרגיש. דודי, בסדר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי.
רבותיי, כרגע אנחנו נצביע על ההסתייגות. יש הסתייגות אחת, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 315
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת רויטל סויד לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 20, 44 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 1, לסעיף 1, לא אושרה.
רבותיי, הוסרו כל ההסתייגויות, וכעת אנחנו נצביע על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. כרגע סעיף 1 – – –
קריאה:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מה קרה? סעיפים 1 ו-2 כנוסח הוועדה, כן, גברתי, זה מה שהתכוונתי. אנחנו מצביעים על סעיף 1 וסעיף 2 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 316
בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 76
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני רוצה לוודא מול היועצת המשפטית אם ההגדרה היא נכונה – סעיף 1 וסעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה שנייה? תראו, אני מקשיבה כרגע לייעוץ המשפטי, למרות שעשינו את זה כמה פעמים, לא פעם אחת, שברגע שאין הסתייגויות מצביעים על כמה סעיפים ברצף. אין לנו שום בעיה, רבותיי, בואו נעשה את זה מחדש לפי – – –
יואב קיש (הליכוד):
זה סתם. נו, באמת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
דקה, היועצת המשפטית בודקת, חבר הכנסת יואב קיש.
יואב קיש (הליכוד):
כמה מרובעים אפשר להיות? הצבענו על 1 ו-2.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון, אבל כדי שלא יחזירו את החוק בחזרה לכאן אני רוצה לוודא, אדוני. קצת סבלנות, לא קרה שום דבר.
קריאה:
תמשיכי להתנהל כמו שאת מבינה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, זה מה שאני מנסה לעשות. אני ממתינה להוראה של היועצת המשפטית. בסדר? יופי. אז הצבענו על סעיף 1 וסעיף 2 כנוסח הוועדה בקריאה השנייה.
וכעת, רבותיי, נצביע על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 317
בעד החוק – 79
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 79 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, אושרה בקריאה שנייה וקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת אחמד טיבי, היוזם, מבקש לברך. בבקשה, אדוני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
היושבת-ראש, אני הצבעתי במקום פנינה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לפרוטוקול, חבר הכנסת אלעזר שטרן מודיע כי הצביע בעמדתה של חברת הכנסת פנינה תמנו במקום עמדתו. שינינו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, מתחילת הקדנציה העלינו – חברי, ח"כ לשעבר עו"ד אוסאמה סעדי, ואנוכי – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ולעתיד.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולעתיד. – – את הצעת חוק נשיאת מאסר בעבודת שירות, ולפי כשנה העברנו אותה בקריאה טרומית. היום מעבירים אותה בקריאה שנייה ושלישית – היא התמזגה עם הצעת החוק הממשלתית – אחרי ישיבות ארוכות שהיו לנו בוועדת חוקה, שהשתתפנו בה, גם אוסאמה סעדי וגם אני.
במצב בחוק הקיים, בית המשפט יכול להטיל על נאשם שהורשע עונש של תקופת מאסר בפועל שאינה עולה על שישה חודשים, שתוחלף בעבודת שירות במקום ריצוי עונש של מאסר בפועל. ברור שעבירות במתחם הזה הן עבירות לא חמורות, עבירות קלות יחסית. בית המשפט יכול לקבוע כי עבודות השירות יחליפו במשך כל התקופה את עונש המאסר או רק חלק מהתקופה.
הצעת חוק זו באה להגדיל את מתחם הענישה של בית המשפט לתשעה חודשים במקום שישה חודשים, ובכך לתת שיקול דעת רחב לבית המשפט להטיל על נאשמים שהורשעו בפעם הראשונה להשתקם במסגרת ראויה, כאשר נסיבותיהם האישיות מאפשרות זאת, ביחס לעבירות שמבחינת חומרתן אינן מהוות סכנה לציבור, ובכך לאפשר לאותם נאשמים לחזור לחיים רגילים ולהשתקם מחוץ לכותלי הכלא.
כמו כן, לכל עובד שירות שנגזרו עליו עבודות שירות לתקופה העולה על שישה חודשים, תיקבע תוכנית ליווי ושיקום על ידי קצין מבחן, אלא אם כן מצא קצין המבחן כי לא נדרשת תוכנית כאמור. תקופת עבודת השירות של עובד שירות הנושא עונש מאסר בעבודת שירות לתקופה העולה על שישה חודשים תקוצר בתנאים מסוימים.
לפני שחוק הלאום יעבור, אני אגיד כמה מילים בערבית, אדוני השר.
שר התיירות יריב לוין:
גם אחרי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
גם אחרי, אתה אומר.
מוסי רז (מרצ):
תשמור למחר, מחר יהיה הלאום, לא היום.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(אמר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני שמח מאוד שהצלחנו היום להעביר את החוק החשוב הזה סופית כך שיתווסף לחוקים האחרים שהעברנו במושב הזה. חוק זה, שיזם עמיתי חבר הכנסת לשעבר ולעתיד לבוא אוסאמה סעדי, מקנה לשופט שיקול דעת רחב יותר בקביעת פסק הדין. לפי נסיבות המקרה, אם נאשם אינו מהווה סכנה לציבור ומדובר בעבירה ראשונה שלו שאינה אחת העבירות המסוכנות, הרי שמותר לשופט להחליף את עונש המאסר בפועל בעבודות שירות לתועלת הציבור. בכך ניתנת לנאשם הזדמנות לשפר את תנאיו והתנהגותו באמצעות עבודות שירות לתועלת הציבור ללא כניסה לכלא מחד גיסא, ולהביא תועלת לחברה באמצעות עבודות שירות לתועלת הציבור במוסדות ציבור מאידך גיסא.)
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
(כמו כן, חוק זה מפחית את הלחץ בתוך בתי הכלא – הוא נותן לשופט סמכות להחליף עונש מאסר בעבודות שירות לטובת הציבור, תורם להפחתת הלחץ ברשות בתי הסוהר ומביא לשיפור התנאים והנהלים הנהוגים בה ביחס לאסירים משתקמים. נוסף על כך חוק זה מחייב הכנת תוכנית שיקום לכל אסיר שמתברר שיש צורך לשקמו וקובע שיש לקצר את תקופת עבודות השירות לכל עובד ציבור שסיים בהצלחה תוכנית שיקום בהסתמך על דוחות הממונים והמומחים.) אני רוצה להודות לעו"ד אוסאמה סעדי, חבר הכנסת לשעבר. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ועדת החוקה, וליועצת המשפטית נועה – תודה רבה – ולמנהל הוועדה הנמרץ. אני רוצה להודות גם לכל מי שליווה את החוק ואפשר לו להתקדם, וגם למשפטנים שליוו אותנו בהצעת החוק – יהודים וערבים כאחד – שאומנם היא משפטית, אבל היא חברתית ממדרגה ראשונה. אני גאה על עוד הצעת חוק שהצלחנו להעביר, חברי אוסאמה סעדי ואני, בשם הרשימה המשותפת, יחד עם ההצעה הזאת. תודה רבה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי.
הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7)
[מס' מ/1233; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 346, עמ' 29418; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7), קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת חוץ וביטחון ולוועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק יסוד: הממשלה, חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות – אה, לא מוגבל, בוודאי. בבקשה, זו קריאה שנייה ושלישית.
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, כמו חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לפני שעובר חוק הלאום ולומר לך ולכם (אומר בערבית: חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.) ואת העברית – אנחנו נתרגם כמובן לאחר מכן: חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. זה יגיע. אף על פי שהתמהמה בוא יבוא, מחר או מוחרתיים, לתפארת מדינת ישראל.
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7). ביום ט"ו באייר התשע"ח, 30 באפריל 2018, התקבל בכנסת בקריאה השנייה ובקריאה השלישית חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6). ההסדר שהתקבל בחוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 6), קבע, בין היתר, כי המדינה לא תפתח בפעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל ברמת הסתברות קרובה לוודאי למלחמה, אלא מכוח החלטת ממשלה.
הסדר זה הצטרף להסדר שכבר היה קבוע בחוק-יסוד: הממשלה, שלפיו המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת ממשלה. בעניין זה, החלטה על פתיחה במלחמה, או החלטה על נקיטת פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל ברמת הסתברות קרובה לוודאי למלחמה, נקבע כי הממשלה תהיה רשאית לאצול את סמכותה, דרך כלל או במקרה מסוים, לוועדת שרים לענייני ביטחון לאומי, הידועה לכולנו בכינוי הקבינט המדיני-ביטחוני.
עוד נקבע בתיקון 6, אדוני היושב-ראש – מתחלפים מהר מאוד – עוד נקבע בתיקון 6 כי ועדת השרים תפעיל את סמכותה רק אם מצא ראש הממשלה כי הפעלת הסמכות בידי הוועדה נדרשת בשל טעמים של ביטחון המדינה ויחסי החוץ שלה, לרבות טעמי סודיות הכרוכים בהם. יודגש, למען הסר ספק, כי בכל מקרה ההחלטה תתקבל על ידי אחד הגופים – או הממשלה או ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, קרי הקבינט.
בנוסף, בתיקון מס' 6, שהתקבל במליאת הכנסת, נקבעו שתי הוראות נוספות שעניינן המניין החוקי – קוורום בלעז – לקבלת ההחלטה בוועדת השרים, בקבינט: ההוראה הראשונה קבעה כי המניין החוקי לקבלת ההחלטה בוועדת השרים יהא מחצית מחברי הוועדה, הקבינט; ההוראה הנוספת קבעה סייג להוראה הראשונה, ובה נקבע כי בנסיבות קיצוניות, ואם הדבר הכרחי מטעמי דחיפות שאינם מאפשרים לכנס את המניין החוקי של הקבינט, רשאים ראש הממשלה ושר הביטחון לקבל את ההחלטה במניין חוקי מצומצם יותר.
בהצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת הממשלה לבטל את שתי ההוראות בעניין המניין החוקי, קרי הקוורום, לקבלת ההחלטה בוועדת השרים ולחזור לנוסח המקורי של תיקון מס' 6. בהתאם לכך, תהיה הממשלה רשאית לאצול מסמכויותיה לוועדת השרים, לקבינט, וזאת מבלי לקבוע הוראות בעניין קוורום.
בדברי ההסבר להצעת החוק מציינת הממשלה את האפשרות להתקיימותן של נסיבות חריגות שבהן יתעורר צורך לקבל החלטה באופן דחוף ולא תהא אפשרות לכנס מניין חוקי רחב ככל הניתן. עוד מציינת הממשלה כי קביעת מניין חוקי קשיח, כפי שנעשה בתיקון מס' 6, לא תאפשר את הגמישות הנדרשת במגוון הנסיבות החריגות שעשויות להתקיים בסיטואציה זו. ראוי להדגיש את ההנחה שלפיה גם כלל ההחלטות שיתקבלו יהיו כפופות לעקרונות המשפט המינהלי ובכלל זה למבחני סבירות הפעולה המינהלית. כל זאת בדיעבד, כמובן.
חברי הוועדה המשותפת סברו אף הם כי יש לחזור לנוסח המקורי של תיקון מס' 6 ואף ציינו כי ראוי שהחלטת ועדת השרים לעניין פתיחה במלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית תתקבל בהרכב הרחב, ככל שהדבר אפשרי.
אדוני היושב-ראש, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעות החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
יש הסתייגויות? אוקיי, תודה רבה. שלושה מסתייגים. מיכל רוזין – ועפר שלח לפני, בבקשה, חבר הכנסת עפר שלח. אחר כך אלעזר שטרן ואחר כך עמיר פרץ, אם נמצא. חמש דקות לכל אחד.
עפר שלח (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השר לוין, אני חושב שהדברים שאני עומד להגיד עכשיו יעניינו אותך במשהו, כי גלגולו של החוק הזה – אנחנו נתמוך בו, והוא חוק נכון: העברת הסמכות להכרעה החשובה ביותר שיכולה להיות במדינת ישראל על יציאה למלחמה, על פעולה שיכולה להוביל אותנו למלחמה, העברה של זה לקבינט זה דבר נכון לכל מי שמכיר את ההיסטוריה הביטחונית של מדינת ישראל. אבל גלגוליו של החוק הזה, כולל העובדה שבתוך שלושה חודשים הוא מובא לפה לתיקון, אחרי שהוא תוקן על תוקן באישון לילה, וכל מה שהיה בוועדה ובמליאה, מעידים על הזלזול של ראש הממשלה במוסד הקבינט, בחקיקה הזאת – ראש הממשלה רצה ואחר כך ראש הממשלה לא רצה – על רמת החשיבה המאוד-מאוד נמוכה שהוקדשה לדיון בנושא הכל-כך קריטי הזה.
אבל ההסתייגות שאני רוצה להעלות בפניכם היא בעניין אחר. החשש שהובע בוועדה – והובע גם על ידי אנשים שהצביעו בסופו של דבר נגד ההסתייגות, כולל יושב-ראש הוועדה המשותפת חברי אבי דיכטר – היה שיש אפשרות, ולו תיאורטית, בחוק הזה, שההחלטה על יציאה למלחמה או על פעולה שתקרב אותנו למלחמה תתקבל בפורום של אדם אחד או שניים. אנחנו מעדיפים את הגרסה הנוכחית מהגרסה העקומה שהתקבלה באפריל, ולכן ונצביע בעד תיקון החוק, אבל אני מסביר לכם את ההסתייגות. ההסתייגות שלי, שלנו, נוגעת לזה שהחלטה שכזו תוכל להתקבל אך ורק בקוורום, כלומר, לפחות חצי מחברי הקבינט. אני רוצה להזכיר, לצורך העניין, שהקבינט הוא גוף שאין מספר תחתון לשריו. אין מספר תחתון. אומנם יש תפקידים המשתתפים בו אקס אופיציו אבל חלקם אינם ממולאים. למשל, בממשלה הזו אין ממלא מקום לראש ממשלה, אין שר חוץ, ולכן אין מספר תחתון, יש רק מספר עליון.
אני רוצה להזכיר עוד שהקבינט איננו מייצג של המפה הפוליטית במדינת ישראל. ואם במדינות אחרות – אני בטוח, השר לוין, שאתה יודע שבארצות הברית הכרזה דומה כזאת טעונה אישור של הקונגרס, בכלל של מליאת נבחרי העם; אז בארץ זה בסדר גמור, בשיטה שלנו, שזה לא יהיה הקונגרס, אבל לפחות שזה יהיה ייצוג נרחב ככל האפשר של חברי הקואליציה. אבל לא כל סיעות הקואליציה מיוצגות בקבינט, כולל לא בקבינט הנוכחי. בקבינט יכול להיות רוב למפלגה אחת, מה שלא בהכרח קיים בהרכב הקואליציוני, וסוגיית הייצוגיות לגבי ההחלטה הכי חמורה במדינת ישראל מוטלת בספק בנוסח הנוכחי.
יותר מזה, יותר מזה, גם בנוסח הנוכחי יכול להיות מצב שבו ראש ממשלה יוכל, בעיניי לאו דווקא – אתה מכיר את זה, חבר הכנסת בגין, דיברנו על זה אתמול – לאו דווקא לעשות את ההחלטה לבד, אלא לתפעל ולתמרן את הנוכחים בחדר ואת מספרם ונוכחותם כדי לקבל החלטה מהסוג שהוא מקבל. ואנחנו חושבים שבהחלטה כל כך קריטית יש חשיבות: א. לייצוגיות, ב. למספר. קשה מאוד בעולם שלנו, עם כל הדיבורים על זה שיכול להיות שאף אחד לא יוכל להגיע, קשה מאוד, ומעולם לא היה בתולדות מדינת ישראל מצב שבו אי-אפשר היה להביא את חברי הקבינט או אי-אפשר היה לקבל את דעתם אפילו אם הם לא נוכחים בחדר.
ולכן, הנוסח הנוכחי, חבר הכנסת בגין, יותר טוב מהנוסח הקודם. אבל עדיין בתוך הנוסח הזה אנחנו לא שמים על השולחן שעם ההעברה, הנכונה כשלעצמה, של ההחלטה הקריטית הזאת לגוף יותר מצומצם, אנחנו עומדים על זה שבגוף הזה יהיה גם מספר ראוי של אנשים וגם ייצוגיות.
ודבר אחרון; בדיוני הוועדה, ואתה יודע את זה טוב מאוד, חבר הכנסת בגין – בדיוני הוועדה, עוד כשעשינו אותם באפריל, היה רוב לסוגיית הקוורום. אנשים – למשל חבר הכנסת סלומינסקי, שהיה יושב-ראש משותף של הוועדה הזאת יחד עם חבר הכנסת דיכטר – תמכו בזה בדיבור שלהם, חשבו שזה הדבר הנכון. חזקה עליהם מצוותו של ראש הממשלה והם הצביעו נגד עמדת עצמם – זה בסדר גמור, זה קורה. רק אני אומר, אם אנחנו, בנקודה הקריטית הזאת, בסופו של דבר ניכנע לגחמות של ראש ממשלה ולא לדבָר שצריך לעשות, עוד תדון בזה ועדת חקירה ביום מן הימים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. עכשיו אלעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי השרים, חבריי חברי הכנסת; אדוני היושב-בראש אחמד טיבי – –
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, אדוני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – תגיד, אתה מבין את הדמוקרטיה הישראלית?
היו"ר אחמד טיבי:
אל תלך על זה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
למה? רק משפט אחד. אתה יושב בראש בדיוני קבינט על מלחמה.
היו"ר אחמד טיבי:
איפה?
ענת ברקו (הליכוד):
חס וחלילה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אני אומר את זה באמת. אני גאה בזה. אני מקווה שגם אתה.
היו"ר אחמד טיבי:
לא ממש.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא ממש, אז תתאמן.
היו"ר אחמד טיבי:
אתה יודע כמה חוקים עוברים מתחת ידי כשאני יושב-ראש שאני מאוד לא אוהב אותם, חלקם נגדי? אבל – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אחמד, אבל אני נהנה מזה שאתה יושב. אני יודע שאתה פחות, אבל נתאמן על זה. גם אתה, תתאמן על זה. תודה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
זה חלק מהלחץ החדש, הישראלי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה גיור שמתקיים בו, להבדיל מגיורים שלא מתקיימים בו, איתן.
בואו נגיד את האמת, החששות של איך קבינט יוצא למלחמה, יש להם מקום בכל קבינט. הצורך לסדר את זה הוא צורך היסטורי. אני חושב שהעיר על זה יעקב עמידרור, עפר שלח, גם יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון אבי דיכטר, בתוך הצורך לסדר את הדברים האלה. אבל אני מודה שאי-אפשר לנתק את העניין הזה מזילות מעמדו של הקבינט, או לצורך העניין, מהתחושה שראש הממשלה מנסה ליצור פה במשך כמה שנים, שהוא יכול להחליט לבד על הכול. וזה הכאב הגדול.
דוגמה אחת: ניתן פה קודם רמז – אין לראש הממשלה ממלא מקום. חבר הכנסת בגין, אתה יודע, בכנסת הקודמת, כשהתייעצתי עם דן מרידור מחוץ לכנסת על הצורך – אוקיי, ראש הממשלה לא ממנה ממלא מקום, מה נעשה? אני הצעתי אז, וזה גם בא להחלטה פה, שזה יהיה או שר חוץ או שר ביטחון, ובתנאי שהוא מהמפלגה של ראש הממשלה. חבר הכנסת מרידור אמר לי: יש בעיות עם זה, אני מציע לך ללכת להתייעץ עם בני בגין, ולא הספקנו, ונהיו בחירות ובאת לפה. אבל אני חושב שהצורך הזה בלמלא ממלא מקום, כיוון שכולנו בני אדם, הוא הולך גם על איך נראה קבינט ולמה צריך קוורום בקבינט, למרות שראש הממשלה חושב שהוא יכול לעשות הכול.
הדוגמה הבולטת לזלזול של ראש הממשלה בקבינט – ואני לא אומר כרגע רק בתהליכי קבלת החלטות – זה לדוגמה את מי הוא מזמין לקבינט ולמה. זאת אומרת, אם ראש הממשלה מזמין שרת ספורט לדיוני קבינט, מסיבות פוליטיות מקומיות נמוכות, אז מה הוא רוצה שאזרחי ישראל יחשבו על הקבינט? אבל מה אני אומר? כשאנחנו יודעים שהוא חושב ככה על הקבינט, אז אנחנו באמת חשבנו שנכון שיהיה קוורום מבין חברי הקבינט ליציאה למלחמה – פה אין.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אם אי-אפשר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, השאלה היא: ואם אי-אפשר? אוקיי, ואם אי-אפשר? אבל עד עכשיו היה אפשר. ואם אי-אפשר, אז באמת יש בחוק הזה גם – שכמו שכבר נאמר, נצביע בעדו – את הצורך לנסיבות מאוד מאוד מיוחדות. הדברים האלה, אנחנו מקבלים אותם. ולכן אני אומר שנצביע בעד.
אני חושב שגם מה שהיה כאן השבוע בסיפור של ההדלפות מהקבינט זה עוד פעם זילות של הקבינט. כבר נאמר פה שראש הממשלה הוא זה שהדליף הפעם ופעם מישהו אחר מדליף. אני לא חושב שזה משנה מי הדליף לצורך העניין הזה. אני חושב שעצם העובדה שיש הדלפות מערערת את הביטחון שלנו בהחלטות הקבינט, ברצינות האנשים שיושבים שם ובטוהר החלטותיהם. ואני אומר את זה וקשה לי לומר.
אני יודע שדובר על מכונת אמת. אנחנו לא ביקשנו שתוצאות יפורסמו. בצה"ל – אני לא חושב שיש אלוף אחד במטה הכללי שבשנותיו המתקדמות בצה"ל לא עבר מכונת אמת כחלק מהנוהל. אף אחד לא ראה בזה פגיעה בכבוד. אף תוצאה לא התפרסמה בחוץ. לקצינים יותר זוטרים התגלו שם בעיות. אבל אין ספק שמכונת אמת על נושא של הדלפות – ואל תחשבו, שמעתי היום איזה שר אומר: ישאלו מישהו אם הוא הדליף, הוא לא הדליף, הוא נתן לעוזר שלו שידליף. תאמינו לי, יודעים להתגבר על התרגילים האלה. אבל לי אין ספק שכמו human being, אלוף בצה"ל, מפקד יחידה מובחרת, קצין שנחשף לסודות משמעותיים של מדינת ישראל, מתחבר למכונה הזאת – אני חושב שלא יקרה שום דבר אם כל אחד משרי הקבינט יתחבר. אנחנו לא נדע את התוצאות. אני יודע, חבר הכנסת בגין, מה אמר ראש הממשלה מנחם בגין על האפשרות הזאת, אבל – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
תבדוק מה אמר היועץ המשפטי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סליחה?
זאב בנימין בגין (הליכוד):
תבדוק מה אמר היועץ המשפטי, ואחר כך שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נכון, אליקים רובינשטיין. אני יודע. גם רובינשטיין זה עצים גבוהים, אבל אני נתלה בעצים גבוהים – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
יותר נוח, האזכור של אלי יותר נוח לי. אבל אותה תוצאה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני נתלה בעצים גבוהים. אני יודע מה אמר אליקים רובינשטיין והוא עמד על הסרבנות שלו, אבל אני רוצה להגיד לך משהו – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
והוא לא היה שר, הוא היה פקיד.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יודע, אני יודע. אני זוכר את זה. זה עוד שנים שאני זוכר. זה עוד שנים שאני זוכר. אני מסיים.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני רק רוצה להגיד לך, כמו אצל רובינשטיין, ובטח אצל בגין, היו הזמנים אחרים. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת עמיר פרץ – לא נמצא. מיכל רוזין – נמצאת. אני קורא את עליזה בראשי לסדר פעם ראשונה. אני הראשון שעשה את זה בהיסטוריה של הכנסת. זה לא דבר קל.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אחמד, יש לך אומץ.
היו"ר אחמד טיבי:
זה מצריך אומץ. זה מצריך אומץ.
מיכל רוזין (מרצ):
כבוד היושב-ראש, השר לוין, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה להבהיר את העמדה שלנו, של סיעת מרצ. אני גם השתתפתי בחלק מהדיונים שהיו בנוסח הראשון ובנוסח השני. אנחנו נהיה בעד ההסתייגות ונגד החוק ואני אסביר מדוע. אני חושבת, ואמר את זה גם חברי חבר הכנסת שלח, שכמובן סוגיית הייצוגיות בתוך הקבינט, האחריות של הקבינט כולו היא לא אחריות הממשלה. כאשר מדובר ביציאה למלחמה או לפעולה צבאית – עם החריגה שבנסיבות מאוד מאוד חריגות אז יש אפשרות לחרוג – ככלל, הממשלה היא זאת שצריכה לאשר יציאה למלחמה. יש לכך השלכות מהותיות קשות – חיי אדם, מוסריות, בין-לאומיות. לא יכול להיות שהממשלה על כל חלקיה, כל שותפיה לא ייקחו חלק.
ככל שהגוף גדול יותר, כך מבחן הסבירות של היכולת – יושב-ראש הכנסת, זה נורא קשה. טיבי, ההמולה שם. זה אי-אפשר. ככל שהגוף גדול יותר – ודיברנו על זה, חבר הכנסת בגין, גם בוועדה – ככל שהגוף גדול יותר, מבחן הסבירות שיאפשר לעצמו, ירשה לעצמו, שר הביטחון, ראש הממשלה, להחליט החלטות לבד, הוא קטן. ככל שהגוף גדול יותר – קבינט, ככל שאתה מצמצם את הגוף, אמרת חמישה, באו שניים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני אבקש מהסדרנים לפזר את ההפגנה שבמרכזה עומד השר לביטחון פנים. עליזה, את היית שם והשארת תהודות. תודה רבה. מיכל, תמשיכי.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה. דווקא בשבוע כזה, שהממשלה ממשיכה לא לספור את תושבי הדרום, עוטף עזה, מעדיפה להמשיך להסתתר מאחורי סיסמאות חלולות, שעליהן, לצערי הרב, חס וחלילה, נשלם מחיר בנפש ובמוסר; שבנט מציע לצאת למבצע מקיף בעזה ודורש ירי על מפריחי, משגרי, העפיפונים, גם על ילדים ובני נוער, וכמובן הרמטכ"ל מתנגד לכך – – –
ענת ברקו (הליכוד):
תבערה, תבערה. תגידי עפיפונים – – –
מיכל רוזין (מרצ):
חילופי הדברים האלה בין בנט לרמטכ"ל מדגימים באופן משמעותי ביותר גם את הפער העצום בין הדרג המדיני לדרג המבצעי הצבאי, וגם כמובן את הצורך בהחלטות שלא יכולות להתקבל אך ורק בתוך הקבינט, והן צריכות להתקבל בממשלה שלמה, שבה מיוצגות כל סיעות הקואליציה.
למעלה משלושה חודשים עוטף עזה בוער. כוחות צה"ל פועלים ברצועה ומעגל הדמים בעזה מתרחב ופוגע באזרחים, ביניהם גם בילדים. שרפות בלתי פוסקות, ירי לעבר ישראל שנענה בירי לרצועה, זו כבר מציאות קיימת שהפכה לשגרה כואבת. וכל זה בזמן שיש פתרונות. יש פתרון אפשרי. הסכם הפסקת אש – מדי פעם הוא לא מספיק. יש לפעול למשא ומתן מדיני שיכלול גורמים נוספים, שביניהם הרשות הפלסטינית, המצרים ועוד. הסרת הסגר, שיקום הרצועה – כמובן כתנאי הכרחי. אין אופציה אחרת.
והתפיסה הזאת שכוח נמדד רק במתקפות צה"ל וההרתעה נעשית דרך הרעבת הרצועה היא מעוותת ונועדה לאפשר לראש הממשלה שלנו, לשר החינוך ולמפלגות הימין, לקושש עוד קולות על גבם של תושבי עוטף עזה. הון פוליטי בלי מאמץ אמיתי לחדול ממעגל הדמים, לעשות את המעשה הנכון. ולכך דרושה מנהיגות אחראית, חכמה, אמיצה, ולממשלה הזאת חסרות שלוש התכונות. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. עכשיו מי עוד? עמיר פרץ, לפנים משורת הדין. אני מתייחס לזה כאל בקשת דיבור.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
מה?
היו"ר אחמד טיבי:
זו בקשת דיבור. דבר, דבר.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני מודה לך על נדיבותך, חשוב מאוד – – –
היו"ר אחמד טיבי:
כשאני בשלטון, אני נדיב.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
חברי הכנסת, כבוד השר, אנחנו מדברים על הצעת חוק – עכשיו שתיכן מפריעות לי, איילת, מיכל.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, מדובר באחת מהצעות החוק שמגיעות אלינו כחלק מניסיון לשפר את יכולתה של הממשלה, זרועותיה של הממשלה, בקבלת החלטות. אבל הפעם אני חושב שזו שאלה כל כך כל כך משמעותית שצריך להתייחס אליה באופן שונה. אין בכלל ויכוח בין האופוזיציה לקואליציה באשר לרצוננו לאפשר – אדוני היושב-ראש, החגיגה שם גדולה מדי. יש להם סיבות לחפור.
היו"ר אחמד טיבי:
עליזה, את לא שם, נכון? את לא שם. עמיר מתלונן קשות, עמיר פרץ.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
לא, חלילה. להפך, אמרתי – – –
יואב קיש (הליכוד):
מה יש לו להתלונן? הוא לא היה, ועכשיו – הכול רווח טהור. אין לו מה להתלונן.
היו"ר אחמד טיבי:
על הרעש.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
ואנחנו מדברים על הצעת חוק שדנה ברגעים המשמעותיים ביותר בחייה של ממשלה, בחייה של מדינה. מה, עכשיו אתם מנהלים את זה, בזמן שאני נואם?
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה, תמשיך, אדוני.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
ולכן, צריך להתייחס לעניין באופן שונה. אני ודאי יכול לומר לכם מניסיון: יש הרבה מאוד חברי כנסת שדנים בנושא כל כך קריטי, אבל הם לא היו במקום הזה. הם לא היו במקום הזה. ואני יודע שכל אחד בטוח שהוא יכול להגיע לרגע שבו מכריזים על יציאה למלחמה, והוא מאמין שהוא מסוגל לעשות את זה – אם ייתנו לו לבד, הוא יעשה את זה לבד – אבל זה לא המצב. אני מציע לכולם: כשמישהו מציע להם בלמים, שיקבלו אותם באהבה; כשמישהו מציע להם מסגרת ששם יאמרו להם גם היבטים אחרים, שיקבלו זאת באהבה. גם מבחינת חלוקת האחריות וגם מבחינת התוצאה של אותה החלטה שתתקבל.
ולכן, העניין שבו אנחנו רוצים, הקואליציה רוצה, להסמיך את ראש הממשלה ושר נוסף – קודם היה ראש הממשלה ושר הביטחון, עכשיו אנחנו נמצאים במצב שההסמכה תהיה לראש ממשלה ועוד שר נוסף שאולי יזדמן במקרה – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
לא, לא.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אנחנו לא מכירים – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
לא, לא, זה לא נכון.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
זה ירד?
זאב בנימין בגין (הליכוד):
כן.
ענת ברקו (הליכוד):
ירד.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אז אנחנו היום – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
קבינט.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
קבינט. זה מה שאנחנו רוצים.
ענת ברקו (הליכוד):
כן.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
על זה אנחנו מצביעים.
ענת ברקו (הליכוד):
הורדנו את זה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אבל אם אין קוורום?
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אין ולא יכול להיות.
ענת ברקו (הליכוד):
אין, אין, אין.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אוקיי. אז אני אומר עוד פעם: חייבים להקפיד – הממשלה היא זאת שקיבלה עד היום החלטות לצאת למלחמה. העובדה שמעבירים החלטה כזו לקבינט, זה יכול להיות דבר סביר, אבל אני אומר לכם, מרגע שממשלה מקבלת החלטה לצאת למלחמה, כל האירועים לאחר מכן מתרחשים ברמה של קבינט וברמה של ביצוע שר ביטחון וראש ממשלה. זו שרשרת העברת האחריות בצורה נכונה.
אני חושב שההצעה, וההסתייגות שהוגשה על ידי עפר שלח, יחד עם אלעזר שטרן ויחד איתי – אני חושב שההסתייגות הזאת היא נכונה. היא יכולה לסייע לממשלה בעבודתה. אין מצב שבו לא מוצאים שרים להכריז מלחמה. אני לא מכיר מצב כזה שהיה מבצע צבאי כלשהו שנעצר או נבלם בגלל שאיזה שר נפקד ולא מצאו אותו. אנחנו מדינה קטנה ואפשר למצוא את כולם. ואני מקווה שההסתייגות תתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
בכל מקרה, השיפור שנעשה הוא כבר שיפור נכון לעומת ההצעה הקודמת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אילן גילאון – מיש מווג'וד. עיסאווי פריג'. אה, אילן גילאון, בבקשה. סליחה.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, התיישבתי קרוב כי זה מצב חירום ואסור לבזבז זמן על החלטות מהירות. החירום כשבא השלום והחירום שבמלחמה. ורק לפני לא הרבה זמן רצו שיחליטו רק ראש הממשלה ושר הביטחון, בהשראת פוטין וארדואן. אולי, אדוני, בזמן אחר, אולי במציאות אחרת, אולי עם אנשים אחרים. ובעיניי – הכול אנשים. יכול להיות אפילו שהייתי תומך בהחלטה כזאת, אבל צוק העיתים הוא, אדוני, שאני אינני סומך על האנשים הללו, ולכן אני אתמוך בהסתייגות ואני אתנגד להצעת החוק.
אינני סומך על האנשים שהיום מובילים אותנו, כאשר עם אחד יש לנו אולי מזל, כי הוא כל 48 שעות הוא הורג את הנייה, וכל שנה הוא מפציץ את אסואן – וזה בסדר, הוא מדבר – אבל השני מסביר לנו את הפצצה. ואני אינני סומך על האנשים האלה, קודם כול, משום שיש לי ילדים ונכדים – ואני לא הייתי קונה מהאנשים האלה קולנועית משומשת, אדוני, לא כל שכן לסמוך ולתת בידיהם את הגורל של המדינה במצב של חיים ומוות. ולכן, ככל שתרחיב את בסיס ההחלטה, כך ייטב. בכך אתמוך.
אמר חבר הכנסת שלח שבארצות הברית הקונגרס מאשר את זה, אבל כדי להחליט על מהלך של שלום, אנחנו צריכים הרבה מאוד אנשים שיחליטו על כך, ולגבי המהלך של מלחמה – מעטים. במקרים שהאנשים הנכונים נמצאים בשלטון, כפי שהייתי יכול לחשוב על כאלה שאני יכול לסמוך עליהם, מרכיב הזמן היה יותר קריטי, מאשר איטיות הזמן בהחלטות כאלה של אנשים שששים למלחמה. ששים למלחמה. מאמינים בדוקטרינת האין-פרטנר. דוקטרינת האין-פרטנר נותנת הישרדות לשלטון.
יש סרט מפורסם, אדוני היושב-ראש, שנקרא לכשכש בכלב, ואנחנו נמצאים במציאות דומה למציאות הזאת. תסתכלו על מה שקורה לנו בעת הזאת, כעת חיה, מה קורה בדרום היום, איך מפקירים את תושבי עוטף עזה, איך מפקירים את תושבי ישראל, משום שדוקטרינת האין-פרטנר היא דוקטרינה מבוססת על רעיון שכל קיצוני העולם מתאחדים לאינטרס אחד; הבית היהודי מפרנס את הבית המוסלמי. מפרנסים ביתנו – מפרנסים את ישראל ביתנו.
היושב-ראש יכול תמיד להציג לנו את הפצצה המתקרבת ואת הערבים שנוהרים לקלפיות. הרי כל אחד יודע שיותר אנשים מתים מלחץ דם ומסכרת מאשר מערבים שנוהרים לקלפיות ומהסכסוך שכאן. הוא פתיר ואפשר היה לפתור אותו. אז באנשים האלה אני צריך לתת אמון? לכאורה הייתי צריך להגיד: אני צריך לתמוך בזה, יותר טוב קבינט מאשר שני אנשים, כפי שתיארתי אותם קודם. יותר טוב ממשלה, לכל הפחות, מאשר האחרים. אבל אינני סומך על אף אחת מהרמות הללו, שיהיה לך ברור, כי אני חושב שמדובר באדם מסוכן – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אילן גילאון (מרצ):
– – ובמלחכי פנכה שלא ישנו את החלטתו – – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
ולכן אני אומר לך: תתחילו למהר יותר לעשות שלום ופחות מלחמה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אילן גילאון (מרצ):
ולכן אנחנו נתנגד לחוק הזה. תודה לך, אדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. תודה, אילן.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, תראו מה היה לנו במושב הזה, בממשלה, בארבע השנים האחרונות: חוקי הסדרה, חוקי הדרה, חוקי סיפוח, חוקים עוקפי סיפוח, חוקים של עודף לאומנות, ועכשיו יש לנו חוק מלחמה. החוק שמונח בפנינו, חברים – לאפשר, מי הסמכות שאמורה לאשר מלחמה או פעולה משמעותית שמסוגלת או עלולה לגרום מלחמה. ואני שואל שאלה, אני לא איש צבא ולא מומחה-על בזה: האם החוק הזה כפוף לקבלת מבצע בעזה? מה זה מלחמה? צוק איתן זה מלחמה? עמוד ענן זה מלחמה? תסבירו לי, שאני אבין מה החוק. תהליך החקיקה, עד שהגענו – כן למלחמה, לא לשלום, לא לתהליך שלום. אנחנו כאן דנים בסמכות, ומנסים לצמצם אותה – מי המוסמך ללחוץ על הכפתור ולצאת למלחמה. מלחמה זה מוות, זה הרס, זה קטסטרופה. מצד שני, לא ראיתי אף חוק שמנסה לתת סמכות – מי מוסמך לצאת לתהליך שלום. לא. זה לא. זה סיפור אחר. עוסקים במלחמה.
חברים, ארבע שנים לצוק איתן, בפועל לא הרבה השתנה. הממשלה לא הצליחה להבין את תושבי עזה. הרי אין להם מה להפסיד. בן אדם שאין לו מה להפסיד, הוא נואש, ומי שנואש לא מפחד, ומי שלא מפחד, כמה שתרביץ לו, כמה שתביא לו מוות, אם זה מעוני, אם זה מהמתנה בתור לבית חולים ואם זה מטיל – מה תעשה לו? אתם לא רוצים ולא מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה. כוח ורק כוח ועוד כוח. לאן הכוח הזה הוביל? לאן?
עשר שנים אתם בממשלות שונות, והגעתם לשיא בממשלה האחרונה, וחושבים על צוק איתן הבא. על זה אתם חושבים, ואתם מכשירים את הקרקע – איך לשמר את רמת הלוחמה, איך לעשות את העניין; לא, עזה סובלת ממוות, אם זה מוות מעוני, כפי שאמרנו, או מוות מהמתנה לתור או מוות מטיל, ותושבי עוטף עזה סובלים מעפיפונים. פחות מעניין אתכם. נתנו להם חמש שעות חשמל ביום, לא הבינו? נוריד להם לשעתיים. בזה אתם מבינים. כוח ועוד כוח. זו הדרך שלכם. ולזה אתם קוראים מדיניות? לזה אתם קוראים מדיניות? איפה התקווה? על איזו תקווה אתם מדברים? מדברים על ניהול סכסוך, מדברים על הכנת השטח למבצע הבא, ואתם מביאים הצעות חוק בכל מיני דרכים כדי להכשיר את ההחלטות ואת מצעד האיוולת שאתם הולכים, וממשיכים ללכת, אחריו.
חברים, כוח, בהרבה מהמקרים עובד ובא כבומרנג. זה מה שהכוח עושה. זה מה שהכוח עושה. אתם צריכים להבין את זה כדי שיהיה טוב לעוטף עזה, וכאן צריך גם שיהיה טוב לעזתים, בני אדם שגם מגיע להם לחיות. וכל ניסיון שהמדיניות שבנימין נתניהו, ליברמן ואחרים מובילים אותה, של איך נשבור אותם, איך נחזיר את כוח ההרתעה – כוח ההרתעה מול אוכלוסייה של שני מיליון – כוח ההתרעה, אדוני היושב-ראש, מחזירים אותו בעוד הרעבה, ועוד השפלה ועוד פחד. ככה לא בונים חומה. ככה לא מזיזים תהליך. ככה לא מביאים תקווה ולא בשורה. די כבר. תתחילו לחשוב אחרת. תודה, אדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת פריג'. מוסי רז.
מוסי רז (מרצ):
שוכרן, סייד א-ראיס. חברות הכנסת, חברי הכנסת, משהו אחז בממשלה לאור הכישלון הגדול שלה לספק ביטחון לתושבי הנגב, כישלון שבולט בעיקר על רקע ההרג הגדול שנזרע – – –
היו"ר אחמד טיבי:
בבקשה.
מוסי רז (מרצ):
כישלון שבולט בעיקר על רקע ההרג הגדול שנזרע ברצועת עזה. בהלה אחזה בממשלה. אנחנו רואים שיש היום תרגיל לכיבוש עזה. אני רואה שמביאים הצעה ליציאה למלחמה. ובעצם אנחנו, שחוקקנו, בחוקים רבים הקשינו על הממשלה ועל הכנסת להגיע לשלום: קבענו שכדי להגיע לשלום צריך משאל עם, קבענו שכדי להגיע לשלום צריך שהכנסת תקבל את ההחלטה ברוב של שני שלישים, 80 חברי כנסת; כשמדובר על מלחמה זה כל כך מהיר, כל כך פשוט.
פעם מדברים על שניים, פעם מדברים על אחד, פעם על קבינט בלי קוורום. זה פשוט. מה זה יציאה למלחמה? זה כל כך חסר חשיבות. הרי אנחנו כל כך טובים בזה. אנחנו עושים את זה כל הזמן. תמיד נכשלים. אף פעם המלחמה לא הביאה לנו ביטחון. אף פעם היא לא הביאה לנו שלום. אף פעם היא לא הביאה לנו איזשהו הסדר. אבל לצאת למלחמה זה קל. לצאת לשלום – בזה אנחנו נקשה כמה שאפשר יותר. וכל הזמן מביאים כאן חוקים שיקשו עוד יותר. אולי זה בגלל שאתם רוצים שלום, אבל אני חושב שזה בגלל שאתם רוצים משהו אחר לגמרי, והדבר הזה בולט לעין.
ראינו מה קרה כאן מאז חצות. בשעות האחרונות בעצם מימשתם את האמרה: בלי בג"ץ ובלי בצלם. בתוך שעות אחדות נשללו חלק משמעותי מהסמכויות של בג"ץ בשטחים הכבושים ונשללה האפשרות לארגוני זכויות אדם – אני לא חושב שבצלם ושוברים שתיקה ביניהם, אני צריך להדגיש את זה – להופיע בפני תלמידים בבתי הספר. אם הם רוצים להגיד משהו, שיגידו את זה לעצמם. הדבר הזה חוזר על עצמו שוב ושוב. ממשלה שמגיבה באלימות ובתוקפנות לכל אירוע ולכל דבר, לא פלא שהיא צריכה כל הזמן להתכונן למלחמה ולהכין את עצמה ולקבוע באיזו צורה היא תקבל את ההחלטה הזאת.
ואני שואל מדוע, אם יוצאים למלחמה – דבר כל כך בעל חשיבות שמשפיע עלינו כל כך – לא תשב כל הממשלה ותקבל החלטה? לא ביקשתי, כמו במקרה של שלום, שהכנסת תעשה את זה בשלוש קריאות, ברוב של שני שלישים. לא ביקשתי משאל עם, כמו שאתם דורשים במקרה של שלום. כי הרי שלום כל כך מסוכן, שצריך בשבילו כל כך להקשות עלינו להגיע אליו. שתשב הממשלה. קשה לממשלה לשבת? אני רואה שיש הדלפות מהממשלה, זה בגלל שהיא ממשלה רעה; זה לא בגלל שהיא ממשלה, זה בגלל שהיא רעה. אז תטפל הממשלה בבעיות שלה. אגב, כשיש הדלפות מהסוג ששמענו השבוע, כשיש לנו שר חינוך שמה שמעניין אותו זה רק להגביל אנשים להיכנס לבתי ספר מצד אחד, ומצד שני לירות בילדים בעזה, אז לפעמים גם טוב שיש הדלפות, כי אין להדלפה הזו שום קשר לשום עניין ביטחוני, אלא לעניין מוסרי ממדרגה ראשונה.
אז אם רוצה הממשלה ללכת למלחמה, ורצוי שלא תרצה, אבל יכול להיות שלעיתים אין ברירה – היו מלחמות בתולדות העולם וגם בתולדות ארצנו, מדינתנו, שלא הייתה ברירה, היו מקרים כאלה – אז שתשב הממשלה, שתתכנס. אם היא יכלה לעשות את זה בעיצומו של יום הכיפורים לדוגמה, היא יכולה לעשות את זה בכל הזדמנות אחרת. אבל יותר טוב שהבית הזה והממשלה הזו, שכל הזמן חושבים באיזה קוורום ובאיזה פורום להגיע למלחמה, הגיע הזמן שנחשוב כל הזמן לא איך אנחנו מחליטים על המלחמה הבאה אלא איך אנחנו מונעים את המלחמה הבאה. כי במלחמה הבאה יהיו הרוגים, יהיו הרוגים ישראלים ויהיו הרוגים – אני לא יודע עם מי נילחם, אני לא רוצה להגיד, פלסטינים, איראנים; אני מקווה שלא יהיו הרוגים בכלל, לא ישראליים ולא כאלה – במלחמה הבאה יהיו פצועים, ויהיו בה נכים, ויהיו בה אלמנות ויהיו בה יתומים.
בואו נתחיל להקדיש פה זמן לאיך מונעים את המלחמה הבאה ולא כל הזמן לאיך אנחנו עושים את המלחמה הבאה. זה חשוב להתכונן למלחמה, אני לא אומר שלא, אבל חשוב יותר להביא את ההסדר, חשוב יותר להימנע ממנה. כל כך הרבה פעמים הלכנו למלחמות ולא יצא לנו מזה שום דבר טוב, בואו ננסה דרך אחרת.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חברת הכנסת זנדברג, אחרונת הדוברים והדוברות.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, בסעיף הזה, בפעם השנייה או השלישית לפחות בחודשים האחרונים, אנחנו נדרשים לשאלה איך לפתוח במלחמה: האם זה יהיה בפורום של בן אדם אחד, שני אנשים, שבעה אנשים או 30 איש? נשאלת השאלה – והיא אחרת לגמרי – האם אנחנו עומדים בפתחה של מלחמה נוספת, ומי אחראי לה, לא במובן של מי מכריז עליה ברגע האחרון, בשנייה האחרונה, כשכבר הטנקים שועטים, התותחים רועמים, הטילים נורים והעפיפונים מופרחים, ברוח הימים האלה, אלא מי אחראי למנוע אותה מבעוד מועד. מי אחראי לעובדה שראש הממשלה, שמכהן בתפקידו כבר עשר שנים, לפני ארבע שנים, ביציאה ממלחמת צוק איתן, עמד ודיבר ונקט את שתי המילים: אופק מדיני. מה קרה לשתי המילים האלה בארבע השנים שחלפו מאז?
כמה פעמים התכנסו הקבינט, הממשלה, ועדת החוץ והביטחון, הכנסת, כדי לדון בשאלה אם מדינת ישראל הולכת להמשיך לכלוא שני מיליון איש בכלא באוויר הפתוח בעזה, ואם היא עם הזמן הולכת ונוקטת מדיניות – בשבוע שעבר אמרתי שהיא נוקטת מדיניות של סגר והרעבה, אז אמרו לי: לא הרעבה, סגרו את מעבר כרם שלום אבל אוכל המשיכו להכניס. אז עבר שבוע וסגרו גם לאוכל, עכשיו רק תרופות. מה יקרה שבוע הבא – אנחנו לא יודעים. או, יותר נכון, אנחנו כן יודעים. אנחנו יודעים שאנחנו מתקדמים צעד אחר צעד, ממש בעיניים פקוחות לרווחה, לעבר המלחמה הבאה. והתפקיד שלנו היום, עכשיו, אתמול, אם לא בארבע השנים האחרונות כשהיה צריך לעשות את זה אז עכשיו עוד לא מאוחר, למנוע את זה. ללכת למסלול ולאפיק המדיני, להידברות עם ההנהגה הפלסטינית, עם מדינות האזור, עם מדינות העולם, עם מי שלא יהיה. אבל בינתיים ההידברות היחידה היא בין ביבי לבנט. שם נחתכת המדיניות של מדינת ישראל.
ואני אתמול אמרתי שבנט הוא השר מחרחר המלחמה הגדול ביותר כאן בכנסת הישראלית. מצוק איתן ועד היום, בכל צומת, בנט אחראי למשוך את ביבי, שמסתכל כל הזמן מעבר לכתף ימין ומתחרה איתו על ה-base הימני, מושך אותו לכיוון הלא-נכון. וגם עכשיו, השר בנט, ביומיים של סבב ראיונות, איך הוא אחראי – דופק על החזה – איך הוא אחראי להתחלת הירי והפצצת ילדים שמפריחים עפיפונים. הרי זה ברור שהמלחמה הבאה בפתח, במדיניות כזאת. ובמקום שהקבינט יאמר: עצור, מספיק, ובמקום שראש הממשלה יגיד: שמענו, תודה, אנחנו לא הולכים לכיוון הזה, במה שמתעסקים זה הדלפה. חשובה ההדלפה או חשובה המדיניות? מישהו ביקש מהשרים ללכת לפוליגרף על השאלה כמה מהם עשו כל מה שהם יכולים בארבע השנים האחרונות כדי למנוע מלחמה, או רק כמה מהם דיווחו לציבור על מה שנאמר שם?
חברות וחברים, אני אומרת את זה בחשש וברעדה, וממש כמעט ברגליים רועדות. מלחמת צוק איתן, ומלחמת עופרת יצוקה, ומלחמת עמוד ענן וחמישה מבצעים צבאיים בעשר השנים האחרונות זכורים לנו יותר מדי טוב. זה אולי יכול להיות הרגע האחרון למנוע את המלחמה הבאה. בעוטף עזה כבר פתחו את המקלטים בשבועות האחרונים. וכבר כמה פעמים הלכנו להפסקת אש רק בשבועות האחרונים. הפעם האחרונה בסוף השבוע האחרון, ולפני כן במהלך החודשיים האחרונים. נצלו את הפסקת האש הזאת עכשיו – לא לסגור את המעברים אלא בדיוק להפך, ללכת למתווה להקלות הומניטריות, לשיקום של הרצועה ולמתווה מדיני ארוך טווח. עוד לא מאוחר. זאת ההזדמנות, עכשיו. אנחנו לא רוצים את הטילים הבאים ואת ההרוגים הבאים ואת הייאוש ואת ההליכה ואת הנסיגה אחורה במקום להתקדם קדימה. הכתובת על הקיר, אנחנו יודעים מה הולך לקרות, היינו שם יותר מדי פעמים, ואיך אמר יוסי שריד: למה מהשלום מתייאשים כל כך מהר אבל מהמלחמה אף פעם לא. אותה אף פעם לא מהססים לנסות – –
היו"ר אחמד טיבי:
עליו השלום.
תמר זנדברג (מרצ):
– – שוב ושוב ושוב. הפעם, בואו נבחר בדרך אחרת. תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. ובכן, תמו הדוברים, אנחנו עוברים להצבעה. אה, חבר הכנסת אבי דיכטר יסכם ואחר כך נעבור להצבעה, רבותיי.
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, כנסת נכבדה, אני מודה, הקשבתי רוב קשב, בעיקר לדוברים האחרונים, שעוסקים במניעת מלחמה במרץ רב מאוד, ותהיתי איפה היו בולמי המלחמה האלה רק לפני שבועות אחדים, כאן, בבית הזה, כשאחד החוקים המשמעותיים ביותר למניעת מלחמה, לבלימת טרור, עלה כאן בבית הזה – איך מפסיקים את צינור הכסף, ששווה עבור טרוריסטים זהב, שמשולם על ידי הרשות הפלסטינית למחבלים בבתי כלא או בבתי קברות, למשפחות שלהם. ואני זוכר את תוצאות ההצבעה, אדוני היושב-ראש. אני מניח שגם אתה זוכר אותן היטב. 87 חברי כנסת, מכל סיעות הבית כמעט, הצביעו בעד עצירת הכסף למחבלים. 87 חברי כנסת, כמעט מכל סיעות הבית. מקרה או לא מקרה שדווקא בולמי המלחמה מעל הדוכן הזה הצביעו נגד עצירת הכספים למחבלים. מי שמצביע נגד עצירת כספים למחבלים מצביע בעד מסירת כספים למחבלים.
אז אני תוהה על כל בולמי המלחמות למיניהם שדיברו כאן מעל לבמה, ואדוני יודע – עד שחוק הלאום יעבור, כלאם פיש עלא אל-ג'ומהוק – על מילים לא משלמים מכס, אז אפשר לזרוק כאן מילים, כאוות נפשם, ולדבר גבוהה-גבוהה על בלימת מלחמה, ומהצד השני להזרים דלק למערכות הטרור, למערכות הנשק, שיורות לעבר ישראל כמעט באין מפריע לולא דבר אחד שמפריע להם, וזה צה"ל.
לכן אני ככה קצת תוהה על הניסיונות לקשור בין הצעת התיקון לחוק-יסוד: הממשלה, כפי שעלתה כאן, לבין בלימת המלחמה. 87 חברי כנסת בבית הזה, מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד, באמת עשו מהלך למניעת מלחמה, לבלימת מלחמה, לדיכוי מלחמה, למניעת יציאה למלחמה, למניעת צורך ביציאה למלחמה. 15, לצערי, לא עשו את זה. נהפוך הוא. הצביעו בעד מהלך שבוודאות הוביל בעבר למלחמות ועלול להוביל בעתיד למלחמות. אבל למזלם של ה-15 יש בבית הזה 87 חברי כנסת עם אחריות אנושית, בראש ובראשונה, אבל גם אחריות לאומית לא פחותה מכך.
אחרי זה שמעתי כאן דברים בצורה מאוד מעניינת על מה נאמר או מה צריך להיאמר כאן בכנסת, במה צריכה לעסוק הכנסת כשמדובר במצב חירום. ובציניות לא מבוטלת הסביר לנו חבר הכנסת אילן גילאון על הרצינות שבה ראוי שהכנסת תעסוק במצב חירום אל מול הנושאים שעולים כאן, בבית הזה, במליאה הזו. ואני אמרתי, מעניין לפשפש קצת לאחור, לא יותר מדי לאחור אלא רק שעות ספורות לאחור, ולקחתי את רשימת ההסתייגויות, רשימת ההסתייגויות שהגישו כאן מפלגות האופוזיציה והתישו, אני מניח גם את עצמן אבל בוודאי את הבית הזה; בזבזו את זמנו במשך שעות על סעיפים – וכמובן, במצב חירום הסעיפים האלה מקבלים משנה משמעות. רק, ככה, לסבר את האוזן, פרק אחד של הסתייגויות, אדוני היושב-ראש, עסק במצב חירום, כן, שכל כך חרדים לו. בסופו של סעיף 1 יבוא – זו הייתה הסתייגות – הסכום לפטור לא יעלה על 100 שקלים חדשים. ואז הופיע פרק החלופין.
קריאות:
– – –
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
סליחה, חיים ילין, תן לי לבדוק רגע. חיים ילין, אתה מופיע גם כן, וואלכ איזה נס – חיים ילין אתה מופיע גם כן כמי שהגיש את ההסתייגות.
ואז אומרים ככה בחלופין: בסופו יבוא: הסכום לפטור לא יעלה על 300 שקלים. וואלכ, אמרתי, שמע, זו כבר יצירתיות, כבר עלו ב-100 שקל.
מאיר כהן (יש עתיד):
אבי, אבי – – –
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
מאיר כהן, תרשה לי רגע לבדוק.
חיים ילין (יש עתיד):
אנחנו בעד, אנחנו בעד.
קריאות:
– – –
אבי דיכטר (יו"ר הוועדה המשותפת):
ההנהלה לא יושבת בצד ימין. ואז בדקתי וראיתי שהיצירתיות עולה: בסופו יבוא – הסתייגות ג', אדוני היושב-ראש – הסכום לפטור לא יעלה על 400 שקלים. ואמרתי, תהיתי, עד כמה יכולה להיות יצירתיות בתקופת חירום. והמשכתי לעלעל בהסתייגויות שנאמרו כאן, בבית הזה, לפני שעות, וראיתי: הסכום לפטור לא יעלה על 500 שקלים, ובמצב החירום לבזבז את זמנה של הכנסת במשך שעות של הצבעות, אמרתי: זה חייב להיעצר איפשהו. אדוני היושב-ראש, המשכתי לעקוב אחרי ההסתייגויות. במצב חירום, כן? לא, יעני, חלתה תאוורע, לא חס וחלילה ימים רגילים, וראיתי שהסכום לפטור עולה ל-500 שקלים, ולאחר מכן ל-600 שקלים ול-700 שקלים.
וכך אני ממשיך לעלעל דף אחר דף ותהיתי באיזו עקביות אפשר להתיש את הבית הזה במשך שעות, שעות על הסתייגויות שאתה, היושב-ראש, או מי שישב כאן בכיסא קודם לכן – אומר: מי בעד, מי נגד. רחמנא ליצלן, מי נגד עוד 100 שקלים, מ-700 ל-800. אגב, את היצירתיות מצאתי במעבר מ-10,000; זה עבר מייד ל-11,000. זאת אומרת, יצירתיות בדילוג של 1,000.
אני אומר לכם: צביעות, תאמינו לי, יש פה בשפע. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
ובכן, רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על ההסתייגות לסעיף 1, של חברי הכנסת עפר שלח, אלעזר שטרן ועמיר פרץ. בבקשה.
הצבעה מס' 318
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 56
נמנעים – 1
ההסתייגות של חברי הכנסת עפר שלח, אלעזר שטרן ועמיר פרץ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 37, 56 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות לא עברה.
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 1, כהצעת ונוסח הוועדה.
הצבעה מס' 319
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 78
נגד – 16
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 78, מתנגדים – 16, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה שנייה.
עכשיו אנחנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית. בבקשה.
הצבעה מס' 320
בעד החוק – 77
נגד – 16
נמנעים – אין
חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 7), נתקבל.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 77, 16 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה והשלישית, תודה רבה.
הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018
[נספחות.]
היו"ר אחמד טיבי:
אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום: החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018. חבר הכנסת אברהם דיכטר יציג, יושב-ראש הוועדה.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018. סעיף 22 לחוק חומרי נפץ, התשי"ד–1954, מסמיך את שר הביטחון לפטור את מפעלי מערכת הביטחון מתחולת החוק. בפועל אין מדובר בפטור מוחלט, והמפעלים פועלים בהתאם למדריך בטיחות של משרד הביטחון. בהצעת החוק מוצע להסמיך את שר הביטחון לפטור גם מפעלים פרטיים ולהחיל עליהם הוראות אחרות שיקבע.
הצעת החוק מעוררת שאלות מורכבות שעל הוועדה להידרש אליהן בכובד ראש. יחד עם זאת, התעורר צורך להסדיר בדחיפות את ההוראות שיחולו על חברת תע"ש, שכיום היא חברה ממשלתית ולכן פטורה מהוראות החוק וכפופה להנחיות שר הביטחון אך צפויה לעבור הליך הפרטה בשבועות הקרובים, מה שלא יאפשר את החלת הוראות אלה. נוכח הדחיפות שבמציאת הסדר לתע"ש, לצד המורכבות בהסדר הכולל שאותו התבקשה הוועדה לאשר, החליטה הוועדה לאשר כעת הוראות שנועדו להסדיר את ההוראות שיחולו על חברות ממשלתיות בהליך הפרטה כהוראת שעה לשנה, ולהמשיך לדון ביתר ההסדר בראשית כנס החורף ובצורה מעמיקה יותר.
לפיכך, מוצע לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול הוראות הנוגעות לתחולת חוק חומרי הנפץ, התשי"ד–1954, על חברות ממשלתיות בהליך הפרטה, וחלק אחר מההצעה יכלול את יתר הנושאים. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החלטת הוועדה לפיצול. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה לחבר הכנסת דיכטר, יושב-ראש הוועדה. רשימת הדוברים: איתן ברושי – שלוש דקות.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שרים וחברי הכנסת.
היו"ר אחמד טיבי:
אני סוגר את הרשימה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אני רוצה לנצל את ההזדמנות – – –
היו"ר אחמד טיבי:
סגרתי את הרשימה. אני משאיר את זה כהפתעה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
חלק מהרצינות של הדיון זה השקט מסביב. מה יחשבו אלה שמסתכלים עלינו, באיזה רעש מתקבלות פה החלטות.
אני רוצה להתייחס למשהו שלא קשור לנושא שהוצג. אתמול, אתמול בנושא חוק החינוך – חברי, הוצג נושא שאני בוועדת החינוך התנגדתי לו והצעתי הסתייגות. החוק הזה כבר עבר. שולי, חברת הכנסת שולי מועלם, אני דווקא רוצה שתשמעי. אני רוצה להגיד לכם משהו שהוא חורג מהסעיף הזה: אתם מתנהגים כאילו מובן מאליו שבכל ממשלה, בכל תפקיד, אתם תקבעו. אתם קבעתם ששר החינוך יקבע מי ייכנס ומי לא ייכנס לבית ספר. אני בהסתייגות שלי ביקשתי שמנהל בית הספר יקבע. אני רוצה שתשמעי. חברת הכנסת מועלם, הנימוס מחייב גם להקשיב. תארי לך שבחוק הזה שר החינוך הבא יהיה זה שיתנגד שאת תיכנסי לבית ספר.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – נגד חיילי צה"ל – – – זו – – – בהחלט לגיטימית.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
רגע. זה לא רק נגד. אני בעד החינוך, אבל יש מנהל בית ספר, יש מנהל לכל בית ספר. מנהל בית הספר קובע. שר החינוך בעד אחריות של מנהלי בתי ספר. אתם רק צריכים לזכור ששר החינוך הבא, יכול להיות שהוא יקבע שהימין הקיצוני לא ייכנס לבתי ספר. זה חרב פיפיות, זה לא מובן מאליו שבכל ממשלה ובכל תפקיד יהיו אלה שעכשיו מובילים חוקים הזויים. לכן אני מציע לכם לזכור, ותסתכלו גם בהיסטוריה, היו מפלגות שלמדו את זה בדרך הקשה: לא בהכרח שר החינוך של היום המדיניות שלו תהיה גם להבא. ולכן, כשאתם מחוקקים חוקים שחלקם הם באיזה אובססיה של "אכול וחוקק כי מחר נתחלף", תזכרו שיכולה להיות גם מדיניות אחרת, ולכן כדאי להיות יותר שקולים ויותר מתונים.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. אני לא רוצה לעורר סכסוכים בליכוד, אבל שמתי לב שהשרה מירי רגב יושבת בכיסא ראש הממשלה.
שרת התרבות והספורט מירי רגב:
הינה, קמתי, קמתי. אני יושבת בכיסא שר האוצר.
היו"ר אחמד טיבי:
רק שמתי לב. אני לא התכוונתי לכלום.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
רגע, אתה לא חושב שיש לה את הזכות?
היו"ר אחמד טיבי:
ושהשר ארדן ראה ולא עשה כלום.
שרת התרבות והספורט מירי רגב:
הכול אתה רואה, הכול.
היו"ר אחמד טיבי:
ובכן, אנחנו עוברים להצבעה. בעד ונגד החלטת ועדת החוץ והביטחון בדבר הפיצול.
הצבעה מס' 321
בעד ההצעה – 59
נגד – 5
נמנעים – 2
הצעת ועדת החוץ והביטחון בדבר פיצול הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
59 בעד, נגד – חמישה, שני נמנעים, ההחלטה על הפיצול עברה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה למזכירת הכנסת. תפדלי.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוקה ומשפט; הצעת חוק הרשויות המקומית (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת המדע והטכנולוגיה. תודה.
הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018
[מס' כ/787; דברי הכנסת, חוב' כ"ט, ישיבה 346, עמ' 29466; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף. במקומו תציג חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בבקשה, גברתי. חברת הוועדה, כן.
טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, אני אהיה מאוד קצרה, כי אנחנו מדברים על הצעת חוק רק על הארכת תוקף. אני מתכבדת להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, שהגישה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
סעיף 71 לחוק שירות אזרחי, התשע"ז–2017, מאפשר למשרדי ממשלה לממן תקני מתנדבים בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית בגופים מפעילים אחרים. מימון התקנים דורש קביעת נוהל בידי השר והיועץ המשפטי לממשלה, שקובע את סדר הדין בבקשות של גופים מפעילים לקבל מימון לתקנים. עד היום טרם נקבע הנוהל האמור וטרם נקבעו מבחנים וכללים שנדרשים על פי החוק כדי לאפשר את מימון התקנים. מאחר שהוראות החוק נכנסות לתוקף כבר משנת השירות הקרובה, שנת התשע"ט, מוצע לדחות את תחילתו של סעיף 71 לחוק ליום 1 בנובמבר 2018, ולהחיל את ההוראה של סעיף 71 החל משנת השירות הבאה, שנת תש"פ.
אני מבקשת להודות ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד נועה בן שבת על עבודתה המסורה והמקצועית, לצוות הוועדה, ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, שעושה לילות כימים לטובת חוקים מסוג זה, וכמובן גם ליוזמת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אני מבקשת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה, אדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. הדוברת הראשונה, ח"כ מהמסתייגים, רויטל סויד. 20 דקות. בבקשה, גברתי חברת הכנסת רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השר – יש פה שר במליאה? חבריי חברי הכנסת, אני חייבת לומר – חברת הכנסת פלוסקוב, את הצגת את זה ואולי חברת הכנסת שולי מועלם תוכל לעזור – אני חייבת לומר שאני לא מבינה את הצעת החוק הזו.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
הוועדה שלך? אז חברותיי, אני ממש – מעכשיו, באמת – אז אני באמת פונה רק ליושב-ראש הוועדה. בסדר? סליחה, התנצלותי, חבר הכנסת אלאלוף, הכנה. שולי, ברשותך, הדו-שיח יתנהל רק עם חבר הכנסת אלאלוף. אוקיי?
אני קודם כול חייבת לבוא ולהקדים ולומר שכמובן שאנחנו בעד גם שירות לאומי, שירות אזרחי, שירות צבאי, בטח ובוודאי אני, שעשיתי שירות לאומי. אז אין לי מילה לדבר על המהות ועל הרעיון של שירות לאומי. אבל כן יש לי שאלה, ואני לא מבינה – למה צריך להעביר עכשיו הצעת חוק שכל המהות שלה זה לקחת את סעיף 71(א), ובמקום שיחול מעכשיו, מספטמבר 2018 – למה זה אמור לחול על חודש נובמבר; סליחה, מנובמבר 2018 ל-1 בספטמבר 2019? אני רוצה רק שנבהיר – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תבטלו את ההסתייגויות כי לאף אחד מהח"כים – – – לא ברור להם למה מסתייגים – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תני לי להשלים. ואני רוצה להבין למה. אוקיי? אתם רוצים עכשיו את כל הקריטריונים שאמורים לחול, שבמהות שלהם הם שקיפות ותקינות, ועבודה מסודרת, והגדרות, ונהלים, למה את כל זה אתם לא מוכנים עכשיו להעביר? ואנחנו מדברים ככה: לא יקבל גוף מימון לתקן להפעלת אותו מתנדב מיותר ממשרד ממשלתי אחד. משרד ממשלתי יודיע לרשות עד 1 בינואר בכל שנה על מספר התקנים. אתם מתנגדים שיודיע המשרד על מספר התקנים שהוא מבקש לממן? ולאחר מכן – מה ייעודם? אתם מתנגדים שהמשרד יודיע מה ייעודם? ומימון התקנים לא ייעשה אלא בהתאם לאישור הרשות, אוקיי, אתם מתנגדים לדבר הזה?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא, לא.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
משרד ממשלתי, בהסכמת היועץ המשפטי, יקבע מבחנים שוויוניים למימון תקנים להפעלת מתנדבים. אתם מתנגדים שייקבעו מבחנים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כפי שאני מבינה אין שום שינוי בכל הסעיפים שהקראת כרגע, אבל אני אבקש ממזכירת הכנסת – תפעילי בבקשה מיקרופון לחברת הכנסת – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, לא. אני ביקשתי קודם לסיים ואז שחברת הכנסת – נעשה דו-שיח, אבל אני ביקשתי קודם לסיים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
את רוצה? היא פשוט נותנת לך תשובה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
סליחה, ועוד פעם, חברותיי – אתן עוד פעם מדלגות על יושב-ראש הוועדה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
את שואלת שאלה לגבי – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני מדברת אליך, אבל אני רוצה להשלים.
ויותר מזה, כי כשאתה עובר הלאה על הסעיף אתה בא ואומר: אמות המידה האלה והכללים שייקבעו לעניין גופים שמפעילים, שהם רשויות מקומיות וכיוצא בזה, המבחנים ואמות המידה האלה יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד הממשלתי, והשר, בהתייעצות עם היועץ המשפטי, יקבע נהלים כדי להפעיל את זה. וגם כן: הוראות הסעיפים האלה לא יחולו לעניין מימון. באמת, כל המתבקש פה זה אך ורק תקינות ושקיפות, ונהלים ברורים שמוסדרים בחוק. סעיף 71(א) בא ומסדיר באמת ואומר: מימון תקני מתנדבים בידי רשות ציבורית.
לא ראוי שרשות ציבורית באמת תשקף מה קורה, מה התקנים, מה ייעודם, איזה כספים מקבלים? למה יש חשיבות להעביר הצעת חוק – ותשימו לב באיזה טירוף אנחנו נמצאים פה, במליאה, ואיזו סדרת חקיקה אנחנו עושים פה – למה זה כל כך חשוב לקחת את הצעת החוק הזו ולהעביר אותה מ-1 בנובמבר 2018, במקום שתיכנס לתוקף כמעט לשנה – ל-1 לספטמבר 2019? באמת, חבר הכנסת אלאלוף, אני לא מבינה.
מיקי לוי (יש עתיד):
רויטל, את צודקת. סליחה רגע.
אלי אלאלוף (כולנו):
אנחנו ביחד, הוא יכול לענות בשמי כי אנחנו מתואמים. מתי לענות?
היו"ר טלי פלוסקוב:
סיכמנו, אדוני. תהיה לך אפשרות אחרי כל ההסתייגויות להשיב.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, אני שואלת אותך. אני אשמח לשמוע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל אם אתה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אני חושב שבאמת, אולי יש טעם בצורה שהוצג, אבל לנו – החוק הזה, שתבינו – שמונה שנים אף אחד לא מטפל בו. שמונה שנים. אנחנו עבדנו, והוא הלך יותר משנה. תבינו. זה היה – סליחה על הביטוי, ברדק אחד גדול, וירדנו לפרטי-פרטים בדיוק בזכות ההערות שלך והקרדיט כולו, אני אומר לכם, זה בזכות ידידי היקר מיקי לוי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מי ידידך? מיקי לוי?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מיקי לוי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אנחנו תמיד אמרנו שאתה יהודי יקר.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – אני חייב לפרגן לו מאוד.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז אם חס וחלילה לא שמעו אותך, אני רוצה לומר, חבר הכנסת מיקי לוי, שאתה קיבלת עכשיו פרגון שאתה גם יהודי יקר וכל הקרדיט הוא לך.
מיקי לוי (יש עתיד):
לא זה החשוב, רויטל. בעיקרון – – – השר – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע, לא ביחד, לא ביחד. חבר הכנסת מיקי לוי, תן בבקשה ליושב-ראש – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אני רק רוצה להגיד שכדי להכניס את המערכת לסדר – וואו, את לא יודעת כמה מהפכות ארגוניות היו צריכים לעשות. לכן, נתנו להם מראש זמן לשנה. הם לא עמדו בלוח הזמנים המאוד-צפוף. לחצנו אותם. ולכן, באנו ואמרנו: בואו נתקן את הזמן הנדרש כדי להשלים את העבודה, ובואו ניתן להם דברים לעשות ולבנות.
שתיים, מאוד חשוב – במקביל, הרבה מאוד רפורמות כבר בפנים. נכנסו דברים. אל תשכחי שזה שמונה משרדים שונים, וכל משרד היה צריך להגיד לאיזה תחום הוא רוצה, הוא ממליץ, לשלוח את הילדים. והרשות הייתה צריכה להגדיר, לבדוק ולוודא שזה נכון.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני רוצה לומר לך משהו, חבר הכנסת אלאלוף.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה דבר שלא היה, לא היה. אני גם רוצה להגיד, חבל שהחברים שלי מהרשימה המשותפת לא כאן. זו פעם ראשונה שיש תוכנית לאומית ששינינו את שמה – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
ל"אזרחי" ולא "לאומי" כדי שהערבים יוכלו להיכנס.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – לכל האזרחים, ואני אומר את זה באחריות מלאה, ואני אומר את זה בהרצאה לסטודנטים – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
גם את זה הם לא ירצו.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – עם השר אורי אריאל – איתו אנחנו עבדנו בשקט. עבדנו, והיום שתדעי – לשירות הלאומי-האזרחי הזה יש לא רק – 25% מהמגזר הערבי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
קודם כול, חבר הכנסת אלאלוף, אני מודה לך מאוד על התשובה, ואני גם מאוד מעריכה אותה. אבל אני אומר לך, ואני באמת מבינה שהוועדה עשתה פה עבודה מאוד מקיפה ומאוד משמעותית. אבל אני חייבת לומר שהרי שירות לאומי תמיד התקיים – ואני לא מדברת פה כרגע על החלפת השם "שירות לאומי" ב"שירות אזרחי", באמת, כדי שהוא יוכל לחבוק יותר אוכלוסיות, וזה דבר שהוא באמת מבורך. אני חייבת לומר: שירות לאומי תמיד התקיים, והמשרדים השונים קיבלו שירות לאומי, אם זה משרד הבריאות, ואם זה משרד החינוך. הם יודעים את מי הם מקבלים. הם לא יצרו פה יש מאין. היה צריך לעשות, אולי, סדר. כמו שאמרת, היה ברדק גדול, היה בלגן גדול, אבל הם יודעים בדיוק מה התקנים ולאן הם הולכים. הם יודעים בדיוק איזה כספים הם מקבלים ומה הם עושים. היועץ המשפטי היה יכול להכין את הנהלים, ואני רוצה לומר לך מה התחושה. התחושה שלנו היא – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
היועץ המשפטי לממשלה הלך וחזר, הלך וחזר על נוסח – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אנחנו רואים את הצעת החוק הזאת כהצעת חוק שבה אתם, כולכם – וגם אתה, כנראה, חבר הכנסת מיקי לוי – שימשתם פה כאיזושהי זרוע ארוכה של הבית היהודי בלהאריך פה בעוד שנה את הסעיפים האלה, כדי לעשות את זה.
קריאות:
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ואומרת את זה לכם מישהי שהיא בעד שירות לאומי. אומרת את זה מישהי שהיא בעד שירות לאומי. ולכן, אנחנו גם לא מבינים את זה ואנחנו נגד הצעת החוק.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
תני לי דקה לשכנע אותך. אנחנו השקענו מעל 350 שעות והחוק חוקק. אני עשיתי הרבה צרות בחוק ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף ולחברת הכנסת מועלם, הרבה מאוד צרות ליועצים המשפטיים של משרד המשפטים. ניתנה הוראה לשר להתקין תקנות. אני גם התרעתי – בואי נתחיל מזה: את צודקת, השר לא הספיק להתקין תקנות – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תגיד לי, אתה מבין, מיקי, שאנחנו יודעים לשבת ולהתקין תקנות ולחוקק חוקים ולנסח אותם – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אבל זה לא יעזור, רויטל – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – על מציאות שהיא כבר קיימת. זאת לא מציאות שהיא קיימת, רק צריך לארגן אותה, לשקף אותה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
סליחה, את לא היית אפילו בדיון אחד – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
נכון. ולכן – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
וכל חברי הכנסת אומרים לך שאת טועה, את פשוט טועה.
אלי אלאלוף (כולנו):
הסיעה שלך לא הייתה בדיון.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
זה ברור שלא. את פשוט טועה, כי המטרה היא לא לפגוע בשירות הלאומי.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה הזמן של חברת הכנסת רויטל סויד. מה שהיא תחליט.
מיקי לוי (יש עתיד):
תהיו רגע בשקט. החוק חוקק – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
יש לנו נטייה, כשהדברים מגיעים מפה, קצת יותר להקשיב בנפש חפצה. קצת, קצת. חבר הכנסת אלאלוף, אבל אתה עדיין בקונסנזוס. אתה בקונסנזוס.
מיקי לוי (יש עתיד):
שולי, סליחה – רויטל. החוק חוקק בקדנציה הקודמת, זאת אומרת, במושב הקודם. הגשתי 800 הסתייגויות. היה לי איתם ויכוח עקרוני. בסוף באו לקראתי, נתנו לי אחוזים נמוכים יותר של עיסוק חיצוני, ואז הסכמתי למשוך את הכול ולשחרר את הכנסת ביום האחרון. אף אחד לא שם לב, עשיתי מארב בטן. ושולי התרעמה וכעסה עליי – זה בסדר, ואנחנו אחרי זה שותים קפה יחד. בעניין הזה, השר לא הספיק להתקין תקנות. אני באתי ליושב-ראש והתרעמתי. אמרתי: לא יכול להיות ששנה וחודשיים הוא לא התקין תקנות. אז קודם כול, את צודקת – לא התקינו תקנות. צריך לחבר בין שבעה לשמונה משרדים, והוועדה שמכינה – הרי זה לא שהם מושכים את התקנות – לא הספיקה לעשות את זה. אני התרעמתי וצעקתי. הגיע אליי גם היועץ המשפטי של משרד המשפטים, דרור, ושכנע אותי. הוא אמר לי: אם תתנגד, המשמעות היא שבאוגוסט לא נוכל לגייס את הגיוס החדש לשנת 2018.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה הדבר החשוב ביותר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני לא מצליחה, תקשיבו – אני לא מצליחה להבין את זה. שנה וחצי, אתה יודע מה, במקרה הטוב זה רשלנות, ובמקרה הגרוע – זדון.
מיקי לוי (יש עתיד):
את צודקת.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא היו תקנות. שנה וחצי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – היועץ המשפטי לממשלה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כשאתה יושב בסוף המושב הקודם, אתה מתריע על זה עם 800 הסתייגויות – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
נכון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו זוכרים את היום הזה, זוכרים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ועכשיו אנחנו צריכים לבוא ולהצביע על הצעת חוק – ואתם נותנים לזה יד – שדוחה את זה בשנה. למה?
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל אין ברירה, תביני.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אבל אם הממשלה לא יושבת על תקנות, רויטל, אל תתעלמי. באמת, המטרה היא לחזק את השירות הלאומי. נפתחה פה, בזכות חבר הכנסת אלאלוף – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – בחוק הזה יותר קל.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
בזכות חבר הכנסת אלאלוף והעבודה הבלתי-פוסקת שלנו, בשירות הלאומי-אזרחי נפתחו לאוכלוסיות שמעולם לא היו שמה. זה הכול מתחיל – חלק מהדברים מתחילים מהתחלה: נוער בסיכון, צרכים מיוחדים, ערבים.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – רויטל, את צודקת. את צודקת, לא בסדר, לא עשו. אם לא נאשר את הדחייה כמו שהתבקש, באוגוסט 2018 עד אוגוסט 2019, לא יהיה אפשר לגייס.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אוקיי, אז עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת מיקי לוי. מה שאתה אומר זה ככה: אם הסעיף הזה יעבור, אז המשרד הממשלתי – אוקיי, אם הוא לא יעבור המשרד הממשלתי לא יוכל להודיע עד 1 בינואר על מספר התקנים שהוא מבקש לממן?
מיקי לוי (יש עתיד):
לא. יש – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא? למה? הוא לא ידע? הוא לא יוכל להודיע מה הייעוד של התקנים? הוא לא ידע לעשות את זה? הוא לא ידע לקבוע מבחנים שוויוניים למימון?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – את המשפטנית בינינו. יש מניעה של היועץ המשפטי לממשלה, אי-אפשר להגיד את זה 80 פעמים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל עם כל הכבוד אני לא מצליחה להבין למה סעיף שהוא במהותו, בגדול בגדול, טכני, הוא דורש הרבה עבודה – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא, הוא לא טכני, הוא לא טכני – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – כי אתה צריך להגדיר את התקנים ואת המימון ואת הייעוד.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
הוא שינוי מהותי בחלוקת התקנים, רויטל. זה לא טכני. וואי, אלוהים.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – מספר הסעיפים, מספר העמודים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
מספר העמודים, מספר העמודים של החוק עצמו. את רואה רק את התיקון של התאריך, אבל החוק המקורי זה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – המקורי הוא 70 ומשהו עמודים שונים.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כן, אבל התיקון הוא רק על סעיף 71.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני רוצה להגיד לך, אני מקבל את כל הביקורת, אבל בתנאי שהיא תהיה מבוססת על עובדות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, אבל בסעיף 71, מה שאתם אומרים פה זה סעיף 71 לעניין שירות לאומי – התנדבות, ושמבצעים התלמידים, כאילו, מ-1 לנובמבר עד – מדובר פה על תיקון של סעיף אחד.
אלי אלאלוף (כולנו):
כשתסיימי אני – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל אתם מדברים על תיקון של סעיף אחד, על זה אתם מדברים, וזה הסיפור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון.
אלי אלאלוף (כולנו):
המועד, רק המועד. וממשיכים לעבוד במקביל, וצריך לטפל במחזור הקיים ולגייס את המחזור הבא. כל מיני משרדים שונים ואוכלוסיות שונות. אף פעם לא גייסו לשם ילדים ונוער בסיכון, את יודעת? אף פעם לא גייסו לשם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. את יודעת את זה? את יודעת איך צריך לבדוק את זה, ולא שייקחו את הילדים הנפלאים האלה ויהפכו אותם לעובדי ניקיון של מערכות. אז צריך היה להיכנס לפרטי פרטים. כל זה עשינו בוועדה, לא שלחנו את זה לאיזה ועדה. אבל במקביל, מי שאמור היה להכין את התקנות האלה זה היועץ המשפטי לממשלה, מסיבות שאני – לא בא לי לפרט אותן. ולא פוליטיות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ולא מה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא פוליטיות.
אלי אלאלוף (כולנו):
כי במקביל לזה, יש חקירה על אחת העמותות המרכזיות. וממשיכים, למרות זאת, להמשיך לעבוד בשוטף.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
שזה בדיוק מה שמדאיג אותנו. אבל זו בדיוק הדאגה.
אלי אלאלוף (כולנו):
להגיד ל-20,000 ילדים תלכו הביתה? 20,000 שמחכים – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ולכן, זה נראה – אבל חבר הכנסת אלאלוף, אתה מבין שאנחנו הולכים להצביע נגד הצעת החוק כי אנחנו רואים את זה כניסיון פה להמשיך למשך עוד שנה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אני, קשה לי לשכנע מישהו שבא עם תיאוריה ורוצה לצאת צודק בקטע הזה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, אל תגיד ככה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל קיבלת פה באמת תשובות מכל הכיוונים.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, אני רוצה להגיד לך. את לא תאמיני. אני אומר את זה לא בגלל שהוא יושב פה, אבל מיקי לא ויתר על אף ישיבה, גם כשהוא היה צריך להצביע במקום אחר, והוא לא – הוא לא סלח לנו על שום פיפס. הוא דרש. אנחנו הבאנו גם דרישה של חשב חיצוני, כי יש שם מערכת שצריך להכניס אותה לסדר, ועובדים על זה כרגע. ובינתיים גם המנכ"ל אמור להתחלף. הוא עזב, והבא בתור ייכנס בימים הקרובים, ככה אומרים. אז זאת מערכת שצריכה לטפל כל בוקר ב-20,000 ילדים ובמאות תחנות שונות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
בכמה היא טיפלה עד עכשיו?
אלי אלאלוף (כולנו):
לצערי, היא לא יכולה לקבל יותר, מפני שזה עניין תקציבי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז אותה כמות שהיא טיפלה עד עכשיו, זה מה שהיא תקבל.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – שצריכה גם לקבל, יש גם כאלה, יש, אני בטוח שיש תקופות שזה ירד, אם זה לא מנוהל טוב. אז יש פה כמה – קשה לי לזכור את כל השינויים המדהימים שנעשו, ונעשו בצורה של שיתוף פעולה, למרות שאנחנו באווירה מאוד ביקורתית בישיבות של הוועדה, כלפי הצוות בכלל וחלק מהעמותות. שתדעי, אנחנו הפכנו – ואפילו להערה שלך, הפוליטית. לא לשכוח שזה הוקם בזכות מפלגה מסוימת ובזכות קבוצות מסוימות. היום זה כבר לא.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תראה, מכיוון שיש לי עוד שתי דקות, אני שמעתי את הדברים ואני רוצה לומר: קודם כול, זה היה מאוד מהנה ומעניין לשמוע את זה, אבל אני רוצה כן לומר לך, דווקא ממקום של מישהי שהיא כן בעד שירות לאומי וכן חושבת שזה חשוב, ובטח עכשיו, שגם מחילים את זה על אוכלוסיות נוספות, ובין היתר קוראים לזה גם שירות אזרחי כדי לאפשר לעוד עדות או דתות ולעוד אזרחים להשתלב ולחוש שהם חלק מהיצירה. אני חושבת שכל אזרח בוגר חייב לתרום למדינת ישראל. כל אזרח שחי במדינה הזו חייב באיזושהי דרך לתרום. זאת, אגב, הייתה החמצה גדולה בתפיסה שלי כשאנחנו דיברנו על חוק הגיוס, מהמחשבה שחלק מהאזרחים במדינת ישראל לא יתרמו למדינה, מה שכן היה צריך לעשות בחוק הגיוס. לכן, החוק הזה הוא חוק מבורך. המסגרת היא מבורכת, וזה בוודאי צריך, אחרת אנחנו באמת מפספסים פה, מחמיצים, אפילו הזדמנות נדירה מבחינה חברתית לשלב, אם זה אוכלוסיות חלשות, אם זה אוכלוסיות שלא הרגישו עד היום את הצורך באיזושהי דרך לתרום למדינה. אני גם מאמינה שזה ייתן להם את התחושה שהם חלק מהחברה הישראלית וזה גם יחבר את הזהות. וזה רק יאחד אותנו ויחזק אותנו. על זה אין לנו מחלוקת. על החוק אין לנו מחלוקת. העבודה שעשיתם היא עבודה מבורכת, בוודאי. אבל אנחנו רואים פה שהדחייה היא דחייה. ותשים לב על מה היא נופלת.
תשים לב על מה היא נופלת. הרי אתה לא אומר לי: אנחנו הולכים להגדיל פה את מערך האנשים מהיום, היו 20,000 ילדים-צעירים, פתאום עכשיו יהיו כאן 40,000, אנחנו מכפילים את התקנים. אלה תקנים קבועים, צריך לעדכן עליהם, צריך לדבר על העלויות שלהם. כל משרד צריך להציג את הדברים. אני מבינה מה שאתה אומר, חבר הכנסת אלאלוף, וגם אתה, חבר הכנסת מיקי לוי, וכל הכבוד על העבודה, שאנחנו מבינים, באמת, שגם השקעת וגם השקעתם. אבל בסוף, בשורה התחתונה, כאשר אנחנו באים ולוקחים עשייה כל כך מבורכת, אבל אנחנו לא משקפים אותה, או יותר נכון, מרימים את המסך מאחורי האופן שבו כספים מנותבים; כשאנחנו יודעים שיש גם, כמו שאתה אמרת בעצמך, עמותה שנמצאת גם תחת חקירות, ואנחנו יודעים שלא כל הכספים עברו בצורה מסודרת, תקינה ועקבית, לנו יש פה בעיה עם זה, ואנחנו נצביע נגד הצעת החוק. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. לא מבינה, אבל זכותם. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. גם לרשותך 20 דקות.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
צוהריים טובים, גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, קודם כול שירות לאומי זה דבר מבורך. כל איש, אישה, כל נער, נערה, כל אזרח ואזרחית, צריכים לתרום למדינה בדרכם שלהם – בשירות לאומי, בשירות אזרחי, כמובן שהטוב ביותר זה לצבא ההגנה לישראל, שהוא צבא העם. אבל בשעה כזאת כשהמליאה ריקה, די ריקה, גברתי היושבת-ראש, אני יושבת, ככה, ומנסה לעשות חשבון נפש על מה אנחנו יושבים פה יומיים רצוף, מדירים שינה מעינינו. לו היינו עסוקים בחקיקה לטובת האזרח והאזרחית ולו היינו עסוקים בחוקים שהיינו יוצאים מכאן היום הביתה והיינו אומרים שלאיש ולאישה הזאת הוספנו תקציב, הוספנו משהו, הייתי מאושרת. אבל בזבזנו פה שעות על חוקים, ובואו אני אסביר לכם מה המוטיב הדומה בהם. 1. הקואליציה רבה מי קיצוני יותר, מי הולך עד הקצה; 2. איזה חוק יותר מתחנף לראש הממשלה. הרי במה עסקנו בשלוש השעות האחרונות? עסקנו בכך שלא רק לראש הממשלה אנחנו ניתן פטור ממס הכנסה אלא גם לו, לצאצאיו, לכל החיים, גם אחרי שהוא כבר לא יהיה ראש ממשלה. וגם – למה לא? למה שלא אני, את, אתם שם, בקהל, נשלם לו גם על המים בבריכה, כמו שחבר הכנסת מיקי – אתה מוכן להזכיר לנו כמה כסף עולה הבריכה?
מיקי לוי (יש עתיד):
המים עולים 27,465 שקלים – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
וזה מעצבן.
מיקי לוי (יש עתיד):
פי שלושה וחצי מכל אזרח ממוצע.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
וזה מעצבן, וזה מקומם, וזה מה שהשקענו היום. הפסיקו את כל עבודת הכנסת – את הישיבות, את המליאות, את הוועדות – הכול על מנת שנעביר חוק של נערי החצר של ראש הממשלה שרוצים להראות לו כמה הם אוהבים אותו, ואולי הוא ייתן להם להיות איזה שר או סגן שר, והכול, על פיו יישק דבר, ובאמת שזה אבסורד. חס וחלילה לא יעצרו את הדיונים ויגידו: 102 ימים נשרף הדרום, החקלאות שם משותקת, והתיירות שם משותקת, בואו נחשוב מה עושים, בואו ניתן לתיירים תקציב, בואו ניתן לאנשים דברים. לא. על זה, למה שכנסת ישראל תבזבז את הזמן?
אז אזרח, כשאתה אתה שואל מה עשינו היום בשבילך, אני לא בטוחה שיש לי תשובה, כי מי שעמד פה היום ומי שנמצא כאן, או בעצם לא נמצא כאן, בכיסאות הריקים, לא עבד היום בשבילך, האזרח, ולא עבד היום בשבילך, אזרחית, אלא החליט שאם אפשר, אז למה לא.
אתם יודעים, שאלה אותי הבת שלי שאלה: אימא, אבל למה הם עושים את החוק הזה? אמרתי לה: כי הם יכולים. אבל מנהיג או מנהיגה לא עושים את זה כי הם יכולים; הם עושים במחשבה תחילה – למה החוק הזה טוב, למה החוק הזה יועיל לאזרחי מדינת ישראל, למה החוק הזה סוף-סוף ישים יותר רופאים בצפון, ולמה החוק הזה לא ייתן למרכז להתפתחות הילד בדרום להיסגר, ולמה החוק הזה יפסיק את השיירה של המתנה לדיור ציבורי. אבל לא. חברי הכנסת של הקואליציה עסוקים בתחרות למי יש חוק יותר קיצוני, למי יש יותר חוק שמתחנף לראש הממשלה, ועוזר לו. והפעם – אל תשלם. אל תשלם על הבריכה, ואל תשלם על האוטו – לא אתה, לא ילדיך, לא צאצאיך, לכל החיים, בעוד שאני ואתם לא זוכים לדברים כאלה. ואין תקדים כזה ואין אח ורע לזה בעולם.
הו, התחלפה לנו יושבת-ראש, ואני אומרת שאם כבר מספרים לנו סיפורים בבית הזה, אז אני באתי לספר לכם סיפור – דירה להשכיר. חברת הכנסת שולי, את יודעת מי כתבה אותו?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לאה גולדברג.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
יפה. אז לא בכדי בחרתי, כי זאת לאה גולדברג, אז הפעם תספר אותו לאה פדידה, ובואו נראה.
בעיר יפה עם ערים ושדות עומדת הכנסת והיא כבת חמש קומות. ומי גר בכנסת? בקומה הראשונה, שר החינוך: הפערים רק גדלים, אבל העיקר החיוך. בקומה השנייה – שרת התרבות: ומי שלא סר למרות, יקבל בראש נבוט. בקומה השלישית – סגן שר הבריאות: לחברת הטבק מסכים לתת חסות. ובקומה החמישית – ראש הממשלה: כל מה שקשור לדרום אצלו לוט באפלה. עד שיום בהיר, דווקא כשבדרום בוער מסביב, החליט ראש הממשלה לטוס למוסקבה. אז מי יגור איתנו? שאלו הדיירים, ותלו שלט על הקיר: דירה להשכיר.
והינה בשבילים, בדרכים ובכבישים אל הכנסת באים דיירים. ראשונה באה אם חד-הורית, והינה, כולם שואלים אותה, חד-משמעית: הנאים החדרים בעינייך? נאים. הנאה המטבח בעינייך? נאה. אם כן, שבי איתנו, אם חד-הורית. לא, לא אשב, השיבה. למה? כי איך אפשר להרגיש איתכם ערירי, אם אין לי דיור ציבורי? והינה, יום אחד מגיע מאושפז מהצפון, וכולם מקבלים אותו בביטחון ובאהבה, ורצים ושואלים: הנאים החדרים בעיניך? נאים. הנאה המטבח בעיניך? נאה. אם כן, שב איתנו, מאושפז מהצפון. לא, לא אשב איתכם. לא תצליחו לפתות אותי כל עוד בבתי חולים בצפון אין רופאים ואין מיטות. והינה, בא תלמיד מהפרבר שהחלום שלו להיות מנהיג המחר. הנאה הדירה בעיניך? נאה. יפה. הנאה המטבח בעיניך?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לאה גולדברג מתהפכת בקברה על השימוש הבוטה בשם שלה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
נאה המטבח. אם כן, שב איתנו. לא, לא אשב, כי לחברת הכנסת שולי מועלם יש תמיד הערות עוקצניות. לא אשב, ואין התלבטות עם אנשים שבאמת לא נותנים לי הזדמנות.
הלך התלמיד מהפרבר, והגיעה האישה מהפריפריה. הנאים החדרים בעינייך? נאים, השיבה. הנאה המטבח בעינייך? נאה. אם כן, שבי איתנו. לא אשב אפילו בקפטריה עם מי שמקפח אותי כי אני מטבריה.
אם כן, דיירים הלכו וחזרו ושאלו: הנאים החדרים? והינה, הגיע לו זוג חמוד, גיל ויניב. גיל ויניב, הנאים החדרים בעיניכם? הנאה המטבח? שבו איתנו. לא, לא נשב עם דיירים שלא מאפשרים לנו להיות הורים. הלכו גיל ויניב והלכו האחרים, ואז לא ידעו הדיירים מי יגור איתם.
ומי הגיע? ראש הממשלה, ואז שאלו אותו הדיירים כולם: הנאים החדרים בעיניך? החדרים צרים. הנאה המטבח בעיניך? נאה המטבח, אך אינו מרווח. ובכן, אולי תשב איתנו? אמר ראש הממשלה: אשב גם אשב, אמר ראש הממשלה המנומס, בתנאי שעל הדירה תיתנו לי פטור ממס.
אז ככה, מי שהסכים לגור בדירה של חמש קומות, כשאף אחד לא נותן שום דבר לאזרח ולאזרחית – בעצם הסכים רק ראש הממשלה, ותמורת מה? לא לתת לו מס.
אני חושבת שברגעים כאלה, שאני נמצאת בכנסת ישראל, לפעמים אני שואלת את עצמי, ובטח אתם בבית שואלים: על מה, על מה הם יושבים לילה שלם, מתווכחים, צועקים? הרי בסופו של דבר הכתובת על הקיר. אנחנו, כאופוזיציה, יכולים להגיד את הדברים, להעלות אותם לסדר-היום, אבל כנראה שמי שיושב שם, בצד הזה – הכיסא כל כך חשוב לו שעיניו לא רואות מה באמת חוק נכון וחוק לא נכון. אני בטוחה שבשיעורי אזרחות אנחנו מלמדים את הילדים שלנו שיום יבוא ותהיו גדולים, ותהיו מנהיגים, ושמנהיג צריך לקבל החלטה מושכלת, החלטה מהלב, לא החלטה אינטרסנטית, לא החלטה שמשרתת ציבור כזה או אחר אלא החלטה שמשרתת את הציבור כולו, החלטה שנותנת תקווה לאותו נער ולאותה נערה שמגיעים מהפריפריה, לאותו איש ואישה שרוצים הזדמנות אמיתית. הרי בשורה התחתונה: מה באמת רוצים מאיתנו? אף אחד מאיתנו לא רוצה – לא כולנו רוצים להיות עשירים ולא כולנו רוצים להיות תלמידי חכמים. אנחנו רוצים שבמדינת ישראל 2018 תינתן הזדמנות, והזדמנות אמיתית וכנה, לכל נער ונערה לנצל את הפוטנציאל שלו לעשות את מה שהוא יכול, ללמוד, לזקוף את ראשו ולהגיד: אני שווה; לזקוף את ראשה ולהגיד: אני שווה.
הרי לא ייתכן שאנחנו כולם פה מדברים: החינוך הוא הדבר הראשון במעלה, וראינו לפני שבועיים דוח ששום דבר לא השתנה, שום דבר. אותם תלמידים שאנחנו בעצם סוגרים במעגל קסמים והם לא מסוגלים לצאת מזה לבד – אנחנו, החברה, לא מושיטים להם חכה, והם לא מסוגלים לתת. אז אולי הבית הזה הוא קסום, והם יבואו וישאלו אותנו, אבל כשהם יסתובבו בחדרים ויראו את האנשים שגרים בקומות, ומה הם עושים למענם, הם גם יגידו: לא נגור כאן. במקום שאנחנו, כנבחרי ציבור, נחזיר את האמון בעם, שכנסת ישראל היא בית העם, הפרלמנט של העם, ויש בו מקום לכל קול ולכל צליל, ולכל אחד ואחת שדואגים ודואגות – במקום זה היינו עסוקים השבוע בחוק, שלמזלנו עדיין לא עלה, שאומר לחיילים שלנו: אתם שווים פחות, לחוק שאומר שיש אזרח אחד שמגיע לו הכול.
וגם אתמול עסקנו במשהו שחרג מכל פרופורציות – אתמול, בעיר אחת, בבית שמש, ואת זה אי-אפשר להסתיר; אתם יודעים, אנחנו מדינה דמוקרטית, מדינה חופשית, אתמול קרה מקרה מזעזע בעיר בית שמש. יש צילום של זה שרץ עכשיו בכל החדשות. אישה רצה על נפשה, רצה על נפשה כי השכנים שלה בבית שמש חשבו שהיא לא לבושה מספיק צנוע. השתגעתם? השתגעתם? ייתכן שתושבת בית שמש, שלא נראה למישהו שהיא לבושה מספיק צנוע – ירדפו אחריה, והיא תצטרך לרוץ על נפשה? כאן, בבית שלה? היא גרה בבית שמש. זאת מדינה שאיבדה שפיות. אלה אזרחים שכבר לא מבינים מה טוב ומה רע. בשום דת, ובמיוחד לא במסורת שלנו, ולא בדת שאני מאמינה בה ורבים מאמינים בה, לא מאפשרים רדיפה כזאת. לא מאפשרים רדיפה של בת ישראל ובת מלך בצורה כזאת, ותהא לבושה כאשר תהא, כי זה לא הגיוני.
אתם יודעים כמה תלונות נפתחו השנה על העיר בית שמש? הרבה תלונות. והייתי שם בסיור לפני כחודש. שאלנו את מנכ"ל העירייה – הרי הכתובת על הקיר, יש שלטים מזעזעים: אל תעברו במעבר החצייה הזה כי כאן עוברות נשים. וזה בסדר, אני גרה בשכונה שיש בה קהילה דתית לצידי, ואני קהילה מסורתית, ואנחנו חיים בשלום. אני מכבדת אותם והם מכבדים אותי, אבל כפייה זאת לא הדרך. פחד זה לא הדרך. הפחדה זאת לא הדרך. המדינה שלנו, יש בה מגוון תרבויות, יופי של דבר, כולנו צריכים לשמר אותו כמה שיותר. יש לנו מספיק, מספיק, אויבים מחוץ, ומספיק יש לנו אנשים שרוצים את רעתנו. אני גדלתי על המשפט הזה: אנחנו ערבים זה לזה, וערבות זו לזו, ואין סיבה בעולם שאישה, ברחוב שבו היא גרה, בעיר שבה היא תושבת – תרוץ על נפשה, כי למישהו היה אכפת איך היא הייתה לבושה. אל תסתכל. תגיד לביתך שהיא תלבש מה שהיא רוצה. לה לא מפריע שאתה לובש משהו.
אתם יודעים, לנו אסור לשתוק. גם לכל החברה, כי היום זאת היא, ומחר יחליטו שאסור ללכת עם שיער פזור – ואני בכוונה מקצינה, כי התפקיד שלנו בבית הזה והתפקיד שלכם כאזרחים לשמור על המדינה שלנו, שגם ככה היא קטנה ומוקפת באויבים, ואין אחד שלא רוצה חלק מהמדינה הזאת. אז אנחנו צריכים לשמור עליה, על מדינה יהודית, דמוקרטית, שכולם נושאים עיניים אליה; כמה חשוב לגור בה, כמה צריך להיות בה וכמה חזקה היא צריכה להיות. אז חוזקה של החברה הוא לשמור גם על החוליה החלשה, גם על אותו אזרח ואזרחית שצריכים אותנו.
אומנם זה היה סיפור נחמד מאוד, דירה להשכיר של לאה גולדברג שסיפרה לכם לאה פדידה, במקרה הזה, אבל אם נקשיב לו טוב – זה בכלל לא מצחיק, כי אם זה לא היה עצוב, אותי זה היה מצחיק. כי אנחנו נלחמים במשך כל המושב הזה על תרופות לצפון, ובסופו של דבר זה נכנס לביטוחים ולא לסל. אנחנו רבים במושב הזה ומתווכחים למען מיטות בבתי החולים – ולא מקבלים. וכן, מודיעים לנו שהמליאה נפתחת ביום שני ונגמרת אולי ביום חמישי בלילה. איזה כיף, חשבתי. סוף-סוף כנסת ישראל תנקה שולחן של חוקים טובים ואמיתיים שממתינים בתור לעזור לאזרח ולאזרחית, וסוף-סוף אנחנו, כחברה, נחליט, ונסכים לעזור למי שזקוק לנו ולא לפוליטיקה, ולהיות פופוליזי.
אז כן, חברים וחברות, אני מציעה לכם להסתכל טוב טוב איזה חוקים עולים בכנסת ולבדוק אותי. כי שני מוטיבים מרכזיים יש בחוקים האלה: האחד – מי קיצוני יותר; והשני – מי מתחנף יותר לראש הממשלה. כשתמצאו חוק שהוא נטו לטובת האזרחים אני אעלה על הבמה הזאת להתנצל, וָלא – חברי הקואליציה צריכים להגיד לכם סליחה שהם בזבזו את זמנכם ומעבירים חוקים פרסונליים, חוקים שלא משרתים אף אחד. אבל בכל נאום שלהם אתם תשמעו שהם משתמשים במילה "פריפריה", חיבור בין מרכז לצפון. גם אני באה מהפריפריה. בואו נגיד להם פעם אחת ולתמיד, ונסתכל להם בעיניים: המילה פריפריה היא לא סיכת קישוט לנאום – היא אמיתית. אנחנו גרים בה, ואנחנו רוצים את אותה הזדמנות, את אותם שירותים' את אותם שירותים שמקבלים תושבי המרכז ואת אותם דברים. אז כן, ראש הממשלה, אתה הסכמת לגור בדירה הזאת כי קיבלת פטור ממס, אבל הבית הזה אמור להיות בית של העם, שדברי העם יישמעו CU, והעם יקבל את מה שהוא צריך. אז בימים האלה תסתכלו, אל תרפו, כי אתם יודעים – פוליטיקאי צריך את הבוחר שלו ביום הדין. ותשפטו אם באמת בימים האלה מישהו מהקואליציה עבד למענכם או החליט לשחק איתנו ולספר לנו סיפור.
אז דירה להשכיר היא אומנם סיפור לילדים, אבל הפעם היה לי קצת עצוב לספר אותו, ואני מקווה מאוד שנתעשת ונחליט שהדרום חשוב יותר והצפון חשוב יותר והמרכז' וכל אזרחי מדינת ישראל שווים, ולהם צריך להקדיש את הזמן. תודה.
היו"ר רויטל סויד:
תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, 20 דקות לרשותך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. שלום לקהל המתעניין ולחבר הכנסת אלי אלאלוף.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
צדיק אחד – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
למה? גם אני פה. אני – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אוה, שלום.
קריאה:
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
צריך לשנות את החוקים. חוק השירות האזרחי, אחד משורה ארוכה של חוקים שאנחנו מצביעים עליהם בשבוע האחרון – האמת שיושבים פה יותר נציגים מהציבור מאשר חברי כנסת; תודה רבה שבאתם.
כשאזרחי ישראל מסתכלים עלינו ושואלים את עצמם: אז מה בעצם עושה הכנסת הזאת? למען מי היא מחוקקת? נכון? מה? בשביל מי? האם זה בשביל הציבור? האם זה כדי שהחיים שלנו כאן יהפכו להיות יותר טובים? האם זה כדי להתמודד עם הבעיות, עם האתגרים העמוקים שיש בחברה הישראלית ולנסות לאחד אותה ולנסות לבנות את הישראליות? האם זה כדי שבכיס שלנו, בחיי היומיום שלנו, נרגיש קצת יותר קל, קצת יותר פשוט? האם זה כדי שפערים יצומצמו, שיהיו פה פחות עניים ויותר אנשים שיכולים לחיות? שילדים עם מוגבלות יזכו לחינוך הראוי ולאפשרות לפתח את העצמאות בחייהם כדי שהמגזריות וההפרדה בתוך החברה הישראלית יתפוררו ויהפכו סוף-סוף לחברה ישראלית אחת שלמה, חזקה, כפי שראוי שהיא תהיה כבר בשנת ה-70 למדינה? שואלים את עצמם אזרחי ישראל: האם בזה הכנסת עוסקת? כי בזה הכנסת אמורה לעסוק. כל אזרח שחושב מה תפקידה של הפוליטיקה חושב שזה מה שצריך לקרות פה – פוליטיקאים אמורים לעבוד בשבילנו.
אבל לא. הדברים היחידים שאנחנו דנים בהם בימים האחרונים, בשבוע האחרון לכנס הקיץ של הכנסת, הם חוקים שנועדו להיטיב עם הפוליטיקאים בממשלה. נקודה. אף אחת מהשאלות הבוערות באמת לא עומדת פה על הפרק, לא באמת נשאלת. ערמה של חוקים פופוליסטיים. אני אעדכן את האזרחים היושבים ביציע: הבוקר הצביעה הכנסת על הטבות מס לראש הממשלה; איש שהונו מוערך ב-41 מיליון שקלים, משהו כזה, קראתי בפעם האחרונה בעיתון, צריך הטבות מס מהמדינה על חשבון אזרחי ישראל כדי להפוך את חייו לפשוטים קצת יותר. ראוי? כך צריך להתנהג ראש ממשלה? זה מודל לחיקוי? זה משהו שאזרחי ישראל אמורים לשאת אליו את עיניהם, ולחשוב: האיש הזה דואג לנו?
מיקי לוי (יש עתיד):
גם לאחר סיום תפקידו – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
לחבר הכנסת מיקי לוי יש תשובה על השאלה ששאלתי.
מיקי לוי (יש עתיד):
גם לאחר סיום תפקידו, עד מאה ועשרים, גם כשילך לעולמו לשאריו גם יישארו ההטבות.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
לא ראיתי את הקואליציה הזאת נלחמת ככה כדי לתת הטבות מס לנכים; לא ראיתי אותה נלחמת ככה בשיניים כדי לתת סיוע לניצולי שואה שעדיין עימנו. למי כן? לראש הממשלה. שם הקואליציה נלחמת. בשבילו היא נלחמת, כלומר בשביל לשמור על עצמה בכיסאות שלה, אבל לא בשביל אזרחי ישראל.
והינה, עכשיו חוק השירות האזרחי. הייתם חושבים שאולי ב-2018 באמת ישאלו פה את השאלות האמיתיות על שירות אזרחי ושירות צבאי. נכון? הגיוני. הגיוני שב-2018 נשאל את עצמנו מי משרת ולמה אלה שלא משרתים לא משרתים; ואולי הגיע הזמן לפתוח את השאלה – חברת הכנסת מועלם, אני שאלתי אותך את זה הרבה מאוד פעמים – של שירות נשים דתיות, ולאפשר גם להן להשתלב בצבא ולא בחסות תירוץ הפטור הזה להצטרך להיאבק על מקומן בצבא כדי שלא יחסמו אותן כשהן רוצות לשרת. למה הן לא יכולות לבוא ולהתגייס בדיוק כמונו? למה? איך יכול להיות שהשאלה הזאת אפילו לא נשאלת על ידכם? שאתם כל כך מפחדים לגעת בשאלה הזאת? רוב הבנות הדתיות רוצות להתגייס. למה אתם חוסמים אותן? למה אתם ממשיכים את הפטור הזה? ולמה השירות בישראל הוא לא שוויוני? איך זה יכול להיות? ודווקא במגזר שאת וחברי הבית היהודי מתיימרים פה לייצג – אני לא חושבת שאתם מייצגים אותו באמת אבל אתם מתיימרים לייצג – שהוא מגזר משרת עם אתוס אמיתי של שירות המדינה, למה דווקא שם לחלק את הפטורים האלה לישיבות הסדר, שעדיין עושות 17 חודשים בלבד, ולבנות דתיות, שעדיין מקבלות פטור גורף משירות צבאי ובשירות הלאומי עושות שנה אחת ורק פחות מ-25% ממשיכות לשנה שנייה? למה? למה שלא נעודד כמה שיותר אזרחים לעשות גם שנת שירות וגם שירות צבאי – נשים וגברים? איך יכול להיות שאת הדברים האלה לא שואלים כאן? וכן, צריך לדבר על שירות אזרחי גם כשזה נוגע לאוכלוסיות נוספות בחברה הישראלית שעד היום לא חלה עליהן חובת השירות. אבל אתם מפחדים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אין להן שם, לאוכלוסיות – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אתם מפחדים – לא, אני אומרת את זה פעמים רבות. אני חושבת שכל אזרח בישראל, חברת הכנסת מועלם, כולם צריכים – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תגידי מי האוכלוסיות הנוספות.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אמרתי פעמים רבות, אם את מקשיבה למה שאני אומרת כאן.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
האוכלוסיות הנוספות.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
איזו התחמקות. עכשיו אני מוכנה – בואי נעלה לוועדה ועכשיו נחוקק חוק אמיץ שאומר שבישראל כולם משרתים; שאזרחים ערבים עושים שירות אזרחי ומקבלים על זה הכשרה אמיתית ולא את הדבר הזה שעשיתם, הקומבינה הזאת שעשיתם עד עכשיו שמנעה מערבים שעשו שירות אזרחי לקבל הכשרה כמו יהודים שעשו שירות אזרחי. בואי עכשיו נלך ונחוקק את זה, ביחד. בואי. בואי עכשיו נלך ונחוקק שהפטור לנשים דתיות משירות צבאי מתבטל, כי אין בזה טעם יותר, אין לזה סיבה. בואי עכשיו נלך ונחוקק חוק שיתמרץ את החברה החרדית לעשות שירות אזרחי אמיתי מלא. עכשיו בואי נלך ונעשה את זה. את בקואליציה. קדימה. עשית, ניסית לקדם את הדבר הזה? לא.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
כי אתם מפחדים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
פופוליסטית. בדיון אחד של הוועדה לא טרחת לשבת.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
כי אתם מפחדים – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
בחמש וחצי השנים שאת בכנסת את פופוליסטית – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – לעשות דברים שבאמת ישפיעו על מדינת ישראל ועוסקים כל הזמן – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
בדיון אחד של הוועדה עוד לא ישבת.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – בלהתחנף לקומץ קטן של המצביעים שלכם – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
ולכן – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – ובלפחד מההחלטות. סליחה, מפריעים לי נורא, אני לא מצליחה לשמוע את עצמי, כבוד היושב-ראש. אני לא מצליחה להבין: איך יכול להיות, למה אנשים בוחרים בכלל ללכת לפוליטיקה אם לא בא להם לעשות שינוי חיובי למען אזרחי ישראל? בשביל מה? מה הטעם בזה?
הרי אנחנו יושבים פה – פוליטיקה היא לא עבודה פשוטה. אני לא חושבת שאף אחד גם מהקואליציה מחפף – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת מועלם-רפאלי – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – כרגע הזמן של סתיו שפיר.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אבל היא – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
כשאין מה להגיד ואין מה לעשות אז מכפישים. כשאי-אפשר לתת תשובות אמיתיות, ואין את האומץ הפוליטי – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
את לא באה לדיון אחד על השירות הלאומי-אזרחי, אז איך את יכולה להתיימר – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
שולי, אני מאוד – סליחה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
נדמה לי שאת בתור מי שהייתה חברה בוועדת השקיפות שאני עומדת בראשה ולא טרחה להביא את עצמה לדיון אחד, את לא רוצה לדבר עכשיו על דיונים בוועדות.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – על חוק – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני שאלתי אותך שאלה מהותית.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני שאלתי אותך שאלה מהותית.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חוק של שירות לאומי אזרחי, אז איך את יכולה – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
ובי אין כעס כלפייך. את טועה ומטעה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת מועלם-רפאלי, תודה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
בי אין כעס כלפייך.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
גם בי אין כעס כלפייך, רק להגיד את האמת.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני שואלת אותך שאלה מתוך – אבל אי-אפשר לשמוע ככה כלום. אני שואלת אותך שאלה מהותית כחברה וכשותפה – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא. אם את שואלת אותי שאלה, תני לי לענות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אבל אם את שואלת שאלה, היא תענה לך.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אם את שואלת אותי שאלה ואז את אומרת ליושב-ראש להפסיק אותי – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני אומר לדוברים כל הזמן, ברגע שאתם פונים לחברי כנסת, אל תבקשו ממני סעד. דברי למליאה. אל תשאלי שאלות את חברת הכנסת מועלם-רפאלי או כל חבר כנסת.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני אומר לך משהו, כבוד היושב-ראש. אני הייתי מאוד שמחה אם במליאת הכנסת – ואני יודעת שגם אתה מאמין בזה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גם אני. דרך אגב, איפה שר – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – היינו יכולים – הינה, זה מה שקורה כשמפחדים.
אין פה שר במליאה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
איפה שר תורן? אני עוצר לך את השעון, ואת יכולה להמשיך לדבר. אני אפעיל את השעון כשיופיע השר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
לא היה פה שר גם קודם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה. אני הייתי מאוד רוצה – שבמליאת הכנסת היינו יכולים לקיים דיון אמיתי שבו אנשים באמת משוחחים אחד עם השני ומנסים להגיע לפתרונות. זה לא המצב כאן, כי המצב כאן הוא שחברי הקואליציה שמעבירים בזה אחר זה חוקים שלא נועדו לשרת את אזרחי ישראל מפחדים לקיים דיון אמיתי. ועם הפחד הזה כל הדיונים פה הפכו לבדיחה. בגלל הפחד הזה הכנסת, הרשות המחוקקת, הרשות המפקחת על עבודת הממשלה, לא באמת מצליחה להציב את השאלות הגדולות ביותר על עתיד מדינת ישראל לפתחה.
ומה אנחנו רואים כאן? במשך השבוע האחרון של כנס הקיץ של הכנסת, חוק אחרי חוק שנועדו לשרת את הממשלה ולא את הישראלים. חוק אחרי חוק. בבוקר – הטבות מס לראש הממשלה; אחר כך חוק שמטרתו לרסק את הקולנוע הישראלי, להפחיד אומנים ולהחליש את חופש הביטוי – עוד חוק שזאת מטרתו, הוא לא היחידי; אחר כך חוק שפוגע במוסדות החינוך המיוחד; אחר כך חוק שמפלה את הקהילה הגאה ומונע מישראלים את היכולת להביא ילדים רק בשל נטייתם המינית. וההישג הגדול והמכוער הזה של חבורת הפירומנים המושחתת שיושבת בממשלה הוא החוק הכי אנטי-ישראלי, אנטי-יהודי ואנטי-דמוקרטי – חוק הלאום שאתם מתכננים להעביר פה היום, מחר, מי יודע. עם אפס מחשבה על מה טוב לישראל ומאה אחוז מחשבה על מה טוב לממשלה הזאת. כי מה הממשלה הזאת מחפשת? מה עושים כשאי-אפשר לפתור בעיות? כשלא רוצים לפתור בעיות? כשעם משבר הדיור לא באמת מעוניינים להתמודד; כשהפערים החברתיים הנוסקים – לא רוצים לגעת בהם, מה עושים? הולכים ומסיתים, מחפשים אויבים מבפנים, מחפשים בוגדים, שתולים; מנסים להפנות את האצבע המאשימה לאזרחים ישראלים שלא עשו לכם דבר. אבל כל זה כדי לתרץ את חוסר היכולת שלכם, את חוסר הרצון ואת חוסר האומץ באמת להתגייס למען מטרות שיכולות לשרת את החברה הישראלית. תראו מה קורה פה. תקשיבו לחבר הכנסת בני בגין, בנו של ראש הממשלה הראשון מהליכוד. תסתכלו עליו ותראו מה הוא אומר על חוק הלאום; ראו את נשיא המדינה ראובן ריבלין וההתבטאויות האמיצות שלו נגד החוק המזעזע הזה. תקשיבו להם – הם הגיעו מהצד שלכם. ותראו מה קרה לכם, במה אתם מתעסקים? בלנסות להפחיד את אזרחי ישראל ולסמן אותם כבוגדים? בלנסות לקרוע את החברה הישראלית עוד ועוד לגזרים, לחתיכות קטנות? בלנסות לגרום לאזרחים בארץ לחשוב שהבעיות הכי גדולות שלהם זה אויבים מדומיינים מבפנים, במקום הדברים האמיתיים שקורים לנו ביום-יום?
רוב אזרחי ישראל לא רוצים לחיות ככה. רוב אזרחי ישראל לא רוצים לחיות בסכסוך מתמיד, בפרנויה מתמשכת, בפחד זה מזה, לא. רובנו פשוט רוצים לחיות בשלום אחד עם השני; רובנו רוצים פשוט להיות ישראלים ולהרגיש בבית כאן. ומה זה אומר בית? בית זה מקום שמבטיח לנו שהזכויות שלנו ימומשו, שהחלומות שלנו יקבלו את המרחב הבסיסי כדי להתקיים. זה הכול. וזה התפקיד של מדינה. תפקיד של ממשלה הוא לא להיכנס ולחנך את האזרחים איך הם אמורים להתנהג ומה זה להיות לאומי ואיך הם אמורים להתייחס אל עצמם, והאם הם חייבים להיות ימין או שמאל, ואיך הם צריכים להצביע בפוליטיקה, וכמה הם צריכים לפחד מפוליטיקה, ולחנך אותם לחשוב שכולם נגדם ושהם צריכים כל היום לחוש מאוימים מכל העולם ומאחותו. לא, זה לא התפקיד של ממשלה. תפקיד של ממשלה זה בסך הכול להיות המערכת השקופה, הפתוחה, שמאפשרת לאזרחים לחיות את חייהם בשלום, בביטחון וללא פחד. זה הכול. מאוד מאוד פשוט. ומה הממשלה הזאת עושה? מחפשת בוגדים; מחפשת את מי להאשים; מחפשת איך לקרוע את הישראלים לגזרים כדי שהם לא ישימו לב לבעיות של הממשלה; כדי שהם לא יתייחסו לחוק שעבר פה הבוקר שנותן הטבות מס לראש ממשלה מיליונר, שבעיות כלכליות ממש אין לו; כדי שהם לא ישימו לב למיליארדי שקלים שעוברים פה מצד לצד בהעברות כספים בשקט כדי לקמבן לעוד פוליטיקאי קטן כמה קולות בפריימריז; כדי שהם לא ישימו לב שאין פה אף אחד שבאמת מטפל בביטחון שלהם; כדי שהם לא ישימו לב שבזמן שתושבי הדרום מותקפים וחיים בחוסר ביטחון מתמיד הממשלה פשוט לא עושה כלום, ואין לה שום אסטרטגיה כדי להתמודד עם זה; כדי שהם לא ישימו לב שראש הממשלה העדיף לנסוע לראות את המונדיאל במקום ללכת לבקר בדרום ולהיות עם התושבים ולקחת אחריות. כשלא רוצים לקחת אחריות אז הולכים וצועקים: הינה, תראו ציפור, אל תשימו לב.
ההסתה וההפחדה הפכו לכלי המרכזי של הממשלה הזאת. ואני יודעת שכמעט כל חבריי כאן בצד הימני של המליאה חושבים בדיוק ככה. הדברים שנאמרים כאן במסדרונות, על מעשיו של ראש הממשלה, איך הדבר היחידי שהוא דואג לו כרגע זה הישרדותו הפוליטית ולא שום דבר אחר; על השחיתות שמטביעה את המדינה, כי החלטות מתקבלות למען פוליטיקאים ומקורביהם ולא למען אזרחי ישראל – כולם מדברים על זה פה מחוץ למליאה. כולם יודעים את האמת, גם חברי הכנסת ממפלגתו של ראש הממשלה. כולם ללא יוצא מן הכלל יודעים במה מדובר. ולאף אחד אין את האומץ ללכת, לעמוד כאן ולהגיד: מספיק, זאת לא מטרתה של ממשלה. לא יכול להיות שמדינה שלמה תיכנס לסחרחרה של שחיתות והשחתה פנימית של כל מוסדות שלטון החוק, של הדמוקרטיה, של היחסים בינינו, רק בשביל לשמור על כיסא של איש אחד. אין לאף אחד בימין את האומץ לקום ולעשות את זה, וזה בלתי נתפס. איך יכול להיות שאנשים – ואני מאמינה שרובכם, אני יודעת, אני מכירה את חלקכם כבר טוב מאוד אחרי כמה שנים פה; רובכם, גם אם אנחנו לא מסכימים, הגעתם לכאן עם הלב במקום הנכון, עם רצון לשרת את הציבור ולא את עצמכם. להרבה מהאנשים שיושבים בדרך כלל בכיסאות הריקים האלה, יש הרבה מאוד דברים טובים לעשות בחוץ. הם לא נמצאים בפוליטיקה כי זה הדבר היחיד בשבילם. ויחד עם זאת אחרי תקופה מאוד מאוד קצרה פה משהו משתבש ומתחילים לשחק לפי כללי משחק עלומים בשעה שכולם פה יודעים שזה לא בסדר. כולם פה היו מעדיפים לשבת כאן ולמצוא פתרונות לעוני, לשבת כאן ולמצוא פתרונות כדי לצמצם פערים, כדי להגדיל את הדיור הציבורי, כדי לדאוג למוחלשים בחברה. כולם פה היו מעדיפים לעשות את זה; כמעט כולם, יש כמה שלא. אז איך יכול להיות שהרוב הדומם הזה במפלגות הקואליציה פשוט יושב ושותק כשהוא רואה את הדמוקרטיה שלנו הולכת ונחרבת? אי-אפשר להסביר את הפחדנות הזאת. בשביל מה אנשים מגיעים לפה בכלל? בשביל מה? איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה בבוקר? מה תספרו לילדים ולנכדים שלכם, למה הייתם בפוליטיקה, בשביל לראות את השם שלכם על איזו הצעת חוק? הרי בסוף זה לא מה שמעניין. מה שמעניין הוא לוודא שמדינת ישראל גם בעוד 70 שנה תהיה מדינה לתפארת; מה שמעניין זה לעשות הכול, להילחם בכל הכוח כדי שנזכה לביטחון אמיתי, לשלום אמיתי, לחיים משותפים כאן שיש בהם ערך ומשמעות ויש בהם חופש. מה שמעניין זה לדאוג לכך שלאנשים יהיה פה טוב, שהם יוכלו לחיות; שהם לא ירגישו כל הזמן את המועקה הזאת, את חוסר הוודאות בגלל שהכול קשה, שכל צעד נתקל בכל כך הרבה מחסומים. זה מה שמעניין. לא לראות את השם שלנו על איזה תיקון קטן להצעת חוק שלא משפיעה על אף אחד. מה שמעניין זה לדאוג למהות. ועל המהות כבר לא מדברים פה הרבה זמן.
זה מה שקורה כשממשלה טובעת בשחיתות; זה מה שקורה כשהאינטרס הציבורי נשכח ונשאר רק האינטרס האישי של ראש הממשלה וחבריו; כשאנשים סביב שולחן הממשלה לומדים שבעצם המשמעות של הפוליטיקה בממשלה הזאת זה לקמבן לעצמם ולחברים שלהם כמה שיותר כסף כדי לשמור על הכיסא. זאת הדוגמה שראש הממשלה נותן. וכשזאת הדוגמה שעוברת, כשאנשים בחוץ מסתכלים על הפוליטיקה ומה שהם רואים זה את זה, שחיתות מכאן ושחיתות משם, חוסר צדק וחוסר רצון להשפיע לטובה – כשזה מה שאזרחים רואים אז גם לא בא להם כבר להשתתף בפוליטיקה. כבר פחות בא להם אפילו להצביע. כי הם אומרים: בשביל מה? ואז המערכת הפוליטית באמת נפגעת כי אנשים טובים מפחדים לבוא ולהיות שומרי סף, כי אנשים טובים מפחדים לבוא ולהיכנס לכנסת. כי הם אומרים – בשביל מה? ואנשים טובים מפחדים להצביע, ואז הדמוקרטיה באמת קורסת. את זה אנחנו לא יכולים להרשות.
מאחר שאין פה יותר מדי חברי כנסת, ולמעשה מי שיקשיבו לנאום הזה אולי יהיו אנשים שיסתכלו עליו באינטרנט, אז אולי אני אקדיש את הדקה האחרונה כדי לפנות למי שלא יושבים כאן. הדרך היחידה להילחם בהשחתת הפוליטיקה היא לבוא לכאן ולתפוס את כל המקומות של מי שהשחיתו אותה; היא להסתער; היא להפסיק לפחד. אומנים ואנשי תרבות שהממשלה הזאת עושה כל כך הרבה כדי להפחיד אותם צריכים לעשות בדיוק ההפך – לקום ולצעוק את האמת; לעשות את כל מה שאפשר, להשתמש ביצירתיות, בתעוזה ובכישרון שלהם כדי לספר לאזרחי ישראל מה באמת קורה ואיך ניתן להשפיע על זה. כל אזרח שמעניין אותו מה שקורה ויש לו תקווה במדינה הזאת חייב ללכת ולהתפקד למפלגה דמוקרטית ולהשפיע על מי שנמצאים בה; לבחור את חברי הכנסת; להעיף מכאן חברי כנסת שלא משרתים את הציבור, מימין ומשמאל; ולדאוג שכל אחד שנמצא כאן ישרת אך ורק את המדינה.
הציבור צריך לצאת ולהתגייס למאבק כדי שכולם פה גם יהיו במפלגות דמוקרטיות; כדי שנוכל להשפיע על כל מי שיושב בתוך המשכן הזה, כי כל מי שיושב פה צריך להיות מושפע אך ורק מגורם אחד: לא מאינטרסים זרים, לא מבעלי הון, אלא מהציבור. אבל כדי שהם יושפעו מהציבור אנחנו צריכים לדאוג לזה, ואנחנו צריכים לקיים את זה. הכנסת פתוחה, הוועדות פתוחות. צריך להיכנס לתוכן, להקשיב, לשמוע ולהביע עמדה. כל ארגון חברתי שקם פה בשנים האחרונות מצליח באמת להכניס שינויים – בחקיקה, ברעיונות, בהצעות לסדר-היום. צריכים להיות פה כל הזמן. צריך לחנך מחדש את הפוליטיקאים, לא את הציבור. אבל כדי לעשות את זה הציבור חייב להתגייס. זה התפקיד של אזרחי ישראל היום. כדי להציל את הדמוקרטיה אי-אפשר לחכות לממשלה שתעשה חסד ותעשה פה משהו טוב ותציל אותה. אנחנו צריכים להתגייס ולהציל אותה בעצמנו. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. אני מזמין את חבר הכנסת איל בן ראובן לנמק את ההסתייגויות שלו. לרשותו עד עשר דקות.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי אלי אלאלוף, סתיו, מיקי, איזה כיף שאפשר למנות ככה ברגע את כל האנשים שיושבים פה. קהל נכבד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תעשה צדק. גם שולי מועלם-רפאלי נמצאת כאן.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
נכון. גם שולי וגם שרת המשפטים. אני אדבר בקצרה. על החוק הזה דובר כבר לפניי. אני אצביע נגדו, נגד הארכת הסעיף הזה בשנה נוספת. אני מודה שקצת הסתכלתי על החומרים, ובעיקר שאלתי את עצמי מדוע ולמה בא הרעיון של הארכה בשנה. בשביל מה? אני מודה שהריח שנודף מזה הוא ריח לא טוב, ואולי אפילו זה לא לגמרי מדויק. אבל כשאנחנו יודעים שהשירות הלאומי-אזרחי בעצם היום נשלט על ידי שר החקלאות, על ידי זרם מסוים, ומה שנדרש היום זה לייצר קריטריונים נכונים למי נכון שישרת בשירות הלאומי. זה דבר שאני, אגב, מאוד מעודד אותו; אני חושב ששירות לאומי-אזרחי הוא בהחלט פתרון ללא מעט אנשים שמסיבות כאלה ואחרות לא משרתים בצבא, למרות שברור לחלוטין שהעדיפות לשירות בצה"ל אין עליה מחלוקת, אין עליה דיון, זה דבר שאנחנו מאוד מקפידים לשמור עליו לכל אורך הדרך. קריטריונים היו צריכים להיות פה היום מוכרזים ונחקקים – ואנחנו מקבלים היום: בואו נאריך אותם בשנה. לא ברור למה. לכן אני חושב שאנחנו נצביע נגד.
כבוד היושב-ראש, אני רוצה לומר לך, אני, אתמול ב-2:00, בלילה, דיברתי על נושא חוק הפטור ממס לראש הממשלה. ואני אומר לך כיושב-ראש – אני הרגשתי לא טוב. הרגשתי לא טוב בממד של מנהיגות, של דוגמה אישית, של מי אנחנו המנהיגים, אנחנו, נבחרי הציבור. אתה יודע, אני חושב שכל עיסוק ב-level הזה, בכסף שלנו, ברכוש שלנו – אני חושב שאנחנו צריכים להרחיק אותו מאיתנו, זה לא יאה. בוודאי לא כשמדובר בראש ממשלה. אני רוצה להאמין, ואני נורא רוצה לקוות שזה לא מסר שנמסר למיקי זוהר ללכת ולפעול בעניין הזה בצורה הזאת על ידי מישהו. אני אמרתי את זה גם אתמול בלילה, ואני חוזר כי אתה יושב פה עכשיו: אם אני הייתי במקומו הייתי אומר למיקי, קח את הדבר הזה, תעיף אותו מהר, זה לא לכבודי. זה לא נכון שעכשיו מדינת ישראל, במקום שבו היא נמצאת, בזמן שחיילינו נלחמים עכשיו בדרום ויש אירועים בדרום ויש אירועים בצפון, ואנחנו בסוף מושב – תכף אני אגיד לך כי גם אלי יושב פה, איזה חוק אני כל כך רוצה להעביר ואני לא בטוח שאנחנו נספיק להעביר אותו; תכף אני אספר לך עליו גם כן, כי יש לי עוד טיפה זמן – אנחנו עוסקים אתמול ויושבים ודנים בפטור ממס לרכושו של ראש הממשלה.
זאת לא מנהיגות. זאת לא מנהיגות שאנחנו, אני כציבור, הייתי רוצה לראות לנגד עיניי. אני מניח שגם אתה – הרי עשית דברים כל כך גדולים בחייך בהתנדבות, דברים שהשפיעו. גם אני. יצא לי חמש שנים אחרי שחרורי מצה"ל לעסוק בנעדרי צה"ל. לעסוק בנעדרי צה"ל; לעסוק בזה שעות על שעות, ובהכרזה – יכולתי לקבל שם תקן ורכב וכל מה שאני צריך. אמרתי: לא, אני עוסק בשקל בחודש בנושא הזה, כי הייתי חייב לקבל את זה מכל מיני סיבות של מיסוי כאלה ואחרות. ואני חושב שכך צריך לפעול. כך צריך לפעול. וכשכנסת ישראל יושבת פה ודנה בחוק כזה – אני מודה, זה אחד הרגעים שהרגשתי מאוד לא נוח איתם.
מול זה אני רוצה לומר לך – ויושב פה אלי אלאלוף; הוא מדבר עכשיו בטלפון לרגע – אני רוצה לספר לך מה אנחנו עושים, אני ואלי, לטובת פועלי הבניין במדינת ישראל. אתה יודע, עד לפני שנתיים וחצי בכלל לא ידענו שיש בעיה. פשוט, אתה יודע, נהרגו אנשים – אלי, אני מספר לכבוד היושב-ראש מה אנחנו עושים בשנתיים וחצי האחרונות.
אלי אלאלוף (כולנו):
חבל שהיא הלכה. חבל. כי היא רואה את מה שלא קיים ומה ששחור, ומה שאתה עושה והשנייה עושה והאחרים עושים היא לא רואה, ואז היא שופטת אותנו לרע. זה נורא, זה נורא. אדוני היושב-ראש. צריך לתפוס את המנהיגות של האספה הזאת. אנשים אמרו פה, זרקו רפש על כולנו והלכו.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אז בוא אני אספר לך, כבוד היושב-ראש. לפני שנתיים וחצי ישבתי אצל אלי בדיון בוועדה שאני אפילו לא חבר בה; עד היום אני לא זוכר למה הגעתי לשם באותו יום. ושמענו – אני חושב שעברנו חוויה משותפת אז – על עשרות ומאות הרוגים שנהרגים כתוצאה מהפקרות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תאונות עבודה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
תאונות עבודה, תאונות בנייה. הפקרות. וכשישבנו בדיון, מה שמענו מכל האנשים שאחראים לעסוק בנושא, אחד אחרי השני – ואלי, תתקן אותי אם אני טועה במשהו. אחד אחרי השני הם הסבירו על מה הם לא אחראים. אתה מכיר את התופעה הזאת? אני לא אחראי על – בעניין הזה.
לקראת סוף הדיון אמרתי כמובן את דעתי. אתה יודע שאני בא מארגון של אנשים שלוקח אחריות; זה במהות של הדנ"א שלנו. אמרתי לאנשים מה אני חושב על זה, ואחרי הדיון ניגשתי לאלי ואמרתי לו: כבוד יושב-ראש הוועדה, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות משהו אחר. בוא נקים – "צוות פעולה" קראנו לזה אז; אין בכנסת חיה כזאת. אמרתי לו: ועדות זה דבר נורא חשוב, אבל אתה יודע, קצב הוועדות, זה לוקח זמן. בוא נקים צוות פעולה. ואלי, אני זוכר, שאל אותי: איל, מי יהיה בצוות? אמרתי ככה בחיוך לאלי ואלי חייך אליי, ואמרתי לו: תגיד, מה, אתה צוחק? אתה ואני. מה זה מי זה הצוות? ולקחנו גם את חבר הכנסת חאג' יחיא, לקחנו חבר כנסת ערבי, אני אומר את זה פה, כי רוב הנפגעים הם ערבים. היום זה סינים.
אלי אלאלוף (כולנו):
הוא מהנדס בנייה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
והוא גם מהנדס בנייה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, הוא כל הזמן מעלה את הנושא הזה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
הוא מעלה את זה. והתחלנו לעבוד, ומאז אנחנו עובדים.
בתוצאה, נכון להיום אנחנו מקבלים ציון נכשל. אני אומר את זה לעצמי, ואני מקפיד בכל דיון בנושא הזה להגיד לכל היושבים: אני אומר לכם, בואו ניתן לעצמנו את הציון האמיתי שלנו, כי המבחן בסוף הוא מבחן התוצאה. אנחנו עובדים קשה; אנחנו עושים המון דברים – אנחנו מעבירים חוקים, אנחנו מעבירים תקנות. אני מוכרח להגיד לך שהשר חיים כץ איתנו, והתגייס לעניין בתקופה האחרונה ועושה דברים בעניין, אבל צריך פה לשנות תרבות, ולשנות תרבות זה לוקח זמן.
אני מספר לך את כל הסיפור הזה כי יש חוק שמחכה לקריאה ראשונה לגבי עוזר בטיחות, שבכל אתר מגודל מסוים יהיה אדם שתפקידו לדאוג שלא ייפלו לנו אנשים מלמעלה, שזה יהיה תפקידו. היום זה באחריות מנהלי העבודה, והם לא מצליחים לעמוד במשימה. הם אומרים לנו את זה. אני ואלי, אחד הדברים שעשינו כצוות – אתה יודע, גם לי וגם לאלי יש באוטו קסדות כאלה של פועלי בניין, כי אנחנו באים לאתרים, אנחנו מבקרים בשטח; אנחנו לא עושים את העבודה מפה.
אנשים נופלים. החוק הזה כרגע – אני עוד לא יודע, אלי. אתה יודע אולי אם אנחנו נצליח להעלות אותו? אני לא יודע, הוא עומד בתור. אבל למה זה כל כך חורה לי?
אלי אלאלוף (כולנו):
היושב-ראש מעורב בנושא הזה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
למה זה כל כך חורה לי? כי הנושא של פטור לראש הממשלה אתמול, זה לא מעניין אף אחד ולא חשוב לכלום, ולפני שבוע עלה בקריאה ראשונה ואתמול הוא עלה בקריאה שנייה שלישית בדחיפות שאין למעלה ממנה. ואני משתגע: חוק שלי, שעכשיו אם הוא לא יעבור בקריאה ראשונה – גם אם הוא יעבור, דרך אגב – הוא יצטרך לחכות עכשיו שלושה חודשים, וזה שלושה חודשים שאנשים ימותו כי החוק הזה לא עבר. נקודה. וזה מוציא אותי מדעתי. זה מוציא אותי מדעתי כי זה חיי אדם, ומשהו בסדר העדיפויות שלנו קלוקל. אי-אפשר לקבל את זה. אי-אפשר לקבל את זה בעניין הזה.
טוב, זמני תם. יש לי עוד הרבה מה להגיד, ואני מניח שיהיו לנו עוד שעות לדבר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חוששני שיהיו לך עוד הזדמנויות במהלך היממה הקרובה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
חוששני שיהיו לי עוד הזדמנויות לדבר. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי לנמק את ההסתייגויות שלו. לרשות חבר הכנסת נחמן שי עד 20 דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את הזמן הקצר הזה שעומד לרשותי לחשוב ביחד – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
20 דקות. לא כל כך קצר.
נחמן שי (המחנה הציוני):
20 זה קצר מאוד. אנחנו רגילים בימים כאלה לבין שעה ל-90 דקות.
אלי אלאלוף (כולנו):
אז מתי אתה עובד אם אתה נואם?
נחמן שי (המחנה הציוני):
מתי אני עובד אם אני נואם? אני מכין את הנאומים שלי. אני מכין אותם, אני חושב עליהם. אני לוקח את העבודה ברצינות, אתה יודע. זה לא חלטורה. לא חלטורה.
היו לי כל מיני דברים לומר, אבל אני רוצה להתמקד בחשש הגדול שלי – לא רק שלי – שאנחנו הולכים למלחמה. לצערי, המילה "מלחמה" כבר שחוקה קצת בז'רגון הישראלי, כי כל כך הרבה פעמים היו לנו מלחמות ונכנסו אליהן, אבל נדמה לי שכל מלחמה היא פעם אחת יותר מדי. כל מלחמה היא מיותרת וכל מלחמה – ההישג הגדול שבה הוא בלמנוע אותה; זאת המלחמה שמנצחים בה: שמונעים את המלחמה.
מה שמתרחש עכשיו בינינו לבין החמאס הוא הידרדרות אופיינית במזרח התיכון. במזרח התיכון, בטמפרטורות הגבוהות, בהתלהבות, בהתרגשות, בסערות הגדולות, המלחמות פורצות מהר מדי, והדינמיקה שמוליכה אליהן היא גלויה, ידועה, אבל מסתבר שקשה לעצור אותה. שוב, מה שאנחנו רואים עכשיו בדרום זה איך התהליכים הידועים כל כך והברורים כל כך מוליכים אותנו, כמו באיזשהו מסלול שתוכנן והוכן מראש, לכיוון עימות צבאי בינינו לבין החמאס – העימות הרביעי במספר בהיקפים; כבר מאז ההתנתקות היו סדרות של אירועים כאלה וסבבים כאלה ואחרים, אבל עימות מהסוג שעלול לקרות עכשיו הוא במשפחה של שלושת העימותים האחרונים. ובדיוק השבוע לפני ארבע שנים – צוק איתן. כולם זוכרים.
איך זה מתפתח? מה מוביל את זה? ברור שיש פה שני צדדים, ושני הצדדים לא רוצים עימות, אם אתם שואלים אותי; שני הצדדים. קודם כול אנחנו, מדינת ישראל, צה"ל, לא זקוקים לזה, לא רוצים את זה ומבינים שלכל עימות יש מחיר בשני הצדדים – מחיר בחיי אדם, בדרך כלל. זה הרע במלחמות.
היום יש לזה חשיבות נוספת, כי צה"ל, ובצדק, עסוק במהלך מאוד חשוב בצפון – לבלום את השינוי האסטרטגי שמתחולל עכשיו ברמת הגולן, להרחיק את האיראנים מסוריה; אני לא יודע אם עד כדי כך, אבל לפחות לדחוק אותם הכי רחוק מהקו, מקו הגבול. אני חושב שזה איום אמיתי על ישראל, וטוב שצה"ל, בהנחיית הממשלה, מבצע את המהלכים האלה. הדרום הוא שונה – הוא קצת כמו יתוש שיושב על הפיל וכל הזמן עוקץ אותו ומעצבן אותו עד שהפיל מתעצבן. וכשפיל מתעצבן, אף אחד לא רוצה להיות בסביבה.
הדינמיקה בדרום יוצרת אילוץ של התנגשות צבאית. אמרתי שאנחנו לא רוצים. אני לא בטוח שהחמאס רוצה. קודם כול הוא יודע, בטוח שהוא יודע מה תהיה התוצאה, אם הוא מסתכל אחורה. עזה עוד לא שוקמה, עוד לא חזרה לעצמה. להפך – אם הם משווים את מצבה של עזה היום למצבה לפני ארבע שנים, הוא אפילו הורע. הבתים לא נבנו; הכלכלה הדלה בלאו הכי לא חזרה לתפקד; עכשיו גם אבטלה גבוהה; מחסור בצרכים בסיסיים – בחשמל, במים, במזון. מה ייתן להם עימות? נכון שיש איזה תזה שאומרת שכשהמצוקה גבוהה, אז הדרך להשתחרר ממנה היא באיזשהו מבצע צבאי או מלחמה, אז כל האנרגיות מופנות למאמץ המשותף ושוכחים את בעיות היום-יום. לא יודע. אני לא בטוח שזה עובד כל כך טוב. בעזה שם כל כך רע להם בלאו הכי, אז עוד מלחמה ודאי רק תרע את מצבם.
בעיקרון, החמאס במצוקה, אבל הוא לא רוצה – אם אני צריך לשפוט – בעימות הזה. אבל זה מה שעושה את העימותים במזרח התיכון לכל כך מעניינים. כששני הצדדים לא רוצים, כששני הצדדים מנסים בדרך כזאת או אחרת למנוע, עדיין זה נראה כאילו זה בלתי נמנע; זה עומד להתרחש; לא יהיה אפשר לעצור את זה.
חשבתי על איך למשל פרצה פעם מלחמת ששת הימים. לנוכחים באולם ולצופים בבית שאולי כבר לא זוכרים, זה היה ב-1967 – חלפו מאז כבר כמה ימים – אבל היה משהו דומה: נאומים מלאי התלהבות של עבד אל-נאצר; סגירת מצרי טיראן כחלק מאיזה משהו – אוה, הינה כבר מתחיל משהו גדול; סוריה, ירדן, נסחפות; בישראל מגייסים מילואים – חצי, רבע מהעם היה אז במילואים, ישב כבר בתוך החפירות, חיכה; בעורף כבר כיסו את הפנסים בצבע כחול, סגרו את החלונות עם פסים כאלה כדי שלא יישברו, עשו האפלה, או-טו-טו; מצב הרוח כבר היה – ואז גם החליפו את שר הביטחון אשכול בשר ביטחון בשם משה דיין, כבר הביאו את האליל – ופרצה מלחמה. כבר לא היה אפשר לחכות, לא היה אפשר לעצור את הסוסים.
טוב, המלחמה נסתיימה, כפי שכולם זוכרים, בהישג אדיר, אבל תמיד צריך לשאול: אולי אפשר היה למנוע את המלחמה? וזה כמובן לא קרה, והמלחמה פרצה. כך קורה גם במלחמות אחרות שהמזרח התיכון ניחן בהן.
אנחנו היום נמצאים בעידן חדש, בסוג חדש של מלחמות – מלחמות אסימטריות, כלומר מלחמות בין מדינות כמו ישראל לבין ארגוני טרור; לא רק פה, גם באזורים אחרים בעולם. זה כבר לא התנגשות צבאית עצומה כמו שהייתה מלחמת העולם השנייה ואולי קצת אחריה, ודאי לפניה. זה כבר לא בין מדינות – אין פה התנגשות בין מדינות. זה בין מדינות לבין ארגוני טרור, או ארגונים חצי-צבאיים כמו החמאס והחיזבאללה, וחצי-מדינתיים וחצי-צבאיים, אולי הטליבאן – סוג דומה.
במלחמות כאלה, במלחמות החדשות – שאמרתי שהן נקראות אסימטריות, כי שני הצדדים לא נמצאים באותה קטגוריה – המלחמה היא פחות על ההישג הצבאי, כי הלוא ארגון הטרור לעולם לא יצליח לכבוש את המדינה, וגם המדינה לא תצליח להכניע את הארגון, שייעלם, כי הארגון הוא לא תמיד רק תשתית ואנשים, הוא גם אידיאולוגיה, ואידיאולוגיות קשה לנצח במלחמה. לכן המלחמה עוברת מהמישור של ההתנגשות הפיזית למישור של התנגשות בין תודעות, בין מחשבות, בין רגשות, בתודעה – איך אנחנו תופסים את האויב, איך אנחנו תופסים את המלחמה, איך אנחנו תופסים את הנזקים שנגרמים אצלנו. האם בתהליך הזה אנחנו נעשים חלשים יותר? חזקים יותר? בעלי מוטיבציה יותר גדולה? בעלי מוטיבציה יותר קטנה? ההשפעות, האפקטים של המלחמה הם שמשפיעים, ואז כל צד מנסה ליצור את האפקט – למשל עפיפונים ובלונים נושאי אש. אתה אומר לעצמך: באמת, מעפיפונים ומהבלונים האלה, עד הרגע הזה, תודה לאל, ואפילו לא עכשיו, אחרי הצוהריים, כשבלון כזה נחת בגן ילדים באחד היישובים – ברוך השם, צריך להגיד הרבה פעמים ברוך השם – כולם בריאים ושלמים. שבת – עוד פעם כמה פצועים קל. עדיין אנחנו במקום טוב מבחינת הנפגעים.
אבל לדעתי הם לא רוצים, הם לא רוצים, כי תשימו לב איך זה מתנהל. הם רוצים להכניס בנו את התחושה שאנחנו לא יודעים להילחם בהם, שאנחנו לא יכולים להילחם בהם ושהם מצאו משום מקום איזה פתרון פלא הכי פרימיטיבי בעולם. מערכת של כיפת ברזל היא אחת המערכות הכי משוכללות בעולם ליירוט טילים, ליירוט רקטות, ליירוט פגזים – אף פעם לא האמנו שזה בכלל אפשרי – הכול עושה כיפת הברזל; אבל איך מיירטים את העפיפונים האלה והבלונים האלה? איך מיירטים אותם? הם נעים לפי הרוח, לא לפי שום חישוב. כיפת ברזל יודעת לעשות הכול; לחשוב היא עוד לא יודעת. ואם היא תיירט את העפיפון, אז מה יקרה? הוא ייפול. במקום שהוא ייפול יהיה שדה, במקום שיהיה שדה תפרוץ אש, תפרוץ אש – אז מה זה משנה איפה? זה לא מטרה. ותראו איך זה התפתח. בראשונים זה נראה מצחיק, והיום כל העיניים נשואות לשמיים לראות מה מגיע. ויש נזקים כספיים, ויותר מזה – יש אווירה, יש פסיכולוגיה, תחושה קשה דווקא אצל תושבי העוטף, שעברו באמת ימים מאוד קשים.
אז בהתחלה, אוקיי, אפשר, אבל היום כבר שומעים מהם דיבור שונה. הם לא מוכנים לקבל את זה יותר. קרה להם דבר רע: הריח של השרפות; המראה של השטחים העצומים, השחורים האלה; התחושה שהם איבדו משהו מהסביבה הטבעית שלהם, תרתי משמע. פתאום משהו רע קרה. למרות שעוד פעם, אמרתי קודם, אין נפגעים. אבל זה לא משנה. מבחינתו של האויב זה לא משנה כמה נפגעים הוא עשה או אם בכלל היו נפגעים, אלא איך הוא יחדיר אצלנו את התחושה של חוסר אונים, שאין לנו תשובה, שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.
וצה"ל, אני אומר את זה בכנות הכי גדולה, שבאמת מסוגל לעשות מבצעים מעוררי דמיון: להפליג במרחבי המזרח התיכון למקומות הכי רחוקים, לעשות, להביא, לקחת, להטיל, לאסוף – לא יודע, תביאו רעיונות, צה"ל ידע לעשות אותם – עומד קצת חסר אונים; אומר: מה לעשות, רדארים משוכללים נשים שם בשביל לראות איפה העפיפון הזה מגיע? אני אומר לך, מפקדי צה"ל עברו הכשרות, הכי ארוכות. בשום מקום לא היה פרק: ככה נלחמים בעפיפונים. לא היה.
ולכן, אני מבין את המצוקה. מצד אחד – וזה היה בקבינט השבוע. התייצבו שרים, שני שרים, לפי ההדלפות, השר בנט והשר ארדן – ואמרו: אי-אפשר להמתין יותר, חייבים לפגוע במעיפי העפיפונים הללו. ועמד הרמטכ"ל מולם ואמר: אני לא מתכוון לעשות את זה. זה בניגוד לתפיסה המבצעית והערכית שלי. הפוליטיקאים עושים את שלהם. הם מאזינים להלכי הרוח הציבוריים; זה התפקיד שלהם. זה לא אומר שהציבור דוחף אותם לעשות את הדברים, אני מקווה שלא, אבל להאזין לציבור הם צריכים, אחרת הם לא יהיו אנשי ציבור. הרמטכ"ל הוא לא איש ציבור, לצורך העניין, למרות שגם הוא לא מנותק, אבל הוא רואה את הדברים באור שונה לגמרי. קודם כול הוא רואה את מפת האיומים על מדינת ישראל כולה – מה שאולי לא כולנו יודעים בדיוק מהם. הוא ממש לא מדרג עפיפונים ובלוני אש כאיום קיומי על מדינת ישראל שהוא צריך לסכל מחר בבוקר. ב. הוא גם שואל את עצמו, כל תגובה שלנו – מה היא תעשה. הוא יודע. הוא יודע שאם יפגעו בילדים הללו, בנערים הללו – אף פעם אי-אפשר לדעת בני כמה הם אבל הם אנשים צעירים, ברוב המקרים, אולי צעירים מאוד – זה יכול ליצור, להדליק, להביא לתוך הרצף הזה שתיארתי קודם, שהוא כאילו כבר בלתי נמנע, התנגשות.
ומה אז נעשה? האם אנחנו – הוא שואל את עצמו, הוא שואל את הקבינט: האם אתם רוצים שאני אכבוש את רצועת עזה? תאמינו לי, זה לא ייקח הרבה זמן. צה"ל יוכל לכבוש את רצועת עזה מחדש. השאלה היא אם הוא רוצה; השאלה היא אם צריך; השאלה היא אם כדאי; השאלה היא מה יקרה לנו, ואם נחזיק שוב ברצועת עזה – חזרנו אלייך שנית, עוד יכתבו שירים, כי כבר היינו שם; היינו שם ב-1956, היינו שם ב-1967, היינו שם ב-1973, היינו שם שנים על גבי שנים – מה נעשה עם זה? מי צריך את זה, שני מיליון איש על הראש שלנו? אז מייד נצטרך להאכיל אותם ולהשקות אותם ולספק להם חשמל ולתת להם מים. תתפלאו באיזו מהירות הצרכים שלהם יגדלו, ואנחנו ניענה לצרכים האלה. וצה"ל ייתקע שם, יחידות שלמות – סדיר, מילואים, אני לא יודע מי יישלח לשם.
אז זו התשובה של הרמטכ"ל, בצד המבצעי בטוח, אבל הוא גם אמר משהו שבעיניי הוא מאוד חשוב: התפיסה הערכית שלו. צה"ל הוא לא צבא של אנשי מקצוע שרואים את הביזנס שלהם רק בלהרוג את האויב. הוא צבא שצומח מתוך העם, שירש, מוביל ומוריש לעם ערכים. הוא צבא ערכי. בזה גאוותנו. בזה גאוותנו. תמיד היה צה"ל יוצא דופן. צבאות אחרים, היושב-ראש, אתה מכיר אותם, זורקים פצצה באיזשהו מקום – תמיד אנחנו שומעים על איזה חתונה באפגניסטן שנהרגו שם 50; האיש המסוים שחיפשו, הרגו אותו, זה בסדר, סיכלו אותו, ואם נהרגו עוד 50, חבל על הזמן, אז קרה. אצלנו זה לא יקרה. כשקרה אצלנו משהו דומה, הטייסים קמו והודיעו: אנחנו לא נעשה יותר פעולות. זה צה"ל, ואנחנו לא רוצים שצה"ל יהיה צבא אחר. אנחנו רוצים להיות גאים בביטוי: צה"ל הוא צבא מוסרי. אני לא מדרג אותו עכשיו: הכי מוסרי וכדומה. הוא צבא מוסרי, והמפקדים שלו הם אנשים שנוהגים על פי ערכי המוסר.
ולא תמיד המוסר והמלחמה הולכים ביחד, ממש לא. ואנחנו מנסים כן ללכת בדרך הזאת, כי אנחנו אומרים לבחורים והבחורות הצעירים האלה: אתם נלחמים מלחמה חשובה, אתם נלחמים מלחמה על הבית שלכם, ואתם תילחמו בה לפי הערכים שאנחנו מאמינים בהם. והיו אירועים בעת האחרונה שקצת הקהו את זה, וטוב שהרמטכ"ל חידד את זה. וזו הייתה מהות הוויכוח המאוד-חשוב בינו לבין הפוליטיקאים. ואני לא פוסל את דעותיהם של הפוליטיקאים; זה בסדר גמור שהם מביעים את דעתם ועמדותיהם, במיוחד בקבינט, שם הם צריכים להביע את זה; אבל הרמטכ"ל העמיד אותם גם על המשמעות של זה, מה זה אומר.
ואנחנו, שנלחמים גם מלחמות אחרות – לא רק בעזה אלא גם בעולם: על מעמדנו, על מקומנו, על איך מתייחסות אלינו מדינות אחרות ואיך אנחנו מתייחסים אליהן – אנחנו לא יכולים לוותר על הערכים שלנו. אנחנו צריכים לזכור אותם תמיד, אלה ערכי היסוד שלנו. לא נתפשר עליהם ולא נוותר עליהם ונמשיך להנחיל אותם לדורות הבאים. לכן הוויכוח הזה בקבינט היה ויכוח מאוד חשוב.
נכון, הממשלה בסוף הוויכוח הזה הנחתה את צה"ל לבלום את טרור העפיפונים והבלונים. היא לא אמרה לו: מעכשיו, אם מזהים מהאוויר מישהו שמניף בלון, הוא הופך למטרה; תירו בו. היא לו אמרה את זה. היא אמרה: תחפשו את הדרכים לעשות את זה. ואני בטוח שיש כמה אנשים חכמים שיושבים וישבו, יושבים ויֵשבו, וישברו את הראש שלהם איך להתעסק עם העפיפונים הללו ומה לעשות איתם. תאמינו לי שהם ימצאו פתרון. מצאנו פתרון לבעיות יותר קשות ויותר מסובכות.
אני אומר גם בקצה דבריי: תנו לצבא את הזמן. ואני אומר למנהיגות שלנו, כי עכשיו ראש הממשלה – אתמול שר ביטחון יצא לתרגיל צבאי, וראינו טנקים, וחיילים, אוה, ועכשיו ראש הממשלה הלך למפקדת האוגדה שם, וישב, ושמע תדריכים, ואמר: שימו לב, חמאס, אנחנו יודעים מה לעשות איתכם. זה בסדר, במישור של לוחמה פסיכולוגית זה מקובל, ואם זה יעזור והחמאס יתקפל ויעצור את הטרור הזה, אשמח מאוד, באמת אשמח מאוד. אבל אני רק רוצה להזהיר מפה שלא להיסחף. אנחנו הצד השקול, ההגיוני, הרציונלי. אנחנו השפויים במשוואה הזאת. לפעמים גם תהיו משוגעים קצת; אפשר, קצת, לרגע. אבל בעיקרון אנחנו הצד השפוי. ואנחנו יודעים מה המלחמה תעשה גם לנו, ואפילו לעזה – מותר לנו ואנחנו אפילו צריכים לשקול מה זה יעשה לעזה; כמה אנשים בעזה ייהרגו אם תתחיל עכשיו מלחמה או יהיה עימות בינינו לבין החמאס, כמה אנשים לא יראו את המחר – צעירים, מבוגרים, נשים, זה לא משנה. והם יהיו, זה מוכרח להיות, כי זה המחיר של המלחמות.
לכן אני אומר מפה: חלילה לפגוע בהרתעה, חלילה לפגוע ביכולת שלנו לסכל כל פעולה שהיא מעזה, אבל אני קורא מפה באמת לפעולה שקולה. המבחן הזה הוא מבחן של המנהיגות של השולחן הזה עכשיו. המבחן הוא איך לנווט את הדברים שלא נגיע לעימות צבאי עם החמאס. לא שלא ננצח; אמרתי כבר, תמיד אנחנו יוצאים בסוג של ניצחון. אבל אנחנו לא רוצים את העימות. החוכמה בעימות הזה היא למנוע אותו; למצוא דרכים שלא ידרדרו את עזה ואותנו למלחמה חדשה, כי התוצאות שלה, כמו בעבר, יהיו תוצאות איומות. תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. אני מזמין את חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי, לנמק את ההסתייגויות שלך. לרשותך יעמדו עד 15 דקות.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האולם עכשיו כמעט ריק, אבל באופן כללי אני באמת שמחה לומר שאנחנו התברכנו בחברי כנסת פעלתנים ונמרצים. למרות שעוברות עלינו שעות לא קלות ואנחנו באמצע הצבעות מרתוניות, הם מוצאים גם זמן להתעסק בעוד כל מיני דברים, חלקם חשובים יותר וחלקם חשובים הרבה פחות. ככה, למשל, בבוקר סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ מצא זמן להתעסק – אתם לא תאמינו במה: לא באיום הגרעיני האיראני ולא במצב המדאיג בעזה וב-100 ימים של טרור העפיפונים ששורפים את השדות שלנו; לא. הוא מצא זמן להתעסק בכתפיים של חברות הכנסת, ובאופן ספציפי שלי ושל חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, וזה בעקבות מה שקרה אתמול, כשהותקפה בעצם כאן, על דוכן הכנסת, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, על לא עוול בכפה; פתאום היא נשאלה על ידי סגנית היושב-ראש אם היא לא מודעת לקוד לבוש ודברים כאלה.
עכשיו, לא ברור מדוע אישה חילונית שבעצמה מתלבשת בבגדים כאלה ואחרים שאינם בדיוק תואמים את הנורמות של הצניעות שמקובלת בעולם הדתי או החרדי יכולה בכלל להתעסק בעניינים כאלה, אבל ברור לגמרי מדוע חבר הכנסת סמוטריץ וחבריו האחרים, שרק תנו להם הזדמנות להתעסק בהדרת נשים ולתקוף את הנשים, ממש זמן קצר לפני תשעה באב מוצאים את הזמן, והמבט שלהם נודד, באופן מפתיע, דווקא לכיוונן של הכתפיים של חברות הכנסת.
ואני, נשאלת השאלה – אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: מדוע זה קורה? מדוע כתפיים של נשים או איברי גוף אחרים של אישה כל כך מדאיגים את חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ, שכאמור, הוא איש עסוק מאוד; יש לו המון הצעות חוק כאלה ואחרות, שחלקן גם עולות בעת הזאת. אני הייתי מציעה לו לדבוק בדוגמה של אומן ידוע, דתי, איש חרדי אפילו, שכשהופיע בפני ציבור חילוני מעורב של נשים וגברים הוא סגר את עיניו. הוא אמר: בסדר, אני לא רוצה להגביל אף אחת בהתנהגות שלה ומה שהיא רוצה לעשות. אני בעצמי מעדיף לא להסתכל ולא להתבונן ולא להתפתות. אני לא יודעת מה זה יכול לעשות לו, בעצם, כשהוא עומד באולם שיש שם עשרות אלפי אנשים, רוקדים ורוקדות, והוא נמצא שם רחוק על הבמה, אבל ככה הוא בחר, ואני חושבת שזה בסדר, כן? מבחינתי זאת התשובה, והייתי מציעה להשתמש בנוסחה הזאת גם לחברי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ: אתה לא רוצה? מפריע לך משהו? אתה מוזמן להסתכל לצד אחר. תסיט את העיניים שלך, שלא יקרה לך מה שקרה לאשת לוט, ככה, אם אנחנו מדברים על הדוגמאות המקראיות.
משהתפנה חבר הכנסת סמוטריץ מכל העיסוק הזה עם כתפיים, רגליים וכל הדברים האחרים, שבעיניי, כאיש דתי – עוד פעם, אני גם בעצמי למדתי במערכת חינוך דתית – הוא בכלל לא אמור להתעסק בהם; אם כבר הוא ראה משהו כזה שמפריע לו – אז תסתכל לצד אחר ותעשה טובה לאחרים ואל תתחיל לכתוב על זה בטוויטר, ברשתות החברתיות. אבל משהוא פסק לעסוק בדברים האלה, אז הוא מצא לו target אחר: הוא וחבר הכנסת מוטי יוגב התנפלו דווקא על הכינוס של השדולה החילונית שאני וחברי עמר בר-לב וחברתי חברת הכנסת תמר זנדברג ערכנו כאן היום בכנסת. הנושא היה נושא חשוב מאוד, נושא שעולה לא מעט בכותרות, ולכן יותר מראוי לערוך בו דיון, ובאמת נשמעו מגוון קולות.
הנושא הוא הנושא של הדתה בצה"ל. אנחנו עדים לכך שהרבה מאוד מקרים מתרחשים, ואנחנו מגיעים לטפל בתלונות של חיילים וחיילות שפתאום מגלים שבצבא העם, ואנחנו גאים בכך שהצבא שלנו הוא צבא של כל העם – פתאום חיילת מתבקשת לשים מעל הטייץ מכנס, או בשריון מבקשים מהבנות שלא לשים חולצות לבנות. שמעתם פעם על דבר כזה? מה עם מדים ייצוגיים של חיל הים? אולי נבטל גם אותם, או שנלביש את הבנות במדים אחרים, שחס וחלילה לא ילבשו לבן? דברים כאלה ואחרים, וחיילים שהם חילונים נאלצים לבחור: או שאתה הולך לריתוק או שאתה שם כיפה על הראש והולך להרצות בבית ספר דתי, שלשם שולחים אותך; או שאתה מתקלח בשבת במים חמים כפי שאתה רגיל, או שאתה מוותר לטובת אנשים שמכתיבים לך את התנאים, למרות שהם בעצמם בכלל לא משרתים ביחידה שלך אלא שמו איזשהו פתק וכך אמרו: שבת, אל תתקלחו במים חמים. דברים אמיתיים. דברים אמיתיים לגמרי.
לנו היה חשוב להבין אם מדובר פה במגמה – מגמה מדאיגה שבאמת מצטברת לאיזה משהו, תופעה של ממש, ומדוע זה קורה, ומי בעצם יוזם את הדברים האלה, ומי לא בולם את הדברים האלה בזמן, וגם לתת ביטוי לאנשים שחושבים שאין בעיה כזאת, אין הדתה, הכול בסדר, אין איזושהי כפייה, ולא מגיעים יותר רבנים ליחידות להרצות בפני החיילים והחיילות. אז בכל הדברים האלה רצינו לדון. והינה, פתאום, באמצע הכנס, כאשר אנחנו בדיון פלורליסטי לחלוטין בכנסת ישראל, בפרלמנט הישראלי – ופרלמנט, אתם מבינים שזה בא מהמילה parler; אתה, חבר הכנסת אלאלוף, דובר צרפתית. אז אנחנו מדברים הרי על מילים; בפרלמנט מדברים, משתמשים במילים, במילים כתובות, במילים מדוברות, ומדברים כל הזמן על דברים כאלה ואחרים על מנת להגיע לאמת. לפעמים לא מגיעים לאמת, לפעמים כל אחד נשאר בדעתו, אבל בכל מקרה זה בדיוק המקום, הבית של הדמוקרטיה הישראלית, שבו מותר לדון על כל נושא – כל נושא, אפילו שהוא שנוי במחלוקת; כל נושא, גם אם הוא מרגיז מישהו. אין דבר כזה שאנחנו לא יכולים לשבת ולדבר בבית הזה בצורה מכבדת ומכילה כדי באמת לאפשר פתחון פה לכל אחד ולכל אחת שרוצים להתבטא בעניין הזה. פתאום באמצע הכנס אנחנו מקבלים איזושהי הודעה; עוד לא הסתיים הכנס, עוד לא תם הכנס בכלל, חברי הכנסת סמוטריץ ויוגב מוציאים איזושהי הודעה שמאשימה את מארגני הכנס בכך שהם ממומנים, כמובן, על ידי גורמים קיצוניים, שמאלניים, חילוניים – כבר לא הבנתי בכלל לאיפה האשמות האלה הולכות.
אבל מה שברור לגמרי זה שהלכו פה על הדפוס הקבוע: כאשר רוצים להשחיר את פניו של מישהו, כאשר לא מסכימים לדעותיו של מישהו, עושים לו ביוש. איך עושים ביוש במדינת ישראל? הכי קל זה להשתמש בשקר הידוע, שמשתמשים בו כל הזמן וללא הפסקה כמעט בכל הנושאים שהם שנויים במחלוקת – ולכן אנחנו צריכים לדבר עליהם, בגלל שהם שנויים במחלוקת. אז כדי להשחיר את פניו של מישהו ולגרום לכך שהבן אדם הזה אולי יפסיק מפעילותו, אולי יפסיק לדבר, אולי לא יגיד את הדברים שהוא מאמין בהם או היא מאמינה בהם – בסדר, צריך להגיד שהם ממומנים, נגיד, על ידי הקרן החדשה, סורוס; יש עוד כל מיני מקומות כאלה ואחרים שמוזכרים כל הזמן בהקשרים האלה. אז הינה, פה מי שכתב את ההודעה הזאת אפילו לא עשה עבודה כל כך מעמיקה, והם פשוט אמרו באופן כללי: ארגוני שמאל קיצוניים. מספיק. לא צריך לדייק, לא צריך כלום.
כך קורה שיוצאת הודעה מפה, מחברי הכנסת שיושבים בבית הישראלי, שמפיצים הודעה שקרית ומאשימים את כולנו – אותי ואת חברתי חברת הכנסת תמר זנדברג, את חבר הכנסת עמר בר-לב, שעל תרומתו למדינה ולביטחונה אין צורך להרחיב; אנחנו כולנו יודעים איפה הוא נלחם, מה הוא עשה, עם מי הוא עשה את זה, באיזו יחידה הוא היה – כך קורה שבעצם כולנו מתויגים, ללא הבדל בעצם מי, מה, מו, מה הרקע שלו, מה הוא עשה? הינה שמאל קיצוני שמממן. אנחנו שמענו, אנחנו יודעים מאיפה גדלות הרגליים של התופעה הזאת; שמענו את ראש הממשלה ביום הבחירות מתבטא על כך שהערבים נוהרים לקלפיות. הכול בא מאותו שורש. הכול בא מאותו שורש: הערבים נוהרים מאותו שורש, השמאלנים הקיצונים – שממנים פה את חצי מהמדינה, אם להסתכל על פי כמות ההאשמות המתעופפות באוויר – הכול בא מאותו שורש של באר השנאה, השטנה ושנאת חינם, שהיא באמת מאיימת על הבית הישראלי כולו.
אני יכולה להגיד לכם בוודאות מוחלטת: אנחנו היום התכנסנו בשדולה החילונית כדי לדון בעניין הספציפי הזה של הדתה בצה"ל, אבל באותה הזדמנות היינו יכולים גם לדבר על הסכנות לביטחון הישראלי. מה מסכן את הביטחון הישראלי? האם חמאס מסכן את הביטחון הישראלי? האם הסכנה הכי גדולה זה האיראנים, הגרעין שלהם? האם אנחנו באמת מאוימים על ידי מדינה כזאת או אחרת? ואני אגיד לכם – כי עוד פעם, אנחנו בימים של טרום תשעה באב, אנחנו היום נמצאים במצב שמזכיר מאוד את הימים המשוגעים והמסוכנים והעצובים שלפני שנהרס בית המקדש. ומה הוביל לעניין הזה? מה גרם לזה? האם זה באמת הכוח של האימפריה הרומית? האם זה החיילים האכזריים, האימפרטורים, שרק רצו וחלמו בלילה איך לפגוע בבית המקדש היהודי? כמובן, גם הדברים האלה, אבל קודם כול זאת הייתה שנאת חינם של אחים, אחים בעם היהודי, זה לזה, זו לזו; אנשים שלא מתביישים להוציא את הדיבה אחד של השני; הקיצונים, הסיקריקים.
גם היום יש סיקריקים. רק היום אנחנו שמענו שבבית שמש הותקפה אישה – דתייה, לובשת חצאית, לבושה בצניעות – על ידי קבוצה של גברים חרדים קיצונים, אני בכוונה אומרת "קיצונים", כי כמובן אסור להכליל בקיצוניות הזאת את כל הציבור החרדי; יש שם הרבה אנשים, ואני בטוחה שרוב-רובם יוצאים כנגד התופעה הזאת. אבל הסיקריקיות, הקיצוניות, מתגברת, מתגברת מיום ליום, משעה לשעה. אנחנו רואים את זה בשיח; אנחנו רואים את זה בהודעות המתלהמות; אנחנו רואים את זה בניסיון לפגוע בכל ניסיון של דיבורים. אנחנו רואים את זה בחוק חינוך ממלכתי, שרק אתמול עבר. אז בבית הספר אסור לדבר, בצבא אסור לדבר, בכנסת בטח שאסור לדבר. איפה מותר לדבר? לא. אסור. אל תדברו. רק פשוט תהיו כמונו, תהיו ימנים, והכול יסתדר לכם. אם לא תהיו כמונו, אנחנו נתקיף אתכם; אנחנו נעשה לכם שיימינג, ביוש – הינה, המציאו מילה חדשה בעברית; אנחנו נרמוס אתכם; אנחנו נקרע אתכם לגזרים; אנחנו נגיד שאתם בוגדים, שאתם שמאלנים – מה יותר גרוע מלהיות שמאלני בימינו, אני לא יודעת, אולי להיות ערבי? חבר הכנסת מסעוד גנאים, אולי אתה תגיד לי. אבל כל הדברים האלה מעורבבים ביחד. השנאה למיעוט הערבי שיושב בתוכנו מהולה בשנאה לבני העם היהודי שאינם חושבים כמו הממשלה הנוכחית ומעיזים להתעמת איתה ומעיזים להתעמת וגם לשים ולהציב עובדות ברורות, כמו שאנחנו עשינו היום באירוע שאנחנו ערכנו בכנסת.
והדברים האלה אינם מקובלים. הם לא מקובלים עלינו לא רק בגלל שאנחנו אלה שנפגעים מהשיח הזה ובגלל שאנחנו לפעמים מרגישים כמו מין קורבנות שמותקפים ברשת, שעליהם מפיצים דברים זדוניים ושקריים, תמונות כאלה ואחרות, פוטומונטאז' למיניהם וכו'. לא, לא רק בגלל זה. כי אנחנו מדברים על הבית של כולנו; אנחנו מדברים על המולדת שלנו; אנחנו מדברים על הבית שבו אנו מגדלים את הילדים שלנו, אנחנו מגדלים את הילדים שלנו ואנחנו חרדים להם. אנחנו מסתכלים על העתיד בחרדה. אנחנו אומרים: מה יהיה עם הבית הישראלי היפה הזה? מה יהיה עם המדינה הזאת, שאנחנו בנינו אותה לתפארת במהלך 70 שנים, ועכשיו אנחנו בעצם נמצאים בפני מין תהום, והממשלה הנוכחית רוצה לקפוץ ראש ולגרור את כולנו לשם – קודם כול לתהום של שנאה. יש דברים אחרים שאנחנו בכלל עוד לא הזכרנו: ההיפרדות מהפלסטינים – שגם את הדברים האלה מנסים למנוע מאיתנו חברי הכנסת סמוטריץ ויוגב ומדי יום עובדים מאוד מאוד מאוד קשה, יחד עם ראש הממשלה, כמובן, ועם שריו, על מנת למנוע כל תסריט, בעצם אפשרות בכלל שאנחנו ניפרד מהם.
אלה דברים מסוכנים מאוד. כל הדברים האלה מסוכנים מאוד. אבל בין הדברים הכי מסוכנים – אני עוד פעם אחזור על זה – השנאה הנוראית, שפשוט רוחשת ובוחשת עכשיו ברשתות החברתיות. והיא מוזנת, חברים; היא לא מתרחשת באופן טבעי. היא מוזנת מלמעלה. היא מוזנת גם מהודעות השקריות שמופצות, לצערי הרב, על ידי אנשים שאנחנו קוראים להם חברים, חברי כנסת. הם חברים בכנסת והם חברים שלנו, כי אנחנו יושבים בבית הזה ביחד. ואנחנו הרי המראה, אנחנו המראה של החברה הישראלית. מה שקורה פה: הקיצוניות, הטונים הגבוהים, השקרים שמופצים פה מעל בימת הכנסת ובמקומות אחרים הם המראה של מה שקורה בחברה הישראלית. וככל שאני מסתכלת יותר ויותר – וכבר יותר משלוש שנים מסתכלת מבפנים על התמונה הזאת, תמונת המראה של החברה הישראלית – ככה אני מודאגת יותר. בואו נגיד ככה, למי שלא יודע, מי שלא צופה בערוץ הכנסת באובססיביות ולא שם לב בעצם לדברים הנוראיים שמתרחשים פה: חוקים מסוכנים ביותר ואנטי-דמוקרטיים מובאים פה בסיטונות, בלי דיון בכלל, בלי ניסיון לשמוע; לשמוע הסתייגויות, לשמוע ולנסות למצוא את המכנה המשותף – ותמיד אפשר, הרי; אנחנו עשינו את זה קודם, אז מדוע לא נצליח עכשיו, חברים?
ועם השאלה הזאת אני רוצה להגיד שאנחנו עכשיו ביומיים האחרונים של מושב הכנסת – יש לנו את יום שלישי, רביעי, יכול להיות שזה יימשך עד יום חמישי – ועוד לא מאוחר, עוד לא מאוחר לתקן. התיקון – במיוחד כשאנחנו מדברים על תקופה שכל כך חשובה מבחינה היסטורית, ולמי שדתי גם מבחינה דתית, כמו תשעה באב – כמובן, זה הזמן; זה הזמן להסתכל אחד לשני בעיניים ולהגיד: האם הבן אדם הזה שאני מפיץ עליו שקרים ברדיו כשאני מתראיין ואני מאשים שהוא עשה את הכנס שלו בתמיכה כספית של ארגון שתומך ב-BDS כזה וכזה וכזה – וכשמעמתים אותו עם העובדות ואומרים לו: לא, לא היה ולא נברא, אתה בעצם ממציא דברים, אתה בכלל לא – אז האם זה לא הזמן להגיד: סליחה, טעיתי; טעיתי, התבלבלתי בעובדות, בלבלו אותי; אני לא דייקתי בעובדות ואני מתנצל, אני מתנצל מקרב לב; אני מתנצל על השיח הפוגעני, אני מתנצל על המילים הקשות; אני בעיקר רוצה לתקן עכשיו, לבוא ולתקן.
וצריך להתחיל בנו. אנחנו לא יכולים לקרוא לתיקון של החברה הישראלית ולאיחוי הקרעים בלי שאנחנו עשינו את האיחוי הזה כאן, בבית הזה, בכנסת ישראל. אם נשכיל לעשות את זה, אולי גם הדברים האחרים יעבדו לטובתנו.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
קריאה:
יש קוד לבוש.
היו"ר חמד עמאר:
מספיק מה שקרה לנו אתמול, אנחנו לא צריכים לחזור על הדברים האלה.
אלי אלאלוף (כולנו):
היום בבוקר.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
בוקר טוב, צוהריים טובים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, איך שנכנסתי היום בבוקר לאולם ועדת החוקה שאלו אותי: מה קרה – שרוולים? השפיע עלייך אתמול?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
את רגילה לבוא עם בגד ים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני רגילה לבוא עם חולצות בטן, בדיוק. אתם יודעים, עברה ככה אתמול סערה, עליי ואולי על כל המשכן, עם ההערה הלא-מתאימה ומיותרת של חברת הכנסת בוקר. אבל באמת, זה גרם לי לחשוב. קודם כול, ישר עכשיו הסתכלו עליי – טוב שיוצאים לפגרה, איזה מזל – ישר מסתכלים מה אני לובשת. זה בדיוק העניין, אני לא רוצה שתסתכלו מה אני לובשת. אני, מה שבפנים זה מה שחשוב, לא מה שאני לובשת. ואותה הערה הייתה בדיוק על הנקודה הזאת, ויפה אמרה שלי אתמול את הדברים, כאן, מעל הבמה, ובאמת תודה.
היו"ר חמד עמאר:
שמעתי אותה. היא דיברה דברים יפים.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
ואני לא רוצה להפוך לשום חפץ שמסתכלים רק על איך שהוא נראה, ואני חושבת שאף אחד מחברות וחברי הכנסת לא צריכים להיראות כך.
ובכל זאת, אני כן חייבת איזושהי התייחסות למה שהיה כאן אתמול. התחושה שלי הייתה של אמירה – ואולי נאוה בוקר לא התכוונה לכך, אבל כך אני קלטתי וראיתי את זה – האמירה המזלזלת הזאת של: מה עם קוד הלבוש; אה, לכם אין קוד לבוש, ככה זה נאמר. כשהיא הבינה שאין קוד לבוש, אז היא אמרה: לכם אין קוד לבוש. מה זה "לכם"? גם את חלק מהכנסת הזאת. זאת התחושה שיש לי, שזה פשוט נובע מאותה זחיחות וכוחנות שאנחנו מרגישים כל הזמן מהקואליציה ומחברי הכנסת, בעיקר של הליכוד, וגם של חברות אחרות בקואליציה, שפשוט מרגישים שהם על איזשהו אולימפוס, אף אחד לא מוריד אותם משם וגם לא יורידו אותם משם, והם עושים מה שהם רוצים, ואומרים מה שהם רוצים, ומזלזלים בנו, וימשטרו אותנו, ויגידו לנו מה ללבוש, ואיך להגיד ומה להגיד. זאת מין תחושה שיש לי כאן בבית הזה כבר לא מעט זמן – של הכוחנות הזאת, שכל הזמן אנחנו מתמודדים עם כוחנות. אולי אתם לא מתמודדים איתה, אולי אתם גם מתמודדים איתה, אבל אני בטח, כחברת כנסת מהאופוזיציה, מתמודדת איתה כל הזמן. זה חלק מהחיים בבית הזה, וזה לא נעים. זו התמודדות תמידית, ועוד לקבל את זה כאן על הבמה בדיוק בשעה הזאת אתמול, כמעט בשעה הזאת – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
לפעמים אולי גם אליכם זה מגיע, יכול להיות, אבל אני אגיד לך משהו: מהצד שלכם יותר קל להתמודד עם זה. אני חושבת שאתה מבין אותי. באיזשהו מקום זה היה, אולי – אתם יודעים, אני עומדת כאן ומקבלת פתאום הערה. בחיים לא העירו לי על מה שאני לובשת. בחיים, באמת. בחיים לא העירו לי. וזהו, זה ככה מין, לסיום סיומת, אני מקווה, של כל הסאגה הזאת; אולי לא, אבל אני מקווה שקודם כול לא נראה הערות כאלה במשכן. באמת, הן לא במקומן.
אתה לא היית פה אתמול, איציק. פספסת, פספסת פה.
סגן שר האוצר יצחק כהן:
לא פספסתי כלום. אני שמח – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
לא פספסת כלום.
היו"ר חמד עמאר:
אבל כולנו שמענו את ההתנצלות של היושבת-ראש, שמענו אותה מתנצלת.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
נכון, אחרי שאמרתי שהרגשתי שזאת הלבנת פנים היא התנצלה, אבל רק על זה שהיא לא התכוונה להעליב אותי. אני חושבת שבאופן עקרוני אף יושב-ראש לא צריך למשטר פה אף חבר כנסת אחר; אגב, גם לא בוועדות. זה לא כמו קריאה לסדר – אתה מתפרץ, אני קורא אותך לסדר. לא. אם יש לך איזושהי בעיה עם משהו שהוא אמר, עשה, התנהג כך או אחרת, לך תגיד לו בשקט, בטח לא כשהוא ניגש לבמה ואומרים לו את זה. באמת הייתי המומה. אני חושבת שראו את זה, כמה אני המומה מהדברים.
אבל באמת, אני מרגישה שאם היה לנו – זה גם חלק מהשיח שלנו פה. אגיע להתייחסות לדברים האחרונים של חברתי חברת הכנסת קסניה סבטלובה. אנחנו לפני תשעה באב; זה לא יום כיפור, זה לא זמן לתשובה, אבל זה זמן לאיזושהי חשיבה של העם שלנו, איפה אנחנו, מה היינו, איך אנחנו מתקדמים לקראת מה שהיינו לפני אלפיים שנה, לצערנו, עם האיבה האיומה והשיסוע והשסעים הכל-כך עמוקים שיש לנו. ואנחנו פה, בכנסת הזאת, בעיניי המשימה שלנו זה לאחד, זה לבוא ולא להעמיק את השסע ורק להראות איך אני עוד יותר משתלח ומעמיק את התחושה הרעה הזאת. לא. אנחנו צריכים לבוא כנבחרי ציבור ולהגיד לכל מי שמאחורינו ולכל מי שמחוץ לבית הזה שהדרך שלנו לחיות כאן עוד הרבה מאוד שנים כמדינה חזקה, כעם חזק, היא ללכת לכיוון של סובלנות, של שיח מכבד, של להיות מאוחדים ומלוכדים.
ודווקא בשבוע הזה אני כל כך מרגישה – עם החקיקה שמגיעה לכאן, שהיא בחלקה פרסונלית ומושחתת ובחלקה, כמו חוק הלאום, באה להעמיק שסעים שכבר קיימים בחברה הישראלית, ולא לאחות, ולא לחבר, ולא לבוא עם אמירה. חוק-יסוד – אנחנו לא מדברים עכשיו על חוק-היסוד, אני יודעת, אבל חוק-יסוד בא להתוות דרך לעשרות שנים קדימה, מתוך איזושהי הסכמה רחבה. זאת המשמעות של חוק-יסוד. זה במקום חוקה. ובמקום זה, על כל סעיף בחוק-היסוד יש ויכוח, על כל מילה שם; כל סעיף מייצג איזשהו שסע בחברה הישראלית או בעם היהודי מול התפוצות. באמת, למה אנחנו מגיעים לזה? ודווקא יום לפני ערב תשעה באב אנחנו נצביע על החוק הנורא הזה?
במקום שאנחנו נבוא כאן – האמירה שלנו צריכה להיות, גם בשיח בינינו וגם החוצה, של כיבוד הדדי, ולא להתנצח כל הזמן ולקושש עוד כמה מנדטים. אנחנו יודעים איך זה עובד: במפלגת הליכוד הם צריכים להתבלט בשביל הפריימריז, כי חלקם במחוזות והם לא ייבחרו ברשימה הארצית, אז הם הולכים על הקצה. והקצה הוא מאוד מסוכן, חברים, והקצה הוא ללכת לחוקים הזויים ולחוקים שהם בטח לא בקונסנזוס אבל אפילו לא בקונסנזוס של מצביעי ליכוד.
אתם יודעים שהיה עכשיו סקר בין מצביעי ליכוד על כמה מקבלים או לא מקבלים את הזרמים השונים ביהדות. מעל 70% ממצביעי הליכוד אמרו שצריך להכיר בזרמים הלא-אורתודוקסיים, שצריך לתת להם מקום בישראל – 66% אמרו שצריך לתת להם מקום בישראל. אני לא יודעת, אולי אתם לא מכירים בסקר כזה, זה יצא רק לפני שבוע. אני לא מדברת עליכם, דווקא מי שנמצא כאן הם לא מהליכוד, אבל חברי כנסת של הליכוד כאן – אנחנו שומעים איך הם מדברים. אף אחד לא רוצה לקחת לידיים שלו את העיסוק בכותל, אף שר לא רצה אותו, חוץ משר אחד, באמת יחיד, אף אחד לא מוכן. כל ההתבטאויות הן רק מתוך הסתכלות על ה-base הקיצוני. וזה מה שמוליך את המדינה שלנו, וזה לא מוליך אותנו למקום טוב – לא מבחינת הסולידריות של החברה, שרק הולכת ונהיית יותר שסועה ומפורקת. ולצערנו, לחלק לא מבוטל מהפוליטיקאים יש אינטרס לשסע כדי לקבל עוד קצת תשומת לב ולקבל עוד כמה נקודות אצל מצביעיהם במרכז הליכוד.
טוב, אני רוצה לדבר גם על משהו שקרה היום שמביע חוסר אמון כל כך עמוק של ציבור גדול מאוד בממשלה, ולצערי גם בנו, בכנסת, למרות שלא כולנו מקשה אחת. תשמעו, דיברתי על זה גם אתמול קצרות. יש היום מאבק מאוד מאוד גדול באזור צפון מישור החוף נגד הקמת אסדה והרחקתה – לא נגד הקמת האסדה אלא לקרוא להרחקתה ללב ים, מתוך חשש אמיתי לסכנה סביבתית-בריאותית לילדים שחיים לאורך כל מישור החוף; זה לא מקום אחד, זה לא נקודה אחת. במקרה היום העבודות הן באזור של חוף דור, ושם מתקיים המאהל.
מה קרה? גם אתמול דיברתי על זה. הם קיבלו צו פינוי מרשות מקרקעי ישראל – צו פינוי. הגיעו, בתוך 24 שעות התפנו. זה היה כשאני הייתי שם במאהל, ביום ראשון. 24 שעות חלפו; הם הלכו עם עורכי דין וביקשו לברר, והמקום הוא בעצם של קיבוץ מעיין צבי, שלא דרש את פינוים, ורק רשות מקרקעי ישראל רצתה את פינוים. בסופו של דבר הם הלכו עד לבית המשפט השלום בחיפה, הגישו עתירה. אתמול בערב המשטרה ידעה על קיומה של העתירה, ידעה שזה לפתחו של שופט שצריך לקבל החלטה בבוקר, שנפתח תיק. ב-05:50, בבוקר, אני כבר קיבלתי טלפון שעשרות שוטרים הגיעו למאהל לפנות אותם. לא חיכו לשופט, לא חיכו לשום דבר; ידעו שיש הליך – לא חיכו, הגיעו לפנות. התחילו לפרק את המאהל, לפרק, לפנות ציוד; היה שם בלגן מאוד גדול. ב-07:00 החליטו אותם נאבקים, עם עורכי הדין שלהם, כן לפנות לשופט תורן, העירו שופט – לא רצו להעיר אותו ב-23:00, בלילה, כשהגישו את העתירה, אבל ב-07:00 העירו אותו, ובתוך חצי שעה הוא קיבל החלטה על צו מניעה, ומחר יהיה דיון, ויש זמן להגיב ודיון בנוכחות של שני הצדדים.
אבל אני לא יכולה להבין איזה יישור קו מוחלט יש כאן של הממשלה ושלוחיה – גם רשות מקרקעי ישראל, גם המשטרה – עם האינטרסים של נובל אנרג'י. אני מצטערת, אין שום דרך אחרת לראות את זה. נכון, יש שם מפגינים; הם אולי קצת מפריעים לכם. הם לא נכנסים למטר אחד שהוא שטח העבודות של נובל אנרג'י; הם לא מסיגים את הגבול; הם לא מפריעים לעבודות. יש מחאות שהולכים ומפריעים לעבודות. לא. הם היו שם שקטים – אנשים, ילדים, משפחות היו שם, באמת, משפחות עם ילדים קטנים. אני הייתי שם, אני ראיתי אותם, אני פגשתי אותם.
בסופו של דבר מה שקורה הוא שהתחושה של אותם אנשים – ואני מדברת איתכם באמת על עשרות אלפים שמעורבים מאוד עמוק במאבק הזה – היא פשוט תחושה של חוסר אמון. אפילו לא יושבים איתם, אפילו לא מקשיבים להם; באים והורסים להם את מאהל המחאה, שזה בעצם – מהי מחאה? המחאה היא המוצא האחרון של האזרח כשהוא נתקל בעוולה שלטונית, כשהוא נתקל בקירות, כשהוא לא מצליח לפתוח בשום דרך אחרת את הדלתות. הוא לא מגיע לשרים, הוא לא מגיע – לחלקנו הוא כמובן הגיע, אבל הוא לא מגיע לדיון משמעותי ומועיל בכנסת או בוועדות תכנון, אז המחאה היא הכלי האחרון: לעמוד עם שלט, להקים אוהל מחאה, זה הכלי האחרון שלו לעורר שוב את דעת הקהל, את הציבור, את מקבלי ההחלטות, לשים לב לדברים.
יש פה חשש אמיתי, אמיתי, אני אומרת לכם, מבדיקות שעשיתי, מישיבות שעשיתי עם מומחים. הבעיה הרצינית מאוד היא שהיום אנחנו למדים שאסדת תמר, שנמצאת מול חופי אשקלון, 24 קילומטר – לא קרוב כמו שצפויה להיות אסדת לווייתן – מזהמת כמו כל מפרץ חיפה בזיהום האוויר שלה. זה לא היה צפוי. אף אחד לא צפה את זה כשתכננו את אסדת לוויתן 9 קילומטר מהחוף. רק זה מדיר שינה מעיניי, באמת, אני אומרת לכם. והבטחות על הבטחות שאני שומעת לתקן את זה: באסדת לווייתן זה לא יהיה כך, זה יהיה אחרת, זו תהיה מערכת אחרת – אני מאוד מצטערת, אני לא ראיתי שום דבר, וגם משרדי הממשלה לא הראו שום מערכת אחרת, לא הצליחו להבטיח ולהרגיע את הלהבות, את החששות של הנאבקים ושל הארגונים ושל התושבים.
אבל כשבאים והורסים במחי יד מאבק, באים להרוס, באים להשתיק, באים לסתום פיות, באים לא לאפשר מחאה לגיטימית וחוקית במסגרת החוק – אף אחד שם לא אמר: אנחנו, גם אם בית משפט יגיד לנו להתפנות לא נתפנה. להפך. הם היו בדין ודברים עם המשטרה. אמרו להם: יחליט בית המשפט. תנו לנו עוד יום, אנחנו הולכים לבית משפט, אולי אתם לא צודקים, אנחנו חושבים שאתם צריכים לתת לנו 30 יום לפינוי. היה פה ויכוח ענייני ומהותי. בסופו של דבר באה המשטרה בהרבה כוח, בסוף היא לא פינתה את כולם, אבל כבר הרסה להם ופינתה חלק מהציוד למקום אחר.
אנחנו מחכים לראות מה יהיה מחר. אני מניחה שגם מחר יהיו כמה דיונים על חוקים שונים, ואני אוכל לעדכן מפה. אבל בסופו של דבר הדבר שבעיניי הוא באמת הכי הכי משמעותי, ואני גם מסתכלת עליו בטווח הארוך, אחד האתגרים הכי גדולים שלנו, גם כאן בכנסת לנבחרי הציבור ובוודאי לפתחה של הממשלה, זה להחזיר את האמון של אזרחי מדינת ישראל בנו ובשלטון וביכולת להשפיע על מה שקורה פה ועל קבלת ההחלטות.
אתם יודעים, יש גם סקר – ציטטתי קודם סקר של בוחרי ליכוד. יש סקר בקרב צעירים – תקשיבו לזה: 84% מצעירי ישראל לא מאמינים במוסדות השלטון וביכולת שלהם לשנות. 84%. זה סקר שנערך על ידי מרכז הצעירים בשיתוף אגודת הסטודנטים. הם הציגו אותו בכנס שהשתתפתי בו לפני כמה חודשים יחד עם עוד חברי כנסת. זה מדאיג אותי. זה דור העתיד שלנו. אם הם לא מאמינים בנו, שאנחנו פועלים לטובתם – ואתם יודעים מה? כרגע אני יכולה להבין את חוסר האמון הזה. יש כל כך הרבה דברים שהממשלה עושה והקואליציה עושה שלא פועלים לטובת האזרח. ואנחנו צריכים – זאת צריכה להיות אחת המשימות המרכזיות שלנו: לשנות את זה; להביא לשיח אחר; להביא לכך שמי שהיום אזרח במדינת ישראל מאמין שהוא חלק ממשהו, מהסולידריות החברתית שבנתה את המדינה הזאת. שהוא חלק, ולא שלא סופרים אותו; שהוא חלק מהמדינה והוא מאמין במדינה. כי תשמעו, מחוסר אמון ברמות כאלה, של 80% ומשהו, זה מגיע לכאוס חברתי, זה עלול להגיע לכאוס חברתי.
אני שומעת מאנשי המחאה שאני נמצאת בקשר איתם חוסר אמון מוחלט במערכת. הם לא מאמינים שמגינים על התושבים מפני זיהום; לא מאמינים שלא בונים. הם באמת מאמינים שבונים להם. ותשמעו, יש מעט צדק – לא מעט, יש הרבה צדק – כי בונים פה משהו לא בטוח, והם מאמינים שמישהו עושה את זה בכוונה. אני, אגב, לא חושבת שמישהו עושה את זה בכוונה. אני חושבת שיש הרבה מידע שלא הגיע בנקודת קבלת ההחלטות שהייתה צריכה להתקבל, לא היה שם או לא הגיע לנקודה הנכונה, ולכן קיבלו החלטות שגויות. אבל חוסר האמון הזה חייב לקבל התייחסות מכולנו פה בבית הזה, וזה בעיניי האתגר שלנו – גם לאחד את העם וגם להחזיר את האמון בנו, בנבחרי הציבור ובשלטון. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה לך. חבר הכנסת יואל חסון. חבר הכנסת יואל חסון.
אלי אלאלוף (כולנו):
יש לו זמן, יש לו שעה.
היו"ר חמד עמאר:
עד שעה. הוא יכול לדבר רק שתי דקות ולרדת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שלום לך, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת אלאלוף, שלום לך. נראה לי שאני אדבר פה כמה שאני רוצה. אני לא רואה פה שר, איפה השר? אין פה שר, אז נא לעצור את השעון אדוני, ברשותך.
היו"ר חמד עמאר:
איפה השר? השרה איילת שקד נמצאת כאן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איפה? שם. טוב, היא לא אמורה לשבת שם, היא אמורה לשבת פה, אבל אני אתן לה, היא בטח עושה דברים חשובים למגזר.
היו"ר חמד עמאר:
בתקנון – אתה היית סגן היושב-ראש – זה לא מחייב, איפה יושב השר. היא יכולה לשבת גם שם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
צריך לשבת בשולחן הממשלה, אבל בסדר.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעיצומם של ימים ארוכים ועמוסים של עבודת הכנסת, המושב, השבוע האחרון של כנס הקיץ, והצטברות החומרים הזאת שיש עלינו היא, אגב, הדרמטית ביותר והגדולה ביותר שהייתה אי פעם בתולדות הכנסת. לא רק שאני לא זוכר אותה, ותיקים ממני לא זוכרים, וזה בכלל עומס שהוא לא אנושי ולא הגיוני. אתה לא אמור לסיים אותו, ואני גם לא חושב שבסוף נסיים את כל מה שעל סדר-היום. אבל זה נובע, אדוני היושב-ראש, בעיקר מתוך חידלון מוחלט של הקואליציה בשלושת החודשים הראשונים או בחודשיים הראשונים של המושב הזה, של הכנס הזה, שבו פשוט לא עשו שום דבר. הקואליציה לא עשתה שום דבר. ואני לא מדבר על חוקים שבמחלוקת או חוקים שהתנגדו אליהם או חוקים שיש לנו בעיות איתם, אלא על חוקים שחשובים לציבור הישראלי – שאגב, רובם, גם בסוף הימים האלה, לא נצליח לקדם אותם.
אם תסתכל בסדר-היום אתה תראה המון המון הצעות חוק בקריאה ראשונה שאנחנו לא נגיע אליהן. לא נגיע אליהן. ואם היינו עובדים הרבה – סליחה, אנחנו, האופוזיציה, עבדנו; אם הקואליציה הייתה עובדת בצורה יותר יעילה, החוקים האלה יכלו לעבור.
בסוף תראו מה נהיה פה. תראה מה נהיה פה, חבר הכנסת אלאלוף. בסוף את רוב הזמן הפרלמנטרי שלנו אנחנו מכלים על הצעות חוק שהן מאוד מסוימות, כאלה שמעניינות פוליטית או אישית את הקואליציה. רק כאלה, רק זה מה שעולה, אם זה חוק הלאום, אם זה חוק ההמלצות הקטן של יושב-ראש הקואליציה, אם זה חוק מיסוי ראש הממשלה. תראו, על החוק הזה של הטבות המיסוי של ראש הממשלה, אני אגיד בכנות, והתבטאתי בעניין הזה לא פעם: אני חושב שבאמת השכר של נבחרי הציבור במדינת ישראל מעוות. אני חושב שצריך לטפל בו. אני חושב שצריך להוציא אותו מידי הכנסת, בוודאי, אבל צריך לקבוע סטנדרט מסוים ואחר, ולא כזה שהוא כל הזמן נע בתנודות. אני גם חשבתי שלא הגיוני שראש ממשלה מביא בסוף החודש תלוש של 13,000 שקלים. נכון, אני מסכים. אני לא רוצה שראש הממשלה שלי ירוויח שכר כזה, בלי קשר לשאלה מיהו ראש הממשלה.
אבל מה שהדהים אותי בסיפור הזה זה שברגע שהחליט חבר הכנסת מיקי זוהר להעלות את הצעת החוק המושחתת הזאת, פשוט בן לילה, בן לילה הצעת החוק הזאת עברה; בן לילה פתאום הכול נדחק הצידה. ועדת הכספים, אחת הוועדות העמוסות ביותר, פתאום מצאה זמן לעסוק בחוק הזה ורק בחוק הזה, והכול נדחק הצידה; הטבות לעיירות הפיתוח, מלגות לסטודנטים, מימון מעונות, מתנ"סים, גני ילדים – הכול נדחק הצידה. תוספות, עדכונים. זה מה שהיה על סדר-היום; זה מה שוועדת הכספים התעסקה בו. יושב-ראש ועדת הכספים, אדם באמת באמת מוכשר, מצא את עצמו צריך להתעסק מהבוקר עד הלילה רק בעניין הזה. והכול מהר: פטור, ועדת הכנסת, ועדת הכספים, נושא חדש. הכול מהיר, הכול צ'יק-צ'ק.
עכשיו תראו, זה שהיום במפלגת השלטון, במפלגת הליכוד, מקומך נקבע לפי איך שאתה מתייחס לראש המפלגה ולפי כמה אתה – אני אהיה עדין, אדוני היושב-ראש – מלטף אותו, ואני לא רוצה להגיד מילה אחרת, מלטף אותו – כך נקבע מעמדך במפלגת נתניהו החדשה, שהייתה פעם הליכוד, המפלגה הליברלית הלאומית הגדולה והמפוארת, והפכה להיות היום מפלגת נתניהו. אז כל אחד שם, מיושבי הספסלים בקואליציה, בעיקר בליכוד, נלחם מי נותן הטבה למשפחת נתניהו, מי מטפל במשפחת נתניהו, מי דואג למשפחת נתניהו. בכל המדינה הזאת עכשיו משפחת נתניהו היא המשפחה האחרונה שצריך לדאוג לה ולטפל בה. האחרונה.
אין לי עניין עם משפחת נתניהו. אני מבקר גדול של נתניהו. לאורך כל שנותיי כאן בכנסת מעולם לא עסקתי בענייניו, בענייני משפחתו, רעייתו ובניו או בתו. לא מתעסק. אני מכבד אותו ואת משפחתו. אין לי אליו עניין אישי, לנתניהו, ומעולם לא היה. ואני גם נוטה לתת לו קרדיט, ואני לא רוצה להגיד: הפעיל את מיקי זוהר, לא הפעיל את מיקי זוהר. כמו שאמרתי, אני חושב שיש עיוותים שצריך לתקן. חשבתי שראש הממשלה לא באמת צריך לממן או לשלם מס על הרכב שלו – נכון, כי אין לו יכולת בחירה; הוא לא בוחר אם לקחת אוטו כזה או אוטו אחר. שר, להבדיל, או חברי כנסת – אנחנו יכולים להחליט באיזה רכב אנחנו רוצים לנסוע, ולכן, בהתאמה, לשלם את זקיפת המס הרלוונטית. ראש ממשלה לא יכול להגיד עכשיו: אני רוצה לנסוע, אני יודע מה, בסוברו; הוא לא יכול גם אם הוא רוצה. הוא צריך לנסוע ברכב מסוים, ממוגן וכיוצא באלה, ולכן לא היה צריך למסות אותו.
דווקא חבר הכנסת מיקי רוזנטל בא והציע לחבר הכנסת מיקי זוהר: בוא ביחד, נקים ועדה משותפת, נעשה מהלך משותף להסדרה מוחלטת של כל הנושא הזה של תנאי ראש הממשלה ותנאי שכרו ונטפל בזה. כמובן שההצעה לא נענתה, ובתמורה, נענתה – מה שקיבלנו זה מהלך חקיקה ברוטלי, גס, דוחה, שבאמת – אמרתי את זה לחבר הכנסת מיקי זוהר כשהייתי פה באחד הדיונים: זה ה-legacy שלך? זאת המורשת שלך? עם זה תבוא לציבור, שסידרת הטבות מס לראש הממשלה? זה מה שתיתן? זה מה שתכתוב בוויקיפדיה על עצמך? זה מה שיום אחד יגידו על מיקי זוהר, זה חוק הדגל שלו, מי שנבחר – להזכירכם – לייצג את הדרום בתנועת הליכוד? כן, את הדרום. לא זכור לי שמשפחת נתניהו גרה בדרום. את הדרום הוא אמור לייצג, אבל מכל המשפחות בדרום הוא החליט להתעלם, והחליט לטפל במשפחה אחת, שגרה דווקא בצפון. זה באמת מראה את האווירה ואת מה שקורה כאן.
ונגיע לחוק הלאום. חוק הלאום – תראו, יש סיפור, חבר הכנסת אלאלוף, שאומרים שכשאתה מגיע, נגיד, לתפקיד חדש ורוצים להדפיס לך כרטיס ביקור, או להדפיס לך שלט על הדלת – אני זוכר שהייתי בחור צעיר בן 27, ואריק שרון מינה אותי להיות יועץ שלו. וכשנכנסתי למשרד ראש הממשלה להיות יועץ של אריק שרון קיבלתי משרד נחמד, ובאו אנשי התחזוקה ותלו לי שלט, ועל השלט היה כתוב: יואל חסון, יועץ בכיר לראש הממשלה. הם כתבו "יועץ בכיר", כי לפי ההגדרות של, אני יודע מה, עובדי המדינה – שכחתי עכשיו איך זה נקרא – הייתי באמת יועץ בכיר, וככה הם כתבו את זה; זה מה שהם צריכים לעשות. אני באתי אליהם ואמרתי להם משפט פשוט: תראו, אני לא רוצה שתכתבו "בכיר" כי בדרך כלל מי שכותבים עליו שהוא בכיר, הוא לא בכיר. זה דבר ראשון. דבר שני, אם כבר להיות בכיר, אני מעדיף להיות בחיר בחי"ת ולא בכ"ף. אז ביקשתי שיורידו.
למה אני מספר את זה? זה בדיוק כמו הרצון הזה לחוקק חוק שמגדיר את ישראל מדינה יהודית. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית כי קודם כול זאת המדינה; רוב אזרחיה רוצים שהיא תהיה כזאת; זאת המדינה באופייה, במציאותה, בהיסטוריה שלה. וכשאתה בא וכותב את זה ואומר את זה, אז אתה מטיל את הספק. כשאתה רוצה כאילו לעגן את זה ולשמר את זה בצורה כזאת – במיוחד איך שהם תופרים את זה – אתה גורם יותר נזק. אתה גורם יותר נזק. מה היה יותר פשוט מלקחת את מגילת העצמאות ולחוקק אותה לחוק? מה היה יותר פשוט?
חברים, תחשבו איזה מנהיגים גדולים היו לנו. באמת קטונו, אני אומר לכם את זה בכנות. כשאני מסתכל עלינו היום אני אומר: אנחנו כאלה קטנים מולם. כי תראו מה זה: בהקמת המדינה, כשמדינת ישראל היא מדינה חלשה עם כמה מאות אלפי יהודים, בלי צבא, בלי כלכלה, בלי הייטק, בלי סטרטאפ, בלי שום דבר; מדינה שבאמת כולם לא האמינו בכלל שתשרוד במלחמה הראשונה – מהמקום הנמוך הזה, הנמוך הזה והחלש הזה, הצליחו המנהיגים שלנו ליצור מגילת עצמאות, נייר מכיל, חזק, עוצמתי, שבו העם היהודי, מתוך מקום של כוח, אמונה ועוצמה נתן שוויון, התייחס למיעוטים, בנה תשתית דמוקרטית. מאיזה מקום הם עשו את זה. הם כתבו את המסמך הזה כשבכלל לא היו בטוחים שכעבור כמה שבועות המדינה תמשיך להתקיים, כי ידעו מה הולך להגיע על המדינה הזאת. תראו מאיזה מקום של גדולה ידעו המנהיגים שלנו לייצר מסמך כזה היסטורי, כזה מכיל, כזה מדהים, שכשאתה קורא אותו היום – ואני שמח, אני גם בדקתי את זה, שתודה לאל, עד היום במערכת החינוך, את המסמך הזה מלמדים. מקווה שלא יתחילו ללמד את חוק הלאום החדש. את המסמך הזה מלמדים, זה המסמך שמופיע בכל כיתה במדינת ישראל. את זה מלמדים. ובמסמך הזה אני גאה.
והיום, דווקא היום, מתוך מקום של עוצמה, מדינה חזקה, אחת החזקות בעולם – מדינת ישראל היא אולי מהקטנות בעולם, אבל היא באמת מדינה מהחזקות בעולם, מכל הבחינות: כלכלית, ביטחונית, הכול. באמת, אין מה להגיד, בכל סטנדרט עולמי אנחנו נמצאים בעשירייה הראשונה. ודווקא מהמקום החזק הזה, אדוני היושב-ראש, אנחנו מייצרים מסמך חלש. אומה חזקה מייצרת מסמך חלש; אומה בתחילת דרכה, חלשה, מייצרת מסמך עוצמתי, עוצמתי.
וחוק הלאום הזה הוא לא יותר – בוודאי עם הנוסחים שהגענו אליהם בסוף, הוא בסוף איזה סוג של שטיח ארוך, שככה ראש הממשלה רוצה ללכת עליו לבוחריו; איזה סוג של אג'נדה.
איזו גדולה הייתה. תתארו לכם עולם – חבר הכנסת בן ראובן, תתאר לך עולם שבו היה עומד כאן, איפה שאני עומד עכשיו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו היה עומד פה, והיה פותח – היו מתירים לו, היושב-ראש היה מתיר לו ככה לפתוח את מגילת העצמאות, אולי אפילו את המקורית עצמה, כאן, מעל בימת הכנסת, והיה אומר לחברי הכנסת: חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לאשרר את הנייר הזה, אני רוצה לאשרר את הנייר ההיסטורי והמדהים הזה. תחשבו מה היה כאן, תחשבו איזו אווירה הייתה כאן, תחשבו מה היה קורה בציבוריות הישראלית, מה היה קורה בבית הזה, היה פה רגע של עוצמה, של אחדות, של כוח.
במקום – אנחנו ניאלץ לשבת ולבזבז שעות על מסמך קטן, מסמך חלש, מסמך שגם יודעים שלא ישנה דבר, מסמך שאני בטוח שכל ממשלה שפויה, הדבר הראשון שתעשה – היא תמחה אותו מעל האדמה ותעיף את החוק הזה מספר החוקים של מדינת ישראל. וכל זאת אני אומר בהנחה שהוא אכן יעבור, ואני מייחל, מקווה ומתפלל שבסוף ההיגיון יגבר. ויש כמה כאלה שאני מאוד מכבד בקואליציה, שיש להם היגיון, ומסכימים איתי בלב שלם, והיו מאוד מאוד רוצים שהדבר הזה ייעלם מהעולם.
אני גם רוצה לדבר, ברשותכם, על חוק הפונדקאות. והוא גם באיזשהו מובן מייצג את מה שדיברתי עליו עד עכשיו. קודם כול, בואו נדבר על החברה הישראלית במשמעות של ילדים ומשפחה. החברה הישראלית, באופן יוצא דופן במערב, היא החברה משפחתית. היא חברה שמעודדת ילודה, ילדים – זה דבר שקיים בכל רובדי האוכלוסייה. כולם רוצים ילדים, רוצים משפחות, כולם רוצים משפחות גדולות, וזה יפה. מדינת ישראל בגדולתה, באמת בגדולתה, יותר מכל מדינה אחרת בעולם, משקיעה המון המון המון כסף, כדי לאפשר, שכולם – עד כמה שניתן, יש מצבים שלא ניתן – תהיה להם הזכות להיות הורים, מי שרוצים בכך, מטיפולי הפריה, ומערכות אימוץ, וגיבוי, ועזרה, וכל הדברים האלה; באמת, כדי לתת לאנשים את הזכות להיות הורים ולהיות משפחה. וזה יפה, וזה דבר גדול, ואנחנו מתקדמים מאוד בתחום הזה, אנחנו מתקדמים מאוד בתחום הזה, ויש תוצאות. יש מקרים שבאמת, כמעט אולי בשום מקום אישה לא הייתה מצליחה להרות, ובישראל, עם הטיפולים באמת המדהימים שיש כאן, מצליחים. לא מוותרים. ועוד שלב, ועוד שלב – נותנים את הזכות הזאת להיות אימא, להיות הורים, להיות אבא ואימא.
במדינה הזאת, יש בה באמת, כמו בכל העולם, סוגים שונים של משפחות וקבוצות ואנשים. ובנושא הזה של הקהילה הגאה אנחנו באמת עברנו כברת דרך מאוד ארוכה. עדיין יש המון מה לעשות, אבל יש כברת דרך, כמו נושא האימוץ, שכזכור לכם עורר סערה גדולה, והתקדמנו – לא מספיק, אבל יש התקדמות מסוימת.
עכשיו אני בא וטוען שבכלל, העניין הזה של הפונדקאות – ברור שהנושא הזה עלה על סדר-היום מאוד כי הציבור שהרבה מאוד משתמש בכלי הזה, בחוץ-לארץ כמובן, זה המשפחות הגאות. כמובן, גברים יותר – או רק – נזקקים לעזרה הזאת. הם עושים את זה בחו"ל.
אפשר לומר בצורה מובהקת שחוק הפונדקאות הנוכחי הוא באמת חוק שמפלה אוכלוסיות מסוימות, וביניהן את אוכלוסיית הלהט"ב. נכון. אבל זה רק אם רוצים לשים מכשול, חבר הכנסת אלאלוף. רק אם רוצים לשים מכשול, אז באים וצובעים את זה שזה רק עניין להט"בי. אבל שנייה, רגע, אנחנו מדברים על שוויון, הרי היום כשמאפשרים בחוק החדש לאישה – אישה יחידנית, חד-הורית – לבקש להשתמש בפונדקאות, מאפשרים לה; בחוק החדש מאפשרים. עכשיו, לא שואלים אותה מה הנטייה המינית שלה, את אותה אישה. היא אישה – מאפשרים לה להשתמש במידת הצורך בשירותי פונדקאות, לפי הכללים של החוק. אני לא מבקש כרגע עניין של הכרזות להט"ביות כאלו או אחרות, שאני מבין שיש פה בודדים בבניין הזה שעדיין לא יכולים לשאת את זה. אגב, כולם יודעים, אדוני היושב-ראש, שאם בכל הנושאים הלהט"ביים הייתה פה הצבעה חשאית, או לחלופין הצבעה נטולת משמעת סיעתית, כל החוקים היו עוברים. נישואים גאים, פונדקאות לכול, כל הנושאים המעוותים והלא-שוויוניים שקיימים היום היו עוברים. יש להם רוב בכנסת, הם חסומים עכשיו בגלל עניינים קואליציוניים ומשמעת קואליציונית. ואני אומר: למה לתת לזה מעטפת להט"בית, שלצערי זה מלחיץ חלק מהאנשים? בואו נדבר על שוויון. אם מאפשרים לאישה – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אדוני, אתה כבר דיברת 40 דקות או שנשארו לך 40 דקות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תלמדי איך זה עובד פה, אחר כך תדברי. אל תפריעי לי בנאום, גברתי.
בכל אופן, אני אומר – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אני רק רוצה לשעשע אותך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל אני לא משועשע. אין לי סיבות להיות משועשע.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
סליחה, טעות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני אומר: אם עוסקים בשוויון, ומדברים על נשים – על אישה יחידנית שיכולה להשתמש, למה לא גבר יחידני? ואני בכלל לא מדבר על הנטייה המינית שלו. יכול להיות שיש גבר שלא רוצה להתחתן אבל מאוד רוצה ילד. למה לא לאפשר לו את זה? למה לאישה אפשר לאפשר את זה ולא לגבר? ואני לא מדבר רק על נטייה מינית, זה לא קשור. הוא לא הומו, הוא לא זה, לא יודע מה; הוא גבר שלא רוצה להתחתן ורוצה להביא ילד. למה אי-אפשר לאפשר לו את זה. למה? למה אי-אפשר להיות אב יחידני, כמו שיש אם יחידנית? למה לעשות את האי-שוויון המובהק הזה? ומה שמדהים, אדוני היושב-ראש, שמה אומרים לי פה במסדרונות כולם – מה אומרים לי? אומרים לי: יואל, מה אתה לוחץ על החוק? מה אתה עושה בעיות? אל תדאג, בג"ץ כבר יתקן, בג"ץ יתקן.
מה זה "בג"ץ יתקן"? מי הריבון פה, אנחנו או בג"ץ? מצד אחד מתלוננים על זה שבג"ץ מקבל פה החלטות, אבל אומרים לנו: עזוב, בג"ץ יוציא לנו את הערמונים מהאש, בג"ץ יטפל בשוויוניות. או שיבקש מהם לתקן את זה פה או שיתקן בעצמו. בג"ץ, יופי. אין פה לאף אחד אומץ לבוא להילחם על שוויון. אומרים לי: דבר עם בג"ץ, שבג"ץ יתקן.
