דברי הכנסת
דברי הכנסת
לה / מושב רביעי / ישיבה שס"א /
ח' בתשרי התשע"ט / 17 בספטמבר 2018 / 35
חוברת ל"ה
ישיבה שס"א
כנס מיוחד
הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ואחת של הכנסת העשרים
יום שני, ח' בתשרי התשע"ט (17 בספטמבר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 14:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3
מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3
הצעות לסדר-היום 4
המתקפה של שרת המשפטים איילת שקד על בג"ץ והסכנה לדמוקרטיה 4
תמר זנדברג (מרצ): 4
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 10
יאיר לפיד (יש עתיד): 12
מיכל רוזין (מרצ): 14
שרת המשפטים איילת שקד: 18
יעל גרמן (יש עתיד): 64
נחמן שי (המחנה הציוני): 67
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 68
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 69
נורית קורן (הליכוד): 70
לאה פדידה (המחנה הציוני): 71
יוסי יונה (המחנה הציוני): 72
יואל חסון (המחנה הציוני): 73
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 76
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 76
<< נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, היום ח' בתשרי תשע"ט, 17 בספטמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. גמר חתימה טובה לכולם.
הודעה למזכירת הכנסת.
<< דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >>
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת –
דוח מבקר המדינה על התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים.
עוד אודיעכם כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת ואאל יונס, שנכנסה לתוקפה ביום כ"ט באב התשע"ח, 10 באוגוסט 2018, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים.
נוסף על כך, הונחו על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת איתן ברושי בנושא: הדלק שוב מתייקר וממשלת ישראל אינה מקדמת את המעבר לתחבורה חשמלית חסכונית וירוקה; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן ברושי, ג'מאל זחאלקה ויצחק וקנין בנושא: המדינה משקיעה מאות מיליונים בשיקום משק המים הלאומי ולא מפצה חקלאים על קיצוץ במכסתם; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עודד פורר, עיסאווי פריג' ואחמד טיבי בנושא: על פי עדותה של החשבת הכללית לשעבר, עולה כי תקציב המדינה הוא "פייק תקציב" שהוביל להעלאת מיסים מיותרת; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורי מקלב, מיכל בירן וינון אזולאי בנושא: כשל הסנכרון בשוק הביטוחי יוצר הפסדי עתק לציבור המבוטחים.
הודעת שר האנרגיה יובל שטייניץ על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מוסי רז, יוסף ג'בארין וחיים ילין בנושא: מדיניות קידום אנרגיית רוח. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה למזכירת הכנסת.
<< נושא >> הצעות לסדר-היום << נושא >>
<< הלסי >> המתקפה של שרת המשפטים איילת שקד על בג"ץ והסכנה לדמוקרטיה << הלסי >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, אנחנו מקיימים את הדיון במסגרת הצעות לסדר-היום מס' 10789, 10790, 10791 ו-10792, בנושא: המתקפה של שרת המשפטים איילת שקד על בג"ץ והסכנה לדמוקרטיה.
איפה שרת המשפטים? אנחנו יודעים?
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
אמרו לי שהיא כבר נכנסת.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
יש סדרה של דוברים. הראשונה היא חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
<< דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שנה טובה, חתימה טובה. שרת המשפטים מכבדת אותנו בנוכחותה בדיון החשוב הזה?
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
יש סיכוי. אני לא אפעיל את השעון עד שהיא לא תיכנס. חברתי יכולה להתחיל לדבר.
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
זה לא רק עניין של שעון, זה חשוב מאוד שהיא תשמע את הדברים, כי הדיון הוא – טוב, אני בינתיים – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
מה אנחנו יודעים על שרת המשפטים? היא עולה – היא עולה, מסתבר, היא לא ילידת הארץ, אבל – – –
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
קודם כול, אם כך, אני אנצל את הדקה הזאת עד שהשרה מצטרפת אלינו כדי להשתתף בצער ולנחם את משפחת ארי פולד, זיכרונו לברכה, שנרצח אתמול.
ארי, יש לי, האמת, שתי נקודות ממשק איתו: אחת מהן – שבמשך שנה הוא הגיש ביחד עם אורי זכי, בן זוגי, תוכנית, שמאל וימין, בערוץ ILTV. מדי שבוע הם היו נפגשים, וככה כמעט, הייתי אומרת, מתקוטטים על ענייני היום. אני חייבת לומר שהוא סיפר שמדובר באדם מאוד, נקרא לזה, איתן בדעותיו, מאוד מסור אליהן. כנראה שכמו שהוא רדף אחרי המחבל, ככה הוא גם רדף אחרי האמונות שלו, שבאמת האמין בהן באמונה שלמה – שהן מנוגדות לחלוטין לתפיסת עולמי, אבל אנחנו מאוד מכבדים אידיאולוגיה באשר היא. וההקשר השני זה שאחיו איתן עובד איתנו כאן, בכנסת, בתור היועץ הפרלמנטרי של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ מהבית היהודי, וזה הזדמנות גם להשתתף בצער המשפחה ובצערו של איתן עצמו, חבר הכנסת סמוטריץ וכולנו.
אז הינה, עברה דקה, אבל השרה בכל זאת עדיין לא הגיעה. אבל עדיין אני – – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
עלייה זה תהליך קשה, אני יכול – – –
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
כן, עלייה זה תהליך קשה, ודקה זה זמן גמיש.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
נכון.
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
אבל בכל זאת אני אשתף אתכם, חברות וחברים, שבזמנים האלה שבין ראש השנה ליום כיפור, בשבוע שעבר, קמתי בבוקר, פתחתי את העיתון וגיליתי שכוחי רב משחשבתי. מתברר שכל השנים האלה בג"ץ, בית המשפט העליון, היה סניף של מרצ.
אני רוצה לשאול את – – –
<< קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >>
ואת לא ידעת.
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
לא. אני גם ביררתי עם גזבר המפלגה – יש כאן את מזכ"ל המפלגה לשעבר, חבר הכנסת מוסי רז – לאן שולמו מיסי החבר.
<< קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
לא, זה הם צריכים לשלם לנו. זה סניף, הסניף צריך להשתתף בהכנסות המפלגה.
אבל מצד שני, כשקראתי ככה טוב, גיליתי שמי שחשפה את הפרוטוקולים וגילתה את הסוד הנורא הזה גם בישרה לאומה באותה הזדמנות שהודות לה ולפועלה, בג"ץ הוא כבר לא כזה.
חברות וחברים, בדבר אחד איילת שקד, שרת המשפטים, צודקת: זה או אנחנו או הם; זה או מרצ או בנט, שקד והבית היהודי; זה או ישראל משיחית, לאומנית, גזענית, מדיתה וכובשת או דמוקרטיה ליברלית, חילונית, פתוחה, מושיטה יד לשלום ומקיימת שוויון לכל אזרחיה – כן, בלי הבדל דת, גזע ומין.
האמת היא, חברות וחברים, שבג"ץ מעולם לא היה סניף של מרצ. אנחנו לא פעם, ופעמים מזומנות, רחוקים מלהסכים עם הפסיקות של בג"ץ, שלא זו בלבד שנתן אור ירוק לכיבוש והכשיר את מפעל ההתנחלויות עוד בשנות ה-70 וה-80, רק לאחרונה בג"ץ התיר – דרך אגב, לא חייב אלא התיר – להרוס את הכפר הבדואי ח'אן אל-אחמר, בהחלטה שבאמת אני יכולה להגדיר אותה שילוב של אכזריות נגד החלשים ביותר שבנתיני הכיבוש, ובאותו זמן מצעד איוולת נגד החוק הבין-לאומי, נגד אמנת ז'נבה, ובוודאי ובוודאי נגד פתרון של שלום ושתי מדינות, וזאת בשעה שבית המשפט המחוזי הכשיר את המאחז מצפה כרמים והכנסת חוקקה את חוק ההסדרה.