מה זה? מה, בשביל זה נבחרנו לכנסת? מי מאיתנו פה לא עבד קשה כדי להיבחר לכנסת? נבחרנו בשביל זה, בשביל שבג"ץ יפתור לנו את הבעיות, או שאנחנו מנהיגים שאמורים להתמודד עם הסוגיות ולפתור אותן?
לכן, אני באמת פניתי גם ליו"ר הקואליציה, והיה לנו סיכום שלצערי הופר. היה לנו סיכום שאנחנו דוחים את זה כרגע. לא נעלה את זה במושב הנוכחי וניתן זמן לנסות למצוא פתרון, ואפשר למצוא פתרון. דיברתי על זה גם עם חבר הכנסת אלאלוף, ואני מאוד מכבד אותך ומעריך אותך על העבודה הקשה שאתה עושה בוועדה, באמת, רק אני חושב שאתה לא יכול להניח על שולחן הכנסת חוק כל כך זועק מחוסר שוויוניות, אתה לא יכול. זה לא הוגן, זה לא מוסרי, זה לא נכון. עדיף להביא עבודה גמורה בעוד שלושה חודשים מלהביא חצי עבודה עכשיו.
ותאמין לי – אני הצעתי לראש הממשלה, אגב, הצעתי לראש הממשלה, שהתבטא בעניין, וביטא את עמדותיי כמו שאני אומר עכשיו וכמו שאמרתי לפני כן, ואני שמח על כך – בהנחה שזה לא מהפה ולחוץ.
אמרתי לראש הממשלה: בוא ותקים ועדה בכנסת, קואליציה-אופוזיציה, ואפילו לא ועדה רשמית, ויעמוד בראשה חבר הכנסת אמיר אוחנה, שהוא מדבר עליו כל כך לטובה, וביחד נחשוב על פתרון ונמצא פתרון. אם רוצים להכשיל את זה, נותנים לזה את התמונה הלהט"בית, ואז כל מיני כאלה קופצים כאן ונבהלים. אבל אם מדברים על שוויון, שכמו שיכולה להיות אם יחידנית יכול להיות אב יחידני, נקודה, בלי להיכנס לנטיות מיניות כרגע, ולא נכנסים לנטיות מיניות, ולאפשר את זה – לאפשר את הפונדקאות לכולם ולא ליצור את העוול הזה, ולא להביא לכזה מצב שאנשים לא מסוגלים או לא יכולים להיות אבא. שמענו את חבר הכנסת איציק שמולי מתבטא בעניין הזה בכאב ומספר שלא נותנים לו להיות אבא. לא נותנים לו להיות אבא. באיזו מדינה יכול להיות חוק שמונע מאנשים להיות אבא? להיות הורים? להיות משפחה? לכן, חוק הפונדקאות בנוסח הזה הוא חוק שלא צריך להיות מונח על שולחננו, אדוני היושב-ראש. אני מבקש ממך: הוא לא יכול להיות. הוא כואב, הוא קשה, הוא מכאיב. זה לא עניין פוליטי. בוא ניקח זמן, בוא נמצא פתרון. או לחלופין, יש פה הסתייגות, יש כאן הסתייגות של חבר הכנסת אוחנה, שאם היא תאושר כאן, החוק יהיה מושלם, כי אפשר להכניס אבות יחידניים ולא תהיה לנו שום בעיה. זה מה שצריך לעשות. אני מאוד מקווה ומייחל.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד עוד דבר. אנחנו כאופוזיציה, ואני, כמרכז האופוזיציה, יודע, גם מניסיוני פה בכנסת – אני כבר עשר שנים פה, ואני מבין איך הדברים עוברים. הייתי בשני הצדדים והייתי גם יו"ר קואליציה – באיזו מלחמה אתה מנצח, באיזו מלחמה אתה נלחם ולאיזו מלחמה לא כדאי לך להיכנס בכלל.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
איפה השרה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
יושבת שם ביציע.
אני יודע. אני באתי ליושב-ראש הקואליציה. הבנתי שבלאום אני צריך להילחם ואין מה לעשות, ואתם תתאבדו על זה. זה לא קשור אליי. אבל הפונדקאות – באתי בפונדקאות, אמרתי לו: תשמע, אנחנו כאופוזיציה, על השבוע המטורף הזה מוכנים להידבר עם הקואליציה, להוריד התנגדויות, לקדם נושאים, לתמוך בחלק מהדברים, ולעשות פה את הדברים הרבה יותר קלים. לא ביקשתי דברים גדולים. ביקשתי לדחות את החוק וזה הכול. תן לנו זמן להשפיע ולעבוד, זה מה שביקשתי. האופוזיציה הייתה מוכנה לתת הרבה כדי שהחוק הזה יידחה בכמה חודשים כדי שתהיה לנו אפשרות להשפיע עליו.
אני אומר לכם שהעונש הכי גדול שלנו, העלבון הכי גדול שלנו, אדוני היושב-ראש, יהיה שאנחנו בסוף, בגלל הוראת בג"ץ, נצטרך לתקן את החוק הזה. זו תהיה בושה לבית הזה. זו תהיה בושה לכל אחד מאיתנו אם בסוף, משהו שרוב הבית יודע שצריך לתקן, בגלל הוראת בג"ץ נצטרך בסוף לתקן ולאפשר לאבות יחידניים להיות חלק מחוק הפונדקאות, ונעשה את זה כי בג"ץ כפה עלינו לעשות את זה, כמו שגם, אם תשימו לב, קורה בהמון נושאים. אנחנו סוג של עובדים אצל בג"ץ. אני לא מכיר, אגב, בשום – תראו כמה מאיתנו חיים בסדר-יום של בג"ץ.
יואב קיש (הליכוד):
יואל, אני ראיתי פה טלוויזיה כשאתה מדבר, ואמרתי שאני חייב לבוא לשמוע אותך קצת. יש לך עוד חצי שעה. כמה דקות רציתי ליהנות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יכולת לשמוע אותי בטלוויזיה בלשכתך המפוארת.
יואב קיש (הליכוד):
לא. לשכתי כנראה פחות מפוארת משלך, אבל חשבתי שתדבר על חוק שירות אזרחי. אני רואה שאתה מדבר על נושאים אחרים שברומו של עולם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
קודם כול, אגיע לזה תכף. שמעת שדיברתי על נושאים חשובים, שאני יודע – אתה לא צריך להשיב על זה – שבחלקם דעתך כדעתי.
יואב קיש (הליכוד):
יש הרבה נושאים שבחלקם דעתך כדעתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
וכנ"ל.
יואב קיש (הליכוד):
נכון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה רוצה לפתוח את זה?
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אתם רוצים לעבור לגור ביחד – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבות יחידניים, אפרופו. בכל אופן, אני אומר – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
מישהו כבר דיבר על דירה להשכיר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה?
אלי אלאלוף (כולנו):
מישהי כבר דיברה על דירה להשכיר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בכל אופן, חבריי, הנושא הזה באמת באמת כואב לי ומפריע לי. אני לא רוצה שנעשה טעות בפעולותינו. הינה, אני רואה שנכנס עכשיו יואב הורוביץ, ראש לשכת ראש הממשלה. שלום לך. אני דיברתי קודם על האמירה החשובה של ראש הממשלה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
סליחה. מנכ"ל משרד ראש הממשלה. דיברתי על כך שראש הממשלה אמר אמירה חשובה על שילוב של אבות יחידניים בחוק הפונדקאות. ניתן לעשות את זה. האופוזיציה מוכנה לסייע בהמשך הימים הנוכחיים כדי להקל, על מנת שנתקן את החוק, מר הורוביץ. אני מקווה שתמשיך עם האמירה של ראש הממשלה, כי אני זוכר שהוא אמר משפט שאני לא אשכח אותו אף פעם. הוא אמר: מה שאני רוצה, אני משיג. אז אם הוא רוצה את זה, שישיג את זה.
עכשיו אני באמת רוצה לדבר על חוק השירות האזרחי. באים ושואלים אותנו למה אנחנו מתנגדים או מסתייגים מחוק השירות האזרחי. אני אגיד לכם למה. אני חושש מאוד שאנחנו חוזרים לתקופה חשוכה, שבה משרד החינוך היה סקטוריאלי, היה שייך לזרם מסוים. אגב, ראש הממשלה הראשון שהחליט לעצור את זה ולהפסיק לתת באופן קבוע את תיק החינוך למי שהייתה אז המפד"ל והיום הבית היהודי היה אריאל שרון. הוא החליט שתיק החינוך נשאר במפלגתו. אני הייתי אז יועצו, ואני זוכר, הוא אמר: משרד חינוך לא צריך להיות בידי זרם או סקטור. משרד חינוך זה משרד חינוך של כולם, ולא ינוהל על ידי זרם או סקטור. אבל בימים החשוכים של ראש הממשלה נתניהו חזרנו, כמובן, לדברים של העבר, חזרנו אחורה, ורוצים להפוך את משרד החינוך – מילא שמשרד החינוך היום בידי הבית היהודי ומילא שמקדמים מפה ועד באר שבע אג'נדות פוליטיות אידיאולוגיות ומנסים להחדיר אותן למערכת החינוך, למערכת החינוך הגבוה, האקדמי, ולכל מקום; עכשיו, באמצעות השירות האזרחי, הם גם רוצים להכניס שליחי מסר לבתי הספר, שיתחילו, למעשה, להכניס פוליטיקה לבתי הספר ואידיאולוגיה פוליטית לבתי הספר.
יואב קיש (הליכוד):
חס וחלילה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מילא הבית היהודי – מפלגה שאין לי טיפת ציפייה מהם ואני רחוק מהם מרחק עצום, מהתפיסות האמוניות שלהם, מהתפיסות המתנשאות שלהם, מהתפיסות של: המתנחלים קודמים לכול. מילא הם, הבית היהודי, אין לי שום ציפייה מהמפלגה הזאת, ממש לא; אבל, עוד פעם, כמו בשלוש השנים האחרונות, בשלוש וחצי השנים האחרונות, אתם, הליכוד, שהייתם פעם מפלגה עם עמוד שדרה – – –
יואב קיש (הליכוד):
יואל, אתה לא רחוק מאיתנו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נכון. אליכם אני יותר קרוב. אין ספק.
יואב קיש (הליכוד):
היית פעם מאוד קרוב.
יואל חסון (המחנה הציוני):
של פעם – לא של היום.
יואב קיש (הליכוד):
היית מאוד קרוב.
יואל חסון (המחנה הציוני):
של פעם. אבל מה נהייתם היום, חבר הכנסת קיש? איש מפואר שכמוך, מה נהיית? שליח של בנט? של סמוטריץ? אצבע אוטומטית? מה נהיית? מה נהיית? מוביל האג'נדה של הבית היהודי? זה מה שנהיית?
יואב קיש (הליכוד):
לי אין בעיה עם האג'נדה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זו הבעיה. זה מראה שאתה לא הליכוד האמיתי – –
יואב קיש (הליכוד):
אתה מחליט מי הליכוד האמיתי?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – כי התפיסה הליכודית, הבית"רית, הרוויזיוניסטית – –
יואב קיש (הליכוד):
אתה תחליט מה הליכוד האמיתי. אני רואה שאתה רוצה לחזור. אתה רוצה לחזור, יואל?
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – רחוקה מתפיסות אמוניות.
יואב קיש (הליכוד):
אתה רוצה לחזור לליכוד.
יואל חסון (המחנה הציוני):
היא רחוקה מתפיסות אמוניות, ואתה יודע את זה, ליכודניק חדש שכמוך.
יואב קיש (הליכוד):
הליכוד, התנועה המסורתית, ואנחנו מכבדים את הדת. יש לנו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה יודע שתנועת הליכוד, שהייתה מובילה או הובלה – –
יואב קיש (הליכוד):
– – – את הפחד – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – על ידי מנהיגים נאורים, ליברלים, שמייסדה ומולידה של תנועת החירות ובית"ר, זאב ז'בוטינסקי, לא רק שהוא לא היה מסוגל להיות במפלגה שלכם – לא היה מסוגל להיות ברדיוס שלכם בכלל. לך תקרא כתבים אחרונים שלו, שרק יצאו עכשיו מעודכנים. הם, כמובן, ישנים, אבל מעודכנים. אלה ספרים חדשים. כדאי לך לקרוא. אתם מצטטים את ז'בוטינסקי כשנוח לכם: שתי גדות לירדן, שתי גדות לירדן. זה כן, אבל כל מה שליברלי, חברתי – – –
יואב קיש (הליכוד):
למה? תראה מה עשינו ברישוי עסקים עכשיו ואם זה לא יישום להלכה של משנתו של ז'בוטינסקי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אגיד לך משהו בעניין הזה.
יואב קיש (הליכוד):
בוא ותדבר לעניין ולא רק בסיסמאות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, אני לא אדבר על העניין הזה מסיבה פשוטה.
מיקי לוי (יש עתיד):
כרטיסי אשראי הם הרוצח מספר אחת של העסקים הקטנים והזעירים, כי הם משלמים את העמלה הצולבת 0.7%, ובפריפריה הורגים אותם ומגיעים ל-2.35%.
יואב קיש (הליכוד):
יש עוד כמה דברים – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
לא מהדלתא של הרווח – מכל הסכום. תחשוב שעל 1,000 שקל הוא מרוויח 100, אבל הוא משלם על כל ה-1,000.
יואב קיש (הליכוד):
מיקי, רישוי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אני מציע לחברי הכנסת מיקי ויואב לצאת ולהמשיך את הוויכוח.
מיקי לוי (יש עתיד):
0.7 – – –
היו"ר חמד עמאר:
בואו לא נפריע לחבר הכנסת יואל חסון.
יואב קיש (הליכוד):
תודה, תודה. אתה צודק, אתה צודק.
היו"ר חמד עמאר:
בואו לא נפריע לחבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
דווקא, חבר הכנסת קיש, רציתי לספר משהו שאתה – – –
יואב קיש (הליכוד):
הוא, היושב-ראש, הציע לי משהו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מאה אחוז. אז אני אגיד משהו, אפרופו ז'בוטינסקי ותשלומים.
מיקי לוי (יש עתיד):
למה יצא חבר הכנסת קיש? לא נעים לו לשמוע?
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא נעים להם לשמוע הרבה דברים. אתה רואה את זה. אנחנו לא מתרגשים מהם. הזחיחות שקיימת שם מוכרת וידועה, אבל הדבר הזה ייפסק.
לכן, אדוני היושב-ראש, בסופו של דבר, אני רוצה לומר שאנחנו צריכים לייצר במדינת ישראל אלטרנטיבה – אלטרנטיבה שתעמוד מול השלטון הזה, מול הממשלה הזאת, מול ראש הממשלה הזה, כשצריך להיות ברור לכולם: מה שנתניהו לא עשה בעשר השנים האחרונות הוא לא יעשה בעוד שנה או בעוד שנתיים. הוא לא יעשה. אגב, מדהים – אני רוצה לספר לכם משהו: לפני עשר שנים, כשהעלה פה מישהו רעיון להגביל את תפקיד ראש הממשלה לשתי קדנציות, הרעיון נזרק ואף אחד לא התייחס אליו אז. היום, בחדרי חדרים, והאמיצים, כולם מדברים שחייבים חייבים להגביל כהונה של ראש הממשלה ושלא יכול להיות ראש ממשלה יותר משמונה שנים. כולם, אחרי כהונתו של נתניהו, עשר שנים, מבינים שעל דבר כזה אי-אפשר לחזור יותר. אי-אפשר לחזור יותר. למען הדמוקרטיה של מדינת ישראל, למען השינוי, למען זה שהדם פה יזרום, למען זה שתהיה פה גם מנהיגות אחרת, לא רק בתפקיד ראש הממשלה אלא שבכלל המערכת הפוליטית המנהיגותית במדינת ישראל תהיה מגוונת יותר, צריך שלא ישב אדם בכיסא ראש הממשלה כל כך הרבה זמן, כשאנחנו גם מבינים היום שזה גם משחית, ואנחנו מבינים היום שזה גם מנתק אותך מההוויה היומיומית של החיים עצמם, אפרופו ראש הממשלה נתניהו.
על כל הדברים האלה יהיה לנו הרבה מאוד זמן. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדבר הנכון לעשות בעת הזאת זה להצביע עכשיו על חוק שירות אזרחי. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. יש זכות דיבור לחבר הכנסת מיקי לוי, אם הוא לא מוותר.
מיקי לוי (יש עתיד):
כמה זמן?
היו"ר חמד עמאר:
חמש דקות.
קריאה:
חמש דקות זה לא – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
חמש דקות זה לא סחורה בשבילי. אני מוותר.
היו"ר חמד עמאר:
אז אתה מוותר. אני מבקש מיושב-ראש הוועדה לסכם את הדיון, ואני מבקש לצלצל להצבעה.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כמה זמן יש לי?
היו"ר חמד עמאר:
אין לך הגבלה, אדוני, בבקשה. יש צלצול או עוד לא?
בבקשה, אדוני. אין לך הגבלת זמן. כל עוד הקואליציה לא התגייסה, אני לא מאמין שתרד.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
יש פה סודות של מישהו, ששכח אותם.
היו"ר חמד עמאר:
אגיד להעביר.
קריאה:
– – – ואנחנו אופוזיציה של סמרטוטים.
היו"ר חמד עמאר:
תעבירו את המחברת לחבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. בבקשה, אדוני.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חששתי שזה יהיה דיון נורא, אבל לא עד כדי כך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
נורא. יצא נורא מאוד.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אנחנו אמורים לדבר על השירות האזרחי הלאומי, שהוא בהתחלה של מהפכה אמיתית, ואנשים דיברו על הכול, וכמעט שכחו את סיבת הדיון. זה נובע מחוסר עבודה של חלק מהבית הזה – חלק גדול מהבית הזה – וכפי שאתם אוהבים להגיד: החלק מצד ימין שלי, כי מי שתכנן את הדיון הזה, זה סימן שהוא לא יודע בכלל על מה היה הדיון, מה זה שירות לאומי אזרחי, למה יש לו שם כזה, איפה היה התחום הזה לפני שנה וחצי, מה נעשה מאז ולמה פתאום יש לו שני שמות, שתי מילים, בהגדרה שלו, לא רק שירות ולא רק לאומי, אלא גם אזרחי. זה גם אומר שחלק מהסיעות אף פעם לא הופיעו בדיון על הנושא הזה.
זו יוזמה שהתחילה – זו לא בושה להגיד, וזו אמת – ממפלגה ובשלב מסוים המדינה רצתה לראות בזה אלטרנטיבה לאלה שלא הולכים לצבא. יש כל מיני אנשים שאוהבים הגדרות דרמטיות. אנשים אוהבים: הכול הוא שחור מאוד, או סדיסטי מאוד או מחתרתי מאוד, ולא אגיד את המילים שאני שונא לשמוע כשמדברים על אנשים חיים.
השירות הלאומי האזרחי שינה את שמו, ומותר לי להגיד את זה, בתיאום מלא – בתיאום, בהתייעצות – איך שהחברים שלי מהרשימה המשותפת ביקשו. כי זה היה שירות לאומי, וזה לא נתן לאזרחים הערבים של ישראל למצוא את עצמם בשירות הזה. ואז, ניהלנו משא ומתן חברי, דיסקרטי, כדי שנמצא נוסחה שתאפשר גם להם לחיות עם המושג של השירות האזרחי. הייתי שמח אם חלק מהחברים שלא עשו מספיק שיעורי בית בנושא הזה, יקשיבו, מפני שהסיסמאות שיש להם על השירות האזרחי הן גם סיסמאות שהיו להם לפני שנים וגם סיסמאות או דיבורים שלא נובעים ממציאות חדשה. חברים, יש לי להזכיר לכם – יוסף ג'בארין, חברי, אפשר לבקש – שהשירות הלאומי, כפי שהיה, התחיל באמת בקרב פעילים של המפד"ל, בראשות הרב דרורי מקריית שמונה. עד היום הוא מאוד פעיל. למה שיוותרו על דבר שהם יצרו ושאחרים זלזלו בו? למה המפלגות האחרות או תנועות הנוער הקשורות למפלגות האחרות לא התעניינו בזה ולא ניסו להיכנס? הקבוצה הזאת, בסוגריים מפד"לניקים לשעבר, ושיקראו לעצמם איך שבא להם היום, הבית היהודי, למה שיוותרו על נכס שפיתחו באהבה, לפעמים בטעויות, וחלקן אפילו בחקירה? פה נמצא חבר הכנסת, ידידי מיקי לוי, שהשקיע נפש ועבודה בתפקידו הקודם כסגן שר האוצר ולאחר מכן כחבר הוועדה – לא חבר ועדה, אבל חבר בדיונים על השירות האזרחי – מתוך דאגה שהשירות הזה צריך להיות ממלכתי יותר.
מרב היקרה, והשרה היקרה, הייתי שמח שתקשיבו לי, כי אף אחד לא עשה שיעורי בית. חברים, אלה שאנחנו קוראים להם משמאל אבל הם בימין שם, תקשיבו לזה, כי זה חשוב. ידידתי לאה פדידה היא ידידה חדשה, אבל בהרגשה שלי אנחנו מכירים הרבה שנים. לא למדתם מספיק מה זה השירות האזרחי. אם זה היה שיעור על לאה גולדברג ובית להשכיר, זה היה נחמד. אבל לא דיברתם על השירות האזרחי הזה. היום, בשירות האזרחי יש 20,000 צעירים שבהתלהבות יוצאים לבטא את היכולות שלהם בהתנדבות כמעט מוחלטת – הגרושים שהם מקבלים זה שטויות – ילדים עם מוגבלויות, נוער שעבר בעיות חברתיות קשות. ויותר מכול, וזה הכי חשוב ולא קשור להגדרות הקודמות – יהודים וערבים ביחד. היום, השירות האזרחי – בשביל זה שינינו את השם – זה כדי שגם הצעירים הערבים ירגישו חלק מהמערך הזה של השירות האזרחי. שמונה שנים, או תשע עכשיו, קיים – חברים, אפשר לקבל קצת תשומת לב?
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו יכולים לקבל קצת שקט מחברי הכנסת? בבקשה.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
למרות שאני בא ממשפחה של עשרה ילדים – למרות, וזה נפלא – אני רגיל לתשומת לב, ואני קיבלתי אותה. מי שחושב שמשפחה גדולה – – –
היו"ר חמד עמאר:
אני רואה שחברת הכנסת לאה פדידה מקשיבה לך לכל מילה שאתה אומר.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כן. אני אומר את זה, מפני שחוק השירות האזרחי – לקח לנו שנה וחצי לעבוד עליו, ושמונה שנים לפני כן אף אחד לא השקיע זמן לעשות חוק. לא היה חוק. המדינה משלמת, שמונה משרדים ממשלתיים מעורבים בזה. זה נכון שזה רק שנה לחלק ורק שנתיים לאחרים ושזה רק בתחומים אזרחיים כמו חינוך ורווחה, וכמו זה שאתמול הוספנו – תכנון ערים.
כן, זה לתת לצעירים תפקידים בעלי אחריות שיבנו אותם, ולא רק להיות עוזרים של איזושהי מזכירה בדלפק של בית החולים – שילכו ויקבעו מה העתיד של המדינה שלהם ואיך תיראה המדינה שלנו על ידם. רוב הזמן לצעירים יש הרבה יותר דמיון וידע אינטואיטיבי שמאפשר לתקן הרבה מאוד עיוותים שכביכול המומחים ידעו מה לעשות איתם.
השירות האזרחי, כשתכננו אותו, ואני אומר בצער רב, בקבוצה מאוד קטנה של חברי כנסת, אנחנו תכננו אותו עם הדאגה המתמדת שזה שירות ממלכתי ולא סיעתי או אינטרסנטי של קבוצה זו או אחרת. לכן, לעמותות שמפעילות את השירות האזרחי התווספו עמותות חדשות, שלא קשורות למגזר הדתי. כשמסתכלים על זה, צריך, כמו כל דבר שמתחיל בשמונה שנים, במבנה ארגוני זה דבר קטן. כדאי שניתן לו צ'אנס ונבנה אותו – חבר'ה, זה בלתי נסבל שם מאחור.
זה הזלזול. זה הזלזול שיש בשירות הלאומי אזרחי הזה. לכן, היות שלא ידעו מה זה, מצאתם אתם, החברים של מפלגת העבודה, שצריך להשקיע שלוש שעות בשביל לשנות תאריך בחלק מהתקנות להפעלה. שלוש שעות – איזה בזבוז זמן. לכן, אמרתי לך – איפה נחמן שי? – למה אמרתי לך: שלוש שעות לבזבז, כשכולנו עובדים על חוקים מאוד חשובים? חבר'ה, אני מבקש.
היו"ר ישראל אייכלר:
רבותיי, חבר הכנסת אלאלוף מבקש שקט. כבוד.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אתם אומרים, וידידתי, שאני מאוד מעריך, סתיו שפיר: בכנסת הזאת כל אחד לפי יכולתו ורצונו יכול להשפיע. אז לא שמתם לב. אתמול 100% ממי שהצביע על ארבעה חוקים שהוועדה שלנו עבדה עליהם בצורה קשה – כל מי שהצביע הצביע בעד. זה זלזול? זה אומר שלא עובדים? הכנו חוקים לא רציניים? דיור מוגן, שזה אלפי אנשים שנוצלו על ידי המערכת לפני כן וסוף-סוף מישהו דאג – הצעה פרטית של חברת הכנסת נורית קורן והינה היא פה, וגם עבודה של טלי. הגענו לזה שאתמול, בזכותכם, 100% הצביעו עבור הדיור המוגן, כדי שאנשים לא יאבדו, חס וחלילה, את הונם יום אחד.
אתמול גם הצבעתם על חוק מאוד אנושי, שבא ממשרד הרווחה, מהביטוח הלאומי. חבר'ה, אני מדבר על נושאים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת מיקי. יושב-ראש ועדת הכנסת. יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת מיקי, אתה מפריע.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אתמול הצבענו על מענקים ותמיכות בהורים שילדיהם נפטרו מסרטן. זה לא רציני? זה לא דבר מעשי טוב? זה לא אנושי? מה אתם אומרים שפה בכנסת הזאת רק רע, שחור, ולא עושים כלום? אני אומר לכם: מי שיוזם מצליח, ואני לא שחצן בחיים שלי. מי שרוצה ליזום – וחברי, שהכרתי רק פה אבל אני בטוח שנמשיך להכיר ולהיות ביחד, איל בן ראובן, השתגע ויום אחר הוא אמר: בוא ונעסוק, וננסה למנוע תאונות עבודה בבנייה. הוא יזם. הוא לא מהמפלגה שלי. הוא לא מהוועדה שלי. ואז, פתאום, אמרנו: לא לבד, בואו ניקח עוד אחד, ואז התנפלנו, מסכן, על עבד על חכים חאג' יחיא – אהלן – שהוא מהרשימה המשותפת, שכביכול אנחנו לא צריכים להתייחס אליהם. שלושתנו – איל מומחה למערכות, וחאג' יחיא הוא המהנדס היחיד שיש לנו בכנסת, ולא סתם מהנדס אלא מהטכניון, ועם ניסיון, וראיתם כמה ביחד אנחנו יכולים לעשות. אז עוד חוק התווסף, גם אם עם קצת כעס. איל, אני מבין אותך, מחר או מוחרתיים יעבור. אבל בכנסת אפשר לעשות, לשמוע ולפנות לפעמים לציבור – סתיו היקרה, שאני אוהב אותה – ולהגיד: המקום הזה הוא רק שחיתות, ואת יכולה לתאר לך שאני לא מזדהה איתה. אבל המקום הזה הוא גם מקום שצריך לתקן את עצמו ושאנחנו נתקן את עצמנו. אני אומר לכם שאחד הכאבים הגדולים שיש לי הוא שאני יליד מדינה ערבית עם חינוך ערבי, יהודי, ישראלי, ציוני, ואני יודע להסתדר עם חבריי הערבים מהרשימה המשותפת. אני לא בדעותיהם והם לא בדעותיי, אבל זה לגיטימי. זה נקרא דמוקרטיה. זה שאחד יזלזל בשני, שמאל יזלזל בימין ולהפך, זה לא נקרא דמוקרטיה – זה נקרא אנדרלמוסיה. זה נקרא שאנחנו לא בונים ביחד את המדינה שלנו.
היו"ר ישראל אייכלר:
רבותיי, כדאי להיות בשקט. הדברים החכמים שאומר חבר הכנסת אלאלוף – אני חושב שהם נוגעים לכל אחד מאיתנו.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גם אופוזיציה צריכה לדעת לשתף פעולה עם קואליציה. גם קואליציה צריכה לשתף אופוזיציה. זו לא חוכמה להגיד: אני הכי חזק ומצפצף עליכם. לכן, כשאני הגעתי לפה בטעות, בזכות חברות אדירה שיש לי עם מאיר כהן, אני לא תכננתי – – –
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לא. מי שהכניס אותי לזה זה מאיר כהן, למרות שיש לי חברות – כמה אנחנו ביחד, עמיר, מ-1983? אני לא חשבתי פוליטיקה, אבל באתי עם קצת מחשבה כמו של צופה כזה. אני מהצופים ממרוקו. במרוקו היו בצופים יותר יהודים מאשר במדינת ישראל כולה היום. רק שתבינו – במדינה הערבית הזאת.
למה אני אומר את זה? מפני שאנחנו כרגע, כל אחד, מתבצרים באיזו עמדה בלי לדעת, ולהתחשב באחר. אני מודה שבוועדה שלי, שיש לי זכות לקבוע כמה דברים, אני תמיד מחפש את המכנה המשותף כדי שנתקדם. להמשיך כל הזמן להשמיץ, לעשות שחור – השרפות בעוטף עזה יותר שחורות ממה – זה לא דבר שיקדם אותנו. אני אומר את זה, מפני שההרגשה והרצון להתבלט, ואני יודע שאין לנו, כל אחד, ברירה אלא להתבלט – אני לא. לי יש יתרון על כולם. הודעתי שבקדנציה הבאה אני במקום אחר. אני לא זקוק. אבל, אנשים, תחשבו קצת. כשאתם חוזרים הביתה ומסתכלים במראה שלכם, ואני בטוח שלכל אחד יש לפחות את זה, איך הוא יכול להגיד שהוא בונה את המדינה הזאת? כל אחד מאיתנו מחפש רק את הנקודות השחורות. אחר כך, כשבא איזה תייר, אנחנו גאים להגיד לו: ראית? ראית מה עושים? ראית איזו חקלאות? לא. אבל אם מישהו אחר, שאנחנו לא אוהבים אותו, אומר את זה – עושים לו משפט שדה.
חברים, גם היום יש חוקים. זה שבזבזנו שלוש שעות בנאומים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
בצד שמאל יש רעש גדול מאוד. לא שומעים את הנואם. בבקשה, שיהיה קצת שקט.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני לא אשפוט מי שעשה את הנאום שלו, כפי שאני מבקש לא ישפוט אותי.
עפר שלח (יש עתיד):
– – – הממשלה שנתיים, אז אנחנו יכולים לבזבז שלוש שעות.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
זה משפט דמגוגי.
עפר שלח (יש עתיד):
למה דמגוגי – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
עפר היקר, חברי היקר, זו דמגוגיה.
עפר שלח (יש עתיד):
למה אנחנו פה – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני אגיד לך. אם היית בא אתמול לשבת איתי על דוח העוני, היית שומע מספרים, לא שלי אלא של הכת"ף, של המשרדים השונים, והיית רואה כמה דברים נעשו.
עפר שלח (יש עתיד):
אני מדבר איתך על החוק הזה – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
חוק אחד.
עפר שלח (יש עתיד):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
חוק אחד. יכול להיות שטעינו.
עפר שלח (יש עתיד):
אה, אז על זה אני מדבר.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אבל זה "מה עשיתם שנתיים"?
עפר שלח (יש עתיד):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני אגיד לך מה עשינו שנתיים. לא אני – הם עשו. וכדאי שנגיד את זה. קודם כול, ניתן קרדיט למי שעובד. בשנתיים האחרונות, בשנה וחצי האחרונות, חוק השירות הלאומי אזרחי – חברים, אלה לא סתם מילים. 5,000 בני נוער מהמגזר הערבי נמצאים שם. זה אדיר. תשימו לב: תחת הבית היהודי – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אלי, אתה יודע מי חוקק את זה?
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
בבקשה, אני גאה בך. אתה יכול להיות גאה – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני. תסתכל. את זה עשינו – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – ואני שמח, אבל זה התבצע. זה התבצע.
עפר שלח (יש עתיד):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני מעז לומר מילה לא נעימה, אבל אין לי כרגע מילה יפה להגיד. ברדק היה בשירות הלאומי עד לפני שנתיים. אתה חושב שהכול סודר? עוד לא, אבל זה בדרך.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
לא. אבל היו אמורים להתגייס – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
העבודה שלנו, כוועדה – לא חוקקנו את החוק והלכנו הביתה.
עפר שלח (יש עתיד):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אנחנו חוקקנו את החוק ועם תוכניות העבודה. קיבלנו תוכניות עבודה, ויותר מזה – עשינו דיוני מעקב. זה מה שזה דורש. ולהגיד ולשבת ולהתבכיין: החברים מהעמותה ההיא סידרו את העולם, קנו ג'יפ וזה, זו בכיינות של ילד ולא של מנהיג אחראי. חברים, יש לנו מדינה שצריכה להיבנות כל יום, והכוח שלנו זה גם לזהות את השחיתויות ולהתמודד, אבל לא לעשות ממהלך אדיר – ואני אומר: הלוואי. אתם יודעים מהו המחסום היחיד היום להגדלת מספר הצעירים בשירות הלאומי? רק כסף. המדינה צריכה לשחרר יותר משאבים לתוכניות מסוג זה. אם ישחררו כסף לתוכניות כאלה, לא ילכו הכספים למקומות פסולים, שאתם ואני יודעים אותם.
היו"ר ישראל אייכלר:
אני מבקש לדבר חלש. כך אומרים: לדבר חלש. רבותיי, אתם יכולים לדבר בשקט? כי לא שומעים. עוד מעט חבר הכנסת אלאלוף כבר מסיים.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
הייתי רוצה להתייחס לעוד כמה נושאים, ואני מקווה שייתנו לנו הזדמנות, כולל החוק שמסעיר אותנו מצפונית, חברתית וגם באמונות שלנו, וזה חוק הפונדקאות. אבל נגיע לזה בהזדמנות אחרת. תודה.
קריאה:
אלה – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה.
לפני שאני מעביר את ההצבעה ליושב-ראש חמד עמאר, אני מבקש לקבל בברכה אורחים חשובים מראשי עסקני יהדות ארצות הברית, שבאו לבקר אותנו כאן בארץ. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018. לסעיף 1 יש הסתייגות של חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לסעיף 1.
הצבעה מס' 322
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 37, נגד – 53. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1.
הצבעה מס' 323
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 53
נמנעים – 1
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 34, נגד – 53, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1. נא להצביע.
הצבעה מס' 324
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 53
נמנעים – 1
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 34, נגד – 53, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4. נא להצביע.
הצבעה מס' 325
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 53
נמנעים – 1
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 31, נגד – 53, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על לחלופין א'. נא להצביע.
הצבעה מס' 326
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 53
נמנעים – 1
ההסתייגות (4) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 31, נגד – 53, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע.
הצבעה מס' 327
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 53
נמנעים – 1
ההסתייגות (4) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 31, נגד – 53, נמנע אחד. ההסתייגות לא התקבלה.
לחלופין ג' – נא להצביע.
הצבעה מס' 328
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 54
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 31, נגד – 54, אין נמנעים. ההסתייגות לא התקבלה.
אנחנו מצביעים על סעיף 1, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 329
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 52
נגד – 40
נמנעים – 1
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 52, נגד – 40, נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 330
בעד החוק – 53
נגד – 38
נמנעים – 2
חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 53, נגד – 38, שני נמנעים. החוק עבר, וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי רוצה לברך.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
עד שהיא תגיע – הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות; הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. תודה.
הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ח–2018
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, השירות הלאומי-אזרחי הוא ממלכתי. משרתים בו 18,000 משרתים ומשרתות, שמטופלים על ידי שמונה עמותות שמטפלות במשרתים הלא-חרדים ועמותה אחרת שמטפלת במשרתים החרדים. לצערי, עמדו פה חברי וחברות כנסת שלא דרכו מעולם בשום דיון של הוועדה ביחס לשירות הלאומי-אזרחי ואמרו פה דברי שטות והבל. אני חוזרת להצעה שלי מאתמול: לפחות ללמוד את הנושא – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אם היית יודעת כמה פעמים – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – לפני שבאים לדבר עליו.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – אף אחד פה – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
בחוק השירות הלאומי-אזרחי פתחנו את השורות לצעירים בסיכון, לצעירים עם צרכים מיוחדים, לבני מיעוטים, לבנות שירות לאומי בודדות שמגיעות מחו"ל, נוסף על בנות הציונות הדתית.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
וכל העבודה הזאת נעשתה במשך שמונה שנים, ובכנסת הזאת הבאנו את הדבר לידי סיום.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
זה קרה בזכות עבודה יסודית של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
הכותרת – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – והצוות של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והיועצת המשפטית נועה בן שבת. בזכות עבודה משותפת של חבר הכנסת מיקי לוי, של חברת הכנסת מירב בן ארי ושלי. אני מבקשת להודות לשר אורי אריאל ולאנשי משרד החקלאות. אני מבקשת להודות לראש רשות השירות הלאומי-אזרחי היוצא שר-שלום ג'רבי, לברך אותו בברכת הדרך, וברכת ברכה והצלחה לראש השירות הלאומי-אזרחי הנכנס, ראובן פינסקי – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – – לא היה צריך את החוק הזה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – שבעזרת השם יגדיל את מספר המשרתים והמשרתות, יביא את מספר התקנים להיות כזה שכולם ישרתו שנתיים בשירות הלאומי-אזרחי, ויפתח את השורות לאוכלוסיות נוספות שלא נמצאות בו עכשיו.
תודה רבה ליוחאי רביבו, מנהל סיעת הבית היהודי, לענבר כהן, מזכירת הסיעה, ואחרונים חביבים, לצוות שלי: אורי שגיא, ענהאל וולינר-שוהם ועזרא גבאי, שכרגיל, כל מה ששלי שלכם הוא. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה לך.
הצעת חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018
[מס' כ/800; דברי הכנסת, חוב' ל"ב, ישיבה 355, עמ' 30192; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. היא קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה.
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
תודה, כבוד היושב-ראש. עליזה, לדעתי יש דוברים בכל מקרה. אני מציג לכם, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת חוק השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים. זו הצעת חוק שהתחילה כהצעת חוק פרטית של דוד ביטן, ומבקשת להסדיר את משך השעייתו של עובד בחברה ממשלתית או בתאגיד סטטוטורי בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגדו. היום, למעשה, אין הסדרה אחידה בעניין זה, ולרוב הנושא מוסדר בהסכם בין המעסיק לבין העובדים.
חבר הכנסת איציק שמולי, אני יודע שאתה היית מעורב בתחילת החקיקה של העניין הזה. אני יכול להגיד לך שלהבנתי המוצר שהוצאנו היום הוא מוצר מצוין. אני חושב שחבל שלא נשארת. הגענו גם להבנות עם הנציבות, בהסכמה. הצעת החוק הראשונית – הרי יש לנו שלושה סוגים של עובדים: יש לנו עובדי מדינה שכפופים לנציבות, יש לנו עובדי רשויות מקומיות שלהם יש הסדר ובית דין משמעת משלהם, ויש לנו עובדים של החברות הציבוריות הממשלתיות – תאגידים ממשלתיים וגופים סטטוטוריים שהגדרנו אותם גוף ציבורי לצורך העניין בחוק. למעשה, אמרנו: לא נתערב בעובדי המדינה בלי הסכמה. אחת ההסכמות שהגענו אליהן עם הנציב היא לקצר את תקופת ההשעיה עם הפגיעה בשכר משישה חודשים לשלושה חודשים. בהסכמה, זה תיקון גורף לכל עובדי המדינה: גם בנציבות, גם ברשויות המקומיות.
זה מהלך שהוא גם נכון, כי הרי מה בבסיס הצעת החוק? בבסיס החוק, ואת זה אני רוצה להגיד לכולם, יש הזכות לחפות שעומדת לכל אדם באשר הוא אדם. ולא רק זה – אנחנו גם יודעים כמה חקירות משטרה מסתיימות בלא דבר. לא רק בלא דבר – אני לא מדבר על כתב אישום שמגיע ומבשיל או לא מבשיל, אני מדבר – בלי כתב אישום. אז מה קורה פה? פותחים בחקירה פלילית, משעים אדם מעבודתו, פוגעים בו בפרנסה, וכל זה בסוף לריק. זה עוול שמן הראוי לתקן, וטוב שעושה כך הצעת החוק, כי אין מה לעשות – – –
קריאה:
– – – מחצית משכרו – – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מחצית משכרו לשישה חודשים – קיצרנו את זה לשלושה חודשים. יש פה פגיעה. אני רוצה לראות כל אחד מאיתנו מסתדר עם חצי מהשכר עכשיו. זה לא קל. יש משכנתה, יש הוצאות, ברוך השם יש גם ילדים. אתה מתמודד עם משימה קשה, שלא לדבר על פגיעה בשמך הטוב. זכות החפות עובדת, ועל זה הלכנו.
אנחנו קבענו שבמקרים האלה בגוף ציבורי תהיה השעיה של 45 יום. לאחר מכן, אם המעסיק רוצה להשעות, ההחלטה תתקבל אך ורק בבית דין לעבודה, וזה לפי החלטתו של בית הדין. אפשר יהיה לקבל עוד 45 יום אם יש פנייה לבית הדין לעבודה.
אבל חשוב להדגיש את הדברים הבאים: ההסדר הזה, שהצענו, לא יחול על עובדים בחברות שחוק שירות המדינה חל עליהן, כי שם הנציב אחראי עליהן ויש בית דין למשמעת. האמת היא שמה שהיה צריך לעשות זה להקים בית דין למשמעת גם למקרה הזה, אבל ברור שזו הצעה הרבה יותר מורכבת וארוכה ולא יכולנו לטפל בה. הצעת החוק הזאת איננה מקנה סמכות חדשה להשעיה של עובדים. הסמכות הקיימת לפי ההסכמים הקיבוציים תחול עליהם. היא גם לא נותנת סמכות לקבלת מידע מהמרשם הפלילי. היא אינה באה לגרוע – וזה חשוב – מכל זכות שנתונה לעובד של חברה ממשלתית או תאגיד סטטוטורי לפי כל דין או הסכם קיבוצי. זאת אומרת, אנחנו לא פוגעים בזכויות העובדים.
אני רוצה להודות לחבר הכנסת בני בגין, שדיבר עם הנציב והגיע להסכמות, ובעזרתו קיצרנו את תקופת הזמן משישה חודשים לשלושה חודשים, ולהודות גם לך, חבר הכנסת ביטן. שניכם ליוויתם אותי בכל החקיקה הזאת. היינו ביחד, ועברנו הכול פה אחד.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
מה?
מיקי לוי (יש עתיד):
לגבי השכר – – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
לא. לגבי השכר, נכון, לא לגבי זמן ההשעיה, וזה בהסכמה. זמן ההשעיה לגופים ציבוריים זה כפי שהגדרתי, 45 יום, ואחר כך – רק אם פונים לבית הדין לעבודה, ולפי החלטתו.
ההצעה אושרה בוועדה פה אחד, ואין לה הסתייגויות. אני יודע שהנושא החם היה הסיפור בתעשייה האווירית, וסביב זה כולם נכנסו לספקולציות. אני רוצה להגיד לכם בצורה הכי פשוטה: היה פה עוול לעובדים והגיע הזמן לתקן את זה.
אני שמח וגאה שאנחנו שמים את הצעת החוק הזאת על שולחן הכנסת. היא עברה פה אחד בוועדה ואני מקווה שכך יהיה גם במליאה. תודה רבה לכולם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות. יש בקשות דיבור. חבר הכנסת דוד ביטן, עד חמש דקות.
קריאה:
החוק שלו – – –
דוד ביטן (הליכוד):
חוק שלי – – –
יעקב מרגי (ש"ס):
לך. בכבוד.
היו"ר חמד עמאר:
אתה יכול לברך בסוף. אדוני, עד חמש דקות. בבקשה.
דוד ביטן (הליכוד):
יש עליי לחץ לא סביר לא לדבר הרבה או לא לדבר בכלל.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
איך?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתה הוכחת שאתה יודע לעמוד בלחצים.
דוד ביטן (הליכוד):
אני, כן. תראו, החוק הזה הוא חוק חשוב, מכיוון שאנחנו בעצם משווים בין עובד מדינה, עובד רשות מקומית, לעובד בחברה ממשלתית או בתאגיד ציבורי על פי דין. שם, בואו נגיד, היה קצת פתח שהנהלת החברה תעשה מה שהיא רוצה, ולא היו הכללים שיש בנציבות שירות המדינה. זה הוכח, למשל, בפרשה של התעשייה האווירית, שכשהייתה חקירה של ועד העובדים, מה שעשתה ההנהלה, שהיו לה חילוקי דעות ומחלוקות עם ועד העובדים על כל מיני דברים מבניים שקשורים לתעשייה האווירית, היא החליטה בעצם להשעות כמעט את כל הוועד. השעיה של כל הוועד זה אומר שתוך חצי שנה אין ועד אפילו, ואז צריך לעשות בחירות חדשות כמובן, ובכל המשאים ומתנים והשינויים המבניים שתכננה לעשות ההנהלה יעמוד מולה ועד חלש.
בעצם, כל הדברים האלה הפנו את תשומת ליבי לכך שצריך לעשות איזשהו תיקון לחוק. זה לא קשור לתעשייה האווירית, מכיוון שברגע שעשינו את הצעת החוק שמנו את זה בצד, חיכינו עד שכל העניינים שם יסתיימו, ואז הבאנו את זה לדיון לקריאה ראשונה, שנייה ושלישית.
מה שאני מבקש מחברי הכנסת זה לאשר את החוק הזה. זה חוק טוב, חוק חשוב, חוק שמגן על עובדים גם אם הם נמצאים בחקירה פלילית. אני רוצה להודות לכל מי שסייע בחוק הזה, כולל שרת המשפטים, שבזמנו ניהלה איתי את המשא ומתן לקראת ועדת שרים לחקיקה – איזה תיקונים צריך לעשות ואיזה תיקונים לא צריך לעשות. את זוכרת את זה? גם ליושב-ראש ועדת הפנים, שבאמת קידם את זה מהר – – –
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
סליחה?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
אני רואה שאתה לא שוכח. שמתי לב שאתה שם לב מה קורה איתה כל הזמן. מעניין למה. אבל אותך לא הזכרתי בחבילה שאמרתי את מי תנצח. הבנת? שאני לא אזכיר את זה. נכון או לא, איילת? מה את אומרת עליו?
שרת המשפטים איילת שקד:
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
אה, היא לא שומעת, אתה מבין? היא מצאה שיטה. היא שמה זה, ונגמר הסיפור.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – –
דוד ביטן (הליכוד):
הוא אומר שהוא שם לב מה אני אומר עלייך.
שרת המשפטים איילת שקד:
מה? הודית לי?
דוד ביטן (הליכוד):
נו, את רואה? כן. אני מודה, כמובן, ליושב-ראש הוועדה, יואב קיש, שקידם את זה מהר, וגם לדודי אמסלם, שעשה דיונים עוד כשהיה יושב-ראש ועדה בהתחלה. אני מודה לכל צוות הוועדה, כולל היועצים המשפטיים, מנהלת הוועדה וכל מי שסייע. תודה רבה לכם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
דוד ביטן (הליכוד):
רגע. לשמולי, שהתחיל איתי את הצעת החוק ההתחלתית, ועכשיו היא מסתיימת.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אילן גילאון.
קריאה:
מוותר.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חברת הכנסת מיכל רוזין. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה, עד חמש דקות.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום קרה משהו בכנסת. בפעם השנייה בתולדותיה התכנסה בכנסת שדולה, אחת מני – אני לא יודעת, לדעתי, איזה כמה מאות שדולות שבטח רשומות פה ואולי כמה עשרות שפעילות. השדולה הזאת, שהקמתי ביחד עם חברי הכנסת עמר בר-לב וקסניה סבטלובה, היא שדולה חילונית. אתם יודעים, אחרי כמה עשרות שנים שהחילוניות בסוף הייתה העיקרון המארגן של הישראליות, ודרך אגב גם של הציונות – הציונות במהותה היא תנועה חילונית פלורליסטית, פתוחה, שכמובן מכבדת מסורת ומכבדת אנשים מאמינים ודתיים, אבל האופי האוניברסלי שלה הוא אופי מהתנועות הלאומיות הליברליות, שהן חילוניות באופיין. אלא שבשנים האחרונות המרחב החילוני הזה, שהיה מובן מאליו, התחיל להצטמצם בגלל מגמות של כפייה דתית והדתה, ואנחנו הקמנו שדולה שגם תייצג את החילונים ואת החילוניוּת וגם תיצוק לה תוכן מחודש גם מבחינת האג'נדה והערכים וגם מבחינה פוליטית. זה מה שעושים פה בכנסת, כך אני תמיד ידעתי.
היום, ביוזמתו של חבר הכנסת עמר בר-לב, השדולה עסקה בנושא ההדתה בצה"ל. היו חברות הכנסת מרב מיכאלי, מיכל רוזין, יעל כהן-פארן והרבה חברות הכנסת וחברי הכנסת הגיעו כדי לדון באחד הנושאים – המתח הזה שבין פקודת השירות המשותף אל מול ארגונים שנכנסים לצה"ל ועושים בו פעולות של הדתה ומיסיונריות פוליטית מוכרת לכולם.
והינה, הגיעה לשדולה, בשליחות וברשות ובסמכות צה"ל והרמטכ"ל, סא"ל אושרת בכר, סגנית היוהל"ם, באה לתת תשובות בשם הצבא. הדבר הכי טבעי בעולם: חברי כנסת מזמינים לדיון, מבקשים מהגוף שמפוקח על ידינו לבוא ולהשתתף, וכך עושים. היא באמת פירטה ונתנה וענתה על שאלות והתייחסה. זה היה באמת מאוד מכובד ומאוד יפה. והינה, קמו פה כמה חברי כנסת, באמת מהפונדמנטליסטים ביותר באגף הימני לאומני דתי של הבית הזה ונזעקו: שוד ושבר. באמת, הסתדר להם בקמפיין אנטי-צה"ל – כנראה שכשהרמטכ"ל אומר שיש לו עמדה מקצועית וערכית לעשות משהו מסוים והם רוצים בכוח להפציץ ילדים ומפריחי עפיפונים ולהרעיב את האוכלוסייה הפלסטינית בעזה – אז גם זה הסתדר להם עם האג'נדה, לתקוף את צה"ל. צה"ל הוא כבר בכלל לא צבא העם, לא גורם ממלכתי ששומר על ביטחון המדינה – הוא שמאלני. כמו התקשורת, השמאל, הפרקליטות. כל מי שלא מתיישר עם האג'נדות הקיצוניות ביותר כאן הופך להיות שמאלני. והינה, כבר נשלחו המכתבים: מה, איך יכול להיות שנציגת צה"ל השתתפה? באמת איך יכול להיות שנציגת צה"ל באה לדבר בכנסת? בושה וחרפה.
אז אני גאה היום שככל הנראה השדולה שלנו – חבר הכנסת עמר בר-לב וחברת הכנסת קסניה סבטלובה, שלא נמצאת פה כרגע – מזיזה דברים פה בכנסת. בשדולה הזאת נחשפו נתונים.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
– – – בציבור.
תמר זנדברג (מרצ):
בדיוק. בשדולה הזאת נחשפו דברים לציבור על הכניסה של ארגונים לתוך צה"ל, על הרבה גילויים של הדתה שהולכים ומתרבים בבסיסים השונים ובמקומות השונים בצה"ל. כנראה עשינו משהו טוב, אם זה מקפיץ הרבה מאלה שתוקפים על כל דבר כי הם חושבים שכל מי שלא מתיישר עם האג'נדה שלהם כנראה משהו איתו לא בסדר. אז ככה, בתוך הימים המאוד-מאוד טרופים האלה פה, שלילה רודף יום ורודף לילה, אני גאה לומר שהשדולה הזאת היא באמת אחת השדולות הפעילות שמושכות הרבה ציבור ושמזיזות דברים בכנסת, וזה שהם קופצים, זה רק מראה שהצלחנו ועשינו משהו. אז, שוב, תודה לחברי הכנסת, וניפגש במושב הבא.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. נא לשבת.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 331
בעד סעיפים 1–7 – 45
נגד – 26
נמנעים – אין
סעיפים 1–7 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 45, נגד – 26, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
קריאה:
– – – אותי בעד.
קריאה:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
בשלישית. תצביע בשלישית.
קריאה:
בשלישית.
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 332
בעד החוק – 50
נגד – 24
נמנעים – אין
חוק הגבלות על משך השעיה של עובד גוף ציבורי עקב הליכים פליליים, התשע"ח–2018, נתקבל.
יואב קיש (הליכוד):
רק תודה אני רוצה להגיד. להגיד תודה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 50, 24 נגד, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
בבקשה, יושב-ראש הוועדה רוצה להודות.
קריאה:
לא צריך – – –
יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה):
אני אעשה את זה קצר. אני רוצה להודות שוב לחבר הכנסת בני בגין על העבודה בוועדה; אני רוצה להודות ליועץ המשפטי של הוועדה, אלעזר שטרן, וליועצת המשפטית שהייתה לפניך, אפרת חקאק, שעזבה באמצע ללידה. אז היא בחופשת לידה, ואנחנו מסיימים ומולידים את החוק. תודה רבה לכולם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ח–2018
[מס' מ/1136; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל', ישיבה 239, עמ' 22519; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, בזמנו העברנו חוק של הטרדות מוקדי החירום. מי שזוכר, זה היה בגין שלושת הנערים שנחטפו, ומוקד החירום, שסבל מהרבה הטרדות, איך אומרים, לא התייחס כבר מספיק טוב להודעות. עשינו את החוק הזה, על גביו עכשיו אנחנו מכניסים אלמנט שהוא מאוד מרכזי ומאוד חשוב – אני יכול עכשיו להקריא עיתון? כי אני לא שומע את עצמי.
היו"ר חמד עמאר:
יושב-ראש הוועדה רוצה להציג את החוק. הוא לא שומע את עצמו, והאמת, גם אני לא שומע אותו. נא לשמור על שקט. סדרנים, תבקשו מחברי הכנסת לשבת. מי שלא רוצה לשמוע – שיצא החוצה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
על גבי החוק הזה אנחנו רוצים להוסיף עוד אלמנט נוסף. קורה שאדם מצלצל למוקד חירום להודיע, אבל אין הודעה על המיקום. חוסר הידיעה על המיקום יכול לפעמים לגרום לאסון, כי לא יודעים לפעמים לאן להגיע או איפה זה היה. היום יש אפשרות טכנולוגית קלה מאוד לקבל את המיקום שממנו האיש התקשר. הרשתות היום – אם הוא מצלצל מאחת מהרשתות הסלולריות – יודעות לתת במדויק באותו רגע למוקד את המיקום שהאיש נמצא. ברגע שיהיה המיקום, ודאי שזה יעזור למוקד לשלוח אנשים וכו'.
דא עקא, דבר כזה יש בו לפעמים פגיעה בפרטיות של האדם. יכול להיות שאדם לא רצה שידעו מאיפה הוא מצלצל, והינה, עכשיו יודעים. ולצורך זה מצאנו – אחרי עבודה רבה – נתיב שבו מצד אחד המוקד יוכל לקבל את האינפורמציה ומצד שני לוודא שלא תהיה פגיעה בפרטיות של האדם או תהיה הפגיעה הכי הכי מינימלית שרק אפשר.
וקבענו כאן רשימה של חמישה או שישה דברים, סייגים שמגבילים, כמו שהנתון הזה יימסר רק למוקדי החירום ולא למוקדים אחרים; ב. הוא יישמר במאגר נפרד ולא יעבור למאגרים אחרים; ג. יהיה זמן שבו הוא נמחק, וכו', דברים מהסוג הזה, שמופיעים בהצעת החוק.
מוקד החירום הזה – יש גם כבאות, והוספנו גם את מד"א. אני חושב שזה חוק שהוא חשוב מאוד, נדרש מאוד, ונעשה ברמה כזאת שמבטיחה את השמירה מקסימלית שאפשר, או אי-פגיעה בפרטיות של האדם. אין הסתייגויות, ואני מבקש מכולם לתמוך בחוק הזה בקריאה שנייה ושלישית.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. להצעת החוק אין הסתייגויות, יש בקשות דיבור. חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; אילן גילאון – מוותר; עיסאווי פריג'; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. תודה.
אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 333
בעד סעיפים 1–11 – 63
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 1–11 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 63, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
נעבור להצבעה בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 334
בעד החוק – 61
נגד – אין
נמנעים – 1
חוק למניעת הטרדות של מוקדי חירום (תיקון), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 61, נמנע אחד, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
השר ארדן מבקש לברך. בבקשה, אדוני השר.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ממש דקה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החוקה ניסן סלומינסקי ולכל צוות הוועדה באמת על העבודה האינטנסיבית על החוק הכל-כך חשוב הזה; להודות ליושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם; לעליזה בראשי, שדאגה שהחוק יונח.
החוק הזה, למי שאולי לא הקשיב, הוא באמת חוק שיציל הרבה מאוד חיים במדינת ישראל. וכדאי גם להזכיר שהיוזמה לחוקק אותו נולדה בעקבות חטיפתם של שלושת הנערים ואותה שיחת טלפון שבה בוזבז זמן יקר מאוד, כי לא ניתן היה לאכן אוטומטית את המקום של שלושת הנערים ואת הרכב שהם דיברו ממנו.
הצעת החוק הזו בעצם קובעת בצורה הכי ברורה שבכל השיחות למוקדי החירום במדינת ישראל – בראש ובראשונה מוקד 100 אבל לא רק המוקד של המשטרה, גם של כיבוי אש וגם של מד"א – בכפוף, כמובן, להגנה על הפרטיות הנדרשת, ובמקרי חירום, לפי הפעלת שיקול דעת, אפשר יהיה להפעיל איכון אוטומטי. זה יחסוך זמן מאוד יקר של הסברים איפה המתקשר שמבקש עזרה נמצא, איך להגיע אליו. כוחות החירום וההצלה יוכלו להגיע אליו במהרה, ובעזרת השם יינצלו חיים רבים בזכות החוק הזה. תודה רבה לכל מי שתמך. תודה.
יהודה גליק (הליכוד):
לא הגיע הזמן לאחד את כל הרשויות האלה?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע"ח–2018
[מס' כ/770, פ/202/20; דברי הכנסת, חוב' כ"ה, ישיבה 334, עמ' 28710 ועמ' 28718; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אורי מקלב. דוד ביטן? בבקשה, אדוני.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
פשוט אורי מקלב, יושב-ראש הוועדה, צרוד מאוד ולא יכול להופיע. ואני גם יוזם החוק, אז לכן אני אציג את זה במקומו.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים. הצעת חוק זו הינה הצעת חוק פרטית שהיוזם שלה הוא אני. אבל יחד עם זה גם איחדנו שתי הצעות חוק נוספות, אחת של שרן השכל ואחת של סתיו שפיר, כך שגם להן יש חלק נכבד בהצעות החוק האלה.
למרות ההתפתחות הטכנולוגית הרבה ובכללה האינטרנט, שהעולם המערבי נהנה ממנה, הפנייה של אדם לקבלת שירות מגופים ציבוריים נעשית עדיין ברובה באמצעים שונים שאינם אמצעי קשר דיגיטליים. בנוסף, מידת המידע בדבר השירותים השונים שניתנים על ידי יחידות הגופים הציבוריים, וגם אמצעי הקשר לאותן יחידות ועובדיהן, הם לעיתים חלקיים או לא נגישים דיים. בהצעת החוק שבפניכם מוצע לקבוע שגוף ציבורי המפורט בתוספת, כגון משרדי הממשלה, בתי החולים, קופות חולים, רשויות מקומיות – אלה יאפשרו לכל אדם לפנות אליהם גם באמצעי קשר דיגיטלי, שהוא אמצעי טכנולוגי שיבחר הגוף הציבורי, שאמור לאפשר לציבור לפנות אליו בפשטות, מכל מקום, באמצעות האינטרנט, לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, וכן לצרף לפנייתו קבצים.
הגוף הציבורי לא חייב לאפשר פנייה אליו באמצעי קשר דיגיטליים אם נקבע אחרת בדין או שהגוף הציבורי החליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהפנייה אליו לגבי עניין מסוים תהיה בדרך מסוימת אחרת. השיקולים שעל הגוף הציבורי לשקול יהיו, בין היתר, שיקולים בדבר אופי זיהוי הפונה, הגנה על הפרטיות ושמירה על סודיות רפואית, וכן הגנת סייבר. בנוסף, גוף ציבורי כאמור יידרש לפרסם באתר האינטרנט שלו, לגבי יחידות שנותנות שירות ציבורי, את עיקרי סוגי השירותים הניתנים באותן יחידות, פריסתן הגיאוגרפית, כתובותיהן ודרכי ההתקשרות עימן, ובכלל זה אמצעי קשר דיגיטלי שמאפשר לפנות באמצעותו לגוף הציבורי ולאותן יחידות.
בנוסף, על הגוף הציבורי לפרסם דרכי התקשרות עם עובד הגוף או היחידה כאמור, כפי שיקבע מנהל הגוף הציבורי או היחידה בעניין פרסום דרכי התקשרות עם עובדי הגוף.
הביעה הממשלה, ובכלל זה משרד הבריאות ובתי חולים, את החשש שהפרסום עלול לפגוע בשירות הניתן על ידיהן לציבור. לפיכך הוסיפה הוועדה אפשרות שמנהל הגוף הציבורי רשאי להחליט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שפרסום כאמור לא יחול לגבי הגוף הציבורי או יחידה בו אם, בין היתר, סבר שהפרסום עלול לפגוע פגיעה של ממש ברמת השירות הניתנת לציבור. בנוסף, הוועדה הסכימה שחובת פרסום דרכי התקשרות עם עובד גוף ציבורי לא תחול על עובד שאופי עבודתו הוא קבלת קהל או טיפול שאינו מתמשך בפניות, אך היא כן תחול בקשר לעובדים המטפלים באופן מתמשך בפניות.
על מנת לעקוב אחרי יישומו של החוק החליטה הוועדה שכל גוף ציבורי ידווח לה על יישומו של החוק המוצע בגוף בשנתיים הראשונות מיום התחילה אחת לשנה, ולאחר מכן – אחת לשנתיים.
לפני סיום דבריי אני רוצה לתמצת את המאמר הזה, שנתנו לי לקרוא. הרעיון התחיל מכך שבסופו של דבר, בכל גוף ציבורי יש מחלקה לפניות הציבור. אדם יכול לשלוח מכתב, שולחים אותו למחלקה הזאת, "פנייתך תטופל", ובזה נגמר הסיפור. הוא יכול לקבל תשובה אחרי שנה–שנה וחצי. כל הרעיון הוא שיצטרכו לפרסם את הכתובות האלקטרוניות של הפקידים או המנהלים שמטפלים בעניינים שהוא רוצה לפנות לגביהם, ואז הוא יכול לפנות אליהם באופן ישיר ובאותה מידה לקבל תשובה מהירה. זה כל הרעיון ועל זה עומד הבסיס.
כמובן שהיו בעיות של סודיות כזאת או אחרת, כמו סודיות רפואית. פתרנו את כל הבעיות האלה, ובסופו של דבר, ולמרות התנגדות מאוד מאוד גדולה של משרדי הממשלה, הצלחנו להגיע לחוק שמקובל על כולם – אפשר להגיד, קודם כול בזכותו של יושב-ראש הוועדה אורי מקלב, שעשה את זה לאט-לאט. לחוק הזה לקח קרוב לשנה וחצי, מכיוון שההתנגדות הייתה מאוד גדולה, כמו, למשל, המשרד לביטחון פנים, אבל הצלחנו להסתדר עם משרד הבריאות, הצלחנו להסתדר עם כולם.
אני רוצה להודות קודם כול לעו"ד אייל לב-ארי, היועץ המשפטי של הוועדה, שבאמת היה צריך לעשות עבודה מאוד קשה מול כל משרדי הממשלה, היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, משרד המשפטים. בהתחלה אמרתי לו: למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? זה חוק מאוד פשוט. אבל כשראיתי את עוצמת ההתנגדות וכמה הוא היה צריך לעבוד כדי לשכנע את הפקידות הממשלתית והציבורית, אז הבנתי שהעבודה הזו מאוד קשה.
אני רוצה להודות למנהלת הוועדה, הגברת ענת לוי, שהשבוע מסיימת 40 שנות עבודה בכנסת. אז כל הכבוד, ואנחנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
היא תמשיך, עם הימים הארוכים האלה.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
כן. אני רוצה להודות גם לאיילת ונעמי מוועדת המדע, שעשו עבודה, ובמיוחד להודות ליושב-ראש הוועדה אורי מקלב, שבאמת עושה עבודה טובה בוועדה הזאת. מגלה מקצועיות, אורך רוח. זה לא דבר פשוט. אתה צריך לקחת על עצמך את חוק הגיוס. תאמין לי, אם תיקח אותו לוועדה, אתה תצליח להגיע לפשרות בסוף. אני אומר לך. ואם הגעת לפשרות עם משרד המשפטים וכל משרדי הממשלה, אתה תגיע גם עם ישראל ביתנו וגם עם יש עתיד וגם עם כולנו.
וכמובן, אני רוצה להודות לשרן השכל, שהגישה הצעת חוק, באה לישיבות, תרמה את שלה לנושאים האלה וגם ויתרה, ויתרה על חלק מהצעת החוק שלה. אמרנו לה: בגופים פרטיים תגישי הצעה לאחר מכן בקדנציה הבאה.
חיים ילין (יש עתיד):
– – –
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
וכמובן אני מודה לך, ואני מתכנן עליך בבואנוס איירס, שאנחנו נלך למסעדות הטובות ביותר. ותדע לך, אני לא מוותר לך בעניין הזה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
ביטן, רק צמחוני.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
צמחוני – אז תישאר פה. למה צמחוני? חלק מהחיסונים שאני לוקח זה חיסון נגד צמחוניות. תאמין לי, יש יתוש שנותן לך עקיצה, אתה נהיה צמחוני. בזה אני מטפל.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני מרשה לך סטייק אחד בשבוע. סטייק אחד בשבוע.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
אז תשאל. בפעם שעברה היינו בבואנוס איירס ונכנסנו למסעדת אכול כפי יכולתך. הוא רץ כל הזמן להביא אוכל. הם השתגעו מזה. אמרו: תגיד לי, מי יושב בצד השני שאתה כל היום רץ, שעות? נכון, אתה זוכר את זה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ביטן, אני הייתי שם.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
אה, אתה גם היית איתי. נכון. אתה זוכר את זה?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני זוכר אותך בעיקר.
קריאה:
גם אני זוכר.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
נכון, גם אתה. כולם היו. ובסוף, אני הלכתי להביא לו סטייק. לא ידעתי איך להגיד את הסטייק בספרדית. הוא לא אכל כלום.
נחמן שי (המחנה הציוני):
ביטן, לא עושים את זה במליאה.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
לא עושים במליאה. בסדר. אז אני קיבלתי הוראות מיושב-ראש השדולה של הסוכנות היהודית, ואני מבקש מכם – אין הסתייגויות, אין שום דבר – לאשר את הצעת החוק הזו בשנייה ושלישית, ונתקדם הלאה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
חבר הכנסת ביטן, אתה דיברת על כל ענייני האוכל. תן מילה על החוק.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
למה, אמרתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא אמרת.
דוד ביטן (בשם ועדת המדע והטכנולוגיה):
דיברתי שבע דקות על החוק הזה. טוב, תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה לחבר הכנסת דוד ביטן.
להצעת החוק אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, לכן אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא להצביע על הצעת חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע"ח–2018. נא להצביע בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 335
בעד סעיפים 1–10 – 70
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–10 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 70, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
נעבור להצביע בקריאה שלישית. נא להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 336
בעד החוק – 69
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים, התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 69, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה השלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, רוצה לברך.
שרן השכל (הליכוד):
טוב, שלום חברי הכנסת, באמת זו חגיגה מאוד גדולה להעביר את החוק הזה אחרי שהוא עבר הרבה מאוד קשיים וחסמים לאורך כל הדרך. חשוב לי להגיד כמה תודות מיוחדות. קודם כול, לדוד ביטן, שבלי היכולת והתמרון הפוליטי והפרלמנטרי שלו היה לנו מאוד קשה להעביר את זה דרך השרים ודרך המשרדים; לאורי מקלב, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, שבאמת שם את זה בראש סדר העדיפויות ולא הניח לזה, ביחד עם היועצים המשפטיים, יום-יום, כדי לקדם את החוק הזה כמה שיותר מהר; לחברת הכנסת סתיו שפיר, שגם כן תמכה וחיזקה אותנו במהלך הזה; כמובן, ללובי 99, שיזמו ודחפו ונלחמו, ולמרות שלא האמינו שהחוק הזה יצליח לעבור, בסוף הוא הגיע; כמובן, לתוכנית נקסט, שנרתמה בצורה תקשורתית כדי לבוא ולדחוף את המהלך האדיר הזה ולהוציא את הפקסים לפנסיה; וכמובן לשרה גילה גמליאל, שאחראית גם לשירותים והקיוון הדיגיטלי, שסייעה לנו בוועדת שרים לענייני חקיקה ואל מול המשרדים הממשלתיים.
החוק הזה הולך לעשות מהפכה באומת הסטרטאפ. עד היום, אנחנו כאזרחים היינו מוכרחים להעביר מסמכים, בקשות ופניות דרך פקסים, דבר שבמדינות אחרות, כשאתה מספר את זה פשוט צוחקים. שואלים אותך: מה זה פקס? והיום, סוף-כל-סוף אומת הטכנולוגיה והסטרטאפ מתקדמת לשלב הבא, לשלב הטכנולוגי הבא, ומאפשרת, סוף-כל-סוף, לכל האזרחים לשלוח את הפניות ואת המסמכים גם דרך מיילים.
אני רק רוצה לומר הערה אחרונה לוותיקים שיושבים וצופים בנו היום בטלוויזיה, והם מאוד מאוד מודאגים בקשר לחוק הזה. החוק הזה עדיין יאפשר שימוש בפקסים. אתם, שעדיין קצת קשה לכם עם המיילים, תוכלו להמשיך לפנות בפקסים. אבל אנו, הצעירים, שבאמת כל היום נמצאים עם מכשירי האינטרנט, עם הטלפונים הסלולריים, נוכל סוף-כל-סוף להתקדם עם הטכנולוגיה. תודה רבה לכולם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה לך.
הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' כ/804; דברי הכנסת, חוב' זו, ישיבה 358, עמ' 30404; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. היא קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת דוד ביטן. ההוא צרוד, מה איתו?
דוד ביטן (יו"ר הוועדה המשותפת):
הוא נעלם. לא נתנו לו את כל מה שהוא רצה בחוק מסוים, אז הוא התעצבן.
כפי שהבטחתי, אמרתי שלקראת שנייה ושלישית אנחנו נתקן את החוק כהוראת שעה לגבי הבחירות באוקטובר. שם המימון יהיה 30% מהקלפיות שכל סיעה תהיה זכאית לה בבחירות המקומיות. ובעוד חמש שנים זה יהיה 100%. זה דבר ראשון.
דבר שני, כל סיעה תקבל בעצם בנק של שעות לפי מה שמגיע לה, לפי היחסיות בכל עיר ועיר, והיא תוכל, כמובן – היא לא חייבת לשים כל היום בקלפי מסוימת מישהו, אלא היא יכולה לחלק את השעות באופן מסוים, איך שהיא רואה לנכון, לפי הצרכים שלה באותה עיר.
משרד הפנים הביע התנגדות מסוימת לכך שהם יצטרכו, כמו בבחירות לכנסת, להתחיל לבדוק את כל הקלפיות ומי עבד איפה. ולכן החלטנו – זה לא כתוב בחוק; כתוב שם ששר הפנים יוציא הנחיות והתאמות. במסגרת הזאת, כל סיעה מקומית תחתום על תצהיר מי עבד אצלה ולמה היא זכאית במובן הזה, כדי שמשרד הפנים לא יצטרך להתעסק בזה בעצמו. כי הם אומרים: אין לנו שעות, אין לנו אנשים, אין לנו זה. אנחנו נעשה את זה בשבילו בכל מקום ומקום, בכל עיר ועיר, באמצעות חתימה על תצהירים ובדיקה של כל סיעה וסיעה.
אני מבקש מכל חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. אין לה הסתייגויות. בסך הכול העלות התקציבית היא 19 מיליון שקל. מתוך זה האוצר שם 14 ואני תרמתי את היתרה מהכספים הייחודיים מ-2018 – 5 מיליון. העברתי אותם להצעת החוק הזאת, כי אני חושב שזה מאוד חשוב שיהיו אנשים שישבו ויבדקו ולא יהיה מצב של בלגן שלם בקלפי וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. תודה רבה לכולם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה). אין הסתייגויות, אין בקשות דיבור. נא להצביע. תרוץ, תרוץ. להצביע, חברי הכנסת.
הצבעה מס' 337
בעד סעיפים 1–3 – 59
נגד – 5
נמנעים – אין
סעיפים 1–3 נתקבלו.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 59, נגד – חמישה, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
נא לשבת ולהצביע בקריאה שלישית. אנחנו מצביעים בקריאה שלישית. נא להצביע.
הצבעה מס' 338
בעד החוק – 51
נגד – 7
נמנעים – אין
חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 51, נגד – שבעה, אין נמנעים. חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 51 והוראת שעה), התשע"ח–2018, עבר בקריאה השלישית וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת גילאון הצביע בעד – לפרוטוקול, בבקשה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018
[מס' כ/755; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 307, עמ' 26953; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, וואו, איזה רעש. בשם ועדת חוקה, חוק ומשפט אני רוצה להציג בפניכם הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אמסלם, מי שנקרא דודי אמסלם, שמטרתה היא למנוע – אי-אפשר ככה. וואו.
היו"ר חמד עמאר:
חברי הכנסת, קשה מאוד לדבר כשכולם מדברים למטה. אני מבקש, מי שלא רוצה לשמוע יכול לצאת החוצה, או שישב במקומו ולא יפריע.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מטרתה של הצעת החוק היא למנוע פגיעה בשמו הטוב של החשוד שהוחלט לסגור את תיקו. מה שקורה היום זה שאם מחליטים לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות, או כי נסיבות העניין אינן מתאימות להעמיד לדין – זה הנוסח החדש – אז המשמעות היא שהפרקליטות והמשטרה חושבות שאין מספיק ראיות כדי שהאיש יואשם ולכן הן לא מגישות אותו לבית משפט. מה עושים? מוצאים אותו בעילה של חוסר ראיות מספיקות, שמים עליו איזה סימן שאלה, כאשר הסמכות לדון אדם ולהחליט אם הוא זכאי או לא זה רק לשופט. במקרה דנן, אם האיש היה מגיע לבית משפט, הוא היה יוצא זכאי עם תעודת יושר לכל החיים, והינה, עכשיו משתמשת המשטרה או הפרקליטות בעילה שמשאירה עליו סימן שאלה, כשאין לה לא את הסמכות לעשות את זה וגם לא לפגוע בו. ההפך, שיביאו אותו למשפט, הוא יצא זכאי והוא יצא מזה.
לכן, הצעת החוק של חבר הכנסת אמסלם אומרת שהפרקליטות, או היועץ – מי שמודיע על סגירת התיק לא יפרט את העילה. מה שכן מפורט בהצעה, בהחלטה שהייתה, שהאיש שהיה חשוד ושנסגרה העילה, לא יודיעו לו את העילה, רק יודיעו לו שהוא יכול לקבל את העילה, אם הוא ירצה, בכל תחנת משטרה. כנ"ל גם המתלונן. כשהוא יקבל את ההודעה גם הוא יוכל לברר, אם הוא רוצה, מה קרה בדיוק או מה העילות, בכל תחנת משטרה, בפרוצדורה מסודרת.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה חוק להגנה על אישי ציבור, ואתה יודע את זה.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
רגע, רגע, תכף, לא, לא. ממש לא. ממש. בכל אופן, הוחרגו מהנושא הזה עבירות מין או אלימות. מיקי, לשאלה שלך, החוק הזה לא כולל את היועץ המשפטי לממשלה. ובדרך כלל אלה תיקים של אנשי ציבור. הוא כן יוכל לכתוב מה שהוא מבין לא עם עילת הסגירה אבל לכתוב מה שהוא מבין כחוכמתו הטובה עליו. החוק הזה לא מתייחס ליועץ המשפטי לממשלה.
הוועדה אישרה את זה לקריאה שנייה ושלישית. אני מניח שיש הרבה הסתייגויות, ושוב אני פונה לחבריי. אם אנחנו מסתכלים כפי שצריך על טובתו של האדם, ויש כל כך הרבה אנשים שנפתחים להם תיקים ונסגרים וצריכים להסתכל עליהם ועל טובתם. אז החוק הזה הוא נכון וצודק. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה. עד 20 דקות, בבקשה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, שיאן ההופעות על הפודיום הזה בהצעות החוק זה יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אתה שיאן העמידה על הדוכן הזה בנימוק ההצעות. וזה תואר שייקח שנים רבות לבית הזה להתחרות בו.
ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):
אתה רק תוכל לתת לי את זה בכתב?
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן. אבל היום בלט בנוכחותו חבר הכנסת דוד ביטן. דוד, היום – אני לא זוכר אותך לאורך כל השנים מופיע כאן בערב אחד בתדירות כל כך גבוהה. ואין הצעת חוק שלא עמדו כאן ח"כים ולא קיבלת בה תודות ותשבחות. אבל אני רוצה לציין עובדה מעניינת, חבר הכנסת, תקשיב. עמד כאן חבר הכנסת דוד ביטן לפני כמה דקות בהצעת החוק על הרשויות המקומיות. הוא אמר שהצעת החוק עולה 19 מיליון שקל – 14 מיליון האוצר מממן, ואני תורם – הוא לא אמר "תורם", אני מוסיף; הוא נותן מהכסף הייחודי שלו. תקשיב טוב. הוא אמר שהוא נותן מהכסף הייחודי שלו, שהיה בשנת 2018 לטובת החוק הזה. זה יפה. אז אני רק – קצת לחזור אחורה. יש אנשים שקיבלו כספים ייחודיים למוטב בלבד. יעני, הכסף הלך לעמותה, הלך לגוף מסוים. אתה גילית נדיבות היום, חבל על הזמן. השלטון המקומי צריך להיות שמח בעבור ההחלטה שלך. אני אומר את זה לזכותך. האם בכלל ניצלת את כל הכסף הייחודי שעמד לרשותך – כמה, 20 מיליון?
דוד ביטן (הליכוד):
עדיף לא להגיד כמה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
עדיף לא להגיד. זה מחזיר אותנו. עכשיו ב-2019 התקציב מאושר. אין כסף ייחודי אבל מפנטזים לקראת תקציב 2020. דוד, הצעת החוק כתובה, אבל אני שואל אותך מתוך ניסיון כאיש מוניציפלי וכאיש שלטון מקומי: כשאני נציג סיעה, ושם אנשים בתוך הקלפי, מגיעה לי – איך ששמעתי אותך וקראתי – מכסת שעות על פי חלקי היחסי, נכון?
דוד ביטן (הליכוד):
בגלל ה-30%.
עיסאווי פריג' (מרצ):
בגלל ה-30%, ותוך חמש שנים אני משלם 100%. וכדי לחסוך למשרד הפנים את ההתחשבנות – כוח אדם ובלבולי מוח וזה – אמרת: כל סיעה תגיש תצהיר על אנשים שעבדו. כאן יש בעיה. כאן אנחנו נראה הרבה התנגשויות.
דוד ביטן (הליכוד):
לא, לא, אתה טועה. זה צריך להסתנכרן עם הפרוטוקולים של הוועדה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא אמרת את זה.
דוד ביטן (הליכוד):
זה ברור.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה חשוב. חשוב. הנקודה הזאת – אם אין סנכרון, אם אין התאמה בין הפרוטוקולים, אז אנחנו פותחים פתח לשחיתות.
דוד ביטן (הליכוד):
ברור, ברור. זה הולך עם הפרוטוקולים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא אמרת, ואת זה רציתי לציין בהצעת החוק. זה חשוב שזה רשום בפרוטוקול ואני אומר את זה בשמך ועל דעתך. התכוונת שמה שכתוב בפרוטוקול יתאים. חייבים. זה חייב להתאים לתצהיר שהסיעה נותנת בגין האנשים שעובדים. אם כך, ברכות. אני מקווה שרק היושרה היא שתוביל. תודה.
עכשיו להצעת החוק השנייה של דוד אמסלם. עכשיו, חברים ואזרחי מדינת ישראל שומעים אותנו וצופים בנו בחלקם, ועוד ישמעו על הצעת החוק שמונחת כאן. מונחת כאן, חברים, הצעת חוק – תקשיבו – הצעת חוק שאומרת: חשוד שסוגרים תיק בגינו, לא מציינים סיבת הסגירה אלא בשני מקרים: של הטרדה מינית – התיק נסגר ואומרים את הסיבה, אבל אם יש הטרדה מינית מציינים את הסיבה – או אלימות קשה.
יעני, אם אתה מושחת וסגרנו את התיק, לא מציניים את סיבת הסגירה. אם אתה רמאי וסגרנו את התיק – לא מציינים. למה? מה צץ לנו עכשיו שדנים בהצעת חוק, כבוד השר צחי הנגבי? אתם מביאים הצעות חוק – כוח היצירה שלכם עובר כל גבול – הצעת חוק לתת פרס לכל מי שחשוד בהונאה, בשחיתות, בעבירה שיש בה, אנא עארף, מה אני אגיד, מותר לך הכול אבל בתנאי שלא יראו אותך, בתנאי. ואנחנו נדאג, דרך הכוח המשפטי ודרך סוללת המשפטנים, שנמצא את הדרך. לא נגיד: חוסר ראיות לציבור, לא נגיד: לא מוכח. נגיד: ללא סיבה. התיק נסגר. לפני כן, ברוב המקרים כשתיק נסגר – חוסר עניין לציבור, אין מספיק ראיות, יש סיבה, מציינים, ואתה צריך להבין. עכשיו אני לא צריך לציין את זה.
אזרחי מדינת ישראל שרואים ושומעים על הצעת חוק כזאת, מה אומרים לעצמם? מה? על ראש הגנב בוער הכובע? מה, אני מכין לעצמי את המסלול הירוק, שכל מה שעשיתי לא ידעו עליי, ואני נקי, צח כשלג? לשם אני מחנך? אלו הערכים שאני רוצה שהתושבים והצעירים יבינו ויתחנכו עליהם? אלו הערכים? על זה אני בונה: תעשה ואנחנו נדאג שלא ידעו. נדאג להוציא אותך. נדאג שעורך דין טוב או יועץ משפטי טוב ימצא את הפלפולים ואת המשפטים, שנגיע לכך שאין עילה לכתב אישום, אז אתה משוחרר והתיק נסגר.
חברים, השיטה הזאת היא שקופה מדי, השיטה הזאת מפלילה אתכם. אם היא לא מפלילה אתכם בפועל, אתם נושאים על גבכם כתם. לא יעזור לכם. הציבור לא מטומטם, הציבור רואה את זה. אבל מה שכואב לי, שאתם מהווים דוגמה לציבור שלם. אם לי מותר ואני ראש ממשלה או אני שר או אני חבר כנסת או אני איש ציבור, למה לאחרים לא? למה לאזרח הפשוט לא? אתם מהווים דוגמה, וצר לי מאוד, אתם מהווים דוגמה שלילית בחלק ניכר מהצעות החוק שאתם מביאים כאן. וזה מאוד מאוד עצוב.
עכשיו אני קראתי ידיעה שהממשלה מתכוונת להשקיע חלק מהכספים – שהיא מתכוונת לקחת מהרשות, מקיזוזי המיסים, ולהשקיע. מוסי, קראת את הידיעה? להשקיע חלק מהכספים בשיפור המחסומים.
מוסי רז (מרצ):
מס על האסירים שיבנו את בית הסוהר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חברים, תקשיבו. זה דבר בלתי נתפס. אני מנסה לחשוב על זה. יש כיוון אצל הממשלה להשקיע חלק מכספי קיזוז המיסים בשיפור המחסומים. תבין לאן אנחנו מגיעים, לאן הראש מגיע. אני גוזל, אני גוזל, ואני בגזל הזה רוצה לעשות – איך אמרו חברים? כיבוש לייט. אני רוצה לתת לך תנאים במחסומים. זה הראש הקרימינלי, הראש שלא רואה את האחר. הראש חסר האנושיות, הראש של הכובש, זה מה שהוא חושב. גוזל וחושב איך – תראה לאן אתם מגיעים ברמת החשיבה. אתם מאבדים את צלם האנוש המינימלי שצריך להיות אצל כל אחד ואחד.
מנכים מהם את המיסים. המיסים האלה, חלקם הולך לשיפור מחסום שעומדים חיילים ושולטים בהם. זה הכיבוש-לייט, הנאור, שמדינת ישראל וממשלתה חושבות לעשות. אין לכם בושה. נפלו חומות הבושה שלכם. ממש נפלו חומות הבושה שאתם חושבים על דבר כזה. אין לכם שום דרך לחשוב מחוץ לקופסה, איך להחזיק את אחיזתנו באוכלוסייה בעם אחר, ומצד שני איך להפעיל עוד יותר כוח, ויותר כוח ויותר השפלה, תחת הכותרת: אני צריך להחזיר את כוח ההרתעה. אני צריך להחזיר את כוח ההרתעה ולהשליט – במקביל: כוח הרתעה, וברמה הפנימית, להמשיך להשליט את הפחד ואת האימה על האזרחים. בלעדיי אין זכות קיום עבורכם.
זה המצב, חברים, שאנחנו נמצאים בו. אנחנו נמצאים בסוף המושב, בלילות הלבנים של החקיקה הפוליטית, החקיקה שברובה – לתת קרדיטים לכל ח"כ וח"כ מהקואליציה. שכל אחד יהיה באמתחתו כמה חוקים שילך מחר למערכת הפריימריז שלו ויציג את ההישגים. והכול חלוקה מסודרת, כל ח"כ ייקח את חלקו וכל אחד לפי כוחו.
חבר הכנסת אמיר אוחנה מחכה לקחת את הנתח הגדול בחקיקה הזאת. אני הבאתי אותה, אני הבאתי אותה בגדול. אני מביא לכם את חוק הלאום – תראה איזה הישג, ואני אתהלך כמו טווס: אני, תראה מה הבאתי ליהודים במדינה. תראה, אחרי 70 שנה אני נתתי את ההכרה שזאת מדינת היהודים. אמיר אוחנה, מחכה בתורו למחר. אני אעשה את זה. למה, שאר החברים יותר טובים ממני, שכל אחד קיבל את הסוכרייה שלו?
אבל כנראה שבדרך יש גם בעיות ויש צרות. וכל השיח וכל הדחייה שמתבצעת בחוק הלאום, יש בה גם שיקולים פוליטיים וקואליציוניים, אני רואה. הרי חוק הלאום לא מדבר רק על ערבים. הרי יש בני מיעוט אחרים שנמצאים במדינה. אחינו הדרוזים – אני לא יודע איפה אתם נמצאים בכל הסוגיה של חוק הלאום. אתם הרי בברית אחים וצריכים לקחת אתכם בחשבון. אבל מה לעשות, ראש הממשלה גם לא נותן לכם ולא סופר אתכם, אדוני היושב-ראש. וישנם מאות אלפי אנשים שנמצאים יהודים בספק, והאתיופים, שמאז שעלו נמצאים יהודים בספק. גם כל הקבוצות האלה מחכות לקבלת תשובה. גם את היישובים היהודיים, גם מדינת הלכה.
כל הדברים האלו אנחנו עוד נעבור אותם. למה? כי אנחנו רוצים להוכיח משילות, רוצים להוכיח מי בעל הבית. אחרי 70 שנה, היהודים שנמצאים כאן – בנימין נתניהו ואמיר אוחנה והחברים מהקואליציה שאמורים להצביע על החוק הזה, מגלים להם: מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. אנחנו עכשיו מכריזים על הקמת מדינת ישראל. מכריזים על יום עצמאות חדש. יש לנו בן-גוריון חדש, יש לנו מגילת עצמאות חדשה, שהיא חוק הלאום. הינה, אנחנו עשינו את זה. אנחנו עשינו את זה.
נכון, המצב הזה, כל המצג שאתם מנסים לעשות, חברים, זה מראה כמה אתם חסרי ביטחון ומפוחדים. אתם, כמה שאתם חזקים, אתה חלשים. כי בן אדם חזק שיש לו אמונה והוא יודע מה שהוא עושה, הוא לא נוהג בשיטה של פחדנים – חקיקה פופוליסטית, חקיקה פחדנית, חקיקה להראות ולהזכיר לבית הזה מי בעל הבית. להזכיר לבית הזה מי קיים. זה לא יעזור לכם.
אנחנו, חברים, לקראת סוף המושב. יוצאים לפגרה בעוד יומיים-שלושה ומחכה לנו מושב חורף באמצע אוקטובר. כולם שואלים כמה זמן המושב הזה יימשך – חודש, חודשיים, שלושה. אבל כולם תמימי דעים ומסכימים שבעצם אנחנו לקראת הסוף. אז כל ח"כ, וח"כי הקואליציה ומפלגות הקואליציה במיוחד, מנסים על הדרך לקחת כמה שיותר. כשאני מעיין בכל ההעברות התקציביות, בכל החקיקה שהייתה במשך ארבע שנים, החרדים, החברים שלנו, מרוב שקיבלו, כבר הבטן – אין בה מקום, הולכת להתפוצץ. הולכת להתפוצץ. למה? איך אתה מסוגל לנהל מדינה ולנהל מצב תקין בזמן שעננת שחיתות כל הזמן מעליך, בזמן שכל הזמן הולך מעליך – תקופה, מזה שנה, דנים מתי הבחירות, מתי הבחירות, דוחים אותן ולא דוחים אותן, אם הממשלה תיפול או לא תיפול. אתה מתנהל באווירה שאתה מסיים את הקואליציה שלך בכל עת. תארו לעצמכם שבן אדם מתנהל באווירה שהוא לקראת הסוף, לקראת הסוף, לקראת הסוף. איזה מינהל תקין ואיזו מדינה אפשר לנהל באווירה כזאת? אווירה כזאת מביאה את כל הסחטנים – אם זה ח"כים, אם זה סיעות – שיעמדו בפתח וכל אחד בתורו יסחט מהממשלה מה שהוא צריך. זה התנאי להמשך קיומי והרי אני צריך את כולכם. אני צריך את המלך משה כחלון, מלך הדמוקרטיה, שומר, אביר הדמוקרטיה. אני צריך את הבית היהודי, אני צריך את ישראל ביתנו. אני צריך את כולם. למה? אחרת אני לא אשמר את הקואליציה שלי. ותחת האווירה הזאת אני מנהל תקציבי ממשלה וממשלה. זאת האווירה שאני מנהל.
ואני מצפה שבתנאים האלה אני אהיה יעיל. לא, אתה לא יעיל. ברמה המדינית אתה נמצא בקיפאון ומסבך את העניינים יותר ויותר ויותר. בנושא השחיתות והערכים והמוסריות והחברה המתוקנת אתה הולך רוורס, אחורה. וזה מחלחל למיינסטרים בציבור – אם הוא מושחת ומאפשרים לו, למה אני לא? זה מה שאתה משווק. ואתה משווק כל הזמן מצב מלחמה. מלחמה, תכינו, תכינו. אנחנו רוצים להחזיר את כוח ההרתעה שלנו. הפכת את הצעירים ואת האנשים לשק חבטות ומערך ניסויים בכל האווירה שמתנהלת מסביב.
חברים, המצב שעובר עלינו הוא מצב מפחיד. אומנם האנשים, חלק מהם חיים באופוריה: יש לי את נתניהו אז אני בטוח, כי בלי נתניהו אין את המדינה. חיים באופוריה, אבל ההיסטוריה עוד תשפוט, הימים עוד יבואו. כאן תישאר אדמה חרוכה, וייקח המון זמן, והרבה שנים, להחזיר מעט מהירק שנבנה, מעט מהמוסריות שהולכת ונרמסת. לזה עוד ימים יגיעו. תפקידנו להזהיר ולומר: אנחנו מזהירים, הרי הוזהרתם, הרי ידעתם, תהליך החקיקה המושחת הזה צריך להיפסק. צריך להיפסק. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה לך. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה שבוע מאוד מיוחד. שבוע שבו אנחנו, לדעתי, המליאה פה עובדת רצוף מיום שני ב-16:00, שלישי בלילה, רביעי בלילה ואולי חמישי בלילה. אולי אנחנו נזכה השבוע להכניס שבת בכנסת. במליאה.
מיכל רוזין (מרצ):
יום שלישי פעמיים כי טוב. מה אשמים העובדים?
עיסאווי פריג' (מרצ):
גברתי יושבת-ראש השמאל של מדינת ישראל.
תמר זנדברג (מרצ):
כן, חבר הכנסת פריג'.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה מתוך תהליך החקיקה שאת רואה הכי מעצבן אותך?
תמר זנדברג (מרצ):
אוה, שאלה מצוינת. אז בדיוק לשאלה הזאת אני רוצה להתייחס. כי באמת יכול להיות. היום, חברי חבר הכנסת פריג', כינסנו פה בכנסת את השדולה החילונית. ואחד הדברים שעלו זה שאולי אנחנו נעשה כאן קבלת שבת בכנסת. אם הדברים יימשכו וייכנסו אל תוך יום חמישי ושישי, אנחנו נזכה ואולי – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
קבלת שבת – הממשלה תיפול.
תמר זנדברג (מרצ):
– – אולי נחגוג יום שבתון מוסלמי ויהודי ביחד, כמנהג המסורת אצלנו בשמאל. אבל אחר כך הסתכלתי מה הכנסת עושה בימים הטרופים האלה – יום, לילה, יום, לילה. זה באמת מתחיל להרגיש פה כמו בית האח הגדול. אנחנו בתוך הבניין הזה, בתוך בועה. אנחנו לא יודעים מה מזג האוויר בחוץ. פה יש איזו טמפרטורה קבועה – קיץ, חורף, אור, חושך. אנחנו לא יודעים, אנחנו פה. ולפעמים זה מתחיל להרגיש כמו אלה שהסתיימה המלחמה והם נשארו בבונקר, והם לא ידעו ונשארו עוד כמה שנים אחרי, ואחר כך באו לחלץ אותם ולא ידעו שנגמרה המלחמה.
מוסי רז (מרצ):
מרגיש לי יותר כמו המערה בתאילנד.
תמר זנדברג (מרצ):
רק שהסוף יהיה אותו דבר, שהסוף יהיה טוב, מינוס הצוללן שלצערנו נהרג שם.
ואני אני מסתכלת על סדר-היום ואני רואה איזה חוקים. יש פה חוקים – באמת, יש חוקים מאוד גדולים, מאוד שנויים במחלוקת. אגב, לרובם אנחנו מתנגדים, כמו חוק הפונדקאות, שיש פה איזשהו שיפור מסוים אבל אנחנו, סיעת מרצ, אנחנו החלטנו שאנחנו לא יכולים להשלים יותר עם אפליה כל כך בוטה, ולהעביר חוק שהוא כל כך כל כך לא שוויוני. ואנחנו נצביע נגדו. אבל זה חוק גדול, זה שינוי. זה החוק שהכנסת עבדה עליו. אותו דבר חוק הלאום. חוק קטסטרופה מבחינתנו. זוועה. משנה את עקרונות היסוד של החברה הישראלית, מערער את עקרון השוויון, מפריד בין ערבים ליהודים, מנמיך את מעמדה של השפה הערבית, זורק את המונח "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה" שיש במגילת העצמאות. מחליף אותו ב"פיתוח התיישבות יהודית" בלבד. באמת חוק גרוע.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אם את לוקחת את המצב, מה שמציעים, לבין המצב הקיים, מה זה יוסיף להם?
תמר זנדברג (מרצ):
אתה יודע, באמת זאת שאלה מעניינת, חבר הכנסת פריג', ובאמת דיברנו על זה. חברי עיסאווי פריג' ואני דיברנו על זה. אמרנו: הרי גם היום החברה הישראלית היא לא שוויונית במאה אחוז. אין מה להגיד. אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. הרבה מהפעילות הפוליטית שלנו מכוונת לשיפור עוולות ולשינוי מצב לטובת שוויון. אבל אני מרגישה, לפחות – ועיסאווי, תקן אותי אם אני טועה, כי כאן אני באמת הרבה לומדת ממך כי באמת השותפות היהודית-ערבית עבורנו במפלגה היא ערך מאוד מאוד חשוב. אני מרגישה – אני מתביישת בתור ישראלית, בתור יהודייה, אני מתביישת להוציא מתחת ידיי בתור נבחרת ציבור חוק כזה, שלוקח את עקרון השוויון ובאופן מוצהר – מצהיר שאין לנו עניין בו, מצהיר שעקרונות החוק מנוסחים בניגוד למילים הכל-כך יפות והכל-כך נשגבות שכתובות במגילת העצמאות. כשבן-גוריון הקריא אותן הייתה לו כוונה שזה יהיה ככה.
האם זה תמיד היה ככה במאה אחוז? לא. האם יש מקום תמיד לשיפור? האם יש מקום למאבקים המשותפים שלנו בעד שוויון ובעד חיים משותפים? בהחלט כן, וזה מאבק, מאבק שלא הושלם. אבל שבשנת ה-70 למדינה אנחנו נוציא תחת ידינו חוק שפשוט לוקח משפטים בהצהרה למען שוויון במגילת העצמאות ומוחק אותם, פשוט ככה, ומחליף אותם במשפטים אחרים, פחות שוויוניים ויותר מפלים – זה דבר שבעיניי לא היה צריך לבוא לעולם ולא היה צריך לקרות.
אבל אתה יודע מה? זה חוק שבאמת – יושבת לידך גם חברתנו מיכל רוזין, שמייצגת אותנו בוועדת החוקה שעות על שעות, חודשים. שנים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מגיעה לה תודה על העבודה שלה.
תמר זנדברג (מרצ):
לגמרי, לגמרי. מחזיקה שם את כל ההתנגדות של האופוזיציה על גבה. החוקים האלה הם חוקים גדולים. הם חוקים שפה, אתה יודע – ראוי להם שיטרידו את הכנסת שעות וימים וחודשים. ואז אני מגיעה ואני מסתכלת על חוקים כמו זה, וכמו החוק הקודם שהצבענו עליו, של לבטל את ההשעיה של עובד ציבור שחשוד בפלילים. ואז אני אומרת לעצמי: מילא, דברים גדולים, חוק לאום – שוב, אנחנו נגד – אבל יש פה כנסת, ממשלה ימנית, קיצונית, לאומנית. היא, זאת האג'נדה שלה, אנחנו נאבקים בכל הכוח, אבל יש פייט. ברור על מה הקרב.
החוקים האלה, על מה הם? מה הם באים לעשות? כל מושחת, באים להלבין אותו. כל עבריין – להקל בתנאים שלו. אני באמת מסתכלת מחוק ההמלצות הידוע לשמצה מלפני כמה חודשים, ועד החוקים האלה, כל הזמן – אפילו עוד דרך החוק של הטבות מס לראש הממשלה, שהצבענו עליו רק הבוקר – הכנסת כאילו התגייסה לטובת המושחתים, נבחרי הציבור. כאילו בכוח הכנסת רוצה להגיד – אתה מואשם, אתה חשוד, אתה עבריין? בבקשה, איך אנחנו יכולים להקל עליך? במקום לעשות ההפך, במקום להקשות על השחיתות, במקום לחוקק נגד השחיתות שפשתה במדינה, לא רק בשדרת ההנהגה הראשית והלאומית. גם בזירה המקומית.
אנחנו עומדים עכשיו לפני בחירות מוניציפליות ואנחנו רואים, עיר אחרי עיר, ראשי ערים שמואשמים או חשודים. שאו שהם יוצאים בעור שיניהם או שהם באיזו קומבינה או שהם מושעים או שאני לא יודעת מה. ופה, מה הכנסת עושה? במקום לחוקק עודף, יותר, ללכת לכיוון חוקי השקיפות וטוהר המידות, מחוקקת פעם אחרי פעם, כיפופים, קצת לכופף חוק פה וקצת עוד להקל שם ועוד איזו הטבה שם ועוד איזו סגירת תיק פה, לטובת – כאילו אנחנו החלטנו להקל על השחיתות.
אני לא מצליחה להבין את זה. אבל כל חוק בפני עצמו, דרך אגב, יש לו איזה רציונל. יש לו איזה היגיון רחוק. לא חשוב שבמהלך הדרך החוקים האלה התעוותו לגמרי ושכחו ואיבדו את הכוונה המקורית שלהם, אבל לכל חוק במקור במקור הייתה איזושהי עילה. פעם מישהו היה לו איזה עוול – הוא נפגע ורוצה לתקן וכו'. אבל האוסף של כל החוקים האלה ביחד ממש יוצר כאן תחושה שהכנסת התגייסה למען השחיתות. וזה, אדוני היושב-ראש, זה מצב לא הגיוני. זה מצב בלתי נסבל. זה מצב שאי-אפשר להשלים איתו. זה מצב שבו כאילו שומרי הסף, שזה אנחנו, נרדמים בשמירה ואומרים: אנחנו, אם אנחנו נחוקק, זה לא יהיה בדברים לאומיים גדולים וחשובים, זה לא יהיה לטובת אזרחי ישראל, זה לא יהיה לטובת ציבור חסרי הדיור, זה לא יהיה אפילו חוקים שיקשיחו יד על השחיתות. זה יהיה בדיוק להפך. וזה דבר שהוא לא ייתכן, הוא לא יעלה על הדעת, הוא בלתי נסבל. ולו מהסיבה הזאת היה צריך לדחות את החוקים האלה ולהגיד: אנחנו לא נוציא עכשיו תחת ידינו חוקים כאלה, כאשר ראש הממשלה חשוד בעבירת שוחד – שוחד, אדוני היושב-ראש. העבירה החמורה ביותר בספר החוקים לנבחר ציבור בתחום טוהר המידות, ובזה חשוד ראש ממשלת מדינת ישראל.
והינה, רק היום העברנו חוק שייטיב עוד יותר עם כיסו הפרטי של ראש הממשלה ושל משפחתו וייתן לו הטבות מס. זה מתווסף להחלטה של היועץ המשפטי לממשלה לתת לראש הממשלה, שחשוד בתיקי שוחד של קבלת מתנות מחברים, לממן את ההגנה המשפטית שלו באמצעות מתנות מחברים. וזה מצטרף לכל החוקים האלה: חוק ההמלצות, חוק ההמלצות הקטן, חוק עילת סגירה ומה שלא נרצה, פשוט חוקים שיותר ויותר נתפרים והולכים – במקום לרעת המושחתים, לטובתם. וזו מציאות בלתי סבירה, זו מציאות שלא תעלה על הדעת.
והעובדה, החוקים האלה עוברים דווקא בשבוע הזה, בבהילות. כאילו, מה דחוף; כאילו המוני בית ישראל צובאים בפתח ורק אנחנו חייבים לחוקק לטובת השחיתות. זה דבר לא הגיוני, בטח לא בשבוע כזה. ולו בגלל זה צריך להצביע נגד הצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד.
קריאה:
מיכל רוזין, אני אחרי – – –
היו"ר חמד עמאר:
אה, חברת הכנסת מיכל רוזין.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה. אני רואה שהפעלת את השעון על חמש שניות, אבל לא נורא.
היו"ר חמד עמאר:
נוסיף לך עשר – – – יש לך כל הלילה לדבר.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כל הלילה נדבר, נדבר. אני רוצה לשתף אותך במשהו שמאוד מתסכל אותי. באמת, מעבר להצעות חוק שמאוד מתסכלות ולזה שאנחנו, במקום באמת לחוקק חוקים שעוזרים לציבור, אנחנו מחוקקים חוקים שפוגעים בציבור, ותכף אני אסביר על החוק הזה, למה הוא פוגע בציבור; אבל מה שמאוד מתסכל אותי – תמי, תקשיבי, זה חשוב – כי עכשיו קיבלנו הודעה מוועדת החוקה שמתכנסת מחר ב-07:20 לדון בחוק הלאום.
תמר זנדברג (מרצ):
07:20 – לא ורבע, לא ב-19:00.
מיכל רוזין (מרצ):
07:20 בדיוק. לא, ולא 10, לא 25, לא 23 – 07:20 בול.
עכשיו, אחרי שאתמול הם הביאו נוסח חדש, ואנחנו דרשנו היום נוסח חדש בוועדת הכנסת, הם נתנו לנו זמן היום בהקצבה מהירה מ-10:00, בבוקר, עד 12:00 – – –
קריאה:
– – –
מיכל רוזין (מרצ):
לא, עד 12:00 בול – להגיש מהר הסתייגויות לסעיף חדש שהם הוסיפו. ישבו העוזרים, היועצים שלנו, באמת כואב לי הלב עליהם, ובאטרף, בשעתיים, כתבו הסתייגויות – ניסו להיות יצירתיים – לסעיף. עבדו, עבדו, עבדו, עבדו – הגישו. עד 12:00 עמדו להם עם השעון: דחוף, דחוף, תגישו. עכשיו שולחים הודעה: אוקיי, אחרי שבחנו שוב את הסעיף החלטנו שאפשר להוריד את התוספת אז כל ההסתייגויות בטלות.
תמר זנדברג (מרצ):
איזה בושה, וזה חוק-יסוד.
מיכל רוזין (מרצ):
חוק-יסוד. בושה, זלזול בכנסת, זלזול. וחברי הכנסת, אתם יודעים מה? מהאופוזיציה, הם לא רק כל הזמן רוצים לחבל או לעשות לכם דברים רעים, יש להם איזה דעת, שיקול דעת. יש איזה אחריות ציבורית. נכון, רויטל? אנחנו לא פעם מנסים להסביר להם: תקשיבו, אנחנו חושבים בסוף על האינטרס של כולם. לא יכול להיות שתוסיפו דברים שבסוף יפגעו אפילו בכוונה שאתם רציתם לחוקק. ובסוף, הינה, שעתיים ישבו, הכינו הסתייגויות – היועצים – בכל האטרף, והינה עכשיו בטלות כל ההסתייגויות. לא נאה, לא יאה. חבל, אפשר לעשות לפעמים עבודה משותפת ולהביא לתוצאות יותר טובות.
עכשיו, בואו נדבר על החוק הזה, ואני רוצה להסביר לך, חמד עמאר, למה בסוף ממה שהתכוונו לעשות יצא הפוך. לדעתי זה גם קורה עם חוק הלאום, אבל אנחנו נדבר על חוק הלאום מחר.
מה קרה? בא דודי אמסלם ואמר: רגע, אני לא רוצה שבכל פעם שסוגרים תיק של איש חשוב, מפורסם – כי הרי אם יסגרו תיק, אתה יודע מה, למשה רחמים, אף אחד זה לא מעניין אותו באיזה עילה סגרו את התיק. נכון, זה לא יעניין את התקשורת, לא יפתחו עם זה מהדורות חדשות. אבל אם סוגרים תיק לחבר כנסת, אם סוגרים תיק לאיזה איש מפורסם, עשיר, טייקון, ראש ממשלה, אז כולם רוצים לדעת באיזה עילה נסגר התיק. ואז כמובן זה יוצא החוצה, דולף, מתפרסם, ואת זה דודי אמסלם רצה למנוע.
אני יכולה להתווכח אם זה נכון, לא נכון, זכות הציבור לדעת, חופש מידע, וכדומה. אבל נגיד על פי שיטתו שזה נכון, והוא רצה למנוע את זה שיצאו על חברי כנסת וישמיצו אותם. בסוף הצעת החוק הזאת לא מונעת – לא מהחשוד ולא מנפגע העבירה – לקבל את עילת הסגירה. כלומר, זה יכול לדלוף על ידי אחד מהצדדים. אבל מה? בעצם הצעת החוק הזאת תגרום לכך שהאזרח הפשוט – לא זה שיש לו עורכי דין בהרבה כסף ואין לו בעיה לגשת לתחנת המשטרה או לפרקליטות ולברר מה עילת הסגירה, אוקיי? אם עד היום נפגע העבירה – מישהו ניפץ לך את שמשות החלונות של האוטו, אוקיי? חקרו, החליטו שסוגרים את זה כי אין נסיבות שמצדיקות פתיחת חקירה או כי אין די ראיות. החליטו לסגור. פעם כנפגע עבירה היית מקבל: סגרנו לך את התיק, זו עילת הסגירה. אם אתה רוצה להגיש ערר, יש לך כך וכך זמן להגיש ערר. עכשיו לא. מודיעים לך: התיק נסגר. אתה לא יודע למה, אתה לא יודע מה העילה, תוך כמה זמן אתה יכול להגיש ערר, אם אתה יכול להגיש ערר. אתה צריך עכשיו להיות אקטיבי. האזרח הפשוט, שאין לו עורכי דין, אין לו אנשים גדולים שמלווים אותו, הוא לבד צריך ללכת, לכתת את רגליו למשטרה, לדרוש את העילה ולהבין אם הוא יכול להגיש או לא להגיש.
מה עשה דודי אמסלם בחוק הזה? הוא בא להגן על החזקים ופגע בחלשים, ובסוף הוא גם לא הגן על החזקים, כי עילת הסגירה, אם היא ניתנת בסופו של דבר – אוקיי, נגיד אני הולכת לבקש את עילת הסגירה נגד נתניהו, בסוף ייתנו לי. אני רק צריכה לטרוח ללכת למשטרה. לא יהיה מי שיטרח ללכת לתחנת המשטרה? יהיה, נכון? כי זה חשוב. כל התקשורת תרצה לדעת, כולם ירצו לדעת. אז על החזקים והמפורסמים שהוא רצה להגן, הוא לא הגן. אבל מה הוא עשה? הוא פגע באזרח הפשוט, החלש, שבסך הכול רוצה לקבל הודעה שאומרת לו: התיק שלך נסגר; זו עילת הסגירה; אתה יכול להגיש ערר תוך שבועיים וכך וכך הפרוצדורה. הוא פגע באנשים האלה.
עכשיו, אחד הדברים שעשינו מההתחלה, ומזל שכך, החרגנו אלימות קשה ואלימות מינית – החרגנו. מזל, כי אחרת באמת זו הייתה פגיעה בלתי נסבלת בנפגעי עבירה, שלא מספיק חוו באמת פגיעה, אלימות כל כך קשה נגדם, גם לא נותנים להם את המידע.
אבל המשטרה כבר פועלת שנים עם תקציבי עתק, מיליונים. איך אני יודעת? כי אני מלווה את יישום חוק זכויות נפגעי עבירה ואת מערכת מנ"ע של המשטרה, שהיא המערכת שאליה מזינים את כל המידע מהמשטרה, מהפרקליטות, מכל המקומות, ושם נפגע העבירה, על פי זכויותיו, מקבל מידע. הוא יודע, הוא יכול להיכנס. יש לו קוד והוא נכנס: היום האסיר שנכלא בכלא בגין העבירה שלך יוצא לחופשה. היום הוא משתחרר, היום הוא עולה לוועדת שחרורים. לפני זה, כמובן: סגרו לך את התיק, למה סגרו. אתה יכול להגיש ערר. תוצאות הערר שלך ככה וככה – הכול.
העברנו פה חוק רק היום על דיגיטליות, העברת מידע באופן דיגיטלי. מה עושה החוק הזה? עכשיו, אנחנו עושים דבר והיפוכו, דבר והיפוכו. אפשרנו לכולם לקבל דיגיטלי, ופה, בדבר הכי חשוב, שנפגע העבירה יכול להיכנס בבית למערכת מנ"ע עם קוד מאוד מסוים רק שלו, ואף אחד אחר לא יכול לראות את זה, לקבל את המידע שנוגע לו – זה כבר לא יקרה. הוא יצטרך ללכת לתחנת המשטרה, הוא יצטרך להתקשר, לא יענו לו, לך תחפש את הבן אדם, את הרפרנט שעוסק בזכויות נפגעי עבירה, לך תמצא אותו. עד שהוא עונה לך, עכשיו אתה תגיד לו מספר תיק הוא יחזור אליך, הוא צריך למצוא. עברו שבועיים, הלך לו הערר.
באנו להועיל, באנו לעזור, ויצאנו פוגעים באזרח הקטן, הפשוט, זה שאין לו עזרה, זה שאין לו חברים במשטרה והוא יכול לברר, זה שאין לו מישהו שמכיר מישהו מהצבא או מהאוניברסיטה, או אני לא יודעת מה, שהוא יסדר לו את זה בקומבינה, האנשים הכי פשוטים. וכן, אתה יודע מה, הרבה פעמים המשטרה סוגרת תיקים. יש למעלה מ-80% סגירות תיקים – 80%. אפילו, אתה יודע מה, אם הרביצו לך; לא אלימות קשה, אבל הרביצו לך ברחוב – סוגרים. ניפצו לך את השמשות של האוטו, סכסוכי שכנים. יש המון דברים שבגינם סוגרים תיקים יחסית מאוד בקלות. אין, אתה לא תקבל מידע. אתה יודע? יותר מזה, אתה רוצה לקבל את המידע כדי ללכת עכשיו להליך אזרחי, לתבוע אותו בהליך אזרחי; גם כדי לקבל את המידע הזה אתה תצטרך להפעיל – באקטיביות, לפנות לתחנת משטרה. יגידו לך: תקשיב, זה לא בתחנת משטרה א', תלך לתחנת משטרה ב'. בב' יגידו לך: לא, אבל החשוד, הוא גר בכלל בג', באילת, אז תיסע לאילת כי אתה צריך להוציא את זה שם מתחנת המשטרה. כי המשטרה גם אמרה לנו: העברת המידע בין המשטרות היא בעיה, ובצדק. אנחנו לא רוצים שבמשטרה ההוא חבר של ההוא, יעביר את הנתונים מתל אביב לאילת, ומאילת לירושלים – אנחנו לא רוצים שתיקים, בטח אם הם רגישים, יעברו ככה בין התחנות. יש הבדל בין מה שרשום במערכת לבין התיק עצמו, שיש בו הרבה מאוד מידע. אז אם לא רשומה במערכת עילת הסגירה, אתה צריך את התיק פיזית.
עכשיו אומרים לך: אומנם אתה התלוננת בתל אביב, אבל מי שלא יודע, תיק נחקר לפי החשוד. החשוד גר באילת – לך לאילת, תוציא את התיק במשטרה שם כדי לקבל את הפרטים. כל הסרבול הזה היה מיותר. הכול נעשה כדי לנסות להגן באיזושהי צורה על נבחרי ציבור שפשעו, חטאו, או אפילו יצאו נקיים אבל עילת הסגירה שלהם, מה לעשות, לא הייתה חוסר אשמה. כי חוסר אשמה כולם ישמחו מאוד לפרסם.
אז צר לי שבסופו של דבר אנחנו מעבירים הצעת חוק לנגישות דיגיטלית ומצד שני מונעים נגישות מהאנשים הכי מוחלשים, נפגעי עבירה, שיש לגביהם חוק, חוק זכויות נפגעי עבירה, ואנחנו לא מיישמים אותו. תודה.
שכנעתי אותך?
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עוד הצעת חוק שנועדה לסייע ולהציל, את מי אם לא שוגר ביבי. הוא לא חזק, הוא מתוחזק. מממנים לו. מממנים לו את השמפניה, את הסיגרים, את התכשיטים, את החליפות, את החופשות לילד, את עורכי הדין, את הבית הפרטי, את הנהגים, את השמירה למשפחה. מחוקקים עבורו חוקים – חוקים להצלתו, חוקים לפטורים, חוקים להעלאת המשכורת – חוקים לשוגר ביבי. שוגר ביבי – סטייל חמגשסטן. ובמדינת חמגשסטן: שלי שלי, שלכם שלי. אין גבול ואין בושה.
ואתה, שוגר ביבי, זה שאתה טוען שאתה חזק מול החמאס, אתה בדיחה. ביבי, אתה מחזק ומתחזק את החמאס. המתווך הקטארי מודיע על הסכמה עם החמאס שלא הורגים – תיקו. איך נכריע? אולי גם בפנדלים. מלחמת מאה הימים. מלחמת מאה הימים בטיארות, בעפיפונים? מלחמת התשה מול עפיפונים? זה מה שאתה מעביר פה אותנו? דיבורים כמו חול והעוטף שחור, וזו בושה. אבל ככה זה במדינת חמגשסטאן של שוגר ביבי.
שכחתי, כמעט שכחתי את החינמון, את החינמון במיליארד שקלים ואתר בעוד מיליארד. ואללה? כן, ואללה. שוגר ביבי עם הרבה שוגר דדיס.
שוגר ביבי, למה בדיוק חיכית עד שירדת לדרום, לפני יומיים בלבד, לשדרות? למה חיכית? חיכית שהעפיפונים ישרפו גן ילדים? מה אתה חושב, שאנחנו חיים פה מניסים? ואם היית עכשיו באופוזיציה, איך היית עכשיו מתרוצץ. היית מבעיר מדינה שלמה, ובטח את העוטף, עם להביור. אבל כשאתה אחראי – אתה בורח. אתה בורח מהעוטף, אתה בורח מהשדות השרופים, אתה בורח מהמציאות. אתה סופר-טנקר של מילים, סופר-טנקר של מחדלים – שוגר ביבי.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב בראש, אני לא רואה אם השר עדיין כאן. אם כן, אז אדוני השר ששותה מים, חברי הכנסת, חברת הכנסת, עוד הצעת חוק שהמהות שלה היא לא לדעת. שולחים לך מכתב שבו לא ירשמו את הסיבה. בערך חצי מההצעות היום הן כאלה. לא יוכלו לשמוע במערכת החינוך, לא יוכלו לדבר פה, לא יוכלו לדבר שם. עוד הצעה שהמהות שלה היא לא לדעת. והסבירו קודמיי למה ההצעה הזו היא לא נכונה, למה היא תטרטר את אותם אזרחים שכן רוצים לדעת. הם יצטרכו ללכת לאיזה תחנת משטרה, מי יודע איפה, לעמוד בתור, מי יודע היכן, להיתקע בפקק, לחפש חנייה או לחכות לתחבורה הציבורית – הרכבת, ראינו, עדיין לא הגיעה. ימשיכו להסתבך עם העניין הזה, והכול, הכול, כדי שאולי איזה נבחר ציבור אחד, ששמו ידוע, כנראה, והיום גם דאגנו לפטור אותו ממס, אותו, את משפחתו, את שאריו, עד תום ימיו בשיבה טובה, כנראה לא רוצים שיפרסמו גם את הסיבות הללו לגביו. והדבר הזה שרוצים שלא נדע, זה הדבר שמוביל את היומיים האחרונים הללו עם עוד חוק ועוד חוק ועוד התקפה כזו ועוד התקפה אחרת, גם לא חוקתית.
קראתי עכשיו איזה משהו באחד מאתרי הימין: שוד ושבר, מחבל הופיע בפני קציני צה"ל. ואני קורא את הידיעה ורואה שמדובר על עלי אבו עוואד. מי שמכיר את הבן אדם – בן אדם מתון. יכול להיות פה במרכז הפוליטי במדינת ישראל. הורשע לפני עשרות שנים בזריקת אבן. אדוני היושב-ראש, זריקת אבן. לנו כבר היה ראש ממשלה שהורה לפוצץ מלון על יושביו הערבים, הבריטים והיהודים. ההוא הורשע בזריקת אבן, נהיה מחבל, מחבל שאסור לו לדבר – בן אדם שזרק אבן במאבק נגד כיבוש, כאילו שאצלנו לא זרקו אבנים כנגד המנדט הבריטי וכנגד הכיבוש הבריטי, כאילו שלא עשו דברים יותר מזה, כאילו שלא הזכירו כאן בבית הזה לפני כמה חודשים כגיבור אדם שניסה לפוצץ אוטובוס – לא הצליח, לא כזה גיבור, לא הצליח לפוצץ אוטובוס, אבל ניסה – על יושביו הערבים.
זו השיטה. עמד פה קודם יושב-ראש ועדה חשובה והסית כנגד חברים בבית, אמר: הם רוצים להעביר כסף למחבלים, וטען שהייתה הצבעה כזו על העברה או אי-העברה של כסף למחבלים – מה שלא היה פה מעולם, הכול בדיה שהוא בדה, בדיה שהוא בדה. לא הייתה מעולם הצבעה כזו אם להעביר או לא להעביר, וגם לאחר החקיקה ההזויה והמטרידה שקיבלה פה הכנסת ממשיך לעבור לאסירים הפלסטינים כסף, ויש הבדל, כי אסיר יכול להיות מאלף ואחת סיבות, גם כזה שלא הורשע, גם כזה שרק חבר בארגון כלשהו.
ואותו יושב-ראש ועדה הגדיל עכשיו לעשות ושלח מכתב לכל חברי הכנסת. ומה הוא כותב במכתב הזה שהוא כותב לכל חברי הכנסת? הוא קורא להם להתחבר לרגש הלאומי שלהם ולהצביע מחר בעד אותו חוק בעייתי שרוצים להביא אלינו מחר. מה זאת אומרת להתחבר אל הרגש הלאומי שלהם? אני ספרתי, אדוני היושב-ראש. יש בבית הזה 18 חברי כנסת, אולי טעיתי בספירה באחד, 18 חברי כנסת, 15% מהבית, שהלאום שלהם הוא אחר. איך הם צריכים להתרגש באותו רגש לאומי, להתחבר לאותו רגש לאומי? לא אזרחי, לא חוש הצדק, לא השוויון, לא המאבק למען הדמוקרטיה, לא המאבק למען אזרחי ישראל, לא המאבק למען ביטחון ישראל. לסכסך אותנו אחד בשני – להתחבר אל הרגש הלאומי שלנו. ועוד הוא אומר: למקום העמוק ביותר בכם. זה רמז: אל תצביעו עם הראש, כי הראש לא נותן לבן אדם חושב להצביע בעד החוק הזה שיובא מחר, חוק הגזענות שמכונה אולי חוק הלאום. הראש לא נותן את הדעת להצביע בעד חוק כזה, אז תצביעו עם הבטן נגד האחרים.
והרי למה בא החוק הזה? החוק הזה בא מתוך מאבק בלתי מתפשר שמנהלים פה מחצית מהבית הזה על אותם חמישה מנדטים שבין הליכוד לבין הבית היהודי, בין הליכוד לבין הימין הקיצוני מבית מדרשו של אלי ישי בבחירות האחרונות, שלקריאת ההסתה: הערבים נוהרים לקלפיות, נהרו להצביע אותם חמישה מנדטים לליכוד. מנסים לשכנע אותם בכל דרך אפשרית, בחוק כזה ובחוק אחר, בקריאה כזו, בתרגיל כזה ובתרגיל אחר, שיצביעו – פעם מנסים לליכוד, פעם למפלגה ימנית אחרת, הכול על פי מי ייתן ומי יכניס יותר אצבע בעין לאחרים.
מדינת ישראל קיימת יותר מ-70 שנה. יש לנו מגילת עצמאות נהדרת, יש לנו חקיקת יסוד נהדרת. מה הבעיה? מישהו הרגיש פה שזו לא מדינה מספיק יהודית? מישהו הרגיש פה שהמדינה הזו לא מספיק מגינה על הלאום היהודי? אז מביאים לנו הצעת חוק, מה כלול בהצעת החוק? אדוני היושב-ראש, כלולים בה דברים בעייתיים. אני לא יכול להגיד. כיוון שאנחנו העברנו בימים האחרונים דברים כל כך קשים אז אני כבר לא רוצה להגיד מה יותר קשה ומה יותר – קודם כול, כתוב שם, כדבר מעניין, שירושלים המאוחדת היא בירת ישראל, ואני חשבתי שהכנסת כבר פעמיים קיבלה את החוק המוטעה הזה. אבל כנראה שמחוקקי החוק, שהרי לא מעניין אותם עניין הלאום, כי מה קשור ירושלים בירת ישראל לעניין הלאום. הרי ירושלים זו עיר דו-לאומית, בוודאי בגבולות שהם מציבים לעצמם. ירושלים זו עיר שחיים בה שני לאומים שהם כמעט אפילו שווים בגודלם. מה היא קשורה לחוק הלאום, מלבד ההרגשה של מחוקקי החוק הזה, ההרגשה שלהם – אולי אפילו המוצדקת, אולי אפילו המוצדקת – שהעולם לא מתייחס ברצינות לסיפוח של ירושלים המזרחית, שכבר קרה פעמיים. שאף מדינה בעולם, אפילו לא הנשיא טראמפ, אדוני היושב-ראש, אפילו לא הנשיא טראמפ – אני מברך אותך, סייד א-ראיס, ברוך הבא. בדיוק כשהיית בחוץ אמרתי שיושב-ראש ועדה חשובה בכנסת שלח לנו הרגע אימייל שהוא מבקש מכל אחד להתחבר לרגש הלאומי שלו מחר כשהוא יצביע על החוק הלאום. אני לא יודע אם הוא התכוון שגם אתה תתחבר לרגש הלאומי שלך, כי איך זה בדיוק ישכנע אותך להצביע בעד החוק הבעייתי שלו?
היו"ר עיסאווי פריג':
מה לעשות? הזהות הלאומית שלי שונה.
מוסי רז (מרצ):
כנראה הוא לא לקח את זה בחשבון. אז הם כל כך לא בטוחים, אדוני היושב-ראש, בזה שירושלים סופחה, והרי אף מדינה בעולם, כולל ארצות הברית, לא מכירה בסיפוח הזה של ירושלים המזרחית, שמנוגד הרי לחוק הבין-לאומי; אבל לא רק שאף מדינה לא מכירה, גם ישראל לא באמת מכירה. אתה יודע איך אני יודע את זה, אדוני היושב-ראש? ממשלת ישראל הלכה והקימה חומה בין ישראל לבין השטחים. החומה עוברת בתוככי מזרח ירושלים המסופח. זאת אומרת, אפילו הממשלה הזו שיושבת כאן לא מכירה בירושלים המאוחדת, והיא מביאה לנו כאן מחר בפעם השלישית להצביע בעד זה. איך הדבר הזה בכלל נכנס לחוק? הרי כבר העבירו את זה פעמיים, למה צריך פעם שלישית? צריך פעם שלישית כי הם לא מאמינים במה שהם עושים.
מה עוד קובע החוק? הוא קובע, שים לב, אדוני היושב-ראש, זה מאוד מעניין; קובע החוק שישראל – ואני אגב, אני רוצה להגיד – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה מדבר על חוק הלאום.
מוסי רז (מרצ):
חוק הלאום. ואני רוצה להגיד, דווקא הסעיף הזה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
עוד לא הגעת לחוק הנוכחי.
מוסי רז (מרצ):
על החוק הנוכחי כבר דיברתי. כבר השתכנעתי במה שאתה אמרת וכבר השתכנעתי שצריך להצביע נגדו. זה חוק ההסתרה – שלא תדע. לא יספרו לך. למה? יותר טוב שלא תדע. כמו שלא יספרו לתלמידים מה חושבים שוברים שתיקה. עדיף לשתוק, לא צריך לדעת שום דבר – זו השיטה.
החוק כולל סעיף, שאני רוצה להגיד לך: אני דווקא בעדו. מה הוא אומר? חוק הלאום – אני בעד הסעיף, לא בעד חוק הלאום – אומר שישראל תפעל בתפוצות לחיזוק הרגש היהודי, אולי אני קצת מזייף באיזה אות, לחיזוק הרגש היהודי של היהודים בתפוצות. אני בעד זה.
אבל עכשיו יש לי שאלה. אם מדינה דמוקרטית אומרת בחוק-יסוד שלה שהיא תפעל במדינות אחרות לחיזוק הדמוקרטיה ולחיזוק הרגש הדמוקרטי, ולכן היא תעזור לארגונים נגיד כמו שוברים שתיקה, כמו שלום עכשיו, כמו ארגונים אחרים שמקדמים את הדמוקרטיה בישראל, אז אנחנו אומרים: אוי, אוי, אוי. אתם מתערבים לנו בעבודה שלנו, אתם מממנים אנשים אחרים, אבל לנו מותר. ואני אומר, לנו מותר. אני חושב שלנו מותר. אנחנו צריכים לפעול במדינות אחרות לחזק את הרגש היהודי, את השייכות היהודית, ואפילו אני אומר יותר מזה – את השייכות למדינת ישראל של אנשים, של יהודים, שנמצאים בתפוצות. ואנחנו שולחים אליהם אנשים – דובר פה קודם על חוק השירות האזרחי, אפילו אנשים בשירות אזרחי נשלחים לשם. יש אנשים שאנחנו שולחים לשם לצורך הדבר הזה. מותר לנו. אבל אז, מדוע אנחנו באים בטענות למדינות דמוקרטיות שבאות לחזק את הדמוקרטיה במדינת ישראל על ידי חיזוק פעילים דמוקרטיים, על ידי חיזוק ארגונים דמוקרטיים של החברה האזרחית למיניהם? או אם כך, האם נוכל לבוא בטענות, אדוני היושב-ראש, אם מחר תודיע, נגיד מצרים או אולי ערב הסעודית או אולי איראן, או מדינה מוסלמית אחרת – נגיד את איראן אני מוציא, נגיד מדינה מוסלמית סונית – שהיא רוצה לפעול לחיזוק הרגש המוסלמי של מוסלמים בתפוצות ותפעל פה בישראל, האם אנחנו נאפשר את זה? אז כשאנחנו באים ומציעים הצעות, צריך שנחשוב גם על כל ההשלכות שלהן. ואני אומר – אני בעד. זה בסדר גמור לחזק את הרגש היהודי בעולם ובארץ. זה בסדר גמור לחזק את הרגש המוסלמי בעולם ובארץ. זה בסדר גמור, זו אפילו חובה – יותר משני הדברים שאמרתי קודם – לחזק את הדמוקרטיה בארץ ובעולם ולהודות, פשוט כך. עכשיו כשהחוק הזה עובר, כשאנחנו מראים מי אנחנו ומה אנחנו, ודווקא בעניין הזה אני אומר לטובה, להודות למדינות העולם הדמוקרטי שמתערבות פה בחיזוק הדמוקרטיה ובחיזוק החברה האזרחית הדמוקרטית. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב בעיניי.
עוד מוסיפה הצעת החוק ואומרת שהממשלה תפעל לחיזוק ערך ההתיישבות היהודית. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש. אני לא בטוח שאני יודע למה הם התכוונו, המציעים. יש לי הרגשה שהם פספסו את זה שלפני 70 שנה הוקמה פה מדינה. יש לי הרגשה שהם פספסו את זה. ערך ההתיישבות היהודית – אני מבין את חשיבותו במדינה או בציבור שנאבק להקמת מדינה. היה פה מנדט בריטי, היו לפני זה הטורקים. באה התנועה הציונית, תנועה צודקת בעיניי, רוצה מדינה שהיא מדינתו של העם היהודי. אז היא אומרת: יאללה, נקים התיישבות. נגור ביישובים. מה זה קשור למדינה שנמצאת 70 שנה? מה זה בכלל ערך ההתיישבות היהודית? אולי ילמדו מרבין, זיכרונו לברכה, שאחת ההחלטות הראשונות של ממשלתו הייתה לא להקים עוד יישובים בכלל? למה לא להקים עוד יישובים – ואני לא מדבר על השטחים הכבושים, כמובן לא בשטחים הכבושים, אבל גם לא בתוך מדינת ישראל – למה לא להקים עוד יישובים? משום שבמדינת ישראל, שיש בה הכי הרבה יישובים לנפש בעולם והיא מדינה מהצפופות בעולם, יישובים חדשים משמעותם פגיעה בטבע; יישובים חדשים משמעותם פגיעה ביישובים הקיימים והחלשתם; משמעותם עוול חברתי. ועוד לבוא להגיד שזה ערך, ממתי זה ערך? זה היה ערך עד 48', איך זה נהיה עוד פעם ערך? ועוד רק ליהודים? וזה עוד כפשרה מסעיף ועדות הקבלה.
מה עשו, אדוני היושב-ראש? סעיף ועדות הקבלה היה סעיף מאיים. מדוע הוא היה סעיף מאיים? כי אמרו: הבנו אתכם. אתם רוצים לנפנף את הערבים החוצה. אבל הסעיף הזה גם מאפשר לכם אולי לא לקבל אתיופים, אולי לא לקבל הומואים, אולי לא לקבל לסביות. אז רגע, רגע. את זה אנחנו לא מרשים לכם. אנחנו נדאג לכם לסעיף שבו מותר לכם להפלות רק את הערבים, או לא יהודים, בסדר? לא יהודים. אסור לך להפלות אתיופים, אסור לך להפלות להט"בים, אסור לך להפלות מזרחים, אשכנזים, רוסים. אבל להפלות לא יהודים – זה מותר, או שאני לא מבין מה זה ערך ההתיישבות היהודית, כי באמת אני לא שמעתי על הערך הזה עד שלשום, כשהוא הוצע כאיזושהי פשרה הזויה בין שתי גישות ששתיהן זרות לדמוקרטיה, שתיהן זרות לאינטרסים של מדינת ישראל, שתיהן זרות לצרכים של אזרחי ישראל.
ועוד באים ומוסיפים עוד איזו אצבע בעין לשפה הערבית. אומנם קובעים שם שזה לא יפגע במה שהיה קודם. אבל אותו חבר כנסת, אותו יושב-ראש ועדה מכובד ששלח לנו רק לפני כחצי שעה את המייל שקורא להצביע בעד החוק, עמד פה לפני שעתיים בערך ואמר כמה משפטים בערבית. הוא יודע ערבית עזתית-שב"כית. אמר כמה משפטים בערבית ובעצם לפני זה הוא אמר: חוק הלאום עוד לא עבר, אני עוד יכול להגיד את זה. כמובן זו הלצה, כי חוק הלאום לא אוסר – מי שקרא את הנוסחה. הוא לא יאסור עליך, אדוני היושב-ראש, לנאום פה בערבית. זה עדיין יהיה מותר. אבל ברור – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כתוב שזה מותר?
מוסי רז (מרצ):
כתוב, אני לא זוכר את הניסוח, אבל שבמוסדות השלטון יהיה מותר להשתמש. אני לא זוכר את הניסוח המדויק. קיבלנו אותו לפני איזה חצי שעה–שעה. אבל כתוב. לא במילים האלה שאמרתי. יוכל לעמוד חבר כנסת על הפודיום ולדבר בערבית, אבל במוסדות השלטון זה יותר. אני מבין מזה שזה מותר. אבל עדיין זה רק מראה את הגישה.
הגישה היא לבוא ולהתגרות, הגישה היא לבוא ולהגיד לאותם חמישה מנדטים שאומרים להם: הערבים נוהרים לקלפיות, והם נוהרים להצביע ליכוד: רגע, רגע. הינה, חוקקנו עד חוק בשבילכם – כאילו שלא עשו בשבילם. אנחנו פה לא ישנו בלילה רק בשביל הדברים שעושים בשבילם במערכת החינוך, ופה ושם ובכל מקום אחר.
וזה מתחבר לגמרי למה שקרה בלילה. מה קרה בלילה? העבירו חוק, קראו לו חוק "שוברים שתיקה". אבל מה היה כתוב שם? היה כתוב שם שהחוק ימנע הכנסת אנשים שפועלים להעמדת חיילי וקציני צה"ל לדין בחו"ל. "שוברים שתיקה" מעולם לא עשו כדבר הזה, אף פעם לא. לא עשו דבר כזה, אבל קראו לזה "שוברים שתיקה". למה? לסמן אליהם אצבע מאשימה על דבר שהם לא עשו. זה כמו, אדוני היושב-ראש, שאני אגיש הצעת חוק שאומרת שמי שנאמר רצח, יקבל עונש מוות, ואני אקרא לה: חוק המתנחלים. אז אני מסמן אצבע מאשימה לציבור ענק שרובו חף מפשע, כמעט כולו חף מפשע, בטח יש שם כמה רוצחים כמו שבכל ציבור יש. וכך אני מצביע עליהם וכך אני מסית נגדם. זה מה שהיה פה הערב או לפנות בוקר.
אבל היה עוד דבר, שבעצם קבעו שלשר החינוך – עוד פעם נתנו לו את האפשרות להתערב – איפה? במערכת החינוך? לא. רק בחינוך הממלכתי, רק בחינוך הממלכתי. אם שר החינוך רוצה להגיד לחינוך הממלכתי-דתי או לחינוך העצמאי או לחינוך של מעיין החינוך של ש"ס: רגע, רגע. הבן אדם הזה מטיף לא לשרת בצבא, אל תזמינו אותו לדבר בבית הספר, הוא לא יכול. להם יש עצמאות. זאת אומרת, הח"כים שיושבים בצד הזה של הבית, ששולחים את ילדיהם ונכדיהם לחינוך הממלכתי-דתי והעצמאי והתורני האחר, שאנחנו לא יכולים להתערב שם, לא אנחנו וגם לא שר החינוך, הם כל הזמן מתערבים מה הילדים והנכדים שלנו ילמדו. זו השיטה שלהם – מי יכול להיכנס ומי לא יכול להיכנס. ועוד מטביעים עליו אות קין. אומרים: פועלים להעמדת חיילי צה"ל לדין בחו"ל, ואומרים: זה "שוברים שתיקה" שמעולם לא עשו את הדבר הזה, ובצורה הזו גם מסיתים, גם מתערבים בחינוך ילדינו – מה שאנחנו לא יכולים לעשות להם. ואת כל הדברים האלה הם עושים כל הזמן.
וזה מתחבר לחוק הזה, וזה מתחבר לחוק הזה בדיוק במקום שהם אומרים: אנחנו נשלח לך הודעה. לא כתוב סיבות. אתה רוצה סיבות? לך תברר, תשאל באיזו תחנת משטרה.
היו"ר עיסאווי פריג':
הודעה על סגירת תיק.
מוסי רז (מרצ):
על סגירת תיק. אותו דבר כאן. שר החינוך ישלח הודעה שהבן אדם הזה והזה לא יכול לדבר בבית הספר. לא צריך סיבה, הוא החליט. זה נוגד את המדיניות שלו. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. חברי חבר הכנסת חיליק בר, תורך עכשיו. אתה מוכן? בבקשה. חבר הכנסת חיליק בר. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת בר, יש לך 20 דקות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מה אתה אומר? על מה אני אדבר 20 דקות?
היו"ר עיסאווי פריג':
20 דקות זה חתיכת זמן. בבקשה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
נכבדי השר, כנסת פחות נכבדה, אז אני אגיד כבוד השר וכבוד חבר הכנסת, כי זה מה שיש לנו פה.
מוסי רז (מרצ):
וכבוד היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – – אלה תמיד נכבדים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה כבר מוסד נפרד. אני עכשיו עשיתי – יש פה שלושה מוסדות: מוסד היושב-ראש, מוסד הממשלה, מוסד הכנסת. יש נציג אחד לכל אחד – חוץ ממני.
מוסי רז (מרצ):
אני מייצג את חברי הכנסת. תתייחס אליי כחבר כנסת ממוצע.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ממוצע? אני מהאנשים שמכירים אותך, יודע שאתה הרבה מעבר לממוצע, באמת, ואני גם מכיר אותך באופן אישי.
אדוני היושב-ראש, לפני שאני אתחיל, לעצם העניין שלנו, אני רוצה לברך – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
יושב-ראש הקואליציה – כאילו כל הקואליציה פה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יושב-ראש הקואליציה פה, אז אני – אדוני היושב-ראש, לפני שאני אתחיל, גם אתה תשמח, כבוד השר, לשמוע על האורח שיש לי פה בכנסת. יש לי פה אורח אישי חשוב, שאני מאוד אוהב. זה נער. אתה רואה אותו שם, כבוד השר? חובש כיפה כמו שלך. קוראים לו נתנאל מלכיאור. נתנאל מלכיאור הגיע לכנסת כי הוא החליט, כבוד השר, שבשנת הבר-מצווה שלו – לקראת שנת הבר-מצווה; הוא עוד מעט בן 13, הוא יהיה בן 13 בשבת שובה, שבין ראש השנה ליום כיפור, ב-14 בספטמבר; אני נולדתי ב-4 בספטמבר – הוא החליט שלכבוד הבר-מצווה שלו, מה שהוא ביקש מהוריו היקרים אילנית וקים זה ללמוד על הדמוקרטיה הישראלית, זה לשמוע איך היא עובדת. היום הוא בא לפה לעוד סיור לימודי. אני זכיתי שנתנאל מלכיאור יבחר בי כאחד ממורי הדרך לקראת שנת הבר-מצווה שלו.
נתנאל הוא תלמיד מצטיין בבית ספר מצטיין, בהרטמן. מחונן, אבל לא נגלה; לא נעשה לך פדיחות. אני, נתנאל, מברך אותך על שבאת לכנסת ללמוד, ורוצה רק לאחל שיהיו לנו יותר ויותר בני נוער שבמקום לבחור באיזה משחק או באיזה משחק כדורגל או באיזה ספורט – וזה גם בסדר וחשוב מאוד, ויש לנו נוער מצוין – יבחרו לבוא וללמוד על הדמוקרטיה שלנו בבית הנבחרים של המדינה היקרה שלנו, ישראל. אז בשם הכנסת, בשמי כסגן יושב-ראש הכנסת – אני בטוח שגם היושב-ראש והשר מצטרפים – מזל טוב, נתנאל, לקראת בר-המצווה. אין לי ספק שתמשיך ותביא כבוד, קודם כול להוריך ומשפחתך היקרים, ובעתיד גם לעם ישראל ולמדינת ישראל. אז מזל טוב והרבה הרבה בהצלחה.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה כבוד גדול. גם אני מצטרף. מזל טוב, ושימיך יהיו רק ורודים ומוצלחים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
הינה, ויושב-ראש הכנסת מצטרף. אמן. הינה, עכשיו נכנסת לפרוטוקול, לדברי הימים של הכנסת. זה מתנה לבר-מצווה. אתה לא חייב להישאר לשמוע את כל הנאום שלי, אבל, זה בסדר גמור.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני היום קיימתי עוד כנס מוצלח, מאוד אפילו, של השדולה שבראשה אני עומד, שדולה לפתרון הסכסוך הישראלי–הערבי, משהו שבממשלה ובקואליציה התייאשו ממנו, שכחו ממנו. הם מנהלים את הסכסוך, הם לא חושבים שצריך לפתור אותו – הם מנהלים אותו.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה עקשן.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מילא היו מנהלים אותו כמו שצריך, אבל בסדר. ובאמת היה כנס. למעלה – –
מוסי רז (מרצ):
מנסים לפתור אותו באמצעות שפיכת שמן למדורה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – מ-200 איש הגיעו. עשיתי אותו יחד עם השותפים שלי לאירוע הזה, ארגון דרכנו, בראשות פולי ברונשטיין וקובי ריכטר, בהשתתפות אבי גבאי, יושב-ראש המחנה הציוני ומפלגת העבודה; ד"ר עוזי ארד, שהיה יושב-ראש המל"ל ויועץ מדיני לראש הממשלה; ציפי לבני, שהייתה מעורבת במשאים ומתנים; רן עציון, שהיה סגן ראש המל"ל, ועוד מומחים ואורחים רבים.
דודי, אם אני מפריע לך, אני אצא החוצה. לא, אם אני מפריע לך, תגיד. אני אצא, אני לא רוצה להפריע לך לדבר שם.
היו"ר עיסאווי פריג':
יושב-ראש הקואליציה, נציגי האוצר מעצבנים, אני מבין אותך, אבל בכל זאת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
נא להתנהג בהתאם, נא להתנהג בהתאם, אדוני יושב-ראש הקואליציה.
בכל מקרה, קיימנו כנס מאוד מאוד מוצלח, שמוכיח רק דבר אחד, אדוני, נכבדי היושב-ראש, ואת זה גם נתנאל יכול להגיד: להיכנע למציאות זה דבר לא טוב. ואנחנו לא אומרים שאנחנו יודעים לפתור את הסכסוך הישראלי–ערבי או הישראלי–פלסטיני מחר בבוקר, ואנחנו לא אומרים שיש לנו פתרונות לכול, ואנחנו לא אומרים שאם ההוא או ההיא מחר ראש ממשלה מטעמנו – בעזרת השם, שיגיע – הוא או היא ידעו בדיוק מה לעשות. אבל דבר אחד אנחנו יודעים שהממשלה הזאת לא יודעת, וזה שאנחנו לא מוכנים להתנהג בכזאת תבוסתנות מדינית, לקבל על עצמנו את רוע הגזרה, להגיד: כן, אולי יום אחד ננסה אבל בינתיים בואו ננהל את הסכסוך.
חבר'ה, התיאוריה של ניהול הסכסוך נכשלה כישלון חרוץ. כי אם לנהל סכסוך אומר מאות עפיפוני אש ששורפים את הדרום, אלפי טילים על דרום הארץ, ולפעמים על כל הארץ, כל קיץ שני או שלישי, טרור מדמם, אנשים שסובלים משני הצדדים – אם זה ניהול סכסוך טוב, אז בסדר. אני יודע שאם לי היה בעל מכולת בשכונה שהיה מנהל ככה את המכולת שלו, אני הייתי מפטר אותו. ולכן, את הממשלה הזו צריכים לפטר.
ובכלל, אתה יודע, אדוני השר, ברמה הפילוסופית אני חושב על ניהול הסכסוך, ואני אומר, עם ישראל – שבחר, לצערי, בכם, לא בי, כן – הוא בוחר במנהיגים שלו לא בשביל שינהלו סכסוך. הוא בוחר במנהיגים שלו כדי שלפחות – ואני לא אומר שמחר אפשר לעשות את זה – ינסו לפתור את הסכסוך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אבל באמת אתם נכשלתם בזה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מאה אחוז, גם אנחנו נכשלנו, גם ראש הממשלה שלך נכשל. אני מזכיר לך, גם בסבב האחרון שציפי לבני – קצת בגללנו, הרבה בגללם, לא משנה. אבל אני אומר דבר אחד: אז נכשלנו, אדוני השר, נכשלנו. אנחנו כישראל נכשלנו, כן, האם אנחנו פרויקט של איזה 70 שנה? אתה רואה את הרעיון הציוני, את החזון הציוני. אז נכשלנו.
אתה יודע, אני אספר לך. אני אירחתי פה לפני שנתיים את ברטי אהרן, שהיה ראש ממשלת אירלנד, והוא פתר יחד עם טוני בלייר את הסכסוך הצפון אירי. ואז הוא בא ודיבר איתנו, ואמרו לו: לא, תשמע, אנחנו ניסינו, וניסינו באוסלו, וניסינו ב"וואי", וניסינו בזה, וניסינו פה, ונכשלנו ונכשלנו. אז הוא אמר לנו: נו, אז מה? הוא אמר לנו דבר כזה: תראו, לנו לקח 700 שנה לפתור את הסכסוך בצפון אירלנד – אתה היית איתי בצפון אירלנד לפני כמה שנים – לנו לקח 700 שנה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
זה היה מעניין, ואני – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מה זה אומר? שנשארו עוד 600 שנה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
או, יפה. אז הוא אמר: לנו לקח 700 שנה. הוא אמר לנו באנגלית: you can wait.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה מתאים – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מתפללים על השלום כל היום.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כן, אני יודע. מתפללים – כן. אני מאמין לך. רק עושים כלום, נאדה, גורנישט.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
עושים הרבה מאוד.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
השר אריאל, אם העשייה שלך למען שלום – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אז אתה צריך לעשות תוכניות מחדש.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני יכול לתת לך קרדיט אחד, וזה שאתה עושה הרבה למען החקלאות. בשלום אתה קצת פחות, זה פחות התחביב שלך. בוא, אנחנו מדברים פה בכנות.
אבל הוא אמר לי, אותו ברטי, הוא אמר לי: you can wait. 700 שנה, תחכו. רק אני אגיד לכם משהו: המחיר שאתם תשלמו על שלום שאתם כנראה תשיגו עוד 700 שנה – והפתרון יהיה היפרדות, כן, כי אתם והפלסטינים כנראה לא תחיו פה באושר ועושר ביחד במדינה אחת, ואנחנו גם יודעים שזה סוף הרעיון הציוני – המחיר שתשלמו זה מחיר שאתם לא צריכים לשלם, כי יכול להיות שאפשר להשיג, אחרי 70 או 75 שנה, את אותו פתרון שאפשר להשיג אחרי 700 שנה. לכן, התירוץ התבוסתני הזה של ניסינו, אז ניסינו – מדובר פה בעתיד של הילדים שלנו, מדובר פה בעתיד של הרעיון הציוני, מדובר פה בעתיד של הדורות הבאים. אז ננסה שוב וניכשל שוב, ובסוף אולי נצליח. אתה יודע, מנהיג גדול, מהימין דווקא – פעם היו בימין מנהיגים גדולים, הם כבר שנים שכחו מה זה – מנחם בגין, אמרו לו: אתה לא תביא שלום עם מצרים, אתה לא תביא שלום. סאדאת עובד עליך וסאדאת משקר לך, ואל תזמין אותו לכנסת כי הוא ישפיל אותך. ואם הוא יבוא, וגם אם יהיה נאום טוב בכנסת, לא יהיה שלום איתם. וגם אם יהיה, אז הוא ייפסל אחרי שנתיים-שלוש, והם יקרעו אותו. ואתה יודע מה? מנחם בגין, שהיה מנהיג דגול, הזמין אותו, והוא בא, והוא בנה אמון איתו, והוא נתן נאום היסטורי בכנסת, ונהיה שלום שמחזיק כבר למעלה מ-40 שנה, והחזיק אפילו תחת האחים המוסלמים, לא תחת א-סיסי ומובארק.
מה זה אומר? זה אומר – א. כשיש לך אומץ של מנהיג, אז אתה לפעמים, בפוקס, גם יכול להצליח ולהביא שלום. אבל היום לא רק שאין חדווה לנסות להביא שלום – היום המילה "שלום" הפכה למילה מפחידה – אלא היום זה כבר ספורט הפוך, זה כבר אופנה הפוכה. זה מי יותר בקואליציה ובימין שם יותר מקלות בגלגלים של התהליך המדיני.
עכשיו, אתם לא חייבים לקרוא לזה שלום. תקראו לזה הסדר, תקראו לזה שמוליק – זה לא משנה בכלל. הכנס שעשינו היום בכנסת בא להגיד שגם אם מחר בבוקר לא יפצח השלום ויונים פה ימלאו את המשכן, יש צעדים שאפשר לעשות כדי להתקרב למציאות של הסדר מדיני או מציאות של שתי מדינות בשטח. אבל גם את זה לא עושים. אנחנו רואים את התבוסתנות שבה הממשלה מתנהלת מול הנושא של עזה. שר ביטחון אומר שבתוך 48 שעות הוא יחסל את הנייה, והוא לא חיסל. שר אחר בקבינט, או שרים, זה כבר מצעד, אומרים: צריך למוטט את עזה וצריך למוטט את החמאס; לא מוטטו את עזה ולא את החמאס, ובינתיים מי שמתמוטט ונאנק תחת הנטל של חיים תחת שרפות ואש זה אחינו היקרים שגרים בעוטף עזה. גם אלה שגרים בעזה עצמה לא חיים חיים מאושרים.
אבל פה צריך להבין שהסדר מדיני הוא לא רק אינטרס של הפלסטינים, איזו טובה, איזה ליטוף, איזה צ'ופר, שאנחנו נותנים להם, אלא הוא קודם כול אינטרס ישראלי. כי אם אני, סוף-סוף, אגדיר מדינה עם גבולות – הינה, נתנאל, יגידו לו: מה הגבולות של מדינת ישראל? אני לא בטוח שכל תלמיד ידע לסרטט את זה. תלמיד יהודי יסרטט ככה, תלמיד ימני יסרטט אחרת, תלמיד ערבי יגיד: זה שייך לי, ההוא יגיד זה שייך – לא מגיע לנתנאל לגדול במדינה שבה הוא יודע, כמו כל מדינה אחרת בעולם, אגב, מה הגבולות שלה?
אגב, אין בעיה, אם הימין כל כך גיבור – שיספח. הוא כל פעם מאיים ואומר ומעביר החלטות במרכז הליכוד שצריך לספח הכול. מי מונע ממנו לספח? עיסאווי פריג'? חיליק בר? תספחו, תספחו. למה הם לא מספחים? אתה יודע למה הם לא מספחים? כי הם יודעים כמונו שהסיפוח הזה משמעו סופה של המדינה היהודית והדמוקרטית עם איזה דבר פעוט וקטן כזה שנקרא רוב יהודי שהוא עמוד תווך ברעיון הציוני. מה לעשות? אנחנו למדנו מההיסטוריה, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים מדינה עם רוב יהודי. מיעוט של 20% זה לא מיעוט של 40% ולא מיעוט של 51%. ואתה יודע, אדוני, שכבר היום בין הירדן לים, כבר היום יש פיפטי–פיפטי.
היו"ר עיסאווי פריג':
12.5 – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בדיוק. ולכן, אני לא רוצה להתנסות בניסוי הזה יום אחד של מדינת כל אזרחיה בין הירדן לים. לא בשביל זה הקמנו מדינה, לא בשביל זה עברנו את התלאות שעברנו אלפיים שנה. לא בשביל זה עשינו את העלייה המפוארת ובנינו באמת מדינה לתפארת – לא בשביל זה.
אני רוצה שלבן שלי הראל ולנתנאל תהיה מדינה שהם יהיו גאים בה, שהם ידעו מה הגבולות שלה, שהם ידעו שלנצח יהיה פה רוב.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
וליובל יעל.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
וליובל יעל, נכון. אם כבר, גם לאוריה שמחה – שלא נקפח. יש לי את הראל מאיר, אוריה שמחה ויובל יעל, נכון. אני רוצה שהם ידעו לאן.
ואנחנו, התפקיד שלנו, אדוני השר – אנחנו מתישהו, כמו כל אדם, לא נהיה פה. ולעזאזל, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה אנחנו משאירים לילדים שלנו. סכסוך מדמם לנצח? סכסוך מדמם לנצח, חוסר ודאות במה שיהיה פה, חיים תחת טרור? האם לא מגיע לילדים שלנו ולילדים שלהם לראות, בלי צל של ספק, שמיים כחולים נקיים מרקטות ומעפיפונים ושדות פורחים ולא שרופים?
מה הביא ניהול הסכסוך התבוסתני הזה של הימין במשך כל כך הרבה שנים, מה? בשם מה? אין לי ויכוח עם אורי אריאל על דבר אחד. הינה, אני אומר לך את זה כמזכ"ל מפלגת העבודה לשעבר: יהודה ושומרון, ערש הציוויליזציה היהודית, שייכים לעם היהודי מוסרית, תנ"כית, פוליטית – מה שאתה לא רוצה. אין לי ויכוח איתך על זה. בוודאי, העם היהודי היה שם הרבה הרבה לפני כל אחד אחר. אני מסכים, רק העניין הוא שחלקים גדולים מהם מיושבים במיליוני פלסטינים, ואני צריך להחליט אם אני רוצה אותם חלק ממני או לא. ואם אני צריך לא להחזיר כי זה שלי, לתת, מה לעשות? שטח שאני מאמין ששייך לי מוסרית ותנ"כית ופוליטית – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל – – – עזה לא חלק – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא. בוא, עזה בסופו של דבר תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית. אני לא רוצה אותה בישראל ותודה רבה. אתה יודע שמנחם בגין הציע לאנואר סאדאת את עזה בהסכם, ואנואר סאדאת אמר לו: יא חביבי, ואלכ מה, אני פראייר? בסדר, עזה – אני לא רוצה אותה חלק.
אבל עזה זו לא הבעיה. הבעיה זה כרגע שטחי יהודה ושומרון, שחלקם מאוכלסים – בעיקר ב-A ו-B וחלקים מ-C – במיליוני פלסטינים, וצריך להיות מספיק גיבורים ולהגיד אם אנחנו רוצים שיהיו חלק מהמדינה היהודית והדמוקרטית, שתהפוך למדינה לא יהודית, ואולי דמוקרטית או לא דמוקרטית, אבל אנחנו נהפוך שוב פעם למיעוט בארצנו.
תודה רבה, חיינו בגולה כמיעוט אלפי שנים – סבא שלי בפולין, סבתא שלי באנגליה וסבא וסבתא אחרים במרוקו. עכשיו אנחנו חזרנו לפה אחרי יותר מאלפיים שנה. אנחנו מדינה חזקה.
ועוד דבר – למה תמיד לעשות דברים, ובזה לפעמים הממשלה שלנו מומחית, למה לעשות דברים תמיד כשהגב שלנו לקיר? את ההסכם עם מצרים עשינו אחרי מלחמת יום כיפור, למה? אנחנו עכשיו חזקים ומנקודת הכוח הזאת אנחנו צריכים לייצר ולכפות הסכם שטוב לישראל, שטוב לעם היהודי, שטוב לעתיד שלנו, ולא לבד. גם נוצר מצב מדהים של ציר של מדינות ערביות, בעיקר סוניות, נקרא להן, היותר-מתונות, שרוצות לייצר עם ישראל ציר נגד הרשע של איראן ורוצות להיות מעורבות בפתרון הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ואנחנו לא מדברים איתן. אנחנו לא מבינים שלפעמים האויב של האויב שלך יכול להיות – אם לא החבר שלך, לפחות בעל ברית. לא מבינים את זה, ובאופן תבוסתני לא מדברים איתם.
15 שנה היוזמה הערבית מונחת על שולחנה של מדינת ישראל. עכשיו, אם אני ראש ממשלה, אני לא אומר כן ליוזמה הערבית כולה, כי אי-אפשר: מדובר על נסיגה מרמת הגולן, מדובר על פתרון בירושלים, שהוא בעייתי ליישום. אבל אני עונה כן – אני עונה, אני מגיב, אני מבקש לדבר על זה, אדוני היושב-ראש. אבל נתניהו אפילו לא ענה להם לא.
אתה יודע, אני למדתי ביחב"ל – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כוונות, כוונות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כוונות, בדיוק. אגב, הם הוכיחו שהם מוכנים לעשות שינויים ביוזמה הערבית, אבל אין אפילו מי שמדבר איתם.
עכשיו, אני לא מדבר על זה שזה לא מנומס לא להחזיר תשובה 15 שנה ל-22 מדינות ערביות ו-57 מדינות מוסלמיות, אבל זה גם לא חכם. אנחנו לא חכמים פה. ואני דורש, כמו שלמדינת ישראל ולצה"ל תמיד חייבים שיהיו טילים חכמים ומדויקים, ככה אני רוצה שיהיו לממשלת ישראל גם דיפלומטיה ומדיניות חכמות ומדויקות. אבל בטילים חכמים ומדויקים, ברוך השם וברוך צה"ל, אנחנו אלופים, בדיפלומטיה ובמדיניות אנחנו עקומים, אנחנו תבוסתנים. כשאני אומר "אנחנו" אני מתכוון לממשלה, אבל היא גם הממשלה שלי, גם אם לא בחרתי בה ואני לא אבחר בה כנראה גם בעתיד.
ואתה יודע מה יותר עצוב, אדוני היושב-ראש? נשארו לי שתיים וחצי דקות. אתה יודע –90%, 90% מהסכם השלום העתידי בינינו לבין הפלסטינים כבר כתוב. כבר יודעים איך הוא ייראה, יודעים more or less איפה יהיו הגבולות, יודעים שאנחנו נספח אלינו באהבה גדולה את גושי ההתיישבות הגדולים, שיהיו חלק קבוע ממדינת ישראל, ובתוכם גם רוב המתנחלים. יודעים את זה. גם הפלסטינים הסכימו לזה בעבר. היום הם לא מסכימים, כי הם יודעים שגם להם אין עם מי לדבר בצד השני. יודעים על הרבה פתרונות בירושלים. יודעים שלא תהיה זכות שיבה המונית של מיליוני פליטים שיציפו את ישראל, כי אחרת אני לא צריך שתי מדינות; אם הם ירצו לשוב, שישובו למדינה פלשתינית. לדעתי, הם יישארו איפה שהם נמצאים, באירופה, בארצות הברית ואולי במדינות ערב.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה איש דיפלומטיה, אני חייב להגיד.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תודה על המחמאה, אדוני היושב-ראש. אבל יודעים, יודעים מה הפתרונות. אז נשאר לעשות, איך אומרים? fine tuning, כמו שהיה פעם ברדיו, ל-5% מהמחלוקות שעוד יש. בשביל זה מה צריך? בשביל זה צריך מנהיגות.
אבל אין לנו את המנהיגות הזאת, וזה בדיוק מה שחסר לנו – ומה שהיה היום – בדמותם של מנחם בגין, זכרו לברכה, ויצחק רבין, זכרו לברכה, שגם אם לא תמיד חשבו אותו הדבר, הם היו מנהיגים. הם ידעו שמנהיגים צריכים להנהיג, לקבל החלטות, להתוות את העתיד והגורל של הדורות הבאים, והם עשו את זה כל אחד בתחומו – זה עם מצרים, זה עם ירדן, ובדברים אחרים.
מה יש היום? מנהיגות של הישרדות, של סיאוב, של פוליטיקה זולה, שיותר מעניין אותה הכיסא שלה ואורך הקדנציה מאשר לקחת. ואתה יודע מה? אני מקנא בבנימין נתניהו כי היום הוא אולי המנהיג היחיד שקיים כרגע שבאמת יכול לעשות הסדר. אם היה מחליט חלילה להיות מנהיג, אם היה מנסה את הקונץ הזה להיות מנהיג, היה יכול להביא בוודאי את כל האופוזיציה, וגם חלק לא קטן מהקואליציה – שיודע שאם הוא צריך לבחור בין שתי מדינות למדינה אחת זה שתי מדינות; עם כל החלטות מרכז הליכוד שדודי אמסלם וחבריו לוקחים שם, אני יודע במה הם בוחרים. זה הליכוד האמיתי של מנחם בגין ודן מרידור ומיקי איתן, וכל אלה שעזבו את הליכוד, והליכוד העזיב אותם, כי הליכוד היום עזב את עצמו, והעזיב את הימין הפרגמטי האמיתי מעצמו, והקיא אותו, והפך להיות מפלגה קיצונית הזויה שמובילה אותנו – איך אמר דוד לוי, שגם היה פעם בליכוד? כמו טיסה לשום מקום. אנחנו טסים לשום מקום, ואנחנו בני ערובה בתוך הטיסה. והמטוס הזה, בסופו של דבר כשאתה טס לשום מקום, אתה גם יכול חלילה להתרסק. אני רוצה לחיות במטוס שממריא – ממריא לעתיד טוב יותר.
ואני, אדוני, מסיים, אני רואה שנגמר לי הזמן, ואומר: למרות שאנחנו באופוזיציה ולמרות שאנחנו מיעוט – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
חיליק, תמשיך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
להמשיך? אין לי זמן. אתה נותן לי את עשר הדקות שלך?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אין לי, יש לי רק חמש.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יש לך רק חמש.
– – ולמרות שאנחנו מיעוט, אני יודע שגם נחמן וגם איתן, ששניהם מנהיגים באמת באמת יוצאי דופן – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת נחמן שי, אתה מעביר את חמש הדקות לחיליק?
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא, לא. – – – איך אני אשבח את חיליק אחר כך? לא יהיה לי זמן – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, לא. אני אקח מדובר צה"ל לשעבר זמן לדבר? תגיד לי, הוא דובר.
אני מסכם, אז הינה, אני רק אומר משפט סיכום. אנחנו מתחייבים שלמרות כל הקשיים, אנחנו ננסה לייצר עתיד טוב יותר, מנהיגות מדינית ביטחונית וחברתית שראויה לעם הזה והעם הזה ראוי לה. וגם אם זה נראה שזה לא אפשרי – הכול אפשרי והכול בידינו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה, תודה. תמיד נחמד לשמוע אותך, חבר הכנסת חיליק בר. מזמין את חברי חבר הכנסת איתן כבל. אתה רגיל לדבר ולהציג הצעות חוק שעוברות בקריאה ראשונה ושנייה ושלישית. עכשיו זה לא הצעת חוק. בבקשה. יש לך עשר דקות.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, קודם כול, חברי חיליק בר, אומנם לא הייתי בכנס שאתה ארגנת היום, אבל שמעתי שהוא היה מרשים בצורה בלתי רגילה, ובאמת יישר כוח על האירוע, על הארגון, גם ביום כזה שהוא מאוד אינטנסיבי – יישר כוח. אתה עוסק בתחום הזה של שלום בינינו לבין שכנינו הרבה מאוד שנים. בעזרת השם שכולנו נזכה שהרגע הזה יגיע. יש לך חלק בדחיפה של כל המהלכים האלה.
אדוני היושב-ראש, אני דווקא רציתי לדבר, ולנצל את ההזדמנות שגם שר החקלאות ידידי נמצא כאן. אתה יודע, כולנו עוסקים, אדוני השר, ואני אומר את זה גם ליושב-ראש הקואליציה, בכל אשר קורה בעוטף, ובהתייחסות לעוטף, מעבר לעניינים הצבאיים. ואני לא רוצה להתעסק הערב בעניין הצבאי, אבל מעבר לשאלות איך פותרים, או היש פתרון מול עזה, יש תשובות שממשלה יכולה לתת לאלתר, והיא לא עושה אותן באופן מספיק, או אפילו רחוק מכך, חבריי חברי הכנסת נחמן וחיליק.
זה עניין שקודם כול נוגע לשתי נקודות מרכזיות: מיגון מקסימלי – אין יותר מקום למילה שאמר בזמנו, אם אינני טועה, ראש הממשלה דאז אולמרט: לא נמגן את עצמנו לדעת. זו לא שאלה אם נמגן את עצמנו לדעת או לא, כן או לא, צריך למגן במקסימום שאפשר, קודם כול את כל מי שנמצא באותו טווח, בוודאי של הפצמ"רים. נקודה שנייה זה לתת את החוסן הכלכלי לכל יישובי העוטף. זה, עוד לפני כל העניינים הגדולים, זו חובה. אנחנו מוצאים את עצמנו, אדוני השר, שבתוך מתן האישור לאזורים, אז יש לך אזורי עדיפות לאומית, והממשלה מחליטה שדורות וברור חיל, משום מה, לא נמצאים שם; הם חלק מהמועצה האזורית שער הנגב, חלק מהמועצה האזורית שער הנגב, והם חוטפים על הראש לא פחות מכל היישובים – מיישובי המועצה, מאור הנר, מארז, מגבים, מכפר עזה, מנחל עוז, ממפלסים – אבל הם לא זוכים להיות חלק מהם. כשהעפיפונים מגיעים, הם לא שואלים, עושים הקש בגג ושואלים: אתם לא בחלק של אזור העדיפות הלאומית? אז פה לא נתפוצץ. מה זה? יש לזה משמעות, זה חלק מאותו חוסן שאתה נותן לתושבים.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל תהליך שלום לא פותר את כל זה, או לחתור לשלום?
איתן כבל (המחנה הציוני):
תראה, אני אגיד לך את הדבר הבא: תהליך שלום אמור לפתור הכול. יכול להיות שהוא אפילו יותר זול, אוקיי? אבל אתה יודע, כולנו, גם בדת היהודית וגם בדת המוסלמית – כל אחד יש לו את האמונה שלו בביאת המשיח שלו.
היו"ר עיסאווי פריג':
שיבוא, יפתור את כל הבעיה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
בסדר, אבל אנחנו, בינתיים עד שהוא יגיע, עד שהמשיח יגיע, צריך להתמודד עם המציאות היומיומית. ואני אומר: באמת כל אחד באמונתו יחיה. ואני באמת, בעניין הזה, חבריי חברי הכנסת, אני אומר לכם – חיליק, ונחמן ויוסי יונה – לא יהיה דבר כזה ששני יישובים, גם דורות וגם ברור חיל, לא יהיו חלק מאזורי עדיפות לאומית. תבינו, זה כביש. זה לא שאתה צריך לנסוע עכשיו ברכבת. אתה רואה מיישוב אחד בצד אחד של הכביש את הצד השני.
היו"ר עיסאווי פריג':
כמה ברור חיל רחוקה?
איתן כבל (המחנה הציוני):
היא לגמרי בתוך המעטפת.
היו"ר עיסאווי פריג':
והיא מחוץ – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
והיא מחוץ, מכל מיני סיבות. לפעמים אתה קורא ואתה מנסה להבין, הרי בסוף מה המהות המרכזית? המהות המרכזית היא ביטחונית. היא זו שמכתיבה ואומרת: כיוון שהאזורים האלה הם בתוך מתקפה ביטחונית תמידית – שלא ייווצר מצב כמו שקרה בצפון; אחרי כל עשרות השנים שאזור הצפון היה תחת מתקפה, אתה מסתכל איפה קריית שמונה, וברוך השם, היא עברה והיא לא דומה למה שהיא הייתה. ברוך השם. אבל אתה מצפה ממדינה שתעשה את הכול כדי שלפחות החוסן הכלכלי של אותם תושבים – נכון שזה רחוק, נכון שיש אלף ואחת שאלות, אבל זו בדיוק אחריות של המדינה. אסור בשום פנים ואופן שההתחייבויות שהיו לממשלה בצפון יהיו בדיוק כמו שהן נופלות בדרום, זאת אומרת שבסוף בסוף נמצא את עצמנו במצב שהם לא מקבלים את הסיוע הנדרש. כי אם נגזר עלינו – נגזר עליהם – תשמע, אני חייתי בצפון, אדוני היושב-ראש, בקיבוץ דפנה בשנת 1981.
היו"ר עיסאווי פריג':
את זה לא ידעתי.
איתן כבל (המחנה הציוני):
זה היה בשיא הקטיושות. בשנת 1981 הייתה המתקפה, אף גדולה יותר משנת 1982. זה לא דבר נעים, ואני אומר את זה באנדרסטייטמנט, זה לא דבר נעים. זה פחד אימים. יש אנשים שלא מסוגלים לעמוד בזה. ואתה אף פעם לא יודע איפה זה ייפול ומתי זה ייפול. זו תחושה בלתי מתקבלת על הדעת. וכשיש לך ילדים קטנים, ומשפחות עם אנשים מבוגרים בבית, זה איום ונורא. ואני באמת, אני יודע, כשאני חושב עליהם וזוכר את אותם לילות שהייתי יושב עם החבר שלי שלום קמין, והיינו שואלים את עצמנו, כששומעים את השריקות – הבטן מתהפכת. וזה לא משנה, אתה יכול להיות הגיבור הכי גדול. אני יודע בדיוק מה עובר על התושבים שם, אני מרגיש אותם. ואני אומר את זה כי כשאתה בצבא – חוויתי חוויות בצבא, אבל הן לא דומות, כי כשאתה בצבא אתה בתחושה שאתה מוגן, כי אתה עם החבר'ה שלך, עם הנשק שלך. יש תחושה שאתה מוגן. אבל כשאתה אזרח – אין, אין שום תחושת מוגנות.
לכן, מה שאני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ואני פונה מכאן – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
צבע אדום אחד מפיל את כולם.
איתן כבל (המחנה הציוני):
בוודאי. אני אומר לך, אדוני השר, אני אפנה אליך ואני אבקש את עזרתך בעניין הזה מול משרד ראש הממשלה, כדי שגם שני היישובים האלה יהיו חלק בלתי נפרד.
ואני אומר לך עוד דבר – הרפת בניר עם. אתה מכיר את זה בעל פה, אדוני השר. אני יודע שעשיתם את כל אשר נדרש, אדוני השר, כדי לסייע, השר אורי אריאל. וגם פניתי כבר למשרד החקלאות כדי לברר ובכוונתי לעשות את כל – תשמע, אני אומר, אסור להגיד את זה: צריך לנצל את המצב. המצב הוא עובדה. המצב הביטחוני שם הוא עובדה. וזו גם ההזדמנות למדינה. חלק מאותו מצב שבו היא מוקירה ונותנת כוח כלכלי. איך אני אומר, לפחות – הביטחון כן יהיה, לא יהיה, צריך לעשות ככה, צריך לעשות פה. איך אמרתי: אני לא עוסק בשאלה הזאת עכשיו, אבל לפחות חייבים לתת להם את הביטחון הכלכלי.
פנה אליי ראש המועצה האזורית שער הנגב אלון שוסטר. לא רציתי להקריא כאן את המכתב שלו, אבל זה בלתי מתקבל על הדעת שיישוב אחד מצד אחד של הכביש הוא בתוך ההטבות, ומעבר – לא. לכן לקחתי על עצמי משימה, ואני מבקש, אדוני שר החקלאות, שתעזור לי במשימה הזאת, כי זה באמת מעשה צודק ונכון. אין כאן איזו הטבה יוצאת דופן למקומות האלה, באמת שלא. ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אמן.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. אני מזמין את חבר הכנסת יוסי יונה מהמחנה הציוני, בבקשה. חבר הכנסת, יש לך חמש דקות על פי החלוקה הסיעתית.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תודה, תודה, תודה. אדוני השר, חברי כנסת, חיליק, אני מבקש להתנצל בפניך על כך שלא נכחתי באירוע שקיימת היום וגם להחמיא לך על הנחישות, על ההמשכיות, במיוחד על כך שאתה לא מאבד תקווה. ואני אומר את זה במלוא ההערכה. שמעתי את נאומך כאן לפני דקות ספורות, ואני לחלוטין שותף לדברים שאמרת וגם לתסכול שהבעת באשר ליוזמה הסעודית שמונחת על השולחן.
היו"ר עיסאווי פריג':
היוזמה הערבית.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
היוזמה הערבית. קודם היא הייתה סעודית ואחר כך ערבית, נכון? קודם סעודית. (אומר בערבית: המדינות הערביות השלימו אותה).
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: סידרו אותה.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: סידרו אותה.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: יותר מדויק.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: כן.)
באמת דבר מאוד מאוד מתמיה. באמת אמרת דברי טעם. אמרת שהיוזמה היא לא משהו שזה ראה וקבל, זו נקודת פתיחה: בואו נדון. נכון? זו הזמנה למדינת ישראל. תראו את זחיחות הדעת הזאת של להגיד: אנחנו לא רוצים. איך חברי חיליק אמר? אפילו לא אמרו לא. אפילו לא אמרו לא. מין איזושהי דחייה במשיכת כתף קלה, מי צריך אתכם בכלל; משהו כזה לא רלוונטי, נכון?
היו"ר עיסאווי פריג':
נכון.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
באמת, (אומר בערבית: חוצפה.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: המילה לא יפה.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: לא יפה, המילה "חוצפה"?)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: אנחנו צריכים לדבר בערבית כמה שאנחנו יכולים.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: כן.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: כי היום מותר, מחר אסור.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: בגלל שהשפה הערבית לא מותרת, לא לגיטימית במדינת ישראל?)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: הבנת אותי.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: כן. כלומר?)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: אתה יודע, תנצל את ההזדמנות.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: ננצל את ההזדמנות ונדבר מעט בשפה הערבית פה ושם, אחי.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: כן.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: תודה על שאתה מאפשר לי לדבר בערבית.)
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: הזמן הזה על חשבוני.)
יוסי יונה (המחנה הציוני):
(אומר בערבית: תודה רבה, יא אחי.)
וזה באמת מתמיה ויש בזה מידה רבה של זחיחות דעת. אתה מודע לכך – וגם חברי עיסאווי פריג' – לנאום שנתתי פה בשפה הערבית לפני כעשרה ימים, וזה עורר עניין מאוד גדול בעולם הערבי. חיליק, 30 אתרים – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אל-ג'זירה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אל-ג'זירה, כן.
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: ג'אבו אל-חבאר).
יוסי יונה (המחנה הציוני):
כן. (אומר בערבית: ראש הממשלה נתניהו – – –)
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: מה אתה רוצה?)
נחמן שי (המחנה הציוני):
תגיד – – – החברים הערבים עברו לערבית בחצי מהנאומים, עכשיו גם חצי מהנאומים – – – בערבית.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל הוא מדבר על זה ש-30 תחנות – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
בסוף נתחיל ללמוד ערבית, זה יהיה סף הכניסה לכנסת. אין לי מילה נגד הערבית, רק דיר באלכ, מדי פעם תדברו עברית.
היו"ר עיסאווי פריג':
סף הרגישות עלה. אתה דיברת, דיר באלכ.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נחמן, אתה יודע, מה שאנחנו עושים פה עכשיו, מה שאני עושה עכשיו זה משהו שבעצם מניח את השותפות שלך למפגן, שיש בו מפגן מחאה, שהעניין הזה – וזה גם קשור לעניין של חוק הלאום, שאנחנו בתוך איזשהו חשש שחס וחלילה אנחנו מאבדים את הזהות שלנו כמדינת לאום יהודית.
ואני פעם שלישית – הינה, אפילו יושב פה היושב-ראש – אני מאתגר את חברי הכנסת הערבים ואני שואל אותם, והם אומרים לי שעד כמה שידוע להם – מבחינתם זו לפעמים אפילו מצוקה – הם חיים במדינת הלאום של העם היהודי. אין להם ספק בכך. למי יש ספק שזו מדינת הלאום של העם היהודי? לימין. זה הדבר המאוד-מוזר, נחמן, שלימין יש ספק שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי. לנו אין ספק, וגם לחברי הכנסת הערבים אין ספק שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, אבל דווקא לימין יש ספק, ולכן הוא מבקש לחדד את הזהות הזאת. החשש שלי, ואני מתאר לעצמי שגם החשש שלך, נחמן, שזה לא שיש להם ספק שאנחנו חיים במדינת הלאום של העם היהודי, וזה בסדר, אנחנו גאים בכך וזו זהותנו, אלא שהמעבר הוא כבר לא ממדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, אלא מעבר בין לאומיות לבין לאומנות. זה הקו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
קח דקה ממני, תמשיך את התזה – לאומיות מול לאומנות.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
בדיוק. לאומיות – זו יכולה להיות תחושה של נינוחות שלך עם הזהות הלאומית שלך, ואתה מכיר בזולת, ואתה בעד שוויון, אתה לא מתנשא ואין לך הצעות חוק גזעניות או תפיסות גזעניות כלפי האחר, אין לך את השנאה ואת הטינה. אתה – בסדר, כל אחד יש לו, גם לפלסטינים יש זהות לאומית, וגם שם יש לפעמים מעבר בין לאומיות ללאומנות.
אנחנו, המחנה הציוני וסיעות אחרות של הבית, באות ואומרות: בוודאי, כן, הזהות שלנו היא זהות לאומית, אנחנו מזדהים לחלוטין עם הנחות היסוד של לאומיות. אבל אנחנו רוצים, איך אנחנו נמנעים – זו הדקה שאני לוקח, נחמן יקירי – איך אנחנו נמנעים מהפיכתה של הלאומיות ללאומנות? משום שאנחנו רואים את החיבור הזה בין יהדותה של המדינה לבין הדמוקרטיה שלה. זאת אומרת, אנחנו מחפשים, ויש מתחים פה ושם, אבל זה כדי שיהיה מצב שהם ישכנו יחד בכפיפה אחת, הזהות הלאומית וגם הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה.
ואנחנו, אכן, מה שאנחנו רואים כאן בחודשים, אפילו בשנים האחרונות, זה איזשהו כרסום הולך ומתמשך של היסוד הזה. וכשאתה מכרסם ביסוד הדמוקרטי של המדינה, שם, אדוני היושב-ראש, אתה רואה את הזליגה הזאת מהלאומיות אל הלאומנות. על כך אנחנו מתריעים בפני הציבור הישראלי, על כך אנחנו גם מתריעים בפני חברי הכנסת של הימין כשאנחנו אומרים להם: תראו, יצרנו פה משהו שהוא מאוד יקר, שילוב מאוד עדין, מאוד עדין, האיזון הזה מאוד מאוד עדין, בין לאומיות לבין דמוקרטיה לבין ערכים אוניברסליים, ואתם מבקשים לשבש את האיזון העדין.
היו"ר עיסאווי פריג':
דקה עברה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אלה הדברים שרציתי לומר בחמש הדקות. אדוני, תודה רבה על ההקשבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה. אני מזמין את חבר הכנסת נחמן שי. ושלא תהיה לך קנאות שאתה לא דובר ערבית, ומקומם אותך ומעצבן כזה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אתה מדבר פולנית, ליטאית, משהו – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אז יש לך חצי דקה לדבר בפולנית, אם תרצה. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, יש לך חמש דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
ידידי היושב-ראש וחבריי, אני אספר לך סיפור. בילדותי הוריי, בעיקר אימי דיברה פולנית עם חברותיה וחבריה, כי זו הייתה שפת האם שלה. ואני גדלתי בדור שהחליט לנתק את עצמו מהגולה. אם תקרא את ההיסטוריה – אני מניח שאתה מכיר את ההיסטוריה; היה דור של ישראלים חדשים, של צברים, שאמרו: אנחנו מתחילים פה את היהודי החדש, הישראלי, שורשים חדשים. אני חושב שזו הייתה טעות, אבל ככה זה נבנה. במסגרת התפיסה הזאת גם התרחקנו מהתרבות של הגולה. היא נראתה לנו מיושנת, כנועה, ייצגה איזה מיעוט. היה לנו כבר כבוד, ותחושה שהצלחנו להשיג מדינה – אני צוציק, אבל לא משנה, הרעיון. ואז אמרנו: אל תדברו בשפות האלה בבית, לא ביידיש, לא בפולנית. אבא שלי דיבר יידיש, ידע יידיש, אימא שלי דיברה פולנית. אמרו: לא, אתם תדברו רק עברית. הם ידעו עברית מצוין, אבל היו להם גם שפות אחרות.
היו"ר עיסאווי פריג':
ואתה חושב שזו טעות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
כן. כי אני הרבה שנים אחר כך – קודם כול, אני לא יודע פולנית. למשל, אשתי רבקה, כתוצאה מזה שאצלם בבית – כן, יודעת קצת פולנית. זה לא מזיק. לא מזיק. אפשר ללמוד את כל ההצהרות של ממשלת פולין, להבין אותן.
אבל יותר מזה, אני חושב שזו טעות כי ניתקנו את עצמנו מהתרבות שלנו. התרבות הישראלית או התרבות שצמחה בארץ לא גדלה בחלל ריק. השורשים שלה נעוצים במקום שכל יהודי ויהודייה באו ממנו. ככה זה. אי-אפשר – זה לא שחתכו את ההיסטוריה והתחילו אותה מחדש. זה לא עובד כך. אני בטוח שגם אצל המשפחה שלכם ככה זה הולך, מאות דורות לאחור.
כשאני בא לפולין וכשאני נוסע לעיירה או לעיר של אימא שלי, ששמה בולסלביק, אני מרגיש משהו, אני מודה. קודם כול, אני מרגיש צער גדול וכאב, כי כל היהודים שהיו שם אינם יותר. חלק הצליחו לצאת וחלקם הושמדו. אני הולך לבית הכנסת – לבית הקברות, אין בתי כנסת שם – לבית הקברות כדי לראות. בפעם האחרונה שהייתי מצאתי מצבה הפוכה שכתוב עליה שם המשפחה של אימא שלי. זאת אומרת, יש סבירות גבוהה שזה הסבא שלה. היא כבר לא הייתה בשביל לשאול אותה, אבל אני אמרתי שאולי אני אקח את האבן הזאת, רק שהאבן הזאת הייתה מאוד כבדה, אף אחד לא היה נותן לי לקחת אותה. אבל אמרתי: הינה, יש לי זיכרון, משהו שקושר אותי למקום הזה. זה השם של אימא שלי.
אני חושב שהיום, בדיעבד, אנחנו מסתכלים על הרבה דברים אחורה. אנחנו מסתכלים גם על מלחמת העצמאות אחורה, אנחנו מסתכלים גם על הקרב, המלחמה בינינו לבין הערבים, בדרך שונה ורואים שנעשו טעויות, אין לי שום ספק. אבל גם בקשר שבינינו לבין הגולה – לא הבנו אותה. והיום, דווקא אחרי שאנחנו נוסעים ומבקרים ומדברים – וגם עבר זמן מאז. למשל, הטענות שהצעירים הצברים אמרו היו: איך היהודים לא התגוננו בשואה; איך הם הלכו, הביטוי היה "כצאן לטבח"; מה, הם מסרו את עצמם; למה הם לא התמודדו; למה הם לא מרדו. אז קודם כול, היו גם. היו גילויים של מרד, של גבורה בגטאות, במקומות. לא בסדרי גודל, כי מה היה להם ביד, כלום. אבל חוץ מזה, זו הייתה התפיסה. היהודים חיו כמיעוט, חיו מוקפים בגויים, בגטאות או בשכונות משלהם. כל X שנים עברו ודחפו אותם ממקום למקום, ואז הם אמרו: הינה, עוד פעם מגיע הפרק הזה, עוד פעם זורקים אותנו לארץ אחרת. אז נלך, אין דבר. ככה יצא לנו, זה הגורל שלנו. הפעם זה היה אחרת.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז אתה מדבר על תחושת המיעוט בחו"ל שהייתה לך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
ולכן אני מכבד את המיעוט שחי בתוכנו. ולכן אני חושב שמדינת ישראל, יותר מכל מדינה אחרת, צריכה להבין את המיעוט. לכן אני מתנגד לחוק. לכן אני אומר שהחוק הזה – אין בו את המילה "שוויון", מילה בסיסית; היא מופיעה – מגילת העצמאות שלנו, שנכתבה אז, דווקא על רקע הקרבות, ואז היחסים בין יהודים לערבים היו יותר מתוחים, נתנה יותר פתח של תקווה מאשר חוק הלאום. חוק הלאום זה רגרסיה, זה הולך אחורה. אני מתנגד לביטוי הזה "לייהד את הגליל". אני מתנגד, אני אומר: זה לא יכול, אנחנו לא צריכים את זה יותר. לפני 80 שנה יכולת להגיד, זו עוד לא הייתה מדינה; מדינה לא יכולה להכריז שהיא הולכת לייהד את הגליל. אני לא מקבל את זה.
לכן החוק הזה רע בעיניי ולכן אני אתנגד לו. אמרתי את זה בכל הזדמנות שהייתה לי, כולל הבוקר ברדיו. אתה לא האזנת כי בטח נחת. אמרתי בדיוק את הדברים האלה – אני נגד החוק הזה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה להגן על מיעוטים כי כל ההיסטוריה שלה היא הייתה במיעוט – לא המדינה, הציבור היהודי, במקומות שהוא חי בהם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה רוצה לסכם?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני רוצה לסכם, א. שאני מצטער שלא נתתי לאימא שלי לדבר איתי פולנית – עם החברות היא דיברה – אז היום הייתי מדבר פולנית. יכולתי אולי לדבר עם חיליק. לחיליק יש שורשים בכל מקום – שש יבשות יש לו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, לא. פולין, אנגליה ומרוקו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
פולין, אנגליה ומרוקו. נו, מה אתה יודע. פולין, אנגליה ומרוקו, כל הקבוצות שעלו לגמר. שלוש מהקבוצות – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
פולין לא – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
מה פתאום, פולין עלתה למונדיאל.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
למונדיאל כן, אבל לא לגמר.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
הוא התכוון למונדיאל.
נחמן שי (המחנה הציוני):
זה גמר. קודם נגיע לשם.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה תחום שאתה לא חזק בו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מה?
היו"ר עיסאווי פריג':
הכדורגל.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתה צוחק ממני?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – – חזק, עיסאווי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם אתה אומר מרוקו, פולין ואנגליה עלו לגמר – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא לגמר, אני מתכוון למונדיאל. למונדיאל, בוודאי. איך אתה אומר את זה? גם הייתי כתב ספורט, גם הייתי מנכ"ל משרד הספורט, גם אני קורא ורואה והולך לכדורגל ולספורט. איך אתה אומר דבר כזה?
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה אחראי על הנוסטלגיה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לא הנוסטלגיה, אני זוכר את ההווה. אני אתן לך הרכבים, אתן לך תוצאות, אתן לך הכול. תודה רבה, חברים.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יש לך קולגה כאן היום.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
לא יהיה מישהו מהקואליציה שיצעק עליי.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, זה בסדר. יש לך עשר דקות, בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רואה פה רק חברי הכנסת. טוב, אז אני דווקא רוצה כן להתחיל לדבר על החוק שאנחנו דנים בו היום. ואתם יודעים, לפני שעות אחדות עבר כאן החוק של הטבות מס לראש הממשלה, חוק שבעיניי הוא פשוט בושה לכנסת ולממשלה ולקואליציה הזאת. בעצם זה חוק של נגמרה הבושה. זה חוק שאומר: אנחנו פשוט עושים מה שאנחנו רוצים, פשוט תקפצו לנו, זהו, אנחנו עומדים ומשתינים מהמקפצה. זה החוק הזה.
החוק שעולה עכשיו קשור אליו בעבותות. כמובן שהוא קשור לחוק ההמלצות שעבר כאן באמצע מושב החורף הקודם. זה חוק שמתחבר, שמתקשר לכל ההמלצות ואי-פרסומן, ועכשיו – אי-פרסום החלטה מדוע לסגור או לא לסגור תיק. עכשיו, אני בטוחה שכשהוצג החוק – אולי לא ישבתי במליאה, אבל אני מכירה את הטיעונים – הוא הוצג כמו חוק ההמלצות, בדיוק באותה דרך, שהוא עוזר לכל עם ישראל ולכל עשרות אלפי האנשים שנפתחים נגדם תיקים, שלא ילכו ויפרסמו כי זה עושה כתם אם אומרים כך או אומרים אחרת. מה זה משנה, התיק נסגר.
עכשיו תראו, כל זה היה טוב ונכון אם היו מסכימים להכניס דבר אחד בסעיף שבו סייגו, החריגו מהחוק את כל הנושא של אלימות, אלימות ועבירות מין. יפה. רק עוד דבר אחד היה צריך להכניס לחוק הזה: עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. זה הכול. זה הכול כדי להפוך את החוק הזה לחוק לגיטימי, רלוונטי ואכן עומד במטרות שאותן כביכול הציב או הציבו מציעיו ומקדמיו.
אבל ברור שהחוק הזה נועד למטרה אחת: החוק הזה נועד לחפות ולכסות על נבחרי ציבור שנמצאים תחת חקירה ונמצאים כחשודים. ופה צריך לשוב ולהזכיר, ואולי אנחנו צריכים לעשות את זה למנהג להזכיר מעל הבמה שוב ושוב, שהיום יש לנו ראש ממשלה במדינת ישראל שהוא חשוד בקבלת שוחד. נקודה. ויש המלצה של המשטרה, לאור חקירה מאוד ארוכה בתיקים 1000 ו-2000, להעמיד אותו לדין. אלה מסקנות החקירה שלהם – להעמיד אותו לדין על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הדברים האלה צריכים לחלחל. אולי בצד הזה של המליאה קצת שכחו מזה.
ואז הגיע החוק הזה, חוק ההמלצות, כבר עברנו אותו. ועכשיו הגיע החוק הזה. חוק ההמלצות לא יחול על ראש הממשלה, אבל החוק הזה כן. אם יש חקירה והיא נסגרת – בינתיים היא לא נסגרת, 1000 ו-2000 – אבל אם יש חקירה שנסגרת, גם לנבחר ציבור, לא צריך לפרסם מדוע היא נסגרה, אם זה מחוסר אשמה או מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור. טוב, אז קודם כול, לנבחר ציבור, בעיניי, בכלל, אם יש עילה של חוסר לעניין לציבור – נשמע לי מאוד מוזר, זה נבחר ציבור. יכול להיות שיש מקרים כאלה, אני רוצה לדעת. לדעתי הציבור צריך לדעת. אנחנו וכל נבחרי הציבור, מראש הממשלה ועד אחרון חברי המועצה בכפר הכי קטן, צריכים להיות שקופים. אנחנו נבחרנו לייצג את האנשים שבחרו בנו ולשרת אותם, ולבוא ולהיות נקיי כפיים. בשביל להיות כאלה אנחנו לא צריכים להסתיר. אנחנו לא צריכים להסתיר, אם נחקרנו זה צריך להיות גלוי לעיני כול. אנחנו בכלל לא צריכים להגיע לשם, להיחקר, חס וחלילה. אבל אם מישהו כן סרח, או אפילו לא סרח, אבל יש נגדו איזושהי תלונה והוא נחקר, הכול צריך להיות גלוי, וגם העילה שבגינה הוא כבר לא נחקר.
ולכן, באותה נשימה שבה החריגו מהחוק את העבירות הקשות של אלימות ועבירות מין – אגב, לא עבירות קשות של אלימות, לפי חוק נפגעי עבירה, עבירות אלימות ועבירות מין – היו צריכים להחריג מהחוק הזה גם את העבירות של מרמה, הפרת אמונים ושוחד, ולהחריג מהחוק הזה את נבחרי הציבור, את כל נבחרי הציבור, לא אחד ולא שניים, את כולם. כי אם נבחר ציבור נחקר, הכול צריך להיות גלוי, כמו שאמרתי. עצם זה שלא עשו זאת ועצם זה שסירבו, וכמובן יש הסתייגויות שנוגעות לדבר הזה, עצם זה שלא עשו את זה, עצם זה שבכלל לא רצו, כמובן, לדון בכך – זה רק מראה בדיוק למה נועד החוק: להסתרה, לטיוח, לשקרים, להוסיף עוד חטא על פשע. כי זה מה שאתם עושים כאן, חבריי מהקואליציה, מוסיפים כאן היום עוד נדבך למסכת העבודה שלכם למען הצלתו של ראש הממשלה מזרועות החוק, מרשויות החוק, שהיום עושות את עבודתן נאמנה. אתם עושים הכול, אבל הכול, כדי להפריע להם. הכול, כולל להגיע לחקיקה, כולל לנצל את הכלי שיש לכם בידיים – כי אתם הממשלה ואתם הקואליציה ואתם בכנסת – את הכלי של החקיקה.
והינה, זה בדיוק מה שגם נעשה בחוק הקודם, בחוק של הטבות המס. הרי מה זה הטבות המס האלה? תגידו לי, מה זה? אפילו לא הגדרתם להם שום תקרה. אני יודעת שבדיונים בוועדת הכספים – אני הייתי בחלקם – הציעו להכפיל ולשלש את השכר של ראש הממשלה, רק לא לקחת את הדבר הזה שהוא בלי שום limit, בלי שום גבול. תגידו לי, אתם השתגעתם? אין מה לומר, אתם פשוט שכחתם שאתם נבחרי ציבור כנראה. אתם שכחתם את זה. אולי הציבור צריך להזכיר לכם את זה.
וזה – אני חוזרת לדברים שאמרתי כאן קודם במליאה. אני אומרת את זה בצער רב: הציבור הולך ומאבד את האמון שלו בנו, בנבחריו, בממשלה, בנבחריו בממשלה ובכנסת. ואנחנו, עם אובדן האמון הזה צריכים להתמודד. אני לא יודעת כמה אתם פוגשים אנשים שאיבדו את אמונם, אני פוגשת הרבה מאוד, לצערי. הם פשוט לא מאמינים כמה שלא שמים עליהם, שלא מקשיבים להם, שאת הממשלה הזאת ואת הכנסת מעניינים דברים אחרים לגמרי ממה שמעניין אותם. וזה אחד האתגרים הכי גדולים שלנו כאן בכנסת, להחזיר את האמון של הציבור בנו, בנבחרים, במי שמחזיק במושכות השלטון, כי אם לא נעשה את זה, אז באמת, אני לא רואה איך המדינה שלנו הולכת לאיזשהו מקום טוב. אבל, לצערי, עם החוקים שאתם ממשיכים להביא כאן עוד ועוד אנחנו לא מגיעים למקום טוב ואנחנו לא משפרים את אמון הציבור במערכת, בשלטון, בכנסת. לא, איזה מין סיכוי? כשהציבור רואה שהכנסת מחוקקת חוקים לטובת בן אדם אחד, לטובת ראש הממשלה, שהוא במצב של חשוד, מה הם מבינים מזה? מה הם מבינים מזה? שזה חוק לטובת כלל הציבור? הם כבר מפסיקים כבר להאמין לשטויות שלכם, ולשקרים שלכם. מספיק עם זה. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יש לה עוד שתי דקות. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, אני כולי אוזן קשבת לכל מה שתגידי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, חבר הכנסת פריג'.
היו"ר עיסאווי פריג':
כל תשומת הלב תקבלי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
יואו, זה מרגש.
היו"ר עיסאווי פריג':
בשם מפלגתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה אומר, לשם שינוי גם ממפלגתך אני מקבלת את תשומת הלב. אז תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש חבר הכנסת פריג'. הצטרפה אלינו חברת הכנסת שולי מועלם.
אני רוצה לדבר איתכם על משהו שיצא הערב בתקשורת בערוץ 20. נאמר שראש הממשלה כועס על המידע החלקי שנמסר לו בעניין טרור העפיפונים. אני כועסת שראש הממשלה היה צריך להגיע להיום, אדוני היושב-ראש. היום 17 ביולי; ב-14 באפריל היו השרפות המשמעותיות הראשונות בעוטף ישראל. קוראים לזה "עוטף עזה", אני אוהבת "עוטף ישראל", הם עוטפים אותנו ולא את עזה. כבר אז חשבתי שמדובר בטרור לכל דבר ועניין. אגב, צריך לומר שעד סוף אפריל כבר נשרף שטח בגודל של רמת גן וגבעתיים ביחד, אדוני. אנחנו מדברים כבר אז על כ-25,000 דונם. היום אנחנו כבר מדברים על יותר, קרוב ל-30,000 דונם. בגלל משטר הרוחות, צריך לומר, שלמעשה שדות לא מעטים נשרפים שוב ושוב. זה אותם שדות שנשרפים שוב ושוב.
אבל ראש הממשלה, שירד ביומיים האחרונים פעמיים – וטוב עשה, אני רוצה לא להיות צינית בעניין הזה, אם מותר לי. כי אתמול ביקרתי אותו על כך והבעתי צער עמוק על זה שהוא לא הלך לקיבוצים שסובלים באופן נוראי – לכפר עזה, לניר עם, לנירים, לגבים, לבארי, לכפר עזה. באמת, הם סובלים באופן קיצוני מהשרפות האלה. צריך להבין, אדוני היושב-ראש, אני לא יודעת אם הזדמן לך להיות שם בעת האחרונה, הריח שעומד באוויר הוא כבר קבוע. זה לא ריח חולף, שעובר עם הרוחות. לא, זה ריח קבוע, קשה, כבד.
אבל ראש הממשלה מופתע – לא נמסרה לו כל האינפורמציה בעניין טרור העפיפונים. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, ואני אומר בענווה: יש לי פחות ניסיון ביטחוני מראש הממשלה. לא ישבתי בקבינט עד היום. על פניו, כל הטיקט שלו, של מר ביטחון, הוא שהוא אמור להבין את הדברים האלה הרבה יותר בקלות מאשר בן אדם עם הרקע שלי. אבל אני הבנתי, אדוני היושב-ראש, שלא מדובר בטרור רגיל. מדוע? משום שמדובר במלחמת התשה. תראה, כשאנחנו מדברים על רקטות, זו בעיה מאוד מאוד קשה. אבל ישראל השכילה לפתח טכנולוגיה, את כיפת ברזל – כולם מכירים אותה. אין ספק, זה מתיש את התושבים בצורה בלתי רגילה. הייתי בבארי, יחד עם חלק גדול מהסיעה שלי, במוצאי שבת – הם עייפים. הם ממש עייפים. אבל בשרפות יש משהו אכזרי, אדוני היושב-ראש – הכיליון. היום היו 26 שרפות. אנחנו כאילו בעיצומה של הפסקת אש, 26 שרפות חדשות. אגב, יש שרפות שכבות ואז נדלקות מחדש. 26 שרפות. אתה לא תאמין ממה התרגשתי היום. שלחה לי חברתי מהעוטף, חברה שהכרתי דרך המעורבות שלי בנושא טרור העפיפונים, דבורה, תמונה של חבלבל. זה פרח מאוד מאוד יפה, קטן, צעיר. והחבלבל הזה פתאום יצא מתוך האדמה השחורה והמפויחת של העוטף. שלחתי לה את כל תקוותיי שלשם אנחנו הולכים, לצמיחה, לחדש.
אבל מסתבר שתושבי העוטף תלויים במידה רבה בראש ממשלה שמופתע. כמו התאגיד שחמק לו בצוק איתן, אז הוא מופתע מטרור העפיפונים, ובמידה לא מבוטלת בידיים של המצרים. כי הרי אנחנו לא משוחחים עם החמאס, נכון? אנחנו לא מדברים עם החמאס. המצרים משוחחים עבורנו עם החמאס, והמצרים נותנים עוד כמה ימים על מנת להרגיע את טרור העפיפונים. כלומר, תושבי ישראל מסתכלים על ראש הממשלה, שנעדר כאן מהאולם, מהמליאה – אנחנו לא מופתעים, זה בסדר. אני מקווה שהוא עושה דברים טובים, כי הוא עשה גם כמה דברים בעייתיים ב-24 השעות האחרונות – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אז לשם הגינות, מגיעה תודה למצרים, לא?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
רגע, חכה. יש לי הערכה מאוד מאוד גדולה למצרים. אני תכף אומר את זה. אבל אני רוצה להגיד משהו, זה חשוב להבין – בסוף אתה, כתושב ישראל, אתה רוצה להיות תלוי בראש הממשלה שיושב על הכיסא. אגב, לא משנה אם הצבעת עבורו או לא. הוא הכתובת שעליה אתה מסתכל. אליו מסתכלים מ-14 באפריל ועד היום, 110 ימים אחרי – באמת, ב-24 השעות האחרונות הוא היה שם פעמיים, כנראה מסיבות שונות לחלוטין. אתמול זה היה ביקור תמיכה, היום זה היה ביקור ביטחוני.
ואני אומרת לך, יש לי הערכה אדירה למצרים, אני חושבת שהם גורם מייצב באזור. אני אגיד לך יותר מזה: אם היו מדינות העולם משקיעות במצרים עשירית מהמשאבים והאנרגיה שהן השקיעו באיראן, להגיע להסכם עם האיראנים, בעיניי כל האזור היה במקום אחר. מצרים זקוקה לדחיפה מאוד מאוד חזקה – היא גורם מייצב באזור. אנחנו רוצים את מצרים חזקה. מצרים נלחמת היום בטרור קשה משל עצמה. איפה שני המקומות היחידים במזרח התיכון שדאעש נותר בהם? בסיני ובסוריה, ברמה הסורית. אלה שני המקומות היחידים שבהם נשאר דאעש.
אבל בסוף, האזרח הישראלי שנמצא בדרום לא רוצה לשמוע את ראש הממשלה שלו אחרי 110 ימים כועס על זה שלא כל המידע בנושא טרור העפיפונים הועבר אליו. אנחנו, כשעשינו דיון בוועדת החוץ והביטחון – ואני כמובן לא אחשוף מידע מסווג; גם אתה היית שם – הקשיתי מאוד מאוד בשאלות. הקשיתי על הצבא. אני מדברת על דיון שקדם ל-14 במאי, הוא היה לפני האירועים הדרמטיים בעזה ביום העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. מאוד מאוד הקשיתי.
ושוב, אני אומרת, צריך היה להבין שמדובר פה – יש משהו קשה בשרפה. אדוני היושב-ראש, ביום שבת עצרתי ליד יחידת הכבאות של בארי. איזה אנשים. אתה יודע, לוחמי האש האלה, באמת נלחמים. צריך לזכור, אנחנו גם נמצאים בעיצומו של הקיץ. כלומר, השרפות שיש בכלל – לא בעוטף, בכלל בארץ – הן לא רק מטרור עפיפונים, אלא כי חם. חם, ויש רוחות מזרחיות. יש בעיה. אגב, שתדע, סתם לידע כללי, השרפות הקשות ביותר כתוצאה ממזג אוויר מתרחשות באוקטובר-נובמבר, אלה החודשים הכי מאתגרים של לוחמי האש, בגלל משטר הרוחות.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל אין חום.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, לא, חם. חם. חם. אדוני היושב-ראש פשוט שכח. אנחנו כבר רחוקים מאוקטובר-נובמבר, אז הוא שכח שבישראל מאוד חם באוקטובר-נובמבר. תאמין לי, הטמפרטורות פה גבוהות.
אבל נשים את הדבר הזה בצד. תושבי העוטף זקוקים לראש ממשלה שיבוא ויגיד להם מה הפתרון, מה הוא חושב ומה הם עושים. הם לא יכולים יותר להיתלות בזה שסוגרים את כרם שלום. היום עברו 143 משאיות בכרם שלום. זה לא מספיק יותר להגיד שאנחנו לא מעבירים הליום לעזה. אגב, זו גם שאלה מעניינת – למה הפסיקו את ההליום לעזה בשלב כל כך מאוחר. אם ההליום זה בעיה, כי באמת צריך להגיד שעברנו מטרור עפיפונים לבלוני הליום, שבמידה רבה הם הרבה יותר מסוכנים – הם מגיעים הרבה יותר רחוק, עפים הרבה יותר גבוה, ולכן הם מגיעים הרבה יותר רחוק.
מה היה צריך ראש הממשלה כדי להבין שמדובר בטרור לכל דבר ועניין? אגב, אדוני היושב-ראש, אחד המראות הכי קשים שאני ראיתי בכל הנחלים זה את המרעה של השבטים הבדואיים, של התושבים הבדואים שגרים שם באזור. אין להם מרעה. אגב, פה נעשית פעולה מאוד טובה של משרד החקלאות, שדואג להם לבלות. אתה יודע מה זה בלות, נכון? אז הוא דואג להם לבלות עכשיו, כי הם חייבים מרעה, כי אחרת – כל הקיום שלהם מותנה בדבר הזה. אין מרעה לעדרים.
חשוב לי שמשרד החקלאות עושה את הפעולות האלה, למרות שהכסף להקדמת הקציר עדיין לא עבר. אני פניתי אליו בסוף מאי, וביקשתי ממנו להכריז על העוטף כאזור מוכה אסון, כדי שאפשר יהיה להזרים משאבים בקלות, אבל ראש הממשלה אומר שלא כל המידע הועבר אליו – הועבר אליו מידע חלקי בנושא טרור העפיפונים. אז אני אומרת לראש הממשלה: כל מה שהיה צריך לעשות זה לרדת לעוטף. אני הייתי שם 12 פעמים. אני סופרת כל פעם, אתה יודע למה? כי כל פעם זו חוויה בפני עצמה. כי כל פעם אני מגיעה למקום אחר – פעם זה בארי, פעם זה ניר עם, ופעם זה כפר עזה, ופעם זה נחל גרר, ופעם אני באה לראות את נחל אסף. אני באה לראות את המקומות האלה, כי אני רוצה לראות את זה בעיניים – ופעם זה כמובן לשדרות, ופעם לנתיבות – ולראות ולהבין מה שרפה עושה. זה לא דומה לשום דבר, אדוני היושב-ראש.
והיום, היום נחת בלון תבערה בגן ילדים במושב תקומה. בלון תבערה.
היו"ר עיסאווי פריג':
מה זה בלון תבערה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בלון תבערה זה בלון הליום. בדרך כלל, מה שהם עושים היום, הטרוריסטים, החמאסניקים, זה קושרים כמה בלונים ביחד, מדליקים את הפתיל – זה מין פתיל מאוד מאוד ארוך יחסית, זה לא סתם גפרור שסתם כבה, אלא פתיל שהוא כל הזמן מצית את עצמו אז הוא נדלק מחדש. שתבין, אילו הבלונים האלה היו עפים מטר אחורה, הם היו מדליקים את בד היוטה בגן הילדים. הילדים היו בגן באותה עת. ואתה אומר לעצמך, כל יום – 110 ימים של ניסים.
לבריאות.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
110 ימים של ניסים. אתמול כבר סיפרתי שחבר הכנסת חיים ילין הציל עד כה שמונה צבים. במה אנחנו נתלים? בשמונה צבים שהוא הציל ושהיום נמצאים בפינת החי בבארי. אבל ראש הממשלה לא קיבל את כל האינפורמציה.
אני יכולה להגיד לך שלא רק לוחמי האש נמצאים שם – משטרת ישראל, הצבא, קרן קיימת לישראל, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, כל הארגונים האזרחיים המדהימים האלה נמצאים שם. אתה יודע מה הם עושים, אדוני היושב-ראש? הם מנסים להגיע לשרפות הכי מוקדם מכולם. אתה יודע שיש פעולה מדהימה שעושה חבר טוב שלי, שאולי אתה מכיר אותו, יואל מרשק. יואל מרשק הקים יחידת מתנדבים של תצפיתנים. אגב, מי שרוצה, בשבוע הבא אני הולכת לתצפת, לראות את השרפות מוקדם, כדי שאפשר יהיה לכבות אותן. הוא ארגן תצפיתנים מכל הארץ, וכל יום מתחלפים שם התצפיתנים, כי הכוחות הולכים וכלים.
אתה רואה את לוחמי האש, אתה רואה את אנשי המשטרה – אתה רואה שהם עייפים, הם מותשים, שלא לדבר על הרבש"צים ועל כיתות הכוננות בקיבוצים ובמושבים. הם עייפים. הם עייפים, אבל ראש הממשלה – לא נתנו לו את מלוא הדיווח על טרור העפיפונים.
אני אומרת לך, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני באמת באמת מנסה להבין, ב-110 ימים, מה היה צריך ראש הממשלה לשמוע, לדעת, לראות מעבר למה שאני, בן אדם שאינו איש מקצוע בתחום הביטחון, אני ראיתי יותר בקלות ממנו. אני לא מצליחה להבין את זה. לא מצליחה להבין. כל כך הרבה דברים יכלו להיראות אחרת.
אדוני היושב-ראש, אני מודה לכם על הקשב, ואני מתחננת ומתפללת שהדבר הזה יהיה מאחורינו. אגב, לטובת כל בני האדם, אבל בוודאי ובוודאי לטובת תושבי עוטף ישראל. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עוברים ליש עתיד – הדוברת הראשונה חברת הכנסת פנינה תמו-שטה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
תמנו-שטה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת תמנו-שטה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, יש לך עשר דקות, בבקשה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, הסאגה של השם שלי איכשהו מתמשכת.
היו"ר עיסאווי פריג':
תמנו.
פנינה תמנו (יש עתיד):
כן, יש כאלה שמקצרים את זה לפנינה שטו. אז אני מבקשת בכל לשון של בקשה.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש פירוש לתמנו?
פנינה תמנו (יש עתיד):
תמנו-שטה. תמנו – זה נאמן, ושטה – זה נעים. תמנו זה שם ראשון ושטה זה מהנישואים. זה נאמן-נעים. אבל יש מי שמקצרים בבית הזה את השם שלי לשטו וזה לא כל כך נכון. אז אני מקווה לתקן בפעם הבאה. מדי פעם אני מתעצלת, אבל להגות שם זה דבר חשוב.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח בנושא שמלווה אותי היום הזה בכובד לב. בבוקר פתחתי את הטלוויזיה ושמעתי את נירית זמורה בת ה-43, שלפני שנתיים וחצי נדקרה על ידי מחבל שפצע אותה קשות, שדקר אותה. משפטו התנהל בבית המשפט הצבאי עופר, שגזר עליו אתמול רק 14 שנות מאסר, כאשר גזר הדין שבו הוא הורשע זה רק גרימת חבלה בכוונה מחמירה.
היום הבן של נירית – מעבר לדברים המאוד-מרגשים שהיא אמרה בבוקר, והצלקות שהיא נושאת עימה מעבר לדקירה ולטראומה – הבן שלה, שהתקשה להכיל את גזר הדין, כתב פוסט, שאי-אפשר אפילו לכעוס עליו. הוא כתב פוסט, והוא קרא לזה המדריך למחבל המתחיל – איך לפצוע קשה יהודי ועל הדרך לעשות בדיחה ממדינה שלמה: 1. לקחת סכין מהמטבח, לא ארוכה מדי; 2. לתפוס מונית, לרדת במקום מקרי שבו יש הרבה יהודים. במקרה הזה זה היה בגוש עציון; 3. נעץ את הסכין בגב היהודי הראשון שאתה רואה. לצערי, במקרה הזה זו הייתה נירית; 4. אם לא הצלחת לרצוח, אל תדקור שוב. למה לא לדקור שוב? כי תכף אנחנו נגיע לנימוקים ולטיעונים של השופטים בבית הדין הצבאי עופר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני חושב שבעצם ההבאה של הסטטוס של אנשים כאלה, את ממנפת אותם.
פנינה תמנו (יש עתיד):
לא, אני חושבת שחשוב לקרוא את זה, כי גזר הדין המביש הזה – המסר שהוא מוסר זה פשוט שדם של בני אדם הוא הפקר. אני רואה את הצעת החוק שיושבת פה על סדר-היום, בימים כאלה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל לתת פרס ולקרוא סטטוס כזה – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
הסטטוס הזה צריך להיקרא.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה לא מחמיא להקריא את הסטטוס.
פנינה תמנו (יש עתיד):
5. ברח; 6. שכב על הרצפה; 7. ברכות. למה ברכות? הנימוק של השופטים שהחליטו לגזור, להרשיע קודם כול בגרימת חבלה בכוונה מחמירה, ואחר כך לגזור רק 14 שנים, הוא כך: "מדובר בדקירה יחידה. נדירים המקרים שבהם הרשיע בית המשפט נאשם בעבירת רצח או ניסיון רצח בגין דקירת סכין אחת, אף אם היא מביאה למותו של הקורבן". זה מה שהם אומרים. "הטעם לכך נעוץ בקושי לקבוע קיומה של כוונה להמית כאשר מדובר במעשה דקירה אחד", אמרו השופטים.
אני מנסה להבין את ההיגיון. מה בדיוק עשה שם המחבל? מה הייתה בדיוק כוונתו, לשחק משחקים? איזה מסר הוא ניסה להעביר, הוא לא רצה לדקור אותה? במקרה הזה נירית ניצלה רק בגלל דבר אחד: הקת נשברה. הקת של הסכין נשברה, והוא לא היה יכול להמשיך ולדקור אותה. היא רצה כשהלהב תקוע בגבה, זועקת לעזרה. והשופטים: לא הייתה כוונה לנסות לרצוח אותה. אין ניסיון לרצח, יש רק גרימת חבלה בכוונה מחמירה.
אני מנסה להבין איזה מסר אנחנו מעבירים פה. האם ספירת דקירות זו הכוונה? ככה אנחנו מעבירים הרתעה? ומה נירית אמורה להרגיש אחרי כל הצלקות שהיא סוחבת והטראומה? עכשיו היא תסחב את גזר הדין הזה איתה עד סוף ימי חייה.
אני מסתכלת על הצעת החוק, ובכל זאת אני אתייחס אליה, הצעת החוק שיושבת לפנינו, בימים טרופים אלה של הכנסת. מי שיושב בבית היה יכול לחשוב שיש איזו מלחמה, שאנחנו מצביעים בשלושה-ארבעה ימים ללא שינה. ואם לא מלחמה, כי הרי מתיחות בדרום – יש, מתיחות בצפון – יש, עוד עלולים לחשוב האנשים בבית שמדובר פה בחוקים רציניים, משנים סדרי עולם וסדרי חיים. הרי לשם זה נבחרנו, הגענו לכאן. אבל לצערי, אני קוראת את הצעת החוק על הגבלת משך תקופת השעיה של עובד בגוף ציבורי עקב הליכים פליליים – קוראת ולא מבינה, קוראת ולא מאמינה. מדוע הכנסת, בסיומו של מושב, כאשר סדר הזמנים קצר והמלאכה מרובה, נדרשת לדון דווקא בנושא הזה? להתעסק דווקא בהגנה ואתרוג של חשודים בעבירות מגוונות, מהקלה ביותר עד החמורה ביותר? ואפילו ספציפית, חברות ממשלתיות. אני שואלת: אם ההצעה הזאת באה באמת להיטיב, במקום שאנחנו נתעסק בשמירה ובהגנה על חשודים, היה ראוי שניתן הגנה למי שבאמת זקוקים לזה. למשל, אלפי דיווחים שאנחנו מקבלים מדי שנה על קשישים שנפגעו. מאות מהם – מוגשות תלונות למשטרה על ידי משרד הרווחה, ולאותם קשישים, זקנים, לא ניתן מענה.