אבל, חברות וחברים, אנחנו חיים במדינת חוק דמוקרטית, ובתי משפט עצמאיים, עצמאות של מערכת המשפט היא אחד מעקרונות היסוד שלה. כל אדם שנפגע משרירות לב השלטון יכול לפנות לבג"ץ, ורבים עשו זאת במהלך השנים. ובג"ץ הוא שכמעט כפה, אני חייבת לומר, למשל, שוויון לנשים ושירות נשים שוויוני בצה"ל וסלל את הדרך לטייסות שהיום אנחנו מתגאים בהן; ובג"ץ הוא שלהט"בים ויהודים שהם לא אורתודוקסים פונים אליו – אגב, לא תמיד בהצלחה, אבל פונים אליו – כשהממשלה והכנסת מפנות להם עורף; ובג"ץ הוא שהכיר בזכויות של אזרחים ערבים להתגורר ביישוב למרות שמקימיו ומוביליו, ואולי חלק או אולי כל השרים בממשלה, מנסים להגן במסגרתו על טוהר הדת, שלא לומר על טוהר הגזע.
ולכן, בדיוק לכן, בג"ץ הוא שעומד עכשיו במוקד מתקפה קיצונית, משולחת רסן, חסרת תקדים, שמנסה לקצץ את כנפיו, לפגוע בעצמאותו ולעוות את העקרונות שעליהם הוא נוסד. וזה לא מקרה, חברות וחברים, שהמתקפה הזאת של שרת משפטים נגד בג"ץ הגיעה דווקא אפרופו העתירות נגד חוק הלאום, ואני גאה שמרצ היא אחת העותרות. אל תעזו להרים יד על בג"ץ, ששומר על העיקרון הבסיסי הזה שכל בני האדם נולדו שווים. ואל תעזו לפגוע בעיקרון, לפגוע "בזכות" – במירכאות – שלנו לדרג את האוכלוסייה, לדרג את האזרחים בישראל לסוג א' וסוג ב' – זה מה שמנסה לעשות שרת המשפטים, לא אחרת; לא חבר כנסת זוטר, לא איזה פעיל – שרת המשפטים, חברות וחברים.
אז לא – שרת המשפטים, גברתי איילת שקד, ברוכה הבאה לדיון. אני גאה לומר לך שאומנם בג"ץ מעולם לא היה סניף של מרצ, אבל מרצ היא שמתייצבת לצידו, לא בגלל שהוא בג"ץ, אלא בגלל שהוא שומר על שלטון החוק ועל עקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים. ומרצ גאה, אם צריך, להיות כיפת הברזל של שלטון החוק, וגם של בג"ץ בתוך זה.
חברות וחברים – אני חייבת לומר, בעיקר חברות וחברים מהאופוזיציה אני פה רואה – קשה להתעלם גם מהעיתוי שבו הדברים האלה מגיעים. כל יום אנחנו מתבשרים על עוד יוזמה ועוד גחמה לא רק נגד בית המשפט ונגד בג"ץ, אלא גם נגד העיקרון של שלטון החוק. האחרונה בשרשרת השליפות היא ההחלטה לא להאריך את כהונת המפכ"ל, בדיוק בקו הגמר של חקירות נתניהו. אמרתי "לא להאריך"? התכוונתי: הדחה פוליטית של הממונה הבכיר על אכיפת החוק בעיצומה של חקירת שחיתות נגד הממונה הראשי על הממשלה, זה שעומד בראש המערכת, ואז גם ברגע האחרון עוד ניסיון להשתלט פוליטית על הוועדה שתאשר את המינויים הבאים. איפה אנחנו, בעולם התחתון? היום גם שמענו – אני שמחה שהצטרף אלינו חבר הכנסת אמסלם – היום גם שמענו שגם הוועדה הרפה הזאת, שמנסים להשתלט עליה פוליטית ולהפוך אותה לחותמת גומי, גם אותה צריך לבטל.
בואו, בכלל אין שום בעיה שראש הממשלה ימנה את החוקר, התליין, התובע והשופט, וגם ישפוט את עצמו. למה לא? למה לא? זה באמת מאוד ראוי שחבורה של חשודים בשחיתות – וראש הממשלה, אדוני יושב-ראש הקואליציה, כרגע מכהן תחת המלצות משטרה בעבירה חמורה ביותר בספר החוקים הישראלי לאיש ציבור. ולא, העבירה היא לא עישון סיגרים, העבירה היא שוחד, לא פחות מזה. אז הוא ימנה את שומרי הסף שאחר כך יחקרו אותו? איפה נשמע כדבר הזה? מה זה, מאפיה?
עכשיו, שלא נטעה, לשכת המפכ"ל גם היא לא סניף של מרצ. והניסיון של המפכ"ל – שהכריז על פיגוע באום אלחיראן בגלל גזיר עיתון ומאז לא טרח אפילו להתנצל, או בהינף יד שלח מתלוננות נגד הטרדות מיניות שנים אחורה, נפנף אותן ואמר להן: עם תלונות אנונימיות אני בכלל לא מתעסק, והוא לא בדיוק ראוי להגנה פה על זה שהדיל למנות אותו לראש השב"כ אם כהונתו כמפכ"ל תהיה לשביעות רצון מישהו לא הצליח. לא מגיע על זה שום פרס. אבל עדיין, חברות וחברים, הדעת לא תופסת שהנחקר ימנה את חוקריו. זה לא יהיה. וכל מי שאיכשהו נגע או מעורב בפרשיות האלה – ראש הממשלה, העיתונאים, החוקרים, הנשיא, המפכ"ל, הרמטכ"ל, כמובן השמאל, על זה אני כבר לא מדברת – קיבל את נחת זרועה של ההסתה הממשלתית והראש-ממשלתית לאחרונה. ואז רצים וצועקים געוואלד. לכנות את ראש הממשלה, להעמיד מולו שלט של מחאה לגיטימית, או להגיד שמדובר באורח חיים קיסרי שלו ושל משפחתו זו הסתה, ולא סתם הסתה – הסתה שגרועה יותר מההסתה שהייתה כלפי רבין.
אנחנו מתקרבים לחודש נובמבר. כדאי שנלמד משהו מההיסטוריה, חברות וחברים. אדם ששמו נקשר – שמואשם בעבירת טוהר המידות החמורה ביותר, שיש נגדו ארבעה עדי מדינה, ואיכשהו תמיד מצליח להחמיץ את הדברים המביכים והמסריחים ביותר שעולים מסביבתו הקרובה, הוא שמאבד את הלגיטימיות של השלטון שלו, או כמו שהוא עצמו פעם אמר: איבד את המנדט המוסרי להמשיך ולשלוט, מפני שהאינטרס המוביל הוא לא האינטרס הלאומי והאינטרס של מדינת ישראל, אלא האינטרס האישי וההישרדותי הפוליטי שלו.
והתכנסנו כאן אפרופו דבריה של שרת המשפטים. שרת המשפטים כרגע עוברת על נאומה. הגורם הבכיר ביותר בממשלה שאמון על אכיפת החוק – מישהו שמע ממך מילה בנושא הזה? פרשיות שחיתות חמורות נגד ראש הממשלה, ומי שאמונה על השלטון החוק ועל עצמאות בתי המשפט ממלאה פיה מים, שותקת כמו דג. יש לך משהו לומר על המלצות משטרה על שוחד? יש לך משהו לומר על מינוי המפכ"ל? אולי תגלי לנו מה דעתך על ביטול הוועדה למינוי בכירים?
חברות וחברים, הבוקר הציע פרופ' מרדכי קרמניצר שאת המפכ"ל הבא תמנה ועדה בלתי תלויה. כשאנחנו רואים את חבורת הפחדנים וחסרי החוליות, משרת המשפטים ועד השר לביטחון פנים, הם לא יכולים או לא מסוגלים או לא רוצים – וזה בכלל לא משנה כרגע מה מהם – לדאוג למינוי של שומר סף הגון, ראוי ואובייקטיבי שיוביל את החקירה הרגישה הזאת ברגע הקריטי והחשוב הזה. במקום זה, במקום ההצעה הזאת שהמינוי יגיע מוועדה בלתי תלויה, אנחנו שומעים הפוך: לבטל את הוועדה. למה לא? אולי באמת ראש הממשלה ימנה בעצמו את כל בעלי התפקידים? האמת שגם זה לא מצליח לו. הוא ממנה, אבל אז זה נזכר שכן יש מחויבות לשלטון החוק, ולא רק לשלטון; שזאת מחויבות חשובה יותר. ואז גם ימנים וגם מתנחלים וגם שמרנים ומי שלא נמנה – בסוף, בסוף, בסוף, אם המחויבות היא לשלטון החוק ולא לשלטון, אנחנו מגעים לאותה תוצאה.
גברתי שרת המשפטים, את יכולה למנות את מי שתרצי. בואי נניח שמינית את כל השופטים השמרנים שאת רוצה ושמרת על כל ההתנחלויות במקומן. על השחיתות יש לך משהו לומר איזו מילה? משהו? שרת המשפטים בזמן האחרון – אפרופו גיליונות החג וראש השנה, היא כיכבה ברשימות המשפיעים והמשפיעות – באמת לא נתפוס אותה מתבטאת בביטוי D9, היא לא תתבטא באלימות. אבל חברות וחברים, הלך הרוח הזה הוא המסוכן ביותר לשלטון החוק ולדמוקרטיה הישראלית, והוא שמקרב אותנו לדמוקרטיות הלא-ליברליות במזרח אירופה ולרודנים מושחתים, שכאן בממשלה ובמשרד ראש הממשלה אוהבים להסתופף בחיקם.
ולכן, במובן הזה באמת צודקת שרת המשפטים: זה או אנחנו או הם; זה או הבית היהודי או זכויות האדם, גם אם הוא אישה, ערבי או להט"ב – כל מה שמכנים כאן בכינוי גנאי מזלזל "זכויות אוניברסליות"; זה או הרבנים והגרעינים התורניים ואלה ששמחים לאיד על קיצוץ לבתי חולים ולחולי סרטן, גם אם הם ערבים וגם אם הם פלסטינים, או הקומיסרים של משטרת המחשבות בנתב"ג, או אלה שנחושים לשנות את פני מערכת החינוך ואז להגיד לנו: מה רע בקצת יהדות – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
נא לסיים.
<< דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >>
– – או ישראל כדמוקרטיה ליברלית, חילונית, פתוחה, פלורליסטית, שוחרת שלום, מושיטה יד לשכנותיה ומקיימת שוויון מלא לכל אזרחיה. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יאיר לפיד.
<< דובר >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לפני הכול להשתתף בצערה של משפחתו של ארי פולד, שנרצח בפיגוע אתמול וגם הפגין גבורה, אומץ לב וניסיון עז לגונן על חייהם של מי ששהו באותו מקום. אני משתתפת באבלכם ובצערכם.
אני חושדת בשרת המשפטים איילת שקד שנאום השטנה וההסתה שלה נגד בית המשפט העליון לא נועד רק להפחיד את שופטי בית המשפט העליון ולאנוס אותם לקבל החלטות שיפיסו את דעתה של פוליטיקאית אחת; אני חושדת בה בהרבה יותר מזה: בכך שהיא טומנת במודע את הזרעים שנועדו להכשיר את הקרקע להדחתם של שופטי בית המשפט העליון ולהדחתה של נשיאת בית המשפט העליון.
אני שמחה שהצטרפה אלינו עכשיו שרת המשפטים. אני חושדת שזה מחושב היטב וטמון בכל משפט ומשפט מנאום ההסתה שנשאת נגד בית המשפט, כאילו שופטי בית המשפט העליון משנים את המשטר של המדינה ללא הכר; שבגלל שופטי העליון – כן, בגללם, לא בגלל חבר הגזענים והלאומנים שמחוקקים חוקים מרושעים ומושחתים, תוך שהם נושאים את שמה של הדמוקרטיה לשווא – "בגללם יחדל העם, שהוא הריבון, לעצב את הסדריו באמצעות נציגיו", אני מצטטת; "בגללם נעבור לשיטה אחרת שבה העם לא יהיה הריבון" – גם זה ציטוט. ועוד ציטוט: "הפעם, אומרת שרת המשפטים, לא החוקים הרגילים על הכוונת אלא דווקא חוקי-היסוד הם שעומדים במוקד, לא הטפחות אלא דווקא המסד".
ועל מה? על מה? על זה שהעליון העז לא לדחות על הסף את העתירות נגד חוק הלאום. עוד לא אמר את דברו, עוד לא ישב לדון, עוד לא נקבע הרכב, עוד לא ניתנה ההחלטה, והוא כבר עומד בעצמו למשפט ולאיומים. צעד מסוכן את קוראת לזה, שרת המשפטים, לא פחות. מסוכן. על זה שלא דחו על הסף את העתירות נגד חוק הלאום. מה עושים למי שמסכן אותך? עולים עליו עם D9, כן.
אולי, גברתי שרת המשפטים, תחסכי זמן ומאמץ; תני לבית המשפט העליון רשימה מפורטת במה מותר להם לדון ומה לא ומה ההחלטות שאת מוכנה שיתקבלו ומה לא תסבלי בשום פנים ואופן. למה לסבך את הכול? על הפרדת רשויות שמעת? על עצמאות בית המשפט ומוסדות שלטון החוק שמעת? על כך שהדמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב אלא גם – ואולי בעיקר – נבחנת בשמירה על זכויות המיעוט שמעת? ומה אם מחר תחוקקו חוק-יסוד, אני יודעת, שאומר שלנשים אין זכות על קניינן, למשל? או שלג'ינג'ים אסור להיכנס לבתי כנסת? או שליהודים שעלו מאתיופיה אסור בכלל לגעת במזון וביין מחוץ לבית שלהם? או אולי תשללו מערביי ישראל את זכות ההצבעה? גם אז יהיה אסור לבית המשפט העליון להתערב? אני רוצה לדעת. בשום תנאי?
ועוד ציטוט – אני מצטטת את שרת המשפטים: "בכך יסיים העם את תפקידו במה שהיה עד כה שיטתנו הדמוקרטית. מעתה ייקבעו הנורמות שלא באמצעות העם". ככה, באמת במאמר מוסגר, זה לא העיקר, אבל אני אציין שהיומרה הפומפוזית הזאת לייצג את רצונו של העם בחוק הלאום גם היא ממש מופרכת. ממש שאלתם את פי העם. כל אזרח בישראל קם בבוקר במשך שנים ואמר: אני חייב חוק לאום כאן ועכשיו, כי חיי אינם חיים בלי חוק הלאום, ובלי חוק הלאום בכלל יקרוס כל המפעל הציוני. ממש נעניתם לרצונו של העם. ובאותו שבוע שהחוק חוקק העם ממש רצה שיחוקק חוק שפוטר את ראש הממשלה מתשלום מיסים על הבריכה הפרטית במעון הפרטי שלו. מה זה רצון העם? ממש רצון העם.
עכשיו, זה לא שאתם רוכבים על גלי הסתה וגזענות של איזה המון. חס וחלילה. זה לא שאתם קשובים לרצונו של העם. אתם, אתם מייצרים את גלי ההסתה האלה. אתם לא רוכבים על נמר, אתם הנמר. העם הרבה יותר מתון מכם, הרבה יותר סובלני מכם, הרבה יותר מקבל את האחר, הרבה יותר בוטח במוסדות המדינה. אגב, בכל משאל העם בוטח בבית המשפט העליון הרבה יותר, לצערי, מאשר הוא בוטח בנו, הפוליטיקאים.
רקחתם איזה חוק עלוב, הזוי, מיותר, מסית, פוגעני, גזעני, שמבאיש את שמה של ישראל בעמים. עשיתם את זה בצורה מכוערת, בניגוד לרצונם של הרבה אנשים שהצביעו בשביל החוק הזה. ועכשיו זה כבר הפך לדיבר מעשרת הדיברות; לציווי אלוקי; למשהו שאם יעז בית המשפט העליון לדון בו בכלל, זה יהיה "הקרבת הערכים הדמוקרטיים עצמם" – וגם זה ציטוט. ועוד דברי בלע כהנה וכהנה: "שומט את הבסיס של ההליך הדמוקרטי"; "אם בג"ץ ידון בחוק הזה זאת תהיה רעידת אדמה", אומרת שרת המשפטים, "לא רק משפטית אלא גם פוליטית. זוהי רעידת אדמה משטרית".