רק לאחרונה – אני אתן לך דוגמה – העליתי הצעת חוק שהיא מאוד חשובה; הצעת חוק שהכותרת שלה זה "הרצחת וגם ירשת?" למרות שלא מדובר בחוק ירושה. גבר שרוצח את אשתו, בן זוג שרוצח את זוגתו, או הפוך, ויש להם דירה משותפת, מקבל על פי חוק יחסי ממון 50% מהדירה. תקשיב לאבסורד: הילדים היתומים מתמודדים עם הטרגדיה שהאימא נרצחה, האבא בכלא – הם לא מסוגלים לחזור לדירה, אבל מה, נחשו, אי-אפשר למכור את הדירה. אי-אפשר, כי 50% שייכים לרוצח. אז מה מגדילים בפרקליטות ועושים? בחלק מהמקרים מתחילים משא ומתן, עסקאות טיעון, אותו שם גנאי להסדרי טיעון. אומרים לו: אתה רוצה הקלה באישומים, בגזר הדין? בוא תוותר על הבית. בוא תוותר על הבית. אותם ילדים מסכנים גם מתמודדים עם התהליך שהוא עדיין האפוטרופוס וצריך לחתום להם על מסמכים, עד ששוללים את האפוטרופסות, וגם מתמודדים עם עצם העובדה שהם לא מסוגלים לחזור הביתה ואי-אפשר להשכיר את הדירה ואי-אפשר למכור אותה. אין מי שייקח אותם לקייטנה, אין מי שישלם להם שיעורי נהיגה, אין מי שילווה אותם לצבא, אבל הממשלה הזאת, ועדת השרים, דחתה את הצעת החוק שלי. אבל להביא הגנה על חשודים? כמה קל, כמה נכון, כשאנשים פה לא ישנו שעות, לילות, כבר אפשר לומר. על זה היה צריך לא לישון – לא על חוק כזה שבא להגן על מי שחשודים.
ואני שואלת את עצמי: איך ייתכן שבאופן מגמתי ממשיכים להביא חוקים – ולמזלנו, חלקם מסתיימים ברעיונות, כמו הרעיון האווילי של לא לחשוף פרטי חקירה של אנשי ציבור, הצעת חוק שנשארה בגדר רעיון. הצעה נוספת הייתה שלא ניתן לערער על עבירות עד עשר שנים, שלא יהיה ניתן לערער, כאילו בית משפט השלום הוא הפוסק האחרון.
ואני שואלת את עצמי, ברצינות: כמה אנחנו מכבדים את עצמנו? כמה אנשים באמת מכבדים את עצמם סביב השולחן הזה, בוועדת שרים? כמה אנחנו ממלאים את הייעוד והשליחות שלנו, שהרי גם אנחנו – יש לנו פריבילגיה, שקיבלנו את הזכות להיות אחד מתוך 120. כמה השאלות האלה נשאלות בבית הזה בשביל לתת הגנה לחסרי ישע ולאלה שנזקקים לנו, לנפגעי עבירה, לאותם ילדים, שכרגע סיפרתי לכם, לאותם זקנים שנפגעים, אלפי זקנים?
כנראה שהתשובה ברורה לכולנו, אדוני היושב-ראש. אין מחשבה אמיתית, אין רצון אמיתי, אין נחישות לבוא ולהישאר ערים בעבור הדברים הנכונים והרציניים שאמורים למלא את האינטרס הציבורי. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הקשב.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה, תודה, תודה לחברת הכנסת פנינה נאמן-נעים – פנינה תמנו-שטה. אני מזמין את חבר הכנסת חיים ילין, תושב העוטף. בבקשה, שכני במושב. יש לך עשר דקות.
חיים ילין (יש עתיד):
אני מתנצל שאין לי משקפיים, כבוד היושב-ראש וכנסת נכבדה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה לא צריך. אתה לא רואה את חברת הכנסת גרמן? אתה לא מסוגל לראות אותה? איך לא?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
יש את הקטע הזה שמחליפים משקפיים.
חיים ילין (יש עתיד):
"וילך שמשון וילכֹּד שלֹש מאות שועלים ויִקח לפִדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך. ויבער אש בלפידים – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
כמה לפידים – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
הוא מקריא מהתנ"ך.
היו"ר עיסאווי פריג':
מעז יצא מתוק.
חיים ילין (יש עתיד):
– – וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם וזית".
כבוד היושב-ראש, בפעולת גרילה מקורית קשר שמשון 300 שועלים בזנבותיהם, וביניהם לפידים בוערים. שועלים נסו בין השדות והכרמים, והציתו אותם, וגרמו לבהלה גדולה בקרב הפלישתים, ככתוב. פעולת הגרילה הזאת הייתה השראה לשם שהעניק המשורר והפרטיזן אבא קובנר. כשאתם אומרים "חמוצים" ו"שמאלנים" ועוד כל מיני כאלה, אז תזכרו טוב-טוב את השם הזה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
איזה שם, שמשון?
חיים ילין (יש עתיד):
אבא קובנר. חתן פרס ישראל, חבר קיבוץ עין החורש, קצין התרבות של חטיבת גבעתי. הוא שם את זה לגדוד גבעתי של שועלי שמשון. חברים יקרים, גבעתי הם חוד החנית של הקרבות בנגב, והם אלה שגם שומרים עלינו, יחד עם גולני וצנחנים, ותופסים את הקו.
אני אומר את זה כי הכול נכתב והכול קרה בהיסטוריה של עם ישראל, והשכנים שלנו, שאנחנו לא תמיד בוחרים אותם אבל הם שם, מעתיקים את המודלים האלה אחד לאחד. לזכותם לפחות, הם קוראים את המקורות היהודיים שלנו, כי אחרת אין הסבר למה ואיך הם עושים את זה. במקום שועלים, הם קושרים בלונים, ואתמול כבר ראינו תופעה חדשה – הם קושרים לתוך בז את אותו הדבר. את אותה הצתה שנתפסת ורוצה לשרוף את השדות שלנו. אני אומר את הדברים האלה כי אם אנשים לא רוצים להבין מה עובר עלינו, אז לפחות האנשים שמחוברים למקורות שיבינו דרך המקורות מה המשמעות של מה שאנחנו עוברים.
היום ראש הממשלה – סליחה, נתחיל מאתמול. אתמול ראש הממשלה מודיע שהתקשורת מגזימה עם כמות השטחים, עם השרפות. היום הוא מתראיין לערוץ 20 ומוציא הודעה לתקשורת. שמה? שהוא בעצם כועס על צה"ל, שצה"ל לא העביר לו את הנתונים הנכונים. אז כבוד ראש הממשלה, תחליט, או שהתקשורת מזייפת או שצה"ל מזייף. אי לכך שאנחנו יודעים שצה"ל לא יכול לזייף, אז למה אתה אומר שצה"ל מזייף?
אבל בוא אני אתן לך את הנתונים, כי אני נותן אותם מ-30 במרס. לפחות לי תאמין. אומנם אני אופוזיציה, אבל אני חי שם, ואתה יודע שאני לא שקרן, ואני אגיד לך את האמת תמיד, כמו שאמרתי לך תמיד, גם אם היא כואבת. גם אם לא תיקח את 110 הימים, כמעט, של השרפות, ותיקח מתוכם רק 80 יום – בסדר? ניתן הנחה – וגם אם לא תיקח בממוצע 30 שרפות ביום, תיקח רק 20, זה 1,600 שרפות. גם אם נתנו לך נתון מוטעה, שאני יודע שנתנו לך נתון מוטעה, של 19,000 דונם, אז דע לך שמחר אני אוכיח לכולם, כי רט"ג הוציאו היום נתונים שמינימום, בוודאות, 31,000 דונם נשרפו. יש קושי – אני אסביר לכם למה הקושי. הקושי נובע מזה שלא תמיד הלוויין מסוגל לזהות את השרפה כשיש יער צפוף והעצים לא נשרפים, כי השרפה נתפסה בזמן. אבל נלך – 31,000, 32,000, 33,000 דונם. נו, ואז מה? זה שווה?
כבוד היושב-ראש, אני חייב להגיד לך: אם יורים קסאם ויש צבע אדום, אבל הקסאם נפל לתוך השטח הפלסטיני, של עזה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא נחשב?
חיים ילין (יש עתיד):
הכוונה – לא סופרים את הכוונה. אבל אני רוצה להסביר לכם משהו: כל ההפרש בין אם צה"ל יגיב או לא יגיב, אתה יודעים כמה זה? ארבעה מטרים. עוד שני מטרים זה היה עובר את הגבול ועוד שני מטרים זה כבר היה בתוך שטח מדינת ישראל. אבל הכוונה לא קובעת.
אין בעיה של הרתעה צה"לית, תדעו לכם. גם אין בעיה של עורף. יש בעיה קשה מאוד של מנהיגות ושל חוסר נחישות, שלא רוצים לבוא ולהילחם. אומרים לי: מה, חיים, אתה רוצה שנצא למלחמת בלונים? אני אומר: תגידו, בין הכלה, בין זה שלא קרה כלום, לבין מלחמה, אין באמצע שום דבר? כאילו אנחנו לא יודעים לבוא ולהפגיז איזשהו מחסן של בלונים, מחסן של כל מה שאתם רוצים? אין דברים כאלה? אין את התחושה של התושבים שמגינים עליהם? אסור שיקרה דבר כזה? למה יש מנהיגות?
כבוד היושב-ראש, עברנו כרגע את 110 הימים של שרפות. היום – היום, אחרי שאמרו שיורידו ויילחמו, וכל מה שאתם רוצים – כ-20 שרפות, כולל עכשיו במפלסים, בלילה, ואחת בכיסופים ב-20:00, בערב. זאת אומרת, הם כבר מתחילים לתפוס אומץ והם פשוט מעיפים את הבלונים.
יש נתון שצריך לדעת אותו. מה הנתון שהוא חשוב? הרבה מאוד מהבלונים נופלים לתוך שטח שכבר נשרף. כמות הבלונים לא ירדה. היום אנחנו ראינו את זה, גם בתוך בית ספר באשכול, גם בתוך גן בשדות נגב. אבל במקומות האלה אין את העשבייה או את העצים שזה יכול להדליק ויש את הזמן לבוא ולכבות. אבל מחר בבוקר זה לא יהיה חומר שבוער, אלא יהיה חומר נפץ אמיתי, ואין להם שום בעיה במקום שני בלונים – וכבר ראינו את זה ויש לי גם תמונות – לשים 25 ו-30 בלונים, וזהו. תסתכלו, מכל הליום אחד של 20 ליטר זה 600 בלונים של ימי הולדת. תעשו לבד את החשבון כמה בלונים אפשר למלא עם מכל כזה ומה אפשר לעשות.
כבוד היושב-ראש, אני אגיד משהו שלא תמיד אוהבים להגיד, אבל בסוף את הדבר הזה צריך להכריע, אי-אפשר למרוח אותו. המדיניות של הרתעה – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
למה לא אוהבים אותו? אוהבים אותו.
חיים ילין (יש עתיד):
רגע, שנייה. המדיניות של הרתעה והרחקת המלחמה כבר לא יכולה להיות אסטרטגיה של ממשלת ישראל. ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה כואבת: מצד אחד, להחליש את החמאס הצבאי, כי כבר החמאס המדיני מבין שהוא צריך ללכת בדרך אחרת; מצד שני, לגייס את העולם, כדי לשקם את רצועת עזה, במקביל. את זה היה צריך לעשות אחרי צוק איתן. לא עשה ראש הממשלה אחרי צוק איתן, הוא יצטרך לעשות אחרי הסבב הבא. אין ברירה, אין מנוס. זה לא יקרה לבד. הם נחושים להילחם בגרילה, החמאס. אנחנו נחושים שיהיה שלום. וכדי שיהיה שלום, ולהילחם על השלום הזה, אנחנו חייבים לנצח את המלחמה מול הגרילה הזאת. ולא רוצים. כאילו, לא.
עכשיו תדעו, בשכונה הזאת, כשאנחנו לא רוצים, זו חולשה. וכשאנחנו חלשים, הם מכים בנו. זה לא יפה לדבר בשפה הזאת, בטח לא אופוזיציה; כמו שאמר לי השר בנט: תגיד לי, אתה עוקף אותי מימין? אני לא עוקף אף אחד מימין, לא עוקף אף אחד מימין. אבל אני גדלתי על אחדות העבודה – על יגאל אלון, על טבנקין, על גלילי. אני גדלתי על זה שכל פעם שמישהו פוגע בי, אני לוקח את המחרשה ואת הטרקטור, ואז היו טרקטורים קטנים מאוד, ואני חורש את השטח עד התלם האחרון. ככה גידלו אותי. זה מה שאני יודע.
אני ראיתי בעופרת יצוקה איך הצעירים אחרי צבא מורידים צינורות השקיה מול הטילים, והם אומרים: אני אראה להם איך אנחנו מתמודדים מול ירי הטילים, על ידי זה שאנחנו חורשים ואנחנו זורעים ואנחנו גם קוצרים. ואם צריך שני טנקים ופלוגה, אז יהיו שני טנקים ופלוגה, וגם מסוקים שמגינים. זה עוטף עזה, זאת הציונות. לשם אנחנו צריכים להוביל את כל המדינה. לא למלחמה – לנחישות לחיות בשלום. אבל בשביל שנוכל לחיות בשלום אין דרך אחרת: צריך להילחם ולהוריד את החמאס הצבאי. זה לא יעזור כלום לאף אחד. כל מי שמנסה לקצר דרך זו, פשוט הוא יעמיד את האוכלוסייה בעוטף עזה בעוד מבחן ועוד מבחן. אין אסטרטגיה כזאת של כל שלוש שנים סבב. לא מקובלת האסטרטגיה הזאת. אני מאוד מקווה שהקבינט וממשלת ישראל יובילו לביטחון ולשלום, וזה כנראה עובר דרך עוד סבב.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. הדובר הבא, חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אחריה – אלעזר שטרן. בבקשה, יעל, יש לך עשר דקות, בבקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדי השר, חבריי, מסופר על רבן גמליאל, שכאשר הוא רצה למנות שני חכמים לתפקיד בכיר, והם סירבו מחמת הצניעות, הוא קרא להם ואמר להם: לא שררה אני נותן לכם, אלא עבדות. כמה זה נכון. התפקיד שלנו, אם אנחנו מנצלים אותו לשררה, אנחנו עושים בו מעשה שלא ייעשה. אנחנו מקבלים עלינו סוג של עבדות. לא שאני מתלוננת, ואף אחד מאיתנו לא מתלונן. כל אחד מאיתנו בחר בזה ואוהב את התפקיד שלו, ויכול בכל עת שהוא רוצה גם לעזוב ולהפסיק אותו. אף אחד לא מאלץ אותנו לא להיות כאן ולא להיות במועצות המקומיות, בעיריות וכו'. אנחנו עושים את זה מפני שזה בנשמתנו, מפני שאנחנו מאמינים שאנחנו כאן כדי להשפיע, כדי לשנות, כל אחד בדרכו הוא. הדרך שאני רוצה לשנות היא לא הדרך שאולי אורי אריאל רוצה לשנות, ואולי אפילו לא אתה, חברי היושב-ראש עיסאווי פריג', אבל כל אחד באמת רוצה לשנות. ובמסגרת זה שהוא רוצה לשנות, הוא למעשה בא לשרת את הציבור.
כשאנחנו מדברים על אנשי ציבור ונבחרי ציבור, למעשה אנחנו משרתי ציבור; לא רק עובדי ציבור, לא רק נבחרים, אלא משרתי ציבור. וככאלה אנחנו צריכים לדעת שלקחנו על עצמנו כמה כללים, ודבר ראשון לא לנצל את מעמדנו בשום צורה ואופן. לא לנצל את מעמדנו למה שאנחנו חוקקנו כאן לפני כמה שעות, כדי לקבל הטבות מן הממשלה או מכל גורם אחר, פרטי או ציבורי. לא. יכול להיות שאנחנו צריכים לקבל שכר יותר או פחות, אבל מעבר לשכר הזה אסור לנו לקבל טובות הנאה, ואסור לנו לקבל מתנות, ואסור לנו לנצל את מעמדנו, את השררה שכביכול נתנו לנו, כדי באמת לקבל הטבות שעוברות אלינו. ובין השאר, אנחנו גם יודעים שאנחנו מחויבים לתת דין וחשבון לציבור. כן, חלק מהתפקיד שלנו, אדוני היושב-ראש, זה מחויבות בשקיפות. שהציבור ידע כל דבר ודבר שאנחנו עושים. אני לא מדברת על מה שאנחנו עושים בחדר השינה ובחדר הפרטי שלנו, אבל כל דבר שהוא ציבורי, אכן הציבור צריך לדעת. כי אם לא כן, איך הוא ידע אם לבחור אותנו שוב?
אנחנו היום נמצאים לפני בחירות. הבחירות הקרובות ביותר אלה הבחירות למוניציפליות, לרשויות המקומיות, באוקטובר, ממש פחות מארבעה חודשים, שלושה חודשים ומשהו. איך הציבור בעיריות ובמועצות המקומיות יכול לבחור את מנהיגיו, את ראשי הרשויות, אם הוא לא ידע בדיוק מה היה איתם – אם האשימו אותם, אם חוקרים אותם ואם לאחר חקירה מחקו את התיק בגלל סיבה כזו או אחרת? בוודאי שהוא צריך לדעת. זה חלק משיקול הדעת שלו בסופו של דבר כשהוא בא להטיל את הפתק בקלפי. ואדוני היושב-ראש ואני – אנחנו מקווים שגם הבחירות הכלליות קרובות. אני לא יודעת אם חברים כאן מקווים זאת. אבל גם אם הן לא קרובות, אז בוודאי שהן לא – – –
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
– – – יושב-ראש הקואליציה.
יעל גרמן (יש עתיד):
הן בוודאי לא יהיו יותר מאוחרות מאשר עוד כשנה. וגם הציבור במדינה צריך לדעת מה כל אחד ואחד מנבחריו – אם הוא נחקר, אם חשבו להגיש נגדו כתב אישום, אם מחקו אותו, מאיזו עילה מחקו אותו. אז אולי אתה יכול לומר לי מה עושה החוק הזה כאן, בבית הנבחרים? מה עושה החוק הזה, שמבקש להסתיר, שמבקש לבוא ולומר: מה פתאום, אני לא רוצה שאתם תדעו, אפילו אני לא רוצה לדעת. שמא אם אני אדע, אולי גם אחרים ידעו. איזה מין דבר זה? הרי דבר ראשון – אם אני יודעת מדוע סגרו נגדי, באיזו עילה סגרו נגדי את התיק, יכול להיות שאני חושבת שנעשה לי עוול, ואני יכולה לנצל ולבקש שאולי יסגרו מעילה אחרת. זכותי לערער על העילות.
אני רק רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, שיש לנו כמה סיבות לסגירה. בחוק ישנה התייחסות ספציפית לשלוש עילות סגירה. האחת זה היעדר ראיות מספיקות. יש מי שאומר, היעדר ראיות מספיקות – משאיר מחמת הספק. לאחר מכן יש: נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין, מה שבעבר היה אין עניין לציבור. אני מסכימה שזאת הייתה עילה מאוד מאוד לא ציבורית, וטוב שהיא שונתה. ויש חוסר אשמה. אין ספק שברגע שבן-אדם – נסגר נגדו התיק מחוסר אשמה, זה הדבר הטוב ביותר. בתקנת השבים, זה גם נמצא רק בידי אנשים בודדים, ולמעשה זה לא נמצא ברישום הפלילי, חוסר אשמה. אז תאר לעצמך, שלא נדע, שאתה, או אחד מהנוכחים פה – נפתחה נגדו חקירה, והחליטו לסגור את התיק. עכשיו, החליטו לסגור את התיק על היעדר ראיות מספיקות. אבל אתה או חברים אחרים חושבים שמגיע להם מחוסר אשמה. אז מה רוצה החוק הזה? מה הוא בא ואומר? לא, אתה לא תדע. לא יגלו לך את זה. זה סוד למה נסגר התיק נגדך. איזה מין דבר זה? כן, אם אתה רוצה אז אתה תפנה ואז ייתנו לך. זה צריך להיות בדיוק להפך – שייתנו לך, זאת זכותך. למה שאתה לא תרצה לדעת?
אבל יש פה עוד נושא, אדוני היושב-ראש, והוא הרבה יותר חמור. הרי כאשר נפתח תיק, יש גם נפגע, יש גם מתלונן. והנפגע, נפגע העבירה או המתלונן, מה איתו? מגיע לו לדעת למה לאחר שהוא הגיש תלונה, במיוחד נגד נבחר ציבור – מדוע נסגר התיק? אז פה אומרים: כן, הוא יוכל לדעת, אבל הוא לא יקבל את ההודעה. הוא צריך ללכת לתחנת המשטרה, ובתחנת המשטרה יכול להיות שייתנו לו, ויכול להיות שיפרטו מדוע לא נותנים לו ויפרטו בפניו את התהליך שהוא צריך לקבל במסגרתו את המידע. מה זה? למה? למה לנפגע העבירה ולמתלונן לא מגיע לקבל את עילת הסגירה?
אני אומר לך למה. תאר בנפשך איזה אסון ייגרם אם אותו נפגע עבירה, אותו מתלונן, יקבל את עילת הסגירה, והוא יספר זאת ברבים. אוי, אוי, אוי, מה יקרה? או אותו נבחר ציבור – ידעו מדוע נסגרה נגדו האשמה. אני לא יכולה להבין את החוק הזה. החוק הזה משולל היגיון מתחילתו ועד סופו, ובעיקר הוא מנוגד לאותה תפיסה שאיתה התחלתי, שאנחנו באים לתפקידנו לא לקבל שררה, אלא לקבל עבדות. אנחנו מגיעים מתוך חובה לשרת את הציבור. ומתוך החובה הזו אנחנו צריכים גם להבין שאנחנו מחויבים בדין וחשבון על מעשינו כנבחרי ציבור.
אני חושבת שגם אדם שאינו נבחר ציבור, מגיע לו לדעת את העילה. וגם אדם שהוגשה נגדו תלונה ושהוא אינו נבחר ציבור – למתלונן מגיע. אבל ודאי שאם מדובר בנבחר ציבור, יש בחוק הזה – מריח ממנו איזשהו ריח לא טוב, ריח שבא ואומר שאנחנו רוצים להסתתר, שלא ידעו בדיוק מה עשינו. שאולי יחשבו שלמרות שעילת הסגירה הייתה היעדר ראיות מספיקות, אולי אם לא ידעו אז יחשבו שזה בגלל חוסר אשמה. מה זה? זה התפקיד שלנו, להסתיר? האם לא התפקיד שלנו לגלות? האם לא התפקיד שלנו להיות חשופים לפני הציבור, כדי שהציבור יוכל באמת לדעת, בבואו בסופו של דבר לקלפי ביום הבחירות, אם הוא רוצה לבחור אותנו או לא רוצה לבחור אותנו? החוק הזה פוגע באושיות הדמוקרטיה, באושיות המינהל התקין, באושיות בכלל תפקידו של עובד ונבחר ציבור, ולכן להערכתי צריך להצביע נגדו.
אבל בדקה שנותרה לי אני מבקשת לפנות – החוק הבא, או החוק שבא אחריו, שאנחנו מסתובבים סביבו כבר כמה ימים הוא – נו, תנחש.
היו"ר עיסאווי פריג':
חוק הלאום.
יעל גרמן (יש עתיד):
לא, חוק הפונדקאות, עיסאווי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, הפונדקאות יגיע היום, לא?
יעל גרמן (יש עתיד):
נכון. יש לנו עוד חוק לאחר מכן, ואז יעלה חוק הפונדקאות. ואני רוצה לנצל את החצי דקה שנותרה לי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל למה נגד?
יעל גרמן (יש עתיד):
זה על חשבונך.
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב, אני שותק.
יעל גרמן (יש עתיד):
אוקיי. אני רוצה לנצל ובכל זאת לפנות לחבריי בקואליציה ולהקריא לכם את פסק דינו – זה לא פסק דינו, זו הייתה החלטתו – של הנשיא ג'ובראן כאשר הוא פרש. הנשיא ג'ובראן, כאשר הוא פרש מתפקידו, הוא מצא לנכון לפרוש בפסק הדין על הפונדקאות וכך הוא אמר: "לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, ולא בלי התלבטות רבה, הגעתי למסקנה כי לא בשלה העת להכריע בעניינם של העותרים 1 עד 4" – מדובר על אותם בני זוג מאותו מין שביקשו להתיר להם פונדקאות – וזאת "לנוכח הליך החקיקה התלוי ועומד בבית המחוקקים". וכך אומר השופט ג'ובראן: התהליך העומד בבית המחוקקים עניינו "בשאלת הגדרת 'הורים מיועדים' – – – בטוחני כי המחוקק יהיה ער לפגיעה כבדת המשקל המתמשכת בעותרים ויפעל ביעילות הראויה למצות את הליך החקיקה. משום כך, אמליץ לחברותיי ולחבריי" להשהות את הדיון לפרק זמן בן שישה חודשים.
אומר בית המשפט העליון: אני סומך על המחוקק שיהיה ער לכך שבאמת יש בעיה חמורה מאוד ויש פגיעה כבדת משקל מתמשכת בבני זוג מאותו מין. אנחנו עומדים להביא פה – אתם עומדים להביא פה הצעת חוק שממשיכה את הפגיעה הזו, ובשל כך זה יחזור לבג"ץ. אני מקווה שאם הבית הזה לא ישכיל להצביע נגד החוק הגרוע, אז בסופו של דבר בג"ץ הוא שייתן את הפתרון.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אבל אי-אפשר כל החיים לבוא ולומר: בג"ץ מתערב בדרכי חקיקה. הינה, יש לנו הזדמנות, אדוני השר, לבוא וללכת בעקבות פסקי הדין, בעקבות הרמזים הכל-כך עבים של בית המשפט העליון, ולהימנע מכך שפעם נוספת בג"ץ ייאלץ להתערב בחקיקה רעה של הבית הזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. אני מזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת אלעזר או אליעזר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עיסאווי, אתה עושה צחוק?
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, אני – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה יודע מה ההבדל בין אליעזר ואלעזר?
היו"ר עיסאווי פריג':
זה מעניין אותי. לא על חשבון הזמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בין כוהן גדול לעבד.
היו"ר עיסאווי פריג':
בין?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא. אליעזר היה עבד אברהם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אליעזר היה עבד. ואלעזר?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
כוהן גדול.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה הבדל גדול.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אמרתי לך.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל כולם בני – – –
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ניסן, אל תתערב. תכף תהיה לך הזדמנות להתערב.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, אבל כולם – – –
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
רבי אליעזר הגדול, רבי אליעזר בן הורקנוס.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, אבל רבי אלעזר בן ערך גובר על אליעזר בן הורקנוס. אז אתה יודע את זה, נו.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
נכון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זה מפרקי אבות, חמשת התלמידים של רבי יוחנן בן זכאי.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
לב טוב.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
דודי אמסלם יגיד לך. הוא, יש לו גרסה דינקותא.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
זה לב טוב. לב טוב – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב, יש לך עשר דקות. בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ניסן, אבל עכשיו אם אנחנו מדברים פה, אתמול היה פה חבר הכנסת גפני ודיבר על שנאת חינם ועל קמצא ובר-קמצא. הוא לא יודע – הוא יודע, אבל הוא לא חשב לנכון להתחיל את מסכת גיטין בעל מה מתחילה הסוגיה של קמצא ובר-קמצא, וזה לצערי מתאים לקואליציה הזאת.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
בסעודה, בסעודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אגיד לך, ואתה תתקן אותי בכל מה שאני אגיד.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
יש שם איזה דבר מעניין.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בסדר? לא, אבל בוא נגיד רגע מאיפה זה מתחיל, בסדר? "אמר רבי יוחנן" – יעל, תשמעי – "מאי דכתיב 'אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה'? אקמצא ובר-קמצא חרוב ירושלים". כשיש לך ביטחון, כשאתה לא פוחד מכלום, כשאתה חושב שאתה יכול לעשות הכול, שאין מחר – על זה חרבה ירושלים. בקצה אני אגיד לך – – –
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מה? ניסן, זו גמרא מפורשת. אנחנו כולנו מצטטים כאילו חלק מזה.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
לא, ההפך. אתה תראה מה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא, לא, בוא נלך לסוף. הסוף ייגמר בשני דברים. אנחנו כאילו אומרים שנאת חינם, אבל זה לא בדיוק שנאת החינם. זה על שני דברים מרכזיים. אחד, שישבו גדולי ישראל ולא מיחו בידו, ראו עוול שמתרחש אל מול עיניהם ושתקו. מכלל דניחא ליה – נחזור לפה, כשאתה רואה עוול ואתה לא מגיב, כנראה זה נוח לך.
הדבר השני, זה ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, שמה? שחשב שנגד כל חכמי ישראל הוא יכול לדקדק. למה? גם בפרשת השבוע יש, ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". כל אלה שחושבים שעל הדקדקנות אפשר ללכת לקצה – תמונת אלוקים לא ראו. זה מפורש בפרשה.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
אחדש לך דבר נפלא – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רגע, רגע, רגע. שנייה.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
– – רגע, דבר נפלא. המדרש אומר שאותה קבוצה שישבה אצל קמצא, מי שהיה בראשה זה אותו אחד – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
זכריה בן אבקולס. אז בסדר.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
זה דבר מדהים. זה דבר מדהים.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עזוב, זה לפני רש"י.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה שיעור גמרא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
רש"י זה 1,100 שנה אחר כך. אנחנו מדברים כאן על מקרא מפורש. עכשיו אני אומר את זה לא בשביל להתפלפל, אני אומר באמת, בגלל שאני חושב שבהרבה חוקים שאתם עושים כאן, מעבירים כאן, מנצלים את הכוח, אין לכם את ה"אשרי אדם מפחד תמיד". וגם באמת לא, אתם לא ראיתם תמונת אלוקים. הפרשנות של הקדוש ברוך הוא – מה אמר הקדוש ברוך, מותר שיהיו לכך כל מיני פרשנויות. ואנחנו, מה מקריבים על זה? את המוחרתיים. נהנים מהיום, יודעים שעושים נזק למוחרתיים, וכאילו חושבים שהכול מותר. שר אחד ישקר, זאתי תשמיץ, לא משנה מה, בהקשרים האלה.
עכשיו, למה אני אומר את זה? בגלל שהרי יש דברים שאנחנו רואים עין בעין את אותו דבר. לדוגמה, אנחנו יודעים שכתוצאה מזה ששיחקתם על הקצה עם הגיור, ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, הבאתם לפה התבוללות שאף אחד לא רוצה אותה. אבל מה, עשיתם משהו במקום? קדחת. קדחת. העיקר שמישהו מהחרדים, או חרד"לים לצורך העניין הזה, אמר: אוקיי, אנחנו יכולים לעשות את זה, יש לנו כוח. אם יש לנו כוח, אנחנו יכולים הכול. בבוקר לתת לראש הממשלה פטור על המיסים של הבריכה, בלילה עם החוק הזה.
אבל אלה דברים קטנים ביחס לסוגיות האסטרטגיות של הרחקת היהודים במדינת ישראל מיהדות נורמלית. השנאת היהדות עליהם – אתם חושבים שלא. אני אומר לכם, הרי אתם יודעים את זה, נכון? אני אתן את הקצה. אני רוצה שכל זוג בישראל יתחתן כדת משה וישראל, בסדר, בחתונה יהודית. אני לא רוצה לכפות. אני חושב שאפשר לשכנע. אני חושב שהמדינה צריכה להשקיע כסף בלשכנע, אבל מצד שני גם לתת את האפשרויות האחרות. למה? בגלל שכשאתה לא נותן אותן אתה משניא את היהדות, והנתונים מדברים בעד עצמם. "אשרי אדם מפחד תמיד" זה אומר: אוקיי, אולי יהיה לכם סוג של: שמא אנחנו טועים. כמו זכריה בן אבקולס, שידע לאן הוא הולך. זאת אומרת, הרי אמרו לו החכמים: הוא ילך, יגיד – היהודים, תראה, לא רוצים להקריב את הקורבן שלך – ויחריב את מקדשנו. אבל הוא אמר: לא, ככה אני חושב, עכשיו אני יכול. אז זה מה שקרה לנו.
אני אומר את זה, ואני אומר את זה לקואליציה, ואני חושב על זה לפעמים – אני מקווה שכל אחד מאיתנו חושב את זה על עצמו. אבל אני חושב שהדורסנות הזאת, הניסיון הזה לאורך כמה שנים – אני מסתכל על העובדות, ומאז שאני בבניין הזה עברו, לא יודע, חמש שנים עם הפסקה, ואני רואה מה קורה. אני שואל אותך, ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת חוקה, איך אתה מסתכל על הקשר שבין יהדות ודמוקרטיה? מה תרמת לו או איזה נזק עשית לו, אתה והבית החרד"לי, בחמש השנים האלה שאני מסתכל על זה מקרוב? איזו ענוותנות? איזו דקדקנות? איזו כניעה לחרדים, שזה לא מעניין אותם בכלל? באמת, מה עשיתם בשביל מה שגדלנו עליו בבני עקיבא, החיבור של תורה ועבודה, בהקשרים האלה של יהדות ודמוקרטיה? לא בלהגיד: הראינו לכם, לא בלהגיד: אנחנו יכולים, אלא באמת, אתה יודע, לקרב קצת.
בדברים האלה, כיוון שיש לי רק עוד שלוש דקות, אז אני חושב שאנחנו עושים קצת עוול לעצמנו כשאנחנו אומרים "שנאת חינם". הרי אנחנו יודעים, דרך אגב – דודי, אני לא יודע אם אתה יודע את זה, הפריחה הכי גדולה של היהדות עד לדור שלנו הייתה בתקופת בית שני, בתקופה שעליה התבססה המשנה בכלל – לפני החורבן, לפני המעבר ליבנה, שזאת הייתה ההצלה הגדולה, ולמרות זאת זה לא עזר לכלום. זה הביא את החורבן. על מה? אז אומרים, על שנאת חינם. בסדר, אז כאן באה הגמרא ואומרת לנו: על קמצא ובר-קמצא. ועכשיו הסיפור באמת.
יש ערך אחד. אתה יודע, משה רבנו – ז'קי, תשמע, תשמע משהו – הרי אנחנו לא היינו צריכים לחכות לקמצא ובר-קמצא לגלות שישבו חכמי ישראל ולא מיחו בידו מכלל דניחא ליה. משה רבנו, לפני שהוא נבחר למנהיג – זה לא כתוב בשום מקום, אני למדתי את זה מפשוטו של מקרא – מה אנחנו יודעים עליו? ראה שלוש עוולות ועצר לידן. יכול היה להמשיך. בפעם הראשונה הוא יצא, ראה איש מצרי מכה איש עברי. כמה מאיתנו עוצרים? נגיד 80%, בסדר? רואים מחבל, ראינו גם בבאר שבע היה אירוע עם חייל, לא עצר. בסדר, הוא התערב. בפעם השנייה הוא ראה איש עברי מכה איש עברי. כמה מאיתנו עוצרים? 40%? 30%? אומרים: הם רבים, שיריבו, למה אני אתערב? התערב. מה הוא אמר לו? "הלהרגני אתה אֹמר כאשר הרגת את המצרי". מה הוא אמר? "אכן נודע הדבר", ברח למדבר. מה ראה במדבר? בנות יתרו עם הרועים. בכלל לא משלנו, מהחבר'ה של עיסאווי או של שר התקשורת, בסדר? זה נבי שועייב, בסדר? מה עשה משה? עכשיו, תחשוב, הוא אדם במנוסה. התערב, נכון? כשאתה רואה עוול שעובר לידך, תתערב ואחרי זה אתה יכול להיות מנהיג.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
זו ההגדרה שמגדירים אותו, נושא בעול עם חבריו.
מאיר כהן (יש עתיד):
נכון, נכון.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
זה מה שמגדירים את משה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
נכון, נכון. ניסן, אתה יודע מה הבעיה, דוגרי? שאתה מכיר את הכול. אז תגיד: אז למה אתם מתנהגים כך? באמת אתה מכיר את הכול.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
אנחנו לא מתנהגים ככה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
באמת אתה מכיר את הכול. אתה יודע את כל הלימוד, אתה יותר טוב ממני. אני אומר לך את האמת, אתה יודע יותר ממני.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
צא לרחוב, תראה את זה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא שאני התכוננתי לשיח הזה. הרי לא ידעתי שתשב פה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
ואוו, איזה פרגון. זה לא ייאמן.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה שיעור בגמרא.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
איזה פרגון.
אלי אלאלוף (כולנו):
אל תפריע.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, אני רק מקשיב. זה שיעור בגמרא. אחד מרים, השני עונה לו.
ענת ברקו (הליכוד):
נו, אז תמשיך לקמצא ובר-קמצא. תגיד מה. אנחנו למדנו את זה בתושב"ע.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
אלעזר, אתה יודע אבל איזה פעילויות נפלאות ואדירות נעשות בשטח.
היו"ר עיסאווי פריג':
בסיכום הדברים יש לך את כל הזמן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני אחזור ואני אומר. אני חושב שבתשעת הימים האלה כדאי שנזכור, לעצמנו, בכל שרשרת החוקים הזאת – אחת, את "אשרי אדם מפחד תמיד", שנחשוב שאולי אנחנו טועים; שלא יכול להיות שכל החוקים האלה והקצב הזה אין בהם שום סכנה, הינה, הביטחון הזה שאנחנו הולכים בו. והדבר השני, שדקדקנות יתרה או צדקנות יתרה ממישהו שלא פגש את ריבונו של עולם, שלא ראה תמונת אלוקים, זה ברי ושמא – ברי עדיף. זאת אומרת, את הנזק אנחנו רואים. השמא, שאולי ככה התכוון הקדוש ברוך הוא, בסוף זה רק שמא. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אני מזמין את חברת הכנסת קארין, לא? נעשה החלפות?
קארין אלהרר (יש עתיד):
מאיר, מאיר.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. יש לך עשר דקות, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
ז'קי, אני חשבתי שאחרי הדרשה של אלעזר – –
היו"ר עיסאווי פריג':
זה דרשה או גמרא?
מאיר כהן (יש עתיד):
– – מישהו צריך להגיד "רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא – – –", ואז יקומו – אחלה דרשה שבעולם.
ניסן סלומינסקי (הבית היהודי):
להגיד קדיש.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן. טוב, דווקא בשעות כאלה אנחנו שומעים את הדברים הטובים ביותר. תראו, חברים, שמעתי עכשיו בערוץ 20 ידיעה שמבחינתי היא מרעישה, והידיעה אומרת כך – חברת הכנסת ציפי לבני, אני מקווה שראית בערוץ 20: ראש הממשלה זועם על צה"ל בעקבות מידע חלקי שקיבל על טרור העפיפונים.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא גילו לו?
מאיר כהן (יש עתיד):
מדהים. ראש הממשלה זועם על צה"ל בעקבות מידע חלקי שקיבל על טרור העפיפונים. ראש הממשלה. ואחרי זה מסבירים – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אם הוא היה נוסע לדרום הוא היה רואה, לא?
קריאה:
הוא זועם על צה"ל?
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, כן, כך. עכשיו, זה ערוץ 20, שחלילה לא תגידו שזה השמאלנים האלה שעושים הכול בכדי לחבוט בראש הממשלה. ערוץ 20 – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא, זה הוא לא ידע.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – שבאמת אין לחשוד בכשרים מבחינתו של ראש הממשלה, אומר שראש הממשלה זועם על צה"ל. איום ונורא. כלומר, אין גבול לחוצפה. אין גבול לחוצפה, במקום שמנהיגות כל שני וחמישי מחפשת מי יהיה הקורבן הבא.
אמיר אוחנה (הליכוד):
איפה הבעיה?
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה יודע.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, אם הוצג מידע חלקי, זו לא סיבה לזעום?
מאיר כהן (יש עתיד):
סליחה, מפיך אתה אומר את זה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
אם הוצג מידע חלקי, זו לא סיבה לזעום?
מאיר כהן (יש עתיד):
תגיד לי, יעלה על הדעת – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא ראיתי את הכתבה, אבל – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
יעלה על הדעת שראש ממשלת ישראל, מר ביטחון – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא זועם על זה שהציגו לו מידע חלקי.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – ששום דבר לא נעלם מעיניו, שכל מה שהוא היה צריך לעשות זה לנסוע לרצועה ולנסוע לאורך הציר שנוסע דרומה, כמו שכולנו נסענו – די לנסוע מצומת גבולות, מצפון לדרום, כדי להסתכל מערבה ולראות את השדות השרופים – ראש הממשלה זועם על צה"ל. אחרי זה אומר הפרשן, אחרי זה אומר המדווח, הפרשן, הכתב, שראש הממשלה אתמול בפגישה עם ראשי היישובים פנה לנציגי צה"ל ואמר: הי, אתם לא אומרים לי, אני שומע כאן דברים שאני לא יודע, ולכן מחר אני אגיע. אני אומר את זה, ואני באמת לא מרבה לעלות ולהוציא כאן מילה אחת רעה על ראש הממשלה. אבל אני, כאזרח פשוט – עזוב חברי כנסת: היעלה על הדעת באמת שראש הממשלה – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – אחרי שחיפש ומצא לו קורבנות כל פעם לאיפה להסיט את האש – האם ראש הממשלה יכול לזעום על צה"ל, או אפילו לכעוס על צה"ל? ואם נניח – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני חבר הכנסת כהן, לשכת ראש הממשלה מוסרת שהדברים לא נכונים.
מאיר כהן (יש עתיד):
ואם נניח שראש הממשלה – סליחה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
שמעת בערוץ 20. עם כל הכבוד לערוץ 20, לא יודע מאיפה הוא קיבל את זה. אני מציע להיזהר בציטוטים. קרה לכל אחד מאיתנו שמישהו ציטט, ואפילו אם הוא – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
בני בגין, אני ממך לא מצפה, באמת שלא מצפה. אני מבין שהשעה מאוחרת ואנחנו לפני לילה ארוך, אבל כולנו ניזונים מהתקשורת. והתקשורת הזאת היא לא עד כדי כך פסולה. ואי-אפשר – כשנוח לנו אנחנו מהללים את התקשורת, וכשלא נוח לנו אנחנו מוצאים בה דופי.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
מאיר, היא לא פסולה ולעיתים קרובות לא מדייקת. זה הכול.
מאיר כהן (יש עתיד):
ערוץ 20 – אתה יודע מה, גם אם לא דייקו ב-50%.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
ערוץ 20 יהיו מאוד מבסוטים לשמוע שמאיר כהן מאמין לכל מילה שלהם.
מאיר כהן (יש עתיד):
ראה, אני לא מאמין לכל מילה, אבל – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
לא בכוונה. זה אי-דיוק לא מכוון.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – זה ארגז הכלים של כל אחד מאיתנו, הפוליטיקאים.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
זה אי-דיוק לא מכוון. צריך לקחת את זה בחשבון.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני חוזר. זה לא יסיט אותי מלהגיד את מה שאני רוצה להגיד.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אל תקפוץ על זה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני לא קופץ.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
זו לא מציאה כל כך גדולה.
מאיר כהן (יש עתיד):
בני, חבר הכנסת בגין, אני לא מאלה שקופצים, אבל אני מאלה שכועסים כשצריך לכעוס. וכשאני שומע ידיעה כזאת, זה מתחבר לי למסכת שלמה שנעוצה בתרבות, שבזמן האחרון כמעט כל פעם הוא מחפש שעירים לעזאזל. ואנחנו כמו פתיים – –
ענת ברקו (הליכוד):
מי זה הוא?
מאיר כהן (יש עתיד):
– – נוהים אחריו, ואפילו לא מוכנים להעביר ביקורת, וכשמעבירים ביקורת מייד אני שומע תגובות כמו שלך. וצר לי על כך, כי באמת חייבים להוציא את צה"ל מחוץ לכל ויכוח. אף אחד מאיתנו לא צריך לזעום על צה"ל. בסופו של יום אנחנו יושבים כאן ויכולים לחוקק ולדבר ולהתווכח רק בזכות האנשים האלה. ואם יש ביקורת עליהם, אדוני, אתה ראש ממשלת ישראל, הקבינט לפניך, תנהל שיח לא תקשורתי. אל תסית אף אחד. ואני – אין לי שום ספק שהוא לא התכוון להסית. אבל כשראש ממשלה אומר: אני כועס על צה"ל – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אומר? אתה אומר שהוא אומר, כי שמעת שהוא אמר.
מאיר כהן (יש עתיד):
תשמע, היות שכולנו יודעים שראש הממשלה יכול להגיד מה שהוא רוצה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, ערוץ 20 עשה את זה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
ערוץ 20.
היו"ר עיסאווי פריג':
ערוץ 20.
מאיר כהן (יש עתיד):
בני, אתה כנראה הלילה החלטת שהתקשורת, אתה לא מתייחס אליה. תזכור, אנחנו נבדוק את אמירותיך שמבוססות על תקשורת. אנחנו נזכור את זה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
לא מדייקת. לא קרה לך?
מאיר כהן (יש עתיד):
לא מדייקת, אוקיי.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
לא קרה לך? לכל אחד כאן קרה. לכל אחד. לא בכוונה. מישהו אמר. בחייך, מאיר.
מאיר כהן (יש עתיד):
בני יקירי, בני יקירי, אני מעריך את ההגנה הבלתי-מתפשרת שלך, ובכל זאת אני חוזר ואומר – וגם לראש הממשלה. גם אם זה נאמר מול ראשי עיריות, וגם, כמו שאומרים הכתבים, נאמר גם נאמר – אני מדימונה פונה לראש הממשלה ואומר לו: היה זהיר. תסית כנגד מי שאתה רוצה, לא כנגד צה"ל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אפשר שאלה?
מאיר כהן (יש עתיד):
עכשיו לדבר השני. לא, אני לא מנהל שאלות ותשובות.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
יש לי הצעה לניסוח. לו אמרת – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
יש לי עוד ארבע דקות ואני רוצה לדבר על נושא אחר, שקשור אליך, אמיר, קשור אליך, דודי יקירי, קשור אליך ז'קי, לאלי אלאלוף. קשור לכולנו, אבל תכף תבינו למה זה בוער לי בעצמות.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
יש לי הצעה לניסוח, מאיר. לו אמרת: אם ראש המשלה אמר, אז זה חמור מאוד. נו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – – אתה צריך – – – אתה כאזרח.
מאיר כהן (יש עתיד):
בני, היות שטוב לי להיאחז באילנות גבוהים, אני חוזר על דבריך ואני אומר: אם ראש הממשלה אמר – הדבר חמור ביותר.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אני מודה לך, חבר הכנסת כהן.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה רואה מה ההבדל?
זאב בנימין בגין (הליכוד):
מודה לך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, אבל עכשיו זה אחרת. אם ראש הממשלה אמר – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אמיר, תכף תסכים איתי. עד עכשיו התווכחת איתי. ראו, חברים, בזמן האחרון אני מלווה – ולצערי אני לא מוצא שותפים – אני מלווה את המאבק הנוגע ללב של משפחות מזרחיות שהילדים שלהן לא מתקבלים למערכת החינוך החרדית. אמיר, ז'קי, דודי, כל כך כואב לי שזה לא הופך להיות נושא שמבעיר את הלב שלנו. כל כך כואב לי שבמשרד החינוך יש אגף חרדי שיודע ומכיר את כל הנתונים ולא עושה דבר וחצי דבר. יש התקרנפות מדאיגה. אם זה היה קורה בסקטור אחר כולנו היינו נזעקים. חבריא, משפחות מזרחיות משלמות 100,000 שקל – תקשיבו טוב – 100,000 שקל כדי שבית ספר בסקטור החרדי יקבל את הבנות שלהן. אין לזה אח ורע בשום מקום, בשום מדינה נאורה, בשום מדינה מתפתחת. בשום מדינה כל כך חבולה ממה שניסו פעם לעשות בכור ההיתוך. וקצפי גובר בכל פעם שאני רואה את אנשי ש"ס, שיודעים את זה ובחלקם מעבירים לי את הנתונים האלה ואומרים לי: מאיר, תוביל אתה את המאבק. ואני אומר להם: למה אתם לא? אלי אלאלוף, אתה מכיר את זה?
אלי אלאלוף (כולנו):
כן.
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה מכיר את זה. מי כמוך מכיר את זה. וחבל שאתה לא יושב בש"ס, כי אתה מרעיד אותם. הם אלה שהצביעו על הצעת חוק, שכל מה שהיא ביקשה זה להעיף מהמערכת מנהלים ומנהלות שיודעים ומשתפים פעולה עם דבר כזה. אז אנחנו מתעסקים בכל כך הרבה חוקים, חוקים טובים, פחות טובים, אבל בציפור נפשנו אנחנו לא מתעסקים. כשאנחנו רואים עוול מתחת לאף שלנו, כששר החינוך – שעושה דברים טובים, ופניתי אליו לא פעם ולא פעמיים, והוא שמע אותי מדבר – כששר החינוך לא עוצר את נשמתו ואומר: אצלי במערכת דברים כאלה לא יקרו, צר לי על כך. תודה רבה, חברים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. חברת הכנסת קארין אלהרר, לרגל תחילת הנאום קיבלו אותך במוזיקה מעניינת. מעניין מאיפה המוזיקה שאני שומע, לרגל קבלת פנים לקארין. אז אנא, יש לך עשר דקות, קארין.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
זו מוזיקת רקע לדברי החוכמה של חברת הכנסת קארין.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, תראו, אנחנו בעיצומו של כנס הקיץ, ובסוף כל כנס, זה נכון שהכנסת מאוד מאוד מתאמצת, או אמורה להתאמץ, להעביר חוקים שהאזרחים מחכים להם, להעביר חוקים שמשנים את חייהם של אזרחי מדינת ישראל, ומשנים לטובה. בשביל זה שלחו אותנו לכנסת, כדי להפוך את החיים של אנשים לטובים יותר. לכל מפלגה יש מצע, חלק מהן מעדכנות את המצע, חלק לא, אבל במצע תמיד, לפני כל בחירות, מבטיחים מה אנחנו באים לעשות.
עכשיו, אני מסתכלת על רשימת החוקים שנורא נורא נורא נורא דחוף לקואליציה הנוכחית להעביר. אני רואה את התיקון לפקודת מס הכנסה לעניין המיסוי של ראש הממשלה. נורא נורא דחוף להעביר את זה בסוף מושב, נכון? אין מספיק חוקים שאמורים לסייע לכלל האזרחים. חשוב נורא שיהיה פטור ממס עוד לפני שיוצאים לפגרת הקיץ. היסטרי. נורא נורא נורא חשוב להעביר את חוק הלאום. עכשיו, אני בעד חוק לאום – אבל חוק לאום שלוקח את מגילת העצמאות ומרים אותה לרמה נורמטיבית של חוק-יסוד. הדיונים בחוק הלאום התכנסו, באמת התקיימה ועדה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, ידידי, קיימת מספר רב של דיונים, אבל כולנו יודעים שעד שראש הממשלה לא החליט שהוא כנראה רוצה לצאת לבחירות, לא בער לו כל כך לקבל את החוק הזה, והוא אמר: נדון. וצודקת חברת הכנסת ציפי לבני, שהסבה את תשומת ליבי הבוקר שפתאום כשהמצב בעזה לא משהו צריך להסדיר את העניינים. ספין חדש, חוק הלאום.
תראו, חוק לאום שהוא חוק-יסוד, דודי, זה חשוב מדי. המטרה הייתה צריכה להיות בהסכמה רחבה של כולם. אתה יודע מה, לא של כולם, של 90%. אבל לא, למה לא לעשות את זה על הראש של מישהו? הרי בקואליציה הזאת אין נדיבות של רוב, של מנצחים. לא, צריך הכול על הראש שלכם, בכוח. כי אם לא נעשה בכוח, זה לא שווה. ואנחנו רואים מספר רב של חוקים. היה החוק שמסדיר את העתירות לבתי משפט מינהליים במקום בג"ץ. הייתי אומרת שאולי זה חוק יעיל. כשקראתי אותו פעם ראשונה אמרתי: ואללה, יעילות, במקום לפנות כל הזמן לבג"ץ, יפנו לבית משפט לעניינים מינהליים. חשבתי אפילו לברך את שרת המשפטים. עד שקראתי את החוק לעומק והבנתי מה המטרה. והבנתי גם מהנציגים של הצבא, שהגיעו ואמרו: לא תהיה פה שום יעילות, כי יפנו גם לבית משפט לעניינים מינהליים וגם לבג"ץ. לא תהיה יעילות בדבר הזה. יהיו עוד הליכים, יהיה עוד סרבול, נעבוד בשיטת מצליח. חלק, נצליח לסגור את העניין במינהלי, בלי הרבה רעש, וחלק לא. ואני רואה עוד הרבה מאוד חוקים ואני שואלת את עצמי: לזה שלח אתכם הציבור? לזה?
ואני היום אחר הצוהריים לא הייתי במליאה, אבל צפיתי בערוץ הכנסת, ושמעתי אותך, ידידי חבר הכנסת אלאלוף, מדבר, כשסיכמת בנושא חוק השירות הלאומי. ושמעתי בקולך שקצת כעסת על האופוזיציה. אמרת שצריך להעביר דברים בהסכמה, אמרת שצריך לעבוד ביחד, ואתה צודק. אתה צודק מאה אחוז. אני הייתי מציעה לכמה מיושבי-הראש של הוועדות לשבת אצלך בוועדה וללמוד איך אפשר להביא דברים בהסכמה; ללמוד איך בנושאים הכי כואבים, של קצבאות הנכים, של רפורמת הסיעוד, לא קיבלנו את הכול, אבל קיימנו שיח, והדברים היו בלי הסתייגויות ולא בזבזנו פה סתם ימים ולילות. כי יש לך אדיבות של מנצחים, כי אתה מבין שטוב לעשות דברים בהסכמה ולא על הראש של מישהו. זה לא ייתן כלום. אבל כנראה שהשיטה הזאת של ביחד פחות מקובלת, כי איך נקבל מנדטים אם לא נהיה נגד מישהו?
ועכשיו אני עוברת להצעת החוק שבה אנו דנים עכשיו. אני באמת תמהה, חברי חבר הכנסת אמסלם, מוצע לקבוע כי על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר הודעה בכתב אשר לא תציין את עילת סגירת התיק, הן לחשוד והן למתלונן. עם זאת, בהודעה יצוינו הדרכים שבהן ניתן לברר את עילת הסגירה, ואולם בעבירות מין או אלימות בהודעת הסגירה הנשלחות לחשוד ולמתלונן יכללו את עילת סגירת התיק.
דודי, ישבתי בוועדת החוקה, שמעתי את נציגי המשטרה. א. הם אמרו מספר רב של פעמים שזה עסק מסורבל. זה לא באותה תחנת משטרה שבה הוגשה התלונה, צריך לחזור לתחנה, אין מגע בין המחשבים, וטוב שכך. ויותר מזה, מה אנחנו רוצים ליצור? שלא יהיה אמון במשטרה? אני לא חושדת בך שאתה רצית את החוק הזה כדי להגן על מי מהחשודים, אבל אני גם לא רוצה לחשוד שחלק מהמטרה היא להוריד את האמון במשטרה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אגב, להגן על חשודים זה לא עבירה אבל זה לא – – – כזה גדול. חשודים הם חשודים – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, לא. אם זה היה חשודים בכלל, הייתי מברכת. כי אתה מבין, חברי אוחנה, רוב החשודים, אתה לא יודע עליהם. אתה לא יודע עליהם. איזה חשודים אתה מכיר?
אמיר אוחנה (הליכוד):
שימשתי כעשור עורך דין פלילי, אז אני דווקא מכיר את הנושא הזה מקרוב.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גם אני.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זה לא תפקידה של המשטרה לקבוע. יש בית משפט.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גם אני. אז אני אומרת – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
תקשיבי לעצמך, מה את אומרת.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, תקשיב לי מה אני אומרת קודם.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אנחנו לא מכירים אותם.
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו לא מכירים את האנשים. אבל את הכנסת אני לא מכיר – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
עשרות אלפים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז אתה לא מכיר את האנשים.
דוד אמסלם (הליכוד):
300,000 בשנה, לא אכפת לכם בכלל.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אבל תגיד לי, מי האנשים שעליהם – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
לא הבנתי, הכול – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, לא, תקשיב, אבל. רוב החשודים, אתה לא יודע עליהם בכלל. אתה מכיר את כל החשודים?
דוד אמסלם (הליכוד):
מי אמר לך? תקראי בכל מקומון כל שבת.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אה, אתה קורא במקומונים? זה חדש, חברת הכנסת לבני. מתפרסמים חשודים במקומונים.
דוד אמסלם (הליכוד):
מה זאת אומרת? כל אחד בעיר שלו יודע.
קארין אלהרר (יש עתיד):
חשודים במקומונים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
חברתי, כשמישהו נעצר, את שומעת על זה? זה מפורסם. 80% מהמעצרים מסתיימים בלי כתב אישום. אבל מה עם – – – של האנשים האלה?
דוד אמסלם (הליכוד):
אני לא מבין אותך. מה זאת אומרת?
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה נכון, אבל מי אתם לא רוצים שישמעו עליהם? על מי אתם לא רוצים שישמעו?
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו רוצים לשמור על זכויות אדם, נקודה. של כל האנשים, גם שלך, גם שלי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני לא חשודה, ברוך השם.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא חשוב. גם שלי, גם של כולנו. מה זאת אומרת? אנחנו לא בני אדם? אצלכם אנחנו לא בני אדם, אני מבין.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אין יתרון בדבר הזה. להפך – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אני מכבד אותך, עזבי. לא מתאים לך.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – דודי, להפך. אם אני חשודה וסגרו לי את התיק כי לא קרה שום דבר ואין ראיות, האינטרס שלי, אני רוצה שתפרסמו. תגידו: אין כלום, כי לא היה כלום. תגידו את זה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אפשרנו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, אבל יגידו לך: תשמעי, לא היו ראיות. קודם צריך מספיק ראיות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אתן מבינות, חברותיי? צריך להגיש ערעור על ההחלטה שלא לפרסם. אם אפשר לנסוע לאילת דרך נהריה, למה שלא נעשה את זה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא. אבל מה שיגידו לך: לא מצאנו מספיק ראיות. אולי את אשמה, אבל לא מצאנו מספיק ראיות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא מצאנו מספיק ראיות – ככה עובדת השיטה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל לא, אנחנו לא רוצים שככה יהיה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז אוקיי, אין בעיה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו רוצים לתקן את השיטה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
כי אדם כזה הוא זכאי. אם הוא היה מגיע לבית משפט הוא היה יוצא זכאי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
רגע – אל תצעק עליי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא מצאנו מספיק ראיות – את זה אל תפרסם. תפרסם כשאין שום דבר. למה את זה אתה לא מפרסם? אה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל זו ההבחנה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
זה לא העוקץ, קארין.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תקשיבו, זה באמת חוק שאין לו מקום, באמת. הוא מסורבל, הוא מיותר – –
היו"ר עיסאווי פריג':
מילת סיכום.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – ובעיקר אני לא רואה איך הוא בא לטובת האזרחים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. הדובר הבא – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בכך אנחנו מסיימים את רשימת הדוברים. יש, אני רואה, הסתייגות של חבר הכנסת דוד אמסלם, ועוברים. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה. יש לך עשר דקות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דודי אמסלם, אני שמתי לב שכמעט כל הדוברים כאן דיברו אליך ברכות. כי אתה יודע, יש ח"כים אחרים שהיו חתומים על חוק כזה והיו קורעים אותם לגזרים. ואני – אפשר להגביר? לא שומעים אותי.
היו"ר עיסאווי פריג':
נאזם, להגביר את הקול, הקול נמוך. יש בעיה בסאונד. בעיה בסאונד של הדובר.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אם יש משהו שאני יודעת לעשות זה לדבר למיקרופון, כן?
היו"ר עיסאווי פריג':
כן. תגבירו, בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כל הדברים האחרים לא משהו, אבל – אפשר להתחיל לספור לי מחדש?
היו"ר עיסאווי פריג':
הוספתי לך, בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
חבר הכנסת דודי אמסלם, אני אגיד את זה שוב. הקשבתי לדוברים הקודמים, ושמעתי נימה של רכות וחוסר רצון לפגוע בך.
דוד אמסלם (הליכוד):
בי?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כן, בך כמי שמוביל את החוק הזה.
דוד אמסלם (הליכוד):
לפגוע בי? מה עשיתי?
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, לא, לא. לבקר אותך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ראיתי שדיברו אליך בנימוס, ואני אומרת בידיעה מוחלטת שיש ח"כים אחרים שאם הם היו חתומים על החוק הזה, היו קורעים אותם לגזרים ונכנסים בהם אישית ומתמודדים מולם – –
סגן שר הבינוי והשיכון ז'קי לוי:
עושים לו כבוד.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – ולא חסים עליהם. עכשיו, למה אני אומרת את זה? כי אני מבינה למה. גם אני מחבבת אותך. אני יודעת שאתה אדם הגון. אני יודעת שיש לך לב חברתי פועם. אני יודעת שאכפת לך. וכואב לי לראות אותך – וח"כים נוספים מהמפלגה שלך, שהתוודעתי אליהם בתחילת הקדנציה שלכם כח"כים חדשים בכנסת הזאת, ואמרתי: ואוו, יש לי שותפים מהעבר השני, מהקואליציה, לחקיקה חברתית, למאבקים לטובת הציבור הרחב. ומכל הדברים האלה – ובאמת אתה כמעט פוצצת את הקואליציה לטובת העלאת שארית יהודי אתיופיה, נלחמת על זה בכל הכוח. וזה היה קרב נערץ, באמת. איימת להצביע נגד חוקים של הממשלה. או חבר הכנסת מיקי זוהר היה שותף מדהים שלי להעברת החוק להגבלת שכר בכירים. באמת, ועד הרגע האחרון נלחמנו שגם עובדי הקבלן ייכנסו לחוק, שהשכר של הבכיר ביותר לא יעלה על פי 35 מהם. ועם מה נשארתם בסוף? מיקי זוהר עם החוק שפוטר את נתניהו ממיסוי מה שאנחנו משלמים על בריכת השחייה שלו בקיסריה, ואתה עם החוק הזה. זה כואב לי, אני אומרת לך את זה בכנות, לא כהתרסה. זה כואב לי.
דוד אמסלם (הליכוד):
מה כואב לך?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כואב לי שאתם עם רצון אמיתי לשרת את הציבור, ובסוף את מי אתם משרתים? את מי?
דוד אמסלם (הליכוד):
את מי? את מי?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
את בנימין נתניהו, ואולי עוד כמה מושחתים.
דוד אמסלם (הליכוד):
– – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כן, ואני אגיד לך למה. אני אומר את עמדתי לגבי החוק הזה. אני חושבת שזה חוק בשביל אנשים מושחתים.
היו"ר עיסאווי פריג':
הוא עולה אחרייך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, אני יודעת שהוא עולה אחריי, זה בסדר. אני יודעת שזה חוק בשביל אנשים מושחתים, כיוון שאנשים שהם נקיי כפיים, ואני אומרת לך, לו אני – עליי מישהו הגיש פעם תלונה במשטרה, לפני הרבה שנים, במסגרת איזה קמפיין פוליטי. עכשיו, הייתי רגועה לחלוטין, כי ידעתי שאני אדם נקי כפיים. ולו חלילה הייתה חקירה ולו חלילה התיק היה נסגר, הייתי ממש מבקשת ומתחננת שתהיה רוטינה שבה יודיעו לי שהתיק נסגר מחוסר אשמה. הרי מי שידיו נקיות ומי שיודע שהוא לא פשע ולא חטא ולא מעל ולא גנב רוצה שיתפרסם בראש חוצות שהתיק נסגר מחוסר אשמה. הוא לא ירצה להחביא את הסיבות שבשלן התיק הזה נסגר.
חבר הכנסת בגין, אתה כל הזמן עושה לי תנועות עם הידיים, ואני שואלת את עצמי מה כל כך לא מדויק במה שאני אומרת. אבל מן הסתם – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
זאת לא הבעיה, שלי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל יש כמה בעיות. רק התחלתי, חבר'ה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
העוקץ איננו באדם שקיבל הודעה והוא יודע שאין ראיות ואין עניין לציבור, סגור. העוקץ החברתי הוא באלה שהתיק נסגר לגביהם ללא ראיות, והם ללא הצדקה נושאים אות קלון על מצחם ואומרים: אה, לא. אני מזכיר – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אז אני מבינה ואני אשיב על זה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
עוד שנייה, שלי. תני לי עוד שנייה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אם ינכו לי את זה מהזמן, אז מצידי דבר עשר דקות.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה על חשבון הזמן שלה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
תן לה על חשבוני.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, זה לא על חשבון הזמן שלי, סליחה.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אדם לא צריך להוכיח את חפותו, התביעה צריכה להוכיח את אשמתו. ואם היא לא הצליחה, הוא בחזקת זכאי.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה. תודה לחבר הכנסת – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני מסכימה איתך.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
זה הכלל, ועל זה צריך לשמור.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת בגין.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הם אינם מושחתים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אין לי שום ויכוח איתך, ואני אשמח לענות לכם על כל הסוגיות כבדות המשקל שהעליתם. הרי כל הזמן יש בכי ונהי שלא הכול פלילי. לא הכול פלילי, יש גם דברים שהם שחיתות ציבורית. והינה כאן דוגמה קלאסית למקום שבו יכול וראוי שתיחשף שחיתות ציבורית, גם אם בסופו של יום הוחלט שלא להגיש כתב אישום מחוסר ראיות, או אולי חלילה אחד העדים מת או התאבד או נדרס או קרה לו משהו בלתי צפוי; לא ראוי שהציבור ידע שבגלל הדבר הזה נסגר התיק? כן ראוי שידע. ואולי אולי גם כשתודיע המשטרה שהתיק נסגר מחוסר ראיות יהיו כאלה שיגידו לעצמם: לי יש ראיות. אם התיק נסגר מחוסר ראיות, אני אבוא אל המשטרה עם ראיות. והיו דברים מעולם.
קריאה:
– – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כן, כי אני רוצה להגיע לחקר האמת.
דוד אמסלם (הליכוד):
אבל לא מדובר על אלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים, אני מבקש. השעה מאוחרת, תנו לה לדבר ברצף.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
עכשיו, אני אגיד לכם מה מדאיג אותי. מדאיג אותי מאוד שבחוק הזה גם מתאיינת הזכות של היועץ המשפטי לממשלה לפרסם דוח ציבורי חמור אם נסגר תיק מחוסר ראיות או מסיבה אחרת נגד איש ציבור. כי הרי הוא לא יכול להגיד למה התיק נסגר.
דוד אמסלם (הליכוד):
אבל תקראי את הסעיף.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
חבר'ה, תנו לי לדבר, באמת. אתם נורא נסערים.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אמסלם.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתם מנחיתים עלינו את החוק המזעזע הזה, לפחות תנו לדבר נגדו. באמת. גם לדבר כבר אי-אפשר?
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אמסלם, אתה מדבר אחרי חברת הכנסת שלי. אז אנא ממך. בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מה יעשה היועץ המשפטי כשהוא ירצה לפרסם עכשיו דוח ציבורי חמור, כפי שכבר קרה בעבר? מה הוא יעשה? הרי הוא לא יכול להגיד בפרסום הדוח שהתיק נסגר מחוסר ראיות או מחוסר יכולת לבסס ביסוס ראייתי. הוא לא יוכל לפרסם כלום. ותראו כמה דוחות חשובים פורסמו, דוחות ציבוריים של היועץ המשפטי לממשלה, למרות שהמשטרה החליטה לסגור את התיק והפרקליטות החליטה לסגור את התיק. ובכל זאת בא היועץ המשפטי לממשלה, למשל היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים מאחורה בפינה, אתם מאוד מפריעים. חברים, יועצים, אני לא רוצה להזכיר שמות שלא להביך אף אחד. אתם מפריעים, אני מבקש. בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למשל היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין פרסם דוח ציבורי נוקב על פרשת עמדי של ראש הממשלה נתניהו, פרשת ההובלות. וכפסע היה בין זה ובין הגשת כתב אישום, ומתח ביקורת ציבורית חמורה ביותר, והתיק נסגר. ולציבור היה מגיע לשמוע על פרשת עמדי. או בפרשת האי היווני של אריאל שרון. גם אז פורסם דוח ציבורי חמור של היועץ המשפטי לממשלה. איך הוא היה יכול לפרסם אותו? לא היינו יודעים כלום על פרשת האי היווני אם לא היה הדוח הציבורי החמור. או בפרשת עזר ויצמן, למשל, שקיבל 600,000 שקלים במתנה מחברו סרוסי, ועזב את הנשיאות כיוון שהייתה איזושהי עסקה בין המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, לבין עזר ויצמן. אמרו לו: תעזוב את הנשיאות בכבוד, לא נגיש כתב אישום. לציבור לא הגיע לשמוע בדוח ציבורי של היועץ המשפטי לממשלה מדוע התיק נסגר? הוא נסגר כי חסו עליו, כי הוא היה מבוגר, כי הוא לא היה בריא, כי אמרו לו: לך מבית הנשיא ונסגור לך את התיק. והציבור היה זכאי לדעת את זה. כשמדובר באנשי ציבור, חובה על הציבור לדעת וחובה על אנשי הציבור לדאוג שהציבור ידע.
תראו, למה אני חושבת שזה לא חוק לאנשים פשוטים? זה לא חוק לאנשים שהם אנשים מן השורה והם לא מפורסמים ואין להם כוח. זה חוק לפוליטיקאים מושחתים, וזה חוק לבעלי הון, וזה חוק לאנשים שיש להם נראות ציבורית. כי בן אדם רגיל – אף אחד לא ישאל אותו. הרי מה זה העסקה המסורבלת הזאת שאתם מביאים כאן בחוק: "על החלטה שלא להעמיד לדין תימסר לחשוד הודעה בכתב בלא ציון עילת סגירת התיק". בשביל מי זה טוב? זה טוב בשביל שליחי ציבור, בין אם בשלטון המקומי, בין אם בפוליטיקה הארצית, שהעיתונאים באים אליהם ואומרים: תראה את הנייר. נכון, נסגר לך התיק, אבל אתה לא יכול לרחוץ בניקיון כפיך. תראה, נסגר מחוסר אשמה, סבבה; נסגר מחוסר ראיות, סבבה; נסגר כי אחד העדים שם קץ לחייו – אנחנו רוצים לדעת. הרי לא יבואו אל בן אדם מן היישוב וישאלו אותו לתגובתו, מדוע התיק נסגר; זה מיועד בשבילנו, לחבר'ה פה החוק הזה חוקק.
ולמה אני יודעת שאתם פתאום קופצים לטובת הציבור והאדם הפשוט ומאבדים עניין כשזה לא קשור יותר לבעלי שררה? הדוגמה הקלאסית הייתה סיפורו של ניר חפץ, שבהתחלה שתק ולא הפליל את ראש הממשלה נתניהו וישב במעצר. ואוי, איך כולם זעקו פתאום על תנאי המעצר, תנאי המעצר והצפיפות והפשפשים, והממשלה עסקה בזה וכולם הזילו דמעות על גורלו המר של ניר חפץ. וכולם רצו מייד, לטובת הציבור הרחב, האנשים הפשוטים שיושבים בתאי המעצר, לשנות את תנאי המעצר; זה חרפתי, ובכלל צריך לשחרר את כולם מתאי המעצר, ומעצרי שווא – אגב, הכול נכון, כן?
אבל מה קרה? פתאום ניר חפץ פתח, פתאום הוא נהיה עד מדינה. איך, בשנייה אחת, כבמטה קסם, אובדן עניין מוחלט בתאי המעצר, מוחלט. זאת האכפתיות שלכם מהאזרחים הפשוטים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
על זה לא – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
משפט סיכום, חברת הכנסת יחימוביץ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני אסכם. תראו, יש משהו, יש תכונות שחושבים שגורמות לנו – אני מחכה שתהיה שנייה אחת שקט.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
בוז'י, אתה מה זה מפריע לי, ועוד ביום הכמעט-אחרון של המושב, חבל על הזמן, ועוד אתה, ילד טוב שכמותך, אתה מפריע לי.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים, משפט סיכום לחברת הכנסת שלי. אני מבקש תשומת לב.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, זה בסדר, לא עד כדי כך, עיסאווי, תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים, נו, בבקשה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
יש כמה רגשות אנושיים שהם מטרידים. למשל, רגשי אשמה זה דבר שהוא מטריד, אנחנו מרגישים אשמים, אנחנו רוצים לתקן את דרכינו. ייסורי מצפון זה רגש טוב לפעמים. בושה זה גם רגש טוב, הוא גורם לנו להתבייש כשאנחנו עושים דברים לא נכונים. אתם איבדתם את הבושה, זאת הבעיה. הכנסת הזאת איבדה את הבושה. בראש חוצות חוקים מזעזעים, ברור שהם לטובתנו ולטובת בעלי שררה ובעלי עניין. בושה זה דבר לא נעים, אבל אני כל כך מתגעגעת לבושה הזאת – קצת תתביישו, קצת. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה. תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עיסאווי פריג':
בינתיים הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת ביצוע עבירות באמצעות פרסום באינטרנט (הסרת תוכן), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת המדע והטכנולוגיה.
מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעל כהן-פארן ואחמד טיבי בנושא: קביעת יעדי ההנקה של משרד הבריאות. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר עיסאווי פריג':
הדובר הבא – חבר הכנסת דוד אמסלם. יש לו הסתייגויות, בבקשה. יש לך 15 דקות, בבקשה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אתם מושכים את הזמן – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
תראה מה קרה פה, נחמן, שים לב. אנחנו הקואליציה, אסור לנו לדבר. אתם יושבים כאן ומדברים כמעט שלוש שעות, זה מה שמאפיין אתכם, עוד מעט אני גם אתייחס לדורסנות. אני היחיד שעולה כאן לעשר דקות, מפריע לכם בבטן: איך יכול להיות, אנחנו צריכים לדבר, מה פתאום הם צריכים לדבר?
חברת הכנסת קארין אלהרר, אנחנו מתנצלים, באמת – לא רק את, זה עולה חדשות לבקרים כמעט על ידי כל החברים באופוזיציה – אנחנו באמת מתנצלים שניצחנו את הבחירות והציבור בחר בנו. באמת מתנצלים. אנחנו גם מתנצלים שאנחנו מחוקקים חוקים, באמת בלי אישור שלכם.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם צודקים, יכול להיות שמחר אני אבקש מכל ראשי המפלגות להתקשר אליכם לפני שאנחנו מציעים הצעת חוק. לשאול: חבר'ה, אתה מסכימים שאנחנו נעלה הצעה?
תביני, קארין אלהרר, את יודעת, רק לפני כמה ימים העברנו לך חוקים. אנחנו הרי מעבירים חוקים של האופוזיציה כשהם טובים, אז מאיפה בא לך כל הסיפור, החוצפה, להגיד "דורסנות"? לא הבנתי מה אתם רוצים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
הרי כמעט כל חוק טוב שאתם מציעים, אנחנו מקדמים אותו.
קארין אלהרר (יש עתיד):
באמת – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
בעיקר שלך, אפילו. דרך אגב, לפני כשבועיים קיבלתי אפילו תלונה. פתאום הסתבר לחברים מהקואליציה שרוב החוקים שהעברנו – רובם בכלל של האופוזיציה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
ממש, באמת – – – לאן – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אליי, ואת יודעת את זה, אז למה לך ללכת לפינה הזאת? גם למה להשתמש בזה? גם תראי, זה לא אינטליגנטי. אני חושב שהקואליציה נבחרה כדי לנהל את המדינה והניהול הוא גם באמצעות חקיקה, גם אם אתם לא אוהבים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם לפעמים או לרוב מתנגדים, לא בגלל שהחוק לא טוב אלא בגלל – איך אמר לי פעם יואל חסון כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים: אני, התפקיד שלי זה להפריע לך. לכן אנחנו לא מתלוננים על כך שאתם לא מצביעים בחוק כזה או אחר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
למה להגיד – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
חוק הלאום, אחד הטובים או אחד החשובים במדינת ישראל – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
דוד אמסלם (הליכוד):
– – אני לא מתלונן על כך שאתם נגד. התפקיד שלכם כאופוזיציה להתנגד לנו, זה בסדר, זה לגיטימי. אבל כשאתם באים ומלינים על כך שאנחנו מובילים חקיקה אני מרים ידיים בעניין הזה. אני חושב שבאמת זה לא חכם וזה לא רציני.
קארין אלהרר (יש עתיד):
נאזם, אני רוצה להגיב. הוא פנה אליי, אני רוצה להגיב – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
לפני שאני איכנס לסוגיית החוק, עכשיו אני אענה לך, אני רוצה להתייחס לעוד טענה. תראו, עד לפני כמה ימים אתם הלנתם על כך שראש הממשלה לא הולך לבקר או לא יורד לסייר בעוטף עזה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
עכשיו אי-אפשר להחזיר אותו.
דוד אמסלם (הליכוד):
כשהוא ירד, עליתם אתמול והתחלתם להתקיף אותו, למה הוא הלך. אתם כל הזמן מבלבלים אותי, זה מתקשר גם לנושא הקודם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כמה זמן לקח לו? שלושה חודשים, שלושה חודשים.
דוד אמסלם (הליכוד):
אתם, השאלה שלכם תמיד היא בזווית – לא משנה מה הוא יעשה. לא הולך – מתלוננים; הולך – מתלוננים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שלושה חודשים הדרום בוער. הוא לא הלך לדרום. שלושה חודשים.
דוד אמסלם (הליכוד):
לכן אני אומר: תראו, רבותיי, גם כשאתם רוצים להתקיף, תבואו עם איזשהו טיעון הגיוני ותמשיכו את הקו. באמת, אם החלטתם שהוא לא הולך, כשהוא הלך לפחות תבואו ותגידו רבותיי: אדוני ראש הממשלה, אחלה, אנחנו מצדיעים לך על כך שאתה ירדת וביקרת בעוטף עזה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תגיד, מה, הוא עשה טובה? שלושה חודשים הוא לא הלך.
דוד אמסלם (הליכוד):
לכן, אני רק אומר לך, יואל, הוא לא צריך לבקש ממך אישור אם כן ללכת או לא, אבל אני אומר, לשיטתכם; הרי התקפתם אותו כאן כמעט שבועיים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא צריך מחויבות לציבור הישראלי.
דוד אמסלם (הליכוד):
כשהוא הלך, המשכתם. אז לא הבנתי, מה אתם רוצים? לשיטתכם, עזוב אותו, אני אומר לשיטתכם. לכן אני מצפה מכם שבאמת תובילו איזשהו קו הגיוני בכל ההתנהלות שלכם פה כמעט בכל נושא.
עכשיו, אני רוצה קודם כול לענות לך, שלי יחימוביץ, אני אתחיל מהסוף. תראו, אין קשר, אתם מעלים את זה חדשות לבקרים, כאילו אנחנו מחוקקים חוק, איך אמרת, בשביל להגן על ראש הממשלה. אין לי מושג איך זה קשור.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אמרתי "לעצמנו".
דוד אמסלם (הליכוד):
את אמרת, אני כתבתי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
גם על עצמנו, אמרתי.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא, אמרת על ראש הממשלה: משרת את בנימין נתניהו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אמרתי "לעצמנו" חמש פעמים.
דוד אמסלם (הליכוד):
שאלתי את עצמי, איך אנחנו משרתים את ראש הממשלה בעניין הזה? אני מבין שאתם רוצים לדחוף אותו תמיד לכל נושא. הרי כשהגשתי את חוק ההמלצות, אמרתם: זה ראש הממשלה.
אני רוצה לספר לך – אני מעולם לא משקר, אף פעם: החוק הזה, אני יושב עליו כבר שבע שנים בבית. אמרתי, אם אני אגיע לכנסת, זה הדבר הראשון כמעט שאני אעשה, וכשהגעתי – זה כמעט החוק הראשון שהנחתי. אני אספר לך למה, אני גם אסביר לך למה את לא מבינה אותנו, אותי. אני בא מעולם אחר, אני לא בא מצפון תל אביב, אני גדלתי בעיירת פיתוח, תקשיבי טוב, חצי מהשכונה שלי נעצרו על ידי משטרת ישראל.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
סליחה, דודי.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני בא מעולם אחר לגמרי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
דודי, אל תתנשא עליי.
דוד אמסלם (הליכוד):
לכן – רק שנייה. לכן, אני בא עם הבטן שלי. עכשיו, את באה, אמרתי לך, מהשכונה שלך, צפון תל אביב. איך אמרת, את כמעט לא מכירה אף אחד שהמשטרה בכלל פנתה אליו. אני בא מעולם אחר. יש עולם אחר שאת לא מכירה, ולכן אני, כשבאתי לכאן, אני באתי לכנסת לטפל בעניין הזה וכאלה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל למה אתה חושב שבאתי מבית עשיר? למה – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
אמרתי, באת – את אומרת: אני לא מבינה – אז עוד מעט אני אסביר לך למה בעצם אני – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה אתה חושב שאני עשירה? כי אני אשכנזייה?
דוד אמסלם (הליכוד):
בגלל שאחרת אני לא מבין למה את מתנגדת לעניין, ואני אסביר לך עוד מעט מדוע.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתה מייחס לי דברים שאין לי.
דוד אמסלם (הליכוד):
אנחנו, כדרך אגב, לא מדברים על החקירות. כל החקירות, לגבי כל איש, בוודאי איש ציבור, מפורסמות בעיתון. דרך אגב, כל פרטי החקירה, הכול מודלף. דרך אגב, עבירה פלילית עד שלוש שנים זה בכלל לא מעניין, בכלל לא מעניין. עבירה על החוק. דרך אגב, אם היום היינו רוצים להעביר את החוק הזה, אתם הייתם מתנגדים: מה פתאום, למה שלא יפרסמו? אנשי ציבור? למה שלא בכלל יסריטו את החקירה וישימו אותה בשידור ישיר בטלוויזיה? מדוע? למה לא? אז לכן אני רוצה לומר לך, כל האינפורמציה נמצאת בידי הציבור, זאת לא השאלה של החוק הזה בכלל. גם בכלל החוק הזה לא בא להתייחס לזה.
אבל את אמרת עוד דבר שהוא לא נכון. הרי בסופו של דבר, אני ישבתי עם פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ושרת המשפטים וניהלנו דיאלוג בעניין הזה, דווקא על אנשי ציבור. גם בחוק, ותקראי את החוק – אחרת, לא קראת אותו – אנחנו בעצם אפשרנו; להפך, זה היה בהסכמה שהיועץ המשפטי ופרקליט המדינה – ואני גם אסביר לך מה הנימוק – בוודאי בסוגיות ציבוריות, שאני מניח שאנשי הציבור הם בוודאי חלק מהן, יוכלו לנמק מדוע בעצם הם החליטו לסגור את התיק. מדוע? בגלל שכבר הכול ממילא בעיתון, לכן גם אפשרנו את זה. לכן כל מה שאמרת גם לא נכון ברמת העובדה.
דרך אגב, לסיפור ניר חפץ, שהכנסת לפה: אני, כיושב-ראש ועדת הפנים, ניהלתי למעלה משישה-שבעה דיונים בנושא הזה של תנאי המעצר. אני לא ידעתי עוד מי זה ניר חפץ, לא ראיתי אותו; מתחילת הקדנציה שלי כיושב-ראש הוועדה אני הלכתי לשלושה בתי סוהר – עוד לא ראינו את ניר חפץ. אני הבאתי את השופטת דורנר, ואני אומר לך שכל פסק הדין שכתב בזמנו רובינשטיין, אני חשבתי שהוא לוקח את פרוטוקול הוועדה לגבי תנאי המעצר.
למה? הכול מתחבר לכול. אני בא מעולם אחר, בשבילי זכויות אדם זה דבר יסודי, עוד לפני שהמדינה קמה, קודם כול אתה בן אדם, וזה הדבר הכי חשוב. אתה לא עלה נידף ברוח, אתה קם בבוקר, אתה בן אדם, יש לך זכויות כאדם, גם אם אתה לא במדינה דמוקרטית. לכן, משם אני מגיע, ואת זה אני רוצה לתקן.
דרך אגב, אני חושב שאלה הנושאים החברתיים הכי חשובים, לא רק העוני. כשאתה נעצר על לא עוול בכפך, אתה לא שוכח את זה, לעולם לא תשכח את זה, עד יום מותך אתה לא שוכח את העלבון הזה. כשדופקים לך ב-06:00 בבית, הופכים לך את כל הבית, ליד הילדים הקטנים שלך – ואתה בן אדם נורמטיבי, לרוב אתה אפילו לא יודע על מה מדובר – אתה לא שוכח את זה אף פעם.
גם איש ציבור הוא בן אדם, בבסיס. כולם בני אדם. לכן אתה צריך בעצם לשמור על הזכויות היסודיות של כל אדם ואדם, שמגיעות לו. לכן אני גם לא הבנתי מה שאמרת, קארין. באחד הדיונים, כפי שאת אמרת, המשטרה טענה – איך אמרת, מסורבל; אז אם זה מסורבל, אנחנו נפגע באנשים? זאת אומרת, כל מה שמסורבל – עזוב, לא חשוב; זה מסורבל לקחת את האנשים לבתי משפט, את לא יודעת כמה זה מסורבל להביא אותם להארכות מעצר, אז בואו נשאיר אותם שם, מה זה משנה? זה מסורבל, אנחנו צריכים להפריע למשטרה?
עכשיו אני רוצה לתת לכם כמה נתונים. רבותיי, כל שנה במדינת ישראל נפתחים 350,000 תיקים. המשטרה אמרה: מדובר על 200,000 תיקים שהם סוגרים, 11% מהם בערך מחוסר אשמה, כל השאר מתחלק בין חוסר ראיות לחוסר עניין לציבור.
רבותיי, תבינו את המספרים. אני מעריך שמדובר כמעט ב-100,000 איש בשנה לפחות, לפי הנתונים שאני עושה, ככה, בחישוב קל, עם עצמי; 70,000–80,000. אני לא מדבר על שניים-שלושה, למרות שכל בן אדם זה עולם ומלואו.
מה אנחנו באים לתקן? מה המשטרה בעצם טוענת? המשטרה טוענת בעצם – כשאתה סוגר לבן אדם תיק ואתה אומר לו: אני סגרתי לך את זה מחוסר ראיות, למה הכוונה? אתה בעצם אומר לו – מאיר, אתה שומע – תפסנו אותך, אתה איזה עבריין קטן, אבל מה, היה חסר לנו עוד איזה גרוש ללירה, ולכן, איך אמרת, חמקת בעור שיניך. תפסנו אותך, אבל חמקת.
רבותיי, זה לא הסיפור של רוב האנשים. רוב האנשים סוחבים טראומה עד סוף חייהם. מה זה לא מפורסם? כל בן אדם, במקום שלו יודעים על זה. אם אתה בא לבית הכנסת, הציבור בבית הכנסת שלך, 100, 50, 30 איש, לא יודע מה קרה? ואם אתה מורה בבית ספר, המורים לא יודעים מה קרה? מה זאת אומרת אנשי ציבור? כל אחד והציבור שלו. כל בן אדם הוא איש מוכר בציבור שלו. אז מה, אתם מזלזלים בזה, בעשרות אלפי איש?
מה הטענה שלכם? לא הצלחתי להבין, חברת הכנסת גרמן, מה הטענה בכלל. אתה פוגע בבן אדם, מכפיש אותו, מה שנקרא על הדרך, ואתה אומר: עזוב, שטויות, לא משנה. למה? אולי יש כמה אנשי ציבור. תראו, רבותיי, פרופורציות. תראו, יש עלות–תועלת. כל בן אדם קודם כול זכאי, כל עוד לא הוכחה אשמתו, לא הפוך. היום המצב הוא הפוך: אתה אשם, עכשיו תוכיח שאתה זכאי. הכול פה מתהפך, יש לכם עולם ערכים הפוך, הכול מתהפך. לפעמים אני תופס את עצמי, ואני שואל: דודי תגיד, אולי אתה טועה? איפה? אני לא מצליח להבין מה קורה פה, אני חי כאילו באיזה עולם הפוך. רבותיי, הרי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה תמכו בחוק.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אז למה הוצאת את המילה "שוחד"?
דוד אמסלם (הליכוד):
הרי ישבתי איתם וסיכמתי איתם במתכונת היותר-חמורה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
למה לא רצית להכניס את – – – שוחד?
דוד אמסלם (הליכוד):
הרי כשהגשנו את החוק, הגשנו אותו באופן גולמי. אני באתי ואמרתי: לא מעבירים. אחרי זה סייגנו את כל הנושא של עבירות מין, עבירות אלימות. כל זה היה בהסכמת – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אז למה לא שוחד?
דוד אמסלם (הליכוד):
מי לא מסכים? משטרת ישראל. משטרת ישראל, יש לה חיות משל עצמה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
למה לא הוכנס השוחד? תפסיק לדבר לעצמך.
דוד אמסלם (הליכוד):
כאילו מדובר באיזה גוף שיש לו את הרצונות של עצמו, את החיוּת של עצמו, הוא צריך לייצר פרנסה, לעצמו. רבותיי, זה לא יעלה על הדעת מה שקורה פה, על מה אנחנו מדברים? על עילת סגירת התיק. הרי ממה נפשך, זה לא משנה, הבן אדם הולך הביתה. אני, להפך, אני אמרתי והסכמתי עם המשטרה, שהמודיעין וכו' יישאר אצלם, לא צריכים למחוק; מה שהם צריכים לטובת העתיד, בבקשה.
אבל אני התפלאתי רק על נושא אחד שקרה לי פה. כשהגשתי את הצעת החוק, מי שהצטרף אליה, חבר הכנסת – אני אגיד עוד דבר אחד קטן: אני אקריא לכם איזשהו משפט שקראתי באחד העיתונים: "שופט בית המשפט העליון אורי שהם" – חברת הכנסת גרמן, זה לא רק דודי אמסלם; לפעמים, דרך אגב, שמתי לב אצלכם, לפחות בתחושה שלי, שהשאלה היא מי מציע, וזה לא מה החוק, אלא מי מציע את החוק, ועוד מעט אני אתייחס לעוד נושא – "אמר בעבר כי המצב הנוכחי מחייב תיקון מהיר. לדבריו, כשמדברים על סגירת תיקים מחוסר ראיות, נותר ספק גדול באשר לחפותו של החשוד, 'ויש לשנות זאת מהיסוד'". לא אני אמרתי – דודי אמסלם, עזבי, דואג לפושעים – שופט בית המשפט העליון.
דרך אגב, כשאני בדקתי – אני אספר לך עוד משהו, שהדהים אותי טיפה. לפעמים אני אומר, קח קו, תמשוך אותו עד הסוף, לא משנה אם אתה טועה או לא טועה, אבל אני יודע שלפחות אתה מאמין בזה. הרי חבר הכנסת ניסן סלומינסקי הגיש עם לפיד הצעת חוק לגבי הנושא של הגבלת תקופת החקירה. אני בכלל תומך בכל הזכויות של האזרחים, משלמי המיסים. דרך אגב, אלה משלמי המיסים. זה לא שני אנשים, זה לא איזה אזרחים בירח, לא עובדים זרים שבאו לגנוב אצלנו, זה משלמי המיסים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת אמסלם, צריך לסיים.
דוד אמסלם (הליכוד):
כבר. אני אומר, אני לא הייתי מעז להגיש הצעת חוק כזו. אם הייתי מגיש אותה, אני יודע מה הייתם עושים פה. למה? במהות, אם המשטרה צריכה 10 חודשים, תיקח 10 חודשים, אבל מי מגיש את זה? אתם. זאת באמת פגיעה בחקירה אם צריך. אני שותק, אני אומר, אתה יודע מה, לפעמים לאזרחים גם מגיעות קצת הקלות, הם גם צריכים לחיות פה במדינה הזאת. גם, אתה יודע, לפעמים אתה לוקח את המאזן, אתה אומר: תשמע, מול צנעת הפרט, מול זכויות היסוד של האזרחים, בצד השני יש משוואה, ומתפתחת איזושהי פשיעה מסוימת שאנחנו סופגים אותה כחברה; אחרת בוא נשים לכל אחד מצלמה על הראש, נשתיל לו פה איזה רמקול והכול בסדר, ונדע עליו הכול ואף אחד כבר לא יעשה כלום, אבל אנחנו הורסים את כל החברה ככה. לכן זה המאזן. אז אתם משווים בין זה לבין זה שאני מבקש לא להכפיש אנשים, שממילא זה לא עוזר לך בכלום, לא לטובת החקירה, לא לטובת שום דבר, רק אתה שומר בעצם על שמו הטוב.
דרך אגב, חוק-יסוד: כבוד האדם זה כבוד האדם, זה חוק-יסוד, לכן אני הגעתי למסקנה שהכול פה עולם הפוך. אני דואג לזכויות אדם. במקום שהשמאל יעשה את זה, אני מוצא את עצמי פעם אחר פעם עושה את זה, ואתם מתקיפים אותנו שהחוקים שלנו מושחתים.
לכן אני מציע לכם, באמת, בואו תעשו קצת מחשבה עם עצמכם, תראו בעצם מי דואג פה לזכויות האדם ומי בעצם דואג למשטרת ישראל, כדי שהיא תפגע הרבה פעמים, ללא שום סיבה, במשלמי המיסים שמממנים אותה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אמסלם. קיימות שתי בקשות דיבור: חבר הכנסת דב חנין גם הודיע שוויתר, גם לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אתה מעוניין לסכם? אין צורך. אין צורך.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע כשייפסק הרעש. אנחנו נעבור להצבעה ברגע שחברי הכנסת ישבו וייפסק הרעש במליאה.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על החוק הזה, אחר כך יש עוד חוק אחד, ולאחר מכן עוברים לדיון, שכנראה יהיה ארוך, כך אני מעריך, בחוק שמכונה באופן רשמי הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד). מן החוק הזה ביקשתי ממנכ"ל הכנסת להפעיל את הנוהל שהיה קיים אצלנו גם בתקציב: באולם יהיו רק בעלי תגי זיהוי שהם חיוניים להצבעות; כל שאר העוזרים ושאר העובדים, איתכם הסליחה, רק מי שיהיה לו תג מיוחד מלשכת המנכ"ל יוכל להיות במליאה, שזה רכזי הסיעות ואולי כמה אנשים נוספים.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
מה הקריטריונים?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הקריטריונים אושרו על ידי היועץ המשפטי, אדוני השר לביטחון הפנים.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
היועץ המשפטי לממשלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
היועץ המשפטי לכנסת, גברתי.
בקשה, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018. אנחנו נצביע קודם כול, בוודאי, על ההסתייגויות.
לפני סעיף 1 קיימות הסתייגויות של חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ; חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; חברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם.
אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 1, לפני סעיף 1. הסתייגות לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 1 – מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 339
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 51, כי בטעות גמורה השר אריאל לחץ פעמיים במקום שלו ובמקום נוסף, אז בעד – 35, נגד – 51, אפס נמנעים. הסתייגות מס' (1) לא התקבלה.
לחלופין א' – מי בעד לחלופין א'? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 340
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ב' – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 341
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ג' – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? חבר הכנסת חסון, אם יהיה שינוי לגבי ההסתייגויות, מישהו יודיע לי. אני ממשיך להצביע בינתיים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני רואה שיש לך תקווה.
הצבעה מס' 342
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה. לפני סעיף 1 הוסרו כל ההסתייגויות.
אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 1. הסתייגות מס' 2, לסעיף 1 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 343
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד ההסתייגות – 38, נגד – 50, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 3 – נא להצביע.
הצבעה מס' 344
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד ההסתייגות – 38, נגד – 49, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 4 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 345
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 50 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 346
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 6 – נא להצביע.
הצבעה מס' 347
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (6) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 7 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 348
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 8 – נא להצביע.
הצבעה מס' 349
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 9 – נא להצביע.
הצבעה מס' 350
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, 50 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 10 – נא להצביע.
הצבעה מס' 351
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ל-10, הסתייגות לחלופין – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 352
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) לחלופין של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 11 – נא להצביע.
הצבעה מס' 353
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 49 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 12 – נא להצביע.
הצבעה מס' 354
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 13 – נא להצביע.
הצבעה מס' 355
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 14 – נא להצביע.
הצבעה מס' 356
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא נתקבלה.
הסתייגות מס' 15 – נא להצביע: מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 357
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 16 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 358
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 17 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 359
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות מס' 18 – נא להצביע. אנחנו בעמ' 5, הסתייגות מס' 18.
הצבעה מס' 360
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 19 – נא להצביע.
הצבעה מס' 361
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תנסה עוד פעם. אם תהיה בעיה, נטפל בזה.
הסתייגות מס' 20 – נא להצביע.
עובד? לא עובד? עובד?
הצבעה מס' 362
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד, אפס נמנעים. הסתייגות 20 לא התקבלה.
הסתייגות 21 – נא להצביע.
הצבעה מס' 363
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 36, נגד – 49, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות 22.
הצבעה מס' 364
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, כולל מיקי לוי, נגד – 47, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 23 – נא להצביע.
הצבעה מס' 365
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, כולל מיקי לוי, נגד – 48, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 24 – נא להצביע.
דוד ביטן (הליכוד):
– – – לא עובד – – –
הצבעה מס' 366
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, כולל מיקי לוי, 51 נגד, כולל דוד ביטן. 24 לא התקבלה.
הסתייגות 25 – נא להצביע. אצל מיקי עובד.
הצבעה מס' 367
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 51, כולל דוד ביטן. לא התקבלה.
26 – נא להצביע על ההסתייגות.
הצבעה מס' 368
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 38, נגד – 49, כולל דוד ביטן. לא התקבלה.
27 – נא להצביע על ההסתייגות.
הצבעה מס' 369
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 51 נגד, כולל דוד ביטן. לא התקבלה.
28 – נא להצביע.
הצבעה מס' 370
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51, כולל דוד ביטן. לא התקבלה.
28 לחלופין א' – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? חברי הכנסת, לחלופין א'.
הצבעה מס' 371
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (28) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, לחלופין א' – 38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע.
הצבעה מס' 372
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (28) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת המחנה הציוני, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, כולל מיקי לוי – אצל מיקי לוי לא עובד, נכון? 51 נגד, כולל דוד ביטן. לא התקבלה. בכל מקרה לא התקבלה.
הסתייגות 29 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 373
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (29) של חבר הכנסת מיקי לוי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, כולל מיקי לוי, 50 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, שימו לב: כל ההסתייגויות לסעיף 1 הוסרו, ואנחנו כרגע נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. מי בעד הסעיף? מי נגד?
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
סליחה, כל השורה הצביעה בעד בטעות.
הצבעה מס' 374
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 55
נגד – 35
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
טוב נו, זה לא משנה את התוצאות. אני מודיע לפרוטוקול שחברי הכנסת הרצוג, לבני ויחימוביץ בטעות הצביעו בעד, אבל התוצאה היא 55 בעד, 35 נגד, אפס נמנעים. סעיף 1 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 2, הסתייגות מס' 30. נא להצביע.
הצבעה מס' 375
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד 38, נגד 51. לא התקבלה.
31, לסעיף 2. 31 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 376
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד 38, נגד 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
32 – מי בעד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 377
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
33 – נא להצביע.
הצבעה מס' 378
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
34 – נא להצביע.
הצבעה מס' 379
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
35 – נא להצביע.
הצבעה מס' 380
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 50. לא התקבלה.
הסתייגות ל"ו, 36 – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 381
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51, אפס נמנעים. לא התקבלה.
הסתייגות 37 – נא להצביע.
הצבעה מס' 382
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 51. לא התקבלה.
שימו לב, אנחנו עוברים לעמ' 7, להסתייגות מס' 38. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 383
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
39 – נא להצביע.
הצבעה מס' 384
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 51. לא התקבלה.
הסתייגות 40 – נא להצביע.
הצבעה מס' 385
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (40) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
41 – נא להצביע.
הצבעה מס' 386
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
42 – נא להצביע.
הצבעה מס' 387
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
43 – נא להצביע.
הצבעה מס' 388
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (43) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 50. לא התקבלה הסתייגות 43. השר צחי הנגבי הצביע בטעות מהמקום של גילה גמליאל, אז אנחנו קובעים שזה בטעות גמורה.
הסתייגות מס' 44 – נא להצביע. הסתייגות מס' 44 – עכשיו אפשר להצביע.
הצבעה מס' 389
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (44) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
45 – נא להצביע.
הצבעה מס' 390
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
46 – נא להצביע.
הצבעה מס' 391
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (46) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51. לא התקבלה.
47 – נא להצביע.
הצבעה מס' 392
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (47) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
48 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 393
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 50 נגד. 48 לא התקבלה.
49 – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 394
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הסתייגות 49: 38 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות 50 – נא להצביע.
הצבעה מס' 395
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
קיימת גם לחלופין ל-50. נא להצביע, לחלופין.
הצבעה מס' 396
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (50) לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 50 נגד. לא התקבלה גם לחלופין.
51 – נא להצביע.
הצבעה מס' 397
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
52 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 398
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
53 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 399
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 49. לא התקבלה.
54 – נא להצביע.
הצבעה מס' 400
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
אנחנו בעמ' 8, הסתייגות 55 – נא להצביע.
הצבעה מס' 401
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
56 – נא להצביע.
הצבעה מס' 402
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
57 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 403
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
58 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 404
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
59 – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 405
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 49 נגד. גם 59 לא התקבלה.
ל-59 קיימת לחלופין. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 406
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (59) לחלופין של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לחלופין – התוצאה: 35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה גם לחלופין.
חברי הכנסת, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 2, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. האופוזיציה הגישה 20 חתימות כנדרש לקיום הצבעה שמית. גברתי המזכירה, אנחנו ערוכים?
בבקשה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
מיכאל אורן – בעד
ג'מעה אזברגה – נגד
ינון אזולאי – בעד
ישראל אייכלר – בעד
רוברט אילטוב – בעד
אלי אלאלוף – בעד
קארין אלהרר – נגד
סעיד אלחרומי – נגד
זאב אלקין – אינו נוכח
דוד אמסלם – בעד
אופיר אקוניס – בעד
גלעד ארדן – בעד
אורי אריאל – בעד
יעקב אשר – בעד
זאב בנימין בגין – בעד
זוהיר בהלול – נגד
נאוה בוקר – בעד
דוד ביטן – בעד
מיכל בירן – נגד
מירב בן ארי – בעד
אלי בן-דהן – בעד
יואב בן צור – בעד
איל בן ראובן – נגד
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – נגד
איתן ברושי – נגד
עמר בר-לב – נגד
ענת ברקו – בעד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
אילן גילאון – בעד
יהודה גליק – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – בעד
יעל גרמן – נגד
אבי דיכטר – אינו נוכח
צחי הנגבי – בעד
יצחק הרצוג – נגד
שרן השכל – אינה נוכחת
יצחק וקנין – בעד
מכלוף מיקי זוהר – בעד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – נגד
עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
מרדכי יוגב – בעד
יוסי יונה – נגד
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – נגד
חיים ילין – נגד
איתן כבל – אינו נוכח
אלי כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – נגד
יעל כהן-פארן – נגד
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – נגד
ציפי לבני – נגד
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – בעד
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
יעקב ליצמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – בעד
שולי מועלם-רפאלי – בעד
ירון מזוז – בעד
מרב מיכאלי – נגד
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – בעד
אברהם נגוסה – בעד
משולם נהרי – בעד
איילת נחמיאס ורבין – נגד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – אינה נוכחת
רויטל סויד – נגד
דן סידה – בעד
ניסן סלומינסקי – בעד
בצלאל סמוטריץ – בעד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – נגד
רועי פולקמן – בעד
עודד פורר – בעד
טלי פלוסקוב – בעד
עיסאווי פריג' – נגד
עמיר פרץ – נגד
נורית קורן – בעד
יואב קיש – בעד
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – בעד
מיכל רוזין – נגד
מיקי רוזנטל – נגד
מוסי רז – נגד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – בעד
יובל שטייניץ – בעד
אלעזר שטרן – נגד
נחמן שי – נגד
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – אינו נוכח
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – נגד
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
זאב אלקין – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
שרן השכל – בעד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
ואאל יונס – אינו נוכח
איתן כבל – נגד
אלי כהן – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יעקב ליצמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – נגד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
איוב קרא – אינו נוכח
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – נגד
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – נגד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גברתי, נא לבדוק אם יש חברי כנסת שלא קראנו בשמם ומעוניינים להצביע. האם יש חברי כנסת שמעוניינים להצביע ומזכירת הכנסת לא קראה בשמם? אין כאלה. ההצבעה נסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו מייד חוזרים להצביע על ההסתייגויות.
חברי הכנסת, הצבענו על סעיף 2 כנוסח הוועדה. התוצאה היא 52 בעד, 38 נגד. סעיף 2 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. חבר הכנסת אילן גילאון ביקש ממני להודיע לפרוטוקול שהוא התכוון להצביע נגד הסעיף והוא הצביע בטעות בעד. בוודאי שלא אוכל לשנות את תוצאות ההצבעה.
אנחנו ממשיכים להצביע על ההסתייגויות לסעיף 3. הסתייגות מס' 60, לסעיף 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 407
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 32, נגד – 48. לא התקבלה.
חברי הכנסת היקרים, חבר הכנסת זוהר, יש לנו עוד לילה ארוך, יום ארוך, יממה ארוכה, אני לא מתכוון לאבד את הקול.
לחלופין א' – נא להצביע.
הצבעה מס' 408
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 49 נגד. לא נתקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע.
הצבעה מס' 409
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ג' – נא להצביע.
הצבעה מס' 410
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ד' – נא להצביע.
הצבעה מס' 411
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ה' – נא להצביע.
הצבעה מס' 412
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ו' – נא להצביע.
הצבעה מס' 413
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ז' – נא להצביע.
הצבעה מס' 414
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ח' – נא להצביע.
הצבעה מס' 415
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ט' – נא להצביע.
הצבעה מס' 416
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 36, נגד – 50. לא התקבלה.
חברי הכנסת, הסתייגות 61 – נא להצביע.
הצבעה מס' 417
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
62 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 418
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
63 – נא להצביע.
הצבעה מס' 419
בעד ההסתייגות – 37
נגד– 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 9, הסתייגות 64. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 420
בעד ההסתייגות – 37
נגד– 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51. לא התקבלה.
65 – נא להצביע.
הצבעה מס' 421
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 36, נגד – 50. לא התקבלה.
66 – נא להצביע.
הצבעה מס' 422
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (66) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
67 – נא להצביע.
הצבעה מס' 423
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
68 – נא להצביע.
הצבעה מס' 424
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (68) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
69 – נא להצביע.
הצבעה מס' 425
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (69) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 51. לא התקבלה.
70 – נא להצביע.
הצבעה מס' 426
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
71 – נא להצביע.
הצבעה מס' 427
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (71) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 51. לא התקבלה.
72 – נא להצביע.
הצבעה מס' 428
בעד – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (72) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 51. לא התקבלה.
73 – נא להצביע.
הצבעה מס' 429
בעד – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
74 – נא להצביע.
הצבעה מס' 430
בעד ההסתייגות– 33
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (74) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד 33, נגד 50. לא התקבלה.
75 – נא להצביע.
הצבעה מס' 431
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (75) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
76 – נא להצביע.
הצבעה מס' 432
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (76) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
77 – נא להצביע.
הצבעה מס' 433
בעד ההסתייגות – 31
נגד –51
נמנעים – אין
ההסתייגות (77) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 31, 51 נגד. לא התקבלה.
חברים, תפסיקו את הפיקניק, אנחנו במליאה.
78 – נא להצביע.
הצבעה מס' 434
בעד ההסתייגות – 38
נגד –50
נמנעים – אין
ההסתייגות (78) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
79 – נא להצביע.
הצבעה מס' 435
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (79) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, 80 – נא להצביע.
הצבעה מס' 436
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (80) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
81 – נא להצביע.
הצבעה מס' 437
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (81) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 36, נגד – 51. לא התקבלה.
82 – נא להצביע.
הצבעה מס' 438
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
29 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
83 – נא להצביע.
הצבעה מס' 439
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
84 – נא להצביע.
הצבעה מס' 440
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
85 – נא להצביע.
הצבעה מס' 441
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (85) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 32, נגד – 51. לא התקבלה.
86 – נא להצביע.
הצבעה מס' 442
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (86) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 50 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
שימו לב, חברי הכנסת: אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 3, ולכן כעת אנחנו נצביע על סעיף 3, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 443
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 52
נגד – 34
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
52 בעד, 34 נגד. סעיף 3 התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
הסתייגויות לסעיף 4. חברי הכנסת, אנחנו בעמ' 10.
חבר הכנסת חיים ילין בטעות הצביע בעד וחברת הכנסת יעל גרמן התכוונה להצביע, אבל זה לא ישנה את תוצאות ההצבעה.
הסתייגות מס' 87 – אנחנו בעמ' 10. נא להצביע.
הצבעה מס' 444
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (87) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 88 – נא להצביע.
הצבעה מס' 445
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (88) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
89 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 446
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (89) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 50. לא התקבלה.
90 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 447
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (90) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
91 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 448
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (91) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 50. לא התקבלה.
92 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 449
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (92) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
93 – נא להצביע.
הצבעה מס' 450
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (93) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
94 – נא להצביע.
הצבעה מס' 451
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (94) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
95 – נא להצביע.
הצבעה מס' 452
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (95) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
96 – נא להצביע.
הצבעה מס' 453
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (96) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
97 – נא להצביע.
הצבעה מס' 454
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (97) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
98 – נא להצביע.
הצבעה מס' 455
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (98) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 11, מי שעוקב. הסתייגות 99 – נא להצביע.
הצבעה מס' 456
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (99) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות 100 – נא להצביע.
הצבעה מס' 457
בעד – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (100) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, 51 נגד. לא התקבלה.
101.
הצבעה מס' 458
בעד – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (101) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, 51 נגד. לא התקבלה.
102.
הצבעה מס' 459
בעד – 35
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (102) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
103.
הצבעה מס' 460
בעד – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (103) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
104 – נא להצביע.
הצבעה מס' 461
בעד – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (104) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 50. לא התקבלה.
105 – נא להצביע.
הצבעה מס' 462
בעד – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (105) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 38, נגד – 51. לא התקבלה.
106 – נא להצביע.
הצבעה מס' 463
בעד – 39
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (106) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 51 נגד. לא התקבלה.
107 – נא להצביע.
הצבעה מס' 464
בעד – 37
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות (107) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 51. לא התקבלה.
108 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 465
בעד – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (108) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
109 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 466
בעד – 37
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (109) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
110 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 467
בעד – 33
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (110) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
111 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 468
בעד – 34
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (111) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ, וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
טוב, אנחנו נמשיך, חברי הכנסת. הערתו של חבר הכנסת עיסאווי פריג' שקול באישה ערווה נרשמה בפרוטוקול.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 112. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 469
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (112) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בהסתייגות 112 38 תמכו, 50 התנגדו. לא התקבלה.
113 – נא להצביע.
הצבעה מס' 470
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (113) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
114. טוב, חברי הכנסת, נרגענו. הסתייגות 114 – נא להצביע.
הצבעה מס' 471
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (114) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 50 נגד לא התקבלה.
115.
הצבעה מס' 472
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
115
ההסתייגות (115) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
116.
הצבעה מס' 473
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (116) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
117 – נא להצביע.
הצבעה מס' 474
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (117) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
118 – נא להצביע.
הצבעה מס' 475
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (118) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
119 – נא להצביע.
הצבעה מס' 476
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (119) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, מזל טוב, הגענו עד 120. הסתייגות מס' 120 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 477
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (120) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
121 – נא להצביע.
הצבעה מס' 478
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (121) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 34, נגד – 49. לא התקבלה.
122 – נא להצביע.
הצבעה מס' 479
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (122) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
123 – נא להצביע.
הצבעה מס' 480
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (123) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 33 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
אנחנו עוברים לעמ' 13, הסתייגות 124 – נא להצביע.
הצבעה מס' 481
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (124) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
125 – נא להצביע.
הצבעה מס' 482
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (125) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 49 נגד לא התקבלה.
126 – נא להצביע.
הצבעה מס' 483
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (126) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
127.
הצבעה מס' 484
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (127) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 33, נגד – 49. לא התקבלה.
128 – נא להצביע.
הצבעה מס' 485
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (128) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
129 – נא להצביע.
הצבעה מס' 486
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (129) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
130 – נא להצביע.
הצבעה מס' 487
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (130) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
131 – נא להצביע.
הצבעה מס' 488
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (131) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
28 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
132 – נא להצביע.
הצבעה מס' 489
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (132) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
133 – נא להצביע.
הצבעה מס' 490
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (133) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
134 – נא להצביע.
הצבעה מס' 491
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (134) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
135 – נא להצביע.
הצבעה מס' 492
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (135) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 14, להסתייגות 136. נא להצביע.
הצבעה מס' 493
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (136) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
137 – נא להצביע.
הצבעה מס' 494
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (137) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
138 – נא להצביע.
הצבעה מס' 495
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (138) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
139 – נא להצביע.
הצבעה מס' 496
בעד – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (139) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 נגד, 49 נגד. לא התקבלה.
140 – נא להצביע.
הצבעה מס' 497
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (140) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 49 נגד. לא התקבלה. מה קרה?
141 – נא להצביע.
הצבעה מס' 498
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (141) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
142 – נא להצביע.
הצבעה מס' 499
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (142) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 48 נגד, לא התקבלה.
143 – נא להצביע.
הצבעה מס' 500
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (143) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 47. לא התקבלה.
144 – נא להצביע.
הצבעה מס' 501
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (144) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 34, נגד – 48. לא התקבלה.
145 – נא להצביע.
הצבעה מס' 502
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (145) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
146 – נא להצביע.
הצבעה מס' 503
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (146) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 15, להסתייגות 147. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 504
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (147) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
148 – נא להצביע.
הצבעה מס' 505
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (148) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
149 – נא להצביע.
הצבעה מס' 506
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (149) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 50 נגד. לא התקבלה.
150 – נא להצביע.
הצבעה מס' 507
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 50
נמנעים – אין
ההסתייגות (150) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 50. לא התקבלה.
151 – נא להצביע.
הצבעה מס' 508
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (151) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
152 – נא להצביע.
הצבעה מס' 509
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (152) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
153 – נא להצביע.
הצבעה מס' 510
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (153) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
154 – נא להצביע.
הצבעה מס' 511
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (154) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
155 – נא להצביע.
הצבעה מס' 512
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (155) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 16, להסתייגות 156. נא להצביע.
הצבעה מס' 513
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 49
נמנעים – אין
ההסתייגות (156) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 49 נגד. לא התקבלה.
157 – נא להצביע.
הצבעה מס' 514
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 53
נמנעים – אין
ההסתייגות (157) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 53 נגד. לא התקבלה.
158 – נא להצביע.
הצבעה מס' 515
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (158) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
22 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
159 – נא להצביע.
הצבעה מס' 516
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (159) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 20 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
חבר הכנסת חסון, יש פה שאלה אם אנחנו רוצים לעבור להצבעה ידנית.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא רוצים.
הסתייגות 160 – נא להצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 517
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (160) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 25, נגד – 48. לא התקבלה.
161 – נא להצביע.
הצבעה מס' 518
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (161) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 48 נגד. לא התקבלה.
חברת הכנסת שולי מועלם, אני ביקשתי מכולם להפסיק את הפיקניק במליאה. מי שרוצה לאכול – שיצא מן המליאה.
161 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 519
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (161) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הצבענו על 161, אז בעד – 27, נגד – 46. לא התקבלה.
162 – נא להצביע. הצבעתי פעמיים בגלל הסנדוויצ'ים. כן, כן, זה כנראה מה שהיה.
הצבעה מס' 520
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (162) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
27 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
163, נא להצביע.
הצבעה מס' 521
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (163) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 48. לא התקבלה.
164, נא להצביע.
הצבעה מס' 522
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (164) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו בעמ' 17, הסתייגות 165. נא להצביע.
הצבעה מס' 523
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (165) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 26, נגד – 48. לא התקבלה.
166 – נא להצביע.
הצבעה מס' 524
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (166) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 25, נגד – 45. לא התקבלה.
167 – נא להצביע.
הצבעה מס' 525
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (167) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 25, נגד – 46. לא התקבלה.
168 – נא להצביע.
הצבעה מס' 526
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (168) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 46. לא התקבלה.
169 – נא להצביע.
הצבעה מס' 527
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (169) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
170 – נא להצביע.
הצבעה מס' 528
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (170) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 46. לא התקבלה.
171 – נא להצביע.
הצבעה מס' 529
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (171) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 45 נגד. לא התקבלה.
172 – נא להצביע.
הצבעה מס' 530
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (172) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 45. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 18. חברי הכנסת, בעמ' 18, הסתייגות 173 – נא להצביע.
הצבעה מס' 531
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (173) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
174 – נא להצביע.
הצבעה מס' 532
בעד ההסתייגות – 17
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (174) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 17, נגד – 41. לא התקבלה.
175 – נא להצביע.
הצבעה מס' 533
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (175) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 20, נגד – 42. לא התקבלה.
176 – נא להצביע.
הצבעה מס' 534
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (176) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
18 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
177 – נא להצביע.
הצבעה מס' 535
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (177) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
178 – נא להצביע.
הצבעה מס' 536
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (178) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
179 – נא להצביע.
הצבעה מס' 537
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (179) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 40. לא התקבלה.
180 – נא להצביע.
הצבעה מס' 538
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (180) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 21, נגד – 42. לא התקבלה.
181 – נא להצביע.
הצבעה מס' 539
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (181) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 19, 42 מתנגדים. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 19, להסתייגות מס' 182. נא להצביע.
הצבעה מס' 540
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (182) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
19 בעד, 43 מתנגדים. לא התקבלה.
183 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 541
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (183) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 21, נגד – 44. לא התקבלה.
184 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 542
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (184) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 20, נגד – 44. לא התקבלה.
185 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 543
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (185) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 19, נגד – 43, אפס נמנעים. לא התקבלה.
186 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 544
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (186) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
18 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
187 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 545
בעד ההסתייגות – 16
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (187) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 16, נגד – 42. לא התקבלה.
188 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 546
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 35
נמנעים – אין
ההסתייגות (188) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 15, נגד – 35. לא התקבלה.
189 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 547
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 39
נמנעים – אין
ההסתייגות (189) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 20, נגד – 39. לא התקבלה.
190 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 548
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 39
נמנעים – אין
ההסתייגות (190) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
18 בעד, 39 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 20, להסתייגות 191. נא להצביע.
הצבעה מס' 549
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (191) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
192 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 550
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (192) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
20 בעד, 40 נגד. לא התקבלה.
193 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 551
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 39
נמנעים – אין
ההסתייגות (193) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
20 בעד, 39 נגד. לא התקבלה.
194 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 552
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 38
נמנעים – אין
ההסתייגות (194) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 38 נגד. לא התקבלה.
195 – נא להצביע.
הצבעה מס' 553
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (195) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
196 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 554
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 38
נמנעים – אין
ההסתייגות (196) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
22 בעד, 38 נגד. לא התקבלה.
197 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 555
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (197) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
198 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 556
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (198) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
22 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
199 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 557
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (199) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 42. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו בעמ' 21. הסתייגות 200. אפשר להצביע.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אני רק בודק אם כולם ערניים. מסתבר שכן.
הצבעה מס' 558
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (200) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
201 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 559
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (201) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
202 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 560
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (202) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
203 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 561
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (203) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
20 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
204 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 562
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (204) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
22 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
205 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 563
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (205) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 23 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
206 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 564
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (206) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 20, 42 נגד. לא התקבלה.
207 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 565
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (207) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 43 נגד.
208 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 566
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (208) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 40 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו בעמ' 22, הסתייגות 209. נא להצביע.
הצבעה מס' 567
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (209) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
210 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 568
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 39
נמנעים – אין
ההסתייגות (210) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 39 נגד. לא התקבלה.
211 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 569
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (211) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 40 נגד. לא התקבלה.
212 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 570
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (212) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 43. לא התקבלה.
213 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 571
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (213) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 41. לא התקבלה.
214 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 572
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (214) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 43. לא התקבלה.
215 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 573
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (215) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
216 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 574
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (216) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
217 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 575
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (217) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
27 בעד, 40 נגד. לא התקבלה.
218 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 576
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (218) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
219 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 577
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (219) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
220 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 578
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (220) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
221 – נא להצביע.
הצבעה מס' 579
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (221) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 41. לא התקבלה.
222 – נא להצביע.
הצבעה מס' 580
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (222) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 40 נגד. לא התקבלה.
223 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 581
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (223) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 42. לא התקבלה.
224 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 582
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (224) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 41. לא התקבלה.
225 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 583
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 38
נמנעים – אין
ההסתייגות (225) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 21, נגד – 38. לא התקבלה.
226 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 584
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (226) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
227, עמ' 24 – נא להצביע.
הצבעה מס' 585
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (227) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 42. לא התקבלה.
228 – נא להצביע.
הצבעה מס' 586
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (228) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 43. לא התקבלה.
229 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 587
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (229) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
230 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 588
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (230) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
22 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
231 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 589
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (231) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
232 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 590
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (232) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
233 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 591
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (233) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
23 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
234 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 592
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (234) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
235 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 593
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (235) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
236 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 594
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 34
נמנעים – אין
ההסתייגות (236) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 34 נגד. לא התקבלה.
237 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 595
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (237) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
238 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 596
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (238) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 45. לא התקבלה.
239 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 597
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (239) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 20, נגד – 45. לא התקבלה.
240 – נא להצביע.
הצבעה מס' 598
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (240) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
241 – נא להצביע.
הצבעה מס' 599
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (241) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 42.
242 – נא להצביע.
הצבעה מס' 600
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (242) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד,
קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
25 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
243 – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 601
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (243) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ, קבוצת סיעת יש עתיד וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 42. לא התקבלה.
244 – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 602
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (244) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 42. לא התקבלה.
245 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 603
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (245) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 44. לא התקבלה.
246 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 604
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (246) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 44. לא התקבלה.
247 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 605
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (247) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 42. לא התקבלה.
248 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 606
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (248) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 44. לא התקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות 249 – אתה מבקש להסיר. זה על דעת מרכז האופוזיציה?
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
249 הוסרה. אנחנו עוברים ל-250.
מי בעד 250? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 607
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (250) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 44. לא התקבלה.
251 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 608
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (251) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
27 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
252 – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 609
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (252) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 27, נגד – 44. לא התקבלה.
אנחנו בעמ' 27, בהסתייגות 253. נא להצביע.
הצבעה מס' 610
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (253) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 25, נגד – 44. לא התקבלה.
254 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 611
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (254) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 25, נגד – 43. לא התקבלה.
255 – נא להצביע. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 612
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (255) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
24 בעד, 45 נגד. לא התקבלה.
256 – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 613
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 26, נגד – 40. לא התקבלה.
שימו לב: סדרת הצבעות לחלופין להסתייגות 256. לחלופין א' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 614
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 42
נמנעים – 1
ההסתייגות (256) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, נגד – 42, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע.
הצבעה מס' 615
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 43
נמנעים – 1
ההסתייגות (256) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 43 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין ג' – נא להצביע.
הצבעה מס' 616
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 41
נמנעים – 1
ההסתייגות (256) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
29 בעד, 41 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין ד' – נא להצביע.
הצבעה מס' 617
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, נגד – 43. לא התקבלה.
לחלופין ה' – נא להצביע.
הצבעה מס' 618
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
29 בעד, 40 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ו' – נא להצביע.
הצבעה מס' 619
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ו' – נא להצביע. בסדר, עוד פעם הצבעתי, כן.
הצבעה מס' 620
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 26, נגד – 40. לא התקבלה.
לחלופין ז' – נא להצביע.
הצבעה מס' 621
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 42
נמנעים – 1
ההסתייגות (256) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
27 בעד, 42 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
חברי הכנסת, יותר מדי רעש. מיקי זוהר, יותר מדי רעש.
לחלופין ח' – נא להצביע.
הצבעה מס' 622
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 28, נגד – 41. לא התקבלה.
הסתייגות לחלופין ט' להסתייגות 256 – נא להצביע.
הצבעה מס' 623
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 41. לא התקבלה.
אנחנו בעמ' 28, לחלופין י'. נא להצביע.
הצבעה מס' 624
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (י) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
29 בעד, 42 נגד. לא התקבלה.
לחלופין י"א – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 625
בעד ההסתייגות – 24
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (יא) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 24, נגד – 43. לא התקבלה.
לחלופין י"ב – נא להצביע.
הצבעה מס' 626
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (יב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 43. לא התקבלה.
י"ג – נא להצביע.
הצבעה מס' 627
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (יג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 43. לא התקבלה.
י"ד – נא להצביע.
הצבעה מס' 628
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (יד) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, נגד – 43. לא התקבלה.
ט"ו – נא להצביע.
הצבעה מס' 629
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 40
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (טו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 26, נגד – 40. לא התקבלה.
ט"ז – נא להצביע.
הצבעה מס' 630
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (טז) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
28 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
י"ז – נא להצביע.
הצבעה מס' 631
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 38
נמנעים – אין
ההסתייגות (256) לחלופין (יז) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 25, נגד – 38. גם לחלופין י"ז לא התקבלה.
חברי הכנסת, הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 4, לכן אנחנו נקיים, על פי בקשת האופוזיציה, הצבעה שמית על סעיף 4, הוגשו החתימות. חברי הכנסת, אנחנו מצביעים בהצבעה שמית על סעיף 4, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. גברתי המזכירה, נא להתחיל.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
מיכאל אורן – בעד
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
ישראל אייכלר – בעד
רוברט אילטוב – בעד
אלי אלאלוף – בעד
קארין אלהרר – נגד
סעיד אלחרומי – נגד
זאב אלקין – בעד
דוד אמסלם – בעד
אופיר אקוניס – בעד
גלעד ארדן – בעד
אורי אריאל – בעד
יעקב אשר – בעד
זאב בנימין בגין – אינו נוכח
זוהיר בהלול – נגד
נאוה בוקר – בעד
דוד ביטן – בעד
מיכל בירן – נגד
מירב בן ארי – בעד
אלי בן-דהן – בעד
יואב בן צור – בעד
איל בן ראובן – נגד
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – נגד
עמר בר-לב – נגד
ענת ברקו – בעד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
אילן גילאון – נגד
יהודה גליק – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – בעד
יעל גרמן – נגד
אבי דיכטר – אינו נוכח
צחי הנגבי – בעד
יצחק הרצוג – נגד
שרן השכל – בעד
יצחק וקנין – בעד
מכלוף מיקי זוהר – בעד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – נגד
עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
מרדכי יוגב – בעד
יוסי יונה – אינו נוכח
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – אינה נוכחת
חיים ילין – נגד
איתן כבל – נגד
אלי כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – נגד
יעל כהן-פארן – נגד
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – נגד
ציפי לבני – נגד
ז'קי לוי – בעד
מיקי לוי – נגד
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יריב לוין – בעד
יעקב ליצמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – בעד
שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת
ירון מזוז – אינו נוכח
מרב מיכאלי – נגד
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – בעד
אברהם נגוסה – בעד
משולם נהרי – בעד
איילת נחמיאס ורבין – נגד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – אינה נוכחת
רויטל סויד – נגד
דן סידה – בעד
ניסן סלומינסקי – בעד
בצלאל סמוטריץ – בעד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – נגד
רועי פולקמן – בעד
עודד פורר – בעד
טלי פלוסקוב – אינה נוכחת
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – בעד
יואב קיש – בעד
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – בעד
מיכל רוזין – אינה נוכחת
מיקי רוזנטל – אינו נוכח
מוסי רז – נגד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – בעד
יובל שטייניץ – בעד
אלעזר שטרן – נגד
נחמן שי – נגד
עפר שלח – אינו נוכח
איציק שמולי – נגד
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – נגד
היו"ר מאיר כהן:
נא לחזור ולקרוא בשמותיהם של אלה שלא ענו.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
זאב בנימין בגין – בעד
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – נגד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – אינו נוכח
אבי דיכטר – אינו נוכח
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – נגד
אחמד טיבי – אינו נוכח
יוסי יונה – אינו נוכח
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – אינה נוכחת
אלי כהן – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יעקב ליצמן – אינו נוכח
סופה לנדבר – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת
ירון מזוז – אינו נוכח
מיכאל מלכיאלי – בעד
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – אינה נוכחת
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
טלי פלוסקוב – אינה נוכחת
עיסאווי פריג' – נגד
עמיר פרץ – נגד
איוב קרא – אינו נוכח
מיכל רוזין – נגד
מיקי רוזנטל – אינו נוכח
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
עפר שלח – אינו נוכח
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – נגד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע?
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשם חבר הכנסת)
ג'מעה אזברגה – נגד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מישהו או מישהי נוספים? אין כאלה. גברתי המזכירה, ההצבעה הסתיימה. נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו ממשיכים להצביע.
קודם כול, לסעיף 4, בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה: בעד הסעיף – 48, נגד – 35. סעיף 4 לחוק התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בהצבעות על הסתייגויות. לאחר סעיף 4 – הסתייגות 257. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 632
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
להסתייגות 257 – 30 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
לחלופין א' – נא להצביע.
הצבעה מס' 633
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
27 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ב' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 634
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 45 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ג' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 635
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, נגד – 46. לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 636
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
28 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ה' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 637
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, נגד – 46. לא התקבלה.
לחלופין ו' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 638
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
29 בעד, 47 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ז' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 639
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
28 בעד, 45 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ח' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 640
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 47
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 30, נגד – 47. לא התקבלה.
לחלופין ט' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 641
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
לחלופין י' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 642
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות ( 257) לחלופין (י) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 30, נגד – 46. לא התקבלה.
י"א – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 643
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 32, נגד – 46. לא התקבלה.
י"ב – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 644
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 30, נגד – 46. לא התקבלה.
י"ג – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 645
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
י"ד – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 646
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 33, נגד – 45. לא התקבלה.
ט"ו, בעמ' 30 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 647
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (טו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
29 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
ט"ז – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 648
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (טז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 43 נגד. לא התקבלה.
י"ז – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 649
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 31, נגד – 42. לא התקבלה.
קריאות:
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בסדר, זה לא משנה את התוצאות. גם מוסי רז רצה להצביע.
י"ח – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 650
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 32, נגד – 46. לא התקבלה.
י"ט – נא להצביע.
הצבעה מס' 651
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (יט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 31, נגד – 45. לא התקבלה.
כ' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 652
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 41
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כ) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 41 נגד. לא התקבלה.
כ"א – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 653
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 46 נגד – לא התקבלה.
חבר הכנסת כבל בטעות הצביע מהמקום של מיקי רוזנטל.
כ"ב – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 654
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 42
נמנעים – אין
ההסתייגות ( 257) לחלופין (כב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 31, נגד – 42. לא התקבלה.
כ"ג – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 655
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 33, נגד – 43, לא התקבלה.
כ"ד – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 656
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 45 נגד. לא התקבלה.
כ"ה – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 657
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
לחלופין כ"ו – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 658
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
כ"ז – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 659
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 45 נגד. לא התקבלה.
כ"ח – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 660
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 46 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו בעמ' 31, שהוא גם האחרון בחוק. אנחנו בלחלופין כ"ט – כמעט כ"ט בנובמבר. בבקשה, אפשר להצביע.
הצבעה מס' 661
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 44
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (כט) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 44 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ל'.
הצבעה מס' 662
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 43
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (ל) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 33, נגד – 43. לא התקבלה.
לחלופין ל"א – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 663
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (לא) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 32, 46 נגד. לא נתקבלה.
לחלופין ל"ב.
הצבעה מס' 664
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 48
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (לב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 33, נגד – 48. לא התקבלה.
לחלופין ל"ג – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 665
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות (257) לחלופין (לג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וחברי הכנסת עודד פורר ודוד אמסלם אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 31, נגד – 46. לא התקבלה.
חברי הכנסת, שימו לב: אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות אחרי סעיף 4. אנחנו אישרנו את כל הסעיפים בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
לכן, אנחנו נעבור כרגע לקריאה שלישית. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 666
בעד החוק – 49
נגד – 34
נמנעים – אין
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 83), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 49, נגד – 34, אין נמנעים. הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018
[מס' כ/790; דברי הכנסת, חוב' ל"א, ישיבה 354, עמ' 30029; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018. יציג את ההצעה חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת. בבקשה, אדוני.
חברי הכנסת, כאן אין הרבה הסתייגויות, כך שמי שמעוניין להצביע יכול לעשות זאת בעוד כמה דקות.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ושלישית, את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018, שיזמו מלבדי חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, עודד פורר ויצחק וקנין.
הצעת החוק הזאת באה לתקן עיוותים או תקלות שמצאנו בחוק העיקרי, שהיה לפני למעלה משנתיים, לאפשר הטבות מס ליישובים שהם יישובים פריפריאליים שהם סמוכים לגבול, ומקרים נוספים. העיקר בחוק הזה – מכיוון שהחוק הוא קריטריוני, הוא לא חוק שנקבע לפי יישובים, ועל פי הקריטריונים אנחנו אומרים שיישובים שהם לא גדולים באופן מיוחד, והם צריכים לקבל כיישוב מוטב, דוגמת נהריה, שיש בה 75,000 תושבים, והיא כנראה תגדל בשנים הבאות ל-85,000, או לפחות מ-85,000, ואז היא עלולה לצאת; נהריה, שהיא קרובה לגבול, עלולה לצאת מהטבות המס. ולכן, אנחנו מבקשים בהצעת החוק הזאת להגדיל יישוב שהוא יישוב בינוני מ-75,000 ל-85,000 – שהוא עדיין יישוב בינוני. אנחנו מבקשים להעלות בדירוג את – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
כמה – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
הרבה.
מיקי לוי (יש עתיד):
בבקשה, לא יהיה לזה סוף.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
רגע, בסדר.
קריאה:
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – נשמע ונעשה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
תמונת המצב היא שהחוק הזה עולה בסביבות 60 מיליון שקל. הממשלה הסירה את ההודעה שלה על זה שזה חוק תקציבי. היא הסירה את זה, מכיוון שבאמת עמדנו במציאות הזאת שבה ילך הכול על פי קריטריונים, גם לגבי הדרום, גם לגבי הצפון. הוספנו, בניגוד למה שהיה בתחילת החקיקה הזאת, את היישובים שהם צמודי-גדר, שני קילומטר מגבול הלבנון.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – – נכנס?
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן, נכנס. אתה היית שותף לעניין הזה. נכנס. נכנסו יישובי הגדר.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
אני רוצה לציין את חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, שפעל בנחרצות כל הזמן לגבי הנושאים של יישובים בדרום. בסופו של דבר, לצערי הרב, אף על פי שהוא צדק, לא היה אפשר להכניס את זה בגלל הבעיה הקריטריונית – גם בגלל הבעיה הכספית, אבל בעיקר הקריטריונית. אנחנו כנראה נמצא ליישובים האלה פתרון ביוזמתו של חבר הכנסת – – –
קריאה:
– – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה? לא הבנתי.
קריאה:
הבנו הכול. בוא נתחיל בהצבעה.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
מה יש לכם, אתם?
קריאה:
– – – אתה צריך לשחרר אותנו. הבנו – – –
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
ולכן, אני מבקש את תמיכת החברים בהצעת החוק עכשיו.
חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר הסיר את ההסתייגויות שלו. אני מבין שהאופוזיציה השאירה הסתייגות. אני מבקש לדחות אותה. הסתייגות שתתקבל – אני צריך להחזיר את החוק לוועדה. סיכמנו את זה בוועדת הכספים פה אחד, ואני מבקש את התמיכה המלאה של החברים.
אני רוצה לציין לשבח באופן מיוחד את היועצת המשפטית של הוועדה שגית אפיק, שעשתה ימים ולילות בעניין הזה, וקיבלה גם הרבה ביקורות.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
חוק טוב, הכול טוב.
משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):
כן. וזה לא רק חוק טוב, זה גם מסירות לעניין. היא קיבלה הרבה ביקורות, שלפי דעתי הן לא מוצדקות. אני רוצה להודות לה על המסירות בעניין הזה, ואני רוצה לבקש, אם השר זאב אלקין יוכל לעלות כדי להודיע את ההודעה של אגף התקציבים, כדי – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
זה השר שטייניץ ולא השר זאב אלקין – כך נמסר לי.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אה, שונה שם המשפחה שלו בינתיים לאלקין.
תודה ליושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. אני אכן מזמין את השר זאב אלקין להודיע בשם הממשלה מה עמדתה בנושא עלות החוק והאם אנחנו צריכים לראות בזה הצעה תקציבית.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין
אני יודע.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים וחברי הכנסת, בדיון שהתקיים בוועדת הכספים בתאריך 16 ביולי 2018 בנושא הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018, הוצגה עמדת משרד האוצר שלפיה הצעת החוק שבנדון הינה תקציבית בהתאם להגדרתה בחוק-יסוד: משק המדינה, וכי הממשלה לא נתנה את הסכמתה אליה נוכח הוראות סעיף 40א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985.
אבל נוכח הסכמת יושב-ראש ועדת הכספים להביא לאישור ועדת הכספים תיקון לתקנות מס הכנסה (קיזוז מיסים) מ-1980, המונח על שולחן הוועדה, שאישורו יהווה פעולה מאזנת לפי סעיף 40א האמור לעניין הצעת החוק שבנדון, הממשלה נותנת את הסכמתה לעלותה התקציבית של ההצעה בנוסח שאושר בוועדת הכספים.
אדוני יושב-ראש הוועדה, אתה עומד בהסכמה שלך מול משרד האוצר? אכן כן.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אוקיי. אני קורא מה שהוסמכתי להקריא.
קריאה:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה לא כתוב פה – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
לא יאושר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חבר הכנסת זוהר, לא כתוב פה – – – כתוב שיושב-ראש הוועדה מביא את זה. אני מקריא מה שכתוב.
היות שיושב-ראש הוועדה מקבל את ההתניה הזאת של הממשלה, אכן, הממשלה, בהתאם לזה, נותנת הסכמה לעלות התקציבית של ההצעה בנוסח שאושר בוועדת הכספים. ולכן הצעת החוק אינה תקציבית לפי המשמעות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר זאב אלקין. פירוש הדבר שאין צורך ב-50 קולות, אבל אני מקווה שזה יאושר ברוב מתאים.
חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר הסיר את ההסתייגויות שלו. אבל עדיין נשארו לנו הסתייגויות של חברי הכנסת מוסי רז, מיכל בירן ואיתן ברושי. איתן ברושי, בשם כולכם. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להצטרף – אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, חברנו היקר גפני, אני קודם כול רוצה להצטרף לתודות ולברכות לגפני וליועצת המשפטית, לשגית. זו לא עבודה של הימים האחרונים, זו עבודה של שנים. זה היקף של 2 מיליארד שקלים של טיפול חשוב ביישובים רבים, ואני אני רוצה להודות להם על כך.
אני רוצה לבקש ממך, גפני, אדוני היושב-ראש, שתאשר את מה שאני אומר – שתוקם ועדה במסגרת ועדת הכספים – – –
קריאה:
סיכמנו את זה.
איתן ברושי (המחנה הציוני):
רגע, זה לא נאמר פה. שתוקם ועדה במסגרת ועדת הכספים – אדוני היושב-ראש, גפני מאשר – שתדון עד סוף הפגרה, או לקראת סוף השנה, בשאלות שמעסיקות אותנו גם בדרום וגם בצפון.
אבל אני רוצה לומר פה בכל זאת משהו עקרוני. החוק הזה הוציא מתוכו את המרחב הכפרי, למרות שההטבה היא הטבה אישית, והיא לא עוסקת בחיזוק עיר שנותנת שירותים או דבר כזה. בעניין של ההטבה האישית אין הבדל בין מושב, קיבוץ או יישוב קהילתי. אנחנו בכל מקרה תומכים בחיזוקם של נהריה ונתיבות ויישובים נוספים אבל אתם חייבים לדעת שאי-אפשר להרחיב את האוכלוסייה ולהביא אנשים בחוסר ודאות וחוסר יציבות, והממשלה משנה לעיתים בתוך תקופות קצרות את מפת העדיפות ואת ההטבות.
אנחנו רואים את זה גם באזור הדרום וגם בצפון. למשל, קיבוץ עברון הוא כמו שכונה בנהריה, אבל יש פער גדול ונהריה זו לא עיר – זו עיר ארוכה; חלקה מתחיל בקו עימות, וחלקה כמעט רחוק משם. גם שני יישובים כמו להבות הבשן וגונן, הם בטווח של יישובים – – –
קריאה:
– – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
אל תפריעי לי. הם בטווח של יישובים שמושפעים מקרבת הגבול, ומרכז החיים שלהם הוא בתוך קו העימות. אנחנו ידענו תמיד, גם בעוטף עזה, לומר שיישוב שהוא לא בקו אבל ילדיו בתוך קו האש – הם חלק מהאזור. גם נוצרת תחרות פרועה ופערים בתוך מועצה אזורית בין יישוב ליישוב, לא רק בין יישובים לערים במרכז שלהן.
לכן, אנחנו קיבלנו את דעתו של גפני על העיקרון אבל לא ויתרנו על ההסתייגות, כדי לומר שיש צורך בשיפורים נוספים במפה. אני מברך גם על תוספות שנתנו ליישובי גדר. שוב, גדר זה שני קילומטר מהגבול בגולן או בלבנון, ושם יש תוספת; שלא יהיה מצב שזרעית תהיה פחות מנהריה.
אז אנחנו מגישים את ההסתייגות כי אנו מאמינים שהיא נכונה. אנחנו חושבים שהחוק הזה הוא חשוב וההטבות האלה הן קריטיות לחיזוק אזורי נגב, גליל, פריפריה, יישובי עימות, אבל צריך לדעת שבתוך ים של פתרונות, יש גם איים שהם ללא פתרון, ולכן גם ההערות של מיקי מכלוף וגם ההערות שלנו צריכות להיות חלק מהתוכנית ל-2019. ולכן, אנחנו רוצים לבקש שההסתייגות תאושר, כמו יישובי גדר, מ-1 בינואר 2019. בכל מקרה, תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת גליק, אתה מעוניין לממש את רשות הדיבור? לא.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018. לסעיף 1 – חבר הכנסת זוהר הסיר את ההסתייגויות. חברי הכנסת רז, מיכל בירן ואיתן ברושי, אתם מבקשים להצביע על ההסתייגות?
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3, לסעיף 1 לחוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 667
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 43
נמנעים – 2
ההסתייגות של חברי הכנסת מוסי רז, מיכל בירן ואיתן ברושי לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 21, 43 נגד, שניים נמנעו. ההסתייגות לא התקבלה.
כמו שאמרתי, נוספות. גם לסעיף 2 אין הסתייגויות כלל. לכן, נצביע כרגע על סעיפים 1–2 לחוק, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 668
בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 67
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 1–2 כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
67 בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. סעיפים 1 ו-2 אושרו כנוסח הוועדה בקריאה שנייה.
אם כן, אנחנו עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 669
בעד החוק – 66
נגד – אין
נמנעים – 1
חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 249), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
66 בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת החוק אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018
[מס' מ/1141; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוברת ל"ה, ישיבה 254, עמ' 23287; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו ממשיכים בחקיקה. הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. תציג את ההצעה, בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, גברתי.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, השרים אלקין וצחי הנגבי, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית, את הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. הצעה זו מקורה בהצעת חוק ממשלתית. חוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), נחקק בשנת 1996 – סליחה, חברים, אפשר לקבל קצת שקט? סליחה.
חוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) נחקק ב-1996, והיה פורץ דרך בתחומו.
היו"ר מאיר כהן:
חברים, אני מבקש.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גם היום מדינת ישראל היא בין המדינות היחידות שמתירות ביצוע פונדקאות והסדירו את הנושא בחקיקה. בחוק נקבע כי יש לאפשר פונדקאות לקבוצה מצומצמת של בני זוג שאינם יכולים להביא ילדים בשל קושי פיזיולוגי של האישה לשאת את ההיריון. בהצעה שלפניכם אנו מבקשים להרחיב את מעגל הזכאים לפונדקאות ולקבוע כי מעתה גם נשים ללא בני זוג שיש להן קושי רפואי לשאת היריון יהיו זכאיות לפונדקאות.
לאורך כל דיוני הוועדה בהצעת החוק שמעה הוועדה בקשב רב את קולם של גברים יחידנים שביקשו להחיל את החוק גם לגביהם ולאפשר להם לבצע פונדקאות בארץ. הוועדה שמעה את טענותיהם ואת הערותיהם, ועל אף הרצון של חלק מחברי הוועדה להרחיב את ההסדר גם לגבי גברים יחידנים, הדבר לא צלח, ונראה כי עדיין לא בשלה העת לתיקון כזה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
למה? למה לא צלח?
מיכל בירן (המחנה הציוני):
לא בשלה העת.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
הוועדה החליטה להמשיך ולקדם את הצעת החוק שלפניכם על מנת שלא לפגוע באוכלוסיית הנשים היחידניות, ואני מקווה שבהמשך תהיה הסכמה רחבה יותר בנושא וניתן יהיה לבחון החלה של ההסדר גם לגבי גברים יחידנים.
מעבר לכך, הצעת החוק כוללת כמה תיקונים נוספים בהסדרה של פונדקאות, ובהם בין היתר נקבע כי האם הנושאת לא תהיה נשואה, אולם ועדת האישורים תוכל לאשר לאישה נשואה להיות אם נושאת אם ההורים המיועדים לא הצליחו להתקשר בהסכם עם אם נושאת שאינה נשואה. במצב שבו האם הנושאת נשואה, יש להסביר לבן זוגה על ההליך והוא רשאי להביע את עמדתו בפני ועדת האישורים.
נקבע כי האם הנושאת תוכל להיות פונדקאית בתנאי שהיא ילדה בעבר לכל היותר ארבע לידות. גיל האם הנושאת יהיה – – –
קריאות:
– – –
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
ששש. חברים, חברים – – –
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, אתה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אף גבר – – –
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מיקי לוי – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
תתביישו. אתם אופוזיציה בושה.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת מיקי לוי.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
חבר הכנסת מיקי לוי, אתה יכול לעבור לקואליציה.
היו"ר מאיר כהן:
גברתי, בבקשה, תמשיכי. תודה.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גיל האם הנושאת 22 שנים עד 39 שנים. האם הנושאת לא הייתה אם נושאת יותר מפעמיים ולא ילדה כאם נושאת ביותר מלידה אחת.
לגבי ההורים המיועדים, נקבע כי הם יהיו בני 18 עד 54 שנים, וכי יש להם שני ילדים משותפים לכל היותר, ולגבי אם יחידנית – יש לה שני ילדים גנטיים לכל היותר, כלומר, ניתן לבצע פונדקאות לצורך הולדת שלושה ילדים לכל היותר. הוועדה קבעה כי בעוד חמש שנים שר הבריאות יהיה רשאי, באישור הוועדה, להגדיל את מספר הילדים המרבי של ההורים המיועדים לשלושה, כך שניתן יהיה לבצע פונדקאות להולדת הילד הרביעי.
זוהי הצעת חוק חשובה שמהווה בשורה משמעותית לנשים ללא בני זוג, שעד היום לא יכלו להביא ילדים, ואני מקווה שההצעה תאושר ותאפשר לאותן נשים לממש את רצונן להיות אימהות.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
ומה עם הגברים?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה עם האבות? מה עם האבות? מה עם האבות, נורית? מה עם האבות?
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני רוצה להודות ליועצת המשפטית ענת מימון – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
את שלמה עם זה שאת מקריאה את הצעת החוק?
קארין אלהרר (יש עתיד):
חכי לסוף, אולי זה לא יעבור.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – על עבודתה היסודית. לענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה, ולאנשים שהגיעו והשתתפו בדיון ותרמו. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, שהוביל בנחישות וברגישות את הדיונים בוועדה והביא לכדי החוק, ואני רוצה להודות גם לשר ליצמן, שדאג פה לאימהות יחידניות.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
שהתעקש שלא יהיו גברים.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
ועכשיו אני רוצה רגע לעבור לנימה האישית.
קארין אלהרר (יש עתיד):
הופה, יש נימה אישית.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני קודם כול רוצה להודות לחברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, שנתן לי להציג את ההצעה הזאת. ואני רוצה לומר שאנחנו באמת – הזמנים השתנו, ואנחנו צריכים לאשר גם לגברים יחידנים, אבל כמו שכאן נאמר לפי כן, העת עדיין לא בשלה, ואני הייתי מאוד רוצה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
למה? למה? למה היא לא בשלה?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מתי העת תתבשל?
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני הייתי מאוד רוצה להצביע בעד, אבל אני – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
בואי תסבירי מה לא בשל. למה אומרים – – –
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
רויטל, בבקשה, בבקשה. רויטל, בבקשה, אני שליחה פה ואני אומרת את הדברים שנאמר לי לומר – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
רק שליחה.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – ואני, אם יכולתי להצביע, הייתי מצביעה בעד.
קארין אלהרר (יש עתיד):
את יכולה.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אבל מכיוון שאני בקואליציה ויש משמעת קואליציונית, אני אצטרך להצביע לפי מה שהקואליציה החליטה. תודה רבה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
יאללה, עד מתי?
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. תודה רבה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
ילדים זה שמחה.
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש מכולם, השעה מאוחרת, ואנחנו מתחילים בדיון, ויש מספיק זמן לדבר. בבקשה, ראשונת הדוברים, חברת הכנסת קארין אלהרר. גברתי, 20 דקות לרשותך. בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, יש שר באולם? כן, השר אלקין. מה שנקרא מליאה הומה. כנראה שכולם נהרו למלון.
אדוני היושב-ראש, כנראה שהנושא רציני מכדי להתבדח. הנושא של פונדקאות, פונדקאות לכל אחד ואחת שזקוקים, הוא לא נושא חדש, אדוני היושב-ראש. אנחנו, אסור לנו לשכוח שבקדנציה הקודמת, כשחברת הכנסת יעל גרמן כיהנה כשרת בריאות, הובאה הצעת חוק שכללה גם פונדקאות לגברים יחידנים, והיא נתקעה. אבל, אדוני היושב-ראש, בניגוד להתקרנפות בקואליציה הזאת, לנו הייתה עמדה, והבענו אותה, ואמרנו שעל זה לא נוותר, והיו על זה סכסוכים – – –
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת לאה פדידה, אנחנו ארבעה אנשים. אנא ממך, תאפשרו לה לדבר. תודה רבה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שומעים רק אותך, ואני עם מיקרופון.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
סליחה.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כשיש עמדה, אם היא באמת ברורה והיא מוחצת, תביעו אותה, אדרבה. אתם נבחרי ציבור. אם אתם מרגישים שזה מה שהציבור שלח אתכם לעשות, אנא מכם, תעשו מה שהציבור ביקש – רק אם אתם מאמינים. אם אתם מאמינים שלא צריך, אל תעשו את זה.
אבל כבר אתמול פתאום היה איזה ניצוץ קטן: יצאה הודעה מטעם ראש הממשלה, שאפילו הגדיל – והסריט את עצמו אומר שהוא בעד. שומו שמיים, ראש ממשלת ישראל, שהוא הראש של הקואליציה, הוא המרכיב שלה, הוא האומר דבר בקואליציה, והוא רוצה את זה. עכשיו, עלתה כאן חברת הכנסת מירב בן ארי, חברתי, ואמרה: אדוני ראש הממשלה, אם אתה רוצה, אדרבה ואדרבה, יש הסתייגות – לא של האופוזיציה, של חבר הכנסת אמיר אוחנה.
קריאות:
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
אתה רוצה שאני אתן לך את הזמן שלי?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא, לא, אני חי עם החברים שלי לסיעה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני מוכנה לקצר מזמני כדי לתת לך.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני באמת לא מצליחה להבין את הדבר הזה. אפילו לא ביקשנו מכם להיות אדיבים, אתם, בקואליציה – מה שאתם לא. לא אמרנו לכם: תצביעו על הסתייגות של האופוזיציה. לא. תצביעו על הסתייגות של הקואליציה.
עכשיו, היו דיונים, ואני מודה, חבר הכנסת אלאלוף, שלא השתתפתי בדיונים האלה, אבל קראתי, ואני יודעת שחבר הכנסת אלאלוף כיו"ר הוועדה וידא בצורה מאוד הדוקה מהם התנאים, מי תהיה הפונדקאית, מה צריך לבחון. הייתי בשבריר דיון, ואני יודעת שעשית עבודה מצוינת. ואתה יודע מה, אלי? אני יודעת שאם היו מאפשרים לך היית גם מאפשר לגברים יחידניים.
ואני שואלת: מה הפחד? ראש הממשלה רוצה? רוצה. החרדים נמצאים כרגע במצב שמה שתגידו להם – יגידו: בסדר. הינה, שמעתי הערב שההנחיה של הרבי מגור היא הנחיה חדשה, והיא אמרה: גם אם בג"ץ לא ייתן ארכה לגיוס, אל תפרוש מהממשלה. הם לא במצב של לפרוש מהממשלה. יש לכם פה הזדמנות, שאני לא בטוחה מתי היא תחזור, לעשות צדק היסטורי. צדק היסטורי.
הסיפור המעושה הזה על איזה הסכמה, איזה פשרה בין הליכוד לבין כולנו, שעכשיו נעביר את החוק – תשמעו טוב; אתה שומע, שמולי? – ובמושב הבא, שכולם כבר מדברים שלא יהיה, הם יעבירו את התיקון על הגברים היחידניים – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
את יודעת בן כמה אני אהיה במושב הבא? אתקרב כבר ל-40.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה מועדון לא רע, 40. אני ילדתי את בני השני בגיל 40, זה לא כזה גרוע.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני ילדתי את בני הרביעי בת 40, אז אל תרגיש לא – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
נכון, נכון, אני מסכימה לגמרי, צודק חבר הכנסת שמולי, זה לא צריך להיות ככה. העובדה שיושבים אנשים שהם פטרונים על למי יהיו ילדים ולמי לא היא מזעזעת. העובדה שמישהו משחק בתפקיד אלוהים היא לא נראית. היא לא נראית. מילא לא הייתם נוגעים בנושא הזה, מילא הייתם באים ואומרים – אני מכירה את הטיעון שבא ואומר: אנחנו לא בעד פונדקאות. נקודה. יהיו כאלה שיבואו ויגידו: אני נגד פונדקאות. אבל זה לא מה שהקואליציה אומרת. היא אומרת: אנחנו בעד, אנחנו חושבים שזה ראוי. אגב, אני בעצמי שקלתי פונדקאות, מסיבות בריאותיות. צריך להסדיר את זה, אבל אם כבר, אם כבר, למה לא לעשות את זה מא' ועד ת'? למה הפשרות הארורות האלה, הפשרות שגורמות לכל כך הרבה עוגמת נפש לאוכלוסייה שמתחננת? נמצאים נציגים של הקהילה הלהט"בית במסדרונות הכנסת כבר חודשים ומתחננים.
תחשבו, כל אחד על עצמו, על הכמיהה ועל הרצון להיות הורה. תסתכלו במראה ותגידו אם זה נראה לכם צודק, נכון וראוי אם מישהו היה שם לכם תמרור עצור ואומר: אתם רוצים? חבל, זה לא יקרה. למה? כי ראש הממשלה השיג פשרה, ובפשרה הזאת אולי יהיה חוק במושב הבא. מה העניין?
מיכל בירן (המחנה הציוני):
לא יהיה שום חוק.
קארין אלהרר (יש עתיד):
ברור שלא יהיה שום חוק. הם מנסים כרגע להדוף את הביקורת.
אבל אני אומרת לכם שזה דיני נפשות, ואי-אפשר להמשיך ולספר סיפורי מעשיות. באמת, אני קוראת לכל חבר כנסת שיסתכל לעצמו פנימה וייזכר מה הביא אותו לבניין הזה. אני מכירה את האנשים בקואליציה; חלקם אנשים ערכיים, מצפוניים, שבאו עם אג'נדה – אג'נדה חברתית שרואה אנשים, גם כאלה ששונים מהם, ומבינה את הצרכים שלהם.
ואני קוראת לאלה – לא לאלה שהנושא לא מעניין אותם, לא לאלה שאומרים ממני והלאה; לאלה שזה מעניין אותם, שזה בנפשם, שהם מבינים את הקושי: תצביעו על פי צו המצפון שלכם. זה סוף המושב, וכמו שזה נראה זה גם ממש סוף סוף הקדנציה. יש לכם הזדמנות. אני לא חושבת שהיא תחזור – לא יהיה מושב הבא; אז לפחות את זה תוכלו לסמן ולהגיד: עשיתי מה שהמצפון שלי קרא לי לעשות.
ותחשבו כמה דברים כן הצלחתם לעשות דווקא כששיתפתם פעולה עם האופוזיציה. תחשבו על קצבאות הנכים. אלי, אתה יודע שכל העניין של קצבאות הנכים לא היה מתחיל אם לא היו כמה ח"כים מהקואליציה שאו "שכחו" להצביע או נעלמו מהמליאה כשעברה הצעת החוק של אילן גילאון. ככה הכול התחיל. יש פה עוד הזדמנות כזאת. וכמה שמח אתה היית – אני יודעת, כי אני ראיתי – כמה שמח אתה היית כשהייתה לך ההזדמנות לעשות את הדבר המדהים הזה של להעלות את הקצבאות. אני באמת קוראת לכם לעשות את הדבר הנכון.
בזמן שנותר לי – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
טוב, אני הלכתי לישון. אני חוזר עוד שעה ו-40.
קארין אלהרר (יש עתיד):
יואל, כל כך הרבה זמן שינה? איך תכיל את זה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה יותר מדי, אני לא רגיל לזה. שעה ו-40.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שעה ו-40 זה הזמן שלוקח לי להירדם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה ממש לפנק, לפנק לפנק פה. מה שנקרא שררה של חברי כנסת.
קארין אלהרר (יש עתיד):
שררה.
אלי אלאלוף (כולנו):
מתי אתה חוזר? אל תיתן לנו להתגעגע אליך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני עוד אחזור.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תקשיב, אלאלוף, ב-24 השעות האחרונות כל פעם שנכנסנו למליאה ישבת פה. אתה יצאת לשנייה?
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – לישון.
היו"ר מאיר כהן:
לא, היא אמרה עליך.
קארין אלהרר (יש עתיד):
הוא חבר הכנסת המצטיין של הקואליציה.
אלי אלאלוף (כולנו):
בלי ציונים – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, למה ציונים? מחמאה. תראה את זה כמחמאה.
בזמן שנותר לי – – –
היו"ר מאיר כהן:
גפני שמע שמחלקים ציונים ונכנס.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גפני גם הוא מצטיין – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – – גפני, פה מחלקים ציונים – – –
משה גפני (יהדות התורה):
בלי כסף? אז מה נעשה?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ציונים, ציונים, לא כסף. לא ציוֹנים, ציוּנים.
משה גפני (יהדות התורה):
ציונים גם בסדר, השאלה היא איזה ציונים. יש כאלה טובים, יש כאלה פחות טובים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
בזמן שנותר לי, גפני, אני רוצה לפנות אליך. גפני, אני רוצה לפנות אליך.
משה גפני (יהדות התורה):
מה עכשיו עשיתי?
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה לא מה אתה עשית, זה מה אתה עומד לעשות.
משה גפני (יהדות התורה):
מה אני עומד לעשות?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
גפני, עצתי לך: תתרחק. ההצעה שלי אליך: תתרחק.
היו"ר מאיר כהן:
היה לו יום טוב, הוא לא עשה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
גפני שוקל להיות יושב-ראש האופוזיציה – לפי המיקום שאתה יושב עכשיו.
משה גפני (יהדות התורה):
מבחינתי זה הדבר הכי טוב.
קארין אלהרר (יש עתיד):
וואי, וואי, ראינו אותו באופוזיציה. היה קשה.
אני רוצה לפנות אליך. תשמע, אתם יכולים להיות המחסום לעוול היסטורי שיהיה, וזה חקיקת חוק הלאום.
משה גפני (יהדות התורה):
טוב, נו, את דורכת לי על יבלות. אני נגד, אבל מה את רוצה שאני אעשה? אני שבוי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גפני, כמה שנים אתה בכנסת?
משה גפני (יהדות התורה):
30.
קארין אלהרר (יש עתיד):
30 שנה. אתה עדיין זוכר למה הגעת לכאן?
משה גפני (יהדות התורה):
האמת, לא. אני רוצה לברוח.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז אני אזכיר לך: הגעת כדי לעשות דברים טובים.
משה גפני (יהדות התורה):
נכון.
קארין אלהרר (יש עתיד):
חוק הלאום זה לא דבר טוב.
אלי אלאלוף (כולנו):
ואני עד שעשה דברים טובים גם לפני כן.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, גפני – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אני מסכים איתך.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני יודעת שאתה עושה דברים טובים – – –
היו"ר מאיר כהן:
אבל הוא שכח את זה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, גפני, אז הינה, הזכרתי לך, הזכרתי לך למה הגעת לכאן. אל תהרוס. גם אחדות ישראל שווה משהו.
משה גפני (יהדות התורה):
נכון.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זהו, הוא הלך.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, אני לא הלכתי, אני פה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני מציע שתגידי עוד פעם את מה שהיה בוועדה – את הטיעון המרכזי של העניין של האבות היחידניים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
חבר הכנסת שמולי, אמרו לי שאתה דיברת ממש יפה, ולצערי, פספסתי את הנאום שלך בוועדה. אבל באמת, כשרואים סיפור – מה סיפור, זה לא משהו שכתוב בעיתון; זה החבר שלנו, זה איציק. כשרואים את זה, לא אומרים: זה הרגע שאנחנו צריכים לעשות מעשה?
תראו, יש איזה עיקרון שעליו מושתתת מדינת ישראל. ושכחנו אותו. זה עקרון השוויון. הקואליציה הזאת שוכחת אותו כל פעם מחדש. כל חוק מחדש – את עקרון השוויון שמים בצד. ובאמת, בעניין הזה יכול להיות חוק מושלם. כמה פעמים יוצא שהצעת חוק ממשלתית תהיה הצעה מושלמת?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
מפלגת הצמצם, מה קורה?
פנינה תמנו (יש עתיד):
אנחנו כאן כדי לשמוע את – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – – קארין.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
קארין, נראה לי לקחת על עצמך משימה כבירה עם 20 דקות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, יש לי עוד שלוש.
פנינה תמנו (יש עתיד):
שכחו את השוויון.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
קארין, הרי ילדים זה שמחה, נכון?
קארין אלהרר (יש עתיד):
ילדים זה שמחה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אז למה לא לתת להם?
קארין אלהרר (יש עתיד):
חוץ מזה שהם קמים בלילה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
זה גם שמח. מדליקים את האורות, נותנים להם – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
בואי, תשעשעי אותם.
פנינה תמנו (יש עתיד):
כל אחד והטעם שלו בלשמח.
קארין אלהרר (יש עתיד):
כשהם קמים עם כאבי שיניים זה לא שמחה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
לא, זה הבעל מתעורר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אה, אוקיי, זה נכון. ירון, אם אתה שומע אותי – תודה.
עכשיו די, נשארו באמת עוד כמה דקות, זה רציני. אני שוב קוראת לקואליציה, שלא נמצאת כאן – אבל לנציגים שכן נמצאים: בואו פעם אחת, פעם אחת בכל שלושה הימים ההזויים האלה, פעם אחת תעשו את המעשה הנכון. מה אכפת לכם? הרי אתם רוצים את זה. אומר ראש הממשלה: אני רוצה את זה. אלי, הוא אמר או לא אמר?
אלי אלאלוף (כולנו):
תבדקי את הסרט.
קארין אלהרר (יש עתיד):
נו מה, זייפו את זה? מה, זה פייק ניוז?
אלי אלאלוף (כולנו):
אני לא הייתי הבמאי של הסרט.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, אבל מה, סתם הוא מסריט סרטים? התרגלנו, אבל בכל דבר? אמר. מה הוא התכוון לעשות?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
סיבוב על הגב של כולנו.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז הגיע הזמן שיפסיק עם זה. והדרך להראות לו איך הוא יפסיק עם זה היא פעם אחת להראות לו שצריך לשים את הכסף איפה שהפה שלך. ואם הפה שלך אמר שאתה בעד, אז תהיה בעד. הגיע הזמן לעשות את הדבר הזה. נכון?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
נכון.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
נכון מאוד.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני חושבת – באמת, יש הרבה חוקים, שאתה יודע, אנחנו יכולים להתקוטט, קואליציה–אופוזיציה, הפעם נראה לי שאין מקום להתקוטטויות האלה, והקואליציה בעניין הזה, שהוא באמת – אני רואה את הגברים היחידניים מהקהילה הלהט"בית, שמסתובבים הנציגים שלהם כאן בכנסת, ואני לא מצליחה להבין איך תעמדו מול הבקשה/תחינה שלהם.
תעזרו לנו – באמת, הם צריכים ללכת להביא ילדים, לשלם הון בחו"ל, להביא את הילדים לארץ, להעביר אותם גיור – למה צריך את כל הבלגן הזה? למה צריך את זה? מי שאין לו מיליונים לא יכול שיהיה לו ילד. מה עובר עליכם. אני באמת חושבת שהגיע הזמן לסיים את העוול הזה. לצערי, לא הצלחנו בקדנציה הקודמת, כי היא נגמרה מהר מדי וגם כי הייתה מפלגה שהפריעה לנו לעשות את זה, אבל, בניגוד לחלקים בקואליציה הזאת, עמדנו על שלנו.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. גם לך הוקצו 20 דקות. בבקשה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, כשאנחנו מתחילים לדבר על חוק הפונדקאות חשוב לזכור שהגענו כאן לדיון בכנסת לא סתם, אלא אך ורק אחרי שבג"ץ אמר את דברו לגבי האפליה. למרבה הצער, בפסק הדין האחרון של שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן הוא החליט, במידה רבה, שלא להחליט. אבל הדברים שהוא כתב היו דברים שלא יכולים אלא לחדור אל הנפש.
המצב החקיקתי הקיים, כך הוא כותב, מעורר "מידה לא מבוטלת של אי-נוחות ואף למעלה מכך – – – מתקשה אני להסכים למצב דברים שבו נמנע מיחידניים ומזוגות חד-מיניים להגשים את זכותם להפוך להורים על ידי התקשרות בהסכמי פונדקאות, שעה שלאחיותיהם ולאחיהם ההטרוסקסואלים מוקנית זכות זו. הסדר חוקי המעניק זכות בעלת מעמד חוקי לקבוצה אחת ומדיר מפניו קבוצה אחרת בשל זהותה, העדפותיה, נטיותיה או אורחות חייה, הוא הסדר הנחזה להיות מפלה, אשר קשה להלום אותו – – – העדפה חסרת בסיס זו מפנה עורף לכבוד האדם, המנוי בחוקי-היסוד של מדינת ישראל, ולעקרון השוויון הנגזר ממנו".
אז ככה התחלנו. והדיון והחוק הגיעו לוועדת העבודה והרווחה, ולאורך כל התהליך הזה, שנמשך תקופה ארוכה, והרבה דיונים, אני מודה שהיה לי לא פשוט. דבר ראשון, בגלל העמדה הבסיסית. פונדקאות מבחינתי אינה מובנת מאליה. אני מוצאת את עצמי שמבקרים אותי מצד אחד אלה שמתנגדים לפונדקאות באופן גורף, ומצד שני אני מוצאת את עצמי לפעמים מעירה גם למי שמתייחס לפונדקאות כסחורה עוברת לסוחר.
אני מצד אחד מתנגדת, כמו שאמרתי, למי שזה אומר שזה כמו למכור כליה – כי זה לא. אבל זה גם לא כמו לקנות דירה. בסוף, תהליך הפונדקאות קורה בגופה של אישה. יש לו סיכונים, יש לו השלכות, גם רגשיות וגם בריאותיות. אבל, למרות הסכנות האלה, להגיד שאוסרים אותו באופן גורף, בעיניי זו טעות, כשחושבים מה עומד מנגד. דבר ראשון, יש הרבה נשים שזה בא להן יחסית בקלות ושהן רוצות להיכנס לתהליך הזה כפונדקאיות. ומהצד השני, הזוגות או האנשים היחידים בני אותו מין, ההטרוסקסואלים – לכולם הדבר הזה בעצם מעניק שמחה וחדווה שכנראה לא היו יכולים לקבל בצורה אחרת.
אז ככה התחלנו את הדיון הזה. בדיון בוועדה היו כמה הזיות, שחלקן, למרבה השמחה, בכלל לא הגיעו לכאן לדיון. למשל, הייתה כוונה להוריד את מספר הניסיונות שיכולה פונדקאית לנסות משישה כיום לשלושה, כשהממוצע בארץ הוא ארבעה, מה שהיה אומר בעצם שכל הליכי הפונדקאות והתהליך הארוך שהיה עובר על הזוגות ועל הפונדקאית פשוט היה מתבזבז. עכשיו, במדינת ישראל באמת מושקעת הרבה מחשבה על לראות שהפונדקאית נכנסת מרצונה החופשי, שלא מנצלים אותה, שהיא מתאימה לזה פסיכולוגית, שהזוג, או עכשיו זו תהיה היחידנית, מתאימים לה.
אבל, חוץ מהבעיות האלה, היה גם סוג אחר של בעיות. לאורך הדיונים, הגיעו חברי כנסת חשוכים, הומופובים – חבר הכנסת מוטי יוגב דאג להגיע ללא מעט דיונים ולהביע דעות שכמעט הדעת אינה סובלת שהן נאמרות היום במקום שבו אנחנו נמצאים.
עכשיו, לאורך כל הדיונים הטיעון שנאמר, למה לא להכניס את חברי הקהילה הגאה – אשכרה נציגי משרד המשפטים, מה היה הטיעון שלהם? שאין מספיק נשים שמעוניינות להיות פונדקאיות בישראל, והם דאגו שאם פותחים את זה לשוק חופשי ומכניסים את חברי הקהילה הגאה, מה שיקרה זה שזוגות שידם אינה משגת בעצם יידחקו החוצה.
עכשיו, לכאורה בפעם הראשונה ששומעים את הטיעון הזה כאילו יכול להיות בו איזשהו היגיון, אבל אין בו היגיון – משני היבטים. דבר ראשון, האמת נחשפה, כשבשנייה האחרונה, כמעט במחטף, יו"ר הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף החליט להגדיל את המכסה – שאנשים יוכלו לגשת להליך פונדקאות, זוגות סטרייטים או אישה יחידנית, בשביל להביא את הילד החמישי המשותף. זאת אומרת, באופן תיאורטי יכול להיות מצב שבו יש זוג הטרוסקסואלי – לאחד מהם כבר יש שני ילדים מנישואים קודמים, והמדינה מאפשרת להם להביא את הילד השביעי של אחד מהם, כשלקבוצה אחרת לא מאפשרים להביא אפילו ילד אחר. זה גם הראה את הצביעות בטיעון המגוחך הזה מלכתחילה, שזאת הייתה הבעיה – מחסור בנשים שרוצות להיות פונדקאיות. אגב, נציגות הנשים הפונדקאיות אפילו סיפרו שיש נשים שהיום לא מעוניינות בתהליך אבל כל כך מזוהות עם האתגרים של הקהילה הגאה, שאם יאפשרו את זה אז הן ייכנסו לתהליך.
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת מיכל בירן, סליחה שאני מפריע לך, אבל ברשימה החדשה הוקצו לך רק 15 דקות. אז אני מעדכן אותך, בסדר?
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אוקיי.
היו"ר מאיר כהן:
לכן, יש לך עוד תשע דקות לדבר. בבקשה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אור, זה מצבנו? רק 15 דקות? אוקיי, אז אני אזדרז.
אני רוצה לקרוא את אחת ההודעות המרגשות שקיבלתי, מעליזה רגב, אימו של חגי: אני פונה אלייך כאם לילד. איש מדהים, רב-פעלים, שמאז היותו ילד ניחן ברגישות רבה וראה את מצוקת האחר. הוא רב-כישרון, ויכול היה להיות כל מה שאם יהודייה מייחלת לו – מצליח, רופא, מהנדס, ארכיטקט, איש הייטק, אומן מפורסם. הוא בחר להיות מדריך פולין ולעבוד עם נוער במצוקה. בחר לעבוד ולקדם את החוליה החלשה בחברה. כמעט על תקן מתנדב. אבל הוא רק לא בחר את הזהות המינית שלו; הוא הומו – לטוב ולרע. כאם, אני התאבלתי וחשבתי שהעולם מפסיד דור המשך מדהים, מוכשר, יפה ורגיש. והוא, בני האהוב, יפסיד את חוויית ההורות. והינה, לשמחתי, הכול יכול להשתנות. בני חגי בכה איתי. ישבנו חבוקים, דומעים וכואבים, בעיקר את המחשבה שהוא לעולם לא יהיה אבא. והינה, יש והעולם משתנה, והכול יכול להיות אחרת, אם רק חברי הכנסת יקדמו את החוק לפונדקאות בארץ. לצערי, כדי לעזור לו לממש את משאלת ליבו, להיות הורה, אנחנו ההורים צריכים לקחת משכנתה. האם זה חייב להיות כך? האם הזכות להיות הורה היא רק נחלת העשירים?
כתבה לי עליזה ושברה את ליבי. ויצא לי לראות ולחוות עם הרבה חברים את החוויה הזאת, את האבל של ההורים. יצא לי גם לראות את אחד מחבריי הטובים, ארי, עם בן זוגו יוסי, שעברו בארצות הברית תהליך פונדקאות, עם יחסים מדהימים עם הפונדקאית. לשמחתי הרבה, יש להם היום שני תאומים חמודים ובאמת הם מאוד מאושרים. אבל בסוף, סכום הכסף שבני זוג, ובוודאי אם מדובר בגבר יחיד או באישה יחידנית, צריכים היו להוציא – עד עכשיו; נשים יחידניות לפחות יוכלו לעשות את זה בארץ – זה סכומי עתק של כמעט מיליון שקלים על תהליך פונדקאות בחו"ל, ולזה מוסיפים את הריחוק מהבית, מהמשפחה, מכל מעגל התמיכה.
אני רוצה לדבר על הפיל הלבן בחדר ועל השקר שהקואליציה מפיצה בספינים בימים האחרונים. חבר הכנסת אמיר אוחנה ביקש מראש הממשלה להמתיק קצת את רוע הגזרה, לרכך קצת את הביקורת הציבורית – לא בחקיקה, אלא באמירות. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.
קארין אלהרר (יש עתיד):
בקיסריה יש מלא חול.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
היה ברור להם לחלוטין שאין בזה אלא מתק שפתיים ושאין מאחורי זה שום דבר.
עכשיו, עד האמירה שלו ראיתי כמה חברי – ובעצם גם אחרי האמירה שלו נעמדו כמה חברים קואליציה שבאמת הדבר הזה מאוד מאוד צורם להם, והודיעו שלא יצביעו בעד הגרסה הזאת של החוק. אבל אז פתאום נולד הספין החדש – אמיר אוחנה יגיש עכשיו הצעת חוק שבהמשך תטפל בבעיה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
במושב הבא.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
עכשיו, בכלל, הקונספט הזה של בהמשך – שמענו אותו לאורך כל החוק. אבל אני כל כך מזדהה עם נשים יחידניות, והאפשרות, גם שלהן, להיעזר בפונדקאית כדי להביא ילדים לעולם, ואמרו חלק מהאנשים: למה אתם מונעים את זה מהן?
אני אומרת שאי-אפשר לתקן אפליה ביצירת אפליה אחרת. כמו שאף אחד מאיתנו לא היה מסכים בשום פנים ואופן אם היה עומד כאן שר החינוך ואומר: השנה יש מחסור בתקציב במתמטיקה אז נתחיל מזה שתלמידים אשכנזים יקבלו את השיעורים, ומייד כשיתפנה תקציב נעבור לתלמידים מזרחים. הרי לא היינו מוכנים לקבל את זה, את הצעד אחר צעד.
קארין אלהרר (יש עתיד):
למה לא הפוך?
מיכל בירן (המחנה הציוני):
כדי שאנשים ידמיינו את זה מאוד מוחשי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
חוץ ממך רק מזרחים נשארו במליאה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הלו.
היו"ר מאיר כהן:
השר אלקין, מה, אתה לא עולה ממרוקו?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
הרוסים הם המרוקאים החדשים.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
חברת הכנסת פדידה, זאת הייתה דוגמה להמחשה, בואו לא – –
היו"ר מאיר כהן:
לא ניסחף.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
– – לא ניסחף לדיון העדתי הזה בשעת לילה מאוחרת, כשכולנו לא לגמרי מרוכזים וחושבים על מה אנחנו אומרים.
בקיצור, הרי לא היינו מוכנים לקבל את זה, לא היינו מוכנים להגיד שבאופן שרירותי, קבוצה אחת – יש לה עדיפות על פני קבוצה אחרת. לא היינו מוכנים לקבל את זה. אז איך כאן, בחוק הפונדקאות, מוכנים לקבל את זה? חברי קואליציה שגם, כמוך, אני מעריכה אותם, אני יודעת שהלב שלהם במקום הנכון, אבל בסוף, אי-אפשר לתקן אפליה ביצירת אפליה אחרת.
ואני מפצירה בכל מי שחושב בטעות שיש משהו בספין הזה – צריך לזכור שלא מדובר פה במשאלת לב. בעצם כבר היום יש הסתייגויות שבעצם מתקנות את החוק. אחת מהן של חבר הקואליציה חבר הכנסת אמיר אוחנה, שבעצמו הביא שני ילדים חמודים ביותר בהליך פונדקאות.
אם ראש הממשלה באמת רוצה לתקן את המצב, הוא לא צריך להמתין, הוא לא צריך לחכות, הוא לא צריך לחכות אחרי הפגרה, לא צריך לחכות למושב החורף. כל הלחכות הזה, זה מה שנקרא בשם קוד "אחרי החגים", בתקווה שעד שנגיע למועד שבו צריך לפרוע את השטר אנחנו כבר נתפזר לבחירות.
את החוק הזה אפשר לתקן מחר. אני רוצה לסיים – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
היום.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
היום, מחר, תלוי איך סופרים. נכון, השעה כבר אמצע הלילה.
אני רוצה לסיים בעצם בלהזכיר לכולנו שהמקום שבו אנחנו נמצאים היום בנוגע לזכויות הקהילה הגאה – וכן, עברנו דרך ארוכה – כל צעד קרה בזכות אנשים אמיצים שהחליטו לא לשתף פעולה עם האפליה ועם הקיפוח. אנחנו מכירים את שולמית אלוני ואת העובדה שעד למעשה האמיץ שהיא עשתה, ובעצם השמיטה את האיסור על קיום יחסים הומוסקסואליים בישראל ב-1988, זה היה אסור בחוק הישראלי. אנחנו מכירים מדינות שהיו בהן אפילו איסורים על להתרועע בפומבי או אפילו להיראות נשי, או מגוון האשמות שקשה לדמיין בכלל מי האנשים שהגו אותן. והגענו למקום שבו אנחנו נמצאים היום כי כל אחד תרם עוד קצת. למשל, כשחבר הכנסת יצחק בוז'י הרצוג היה שר הרווחה, הוא עשה את הצעד הראשון של פתיחת האימוץ לזוגות גאים. כמובן, מזה שפתחו את זה לבין זה שהם נמצאים בסוף הרשימה – אבל, אגב, זה גם מראה שהכול זה בסוף צביעות. המערכת יודעת כבר להכיר במשפחות גאות כשהיא צריכה לקחת מהן זכויות – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
קל.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
קל. הדוגמה הכי פשוטה זה אותו חבר טוב שלי שהגיע עם תאומים, אחד שלו ואחד של בן זוגו, שחלקו ביחד רחם וחלקו ביחד תרומת ביצית. המדינה לא נתנה להם פעמיים חופשת לידה, היא הבינה היטב שמדובר בתאומים ושמדובר בתא משפחתי אחד. אבל כשמגיע הרגע לתת זכויות – אז המדינה הזאת משתפנת, אז הקואליציה הזאת משתפנת.
ואני מציעה לכל חברי הקואליציה שיש להם כוונות טובות, ומזכירה להם: אנשים בעולם הזה לא נשפטים על פי מה שיש להם בלב אלא על פי מה שהם עושים. תבחרו את הבחירה הנכונה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת שמולי. עשר דקות, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אחרי הרבה מאוד תלאות החוק הזה מגיע היום – מגיע הלילה לכאן. עבור כמה נשים מדובר, אולי, בהתקדמות; כמה, לא כולן, כיוון שאנחנו יודעים שהחוק הזה לא נותן מענה מלא לכלל הנשים, מכיוון שהחוק הישראלי דורש קשר גנטי ליילוד. אבל בכל מקרה, למאות אלפי אזרחים אחרים, לנו, בני ובנות הקהילה הגאה, אין שום סיבה למסיבה בלילה הזה. אנחנו היינו סוג ב' ונותרנו סוג ב'. עם ההצהרה של ראש הממשלה, ההצהרה הריקה של ראש הממשלה, וגם אחריה. זה המצב וכך הוא נשאר.
גם בפעם הזאת – אני שמעתי את ההצהרה של ראש הממשלה אתמול. בדיוק כפי שהוא עשה לפני שנתיים ביום הגאה בכנסת, שנתן איזה הצהרה, איזשהו statement, שהוא הולך או-טו-טו לעשות את זה – אני חושב שבזמנו זה היה על נישואים גאים – וכמובן ההצהרה הזאת נעלמה כלעומת שבאה. אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שסימפתיה ומילים גדולות כבר לא יעזרו. והלילה הזה, או מחר בבוקר, במקום מילים גדולות כל מה שאנחנו מבקשים מראש הממשלה ומהקואליציה שלו זה לא מילים גדולות, זה הסתייגות אחת קטנה, שהוא אתמול דיבר עליה בקולו: להכניס גם את הגברים היחידניים לתוך החוק הזה. אבל כמובן שהדבר הזה לא יקרה, מכיוון ששלמות הקואליציה חשובה לראש הממשלה הרבה הרבה הרבה יותר מאשר העשייה של הצדק ההיסטורי. הקהילה הגאה אולי טובה לקמפיינים של משרד התיירות, אבל עד שזה מגיע לצורך לבחור בינה לבין הסיעות החרדיות כאן בכנסת. אז הבחירה היא מאוד מאוד ברורה.
אני חושב שצריך להזכיר לראש הממשלה, שאתמול התאמץ להזכיר לנו כמה הוא רוצה שאנחנו נהיה בתוך החוק, שהיועץ המשפטי לממשלה הפציר בו והפציר גם בסגן שר הבריאות, על בסיס מסקנות ועדת מור-יוסף, להכניס את הגברים היחידניים לחוק, אפילו על בסיס של פונדקאות אלטרואיסטית, מה שכמובן לא מופיע בו בסופו של דבר.
חוק הפונדקאות, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, חוקק לפני 22 שנה בכנסת, ואפשר מאז לאלפי זוגות סטרייטים להגשים את חלומם להיות הורים. בזמן הזה הרבה אחרים, אלפים, נידונו למאסר עולם של עלבון, של עריריות ושל אפליה. אני, לפני שנה בערך סייעתי לכמה זוגות, אדוני היושב-ראש – והיו פה עוד כמה חברי כנסת – שנתקעו במקסיקו באמצע הליך פונדקאות. הם נסעו לקצה השני של העולם, ותוך כדי התהליך, אותה מדינה שבה הם שהו – אני חושב שזאת הייתה טבסקו – פשוט שינתה את הסטטוס החוקי של הפונדקאות, והם נותרו תלויים בין שמיים לארץ. ואומנם בסופו של דבר אנחנו הצלחנו לעזור להם, אבל זה נותן לכם צוהר קטן, עם איזו מציאות אנחנו צריכים להתמודד.
היום, כדי לממש את החלום שלך להיות הורה, אתה צריך לנסוע לקצה השני של העולם, להתנתק מהמשפחה, להתנתק מהחברים, להתנתק ממקום העבודה לתקופה ממושכת. אתה צריך להשכיב משכנתה של 120,000, 130,000, 140,000 דולר, ובסופו של דבר גם ללמוד את ספר החוקים של מדינה זרה – וכל זה למה? כי מדינת ישראל חושבת שאתה לא מספיק ראוי ולא מספיק טוב או כשיר כדי להיות הורה ולהקים משפחה. הדבר הזה הוא דבר הזוי, הדבר הזה הוא דבר כואב, והדבר זה הוא דבר מפלה.
היו"ר מאיר כהן:
המחיר שציינת זה המחיר – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה המחיר, והמחיר עולה, מכיוון שכל הטריגר – בעצם חלק מהטריגר שעורר, אדוני היושב-ראש, את קול המחאה, או את עוצמת המחאה כאן, זה לא רק העוול פה בישראל אלא העובדה שכל האופציות במזרח הרחוק נסגרו בשנים האחרונות. הן היוו סוג של שסתום לחץ כלכלי, וברגע שזה נסגר והאופציה היחידה שנותרה זה ארצות הברית – כמעט היחידה; בקנדה זה על בסיס אלטרואיסטי ואין שום סיכוי להיכנס – זה בעצם הביא אותנו למצב הזה, שאני מאמין שלא יחזיק לאורך זמן, זה בסוף יתפוצץ לחברה הישראלית בפנים.
והדבר הזה הוא כואב, מכיוון שבעת הזאת עדיין יושבים גורמים במשרד הרווחה עם תפיסה פרה-היסטורית, שבאים ואומרים שטובת הילד היא שלא יהיו לו הורים חד-מיניים כי זה עלול להקשות עליו. זה כואב מאוד שגם מתוך הבית הזה יוצאות אמירות מעליבות ופוגעות, וגם רבנים חשוכים שטופי שנאה מדברים לקהילה הגאה כאילו הם סוג של מחלה שצריך להדביר אותה. זה כואב ומפלה שפונדקאות סגורה בפני הקהילה הגאה. אנחנו מספיק טובים כדי לקום בבוקר, כל אחד ממקומו – לא רק מתוך השירות הציבורי, גם מתוך השירות הפרטי, כל אחד והעיסוק שלו – לקום בבוקר כדי לעשות פה חברה טובה יותר, כדי לעשות פה מדינה טובה יותר. אוהבים את המדינה, משרתים את המדינה, לא חושבים להיות בשום מקום אחר. אבל מבחינתה של המדינה אותה קהילה שתורמת ונותנת לא ראויה להיות שווה.
אני אומר לכם, אפילו בנימה קצת אישית, שהחיים יכולים להיות גדושים ומלאים ומספקים ומלאי משמעות, אבל תמיד יש את המרכיב החסר. לכם, זה שיש לכם ילד או ילדה שקוראים לכם מהחדר השני "אבא", או ילדה שיום לפני יום ההולדת מתרגשת ממה שהולך להיות מחר בבוקר בגן – זו מחשבה שהיא כמעט טריוויאלית וטבעית. עבורנו הדבר הזה הוא בלתי מושג. ואני לא יכול לתאר לכם את הכמיהה הזאת לרצות לשמוע או לרצות להיות בתוך הרגע הזה.
יש הרבה שמתנגדים לתיקון לחוק שאנחנו מבקשים בגלל כל מיני טעמים של יהדות והלכה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
איציק, אנחנו עוד נבוא לברית של הבן שלך.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אם יהיו בנים. לכי תדעי, אולי יהיו בנות.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
בנות, בנות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אנחנו נבוא בכל מקרה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אז אני אומר לאותם אנשים: אני יהודי בכל מאודי, אני יהודי של "ואהבת לרעך כמוך", אני יהודי של "כבד את אביך ואת אימך", אני מאמין ביהדות פתוחה, שמפיצה אור בעולם, ולא בדת סגרגטיבית, שמרימה חומות ומפיצה שנאה.
אני שומע את אותם גורמים גם מדברים על טובת הילד. זה קצת משעשע אותי. 350,000 ילדים בסיכון יש במדינת ישראל, מתוך שני מיליון ילדים. יותר מ-15%. אז אתם אומרים שאנחנו לא ראויים מספיק כדי להיות הורים?
גם בית המשפט, כפי שהוזכר פה קודם, הכיר בכך שיש פה אפליה, אפליה בוטה וקשה מאוד. ובית המשפט בעצם בא ואמר שצריך לתקן את האפליה הזאת, הוא רק נתן לכנסת ארכה, בהחלטה לדעתי מאכזבת – אני לא רוצה להשתמש בשפה בוטה יותר כלפי הפסיקה של כבוד השופט ג'ובראן – החלטה בהחלט מקוממת אפילו, נאיבית, שהסתכלה על הכנסת ועל ההרכב של הכנסת ואמרה: תתקנו אתם, בידיעה שהדבר הזה לא יקרה.
אבל בכל מקרה, הכדור חוזר עכשיו ויחזור עכשיו גם למחאה ברחוב, וזה כבר התחיל בשבועות האחרונים, וגם לבית המשפט. ואני חושב שהלילה הכנסת אומנם לא תתקן את התיקון הנדרש, אבל בסופו של דבר אני מאמין שהשינוי החברתי הזה יקרה.
אין שום ספק שעברנו כברת דרך, בין השאר בזכות פעילים וארגונים מסורים – חלק יושבים כאן – שתחילה עמדו לבדם, וחל שינוי דרמטי ביחסה של החברה הישראלית כלפי זוגות חד-מיניים. סוגים חדשים של תאים משפחתיים הפכו להיות עובדה קיימת, על אפו ועל חמתו של משרד הפנים. ואת השינוי שמנסים לעצור מלמעלה – השינוי הזה צומח מלמטה. לא בתוך משרד הפנים, בתוך גני הילדים. לכו ותראו את המגוון האנושי המרתק שצומח שם. ורק מתוך המקום הזה אני שואב הלילה הזה הרבה מאוד אופטימיות. כי בזכות אותה הנחישות שאף אחד לא הצליח לעצור עד היום, אני מאמין שנצליח להגיע בסופו של דבר אל המטרה. השינוי החברתי, אדוני היושב-ראש, קורה, ושוויון בזכות להורות, בסופו של דבר, יהיה במדינת ישראל, ויהיה לעובדה שלמה ומוגמרת. אנחנו בהחלט עוד נשמע את הקול, את המילה "אבא" שנשמעת מהחדר השני, עם הקואליציה הזאת וגם בלעדיה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. עשר דקות, גברתי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, איציק, ריגשת אותי מאוד. דברים שיצאו מלב וחדרו ללב. וגם לך, עודד, שנמצא איתנו תמיד וגם הלילה.
הזכות להורות – זכות כל כך בסיסית, זכות כל כך מוקנית, זכות כל כך ברורה וכל כך לא מוטלת בספק, הזכות שאם באמת אתה מתברך והכול בסדר אצלך אתה אפילו לא חושב פעמיים, יש לך ילד וילדה ועוד ילד ועוד ילדה. הזכות להורות, פתאום בערב הזה – ובכלל, כשהיא מגיעה לחוק הפונדקאות – אתה אומר, רגע, הזכות הזו היא בעצם אולי הרבה מעבר לזה. היא הזכות להמשכיות, היא הזכות שאתה תהיה עם המשכיות בעולם הזה. וזה לא רק הזכות שלך – שלך, איציק, ושלך, עודד, ושלי ושל כל אחד שיושב פה – היא גם זכות של עוד כמה. היא גם זכות של סבא וסבתא להיות סבא וסבתא. היא זכות, בכלל, ששרשרת הדורות שלנו תמשיך ותתנהל. זאת זכות שעוברת מדור לדור.
וכשאני מסתכלת על חוק הפונדקאות הזה ואני מסתכלת על ההגדרה של הורים, שהיא בעצם הגדרה – של הורים מיועדים – שאמורה להיות הגדרה שכוללת כל אחד מאיתנו בחברה, היא מדברת על בני זוג או על אם מיועדת יחידה. זאת אומרת, יש לנו הצעת חוק שכמו שהיא מגדירה מה זה הן, היא מגדירה מה לא. יש לנו הצעת חוק פונדקאות שכמו שהיא מדברת בחיוב על מי שחוסה בה, היא גם אומרת במפורש: ואתם, אתם – אתם לא, אתם לא נכללים בהגדרה להיות הורים מיועדים. אתם לא נכללים בזכות הזאת להורות, להמשכיות. ההורים שלכם לא יהיו סבא וסבתא.
וכשאתה מסתכל על החוק הזה אתה בא ואומר: איזו זכות יש לאנשים פה בכנסת ישראל לחוקק חוק שבא ואומר: אתם לא תהיו אבות, אתם בקהילה הגאה, לא תהיה לכם את הזכות להיות אבות. לא כי ערכנו לכם, חס וחלילה, בדיקה; לא כי אנחנו עושים למישהו בכלל בדיקה אם יש לו זכאות להורות, אם יש לו כשירות להורות. לא. סתם כי אתם גאים, כי אתם הומואים, ואצלנו, בבית המחוקקים הזה, אתם לא מקבלים את השוויון. אנחנו כן רוצים מכם את כל מה שאתם יכולים לתרום לנו לחברה. אתם תשלמו מיסים בדיוק כמו כולם, אתם תחיו פה, תישאו בנטל, בשוויון בנטל, אתם תהיו קצינים, אתם תהיו מפקדים, אתם תהיו בכירים, חיילים ירוצו אחריכם, ואולי אפילו חלק מכם ייפלו בהגנה בקרב על המדינה הזאת, כי פה הדם שלכם סמוק בדיוק כמו של כולם. עד לזכות להורות. אתם תשלמו ואתם תתרמו ואתם תהיו חלק מהחברה, אבל אנחנו נגדור לכם את זה; אנחנו פה, בכנסת הזאת, הקואליציה הזאת, באה ואומרת – עד כאן, עד למקום הזה שבו אתם תהיו הורים, עד למקום הזה שבו אתם תוכלו לקחת ולהחזיק ילד משלכם ולדעת שאת הילד הזה – אתם הולדתם אותו פה, בארץ שלכם.
אז יש כמה באמת, כאלה שיזכו. אלה שיש להם הרבה מאוד כסף. אלה שכל החיים שלהם יחסכו אגורה לאגורה אך ורק כדי שבסוף הם יוכלו שיהיה להם ילד משל עצמם. או כאלה שההורים שלהם יצטרכו לקחת משכנתה ולשעבד את כל מה שיש להם כדי שיהיו להם ילדים. להם יהיה. אבל פה, אבל פה, בבית המחוקקים הזה ובכנסת הזאת, אתם לא תקבלו את הזכות הזו. עד פה. ואני אומרת לכם, חבריי – זה לא אנושי. זה לא אנושי לעמוד מול קהילה גאה שלמה, מול אבות בפוטנציה, מול גברים הומואים ולומר להם: אתם לא תזכו פה, בחוק המיוחד הזה שעומד לעבור פה מחר בכנסת, לחסות תחתיו ולקבל ולזכות גם אתם לילד משל עצמכם.
אנחנו כמדינה, וראש הממשלה שלנו בראשה, מתהדר, מתהדרים בשוויון הזכויות לקהילה הגאה, מתהדרים בקהילה הגאה שלנו, בלהט"ב, בקהילת הלהט"ב, מעל כל בימה. וכל מי שמגיע גם לפה, לכנסת ישראל, וגם בחו"ל, מדברים על הקהילה ומציגים אותה, כדי להראות איזה מדינה דמוקרטית ואיזה מדינה שוויונית ואיזה מדינה מתקדמת ואיזה מדינה נאורה ואיזה מדינה יש לנו. אנחנו מתהדרים – ראש הממשלה מתהדר בקהילה הגאה כדי בעצם להראות – תראו איפה אנחנו חיים, תראו את מדינת ישראל. האם אתה, ראש הממשלה, מתהדר גם בזה שבעוד שעות ספורות, ממש בעוד שעות ספורות, אתם הולכים לעשות פה כולכם בקואליציה, ואתה בראש מוביל את זה – הולכים לעשות פה איזה ספין על הקהילה?
אתה עומד אתמול ואומר: אני בעד שגם הקהילה הגאה יהיו בחוק הפונדקאות, ואמיר אוחנה, חבר הכנסת אמיר אוחנה, לך תגיש כבר בבוקר הצעת חוק. לא, אתה לא צריך להגיש הצעת חוק בבוקר, הצעת החוק הזאת מונחת, היא בדיוק נמצאת פה לפנינו. זו הצעת החוק הזאת שאנחנו נתחיל להצביע עליה מחר ב-10:00. זו הצעת החוק הזאת שיש בה הסתייגות שמדברת בדיוק על הנושא הזה. לא צריך ללכת, לרוץ ולהגיש כל מיני הצעות חוק למיניהן, חדשות, שתעלינה באיזה מושב עלום שאולי הוא יתחיל ואולי הוא לא יתחיל. תראה כמה מאמץ היה פה בוועדת העבודה והרווחה על הצעת החוק הזאת. הרי ברור לך שהצעת החוק הזו לא תעבור, שאתה אומר לאמיר אוחנה ללכת להגיש אותה. זה ברור לך שאתה רק עושה ספין, זה ברור לך שאתה מסובב את כולם פה על האצבע הקטנה. אז בוא תעמוד באמת מול המציאות שאתה יוצר, ראש הממשלה, שאתה יוצר תחת כל עץ רענן בכל מקום בעולם כשאתה מתהדר בקהילת הלהט"ב פה בארץ, ובוא תגיד שאותה הסתייגות שתאפשר גם לקהילה הגאה להיות הורים – תאפשר לה לעבור.
ורק מזה שראש הממשלה מתחבא מאחורי איזושהי הצעת חוק שהוא עומד להגיש מחר בבוקר – רק מזה אפשר להסיק וללמוד על גודל העוול. רק מזה אפשר להסיק וללמוד על גודל המצוקה הברורה, הבולטת, הלא-שוויונית שגוזרים על קהילה שלמה. אנחנו כל השעות האחרונות מוצפים באמת בכמויות של סמ"סים. בדרך כלל, כשחברי כנסת מקבלים סמ"סים לפני הצעות חוק, הם סמ"סים, ככה, מאוד נוקבים – תצביעו ככה, ואם לא תצביעו ככה, אנחנו נבוא איתכם חשבון ואנחנו נזכור לכם את זה.
והשונה בסמ"סים שאנחנו קיבלנו עכשיו לפני הצעת החוק הזאת – אלה היו סמ"סים של אהבה, סמ"סים של תקווה, אלה היו סמ"סים של קהילה שמבינה שאנשים נלחמים בשבילה, הם היו סמ"סים של אנשים שכל מה שהם רוצים זה להיות שווים – להיות שווים לך, אדוני היושב-ראש; להיות שווים לך, אדוני יושב-ראש הוועדה; להיות שווים לך, חבר הכנסת פריג'; להיות שווים לי; להיות שווים לך, חברת הכנסת – ברח לי מההתרגשות.
פנינה תמנו (יש עתיד):
הכול בסדר – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
כל מה שהם רוצים זה רק להיות שווים.
היו"ר מאיר כהן:
תמנו-שטה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
תמנו-שטה, וחברתי לאה פדידה. ואני לא אומרת – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אם אותי היית שוכחת לא הייתי סולחת לך.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ואני לא אומרת אותך, חבר הכנסת איציק שמולי. הסמ"סים האלה, שהיו סמ"סים מלאי תקווה, אמרו: תמשיכו, תמשיכו, אנחנו איתכם – והם מחזקים אותנו, ואנחנו מחזקים אותם.
ואנחנו נהיה פה הלילה ואנחנו נהיה פה מחר ואנחנו נהיה פה גם אחרי שהחוק הזה יעבור, אם חס וחלילה ההסתייגות לא תעבור. ואנחנו נהיה פה עוד יום ועוד יום ועוד חודש ועוד חודש ועוד שנה ועוד שנה, עד שכל אחד במדינת ישראל – –
היו"ר מאיר כהן:
תודה, גברתי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
– – תהיה לו הזכות להורות. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. תודה לך. חבר הכנסת פריג', בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
לא. קודם אני.
היו"ר מאיר כהן:
חבריא. עיסאווי פריג', בבקשה.
קריאה:
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
שלוש דקות – – –
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, גברתי, אבל תעדכנו את הרשימות, אנא מכם. בבקשה, גברתי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני מוותר לך.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
תודה רבה, עיסאווי.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, גברתי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש וכנסת נכבדה, בדרך כלל כשאני עולה לדבר על הצעת חוק, אז אני מחפשת איפה אפשר להסתייג, מה אפשר להגיד, אבל הדברים היבשים ולהסתכל על החוק עצמו לא מתאימים כאן. כי אני זוכרת, כשנולד עידו הבן שלי, בפעם הראשונה – לראות את החיוך שלו ולראות אותו גדל, אני לא מצליחה להבין או להאמין שאפשר לשלול ממישהו את הזכות להיות הורה או את הזכות להיות אבא – במילים הפשוטות, החמות, הכואבות, שנכנסו ללב, שאמרת חברי איציק שמולי.
בעצם, מה אומרת המדינה לטובי בניה, לטובי בניה? אני מסירה את ידיי מכם בנושא הזה, ואני בנושא הזה שולחת אתכם לגורלכם. הרי הם לא יוותרו על החלום הזה להיות אבא; הם ייסעו למדינות רחוקות, הם יוציאו אולי כספים, הם יעשו מעשים, כי חזק – אין, אין רגש חזק יותר מלרצות להיות הורים.
ולא מצליחה להבין: מדינה שדוגלת בשוויון, בדמוקרטיה, באהבת אדם – איך בבית הזה, מחר, אחרי דיונים, שנשב פה כל הלילה, יצביעו על דבר כזה שמדיר את טובי בניה של המדינה הזאת?
וכן, אני בן אדם אופטימי, אני רוצה להאמין שמחר, כשיגיעו חברי וחברות הכנסת – ואני יודעת שרובכם לא שלמים עם החוק הזה ומעדיפים כרגע להעביר את זה כך ולהילחם אחר כך – אני מאמינה בכאן ועכשיו, ואני מאמינה באמירה שאומרת: אנחנו ואתם שווים. ואני רוצה להתפלל, לא יודעת, שיקרה משהו וכאן כל חבר וחברה שישבו שם בספסלים האלה – שרק חבר הכנסת אלי מכבד אותנו בנוכחותו – יגידו ויצביעו עם הלב, כי לב של אדם לא יכול למנוע מאף אחד להיות אבא. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה לך, גברתי. חבר הכנסת פריג', בבקשה. יש לך 20 דקות. דבר, כבודו. בבקשה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – 25 דקות.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כמה שאנחנו – טוב לי בחברתכם. אדוני היושב-ראש, השר העייף, המנמנם, חצי ישן – אנחנו נזרום איתו, השר זאב אלקין.
היו"ר מאיר כהן:
מה שאתה אומר, אנחנו נישן איתו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
נישן איתו. אתה מבין באיזה אבסורד אנחנו נמצאים כאן? מדברים, נוכחות שר – נוכח נפקד.
היו"ר מאיר כהן:
כולם בני אדם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כן, אני מכיר את התחושה. ולהיות בחברת יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ידידנו חבר הכנסת אלאלוף – גם זה מוסיף עניין וכבוד וכיף לדיון, ואני מאוד מעריך את ישיבתך, הקשבתך, נוכחותך; זה סימן שהנושא חשוב לך, ואתה לוקח את זה ברצינות, כפי שצריך להיות.
היו"ר מאיר כהן:
ועודד, שנמצא פה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
עודד.
היו"ר מאיר כהן:
באדיקות ראויה לציון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אז אני אחזור על הדברים?
היו"ר מאיר כהן:
לא. הוא מקשיב.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני מחזק אותך, תמשיך להקשיב.
קריאה:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
לפני שאני, אדוני, נכנס לחוק ולכל מה שקשור, אני רוצה להתחיל במשהו אחר לגמרי, משהו שבנפשי.
70 ימים נשים עושות שלום ישבו באוהל מחוץ למשכן – 70 ימים. אני מאוד מצטער – הוזמנתי, ולא נפל בחלקי לפגוש אותן, אז אני מרגיש ייסורי מצפון שלא לקחתי חלק כמו שאר החברים והופעתי באוהל; מעשה שהוא מעשה גבורה, בעיניי. אז לקראת סוף המושב, נשים עושות שלום חילקו לנו, הח"כים, את האיגרת הזו. אני, ברשותך, רוצה לקרוא אותה, כמין פיצוי אישי, מינימלי, לגבי אי-השתתפותי שם:
נשים עושות שלום, (אומר בערבית: נשים עושות שלום.) רוחות המלחמה בדרום שוב סוערות. שוב אזעקות ביישובי עוטף עזה. נפגעים בגוף ובנפש. אזרחים חיים במציאות בלתי נסבלת. מעגל נוסף של אלימות במאבק שנמשך כבר 17 שנים. אנחנו 40,000 נשים עושות שלום, אזרחיות מכל הארץ, מכל גווני הקשת הפוליטית – אנו מסיימות 70 ימי מושב באוהל האימהות שליד הכנסת.
הגיע הזמן להפוך את המילים לעשייה למען עתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו. עכשיו הזמן לגלות אומץ ונחישות. לפני הסלמה נוספת יש למצוא מייד חלופות מדיניות ולהתחיל לדבר עם שכנינו במטרה להגיע להסכם מדיני. הגיע הרגע לצו שמונה לשלום.
זאת האיגרת של נשים עושות שלום. זה המינימום, שלפחות נהיה שלמים עם עצמנו שלקחנו חלק.
ידידי היושב בראש חבר הכנסת מאיר כהן, תראה, אנחנו נמצאים בסוף מושב. הונחו, וימשיכו לבוא לכאן, חוקים – כשכל חוק שעובר כאן, יש מאחוריו משהו. ואני שואל את עצמי. מאחר שהכול, מי שמניע ומתניע את הקואליציה הקיימת זה הפוליטיקה וההישרדות, אני חושב לעצמי. בפוליטיקה כל אחד פונה ל-base שלו, ומי שיושב על ההגה זה מפלגת הליכוד, בראשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא מדבר ל-base שלו, מה ה-base שלו רוצה. את זה אנחנו רואים בתהליך ובאופי החקיקה שמונחת כאן.
אני שוב עובר איתך. כאן התנהל מאבק חקיקתי ברמה משפטית, ברמת מליאה, ברמת ועדות, ועצבים ומתח והתנגשויות על סדרת חוקים להכשיר את השרץ, להכשיר את השחיתות. חוק ההמלצות – בכל השלבים שהוא עבר – וכל החוקים הנלווים, עד שהיום מעגל החקיקה המושחתת, להכשיר ולרמוס כל ערך של חברה מתוקנת, הגיע לשיאו בחוק אי-ציון סיבת סגירת תיק שמתנהל במשטרה. ואפשר לקרוא את המכתב מהכותרת, אנחנו מבינים את זה. זה עניין את ה-base של הליכוד.
מה עוד עניין אותם? חוק הלאום. חוק הלאום התנהל כאן במשך תקופה ארוכה ומגיע לשיאו, אני מאוד מקווה – למען היהודים, לפני הערבים – שזה לא יגיע לכאן. הגיע – ולקח חלק הגיבור של החוק, כי לכל חוק יש גיבור. הגיבור הוא חבר הכנסת אמיר אוחנה, שהוא בן הקהילה הגאה, ואנחנו יודעים את זה, וקיבל את הגבורה, הגיבור של החוק. זה עניין את ה-base ואת מתפקדי הליכוד שקובעים את המדיניות.
והיום מגיע חוק, ובעצם הקואליציה והליכוד נאלצו להביא את החוק הזה היום למליאה. חיפשו מתכון: איך נביא את החוק, כי אנחנו מחויבים להביא את החוק, אדוני. החוק הזה בא כתוצאה מפסיקת בג"ץ, שלא רצה להתערב בחקיקה, וקבע מפורשות שהקהילה הלהט"בית מופלית לרעה בכל תהליך האימהות, מופלית לרעה, וזרק והחזיר את הכדור לכנסת, למחוקק, לבית הזה, בעצם לקואליציה של הממשלה, אמר להם: אתם צריכים לתקן את האפליה הזאת. זה מה שאמר להם. ויש פסק זמן שהם צריכים לתקן את האפליה הזאת. מכאן, הקואליציה, הממשלה, נכנסה לפינה שהיא צריכה לצאת ממנה. אני מחויב על פי החלטת בג"ץ להביא לפתרון.
אז איך ראש הממשלה, שהתבטא כאן, אדוני – אני זוכר טוב – כשחבר הכנסת אלי אוחנה הושבע לחבר כנסת, ראש הממשלה עמד כאן – – –
היו"ר מאיר כהן:
אמיר אוחנה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
סליחה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, שהושבע לחבר כנסת – ראש הממשלה עמד כאן ואמר את משפטו: כולנו נבראנו בצלם אנוש.
ואנחנו יודעים מה עמדות ראש הממשלה – איש ליברל, חילוני – יודעים את העמדות שלו, שהוא תומך בזה. אבל בין עמדה לבין אמונה לבין פוליטיקה יש מרחק גדול. יש לי את ההחלטה של בית המשפט, שאני חייב למצוא דרך איך לצאת ממנה, ויש לי ה-base שלי, המתפקדים, שהם נמצאים והם מסתכלים עליי.
והיום, הליכוד וראש הממשלה וחברי הכנסת מודיעים ומודים: כן, אנחנו בליכוד נגד סטרייטים, נגד להט"בים – זה אנחנו. זה אנחנו. אנחנו רוצים עודף לאומנות, חוק הלאום, ואנחנו נגד סטרייטים, נגד להט"בים. לשם כך, בא החוק הזה. ראש הממשלה והליכוד לא יכולים להתעמת עם ה-base שלהם, אז הניחו את הצעת החוק, שמשיחה קטנה שהייתה לי עם חבר הכנסת אלאלוף – הוא הסביר שזאת פריצת דרך ועולים על המסלול.
אני לא מקבל את זה. יש בג"ץ, כי אנחנו יודעים שהחוק הזה, במתכונת הזו שיעבור, הוא יחזור לבג"ץ. זה עניין של חודש, חודשיים, זה עניין של ימים. הוא יחזור לבג"ץ, ואז בג"ץ צריך להחליט, אבל ראש הממשלה והליכוד והחברים מחכים לפינה.
יש מה שקרוי – אם שמעת עליו, אדוני היושב-ראש – פסקת ההתגברות. נכניס פסקת התגברות כדי לחסום את המעורבות ואת אפשרות ההתערבות של בג"ץ, כולל בחוק שמונח כאן. כי העם בחר אותי, אני קיבלתי רוב, זכותי לחוקק כל חוק. אתה השופט – לא נבחרת, מונית, אין לך סמכות, ומאחר שיש לי רוב כאן, אני אגביל את הסמכות שלך. אני אקח את הסמכות שלך אליי, וזה התהליך שהיה בכל המושב. הרשות המבצעת לקחה סמכות – חלק, והיא רוצה להשלים את זה – של רשות שופטת, והרשות המחוקקת, שזה הבית הזה, הפכה להיות מין מטרד עבורה. ברגע שיש לך הסתייגויות, ואתה מניח את זה להצבעה, אתה מטרד. למה אתה מטרד? כי אתה מפריע לשרים ולחברי הכנסת מהקואליציה ללכת לישון, לנוח, אז אתה הפכת מטרד. באים, אומרים: הכול נעביר, אל תפריעו לנו. אתם מטרד עבורנו. תמשכו אותנו, אתם מפריעים. אז כאן מונח בפנינו חוק שרק משקף את תפיסת עולמם של מתפקדי הליכוד, קובעי רשימת הליכוד לכנסת וכל תהליך הפריימריז שמחכה.
עכשיו אני עובר לשלב אחר. אני בא, אדוני, מחברה שמרנית, מסורתית, החברה הערבית, אני בן העדה המוסלמית, ובכל הדתות – אם זה יהדות, אם זה אסלאם, אם זה נצרות – אנחנו יודעים את העמדה השמרנית הדתית כלפי הקהילה הלהט"בית.
אבל, חברים, מה שמגיע לך מגיע גם לאחרים. כל בן אדם – זכותו לחיות ולבחור את אופי ותהליך החיים איך שהוא רוצה. כמו שאני, ואתה, אדוני היושב-ראש, וחבר הכנסת אלאלוף, וכל אחד ואחד מאיתנו, רוצה להיות אבא, רוצה לשמוע "אבא", רוצה להגשים את החלום של האבהות, לכל אדם באשר הוא מגיע לשמוע את המילה הזאת ולהרגיש – אני אבא.
עצם העובדה שאנחנו – והבית הזה בא, שולל, שולל את זה מאיש אחר כי הוא שונה ממנו, זה נקרא, איך אני אגיד את זה, אני אמצא את המילה, אבל זה דבר שהוא מנוגד לכל תפיסה דמוקרטית שאנחנו מאמינים ומתנהלים על פיה. כי דמוקרטיה זה עקרון שוויון, עיקרון של שונה ושווה. לא כל מי ששונה הוא לא שווה וצריך לרמוס אותו.
מכאן, אדוני – אני בהרבה מהנאומים שלי כאן אמרתי והזהרתי מהדרת האחר. לא משנה אם זה שונה אתנית או שונה מגדרית, אם זה להט"בי, שונה ממך. כל גילוי של הדרה של השונה, או גזענות כלפי השונה, יביאו לתהליך שכל שונה הוא לא שווה.
ואז, כל גילויי האפליה והגזענות ששמענו לאורך השנים האחרונות נגד המיעוט הערבי במדינה, אמרנו והזהרנו: התהליך הזה, וחלק אפילו הרחיקו לכת ואמרו מצווה, התהליך של להכשיר שנאה כזו כאילו זה דבר טבעי – מי שמגלה גזענות ואפליה נגד קבוצה מסוימת, זה הופך להיות חלק מאופי החיים שלו. וזה גם ילך ויתפתח לגזענות והדרה לכל מי שהוא שונה. אם זה שונה ממני, אני צריך לרמוס אותו, ומה שאנחנו עושים כאן, חברים, בחוק הזה – זה חוק שמגלה את גודל הצביעות של הקואליציה. הם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
חבר הכנסת אמיר אוחנה, שאני לא מקנא בו, אבל כל אחד ואחד כאן, דווקא בחקיקה כזו – בחקיקה כזו – צריך ללכת עם האמת שלו. וכשאני אומר את זה, אני מתכוון לצד הזה, כולל ראש הממשלה, שהוא מאמין שזה חוק מפלה ומחזק את האפליה. למה? כי כשאני קראתי את החוק הזה, לאפשר לנשים חד-הוריות להיכנס לתהליך פונדקאות בשביל לעקוף את כל התהליך ולקרוא לכך שאני מביא לפריצת דרך ושינוי – לא. אנחנו מחזקים, ופועלים בניגוד לדעתו של הרוב בתוך אזרחי מדינת ישראל.
הצעת החוק הזו, אדוני – אם אני מסתכל עליה מזווית, איפה ואיך שהיא צריכה להיות – היא צריכה לכלול את ההסתייגות שמונחת כאן, כי אם אני איש דמוקרט, איש ליברל, אני צריך לא רק לדבר אלא לעשות בהתאם למה שאני מאמין. וכל בן אדם שטוען ואומר שהוא דמוקרט וליברל צריך לקבל את ההסתייגות שמונחת כאן, שמאפשרת את התהליך הזה לכל זוג שהוא – אם זה זוג גברי או זוג נשי – זכותם, זכותם הבסיסית; כמו שלי, ולכל אחד אחר, יש את החלום להיות אבא, גם להם מגיע החלום הזה. כל אחד בוחר את הדרך של החיים שלו, ואנחנו חייבים לשמור על עקרון ההדדיות בכבוד. אני לא יכול להגיד דברים ולעשות דברים אחרים.
תהיה איש ישר, תלך עם האמת שלך, ודי עם הצביעות. פוליטיקה, אנחנו עוסקים בה, אבל לא הכול פוליטיקה. יש דברים, אדוני, שהם מעבר, והרבה יותר גדולים מכל מיני שיקולים פוליטיים, שהתוצאה של השיקולים האלה היא הרסנית, היא שאני מבטל את האחר, אני מפלה את האחר, אני מדיר את האחר ואני רומס את האחר. ותפקידנו להיות בני אדם. מה שמגיע לך, תן גם לאחר.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני, ואם תואיל לבוא להחליף אותי, אז אני גם אוכל לדבר לכמה דקות. היות שצובאים על כיסאות הכנסת, נעשה את זה מהר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן – יש לו חמש דקות.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אתה מחפש אותו?
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, הוא נעלם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אם מישהו ראה את חבר הכנסת מאיר כהן, אנא. אה, חברי. כן, ככה לפרוטוקול.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עוד לילה ארוך לפניך, לפנינו. גברתי מזכירת הכנסת, חברות וחברי הכנסת שנמצאים כאן, ראו, אדוני היושב-ראש, יש משהו – ואני שוב חוזר לעודד – בשעה כזאת ערים אצלכם, אני מבין, זה אירוע מרגש. כן, אני משער לעצמי.