וכל זה ממש בצמוד, באופן מקרי ביותר, להדחתו של מפכ"ל המשטרה, שהעז שלא לבלום את החקירה נגד ראש הממשלה. עכשיו, נאמרו נימוקים פרוצדורליים: זה לא הוא שחוקר; כהונתו ממילא הייתה לשלוש שנים. הצחקתם אותי. ביזיתם אותו, רמסתם אותו, עשיתם לו דה-לגיטימציה, הסתתם נגדו, עשיתם כאן ישיבה מיוחדת בכנסת שבה התחריתם אחד בשני מי ישפיל ויבזה אותו יותר. אתם, במו ידיכם – במאמץ משותף, ציני, מחושב, מנוול – הפכתם אותו לפרסונה נון גרטה, עד ששום שר מהליכוד כבר לא היה יכול בכלל להאריך לו כהונה בלי להיסקל בעצמו. זו פרקטיקה קבועה, זדונית. היא נגד כל גוף אפשרי: נגד ארגוני החברה, נגד כל מוסדות המדינה, נגד נשיא המדינה. עכשיו כמובן אנחנו דנים בסוגיית בית המשפט העליון. זה גם מפיל חלל את כל מי שחס וחלילה נגוע באהדה לאחד הגופים האלה, שמסיתים נגדם ברשעות ובזדון.
אני חושדת באמת ובתמים, גברתי שרת המשפטים, שאת בנית נדבך אחרי נדבך את חוסר הלגיטימציה המדומה של בית המשפט העליון שלנו, ואת מסיתה נגדו בקור רוח מחושב. מה את מתכננת – כניעה ופחד שלהם שיכתיבו את פסקי הדין כדי לרצות את המשטר? אולי הדחה של נשיאת בית המשפט העליון? אני לא יודעת.
הרי יש כמה מדינות שאנחנו שומרים איתן על יחסי אהבה גדולים, למרות גילויים של אנטישמיות, שאצלן זה כבר קרה. כאן הונחו היסודות לזה שזה יקרה. מחר בבוקר אנחנו נשמע שחצי משופטי בית המשפט העליון מודחים, כי בהצעת חוק דמוקרטית הוחלט שרק מי שהוא מגיל 50 ומטה יכול להמשיך לכהן, למשל; ושבמקרה בית המשפט העליון כפוף ישירות לשרת המשפטים. זה כבר לא יפתיע אותנו, כי הזרעים האלה, זרעי הפורענות, כבר נטמנו באותו נאום מסוכן שלך.
מה שאת עשית, ומה שעושה נתניהו, ומה שעושה קבוצה קטנה וקיצונית שמכתיבה את הטון לממשלה כולה – ככה נראים דמדומים של דמוקרטיה. זה לא קורה בבת אחת; זה קורה בהדרגה. אנחנו עוד לא שם. יש לנו מדינה נהדרת, יש לנו עדיין עיתונות חופשית, יש לנו עדיין ארגוני חברה חזקים, אבל אנחנו בצעדי ענק מתקרבים למקום הזה, וזה מה שאתם עושים בקור רוח מחושב.
ובהזדמנות הזאת, לקראת יום כיפור אני רוצה לבקש סליחה מהציבור על כך שטרם הצלחנו להחליף את שלטונכם בשלטון שבאמת סופר את העם, ולא מעלה באש את החזון הציוני הנאצל של מדינה יהודית ודמוקרטית. שנה טובה. גמר חתימה טובה. תכלה שנה וקללותיה הרבות, לצערי, תחל שנה וברכותיה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני. אחריו – אחרונת המציעים, המציעות, של ההצעות לסדר-היום, חברת הכנסת מיכל רוזין.
<< דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, שנה טובה, גמר חתימה טובה. כל מה שטוב והגון וישר נמצא תחת מתקפה. הגיע הזמן שנצא להתקפת נגד, כי זו מלחמה על הנשמה. הישראלים הם משפחה, ואנחנו לא ניתן לפגוע במשפחה שלנו.
השרה שקד אומרת לנו שהיא מייצגת תפיסת עולם שמרנית. אני לא חושב שלזה התכוונו ברק והאייק ורוג'ר סקרוטון וכל האנשים שמכנים את עצמם עמוד השדרה הפילוסופי של השמרנות. שמרנים שומרים על המשפחה; שמרנים שומרים על המשטרה; שמרנים שומרים על בית המשפט; שמרנים שומרים על שלטון החוק. שמרנות, השרה שקד, זה לשמור קודם כול על הקהילה שבה אתה חי; לתקן, לא להרוס; לזכור שיש דבר כזה מסורת שלטונית ולשמור עליה. במקום זה אתם מפרקים את הקהילה. מה אתם מציעים? במקום בית המשפט הזה שאתם כל כך מתעבים, מה אתם מציעים? במקום המשטרה הזאת שאתם מנסים להרוס, מה אתם מציעים שיבוא? מה אתם מציעים בכלל, חוץ מפירוק של כל המוסדות וכל הרעיונות שמחזיקים אותנו ביחד?
טוענים – עומדים פה פעם אחר פעם ראש הממשלה, את, השרה, שרים אחרים, ופעם אחר פעם אומרים שזו מדינה נהדרת. אני מסכים, זו מדינה נהדרת, אבל אתה לא יכול לטעון שזו מדינה נהדרת ובה בעת לטעון שאתה רוצה לפרק את כל המנגנונים שמחזיקים אותה ושמרכיבים אותה. אתם גאים בצה"ל, אבל תוקפים את המפקדים שלו; אתם גאים בבית המשפט, אבל תוקפים את שופטיו; אתם גאים בשלטון החוק, ותוקפים את המשטרה והשוטרים.
כן, זו מדינה מופלאה. פורסם סקר החודש שאומר שתשעה מכל עשרה ישראלים מאושרים מחייהם בארץ ישראל. אני אחד מהתשעה. אני מאושר לחיות פה, אני גאה לחיות פה. זו מדינה שיש מה להתגאות בה, אבל יש חור בטנק הדלק, יש תקלה, והתקלה היא המערכת הפוליטית שלנו, התקלה היא הבניין הזה, התקלה היא הממשלה שמכהנת פה. המערכת הפוליטית שלנו הפכה למחלה אוטואימונית: המערכת תוקפת את עצמה, היא תוקפת את הגוף מבפנים. הפוליטיקה הזאת, שאמורה הייתה לעבוד אצל האזרחים, בעצם עובדת רק אצל עצמה – פוליטיקאים שעסוקים כל היום בעצמם, בטובתם, בג'ובים שלהם, בכספים שהם רוצים לחלק; ממשלה וכנסת שפוגעות בחיים המשותפים, בערבות ההדדית שלנו.
את מי בדיוק זה משרת, שנהיה מפולגים? מי שמח כשהוא רואה שאנחנו רבים בתוכנו, כשהוא רואה אותנו מתנגשים ומנאצים ומקללים ושונאים ופוחדים וכועסים? מי מרוצה מזה? חברת הכנסת זועבי לא נמצאת פה היום, אבל היא מרוצה מזה; נסראללה מרוצה מזה; אסמאעיל הנייה מרוצה מזה. אותם זה משמח. למי טוב, או למי טובה משטרה חלשה? למושחתים. למי עוד יותר טובה משטרה חלשה? למושחתים בכירים. למי עוד יותר טובה משטרה חלשה? לראש ממשלה שיש כנגדו חשדות חמורים. למי טוב בית משפט חלש? למושחתים. למי טוב עוד יותר בית משפט חלש? למושחתים בכירים. למי ממש טוב בית משפט חלש? לראש ממשלה שיודע שלפתחו של בית המשפט הזה תגיע השאלה אם הוא יכול או לא יכול לכהן עם כתב אישום. התשובה, אגב – שהוא לא יכול, ובגלל זה כל כך דחוף להם להחליש את בית המשפט; בגלל זה לא אכפת להם לפרק מבפנים את החברה הישראלית.