אני קצת בשם הכנסת מתנצל שדווקא חוק כזה – עודד ושאר האנשים – דווקא החוק הזה, שהוא באמת איזה דיון ציבורי עמוק, מתרחש לו לפנות בוקר, כאשר כולם עייפים ומותשים והלכו לישון, וכנראה שמי שבחר לשבץ אותו כאן – זו דעתו. שדברים מהסוג הזה, אפשר לדחוף אותם לפנות בוקר ויבואו כמה חברי כנסת וחברות כנסת כאלה משוגעים שירצו לדבר, ובשעות הקטנות גם יעשו איזו הצבעה, והכול יהיה בסדר.
הכול לא בסדר. הכול לא בסדר, אדוני, מכמה טעמים. אחד, באמת, זו המציאות הפוליטית הזאת שבה מיעוט – ואתה אמרת את זה – מיעוט כופה את דעתו על הרוב. מיעוט כופה את דעתו על הרוב, לצערי הגדול.
אני חייב להגיד בנימה פוליטית, מפלגתית אפילו: הייתי שם, הייתי בקואליציה. הייתי בקואליציה, ואני זוכר את המלחמה, את המאבק יוצא הדופן של יעל גרמן. ולא נכנענו ולא הלכנו למקומות הנוחים ואמרנו לעצמנו: תראו, אנחנו בקואליציה אז תבינו אותנו.
אני לא מבין אף חבר קואליציה שבא ואומר שיש פה איזה הישג. אין פה שום הישג. כי כל עוד המציאות הפוליטית במדינת ישראל תהיה של קואליציות שבהן המיעוט הוא זה שמכתיב, שום דבר לא יקרה לקהילה הלהט"בית. שום דבר לא יקרה.
אני יצאתי מהדיונים של הוועדה. יצאתי כי שמעתי מצד אחד את אלי, עם ההתפתלות האנושית שלו, עם הכאב הגדול, ומצד שני שמעתי שם חברי כנסת שהאמירות שלהם הן אמירות חשוכות מימי הביניים. איום ונורא. אלי, אתה יודע על מה אני מדבר, וראיתי איך אתה נשכת את השפתיים שלך, והגבת.
וחבל שזה כך, כי ממה נפשנו. יש קהילה גאה, טובה, מפרנסת, הם חלק מאיתנו – תלמידים שלי, חברים שלי, אנשים שאני חי איתם, שעשיתי איתם מילואים כל חיי, שבאים ומתחננים על נפשם, מתחננים על נפשם כדי לקבל את הזכות הזאת להיות הורים.
ואנחנו ממשיכים, חברה שלמה ממשיכה כמו פתאים ללכת אחרי העיקרון שאומר שיש מיעוט – שים אותו בקואליציה והוא יחליט איך אנחנו נחיה. ותדעו לכם, זה חרב פיפיות. היום זה לקהילה, מחר זה לכל אחד מכם. מחר זה לאלה שיחשבו אחרת, ומחר לאלה שלא ייראו אחרת – שייראו אחרת ממך. על הערבים כבר דיברנו.
ולכן, אדוני היושב-ראש, זה חוק רע. יהיו כאלה שיגידו לי שזה חוק שבו פתחנו פתח. בזכויות אדם לא פותחים פתח. או שאנחנו דמוקרטים או שלא. אין קיצורי דרך, ואני אומר את זה כמורה להיסטוריה. אז יספרו לי שרק ב-1984 נחקק כזה, ולא נחקק. אנחנו נמצאים במקום אחר. היום אין קיצורי דרך. אי-אפשר בכנסת ישראל הדמוקרטית, במדינה היהודית והדמוקרטית, לשבת בוועדה ולהגיד: זה רק לנשים, זה לא לגברים. אי-אפשר, זה לא טוב. היה עדיף שלא יביאו את החוק הזה, כי זה חוק מקומם. שערו בנפשכם שהיו באים ואומרים – משהו מסוים, מתחילים עם התלמידות, וכשיהיה לנו איזה חלון הזדמנויות אז גם את הבנים. לא. יש דברים שאומרים להם לא.
באמת אמיר אוחנה הוא הדמות הטרגית בכל העניין, אבל הוא בחר לו את החברים שלו, שיילחם איתם. אלה רגעים שאני, כמיעוט, הייתי קם ונלחם ונאבק, ואם צריך גם הייתי כן, בועט בדלי ואומר: אני לא פה.
ולכן אני אומר לקהילה הלהט"בית – תצאו למאבק. תצאו למאבק ממחר בבוקר. אני לא איש בשורות. כנראה שהחוק הזה יעבור, ולא לטובתכם. אנחנו כאופוזיציה עושים כמיטב יכולתנו, אבל תצאו למאבק ותלכו לבג"ץ. אנחנו רק מבטיחים שבכל מקום שתהיו ותרצו אותנו, אנחנו נהיה שם.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
מאיר כהן (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת איל בן ראובן. בבקשה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
יישר כוח, מאיר.
מאיר כהן (יש עתיד):
אלי – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
זאת לא שפה רשמית, אני מבקש. יש לך עשר דקות, בבקשה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
(אומר בערבית: לא, אבל מרוקנית לא.)
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, לא. זה ערבית. יש לה גוונים שונים, ערבית. גם ערבית – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
קיבלתי. בבקשה, אדוני.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, כבוד – אלי אלאלוף, חבר הכנסת, חברת הכנסת, הרבה כיסאות ואולי קהל מסוים שצופה ומסתכל בנו בשעות אלו.
בתוך סערת החקיקה שאנחנו נמצאים פה בימים האלה, לכאורה אין קשר בין החוקים. עובר אורח שהיה מזדמן לכנסת ומסתכל עלינו ככה מלמעלה, או אחד שנקלע לשידורי ערוץ הכנסת, הוא בטח חושב שאין קשר בין חוק הלאום, החוק הזה שאנחנו דנים בו, חוק הפונדקאות או אותו חוק הזוי של פטור ממס לראש הממשלה. אבל יש קשר. יש קשר, והייתי אומר קשר הדוק, קשר רע, והוא טמון ברוח שמובילה הממשלה, והוא עובר בין הצעות חוק רעות, אחת לשנייה, כחוט השני.
ולך, כבוד יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, אלי אלאלוף, לך חשוב לי לומר, ואני אומר גם לך, כבוד היושב-ראש: יש גם הצעות חוק טובות. אלי הציג אותן היום בנאום – אני אומר לך, אני התרגשתי לשמוע אותו כשהוא דיבר על הצעות החוק הטובות שהוא הביא בימים האלה כאן. אבל אני אומר לך, אלי, שבסופו של דבר, משהו בהצעות החוק הרעות – הכמות שלהן, העוצמה שלהן – לצערי, הן מאפילות קצת על אותן הצעות כל כך חשובות שאתה הצגת על זכויות של הורים לילדים נכים, ובאמת הצעות אנושיות כל כך חשובות. כלומר, עושים פה גם דברים טובים, אבל משהו ברוח של הממשלה, בהצעות הרעות האלה שמגיעות, זה מאוד קשה.
לא בכדי ביממה האחרונה, חברי כנסת רבים שעמדו על הדוכן הזה בחרו לצטט ממגילת העצמאות, מכתבי אבותיה המייסדים של המדינה, של המנהיגים שלנו, מכל גוני הקשת הפוליטית, דרך אגב – בן-גוריון, ז'בוטינסקי, בגין, רבין.
היו"ר עיסאווי פריג':
והיה גם שיעור גמרא היום.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כן. משום שגל החקיקה הרעה הזאת – אנחנו כולנו חשים בתוך הבטן, הוא מערער משהו בערכים העמוקים שלנו, שבשבילם נלחמנו, בשבילם פיתחנו, עשינו כל כך הרבה דברים יפים.
אני מצטט ממגילת העצמאות: "מדינת ישראל – – – תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות". ואני שואל: האם הצעת החוק המונחת לפנינו כאן, הצעת הפונדקאות, מקיימת את ערך השוויון הזה כפי שנוסח במגילת העצמאות. האם גבר יחידני במדינת ישראל המודרנית – היום, בעולם המודרני שבו אנחנו נמצאים היום – לא זכאי לזכות שאין טבעית ממנה, שאין יפה וטהורה ממנה, להיות הורה לילד, להביא חיים לעולם, לחנך, לגדל. יש פה חברי כנסת – אתה יודע, איציק שמולי ביטא את זה לפני יומיים בצורה כל כך עמוקה ומרגשת.
בית המשפט העליון הגדיר את הזכות להורות כזכות יסוד עצמאית, כזכות הנגררת מהזכות לחיים, מהזכות לכבוד ולחירות. ניסח זאת בצורה כל כך פשוטה ומדויקת השופט טירקל, שאמר: "בצידה של הזכות לחיים – שהיא הזכות לחיים שלמים ומשמעותיים – או כחלק ממנה, ראויה גם הזכות להיות הורה להכרה כזכות יסוד אנושית – – – הצאצא הוא העתיד, וקיומו מעניק לחייהם של רוב בני האדם משמעות מיוחדת" – אנחנו מכירים את זה – "ואולי את עיקר המשמעות".
אני אומר לך, באופן אישי, כאב – מאושר, אני מוכרח לומר – לשישה בנים ובנות, אין מי שיכול להסכים עם הקביעה הזאת יותר ממני, מה זה להיות אבא לילדים. הילדים שלי, ילדיי, הם באמת באמת המשמעות העליונה בחיים שלי. הם הסיבה שבגללה בחרתי לעשות עד היום את מה שעשיתי, וגם היום בחיי הציבור, הם בעצם הסיבה שבגללה אני נמצא פה עכשיו בשעה 3:00, בלילה, ולא עם אשתי ביודפת, במיטה ישנים את שנת הלילה. ולכן, אי-אפשר להתעלם מכך שמדובר פה באמת בחוק שמפלה קבוצה מסוימת באוכלוסייה – קבוצה של גברים בני הקהילה הגאה.
עכשיו, תראו, מדינת ישראל יכולה היום לבחור לאן מועדות פניה בכל הנוגע ליחסה ולאחריותה כלפי בנינו, הבנים והבנות היקרים בני הקהילה הגאה. בידינו כבית נבחרים להחליט אם אנחנו רוצים להידמות לפרלמנטים במדינות כמו ארצות הברית, אוסטרליה, שבדיה, גרמניה, המדינות המודרניות שבהן בעשור האחרון – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יש חוק.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
– – יש חוק, מנשבת רוח של שינוי, שמבטאת באמת משהו שמבטא את התפתחות החברה. זאת החברה המערבית שאנחנו בחרנו להיות בה, יכולנו גם לבחור משהו אחר אבל בחרנו להיות בחברה הזאת, וטוב שכך. או לחלופין, אנחנו רוצים להיות באמת במקום אחר, להידמות למדינות אחרות, עם חברות אחרות, חלקן אפילו שכנות שלנו, מה שנקרא בשכונה שלנו, שלא מכירות בגאים, בגאות ובזכויות שלהם. והבחירה בידינו. ולצערי, החוק הזה, עד שלא נתקן אותו – ובאמת, בצורה הזאת, אנחנו כבר באים עם חוק, אבל אנחנו לוקחים קבוצה מסוימת ושמים אותה בצד. זה באמת מקומם.
ולכן, תראו. פשרה, בגלל אילוצים קואליציוניים כאלה ואחרים, לפעמים היא דרך טובה. בכלל, פשרה לפעמים היא טובה. אתה יודע, אנחנו חושבים על דברים שבהם פשרות הן טובות וחשובות. במקרה הזה, נדמה לי שהפשרה עם אלו המתנגדים לכך שהגברים בני הקהילה הגאה יקבלו את הזכות הכל-כך בסיסית הזאת להיות אבות – הפשרה הזאת היא רעה. באמת היא פשרה רעה, כי אנחנו פוגעים באנשים. אנחנו פשוט פוגעים באנשים שראויים להיות אבות, זאת הזכות הבסיסית שלהם.
ולכן, מחר, אני אומר פה להרבה כיסאות שהם חסרי – הם כרגע רק עם שמות – אבל מי שיצביע מחר בעד החוק הזה, שידע שיש קבוצה בחברה הישראלית שמחר ייתקע להם חץ בליבם, לא פחות מזה, לא פחות מזה, פשוט חץ בלב. וזה דבר חמור, וחבל, חבל מאוד.
יש לי עוד מעט מאוד זמן – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, אז תנצל את הזמן עד תום.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
אני אנצל אותו עד תום. תכננתי פה לדבר על עוד נושא מאוד מאוד חשוב, כי אני חושב שהיינו פה עדים פה בתקופה האחרונה, בימים האלה – ואצלי זה מתקשר לאותה מערכת חוקים רעה, לאותו ויכוח בין שר החינוך שלנו, שר החינוך שלנו, לבין הרמטכ"ל באשר למוסר, למוסר הלחימה שלנו, של מדינת ישראל, באשר לשאלה במי פוגעים ובמי לא פוגעים כאשר נלחמים; בעצם ויכוח על ההבנה הכל-כך עמוקה של מהן מגבלות הכוח, על הבנה שבכוח ראוי להשתמש כשאין ברירה. אבל זה – נדבר על זה בפעם הבאה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אמת.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. הדובר הבא – חבר הכנסת יואל חסון. אזרת כוח, אני מבין. יש לך 45 דקות לדבר.
אלי אלאלוף (כולנו):
ועוד 20.
היו"ר עיסאווי פריג':
ועוד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
עוד כמה זמן אתה רוצה לתת לי, אדוני?
אלי אלאלוף (כולנו):
אני קורא בדף השני, אתה רשום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה שנקרא, יואל חסון בהמשכים.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, אדוני.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני מכיר אותך בחתיכה אחת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מקווה שנחת והתכוננת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן, קצת נחתי – אם שעה נחשב לנוח, זה בסדר, אבל אנחנו לא מתלוננים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, השר אלקין שם בחשכה. בוקר טוב לכולם. אנחנו שוחחנו ארוכות – גם חבר הכנסת אלאלוף וגם אני – על הנושא הזה, על חוק הפונדקאות, שאני חושב או אני מתאר לי שלא כל כך חשבו שזה יגיע לאן שזה הגיע בסדר הגודל הזה ובעוצמה של התגובה הציבורית.
תודה רבה, קודם כול, לחבר הכנסת איל בן ראובן, שהיית פה לפניי ודיברת לעניין, במעט ששמעתי כשנכנסתי. אבל אני יודע שיש לנו עוד יום ארוך אז אני משחרר אותך ללכת לשים את הראש ואני לא לוקח את זה אישית, הכול בסדר. לילה טוב. תודה רבה.
תראו, אנחנו באנו לשוחח באמת על העניין הזה של חוק הפונדקאות, והסיבה שהאופוזיציה החליטה להעלות את הנושא הזה על סדר-היום ולהתעקש על סדרי דיון מהסוג הזה, בגלל דבר אחד שהוא בעיניי הברור ביותר וזה העיקרון של השוויון. העיקרון של השוויון. ואנחנו לא יכולים לבוא ולחוקק חוק שהוא באופן מובהק, גס ובוטה נגד השוויון, אדוני היושב-ראש, נגד השוויון. זה שוויון שהוא לא רק במושגים הכלליים או התיאורטיים של התחושה של אזרח, להרגיש שהוא שווה, אלא באחד הדברים שבעיניי הם החזקים ביותר בחברה הישראלית, וזה הרצון להיות משפחה או להיות הורה, וזה דבר שבעיניי אי-אפשר לקבל אותו. יש כאן הצעת חוק שמונחת כרגע או מוצעת על ידי הוועדה – אני לא מתייחס להסתייגויות – שבעיניי היא בוטה מאוד, וכזאת שלדעתי אסור לקבל אותה בנוסח כפי שמוצע.
אני אומר לך גם, אדוני היושב-ראש, אני גם מאוד שמח ומודה לך שאתה נמצא כאן. אני בטוח שגם אתה עייף, אני בטוח שגם אתה היית רוצה לתפוס איזה תנומה קלה, אבל אני מעריך את זה שאתה נמצא כאן. ואני אומר בעניין הזה דבר ברור: עדיין לא מאוחר. זאת אומרת, ברור לכולם שהחוק הזה דורש תיקון. אנחנו יודעים שהחוק הזה, קודם כול, נותן מענה לכל נושא – מענה חלקי כמובן – לכל נושא הפונדקאות, שנדרשת עבודה בנושא שלו במדינת ישראל; נדרשה הסדרה של התחום הזה במדינת ישראל ואנחנו בדרך לשם וזה טוב. יש הרבה אנשים שהחוק הזה כרגע – בעיקר נשים – ייטיב איתם ויקל עליהם ויעזור להם להגשים את חלום ההורות. אבל, מצד שני, יש כאן, באופן בוטה, התייחסות או יותר נכון אי-התייחסות לאוכלוסייה גדולה ביותר.
אני אומר: לקחו, אדוני היושב-ראש, את החוק הזה והפכו אותו לעניין של – במיוחד אלה שרוצים עכשיו בכוח להעביר אותו בנוסח הזה – עניין של הקהילה הלהט"בית ומשפחות גאות ומשפחות אחרות וכל הדבר הזה. אני אומר דבר אחד פשוט, קודם כול. אתה מאפשר בחוק לאם יחידנית בישראל להשתמש בפונדקאות, אתה מאפשר את זה. כשאתה מאפשר לאישה יחידנית להשתמש בזה כדי להיות אימא, אתה לא בא ושואל מה הנטייה המינית שלה, אתה לא שואל עם מי היא נשואה, עם מי היא חברה, אתה מאפשר לה את זה. אבל אתה לא מאפשר לאב יחידני לעשות את זה, אתה לא מאפשר.
אני אומר, אלה שמתנגדים או אלה שאין להם את העוז לבוא לעשות את השינוי, ונוח להם או לא נוח להם, אז הם אומרים: כן, זה עניין לקהילה גאה, לא קהילה גאה. אני אומר: רגע, עזבו את זה בצד. אם יש אדם שהוא לא נשוי ומבקש להביא ילד או ילדה לעולם באפשרות של פונדקאות, למה אי-אפשר לתת לו את זה? ואני בכלל לא נכנס לנטייה המינית שלו, אני לא נכנס – עם מי הוא חי או לא חי. הוא גבר יחידני, רוצה אפשרות להביא ילד בלי שהוא נשוי, למה אי-אפשר לעשות את זה? למה? למה זה לא יכול להתקיים?
ברור שזה בוטה בצורה שזה נתפס ומנוסח בחוק. אמר ראש הממשלה בעצמו, פירט, דיבר – אגב, אתם יודעים, אני למדתי מניסיוני, אדוני היושב-ראש, גם בתור חבר כנסת כבר יחסית ותיק וגם כמי שעבד עם ראש ממשלה: ראשי ממשלות, כשהם מתבטאים בנושא מסוים באופן ברור, יש סיבה למה הם עושים את זה. יש סיבה למה הם מדברים, יש סיבה למה הם אומרים.
וראש הממשלה בחר ביום שני להפיק סרטון, לעמוד מול מצלמה ולהגיד שהוא חושב שצריך לאפשר לאבות יחידניים גם להיות חלק מהחוק הזה. למה הוא אמר את זה? למה הוא עשה את זה? אנחנו עוסקים בחוק הזה – אתה, אדוני היושב-ראש, עוסק בחוק הזה תקופה ארוכה מאוד. למה פתאום ראש הממשלה החליט לדבר על זה? מה השתנה? מה קרה?
ואני חושב קודם כול הייתה הכרה לאורך כל התהליך בעיוות, בעיוות. עוד פעם, מצד אחד הוא נותן מענה לקבוצות מסוימות, אבל מצד שני הוא מדיר באופן בוטה קבוצות אחרות בסוגיה שבמדינת ישראל היא סוגיה רגישה – נושא של משפחה, של הורות, של הזכות להיות הורים – שבישראל זו סוגיה רגישה, בישראל זה נושא – אנחנו כחברה, אנחנו חברה מאוד משפחתית, מאוד מעודדת ילודה, מאוד כזאת שרוצה את זה.
וגם התקדמנו מאוד בעניין של משפחות שונות, נגדיר את זה כך. יש היום במדינת ישראל יותר הכלה, יותר התמודדות בנושא של משפחות גאות – משפחות אחרות, לא המשפחה הרגילה שאנחנו מכירים. העולם השתנה, זה לא רק בישראל, זה בכל העולם. בישראל זה קצת יוצא דופן, כי באמת בישראל היום יש אחוז גבוה מאוד של משפחות גאות, ואני מדבר כרגע על גברים שנזקקים לדוגמה לשירותי פונדקאות, כדוגמה, והם רוצים להביא ילדים, הם רוצים להיות משפחה. הם רוצים להתחתן – שגם את זה אנחנו לא מאפשרים להם היום, והם צריכים ללכת בכל העולם כדי לעשות את זה – והם גם רוצים להביא ילדים, וגם את זה אנחנו לא מאפשרים להם.
אני שמעתי פה – ואני יודע שהוא דיבר לפניי – באמת את חבר הכנסת איציק שמולי, שאומר בצורה גלויה וברורה: אני רוצה להיות אבא. אני רוצה להיות אבא, למה אתם לא מאפשרים לי להיות אבא? למה היום באוכלוסיות האלה, מי שרוצה להיות אבא צריך הרבה מאוד מאוד כסף. למה? ואנחנו, מצד שני, שמענו את חבר הכנסת אוחנה, שסיפר את הסיפור שלו וכמה כסף הוא היה צריך להוציא, ומעבר לכסף, מה התהליך הנפשי, האישי, המורכב, המסובך שהוא היה צריך לעבור כדי להיות אבא – או הורים, הוא ובן זוגו. אז אנחנו צריכים להתייחס לדבר הזה ולתת לזה מענה, אחרת אנחנו מביאים למקום של עיוות, ועיוות קיצוני, עיוות פוגעני.
זה בידינו. למה זה בידינו? זה לא שעכשיו צריך ללכת להכין חוק חדש, לכתוב חוק חדש, לעשות תיקון. בפונץ'-בננה, כפי שאנחנו אוהבים לכנות אותו – החוברת הזאת של החוק – יש בתוכה הסתייגות של חבר הכנסת אוחנה, שמדברת על אבות יחידניים. וכל מה שצריך זה פשוט להכניס לתוך החוק את ההסתייגות הזאת ולקבל אותה, ואז נקבל חוק הרבה הרבה יותר טוב, הרבה הרבה יותר טוב.
וכולנו יודעים, אדוני היושב-ראש, שאם לא הייתה משמעת קואליציונית, או אם ההצבעה פה הייתה הצבעה חשאית, יש רוב בכנסת להסתייגות הזאת, יש רוב בכנסת לייצר חוק פונדקאות שוויוני שמכיל את כל קבוצות האוכלוסייה במדינת ישראל. יש רוב לזה. ולא סתם יש רוב לזה, אדוני. יש רוב לזה כי רוב אזרחי מדינת ישראל, אם הייתי עושה משאל עם, היו אומרים כן.
היו"ר עיסאווי פריג':
רוצים בזה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
היו אומרים כן, אתה יודע את זה. כמו שהם אומרים כן לנישואים גאים, כמו שהם אומרים כן לנישואים אזרחיים, כמו שהציבור הישראלי הוא היום הרבה יותר ליברלי ממי שמנהיג אותו, הרבה יותר ליברלי ממי שמנהיג אותו.
והאמת שקשה לי באמת לשאת את החשכה הזאת, את החשכה הזאת, את הענן הגדול הזה שבא מעלינו וכאילו מול כל מה שהציבור הישראלי חושב פה, דווקא פה, בגבעה הזאת הגבוהה של בית המחוקקים, דווקא מעליה יש ענן שעושה פה חושך. הוא עושה פה חושך, הוא עושה פה אפלה, הוא עושה את החיים שלנו הרבה יותר קשים, הוא פוגע באנשים, בגלל סקטורים צרים.
אני אומר עוד פעם: מי שמוביל את החוק זה משרד הבריאות. אז נכון שסגן שר הבריאות הוא אדם יהודי חרדי אורתודוקסי שמחזיק בעמדות שכולנו יודעים ומכירים, ועמדותיו משפיעות עלינו כולנו, לא רק בתחום הזה אלא בתחומים נוספים אחרים. מעליו עומד ראש הממשלה, שהוא כאילו שר הבריאות בפועל, אבל ברור שזו פיקציה, כי שר הבריאות האמיתי זה סגן השר, הוא מקבל את ההחלטות. אני בא ואומר: אין כאן בכלל עניין של אמונות דתיות או הלכה, אין. לא קשור. זה ניסיון להדביק את זה למקום הזה כדי למנוע ולא לתת. יש פה עניין של שוויון. שוויון. אם יחידנית, אבא יחידני, זה הכול, לאפשר לשניהם, לאישה ולגבר. זה מה שנדרש, ולא להיכנס כאן עכשיו לכל האמונות או התפיסות לגבי הקהילה הגאה או לגבי דברים אחרים. מי שרוצה להכשיל, חושב במושגים האלה. צריך ללכת לתוך המקום הזה.
ראש הממשלה, שאמר את דבריו, שהוא שר הבריאות – שהוא שר הבריאות, למעשה בפועל – צריך לדפוק על השולחן בצורה ברורה, לדפוק על השולחן, כמו שהוא אמר בווידיאו, כמו שהוא אמר באותו סרטון, להיות חד-משמעי וברור, ולהגיד: אני רוצה שאבות יחידניים יהיו חלק מהחוק, נקודה. ואז מצביעים פה והכול בסדר, ואנחנו אמרנו כאופוזיציה שאנחנו נעמיד את כל הקולות שלנו והאצבעות שלנו עבור הדבר הזה.
יותר מזה, אדוני היושב-ראש, הרי התפרסם בכלי התקשורת הרצון שלנו להגיע להסכמות עם הקואליציה, ובאמת היו לי שיחות עם יושב-ראש הקואליציה בתחילת השבוע ודיברנו שאנחנו כאופוזיציה בשבוע הנורא-נורא קשה הזה נסכים להוריד חלק מההתנגדויות שלנו וההסתייגויות שלנו, לשנות חלק מסדרי הדיון ולקצץ חלק מהשעות כדי לאפשר שחוק הפונדקאות לא יעלה או יתוקן. והייתה לי הסכמה עם יו"ר הקואליציה, הייתה לנו הסכמה, וזה לא היה אמור לעלות. ולראיה, זה נדחה שוב ושוב מסדר-היום. אבל פתאום ביום שני אחר הצוהריים הייתה התקפלות, יושב-ראש הקואליציה אמר: אני לא מסוגל לעמוד בהסכם הזה, סגן השר ליצמן התעקש להעלות את זה באותה צורה.
יש לנו עוד כמה שעות. יש לנו עוד כמה שעות טובות. הינה, השר אלקין מתמתח, ערני, יכול לסייע במשימה הזאת. השר אלקין – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – – שזה כמה שעות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
השר אלקין הוא אדם שיש לו השפעה גדולה על הממשלה, ובתור מועמד לראשות עיריית ירושלים, אולי זה נושא קצת רגיש עבורו לטפל בו היום, אבל הוא היה יכול אם היה רוצה לתקן את העיוות הזה. אבל אנחנו צריכים לנצל את השעות הקרובות כדי לנסות ולהגיע להסכמה שאנחנו נותנים להסתייגות הזאת לעבור ולאזן את החוק הזה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו צריכים לאזן את החוק הזה.
אני חייב להתייחס לעוד סוגיה, שדיברתי עליה כבר, אבל אני רוצה להרחיב עליה יותר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
והיא?
היו"ר עיסאווי פריג':
קמת רענן, אדוני השר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – – אם ללכת לישון או להישאר – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה לא השר התורן, אני מבין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תלך לישון, אדוני.
היו"ר עיסאווי פריג':
תלך תנוח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שים את הראש.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני סומך – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
שים את הראש, אתה לקראת קמפיין מאוד מורכב, אז שיהיה בהצלחה. אני רוצה לומר – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תראה, השעה היא מאוחרת, עכשיו 04:07, בבוקר. תאר לעצמך שבשעות כאלה אנחנו יושבים ומדברים בינינו לבין עצמנו על סוגיה שלמרות חשיבותה היא צריכה להתקיים בשעות נורמליות, אבל זה המצב.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני דווקא אתייחס למה שאתה אמרת. אחת הסיבות – ואני אומר את זה בצורה גלויה – שאנחנו גררנו את ההצבעה הקודמת ולא ויתרנו על אף הסתייגות – מכיוון שאנחנו רוצים, בניגוד לכוונת הקואליציה, שההצבעה על החוק הזה תהיה באור. תהיה באור ולא בחשכה. ולא כמו שהייתה כוונה שאנחנו נצביע על החוק הזה ב-03:00, לפנות בוקר, כשאף אחד לא רואה ואף אחד לא שומע. אז אנחנו נצביע על זה בשעות הבוקר, שידעו כולם היטב, כולם ידעו באור יום איך כל אחד מאיתנו הצביע, וידברו על זה, ויעסקו בזה, ויפתחו בזה מהדורות. וזה לא ככה איזה חוק שיעבור ב-02:00, בלילה, כשאף אחד לא יזכור ולא ידע. זו הייתה חלק מהמטרה שלנו. ואני אומר לכם, עד הרגע האחרון אנחנו נשתמש בכל כלי פרלמנטרי שיש לאופוזיציה, ולצערי אין לנו רבים.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל השגת את המטרה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בינתיים. אני מקווה.
היו"ר עיסאווי פריג':
בינתיים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
המטרה האמיתית היא לקבל את ההסתייגות. אבל לפחות שהדברים ייעשו באור יום, בשעה סבירה, שכל חבר כנסת שיהיה כאן ויצביע פה – עוד שעה, עוד שעתיים, מתי שזה לא יהיה, מתי שתחליט לעשות את זה – זה יהיה כבר בשעות בוקר כשמהדורות הרדיו ייפתחו, טלוויזיה, הציבור יקשיב, כולם יראו. זה לא יהיה באיזה 02:00, בלילה, ואז אחרי כמה שעות פתאום מדינת ישראל תתעורר ותשמע שהיה איזה דיון בשתיים בלילה, ונגמר. ככה רצו, בגלל זה הזיזו את זה כל הזמן בסדר-היום, קיוו שזה יהיה ככה באמצע הלילה. אני שמח שגרמנו לזה שזה לא יהיה ככה, וזה יהיה לאור יום ובצורה גלויה וברורה.
עכשיו, תראו, אני מאלה שחושבים ונותנים כבוד גדול מאוד לכנסת, לעבודת הפרלמנט, לעשייה הפרלמנטרית. אני חושב שכל אחד מאיתנו, יש לו יכולת להשפיע בדברים שהוא רוצה להשפיע בהם, לעורר נושא, לטפל בו, להוביל אותו, לחוקק כמובן, לפקח. פה, זה המקום שבו הדברים מתקיימים.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לנו שר חדש. מברכים את השר גלנט על תחילת המשמרת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ברוכים הבאים, השר גלנט.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני מודה לכם על הברכות.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, תחילת – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני מאחל לכם בוקר טוב.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בוקר טוב לכולם.
היו"ר עיסאווי פריג':
עבר ענן, אנחנו רואים את זה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הוא תמיד קם בשעות האלה לרוץ או לעשות ספורט.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז זו מבחינתו שעה סבירה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
מי אמר שקמתי? בכלל לא הלכתי לישון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יפה, עוד יותר טוב. אז אני אומר, חברים, אני נותן המון המון כבוד והערכה לתפקיד שלנו כחברי כנסת, לתפקיד של הכנסת, לאחריות הממלכתית שלה, ליכולת שלה לקבל החלטות, ליכולת שלה להוביל תהליכים, ליכולת שלה להוביל קו, ולהיות זאת שלוקחת החלטות גם במצבים מורכבים. לקבל החלטות, לא לחפש שמישהו אחר יחליט בשבילנו. אנחנו צריכים להחליט.
ומה אני שומע בימים האחרונים במסדרונות הכנסת? שומע אנשים רציניים שמבינים שהחוק הוא מעוות, מבינים שיש בעיות עם החקיקה הזאת, והאנשים אומרים: תראה, בג"ץ יפתור לנו את זה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אולי תהיה פסקת התגברות, לא?
יואל חסון (המחנה הציוני):
בג"ץ יפתור לנו את העניין. זה יגיע הרי לבג"ץ, זה ברור, אין פה שאלה, ובג"ץ יאמר את דברו. הרי בג"ץ לא יכול לשאת מצבים של חקיקה לא שוויונית, אז בג"ץ יכניס אבות יחידניים. נו, באמת. נו, באמת. מה, תגיד, אתה הגעת לכנסת כדי שמישהו אחר יקבל החלטות? את כל הדרך עשית בחיים שלך כדי לשבת פה – כדי שבסוף בג"ץ יקבל את ההחלטות כאן? תראה גם מה קורה כאן בחודשים האחרונים, כמה אנחנו תלויים בבג"ץ. בכל דבר מחכים לעוד ארכה מבג"ץ, עוד ארכה מבג"ץ, מה בג"ץ יגיד, מה בג"ץ יחליט. הממשלה פונה לבג"ץ שייתן לה עוד זמן. מעולה.
אני הייתי, אם הייתי הממשלה שכל כך תלויה בענייני בג"ץ הייתי שואל שאלה מאוד פשוטה: לאן הגעתי? איך זה קרה לי? איך זה קרה לי שכל צעד ושעל שלי, בג"ץ צריך לתת עליו מענה או תשובה או התייחסות? מה אני עושה לא נכון? מה אני עושה לא נכון? מה אני מוביל בצורה שבג"ץ קובע כאן בסופו של דבר איך המדינה הזאת תיראה? ומי מובילים את המצבים האלה? אלה שהכי נלחמים בבג"ץ ומנסים להצר את כוחו.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה מעניין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן, הם בסוף אלה שבג"ץ הופך להיות זה שמנהל אותם. מדהים. אני אומר לכם, יש פה הרבה סיטואציות – מתקבלות כאן החלטות בעניינים פרוצדורליים בכנסת, ולפעמים חוות הדעת המשפטיות שאנחנו משתמשים בהן, אומרים לנו: וואו, יש כאן עילה לבג"ץ, בוא נפנה לבג"ץ, בוא נעשה עתירה. אני תמיד בולם את זה – עד היום – כמה שזה תלוי בי. אני בולם את זה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אלאלוף, אתה רושם את כל השאלות למענה.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אה, מוכן. הבנתי.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא. רשמתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, רשמת.
אלי אלאלוף (כולנו):
רשמתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יושב-ראש מצטיין.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואני תמיד בולם את הרצון כאילו ללכת להיעזר בבית המשפט העליון, כי אני חושב שזאת לא הדרך. צריך להתמודד בכלים הפרלמנטריים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תן לנו לברך את חבר הכנסת עפר שלח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בוקר טוב, חבר הכנסת שלח.
היו"ר עיסאווי פריג':
שנכנס ולוקח חלק בדיון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
צריך לבוא – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אתה צריך שאני אעזור לך להעביר את הזמן?
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, אנחנו מברכים כל ח"כ שמשתתף בדיון.
פנינה תמנו (יש עתיד):
הוא דיבר על בג"ץ.
היו"ר עיסאווי פריג':
כי זה לא נוח וזה לא טוב בחוק כזה לדבר – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
מה אמרת על בג"ץ?
היו"ר עיסאווי פריג':
– – מול כיסאות ריקים, אז בירכנו אותך.
עפר שלח (יש עתיד):
השר גלנט פה ממלא את כל המליאה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
למה יש קריאות ביניים? תפסיקו עם קריאות הביניים.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אל תעירו אותי, אני – קשה לי – – –
עפר שלח (יש עתיד):
זה יותר ממה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
עושה את זמן ההליכה שלו. עכשיו זה זמן הליכה, אז הוא מנצל את הסיבוב במליאה כדי להשלים את השעה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
יפה. גמרת את הריצה או שאתה מתחיל?
עפר שלח (יש עתיד):
אל תיבהל, רצתי בבית.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
זה מסורת אצלך.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה מרים, הוא נוגח, והעניינים ממשיכים.
עפר שלח (יש עתיד):
שומרי מסורת אנחנו, יואב.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
כל הכבוד.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, אדוני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אומר: אנחנו לא יכולים ללכת לבית המשפט העליון שיוציא עבורנו את הערמונים מהאש. אנחנו אלה שאמורים לקבל את ההחלטות; אנחנו אלה שצריכים להתמודד עם המציאות; אנחנו אלה שצריכים לטפל בבעיות, ולא להגיד: טוב, נעשה חצי עבודה, ובג"ץ יעשה את זה.
עכשיו, זה מדהים גם. אתה לפעמים אומר או רואה סיטואציות שיש כאן פוליטיקאים שמכל מיני סיבות קואליציוניות, סיבות שזה יש לו הרב הזה, והרב הזה – אומר: אתה יודע מה, אני לא יכול להביא יותר מזה. מקסימום בג"ץ יחליט, ואז אני בא לרב שלי או שאני בא לשותפים הקואליציוניים שלי, ואני אומר: מה אתה רוצה, זה בג"ץ, אין לי השפעה על זה. זה משחק כזה צבוע לחלוטין שכולם יודעים שהחוק הזה, אם יעבור בנוסחו הרזה, המקורי, של הוועדה כרגע, לא יישאר ככה. לא יישאר. הרי מייד תהיה עתירה לבג"ץ, ובמקרה הקל בג"ץ יחזיר את זה לכנסת, ויגיד לה: יש לך כך וכך חודשים לתקן את זה ולתת יחס לסוגיה הזאת. אז זה מה שיהיה פה.
אז למה להעביר את כל מדורי הגיהינום האלה? למה לעשות את זה? למה להביא למצב שבו היום קבוצות שלמות בחברה הישראלית ירגישו מודרות ונפגעות?
פנינה תמנו (יש עתיד):
למה לא, אם אפשר?
יואל חסון (המחנה הציוני):
נקודה נכונה. חברת הכנסת תמנו-שטה, נקודה נכונה. אז אני אומר, לפעמים גם כשיש לך הסמכות והרשות – תשתמש בהן במשורה וברגישות. גם כשיש לך הסמכות והרשות, והרוב, בסדר?
נגעת באמת בנקודה שמכניסה אותי לנושא הבא, נושא הרוב, הרוב. מדברים על הרוב, הרוב.
היו"ר עיסאווי פריג':
העם בחר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
העם בחר. הרוב. היום שמעתי את השר גלעד ארדן, אדם צנוע בכלל, בדרך כלל, אומר, אני חושב שזה היה לתמר זנדברג, אומר לה: אנחנו מייצגים את הרוב, רוב העם תומך בנו. קודם כול זה שקר, רוב העם לא תמך בליכוד. צריך לומר את זה. הרי מה הם היו אומרים, לדוגמה, אם ראש הממשלה היה בוחר, כשהרכיב ממשלה, להרכיב לדוגמה ממשלת אחדות, שהיה בתוכה המחנה הציוני, והיה בתוכה, נגיד, גם יש עתיד, גם אז הם היו חושבים שזה רוב העם? מה זה רוב העם? מה זה רוב העם? איך מגדירים מה זה רוב העם? זה לא שיש כאן איזו מפלגה שלטת שמקבלת 61 או רוב טוטלי בכנסת. אין דבר כזה. אנחנו בשלטון פרלמנטרי קואליציוני שמחוברות אליו מפלגות, שלפעמים קרובות יותר ולפעמים קרובות פחות. מה היה כאן כשהיו כאן ממשלות האחדות? מה אמרו, כשכל בוקר היו רבים על משהו אחר והיו פערים אידיאולוגיים? והיו גם שותפויות.
אבל לבוא ולהגיד: אנחנו הרוב – קודם כול, אם אתם הרוב קחו אחריות. קחו אחריות ותטפלו בבעיות האמיתיות, ולא שבכל סיטואציה, בכל סיטואציה בשלוש וחצי השנים האחרונות כאן בכנסת העשרים אתה רואה בסוף שהחלטות שמגיעות מטעם הממשלה והקואליציה האלה הן החלטות שסקטורים צרים מובילים אותן, ורוב הקואליציה מצביעה עבורן למרות שהיא לא מסכימה איתן. זה מה שקורה בסוף. תראו את השר משה כחלון ואת מפלגת כולנו. אני מאלה שיש להם מילה טובה על כחלון. אני חושב שהוא אחד משרי האוצר האמיצים שהיו במדינה הזאת, שבאמת מכניסים את היד לתוך הדלי עם הכי הכי חומר קשה שיכול להיות, ששרי אוצר שנים לא נגעו ולא טיפלו, כמו בעיית הדיור וגם דברים אחרים. תראו, כדי לקיים את האידיאולוגיה שלו, את המשנה הכלכלית שלו, את הדברים, את התוכניות שלו, תראו לאיזה דברים הוא צריך לתת יד. לאיזה דברים הוא צריך לתת יד. וכל הזמן זה על ידי קבוצות סקטור צרות, פעם הבית היהודי מושך, פעם ליצמן מושך. אין פה הובלה של מפלגת – במירכאות – "השלטון", הגדולה בקואליציה, אין פה באמת הובלה. תראו לי, חוץ מחקיקה פרסונלית או פוליטית נטו, מה הליכוד קידם. מה הליכוד קידם, מה האג'נדה של הליכוד היום. מה הוא קידם. מתי הליכוד הביא כאן הצעת חוק שהיא הצעת חוק – נגיד, אני יכול לחשוב מה הבית היהודי הביא, אני יכול להגיד מה כולנו הביאו, אני יכול לדעת מה החרדים הביאו. נגיד, אולי אפשר להגיד היום משהו שכאילו הליכוד מקדם – זה חוק הלאום, נגיד. אבל גם בחוק הלאום שום דבר לא זז בסוף אם אתה לא נותן לבית היהודי את הביס שלו ולחרדים את הביס שלהם.
אותו ראש ממשלה שמדבר: אני מקבל מה שאני רוצה או אני משיג מה שאני רוצה. אם הוא כל כך משיג מה שהוא רוצה איך הוא לא היה מסוגל – עד עכשיו חוק הלאום בכלל לא הגיע לדיון בגלל שעד היום לא מצליחים להגיע להסדר עם החרדים, שמקבלים מהבוקר עד הלילה, או עם הבית היהודי, שמקבלים מהבוקר עד הלילה. וראש הממשלה לא מסוגל לבוא אליהם בכלל ולהגיד להם: עכשיו זה אני, זה התור שלי, זה מה שאני רוצה. הוא לא מסוגל להביא את זה עד עכשיו, לא יודע מה יהיה בסוף. עדיף שלא יביא, עדיף שיישאר שם, כן. אבל בכל זאת, זה מראה על הבעייתיות שיש כאן.
ואני לא יודע מה זה רוב העם, איזה רוב העם, הממשלה רוב העם – זאת פשוט חבורה שהתלכדה, שכל אחד לוקח את הביס שלו בעוגה. ואת הביס הכי קטן, אם בכלל, לוקחת מפלגת השלטון, שלא מקדמת שום דבר, שרוב-רובה, אפרופו חוק הפונדקאות, רוצה לתקן את חוק הפונדקאות, אני יודע את זה ואמרו לי את זה. ומפלגת כולנו רוצה את זה. וצריך להתעסק עכשיו עם הסקטורים.
ואתה בא ושואל את עצמך בסופו של דבר על מה אנחנו נאבקים? על מה אנחנו נאבקים, בעצם? קודם כול אנחנו נאבקים, בעיניי, כמעט יום-יום דקה-דקה, בעריצות הרוב. מפלגה, הליכוד, שנולדה, שמולידה – זאב ז'בוטינסקי התייחס למושג הזה של הרוב בקודש, בקודש. ובוודאי ממשיכו אחר כך, מנחם בגין, יישם את זה, שגם כשיש לך רוב תשתמש בו בחוכמה, במשורה, בענווה. כן, אפשר גם בנחישות אידיאולוגית. אתם יודעים מה? אם הייתי רואה פה – לצערי אנחנו לא מדברים הרבה על התהליך המדיני או על הנושאים המדיניים, כי זה לצערי כמעט לא על הפרק.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לך מספיק זמן גם להתייחס לזה, אם אתה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אגיד כמה מילים. אני מצטער מאוד שנגמר לי הזמן עוד מעט, אבל אני – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
הנושא המדיני.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
תאריך.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל אתה עושה קילומטרז' טוב, כבוד השר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש לך שעון סופר צעדים?
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני בונה על המהירויות של שלח.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מבקש שם מהיועצים להירגע.
עפר שלח (יש עתיד):
יש לחץ – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן, יש גיוס. יש תחושת גיוס.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לכן, אתה יודע, כשיש לך רוב ואתה לפחות מרגיש, גם אם אתה המיעוט בפרלמנט, בכנסת, ואתה מרגיש שהרוב או הממשלה או – מפלגת השלטון נלחמת או משתמשת בכוחה כדי לקדם אג'נדה אידיאולוגית, אתה יכול לבוא להעריך את זה לפעמים. אבל, תגיד, מה האג'נדה המדינית האידיאולוגית של הליכוד? מה הם מקדמים? אם היה בא אליי ראש הממשלה, היה עולה פה, לא אומר משהו באנגלית ואחר כך משהו בעברית, אלא היה עולה פה והיה אומר: אני לא מאמין בשתי גדות – שתי גדות, זה גם אולי לא – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יש שיר כזה, לא?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אם היה בא ואומר: אני לא מאמין בשתי מדינות, נקודה, ואני רוצה לספח את כל יהודה ושומרון, נקודה – אתה יודע מה, היינו צורחים פה, היינו אומרים לו: אתה מסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היינו נאבקים בו, אבל אני אומר לך, הייתי מעריך אותו. הייתי מעריך אותו. אם מפלגת הליכוד הייתה מנסה לקדם היום חקיקה אידיאולוגית מדינית אמיתית הייתי נלחם בה, אבל הייתי מעריך אותה. הייתי מעריך אותה. הייתי מעריך את ראש הממשלה. אבל אתה שומע את ראש הממשלה, זה פשוט לא ייאמן. מדבר באנגלית על Two State Solution, על Peace with the Palestinians, with the middle east – כל המילים היפות באנגלית – ואז אתה יושב איתו פה בישראל או בכנסים של הליכוד או לא יודע איפה, והוא מדבר איתך כמו סמוטריץ, כמו סמוטריץ הוא מדבר איתך.
עכשיו, איך אפשר להעריך מנהיגות כזאת? איך אפשר לכבד מנהיגות כזאת? איך אפשר להתייחס ברצינות למנהיגות כזאת – נטולת כל אומץ ללכת עד הסוף. עכשיו, למה? מה? אדוני ראש הממשלה, אם אתה כל כך חושב ששתי מדינות זה סכנה לקיומה של מדינת ישראל, אז למה אתה לא אומר את זה? למה?
היו"ר עיסאווי פריג':
לאופי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה?
היו"ר עיסאווי פריג':
לאופי המדינה, לא למדינה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לאופי המדינה או למדינה, לא יודע. למה אתה לא אומר את זה? או אם אתה חושב או מדבר על ישראל הגדולה ועל סיפוח, אפילו בהתנחלויות, הרי זה לא ייאמן, הממשלה הזאת שמדברת גבוהה-גבוהה על בנייה בהתנחלויות היא הממשלה הכי פחות בונה.
עפר שלח (יש עתיד):
אתה אומר את זה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אומר את זה – – –
עפר שלח (יש עתיד):
– – – הם לא עושים את הדבר הנכון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני אומר את זה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז ראש הממשלה שמאלני ליד חבר הכנסת שלח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני אומר, כמי שמתנגד כמובן לבנייה מחוץ לגושים, אני בא ואומר בצורה ברורה: כשיש למישהו, ליריב שלך, אידיאולוגיה, אתה יכול להעריך אותו, אבל כשכל מה שהוא עושה בסוף זה לערבב ולשרוד, אתה לא מעריך אותו. אתה לא מעריך אותו. אני הייתי מעדיף, תאמינו לי, יריב אידיאולוגי עמוק וחד, ולא שרדן. לא שרדן. בסוף, חבר הכנסת שלח, הוא שרדן. הוא שרדן, זה הכול, זה מה שמעניין אותו. אני אומר לך, לפעמים אני מדמיין – – –
עפר שלח (יש עתיד):
שרדן וסדרן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
סליחה?
עפר שלח (יש עתיד):
שרדן וסדרן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ממש ככה.
עפר שלח (יש עתיד):
סדרן עבודות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואני לפעמים מדמיין איך נראה חדר העבודה הפרטי של ראש הממשלה. יש לי תחושה שיש אצלו בקיר, אתה, עיסאווי, פחות תבין את זה, אבל אולי מי שהיה בצבא יבין את זה, מין טבלת ייאוש. אבל אצלו זאת טבלת שרידות, מסמן כל יום שעובר שהוא ראש הממשלה. כשאתה בצבא ואתה רוצה לגמור את השירות כבר אז יש לך לוח שנה גדול ואתה מסמן כל יום שעובר עד השחרור. זה נקרא טבלת ייאוש בצבא.
היו"ר עיסאווי פריג':
זאת טבלת ייאוש.
יואל חסון (המחנה הציוני):
טבלת ייאוש.
היו"ר עיסאווי פריג':
והטבלה הזו גם נמצאת במשרד ראש הממשלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בבית ראש הממשלה יש כנראה טבלה, היא ייאוש שלנו, זה הייאוש שלנו.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, כן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל זה הפוך, ראש הממשלה מסמן כל יום. אתם יודעים גם מה יש לו בסוף הטבלה הזאת, חבר הכנסת אלאלוף, יש לו פרצוף, בסוף יש שם תמונה של בן-גוריון, כי מעניין מאוד את נתניהו לעבור את תקופת הכהונה של בן-גוריון. זה מאוד מעניין אותו. אני אומר, יאללה שיעבור כבר, אולי אחרי זה כשהוא ירגיש שהוא השיג – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
מתי זה אמור לקרות?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני חושב שכדי שהוא יעבור את בן-גוריון יש לו עוד איזו שנה פלוס.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, שנה פלוס.
יואל חסון (המחנה הציוני):
משהו כזה, לדעתי.
היו"ר עיסאווי פריג':
הבנתי.
עפר שלח (יש עתיד):
בברוטו, כאילו עם כל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
במצטבר.
היו"ר עיסאווי פריג':
זאת שאלת טריוויה. אתה צריך להיות מוכן בשבילה, עפר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ואתה בא, אתה בא ואומר, באמת, חברת הכנסת תמנו-שטה – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
כן, נהיה פרצוף, אמרת, של בן-גוריון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן, הוא רוצה, יש לו יעד. אין לו יעד – אין לראש הממשלה נתניהו יעד לפתור את הבעיה המדינית, לשפר את המצב הכלכלי-חברתי, להשקיע בחינוך; אין לו יעד לבוא להצעיד את ישראל קדימה. יש לו יעד ברור מאוד: קודם כול לעבור את הקדנציות של בן-גוריון, שיגידו – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
מה זה יעזור? עדיין לא ישימו פה תמונה שלו במשכן, יש פה רק את הרצל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא יודע, תחכי.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברת הכנסת – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תמנו-שטה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תמנו-שטה, יש כיסא פנוי, יש המון כיסאות. אומנם לשבת ליד – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
אני יושבת עם העם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אומנם לשבת ליד דנה זה – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
זה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל תצטרפי אלינו.
פנינה תמנו (יש עתיד):
בסדר, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה יהיה יותר – – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
פשוט בודד שם.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מעדיף שם. כן.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני מבקש לא לגזול מהזמן של הדוברים, אדוני היושב-ראש.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נכון, זמננו קצר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני אקח את העצה בחשבון, כבוד השר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
תוריד את זה מהזמן של חסון, שיוכל להמשיך.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה נכון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בהגיגיו, אתה אומר. בכל אופן, אני אמשיך בהגיגיי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה היית, אתה דיברת על טבלת הייאוש, תתחיל משם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני בינתיים לא עומד בקצב הצעדים של השר גלנט.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, אבל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
נהייתה לי סחרחורת מהסיבובים שהוא עושה כאן.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני עושה משהו לא חוקי? זה נוגד את תקנון הכנסת ושל ועדת הכנסת?
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא יודע, צריך לבדוק את זה, השר גלנט, אני לא בטוח שבאמת התקנון מאפשר את מה שאתה עושה.
היו"ר עיסאווי פריג':
התקנון גם לא מאפשר לנמנם, אבל השר גלנט לפחות מגביר ערנות, זה בסדר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
ככה היו הפילוסופים ביוון, כשהם היו עושים שיחות הם היו עושים את זה בהליכה, ככה הם חושבים יותר טוב.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, יש לך – – –
עפר שלח (יש עתיד):
נראה לי שהוא עוד יגיע לשם לחפש אדם ישר.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש מודל חיקוי מעניין ויפה. והינה, הצטרף אלינו עוד חבר כנסת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
השר דיכטר.
היו"ר עיסאווי פריג':
יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא שר. כן, חבר הכנסת דיכטר, השר לשעבר.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת דיכטר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
הוא מכבד כל חבר ועדה של חוץ וביטחון, והוא מגיע איתו תמיד למליאה. ברגע שעפר שלח הגיע הוא גם הגיע.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן. אני רואה, נהיינו, כמה? שישה חברי כנסת בשעה 04:31. זה מכובד. בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אז אני רוצה לומר עוד פעם ולחדד את הנושא, את הנקודה האחרונה. אין מולנו יריב אידיאולוגי. יש מולנו יריב שרדן, שמחשב כיצד לשרוד עוד יום בתפקיד ראש הממשלה, שמבטא יותר מכול את הצורך להגביל את כהונת ראש הממשלה בזמן. מבינים. אמרתי היום כשדיברתי במליאה, אדוני היושב-ראש, שלפני כמה שנים, ממש לפני עשר שנים בכנסת, 12 שנה, פעם ראשונה מישהו העלה את העניין של להגביל את כהונת ראש הממשלה עד שתי קדנציות.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה יכול גם להתייחס למועד הבחירות, שכל יום מדברים עליהן.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בסדר, אבל אני אתייחס רגע לנקודה הזאת. וכשהעלו את זה לפני 12 שנה, אני זוכר, ביטלו את זה בהינף יד. אמרו: מה פתאום, זה משטר פרלמנטרי, לא מגבילים כהונת ראש ממשלה במשטר פרלמנטרי. לא, לא הייתה לזה אווירה ציבורית. פתאום היום, אתה יודע מה, אין כמעט חוג בית, אין כמעט מפגש, אין כמעט שיח שבו אין הסכמה גורפת שצריך להגביל כהונת ראש ממשלה. כי נתניהו כל כך, כל כך מבטא את הצורך בלהגביל כהונת ראש ממשלה. התנהגותו, אופיו, אופי הממשלה שהוא מייצר, התנהגותו הפוליטית הביאה היום לכך שבכל סקר דעת קהל רוב הציבור הישראלי מאמין בהגבלת כהונה לראש ממשלה ורוצה בזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה נכון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
רוצה בזה. ואנחנו, בעזרת השם, בקואליציה של הבחירות הבאות, שלא תהיה הקואליציה הנוכחית, אנחנו נקדם את החקיקה הזאת. כי נתניהו מתנהג כמי שהתנתק לחלוטין מהחיים עצמם, מהמציאות או מתפקידו ההיסטורי והייחודי של להיות ראש ממשלה. זה תפקיד שזכו בו עד היום לדעתי תשעה אנשים או עשרה אנשים, להיות ראשי ממשלות. אני הייתי יועץ של אחד מהם, הייתי יו"ר קואליציה של אחד מהם. אני יודע מה זה התפקיד הזה, מה המשמעות. אם אתה מאבד בשלב מסוים את תחושת השליחות ואת עומק או את גודל האחריות, אין לך סיבה להיות שם דקה.
אני דווקא מאלה שחושבים שלהיות ראש ממשלה בישראל – אין שום שררה בתפקיד הזה, שום שררה. בכלל לא מעניין אותי אם לראש הממשלה ייתנו בית גדול, קטן, מפואר, שייתנו לו מה שרוצים, זה לא מעניין. זה תפקיד כל כך נטול שררה, יש בו כזאת אחריות, יש בו כזה עומס, שבאמת, אם אין בך משהו שמניע אותך אין לך שום יכולת להישאר שם. אלא אם כן הפכת להיות שרדן. הפכת להיות שרדן ותו לא, וזה מה שמעניין אותך, ואתה מדלג מעל הבעיות, מרצה שותפים קואליציוניים, עושה הכול כדי להעביר.
אז אני, לסיכום, בזמן שנשאר לי, רוצה לחזור לנושא של הפונדקאות, ולהגיד: מדינת ישראל עברה כברת דרך ארוכה מאוד מרגע הקמתה, בכל הקשור ליחס לקהילה הגאה במדינת ישראל. והקהילה הגאה היא גם אחת הקהילות המשפיעות והמעורבות בחברה הישראלית היום במדינת ישראל. קהילה תורמת, יצרנית, מעורבת בחיי היום-יום, קהילה שיש בתוכה – רוב האנשים בה הם אנשים שמעורבים בחיים שלנו כמעט בכל תחום, בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה, בחינוך. אחוז המעורבות בקהילה הגאה ביחס לקהילות אחרות הוא הרבה יותר גבוה. זו קהילה מעורבת, דוחפת, שהחברה הישראלית חשובה לה.
אנחנו רואים גם פה בכנסת כמה מהיועצים והעוזרים שייכים לקהילה הזאת, זאת קהילה מעורבת. ואנחנו יכולים להיות גאים מצד אחד שהמון דברים השתנו ביחס של מדינת ישראל – אבל יותר של הציבור הישראלי – כלפי הקהילה הגאה; הציבור הישראלי, אגב, הלך כברת דרך הרבה יותר ארוכה מהממשלה שלו, הוא הרבה יותר ליברלי מהממשלה שלו. אבל עדיין כשמגיעים הרגעים האלה שרוצים לקדם חוק, שהוא על פניו אמור להיות חוק שצריך לעזור להרבה מאוד אנשים, מה שנקרא מסוג החוקים שבאים בטוב, באים בטוב, באים לעשות טוב, באים לתת לאנשים או לאפשר להם את החלום הזה של להיות הורים, להיות אימא, להיות אבא – דווקא בחוק יפה כזה, דווקא בחוק שאמור לעורר תחושות רגשיות חזקות ושינוי גדול לאנשים, דווקא החוק הזה עכשיו, אם נעביר אותו בנוסח של הוועדה, בלי ההסתייגות של אבות יחידניים, הוא יהיה חוק מדיר, חוק פוגעני, חוק רע, חוק שמזכיר שאנחנו עדיין לא במקום שהיינו רוצים להיות בו מבחינת החברה הישראלית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
כל הכבוד, החזקת מעמד 45 דקות. לא נותר לי אלא להעריך, ולאחל לך שינה טובה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תודה רבה. וחשוב, אדוני היושב-ראש, שהדיון יימשך, ונמשיך אותו, ויכול להיות גם שנצביע בקרוב. יכול להיות שממש בדקות הקרובות נצביע. מי יודע. אבל מתי שתצביע – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, אל תתחיל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אולי נקבל את ההחלטות הנכונות.
היו"ר עיסאווי פריג':
אל תתחיל לאיים. תודה לחבר הכנסת יואל חסון. אני מזמין את חברי ורעי, כבוד חבר הכנסת עפר שלח, תעלה לפרקט. בבקשה.
עפר שלח (יש עתיד):
איזה פרקט? בחייך. בוקר טוב לכל הנוכחים.
היו"ר עיסאווי פריג':
כפרשן כדורסל, אז זה פרקט.
עפר שלח (יש עתיד):
חבר הכנסת אלאלוף, היית פה כל הלילה? כאילו, אתה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
זה לזכותו, אגב.
עפר שלח (יש עתיד):
לא, שאפו, שאפו.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה לזכותו. שאפו גדול.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני רוצה להגיד לך. הוא הזכיר כבר כדורסל. אני הייתי המאמן בליגת כדורסל של אליאנס, ואליאנס הייתה אלופת מרוקו, אפילו פעם אחת אימנתי אותם נגד ריאל מדריד.
היו"ר עיסאווי פריג':
מה אתה אומר?
עפר שלח (יש עתיד):
נגד מי?
היו"ר עיסאווי פריג':
ריאל מדריד.
עפר שלח (יש עתיד):
אתה אימנת את אליאנס נגד ריאל מדריד?
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, קבוצת – מה אתה אומר?
אלי אלאלוף (כולנו):
את אליאנס נגד ריאל מדריד.
עפר שלח (יש עתיד):
על איזה שנים אנחנו מדברים?
אלי אלאלוף (כולנו):
1965–1966.
היו"ר עיסאווי פריג':
עוד הכדורסל לא הגיע לכאן.
עפר שלח (יש עתיד):
לא היו עוד 30 שניות, כאילו עמדתם, החזקתם את הכדור – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא היה לנו גג.
עפר שלח (יש עתיד):
וריאל מדריד פחדו לבוא לקחת אותו.
אלי אלאלוף (כולנו):
בקושי כדורים היו לנו.
עפר שלח (יש עתיד):
כמה נגמר?
אלי אלאלוף (כולנו):
אה, אכלנו אותה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל אפשר להציע אותך לערוץ 5 כפרשן.
עפר שלח (יש עתיד):
בדיוק.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל תתחרה עם עפר.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
חבר'ה, אל תבזבזו את הזמן של עפר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, כן, אתה צודק.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, הוא אוהב – – –
עפר שלח (יש עתיד):
יואב, תמשיך, אני חושב שחסר עוד קצת. אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, עפר, יש לך חצי שעה, זה – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני חייב לציין שזה מצב יוצא דופן שמתקיים לילה כזה – שזה לא מצב יוצא דופן – ומי שנמצא פה אלו חברי קואליציה. זה יפה, זה בהחלט אומר משהו. ואני – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, אם תתקיים הצבעה.
עפר שלח (יש עתיד):
על הקהל הזה ייאמר: מצומצם אך מובחר.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
נזכיר גם שמדובר פה על אנשים שבסך הכול מבינים על מה הם מדברים כשהם מדברים. זה לא דבר של מה בכך בכנסת.
עפר שלח (יש עתיד):
וגם אתה ואני, יואב, זה יפה.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה חלק – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
אני בחובה, הם בהתנדבות פה.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה חלק מהקבינט.
עפר שלח (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אני לא יודע אם חבריי פה – השר גלנט וחבר הכנסת אלאלוף לא היו בכנסת הקודמת; בכנסת הקודמת הייתי יו"ר משותף של השדולה הגאה בכנסת. כשהגעתי לכנסת התברר לי שיש שדולה גאה. היא הוקמה על ידי חבר מפלגתך – –
היו"ר עיסאווי פריג':
ניסן, ניצן.
עפר שלח (יש עתיד):
– – ידידי הטוב ניצן הורוביץ, בכנסת השמונה-עשרה. ודיברתי עם ניצן, שהוא חבר שלי, עבדנו באותו מקום עבודה שנים לפני זה, ואמרתי לו שבעיניי יש משמעות לעובדה – הוא הקים את השדולה, הזכות הזאת תעמוד לו, אבל עצם העובדה שחבר כנסת מהקהילה, חבר כנסת הומו מהאופוזיציה, ממפלגה כמו מרצ, שמזוהה עם זכויות הקהילה הגאה עוד מימי שולה אלוני, הוא זה שיעמוד לבד בראש השדולה בעיניי לא מספיקה. אם אנחנו רוצים לשים את הדגש על העובדה שזכויות הקהילה הגאה לא שייכות לקהילה הגאה ולא מגדירות את הקהילה הגאה – הן מגדירות אותנו, הן מגדירות באיזו חברה אנחנו חיים, הן מגדירות את השקפתנו על העולם – צריך להיות שם, בעיניי, גם שותף לו על ידו שהוא חבר כנסת שהוא לא מהקהילה, ובמקרה אז גם היה מהקואליציה. זה נותן לזה גם כוח.
היו"ר עיסאווי פריג':
מי היום יושב-ראש – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני יודע שיעל גרמן, אני לא יודע אם היא לבדה. יעל החליפה אותי פשוט בכנסת הזו. ואמרתי לו, העובדה שאני מהקואליציה תעזור לנו להשיג דברים, ואכן השגנו דברים, כולל – ואני אתייחס לזה בהמשך – העברנו ורסיה אחרת לגמרי של חוק הפונדקאות בקריאה ראשונה. אגב, אם הממשלה הזאת הייתה רוצה להתחיל משם – כידוע לך, כשמעבירים חוק בקריאה ראשונה אין בעיה לעשות עליו דין רציפות ולהמשיך. היה לה כבר חוק, היה לה חוק שעבר, שכלל את הקהילה הגאה.
אבל לא פחות מהדברים המעשיים, גם שר החינוך היה מהמפלגה שלי, הכנסנו את ארגון ההורים לילדים או לנערים הומוסקסואלים לתוך מערכת החינוך, הכפלנו ויותר את התקציב של איגי, עשינו דברים מעשיים, שבין השאר התאפשרו כתוצאה מזה שאני כחבר קואליציה, כחבר הנהלת קואליציה, הייתי יו"ר השדולה הגאה. אבל יותר מזה, זה היה בעיניי עניין, אגב, לא שאני נותן למישהו, הוא היה עניין שלי.
היו"ר עיסאווי פריג':
בכדי להביא את החוק שאמרת לדין רציפות צריכה להיות יוזמת ממשלה.
עפר שלח (יש עתיד):
נכון. הממשלה הזאת לא רוצה, זה נכון. והדבר הזה, אני רוצה – בשביל להסביר למה – להיתלות באחד האילנות הגדולים שאני מכיר, ותכף יתברר שלחבר הכנסת אלאלוף יש קשר גם אליו. עם פול ניומן יש לך איזה קשר, אלי? מה?
אלי אלאלוף (כולנו):
עם מי?
עפר שלח (יש עתיד):
פול ניומן.
אבי דיכטר (הליכוד):
הוא היה שחקן אצלו בקזבלנקה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
לא, לא. אפשר להתבלבל – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
הוא יודע על מה הוא מדבר.
עפר שלח (יש עתיד):
מזווית מסוימת אפשר להתבלבל ביניכם, אבל חוץ מזה יש – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, פול ניומן עשה דבר מדהים.
עפר שלח (יש עתיד):
מה?
אלי אלאלוף (כולנו):
זה שהקים כפרי נוער – – –
עפר שלח (יש עתיד):
מדהימים.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
אתה יודע ממה הוא עשה את זה. הוא בשלב מסוים הוציא לשוק רוטב – אתה יודע שהאמריקנים, אצלם סלט זה לא הדבר הטוב שאנחנו אוכלים, זה כמה עלי חסה שמלכלכים אותם ברוטב, והוא הוציא מותג של רוטב שנקרא ניומן זון, זה היה הרוטב שהיה חביב עליו. הוא נמכר כמו משוגע, והוא הודיע מראש שכל הכנסותיו יהיו לצדקה. זה הכניס, להערכתי, קרוב למיליארד דולר. והוא עשה רשת, כמו שאתה אומר – –
היו"ר עיסאווי פריג':
החסה.
עפר שלח (יש עתיד):
– – של כפרים לילדים חולי סרטן.
אלי אלאלוף (כולנו):
פה בארץ זה כפר הירדן.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
נהר הירדן – – –
עפר שלח (יש עתיד):
היה איש מופלא, פול ניומן. באחד מסרטיו, שבמקורו נקרא Cool Hand Luke – בעברית קראו לו "יד שמאל הנוקמת", כי אנחנו יודעים לתרגם שמות של סרטים. זה אפרופו חוק הקולנוע, שנדון בו עוד מעט, שבו יושבים אנשים שמבינים בקולנוע ואוהבים קולנוע ונלחמים נגד שרת תרבות שאין לה מושג. הוא אמר: מזמן שהייתי ילד לא הבנתי את ההתקפות על הקהילה הגאה. יש כל כך הרבה דברים שמרכיבים את הזהות האנושית, כשאני גומר למנות את מה שאני מעריך בבני אדם, מה שהם עושים עם איבריהם המוצנעים הוא כל כך נמוך ברשימה, שזה כבר לא רלוונטי. ותחת האמירה הזאת, ותחת התפיסה שחברה נמדדת, בין השאר, ביחסה לכל הקהילות שבתוכה – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לאחר, לשונה.
עפר שלח (יש עתיד):
– – ובהן הקהילה הגאה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לשונה.
עפר שלח (יש עתיד):
לא שונה. אדם יש לו נטייה מינית כזו. בעיניי שונות היא לאו דווקא בזה. אתה רוצה רשימה, אגב, אפרופו, מעניין אתכם בשעה הזאת רשימה של הומוסקסואלים גדולים בהיסטוריה?
היו"ר עיסאווי פריג':
נו, מעניין.
עפר שלח (יש עתיד):
מה הייתה התרבות האנושית בלי סוקרטס, בלי שייקספיר, בלי אוסקר ויילד, בלי אלטון ג'ון, בלי אלן טיורינג, ממציא המחשב, לא היית יכול פה לשחק עם – בלי אלכסנדר הגדול, לא יודע אם היינו – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אלה שהזכרת אותם, כולם חברי הקהילה היום?
עפר שלח (יש עתיד):
בלי לאונרד – היום הם כבר חברי – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, לא, אז.
עפר שלח (יש עתיד):
אחרת. הקהילה הגדולה – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אמרת שייקספיר, וכולם, כן?
עפר שלח (יש עתיד):
אצל שייקספיר, שייקספיר, יש לי תואר שני בספרות, אני יכול להלאות אתכם עכשיו; אצל שייקספיר בסונטות – שייקספיר יש לו המחזות הגדולים שכולנו מכירים.
אלי אלאלוף (כולנו):
יש כאלה שאומרים שהוא לא כתב כלום, שאחרים כתבו בשבילו.
עפר שלח (יש עתיד):
זו קהילה נפלאה. שייקספיר הרי נולד בסטרטפורד, אז יש במסורת הספרות מה שנקרא Anti-Stratfordians, אלה שטוענים שזה לא שייקספיר מסטרטפורד. זה בערך – יש שתי קהילות שאני מתעמק בהן, אחת זו זו, והשנייה זה אלה שטוענים שלי הארווי אוסוולד לא פעל לבד ברצח קנדי. זה בערך על אותה רמה. ואצל שייקספיר יש המחזות הגדולים, ויש כ-130 סונטות שהוא כתב. וחלק גדול מהסונטות, חלקן מוקדשות למה שנקרא "הגבירה הכהה" – פנינה, זה בשבילך, הגבירה הכהה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
מה זה?
פנינה תמנו (יש עתיד):
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
וחלק הן בלי ספק לגבר. ויש ספרות ענפה מי זה הגבר הזה, וכן הלאה. ויש רמזים הומו-אירוטיים – לא רמזים, אמירות הומו-אירוטיות מאוד מאוד ברורות אצל שייקספיר. ואגב, אני רוצה להזכיר לך, עיסאווי, אני בטוח שאתה יודע: בזמן שייקספיר את תפקידי נשים בתיאטרון מילאו גברים. אסור היה לנשים, אפרופו זכויות, להופיע בתיאטרון. ומי שראה את הסרט "שייקספיר מאוהב" מכיר את הסיפור איך אישה שם מתחפשת לגבר. אז אני – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה רואה, כדאי להישאר בשעות כאלו ער.
עפר שלח (יש עתיד):
אתה רואה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה גם לומד.
עפר שלח (יש עתיד):
אתה רואה. מרסל פרוסט, A' la recherche du temps perdu. מיצירות המופת הגדולות של – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יפה. מה זה? זה – – –
עפר שלח (יש עתיד):
לא, אלי ואני עכשיו ננהל שיחה בצרפתית, זה לא ייגמר. בעקבות הזמן האבוד, זה מה שנקרא more admired than read, יותר אנשים מעריצים אותו מאשר אנשים קראו אותו. אבל איפה הייתה התרבות האנושית בלי בעקבות הזמן האבוד ומרסל פרוסט? שבמדינת ישראל, תחת החקיקה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
בלי המדלן.
עפר שלח (יש עתיד):
בלי המדלן, בדיוק. את המדלן כולם מכירים, כי זה שני העמודים הראשונים. איך המשפט הראשון, אתה יודע?
אלי אלאלוף (כולנו):
לא, הגזמת.
עפר שלח (יש עתיד):
Longtemps, je me suis couche' de bonne heure, מזה זה מתחיל.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש – – –
עפר שלח (יש עתיד):
ואת השאר אל תבקש ממני.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש תרגום. אנא, אל תמכרו אותנו כאן.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה "הלכתי לישון מוקדם".
עפר שלח (יש עתיד):
אני כתבתי – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש תרגום.
עפר שלח (יש עתיד):
אני כתבתי ספר – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
המשפט אומר: "הלכתי לישון מוקדם".
עפר שלח (יש עתיד):
כן. Longtemps.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, "הלכתי לישון מוקדם".
עפר שלח (יש עתיד):
הרבה זמן. אני כתבתי ספר על יוליסס, שיצא באותה שנה כמו בעקבות הזמן האבוד, אבל איפה הייתה התרבות בלי פרוסט? ואיפה הייתה התרבות האמריקנית בלי וולט ויטמן, אולי המשורר האמריקני הגדול מכולם? כל אלה, במדינת ישראל יכלו אולי לכתוב את היצירות שלהם; אני לא יודע, עם שרת התרבות המקומית, הנוכחית, אני לא יודע אם היו נותנים להם לפרסם אותם. אגב, אנטוני הופקינס שייך לקהילה. עכשיו תחשוב, חניבעל לקטר האמיתי, כן, שאוכל כבד של אדם ברוטב קיאנטי, גם הוא בקהילה. איך לא נכבד את הקהילה עכשיו? ובמדינת ישראל, אותם היו מוציאים מחוץ לחוק הזה; אותם היו מוציאים ומקבעים אותם כמי שהם לא רק שונים, אלא פשוט לא מגיע להם.
ועל זה אמר הקומיקאי האמריקני הנהדר ביל מאהר – שאם היה בארץ כבר מזמן היו מעיפים אותו מהטלוויזיה – הוא אמר: בואו נקבע שלהומואים יכולים להיות ימי הולדת, אבל הסטרייטים יקבלו יותר עוגה, כי ככה אנחנו נשלח את המסר ההירואי לילדים. כאילו, הילדים צריכים מגיל קטן ללמוד שיש כאלה שמגיע להם יותר ויש כאלה שמגיע להם פחות.
היו"ר עיסאווי פריג':
את זה ידעת – את כל זה ידעת מקודם או עכשיו?
עפר שלח (יש עתיד):
לא, את זה הוצאתי עכשיו מהאינטרנט, עיסאווי.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, שאני אבין.
עפר שלח (יש עתיד):
פרוסט וזה, אני יודע מקודם.
היו"ר עיסאווי פריג':
כי לפי קצב ורצף הדברים שאתה אומר, זה – – –
עפר שלח (יש עתיד):
לא, את זה רשמתי לי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, כן. טוב.
עפר שלח (יש עתיד):
והציטטה הכי פשוטה שמצאתי שייכת למישהו שאין לי מושג מיהו, אבל הוא נשמע כמו מישהו ששיחק אולי אצל אלי בקזבלנקה. אבהיג'יט נסקר – היה דבר כזה אצלכם?
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
איזה – – – נמוך כזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה לא, לא שיחק.
עפר שלח (יש עתיד):
עם יד טובה משלוש, משהו.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא שיחק נגד ריאל מדריד.
אלי אלאלוף (כולנו):
לא היה שלוש.
עפר שלח (יש עתיד):
שאמר – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אז לא היה שלוש.
עפר שלח (יש עתיד):
אז לא היה שלוש, זה נכון.
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, נכון, לא היה שלוש, נכון.
עפר שלח (יש עתיד):
בטח. הוא אמר דבר נורא פשוט: או שאתה הומופוב או שאתה אנושי, אי-אפשר להיות שניהם.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה נכון.
עפר שלח (יש עתיד):
אז הממשלה הזאת לא אנושית. הממשלה הזאת לא אנושית.
עכשיו אני רוצה להגיד משהו, ואני מניח, אלי – אתה באמת עסקת ועוסק בנושאים חברתיים כל כך הרבה שנים, אני מניח שאולי אפילו תסכים איתי. חוק הפונדקאות כשלעצמו, רעיון הפונדקאות כשלעצמו, איננו נטול בעיות. יש ויכוח מוסרי גדול על שאלת הפונדקאות. זה בסוף גוף של אישה שמשמש למטרות רווח. ומה זאת אומרת גוף של אישה? זה רחם של אישה, זה היריון של אישה; זו אישה שכשהיא נכנסת להיריון, כמו שאנחנו יודעים, כל חייה משתנים, גופה משתנה. יש לזה משמעויות מאוד כבדות.
אבל אם פונדקאות מותרת במדינת ישראל – אפשר לנהל על זה ויכוח מאוד גדול, אבל אם פונדקאות מותרת במדינת ישראל, אם זוגות או יחידים בצורה כזאת או אחרת יכולים להביא ילד בתהליך של פונדקאות, איך זה שאת ההומואים אנחנו משאירים בחוץ? מה זה אומר עלינו בתור קהילה? מה זה אומר עלינו בתור חברה? מה זה אומר על הממשלה הזאת?
אגב, בכנסת הקודמת – דנה, את ודאי זוכרת את זה; גם פנינה: בכנסת הקודמת באו אליי, אני הובלתי – מי שהובילה את חוק הפונדקאות הייתה חברתי יעל גרמן, שהייתה אז שרת הבריאות, והיא עסקה בקפדנות גדולה בצדדים המקצועיים של זה. ומי שמכיר את יעל, היא שמה שיניה במשהו – אוי לו ואבוי לו. אני בעוונותיי הובלתי את זה פוליטית, בתור חבר הנהלת קואליציה, ובאו אליי תוך כדי התהליך הזה – כי, נאמר זאת כך, בלי לציין שמות וזה: לא כל המפלגות, גם בממשלה הקודמת היו נקיות מהומופוביה – ואמרו לי: בוא נפרק את זה לשניים, ואם נפרק את זה לשניים לא תהיה בעיה להעביר את זה. הרי, בוא נגיד את האמת, יש בעצם שתי קהילות גדולות בישראל שדברים כאלה נוגעים להם, גם בנושאים של נישואים וכן הלאה: אחת היא האנשים שמוגדרים לא יהודים, והשנייה זה ההומואים. בוא נפרק את זה, נוכל להעביר. אני אמרתי: בשום אופן לא יהיה. לא יהיה דבר כזה. והצלחנו בסוף – יום אחד אני עוד אספר את הסיפור.
אלי אלאלוף (כולנו):
מה זה היה לפרק? מה?
עפר שלח (יש עתיד):
כמו שאתם עושים עכשיו. יש את הזוגות או היחידים הסטרייטים ויש את ההומואים. ואני אמרתי את זה על זה, אמרתי את זה על ברית הזוגיות, אמרתי את זה על הרבה מאוד דברים, ואת זה הצלחנו להעביר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מאוד מצטער, עפר.
עפר שלח (יש עתיד):
כן.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני נאלץ, נאלץ – –
עפר שלח (יש עתיד):
עיסאווי.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – שלא מרצון לעזוב אותך, למרות העניין – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני רק התחלתי.
היו"ר עיסאווי פריג':
– – הגדול שאתה מקרין בנאום שלך. אז – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אבל אני לא יודע אם תהיה לי אותה השראה כשאתה לא תהיה פה, עיסאווי. אי-אפשר לדעת.
היו"ר עיסאווי פריג':
תמשיך בעשייה.
עפר שלח (יש עתיד):
טלי – אני מכבד את טלי מאוד, אבל – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. אני אשתדל למלא את תפקידי כמו שצריך. בוקר טוב.
עפר שלח (יש עתיד):
בוקר טוב.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני חייב להגיד שריתקת אותו. עיסאווי יושב, מקשיב, לא מדבר, אפילו לא צוחק. בראוו.
עפר שלח (יש עתיד):
מאיזו שעה אתה פה, עיסאווי? מה, כמה זה משמרת?
עיסאווי פריג' (מרצ):
תראה, אני היום התנדבתי לעזור לחבר; לחברה.
עפר שלח (יש עתיד):
הבנתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
האמת היא שאנחנו פשוט עוזרים פה בכל היום.
עפר שלח (יש עתיד):
ברור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
להיות בתפקיד בלילה זה גם לא פשוט.
עפר שלח (יש עתיד):
הצלחנו בסופו של דבר להעביר את זה. וכמו שאמרתי, הדבר הזה, החוק הזה היה מונח בפני הממשלה הזאת בקריאה הראשונה ואפשר היה להחיל עליו דין רציפות. אני בטוח שהיה לו – אם לא היה לו רוב בקואליציה, היה לו רוב במליאה, זה ברור, מפני שהיינו, גם האופוזיציה הייתה תומכת בו, והיה לו, אני מניח, אם לא רוב אז בוודאי שיעור משמעותי של תמיכה גם בקואליציה הנוכחית.
עכשיו, בניגוד לחברי אופוזיציה אחרים, נגיד עיסאווי – וזאת לא הערה אישית אליך, אהוב נפשי – כשאתה באופוזיציה יש נטייה, בדרך כלל, מכיוון שהרבה ח'יר אין – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה אומר לי כאופוזיציה נצחית?
עפר שלח (יש עתיד):
כחבר זמני באופוזיציה נצחית, כן, בדיוק. אתה יודע, יש נטייה באופוזיציה – מכיוון שמה לעשות, הרבה ח'יר אין; ב-99% מההצבעות אנחנו מפסידים, ובאלה שאנחנו מנצחים, לא יוצא מהן כלום, ומי זוכר – להתנשא מוסרית מעל הקואליציה, כי מה נשאר לנו? אז אני הייתי גם בצד השני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה היתרון היחסי שלך.
עפר שלח (יש עתיד):
בדיוק. אני הייתי גם בצד השני, ואני אף פעם לא – לא אוהב להתנשא בכלל, אבל אני אף פעם לא תופס – סליחה על הביטוי הלא-פרלמנטרי, אבל בשעה הזאת – אני לא תופס תחת מוסרי על מי שהייתי בנעליו. ואני יודע בדיוק איך זה נראה, ואני מכיר את המציאות שבה אתה מצביע בעד דברים שאתה לא אוהב כי אתה אסור על ידי המשמעת הקואליציונית. ואגב, ההיגיון של המשמעת הקואליציונית, שאני מקבל אותו לחלוטין, אומר: אתה תתמוך בדברים שליבך לא איתם במאה אחוז, ויום אחד יגיע יומך.
אז אני רוצה להגיד לך, אלי – ולא רק בגלל הכרזתך המאוד-מאוד מצערת לכשעצמה, שאתה לא מתכוון להיות בכנסת הבאה, ואני מקווה שתחזור בך, כי אתה נכס לכנסת הזאת ולחיים הציבוריים בכלל – היום הזה לא בהכרח מגיע. הוא לא יגיע בהכרח למי מאיתנו. זה אחד הדברים שמאפיינים את הפוליטיקה, שאתה – ואני חי את זה גם על בשרי; אני לא אומר את זה אל מול מישהו אחר בכלל. הפוליטיקה מורכבת מפשרות, וזה בסדר גמור. בסוף, הבית הזה – אני אומר את זה בכל חוג בית – הבית הזה מורכב ממה? תשע-עשר מפלגות, והן מייצגות כל אחת סקטורים רלוונטיים, ומייצגות כל אחת אינטרסים רלוונטיים. הן צריכות להיות פה, ואנחנו לא נגיע לשום דבר אלא בהסכם בין הפלגים האלה ובין ההשקפות המתחרות האלה.
אבל בסוף, יכול להיות שלגבי כל אחד מאיתנו הנוכחים פה – ואני מסתכל, אני מכיר את השר גלנט מאז שהוא היה מחזור אחד לפניי בבית ספר לקצינים; אתה ואני גם נפגשנו עוד כשהיית בקרן רש"י, וכן הלאה – כולנו עזבנו את חיינו הקודמים ובאנו לפה כדי לעשות דברים נכוחים ולהגיע לעמדות שבהן נוכל לעשות אותם, ויכול להיות שכל מה שיישאר מאחורינו בסוף זה הפשרות שעשינו בדרך. סטטיסטית, זה כנראה מה שיקרה לרובנו.
הפשרה שאתם עושים היום – זאת כמובן לא הערה אישית, אבל הפשרה שאתם עושים היום היא גדולה במיוחד מפני שהיא פשרה מוסרית. מפני שאתם נדרשים על ידי הקצה הקיצוני של הממשלה הזאת, שמכשכש בכלב בכל כך הרבה דברים.
דיבר פה חבר הכנסת חסון, ואני מסכים איתו לגמרי: ראש הממשלה הנוכחי מביא לאומנות את הדבר הזה שלהיות בשלטון פירושו לשבת בכיסא. את מדיניות החוץ שלו ואת מדיניות הביטחון שלו מנהלים לא אחרת מבנט וסמוטריץ; את מדיניות הפנים שלו מנהלים ליצמן ודרעי. בסוף אתם, אנשים מצוינים, לא פחות טובים ממישהו מאיתנו באופוזיציה, שבאתם לפוליטיקה מכל הסיבות הנכונות, בדיוק כמונו. מה שיישאר אלו הפשרות האלה שאתם חותמים עליהם, והפשרה הזאת היא מגונה במיוחד.
החוק הזה שאנחנו נעביר פה היום לא באמת ישנה את התמונה. הוא לא באמת ישנה את התמונה. כל מה שהוא יעשה – אני מכיר הרבה מאוד זוגות חד-מיניים שיש להם ילדים בפונדקאות, זה לא קרה בארץ, זה קרה בעולם, זה עולה הרבה כסף, זה כרוך בקשיים גדולים. זה אחר כך כרוך בקשיים חוקיים. אבל מה שאנחנו משאירים איתם היום זה לא הקושי הזה או האחר – וחזרתי ואמרתי: אם יש פונדקאות בישראל, גם לקהילה הגאה זה מגיע – מה שאנחנו משאירים להם זה את העלבון, זה את ההצהרה הזאת: אתם שווים פחות מאחרים. ואת האמירה הזאת: הממשלה הזאת מסתכלת עליכם ורואה בכם פחות.
אלי אלאלוף (כולנו):
אני מתנצל שאני הולך.
עפר שלח (יש עתיד):
אלי, היה שווה הכול בשביל הסיפור עם ריאל מדריד. אני, אין. גם – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אני אראה לך את התמונות.
עפר שלח (יש עתיד):
אני מאמין לגמרי. גם לנאום חצי שעה וגם ללמוד משהו, זה לא קורה לך בכנסת הרבה.
העלבון הזה, האמירה הזאת, הם חרפה לכנסת ישראל; חרפה למקום הזה שאנחנו יושבים בו; חרפה לאנשים הטובים שירימו בעדו יד – חלקם חברי הקהילה הגאה בעצמם. הרי בתוך ה-120 מאיתנו יש גם כאלה, וטוב שיש כאלה. יש כאלה מוצהרים, הם ירימו יד בסוף בעד משהו שאומר שהם פחות בני אדם מבני אדם אחרים. תחשבו לאיזה תהומות של השפלה זה מביא בן אדם. תחשבו למה זה מביא בן אדם שבא לפוליטיקה ומוצא את עצמו חותם על הדבר הזה. איזה דבר שאתה משיג יכול להיות שווה את זה? אני לא מכיר הרבה כאלה.
החוק הזה גם יעבור פעם מהעולם, או ישונה, זה ברור לכולנו. ברור, זכויות הקהילה הגאה הולכות קדימה אפילו בישראל. אני רוצה לתת דוגמה מתחום אחר. אני בכנסת הקודמת הייתי, כמו שאמרתי קודם, לא רק חבר קואליציה; הייתי חבר הנהלת קואליציה, הייתי חבר כנסת עם מעמד לא רע. ניסיתי להוביל חקיקת תיקון לחוק חולה הנוטה למות, חוק שעוסק בסיטואציות בחיים שכל מי מאיתנו שנגע בהם, הוא לא אותו אדם אחר כך. החוק הזה, אני אספר לך, טלי, את לא היית בכנסת הקודמת; החוק הזה היה תיקון שעסק במה שנקרא במדינות הים "מוות במרשם רופא". זה תיקון שנעשה במדינת אורגון כבר לפני יותר מ-20 שנה, שאמר – לא על זה באנו לדבר – אבל אמר באופן כללי שאדם שמוגדר חולה נוטה למות יוכל – אחרי תהליך מאוד ארוך, מאוד רציני – לקבל מרופא מרשם לסם מרדים במינון ממית.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חולים סופניים, כמו שאנחנו קוראים להם?
עפר שלח (יש עתיד):
סופניים, כן. על פי חוק חולה הנוטה למות, זאת הגדרה חוקית, בן אדם שיש לו פחות מחצי שנה לחיות, בהינתן הטיפול הרפואי הכי טוב שיכול להיות, יוכל רופא לרשום לו סם מרדים במינון ממית, והרופא לא יישא באחריות פלילית. ובממשלה הקודמת, שלא היו בה חרדים, החוק הזה בסופו של דבר לא עבר, כי שר אחד בממשלה, שהוא גם שר בממשלה הזאת, היה לו רוב בוועדת שרים לחקיקה, היה לו רוב בכנסת. שר אחד החליט, מטעמיו שלו, שהוא לא מתכוון לקדם אותו. ואני אמרתי לשר הזה: יום יבוא וזה יהיה. זה יהיה, מפני שהדברים האלה, השיח שלנו על חיים ומוות, השיח שלנו על זכויות, יתקדם, לא יעזור פה כלום לאף אחד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה תמשיך עד שתראה את איילת נכנסת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
ביקשו ממני להוסיף לך עוד דקות, עד שחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין תגיע.
עפר שלח (יש עתיד):
מאה אחוז. היות שאתמול היא ירדה בגללי מהדוכן וכמעט דפקה פה מכות במהלך נאום – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אז אני אוסיף לך כרגע עוד חמש דקות, ואז נראה.
עפר שלח (יש עתיד):
אני מכבד גם את זה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני.
עפר שלח (יש עתיד):
אמרתי לו: החוק הזה יהיה, מפני שמדינת ישראל, למרות כל המאמצים – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
הצתה מאוחרת – – –
עפר שלח (יש עתיד):
– – למרות כל המאמצים לעכב אותה, למרות כל הבושות שאנחנו אוכלים בדרך, היא מתקדמת. זכויות הקהילה הגאה לא במקום שהן היו בו פעם. לא דומה בכלל.
אני זוכר, גברתי היושבת-ראש, בשנות ה-80 עשיתי תואר שני באמריקה, לפני שהגעת כבר אנשים סבלו פה מהתואר השני הזה, וכן הלאה, והגעתי לניו יורק. אגב, אלו השנים של שיא מגפת האיידס, שיא מגפת האיידס. באתי מישראל, שחשבתי שהיא מדינה מתקדמת. רק בישראל אז, כמובן, הייתה קהילה גאה – נטיות הומוסקסואליות היו מאז ומתמיד, אבל קהילה גאה במובן המוחצן שלה רק התחילה. אז מי שזוכר בעיתון העיר אז, בתל אביב, גל אוחובסקי – שיש לו זכויות גדולות במאבק על זכויות הקהילה הגאה – התחיל לכתוב אז. זה התחיל לצאת, סליחה על משחק המילים, אבל זה התחיל לצאת מהארון.
אני באתי לניו יורק. בניו יורק יש שכונות שבהן להיות סטרייט זה להיות מיעוט נרדף. עבדתי למחייתי בתור ברמן בתיאטרון. וכל החבר'ה שעבדתי איתם היו ב-wannabe שחקנים, אנשים שחיו מאודישנים והוציאו את הכסף שלהם על בית ספר למשחק, וכן הלאה. וחלקם הגדול היו הומואים, לסביות. פתאום ראיתי מקום שהוא קהילה; וראיתי מקום שבו זה הדבר הכי מובן בעולם; וראיתי מקום, ביליתי חג מולד אחד עם עשרה חברים – ומכיוון שזה היה שיא מגפת האיידס, אכלנו את התרנגול הודו הידוע – לא של חג המולד אלא Thanksgiving, חג ההודיה – בכלים חד-פעמיים. כן, חבר'ה, זה היום נשמע – טוב, האיידס לא נעלם מהעולם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון.
עפר שלח (יש עתיד):
אבל זה היום נשמע – ופתאום ראיתי, וזה שינה את עולמי. חשבתי שאני ליברל, וחשבתי שאני מכיר, ופתאום ראיתי מה זה כשהדבר הזה הוא מובן מאליו בכלל, שהנטייה המינית שלך היא לא סיפור בכלל, שזה מי שאתה. אתה מגדיר את עצמך: אתה גבוה, נמוך, לא יודע מה, לומד את זה, עובד בזה, וסטרייט או לא סטרייט.
אם כבר אני מצטט מגברים שאנחנו מסתכלים עליהם על המסך ומעריצים אותם, אז אני אעבור, לסיום – אם חברת הכנסת נחמיאס ורבין תגיע, אז זה כנראה יהיה לקראת הסיום – לג'ורג' קלוני, שאמר פעם את הציטטה הנהדרת, שגם אותה עיסאווי, כי אתה דואג למקורות שלי, מצאתי עכשיו באינטרנט, בסדר? הוא התייחס לנישואים חד-מיניים, לא לפונדקאות. הוא אמר: בנקודה כלשהי בחיינו נישואים חד-מיניים לא יהיו בכלל נושא. וכל מי שנקט עמדה – תקשיבי טוב, פנינה, זה ידבר אלייך – כל מי שנקט עמדה נגד הזכות האזרחית הזו ייראה מיושן כמו ג'ורג' וולאס עומד על מדרגות הבניין ומונע מג'יימס וב להיכנס לאוניברסיטת אלבמה רק כי הוא שחור. מי היה ג'ורג' וולאס אני מניח שאתם יודעים; הוא היה מושל הגזען של מדינת ג'ורג'יה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
שלחו לשם את הכוחות הפדרליים.
עפר שלח (יש עתיד):
מה זה?
פנינה תמנו (יש עתיד):
שלחו לשם את הכוחות הפדרליים.
עפר שלח (יש עתיד):
שלחו לשם, שלחו לאוניברסיטת מיסיסיפי, כשג'יימס מרדית' נכנס לשם ב-1965. אגב, אנחנו התייחסנו כל הזמן לאמריקה כאל מעוז הליברליות. כן, זאת אמריקה שבשנות ה-60 של המאה הזאת היה צורך במשטרה ומשמר אזרחי – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
– – –
עפר שלח (יש עתיד):
זו המאה שלנו, יואב.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הגברת הנכבדה הגיעה.
עפר שלח (יש עתיד):
הגיעה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
רגע, הוא התחיל לדבר.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא, אנחנו רק מודיעים לכנסת שאיילת נחמיאס ורבין בשלמותה הגיעה, בריאה ושלמה.
עפר שלח (יש עתיד):
בשלמותה היא הגיעה? בניגוד למנהגה הרגיל להגיע בחלקים, אתה מתכוון? אוקיי, בסדר, בסדר גמור.
עיסאווי פריג' (מרצ):
טוב, עברית שפה שנייה. אמרו לי שזה בסדר.
עפר שלח (יש עתיד):
אני רוצה להגיד לסיום, כי, איילת, אני הזכרתי קודם שאתמול אני הפרעתי לך לנאום, אז יש לך כאילו קרדיט, אשראי, עכשיו לעשות רעש ולהפריע לי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לכל מי שצופה בנו עכשיו.
עפר שלח (יש עתיד):
לגמרי. אני רוצה באמת להגיד לסיום: גם היום הפרלמנטרי הזה יהיה ויחלוף. הוא יהיה ארוך, הוא אולי ייכנס לתוך מחר. יש לנו הרבה דברים להיאבק עליהם בשעות הקרובות בוועדות הכנסת, איפה שאנחנו באמת יכולים אולי לחולל שינוי – לא רק לעשות הפגנה אלא גם לחולל שינוי. וזה מול חוק הלאום הריק מתוכן והפוגעני; ומול חוק הקולנוע, שהוא לא ריק מתוכן ובגלל זה הוא פוגעני, שהולך לקחת יצירה ישראלית מופלאה כמו הקולנוע הישראלי, שהיא מגוונת, והיא נהדרת, והיא זוכה להצלחה אדירה בעולם, והיא מהשגרירים הטובים של מדינת ישראל, וזה מוציא את מירי רגב מדעתה.
ואגב, אפרופו מה שאמרתי קודם קואליציה, אתם צריכים לראות את ידידי, באמת ידידי, חבר הכנסת מרגי, מנהל את ועדת החינוך בדיונים על חוק הקולנוע, תוך כדי שהוא מחרף ומגדף במילים שאני לא יכול לחזור עליהן במליאה, כי זה לא פרלמנטרי, את החוק שהוא בעצמו נאלץ להעביר. ואין אדם אחד שנכנס לחדר שתומך בחוק הזה. אחד. ואין אדם אחד, כולל יו"ר הישיבה, שלא חושב שהחוק הזה הוא פשוט הרס, נקודה. הרס, לא שום דבר אחר.
ואני לא יודע, השררה אפילו – אני לא יודע השררה, זה אפילו לא – יואב, אתה עכשיו שר, מה, זו שררה גדולה להיות שר?
היו"ר טלי פלוסקוב:
זו ממש עבדות.
עפר שלח (יש עתיד):
לא מי יודע מה. אבל היכולת הברוטלית להפעיל כוח באיזושהי נקודת זמן באיזשהו נושא, ולנצל את זה שאנשים באמת טובים מוצאים את עצמם – שוב, אמרתי קודם, אני ממש לא מתנשא על זה – מוצאים את עצמם בחשבונות האלה, הדברים האלה מוליכים את הבית הזה פעם אחרי פעם למחוזות החרפה. ומי שירים היום יד בעד החוק הזה הוא נכנס למחוזות החרפה, לא יעזור כלום. חברתי, חברי, גם אתם תעשו את זה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
עפר, לילה טוב, אני הולך לישון.
עפר שלח (יש עתיד):
לילה טוב, עיניים שלי.
פנינה תמנו (יש עתיד):
הוא חשב שהוא יזכה לראות.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני חיכיתי לראות את פן הסיום. הוא לא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
ואתה רואה שזה לא מגיע.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא מגיע.
עפר שלח (יש עתיד):
יש לך בעיה עם הרטוריקה שלי. זאת אומרת, אתה אומר: אני לא בונה את זה נכון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא מגיע. ואני בקושי עומד, אז – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אבל אני אגיד לך, עיסאווי, רק טיעונים לעונש, מותר לי? כשאני לא יודע מתי איילת אמורה להגיע, איך אני אבנה את הקרשנדו?
היו"ר טלי פלוסקוב:
נכון מאוד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אצלי, איזה איחור יכול להיות?
עפר שלח (יש עתיד):
עיסאווי, תבוא אחר כך לחדר, אני אשמיע לך את התשיעית של מאהלר. התשיעית של מאהלר מסתיימת – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה מעלה את רמת השיח.
עפר שלח (יש עתיד):
למקום לא פרלמנטרי, למקום לא פרלמנטרי. עוד מעט טלי מוציאה אותי בשלוש קריאות לסדר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני עד עכשיו רק נהניתי מכל משפט שאמרת.
קריאה:
אנחנו רוצים גם שיעור פעם בשבוע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, בדיוק.
עפר שלח (יש עתיד):
התשיעית של מאהלר – עיסאווי, תלך עם זה, בסדר?
עיסאווי פריג' (מרצ):
יאללה, נשמע.
עפר שלח (יש עתיד):
אתה יודע, אני לא רוצה לספר. אם היה לי יותר זמן הייתי מספר איך עיסאווי חייב לי כבש כבר חמש שנים. זה מחזיר את הדיון למקום הנכון.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
איוב קרא לא פה, אתה יכול להגיד את זה.
עפר שלח (יש עתיד):
מאה אחוז. התשיעית של מאהלר מסתיימת במין קרשנדו כזה, אבל זה איזה 20 פעם. ואפילו אני, שאני מאוד אוהב את זה – אתה יודע, אתה אומר: יאללה, תגמור את זה כבר. אותה תחושה שיש עכשיו לקהל המועט כשאני מדבר. אז אני לא יכול לעשות את זה כשאני לא יודע מתי איילת מגיעה.
יום אחד אנחנו נסתכל על הלילה הזה, יום אחד אנחנו נסתכל על הרבה דברים שעולים להצבעה – יעלו להצבעה ב-24, 36 השעות הקרובות – ונשאל את עצמנו איפה היינו ומה עשינו, ואיך היינו שותפים לדבר הזה, והאם היינו יכולים למנוע אותו, והאם השיטה שמאפשרת אותו, מאפשרת בסופו של דבר להביא בחבילה הזאת, שאתם, הצד הזה של המליאה, מביאים בשלושה ימים האחרונים – כמה דברים יש, שלא רק באיזה אופן ערטילאי אם הייתה ניתנת לכם הבחירה לא הייתם מצביעים בעדם, אלא אתם מתנגדים להם בכל רמ"ח – ואיכשהו זה מאפשר פעם אחרי פעם להביא אותם, ואיכשהו זה מאפשר פעם אחרי פעם למפלגה של שישה מנדטים או אני לא יודע כמה, להכריע ולקבוע פה.
ואיך בסופו של דבר ראש ממשלה – כי הכול חוזר אליו – שמבחינתו להיות בשלטון זה רק לשבת בכיסא, מבחינתו להיות בשלטון ולשבת בכיסא שווה את הכול, כולל דברים – אני לא יודע מה השקפת עולמו של בנימין נתניהו בעניין הקהילה הגאה, לא יודע, לא יודע. לאחד מקודמיו בתפקיד יש בת לסבית, אז אני יודע את עמדתו ולפחות איך נהג בבת שלו, אהוד אולמרט. אני ביקרתי את אהוד אולמרט על הרבה מאוד דברים, אבל בזה הוא יכול להיות גאה. אני לא יודע מה עמדתו, אתה לא שומע אותו בדברים האלה. אני יודע מה הוא עושה. ומה שהוא עושה זה מאפשר להביא את הבית הזה בעוד כמה שעות, כשאנחנו נגמור לדבר, למחוזות החרפה, ובזה אני אסיים.
יש משפט מפורסם, זה באנלוגיה מטורפת, אבל יש משפט מפורסם של צ'רצ'יל שאמר לצ'מברליין: יכולתם לבחור במלחמה או בחרפה – בחרתם בחרפה, ותקבלו מלחמה. אז אני לא שם את זה בכלל במחוזות האלה, אבל החרפה נכפתה עליכם, חבריי מהקואליציה, וליבי יוצא אליכם, אבל הבושה היא של כולנו. תודה רבה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
לא ניתחת לעומק מה ישתנה אם הצדדים יתחלפו, וכיצד תנהגו באופן שונה.
עפר שלח (יש עתיד):
תראה, יואב, 1. בפונדקאות, במקרה – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
לא, אני דיברתי על התפיסה הפילוסופית הכוללת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל הזמן, הזמן תם.
עפר שלח (יש עתיד):
אני אגיד לך מה, אם אתה שואל, אם איילת תיתן לי דקה. אני אגיד לך מה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
על חשבוני, יש לי חצי שעה – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני מבטיח שכשנשלוט, נתייחס – השיטה היא השיטה, אגב, אני לא בטוח שצריך לשנות אותה, והאילוצים יהיו אילוצים. אבל כשאתה מחליט שאתה מגיע לשלטון לא רק בשביל לשבת בכיסא אלא גם בשביל לעשות דברים; ואתה יודע כמוני שבסופו של דבר ראש הממשלה לא נמצא בעמדת חולשה כלפי המפלגות האלה – הוא שם את עצמו בעמדת חולשה כי זה נוח, כי אז האחריות היא לא עליך, כי אז: הכריחו אותי.
קח את עניין הגיוס. הרי מה אמר ראש הממשלה? יש עתיד הכריחו אותי בכנסת הקודמת, עכשיו החרדים מכריחים. זאת אומרת, פעם זו מפלגה של 19 מנדטים, פעם זו מפלגה של שישה מנדטים – מכריחים את ראש הממשלה.
אני מבטיח לך – ואני מקווה, אולי נהיה יחד שם – שאנחנו נשלוט. ואני מבטיח עוד דבר: שנתקן את חוק הפונדקאות.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
תרשה לי עוד הערה אחת.
עפר שלח (יש עתיד):
כן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
דיברת על צדדים.
עפר שלח (יש עתיד):
לא, אני רק רוצה שיהיה ברור: ההדרן זה לבקשת הקהל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני גם הבנתי. הקהל הרחב.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
מאחר שאנחנו מדברים על צדדים, ואתה בקי בהיסטוריה, אז תזכור תמיד שמי שהמציא את ההיגיון שאומר שהמטרה מקדשת את כל האמצעים זה השמאל ביסוד הבולשביקי שלו. תסתכל איך זה התרחש בהיסטוריה, זה תמיד היה ככה.
עפר שלח (יש עתיד):
זאת אומרת, עכשיו אתה מאשים אותי שאני לניניסט.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
לא, אני מסביר לך שההיגיון שאומר – – – את כל האמצעים – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אבל מהי המטרה, יואב? מהי המטרה, יואב? אם המטרה היא רק להיות בשלטון – אתה צודק. אם המטרה היא גם לשלוט, גם שאתה ואני – אתה ואני הגענו לבית הזה בערך באותו גיל, כל אחד בדרכו בחיים מאז שנפרדנו בבה"ד 1, ואני מניח שמאותן סיבות ואותן מוטיבציות. ולא הגענו לפה בשביל להיות בשלטון. הגענו לפה בשביל לשלוט, במובן הזה שהעולם הזה והמדינה הזאת ייראו יותר קרובים לחזונך, לחזוני, כל אחד על פי אמונתו. אגב, אני חושב שזה נכון גם לחברי הכנסת החרדים. אני מיודד עם רובם, אני מאמין להם, הם אנשים ישרים על פי דרכם, הכול בסדר. אבל אם אתה מחליט שהגעת בשביל לשלוט ולא רק בשביל להיות בשלטון, כל ההתנהגות היא אחרת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
עפר שלח (יש עתיד):
תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עפר שלח. אנחנו עוברים עכשיו לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. איילת, אם אנחנו מקזזים את אותן חמש דקות, יש לרשותך 25 דקות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בסדר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, גברתי.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
יש לה חצי שעה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
25 דקות, כיוון שהוספתי לעפר חמש דקות, וככה זה עובד.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני אסתדר. כיוון שאדוני השר, היו לו שאלות קיומיות, ואני אומרת את זה לא במובן הציני, אלא שאלות קיומיות לחבר הכנסת עפר שלח, מייד אחרי שהוא סיים את מה שהיה לו לומר על מאהלר, אז לכן יש לי 25 דקות. והאמת היא – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
לא סיפרתי על החוויות שלי בעניין מאהלר. זה סיפור שייקח עשר דקות – – – אציין שהוא קשור לאהוד ברק. אחרי זה אני אספר לכם איך הוא קשור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
על הפסנתר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אהוד ברק שמח – – –
עפר שלח (יש עתיד):
רובנו נהנים ממאהלר, ואתה סבלת ממנו.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
לא. זה היה לפני הרבה זמן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא לא לא, עפר, ממה שאפשר ליהנות מאהוד ברק צריך לדעת ליהנות מאהוד ברק, אדוני הנכבד. בכל מה שנוגע, אגב, לנגינה על פסנתר ולמוזיקה קלאסית, אני חושבת שאתה יודע את זה מצוין גם.
האמת היא שחשבתי הרבה איך להתחיל את הדיון על חוק הפונדקאות, ובאישון ליל זה, כבר אור ליום רביעי, אמרתי שהדבר הכי מתבקש בעיניי לומר אותו זה מה אני הייתי עושה אם לפני 14 שנים מישהו היה אומר לי שאני לא יכולה להיות אימא. ובעצם אני לא הייתי רחוקה מאוד ממצבם של אותם אנשים שאנחנו בעצם כרגע דנים בגורלם, חלק מהם אגב עוקבים כל הלילה אחרי הדיון הזה ואחרי מה שאנחנו אומרים. ואתה יודע משהו, חבר הכנסת שלח? לו בשבילם, בשביל התחושה שלהם, שאנחנו באמת באמת מנסים – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני מקבל עכשיו תגובות – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מקבל סמ"ס? עפר, אם לא הייתם מקבל סמ"סים אני הייתי מוטרדת מאוד. כי אני מקבלת עשרות כאלה משעת הצוהריים אתמול, ואני אומרת לכם: בסוף, תחשבו על עצמכם – לכל אחד מכם, לשמחתי, יש ילדים, אני מכירה לפחות חברת כנסת אחת פה במליאה שיש לה גם כבר נכדים – ותחשבו מה אתם הייתם עושים אילו מישהו היה אומר לכם שאתם לא יכולים להיות הורה.
אני יכולה להגיד לכם שבחוויה שלי, אני מצאתי את עצמי בסביבות גיל 33 מתמודדת עם השאלה הזאת, אם בכלל אנחנו נצליח להיות הורים, ומתחילה לנסות להבין מה האפשרויות שעומדות לרשותנו. אני חושבת שזה היה אחד הרגעים, מצד אחד, הכי קשים בחיים שלי, ומצד שני, הכי מכוננים בחיים שלי. כי א. אני הייתי אישה עם הרבה מזל, ואנחנו שנינו הורים עם הרבה מזל, כי בסופו של דבר, בעזרת פלאי הטכנולוגיה והרבה הרבה הרבה נחישות – שאולי אתם קצת מכירים אותה פה מהמליאה מדי פעם – לעברי ולי יש שלושה ילדים. אבל מאוד מאוד בקלות אני הייתי יכולה להיות אחד מאותם אנשים – ואני בכוונה אומרת "אחד מאותם אנשים", כי אנחנו תמיד נוטים להגיד "אחת מאותן נשים", אבל במקרה הזה אנחנו דנים גם בגורלם של גברים שרוצים להיות הורים.
ושאלתי את עצמי, חבר הכנסת שלח והשר גלנט – ובמקרה אני מכירה את שניכם, וברור לי ולכם שאתם לא הייתם אותם אנשים אם אתם לא הייתם מצליחים להיות הורים. ואני מסתכלת על עברי, שהרגע הסתמס איתי ושלח לי תמונה של התאומים שוכבים אחד ליד השני כאילו הם עדיין בבטן – הוא לא היה אותו איש ואותו אדם אילו הוא לא היה אבא.
צריך להגיד שלא כל הנשים ולא כל הגברים רוצים להיות הורים. לא כל הנשים וכל הגברים. זה בסדר. יש לי הרבה דיונים כאלה גם עם כמה מהחברות שלי במליאה, כי אני משך עשר שנים הייתי עסוקה בצורך לבנות משפחה. וזה אומר כמעט כל יום בדיקות, וזה אומר הרבה מאוד הורמונים, וזה אומר דברים שהם לא פשוטים לאף בן אדם, בטח לא לאישה, ובטח לא, אגב, כשאנחנו עומדים ומדברים פה על מי שתהיה פונדקאית. כי בתוך כל הסוגיה הזאת של הרצון שלנו שכל אחד יוכל לממש את ההורות שלו, אנחנו חייבים לזכור אותה כדמות מאוד מאוד משמעותית בתהליך הזה, כי היא באמת זאת שתהיה השותפה לבניית המשפחה הזאת, גם אם אחרי תשעה חודשים ולידת ילד בשעה טובה היא יוצאת מהתמונה.
אבל יש לי הרבה שיחות פה עם נשים, עם חברות טובות שלי, בשאלה אם כל אחד חייב לממש את הצורך שלו בהורות. התשובה היא מובן שלא. בוודאי לא. בן אדם שלא רוצה להיות הורה, זה לא – חבר הכנסת שלח, זו סוגיה שהיא בכלל לא פילוסופית. זאת אומרת, בן אדם לא חייב לממש את עצמו דרך הורות. אני לא ראיתי את עצמי מממשת את החיים שלי בשום צורה מבלי שאני אהיה הורה. ואת התאומים שלי אני ילדתי ארבעה ימים לפני שמלאו לי 41, ויש לנו ילד מדהים שעוד מעט הוא בר-מצווה. אז האם בין השלב שילדנו את יונתן לבין השלב שילדנו את עלמה ואסף, האם הייתי צריכה לחשוב לעצמי: טוב, יש לי ילד אחד, הכול בסדר? אז בוודאי, המחשבה חלפה לי בראש. כן, יש לי ילד אחד, הכול בסדר. אבל אני רוצה משפחה יותר גדולה, אני רוצה להרחיב את המשפחה. ובסופו של דבר אנחנו הצלחנו.
אבל אנחנו עומדים כאן היום בשביל כל אותם הורים שלא יכולים, שהטכנולוגיה שעזרה לי לא מספיקה בשבילם. ואז נשאלת השאלה, האם אנחנו שולחים את ההורים האלה למשל לתהליך של אימוץ? פעם אימוץ היה דבר באמת לא כל כך מסובך; אפשר היה לאמץ ילדים בחוץ-לארץ, אפשר היה ממש להציל ילדים בדרך הזאת, ואני חושבת שבהצלת ילדים ובאימוץ יש ערך ממש יוצא מגדר הרגיל, ממש פנטסטי. בישראל אגב יש ילדים שזקוקים לבית, וגם אותם צריך לזכור בלילה הזה, כי מי שיכול ויכולה לאמץ ילדים, חשוב שיעשה את זה. יש כאן לפחות שני חברי כנסת, אחד בהווה ואחד לשעבר שאני מכירה, שהם הורי אומנה, וזה דבר מדהים בעיניי.
אבל פונדקאות היא משהו שהעולם המודרני מאפשר לנו. ואנחנו נמצאים כאן בבית הזה בעצם לתיקון חוק מאוד מאוד משמעותי, שהוא היה אגב המתקדם מסוגו כשנחקק לראשונה בשנת 1996. פה באמת צריך לתת קרדיט גדול גדול גדול לשר הבריאות אפרים סנה, שר הבריאות דאז; הממשלה אז כבר ממשלת שמעון פרס, אחרי רצח רבין. אבל החוק הזה במונחים בין-לאומיים הוא חוק יוצא מגדר הרגיל.
אבל מאז שנחקק החוק הזה אנחנו שמנו בצד ציבורים שלמים – קהילת להט"ב, אימהות יחידניות, אבות יחידניים, שעליהם אנחנו מדברים היום – ועליהם ואותם אנחנו צריכים לזכור היום. נשאלת שאלה – שאלו אותי את השאלה הזאת היום כמה פעמים: מה, לאבות יחידניים יש זכות מוקנית להיות הורים? זה לא עניין של זכות מוקנית והזכות הטבעית. אני חושבת שקורה לנו כאן דבר אבולוציוני מדהים: יש אבות שרוצים לממש את ההורות שלהם. זה דבר נפלא, זה לא טריוויאלי בכלל.
ואגב, אני באמת באמת חושבת ומשוכנעת, שכנראה אם נסתכל אחורה 10, 15 ואולי 20 שנים זה באמת לא היה דבר שהיינו מוצאים המון: גברים נחושים בדעתם להיות אבות יחידניים או להיות אבות בהורות משותפת. מצד שני, לא היינו במציאות שבה יש 27 סוגי משפחות במדינת ישראל.
אני יו"ר שדולת המשפחה הישראלית, חברתי היושבת-ראש, במדינת ישראל יש 27 סוגים של משפחות. זה נשמע מדהים, אבל זה המצב.
עפר שלח (יש עתיד):
מה זאת אומרת סוגים של משפחות?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
סוג של משפחה זה אומר: יש הורות משותפת, יש שתי אימהות, יש שני אבות, יש שתי אימהות ואב. זאת אומרת, יש משפחה מורכבת. זו לא המשפחה שאתה הקמת וזו לא המשפחה שאני הקמתי, למרות שגם המשפחה שלנו, אגב, היא סוג של משפחה. שלא נחשוב שמעצם זה שיש כל כך הרבה סוגים נוספים של משפחות, אז המשפחה הקלאסית בספרות היא לא קיימת. אבל זה בדיוק העניין: היום זה לא סוג המשפחה היחיד שקיים.
אנחנו גרים בלב תל אביב. במידה מסוימת היום אנחנו החריגים, כי לא רק שאנחנו התחתנו, אנחנו התחתנו גם כדת משה וישראל, התחתנו ברבנות. לילדים שלי אין כמעט חברים שההורים שלהם נשואים. ואנחנו צריכים להבין שהמציאות הזאת משתנה. היא מתהווה, ככה, מתחת לאצבעות שלנו, השר גלנט. ובעולם הזה – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אני מכיר גן ילדים בתל אביב שכתוב בו: נא לא להביא יותר משני הורים ליום הורים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
למה אני לא מופתעת? למה אני לא מופתעת? אבל זה נכון, אבל זה נכון. ואתם יודעים משהו? זה מדהים, יש לנו חברה שהיא הורה בזכות הורות משותפת, ואני חושבת שזה דבר מדהים. וזה דבר נפלא במובן הזה, באמת. מבחינה אבולוציונית, תחשבו על מה אנחנו נאבקים פה היום – יש אבות שרוצים להיות הורים. והדרך היחידה שלהם כנראה היא פונדקאות.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
יש גברים שרוצים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
גברים.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
לא אבות. אם הם אבות, הם כבר הורים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אה, סליחה, אני מתנצלת, השר גלנט. אבל תודה על הערנות שלך, אני שמחה שאתה מקשיב.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
בכל זאת, שלא ייפלו שגיאות בפרוטוקול.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בוודאי, אין ספק, אנחנו יודעים שזה מדאיג אותך מאוד.
יש גברים שרוצים להיות אבות יחידניים. זה משהו – זה תהליך חברתי שהוא בכלל לא מובן מאליו. ואני, האמת, נדהמתי לראות אתמול את הסרט של ראש הממשלה. אחרי שאנחנו מתעסקים עם החוק הזה ברצף ובאופן אינטנסיבי בוועדה של חברי חבר הכנסת אלאלוף יותר מחודשיים, פתאום ראש הממשלה נזכר שזה ממש ממש חשוב שגברים יוכלו להיות אבות יחידניים, ושאם הם לא יוכלו להיות אבות יחידניים הרי זאת אפליה נוראית.
קודם כול, אני מניחה שבית המשפט העליון יאמר את דברו בעניין האפליה הזאת יותר מהר מכפי שכולנו חושבים. ככל שאני יודעת, מאחור מתנהל קרב הימורים עיקש, חבר הכנסת שלח, תוך כמה זמן זה יחזור אלינו מבג"ץ. אבל אני אומרת: זו בכלל לא השאלה הזאת, אלא השאלה העקרונית, וגם הניסיון להבין שגם ראש הממשלה ראה שקורה פה משהו שהוא בעייתי במונחים של החוק.
עפר שלח (יש עתיד):
אם הוא היה רואה אז לא היינו מצביעים על החוק הזה. "רואה" זה לא בטוויטר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן. הרחבנו את גדר החוק לאימהות יחידניות. אני חושבת שזו בשורה מאוד מאוד גדולה. אבל את הצעד הקטן הנוסף – ואתם יודעים מה, אני אפילו אומר: זה לא צעד טריוויאלי, זה לא צעד טריוויאלי; זה נשמע לנו לפעמים, במונחי שוויון – זה לא צעד טריוויאלי. חבר הכנסת שלח, רחם – אם פונדקאית היא באמת יותר, היא שותף בתהליך. זה מה שחשוב, כמו שאמרתי, לשים אותו, שהוא יהיה נוכח פה. אבל בכל זאת את הצעד הנוסף הזה היה צריך לעשות. החוק הזה לא היה צריך לבוא אל העולם מבלי שאנחנו נותנים גם לאבות יחידניים – לגברים יחידניים – את הזכות להיות אבות.
ואני רוצה להגיד: יש פה משהו חשוב, כי בשלהי הדיון חבר הכנסת אלאלוף ניהל איתנו דיון מאוד מאוד מעמיק, את זוכרת את זה, לגבי כמה ילדים הגיוני שיהיו בפונדקאות. וזה דיון מאוד מאוד מורכב. זה דיון מאוד מאוד מורכב, כי הדיון אומר: כמה ילדים – חבר הכנסת שלח, אני לא זוכרת אם אתה היית בסוף הדיון הזה – –
עפר שלח (יש עתיד):
לא, לא הייתי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – כמה ילדים זה מימוש ההורות שלך. בסופו של דבר, בואו נזכור: אנחנו בכל זאת נעזרים באדם, באישה שלישית, שהיא חלק מהתהליך הזה. ואמר חבר הכנסת אלאלוף: מנקודת מבטי, ארבעה ילדים, חמישה ילדים. אני חושבת למשל שזה היה צעד אחד, באמת צעד אחד רחוק מדי. אנחנו רוצים שאנשים יוכלו להיות הורים, אבל אנחנו לא יכולים ואסור לנו להוציא מהמשוואה הזאת – ואני חושבת שבמובן הזה משרד הבריאות באמת מהלך בין הטיפות בצורה מאוד מאוד לא טריוויאלית – אנחנו צריכים לחשוב באמת כמה אנחנו תובעים מהחברה הישראלית להעמיד לרשותנו בעצם אימהות פונדקאיות.
אגב, צריך לזכור שחלק גדול מהדיון שנסב סביב מספר הילדים מפונדקאות, ולמה לא מאפשרים לגברים יחידניים להיות הורים גם, נבע מטענה של משרד הבריאות שאין מספיק אימהות, אין מספיק נשים פונדקאיות בישראל. זאת אומרת, אי-אפשר להחזיק במקל בשני קצותיו. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אפשר שיהיו ארבעה ילדים מפונדקאות, אבל להגיד: אין מספיק פונדקאיות בארץ, ולכן אנחנו נאפשר רק לנשים ליהנות מהפונדקאות הזאת, לנשים יחידניות ולא לאבות יחידנים. אבל כן, אני רוצה להגיד: ככל שקל לשפוך את התינוק עם המים, בוודאי שיש פה משהו חשוב בכך שנשים יחידניות יוכלו להיהפך להורים, לאימהות, בזכות השינוי בחוק הזה.
אנחנו מצאנו את עצמנו, חברי הכנסת שהיו מעורבים בחקיקה הזאת, ואגב, גם אלה שלא היו מעורבים, כלומר גם אלה שהם לא חברי ועדת העבודה והרווחה, מצאו את עצמם – אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. אתה כל הזמן לא יכול באמת באמת פה לשמח עד הסוף אף אחד. ובשמחתנו שלנו, גם אם אנחנו שמחים על כך שנשים יחידניות יוכלו להפוך להיות אימהות, הלב שלנו נקרע מהאבות היחידניים, שכל הזמן מדברים איתנו, תוך כדי הלילה הזה ותוך כדי השבועות האחרונים, שלא יוכלו להיות הורים.
חבר הכנסת שמולי ישב בשבוע שעבר בוועדה, ואמר נורא נורא בפשטות: למה אתם לא נותנים לי להיות אבא, ובכה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
במדינה שלי, במדינה שלי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן, במדינה שלי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא רק הוא בכה, גם אלאלוף בכה, אגב.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כולנו בכינו, כולנו בכינו. בכינו עם שמולי, כי אנחנו יודעים שהוא מייצג ציבור מאוד מאוד גדול, שבאמת עבר את השינוי הזה שדיברתי עליו, גברתי היושבת-ראש. אני לא חושבת שלפני 20 שנה, גברים – הייתה להם אותה תחושת הזדקקות.
את יודעת, אני זוכרת את עצמי כשהרחם מדבר אליי – אגב, באמת זה דבר, שלח, צריך לטפל בזה. לא יכול להיות שרחם זה לשון זכר, פשוט לא מתקבל על הדעת. אני זוכרת את עצמי שהרחם קורא לי ואומר: עכשיו שעתי, עכשיו אני צריכה להיות אימא. זה קרה לי בגיל מאוד מאוד צעיר, ותעתועי הגורל שזה קרה הרבה יותר מאוחר. אבל עכשיו יש הרבה גברים – זה לא הרחם, אבל זה הלב; זה הלב שלהם שאומר שהם רוצים להיות אבות, שהם זקוקים להיות אבות. ומה אנחנו, באמת מה אנחנו נאמר להם? מה אנחנו נגיד להם – אתם לא ראויים להיות הורים?
את יודעת, חברת הכנסת פלוסקוב, היושבת-ראש, אני משתגעת כשלא מצליחים לראות את העובדה, את יודעת, בכל מיני – אגב, נכון שגם סביב חזקת הגיל הרך הדיון הזה מתקיים, והוא דיון לא פשוט בכלל, והוא הדיון באמת: האם המגדר הופך אותך להיות הורה יותר טוב? אני חושבת, כמו שאני נוהגת לומר: לאימהות קרייריסטיות יש רגעי הורות טובים. אני לא חושבת ואני לא שואלת את עצמי או מדברת על עצמי במושגים של הורה טוב או אימא טובה. אני חושבת שכל אחד מאיתנו, הורים בעידן המודרני, יש לנו רגעי הורות טובים. זה לא פשוט, כי זה באמת באמת באמת לא פשוט לחלק את עצמך לכל כך הרבה חתיכות. והפרדה מהילדים, אני אומרת לכם, פיזית – אני אתמול חזרתי, הייתי עם הילדים 20 דקות, רק כדי לנשק אותם, באמת, להמשיך את היום. זה כמו איזה מין להתניע, באמת, למלא את המצברים.
אבל הדיון במיהו הורה טוב, והאם המגדר הוא זה שמגדיר אם אתה תהיה הורה טוב או לא, זה דיון שמאוד מאוד מאוד מרתיח אותי. אני מכירה כל כך הרבה אבות שהם הורים יוצאים מגדר הרגיל, שהדיון בשאלה אם משפחה של שני אבות, לצורך העניין, או משפחה של אב יחידני, היא משפחה מספיקה – האם זה הדיון שניצב בפנינו?
האם משפחה שבה למשל אין מודל גברי – אתם יודעים, יש גיל כזה שמדברים עליו, שהבנים צריכים, זקוקים למודל גברי. אגב, נשמע לי הגיוני. מבחינה ספרותית, כנראה, את זיגמונד פרויד ואת כתביו כנראה לא נצליח לשנות, אבל האם ואיזה סוג דמות הילד זקוק לו כדוגמה שתוביל אותו? אני חושבת שהוא זקוק לדמות של בן אדם.
בוודאי שיש תכונות גבריות ותכונות נשיות. זה בסדר גמור, זה טבעי, אני לא מנסה להפוך את היוצרות ואת מה שהאבולוציה עשתה לנו, אם עדיין מותר – אגב, חבר הכנסת שלח, מותר עדיין לדבר על האבולוציה?
עפר שלח (יש עתיד):
חכי למושב הבא.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אוקיי. לא, לפעמים מתעוררים בי חששות כאלה שעוד מעט אסור יהיה להזכיר את דרווין. אבל גם בהנחה שאנחנו מדברים על אדם וחווה, בסופו של דבר אני לא מצליחה להבין את הדיון שמדבר על איזה מין הורה אתה תהיה לפי המגדר שלך; מנסה לחזות ולצפות אם אתה תהיה הורה טוב או לא הורה טוב לפי המגדר שלך.
ותאמינו לי, אתם יודעים, סביב הדיונים על חזקת הגיל הרך אני לא יכולתי לדמיין – זאת אומרת, חס וחלילה, לשמחתי אנחנו חיים ביחד – אבל אני לא יכולתי לדמיין את האפשרות שבגיל שנה נניח אתה צריך להיפרד מהילד שלך כתוצאה מזה שהתגרשת והילד שלך הולך לאב, או הילדה שלך הולכת לאב. אני לא יכולתי לדמיין את המצב הזה, חברת הכנסת פלוסקוב. אבל זה לא משנה את העובדה שאני יודעת שגם בדיון הזה יש עיוות מסוים. כי זה בדיוק מה שקרה לנו מבחינה חברתית, שיש הרבה מאוד אבות שרוצים להיות הרבה יותר מעורבים בגידול הילדים שלהם. אנחנו ניסינו להסביר שבסופו של דבר, אם הוא היה מעורב סביב הנישואים, אין סיבה שהוא לא יהיה מעורב אחרי הנישואים, אבל אם הוא לא היה מעורב ערב הגירושים, אז עם כל הכבוד, פתאום גילית את עצמך כהורה? זה, אגב, תקף בעיניי גם על נשים לא אחת, אבל עדיין, בהיבט של חזקת הגיל הרך אנחנו צריכים לזכור איפה אנחנו עומדות, כי פה כבר מתערבבות סוגיות נוספות של הדת היהודית, שמציבה לנו אתגרים מאוד מאוד מורכבים בהיבט הזה.
אבל בסוף, הדיון על מה הופך אדם להיות הורה טוב הוא הרי הדיון שמונח לפנינו, והוא הדיון שעשוי להותיר את האבות היחידניים מחוץ לדיון הזה, כי מישהו עדיין לא הבשיל מבחינה חברתית להבין שאפשר וגם רצוי שיהיו סוגים שונים של משפחות.
כשאני הזכרתי קודם את הילדים שלי, אז אני באמת חושבת שלילדים שלי, מה שלנו לא היה טבעי – משפחות עם שתי אימהות, משפחות עם שני אבות, משפחות עם אב אחד, משפחות עם אימא אחת – הוא עבורם עניין לגמרי לגמרי טבעי. זה נכון שבתל אביב זה מאוד מאוד מאוד מאוד נפוץ, אבל זה לא רק בתל אביב. ואנחנו כל הזמן נוטים לחשוב שתל אביב היא האור הגדול של כולנו במובנים החברתיים האלה – כן, תל אביב היא איזה סוג של מבשר, אבל אנחנו מכירים הרבה מאוד מקומות בארץ.
אנחנו יודעים שפעם התופעה של אימהות יחידניות הייתה באמת תופעה ייחודית למרכז תל אביב, אולי, אבל היא כבר מזמן לא, והיא מזמן חוצה מגזרים. היא נמצאת במגזר הדתי, והיא נמצאת במגזר החרדי. הרי אנחנו מכירים נשים במגזר החרדי שמתגרשות מהאבות ומנסות להקים משפחות מחדש, ומנסות לייצר את החיים שלהן מחדש.
כל ניסיון למנוע את התהליכים האלה הרי נידון לכישלון, זה ברור לחלוטין. חלק גדול מהדיונים שאנחנו מקיימים כאן הם דיונים שנועדו להיאחז בדוכן הזה, כדי ששום דבר לא ישתנה. אבל הסיבה שאנחנו נמצאים כאן כל הלילה בלילה האחרון היא כי דברים השתנו, היא כי מיום שנחקק החוק לנשיאת עוברים, הידוע יותר בשמו "חוק הפונדקאות", קרו דברים מדהימים, חלקם מאוד מאוד מרגשים, משמחים, טובים.
אז למה, כשאנחנו באים לדיון על דבר כל כך שמח – ואמר את זה חבר הכנסת אלאלוף באמת בדיון האחרון: אנחנו רוצים שיהיו ילדים, אנחנו רוצים שאנשים יוכלו ללדת, שיהיו להם משפחות גדולות – נהדר, נכון, אז למה למנוע את זה ממי שרוצה להיות הורה? למה למנוע את זה?
למה להעביר את החוק במין צורה כזאת – ואמר, אני מבינה, ראש הממשלה: אנחנו נעביר את זה ככה, ומחר, שזה כבר היום, נניח חוק חדש או נניח תיקון לחוק. למה צריך? תצביעו על ההסתייגות של חבר הכנסת אוחנה ונגמר הסיפור. השר גלנט, אם הדבר הזה כל כך כל כך כל כך חשוב, יש פתרון, יש פתרון ממש לא מסובך. אנחנו יודעים שיש כמה חברי כנסת שלא יוכלו להצביע נגד ההסתייגות הזאת. והדבק אחת-שתיים-שלוש של הקואליציה, מטבע הדברים – היא כבר שורדת הרבה זמן – אז הדבק קצת ישתחרר, אף אחד פה לא יהיה מופתע.
אבל בסוף אני רוצה שאנחנו נדבר על מה זה הזכות המוקנית הזאת. ראש הממשלה דיבר עליה בסרטון שלו. אתם יודעים, הרי ראש ממשלה מדבר עם אזרחיו דרך סרטונים. נכון, חבר הכנסת שלח? אנו פותחים את ה-user שלו בטוויטר כדי לראות אם הוא פנה לאזרחי ישראל היום. אז הוא פונה אלינו בסרטונים, ראש הממשלה. אז כשהוא פנה אלינו אתמול בסרטון הזה, הוא כמובן, במקרה הזה, לחלוטין לא פנה לצד הזה של הבית, הוא פנה רק לצד שלו, כי בצד שלנו אין לנו עם ראש הממשלה ויכוח בעניין הזה.
הדיון על אותה זכות מוקנית הוא דיון מאוד מאוד חשוב – אני שוב מחזירה לתוך הדיון את הפונדקאית, אבל אני רוצה לדבר פה על הרצון, באמת על הרצון הבסיסי של אדם להיות הורה, שהוא באמת בא מאיזשהו מקום כל כך לא טריוויאלי, ובאמת, חברת הכנסת פלוסקוב, היושבת-ראש, הוא באמת אבולוציוני; הוא באמת איזשהו תהליך משמעותי שגברים ונשים עוברים כל אחד במקביל בדרך אחרת. יש נשים שאומרות: אני לא רוצה להיות הורה, מכל מיני סיבות; ויש גברים שאומרים: אני רוצה גם רוצה להיות הורה, אני זקוק לממש את עצמי גם דרך זה שאני אהיה אב. אבל אני – וזה, אתם יודעים, זה באמת – אני אומר שוב: דרווין לא בנה את הגברים – מה לעשות, האבולוציה לא בנתה את הגברים, וגם אלוהים לא ברא אותם – שיש להם רחם. ולכן צריך למצוא פתרון לדבר הזה. יושב איתנו כאן עודד כל השעות האלה וצופה בנו, וגם הוא מבקש מאיתנו, וביקש מאתנו בדיון – את זוכרת, טלי, בסוף הדיון עודד מאוד מאוד ריגש אותנו כשהוא ביקש מאיתנו: מה אני בסך הכול רוצה? אני רוצה להיות אבא, אני רוצה להיות הורה.
איציק שמולי, לפני הנאום שלו, שבוע קודם – נגמר הזמן שלי, אז ממש עוד חצי דקה – הוא שבוע קודם – – –
עפר שלח (יש עתיד):
אפשר עוד כמה דקות, כי יעל – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אה, בסדר גמור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אז אני מוסיפה לך עוד חמש דקות, עד – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה.
עפר שלח (יש עתיד):
אז אם את – – – אני אחזיק בשבילה, היא תכף תגיע.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, לא, לא, אני מחכה ליעל, יעל היא חברה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הוספתי לה חמש דקות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה. אז דווקא זה נתן לי את הזמן החשוב הזה לציין ששבוע לפני כן איציק שמולי כתב בטוויטר משהו שהיה אפילו מרגש לא פחות, בואו נאמר ככה, מהנאום שלו בוועדה. והוא אמר: אני מחכה שמהחדר השני הוא יקרא לי "אבא", אני מחכה לחגוג לו יום הולדת, אבל המדינה לא רוצה לתת לי את זה. מצופה ממני לעשות כל כך הרבה בשבילה, לתרום. כתב לי היום אב שהוא איש שירות הביטחון: למה המדינה חושבת שאני לא ראוי להיות הורה?
אז אני רוצה שיהיה ברור לחלוטין, עודד: אתם ראויים גם ראויים. והדיון באבולוציה הזאת ובהתפתחות הזאת הוא לא בגללכם, הוא בזכותכם. ובזכותכם אנחנו נמצאים כאן הערב. ואני יודעת שגם אתם שואלים את עצמכם את כל השאלות החשובות בנושא הפונדקאיות, בנושא הזכויות שלהן, ואיך אנחנו שומרים על הנשים ועל הזכויות שלהן. אבל באמת בסוף, האבולוציה הזאת, שגרמה לזה שאתם באים לתבוע מאיתנו – ומאיתנו אתם יכולים לתבוע את זה, זה בסדר – לעמוד כאן כל הלילה כדי להילחם על הזכות שלכם להיות הורים, היא אבולוציה מדהימה, היא מתנה. היא מתנה. אני לא כל כך מבינה את אותו ציבור שלא מצליח לראות בדבר הזה מתנה חברתית. זאת מתנה חברתית. זה אירוע חברתי לדורות.
זה נכון, אגב, שהתופעה הזאת בחוץ-לארץ היא תופעה מעט שונה, היא אירוע מעט שונה. גם הדחיפה להיות הורים וללדת ילדים היא מאוד מאוד שונה בחברה הישראלית. ואני, אגב, מודה על כך, כי אני זכיתי כתוצאה מכך. אני לא רוצה שיהיה לחץ על נשים ועל גברים להביא ילדים לעולם. מי שרוצה; אני רוצה שלאנשים תהיה זכות הבחירה. אבל זה מה שמונח לפנינו: הזכות לבחור. לא כל גבר רוצה להיות אב, ולא כל אישה רוצה להיות אימא. אנחנו יודעות את זה, וזה בסדר. אבל על זה הדיון פה. הדיון פה הוא על המימוש שלנו את זכות הבחירה הטבעית שלנו כבני אדם. ובעיניי זה מדהים ומפעים שיש אבות שרוצים להיות הורים.
זה מרגש, כי כמו שאמרתי קודם, אני באמת לא יכולה לדמיין לפחות את חלק מהגברים סביבי, איך הם היו אלמלא הם היו הורים. את הבעל שלי, את עברי, אני בפירוש מתקשה לדמיין. את יודעת, אגב, שאומרים שנשים בוחרות את מי שהן רוצות, את זכר האלפא, שיהיה האב של הילדים שלהן. אבל אני מדברת על משהו אחר לחלוטין. אני מדברת על העניין הלא-ביולוגי, על העניין של הזהות שלו כאב, הזהות שלו כהורה; ועל הזהות שלי כאימא, ועל הזהות שלי כהורה. והדברים האלה, אותי, מטלטלים.
וכאן אנחנו נמצאים פה, הערב, נמצאות פה הערב, הלילה, הבוקר, כדי להגיד לאנשים המופלאים האלה שנמצאים בחוץ ומחכים לבשורה מהבית הזה שאנחנו יודעים שאתם ראויים להיות הורים. אימהות יחידניות יקרות, אתן ראויות להיות הורות; אבות יחידניים יקרים, זוגות להט"ב, אתם ראויים להיות הורים, והחברה הישראלית, גם אם לא כולה, מחבקת אתכם בלילה הזה. ואנחנו כאן נלחמים את המלחמה שלכם, כי היא המלחמה החברתית הנכונה והצודקת, גם אם לא כולם עדיין מבינים את זה. תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה, חברים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. כרגע לרשותך 35 דקות, בבקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
בוקר טוב לכולם, נקווה שהוא אכן יהיה טוב.
"בן לו היה לי! ילד קטן, / שחור תלתלים ונבון" – בשיר הזה בחרה השופטת דפנה ארז ברק לפתוח את חוות דעתה בתיק דווקא לא על פונדקאות אלא בתיק שנקרא פלונית נגד משרד הבריאות, שעסק בתרומת זרע.
"בן לו היה לי, ילד קטן / שחור תלתלים ונבון. / לאחוז בידו ולפסוע לאט / בשבילי הגן. / ילד / קטן. // אורי אקרא לו, אורי שלי! / רך וצלול הוא השם הקצר. / רסיס נהרה. / לילדי השחרחר / "אורי!" – / אקרא! // עוד אתמרמר כרחל האם. / עוד אתפלל כחנה בשילה. / עוד אחכה – / לו." עוד אחכה.
כל מי שצופה בנו היום, וגם מי שלא צופה, מחכה לילד. היה נהוג במשך שנים רבות ולפני שנים רבות לחשוב שהכמיהה לילד, הכמיהה לבת או לבן, נתונה רק לאם. היום אנחנו יודעים שהכמיהה לבן שווה לאם ולאב. היום אנחנו יודעים שהכמיהה לבן היא לא רק שווה ולא רק אוניברסלית ולא רק נכונה לשני המינים, אלא גם היא זכות. היא זכות יסוד שנקבעה על ידי פסקי דין רבים, שבהמשך אני אקריא לכם.
ובשנת 1996, מפני שבאמת מדינת ישראל הכירה בערך הנפלא הזה של להיות הורים, בזכות הזו של שני אנשים או של בן אדם בודד להיות הורה, היא חוקקה את חוק הפונדקאות, שהיום אנחנו עוסקים בו. חוק הפונדקאות נחקק בשנת 1996, ובכך למעשה מדינת ישראל הכירה בכך שאם זוג הורים, נמנע מהם להביא ילד באופן טבעי מפני שלאישה יש בעיה גינקולוגית או בעיה רפואית כזו או אחרת, או לפעמים גם לגבר, אז הם יכולים לעשות זאת בהפריה מלאכותית.
הטכנולוגיה אפשרה אז באמת להורים לעשות הפריה מלאכותית, לעשות IVF, ולהביא ילדים לעולם. אלא שהחוק שנחקק לפני 22 שנים דיבר על בעל ואישה, על גבר ואישה. כמה אנכרוניסטי, אבל אולי נכון באמת ללפני 22 שנים. מייד אחריו הוגשו הבג"צים הראשונים. הבג"ץ ראשון הוגש בשנת 2002, וכבר אז בית המשפט קבע שאכן יש כאן אפליה, אפליה לא נכונה, במיוחד כלפי נשים יחידות, כלפי נשים רווקות, אבל לא רק. אלא שהוא אמר: החוק עדיין צעיר, בואו ניתן לו זמן.
בשנת 2008 הוגש הבג"ץ הנוסף, ואז בית המשפט פנה באמת למדינה ואמר: רגע, מה זה? למה רק לגבר ואישה? הרי אנחנו יודעים שישנם גם גברים יחידים ונשים יחידות, ואנחנו יודעים שיש היום תאים משפחתיים מאושרים של שני גברים ושל שתי נשים, אז למה להם אסור? מדוע מהם אנחנו מונעים את הזכות הזאת, הזכות החוקתית, את הזכות הבסיסית להחזיק ילד ביד, לגדל אותו, ולהרגיש את התחושה הנפלאה של ילד ושל הורה?
ואז באה המדינה ואמרה: אולי יש משהו בדברי בג"ץ, אנחנו נקים ועדה. והקימו את ועדת מור-יוסף. וועדת מור-יוסף אכן ישבה על המדוכה בצורה הרצינית ביותר, והיא הגיעה גם למסקנה המאוד-צודקת, שאי-אפשר באמת למנוע מגברים יחידים או משני בני זוג מאותו מין, קרי הומוסקסואלים ולסביות – אי-אפשר למנוע מהם את הזכות להיות הורים.
אלא מאי? ועדת מור יוסף קבעה שלגבר ולאישה עדיין אפשר יהיה באמת ללכת בדרך של פונדקאות, כשנותנים תמורה לאישה, לאם הנושאת, לפונדקאית, אבל לגברים לא. הם צריכים למצוא מישהי שבצורה אלטרואיסטית, מתוך רצון טוב וללא תמורה היא זו שתסכים להיות הפונדקאית ותסכים לשאת את ילדם. למה? למה האפליה הזו? מדוע כאשר יש גבר ואישה הם יכולים, הכול פתוח בפניהם, והם יכולים באמת למצוא אישה וגם לתת לה תמורה, מה שלדעתי חייבים לתת – אני בטוחה שנשים עושות את זה מכל הלב, אבל מגיע להן: עשרה חודשים, חודש לפני ותשעה חודשי היריון, מגיעה להן תמורה כלשהי – למה? ולמה לגברים עדיין אסור?
ואז אני נכנסתי לתפקידי במשרד הבריאות. מצאתי את המסקנות של ועדת מור-יוסף, מצאתי אותן כבר בוועדת יישום. פתחנו את זה מחדש, ואנחנו החלטנו שזה לא מתאים למדינת ישראל אז, בשנת 2013, לבוא ולקבוע בחוק אפליה מובנית. ולפני שאני אמשיך בכרונולוגיה, אני רוצה לבוא ולהסביר. הרי ברור שכאשר אנחנו באים ואומרים שלמגזר מסוים, לא משנה אם זה צבע עור או מין או נטייה מינית, אסור משהו, הרי אנחנו באים ואומרים שהוא פחות מהאחרים. אם אנחנו באים ואומרים שלגברים יחידים או לזוגות גברים אסור להיות הורים, או מותר להם להיות הורים רק אם הם מוצאים מישהי אלטרואיסטית, אנחנו באים וקובעים שהם פחות ראויים. זה מה שאמרה, דרך אגב, מדינת ישראל, בתיק על האימוץ, ומייד נבהלה וחזרה בה ואמרה: לא, אנחנו נגיש תזכיר חוק חדש – שכולנו מקווים שאכן יהיה – שיבוא ויאמר שלגברים, גם לגברים יחידים וגם לגברים נשואים, שניים, מגיע אימוץ. אבל לא נעשה שום דבר בעניין האימוץ, ולמעשה מדינת ישראל המתינה גם בעניין של הפונדקאות.
אלא שאנחנו החלטנו לעשות דבר, ובשנת 2014 אנחנו הגשנו את חוק הפונדקאות. וחוק הפונדקאות שלנו בא וקבע דבר מאוד פשוט ומאוד נכון. אנחנו באנו ואמרנו שההורים המיועדים הם איש או אישה, או שני בני אדם שהם בני זוג. הם צריכים להיות תושבי ישראל, ולהתקשר יחד עם אם נושאת לשם הולדת ילד – שמנו דגש בהחלט על הזכויות של הפונדקאיות, אבל באנו ואמרנו שאי-אפשר לקבוע את האפליה הזו בחוק; שברגע שאנחנו קובעים אפליה כזו ולא מתקנים אותה, אנחנו שמים איזשהו אות קין, אנחנו באים ואומרים לגברים: אתם לא ראויים. ולמה ומדוע? בכל העולם אנחנו יודעים שמכירים היום בזכויות של גברים, של הומוסקסואלים. לא מכירים באפליה. ורק במדינת ישראל אנחנו ממשיכים בזה?
אני יכולה לספר לך, גברתי היושבת-ראש, ולך, חברתי איילת, ולחברי עפר, וגם לך, השר גלנט, שכאשר חוק הפונדקאות עבר בקריאה ראשונה כאן, הייתה שמחה כזו לא רק כאן באולם, היו פה מחיאות כפיים. כמה פעמים זכיתם לשמוע מחיאות כפיים באולם כשעובר חוק? אני לא חושבת שהרבה פעמים. היו מחיאות כפיים. המושב הזה, הכנסת, חברי הכנסת ידעו שעשו משהו נכון. והעברנו את זה בקריאה ראשונה, והיינו בטוחים שהינה, הגיע הקץ לאפליה.
אלא שאז – החוק עבר באוקטובר, ובסוף נובמבר, בדצמבר, אנחנו כבר לא היינו בממשלה. הוקמה ממשלה חדשה, ומובן שהממשלה החדשה לא חלמה אפילו להחיל על את דין הרציפות, מה שצריך לעשות כאשר החוק עובר בקריאה ראשונה. והחוק הזה, שמדבר על איש או אישה או שני בני אדם, נפל לתהום הנשייה.
אלא שההורים בני הזוג מאותו מין לא ויתרו. ומי שהגישו את הבג"ץ ב-2008, הזוג איתי פנקס ויואב ארד, ואבות גאים, הגישו שוב את הבג"ץ. ובאו ואמרו: אנחנו דורשים את זכותנו להיות הורים. מגיע לנו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני רוצה פרק קטן להכניס לתוך הסיפור שלך. אני זוכרת שכשאני הגעתי לבית הזה, החוק הראשון שביקשו ממני לחתום עליו ולתמוך בו זה היה חוק הפונדקאות שלך, יעל.
יעל גרמן (יש עתיד):
נכון. אני – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
עוד לא הבנתי – את זוכרת?
יעל גרמן (יש עתיד):
בוודאי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני עוד לא הבנתי מה המשמעות, אבל – –
יעל גרמן (יש עתיד):
ואת חתמת לי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
– – אני חתמתי לך, אכן.
יעל גרמן (יש עתיד):
אז זה היה כבר בקטע עצוב, שאנחנו הבנו שהממשלה הזאת לא מתכוונת להעביר את החוק כפי שהוא; שהממשלה הזאת עושה סלטה לאחור וחוזרת לימים החשוכים, שאומרים שאין זכות לאותם אבות, לאבות הגאים.
אבל בית המשפט דרש תשובות. הוא בא ורצה לדעת – א. למה החוק שלי, שלנו, לא מתקדם? מה קרה לו? ואם מתכוונים, אם הכנסת מתכוונת לחוקק – בבקשה, שתחוקק חוק חדש. אני אומנם הגשתי חוק פרטי, ואת חתמת עליו וחתמו עליו רבים מהבית הזה, אבל הממשלה אמרה: לא, לא, לא, לי יש חוק משלי. וזה החוק שמגישים היום.
ובשנת 2018, ביולי 2018, מעיזה הממשלה ללכת לא רק 22 שנים לאחור אלא לדעתי 100 שנה לאחור, ולהגדיר את ההורים המיועדים – אני רוצה לקרוא לכם מה כתוב: בני זוג – "איש ואישה שהם בני זוג, המתקשרים יחד עם אם נושאת לשם הולדת ילד". למה איש ואישה? למה? אין אישה יחידה ואין איש יחיד? אין שני בני זוג שהם גברים ושתי בנות זוג שהן נשים? איך בשנת 2018 מעיזה המדינה, אחרי שהכנסת כבר הצביעה בעד, אחרי שהממשלה הצביעה בעד – אני אגלה לכם משהו: ראש הממשלה הצביע בעד, הרים יד, ולדעתי גם היה בעד זה. איך הולכים לאחור?
אבל יותר מכך: איך בחוק שמביאים היום לכנסת מוחקים קהילה שלמה, כאילו שהיא לא קיימת? לא קיימת ואין לה זכויות. למה? ללכת לצבא היא יכולה? להיפצע בצבא היא יכולה, לעיתים גם למות? לשלם מיסים, להיות בכל הדרגות והמגזרים שיש במדינת ישראל – גם שופטים, גם מורים, גם חברי כנסת – בכול, בכל מקום, זה בסדר, ולהיות הורים לא מגיע להם? איך אתם, ראש הממשלה והשרים, איך אתם נתתם יד לזה? איך אתם מוחקים קהילה שלמה – קהילה עם חובות, קהילה בלי זכויות? האם את מכירה, טלי, עוד קהילה אחת כזאת?
אני לא אומרת שאין אפליות במדינת ישראל. יש אפליות נגד הנשים, ויש אפליות נגד ערבים, ויש אפליות נגד נכים, ויש אפליות נגד תושבים ממוצא אתיופי, בוודאי, אבל בחוק הם שווים. יעז מישהו לבוא ולעשות משהו שהוא לא שוויוני לערבי – בג"ץ קעדאן. ותראו, עדיין החוק, עדיין, למזלי, עדיין החוק אומר שיהיה שוויון זכויות – הוא לא אומר את זה, אבל בפועל, דה פקטו, יש שוויון זכויות. אי-אפשר לפגוע בנו. אבל בקהילה הגאה פוגעים בחוק. בתוך החוק באים ואומרים: אתם לא שווים. אתם לא ראויים להיות הורים. מי אומר את זה? המחוקקים. אבל לא באמת המחוקקים, מפני שאנחנו יודעים כולנו שאם היום באמת יינתן חופש הצבעה, הבית הזה, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, יצביע בעד הצדק, יצביע בעד שוויון זכויות, יצביע בעד הזכות החוקתית, בעד הזכות היסודית של כולם, ללא יוצא מן הכלל, להיות הורים; והוא יעשה זאת כי זה הדבר הנכון, כי זה הצדק.
ואני רוצה לקרוא לכם כמה פסקי דין שקבעו זאת במהלך השנים, שאמרו זאת ללא כחל ושרק, שבאו ואמרו: "מתקשה אני להסכין", אומר השופט ג'ובראן, "למצב דברים שבו נמנע מיחידנים ומזוגות חד-מיניים להגשים את זכותם להפוך להורים על ידי התקשרות בהסכמי פונדקאות, שעה שלאחיותיהם ולאחיהם ההטרוסקסואלים מוקנית זכות זו. הסדר חוקי המעניק זכות בעלת מעמד חוקתי לקבוצה אחת ומדיר מפניו קבוצה אחרת בשל זהותה, העדפותיה, נטיותיה, אורחות חייה, הוא הסדר הנחזה להיות מופלה, אשר קשה להלום אותו".
"כשלעצמי", אומר השופט ג'ובראן, "איני רואה כל הצדקה לבכר הורות הטרוסקסואלית על פני הורות חד-מינית ככלל, ובכל הנוגע למימוש הזכות להפוך להורה – על מגוון הטכניקות", הוא אומר: בהחלט נכון, ישנן היום טכניקות מאוד חדשניות. בואו נשתמש. פעם זה לא היה אפשרי, אבל אם היום יש טכניקות שמאפשרות הורות, למרות שלבן אדם, או שאין לו רחם או שהוא לא יכול לשאת ילד ברחמו, אז לא צריך להבדיל בין שימוש בטכניקות אצל אישה לבין שימוש בטכניקות אצל גבר. זו מהות השוויון.
והלאה, הוא מזכיר לנו רבים וגדולים: "העדפה חסרת בסיס זו מפנה עורף לערך כבוד האדם, המנוי בחוקי-היסוד של מדינת ישראל". היא מפנה גם עורף לעקרון השוויון הנגזר ממנו. "אף שאין הוא נזכר מפורשות בחוקי-היסוד, עקרון השוויון הוכר זה מכבר כחלק ;מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו;. הוא זכה למעמד של זכות חוקתית על חוקית הנובעת מכוח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; והוא שזור כחוט השני בכתביה המכוננים של מדינתנו". שמעו נא, "היה זה בנימין זאב הרצל שכתב בספרו 'אלטנוילנד' כי 'איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די'. עיקרון זה עולה גם ממשנתו של זאב ז'בוטינסקי" – שכולנו ציינו אותו כאן לפני שבוע. הוא זה שאמר, "קבע כי: 'זכויות האדם והאזרח הן קניין האדם והאזרח באשר הוא אדם ואזרח. זה מושכל ראשון, כאן אין מקום לשום מיקוח ולשום חשבונות מי זכאי לזכויות ומי לא'. והעיקרון הזה גם נצור במילותיה של מגילת העצמאות, שבה הוצהר כי מדינת ישראל 'תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה'."
אז למה בית המשפט התמהמה? הוא חושב כך, והוא חזר. אני נתתי רק קטע אחד מדעתו של השופט ג'ובראן, אבל יש לנו לאורך כל הדרך את חוות הדעת שחוזרות ואומרות שזוהי זכות חוקתית, שזה נראה כהסדר מפלה שצריך לתקן אותו. אז למה בית המשפט עדיין לא עשה זאת? רק בגלל הכנסת. בית המשפט מחכה לכנסת, והוא אומר את זה במפורש – שהוא לא רוצה להתערב במעשה החקיקה, מפני שהוא רוצה לשמור על המאזן הכל-כך עדין שבין הרשות המכוננת, הרשות המחוקקת, לבין הרשות השופטת. וכל עוד הרשות מחוקקת – יש לה חוק שנמצא בתהליך, הוא חוק הפונדקאות שמובא היום לפנינו, הרשות השופטת באה ואומרת: אני ממתינה שהרשות המחוקקת תאמר את דברה, כדי לא לפגוע ביחס שבין השניים.
אבל אם היום הרשות המחוקקת מביאה חוק שיורק בפניה של מגילת העצמאות, שיורק בפניהם של הרצל וז'בוטינסקי, שיורק בפני כל הערכים שאנחנו מקדשים פה במדינה, שמתעלם מכל מה שאמר בית המשפט העליון לאורך כל השנים האחרונות, אז אל תתפלאו שבסופו של דבר בית המשפט העליון חייב לבטל חוקים וחייב לפסוק בניגוד להם. בית המשפט העליון לא רוצה; הוא לא רצה את זה לא בחוק הגיוס ולא בשום חוק שהוא בסופו של דבר ביטל. והוא נותן הזדמנויות אין-סוף. תזכרו שהבג"ץ הראשון היה ב-2002. כבר אז הבג"ץ ערער על השוויון והחוקתיות של החוק, אבל הוא אמר: הוא עדיין טרי. וב-2008 הוא חיכה לוועדת מור יוסף, וב-2012, כאשר חידשו אותו, וב-2014 הוא בא ואמר: אוקיי, בואו, תחוקקו. בואו נראה. אבל אי-אפשר היום, אחרי כל כך הרבה שנים, שאומרים לנו לכולנו שזהו הסדר לא שווה, מפלה ולא חוקתי, אי-אפשר להעביר חוק כזה ואי-אפשר להצביע בעדו.
והרי אנחנו יודעים מה יקרה כאן: אלה שיצביעו, לא יאמינו בהצבעה שלהם, אלה שיצביעו נגד הקהילה ובעדו, אבל הם ייאלצו לעשות זאת. אני חושבת שאת יודעת, גברתי, כי את נמצאת בקואליציה, וגם אני יודעת, וכולנו שמענו מה קרה בימים האחרונים, איך חברי כנסת וגם שרים ביקשו לא להעלות את החוק הזה. איך הם ביקשו לאפשר להם להצביע בעד אותה הסתייגות של אמיר אוחנה, שתדבר על כך שהפונדקאות יכולה להיות גם לשני בני זוג, או לבודד, לאחד. ואיזה איומים אמרו להם. ואיך אמרו להם שכל הקואליציה תמוטט. אז חברים יקרים, תאמרו לי: אתם נשלטים בידי 5%? הרי מדובר על 5%, על שישה חברי כנסת. הם אלה שהפעילו את הטרור האנטי-חוקתי הזה. אז מה, היום אתם תשבו, תרכינו ראש, תבלעו את רוקכם, את גאוותכם וכבודכם, ותצביעו בעד חוק שהוא נגד הקהילה הגאה; בעד חוק שהוא נגד שוויון זכויות; בעד חוק המונע מעשרות אלפי זוגות להיות הורים – למה? בגלל כפייה? בגלל הסכם קואליציוני? זה ראוי? זה נימוק ראוי כדי להצביע בעד החוק המפלה הזה? לאן אתם עוד תגיעו, אם היום תצביעו בעד החוק הזה?
אני מבקשת לקרוא כמה דברים שכתבו לי במהלך הימים האחרונים. אני רוצה לפתוח במכתב שכתב היועץ הנפלא שלי, אסף וייס, שאני יודע שהוא צופה בנו שם בניו יורק. וכך הוא כתב: תמיד חשבתי לעצמי שיום אחד אהיה אבא. סוג של תחושה מובנת מאליה, שרוב האנשים לא עוצרים לפקפק בה אפילו. כשיצאתי לראשונה מהארון בפניי חבריי, היו שאומרו לי: אבל אתה רוצה ילדים, נכון? המשפט הזה ננעץ בי עמוקות. לראשונה מישהו פקפק בעובדה שאהיה אבא, ורק בגלל שאני הומו. לאחר שבעלי ואני התחתנו בקופנהגן – כי גם להתחתן בישראל המדינה לא נותנת לזוגות גאים – התחלנו לדבר ברצינות על ילדים. זו הייתה הפעם הראשונה שגם אני עצמי פקפקתי בסיכוי שלי להגשים את החלום להיות הורה.
למרות ששנינו משתכרים יפה, הסכום של יותר מחצי מיליון שקל – שזו עלות פונדקאות בארצות הברית, היעד המרכזי לזוגות מאותו מין – עמד מולנו כהר עצום, ואנחנו בוהים בו בהר, ומנסים להבין כיצד נטפס עליו. מאותו רגע ההר העצום הזה מתווה דברים רבים בחיינו. במקום לחשוב על מתי נכון לנו להביא ילדים, על החינוך, על מטפלת או משפחתון – אנחנו מתמודדים עם איך ומאיפה אנחנו מתחילים לטפס על ההר שיקבע בכלל, האם נהיה הורים או לא. לפני שנתיים הגענו לארצות הברית למטרת לימודים. הבנו שאין לנו את היכולת להרוויח בישראל את הסכומים הדרושים לפונדקאות, ושאם אנחנו באמת רוצים להיות הורים, אנחנו צריכים גם לעבוד בארצות הברית. בנוסף, תושבים זרים שנאלצים לעשות פונדקאות בארצות הברית חשופים לעלויות נוספות ולא ידועות, בשל חוסר בביטוח רפואי, ואלה עלולות להגיע לעשרות אלפי דולרים. פתאום, מעמד התושבות שלנו קיבל משמעות אחרת, והישארותנו בארצות הברית הפכה להכרח ולא לבחירה. רחוקים מהמשפחה, רחוקים מהחברים, רחוקים מהקריירות שלנו בישראל – אנחנו נאלצנו להישאר בארצות הברית במטרה אחת: להגשים את החלום שלנו להורות.
אנחנו עוד בני מזל. יש לנו סיכוי להגשים את החלום שלנו. אלא שיש אלפים שחולמים להיות במצבנו. האפליה משנה את החיים. אלא שהאפליה הזו אינה גזרה משמיים; היא בחירה מודעת שלכם, של ממשלת ישראל ושל כנסת ישראל. אני יודע שאפשר אחרת, אני הייתי שם כאשר חוק הפונדקאות עבר בקריאה הראשונה. 27 באוקטובר 2014 היה אחד הימים המרגשים בחיי. הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת החוק של שרת הבריאות דאז חברת כנסת יעל גרמן – שאסף וייס היה מיוזמיה ומדוחפיה הראשיים – לסיים 22 שנות אפליה בפונדקאות בישראל כלפי זוגות מאותו מין ונשים רווקות. בניגוד לתקנון הכנסת, כמו שסיפרתי לכם, החל גל גדול של מחיאות כפיים במליאה. הישג אדיר.
אבל כמה שבועות לאחר מכן הממשלה התפרקה והליך החקיקה נקבר. ההזדמנות ההיסטורית נעצרה. באותו זמן לא שיערתי לעצמי שאמצא את האפליה הזו כותבת חלקים מסיפור חיי. במשך כמעט שנתיים ריכזתי מטעם השרה גרמן את העבודה על תיקון חוק הפונדקאות ואת סיום האפליה. עבודת מטה גדולה שכללה חמישה משרדי ממשלה, שרים, חברי כנסת ומאבק פוליטי עיקש נגד מפלגת הבית היהודי. הכול במטרה אחת: לאפשר לזוגות מאותו מין ונשים רווקות להיות הורים.
היינו יושבים בלשכת השרה וחושבים על כל מסלולי חיים של אנשים שהשתנו בעקבות האפליה הזו ועל אלה שפשוט נידונו לעריריות. באותה תקופה גם התחלנו לקבל טלפונים מזוגות מאותו מין, שנתקעו בהודו ובתאילנד עם תינוקות בני כמה ימים. לבדם, רחוקים מהבית ותלויים בחסדי מדינות עולם שלישי. לאחר מכן המשכנו, עד כמה שיכולנו, לסייע לזוגות ולתינוקות שעמדו בסכנת חיים, אחרי שהאדמה בנפאל רעדה פעמיים. כמה קושי וייסורים רק בשביל להיות הורים.
היום מיועדת הכנסת להצביע על הצעת החוק של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שמטרתה לקבור את המאבק שלנו לשוויון בפונדקאות בישראל לשנים רבות. לאחר קמפיינים מוצלחים של האגודה ו"שוויון זה לכולנו", לאחר שאלפים יצאו להפגין נגד האפליה בהורות.
אין שום היגיון באפליה הזאת. זוגות מאותו מין ימשיכו לבצע הליכי פונדקאות – אם לא פה בישראל אז בחו"ל. הם ימשיכו לסכן את עצמם גם במדינות שלאחר מכן לא מתירות להם לצאת. שום דבר לא יעצור את הכמיהה להורות. המשמעות היחידה היא המשך ההתעמרות בדרך להגשמת החלום.
ואני רוצה להוסיף, המשמעות הנוספת היא שלמעשה מדינת ישראל באה ואומרת: רק למי שיש הרבה כסף, הרבה מאוד כסף – רק הוא יכול להיות הורה. זה לא נשמע הגיוני. זה בניגוד לצדק הטבעי. זה בניגוד, כמו שאמרתי, לכל העקרונות, ולא יכול להיות שזה כך יהיה.
אני רוצה לקרוא לכם מכתב נוסף, של מאיר ודורון אליאל-רבינוביץ: קוראים לי מאיר, ואת דורון בן זוגי הכרתי בלימודים במכללה למינהל לפני 17 שנים. שבועיים אחרי שהכרנו, עברנו לגור באותה דירה, ומאז אנחנו חיים ביחד. זוג לכל דבר. למרות כל המהמורות והקשיים – והאמינו לי שקצרה היריעה מלספר הכול – הקמנו משפחה. משפחה שהמדינה שבה נולדנו וגדלנו, עשתה כל מה שהיא יכולה כדי למנוע מאיתנו להקים.
כשרצינו להתחתן, היינו צריכים לטוס לניו יורק ולעשות זאת בעירייה. ביחד עם דף הנייר שעליו נכתב "זוג נשוי" נרשמנו בישראל, אך להתחתן כאן, במדינה שלנו? לא. זה לא. חתונה של גברים היא פריבילגיה של מי שיכול להרשות זאת לעצמו: לטוס לקופנהגן, לקנדה או לארצות הברית.
כשרצינו להביא לעולם את ילדינו, עשינו שני תהליכי פונדקאות ארוכים ומורכבים בתאילנד ובנפאל. הבאנו לעולם שני ילדים מקסימים, בן ובת, נועם וגור. הבאנו אותם שם, רחוק, במקום כאן במדינה שלנו. למה היינו צריכים להתחתן ולהביא לעולם ילדים בצד השני של העולם ולא כאן? רק כי אנחנו זוג גברים.
העובדה המצערת, שיש להישיר אליה מבט ולהודות בה, היא שכשצריך להשתמש בנו, המדינה והפוליטיקאים גאים מאוד בקהילה שלנו וביחס הליברלי לכאורה שהם מעניקים לנו. אבל זו לא האמת. אנחנו מופלים בחוק. חד וחלק.
אם הייתם שואלים את הציבור, העם היה אומר את דברו. העם היה אומר בעד נישואים חד-מיניים – בכלל בעד ברית הזוגיות לכל אחד – ובעד הלגיטימיות וההכלה של המשפחות הגאות. רק רוב קואליציוני ארעי ושמרני מונע מרבים מאיתנו להיות הורים; להקים משפחות. הזכות הכי בסיסית שניתנת לכל אזרח ישראלי – חוץ מאיתנו.
יש לי עוד סיפורים רבים, שבאים אליי ופונים ואומרים: תנו לנו. תנו לנו להיות הורים. למה צריך בכלל להתחנן על הדבר הזה? למה צריכים זוגות אוהבים, שתורמים למדינה, לבוא ולהתחנן בפניכם, חברי הכנסת, שיאפשרו להם לממש את זכותם החוקית? למה הם צריכים לנסוע למדינות נכר כדי לממש את זכותם?
הרי החוק שאנחנו חוקקנו בשנת 2014, באמת היה מאוזן. הוא נתן סוף-סוף את הזכות המגיעה לכולם, לאיש ואישה, לאיש בודד, לאישה בודדת, לשני בני אדם. ובעת ובעונה אחת הוא גם שמר על הזכויות של הפונדקאית, כי אם תהיה פונדקאות כאן בארץ, הזכויות של הפונדקאית תישמרנה – זאת אומרות גם הפונדקאיות בעצמן. אבל כאשר אנחנו שולחים את ההורים המיועדים לארצות אחרות, אז אולי בארצות הברית ובקנדה שומרים באמת על הזכויות של הפונדקאיות, אבל אני לא בטוחה שבשאר המקומות בעולם הן נשמרות. זאת אומרת שמכל הסיבות, אם הייתה פעם גישה שאומרת שלא צריך להשתמש באישה כפונדקאית, הגישה הזאת לא קיימת או כמעט לא קיימת, איילת. הפונדקאיות, בראש מורם, באות ואומרות: אם יש לנו זכות על גופנו, ואם את כפמיניסטית מאמינה בזכותי על גופי, ואם מותר לי להפיל אם אני לא רוצה היריון, אז יש לי גם זכות לבחור – מתוך רצון חופשי ולא מתוך אילוצים – יש לי זכות לבחור להיות אם נושאת, ולתת את המתנה היקרה מכול לזוג חשוך ילדים.
לא עוד הגישה הפטרנליסטית, שאומרת שזה ניצול של אישה. נשים היום יודעות מה הן רוצות – כמובן, בכפוף לכך שהן לא באות מתוך אילוץ חברתי, כספי או נפשי, ואז זה אנחנו פה בארץ מוודאים. לא ניתן להתקשר בהסכם לפונדקאות אלא אם כן באמת התברר לוועדה במשרד הבריאות שהאישה רוצה להיות פונדקאית, באה מתוך רצון חופשי ולא מתוך שום אילוץ. אז מה מונע?
אסיים, ואני פונה לכיסאות הריקים בתקווה שיש כאלה ששומעים ואולי ישמעו לאחר מכן. יש לנו היום הזדמנות לעשות צדק. אפילו לא הייתי אומרת מהפכה. צדק פשוט. לבוא ולומר לקהילה שלמה שמרגישה את עצמה מופלית, שמרגישה את עצמה מודרת, שמרגישה ששמים עליה אות קין שלא באשמתה, לבוא ולומר לה: אתם שווים. מגיע לכם. ואנחנו ניתן לכם את מה שמגיע לכם.
אני לא בטוחה שבקואליציה הנתונה למרותם של 5%, שישה חברי כנסת, יעשו זאת, אבל אני רוצה לסיים באופטימיות. אולי הכנסת הזו לא תשמע את הזעקה שלנו, לא תעשה את הדבר הנכון, אבל אנחנו לא נשקוט, ואנחנו נמשיך להיאבק. אם הכנסת לא תעשה את מה שצריך לעשות, ואם הכנסת לא תעשה צדק ולא תביא את השוויון המיוחל, אני בטוחה שבג"ץ, בית המשפט העליון לצדק, יבוא ויאמר את דברו. ואתם, אל תאמרו שבית המשפט הוא אקטיביסטי. אתם גורמים לכך שבית המשפט יתערב במה שאתם צריכים לחוקק. איזו צביעות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
הוספתי לך חמש דקות.
יעל גרמן (יש עתיד):
ומכיוון שאיילת חברתי נתנה לי עוד חמש דקות, ברשותכם, אני רוצה לקרוא גם מכתב של זוג נשים. פשוט מקסים. אם תיתנו לי, ממש כאן, אמצא אותו. יש לנו יונתן ודניאל, ששמעו עליהם, וטלי ומעיין פינקלשטיין ואורן ורוקי לביא רובין ומאיר ליברטי וחן לנצ'נר, אבל אני רוצה לקרוא על שתי נשים מקסימות.
אני רוצה למצוא את המכתב המקסים הזה. שני ומור לוי-מנדל: אנחנו שני ומור לוי-מנדל. זוג נשוי ומאוהב. מור נושאת ברחמה תאומות – כן, עוד בנות למשפחה, שהן אחת גנטית של שני ואחת גנטית שלה. יצרנו אותן עם המון מחשבה ואהבה, אבל גם המון כסף, כי בארץ לא רצו לתת לנו. אבל ואללה, כל שקל וכל אגורה שהיינו צריכות לגייס לטובת פרויקט חיינו, שעלה עד היום 200,000 ש"ח, היו שווים את זה. היינו עושות זאת שוב ושוב, אם זה מה שהיה מעניק לנו משפחה וילדים.
אבל השאלה היא למה. למה אנחנו צריכות להוציא סכום כה מטורף על מנת להביא ילדים לעולם? למה מדינת ישראל שולחת אותנו אל מעבר לים, כדי שנוכל להקים כאן בארץ את המשפחה שחלמנו לנו? למה מדינה שמתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שוללת מאיתנו זכויות יסוד? איך יתכן שהמדינה שאותנו שירתנו, מדינה שבה אנו משלמים מיסים, מדינה שבה אנו תורמות לחברה, מתנדבות בארגונים שתומכים בילדים חולים מכל המגזרים – אותה מדינה שבה אנו כל כך רוצות לגדל את ילדינו – אומרת לנו לא. השאלה היא האם נוכל לעבור כאן טיפולי פוריות. איפה יעלה על הדעת שמדינה תתערב בגופן של נשים ותאסור עליהן את השימוש בו, כשכל חטאן הוא שהן רצו להיכנס להיריון ולהפוך לאימהות?
שני שירתה במערכת הביטחון למעלה מעשור. היא הגנה על המרחב האווירי של מדינת ישראל. לא ישנה בלילות, כי היא הייתה עסוקה בלהגן עליכם. עלינו. על כולכם, חברי כנסת יקרים, כדי שלא יקרה במדינת ישראל מה שקרה בארצות הברית ב-11 בספטמבר; כדי שלא ייפלו כאן מטוסים מהשמיים ישר לתוך עזריאלי; שלא ייפלו מטוסים גם על מאה שערים ועל הכנסת שבה אנו יושבים, ובה תשבו – כתבה את זה לפני שבוע – בעוד שבוע, כשתתבקשו להצביע בעד התיקון לחוק הפונדקאות.
בזכות שני אתם זכיתם לגדל כאן את ילדיכם בשקט. זכיתם להקים כאן משפחות. ממנה אתם הולכים למנוע להביא ילדים לעולם? באמת?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. אנחנו חוזרים לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, וכעת לרשותך עד 20 דקות. בבקשה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. ככל שהציבור עדיין צוֹפֶה וצופָה בנו, עכשיו השעה כמעט 07:00, בבוקר, ואנחנו מחזיקים מליאה. כן, אנחנו מחזיקים מליאה, כי חוק הפונדקאות הוא חשוב. לציבור שלא מבין מה זה אומר שאנחנו נמצאים ונמצאות כאן, חברת הכנסת גרמן, כדי להילחם על זכותו של כל אדם באשר הוא אדם במדינת ישראל להיות הורה, באמצעות חוק הפונדקאות, בין שמדובר בגבר ובין שמדובר באישה, זה אומר שאנחנו רואים בעניין הזה עניין מהותי, שמחייב אותנו לעמוד כאן על משמרתנו גם אם אנשים לא לגמרי לגמרי מבינים מה זה הפיליבסטר שאנחנו מובילים. אנחנו לא מובילים כאן פיליבסטר. אנחנו מובילים כאן דיון עקרוני שמתחייב בנסיבות, לאור החלטת הממשלה לבחור בצד אחד.
אני מברכת. אני שמחה על זה שאימהות חד-הוריות יוכלו להיעזר בפונדקאיות בעזרת החוק הזה, אבל אני עצובה, עצובה, על כך שבשנת 2018, גברתי היושבת-ראש, אנחנו לא מסוגלים לבחון מוכנות, יכולת הורית, שלא לפי המגדר. העובדה שאנחנו לא נותנים הזדמנות שווה – אתם יודעים מה, המילה שווה היא קצת מורכבת, כי בכל זאת מדובר במגדרים שונים ונבראנו שונים אחד מהשנייה; אבל עדיין הזכות והרצון להיות הורה, שדיברתי עליהם גם קודם – חברת הכנסת גרמן, אני דיברתי בחלק הראשון של דבריי על מה אני הייתי עושה אם לי לפני 13–14 שנים היו אומרים שאני לא יכולה להיות אימא, אם לא היו פלאי הטכנולוגיה שעזרו לי ולעברי להיות הורים. מה הייתי עושה? באמת, מה הייתי עושה? אני מכירה נשים שעד היום נמצאות לא אחת במצוקה הזאת, ואומרים להן: יש לכן אפס סיכויים להיות הורים. בשבילן אנחנו נמצאים פה, ובשבילן באמת יש את החוק.
כמובן, הזכרתי את השר אפרים סנה, יעל גרמן, שחתום על החוק המקורי ב-1996, ויש בזה משהו מאוד מרגש שאנחנו עומדות ועומדים כאן היום כדי לדבר על אותו תהליך שכבר עברנו ב-22 השנים האחרונות. אבל ברגע שאנחנו אומרים שלגברים, לקהילת הלהט"ב, להומוסקסואליים אין זכות להיות הורים – בעצם בשום דרך, כי הרי אימוץ בטח לא אפשרי בשבילם במדינת ישראל, וההסתברות שאימוץ יהיה אפשרי בעבורם לצערי היא עוד יותרה רחוק מהאפשרות שיוכלו להיעזר בפונדקאית – אז אנחנו בעצם אומרים שלא קרה שום דבר ב-22 השנים האחרונות, כשאנחנו יודעות את האמת, חברת הכנסת פלוסקוב. אנחנו יודעים שקרו פה דברים חברתיים מאוד מאוד משמעותיים. אנחנו יודעים שיש כאן שינוי חברתי ממשי.
אני גדלתי בתל אביב. בתל אביב לראות הומוסקסואלים, בשנות ה-80, אפילו בתל אביב בשנות ה-80, זה לא היה דבר – אבל למשפחה שלי היה זוג חברים מאוד מאוד טובים, עודד וניר. פעם ראשונה שנתקלתי מקרוב בהומוסקסואליות. אנשים אוהבי אדם, שמחים וטובי לב. כמובן שהם לא יכלו להיות הורים ולא חלמו להיות הורים באותה נקודת זמן, אבל לטובת כל העודדים והנירים שעכשיו צופים בנו, שעברו מאז שנות ה-80 תהליך מדהים של כניסה לתוך החברה הישראלית – אי-אפשר לחגוג, למשל, את המינוי של אלוף שרון אפק לפצ"ר; זה הרי לא קרה בגלל שהוא הומו, וזה לא קרה בגלל שהוא החצין או היה שקוף בעניין הזה, שהוא גם הומו. אבל אנחנו יודעים ויודעות שלפני 20 שנה, אולי אפילו לפני 10 שנים, אנשים בתפקידים כאלה לא היו עומדים בחוץ ואומרים: אני גם גיי, אני גם הומו. העובדה שאנחנו נמצאות היום במקום הזה, שזה לא סוד – שזה לא סוד יותר – זה נהדר. זה דבר מדהים. אז הינה, זה גם לא סוד שיש גברים שרוצים להיות הורים, זה לא סוד יותר, חברת הכנסת גרמן.
חברת הכנסת גרמן, אנחנו משנות המון דברים. אנחנו חייבות לגרום לזה שרחם לא יהיה בלשון זכר, זה ממש מעצבן. אז אני אמרתי, כשגירד לי הרחם, זה ממש ממש פיזי העניין הזה. אז אצל גברים זה לא זה. כנראה, באמת זה הלב שלהם שמגרד להם, כמו שחבר הכנסת שמולי – הזכרתי קודם את הנאום שלו, ואני מבינה שהיום הוא שוב ריסק לכולם, גירד לכולם את הלב עם פומפייה – זה הלב, הלב שמגרד.
זה הלב שגרם לי אתמול לנסוע, להיות בבית 20 דקות בשביל לקבל נשיקה בכל צד בלחי מהילדים שלי, לראות אותם משחקים בגוגואים – או כמו שקוראים להם בירושלים: אג'ואים – זה הלב שגרם לי לעשות את זה. זה כבר לא הרחם. זהו, הם כבר יצאו משם, למרות שאני מוכרחה להגיד לכם, שכשקורה משהו לא טוב, שלא נדע, כשיש אסונות בארץ או כשיש באמת בעיה, הדבר הראשון שאני רוצה לעשות, יעל – ואת כבר סבתא, וגם טלי סבתא; אני לא יודעת אם זה ממשיך להתקיים אחרי שנהפכים לסבתות – אני ישר רוצה לחבר אותם חזרה לחבל הטבור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
ועוד איך ממשיך.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון? כשקורה משהו מפחיד, זה האינסטינקט הראשוני שלי. ואני רואה את האנשים, שכל הערב וכל הימים האחרונים מלווים אותנו, תוך כדי תהליך החקיקה הזה, על הכאב שלהם, על זה שהם נשארים בחוץ.
וכן, יעל, הזכרת בסוף דבריך את הנושא הזה של השינוי ביחס לפונדקאות, שיש פונדקאיות – שנשים אומרות: יש לי זכות על גופי, ועל כן, אם אני רוצה להשתמש בו כפונדקאית, אני יכולה לעשות את זה. את צודקת, אבל כן נדרש פה פטרנליזם מסוים, וגם את זה הזכרת. יש לנו איזושהי אחריות על זה שאנחנו רוצים לוודא שדברים ייעשו בצורה נאותה ושלא ייעשה שימוש לרעה. כלומר יש פה אחריות שהיא כבדת משקל. ובמובן הזה אגב – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
זה החוק.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אני רוצה להגיד לך – לך לא צריך להגיד – אבל גם בואי נשתמש לא במילה "פטרנליזם" אלא במילה "מטרנליזם". אנחנו גם אחראיות לזה, על השינוי שנהיה מטרנליסטיות כלפי נשים אחרות. נדאג למי שצריך. אי-אפשר שתמיד הפטרנליזם יהיה זה ששולט כאן. אבל בסוף, גברתי היושבת-ראש, אנחנו היום באמת צפויים – אם לא תעבור ההסתייגות של חבר הכנסת אוחנה אנחנו צפויים לשלול; אנשים שאומרים: אני רוצה להיות אבא – אנחנו שוללים ממנו את היכולת לעשות את זה.
אגב, יעל, מה שנגע באמת לליבי מאוד זה כל המכתבים שהקראת מאבות שכן עשו הליך פונדקאות בחו"ל ושילמו 600,000 שקל. אמר לי אתמול חבר: אני יכול לוותר על דירה. יותר מזה – זה מדהים – כשהם באים להתקבל, למשל, למעונות, אלה מהם שמצליחים לעשות את הליך הפונדקאות בחו"ל, הם מנסים להתקבל לגן הילדים, והמבחן הוא תמיד מבחן ההכנסה, אבל אף אחד לא בודק את החובות שיש להם. אף אחד לא בודק איזה חובות הם יצרו לעצמם, איזה בור כלכלי הם יצרו לעצמם במאמץ הגדול להיות הורה. אגב, להיות הורה, גם לזוג הורים רגיל, הטרוסקסואלי, שמתקשה ללדת – גם אם הוא לא זקוק לפונדקאות – זה מאוד מאוד לא זול. וזה נהדר שבישראל רוצים שיהיו הרבה ילדים, וזה נהדר שיש אנשים שלא רוצים להיות הורים. יש נשים שלא רוצות להיות אימהות, יש גברים שלא רוצים להיות אבות. זה בסדר גמור. אבל אנחנו עומדים כאן בשביל כל אותם אנשים שרוצים גם רוצים להיות אימהות ורוצים לעשות את זה לבד, ורוצים להיות אבות, ורוצים לעשות את זה לבד, ומתוך דאגה ומאמץ להיות מחושב ולדאוג גם לפונדקאיות, שצריכות להיות כל הזמן בראש שלנו בתוך התהליך הזה. אנחנו, בסוף, אסור לנו לטרוק את הדלת לאנשים האלה בפרצוף. אסור לנו להגיד לאנשים האלה, שהם חלק מכל מי שאנחנו כחברה, שלא מגיע להם להיות הורים, כי קרה פה דבר מופלא; כן, זה הלב שלהם שמגרד ולא הרחם. אז מה? והם רוצים לעשות את זה בדרך שלהם.
ויש מי שרוצה לעשות את זה בהורות משותפת, ומצליחה. נהדר. נהדר, גברתי מזכירת הכנסת, זה בסדר. זה גם חלק ממה שאנחנו עושים פה בבית הזה. אבל זה לא מתאים לכולם. לא מתאים לכולם להיות בזוגיות רגילה, לא מתאים לכולם להיות בזוגיות להט"בית, ולא מתאים לכולם להיות יחידניים. זה לא מתאים.
הזכרתי קודם, חברת הכנסת גרמן, שבתור יו"ר שדולת המשפחה אני עובדת עם כמה מוסדות אקדמיים שההתמחות שלהם היא לימודי משפחה – גם במכללה למינהל, גם במכללה האקדמית תל אביב-יפו. יש 27 סוגי משפחות במדינת ישראל היום, כלומר אנחנו לא נמצאים בשום דבר שהוא שגרתי. הזכרתי קודם שהילדים שלי בגן, בשבילם זוג אימהות זה דבר רגיל לחלוטין וזוג אבות זה דבר רגיל לחלוטין ואימא יחידנית זה דבר רגיל לחלוטין. אמרתי, אנחנו החריגים אצלנו, כי לא רק שאנחנו נשואים, אנחנו נשואים כדת משה וישראל, אנחנו נשואים ברבנות. אנחנו המוזרים. אנחנו הפריק שואו. זה הקטע, וצריך להבין. ואני לא באמת חושבת שאנחנו – אנחנו בחרנו להינשא כפי שאנחנו רצינו, אבל במונחים החברתיים של מה שקרה פה, זה התהליך. וזה מדהים. וגם אם למישהו קשה להכיל ולעכל את זה, הרי בוא יבוא היום שבו זה יהיה מובן מאליו; שבו אנשים יוכלו לעשות מה שהם רוצים במרחב הפרטי שלהם, תוך דאגה של המדינה לדברים החיוניים ולזכויות החיוניות של מי שנוטלת חלק בתהליך הזה – או שבאמת, אגב, יום אחד יהיה רחם מלאכותי; גם זו אפשרות. גם זה לא דבר – אגב, יש מי שטוען וטוענת שהעובדה שאין רחם מלאכותי נובעת מחוסר מוטיבציה של הגברים לחקור את האפשרות שיהיה רחם מלאכותי. זו טענה מעניינת, אגב. כיוון שאנחנו יודעות, חברת הכנסת גרמן, שרפואה מגדרית היא דבר מרתק בפני עצמו, אני לא פוסלת את האפשרות הזאת.
יכול להיות שיבוא יום ויהיה רחם מלאכותי, ויכול להיות שלא. אבל את התהליך החברתי הזה כנראה נתקשה לעצור. ואת יודעת מה? אני לא רוצה לעצור אותו. אני לא רוצה לעצור את התהליך החברתי הזה, שנותן לכל אחד ואחת מאיתנו את היכולת לבחור באיזה צורה הוא חי את חייו מבלי שהמדינה תפריע לו או תתערב לו אם הוא עושה הכול על פי חוק. אדם, גבר ואישה ששומרים חוק במדינת ישראל, זכותם במרחב הפרטי שלהם, בד' אמותיהם, להיות משפחה בדרך שלהם. אז איפה שהמדינה צריכה להתערב, אדרבה.
ויש הרבה סוגיות. אנחנו יודעות, אני הייתי בחלק מהדיונים, את היית אולי בכל הדיונים. אנחנו יודעות שיש פה סוגיות כבדות משקל, בין שמדובר במספר הילדים מאם פונדקאית, ומה לוקחים בחשבון בחישוב הפונדקאות. יש פה המון המון דברים, אבל בסופו של דבר, את הרצון והצורך להיות הורה, אנחנו לא יכולים, ולא רוצות, לקחת מהאנשים האלה.
אין מבחן הורות במדינת ישראל. את יודעת, לפעמים, כשאנחנו שומעים מקרי זוועה – לא רק של מטפלות; לפעמים של הורים, לצערנו הרב – אנחנו אומרים: איך ייתכן שלפתוח דוכן פלאפל אתה צריך רישיון עסק, אבל להיות הורה – טק. אתה יולד ואתה הורה. אף אחד לא לימד אותך איך להיות הורה. זה בדיוק העניין, שאין מבחן להורות, ומהי הורות טובה לא נגזרת מההעדפה המינית שלך, לא נגזרת ממה שאתה רוצה לעשות בחדר השינה שלך בד' אמותיך. היא נגזרת מאיזה בן אדם אתה, ומה אתה יודע לעשות בחיים שלך, ואיך אתה מתנהג עם החברים שלך, ואיך אתה מתנהג עם המשפחה שלך ועם ההורים שלך, והאם אתה יודע מהי ערבות הדדית ומהי סולידריות חברתית או לא יודע. וזה מה שאנחנו מנסים להקנות לילדים שלנו, וברגעי ההורות הטובים, כי אמרתי – בעידן המודרני אין לנו הורות אבסולוטית אחת טובה; אני לא כל הזמן הורה טוב, אני יודעת את זה, זה אחד הקשיים הכי גדולים שיש לי. אני לא כל הזמן הורה טוב. מה אני אעשה?
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אין מצב.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בחיי, חברת הכנסת שפיר, חברתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
כל אחת מאיתנו. כולנו עושים טעויות. עושים ועושות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אספר – רגע אפתח סוגריים ואספר לכם סיפור שהוא חצי משעשע וחצי עצוב על תפיסות חברתיות. לפני כמעט שנתיים באה גלית גוטמן אלינו הביתה לצלם סרט על נשים עם קריירה ואיך זה משפיע על הבית. קיבלתי אותה בחולצת המיקי מאוס המפוארת שלי, עברי קיבל אותה בפיג'מה הכתומה שלו, והתחלנו להצטלם לסרט. יונה, שהיה אז בסך הכול בן קצת פחות מ-11 – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
ראינו את הסרט, אבל ספרי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – יונה היה בן 11, והסכים להשתתף בסרט, ורגשית יצאו ממנו דברים מאוד מאוד לא פשוטים. באמת, לא ממקום של התחשבנות איתי, לפחות לתחושתי, אבל ממקום שהוא שיתף. אפשר להבין אותו. בכל זאת גלית גוטמן. הוא שיתף אותה במה שעובר עליו, על ילד שאימא שלו היא חברת כנסת, או אשת קריירה, לא משנה לצורך הדיון הזה. ואני הייתי כל כך גאה בו, יעל. ישבנו על המיטה – סתיו זוכרת את זה, סיפרתי את זה – הייתי נורא בחרדה. בכוונה ישבתי מחוץ לחדר השינה ולא הקשבתי, כדי לתת לו את המקום לדבר איך שהוא רוצה. וישבנו על המיטה במתח גדול, מה הוא אמר. והוא הסתכל עליי – הוא לא הסתכל על עצמו, הוא הסתכל עליי, לראות את התגובה שלי – ואני כל כך חיבקתי אותו. הוא אמר דברים קשים. הוא בכה. וזה לא היה לי קל בכלל, יעל. ממש. זה היה מאוד קשה. אבל כל כך הוא היה מדהים. ילד מדהים.
ולמוחרת בבוקר הרשתות החברתיות: איזה ילד מדהים, ואיזה הורים איומים. איזה ילד נפלא, ואיזו אימא שלא שווה כלום. איזה ילד יוצא מגדר הרגיל, מי זאת האימא הזאת בכלל שעוזבת אותו? כלום ממה שהילד הזה היה מסוגל לבטא לא יוחס, חס וחלילה, לא רק לי; גם לא לעברי. לא יוחס לנו בכלל.
זה מה שקורה בשיפוטיות העודפת הזו בחברה שלנו, והביקורת ברובה, יעל – וזה היה מאוד קשה בשבילי – זה היה מנשים. הייתה ביקורת אכזרית. השתתפה איתי גם מיכל גלר בסרט הזה. יש לה שבעה ילדים. אשת קריירה חזקה מרמת הגולן, עם חברה קבלנית. משהו. מדהימה. את יודעת מה היא חטפה? מה פתאום היא ילדה עוד ילד? מי נתן לה ללדת עוד ילד? כל אחד מאיתנו נהיה, תסלחי לי, בתוך הביציות של כולן. מה זה הדבר הזה? אבל באמת, אמרתי לעצמי: עד כאן. אין בעיה, תגידו שאני לא אימא טובה, זה בסדר. מותר להגיד עליי. אני חשפתי את החיים שלי. לי זה היה חשוב, בשביל נשים אחרות, שיראו שאיכשהו אנחנו מותחות, מותחות, מותחות את עצמנו, ואיכשהו זה מסתדר. אבל שום דבר ממה שהילד המפעים הזה אמר – לא מיוחס לי כלום? אפילו לא הגנטיקה? שום דבר?
וזה העניין של השיפוטיות העודפת. אנחנו כל היום עסוקים במה קורה אצל אחרים במיטה; במה קורה אצל אחרים בחדר השינה; במה קורה אצל אחרים בבית. בסוף אנחנו יודעות, יודעות, שמי שראוי ויכול להיות הורה טוב, אנחנו לא נדע את זה בדרך שבה אנחנו מצפים לדעת את זה. אין לנו דרך אמיתית לדעת את זה, והעובדה שגבר רוצה להיות אבא, זה מדהים, וצריך לתת לו את האפשרות הזאת, וצריך לשמוח שהשינוי החברתי הזה קורה. למה אנחנו לא שמחים לקראתו? למה אנחנו כל כך מפחדים מזה?
אבל, האמת, חברת הכנסת פלוסקוב, זה טבעו של שינוי חברתי. שינוי חברתי, הטבע שלו, שהוא קורה בבום. הוא מפחיד. הוא מפחיד. ולכן הלכתי אחורה לשנות ה-80, ואם נלך אחורה לשנות ה-90 – אנחנו יודעות איזה דברים קרו כאן מאז. אתם יודעים, אנחנו – במיוחד החמוצים שבינינו, בצד הזה של הבית – נוטים כל היום לדבר על הדברים הלא-טובים, או על הביקורת שיש לנו על הממשלה. אבל מבחינת החברה הישראלית, קרו פה דברים מדהימים ומפעימים, והתהליכים האלה קורים הרבה פעמים כנגד כל הסיכויים, כנגד ההתנהלות של הממשלה, כנגד מה שהחברה מצפה מאיתנו, ואנחנו בסך הכול, מה מצופה מאיתנו היום? לתת יד בסולידריות חברתית אמיתית, ולהגיד שיש כאן אנשים שרוצים להיות הורים ואנחנו צריכים למצוא את הדרך לתת להם אפשרות.
זה לא שאימהות יחידניות ואבות יחידניים זה גזרה שווה לחלוטין, אבל מבחינה חברתית זו גזרה שווה לחלוטין. אנחנו לא יכולות לעמוד כאן, ולא נעמוד כאן ונרחץ בניקיון כפינו ונגיד שזה בסדר להוציא אותם מחוץ לחוק הזה. לא נגיד את זה, חברת הכנסת גרמן. אנחנו נעמוד כאן על הזכות של מי שחושב, שהוא ראוי וצריך להיות הורה ורוצה בכל ליבו להיות הורה. אנחנו נצטרך לתת לו את היד כדי שהוא יהיה הורה במדינת ישראל, חברת הכנסת גרמן, גם אם השינוי הזה ייקח עוד קצת זמן; גם אם צריך עוד קצת סבלנות; גם אם אנחנו נעמוד כאן כל הלילה – הלילה הזה – וגם אם נצטרך לעמוד פה בלילות נוספים, כי זה מה שעושה חברה שמשנה. זו האחריות שלנו, וזו האחריות שאנחנו נושאות על כתפינו בלילה הזה.
תודה רבה לך, השר גלנט, על הקשב שלך. אני מקווה שנהנית מספר יהושע. הוא באמת אחד הספרים המדהימים בתנ"ך. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. עכשיו אני מזמינה את חברת הכנסת סתיו שפיר. אני רק רוצה להודיע שהיא אחרונת הדוברים הלילה, וב-07:00 צריך לסיים. בבקשה, גברתי. השעון מולך, עד שעה 07:00 לרשותך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, למה ככה להרוס לאנשים את ההפתעות? אולי הם מחכים לעוד דוברים?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו נמשיך את הדיון בשעה 10:00. כן.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
בוקר טוב. השעה 06:45, בבוקר, אחרי לילה ארוך שבו האופוזיציה מנסה לעכב ועד כמה שניתן למנוע את העברת החוק המפלה הזה, אחד משורת חוקים מפלים, אלימים ואנטי-דמוקרטיים שהממשלה מנסה להעביר בשבוע האחרון למושב הקיץ של הכנסת – וכל זה בזמן שחברי וחברות הקהילה הלהט"בית מוחים ברחובות כבר שבוע ארוך. אתמול גם נעצרו אנשים על לא עוול בכפם, פשוט כי הפגינו על הזכויות שלהם.
אבל מי שלא נמצא כאן, ואף פעם לא נמצא כאן כדי לתת תשובות, זה ראש הממשלה. ראש הממשלה נתניהו שחרר סרטון קצרצר לפייסבוק שלו, שבו הוא אפילו לא טרח להשתמש בשם הקהילה הגאה או הקהילה הלהט"בית. נורא לא נוח לו להגיד את זה בעברית, אז על אף שראש הממשלה לא יטרח כמובן להגיע למליאה – גם כשהיה ראוי לשמוע ממנו דברים נוקבים, שינסו להסביר מדוע הוא מעביר את החוק הזה בכל זאת, כאשר הוא מפלה; מדוע הוא מצביע פעם אחר פעם נגד חוקים שהיו יכולים לאפשר נישואים בישראל וזכויות שוות לכל אזרחי ישראל, לא משנה מה המגדר שלהם, מה הנטייה המינית שלהם, מאיפה הם באו, פשוט כי הם ישראלים.
אבל נתניהו לא כאן, ואת הקהילה הגאה הוא לא יודע להזכיר בעברית, אז אני אשתמש במושג שנתניהו מבין: the gay community, או the LGBT community – אולי ככה נוכל לדבר – באנגלית זה איכשהו תמיד עובד. נתניהו אומר: אבות יחידניים. שמעת את הסרטון הזה, כבוד היושבת-ראש? אז אם הקשבת לסרטון, את בטח יודעת שאת לא אמורה להצביע כחברת קואליציה בעד ההצעה הזו. הינה. ראש הממשלה אמר בפייסבוק. רק לפני שבועיים-שלושה ראש הממשלה, בנאום מול הוועד היהודי האמריקני אמר – באנגלית, כמובן – שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה הומואים ולסביות יכולים ללכת ברחובות, מחזיקים ידיים, כמובן, ברחובות תל אביב. אבל בעברית זה פתאום משתנה. איזו צביעות.
אז בואו נסביר את זה בצורה יותר פשוטה. אולי ראש המשלה לא מכיר את אורלי ורווית, שכבר חודשים נמצאות בבג"ץ רק כדי שהמדינה תכיר באימהות של שתיהן על מורי הקטן והמקסים – אימהות נפלאות, אגב – אבל המדינה לא מכירה בהן. אולי ראש הממשלה לא יודע שהמילה "הומו" היא עדיין הקללה הכי נפוצה בעברית בישראל של 2018. אולי ראש המשלה לא באמת עוצר כדי לחשוב לרגע מה זה אומר כשזוגות מאותו מין לא יכולים להינשא בישראל ולקבל אותן זכויות שמקבלים זוגות אחרים. אולי הוא לא שם לב להפגנות ברחובות: אלפים רבים של אנשים, בשבת האחרונה, שדרשו בסך הכול זכויות שוות.
למה אזרחי ישראל צריכים כל הזמן לצאת לרחובות כדי לדרוש את מה שמגיע להם בחוק, בזכות? למה? למה ב-2018 זה עדיין המצב? איך זה יכול להיות? לפני 07:00, בבוקר, יום רביעי בכנסת, מה שצריך לעשות זה לעמוד כאן ולנסות למנוע מכם הקואליציה להעביר עוד חוק מפלה, בשעה שזה ברור כמעט לכולכם – ואני יודעת כי אנחנו מדברים אחר כך מחוץ למליאה – ברור כמעט לכולכם, שהדבר הזה זה שטויות ושאתם לא באמת מאמינים בזה. כמעט כולכם מכירים ביום-יום שלהם את חברות וחברי הקהילה הגאה. חלקכם נמנים על הקהילה הגאה. לחלקכם יש בנים או בנות שהם חברים בקהילה. מה, הם אזרחים יוצאי דופן? הם שונים במשהו מכם? אתם הרי יודעים שלא.
מחוץ למליאה אתם מדברים אחרת. וכאן יש איזו הצגה, איזו בדיחה על חשבון הציבור הישראלי. פתאום אתם מגיעים וצריכים לעשות דברים שהם שונים בתכלית מהדברים שאתם מאמינים בהם. אני אפילו לא מדברת על הדברים שאתם מצהירים; הדברים שאתם מאמינים בהם.
אני בטוחה שהשר גלנט, למשל, שיושב כאן עכשיו, ורוב הזמן גם מקשיב, אני בטוחה שהוא לא רוצה להצביע בעד ההצעה הזו, שמפלה את חברות וחברי הקהילה. אני יודעת ש-80% מהקואליציה הזאת לא רוצים להצביע ככה, אבל כרגיל הם מפחדים. מגיעים לכנסת, עושים את כל החגיגה והשקר התקשורתי הזה על כך שהם באו כדי לשרת את הציבור, אבל כשזה מגיע להצבעה, הם פשוט מפחדים.
אין בדיחה יותר גדולה מהעובדה שראש הממשלה מסוגל לנאום באנגלית בעד הקהילה הגאה, ובעברית נגד הקהילה גאה. אין בדיחה יותר גדולה מזה. משרד התיירות שופך כספים – מיליונים – כדי להביא לפה תיירות גאה לישראל. מכירים בערך של התיירים הגאים לישראל, בעיקר למצעדי הגאווה המפוארים. בזה הם משקיעים, אבל כשזה מגיע לחקיקה, אתם יודעים כמה כסף אפשר היה לחסוך ממשרד התיירות אם ישראל הייתה מצביעה לפני כמה שבועות על החוק שהיה מאפשר נישואים גאים, שניסיתי להעביר כאן בכנסת, חוק שעשרות חברי כנסת שותפים לו? היה אפשר לחסוך את כל המיליונים האלה. פשוט היו מגיעים פה המון המון תיירים, כי ישראל הייתה מצטרפת לרוב מדינות המערב, שכבר מכירות בנישואים גאים. בכלל, אתם יודעים כמה תיירות אפשר היה להביא לפה?
כשמדינת ישראל תגיע, תשלים את המשימה ותתקדם אל המקום הנדרש ב-2018, ממדינה שרוצה לראות בעצמה חלק מהמערב, ולא דומה יותר למדינות שהיינו מעדיפים לא להשוות את עצמנו אליהן. הציבור הישראלי נמצא אלף צעדים קדימה. בשעה שכאן בכנסת יכולה חברת קואליציה, סגנית יושב-ראש הכנסת – לא את, גברתי, כמובן – נאוה בוקר, לנזוף בחברת כנסת אחרת מהאופוזיציה, כי השמלה שהיא לבשה עוצרת בקו הכתפיים, והיא להגדרתה חשופה מדי, הציבור הישראלי נמצא אלף צעדים קדימה מזה.
הציבור הישראלי רוצה חופש, והוא רוצה זכויות שוות, וכששואלים אותו בסקרים, האם הוא רוצה שבישראל יהיו נישואים אזרחיים, יותר מ-70% רוצים שיהיו. יותר מ-70%. אבל כאן בכנסת זה לא בא לידי ביטוי. קואליציה שקוראת לעצמה רוב, שטוענת שהיא נבחרה על ידי הרוב, אף שהיא כולה מאוחדת וסגורה על ידי מפלגות קטנות, שבחר בהן מיעוט של בוחרים, הקואליציה הזאת חושבת שהיא מדברת בשם הציבור, אבל היא מצביעה נגדו. מצביעה נגד נישואים אזרחיים; מצביעה נגד זכויות שוות לנשים; מאפשרת את המצב המופרך הזה שבציבורים שלמים בחברה הישראלית נשים בכלל לא יכולות להגיע לכנסת. מצביעה נגד גאים וגאות, שולחת אותם ללכת לבג"ץ – בזמן שהיא גם צועקת ומתנכלת לבג"ץ – ומקווה שאולי בג"ץ יציל אותה ויאפשר לה להמשיך להיות מדינה מתקדמת. כי בחקיקה, עם הקואליציה הזאת, זה לא יעבור. רק בפייסבוק.
ראש ממשלה שלא מסוגל להגיע לכאן ולהסביר את המחדל הזה, את חוסר הרצון שלו להצביע בעד אזרחי ישראל, את העובדה שהוא מפחד מקבוצות קטנות; האיש שמנסה לשכנע אותנו שהוא חזק מול החמאס, חזק מול הטרור – גם זה אנחנו כבר יודעים שלא – ממי הוא מפחד? מכמה לחצים פוליטיים. היה ראוי שיגיע לפה וייתן הסברים. היה ראוי שיעמוד פה מעל הדוכן ויסביר לאזרחי ישראל למה פעם אחר פעם הוא מצביע נגדם.
יותר מזה, מנהיג אמיתי לא היה מפחד ללכת לרחובות עכשיו, ולעמוד מול אזרחים ואזרחיות שמוחים בשביל הזכויות שלהם ולדבר איתם. להגיד להם, להסתכל להם בעיניים ולהסביר מתי הוא מתכוון לתת להם זכויות שוות. למה, למען השם, זו בכלל שאלה שעומדת לפתחו, אם הוא נותן זכויות כאלה או לא, בשעה שרוב אזרחי ישראל, זה מה שהם רוצים? זה מה שהם היו חותמים עליו ממש עכשיו.
אז אולי בכלל היה עדיף שנוציא את העניין הזה למשאל עם. נכון? הממשלה אוהבת משאלי עם, בכל פעם שהיא רוצה לעכב משהו. אז אולי נעשה את זה הפוך. אולי ניתן לציבור להחליט. אם לממשלת ישראל אין אומץ לקבל החלטות שהיא נשלחה לכאן כדי לקבל, אולי צריך לתת את זה לציבור. אם ממשלת ישראל חושבת שהיא יכולה להתערב בשאלה עם מי אנחנו אמורים לעשות ילדים ואיך ומתי, עם מי אנחנו אמורים להתחתן ואיך אנחנו אמורים להתחתן, ואיך אנחנו אמורים לחיות את חיינו, אולי שווה להעביר את השאלות האלה לציבור. האם לזה יש לממשלה אומץ? היית חותמת על זה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אפשר לחשוב.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אפשר לחשוב? אז אולי את זה נביא להצבעה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים, גברתי. השעה 07:00.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
יש לי עוד 16 שניות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, 16 שניות.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
השבוע הזה הממשלה בחרה להביא לכנסת רק חוקים שעומדים נגד אזרחי ישראל ובעד המשך שלטונם. אזרחי ישראל צופים בכם, והם לא ימשיכו את השלטון, הזה שמונע מהם את זכויותיהם. זה ייגמר, וזה ייגמר מוקדם ממה שאתם חושבים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר.
כפי שסוכם, אני מכריזה על הפסקה בדיון. כרגע השעה 07:00, הדיון יתחדש בשעה 10:00. תודה רבה לכולם.
(הישיבה נפסקה בשעה 07:01 ונתחדשה בשעה 10:00.)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אני מתכבד לחדש את הישיבה שהופסקה, כפי שסוכם, בשעה 07:00. למען הסר ספק, אנחנו ודאי ממשיכים עכשיו עם מכת ההסתייגויות, ולאחר מכן עם סיכומים והצבעות בהצעת חוק לנשיאת עוברים. לאחר שנסיים ונצביע, נקיים שאילתות דחופות שאושרו ביום שני. נמשיך ודאי עם החקיקה.
סתיו שפיר הייתה אחרונת הדוברים ב-07:00, אז עכשיו אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת איציק שמולי. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, במשך הלילה נימקנו פה את ההסתייגויות גם לגבי החוק הזה, וראיתי לנכון צורך לנסות להגיע לכאן גם הבוקר, כדי לעשות עוד מאמץ נוסף לשכנע את הכנסת ואת הממשלה, וכך יעשו גם חבריי.
אחרי הרבה מאוד תלאות החוק הזה יגיע היום להצבעה כאן בכנסת. עבור כמה אנשים זו אולי התקדמות מסוימת – לא כולם – מכיוון שהחוק הישראלי מחייב קשר גנטי ליילוד. אבל בכל מקרה, למאות אלפי אזרחים במדינת ישראל אין שום סיבה למסיבה.
גם היום, עבור הבית הזה, היינו סוג ב' ונותרנו סוג ב', גם לפני ההצהרה הריקה של ראש הממשלה וגם אחריה. זה המצב. זה בדיוק כפי שעשה לפני שנתיים ביום הגאה בכנסת, גם אז הגיע ראש הממשלה למליאה, נתן איזו הצהרה גדולה מאוד לגבי נישואים גאים – הצהרה שנעלמה כלעומת שבאה. אנחנו אומרים היום לראש הממשלה: אנחנו לא זקוקים יותר למילים גדולות; אנחנו זקוקים למעשה אחד קטן שהוא גדול – הסתייגות. אתה אמרת שאתה תומך, ואין לך שום בעיה שבעוד זמן מה יביא חבר הכנסת אוחנה לכנסת הסתייגות או חוק חדש שיכניס לתוך המשוואה גם את האבות היחידניים.
אנחנו יודעים שהדבר הזה מנקודת מבטך, אולי האידיאולוגית, הליברלית, הוא דבר שיש לעשותו; מנקודת המבט הפוליטית, זה מבחינתך מעשה שלא ייעשה. כי תמיד כשאתה מגיע לצומת ההכרעה, הקהילה הגאה היא מספיק טובה לטובת קמפיינים של משרד התיירות בחו"ל, אך היא לא טובה מספיק כדי לקבל פה שוויון.
גם היועץ המשפטי לממשלה הפציר בך, וגם בסגן השר ליצמן, להכניס לתוך חוק הפונדקאות את האבות היחידניים. אומנם לעשות את זה במתווה של פונדקאות אלטרואיסטית, אבל מי שעמד על הרגליים האחוריות ולא אפשר לדבר הזה לקרות – בגלל סיבות פוליטיות, כדי למנוע משבר פוליטי – זה אתה, אדוני ראש הממשלה. אז אל תדבר איתנו בבוקר הזה על השוויון ועל הצורך בשוויון. מי ששכח כאן מה המשמעות של להיות מפלגה ליברלית זה אתה, אדוני ראש הממשלה.
חוק הפונדקאות חוקק לפני 22 שנה, ואפשר באמת למאות – אולי לאלפי – זוגות סטרייטים במדינת ישראל להגשים את חלומם ולהיות הורים. בדיוק באותה תקופה הוא דן מאות ואולי אלפי אנשים אחרים למאסר עולם. למאסר עולם של בדידות, של עריריות, של עלבון ושל אפליה.
לפני כמה חודשים, חבריי חברי הכנסת, סייעתי לכמה אבות שנתקעו במקסיקו במהלך הליך פונדקאות. תוך כדי זה שהילדים באו לעולם החליטה מדינת טבסקו לשנות – אפשר לומר בן לילה – את המעמד הסטטוטורי החוקי של הפונדקאות באותה מדינה, והם נתקעו. אומנם הצלחנו לסייע להם, אבל זה נותן לכנסת צוהר לגבי מסע הייסורים שאתה צריך לעבור בחו"ל עם הליך הפונדקאות. זה מתחיל בזה שאתה צריך לנסוע לקצה השני של העולם, להשכיב משכנתה של 130,000–140,000 דולר; ללמוד את ספר החוקים של מדינה זרה; להתנתק מהמשפחה שלך, ממקום העבודה שלך, מהחברים שלך, לעבור את כל התהליך הזה לבד – ולמה? כי מדינת ישראל, שאתה אוהב אותה וגאה בה ונותן לה ומשרת אותה, חושבת שאתה לא מספיק ראוי כדי לקבל שוויון; שאתה יכול להיות חייל טוב ועובד טוב במשק ואזרח טוב ופרודוקטיבי, אבל אבא טוב אתה לא יכול להיות.
הדבר הזה הוא הזוי; הדבר הזה הוא מפלה והדבר הזה הוא כואב. זה כואב בהחלט שיש פקידים בתוך משרד הרווחה שמעיזים להשמיע עמדה פרה-היסטורית כזו שאומרת שטובת הילד מחייבת את זה שההורים שלו יהיו הטרוסקסואלים; שאחרת עלולה להיות מעמסה רגשית גדולה מדי על הילד. זה כואב וזה מפלה שיש רבנים שטופי שנאה, וגם אנשים בתוך הבית הזה, שמדברים על הקהילה הגאה כאילו היא מחלה שיש להדביר אותה. זה כואב ומפלה שבמדינת ישראל אתה מספיק טוב כדי לקום בבוקר, לאהוב את המדינה שלך, לשרת אותה, לתת לה את כל מה שאתה יכול, אבל אתה לא מספיק טוב ולא מספיק ראוי ולא מספיק שווה כדי להיות אבא באותה מדינה.
אני רוצה להגיד לכם, אפילו בנימה אישית. החיים יכולים להיות גדושים ומלאים, מסעירים, מספקים, מלאי משמעות. אבל לפחות מנקודת מבטי, תמיד יש מרכיב אחד חסר, והוא מלווה אותך לכל מקום. אתה רוצה לשמוע את המילה "אבא". בעבורכם המילה "אבא", שנשמעת מהחדר השני, זה אולי מחשבה של מה בכך. בעבורי ועבור הרבה אחרים, זו מחשבה שהיא בלתי מושגת. זה חלום שהוא כל כך רחוק, שאתה מנסה ואתה רוצה ואתה שועה ואתה כמה להגיע אליו, אבל אתה רואה שבכל פעם שיש אולי איזשהו צוהר שזה יקרה, הכנסת וגם הממשלה, נותנת לדבר הזה בעיטה, ומרחיקה את הדבר הזה ממך שנות אור.
אני שומע שהכנסת אומרת, שהממשלה אומרת, שהעת לא בשלה. אני בעוד שנה וחצי אהיה בן 40, אדוני היושב-ראש. מבחינתי, אני מרגיש בשל מאוד. אני רוצה – ואני לא מדבר פה רק בשם עצמי; גם בשם עשרות-אלפי ומאות-אלפי אנשים אחרים – לממש את החלום, ולהיות הורים במדינת ישראל. להיות כאן הורים – לא בשום מקום אחר.
יש אנשים שמתנגדים כאן מטעמי יהדות. אני יהודי במלוא מובן המילה. בכל מאודי. אני יהודי של "ואהבת לרעך כמוך"; אני יהודי של "כבד את אביך ואת אימך"; אני יהודי שמאמין ביהדות של הפצת אור בעולם ושמחה בעולם, לא ביהדות של העמדת חומות והפצת שנאה ובלע.
אני שומע גם את הטיעון, אדוני היושב-ראש, לגבי טובת הילד. זה טיפה משעשע אותי, כי מתוך שני מיליון ילדים במדינת ישראל, 350,000 מוגדרים ילדים בסיכון ובמצוקה – והם לא ילדים של זוגות חד-מיניים. יותר מ-15%. אז אל תדברו איתנו על מי ראוי ומי לא ראוי להיות הורים.
גם בית המשפט העליון הכיר באפליה שקיימת. אומנם בית המשפט העליון לא קיבל את העתירה. הוא קבע שיש אפליה שמן הדין לתקנה, רק שאולי מהטעם שהכנסת וגם הממשלה בשנים האחרונות מהלכות אימים על בית המשפט העליון, הוא הודיע לממשלה וביקש מהממשלה, וגם את הכנסת, לתקן בעצמה – כבוד השופט בדימוס ג'ובראן; לתת ארכה נוספת לממשלה ולכנסת לתקן את המצב. יש לי ביקורת אדירה, גדולה מאוד – לא ארחיב כאן מפאת כבודו של השופט ג'ובראן – אבל אני חושב שההחלטה הזאת הייתה מיתממת; ההחלטה הזאת הייתה נאיבית; ההחלטה הזאת הייתה אפילו מאכזבת ומקוממת, מכיוון שכאשר מסתכלים על הרכבן של הכנסת והממשלה – גם הנוכחית וגם הקודמת – ומצפים שהציפייה שהיא זו שתושיע את המצב, תתקן את המצב מיסודו, הציפייה הזאת בעצם דינה לא להתממש.
עכשיו הכדור יחזור לבג"ץ, אחרי שאנחנו נחוקק את החוק הזה, והמאבק יחזור שוב גם לרחובות וגם לבית המשפט העליון, מכיוון שבג"ץ בכל פעם מחדש מאפשר לממשלה לתקן את המצב, אבל הממשלה וגם הכנסת חוטאות ומודיעות פעם אחר פעם שהן פשוט לא מעוניינות.
אם יש פה איזושהי אלומת אור בכל המהלך הזה, זו העובדה שבמבט היסטורי, בזכות הרבה מאוד ארגונים ופעילים שבתחילת הדרך עמדו לבדם, חל שינו דרמטי, דרסטי, ביחסה של החברה הישראלית לכל הקהילה הלהט"בית. סוגים חדשים של משפחות קמו במדינת ישראל, על אפו ועל חמתו של משרד הפנים. מה שמנסים לחסום מלמעלה, צומח מלמטה, והסוגים החדשים של המשפחות הפכו לעובדה קיימת בתוך מדינת ישראל. ואת אותה הנחישות, שאף אחד לא הצליח לעצור עד היום, אף אחד לא יוכל לעצור גם בהמשך. גם קואליציה ששבויה בידי גורמים קיצוניים ורדיקליים וחשוכים, בסופו של דבר תהיה חייבת לקבל על עצמה את עקרון השוויון גם בעניין הזה.