אזרחי ישראל, תבחרו באיזו מדינה אתם רוצים לחיות: במדינה עם משטרה חלשה, בית משפט חלש ושלטון מושחת שעוסק רק בעצמו, או במדינה עם שלטון חוק חזק וממשלה שעובדת אצלכם, שעובדת למענכם ובשירותכם? האם אתם רוצים לחיות במדינה עם ראש ממשלה שמפלג ומסית ומחולל ומעורר שנאה מהבוקר עד הערב או במדינה שבה יש ראש ממשלה ישר והגון שיעבוד בשבילכם? במדינה שבה כולם שווים, או במדינה שבה אפילו את הגיוס לצה"ל ממשכנים בשביל פוליטיקה זעירה? אנחנו נאבקים היום מפה, מהבניין הזה, על הדבר הכי בסיסי שבזכותו קיימת מדינת ישראל – על הביחד, על העוצמה של הביחד, על החשיבות של הביחד, על ההבנה שאם לא נהיה פה ביחד לא נהיה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. אחריה נשמע את התשובה של שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד.
<< דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, מזכירת הכנסת, חברות וחברי הכנסת, אני שמחה לראות שהאופוזיציה התייצבה, כמו תמיד, לעשות את השירות הנכון לציבור הישראלי.
אני רוצה לפתוח בתנחומיי למשפחת פולד על מותו של ארי. הייתי שם הבוקר, ובהחלט, כמו שאמרתי להורים, אין מילים לנחם, והכאב הוא גדול. זה סיוט של כל הורה וכל משפחה. באמת, ראש השנה, יום כיפור בפתח, ואני מקווה שהשנה שבאה עלינו לטובה תהיה הרבה יותר טובה, שנת שלום וביטחון, מאשר השנה הקודמת.
וזה בידינו. לא רק תפילות צריך, גם מעשים. זה הזמן באמת לחשבון נפש של כולנו, לבקש סליחה, ואולי לעצור את השנה האחרונה – את הממשלה, את החוקים הלאומניים, הגזעניים, שהשתוללו פה בשנה האחרונה; להפסיק את הפילוג, את השיסוי, את השיסוע בחברה הישראלית; לדאוג לאחדות, אבל לא רק לאחדות – גם לשוויון, ובאמת, לחיי חופש וחירות לכל אדם באשר הוא; לדאוג למרקם החברתי של החברה בישראל על כל גווניה, על כל קבוצות האוכלוסייה שבה. לזה מתווספת כמובן, בעיניי, מסכת השקרים על בית המשפט העליון והערעור על אופי המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל על ידי השרה שקד וחבריה – היא לא היחידה. השימוש הציני במונחים דמוקרטיים, "משילות" ואחרים, מאחוריהם מסתתרת אמת מקוממת.
אני בדרך כלל נוהגת פחות בפופוליסטיות. אני יותר אוהבת בענייניות לנסות ולהפריך את הטיעונים, או אפילו את השקרים הגדולים שהממשלה הנוכחית, בהובלת שרת המשפטים, מספרת לנו בעניין בית המשפט העליון ומערכת הפרדת הרשויות והאיזונים והבלמים. אז שקר מספר אחת – אני אשמח שהשרה תקשיב, אולי היא תוכל גם לענות. שקר מספר אחת: בית המשפט העליון פוגע בכוחה של הכנסת כרשות מחוקקת. בית המשפט העליון הוא שפוגע ברשות המחוקקת. אז בואו נעשה סדר: קודם כול, בית המשפט העליון שלנו הוא אחד מהמרוסנים בעולם. רק לשם השוואה, מאז 1992, שאז מדובר על המהפכה הגדולה בבית המשפט העליון של ברק, עד היום הוא פסל 18 חוקים בסך הכול. באותו פרק זמן בית המשפט העליון בארצות הברית פסל 50 חוקים; בדרום אפריקה – 82; בגרמניה, תקשיבו טוב, 206 חוקים נפסלו על ידי בית המשפט העליון. אז בואו באמת נוריד את המסכה ונאמר מי פוגע ברצון העם, מי פוגע בכנסת, ברשות המחוקקת.
הממשלה הנוכחית, וגם זו שלפניה, הפכה את המשמעת הקואליציונית לכלי שרת חסר תקדים שלא היה מעולם בכנסת ישראל. ועדת השרים לחקיקה היא שקובעת לכל הח"כים בקואליציה מה להצביע בכל הצעת חוק. דרך אגב, אני רוצה להזכיר לכם – ותבדקו אותי: הפעם האחרונה שהיה חופש הצבעה בחוק מסוים לקואליציה – אמיתי, חופש הצבעה אמיתי – הייתה ב-2015, בחוק שכולנו זוכרים, חוק ישראל היום, ואז הלכנו לבחירות, כי היה חופש הצבעה, כי הכנסת אמרה באמת את דברה, וראש הממשלה לא יכול לסבול את זה.
שורה של חוקים עברו במושב הקיץ האחרון שלא היה להם רוב אמיתי בציבור. ולא רק שלא היה להם רוב אמיתי בציבור – לא היה להם רוב אמיתי בכנסת. אני מאמינה בכנסת ואני מאמינה בנבחריה, אבל רוב הנבחרים לא רצו לא את הצעת חוק ההסדרה, לא את הצעת חוק המרכולים, לא הצעת חוק כזאת או אחרת, וחוק הלאום. כל אחד לא רצה אחד מהחוקים, אבל כל אחד שילם בתמיכה בהצעת חוק מסוימת כדי שהשאר יתמכו בהצעת חוק שלו. בעצם כל הצעת חוק כזאת נתמכה על ידי אולי 20% מנציגי הכנסת ואולי 20% מהציבור. כל זה מצטרף לשורה של הצעות חוק שהממשלה בעצמה מבקשת בהן להחליש את הכנסת, אוקיי? היכולת להציג הצעות אי-אמון, להקשות על מפלגות להיכנס לכנסת, כמובן, אפילו לאפשר הדחה של חבר כנסת – כל היום מגישים הצעות חוק שיחלישו את מעמדה של הכנסת, את כוחה של הכנסת. אפילו לבוא ליום בכנסת – מה קרה? חודשיים וחצי לא היינו פה. לבוא, לכבד אותנו ולהיות פה. הממשלה לא חושבת שזה מספיק ראוי.
זה לא פחות מהזוי שבמבנה הדמוקרטי שלנו, שבו יש רק בית נבחרים אחד, ללא משמעות לבחירה אישית, כמובן, ישירה, של הנציגים, עם רוב אוטומטי של הממשלה בגוף המחוקק, יש תלונות על חוסר איזון כלפי הרשות השופטת. יש פה ממשלה ששולטת לחלוטין גם ברשות המחוקקת, ובכך מפירה את האיזונים ובלמים.
שקד גם טוענת שהמשטר השתנה משלטון העם לשלטון מועצת חכמי המשפט. אם כבר, המשטר השתנה משלטון העם לשלטון עסקני הליכוד והבית היהודי, שקובעים לממשלה את צעדיה. מי שמפר את אמון הציבור, מי שחותר תחת עקרון שלטון העם, זה הממשלה בעצמה.
השקר השני: בג"ץ פוגע במשילות. זה נשמע טוב. חשוב שהממשלה תמשול; זה התפקיד שלה. כולנו חושבים שהממשלה צריכה להיות הרשות המבצעת ולמשול. אך מי שטוען את זה – צריך להיות נטול ביקורת אפקטיבית ומשמעותית מצד הרשויות המחוקקת או השופטת? מה זאת אומרת? לא יכול להיות מצב שבו יש ביקורת על הממשלה ועל צעדיה? העניין הזה של משילות צריך להסתיר את עריצות הרוב? מתחת לקליפת המשילות הזאת נמצא איזה ריקבון שבו כל מעשי הממשלה יכולים לקרות ואין שום ביקורת. זו לא דמוקרטיה.
הדברים האלה יוצאים נגד עקרונות המשטר הדמוקרטי המודרני, שבבסיסו הרעיון הזה של איזונים ובלמים; שלא נותנים משילות אין-קץ רק לרשות אחת, לגוף אחד, לאדם אחד, אלא תמיד –איזונים ובלמים. הרי אם טיעוני המשילות הללו היו נשמעים לפני 20 שנה, היינו חיים היום במדינה שבה אין שוויון זכויות בהרבה דברים: לנשים, ללהט"בים – בכלל למיעוטים – ועוד הרבה דברים שהיו קורים בלי בית משפט עליון. אבל אני חייבת לומר – ופה אולי אני מגיעה לשקר השלישי, והוא, כמו שאומרת השרה שקד: בית המשפט העליון הוא סניף של מרצ.
<< קריאה >> שרת המשפטים איילת שקד: << קריאה >>
לא אמרתי את זה מעולם. סליחה, לא אמרתי את זה מעולם.
<< דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >>
אז כך פורסם. זו הכותרת בידיעות אחרונות.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
השרה, את מדברת עוד דקה. את תוכלי – – –
<< קריאה >> שרת המשפטים איילת שקד: << קריאה >>
אתן אחת אחרי השנייה חוזרות על אותו שקר.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
בסדר, אבל את מדברת עוד דקה.
<< דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >>
אז את יכולה לתקן וזה בסדר, אבל אני מקריאה מהכותרת בעיתון ידיעות אחרונות. אם הם עיוותו, אז את יכולה לתקן – – –
<< קריאה >> שרת המשפטים איילת שקד: << קריאה >>
תקראי מה אמרתי בריאיון עצמו. מעולם – – –
<< דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >>
אני הקראתי פה. את פשוט דיברת עם אמסלם ולא הקשבת לטיעונים שלך עצמך, שהפרכתי.
<< קריאה >> שרת המשפטים איילת שקד: << קריאה >>
הקשבתי.
<< דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >>
אז השקר השלישי – שבג"ץ מוטה לטובת השמאל; גם אם הוא לא "סניף של מרצ", הוא מוטה לטובת השמאל, וזו כמובן – –
<< קריאה >> שרת המשפטים איילת שקד: << קריאה >>
את זה לא אמרתי.
<< דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >>
אני מבקשת להוסיף לי זמן. – – זו הסתה שמתווספת להשחרת האופוזיציה, השמאל, מתנגדי הכיבוש הישראלי. פסיקות רבות וחשובות בעצם נזרקות לפח או נחשבות כאילו הן לטובת איזה צד פוליטי כזה או אחר.
אז באמת, לצד פסקי דין כמו אליס מילר, או דנילוביץ', או אחרים שאני מאוד מאוד מכבדת, יש הרבה מאוד פסיקות של בג"ץ, שמה לעשות? גם מייצגות את האידיאולוגיה שלי. אני עדיין לא מציעה לעלות עליו עם D9, ואפילו לא להחליף את השופטים. בג"ץ פסל עתירות למען שוויון בנישואים וגירושים בישראל, למען פתיחת יותר עסקים בשבת, שלא נדבר על התקציב הדו-שנתי, שמפחית את כוחה של הכנסת להשפיע על התקציב הממשלתי. בג"ץ הוא שמכשיר את מפעל ההתנחלויות מראשיתו, והוא ממשיך ומכשיר, בניגוד לחוק הבין-לאומי, והוא השכפ"ץ של מדינת ישראל בפני בית הדין הבין-לאומי בהאג. שמענו את זה ממך, שמענו את זה מהיועץ המשפטי לממשלה בדיונים בוועדת חוקה, בדיונים בוועדת חוץ וביטחון.
עד סוף שנות ה-70 בג"ץ היה מחסום מפני עריצות של מדיניות מפא"י. מנחם בגין עצמו פנה שוב ושוב אל בית המשפט העליון כדי לקבל סעד. גם אביו של חבר הכנסת לשעבר אריה אלדד פנה אל בית משפט כי בן גוריון לא הסכים להעסיק אותו כמורה בשל דעותיו. בית המשפט העליון נמצא פה על מנת להגן על הדמוקרטיה ועל זכויות המיעוט, כן, ועל חופש הפרט. ואתם היום יותר מבוקרים כי אתם בשלטון, כי אתם הממשלה. יש בכך היגיון, בוודאי כאשר יוצאים מהלשכות שלכם חוקים גזעניים, מפלים, שפוגעים בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה.
אז באמת השקרים האלה לא מועילים למדינת ישראל. הם מחלישים אותה כמדינה דמוקרטית, ליברלית, צודקת. אתם מתגאים בכך, וגם אנחנו – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ואתם מסכנים את הבסיס האידיאולוגי שעליו מבוסס החזון הציוני. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. אני מתכבד להזמין את שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד להשיב. בבקשה, גברתי.
שרת המשפטים איילת שקד:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, שתהיה שנה טובה, וגמר חתימה טובה. אני כמובן שולחת ההשתתפות בצער ואת צערי על מותו של ארי, זיכרונו לברכה. אדם יוצא דופן. גיבור גם בחייו וגם במותו.
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת לשתף אותך ואת חברי הכנסת שטרחו והגיעו בפגרה במחשבות שעברו בראשי בשעה שקיבלתי את ההודעה מהמזכירות שלפיה 25 חברי כנסת מטעם האופוזיציה מבקשים לכנס את המליאה בזמן הפגרה כדי לדון במה שבחרו להגדיר: המתקפה של שרת המשפטים איילת שקד על בג"ץ והסכנה לדמוקרטיה.
ברגע הראשון אני מודה שהגבתי מהבטן. אמרתי לעצמי שזו עוד חוליה בשרשרת האין-סופית של ניסיונות מצד השמאל להשתיק אותי. אנחנו רגילים לשיטה: מתקפה, הסתה, סכנה לדמוקרטיה, ועובדה שעמדו כאן שלוש חברות כנסת וחזרו על אותו שקר אחת אחרי השנייה. כנראה אף אחת לא טרחה – חוץ מחבר הכנסת לפיד, שלא חזר על השקר הזה, כנראה חוץ ממנו אף אחד לא טרח לקרוא את הריאיון עצמו. אני מעולם לא אמרתי שבג"ץ הוא סניף של מרצ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
סליחה, אני לא אמרתי את הדברים – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אה, את לא אמרת ? אוקיי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – וקראתי את הנאום מתחילתו ועד סופו, ולמדתי וחקרתי בו.
שרת המשפטים איילת שקד:
אוקיי. את באמת דיברת על הנאום עצמו. אז סליחה. אז חברת הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת תמר זנדברג.
תמר זנדברג (מרצ):
זה כי אנחנו ממרצ.
שרת המשפטים איילת שקד:
פעם אחר פעם – חכי, חכי חברת הכנסת רוזין וחברת הכנסת – – – חכו, חכו, אני עוד – – –
תמר זנדברג (מרצ):
אנחנו פשוט ממרצ.
מיכל רוזין (מרצ):
אנחנו מרצ.
שרת המשפטים איילת שקד:
אתן פשוט ממרצ. הייתן רוצות, הייתן רוצות, אבל אני לא חושבת כך ולא אמרתי את זה.
מיכל רוזין (מרצ):
תתייחסי לעובדות.
שרת המשפטים איילת שקד:
פעם אחר פעם – כמו שאמרה חברת הכנסת רוזין, אני רק לעובדות אתייחס – פעם אחר פעם, אני חושבת שאתם מנסים לשכנע את הציבור שבעצם אנחנו, נבחרי הציבור, שהרוב בחר בנו, אין לנו שום לגיטימציה לשום דבר.
קארין אלהרר (יש עתיד):
איזה רוב בחר בשמונה מנדטים – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
להיבחר אומנם יש לגיטימציה, כי אין מה לעשות – הציבור בחר בנו. אתם עדיין – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
את מייצגת שמונה מנדטים. איזה רוב את מייצגת?
שרת המשפטים איילת שקד:
אני מקווה שאתם עדיין מאמינים בבחירות חופשיות.
קארין אלהרר (יש עתיד):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
איזה רוב?
שרת המשפטים איילת שקד:
אז הציבור – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
את מפלגה סקטוריאלית בתוך קואליציה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
– – אני מעוניין לשמוע את תשובת שרת המשפטים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – את הישות הכלל-ציבורית?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת חסון, אנא ממך, אני רוצה לשמוע את התשובה.