השינוי החברתי קורה, ושוויון בזכות להורות בסופו של דבר יהיה, ואת העובדה שגם מאות אלפי זוגות להט"בים במדינת ישראל יוכלו לשמוע את הקול "אבא" מהחדר השני הקואליציה הזו לא תוכל למנוע. זה יקרה איתכם ובלעדיכם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אמרתי יוסי יונה. כולנו קצת חסרי שינה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ואיציק שמולי, עמדת כאן, וכל מי ששמע אותך התרגש, וכל מי ששמע אותך הזדהה באמת עם הקריאה הזאת, שהיא כל כך אלמנטרית, במיוחד כשאמרת: אני גם הגעתי לגיל שבו אני מוכן להיות אבא, ואני רוצה להיות אבא. אין שום סיבה בעולם שכנסת ישראל תדחה, או לא תיענה לבקשה שלך ושל רבים אחרים בחברה הישראלית על הזכות המאוד בסיסית הזו להורות; להיות אבא, להיות אימא, על אף העדפתם ונטייתם המינית; אנחנו חברה שבאמת מתיימרת לקרוא לעצמה חברה נאורה, חברה שרוצה להימנות עם קהילת העמים המתקדמים והנאורים, והינה אנחנו מונעים מקהילה כל כך גדולה – אזרחים ואזרחיות.
המון אנשים משתמשים בסיסמה הזאת, אדוני היושב-ראש: קודם נאמנות ואחר כך אזרחות. אנחנו רואים באמת קהילה נהדרת של אנשים שתורמים לחברה שלנו, משולבים בה עד תום, ותורמים לה כמיטב היכולות ומיטב הכישורים והכישרונות שיש להם. והם באים כאן לכנסת ישראל ואומרים: אנחנו רוצים את הדבר האלמנטרי: גם לנו מגיע להיות הורים. ואיך יכול בכלל להיות דבר כזה, לומר: אנחנו מונעים מכם את הדבר הזה? ועל הבסיס של אמונות טפלות, של אמנות מעוותות – שלא לדבר על כך, כפי שאמרת, איציק חברי, שיש כאלה שעדיין חושבים במחשבה האפלה, המעוותת שלהם, שנפל באנשים הללו פגם ואולי עוד אפשר לתקן את הפגם הזה והם יהיו אנשים נורמליים, הטרוסקסואלים.
האם לא עברנו את תקופת החושך הזאת? האם לא התקדמנו מספיק כדי להבין שאלה תפיסות שראוי שיעברו מן העולם? אלה תפיסות שמאיימות להחזיר אותנו אחורה, בהשוואה, או לנוכח הטענה שלנו והתפיסה העצמית שלנו של היותנו אנשים נאורים ומתקדמים.
כמה אנשים מדברים על כך שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, השוויונית, הנאורה. כאשר מגיעים לנושא הזה – ולצערי לא רק לנושא הזה, כפי שאתה יודע, איציק – הרי שפתאום יש איזו נסיגה בתפיסה העצמית שלנו של אנשים נאורים.
לכן אני שוב חוזר ואומר – הביטו: הקהילה הלהט"בית זו לא קהילה של מי שרוצה לחשוב עליה כאילו היא איזשהו אי שעליו ובו נמצאים האנשים הללו. אני יכול לומר באחריות רבה, אדוני היושב-ראש: בכל אחת ואחת מהמשפחות שלנו יש מישהי שהיא לסבית ויש מישהו שהוא הומו. במשפחה שלי בוודאי. אני אומר, בכל משפחה ומשפחה, כאשר אנחנו הולכים ובודקים. אלה הם האחים שלנו, אלו האחיות שלנו. שוב, זה לא איזו קהילה זרה שחיה מעבר להרי החושך. וגם אלה שעומדים כאן בכנסת ישראל, ומתנגדים בתוקף לזכות של הקהילה הלהט"בית, והשוויון להורות, גם בקרבם, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שיש אנשים עם נטיות שונות והעדפות שונות, והם לא נותנים להם קול, ומדכאים אותם. לכן באמת הגיעה העת שכנסת ישראל תעשה את המהלך הזה ותכיר בשוויון.
לכן אנחנו, המחנה הציוני וסיעות אחרות של האופוזיציה, שחלקנו ישבו כאן או עמדו כאן שעות ארוכות אל תוך הלילה ודיברו בזכותה של הקהילה הלהט"בית, בזכותם של חבריה, לשוויון ולהורות, עשו את העבודה הזאת, לאו דווקא – אתה יודע, אדוני היושב-ראש – מתוך איזו קנטרנות של: הבה נציק לקואליציה, אלא כדי שהזעקה הזאת של הקהילה הלה"טבית תגיע לכל בית ובית בישראל. מתוך הרצון הזה להבטיח שאכן כל אדם ואדם, ללא הבדל גזעו ומינו, העדפתו המינית ונטייתו המינית, תהיה לו הזכות המאוד-מאוד בסיסית להורות.
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. איציק, שוב, מה זה ריגשת אותנו, והצגת את העמדה בצורה הכי הומנית, הכי עניינית, הכי אוניברסלית. עדיין יש לבית הזה אולי איזשהו סיכוי להימלך בדעתו ולתקן את הצעת החוק, כך שהיא אכן תכיר גם בזכות של בני ובנות הקהילה הלהט"בית להורות; זכות כל כך בסיסית, כל כך טבעית, כל כך סבירה והוגנת. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אה, מיקי רוזנטל קודם? בבקשה. אז חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אם כן, ואחריו – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. עד עשר דקות לרשות אדוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני באמת רוצה להודות לך, אדוני, על שאתה שומר על כללי הבית הזה. אני יודע שמופעלים עליך לחצים לא פשוטים לשנות את מה שהוסכם, לכנס ועדות בזמן המליאה, ואני באמת מברך אותך. בעבר גם כעסתי עליך לא מעט בעניינים האלה, אבל כשצריך להגיד מילה טובה, אז אני רוצה לומר לך שבאמת בימים אלה אתה משמש דוגמה לאיך צריך יושב-ראש הכנסת להתנהג במצב של מאבקים פוליטיים בין קואליציה ואופוזיציה. אתה ממלכתי וראוי. אני יודע אילו לחצים מפעילים עליך, ואני באמת מוקיר אותך על כך שאתה עומד בהם, ושומר על הבית הזה. אז תודה רבה לך.
לעניין החוק עצמו. תכף אדבר גם על חוק הפונדקאות, אבל אני רוצה לדבר לדקה קלה על חוק הקולנוע, שעומד לפתחנו – או עמד לפתחנו – והוא חלק מחקיקה מאוד מאוד דורסנית, שבאה לעיתים מצד אחד, בלי שמקשיבים לצד השני. אני לא חושב שכל החוכמה מצויה בצד של האופוזיציה, אבל ודאי גם לא כל החוכמה מצויה בצד של הקואליציה. לפי החיוך שלך, אמיר, אני מבין שיש הסכמים, אז אני אהיה הראשון לברך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זה על הלאום.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא, לא. אני רוצה להגיד משהו אחר. אני רוצה לברך על משהו אחר. תראו, אם ראש הממשלה תומך בפונדקאות לגברים יחידים, ואם מרבית חברי הקואליציה תומכים בפונדקאות לגברים יחידים, ואם כלל האופוזיציה תומך בפונדקאות לגברים יחידניים, המשמעות היא שכ-80 חברי כנסת תומכים בעניין הזה. אני גם חושב שיש קונסנזוס רחב בחברה הישראלית, באמת קונסנזוס רחב, גם בקרב אנשים דתיים וחובשי כיפה, שצריך להתקדם בעניין הזה. חברים מש"ס, צריך להתקדם בעניין הזה.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ידידי, אני לא בעד להגדיר מחלוקות עכשיו. להפך. אני מבין את ההלכה. אני גם מכיר אותה. גם אני הייתי אדם דתי בעברי. אני יודע מה כתוב. אני יודע מה חושבים רבנים רבים על זה. אני אומר, תראו, יש אנשים שבאמת יש להם קושי בנישואי הומוסקסואלים, ודאי בהבאת ילדים בנישואים הומוסקסואלים, אבל אנחנו באנו לקראתכם ואמרנו: עזבו את כל העניין הזה. אנחנו מאפשרים לנשים יחידניות לאמץ ילדים או לעשות פונדקאות, את התהליך – בואו נאשר את זה גם לגברים. לא ניכנס בכלל לדברים יותר סבוכים. אני חושב שזה בשל. גם אצלכם זה בשל. הגיע הזמן. נכון, חברי, יושב-ראש הוועדה? זה בשל. הגיע הזמן שלא תתנגדו לזה, כי זה לא נותן הכרה בהומוסקסואלים. זה לא נותן הכרה, אבל זה מאפשר להם. הם חברים בקהילה הישראלית, הם משרתים בצבא, הם משלמים מיסים, והם כמו כל אחד מאיתנו. אנחנו לא נכנסים למיטה שלהם. ההורות שהם רוצים – זה הדבר הבסיסי – הלך.
אז אני רוצה רגע לדבר על חוק הקולנוע. שרת החינוך והתרבות הביאה – – –
איתן ברושי (המחנה הציוני):
התרבות והספורט.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
התרבות והספורט – תודה על התיקון. היא הביאה בשלהי המושב חוק קולנוע שכולו כולו, מסעיפו הראשון ועד סעיפו האחרון, אנטי-קולנוע. נגד הקולנוע. היא גם לא מסתירה את זה. לצערי, היא אמרה שאם היה ביכולתה, היא הייתה סוגרת את קרנות הקולנוע. בכלל, היא הייתה הופכת להיות צנזורית ראשית פה כמו שהייתה בעברה, והיא הייתה מחליטה אילו סרטים ראוי שישודרו ואילו לא.
בכל מדינה מתוקנת השר דואג לתקציבים, השר דואג להנחיות, השר מחליט על מדיניות. לשם כך הוא נבחר. אבל השר לא בוחר – שר התרבות לא בוחר – איזה סרט ישדרו. יש הרבה סרטים שמקוממים גם אותי. יש סרטים שאני רואה, ואני אומר: יאללה, איך יכול להיות שמדינת ישראל נתנה כסף לסרט שכל כך מקומם אותי? אבל זה בדיוק המבחן. זה לא משרד התעמולה וזה לא פרבדה.
סרטים, תפקידם לעורר מחשבה, לעורר ביקורת, לאפשר לאומן חופש יצירה – כמובן, הכול בגבולות החוק. כל מי שקורא חלילה לגזענות, לחיסול, להרג, לטרור – לא על זה השיח; אלא אם הוא ביקורתי כלפי מדניות ממשלת ישראל או כלפי האופוזיציה, כלפי הכלכלה הישראלית או כלפי תופעות בחברה הישראלית. זו אומנות. אומנות, תפקידה העיקרי הוא קודם כול לתאר את המציאות לא כמו שרוב האנשים רואים אותה אלא לעורר אצלנו מחשבה, שמא אולי אנחנו רואים את הדברים לא נכוחה.
באה השרה ואומרת: לא, לא, לא, אם אני נותנת כסף – כאילו שזה כסף שלה או של אימא שלה – אז אני גם רוצה להחליט איזה סרטים, באמצעות לקטורים שהיא תאשר אותם, וכל מיני דברים.
לשמחתנו, הצלחנו היום בוועדה לעכב את החוק הזה, אבל – אינני נוקט במדיניות של עין ואצבע לשרת התרבות. אני אומר לה להפך: תחשבי על מה שהיה. אני חושב שאפשר לאשר את החוק עוד במושב הנוכחי, אדוני, באמצעות זה שפשוט ידברו עם האופוזיציה ויקשיבו גם לאיזה דבר או שניים שהיא חושבת שצריך לשנות בחוק הזה, ואז אנחנו מוכנים ללכת לקראת השרה, שהחוק חשוב לה, ואני גם מוקיר את דעתה למרות שאני חלוק עליה. חלק מכוונותיה טובות. ודאי העזרה לפריפריה והרצון לשנות מדיניות שהייתה נקוטה פה, לטענתה. מחשבותיה טובות. הדרך שבה היא מבקשת ליישם את המדיניות בעינינו היא בלתי נכונה.
לכן אני קורא לה מעל הבמה הזו: זה חשוב? לך חשוב החוק? אנחנו מוכנים להסכים על סעיפים מסוימים בחוק ולהסיר את כל ההסתייגויות שלנו על מנת שנגיע למטרה, שהחוק יהיה באמת שוויוני והגון ולא פוליטי ובלתי תלוי, והיצירה הישראלית – הקולנוע הישראלי ימשיך לשגשג, כי הוא מקבל מחמאות בכל העולם. באמת. גם אני, כאמור, לא אוהב חלק מהסרטים, אבל זה כל העניין בסרטים, שתפקידם לעורר, כאמור, מחשבה, לבקר, להראות זווית אחרות, זוויות שונות, של חלקים אחרים באוכלוסייה, מכל הגוונים, ואני מדגיש – מכל הגוונים ומכל הכיוונים.
לכן אני קורא לשרה, זה לא עוד לא מאוחר מדי. אנחנו מוכנים לסיים את העניין הזה, אם רק תדברי איתנו, כי אני חושב שבדיבור אפשר להשיג הרבה יותר מאשר בלהכניס אצבע לעין. תודה רבה לך, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה גברתי, לרשותך עד חמש דקות. אחרייך – חברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני פשוט מבין שאיחדו לך זמן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ולחבריי חברי הכנסת. אגב, אני גם מצטרפת לדבריו של חבר הכנסת מיקי רוזנטל לך, אדוני היושב-ראש. אלה ימים מאוד מאוד קשים ומאתגרים לכולנו, אבל הם גם פועל יוצא של החקיקה המאוד-בעייתית, בלשון המעטה, שהביאה לכאן הקואליציה.
זו פעם שלישית, אדוני, בחמש השעות האחרונות שאני עולה לדבר כאן על חוק הפונדקאות, על חוק נשיאת עוברים. אני רוצה לספר לכם על משפחה מאוד מיוחדת שאני מלווה מזה שלוש שנים. אדוני היושב-ראש ודאי זוכר את רעידת האדמה הקשה בנפאל. ברעידת האדמה הקשה בנפאל התגייסו רבים מאיתנו לעזור לאימהות פונדקאיות של משפחות שונות בישראל. אחת המשפחות האלה הייתה המשפחה שאני התגייסתי לעזור לה – נקרא לאבא בשם א'. הוא האדם שעל שמו המצאתי את החד-חד-מיני. מדוע? משום שהוא חד-הורי וחד-מיני, והוא ביקש להביא ילדים לעולם באופן עצמאי.
זו פעם ראשונה שנתקלתי באב כזה. א' המתוק והמקסים שלח לי הבוקר תמונה של התאומות המדהימות שלו, שאז, באותה נקודת זמן, ברעידת האדמה, האם הפונדקאית הייתה בחודש שישי להיריונה. אחת הבנות סבלה מבעיית לב, כלומר צפו שיצטרכו גם לטפל בה באינקובטור. הוא שלח לי את התמונות של הבנות – אגב, הוא מקפיד לשלוח לי בחגים תמונות שלהן כדי שאראה אותן, איך ג' ו-נ' נראות – המדהימות האלה. אני לא יכולה לתאר לך, השרה סופה לנדבר, איזה חיוך היה נסוך על פניי הבוקר כשקיבלתי את התמונה שלהן. כי מותר שיהיה ויכוח ומותר שאנחנו נרצה לשמור על הפונדקאיות, במיוחד במדינת ישראל, אבל אסור שנחליט ב-2018 שלאבות, שלגברים, אין יצר הורי כמו לנשים.
נכון, ואמרתי את זה בלילה, השרה, שאני הרגשתי שהרחם שלי מדבר אליי – אגב, עיוות נורא שהרחם הוא עדיין בלשון זכר; אנחנו חייבות למצוא לזה פתרון – אז אצלם הלב מדבר. ויושב כאן חבר קרוב שלי, חבר הכנסת איציק שמולי, שפירק לכולנו את הלב פה במליאה, ובשבוע שעבר בוועדה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גם עכשיו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן, גם עכשיו. לא הייתי עכשיו, אבל בלילה, ובשבוע שעבר בוועדה. כי אצלו הלב מדבר, לא הפיזיולוגיה. אין לנו אותה פיזיולוגיה. נכון, חבר הכנסת שמולי? זה בסדר. אבל הלב שלך מדבר, ובעיניי הלב מדבר, והלב פועם את הקול שרוצה להיות הורה, שרוצה להיות אבא; ולהביא את התיקון החשוב הזה שאימהות, שנשים יחידניות יוכלו להיות אימהות, זה מאוד חשוב, חבר הכנסת אלאלוף, אבל חשוב שאנשים כמו איציק שמולי, שאין לי בכלל שום ספק שיהיה אב פנטסטי, גם יוכלו לממש את ההורות שלהם, ואם מותר לי להסגיר שיחה פרטית בינינו מהשבוע – מבלי שהוא וחברים אחרים שלי שמתכתבים איתי יגידו: יכול להיות שאצטרך לוותר על האפשרות שאי-פעם תהיה לי דירה; יכול להיות. כי יכול להיות שזה יהיה המחיר של זה שאני רוצה יותר מכל דבר אחר להיות אבא. ולא כולם רוצים את זה בהורות משותפת. מי שרוצה את זה בהורות משותפת – יש 27 סוגי משפחות, השרה סופה לנדבר, 27 סוגי משפחות היום. בבית הספר של הילדים שלי אנחנו החריגים, כי אנחנו נשואים. הם רואים זוג אימהות, הם רואים זוג אבות, הם רואים אימהות יחידות, הם רואים אבות שמגדלים בהורות משותפת, הם רואים הכול. אנחנו המוזרים, וזה בסדר גם, כי ב-2018 זה בסדר שהעולם משתנה, וזה בסדר שהכנסת תבין ותראה את זה.
אז הכנסת – וצריך להגיד באמת, זה היה דיון מאוד קשה, חבר הכנסת אלאלוף, אצלך בוועדה, כלומר כל הדיונים, אבל אנחנו צריכים ללכת את המהלך הנוסף. וכן, יכול להיות שלחלק מבני הבית הזה, זה מהלך שקשה לבלוע אותו. אנחנו נסתדר עם זה. אני לא מבינה למה ראש הממשלה התעורר שלשום. פתאום מה? בתוך ה-base הימני יש לו פתאום base אחר? אני לא מבינה, למה הוא נזכר? ולמה, עם כל הכבוד, אדוני היושב-ראש, הוא תמיד מדבר אלינו בסרטונים? תבוא אלינו לפה, לכנסת – גם זה הבית שלו, לא רק הממשלה – תבוא ותגיד לנו את זה. נכון, חבר הכנסת שמולי? תגיד לנו את זה בפנים. תגיד לנו את זה בעיניים. אל תשאירו את האבות האלה ללא פתרון היום. בואו נדאג לכולם. אנחנו יכולים לעשות את זה. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי, לרשותך עומדות עד עשר דקות. אחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אחרי איילת נחמיאס כתוב – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו, מה שמקבלים מהאופוזיציה מבחינת סידור הדוברים וההנמקה – מקבלים. יעל כהן-פארן, אחר כך יעל גרמן. בבקשה, גברתי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ראשית, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על כך ששמרת על כבוד הכנסת ולא אפשרת מחטף אלים כעת בוועדה בעניין חוק הקולנוע. גם תוכן החוק וגם האופן שבו היה ניסיון להעבירו היו מבישים. אני רוצה להודות לך על כך שביום הסגריר הזה הבאת קרן אור, ודאי ליוצרים רבים בענף הקולנוע ובכלל לדמוקרטיה הישראלית. אני מקווה שאני לא גורמת לך נזק בזה שאני משבחת אותך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא. במיוחד שהדברים האלה נאמרו בשבוע שעבר בוועדת ההסכמות על ידי. אמרתי שלא אתן מחטפים ביום רביעי בשום ועדה. לא ידעתי בכלל איזה חוק יעלה ובאיזו ועדה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני שוב מודה לך על כך.
אני רוצה לפנות לחבריי ההומואים, הלסביות, הטרנס, הבי, קוויר, אינטר-סקס, ולומר לכם שאני מתביישת. אני מתביישת לעמוד בכנסת ישראל בשנה הזאת, אחרי שנים של מאבקים, ולחזור ולדבר במונחים שמתאימים אולי למאה הקודמת, כאילו לא קרה דבר.
אני רוצה להתנצל בפניכם על כך שאוסרים עליכם להתחתן, על כך שאוסרים עליכם להביא ילדים, על כך שנושאים את שמכם לשווא ומתפארים בכם בחו"ל כדי להראות כמה אנחנו נאורים ודמוקרטיים ו-gay friendly. המון תיירים מגיעים לישראל, שהיא כל כך ידידותית לקהילה, לחגוג את מצעד הגאווה וליהנות בעיקר מתל אביב, שהיא כל כך מסבירת פנים לכול. שמנו יצא לתפארת בעולם. תל אביב היא אחת הערים הכי gay friendly בעולם, אבל הכול בכאילו. כשנוח, משתמשים בכם, אבל לצורך חיי היום-יום הרגילים, השוויוניים, של כל בן אדם נורמלי – לזה אתם לא טובים.
אני מתביישת, ומתנצלת גם על פרץ האמירות המזוהם, מלא השנאה, שכל פעם יוצא כלפיכם ממעמקים אפלים ולא ברורים. משהו שכולו עוינות ושנאת אדם, מפי אנשים שאמורים להיות אוהבי אדם. לפעמים אני מרגישה חסרת אונים, לעמוד כאן בכנסת הזאת, ולדבר על משהו שהוא כל כך לא רלוונטי לרוח התקופה. הזכות להינשא ולהביא ילדים ולהיות אדם כאחד האדם – מה כל כך יוצא דופן בזה? למה בכלל צריך לדבר על זה?
אני רוצה להתנצל בפניכם על השקר ועל הצביעות שבצילם תהיה הצבעה עוד מעט, כי אתם יודעים שיש מי שהסכימו להצביע בעד החוק הזה – לרבות מפלגת כולנו – בגלל שראש הממשלה הבטיח שתונח הצעת חוק שתכלול גם את הגברים ההומואים, הזוגות החד-מיניים, שתכלול גם אותם באפשרות לאימוץ – הצעת חוק שלא תעבור אפילו בטרומית במושב הזה. היא תידחה עד קץ הימים, אחרי הפגרה, והיא לא תהיה. אני יכולה להבטיח לכם – בצער רב – אבל להבטיח לכם שהיה לא תהיה ההצעה הזאת. משקרים לכם, ומי שמשתפים פעולה עם השקר הזה ומצביעים בעד החוק היום, יודעים שהם מצביעים בכאילו, ויודעים שהם שותפים לשקר. זה בדיוק כמו השקר של האמירה של הממשלה לבג"ץ שהיא תחוקק חוק שיאפשר גם לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים ביום מן הימים, מתישהו, בחזון אחרית הימים. שקרים, שקרים ושקרים, שמשאירים אתכם כל הזמן כמין מסכת ראווה כלפי העולם, אבל ממשיכים להלום בכם כאן בארץ.
אני רוצה בכל זאת לומר מילה על סוגיית הפונדקאות, בלי שום קשר לסוגיית הקהילה. סוגיית הפונדקאות – ואני חייבת לומר את זה בהקשר הזה – היא כן סוגיה מורכבת ובעייתית מבחינה מוסרית. בסופו של דבר היא כן משתמשת ברחמן של נשים, עניות בדרך כלל – אני לא מדברת על מעשים אלטרואיסטים – שלא עושות את זה כיוון שהן משתוקקות לזה, לעיתים קרובות, אלא כיוון שחיי עוני גרמו להן להיקלע לשם. אבל זה בכלל לא הדיון. אף אחד לא מקיים את הדיון המוסרי הזה. מדינת ישראל החליטה כבר לפני 22 שנה שזה בסדר – בלי לקיים דיון מוסרי בסוגיית הפונדקאות – שזה בסדר גמור, כל עוד מדובר בזוגות של סטרייטים, גבר ואישה. אז זה בסדר. מתי זה לא בסדר? זה לא בסדר כשזה מגיע להומואים.
לכן סוגיית הפונדקאות בהיבטים המוסריים שלה – אני מרגישה צורך לציין אותה כהערה נלווית לדיון הזה, אבל זה בכלל לא הדיון. הדיון הוא על שוויון, דבר נורא פשוט. שוויון. יכול להיות שהמילה "שוויון" לא מצליחה לחלחל, כי כמו שאתם יודעים, בחוק הלאומנות היו מאבקים קשים שהמילה "שוויון" לא תיכנס, כדי שחס וחלילה לא נצעד קדימה אל חברה נאורה, פתוחה, ליברלית, מקבלת, מתקדמת, כפי שמגיע לכולנו לחיות בה. לכולם מותר חוץ מלהומואים.
אני בכל זאת רוצה לומר משהו אופטימי, למרות החוק השחור הזה. תראו, אני בשנות ה-80, כשהייתי סטודנטית בבאר שבע, היה בבאר שבע הומו אחד מחוץ לארון. אחד. וכשהוא היה צריך לנסוע למרכז הוא היה שואל אותי, מתי אני לוקחת את האוטובוס לתל אביב, כדי שנוכל לנסוע ביחד, כי הנסיעה שלו מבאר שבע לתל אביב הייתה תמיד גיהינום של לעג וקללות והסתה.
כל כך הרבה דברים קרו מאז, דברים טובים ויפים, ואני מלווה את המאבק הזה ממש משחר נעוריי כמעט, ובמידה רבה צופה בו דרך העיניים של החברים ההומואים שלי שהם בני גילי. זה הדור המבוגר, שהיה להם עוד הרבה הרבה יותר קשה. הם היו פורצי דרך. הם סולקו מהבתים שלהם, הם חיו בפחד, הם היו קורבן לאלימות. היציאה מהארון הייתה כרוכה בשבילם בסבל אין-סופי ובגינוי אין-סופי. הם היו יוצאי דופן לחלוטין. אני מסתכלת עליהם ועל הילדים שלהם, שחלקם כבר הולכים לצבא, ובכול זאת בפרספקטיבה ההיסטורית הזאת, יש משהו אופטימי בחיים ובהתקדמות – שאינה קשורה למה שקורה בבית המחוקקים הזה – שהוא בכל זאת משקף התקדמות מפעימת לב בעוצמתה.
אתם יודעים, בסופו של יום הפרספקטיבה ההיסטורית הזאת זו גם תשובה למי שאומרים לכם: בחדר המיטות תעשו מה שאתם רוצים לעשות, אבל מה אתם יוצאים לרחובות? למצעדים? ועם כל מיני אמירות מתגססות על המצעדים האלה. וזה המשפט הכי שנוא עליי. מי שאומר: בחדר המיטות שלכם תעשו מה שאתם רוצים אבל לא בחוץ, לא מבין שמדובר כאן במאבק אזרחי לשוויון מהמעלה הראשונה. זה לא משהו שקשור לחדר המיטות בכלל. מי מתעסק בחדר המיטות? מתעסקים כאן במאבק פוליטי לשוויון. והיום, כשהכנסת תצביע בקלונה על החוק הזה, ששוב מדיר אתכם ושוב מפלה אתכם, אין יום יותר מתאים מזה להסביר שמדובר במאבק שחייב להתבצע ברחובות. חייב. אסור שהוא יהיה בחדרי חדרים. כי כנגד הרגרסיה וכוחות החושך והחוקים המפלים והעובדה שאתם אזרחים סוג ב', כנגד זה יש דבר אחד שמנצח, וזה תודעה ציבורית שהולכת ונכבשת כל הזמן, ומולה גם משטרים ימניים ומפלים מאוד לא יכולים לעמוד.
הציבור אומר את דברו. הוא אומר את דברו בתקשורת וברחובות ובקבלת ילדים מצד הורים סטרייטים שבחיים לא שמעו על זה, קבלה מוחלטת שלהם את הילדים שלהם, שבאים ויוצאים מהארון לפניהם – לא כולם, כמובן; יש עדיין פחד, והשפלה, והדרה, ולעג. אני לא מנסה לצייר תמונה אופטימית, אבל יש משהו בכוח האדיר הזה שמנצח את החשכה ומנצח את ההדרה ומנצח את האפליה, ובשביל שהכוח הזה ילך ויתעצם, חייבים לצאת לרחובות, וחייבים להשמיע קול, וחייבים לנהל מאבק ציבורי ופוליטי בלתי נלאה עד שיהיה כאן שוויון. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. לרשותך עד חמש דקות. אחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, ברור לנו שהחוק שעולה היום, שעולה עכשיו, תכף, להצבעה, הוא בעיקר חוק על שוויון והכרה בכך שכל אחד חופשי במדינת ישראל ושווה זכויות בבחירותיו באשר הן – בבחירותיו הדתיות, בבחירותיו המגדריות, בבחירותיו בכל הקשר. עצם זה שהקואליציה היום הולכת להצביע נגד הדבר הזה, נגד עצם הדבר, נגד החופש להיות מי שאתה – זאת המשמעות של ההכרה בקהילה הלהט"בית. זו המשמעות.
היום אנחנו ב-2018. מדינת ישראל – אני רוצה לראות אותה כמדינה מפותחת, פתוחה, ליברלית, שוויונית. כנראה שהצד השני של האולם בוחר שלא לראות אותה כזאת; אנחנו גם רואים את זה בחוק הלאום, שלא נכנסת בו המילה "שוויון", אבל גם בחוק הזה, גם באמירה כאן שיש אפליה לרעה וחוסר מוכנות להכיר בזכותו של אדם לבחור במי שהוא רוצה להיות. אנחנו במדינה חופשית.
אני רוצה להקריא מעל הבמה הזאת מסר שקיבלתי מחבר טוב שהוא חלק ממשפחה גאה. אקריא את דבריו; אותי הם מאוד ריגשו, אני מקווה שאולי הם יגיעו גם לליבכם. הוא פונה קודם אליי – תודה שאני מוסרת את דבריו, את המסר של משפחה אחת גאה.
יש כאלה שאומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל כשאתה הומו בישראל, להיות משפחה זה הרבה יותר מבחירה – זו החלטה עם משמעויות מורכבות, ולא רק כלכליות. נכון הוא שכל הורה מבין די מהר אחרי הלידה כמה ההחלטה הזאת שינתה את חייו, אבל עבור הורים סטרייטים המסקנה הזאת מגיעה כנראה רק אחרי הלידה. אצלנו היא מתחילה מרגע ההחלטה הזוגית והאישית לעשות את זה – לחפש סוכנות פונדקאות, למצוא תורמת ביצית, להקפיא זרע, להטיס אותו, להפרות את הביצית, לעקוב 24 שעות ואז 48 שעות ואז 72 שעות אחרי התפתחות העובר עד לרגע ההחזרה. רק התהליך הזה הוא מורט עצבים, קשה, ועם המון מהפכי נפש. ועוד לא דיברתי בכלל על הצורך לגייס מימון, ואת בני המשפחה, שרוצים כמונו נכדים, בני דודים או אחיינים חדשים, אך יותר מכול רוצים באושר שלנו.
ואז לחכות תשעה חודשים, עם תאריך יעד ללידה, ושבוע לפני לקבל טלפון מבית החולים מתאילנד שהילדים שלך כבר בחוץ והלידה הוקדמה כי התחילו צירים. הילדים שלך בחוץ, והם שם לגמרי לבד בבית חולים בבנגקוק, ואתה עוד אפילו לא התחלת לארוז. להתקשר לאל על, להתחנן להקדים את הטיסה כבר להלילה, לרוץ, לארוז הכי מהר שאפשר ולחכות תשע שעות באוויר רק כדי להגיע לבית החולים, לעמוד מצידו השני של קיר הזכוכית ולראות עולל ועוללית עטופים בסדין של בית חולים מתחת למנורה מיוחדת, כי יש להם קצת צהבת. והם העוללים שלך. אתה לא דוד יותר, לא חבר של ההורים שבא לשחק עם הילדים. לא ולא. אתה אבא, ואלו הילדים שלך, ומכאן הדמעות כבר עושות את דרכן.
היום, ארבע שנים אחרי, אנחנו בני מזל ויש לנו שני ילדים מהממים, אוהד ומאיה שלנו. והיום, כשאוהד ומאיה ישנים שנת ישרים במיטה שלהם – זה היה אתמול בלילה – זאת ההזדמנות שלכם לתת לכל כך הרבה אבות נהדרים ומשפחות קשת נפלאות להגשים את החלום שלהם להיות הורים. אנחנו מצפים ודורשים זאת מכם בזכות ולא בחסד, בשם כל ילדי הקשת. תודה.
הכותבים הם ליעד אורתר ובן זוגו עודד רפפורט, שהם חברים טובים. אני מאוד מאוד מקווה שדבריהם המרגשים, שאותי כאן ריגשו – אני לא יודעת אם ראיתם – עד כמעט דמעות, מגיעים גם ללב שלכם, והקריאה של אותם אנשים שווי זכויות במדינת ישראל להיות הורים, להיות אבות לילדים מאושרים במשפחות – שכן, הן שונות, אבל שונה זה טוב. אנחנו כחברה, ככל שתהיה מגוונת יותר ומקבלת יותר ופתוחה יותר, נהיה חברה טובה יותר. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. גם לרשותך עד חמש דקות. אחרי חברת הכנסת יעל גרמן – חבר הכנסת יאיר לפיד.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, לפני פחות משעה נמסכה גלולת רעל לדמוקרטיה הישראלית. ממשלת ישראל החליטה, בניגוד לרצון העם היושב פה, שהמדינה שלנו הפכה ליהודית. אין יותר יהודית ודמוקרטית. גם, רחמנא ליצלן, המילה "שוויון" לא נמצאת שם. רק מדינה יהודית. אז מה הפלא שאנחנו מעלים כאן חוק שבא ואומר שחרדים, 5%, שישה חברי כנסת, הם שקובעים, על פי אמונתם – שאני מכבדת אותה – מי יהיה אבא ומי לא יהיה אבא? אבל מי אתם שתחליטו בשביל כולנו?
ואני מנסה בדקות האחרונות לפני שאנחנו מצביעים ראשית, לפנות אליך, אדוני היושב-ראש, ולבוא ולומר לך: כל כך אכפת לנו מכבודה של הכנסת. באו שופטי העליון ואמרו אחד אחרי השני – ותרשה לי לצטט אותם. אמר השופט מלצר: "לפיכך מצאנו כי יש להמתין להבשלת המהלך מכוח עקרון הכיבוד של היחס בין הרשויות. אלא שהצעת החוק, אפילו תאושר בתוך פרק זמן סביר – אינה נותנת – – – מענה לעותרים – – – ומכאן שיש לשמור על זכותם לטעון כי מחדל חקיקתי – – –" – מה שאנחנו עומדים לעשות, מחדל חקיקתי" – מפר את זכויותיהם החוקתיות הבסיסיות. הכרה בכך, אם תהיה, ולא יימצא להפרה עיגון במסגרת 'פסקת ההגבלה', תצדיק חיוב של המחוקק לחוקק".
זאת אומרת, תאלץ את הבג"ץ להתערב. ואומר השופט ג'ובראן, כאשר הוא פרש: "מצופה כי תתקבל תוצאה משפטית אשר הולמת את עקרונות היסוד של המדינה ומגינה על חירויות הפרט. כעת, תורה של הרשות המחוקקת לומר את דברה". תורנו לומר את דברנו. "חזקה עליה" – עלינו – "כי תגשים את חובותיה החוקתיות ותפעל להגשמה של הזכויות החוקתיות. כתמיד, בית משפט זה יקשיב בקשב רב לרשות המחוקקת; וכתמיד, תהא דלתו פתוחה ואוזנו כרויה לכל אדם הטוען כי נפגעה זכותו החוקתית. והשופט רובינשטיין בא ואומר: "כמובן, אם לא יתקיימו הליכי חקיקה אין להוציא מכלל אפשרות התערבות שיפוטית חוקתית."
אומרים שלושה שופטי בית משפט עליון: תחוקקו חוק שוויוני. תשנו את החוק של 1996 שמפלה. ואנחנו אוטמים את אוזנינו.
אז אני רוצה בסוף דבריי לפנות לראש הממשלה, שלא נמצא כאן. קשה לי לדבר איתו על צדק, כי הצדק לא מדבר אליו, וקשה לי אפילו להעלות בפניו את העיקרון של שוויון, כי הוא, מהחשש האדיר של המילה "שוויון", סירב בתוקף להכניס אותה לחוק הלאום של מדינת ישראל. אז מה אדבר אליו על שוויון? אז אני פונה אליך בשפה שלך – בשפה של מנדטים: אל תשלה את עצמך. מאחורי כל אדם שהוא הומוסקסואל או בי או אישה שהיא לסבית או טרנסג'נדר יש לפחות עוד 10, 20 בני משפחה תומכים. מאחורי הקהילה הגאה יש משפחה גאה בקהילה הגאה, והם מאות אלפים. אדוני ראש הממשלה, זמנך ללכת, וכמו שחומת ברלין נפלה בסופו של דבר, גם אתה תיפול.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת יאיר לפיד לא נמצא איתנו, אז אני מזמין את חבר הכנסת יואל חסון לנמק את ההסתייגויות שלו. בבקשה, אדוני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בחודשים האחרונים אנחנו, סיעות האופוזיציה, השקענו מאמץ רב בחוק הפונדקאות. יש חברי כנסת שעסקו בזה יומם וליל, בעבודת החקיקה, אדוני היושב-ראש, ולאורך כל הדיונים האלה אנחנו הצגנו את התיקון הנדרש כדי להפוך את החוק הזה לחוק נכון.
בהגדרה אנחנו לא נגד החוק. אנחנו לא נגד החוק. אנחנו רוצים שהחוק הזה יהיה חוק שוויוני ומכיל, ושיוסיפו את ההתייחסות לאבות יחידניים, וייתנו מענה גם למשפחות אחרות. כולם יודעים; זה על השולחן. מה יותר מזה שראש הממשלה עצמו טרח לעשות וידיאו ולדבר על התיקון שצריך לעשות בחוק הזה? היו על זה גם דיונים בכנסת, דיון ציבורי. כולם מבינים את הדבר הזה ואת הצורך הזה, ואנחנו מגיעים באמת לישורת האחרונה, וגם פה, בישורת האחרונה, בשבוע האחרון האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, בשיחות עם הקואליציה, הסכימה לתת הרבה הרבה כדי לתקן את החוק הזה, כדי להוסיף את ההסתייגות הזאת, היחידה והבודדת. והצלחתי להגיע להסכמה עם יו"ר הקואליציה, ולצערי הוא נסוג ממנה. נסוג ממנה. גם בליכוד ובסיעות אחרות בקואליציה הבינו שהחוק הזה, לא נכון להביא אותו בצורה הזאת. אז אמרנו: מאה אחוז, בואו נדחה אותו בכמה חודשים, לא יקרה כלום. ננסה להגיע להסכמות, ננסה להגיע להבנות. הצעתי אפילו, אדוני, להקים ועדה שהקואליציה תוביל – ועדה לפתרון העניין, שחבר הכנסת אמיר אוחנה יוביל, עם קואליציה ואופוזיציה. אבל פתאום נכנסו לאיזו תחושה שצריך לפתור את זה ולהביא את זה ולהצביע בכל מחיר.
אז אני אומר לכם, החוק הזה – דיברתי עליו רבות. אם הוא יעבור במתכונת הנוכחית, הוא חוק רע, חשוך, מדיר, פוגע בקהילת הלהט"ב, פוגע בזכות אנשים להיות הורים, פוגע בזכות הבסיסית להיות משפחה, ממשיך לשלוח אנשים מסוימים ואוכלוסיות מסוימות החוצה מפה כדי לענות על הצורך שלהם להיות הורים, וזה דבר שאי-אפשר לקבל.
יש עוד דבר שאי-אפשר לקבל, אדוני היושב-ראש – מה שאני שומע כאן במסדרונות. הרי אנחנו כאן, כמנהיגים, כמחוקקים, אמורים לקחת אחריות, לפתור את הבעיות, לא שמישהו אחר יפתור אותן. זה הקושי בלהיות נבחר ציבור – כל היום לקבל החלטות: מה אתה מצביע פה, ומה אתה עושה כאן. ומה אומרים לי במסדרונות הימים האחרונים? אומרים לי: תשמע, יואל, אל תדאג. בג"ץ יפתור את זה. בג"ץ יפתור את זה. הוא יתקן את החוק. מדהים, אגב, שזה בא מאותם אנשים שרוצים להצר את צעדיו של בג"ץ.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אין שוויון, אין כלום.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נכון. אבל הם אומרים: לא, יתקנו את זה, ויעשו, יכניסו גם גברים. אותם אלה שהם נגד בג"ץ, ורוצים להצר את צעדיו בחוק הלאום וכל הדברים האלה – הם אומרים: בג"ץ.
אז לא בג"ץ, זה אנחנו, והאנחנו הזה נמצא פה על השולחן – את זה אני אומר בצורה ברורה. וזה מהלך שאני שמח שהאופוזיציה הצליחה – למנוע מהקואליציה לקיים את ההצבעה הזאת בחושך. הם רצו להצביע בלילה, שאף אחד לא יראה ואף אחד ישמע, ולא יהיו פה שידורים חיים ולא יהיו התייחסויות. אז לא הצליחו; מנענו את זה מהם. ההצבעה תהיה עכשיו, באור יום. כולם יראו, כולם יצפו. כולם גם ישמעו את השמות. וזה על השולחן. יש כאן הסתייגויות. יש שתיים באותו נושא; אפשר אחת. אני מוכן שזו תהיה ההסתייגות של אמיר אוחנה, חבר הכנסת אוחנה. צריך רק להצביע בעדה. אם הצבעתם בעד ההסתייגות של אמיר אוחנה, החוק הזה מושלם. זה מה שצריך לעשות. זה נמצא על השולחן. לא צריך שראש הממשלה ישלח אותנו לחוקק מחדש. אין מה לחוקק מחדש. זה פה, זה על השולחן, זה עכשיו. נצביע בעד זה – החוק יהיה נכון והוגן; לא נצביע – זה יהיה חוק מדיר, חוק רע וחוק חשוך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברת הכנסת ציפי לבני תהיה האחרונה שתנמק הסתייגויות, ולאחר מכן יש לנו עוד ארבע בקשות דיבור. עד חמש דקות לרשותך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקשבתי היום לחבר הכנסת איציק שמולי. תקשיבו לו גם אתם. הוא הגיע לכנסת כדי להילחם עבור אחרים, ועשה היום מעשה שאני בטוחה שלא היה לו קל, אבל שיתף ברצון האישי שלו לשמוע את המילה "אבא". וגם את זה הוא עשה לא בשביל עצמו אלא בשביל אחרים, וכל מה שאומר כאן עכשיו על הדוכן יהיה פחות חזק ממה שהדברים שלך, איציק, היו הבוקר.
ואני מקבלת עוד פניות. קיבלתי פנייה מאיתי, שהוא בן 42, ומזה 20 שנה משרת במערכת הביטחון את המדינה שהוא כל כך אוהב, אבל היא כנראה אוהבת אותו פחות. והלביאות – הלביאות מרגשות אותי במיוחד. הלביאות הן האימהות של ילדים טרנסג'נדרים, והן פונות ומבקשות: תנו לנו להיות סבתות; תנו לילדים שלנו להיות הורים. ולמה זה מרגש אותי במיוחד? כי הן יודעות איך זה מרגיש להיות הורה. זה רגש על מנעד הרגשות שמי שלא חווה אותו רק יכול לדמיין, אולי. אני חשבתי שאני יודעת מה זאת אהבה עד שהפכתי להיות אימא בעצמי, ואני רוצה לחלוק את הרגש הזה איתכם, חבריי ההומואים, חברי הקהילה הלהט"בית. זה רק עניין של רגש שאנחנו רוצים לתת לכם, והממשלה הזאת מבקשת לקחת מכם.
הדיון כאן הוא לא על פונדקאות; הדיון כאן הוא על אפליה, כי הפונדקאות הולכת להיות מותרת, אבל לא לכולם. הממשלה קובעת מי כן ומי לא. ויש כאן אפליה כפולה, כי זה קודם כול מפלה את ההומואים לרעה, ואחר כך, בינם לבין עצמם: העשירים יותר – הם איכשהו יוכלו להסתדר; אלה שאין להם לא יוכלו.
עכשיו, זה לא מקרי, זו לא טעות, זאת מודעות. אחרי בחירות 2009 פגשתי את נציגי קהילת הלהט"ב ושאלתי אותם איך אפשר לעזור. הייתי עם פחות מודעות, אני מודה, והם אמרו לי: כל חוק שאת רואה שכתוב בו "איש ואישה" תהפכי ל"בני זוג", או כל מקום שצריך להוסיף משהו, תוסיפי. לא דרישה גדולה. וזה כל מה שצריך לעשות כאן היום.
אבל לכעס שלי יש כתובת. תראו, לחרדים יש פרשנות ליהדות שאני לא מקבלת אותה; היא מדירה, היא נגד שוויון, זאת לא היהדות שלי. הם מאמינים בזה, אבל ראש הממשלה? למה לשקר? למה להפיץ סרטון שכשאתה מצטלם אליו אתה יודע שלא תקיים אותו? אז עוד מעט, עוד שעה קלה יהיה כאן מבחן השקר. עוד מעט תתחיל ההצבעה, ואז נקרא את ההסתייגות של חבר הכנסת אמיר אוחנה, שאומרת שבכל מקום שכתוב "אם מיועדת יחידה" יבוא "אם או אב מיועדים יחידים". רק להוסיף את המילה "אב" ולהשאיר את המילה "אם".
ותבוא, ראש הממשלה, ואם תצביע נגד ההסתייגות הזאת, זה אומר שאתה משקר. ואם לא תבוא הנה, זה אומר שאתה מפחד. ושני הדברים האלה הם הדברים שמעוררים את הכעס הגדול ביותר. תאמר את האמת, תסתכל לחברי הקהילה בעיניים, תסתכל לחברי הכנסת שלך בעיניים ותאמר: אני מפחד, אני לא יכול, יש לי בעיות. כי השקר הזה, השקר הזה הוא מכוער במיוחד. כי השקר הזה זה לשחק ברגשות של אנשים. זה לא עוד שקר, זה שקר מכוער במיוחד.
אני כבר לא יודעת מה יותר מסוכן למדינה שלנו, אם זה לתת לחרדים לקבוע למי מותר ולמי אסור להתאהב, להתחתן, להיות הורה, או שיותר מסוכן לתת לבנט לקבוע מי ייכנס בשערי בית הספר וישמיע את דברו לילדים שלנו, או שיותר מסוכן זה שנתניהו ביום אחד גם מחליף את מגילת העצמאות הערכית והמאחדת במסמך לאומני מדיר, וממשיך על זה שורה של חוקים שמשנים את פניה של ישראל לרעה ומפלים קבוצות אוכלוסייה – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – והופכים אותה ממדינה יהודית ודמוקרטית למשהו אחר לגמרי.
האמת, אני אסיים בזה שבאמת, לנתניהו זה באמת יום נהדר: הוא גם מצליח להעביר חוקים מדירים, מפלים ומלאי שנאה, וגם ילחץ את ידו של אנטישמי. יום מופלא לראש הממשלה, ולכן זה יום רע לישראל כמובן. ולכן אני מבקשת להצביע על החוק עכשיו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. יש לנו בקשות דיבור. הראשון הוא חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון. אדוני רצה לדבר, יש לך בקשת רשות דיבור. קיבלת רשות דיבור. עד חמש דקות לרשותך. אחריך יעלו ויבואו תמר זנדברג, מוסי רז ומיכל רוזין. עד חמש דקות לרשות אדוני.
אילן גילאון (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני, אדוני היושב-ראש, דווקא רוצה לדבר על הורות, ואני יצאתי להורות בגיל מאוד מאוד מוקדם. לא בטוח שהבנתי את המשמעות. בפרספקטיבה של זמן, כאשר אני מסתכל אחורה, אני אומר לעצמי כמה לא מוכן הייתי וכמה טעויות עשיתי וכמה לא השקעתי במחשבה הזאת. הפכתי להורה כי כולם הפכו להורים. באותה תקופה, גם בעיר שבה אני גרתי לא היה הרבה מה לעשות, ואנשים התחתנו מוקדם והביאו לעולם ילדים. ואת הזכות להורות למדתי בשלב הרבה יותר מאוחר. רק אז הבנתי מהי הורות. והורות, מלבד זה שהיא זכות בסיסית אוניברסלית של בני אדם, היא גודש של רגש, היא קבוצה של רגש. היא רצף של רגש, אדוני היושב-ראש, שאתה מפתח אותו עם הזמן. היא אחריות שאתה מפתח. ואז אתה מבין שמשפחה זה המקום שיש בו אהבה, ואין לה שום ביטוי אחר. מקום שילד יכול לגדול בתנאים שיש בהם אהבה.
וההורות, אדוני היושב-ראש, היא הורות עיוורת. היא איננה מבחינה בצבע, היא איננה מבחינה בדת, היא איננה מבחינה במין, היא איננה מבחינה בנטייה מינית. ההורות היא בעצם דבר שאולי הוא הנשגב, היקר, הרגש החזק ביותר, אולי תמצית החיים עצמה. ולכן, נקודת המבחן הטבעית היא באמת היכולת שלנו ללכת מן העולם הזה כאשר כל אהובינו למראשותינו. אני תמיד מוסיף ואומר: ואם אפשר גם יבשים, מה טוב. אבל על פי התור. הפוך מאשר בחוקת העבודה, שבה אתה נכנס ראשון ויוצא אחרון, בעולם הזה, ההורות – הקיום שלנו בנוי על התור הזה.
ועכשיו, אני לא מבין מדוע אנחנו לא מבינים שאנחנו נמצאים עדיין במציאות שאין רחם מלאכותי, כי אילו היה, זה היה פותר הרבה מאוד בעיות. פעם עסקו במונח ההנקה, הייתה מינקת. הדבר הזה, הסטטוס הזה יצר בעיות חברתיות מסוימות בשכבות מסוימות, ולכן אנחנו כחברה צריכים לדאוג לעניין הסוציאלי של הפונדקאית, של הפונדקאות. אבל אדוני, היא חייבת להיות אוניברסלית. כי מבחינת החוק אי-אפשר להפלות על פי מגדר ומין אנשים מאחורי החוק. והינה אנחנו באים אל החוק הזה, וכאילו, אדוני היושב-ראש – אנחנו מנסים לתת מענה לבית המשפט, אבל אני לך אומר, וזה חשוב לי, אדוני היושב-ראש, שתקשיב לי, אני אמתין. תודה. החוק הזה, מלבד היותו להט"בופוב, הומופוב, שמבחין גברים; מלבד העניין שהוא גזעני – מותר רק ליהודים לתת ליהודים?; מלבד העניין שהוא לא מעשי – למשל, הוא אוסר עניין של פונדקאות במשפחה – הרי אנחנו מכירים חברות, אולי אפילו פחות מתקדמות מהחברה שלנו, שיש מצב שבתוך המשפחה, כאשר יש סיטואציה של אדם שלא יכול ללדת או אישה שלא יכולה ללדת, בתוך המשפחה יש מי שיולדת במקומה, משמשת בעצם כאם פונדקאית אלטרואיסטית מאוד, וכאן האינסנטיב להיות אלטרואיסט הוא הולך ומצטמצם. אז לכן אני מגיע למסקנה, אדוני היושב-ראש, שהחוק הזה, מלבד היותו מפלה ומלבד היותו הומופוב ומלבד היותו גזען ומלבד היותו לא מעשי, הוא בעצם כסת"ח, ובעברית: כיסוי תחת, לדבר שהיינו צריכים לעשות אותו ויצאנו ידי חובתנו כדי לעשותו.
ולכן, כאשר אתה מסתכל על המעשה הזה, אתה שואל את עצמך: אם כבר עושים מעשה פעם אחת – אתה יודע, גם שעון עומד, פעמיים ביום הוא מראה את השעה נכון. אם אתה כבר הולך וכאילו מתקדם, מדוע אתה עושה חוק שהוא לא מעשי, שהוא גזעני, שהוא להט"בופוב, שהוא הומופוב? מה שכן, יש בו טוב, ואני אגיד לך מה: במדינת ישראל הכירו בנישואים לסביים, וזה דבר נהדר. אני מאוד מברך על כך. אני חושב שזה נכון. בחורה לסבית יכולה להשתמש באם פונדקאית, בתנאי שהיא לא מצהירה שהיא נשואה.
ואני אגיד לך מה הדבר האחרון – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
אילן גילאון (מרצ):
אני חייב מסיים, כי בדיוק נכנסה עבורי הסיבה הטובה ביותר להורות – זה הנכד שלי, דין, שכרגע יורד במדרגות עם החולצה הכחולה. ולא רק הורות זה דבר נשגב ביותר – סבאות, או כמו שאומרים אצלנו "בני בניי פעמיים בניי", זה דבר שיכול לקרות רק לאנשים שמקבלים את הזכות להורות. שלום, דין.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חבר הכנסת מוסי רז. לכל אחד חמש דקות. אחרונת הדוברים תהיה מיכל רוזין, גם היא חמש דקות. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף. חמש דקות לרשותך.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקריא דברים שכתבה דווקא אישה, נערה בת 17, מתנדבת שלנו, חניכה בנוער מרצ. קוראים לה רנה סימונובסקי, ואתמול היא פרסמה באינסטגרם שלה ככה: אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאימא שלי תתמוך באירוע הגאווה בלוד, הייתי צוחקת ובורחת לחדר שלי בשביל לבכות. אחרי תהליך ארוך של תמיכה משני הצדדים, קרה הרגע הזה. עם אימא שלי עברתי המון, במיוחד מאז שיצאתי בפניה מהארון. בהתחלה היא התכחשה ואז הסתירה אותי, בהמשך היא התעלמה, אבל הינה, היום היא תרמה 250 שקלים לאירוע.
חברות וחברים, אנחנו נוהגים להתייחס להרבה ממאבקי הקהילה בזמן האחרון, במיוחד לזה, כאל מאבקים צבעוניים, פריבילגיים – מה, כבר הצלחנו, כבר השגנו. אבל כל פעם מגיע הסמ"ס הזה, המכתב הזה, הפוסט הזה מנער, מנערה, מחבר, מחברה, ממישהו שמציג עוד איזושהי זווית במאבק הכל-כך מדובר והכל-כך מתוקשר הזה.
היום, הפעם, במאבק הזה סביב חוק הפונדקאות, זה הגיע לעוד אחד מרגעי האבסורד האלה, שממש אנחנו תופסים את הראש ואנחנו אומרים לעצמנו: איך? איך יכול להיות שאחרי כל מה שנאמר ואחרי המצעדים ואחרי שיש חברי כנסת הומואים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ואחרי שראש הממשלה מתבטא ואחרי שהליכוד תומך ואחרי ששרים צועדים במצעד הגאווה, עדיין אפשר לבוא לכאן, לחדר הזה, ולהצביע נגד הקהילה בצורה כל כך בוטה, וממש כאילו תוקעת בפנים?
הרי ראש הממשלה עמד אתמול – אתמול, לא לפני שנה, לא לפני עשר שנים – עמד אתמול ודיבר על הזכות לשוויון וכמה הנושא חשוב לו. והינה, היום הדיווחים הם שראש הממשלה בדרך לכאן כדי להצביע נגד. אני חושבת שאין יריקה גדולה מזו בפרצוף. אתה יודע מה? מילא, אל תגיד כלום, תשתוק. אבל אם כבר אמרת, לבוא לכאן ולעשות ההפך זאת יריקה כפולה ומכופלת.
וצודקת הקהילה, וצודקים החברים, אלה שעמדו אתמול וחסמו, עמדו במעבר חציה וחסמו את הכבישים בתל אביב, ואלה שנמצאים כאן יום ולילה – ותודה לכם, אנחנו לפחות לוחצים על הכפתור אבל אתם באמת יושבים כאן יום ולילה, ולילה ויום. יש רגע שבו גם הדברים המובנים מאליהם – כבר התרגלנו שמצביעים נגדנו ונגדכם בדברים האלה, הרי זה לא חדש; מה חדש בחוק הזה? כלום לא חדש, נכון? זה כמה עשרות שנים אותו דבר. אבל יש רגע שבו הדבר המובן מאליו הופך לאבסורד, כי לא ייתכן להמשיך ולעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות שכולנו נשתוק. לא. יש רגע שאומרים: די, מספיק. והרגע הזה הוא עכשיו, כי הזכות להורות היא לא פחות מכל זכות אחרת, והתחושה – לפעמים דבר שהוא מובן מאליו זה כמו אוויר לנשימה: כשיש אותו אז לא מרגישים, אבל כשהוא חסר, אז מתחילים להרגיש בחסרונו.
אני, יש לי ילדה, קוראים לה אביגיל, היא בת 12. ילדתי אותה, ככה, כחלק מהחיים הרגילים שלי. המחשבה שהדבר הזה הופך להיות משהו בלתי מושג עבור רבים, וביניהם אתה, חבר הכנסת איציק שמולי, שריגשת כאן באמת הרבה אנשים, גורמת לנו לפעמים לחשוב על הדברים הקטנים האלה, שבשביל הרבה מאיתנו הם חלק מהחיים המובנים מאליהם, אבל בשביל אנשים אחרים – הם תלויים בנו, באצבע שלנו, בלחיצה שלנו על הכפתור, אם הם יהפכו למציאות או לא. וכאן יש לכל אחת ואחד מאיתנו הזדמנות, בלחיצת כפתור, להפוך את הדבר הזה למציאות עבור כאלה שעבורם זה לא מובן מאליו כמונו. יש לנו כאן הזדמנות, בלחיצה קטנה. עבור חלקכם, חברות וחברים – אני פונה אליכם פה, מהקואליציה – עבור חלקכם זה יהיה כרוך ביציאה מהאולם הזה בלי להתקזז. מחיר קטן בשביל משפחה גדולה, בשביל הרבה אנשים שיושבים כאן.
אז רגע לפני שנעבור להצבעות פה, יש פה הסתייגות אחת ובסוף הצבעה אחת, על החוק כולו, שיכולים להפוך את הדבר הזה מדיבורים נרגשים וממאבק ציבורי, שכבר התרגלנו לראות אותו, למציאות, וזה תלוי באצבע שלכם. אז בבקשה, עכשיו זה הזמן, זה היום, זה הרגע. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. חבר הכנסת מוסי רז, חמש דקות לרשותך, ואחריך – מיכל רוזין.
מוסי רז (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אני מחפש – האם יש כאן שר? לא רואה שר, אדוני היושב-ראש. יצא אולי מחמת הבושה. אני יכול לציין שלו אני הייתי שר והממשלה שאני חבר בה הייתה מביאה לפה חוק כזה, גם אני הייתי יוצא מחמת הבושה, אבל הייתי יוצא עד סוף ההצבעה ולא מצביע.
תארו לכם שהחוק שבא לכאן היום, ומפלה בצורה כל כך חריפה, אכזרית ומכוערת להט"בים, תארו לכם שהוא היה מפלה קבוצה אחרת – נאמר, היה מפלה חילונים או מפלה חרדים או מפלה ערבים או מפלה יהודים. האם האדמה הייתה רועדת? ברור שכן. איפה נשמע שתתבצע אפליה של קבוצה, על בסיס קבוצתי, בזכות להורות? תארו לכם שמדינה כלשהי בעולם הייתה מחליטה חוק דומה לזה, שנאמר יהודים לא יכולים להשתתף בו? האנשים פה, שמסתתרים, אף אחד מהם לא נמצא פה עכשיו. הם גם לא יעלו הנה לנמק את האכזריות, את ההתעללות שלהם, את הפגיעה בזכויות שהם מייצרים. הם היו צועקים ראשונים – ובצדק היו צועקים ראשונים: מה פתאום להפלות קבוצה בזכות כל כך בסיסית? אבל כשמדובר בלהט"בים, מותר.
אנחנו מדברים עם חברים מהקואליציה, כמעט כולם אומרים לנו: אין לנו ברירה. אנחנו מבינים שהדבר הזה רע, אנחנו מבינים שהדבר הזה בלתי מוסרי, אנחנו מבינים שהדבר הזה לא מתקבל על הדעת, אנחנו מבינים שאנחנו ב-2018, אבל יש לנו שותפים קואליציוניים. אז אני שואל: אם נעשה כאן בבית הזה מעשה כל כך מכוער, מעשה כל כך מפלה, האם מוכן מישהו מהשותפים הקואליציוניים האלה – אני מנחש שמדובר בעיקר בשתי מפלגות או שלוש מפלגות מסוימות – לעלות הנה ולהסביר מדוע תישלל הזכות הזו מאזרחים במדינת ישראל? על בסיס מה היא תישלל? למה מפלים אותם לרעה? איפה כתוב – אני שואל אותך גם, אדוני היושב-ראש: איפה כתוב בתורה שאסור דבר כזה? אני מכיר מה כתוב בתורה. לא כתוב שאסור פונדקאות. איפה זה כתוב? זה לא מבוסס על שום דבר יהודי. זה לא מבוסס על שום דבר דתי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
ואילו זה היה מבוסס על משהו דתי? אתה שאלת אותי שאלה, ואני רוצה לענות לך.
מוסי רז (מרצ):
בשמחה, תגיד לי.
היו"ר יצחק וקנין:
אני שואל אותך שאלה אמיתית: ולו היה כתוב – אתה מקיים כל מה שכתוב או אני מקיים את כל מה שכתוב?
מוסי רז (מרצ):
לא. לא. אתה, אני מקווה מאוד שכן.
היו"ר יצחק וקנין:
עובדה. אז אל תנסה לתלות את זה לא בתורה ולא בכלום. זה הכול.
מוסי רז (מרצ):
אני שם את האצבע על המחלוקת בינינו. לפעמים יש מחלוקת. יש מחלוקת על השבת.
היו"ר יצחק וקנין:
כתוב, על השבת – זה בדיוק מה שאני אומר – כתוב "מחלליה מות יומת", אז מה?
מוסי רז (מרצ):
נכון. ואז יש בינינו מחלוקת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מה זה חילול שבת.
מוסי רז (מרצ):
נכון. ואז אני יכול להבין את עמדתך הדתית. אני יכול להגיד לך: העמדה שלך, נאמר, בחוק המרכולים, שאני לא מסכים לה, היא באה מהעמדה הדתית שלך, מהאמונה הדתית שלך – שאני מכבד. אבל מאיפה באה האפליה הרעה הזו? זה לא כתוב לא בתורה, לא בשום הלכה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אגיד לך, מוסי, יש לי מספיק זמן בבית הזה, ואני רוצה להגיד לך: לו הנושא של המרכולים היה בא משעות עבודה ומנוחה, מאיזה עניין שצריך לתת מנוחה פעם אחת בשבוע, אז כל העולם היה תומך. אבל כשחושבים שזה בא מבחינה דתית אז מתנגדים. אני אומר לך: כל ההתנגדות שיש פה להרבה דברים היא בגלל שהאנשים אומרים: לא, הציבור החרדי או הציבור הדתי מנסה לכפות.
מוסי רז (מרצ):
אני יכול להבין מה אתה אומר, אבל לגבי החוק הזה ספציפית, אני אשמח מאוד אם תבואו ותראו איפה בתורה, איפה בהלכה, איפה בפסיקה של הרבנים – איפה כתוב שאסור דבר כזה? לא כתוב בשום מקום. למה להפלות אנשים לרעה? אנחנו מכירים אותם, אנשים טובים – יש לנו כאלה בבית הזה, האנשים הכי טובים פה. למה להפלות אותם לרעה? על בסיס מה? זה לא מבוסס על שום אמונה שאנחנו סוחבים איתנו, אמונה דתית. זה מבוסס פשוט על חוסר רצון. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש: העולם מתקדם ומתפתח; בעוד כמה שנים אתם תצטערו על המעשה הזה. אתם תבינו שטעיתם, בדיוק כמו שאתם רואים עכשיו שהנושא הזה הרבה יותר מקובל ממה שהיה לפני 20 שנה. אתם תבינו שטעיתם, אבל חבל להתעלל בקבוצה כל כך גדולה של אנשים עכשיו בשביל שבסוף נפתור את הבעיה הזאת, כי בסוף בסוף – והוא לא כל כך רחוק – הם ינצחו, כי הם צודקים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין, אחרונת המסתייגים, ואחריה יעלה יושב-ראש הוועדה ויסכם את הדיון. חברת הכנסת מיכל רוזין, חמש דקות – לא, אל תדאגי, גם אם תחרגי עוד 15 שניות, 20 שניות, חצי דקה, אני – – –
מיכל רוזין (מרצ):
תודה רבה, כבוד יושב-ראש הישיבה. אני מודה לך על ההתחשבות, כי אכן הנושא הזה הוא בנפשי, ובאמת מרתיח לקרוא הבוקר את הציוצים שראש הממשלה יצא כבר מבית ראש הממשלה כדי להגיע במיוחד לכנסת כדי להפיל את ההסתייגות של אמיר אוחנה ולא לאפשר לקהילת הלהט"ב להיות הורים, עם איזושהי הבטחה שבעתיד, יום אחד, יהיה איזה חוק, ישתנה – כולנו יודעים שאם בכלל יהיה מושב חורף, זה בוודאי בקואליציה הזאת לא יעבור – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל, אני אומר לך, יהיה מושב חורף ויהיה מושב קיץ, בעזרת השם.
מיכל רוזין (מרצ):
בוא לא נתווכח על זה, אבל בוודאי שגפני לא יאפשר שהחוק הזה יעבור, אז למה להבטיח הבטחות שאתה לא יכול לעמוד בהן? ומה שמרתיח באמת זה שמצליחים פה בקואליציה לעשות הרבה מאוד כיפופי ידיים. מצליחים להצביע, חברות הקואליציה השונות, כולל על חוק הלאום שהחרדים לא רוצים אותו, וכולל על חוק הגיוס וחוקים אחרים שעולים פה, שכל אחד לא נוח לו במידה כזו או אחרת עם חוק כזה או אחר – נכון, אלאלוף? כל אחד מתפשר, משמעת קואליציונית. דרך אגב, בשנים עברו – דרך אגב, זה בשביל אמסלם – בשנים עברו לא היה דבר כזה שעל כל חוק הייתה משמעת קואליציונית. לא היה. אני פה בכנסת משנת 1994; ברוב החוקים היה חופש הצבעה גם באופוזיציה, גם בקואליציה. המסורת החדשה הזאת, שהתחילה, אני חושבת, בקדנציה הקודמת, שעל כל חוק הכי קטן של כל חבר אופוזיציה, שינוי מילה, זה הופך להיות משמעת קואליציונית של אין תזוזה – "ברזל", מה שאנחנו קוראים לה – זה לא היה ככה. לא היה כך בעבר. נכון, על חוקים מהותיים שיכולים להפיל ממשלה, שהם תקציביים, הייתה משמעת קואליציונית, אבל לא על כל חוק. היה איזה חופש בכל זאת לפרלמנטר לקבוע את עמדתו, להגיד את נימתו האישית.
ומה שמרתיח בחוק הזה, באמת, שזה לא רק העניין של להיות הורים. אני חייבת לומר לכם, זו לא רק הזכות להיות הורים, שבוודאי האפליה פה זועקת לשמיים; מרתיח פה שאתם לא מבינים את המשמעות לקהילה. אתם לא מבינים ומבינות שבסוף, כשאתמול בלילה בפלורנטין הותקפה טרנסית רק בגלל שהיא טרנסג'נדר, הותקפה פיזית, באלימות קשה, זה חלק ממה שקורה פה, כי האלימות השלטונית שלא מאפשרת זכויות משדרת גם לציבור שהם אזרחים סוג ב' וניתן לתקוף אותם מילולית או פיזית, לקרוא להם סוטים, חולים, להפלות אותם בצבא, בבית הספר, ואלימות מילולית או פיזית.
אני רוצה לראות את אותו נער שהיום רואה שפרלמנט בישראל אומר לו: אתה לא שווה זכויות, אתה לא יכול להיות כמו שאר האנשים במדינה. זה המסר. זה לא רק כן או לא להיות הורים, זה לא רק העניין הזה. מעבר לזה שזו זכות יסוד שלנו להיות הורים, העניין הזה של המסר: אתם אזרחים סוג ב', אתם לא יכולים להיות כמו כולם – המסר הזה לאותו ילד, שכרגע מפחד אפילו להגיד להורים שלו, לחברים שלו מי הוא ומה הוא, ולפעמים ייקח לו המון שנים עד שהוא יצליח לבנות את הביטחון, ולעיתים גם אף פעם לא, לקום ולהגיד: זה מי שאני וזו דרך חיי וזו בחירתי וזו העדפתי; הילד הזה, שסופג בבית הספר קללות: יא הומו, ואתה הומו, ולפעמים גם אלימות פיזית, ואנחנו רואים את הנתונים, שלא לדבר על שיעור ההתאבדויות בקרב האוכלוסייה, אנחנו רואים את הדבר הזה – המסר הזה יוצא מהבית הזה. אני יודעת שאתם מפרידים, אתם אומרים: מה פתאום? אסור לפגוע באף אחד, אסור להיות אלים כלפי אף אחד, אסור לקלל אף אחד, כל אדם שווה וראוי. המסר הזה עובר מפה, הוא מחלחל. כשאתם אומרים שהם לא שווי זכויות, בסוף אותו נער שצועקים לו "הומו", הוא כבר הפנים את מה שהתרבות מלמדת אותו – שהוא לא שווה זכויות, שהוא לא כמו כולם, שהוא לא יוכל להתחתן, שהוא לא יוכל להביא ילדים לעולם, ושכנראה אם יפלו אותו זה מוצדק – במקום העבודה או בכל מקום – יכול להיות שזה מוצדק, כי הכנסת קבעה שזה מוצדק.
אפליה, אי-שוויון, לא יכולה להיות לנקודה אחת. היא תמיד רוחבית יותר. כשאתם מפלים על בסיס של מין, גזע, מוצא אתני, נטייה מינית, מגדר, אתם לא מפלים נקודתית. אתה לא יכול להגיד לאישה: את זה את לא יכולה, אבל בכל השאר את שווה לכולם. בסופו של דבר, כשאתה מפלה בנקודה אחת אתה משליך על הכול. ובעניין הזה, כשאתם אומרים להם: אין לכם זכות להיות הורים, אתם פותחים פתח להמשך האלימות – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מיכל רוזין (מרצ):
– – המילולית, הכלכלית והפיזית נגד קהילת הלהט"ב. תנו להם להיות הורים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אחרונת המסתייגות, או המסתייגים. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לסכם את הדיון. מייד אחרי כן אנחנו נעבור להצבעה על כל הסעיפים, כולל ההסתייגויות ולוח התיקונים. אדוני יושב-ראש הוועדה, רשות הדיבור שלך.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, ידידי הרב יצחק וקנין, חברי הכנסת, חברים, אם אפשר לא לקבל את הגב של החברים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת סמוטריץ, טלב אבו עראר, הגב שלך – תראה לו את הפנים.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני עברתי את הניסיון הזה, וזה מעצבן.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת סמוטריץ, אתה יכול לעבור לצד השני, ואז אתה תהיה עם הפנים אלינו.
מיכל רוזין (מרצ):
אם הוא יעבור לצד השני – – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא מסוגל. הוא מאוד מאוד פרקטי, אני יכול להגיד לך. הוא יושב לידי, אני מעיד עליו שהוא – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא בין חברי הכנסת היעילים שיש.
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
חבר כנסת אלאלוף היה כל הלילה כאן, שמע והקשיב, ואני – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תודה. אני חייב להתחיל בנימות אישיות, כי מי שחושב שהחוק הזה זה עניין של טכניקת אצבע על כפתור או של יציאה מהאולם ולשכוח ולחשוב שגמר את המשימה, אז אני ממליץ שהוא יבדוק את דבריו.
אני קודם כול רוצה להתנצל בפני החברים שלי. איציק שמולי – לפני שהיה חבר כנסת, אני, בלי להכיר אותו, בתפקידי הקודם – הוא בא לשיחה איתי, לא מחייבת, כאיש קרן רש"י, ושוחחנו, וכעסתי עליו. אדוני השר, אני פונה לחבר הכנסת שמולי. ואני חייב להגיד שבשיחה הזאת, שאני לא שוכח אותה ולא אשכח אותה לעולם, כעסתי עליו ואמרתי לו: נו, למה אתה מחכה? תיכנס לפוליטיקה. אנשים כמוך ישנו את העולם, ואני עוד מאמין לך ומאמין באנשים כמוך.
אני כואב, מפני שלצערי היום לא אוכל לספק לך ולאמיר ולחברים – שבאו לוועדה וכאבו וכעסו וביטאו בצורה מדהימה את הרגשות שלהם, על היחס של המדינה ושל החברה לקהילה הלהט"בית. היום, כדי לקדם את הקהילה, זה גנבה בלילה, מאחורי הפרגוד. לא בצורה גלויה, לא בצורה מכבדת. לא כמו שהמדינה הייתה צריכה לעשות כדי לבדוק את כל הזכויות של כל אזרח, ולבדוק למה הקהילה הגאה לא מקבלת ולתקן. וזה לא רק הנושא של הפונדקאות. זה גם, ודאי. ואני יודע מה זה באופן אישי – אני עושה עבירה כרגע, כי החוק לא תוקן – כאבא של ילד מאומץ. החלום שלי היה אז – כשידעתי שאני לא אוכל להביא ילד לעולם, רציתי שיהיה לי ילד. ואתם יודעים מה הנימוק שאני נתתי לרב שלא נתן לי לגייר אותו? אני אמרתי שפשוט חשבתי שכדאי שאני אאמץ ילד כדי שיגיד קדיש על הקבר שלי. מה יותר יהודי מזה? ואז הוא אמר לי – ולא אספר יותר, כי אחר כך מצאתי את הרב המדהים והנכון שידע לפתור את הבעיה.
אז אני יודע. אני יושב איתכם, וכבר הבוקר שבע פעמים אני בקשר עם הבן שלי, כי הוא בחוץ-לארץ. זו מהות החיים שלי. ולכן, כשאומר לי איציק, אומר לנו – ואני יכול להבין אותו – ולחברים שם באגף שלנו – –
היו"ר יצחק וקנין:
נא לשמור על השקט.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – כשהוא אומר: אני משתוקק למילה "אבא" שמופנית אליי, אני מבין את כל עומק הרגש הזה שאתה לא מצליח לבטא. לצערנו, חברה שמוגדרת מודרנית היא גם חברה שמתכננת את האנשים שלה, את המשפחות שלה. לכן, אחד הדברים שאני שונא זה שאומרים: יש לו יותר מדי ילדים, אז אם הוא עשה אותם, שידאג להם. ומה פתאום אתה רוצה לתת חמש אפשרויות לפונדקאות לאישה? מה זה? מישהו יעז לדבר על התכנון של משפחתי היקרה, הנפלאה? אני אתן למישהו לחשוב: תפסיק בשלוש, קח עד ארבע, לא צריך חמש. ואכן, גם כן המושג הזה של תכנון משפחה, על כל המגוונים שלה, הוא עניין אישי והחלטה ואחריות אישית בלבד. אין למדינה שום זכות. אנחנו לא סין, שפעם טוב משפחה עם ילד ופעם טוב משפחה עם שני ילדים, ובשני המקרים יש ילדים שמתקשים לתפקד וחברה שמידרדרת. אוי ואבוי אם היינו נראים כך.
המושג של תכנון משפחה זה אחד המושגים האיומים, הפסולים, המפגרים ביותר. ב-1996 – אני מודה, לא עשיתי מספיק שיעורי בית כדי לדעת איך הגיע חוק הפונדקאות, אבל חוק הפונדקאות ב-1996 היה צעד אדיר לממשלה, שקיבלה – ובראשה, בתפקיד של שר הבריאות היה אפרים סנה, ושר המשפטים ליבאי. שני האנשים האלה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
נא לשמור על השקט.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
תאמינו לי, שיחות הטלפון והפטפוטים ביניכם הם פחות חשובים ממה שאנחנו אומרים, חברים שם בסוף.
הם החליטו – אני בטוח, לאור ההיכרות והיכולות האינטלקטואליות וההומניות שלהם, שהם היו רוצים חוק הרבה יותר עמוק, אבל הם ידעו שבקונסטלציה הפוליטית של אז אי-אפשר לעשות יותר. אי-אפשר לעשות יותר, ואז הסתפקו בזה. ובזכות הבסיס הזה יש את החוק של היום.
וחברים, תבינו, ואני אומר את זה על עצמי כדי לא לדבר על אחרים ולא להתחמק מאחריות: אם זה היה אך ורק תלוי ברצון ובאנושיות שלנו וברגשות שלנו, אני אומר לכם, החוק היה עובר. אבל בקונסטלציה הזאת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
נא לשמור על השקט.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
בקונסטלציה הזאת, תדעו שיש גמישות מסוימת לאוכלוסייה שקל לנו להשמיץ אותה. בערבית המרוקאית שלי זה האוכלוסייה שכולם אוהבים לטפס עליה. נכון, אני לא מתפלל כמו חרדי, אבל אני יודע לכבד אותם. נכון שאני לא מתנהג כמו חרדי, אבל אני יודע להעריך את מה שאתה. נכון שהייתי רוצה שייראו יותר קרוב אליי, עוד לא הצלחנו, אבל בשביל זה להכתים אותם בנקודות שחורות, בפגיעה? זה הדבר הכי יפה בחברה שלנו – שיש לנו חברה מגוונת, פסיפס מטורף.
אני מציע, אדוני היושב-ראש, להוציא את כל התיירים של הצד הזה.
היו"ר יצחק וקנין:
מזכירות הסיעות, מנהלי הסיעות, אנא מכם. יש יותר מדי רעש.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לבוא להשמיץ: החשוכים, השחורים שיושבים פה – מה, פה יש רק צדיקים? אתם לא מכירים כאלה שעושים מכות מתחת לחגורה ביניכם ולאחרים, להגנה על האינטרסים האישיים והקבוצתיים שלכם? חברים, אנחנו כולנו דומים, כולנו נראים אולי – חיצונית, בביטויים שלנו – שונים, אבל סך הכול אנחנו עם אופי והתנהגויות מאוד מאוד קרובות.
אם הייתי יודע, למרות כל המאמצים שעשיתי וממשיך לעשות, איך לשנות את המצב, אני אומר לכם, אני הייתי לוחץ. למרות שאני מאוד גאה שלקחתי את האחריות של תיק שלא נותן לי מנוחה, כי אני יודע שאני אצא מפה מושמץ, מותקף, ואני לא כועס על זה. אני לא כועס על זה, מפני שבמצפון הקטן שלי עשיתי כל מה שאני יכול כדי לתת לחברים שלי, למשפחה שלי, את מה שחסר להם. וזה תסכול נוראי לנהל מאבק כשאתה חושב שכל הכלים אצלך ובסוף אתה לא שולט בכול.
עכשיו, המאבק הזה של היום, של החודשים האחרונים ובמיוחד של השבועות האחרונים, זה מאבק שגם משפר את מעמדה של הקהילה הגאה. תלכו קצת אחורה – אני זקן, אתם צעירים: המתחרה שלי היחיד ויועץ הסתר שלי הנפלא – אני מתייעץ תמיד עם בני בגין – אומר שתזכרו איפה היה המעמד של הלהט"בים לפני 20, 30 שנה. וזה נכון, זה שונה בתל אביב מאשר בעירי בבאר שבע, אבל איזה הישגים מטורפים. איזה הישגים מטורפים. בשנה הראשונה שהייתי בכנסת קראו לי ברחוב בבאר שבע "יא מוחמד". למה? כי פעלתי באיזו פעולה עם חברי אחמד טיבי בנושא שקשור לקהילה הבדואית בדרום. אבל גם כאלה אמרו לי "יא הומו", מפני שראו את עמדתי בנושא. ולמרות זאת, היום, אני אומר לכם, המצב הרבה הרבה יותר טוב – ולא מספיק.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לא, לא, זה פתרונות קלים. סתיו ידידתי, את יודעת כמה אני מעריך אותך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – בזכות בג"ץ – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
זה תירוץ, לחשוב שלממשלה יש מקל קסם כזה שהיא יכולה לשנות את המנטליות. אני רוצה להגיד לך, אני אהיה עוד יותר גלוי: הדעות שלי היום ושל אתמול על הלה"טבים לא היו אלה שהיו לי לפני 20 שנה, ואני לא מתבייש. אני לא מתבייש. ואני, כשהכרתי את – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תראי כמה הוא כן.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
כשאני יצאתי לפריז עם אמיר אוחנה, לא ידעתי מה הוא ומיהו. אני חזרתי חבר, אני מרגיש – איפה אמיר? אמיר, אני מעז להגיד, אנחנו חברים בנפש, גם אם זה רק שלוש שנים. אני אומר את זה מפני שבניית חברה זה דבר, ושינויים בתוך החברה – ואני לא סוציולוג, אני בקושי למדתי שלוש שנים סוציולוגיה – אני יודע שהתפתחות חברתית זה ארוך טווח, זה שנים של מאמצים, זה כמה מעשים שנכשלים. אבל היום, העוצמה של הקהילה הלהט"בית – איזו גאווה. לכולנו. אני אומר לכם: אני גאה כשאני רואה את העוצמה מתבטאת במצעדים, באירועים, במוסדות שלהם, במקומות המסחריים שלהם. השאלה היא אם הם רוצים. אני – לא מפריע לי. אני מכיר את הקפה בבאר שבע, ולפעמים הבן שלי אומר: אבא, בוא נראה אותם, בוא נלך אליהם, ואני הולך.
היום, החוק הזה פותח יותר את הזכויות של הלה"טבים. פותח יותר, תבינו. כי זה קודם כול משחרר את הפונדקאות לכל הנשים של המדינה. זה לא טוב ש-50% מהאוכלוסייה, אוכלוסיית המדינה, נשים, יכולות להביא ילד או ילדה לעולם ולבטא את הרגשות שלהן, הנשים האלה – וזה בחוק, בארץ, בעברית – באמצעות פונדקאיות, נושאות עובר של אחרים? ואני רוצה להזהיר אתכם: אם אתם אוהבים אותן, אמיתית, תפסיקו להבליט שכביכול הן עושות את זה רק מאינטרס כלכלי.
כשיעשו את המחקר שדרשנו בוועדה בעוד שנתיים-שלוש, יהיו לנו נתונים אמיתיים, אני מקווה, והנתונים האלה יוכיחו שזה האקט הכי נדיב, של נדיבות, של אלטרואיזם אמיתי בתוך החברה שלנו. אני לא מכיר הרבה נשים שרק חוגגות כשהן בהיריון – זו מעמסה אדירה, זו אחריות גדולה. ולכן אני חושב שכשמדברים על זה – המאבק הזה, שלא ייגמר, כדאי גם לקדם אותו בצעדים, גם אם הם חלקיים.
עכשיו, כל מי שחושב שכשהוא יצביע היום גם לפי משמעת קואליציונית – ואני לא מתבייש, זה חלק מהאחריות.
היו"ר יצחק וקנין:
נא לשמור על השקט.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
זה גם חלק מהאחריות של כל אחד מאיתנו, באנו לפה לקחת על עצמנו אחריות. אז יש כאלה שאמרו לי: אלי, תעשה טובה, אל תעביר את החוק, אל תדון בו. תוריד אותו, ואז בג"ץ יבוא ויחליט. אני חושב שזו תהיה בריחה. אני, ששייך היום למנגנון המחוקק, אני רוצה למלא את כל האחריות שלי בנושא הזה. זו לא בריחה, זו לא פנייה לבג"ץ – שאני מכבד ומגן עליו, כמו הסיעה שלי, בכל כוחי. אני גם רוצה להזכיר לכם, חברים: הכאב הנוסף שיש לי זה שהפונדקאות היא לא אופציה לעניים.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יואב קיש, אדוני השר יריב לוין, אנא מכם. היושב-ראש מסכם את הדיון. אנא מכם, שבו במקומותיכם, אנחנו תכף עוברים להצבעה.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
זה אחד הדברים שמקוממים אותי. אני לא שמתי לב, אדוני ראש הממשלה, שנכנסת, ואתה איתנו בדיון הזה.
אני רוצה להגיד לכם שזה שאנשים, בגלל בעיה כלכלית אישית לא יכולים להגשים את העקרונות – –
היו"ר יצחק וקנין:
סדרנים, נא לשמור על השקט בתאים.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
– – לא יכולים להשיג את המטרות האנושיות ביותר בגלל בעיה כספית – תאמינו לי, גם אני יודע: כשהחלטנו, אשתי ואני, לאמץ ילד והביורוקרטיה הישראלית זרקה אותנו לכל הרוחות, מה שהגביל אותנו לאמץ יותר מילד אז זה הבעיה הכספית. לא יכולתי לאמץ יותר מילד, ואתם לא יודעים איזה כאב יש לי היום, למרות שיש לי ילד נפלא, ואיך אומרים, אני מת עליו, חי בשבילו.
לכן, אנחנו צריכים להבין: היום זה פתח נוסף לבניית שוויון בתוך החברה הישראלית, שוויון שאמור להיות בין כל אזרחי המדינה. אני לא מחפש שוויון ללהט"בים, הם חלק אינטגרלי של החברה. וכפי שאנחנו אמורים לתקן הרבה עיוותים בחברה, גם העיוות הזה, חייבים להתמודד איתו.
אני לקחתי – ואדוני ראש הממשלה, היות שאתה פה, אני מרשה לעצמי לפנות אליך.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני רציתי לפנות אליך, אדוני ראש הממשלה, כי אני מאוד מעריך שבאת היום לכנסת, לדיון הזה, מפני שאמירתך שלשום, זה אומר שיש מאבק המשך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
השרה סופה לנדבר, השרה סופה לנדבר, הוא פונה ישירות לראש הממשלה. זה לא מכובד.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני רוצה לראות בהודעתך הודעה שאומרת שיש עוד מה לעשות כדי לשפר את התנאים של הלהט"בים, במיוחד בנושא הזה של הפונדקאות. אני יודע שיש לי חברים, ובמקרה גם חברה – אמיר אוחנה ומירב בן ארי – שמתכננים אפילו להכין חוק פרטי בנושא הזה, ואני בטוח שיצטרפו הרבה לתמוך בזה. ביום שנצליח לפרוץ דרך כמו בפונדקאות בעוד נושאים רבים ואחרים, למרות שהתקדמנו בסיפור של הירושות, בשמירת הזכויות של בן הזוג או בת הזוג – אנחנו נמשיך לעשות למענם.
אני רוצה לסיים. מה אומר מנהל הסיעה?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, הוא שואל אם הוא – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
עוד?
דוד אמסלם (הליכוד):
עוד כמה דקות. הייתי בטוח – – –
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אני חושב, וזה מוזר: אלה שאומרים ועושים, לא כולם באותה מידת כנות, מאבק למען הלהט"בים – קודם כול, אני מציע שנוריד את הפטרנליזם: הם יודעים לעשות לעצמם מצוין את המאבק הנדרש; אבל גם אם רוצים לעשות איתם את זה, אז אני מאוד ממליץ להם שלא ינסו לבנות זלזול ואז גם פגיעה בחברה הנוספת שיש במדינה שלנו. האמינו לי, אני קיבלתי, אני לא יודע לספור את כל המסרים, סמ"סים, ווטסאפים וקומפני – במאות, בימים מסוימים אפילו באלפים. האנשים האלה זכאים לכל הזכויות שהם גם מגדירים לעצמם, לא רק שהמדינה צריכה להגדיר עבורם.
לכן, בכל הכאב, תאמינו לי, ובכל הטיפול, לפי דעתי הכי כן ורציני שיכולתי לתת בוועדה, בהשתתפות – במקרה זה; לא תמיד הוועדה נותנת את תשומת הלב הנדרשת לנושאים מאוד קשים. לדוגמה, מה הנושא שלא טופל, כחברי ועדה, והיה בוועדה, נושא שחשבתי שהוא ערך עליון? נכי צה"ל. רוב הדיונים, כ-20 שעות במספר, ללא נוכחות חברי הכנסת כמעט – ענת ברקו, למרות שהיא לא חברת ועדה אבל כנראה שיש לה גם את הרקע ואת הרגש הנדרש. בנושאים אלה, שהם לא פחות, הם גם חשובים, אנחנו לא ראינו את ההשתתפות שלכם, קואליציה ואופוזיציה ביחד. 56,000 נכי צה"ל, והמערכת עוד לא הצליחה, אחרי 70 שנה, לבנות מערכת כנה, אמיתית, עניינית, ארגונית, בצורה טובה מאוד.
הנושא הזה לא ירד מסדר-היום, ואני אומר שהנושא של הלה"טבים וההגדרה של משפחות חדשות לא ירד מסדר-היום, כי החברה, כל עוד היא רוצה להיות חברה צודקת, טובה, יהודית, מכבדת את כל אזרחיה, היא חייבת לדעת להתמודד, ולא בסיסמאות, חברים. אל תתפסו סיסמה כזאת או אחרת כדבר שהוא לא לדיון. כן, זה חלק מזה. צריך לדעת להתמודד עם המורכבות שזה מזמין.
אני רוצה להוסיף למה שאמרתי אתמול, והיות שקיבלתי מילים טובות אז אני אמשיך. חברים, בקונסטלציה הפוליטית של היום, וגם לי כמו לכל אחד מאיתנו יש ביקורת, יש גם דברים מדהימים: החוק של הנכים, שהתבטא בשלוש שנים ב-4.350 מיליארד – איפה החבר שלי כץ? ואני בוודאי חושב על שר האוצר וראש הממשלה והצוותים השונים – זו הייתה מהפכה שקטה עם עשייה אדירה של כמה חברים שיושבים פה בתוך הכנסת. הראשון, שאני מסתכל עליו כחבר אדיר שלי, זה אילן גילאון. איך אתם מסבירים שמערכת שהייתה מתוקצבת בכ-9 מיליארד שקל קופצת עם תוספת של 50% בשלוש שנים? זה נראה מספר קטן. אתם לא יודעים כמה נאבקים כדי לקבל קצבאות נוספות לילד שזקוק ליותר מאשר קצבה אוניברסלית.
לכן, אני אומר לכם: יש לנו על מה להיאבק. יש לנו על מה להיאבק עבור הלהט"בים, ולכן, למרות האכזבה החלקית, אני ממליץ להצביע בעד החוק הזה גם בקריאה שנייה וגם בקריאה שלישית. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף.
אני רוצה לומר הערה שאמר אותה אתמול יושב-ראש הכנסת, לגבי הוראת המנכ"ל לאותם עוזרים שלא מחויבים להיות פה בזמן ההצבעות. כל מי שלא צריך להיות פה עכשיו שיצא בחוץ ולא יפריע בזמן ההצבעה, מלבד אותם עוזרים חיוניים, שהם לצורך ההצבעה בלבד. תודה.
חברי הכנסת, אנחנו עומדים להצביע על הסתייגויות לחוק, כולל לוח התיקונים, גם להסתייגויות וגם להצעת החוק. אנחנו נציין את זה. אנחנו נודיע על זה בזמן אמת. כאשר בהסתייגות יש גם לוח תיקונים, אנחנו נאמר את זה.
אם כן, חברי הכנסת, הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018. הסתייגות לסעיף 1, הסתייגות 1. אני פה אכריז, מכיוון שיש פה: חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ. מי בעד ההסתייגות, מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 671
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
45 בעד, 58 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, הסתייגות 1, לסעיף 1, לא נתקבלה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יכולת לעשות היסטוריה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, חבר הכנסת יואל חסון, חבר הכנסת – יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ראש הממשלה – – – אמר את זה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
הצעת חוק חדשה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – מה קרה.
היו"ר יצחק וקנין:
יואל חסון, אתה יודע את הכללים יותר טוב ממני – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא יותר טוב ממך.
היו"ר יצחק וקנין:
לא יכול להיות מצב שבאמצע ההצבעות אנחנו נעבור פה איזה ריטואל חוזר של הערות. אני מוכן לשמוע פעם אחת – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – היסטוריים – אפשר.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, אל תנצל את המצב הזה. אני באמצע ההצבעה לא יכול להוציא. אז אנא מכם, תעזרו לי לפחות לנהל את הישיבה הזאת כמו שצריך.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות, כולל לוח התיקונים, של חבר הכנסת אמיר אוחנה. רבותי, ההסתייגות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רק רגע. יש בקשה להצבעה שמית. יש גם חתימות, רבותיי, הוגשו לנו חתימות.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת לאה פדידה, מספיק יש – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
היא בעד, אדוני.
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1, כולל לוח התיקונים, של חבר הכנסת אמיר אוחנה. נא להקריא את שמות חברי הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – נגד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – בעד
מיכאל אורן – נגד
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
ינון אזולאי – נגד
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – נגד
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
סעיד אלחרומי – נגד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – נגד
יעקב אשר – נגד
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – נגד
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – בעד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
נפתלי בנט – נגד
יחיאל חיליק בר – בעד
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
אילן גילאון – בעד
יהודה גליק – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – נגד
משה גפני – נגד
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
שרן השכל – בעד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – בעד
אכרם חסון – נגד
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – אינו נוכח
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – בעד
ואאל יונס – נגד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
יעל כהן-פארן – בעד
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – בעד
קריאות:
הוא אמר בעד – – –
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
לא עברתי למצביע הבא.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותיי, אתם מכירים את הכלל. ישראל כץ, אתה בעד או נגד?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
נגד.
היו"ר יצחק וקנין:
נגד.
קריאות:
– – –
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – בעד
אורלי לוי אבקסיס – בעד
ז'קי לוי – נגד
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
סתיו שפיר, אל תנצלי את המצב. אני יכול להוציא אותך עד סיום ההצבעה. זה לא דו-שיח פה. אנחנו באמצע ההצבעה, אני לא מבין אותך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אבל ראש הממשלה אמר לו – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מצידי, תצאי החוצה ותעני לו. לא פה. לא בזמן ההצבעה – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – אני לא אאפשר לך את זה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
סתיו, תגידי, את רוצה לעשות את ההצגה לבד? אני אוציא אותך עד סיום ההצבעה. אני מזהיר אותך פעם אחרונה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – נגד
יאיר לפיד – בעד
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תמר זנדברג.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת
מיכאל מלכיאלי – נגד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – נגד
יואל חסון (המחנה הציוני):
תתבייש לך. תתבייש לך.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יואל חסון.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יואל חסון.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יואל חסון.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת יואל חסון, אני אוציא אותך עד סיום ההצבעה. סדרנים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבקש. אני לא אתן לכם פה לעשות הצגות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איך אפשר לשקר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תוציאו את יואל חסון בחוץ עד סיום ההצבעה. תוציאו אותו בחוץ.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני אוציא גם אותך – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה הבטחת. מילה שלך היא לא מילה. מה זה?
היו"ר יצחק וקנין:
תוציאו אותו עד סיום ההצבעה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איך אפשר ככה?
(חבר הכנסת יואל חסון יוצא מאולם המליאה.)
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תמר זנדברג, קריאה אחרונה אלייך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתה לא יכול להוציא בהצבעה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אכניס אותו בזמן ההצבעה.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תראו, רבותיי, אם אתם רוצים לעשות פה שוק ואנחנו נתנהג כמו – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יש פה תהליך של הצבעה שאתם מכירים אותו. אי-אפשר לנהל את ההצבעה בצורה כזאת. אני חייב – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תמר, אני לא אקרא אותך יותר. חבר הכנסת מיקי לוי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – זה אי-אפשר.
היו"ר יצחק וקנין:
שבי במקומך. פעם אחרונה, שבי במקומך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מה, ראש הממשלה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תוציאו אותה בחוץ, תחזירו אותה בזמן ההצבעה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
צאי בחוץ. תחזרי בזמן – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אתה לא יכול להוציא אותי.
היו"ר יצחק וקנין:
אני אוציא אותך. את תחזרי להצביע ותמשיכי בהצבעה. כרגע את מפריעה להמשך ההצבעה. תחליטי. או שאת יושבת ולא מפריעה או אני מוציא אותך. זאת פעם אחרונה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תנו לה לשבת. מספיק. מה קורה פה?
תעזבו אותה. סתיו.
(חברת הכנסת סתיו שפיר יוצאת מאולם המליאה.)
היו"ר יצחק וקנין:
תמשיכו.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל רוזין, את רוצה להיות הבאה בתור?
נא להמשיך.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – בעד
דן סידה – נגד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – נגד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
לאה פדידה – בעד
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – נגד
טלי פלוסקוב – אינה נוכחת
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – בעד
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – נגד
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
מוסי רז – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת חנין זועבי.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשם חבר הכנסת)
עפר שלח – בעד
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תמר זנדברג, את גורמת ליותר מדי מהומות.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת חנין זועבי.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי, בסדר.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תמר זנדברג.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חנין זועבי.
קריאה:
תוציא אותה. תוציא אותה כבר.
היו"ר יצחק וקנין:
נא להמשיך את ההקראה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר
קריאה:
הודעת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
הודעתי להם להכניס אותם. הודעתי להכניס אותם, בתנאי שהם לא יפריעו.
קריאה:
היא תוכל גם בסיבוב השני, תגיד.
היו"ר יצחק וקנין:
כן, כן, ודאי.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
היו"ר יצחק וקנין:
יש סיבוב שני. את תוכלי להצביע. שבי במקומך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת סתיו שפיר, אם את תשמרי על הכללים אני לא אוציא אותך.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אני שמרתי על הכללים, ראש הממשלה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא אאפשר מהומות פה. שיהיה לך ברור. שבי במקומך, ותתנהגי כמו שכל חבר כנסת צריך – – –
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – להצביע.
היו"ר יצחק וקנין:
שבי במקומך. את תצביעי. יש סיבוב שני. את תצביעי.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
אחמד טיבי – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת שולי מועלם.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
יוליה מלינובסקי – נגד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – נגד
טלי פלוסקוב – אינה נוכחת
סתיו שפיר – בעד
היו"ר יצחק וקנין:
יש חבר כנסת באולם שלא הצביע? חברת כנסת שלא הצביעה? יואל חסון הצביע, גברתי המזכירה? הצביע.
אני קורא שוב – יש חבר כנסת או חברת כנסת שלא הצביעו? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש – – – מה הם היו מצביעים?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, אל תוסיף על מה שיש. תן לי.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, שב במקומך, אדוני.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, חבר הכנסת יושב-ראש ועדת הכספים, אנא ממך. חברי הכנסת, אני מבקש שכל אחד ישב במקומו כי אנחנו ממשיכים מייד להצביע על ההסתייגויות. אין פה הפסקות.
להלן תוצאות ההצבעה: בעד ההסתייגות של אמיר אוחנה – 46, נגד – 62. ההסתייגות, כולל לוח התיקונים, לא התקבלה.
אנחנו עוברים להסתייגות 3, לסעיף 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 672
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 57
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
57 מתנגדים, 42 בעד. הסתייגות 3, לסעיף 1, לא נתקבלה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – להודיע לי. אני מבקש עכשיו – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, שב במקומך, שב במקומך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – אני מגיש תלונה לוועדת האתיקה.
היו"ר יצחק וקנין:
שב במקומך. תגיש תלונה לאן שאתה רוצה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אתם עושים דבר שלא ייעשה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
שב במקומך. שב במקומך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
שאתם משקרים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
שב במקומך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
תשלחו לי – – – שלכם, ותיתנו לי להגיב. איך אתם מפיצים לכל העיתונים בלי לשלוח לי את ההודעה?
היו"ר יצחק וקנין:
מאחר שאני באמצע ההצבעה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, שב במקומך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
תנו לי להגיב. זכותי להגיב.
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת. הסתייגות 3 לא נתקבלה.
אני עובר להסתייגות 4, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 673
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד ההסתייגות – 41, נגד – 59. ההסתייגות לא נתקבלה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות 5, לסעיף 1. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 674
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
לסעיף 1 כל ההסתייגויות הוסרו.
אנחנו עוברים להצבעה, כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 675
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 58
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
58 בעד, 47 נגד. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה, כולל לוח התיקונים.
אנחנו עוברים לסעיף 2, הסתייגות מס' 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 676
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
59 נגד, 43 בעד. ההסתייגות 6, לסעיף 2, לא התקבלה.
אין יותר הסתייגויות לסעיף 2. אם כן, אנחנו נצביע על סעיף 2, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 677
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 52
נגד – 38
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת, ההצבעה שלכם נקלטה. למי לא נקלטה ההצבעה?
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אצל מי עוד? גם אצלכם לא נקלטה. אני אחזור על ההצבעה כדי שלא יהיה בלבול.
אנחנו מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 678
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 46
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 60, נגד – 46. סעיף 2 התקבל כהצעת הוועדה.
הסתייגות 7, לסעיף 3 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 679
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
62 נגד, 41 בעד. ההסתייגות לא נתקבלה.
שימו לב, חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על סעיף 3. מכיוון שלסעיף 4 אין הסתייגויות אנחנו נצביע על 3 ו-4 יחד, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? נצביע על נוסח הוועדה.
הצבעה מס' 680
בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 61
נגד – 43
נמנעים – אין
סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 61, נגד – 43. סעיפים 3–4 התקבלו כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 5, הסתייגות מס' 8. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 681
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 43, נגד – 60. ההסתייגות לא נתקבלה.
הסתייגות 9, לסעיף 5, מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 682
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברי הכנסת מירב בן ארי ודן סידה, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 43, נגד – 59. ההסתייגות לא נתקבלה.
הסתייגות 10, לסעיף 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
קריאות:
יש כאן בעיה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני עוצר את ההצבעה. אני אחזור אליה.
הצבעה מס' 683
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 51
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת מיכל רוזין לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
יש מישהו שההצבעה שלו לא נקלטה? אני אוסיף אותך. אני אוסיף את קולה של חברת הכנסת לאה פדידה.
קריאות:
ומיקי לוי.
היו"ר יצחק וקנין:
נקלט. ומיקי לוי.
אם כן, בעד 40, 51 מתנגדים. אם כן, הסתייגות 10, לסעיף 5, לא נתקבלה.
הסתייגות 11, לסעיף 5, מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 684
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
60 מתנגדים, 43 בעד, אם כן, מס' 11, לסעיף 5, לא נתקבלה.
הסתייגות 12, לסעיף 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 685
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 60
נמנעים – אין
הסתייגות (12) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
60 מתנגדים, 43 בעד, הסתייגות 12, לסעיף 5, לא נתקבלה.
הסתייגות 13, לסעיף 5, מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 686
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 59
נמנעים – אין
הסתייגות (13) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
59 מתנגדים, 42 בעד. הסתייגות 13, לסעיף 5, לא נתקבלה.
הסתייגות 14, לסעיף 5 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 687
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת מיכל בירן לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
59 מתנגדים, 42 בעד. ההסתייגות מס' 14, לסעיף 5, לא נתקבלה.
אם כן, כל ההסתייגויות לסעיף 5 הוסרו. אנחנו נצביע על סעיף 5, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 688
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס מודיעה שבטעות הצביעה בעד במקום נגד. בכל מקרה, זה לא משנה את התוצאה. 60 בעד, 47 מתנגדים. סעיף 5 התקבל, כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 6, הסתייגות 15, מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 689
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
60 מתנגדים, 42 בעד, אם כן, הסתייגות מס' 15 לא נתקבלה.
הסתייגות 16, לסעיף 6, מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 690
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
60 מתנגדים, 43 בעד, ההסתייגות 16, לסעיף 6, לא נתקבלה.
אם כן, גם לסעיף 6 כל ההסתייגויות הוסרו. אנחנו נצביע על סעיף 6 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 691
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, 47 מתנגדים. סעיף 6 אושר כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 7, הסתייגות 17, מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 692
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 58
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
58 מתנגדים, 44 בעד, הסתייגות 17, לסעיף 7, לא נתקבלה.
לא נותרו הסתייגות לסעיף 7. אנחנו נצביע על סעיפים 7, 8 ו-9, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 693
בעד סעיפים 7–9, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 47
נמנעים – אין
סעיפים 7–9, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, 47 מתנגדים. סעיפים 7, 8, ו-9 אושרו כנוסח הוועדה.
לאחר סעיף 9 יש לנו הסתייגות 18. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 694
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 9 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
59 מתנגדים, 45 בעד. הסתייגות 18, אחרי סעיף 9, לא נתקבלה.
אין הסתייגויות לסעיף 10. אנחנו נצביע על סעיף 10, כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 695
בעד סעיף 10 – 60
נגד – 48
נמנעים – אין
סעיף 10 נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, 48 מתנגדים. אם כן, סעיף 10, כנוסח הוועדה, אושר.
לסעיף 11, הסתייגות 19 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 696
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 45, מתנגדים – 59. הסתייגות 19, לסעיף 11, לא נתקבלה.
אנחנו נצביע על סעיף 11, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 697
בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 48
נמנעים – אין
סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, 48 מתנגדים. אם כן, סעיף 11 אושר כנוסח הוועדה.
לסעיף 12, הסתייגות 20 – יש גם לוח תיקונים, אבל אנחנו נצביע על ההסתייגות. הסתייגות 20. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 698
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 12 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
60 מתנגדים, 45 בעד. אם כן, הסתייגות 20, לסעיף 12, לא נתקבלה.
שימו לב, נצביע על סעיף 12 כולל לוח התיקונים, כולל סעיף 13, שאין לו הסתייגות. נצביע על 12, כולל לוח התיקונים, ו-13, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 699
בעד סעיפים 12–13, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 50
נמנעים – אין
סעיפים 12–13, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, 50 מתנגדים. אם כן, סעיפים 12 ו-13, כולל לוח התיקונים, אושרו כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים לסעיף 14, הסתייגות מס' 21. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 700
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 59
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד לסעיף 14 לא נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
59 מתנגדים, 44 בעד. אם כן, הסתייגות 21, לסעיף 14, לא נתקבלה.
נצביע על סעיף 14, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 701
בעד סעיף 14, כהצעת הוועדה – 60
נגד – 50
נמנעים – אין
סעיף 14, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יצחק וקנין:
60 בעד, 50 מתנגדים. סעיף 14 אושר כנוסח הוועדה. חברי הכנסת, הסרנו את כל ההסתייגויות. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים לקריאה שלישית, כנוסח הוועדה – – –
מיכל בירן (המחנה הציוני):
בקשה לשמית.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותיי, בקשה לשמית. יש בקשה להצבעה שמית. נא להקריא את שמות החברים. הצבעה בקריאה שלישית.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש לכם עוד אפשרות להתחרט.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשם חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – נגד
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – נגד
מיכאל אורן – בעד
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
ישראל אייכלר – בעד
רוברט אילטוב – בעד
אלי אלאלוף – בעד
קארין אלהרר – נגד
סעיד אלחרומי – נגד
זאב אלקין – בעד
דוד אמסלם – בעד
אופיר אקוניס – בעד
גלעד ארדן – בעד
אורי אריאל – בעד
יעקב אשר – בעד
זאב בנימין בגין – בעד
זוהיר בהלול – נגד
נאוה בוקר – בעד
דוד ביטן – בעד
מיכל בירן – נגד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – בעד
יואב בן צור – בעד
איל בן ראובן – נגד
נפתלי בנט – בעד
יחיאל חיליק בר – נגד
איתן ברושי – נגד
עמר בר-לב – נגד
ענת ברקו – בעד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
אילן גילאון – נגד
יהודה גליק – בעד
יואב גלנט – בעד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – נגד
משה גפני – בעד
יעל גרמן – נגד
אבי דיכטר – בעד
צחי הנגבי – בעד
יצחק הרצוג – נגד
שרן השכל – בעד
יצחק וקנין – בעד
מכלוף מיקי זוהר – בעד
חנין זועבי – נגד
ג'מאל זחאלקה – נגד
תמר זנדברג – נגד
עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – נגד
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – נגד
אחמד טיבי – נגד
מרדכי יוגב – בעד
יוסי יונה – נגד
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – נגד
חיים ילין – נגד
איתן כבל – נגד
אלי כהן – בעד
מאיר כהן – נגד
יעל כהן-פארן – נגד
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – בעד
עליזה לביא – נגד
ציפי לבני – נגד
אורלי לוי אבקסיס – נגד
ז'קי לוי – בעד
מיקי לוי – נגד
יריב לוין – בעד
יעקב ליצמן – בעד
סופה לנדבר – בעד
יאיר לפיד – נגד
מנחם אליעזר מוזס – בעד
שולי מועלם-רפאלי – בעד
ירון מזוז – בעד
מרב מיכאלי – נגד
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – בעד
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – בעד
אברהם נגוסה – בעד
משולם נהרי – בעד
איילת נחמיאס ורבין – נגד
בנימין נתניהו – בעד
קסניה סבטלובה – נגד
רויטל סויד – נגד
דן סידה – בעד
ניסן סלומינסקי – בעד
בצלאל סמוטריץ – בעד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – נגד
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – נגד
רועי פולקמן – בעד
עודד פורר – בעד
טלי פלוסקוב – בעד
עיסאווי פריג' – נגד
עמיר פרץ – נגד
נורית קורן – בעד
יואב קיש – בעד
איוב קרא – בעד
מירי רגב – בעד
מיכל רוזין – נגד
מיקי רוזנטל – נגד
מוסי רז – נגד
יואל רזבוזוב – נגד
יפעת שאשא ביטון – בעד
יובל שטייניץ – בעד
אלעזר שטרן – נגד
נחמן שי – נגד
עפר שלח – נגד
איציק שמולי – נגד
סתיו שפיר – נגד
איילת שקד – בעד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – נגד
היו"ר יצחק וקנין:
סיבוב שני. נא להקריא את שמות החברים שלא הצביעו בהקראה הראשונה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
גילה גמליאל – אינה נוכחת
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
חיים כץ – אינו נוכח
ואאל יונס – אינו נוכח
סאלח סעד – אינו נוכח
רחל עזריה – אינה נוכחת
היו"ר יצחק וקנין:
יש מישהו מחברי הכנסת שנמצא כרגע באולם המליאה ולא הצביע, או חברת כנסת? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש אליי את תוצאות ההצבעה.
חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה בקריאה השלישית על חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018: בעד הצביעו 59, מתנגדים – 52. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אתה רוצה לומר משהו?
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לא.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. לפני שאני אעבור לשאילתות, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם.
חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, אתה ניגשת אליי באמצע ההצבעה, אני לא יכול לענות לך. הבקשה שלך להודעה אישית, אין לה שום בסיס, בטח לא כרגע. אין לה שום בסיס. אני אומר לך בצורה ברורה: אם הדברים הודלפו, אני מצטער – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא צריך לבדוק. אדוני – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, אני – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מה זה? אתם מסלפים.
היו"ר יצחק וקנין:
יכול להיות. יכול להיות. יכול להיות.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אתם עושים דברים שלא ייעשו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא. אין דבר כזה. זה לא קיים בפרוצדורה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מה זאת אומרת שאני אתן לו? יש פרוצדורה כזאת? על מה אני נותן לו?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני אומר: אם זה הודלף – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
תראו, ההחלטה שלנו התקבלה לפני יומיים. חיכינו לדעת המיעוט, שזה דווקא מהרשימה שלו, וזה התעכב והתעכב. לו פרסמתי את זה אז, לא היינו מתעכבים. דעת המיעוט. אני מתחיל לחשוד שדווקא – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
על השקר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, אני מצטער – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
על זה אני מדבר.
היו"ר יצחק וקנין:
– – – אני מצטער אם הדברים הודלפו.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
תן לי את ההודעה – – – תן לי את ההודעה.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני דורש את – – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – על העיקרון אני אומר לך – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי היקר – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי היקר, אני – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי היקר, אני שוב פעם אומר: אני מוחה על כך, אם הדברים – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – תסתום את הפה.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני. אדוני יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, תן לי לנהל את העניינים.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – אתה עושה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני. ג'מאל זחאלקה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ג'מאל זחאלקה – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
ג'מאל זחאלקה, תקשיב אליי. אני אומר פה מעל הדוכן, כמי שמנהל את הישיבה הזאת: אם הדברים הודלפו, אני מצטער על כך. אני חושב שזה לא יכול להיות, כיוון – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מה לא יכול להיות?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, אמרתי לך, לדעתי הדבר התעכב בגלל דעת המיעוט, שזה דווקא מהרשימה שלך, ולצערי הרב זה כנראה הודלף בצורה כלשהי. אני לא אחראי להדלפות.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
ההדלפות שלכם.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – – מה שהוא אומר.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – – הרחיקו אותך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני תוהה אלף פעם אם כל מה שאמרת על – – – נכון, הוא עשה אפילו יותר.
היו"ר יצחק וקנין:
נכון. בשביל זה אתה תורחק לחודש ימים, וזה לא יעזור לך. אדוני, אתה לא תגיד – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – אני מגלה רחמים על החלשים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני, בזה הסתיים העניין. החלטת ועדת האתיקה תונח היום. תונח, ותתמודד מולה.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה תתמודד מול החלטת ועדת האתיקה. תודה לך, אדוני. תודה.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת. חבר הכנסת דיכטר, מאחר שאתה נוגע לעניין, תן לנו. תאמין לי, עשינו את עבודתנו נאמנה, על פי מה שצריך. לא יעלה על הדעת שאתה גורם שמטפל בנושא ביטחוני ויקראו לך רוצח. לא יעלה על הדעת הדבר הזה. את זה צריך להוריד מסדר-היום. מישהו מנסה לנצל את הרגע הזה פה כדי לתת לגיטימציה להתבטאויות קשות. ובזה נגמר הסיפור.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני, אפשר להמשיך בסדר-היום?
היו"ר יצחק וקנין:
חבר'ה, נגמר הסיפור הזה. אנחנו עוברים – – –
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו עוברים לשאילתות.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
את יכולה להגיד מה שאת רוצה. אני מודיע, לא תהיה סלחנות בדברים האלה. חד וחלק. נגמר הסיפור הזה.
שאילתות דחופות
היו"ר יצחק וקנין:
אני עובר לשאילתות. אני מזמין את סגן שר החינוך.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא ישיב לשאילתה דחופה מס' 543, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, נא להיצמד לנוסח של השאילתות.
543. מבני חינוך בסכנת קריסה במקרה של רעידת אדמה
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד סגן השר, השבוע נחשף בעיתון ידיעות ירושלים תחקיר כי 152 בתי ספר בירושלים מצויים בסכנת קריסה אם חס ושלום תהיה רעידת אדמה. כל אסון בבית ספר הוא אסון כפול ומכופל, בשל היותם של עשרות ומאות תלמידים ותלמידות במבנה.
רצוני לשאול:
1. האם מידע זה ידוע למשרדך?
2. האם נבדקו מבני החינוך – בכל הארץ, ובעיקר באזור הצפון?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אדוני סגן השר ישיב.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחבר הכנסת השואל הרב מיכאל מלכיאלי, לשאלה 1, על פי נתוני אגף בינוי ותקצוב במשרד החינוך, עיריית ירושלים לא העבירה דיווח באשר למבנים הנמצאים בסכנת קריסה. על פי נוהלי אגף בינוי ותקצוב במשרד יכולה הרשות להגיש דוח "לפסילת והריסת מבנים". אני מציין כי ירושלים נכללת ברשויות הנמצאות בעדיפות א' לטיפול במסגרת תוכנית העבודה לחיזוק מבנים לרעידות אדמה. ואני גם מוסיף שבוצע סיור להתנעת התהליך בירושלים.
לשאלה 2, בהתאם להחלטת ממשלה משנת 2010 נדרש לשדרג מוסדות חינוך שנבנו לפני 1980. סיום הפרויקט נקבע ל-2035. מספר כל מוסדות החינוך שדורגו על ידי ועדת ההיגוי הממשלתית לרעידות אדמה עומד על כ-1,600 בתי ספר. ועדת ההיגוי הממשלתית לרעידות אדמה אישרה בתאריך 15 בנובמבר 2017 רשימה מעודכנת של כ-300 בתי ספר ברמת סיכון גבוהה שנועדו לטיפול מיידי בשנים הקרובות.
הרשימה מתבססת על דירוג לפי כמה פרמטרים, כגון: א. מיקום ברצועות הסיסמיות בסיכון סיסמי גבוה יותר – רצועות בדירוג 1–5 מתוך עשר הרצועות הקיימות בתקן ישראלי, שהמספר שלו זה 413.3, המעודכן לתכנון מבנים כנגד רעידות אדמה; חלק מהרצועות נמצא באזור הצפון; ב. דרגת עמידותו של המבנה לרעידות אדמה ומצבו המבני; ג. מספר התלמידים; ד. מספר הקומות; ה. סוג הבנייה.
להלן סטטוס הטיפול ברצועות 1–5: הסתיימו או נמצאים בשלבים מתקדמים של שדרוג 52 בתי ספר; אושרו להריסה ובינוי חדש 21 בתי ספר; ב-183 בתי ספר הותנע התהליך לטיפול לפי נוהלי המשרד, כשהכוונה לשלבי תכנון שונים. בסך הכול מטופלים 256 מוסדות בשלבים שונים. יצוין כי התוכנית מבוצעת בשיתוף הרשויות המקומיות, שלהן תפקיד מרכזי בביצוע ובקידום השדרוג.
היו"ר יצחק וקנין:
שאלה נוספת למיכאל מלכיאלי, וחבר הכנסת אורי מקלב גם ביקש שאלה נוספת.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני סגן השר, על התשובה. קטונתי, אבל הייתי מציע – היות שגם המספרים שאתה, אדוני, הצגת, לא באמת עונים על כל הצרכים, בפרט בירושלים אבל גם בכל הארץ – להקים צוות, יחד עם מחלקות התכנון בעיריות השונות, על מנת לתת נוהל של הוצאת היתרים זריזים לחיזוק המבנים, על מנת שנוכל למנוע את האסון הבא. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת אורי מקלב, שאלה נוספת.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה, אדוני סגן השר. אני חושב שיש שינוי בפעילות של משרד החינוך, אבל אני בכל אופן שואל לגבי כיתות שנמצאות במנ"דים. כפי שידוע לך, אדוני סגן השר, בכיתות שנמצאות במנ"דים, ולפעמים בתי ספר שלמים נמצאים במנ"דים, האפשרויות לחיזוק ושם האפשרויות להעמיד אותם בתקן של רעידת אדמה – זה כמעט בלתי אפשרי. מה בדעת המשרד לעשות בעניין הזה? תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי מקלב. חבר הכנסת ינון אזולאי ביקש שאלה נוספת.
ינון אזולאי (ש"ס):
אדוני סגן השר, משנת התשע"ה משרד החינוך אינו מתקצב אשכולות גנים חדשים ולא צורפו גנים לאשכולות קיימים בגנים הרגילים – – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
לאט יותר, כי אתה מקריא בקצב שאני לא יכול לקלוט.
ינון אזולאי (ש"ס):
משנת התשע"ה משרד החינוך אינו מתקצב אשכולות גנים חדשים ולא צורפו גנים לאשכולות קיימים בגנים הרגילים ובחינוך המיוחד במוכש"ר. למרות שבעלויות מפעילות ונותנות שירות מלא, משרד החינוך עצר את התקצוב עד לכתיבת נוהל.
שאלתי, מתי יפורסם הנוהל? ומי אמור לספוג את הוצאות האשכולות בארבע השנים של כתיבת הנוהל?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ינון אזולאי. ישיב סגן שר החינוך.
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
קיבלתי את הצעתו של חבר הכנסת מלכיאלי לגבי הדחיפה שיכולה להיעשות על ידי המשרד בעקבות הרעידות שהיינו עדים להן בימים האחרונים, ולהקים צוות שאולי יזרז את כל הפעילות, מה גם שאנחנו שומעים שירושלים, למשל, לא הגישה רשימה.
לגבי מה שחבר הכנסת הרב מקלב מדבר, על עניין המנ"דים – נתתי פה את הפרמטרים שנקבעו על ידי ועדה בין-משרדית. הפרמטר של מנ"דים לא היה בין אותם חמישה פרמטרים, אבל אני בהחלט מוכן לבקש ולבדוק מה עושים, ולהוסיף גם את העניין של מנ"דים לפרמטרים.
חבר הכנסת ינון אזולאי, אתה עושה את הדבר הנכון כשאתה שואל את השאלה הזאת, כי אני יכול לומר לך שלא התייאשתי: ישיבות אין-ספור בעניין הזה וצעקות בכל הפורומים. אז בהתחלה נאמר לנו: נוהל, וכדומה, כל הדברים האלה, אבל הייתה לנו תחושה שלעניין האשכולות אין לכך נוהל רק במגזר החרדי. בשנה שעברה, נדמה לי, או שאפילו לפני שנתיים – אני חושב שבשנה שעברה לפני פתיחת שנת הלימודים, בישיבת היערכות, נאמר בשולחן שהעניין הזה כולל את כל המגמות, לאו דווקא במגזר החרדי; אצל כולם זה הפסיק והם מחכים לכתיבת הנוהל. מעל הבמה הזאת אני פונה לגברת רחל אברמזון במשרד החינוך: הנושא שמדברים עליו עם העניין של אשכולות הגנים הגיע גם למליאת הכנסת, אנא לזרז את העבודה.
ינון אזולאי (ש"ס):
– – –
סגן שר החינוך מאיר פרוש:
אז עשיתי את זה מעל הדוכן, ואני גם אדאג שהיא תקבל את הסטנוגרמה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. אני מתכבד להזמין את סגן השר מיכאל אורן, שישיב על שאילתה דחופה מס' 541, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אדוני סגן השר מיכאל אורן מתכבד לעלות לדוכן. רשות הדיבור שלך, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי.
541. משקיפי טי"פ בחברון
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
תודה, אדוני היושב-ראש, חברי סגן השר, משקיף של ארגון טי"פ בחברון,Temporary International Presence in Hebron, התחפש לאזרח, הצטרף לסיור שוברים שתיקה, בניגוד למה שמותר למשקיפים, בתוך תחומי היישוב היהודי, והכה בסטירת לחי נוראית ילד בן עשר. בשל חסינותו הוא הוצא מהארץ בלא משפט.
רצוני לשאול:
1. האם יעמוד לדין בארצו?
2. האם הילד יפוצה?
3. איזו הגנה תינתן לילדים יהודים בחברון מפני משקיפים עוינים וחסיני ענישה?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אדוני ישיב לשואלת.
סגן השר מיכאל אורן:
תודה. תודה, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה, אדוני היושב-ראש. טי"פ, כוח טי"פ, Temporary International Presence in Hebron, הינו כוח אזרחי המונה 64 משקיפים, ומוצב בחברון כחלק מיישום הסכם חברון בשנת 1997. בכוח משקיפים מנורבגיה, המשמשת גם כמפקדת הכוח, שווייץ, שבדיה, איטליה וטורקיה.
בתאריך 11 ביולי שנה זו, בשעות אחר הצוהריים, עודכן משרד החוץ בדבר משקיף טי"פ, אזרח שוויצרי, אשר עוכב בחברון על ידי משטרת ישראל לאחר שסטר לילד בעת שהשתתף, לטענתו באופן פרטי, בסיור של ארגון שוברים שתיקה. עוד באותו היום משרד החוץ עדכן את משטרת ישראל שלאור העובדה שנראה שהפעולות המדוברות נעשו מחוץ למסגרת תפקידו של המשקיף הוא איננו נהנה מחסינות ביחס אליהן וכי אין מניעה לחקור אותו באזהרה.
מהמידע שהתקבל ממשטרת ישראל עלה שהאיש טען בחקירתו כי ילדים יהודים זרקו אבנים וביצים על הקבוצה שבה השתתף, וכי בשעה שניסה למנוע מילד לזרוק אבן על חברי הקבוצה, הוא בטעות פגע בראשו בלי כוונה לפגוע בו. בתום החקירה האיש שוחרר על ידי המשטרה והורחק מהיישוב היהודי בחברון ומקריית ארבע למשך 15 יום.
בעקבות האירוע, ב-12 לחודש הנחה ראש הממשלה את משרד החוץ להודיע לשגרירות שווייץ כי התנהלותו של המשקיף איננה מקובלת וכי עליו לעזוב את ישראל ללא דיחוי. האיש יצא מישראל למוחרת היום.
בשיחות שקיים משרד החוץ עם שגרירי שווייץ ונורבגיה הובהרה החומרה שבה ישראל רואה את הדברים. שגריר נורבגיה הבהיר כי שוחח עם מפקד טי"פ וביקש ממנו לחדד את הנחיות הכוח בפני החברה, על מנת להבטיח כי אירועים מסוג זה לא יישנו. ידוע לנו גם כי מפקד טי"פ התנצל על התקרית בפני מפקדי צה"ל בחברון. עד כאן.
באופן אישי לגמרי, לא בשם הממשלה, אני תוהה למה אנחנו זקוקים בכלל לכוח הזה. אנחנו מחדשים את המנדט של הכוח הזה בכל שלושה חודשים, הוא שריד של הסכם וואי לפני 20 שנה. לא נשאר מההסכם הזה כמעט ולא כלום, למעט טי"פ, והכוח הזה הוא לנו לרועץ.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
המדהים הוא שהטורקים – –
סגן השר מיכאל אורן:
והטורקים מפטרלים לנו בחברון.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – מנהלים את ממשלת ישראל בחברון.
סגן השר מיכאל אורן:
אני לא מבין. אני הולך לבקש – אולי נשקול שנית, באמת ברצינות, לא לחדש את המנדט הזה, שולי. צודקת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אדוני סגן השר, לחברת הכנסת שולי מועלם יש המשך שאלה. מותר.
סגן השר מיכאל אורן:
בבקשה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
קודם כול, אני מחזקת את הדברים שלך, אדוני סגן השר, על הבדיקה החוזרת להארכת התוקף של הארגון הנורא הזה, שכמו שאתה אמרת ואני הזדעזעתי, כולל משקיפים מטורקיה שמנהלים נגדנו טרור יומיומי, והם משקיפים בחברון על מדינת ישראל.
המשך השאלה שלי, אדוני, עוד אירוע – מיום חמישי להיום עוד אירוע: הבוקר התפרסם אירוע חמור נוסף, שבמסגרתו משקיף טי"פ ניקב בכוונה, באישון לילה, את צמיגי מכוניתה של תושבת היישוב היהודי בחברון. שני משקיפים נוספים אבטחו את הפעולה העבריינית הזאת. למרבה המזל, האירוע הלא-יאומן הזה תועד במצלמת אבטחה, והתיעוד נתפס על ידי המשטרה.
אני מקריאה שתי שורות מתוך הדוח של משטרת ישראל בחברון: בשעה 04:58, לפנות בוקר, נראה רכב של טי"פ כשהוא מגיע לרחוב בחברון שבו חנה רכב הסיטרואן ג'מפי, כשאחריו חנה רכב מסחרי לבן נוסף. הם חנו בצד המוצל של הכביש. מהרכב של טי"פ ירדו שני משקיפים, אחד נראה בעל מבנה בריא, לבוש בווסט הכחול של טי"פ – הפעם הוא לא החליף לבגדיו האישיים וגם לא עשה את זה כנראה בזמנו הפרטי. שניהם יוצאים מהמושב, אחד מהמושב האחורי, השני יוצא ללא הווסט של טי"פ, אחד הולך לצד השני של הרכב, מתעסק בגלגל שלו שניות ספורות, השניים משקיפים, כל אחד לצד אחר, כעבור כמה שניות הוא חוזר, ושלושתם נכנסים לרכב ונוסעים.
גם המשקיף הזה, מסתבר, יצא מהארץ, וגם הוא לא הועמד לדין, וגם במקרה הזה התושבת היהודייה לא קיבלה שום פיצוי. משרד החוץ לצערי לא דאג לשום דבר מתוך רף המינימום שמקובל במקרים של חסינות דיפלומטית. ואני שואלת שוב: מה ההיגיון? מה ההיגיון, כמו שאמרת, אדוני סגן השר, להשאיר את כוח המשקיפים הזה בתוך מרחב המחיה המצומצם של היישוב היהודי בחברון, כשהם פוגעים יום-יום בתושבים? מבחינתנו למשקיפים של טי"פ אין דין ואין דיין.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אני מציעה לא רק לשקול את מה שהציע אדוני אלא להפסיק סוף-סוף את המנדט של הארגון הנואל הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. שאלה נוספת מחבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, אדוני.
יואב קיש (הליכוד):
תודה רבה, כבוד היושבת-ראש. אני אקצר. סגן השר מייקל אורן, אני אקצר, כי השאלה שלי היא פשוטה. אפשר היה להמשיך ולתת נאום ארוך על טי"פ ועל העוולות שהם עושים עם התפיסות החד-צדדיות שלהם, האלימות שלהם, על התמיכה שלהם בראש עיריית חברון תייסיר אבו סנינה, שהוא רוצח מורשע שידיו מגואלות בדם, וכהנה וכהנה, ואני רוצה למקד לשאלה פשוטה, שאני חושב שעלתה בין דבריה של חברת הכנסת שולי מועלם. השאלה היא פשוטה: לפי הסכם חברון, בכל שלושה חודשים שוקלים את המנדט שלהם, אז למה אנחנו לא מבטלים? זו השאלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, ושאלה נוספת מחבר הכנסת יהודה גליק.
יהודה גליק (הליכוד):
ידידי כבוד סגן השר מייקל אורן, שמעתי שאתה יודע אנגלית. טי"פ – ראשי התיבות זה Temporary International Presence in Hebron.
סגן השר מיכאל אורן:
20 שנה.
יהודה גליק (הליכוד):
Temporary, לפי האנגלית שאני למדתי, זה זמני. אנחנו מדברים על גוף שנמצא שם כבר כמעט 30 שנה, ובכל שלושה חודשים אמורה ממשלת ישראל – – –
סגן השר מיכאל אורן:
20 שנה.
יהודה גליק (הליכוד):
20 שנה, סליחה.
סגן השר מיכאל אורן:
גם חשבון אני יודע קצת.
יהודה גליק (הליכוד):
כל שלושה חודשים ממשלת ישראל אמורה לדון בחשיבות של הנוכחות שלהם. תסלח לי, האם כאשר אדם חותך צמיגים של תושב העיר זו תועלת שמאוד תורמת לשלום? האם כאשר אחד מהם נותן סטירה לילד תושב, האם זה נחשב תרומה ל-stability של מה שקורה בחברון?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
יהודה גליק (הליכוד):
אני אגמור רק את המשפט הזה. ריבונו של עולם, לוקחים אנשים, כל מיני גופים, שלא צריך לתת להם אפילו פרסומת, לבקר את האפליה בחברון. היהודים מופלים ב-97% מחברון, האפליה הזאת לא מעניינת, והטי"פ הזה, שהם ה-Temporary Presence בחברון, מכתיבים, ומקשים על עצם הנוכחות, החיים הבסיסיים, של היהודים באותם 3% שעוד נותר לנו להיות בהם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. עכשיו אדוני סגן השר ישיב לכל – – –
סגן השר מיכאל אורן:
שוב אני מדגיש שאני מדבר רק בשמי ולא בשם הממשלה, ואני מסכים עם כל מילה שנאמרה פה.
יואב קיש (הליכוד):
למה אתה לא מדבר בשם הממשלה?
סגן השר מיכאל אורן:
אני ראיתי אגב, שולי, את הסרטון של הסטירה. הוא מזעזע. אני מכיר גם את התקרית של ניקוב הצמיגים – – –
יואב קיש (הליכוד):
סגן השר, למה אתה לא מדבר בשם הממשלה? אני לא מבין את זה.
סגן השר מיכאל אורן:
אני יכולה להגיד לך באופן אישי שקבעתי לדבר עם ראש הממשלה על זה עוד היום, ואני משתתף בכל המסקנות שלכם, כשאני לא רואה שום ערך מדיני דווקא, ויש גם סיכון ביטחוני. זה שיש לנו חיילים טורקים בחברון – הלו, יש מידה של סכנה פה.
זה נכון, מה שכולם כאן יודעים – אנחנו בכל שלושה חודשים חותמים שאנחנו מאריכים את התוקף של המנדט של הארגון הזה. יש לנו אפשרות לא לחתום.
יואב קיש (הליכוד):
מתי החתימה הבאה?
סגן השר מיכאל אורן:
זו שאלה טובה. אני לא יודע. אבל מה זה שלושה חודשים? זה כלום. זה יכול להיות בעוד שבוע.
יואב קיש (הליכוד):
אם זה בעוד שבוע – בעוד שבוע.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אם זה בעוד שבוע, צריך להיות עם יד על הדופק.
יואב קיש (הליכוד):
אפשר לקבל תשובה ממך מתי החתימה הבאה?
סגן השר מיכאל אורן:
אני אגיד לך.
יואב קיש (הליכוד):
תגיד לנו מתי שתדע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אוקיי. אני חייב לחזור לכאן עם תשובה, אני מתחייב. תודה רבה. תודה ליושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן השר. גם השאילתה הבאה לסגן השר מיכאל אורן, אבל הבנתי שהוא צריך לקחת את התשובה. עד שסגן השר עולה שוב על הדוכן, אנחנו עוברים לשאילתה דחופה מס' 544 לשר החוץ, מאת חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני סגן השר.
544. ביקור ראש ממשלת הונגריה ביד ושם
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אפשר להמתין עד שסגן השר יהיה כאן?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בהחלט. תודה לך.
יואב קיש (הליכוד):
אל תתחילי לספור לו את הזמן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן. בבקשה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן שר החוץ, ראש הממשלה ההונגרי ויקטור אורבן שיבח את בעל בריתו של היטלר, הרודן האנטישמי מיקלוש הורטי, ואמר כי הוא היה "מדינאי ייחודי שסייע להונגריה". ביום ה', מחר, יגיע אורבן כאורח הממשלה ליד ושם.
רצוני לשאול: מה היו השיקולים המדיניים בהזמנת פוליטיקאי אנטישמי ליד ושם?
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. בבקשה, אדוני.
סגן השר מיכאל אורן:
תודה. תודה. תודה. תודה לחבר הכנסת חנין. ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן מקיים ביקור בישראל, שנה אחרי ביקורו של ראש הממשלה נתניהו בהונגריה, שבמהלכו התקיים גם מפגש עם ארבעת ראשי הממשלות של מדינות וישגרד, שהן הונגריה, פולין, צ'כיה וסלובקיה. במהלך המפגש אורבן התנצל על מעשיה של הונגריה בתקופת השואה, והתחייב להגן על הקהילה היהודית בהונגריה מפני ביטויי אנטישמיות. אנו מברכים על דבריו אלו.
במהלך הביקור הנוכחי יודגשו היחסים הבילטרליים הטובים, הבאים לידי ביטוי בין השאר בעמדות פרו-ישראליות בפורומים אירופיים ובין-לאומיים, וכן תועלה החשיבות שבהמשך המאבק באנטישמיות. ראש ממשלת הונגריה יבקר ביד ושם ויניח זר באוהל יזכור, וזאת כחלק מניהול של ביקור רשמי של ראש הממשלה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. שאלה נוספת. לא, אדוני סגן השר, אנחנו עוד לא משחררים אותך. בבקשה, שאלת המשך מחבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני סגן השר, אני מתנצל לומר לך שהתשובה שלך לא ענתה לי על כלום. מיהו ויקטור אורבן? ויקטור אורבן הוא חסיד מובהק של מיקלוש הורטי, הוא קורא לו exceptional statesman, הוא אומר שמיקלוש הורטי תרם תרומה עצומה להונגריה. ומיהו מיקלוש הורטי? משתף פעולה עם היטלר, אנטישמי מובהק, העביר חקיקה אנטישמית בהונגריה, נושא באחריות ישירה להשמדת יהודים בהונגריה. זו לא העמדה שלי הפרטית, אדוני סגן שר החוץ; זו העמדה של כל גורמי המחקר, זו העמדה של יד ושם, זו העמדה של מוזיאון השואה בוושינגטון.
בכל רחבי הונגריה, תחת הנהגתו של ויקטור אורבן, מוקמות אנדרטאות למשתפי פעולה עם היטלר. ההיסטוריה ההונגרית נמחקת. כל הפרק הזה של שיתוף הפעולה עם היטלר נכתב אחרת והפוך לגמרי לאמת ההיסטורית. זה הרבה יותר גרוע מאשר החוק הפולני. ובנוסף, ויקטור אורבן ניהל קמפיין אנטישמי מובהק. הפדרציה של יהודי הונגריה קראה לזה "חלום רע". חלום רע. אז מה קורה כאן? איך מזמינים אדם כזה לארץ? ואיך מזמינים אותו לבקר ביד ושם?
דמם של יהודי הונגריה זועק אלינו מן האדמה. אנחנו חונכנו על "לא נשכח ולא נסלח" כשמדובר בשואה. אבל המסר שלכם, בממשלה של נתניהו, זה: נשכח, נסלח, נזמין לביקור בארץ, נזמין ליד ושם, נחבק וננשק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אנחנו לא נסלח, אנחנו לא נשכח, לא רק את אלה שעשו את הפשעים, אלא את אלה שסולחים ומוחקים ככה את הפשעים האלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. שאלה נוספת מחבר הכנסת איציק שמולי.
יהודה גליק (הליכוד):
– – – ולכן אתם נפגשים עם אבו מאזן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני, ברוח הדברים שאמר חבר הכנסת דב חנין, יש גם היבטים מעשיים, ואני מדבר בעיקר על ההסכם המביש שנעשה עם ממשלת פולין.
כולנו בעד זה שממשלת ישראל תצליח לגייס כמה שיותר תמיכה בזירה הבין-לאומית, במאבקים שלה נגד הטרור הדיפלומטי שמופעל כנגדה בכל מיני זירות, וכך הלאה. לפעמים הקול שנשמע, אדוני, ואתה יודע את זה היטב, מצד הקהילה הבין-לאומית כלפי מדינת ישראל – הביקורת היא מוגזמת, היא מנופחת, היא שקרית, וזה שיהיו כמה ידידים בעולם שיוכלו לסייע לנו, זה דבר טוב. השאלה מה אנחנו נותנים בעד זה. והעסקה המלוכלכת הזאת, שבמסגרתה ממשלת ישראל – ראש ממשלת מדינת היהודים הסכים לטשטוש, לגימוד, לעיוות של ההיסטוריה של הזיכרון הלאומי שלנו בתמורה לכמה אצבעות במוסדות הבין-לאומיים, זה דבר חמור בצורה בלתי רגילה. יש פה הפרה בוטה מאוד של המחויבות שלנו כלפי זכר הנספים וכלפי הניצולים שעוד נותרו עימנו. והבקשה שלנו, הציפייה שלנו, הדרישה שלנו מכם זה לבחון מחדש את כל ההתנהלות וגם את ההסכם עצמו. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. עכשיו אדוני סגן השר.
סגן השר מיכאל אורן:
אני נשאר עם התגובה של הממשלה. שוב, אני משיב באופן אישי בלבד. לפני כמה שבועות פרסמתי מאמר בתקשורת הישראלית על האתגר שניצב מולנו, מול תופעה שאותה לא ידענו במשך 70 שנה. במשך 70 שנה, איציק, עמדנו – לפחות באירופה, אבל לא רק באירופה – במצב של ממשלות בעלות השקפה מרכז-שמאל, והינה, יש תופעה חדשה בעולם, של עלייתן של תנועות, ממשלות, דב, ממגזר אחר, חלק אחר, מקום אחר בקשת הפוליטית, מהימין. וחלק מהתנועות והמפלגות והממשלות הללו, יש להן אולי יחס קצת אחר לעבר שלהן, שהוא בעייתי מבחינתנו.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מה זה "קצת אחר"?
סגן השר מיכאל אורן:
תן לי לסיים, דב. אני אסביר. אני מציב את זה כאתגר. אני מבין אתכם, שמעתי אתכם. אני שואל בשאלה הזאת באיזו מידה אנחנו חייבים, אנחנו צריכים, "למכור", במירכאות, את העבר שלנו, את המורשת שלנו, את הזיכרון שלנו, תמורת הישגים נוכחיים או עתידיים? וזו שאלה, ואני חושב שיש מקום לחקור את זה.
יהודה גליק (הליכוד):
עם ממשלות השמאל שתמכו בפלסטינים ובאחים המוסלמים לא הייתה לנו בעיה.
סגן השר מיכאל אורן:
לא הייתה לנו בעיה.
יהודה גליק (הליכוד):
– – –
סגן השר מיכאל אורן:
יהודה, אני חושב שיש מקום לדיון. יש מקום לדיון.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
מישהו סחר עד היום בזיכרון של השואה? על מה אתה מדבר? מישהו סחר בזיכרון של השואה?
יהודה גליק (הליכוד):
שילומים מגרמניה – אתה בעד? שילומים מגרמניה – אתה בעד?
סגן השר מיכאל אורן:
אני אשמח לשלוח לשלושתכם את המאמר. אני גם אשמח לקבל את הערותיכם, אבל נשאלת השאלה – וזה אתגר במדיניות חוץ. אני עוסק במדיניות חוץ, ואני מתייחס לשאלתכם בשיא הרצינות, והתשובה נותרת התשובה של הממשלה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לסגן השר מייקל אורן.
רבותיי, אני מזמינה את סגן שר הביטחון אלי בן-דהן – בבקשה, אדוני – להשיב לשאילתה דחופה מס' 545, מאת חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה.
545. חצי מיליון תושבים ללא מרחבים מוגנים
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
סגן השר, בדוח של מבקר המדינה שהתפרסם ממש לאחרונה – מהדוח עולה כי ל-46% מהתושבים שאינם יהודים, על פי הדוח התושבים הערבים בישראל, שזה יותר מ-500,000 תושבים, אין גישה למרחבים מוגנים. זה נתון מאוד חמור.
רצוני לשאול: מה יעשה המשרד כדי לתקן מצב חמור זה?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, פערי המיגון במדינת ישראל עומדים על כ-28% מכלל האוכלוסייה בישראל. דהיינו, ל-28% מכלל האוכלוסייה במדינת ישראל אין עדיין מיגון משביע רצון ומלא.
נחלק את זה לשתי האוכלוסיות: ל-25% מהאוכלוסייה היהודית, שזה בערך 1.85 מיליון, אין מיגון שעונה ומשביע רצון כנדרש, ולקרוב ל-42% מהאוכלוסייה שאיננה יהודית, שזה בערך 700,000 איש, אפילו יותר, אין מיגון. אנחנו מכירים ומודים בכך, אני לא מתחמק: פערים אלו נובעים בעיקר מבנייה ישנה, דהיינו לפני שחלה חובת בניית ממ"דים בדירות הפרטיות, וחלקם גם מבנייה שאיננה חוקית, שנעשית ללא ממ"ד.
כידוע, החובה להשלמת המיגון נתונה לאחריות הפרט. עם זאת, בתוכנית "מגן הצפון", שהוצגה ואושרה על ידי הממשלה ב-16 במאי 2018, יש התייחסות להשתתפות המדינה בהשלמת פערי המיגון בכלל היישובים – יהודיים ושאינם יהודיים – עד לטווח 45 ק"מ מגבול הצפון.
בימים אלו הממשלה מכינה את פרטי התוכנית, שתבהיר מהו היקף הסיוע שיינתן לכל פרט ובאיזו דרך יינתן הסיוע. אני מקווה שבקרוב כללי התוכנית יפורסמו וניתן יהיה לקבל את הסיוע להשלמת המיגון הפרטי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני סגן השר. המשך שאלה. כרגע שאלה נוספת רק – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני מבין שיש עכשיו תקציבים כדי לשנות את המצב, אני מקווה שהתקציבים יחולקו באופן שוויוני, כי הנתונים שהצבעת עליהם הם נתונים מאוד קשים. שיעור התושבים הלא-מוגנים בקרב האוכלוסייה הערבית הוא כפול מזה שבאוכלוסייה היהודית. זה נתון מאוד חמור.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
הפוך. כנראה לא שמעת. הפוך. 1.85 מיליון.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
לא המספר, השיעור. בקרב האוכלוסייה היהודית זה בסביבות 25%, בקרב האוכלוסייה הערבית זה 45%.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
42%.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
העיקר זה השיעור. ברור שמבחינת מספרים זה יהיה אחרת.
קיימת בעיה חמורה בבתי הספר. לפי הנתונים שיש לי, כ-70% מבתי הספר הערביים אינם בטיחותיים, ובמקרה של חירום כמעט שאין שום הגנה. אני מקווה שיש אולי שיח עם משרד החינוך, כדי לטפל גם בבעיה הזאת, ולא שיגידו: תקציבים, תקציבים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. שאלה נוספת מחבר הכנסת שמולי, בבקשה, ושאלה נוספת אחר כך מחבר הכנסת יונס. בבקשה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי. אדוני סגן השר, אני רוצה לשאול אותך. בראשית יולי, אדוני סגן השר, הגיע דובר צה"ל רונן מנליס, אני חושב שהוא תת-אלוף, אדם שאני מכבד ומעריך מאוד, לפרלמנט הצרפתי כדי לתת את גרסתו לאירועים בעזה. אני חושב שעצם ההגעה למקום בנסיבות הללו שמה את צה"ל במקום מאוד מאוד בעייתי, שבו מול אנשים שחלקם שטופי שנאה כלפי מדינת ישראל הוא נדרש להוכיח שצה"ל אינו צבא של טרוריסטים שטובח בפעילי השלום של החמאס – אני אומר את זה בציניות, כמובן.
השאלה שלי, אדוני, מאיפה הגיעה המדיניות הזאת? למה בכלל לשלוח את דובר צה"ל לגוב האריות הזה? זה לא תפקידו, זה לא המנדט שלו. לאן נעלמה לנו הדיפלומטיה הישראלית? יש בצרפת שגרירה מצוינת, מעולה, שזה בדיוק תפקידה.
והשאלה שלי, אדוני סגן השר, האם אתם מתכוונים, לנוכח האירוע הקשה שהיה בפרלמנט הצרפתי, לבחון מחדש את המדיניות הזאת? לטעמי, אדוני סגן השר, אין שום טעם, זה לא חכם ולא נכון. זה חייב להיבחן מחדש – השליחה של דובר צה"ל לפרלמנט זר, וההצבה שלו ושל צבא ההגנה לישראל במצב שהוא נחות בעצם ההגעה לשם. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, ושאלה נוספת מחבר הכנסת יונס, בבקשה.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
שלום לך, גברתי היושבת-ראש, שלום לך, אדוני, סגן השר – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
נציג של הפרלמנט האיראני – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אפשר לצאת החוצה ולנהל שיח כזה, לא כאן במליאה, כשאנחנו כולנו קשובים.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אם שומעים את הביקורת, יכולים לתקן – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בינתיים אני מבקר את ממשלת ישראל. ממך לא שמעתי מילת ביקורת אחת על החמאס.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חאג' יחיא – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אם אתם מאמינים שהכול בסדר, לעולם – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אני מבקר את ממשלת ישראל. ממך לא שמעתי מילה אחת ביקורת על החמאס.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת חאג' יחיא וחבר הכנסת שמולי, אני מבקשת להפסיק.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – אחת. פעם אחת תגנה אותם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא שמעת, זה לא אומר שלא אמרתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חאג' יחיא.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
לא לוחשים כל מילה של ביקורת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה. בבקשה.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, הרבה אנשים מהשטחים פונים אלינו, הם בסך הכול רוצים לבוא ולעבוד בארץ, להתפרנס בכבוד, והם נתקלים בהרבה בעיות והם לא נכנסים לארץ. שם הם מובטלים ואין להם כל דבר לעשות.
השאלה שלי, יש כאלה שמקורבים כנראה למערכת מסוימת ומשלמים הרבה כסף: כל שישה חודשים הם משלמים 9,000 שקל בשביל לקבל אשרת כניסה לארץ, וזה הרבה כסף לפועל שבא בסך הכול להתפרנס.
ודבר שני, אנשים כאלה באים בדרכים לא דרכים, נכנסים לארץ כשוהים בלתי חוקיים. אני לא יודע למה מערכת הביטחון לא נותנת להם אשרת כניסה, שהיא תפקח עליהם והם יתפרנסו בכבוד ולא ישלמו הרבה כסף לגופים שאנחנו לא יודעים מיהם. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני. אדוני סגן השר, אתה יכול להשיב במשולב לכל הנושאים שהועלו.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
חבר הכנסת ג'בארין, דיברתי על המבנים הפרטיים. לגבי המבנים הציבוריים, יש תוכנית שאושרה בימים האחרונים, של הקבינט, תוכנית שנפרסת לעשר שנים, כשהכוונה היא במהלך כל שנה להשלים את המיגון של המבנים הציבוריים במדרגה נוספת. המדרגה הראשונה היא מאפס ק"מ, דהיינו, מקו הגבול עד 4 ק"מ. תיגמר המדרגה הזאת, יעברו למדרגות הבאות. כך שלגבי המבנים הציבוריים מדינת ישראל לקחה אחריות מלאה, שלא יהיו אי-הבנות. בכל המבנים הציבוריים מדינת ישראל לוקחת אחריות מלאה, היא זאת שתמגן אותם, וזה כולל בתי ספר, כולל כל המבנים הציבוריים.
הבעיה היא במבנים הפרטיים. בסופו של דבר, במבנה הפרטי האחריות היא על האזרח, על מי שגר שם: הוא לא בנה לעצמו ממ"ד, הוא בנה בלי היתר, הוא בנה בתקופה שלא היו ממ"דים, כל מיני סיבות. כאן, למרות שהאחריות המלאה היא על האדם הפרטי שגר בדירה, המדינה החליטה לתת סיוע, וכפי שאמרתי, בזמן הקרוב יפורסמו הכללים איך יינתן הסיוע. כך שלגבי המבנים הציבוריים זה פתרון אחר, שבעזרת השם יבוא על מקומו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
עשר שנים זה הרבה זמן למקרי חירום.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
מדובר בהשקעה של 5 מיליארד שקל, כשהכוונה היא שבכל שנה יינתן חצי מיליארד, שזה הרבה מאוד כסף.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה חצי מיליארד כבר עכשיו, עד כמה שידוע לי.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
כן, כן. זה מה שאמרתי.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
זה הציבורי. מה התקציב של הפרטי?
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
הפרטי – אני לא זוכר כרגע את גודל התקציב. כפי שאמרתי, הכללים יפורסמו בקרוב, וזה לגבי הסיוע הפרטי.
לגבי דובר צה"ל, אני רוצה להסביר לך, חבר הכנסת שמולי, שרק לפני כחודש וחצי הייתה משלחת של הכנסת בראשות יושב-ראש הכנסת בפרלמנט הצרפתי, שנסעה לשם להסביר את מדיניות מדינת ישראל. הייתה שם בהחלט משלחת מכובדת: חבר הכנסת אלי אלאלוף, חברת הכנסת ורבין – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
זה בסדר, אדוני. זה התפקיד שלנו.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אני יודע. אני רוצה לומר שתדע שזה לא שחס ושלום שהממשלה החליטה שהיא מטילה את מדיניות החוץ או את מדיניות ההסברה על דובר צה"ל, והמדינה איננה עושה כלום, לא. הייתה משלחת של הכנסת, בראשות יושב-ראש הכנסת, זה לא דבר רגיל, שהסבירה את מדיניות ישראל.
לגבי דובר צה"ל, זו הייתה בקשה מיוחדת של הפרלמנט הצרפתי וועדת הביטחון שלהם. הם ביקשו שמדינת ישראל תשלח קצין שיסביר את העניין. זו הייתה בקשה שלהם. כיוון שזו הייתה בקשה שלהם באופן חד-פעמי, מדינת ישראל והצבא נענו לכך. אני מסכים איתך, ודאי שזה לא יכול להיות דבר שבשגרה, קבוע. הצבא, ודובר צה"ל, עם כל הערכתי הרבה אליו, ואני בהחלט מעריך אותו מאוד על מה שהוא עושה, הוא ודאי לא יכול ולהחליף את מערך ההסברה של מדינת ישראל.
חבר הכנסת יונס, אני מניח שהתכוונת לערבים שרוצים לבוא מיהודה ושומרון למדינת ישראל. אני יכול לומר שיש לזה כמה פרמטרים. כמובן, הפרמטר הראשון לגבי מי שמקבל אישור – שהוא לא מהווה סכנה ביטחונית. אם אדם צלח את הפרמטר הזה, שהוא איננו מהווה סכנה ביטחונית, אז נמדדים הדברים האחרים: האם יש צורך במקצוע שהוא יודע, האם יש בקשה, האם יש מישהו שידע להעסיק אותו וכו' וכו'. אלה הם הפרמטרים, אין פרמטרים אחרים. יש כמובן גם מכסה כללית שמדינת ישראל קובעת כמה יעבדו מיהודה ושומרון באזור גוש דן או באזור מדינת ישראל הקטנה. הרי גם יכול להיות שיבואו פתאום מיליון עובדים, אנחנו לא נוכל לעמוד במספרים הללו. באופן פרטי, אם יש כאלו שאתה מכיר שיש צורך בתפקיד שלהם, אין להם עבר ביטחוני, הם ביקשו אשרות עבודה ולא קיבלו, אני מוכן שתעביר לי את השמות שלהם ואני אעשה בדיקה למה הם סורבו.
אני מסכים איתך בדבר אחד: אין שום היגיון והצדקה שאדם ישלם אלפי שקלים לקבל את הרישיון הזה. אין לזה הצדקה. יש תשלום אגרה, כמו כל דבר בישראל – – –
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
– – – 9,000 שקל.
סגן שר הביטחון אלי בן-דהן:
אמרתי. אם זה הסכום, אין לזה היגיון, אני מסכים איתך בזה. אמרתי, מלבד תשלום אגרה רגילה. זה התשלום שצריך, לא מעבר לכך. ואם תיתן לי שמות קונקרטיים, אני אבדוק את העניין ואני אשיב לך תשובה מסודרת בעניין. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה. תודה רבה לסגן שר הביטחון אלי בן-דהן, תודה לכל השואלים, תודה לכל המשיבים.
הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1174; דברי הכנסת, חוב' י"ג, ישיבה 298, עמ' 26355; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת החוק הראשונה שנדון בה זו הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. הצוות כבר פה, המנהלת כבר פה, היועצת המשפטית כבר כאן – אפשר.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
תודה. תודה, גברתי היושבת-ראש. רשמים פרלמנטריים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית.
בהצעת החוק הממשלתית המונחת בפניכם מבקשים לעגן בחקיקה חלק ממסקנות הוועדה להגברת התחרות והסרת חסמים בתחום היבוא. מטרת הצעה זו היא הפחתת החסמים והמגבלות על יבוא אישי ועל יבוא מקביל, כדי לעודד ולהקל על היבוא המקביל והיבוא האישי לרסן את כוחם של יבואנים רשמיים, ולהביא להורדת יוקר המחיה.
יבואן ישיר מוגדר בהצעת החוק כמי שמייבא לישראל טובין, ומפיץ טובין שיובאו לישראל. בהתאם להסדר עם יצרן הטובין במדינת חוץ, וכן כמי שמייצר טובין בישראל מכוח הסדר עם אדם ממדינת חוץ. בשל מעמדו של היבואן הרשמי קיים חשש שהיבואן הרשמי יפעל כדי להכביד, ואף כדי למנוע יבוא מקביל ויבוא אישי של המוצר שהוא מייבא, או יבוא של חלקי חילוף של המוצר המדובר וכדומה.
לפיכך, מוצע להסמיך את הממונה על ההגבלים העסקיים לתת הוראות ליבואן הישיר, אם נוכח שכתוצאה ממעמדו של היבואן הישיר קיים חשש לפגיעה משמעותית ביבוא מקביל או ביבוא אישי, ובשל כך עלולה להיפגע באופן משמעותי התחרות בענף שבו פועל היבואן הישיר. דהיינו, במקרים המתאימים יהיו בידי הממונה הכלים לוודא שמתקיימת בענף תחרות אמיתית, שהציבור הישראלי יוכל ליהנות ממנה.
יבוא אישי מוגדר בהצעת החוק כיבוא על ידי יחיד, שאינו מיועד לצורכי אספקה, ייצור, או מתן שירותים, ואינו במסגרת של פעילות מסחרית, והמוצר מיובא בכמות סבירה לשימוש אישי או משפחתי של אותו יחיד.
יובהר כי אין מדובר בהגדרה שמטרתה לשרת את רשויות המכס אלא בהגדרה שמטרתה לאפשר לממונה לתת הוראות ליבואן ישיר שמנסה – או שעלול – לחסום יבוא כזה, וההוראות כמובן תהיינה ספציפיות וידועות ליבואן הישיר.
כדי שניתן יהיה לבחון אם ההוראות המוצעות מספקות וכיצד הן מתיישבות עם הצעת החוק ההגבלים העסקיים בעניין חיזוק האכיפה והקלת נטל האסדרה, שמונחת בימים אלה על שולחן הוועדה, ושעשויה להיות לה השפעה על הוראות אלה, מוצע לקבוע שהחוק המוצע יהיה הוראת שעה לשלוש שנים, כששר הכלכלה והתעשייה, בהמלצת הממונה על הגבלים עסקיים ובאישור ועדת הכלכלה, יוכל להאריך את תוקפו בצו לשלוש שנים נוספות.
ברצוני להודות לעורכת הדין אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת והיועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, ולעורכת הדין נעמה דניאל, שעמלו על הכנת הצעת החוק, וללאה ורון והצוות הנהדר של הוועדה, ולהודות למשרד, לשר אלי כהן על העבודה – ובכלל בנושאים שנוגעים להגבלים עסקיים. אני שמח גם על היוזמה שלכם וגם על היוזמה של הממונה. אני חושב שזה אחד הכלים שעדיין לא השתמשנו בהם באופן מספיק כדי לייצר תחרות אמיתית במשק. תודה רבה לכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, להצעת החוק הנ"ל לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות רשות דיבור, לכן אנחנו עוברים להצבעה.
וכעת נצביע על הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 702
בעד סעיפים 1–2 – 13
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
13 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואחד נמנע.
כעת נצביע על אותה הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד, מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 703
בעד החוק – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
16 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 20 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
השר אלי כהן, שר הכלכלה, מבקש לברך. בבקשה, אדוני.
שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן:
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל, אני חושב שהחוק שאושר היום בקריאה שנייה ושלישית כאן בכנסת הוא חוק נוסף למאבק ביוקר המחיה במדינת ישראל.
ישנם יבואנים בלעדיים במדינת ישראל – ובואו נסביר למה הכוונה יבואנים בלעדיים: כל אחד רוצה להיות בלעדי לא מתוך מטרה לתת לנו שירות יותר טוב אלא מתוך מטרה לגבות מאיתנו את המחיר המקסימלי. מדינת ישראל היא אי; אומנם לא אי גיאוגרפי, אבל אין לנו קשרי מסחר אמיתיים עם השכנות, באופן שמנוצל על ידי גורמים פרטיים לבוא ולגבות מחירים, ולעיתים, אפילו נאמר, מחירים חזיריים.
הכלי הזה נותן בהחלט סמכויות לממונה על ההגבלים העסקיים לבוא ולפעול מולם. לבוא ולראות לנגד עינינו בהחלט את המאבק, לא רק במונופולים, אלא מול כאלה שמנצלים כוח שוק, מנצלים בלעדיות. לכן, אני חושב שזה צעד חשוב. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, למנהלת הוועדה, לייעוץ המשפטי, לכל מי שסייע לקדם את החוק החשוב הזה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר הכלכלה חבר הכנסת אלי כהן.
הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1243; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה זו, עמ' 30626; חוב' ל"ב, ישיבה 355, עמ' 30191; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר. בבקשה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
אחרי זה יש הצבעה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, בהחלט.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
שלום, גברתי היושבת-ראש. רבותיי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018. סעיף 22 לחוק חומרי נפץ, התשי"ד–1954, מסמיך את שר הביטחון לפטור את מפעלי מערכת הביטחון מתחולת החוק. בפועל, אין מדובר בפטור מוחלט, והמפעלים פועלים בהתאם למדריך בטיחות של משרד הביטחון. נוכח הפרטתה הצפויה של תע"ש, ביקשה הממשלה לתקן את חוק חומרי נפץ, כך ששר הביטחון יוסמך לפטור גם חברות פרטיות מתחולת החוק.
הצעת החוק מעוררת שאלות הנוגעות לאופי הפיקוח על חומרי הנפץ במפעלים הביטחוניים, והשמירה על הבטיחות בהם, וכן ליחסים בין הפיקוח של משרד הביטחון לבין הרגולטורים האחרים הפועלים בנושא זה, כמו המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, ומשרד העבודה והרווחה.
הוועדה סברה כי נושאים אלה דורשים ליבון מעמיק, ומאחר שהצעת החוק אושרה בקריאה הראשונה רק בשבוע שעבר, לא ניתן היה למצות את הדיונים בנושא בתוך שבוע. עם זאת, הוועדה סברה כי יש למצוא מענה לתע"ש, שהליך הפרטתה צפוי להסתיים בשבועות הקרובים, ויש צורך בהסדרת התשתית הנורמטיבית שתחול עליה לעניין היבטי הבטיחות בחומרי נפץ.
על כן, הפתרון שהציעה הוועדה הוא לפצל את הצעת החוק, ולאשר כעת רק את החלק שנועד לתת מענה נקודתי לחברות המצויות בהליך הפרטה. גברתי היושבת-ראש החלטת הפיצול אושרה אתמול במליאת הכנסת.
החלק מהצעת החוק שאני מציג בפניכם נועד, כאמור, לתת מענה נקודתי לחברות המצויות בהליך הפרטה. לפי ההצעה, במקרה שבו הופרט מפעל ממפעלי מערכת הביטחון, ששר הביטחון הורה לפטור מהוראות החוק, יחול הפטור גם לאחר ההפרטה כל עוד לא הורה שר הביטחון אחרת. הפטור ימשיך לחול באותם תנאים שבהם ניתן. משמעות הדבר היא כי אם הותנה הפטור בעמידה בתנאים, כגון פעילות בהתאם למדריך הבטיחות ששר הביטחון מוציא ומעדכן, תנאים אלה ימשיכו לעמוד גם לאחר ההפרטה.
בכוונתנו בוועדת החוץ והביטחון, להמשיך לדון בראשית כנס החורף בהסדר הכולל, הסדר שיעשה סדר באופן קבוע ויסדיר את הסדרי הבטיחות שיחולו במפעלים הביטחוניים, הן הממשלתיים והן הפרטיים, בכל מה שקשור ביבוא, ייצור, שימוש, החזקה, אחסנה ושינוע של חומרי נפץ.
מאחר שמדובר בהסדר נקודתי, ונוכח כוונתנו ליצור בהקדם הסדר קבע לסוגיה בכללותה, אנו מציעים לקבוע את ההסדר המוצע, הנוגע לחברות בהליך הפרטה בלבד, כהוראת שעה למשך שנה אחת בלבד.
אני חייב בהערת ביניים לומר לך, גברתי היושבת-ראש: אני ראיתי את הצוות של הוועדה – את מירי, את עידו, את איילת – עוסקים בסוגיה הזו, סוגיה סבוכה מאין כמוה, שכפסע היה בין העברתה לבין אי-העברתה, כפועל יוצא של מחלוקת בין כל המשרדים, שלושה משרדים – ארבע מחלוקות לפחות. אז באמת, יישר כוח על מציאת הפתרון שמאפשר לנו להביא את הצעת החוק לכאן היום.
להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת אבי דיכטר.
כאמור, לא הוגשו הסתייגויות אך יש בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת. חברת הכנסת תמר זנדברג – בבקשה, גברתי.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. בעוד קצת יותר מארבע שעות ינחת כאן בארץ ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן. לקרוא לביקור הזה, ולו עצמו, "שנוי במחלוקת" או "מפוקפק" זו תהיה לשון המעטה. מדובר במנהיג שרק לפני זמן קצר הילל ושיבח מנהיג הונגרי שבשנות ה-40 שיתף פעולה עם היטלר ועם המשטר הנאצי נגד יהודים, ובימים אלה ממש, בשנים אלה, לא בשנות ה-40, באופן אקטיבי רודף ארגוני זכויות האדם ואת האופוזיציה בארצו, במדינתו, משנה את החוקים כך שהם משנים את היסודות הדמוקרטיים בהונגריה והופכים אותה למה שידוע בשם "דמוקרטיה לא ליברלית". וגם, אולי יותר מכל דבר שהיה אמור לעניין אותנו, הוא עושה זאת באמצעות קמפיינים עם מאפיינים אנטישמיים קלאסיים, כמו למשל קמפיינים ששמים תמונה של ג'ורג' סורוס – יהודי, מה לעשות – על הרצפה ברציפים בתחנות הרכבת ואומר: נדרוך על סורוס ונעיף אותו מכאן וכו'.
והאדם הזה מתקבל היום בכבוד ויקר וברוב הדר על ידי לא אחר מראש ממשלת מדינת היהודים. הביקור הזה, והחיבוק הזה, הוא חרפה. הוא מבייש את מדינת העם היהודי, והוא עושה את זה לא במקרה אלא באופן שיטתי, כהמשך ישיר להצהרה של ראש הממשלה ביחד עם פולין, שממש כמו זה, גובלת בהכחשת שואה. ועכשיו נותנים יד לאנטישמים הגרועים בעולם, שמובילים את אירופה ואת העולם כולו לעידן לא ליברלי שלא רק נוגד אלא שרודף וששולל כל עיקרון של זכויות אדם ועקרונות שוויון בסיסיים שאנחנו רוצים לפחות להשתייך אליהם.
וזה עומד לקרות הערב. בשעה 18:00 הוא עומד לנחות כאן, ומחר, לא פחות ולא יותר, יבקר אורבן ביד ושם. הביקור הזה לא היה צריך להתקיים, הוא המשך למדיניות שמובילים ראש הממשלה ולצערי מפלגת הליכוד: להושיט יד באמת לגרועים שבאנטישמים, תוך כדי – א. מכירת ההיסטוריה של העם היהודי בנזיד עדשים תמורת הצבעה באו"ם או תמורת תמיכה במדיניות הישראלית, שגם ככה מזיקה ושנויה במחלוקת, בשטחים ואל מול הפלסטינים. ולא רק שהביקור הזה לא היה צריך להתקיים, הוא היה צריך להתבטל על ידי ראש הממשלה. האמירה שלנו – אני רוצה לנצל את ההזדמנות, בשם הכנסת, להגיד לראש ממשלת הונגריה שהוא לא רצוי כאן, בטח לא ביד ושם, לא במדינת ישראל – – –
יהודה גליק (הליכוד):
– – – רק לפלסטינים מותר להיכנס לארץ.
תמר זנדברג (מרצ):
שייקח את המטוס ויחזור בחזרה למדינתו. שקודם כול יפסיק לרדוף את ארגוני זכויות האדם ואת האופוזיציה בארצו. ואת יודעת מה? אחרי השבוע הזה, שאנחנו כאן יום ולילה, ואחרי החוק שאנחנו עומדים לאשר כאן בהמשך היום – או להצביע עליו, בתקווה לא לאשר – יכול להיות שראש הממשלה נתניהו רוצה ללכת בדרכו של אורבן – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – ולעשות את אותו דבר גם כאן בישראל. שני המנהיגים האלה צריכים להידחות קודם כול על ידי העמים שלהם, ובטח לא שאנחנו, מדינת ישראל, ניתן לדבר הזה לגיטימציה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. רק הערה קטנה: כשאת מדברת מכאן, את לא יכולה להגיד "בשם הכנסת", אני חושבת.
תמר זנדברג (מרצ):
אני יכולה להגיד מה שאני רוצה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
את יכולה להגיד בשמך, אבל עדיין העמדה של הכנסת היא לא רק של קבוצה כזו או אחרת של החברים.
תמר זנדברג (מרצ):
סליחה, מה זאת אומרת? אני מייצגת את הכנסת כמו שאת. אפשר להצביע על זה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
כן, כן, אבל זו לא העמדה של הכנסת.
תמר זנדברג (מרצ):
אנחנו לא יודעים. אולי הגיע הזמן – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו לא העלינו פה הצבעה ויש פה רוב קולות.
תמר זנדברג (מרצ):
אז בואו נצביע על זה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
זה משהו אחר. יש לך כלים פרלמנטריים לעשות את זה.
תמר זנדברג (מרצ):
בואו נצביע – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, גברתי, תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר.
רבותיי, אם כן, כאמור, אין הסתייגויות. ואנחנו עוברים כרגע – אתה רוצה לסכם, אדוני? בבקשה, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אבי דיכטר מסכם את הדיון.
אבי דיכטר (יו"ר ועדת החוץ והביטחון):
אני רק רציתי לומר, גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, שאני ניסיתי להיזכר, בגילי המופלג, איפה בהצעת החוק היה שימוש בחומרי נפץ עם ההנהגה ההונגרית, ולא הצלחתי למצוא. אז כנראה שבאמת חשדתי בכשרים אבל הזיכרון עדיין טוב, ואני שב וקורא לחברי הכנסת להצביע בעד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר.
רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 704
בעד סעיף 1 – 28
נגד – 3
נמנעים – אין
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
28 חברי כנסת בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה.
וכעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 705
בעד החוק – 27
נגד – 4
נמנעים – אין
חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 27 חברי כנסת, ארבעה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק חומרי נפץ (תיקון מס' 4 – הוראת שעה), התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018
[מס' כ/749; דברי הכנסת, חוב' ט"ו, ישיבה 304, עמ' 26757; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים להצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הינני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, שיזמו חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ וקבוצת חברי כנסת. חוק זה נחקק בשנת 2008 והקים מרכז שמטרתו להנציח את מורשת ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון ולהנחיל לציבור ערכים לאומיים וחינוכיים. למרכז יש מועצה בת 15 חברים, אשר תפקידה להתוות את מדיניות המרכז, לאשר את תקציבו ואת תוכנית פעולתו ולפקח על ביצועה. חברי המועצה כוללים נציגים של משרדי ממשלה, שלטון מקומי, נציגי ציבור, חלקם מקרב אוכלוסיית המפונים מגוש קטיף ומצפון השומרון, וגם איש סגל אקדמי.
בהצעת החוק שלפניכם מוצע להרחיב את ההגדרה של מוסד להשכלה גבוהה כך שניתן יהיה למנות כחבר במועצת המרכז נציג מכל המוסדות להשכלה גבוהה, לרבות מוסדות הפועלים באזור יהודה והשומרון.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הבית לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. וכאן המקום, בימים טרופים אלו שוועדות הכנסת עבדו ללא לאות, סביב השעון, לתת מענה לכל החוקים שהיו בקצה ובקנה – וזה לא מובן מאליו שהיום בכלל מביאים את החוקים האלה להצבעה: תודה לעו"ד תמי סלע מהלשכה המשפטית של ועדת החינוך, למתמחה דניאל כהן, למנהלת הוועדה יהודית גידלי, לצוות הוועדה ולצוות לשכתי. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. רבותיי, לא הוגשו הסתייגויות להצעת החוק הנ"ל, אך יש לנו בקשות רשות דיבור. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת אילן גילאון – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר. חבר מוסי רז, בבקשה, אדוני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אחרי. אתה ביקשת לברך, אדוני, נכון?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
רשום שיש לי רשות דיבור.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
וגם לי לא?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא. האחרון זה מוסי רז, והינה, הוא עכשיו מדבר והולכים להצבעה.
מוסי רז (מרצ):
תצטרכו לשמוע את המילה האחרונה שלי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אדוני. עד חמש דקות.
מוסי רז (מרצ):
גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ההתיישבות היהודית, ההתנחלות ברצועת עזה – שטח כבוש לכל דבר – הייתה מנוגדת לחוק הבין-לאומי מיומה הראשון. עד כדי כך הייתה בעייתית ההתיישבות שלנו שם, שאפילו כשראש הממשלה בגין הגיע להסכם עם סאדאת, שרצה את כל סיני, הוא ויתר על רצועת עזה ואמר: זו שייכת לפלסטינים, היא תהיה חלק מהמדינה הפלסטינית העתידית.
ההתיישבות הזו, קומץ של כמה אלפי מתנחלים שקיבלו שם בתים במחירים של – בדרך כלל חינם, עד 99% חינם – – –
נורית קורן (הליכוד):
ששמו את מיטב כספם.
מוסי רז (מרצ):
קומץ של אלפי אנשים שקיבלו כמחצית מהמים של עזה על שני מיליון תושביה; שקיבלו כרבע מהאדמה החקלאית של עזה על שני מיליון תושביה; שריתקו אליהם צבא רב, ואני גם – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – – נדרש מהם – – –
מוסי רז (מרצ):
צבא רב.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אומללים, מסכנים.
מוסי רז (מרצ):
ויצא לי, לצערי הרב, להיות שם כמה חודשים כמשרת של האנשים האלה, שחיילים רבים מסרו את נפשם ונהרגו שם – ועוד לא שכחנו את תמונות החיילים שהולכים לחפש את חבריהם, אולי תהיה איזו ציפורן, אולי תהיה איזו אצבע להחזיר להורים הביתה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אוי – – –
מוסי רז (מרצ):
במשך חמש השנים שלפני נרצחו, נהרגו, במשך חמש השנים לפני חילוץ האנשים האלה מעזה, 40 מתנחלים ו-120 איש סך הכול, רובם חיילים – קצב של 24 בשנה, יותר ממה שהיה בלבנון המדממת. והאנשים הללו, שפונו משם, שחולצו משם, חייבים את חייהם לאותו מחלץ – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
גם אם אתה חולק עליהם, מה, הם אשמים במה שהיה בפילדלפי?
מוסי רז (מרצ):
אני האשמתי אותם?
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, ככה זה נשמע.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כולם פה מבינים שאתה מאשים אותם, ואתה האשם העיקרי.
מוסי רז (מרצ):
ממש לא האשמתי אותם. אני האשם, בוודאי.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כן, אתה אשם.
מוסי רז (מרצ):
בוודאי שאני אשם. אני ראש הממשלה ואני שר הביטחון, וברור שאני האשם.
והם רוצים להחזיר אותנו לרצועת עזה? התשובה היא לא. הם לא רוצים להחזיר אותנו לרצועת עזה, כי גם הם יודעים שברצועת עזה נהרגו חיילים רבים ונהרגו מתנחלים רבים.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
אלה דברי בלע, זה דברי שקר, הסתובב לך כל הראש. זה קשקוש.
מוסי רז (מרצ):
אם אתה רוצה לחזור לרצועת עזה – אתה מוזמן לעשות את זה.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
אלה דברי בלע ושקרים.
מוסי רז (מרצ):
שמענו כבר שאתם רוצים – – – אתה גם מוזמן להיכנס לרצועת עזה.
קריאות:
– – –
מוסי רז (מרצ):
אבל לא תוכלו לשנות את העובדה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, רבותיי. חבר הכנסת מוטי יוגב – – –
מוסי רז (מרצ):
לא תוכלו לשנות את העובדה – –
תמר זנדברג (מרצ):
מה זה הדבר הזה?
מוסי רז (מרצ):
– – שראש הממשלה מהליכוד שחילץ את המתנחלים משם – ראש הממשלה מהליכוד שחילץ את המתנחלים משם שינה את המאזן – –
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מוטי יוגב, הצעד הבא זה קריאה לסדר. לא כדאי.
מוסי רז (מרצ):
– – וב-13 השנים מאז שהם חולצו משם – –
נורית קורן (הליכוד):
הוא עשה טעות – – –
מוסי רז (מרצ):
– – לא נרצח ולא נהרג איש מהם. 115 ישראלים שילמו בחייהם בחזית עזה – – –
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
150 איש נהרגו מאז צוק איתן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מוטי יוגב, אני קוראת אותך לסדר.
מוסי רז (מרצ):
לא נהרגו 150 איש. אתה אפילו לא יודע את המספרים. בלהסית אתה חזק ובלצעוק שטויות אתה חזק, אבל זה לא נכון. אל תהרוג לנו חיילים סתם. ב-13 השנים מאז ההתנתקות נהרגו 115 ישראלים; בחמש השנים לפני ההתנתקות נהרגו 988, מתוכם 120 ברצועת עזה.
מרדכי יוגב (הבית היהודי):
מאז הסכמי אוסלו. הסתובב לך המוח.
מוסי רז (מרצ):
אבל ישראלים בריאים ושלמים – מפריע לכם; הרוגים – זה מה שטוב לכם, ישראלים הרוגים. זה מה שאתם רוצים. לכן אתה צועק, לכן אתה מנפח את המספרים, לכן אתה משקר, לכן אתה צועק את הדברים האלה. לא 100 עד לצוק איתן, המספר שאמרת. אתה מנפח את המספרים כדי להצדיק כיבוש שאיננו מוצדק, כדי להתנגד לפינוי של שטח כבוש, שכן היה מוצדק. חבל שלא היה בהסכם. הוא נעשה כדי למנוע הסכם. לו היה בהסכם, היינו זוכים לראות תוצאות טובות יותר. אבל לא יעזור לך שאתה מכפיל את מספרי ההרוגים כדי לשרת את העמדה הפוליטית שלך. זה לא יעזור לך, לא שכחנו את העובדות – קומץ של מתנחלים שחי בתנאי אפרטהייד, לקח את המים, לקח את השטח וניצל ממוות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, חבר הכנסת מוסי רז. השר אורי אריאל מבקש להתייחס. בבקשה, אדוני.
מוסי רז (מרצ):
תבקש סליחה על זה שהרגת 75 – – –
נורית קורן (הליכוד):
באמת. צריך לבקש מאלה שתומכים בטרור. אלה שתומכים בטרור, לא אלה – – –
מוסי רז (מרצ):
לא יודעים להגיד משהו באמת, רק לשקר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מוסי רז וחברים מצד שמאל שלי, אני מבקשת להירגע. השר פה נותן, אני חושבת, תשובה בשם כולנו. בבקשה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ברשותך, היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, בושתי וגם נכלמתי. למה חבר כנסת, בערב תשעה באב, יום שבו נחרבו שני בתי מקדשינו בגלל שנאת חינם – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
בגלל אנשים כמוכם הם נחרבו. בגלל הקנאות, בגלל השנאות, בגלל הקיצונית.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – צריך לעמוד ולגדף את המתיישבים שגורשו מבתיהם?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת דב חנין, לא מתאים לך. תודה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תשתוק, דב חנין, ואל תפריע לי. לא תתגבר על הרמקול, ותשתוק. תדבר אחר כך, בזמנך.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
גם אתה חצוף, ולא רוצה שתפריע לי בדבריי.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני חצוף?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ערב תשעה באב – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – – בגלל אנשים כמוך.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת דב חנין, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – במקום שהבית הזה עושה דברים מכובדים, עומד פה חבר הכנסת – ושואל אותך חבר הכנסת מאיר כהן, בשקט שלו, בהבנה שלו, הוא שואל אותך: למה אתה מאשים אותם? ואני אומר לך שכל היושבים פה, רובם ככולם, כך הבינו אותך.
תמר זנדברג (מרצ):
ממש לא.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אבל אני אומר רק את דבריי, אתם לא תצליחו להפריע.
מוסי רז (מרצ):
– – – הרג 150 איש הרגע.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אתה יכול להמשיך לצרוח כמה שאתה רוצה. שלא תעז לפגוע במתיישבים הללו, שהוכיחו בגרות – –
מוסי רז (מרצ):
מה זה בגרות – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – הוכיחו התיישבות, ואתה איש שלא עשית דבר מימיך חוץ מלקלקל.
תמר זנדברג (מרצ):
הכול מכסף ציבורי, אדמות – – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תקשיבי רגע, זה לא יעזור לכם, הצרחות שלכם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
גם את, הצווחנית הידועה, יכולה להצטרף לכל הצרחות האלה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג, אני מבקשת להירגע. השר משיב.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
היום תלמדו שהמתיישבים הללו – אל תוסיפו עוד כאלה, תמר זנדברג. אני לא מקשיב אלייך.
תמר זנדברג (מרצ):
אל תקשיב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לך נתנו כבוד כשהיית פה, תני בבקשה כבוד לשר.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תראו, עליכם נאמר – אין לי ברירה, כנראה, אלא לומר את הדברים בעברית יותר פשוטה. התחלתי בנחת. אני אגיד את זה כך: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אתם יכולים לצרוח, ותוסיפי לצרחות את כל חברייך – – –
תמר זנדברג (מרצ):
– – – את השחיתות שלך. זה כסף שלי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
זה לא יעזור לך. אני מצדיע לאותם מתיישבים – –
תמר זנדברג (מרצ):
תצדיע. כל הכבוד לך.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
– – אני אוהב אותם, אני חושב שהם נהגו מנהג שאף אחד מכם לא היה עומד בו, בטח לא את, שלא מבינה כלום ולא עשית כלום מעולם, לא בנית דבר מעולם, רק צורחת פה יומם ולילה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – – מהכסף שלנו. אם לא היה כסף ממשלתי לא היית בונה שום דבר.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
המתיישבים הללו ראויים לכל הערכה.
קריאות:
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
עכשיו עומד פה חבר כנסת צעיר ומסביר לנו שאנחנו נהנים כשיש הרוגים. תגיד, לאן הגעת?
מוסי רז (מרצ):
הוא הכפיל את מספר ההרוגים כדי לשרת את הטיעון השקרי שלו. אלוף משנה בצה"ל.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
לאן הגעת? אני אומר לך מוסי רז, חבר הכנסת מוסי רז, אני מרחם עליך. אני חומל עליך, על ההתנהגות שלך.
קריאות:
– – –
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני לא צריך עזרה, חברת הכנסת מועלם-רפאלי – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חצי דקה, אדוני השר. אדוני השר, אני מבקשת שנייה. אני לא ארשה להפוך את הדיון הזה לשאלות ותשובות בצורה כזו, רבותיי. הייתה לכם אפשרות להביע עמדה, בקשת רשות דיבור. השר, יש לו זכות להשיב. הוא לא הפריע לכם – – –
תמר זנדברג (מרצ):
הוא משתלח – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קראתי אותך לסדר כבר פעמיים, ואם עכשיו את תפריעי לשר, את תצטרכי לצאת מהאולם.
תמר זנדברג (מרצ):
את שמעת מה הוא אמר? הוא קרא לנו כלבים. את צריכה להגן עלינו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני אמרתי את שלי, תודה. בבקשה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
כדי שלא תהיה אי-הבנה – אני מבקש לפחות מחברי הקואליציה לתת לי לדבר. בסדר? כדי שלא תהיה אי-הבנה, אני אגיד: אני חוזר בי – – –
מוסי רז (מרצ):
שם המקום שלו, בדרום אפריקה.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
תשתוק רגע. אני חוזר בי, מה יש לך? תשתוק.
תמר זנדברג (מרצ):
מה זה?
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
מה הבעיה? תשתקי גם את.
תמר זנדברג (מרצ):
אני לא אשתוק.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אל תשתקי.
תמר זנדברג (מרצ):
אני לא שואלת אותך אם לשתוק או לא.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני אומר לך כך: אני חוזר בי מהמשפט השיירה עוברת – זה נכון.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לצאת מהאולם.
תמר זנדברג (מרצ):
אני לא אצא מהאולם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני קראתי אותך לסדר. אני מבקשת מהסדרנית.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אם מישהו פה הבין שהמשפט הידוע נמשל, והכלבים נובחים והשיירה עוברת – – –
תמר זנדברג (מרצ):
אתה בריון שמשתמש בכסף ציבורי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
תמר זנדברג (מרצ):
אני יוצאת, אני יוצאת.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אם מישהו הבין שהוא זה זה, אז אני מצטער ואני לוקח את דבריי לאחור.
תמר זנדברג (מרצ):
אתה לא תשתיק אותנו, עם כל הכבוד.
(חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.)
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
ואני לא אשתיק אתכם. אתם תמשיכו לצעוק, אנחנו נמשיך לעשות. עכשיו, להגיד כאילו הגענו לארץ זבת חלב ודבש ומאז הגירוש האומלל הזה, שהוא כולו תחת הכותרת: כעומק החקירה עומק הנסיגה – להגיד כאילו הגענו לימים של שלום, לימים טובים, נו, באמת. אנחנו כולנו תחת הרושם הקשה של הדרום.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל:
אני רוצה לסיים את דבריי בדבר שכל הבית הזה מסכים לו. אני חושב שכולנו מסכימים להצדיע לתושבי הדרום, לחלוצים שם, לציונים שם. אנחנו נתגבר על כל הבעיות שיש שם. אני מצדיע להם ומברך אותם ומקווה לימים יותר שקטים. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר אורי אריאל. האם יושב-ראש הוועדה מסכם את הדיון? בבקשה, אדוני. חבר הכנסת מרגי יסכם את הדיון.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
חבר הכנסת מרגי – – – מה שהם עשו עכשיו לשר הם עושים לחיילים שלנו. – – – החיילים שלנו עומדים, שומרים עליהם, והם מתגרים בהם.
מוסי רז (מרצ):
דרום אפריקה.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
לא, החיילים שלנו לא בדרום אפריקה. הילד שלי הוא לא בדרום אפריקה. הוא שומר עליך כדי שתוכל לעמוד פה ולצעוק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. יושב-ראש הוועדה כבר פה. תודה. בבקשה, אדוני.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, תבינו באיזו מציאות אנחנו נמצאים – הצעת חוק פשוטה, תיקון זעום, שבא לאפשר לגוף שמנהל את מוזיאון מורשת גוף קטיף, במשבצת של האקדמיה, שיבוא מתוך כל המוסדות האקדמיים. עכשיו, לא נכנסנו בכלל לעניין גוש קטיף, לא דיברנו על הרוגים, אבל לאן הגענו? הגענו – – –
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
כן, אבל חבר הכנסת – – – לנפח אותו.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
רגע, אני מה? הקולנוע עוד תקוע לי בגרון, אני מבקש. לאן הגענו? הגענו להונגריה, לאנטישמיות, להשוואה. ואני שואל שאלה אחת: אין לי בעיה, ומי שמכיר אותי – אני לא מתנצל, לא לצד הזה ולא לצד הזה – אין לי בעיה לשמוע כל דעה, לנסות להבין כל דעה. אני שואל שאלה לעצמי: איך יכול להיות שראש ממשלה של מדינה, של הונגריה – של מדינה, לא משנה של הונגריה – אורבן מבקר בארץ. אני לא יודע, אני לא מכיר אותו, לא אוהב אותו. בסדר? יכול להיות שאני לא אוהב את מה שהוא עושה ואיך שהוא עושה – שאלה שבאמת צריך לדון בכובד ראש, האם התנהגותו – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
הם עולים לרגל למכחיש השואה המרכזי, לאבו מאזן – –
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
רגע. יכול להיות שצריך – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – מצטלמים על קברו של ערפאת, רוצח היהודים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
שולי, תודה. יכול להיות שצריך לקיים דיון – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
גם אני מוחה על ההשוואה הזאת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת שולי מועלם, אני חושבת – – –
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
יכול להיות שצריך לקיים עמוק אם גורלה של אירופה במצבה הנוכחי עדיף, או התנהגותו של אורבן עדיפה. צריך לקיים דיון ערכי, מוסרי, מה יותר טוב.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אבל למה עכשיו, אתה אומר.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אבל אני שואל שאלה. אני לא ראיתי אותה רגישות, לפחות אותה רגישות – מכחיש שואה גדול, שמעודד טרור, שמחבק שהידים, שמשלם משכורות לשהידים, מבקרים אותו עם חשיפה – מבקרים אצלו.
מוסי רז (מרצ):
– – – הכי גרועה בהיסטוריה.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
דברי האיוולת והרשעות שיוצאים ממך, והארסיות וחוסר הרגישות שלך והאטימות שלך יותר גרועים מאורבן.
מוסי רז (מרצ):
מה דברי איוולת? דרום אפריקה – – –
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אם תשתוק, אני אומר לך מה איוולת.
מוסי רז (מרצ):
– – – הביתה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מוסי רז, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אל תיסחף.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אם תשתוק, אני אסביר לך מה האיוולת. עמדת כאן – ואל תלעגו לאינטליגנציה של השומעים – עמדת כאן והצגת תסריט אימה, תסריט ששם אצבע מאשימה. האשמת קצין צה"ל, חבר כנסת, בהריגת 70 או 80 – מה שאמרת – חיילים.
מוסי רז (מרצ):
מה פתאום? אתה לא מבין עברית.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אמרת. אמרת.
מוסי רז (מרצ):
מה אתה מדבר שטויות.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
עמדת פה בצורה איומה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מוסי רז.
מוסי רז (מרצ):
מה אתה מדבר שטויות?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת מוסי רז, אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה.
מוסי רז (מרצ):
הוא ניפח את המספר כדי – – – הוא אמר שנהרגו 150 – – – לא היה ולא נברא.
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
סלח לי, בתקופה הקצרה שאתה כאן בכנסת הצלחת לשכנע אותנו שאתה אנטי-ציוני בעליל, שכל מה שהוא אינטרס קיומי של מדינת ישראל, מבחינתך זה נגד הערכים המוסריים. אז אני אעצור כאן.
מוסי רז (מרצ):
מה הערכים הלאומיים, האפרטהייד?
יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט):
אני אעצור כאן, כי ממך אני לא מצפה לרגישות. גילית פה נאום מלא שנאה ואטימות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יעקב מרגי.
רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. כעת נצביע על הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, בקריאה השנייה. בבקשה, אפשר להחזיר את חברת הכנסת תמר זנדברג להצבעות. אם היא מעוניינת, אני אתן לה להיכנס. הינה, היא נכנסה.
רבותיי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, בקריאה השנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 706
בעד סעיפים 1–2 – 37
נגד – 22
נמנעים – אין
סעיפים 1–2 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 37 חברי כנסת, 22 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה השנייה.
כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 707
בעד החוק – 36
נגד – 20
נמנעים – אין
חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
36 חברי כנסת בעד, 20 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון (תיקון), התשע"ח–2018, עברה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
לפרוטוקול, חבר הכנסת איימן עודה מבקש להצטרף כמתנגד. חברת הכנסת נאוה בוקר מבקשת להצטרף כתומכת. חבר הכנסת סמוטריץ מבקש לברך על הצעת החוק.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
כרגע אין הודעות אישיות, לא מצד הקואליציה ולא מצד האופוזיציה. תודה, גברתי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
לא, זה לא בסדר.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר טלי פלוסקוב:
את רשאית לפנות ליושב-ראש הכנסת ולהגיד שלא בסדר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – הפשעים שלו, את הגנבות שלו לפני גוש קטיף ולא – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
גברתי, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. את מפריעה לי בניהול המליאה. תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני קוראת אותך לסדר פעם שנייה ומבקשת לא להפריע.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
– – – הפשעים שלו, מבקר המדינה. אבל פה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קוראת אותך – את רוצה לצאת? אז חברת הכנסת סתיו שפיר, אני קוראת אותך לסדר פעם שלישית, ואני מבקשת לצאת.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
מבקר המדינה בוחן את הפשעים של הבית היהודי והם מעיזים לדבר.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, חברת הכנסת סתיו שפיר, אני מבקשת לצאת.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
אם היה לכם אכפת מתושבי גוש קטיף, הייתם נלחמים איתי על זה שיהיה להם בית, בזמן שהוא לוקח להם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
(חברת הכנסת סתיו שפיר יוצאת מאולם המליאה.)
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
את עושה פוליטיזציה מכל נושא. תפסיקי כבר עם הפופוליזם הזה על הגב של המתיישבים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברים, נא להירגע.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
מזמינה אותם לוועדה ומסבירה להם – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת שולי מועלם, כבר לא שומעים אותך. היא כבר יצאה.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חוצפנית – – – נתנו להם בוועדת השקיפות.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בבקשה, אני אקרא לסדר גם את הצד הזה, אני מבטיחה לך. חברת הכנסת שולי מועלם, אנחנו נרגענו. חבר הכנסת סמוטריץ פה, רוצה לברך על הצעת החוק.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – ועדת השקיפות כל רגע.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת שולי מועלם, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה. בבקשה, אדוני.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברי השר אריאל, תודה גם על – השר אריאל, חברי, אני עכשיו בתודות, מנסה להרגיע. אז תודה לך על דבריך ועל דרישת כבודם וגבורתם של מתיישבי גוש קטיף הגיבורים.
עשינו עכשיו, בחוק הזה – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
תוסיף גם אותי לתודות.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה גם מיושב-ראש הקואליציה לשר אריאל. אני בטוח שכולנו מצטרפים לתודה. עשינו בחוק הזה עוד צעד קטן בדרך לנורמליזציה של החיים ביהודה ושומרון. מוסי, תחושתי שפשוט פספסת את הנקודה העיקרית, כיוון שמוזיאון גוש קטיף פועל, חי, מדגיש את מורשת ההתיישבות המפוארת שם כבר מאז הגירוש. מה שעשינו עכשיו, זה רק אפשרנו גם לאוניברסיטת אריאל, שנמצאת ביהודה ושומרון, לשלוח נציג להנהלת המוזיאון הזה – – –
קריאה:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אמרתי: עוד שלב בנורמליזציה. אוניברסיטת אריאל נכנסת עכשיו, בחוק הזה, למשפחת האוניברסיטאות. עוד שלב בהשוואת החקיקה והתנאים של ההתיישבות ביהודה ושומרון לכל ארץ ישראל הגדולה, הרחבה והאהובה שלנו, ומתאים, מבחינתי, לסיים בחוק הנהדר הזה את המושב.
תודה לשר בנט, שהחוק הזה בתחומי משרדו; תודה ליושב-ראש ועדת החינוך, שעשה כאן עבודה נהדרת; לצוות המקצועי של הוועדה – תודו שזה היה החוק הקצר ביותר שהעברתם אי-פעם. לא עשיתי לכם הרבה בלגן והרבה כאב ראש. תודה לכל חבריי מן הקואליציה וגם מיש עתיד, שתמכו בדבר הקלאסי והבסיסי. תודה למתיישבים הגיבורים, גם ביהודה ושומרון, גם לחלוצים הגדולים מגוש קטיף, מוסי, שעוד יחזרו הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב להתיישבות גדולה ומפוארת הרבה יותר. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשע"ח–2018.
החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, אדוני.
הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018
[מס' מ/1126, פ/3119/20; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' כ"א, ישיבה 220, עמ' 21707 ועמ' 21709; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק, בשם יושב-ראש הוועדה, חברת הכנסת נורית קורן. בבקשה, גברתי.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גברתי היושבת בראש, אדוני השר, שר החקלאות, לפני שאני אתחיל, אני חייבת לומר: כבת למתיישבים בקריית ארבע, אני רוצה לומר לכם שאני מברכת את כל המתיישבים ואני גאה במה שהם עושים – ליישב את ארץ ישראל. לבוא ולומר את כל הדברים הנוראיים שנאמרו פה, זה פשוט נורא. נכון, הם פונו, הם פונו ביד גסה, ויש עדיין משפחות שצריך לדאוג להן, וזה מה שאנחנו עושים.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מספיק כבר. עברנו את זה.
נורית קורן (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
לעניין החוק. אני מציגה את החוק בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018, שהיא מיזוג של הצעה ממשלתית עם הצעת חוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי.
הצעת החוק מסדירה את תחום תיירות המרפא בישראל, ונועדה להבטיח, ראשית, כי תיירות המרפא לא תפגע בטיפול הרפואי שיקבלו תושבי ישראל או באיכותו; שנית, להבטיח כי ההכנסות מפעילות תיירות המרפא ינוצלו לצורך שיפור מערכת הבריאות הציבורית בישראל; שלישית, מניעת ניצול בלתי הוגן של תיירי המרפא – למנוע ניצול בלתי הוגן של תיירי המרפא ולהבטיח להם טיפול מקצועי ואתי.
הצעת החוק קובעת באילו תנאים ומגבלות יוכלו מוסדות רפואיים לטפל בתיירי מרפא, וכן הוראות המחייבות שוויון באיכות הטיפול בין תייר מרפא לתושב ישראל וקובעות את אחריותו של המוסד לטיפול בתייר המרפא. כדי לאפשר פיקוח על תיירות המרפא, קובעת ההצעה חובות מסירת מידע ודיווח למשרד הבריאות על הטיפול בתיירי המרפא. במסגרת חובת הדיווח של מוסד רפואי, עליו לדווח על ייעוד משאבים מתיירות המרפא לטובת חיזוק שירות הבריאות לתושבי ישראל.
הצעת החוק מסמיכה את מנכ"ל משרד הבריאות להגביל את פעילות תיירות המרפא במוסד רפואי מסוים במקרה של הפרת התנאים או אם פעילות תיירות המרפא משפיעה לרעה על אפשרויות הטיפול בתושבי ישראל, וכן מאפשרת להטיל עיצום כספי על מוסד רפואי שיפר את ההוראות.
בנוסף, מסדירה הצעת החוק בהסדרה חיונית מינימלית את פעילותם של סוכני תיירות המרפא, דורשת את רישומם במרשם וקובעת חובות נאמנות, שמירת סודיות של הסוכנים כלפי התייר וכן הגבלות שמטרתן להבטיח פעילות מסודרת של הסוכנים מול המוסדות הרפואיים – מי שפעל בתיווך לתיירות מרפא בלא שנרשם במרשם לא יהיה זכאי לתשלום בעדו ויהיה צפוי לקנס פלילי. כן נקבעו הוראות המאפשרות נקיטת אמצעים משמעתיים כנגד סוכן תיירות מרפא שעבר עבירת משמעת, ובכלל זה גם מחיקה מן המרשם של סוכן כאמור.
הסוגיות שבהן דנה הוועדה דרשו מציאת איזונים שיבטיחו את הטיפול לתושבי ישראל וימנעו ניצול לרעה של תייר המרפא אך גם לא יפגעו ביכולת להביא לישראל את תיירות המרפא, במטרה שההכנסות ממנה ישמשו לשיפור מערכת הבריאות בישראל.
להצעת החוק הוגשו הסתייגויות שעשויות להפר איזונים אלה. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני רוצה להודות ליועצת המשפטית, נעה בן-שבת, על כל עבודתה המסורה והיסודית, למשרד הבריאות ומשרד התיירות ולכל המעורבים שהיו בדיונים ותרמו להצעת החוק. אני רוצה לברך את שר התיירות, שממש היה חשוב לו להביא לכאן את תיירות המרפא, וגם לשר ליצמן, שעשה הכול על מנת לוודא שלא ייפגעו אזרחי מדינת ישראל. ואני אישית, הדבר שאותי מאוד הדאיג בדיונים – וצריך לומר פה, גם כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיונים, כולל היושבת-ראש שלנו – שנדע שהטיפולים יתחילו מהשעה 15:00, אחר הצוהריים, על מנת לא לפגוע בתושבי מדינת ישראל, שיקבלו טיפול הולם.
אני רוצה לומר שתצביעו בעד החוק. זה חוק חשוב, שגם יכניס הרבה כסף למדינת ישראל וגם תיירות. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. רבותיי, אנחנו עוברים להנמקת הסתייגויות. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת ואאל יונס – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת.
רבותיי, המצב הוא כזה – כרגע יש לנו גם בקשות רשות דיבור, ואני עוברת על הרשימה: חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק הרצוג – אינו נוכח; חברת הכנסת ציפי לבני – אינה נוכחת; חברת הכנסת שלי יחימוביץ – אינה נוכחת; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. אם המסתייגים לא יהיו באולם בזמן ההצבעה, אז גם לא מצביעים על ההסתייגויות.
קריאה:
לא צריך באולם.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, לא, הם יכולים לא לנמק. זכותם, אם יהיו באולם, לבקש הצבעה; אם הם לא יהיו באולם – אני לא מעלה את זה להצבעה. בבקשה, חבר הכנסת איציק שמולי, עד חמש דקות לרשותך.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני באופן עקרוני מתנגד לעניין הזה של תיירות רפואית. אני חושב שזה נגע, זה איזושהי פרצה שברגע שאתה נותן לה מקום, היא עלולה למוטט את מערכת הבריאות שלנו, ואני אגיד לכם למה.
מערכת הבריאות שלנו היא מערכת בריאות לתפארת, מערכת בריאות שהוקמה על בסיס חוק ביטוח בריאות ממלכתי, על בסיס העיקרון של סולידריות, של שוויוניות, של אוניברסליות. זה נכון, מה שאמרה פה חברת הכנסת נורית קורן, שהיום המציאות היא שבשעה 15:00–16:00 חדרי הניתוח בבתי החולים הציבוריים מתרוקנים, וזה קורה מכיוון שהכסף הגדול נמצא במערכת הפרטית. במערכת הפרטית, הולכים הרופאים וחלק גדול מאנשי המקצוע, האחיות, ומעדיפים לנתח שם. שם נמצא הכסף הגדול.
בעצם, זה שתבוא הכנסת עכשיו ותיתן את הפתח להכנסה של תיירות מרפא לתוך בתי חולים ציבוריים – ובואו נגיד מה זה אומר: זה אומר שבסופו של דבר מישהו שמגיע מחו"ל ומשלם הרבה כסף לבית החולים בסוף משתמש בתשתיות ציבוריות שממומנות על ידי כספי המיסים של כולנו.
הכיוון שצריך ללכת אליו זה הקטנה משמעותית של ההוצאה הפרטית בתוך מערכת הבריאות, מכיוון שההוצאה הפרטית בתוך מערכת הבריאות זה דבר הרסני. זה אומר, בסופו של דבר, שככל שעובר הזמן אנחנו מכפיפים את היכולת או את הזכות של בן אדם לקבל טיפול רפואי ואת הזכות שלו לקבל – בעצם, את הזכות שלו לחיים – תחת היכולת שלו לרכוש ביטוח כזה, לרכוש ביטוח אחר, ללכת לבית חולים אסותא וכך הלאה.
במקום שנעצור את התופעה או את המגמה המדאיגה הזאת, בעצם האפשור של תיירות מרפא בתוך מוסדות ציבוריים אנחנו מגדילים את הפתח ואת הסכנה. אני חושב שגם לגבי המודל של הפול-טיימרים – דיברנו על זה הרבה בוועדת הבריאות של הכנסת בראשות חבר הכנסת אלי אלאלוף, גם סגן שר הבריאות הגיע לדיון בוועדה לאחרונה: במקום שהכנסת תרכז מאמץ בכיוון הזה, של הקטנת מערכת הרפואה הפרטית והעברת נקודת שיווי המשקל בחזרה למערכת הציבורית, מה אנחנו עושים? אנחנו אומרים: היום גם ככה בשעה 15:00 בתי החולים – חדרי הניתוח – ריקים. בואו נוותר על זה, נשתמש בזה לצורך תיירות מרפא. בעצם השלמה עם המצב הקיים.
חברים יקרים, אנחנו צריכים לעשות בדיוק את ההפך. אנחנו צריכים לקדם פה צעדי מדיניות שיסיטו בחזרה גם רופאים, גם אחיות, ובעיקר פעילות רפואית מקצועית, מהמערכת הפרטית במדינת ישראל בחזרה למערכת הציבורית. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הצעדים שאנחנו צריכים לעשות כדי להחזיר בחזרה את הפעילות הזאת לתוך המערכת הציבורית.
יהודה גליק (הליכוד):
– – – אכפת לך לחזק – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איך לאייש את חדרי הניתוח בשעה 15:00 בבתי החולים הציבוריים, ולא להשלים עם זה. אני חושב, שבסופו של דבר, המשוואה הזאת שנוצרת כאן, שבצד אחד יבואו תיירים מחו"ל, ישתמשו בשעות אחר הצוהריים בתשתיות – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – – פרוץ לגמרי והוא מצמצם.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
בסדר, אבל הוא מקבע את העיקרון, חבר הכנסת מאיר כהן. זה נכון שביחס למודל שהופיע בפני ועדת גרמן, אז מדובר פה בהסדרה ופתרון שהוא יותר מאוזן, בוא נגיד ככה. אין פה משהו גורף, שאומר: אפשר לעשות תיירות רפואית בכל זמן, בכל מקום, בכל רגע. זה נכון, זה לא המצב בחוק הזה. אבל בעצם זה שאנחנו מקבעים, ככנסת, את העיקרון שבא ואומר: יש תיירות רפואית בתוך מערכת ציבורית, בעיניי זה דבר שהוא לא רצוי וצריך לפעול בדיוק בכיוון ההפוך. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי.
חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – אינו נוכח; חברת הכנסת רויטל סויד – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני.
חיים ילין (יש עתיד):
אני רשום?
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, אדוני. אתה לא רשום.
חיים ילין (יש עתיד):
גם אם אני מתנגד?
היו"ר טלי פלוסקוב:
עד חמש דקות לרשותך.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
הואיל ואני מייחס לכם כוחות על-טבעיים ועל-אנושיים, אז ודאי אני יכול לדמיין בעיני רוחי, גברתי היושבת-ראש, שהצד הזה של המפה הפוליטית בבניין הזה יכול לנכס לעצמו גם את הירח וגם את המאדים בעתיד הנראה לעין.
הצד הזה של המפה הפוליטית יכול לטעון, ואולי אפילו יכול להעצים את הטענה הזו באמצעות הצבעות, שיש במקום הזה, במדינה הזו, זכויות אדם, יש דמוקרטיה ויש יכולת להכיל את המיעוטים שבתוכנו. אבל מכיוון שלפני כמה דקות התנהל כאן ויכוח סוער בעניין הצעת החוק של הנצחת תושבי גוש קטיף, אז אני רוצה להזכיר לצד הזה של המפה הפוליטית, אם האוזניים כרויות, שב-29 באוקטובר 1956, כ"ד בחשוון התשי"ז, יצאו 49 תושבים תמימים מבתיהם בכפר קאסם, ושבו אחר הצוהריים, בתמימותם כי רבה, כי לא ידעו שהוכרז על עוצר. 49 מהם נטבחו באמצעות נשק של צבא ההגנה לישראל.
אני, בדקתיים שניתנות לי, רוצה לפנות ללבבות שלכם. ואומרים שללב יש כמה חדרים, אז אחד מהחדרים הלך למען תושבי גוש קטיף, ואני מבקש מכם שתפנו אחד מהחדרים של ליבותיכם גם כלפי המשפחות שנותרו כשרידים מאותן משפחות שנטבחו בכפר קאסם. אולי גם תכריזו עליהם כעל הנצחת קורבנות טבח כפר קאסם, ואם כן, אז אולי אנחנו גם נוקיר את הגחמות שלכם, ונבין אולי לליבותיכם. אבל אתם מתעלמים ממיעוט ערבי שרוצה – אולי לא בתור הנצחה רשמית, לפחות בתור שיח בתוך בתי הספר במערכת החינוך בישראל – להנציח את התושבים האלה, את הקורבנות הללו, את משפחותיהם, כדי שיחושו כאזרחי מדינת ישראל. או-אז אולי תחזור השפיות לבניין הזה. אז אומנם התנהל דיון סוער, אבל אתם מתנהלים באיפה ואיפה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת זוהיר בהלול. חבר הכנסת איתן ברושי – מוותר. חבר הכנסת נחמן שי – מדבר. בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, גברתי. אני רוצה קודם כול להתייחס לדיון שהיה פה קודם על האורח החשוב שמגיע היום מהונגריה. אפשר היה לחיות בלי הביקור הזה, או שאפשר היה לדרוש ממנו עמידה יותר איתנה ויותר ברורה בנושא האנטישמיות ובנושאים שקשורים לשואה שפקדה את יהדות הונגריה.
המקרה של פולין חוזר על עצמו. אני מבין את האסטרטגיה של ראש הממשלה. אני מבין. הוא רוצה רגל על הקרקע בארבע מדינות במזרח אירופה – מה שקראנו מזרח אירופה – לחבר אותן אלינו. אולי הן החוליה החלשה באיחוד האירופי. אולי, מכל מיני סיבות, הן יסכימו לבוא ולקבוע את הנציגויות שלהן בירושלים – דבר שאני כשלעצמי בוודאי ובוודאי מכבד אותו. אבל יש מחיר לכל מעשה כזה, ואם פולין חייבה אותנו במחיר מסוים, ואם עכשיו הונגריה מחייבת אותנו במחיר מסוים, אני אומר: עד כאן, אני לא מוכן לשלם את המחיר הזה. אני לא מוכן להתעלם מזיכרון השואה, אני לא מוכן לא למחול, לא לסלוח ולא לשכוח. לא יכול להיות – לא בדורות שקדמו לנו, לא בדור שלנו ולא בדורות הבאים. זה – – –
יהודה גליק (הליכוד):
ולהיפגש עם אבו מאזן?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבו מאזן הוא במקום אחר, בעניין אחר.
יהודה גליק (הליכוד):
הוא מכחיש שואה. הוא מוסלמי, אז כדאי להיפגש איתו.
נחמן שי (המחנה הציוני):
מעולם לא שמעת ממני מילה טובה על העמדות של אבו מאזן בנושא האנטישמיות.
יהודה גליק (הליכוד):
להחרים אותו?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חבר הכנסת נחמן שי – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אוקיי. אבל הוא לא אורח רשמי של מדינת ישראל היום. שולי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חבר הכנסת נחמן שי, כמי שעוסקת שנים רבות בהנחלת זיכרון שואה, אני רק מדייקת אותך: אל תיקח אחריות על הדורות הקודמים, כיוון שהצהרת גרמניה כשאנחנו הסכמנו לשילומים היא עשר מדרגות מתחת להצהרה של פולין.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני מעולם לא ניקיתי – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
זה היה צורך קיומי של מדינת ישראל. שולי, זה היה צורך קיומי של מדינת ישראל.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני הייתי צעיר באותה תקופה – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
עמר, עמדתי ידועה – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
חברים. אחר כך תיקחו זמן ותתווכחו ביניכם. אני הייתי צעיר מאוד באותה תקופה, אבל עדיין אני זוכר בקווים מאוד חדים את הוויכוח, ששיסע את החברה הישראלית. ישראל של אז לא הייתה ישראל של היום, הדברים השתנו וכל דבר נראה אחרת. כל דבר נראה אחרת.
אני דורש מממשלת ישראל לוותר על הרוח הפייסנית החדשה הזאת. זה לא יכול להיות. בסדר, אם אפשר להגיע איתם ליחסים מיוחדים וכדומה, בסדר, אבל המחיר שמשלמים – אנחנו לא משלמים מהמחיר שלנו, אנחנו משלמים במחיר של האחים והאחיות, הקרובים והקרובות, הסבים והסבתות שאינם איתנו היום ושעלו לאן שעלו בעשן השואה.
אני רוצה לומר עוד מילה אחת על החוק הזה שעומד לפנינו. אני מבין את ידידי איציק שמולי ואני מבין את הרוח הזאת, שאומרת: עניי עירך קודמים – זה מה שאני רוצה. אני מבין את ההסתייגויות מתיירות מרפא; אני חושב שבשנת 2018 זה חלק בלתי נפרד ממערכת רפואית בכל מקום בעולם, בוודאי במדינה מתקדמת מבחינה רפואית כמו מדינת ישראל. אבל צריך להבטיח, צריך להבטיח שהציבור הישראלי, שמשלם מיסים, שהוא חבר בקופות החולים, הוא קודם.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
רק כדי שלא יגידו שאנחנו לא מבינים את החוק: בסעיף 21 רשום שאסור להעדיף תייר על חשבון מקומי, אבל אנחנו מטילים ספק גם ביכולת וגם בנכונות של בתי החולים לעשות את זה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
נכון, יש פה פיתוי. אני לא יודע מי עונה לי, אם עונה השר – אתה תענה? כן. אז הוא רואה את זה, השר לוין, ממכלול התיירות. אני מבין את זה גם, אני לא פוסל את זה, חברים. יש גם בתחום הזה משום תרומה ויכולת לקדם את המערכת ולהוסיף עליה. לפעמים זה גם עניין של יחסים מדיניים. צריך לחשוב על המכלול, אני לא פוסל את זה. לא, אני לא רוצה לבודד את עצמנו. אני אומר שצריך באמת לפתח את הכלים – אני הולך בדרכך, שמולי – לפתח את הכלים כדי שכל אזרחי ישראל יהיו ראשונים, מכל מקום שהם באים, מכל חברה, מכל רמת חיים, מכל יכולת, כדי שהם יקבלו את הטיפול הרפואי הנכון.
אחרונה, חברתי מיכל: אני מקווה, מיכל בירן, שאת מתמידה בעמדה שלך בעניין החוק הזה ושלא שינית אותה, כי אני חושב שזו העמדה הנכונה, שכולנו צריכים לעמוד מאחוריה. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן – בעצם דיברה והציגה; חבר הכנסת רוברט אילטוב – מוותר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – מוותרת; חבר הכנסת חמד עמאר – מוותר. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, אחרון הדוברים. מייד לאחר מכן השר המקשר יסכם את הדיון. עד חמש דקות לרשותך.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה, גברתי. אני חייב בהקשר הזה, וגם להערות לחקיקה שנאמרו על ידי חבריי קודם, שהקשבתי להן בקשב רב – ואולי, הייתי מעוניין לדעת את עמדתם: כשהם מדברים על העדיפות, חבר הכנסת שמולי וחבר הכנסת שי, שניתנת וצריכה להינתן, בוודאי, למטופל הישראלי – לנו היה ויכוח די גדול בוועדה לגבי המטופלים הפלסטינים שמטופלים בבתי החולים בישראל; לצערי, בתוך החוק הזה לא הגדרנו אותם כתיירים. צריך להבחין: תייר פלסטיני – בעיניי תייר – שמגיע להיות מטופל בבתי החולים בישראל, אם זה על פי הסכמי אוסלו הוא משולם על ידי הרשות הפלסטינית; אם לא, אם לא הרשות הפלסטינית הפנתה אותו, הוא משלם לבד, ואז הוא גם נספר כתייר. לשיטתי, לפחות כדי שנדע את העדיפות שנותנים – צריכה להינתן עדיפות בבתי החולים הציבוריים לאזרח הישראלי, על זה אין מחלוקת; הבעיה היא שבנתונים שאנחנו מקבלים, כל אותם פלסטינים שמופנים על ידי הרשות הפלסטינית לטיפול בבתי החולים הישראליים לא נחשבים כתיירים. ואז בנתונים שאנחנו רואים לא רואים באמת איזה תיירים, או מאיפה התיירות שמקבלת עדיפות על פני האזרח הישראלי.
מהצד השני, חשוב להדגיש שהחוק הזה בא להסדיר באמת את התיירות הרפואית שעליה אנחנו מדברים, של תייר שמגיע לכאן ממדינה אחרת במטרה לשלם על הטיפול הרפואי הטוב שהוא יכול לקבל במדינת ישראל, עם הרופאים הטובים, עם הציוד הטוב, ולהבריא. את העניין הזה היה צריך להסדיר, זה לא יכול להיות פרוץ, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ויהפוך להיות סוכן, כי בסוף, כשהסוכן הזה עושה טעות, מדינת ישראל נראית רע. את זה ניסינו להסדיר, תוך כמה שפחות פגיעה בנושא.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
עודד, השאלה היא אם עצם זה שכתבנו בחוק שיש תיעדוף לאזרח הישראלי, זה מה שיקרה בפועל.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
א. זה מה שקורה בפועל. אבל אני רוצה להתייחס למה שאמרת גם לגבי שעות אחר הצוהריים. נכון, בתי החולים הציבוריים לא עובדים בשעות אחר הצוהריים. ישנם הסכמי שכר, ישנם הסכמים, ואתה יודע מה המשמעות של לפתוח אותם; יכול להיות שכדאי לפתוח אותם, אבל גם את זה צריך להבין. אותו רופא מומחה שעובד ברפואה הציבורית, והוא רוצה לעבוד ברפואה הציבורית, הוא גם רוצה לקיים את הקליניקה הפרטית שלו, שממנה הוא מרוויח לא מעט כסף, אולי יותר ממה שהוא מרוויח בציבורי. אנחנו צריכים לדעת לשמור על האיזון הזה, כי האלטרנטיבה היא שאם בסוף נשאיר אותו אך ורק, 100%, במערכת הציבורית ולא נאפשר לו את הפרקטיקה הפרטית, הוא ילך למקום אחר ששם הוא ייתן את הפרקטיקה הפרטית, ישלמו לו הרבה מאוד כסף, והוא לא יטפל בסוף – – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
לא נכון. הרופאים של איכילוב בראש רשימת השכר.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
הם בראש רשימת השכר, והם גם מרוויחים הרבה בפרקטיקה הפרטית. ואם תגיד לו לוותר על הפרקטיקה הפרטית, הוא יגיד לך: בסדר, תודה רבה. אני אסתדר, אני לא צריך את הפרקטיקה הציבורית. צריך למצוא את האיזון הנכון, ואותו ניסינו, ואני חושב שגם עשינו את זה.