שרת המשפטים איילת שקד:
אז הציבור אומנם בחר בנו – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברת הכנסת רוזין, דיברת עשר דקות. מספיק.
שרת המשפטים איילת שקד:
את הבחירות אתם עוד לא מבקשים לבטל, אבל כנראה שלהיבחר מותר אבל לדבר אסור. כל פעם שאני מדברת – –
תמר זנדברג (מרצ):
אתם – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אתן ישר צועקות: סכנה לדמוקרטיה – –
תמר זנדברג (מרצ):
את לא נותנת לדבר.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – התקפה, הסתה.
קארין אלהרר (יש עתיד):
גם זה מותר.
שרת המשפטים איילת שקד:
זה מה שקורה – –
קארין אלהרר (יש עתיד):
גם זה – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – הסתה, סכנה, התקפה. אוי, אוי, אוי. ככה תמיד.
מיכל רוזין (מרצ):
עד כאן זה העובדות?
שרת המשפטים איילת שקד:
טוב, רגע. לא, עד כאן הייתה המחשבה הראשונית שלי.
קארין אלהרר (יש עתיד):
אה, אוקיי.
שרת המשפטים איילת שקד:
אבל אז אמרתי, אולי באווירת הימים הנוראים, והעובדה שאנחנו בעיצומם של עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אולי אני אחשוב על משהו אחר. אולי בעצם אתן צודקות. אולי בעצם אתן צודקות. חשבתי לעצמי: אולי אתן צודקות? אולי, למרות העובדה שאני תמיד, אבל תמיד מקפידה להציג את העמדות שלי באופן עקרוני ומכבד, תמיד לגופו של עניין – אף פעם לא לגופו של אדם – אולי עדיין יש לי מה ללמוד לגבי ניסוח?
מעמדו של בית המשפט העליון יקר לי בדיוק כמו שהוא יקר לכם. העצמאות השיפוטית שלו היא יסוד מוסד, ואני חושבת שעל זה אנחנו מסכימים. אבל אז אמרתי: אולי יש דרך שאני אוכל להשתפר ולשפר במשהו את ההתנסחויות שלי, כשיש לי ביקורת על הפסיקה – כי עדיין במדינה דמוקרטית מותר למתוח ביקורת על הפסיקה. ולכן, אדוני היושב-ראש, קיבלתי החלטה לתקן את דרכיי. החלטתי לשפר את צורת ההתנסחות שלי בכל מה שקשור לביקורת על פסיקות, ומייד שאלתי את עצמי: מי יוכלו להיות המורים הכי טובים עבורי? ממי אני יכולה ללמוד? מי אלה שמהם אוכל ללמוד נימוסים והליכות? חיפשתי סוג של חנה בבלי. בואו תראו אם מצאתי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מי מדבר על נימוסים והליכות?
שרת המשפטים איילת שקד:
זה מה שדיברתם. זה מה שדיברתם.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
חכי, חכי. תכף נדבר על זה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
דיברנו על המהות.
שרת המשפטים איילת שקד:
חכו עם המהות. יש זמן.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
בנימוס רב תחריגו את הדמוקרטיה.
שרת המשפטים איילת שקד:
בהתחלה דיברתם על ההתקפות על בית המשפט, על הסגנון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ממש לא.
שרת המשפטים איילת שקד:
אחרי שנים, חבריי, אחרי שנים שאתם מאשימים אותי בחוסר נימוס, אמרתי: אולי אתם תהיו המנטורים – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה? אף אחד לא האשים אותך בחוסר נימוס.
שרת המשפטים איילת שקד:
אה, אז לא מאשימים אותי בחוסר נימוס. לא, כי ראיתי שכתוב כאן: המתקפה של שרת המשפטים על בג"ץ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ממש לא מדובר על הנימוס.
שרת המשפטים איילת שקד:
בואי תשמעי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, איך מדברים חבריך למחנה. בואי תשמעי. בואי תשמעי איך הם מדברים. טוב, אני חייבת להגיד לכם שלא רציתי לפנות אליכם באופן ישיר, אז בדקתי פשוט ציטוטים, איך אתם מדברים.
לאחרונה פורסמו שני פסקי דין שהכאיבו לשמאל – את חלקם אפילו הזכרתם. הראשון בנושא מצפה כרמים, שהשאיר, לא-עלינו, יישוב יהודי משגשג על כנו, והשני בנושא ח'אן אל-אחמר, שסילק פולשים שחדרו לשטוח לא להם. אני מודה – ניסיון קשה וכלל לא פשוט בשבילכם. הבנתי שכאן בדיוק אני צריכה להתמקד. עכשיו אני אבחן את רמת הנימוס שאפיינה את תגובות מחנה השמאל. חלקכם – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
תדברי על העניין.
שרת המשפטים איילת שקד:
על הכול אדבר. חברת הכנסת יחימוביץ, גם לך אני אענה לגופו של עניין.
חלקכם יושבים פה. זהבה גלאון, זהבה גלאון הסולידית, יושב-ראש סיעת מרצ עד לפני שנייה וחצי, קבעה במופת – –
תמר זנדברג (מרצ):
תדייקי.
שרת המשפטים איילת שקד:
נכון, מפלגת. – – קבעה במופת של נימוסין ומאופקות שמדובר בשפיטה כנועה ופחדנית, ואת ההחלטה הגדירה: החלטה ביזיונית ואטומת לב. ככה לא מדברים על פסיקות של בית המשפט. התקדמנו.
ארגון רבנים לזכויות אדם, שיש לו מניית זהב בקרב מחנה השמאל, הלך צעד נוסף ושילב אלמנטים לאומיים ותנ"כיים בשעה שציין כי פסק הדין הוא כשל יהודי ומוסרי חמור, וכי מדובר בגזל כבשת הרש.
חברת הכנסת המנומסת אבו רחמון, שלא נמצאת כאן היום, הצטרפה גם היא לניסיון ללמד אותי נימוסין והליכות, והתייחסה לפסק הדין של בית המשפט. היא קבעה: החלטת בג"ץ היא צעד הרסני. מדובר בטרנספר שלישי.
טוב, אני אמשיך. מאמר מערכת הארץ, שכולכם כאן בצד מתיישרים לפני כל קפריזה וגחמה שלו, הכריז שבית המשפט בחר להצטרף למערכת המבוססת על אפליה ועושק, וקבע כי בג"ץ חייב לחשב מסלול מחדש.
תמר זנדברג (מרצ):
מה לא מנומס בזה?
שרת המשפטים איילת שקד:
חגי אלעד, מנכ"ל בצלם והבן יקיר לי של האגף הזה, קבע שיא חדש של מאופקות, ופרסם הודעה שלפיה השופטים מצליחים להוציא מתחת ידם פסק דין שהוא כל-כולו מצג של פייק-מציאות. השופטים גלגלו עיניים לשמיים, והקדישו כמה משפטים כדי להציע שפשע המלחמה יבוצע בדרכי שלום ונועם ובהידברות.
תמר זנדברג (מרצ):
זה ממש אותו דבר.
שרת המשפטים איילת שקד:
עוד הוא קבע: פסק דין מביש. השופטים יהיו שותפים לפשע מלחמה.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אני רוצה לשמוע מה היה קורה אם חס וחלילה מישהו ממחנה הימין היה מדבר ככה.
מיכל רוזין (מרצ):
לא היה.
שרת המשפטים איילת שקד:
חכו, חכו. אני ממשיכה. חבר'ה, הגעתי עכשיו לכהן הגדול, פרופ' מרדכי קרמניצר. הוא קבע בנימוס שהחלטת בג"ץ היא גיבוי משפטי לעושק, והוסיף – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – שמערכת משפטית כזאת אינה ראויה להיקרא כך, והמרחק בינה לבין צדק הוא כמרחק מזרח ממערב.
מוסי רז (מרצ):
צודק.
שרת המשפטים איילת שקד:
חכה, עוד לא הגעתי אליך. גם אליך אני אגיע.
תמר זנדברג (מרצ):
צודק.
שרת המשפטים איילת שקד:
בואו נגיע לחבר הכנסת מוּסי רז.
תמר זנדברג (מרצ):
מוֹסי.