אני לא קיבלתי את כל עמדתי בחוק הזה, לא כל עמדתי התקבלה. אני חושב שהצלחנו, יחד עם יושב-ראש הוועדה, להגיע לאיזשהו איזון שגם יאפשר לרפואה הציבורית ליהנות מהרפואה הפרטית שתגיע כתוצאה מהתיירות. צריך להבין שכל תייר רפואי כזה, חוץ ממה שהוא עושה לכלכלה הישראלית כתייר בעובדה שהוא בא לפה, בדרך כלל עם משפחתו, וכבר מסביבו יש מערכת שלמה כלכלית שעובדת, גם אותו בית חולים ציבורי, כדאי שיקבל את אותם תיירים, כי מי שייהנה בסוף מהשדרוג במתקנים, שנעשה הרבה פעמים לטובת משיכת התיירות הזו, זה המטופלים הציבוריים שמטופלים עד השעה 15:00 בתוך אותו בית חולים ציבורי. באמת צריך להיזהר לא לחצות את הקווים, השתדלנו לסרטט אותם היטב בתוך החוק הזה, וזה בהחלט משהו שיצטרך המשך מעקב.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
לא אמרנו שאנחנו נגד תיירות מרפא. אנחנו נגד תיירות מרפא שהיא על חשבון אזרחי ישראל.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
גם אנחנו נגד תיירות מרפא שהיא על חשבון אזרחי ישראל. אני חושב שהמבנה שנוצר פה הוא תיירות מרפא שמועילה לאזרחי ישראל, כי בסוף אותם תיירנים שמגיעים משאירים את הכסף שלהם גם בבית החולים הציבורי, ועם הכסף הזה הוא משפר את השירות שלו והוא משפר את המתקנים שלו לטובת האזרח הישראלי. אני מבקש, ובאמת מקווה, שכולנו נתמוך יחד בחוק. תודה, גברתי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. התייחסות הממשלה, השר המקשר וגם שר התיירות, חבר הכנסת יריב לוין. לאחר מכן גם יושב-ראש הוועדה מבקש להתייחס לדיון.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, ראשית, גברתי, כיושבת-ראש שדולת התיירות, זה בהחלט רגע מיוחד, חשוב, שעבדנו עליו תקופה ארוכה מאוד. אני חושב שזה באמת חוק חשוב, משמעותי, עם תרומה אדירה גם לתיירות, גם למערכת הבריאות וגם לתדמית של מדינת ישראל.
אני בהחלט מסכים בעניין הזה עם ההערות של חבר הכנסת נחמן שי, גם עם האיזונים שהוא הציג וגם עם התפיסה העקרונית. אני חושב שאנחנו בדיוק את זה עשינו בתוך מסגרת החוק הזה.
אני רוצה, ידידי חבר הכנסת שמולי, לנסות אולי בכל זאת לשכנע אותך לתמוך בחוק הזה וללכת עם הכיוון שהלכנו אליו. תראה, אין בכלל ספק שמערכת הבריאות היא חיונית, ואנחנו רוצים להבטיח שהיא תיתן את מקסימום הטיפול לכלל אזרחי ישראל. אין על זה ויכוח. יש עם זה רק כמה בעיות שצריך להיות ערים להן ואי-אפשר להתעלם מהן. קודם כול, זה עולה המון כסף; אנחנו נמצאים בעידן שהרפואה הולכת ומשתכללת, הולכת ומתפתחת. אם אתן סתם דוגמה מעולם התרופות – ובאמת, אני לא שר הבריאות, אני אומר את זה כחבר כנסת מן השורה כמוכם, שרוצה ודואג למערכת הבריאות, שחשובה לכולנו: אנחנו הרי יודעים שהיום, למשל, העולם של התרופות הולך לכיוון של תרופות שהופכות ליותר ויותר ספציפיות. הן יודעות לטפל בתת-תת-תת-תת-סוג של מחלה או בעיה מסוימת, וברור שברגע שהן מיועדות לקהל הרבה יותר מצומצם, העלות של התרופה עולה והיא דרמטית.
ככל שהמכשור הוא יותר חדיש והעלויות יותר גבוהות, הצורך של מערכת הבריאות – והפער בין המשאבים שיש לה לבין המשאבים שהיא זקוקה להם – רק הולך וגדל כל הזמן, ועל הפער הזה חייבים לגשר, לפחות לנסות לגשר. אז יש דרך אחת: אפשר להעלות מיסים, מס בריאות ודברים אחרים; אני לא חושב שמישהו מציע את זה, ואני חושב שכולם מבינים שזה גם לא יעזור וגם יש לזה נזקים מאוד משמעותיים למשק. הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא על ידי זה שאתה מזרים למערכת הבריאות יותר כסף, כתוצאה מזה שהיא מצליחה לייצר לעצמה הכנסות נוספות.
עכשיו, אין ויכוח: אסור שזה יבוא על חשבון הטיפול לאזרחים הישראלים. אבל אני אומר לך שמה שאנחנו עושים בחוק הזה, אנחנו משפרים את הטיפול באזרחים הישראלים, כי אנחנו מביאים למערכת הזו כספים שהיא חייבת אותם, אין שום דרך אחרת להביא אותם, וזה יאפשר לרכוש עוד מכשור וזה יאפשר לרכוש עוד ציוד ודברים אחרים שהמערכת הזו זקוקה להם.
עכשיו אני אגיד לך גם יותר מזה: המציאות היום במערכת הבריאות היא שהציוד שעליו דיברת – שהוא באמת נקנה מכסף ציבורי – מושבת ולא נעשה בו שימוש במשך שעות ארוכות. הרי זה לא סוד שחדרי ניתוח עומדים סגורים במשך זמן ארוך. ברגע שאתה בא ואומר: רבותיי – וככה נעשה בחוק הזה – אנחנו קובעים רף, שקיים היום כבר, שאותו אנחנו מבטיחים, אבל אנחנו משמישים ומנצלים את הציוד שממילא קיים כדי להכניס עוד כסף למערכת, שיאפשר לה לרכוש עוד ציוד ולהרחיב את סל השירותים שהיא יכולה לתת, אנחנו עושים דבר מצוין. אנחנו לא פוגעים בכלום באזרחים הישראלים, ואנחנו נותנים מענה מצוין לרצון ולצורך להביא למערכת הזו עוד משאבים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אבל אתה משלים עם הפעילות שאבדה למערכת הפרטית, ואני חושב שאפשר להחזיר אותה. זה נכון שחדרי הניתוח עומדים ריקים, אבל בתוך המחלקות יש לך 97% תפוסה; זה הכי גבוה בעולם המערבי.
שר התיירות יריב לוין:
חבר הכנסת שמולי, קודם כול, יגיד לך שר הבריאות: זה לא בכל המחלקות ולא בכל המקומות. ב. אני אומר לך שוב: אנחנו לא חיים בעולם אוטופי. בשום דבר. הרי יש צרכים, הם מרובים, והאמצעים תמיד פחותים מהצרכים. עכשיו, יש שתי אפשרויות: או שאנחנו מתפשרים על מה שאנחנו עושים או שאנחנו מנסים להגדיל את המקורות. ואני חושב שמה שאנחנו עושים פה, אנחנו מגדילים את המקורות כדי לתת שירות – לפחות טוב, אם לא יותר טוב – כי בסוף – אני אומר לך עוד פעם – הוא יאפשר לרכוש ציוד יותר טוב, הוא יאפשר לתת שירות יותר טוב. יכול להיות שאם נגיע להיקף באמת משמעותי של העניין הזה, הוא אפילו יאפשר להפעיל את המערכת יותר שעות, ולשם צריך לשאוף, אבל צריך להתחיל מאיפשהו.
אני אגיד עוד דבר, וגם הוא חשוב. תראה, אנחנו רוצים לשמור במערכת הציבורית את הרופאים הטובים ביותר, וכדי שזה יקרה – למעט אולי כמה בודדים שמוכנים לעבוד במערכת הציבורית ויהיה שכרם אשר יהיה – אם אנחנו לא נייצר להם אפשרות לקבל אפיקי הכנסה נוספים, הם או יעזבו את הארץ בכלל או ילכו לרפואה הפרטית. עכשיו, אם החוק הזה לא יעבור, זה לא שהתיירות הרפואית תיעלם. היא פשוט תוגבל, היא תהיה יותר מצומצמת, והיא תוגבל רק לעולם של הרפואה הפרטית. אז לשם אנחנו רוצים להגיע?
ואני אומר עוד דבר אחד: לדבר הזה יש תרומה אדירה לתיירות עצמה, למשק, לבתי המלון, למסעדות, לכל המערכת שאותם תיירים וקרוביהם שמגיעים איתם מפרנסים. יש לו תרומה אדירה לתדמית של מדינת ישראל: אין כמו אדם שקיבל כאן טיפול רפואי כדי להיות שגריר נאמן של מדינת ישראל. לכן אני אומר לך, חבר הכנסת שמולי, באמת: אני לא מבטל את הדברים שאמרת, הם חשובים, הם נכונים. אני חושב שמה שעשינו כאן נותן את המענה הכי טוב שאפשר, עם המון יתרונות, ואני באמת חושב שאפשר להתאחד סביב החוק הזה.
אני רוצה לסיים בלהודות לחברי סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן, על ההובלה של החוק החשוב הזה; ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת אלי אלאלוף, שניצח על מלאכת החקיקה בכנסת; לצוות של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות – גם המקצועי, גם המשפטי; כמובן, לכל הגורמים שעסקו בנושא הזה במשרדי הבריאות, התיירות ובמשרדים אחרים; ובוודאי, כמובן, גם לצוות של סגן השר ליצמן וגם לצוות שלי, שהשקיעו הרבה מאוד מאמץ כדי להביא בפני הכנסת באמת את התוצאה הזו, שהיא התוצאה הטובה ביותר שאפשר להשיג לטובת מערכת הבריאות, גם לענף התיירות וגם לתדמיתה של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לשר יריב לוין. רבותיי, אז היו לנו הסתייגויות של חברי הרשימה המשותפת, וכל עוד אף אחד מהם לא נמצא באולם, ההסתייגויות האלה לא עולות בכלל להצבעה. לכן, מסעיף 1 עד סעיף 14, כולל, אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על הסעיפים האלה, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 708
בעד סעיפים 1–14 – 54
נגד – 4
נמנעים – 1
סעיפים 1–14 נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
54 חברי כנסת בעד, ארבעה מתנגדים, אחד נמנע. הסעיפים מ-1 עד 14, כולל, אושרו בקריאה השנייה.
חברת הכנסת מרב מיכאלי, מצביעים על ההסתייגות שלך? כן. רבותיי, כעת אנחנו נצביע על הסתייגות 2 לסעיף 15. מי בעד? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 709
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 15 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 18 חברי כנסת, 45 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות 2 לסעיף 15 לא אושרה.
אם כן, מסעיף 15 עד סעיף 23 אין הסתייגויות – כולל 23. אנחנו מצביעים על הסעיפים האלו בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 710
בעד סעיפים 15–23, כהצעת הוועדה – 58
נגד – 3
נמנעים – 1
סעיפים 15–23, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
58 חברי כנסת בעד, שלושה מתנגדים ואחד נמנע. סעיפים 15 עד 23 כולל אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 3, לסעיף 24. רבותיי, מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע, הסתייגות מס' 3.
הצבעה מס' 711
בעד ההסתייגות – 17
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 24 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
17 חברי כנסת בעד, 45 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 3 לא אושרה.
לסעיף 24 הוסרו ההסתייגויות, ולכן, אנחנו נצביע על סעיף 24 כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. קריאה שנייה.
הצבעה מס' 712
בעד סעיף 24, כהצעת הוועדה – 56
נגד – 4
נמנעים – 1
סעיף 24, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 56 חברי כנסת, ארבעה מתנגדים, אחד נמנע. סעיף מס' 24 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
חבר הכנסת נחמן שי הצביע בטעות נגד והתכוון להצביע בעד – לפרוטוקול.
רבותיי, אנחנו עוברים להסתייגות מס' 4, לסעיף 25. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 713
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 45
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 25 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 18 חברי כנסת, 45 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 4, לסעיף 25, לא התקבלה.
כעת, רבותיי, 25, ו-26 ללא הסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על שני סעיפים הללו כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 714
בעד סעיפים 25–26, כהצעת הוועדה – 58
נגד – 4
נמנעים – 1
סעיפים 25–26, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
58 תומכים, ארבעה מתנגדים, אחד נמנע. סעיפים 25 ו-26, אושרו בקריאה השנייה כנוסח הוועדה.
הסתייגות מס' 5, לא מצביעים – שוב, זו הרשימה המשותפת.
הסתייגות מס' 6 – מצביעים, גברתי? הסתייגות מס' 6, לסעיף 27, מצביעים. מי בעד? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 715
בעד ההסתייגות – 17
נגד – 46
נמנעים – אין
ההסתייגות של חברת הכנסת מרב מיכאלי לסעיף 27 לא נתקבלה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
בעד – 17 חברי כנסת, 46 מתנגדים, אין נמנעים. הסתייגות מס' 6, לסעיף 27, לא התקבלה.
כעת, אנחנו נצביע על סעיפים 27–74 כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 716
בעד סעיפים 27–74, כהצעת הוועדה – 57
נגד – 4
נמנעים – 1
סעיפים 27–74, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
57 חברי כנסת בעד, ארבעה מתנגדים, אחד נמנע. סעיפים 27–74, אושרו בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אדוני יושב-ראש הקואליציה, הצבעה בקריאה שלישית. אתה מבקש שמית. אוקיי.
הצבעה בקריאה שלישית תהיה שמית, נא להיערך. אני חוזרת ואומרת, ההצבעה בקריאה שלישית מתבצעת שמית. אנחנו רק מבקשים קצת שקט באולם כדי שזה יהיה מהר ואיכותי.
גברתי, נא להתחיל בהצבעה – תיירות מרפא.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
יולי יואל אדלשטיין – בעד
אמיר אוחנה – בעד
מיכאל אורן – בעד
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
ינון אזולאי – בעד
ישראל אייכלר – בעד
רוברט אילטוב – בעד
אלי אלאלוף – בעד
קארין אלהרר – אינה נוכחת
סעיד אלחרומי – אינו נוכח
זאב אלקין – בעד
דוד אמסלם – בעד
אופיר אקוניס – אינו נוכח
גלעד ארדן – בעד
אורי אריאל – בעד
יעקב אשר – בעד
זאב בנימין בגין – בעד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – בעד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – בעד
אלי בן-דהן – בעד
יואב בן צור – בעד
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יחיאל חיליק בר – בעד
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – בעד
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
אילן גילאון – נגד
יהודה גליק – בעד
יואב גלנט – אינו נוכח
גילה גמליאל – בעד
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – בעד
יעל גרמן – אינה נוכחת
אבי דיכטר – בעד
צחי הנגבי – בעד
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – אינה נוכחת
יצחק וקנין – אינו נוכח
מכלוף מיקי זוהר – בעד
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – אינה נוכחת
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
אכרם חסון – אינו נוכח
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – נגד
מרדכי יוגב – בעד
יוסי יונה – אינו נוכח
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – אינה נוכחת
חיים ילין – בעד
איתן כבל – אינו נוכח
אלי כהן – אינו נוכח
מאיר כהן – בעד
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – אינה נוכחת
ז'קי לוי – בעד
מיקי לוי – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יריב לוין – בעד
יעקב ליצמן – בעד
סופה לנדבר – בעד
יאיר לפיד – אינו נוכח
מנחם אליעזר מוזס – בעד
שולי מועלם-רפאלי – בעד
ירון מזוז – בעד
מרב מיכאלי – בעד
יוליה מלינובסקי – בעד
מיכאל מלכיאלי – בעד
אורי מקלב – בעד
יעקב מרגי – אינו נוכח
אברהם נגוסה – בעד
משולם נהרי – בעד
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – אינה נוכחת
רויטל סויד – בעד
דן סידה – בעד
ניסן סלומינסקי – בעד
בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
רחל עזריה – בעד
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – אינה נוכחת
רועי פולקמן – בעד
עודד פורר – בעד
טלי פלוסקוב – בעד
עיסאווי פריג' – נגד
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – בעד
יואב קיש – בעד
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
מיכל רוזין – נגד
מיקי רוזנטל – אינו נוכח
מוסי רז – נגד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – בעד
יובל שטייניץ – בעד
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – נמנע
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה גברתי. נא לעבור על שמות חברי כנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו נוכח
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
קארין אלהרר – אינה נוכחת
סעיד אלחרומי – אינו נוכח
אופיר אקוניס – אינו נוכח
נאוה בוקר – אינה נוכחת
איל בן ראובן – אינו נוכח
נפתלי בנט – אינו נוכח
יוסף ג'בארין – אינו נוכח
יואב גלנט – בעד
מסעוד גנאים – אינו נוכח
יעל גרמן – אינה נוכחת
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – אינה נוכחת
יצחק וקנין – אינו נוכח
חנין זועבי – אינה נוכחת
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – אינה נוכחת
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – אינו נוכח
אכרם חסון – אינו נוכח
יואל חסון – אינו נוכח
יוסי יונה – אינו נוכח
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – אינה נוכחת
איתן כבל – אינו נוכח
אלי כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
חיים כץ – אינו נוכח
ישראל כץ – אינו נוכח
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – אינה נוכחת
מיקי לוי – אינו נוכח
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
יאיר לפיד – אינו נוכח
יעקב מרגי – אינו נוכח
איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת
בנימין נתניהו – אינו נוכח
קסניה סבטלובה – אינה נוכחת
בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – אינו נוכח
לאה פדידה – אינה נוכחת
עמיר פרץ – אינו נוכח
איוב קרא – אינו נוכח
מירי רגב – אינה נוכחת
מיקי רוזנטל – אינו נוכח
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – אינה נוכחת
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. האם ישנם חברי כנסת באולם שעדיין מעוניינים להצביע? לא. תמה ההצבעה. נא לסכם.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, שהועברה מהוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, להלן תוצאות ההצבעה. בעד – 61 חברי כנסת, חמישה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק תיירות מרפא, התשע"ח–2018, עברה בקריאה שנייה וקריאה שלישית, ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף מבקש לברך. בבקשה, אדוני.
אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
גברתי היושבת-ראש ידידתי טלי פלוסקוב, חברים, אני רוצה רק לציין נקודות מאוד חיוביות שנראות לי. קודם כול, להודות למרב מיכאלי שיזמה את החוק. מרב, אני רוצה להודות לך, כי זה בזכותך, זה חוק שלך. למרות שהוא גרם להרבה מאוד ויכוחים, כולם לעניין, ואני באמת חושב שזה מהלך מאוד חשוב למערכת הבריאות.
שנית, אנחנו קוראים לזה בכותרת שיש כאלה שהיו רוצים להחליף אותה, אבל לא עשינו את זה, מפני שבסוף היא לא רק טובה, המערכת הזאת, לתיירות מרפא, היא טובה גם למערכת הבריאות בישראל בכלל. אנחנו מאמינים שמערכת הבריאות תקבל מזה הכנסות שיאפשרו לה חידושים של ציוד, רכישת ציוד, התנסות במצבים מאוד קשים – וכל זה, זה נותן רק פלוסים למערכת של הבריאות.
נקודה שלישית: אני רוצה לציין, חברים, זה נכון שיש לנו מערכת בריאות מדהימה, אבל, לצערי חסרים לה עוד הרבה מאוד מאוד משאבים כדי שהיא תוכל לבטא את כל היכולות שלה. אנחנו יודעים שגם לקנות PET-CT או כל מכשיר מתוחכם כזה, זה דורש אישורים מאוד מיוחדים, בזמן שבעולם זה כבר חופשי ואפשר לקנות את זה ללא מעורבות מדינה. פה, אצלנו, אנחנו עוד מחכים לאישורים מיוחדים. אני גם רוצה להגיד, בצורה לא נעימה, שזו שליטה של האוצר כדי שלא כל מי שזקוקים למערכת המכשירים המצוינים האלה יוכלו ליהנות ולקבל שירות מהר יותר. אז זו צורה לווסת בעצם את הכניסה לטיפולים אינטנסיביים.
בזכות זה – וגם זה רעיון של מרב: להקים קרן, או תהליך מסוים שיאפשר ש-10% מהרווחים שיהיו מתיירות מרפא בבתי חולים ילכו לפריפריה. את זה אנחנו נבדוק, ואני מקווה שכל מי שילווה את המערכת בעתיד יסתכל, כי זה הרבה כסף בשביל הפריפריה.
אני רוצה גם להגיד ששיתוף הפעולה בין משרד התיירות למשרד הבריאות יאפשר מוקדים חדשים בתיירות מרפא, כי זה אבסורד שיש לנו נכסים אדירים בתחום התיירות, כמו בטבריה, כמו באילת, והם לא מנוצלים מפני שאין בתי חולים הולמים, ברמה הנדרשת בכלל לישראלים וגם לתיירות מרפא.
אני רוצה להודות לחברים שעבדו מאוד קשה גם אם לא היו חברי ועדה, כמו עודד פורר, נורית קורן, והצוות הנפלא, כרגיל, בראשות היועצת המשפטית שלנו נעה בן-שבת ומנהלת הוועדה ענת כהן. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, ליושב-ראש הוועדה. גם לך, אדוני, תודה. אנחנו יודעים שזה לא היה פשוט, אבל אתה, כרגיל, עשית את זה בגדול.
את מבקשת לברך, בוודאי. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך – זכותך מלאה לכך.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. שר התיירות, תתחדש. צריך להגיד שכאשר אני עליתי הנה להציג את הצעת החוק שלי, שמוזגה לתוך ההצעה הממשלתית, אמרתי לך כבר בזמן אמת: אתה מביא הצעה שעניינה להסדיר איזה ענף הכנסה נוסף, וההצעה שלי מביאה בעצם את המגבלות, שלשיטתי הן הדבר הכי חשוב, בשביל לשמור את מערכת הבריאות הציבורית של אזרחיות ואזרחי ישראל לשירותן, לטובתן, נקודה.
העקרונות בהצעת החוק שלי שבאו להבטיח את זה נכנסו לתוך החוק, אם כי, לצערי, לא בצורה המושלמת שאני חשבתי שצריך לשים אותם. כן, אני חשבתי שצריך לקבוע תקרה של המחזור שמותר שהתיירות הרפואית תיקח מתוך פעילות בתי החולים. אבל, לשמחתי, יש בחוק אחריות, סמכות, למשרד הבריאות, אם הוא רואה שבאמת פעילות התיירות הרפואית מאיימת לפגוע באזרחיות ואזרחי ישראל – לעצור אותה. יש לו סמכות מפורשת – ואני אומרת את זה כאן לפרוטוקול, ואומרת את זה למשרד הבריאות בצורה מפורשת – לעקוב, לשים לב, למדוד, להקפיד להשתמש בסמכותו ולדאוג שבאמת לא תהיה חריגה מהאמירה שהתיירות יכולה להיות רק בנוסף, ולא על חשבון.
דבר שני, שכר דיפרנציאלי לרופא או רופאה שמטפלת בתייר או תיירת רפואית ולא בישראלית. החוק קובע בצורה מפורשת שלא יהיה תשלום שונה לטיפול בתיירת רפואית או תייר רפואי לעומת חולה או חולה ישראלית. זה עיקרון שחייבות וחייבים לשמור עליו מכל משמר. זה עקרון שוויון באמת ראשון במעלה.
הדבר השלישי: כמו שציין חבר הכנסת אלאלוף, בהצעת החוק שלי, היה סעיף שאמר ש-10% מכל הרווחים של התיירות הרפואית ילכו לבתי חולים בפריפריה, שזקוקים נואשות לחיזוק הזה. משרד הבריאות, התחייב לפרוטוקול בוועדה שהוא יעשה את זה באמצעות ויסות התקציבים שהוא מעביר. הוא התחייב לבוא לדווח לוועדה מדי שנה כמה כסף הוא מעביר יותר לפריפריה, בנוסף למה שהוא מעביר לה גם ככה, כשהאמירה הייתה שאם אפשר יהיה, יעבירו גם יותר מ-10%.
אני קוראת לחברות וחברי הבית, חבריי, לוודא בפיקוח שלנו שאכן הדבר הזה מתבצע ואכן, גם בתי החולים בפריפריה מרוויחים מתיירות רפואית, אפילו אם היא לא מתבצעת אצלם, כי אלוהים יודעת שאחת הסיבות שהיא לא מתבצעת אצלם זה שהרמה שלהם לא מספיק טובה עדיין, ולכן, צריך וחשוב כל כך לחזק אותם.
אני רוצה להודות מאוד ליועצת הפרלמנטרית שלי אורלי לאופולד. כמובן, ליועצת המשפטית המהממת של ועדת העבודה והרווחה נעה בן-שבת. אני רוצה להודות לדבי חיו גולד מהאגודה לזכויות האזרח, שגם השקיעה הרבה מאוד במאבק על הגבולות של התיירות הרפואית, בשמירה על המערכת הציבורית שלנו. האמת, צריך להגיד גם לפרופ' גבי בן-נון ולפרופ' נדב דוידוביץ, שהטרדתי אותם בימים האחרונים בעניין הזה.
ברשותכם, אני רוצה לסיים באמירה מאוד פשוטה: בסופו של דבר הדרמה, אדוני שר התיירות, אני אומרת לך את זה כשר בממשלה, הדרמה היא שאין היום מספיק תקנים במערכת הבריאות שלנו בשביל לטפל בישראליות ובישראלים, עוד לפני שהתחלנו לדבר על אף אחד אחר. אין מספיק כסף, כי הממשלה, בסופו של דבר, מתקמצנת על החברה הישראלית בשירותים חברתיים, כמו שאין מספיק תקנים לעבודה סוציאלית, כמו שאין מספיק תקנים בהוראה. הממשלה הזאת חייבת לשים יותר כסף על הבריאות של הציבור, משום שכל מה שהיא לא שמה היום, אנחנו משלמות ומשלמים מכיסנו, זה דבר אחד, אבל זה יבוא לידי ביטוי בעלויות גבוהות יותר בעתיד, ואת זה אנחנו יכולות וחייבות למנוע היום. תודה רבה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כמובן, ברכות על החוק.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר טלי פלוסקוב:
הודעה למזכירת הכנסת.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנות נגד חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי.
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
[מס' כ/768; דברי הכנסת, חוב' כ"ב, ישיבה 325, עמ' 28273; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, אנחנו עוברים לסעיף הבא של סדר-היום, והוא הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. יציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה, אדוני.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
תודה לך, גברתי היושבת-ראש, תודה לך, אדוני השר. רבותיי, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אומנם הכנסת למראית עין – אני אומר את זה גם לקהל שביציע, וגם, כמובן, לצופים שצופים בנו – נראית כביום-יום: הח"כים והח"כיות עוסקים בענייניהם, ענייני הציבור. אבל, רבותיי, זה איננו עוד רגע בכנסת הזאת. זה איננו עוד רגע – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תתבייש, אנחנו בזים לך.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – בתולדות הבית הזה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', לא להפריע, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
בזים לך. בזים לך.
קריאות):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – תתבייש לך – – – אני לא אשתוק – – – תתבייש לך.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
זה איננו עוד רגע בהיסטוריה של מדינת ישראל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני אצטרך להוציא אותך, חבל.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תתבייש לך. אני לא אשתוק, אני בז לך – – – המכוננת שלך. תתבייש לך.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
זהו רגע מכונן, חבר הכנסת פריג'.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני לא אשתוק.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
אתה מפריע לי, אדוני. אתה מפריע לי.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תתבייש לך. תתבייש לך – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני מבקשת להפסיק.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
אתה מעוניין להמשיך, אדוני?
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
כן.
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, לא, אני לא שואלת אותך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – – כמו שפן – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני קוראת אותך לסדר בפעם השלישית, ומבקשת לצאת.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני בז לך – – – תתבייש – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
זהו רגע מכונן, רבותיי, שייזכר בדברי הימים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רגע, ניתן בבקשה לחבר הכנסת לצאת. שלא יהיו הפרעות בזמן הצגת החוק.
עיסאווי פריג' (מרצ):
בז לך, תתבייש לך, צבוע, שקרן – כולכם.
(חבר הכנסת עיסאווי פריג' יוצא מאולם המליאה.)
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
שלום לך.
זהו רגע מכונן בדברי הימים של מדינת ישראל, המדינה האחת והיחידה של העם היהודי. לנו אין 21 מדינות לאום כמו לאומה הערבית, למשל, רק אחת יש לנו, קטנה.
תמר זנדברג (מרצ):
בשביל מה – – – לבייש אותה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת תמר זנדברג.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. בשם הוועדה המשותפת. מדובר בחוק-יסוד היסטורי, המעגן לראשונה בצורה מפורטת את המרכיבים השונים – תשמרו את זה לסוף. בסוף – – –
תמר זנדברג (מרצ):
מעגן – – – בין ביבי לבנט, זה מה – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
בסוף יהיו כאן כל חברי הכנסת, יהיה פה ראש הממשלה, יהיו פה השרים, תשמרו את זה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת אמיר אוחנה, דקה, תן לי שנייה. חבריי חברי הכנסת, אני לא ארשה הפרעות בזמן הדיון. מי שידבר, אני פשוט אומרת לכם. לכל אחד מכם יש מספיק זמן לדבר. לכן, מי שיפריע בזמן הצגת החוק, פשוט שלוש פעמים – ויוצא. תודה.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
מדובר, גברתי, בחוק-יסוד היסטורי, שמעגן, כאמור, לראשונה בצורה מפורטת את המרכיבים השונים באופייה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
הוועדה החלה את דיוניה בהצעת החוק לפני שנה. לפני שנה. אני מרשה לעצמי לומר, גברתי – ואני אסייג ואומר, למיטב ידיעתי – שחוק-היסוד הזה זכה לעיסוק המקיף ביותר, המעמיק ביותר, הרציני ביותר, ביחס לכל חוקי-היסוד הקיימים במדינת ישראל. שמענו נציגים של ארגונים אזרחיים. שמענו מומחים, שמענו נציגי ממשלה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יוסף ג'בארין, קריאה ראשונה. לא, ביקשתי לא להפריע. הינה, אתה הראשון ברשימה. תהיה לך אפשרות להביע את עמדתך. נא לא להפריע לחבר הכנסת שמציג את החוק.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
שמענו מכל הזרמים וגוני הקשת הפוליטית. אני גם מרשה לעצמי לומר, שכפי שאמרתי בדיון הראשון, הוועדה פעלה בלב פתוח ובנפש חפצה. והראיה, בוצעו שינויים בהצעת החוק, שהייתה אומנם טובה אבל עכשיו היא טובה יותר, נכונה יותר, מדויקת יותר. במהלך דיוני הוועדה נעשו שינויים משמעותיים בנוסח של הצעת חוק-היסוד, בעקבות הערות רבות שקיבלנו, ושאת חלקן גם קיבלנו במובן השני – יישמנו אותן.
הנוסח שמונח בפניכם כעת שונה בהיבטים רבים מן הנוסח שהתחלנו איתו. עם זאת, עיקרון אחד נותר בעינו ועומד במוקד הצעת החוק: היותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, שבה מתממשת זכותו להגדרה עצמית, והקביעה כי מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
לצד עקרון יסוד זה, הצעת חוק-היסוד מבקשת לעגן ברמה החוקתית שורה של מרכיבים הנוגעים לאופייה היהודי של המדינה, אשר מרביתם מעוגנים כיום בחקיקה רגילה. בכלל זה, סמלי המדינה, בירת המדינה, העיקרון של קיבוץ גלויות ועלייה יהודית. וכמובן, מעמדו של הלוח העברי, יום העצמאות, יום העצמאות, ימי הזיכרון ומעמד השבת ומועדי ישראל.
גברתי, אנחנו עומדים מאחורי הצעת החוק. אני חושב שלו סיעות האופוזיציה, בוודאי אלה המתקראות ציוניות, יקראו שוב את הצעת החוק – ולא את הנוסחים השונים אלא את הנוסח המובא כאן היום הנמצא בפניכם, חברי וחברות הכנסת, כאן היום – יקראו אותו, יבינו – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת טלב אבו עראר, לא היית פה, אבל אמרתי: מי שיפריע, תוך שלוש קריאות יצא החוצה.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
יבינו אותו, יוכלו, יצטרכו לעשות חשבון נפש – האם הם מצביעים או נגד. ואם הם מצביעים נגד, נגד איזה רכיב בדיוק בהצעת החוק הם מצביעים?
להצעת החוק הוגשו מאות הסתייגויות, וכן הוגשו בקשות רשות דיבור. רבותיי, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. תודה.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אמיר אוחנה. רבותיי, אנחנו עוברים להנמקת הסתייגויות. כרגע, ראשון הדוברים, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. יש לרשותך עד 12 דקות. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. אני גם אתן לכם תמונת המשך: חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, אדוני, עד 12 דקות לרשותך.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמה כואב וכמה עצוב שכנסת ישראל דנה בחוק הזה. כשהעולם מתקדם בכיוון של נאורות, של דמוקרטיה, של כבוד לזכויות אדם, של ערכים אוניברסליים, ממשלת הימין בישראל מובילה אותנו בכיוון ההפוך, הכיוון של החשכה, של העליונות הלאומית, של ההפרדה הגזעית.
ואני אומר לכם, כשאנחנו אומרים שמדינה יהודית ומדינה דמוקרטית סותרות האחת את השנייה, אז הינה הדוגמה. באים חבר הכנסת דיכטר וחבר הכנסת אוחנה כדי פשוט להוכיח את זה חד וחלק ואחת ולתמיד. איזה מדינה דמוקרטית? איזה מדינה דמוקרטית היום יכולה לחוקק חקיקה שפוגעת, מדירה, מקפחת 20% מאזרחיה, האזרחים הערבים הילידים? איפה זה עוד קורה?
כשאני מסתכל על הנוסח של חוק הלאום, אני נזכר מייד – באיזה חקיקה אני נזכר? אני נזכר בחקיקה בדרום אפריקה של האפרטהייד, ואני נזכר בחקיקה של ארצות הברית בתקופת ההפרדה הגזעית. תשוו. חבר הכנסת דיכטר, תשווה את הנוסח של סעיף 7, שמדבר על קידום וביסוס של ההתיישבות היהודית, לחקיקה גזעית וחקיקת אפרטהייד בארצות הברית או בדרום אפריקה – תשווה ביניהם, תראה את הדמיון. תראה את הדמיון.
ולכן, אני אומר לך, זה לא רק חקיקה גזענית וזה לא רק חקיקת אפרטהייד – זה חקיקה אנטי-מוסרית, וכל מי שיצביע על החקיקה הזאת, זה יהיה לו כתם לכל החיים. כתם לכל החיים. דגל שחור. דגל שחור מתנוסס מעל החוק הזה. חוק שמטרתו להשפיל כמיליון וחצי אזרחים ערבים במדינה הזאת. זו המטרה העיקרית, פגיעה והשפלה. אבל אתם יודעים מה, החוק הזה גם מעודד לא רק אפליה ולא רק הדרה – זה גם חוק שמעודד שנאה, חבר הכנסת דיכטר. החוק שלך הוא חוק שמעודד שנאה. הוא חוק שיוצר הפרדה ופירוד בקרב האזרחים ובקרב הקהילות השונות בחברה.
ואני אומר את זה לא רק כסיסמה. אלא איך מבינים סעיף בחוק שמקדם התיישבות רק לקבוצת הרוב? מה זה אומר לקבוצת המיעוט? מה המסר שהחוק הזה שולח? הוא שולח לקבוצת הרוב שבעצם צריך לעודד התיישבות רק ליהודים, הוא שולח מסר לאזרחים הערבים שהם פרסונה נון גרטה, הם אישיות לא רצויה בתוך היישובים של היהודים – זה מה שהחוק הזה עושה. ולכן, החוק הזה, לא רק שהוא נותן לגיטימציה לאפליה ולהדרה, הוא גם יעודד בעתיד את ההדרה הזו ואת האפליה.
חבריי חברי הכנסת, אין שום מדינה בעולם כיום שמגדירה עצמה כמדינה דמוקרטית ובספר החוקים שלה יש כל כך סעיפי חוק שמפלים ופוגעים ומדירים 20% מאזרחיה. התוצאה של החקיקה הזו זה פשוט להעמיק את מעמדם הנחות של האזרחים הערבים ולהנציח את המעמד הנחות. זה לא שהמצב היום שוויוני, היום קיימת חקיקה מפלה בהרבה תחומים: בהגירה, בסמלים ובבעלות בקרקע; אבל החוק הזה, בא ובעצם פותח עוד פתח כדי להעמיק את ההדרה ולהעמיק את האפליה ולהעמיק את ההשפלה. להעמיק את המעמד הנחות של האזרחים הערבים כאזרחים סוג ב', וסוג ג'.
איך יכולה להיות דמוקרטיה שהעיקרון המרכזי בה, שזה העיקרון של אזרחות שוויונית, אינו מתקיים? איך יכולה להיות דמוקרטיה כזו? החקיקה של הממשלה הזו מצטרפת לחקיקה קודמת, שבעצם עושה קלסיפיקציה – סיווג, סיווג על בסיס לאומי ובסיס דתי של האזרחות בישראל. זה אותו סיווג שהיה בארצות הברית בתקופת ההפרדה הגזעית נגד האפרו-אמריקנים.
ענת ברקו (הליכוד):
כל המדינות – – – זה לא בסיס דתי, כל המדינות הדתיות מסביבנו? אתה רוצה הדרה לאומית ולעם היהודי לא מגיע?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מה המשמעות של הסיווג הזה?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת ענת ברקו, הדרישות שלי מהאופוזיציה הן אותן הדרישות כמו מהקואליציה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
גברתי, אני מבקשת להפסיק. חברת הכנסת ענת ברקו.
אבי דיכטר (הליכוד):
הגדרה עצמית זה לא גזענות.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני מבקש – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
תן לי לעשות את העניינים, אני אעשה. חברת הכנסת ענת ברקו, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה.
ענת ברקו (הליכוד):
למה אתה חושב שמגיע לך? היית מחליף את המדינה הזו במדינה אחרת?
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת ענת ברקו, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
מה המשמעות של הקלסיפיקציה הזו באזרחות, של הקטגוריזציה באזרחות? שבמדינת ישראל יש אזרחים שבעצם נהנים מכל ההסדרים הללו. אזרחים שנהנים מחוק השבות, ונהנים מהסמלים של המדינה, ונהנים מההתיישבות רק ליהודים, ונהנים מימי המנוחה. לאזרחים הללו יש מעמד דה לוקס. אזרחים סוג א', הם נהנים מכל העולמות.
ענת ברקו (הליכוד):
ואתה לא? אתה עוד מדבר – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ויש אזרחים מקבוצת המיעוט, האזרחים הערבים, ילידי הארץ – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – ואתה יושב פה בכנסת, כנסת ישראל – – – יכול להיות חבר קבינט.
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת ענת ברקו.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
האזרחים הערבים – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברת הכנסת ענת ברקו, אם אני מוציאה אותך, אז את יוצאת לכל הדיון, לא חבל? אז בבקשה, תתאפקי. תודה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
האזרחים הערבים אינם שותפים לכל ההסדרים המיטיבים הללו בתוך החקיקה הזו, לרבות חוק הלאום. הם כבר בקטגוריה נמוכה יותר, נחותה יותר. אפילו כבר לא אזרחים סוג ב', אזרחות סוג ג'. ואתם מדברים על זה כאילו שזה נורמלי, ואולי סטייה קטנה, אולי, מהאזרחות השווה.
אני אומר לך, חבר הכנסת דיכטר, כשאני מדבר על אזרחים במעמד סוג ב' או ג', זה כתם בספר החוקים, זה כתם בהיסטוריה, אבל זה גם כתם מוסרי. זה סותר כל תפיסה של מוסר ושל שוויון ושל דמוקרטיה. מה, אתם לא למדתם מההיסטוריה? אתם לא לומדים מההיסטוריה? אתם השתגעתם להביא חקיקה כזו? חקיקה שכל מטרתה רק להשפיל את האחר, את הערבי שנאבק על אזרחות שווה? זו המטרה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – – יש כאן איזה ערבי שהיה מוכן להחליף את המדינה הזו במדינה אחרת?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אין שום סיבה לפגוע בשפה הערבית. אין שום סיבה.
קריאה:
אי-אפשר ככה – – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
לא, אדוני, אני רואה מה הולך פה. אני פונה גם לחבר הכנסת יוסף ג'בארין.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יוסף ג'בארין. לא, זה מפריע. אבל אתה שואל. אם אתה פונה לשאלה, אתה כאילו מבקש לשאול. אז בוא.
קריאות:
– – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
רבותיי, נא להירגע, הדיון יהיה ענייני ומכובד ומכבד. נקודה.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – עיסאווי פריג' מייד בשלוש קריאות – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אין שום סיבה לכך שמדינה תחת הנהגה של ממשלת ימין קיצוני מובילה מהלך של לבטל המעמד הרשמי של שפתו של המיעוט אחרי כ-100 שנה במעמד רשמי. אבל זו גם שפת הארץ מימים ימימה, השפה הערבית. מה הסיבה שיכולה להיות, חוץ מלפגוע באחר הערבי, להשפיל אותו, להגיד לו: אתה לא שייך, להגיד לו: אתה לא שוויוני.
ולכן, כשאני אומר שלא למדתם מההיסטוריה, אני מתכוון לזה. קחו את הסעיף שמדבר על התיישבות יהודית – עידוד, הקמה וביסוס של התיישבות יהודית. איפה בהיסטוריה אתם מוצאים תקופה חשכה ואפלה שהחקיקה הייתה רק לקבוצה אתנית אחת והדירה קבוצה אתנית שנייה? איפה בהיסטוריה, תגידו לי? אתם לא למדתם מההיסטוריה בכלל, אבל אני אומר לכם, אתם גם לא למדתם מההיסטוריה של העם היהודי.
הרי החשכה התחילה כך. החשכה התחילה בלסמן את האחר כנחות וכלא שייך. כשאני קורא את חוק הלאום, הכול יכול להיות טוב ויפה אם לא היו במדינה הזו אזרחים ערבים.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אם לא היו 20%, מיליון וחצי אזרחים ערבים. ולכן, החוק הזה בא ואומר: אתם לא קיימים, אתם לא שייכים. אתם אולי איזשהו נתין זר, אולי מהגרים. אבל אני אומר לכם: לא. חבר הכנסת, דיכטר, אתה יודע מה זה ח'סאאת?
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים, חבר הכנסת ג'בארין.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אז אני אומר לך ח'סאאת. אנחנו פה, ואנחנו נישאר פה. אנחנו בצד הנכון של הדמוקרטיה ושל זכויות האדם. אנחנו בצד הצודק.
היו"ר טלי פלוסקוב:
אני מבקשת לסיים.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אנחנו האנושיים כאן, במשוואה הזו. ולכן, אנחנו גם ננצח. תחוקק כל חקיקה שתרצה, תהיה לא מוסרי כמה שתרצה, אנחנו במאבק הזה ננצח – –
היו"ר טלי פלוסקוב:
חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אני עכשיו מוסיפה לך זמן על חשבון מישהו אחר.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – כי אנחנו במולדת שלנו.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת ציפי לבני, בבקשה, גברתי, לרשותך עד שמונה דקות.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
גברתי היושבת-ראש, הקשבתי לחבר הכנסת ג'בארין. הצטערתי לשמוע את הדברים שלך, כי מדינת ישראל שלי, שהיא מדינת העם היהודי, היא גם מדינה שיש בה שוויון מלא לכל אחד ואחד מאזרחיה, ערבים ויהודים כאחד; מדינה שלא תהיה בה אפליה; מדינה שאין בה הבדלי דת גזע ולאום או מין. אבל זו לא מדינה של הממשלה הזאת, זה נכון. ביני ובינך יש חילוקי דעות באמת בשאלה או בצד הזה של המשוואה – שאני מאוד בעדו ופועלת עבורו כל חיי הציבוריים – שישראל היא מדינת העם היהודי. הייתי רוצה לדעת שאם אנחנו באמת נשים את שני צידי המשוואה על השולחן, שלפיה מדינת ישראל היא המדינה שבה העם היהודי מממש את זכותו להגדרה עצמית אבל יש בה שוויון מלא לכל אחד ואחד מאזרחיה, באמת, נוכל לחיות ביחד כשאנחנו מקבלים את שני צידי המשוואה.
אבל אתה יודע, אתה אמרת כאן שכל החוק כולו נועד לפגוע בכם, ואין לי ספק שפוגע. כבר כל כך הרבה מאוד מילים שדיברתי, וצעקות שצעקתי, וזעקות שזעקתי מנהמת ליבי נגד החוק הזה, אבל אתמול פגשתי את חלק מחברי הליכוד, ואמרתי להם: תראו, למה, למה, למה? בואו נוסיף לחוק הזה את מה שקיים בחוקי-יסוד אחרים. הרי כל חוק-יסוד פותח במילים שמדינת ישראל היא – או: חוק-יסוד זה בא לעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית בהתאם להכרזה על הקמת מדינת ישראל, שזאת מגילת העצמאות – שני משפטים כאלה בפתח כל חוק יסוד.
אמרתי, למה אפילו את המשפטים האלה אתם לא יכולים לומר? מה מפריעה לכם מגילת העצמאות, שהייתה רגע של אחדות מכוננת – נכון, בקרב ההנהגה היהודית, אבל מייד דיברה על הושטת היד לשלום ומייד דיברה על שוויון זכויות לכולם. אלה הערכים שעל הבסיס שלהם התחנכנו, אנחנו, כן, בבית"ר, בתנועת החרות, בכל המקומות שבהם אימצנו – סליחה? הוגה הדעות. כן, מר דיכטר, מה אתה אומר? אני לא שומעת.
אבי דיכטר (הליכוד):
גם כשהסעיפים האלה שאת מדברת עליהם היו בחוק, התנגדת לחוק, אז בשביל מה לזרוק מילים – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא. החוק שהגשת קבע את זה – יכול להיות שלא הבנת, אבל החוק שהגשת קבע את זה שישראל היא מדינת העם היהודי, ובסעיף 3, אחרי, היה כתוב שהמשטר הוא משטר דמוקרטי. זה מה שהיה בהצעת החוק הראשונה שהגשת, ואני זוכרת את זה היטב – –
אבי דיכטר (הליכוד):
אני יכול לבדוק – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – כי אני גם זוכרת את השיחה שלנו, שאמרתי: דמוקרטיה זה לא משטר. אבל אז עוד רוב הבית חשב והבין שדמוקרטיה זה לא משטר. אבל היום כבר שרת המשפטים אומרת: דמוקרטיה זה רוב, אנחנו נעשה מה בראש שלנו. "אלוהים, לשלטון בחרתנו" – איך אמר ז'בוטינסקי בשירו.
אבל החלק שהיה לי מצער אתמול זה שכשאמרתי: למה אתם לא עושים את אותו חוק שאנחנו יכולים להתאחד סביבו, מאה חברי כנסת הסתכלו עליי בחיוך ציני, ואמרו לי: השתגעת? אמרתי: למה השתגעת? אמרו לי: את לא מבינה, נתניהו רוצה את זה כדי לריב. איך ידעו שהוא יותר לאומי מכם, אם אתם לא תתנגדו? איך ידעו שהוא שומר כאילו על מדינת ישראל יותר מכם, ועל מדינת העם היהודי יותר מכם, אם אתם לא תתנגדו? מה יצא לנו מזה שתתמכו? מה יצא לנו מזה שתהיה אחדות פתאום? נורא.
וזה כל השיטה. כי בעצם, מה שנתניהו עושה זה או שהוא מניח בעצמו או שהוא מאפשר להצעות חוק באמת איומות ונוראיות להיות מונחות על השולחן, ומעמיד אותנו כאילו בדילמה. וחלק מחבריי אומרים: אבל רגע, אם אנחנו נצא נגד החוק הזה והזה, הרי מה יגידו עלינו? מה, שאנחנו תומכים בשוברים שתיקה, בבצלם, בערבים, באלה? ואני אומרת: רבותיי, כן, אין לנו ברירה אחרת. כי כל מי שאכפת לו מה קורה במדינה, כל מי שרוצה לשמור על מדינת ישראל מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, חייב לצאת נגד התופעות האלה. לא משנה איך יקראו לנו, לא משנה אם יגידו שאנחנו משתפי פעולה עם האויב או תומכים באלה שאנחנו לא באמת תומכים בהם אבל כן תומכים בזכותם לומר את דעתם או לחיות כאן כשווים; אנחנו מאמינים בחופש הדיבור ובחופש הביטוי בלי שיאשימו אותנו בכל מיני האשמות, ואם יאשימו אותנו – אנחנו נמשיך להגן על זה.
כי יש רגעים שאי-אפשר לשתוק עוד, רגעים שאי-אפשר להתקרנף. רגעים שאי-אפשר רק למצוא חן. יש כאן מאבק. יש כאן מאבק, כי הממשלה משנה את פניה של מדינת ישראל, וזה לא רק מה שכתוב בחוק – זו הכוונה הכללית, זה המהלך הכולל, עוד חוק ועוד חוק. מדינה יותר יהודית במובן היותר-דתי, יותר הלכתי, יותר מדיר, יותר מפלג. שבטים-שבטים. במקום לאחד ביניהם, במקום למצוא את המכנה המשותף, רק להיכנס בפערים האלה בין השבטים, לחפור בהם, לחטט בפצעים פתוחים, להגיע לבחירות תוך כדי הפצעים הפתוחים האלה כדי לאסוף עוד כמה קולות בקלפי, כדי להגיע לשלטון, ואז מה? להוסיף עוד חקיקה כזאת, ועוד חקיקה כזאת ועוד חקיקה כזאת.
ממשלה שעוצרת בשדה התעופה פעילי BDS ונותנת להם את הכלים הכי טובים מבחינתם, שהכי פוגעים במדינת ישראל – כי זה יהיה הדבר הבא שיעשו בו שימוש. ואני מתנגדת לחוק הזה, לא בגלל מה שמישהו יעשה בו אלא בגלל שאני חיה פה, שהילדים שלי חיים פה, שאני אמשיך להיאבק על מה שאני מאמינה שהיא מדינת ישראל, גם עבורי וגם עבור כל אחד ואחד מאזרחיה. כי גם אם היא מדינת העם היהודי מבחינת הזכות של העם היהודי למדינה משלו, היהדות שלי היא יהדות שוויונית, היהדות שלי היא יהדות שמאפשרת, כן, גם לאבות הומואים להיות הורים, וגם לערבים להיות שווי זכויות, כמוני – כמוהם. זה לא טובה שאנחנו עושים לערבים, זה חלק ממערכת הערכים שלנו. מה שביבי ישאיר אחריו זאת מדינה משוסעת, מפולגת.
אני חוזרת לפתח דבריי: אני קיוויתי, באמת קיוויתי שבכל השיח הזה שננהל, אולי פתאום הוא יגיד: טוב, כבר הורדתי דברים מסוימים מהחוק, אני יכול לעשות את ההשלמה הקטנה הזאת עם השפה, להכניס את הטקסטים של מגילת ישראל.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ואז באמת הייתה יכולה להיות כאן אחדות. לא עם הממשלה הזאת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה, לחברת הכנסת ציפי לבני. חברת הכנסת יעל גרמן. אחריה – חבר הכנסת בני בגין. לרשות חברת הכנסת יעל גרמן עד 20 דקות.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש. נכבדיי, "לו היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם כול יוצרים פה מצב של שוויון זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי, או ערבי, או ארמני, או גרמני, אין הבדל בפני החוק – כל הדרכים פתוחות לפניו – – – לא רק לאזרחים בתור יחידים היינו נותנים שוויון זכויות גמור, אלא גם לשפות ולאומות". "הלשון העברית", איימן עודה, "והלשון הערבית תהיינה שוות בזכויותיהן ובתוקפן החוקי – – – השימוש בעברית ובערבית, יהיה בעל תוקף חוקי שווה, בפרלמנט, בבתי המשפט, בבתי הספר, ובאופן כללי בכל משרד ומוסד של המדינה, וכן, כל בית ספר מכל דרגה שהיא".
אני חושבת שכולם יודעים מי אמר את הדברים האלה. אבל כדי להבהיר, מדובר בזאב ז'בוטינסקי, אבי תנועת החרות, מי שמתיימר להיות המורה, מי שמתיימר לומר את החזון של תנועת החרות. אבל במקום זה, התנועה שבאה בשמו – או אולי הם כבר מתנערים משמו, יכול להיות שכבר שמו לא נאה להם – מציגה בפנינו חוק, חוק לאום שאין בו לא שוויון, שיש בו הבדל במעמד של השפה העברית והערבית, שאין בו אזכור בכלל לכך שאנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית.
לא פלא שהיום אנחנו כנראה נעביר גם את החוק הזה, אחרי שהעברנו את חוק הפונדקאות. שני חוקים שהאחד הוא פועל יוצא של השני. ברור שאם מישהו מאמין שהמדינה הזו היא רק יהודית, לא יהודית ודמוקרטית; ואם מישהו שכח שנולדנו על ברכיה של מגילת העצמאות, מגילה שציינה במפורש שארץ ישראל ומדינת ישראל תהיה מושתתת על "חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש, דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" – אם שכחנו את מגילת העצמאות, ואם אנחנו היום עושים תפנית של 90 מעלות, ובאים ואומרים: המדינה הזו, שאנחנו כרגע שולטים בה בתוקף הרוב המאוד-טכני, ולזה אנחנו קוראים דמוקרטיה, הרוב קובע – המדינה הזו בוחרת בכך שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית. ושלא תתבלבלו – – –
קריאה:
– – –
יעל גרמן (יש עתיד):
אני מבקשת שאף אחד לא יפריע לי, כי אני לא מתכוונת להתווכח עם אף אחד.
היו"ר טלי פלוסקוב:
מי הפריע כרגע?
אבי דיכטר (הליכוד):
– – – כרגע, לא הבנתי את המשמעות.
יעל גרמן (יש עתיד):
ושלא תטעו אפילו לרגע, אני כן חושבת – בשונה מחבריי שיושבים כאן לפניי אני חושבת שכן, ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אני בהחלט מאמינה בזה. אני חושבת שאנחנו זקוקים למדינה אחת יהודית בכל התבל. אני חושבת שזב מגיע לנו, לאחר שנים של רדיפות ונדודים, לאחר שלא היינו פה, ולאחר שהקמנו פה את המדינה היפה הזו, מדינת ישראל.
מגיע לנו, והייתי מאוד תומכת בחוק לאום. חוק לאום מאוד פשוט, שבא ואומר: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, אבל לצד זה, בלי להבדיל ובנשימה אחת, מקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה, וכן: מדינת ישראל היא דמוקרטיה.
זה חוק הלאום שבו אנחנו תומכים, זה חוק הלאום שיכול היה ליצור קונסנזוס של כמעט כל הבית הזה. זה חוק לאום שמדבר על כך שאנחנו עדיין מאמינים במגילת העצמאות. כן, זו מדינה יהודית, אבל לצד היהודית היא גם דמוקרטית, והיא גם שומרת על שוויון זכויות. ובלי שאנחנו שמים את הרגל השנייה שעליה מושתתת מגילת העצמאות, שעליה גדלנו 70 שנה, הרגל של הדמוקרטיה, בלי שאנחנו באמת שמים גם את המילה "שוויון" בחוק-היסוד – בלי זה אנחנו למעשה לוקחים את ההגה של מדינת ישראל ומטים אותו בחדות כלפי מדינה יהודית.
ולא שיש לי משהו נגד היהדות. אני יהודייה, לא שומרת מצוות אבל יהודייה, אבל תחת היהדות הזו היום לא אפשרו לקהילה הגאה שוויון זכויות, ותחת היהדות הזו הרוב פה שיושב חוקק את חוק המרכולים. לכאורה יכולים לבוא ולומר לי: כן, אז מה קרה מחוק המרכולים? נכון, עדיין לא קרה כלום, אבל המדינה, יותר נכון הכנסת, באה ואמרה שאי-אפשר יהיה יותר לחוקק חוקי עזר שמאפשרים פתיחה של חנויות כלשהן בשבת. והפוטנציאל הזה הוא המסוכן, והוא בא אך ורק בגלל סיבה אחת: מפני שיש יהדות שרואה את הדברים בשחור-לבן, שמקצינה את הדברים, ששונאת את האחר, שמפלגת ומשסעת. והכנסת הזו, במקום לעמוד מול אותם זרמים היא נכנעת להם פעם אחר פעם. וגם כאן היא נכנעה וויתרה על העקרונות שלנו.
אבל זאת לא כל התנגדות שלי. אני חייבת לומר לכם, שכמו שכבר אמרתי היום, חוק הלאום שמוגש לנו היום הינו גלולת רעל באורח החיים שלנו. וכמו גלולת רעל, הוא נמסך לתוך חיינו ויתמוסס בהם עד שפתאום נראה שאין לנו דמוקרטיה. זה לא יקרה בבת אחת, אולי זה גם לא יקרה תוך שנה-שנתיים, אבל יש לחוק הלאום שאנחנו – שאתם; אני מסרבת לומר "אנחנו" – שאתם היום מביאים, יש לחוק הלאום הזה פוטנציאל נזק אדיר.
ראו, אנחנו באים ואומרים שיש לנו חוקה לא כתובה. החוקה הלא-כתובה היא בדמות שני חוקי-היסוד שחוקקו בשנים 1992 ו-1993, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. בשני החוקים האלו הכנסת הצביעה בעד שתי פסקאות את האופי של מדינת ישראל: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. והן יכובדו", שימו לב, "ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל; ו"חוק יסוד זה מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו" ולעגן "את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". שתי הפסקאות האלה נמצאות גם בחוק-יסוד: חופש העיסוק.
מכאן, מהנוסח הזה שאב בית המשפט העליון את כל הפסיקות הנפלאות ששמרו עלינו כמדינה יהודית, ששמרו על החירויות ושמרו על שוויון. ומי שאומר שאין בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שוויון טועה ומטעה. נכון, המילה "שוויון" עצמה לא נמצאת בו, אבל כשאומר החוק שזכויות היסוד יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל, וכאשר במדינת ישראל מצוין במפורש שמדינת ישראל תשמור על שוויון זכויות גמור, הרי שגם בחוקי-היסוד האלה יש את נושא השוויון.
אלא, חברים יקרים, שמסתירים את זה מכם ולא רוצים לדבר על זה. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אינו מעוגן ואינו משוריין. למעשה כל רוב מקרי בכנסת עלול לבוא ולבטל את תעודת הזהות, לבטל את מגילת העצמאות, לבטל את האופי שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואם אכן הדבר הזה יקרה, וכמובן שהיום יאמרו לכם שזה לא יקרה, ממש כמו שיאמרו שלא יקרה שבאמת ייסגרו מרכולים בשבת בערים שרוצות לפתוח את זה, אם אכן זה יקרה אנחנו נישאר עם חוק-היסוד שמביאים בפנינו. חוק-יסוד שמדבר על כך שאכן מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, נקודה, לא יותר; חוק-יסוד שבורח מן המילה "שוויון" כמו מצרה; חוק-יסוד שמסרב לבוא ולהכיר בכך שכולם רצו במדינה הזו שתהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. נישאר עם חוק-יסוד שמדבר על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית.
וזה מה שהם רוצים. הם לא מודים בכך, הם בוודאי גם לא יעשו את זה במיידי, כי אחרת תקום פה, אני מקווה, זעקה גדולה. אבל ממש כמו אותה צפרדע שמחממים אותה לאט והיא לא מרגישה שלאט-לאט היא מתה, וכאשר היא מתה היא כבר לא יכולה לקפוץ מן הסיר, זה מה שיקרה לדמוקרטיה שלנו. מבשלים את הדמוקרטיה שלנו על אש קטנה. באים ומונעים מאיתנו את זכויות היסוד: מהקהילה הגאה; מנשים, שמאפשרים להדיר אותן; מהרוב שרוצה תחבורה ציבורית בשבת, אפילו מצומצמת, שרוצה זכויות כמו נישואים, ברית הזוגיות; מהקהילה הלהט"בית, שרוצה פונדקאות, ובוודאי מהערבים.
וכאשר יגיע הרגע שבו כבר לא יהיה לאף אחד כוח, וינגסו בדמוקרטיה פעם אחר פעם, גל אחר גל, אז אנחנו נישאר עם מדינה יהודית שתקבע על פי הרוב שייבחר, אם הוא ייבחר, את כל החוקים שלה על פי כללי היהדות. האם את זה אתם רוצים? אני מפחדת.
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת בני בגין, ואחריו – חברת הכנסת מיכל רוזין. לבני בגין יש עד עשר דקות ולמיכל רוזין יהיו עד 13 דקות. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
מיכל רוזין (מרצ):
תסבירו לו – – –
זאב בנימין בגין (הליכוד):
תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, האיש החפץ חיים זכה לעצה טובה ומדודה ממשורר תהילים: "סור מרע ועשה טוב", בסדר המציאותי הזה.
בסדר המציאותי הזה, אתם עדיי, חברי הכנסת, כי לגבי חוק זה ניסיתי לעשות טוב. ניסיתי להגיע לשלב השני. לפני שבע שנים הצעתי את הנוסח הבא לחוק הלאום: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה.
לפני שנתיים, ושנה, הצעתי זו אומצה כלשונה על יד סיעות המחנה הציוני ויש עתיד. עכשיו הבנתי מההסתייגויות שהיא אומצה על ידי סיעת מרצ. לפני חודשים אחדים אומץ הנוסח הזה על ידי חבריי בקואליציה, סיעת כולנו וסיעת ישראל ביתנו. אני יודע שיש עוד אחרים בקואליציה שמוכנים לתמוך בנוסח הזה.
אבל מן ההצעה שלפנינו עולה בבירור מה שאנחנו יודעים חודשים רבים: המהלך הזה לא צלח. שוויון? שוויון זכויות? שוויון זכויות לכל אזרחיה? מהו אם לא נוסח מקוצר של אותו משפט ארוך, קצת מסורבל בהצהרת העצמאות, בהכרזת העצמאות, במגילת העצמאות. על כן, הנוסח הזה נדחה לימים אחרים, לימים נכונים יותר, לימים טובים יותר. אולי לא אזכה לכך. אמליץ בפני חברי הכנסת – אלה וחליפינו – כי ביום שיבוא ותהיה חוקה למדינת ישראל המשפט הזה יהיה המשפט הפותח של החוקה בישראל, כי על פי הבנתי הוא מהווה את תמצית מהותה של מדינתנו.
זו איננה החלטה שציפיתי לה מהנהגת הליכוד. לפני שבע שנים הצעתי זו זכתה דווקא לתמיכה, אבל חלפו שבע שנים, באו שנים אחרות, השתנו העיתים, ושלילתה של הצהרה גלויה המחייבת שוויון זכויות לאזרחים נחשבת היום כאילו איננה נוגדת את מה שכתוב במפורש בסמליל הליכוד: הליכוד – מפלגה לאומית ליברלית, וכך למדנו: אין להפריד בין שני המונחים האלה. להפך, הם מהווים מיזוג, הם מהווים התכה, הם מהווים אחדות של המחשבה, ואת שניהם צריך להביא לידי ביטוי.
לפני עשרות רבות של שנים, אדוני היושב-ראש, כתב אבי מורי על ההבחנה בין לאומיות לבין לאומנות. אינני זוכר עכשיו את הציטוט במדויק, אביא את עיקרו: לאומיות יסודה באהבה: אהבת העם, אהבת המולדת, אהבת תרבות העם, אהבת מסורתו. לעומת זאת, שורשה של הלאומנות בשנאה: בשנאת הזר, בשנאת השונה, בשנאת האחר. לאומיות המנתקת את עצמה מזכויות האדם, לאומיות שאינה ממזגת ליברליות – חד הן בשימוש היומיומי: פעם יגבר השיקול הזה, פעם יגבר השיקול האחר. הרי זאת, חברים היושבים כאן יחד איתנו בוועדת החוקה ובוועדות אחרות, זו מלאכתנו, לערוך כמעט בכל דבר חקיקה את האיזון הזה. לראות את השיקול הכולל, את השיקול הלאומי ולאזן אותו מול זכויות הפרט. לאומיות שאיננה מקפידה על איחודה עם זכויות האדם מידרדרת ללאומנות. היזהרו, חברים, מן הניתוק הזה.
מכאן הסתייגותי, אדוני היושב-ראש, האחרת. זו הייתה הסתייגותי הראשונה. הצעתי בסעיף 1(ב) לנוסח המוצע לנו, להחליפו בסעיף הזה כפי שהבאתי אותו. והגשתי גם הסתייגות לסעיף 4 בהצעת החוק. 4(א) מובן מאליו, טבע הדברים: עברית היא שפת המדינה, אבל בסעיפים (ב) ו-(ג) בנוסח המוצע אנחנו רואים תרגיל מוזר בהתעמלות – מעלה-מטה, ימינה-שמאלה: לשפה הערבית פתאום מעמד מיוחד; הסדרת השימוש בה במוסדות ממלכתיים תהיה בחוק; אין באמור כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית. זהו הדגש: בפועל. ואילו המעמד שהוקנה לשפה הערבית זה עשרות שנים, והפך, אכן, גם למעמד סמלי, את המעמד הזה מבקשים ליטול מן השפה הערבית, ובכך פוגעים בכבודם ובערך היקר להם של חמישית מאזרחי מדינת ישראל ללא צורך, ללא תכלית. סתם ככה.
והשאלה העולה: למה לפגוע? למה להשפיל? אני שומע את חבריי בקואליציה, אומרים לי שבועות רבים: זה סתם, סתם, ומצדדים בעמדתי בשיחות כאן ובשיחות שמעבר לקיר המפריד בינינו לבין פינתה של ציונה שלנו – בפרסה, כפי שאנחנו מכנים אותה – ומסכימים עם עמדתי, ובתנאים אחרים – ואולי נראה עוד לפנות בוקר – היו תומכים בהסתייגות שלי, שהיא פשוטה: ערבית היא שפה רשמית שנייה במדינת ישראל. ואם אנחנו רוצים להאדיר את השפה הערבית, לא נעשה זאת במצב או בצעד שמדיר את השפה הערבית ממעמדה הידוע לנו, המקובל עלינו זה עשרות שנים.
כדי להימנע מצעד שלילי כזה, אין צורך, חברים, להיות מומחה בחכמת המשפט; אין צורך להיות פרופסור למדע המדינה, אין צורך בסוציולוג; די באלף-בית של נימוסים, נימוסים טובים; די בדרך ארץ; די בעצתו של הלל הזקן.
אם איננו מצליחים בפעם הזאת להגיע לעשיית הטוב, לפחות נשלים את "סור מרע". ולכן, כך אני עדיין מציע לחברים, שוב לשמוע את עצתו: דעלך סני, לחברך לא תעביד – מה ששנוא עליך לא תעשה לזולתך. זה פשיטא, זה כל כך פשוט, כל כך קל לביצוע. לא מוכרחים להיות צדיקים, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך", כך למדתי מאבי מורי. זו מעלת צדיקים. אתה תסתפק בהלל הזקן.
בהצעת החוק הזאת נעשה ניסיון, במקורה, לנגוס נגיסה מעבר ליכולת הבליעה של חברי הכנסת, גם מעבר ליכולת הבליעה של חברי הכנסת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני חבר הכנסת בני בגין.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
אני מסיים.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, לא. קשה מאוד להפסיק אותך, ולכן אני מאפשר לך עוד להמשיך לדבר.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
משפטים אחרונים.
יעל גרמן (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
חשוב לנו כולנו לשמוע אותו.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
אולי מישהו יתעשת.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
והנוסח הראשון, הנוסח הראשון היה קשה לבליעה גם על חברי הקואליציה, ולכן חלו בו שינויים. שינויים – כשלעצמם חיוביים. נעלם כבר לפני חודשים אחדים המכשול העיקרי שעמד בפני הצעת החוק, שקבע באופן מתמיד עליונות לשיקול הלאומי היהודי על פני שיקולים של זכויות אדם. תמיד, בדרך קבע, זה היה הניסיון, עם תיאוריה חסרת שחר שבכך – דווקא אפילו מצד חכמי המשפט – בכך יאזנו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – הייתי באולם הזה כשחוקקנו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אינני חש שום צורך לאזן אותו בחוק אחר. ולפני שבועות אחדים אכן השתנה סעיף 7ב, שכלל אפליה גסה, אפליה בוטה, נגד אזרחי ישראל שאינם יהודים, אם כי הוא נוסח באופן כאילו אובייקטיבי ונייטרלי, בהקמתם של יישובים קהילתיים. זה כבר מאחורינו.
בתנאים אלה, כזכור לכם, בקריאה הראשונה הצבעתי נגד הצעת החוק. כפי שאמרתי, בגלל מה שאין בה – שוויון זכויות לכל אזרחינו, ובגלל מה שהיה בה – אותו סעיף של ההתיישבות, הסעיף המפלה. שני הסעיפים האלה הוסרו. נותר הסעיף הפוגע בשפה הערבית. אולי תתקבל הסתייגותי לסעיף זה. אזכיר לחבריי – סלח לי שאני עושה פרסומת, אדוני היושב-ראש – הסתייגות 72.
היו"ר יצחק וקנין:
פרסומת חיובית.
זאב בנימין בגין (הליכוד):
הסתייגות 72. אבקש מחבריי לקואליציה לתמוך בה. בתנאים החדשים שנוצרו אימנע מהתנגדות, אבל לא אוכל לתמוך בנוסח החוק שלפנינו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת בני בגין. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין.
מיכל רוזין (מרצ):
אני מכבדת את זקן חברי הכנסת חבר הכנסת בני בגין. בהחלט השראה.
היו"ר יצחק וקנין:
הזמן שהוקצב לך, 13 דקות.
מיכל רוזין (מרצ):
תודה. כבוד יושב-ראש הכנסת. חברי הכנסת היקרים, אנחנו ימים על גבי – השעון לא נכון.
היו"ר יצחק וקנין:
איך זה יכול להיות?
מיכל רוזין (מרצ):
התבלבל. אני מבלבלת, מטעה. אנחנו ימים על גבי ימים, שבועות, עוסקים בחוק הזה. אומנם הוא יצא בסופו של דבר מהמכבש של ועדת חוקה – בהחלט בלחץ האופוזיציה, וגם חבר הכנסת בני בגין – שונה ממה שהוא נכנס, ועדיין הוא פוגע בעיניי ובעינינו באחד העקרונות הבסיסיים שעליו הוקמה מדינת ישראל, וזה באמת האיזון העדין בין היותה של המדינה מדינת העם היהודי לשוויון לכל אזרחיה, מדינת כל אזרחיה. גם בסעיף ההתיישבות היהודית במגילת העצמאות כתוב שהארץ תשקוד על פיתוח הארץ לכל תושביה. וכמובן השפה הערבית.
אני רוצה להתחיל במשורר ההוגה – אני מקווה שאני אומרת את זה נכון – גרילפרצר, שאמר: הדרך המובילה מן האנושיות דרך הלאומיות אל החייתיות – וליבוביץ הוסיף על כך: תהפוך את עם ה' לעם הארץ. והכול מתחבר פה בשבוע הזה.
אתה יודע, חבר הכנסת בגין, אישרנו השבוע – הכנסת אישרה, אנחנו כמובן התנגדנו והצבענו נגד – את תיקון 17 לחוק החינוך הממלכתי. והחוק הזה התייחס למטרות החינוך של מדינת ישראל, רק אף אחד במליאה פה לא טרח לקרוא מהן מטרות החינוך שאליו הוסף התיקון. אז הלכתי לבדוק מה רשום בסעיף מטרות החינוך הממלכתי, ואני רוצה להקריא לכם מה שרשום: "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים לשמירת החוק, לתרבותו והשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין העמים". מובן שבין יתר הסעיפים יש מילים כמו אהבת האדם ואהבת הארץ ושוויון ולימוד תורת ישראל מצד אחד, ומצד שני, כמו שאמרנו, שוויון ומעורבות בחיי החברה הישראלית.
וסעיף נוסף באותן מטרות החינוך הממלכתי אומר: "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל". סעיף שכל כך קשה להתעלם ממנו, שאלה מטרות החינוך שנקבעו ב-1953. 1953. איך ניתן להשוות את תוכן הסעיפים האלה לחוק הלאום, לתיקון לחוק החינוך שהוספנו פה השבוע, שרק מייצר הסתה והפרדה בין קבוצות האוכלוסייה?
ומעניין לראות שהסעיף המקורי של החוק, שעסק במטרות החינוך הממלכתי, אומר: "מטרת החינוך הממלכתי היא להשתית את החינוך היסודי במדינה על ערכי תרבות ישראל, הישגי המדע, על אהבת המולדת ונאמנות למדינה ולעם ישראל, על אימון בעבודה חקלאית ובמלאכה, על הכשרה חלוצית" – חבר הכנסת וקנין, גם זה עוד היה אז ערך במדינה, בחברה – "ועל שאיפה" – ופה העיקר – "לחברה הבנויה על חירות, שוויון, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות".
איפה ישנם עוד מנסחים כמו המנסחים ההם? איפה המנסחים של מגילת העצמאות, שכתבו בצורה כל כך רגישה ועדינה והצליחו להכניס באמת במסמך אחד את כל המורכבות, האמביוולנטיות שקיימת בהקמת מדינה לעם היהודי פה, כאשר יש פה אזרחים הזכאים לשוויון זכויות מלא? והמטרה העיקרית פה של החוק – ואני חושבת שעמדת על כך מאוד יפה, חבר הכנסת בגין, והם אמרו את זה שוב ושוב – היא לנסות לתת קונטרה, אני לא רוצה להגיד אפילו איזון; לנסות להילחם בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. שצריך להגיד פה בצורה ברורה: החוק ההוא – ניתן להפר אותו בכל רגע, ברוב של שני חברי כנסת; לעומת זאת, החוק שאנחנו היום מחוקקים הוא חוק שדורש רוב משוריין, למעלה מ-61 חברי כנסת, והמטרה העיקרית היא לנסות להפר את אותו איזון שלאורך השנים קיים בשוויון מול היותנו מדינת העם היהודי.
אתה יודע, יש פה הרבה חברי כנסת שעולים עם D-9 על בית משפט עליון, ותוקפים את בית המשפט העליון. יש לנו טענות לא פחות לבית משפט עליון. בית משפט עליון, לאורך כל השנים, לא אישר נישואים וגירושים אזרחיים, לא אישר תחבורה ציבורית בשבת. גם אימוץ ילדים על ידי להט"ב לא אושר. הוא כל הזמן מחזיר את הנושאים האלה לכנסת, להחלטת הכנסת. לא אישר הרבה דברים. אני כבר לא מדברת על הכשרת ההתנחלויות, ובמידה רבה גם הכשרת הכיבוש. הכשרת הכיבוש – מה שדרך אגב אמרה שרת המשפטים יותר מפעם אחת: בזכות בית משפט עליון אנחנו מקבלים סוג של הגנה משפטית בין-לאומית בפני בית הדין בהאג ועוד, התובעת בהאג וכדומה.
אז אותו בג"ץ, שכל כך אוהבים לתקוף אותו, והחוק הזה בא כדי להגיד לו: תקשיב, לא מוצא חן בעינינו שאתה דואג לשוויון ואתה דואג לאזן בין היהודית לדמוקרטית; אנחנו רוצים שתשפוט באופן ברור לפי עליונותו של העם היהודי בכל דבר ועניין. בכל דבר ועניין, לא רק בדת ומדינה, בכל נושא של שוויון: נשים, להט"ב, פליטים, כל נושא. כי ברגע שאנחנו נביא את עליונות העם היהודי, זה מוחק את כל שאר הערכים. לצערי, ואני מקווה שכך יהיה, בית משפט עליון יבין שזה לא מוחק את הערכים, ועדיין אנחנו נזקקים לאיזון הזה.
מה הבעיה עם השפה הערבית? ועמדת על כך. אין ספק, לא ברור: האם עד היום מדינת ישראל סבלה מהיותה של הערבית שפה רשמית נוספת במדינת ישראל? האם מפריע למישהו שיש שלטים בחוצות העיר, בכבישים, שכתוב גם בהם בערבית? האם זה מפריע לנו שבמוסדות הרשמיים של המדינה – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כנראה כן.
מיכל רוזין (מרצ):
כנראה כן, אבל אני מנסה באמת להבין. זה כמו הסעיף שמדבר על התיישבות יהודית. האם לא הקמנו פה מאז קום המדינה, וכמובן גם לפניה, למעלה מ-1,000 יישובים? האם מישהו הפריע למישהו להקים יישוב יהודי? אני לא מכירה, לא פסיקה, לא החלטה, לא חוק שנתקע בכנסת או רצון להקים – האם מישהו יצא נגד הקמת כרמיאל? מודיעין? יכלו להקים יותר טוב, דרך אגב, עם רכבת תחתית ועוד כמה דברים, אבל מישהו יצא והתנגד להקמת יישוב יהודי במדינת ישראל? אני באמת מנסה להבין מאיפה הפניקה, הפחד הזה של רוב במדינת ישראל, שחי 70 שנה עם אותו דגל, המנון, עם חוקי-יסוד, עם היותנו מדינת העם היהודי וכל אזרחיה. מישהו ערער על הדבר הזה? מי ערער עליו? מי ערער מה זה הפחד הזה שהשתלט עלינו?
ואני רוצה באמת להגיד שבסוף הסיפור פה הוא לא הגאווה הלאומית, הוא לא איזה איום פנימי שמנסה להשתלט עלינו. בסוף מדובר פה, לצערי הרב, מאז 67', במאבק אמיתי בין המחנה היהודי, נקרא לו ככה, של ארץ ישראל השלמה – בפרשנות לצערי שהיא כבר לא פרשנות ז'בוטינסקי, פרשנות לאומנית וגזענית – לבין מחנה דמוקרטי גדול, שדרך אגב חוצה מה שנקרא אצלנו ימין ושמאל היום בחברה הישראלית, בעניין שתי מדינות לשני עמים; בעניין באמת היכולת לחיות פה בדו-קיום. ואומר דן מרידור, ואני רוצה לצטט: הליכוד סטה מדרכו ההיסטורית. אומרים שהם בעד זכויות אדם אך לא זכויות אזרח לפלסטינים. זה כמו בדרום אפריקה.
אם אני הייתי אומרת את זה והייתה יושבת פה ענת ברקו, היו מתנפלים עליי בזעקות חמס; איך אני מעיזה להגיד. אבל אמר את זה דן מרידור, ובעיני המתנגדים לעמדתי, כמובן, הזכות לכל הארץ, הזכות על ארץ ישראל – מה שהם קוראים לה – גוברת על כל זכות, על כל זכות יסוד של האדם, כל זכות יסוד לשוויון. במידה מסוימת הם הפכו את הלאום לדת. הזהיר מכך ישעיהו ליבוביץ רבות, אבל לא רק ישעיהו ליבוביץ, גם אנחנו מזהירים מכך שיש הבדל מאוד גדול בין דת וערכים של דת, לבין סוג של שמרנות משיחית לאומנית, שזה מה שקורה לנו היום במדינה. זה מה שקורה.
לכבד את הדת היהודית; לכבד את הדתות בכלל; לכבד את המקום של היהדות – אני חושבת שיעיד על כך חבר הכנסת וקנין: אני מראשונות המכבדות. אבל ברגע שביהדות משתמשים ככלי כדי לחזק את הלאומניות, את השנאה, את ההסתה, את ההפרדה, אני חושבת שזה חוטא לחלוטין ליהדות.
ואני רוצה באמת משפט נוסף של ליבוביץ, שאמר: "כשהאדם מקבל את הדעה ש'המדינה', 'האומה', 'המולדת', 'הביטחון' וכדומה הם הערכים העליונים, ושהנאמנות ללא תנאי לערכים אלה היא חובה מוחלטת וקדושה, הוא יהיה מסוגל לבצע כל מעשה תועבה למען אינטרס מקודש זה, ללא נקיפות מצפון". וזה מה שמטריד אותנו, וזה מה שאנחנו מרגישים.
ואני רוצה להגיד: דגל שחור מתנוסס מעל חוק הלאום שאתם עומדים לאשר פה היום, ואני רוצה להגיד תודה לפעילי שלום עכשיו, שהגיעו לכאן היום והם מזכירים לנו שדגל שחור מתנוסס מעל חוק הלאום הזה. תתנגדו להצעת החוק ותצביעו נגדה.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מוחה על כך. צריך לסלק אותם מייד, להוציא אותם מהכנסת. אין להם זכות להיות פה בכלל.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
להם במיוחד יש את הזכות.
היו"ר יצחק וקנין:
אין להם שום זכות.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
להם במיוחד.
היו"ר יצחק וקנין:
אין להם זכות לעשות את הפעולה שהם עשו. אם חבר כנסת לא יכול להציג מוצג, אז קל וחומר אורחים שבאים לפה.
מיכל רוזין (מרצ):
מציגים פה חברי כנסת על טי-שירטים כל היום, ואתם לא מעירים להם כלום. כל היום.
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל, אל תיתני גיבוי לפעולה שהיא – לצערנו הרב, זאת – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ודאי שהיא נותנת גיבוי. ההסתייגות של מרצ, שדגל ישראל יהיה שחור.
מיכל רוזין (מרצ):
חבל שאתה לא יושב פה להקשיב – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת דב חנין, רשות הדיבור שלך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
סנגל הגיע, מקנזי הגיע.
היו"ר יצחק וקנין:
אם זה יתחיל בזה, אני לא יודע איפה זה ייגמר. אתם – אל תיתנו לגיטימציה לא לצד כזה ולא לצד אחר בפעולות כאלו. מחר יגיעו פעילי ימין, לפי השיטה הזאת, ויעשו פרובוקציה בתוך משכן הכנסת. אני מתפלא על חברי כנסת שעוד נותנים לזה גיבוי. חבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. גם אם פיזית הדגל השחור שהונף כאן ביציע יסולק מהבניין, דגל שחור אכן מתנוסס מעל החוק הזה. זה חוק מסוכן; זה חוק אידיאולוגי; זה חוק שמנסה לייצר פה מדינה רעה הרבה יותר ממה שיש לנו כאן.
אמרתי שהחוק הזה הוא חוק אידיאולוגי, אבל איזו אידיאולוגיה בדיוק? הובאו כאן דברי ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי לא רצה חוק כזה. הובאו כאן דברי מנחם בגין. מנחם בגין לא חלם בחלומו הגרוע ביותר על חוק כזה. אז אידיאולוגיה של מי, עמיתיי חברי הכנסת?
אני מדבר עם חברי כנסת מסיעות קואליציה, ואני שומע אי-נוחות בישראל ביתנו, בבית היהודי, בוודאי בכולנו, בליכוד. אני שומע הרבה אי-נוחות. חבל שהאי-נוחות הזו לא מיתרגמת להצבעה מצפונית.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקבוע בצורה ברורה: אם בכנסת הייתה נעשית בנושא הזה הצבעה חשאית, לחוק הזה לא היה רוב. אין רוב לחוק הזה בכנסת, והעובדה שהוא מקודם בצורה כוחנית ובריונית זו תעודת עניות עמוקה וקשה לכנסת.
אני עוד אגיע לשאלה של מי האידיאולוגיה הזו שנמצאת בחוק הזה, אבל בואו קודם כול ננתח אותה. יש בחוק, כמו שהוא היום, שני דגלים אידיאולוגיים. הדגל הראשון הוא הדגל של ארץ ישראל השלמה, והדגל השני הוא הדגל של הגזענות. נתחיל בדגל הראשון. סעיף ראשון להצעת החוק, שעוד מעט תהיה לחוק, מחבר את ארץ ישראל כולה למדינת ישראל וקובע בלעדיות של מימוש הזכות להגדרה עצמית לעם היהודי. עמיתיי חברי הכנסת, זו האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה. בארץ הזאת קיימים שני עמים, לכל אחד מהם זכות להגדרה עצמית. החוק הזה שולל את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, ובכך הוא פוגע לא רק בעם הפלסטיני, הוא פוגע גם בעם ישראל. כי לא יהיה עתיד, לא יהיה שלום ולא יהיה ביטחון לעם ישראל אם לא יהיה עתיד, לא יהיה שלום ולא יהיה ביטחון לעם הפלסטיני במדינתו העצמאית, לצד מדינת ישראל. אז זה הדגל הראשון של הצעת החוק הבעייתית והמסוכנת הזו.
הדגל השני של חוק הלאום הוא דגל הגזענות, עמיתיי חברי הכנסת. ופה צריך להגיד בצורה חדה וברורה: הזכות להגדרה עצמית איננה והיא לא יכולה להיות זכות לאפליה לאומית. הזכות להגדרה עצמית איננה הזכות לקפח ולדרוס את המיעוט הלאומי. הזכות להגדרה עצמית איננה זכות לייצר משטר גזעני ומפלה. וזה בדיוק מה שהחוק הזה עושה. בואו ניקח את סעיף 7 להצעת החוק – זה סעיף שבמפורש מקבע אפליה. ההתיישבות היהודית מקבלת עדיפות חוקתית בהצעת החוק הזו. מה הסעיף הזה בעצם אומר? מה הוא אומר לאזרחים הערבים? ההתיישבות שלהם היא סוג ב', היישובים שלהם הם סוג ג'; התיישבות יהודית זהו הערך שהמדינה נותנת לו עדיפות.
עמיתיי חברי הכנסת, אני רוצה לומר כמה מילים על ההיסטוריה של הסעיף הזה. הוא התחיל בצורה אחרת, הוא התחיל בצורה כאילו נייטרלית: כל קהילה זכאית לקיים לעצמה יישובים נפרדים. הסעיף המקורי, אגב, אדוני היושב-ראש, הוא תרגום לעברית משפת האפריקנס של חוק האזורים הנפרדים שהפרלמנט של דרום אפריקה אימץ ביולי 1950. אבל צריך לומר, יש הבדל: בדרום אפריקה הם התביישו לקבוע את חוק האזורים הנפרדים כהוראת חוקה. שם זו הייתה רק הוראת חוק רגיל, ולכן בית המשפט העליון של דרום אפריקה של האפרטהייד, בשנת 1957, פסל את החוק הזה. חוק האזורים הנפרדים היה יותר מדי אפילו בשביל בית משפט עליון במדינת האפרטהייד. הייתה ביקורת על הסעיף הזה שהוצע בחוק הלאום במהדורתו המקורית. אז מה עשו? במקום גזענות ביישנית, שאומרת: כן, כל אחד יכול להיות בנפרד – הלבנים בנפרד והשחורים בנפרד, היהודים בנפרד והערבים בנפרד – אתם החלפתם את זה בסעיף שאומר בצורה גלויה ומפורשת שליהודים יש עליונות. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, סעיף כזה לא היה אפילו בדרום אפריקה של האפרטהייד. אפילו בדרום אפריקה של האפרטהייד לא כתבו כזה סעיף. אפרטהייד, אדוני היושב-ראש, זה הפרדה. התפיסה של ההפרדה, פורמלית לפחות, הייתה: נפרד אבל שווה; זה מה שאמרו, לא התכוונו לזה. לכם אין בושה בכלל, אתם אומרים: נפרד ומופלה לרעה. זה מה שאתם אומרים בחוק הזה. נפרד ומופלה לרעה.
עמיתיי חברי הכנסת, מה שהחוק הזה עושה בעניין השפה הערבית זה דבר מקומם ומכוער במיוחד. היום השפה הערבית היא שפה רשמית. מה שעושים בחוק, מכבסת מילים מפותלת, שלא יכולה להסתיר את העובדה הפשוטה והברורה: היום השפה הערבית היא שפה רשמית, ומחר, אם החוק הזה יתקבל, השפה הערבית איננה שפה רשמית. אז זה אומר שמעמדה של השפה הערבית נפגע. זה מסר של מדינת ישראל לאזרחים הערבים: מהיום אנחנו באופן רשמי לא מכירים בשפה שלכם ולא מכירים בתרבות שלכם.
עמיתיי חברי הכנסת, יונתן מנדל כתב היום מאמר על השעות האחרונות של הערבית כשפה רשמית. אני רוצה להביא כמה נקודות מהמאמר הזה: הוא מתחיל באמת במסר הזה של הנמכת הערבית והנמכת הערבים; הוא ממשיך באזכור שהחלטת האומות המאוחדות מ-1947, שהחליטה על הקמת מדינת ישראל והכירה בזכות ההגדרה העצמית של שני עמים בארץ, חייבה את שתי המדינות האלה לשמירה על זכויות המיעוט, תוך הדגשה על שמירה על הזכויות הלשוניות. זה נעשה פורמלית במדינת ישראל עד היום, וזה לא ייעשה מעכשיו; ועדת אור, ועדת חקירה ממשלתית שבחנה את אירועי שנת 2000, קבעה שהמדינה צריכה למחוק את כתם האפליה של האזרחים הערבים והתייחסה גם היא לזכויות הלשוניות של האזרחים הערבים. הערבית איננה רק שפתו של המיעוט הלאומי הערבי בישראל, היא שפתו של כל העולם הערבי שמסביבנו. איזה מסר מעבירים לעולם הערבי באמירה כזו על השפה הערבית? השפה הערבית היא גם שפתם של יהודים רבים, של יהודים שהגיעו לכאן מארצות ערב. היא שפת יצירה יהודית חשובה ביותר, שפתו של הרמב"ם, שפתו של רבי סעדיה גאון. אבל גם את זה מוחקים. הגורמים המקצועיים מתנגדים למחיקת השפה הערבית: האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, האקדמיה ללשון הערבית בישראל.
והנקודה האחרונה בעניין הזה, אדוני היושב-ראש, ערבית היא היום שפה רשמית. למי זה כואב? למי זה מפריע? יש שפה ערבית בתחבורה ציבורית, מי נפגע מזה? מי נפגע? למה צריך את מהלך ההשפלה הזה, שאומר לשפה הערבית ולאזרחים הערבים: מקומכם איננו כאן? למה צריך את הדבר הזה? שאלתי רבים מחברי הקואליציה. אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, כולם אמרו לי, כולם: אנחנו לא מבינים למה צריך את זה. ההחלטה היא של ראש הממשלה נתניהו.
סמואל ג'ונסון כתב במאה ה-18 משפט מאוד חשוב, שאני רוצה לעשות לו פרפרזה: מי צריך את הגזענות הזאת, ולמה הוא צריך את זה? כנראה, אדוני היושב-ראש, הגזענות היא מפלטו האחרון של המושחת. זה המשך ישיר של הפוליטיקה הגזענית שראינו בבחירות, של "הערבים נוהרים לקלפיות". אתם זוכרים את הרגע המביש הזה, שראש ממשלה מזהיר מפני בני המיעוט הלאומי שרוצים להצביע בבחירות הדמוקרטיות? ראיתם כזה דבר נורא? ראיתם כזה דבר מזעזע? מה הייתם אומרים אם ראש ממשלה בהונגריה היה אומר: היזהרו, היהודים הולכים לקלפיות? אבל הונגריה, אדוני היושב-ראש, היא בדיוק הנקודה שבה צריך לסיים. כי מצא מין את מינו, וראש הממשלה נתניהו מקבל היום בברכה את המנהיג האנטישמי של הונגריה, ויקטור אורבן, אדם שלמיקלוש הורטי, משתף הפעולה עם היטלר, קרא "מנהיג יוצא דופן". אדם שמקים אנדרטאות לתומכי היטלר בכל רחבי הונגריה, אדם שביצע קמפיין בחירות אנטישמי מובהק, שהקהילה היהודית בהונגריה הזדעזעה ממנו. אלה הם חבריו של נתניהו. הוא מוכן להבליג על אנטישמיות בעולם. הוא מוכן להבליג עליה לא רק בגלל שיקולים טקטיים של חברות חדשה עם מנהיגי ימין קיצוני בעולם; הוא מוכן להבליג עליה, כי הוא בעצם רוצה להעתיק בדיוק את אותו דפוס לארץ הזאת. הוא רוצה להעתיק לארץ הזאת את האנטישמיות שיהודים סבלו ממנה בעבר ולהמיר אותה באנטישמיות אחרת, שתהיה נגד עם שמי אחר שחי איתנו בארץ הזאת.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים ולומר, בשמי ובשם הרבה חברי כנסת שנמצאים כאן, החוק הזה אולי יעבור היום אבל הכתם השחור הזה בספר החוקים שלנו יימחק. אנחנו מתחייבים להמשיך לפעול עד אשר הכתם השחור הזה יימחק, עד אשר חוק הלאום הזה יתבטל. וזה יקרה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. יעלה חבר הכנסת עפר שלח. אדוני, חמש דקות לרשותך.
עפר שלח (יש עתיד):
אשתמש בהן כמיטב יכולתי. תודה, אדוני. הימים האלה של סוף מושב – ואדוני, אתה פרלמנטר ותיק ממני בהרבה – ידועים בדרך כלל כימי ניקוי שולחן. מצטברים חוקים על מפתנה של הקואליציה, על מפתנה של הממשלה, והן עמלות להעביר אותם בימים האלה. ואיכשהו ניקוי השולחן, חבריי חברי הכנסת, מעיד על השולחן. איזה שולחן מכוער ערכה לנו הקואליציה הנוכחית. רק תסתכלו מה קורה כשמנקים אותו.
היום עבר חוק הפונדקאות – חוק מפלה, חוק שלוקח קהילה שלמה בישראל ומוריד אותה בדרגה, מודיע לה שהיא נחותה ולא יהיה מותר לה מה שמותר לאחרים; עבר חוק בתי המשפט המינהליים – חוק שממשיך את הסיפוח הזוחל של האגף הקיצוני בממשלה הזאת, שלוקח את רובה, את רוב מצביעיה, את מצביעי רוב המפלגות שנמצאות בה, למקומות שאיש מהם לא התכוון להיות בהם; עבר חוק הקלות במיסוי לראש הממשלה, שהרי עסקינן בחקיקה פרסונלית שנועדה גם לשפר את כיסו של ראש הממשלה, גם להיטיב עם צרותיו המשפטיות, וכמה מהשולחן של הממשלה הזאת עוסק רק בזה; עבר החוק שנוגע לעילות סגירת תיק, כדי להקשות עוד יותר על חשיפת שחיתות של עובדי ציבור; היום הצלחנו לבלום את חוק הקולנוע – חוק מיותר, מרושל, מרושע, שאיים לפגוע ביצירה ישראלית מופלאה והוגש על ידי שרת האי-תרבות בבהילות וברוטליות, שסייעו לנו בסופו של דבר, גם בסיוע חברים מהקואליציה, לבלום אותו.
ואחרון אחרון, ממש לא חביב, החוק שלפנינו. חוק הלאום. יושב-ראש הוועדה שהציג אותו, ואפילו לא טורח להיות פה, דיבר פה במילים רמות על החוק ההיסטורי שמבקשים. תקראו את החוק הזה, חבריי חברי הכנסת, תראו מה נהיה ממנו, מה נותר ממנו אחרי שכל זנב בקואליציה כשכש בו לכל כיוון. כל אחד ניסה להכניס אליו את האג'נדה הדתית שלו ואת האג'נדה הלאומית שלו ואת האג'נדה הלאומנית שלו, ואז מישהו אחר בא ומשך לכיוון השני. איזה סעיפים ריקים יש בו. אנחנו מתכנסים פה לאשר חוק-יסוד שקובע את צבעי הדגל של מדינת ישראל. 70 שנה היו פה דגלים, אדוני; נמצאים מאחוריך ומאחוריי דגלים – איכשהו הם התנופפו בלי חוק-יסוד. אף אחד לא חשב שצריך חוק-יסוד כדי שהם יתנופפו שם. כל מה שנשאר מהחוק הזה זה מסמך ריק מתוכן שכל מה שיש בו, כמו בחוקים האחרים שעליהם דיברתי, זה תקיעת אצבע ברוטלית בעין של 20% מאזרחי מדינת ישראל, סתם בשביל לתקוע אצבע. סתם בשביל להגיד: יש "הם" ויש "אנחנו". סתם בשביל לסכסך ובשביל לפלג, והבאשת ריחה של ישראל בעולם.
נזעק על זה ידידנו ומכובדנו נשיא המדינה, על סעיף שאומנם מאז, כמו הסעיפים האחרים גם כן, רוקן מכל תוכן ונשארו ממנו רק מילים ריקות, אבל מספיק שהוא עלה, מספיק שהוא היה מונח על השולחן, מספיק שהיה ברור שהזנב הקואליציוני, אחד מהזנבות הקואליציוניים, מבקש לכשכש כדי בו כדי שריחה של ישראל יובאש בעולם, כדי שהמאבק שלנו נגד ה-BDS – יושב פה השר הממונה על המאבק הזה ושומע, אני מניח, מוזיקה משובחת באוזניות.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
ממש לא שומע שום מוזיקה.
עפר שלח (יש עתיד):
מאה אחוז, גלעד. סליחה.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
שומע את המוזיקה שלך, והיא לא הכי משובחת.
עפר שלח (יש עתיד):
אבל מה לעשות, אני מתייחס בין השאר למאבק של המשרד שלך, שאני כמובן תומך בו. הכסף הרב שאתם שמים במשרד הזה לא יעזור כדי לחפות על הנזק של התהליך האיום שהחוק הזה עושה לשמה הטוב של ישראל – לא אצל האנטישמים, שאת חלקם, כמו שאמר דב חנין קודם, ראש הממשלה מחבק בחיבוק פומבי וגדול, אלא אצל האנשים שכן מבקשים, גם אם יש להם ביקורת על ישראל, כן מבקשים לראות בה את מה שהיא: מדינה דמוקרטיה, משגשגת. אתם באים ומורחים על כל זה שכבה עבה של צחנה, שאיתה אנחנו נצטרך להתמודד אחרי שהחוק הריק מתוכן הזה יעבור היום במליאת הכנסת. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עפר שלח. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. 15 דקות לרשותך, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חברים, אני לא רוצה להתחיל בשחורות, חברים, אבל אני רוצה לדבר לשומעים ולנוכחים ולמי שישמעו אותנו גם בעתיד ויעברו על הדברים שנאמרים כאן.
בהצגת החוק עמד כאן חבר כנסת, שהוא קבלן הביצוע – ועכשיו בדיוק שאני מזכיר אותו, חבר הכנסת אוחנה נכנס – שהוא קבלן הביצוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושליחו הנאמן. בצוהריים היה נרדף, ובערב הפך להיות רודף. זה דבר מאוד מעניין. צביעות בהתגלמותה. פופוליזם שאין דוגמתו. וזה המצב, וזה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ההומופוב הגדול שפיטר מאמן כדורגל מטיף על נרדף. אתה רודף. אתה רודף.
עיסאווי פריג' (מרצ):
וזה בדיוק מה שהיה. וזה בדיוק מה שהיה. אתה קבלן ביצוע, אתה איש שמקבל פקודות ועושה לפי ההנחיות. זה לא הזמן להתייחס.
חברים, עכשיו עוברים לאמת. אתם, חברינו וחבריי היהודים, אין לכם בעיה של הגדרה עצמית, אני בטוח. יש לכם מדינה לתפארת, ואין לכם בעיה. והחוק הזה, חוק הלאום בהגדרתו, הוא לא חוק של הגדרה עצמית. אין לכם – אתה, אדוני היושב-ראש, אתה לא יודע שזאת מדינתו של העם היהודי? אתה לא חונכת? לא התחנכת? לא חינכת את ילדיך? כל החוקים, כל המדינה – אין לכם בעיה. אבל הבעיה שלכם – לא שלך, אדוני, הבעיה של מציגי החוק היא אחרת: הבעיה שהם לא רוצים לראות ערבים מול העיניים. זאת הבעיה. ומנסים למצוא במילים מכובסות חקיקה איך לא רוצים לראות ערבים מול העיניים. אם היה מתאפשר לטרנספר את כל הערבים של המדינה, מזמן מגישי הצעת החוק היו עושים את זה. אבל לא נעים להם מהעולם. לא נעים להם, איך יעשו? אז מביאים הצעות חוק פופוליסטיות, ריקות מתוכן, שהמטרה שלהן להגיד: לא רוצים לראות אתכם מול העיניים. בגלל זה אתם מפחדים מהמילה שוויון. אתם מפחדים ממגילת העצמאות שאתם כתבתם. גם זה מפחיד אתכם. אתם מפחדים מהדמוקרטיה, כי הדמוקרטיה לא טובה, כי היא כוללת את כל אזרחי המדינה. אתם רוצים, אם כן, בלי ו"ו – דמוקרטיה ליהודים. זה מה שאתם רוצים. וזה מה שראש הממשלה דוחף את שליחיו, ללא יוצא מהכלל, כל מי שקבלן ביצוע עבורו, לעשות לו את הדבר הזה. וזאת האמת. זאת האמת. 70 שנה הממשלה התנהלה בעמימות, בזכויות יתר ליהודים, בגזענות, באפליה, וזה עובר מתחת לרדאר. אתם רוצים לעשות את זה מעל השולחן. אתם רוצים לשים אצבע בעין: לא רוצים אתכם כאן. זה מה שאתם רוצים. אתם רוצים מדינת גזע יהודית. זה מה שאתם רוצים. ואתם מחפשים כל מיני דרכים איך להעביר לנו את המסר ואיך לשמור על התדמית של המדינה המוסרית והדמוקרטית בפני העולם.
ככה זה. זה התחיל מהמשפט של ראש הממשלה – שהוא המכוון, הוא שעושה, לא אתם. לא אתם, אתם שחקנים קטנים. הוא מפנה והוא מכוון. זה התחיל ב"נוהרים לקלפי" ובכל תהליך הכשרת השחיתות שהוא עושה, ועד היום. ועד היום נותן לכם את הסוכרייה: לעמוד כאן להציג הצעת חוק גזענית, מלאי התרגשות וגאווה לאומית, ולצחוק על עצמכם.
עכשיו לחוק עצמו, חברים. מה החוק הזה בא להגיד לנו? ואני – אין לי ספק שלפניי חברים התייחסו לזה. אדוני היושב-ראש, ברמה הפנימית החוק הזה אומר ל-18% מאזרחי המדינה: אני מדינת גזע ליהודים ומבסס את הגזענות כנגד הערבים. היום הערבים בקבוצת מיעוט, מחר הלהט"בים, מחר כל קבוצת מיעוט. מחר אנחנו נשמע: אני לא רוצה שכן הומו. אני לא רוצה שאמיר אוחנה יהיה שכן שלי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני לא רוצה מאמן כדורגל הומו, ולכן אני אפטר את ערן דורון. פיטרת או לא פיטרת אותו?
עיסאווי פריג' (מרצ):
נשמע את זה. נשמע את זה. משתמשים בך ככלי, ואתה זורם. צבוע.
החוק ברמה הפנימית מבסס את הגזענות, ואנחנו רואים ושומעים את זה. ברמה החיצונית החוק הזה, חברים, תוקע את היתד לתחילת שלטון אפרטהייד בשטחים הכבושים. ברגע שאתה מביא הצעת חוק כזו, חוק לאום ללא גבולות – יעני אין פתרון לשתי מדינות, אין הגדרה עצמית כאן, רק ליהודים, לפלסטינים לא מגיעה הגדרה עצמית. בעצם אתה ביטלת את רעיון שתי המדינות וההגדרה העצמית, והמשמעות: כיבוש עם חוק לאום ללא גבולות, וזה כתוב. מה המסקנה? תחילתו של משטר אפרטהייד.
אתם היהודים עם נרדף, שסבלתם. סבלתם – מבינים מה זה אומר אין כניסה ליהודים; ומבינים את המשמעות שאין כניסה למועדוני גולף; ומבינים את המשמעות של יישובים לנוצרים בלבד. אתם, אלה שעברתם – אתם אמורים להיות הדגל של המאבק בגזענות, כי ללא הגזענות לא הייתה שואה. ללא הגזענות לא הייתה שואה. ואתם, שעברתם את זה, אתם עושים ומנסים לעשות לאחרים, בגלל המחשבה המעוותת שעוברת אצל ראש הממשלה וסביבתו על המדיניות הזאת.
אדוני היושב-ראש, אתם, כבני מיעוט בעולם, אני שואל אותך: תאר לעצמך שבגרמניה או בפולין או בהונגריה – שעכשיו מחבקים את ראש הממשלה של הונגריה, על כל עברו וההווה שלו – ביישובים כתוב: כניסה לנוצרים? הייתם נזעקים, אדוני היושב-ראש, ובצדק נזעקים על אנטישמיות, על גזענות. ובצדק.
כל זה אתם עושים לנו, ואני שואל את עצמי: מה קורה לכם? מה קורה לכם? מה קורה לכם? החוק הזה הוא חוק נגד יהודים הרבה לפני שהוא נגד ערבים. ערבים כאן, יישארו כאן. השפה שלהם, שפת המרחב, תישאר. ימשיכו לחיות. עובדה שברחוב הערבי החוק הזה מתקבל באדישות. צוחקים עליכם, כי אתם לא מחדשים. כי 70 שנה רואים שהמדינה מתנהלת בצורה כזו. אתם יורים לעצמכם ברגל. אתם, שנקראים העם הנבחר, יורים לעצמכם ברגל. אתם לא יודעים מה אתם עושים?
כשאני נכנס למרכיבי הקואליציה, אחד-אחד, ומשיחות שאני מנהל, אפילו מפלגת ישראל ביתנו וחברים מאצלך, אדוני היושב-ראש, ומאגודת ישראל וממה שקרוי כולנו – כולם נגד החוק. כולם, ללא יוצא מהכלל. גם חברים בתוך הליכוד. אבל מתייצבים ולוחצים על כפתור. זאת לא הצעת חוק של לחיצת כפתור, זו הצעת חוק עם אמירה, עם אמירה לאן פנינו ולמה אנחנו מצפים, אדוני היושב-ראש. אבל בשביל כמה אינטרסים פוליטיים, המיעוט האלים, הקיצוני, שולט.
ועל זה אני מצטער, אדוני. על זה אני מצטער. אנחנו בני היום; ההיסטוריה תשפוט אותנו. ההיסטוריה תשמע ותתחשבן איתנו על כל מילה שאנחנו אומרים ועושים. לשם כך אנחנו אומרים: ההיסטוריה והימים עוד יגיעו וישפטו אתכם, ומי שעמד והציג את החוק כאן ותמך בחוק, הוא מביא על עצמו כתם שחור. כתם שחור המבשר על הרוח הרעה שעוד תבוא. שעוד תבוא. נכון, אנחנו בשפל עכשיו. נכון, אתם החזקים. נכון, אתם שמאמינים בכוח. אבל הכוח הזה יקבור את כולנו ביחד, כי הוא מראה על אטימות.
אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים בדבר אחר. החוק הזה מזכיר לי – ואני לא רוצה להשוות, כי לאירוע הזה יש פינה אישית אצלי מזווית אחרת – החוק הזה מזכיר לי את הפקודה הבלתי-חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה, שנאמרה במשפט אחרי הטבח בכפר קאסם. פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור מתנוסס מעליה. זה מזכיר לי. זה מה שאמרו השופטים במשפט כפר קאסם, אדוני היושב-ראש. ואתם, חברי הקואליציה, ומי שמציג את החוק, קיבלתם פקודה בלתי חוקית בעליל. קיבלתם היום, חברי הקואליציה, פקודה בלתי חוקית בעליל מראש הממשלה. פקודה שדורשת מכם לתמוך בחוק גזעני; חוק שמבקש להשפיל את המיעוטים. חוק שפוגע בי, חוק שפוגע בשפה שלי. החוק הזה, אדוני, דגל שחור מתנוסס מעל החקיקה הגזענית הבלתי-דמוקרטית. וסליחה, אדוני היושב-ראש, הדגל השחור הזה – –
היו"ר יצחק וקנין:
אסור לך, אדוני.
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – הדגל השחור הזה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אסור לך.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני מכבד את כבודו ומחזיר אותו, אבל הדגל השחור ירדוף כל תומך של הצעת החוק הזו. הדגל השחור ירדוף כל אחד ואחד. אני מזהיר אתכם, אחיי היהודים, בני הרוב של המדינה הזו, אתם פוגעים בעצמכם, אתם יורים לעצמכם ברגל. עכשיו אתם יכולים לחייך: אנחנו החזקים נראה להם. ימים יבואו. ימים יבואו ואת המילים שאני אומר כאן, אני הערבי, תושב כפר קאסם, בן המיעוט, יליד – תזכרו את הדברים שאני אומר לכם: אתם פוגעים בעצמכם. יש יהודים בני מיעוטים בכל רחבי העולם. תזכרו, שלא יעלה לכם הדם לראש. אני מזהיר אתכם. את שלי אני עושה.
כל תמונות הסלפי האלו יזכירו את הימים השחורים של כל קבלני הביצוע ושליחיו של ראש הממשלה, שעמדו כאן מלאי רגש. בן-גוריון החדש בא, בן-גוריון החדש בא ומכריז על הקמת מדינת הגזע היהודית. בן-גוריון עמד כאן, קבלן הביצוע, אדוני, והכריז על הקמת מדינת הגזע היהודית.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
הרי הוזהרתם, אדוני. הוזהרתם. תודה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. תעלה חברת הכנסת רויטל סויד. אה, רבותיי, אתם צריכים להודיע לנו שאתם מחליפים. אנחנו לא ננחש את זה לפי – אוקיי, אני אקרא לך. קסניה סבטלובה תעלה. שמונה דקות לרשותך – לא, 12 דקות. מה שאני מבקש, אם אתם עושים שינויים, תודיעו. אדוני, אני מקבל מודפס. מה שאני מבקש – תעדכנו. הדובר הבא יהיה איימן עודה. חבר הכנסת איימן עודה הדובר הבא.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים היום על חוק הלאום, חוק מיותר שהוצא מהבוידעם על ידי ראש הממשלה, ובבוידעם הזה הוא היה הרבה מאוד שנים. משנת 2011 בעצם עלה הדיבור על החוק הזה. משנת 2011, לראש הממשלה נתניהו, שהיה גם אז ראש הממשלה וגם היום הוא ראש הממשלה, היו אלף הזדמנויות, אלף ואחת הזדמנויות להעביר את החוק הזה ולהגיש אותו ולהכין אותו.
אבל למה הוא עשה את זה עכשיו? מה המניע? למה כל כך דחוף להוציא חוק שהוא בעצמו דחה אותו ואמר שהוא חוק לא מתאים, להוציא אותו, ככה, להוריד ממנו את האבק, להבריש אותו ולהגיש אותו כמשהו חדש, מנצנץ ויפה ואטרקטיבי?
אולי הסיבה נעוצה בכך שאנחנו בעצם כבר מריחים חזק את ריח הבחירות באוויר, וראש הממשלה נתניהו יודע שהוא נתן לכל השותפים הקואליציוניים שלו להעביר חוקים פוגעניים וקשים מכל מיני סוגים ומינים, והוא עצמו גם צריך להתפאר ולהתהדר באיזשהו הישג. אז בעצם זאת הסיבה היחידה שאנחנו היום יושבים כאן במליאה ומדברים על חוק מדיר, חוק פוגעני, חוק מיותר, חוק שבעצם מבייש את ישראל בעולם ומבאיש את ריחה של ישראל בעולם. זה חוק שאנחנו צריכים להתבייש בו. זה חוק שהבית הזה, הבית הדמוקרטי של מדינת ישראל, צריך להתבייש בו ולדחות אותו מכול וכול.
אבל הרי אנחנו יודעים שדבר קשור בדבר, וכאשר אנחנו היום נצביע – אנחנו כמובן באופוזיציה נצביע נגד החוק הזה, ואני גם קוראת לחבריי בקואליציה, כאלה שעוד נשאר להם משהו מהמושג הזה שנקרא מצפון, להיזכר בו, ועוד פעם לקרוא את החוק הזה ולחשוב למה בעצם לא צריך להצביע עבורו. אז אנחנו היום עדים לכך שראש ממשלה מקבל בחום את עמיתו ההונגרי, את ויקטור אורבן, המנהיג ההונגרי שבאופן פומבי שיבח, תמך והעריץ מנהיג הונגרי מתקופת השואה ששיתף פעולה עם הנאצים ובעצם הביא למותם של עשרות אלפי יהודי הונגריה. האם זאת פעם ראשונה שראש הממשלה, שהוא בן של היסטוריון – הוא בעצמו מתפאר בזה שהוא בן של היסטוריון – האם בפעם הראשונה הוא נותן לעובדות היסטוריות לחמוק לו לאיזשהו צד אחר של המוח, לתודעה שבעצם לא יצופו העובדות האלה עכשיו בעת הביקור ויאפשרו לו בנחת ובעונג לארח את האורח הלא-מכובד הזה, שכרגע מתארח במדינתנו? כן, לא בפעם הראשונה. אנחנו יודעים שכבר חמקו לראש הממשלה דברים כאלה ואחרים. האחרון בהם – אני רוצה לרענן את זיכרונכם, מי שלא זוכר – ההצהרה המבישה שראש הממשלה העביר בשפה האנגלית, כאילו שאין במדינת ישראל אנשים שיודעים אנגלית, אף אחד פה לא יכול לתרגם את דבריו, ובעצם נתן תמיכה, נתן רוח גבית להמצאת ההיסטוריה מחדש, שכתוב ההיסטוריה מחדש. שומו שמיים, בן של היסטוריון משכתב את ההיסטוריה. ולא סתם היסטוריה, לא של עם אחר, שהוא כל הזמן כופר בקיומו, אלא את היסטוריה של עמו עצמו, של העם היהודי. פתאום מתברר בעצם, כמו שאמר זאת ראש הממשלה הפולני – בתשובה לשאלה של העיתונאי רונן ברגמן, אז בוועידת הביטחון במינכן, הוא אמר: כן, רוצחים פולנים. טוב, היו גם רוצחים יהודים – מה שנקרא: קיצונים משני הצדדים – היו כאלה והיו כאלה. מה זה שואה? כן, היו קיצונים כאלה, וגם בין היהודים היו קאפו והיו זה והיו כאלה משת"פים וכאלה ואחרים.
אם הדברים האלה היו נאמרים על ידי מישהו אחר ולא מישהו שהוא יקיר של בנימין נתניהו, מישהו שהוא חפץ ביקרו ורוצה להתקרב אליו, ולא סתם להתקרב אליו – למה אנחנו בעצם צריכים כל כך להתקרב לפולין? למה אנחנו כל כך מנסים להתקרב להונגריה? אולי הסיבה בעצם נעוצה בכך שראש הממשלה מנסה בכל כוחו לפגוע באיחוד האירופי. זה האויב הגדול. זאת האויבת הגדולה, שהיא מנסה להזכיר לנו מה זה זכויות אדם, מה זה זכויות של הפלסטינים וכל מיני דברים כאלה, שהם מיותרים לחלוטין בסוג החדש הזה של הדמוקרטיה, שגם ההונגרים וגם הפולנים עכשיו מתפארים בה. זו דמוקרטיה, תשמעו טוב, זו דמוקרטיה אי-ליברלית. אי-ליברלית. זאת אומרת, ליברליזם לחוד, דמוקרטיה לחוד, והדמוקרטיה בנוסח של ממשלת פולין וממשלת הונגריה מאפשרת פגיעה בתקשורת חופשית.
רק אתמול אנחנו צפינו בפרק הנוסף של סדרה שהיא באמת מטלטלת, בתאגיד השידור הציבורי, של דב גלהר, שנסע לפולין ועשה את סדרת הכתבות בשם "דמוקרטיה – הסוף". אז דמוקרטיה אי-ליברלית היא לא באמת דמוקרטיה. היא לא באמת איזושהי המצאה חדשה וגאונית שתאפשר לשלב בין דברים שאי-אפשר לשלב ביניהם. אנחנו מדברים על שעטנז. אנחנו מדברים פה על שני דברים שלא יכולים להצטלב, אי-ליברליזם ודמוקרטיה, אוקיי? בואו נפגע בזכויות המיעוטים, בואו נפגע בזכויות הלהט"בים, בואו נפגע בתקשורת החופשית, בואו נכריז שכל השופטים בוגדים – שופטים כאלה שפוסקים שלא לטובתנו, לא לצד של המפה הפוליטית שאנחנו משתייכים אליו. זה בדיוק מה שאנחנו ראינו בפולין. ואתמול, בשידור הזה, מה ששודר בערוץ הראשון, בעצם הראו כיצד באגרסיביות, בכוחניות, הממשלה הלאומנית, ימין ימין ימין מלא מלא מלא, של ראש הממשלה הנוכחי בפולין, כיצד הם בעצם מפטרים בכוח את השופטים, מכופפים את החוק לכאן או לכאן על מנת להיפטר מאנשים שעדיין ממשיכים לומר את האמת ולדבוק באמת. אנחנו קרובים, ככה אנחנו קרובים למה שקורה בפולין ובהונגריה. בגלל זה ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו מרגיש כל כך בנוח לצידו של מורבצקי, לצידם של אורבן ושל מנהיגים כאלה ואחרים, שבזמנים אחרים הוא היה מתבייש לעמוד לידם – מתבייש לעמוד לידם גם בגלל הפגיעה בדמוקרטיה, אבל גם בגלל הפגיעה הקשה בעם היהודי ובזיכרון ההיסטורי.
אם אנחנו מדברים על פולין, אז בואו ניזכר בכך שלפחות 200,000 יהודים נרצחו ישירות על ידי פולנים שהיו שכנים שלהם, שהיו חברים שלהם, שהם בגדו בהם, שבאו הביתה ורצחו אותם, ורצחו אותם בגלל הרכוש שלהם, בגלל שהם פשוט שנאו אותם, בגלל האנטישמיות הקשה. ואת הדברים האלה עכשיו מנסה ראש הממשלה שלנו להשכיח, לשכתב ולכתוב שבעצם אנטישמיות שוות ערך – תשמעו את זה טוב – לאנטי-פולניות. אנטי-פולניות. אנחנו יודעים על המכה הקשה הזאת שנקראת אנטי-פולניות. מאות בשנים, אפילו אלפי שנים, הפולנים נרדפים רק בגלל שהם פולנים, והייתה שואה פולנית, וכל הדברים האלה, על פי תורתו של בנימין נתניהו, הם דברי אמת. כך כתוב, זה תורה מסיני. תורה מסיני חדשה, כן, על פי בנימין נתניהו. אם תשאלו אותו אם מותר לשנות עובדות היסטוריות, הוא יגיד כמובן שלא. אבל הוא עצמו מקדם נרטיבים חלופיים לגבי העם שלנו ולגבי העם הפלסטיני שנמצא בקרבנו, שאנחנו שולטים עליו בעצם עד עכשיו. הוא עושה את זה בלי להניד עפעף.
אני רוצה להזכיר לכם את הבדיה התורנית שהוא המציא לפני איזה שנתיים, ומאז בעצם משננים את זה דוברי הימין מהבוקר ועד הלילה, על הסיפור של המופתי: זה היה המופתי, זה לא היטלר; המופתי הוא זה ששתל במוחו של היטלר את הרעיון לרצוח את כל היהודים. היטלר בעצמו לא רצה לעשות את זה. הוא רצה לגרש אותם, הוא בכלל רצה אולי לחבק אותם או לא יודעת מה, רצה לפנק אותם. אבל המופתי – הוא נסע אליו, זהו, והשתלט לו על המוח לגמרי, ואיך הוא שטף לו את המוח. וכמובן, יש קשר ישיר בין המופתי לבין מה שקורה היום בין כל המנהיגים הפלסטינים, ולא משנה איך קוראים להם. אבו מאזן כזה, אבו מאזן אחר – הם כולם קשורים למופתי. מופתי הוא בעצם דמות. הוא מעולם לא מת, מופתי, אתם יודעים; הוא עדיין חי וקיים, והוא עדיין, בעיני רוחו של בנימין נתניהו ושל שותפיו, הוא זה שמגדיר את הפוליטיקה הפלסטינית, את מה שמתרחש ברשות הפלסטינית, ובעצם הוא זה שקובע מה יהיה ומה לא יהיה.
עכשיו, הבן אדם כבר מזמן – וגם אז כשהוא היה מנהיג היו כאלה שערערו על המנהיגות שלו, והיו כאלה שהתווכחו איתו, והיו משפחות פלסטיניות אחרות שהן לא חוסייני – נשאשיבי ואל-עלמי שלא הסכימו עם המדיניות של המופתי והתנגדו למדיניות הזאת. והיו אחרים שבכלל לא היו מודעים לשום מדיניות – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כן. אבל זה לא משנה, איימן. זה לא משנה בכלל. למה? כי כשיש לך הפריבילגיה לשכתב את ההיסטוריה בצורה כל כך יפה ולעטוף אותה באיזשהן אריזות ואחרי זה לשווק אותה במנות-מנות של רעל – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
כן, רעל ושנאה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – – שהיו נגד הסכם – – – איפה הם נמצאים עכשיו?
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
איימן, אנחנו נמשיך – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
איימן, אנחנו נמשיך את הדיון הזה איתך אחרי זה. ואני אומרת לך שוב פעם: בן אדם שלא מתבייש לשכתב את ההיסטוריה של העם שלו עצמו; שבעצם מסתכל בעיניים של ניצולי שואה שעדיין חיים בינינו – עזבו שהוא לא עוזר להם, עזבו שהוא מפקיר אותם לחיות בעוני ואנחנו פוגשים מדי יום את האנשים האלה; אנחנו מקבלים את התלונות שלהם, אנחנו שומעים את הזעקה שלהם אבל הממשלה עדיין לא עושה כלום. אבל לפחות את הזיכרון ההיסטורי, מותר שיהיה להם? מותר שיהיה במדינה שלנו כבוד לזיכרון ההיסטורי הזה? אז לא. הכול מוכפף לאינטרס צר, לאינטרס אפל, לאינטרס אישי, להישרדות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הכול מוכפף לעניין הזה. כל דבר: מופתי, ההצהרה הפולנית, עכשיו הביקור של ראש ממשלת הונגריה. הכול מתחבר אחד לאחד. ראש הממשלה לא מוכן לגנות אנטישמיות קשה ביותר שמתרחשת בשטחה של ברית המועצות לשעבר, רוסיה או אוקראינה. לא שמענו ממנו מילה אחת עד עכשיו על הדברים האלה. הוא לא מוכן לגנות אנטישמיות גם אם היא מתרחשת בשטחה של ארצות הברית. כל הפרעות שהיו נגד בתי הקברות היהודיים, כל הפגיעות שהיו שם נגד יהודים לא זכו להתייחסות ממנו. אבל אם מה שמתרחש, נגיד, באיחוד האירופי השנוא – אתם מבינים שכרגע, לפי תורתו של בנימין נתניהו האיחוד האירופי זה האויב הגדול שלנו עכשיו. כמו שכתב ג'ורג' אורוול ב-"1984": "תמיד נלחמנו נגד איראסיה". בדיוק עכשיו בנימין נתניהו כותב מחדש. זה לא 1984, זה 2018, המחבר הוא בנימין נתניהו; והוא עכשיו כותב שאנחנו תמיד היינו אויבים של האיחוד האירופי. הגוף הזה, הכי ליברלי, הכי דמוקרטי – מופת לאיך שהחברה האנושית צריכה להתנהל – הפך לאויב הגדול של מדינת ישראל. עזבו שההיקף הכי גדול של הסחר שלנו הוא עם האיחוד האירופי; עזבו שיש תוכניות ארסמוס לחינוך ולאקדמיה ולדברים כאלה – זה לא חשוב בכלל אם אפשר להשחיר, אם אפשר להמציא שקרים, אם אפשר לבייש. ישב פה השר גלעד ארדן – הוא הצטיין לאחרונה בזה שהוא שייך כל מיני האשמות לאיחוד האירופי, בדבר תמיכה ב-BDS, והתברר שלא היה ולא נברא. כן, גם השר יובל שטייניץ התבלט בעניין הזה לפני שבועיים.
אז אני אומרת לכם, חברים, אתם אלה שעושים את הנזק הכי גדול למדינה שלנו עם החוקים ההזויים שלכם, עם חוק הלאום, עם חוק הקולנוע שבמאמץ משותף של האופוזיציה הצלחנו לעצור, עם החוקים האחרים – עם חוק הפונדקאות הבזוי שפוגע בזכותן של משפחות. לא לכם להגדיר את העניין הזה של מיהן משפחות ומיהן לא משפחות – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
נא לסיים.
קסניה סבטלובה (המחנה הציוני):
אני מסיימת במשפט אחרון.
אתם אלה שפוגעים בתדמית של מדינת ישראל, באיך שאנחנו נראים בעולם ובדמוקרטיה שלנו עצמה. לא נוכל עוד להתגאות בכך שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. בעניין הזה אתם ממשיכים בהרס סיסטמטי של הדמוקרטיה שלכם, ולעולם לא נסלח לכם על זה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר עיסאווי פריג':
הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת הכנסת; הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4) (פינוי בשל סירוב בלתי סביר).
לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/5615/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5703/20: הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת אדם סיעודי כחסר ישע), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חינוך חינם לפעוטות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה, פנינה תמנו ואילן גילאון; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי מחוז הצפון), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת לאה פדידה וסאלח סעד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת משה גפני, אורי מקלב ויעקב אשר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי הסתגלות לעצמאית) (הוראת שעה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, טלי פלוסקוב ומשה גפני; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון – איסור מתן פטור ממס ברכישת טבק), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, יעל גרמן, מיכל רוזין ויהודה גליק; הצעת חוק תשלום תמלוגים לגורם גבייה יחיד (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, שרן השכל, יעקב אשר וינון אזולאי; הצעת חוק הקוסמטיקה, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, נחמן שי, קארין אלהרר, מיכל בירן, לאה פדידה, יעל כהן-פארן, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, יפעת שאשא ביטון, פנינה תמנו, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, עמר בר-לב ומאיר כהן; הצעת חוק המשטרה (נכים ונספים) (תיקון – הכרה בחללי המשטרה שנספו בעת מילוי תפקידם), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נאוה בוקר ואכרם חסון; הצעת חוק הגנה כלכלית על חסרי ישע (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, פנינה תמנו, יוסי יונה וקארין אלהרר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חילוט כלי עבודה על ידי רשות מקומית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, דוד ביטן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה לבתי חיילים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, אלעזר שטרן, עודד פורר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי ומיקי לוי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – מתן שירות טלפוני חינם למשתמשי רשת חברתית מקוונת), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – חשיפת תנאי העבודה בין עובדים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נורית קורן ומיכל בירן; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – ביטוח פנסיוני לחייל משוחרר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עליזה לביא, אבי דיכטר, ענת ברקו, נאוה בוקר, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, איתן כבל, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, נחמן שי, עפר שלח, אלעזר שטרן ומאיר כהן; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – איסור התבטאות גזענית מטעמים של זהות מגדרית או נטייה מינית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, דב חנין ומרב מיכאלי; הצעת חוק לקידום שירותי הרפואה בעיר אילת (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף, יעל גרמן, מירב בן ארי, מאיר כהן, נורית קורן, דן סידה, ישראל אייכלר, יוליה מלינובסקי, רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, שרן השכל, מרב מיכאלי, יואב קיש, יואל חסון, אחמד טיבי, נאוה בוקר, מיכל רוזין, עליזה לביא, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת בן זוג) (תיקון – היעדרות בשל החלמת בן זוג לאחר תרומת איברים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, מיכאל מלכיאלי, איציק שמולי, דוד אמסלם, אלי אלאלוף, משה גפני, איל בן ראובן, יעקב מרגי ודן סידה; הצעת חוק הגישור, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, קארין אלהרר, רועי פולקמן ונורית קורן; הצעת חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) (תיקון – שינוי זמני העיכוב המזכים בהחזר כספי או טיסה חלופית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, אילן גילאון, עיסאווי פריג', פנינה תמנו ומיכל רוזין; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הקצאת מקומות חניה במקום ציבורי לאזרח ותיק שגילו עולה על 75), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק פיקוח על מטפלים בחסרי ישע ובילדים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, פנינה תמנו, איציק שמולי, יואל חסון, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, זוהיר בהלול, איתן ברושי, יצחק הרצוג, חיים ילין, עמר בר-לב, איתן כבל ודוד ביטן; הצעת חוק הגבלת עמלה מוסדית על תרומת מלגת סטודנט, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – החרגת ענף המסעדנות מהזכות לסרב לעבוד ביום המנוחה השבועי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יאיר לפיד, קארין אלהרר ויואל רזבוזוב; הצעת חוק הגנה על זכויות אומנים במוזיקה (תיקון – הגנה על זכויות אומנים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רויטל סויד ויואל חסון; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מענק לביטוח פנסיוני), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון – פרסום פרטי שופט שהתלונה בעניינו נמצאה מוצדקת), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נורית קורן, מיכאל מלכיאלי, טלי פלוסקוב, יעקב מרגי, ינון אזולאי ורוברט אילטוב; הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, יואב קיש, אמיר אוחנה, שרן השכל, ניסן סלומינסקי, נורית קורן, ישראל אייכלר, יעקב מרגי, מנחם אליעזר מוזס, שולי מועלם-רפאלי, ינון אזולאי, יצחק וקנין, דן סידה, מרדכי יוגב ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – קביעת חובה לחדש אישור המשטרה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יפעת שאשא ביטון, איציק שמולי, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, עאידה תומא סלימאן, עליזה לביא, מוסי רז, לאה פדידה, איל בן ראובן, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, מיקי רוזנטל, יוליה מלינובסקי, מאיר כהן, חיים ילין, יואל רזבוזוב, מרב מיכאלי, מיכל בירן, איתן ברושי, נחמן שי, מיכל רוזין, אילן גילאון, מיקי לוי, יעל כהן-פארן ודב חנין; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – משיכת כספים מקופת גמל), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת נורית קורן, טלי פלוסקוב, אברהם נגוסה, יצחק וקנין, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, מרב מיכאלי, מאיר כהן, דב חנין, שרן השכל ואמיר אוחנה; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – משיכת כספים מקופת גמל לצורך רכישת דירה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק לתיקון דיני הרשויות המקומיות (ביטול סמכות שר הפנים לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, עליזה לביא, עפר שלח, מאיר כהן, פנינה תמנו, יעל גרמן, קארין אלהרר וחיים ילין; הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון – עדכון התקרה לחישוב המענק המותנה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, אכרם חסון, יואב בן צור, עודד פורר, יצחק וקנין, ינון אזולאי, דן סידה, יוליה מלינובסקי, טלי פלוסקוב, מיקי לוי, ענת ברקו, נחמן שי ודב חנין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – שטח ציבורי פתוח בתוכנית למגורים), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק קרן פיצויים לנזקי הפשיעה החקלאית, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת חיים ילין, בצלאל סמוטריץ, יצחק וקנין, דן סידה, אכרם חסון, דוד אמסלם, איתן כבל, אלעזר שטרן, איל בן ראובן, נחמן שי, מרב מיכאלי ועודד פורר; הצעת חוק פדיון הבית, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מכרז להצבת מכונות מזון אוטומטיות), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס בעסקת מגורים בבית דיור מוגן), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק הביקורת הפנימית (תיקון – אחריות ועצמאות המבקר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, דב חנין, יעל כהן-פארן ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת היערות (הגברת ההגנה על עצים בוגרים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעל גרמן, יעל כהן-פארן, דב חנין, סתיו שפיר, מוסי רז, לאה פדידה, איל בן ראובן, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, מיקי רוזנטל, מאיר כהן, חיים ילין, מרב מיכאלי, איתן ברושי, נחמן שי, מיכל רוזין, אילן גילאון, מיקי לוי ואלעזר שטרן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק השימוש בהיפנוזה (תיקון – ביטול החוק), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק איסור עריכת טורניר פוקר ללא רישיון, התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הגנה כלכלית על חסרי ישע (איסור על העברת רכוש, הון ונכסים ממטופל למטפל) (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק הרשות לטיפול בנפגעי הלם קרב, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת שרן השכל ואכרם חסון; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – הגבלת השימוש באמצעי כפיה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – פטור מאגרה לעולה חדש), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת אברהם נגוסה, נורית קורן, יוסי יונה, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, לאה פדידה, רוברט אילטוב, חמד עמאר, איתן כבל, נחמן שי, קסניה סבטלובה, פנינה תמנו ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק לצמצום השימוש במזומן (תיקון – החרגת עורכי דין), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, נורית קורן, יעקב אשר ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק העברת עוברים בין בנות זוג, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכל בירן, יעל כהן-פארן, יוסי יונה, יחיאל חיליק בר, יואל חסון, עאידה תומא סלימאן, יעל גרמן, מוסי רז, אילן גילאון, קסניה סבטלובה ונחמן שי; הצעת חוק איסור כספים קואליציוניים, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, יעל גרמן, קארין אלהרר, עפר שלח, עליזה לביא, חיים ילין, מיקי לוי, אלעזר שטרן, פנינה תמנו ויואל רזבוזוב; הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון – מענק הטבות לוותיק מלחמה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מימון שכר לימוד לחיילים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, רויטל סויד, מיקי רוזנטל, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, איציק שמולי, איתן כבל, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, נחמן שי, יוסי יונה, ציפי לבני, יואל חסון, סתיו שפיר, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, איתן ברושי, מרב מיכאלי, קסניה סבטלובה וסאלח סעד; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מתן מקדמה לנפגע תאונת עבודה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת לאה פדידה, חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר, אכרם חסון, מוסי רז, עיסאווי פריג', סאלח סעד, יעל כהן-פארן, מיכל בירן, איתן ברושי, נחמן שי, איציק שמולי, עמר בר-לב, פנינה תמנו, יחיאל חיליק בר, איילת נחמיאס ורבין, סתיו שפיר, דב חנין, טלב אבו עראר ומסעוד גנאים; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – חשבון פרטי וחשבון עסקי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, יואב בן צור, יעקב מרגי, יחיאל חיליק בר, אכרם חסון, מנחם אליעזר מוזס, דב חנין, יעקב אשר, יצחק וקנין ודן סידה; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תקופת כהונה של יועץ משפטי), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, מכלוף מיקי זוהר, אורי מקלב, מיכאל מלכיאלי, דן סידה, רועי פולקמן ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת זכאות רטרואקטיבית לקצבת שאירים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, נורית קורן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, דן סידה, ינון אזולאי ומירב בן ארי; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – הסדר ביטוח לבעלי אדמה חקלאית), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הכרה בניכוי הפקדות לביטוח סיעודי), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – החרגת ההגבלה סייג לדירות גדולות לחיילים בודדים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, אלעזר שטרן, עודד פורר, רוברט אילטוב, יוליה מלינובסקי, שולי מועלם-רפאלי, מיקי לוי וענת ברקו; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – נפגעי עבירות מין ואלימות), התשע"ח–2018, מאת חברות הכנסת מרב מיכאלי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק זכויות דיירים בקרקעות מוחכרות שנמכרו, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רחל עזריה, טלי פלוסקוב, אכרם חסון, יעל כהן-פארן ומיקי לוי; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור אפליה בשל דרישות כשרות), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, נחמן שי, איתן ברושי, איציק שמולי, עפר שלח, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, שלי יחימוביץ, יוסי יונה, טלי פלוסקוב, יעל גרמן, מיכל רוזין, מוסי רז, אלעזר שטרן, רוברט אילטוב, קארין אלהרר, עודד פורר, יוליה מלינובסקי, דב חנין, רחל עזריה, ואאל יונס, יהודה גליק, ג'מעה אזברגה, דן סידה, רועי פולקמן, אמיר אוחנה, ענת ברקו, נאוה בוקר, אברהם נגוסה, נורית קורן, מיכאל מלכיאלי, איתן כבל, מכלוף מיקי זוהר, דוד ביטן, אכרם חסון, אחמד טיבי, מרב מיכאלי ויואל חסון; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – קבלת פיקדונות בכפוף להוראות המפקח), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז ואילן גילאון; הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – קביעת תאגיד שאינו מדווח או שותפות כחברת שכבה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מרב מיכאלי, משה גפני, יצחק וקנין, דב חנין, מיכל רוזין, תמר זנדברג, מיקי לוי, חיים ילין, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, איציק שמולי, עפר שלח, מאיר כהן וקארין אלהרר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילד נכה לילד החולה במחלה או בתסמונת נדירה), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – הגדרת עבירת מין), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – פטור לחייל בודד בדירת שותפים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן ומירב בן ארי; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – העסקת בגיר שהורשע בעבירת מין כעובד זמני במוסד), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק איסור הפליה בדיור, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגבלת עמלת ביטול עסקה בעד שירותי סליקה שמשלם עסק זעיר, קטן או בינוני), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיקי לוי; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – סדרי דין מזורזים בתביעת ביטוח), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מינוי נציג רשמי), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק בית המשפט לענייני משפחה (תיקון – מימון ניהול ההליך המשפטי), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הנציבות לצמצום הרגולציה והביורוקרטיה הממשלתית, התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, קארין אלהרר, חיים ילין ויעל גרמן; הצעת חוק קרן קיימת לישראל (תיקון – מעבר לחברה ממשלתית), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מיקי לוי, יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, עליזה לביא, עפר שלח, מאיר כהן, פנינה תמנו, יעל גרמן, קארין אלהרר וחיים ילין; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – שקיפות פגישות רשות ציבורית עם שדלן), התשע"ח–2018, מאת חברת הכנסת יעל גרמן; הצעת חוק עידוד שירות צבאי, אזרחי או לאומי, התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת עודד פורר; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול הצורך בהיתר עבור הקמת מרחב מוגן), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מילוי מקום ראש רשות שהושעה מכהונה בשל הגשת כתב אישום ושב ונבחר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב, שולי מועלם-רפאלי ויעקב מרגי; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – שופט משנה), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי וינון אזולאי; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – הקמת ועדה להכשרה מקצועית), התשע"ח–2018, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ביטוי לשונות המגדרית והתרבותית בשמות רחובות העיר), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, רחל עזריה, אורלי לוי אבקסיס, מיכאל מלכיאלי, פנינה תמנו, ינון אזולאי, דן סידה, נאוה בוקר, לאה פדידה, מרב מיכאלי, תמר זנדברג, יעל גרמן, מוסי רז, אילן גילאון, מיקי לוי, מיכל בירן, עמיר פרץ, רויטל סויד, אכרם חסון, נחמן שי, יצחק הרצוג, איציק שמולי, סתיו שפיר, יעל כהן-פארן, רוברט אילטוב, אלי אלאלוף, יואל חסון, יחיאל חיליק בר, זוהיר בהלול, מאיר כהן, אברהם נגוסה, ענת ברקו, נורית קורן, יוליה מלינובסקי, עודד פורר, יהודה גליק, יוסף ג'בארין, עאידה תומא סלימאן, קסניה סבטלובה, דב חנין, איימן עודה, יעקב מרגי, איל בן ראובן, אלעזר שטרן, מכלוף מיקי זוהר, איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל, עיסאווי פריג', יצחק וקנין, סעיד אלחרומי, טלב אבו עראר, עבד אל חכים חאג' יחיא, טלי פלוסקוב, חיים ילין, ואאל יונס, עליזה לביא, עמר בר-לב, שלי יחימוביץ, אחמד טיבי, ג'מעה אזברגה, בצלאל סמוטריץ ומירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עדכון קצבת זקנה בהתאם לשכר המינימום), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, נחמן שי, מיכל בירן, עמר בר-לב, איתן ברושי, מרב מיכאלי, יעל כהן-פארן, לאה פדידה, איל בן ראובן, סתיו שפיר, יצחק הרצוג, יחיאל חיליק בר, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין, יואל חסון, רויטל סויד, ציפי לבני, איתן כבל, קסניה סבטלובה, שלי יחימוביץ וזוהיר בהלול; הצעת חוק-יסוד: הצלת ירושלים כעיר בירה יהודית ודמוקרטית, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון – אבחון פסיכולוגי למטפל במעון), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יואל חסון, עליזה לביא, ג'מעה אזברגה, אחמד טיבי, שולי מועלם-רפאלי, ינון אזולאי, אורי מקלב, יפעת שאשא ביטון, טלי פלוסקוב, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, איציק שמולי, עמר בר-לב, איתן ברושי, יוסי יונה, רוברט אילטוב, יעל כהן-פארן, מיקי רוזנטל, עודד פורר, יואב קיש, דב חנין, איילת נחמיאס ורבין, מיכל בירן, יהודה גליק, יעקב מרגי, יוליה מלינובסקי, יצחק וקנין, בצלאל סמוטריץ, סעיד אלחרומי, אכרם חסון, לאה פדידה, דוד ביטן, אלי אלאלוף ואברהם נגוסה; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות ליתומים), התשע''ח–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, מיכל רוזין, איציק שמולי, מרב מיכאלי, שולי מועלם-רפאלי, מכלוף מיקי זוהר, בצלאל סמוטריץ, מרדכי יוגב, עפר שלח, חיים ילין, מאיר כהן, אברהם נגוסה, יצחק וקנין, יואב בן צור, יחיאל חיליק בר, איל בן ראובן וענת ברקו; הצעת חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) (תיקון – אגרה בעד פיקוח וטרינרי בשווקים), התשע"ח–2018, מאת חברי הכנסת יצחק וקנין, יפעת שאשא ביטון, דן סידה, ינון אזולאי, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, עודד פורר, ישראל אייכלר, מנחם אליעזר מוזס, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, יעקב אשר, רוברט אילטוב, מיקי רוזנטל, איתן ברושי, יוליה מלינובסקי, עאידה תומא סלימאן, ג'מעה אזברגה, אילן גילאון, מיקי לוי, טלי פלוסקוב, סעיד אלחרומי, יהודה גליק, רועי פולקמן, אכרם חסון, דוד ביטן, איציק שמולי, איתן כבל ונורית קורן.
דוח מבקר המדינה בנושא: מוכנות המדינה לרעידת אדמה – תשתיות לאומיות ומבנים.
מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת חמד עמאר, רויטל סויד ואחמד טיבי בנושא: הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים; בהצעתם של חברי הכנסת מוסי רז, יוסף ג'בארין וחיים ילין בנושא: מדיניות קידום אנרגיית רוח. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר עיסאווי פריג':
הדובר הבא – חבר הכנסת איימן עודה מהרשימה המשותפת. בבקשה. יש לך שמונה דקות, אדוני.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, ברשותכם אני רוצה לקרוא כמה סעיפים מהחוק הזה לציבור הערבי: ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי; מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי; ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל; עברית היא שפת המדינה; המדינה רואה בפיתוח ההתיישבות היהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה; הלוח העברי הוא הלוח הרשמי של המדינה; שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה.
אני פונה לאוכלוסייה הערבית, אני פונה לילדיי, טייב, אסיל ושאם: אומר לכם בצורה הרשמית ביותר: המדינה מעבירה מסר ברור וחוקתי – המדינה הזאת היא לא שלכם. המדינה הזאת היא לא שלכם. אבל על אפם וחפתם המולדת הזאת היא מולדתנו; על אפם וחמתם זוהי מולדתנו ואין לנו מולדת אחרת מלבדה (חוזר על הדברים בערבית.) אני רוצה להסביר לילדיי ולכל הציבור שלנו – פשוט מאוד הם לא בטוחים בעצמם, פשוט מאוד הם לא בטוחים בפרויקט שלהם; פשוט מאוד הם רוצים להוכיח כל הזמן – אנחנו בני המולדת הזאת, בני המרחב ובני הנוף הזה (אומר בערבית: זוהי המולדת שלנו ואין לנו מולדת אחרת.)
אנחנו לא צריכים להוכיח שום דבר. אנחנו חיים עם המולדת הזאת בצורה הכי טבעית בעולם. אנחנו לא זקוקים לעוד חוקים, אבל האנשים שגנבו, שנישלו שגזלו, שגירשו, שביצעו את כל הפשעים שבעולם – הם רואים בעצמם, גם אחרי 70 שנה, כחייבים להוכיח משהו. כנראה, הם בעיקר רוצים להוכיח לעצמם, זה בעיקר. כך הגנב, בכל מקום, כל הזמן מסתובב באותה זירה. הגנב כל הזמן מסתובב באותה זירה, וגם הוא רוצה להוכיח את הדבר הזה.
אני רוצה לומר לכם שבשנת 1906 היה נציב עליון במצרים בשם קרומר. הוא חוקק חוק גזעני. אז משורר השפה הערבית חאפז אברהים אמר: (אומר בערבית: "איננו זקוקים לתזכורת. הכרמל בְּתוֹכֵנוּ ועל ריסי עינינו עשבי הגליל".) מה אמר חאפז אברהים? (אומר בערבית: העושק שבוצע נגדנו היה כאוטי, אז קיצצו את השוליים שלו והוא הפך להיות עושק מאורגן.) כך הם עושים את הפשעים שהם עשו גם בעבר, אבל היום נותנים להם מעמד חוקתי.
אני רוצה לפנות אליכם, בעיקר למחנה הציוני. קודם כול, אני מאוד מעריך שאתם נגד החוק הזה, ואתם נאבקתם נגדו, אבל בשביל להיות באמת ובתמים נגד החוק הזה אתם חייבים להביע עמדה לגבי דברים שביצעתם בעבר – היום הם מחוקקים את הדבר הזה. נחמן שי, חיליק בר, באמת, תנסו להסביר לי, מה זאת אומרת שמדינת ישראל מאז 48' עד עכשיו בנתה 770 יישובים חדשים – כולם ליהודים ואפס לאזרחים הערבים? אז כשמדברים פה על חיזוק ההתיישבות היהודית – הרי אתם בשנות ה-50, ה-60 וה-70 ביצעתם את הדבר הזה, כולל המשטר הצבאי. גם הטבח בכפר קאסם. אני חושב, אני חושב שמי שבאמת ובתמים – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – רוצה לבנות מדינה דמוקרטית, חייב להכיר בפשע ההיסטורי ולהגיד: אכן ביצענו, אכן עשינו, אנחנו רוצים ללכת בדרך דמוקרטית. זוהי הדרך הנכונה והאמיתית – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנחנו רוצים להתנצל שהקמנו צבא בשביל להגן על המדינה שלנו. אני יודע, זה באמת דבר נורא. אני אגלה לך משהו – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – כשלא היה לנו צבא התנהלו – – – אחרת.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
חיליק, אני דיברתי על דברים ספציפיים.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני דיברתי על בניית יישובים אך ורק ליהודים – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל תשמע מה הוא אמר.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – אני דיברתי על המשטר הצבאי; אני דיברתי על הטבח בכפר קאסם; אני מדבר על הפקעות האדמות; אני מדבר על דברים קונקרטיים. מי שהוא באמת ובתמים, במובן הדמוקרטי העמוק, נגד חוק הלאום צריך לומר: אכן ביצענו, ואנחנו חותרים למדינה דמוקרטית ושוויונית. זוהי ההתנגדות האמיתית והעמוקה לחוק הלאום.
אני רוצה לומר: למה מביאים את החוק עכשיו? למה לא בשנות ה-50 וה-60? בשנות ה-50 וה-60, תחת המשטר הצבאי, רצו לעשות מאיתנו שני דברים: אחד, לבנות את הערבי הישראלי שאין לו שייכות לאומית בכלל, ושני, לעשות מאיתנו חוטבי עצים ושואבי מים. מהי התוצאה של היום? אנחנו זקופי קומה, בני העם שלנו, בכל נימי נפשנו ובכל רמ"ח איברינו. יחד עם זאת, אנחנו מתקדמים. תראו בבתי חולים, תראו את הרופאים הערבים, תראו את ההייטקיסטים הערבים; תראו את אחוזינו באוניברסיטאות; בטכניון – מקום המדע – אנחנו 23%; נשים ערביות מהוות 35%. בפעם הראשונה אנחנו מגיעים ל-13 מנדטים. סליחה, אני יודע את התארים האקדמיים, אני יודע מי יודע יותר שפות, למי יש יותר השכלה. אז פשוט מאוד, כמו שקרה עם עמים אחרים בהיסטוריה – פשוט מאוד, אנחנו מתחזקים. אז מה התשובה שלהם? התשובה שלהם זה חוק הלאום. אין להם תשובה דמוקרטית, אין להם תשובה עניינית – יש להם רק את הגזענות.
הזכרנו את כפר קאסם. כמו שבכפר קאסם נאמר שזאת פקודה לא חוקית בעליל וכמו שנאמר שדגל שחור מתנוסס מעליה, גם החוק הרשע הזה, דגל שחור מתנוסס מעליו.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת עודה, אני מבקש – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
דגל שחור מתנוסס מעליו.
היו"ר עיסאווי פריג':
סדרנים. סדרנים.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
זה חוק שמעליו מתנוסס דגל שחור.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
זה חוק שעליו מתנוסס דגל שחור.
מאיר כהן (יש עתיד):
די, עודה, מספיק.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת איימן עודה. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן. יש לך חמש דקות.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת הנכבדים, חבר הכנסת איימן עודה, זאת מדינתי. אני לא צריך את האישורים ממך. תעשה כל מה – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני מסכים איתך.
מאיר כהן (יש עתיד):
אל תפריע לי. לא הפרעתי לך.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני מסכים איתך. הבעיה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אני מבקש, אדוני – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת איימן – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אתה יודע, שמעתי ובטני רתחה ושתקתי כדי לכבד אותך, גם באקט המטופש שעשית כאן. אבל תקשיב – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – – מטופש?
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, מטופש.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
זה – – – אל – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
זה מטופש, זה מטופש. לעמוד כאן ולא לעמוד בכללי הכנסת ולעשות תחרות עם התקשורת. זה עניין שלך. תבדוק את המנהיגות שלך.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
– – – הוא יעשה מה שהוא רוצה – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
לכן אמרתי – – –
קריאות:
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
לכן אני אומר, לכן אני אומר, ואני שוב אומר לך, חבר הכנסת איימן עודה – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
– – אני לא צריך – אף אחד מאיתנו כאן לא צריך את האישור שלך. אתה יודע למה אני לא תמכתי בחוק הלאום? כי באמת אני לא צריך שאף אחד יאשרר לי מה שאני. זאת המדינה שלי, אתה חי במדינה שלי, אני אשמור על הזכויות שלך, אני אעשה הכול כדי שתמיד – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
מאיר כהן (יש עתיד):
אל תפריע לי. חבל. – – כדי שתמיד תקבל זכויות שוות ותהיה שווה בין שווים. אבל מיותר באמת לבוא ולבקש את אישורך. זאת המדינה שלי.
היו"ר עיסאווי פריג':
מדינה של כולנו.
מאיר כהן (יש עתיד):
שלי. אני עומד כאן ואומר – מדינתי. זאת מדינת הלאום היהודי.
עכשיו, אני כן הייתי מצביע על חוק שהיה אומר את הדברים הבאים – החוק של בני בגין. ראה על מה אנחנו היינו מצביעים. זה החוק שלנו ביש עתיד: בני בגין, רות קלדרון. הייתי מצביע על דבר כזה: ישראל היא מדינת הלאום היהודי המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום ברוח חזון נביאי ישראל. היא דמוקרטית, איימן עודה, מקיימת שוויון ובה ייקבעו הדגל, הסמל וההמנון בחקיקה. זה חוק-יסוד. הלוואי שהיינו מסתפקים בזה, כי זו באמת דקלרציה אמיתית, שעונה על כל מה שצריך. ובמקום זה בחרנו לצאת בהצהרות עם החוק הזה.
אני תמיד אומר: במקום להצהיר, בואו לנגב. בואו תראו מה קורה בנגב, אלה שמצהירים כל בוקר וערב ומחפשים חיזוקים לזה שאנחנו מדינת הלאום היהודי. רק תבואו לנגב. יושבים כאן השכנים שלי. ושהמדינה תשים את ידה ותפתור את סוגיית הבדואים בנגב: מצד אחד תיתן להם את הזכויות שלהם, ומצד שני תנהג כריבון, כי זאת לא שאלה של טובים ורעים. זאת שאלה של מדינה שמתפרקת מהאחריות שלה, שלוקחת חבל ארץ ומתייחסת אליו בהסתר פנים ונותנת לחבל ארץ להיראות כמו המערב הפרוע. יושב כאן שר התחבורה, מזל שהוא ואני לפני הרבה שנים – ישראל, אתה שומע אותי? אמרתי: מזל שהארנו את כביש באר שבע–דימונה. אתה זוכר? שלפחות אפשר לנסוע בו בלי לעשות תאונות דרכים. ואני עד סוף חיי אודה לך על הדבר הטוב הזה שעשית, שהציל אנשים, גם בדואים וגם יהודים.
אנחנו מסכמים, אדוני היושב-ראש, מושב כל כך – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
למה בדואים ויהודים? אני אוהב את המושג "אזרחים".
מאיר כהן (יש עתיד):
אזרחים, אין שום ספק. האמן לי – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
ברגע שנכנסים לדקויות – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
האמן לי – יודעים, הייתי הרבה שנים יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב – אזרחים, ועשיתי הכול כדי שכל אזרחי הנגב יקבלו את מה שמגיע להם. אני מודה לך על התיקון. הוא מאוד חשוב, ואני מאוד מכבד את זה.
אבל עברנו עכשיו איזה כמה חודשים של דורסנות של חוקים שאני לא מבין, כל כך הרבה חוקים שמתעסקים בהדרה. רק חוק הפונדקאות של אתמול – מותר לנשים, אסור לגברים. כואב הלב; חוק הקולנוע, שלא התממש עכשיו. בשביל מה יש קולנוע אם אי-אפשר לשלוט עליו? מדהים. זה בכנסת ישראל, המדינה הדמוקרטית.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני יושב-ראש ממלכתי. אסור לי להגיב.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן. אני רוצה להגיד משהו, אדוני, לגבי חוק הקולנוע. שני דברים שמעתי: שמעתי שזאת מלחמה בין היושב-ראש לבין השרה, שרת התרבות. זה לא מלחמה. היושב-ראש – אני חייב להגן עליו – לא היה שם, לא שלח שום מסרים. היה יושב-ראש ועדת החינוך שעבד יפה מאוד. היו קבוצה של פרלמנטרים שהבינו איך אופוזיציה צריכה לעבוד, ומעל הכול – היה חוק לא טוב.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני אשמח לשמוע את האמת.
מאיר כהן (יש עתיד):
אני אומר לך, אך ורק עבודה של אופוזיציה מצוינת – –
היו"ר עיסאווי פריג':
יפה.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – של עופר ומיקי רוזנטל ושל דב חנין ושל תמר – כל מי שישב שם. ישבנו שם וראינו חוק לא טוב. וכשיש חוק לא טוב שהמשרד לא יודע להכין אותו, והוא מביא אותו בדקה ה-90; וכשיש יושב-ראש ועדה הוגן שעובד על פי הכללים בלי שום התערבות של יושב-ראש הכנסת, זה ממש עוול להגיד שזה מלחמה. זה חוק לא טוב, שהצלחנו להקפיא אותו, ואני שמח על כך. ובסופו של דבר, אני מאוד מקווה שנחזור למושב שבו הממשלה הרעה הזאת תתפרק. ובעזרת השם, נדע ימים טובים יותר. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. הדובר הבא – חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, נחמן, אתה עולה. לוקח לך זמן לעלות, לוקח לך הרבה זמן לעלות. אנחנו התרגלנו להיות – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא רוצה להגיד. בבקשה, יש לך 20 דקות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת היא שרציתי ממש לגנות את החוק הזה ולומר עד כמה הוא מיותר, אבל כששמעתי את חברי איימן עודה אמרתי: ואללה, אולי יש בו משהו. הצלחת לגרום לי למחשבות שניות ושלישיות, בגלל שאנחנו כן מרגישים בטוחים בחזון הציוני וכן מרגישים בטוחים במדינת ישראל – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – וכן אוהבים את המדינה הזאת. ואנחנו נילחם עליה עד טיפת דמנו, כמו שאומרים. ואנחנו רוצים שבמדינה הזאת יחיו כולם יחד באופן שווה, ואנחנו מאמינים בשוויון ובזכויות מלאות לכל אדם. אבל אתה אמרת לנו: חבר'ה, המפעל שלכם מתנועע, הוא לא בטוח. לקחת אותי לטבח בכפר קאסם, כאילו אנחנו עמדנו שם וירינו בתושבי הכפר. שכחת שמדינת ישראל העמידה אותם למשפט והכניסה אחדים מהם לכלא. אין אדם אחד במדינת ישראל היום שלא מגנה וזוכר מאוד לרעה את מה שקרה בכפר קאסם.
היו"ר עיסאווי פריג':
זה משפט הגרוש.
נחמן שי (המחנה הציוני):
סליחה?
היו"ר עיסאווי פריג':
זה משפט הגרוש, השתחררו מהכלא אחרי תקופה מאוד קצרה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תשמע, אנחנו למדנו בבית ספר ולמדנו בצבא ולמדנו בכל מקום מהי פקודה לא חוקית בעליל, בלי שאיימן ירים לי דגלים שחורים פה. ואנחנו יודעים – כל חייל וחיילת וכל קצין וקצינה בצה"ל – שהמעשה שנעשה היה לא חוקי בעליל, ודגל שחור מתנופף מעליו. לא צריך להמחיש לי את זה. אני יודע את זה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
איפה הדגל?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
הדגל עובד שעות נוספות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
יחד עם זאת, זאת מדינת העם היהודי. אני אומר לך ולחברי הכנסת שאינם יהודים – המוסלמים והדרוזים והנוצרים – זאת מדינת העם היהודי. חיכינו לה, ציפינו לה, נלחמנו בשבילה. אבותינו באו לכאן, אבות אבותינו, חלקם נולדו פה, חלקם באו אליה ורצו להגשים את החלום ואת החזון שלנו כדי להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ויש לנו אותו, והוא הבית שלנו. בבית הזה גרים עוד אנשים שאני מכבד אותם, ואני רוצה שהם יהיו שווים לנו. כי אנחנו יודעים מה זה להיות מיעוט, זה בדם שלנו. בכל העולם אנחנו מיעוט חוץ מאשר במקום אחד – במדינת ישראל. ולכן אנחנו חייבים לכבד את המיעוט ולשמור על זכויותיו ולתת לו את מקומו ולהתייחס אליו כראוי. אלה הערכים שלנו, הערכים של העם היהודי, של מדינת ישראל כיום. לא צריך ללמד אותנו. ואתה מנסה ללמד אותי. אני לא צריך שתלמד אותי. דווקא מתוך הערכים האלה, דווקא מתוך ההכרה העמוקה מה זה אומר להיות עם בארץ – במולדת ההיסטורית שלו בפעם השלישית בתולדותיו אחרי ששני הבתים הקודמים שלו נהרסו – דווקא מהמקום הזה אני אומר: לא צריך את החוק הזה. ואת זה אמרתי בכל הזדמנות שיכולתי בימים האחרונים, כולל בוועדה המיוחדת שהוקמה לעניין הזה. לא צריך חוק שישוב ויאמר את הדברים הבסיסיים, הברורים מאליהם, שכבר בלאו הכי חלקם הגדול מופיעים בספר החוקים; ואם חלקם לא מופיעים סימן שהם לא צריכים להופיע שם. אני לא מכיר בקהילה הבין-לאומית, שאני די מתמצא בה, שיש איזושהי תנועה לשלול את הלגיטימציה של מדינת ישראל. נכון שיש משהו שנקרא BDS, תנועה חברתית, פוליטית, שהקימו הפלסטינים. אנחנו נלחמים בה ועושים ככה ועושים אחרת. אני לא מזלזל, אבל היא לא מזיזה שערה מראשנו; היא לא פוגעת בקיומה של מדינת ישראל. אף מדינה בעולם, מדינה ריבונית, לא הצטרפה ל-BDS. אף אחת. ציבור פה, בודדים שם, אדם כזה, גברת אחרת. בסדר. אבל זה לא צבר כוח, וזה באמת לא מערער על זכות קיומנו ועל השתייכותנו לקהילה הבין-לאומית.
לכן חשבתי שאין צורך להביא את החוק הזה ולחדד את הדברים שבלאו הכי הם פשוטים, הם מובנים מאליהם. דווקא העיסוק בזה הוא זה שאומר: רגע, בשביל מה לכם? בשביל מה לכם? לא רציתי ואני לא רוצה שאנחנו נערער את מסכת היחסים שלנו, בשני צירים: ציר אחד זה איתכם, עם ערביי ישראל, והציר האחר זה עם יהודי התפוצות. ובשני הכיוונים האלה נעשתה טעות ונעשית טעות. כלפי ערביי ישראל – באי-הגדרת ישראל כמדינה דמוקרטית, מדינה שערך השוויון מונח לפניה. זה לא מופיע שם. זה מופיע – זה לוקח אותנו אחורה למגילת העצמאות של מדינת ישראל. מסתבר שאנשים שחיו אז – ואללה, היו חכמים, אולי חכמים יותר מאיתנו, האבות המכוננים של מדינת ישראל. והציבור השני הוא הציבור היהודי, התפוצות שלנו, שבלעדיהן אנחנו לא רק חסרים 12 מיליון – כי אנחנו רק 6.5 מיליון יהודים בארץ ישראל; חסרים לנו עוד 12 מיליון שחיים בכל העולם הגדול הזה, בקהילות קטנות וגדולות. ואנחנו מרגישים רגש עמוק כלפיהם, והם מרגישים רגש עמוק כלפינו, וזה אחד מקווי החיים החשובים ביותר של מדינת ישראל. ולא ידענו לתת להם את המקום האמיתי בחוק הזה. ההגדרה שנתנו היא הגדרה שאומרת פחות מדי. היא אומרת: ניתן לכם, נטפח אתכם, נשמור עליכם במקומותיכם בתפוצות. חס וחלילה, לא ניתן להם את זה פה במדינת ישראל שמא הם יתבעו איזה אבן ליד הכותל, איזה חצי צמח באיזושהי פינה של מדינת ישראל. מה קרה לכם? הם יהודים, יש לרשותם חוק השבות, שהוא חוק יוצא מן הכלל, מיוחד, שנותן לכל יהודי את הזכות לבוא למדינת ישראל ולקבל את אזרחותה, לקבל תעודת זהות ביום שהוא או היא מגיעים. ואנחנו בחוק הזה אומרים: אנחנו מתייחסים אליכם אחרת, אנחנו חוששים מהקרבה הזאת שמא יידבק בנו משהו ממה שעובר עליכם. בשביל מה? אנחנו כבר צועקים פה הרבה זמן בכנסת: תפתרו את הבעיה של הזרמים, תפתרו את הקושי הזה ששמו כותל ואת השאלה של הגיור. אפשר לעשות את זה. היו חכמים בעם ישראל שידעו לעשות את זה. כי האיחוד והאחדות יותר חשובים לנו, למדינת ישראל. גם בנקודה הזאת נוגע החוק, וגם אותה הוא מפספס.
הגענו לקצה הדרך של המושב הזה. זה יסתיים הלילה מתישהו. חלק גדול מהחוקים שהגיעו לכאן הגיעו או לא בשלים או מיותרים, וגם החוק הזה נופל באותה קטגוריה. עדיף היה שלא יבוא לספר החוקים של מדינת ישראל.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת נחמן שי. ידידי היקר, האהוב, חבר הכנסת אילן גילאון – הדובר הבא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני, אהלן.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, זאת הופעת ביכורים של שנינו. אנחנו יכולים להיות power couple, זה ברור לגמרי, ולהשתלט על כל העניינים פה.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לך חמש דקות.
אילן גילאון (מרצ):
אני לא אביך אותך, ואדבר פה בדיוק חמש דקות. כל שנייה יותר – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
והיד נטויה.
אילן גילאון (מרצ):
אני שואל את עצמי למה יש לאנשים את הרצון הפרימיטיבי הזה לסמן לעצמם את הסביבה, את המגרש, להתבדל. מאיפה המנהיגות הזאת של אוויל משריש כמו, תסלח לי, נשיא ארצות הברית טראמפ, שמצד אחד הוא אומר: Make America great, ובצד השני הוא הולך ומוכר את כל המהות של עצמו למעצמה אחרת כמו רוסיה – כמעט אמרתי "ברית המועצות"; או מנהיג כמו בנימין נתניהו, שממשיך למכור סיבית, שזהו החומר הגרוע ביותר של עץ, אם אדוני זוכר, מהמטבחים האלה, שהוא נדלק מהר ואפשר לפזר אותו ברוח – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אה, לא – – –
אילן גילאון (מרצ):
סיבית, כן. – – ואז, אחר כך הוא משכתב את ההיסטוריה ומוכר אותה לאנשים אחרים.
אני אומר: למה אנחנו צריכים את החוק הזה? מה הוא נותן? יש לנו חוק לאום – מגילת העצמאות של מדינת ישראל היא חוק הלאום. ואני, אתה יודע אדוני היושב-ראש, דוגל בהגדרה, שהיא משותפת לז'אן פול סארטר, למשל, מצד אחד – שאומרת: אדם הוא מה שהוא, הוא מה שאומרים עליו, הוא מה שהוא אומר על עצמו. אתה יודע, אני אוסיף ואומר: ומה שההורים שלו אומרים שהוא. ואנחנו יהודים, איננו צריכים שום ספקות בעניין הזה. יש ויכוח גדול עד כמה המרכיב הדתי בתוך הלאום ייכנס אצלנו, אבל אני בן חורין מול מורשתי. בביטחון מלא – איני זקוק לשום דבר שמבדיל אותי מהאחרים, ובטח לא צריך לנצח את כל האנשים כל הזמן. ובטח לא צריך להתייחס למציאות הזאת שאם אתה לא מגדיר את עצמך כל תקופה ומבדיל את עצמך, אתה לא מצליח לשלוט. ויש מי שחושב שלשלוט זאת האומנות של לגרום סבל לאנשים אחרים, לגמד אותם, להשפיל אותם.
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שמי שרוצה לנצח את כל האנשים כל הזמן, הוא לא יגיע לשום תכלית. הוא לא יצליח להנהיג את אף אחד בסופו של דבר. אני מניח, אני מנחש שאני מכיר היטב את אדוני, שלו אנחנו נולדנו לפני המצאת הדתות והלאומים, אולי היינו בוחרים לוותר על הרעיון הזה. יכול להיות שהרעיון הזה הוכיח את עצמו כלעומתי, כמי שרוצה להפריד בין בני אדם. ואדם, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, בסך הכול מה הוא רוצה? להרבות שמחה ולהמעיט כאב. זה המשותף לכולם. ולכן, במציאות הזאת לא צריך לנצח כל הזמן ולא צריך להיות כל כך – איך קוראים לזה, כל כך "גרידים", כל כך תאוותנים. כי יכול היה להיות מספיק מקום לכולם ומספיק אנרגיה לכולם. כי בני אדם, זה מה שהם רוצים, להרבות שמחה ולהמעיט כאב.
ואני ככה מסתכל על החוקים שאנחנו מחוקקים אותם בכנסת ישראל, ואמר אתמול בעזות מצח יושב-ראש הקואליציה שחוקים טובים של האופוזיציה, הוא מקבל אותם. איך הוא מקבל חוקים טובים של האופוזיציה אם הם לא מסוגלים להעביר חוק אחד טוב של הקואליציה? איך, המשותף לכל החוקים האלה זה או אצבע בעין או להתריס או שחיתות לרפד את השלטון המושחת, שהוא תחלואה של לאומנות ומושחתות ביחד. אז הוא מתנשא עלינו?
אני למדתי, ואני מאמין שמדינת ישראל היא מדינת המקלט של העם היהודי. ומדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי ושל כל אזרחיה שחיים בה. כך צריך להגדיר אותה ולא בשום אופן אחר. וכשאני מבין שעד שחוויית השחרור הלאומי של העם השכן, העם הפלסטיני שלצידנו, לא תתממש, שום דבר אחר לא יתממש והבעיות של הלאום זה מה אתה שם בתוך הלאום. והציונות, ואני מגדיר את עצמי בתור ציוני, וכבר אמרתי את זה השבוע ואני חוזר ואומר, אדוני, כמו קוסקוס. אתה אכלת קוסקוס? אוכל קוסקוס?
היו"ר עיסאווי פריג':
שמעתי, לא – – –
אילן גילאון (מרצ):
מה שאתה שם בו זה מה שיהיה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתה לא אוהב קוסקוס?
היו"ר עיסאווי פריג':
אני אכלתי אבל לא מת עליו.
אילן גילאון (מרצ):
תשים שחיתות, תשים לאומנות – קוסקוס, קוסקוס, כן.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא מת עליו.
אילן גילאון (מרצ):
למה? זכותך. ולכן, אני, בתור עם שבעברו הרחוק היה מכניס אורחים ובעברו הקרוב התדפק על כל נמל בית ולא התקבל וזה הביא אותו לצורך במקלט משל עצמו, ואינני מתווכח עם האקסיומה הזאת, אני חושב שהיה רצוי שנהיה קצת יותר לארג'ים וקצת פחות לעומתיים מול הציבור שאנחנו צריכים לייצג אותו, ולא להתייחס לשיטה, חבר הכנסת אמיר – אתה מראה לי את השעון, אני מסיים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא, לא, סליחה.
אילן גילאון (מרצ):
הכלי של להפריד למשול לעולם כדי לשרוד – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
חברים, אמרתי שלום למישהו ביציע.
אילן גילאון (מרצ):
– – הוא כלי לעומתי, ולצערי הרב, מי ששולט היום וחובט בעולם, גם במדינה הגדולה שבמדינות, בדמוקרטיה הגדולה ביותר, גם אצלנו, אלה עורבים וזרזירים שהולכים מאלה אל אלה.
ואני מצר על כך, החוק מיותר, למה אתם צריכים את זה? בשביל מה כל המשטמה הזאת? תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה, תודה, תודה.
מוסי רז (מרצ):
אילן, שכנעת אותנו. אני מציע לסגור את הדיון.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. הדובר הבא, חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. מסעוד גנאים, יש לך שבע דקות.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד הפילוסופים אמר: מצער עד מאוד שכדי להיעשות פטריוט טוב עלינו להיעשות אויבים של שאר בני המין האנושי. החוק הזה מקבע, נותן לגיטימציה לאיבה. אמרתם שחור, שחור משחור. המסוכנות שבחוק הזה, שהוא מצדיק ונותן לגיטימציה לכל בעלי הראייה והאידיאולוגיה של אדוני הארץ המתנשאים. דרך החוק הזה, מה המסר שלי כערבי? המסר שלי, המסר של החוק – אתה לא לגיטימי בארץ הזו, זו לא ארצך, הלגיטימי היחיד זה היהודי. ואין לך זכות לבטא את השייכות שלך. לא, אנחנו עברנו, העניין לא רק עניין של אזרח סוג ב' אלא בן אדם סוג ב' משום שכבן אדם יש לי את הזכות לבטא את הזהות התרבותית והלאומית שלי.
אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק שמבטא צעד מסוכן וגדול למדינה יהודית נקייה – pure מדינה יהודית – שאין לערבים בה קיום או לגיטימיות. וזה מה שרוצה נתניהו, ולפי ההתנהגות שלו, האויב הכי גדול שלו זה הדמוקרטיה, זה החופש. זה חוק של כבוד האדם וחירותו של 1992, ואני שמעתי מה הוא אומר. הוא אומר: ב-1992 חוקק חוק כבוד האדם וחירותו, צריך לאזן. כאילו מאז קיומה של מדינת ישראל ב-1948 היא לא הייתה יהודית, כאילו שמגילת העצמאות, השורה הראשונה בה לא הייתה שזו מדינתו של העם היהודי – ואנחנו בטח נגד המשפט הזה משום שאנחנו חושבים שמדינה היא צריכה להיות מדינה של כל אזרחיה, של כל האזרחים.
בקשר לדמוקרטיה, אדוני היושב-ראש, נתניהו והימין פוחדים. נתניהו והימין מפחדים מהדמוקרטיה. הם מאמינים בדמוקרטיה אתנית של קבוצה לאומית אחת. הם מאמינים בביטוי שקראתי – באחת ממדינות ערב אמרו על הדמוקרטיה המזויפת, זה סומדוקרטיה, כלביקרטיה. יעני ארגז פתקי ההצבעה – קרטיה. כאילו שהדמוקרטיה היא רק בחירות והיא לא חופש, היא לא חירות, היא לא פלורליזם, היא לא כיבוד האחר.
אדוני היושב-ראש, מאחר שאולי זו תהיה הפעם האחרונה שנדבר בערבית מעל הדוכן הזה, אני אעבור לשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: (בקוראן המכובד, בשם אלוהים הרחמן והרחום: "הורדנוהו ממרומים כקוראן ערבי למען תשכילו להבין". אלוהים הנשגב דיבר אמת. בהזדמנות זו, כאשר השפה הערבית מאוימת, וכאשר הלגיטימיות של קיומנו כעם ערבי פלסטיני בעל זכות על האדמה הזאת ועל המולדת הזאת – –)
פנינה תמנו (יש עתיד):
תרגום, תרגום.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
(– – אף היא מאוימת, איני מוצא שיר טוב וראוי לציטוט יותר משירו של הפוליטיקאי והמשורר תאופיק זיאד. הסכיתו היטב והתרגלו לשפה הערבית. איני מוצא שיר טוב יותר להביע את עמידתנו האיתנה: "כאילו, עשרים פעם לא! / אנחנו בלוד, ברמלה ובגליל / כאן... על לבבותיכם, נשארים כגדר / ובגרונותיכם / כחתיכת זכוכית / כצבר דוקר / כדור של אש בוער / כאן... על לבבותיכם, נשארים כגדר / נרעב. נתערטל. נתריס. / נאמר שירה. / נמלא את הרחובות / מלאי הכעס בהפגנות / ואת בתי הכלא נמלא גאווה / ונברא ילדים, דור מתמרד / דור אחר דור! // כאילו, עשרים פעם לא! / אנחנו בלוד, ברמלה ובגליל / כאן אנו נשארים. / תשתו ממי הים. / נשמור על צל עץ התאנים והזיתים / נשתול רעיונות כשמרים בבצק / העצבים שלנו קרים כמו הגליל / בלבבותינו בוערת גיהינום אדומת אש / אם נצמא נסחט את האבנים / ואם נרעב נאכל עפר. / לא נעזוב / לא נקמץ בדם הזך. / לנו פה עבר, הווה ועתיד. // כאילו, עשרים פעם לא! / בלוד, ברמלה ובגליל / גזענו החי, הכֵּה שורשים!") תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת מסעוד גנאים הקריא שיר של תאופיק זיאד, חבר הכנסת לשעבר. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. יש לך 15 דקות.
עליזה לביא (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, האמת שאני עצובה ואני מאוד מאוכזבת, ולא חשבתי שאני באמת אמצא את עצמי על הדוכן כאן, במליאה, נאלצת להתנגד לחוק הלאום. חוק שרציתי מאוד מאוד מאוד להצביע בעדו. חוק שיבטא את מי שאנחנו, את האני-מאמין שלנו, את ערכנו, את "ואהבת לרעך כמוך". אני חושבת שבכנות צריך לשאול על כל דבר שאנחנו עושים כאן, בבית הזה, האם הוא מיטיב? האם הוא נכון? האם הוא ראוי? אבל בטח ובטח על חוק לאום ששנים שנים שנים של דיונים ואי-הסכמות – להביא אותו בדרך שכזאת? ואני מאוד עצובה, ואני מאוד מצירה, ואני לא יכולה שלא לחשוב על הזמן ועל התזמון, גם במסגרת הזאת של רגע לפני שמפזרים את המושב הזה ואת המליאה אבל גם – אנחנו נמצאים בעיצומם של תשעת הימים, או-טו-טו מגיע תשעה באב, ואנחנו יודעים על מה חרבה ירושלים, על שנאת חינם. והחוק הזה, האם הוא מביא אהבה ומגביר את האחווה בינינו ובאמת מתכתב עם המקום הזה של הכרת הטוב והתודה בדור הזה שלנו, של מדינה יהודית ודמוקרטית, או האם הוא לוקח אותנו אחורה?
והחוק הזה, וכאן מונח בפנינו הנוסח הזה, החוק הזה הופך את היוצרות. כל-כולו הוא מפגן של כוח ומפגן של כוחנות. ואם נחזור, ואני הקשבתי קשב רב לדברים של חבר הכנסת בני בגין, שריגש אותי מאוד משום שאני לא יכולה לנתק את הקשר הבין-דורי בין מנחם בגין, ראש הממשלה, לבין בנו, ובטח ובטח כל הקודמים – גם ז'בוטינסקי וגם בן-גוריון ועוד ועוד הוגים ממקומות אידיאולוגיים שונים או אחרים, אולי, אבל המוטו של כולם תמיד דיבר על: לא בזכות הכוח שבנו לארצנו אלא בכוח הזכות.
ואחרי 70 שנים, 70 שנים של הקמת המדינה שאנחנו כל כך אוהבים אותה, המדינה היהודית ומדינה דמוקרטית, אנחנו נדרשים בחוק הזה לחזור ולומר: אנחנו כאן לא בזכות ההבנה שלנו שזאת המדינה שלנו אלא רק בכוח אנחנו נראה לכולם מה אנחנו יכולים לעשות. אז החוק הזה מחליש אותנו. החוק הזה מאוד מחליש אותנו, משום שהוא לא בא ומדבר על הזכות הרוחנית, היהודית, הדמוקרטית. הוא חוק מאוד מאוד כוחני, וחבל. אם זאת המתנה שאנחנו נותנים לעצמנו ביום ההולדת של 70 השנים, חבל, כי כמו שפתחתי ואמרתי, אני בעד חוק הלאום. אני הראשונה לתמוך ברעיון של מדינת לאום לעם היהודי, לכל העם היהודי בארצנו, שאליה התגעגענו ועליה חלמנו אלפיים שנות גלות. כן, בחוק לאום אני תומכת, אבל מה שעשיתם כאן זה לא חוק לאום, זאת הצגה אחת גדולה, שתיצור כאן בסופו של דבר חוק לאומים ושבטים. אבל חוק לאום היא לא תביא. יש מציאות קשה שהחוק הזה יביא, חוק הלאומים והשבטים הזה, שישסע ויפצל אותנו לקבוצות, קבוצות, מנוכרות זאת מזאת, מבודדות ומרוחקות יותר ויותר.
אז בואו רגע נהיה כנים עם עצמנו ונשאל למה החוק הזה הגיע לכאן ולמה דווקא עכשיו? אז כן, חברותיי וחבריי, אדוני היושב-ראש. אתה יודע למה החוק הזה הגיע? הוא הגיע כדי שאנחנו נריב. הוא הגיע כדי שאנחנו נתקוטט, כדי לייצר תמונה מסולפת של התומכים ושל המתנגדים. החוק הזה היה יכול להיות פה בקונסנזוס. הוא היה באמת באמת יכול להיות רגע מכונן במקום הזה של הכנסת הזאת. כן, 100 חברי כנסת יכלו למצוא את עצמם חתומים על החוק הזה, וכך שמענו גם בתקופה האחרונה. 100 חברי כנסת שהיו מרימים את היד שלהם ומצביעים בעד החוק. אבל אתה יודע, אדוני היושב-ראש, כנראה שזה לא מה שחיפשו בחוק הזה. זה לא מה שראש הממשלה רצה להגיע אליו בעזרת החוק הזה. ואיך אנחנו יודעים? אני אגיד לך איך אני יודעת, אדוני היושב-ראש: החוק הזה, כמו שאמרתי, שב ועולה, ושב ועולה, כנסת אחרי כנסת, ותמיד בסוף המושב. תמיד ברגע האחרון. הוא שמור במגירה של ראש הממשלה כדי לשלוף אותו ברגע האמת, שבו הוא צריך לבלבל מחדש את השיח. ואם בטעות הייתה איזושהי תמיכה גורפת בחוק, אז החוק היה נגנז והוא לא היה עולה. כל מה שמבקשים בעזרת החוק הזה זה את תמונת הניצחון של אנחנו נגדם, של אנחנו ואתם. וחוק לאום לא יכול להיות אנחנו ואתם. לא יכול להיות אנחנו הלאומיים והפטריוטים נגד שאר העולם. ככה נראה תרגיל ישן בספר. לקחתם סעיף מופרך לחלוטין, תלוש מהמציאות ודחפתם לחוק, כדי להסיח את הדעת ולגרום לכולם, לכולם, לריב עליו. ואז להאשים את המתנגדים, כן, להאשים אותנו, כאילו שאנחנו לא רוצים חוק לאום.
אז ככה, בדרך הזאת הורסים חוק חשוב, וככה משחיתים ומרדדים את השיח ופוגעים במדינה ובאופי המאוד-מאוד מיוחד שלה. חוק לאום היה צריך להיות קונסנזוס רחב ביותר בכנסת. כן, בני בגין, חבר הכנסת בני בגין, ליכודניק גאה למשפחה מפוארת, הוא הביא את זה, ואתם יודעים שהוא הביא את זה. הוא הביא את החוק הזה, ואנחנו מייד אמרנו ביש עתיד שאנחנו תומכים בחוק של בני בגין והגשנו בעצמנו חוק כזה. ועל החוק הזה תמכו גם המחנ"צ וגם כולנו וגם ישראל ביתנו, והיינו מגיעים קרוב ל-100 חברי כנסת ומצביעים. אבל הממשלה לא רוצה קונסנזוס והיא לא באמת רוצה בכלל חוק לאום. היא רוצה מלחמת כול בכול, במסגרת הקרב המטופש הזה והמתמשך הזה בין הליכוד לבית היהודי – מי ייראה ימני יותר, מי ייראה פטריוטי יותר בעיני הציבור. והחוק הזה, אסור לו, אסור היה לו להיות כלי שרת שמדי שנה נשלף מהמגירה – תשע שנים ושמונה שנים, הרי אפשר היה להעביר חוק הרבה יותר טוב ומזמן.
תשעה חוקי לאום טובים יותר הוגשו, אבל זה לא מה שעניין לרגע בכל הבלגן שהיה כאן בתקופה האחרונה. אז מה עשיתם? הכנסתם שוב איזה סעיף הזוי לחלוטין שאומר בצורה חד-משמעית שמותר להפלות בין אזרחים לאזרחים, בין אזרחיות ואזרחים, כאן במדינה שלנו, שהיא מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. וכצפוי, אחרי שכולם צעקו אחד על השני ושעות רבות ישבנו בדיונים, הסעיף הזה שונה והפך לאיזה הצהרה כללית על התיישבות יהודית, וגם מזה הרי אתם לא מרוצים ולמעשה לפי טענת החברים בבית היהודי זה איין את החוק מכל הרצון שלהם לשים ולהשית על החוק הזה. אם באמת אתם רוצים התיישבות יהודית – ואנחנו רוצים יותר התיישבות יהודית – אז קדימה. קדימה: תשקיעו בתשתיות, תשקיעו בתחבורה, תשקיעו בכבישים, תשקיעו בתעסוקה, בתעשייה, בלפתוח עוד מפעלים, בלראות איך מתרגמים את המציאות הטכנולוגית ואת תעסוקת המחר ומביאים אותה לפריפריה, ולא לשמוע סטודנטים ממכללת תל חי, שדווקא באים מהמרכז ורוצים ללמוד במכללה הזאת ואומרים: אנחנו גרים בקריית שמונה, בפאתי קריית שמונה, ואין תחבורה ציבורית להגיע, אז איך? רובם הגדול רוצה להישאר בצפון אבל אין עבודה ואין תחבורה ואין סיוע וקשה מאוד. או כשאני מסיירת או מבקרת במרחב עם ואומרים לי: אוי, כל כך הרבה שנים אנחנו גרים פה בכל מיני בתים ישנים כי אנחנו מול הביורוקרטיה ומול התהליכים והמינהל, לא מצליחים לשחרר פה את המגרשים. אני מדברת על הנגב, כן? על הנגב, לא רחוק מירוחם, מי שלא מכיר את מרחב עם. אז למה הסחבת הזאת? אז בואו נפרק אותה. בחוק הזה לא תביאו יותר התיישבות. בואו תתירו את החסמים, את החסמים הקשים שהתיישבו כאן. אז על מי באמת אתם עובדים בחוק הזה? תסירו חסמים, צאו לדרך, תאפשרו ליותר צעירים, ליותר זוגות, למצוא גם מקור עבודה, גם פרנסה, גם מגורים במקומות הללו ותאמינו לי, חבר'ה יחזרו וירצו ויבחרו.
אבל ויתרתם על עוד דבר בהצעת החוק הזאת. ויתרתם על המילים "שוויון" ו"דמוקרטיה", ואני מזכירה לכם, חבריי בליכוד – ז'בוטינסקי לא ויתר. מנחם בגין לא ויתר. בני בגין, שמעתם אותו, לא ויתר. אבות תנועת החרות – שאתם ממשיכיה או לפחות מתיימרים להיות ממשיכיה – לא ויתרו. הם אמרו שזה הכוח שלנו, שכולם מכירים ובאו בשם העיקרון, עיקרון אחד: הזכות הקולקטיבית לעם היהודי למדינת לאום בארץ ישראל; זכות שהיא נצחית אל מול הגנה חסרת פשרות על זכויות הפרט לשוויון זכויות, שוויון זכויות בין האזרחים ובין האזרחיות.
אבל אחר כך, חבר הכנסת גפני, באו החרדים ונבהלו שמדינת ישראל באמת תהיה מדינת לאום של העם היהודי כולו, ואז הם דאגו לעקר מתוכן את הסעיף של הקשר עם התפוצות. מה הבהלה שאחזה אתכם? סעיף 6(ב): "המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי". ממה אתם מפחדים? איפה האחריות? הרגע סגן השר ליצמן אמר לחברנו שעוזב אותנו, חבר הכנסת בוז'י הרצוג: אל תשכח מאיפה אתה מגיע ומי היה סבא שלך כשאתה הולך לתפוצות ורוצה להביא אותם הביתה. אז מה? אנחנו צריכים רק לעבוד שם? למה? איפה? איפה האחריות? איפה האחריות שלנו?
אז בקיצור, התוצאה הזאת של כל כיפופי הידיים מכיוון ימין ומכיוון אחר, ומאחורה ומקדימה, זה חוק שבנוי מטלאי טלאים בבלגן אחד גדול.
ובסוף, בסופו של דבר, החוק הזה מחליש אותנו, מחליש אותנו פנימה ומחליש אותנו החוצה. הוא מתנער מהמילה שוויון, הוא מפחד מהמילה דמוקרטיה, הוא בורח מערכי היסוד שלנו, מהמהות הפנימית שלנו, שעל בסיסה קמה מדינת ישראל, מדינת העם היהודי. והוא זורק כלאחר יד, ללא התחשבות וללא אחריות, לא אחורה ולא קדימה, לא אחורה כלפי דור המייסדים שכתבו את מגילת העצמאות אבל גם לא קדימה, לילדים ולנכדים שלנו, שאנחנו משאירים להם כאן בלגן אחד גדול של החוק הזה.
פעם היה פה תפקיד בכנסת של אחראי הדורות הבאים, ולצערי הרב התפקיד הזה כאן לא קיים, אבל אם אחראי הדורות הבאים היה קורא את החוק הזה, היה לו לבטח הרבה מה לומר על מה אנחנו משאירים עם החוק המבולגן הזה, שהוא פארסה אחת גדולה. חוק של כיפופי ידיים, חוק של שבטים. זה חוק שבנוי טלאים טלאים, והכי חמור, הוא נותן נשק בידיים של האויבים שלנו ובידיים של השונאים שלנו, שיטענו שאנחנו מדינה מפלה ושאנחנו מדינה גזענית, שאנחנו מדינה שלא באמת באמת מקשיבה לאזרחיות ולאזרחים שלה. אבל אנחנו, שחרתנו על דגלנו "ואהבת לרעך כמוך", מה נענה? מה נאמר? מה נגיד? זה החוק שאנחנו מביאים בשנת ה-70?
אז אם יש משהו שאני לא אסלח עליו לקואליציה הזאת – על כך שאני לא יכולה לחתום על החוק הזה. אני, שאני מאמינה בכל ליבי בעיקרון של מדינת לאום לעם היהודי, אתם מדירים אותי ושכמותי. אנחנו לא יכולים, לצערנו הרב, להצביע בעד חוק לאום. אבל זה לא חוק לאום. הנוסח שהבאתם עכשיו, אחרי ההפצרות והבקשות וכל מה שאמרנו, זה לא חוק לאום. זה לא נוסח – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה. מילה לסיום.
עליזה לביא (יש עתיד):
– – זה לא מה שביקשנו וזה לא מה שייחלנו וחבל מאוד. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אני מבין שחלה החלפה והדובר הבא הוא מוסי רז. אחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. אני מבין שזה בסדר.
מוסי רז (מרצ):
תודה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
עלא ראסי ועלא עיני.
היו"ר עיסאווי פריג':
עלא ראסי ועלא עיני. על הראש ועל העיניים.
מוסי רז (מרצ):
עדיין מותר להגיד: שוכרן, סייד א-ראיס.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מתרגם. תפקידי לתרגם. אהלן, מוסי, יש לך חמש דקות. בבקשה.
מוסי רז (מרצ):
רבותיי השרים, חברות הכנסת וחבר הכנסת, ראשית אני רוצה לאחל החלמה ללוחמת מג"ב שנפצעה מאבן בראשה, מאבנים שלפחות לפי דוברות המשטרה יודו על ידי מתנחלים מיצהר. וכיוון שאני מקפיד להגיד את הדברים האלה, ובדרך כלל כשקורה מקרה הפוך, שפלסטינים פוגעים בראש בשוטרת, כל הצד הזה של הבית משתולל, קצת מפתיעות אותי ההיעדרות שלהם וההיעלמות שלהם מאז המקרה הזה, לפני יותר משעה. שנית, אני רוצה להלין כאן, לפני שאני נכנס לחוק עצמו, על כך שאני מבין שחוק מציל חיים, החוק שאוסר פרסום של מוצרי עישון, הורד ככל הנראה מסדר-היום.
תמר זנדברג (מרצ):
הוא יעלה, הוא יעלה.
מוסי רז (מרצ):
אם הוא יעלה אז מצוין, אני שמח לשמוע את זה. אני לא מבין איך מישהו חשב שאפשר להוריד נושא כזה מסדר-היום כדי להעביר חוק מהסוג הפרובוקטיבי שאנחנו מדברים עליו עכשיו.
היו"ר עיסאווי פריג':
הייתה התערבות ישירה של חברת הכנסת זנדברג.
מוסי רז (מרצ):
אז אני רוצה להודות לחברת הכנסת זנדברג ולכל מי שהתערב.
תמר זנדברג (מרצ):
לא, לא.
מוסי רז (מרצ):
ראיתי ששר הבריאות התערב, ואחרים. אני חושב שזו בשורה משמחת שהחוק חזר לסדר-היום. זה החוק הכי חשוב שעולה כאן היום, וכל שאר החוקים יכולים לחכות, לדעתי – ורובם עדיף גם שלא יחכו, פשוט שיידחו.
היו"ר עיסאווי פריג':
תלוי עבור מי זה הכי חשוב. אני, חשוב לי – – –
מוסי רז (מרצ):
הוא לא יפגע בך, אתה יכול להמשיך לעשן, אבל אנשים – נעשו על זה מחקרים בעולם, זה חוק מציל חיים.
לגבי החוק הזה, חוק הלאום, הוצעו כאן הצעות טובות שהצבעתי בעדן, של סיעת המחנה הציוני ושל סיעת יש עתיד, שמביאות את מגילת העצמאות. זה חוק הלאום האמיתי שלנו, עם שוויון, צריך להוסיף – צריך להוסיף למגילת העצמאות, כמובן, את הדמוקרטיה, אבל מה זה הדברים האלה שמביאים לנו כאן? האם ישראלי או ישראלית כלשהם ילכו לישון הלילה שבעים יותר כי החוק הזה עבר? בריאים יותר? מרוצים יותר? או שהחוק הזה רק יממש את מטרתו לזרוע – עוד חול בעיניים של האנשים עוד שנאה בין האנשים שגרים פה, בין האזרחים שגרים פה, בין הקבוצות שגרות פה? לשפוך עוד שמן למדורה?
האם זה שחוזרים בפעם השלישית על זה שירושלים הבירה המאוחדת – מדוע חוזרים על זה פעם שלישית? כי הם יודעים שזה לא נכון, כי הם יודעים שאף מדינה בעולם לא מכירה בזה, כי הם יודעים שממשלת ישראל שלנו, שפה שני שרים מייצגים אותה, לא באמת מכירה בזה והעבירה גדר בתוך ירושלים, עד כדי כך היא לא מכירה במה שהיא עצמה מחוקקת פה היום. האם ההתקפה הזו על השפה הערבית תגרום לשפה העברית להיות טובה יותר? תגרום לאיזשהו יהודי להרגיש טוב יותר? למדינה להיות חזקה יותר? מישהו יהיה בטוח יותר? ברור שלא. אנחנו יודעים את זה שלא.
מה זה הערך הזה של התיישבות יהודית? האם לא שמו לב מציעי ההצעה ש-1948 כבר עברה לפני 70 שנה? יש לנו מדינה, אנחנו צריכים לחזק את היישובים הקיימים, לא להקים יישובים חדשים. צריך לחזק את היישובים הקיימים כולם, אם גרים בהם יהודים, גרים בהם ערבים, גרים בהם אזרחים, גרים בהם אזרחיות. הם צריכים להיות חזקים. זה ערך – חיזוק האזרחים, חיזוק האזרחיות, לא התיישבות יהודית.
זה סעיף של כביכול פשרה – פשרה בין מה למה? בין זה שרצו ועדות קבלה ואמרו: בוועדות קבלה יהיה אפשר להדיר, אולי עדות מסוימות, אולי להדיר נכים, אולי להדיר להט"בים – ראינו שהכנסת הזאת לא אוהבת להט"בים רק לפני כמה שעות, בחוקקה חוק שהוא מביש. אז בעצם עשו פשרה – אסור להפלות אף אחד. אבל ערבים, או לא יהודים, אותם מותר להפלות, כי אנחנו נעודד את ערך ההתיישבות היהודית.
זה ערך של תנועה ציונית שנאבקת למדינה, אבל האם לא שמעתם על החדשות האלה, שכבר לפני יותר מ-70 שנה הוקמה המדינה? האם לא שמעתם שאנחנו ככנסת אחראים לכל האזרחיות והאזרחים – יהודים, ערבים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים? לא שמעתם על הדבר הזה? מה זאת אומרת? הבנתי, את הערבים אתם רוצים להפלות, רוצים לתקוע להם בעין, רוצים – נגדם; כל דבר שאפשר נגדם, אתם רוצים את זה. דרוזי ששירת בצבא, השר קרא, גם אותו לא תעודדו? לא שאני חושב שצריך להפלות את הערבים כמו שאתם חושבים, אבל תראו עד לאן מגיעה הגזענות של מציעי החוק הזה. חוק הגזענות שיעבור היום הוא בושה ללאום היהודי.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת מוסי רז. אני מזמין את חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. הפלאפון יחכה, רויטל, זה בסדר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, הוא לא על שקט.
חיים ילין (יש עתיד):
לא משנה. הוא יתחיל לצלצל – נשים אותו בתוך קומקום מים.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, חברת הכנסת רויטל.
חיים ילין (יש עתיד):
נשים אותו בעציץ, אל תדאגי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
במים, נשים אותו במים.
היו"ר עיסאווי פריג':
תראה איזה כוחות באו לעזור.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הינה, מוסי רז, הבאתי לך חייל קרבי.
היו"ר עיסאווי פריג':
חברים. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. יש לך שבע דקות – שמונה דקות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
איך? עשר.
היו"ר עיסאווי פריג':
כתוב לי שמונה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
סליחה, ליה. סליחה, תעצור את זה רגע. ליה, 15 דקות?
היו"ר עיסאווי פריג':
אנחנו נסתדר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
15 דקות.
היו"ר עיסאווי פריג':
קדימה, אנחנו נסתדר, תתחילי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
15 דקות.
היו"ר עיסאווי פריג':
נסתדר.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לא מסוגלת להכניס את העובדה הזו שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לתעודת הזהות שלה ולהגדיר את עצמה כיהודית וכדמוקרטית. זה כנראה סממן בקואליציה. תשימו לב מה קורה בזמן האחרון: מתגאים בעולם בזה שיש לנו בית משפט עליון חזק, עצמאי, אבל בו בזמן מנסים לרסק אותו ולרסן אותו; מתגאים בחוץ-לארץ בעובדה שיש לנו קהילה גאה, בקבלה, בשוויון, אבל רגע לפני, ממש לפני שעות ספורות, לא אישרנו לאותה קהילה את הזכות הבסיסית, המתבקשת והמתחייבת להורות, והקואליציה חוקקה כאן את חוק הפונדקאות המפלה.
נתניהו, בטקס קבלת הפנים לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ – עכשיו, במאי 2017 – קרא לכל האומות לגרש את הטרוריסטים, את הקיצונים; לכוחות הציוויליזציה להתעמת עם ברברים. 69 שנים – אז היינו, ב-2017 – ישראל עושה בדיוק את זה: "איישנו את החזית של הציוויליזציה, נלחמנו בטרור ובנינו מדינה יהודית ודמוקרטית", אמר ראש הממשלה. וגם במאי 2014 נתניהו אמר בפתח ישיבת הממשלה: "מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית. חוקי-היסוד שלנו נותנים ביטוי מלא לצד הדמוקרטי של המדינה. אנחנו עושים את זה על ידי מתן שוויון זכויות מלא לכל אזרח ואזרחית". "הדמוקרטיה כאן מובטחת – – –", ממשיך נתניהו במקרה אחר, "נמשיך לעשות את זה, להבהיר שאנו מדינה יהודית ודמוקרטית. כך הייתה וכך תהיה".
אך בעוד ראש הממשלה שלנו ממהר להצהיר בכל מקום שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית, הקואליציה מחוקקת כאן חוק, תעודת זהות של מדינת ישראל, ללא המילה "דמוקרטית" – היא יהודית בלי דמוקרטיה; ללא המילה "שוויון"; ללא העובדה שהיא מקיימת שוויון לכל אזרחיה, ללא הבדל של דת, גזע ומין. אז מה היינו עד עכשיו, חסרי זהות? ומה אתה אמרת עד עכשיו, ראש הממשלה, מעל כל במה בארץ ובעולם ובפני כל מנהיג שרק נפגשת איתו? שאנחנו יהודית ודמוקרטית. אנחנו כבר לא?
אני רוצה להקריא לכם – בואו תגידו לי, כל היושבים פה, אם אתם יודעים מאיפה זה נלקח: "קיום משטר ממלכתי דמוקרטי במדינה, הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חירות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות לכל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, נטייה מינית, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה". השר ישראל כץ, השר איוב קרא, מוכרים לכם הדברים שהקראתי עכשיו? אני חוזרת: "קיום משטר ממלכתי דמוקרטי במדינה, הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חירות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות לכל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, נטייה מינית, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה".
היו"ר עיסאווי פריג':
אני יודע.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה אל תגיד.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
את – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, זה לא חוק הלאום, לא.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
איוב קרא בעד מדינה יהודית עם שוויון לכל אזרחיה ואת נגד?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
ללא הבדל דת – כן, אתה לא בעד?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מה?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתה לא בעד מה שהקראתי עכשיו?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אני תומך במדינה חזקה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני לא שומעת.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
בזכות היהודים למדינה עם שוויון לכל אזרחיה, את נגד?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני לא שומעת מה אתה אומר.
היו"ר עיסאווי פריג':
היא הקריאה לך נוסח.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני הקראתי לך נוסח. דרך אגב, אני אומר לך בעד מה אני: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שתקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, שמקיימת שוויון לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין. זה מה שאני מאמינה בו. אבל עכשיו בואו נשאל רגע אם אתם רוצים לומר לי מתוך מה הקראתי.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
יש כאלה שרוצים למחוק את המילה "יהודית", אבל את לא ביניהם?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, בוודאי שלא. אני שואלת – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אם לא, אז אין שום ויכוח.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
מה שאני הקראתי עכשיו – אתה בעד, השר?
היו"ר עיסאווי פריג':
תגיד כן, כדאי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
קיום משטר ממלכתי דמוקרטי במדינה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
את המבחן האחרון בתואר שני סיימתי, אבל לא קיבלתי את התואר כי לא השלמתי בחינה אחרונה, אז – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב, אז תגידו לו מאיפה זה.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
טוב, אז אני רוצה לומר. ג'מאל זחאלקה, חבר הכנסת זחאלקה, אתה יודע ממה הקראתי?
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
הוא היה עסוק בהפגנות, הוא לא – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
עברנו להיות במצב של הבוחנים, לא של הנבחנים.
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל כדאי לשמוע.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אז אני רוצה לומר לכם שאתם הולכים עכשיו להצביע, בהצעת חוק הלאום, אתם פה, כנציגי הקואליציה, נגד כל מה שהקראתי עכשיו – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תגידי להם מאיפה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אתם הולכים להצביע נגד דמוקרטיה, נגד הבטחת עליונות החוק, נגד זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חירות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות לכל אזרחי המדינה, מניעת כל אפליה על רקע מין, נטייה מינית, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה – וזה מתוך חוקת הליכוד, פרק ב': מטרות, סעיף ה'. זאת אומרת, חוקת הליכוד versus חוק הלאום. אתם הולכים היום להצביע על חוק הלאום, שהוא חוק לאום מפלה, גזעני, לא מאחה, מפלג. תעודת הזהות של העם היהודי שלא מזכירה לא את המילה – היא מזכירה "יהודית", אך לא "יהודית ודמוקרטית", ולא את המילה "שוויון". אתם הולכים להצביע על תעודת הזהות שהיא נגד החוקה שלכם בליכוד.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
כדי להחזיר אותך לשורשים צריך להשמיע לך כאן, אם היה אפשר ברמקול, את הנאום המפורסם של מנחם בגין ב-1981 בכיכר. הוא אמר: "יהודים, אחים, לוחמים". זהו. להחזיר אותך לשורשייך, ואני בטוח שאז גם את – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
וזהו? זו תעודת הזהות שלך, השר כץ? יהודים, אחים, לוחמים?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
זה במסגרת החוק הזה. החוק הזה הוא חוק לאום – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני מקווה שלא. אני מקווה שלא שמעתי אותך בגלל שאין לי משקפיים, ולפעמים – אני מקווה שבגלל זה לא שמעתי טוב. אבל חוק הלאום – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
משקפיים – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
באמת, אני עליתי בלי המשקפיים ואני לא רואה אף אחד.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני הוספתי לך שבע דקות.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
טוב, אבל עכשיו בואו נדבר ברצינות – – –
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
זה שמישהו תומך במילה "יהודית", זה לא אומר שהוא נגד האחר ונגד הזכויות של האחר.
חיים ילין (יש עתיד):
עד עכשיו לא היה ברצינות? מה קרה?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אבל בואו נדבר עכשיו ברצינות, השר ישראל כץ, כי יכול להיות שאת שניכם פה אני עוד אצליח לשכנע, אולי גם אני וחבריי נצליח לשכנע אתכם. כשבאים לחוקק תעודת זהות של מדינה, כשבאים לחוקק תעודת זהות של עם, הדבר הזה אמור להיות בקונסנזוס. אם לא קונסנזוס כללי אז לפחות קונסנזוס של הרוב. באמת במשך 70 שנה הקמנו פה מדינה שהיא מדינה לתפארת, והיום אנחנו הולכים לחוקק חוק-יסוד שהוא חוק מפלה. לראשונה בכנסת ישראל הולכים לעגן בחוק-יסוד חוק שמנציח אפליה ומעגן אותה באופן חוקי.
מעבר לזה שאנחנו מדברים פה על חוק-יסוד, שהיינו אמורים לכונן אותו בהצעת חוק ממשלתית, אנחנו עושים את זה בהצעת חוק פרטית, והצעת חוק שבאה וגם אומרת לא רק לפה, ליושבי הארץ פה: אתם אזרחים סוג ב'; השר קרא, אם לא הבנת, אתה הולך להיות מעכשיו אזרח סוג ב'. אם עד עכשיו במגילת העצמאות כולנו פה, כל מי שישב פה, היינו אזרחים שווי זכויות, ולא משנה מאיפה הגענו ומה היה הלאום או הדת או המין או הנטייה המינית שלנו, הינה, היום, מהרגע שזה הולך להיות פה מחוקק, אין לנו בתעודת הזהות את ה"דמוקרטית" והשוויונית". אבל זה לא רק חל פה עלינו, כי הצעת חוק הלאום הזו באה ולוקחת את כל יהדות התפוצות ואומרת להם: אתם – אתם שם. אנחנו פה ואתם שם. אתם שם, אנחנו נוכל לחנך אתכם. את הזיקה היהודית שלכם אנחנו ננסה לסדר רק שם. אתם נפלתם פה, בחוק הלאום, קורבן – קורבן; סליחה, אי-אפשר להגיד שאתם קורבן. אתם חילקתם פה מתנות. חילקתם פה מתנות למפלגות, למפלגות ימין קיצון – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
למה את מתכוונת בקורבן, שאני אבין?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, לא קורבן, ממש לא קורבן.
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, למי התכוונת?
רויטל סויד (המחנה הציוני):
לא, אבל זה, אני חוזרת בי מהאמירה הזאת. לא, לא, לא. אין קורבן.
היו"ר עיסאווי פריג':
כי פשוט לא הסתדר לי.
רויטל סויד (המחנה הציוני):
אני ממש חוזרת בי מהאמירה הזאת, הם לא קורבן, הם במודע חילקו פה מתנות. הממשלה, ראש הממשלה, הקואליציה הזו, חילקו פה מתנות למפלגות קטנות, מפלגת ימין קיצון, מפלגה אולטרה אורתודוקסית חרדית קיצונית. חילקתם פה מתנות כדי שיבואו ויחתמו על חוק שהוא חוק חסר כל ערך. חוק שהוא בא ובעצם פוגע בנו, במרקם החברתי שלנו.
אם כבר החלטתם שאתם רוצים אחרי 70 שנה לעגן פה משהו, אז בואו באמת, תעגנו פה את היצירה המפוארת: מדינת ישראל, שהקמנו אותה; בואו באמת תעגנו פה את הדמוקרטיה שיש לנו פה; בואו באמת תעגנו פה את העובדה שיש פה מיעוט שהוא שווה זכויות; בואו באמת תעגנו פה את העובדה שזאת מדינת הלאום של העם היהודי, תמיד תהיה מדינת הלאום של העם היהודי, אבל כל אזרח שגר בה הוא שווה זכויות, ולא משנה מאין הוא הגיע וכמה זמן הוא נמצא פה. בואו באמת תעגנו את הדבר הזה.
איך אתם יכולים היום לבוא ולהגיד עוד שזה רגע היסטורי? מה הרגע ההיסטורי? בזה שתחוקקו פה את חוק הלאום זה כאילו עמדה פה קואליציה שלמה, לקחה את מגילת העצמאות, החזיקה אותה ביד וקרעה אותה לגזרים. מה שאתם עושים פה היום זה לקחת את החוקה – הדבר שהכי מתקרב לחוקה של מדינת ישראל – לקחת אותה ולומר: לא יהיה לזה יותר ערך. יש פה משהו שיש לו ערך גובר, יותר, יש פה משהו שיש לו ערך רב יותר. ואתם לוקחים את המסמך המכונן הזה, את המסמך הגאוני הזה, מסמך שחתמו עליו כמעט רוב מי שהיו אז, באותו הזמן, בממשלה, אתם לוקחים אותו ואתם פשוט אומרים: נגמר.
בשנת ה-70 למדינת ישראל אנחנו עומדים בצומת דרכים. אנחנו הולכים לצומת דרכים, כי אתם לקחתם כל דבר שהיה חשוב וכל דבר שמאפיין את המדינה שלנו ואתם שחטתם אותו. אתם לקחתם את בית המשפט העליון, את מערכת אכיפת החוק ואת מערכת המשפט, אתם לקחתם את המוסד המפואר הזה, את בג"ץ – אתם לקחתם את המטרייה שמגינה עלינו, שמגינה עלינו בכל מקום, בבתי הדין הבין-לאומיים ובכל מקום, ואתם רומסים אותם באופן שיטתי.
אתם מנסים להחליש, אתם מנסים לרמוס ולפגוע כי זה שומר סף, כי זה עומד בפני היומרות שלכם והכוונות שלכם, כי זה עומד בפני יומרות וכוונות של קבוצת ימין קיצון שרוצה להעביר אידיאולוגיה קיצונית, חקיקה אנטי-חוקתית ואנטי-דמוקרטית, ורק בית המשפט הזה שם, עומד שם על הגבעה, ממש פה לא רחוק, ומונע את זה. אתם לוקחים את כל מה שאתם מתהדרים בו, את היותנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, ואתם רומסים את זה. כמה אפשר לדבר בחוץ ולעשות שונה בפנים? לאן עוד אתם רוצים לקחת את הדמוקרטיה שלנו? אנחנו דמוקרטיה בנסיגה. כל החקיקות שעברו פה בימים האחרונים, ובכלל בשנה האחרונה, מצביעות על זה יותר ויותר. אנחנו דמוקרטיה בנסיגה, ואתם באים ועוד הולכים ומתהדרים בזה.
אבל זה עדיין לא מאוחר, ואפשר לעצור את החוק הזה, שהוא הכול אבל לא חוק לאום. הוא חוק מפלג. הוא מפלג אותנו בפנים, הוא מפלג אותנו בחוץ, הוא מפלג אותנו בין האזרחים פה בארץ והוא מפלג אותנו גם בין יהודים לבין לא יהודים ובין יהודים בינם לבין עצמם. והוא מפלג אותנו, את מדינת ישראל, שאולי היא מדינת הלאום של העם היהודי, אבל מה קורה עם עוד 15 מיליון? מה אתם אומרים להם בעצם – לכו? מה אתם אומרים ל-15 מיליון יהודי התפוצות היום, בחוק הזה? מה אתם רוצים להסביר להם? אין לכם יותר מקום בבית הזה? חוק הלאום שאנחנו מחוקקים, תעודת הזהות, לא חל עליכם? לא נכיר בכם? ההפך, הוא מתייחס אליכם. הוא מתייחס אליכם, בהדרה ובנפרד.
כך אתם רוצים שייראה חוק הלאום שלנו? אתם פוגעים בנו, במעמד הבין-לאומי של מדינת ישראל. אתם פוגעים בנו בכל דרך וצורה שהיא, ואתם בעיקר לוקחים משהו שהוא בקונסנזוס ואתם הופכים אותו ללא קונסנזוס. חוק הלאום הוא פגיעה במרקם החברתי העדין והייחודי שהקמנו פה במדינת ישראל. במקום לחזק אותו אתם מרסקים אותו. אז מה יצא לנו מהחוק הזה? כלום. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת רויטל סויד. גם חסכת לנו דקה. אני מזמין את חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
עשר דקות.
היו"ר עיסאווי פריג':
כתוב לי שבע דקות.
חיים ילין (יש עתיד):
מה שכתוב – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כתוב לי שבע דקות. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אני, לטענות שרציתי להעלות נגד החוק, קיבלתי עזרה ממקור לא צפוי, והוא נציגו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא חסך לי את ההסברים שרציתי לתת. הוא אמר שבעצם חקיקת חוק זה הכנסת מתפקדת כאספה מכוננת. לא כל חברי הכנסת הבינו אותו, אני לא יכול לדרוש מהם יותר מדי, אבל הוא נשען על סיבה היסטורית וסיבה חוקתית.
הסיבה ההיסטורית היא שעם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, בסמוך לה, הוחלט שעד 1 באוקטובר תהיה חוקה שעל פיה יוקמו כל המוסדות ותהיה אספה מכוננת שתעשה חוקה. בפועל, האספה המכוננת נבחרה ב-25 בינואר 1949, וכידוע לכולם, עדיין אין חוקה. יש חוקי-יסוד, אבל בבואה של הכנסת לחוקק חוק-יסוד, כמו החוק הזה ספציפית, היא מתפקדת כאספה מכוננת.
ואני טוען שכל החוק הזה הוא לא לגיטימי, איך שתבחן אותו, מכל כיוון. קודם כול, הגוף שמחליט – אין לו זכות. למה אין לו זכות? אותה אספה מכוננת שנבחרה ב-25 בינואר 1949 החליטה שהיא הכנסת. שינתה את השם שלה. אבל מאיפה באה אותה אספה מכוננת? נעשו בחירות. מי השתתף בבחירות? אלה שלא גורשו מהארץ. הבחירות נערכו לאחר שינוי דמוגרפי, לאחר שינוי הדמוס שמחליט על האספה המכוננת. בכל מדינה מתוקנת, המדינה מקבלת עצמאות, עושה אספה מכוננת, והאספה המכוננת עושה חוקה. אבל אותה אספה מכוננת, לפני כן פשוט הוציאו מהארץ, גירשו מהארץ את הפלסטינים, ונעשה artificial – רוב יהודי מלאכותי, והוא עשה אספה מכוננת. האם יש לאספה המכוננת, הקרויה היום כנסת, לגיטימציה? אין לה לגיטימציה. האם אפשר שהבחירות שנערכו ב-25 בינואר 1949 הן לגיטימיות? הן לא לגיטימיות, כי אם אתה אומר: זו דמוקרטיה שהיא בנויה על טרנספר – גירשו את האנשים ועשו בחירות, וזו טעות נגררת מאז עד היום – אין לך זכות לקבוע את גורל הארץ על ידי חלק מתושביה.
הגדיל לעשות החוק הזה, והוא קובע – הוא קובע שהיהודים יחליטו. אפילו מה שנשאר מהאזרחים הפלסטינים, מהתושבים הפלסטינים – אין להם זכות. הדמוס, בעל הבית, בעל המדינה, הוא היהודים. ונקבעה כאן עליונות, שיש אזרחים סוג א', שהם היהודים – יש להם זכויות, יש להם זכות להגדרה עצמית, להקמת יישובים – ואזרחים סוג ב', שהם הפלסטינים.
ב-1942, כבוד היושב-ראש, כותבת האינטלקטואלית הגדולה חנה ארנדט, שאי-אפשר להאשים אותה שהיא אנטישמית, שהקמת מדינה יהודית לפני ההחלטות – זה לפני שקמה המדינה בכלל, ניתוח לוגי פוליטי; היא הגיבה על ההחלטה של הקונגרס הציוני בבולטימור, שהחליט על הקמת commonwealth יהודי בארץ ישראל – זו מין מדינת חסות בריטית. היה ויכוח עם הרוויזיוניסטים אז, גם, למי שיודע קצת היסטוריה. והיא אומרת: איך תעשו מדינה יהודית? מה תעשו עם הפלסטינים? אתם עושים להם אחת מהשתיים: או שאתם מגרשים אותם מהארץ, או שאתם עושים אותם אזרחים סוג ב'. 1942, חנה ארנדט חזתה את חוק הלאום, כבוד היושב-ראש. היא ידעה שאי-אפשר מדינה יהודית ודמוקרטית – או יהודית או דמוקרטית. ההחלטה כאן הייתה חד-משמעית: מדינה יהודית לא דמוקרטית.
זה לא יכול להיות. זה סתם לנסות לרבע את המעגל או לעגל את הריבוע. זה בלתי אפשרי. המקור – איך עושים חוקות בעולם? קובעים חוק כזה, מה שנקרא, בניסיון להגיע להסכמה רחבה ביותר. והעקרונות שקבע האו"ם לקביעת חוקות או חוקים מכוננים – כי זה חוק מכונן – הם הסכמה כללית, הסכמה עם נציגי כל הקבוצות האתניות במדינה. במדינה קטנה בים התיכון שנקראת תוניסיה היה ויכוח אדיר על החוקה. שלוש שנים ישבו יום ולילה כדי להגיע להסכמות בנושא החוקה. הפערים היו אדירים – שמאל קומוניסטי, ואסלאמיים, ולאומיים, וליברלים, ומורשת בורגיבה, וההשפעה הצרפתית, הכול – – –
חיים ילין (יש עתיד):
בכל העולם זה כך.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
הם ישבו שלוש שנים, שברו את הראש. חס וחלילה, לא עלה בדעתם לעשות את זה בכפייה, בצד אחד. אין חוקה בעולם שקובעים ברוב מזדמן – ואפילו לחוק הזה אין רוב, זו טירניות של הרוב.
מר בנימין נתניהו הוא הדוחף הגדול ביותר של החוק הזה. הוא מעוניין בו. היו אפילו רבים מחברי הכנסת מהימין שהסכימו לשינוי המעמד של השפה הערבית ולשנות את החוק, ואפילו למחוק את הסעיף הזה כדי להקטין מחלוקת. הוא מתעקש. אפילו האנשים הכי קיצונים – הוא הכי קיצוני. אבל בעיית נתניהו, ובזה אני אסיים, היא לא רק הקיצוניות; הוא חולה במחלת היוהרה. הוא חטא בחטא ההיבריס, הגאוותנות, השחצנות, ואלי יוון העתיקים מאוד כועסים על זה. איקרוס קיבל כנפיים, אבא שלו עשה לו כנפיים בשביל לעבור את המצור של הספינות, כדי שייסע ממקום למקום ויברח מהכלא, והוא חטא בחטא היוהרה; ראה שיש לו כנפיים, עלה ועלה ועלה – אל תגידו לסיים, תשמע את המשל, אין לך אפילו מינימום של – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תן לנו – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
הוא לא שמע לאבא שלו שאמר לו: אל תעלה יותר מדי, אל תתקרב לשמש, אל תתגרה באלים, אל תתגרה באלים. אבל איקרוס, השחצן, היהיר, הגאוותן, עלה ועלה, עד שהתקרב לשמש ונמס, נמסה השעווה שעל הכנפיים שיש לו, והוא נפל והתרסק. אני בטוח שנתניהו יתרסק, אבל ככל שהוא עולה הוא מפציץ אותנו בחוקים גזעניים. יאללה, נתניהו, אתה, כל החוקים שלך – לעזאזל.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה. תודה לחבר – לא, לא.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
תלכו לעזאזל.
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב, חברים, זה לא יפה, זה לא אתי, זה לא מקובל.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
זה יפה, הכי יפה. זה הכי פחות שאני יכול לעשות.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת זחאלקה, אמרת דברים מעניינים, טובים, הסיום לא היה מעניין ולא היה טוב. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. חבל שזה ככה נגמר. חבל.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חבל שזה נגמר בצורה כזאת.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
הוא אמר דברים מאוד מעניינים, שכדאי להקשיב, דברי טעם. בבקשה, חבר הכנסת חיים ילין, יש לך חמש דקות על פי הרישום.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
חיים, קח כמה זמן שאתה רוצה. קח גם יותר, אם אתה רוצה.
חיים ילין (יש עתיד):
ראיתי שהוא נותן חופשי, מחלק.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני לא נותן חופשי. אני הוספתי את הזמן כי הוא היה באמצע הסיפור. תעשה דברים מעניינים ותקבל תוספת.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
היושב-ראש, שתהיה לו סמכות שמי שמדבר שטויות – יוריד אותו, ומי שמדבר דברי טעם – שייתן לו להמשיך – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
מצטערת, ג'מאל, ככה יורידו אותנו כל הזמן כי הם יחליטו מה דברי טעם, לא רוב הזמן עיסאווי.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז נעשה – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אני יודע שיש כמה שעולים שזה, איך אומרים, עינוי לשמוע אותם, מדברים שעה מעל הבמה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת זחאלקה, אתה גנבת חצי דקה מהנאום של חיים ילין.
חיים ילין (יש עתיד):
לא, תאפס את השעון – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מאפס ונותן לך. בבקשה, כבוד חבר הכנסת, יש לך חמש דקות.
חיים ילין (יש עתיד):
תודה רבה. כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
ואם תצטרך יותר – תקבל.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תעשה את הדיון מעניין.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד פה על הבמה – אני בעד חוק הלאום, אבל לא הזה. לא החוק הזה. אני בעד חוק הלאום של בני בגין, אני בעד חוק הלאום שאנחנו, ביש עתיד, הבאנו, אנחנו. חוק הלאום שמכיר שמדינת ישראל היא מדינת היהודים אבל היא יהודית ודמוקרטית ויש בה שוויון. זה החוק שאני רוצה, ועל החוק הזה אני אילחם. אין בחוק שלכם דמוקרטיה ואין שוויון. אני אגיד לכם עכשיו איך אני חושב שאולי המיעוט במדינת ישראל מרגיש.
כצעיר בבואנוס איירס קראו לי יהודי מסריח, Judío de mierda – אני אדבר בספרדית כי מקסימום יוציאו אותי – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
ערבי מסריח בישראל – – –
חיים ילין (יש עתיד):
קראו לי Ruso, שזה רוסי, כי כל יוצאי היהודים שהגיעו לדרום אמריקה, רובם רוסים, ולא הפסיקו לגנות אותנו כמיעוט בתוך מדינה. זה לא היה רק בארגנטינה, זה היה בכל מקום. לכן אני כל הזמן מזדהה עם המיעוט, עם הכאב של המיעוט. מי שלא חווה את החוויה הזאת, לא עבר את – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – –
חיים ילין (יש עתיד):
תגיד, גם כשאנחנו באים להגן עליכם אתם לא סותמים את הפה? תגידו, מה זה? אני מדבר אליך, כן.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אנחנו מיעוט – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אזברגה – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אין לכם טיפת תרבות. אני אומר לך את זה פה, מעל – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
לא, לא, לא.
חיים ילין (יש עתיד):
אתם תלמדו לסתום את הפה כשמישהו מדבר.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת חיים ילין.
קריאות:
– – –
היו"ר עיסאווי פריג':
חיים ילין, תתרכז בנאום. חברים, כשנואם עומד כאן – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
חוצפן. ההתנשאות שלך – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אני חושב שהמילה שאמרת לא במקום.
חיים ילין (יש עתיד):
איזה מילה אמרתי?
היו"ר עיסאווי פריג':
חסרי תרבות.
חיים ילין (יש עתיד):
אבל תסתכל מה קורה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
תרבות? מדבר על תרבות – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
זו מילה לא במקום.
חיים ילין (יש עתיד):
מה זה לא במקום? במקום כל מה שהם אומרים שאני אומר?
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת ילין, אתה צודק, להפריע לא טוב – – –
חיים ילין (יש עתיד):
סלח לי, עיסאווי, עיסאווי – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אבל השתמשת במילה שאני חושב שהיא לא במקום. זה חוזר אליך, תמשיך.
חיים ילין (יש עתיד):
עיסאווי, סלח לי, סלח לי, עיסאווי, אי-אפשר ככה.
היו"ר עיסאווי פריג':
החברים ייתנו לך. אני הערתי את הערתי.
חיים ילין (יש עתיד):
אי-אפשר לנהל ככה בשום צורה.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אזברגה, נא לתת לחיים ילין להמשיך את דבריו.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
תדבר איתי בגובה העיניים ואל תגיד: תסתום את הפה. אנחנו לא צריכים – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
אני הערתי, ואני מכיר את חבר הכנסת ילין מקרוב. אני חושב – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אני רוצה להתחיל מההתחלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תתחיל, בבקשה.
חיים ילין (יש עתיד):
אני רוצה להתחיל מההתחלה. אני לא – אני רוצה להתחיל מההתחלה.
היו"ר עיסאווי פריג':
בבקשה, דבר. תתחיל מההתחלה.
חיים ילין (יש עתיד):
אני בעד חוק הלאום.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
חיים ילין (יש עתיד):
לא החוק הזה – –
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
חיים ילין (יש עתיד):
– – החוק של בני בגין, החוק שיש עתיד רצתה להעביר והפילו אותו, החוק שמדבר על שוויון, על מדינה יהודית ודמוקרטית.
עכשיו אני אגיד לכם איך אני, בבואנוס איירס, הרגשתי כשקראו לי "יהודי מסריח", Judío de mierda, או Ruso, andate del país, מה שנקרא "רוסי, לך מהארץ שלנו". אז אני יכול להבין את המיעוטים במדינת ישראל, כי אני הייתי מיעוט בגולה, בתפוצות. כל מי שהיה מיעוט בגולה ובתפוצות מבין מה זה להיות מיעוט. אבל גם כשקראו לי ככה הייתה לי זכות להצביע, הייתה לי זכות לדבר את השפה שלי, או לפחות הסבים שלי דיברו את היידיש שלהם בלי שהעיפו אותם מהמדינה, בלי שאמרו שזו שפה לא מקובלת – כל מה שאנחנו בעצם בגדול רוצים בחוק שלנו, לא בחוק הזה שהם מנסים להעביר.
עכשיו אני אגיד לכם, אחד-אחד אני עובר עכשיו. שני גנרלים יש לנו פה, בכנסת ישראל, שנמצאים גם בקבינט וגם בספסל הממשלה. גלנט, שר השיכון, איך האלוף במילואים גלנט יכול ללכת ולהגיד לואחיד, שבפסח 2008, הבדואי הזה, בגופו, יחד עם הגדוד של הבדואים, עצר מתקפת טרור בכרם שלום – ואם הם לא היו שם בכלל אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה במעבר כרם שלום, עם כל מה שמשתמע מזה; הכול היה שחור, מלחמה שמי שלא היה שם ולא שמע – איך גלנט עכשיו הולך להסביר לואחיד את החוק הזה? יותר מזה, אני אגיד לך מי זה ואחיד – אבא שלו הקים את האגודה למען החייל ברהט. איך תבואו ותגידו לו את זה? סיימנו עם גלנט.
עכשיו נלך למי שתמיד אוהב להגיד הרבה דברים מפוצצים, שר החינוך שלנו, אדון בנט. איך הוא הולך עכשיו לרסאן עליאן, שהיה מח"ט בצוק איתן, היום תת-אלוף, שהוביל את טובי בנינו לקרב, ואומר לו: תשמע, יש לנו פה חוק אבל הוא לא שוויוני, אתה תהיה סוג ב', ג', ד', עד ז'. איך הוא הולך להסביר את זה? אלה אנשים שעכשיו הולכים להצביע בעד החוק הזה. אלה אנשים שהובילו חיילים לקרבות, ביניהם דרוזים, צ'רקסים, בדואים, ערבים, שנאמנים למדינת ישראל, אבל גם הנאמנות בחוק הזה נעלמת. איך הולכים לעשות את זה? ריבונו של עולם, אני באמת אומר לכם את הדברים האלה.
עכשיו, כשאנחנו מסיימים עם חוק הלאום, ויסתיים חוק הלאום; כנראה שראש הממשלה והקבינט יותר אוהבים לכתוב ספרים איך לנצח את הטרור, כי בפרקטיקה זה לא עובד. חוק הלאום הוא מעבר לחוק. הוא צריך לדעת שזו אדמה שלנו, שאנחנו נלחמים על האדמה שלנו, שיש לנו זכות על האדמה שלנו. וכשהאדמה בעוטף עזה נשרפת כבר 115 ימים אני צריך להצדיע – אני אומר לכם את הדברים כמו שהם – לבדואים, שנמצאים שם ומעבדים את המרעה, לכל המיעוטים, דרוזים שבאים מהצפון, וצ'רקסים, כולם בקק"ל יחד איתנו מכבים את השרפות.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
חיים ילין (יש עתיד):
לאנשים הגיבורים של רט"ג שנמצאים שם, וכל כיבוי האש, יחד עם כל המתנדבים. אם אתם רוצים חוק לאום – באמת, אוחנה, אני אומר לך, תסתכל מה קורה בעוטף: העם מחובר שם, כולם ביחד, עכשיו אתה הולך להפלות אותם – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
חיים ילין (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, תרשה לי.
היו"ר עיסאווי פריג':
קיבלת שתיים – – –
חיים ילין (יש עתיד):
אלה הגיבורים האמיתיים, שכבר 115 יום נלחמים מול השרפות, מול הטרור. והאמן לי, כואב לי הלב באמת על החוק הזה, כי – אני אגיד משהו שאני מסכים בו עם זחאלקה: בכל המדינות שהייתי שם, בכל המדינות שהייתי בחו"ל, כששאלתי: איך כתבתם את החוקה? אופוזיציה וקואליציה ביחד – –
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
חיים ילין (יש עתיד):
– – בין שנה וחצי לשלוש שנים, כולם הלכו מכות ובסוף יצאו עם משהו מוסכם. לא ייתכן שהחוק הזה יצא כאשר לפחות מחצית, או כמעט מחצית, מנציגי הציבור בדמוקרטיה הייצוגית שיש פה לא מסכימים לחוק הזה. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת חיים ילין. קיבלת תוספת משמעותית, אז זה בסדר.
חיים ילין (יש עתיד):
אני אוהב אותך.
היו"ר עיסאווי פריג':
הבאה בתור, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, כתוב לי 15 דקות – עד 15 דקות, את יכולה פחות. בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברות הכנסת, החוק הזה שנקרא חוק הלאום, שאין לו דבר וחצי דבר עם הלאום, הוא חוק גזעני, הוא מדיר ערביות וערבים, הוא עושה הבחנה בין סוגי יהודיות ויהודים, הוא עושה בסיס לאפליה ודיכוי של נשים, הוא מוציא מההגדרה של מדינת ישראל את הדמוקרטיה והוא מסרב להכיר בשוויון. הוא באמת חוק נוראי.
אבל במובן מסוים הדבר הכי נורא בחוק הזה זה שמבחינת ראש הממשלה, מבחינת בנימין נתניהו, זה בסך הכול הפרסומת החדשה למותג שלו. זה הקמפיין הנוכחי ממשרד הפרסום הכי טוב, במניפולציה, בתעמולה שקרית ובהסתה: המוח של בנימין נתניהו. זה כמו סרטון חדש בטלוויזיה או שלט חוצות חדש מבחינתו, כי אחרי הכול, לא משנה אם זה יהיה בינואר, או במרס, או בנובמבר – יהיו בחירות. נתניהו נערך לבחירות, ולכן הוא חייב לחדש את הקמפיין.
המסר של המותג הוא אותו מסר. ערכי המותג נשמרים. אותו מסר מהיום המקולל שבו נתניהו נכנס לחיים הפוליטיים, אותו נרטיב שהוא הכניס לחיינו, והוא מתחזק אותו בקמפיין חדש מעת לעת. אותו מסר: נתניהו טוב ליהודים, השמאל טוב לערבים, וזה אחד על חשבון השני. זאת החלוקה ואין בלתה. זה התחיל בקמפיין נגד יצחק רבין ונגד אוסלו. נתניהו טען שיצחק רבין, ראש הממשלה, הוא לא לגיטימי. ולמה הוא לא לגיטימי? כי הוא נתמך על ידי קולות ערבים. אדם שעד לאותו יום לא עשה שום דבר משמעותי בחיים, בטח לא בתחום הביטחון, תקף את מי שהיה רמטכ"ל ששת הימים, שהיה שר ביטחון שנים רבות, על המהלך שלו להשגת הסכם עם שכנינו ושכנותינו הפלסטיניות, הסכם אוסלו.
אני רוצה לקרוא לכן את התיאור של דניאל בן-סימון על מה שהיה בכיכר ציון בשנת 1994. "כל ראשי הימין, ובראשם בנימין נתניהו, צופים בשאננות מהמרפסת בחיזיון מבעית: מתנחלים קורעים לגזרים תצלום של ראש הממשלה יצחק רבין, ראשו עטוף בכאפיה" – כן, יצחק רבין, שמו עליו כאפיה. "קריאות קצובות: 'מוות לרבין!', 'מוות לרבין!', מהדהדות למרחוק. אחר כך עורכים המפגינים את טקס שרפת תמונתו של רבין במרכז הכיכר, לא לפני שעיניו מנוקרות ופרצופו נרמס תחת רגליהם הרוקעות".
קאט. כיכר ציון 1995. שוב תיאור של דניאל בן-סימון, על מרפסת הנואמים עומדים כל מנהיגי תנועות הימין ובראשם בנימין נתניהו. "שירה אדירה סוחפת את ההמונים: 'בדם ואש את רבין נגרש!', הם שרים כמקהלה, וגם: 'הוא בוגד! הוא בוגד! הוא בוגד!'. מדי כמה דקות מתחלפות סיסמאות הנאצה", ואיתן המנגינה. "כעת הכול זועקים בקול אחד ובקריאות קצובות: 'מוות לרבין! מוות לרבין!'. דיוקנו של רבין בכאפיה על ראשו ועליו המילה 'הבוגד' מתנוסס על אלפי כרזות".
"רפאל איתן", זוכרות, זוכרים אותו? "עומד ליד הרב יוסף בא-גד והשניים מנופפים בידיהם להמונים. 'ממשלת רבין היא ממשלה של קוויזלינגים', זועק איתן לתוך המיקרופון, 'אלה הקוויזלינגים ואלה מעשיהם'". קוויזלינגים – לצופות ולצופים שאינן בקיאות – זאת מילה נרדפת לבוגד. כלומר, ממשלת רבין היא ממשלה של בוגדים. "הקהל מריע וצועק: 'מוות לרבין! 'מוות לרבין!'. במרכז המרפסת מזדקרת דמותו של בנימין נתניהו, הוא סוקר במבטו את הקהל העצום ומפזר חיוכים. ניכר שרוחו טובה עליו. מאז יצא לקרב נגד הסכמי אוסלו, שנתיים קודם לכן, לא זכה לקבלת פנים כל כך נלהבת".
"קולו של נתניהו מהדהד במרכז ירושלים: 'לממשלה הזאת יש רוב לא ציוני', שואג מנהיג הימין לעבר הקהל המשולהב. ממשלת רבין נשענת על חמישה נציגים ערבים שמזוהים עם אש"ף – – – אלפי חובשי כיפות ומגבעות מתחתיו זועקים: 'מוות לרבין! מוות לרבין!' נציגים ערבים – אני רוצה להזכיר – חברי כנסת ערבים בכנסת ישראל, אזרחים, אזרחיות ישראלים, ונתניהו אומר עליהם: מזוהים עם אש"ף. "בעוד נתניהו נואם את דבריו קבוצת מפגינים מניפה תמונה של רבין לבוש במדי אס.אס. שחורים עטורי דרגות. עבודת הפוטו-מונטאז' נראית מושלמת. המפגינים מתכתשים ביניהם מי יזכה בפיסה מהכרזה המרוטשת. אחרים תוקעים מכשירים חדים בפנים שבתמונה, מחוררים אותן עד לבלי הכר".
לזה צריך להוסיף את הסיסמאות של: "פושעי אוסלו לדין", "נתתם להם רובים". ואז רצח רבין, ואז אף מילת גינוי מבנימין נתניהו עד עצם היום הזה, ואז והקמפיין, ב-1996, של נתניהו לראשות הממשלה, כשהסיסמאות שלו הן: "נתניהו טוב ליהודים" ו"פרס יחלק את ירושלים". בעצם אז, בין 1994 ל-1996, נתניהו הציג לראשונה את הרעיון הזה שמקובל לייחס אותו לארתור פינקלשטיין, יועץ אסטרטגי אמריקני שנפטר לא מזמן, שעשה את הפיצול הזה בין ישראלי ליהודי, ונתן, כך אומרות, לנתניהו את הקלף המנצח הזה: נתניהו, והימין, טוב ליהודים, השמאל טוב לערבים, והערבים, כידוע, רק רוצים לזרוק אותנו לים.
אז "נתניהו טוב ליהודים" היה קמפיין מקביל, אגב, לקמפיין הליכוד. הוא מומן כבר אז על ידי מיליונר אוסטרלי חרדי, גוטניק, והוא היה במקביל לקמפיין הליכוד. אז זה עוד לא היה הקו הרשמי, זה רק היה במקביל. אבל "פרס יחלק את ירושלים", עם זה לא הייתה בעיה להזדהות אחרי "רבין בוגד" ו"מוות לרבין" וכל השאר.
ואז נתניהו נבחר על חודם של קולות אחדים להיות ראש הממשלה, וזמן לא ארוך אחרי שהוא נבחר להיות ראש הממשלה הוא צולם בביתו של הרב כדורי – אולי תזכרו את הרב כדורי, חברות וחברים – צולם ונשמע במיקרופון מתכופף אל הרב כדורי ואומר לו: "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים". לא מפתיע, אדוני היושב-ראש, כי הם כל כך, כל כך, רק רוצים את טובת הערבים על חשבון היהודים. לא פלא שהם שכחו מה זה להיות יהודים.
אני רוצה להתעכב על זה רגע, חברות וחברים, משום שהמשמעות של המשפט הזה היא שנתניהו לא רק אומר – הוא לא סתם אומר: השמאלנים לא רוצים את טובת ישראל; לא סתם אומר: הם משתפי פעולה ובוגדים; אפילו לא סתם אומר: הם רוצים את טובתם של הערבים – אוי ואבוי, מי תשמע, ערבים, בני אדם, לרצות את טובתם – אלא הוא אומר: הם שכחו מה זה להיות יהודים. זאת אומרת, הם בעצם יהודים פגומים. היהודיות שלהם פגומה. לא פלא שהם כל כך אוהבים את הערבים אם הם שכחו מה זה להיות יהודים.
החלוקה הזאת: הימין טוב ליהודים, השמאל טוב לערבים בלבד, ולכן אני היחידי שישמור עליכם מפני הערבים, היא אותה חלוקה שהוא מתחזק מאז ועד היום. אני עוברת לקמפיין האחרון, ב-2015, ל"ציפי ובוז'י יביאו את דאעש לירושלים". עכשיו זה כבר נתניהו ראש הממשלה, ולא רק הוא אומר את זה, לא רק הסרטונים שהוא מייצר אומרים את זה, אלא גם כל השלוחים והשלוחות שלו אומרים את זה: ציפי ובוז'י יביאו את דאעש לירושלים.
ואז היום המכריע, יום הבחירות – מה זה היה, 17:00 בערב? משהו כזה? סרטון פייסבוק, לא עלה לשידור ברשתות. עמד כשמאחוריו מפה – שכן מדובר במדינאי ולכן הוא עסוק בלהקרין לנו את הדימוי הזה של המדינאי – ואמר, והמשפט השלם אומר: שלטון הימין בסכנה כי הערבים נעים בכמויות לקלפיות, מובאים באוטובוסים שממומנים על ידי עמותות השמאל. ברגע הראשון נופלת לך הלסת: איך יכול להיות שראש ממשלה מציג 25% מהאזרחיות והאזרחים במדינה שלו, שהם האזרחיות והאזרחים שהוא ראש הממשלה שלהם – איך יכול להיות שהוא מציג אותם כאיום; גזעני, גזעני, אומר בצורה מפורשת: הערבים נעים בכמויות? איזה תיאור נוראי, וציורי, ומסית מהמדרגה הראשונה. ממש מתאר ליהודיות וליהודים שהוא פונה אליהם את הנחיל הזה המאיים שבא להשמיד אותם.
אבל התיאור הגזעני המאיים הזה לא עומד בפני עצמו, יש לו התחלה שאומרת: הימין, שלטון הימין – סוגריים: הטוב ליהודים – בסכנה, כי כל הנחיל המאיים הזה של הערבים, מי מביא אותו? השמאל, באוטובוסים. וואו. סוף המשחק ממש. חזרנו לפיצול הראשוני הזה, המהדהד מימי אוסלו: "בדם ואש את רבין נגרש". גירשנו את רבין ועכשיו נציל את שלטון הימין מפני השמאל הזה, שמביא את הערבים באוטובוסים בכמויות.
אבל גם זה לא נגמר בזה, משום שאחר כך, ממש לא מזמן – אגב, צריך להגיד כמובן שאחרי האמירה הזאת, אחרי שנבחר נתניהו והקים ממשלה והכול חזר לשגרה, שגרת ההסתה הרגילה, הוא הזמין כמובן מנהיגים ערבים להתנצל בפניהם וכו'. כמובן, הוא התנצל, אבל ממש לא כל כך מזמן הוא העלה בעמוד הפייסבוק שלו פוסט שטען שאוהדי סח'נין הרעישו, השתוללו, ביזו את זכרה של בחורה יהודייה שנהרגה כשרצו לעמוד דקת דומייה לזכרה. לא הועילו הווידיאו, הסרטונים שצולמו במקום והראו בצורה מפורשת שלא היה ולא נברא. לא הועיל דבר. נתניהו השאיר את הפוסט השקרי והמסית הזה בעמוד הפייסבוק שלו ארבעה ימים תמימים, ואז פשוט הוריד אותו. הפעם הוא לא טרח להתנצל, לא לפני המנהיגות והמנהיגים הערבים ולא לפני הציבור הערבי; אגב, גם לא ספציפית בפני אוהדי סח'נין.
כל זה בא מלווה כמובן במין רצף כזה קבוע של הכפשות, כמו למשל – אני רוצה להגיד, יש לשמאל הזה, והערבים, תת-סניפים כאלה, כמו הקרן החדשה לישראל, למשל, שממומנת על ידי ממשלות זרות עוינות לישראל. יש כמובן את "מדמנת התקשורת", מדמנת התקשורת, מדמנת התקשורת, שהיא – אני אתן כמה ציטוטים על אילנה דיין – "עליהום מתוזמר נגד ראש הממשלה שנועד להפיל את ממשלת הימין ולהביא להקמתה של ממשלת שמאל", שאנחנו יודעים מה היא תעשה – היא תביא ערבים בכמויות באוטובוסים; "דיין לא מסתירה את כוונותיה. רק לפני שבועיים היא הכריזה מלחמה נגד ראש הממשלה בכינוס בנושא התאגיד, כשאמרה: 'אנחנו חייבים לנהל את המאבק הזה כמו שלא ניהלנו אף מאבק אף פעם'". דיין הזאת, גם רוצה תקשורת וגם – היא רוצה תקשורת למרות שראש הממשלה לא רוצה את התקשורת הזאת.
היו"ר עיסאווי פריג':
מילת סיכום.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אני יודעת שאני צריכה לסיים. "לאחרונה קיימה דיין ריאיון מתחנף עם אבו מאזן" – שוב, הקומבינה הזאת: שמאל, ערבים, תקשורת; כולם באים להפיל את בנימין נתניהו.
לסיכום, אדוני, לצערי, חוק הלאום הזה הוא רק פלטפורמה בשביל נתניהו להגיד שוב: להבטיח את יסוד הקיום שלנו, כאילו יסוד הקיום שלנו מאוים על ידי הערבים; להגיד: גם לרוב יש זכויות, כאילו הרוב במדינת ישראל הוא שמאוים, ולא המיעוט, שסובל מאפליה ומגזענות, של הממשלה ושל ראש הממשלה לפני הכול. חוק הלאום הזה הוא חוק אמיתי בעולם, יש לו השפעה איומה ונוראית בעולם, אבל מבחינת נתניהו הוא בסך הכול בא להבטיח את זה שהוא עצמו יישאר עוד ועוד בשלטון.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. הדובר הבא – חבר הכנסת ואאל יונס. בבקשה, אדוני. אחרי זה – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
כי זו עדות שהשמאל והערבים.
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת ואאל יונס, בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
שמאל והערבים, bring it on.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
בוא נעשה, נהיה רוב.
היו"ר עיסאווי פריג':
יש לך שבע דקות, אדוני, בבקשה.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
אוף, לא הספקתי להגיד אבל דבר חשוב. אתה נותן לי דקה מזמנך? הוא נותן לי דקה מזמנו בשביל לסיים.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מבקש, מרב. בבקשה, חבר הכנסת ואאל יונס.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, "בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ. והארץ הייתה תהו ובהו וחשך על פני תהום", וכנראה הלילה יחזור החושך על הארץ, ובמיוחד על ארץ ישראל, אם חוק הלאום הזה יבוצע; אני מקווה שלא ושלא יהיה לו רוב. החוק הזה פשוט מעיר את השדים, מוציא את השד מהבקבוק, מעיר את האנטישמיות בעולם ואת הגזענות. אנחנו מנסים פה להילחם בגזענות, ואתם מנסים להוציא את זה לאור עוד פעם ועוד פעם.
חוק הלאום, שאומר שמדינת הלאום של העם היהודי – כאילו 70 שנה ישראל הייתה של העם הצ'רקסי. אני לא יודע למה אתם באים לעגן אחרי 70 שנה בחוק את הלאום כשיש לכם את מגילת העצמאות, שברור שם שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, מדינה דמוקרטית, שוויונית, שאין בה הבדלי דת, גזר ומין, שהיא מדינה לכל תושביה. מה קורה אחרי 70 שנה? האם לא הייתם בטוחים שישראל היא מדינת היהודים? מדוע אתם מנסים לעגן את הלאום בחוק, כשכולנו יודעים וכל העולם יודע שישראל היא מדינת היהודים?
70 שנה אתם מנסים לעגן את זה בחוק, וזה מראה משבר של זהות, משבר של אי-ביטחון עצמי. בדרך כלל, ידוע בכל העולם שהמיעוט עצמו מנסה לשמור על מורשתו, תרבותו, ומנסה לעגן את זה בחוקים ובקשות; לא הרוב מנסה. אנחנו יודעים שיש הרבה מיעוטים בכל העולם. היה בדרום אפריקה. חבר הכנסת חיים ילין אמר שיש בארגנטינה ויש בכל העולם מיעוטים, וברור שהמיעוטים מנסים כל הזמן לשמור על התרבות שלהם, על המורשת שלהם, ועל הזכויות שלהם, ועל השפה שלהם. בדרך כלל הרוב לא מתבולל, אדוני אלי אלאלוף. הרוב לא מתבולל; המיעוט מתבולל.
ומה עוד בחוק הזה, ההזוי? אני כמה חודשים בכנסת, ואני מריח את השנאה והגזענות – שאת זה לא רואים ברחובות ישראל. אני עבדתי בהרבה מקומות והיו לי חיכוכים רבים בחברה היהודית, במשך 35 שנה, אחרי התיכון, ואני מכיר את הצד היהודי טוב מאוד. מעולם לא חשדתי שיש כל כך גזענות. הצנחה של הגזענות מריחה מהכנסת הזאת. ואני באמת מתפלא שהעם היהודי שולח לפה נציגים בשביל שיהיו חיים עם רווחה, עם כלכלה, חיים טובים, ופשוט מקבל חוקים גזעניים, שפשוט – זה יבודד את מדינת ישראל מכל העולם.
אדוני היושב-ראש, אתה יודע איך קראו במצרים למשפחתו של הרמב"ם?
היו"ר עיסאווי פריג':
בן מימון?
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
בן מימון, אבל בערבית השם שלו אבן עבדאללה – אבן עבדאללה, שזה בן עובדיה.
אלי אלאלוף (כולנו):
במרוקו קראו לו, בפאס, בוסט אל – – – בגלל שהוא עשה שעון.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
יפה. והרמב"ם דיבר ערבית וחי בין הערבים, עם כל היהודים שהיו סביבו, חיים טובים, חיים חברתיים, חיים נורמליים, ולא סבל לא מגזענות ולא מאי-שוויון. השפה הערבית היא השפה שלנו. אי-אפשר לשנות אותה; אי-אפשר לעגן בחוק שהיא שפה לא רשמית. השפה הערבית היא השפה שלנו, והיא תשמור על התרבות שלנו, על ההיסטוריה שלנו, על העבר, על העתיד, על ההווה.
ישראל מתיימרת שהיא תעשה שלום במזרח התיכון, שהיא נמצאת במובלעת כזאת בין מדינות ערב. הדבר הנורמלי אומר שישראל צריכה לדבר ערבית, לחזק את השפה, לעשות את הערבית שפה רשמית, שפה מקבילה לשפה העברית – לא שפה שנייה אפילו; שפה מקבילה לשפה העברית. כי יום אחד – ואנחנו יודעים את הסיפור אהבה שמנהל מר נתניהו עם בן סלמאן, מוחמד בן סלמאן – פשוט, מה יגיד אם יום אחד יבוא לבקר בכנסת ויעמוד בדוכן הזה, וזה כנראה, נראה לי, קרוב, ויתחיל לדבר בערבית? בן סלמאן לא למד עברית ולא ילמד עברית. אז אנא – – –
היו"ר עיסאווי פריג':
הוא אורח, מותר לו.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
הוא אורח, מותר לו.
אנחנו, העם הערבי והחברה הערבית, לא מהגרים מארגנטינה, כמו שאמר חיים ילין, אנחנו ילידים של הארץ הזאת; אנחנו עם שורשים עמוקים בארץ הזאת; יש לנו שורשים מאוד מאוד עמוקים, ואי-אפשר לעקור אותנו, לא בחוקים של הלאום ולא בחוקים הזויים וגזעניים. אנחנו נולדנו פה, נחיה פה ונמות פה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה, תודה, גם עמידה בזמן. תודה לחבר הכנסת ואאל יונס. יפה. תודה, תודה. הבא בתור – חבר הכנסת אלעזר שטרן. אמרתי נכון? בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הפעם אמרת נכון.
היו"ר עיסאווי פריג':
כן, אדוני, יש לך עשר דקות, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני מחכה לשר.
היו"ר עיסאווי פריג':
אין לנו שר במליאה?
קריאה:
כן, מגיע. השר בנט בדרכו לכאן.
מיכל רוזין (מרצ):
בינתיים אל תפעיל שעון.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז דבר, אני אפעיל את השעון עם הגעת השר. דבר, הזמן שלך, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
איזה שר מגיע?
היו"ר עיסאווי פריג':
השר התורן, ישראל כץ, לא?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי?
היו"ר עיסאווי פריג':
השר התורן, מי זה? ישראל?
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מי מגיע?
קריאה:
השר בנט אמור להיכנס.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר בנט?
היו"ר עיסאווי פריג':
כן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני אחכה לו.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני מחשיב את הזמן מאז.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
לא, דבר, כשהוא יגיע יתחילו את השעון.
היו"ר עיסאווי פריג':
נפעיל את השעון. שלא ישעמם לנו איתך.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
למה לך? תנצל.
היו"ר עיסאווי פריג':
דבר. בבקשה, אדוני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
חברי חבר הכנסת עיסאווי – לא, לא, שייקח את הזמן. אין בעיה, אין בעיה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
עיסאווי, אתה צריך להתעצבן ולנעול את הישיבה הזו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סליחה רגע, שר זה לא הצגה. אנחנו יודעים מה זה שרי ממשלת ישראל, לצערנו, בסדר? שר – אנחנו מדברים אל שר מתוך תקווה שהוא יקשיב, שהוא יעביר לממשלה את מה שאנחנו רוצים שהוא יעביר. אולי פעם יהיה שר שיקשיב למה שאנחנו אומרים ויעביר את זה לממשלה. עכשיו, אני לא פה בשביל לדבר – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
השר הגיע.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
השר בנט, ערב טוב.
היו"ר עיסאווי פריג':
התעקש חבר הכנסת שטרן לא לדבר עד שתיכנס.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
האמת היא, עד שיהיה שר, שר החינוך, אני רוצה להגיד לך, והתפוצות, מתוך תקווה שגם שר יקשיב. וחשבתי שתקשיב.
תראו, אני צריך לומר: אני בעד חוק הלאום. ישראל היא, ורק היא, מדינת הלאום של העם היהודי. אבל אני רוצה ככה טיפה להיתלות במה שאמר בני בגין בבוקר – ציטט את אבא שלו –שכשמדברים על לאום, אז לאומיות יסודה באהבה, לאומנות שורשיה בשנאה. אהבת הארץ, אהבת יושביה, אהבת המדינה. לאומנות זה שנאת האחר, שנאת אנשים אחרים, שנאת ישויות אחרות.
פרופ' הלברטל – השר בנט, במקרה אתה פה – אמר שהליכוד והבית היהודי עברו מלאומיות ללאומנות. הלאומיות מכירה באויבים מבחוץ, הלאומנות מחפשת אויבים מבית. את הזר, את השונה, את הגר, את יהדות התפוצות. אויבים גם חיילי צה"ל. עיסאווי, אתה לא האויב המרכזי בחוק הזה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אני אמרתי – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
החוק הזה הוא כיסוי ערוותה של הממשלה הזאת, ממשלה שאוהבת מדינת לאום של העם היהודי אבל שונאת יהודים. מדינה ששונאת את היהודים בתפוצות, אבל שונאת גם את היהודים חיילי צה"ל שעלו מחבר העמים, והמדינה הזאת לא מכירה בהם כיהודים.
למדינה הזאת יש זמן לחוק קולנוע; יש לה זמן לחוק לאום; יש לה זמן לחוק המים בבריכה של ראש הממשלה בקיסריה; יש לה חוק מרכולים, איך להרחיק אנשים משבת. לכול יש זמן. לשרים יש כוח.
אבל דבר אחד אין לה – ואני שמח שהשר בנט יושב פה: איך להכיר בסגן גרמן רוז'קוב כיהודי. השר בנט נתן, בצדק, את פרס ישראל למרים פרץ. גרמן רוז'קוב היה בן בית אצלם בבית.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוועדה נתנה, המדינה נתנה.
אלי אלאלוף (כולנו):
זה לא הוא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
גרמן היה אצלם בבית. הוא היה בנה היחיד של לודמילה. הוא ביקר כל שבת בבית חברו אלירז פרץ, זיכרונו לברכה. ב-2002 חדרו שני מחבלים לאזור מצובה בלבנון – אני בטוח שהשר זוכר את ההיתקלות הזאת, אולי היית אז אפילו בצבא – והוא נהרג שם והוא קיבל על זה צל"ש. אני הייתי בהלוויה שלו יחד עם מרים פרץ. לא רצו לקבור אותו יחד – בחלקה של יהודים.
השר בנט, מדינת הלאום של העם היהודי – איזה יהודי? גרמן רוז'קוב הוא יהודי? אולי באמת תטפלו קודם כול במיהו יהודי, לפני שעושים להם מדינה. אתה זוכר בטח את מה שהתחייבת לי, הסתכלנו עין בעין. אמרת לי: נראה לך שאני אוותר על הגיור? אילן סביאטקובסקי נהרג יחד עם אלירז פרץ. הוא היה קשר. הרב רונצקי, זיכרונו לברכה – התלוויתי אליו בהלוויה שלו כדי לוודא שלא קוברים אותו בראשון לציון בחברה נפרדת.
אז תגידו לי, ממשלה עלובה באמת: אתם מתעסקים בחוק לאום – אתם לא יכולים להחליט שאלה יהודים? יש לכם חוק מוכן לקריאה שנייה ושלישית, עבר את הדיונים בכנסת. חבר הכנסת אוחנה, יושב-ראש הוועדה, כמה שעות בזבזת על חוק הלאום?
אמיר אוחנה (הליכוד):
אף לא אחת. השקעתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
ואני אומר: בזבזת. אני אגיד לך למה, אני אגיד לך למה. אני לא רוצה להגיד לך למי היית יכול להקדיש יותר זמן, כבר היה על זה דיון היום פה, אני לא רוצה להיכנס לזה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל לא – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
על הפונדקאות – לא כדאי, עזוב.
אמיר אוחנה (הליכוד):
יש עוד ח"כ בכנסת העשרים – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא רוצה להיכנס. תן לי, אני אגיד לך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
נכנסת.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי, אני אגיד לך. אם אתה, שאומר כל הזמן: אני קצין בצה"ל, היית מקדיש את הזמן לפני מדינת הלאום של העם היהודי ליהודים עצמם, ואני אמרתי לך לאילו יהודים, לחיילי צה"ל שנפלו בהגנה על העם היהודי – תגידו, לזה אין לכם זמן? למה, אימת ליצמן נפלה עליכם? אימת גפני נפלה עליכם? זה לא יותר חשוב? לפני שמתעסקים בחוק שמפלה בחלקים שלו – שרצה להפלות הרבה יותר, אתה יודע את זה. דרך אגב, לולא התערבות של הנשיא – שאני מצר על כך שעל מה שהוא ביקש לתקן קראת לו "פוליטיקאי", ואחרי זה תיקנת את זה. זאת אומרת, הוא לא היה כל כך פוליטיקאי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, על הצביעות.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
הוא היה נשיא של כולנו, בהקשרים האלה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
חבר הכנסת שטרן, קודם כול, "פוליטיקאי" זו לא מילה גסה. דבר ראשון.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אתה השתמשת בזה כמילה גסה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
דבר שני, נגד הצביעות יצאתי, ואני חוזר ויוצא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי, בסדר.
אמיר אוחנה (הליכוד):
כי הוא חתום על אותה הצעת חוק.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בסדר, בסדר. אבל אני רוצה להגיד לך משהו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא הצביע בעדה מהאופוזיציה, לא תגיד מישהו מהקואליציה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תן לי, אני אגיד לך משהו: לפעמים הצעות חוק, יש להן גם רצף וקצב וסיטואציה, ומתי הן נמצאות. וכשמתעסקים בממשלה, שמי שמכתיב בה זה הקבוצה החרדית או החרד"לית – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל הוא עשה את זה מהאופוזיציה. הוא עשה מהאופוזיציה ב-2007.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – היא מכתיבה לממשלה הזאת – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
ב-2007 הוא עשה את זה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – את השבת, את היהדות, את הגיור, מה החוכמה – – –
מיכל רוזין (מרצ):
זה לא עבר. זה עובר עכשיו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא הצביע בעד זה.
מיכל רוזין (מרצ):
אבל יש סיבה שזה לא עבר.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אגב, בתמיכה של – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
שנייה, שנייה, חבר הכנסת אוחנה, יושב-ראש הוועדה, אני אגיד לך מה אני במקומך, ואני נשבע לך, אני נשבע לך, והשר בנט שומע את זה: אני, לפני חוק הלאום, שיש לו חשיבות בצורה מסוימת, הייתי אומר: קודם כול תתעסקו במיהו יהודי. השר נפתלי, אתה זוכר? הסתכלנו בעיניים אחד לשני. אמרת לי: נראה לך שאני אוותר על הגיור?
עכשיו אני שואל אותך: כשזאת מדינת הלאום של העם היהודי, איפה ייקברו בה חיילי צה"ל שעלו מחבר העמים ואינם מוכרים כיהודים? איפה תקברו אותם במדינת הלאום של העם היהודי? בצורה נפרדת? לזה לא היה זמן? על זה אי-אפשר היה לעשות שריר? על זה אי-אפשר היה להגיד לליצמן: זה לא עסק שלך, תעמוד בצד? אי-אפשר לבוא ולהגיד לו: אנחנו דואגים לחיילים שלנו? החיילים שלנו זה לא הילדים שלך. הילדים שלך לא פוגשים את החיילים האלה, הם לא הולכים ללוויות האלה, שאתה ואני הולכים אליהן.
אז עכשיו נסדר את זה. לוח עברי אתם רוצים ללמד אותנו? אני עשיתי חוק – לא אוהב להגיד את המושג "עשיתי חוק" – יזמתי חוק. עבר, שעל רישיון נהיגה יהיה גם תאריך עברי. לא יודע אם יש – שאותי אף אחד לא ילמד על חשיבות התאריך העברי.
אבל אני אומר: תראו את הנוסח, שבעיניי הוא יפה, של השפה העברית בחוק הלאום: השפה העברית היא שפה רשמית של המדינה, ולצידה תשמש – סליחה: "הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה, ולצידו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי; השימוש בלוח העברי ובלוח הלועזי ייקבע בחוק". יושב-ראש הוועדה אוחנה, לא יכולנו להגיד שהשפה העברית היא שפה רשמית של המדינה, ולצידה תשמש השפה הערבית כשפה רשמית?
אמיר אוחנה (הליכוד):
יכולנו, לא רצינו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני יודע שלא רצינו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני לא רציתי.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בגלל שרצית לשים אצבע בעין ללוחמים הדרוזים שלנו, הבדואים שלנו – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – בצה"ל ובזרועות הביטחון האחרות, שהם נלחמים ונופלים פה. והשפה שלהם – רצית אצבע בעיניים, להגיד להם שמה שהם – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא נכון. אני רציתי לומר שאנחנו לא מדינה דו-לאומית, אנחנו לא מדינה דו-לשונית ואנחנו לא מדינה – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תשמע, תשמע, תשמע. שכשהם מלמדים בבית את הילדים – תן לי, אני אגיד לך. כשהם מלמדים את הילדים – אתה תוסיף לי את הזמן?
היו"ר עיסאווי פריג':
חבר הכנסת אוחנה, אני מבקש.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני, אני לא רוצה להפריע, אבל אם פונים אליי אז אני משיב.
היו"ר עיסאווי פריג':
הבנתי. תן לו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אחר כך תענה. אני אגיד לך, אני אגיד לך: אני מכיר לוחמים, אני פוגש אותם כל שבוע, גם היום.
אמיר אוחנה (הליכוד):
גם אני.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
לא, לא, לא, לא, גם היום אני פוגש אותם. שנייה, גם היום, בכל מיני זרועות ביטחון. הילדים שלהם – בבית הם מדברים איתם בערבית. בסדר? אני חושב שהעברית צריכה להיות השפה הראשית, תקרא לזה איך שאתה רוצה; אבל למה על ערבית אמרת – ייקבע בחוק? למה ללוח הלועזי – תן לי, אני אגיד לך – למה על הלוח הלועזי יכולת להגיד: "לצידו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי", ולא יכולת להגיד את זה על השפה הערבית, שהיא שפתם של לוחמי צה"ל ושל לוחמים אחרים? למה להעליב אותם? אפילו שזה חשוב להם. אני יודע שזה חשוב לך, אבל בלאומיות מתעסקים באהבה, בלאומנות מתעסקים בשנאה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אין שנאה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
והחוק הזה הוא חוק שאתה יודע שהוא יוצר שנאה. אתה שומע, אני לא חסיד של מה שנשמע פה מהתנועה המשותפת.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא מעורר כעס.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני לא חסיד של מה שהם אמרו פה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הוא מעורר כעס.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אני חושב שהם אמרו פה דברים קשים, שאני מאוד לא מזדהה איתם. אבל לא משנה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל הוא לא בא משנאה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אבל לא משנה. אבל עיסאווי נמצא במקום אחר. ועיסאווי כן רוצה והוא כן מבין שהמדינה הזאת היא מדינת הלאום של העם היהודי. אבל למה לשים לו אצבע בעין?
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש מאשר? מעניין אותי אם היושב-ראש מאשר.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
סליחה? תשאל אותו. תשאל אותו. אני אגלה לך, עיסאווי היה אצלי בבית. אני בטוח שעוד הרבה חברים שלי מהגליל – דרך אגב, היה סעיף בחוק על מה צריך לאפשר, כאילו הבית החרד"לי דואג ליישוב בגליל ובנגב; אם הם היו דואגים ליישוב בגליל ובנגב רבע – רבע – ממה שהם דאגו להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, לא היה היום צריך לדבר על פעולות לקידום הרוב היהודי בגליל. היה רוב יהודי בגליל.
היו"ר עיסאווי פריג':
אתה צריך לסכם, אדוני. זמנך עבר, אבל מתוך – – –
אלעזר שטרן (יש עתיד):
בבקשה, אז אני אגיד את זה ככה.
היו"ר עיסאווי פריג':
אז תגיד משפט סיכום, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אז אני אגיד. אז אמרתי: הממשלה הזאת היא אולי ממשלה שאוהבת את המדינה של העם היהודי, זאת ממשלה שלצערי הרב ממש לא אוהבת יהודים; ממש לא אוהבת את חיילי צה"ל. הנזק בתהליך הניסוח של החוק הזה, ייקח לנו שנים לתקן אותו. אבל אנחנו לא נתייאש. את הנזקים של כל פעולות הממשלה הזאת אנחנו נתקן. תודה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חברת הכנסת מירב בן ארי ביקשה שלוש דקות על חשבון – חברת הכנסת מרב מיכאלי, יש לך שלוש דקות. תדייקי.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני, מעל הראש. אני פשוט ירדתי מפה בלי להצליח להגיד את הסוף של הדברים שלי. אז אני רוצה להגיד את זה.
היו"ר עיסאווי פריג':
קדימה, shoot.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
החוק הזה, החוק הרע הזה והמסוכן הזה, הוא דבר אמיתי בעולם; הוא דבר אמיתי במציאות; הוא ישנה את המדינה הזאת; הוא ישנה אותה לרעה. הוא ייתן כוח לכוחות שרוצים להפוך אותה למדינת הלכה; הוא ייתן כוח לאלה שרוצים להפריד בינינו; הוא ייתן כוח לאלה שרוצים שזאת לא תהיה מדינה דמוקרטית; שזאת תהיה מדינה שאין בה שוויון.
אבל מבחינת בנימין נתניהו זה פשוט עוד קמפיין שלו בשביל להישאר בכיסא ראש הממשלה. זה עוד קמפיין שלו בשביל להזכיר, ולאכוף מחדש, את העיקרון הזה שהוא רץ עליו מאז שהוא הופיע בחיינו הפוליטיים ועד היום: הימין טוב ליהודים; הוא, נתניהו, טוב ליהודים, והשמאל טוב לערבים, והערבים נעים בכמויות.
כי עובדה, הינה, הוא מביא חוק שהוא אומר עליו: הרוב המכריע בעם רוצה להבטיח את אופייה היהודי של מדינתנו לדורות; כאילו יש בעיה עם אופייה היהודי של מדינתו; כאילו זה הדבר שצריך להגן עליו. והינה, קמים הערביות והערבים שנפגעים ישירות מהחוק הזה, מתנגדים, נאבקות ונאבקים כדי שלא יעבור, והינה מתייצבת השמאל, מתייצבות ומתייצבים ואומרים: מסרבות ומסרבים להעביר את החוק הזה, שהוא חוק שמפלה ומבדיל לא רק בין דם יהודי לדם ערבי אלא גם בין דם יהודי אורתודוקסי לדם יהודי רפורמי, ובין דם של גבר לדם של אישה. והינה, מבחינת נתניהו, מה שהיה צריך להוכיח: הוא לטובת היהודים והשמאל עם הערבים.
אז אני רוצה להגיד, חברות וחברים: כן, השמאל לא רוצה מדינה שאין בה שוויון; השמאל לא רוצה מדינה לא דמוקרטית; השמאל רוצה בית לאומי לעם היהודי, שיש בו שוויון לכל האזרחיות והאזרחים. אנחנו נמשיך להגיד את זה, אנחנו נמשיך להיאבק על זה, ואנחנו גם בסוף ננצח, בנימין נתניהו.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יש לך שש דקות, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת פארן, יש לך שש דקות. בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
רגע, רגע, רגע. לפני שאתה מתחיל לי את הזמן אני מגביהה. מרב גבוהה, מרב גבוהה.
היו"ר עיסאווי פריג':
את רואה? את רואה? הינה, שש דקות.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
טוב, חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רק אבקש, אתה יודע, המשמעות של שר באולם היא לא רק איזה נוכחות פיזית וירטואלית. אני מאוד מבקשת שהשר יהיה גם קשוב לדברים שנאמרים כאן, וכרגע אני מצטערת לומר שלא נראה לי שהוא כל כך קשוב לנו, יש אוזניות באוזניו. ואני חושבת שזה לא כל כך ראוי, אדוני השר בנט, שאתה יושב ואוזניות באוזניך, ולא מקשיב לדברים שנאמרים במליאה.
בפרט, אדוני בנט, השר – הוא אפילו לא שומע שאני מדברת אליו. זה כנראה כל כך – הדיון עובר כאן לידו, מה שנקרא. אפילו לא נכנס מאוזן אחת ולאוזן השנייה, אלא פשוט – אדוני השר, אני מדברת אליך, בבקשה. אדוני השר, נוכחותך באולם, משמעותה גם שאתה מקשיב לדברים שנאמרים כאן ולא יושב כאן עם אוזניות ומאזין למוזיקה או מדבר או משוחח, אני לא יודעת מה.
היו"ר עיסאווי פריג':
השר מקשיב לך, בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אדוני, תודה. ודווקא אתה, אדוני השר, מכולם, שמפלגתך הייתה בין הכוחות הפועלים החזקים המשמעותיים מאחורי החוק הזה, אני רוצה לשאול את כולנו, וגם אותך, השר: מה עובר על המדינה שלנו? איך אנחנו מגיעים לכזה חוק, שמייצג שבר כל כך עמוק? החוק הזה מייצג אותו. החוק, כל סעיף בו מייצג שבר אחר.
ובמקום שחוק-יסוד, שמיועד להיות איזשהו נר לרגלי הכנסת הזאת והמחוקקים בהווה ובעתיד, שמאחד, שמייצג איזושהי הסכמה רחבה בעם ולכן הוא חוק-יסוד, במקום זאת זה חוק שבא ומשסע, ומעמיק את הקרע. כל סעיף בו מעמיק קרע אחר, בין אם זה בין היהודים והערבים ובין אם זה בעם היהודי, בין ישראל והתפוצות. כל סעיף.
אני רוצה באמת לשאול: איך אנחנו מגיעים לכוחות כל כך קיצוניים שמנתבים אותנו? זאת המציאות שלנו כאן. זה כל כך כל כך קשה לכם להגיד את המילה "שוויון"? כל כך בלתי מתקבל על הדעת שבחוק הזה תופיע המילה "דמוקרטיה"?
זה חוק-יסוד. היסודות האלה של שוויון, של דמוקרטיה – בהיעדרותם, לשם הם מצביעים; לשם החוק זה לוקח אותנו, למדינה שאין בה שוויון ואין בה דמוקרטיה. נקודה.
אני פשוט – אין מה לומר. ב-70 שנות קיומה של מדינת ישראל, בשנת ה-70, ערב תשעה באב – ביום שבת זה התאריך, ביום ראשון מציינים את תשעה באב – דווקא, דווקא בשבוע הזה, דווקא ערב תשעה באב, שמציין בעם היהודי את החורבן של שני בתי המקדש, של שתי הוויות של ישויות מדינתיות כאן, שחרבו – אנחנו הישות השלישית – דווקא ערב תשעה באב אנחנו מביאים כזה חוק נוראי, שמתווה דרך? הרי כמו שאמרתי, חוק-יסוד מתווה דרך לעתיד. איזה דרך החוק הזה מתווה לנו לעתיד?
זה אולי הדבר הכי בנלי, אבל באמת, מתוך מגילת העצמאות, שבטח עוד קראו ויקראו כל כך הרבה סביב החוק הזה: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה"; תהיה מושתתת "על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" – איפה אתם ואיפה נביאי ישראל? "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
וגם במגילת העצמאות קראו: אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".
אני שוב חוזרת ואומרת: איך זה שהיום, 70 שנה אחרי שחתמנו על מגילת העצמאות, אנחנו קורעים אותה מתוכנה, מפירים אותה ברגל גסה, מוציאים מחוק-יסוד כל כך כל כך חזק, שיש בו אמירות שעם הרבה מאוד מהן היינו מסכימים – והייתי מסכימה, מהמחנה הציוני, אם היו נכנסות בו המילים "שוויון" ו"דמוקרטיה", שתי מילים שבלעדיהן אין לנו קיום פה במדינת ישראל כעם יהודי. לא יכול להיות לנו קיום פה.
אני רוצה בדקה הקצרה שעוד יש לי לקרוא משיר של מאיר אריאל, "אדם צועק את שחסר לו": "אדם צועק את שחסר לו / חסר לו ביטחון, צועק ביטחון / חסרה לו הדדיות, צועק הדדיות / חסרה לו גאווה, צועק גאווה / חסר לו יחד, צועק יחד / אדם צועק את שחסר לו / לא חסר לו – לא צועק // אדם מפגין את שחסר לו / חסר לו כוח, מפגין כוח / חסרה לו ריבונות, מפגין ריבונות / חסרה לו נחישות, מפגין נחישות / חסרה לו נוכחות, מפגין נוכחות / אדם מפגין את שחסר לו / לא חסר לו – לא מפגין.
אני לא אמשיך, זה עוד ארוך. כנראה שחסרה פה למישהו הכרה במדינת ישראל? חסרה פה למישהו זכות העם היהודי בארצו? באמת זה מה שחסר לכם כאן? חסרה לנו הכרה על ידי כל מדינות העולם?
היו"ר עיסאווי פריג':
סיכום, בבקשה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מדינת ישראל מוכרת ומוערכת על ידי מדינות העולם. וחזקה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
ומה שאתם עושים בחוק הזה – מחלישים אותה, ונותנים כוח בידי מי שמתנגד לנו להיכנס בנו. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה. תודה לחברת הכנסת יעל פארן. הדוברת הבאה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, יש לך 12 דקות. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, נאמר שטינה היא כמו לשתות רעל, בתקווה שזה יהרוג את האויבים שלך. זה מה שאמר נלסון מנדלה, שהעולם כולו חוגג 100 שנה להולדתו, לסמל הזה של המאבק העיקש נגד האפרטהייד.
הבעיה פה היא עוד יותר קשה: טינה, יהירות, נרקיסיזם, גזענות, עליונות ואדוניות, הם מה שהניעו ממשלה זו ליזום חוק כזה, שעוצם את עיניו במכוון מחמישית מאזרחי המדינה, ילידי הארץ, ומנסה להפוך אותם לגולים במולדתם – האזרחים הערבים. יש גם מצב שזה הפחד שהניע לעגן בחוק את המדיניות ארוכת השנים שמנהיגות ממשלות ישראל. כנראה פחד הרודנים והעריצים מתקומת וגאולת ואחוות המוחלשים והמדוכאים.
אז עכשיו יש לנו – או יהיו לנו – נורמות על-חוקתיות חדשות-ישנות. המדינה הזאת היא מדינתם של היהודים בלבד – יהודי כל העולם – ולא שייכת ולו למראית עין לאזרחים הערבים ילידי המקום שחיים כאן. במדינה הזו זכויות לאומיות, תרבותיות ופוליטיות הן נחלתו של הרוב היהודי בלבד, בעוד שליתר המיעוטים יש פירורי זכויות פרטיות ואישיות.
במדינה הזו, בעוד כמה שעות, ידברו רק בשפה העברית, שפתו של העם השולט. אין מקום להגיד למשל (אומרת בערבית: כיבוד וגזענות –) בערבית, כי זה צורם. במדינה הזו מספר היישובים הערביים שיוקמו יישאר אפס. הרי למה להוציא את הערבים מהגטו שבו הם חיים על חשבון ייהוד הגליל והנגב והאצת ההתיישבות היהודית בקרקעות שנגזלו מהם?
ממה התרעם באמת ביום הבחירות מר נתניהו, כשאמר: הערבים נוהרים לקלפי? כל העולם רעד, כי זה משפט גזעני, וכולם – וגם שמעתי פה, וזה נכון – אמרו: מה היה קורה אם מישהו באירופה היה אומר: היהודים נוהרים לקלפי?
אבל בנוסף לאמירה הגזענית שהייתה באמירה הזו היה עוד משהו: היה הכעס הנוראי של נתניהו על שהערבים התנהגו כאזרחים, ובאמת חשבו שהם אזרחים שווים והם יכולים להשפיע על ההחלטה במדינה הזו. וזה מה שהוא רצה לחסל; בהתחלה בהסתה פרועה, ועכשיו בחוק שייכנס לספר החוקים במדינת ישראל, באופן הכי דמוקרטי של הצבעות ודיונים בכנסת.
ומה עוד? זה יהיה חוק-יסוד. כלומר, מהחוק הזה אפשר עוד לגזור עוד ועוד ועוד ועוד חוקים, ואפשר להשתולל עד הסוף. כנראה שזה באמת מה שמוביל: הפחד והאימה, שמא יבוא יום והערבים באמת ינהרו לקלפיות ולאוניברסיטאות ולשוק העבודה, ויעזו אולי לחשוב שהם באמת אזרחים ואזרחיות שווים ושוות. אז למה לחכות עד אז ולא לקטוע את זה עוד לפני שיתחיל?
סוף-סוף קברניטי המדינה הזו הבינו את מה שאמרנו עד לא מזמן ועד היום הזה, שקיימת סתירה פנימית בהגדרה של "יהודית ודמוקרטית", ובחרו באופן הכי גלוי ב"יהודית" על חשבון ה"דמוקרטית". ברגע שמדינה מחליטה לפרוץ את גבולותיה ולדאוג ליהודים אזרחי מדינות העולם – הם אזרחים במדינות אחרות, הם בחרו להישאר להיות אזרחים שמה, אבל המדינה פה אומרת: אנחנו נדאג להם, אנחנו נגיע לאן שהם רוצים ואנחנו נדאג להם. חס וחלילה שתחשבו שאפשר לדאוג לאזרח של המדינה הזו, האזרח הערבי, יותר מכל יהודי איפה שהוא נמצא.
המדינה, כשהיא מחליטה החלטה כזו, היא הופכת למדינה ש-80% מאזרחיה הם אזרחים סוג א', ו-20% – בהגדרה, לפי החוק – הם אזרחים סוג ב'. אנחנו מבטיחים לכם: לא תנוח דעתנו, לא נקבל את זה, ואף נתנגד להפוך – חלק – לנתינים במולדתם או אזרחים סוג ב'.
החוק הזה שפותח בשתי מילים: "ארץ ישראל", פורס את משנתו של הימין הקיצוני ההתנחלותי, שרואה בעצמו בעתיד הקרוב שולט בכל מה שנקרא ארץ ישראל. הרי נקבעו בהצעת החוק הזו גם והוגדרו מיהו העם, מהו הדגל, מהו ההמנון, ואפילו את השפה ואת הלוח. אבל העלימו מהחוק הזה את הגבולות, את הדמוקרטיה ואת השוויון. נעלמו מהחוק.
זו תהיה – אחרי החוק הזה המדינה הזו תהיה ראסמית מדינת מחרחרי מלחמות; מדינת המתנחלים ונערי הגבעות הגזענים, רוצחי ושורפי דוואבשה. החוק הזה נבנה לאט-לאט. עם כל חוק גזעני, עם כל חוק סיפוח, עם כל חוק מפלה – כל אלה סללו את הדרך בפני חוק הלאום הגזעני והאנטי-דמוקרטי. והרבה פעמים האופוזיציה, או לפחות חלק ממנה, עזרה בכך.
הצעת חוק זו, שקובעת שזכות ההגדרה העצמית בישראל היא רק זכותו של העם היהודי, ובמכוון לא קבעה את גבולות מדינת ישראל – כלומר במכוון שללה את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני – הצעת חוק זו, בזמן של השתוללות חוקי הסיפוח וארץ ישראל השלמה, שוללת כל אופק של חיים בשלום. ואכן, צדק נתניהו כאשר בישר לאזרחים: לעולם נחיה על חרבנו.
הצעת חוק זו, שרוצה לפגוע בכוונה במעמדה של השפה הערבית – אני אומרת לכם: מחמוד דרוויש אמר – וגם אנחנו אומרים: (אומרת בערבית ומתרגמת:) הוא אמר שאפשר להוריש את האדמה, בדיוק כמו השפה. כלומר, קודם כול מורישים את השפה. אנחנו לא פוחדים שהחוק הזה יפגע בשפה שלנו, כי אנחנו מורישים אותה מדור לדור. ואנחנו שמרנו עליה ונשמור עליה, וכי השפה הערבית היא אחת השפות העשירות בעולם. אבל רוצים לפגוע בה ככלי לשוויון אזרחי, זה מה שרוצים לעשות. זה מה שרוצים לעשות לשפה הערבית.
וכשהגיעו לניסוח של סעיף 7, בהתחלה כולם רעדו כשאמרו להם: הניסוח הוא הפרדה גזעית, הניסוח מבסס אפרטהייד. אבל אתם יודעים מה? לא רעדו בגלל: אוי ואבוי, זה לא מתאים לנו, אלא בגלל: אוי ואבוי, מה יחשבו עלינו בעולם, איך אנחנו ניראה, ה-BDS יכול להשתולל ולהאמין בזה. אז שינו.
והנוסחה הזו היא יותר מסוכנת, כי היא קובעת שיש קבוצה בין האזרחים שהיא עליונה. ואתם יודעים מה? עכשיו רוצים לחזק ולהפוך את ההתיישבות היהודית לערך לאומי. למה מה זה היה עד עכשיו? תחת הכותרת הזו נושלו האזרחים הערבים מהקרקעות שלהם; תחת הכותרת הזו הכניסו את האוכלוסייה הערבית לגטו שנקרא כפר או עיר, ולא נתנו לנו לנשום, והרסו בתים. אז מה חדש? מה חדש, תגידו?
אנחנו מצידנו נמשיך להוביל את המאבק לא רק של האוכלוסייה הערבית. אני אומרת עכשיו לכל אנשי האופוזיציה, שעמדו פה ואמרו: גם כשאנחנו מגינים עליכם אתם לא סותמים את הפה – אנחנו לא נסתום את הפה. מי שחושב שהוא מתנגד לחוק הזה והוא עושה לנו טובה, אז שיפסיק. אתם צריכים להתנגד לחוק הזה, כי הוא בסופו של דבר, קטסטרופה לכלל אזרחי המדינה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
ואני אומרת לכם – רק משפט אחד, כבוד היושב-ראש – פעם אמר תאופיק זיאד (אומרת בערבית ומתרגמת:) ובעברית: עדיף שהמדכא יעשה חשבון חוזר, לפני שהגלגל מסתובב. לכל פעולה יש תגובה. החוק הזה חורג מכל דבר רגיל שאנחנו יודעים. החוק הזה שובר את הכלים, ועל כן מחייב בתגובה השוברת את הכלים, והוא מייצר אפרטהייד כחול-לבן, לתפארת מדינת ישראל.
היו"ר עיסאווי פריג':
טוב, תודה. תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני מבין את הרגשות. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. אני מבין, חבר הכנסת טיבי, שהתחלפת עם חברת הכנסת איילת ורבין. אז חברת הכנסת תמנו-שטה, יש לך עשר דקות.
פנינה תמנו (יש עתיד):
15. ביקשו מהמזכירות ואישרו.
היו"ר עיסאווי פריג':
אנא, תבדוק. בינתיים יש לך עשר – אני אאשר את מה שאת אומרת. בבקשה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שלום רב. כל כך הרבה דברים נאמרו על חוק הלאום שיושב לפנינו. לא בכל יום מוגש על שולחן הכנסת חוק-יסוד להצבעה. בהרבה מובנים זאת הייתה אמורה להיות זכות לשבת כאן היום בקרבכם, חברי הקואליציה, ולהצביע על חוק-יסוד: הלאום, של מדינת ישראל. חוק שהיה אמור להיות עוד אבן יסוד, המצטרף למקבץ חוקי-היסוד שנחקקו במלאכת מחשבת במטרה להשלים, בהרבה מובנים, את החוסר, את העובדה שאין לנו כאן במדינה חוקה.
מאז חוקי-היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק נדונה שאלת ההסכמה הרחבה הנדרשת בכדי להעביר חוק-יסוד. ואני חושבת שכבר אין ויכוח, גם בבית זה, כי ראוי שחוק-יסוד יעבור בהסכמה רחבה ולא רק ברוב חברי הכנסת; שתהיה הסכמה רחבה של נבחרי הציבור, של סיעות הבית השונות, בכדי לייצג את הקונסנזוס הרחב של דעת הקהל הישראלית.
אבל לא כך הדבר היום. הקואליציה, כבר נוכחתם לגלות שלא אחת ידענו להצביע איתכם על חוקים שמיטיבים עם הציבור הישראלי, בחרתם הפעם, ודווקא בחוק הלאום, שלא להקשיב לקולות הרבים המתריעים כי לא בנקל צריך לעבור הדבר.
ולנו, הסיעות הציוניות באופוזיציה, לא הותרתם אלא מאבק על דמותה ופניה של החברה הישראלית, כשלעיתים היה נדמה שאתם, שחוקקתם את החוק הזה, לא לוקחים ברצינות הנדרשת כל אות וכל מילה, כפי שראוי שייעשה. אחרת, אין לי דרך להסביר איך במשך חודשים אטמתם את אוזניכם, כשהתרענו על סעיף 7(ב), שאפשר סלקציה ביישובים לכל קהילה, בלי סייגים, בלי גבולות, בשם ההומוגניות; שאלמלא מאבק נוקב שלנו בחודשים האחרונים היה נשאר בנוסח הסופי, והופך להיות לא רק כלי להדרה, אפליה וגזענות, אלא גם כלי מסוכן בידי אויבינו, שכל העת מחפשים לקעקע את שמנו בארץ ובעולם.
וכן, חלקם יושבים גם בבית הזה, לצערי, וממשיכים להכחיש את היות ארץ ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי, אבל הם יודעים שאנחנו לא צריכים באמת את האישור שלהם. הם לא אלה שמטרידים אותי ברגע זה, אלא אתם, חברי הקואליציה. אני רוצה לספר לכם שעוד לפני שהכרתי את ההמנון, התקווה, המנגינה שליוותה אותי ואת משפחתי בצעידה הארוכה הביתה הייתה מנגינת הלאום שבלב, של נפש יהודי הומייה. ללא ספקות, ללא היסוס, צעדנו ימים ולילות, מתוך ההבנה העמוקה של הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארץ ישראל ולמורשתו לעד.
בדבר אחד אני מסכימה איתכם: צריך חוק לאום. לאומיותה של המדינה היהודית היחידה בעולם, ראוי שתהיה מעוגנת בחוק. אבל מדוע אנחנו כל כך מפחדים להזכיר את אופייה של מדינתנו, שהופך אותה למה שהיא: דמוקרטיה? אין הרי שום סיבה להתבייש בדמוקרטיה המפוארת שבנינו פה, הרי שאין פה מישהו מכם, מהקואליציה, שחולק על זה. ואם כן, ראוי שיעמוד עכשיו.
האומה היהודית היא אומה שהדמוקרטיה זורמת בעורקיה עוד מימי התנ"ך. מספר חברי הבית הזה הוא כמספר חברי כנסת הגדולה. הדמוקרטיה היא חלק מהותי, והיא מבוססת באופן רחב על ערכים יהודיים. ההימנעות העיקשת מלהזכיר את המילה מעידה, לצערי, על פחדנות. עם ישראל לא מפחד ממה ששייך לנו, ממי שאנחנו, וממה שאנחנו רוצים להיות. אבל הפחד שלכם והרצון שלכם בעת הזאת להפר את ההתפתחות הטבעית של האיזונים והבלמים, מאז היווסדות המדינה, מעידים, לצערי, על חוסר ביטחון שאין לו מקום.
והלוואי והיינו לומדים מעט מאבותינו, ומניהול המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, שבסופו נקבע שהלכה כבית הלל, מפני שנוחין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. ההלכה הלכה עם בית הלל, בשל שהקדימו דברי בית שמאי לדבריהם. כאמור, מפני שגילו סובלנות גם לאלה שחשבו אחרת מהם, גם כאשר נתגלעו מחלוקות חריפות ביותר. את זה, לצערי, לא ניתן להגיד עליכם, חברי הכנסת מהקואליציה, אתם אטומים לטענותינו. האטימות הזאת כל כך חמורה, שהיא זו שמובילה אתכם לפגוע בציבור.
והיא לא נעצרת שם. האטימות הזו ממשיכה גם ביחס ליהודי העולם. בהקשר הזה ברצוני להזכיר את מדליקת המשואה בחגיגות יום העצמאות האחרון, מרגלית זינאתי בת ה-86, שזכתה במעמד ובכבוד הראוי לה, וכולנו התרגשנו איתה בטקס המשואות הממלכתי לציון 70 שנים לקום המדינה. מרגלית מפקיעין נבחרה להדליק משואה בגלל היותה שומרת על הגחלת היהודית. בני משפחתה היו שם מתקופת בית שני, והיא עשרות שנים שומרת ומטפחת את בית הכנסת העתיק בפקיעין, כאמור.
אז לחשוב שאתם בקואליציה הסרתם את סעיף 6(ב), זה שאומר שהמדינה תפעל לשימור הזיקה בין המדינה, בין יהודים, גם בישראל ולא רק בתפוצות – ולא רק בתפוצות – זה שהסרתם את זה מעיד על כך שבעצם מרגלית לא כל כך חשובה לכם. וזו, לצערי, הדרך המתעמרת שלכם, הממשלה והקואליציה, להדיר ולהוקיע את יהדות התפוצות בכוונת מכוון, מבלי יכולת להגיע איתם להסכמות והבנות. ההוקעה הזו נובעת מפחד, וסופה שתפגע במרקם החשוב של העם היהודי.
חוקי-יסוד מחוקקים לא בפחדנות, לא בחוסר ביטחון, לא מתוך מחלוקות כל כך מהותיות. חוק-יסוד ראוי לחוקק מתוך הבנה שרוח הדברים שנכתבים בו ייוותרו בספר הדברים של מדינת ישראל לדורות ומתוך דאגה לדורות הבאים.
ממש כמו מגילת העצמאות והבשורה שהיא הביאה עימה: מילים שיצרו מציאות, שבראו מדינה. נאמר: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".
אבל באותה נשימה המגילה קבעה את אופיינו כשוחרי שלום, שוחרי זכויות אדם: מדינת ישראל תהיה פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות, נאמר, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
היו"ר עיסאווי פריג':
הוספתי לך חמש דקות.
פנינה תמנו (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש.
את הדברים החשובים האלה בחרתם, חברי הקואליציה, שלא להכניס לסעיף 7, שמעגן את הערך הלאומי בקידום התיישבות יהודית – שאיתו אני מסכימה. נדמה שאותה ממשלה שהתעוררה באיחור, אך הצהירה שתשקיע מיליארדים במגזר הערבי, רוצה לגזור על אזרחיה אלה חיי עוני והדרה.
אני מזכירה למי שהספיק לשכוח שמגילת העצמאות נכתבה ונקראה בשיאו של עימות קשה ועקוב מדם עם הערבים שישבו כאן בארץ. אפילו אז, לפני 70 שנה, כאשר היינו מעטים מול רבים, ידעו מייסדי המדינה לקחת את האחריות על פניה של המדינה, מתוך הבנה שלמילים יש כוח ליצור מציאות. והם עשו זאת בכל כך הרבה תבונה.
לסיכום דבריי כאן אני רוצה לומר: אני בעד חוק הלאום. הלוואי ויכולתי להצביע בעד חוק הלאום שאותו הגשנו אני וחבריי, חברי הכנסת מיש עתיד, בנוסח שהגיש חבר הכנסת בני בגין; נוסח שיש בו הסכמה רחבה וראויה לחוק-יסוד: הלאום שבחרתם להחרים, חוק לאום שמכבד את העם היהודי ומכבד את אזרחי ישראל כולם. תודה רבה.
היו"ר עיסאווי פריג':
תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
עד 12 דקות, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
נדמה לי שהוסיפו לי שלוש דקות.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא, רשום 12. נכון? 12.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אל תהיה נוקשה. בכל זאת, זה חוק לאום.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יאללה, 13, הרווחת.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, במדינת ישראל אין חוקה, יש חוקי-יסוד, ומזה עשרות שנים מוגדרת מדינת ישראל בחוקי-יסוד יהודית ודמוקרטית; לא דמוקרטית, כי אם יהודית ודמוקרטית, שני ערכים שלא יכולים לדור יחד – והחיים מוכיחים זאת. אם אתה דמוקרטיה, ערך השוויון בין כלל האזרחים הוא המוביל. ואם אתה מגדיר את עצמך כמדינה, בהגדרה, אתנית, דתית, יהודית, אתה מניח שאזרח יהודי עדיף על אזרח ערבי, שמשה עדיף על אחמד, ששרה עדיפה על פטמה. לעולם לא נקבל זאת. לעולם לא נקבל זאת.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
שרה מעל כולם.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
זה דבר והיפוכו. זה מה שנקרא אוקסימורון. ניגוד. במדינת ישראל יש רוב לאומי ויש מיעוט לאומי. הרוב בישראל הוא השליט. הוא השלטון. המיעוט הוא הנרדף, הוא המופלה והוא המודר על רקע שיוכו הלאומי והאתני. אין שוויון באף תחום של החיים. חוץ מביום הבחירות – לכל בוחר יש זכות לבחור.
ישנם יותר מ-60 חוקים בספר החוקים של כנסת ישראל, מדינת ישראל, המפלים נגד ערבים. לטובת היהודים, נגד הערבים. תשתיות ירודות; אין הקצאה שוויונית של קרקע; הקרקע שהייתה של תושביה הילידים, הערבים הפלסטינים, ירדה מ-90% ל-3% ואף פחות.
דמוקרטיה כמושג עליון, כערך, לא קיימת בישראל. החוק הזה אכן מייצב אותה כדמוקרטיה אתנית. אתנוקרטיה. אבל הוא עושה יותר: הוא הופך את ישראל ליודוקרטיה – דמוקרטיה ליהודים בלבד. כך היה גם בעבר, אבל עכשיו זה מעוגן בחוק-יסוד.
יש חוקרים שהגדירו את ישראל כדמוקרטיה ליברלית במשך שנים. כיום אפשר בהחלט לומר שזה לא המצב. ישראל היא דמוקרטיה אלקטורלית: יש בה בחירות, נבחרים נציגים, הם מייצגים את הציבור ואת המפלגות, כאן, בבניין הזה, שהוא הפרלמנט.
למרות המדיניות, למרות האפליה וההדרה, הגיעו האזרחים הערבים להישגים כמעט בכל התחומים. אנחנו טובים למרות המכשולים: גם רופאים, גם ספורטאים, בחינוך, בתרבות, עובדים טובים. הגענו לאן שהגענו בגלל מה שאנחנו ולמרות ההדרה והמכשולים והאפליה. לכן, ההישגים של הציבור הערבי המיוחד במינו הם כנגד כל הסיכויים.
במשך שנים האפליה הייתה נחלת המעשי, הפרקטיקה, והייתה נחלת המדיניות וחוקים רגילים; היום היא מעוגנת בחוק-יסוד, הרי הוא חוק הלאום. מה יש בו, בחוק הלאום? מה האלמנטים העיקריים בחוק הלאום? א. הוא מפלה בדיור, באזרחות, בקרקע, וכן באופן לאומי, בזכות ההגדרה העצמית, בזכויות הקולקטיביות. ולמה החוק הזה הגיע אחרי 70 שנה? לא לפני 30, לא לפני 40 – אחרי 70 שנה. מישהו כנראה לא בטוח בעצמו; מישהו לא בטוח בנרטיב שלו. ובערבית אומרים: (אומר בערבית: הגנב, על ראשו נוצה.)
מי שהשתלטו על אדמות לא להם, מי שיצרו את הנכבה, ולאחריה העם שהתרסק ונוצרה הפליטות; מי שהשתלט על קרקע והעביר אותה למוסדות so called לאומיים ציוניים, לא בטוח בעצמו; לא בטוח בצדקת הדרך. כי התוצאה של ההדרה והלאומנות והציונות נראית כל יום בשטח.
מה אומר חוק-היסוד? מה הוא קובע? מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ומימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל יהיה אך ורק לעם יהודי. ההגירה המובילה לאזרחות אוטומטית היא בלעדית ליהודים, על פי חוק השבות. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל. העברית היא שפת המדינה, והערבית מאבדת את מעמדה כשפה רשמית, ויהיה לה so called מעמד מיוחד, (אומר בערבית: כלומר שום דבר.) המדינה תפעל לקידום ולביסוס ההתיישבות היהודית, וההמנון הוא התקווה.
גם פגיעה בשפה הערבית – ואני לא יודע מה מרגיש מי שמזין את החוק, דוחף אותו, הוא מאוים מהשפה הערבית. ההמנון הוא התקווה, ואז אני אומר לעצמי: יש נפש יהודי הומייה, אבל גם הנפש שלנו הומייה. ברוח הפלסטינית הערבית שלנו אנחנו פטריוטים, לא לאומנים. לנו יש שייכות לאדמה, לקרקע, לערך המולדת. ואז אני (אומר בערבית: עולה בדעתי "מולדתי": "מולדתי, / כבוד ויופי, רוממות ותפארת בגבעותייך / חיים וגאולה, ברכה ותקווה באווירֵך. / האם אראך שלמה ומנוחמת, איתנה ומכובדת? האם אראך בעליונותך מגיעה לשמים? // מולדתי, מולדתי. // הנוער לא יתעייף עד עצמאותך או עד מותו. / מות נמות ולא נהיה עבור אויבינו כעבדים. / אין אנו רוצים את חרפתנו הנצחית ואת חיינו המרים אין אנו רוצים, / אלא נחזיר את תהילתנו מזה דורות. // מולדתי, מולדתי. // החרב והקולמוס, לא המילים והמריבה הם סמלינו. / תהילתנו ובריתנו, אחריותנו לנאמנות מניעות אותנו. / עוצמתנו היא מטרה נאצלת ודגל מתנוסס. הינה את ברוממותך מנצחת את אויבייך. // מולדתי, מולדתי". זהו המנון של בעלי המקום ואנחנו בעלי המקום, למי שחושב שאנחנו אורחים, למי שהיגר למקום הזה ובא באמצעות ספינה או מטוס. אנחנו לא מאלה.)
למה פוגעים בשפה הערבית? חברי יוסף ג'בארין ואני בוועדת החוקה, כמעט הצלחנו לשכנע את כל הקואליציה להסיר את סעיף 4(ב), סעיף הפגיעה בשפה הערבית. יהדות התורה הסכימה, ש"ס הסכימה, כולנו הסכימו, ישראל ביתנו הסכימו.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אז מה קרה?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
שרים בליכוד הסכימו. אז מישהו אמר לי: זה ראש הממשלה, תדבר עם ראש הממשלה. אז הלכתי שלשום ודיברתי עם ראש הממשלה, כאן, מאחורי המליאה. אמרתי לו: מה מאיים עליך ועליכם מבחינתה השפה הערבית? ואז הוא התחיל לדבר על חשיבות לימוד השפה הערבית. מה הקשר בין חשיבות לימוד השפה הערבית לבין פגיעה במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית?
ואז מישהו, על משהו שאני אמרתי בישיבת ועדת החוקה, הוועדה המיוחדת, אמר לי: ראש ממשלה מוטרד מהמודל של קנדה וראש הממשלה טרודו. מה מוטרד? זה מודל יפה. אמרו לי שראש הממשלה חושש מהמודל ה-bi-linguistic, הדו-לשוני. ואני דווקא חושב שמה שעושה טרודו הוא מודל אדיר של סובלנות; של לדבר אל הרוב ולדבר אל המיעוט, בלי שירגיש מאוים, בלי לפגוע ברגשות של מיעוט לאומי, שחי בתוך קנדה ומרגיש טוב עם ראש הממשלה הזה, כאשר אנחנו מרגישים מאוימים על ידי ראש הממשלה הזה, שמתייחס אלינו כאל מי שנוהר אל הקלפיות.
מה אין בחוק הזה, אדוני היושב-ראש? אין בו ערך שוויון. מה יש בו? יש בו עליונות של צד אחד על האחר; דורשים מהמיעוט לומר תודה על ההדרה והאפליה, על השנמוך שלו מול השדרוג של צד אחד בלבד, של הצד היהודי; פוגעים בערבים, על כל הקשת שלהם, לרבות בדרוזים, שהוציאו הודעה חד-משמעית, הביעו עמדה נגד.
מה אין בחיים, במציאות שלנו? אין לנו עיר ערבית, למרות הדרישה; אין אוניברסיטה, למרות הדרישה; אין בית חולים ממלכתי, למרות הדרישה; אין הקצאה שוויונית של קרקע, למרות החוק שאנחנו מגישים.
אדוני היושב-ראש, בקומדיה האלוהית של דנטה יש איזה קטע של הכניסה לגיהינום, ושם יועד השטח הזה והחלקה הזאת לאנשים הלא-אמיצים ששתקו כאשר היה צריך לדבר, כאשר היה צריך לעשות מעשה. ואז אני נזכר במה שאמר הפילוסוף והמדינאי הבריטי-אירי אדמונד ברק: כל מה שנדרש לרוע כדי לנצח הוא אנשים טובים שאינם עושים דבר. בנאום השואה שנשאתי לפני כמה שנים ציטטתי מרוחו של ברק ומדבריו של מרטין לותר קינג. אז אמרתי: על הטובים להשמיע את קולם ולא את שתיקתם הרועמת, כי בעת ההיא יום יבוא ונזכור לא רק את עוולות הרעים כי אם בעיקר את שתיקת הטובים, שתש כוחם מלהשמיע את דבריהם האמיצים כדי לעמוד לצד החלש והמוחלש, המדוכא והמנושל ובעל הזכויות.
אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל לא מצליחה להגדיר מיהו יהודי אבל היא בעיקר לא מצליחה להגדיר מיהו אזרח. עלינו להגדיר מיהו אזרח, מהו ערך השוויון ומה האפליה בין אזרח לאזרח על רקע שיוכו האתני. (אומר בערבית: אתם העוברים בים המילים החולפות, / שאו שמותיכם והסתלקו. / גנבו מה שתרצו מתכול הים ומחולות הזיכרון, / וגִנְבוּ לכם תמונות נוף כרצונכם, למען תדעו / כי לא תדעו לעולם / איך תִבֶן אבן מאדמתנו את רקיע השמים".)
אדוני היושב-ראש, מרטין לותר קינג אמר I have a dream, ואני אומר שיש לנו חלום של שוויון, של חירות, של דמוקרטיה אמיתית, ויש לי ולנו חלום לגבור על השנאה, על הגזענות, על האפליה. אני ואנחנו מושיטים יד לכל מי שחפץ להיאבק בגזענות, בהדרה ובדיכוי המיעוט. אנחנו צועדים בדרך ארוכה, קשה, מפרכת, מלאה מכשולים ואתגרים. ננצח יחד את הרעים ונדחק יחד את השונאים. למה? we can, yes we can because.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי, אפילו עמדת בזמן. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. לך, אדוני, יש עד שבע דקות.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כשמדברים על חוק הלאום, מתעקשים שבחוק הזה לא תיכלל המילה המגונה "דמוקרטיה", וגם המילה המגונה השנייה – "שוויון"; כי מי שחושב שהוא מעל לעולם, מעל אומות העולם, לא ירצה שוויון. אבל אני אומר, כבוד השר: תתחילו להפנים שהיהודים הם עם מהעמים ולא עם מעל העמים. תתחילו להפנים, כי אחרת תלמדו את זה יותר קשה.
חוק הלאום מופנה לשני צדדים: צד אחד זה האזרחים פנימה, והצד השני הוא כלפי העולם. לערבים אזרחי מדינת ישראל החוק הזה אומר: אנחנו נשנה דברים, אבל דברים ביסודות של המדינה הזאת. המצב שלנו – לפני חקיקת החוק הזה, בכל ההצהרות הקודמות – הוא שאין לנו שוויון בפועל; שלא עושים, למרות שההצהרות והחוקים אומרים: מגיע לך שוויון. עד עצם היום הזה כל ממשלה שאנחנו מדברים עליה – לפני 30 שנה אמרו: האי-שוויון, הפער שנוצר ב-40 שנים, בכמה זמן נסגור אותו? אחרי 50 שנים מקום המדינה: הפער של 50 שנה, איך נסגור אותו? וממשיכים הלאה. והיום לא שמעתי אפילו ראש ממשלה אחד ולא שר אחד שאומר: אנחנו נסגור את הפער. אז המדינה הזאת מיום קומה מושתתת על גזענות ועל אי-שוויון במובנה ובמתכוון.
כלפי חוץ זה דבר אחד. לעולם אומרים, פשוט מאוד: אם אנחנו אומרים "ארץ ישראל" – אני לא יודע מה ההגדרה שלה; אנחנו יודעים שזה פלסטין. קוראים לזה "ארץ ישראל", ואז מתחילים לחפש את הגבולות – וחוק-יסוד כזה אפילו לא מדבר על גבולות – ואחר כך אומרים "מדינת ישראל". המשמעות של ההגדרה הזאת היא שלא תקום מדינה פלסטינית. זאת המשמעות, כבוד היושב-ראש, וזאת הכוונה, אולי, במזיד, לא סתם היא נפלה.
עוד מקום – מדברים על הבירה, ירושלים המאוחדת. הרי יש לכם שני חוקים של ירושלים. יש חוק שחוקקתם לא מזמן, שצריך 80 חברי כנסת כדי לכאורה לוותר על ירושלים. אתה לא מוותר; אתה נמצא שם ככובש, והכובש – סופו שיסתלק.
המשמעות של שני הדברים האלה – שאין שלום. ועל מה סומכים? סומכים על זה שיש מצב שאין מלחמה ואין שלום, ויש כאלה שהתקופה הזאת טובה בשבילם. ואני אומר להם: תבינו, הגלגל יכול להתהפך. החזק לא יישאר חזק לעד והחלש לא יישאר חלש לעד. המצב הוא כזה: (אומר בערבית ומתרגם:) אם תיטיבו – תיטיבו עם עצמכם, לא עם האחרים.
השפה הערבית – מישהו חושב שאפשר לפגוע במעמדה של השפה הערבית? כמה פעמים האדמה הזאת נכבשה על ידי זרים – הצלבנים, הבריטים? האם נפגעה השפה הערבית? מישהו חושב לרגע שמעמדה של השפה, שמדברים בה, שהיא שפת האם של מאות מיליונים, שלומדים אותה מיליארדים של מוסלמים, שהיא שפה בכל העולם – עכשיו ניתן לה מעמד מיוחד? איזה מעמד מיוחד? נשמור על המצב הקיים – זה השקר והסילוף. הרי השפה רשמית היום ולא נותנים לה את הזכות, לא במשרדי הממשלה – אנחנו צריכים להיאבק במשרדי הממשלה כדי לפרסם אפילו טפסים, לפרסם כל דבר בשפה הערבית. אנחנו מבקשים, ויש חוקים, והחוקים האלה לא מיושמים. ומה: אנחנו לא פוגעים בשפה, אנחנו נשמר את מעמדה בפועל. אז תשמר אותה כרשמית, ואנחנו נדאג שהשפה הזאת תמשיך להיות, והיא תמשיך להיות.
כבוד היושב-ראש, שמעת, יש מדינה בעולם שבה מישהו שהוא אינו אזרח שלה עדיף על אזרח? מה זה כל יהודי בעולם? יהודי שיבחר להיות אזרח יקבל את הזכות של אזרח, אבל למה הוא צריך להיות עדיף עליי אם הוא בחר להיות צרפתי? אם הוא רוצה להמשיך להיות צרפתי, למה הוא צריך להיות עדיף עליי? אני לא מבין. זה סילוף, זאת גזענות וזה ניסיון של עליונות שהיא לא הייתה ולא תהיה, ואנחנו לא נאפשר.
הדמוקרטיה, כבוד היושב-ראש, היא לא רק הקול השווה ביום הבחירות. דמוקרטיה זה גם לשמור על זכויות המיעוט; לא רק לבוא לספור אצבעות, מי הצביע ומי לא הצביע. זאת הדמוקרטיה. אחרת המשטרים החשוכים ביותר – ואני אומר את זה, וסליחה, שלא אובן לא נכון: היטלר ניצח בבחירות, וזאת לא דמוקרטיה, אז הדמוקרטיה זה לא רק הבחירות, שנבין גם את זה. זה לא הבחירות.
ועדת אור קבעה שהמשטרה מתייחסת אלינו כאל אויבים. היא קבעה שני דברים חשובים, כבוד היושב-ראש: שגם צריך לפתח את היישובים הערביים, להרחיב אותם ולאשר להם תוכניות מתאר ותוכניות פיתוח. את זה לא עשתה עד עצם היום הזה הממשלה, והמשטרה עדיין מתנהגת אלינו כאויבים. אחרי החוק הזה זה יהיה ממוסד; מי שעושה את זה עושה את זה לפי חוק-יסוד.
המדינה תעודד בנייה, ומה איתנו? חברים, ב-48' לא הצליחו להגלות אותנו ולא הצליחו לעשות לנו טרנספר. כשהיו תותחים, כשהיו גם מטוסים, אנחנו נשארנו פה על האדמה שלנו, במולדת שלנו, ואנחנו נמשיך. חוק כזה לא ישנה את המצב שלנו. אנחנו נישאר פה על אפם ועל חמתם. אנחנו נשב להם ממש על הצוואר.
בזמן שקראו למדינה דמוקרטית ובזמן שהיה חוק כבוד האדם וחירותו – היום רוצים לאזן אותו – מה היה? היה מצב כל כך קשה. אבל אני אומר לאנשים, שיבינו: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האדמה אדמתי והארץ ארצי. לא משנה כמה אתרחק ממנה, אהבתה שורה בליבי. לא אעזוב האדמה האהובה ולו לרגע. אני נטוע בה כעץ המושקה באמצעות המים שבליבי.)
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים, אדוני.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
נמשיך ללמד את הבנים שלנו על אהבת הארץ, על אהבת המולדת, על אהבת השפה, על אהבת הדת שלנו, ואנחנו נמשיך פה. 70 שנים של ניסיון הדרה לא הצליחו לשנות מאומה. אנחנו פורחים, אנחנו לומדים, אנחנו מצליחים ואנחנו גם נקבע את הקצב במדינה, אפילו אם נתניהו לא ירצה.
כבוד היושב-ראש, משפט אחרון.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סיכום.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אחרי החוק הזה מדינת ישראל לא יכולה לדבר על אנשים גזענים בחו"ל ולא על אנטישמים. היא לא יכולה, כי היא מתנהגת בגזענות, והנושא הזה של אפליה – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
משפט אחרון, כבוד היושב-ראש, אמרתי בנאום הראשון, את נאום הבכורה שלי סיימתי ב"צדק צדק תרדוף". אם אני מדבר על צדק לכל אדם, לפחות את הצדק של העם שלי אני ארדוף ואני אקבל אותו. ואני מצהיר מפה: אני מתחייב לפעול נגד החוק הזה עד ביטולו, ואם מישהו יצטרף – בברכה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. חבר הכנסת איתן כבל, בבקשה, לרשותך עד שמונה דקות.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, "אני גאה בבני, שמונח כאן עטוף בדגל המדינה". "בשם העם בישראל אני מאחל שתהיה החלל האחרון – – – די לבכי ולדמעות. תפילתי לבורא עולם שנחליף את הרובה בפרח". חינכתי אותו לאהוב את המדינה, לאהוב את החיים, לאהוב את האנשים – – – הוא לא איתנו יותר, ואני מתפלל שהוא יהיה החלל האחרון".
המילים שהקראתי נכתבו על ידי אחד מחברי הבית הזה, חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן, מעל קברו של כמיל, זיכרונו לברכה, בנו, שנפל לפני שנה על מזבח הגנת המולדת. כמיל, זכרו לברכה, הגן על הזכות של מתפללים יהודים להגיע אל הכותל בזמן המהומות על הר הבית. הוא עשה זאת בזכות היותו ישראלי ובלי שאף אחד שאל אותו מה הלאום שלו או מה הדת שלו.
הפער העצום בין מה שמייצגים דבריו של חברנו שכיב שנאן ובין חברי הקואליציה שיושבים כאן והביאו לפנינו חוק שהוא בזוי זה בדיוק מה שמדגיש את האבסורד שבעוול שאתם עושים כאן לאותם אנשים שאנחנו מבקשים מהם לראות במדינה הזאת בית ולראות בנו אחים ושותפים. אי-אפשר לדרוש נאמנות במדינה עם חוק לאומני כמו חוק הלאום הזה; אי-אפשר לדרוש בנייה חוקית בחברה הערבית במדינה עם חוק הלאום הזה; אי-אפשר לדרוש שוויון בנטל באף תחום במדינה עם חוק הלאום הזה.
שכיב בחר במילים מעודנות, ולכן אני אומר לכם שאני כבן לעם היהודי מרגיש בוש ונכלם בפני כל בני המיעוטים בישראל. אני גם בוש ונכלם בפני אבותינו שהוגלו, נרדפו, הוקעו ואף נרצחו רק בגלל היותם בני הלאום היהודי. הזיכרון שלהם והסבל והעוולות שהם עברו מחייבים אותנו להיות אנשים טובים יותר ממה שאתם הופכים אותנו להיות, ומדינה טובה הרבה יותר ממה שאתם הופכים אותנו להיות. הקו המיטשטש בין חוק הלאום לבין חוקי גזע הוא קו מסוכן מדי. אומנם מדובר בממשלה של לוליינים, ובכל זאת, אני לא סומך עליכם שתדעו לשמור על קו הגבול הדק-מדי הזה. אני יודע איך היינו מגיבים, ובדין, במקרה שחוק כזה היה עולה במדינה אחרת נגד מיעוט יהודי.
ולכן, אני בוחר לסיים את דבריי במילותיו של שכיב שנאן נגד החוק הזה ממש באחד מדיוני הוועדה – ואני מצטט, אדוני היושב-ראש: אני מחזיק בתעודת זהות ישראלית בגאווה. אני אזרח ישראלי גאה. אני מכיר באהבה בעובדה שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי וכלל אזרחיה. אני שותף מלא בחיי המדינה. אני חושב שאני מבטא בזה את עמדתם של רבים רבים מאזרחי המדינה הלא-יהודים, שרואים במדינה הזאת מדינתם, רוצים לחיות בה, נולדו בה; לא בחרו בה, אבל נולדו לתוכה, חיים בתוכה, ולא מתכוונים לוותר על אזרחותם בה, וזה כולל את אחיי המוסלמים ואת אחיי הנוצרים, הצ'רקסים, הבדואים והאחרים. רבותיי, תבינו דבר אחד פשוט: המדינה הזאת היא מדינה של כולנו. אנחנו אוהבים אותה. נתנו לה ונמשיך לתת לה. אני במקרה אבא של חלל, אבל אני גם אבא של שוטר שני, שבעוד יומיים מסיים קורס שוטרים בבית שמש. יש לי גם שתי בנות ששירתו בשירות לאומי, ואני בא מבית שמלא בקצינים ששירתו את המדינה הזאת, ונמשיך לשרת אותה בגאווה.
וממשיך חברי שכיב שנאן ואומר: אני פונה אליכם ומבקש בכל לשון של בקשה – וסליחה שאני מדבר ברגש – אל תעשו את זה. אל תעשו את זה. אל תקברו אותנו מחוץ לבית הקברות. אל תיתנו לנו להרגיש לא שייכים. אנחנו רוצים את השותפות, אנחנו רוצים את הקיום המשותף שלנו ביחד, רוצים לחיות איתכם, אוהבים את החיים איתכם. אני יודע שמדינת ישראל היא מקלט לעם ישראל באשר הוא, ואני מברך על זה. אבל אני אומר לכם כאזרח ישראלי, כדרוזי, שזה המקום הטוב ביותר בעולם להיות דרוזי. זאת עובדה, ואני גאה בה. אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה: אל תעשו את זה. אל תוציאו מתחת לידיכם דבר שיטמא את חוקת מדינת ישראל. תדאגו שהמילה "שוויון" תהיה לא רק בפתיחה; היא צריכה להיות מעוגנת באופן ברור, ולהגיד שמדינת ישראל היא מדינה יהודית שמבטיחה שוויון לכל אזרחיה. זו בקשתי, ואני חושב שאני מבטא את רחשי ליבם של מאות ואלפי אזרחי ישראל הלא-יהודים שרוצים להמשיך את השותפות הזאת בגאווה וכבוד. תודה רבה לכם."
כך מסיים חברי חבר הכנסת שכיב שאנן את הדברים שלו, ברגש גדול מאוד, ואני חושב שכל מילה נוספת שאנחנו נוסיף כאן אולי תפגע. חבר הכנסת אמיר אוחנה, אני אומר זאת כיהודי שגאה להיות בארצו, ואינני מרגיש שאני זקוק לשום אישור מאף גורם, ובוודאי ובוודאי כשאנחנו חברה שסועה. ואתה יודע וכולנו יודעים שזה לא יסתיים בהם. לא לחינם המפלגות החרדיות חוששות, ובדין מבחינתן, כי כל מי שהוא לא מאה אחוז לטעמנו, מאה אחוז לטעמו של מאן דהוא – ואתה גם בא מקבוצה כזאת שעלולה להימצא, ועברנו את זה; מי כמוך חווה את זה ב-24 השעות האחרונות. ואני מניח שבטנך מתהפכת בקרבך. אני מקווה שלא.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אל תגזים.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אם כך, אין לי מה לומר. הרי אני לא אתווכח עם אדוני על מה שהוא מרגיש, אבל אני אומר את זה מהבחינה של תחושה של קבוצה, וזה יכול להגיע גם לכל אחד ואחד מאיתנו.
אני כבר יודע שזה כבר בלתי אפשרי, אבל לפחות את זכות הזעקה, אדוני היושב-ראש, לפחות את זה יש לנו את הזכות עוד להשמיע. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, חבר הכנסת כבל. חברת הכנסת חנין זועבי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת איילת ורבין נחמיאס.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני אתחיל בהצהרה אישית.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יש לך עד שבע דקות.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אישית? לא אישית, אישית-קולקטיבית. האמת היא שאנחנו לא צריכים לא את החוק הזה וגם לא את המדינה בשביל שנהיה פה, בשביל שנחיה פה, בשביל שנרגיש חלק מההיסטוריה של המקום הזה, חלק מהארץ הזאת, חלק מהמולדת הזאת; אנחנו לא צריכים את המדינה בשביל קיומה של השפה הערבית ובשביל שנדבר ונחיה את השפה שלנו; אנחנו לא צריכים את המדינה בשביל הקשר הטבעי שלנו עם ההיסטוריה שלנו – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אין שר.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בסדר, קוראים לו.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
טייב. לא צריכים את המדינה בשביל שנחיה את הקשר הטבעי שלנו עם הארץ הזאת. ולא על ידי חוקים – לא זה ולא חוקים אחרים – אנחנו מעצבים את הקשר הזה, קשר רגשי, קשר נפשי, קשר טבעי, קשר פוליטי עם המולדת שלנו. אנחנו מאוד אוהבים את המולדת שלנו. אנחנו לא מכערים את המולדת במחסומים ולא בגדרות; לא עוקרים עצי זית.
יש אינדיקציות טבעיות איך אתה ועד כמה אתה אוהב ונאמן למולדת שלך. אנחנו נאמנים לעם שלנו; אנחנו נאמנים לערכים שלנו. אנחנו לא מאמינים בשוויון שהוא פחות מאשר שותפות מלאה. זה השוויון. אתם יכולים לדבר על שוויון; כל עוד אתם לא מגדירים את השוויון כשותפות מלאה, אנחנו לא קונים את ההגדרה הזאת. ואנחנו נאמנים לחזון שלנו. אנחנו פלסטינים, חלק מהעם הפלסטיני, שהעם שלנו גורש ב-48' על ידי המדינה הזאת; 85% מהעם שלנו גורש. אנחנו עושים ויתור היסטורי גדול, עמוק, של שותפות מלאה. החזון שלנו של מדינת כל אזרחיה הוא חזון של ויתור היסטורי.
עכשיו, לכל אלה שהתריעו מפני החוק, אני מבינה את הכעס שלהם, את העצב שלהם. גם אני בכעס, גם אני בעצב אומרת שהחוק לא מהווה – עם המסוכנות שלו – הוא לא מהווה תפנית חדה מהחוקים שקדמו לו. החוק לא מהווה תפנית חדה ממושג של יישוב הגליל והנגב. החוק הזה, חברי הכנסת, לא מהווה תפנית חדה של 180 מעלות, עם תוכנית פראוור והגירוש של אום אלחיראן, עם הרס כפרים פלסטיניים בנגב וגירוש התושבים שלהם. זאת אינה תפנית חדה; זה כמעט המשך טבעי של תהליך ממושך. לא קופצים בבת אחת ובצורה פתאומית ממדינה דמוקרטית למדינה משיחית, כמעט פאשיסטית. לא עושים את זה בקפיצה חד-פעמית; לא עושים את זה בחד-פעמיות, עושים את זה בהדרגה; ולא הדרגה של שבע שנים, מאז 2009, מאז שנתניהו תפס את השלטון. לא. זה תהליך ממושך שהתחיל ב-48', שהתחיל ממגילת העצמאות.
אלה שציינו את מגילת העצמאות – מגילת העצמאות לא הייתה החסינות החזקה מפני חוק הלאום, היא ההתחלה הטבעית של חוק הלאום. ואנחנו לא מקבלים את מגילת העצמאות כשיח דמוקרטי. אנחנו לא מזדהים עם מגילת העצמאות. מגילת העצמאות התייחסה אליי – היא סבלה אותי בתור אזרחית, היא לא התייחסה אליי בתור בעלת המקום. מגילת העצמאות לא התייחסה אליי בתור בעלת הארץ, בתור ילידה. היא לא ראתה בי שותפה. היא אמרה לי: אני סובלת אותך, אני סובלת אותך בתור אזרחית. אני לא מקבלת את זה. אנחנו לא מקבלים את זה.
תקשיבו לנו, בשביל שלא תהיו מופתעים, חברי הכנסת. אתם מופתעים מהחוק הזה, אנחנו מופתעים למה אתם כל כך מופתעים. הוא חוק חשוב, הוא חוק שעושה שינוי, ואני תכף אגיד מה השינוי הזה, אבל אל תהיו כל כך מופתעים. העברתם 100 חוקים גזעניים לפני חוק הלאום הזה, לפני החוק הפאשיסטי הזה, חוק האפרטהייד. העברתם 100 חוקים. חוקי הקבלה – למה אף אחד מחברי הכנסת לא הייתה לו היושרה האינטלקטואלית לדבר על חוק ועדות קבלה, חוק הרשות לפיתוח הנגב, חוק המועצות האזוריות, חוק גירוש חברי הכנסת מהכנסת, יישוב הגליל, יישוב הנגב? אתם פתאום מופתעים? הרי חצי מהחוקים שהובילו לקונספציה הזאת של חוק הלאום, אתם הצבעתם בעדם. אז לפחות אל תופתעו כל כך. אני כמעט ריחמתי עליכם מרוב הפתעה.
אבל להגיד שהחוק הזה לא מסוכן, לא עושה קפיצה מסוימת, הוא לא שלב אחר במדינה שהופכת להיות פאשיסטית? הוא עושה. ואני רוצה להגיד מה הערך של החוק הזה. אני מבקשת מהקואליציה, כאשר אתם תעבירו את החוק, אני מבקשת מכם: תתנצלו לפני בל"ד, תעבירו התנצלות לבל"ד. כי מה מפלגת בל"ד אמרה? מפלגת בל"ד אמרה: אי-אפשר לאזן בין מדינה יהודית לדמוקרטית; צריכים להכריע – או יהודית או דמוקרטית. בא החוק הזה אחרי 70 שנה והוא בעצמו הכריע את הסוגיה בין יהודית לבין דמוקרטית.
מה הערך המוסף של החוק הזה? זה לא הגזענות. הגזענות אינה ערך מוסף של החוק, כי עוד פעם אני מציינת, יש יותר מ-100 חוקים גזעניים. הערך המוסף של החוק הזה הוא לנפץ את המיתוס הזה של מדינה יהודית ודמוקרטית; להגיד: לא, אין איזון בין מדינה יהודית לדמוקרטית. אנחנו צריכים להכריע, החוק הזה בא להכריע. אנחנו בוחרים – ככה הקואליציה אמרה, ובעצם ככה המושג עצמו, יהודית ודמוקרטית, אמר: אנחנו מכריעים לכיוון היהודי.
אבל כאשר מכריעים, כאשר מעצבים מחדש את זהותה של המדינה, לא עושים את זה בקלילות כזאת; לא יושבת ממשלה ואומרת: אני רוצה להכריע במיתוס הזה, בשקר הגדול שאפשר לאזן בין יהודית ודמוקרטית. אנחנו רוצים להתנצל – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
שני משפטים, ברשותך.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בבקשה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
אנחנו רוצים להתנצל שאי-אפשר לאזן, ואנחנו רוצים להכריע. לא עושים את זה במהלך קליל, חפיפניקי כזה. צריכים משעל עם; צריכים דיון; צריכים שהאזרחים יכריעו; אולי צריכים מהפכה. זה לא מהלך פשוט. אתם 70 שנה אומרים: אנחנו יכולים לאזן. לא הקשבתם לנו שאי-אפשר לאזן. ואז בא הימין, שהוא קצת יותר אמין, יש לו קצת יושר, ואמר: למה לשחק את המשחק הזה של האיזון הזה? אנחנו מכריעים: אנחנו פה עם בל"ד. המפלגה שלי מסכימה: צריכים להכריע בין יהודית לבין דמוקרטית, את האשליה של האיזון אי-אפשר. אנחנו פונים לאופוזיציה – שלא נמצאת פה: גם אתם תתעוררו מהאשליה הזאת של איזון בין יהודית ודמוקרטית ותכריעו – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה.
חנין זועבי (הרשימה המשותפת):
משפט אחרון, באמת אחרון. – – האם אתם רוצים את ההכרעה, הפתרון הזה של הימין הפאשיסטי, של מדינת הלאום, או שאתם רוצים את האלטרנטיבה היחידה, היחידה האפשרית, של דמוקרטיה אמיתית, שהיא מדינת כל אזרחיה? תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. גברתי, עד שמונה דקות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. דיברתי פה בשבועות האחרונים לא מעט על חוק הלאום, אפילו בשבוע שעבר, מול שר החינוך. ביקשתי ממנו ואמרתי לו כמה חשוב לי ולבית הזה שלפחות 100 חברי כנסת יהיו מסוגלים לחתום על חוק הלאום.
היום בבוקר, כשחוק הלאום עבר, הוצאתי הודעה שאומרת – דבר שלא חשבתי שאני אי-פעם אוציא כאן – הוצאתי הודעה שאומרת: דמעות יזלגו על הלחיים שלי כשאני אצביע נגד חוק הלאום, כי באופן הזוי ובלתי מתקבל על הדעת הממשלה הזאת החליטה להוציא את הצד הזה של הבית מתוך חוק הלאום. אנחנו לא חלק ממנו, חבר הכנסת חיליק בר, סגן יו"ר הכנסת, אנחנו פשוט לא חלק מהחוק הזה, וזה דבר שבשביל מי שבא מתפיסת העולם שלי הוא בלתי נסבל, מה גם שאני חושבת שלא הייתה שום בעיה לייצר מצב שבו אנחנו נהיה מסוגלים לחתום על חוק הלאום – לחתום, להזדהות, להרגיש.
השר בנט, הרי אתה יודע שמי שיושבים בספסלים האלה פה באופוזיציה הם אנשים שחלק גדול מהם שירתו בתפקידים משמעותיים בצבא. רובם עושים מילואים. הם חלק מהבית ומהמקום הזה, יוצאי חלציו האידיאולוגיים של בן-גוריון. ואתה יודע משהו? באופן אבסורדי אני חושבת שאנחנו היום – וחבר הכנסת טיבי דיבר ארוכות על משמעות השפה הערבית – מייצגים, באופן הזוי, דברים הרבה יותר משמעותיים במשנתו של זאב ז'בוטינסקי, מאשר, לצערי, הצד הזה של הבית.
אבל כיוון שדיברתי בשבועות האחרונים הרבה מאוד על חוק הלאום, אני ארשה לעצמי רגע להקדיש חלק מהנאום שלי למשהו שקרה לי היום, שחלק גדול מהבית הזה, כנראה כולו, נחשף לו. מי שחושב שאני הולכת לדבר על חבר הכנסת שפגע בי טועה. אני הולכת לדבר על מה שאישה שמחליטה עבור עצמה, איך היא מטפלת בחוויה, ומה היא עוברת מרגע שהיא קיבלה את ההחלטה.
אני לא הייתי מרוצה מההתנהלות של אותו חבר כנסת. אני כעסתי, אני בעלבון; אני בעלבון עד עכשיו. אבל אני החלטתי לקבל את ההתנצלות שלו. אני לא רוצה להיכנס לשאלה אם הוא התכוון או לא התכוון. זה היה אירוע מבזה שלא היה צריך לבוא לעולם, אבל אני בחרתי לקבל את ההתנצלות שלו, ואף אחד ואף אחת בעולם הזה, גם אם אני נבחרת ציבור, לא תחליט ולא יחליט עבורי אם אני אקבל או לא אקבל את ההתנצלות ואיך אני מתמודדת עם הדבר הזה.
הצד השני של MeToo – שאני נטלתי בו חלק – הצד השני של MeToo זה שאנחנו יכולות להחליט עבור עצמנו איך אנחנו נושאות את המחאה הזאת, איך אנחנו נושאות את שינוי ההתנהגות. ואם אני מסוגלת לעמוד בזה ולהכיל את זה ולקבל את ההתנצלות – אחרי שלושה ימים שלא הייתי מסוגלת להחליף אפילו מילה על הדבר הזה, אבל למישהו היה נורא חשוב להדליף את זה – אז אף אחד לא יחליט בשבילי אם אני אעשה, אתלונן ואלך למשטרה וכל מיני שטויות שכתבו לי.
אני יודעת מה אני עושה. אני אישה בוגרת, אני אדם בוגר. זה שחבר כנסת מסוים חשב להתנהג כאילו אני לא אדם בוגר לא אומר שאני לא בן אדם בוגר. אני יודעת להחליט עבור עצמי, ויותר מזה – אם יש לי באמת אחריות כנבחרת ציבור, היא האחריות לא להפוך כל דבר לדבר הכי נורא, שדורש מאיתנו להתלונן, לצורך העניין, במשטרה או אצל מישהו. זאת האחריות שלי לדעת מתי זה נכון לעשות את זה ומתי זה לא נכון לעשות את זה, ובמקרה שלי זה לא נכון לעשות את זה. אני חושבת – בואו נאמר שאם הוא לא הבין עד היום, היום אני חושבת שאין ספק שהוא מבין שהוא טעה.
וזה מכאיב לי, כי אני מכירה את האיש הזה מאז שהייתי בת 20. אבל אני, אני ורק אני אחליט עבור עצמי אם אני מסוגלת להכיל את זה שאימא שלי, שלא ידעה מזה, בעלי, שכן ידע מזה, אח שלי, שלא ידע מזה, והבן שלי, שהתקשר עכשיו כי ראה את זה ברשתות החברתיות – רק אני אחליט איך אני מתמודדת בזה מולם. ומה שאני אמרתי לבן שלי כשהוא התקשר אליי: תדע שאימא פשוט חזקה, הכול בסדר. קרה אירוע לא טוב, לא טוב. אסור שיקרה. תני לי את ברושי, תני לו אותו בטלפון, תני לו אותו בטלפון – ילד בן 12 וחצי. אבל הוא יודע שאני מספיק חזקה.
ואני מבקשת מכל הבית הזה ומכל מי שנמצא ונמצאת בחוץ – כי התגובות הכי קשות שאני מקבלת, חברותיי, הן מנשים. ואני לא יכולה לתאר לכן כמה זה הורג אותי, השיפוטיות והביקורתיות הזאת. אל תחליטו בשבילי. אל תחליטו בשבילי איך אני מתמודדת עם זה. זה הכוח; זה הצד השני של המהפכה הפמיניסטית – שאני יודעת לבחור עבור עצמי. אז אל תחליטו בשבילי, ואל תשפטו אותי, ואל תקבעו עבורי מה אני הייתי צריכה או לא צריכה לעשות באותו רגע. כי גם באותו רגע אני דרשתי התנצלות, אבל כל אחד מתחיל לעשות לי ציר, לוח זמנים – מה הייתי צריכה לעשות והאם הייתי צריכה לעשות.
והכי חוצפה, הכי חוצפה – הגברים שבאים אליי ואומרים: איך לא הורדת לו סטירה? אתה ראית, ואתה לא באת להוריד לו סטירה. לצורך העניין, אני לא מבינה, אני לא יודעת איך מורידים סטירות לבני אדם. לא עשיתי את זה מעולם בימי חיי. אבל אני הגבתי באותו רגע, ובסופו של דבר אני לא בסדר? אני הלא-בסדר?
הוא באמת באמת לא איש רע, ולא מנוול, ולא צריך להפוך אותו לרשע הגדול. גם זה, הכול חייב להיות – כדי שהמהפכה הזאת שאנחנו עשינו פה, בשנה האחרונה במיוחד, כדי שתהיה sustainable, כדי שתהיה בת-קיימא, היא חייבת לקבל את הממדים הנכונים. ואנחנו – לא אף גבר, אל תטעו – אנחנו נקבע את הממדים הנכונים שלה. אבל באותה מידה, אישה שחושבת לצורך העניין שאני טעיתי – אין בעיה, זכותך, אבל את לא תחליטי בשבילי, כי אני גם חלק מהמהפכה הזאת. אני גם חלבון ותא בדבר הזה. ואף אחד ואף אחת לא תחליט בשבילי מה טוב, ומה נכון, ואיך הייתי צריכה להגיב, והאם אחרים הגיבו כמו שצריך או לא הגיבו כמו שצריך. אנחנו, תאמינו לי, יודעות לעשות את זה מצוין. אנחנו המקור של הכוח של עצמנו, ואנחנו ניתן כוח לנשים אחרות. אבל כדי לתת כוח לנשים אחרות, הדבר הראשון שחייב לצאת מהמשוואה זה השיפוטיות והביקורת.
ושתדעו לכם שהיום הזה היה יום קשה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד בשבילי, כי האירוע עצמו לא היה אירוע קל, אבל מרגע שאתמול ישבתי והחלטתי שאני אוספת את עצמי, מכילה, אני יודעת ואני עוברת הלאה – אני עברתי הלאה. אולי היחסים לא יהיו אותו הדבר – הכול בסדר; אבל אני החלטתי, לא מהמקום של להכיל, אלא ממקום של עוצמה, ממקום של חוזק, ממקום של חוסן, כי אנחנו חזקות. ואם יש משהו שאני רוצה להגיד לנשים בחוץ זה: אתן חזקות, ושאף אחד לא יגיד לכן איך להתנהג ומה לעשות. ואין פה שום משטרה פמיניסטית, עם כל הכבוד; לי לפחות אין.
מהצד השני, ידע טוב מאוד כל גבר בכל מקום שאם הוא חושב שהוא יכול לזלזל בנו, להקטין אותנו או לפגוע בנו, תאמינו לי, הגלגל הזה הוא עגול, וגם הוא יחטוף. אבל מרגע שאני החלטתי לקבל את ההתנצלות, אני יודעת לחיות איתה מצוין. אל תחליטו בשבילנו. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אני אאפשר רגע, לפני הדובר הבא, להירגע ולתת לה את החיבוק שבהחלט מגיע לה.
חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה יכול בינתיים לגשת. אני אגיד לך מתי להתחיל, אני לא אפעיל לך את הזמן. ניתן לאיילת דקה לקבל חיזוקים. תודה.
אדוני, יש לך עד שבע דקות, בבקשה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני רק אגיד, אחריך אני אדבר, אז אם סגן היו"ר אחמד טיבי יוכל מתישהו במהלך הנאום להחליף אותי כדי שאני אדבר, אני מודה לו מאוד.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אפשר להתחיל?
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אתה יכול להתחיל, יש לך עד שבע דקות, בבקשה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, השם האמיתי לחוק הזה, כאן ובין כותלי המוסדות הבין-לאומיים: חוק האפרטהייד, חוק הגזענות. החוק הזה הוא תעודת קבורה למה שנותר מהדמוקרטיה בישראל. ואז באים ואומרים לנו, שמדינת ישראל נשארה מדינה יהודית, אך ורק, לא יותר. רואים שיהירות הממשלה הזאת, שבה היא דבקה, היא שדוחפת אותה לרמוס את זכויות המיעוט ולהדיר ולקפח אותו.
בשנת הקמת המדינה נעשה טרנספר לערבים. חלק גורש, חלק נהרג וחלק נאבק. המטרה הייתה לטהר את הארץ מהערבים. לא הושגה המטרה במלואה ואז באים היום כדי להכשיר את המשך הטרנספר על ידי חקיקה.
איך החוק הזה מתיישב, מכובדי שר החינוך, עם עקרון השוויון בין אזרחי כל מדינה דמוקרטית בעולם? כל מדינה דמוקרטית נאורה בעולם מקימה שם את עקרון השוויון בין אזרחיה, מלבד מדינת ישראל שמקפחת את המיעוט הערבי. איך זה מתיישב, מכובדי, עם מה שאתם מוכרים לנו, צמצום פערים?
מדובר בחוק-יסוד שבא לפגוע בזכויות יסוד של מיעוט מולדת לאומי, שהשפה הערבית היא חלק מזהותו, ממורשתו ומתרבותו. השפה הערבית היא השפה הרשמית והקבועה. הייתה לפני שקמה המדינה ותמשיך להיות. לא חוק ולא כל דבר אחד יכול לשנות את מעמדה, כי האדמה הזאת מדברת ערבית. אפילו בגן עדן אין שפה מלבד השפה הערבית. אין שפה אחרת. בגיהינום – אולי שם מדברים בשפה העברית, אבל בגן עדן אך ורק בשפה הערבית.
יעקב מרגי (ש"ס):
מאיפה אתה יודע?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
זה בדיוק מה שכתוב אצלנו: בגן עדן רק ערבית, אבל בגיהינום יכול להיות שמדברים שם גם עברית.
נחמן שי (המחנה הציוני):
בגן עדן רק ערבית, אז מה אני אעשה שם?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
בוועדה המשותפת לחקיקה הזאת כל נציגי הקואליציה, כולל חבר הכנסת אמיר אוחנה, שהיה בעד שמעמדה של השפה הערבית – ככה אני הבנתי מנציגנו בוועדה – כל נציגי הקואליציה היו בעד שהשפה ערבית תישאר כשפה רשמית במדינה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני מתנגד, וכשאני אעלה אני אסביר גם למה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
ומאז שחזרו לביבי נתניהו, הוא אמר לא, כי אנחנו יודעים ובטוחים שראש הממשלה לא רק אמר בזמנו שהערבים נוהרים אלא הוא לא רוצה לראות כאן קיום ערבי, הוא שונא ערבים. לא אוהב, לא רק את השפה אלא גם לא אוהב את דובריה.
ולכן, מכובדי היושב-ראש, אני אומר לראש הממשלה: ביבי, אתה ושכירי החרב שלך, חשוב שתדעו שזאת המולדת שלנו. ולא מהגרים – אנחנו לא מהגרים. כל מהגר – וזה מוכח בהיסטוריה וגם לפי האמונה שלי – כל מהגר חוזר לארץ שממנה הוא בא או היגר, ככה כתוב אצלנו בקוראן. (אומר בערבית: כל החוקים הגזעניים שלכם לא ישנו את העובדה שהאדמה אדמתנו ושהמולדת מולדתנו. המולדת הזו היא חלק מהנשמה שלנו. איננו זקוקים לחוק כחוק שלכם שבו אתם משקרים ומזייפים עובדות.) אם היית, אמיר אוחנה, צודק, שזאת המולדת שלך או שזאת הארץ שלך, למה אתה צריך חוק? למה אתה צריך חוק? בגלל שזה שקר וכזב.
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: גנב ועל ראשו נוצה.)
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: גנב ועל ראשו נוצה. נכון, בדיוק. לכן, אני אומר שאם היה צדק בדבריכם או שאתם מאמינים שזוהי מולדתכם, לא הייתם באים עם החוקים הגזעניים, העוינים והשקריים האלה. ואני אומר את מה שהמשורר שלנו מחמוד דרוויש, אומר: "תרשום! / אני ערבי. / אתה גזלת את הפרדסים של אבותיי / ואת האדמה אשר עיבדתי / אני וכל ילדיי, / ולא הותרת דבר לנו ולצאצאינו / מלבד האבנים האלה. / אז האם השלטון ייקח אותן / כפי ששמענו אומרים? / לכן! / תרשום בראש העמוד הראשון: / אני לא שונא אנשים / ואינני פולש / אבל אם אהיה לרעב / בשרו של הכובש יהיה לי למאכל. / היזהר. / היזהר. / מהרעב שלי, / מהזעם שלי!" הגיע הזמן שתצא לאור האמת שאלה, אין להם זכות לגזול את אדמתנו ולבוא אלינו בחוקים המבקשים לפגוע בנו, בזכויותינו, בשפתנו, בחופש שלנו ובכבוד שלנו. אנחנו בני חורין. אנחנו האדונים והאחרים הם העבדים. אסתפק בדברים אלה. תודה לך, כבוד יושב-ראש הישיבה.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: "צבע שערי פחם".)
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: בחיי, אני ערבי, ואני מתגאה בכך שאני ערבי ושהאדמה הזאת ערבית והחוקים השקריים שלהם לא ישנו אותה. תודה.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: דיברת נכוחה, אבו חודייפה.) סגן יושב-ראש הכנסת, חברי חיליק בר, בבקשה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תודה. אז אני אנצל את הדקה כדי להגיד לך, איילת, שעל אף הממלכתיות הנדרשת מתפקיד מנהל הישיבה, מה שעשיתי בזמן נאומך – גם לי היה קשה לשמור על ממלכתיות – לשמוע את הנאום האמיץ והשונה לכאן ולכאן, ואני מחבק אותך ומקווה שנדע איך להתנהל עם המקרה הזה מעבר להתנהלות עד כה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
עכשיו לעניין. חברי היושב-ראש אחמד טיבי, אני שואל אותך וגם את חבריי לסיעה הערבית וגם את תמר זנדברג ומיכל רוזין: תגידו לי, מה אתם רוצים מהימין? מה אתם לעזאזל רוצים מהימין?
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
תגיד: מה אתם מצפים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא, מה אתם רוצים מהם? מה שהם עושים זה דבר מאוד פשוט. הם בסך הכול – היום אתם מיעוט אבל הם בסך הכול, באומץ, בראותם את העתיד שאותו הם מובילים, שאליו הם מובילים את כולנו, רוצים לשמור עלינו כמיעוט יהודי במדינתו, שכבר לא תהיה כנראה מדינתו, ולכן מחוקקים חוק שישמור עלינו, היהודים.
טלב, אתה באת וצעקת. מה אתה רוצה מנפתלי בנט? מה אתה רוצה מסמוטריץ? האין למיעוט את הזכות להגן על עצמו ועל שפתו ועל לאומיותו? ברור שיש לנו זכות. ולכן, כשאנחנו נהיה פה מיעוט בזכות המדיניות התבוסתנית המדינית שלהם בין הירדן לים – ותכף אני אגלה לכם כמה זה קרוב – הם מגינים עלינו, כמו שאתם רוצים שנגן עליכם, ואנחנו לא עושים את זה כמו שצריך. אבל מה אתם רוצים מהם? הם עושים את המוטל עליהם, להגן על שפתו, תרבותו ומורשתו של המיעוט היהודי שיהיה בארצו. לכן, אני באמת מודה להם, כי כשאנחנו נהיה פה מיעוט, בקרוב, לפחות יהיה חוק מדהים ששומר עלינו מכם, הרוב, ומהעריצות שאולי תהיה לכם כלפינו, שלא כמו, או כמו, העריצות שיש לנו כלפיכם.
עכשיו תקשיב, טלב, תראה: בא בצלאל סמוטריץ, באחריות רבה, וראה את הדיווח של סגן ראש המינהל האזרחי לוועדת החוץ והביטחון, שאני חבר בה. והוא אמר להם ככה, הוא אמר להם: בגדה ובעזה חיים היום 5 מיליון פלסטינים. בישראל חיים 1.8 מיליון ערבים פלסטינים. בישראל חיים 6.5 מיליון יהודים. אחד ועוד אחד, אומר, 6.5 מיליון יהודים, 6.8 מיליון פלסטינים בין הים לירדן. אומר להם במילים פשוטות: בין הירדן לים יש היום יותר ערבים מיהודים. שומעים את זה חברי ועדת הביטחון מוטי יוגב, סמוטריץ וחבריו, ואומרים: הבא נחוקק לנו חוק שיגן עלינו. כי הרי להיפרד לשתי מדינות מהפלסטינים, להתגרש מהם אנחנו לא מספיק אמיצים. אנחנו לא הימין של מנחם בגין. אנחנו אפילו לא הימין של מרידור ומיקי איתן. הימין הזה הלך. אנחנו ימין לאומי, תבוסתני, שרק רוצה הכול ובסוף לא יישאר לו כלום, ולכן אנחנו נחוקק חוק שישמור עלינו.
ביום שטלב אבו עראר יהיה שר החינוך, וואאל יונס יהיה שר הבריאות, ואדוני היושב-ראש אחמד טיבי, אתה ראש הממשלה – הבנתי, לפי הסיכום הזה – החוק הזה ישמור עלינו. ואני מבקש מכם להתנהג בהתאם, לא להאשים אותם; כמו שאתם רוצים שישמרו עליכם, הם מנסים לשמור עלינו כמיעוט.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אם כבר, תמנה את הסגנים שלו.
היו"ר אחמד טיבי:
אני מבטיח לשר בנט, כשאני אהיה בשלטון, לנהוג בו כפי שהם נוהגים בנו, בדיוק אותו הדבר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שלא.
היו"ר אחמד טיבי:
למה אתה פתאום מודאג ויש לך לחץ דם גבוה, דופק מהר ואתה מזיע, אדוני השר? רק בגלל שהבטחתי שוויון ביחס? בבקשה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בדיוק לשם אני מוביל, ואני מקווה שביום שאתם תהיו פה רוב – אגב, אני אילחם על הזכות שלנו להיות רוב יהודי במדינה יהודית ודמוקרטית, אבל אם אני איכשל להיאבק מספיק טוב בימין התבוסתני ואגיע, לפי החזון שלהם, למצב שאתם תהיו פה רוב, אני מקווה שלא תנהגו במיעוט היהודי כמו שהם נוהגים היום עם החוק הזה.
היו"ר אחמד טיבי:
לדעתי, זה המשפט החזק ביותר בכל הדיון שהיה עד עכשיו, מה שאמר עכשיו סגן היושב-ראש.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תודה, אדוני, על המחמאה. אבל לעצם העניין, ולסכם בארבע הדקות שנותרו לי, אני רוצה להגיד לכם דבר אחד. עמד פה סמוטריץ, ואחרים, ואמרו: תגידו לי מה אתם רוצים, זה כמו חוק השבות. גם חוק השבות הוא גזעני? לא. חוק השבות הוא חוק שהוא באמת בבסיס הקיום שלנו פה כמדינה יהודית ודמוקרטית. להשוות אותו לחוק התבוסתני הזה, הפחדני הזה, זה עוול. אין שום דבר דומה בין חוק השבות לחוק הלאום. אין שום דבר לאומי או פטריוטי בחוק הלאום. כולו ביטוי של חולשה ושל פחד. אין מעבר לזה.
לאומיות ופטריוטיות היא לא להקטין מיעוט אחר, היא לא לשלול לו זכויות, היא לא לחשוש ממנו, היא לא לשנוא אותו, היא לא לצמצם אותו. זאת לא לאומיות ולא פטריוטיות – לא שלי, לפחות, כיהודי. זאת המדינה שלנו – ממה אתם כל כך מפחדים? מה אתם מבצרים את עצמכם בחוקים כאלה?
אני אגיד לכם למה – עוד מטרה של חוק הלאום, כפי שאני רואה את זה, זה בעצם גם להסתיר – לייצר איזשהו דיון כמו שאני עכשיו תורם לו – כישלונות של הממשלה הזאת בכל כך הרבה תחומים. הרי הם נכשלים להביס את החמאס. עם כל הצבא החזק שלנו והמדיניות הכושלת של הממשלה הם לא יודעים להילחם בעפיפוני תבערה, הם לא יודעים להשוות את הפריפריה למרכז, לדאוג שילד שנולד בקריית שמונה יקבל אותם תנאי פתיחה לחיים כמו ילד שנולד בגבעתיים, הם תבוסתנים מדינית, הם נכשלים בפתרון את הסכסוך הזה. אז מה הם יראו לנו, את כל הכישלונות? בואו נדבר, בואו נפחיד, בואו נגיד מי אנחנו, כמה אנחנו לאומיים ובריונים ואנחנו יכולים לדכא את האחר, גבירותיי ורבותיי הציבור הישראלי, כדי שחלילה לא תתעסקו בכישלונות שלנו בצמצום הפריפריה או באי-פיתוחה מספיק או בכישלון בפתרון הסכסוך או בתנאים כאלה ואחרים שמגיעים לכם או ביכולת לקנות דירה או ביכולת לחיות פה עם יוקר המחיה או בכישלון שלנו להביס את החמאס. אל תתעסקו בזה, בואו תתעסקו בחוק הלאום. זה מה שהם רוצים לראות.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר משפט אחד: חוק הלאום לא נועד לחסן את אופייה היהודי של מדינת ישראל. חוק הלאום נועד לחסל את מעט עמודי התווך הליברליים והדמוקרטיים שהוטמעו בספר החוקים הישראלי והיו מושתתים על מגילת העצמאות שלנו.
ואגב, אתם יודעים מה, יכול להיות שאתם לא תאהבו את זה קצת, ידידיי מהרשימה הערבית. אנחנו במחנה הציוני, מפלגת העבודה, אנחנו רצינו שיהיה חוק לאום. אם היה חוק לאום אמיץ, אמיתי, שמגדיר אותנו, ממסגר אותנו כמדינת הלאום של העם היהודי, כמדינה יהודית ודמוקרטית שיודעת לשמור על השוויון ועל האופי ועל התרבות ועל הכבוד של המיעוטים שלנו, אנחנו היינו תומכים בחוק לאום כזה. אגב, הצענו נוסחים מסוימים, אבל אם אנחנו רואים את בני בגין, בנו של מנחם בגין, נגעל מהחוק הזה שהימין מציע, אז מה אנחנו נגיד במחנה הציוני?
הקואליציה הזאת לא רצתה ולא ניסתה לייצר אחדות סביב חוק לאום שאנחנו היינו יכולים, בצד הזה של הבית, להסכים אליו, ואולי, אולי אפילו שאתם הייתם יכולים לבלוע אותו. הם רצו חוק תבוסתני, בריוני, פחדני, שיבצר אותם באופן לא ראוי – ליום שהם יודעים שיגיע אם הם ימשיכו בצורה הזאת, שאנחנו נחזור חלילה להיות מיעוט בארצנו. ואנחנו בצד הזה של הבית נהיה פה כדי להיאבק בפחדנות הזאת ולדאוג שמדינת ישראל תישאר יהודית, עם רוב יהודי ודמוקרטי, אבל באופן אמיץ, כפי שראוי להיות, ולא באופן תבוסתני ופחדני כפי שהקואליציה הכושלת הזאת מביאה אותנו אליו. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. ג'מעה אזברגה, בבקשה, שבע דקאייק.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: כבוד יושב-ראש הישיבה הנכבד – – –)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: ברכותיי, כבוד חבר הכנסת.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אני קודם כול רוצה לגנות בכל תוקף את התבטאויותיו של חיים ילין, חברי, חבר הכנסת חיים ילין, שדיבר לפני כן. הוא דיבר אלינו כאל תלמידים. אפילו בכיתה לא מעז מורה היום, אדוני שר החינוך, להגיד: תסתמו את הפה, אנחנו מגינים עליכם. ואני רוצה להגיד לחיים ילין שאנחנו נמצאים פה בזכות ולא בחסד של אף אחד – לא חיים ילין ולא נפתלי בנט ולא ביבי נתניהו – אנחנו פה הילידים של הארץ הזאת.
אני עברתי על החוק הזה, הסתכלתי עליו בצורה הכי פשוטה שיכולה להיות. בתחילה עקבתי אחרי התנהגותו של אמיר אוחנה, שהציג את החוק, ואני ראיתי, בתווים של הפנים שלו, שהוא לא מאמין במה שהוא אומר, לא מאמין במה שהוא קורא. אתה קורא מהנייר, ואני חושב, אמיר, שאתה לא מאמין במה שאתה אומר. אני חושב – מנהיג אמור להאמין במה שהוא אומר ולומר מה שהוא מאמין.
אני מסתכל על החוק: הגדרה עצמית ליהודים. מה זו הגדרה עצמית? אני רואה שאנשים שמבקשים הגדרה עצמית הם בדרך כלל אנשים בעמדת חולשה, בעמדת מיעוט, בעמדה נחותה. לא אלה שחזקים – ומדינת ישראל היא מדינה חזקה, יש לה את כל הנתונים שיכולים להיות למדינה מוצקה וחזקה; אמיר, תסכים איתי על זה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
סליחה, לא שמעתי הכול.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
ומדוע אתם מחפשים אחרי 70 שנה הגדרה עצמית? אני לא מבין את זה. אולי אם הייתה פה – איך קוראים לה, שיושבת כאן?
אמיר אוחנה (הליכוד):
חברת הכנסת ענת ברקו.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
ענת ברקו אולי הייתה קופצת. אבל אני אומר, איפה ענת – חסר הרעש הזה של ענת ברקו.
אני חושב שזה מיותר לחפש הגדרה עצמית לצד החזק.
אני רוצה לשאול, אדוני המציע – המציע גם איננו, לצערי – יישובים ליהודים, אחרי 70 שנה: מדינה או ממשלה – בעצם הממשלה הזאת תמיד אומרת שהיינו, זאת אומרת, הגדלנו את התקציבים למגזר הערבי, אנחנו עושים אפליה מתקנת, אנחנו עשינו 922, ואנחנו עושים ועושים ועושים. אני בינתיים רואה בפועל רק הדרה. מתכננים על הנייר, כותבים על הנייר, אבל בפועל ביצוע – –
היו"ר אחמד טיבי:
אפס, אפס, אפס.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – אפס מאופס. ואתה חבר בוועדת הכספים, ואתה יודע את זה הרבה יותר טוב ממני. אני רוצה לשאול את מציעי החוק: כמה יישובים – נגיד שאתם הולכים ועושים יישובים ליהודים – כמה יישובים משנת 48' עד היום הוקמו לערבים? התשובה, ברור: אפס. אני הייתי מצפה לראות כמה מושבים הוקמו לערבים, כמה קיבוצים, או שזה אך ורק ליהודים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
קיבוצים זה הצד ההוא, זה הצד ההוא. זה לא אנחנו.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
רק לאיך קוראים לו, לחיים ילין, והחברים שלו. אבל לא רק שלא בונים, אצלנו לא רק שלא בונים כפרים חדשים ויישובים חדשים, אדוני – אתם הורסים. בשנת 2018, הורסים את כפר אום אל-חיראן. בושה וחרפה, ועל החורבות של אום אל-חיראן בונים יישוב יהודי גרידא, רק שקוראים לו חירן. איך אתם לא יכולים להתבייש בדמוקרטיה, שקוראים לזה דמוקרטיה. ועוד אומרים שזה דמוקרטיה. איזו דמוקרטיה? בחוק הזה יש עליונות ליהודי, 12 פריבילגיות לפחות, חוץ מהשפה וחוץ מהקמת היישובים החדשים, 12 יתרונות ליהודי על פני מישהו אחר שהוא לא יהודי. ומי לא יהודי במדינה הזאת? אנחנו הפלסטינים, התושבים הילידים, שהם 20% היום, הפכנו להיות מיעוט. אנחנו עד 48' היינו רוב. 93%, 97% מהקרקעות היו בידיים שלנו. אנחנו היום 3%, פחות – וכל המאבק הזה והריב הזה על המאבקים, על הכפרים הבלתי-מוכרים, שמדברים על 3%, הערבים מחזיקים בסך הכול ב-3% קרקעות.
היו"ר אחמד טיבי:
פחות.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
פחות מ-3% קרקעות. מתקן אותי היושב-ראש. תודה על התיקון. ובכל זאת, כל הרדיפה הזאת היא על פחות מ-3%. אני מדבר על קבוצת הרוב. דמוקרטיה זה שלטון הרוב, זה בסדר. אבל בשלטון הרוב האמיתי, הדמוקרטי, זה לא אומר שמותר לך לשחוט אותי ולשים אותי על האש, לאכול אותי. ההפך, המדינות הנאורות והדמוקרטיות האמיתיות – אחד הבסיסים החשובים ביותר בדמוקרטיה זה לשמור על זכות המיעוט. תקן אותי אם אני טועה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
אתה לא טועה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אנחנו מדברים על זכות המיעוט – זכות המיעוט מעוגנת בחוקים במדינות דמוקרטיות, במדינות נאורות, ובזכות הרוב אתה לא יכול לעשות מה שעולה על רוחך. ואני חושב, החוק הזה עשה עוול. לא מספיק שעשיתם עוול היסטורי. אני חושב שיש אפשרות, במאה ה-21, ה-22 – אפשר לתקן את העוול ולהגיד: אנחנו עשינו עוול וטעינו. זה לא בושה. זה לא בושה. ואני חושב שהעוול כולו הוא לעם הפלסטיני, שעד היום אף אחד לא מכיר בעוול הזה, ועוד ממשיכים.
הפתרון היחיד, ואני חושב שהוא מונח, והנחנו – אפילו ניסינו לחוקק חוק: מדינה לכל אזרחיה, ואף אחד לא קיבל את זה. אפילו לא נתנו להציג את זה פה במליאה. וזה מצער, וחבל. ואני חושב שהחוק הזה הוא חוק אנטי-דמוקרטי, לא מספיק שהוא לא – הוא אנטי-דמוקרטי בעליל. ואחרי הכול, אחרי שאנחנו מנתחים, אולי עכשיו נבוא לנתח את העניין.
והצעה ועמידה של ראש הממשלה על זה שהחוק הזה יוגש ויעבור עוד לפני סיום המושב משיקולים, לדעתי – דרך הקלפי, הוא רואה כל דבר דרך הקלפי, מסתנוור, בחירות גרידא. ולמה בחירות גרידא? כי הוא רוצה ללכת לבחירות עם מנוף. המנוף של ביבי נתניהו הוא שהוא הולך להגיד: אני עשיתי לכם, כאילו גאלתי אתכם, עם ישראל. אני בא עם חוק הלאום. איזה מין הזיות, איזה מין חוסר ביטחון, איזה מין דבר כזה. כל הכוח הזה שיש למדינות ישראל, והוא צריך ללכת. אבל העם הזה צריך להיות מטופש בשביל לבחור עוד פעם את ביבי נתניהו לראש הממשלה.
אני, בכל אופן, מתחייב, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אני נותן לך עוד דקה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
עוד דקה. אז אני מתחייב לפעול – – –
היו"ר אחמד טיבי:
למה אני נותן לך עוד דקה?
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
מדוע?
היו"ר אחמד טיבי:
כי שנינו ערבים והחוק עוד לא חוקק. יש לנו חופש פעולה עד – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
עד שיחוקק. אנחנו לא יכולים לדבר אחר כך בערבית פה במליאה?
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: אלוהים יודע מה יהיה איתנו, בן אדם.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
(אומר בערבית: ושר החינוך נמצא פה.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: הינה, הוא נמצא.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
כנראה שלא ניתן. עד עכשיו אני יודע שבמוסדות החינוך, ושר החינוך נמצא פה, כותבים בערבית ובעברית, גם לומדים בעברית ובערבית. אני מצפה, זאת אומרת, שגם בבתי הספר היהודיים ילמדו ערבית, וכמו שאנחנו לומדים בבתי ספר – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אם ירצה השר, הוא יוכל לעלות ולענות. מותר לשר.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
מותר לו לענות, כן. ואני אשמח אם הוא יענה. אבל תמיד הוא מתחמק, כמו שהכרתי אותו בשנה שאני נמצא בכנסת. אני לא הרבה שנים כמוך, 20 שנה, אני שנה בסך הכול. עד עכשיו אני קיבלתי ממנו תשובות – לגבי השפה הערבית, רשום בחוק הזה שהיא שפה במעמד מיוחד. מה זה מעמד מיוחד – אני לא – – –
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: כלומר שום דבר.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
יעני, כמו ערפל.
היו"ר אחמד טיבי:
אסמע, ג'מעה, זה כמו יועץ ללא שכר, יועץ ללא שכר (אומר בערבית: נשיא, יעני.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אתה יודע מה, אפילו יותר גרוע. אולי יועץ ללא שכר הוא עובד בהתנדבות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מעודדים ללמוד ערבית בבתי הספר, אבל זה בשביל להתקבל יותר בקלות ליחידות המודיעין.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – – ערבית שוטפת, נכון?
היו"ר אחמד טיבי:
ליחידות מודיעין.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כן.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
נכון? משהו כזה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כן.
היו"ר אחמד טיבי:
למודיעין, למודיעין.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
משהו כזה. למודיעין וזה. זה מזכיר לי בדיחה – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
דרך הכוונת. דרך הכוונת, כן.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
זמני תם, הייתי מספר בדיחה על העניין של השפה.
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: אם אתה רוצה לדבר, בבקשה. אני פה בשלטון ושולט בעניינים. דבר.)
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שאנחנו נמצאים על קו, בצומת.
היו"ר אחמד טיבי:
פרשת, פרשת – – –
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
הצומת הזה הוא לא לטובת אף אחד. מדוע אנחנו כל הזמן מחפשים להשתלב בחברה הישראלית, להשתלב במדינה – ומדירים אותנו? ואם אתה אומר – אדוני, כשאתה עושה טעות, אתה מקבל סטירת לחי. חבל על הזמן. השפה הערבית, היא לא תפסיק להיות שפה רשמית במרחב. השפה הערבית נמצאת – לא 20%, מה שמדבר חיליק; אנחנו נהיה גם יותר מ-50%. השפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל עד היום. אני מקווה שהיא תמשיך – –
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת):
– – ואני מקווה שאנשים יתעוררו ויסירו את הזה. ואני חושב שהשפה הערבית תמשיך להיות, יעני, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כמו שאמר מחמוד דרוויש. על השפה הערבית – מה הוא אמר? הוא אמר את השיר "אני ערבי": "תרשום! / אני ערבי. / מספר תעודת הזהות שלי הוא חמישים אלף. / יש לי שמונה ילדים / והתשיעי יבוא אחרי תקופה." ושלום עליך.)
היו"ר אחמד טיבי:
(אומר בערבית: "אחרי הקיץ ואחרי תקופה".)
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר אחמד טיבי:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד – –
קריאה:
– – –
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
– – להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018, שהחזירה הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018. תודה.
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר אחמד טיבי:
ד"ר יוסי יונה, אתה עדיין יכול לדבר בערבית ולא לדבר על החוק, כי החוק לא עבר בשנייה ושלישית.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החינוך, התייחסתי כמה פעמים בימים האחרונים להצעת חוק הלאום המונחת על שולחנה של הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. שיתפתי אתכם, חברות וחברי הכנסת, בתהייה שלי, מי מכם מטיל ספק בכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. לא חברי הכנסת היהודים, לא חברי הכנסת המוסלמים, לא חברי הכנסת הנוצרים, לא חברי הכנסת הדרוזים, וגם לא האתיאיסטים שביניכם הטילו ספק בכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
אף אחד לא מטיל ספק בלשון של מגילת העצמאות. "אנחנו מכריזים בזאת", קובעת המגילה, "על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". אני קורא ערבית ואני קורא אנגלית, ומעולם לא נתקלתי בשום מקום שבו קיים ספק באופייה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי.
בעיתונות הערבית מציינים, לעיתים בביקורתיות, אדוני יושב-ראש הכנסת, לדוגמה, קוראים למדינת ישראל (אומר בערבית: הישות הציונית) – בביקורתיות, הישות הציונית. אם אתם קוראים אנגלית – ורובכם קוראים – אז אנחנו שומעים על the state of Israel או the Jewish state, דבר מובן מאליו, מובן מאליו. יש המרוצים מהעובדה הזאת שזו מדינת הלאום של העם היהודי, ויש שמערערים על העובדה הזאת. אני נמנה עם הראשונים. כן, אני נמנה עם הראשונים. אני מרוצה מהעובדה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.
אז למה, וזו השאלה, אדוני היושב-ראש, למה, למעט הימין הקיצוני בישראל, כולם רואים במדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי? למעט הימין, שהוא בעצם, הוא חושש, הוא טרוד, טרוד. כמו שאמר השר לוין, ישראל הפכה למדינת כל אזרחיה. מתי? מי הודיע על כך? מדינת ישראל, מדינת כל אזרחיה? אני מתנגד להגדרתה של ישראל מדינת כל אזרחיה. כפי שאמרתי, מבחינתי היא מדינת הלאום של העם היהודי. אז מה הבעיה? מה הבעיה? מה מטריד את הימין הקיצוני בישראל? אני אגיד לכם, לטעמי, מה הבעיה.
מדינת העם היהודי – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
יוסי, יש ימין בעיניך שהוא לא קיצוני?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
בוודאי.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
אז – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
יש, אבל שולי, אני בשמחה אנהל איתך דיאלוג כל עוד היושב-ראש ייקח בחשבון.
מיכל רוזין (מרצ):
שולי – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
לא, אין בעיה. בוודאי. את יודעת, גברתי – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
שמאל הוא תמיד שמאל, והימין הוא תמיד קיצוני.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
גברתי שולי מועלם, הימין הקיצוני הקיא מתוכו את הימין המתון. היו שרים כמו מרידור, היו באמת אנשים נאורים בליכוד, בני בגין, שיושב כאן – הוא מזדעזע מהמעשה שאתם עושים. הוא מבחינתי ימין לא קיצוני.
בכל אופן, כפי שאני מבקש להעלות את השאלה הזאת, מה מטריד אתכם, אז אני אומר: מדינת העם היהודי מיום הקמתה הוקמה גם כמדינה דמוקרטית ונאורה – נאורה, אדוני היושב-ראש, מלשון אור. האור של ישראל לעולם לא יכבה, אמר נתניהו בעצרת האו"ם לפני כשנה; בספטמבר זה היה, אני חושב. אז אני אומר לכם שבנימין נתניהו רוצה להוריד את השלטר על האור הזה. האור הזה זה הנדבך הנוסף של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הוא נוהג, ראש הממשלה שלנו, לחזור ולקבוע ולטעון קבל עם ועדה על בימות בין-לאומיות, מה הוא אומר? We are the only democracy in the Middle East, אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. והוא-הוא זה שפועל כל יום לכרסם, לפגוע, לשחוק ולרמוס את הדמוקרטיה שלנו. זה הפלא הגדול. We are the only democracy in the Middle East, אבל הוא נחוש, כדי לכרסם את האופי הדמוקרטי שלנו.
והוא נוהג – ובצדק הפעם – לדבר בשבחם של החדשנות הישראלית, של הידע הישראלי, שכל העולם נהנה ממנו, ויש במה להתגאות. 70 שנות עצמאות – עשינו דברים מופלאים. ואנחנו גאים, כפי שהוא אומר, חברי זוהיר, שמדינה כה קטנה עושה תרומה כה עצומה לעולם. והוא מדבר גם על חזון נביאי ישראל, אבל החזון של נביאי ישראל – צריך לדעת ראש הממשלה – זה לא אומת סטרטאפ סתגרנית, קרתנית, ריאקציונרית, חשוכה ואפלה. חדשנות טכנולוגית ללא ריסון ערכי זו הסכנה החמורה ביותר הניצבת לפתחה של כל אומה. יצירתיות מדעית שלא במסגרת זכויות אדם בסיסיות מובילה לבהמיות.
מה היו נביאי ישראל אומרים על חוק הלאום שלך, אדוני ראש הממשלה? ואני אומר לך, מה שאתה חושב – לא לזה התכוון המשורר. האבות המייסדים ידעו לפרוס חזון אחר, מופתי, וכך הם כתבו: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
חוק הלאום, אדוני ראש הממשלה, מנוגד לחזונם של נביאי ישראל. חוק הלאום מנוגד לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות, כי אמרנו, היא אמורה לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור, ללא הבדלי דת גזע ומין. היום כבר קיבלנו דוגמה – ולא בהקשר הערבי – עוד דוגמה שפורעת את העיקרון של השוויון: חוק הפונדקאות, שמונע מבנות ובני הקהילה הלהט"בית את הזכות הבסיסית להורות. וחוק הלאום דוחה את קבוצות המיעוט שלנו לשוליים, גוזר עליהן אפליה בחסות החוק.
יוסף נסראלדין, שהוא בעצם יושב-ראש התנועה הציונית והמועצה הציבורית הדרוזית – כמה הוא תרם למדינת ישראל – הוא אומר לנו, הוא מפציר בנו: החוק הזה בעצם יוצר הייררכייה של אזרחים, אזרח סוג א', סוג ב'. ואומנם למול עינינו המשתאות, חברי כנסת יקרים, הולכת הממשלה הרעה הזאת ומסיגה לאחור את החלום, את החזון של נביאי ישראל, מעוותת אותו ומסרסת אותו. כל יום שחולף מתבקשת כנסת ישראל לאשר עוד חוק שמכרסם ביסודות הדמוקרטיה שלנו. כל יום שעובר מתבקשת הכנסת להעביר עוד חוק שדוחק אותנו אל עבר קהילת המדינות החשוכות, לקול צהלתו של הימין הקיצוני בישראל.
ולא רק זאת, רוח המפקד, רוח העוועים של המפקד, נושבת בעוז. ראש הממשלה שלנו שוקד על הזמנתם – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני מסיים. – – של מנהיגים חשוכים לישראל. הוא מבקש לכרות בריתות על בסיס של מורשת ערכית אפלה, בוז לשלטון החוק, בוז לזכויות האדם, שנאת האחר ושנאת הזר, פוליטיקה של שיסוי ופילוג בתוך העם.
ואני רצה לומר, אדוני, ובכך אני מסיים – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – חוק הלאום הוא סימפטום של אם כל חטאת, האיוולת ההיסטורית שעיקרה ההתעקשות הלאומנית של ממשלת ישראל שלא להגיע לפשרה מדינית. האיוולת הזאת מציבה את המדינה שלנו בפני סכנה ממשית של אובדן אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואף גרוע יותר, אובדן הריבונות. אני מסיים, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנא.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
יום יבוא ואנחנו נביט על הימים האלה בתמיהה, איך כל זה קרה. יום יבוא ונידרש לפעילות נמרצת כדי להסיר מספר החוקים שלנו את הרפש שהולך ונערם בו. מי ייתן שיום זה יבוא במהרה בימינו, יום שבו תהא מדינת ישראל מושתתת על יסודות החירות, הצדק, השלום, לאור חזונם של נביאי ישראל. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה לחבר הכנסת יונה, שמנצל תמיד את הקושי שלי להפסיק אותו בזמן, על דבריו החכמים והנבונים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – – אבל הסיום היה יפה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז אני אומר, הוא מנצל את זה, יוסי. הוא יודע שאני רגיש. חבר הכנסת אלחרומי, בבקשה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
הוא מדבר כאילו הוא מפיק מרגליות מפיו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נכון. אל-פרופסור, מה שנקרא. אדוני, יש לך עד שבע דקות. בבקשה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תודה, ידידי יוסי, על המילים שאמרת, ואני חושב שהן נפלו על אוזניים קשובות למי שרוצה באמת להאזין ולהבין לאן הגענו. חבריי חברי הכנסת, אנחנו בערב היסטורי וביום מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
עד כאן מסכים.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
אנחנו מכריזים כאן על מדינת ישראל, והכנסת מכריזה שזו מדינה גזענית ומפלה, ובעצם אומרת שיש כאן שני לאומים, שיש ללאום אחד עליונות על הלאום השני – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
חד-משמעית.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – ואומרת את זה בחוק-יסוד. וחוק-יסוד, רבותיי, אנחנו יודעים לאן זה מוביל. חוק-יסוד זה בעצם החוקה של מדינת ישראל. הערב אנחנו, וכנסת ישראל, אם תכריז ותחליט ותאשר את החוק הזה – תוקעת אצבע בעיניהם של אזרחי ישראל הערבים, בעיניהם של הדרוזים, של הצ'רקסים, של כל אלה שרקמו ברית עם מדינת ישראל ועם העם היהודי.
היום הקואליציה יורקת להם בפרצוף, ואומרים להם: אתם אזרחים סוג ב'. מה שלא תעשו ומה שלא תנסו, אתם תישארו אזרחים סוג ב'. ואנחנו נפלה אתכם בחוק, מעבר לאפליה הקיימת ונמשכת עשרות בשנים.
במה מדובר, רבותיי? מדובר בהזיה וברגשי גדלות. מאז 2009 יש ראש ממשלה שמקבל את הכוח ממפלגות שרוצות להיות בקואליציה בכל מחיר, גם במחיר של רמיסת זכויות יסוד וזכויות אדם. אנחנו נמצאים לפני החלטה היסטורית על זה שאנחנו זורקים את עקרונות זכויות האדם וזכויות המיעוט. זכויות המיעוטים – אנחנו זורקים אותן לפח, זה מה שאנחנו עושים. זה מה שעושה כנסת ישראל, והיא תעשה בשעות הקרובות. ולמה עושים את זה? אנחנו, ערביי ישראל, משלמים מחיר על הזיה של דרישת נתניהו מאבו מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית. ומה אמר לו טראמפ? הוא אמר לו: חביבי, לפחות אתה תגדיר את עצמך כמדינה יהודית, והוא אכן האמין לקלישאה הזאת והפעיל את החבורה הידועה שלו, חבורה שכל רצונה למצוא חן בעיני המלך שלה, המלך של הימין, שגורר אותם לתהום וגורר את כל מדינת ישראל למחוזות שאף אחד לא רצה להגיע לשם.
רבותיי, חוקי-יסוד, משמעותם שאפשר לגזור מהם חוקים גזעניים, חוקים מפלים. משמעותם שכנסת ישראל כובלת את ידי שופטי העליון. משמעותם שכאשר ייגש אזרח ישראלי ערבי לבית המשפט נגד החלטה מפלה במוסד ציבורי או נגד החלטה מפלה של שר מסוים, שופטי העליון יהיו כבולים, כי הם יחליטו לפי חוקי-היסוד, כי זאת החוקה. מדינת ישראל וכל חברי הבית עדיין מפחדים, לא הגיעו למצב של לחוקק חוקה קבועה למדינת ישראל. ולכן אנחנו עם ההזיות האלה, ובוקר וערב שומעים על חוקים שמרחיקים אותנו מחברה נאורה, חברה שמאמינה בשיתוף ומאמינה בחיים משותפים לעתיד טוב יותר.
חבריי, השפה הערבית היא שפתם של 20% מתושבי המדינה. עד עכשיו השפה הערבית מופלית לרעה, עד לרגע זה. רק לפני שבועיים קיימנו יום של השפה הערבית בכנסת, והגיעו לכנסת אנשי רוח, סופרים, אנשי אקדמיה מהחברה הערבית, וסיפרו את סיפורם. וזה הפרס שאנחנו מקבלים, זוהיר? זה המתנה שאנחנו מקבלים אחרי יום השפה הערבית לפני שבועיים? אנחנו מקבלים מחיקה של השפה הערבית כשפה רשמית. למי זה מפריע, אני לא יודע. תאמינו לי, לא יודע.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר'ה שם, קצת יותר בשקט, בבקשה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
למי זה מפריע? זה אכן מתחבר למה שאמר חברי היושב-ראש, שאנחנו הולכים בתוך מנהרה חשוכה שבה יתעוררו אזרחי המדינה למדינת אפרטהייד מהים לנהר הירדן, מדינת אפרטהייד שיש בה מיעוט יהודי ששולט ברוב ערבי. זה מה שמובילה הקואליציה המשיחית הזאת. לשם היא מובילה. ומה עלינו לעשות? אנחנו מתחייבים להילחם בחוק הגזעני הזה. אנחנו מתחייבים, כל חברי הרשימה המשותפת וכל האנשים הנאורים בבית הזה ובמדינה בכלל, להילחם בחוק הזה.
אני מצפה מחבריי במפלגות הציוניות היהודיות להתחייב כאן הערב שאנחנו נלחמים בחוק הזה, כל המפלגות. אני מצפה מחבריי חברי הכנסת, חברי הקואליציה, שחלק מהם נאנס הערב להצביע עבור החוק הגזעני הזה, להתחייב שהבחירות – הן יבואו, אם לא בחודש הבא, אם לא בעוד שלושה חודשים, בעוד שישה חודשים; להתחייב שאת הטעות המרה הזאת כולנו ביחד נשנה ונמחק מספר החוקים של מדינת ישראל. תודה, אדוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני. חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה, לך יש עד שמונה דקות, ואחריך תעלה חברת הכנסת מיכל בירן. אני לא אגיד למה, אבל אז תשוחרר למשימה היותר-חשובה. עד שמונה דקות, אדוני.
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, קראתי עכשיו את החוק, את הנוסח הסופי, ואתה יודע מה זה הזכיר לי, אסוציאטיבית? אני חושב שאת אותה אסוציאציה גם השר בנט מכיר. השר בנט, כשאתה בא למילואים, אתה מתגייס, מה הדבר הראשון שאתה עושה? אתה מתחייל, ואחרי זה אתה הולך לאפסנאות, ובאפסנאות שמים לך ערמה כזאת של ציוד, ואז האפסנאי אומר לך: נשק יש? אתה אומר: יש, חותם. מחסניות יש? יש. תחבושת אישית יש? יש. שתי מימיות יש? יש.
וכשאני קראתי את חוק הלאום, בעמוד וחצי שהוא כתוב עליו, חוק הלאום של העם היהודי, של מדינת ישראל, אז אני קורא ככה: שם יש? ישראל. דגל יש? יש. שני פסים בדגל יש? יש. מגן דוד יש? יש. סמל המדינה יש? יש. סמל, כמובן, מנורת שבעת הקנים. המנון יש? התקווה. חג לאומי יש? יום העצמאות. שפה יש? שפה עברית. רוב החוק, עמוד שלם של החוק זה רשימת תיוג יבשה, בדיוק כמו שאפסנאי מחתים אותך על ציוד במילואים, אותו דבר. וזה חוק שהוא בושה, בושה למי שחוקק אותו. אמיר, אני מצטער. וזה בושה למדינת ישראל, בוודאי בושה לנו, ליהודים במדינת ישראל, וגם ליתר האזרחים. רשימת תיוג יבשה, זה החוק הזה.
ומה אין בחוק? במגילת העצמאות, שהיא ההצהרה המכוננת של מדינת ישראל, יש כמה נושאים שבחוק הזה לא קיימים. המילה "שוויון", חבר הכנסת יוסי יונה, המילה "שוויון" לא קיימת, לא קיימת בחוק הזה. מדינת ישראל שמושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, חברת הכנסת שולי מועלם, זה לא קיים. יסודות החוק, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל – לא מופיע בחוק הלאום שלכם. וכמובן לא מופיע מה שמופיע במגילת העצמאות, שמדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, חינוך ותרבות. כל הדברים האלה, שהם הבסיס, הלב של מגילת העצמאות, והיו אמורים להיות הלב של חוק הלאום – לא קיימים בחוק שלכם.
אני דווקא בעד חוק לאום. אני דווקא בעד חוק לאום, אבל חוק לאום שיהיה חוק לאום, שבוודאי שיושתת על מגילת העצמאות ובוודאי יכיל את הדברים שקיימים במגילת העצמאות. ואני אומר לכם: הייתי מצפה שבחוק הזה יהיו עוד כמה נושאים. למשל, הביטוי "דמוקרטיה" לא מופיע בחוק הנוכחי. מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית – הצירוף הזה: מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, לא מופיע בחוק שחוקקתם היום.
החובה לשרת שירות צבאי או שירות לאומי – הייתי מצפה שבחוק הלאום יהיה כתוב שיש חובה לשרת שירות צבאי או לאומי. לא מופיע. בחוק לאום שהייתי מחוקק או שהיה ראוי לחוקק, כמובן שהיה צריך לכתוב שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אבל לומר ולציין שיהודי – כל יהודי, בין אם הוא אורתודוקסי, קונסרבטיבי, רפורמי או חילוני. כל הדברים האלה לא מופיעים בחוק הלאום, חוק יבש של רשימת תיוג.
וכמובן, יש את העניין של השפה הערבית, שזה ממש ההתפלפלות, ההתפלפלות שמופיעה בחוק שמונח כאן זה בושה, בושה לאינטליגנציה. בושה לאינטליגנציה של אלה שחוקקו אותו ובושה לאינטליגנציה של כל 120 חברי הכנסת ושל כל אזרח במדינת ישראל. ואני אקריא לכם מה כתוב בהקשר של השפה הערבית. כתוב כך: "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק." סעיף אחד. אבל אז יש את הסעיף השני, שאומר: "אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק-יסוד זה".
זאת אומרת, מה זה אומר? זה – אתם יודעים, כל פעם מוצאים איזו הגדרה חדשה לישראבלוף. אם זה לא ישראבלוף, אז מה ישראבלוף? מצד אחד, השר בנט, חששתם לציין שהשפה הערבית היא שפה של מדינת ישראל – שפה משנית, שפה שנייה, אבל שפה, בהחלט שפה רשמית. אז מה כתבתם? כתבתם שהיא שפה – מצד אחד לא רציתם לציין שהיא שפה רשמית של המדינה, אבל מצד שני אמרתם: אבל כל מה שהיה הוא שיהיה. עד כדי כך אתם מפחדים מהמילים של עצמכם?
ולכן, בצער רב אני אומר: החוק הזה זה חוק יבש, זה חוק לא חכם, זה רשימת תיוג, כמו שאמרתי בהתחלה. כמו שאתה בא לאפסנאות, והאפסנאי מחתים אותך על פריטים, ככה נראה החוק הזה שחוקקתם. אני מתבייש, אני מתבייש בתור חבר כנסת שזה חוק הלאום שלכם. בוודאי זה לא חוק הלאום שלי, כי חוק הלאום שלי היה צריך להיות מושתת על מגילת העצמאות ולהכיל עוד יריעה רחבה של נושאים שאיננה בחוק שלכם. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברי חבר הכנסת בר-לב. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
שלום לכם. מה שבטוח, אמיר אוחנה ידידי, חבר הכנסת המכובד, שהחוק הזה בחטא נולד. אפשר לומר בריש גלי שיד זדונית ויד שטנית מאחורי החוק הזה. אין בחוק הזה שום תמימות אלא יד מאוד מכוונת, ואולי תתייצב אל מאחורי המיקרופון הזה ותאמר שמדובר בקנוניה נבזית, בזויה, שבאה כדי לפגוע במזיד במיעוט הערבי במדינה.
אתה יודע, אמיר אוחנה, החוק הזה הוא בוודאי, ואתה תודה, הוא חוק ריאקציוניסטי, שחושף בצורה המבעיתה ביותר את חולשותיה של מדינת היהודים. החולשות האלה מזדעקות עד לשמיים מכיוון שבמקום דמוקרטיה אתם מקבלים במו ידיכם אתנוקרטיה. החוק הזה הופך את המדינה הזאת לא רק לבעייתית, אלא לבלתי אפשרית. אני פונה אליך ומתחנן, אני מפציר בך: פעל כדי להוריד את המילה "דמוקרטית" מהגדרתה של המדינה. אני גם מפציר בך ומתחנן בפניך: הורד את המילים "מעמד מיוחד לשפה הערבית", כי אנחנו איננו מחפשים לא אתנן ולא טובות. תורידו את זה, וארצה לראות את המרחב הגדול הזה במדינת ישראל ללא השפה הערבית. הרי אם תדיר את השפה הערבית כמי שהדרת את המיעוט הערבי הפלסטיני במדינה הזאת – הייתכן? האם תוכל?
האם אין הודאה בפיך שאתה מועל בערכים של האבות המייסדים של המדינה הזאת, שעכשיו, עכשיו ובעוד כמה דקות יתהפכו עוד יותר בקבריהם? מכיוון שאם הרצל שחזה את מדינתכם ב-1897 – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
מדינתנו, זוהיר. מדינתנו.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא. אתם מוציאים אותנו מהמשוואה הזאת, זו כבר לא מדינתנו. אם אתם מדירים את שפתנו – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתה אזרח ישראלי ותישאר אזרח ישראלי.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אם אתם מדירים את שפתנו ולא מכירים בדמוקרטיה שלכם, והופכים את המדינה שלכם מדמוקרטיה לאתנוקרטיה, אנחנו לא במשחק הזה. אבל לא נהיה נתינים. אנחנו נמשיך להיות אזרחים וניאבק על זכותנו, ונדע בדיוק איך לאתר את חולשותיכם, כי אתם, בהסתגרות שלכם, אתם – בעובדה שאתם מפחדים, באותה דיקציה של אותו מקור של ראש הממשלה בנאום ההוא על "הם מפחדים", אז אולי על פי אותה קונוטציה אני יכול לומר שאתם מסתגרים ואתם מפחדים ואתם מבועתים, ואתם בעיקר קלסטרופוביים. אולי תתכנסו עוד יותר בתוך עצמכם? אולי תמצאו עוד קונכייה כדי להסתגר שם עוד יותר ויותר כאשר אתם מנסים למחוק את הזהות של העם האחר, ואתם רוצים ברגל גסה להתנער ולהתעלם במזיד, במתכוון, מכל מה שמצוי בסביבתכם.
הרי, אמיר אוחנה, המגמה, האוריינטציה בעולם היא לחסל פערים, להתגבר על לאומנות. אבל אתם, במו ידיכם, בחוק הפחדני הזה, הופכים את מדינת ישראל לא רק למדינה אתנוקרטית אלא למדינה ריאקציוניסטית פר אקסלנס. האבולוציה מניעה את בני האדם קדימה מבלי שירצו או מרצונם. אבל ישנה גם בוודאי חדשנות, innovation, שדיבר עליה גם פרופ' יוסי יונה; החדשנות שהפאר שלה הוא נר לרגליכם, היא מעמידה אתכם במעמד מיוחד בעולם, אבל לאט-לאט אתם מאבדים את נכסי צאן ברזל שלכם, מכיוון שהחוק הזה הוא חוק שכולו סממנים של חולשה.
עד כמה תמשיכו לשקשק? עד כמה תמשיכו לפחד? עד כמה תסביכי הנרדפות ימשיכו לרדוף אתכם? עד כמה תמשיכו להיות מבועתים? עד כמה תנסו לעשות חרקירי למדינה שהקמתם בנימי נפשכם ובעמל וביזע רב? המדינה הזאת תשתנה, והיא מתחילה להשתנות באופן דרמטי, פעם אחר פעם, בעקבות סדרה של חקיקות אנטי-דמוקרטיות, של חקיקות שחושפות אתכם בחולשות שלכם. זה ריאקציוניזם לשמו. עד כמה תמשיך הכנסת הזאת, הכנסת העשרים, אמיר אוחנה, לשלוח אנשים כמוך – דווקא אתה אינטליגנטי, דווקא אתה איש רהוט, דווקא אתה משתייך למיעוט, דווקא אתה חש נרדף, ואתה דווקא, במַעַל ידיך – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני לא חש נרדף.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
למה? למה? בתור להט"ב אתה חש נרדף.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, אני לא. אתה יכול להתווכח עם התחושות שלי?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני יודע, אבל מה, אני אין לי אינטליגנציה? אז אני טועה כאשר אני מדבר אליך, אבל אני מדבר על קבוצת להט"בים שמרגישים נרדפים במדינה נאורה, שאמורה להיות נאורה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
הם לא צריכים להרגיש נרדפים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
הם נרדפים. עובדה שהכנסת הזאת – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
מסביבנו הם נרדפים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
ראש הממשלה שלך, ראש הממשלה שלך, שהבטיח להיות נאור ולהצביע בעד החוק הזה, ברגע האחרון הוא נסוג, כהרגלו בקודש.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא, לא. הוא הבטיח לתמוך בעד הצעת החוק שאני אגיש, ואני מחזיק אותה כאן. הוא לא הבטיח להצביע בעד ההסתייגות. אתה יודע, אדוני, שיש הבדל בין השתיים. זאת הצעה שהתגלגלה בוועדת הבריאות משך חודשים, ניסינו לתקן אותה. לא הצלחנו. זה לא מה שראש הממשלה הבטיח. זה ספין, מה שעושים עכשיו.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני מעריך את העובדה שאתה לא מרגיש נרדף.
אמיר אוחנה (הליכוד):
ממש לא.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אבל אתה מרגיש מיעוט? אתה מרגיש שאתה – זכויותיך נגדעות?
אני רוצה להזכיר לך את תקופת הרנסנס, אני רוצה להזכיר לך, אפילו לפני תקופת הרנסנס. הרי העם היהודי התפאר והתגאה באמנציפציה, שבאה בעקבות האינקוויזיציה, והעם היהודי שם את האתוס הזה בלב-ליבה של ליבת הקיום היהודי בהיסטוריה. מה אתם עושים עכשיו? אמנציפציה? אתם בעצם מחזירים את עצמכם אל עידן החושך. אתם צריכים להיזכר בידיים רועדות ובנפש מיוסרה באותן עוולות שנגרמו לכם באינקוויזיציה. אבל מה שאתם עושים בעצם למיעוט הערבי אלה ניסיונות לשחזר את ההיסטוריה המתעתעת והנתעבת. והרשה לי להיות אנליטי בענייני היסטוריה, כי אני אוהב היסטוריה, כי ההיסטוריה, לצערי הרב, לעיתים חוזרת על עצמה. ואתם מחזירים את ההיסטוריה, כעם שנרדף יותר מכל העמים האחרים, אתם בעצם מנסים לשחזר את ההיסטוריה מחדש. במקום להגדיר מחדש את אופייה הדמוקרטי, הנאור, החדשני – מהמילה innovation – של מדינת ישראל, אתם עוסקים במנהרות אפלות. אתם מחסלים מנהרות בעזה, אבל אתם מקימים, אתם חופרים מנהרות מטפוריות פעם אחר פעם. אני בכנסת הזו כבר לא מצליח להדביק את הקצב הנורא הזה של החקיקה הפחדנית, המעוותה, שבאה כדי לכנס אתכם בתוך מסגרות של קונכיות. במקום קנטונים – קונכיות. לייהד את המדינה, לשנות את אופייה, להתחפר בתוכה. אני אומר לך, הרצל לא היה מעז – אם היה יודע איך לסרטט את החזון העתידי של המדינה שהוא חזה, הוא לא היה עולה למרפסת בבאזל, לא היה עולה למרפסת. הוא היה נשאר בחדר חשוך, כי אם החזון שלו היה החזון שעכשיו נשקף וניצב אל עיניו או אל עינינו – זה לא מדינת היהודים שאתם רציתם. זו מדינה ריאקציוניסטית פר אקסלנס.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני ברעיון של הרצל מוכן לתמוך? האם זו מדינת הלאום של העם היהודי, כן או לא? בזה אדוני מוכן לתמוך?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אבל אני, אני כפובליציסט, מותר לי לקחת דברים מאותה משוואה ולשייט בה כרצוני.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
משפט סיכום, אדוני.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני מסיים. עם כל הכבוד וההערכה, ואתה יודע שאתה ידידי, אבל אני לא הייתי רוצה שמישהו יצנזר את דבריי, אני יכול לברור לעצמי את הדוגמאות כדי לוודא, אל מולך, כמה עוולות אתם עושים. והבעיה היא לא עם המיעוט הערבי, הבעיה היא עם הרוב היהודי שלא יודע לחיות בחברה פלורליסטית באופן נאור. ולצערי, אתם חוזרים, ברגרסיה מאוד מאוד מדאיגה. אם הייתי במקומכם, הייתי מודאג. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני.
אמיר אוחנה (הליכוד):
במילים אחרות, אדוני השיב תשובה שלילית.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אה, רק שנייה, אדוני. אני רק רוצה להזכיר שלושה משפטים, באמת, אני בדרך כלל מקפיד.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
ממש, זוהיר, 20 שניות, בבקשה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
נכתב באתוס היהודי: 1. "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אֹתו"; 2. "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה"; 3. "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים". ואתם שוכחים שהייתם אי-פעם גרים במצרים, ואתם מנסים להתייחס אלינו בצורה הדומה; מה שחוללו ועוללו לכם, אתם מנסים לעולל לנו. 4. ואני ממש מסיים, מבקש במטותא ממך את התנצלותי, אדוני היושב-ראש, "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". תזכרו את המשפטים האלה.
קריאה:
– – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אני אמרתי לו. הוא ביקש עוד משפט ואני אישרתי לו. אני באמת מתנצל שאני מנהל את הישיבה כמו שמותר.
בבקשה, חברת הכנסת פדידה. עד שמונה דקות, גברתי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הייתה לי הזכות לבוא לטקס לשר לשעבר וחבר הכנסת דוד לוי ולשמוע את דבריו. ובאחד מהמשפטים בנאום שלו הוא אמר שהוא מתרגש – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
היום?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
היום.
אמיר אוחנה (הליכוד):
פה?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כן.
אמיר אוחנה (הליכוד):
איך לא זכיתי בזה. הפסדתי.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
מה, לא היית?
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
באחד המשפטים שלו הוא אמר שהוא מתרגש להיות בבית הזה כי הבית הזה הוא ליבה הפועם של הדמוקרטיה, שאליו נשואות עיני כל אזרחי המדינה ואף אזרחי העולם, והוא התרגש כשהוא אמר את זה, והוא גם התכוון למה שהוא אמר. לכן, אני יושבת וחושבת מה היה כל כך קשה להכניס את המילה "דמוקרטיה". ולצידי ישב השר לוין ושאלתי אותו: אמרו לי שאתה התעקשת לא להכניס את המילה "דמוקרטיה". הוא אמר לי: כן, אבל ההסבר ארוך. לא היה לו זמן להסביר לי, אז אני המצאתי הסבר משלי, או בעצם, בואו ביחד נבין על מה אנחנו מצביעים כאן היום.
כשהממשלה נכשלת בהכרעה ביטחונית ומדינית, אז כל מה שנותר לה זה למכור לציבור גאווה פטריוטית מזויפת. פעם זה חוק הלאום, פעם חוק הנאמנות, פעם חוק המואזין, ועוד ועוד חוקים חסרי תכלית שאין להם שום השפעה אמיתית על המציאות שלנו. זה טריק שחוק, והאמת – כבר מאוס. הממשלה משעבדת את כל סדר-היום של הכנסת לדיון בחוקים מביכים שזורעים שנאה וגם פילוג.
אם הייתם משקיעים עשירית מהזמן לטפל באמת בבעיות שהציבור רוצה, ישראל הייתה הופכת למקום טוב יותר. אבל לעסוק בדברים חיוביים – זה לא העניין. זה לא מייצר כותרות, זה לא מביא קולות, ובעיקר זה דורש להשקיע מחשבה, משאבים, תקציבים. וכידוע, את העוגה מזמן אכלתם, ולציבור לא השארתם.
70 שנה מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי; הסתדרה מצוין בלי החוק הזה. הקמנו מדינה לתפארת – משגשגת, חדשה, חדשנית. מייסדי המדינה הזאת ניסחו את מגילת העצמאות – המסמך המכונן של האומה, ומאז הם שקועים ומסורים לעשייה ולבניין הארץ, להקמת צבא מודרני, להקמת מוסדות, להקמת מערכת חינוך, שירותי רווחה, מפעלי תעשייה, תשתיות. לא היינו צריכים חוק לאום. גם בזמן שחמישה צבאות אויב סביבנו, לא היינו צריכים חוק לאום כדי להרגיש יהודים וכדי להגן על המדינה שלנו.
יש לנו דגל כחול לבן, במרכז מגן דוד. כן, יש לנו גם המנון. יש לנו סמלי מדינה שמעוגנים גם בחוקים קודמים. אז תגידו לי אתם מה חידשתם. מה בדיוק אתם מנסים להוכיח שם בקואליציה? הרי אנחנו בטח לא שכחנו מה זה להיות יהודים. מה, אתם צריכים להזכיר לעצמכם? הרי לא באמת חשבתם שמישהו צריך את החוק הזה על מנת לקום בבוקר, לישון בלילה ולדעת שהוא יהודי. אבל אתם כנראה חסרי ביטחון. אתם, שמרגישים את הצורך להצהיר שוב ושוב: אנחנו יהודים, ואת הצורך לבוא לקהל הבוחרים שלכם ולהתחרות במי קיצוני ומי פטריוטי יותר.
אנחנו לא שכחנו שמדינת ישראל היא המדינה של העם היהודי. אבל גם לא שכחנו שזאת מדינה דמוקרטית שמכבדת את המיעוטים בה; מדינה שאינה מפלה – לא בשל דת, לא בשל מין, לא בשל נטייה. אם החוק הזה יעבור, מה אתם מדמיינים שיקרה? מה, שפתאום חמאס ואיראן יגידו: וואו, יש חוק לאום, זאת מדינת היהודים, בואו נקפל את המפות ולא נילחם יותר?
אז אני לא מאמינה שאתם באמת חושבים ככה, ואני לא מאמינה שבקואליציה אתם מספיק לא חכמים – או טיפשים – לחשוב כך. אני משוכנעת שהחוק לא באמת מעניין אתכם. אתם פשוט משתמשים בחוק הזה כדי להסיט את סדר-היום הציבורי, כדי לא להגיד: נכשלנו, כדי לא להגיד: הביטחון לא בדיוק כמו שהבטחנו, כדי לא להגיד: לא הצלחנו, אזרחים ואזרחיות; ליצור מסך עשן כדי שיכסה את החידלון שלכם, את האין-חזון שלכם, את זה שאין לממשלה פתרון למצב הביטחוני, שאין בשורה לנכים והם שוב חוזרים לכבישים, שיותר ויותר ישראלים מידרדרים מתחת לקו העוני, ובמשמרת שלכם אך ורק האליטה עדיין מנפחת את הכיסים שלה, שצמרת השלטון חשודה בשחיתות. אז אנחנו – ערפל, דנים בחוק פטריוטי, כאילו לפני 3,200 שנה בהר סיני לא ידענו שהמדינה היא שלנו והעם היהודי הוא בעל הבית ומדינת ישראל שייכת לנו.
היום האופוזיציה הצליחה לבלום את חוק הקולנוע, שגם כן מנסה לתקן את מה שלא שבור. מתי תפסיקו לתקן את מה שלא שבור? למזלנו, לפעמים בבית הזה ההיגיון הבריא מנצח ולפעמים יש חברי כנסת שעומדים על המשמר ועולים על סדר-היום, ועשרות הסתייגויות. וכעת אם בבית רואים אותנו ולפעמים אומרים שהכתובת על הקיר, אז זה לא, כי האופוזיציה הזאת עובדת ורוצה להביא את השינוי. והפעם היא גם הצליחה להפיל את החוק הזה, שנקווה שלא יחזור לשולחן הכנסת.
חוק הלאום נועד לעוד משהו, להכפיף את המדינה היהודית – למה? לאיפה? או להכפיף את הדמוקרטיה למדינה היהודית? או להכפיף את המדינה היהודית לדת? הרי זה לא הגיוני. תשאלו את עצמכם, זה מסוכן. בבואנו לבג"ץ או לבית משפט, על פי מה ינהג? על פי המשפט העברי? על פי המשפט הרגיל?
חבר'ה, שלא תטעו, למשפט העברי יש מסורת נפלאה ואדירה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
נא לסיים.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני כבר מסיימת. אבל התקדמנו מאז, וזה פוגע היום בזכויות אדם, וזה פוגע היום בזכויות נשים. אבל בכל זאת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לאה, משפט סיכום, בבקשה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני מסכמת. אני רוצה לסיים בזה, אחד מהנכסים הגדולים שלנו, המשמעותיים ביותר של המדינה, הוא המשטר הדמוקרטי. יש לנו מערכת חוק ומשפט שמעט מדינות בעולם יכולות להתגאות. אין צורך לתקן את מה שלא שבור, ואל תזכירו לי, ולא לנו, כי אנחנו יודעים מה זה להיות עם יהודי בארצו, ואין צורך בחוק שרק זורע שנאה ופילוג.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברת הכנסת פדידה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת יוסי יונה. עד שמונה דקות.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
וואי, לאה, את גבוהה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
זה היה אחרי זוהיר. אני עוד הורדתי את זה קצת.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
אז זה היה בשלבים, עד שזה יגיע אליי. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתם מכירים את הקטע הזה שכל אחד יודע לזהות אנשים שדומים לו? לפעמים זה האופן שמתלבשים בו, אפילו איך שמחזיקים את הגוף. אתם מכירים את המשחק הזה של לנסות לזהות ישראלים כשנמצאים בחו"ל? לא לפי השפה, לא אפילו כששומעים – איכשהו באיך שמחזיקים את הגוף. כשהייתי במשלחת בניו יורק שיחקתי עם עצמי משחק של אם אני מזהה מי יהודי. אני יודעת לזהות אנשים שהיו בנוער העובד והלומד, כי יש לנו את אותן מניירות. איך זה קשור לענייננו? כל הצעת החוק הזאת היא בעצם תחרות גזען נולד. כל כולה קיימת כדי לשלוח את הסמלים האלה, את הרפרורים האלה, כדי שיבינו הבוחרים בפריימריזים של הליכוד, של הבית היהודי, שהח"כ שהם שוקלים לתת לו את קולם בפריימריז שהוא הכי גזען. והתחרות קשה, כי יש הרבה גזענים, אז באמת כל אחד צריך להתאמץ ולהיות מאוד מאוד יצירתי.
כי מה יש לנו בחוק הלאום הזה? בעצם רוב מה שיש שם ידוע ממילא, וכל מה שלא ידוע ומוכר הוא פשוט לא מתקבל על הדעת. זה ממש נראה כאילו אנחנו משחקים פה במשחק – יש יום איכות הסביבה בכנסת, כל מיני ימים, היום זה נראה שזה יום האפליה: בין הקואליציה הזאת, שהפילה את הצעת החוק שיכלה לאפשר לזוגות גאים להביא ילדים בפונדקאות – ומסיימים, מקנחים בחוק הלאום. יום של אפליה מקיר לקיר.
למשל, הייתם צריכים חוק כדי להגיד שירושלים היא בירת ישראל? בינינו, גם את טראמפ לא היה צריך. ירושלים היא פשוט בירת ישראל. אני גרה פה בירושלים, גם חיליק חברי, למעשה רוב הזמן היינו שכנים בשכונת בקעה עד שהתרחקת קצת.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לארנונה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
האם מישהו מאיתנו צריך את הגושפנקה הזאת שירושלים היא בירתנו? זה כל כך טבעי וכל כך טריוויאלי וכל כך מושרש במי שאנחנו שזה כמעט מגוחך.
או הסעיף של הקשר עם העם היהודי בתפוצות – בשביל זה צריך חוק? כל מה שצריך בשביל לחזק את הקשר עם העם היהודי בתפוצות זה שנתניהו פשוט יפסיק להרוס. מצד אחד מעבירים חוק עם סעיף פומפוזי כזה, מצד שני מפירים את כל ההסכמות על מתווה הכותל, גורמים לאחינו היהודים ברחבי העולם לחשוב שהם לא מספיק יהודים בשבילנו כי האופן שבו הם מממשים את היהדות שלהם לא תואם בדיוק ליהדות שזרם מאוד מאוד קנאי, משיחי, צר, ביהדות מנסה לגרום לכולנו לחשוב שזאת היהדות. אז מבטיחים להם שתהיה רחבה שווה בכותל לתפילה משותפת, ואז – הוא משנה את דעתו, ומגיעים להסכמות, ומשנים. הנזק שזה גורם לקשר עם העם היהודי בתפוצות הוא כל כך כביר, שכל ההיתממות הזאת של להכניס איזה סעיף בחוק – כאילו זה משנה.
עוד דרך שבה נתניהו מחבל בקשר שלנו עם רעינו ואחינו בתפוצות: השואה היא אחד הנרטיבים ההדוקים שקושרים בינינו, הזיכרון ההיסטורי עדיין טרי. סבא שלי, שהיה ניצול שואה, נפטר רק השנה בגיל כמעט 97. כולנו עדיין חיים את זה, ואם יש דבר שהוא עדיין קונסנזוס בחברה הישראלית ועם אחינו בתפוצות זה זיכרון השואה. אבל נתניהו, בשביל קוניונקטורה ספציפית מוכן לתת לפולנים תעודת מחילה על כל מה שהם עשו בשואה לעם היהודי. איך זה מקדם את הקשר עם העם היהודי בתפוצות?
עכשיו לוקחים את השפה הערבית. כשאני הייתי בכיתה ז' נתנו לנו לבחור בין צרפתית וערבית. אני בחרתי ערבית, חשבתי שזה יותר חשוב, חשבתי שמי שחי בארץ הזאת צריך להכיר את השפה של מי שחולק איתו את אותה הארץ. אני מודה שמשלוש השנים בחטיבה שלמדתי ערבית, למרות שהייתי תלמידה מצטיינת לא נשאר לי שום דבר פרקטי שבאמת יכולתי להשתמש בו בעתיד.
ועכשיו אנחנו מסתכלים על מה אתם עושים בחוק הזה. יצא לי לראות באחד הגלגולים את סמוטריץ נטרף במאבק מאחורי הקלעים של הקואליציה, שהחוק לא מספיק גזעני, שחלילה הוא לא יעבור באיזו מהדורה מצומצמת שלא תבהיר בדיוק מה קורה. כל פסקי הדין – זה ברור שבסופו של דבר מעמדה של הערבית לא ייפגע, לפחות בטווח הקצר. אז למה הסעיף הזה, להוריד אותה משפה רשמית למעמד מיוחד? מה התועלת בדבר הזה? יש רק תועלת אחת, אני מזכירה לכם את תחילת הנאום – המשחק הזה של מי יותר גזען. איך אתה מחזק את מעמדך בקרב המתפקדים של הליכוד או של הבית היהודי? אתה מנסה לפגוע בערביי ישראל. שוב, פה אפילו לא בדברים של ממש, בדברים של החיים עצמם, אלא בסימבוליות. אבל אנשים הם יצורים סימבוליים. מצד אחד באים בטענות לערביי ישראל – לא תורמים מספיק, לא נמצאים מספיק בשוק העבודה, לא נאמנים מספיק למדינה. מצד שני, בכל הזדמנות – מנצלים אותה עד תום כדי להשפיל, כדי להנמיך.
סיפורים שקורים כאן, אם מישהו היה מספר לנו שקרו לאיזו קהילה יהודית בנכר – היינו מזדעזעים, קוראים: אנטישמיות, הולכים למחאות ולהפגנות מול שגרירויות. אבל פה, כשזה אצלנו, הכול בסדר. הכול חלק מהתחרות גזען נולד, במקום שהילדים שלנו ידעו לכבד את השפה הערבית, במקום שהם ידעו לדבר את השפה השנייה בישראל. זה מציב אותנו בעמדה כל כך, כל כך, כל כך קשה מול העולם. עסוקים פה במלחמה דמיונית ב-BDS, בלנסות לעצור פעילים של ה-BDS מלהיכנס לישראל. אבל מה הנכס הכי הכי גדול של ה-BDS, של תנועת ה-BDS? בסוף – ממשלת ישראל. חלק מהחברים בקואליציה הזאת ממש עובדים נון סטופ כדי לחזק את תנועת ה-BDS. כשאני פוגשת קבוצות מחו"ל ומאשימים אותנו שבישראל יש – אגב, היינו באותה משלחת, לדעתי, חבר הכנסת אמיר אוחנה. בדרום אפריקה, זוכר? פגשנו תלמידי תיכון. כשהיה תורי, יהודים – – –
מוסי רז (מרצ):
הוא היה בדרום אפריקה. עכשיו אני מבין מאיפה באים לו הרעיונות והחוקים של – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
איזו הערה בזויה, איזו הערה בזויה.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
כשהיה תורי, אמרתי לחברים שבישראל, לתפיסתי, אין אפרטהייד. שמחוץ לגבולות 67' יש לנו סכסוך עם עם אחר, שבעיניי דורש פתרון, ובתוך גבולות 67' – בדיוק נתתי להם את הדוגמה – הערבית היא שפה רשמית שנייה; שופט בבית המשפט העליון, שהיה בזמנו, סלים ג'ובראן, ערבי; בכל סוגיה בסוף שמגיעה לבית המשפט העליון, השוויון מנצח. הגיע תורך, אמרת שאתה בעד מדינה וחצי. אתה זוכר מה אמרו לך, חבר הכנסת אוחנה, ובזאת אסיים? הם אמרו: מה זה מדינה וחצי? הסברת להם ואחרי שסיימת להסביר הם אמרו: אה, את זה אנחנו מכירים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חברת הכנסת בירן. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. לך יש עד 15 דקות, ואחריך – חברת הכנסת סתיו שפיר.
אמיר אוחנה (הליכוד):
איך אנחנו זוכים שוב לשמוע את פרופ' יונה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
באמת זכות.
מיכל בירן (המחנה הציוני):
זה תמיד תענוג.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אמיר, אולי תלמד משהו, לך תדע. תשמע אותו יותר ויותר, אולי תלמד משהו.
אמיר אוחנה (הליכוד):
א'. אני תמיד לומד מיוסי.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
לא מספיק, לדעתי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא בושה ללמוד מאחרים. אני גאה בזה. אני לא חייב להסכים איתו על הכול.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר מכלוף דרעי, כנסת נכבדה, אני שמח שדווקא השר דרעי יושב כאן איתנו משום שחלק מהדברים שאני רוצה לומר, אדוני השר, הם בעצם איזשהו דיאלוג בין התנועה שאתה עומד בראשה לבין הנושא שעליו אנחנו מדברים.
אני לא יודע אם אתה יודע, אדוני השר, שבלשכתי תלוי פוסטר מאוד גדול של הרב עובדיה יוסף. אתה יודע את זה?
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא קיבלנו הזמנה. גם אני לא קיבלתי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
לא. אז היה הנושא של החכם היומי ושאלו אותי מיהו החכם שאתה מאמץ לליבך, שאתה רוצה לשים את הפוסטר שלו אצלך בלשכה, אדוני השר. ואמרתי: הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה. בגלל נושאים שונים, גם בעניין – גם בגלל תפיסתו המדינית, אדוני השר, גם בגלל תפיסתו המדינית אבל גם בגלל תפיסתו ההלכתית. אנן דלא כייפינן – מבחינתי זאת הייתה סיסמה אדירה, בעלת כוח אדיר. שתדע. ואני הייתי פעיל, אתה יודע אדוני השר, בהמון תנועות חברתיות, תרבותיות. אמרתי: אנחנו לא הצלחנו לעשות מה שהרב עובדיה יוסף עשה, מבחינה זאת שהוא העמיד אסכולה. הוא בא ואמר: הינני כאן. הינני כאן.
וגם זכורה לי היטב – מבחינתנו זאת באמת איזושהי מנטרה שאנחנו מאמצים לליבנו – אמירתו ההיסטורית של הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה, שפיקוח נפש דוחה שטחים. זה ממש מין איש בעל סמכות הלכתית שאף אחד לא יכול לערער עליה. אף אחד לא יכול לערער על היהדות של האיש, אף אחד לא יכול לערער על הלמדנות ואף אחד לא יכול לערער על הסמכות התורנית שלו. וכאשר הוא אמר את אשר הוא אמר, הוא לא דיבר רק מהגיגי ליבו, למרות שהיה לו לב חם ורחב, אלא הדברים שלו היו סמוכים – סמוכים – על מורשת ומסורת ארוכה ומפוארת של למדנות.
איך הדברים האלה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מתקשרים לנושא שבו אנחנו דנים בו? איך חוק הלאום קשור לזה? הוא קשור לנושא הזה, לאמירה הזאת, באמת ההיסטורית. הוא קשור לאמירה ההיסטורית הזו בגלל דבר מאוד פשוט: רובם של החוקים הרעים שהכנסת הזו מביאה, או אם תרצו – הממשלה הזאת מביאה – הם נובעים מאותה בעיית יסוד שאנחנו מסרבים להתבונן בה נכוחה. אותה בעיית יסוד, אם כל חטאת, אם כל חטאת שבעצם החקיקות הרבות הללו, הלאומניות – ואני עושה הבחנה מאוד ברורה וחד-משמעית, כנסת נכבדה, בין לאומיות ובין לאומנות. לאומיות – יש לה מקום; אדם מזוהה עם הלאומיות שלו וזה בסדר. אני לא מכיר המון קבוצות אנושיות שאינן מאוגדות במסגרת לאומית, ולעם היהודי עומדת הזכות להתאגד בתוך המסגרת הלאומית שלו. אין על כך שום עוררין. אין על כך שום עוררין. אבל יש הבדל בין לאומיות לבין לאומנות. שם קיימת הזליגה. והיא ממזרית, הזליגה הזאת. אתה יכול לא להבחין בה ואתה זולג.
ואנחנו, באמת מנהיגינו, האבות המייסדים, שניסחו את מגילת העצמאות ודיברו בחזונם של נביאי ישראל, אדוני השר, הם יצרו את השילוב ואת האיזון לא רק בין דמוקרטיה ולאומיות, בין יהדות ובין דמוקרטיה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אבל זאת הזליגה שקורית עכשיו, בין לאומיות ללאומנות?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אנחנו כן חווים היום את הזליגה. אנחנו חווים את הזליגה. מדוע? כי ישנם גורמים בתוכנו שרואים בהיבטים הדמוקרטיים שלנו איזשהו סרח עודף, איזשהו עול. איזה משהו שצריך להיפטר ממנו: בואו נהיה רק מדינה יהודית ותו לא. וזה הדבר באמת שמדיר אותנו מקהילת העמים הנאורה, שאליה אנחנו מבקשים להשתייך ואנחנו רוצים להשתייך אליה בצדק. בדין. לבוא ולומר: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. היא מחויבת, היא מחויבת להגדרה הזאת או, אם תרצו, לשאיפה הזאת של העם היהודי למדינת לאום. אבל יחד עם זאת היא גם מדינה דמוקרטית. היא גם מדינה שמעלה על נס את זכויות האדם הבסיסיות. היא גם מעלה על נס את היחס של הכבוד למיעוט ומכירה במקום שלו.
ואנחנו, חובה עלינו – אנחנו כיהודים, אנחנו לא עושים. כשהמדינה היהודית עושה זאת, היא לא עושה איזו טובה למישהו. אלא זה איזשהו צו מוסרי שהיא פועלת על פיו, על פי החזון של נביאי ישראל. שוב, אין סתירה בין חזונם המופלא של הנביאים הגדולים שלנו לבין הערכים של דמוקרטיה, שמעלים על נס את כבוד האדם ואת חירותו.
ואכן, אנחנו, לצערי, אדוני השר, רואים את הזליגה הזאת. אני יודע, אנחנו שוחחנו בעבר פעמים מספר ואני יודע את צפונות ליבך. אני יודע את צפונות ליבך ואני יודע גם שכאשר אתה נמצא בקואליציה, אתה חייב לקבל את הציווי הזה, את המשמעת הקואליציונית בדברים שאינם לרוחך, ואתה גם הולך בתלם. אבל – סמוטריץ, אתה פורע, מפריע לדיאלוג שאנחנו פה מקיימים.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
עד שאני מתחבר ליהדות המזרח אתה מפריע לי. אשכנזי כמוני מכוון פה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אתה יודע מה? ביום שאתה תתחבר ליהדות המזרח – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אבל אני מנסה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
ביום שאתה תתחבר ליהדות המזרח, תאמין לי המון סובלנות וכבוד הדדי ישכנו כאן בין העמים. האמן לי. ובאמת, אני אומר לך שוב, בצלאל, אם אתה מתחבר ליהדות המזרח תדע שיש עתיד טוב למדינה הזאת מבחינת הסובלנות שלה והכבוד ההדדי בין העמים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
חלק מחבריו הטובים הם מזרחים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טובי ידידיו.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
חלק מחבריו הטובים הם מזרחים. שמעת? ואני באמת חושב ככה. אני באמת חושב ככה, שהמסורת שאנחנו הבאנו מבית אבא, המסורת של כבוד הדדי לאחר – שוב, גם על בסיס של גאווה במורשת שלנו ובזהות שלנו, מבלי לשלול אותה, מבלי להתבטל. אבל ידענו, אנחנו יודעים את פשרה האמיתי של הסובלנות, את פשרו האמיתי של הכבוד לזולת.
ואני אומר בחשש רב, אני אומר זאת בחשש רב, אדוני השר, אני אומר זאת בחשש רב, חברות וחברי הכנסת – חשש רב לעתידה של המדינה שלנו, למדינה שכולנו מחויבים לה – שאם אנחנו נלך בתלם הזה, בערוץ הנורא הזה, הרי זה מהווה איום כבד משקל, איום אסטרטגי על המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
חוק הלאום הזה, כפי שאני אומר, יש כאלה שמתבוננים בו ואומרים: תשמעו, נברנו בחוק, בדקנו את סעיפיו וראינו שלא כצעקתה. אתה יודע מה, אדוני השר, מאוד יכול להיות שלא כצעקתה. אבל העניין הוא, ואני מדגיש זאת שוב ושוב בנאומיי כאן, מעל בימת הכנסת: כאשר מגיע חוק א', חוק ב' וחוק ג', או מדיניות כזו, מדיניות אחרת, צריך תמיד לבחון אותה בהקשר – בהקשר ההיסטורי שלה, בהקשר התרבותי שלה, בהקשר הפוליטי שלה. ובהקשר הפוליטי שבו אנחנו בוחנים את החקיקה הזאת, בהקשר – מה? לא הבנתי.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
הכול טוב.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
הכול טוב. כשאנחנו בוחנים את החקיקה הזאת בהקשר ההיסטורי שלה, נודף ממנה ריח לא טוב. נודף ממנה ריח של היעדר סובלנות. גם אם לא יהיה כתוב בה היעדר סובלנות, גם אם לא יהיה כתוב בה פגיעה בזולת, אנחנו, מתוך ההקשר – ואתה יודע, אדוני, אפילו, אם אנחנו חוזרים ומדברים על הרב עובדיה יוסף, זיכרונו לברכה, הוא גם היה גאון מבחינת היכולת שלו לנתח את הפסיקות ההלכתיות בתוך ההקשר שלהן. זאת אומרת, הוא אף פעם לא היה מנותק מתוך ההקשר. אתה לא לוקח איזשהו פסק הלכה, אתה לא לוקח איזושהי אמירה ואתה אומר: בוא ננתח אותה באופן בלתי תלוי. ההקשר שאתה חי בו, ההקשר הוא זה שהמון פעמים מעניק לאמירות הללו את המשמעות הסופית שלהן.
ולכן, גם החוק הזה, מי שאומר לי: תקרא אותו, תנבור בו, תחפור בו ותראה, אולי לא חל שינוי מאוד משמעותי מהסטטוס קוו, בהשוואה, במצב שהחוק הזה מציע לנו? בסדר, יכול להיות, אבל עדיין דעתי לא נוחה, בגלל ההקשר. בגלל שלא ניתן להבין את החוק הזה, איך לומר זאת, באופן מפוצל, באופן יחידני, באופן שאנחנו נכנה אותו isolated. לא, אי-אפשר להבין אותו ככה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
באופן מבודד.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
תודה. זוהיר בהלול תמיד נחלץ לעזרתי כאשר אני נדרש למילה מדויקת בשפה העברית. אתה יודע, אדוני השר, אני דובר את השפה הערבית אבל אני כל הזמן, מבחינת האידיאל שלי, כאשר אני אומר: תגיד, יוסי, מתי אתה תהיה שבע רצון מהיכולת שלך לדבר בשפה הערבית? ואז אני אומר: כשאני אוכל לדבר ערבית כמו שזוהיר בהלול מדבר עברית.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
אין סיכוי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
כפי שאדוני אומר – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
הינה, נכון. אמיר אוחנה מזכיר לי.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
אתה מכוון גבוה מדי.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אבל אתה יודע, תמיד צריך לכוון גבוה מדי. גם אם לא נגיע. הינה, גם מבחינה דתית, כשאתה משתדל, אתה אף פעם לא מגיע, נכון? זה להגיע לבורא, נכון? אז אתה בהשתדלות, אתה בהשתדלות מתמדת, כי יש לך איזשהו אידיאל ערכי, דתי, שאתה שואף אליו. אז אני עכשיו, מבחינתי, אוקיי, זוהיר בהלול הוא האיש, הוא האידיאל, המאסטר של השפה העברית. אני בשפה הערבית מבקש להגיע, אתה יודע מה? לא לרמתך בשפה העברית, אבל להתקרב קצת. אני בהשתדלות מתמדת, אדוני השר. אני בהשתדלות מתמדת לכיוונו של ידידי.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אתה והשפה הערבית – היא כבר כשפה במעמד מיוחד.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
היא במעמד מיוחד אצלי, אתה יודע. דיברתי על כך, אדוני השר, על השפה הערבית, ואני אמרתי שחלק מחבריי פה בכנסת קצת – בוא נאמר – אולי התרעמו במידה. מדוע? כי אמרתי, היי, תבינו, השפה הערבית כפי שאני רואה אותה, היא לא השפה של הערבים בלבד. מה, הרמב"ם כתב בערבית, נכון? הכתיבה התורנית המפוארת שלנו כתובה בערבית. ואז כשאני מסתכל על הערבית, אני אומר לחבריי הערבים: היי, תשמעו, זה לא רק שלכם, זה גם שלנו. כי המקורות שלנו, המקורות שלנו כתובים גם בשפה הערבית. ולכן החשיבות שלה זה לא אם הערבים יכולים לדבר את השפה הערבית או לא.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
גם המקורות שלהם כתובים בעברית.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
יפה. אז אנחנו שזורים זה בזה, אדוני השר. אנחנו שזורים זה בזה.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
מאיפה יצא הקוראן?
יוסי יונה (המחנה הציוני):
נכון, נכון. וחבל. ואני כל כך שמח על ההערות שלך, אדוני השר, כי למה, מדוע ואיך יכול להיות שדווקא בעידן שבו אנחנו חיים היום אנחנו הולכים ומתנכרים זה לזה מבחינת השפה והתרבות במקום להתקרב? באמת, בסופו של יום אני מאמין בעתידה של המדינה שלנו. אני מאמין שאם היא תתנער קצת מזחיחות הדעת שלה, תתנער קצת מזחיחות הדעת שלה ותבין שהיא נמצאת פה, פה, במזרח התיכון, ותושיט יד – אתם יודעים מה? לא בטוח שכשאני אושיט יד, האחר יושיט לי יד חזרה. אבל מהבחינה הזאת, גם אני אשתמש בביטוי הזה של השתדלות. תשתדל, אדוני. תשתדל. גם אם האחר לא מושיט יד אליך בחזרה, תושיט יד. תשתדל. אני מסכם את דבריי ואומר – אני אשמח להמשיך ולדבר אבל זמני קצוב.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
44 שניות.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
כן, כך וכך שניות. אני שוב חוזר ואומר: אל לנו לחוקק את החוקים הללו. הם לא משרתים אותנו. הם פוגעים בנו. הם אלה שבעצם שוב מעודדים את הזליגה, ואני לא יודע אם המילה "מעודדים" בהקשר הזה היא המילה הנכונה. הם מעודדים את הזליגה הזאת בין הלאומיות הכשרה, בוא נכנה אותה כך, לבין הלאומנות הטרפה. אפשר ככה שנעשה את הניגודים, כן? ולכן אני מפציר בכם, בשביל עתידנו כאן כמדינה יהודית, דמוקרטית, נאורה, מתקדמת, פרוגרסיבית, שלא ניתן לדבר הזה לעבור. לא רק לחוק הזה, אלא לרבות מהצעות החוק שמונחות כאן לפתחנו. אז תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה לך, השר, על ההקשבה, ותודה לכם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת יונה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. סליחה, חבר הכנסת איל בן ראובן. תודה, אדוני, עד שמונה דקות.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לאור הזמן אני אקרא, כדי שאני אנסה להיות מתומצת. ראשית, אומר שיש בי הערכה רבה ליוזם החוק, חבר הכנסת אבי דיכטר, ולעשייתו הרבה לביטחון מדינת ישראל. ועם זאת, כאשר אני קורא את נוסח החוק המעודכן והמרוכך אני שואל את עצמי בשביל מה אנחנו צריכים את החוק הזה. בשביל מה? לפני שבע שנים הציע חבר הכנסת בני בגין הצעת חוק לאום משלו. הצעת חוק קצרה, כבוד היושב-ראש, פשוטה, ראויה. אני מצטט מתוכה: "ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה. מדינת ישראל היא דמוקרטיה".
הצעה זו נדחתה, לדברי בני, לזמנים טובים יותר. ואני שואל האם עכשיו זה הזמן? האם מישהו מכם מדד את סף המתח והשנאה בחברה הישראלית היום, שהממשלה הנוכחית בוודאי לא תורמת להורדתו? ההפך הוא הנכון. מה ישתנה מהקיים, מהדרך שבה התקיימנו מקום המדינה, כאשר התבססנו על מגילת העצמאות המופלאה שלנו?
אם חקיקה זו נועדה להראות לאזרחי המדינה, בני הלאומים האחרים, שאנחנו, היהודים, בעלי הבית ושישראל היא מדינת הלאום שלנו – כפי שראיתי, לצערי, שכמה חברי כנסת נוהגים כדי להסביר את הצורך בחוק הזה – אז המהלך מיותר ומזיק. בעיניי זהו חוק שבמידה מסוימת מביע חוסר ביטחון. מה אנחנו צריכים היום שאין לנו, כבוד היושב-ראש, בקשר להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום היהודי? מה חסר לנו בשביל זה? חוק צריך לענות על צורך מסוים, לפתור בעיה כלשהי. מה החוק מחדש, למעט עשיית – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
חבר הכנסת רוזנטל, מיקי, מיקי, קצת שקט. חבר הכנסת שלח. סליחה.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
מיקי, אתם נורא נורא מפריעים שם. נורא.
מה החוק החדש הזה מחדש, למעט עשיית סדר מסוים בכמה פרטים? במבחן העלות שנשלם מול התועלת בחוק המוצע, אני שם סימן שאלה גדול על הצורך בו. בני הצעיר בגן, הוא ידע לדקלם בקלות, כבוד היושב-ראש, את רוב סעיפי החוק, וטוב שכך. משם המדינה דרך תיאור הדגל, וההמנון ועד להגדרת בירתנו ירושלים. מה הוא פחות מכיר? את סעיפי החוק שבעיניי מזיקים למערכת האיזונים הדקה, שעליה מושתתת החברה שלנו, בין זהותה היהודית של מדינת ישראל לבין זו הדמוקרטית, כפי שנוסחה במגילת העצמאות כל כך יפה: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
תראה, כבוד היושב-ראש, כמה היא רלוונטית, כמה היא חזונית. גם היום. יש בה פנייה לעם היהודי התפוצות, יש בה שוויון בין כל תושביה. יש בה את כל רכיבי הדמוקרטיה. לצערי, בחוק הלאום המוצע חסר הנוסח הכל-כך ברור הזה, או אפילו בנוסח המתומצת בכישרונו הרב של חברנו בני בגין. החוק המוצע הזה, כבוד היושב-ראש, הוא נוטה על צידו. הוא לא מאוזן ולכן הוא מסוכן. החוק הזה מלא התייחסויות לאופייה היהודי של המדינה. תשע פעמים מופיעה המילה "יהודי", על הטיותיה השונות, בחוק. אין לי בעיה, אגב, עם זה. בסדר גמור. אך המילים "שוויון" ו"דמוקרטיה" לא מופיעות אפילו פעם אחת בסעיפי החוק הזה.
בשיטה הפרלמנטרית שלנו, בהתחשב בעובדה כי מעולם לא הואילה הכנסת לחוקק חוקה, נשענת הדמוקרטיה הישראלית על ענפים מאוד דקים. הענפים האלה הם האיזון בין ערכיה הלאומיים, היהודיים והדמוקרטיים. איזון שעד כה נשמר וכובד על ידי כל ממשלות ישראל עד לנוכחית. ומה עכשיו קורה? החוק הזה דוחף אותנו למרחב הלאומני, למרחב הקיצוני. למרחב הרע.
באוסף החוקים שהצבענו עליהם רק בשלושת הימים האחרונים, אני חושב שניתן לראות, ותסכים איתי, כבוד היושב-ראש, את הזלזול והפגיעה בדמוקרטיה. ולכן חסר כל כך המושג דמוקרטיה בנוסח המוצע הזה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
שהם דאגו להוריד.
איל בן ראובן (המחנה הציוני):
כמובן. בשיטתנו, זכויות אדם ואזרח בסיסיות אינן מעוגנות בחוק, אינן משוריינות בו. אפילו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ניתן לשינוי מאוד מאוד בקלות. כל כך רגיש לשינויים לא שקולים.
נקודה בעייתית נוספת, כמובן, ובעיניי קשה בחוק, היא ההתייחסות למיעוט המונה כרבע מאוכלוסיית המדינה. זה, כמובן, בהקשר לשפה הערבית, אשר מעתה לא תוכר עוד כשפה שוות ערך לעברית. מעניין שבעניינים טכניים כמו צבעי הדגל החוק מנוסח בצורה ברורה וחד-משמעית, אך בעניין מעמד השפה הערבית לשון החוק ציורית, נתונה לפרשנות, כמעט פילוסופית: "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה" – ואללה, מה זה מיוחד? מישהו יודע להסביר מה זה הדבר הזה? מה שברור, אבל, שהיא מתחת לשפה העברית. בשביל מה?
שאלו את עצמכם – שאל את עצמך, כבוד היושב-ראש, מה ירגיש בן למיעוט כלשהו במדינה, ביום שלמוחרת חקיקת החוק, לא רק המיעוט הערבי-מוסלמי. כיצד ירגישו בני המיעוטים הבדואי, הדרוזי, הצ'רקסי, אלה שחולקים איתנו שכם אל שכם בהגנת המדינה? הרשו לי לשאול – אני שואל, אתה יודע: מה מפסידה מדינת ישראל מהקביעה של השפה הערבית כשפה רשמית שנייה במדינה – שבאמת, בפועל זה מה שיש ואפילו ראוי לחזק את זה; האם זה פוגע בתפקודנו? האם זה פוגע בכבודה של העברית? במשהו? האם אי-פעם אזרח ישראלי, יהודי או ערבי, נפגע מהקביעה הזאת? על איזה צורך בא הסעיף הזה לענות? איזה עוול הוא נועד לתקן?
אני רוצה לספר לך מניסיוני. הבן שלי התאמן בקרקס בגליל שבו שותפים יהודים וערבים יחדיו. זה בדיר אל אסאד, שם היה הקרקס – בשבילו ערבית ועברית הן שפות הארץ. אלה שתי השפות. הוא גם מדבר את שתיהן. בתי בכיתה ג', סיימה את השנה במסיבת סיום ביודפת. ברבע מתוכנית האירוע הם שרו שירים בערבית. זה מרגש. וזה כל כך נורמלי בעיניהם וכל כך נכון. כל כך עוזר בהכרת האחר מגיל צעיר. מדוע אנחנו זקוקים להבחנות האלה, למדרג הזה שבין השפות? מה, אנחנו באיזה מאבק כוחני שאנחנו צריכים לנצח בו באמצעות השפה?
בשורה התחתונה, בחוק הזה רב הנזק על התועלת. אין ספק בעניין הזה. ומשכך, זה חוק לא נכון בתצורה הנוכחית שלו ובתזמון הזה. גם בזמן הזה.
ואני פונה לחבריי בקואליציה – אין פה הרבה – אשר אני יודע שרבים מהם אוהבים את המדינה ודואגים לגורלה כמוני, לא פחות ממני ומחברינו למחנה הציוני: אם ברצונכם להסדיר את אופייה של המדינה, לעגן בחקיקה את זהותה היהודית והדמוקרטית, בואו נעשה את זה יחד – כולל חברינו בני המיעוטים השונים. ביחד. לא במסגרת חקיקה חד-צדדית אלא במסגרת משותפת, שנובעת מקונסנזוס חברתי רחב, המשתפת ומזמינה את כל מרכיביה של החברה הישראלית. ואולי צריך גם להודות: כנראה גם שזה לא הזמן עכשיו. כל דרך אחרת גורמת לחוק הזה להיות מה שהוא: חוק מפלג ומזיק. מיותר וחבל שכך. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת בן ראובן, על נאום בהחלט מקיף ומדויק. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה.
אני מבקש מהחבר'ה בסיעות שם להיות בשקט, או שפשוט נוציא אתכם. וזה יקרה בקרוב. אתם הגזמתם עם הרעש. באמת. לשני הצדדים. אני הערתי קודם למיקי שם. עפר, בחייאת, דברו, שתו איזה קפה בחוץ. מפרגן לכם. אתם צועקים, אי-אפשר.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
תודה, כבוד היושב-ראש. רגע לפני שהכנסת יוצאת לפגרה ואתם, חברי הקואליציה, מביאים את החוק הנלוז הזה, חוק הלאום – חוק שרוב בני ובנות הלאום שלנו לא מסכימים איתו; חוק שרוב חברי הבית הזה, משמאל ומימין, לא מאמינים בו; שאפילו נשיא המדינה מתנגד לו נחרצות, ומבהיר שהוא חוק מסוכן, כי זה איננו חוק הלאום, זהו חוק הלאומנות.
מה שקרה למחנה הימין, זה לא פחות מטרגדיה. ממחנה לאומי שדואג למדינת ישראל, שמוציא ממנו מנהיגים ראויים, ענקיים, כמו מנחם בגין, המחנה הזה, שהמדינה הייתה חשובה לו, הפך להיות מחנה אופורטוניסטי, רדוד. מחנה שאין לו אידיאולוגיה ומעדיף שלאף אחד לא תהיה אידיאולוגיה, כי האידיאולוגיה היחידה היא השלטון. כי הערך היחיד, הדבר היחיד שקדוש הוא שלטונו של המנהיג ושל משפחתו ושל כספו, ולא דבר אחד אחר. מבחינתם, מבחינתכם, שיישרפו המדינה, הדמוקרטיה, הישראליות. שילכו אזרחי ישראל, העיקר שאתם תישארו בשלטון.
חברי הממשלה אוטמים אוזניים למצוקת הדרום שבוער; מתעלמים ומקווים, מתפללים, שעזה פשוט תפתור את עצמה. הם לא מצליחים להתמודד עם אויבינו מבחוץ, הם לא מצליחים להתמודד עם הטרור, אז הם מחפשים אויבים מבפנים. מחפשים שתולים. וכשהם לא מוצאים אויבים מבפנים אז הם ממציאים אותם, בשעה שרוב-רובם של אזרחי ישראל הם פטריוטים אמיתיים, שאוהבים את המדינה; שערבים זה לזה; שרודפים שלום.
הם עוצמים עיניים למראה התרחבות הפערים ושבירת המרקם העדין של מדינת ישראל. לא, הם לא עוצמים עיניים, הם עוסקים בהרחבת הפערים האלה במכוון, כדי שאזרחי ישראל יהיו עסוקים בלכעוס, בלשרוד, בלכאוב, בלשנוא זה את זה, במקום לדמיין שאפשר אחרת, שיכול להיות פה טוב יותר. הם, הממשלה הזאת, הם אלה שבמשמרת שלהם נקרעה מדינת ישראל והופכת בצעדי ענק למדינה שבה כל שונה הוא אויב. מדינה שבה אזרחים אשכנזים ומזרחים וחרדים ודתיים, ערבים ויהודים, משוסים זה בזה.
הם מעלילים עלינו, שמתנגדים להם, שאנחנו שתולים ובוגדים, וזה כדי שלא נראה אותם מוכרים את הערכים של מה שהיה פעם ימין לאומי, את השמאל ואת הציונות כולה, בתמורה לנזיד עדשים שמורכב מלאומנות עבשה, שנאת זרים, שנאת ערבים אזרחי ישראל, שנאת הדמוקרטיה ושנאת החופש.
מחנה הימין לא מפסיק לחפש שתולים כאן בינינו, אבל כל מה שהוא צריך לעשות, זה להסתכל במראה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סליחה, אני מבקש משתיכן לצאת מהחדר. כן, את ואת. לא מפסיקות להפריע. תודה. עוד חצי שעה תחזרו.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
הוא מחפש בוגדים, בזמן שהם מוכרים את ישראל לרצונות של טייקוני הימורים אמריקנים, מטיפים אוונגליסטים קיצונים, מפלגות אנטישמיות במזרח אירופה שמקבלות הכשר – אוטומטי כמעט – מממשלת הימין האנטי-ישראלית שיושבת כאן בירושלים.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
סליחה, זאת לא הייתה המלצה. צאו, בבקשה, מהחדר. תודה.
סתיו שפיר (המחנה הציוני):
ובסוף הם עוד מוכרים לנו שהם אלה שהמציאו את הציונות, למרות שהציונות נוסחה ונוסדה על ברכי יהדות סוציאליסטית, פתוחה ומתקדמת, יהדות מקרבת שמחפשת שוויון, שמחפשת קדמה. ובזמן שלנו קוראים שותי האספרסו המנותקים, כשהם הולכים לחפש ידידים ותמיכה בעולם, אלה הפנים שלנו שהם מציגים שם. ובזמן שהם מנסים להקטין את השירות שלנו למדינה, החברים שיושבים בקרבם, כמו בצלאל סמוטריץ, הם שהולכים וקוראים לסרבנות, בזמן שאנחנו ממשיכים להוביל את היחידות הקרביות ואת שירות המילואים. הטריקים העלובים האלה של חיפוש אשמים, של יציאה נגד אומנים ונגד שופטים, נגד חופש הביטוי, וזריקת חיצים מורעלים לכל עבר – זה תמיד היה מפלטם של השליטים שדואגים רק לעצמם.
זאת לא אופנה חדשה. זה הטריק הכי ישן בספר של מי שאין להם את האומץ הפוליטי כדי לפתור בעיות, כדי לפתור אתגרים. וזה לא יעבוד להם. כי חברים, הישראליות האמיתית היא לא ישראליות של שנאה ושל פחד. הלאומיות האמיתית היא לא לאומיות של חוקים מפלים ומסיתים. אנחנו יודעים מה הישראלים רוצים. הישראלים בדרום הארץ רוצים שהממשלה הזאת תנקוט צעדים אמיתיים ואמיצים לעצירת הטרור וליצור ביטחון, ביטחון אמיתי, לא כזה חולף, בין מבצע למבצע, אלא ביטחון שאפשר לסמוך עליו. הישראלים בצפון רוצים שהממשלה הזאת תפתור את בעיות המיגון והתשתיות, שהיא מזניחה כבר שנים.
הישראלים שיש להם ילדים במערכת החינוך המיוחד מצפים מהממשלה שתדאג לכל ילד שתהיה לו הזדמנות שווה. מיליון הישראלים שחיים תחת הכותרת המייאשת: זכאי הדיור הציבורי, מחפשים פתרון אמיתי, בית אמיתי, שיאפשר להם לצמוח ולגדול מתוכו ולבנות את חייהם העצמאיים והבלתי-תלויים. להפסיק לחשוש מזה שיפנו אותם.
והישראלים שחיים מקצבת נכות רוצים שהממשלה תעמוד בהבטחה שלה ותצמיד את הקצבה לשכר מינימום. שתיתן להם את הכסף לחיות בכבוד. אף ישראלי – אף ישראלי – לא מתעורר בבוקר כשמה שהוא רוצה זה שנתניהו או רגב או שקד או בנט יקבעו בשבילו מה זה להיות לאומי. אף אחד לא מתעורר בבוקר וחולם על זה. כי אנחנו הישראלים לא מתביישים במי שאנחנו. אנחנו גאים בישראליות שלנו. אנחנו יודעים מי אנחנו, ולא מפחדים כל היום. להפך. אנחנו מאמינים בישראליות שבה כל ילד, חילוני ודתי וחרדי, ילד יהודי וילדה ערבייה, קמים בבוקר ויכולים להגיד: אני ישראלי גאה, אני חלק מהעם הזה, אני חלק מהמדינה הזאת. חלק שווה, שווה זכויות, שווה חלומות והאפשרות להגשים אותם.
ואנחנו יודעים שבישראל האמיתית להיות ישראלים באמת זה לחתור ולשאוף כל הזמן לשלום, לשלום כאן בינינו ולשלום עם השכנים שלנו. לשלום אמיתי, לביטחון אמיתי. כזה שלא רק מנסה לשמר את הסטטוס קוו ומפחד מפתרונות, אלא שיודע לחתור קדימה, להתמודד עם אתגרים, לחשוב אסטרטגית ולטווחים ארוכים, לדאוג שישראל תזכה לחגוג עוד שנים ארוכות – עידן ועידנים. להיות ישראלי באמת זה להאמין באפשר, ולזכור כל הזמן שכבר הצלחנו לגבור על האתגרים הכי גדולים שיכולים להיות – אז בטח ובטח שנצליח לגבור על אתגרים גם בעתיד. זה לשאוף תמיד לתיקון פנימה והחוצה; לתיקון עולם של ממש, לפריצת גבולות ופריצת מחסומים במדע וברוח; בראש ובראשונה באנושיות.
בשביל זה נוסדה מדינת ישראל. מי שעסוקים פה בלפרק אותה מתוך מחשבה רק על עצמם, הם לא פטריוטים באמת, הם לא אנשים לאומיים, הם לא אנשים שאכפת להם מאיתנו. ואנחנו, אזרחי ישראל, אנחנו יודעים את זה. יותר ויותר מאיתנו מבינים את זה. הדבר היחיד שנותר הוא לפרוץ את גבולות הייאוש – ייאוש שהממשלה הזאת עודדה ומעודדת כל הזמן – ולהתחיל שוב לחלום. להתגייס מחדש כדי להציל את הישראליות שלנו. כדי להציל את ישראל. תודה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה רבה, חברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת זוהיר בהלול, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין, אם יהיה פה; אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. אנחנו מקדמים בברכה את שובו של חבר הכנסת סאלח סעד, שחזר, ברוך השם, אחרי החלמה – אנחנו מקווים, מהירה – מניתוח. ליבנו היה איתך ואנחנו שמחים לראות אותך איתנו שוב. ברוך השב, סאלח.
יש לך ארבע דקות.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
ברוך השב, סאלח.
ידידי אמיר אוחנה, אמיר, אמיר, אוכל להפנות אליך כמה דברים? שני כללי ברזל בטבע, כידוע לך, ואתה הרי, אני בטוח, היית תלמיד מצטיין. הכלל הראשון אומר שלכל אקציה יש ריאקציה, ושאין ואקום בטבע. כל ואקום שנפער מייד מתמלא. מסכים? אוקיי, אז בוא נפרוט לגורמים את העניין הזה של אקציה וריאקציה. האם די ברור לך, ואני חושב שזו שאלה רטורית, ואולי אפשר לומר שאלה סוגסטיבית, מה שנקרא; לשאלה הזו, ודאי, המענה הוא מיידי. איך יתקבל העניין הזה כאשר הכנסת הזאת מחוקקת חוקים חד-צדדיים חדשים לבקרים?
אמיר אוחנה (הליכוד):
חדשות לבקרים.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא, לא, לא, חדשים לבקרים. אני לא טועה. תבדוק במיתולוגיה העברית. חדשים לבקרים. אתם שיניתם את זה בסובלימציה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
מאה אחוז, אין בעיה. אני מקבל את זה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
יש לפחות ערבי אחד שאף יהודי כמעט לא יכול להתווכח איתו על עברית, וזה זוהיר בהלול.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
זה רק חדשים לבקרים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
רק אחמד טיבי והוא יכולים להתווכח.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אבל הואיל ומשתמשים בחדשות לבקרים, אז בסדר. האקדמיה בוודאי תהיה מאוד סובלנית ותגיד כן.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אולי החוק הזה הוא הריאקציה?
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא, הוא לא הריאקציה, ואני אגיד לך למה, אמיר ידידי, ואנחנו הרי בילינו לא מעט שעות בשיחות מאוד חשובות: כי המיעוט הערבי במדינה הוא לא עוכר ישראל. המיעוט הערבי במדינה, ידו איננה מפגעת בביטחון של המדינה אלא אולי בפרומיל – על פי העדויות של השב"כ הישראלי, לא שלי.
ישנם מקרים ספורדיים. אמיר, ישנם מקרים ספורדיים, שבוודאי גם אני מגנה אותם, אבל הם מקרים באמת ספורדיים. באופן כללי, אני חושב שהרב אריה דרעי, שר הפנים ושר הנגב והגליל, אתה יכול להעיד באיזו חיבה ואהבה אתה מתקבל בציבור הערבי. באמת, הינה, אתה מקבל עכשיו את התשובה המיידית. הציבור הערבי איננו רוצה לפגוע ולפגע במרקמי החיים במדינת ישראל. מה שקורה – והשאלה שלך היא לא מיתממת, היא יכולה להיות נכונה אילולא המציאות לא הייתה כזו. אבל המציאות הזו טופחת על פני כל אלה שחושבים שברגע שמציבים את הערבים כאיום על מדינת היהודים – זה לא נכון.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני, אני לא התכוונתי ריאקציה למעשים או לדברים של המיעוט הערבי. התכוונתי ריאקציה למי שחושב שאולי צריך לשנות את ההמנון; למי שחושב שהמדינה הזו היא מדינה גזענית; הציונות היא גזענות. אולי החוק הזה הוא ריאקציה לדברים האלה? חלקם יושבים במפלגה שאדוני חבר בה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני קצת ממהר, מכיוון שאני יודע שזמני מוגבל, ולכן אני רוצה לומר כך.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אולי לא צריך להתגייס לצה"ל.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
בענייני ציונות, בענייני ציונות – אני גם מדבר לאנשים ביציע, ואני אומר את דעתי הצנועה. דעתי הצנועה היא שהציונות הייתה צריכה לסגור פרק בחייה ברגע שמדינת ישראל קמה. אבל, הואיל ואתם בוודאי יודעים שהערכים של הציונות הם ערכים סוציאליסטיים והם ערכים שמדברים על קירוב הזולת והאחר והתקרבות לקהילות הבין-לאומיות וכמובן ערכים נוספים של הפרחת השממה – – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – – מכניסים כל מיני תכנים לתוך הציונות. הציונות היא ההכרה בכך שגם לעם היהודי מגיעה מדינת לאום.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אנחנו מנסים לתת לו לסיים את דבריו ולא רק דיאלוג.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אבל לא רק זאת.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אם יורשה לי, אנחנו מנהלים דו-שיח בריא על החוק, ולא על דברים – – –
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אבל זאת לא ועדה, אני לא יכול לתת לו יותר זמן.
אמיר אוחנה (הליכוד):
חבר הכנסת בהלול, אם אדוני רוצה שאני אפסיק להגיב, אני אפסיק להגיב.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
לא, לא, בבקשה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
זוהיר, אני מוסיף לך דקה להפרעות, אבל אתה תחליט בדקה הזאת מה לעשות, כי אחרי הדקה אתה מסיים. בבקשה.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
אני ממהר, כי אנחנו עוד נתדיין בעניין הזה לא מעט פעמים. בוודאי שהציונות קוראה להקמתו ולהגדרתו של העם היהודי בארץ הקודש, כאן. זה נכון. אני לא רוצה לדבר, כמובן, על זכויותיה של האוכלוסייה הילידית כאן בארץ, כי על זה דובר לא מעט. אבל אני כן חייב להגיד לך שהציונות מדברת על סוציאליזם ועל קירוב, ועל חלק מפריחה – הפרחת השממה, אולי – דברים מן הסוג הזה. אני לא המומחה הגדול ביותר. אבל מה שאני מנסה לומר לך הוא שהחוקים האלה שאתם מחוקקים אותם בצורה קונסיסטנטית כאילו כפאכם שד; כאילו שקורה משהו ואתם נרדפים אחרי, אולי, שדים עלומים נסתרים, חשאיים, שאינני יודע את זהותם. אתם חושבים שהערבים אורבים לכם בפינה ומנסים לקעקע את קיומכם.
לא זו המציאות, אני מצטער, לא זו המציאות. האוכלוסייה הערבית במדינה מקבלת, פחות או יותר, את הכללים שהאבות המייסדים של המדינה הזו קיבלו וקיבעו אל מול עינינו. אתוס מסוים של קיום, שוויון, של קיום מתוך הכרה ללא הבדל דת, ללא הבדל מין וללא הבדל גזע ואתניות. לכן, מה שאתם מנסים עכשיו, לדעתי – תסלח לי על הביטוי הזה – זה בגידה בערכיהם, ובפרקים האמיתיים, שנכתבו באותיות קידוש לבנה, של המייסדים האמיתיים של המדינה הזאת. ולכן, לדעתי, אתם חוטאים – לא רק חוטאים למטרה, אלא בוגדים בייעוד. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, חבר הכנסת בהלול. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אדוני יאמר מראש אם הוא רוצה שאני אגיב או שאני רק אקשיב.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
בדיוק. אני אהבתי את הדיון, אבל אחרי זה הם אומרים לי: תוסיף לי זמן, התפרצו לי. זה יכול להימשך ככה כל הלילה. אם הוא יגיד שהוא מוכן, בבקשה. יש לו שבע דקות.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני בעד תגובות, כעיקרון, אבל אני גם מבקש תשומת ליבו של השר עוד מעט.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
אז שבע דקות כולל תגובות, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היה לי בסיבוב הראשון את הכעס שהוצאתי – והוא כעס אמיתי, הוא לא כעס מדומה – על החקיקה הזו. ואני רוצה לנצל את העובדה שהשר נמצא, וגם אמיר נמצא, כדי לשוחח קצת על העניין של השפה הערבית. גם העובדה שיושב-ראש ועדת הרווחה נמצא – לדעתי הוא אחד האנשים שהיה חשוב לו שהערבית תישאר שפה רשמית.
הרי המצב הוא שהשפה הערבית היא שפה רשמית מאז 1922. 96 שנים. חקיקה של המנדט הבריטי, 1922. אחר כך, קום המדינה, המדינה מאמצת את אותו הסדר משפטי שהיה קיים: דבר המלך במועצתו. ואחר כך חקיקה ישראלית שלפיה בית המשפט קבע, בכמה פסקי דין, שעברית וערבית הן שפות רשמיות בישראל.
אומנם בפועל זה לא תמיד תורגם לשפת המעשה, לצערנו, כמובן. הרבה ממשרדי הממשלה עדיין לא משתמשים בערבית כראוי. גם בתי המשפט לא נוהגים להשתמש בשפה הערבית כראוי. שלא לדבר על הכנסת כפרלמנט ובית מחוקקים וכדומה.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
הבעיה העיקרית, כידוע לך, ועל זה ממש כואב לי הלב: אני מסייר הרבה ברשויות הערביות, כידוע לך, ואתה רואה נוער, ילדים בגיל שמונה, תשע, עשר, מגישים לי זר פרחים כקבלת פנים אזרחית יפה. הם לא יודעים עברית. ואני שואל: למה הם לא יודעים עברית? לא מלמדים אותם עברית? זאת הבעיה האמיתית, תאמין לי. עם כל הכבוד, עם ההגדרה בחוק, על פיו או לא על פיו, אתה יודע את כל הפלפולציה הזאת, הבעיה האמיתית שלא מלמדים אותם עברית.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אתה מדבר על תלמידים ערבים שלא יודעים? בסדר, זה נושא לא קשור. לא רק שהוא לא קשור, אני אפילו אומר מעבר לכך.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
זה החיבור האמיתי.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני עכשיו בכובע האקדמי שלי אומר לך, כבוד השר, שהמחקרים מראים שמי שלא שולט טוב בשפת האם שלו יתקשה לשלוט בשפות אחרות. ואני רציני בעניין הזה. אני חושב שמקור הבעיה של היעדר שליטה בעברית ובאנגלית זה היעדר שליטה בערבית.
אבל מה שרציתי לומר הוא שגם כשהשפה הערבית היא שפה רשמית, אנחנו מתקשים עד היום לשכנע את הרשויות להשתמש בשפה הערבית.
זוהיר בהלול (המחנה הציוני):
יוסף, אם מותר רק משפט, אני לא נוהג ככה. כבוד השר, שהיהודים ילמדו את הבנים שלנו עברית, ושהאינטליגנציה שלנו תלמד את הבנים שלכם ערבית.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני חותם, אני חותם.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
אהלן וסהלן. תפדלו.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
השגנו הסכמות, אפשר לסגור את הדיון.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הייתי רוצה שכל התלמידים בישראל יהיו דו-לשוניים. הייתי חותם על כך.
עכשיו אני אומר, גם כשהיא שפה רשמית אנחנו מתקשים לתרגם את זה לשפת הפועל. יש אולי שרים כמו השר דרעי, שיש לו את המודעות לשפה הערבית, ואז אין בעיה לבקש ממנו דברים שקשורים לעניין הזה. אבל זה לא תמיד המצב. אני מאוד מאוד חושש שהיום, עם ביטול המעמד הרשמי של השפה הערבית, יהיה לנו קשה יותר; קשה יותר להיאבק על מעמדה.
יש לי שלוש דקות לומר שבשיחות שהיו לנו – אתה שומע, אלי – בשיחות שהיו לנו גם עם ש"ס, גם עם יהדות התורה, גם עם חברי כנסת מהליכוד, גם עם כולנו, הם כולם לא חושבים שזה נכון לחוקק את סעיף 4, שמשנה את מעמד השפה הערבית. לכן אנחנו, עד היום, לא מבינים מה ההתעקשות הזו על דבר שלכאורה יש הסכמה שניתן להתגבר עליו. אמיר, נכון מה שאני אומר?
אמיר אוחנה (הליכוד):
סליחה לא שמעתי.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אמיר, נכון מה שאני אומר? שכעיקרון הייתה נכונות בקואליציה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
בחלקים מהקואליציה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
בחלקים מהקואליציה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני, אגב, חייב להגיד שאני לא מסכים עם זה, ואני גם אגיד למה. אני אעלה לדוכן, אני אגיד למה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אבל תשמע, לפחות בינינו אני המשפטן, אז תן לי קצת את הקרדיט להגיד לך ששינוי החוק מרע את מצבה של השפה הערבית. העובדה שכתוב שם שלא ייפגע מעמדה שהיה קיים לפני החוק, זה לא כל כך עוזר לי, כי לא המעמד הרשמי היה קיים אלא המעמד בפועל.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז אדוני זוכר שגם אני משפטן. לא, כי אדוני אמר: בין שנינו אני משפטן.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אין לך דוקטורט במשפטים.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זה לא.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
לזה התכוונתי. אבל אני מתכוון לזה. במובן הזה – הסוגיה היא לא התעודה, אני פשוט חקרתי את הנושא ואני אומר לך: כשאתה מאבד את המעמד הרשמי, אתה לוקח סיכון מאוד גדול שבגלל שזה כבר לא מעמד רשמי, אז אולי לא תהיה חובה, כפי שהיא אמורה להיות היום.
ולכן, מה שאני אומר, אולי זה לא מאוחר, אולי זה לא מאוחר. למה לא מאוחר, שואלים חבריי מהאופוזיציה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
למה זה לא מאוחר?
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הרי יש הסתייגויות, יש הסתייגויות לסעיף 4, סעיף השפה, לרבות הסתייגות של חבר הכנסת בני בגין מהקואליציה. במקום לכתוב: לשפה הערבית מעמד מיוחד, יש הסתייגות: לשפה הערבית מעמד רשמי.
אלי אלאלוף (כולנו):
– – – רק שתבין, יש אווירה כוללת. כשאתה תוקף כמו שתקפת היום, ואתה חוזר הערב ואתה מדבר בצורה כל כך מתונה, אתה מבין שזאת בעיה לעקוב אחריך.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
למה? למה? יש – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
אני אגיד לך. אני לא יכול בבוקר להרגיש מקולל ובערב אני מת להזדהות איתך.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אני תקפתי – בסיבוב הראשון זו הייתה תקיפה נגד כל החוק.
קריאה:
– – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
אבל כל המערכת נראית לנו בעייתית.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
טוב, לתת לו משפט סיכום, כי הוא – עשר שניות, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כל החוק הזה נראה לנו בעייתי באופן קיצוני ביותר. אני עליתי לדוכן, בין השאר, לנצל את העובדה שאנשים משפיעים נמצאים באולם הזה – אני בכלל לא הייתי אמור לדבר עכשיו – כדי להגיד שיש דברים שעדיין אפשר לתקן אותם.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
ואמרתי, אפילו ההצעה של חבר הכנסת בני בגין יכולה להיות הצעה שעדיין תשמר את המעמד הרשמי. יש לנו אולי עוד כשעה ואולי עוד אפשר להציל את זה. תודה רבה.
היו"ר יחיאל חיליק בר:
תודה, אדוני, תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. אני כבר מבקש מחברי הכנסת לשמור על הזמנים ומודיע שאני לא אתן תוספות זמן לאף אחד. ואני גם אתבע את השקט כשקארין מדברת. נכון. גברתי, לך יש עד עשר דקות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, תראו, קשה לעלות ולדבר כאן בלי להתייחס למה שקרה רק הבוקר במליאת הכנסת בנוגע לתיקון חוק הפונדקאות. קודם כול, אני מברכת על התיקון שנעשה לטובת האימהות, אבל באמת, הסיבוב הזה שעשה ראש הממשלה על גבם של הגברים הוא פשוט בלתי נסלח. ואמיר, אני לא הבנתי מה זה היה, אבל הדבר היחיד שאני מבינה, שאם יש כוונה לעשות משהו, לתקן משהו, וההזדמנות נקרית בפנינו עכשיו, אני לא מבינה למה לא עכשיו אלא יותר מאוחר. זה פשוט סיבוב שלא היה לו מקום. אני אומרת לך, כאדם שאני מעריכה, שזה פשוט היה לא במקומו. ראש הממשלה – אתה יודע, אני לא רוצה להשתמש במילים קשות – לא אמר אמת. זה בלשון המעטה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
ברגע שהדבר הזה נעשה היום, זה פשוט, אתם יודעים, תמצת במיקרוקוסמוס את כל ההתנהלות של שלטון נתניהו. שלטון שהוא רק למראית עין; שאומר דבר אחד ועושה דבר אחר; שלטון שלא משרת את הציבור אלא משרת את הקואליציה שלו.
כולם מבינים למה הוא הפך את עורו; כולם יודעים שהשיקול הוא שיקול קואליציוני גרידא, כי אחרת כל הקומבינות האלה – לא נעביר את זה במושב הזה, נעביר את זה במושב הבא – מה שנקרא: תעשו לי טובה. הציבור צופה ועוקב, והציבור גם יודע שיום הבוחר יגיע. ולכן אי-אפשר לשקר ולשקר ולשקר, וגם לחשוב שבסוף לא משלמים על זה.
אני רוצה עוד הערה, לפני שאני מגיעה לחוק הלאום, על העובדה שלפני שבועיים-שלושה, אם אינני טועה, מדינת ישראל רעשה וגעשה סביב העניין חוק הפיקוח על מעונות היום. נפטרה ילדה, שככל הנראה עברה התעללות במעון בפתח תקווה. פתאום יצאו כותרות בעיתונים והיה נדמה שהשרים רוצים לטפל בסוגיה. זה היה דחוף לכולם. וראו זה פלא, בהתנהלות סוף המושב, בתוך כל הבזאר הזה של החקיקה, מה לא מגיע לקריאה ראשונה? חבר הכנסת אלאלוף, מה לא מגיע? לא מגיע חוק הפיקוח על הפעוטונים. מה כן הגיע? הגיע חוק המיסוי של ראש הממשלה. עכשיו תספרו לי ותספרו להורים שמה שמעניין את הממשלה זה הציבור. תספרו להם את זה. נראה מי יאמין לכם. מה קרה? מחכים להתעללות הבאה? מחכים לעוד ילד שימות בפעוטון? זה כבר לא מעניין?
הדבר הזה מקומם. הוא לא מקומם, הוא בלתי נסבל. ואני הייתי מציעה לראשי הקואליציה לעשות חישוב מחדש ולהעביר את החוק הזה עוד הלילה. אדוני השר דרעי, הפעוטות זה לא חשוב? שמירה על ביטחונם לא חשוב? אני שואלת אותך, מה אתה אומר? למה לא להעביר את זה הלילה?
דוד אמסלם (הליכוד):
מה השאלה, בבקשה?
קארין אלהרר (יש עתיד):
למה לא תעבירו את חוק הפיקוח על הפעוטונים הלילה?
דוד אמסלם (הליכוד):
בשנייה ושלישית?
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא, ראשונה. לפחות שיהיה דין רציפות. אתם כל הזמן אומרים: הממשלה נופלת, הממשלה נופלת. אז יאללה.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני אתן לך את התשובה. אנחנו פה שלושה ימים, קצת יותר. אנשים קצת עייפים.
קארין אלהרר (יש עתיד):
לא שומעת.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני אומר. היות שמדובר רק בראשונה שלא מקדמת אותנו בכלום – – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
היא מקדמת אותנו.
דוד אמסלם (הליכוד):
אני יודע. את לא צריכה לספר לי את הפרוצדורה. אמרנו, אם אתם תהיו בהסכמה פה והכול, ולא יהיו רשויות דיבור, אנשים – אנחנו נשחרר אותם הביתה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אני מאוד מקווה שיימצא הפתרון.
דוד אמסלם (הליכוד):
כן, אין לנו התנגדות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אם אין התנגדות ויש רצון – – –
דוד אמסלם (הליכוד):
כל אחד בא עם החוק שלו, רוצה להעביר אותו ואחרי זה הוא עייף, רוצה ללכת הביתה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
זה לא החוק שלי.
דוד אמסלם (הליכוד):
זה לא משנה, אני רק מסביר את העניין.
קארין אלהרר (יש עתיד):
דודי, זה לא החוק שלי. זה חוק לטובת אזרחי מדינת ישראל.
דוד אמסלם (הליכוד):
לא, החלטתי. אם בסופו של דבר – כל החוקים כאן זה של כל עם ישראל, בואו נתחיל עם זה. אנחנו לא בדמגוגיה עכשיו. שאלת שאלה, אני נותן תשובה רצינית. אז אם זה יסתדר פה, קואליציה–אופוזיציה, אני מניח שנגיע להבנה שאין דוברים, אין כלום – אז אין בעיה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אז אני קוראת מכאן לכל המעורבים, שלא יהיה קואליציה ואופוזיציה בעניין של חוק הפיקוח על מעונות היום, בסדר? כי בנושא הזה אין לא קואליציה ולא אופוזיציה. זה דבר אחד.
עכשיו, בואו נעבור לחלק האומנותי – חוק הלאום. צפיתי בדיוני המליאה, גם כשלא הייתי כאן. באמת, כבר נאמרו הררים של מילים על מגילת העצמאות, על חשיבותה, על העובדה שאנחנו לא יכולים לחוקק חוק שמבטל, בעצם – מבטל – את האמירות החשובות של מגילת העצמאות. באה הממשלה ואומרת: מגילת העצמאות? הצחקתם אותי. אז מה אם יש מגילת עצמאות?
ישב כאן מקודם השר בנט, במליאה. כולנו זוכרים את השר בנט של טקס פרסי ישראל לשנת ה-70 של מדינת ישראל. איזה מאחד זה היה, אה, תמי? מאחד, מכיל: אני רוצה את כולם, אני רוצה שנהיה חברה ששומעת את כולם. אני זוכרת גם את הפוסט הבאמת-שובה-לב שלו בפייסבוק, שהוא רוצה שגם החברות והחברים שלו מחברת ההייטק יבינו שהמדינה היא גם שלהם.
ואז באים, ובדורסנות שאין מילים לתאר אותה פשוט מביאים חוק שמוחק מגזר שלם, זה אחד, וגם חלק מהיהודים לא מסכימים למה שקורה. כי איפה העקרונות של שוויון, דמוקרטיה? מאיתנו והלאה. מה אכפת לנו? לא אכפת לנו בכלל.
אני רוצה לומר כאן, ובקול ברור: גם אם תחוקקו את חוק-היסוד הזה, זה לא יעזור לכם. אתם פשוט ביזיתם את הכנסת ולא שום דבר מעבר לזה. ביזיתם את כל התהליך הדמוקרטי, ביזיתם את העובדה שחוק-יסוד צריך לבוא בהסכמה רחבה ולא בהתלהמות ובמחטף ובדורסנות. וזה ההישג הגדול שלכם, ככה אתם רוצים לסגור כנס קיץ. תתביישו לכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת תמר זנדברג, שמונה דקות, בבקשה.
תמר זנדברג (מרצ):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הלילה הזה נהיה קצת מנומנם וקצת רגוע יחסית לגודל הנושא שעומד על הפרק, ואני חושבת שקצת אבדה לנו התחושה שבעצם בתוך, לא יודעת, חצי שעה, שעה, אולי שעתיים מעכשיו, מדינת ישראל עומדת להצהיר בחוק-יסוד שהיא רוצה לשנות את אופייה, ולא לטובה.
זה עומד לקרות בכמה מישורים שונים. פעם אחת – ישבתי כאן עם כמה חברים ערבים עכשיו במזנון, וככה בבדיחות הדעת אחד מהם זרק איזושהי מילה בערבית. ופתאום ככה אמרנו אחד לשני: זאת יכולה להיות השעה האחרונה שערבית היא שפה רשמית במדינה. כאן, בחוק שאנחנו הולכים להצביע עליו עכשיו, יש שתי הסתייגויות. אחת מהן, שגם שותף לה חבר הכנסת בני בגין, עומדת פשוט לכתוב שערבית היא שפה רשמית או שפה רשמית שנייה במדינת ישראל.
אני עד לרגע זה לא הצלחתי להבין מה הבעיה. למה. במה זה יפגע. למי זה יכאב. מה זה מפריע. שפה שנייה. אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין איך זה מרגיש להיות דובר או דוברת שפת אם שבעוד שעה מעכשיו הולכת לאבד את המעמד שלה. ולמה? על מה? בשביל להשפיל? בשביל לתקוע אצבע בעין? סתם. זה אפילו לא – אתם יודעים, יש סעיפים אחרים בחוק הזה שהמטרה שלהם היא להפלות. שזה גם לא ברור לי, איך קמים חברי כנסת בבוקר ואומרים: אנחנו רוצים להביא חוק יסוד שיפלה. לא שישמור על זכויות, לא שישמור על שוויון, לא שישיג איזה מטרה לא קשורה. אנחנו מבקשים – המטרה שלנו היא להפלות. בכוח. אבל אתם יודעים מה? לפחות הם רוצים לעשות עם זה משהו. מה נותנת לנו הנמכת השפה הערבית? אני חושבת שבאמת, אפילו אתה, אדוני היושב-ראש – אין לזה תשובה.
לפני 70 שנה, ממש בדיוק לפני 70 שנה וכמה חודשים, ביום שישי אחרי הצוהריים, עם סיום המנדט הבריטי, כשבחוץ השתוללה מלחמה, רק שלוש שנים אחרי השואה, וכשעצם קיומו של היישוב היהודי לא היה מובן כאן מאליו, עמד בן-גוריון באחד הרגעים המרגשים, אם לא המרגש ביותר, בתולדות האומה הזאת, והקריא את מגילת העצמאות. ואז, בלי להיות חברים ב-OECD ובלי עוצמה צבאית וכלכלית ומדינית וכל מה שיש למדינת ישראל היום, הוא הקריא את המילים הבלתי-נשכחות האלה: מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת תושביה, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון ולשון, חינוך ותרבות, ותשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.
מילים כל כך פשוטות וברורות, שאנחנו עכשיו הולכים לבטל אותן ולמחוק אותן. עכשיו, בהצבעה כאן, בעידן האינטרנט, כשכל הציבור, כל עם ישראל עומד ומסתכל עלינו ורואה. באמת, אני חייבת לומר, נחמץ הלב.
ואז, כשאני מסתכלת על שאר אירועי השבוע הזה, ואפילו על אירועי היום הזה – על קהילת הלהט"ב, שקיבלה כאן היום סטירת לחי רצינית ומשמעותית – זה נראה לי שבכל ההחלטות שממשלת ישראל מקבלת, עומד לנגד עיניה אדם אחד בלבד, ושמו בצלאל סמוטריץ. הסמן הימני והקיצוני ביותר בכנסת הוא זה שמכתיב פה את המדיניות פעם אחרי פעם. וככה אנחנו מקבלים חוק פונדקאות מבית היוצר של סמוטריץ, מדיניות בעזה מבית היוצר של סמוטריץ, חוק לאום מבית היוצר של סמוטריץ. זה ממש פני הדור כפני הסמוטריץ.
עכשיו, באמת נשאלת השאלה מי נוהג במי, מי מכשכש במי – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אבל זה ברור שאת עוזרת מאוד לסמוטריץ. קחי את זה בחשבון.
תמר זנדברג (מרצ):
שמע, מה אני יכולה לעשות? אני מתארת מציאות, זה המצב. וככה אנחנו מקבלים – אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו הולכים להצביע עכשיו על חוק-יסוד. חוק-יסוד זה דבר שהייתי מצפה בשנת ה-70 למדינה שיתקבל בהסכמה לאומית רחבה, שתהיה במה ציבורית פתוחה, שהציבור בא ומשמיע את דברו, שפלגים שונים שמייצגים ציבורים שונים כאן בכנסת חותמים עליו, כמו שחתמו על מגילת העצמאות. על הטקסט הזה שהקראתי עכשיו חתמו שמאל וימין ודתיים וחילונים.
היו"ר ישראל אייכלר:
גם חרדים.
תמר זנדברג (מרצ):
וחרדים. במקום זה אנחנו מקבלים כאן חוק שסוכם באיזו קומבינה רקובה בין ביבי לבנט, עם הכשר של סמוטריץ. זה חוק לאום? זה מי שמייצגים את הלאום הישראלי, היהודי? אין כאן אחד – אחד אין פה בבית הזה – שאוהב את החוק הזה. בדיוק הפוך מאלה שחתמו על מגילת העצמאות. כולם יכלו להתאחד מאחורי הטקסט הזה, והערב אנחנו נצביע על חוק-יסוד שאין אחד ששלם איתו, כל אחד ואחת בבית הזה מסיבותיו הוא. ועדיין, אנחנו נעשה את זה, אנחנו נצביע על זה. למה? כי ראש הממשלה חייב הישג לפני שהוא יוצא לבחירות. אלה הנסיבות שבהן התקבל חוק-יסוד, ולא סתם חוק-יסוד – חוק-יסוד: הלאום.
זה רגע – במקום להיות רגע חגיגי, זה רגע מביש. ובמקום להיות רגע מכונן, זה רגע מביך, רגע שמה ששולטים בו זה הקומבינה הפוליטית וכיפופי הידיים וההסכמות שניסחו במחטף הגורמים הכי לאומניים והכי שמרניים והכי קיצוניים בכנסת, בזמן שאף אחד אחר לא שלם ולא מרוצה מהחוק הזה.
אבל אני חייבת לומר שאנחנו מסיימים כאן את השבוע הזה עם הרבה בושות פה, שהתקבלו בתוך הבית הזה, אבל עם לא מעט גאוות מחוצה לו. רק היום המחאה האזרחית – אומנם כאן אנחנו ביישנו את עצמנו כשהצבענו על חוק פונדקאות מפלה, אבל המחאה האזרחית והציבורית שהחוק הזה הצית בחוץ היא מקור לגאווה מאוד מאוד גדולה, ואין לי שום ספק שגם חוק-היסוד הזה שאנחנו עכשיו מצביעים עליו זה ממש לא סוף פסוק. אנחנו נמצא את הדרך לבטל אותו, לשנות אותו, להחזיר את הגלגל לאחור ולא להשאיר את הכתם הזה בספר החוקים של מדינת ישראל. תודה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שמונה דקות, ואחר כך – סאלח סעד, עשר דקות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא לכם שיר אהבה: "בהרים כבר השמש מלהטת / ובעמק עוד נוצץ הטל / אנו אוהבים אותך מולדת / בשמחה, בשיר ובעמל. // ממורדות הלבנון עד ים המלח / נעבור אותך במחרשות / אנו עוד ניטע לך ונבנה לך / אנו נייפה אותך מאוד".
מילות השיר של נתן אלתרמן נכתבו מתוך אתוס ציוני ואהבת הארץ, וכל השיר הזה – שיר אהבה. בלי חוק הלאומנות. בלי חוק הלאומנות. שיר אהבה לארץ. אהבה צרופה. והוא ממשיך: "נלבישך שלמת בטון ומלט / ונפרוש לך מרבדי גנים / על אדמת שדותייך הנגאלת / הדגן ירנין פעמונים. // המדבר, אנו דרך בו נחצובה / הביצות, אנחנו נייבשן / מה ניתן לך עוד להוד ושובע / מה עוד לא נתנו וניתן?".
תראו כמה אהבה. אף מילת שנאה. אף מילת שנאה לעם אחר, אף מילת שנאה לשפה הערבית, שום חידוד על האחר. רק אהבת מולדת. בלי חוק הלאומנות. שוו בנפשכם. והוא מתאר איך בונים את הארץ ומלבישים אותה שלמת בטון ומלט ומפריחים את השממה באהבה, בלי חוק הלאומנות. לא ייאמן, איך זה יכול להיות שנבנתה כאן מדינה בלי החוק המטורף שלכם? הרי לרגע נשמע כאילו אם החוק הזה לא יהיה, לא תהיה יותר מדינת ישראל ויקרוס המפעל הציוני.
והוא ממשיך בשיר האהבה שלו: "בהרים, בהרים זרח אורנו / אנו נעפילה אל ההר / האתמול נשאר מאחורינו / אך רבה הדרך למחר. // אם קשה היא הדרך ובוגדת / אם גם לא אחד ייפול חלל / עד עולם נאהב אותך מולדת / אנו לך בקרב ובעמל". תראו איזה יופי, תראו כמה זה חיובי, תראו בכמה אהבה נבנתה הארץ הזאת. עד שבאתם אתם, עם הררי השנאה שלכם.
והאהבה העזה הזאת לארץ, שבנתה כאן מפעל כל כך יפה ומפואר – האהבה הזאת נפרטת אצלכם למעות, לפרוטות מלוכלכות, מזוהמות בכל מיני חוקים. חוק הלאום זה חוק האב, חוק השנאה הגדול, שמתחתיו יש עוד כל מיני חוקים קטנים, עלובים, בלי גדולה, בלי חזון: חוק ההמלצות הקטן – תראו במה אנחנו מתעסקים אחרי שבנינו את הארץ, כחלק מתקומת הארץ, בזה שמושחתים שנסגר נגדם תיק כי לא היו מספיק ראיות – אי-אפשר יהיה לספר לציבור שזה בשל מחסור בראיות; על זה הייתה המלחמה. פטור ממס על הוצאות המחיה הדמיוניות של ראש הממשלה נתניהו בבית שלו הפרטי בקיסריה, הוצאות עתק שעוד לא היה ראש ממשלה ולא היה נשיא שהוציא כמותן; על זה הייתה כאן מלחמה.
מי בכלל מאמין לכם שהלאום מעניין אתכם, שמדינת ישראל מעניינת אתכם, שההתיישבות מעניינת אתכם, שהפרחת השממה מעניינת אתכם? תראו במה אתם מתעסקים – הכול קטן, הכול בלי חזון.
חוק פונדקאות שנותן שתי סטירות לחי ללהט"בים, בתקופה שבה בכל העולם דוהרות קדימה הנאורות והקדמה וזכויות הלהט"בים. חוק שוברים שתיקה, שכולו פחדנות וחוסר גדולה וחוסר אמונה בעצמכם, שלא נותן לאנשים עם דעות שונות מהדעות של המיינסטרים או הימין להיכנס לבתי ספר ולספר על עמדותיהם. הכול פחד, הכול שנאה.
בין שיר האהבה הזה לארץ של נתן אלתרמן ובין השנאה שלכם לזר, לאחר, לגר השוכן בתוכנו, למאמינים בשלום, למאמינים בדמוקרטיה; בין שיר האהבה הזה לבין השנאה שלכם אין דבר וחצי דבר.
היו"ר ישראל אייכלר:
באיזה תאריך נכתב השיר?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
האמת היא שאין לי פה את התאריך שלו, אבל אני חושבת שזה סמוך – בסביבות 1948, סמוך להקמת המדינה, כן.
וגם מגילת העצמאות – שהוזכרה כאן שוב ושוב, שאתם נגעלים ממנה, מבחינתכם זה בכלל מסמך בגידה במולדת, כן? מי שקורא את מגילת העצמאות הוא מבחינתכם בוגד ועוכר ישראל – גם מגילת העצמאות היא שיר אהבה לארץ, ואין בה גרם מהשנאה הרבה שאתם משפיעים עלינו כאן השבוע.
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהיה מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום – – –" – הרי המילים האלה, בעיניכם זה קללות. חירות – קללה. צדק – קללה. שלום – קללה. "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני" – שוויון זה קללה בעיניכם – "גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל גזע, דת ומין". שוו בנפשכם, הדבר הזה נכתב במגילת העצמאות, כשבנו כאן את הארץ לתפארת, בלי חוק הלאומנות שלכם, בלי השנאה, רק באהבה.
"תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, תרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; תהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". ושימו לב: "אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה, על יסוד אזרחות מלאה ושווה" – שוב, השורש שו"ה, אותו שורש מוקצה מבחינתכם – אזרחות מלאה ושווה, "ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן – – –".
תראו כמה מילים יפות וטובות ליוו את בניית הארץ, וכמה המילים שלכם רעות ומזיקות. ומה ההבדל? שהחזון הזה וגדלות הנפש הזאת והנדיבות הזאת והאהבה הזאת היו כשהיינו במצב הכי מעורער והכי שברירי. היינו מיעוט מספרי מזעזע, מדינות ערב באמת קמו עלינו לכלותנו. לא היה גרוש בקופה כשהקימו את המדינה. שר האוצר דאז, אגב, לא רצה לחתום על מגילת העצמאות, כי הוא אמר שאין מספיק כסף להקים מדינה.
ובתוך כל הדבר הזה, האתגר הנוראי והחולשה הזאת, יצא המסמך הגדול, החזון הגדול הזה שלאורו אנחנו חיים כאן, שבזכותו יש לנו מדינה. לא בזכות חוקים עלובי נפש כמו החוקים שאתם מביאים לנו.
ומה ההבדל בין אז לעכשיו? שהיום אנחנו נורא חזקים ואנחנו עשירים ואנחנו אחד הצבאות החזקים בעולם, ויש כאן שגשוג ופריחה כלכליים – לא לכולם כמובן, לקבוצה מסוימת, כן? אבל אנחנו בוודאי הרבה יותר חזקים ממה שהיינו. והינה, דווקא – דווקא – מתוך החוזק ומתוך העוצמה הכלכלית והצבאית נולדת לאומנות בזויה, פחדנית, קמצנית, שונאת את האחר.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זה היה משפט סיום מצוין. תודה שאמרת לי "תודה רבה".
היו"ר ישראל אייכלר:
אם זה טוב אז זה טוב. תודה רבה. בהצלחה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הייתי יכולה להגיד עוד כמה, אבל תפסת אותי בשיא.
היו"ר ישראל אייכלר:
אין בעיה, בסדר גמור.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
רק בגלל שמאוחר ואנשים אחרים מחכים. אחרת הייתי נותן לך עוד. חבר הכנסת סאלח סעד, עשר דקות מלאות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נברך אותו, כי הוא חזר מניתוח לא פשוט.
היו"ר ישראל אייכלר:
רפואה שלמה, ברוכים הבאים.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אללה יסלמכום, חביבי, אללה יסלמכום. תסלמו. למרות שרוצים לשנות את השפה הערבית – אללה יסלמכום.
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
רפואה שלמה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
תודה. אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מקווה שמגבירים קצת את הקול.
היו"ר ישראל אייכלר:
שומעים אותך טוב. אפשר להגביר ברמקולים? הגביהו אותך.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
יופי. תודה רבה. באתי לכאן הלילה הזה במיוחד, למרות מצבי הבריאותי, מכיוון שמצפוני לא מאפשר לי להיות בבית, וגם בבית החולים, כשהחוק הגזעני הזה עולה היום למליאת הכנסת.
תראו, העם היהודי נרדף במשך שנים בגולה. היו אלה תקופות שבהן לא כובדו זכויות אזרחים ובני מיעוטים סבלו מהיעדר זכויות, ללא הגנה שתשמור עליהם מול הרוב. שיאה של הרדיפה היה עם שואת יהודי אירופה, שהחלה בפגיעה במעמד היהודים וגזלת נכסיהם, והמשיכה בחיסול שיטתי של כל בני העם היהודי. השלב הראשון של פגיעה במעמד היהודים לווה בחקיקה נגד יהודים המכונה חוקי נירנברג, שלמעשה שללה מהיהודים את אזרחותם. עיקר החקיקה באותן שנים קבעה שרק אנשים ממוצא גרמני הם אזרחים, ורק להם זכויות פוליטיות מלאות.
אז אני שואל: לא למדתם שום דבר מההיסטוריה? אתם, שנרדפתם על רקע אתני, החלטתם לרדוף אחרי המיעוט הערבי שגר כאן על רקע אתני? ושלא תתבלבלו, זאת רדיפה. ומי שהיה נרדף לא יכול לשכוח זאת – והינה, אתם שכחתם.
המיעוט בישראל סובל מאפליה במשך שנים בכל תחומי החיים. אפליה שזועקת לשמיים. אפליה שבחוק הזה הפכה לגלויה, ממוסדת ומעוגנת בחוק-יסוד. אפליה בתכנון ובנייה: מאז קום המדינה הוקמו בישראל מאות יישובים חדשים עבור הציבור היהודי, ואפילו אחד לא הוקם לציבור בני המיעוטים והדרוזים. במשך השנים צומצמו שטחי השיפוט ביישובי המיעוטים, לרבות הדרוזים, וכתוצאה מכך אין כמעט אפשרות חוקית לבנייה חדשה – מצב שיכול להיפתר באמצעות הרחבת היישובים. 40 שנה, רבותיי, 40 שנה לא אושרו תוכניות מתאר של היישובים הדרוזיים. אז עכשיו אתם מביאים את החוק הזה? זו התשובה שלכם? מחסור באזורי תעשייה ותעסוקה מסודרים: פחות מ-3% משטחי התעשייה בישראל נמצאים ביישובי המיעוטים. אני כמובן מקצר מאוד, ולא נגעתי באפליה במערכת החינוך, בשוק העבודה, בשירות הדת, בהשקעה במוסדות תרבות, מתקני ספורט ועוד ועוד.
למרות האפליה והיעדר ההשקעה, גם בחינוך התיכונים הדרוזיים מככבים, והיום פורסם כי התיכון בבית ג'ן מספר אחת זו השנה החמישית. וכאן המקום להודות להנהלת בית הספר, לרשות המקומית, לתלמידי בית הספר, וגם להורים עצמם תודה מיוחדת.
אלי אלאלוף (כולנו):
ולקרן רש"י.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
גם לקרן רש"י, צודק אלי. ואני חוזר לעיקר. למרות האפליה בכל התחומים, יש מערכת יחסים טובה בין הדרוזים ליהודים. ואני מדגיש: לא הממסד ולא הממשלה הימנית הגזענית הזו – הדרוזים הם אזרחים נאמנים שאוהבים את המדינה, תרמו לה וממשיכים לתרום לה.
ואני אומר לכם: איזו תשובה יש לכם בממשלה הזו ל-452 חללים, לאלפי הנכים הדרוזים, למשפחות השכולות? זו התשובה שלכם? אתם רוצים לבטל את השפה הערבית? קצת בושה. ואת זה אתם רוצים להרוס. לפגוע במערכת היחסים עם המיעוטים בכלל ועם העדה הדרוזית בפרט. הדרוזים תורמים למדינה בכל זירות החיים בישראל – שירות משמעותי בצה"ל וביתר כוחות הביטחון.
ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהקריא את המכתב שראש המועצה של חורפיש, יושב-ראש הפורום של ראשי המועצות הדרוזיות, שלח היום לביבי נתניהו, ראש הממשלה: אנו, ראשי הרשויות המקומיות הדרוזיות ברחבי הארץ, פונים לכבודו באופן דחוף ביותר בעניין חוק הלאום. כידוע לכבודו, הציבור הדרוזי, המונה כ-140,000 אזרחים, הינו ציבור מוביל התורם למדינה בכל זירות החיים, לרבות בשירות משמעותי בצה"ל וביתר כוחות הביטחון. ברית החיים וברית הדמים בין מדינת ישראל ואזרחיה הדרוזים, הידועות ומוכרות היטב לכל ישראלי וישראלית, מתקיימות כבר קרוב ל-100 שנים, עוד מימי היישוב, ולאורך כל קיומה של מדינת ישראל היא נשענת על שורשים היסטוריים ודתיים עמוקים ועתיקים. בנסיבות אלה אנו נדהמים ומאוכזבים מכוונת הממשלה בראשותך לאשר את חוק הלאום; חוק שנמנע מלציין את חלקו של הציבור הדרוזי והצ'רקסי במדינת ישראל ובמרקם היחסים בין הדרוזים ליהודים.
שני סעיפים בחוק פוגעים באופן משמעותי בציבור הדרוזי והצ'רקסי: האחד, הסעיף העוסק במעמד השפה הערבית. בעוד כיום השפה הערבית הינה שפה רשמית במדינת ישראל, קובע החוק לראשונה כי השפה הערבית לא תהיה עוד שפה רשמית אלא רק שפה בעלת מעמד מיוחד, שטיבו אינו ברור לאף אחד. בכך טמונה פגיעה עמוקה בכל דוברי השפה הערבית במדינה. השני הוא הסעיף הקובע כי המדינה תפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס של התיישבות יהודית. נציין כי מיום הקמת המדינה איבד הציבור הדרוזי מעל 75% מהאדמות שהחזיק בהן. בכפרים הדרוזיים קיימת מצוקת דיור חריפה, כאשר מעולם לא נבנה פרויקט של דיור ציבורי ברשויות הדרוזיות. בנסיבות אלה, הקביעה כי המדינה תעודד התיישבות יהודית, פירושה המשך האפליה כלפי הציבור הדרוזי.
לציבור הדרוזי שותפות גורל וברית דמים עם מדינת ישראל. אנו איננו מבקשים לשנות את אופייה של המדינה; שוויון אמיתי לציבור הדרוזי והצ'רקסי. ואני מנצל את ההזדמנות הזו ואומר לממשלה: אני הצעתי לפני בדיוק חודשיים הצעה לשוויון אמיתי ליישובים הדרוזיים. אנא מכם, תקדמו את ההצעה הזו.
הצעירים של היום ממורמרים ומאוכזבים מהיחס של הממסד אליהם. הם רואים את העלייה ברמת החיים ואת הכסף הגדול – וזה לא מגיע אליהם. גם הם רוצים להיות חלק מהסטרטאפ-ניישן, נמאס להם להיות שואבי המים וחוטבי העצים שלכם, הם רוצים שינוי. הם רוצים שינוי דחוף ביותר.
אל תגידו שלא התרעתי. הינה אני מתריע בפניכם: הצעירים הדרוזים הם חבית חומר נפץ שהולכת להתפוצץ לכם בפרצוף. במקום לשנות לטובה את המדיניות כלפי המיעוטים בישראל והעדה הדרוזית, אתם עושים את המצב גרוע יותר עם החוק המיוחד, המיותר והמטומטם הזה שלכם. איך אומרים? הפוך, גוטה, אתם ממש לא בכיוון. חייבים לשנות את היחס כלפי הדרוזים. זאת הזדמנות אחרונה להסיט את הספינה לכיוון הנכון. היחס למיעוטים חייב להשתנות דחוף. תוכיחו שלמדתם משהו מההיסטוריה. ותשמעו ממני, יש לכם הזדמנות אחרונה למחוק את החוק המפלג הזה. דחוף ביותר. כי אני אומר לכם, המיעוטים בישראל והעדה הדרוזית לא יסבלו את החקיקה הזו.
כמו שאמרתי, הצעירים הדרוזים, לאחר 70 שנה, היום, נמצאים במצב קטסטרופלי. זו חבית חומר נפץ שהולכת להתפוצץ לכולכם בפרצוף, ואל תגידו שלא התרענו. וזו ההזדמנות לקרוא לחבריי חברי הכנסת מהקואליציה, דווקא הדרוזים, שני הדרוזים שיש בקואליציה.
היו"ר ישראל אייכלר:
משפט סיום.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אני רוצה שהיום תצביעו נגד חוק הלאום הגזעני הזה, המפלג קודם כול בין הדרוזים ליהודים ובין המיעוטים למדינת ישראל. מספיק עם השסעים, השסעים שמפלגים את החברה בישראל. די עם הגזענות הזאת. מה יוצא לכם מהחוק הזה? אנא מכם, אנא מכם, תתעשתו לפני שתצביעו על הצעת החוק הזאת.
ואני קורא לקואליציה, הזדמנות אחרונה מעל הדוכן הזה – אני קורא לכם מכאן: אל תיתנו לחוק הזה שיעבור.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
תסתכלו לדרוזים בעיניים, מה תגידו להם מחר, מוחרתיים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חבר הכנסת סאלח סעד.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
סליחה. משפט אחרון. מחר, מוחרתיים – ואני רוצה מאוד שזה לא יקרה – תבואו, כשארון עטוף בדגל המדינה, לבית ג'ן או לדאליה או לירכא, מה תגידו שם? ביטלתם את השפה הערבית של הדרוזים עצמם. אבי דיכטר ואמיר אוחנה, ישבתי איתכם, התחננתי לפניכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אל תעשו את זה, אנא מכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת יואל חסון, עשר דקות לרשותך. יושב-ראש המחנה הציוני, עשר דקות. אחריו – מציע החוק, חבר הכנסת אבי דיכטר, אחרון הדוברים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שרי הממשלה, חבריי חברי הכנסת, שמונה שנים, או אפשר להגיד שבע שנים אחורה, אותו חוק בדיוק, השר דרעי, הונח על שולחן הכנסת, אז ביוזמה של אותו חבר כנסת, אבי דיכטר בקדימה. וגם אז היה הרבה מאוד מאוד רעש סביב החוק, ותקשורת, וויכוחים, וחבר הכנסת דיכטר רץ מאולפן לאולפן, מסניף לסניף, והסביר כמה זה החוק שיציל את מדינת ישראל. זה מה שחסר למדינה אחרי 70 שנה – אז זה היה פחות מ-70 שנה – זה מה שאנחנו צריכים, זה מה שחסר לנו.
ואני גם, אז, חתמתי על החוק הזה. חתמתי. ועשינו בנושא הזה – באמת, היה שיח ציבורי מאוד גדול סביב החוק. אבל אז הייתה מנהיגות במדינת ישראל. הייתה מנהיגות. הייתה מנהיגות בוודאי אצלנו בקדימה, ודנו בחוק הזה, והתווכחו עליו. והבנו בסופו של דבר שהחוק הזה הוא הדבר הכי פחות נחוץ ודחוף למדינת ישראל.
אז, בניגוד למה שקורה במפלגת השלטון היום, אז הייתה מנהיגות במפלגת קדימה, ציפי לבני, שידעה לדפוק על השולחן ולהגיד בצורה ברורה: לא יהיה. לא יהיה. ואותו חוק, שאתם משקיעים בו חודשים על חודשים – האמת, מתחילת הקדנציה הזאת, זה כבר שנים – באבחת מנהיגות אחת ירד מהשולחן. באבחת מנהיגות אחת של ציפי לבני ירד מהשולחן. ופה ראש ממשלה, שרים, קואליציה, לא מסוגלים להתמודד עם בסך הכול גחמה פוליטית פריימריסטית של חבר הכנסת דיכטר. כשמאחורי הקלעים, בממשלה, כמובן תופר ורוקם השר לוין, שבדמותו השקטה והנעימה תופר פה כל הזמן את החוקים הקיצוניים והקשים ביותר שיכולים להיות.
שר התיירות יריב לוין:
זו מחמאה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
קח את זה איך שאתה רוצה, קח את זה איך שאתה רוצה.
עכשיו, אני שואל אתכם – איזה נייר, למען השם, איזה נייר אנחנו צריכים כדי שנדע או נרגיש או נבין שזאת מדינת היהודים? אנחנו צריכים נייר שאבי דיכטר כתב? אנחנו צריכים חוק לאום שעשיתם עליו כל מיני אקרובטיקות רק כדי להגיד שהעברתם אותו? זה עושה את ישראל מדינת העם היהודי? נו, באמת. נו, באמת. 70 שנה היה בכלל ספק או יש ספק? מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי קודם כול בזכות ההיסטורית ובעובדה שיש כאן רוב של יהודים, ובגלל ההיסטוריה ובגלל כל כך הרבה דברים, ולא בגלל הנייר.
עכשיו, אני אומר דבר נוסף – השר לוין, חשוב לי שתקשיב, אני באמת חושב שאתה אחד האנשים החכמים סביב השולחן הזה, ואתה יודע מה אתה עושה בדרך כלל. אתה גם אידיאולוג. אתה אידיאולוג קיצוני וקשה, ואתה יריב לא פשוט. אבל אני אומר לך משהו: בהקמת המדינה ישבו קברניטי המדינה, בתקופה שישראל, אולי, הייתה מהחלשות ביותר, או החלשה ביותר – היינו מדינה חלשה, בלי כלום, בלי כלכלה, בלי צבא, מעט מאוד יהודים, באמת – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
ועם הרבה אמונה בצדקת הדרך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
נכון. עד היום, אגב, האמונה הזאת קיימת, אנחנו לא צריכים ניירות בשביל האמונה הזאת, בטח לא ניירות שאתם מנסחים.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
בטח לא ניירות שאת מנסחים. אנחנו ממש לא צריכים.
ואני אומר לך, השר לוין, אותה מנהיגות אז, של הקמת המדינה, ידעה להכין מסמך מכונן של מגילת העצמאות, שיש בו כל כך הרבה הכלה, יש בו כל כך הרבה שוויון, יש בו כל כך הרבה אור. אז, בנקודה כל כך קשה וחלשה שהיינו, ידענו לייצר את המסמך המדהים הזה של מגילת העצמאות, שיודע להכיל, המסמך הזה, את המיעוטים, שוויון, דמוקרטיה – יודע להכיל את הכול. אז כשהיינו חלשים ידענו לייצר; המנהיגים שזכינו בהם אז ידעו לייצר כזה מסמך: בטוח בעצמו, מסמך חזק, מסמך, חברת הכנסת שולי מועלם, שיש בו אמונה. והיינו אז חלשים. ותראו היום, מהמקום של מדינת ישראל היום, ב-2018 – מדינה שהיא מעצמה, שהיא חזקה, שהיא מבוססת, שאף אחד לא באמת יכול עליה, שיש בה רוב יהודי מוצק ומובהק – אנחנו מייצרים את המסמך החלש ביותר, חסר הביטחון הזה, מסמך של חלשלושים. של חלשלושים. מסמך של חולשה, של חוסר ביטחון.
עכשיו, אנחנו אמרנו, אמרנו באופוזיציה, בוודאי במחנה הציוני – בעניין הזה אני מדבר בשם המחנה הציוני, אני חושב שגם יש עתיד היו בעניין הזה, חבר הכנסת לפיד יכול להסכים איתי – שהסכמנו לנוסח של בני בגין.
עיסאווי פריג' (מרצ):
ראיס אל חוכומה, ראיס אל חוכומה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שהסכמנו לנוסח של בני בגין, גם המחנה הציוני וגם יש עתיד. הסכמנו לנוסח הזה. אבל אפילו בני בגין, הוא לא מספיק טוב בשבילכם, כל הרוויזיוניסטים הגדולים. מה אני אגיד לכם, דיכטר באוהל בצבא קרא רק ז'בוטינסקי. זה מה שהוא קרא. אני לא יודע אם הוא בכלל ידע מי זה. או שלא נדבר על שאר חברי הליכוד, שלא יודעים בכלל את שיר בית"ר, לא מכירים את התורה הרוויזיוניסטית בכלל. מעטים מכם יודעים את זה. רוויזיוניסט אמיתי, בית"רי אמיתי, לא היה חותם על המסמך הזה, וחבר הכנסת השר ארדן יודע את זה. לא היה.
אז אתם, המסמך של בגין לא טוב עבורכם, של בני בגין? היינו מוכנים לחתום עליו והיינו היום מעבירים את חוק הלאום של בני בגין ברוב גורף של 100 חברי כנסת. רצית להגיד משהו, השר ארדן?
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
שעלול להשתמע מדבריך שאני מתון, אז אולי – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תראה, קודם כול, אם אני יכול להזיק לקריירה הפוליטית שלך קצת, מה אכפת לי? קודם כול. אז אני אומר לחברי הליכוד: אין קיצוני ממך, אתה מהקיצונים שידענו, באמת, מהגורמים החשוכים והאפלים בבית הזה. עזר לך בפריימריז קצת? תשלח את ההקלטה לחברי, זה – כן, דרעי?
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
לא הסברת את הרישה של דבריך.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה השאלה?
שר הפנים אריה מכלוף דרעי:
למה חתמת על זה לפני שלוש שנים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הסברתי. אני הסברתי, אדוני, ואני יכול להסביר אחר כך באופן אישי, כי אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי. הסברתי, אבל אתה היית עסוק אז בלדבר עם השר ארדן.
שר התיירות יריב לוין:
הוא פחות הושפע מציפי לבני.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל אני יכול לומר, מה היה יותר פשוט מלקחת את מגילת העצמאות כפי שהיא ולחוקק אותה בבית הזה? זה הכול. מה היה יותר פשוט מזה? למה ללכת סחור-סחור? למה לשגע את כל המדינה כאן? פשוט לקחת את מגילת העצמאות ולאשרר אותה, זה הכול.
ואם אתם לא רוצים את מגילת העצמאות – שאגב, אם מדברים על מגילת העצמאות, לפני כמה חודשים ניסיתי להחתים חברי כנסת על מגילת העצמאות, שכל מנהיגינו חתמו עליה, ובקושי הצלחתי כמה עשרות חברי כנסת.
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
מזל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא, ישמע אותך. אותך הוא ישמע, הוא יתרגש נורא. ממך הוא יתרגש מאוד, השר גלנט. משהו. אתה, יש לך באמת תרומה ענקית לבית הזה ולחברה הישראלית. יש לך אידיאולוגיה ברורה וחדה. אם הייתי יודע מה האידיאולוגיה שלך, אדוני, אם הייתי יודע מה אתה מקדם אז היה לי יותר קל להתמודד איתך אידיאולוגית. אין לי מושג איזו אידיאולוגיה אתה מחזיק ובמה את מאמין, אין לי מושג. עם גלעד ארדן אני יכול להתווכח על אידיאולוגיה, עם יריב לוין אני יכול להתווכח על אידיאולוגיה; איתך – אני לא יודע מה האידיאולוגיה שלך, השר גלנט, אין לי מושג.
אבל בכל אופן, אני אומר – – –
שר הבינוי והשיכון יואב גלנט:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני אומר לחבריי בליכוד דבר אחד פשוט: אם אתם חושבים שאתם מקדמים איזושהי תפיסה של תנועת הליכוד ההיסטורית או של בית"ר או של ז'בוטינסקי או של מה שהייתם אמורים לעבוד עליו או להאמין בו או לצאת ממנו, אז תדעו שהתרחקתם מזה מרחק רב.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה, חבר הכנסת יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
התרחקתם מזה מרחב רב, ולכן אנחנו צריכים לא להצביע בעד החוק הזה. והחוק הראשון שאנחנו נבטל יהיה החוק הזה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון, יושב-ראש סיעת המחנה הציוני. עכשיו יעלה ויבוא מציע החוק, חבר הכנסת אבי דיכטר – חמש דקות. אחרון הדוברים, רבותיי. אחריו ישיבו השר, יושב-ראש הוועדה, ונלך להצבעה.
אבי דיכטר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני 121 שנים, בקונגרס הציוני הראשון, שהתכנס בבאזל, הציג חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, שתמונתו נמצאת כאן – התמונה היחידה בכנסת – הציג בעצם את שמה של הצעת חוק-היסוד שעולה לכאן היום לאישור בכנסת.
חוזה המדינה דיבר אז על בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. חוק-היסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, מכיל בעצם שתי מילים שחוזה המדינה לא יכול היה לומר אז: "חוק-יסוד". הסיבה פשוטה: לא הייתה אז מדינה. המדינה הייתה בגדר חלום, חזון, והיא הפכה לכזאת מאוחר יותר. ארבע שנים לאחר מכן, כלומר לפני 117 שנה, אדוני היושב-ראש, כתב הרצל ביומנו את הדברים הבאים: "כשתקום המדינה ביום מן הימים, ייראה הכול קטן ומובן מאליו". וזה אולי מסביר את השאלה שאני נשאל בשמונה השנים האחרונות, מאז שהתחלתי לקדם את חוק-היסוד. השאלה שאני נשאל: לשם מה צריך את החוק, כי זה הרי מובן מאליו.
הקשבתי היום ברוב קשב לדבריהם של חברי כנסת מהרשימה המשותפת. אי-אפשר היה להחמיץ את המילים הברורות, כפי שנאמר כאן: אנחנו, הערבים, ננצח; אנחנו במולדת שלנו; היינו כאן לפניכם ונהיה כאן אחריכם. הייתי בוועדה שדנה בחוק הזה הבוקר ושמעתי את תשובתו של חבר הכנסת טיבי לחברת הכנסת לבני באשר לפתרון שתי המדינות מאז תוכנית החלוקה של 1947 ועד היום. התשובה הייתה דוקרת. איך הוא אמר? אנחנו בעד מדינה פלסטינית ולצידה מדינת כל אזרחיה, שבה יחיו יהודים וערבים. הייתי אומר, יצאה האמת מן השק.
חוק-היסוד הזה זו התשובה החדה לחברי הכנסת מהרשימה הערבית המשותפת ולמי שחושב כך, ומשמעותה ברורה: לא הייתם כאן לפנינו, לא תישארו כאן אחרינו. כל שתוכלו לעשות זה לחיות כמיעוט לאומי בתוכנו; מיעוט שנהנה משוויון זכויות לפרטים אך לא משוויון כמיעוט לאומי.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
איפה השוויון בחוק? איפה השוויון בחוק?
אבי דיכטר (הליכוד):
החוק קובע מפורשות כי מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי. שום מיעוט לאומי שחי בישראל לא יוכל לשנות את העובדה הזו ולהכריז על מדינת ישראל כמדינת הלאום שלו.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
על זה אין ויכוח, אבי, על זה אין ויכוח.
אבי דיכטר (הליכוד):
הוא לא יוכל לשנות את סמלי המדינה, הוא לא יוכל לשנות את הדגל, שהוא כחול-לבן עם מגן דוד כחול בתוכו – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
לא על זה הוויכוח, לא על זה הוויכוח. תפסיקי עם הדמגוגיה, את לא – – – לאף אחד פה – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
– – הוא לא ישנה את הסמל, את סמל המנורה הוא לא ישנה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
– – – תפסיק עם הדמגוגיה, כל היום עם הדמגוגיה הזאת.
היו"ר ישראל אייכלר:
איציק, איציק שמולי, נא לא להפריע.
אבי דיכטר (הליכוד):
הוא לא ישנה את שפת המדינה, שהיא עברית. הוא לא ישנה את ההמנון. הוא לא ישנה את ההמנון, ההמנון יהיה "התקווה". לא פידאי, פידאי, פידאי, ולא שום המנון אחר. זה ההמנון, "התקווה", אל-אמן.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
מ-48' זה התקווה – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
ימי הזיכרון הלאומיים יהיו לחללי מערכות ישראל ולנרצחי השואה, ויום החג הלאומי הרשמי הוא יום העצמאות. זה מקובע בחוק-יסוד.
בניגוד לכמות הדיסאינפורמציה והפייק ניוז שנשפכו כמים, חוק-היסוד הזה לא פוגע בתרבויות מיעוטים שחיים בישראל, לא פוגע בימי השבתון והחגים שלהם, ובוודאי שלא פוגע בשפה הערבית, שהינה שפת אם נשמרת למיליון וחצי מאזרחי המדינה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תתייחס – – –
אבי דיכטר (הליכוד):
ישראל לא הייתה מעולם, ואיננה, מדינה דו-לשונית. כל תילי-התלים שנכתבו על כך שהחוק הזה מבטל את השפה הערבית, בשקר יסודם, נועדו להתסיס לחינם את דובריה.
גם למחויבות שהמדינה לוקחת על עצמה בחוק-יסוד זה, לשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי הנתונים בצרה בשל יהדותם – למחויבות הזו נוספה מחויבות זהה לעשות כך גם למען אזרחיה, גם אם אינם יהודים. כאן ההבדל הוא בין המחויבות לבני העם היהודי באשר הם לבין המחויבות רק למען אזרחיה באשר הם. הוא שאמרנו בשם החוק: "ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי".
החוק הזה מבטיח את מעמד הרוב מבלי לפגוע בזכויות המיעוט. אמר משפטן אמריקני מאוד מפורסם: כשם שלמדינה יש זכות להגן על הטריטוריה שלה, כך למדינה יש את הזכות להגן על תרבותה ועל לשונה. מאחר שהמקרה הישראלי הוא ייחודי, חובה על המדינה לנקוט צעדים ייחודיים. המיעוט הערבי בישראל אינו דומה כלל למיעוט הצרפתי בקנדה – לאלו שעשו השוואות.
אנחנו מחוקקים את חוק-היסוד החשוב הזה היום, מעבירים אותו בכנסת, כדי למנוע אפילו בדל של מחשבה, שלא לומר כל ניסיון, להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. אנחנו נשאיר הן בתודעה של המובן מאליו והן בספר חוקי-היסוד כי היא מדינת הלאום של העם היהודי.
אני רוצה לומר מילה אישית בסיום, אדוני היושב-ראש. תראו, חברי כנסת ממפלגות האופוזיציה, אלה שהציונות היא עדיין נר לרגליהן – אני מכיר את המשמעות של משמעת אופוזיציונית ואני יודע מכמה חברי כנסת, מפיהם, על הקושי שבו הם נתונים, כשרגליהם נטועות במשמעת הזו אבל ליבם יוצא להצביע בעד החוק, גם אם הם לא מזדהים איתו במאת האחוזים.
אבל אם בחוק-יסוד זה, מהחשובים שהבאנו להצבעה בכנסת ישראל, אתם לא תאזרו עוז להצביע על פי צו מצפונכם הלאומי, יהיה לכם קשה להביט במראה ולפגוש את מבטי הלב ואת סימני השאלה בהקשר למצפון. או כפי שאמר הנביא ישעיה: "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט, עד יצא כנגה צדקה, וישועתה כלפיד יבער". המעז מנצח. העזו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי דיכטר, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. יעלה ויבוא השר יריב לוין, שר התיירות, השר המקשר בין הכנסת לממשלה. בבקשה, כבוד השר.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, זהו רגע היסטורי, לא פחות מאשר יום מכונן בתולדותיה של מדינת ישראל, בתולדות הפרלמנט הישראלי. לא בכל יום, מכובדיי, חברות וחברי הכנסת, זוכים 120 חברי פרלמנט במקום כלשהו בעולם להיות שותפים להצבעה ולחקיקה של חוק מכונן, משמעותי, היסטורי, כדוגמת החוק הזה, חוק-היסוד שאנחנו מביאים היום לאישורה של הכנסת בקריאה השנייה והשלישית.
אני רוצה בפתח הדברים שלי לפנות פעם נוספת לחבריי מהאופוזיציה מהשמאל הציוני. אין בליבי טענות לחברי הכנסת של הרשימה המשותפת, שאינם תומכים בהצעת החוק הזו. אני מבין אותם. אבל אינני יכול להבין, ואינני יכול לקבל את ליקוי המאורות הנורא שמביא היום מפלגות – שללא שום ספק מאמינות לא פחות מאיתנו באתוס הציוני, שיש לחלקן זכויות היסטוריות בתקומתה של מדינת ישראל – לא לתמוך בחוק הזה.
אני שואל אתכם, חבריי חברי סיעת המחנה הציוני, אנשי מפלגת העבודה, ידידיי – חברת הכנסת יחימוביץ, חבר הכנסת שמולי, חבר הכנסת ברושי: אתם מייצגים פה תנועה עתירת היסטוריה, עתירת זכויות והישגים. חברי הכנסת סעד סאלח, חבר הכנסת זוהיר בהלול, חבר הכנסת יואל חסון, עמר בר-לב, סתיו שפיר – אתם יושבים היום תחת דגלה של תנועה שהקימו מייסדי המדינה. ענקים לא רק בדורם אלא לדורי דורות, ובראשם ראש הממשלה הראשון שלנו, דוד בן-גוריון. ואני שואל אתכם, ואני מבקש שתענו לעצמכם, ואחר כך לציבור כולו בכנות. תישירו מבט ותאמרו בצורה כנה.
ובפרט אני רוצה לפנות בעניין הזה לידידי יושב-ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, ידידי. אתה נמצא באמת – זו אפילו לא הישורת האחרונה; הקריירה שלך היא כל כך ארוכה ומפוארת – במטרים האחרונים של כהונתך ארוכת השנים ורבת-העשייה בכנסת, ואתה גם הולך לתפקיד שיש בו לא רק הרבה תוכן אלא גם הרבה מן הסמליות, בראש הסוכנות היהודית. ואני שואל אותך ואני שואל את חבריך לסיעת מפלגת העבודה: מה יש בחוק הזה שאתם מתנגדים לו? למה אתם לא מסכימים?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
השאלה היא לא מה יש בו; השאלה זה מה אין בו.
שר התיירות יריב לוין:
איזה עיקרון לא מקובל עליכם? האם לא מקובל עליכם שארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי?
איציק שמולי (המחנה הציוני):
השר לוין, אנחנו שואלים אותך אם אתה משתייך לתנועה ליברלית.
שר התיירות יריב לוין:
האם לא מקובל עליכם שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי? האם לא מקובל עליכם שמימוש הזכות להגדרה עצמית פה שייך רק לעם היהודי? האם סמל המדינה לא מקובל עליכם? הדגל שלנו לא מקובל עליכם? התקווה לא מספיק טובה? מה קרה לכם, מכובדיי? אני – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אנחנו בעמדת בני בגין. אנחנו בעמדת בני בגין. אנחנו שואלים אותך אם אתה משתייך לתנועה ליברלית, השר לוין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת שמולי – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אתה שייך לתנועה ליברלית?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת שמולי, תודה.
שר התיירות יריב לוין:
אני אומר לך, חבר הכנסת שמולי, אתן לך את התשובה שאני קיבלתי מהיועץ המשפטי לממשלה, לא ממישהו אחר. אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר: יש שני נדבכים. יש את הנדבך של היותה של המדינה הזאת מדינת הלאום של העם היהודי – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אין ויכוח.
שר התיירות יריב לוין:
– – ויש את הנדבך של הדמוקרטיה, שוויון זכויות הפרט. הנדבך של דמוקרטיה, שוויון זכויות הפרט, כבר קבוע.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
איפה?
שר התיירות יריב לוין:
בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. ועכשיו אנחנו קובעים את הנדבך השני.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אז למה אתם עומדים נגד?
שר התיירות יריב לוין:
ולכן – – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
למה המילה "שוויון" כל כך מפחידה אתכם?
שר התיירות יריב לוין:
לכן, אין שום הצדקה, משום סוג שהוא, לליקוי המאורות הזה, לאובדן הדרך ההיסטורית שלכם, להפניית גב שלא הייתה כמוה ב-70 שנות המדינה של תנועת העבודה לערכי היסוד של התנועה הציונית, שעל בסיסם המדינה הזו קמה.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
המשבר הוא אצלכם, יריב.
שר התיירות יריב לוין:
מכובדיי, אני גם שמעתי כל מיני חששות ודאגות, שבאו גם מספסלי הקואליציה, לגבי כל מיני פרשנויות שעלולות להיות לחוק. אנחנו הגענו להבנות שאנחנו נפעל כדי לתקן את סעיף 10 לחוק על מנת להוסיף בסופו את המילים "או על פיו", הגם שאין הן משנות שום דבר משמעותי מבחינת התוכן ולטעמי אינן משנות את הפרשנות הברורה של הסעיף כפי שהוא היום גם ככה.
אנחנו גם הבטחנו לחברינו מסיעת יהדות התורה שאם חס וחלילה תהיה איזושהי פרשנות שתפגע בסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה, אנחנו נפעל כדי לתקן אותה בחקיקה בתחילת המושב הבא.
אבל אני יכול לומר לכל חבריי: זה חוק שמחזק את זהותה היהודית של המדינה, מחזק את המורשת היהודית, מחזק את ההתיישבות היהודית, מחזק את העלייה, מחזק את כל הערכים שבזכותם מדינת ישראל קמה לתפארת כפי שאנחנו מכירים אותה.
אני מבקש, בערב המיוחד הזה, להודות לכל מי שהיה שותף לחקיקת החוק. לראש הממשלה, שגם בעניין הזה הוביל בנחישות וביד רמה. ליוזם החוק, חברי חבר הכנסת אבי דיכטר, על שנים של עמל שמגיעות היום לסיומן. כמובן ליושב-ראש הוועדה שהכינה את החוק, חבר הכנסת אמיר אוחנה. ליושב-ראש הקואליציה המצוין שלנו, חבר הכנסת דוד אמסלם. לחברנו, חבר הכנסת דוד ביטן, שגם הוא השקיע בעניין הזה הרבה מאוד. לכל הצוותים המקצועיים שעסקו בחוק הזה – גם בכנסת, גם בממשלה.
ואני רוצה לפנות לכל אחת ואחד מיושבי הבית הזה: זהו רגע היסטורי, זהו רגע מכונן; עשו את המוטל עליכם, לכו בדרכם של גדולי הציונות, בדרכם של מקימי המדינה, בדרך שבזכותה המדינה הזו קמה והיא פורחת ומשגשגת. הצביעו בעד הצעת חוק הלאום. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. יסכם את הדיון יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק-יסוד: מדינת הלאום העם היהודי, חבר הכנסת אמיר אוחנה. בבקשה, אדוני. חברי הכנסת, נא לשמור על שקט ולשבת במקומות. מייד לאחר דבריו של חבר הכנסת אוחנה נתחיל בהצבעות.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותיי וגבירותיי השרים והשרות, חבריי וחברותיי חברות הכנסת וחברי הכנסת, ואני מרשה לעצמי להוסיף גם: עם ישראל כולו.
זה איננו עוד רגע בתולדות הבית הזה. זה איננו עוד רגע בהיסטוריה של מדינת ישראל. זהו רגע מכונן שייזכר בתולדות דברי הימים של מדינת ישראל, המדינה האחת והיחידה של העם היהודי. הקטנה, הנושנה והמתחדשת. מכונן בכל המובנים, משום שחוק-יסוד לא מחוקקים, חוק-יסוד מכוננים.
אנחנו מניחים היום את אחת מאבני היסוד של מדינת ישראל, מה שאמורים היו לעשות האבות המייסדים, אך הועבר בהחלטת הררי מהכנסת הראשונה לזו שאחריה ומהן לאלה שאחריהן. והינה, אנחנו בכנסת העשרים משלימים את הצלע החסרה בחוקי-היסוד של מדינת ישראל.
ראש הממשלה, שנה אחרי שמינית אותי לעמוד בראש הוועדה והטלת עליי את המשימה להשלים את מה שכל העוסקים בו מכנים חוק כל החוקים, דבר החקיקה החשוב ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל – או לפחות מאז 1992 – ו-70 שנה אחרי שבארץ ישראל קם העם היהודי, שבה עוצבה דמותו הרוחנית וההיסטורית, הדתית והמדינית, כפי שנכתב במגילת העצמאות, אנו מנסחים בחקיקת יסוד את העקרונות הציוניים המרכיבים את המדינה – הדגל, הסמל, ההמנון, השפה, הבירה, ערכי ההתיישבות היהודית – כי בראייה היסטורית, אחרי אלפיים שנות גלות, יש לנו בית.
כשאני שומע חלק מהמתקראים ציונים אך מתגוללים על הצעת החוק בנוסח הנוכחי, אני לא יכול, אדוני, שלא להיזכר בדברי ז'בוטינסקי, מורנו ורבנו – שעוד מדבריו יובא כאן בהמשך: "בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפיים, נזדקק לזמן ולמים רבים". צאו כבר מהגלות. צאו כבר מהגלות. יש לנו בית לאומי והוא שלנו. מותר, מותר לנו, מותר גם לנו שנגיד "שלנו" – לא בלחש – בגאון: זו איננה מדינה דו-לאומית, זו איננה מדינה דו-לשונית, זו איננה מדינה דו-בירתית – זו מדינת הלאום האחת של העם היהודי, ושפתה היא עברית ובירתה ירושלים השלמה והמאוחדת – – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – – על מה אתה מדבר – – –
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
חוק-היסוד שהתקבל לידינו לאחר הקריאה הטרומית ולפני הקריאה הראשונה היה טוב, אבל בזכות עבודת הוועדה, שכפי שהתחייבתי כבר בדיון הראשון, שפעלה בלב פתוח ובנפש חפצה, הוא שויף, דויק וחודד כדי שיבטא טוב יותר ונכון יותר את מה שאנחנו מבקשים לבטא – לא אנחנו כמחנה לאומי, אנחנו כתנועה הציונית, כולנו – מה פירוש מדינת הלאום של העם היהודי.
ועל כן, אני פונה, רבותיי, לא רק למפלגות הרוב בבית הזה אלא גם למפלגות האופוזיציה. רבותיי וגבירותיי, התעשתו, קראו את החוק, אמרו לי עם איזה סעיף יש לכם בעיה, עם מה אינכם מסכימים.
קריאות:
– – –
עמר בר-לב (המחנה הציוני):
עם מה שאין בו – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
המתנגדים הגדולים ביותר של החוק היו הח"כים הערבים – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – – דמוקרטיה – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
בהגינותכם. בהגינותכם, בהגינותם של הח"כים הערבים – –
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אנחנו בעד בני בגין. אנחנו בעד בני בגין – – –
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – הם הודו שגם על נוסחים מרוככים וערטילאיים, שעלו כאלו מפעם לפעם, היו מצביעים נגד.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
אנחנו בעד בגין – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
גם על מגילת העצמאות היו מצביעים נגד. הם הגונים.
איציק שמולי (המחנה הציוני):
תביא את – – – בני בגין – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
גם על חוק-יסוד שהיה כולל את שמונה המילים האלה – –
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
לא נכון. בן-גוריון – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – ושמונה המילים האלה בלבד: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – היו מצביעים נגד. ואפשר להבין לליבם. ז'בוטינסקי הבין לליבם.
אינני מכחיש, אמר בפני ועדת פיל ב-1937, שאם תקום מדינה יהודית, ממילא ייעשו ערביי ארץ ישראל למיעוט בארץ ישראל. כך ביטא זאת ז'בוטינסקי בדברים שנשא. אבל אני מכחיש", הוסיף ז'בוטינסקי, "שיש בכך משום צרה מבחינתם. אין זו צרה לשום עם, לשום אומה, שיש לה מדינות לאומיות רבות כל כך ועכשיו עוד יהיו לה מדינות לאומיות רבות בעתיד. חלק קטן, ענף אחד של עם זה, ולא ענף גדול במיוחד, ייאלץ לחיות במדינה של אחרים".
ברור לי בהחלט, אני אומר לכם, חבריי הח"כים הערבים, שכל מיעוט מעדיף להיות רוב, ואפשר להבין את ערביי ארץ ישראל – הם מעדיפים שארץ ישראל תהיה המדינה הערבית החמישית או השישית, כך היה אז; היום הם מבקשים להיות המדינה הערבית ה-22.
"אבל כשמעמידים את תביעת הערבים לעומת תביעתם של היהודים להינצל, כאילו משווים את תביעתו של בעל תיאבון לתביעתו של גווע ברעב". אין הלימה בין המיעוט הערבי החי בישראל, רבותיי, שתמיד היה ותמיד יהיה כאן מיעוט משמעותי, לבין המיעוט היהודי החי במרחב שסביבנו, מיעוט מזהיר של שישה מיליון יהודים בעולם שבו מיליארד ו-400 מיליון מוסלמים.
מדינה אחת קטנה מוקפת ב-21 מדינות לאום של העם הערבי, אל-אומה אל-ערבייה, שלהן אותה שפה, אותה תרבות, אותה דת. לנו אין את כל אלה. לנו יש רק בית אחד קטן. "לא נסכים להפוך למחוסרי בית. זו תביעתו של הגווע ברעב מול תביעתו של השבע המדושן".
ואל תתגנב לליבכם מבוכה, חבריי, אל תתגנב לליבכם בושה. "העולם מתחלק לשני סוגי עמים", אמר ז'בוטינסקי – "אלה הרוצים לגרש את היהודים ואלה שאינם רוצים לקבלם. נחדל לחשוב את יהדותנו למשא כבד ונלמד להוקיר אותה". היו גאים במורשת, היו גאים במדינה שלנו, היו גאים בציונות. מי שטוען שחוק-יסוד: הלאום, המובא בפניכם כאן היום, הוא גזענות, כמוהו כמי שטוען כי הציונות היא גזענות.
ואתה, אדוני יושב-ראש האופוזיציה, ראיתיך קודם – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
די, די עם הדמגוגיה, נמאס לנו – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – אתה יודע היטב שהיא איננה. אביך עמד בגאון מעל דוכן האו"ם וקרע את החלטת האו"ם שקבעה שהציונות היא גזענות – –
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
הוא מעולם לא – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – ובצדק. ובצדק. היא איננה. הציונות היא התשובה לגזענות – – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
הציונות היא התשובה לגזענות שהעם היהודי סבל ממנה אלפיים שנה שהיה מחוץ לביתו, ולא עוד.
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
יושב-ראש הקואליציה – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
הגזענות היא התשובה – – –
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
רבותיי, אחת הטענות שעלו היא לגבי השפה הערבית, ויש חברים יקרים מאוד בקואליציה, שבאו וניגשו ואמרו: בשביל מה? למה צריך את האצבע בעין הזו?
אני רוצה להזכיר לכולם. מה שאנחנו נעשה כאן היום, המלאכה הזו – המלאכה הזו היא מה שהיו אמורים לעשות כשהמדינה קמה. והמדינה הזו לא קמה כמדינה דו-לאומית ולא כמדינה דו-לשונית. יש כאן מיעוט ערבי, השפה הערבית היא שפה נפלאה – ותפסיקו להלך אימים, היא לא מוצאת מהחוק. יש לה מעמד מיוחד. אין הרבה מדינות שקובעות על שפת המיעוט שיש לה מעמד מיוחד – – –
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
תשאיר את המעמד הלשוני. מה מפריע לך – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
(אומר בערבית: אני אוהב את השפה הערבית.) השפה יפה, אין בעיה – –
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – אין בעיה, יש לה מעמד מיוחד. היא לא תיפגע, וזה נאמר מפורשות בחוק, ואתם יודעים את זה.
קריאות:
– – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
זה שקר – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
אבל השפה הרשמית העיקרית שיש במדינת ישראל היא השפה העברית. הצביעו, רבותיי, בעד זכותנו הטבעית וההיסטורית – דודי – הצביעו בעד זכותו של העם היהודי למדינת לאום אחת, קטנה ונושנה בארצו. הצביעו בעד המולדת ההיסטורית הייחודית והמיוחדת לנו. הצביעו בעד חוק-היסוד הזה. אל תסכימו, חבריי, אל תסכימו להיכתב בספרי ההיסטוריה כמי שהצביעו נגד כל אלה – – –
רויטל סויד (המחנה הציוני):
נגד. אנחנו נצביע נגד מה שלא כתבתם – – –
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
הצביעו בעד מה שצודק ומה שנכון. הצביעו בעד חוק-היסוד. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה ליושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת אמיר אוחנה. חברי הכנסת, אנחנו מתחילים להצביע. כנראה שזה ייקח קצת זמן, נא לשבת במקומותיכם. נא לשבת במקומות ולשמור על שקט במהלך ההצבעות.
החברים בתאים בעלי האישורים המיוחדים, נא לשמור על שקט. זה אישור מיוחד, לא תעודת חסינות, כך שמי שיפריע להצבעות יורחק מן המליאה. יש לנו עוד הרבה חקיקה גם לאחר חוק הלאום, יש לנו עוד הרבה עבודה.
חברי הכנסת, הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו ודאי נתחיל להצביע על ההסתייגויות. לשם החוק קיימות הסתייגויות של חברי הכנסת יוסף ג'בארין, דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, טלב אבו עראר, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וואאל יונס – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 1, לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 717
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 75
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 75, אפס נמנעים. לא התקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אבל אני לא שומע את עצמי. קיימות גם הסתייגויות לחלופין.
לחלופין א' – נא להצביע על ההסתייגות.
הצבעה מס' 718
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 70
נמנעים – 1
ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 70 נגד, אחד נמנע. לחלופין א' לא התקבלה.
לחלופין ב' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 719
בעד ההסתייגות – 25
נגד – 85
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לחלופין ב': בעד – 25, נגד – 85, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ג' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 720
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 73
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 34, נגד – 73, אפס נמנעים. לא התקבלה.
חברי הכנסת יאיר לפיד, יעל גרמן, מאיר כהן, עפר שלח, חיים ילין, קארין אלהרר, יואל רזבוזוב, עליזה לביא, מיקי לוי, אלעזר שטרן ופנינה תמנו – להלן: קבוצת סיעת יש עתיד; חברי הכנסת יצחק הרצוג, ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, זוהיר בהלול, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד ולאה פדידה – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ – הסתייגות מס' 2, לשם החוק. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה?
הצבעה מס' 721
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
קבוצת המחנה הציוני, קבוצת יש עתיד, קבוצת מרצ – הסתייגות מס' 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 722
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין א' – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 723
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 50, נגד – 63, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ב' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 724
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 53, נגד – 63, אפס נמנעים. לא התקבלה.
חברי הכנסת, זה עתה כולם דיברו, דיברו על החקיקה הכי חשובה, מי לשלילה, מי לחיוב. אז למה מתנהגים בצורה כזאת, אם זה כל כך חשוב? מה זה הצחוקים האלה?
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
קריאה:
זה לחלופין ג'.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לחלופין ג', כן.
הצבעה מס' 725
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לחלופין ג' הצבענו: בעד – 52, נגד – 63, אפס נמנעים. לחלופין ג' לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 726
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ד) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
52 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ה', אפשר להצביע.
הצבעה מס' 727
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ה) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 52, נגד – 63, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ו' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 728
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לחלופין ו', התוצאה היא: 49 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ז' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 729
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ז) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
42 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
השר אקוניס מודיע שהצביע בטעות בעד ההסתייגות. לא משנה את התוצאה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 4, של קבוצת מרצ. מי בעד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 730
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, נגד – 63, אפס נמנעים. לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על לחלופין ל-4. לחלופין א' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 731
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
53 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ב', בבקשה.
הצבעה מס' 732
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 52, נגד – 63, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ג' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 733
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 53, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 734
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ד) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
51 בעד, 63 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין ה' – בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 735
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ה) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 51, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין ו' – נא להצביע.
הצבעה מס' 736
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ו) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
50 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ז' – נא להצביע.
הצבעה מס' 737
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ז) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ח' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 738
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ח) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
47 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ט' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 739
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ט) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
48 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין י' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 740
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (י) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין י"א – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 741
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (יא) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 51, נגד – 63, אפס נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין י"ב – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 742
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (יב) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין י"ג – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 743
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (יג) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
51 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין י"ד – נא להצביע.
הצבעה מס' 744
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (יד) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
41 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ט"ו – נא להצביע.
הצבעה מס' 745
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (טו) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
49 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ט"ז – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 746
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (טז) של קבוצת סיעת מרצ לשם החוק לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
49 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
חבר הכנסת אייכלר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
מסיר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מסיר את ההסתייגות מס' 5.
לשם החוק אין יותר הסתייגויות, ולכן נצביע על שם החוק, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה.
הצבעה מס' 747
בעד שם החוק, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – אין
שם החוק, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
63 בעד, 55 נגד, אפס נמנעים. שם החוק התקבל בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים להצביע על הסתייגויות. הפעם לפני סעיף 1, הסתייגות מס' 6. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 748
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
48 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין א' – נא להצביע.
הצבעה מס' 749
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ב', אפשר להצביע.
הצבעה מס' 750
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 41, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין ג', אפשר להצביע.
הצבעה מס' 751
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
54 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 752
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63, נגד. לא התקבלה.
לחלופין ה' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 753
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 62. לא התקבלה.
לחלופין ו' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 754
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
53 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ז' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 755
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד, כולל שרת המשפטים שקד. לא התקבלה. אם המסך ימשיך לזייף, תגידו לנו, שרת המשפטים.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגויות של קבוצת המחנה הציוני, קבוצת יש עתיד וקבוצת מרצ. הסתייגות מס' 7 – נא להצביע.
הצבעה מס' 756
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (7) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הכול עובד?
בעד – 40, נגד – 63. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 8 – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 757
בעד ההסתייגות – 53
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 53, נגד – 62. לא התקבלה.
הסתייגות לחלופין א' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 758
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (8) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין ב', בבקשה.
הצבעה מס' 759
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין ג' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 760
בעד ההסתייגות – 54
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
54 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 761
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, נגד – 62. לא התקבלה.
לחלופין ה' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 762
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ו' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 763
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
41 בעד, 61 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ז' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 764
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
41 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ח' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 765
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (8) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לפני סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 50, נגד – 63, אפס נמנעים. הוסרו כל ההסתייגויות לפני סעיף 1.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 1. קבוצת יש עתיד, קבוצת המחנה הציוני וקבוצת מרצ – הסתייגות מס' 9. נא להצביע.
הצבעה מס' 766
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (9) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, נגד – 63. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 10 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 767
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 63. לא התקבלה.
באותה הסתייגות, לחלופין א' – נא להצביע.
הצבעה מס' 768
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (א) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אפשר אולי לשאול את חברת הכנסת אורלי לוי למה היא לא משתתפת בהצבעה? איזה חוק היא קיבלה בתמורה?
אורלי לוי אבקסיס:
– – –
קריאה:
היא לא – – – יואל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
את מצביעה – – –
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 769
בעד ההסתייגות – 43
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ב) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
43 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לחלופין ג' – אפשר להצביע. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
אורלי לוי אבקסיס:
– – – חצוף – – –
קריאות:
– – –
קריאה:
חבר'ה – – –
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 770
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ג) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 771
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ד) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 41, נגד 61. לא התקבלה.
לחלופין ה' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 772
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ו' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 773
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ז' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 774
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (ז) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ח' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 775
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (10) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד – 38, נגד – 63. לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 11, של קבוצת הרשימה המשותפת.
הצבעה מס' 776
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 82
נמנעים – אין
ההסתייגות (11) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 26, נגד – 82, אחד נמנע. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 12 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 777
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (12) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 63, אחד נמנע. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 13 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 778
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 14 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 779
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, בעד ההסתייגות – 51, נגד – 63. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 15 – נא להצביע.
הצבעה מס' 780
בעד ההסתייגות – 52
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
52 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 16 – נא להצביע.
הצבעה מס' 781
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 17 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 782
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (17) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, שימו לב: אנחנו בעמ' 9, בהסתייגות מס' 18. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 783
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 64
נמנעים – 2
ההסתייגות (18) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 64, שניים נמנעו. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 19 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 784
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (19) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
41 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 20 – נא להצביע.
הצבעה מס' 785
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (20) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, 62 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות 21 – נא להצביע.
הצבעה מס' 786
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 11, נגד – 62. לא התקבלה.
הסתייגות 22 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 787
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (22) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שמונה בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות 23 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 788
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
24 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 789
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (24) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
25 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 790
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (25) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
26 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 791
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (26) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
אנחנו עוברים לעמ' 10, להסתייגות מס' 27. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 792
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (27) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 50, נגד – 63. לא התקבלה.
הסתייגות 28 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 793
בעד ההסתייגות – 28
נגד – 63
נמנעים – 2
ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
28 בעד, 63 נגד, שניים נמנעו. לא התקבלה.
29 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 794
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (29) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
30 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 795
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (30) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 63, אחד נמנע. לא התקבלה.
31 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 796
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 62
נמנעים – 1
ההסתייגות (31) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 10, נגד – 62, אחד נמנע. לא התקבלה.
32 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 797
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (32) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים לעמ' 11, להסתייגות מס' 33. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 798
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (33) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שמונה בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
34 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 799
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (34) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שמונה בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
35 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 800
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (35) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
13 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
36 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 801
בעד ההסתייגות – 10
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 10, נגד – 63. לא התקבלה.
37 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 802
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (37) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
13 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
38 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 803
בעד ההסתייגות – 29
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (38) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 29, נגד – 63. לא התקבלה.
39 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 804
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (39) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, ההסתייגות הבאה בעמ' 11 היא הסתייגות מס' 40. אנחנו קיבלנו בקשה לקיום הצבעה שמית, כנדרש, 20 חתימות. אנחנו ערוכים, גברתי המזכירה?
קריאה:
זה של בני בגין.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ההסתייגות של חבר הכנסת זאב בנימין בגין, קבוצת המחנה הציוני, קבוצת יש עתיד וקבוצת מרצ. גברתי המזכירה, נא להתחיל את ההצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – אינו משתתף בהצבעה
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
מיכאל אורן – נגד
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
ינון אזולאי – נגד
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – נגד
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
סעיד אלחרומי – אינו נוכח
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – נגד
יעקב אשר – נגד
זאב בנימין בגין – בעד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – נגד
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
נפתלי בנט – נגד
יחיאל חיליק בר – בעד
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – נגד
אילן גילאון – בעד
יהודה גליק – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – אינו נוכח
משה גפני – נגד
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – נגד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – נגד
דב חנין – אינו נוכח
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – נגד
מרדכי יוגב – אינו נוכח
יוסי יונה – בעד
ואאל יונס – אינו נוכח
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
מאיר כהן – אינו נוכח
יעל כהן-פארן – בעד
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – בעד
אורלי לוי אבקסיס – בעד
ז'קי לוי – נגד
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – נגד
יאיר לפיד – בעד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – נגד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – נגד
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – בעד
דן סידה – נגד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – נגד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – נגד
רחל עזריה – נגד
חמד עמאר – אינו נוכח
לאה פדידה – בעד
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – נגד
טלי פלוסקוב – נגד
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
עמיר פרץ – בעד
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – נגד
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
מוסי רז – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – אינה נוכחת
איילת שקד – נגד
עאידה תומא סלימאן – נגד
פנינה תמנו – בעד
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ג'מעה אזברגה – אינו נוכח
סעיד אלחרומי – אינו נוכח
מסעוד גנאים – נגד
ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח
עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
דב חנין – אינו נוכח
יואל חסון – בעד
מרדכי יוגב – נגד
ואאל יונס – אינו נוכח
מאיר כהן – בעד
סאלח סעד – בעד
חמד עמאר – אינו נוכח
עיסאווי פריג' – אינו נוכח
סתיו שפיר – בעד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, האם יש באולם מישהו או מישהי שמעוניינים להצביע? מזכירת הכנסת לא קראה בשמו או בשמה? לא נמצאו כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות.
מי שמעוניין להצביע יכול לשבת, אנחנו ממשיכים בהצבעות. רבותיי השרים, חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, תוצאות ההצבעה על הסתייגות מס' 40: 42 הצביעו בעדה, אומנם 68 הצביעו נגדה, לכן גם הסתייגות 40 הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות של קבוצת מרצ שמספרה 41. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 805
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות (41) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
11 בעד, 61 נגד, לא התקבלה.
הסתייגות לחלופין ל-41, הסתייגות לחלופין א'.
הצבעה מס' 806
בעד ההסתייגות – 21
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות (41) לחלופין (א) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
21 בעד, 60 נגד, לא התקבלה.
לחלופין ב'.
הצבעה מס' 807
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (41) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
11 בעד, 63 נגד, לא התקבלה.
הסתייגות 42, של קבוצת הרשימה המשותפת.
הצבעה מס' 808
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 86
נמנעים – אין
ההסתייגות (42) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 19, נגד – 86. לא התקבלה.
חברת הכנסת אורלי לוי איננה נוכחת, ולכן הסתייגות 43 יורדת. 44 – להצביע, חבר הכנסת סלומינסקי? מסירים. 44 הוסרה. שקט.
45 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 809
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 89
נמנעים – אין
ההסתייגות (45) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 14, נגד – 89, לא התקבלה. 46 מוסרת על ידי המציעים.
47 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 810
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (47) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
48 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 811
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (48) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, נגד – 63. לא התקבלה.
49 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 812
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (49) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לעוקבים אחרי ההצבעות, אנחנו עוברים לעמ' 13, הסתייגות מס' 50.
הצבעה מס' 813
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (50) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות מס' 50: 50 בעדה, 63 נגדה. לא התקבלה.
51.
הצבעה מס' 814
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (51) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
48 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות 52 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 815
בעד ההסתייגות – 50
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (52) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
50 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 1, ולכן נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה, בקריאה השנייה.
הצבעה מס' 816
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 62
נגד – 53
נמנעים – 2
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
62 בעד, 53 נגד, שניים נמנעו. סעיף 1 התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו נעבור לסדרת ההסתייגויות לאחר סעיף 1. הסתייגות מס' 53 – נא להצביע.
הצבעה מס' 817
בעד ההסתייגות – 51
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (53) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
51 בעד, 63 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 2 לחוק. הסתייגות מס' 54. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 818
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
40 בעד, 62 נגד, אין נמנעים. לא התקבלה.
לחלופין א' – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 819
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ב' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 820
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד, לא התקבלה.
לחלופין ג' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 821
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 61 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ד' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 822
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 32, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין ה' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 823
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
36 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
אנחנו בעמ' 14, בהסתייגות ו'.
הצבעה מס' 824
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (54) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
41 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 55 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 825
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 92
נמנעים – אין
ההסתייגות (55) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 92. לא התקבלה.
56, הסתייגות 56 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 826
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (56) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
12 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
57 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 827
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 88
נמנעים – 1
ההסתייגות (57) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 19, נגד – 88, אחד נמנע. לא התקבלה.
58 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 828
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (58) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, נגד – 63. לא התקבלה.
59 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 829
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (59) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
22 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו בהסתייגות מס' 60. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 830
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 87
נמנעים – אין
ההסתייגות (60) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
19 בעד, 87 מתנגדים. לא התקבלה.
61 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 831
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 87
נמנעים – אין
ההסתייגות (61) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 20, נגד – 87. לא התקבלה.
62 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 832
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 85
נמנעים – אין
ההסתייגות (62) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 19 בעד, 85 מתנגדים. לא התקבלה.
חברי הכנסת אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 2, ולכן נצביע על סעיף 2 בקריאה השנייה כנוסח הוועדה.
הצבעה מס' 833
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 27
נמנעים – 1
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
63 בעד, נגד – 27, אחד נמנע. סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
אנחנו נצביע עכשיו על הסתייגויות לסעיף 3. הסתייגות מס' 63 – נא להצביע.
הצבעה מס' 834
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 64
נמנעים – 1
ההסתייגות (63) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 31, נגד – 64, אחד נמנע. לא התקבלה.
64 – נא להצביע.
הצבעה מס' 835
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (64) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין א' ל-64 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 836
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (64) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – שמונה, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ב' – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 837
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 67
נמנעים – אין
ההסתייגות (64) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
15 בעד, 67 נגד. לא התקבלה.
65 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 838
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 66
נמנעים – אין
ההסתייגות (65) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא התקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 19, נגד – 66. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 3, ולכן נצביע על סעיף 3 בקריאה השנייה כנוסח הוועדה. בבקשה.
הצבעה מס' 839
בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 62
נגד – 52
נמנעים – אין
סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
62 בעד, 52 נגד, אפס נמנעים. סעיף 3 התקבל בקריאה השנייה כנוסח הוועדה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע על הסתייגויות לסעיף 4. על הסתייגות 66 הוגשו כנדרש 20 חתימות לקיים הצבעה שמית. ההסתייגות היא של קבוצת יש עתיד, קבוצת המחנה הציוני, קבוצת מרצ וחברי הכנסת אחמד טיבי ויוסף ג'בארין. הסתייגות מס' 66 – גברתי המזכירה, נא להצביע.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
מיכאל אורן – נגד
ג'מעה אזברגה – בעד
ינון אזולאי – נגד
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – נגד
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
סעיד אלחרומי – בעד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – נגד
יעקב אשר – נגד
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – נגד
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
נפתלי בנט – נגד
יחיאל חיליק בר – בעד
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – בעד
אילן גילאון – בעד
יהודה גליק – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – אינה נוכחת
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – אינו נוכח
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – בעד
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – נגד
דב חנין – בעד
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – בעד
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – אינו נוכח
ואאל יונס – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – אינו נוכח
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
יעל כהן-פארן – בעד
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – בעד
אורלי לוי אבקסיס – נמנעת
ז'קי לוי – נגד
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – נגד
יאיר לפיד – בעד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – אינו נוכח
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – אינו נוכח
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – נגד
קסניה סבטלובה – אינו נוכחת
רויטל סויד – בעד
דן סידה – נגד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – נגד
סאלח סעד – בעד
איימן עודה – בעד
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
לאה פדידה – בעד
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – אינו נוכח
טלי פלוסקוב – נגד
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – בעד
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – נגד
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
מוסי רז – בעד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – אינו נוכח
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
היו"ר טלי פלוסקוב:
גברתי, נא לעבור על שמות חברי הכנסת שלא השתתפו עד כה בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
גילה גמליאל – נגד
יצחק הרצוג – בעד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
יוסי יונה – בעד
חיים ילין – בעד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
מיכאל מלכיאלי – נגד
יעקב מרגי – נגד
קסניה סבטלובה – בעד
רחל עזריה – אינה נוכחת
חמד עמאר – אינו נוכח
עודד פורר – נגד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יובל שטייניץ – נגד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, האם יש מישהו או מישהי? כן, חברת הכנסת רחל עזריה מצביעה?
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשם חברת הכנסת)
רחל עזריה – נגד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עוד מישהו או מישהי? לא נמצאו כאלה. ההצבעה נסתיימה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו ממשיכים בהצבעות.
חבר הכנסת יואל חסון, 66 לחלופין – נצביע? קיים שם לחלופין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מוותר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מוותר. חברי הכנסת נא לשבת. הסתייגות מס' 66: בעד – 53, נגד – 63, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה. קיימות גם לחלופין א' וב', אך המציעים הודיעו לי שהם מסירים ואין צורך בהצבעה.
לכן נעבור להצביע על הסתייגות מס' 67. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 840
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 77
נמנעים – אין
ההסתייגות (67) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
27 בעד, 77 נגד. 67 לא התקבלה.
האופוזיציה מבקשת להצביע הצבעה שמית על הסתייגות מס' 68, של קבוצת המחנה הציוני, קבוצת יש עתיד, קבוצת מרצ וחברי הכנסת אחמד טיבי ויוסף ג'בארין. גברתי המזכירה, אפשר להצביע.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
מיכאל אורן – נגד
ג'מעה אזברגה – בעד
ינון אזולאי – נגד
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – נגד
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
סעיד אלחרומי – בעד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – נגד
יעקב אשר – נגד
זאב בנימין בגין – נגד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – אינה נוכחת
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
נפתלי בנט – נגד
יחיאל חיליק בר – אינו נוכח
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – בעד
אילן גילאון – בעד
יהודה גליק – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – בעד
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – נגד
דב חנין – בעד
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – בעד
אחמד טיבי – בעד
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – בעד
ואאל יונס – בעד
שלי יחימוביץ – אינה נוכחת
חיים ילין – בעד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
יעל כהן-פארן – אינה נוכחת
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – אינה נוכחת
ציפי לבני – בעד
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
ז'קי לוי – נגד
מיקי לוי – אינו נוכח
יריב לוין – נגד
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – נגד
יאיר לפיד – בעד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – בעד
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – נגד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – נגד
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – בעד
דן סידה – נגד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – נגד
סאלח סעד – אינו נוכח
איימן עודה – בעד
רחל עזריה – נגד
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – בעד
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – נגד
טלי פלוסקוב – נגד
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – אינו נוכח
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – נגד
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
מוסי רז – בעד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – נגד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – בעד
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גברתי, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו לך בסיבוב הראשון של ההצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
נאוה בוקר – נגד
יחיאל חיליק בר – בעד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
שלי יחימוביץ – אינה נוכחת
יעל כהן-פארן – בעד
עליזה לביא – אינה נוכחת
אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת
מיקי לוי – אינו נוכח
סאלח סעד – בעד
עמיר פרץ – בעד
יואל רזבוזוב – אינו נוכח
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, האם יש באולם מישהו או מישהי שמעוניינים להשתתף בהצבעה ומזכירת הכנסת לא קראה בשמם? לא נמצאו כאלה. ההצבעה תמה, נא לספור את הקולות. חברי הכנסת אנחנו חוזרים להצביע, מי שמעוניינים יכולים להתיישב במקומותיהם.
התוצאות בהצבעה על הסתייגות 68: בעד ההסתייגות – 51, 63 נגדה, אז גם הסתייגות 68 לא התקבלה.
הסתייגות מס' 69 – מי בעד?
הצבעה מס' 841
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 61
נמנעים – 1
ההסתייגות (69) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 61, אחד נמנע. ההסתייגות לא התקבלה.
קיימת גם הסתייגות לחלופין. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 842
בעד ההסתייגות – 44
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות (69) לחלופין של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 44, נגד – 60, כולל השר איוב קרא. תכף נבדוק אם בהמשך זה יעבוד. הסתייגות 69 לחלופין לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 70. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 843
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 47, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין א' – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 844
בעד ההסתייגות – 38
נגד – 62
נמנעים – 1
ההסתייגות (70) לחלופין (א) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
38 בעד, 62 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע.
הצבעה מס' 845
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
48 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ג' – בבקשה להצביע.
הצבעה מס' 846
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ד'.
הצבעה מס' 847
בעד ההסתייגות – 46
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ד) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
46 בעד, 61 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ה' – נא להצביע.
הצבעה מס' 848
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ה) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ו'.
הצבעה מס' 849
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ו) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 62 נגד, לא התקבלה.
לחלופין ז' – נא להצביע.
הצבעה מס' 850
בעד ההסתייגות – 30
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ז) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
30 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
לחלופין ח'.
הצבעה מס' 851
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (70) לחלופין (ח) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 63 נגד. לחלופין ח' לא התקבלה.
כן, אדוני?
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מוריד את ט' עד י"ד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
על ח' הצבענו. אז ט', י', י"א – מסירים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עד י"ד. אז ט', י', י"א, י"ב, י"ג, י"ד – הוסרו.
אם כן, אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות מס' 71. מי בעד ההסתייגות? מי נגד?
הצבעה מס' 852
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (71) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת המחנה הציוני לסעיף 4 לא התקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 42, נגד – 63. לא התקבלה.
לחלופין – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מוריד את א' עד ג'.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מוריד. א', ב' וג' לחלופין – הוסרו.
הסתייגות מס' 72.
קריאה:
שמית.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
איפה החתימות? חברי הכנסת, אם מעוניינים לקיים הצבעה שמית – על 72. יש 20 חתימות? טוב, הוגשו כנדרש 20 חתימות.
גברתי המזכירה, הסתייגות מס' 72 – הצבעה שמית.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
טלב אבו עראר – בעד
יולי יואל אדלשטיין – נגד
אמיר אוחנה – נגד
מיכאל אורן – נגד
ג'מעה אזברגה – בעד
ינון אזולאי – נגד
ישראל אייכלר – נגד
רוברט אילטוב – נגד
אלי אלאלוף – נגד
קארין אלהרר – בעד
סעיד אלחרומי – בעד
זאב אלקין – נגד
דוד אמסלם – נגד
אופיר אקוניס – נגד
גלעד ארדן – נגד
אורי אריאל – נגד
יעקב אשר – נגד
זאב בנימין בגין – בעד
זוהיר בהלול – בעד
נאוה בוקר – נגד
דוד ביטן – נגד
מיכל בירן – בעד
מירב בן ארי – נגד
אלי בן-דהן – נגד
יואב בן צור – נגד
איל בן ראובן – בעד
נפתלי בנט – נגד
יחיאל חיליק בר – בעד
איתן ברושי – בעד
עמר בר-לב – בעד
ענת ברקו – נגד
יוסף ג'בארין – בעד
אילן גילאון – בעד
יהודה גליק – נגד
יואב גלנט – נגד
גילה גמליאל – נגד
מסעוד גנאים – בעד
משה גפני – נגד
יעל גרמן – בעד
אבי דיכטר – נגד
צחי הנגבי – נגד
יצחק הרצוג – בעד
שרן השכל – נגד
יצחק וקנין – נגד
מכלוף מיקי זוהר – נגד
חנין זועבי – בעד
ג'מאל זחאלקה – בעד
תמר זנדברג – בעד
עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – אינו נוכח
דב חנין – בעד
אכרם חסון – בעד
יואל חסון – אינו נוכח
אחמד טיבי – בעד
מרדכי יוגב – נגד
יוסי יונה – אינו נוכח
ואאל יונס – בעד
שלי יחימוביץ – בעד
חיים ילין – בעד
איתן כבל – בעד
אלי כהן – נגד
מאיר כהן – בעד
יעל כהן-פארן – בעד
חיים כץ – נגד
ישראל כץ – נגד
עליזה לביא – בעד
ציפי לבני – בעד
אורלי לוי אבקסיס – בעד
ז'קי לוי – נגד
מיקי לוי – בעד
יריב לוין – נגד
יעקב ליצמן – נגד
סופה לנדבר – נגד
יאיר לפיד – בעד
מנחם אליעזר מוזס – נגד
שולי מועלם-רפאלי – נגד
ירון מזוז – נגד
מרב מיכאלי – אינה נוכחת
יוליה מלינובסקי – נגד
מיכאל מלכיאלי – נגד
אורי מקלב – נגד
יעקב מרגי – נגד
אברהם נגוסה – נגד
משולם נהרי – נגד
איילת נחמיאס ורבין – בעד
בנימין נתניהו – נגד
קסניה סבטלובה – בעד
רויטל סויד – בעד
דן סידה – נגד
ניסן סלומינסקי – נגד
בצלאל סמוטריץ – נגד
סאלח סעד – בעד
איימן עודה – בעד
רחל עזריה – נגד
חמד עמאר – בעד
לאה פדידה – בעד
רועי פולקמן – נגד
עודד פורר – נגד
טלי פלוסקוב – נגד
עיסאווי פריג' – בעד
עמיר פרץ – בעד
נורית קורן – נגד
יואב קיש – נגד
איוב קרא – נגד
מירי רגב – נגד
מיכל רוזין – בעד
מיקי רוזנטל – בעד
מוסי רז – בעד
יואל רזבוזוב – בעד
יפעת שאשא ביטון – נגד
יובל שטייניץ – נגד
אלעזר שטרן – בעד
נחמן שי – בעד
עפר שלח – בעד
איציק שמולי – בעד
סתיו שפיר – בעד
איילת שקד – נגד
עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת
פנינה תמנו – אינה נוכחת
היו"ר טלי פלוסקוב:
תודה, גברתי. נא לעבור על שמות חברי כנסת שלא השתתפו עד לרגע זה בהצבעה.
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ:
(קוראת בשמות חברי הכנסת)
ציפי חוטובלי – אינה נוכחת
אורן אסף חזן – נגד
יואל חסון – בעד
יוסי יונה – בעד
מרב מיכאלי – בעד
עאידה תומא סלימאן – בעד
פנינה תמנו – אינה נוכחת
היו"ר טלי פלוסקוב:
חברי הכנסת, האם יש באולם חברי כנסת שעדיין מעוניינים להצביע ולא קראו בשמם? אין.
תמה ההצבעה. נא לסכם.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו מייד עוברים להצבעות.
חברי הכנסת, הסתייגות 72: בעד ההסתייגות – 56, נגד – 62. הסתייגות 72 לא התקבלה. אנחנו ממשיכים להצביע.
הסתייגות מס' 73 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 853
בעד ההסתייגות – 45
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (73) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 45, נגד – 62. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 74 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 854
בעד ההסתייגות – 47
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (74) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות 74: 47 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
הסתייגות מס' 75 – נא להצביע.
הצבעה מס' 855
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (75) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אני לא שומע את עצמי. אחר כך יהיו תלונות שמישהו לא הבין משהו.
אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 4, לכן כרגע נצביע על סעיף 4 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 856
בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 51
נמנעים – 2
סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 64, נגד – 51, שניים נמנעו. סעיף 4 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אחרי סעיף 4 יש הסתייגויות. אנחנו נצביע כרגע על הסתייגות 76. נא להצביע.
הצבעה מס' 857
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 69
נמנעים – אין
ההסתייגות (76) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 69 נגד. לא התקבלה.
77 – נא להצביע.
הצבעה מס' 858
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 68
נמנעים – אין
ההסתייגות (77) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 4 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 39, נגד – 68. לא התקבלה.
אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגויות לסעיף 5. הסתייגות מס' 78 – נא להצביע.
הצבעה מס' 859
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 79
נמנעים – אין
ההסתייגות (78) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 31, נגד – 79, אפס נמנעים. לא התקבלה.
79 – נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, את הלחלופין אני מוריד.
הצבעה מס' 860
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגות (79) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 64 נגד. 79 לא התקבלה.
את לחלופין מודיע לי מרכז האופוזיציה שהוא מוריד.
לכן אנחנו עוברים. 80 – מסירים. אנחנו מצביעים כרגע – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה? מסירים.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, בהסתייגות מס' 79 מודיע לי חבר הכנסת הרצוג שטעה בהצבעה. זה לא משנה את התוצאות.
אנחנו מצביעים על הסתייגות 81, בעמ' 18. הסתייגות 81 – נא להצביע.
קריאה:
את הלחלופין הם הורידו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מוריד. הודעתי.
הצבעה מס' 861
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 65
נמנעים – אין
ההסתייגות (81) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 5 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
13 בעד, 65 נגד. הסתייגות 81 לא התקבלה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
היושב-ראש, ב-79 גם אני – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
גם חבר הכנסת חיליק בר בהסתייגות 79 טעה בהצבעה, רשמנו בפרוטוקול.
אנחנו הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 5, לכן כעת נצביע על סעיף 5 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא מצביעים. לא מצביעים. לא להצביע.
הצבעה מס' 862
בעד סעיף 5, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 25
נמנעים – 1
סעיף 5, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
64 בעד, 25 מתנגדים, אחד נמנע. סעיף 5 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להצביע על סדרת הסתייגויות לסעיף 6 לחוק. הסתייגות מס' 82 – נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
את הלחלופין אני מוריד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה.
הצבעה מס' 863
בעד ההסתייגות – 49
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (82) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות 82, לסעיף 6: בעדה – 49, נגדה – 63, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין – המציעים מסירים את כל הלחלופין.
ואנחנו עוברים להצביע על 83. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 864
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 93
נמנעים – 2
ההסתייגות (83) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות 83: בעד – 20, נגד – 93, שניים נמנעו. לא התקבלה.
אורלי לוי אבקסיס – מצביעים, הסתייגות מס' 84. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 865
בעד ההסתייגות – 16
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (84) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
16 בעד, 62 נגד, אפס נמנעים. לא התקבלה.
85 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות?
הצבעה מס' 866
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (85) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
86 – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
פספסתם – – – חברים, ההסתייגות שלכם לוקה באפליה – – –
הצבעה מס' 867
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (86) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 34, נגד – 63. לא התקבלה.
87 – נא להצביע.
הצבעה מס' 868
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (87) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
31 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
88 – נא להצביע.
הצבעה מס' 869
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (88) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
אנחנו עברנו לעמ' 19, הסתייגות מס' 89. נא להצביע.
הצבעה מס' 870
בעד ההסתייגות – 26
נגד – 89
נמנעים – אין
ההסתייגות (89) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
26 בעד, 89 נגד. לא התקבלה.
חבר הכנסת אייכלר – מסיר. הסתייגות 90 מוסרת.
אנחנו עוברים להסתייגות מס' 91. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 871
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (91) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
92 – נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא להצביע. לא להצביע. לא להצביע.
הצבעה מס' 872
בעד ההסתייגות – 6
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (92) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שישה בעד, 63 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
93 – נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא להצביע. לא להצביע.
הצבעה מס' 873
בעד ההסתייגות – 6
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (93) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
שישה בעד, 63 נגד. לא התקבלה. את 94 המציעים מסירים.
אנחנו עוברים להצביע על 95. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 874
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (95) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
96 – נא להצביע.
הצבעה מס' 875
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 65
נמנעים – 1
ההסתייגות (96) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 65 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
97 – נא להצביע.
הצבעה מס' 876
בעד ההסתייגות – 33
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (97) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
33 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
98 – נא להצביע.
הצבעה מס' 877
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (98) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
99 – נא להצביע.
בצלאל?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
הצבעה מס' 878
בעד ההסתייגות – 17
נגד – 94
נמנעים – אין
ההסתייגות (99) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
17 בעד, 94 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, הגענו להסתייגות מס' 100, אבל המציעים מסירים אותה, אז לא נצביע עליה, ונתקדם ישר ל-101. מי בעד 101? מי נגד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא להצביע. לא להצביע.
הצבעה מס' 879
בעד ההסתייגות – 4
נגד – 65
נמנעים – 1
ההסתייגות (101) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – ארבעה, נגד – 65, אחד נמנע. לא התקבלה. הסתייגות 102 מוסרת.
אנחנו עוברים לעמ' 20 על מנת להצביע על הסתייגות מס' 103.
הצבעה מס' 880
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (103) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
104 – מי בעד? מי נגד 104? זה נשמע כמו כל תחנות הרדיו: 101, 102, 103.
הצבעה מס' 881
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (104) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 6 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 63 נגד. לא התקבלה גם 104.
חברי הכנסת, הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 6, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 6 לחוק כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. נא להצביע.
הצבעה מס' 882
בעד סעיף 6, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 37
נמנעים – 1
סעיף 6, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
63 בעד, 37 נגד, אחד נמנע. סעיף 6 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
לסעיף 7 יש הסתייגויות, ונתחיל להצביע עליהן. הסתייגות מס' 105 – נא להצביע.
הצבעה מס' 883
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 63
נמנעים – 1
ההסתייגות (105) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 41, נגד – 63, אחד נמנע. לא התקבלה 105.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אני מסיר את כל הלחלופין, עד מ"ג.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מא' עד מ"ג, כל הלחלופין – הודיע לי מרכז האופוזיציה שהוא מסיר בשם כולם. קבוצת מרצ, נצביע על מ"ד והלאה? אוקיי.
אז אנחנו נצביע על לחלופין מ"ד. מי בעד לחלופין מ"ד?
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא להצביע.
מיכל רוזין (מרצ):
אפשר להסיר עד נ"ט.
הצבעה מס' 884
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות לחלופין (מד) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 18, נגד – 63. לא התקבלה.
מיכל רוזין (מרצ):
עד נ"ט אפשר להסיר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
לא שומע.
מיכל רוזין (מרצ):
עד נ"ט אפשר להסיר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
עד נ"ט, אז את כל הלחלופין אתם מסירים. לחלופין מ"ה עד נ"ט – הודיעה לי חברת הכנסת מיכל רוזין שמסירים. חבר הכנסת פורר – מסיר.
אז אנחנו נצביע על 107. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, אני אודיע את זה.
הצבעה מס' 885
בעד ההסתייגות – 40
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (107) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 40, נגד – 63. 107 לא התקבלה.
חברי הכנסת, פשוט למען הסר ספק, לפרוטוקול אני מודיע, על פי בקשתם של יחיאל חיליק בר ויצחק הרצוג, שהם טעו בהצבעה על הסתייגות 78. אז רשום עכשיו בפרוטוקול, למען הסר ספק.
ואנחנו ממשיכים להצביע, על הסתייגות 108. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע.
הצבעה מס' 886
בעד ההסתייגות – 41
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (108) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
41 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
109 – נא להצביע.
הצבעה מס' 887
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (109) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 7 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 42, נגד – 63. גם 109 לא התקבלה.
חברי הכנסת, שימו לב, הסרנו את כל ההסתייגויות לסעיף 7, ולכן נצביע על סעיף 7 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 888
בעד סעיף 7, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 55
נמנעים – 1
סעיף 7, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
63 בעד, 55 נגד, אחד נמנע. סעיף 7 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 8. הסתייגות מס' 110 – נא להצביע.
הצבעה מס' 889
בעד ההסתייגות – 42
נגד – 66
נמנעים – 1
ההסתייגות (110) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
42 בעד, 66 נגד, אחד נמנע. לא התקבלה.
לחלופין – מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא להצביע.
הצבעה מס' 890
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 60
נמנעים – אין
ההסתייגות (110) לחלופין של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 60. לא התקבלה.
111 – נא להצביע. הסתייגות 111.
הצבעה מס' 891
בעד ההסתייגות – 23
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (111) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 8 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 23, נגד – 63. 111 לא התקבלה.
חברי הכנסת, שימו לב, לסעיף 8 לא נותרו הסתייגויות, הסרנו אותן, ולכן נצביע על סעיף 8 בקריאה שנייה כנוסח הוועדה. אפשר להצביע.
אורן אסף חזן (הליכוד):
יואל, אל תשכח מאיפה באת, יואל. אל תשכח, יואל חסון. מה כואב לכם לוח השנה העברי? מה? מה? שכחתם מאיפה באתם.
הצבעה מס' 892
בעד סעיף 8, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 27
נמנעים – 2
סעיף 8, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
63 בעד, 27 נגד, שניים נמנעו. סעיף 8 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להסתייגויות לסעיף 9. 112 ו-113 – מוסרות.
114 – נא להצביע.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
חבר'ה, 115 זה סעיף חשוב מאוד.
הצבעה מס' 893
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 86
נמנעים – 2
ההסתייגות (114) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 9 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 18, נגד – 86, שניים נמנעו. 114 לא התקבלה.
115 – נא להצביע.
הצבעה מס' 894
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות (115) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 9 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 34, נגד – 61. 115 לא התקבלה.
חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, להצביע? אנחנו מצביעים על הסתייגות 116. נא להצביע. 116 – נא להצביע.
הצבעה מס' 895
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 61
נמנעים – אין
ההסתייגות (116) של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס לסעיף 9 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 61 נגד. לא התקבלה. כן, השרה רגב מודיעה שבהצבעה לא פועל לה המסך.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
לא רק המסך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תכף יטפלו בזה. אם הבעיה תימשך אפשר להודיע.
חבר הכנסת סלומינסקי, מסיר? מסיר.
אם כן, אנחנו נצביע על הסתייגות 118.
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אז אני אוסיף את הקול של השרה רגב. לא, לא, אנחנו הצבענו. על 116 הצבענו. 117 הוסר.
כרגע על 118 אפשר להצביע.
הצבעה מס' 896
בעד ההסתייגות – 20
נגד – 89
נמנעים – 1
ההסתייגות (118) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 9 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
20 בעד, 89 נגד, לרבות השרה מירי רגב, אחד נמנע. 118 לא התקבלה.
חברי הכנסת, שימו לב – המסך לא עבד?
אורן אסף חזן (הליכוד):
היושב-ראש, הצבענו על 116? היא לא הספיקה להצביע.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בסדר, אז לפרוטוקול אני רושם שהיא התכוונה, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, להצביע.
חברי הכנסת, שימו לב, לא נותרו הסתייגויות לסעיף 9, ולכן אנחנו נצביע על סעיף 9 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. כן, אני אוסיף את הקול.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא משתתפים.
הצבעה מס' 897
בעד סעיף 9, כהצעת הוועדה – 64
נגד – 29
נמנעים – אין
סעיף 9, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 64, כולל השרה מירי רגב, נגד – 29, אפס נמנעים. סעיף 9 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו עוברים להצבעות על הסתייגויות לסעיף 10. 119 – נא להצביע.
הצבעה מס' 898
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני, אני מסיר.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מסירים? אז אני עוצר את השעון. 119 הוסרה – כולל לחלופין, כן, אדוני? עובד? עובד המסך. אוקיי, אז אנחנו נמשיך עם המסך. 120.
מיכל רוזין (מרצ):
לא, 119.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
מה? טוב, בדרך כלל מקובל שמישהו אחד מודיע לי, אבל בסדר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – זה אנחנו, ואנחנו מסירים, וזהו.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 119. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
ולחלופין – מרצ מורידים? את לחלופין מרצ מורידים? לחלופין מורידים.
הצבעה מס' 899
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 67
נמנעים – 1
ההסתייגות (119) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הסתייגות 119: בעדה – 39, נגד 67, אחד נמנע. לא התקבלה. א' וב' לחלופין הוסרו.
אנחנו עוברים להצביע על 120. מי בעד? מי נגד? 120, מזל טוב.
הצבעה מס' 900
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 62
נמנעים – 1
ההסתייגות (120) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 36, נגד – 62, אחד נמנע. גם 120 לא התקבלה.
121 – נא להצביע.
הצבעה מס' 901
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (121) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 35, נגד – 62. לא התקבלה.
122 – נא להצביע.
הצבעה מס' 902
בעד ההסתייגות – 32
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (122) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
32 בעד, 62 נגד. לא התקבלה.
חברי הכנסת, לא נותרו הסתייגויות לסעיף 10, ולכן נצביע על סעיף 10 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא מצביעים.
הצבעה מס' 903
בעד סעיף 10, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 28
נמנעים – 2
סעיף 10, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 63, נגד – 28, שניים נמנעו. סעיף 10 התקבל בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
123, כולל לחלופין – מוסרת; 124, כולל לחלופין – מוסרת; 125 – אותו דין.
אנחנו מצביעים על 126. 126 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 904
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (126) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
127 – נא להצביע.
הצבעה מס' 905
בעד ההסתייגות – 48
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (127) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 10 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 48, נגד – 63. לא התקבלה.
חברי הכנסת, אנחנו עכשיו נעבור להצביע על הסתייגויות לסעיף 11. הסתייגות 128 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 906
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 66
נמנעים – אין
ההסתייגות (128) של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 66 נגד. לא התקבלה.
לחלופין – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 907
בעד ההסתייגות – 34
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (128) לחלופין של קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
34 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
129 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 908
בעד ההסתייגות – 39
נגד – 62
נמנעים – אין
ההסתייגות (129) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
129: בעד – 39, נגד – 62. לא התקבלה.
לחלופין – אפשר להצביע. לחלופין א'.
הצבעה מס' 909
בעד ההסתייגות – 22
נגד – 64
נמנעים – 2
ההסתייגות (129) לחלופין (א) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 22, נגד – 64, שניים נמנעו. לא התקבלה.
לחלופין ב' – נא להצביע. לחלופין ב'.
הצבעה מס' 910
בעד ההסתייגות – 27
נגד – 64
נמנעים – אין
ההסתייגות (129) לחלופין (ב) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 27, נגד – 64. לא התקבלה.
לחלופין ג' – נא להצביע.
מיכל רוזין (מרצ):
מה קרה לכם? איזה בעד? איזה?
הצבעה מס' 911
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (129) לחלופין (ג) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 36, נגד – 63. גם לחלופין ג' לא התקבלה.
לא נותרו הסתייגויות לסעיף 11, ולכן נצביע לסעיף 11 בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. אפשר.
הצבעה מס' 912
בעד סעיף 11, כהצעת הוועדה – 63
נגד – 56
נמנעים – אין
סעיף 11, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
63 בעד, 56 נגד. גם סעיף 11 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
הסתייגויות לאחר סעיף 11. 130 – אפשר להצביע. 130.
הצבעה מס' 913
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (130) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
37 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
131 – אפשר להצביע.
הצבעה מס' 914
בעד ההסתייגות – 35
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (131) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת יש עתיד וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 בעד, 63 נגד. לא התקבלה.
132 – אפשר להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לחלופין – אני מוריד, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אוקיי.
הצבעה מס' 915
בעד ההסתייגות – 37
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (132) של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 37, נגד – 63. 132 לא התקבלה. לחלופין – נציגי האופוזיציה המציעים מסירים.
ולכן אנחנו נעבור ל-133. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 916
בעד ההסתייגות – 31
נגד – 63
נמנעים – אין
ההסתייגות (133) של קבוצת סיעת מרצ אחרי סעיף 11 לא נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, הסתייגות 133: בעד – 31, נגד – 63. לא התקבלה.
חברי הכנסת, המצב הוא כזה: כל החוק אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. לא התקבלה אף הסתייגות, לכן אנחנו נוכל לעבור להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
קריאות:
– – –
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
אפרטהייד, אפרטהייד, אפרטהייד.
הצבעה מס' 917
בעד החוק – 62
נגד – 55
נמנעים – 2
חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי נתקבל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בעד – 62, נגד – 55, נמנעו שניים.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי אושרה כנדרש בשלוש קריאות.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא להוציא, הסדרנים, את כל נציגי הרשימה המשותפת. נא להוציא את כו-לם.
חבר הכנסת ואאל יונס, שיושב, יכול להישאר. חבר הכנסת יוסף ג'בארין יכול להישאר. כל שאר החברים – נא לצאת מן האולם.
קריאות:
גזענות, גזענים.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ואאל יונס ויוסף ג'בארין, אם בוחרים לצאת – יכולים לצאת; בוחרים להישאר – יכולים להישאר.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, הסדרנים, נא להוציא אותם מן האולם.
(חברי הכנסת מן הרשימה המשותפת יוצאים מאולם המליאה.)
קריאה:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
ודאי.
חבר הכנסת זחאלקה, הינה, הזכרתי את השם שלך, הכול בסדר, אתה יכול לצאת.
ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת זחאלקה גם כן, גם כן הביע את מחאתו, כולם ראו. עכשיו אתה יכול לצאת מן האולם. אני הזכרתי אפילו את השם של חבר הכנסת זחאלקה עוד פעם, שכולם יראו בפרוטוקול עד כמה שהוא התפרע, ועד כמה שהוא התנהג בצורה ממש ממש מחאתית.
(חבר הכנסת זחאלקה יוצא מאולם המליאה.)
חברי הכנסת, אנחנו אישרנו את החוק. ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו ביקש לברך. בוודאי שהוא יוכל לעשות זאת. בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
חברי הכנסת, מי שמעוניין לשמוע יכול לשבת, מי שלא מעוניין יכול לצאת. אין לעמוד. חברי הכנסת סעד, פדידה, נאוה, נא תשבו, חבר הכנסת מאיר כהן.
בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
אדוני היושב-ראש, בשעת לילה מאוחרת זאת אני, ראשית, רוצה להביע הערכה לשר יריב לוין, שהוביל את החוק – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אנחנו לא מעוניינים לשמוע אותך – –
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – לאמיר אוחנה, שעמד בראש הוועדה – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – ואת כל התעמולה המיותרת שלך. אין לנו עניין לשמוע אותך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
– – ולחבר הכנסת אבי דיכטר, שהגיש את החוק.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, זהו רגע מכונן בתולדות הציונות ובתולדות מדינת ישראל. 122 שנה אחרי שהרצל פרסם את חזונו, קבענו בחוק את עקרון היסוד של קיומנו. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי; מדינת לאום שמכבדת את זכויות הפרט של כל אזרחיה, ובמזרח התיכון רק ישראל מכבדת זכויות אלה.
וכשאני מדבר ברחבי העולם, מעל כל במה, מול כל מנהיג, אני חוזר ואומר: זוהי המדינה שלנו, מדינת היהודים. אבל בשנים האחרונות יש מי שמנסה לערער על כך, ובכך לערער את יסודות קיומנו וזכויותינו. ובכן, היום חקקנו בסלע החוק: זוהי המדינה שלנו, זוהי השפה שלנו, זהו ההמנון, וזהו הדגל שלנו. תחי מדינת ישראל.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נו, נו, נו, חברי הכנסת.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אדוני, איך לחוק כזה – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו.
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לא להפריע, חברי הכנסת. חבר הכנסת הרצוג, בבקשה.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אבי, אבי, סליחה, אדוני. דיבר ראש הממשלה, לכן ראש האופוזיציה יכול לומר את דברו. אני מבקש לא להפריע.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש ואדוני ראש הממשלה, חבריי וחברותיי, מבחינתי זה קצת עצוב שהנאום האחרון שאני אשא פה יהיה קשור לרגע כזה. אין עוררין על כך שתחי מדינת ישראל. כולנו כאן רוצים ביקרה ובטובתה. השאלה הגדולה, האם החוק הזה ירע או יוסיף למדינת ישראל. את זה ההיסטוריה תשפוט, ואת זה ימים יגידו.
עצוב לנו מאוד שעקרון השוויון, שהוא נכס צאן ברזל בהגנה על שמה הטוב של מדינת ישראל בקרב העמים, נעלם מהחוק הזה. לשם כך צדק חבר הכנסת זאב בגין, בנימין זאב בגין שהתנגד לחוק מלכתחילה. על כך ניהלנו את עיקר המאבק. ואני מאוד מקווה שלא נצטער על כך שהאיזון העדין בין יהודית לדמוקרטית – נמצא אותו נפגם בצורה שנצטער על כך מבחינה היסטורית ומעשית.
אני מקווה שבאמת טובתה של מדינת ישראל תרחף מעל הבניין הזה לדורי-דורות. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לראש האופוזיציה חבר הכנסת הרצוג.
עוד שני אנשים, אני אאפשר להם, ודאי, לברך, לאלה שעסקו במלאכה. הראשון יהיה יוזם החוק חבר הכנסת אבי דיכטר, ואחריו – מי שעמד בראש הוועדה המשותפת חבר הכנסת אמיר אוחנה. בקצרה, בבקשה, רבותיי, יש לנו עוד חקיקה מרובה.
חברי הכנסת, מי שמעוניין להמשיך להצביע, אנחנו תכף ממשיכים בהצבעות.
אבי דיכטר (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כול לברך את ראש הממשלה, שמרגע שהוא הגדיר את החוק הזה כחוק הדגל של הליכוד, הדברים קיבלו תנופה עד לשעה הזו שבה עבר החוק; חבר הכנסת והשר יריב לוין, שהוביל את זה מצד של הממשלה; זאב אלקין ואיילת שקד, השרים שעוד עסקו בזה בכנסת הקודמת; כמובן, יושב-ראש הוועדה אמיר אוחנה, וניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, שביחד באמת קידמו את זה מאוד; חברי הכנסת – שכל אחד מסיעתו דרבן את זה קדימה: רועי פולקמן ועודד פורר במרץ רב מאוד דחפו את החוק הזה קדימה; וכמובן, דודי אמסלם שמנצח על התזמורת הזו, שבאמת עזר לנו מאוד להביא את זה ברוב הנדרש; לאנשי המכון לאסטרטגיה ולאנשי פורום קהלת, ולהרבה מאוד אנשים שגם הגיעו לכאן כדי לכבד אותנו.
אני יודע, אדוני היושב-ראש, שהתקנון לא מאפשר לעשות את מה שהייתי רוצה לעשות בסגנון, אבל אני רוצה לומר לך ולכם: "כל עוד בלבב פנימה / נפש יהודי הומייה / ולפאתי מזרח קדימה / עין לציון צופייה, // עוד לא אבדה תקוותנו, / התקווה בת שנות אלפיים, / להיות עם חופשי בארצנו / ארץ ציון וירושלים". תודה רבה, אדוני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אבי דיכטר. אני מזמין את – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הלו, חברים יקרים, אם עוד פעם יהיה דבר כזה – –
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
מה זה? שוק נהיה פה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אף אחד לא יישאר שם ביציע. אני עם חברי הכנסת בקושי מסתדר, עוד חסר לי להעיר לאורחים.
בבקשה, יושב-ראש הוועדה המשותפת, חבר הכנסת אמיר אוחנה.
אמיר אוחנה (יו"ר הוועדה המשותפת):
תודה לך, אדוני. ראשית, אני רוצה להודות ליוזם החוק חבר הכנסת אבי דיכטר, שבזכות העיקשות והנחישות שלו החוק לא ירד מסדר-היום, ושנים לאחר שהוגש, חיפש ומצא את הזמן הנכון לקדם אותו ולהעביר אותו; לשר המקשר בין הממשלה לכנסת – איפה אתה, יריב? יריב, על הגיבוי והסיוע, על ההנחיה והתרומה מניסיונו העשיר – ובהזדמנות זאת, גם ליועצו הנאמן ליאור; ליו"ר הקואליציה, יו"ר הקואליציה חברי האהוב דודי אמסלם, שבזכות ההירתמות שלו לגודל השעה, החום האנושי המיוחד שלו והמעורבות בזמנים שבהם היינו זקוקים לך יותר מכול, הצלחנו לעמוד במשימה.
לך, אדוני יושב-ראש הכנסת, שלהבנתך את החשיבות היתרה שיש בהירתמות כל מנגנוני וגופי הכנסת כרשות המכוננת היה סיוע מכריע להצלחתנו להביא היום את החוק הזה; וזו גם הזדמנות טובה לציין ולהודות לצוות ועדת החוקה, שהיה גם צוות הוועדה שלי, שנרתם למשימה הלאומית ופעל ככל יכולתו להקפיד על קלה כבחמורה, לדקדק בקוצו של יו"ד ולוודא שלא תיפול מלפנינו תקלה – ובמיוחד לגור, היועץ המשפטי, הצדיק, לוועדה; אסף, מנהל הוועדה החרוץ, ורונית הדוברת הנמרצת; וגם לצוות שלי, שחלקו כבר לשעבר וחלקו בהווה: אורדן סוחמי, יונתן עוז, בן זילברברג, גיא לוי, בוריס גרינשפון, איתי גלינר ואסיף אלקיים; למלומדים הנכבדים: ויניצקי, בקשי, יעקובסון, פוקס, רוטמן, פרופ' רות גביזון, קופל, אלדר ונוספים, שליוו אותנו במשך כל החקיקה.
ולבסוף, לך, אדוני ראש הממשלה, על האמון הלא-מובן מאליו שנתת בי כשמינית אותי לפני שנה לעמוד בראש הוועדה, על הגיבוי, על המעורבות ועל העמידה על העקרונות החשובים שבחוק הזה, למען מדינת ישראל, ולמען עם ישראל. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אמיר אוחנה.
הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1244; דברי הכנסת, חוב' ל"ב, ישיבה 355, עמ' 30165; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה, שגם קיבלה פטור מחובת הנחה, יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה וועדת הכנסת חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
תודה, אדוני היושב-ראש. שרים נכבדים, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, רשמת פרלמנטרית, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס׳ 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
הצעת החוק הגיעה לוועדה אחרי שנים רבות שבהן הממשלה ביקשה מהוועדה להאריך בכל פעם הסדרים זמניים שונים במשק החשמל, בעיקר הארכת הרישיונות של חברת החשמל, שלא התיישבו עם הוראות הרפורמה שהכנסת חוקקה בשנת 1996.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כבל, רק אני מזכיר את השעה. השעה 03:00 – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, אני, אין.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
– – בלילה.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני חייב.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא, לא, בסדר.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, אני, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
דקה ל-03:00.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, לא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני רק מזכיר.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אני חייב כאן להקריא את הכול, ולו רק – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
– – –
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, ברצינות.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
נו?
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
כי הדברים, הנאום הזה חשוב מאוד – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לפנתיאון.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
לא, לא, לא, לגבי ההמשך מבחינה משפטית. ושלא – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טוב.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
יחד עם חברי הוועדה הצבתי עובדה בפני הממשלה שלפיה לא יינתנו עוד הארכות כאלה, ועל הממשלה לגבש הסדרי קבע. לשמחתי, הממשלה נענתה לאתגר, והצעת החוק הממשלתית המונחת בפניכם מגלמת רפורמה מקיפה ומשמעותית, שתהיה לה השלכה על כלל ציבור צרכני החשמל בישראל, ועל אלפי עובדי חברת החשמל.
הרפורמה מורכבת משני חלקים: רפורמה במשק החשמל ורפורמה בחברת החשמל. במסגרת הרפורמה במשק החשמל ייפתחו מקטעי ייצור החשמל והספקת החשמל לבית הצרכן לתחרות, שכמובן צפויה להוזיל בעתיד את מחירי החשמל. במסגרת הרפורמה בחברת החשמל ייעשה שינוי מבני בחברה, יופחתו כ-2,000 תקנים, 25% מהתקינה, כנגד תוספות תשלום ותוספות פנסיוניות לעובדים, והתייעלות מסיבית של החברה, שאמורה לחסוך לחברה, עם השלמתה, כמיליארד ש"ח בשנה.
לפי הצעת החוק, חברת החשמל תישאר מונופול במקטעי ההולכה והחלוקה, בדומה למדינות אחרות בעולם, שבהן מקטעים אלה מנוהלים בידי מונופול, בין ארצי ובין אזורי. בנוסף, תוכנית הפיתוח של חברת החשמל לא תיקבע עוד על די החברה עצמה, אלא – ניהול משק החשמל, אופטימיזציה ובקרה שלו, וכן תכנון עתידי של משק החשמל יועבר מידי חברת החשמל לחברה ממשלתית אחרת, חברת ניהול המערכת בע"מ, ובכך יפחתו באופן משמעותי ניגודי העניינים בשוק החשמל. בהמשך לכך, חברת החשמל צפויה לאחר הרפורמה – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ששש.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
– – להפנות את משאביה להשקעה ברשת ההולכה, שסבלה עד כה מתת-השקעה, מה שצפוי לייעל את השירות הניתן לצרכנים.
עוד בהתאם לרפורמה, חברת החשמל תמכור חלק ניכר מיחידות הייצור שלה, מכירה שהיא חלק חשוב ומרכזי ברפורמה המונחת בפניכם. חשוב לציין שלחברת החשמל ולעובדיה יש אינטרס שמכירה זו תצא אל הפועל, שאם לא כן, העובדים לא יקבלו את התוספות המוסכמות. על רקע זה החליטה הוועדה לאשר את מועדי מכירת יחידות הייצור שהוצעו ולאפשר תקופות הארכה מוגבלות למועדים אלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ששש.
איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה):
אציין שלמרות לוח הזמנים הצפוף נוכח תום המושב השקיעה הוועדה שעות רבות בהכנת הצעת החוק, קיימנו דיונים מעמיקים בכל סעיף וסעיף, והכנסנו להצעת החוק תיקונים רבים, שמפאת קוצר הזמן לא אפרטם. במסגרת הדיונים נדרשנו גם לנושא החשמל הכשר, קרי דרישת האוכלוסייה החרדית לחשמל בשבתות ובמועדי ישראל שאינו מערב מגע אדם.
במסגרת תיאום שנעשה בהנחייתי, בין חברי הכנסת מיהדות התורה ומש"ס לבין נציגי הממשלה, גובש מסמך הסכמה לעקרונות חשמל כשר, הנושא את הכותרת: סיכום – עקרונות לבחינת סוגיית חשמל כשר ואפשרויות לפתרון. מסמך זה שנשלח אליי, ועליו חתום יושב-ראש רשות החשמל ד"ר אסף אילת, פורסם באתר ועדת הכלכלה, כך שכל המעוניין יכול לעיין בו. אציין כי המסמך מעגן את העיקרון שלפיו כל צרכן חשמל בישראל ראוי לשירות הנדרש עבורו, והרשות תפעל למלא את צרכיו, לרבות חשמל כשר, ושהרשות תבחן סל פתרונות למתן חשמל כשר.
עם זאת, במסמך המוסכם עוגן עיקרון חשוב ביותר, שלפיו מבקשי השירות הם שיישאו בעלויות השירות, והן לא יושתו על כלל צרכני החשמל. כך נמצא פתרון שמחד גיסא, מאפשר מתן שירות חשמל כשר לצרכנים שנדרשים לשירות זה וצורכים היום חשמל כשר מגנרטורים לא חוקיים ומסוכנים, ומאידך גיסא, מבטיח כי השירות לא יסובסד על ידי כלל צרכני החשמל בישראל ולא יושת עליהם.
אני מבקש להודות לשותפיי למתווה המוסכם, חברי הכנסת יעקב אשר, מיכאל מלכיאלי, משה גפני, וסגן שר האוצר איציק כהן; וכן לחברי הכנסת שולי מועלם, איילת נחמיאס ורבין, בצלאל סמוטריץ ורועי פולקמן, שליוו אותי לכל אורך הדיונים בוועדה. ועדת הכלכלה בראשותי תמשיך, כמובן, לפקח על כך שהדברים מתבצעים. אדגיש את העובדה שבשורה הראשונה של החוק –"התייעלות אנרגטית", הינה חוק של חבר הכנסת איתן ברושי וקבוצת ח"כים ששולבה בתוך החוק.
חבריי וחברותיי חברי הכנסת, מטבע הדברים הצעת החוק כוללת נושאים ופרטים רבים, שמפאת קוצר הזמן והעומס היום במליאה לא אפרטם. עם זאת, חשוב לי לציין שהדיונים המעמיקים בוועדה הובילו לכך שכל חברי הכנסת מהסיעות השונות תמכו בהצעה כפי שגיבשנו, ולהצעה זו, על אף מורכבותה, אין הסתייגויות.
לפיכך, אני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, לא לפני שאודה לכל מי שהיה שותף למהלך ההיסטורי הזה: בראש ובראשונה, לידידי שר האוצר משה כחלון ולשר האנרגיה יובל שטייניץ; לאודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה, ולשי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר; לעופר בלוך, מנכ"ל חברת החשמל; ליפתח רון-טל, יו"ר חברת החשמל; לד"ר אסף אילת, יו"ר רשות החשמל; לאורן הלמן, סמנכ"ל רגולציה של חברת החשמל; לעדי חכמון, סגנית הממונה על התקציבים במשרד האוצר; לאמיר רשף ולעו"ד אפרת נחלון מאגף התקציבים באוצר.
כמו כן, ברצוני להודות לעובדי חברת החשמל ולמיקו צרפתי, העומד בראש ועד העובדים. תודה מיוחדת וענקית נתונה לצוות המקצועי, שעבד לילות כימים למען העברת הרפורמה בזמן הקצר שהוקצה לנו: ללאה ורון הנפלאה והמקצועית, מנהלת ועדת הכלכלה, לד"ר עידית חנוכה סגנית מנהלת ועדת הכלכלה, לדיקלה טקו, ליפעת לוי ישראל ולאביעד לוין.
תודה לצוות הייעוץ המשפטי, שהפך עולמות כדי להשלים את הכנת הצעת החוק לקריאה השנייה והקריאה השלישית בזמן, ובראש ובראשונה לעו"ד אתי בנדלר, המשנה ליועץ המשפטי לכנסת והיועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, ולעורכת הדין נעמה דניאל, שליוותה אותה בהכנת החוק.
זוהי כנראה אחת מהצעות החוק האחרונות שאציג כאן כיו"ר ועדת הכלכלה בכנס הקיץ, ולכן אנצל את הבמה גם כדי להודות לכל צוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכלכלה, שעמל ללא לאות על הכנת עשרות הצעות חוק ותקנות למען אזרחי ישראל: לעו"ד איתי עצמון, שהפך במזל טוב לאבא, למרב תורג'מן, לאביגל כספי, לענבר הרשקוביץ ולגיא לוי. תודה רבה לכולם. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, גם על הנאום, ובעיקר על העבודה הגדולה והרבה שעשית בימים האחרונים בעניין.
כאמור, להצעה לא הוגשו הסתייגויות. אנחנו נעבור כרגע על רשימת בקשות רשות הדיבור. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת רועי פולקמן – מוותר; חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ששש. חברים. חברות וחברים. נעמוד על זכותה הדמוקרטית של חברת הכנסת כהן-פארן.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני אדבר מאוד קצר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ששש. עד חמש דקות לרשותך, גברתי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני אדבר פחות מחמש דקות. לילה טוב לכולם. החוק הזה הוא חוק חשוב, והוא חוק משמעותי למשק, ולהביא אותו לדיון ב-03:00 זה, בוא נגיד ככה, מאוד מאוד מאוד בעייתי. אבל אני אגיד כמה מילים שיש לי לומר על החוק.
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
למה זה בעייתי? עבדנו עליו שלושה ימים בוועדה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
בגלל שאני התעסקתי הרבה מאוד – – –
קריאות:
– – –
אלי אלאלוף (כולנו):
יאללה, מספיק לברבר – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אני לא יכולה להצביע בעד או נגד החוק הזה – –
אלי אלאלוף (כולנו):
יאללה, יאללה, יאללה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – בלי להגיד אף מילה.
קריאות:
– – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
ואולי תקשיבו. אולי כדאי לכם להקשיב.
יפעת שאשא ביטון (כולנו):
די – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אנחנו לא היינו צריכים להצביע עליו ב-03:00, לפנות בוקר.
קריאות:
– – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
החוק הזה היה צריך להגיע בנחת, ברוגע, במצב הרבה יותר רגוע.
קריאות:
– – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
בכלל, כל החוקים שהגיעו השבוע הם בגלל חוסר התפקוד שלכם בקואליציה – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
חבל על הזמן שלך.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
להעביר את החוקים לאורך כל מושב הקיץ, ולא רק בשבוע האחרון שלו. ותפסיקו לכעוס עליי, ולעשות לי ככה, חבר הכנסת אלאלוף, כי אתה יודע את זה – –
אלי אלאלוף (כולנו):
מספיק – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – ואתה יודע את זה טוב מאוד. אז תיתנו לי להגיד כמה מילים על חוק משק החשמל. תראו, את ההחלטות על הפרטת משק החשמל החליטו כבר לפני 20 שנה, כך שזה לא שכרגע אפשר לחזור לאחור. אולי היה אפשר לחזור לאחור אם אנחנו היינו בממשלה, אבל באמת, כל מה שקרה פה בעשר שנים וב-20 שנה האחרונות כבר הלך לכיוון הזה.
ואני רק מקווה, ובזה אני אסיים, שהחוק הזה יביא באמת להתקדמות של משק החשמל למשק מודרני, ולמשק בר-קיימא של אנרגיה בת-קיימא ונקייה וירוקה, כי מדינת ישראל צריכה שינוי מאוד מאוד גדול במשק החשמל שלה, שהוא לא רק ברמת התחרות ומשהו ככה בקוסמטיקה. הוא משהו מאוד מאוד מעמיק, ואני לא יודעת אם הרפורמה הזאת מביאה את זה, אבל זאת הרפורמה שהגיעה לכנסת, ובואו נגיד ככה – לכנסת לא כל כך הייתה ברירה אלא לאשר אותה, ב-03:00, בבוקר. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה. חברת הכנסת שולי מועלם, חברת הכנסת מועלם, שולי?
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
לא – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מוותרת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חברת הכנסת נורית קורן, נורית – מוותרת; חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חבר הכנסת אילן גילאון, אילן – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג, תמר – אינה נוכחת. ביקש שר האנרגיה יובל שטייניץ, בקצרה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, 95 שנה אחרי שפנחס רוטנברג הקים את חברת החשמל הישראלית, 70 שנה אחרי הקמת המדינה ו-22 שנה אחרי שהממשלה והכנסת החליטו על רפורמה בחברת החשמל ובמשק החשמל, ואחרי שבע ממשלות שניסו ונכשלו בהשגת הרפורמה, אני חושב שמדובר הערב ברגע היסטורי במשק החשמל והאנרגיה במדינת ישראל.
איתן כבל – שעשה עבודה מצוינת, ואני מודה לו; אתה הודית לכולם – כבר כלל בנאומו את הכול, אז אני לא אחזור על הכול. אני רק אציין דבר אחד: ראשית, המונח "היד על השַלטר" נגמר הערב. לא יהיה שַלטר יותר, כי אף גוף במדינת ישראל לא ייצר את רוב החשמל, אלא בתוך כמה שנים לא יהיה אפילו גוף שייצר 20% מהחשמל, זאת אומרת, לא יהיה שאלטר ולא תהיה יד על השלטר, לא להנהלה ולא לא לשום חבר ועד עובדים.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
די עם הפופוליזם שלך – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
אל תפריע לי, בבקשה.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אני אפריע לך, כי – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת פרץ, אדוני.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
מתי – – – הוריד את השלטר – – – הקמת המדינה? מדוע אתה – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
לא הורידו אף פעם את השלטר, אבל המונח הזה ריחף מעלינו.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
אתה פשוט משקר בדברים האלה. אתה מספיק – – –
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
עמיר, חבל שאתה מפריע לי בשעת לילה מאוחרת וברגע החגיגי הזה. שמור את ההערות שלך לאחר כך.
עמיר פרץ (המחנה הציוני):
בדבריך האלה אתה מדבר חגיגי?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת פרץ, דבריך נשמעו, מחאתך הושמעה. בבקשה.
שר האנרגיה יובל שטייניץ:
א. אחרי הרפורמה הזאת לא יהיה שלטר אחד למשק החשמל אלא המון המון שלטרים. דבר שני – הרפורמה הזאת מאפשרת משק חשמל תחרותי, יעיל ומודרני לעשרות שנים קדימה, שגם יתרום להפחתת מחיר החשמל, אבל לשיפור עצום בכל מערכת החשמל, וגם מאפשר לנו ללכת עכשיו מהר לצעד שעם פיתוח לווייתן וכריש-תנין, יאפשר לנו לסגור את תחנת הכוח הפחמית בחדרה, שהיא תחנת הכוח הפחמית ותחנת הכוח בכלל המזהמת ביותר במדינת ישראל והמזיקה ביותר לבריאות הציבור בישראל.
אז הצעד הערב הוא משמעותי ביותר לאנרגיה, לחשמל, ואני יכול להגיד לכם עוד דבר: גם כשר אוצר הובלתי המון רפורמות וליוויתי המון רפורמות. זו הרפורמה הגדולה ביותר, המקיפה ביותר והמשמעותית ביותר אי פעם בחברה ממשלתית במדינת ישראל. מדובר בהיסטוריה. אנחנו עושים עכשיו היסטוריה בכלכלה ובמשק האנרגיה בישראל. תודה רבה לכולם.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני השר.
כאמור, לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אנחנו נעבור כעת להצבעה. חבר הכנסת פרץ, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד, כנוסח הוועדה?
הצבעה מס' 918
בעד סעיפים 1–30 – 43
נגד – 6
נמנעים – אין
סעיפים 1–30 נתקבלו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, שישה מתנגדים. ההצעה התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על ההצעה בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 919
בעד החוק – 42
נגד – 4
נמנעים – אין
חוק משק החשמל (תיקון מס' 16 והוראת שעה), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
42 תומכים, ארבעה מתנגדים. חבר הכנסת פרץ מבקש להוסיף את תמיכתו, לפרוטוקול. גם חבר הכנסת אילן גילאון, לפרוטוקול.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר, בסדר. צירפנו גם את הצבעתך לפרוטוקול.
הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסת אחר כבוד לספר החוקים של מדינת ישראל. מזל טוב, אנשי חברת החשמל ביציע. אתם יוצאים לדרך חדשה. יובל, תודה. תודה לכולם.
הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018
[מס' מ/1211; דברי הכנסת, חוב' כ', ישיבה 322, עמ' 27781; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות חבר הכנסת – – –
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
במקומו – חבר הכנסת דני סידה, חבר הוועדה. בבקשה, אדוני.
דן סידה (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות):
אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברי וחברות הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה השנייה והקריאה השלישית, את הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, שהגישה הממשלה.
הצעת החוק מפחיתה את ההשלכות הפליליות הצפויות בשל עבירה בודדת של החזקה או שימוש בסם הקנאביס לגבי אדם שהתנהגותו פרט לכך נורמטיבית, אין לו עבר פלילי, והוא אינו משתמש שימוש ממושך או תכוף בסם הקנאביס. יחד עם זאת, הצעת החוק אינה גורעת מהיות העבירה פלילית.
הצעת החוק מציעה, כהוראת שעה לשלוש שנים, כי עבירה של החזקה או שימוש לצריכה עצמית של סם הקנאביס שנעברת בפעם הראשונה או בפעם השנייה בידי אדם בגיר תיחשב, ככלל, לעבירת קנס מיוחדת, שיחולו לגביה סדרי דין מיוחדים. הסדר זה של עבירת קנס מיוחדת לא יחול לגבי חייל ולגבי מי שיש בעברו הרשעות בעבירות מסוימות, לרבות אסיר, וגם לא יחול על קטינים, שדרכי הטיפול בהם שונות.
סדרי הדין בעבירת קנס מיוחדת יאפשרו לנקנס לשלם קנס בסכום של 1,000 שקל לעבירה ראשונה או 2,000 שקל לעבירה שנייה, שיטיל עליו שוטר בהליך שאופיו מינהלי, וזאת במקום שתיפתח נגדו חקירה פלילית בשל העבירה.
הנקנס יכול לבקש לבטל את הקנס בטענה של חוסר עניין לציבור, ולחלופין הוא יכול לבקש להישפט על העבירה. אם הוא ביקש להישפט, תיפתח חקירה פלילית, והוא יהיה צפוי, במקרה של הרשעה, לעונש מינימום של פי שלושה לפחות מהקנס המקורי, ללא אפשרות של הקלה בעונש. בית המשפט יוכל גם לפסוק הוצאות משפט במקרה של ניהול הליך בחוסר תום לב או באופן מכביד.
קנס שהוטל וגם הרשעה בעבירת קנס מיוחדת לא יירשמו במרשם הפלילי אלא במרשם משטרתי מיוחד, שבו ניתן יהיה לרשום, בנסיבות שייקבעו בנוהל, גם עבירות של החזקה או שימוש בקנאביס שעברו קטינים. המרשם המשטרתי המיוחד ינוהל בנפרד מהמרשם הפלילי ויהיה חסוי, ומידע ממנו יוכל להימסר רק בתנאים שנקבעו, כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית בעתידו של מי שהמידע עליו מצוי במרשם המשטרתי המיוחד.
בתקופת הוראת השעה, שתתחיל רק באפריל 2019, יימסר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות דיווח לעניין הפעלת ההסדר המיוחד, כדי שניתן יהיה לבחון את אופן יישום ההסדר ואם הצעת החוק השיגה את מטרותיה – ליצור הרתעה מפני ביצוע העבירה תוך שמירה על מידתיות בענישה.
אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות שהוגשו ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה.
אני רוצה להודות לשר לביטחון פנים מר ארדן על מעורבותו בהצעת החוק, ליועצת המשפטית של הוועדה נועה בן שבת, למנהלת הוועדה ענת כהן שמואל, ואחרון חביב – ליושב-ראש הוועדה מר אלי אלאלוף, אשר בתבונתו ומניסיונו רב-השנים הביא נושא רגיש זה עד הלום.
ברצוני לסיים בנימה אישית ולומר תודה – תודה לבורא עולם ותודה לרב אריה דרעי על הזכות להיות חבר בוועדה שמנהל מר אלאלוף, ובכך לעמוד מקרוב ולראות כיצד אדם חכם, רגיש וסבלני מחד גיסא אך תקיף וענייני מאידך גיסא מנהל את הוועדה החשובה הזו ועומד לימין כל עשוק ברוך וחמלה, וכנגד כל עושק – בעוז ותבונה.
תודה לך, אלי, על שהיית לי למורה דרך מורם מעם בתחילת דרכי בכנסת ישראל, ותודה לך בשם עם ישראל ואזרחי ישראל על פועלך בעבר בתפקידיך החשובים, ובהווה – בכנסת ישראל ובראשות הוועדה. בטוחני שגם בעתיד נמשיך כולנו ליהנות מכישוריך, מניסיונך רב-השנים ומאישיותך בתפקידים החשובים שעוד נכונו לך. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני חבר הכנסת סידה. איזה כיף לסיים כך מושב. אם כן, נעבור לרשימת מנמקי ההסתייגויות. ראשון המנמקים, חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר. רשות דיבור לחבר הכנסת דב חנין.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
מוותר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גם מוותר.
טוב. נעבור, אם כן, להצבעה. מי שרוצה, שיתפוס את – – –
שרן השכל (הליכוד):
מה קורה עם – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גברתי איננה רשומה, אבל יש לך הסתייגויות ואת רוצה לנמק? חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה, גברתי. כמה זמן גברתי צריכה? 20 דקות?
שרן השכל (הליכוד):
לא. יש לי 20 הסתייגויות, אבל – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כמה זמן גברתי רוצה?
שרן השכל (הליכוד):
שים 12 דקות.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
12 דקות?
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בבקשה, גברתי.
שרן השכל (הליכוד):
אם אני אסיים לפני כן, זה יהיה לפני כן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גברתי, בבקשה, הזמן לרשותך.
שרן השכל (הליכוד):
תודה רבה. שלום, חברי הכנסת. מפאת זה שאנחנו נמצאים פה באמת כבר ארבעה ימים, כמעט ארבעה ימים שלמים, וכולנו עייפים ותשושים היום בבוקר, אני אוותר על להקריא את הדוח שרציתי להקריא, של משרד המשפטים. זה דוח מאוד מעניין. זה דוח שנכתב כתוצאה מהוועדה של השר ארדן למדיניות אי-הפללה, דוח של משרד המשפטים, על ידי יפעת רווה, שלמעשה, לאורך כל הדוח הזה היא מדברת וקוטלת את הגישה שעליה מבוסס החוק היום – הגישה הזאת של הפללה של צרכני קנאביס, שהיא מיותרת; להכניס אותם לכלא ולהשאיר את הדין הפלילי זה מיותר. ולכן, אני אשאיר את זה פה לך, השר ארדן, כדי שאולי תוכל לקרוא את זה ולהתעניין בזה טיפה אחרי זה, מה משרד המשפטים אומר.
אני אוותר גם על קריאת הדוח של נבחר הציבור שישב בוועדה שלך, שגם הוא הסיק מסקנות אחרות לחלוטין מהחוק שאיתו אנחנו יוצאים היום. אני אוותר גם על להקריא את הדוח של הרשות הלאומית למלחמה בסמים, שגם היא מתנגדת לעקרונות שעליהם מושתת החוק שאנחנו מעבירים היום, ואפילו את הדוח של היועץ המשפטי לממשלה, שטוען שאחד הסעיפים הוא אפילו בלתי חוקתי. אני הלכתי ובדקתי – – –
שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי):
– – – חשב שזה לא חוקתי, הוא אמר דברים הרבה יותר – – –
שרן השכל (הליכוד):
לא. הוא אמר דברים ברורים. שולי, אני אימנע מלהקריא לך את מה שהוא כתב, בגלל שכולם פה עייפים. אני אימנע מלהקריא לך אותו, אבל הוא אומר דברים מאוד מאוד ברורים בקשר לסעיפים האלה.
אני רוצה גם לספר לכם על סקר. השר ארדן, עשינו סקר שבודק מה הציבור חושב. הסקר מראה ש-70% מהציבור אינו טוען בכך שאדם שנתפס על עישון קנאביס יישב בכלא הישראלי. הם לא תומכים בזה, ולכן כל עוד הדבר הזה נשאר בחקיקה ואנחנו לא מעבירים אי-הפללה אמיתית, החוק הזה לא יהיה שלם.
אני רוצה לדבר בסך הכול על ארבע נקודות שהן באמת הסתייגויות חשובות שאותן הגשתי. הראשונה קשורה לקטנים. הרי אי-הפללה מדברת בראש ובראשונה על גישה שונה – מדין פלילי לחינוכי; לבוא ולחנך את הדור הצעיר, לבוא ולתת טיפול במקום עונש בבתי הכלא. כל עוד בחקיקה הזאת הקטינים נשארים באותו מצב שהם נמצאים בו היום – זאת אומרת שעדיין חל עליהם הדין הפלילי ואפילו לא קנס – אנחנו עדיין עלולים פשוט להרוס להם את החיים על זה שהם עשו איזושהי שטות בגיל 15 או בגיל 16, שייפתח להם תיק פלילי. הם עלולים להיות במצב שהם לא יכולים להתגייס, או לא להתגייס ליחידות קרביות.
בואו גם נדבר על ההשלכות, על מה שעלול לקרות בעתיד. כל עוד יש לך תיק פלילי – הרי יש דברים מסוימים שאנחנו לא רוצים שעבריינים יעשו. אנחנו מדברים על כך שאנשים לא יכולים ללמוד מקצועות מסוימים. אז השר ארדן, אתה גוזר עליהם לעולם לא להיות לא עורכי דין ולא רופאים ולא נושאים במשרה ציבורית, ואפילו לא לאמץ ילדים, כי במשרד הרווחה, כשאתם רוצים לאמץ ילדים, אסור שיהיה לכם תיק פלילי. אפילו חוק הפונדקאות שהעברנו היום, העברנו אותו, קובע שאדם עם תיק פלילי לא יוכל לעשות פונדקאות, ולכן גם אלה שנפתח להם תיק פלילי, אפילו את הפונדקאות הזאת שהעברנו היום, אנחנו מודעים את הדבר הזה מהם.
לכן הדבר הזה לא שלם. אנחנו חייבים לנקוט, בעיקר עם קטינים, גישה טיפולית, גישה חינוכית, וכל עוד אנחנו לא קובעים את זה בחקיקה, הדבר הזה הוא בעייתי.
אני רוצה גם לדבר על העניין של הקנס על בקשה להישפט. גם היועץ המשפטי לממשלה העיר על העניין הזה. לכל אחד מאיתנו יש את הזכות לבוא ולהוכיח את חפותנו בפני בית המשפט. גלעד, אתה בתוך החקיקה הזאת למעשה מונע מהם את האפשרות הזאת. אתה קובע שאם בית המשפט מרשיע אותם, הם לא מקבלים את הקנס המקורי, או הם לא מקבלים את מה שהשופט בבית המשפט מחליט; אתה מחליט בתוך חקיקה שאתה מעניש אותם פי שלושה מהקנס המקורי שאותו הם היו צריכים לשלם. פה הייתה, שולי מועלם, התגובה של היועץ המשפטי לממשלה שהפסקה הזאת היא פשוט פסקה לא חוקתית.
אני רוצה לומר שכשהשר בא לוועדה והודה שהמדיניות הנוכחית לא עובדת ושהרבה מאוד אנשים נורמטיביים נפגעו – איך אנחנו יכולים לבוא ולא לתקן את העוול שנעשה להם לאורך השנים? אנשים שבעבר נפתחו להם תיקים פליליים, אנחנו למעשה לא מתמודדים איתם, ואנחנו משאירים את המצב כמו שהוא. הם עדיין נשארים עבריינים, וכל ההגבלות שחלות עליהם בדין הפלילי ימשיכו לחול עליהם.
ולכן החוק הזה הוא לא אי-הפללה אמיתית. החוק הזה הוא למעשה הפללה עצמית – הפללה שבה כאשר שוטר מגיע ולפי שיקול דעתו יכול לבוא ולתת לך קנס, לפי שיקול דעתו – הוא יכול גם לקחת אותך להליך פלילי – אבל התשלום של הקנס למעשה הוא הודאה שאתה עברת עבירה פלילית, ולכן הדרך משם לבית משפט בעתיד היא דרך הרבה יותר קצרה.
אני רוצה לסכם. יש עוד הרבה הסתייגויות, אבל אני רוצה לסכם כך: השר ארדן, אני קוראת לך לעשות את הדבר הנכון. אני קוראת לך להעביר אי-הפללה אמיתית במדינת ישראל. כל ניסיון לבוא ולחסום את זה הוא בבחינת הבלתי-אפשרי. הרכבת כבר יצאה; הדבר הזה כבר יקרה. אתה פשוט תיזכר בהיסטוריה כמכשול האחרון שהיה בפני אזרחי ישראל לאי-הפללה אמיתית, האי-הפללה שבה 70% מאזרחי ישראל תומכים. לא לשלוח אנשים לבתי הכלא. וגם אם לא תתמוך, זה בסדר. כל האופוזיציות מתחלפות, וגם שרים בסוף יתחלפו. ישנן קדנציות נוספות. זה כדור שלא ניתן לעצור. גם החוק הזה הוא למעשה החריקה האחרונה בדרך לאי-הפללה.
אני רוצה במשפט אחרון – סגן היושב-ראש, אני לא יכולה לסיים. אני מבקשת עוד קצת שקט.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר.
שרן השכל (הליכוד):
אני רוצה להתייחס במשפט אחרון באמת לברכה. יש פה שני אנשים, ברוך גרמאי ואפרים מנחם, ששירתו פה בכנסת. ברוך שירת פה 25 שנה ואפרים שירת פה 34 שנים כאן, בסדרני הכנסת. במשך שנים הם העניקו את העבודה שלהם כדי להגן על כבודה של הכנסת, והיום זה למעשה היום האחרון שלהם, ואחריו הם יוצאים לפנסיה.
דיברתי איתם היום ובירכתי אותם, אבל חשוב גם פה, מעל בימת הכנסת, שנציין את תרומתם האדירה לשמירה על כבודה של הכנסת. שיהיה בהצלחה, ותיהנו מהפנסיה שלכם. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה לחברת הכנסת שרן השכל.
בואו חברים, תפסו נא מקומותיכם, אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין להצביע, יתפוס בבקשה את מקומו. טוב. אנחנו, חברים, עוברים להצבעה על הצעת חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה.
אנחנו מתחילים בהסתייגויות. ראשית – הסתייגויות לשם החוק, של קבוצת מרצ. חברת הכנסת שרן השכל משכה את כל הסתייגויותיה. חברי הכנסת, מושכים את כל ההסתייגויות?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
כל ההסתייגויות. אז מרצ משכה את כל ההסתייגויות, ושרן השכל משכה את כל ההסתייגויות. חבר הכנסת יואב קיש משך את כל הסתייגויותיו.
תמר זנדברג (מרצ):
לא, רגע – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
שאלתי. לשם החוק – מחקתם. בסדר. אילן גילאון, אדוני, יש לו הסתייגות לסעיף 1.
אילן גילאון (מרצ):
– – – כל ההסתייגויות של מרצ – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מצביעים?
אילן גילאון (מרצ):
כן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מצוין, טוב מאוד. לגיטימי.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות מס' 2, לסעיף 1, של חבר הכנסת אילן גילאון. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 920
בעד ההסתייגות – 18
נגד – 28
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
18 תומכים, 28 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על לחלופין. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 921
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 29
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) לחלופין של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 29 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 3, של חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 922
בעד ההסתייגות – 17
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
17 תומכים, 30 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 4 – מי בעד ומי נגד?
חבר הכנסת גילאון, אתה מצביע גם על הסתייגויות שהן רק שלך?
אילן גילאון (מרצ):
לא. רק – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מצוין, מצוין. אנחנו עומדים על זכותך הדמוקרטית בשמחה ובששון.
הצבעה מס' 923
בעד ההסתייגות – 17
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
17 תומכים, 30 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 5 – מי בעד ומי נגד? סליחה, לחילופין. הסתייגות 4 לחילופין – מי בעד ומי נגד?
קריאה:
לחֲלופין.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לחֲלופין. אויש, טל שניידר עוד רגע תצייץ. לחֲלופין.
הצבעה מס' 924
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות (4) לחלופין של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 29 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 5 – מי בעד ומי נגד? אנחנו מצביעים. הסתייגות מס' 5.
הצבעה מס' 925
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 27
נמנעים – 1
ההסתייגות (5) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
14 תומכים, 27 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין. אנחנו מצביעים, חברים, על לחלופין. מי בעד ומי נגד?
אלי אלאלוף (כולנו):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת אלאלוף, אני מציע לנו לא לקחת ללב.
יצחק הרצוג (המחנה הציוני):
– – – אפשר להבין על מה מצביעים – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 5 לחלופין.
הצבעה מס' 926
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות (5) לחלופין של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
13 תומכים, 29 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 6 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 927
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 27
נמנעים – 1
ההסתייגות (6) של חברי הכנסת מירב בן ארי, דן סידה ואילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
13 תומכים, 27 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 7 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 928
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות (7) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 29 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 8 – מי בעד ומי נגד? חבר הכנסת כבל, הגת הוא חלק מהעסק פה?
הצבעה מס' 929
בעד ההסתייגות – 15
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות (8) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
15 תומכים, 29 מתנגדים נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין א' – מי בעד ומי נגד? איזו ערנות בשעת בוקר.
הצבעה מס' 930
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 30
נמנעים – 1
ההסתייגות (8) לחלופין (א) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
13 תומכים, 30 מתנגדים, אחד נמנע. ההסתייגות הוסרה.
לחלופין ב' – מי בעד ומי נגד?
קריאה:
כמה יש עוד?
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
ככה וככה. יש עוד שניים וחצי עמודים.
הצבעה מס' 931
בעד ההסתייגות – 13
נגד – 27
נמנעים – 1
ההסתייגות (8) לחלופין (ב) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
13 תומכים, 27 נמנעים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 9 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 932
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 30
נמנעים – 1
ההסתייגות (9) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
11 תומכים, 30 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות 10 – מי בעד ומי נגד?
קריאה:
– – – הסתייגות – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
10. מייד אחריה אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה – בהנחה שהיא לא תתקבל, כמובן.
הצבעה מס' 933
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות (10) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
11 תומכים, 29 מתנגדים, נמנע אחד. גם ההסתייגות הזאת הוסרה. הוסרו כל ההסתייגויות לסעיף 1.
אנחנו מצביעים כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 934
בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 45
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, אפס מתנגדים, נמנע אחד. סעיף 1 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים להצביע על הסתייגות שאחרי סעיף 1, הסתייגות מס' 11. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 935
בעד ההסתייגות – 12
נגד – 29
נמנעים – 1
ההסתייגות (11) של חבר הכנסת אילן גילאון אחרי סעיף 1 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
12 תומכים, 29 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
אנחנו עוברים להצביע – כן, אדוני?
אילן גילאון (מרצ):
– – – חמש הסתייגויות – – – אתה יכול לבחור איזה שאתה רוצה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מצביע לפי הסדר.
אנחנו עוברים להצביע על ההסתייגויות לסעיף 2. הסתייגות מס' 12 – מי בעד ומי נגד?
אילן, אתה לא רציני. חברת הכנסת מרב מיכאלי לפחות קיבלה ממני בתמורה, אביסעלע, לשון נקבה. אתה, אפילו את זה לא ביקשת.
אילן גילאון (מרצ):
– – –
הצבעה מס' 936
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 28
נמנעים – 1
ההסתייגות (12) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
11 תומכים, 28 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 13 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 937
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 30
נמנעים – 1
ההסתייגות (13) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
11 תומכים, 30 מתנגדים, נמנע אחד. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 14 – מי בעד ומי נגד?
אילן גילאון (מרצ):
– – – להוריד – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
זהו? ואללה, התעייפתם מהר. תנו לראות אילו סעיפים יש לנו פה.
מס' 938
בעד ההסתייגות – 11
נגד – 30
נמנעים – אין
ההסתייגות (14) של חבר הכנסת אילן גילאון לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
11 תומכים, 30 מתנגדים – גם הסתייגות מס' 14 הוסרה.
חברי קבוצת מרצ הודיעו באדיבותם שהם מושכים את כל יתר הסתייגויותיהם לחוק, נכון? עד סופו, כולל. עד הסתייגות 21, כולל.
לכן אנחנו נצביע כעת מסעיף 2 ועד סוף החוק כולו, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 939
בעד סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה – 45
נגד – אין
נמנעים – 1
סעיפים 2–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
45 תומכים, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
אנחנו עוברים כעת להצביע על הצעת החוק בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 940
בעד החוק – 43
נגד – 1
נמנעים – 1
חוק הסמים המסוכנים (עבירת קנס מיוחדת – הוראת שעה), התשע"ח2018–, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
43 תומכים, מתנגד אחד, נמנע אחד. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל.
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. מציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה.
אה, סליחה, סליחה. ברכת השר. מחילה, אדוני השר. השר לביטחון הפנים, חבר הכנסת גלעד ארדן, יברך.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן:
תודה, אדוני היושב-ראש. אומנם אנחנו תחת התחושות של חוק הלאום, אבל יש עדיין דברים חשובים. יש דברים חשובים גם כן בחברה הישראלית, בחיי היום-יום, ולכן, בראש ובראשונה, אני רוצה להודות מעומק הלב ליושב-ראש הוועדה, לאלי אלאלוף, שהוכיח, בהובלה שלו של הוועדה, בתחום הזה ובעוד הרבה תחומים – אבל אני נחשפתי בתחום הזה – כמה הוא יודע מניסיונו הרב וממקצועיותו לאזן בין הצרכים של החברה הישראלית לאינטרסים החברתיים, הרווחתיים, הבריאותיים, שהוועדה בראשותו מובילה. תודה מעומק הלב.
החוק הזה, ואני אומר זאת במשפט אחד, לי, באופן אישי, הוא גרם פרפורים לא פשוטים בבטן. כמי שכיהן בעבר כיושב-ראש עמותת אל-סם, ולמרות התחושה ולמרות האווירה היום כאילו הכול בסדר והכול מותר, ראיתי בעיניים שלי מה קורה לבני הנוער שלנו כשהם מתחילים להשתמש בסמים מגיל צעיר ולאיזה נזקים אדירים זה גורם, ואיך צעירות וצעירים מאבדים את כל עולמם וכל עתידם בגלל שימוש קבוע ומתמשך בסמים. ועדיין, דווקא כשר לביטחון הפנים, הבנתי שהפתרון הוא לאו דווקא באכיפה פלילית – אכיפה פלילית שמכתימה את עתידם של אותם צעירות וצעירים, שמונעת מהם השתלבות בחברה, שלעיתים דווקא המשטרה הולכת לאותם מקומות של נוער מוחלש, ששם אולי יותר קל לפתוח תיקים פליליים. לא זו הדרך שבה אנחנו נצליח להפחית את העלייה המאוד מאוד מדאיגה שיש בשנים האחרונות – לא רק בישראל, בכל רחבי העולם, אבל בפרט במדינת ישראל בשימוש בסמים בקרב בני נוער.
כשנחשפתי לשיטות אחרות, שבעולם התמודדו עם העלייה הזאת בשימוש בסמים, החלטתי על המדיניות הזאת, שאתם באדיבותכם – ותודה רבה לכל מי שתמך. הייתה כאן תמיכה גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה – החלטתי שהדרך להיאבק בשימוש ההולך ומתרחב בסמים אינה על ידי אכיפה פלילית, אלא על ידי מדיניות של אי-הפללה, אבל בצורה אחראית, בצורה שמייעדת תקציבים גדולים יותר להסברה, לחינוך נגד נזקי הסמים, לטיפול באלה שמשתמשים, לצערנו הרב באופן קבוע, בסמים.
אני מקווה ומתפלל הלילה הזה, בשעה הזאת, שהמדיניות הזאת תוביל לתוצאות טובות יותר – נכתים פחות אנשים בכתם פלילי, אבל גם נצליח לשנות את המגמה ולצמצם את השימוש בסמים, בעיקר בקרב בני הנוער היקרים שלנו.
תודה רבה לכם שוב על התמיכה. לילה טוב.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני השר.
הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018
[מס' מ/1237; דברי הכנסת, חוב' ל"א, ישיבה 352, עמ' 29912; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018, בקריאה שנייה ושלישית. מציג את הצעת החוק יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018, חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. בבקשה, אדוני.
חברים, יש עוד שעתיים, לא צריך להילחץ.
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, הצעת חוק זו מדברת על ביטול הפיצול. הצעת החוק הזאת נולדה עקב טענת תאגיד השידור כאן, שאם החדשות יפוצלו מהתאגיד האירוויזיון לא יהיה פה, במדינת ישראל. הטענה הזאת נבדקה על ידי גורמים רציניים, כולל משרד התקשורת – עשו את הבדיקה, וקיבלו את האינפורמציה שקובעת שאכן האירוויזיון בסכנה אם וכאשר יפצלו את החדשות מהתאגיד.
ועל כן, הגיעה הצעת החוק הזאת על ידי שר התקשורת, על מנת לבטל את הפיצול. על כן, הצעת החוק הזאת מונחת לפניכם.
בתוך ההזדמנות הזאת ניסיתי, ועדיין מנסה – כמו שאתם רואים את הוויכוחים בצד הקואליציה כרגע – להציל את החינוכית, להשאיר אותה לפחות עוד שנה אחת בחיים, כדי שבשנה הזאת נראה מה מצבנו, ובתקציב נמוך יותר של 90 מיליון שקלים. אני רוצה להגיד למליאה מה קרה כאן. לכן, אני רוצה שתבינו שבצער רב, אני אומר, שבגלל שהצעת החוק הזאת – ואני מצטער שאלה הן הנסיבות – מגיעה עכשיו, גם אם אני אצליח לגייס רוב במליאה להסתייגות שלי, ההסתייגות לא תעמוד, מאחר שמדובר בהסתייגות תקציבית ואין כרגע בנמצא 50 ח"כים שיצביעו בעד ההסתייגות שלי. לכן, ההסתייגות הזאת היא הסתייגות שבכל מקרה – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
רגע, רגע, אני לא מדבר עכשיו על חוק השידור, אני מדבר על החינוכית.
קריאות:
– – –
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
ולכן, ההסתייגות הזאת, לצערי הרב, סיכוייה הלכו ונעלמו עקב היעדר של 50 ח"כים. זו בשורה, בשורה גרועה מאוד לחינוכית, שב-15 באוגוסט תצטרך – – –
קריאה:
– – –
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
לא, לא, אין לי דרך לתקן את זה.
קריאה:
למה?
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
אין פה 50 ח"כים שיצביעו בעד ההסתייגות.
קריאות:
– – –
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
אין, אין.
קריאות:
יש, יש – – – מהבית.
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
בבקשה, אתם מוזמנים. אתם מוזמנים.
לגבי ההסתייגות השנייה, זו הסתייגות שבסופו של דבר מצילה לפחות 40 או 50 עובדים של החינוכית, שיוכלו לעבוד בתאגיד. התאגיד אפילו דרש על זה איזושהי התחייבות תקציבית, והוא קיבל אותה. על כן, ההסתייגות השנייה לפחות מבטיחה את עתידם של חלק משמעותי מעובדי החינוכית.
קריאה:
– – –
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
אני עדיין עומד על הבטחתי. תהיה תכף הצבעה והמליאה תקבע. תודה רבה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה תצביע בעד – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני רוצה לנמק את הסתייגויותיו או שאנחנו רואים בזה גם את הנמקת ההסתייגות?
אז אנחנו עוברים כעת להצבעה, תפסו נא את מקומותיכם.
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא, אדוני יברך. למה?
איתן כבל (המחנה הציוני):
כי אני, חוק שהוצמד – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אין, אדוני. זו קריאה שנייה וקריאה שלישית, לא קריאה ראשונה. מחילה. אדוני יברך אחר כך, לא נגביל את אדוני. בסדר, חבר הכנסת כבל? אחר כך, אדוני, לא נגביל אותו.
אנחנו עוברים כעת להצבעות. אנחנו מצביעים כרגע בקריאה שנייה: לסעיפים 1 עד 7 אין הסתייגויות ואנחנו נצביע עליהם כנוסח הוועדה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 941
בעד סעיפים 1–7 – 44
נגד – אין
נמנעים – אין
סעיפים 1–7 נתקבלו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
44 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. שבעת הסעיפים הראשונים של החוק אושרו בקריאה שנייה.
חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, אנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגויות לסעיף 8. אדוני, הסתייגות מס' 1, אנחנו מצביעים? מצביעים. הסתייגות מס' 1 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 942
בעד ההסתייגות – 19
נגד – 23
נמנעים – אין
ההסתייגות (1) של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר לסעיף 8 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
19 תומכים, 23 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
הסתייגות מס' 2 – מי בעד? מי נגד?
קריאות:
– – –
הצבעה מס' 943
בעד ההסתייגות – 36
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגות (2) של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר לסעיף 8 נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
36 תומכים, שישה מתנגדים, ההסתייגות התקבלה.
אדוני יושב-ראש הוועדה, האם להמשיך להצביע?
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי וחברת הכנסת רחל עזריה מבקשים לצרף את תמיכתם בהסתייגות 2. לפרוטוקול.
שר התקשורת מבקש למשוך את החוק. רגע, אבל מי מוסמך למשוך? השר יכול למשוך או יושב-ראש הוועדה? אנחנו בודקים אם זה אפשרי.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו בודקים בתקנון, רק שנייה.
חברים, על פי סעיף 91(א) לתקנון, כאשר שר – – –
קריאות:
– – – הוא לא יכול למשוך את החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
רגע, רגע, אדוני, שנייה. על פי סעיף 91(א) לתקנון, כאשר השר מבקש להחזיר את הצעת החוק לוועדה – הוא לא מבקש?
שר התקשורת איוב קרא:
אני מבקש לעלות – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני מסביר, אדוני, רגע.
קריאות:
– – – להסביר – – –
שר התקשורת איוב קרא:
אני אנמק ואסביר – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אתה יכול לנמק? חברים, אז כך – השר יעלה לנמק את בקשתו להחזיר את הצעת החוק לוועדה. לאחר מכן הכנסת תצביע. אם הכנסת תחליט להעביר את החוק לוועדה, הוא יעבור לוועדה. אם לא, אנחנו נמשיך להצביע על סעיף 8 בקריאה שנייה.
אדוני השר ינמק את בקשתו למשוך.
קריאה:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני, הצעת החוק היא של אדוני?
שר התקשורת איוב קרא:
של המשרד.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
של המשרד. דרמה בשעת לילה מאוחרת.
שר התקשורת איוב קרא:
יריב, תסביר לאנשים פה מה המשמעות. הם לא יודעים.
מכלוף מיקי זוהר (יו"ר הוועדה המשותפת):
אתה לא יודע. אני מסביר לך שאתה טועה, עברה הסתייגות וזה לא משנה – – – את הצעת החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני, אנחנו נצביע. הוא ינמק והכנסת תצביע ותחליט.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני השר, זה כסף או לא כסף? זו זכותך.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
טוב, אדוני. אדוני יסביר, קדימה. המיקרופון של אדוני.
שר התקשורת איוב קרא:
חברים יקרים, היועץ המשפטי לממשלה הודיע שאסור שבחוק הזה יהיה מעבר לתיקון סעיף 8 שום דבר, אחרת זה יפגע באירוויזיון ובסיכוי שלו להתקיים בישראל. כל תוספת, כל השגה על החוק, כל דבר חדש – המשמעות שלו פגיעה בסיכוי לקיים אירוויזיון בישראל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני, אבל זה לסעיף 8. זו הסתייגות לסעיף 8.
שר התקשורת איוב קרא:
סעיף 8 – הכוונה הפיצול, להחזיר אותו למה שהיה.
קריאות:
– – – לא – – –
שר התקשורת איוב קרא:
מה לא? מיקי יכול להעיד. מה, אני על דעת עצמי? יש פה שרים, ישבנו – ואם אנחנו נפגע באירוויזיון, וכל מי שיצביע עבור ההשגה הזאת, יפגע באירוויזיון.
מרב מיכאלי (המחנה הציוני):
זה לא נכון, אדוני. אתה טועה ומטעה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אני אתן לך מהצד.
אדוני יסיים את נימוקו ונתקדם.
שר התקשורת איוב קרא:
מה שאני מציע, אדוני, אני מקווה שאפשרי – מה שהציע לי חברי דוד ביטן – אנחנו נעביר את החוק, נתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה, ואם מה שעשו אפשרי, כן. ולא, אני פשוט אמשוך את החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אז אדוני לא מבקש למשוך את החוק.
שר התקשורת איוב קרא:
לא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בסדר, אז גמרנו. השר חוזר בו מבקשתו למשוך את החוק.
חברים, אדוני יושב-ראש הוועדה, אנחנו מצביעים כעת על – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מיקי, עזוב ציניות, בוא נהיה ענייניים.
אנחנו מצביעים כעת על סעיף 8 עם הסתייגות 2 שהתקבלה בו בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? סעיף 8 עם הסתייגות 2 שהתקבלה בו?
הצבעה מס' 944
בעד סעיף 8 – 44
נגד – 1
נמנעים – אין
סעיף 8, כהצעת הוועדה עם ההסתייגות שנתקבלה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר'ה, אתם מאלצים אותי לחזור על בדיחות פעמיים – אתם מעירים את השכנים.
44 תומכים, מתנגד אחד, סעיף 8 אושר בקריאה שנייה. אישרנו את כל החוק בקריאה שנייה, כולל הסתייגות, כן. כולל הסתייגות 2 לסעיף 8.
חברת הכנסת שרן השכל מבקשת, לפרוטוקול, לשנות את הצבעתה לתמיכה.
אנחנו עוברים להצבעה על כל החוק בקריאה שלישית. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 945
בעד החוק – 47
נגד – אין
נמנעים – אין
חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 8) (תיקון), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
47 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים, הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית, אף היא ביחד עם הסתייגות 2, ונכנסה לספר החוקים של מדינת ישראל.
חבר הכנסת איתן כבל, מן המציעים הפרטיים, מבקש לברך. אדוני, בבקשה, הבמה לרשותך.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשם פרלמנטרי, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה לומר שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אני אומר את זה באמת על כל הסאגה שלא הייתה צריכה ממילא להיוולד, ולידתה הייתה בחטא. אני שמח שבסוף-בסוף נטע ברזילי היא זו שהכניסה לראש של כולם את מה שנקרא, אתה חונן לאדם – – –
קריאה:
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
נכון, והשר גלעד ארדן שבאמת מלכתחילה הוביל את העניין הזה. על זה נאמר בלילה הזה: אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.
אבל אני לא יכול בלי לסיים בשמחה לאיד. אני קודם כול מברך אותך, אדוני השר, באמת אומר את זה, אבל אני אמרתי לכם, כשביקשתם לקחת ממני את החוק, בידי מכלוף זוהר – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אדוני, זה שלב התודות, לא שלב השמחה לאיד. אדוני יודע, נכון? זה שלב התודות.
איתן כבל (המחנה הציוני):
– – זה כמו לשים בידיים של מכלוף זוהר – הוא טורף, הוא יגמור אתכם, אמרתי לכם. מכלוף, במקרה הזה גם תמכתי בך.
יהודה גליק (הליכוד):
– – – לאירוויזיון – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חבר הכנסת גליק.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אני אומר לכם באמת, זה עונשכם. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני, חבר הכנסת איתן כבל.
הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018
[מס' מ/1023; דברי הכנסת, מושב שני, חוב' כ"א, ישיבה 108, עמ' 11066; נספחות.]
(קריאה שנייה וקריאה שלישית)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברות וחברים, אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018 בקריאה שנייה וקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק יושבת-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 4 – פינוי בשל סירוב בלתי סביר), חברת הכנסת רחל עזריה. בבקשה, גברתי.
חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת – – –
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק, אני אומר בכמה מילים, בעצם הגיעה אליי לוועדה כשהמטרה שלה היא להקל על יזמים שמבקשים לעשות פינוי בינוי והתחדשות עירונית, ובעצם להגדיר אנשים כדייר סרבן ולהוציא אותם מהבית.
הבנתי מהר מאוד – ועבדנו על החוק הזה כמעט שנה – שבעצם אין שום סיבה להסתכל על הדייר בסוף התהליך ולהגדיר אותו כסרבן, אלא צריך בשלב הרבה יותר מוקדם להבין למה דיירים מסרבים. אם בכל כך הרבה בניינים יש לנו אנשים כאלה, בואו נבין למה.
אחד הדברים שזיהנו הוא שקשישים הם הרבה פעמים אלה שמסרבים להתפנות – ובצדק. אם אתה בן 70 או 80 ואתה אמור לעזוב את הבית שלך לעשר שנים ואז לחזור לדירה גדולה יותר – ואללה, קודם כל אתה לא רוצה לעזוב את הבית שלך, אתה לא בטוח שתחזור עוד עשר שנים ואתה גם לא רוצה דירה גדולה יותר. זאת אומרת, כל העסקה הזו בכלל בכלל לא משתלמת לך.
לכן עשינו מהלך מאוד משמעותי עם רשות המיסים, כדי לאפשר לתת הקלות מס כבר מגיל 70, שכל דייר, אם הוא רוצה ללכת לקנות דירה חדשה, הוא פטור מכל המיסים, וככה אנחנו מונעים מאנשים בכלל להיות דיירים סרבנים.
אני אקריא חלק מהטקסט: התחדשות עירונית כיום היא משימה ראשונה במעלה בחשיבותה של מדינת ישראל, הן בהיבט החברתי והן בכלכלי. חיזוק הערים והעירוניות באמצעות התחדשות עירונית, הוא צורך קיומי לחברה בריאה ומשגשגת בישראל. לפי יעדי התכנון של הממשלה לשנת 2040, 35% מיחידות הדיור המתוכננות אמורות להיות מתוכננות במסגרת מיזמים של התחדשות עירונית.
ללא התחדשות עירונית אנחנו צפויים לעמוד בפני קטסטרופה תכנונית, אנשים יעמדו בפקקים אין-ספור שעות, באזורי המרכז המחירים יעלו ובפריפריה לא יהיו מקומות עבודה. לכן ברור שאנחנו צריכים לטפל בנושא הזה. הצעת החוק המונחת בפניכם היום, היא הצעת חוק שמטרתה קידום פרויקטים כאלה. חשוב לומר שהיא שונה בתכלית מהצעת החוק המקורית כפי שהונחה על שולחן הוועדה לפני יותר משנה.
הוועדה בראשותי עמדה על כך שהדרך לקדם עסקאות פינוי ובינוי היא לא על ידי פעולה נגד דיירים שמסרבים, אלא דרך קידומן של עסקאות חיוביות ולכן הגענו לכמה וכמה פתרונות. אני חייבת לציין שהגיעו הרבה מאוד תושבים, גם מירושלים וגם מבת ים, ובעצם הציגו בפנינו את המורכבות וכך הבנו מה התהליך הנכון.
אז ככה, אלה הדברים שהגענו אליהם: יזם יחויב להציע לבעל דירה קשיש, שגילו עולה על 75, חלופה אחת או יותר מבין אלה: רכישת דירה חלופית מחוץ לפרויקט; מעבר לדיור מוגן; מתן שתי דירות קטנות במסגרת הפרויקט במקום דירה אחת גדולה; מתן דירה קטנה ותשלומי איזון – והכול כך שסך התמורה יהיה בשווי הדירה שהיה צפוי לקבל בפרויקט. במקרה שגילו של הקשיש עולה על 80 יחויב היזם להציע לו חלופה של דיור מחוץ לפרויקט.
במקרה שלא הוצעה לקשיש אחת מהחלופות, לא יוכלו היזם או בעלי הדירות האחרים לנקוט נגד הקשיש בהליכים לפי חוק פינוי ובינוי (פיצויים).
להסדר האמור נקבע הסדר משלים של תיקון דיני המס, המאפשר קבלת הטבות מס שיחולו על העסקאות למימוש החלופות האמורות. הסדר זה יחול גם על קשישים שגילם עולה על 70. בזה ניתן תמריץ משמעותי.
עוד נקבע כי בעסקאות תמ"א 38/1 שעניינן חיזוק מבנה קיים, היזם יחויב לתת לדיירים מבוגרים דיור חלופי בתקופת הבנייה. זו פעם ראשונה. באשר להתארגנות בעלי הדירות והגנה מפני החתמות פוגעניות, יזם יחויב לקיים כינוס מקדים. היזם יחויב למסור לבעלי הדירות מסמך שבו יפרט את עיקרי הצעתו לדיירים וזאת לפחות שבועיים בטרם יוכל להחתים את מי מבעלי הדירות על העסקה.
יזם שלא קיים את חובת כינוס האספה או מסירת עיקרי ההצעה, יוכלו בעלי הדירות לבטל את ההתקשרות מולו בתנאים שנקבעו. ניתנה סמכות לממונה לעניין פניות הדיירים ברשות הממשלתית, תוכל להתבטל העסקה.
גם לעניין ההצעה שנכללה בהצעה הממשלתית, אשר ביקשה לאפשר לבית המשפט לאשר ולחתום על עסקה להתחדשות עירונית במקום בעל דירה שבית המשפט מצא כי סירובו אינו סביר, עמדה הוועדה על כך כי יוכנסו שינויים – ובכך בעצם לצמצם את האפשרות לתת צו פינוי לאותו דייר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
גברתי, על פי התקנון, בשעה 04:00 לפנות בוקר אפשר לקצר ולדלג על קטעים לא קריטיים.
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המשותפת):
– – – הרבה מאוד עבודה ועדיין אני חושבת שנעשתה עבודה משמעותית. אני חייבת לומר שכל משרדי הממשלה מבינים שיש עוד עבודה.
אני חייבת לומר תודות: למשרד המשפטים – – –
קריאות:
– – –
רחל עזריה (יו"ר הוועדה המשותפת):
בסדר, אני צריכה לומר תודות, כפרה עלייך. עבדו פה משרדי ממשלה, נכון.
תודה למשרד המשפטים: לארז קמיניץ ולאסתי ורהפטיג-בס; למשרד הבינוי והשיכון ולרשות להתחדשות עירונית, לעינת גנון; למשרד האוצר, ליובל טלר; לרשות המיסים, למיכל סופר וישי פרלמן; משרד הרווחה, לעירית בשן; למרכז לשלטון מקומי, לשכת שמאי המקרקעין, לשכת עורכי הדין, התאחדות בוני הארץ, מרכז הגר, ארגון מוזאיקה, עמותת במקום. לאזרחים ותיקים מירושלים ומבית שמש – סליחה, מבת ים.
ליועצים המשפטיים של הוועדה: לתומר ברנד, רוני טיסר וגלעד קרן; למנהלת הוועדה המסורה אריאלה מלכה; ללירז בנימין, ליועצים שלי; ומעל לכול לנעמי נידם, שלקחה מאוד ברצינות את הצעת החוק הזו ודאגה לשינויים המשמעותיים.
יש כמה הסתייגויות. אני אשמח אם תסירו את ההסתייגויות. חבר הכנסת מוסי רז, אני אשמח אם תסיר את ההסתייגויות ונצביע. אשמח אם תסיר את מספר ההסתייגויות המצומצם ונצביע ביחד על הצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, גברתי. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.
קריאות:
אמן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מישהו מבקש לנמק הסתייגויות, חברי קבוצת מרצ? חברי קבוצת מרצ, האם מישהו מבקש לנמק הסתייגויות?
אילן גילאון (מרצ):
לא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא. האם מבקשים להצביע על הסתייגויות?
עיסאווי פריג' (מרצ):
לא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא. מי מוסמך פה לתת הנחיות? יושבת-ראש סיעת מרצ, אנחנו מצביעים?
תמר זנדברג (מרצ):
כן.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
מצביעים. אז נעבור להצבעות על פי הסדר. חברים, שבו, תפסו נא מקומותיכם.
קריאות:
– – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
חברים יקרים, לסעיף 1 לא הוגשו הסתייגויות. אני מזכיר, אנחנו בהצעת חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018.
אנחנו מצביעים על סעיף 1 כנוסח הוועדה. מי בעד? ומי נגד?
הצבעה מס' 946
בעד סעיף 1 – 36
נגד – 3
נמנעים – 1
סעיף 1 נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אין הרבה הסתייגויות, אל תתווכחו.
36 תומכים, שלושה מתנגדים – הסעיף אושר. סעיף מס' 1 אושר בקריאה שנייה כנוסח הוועדה.
אנחנו מצביעים כעת על הסתייגות 1, לסעיף 2, של חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ. חברים, הסתייגות מס' 1 לסעיף 2 – מי בעד ומי נגד? חבר'ה, שלא תתבלבלו.
הצבעה מס' 947
בעד ההסתייגות – 8
נגד – 23
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
שמונה תומכים, 23 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
אין יותר הסתייגויות לסעיף 2. אנחנו מצביעים על סעיף 2, כנוסח הוועדה. סעיף 2, כנוסח הוועדה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 948
בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 34
נגד – 4
נמנעים – אין
סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
34 תומכים, ארבעה מתנגדים. סעיף 2 אושר כנוסח הוועדה בקריאה שנייה.
אנחנו מצביעים על הסתייגות 2, לסעיף 3. הסתייגות 2, לסעיף 3 – מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 949
בעד ההסתייגות – 14
נגד – 24
נמנעים – אין
ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 3 לא נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
14 תומכים, 24 מתנגדים. ההסתייגות הוסרה.
קבוצת מרצ מסירה את כל יתר ההסתייגויות, ועל כן אנחנו מצביעים כעת מסעיף 3 ועד סוף הצעת החוק בקריאה שנייה, כנוסח הוועדה. מי בעד? ומי נגד? מסעיף 2 עד סעיף 25. כנוסח הוועדה לקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 950
בעד סעיפים 3–18, כהצעת הוועדה – 35
נגד – 5
נמנעים – אין
סעיפים 3–18, כהצעת הוועדה, נתקבלו.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
35 תומכים, חמישה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה כנוסח הוועדה וללא הסתייגויות.
אנחנו עוברים להצביע, על כן, בקריאה שלישית. מי בעד ומי נגד?
הצבעה מס' 951
בעד החוק – 35
נגד – 5
נמנעים – אין
חוק פינוי ובינוי (פיצויים) (תיקון מס' 6), התשע"ח–2018, נתקבל.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
35 תומכים, חמישה מתנגדים. הצעת החוק התקבלה בקריאה שלישית והיא נכנסת, אחר כבוד, לספר החוקים של מדינת ישראל.
תמו ההצבעות בקריאות שניות ושלישיות.
הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1250); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
נצביע כעת על ארבע הצעות חוק בקריאה ראשונה. ראשונת ההצעות – סעיף 18 אצלנו בסדר-היום – הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מציג את הצעת החוק השר יריב לוין, השר המקשר. אדוני, בבקשה.
שר התיירות יריב לוין:
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, בשמו של שר העבודה והרווחה חבר הכנסת חיים כץ, אני מתכבד להציג את החוק כדלקמן: החוק יקבע חובת רישוי למעונות, לצד סטנדרטים ברורים שיבטיחו את שלומם וטובתם של הילדים, הן מבחינת התנאים הפיזיים במעון והן בפן החינוכי-טיפולי. החוק יחייב בעלים של מעון יום לפעוטות להוציא רישיון הפעלה, ויעניק לממונה על מעונות היום כלי אכיפה מינהליים, לצד סמכויות אכיפה והרתעה פלילית.
עלות החוק הינה 280 מיליון שקלים, והמימון יהיה משותף למשרד העבודה והרווחה, שישקיע 105 מיליון שקלים, ולמשרד האוצר, שיעביר תוספת תקציב של 175 מיליון שקלים.
לפי ההערכות המקצועיות, יש כיום כ-250,000 ילדים במסגרות פרטיות, ועוד כ-120,000 בפתרונות אחרים. בשנה הראשונה לתחולת החוק יתווספו למערך המפוקח והמסובסד, המונה 120,000 פעוטות, עוד כ-50,000 פעוטות, וכבר בשנה הרביעית נפקח על כ-350,000 ילדים.
צריך לומר שמערך המעונות המסובסדים עבר מהפכה בשנתיים האחרונות, למשל הוספו כ-300 מעונות חדשים, להורדת יוקר המחיה, עבור 22,500 פעוטות.
לסיכום, המהלך הזה הוא המהלך הכי משמעותי שהיה אי פעם להסדרת הפיקוח על מסגרות לגיל הרך, והוא יוצר למעשה את הבסיס ההכרחי שיאפשר להורים ללכת לעבודה בשקט, יעניק לפעוטות את הביטחון והכלים להתפתחות לפי צורכיהם. על כן אנחנו מבקשים את תמיכת הכנסת בחוק. תודה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה רבה, אדוני השר. נמסר לי מהקואליציה ומהאופוזיציה שעל פי הסיכומים לא ידברו בהצעות, ובכל זאת אני שואל, האם מישהו שנוכח באולם ונרשם מבקש לממש את זכות הדיבור שלו בקריאה ראשונה? אין.
אם כן, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 952
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ח–2018, לוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
35 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני מוסיף לפרוטוקול גם את חברת הכנסת מיכל רוזין בתמיכה בחוק. הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, עוברת להמשך דיון בוועדה לזכויות הילד.
הצעת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/797); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק הגבלת הפרסומות והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 7), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת איל בן ראובן, איתן כבל וקבוצת חברי הכנסת. מציג את הצעת החוק חבר הכנסת איתן כבל. אדוני, בבקשה. אני לא שם לך שעון.
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא, לא, אני מסיים את זה מהר.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
בשמחה, אדוני. אנחנו נודה לך מאוד.
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, כפי שגם נאמר, הצעת החוק של חברי הכנסת איתן כבל, יהודה גליק, איל בן ראובן ונוספים – בקצרה, מוצע לקבוע כי פרסומת למוצרי עישון תהיה אסורה, אלא אם כן היא נכללת ברשימה מצומצמת של פרסומות מותרות המיועדות בעיקרון לציבור המעשנים הבוחר ברוב המקרים להיחשף לפרסומות כאמור.
כמו כן, מוצע להרחיב את תחולת החוק למוצרי עישון נוספים כאמור, שאינם מוצרי טבק, ובכלל זה חומרים המיועדים לעישון ומוצרים שמשמשים לעישונם. עוד מוצעים תיקונים להגבלה של פרסומות מותרות ושל שיווק מוצרי עישון, וכן תיקונים המתחייבים מאיסור הפרסומת ומהרחבת תחולת החוק, ובכלל זה לעניין הענישה הפלילית.
אני אודה לכם אם תאשרו את הצעת החוק.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו במס' 20 בסדר-היום שלנו. אני אקרא לאט. מאחר שלא הזנו את זה במחשב, אז אני אקרא לאט כדי שלא תתבלבלו. אגב, אני שואל: האם יש מישהו שרוצה לדבר למרות הסיכום?
קריאות:
לא, לא, לא.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
לא. אני חייב לשאול.
אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגבלת הפרסומות והשיווק על מוצרי טבק תיקון (מס' 7), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? קראתי לאט, כדי שלא יגידו אחר כך שיש לנו סיפור עם – חבר הכנסת גליק, אדוני יאכל סעודתו בנחת, בתיאבון.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – חבורה של זבי חוטם – – –
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אל תסיים כך את המושב, חבר הכנסת מיקי לוי.
הצבעה מס' 953
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הגבלת הפרסומות והשיווק על מוצרי טבק (מס' 7), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
41 תומכים, אין מתנגדים ואין נמנעים, הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה, עוברת להמשך דיון בוועדת הכלכלה.
הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/798); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת קארין אלהרר, איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. מציג את הצעת החוק חבר הכנסת מיקי לוי.
אדוני יוכל לחזור בו מהביטוי הלא-ראוי שהוא אמר לנו רגע לפני סוף המושב.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני חוזר בי.
היו"ר בצלאל סמוטריץ:
תודה, אדוני, אני מעריך זאת מאוד. תודה. קדימה, אדוני.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), מטעם חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצה נוספת של חברי הכנסת. מוצע לקבוע כי בית המשפט הדן בבקשה להסיר חיסיון של רופא, פסיכולוג ועובד סוציאלי לא יחליט לגלות ראיה חסויה אלא לאחר שנתן הזדמנות לאדם שהמידע החסוי נוגע אליו ולבעל המקצוע להשמיע את עמדתם, במקרה שבו אותו אדם או בעל המקצוע ביקשו זאת. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיקי לוי, שהציג את הצעת החוק בשם קארין אלהרר לקריאה ראשונה. הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), התשע"ח–2018. יש רשימת דוברים, אבל אני מבין שמוותרים על רשות הדיבור.
לכן אנחנו נצביע בקריאה ראשונה – מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע.
הצבעה מס' 954
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 21) (הסרת חיסיון הנוגע למקצועות טיפוליים), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/801); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הצעת חוק הפיקוח על שירותים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. יציג את ההצעה חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני.
מיכאל מלכיאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת החוק אמורה לעשות סדר – אנשים שחייבים והרכב שלהם עבר טוטל לוס, שיחייב את חברות הביטוח להעביר את הכסף לנושים, על מנת שלא יצברו חובות.
אני רוצה להודות לדודי אמסלם שהעלה את החוק הזה עכשיו, וליושב-ראש הוועדה ניסן, שלקח את ההצעה הזאת ועזר לי להתגבר על כל המוקשים. לצוות שלי – עקיבא ויוני. אני רוצה לבקש את תמיכת הכנסת. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. גם כאן אני מבין שכל הדוברים ויתרו.
אם כן, חברי הכנסת, במעשה חריג, ויתרו על זכות הדיבור, ואנחנו נוכל להצביע בקריאה ראשונה על הצעת חוק הפיקוח על שירותים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח–2018. אפשר להצביע.
הצבעה מס' 955
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק הפיקוח על שירותים (ביטוח) (תיקון מס' 37) (הוראות לעניין רכב מעוקל שנגנב או שנקבע כרכב באובדן), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
39 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ח–2018
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/807); נספחות.]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, נעבור להצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. יציג את ההצעה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה.
איתן כבל (המחנה הציוני):
תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הצעת החוק של רועי פולקמן באה להסדיר שוק שהיום הוא מאוד פרוץ, שוק השיפוצניקים. אנחנו קובעים כללים חדשים של מערכת יחסים בין השיפוצניק לבין הלקוח.
אני מקווה שבקריאה השנייה והשלישית, שתהייה מייד בחזרתנו, נגיע להשלמה של כל החוק. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת.
חברי הכנסת שנרשמו ויתרו על זכות הדיבור, ולכן עוברים להצבעה בקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע.
הצבעה מס' 956
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, 41 בעד, אין מתנגדים או נמנעים, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת, אין יותר חוקים. לפני שנודיע על סגירת הישיבה – הישיבה הזאת באה אל סיומה, ועימה הסתיימו גם כנס הקיץ והמושב הרביעי של הכנסת העשרים. לאורך כל המושב האחרון נדונו כאן סוגיות רבות וחשובות, ערכים ורעיונות נשקלו במאזניים והוכרעו בדעת הרוב לכאן ולכאן. עכשיו אני מבקש להכיר תודה לאלה שבנועם, במסירות וביושר היו הבסיס שעליו נשענו המאזניים האלה. בשם כל חברי הכנסת אני רוצה להודות לסגניי ולסגניותיי, שמסייעים לי רבות במלאכת ניהול המליאה; תודה למזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, לסגן מזכירת הכנסת נאזם באדר ולכל צוות המזכירות; תודה למנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ ולכל אנשי לשכתו; תודה ליועץ המשפטי של הכנסת איל ינון ולכל עובדי הלשכה המשפטית, אני חושב שבמיוחד בימים האחרונים הם עשו ניסים ונפלאות עם הצעות החוק שלנו; תודה לקצין הכנסת יוסי גריף ולאנשי המשמר המסורים; תודה למנהלי ולעובדי הוועדות; למנהלי ועובדי הסיעות; לראשי החטיבות; למנהלי המחלקות; לסדרנים; למחלקת הפרוטוקולים; למחלקת דברי הכנסת; ליועצים הפרלמנטריים; לכל מי שעזר לנו גם בכנס הזה להיות שליחים נאמנים של הציבור הישראלי.
אני, באופן אישי, רוצה להודות קודם כול ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת דוד אמסלם ולמרכז האופוזיציה חבר הכנסת יואל חסון, שיחד איתי, במסגרת ועדת ההסכמות, מנסים תמיד לרבע את המעגל או לעגל את הריבוע, ולפעמים אפילו מצליחים.
אני בוודאי גם מבקש להודות באופן אישי ליועציי, לנשות ואנשי לשכת היושב-ראש, המלווים את עבודתי באחריות ובמקצועיות הראויים לשמם. תודה רבה לכם. חלק מהם אפילו עדיין ערים. אני מאחל לכולנו קיץ טוב וחופשה נעימה.
ככל שלא ניפגש כאן בכנס פגרה, הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בחשוון התשע"ט, 15 באוקטובר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו, כנס זה ומושב זה נעולים. אני בעצמי לא מאמין שאמרתי את המילים האלה.
הישיבה ננעלה בשעה 04:22.