שרת המשפטים איילת שקד:
מוסי, סליחה. מוסי, מוסי. חבר הכנסת מוסי רז הודיע לאחר פרסום הפסיקה כי בג"ץ הופך לסניף של מועצת יש"ע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה משתלב בדברים שלך; משלים את מה שאמרת.
שרת המשפטים איילת שקד:
אז קודם באתם בטענות על אמירה שמעולם לא אמרתי, ועכשיו חבר הכנסת ממפלגתכם מדבר בדיוק אותו דבר.
מיכל רוזין (מרצ):
הוא לא.
שרת המשפטים איילת שקד:
וחברת הכנסת מיכל רוזין אומרת: הפסיקה של בית המשפט משמשת שופר לאידיאולוגיה הרסנית. אוקיי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ממש אותו דבר, על בית המשפט העליון.
שרת המשפטים איילת שקד:
זה בדיוק אותו דבר, רק שלחבר הכנסת מוטי יוגב, שהתנצל על זה כבר מאתיים פעם, חוזרים על זה כל שבוע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
איזה התנצל?
שרת המשפטים איילת שקד:
ולחבר הכנסת מוסי רז – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
לחבר הכנסת מוסי רז אף אחד לא מעיר. למה? כי הוא מהמחנה הנאור, אז לו מותר, הטרור. למחנה הנאור מותר לגדף את בית המשפט. בושה וחרפה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – – להרוס.
יואל חסון (המחנה הציוני):
את לא באיזה כנס בחירות.
שרת המשפטים איילת שקד:
אבל לא סיימתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה לא קשור.
שרת המשפטים איילת שקד:
אתם לא רוצים בית משפט עצמאי, חזק וזקוף. אתם רוצים בית משפט כפוף; אתם רוצים בית משפט אחרי אילוף. ככה מדבר מי שרוצה בית משפט אחרי אילוף. ככה מדבר מי שרוצה בית משפט אחרי אילוף.
תמר זנדברג (מרצ):
את מתגאה – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
כל זמן שהוא היה מיושר איתכם, הכול היה בסדר. ברגע שהוא לא מיושר איתכם, שורפים את המועדון.
תמר זנדברג (מרצ):
אנחנו לא בובות שלכם.
שרת המשפטים איילת שקד:
מה קרה? אתם הייתם רגילים להביט במראה, והייתם שואלים: ראי ראי שעל הקיר, מי הכי צודק בעיר? אם הייתם מקבלים תשובה שמניחה את דעתכם, הכול היה בסדר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אבל בג"ץ אישר.
שרת המשפטים איילת שקד:
ברגע שקיבלתם תשובה שלא הנחתם את דעתכם, התחלתם לגדף.
מיכל רוזין (מרצ):
חבל – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אני רוצה להסביר לכם: הדמוקרטיה שלנו לא נהרסה; היא הולכת ומשתכללת. היא תוססת, היא נהדרת.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
תסלחי לי, חברת הכנסת זנדברג.
תמר זנדברג (מרצ):
תסלחי לי את.
שרת המשפטים איילת שקד:
כשעמדו כאן האבות המייסדים ואמרו: בלי חירות ובלי מק"י, אף אחד לא אמר: זו דמוקרטיה שלכם.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
זו דמוקרטיה של כולנו. גם כשאת יושבת באופוזיציה, תהיי מספיק כנה ואמיתית להגיד: זו הדמוקרטיה של כולנו. את רוצה – תחליפי את העם. זו הדמוקרטיה של כולנו.
תמר זנדברג (מרצ):
על מה את מדברת? זה מהבית. על מה את מדברת?
שרת המשפטים איילת שקד:
מה את יודעת על אבא שלי? מה את בכלל יודעת על אבא שלי?
תמר זנדברג (מרצ):
זה הכול.
שרת המשפטים איילת שקד:
מה הזכרת עכשיו את אבא שלי?
תמר זנדברג (מרצ):
דיברת על דמוקרטיה מהבית שלך, וזו לא הדמוקרטיה הפרטית שלך. זה הכול.
שרת המשפטים איילת שקד:
אסביר לך מה קרה. בואי, אסביר לך מה קרה. אסביר. אני נאלצתי לשמוע אותך; תשמעי גם את אותי.
תמר זנדברג (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אתם טיפוסים אנלוגיים בעולם דיגיטלי; ממשיכים לשאול את הראי את אותן שאלות, ולא מבינים שיש גם תשובות שונות. לא מבינים שיש תשובות שונות.
יואל חסון (המחנה הציוני):
יש לנו אולי ביקורת שיפוטית, אבל אנחנו לא רוצים להרוס את בית המשפט העליון. אנחנו לא רוצים לחרב אותו. יש לנו אולי ביקורת על הפסיקות, אבל אנחנו לא רוצים לחרב את בית המשפט העליון.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני רוצה להגיד לכם משהו. כבודו של בית המשפט – שנייה.
תמר זנדברג (מרצ):
הם כתבו לשרת המשפטים: ראי ראי שעל הקיר. ואללה יופי, כל הכבוד.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני רוצה להגיד לכם משהו: תכבדו את בית המשפט. תתווכחו, זה בסדר. ותכף אני אענה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהעלתה טיעונים ענייניים. אפשר להתווכח, אבל תכבדו את בית המשפט. אין לנו בית משפט אחר. אני מבינה את הכעס שלכם. אני מבינה את הכעס שלכם שלא מפנים יהודים מביתם, אני מבינה את העצבים, אבל יש לנו מדינה לשמור עליה; יש לנו שלטון חוק לשמור עליו.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – וזו הדרך?
היו"ר יצחק וקנין:
גברתי השרה, גברתי השרה, את רוצה שהם לא יפריעו לך? אני שואל.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – אנחנו לא דמוקרטים. אני לא מבינה, איילת, לכבוד יום הכיפורים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכל רוזין, עד עכשיו היה אפשר להפריע. מרגע זה לא מפריעים יותר.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – אנחנו פועלים להרס הדמוקרטיה – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
ברגע ששמתי לכם מראה – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכל רוזין – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – על הציטוטים המחפירים שלכם – –
היו"ר יצחק וקנין:
– – אין הפרעות יותר.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אז פחות נעים לכם לשמוע.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, מיכל רוזין – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – – לעודד אלימות.
היו"ר יצחק וקנין:
– – וגם את מוסי רז – אני קורא אותך פעם ראשונה. אני לא אאפשר את ההפרעה הזאת. או שאתם תקשיבו לה – היא הקשיבה לכם, שמעה אתכם.
מיכל רוזין (מרצ):
היא לא הקשיבה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
היא לא הקשיבה. היא לא טרחה לבוא לדיונים בכלל.
היו"ר יצחק וקנין:
גם אם הדברים קשים לשמיעה, אני לא אאפשר.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני הקשבתי, חברת הכנסת רוזין. אני מתייחסת כאן לכל מה שאמרתם.
מיכל רוזין (מרצ):
בינתיים לא התייחסת. בינתיים – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
כי בינתיים אני – – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא יכול להיות. היא מילה לא יכולה להוציא פה.
תמר זנדברג (מרצ):
אלה הקלישאות שכתבו לך? על מה את מדברת?
שרת המשפטים איילת שקד:
אלה לא קלישאות, אלה ציטוטים של – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת תמר זנדברג, עד כאן.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – ציטוטים של החברים שלך למפלגה. אלו לא קלישאות.
היו"ר יצחק וקנין:
עד כאן. עד כאן.
שרת המשפטים איילת שקד:
חבר הכנסת רז, היא קוראת למה שאמרת קלישאה.
תמר זנדברג (מרצ):
– – – מכולת, שאת חושבת ששם הדמוקרטיה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת תמר זנדברג, גם אותך אני קורא לסדר פעם ראשונה.
שרת המשפטים איילת שקד:
כשרת משפטים אני קוראת ליושבי הבית, גם משמאל וגם מימין: תשמרו על שיח מכבד. אין לנו מערכת משפט אחרת. מותר להביע ביקורת על פסיקה. מותר להתווכח על רעיונות. מותר גם להתווכח על סמכויות – אני עושה זאת – אבל צריך לשמור על הגינות ועל שיח מכבד.
ועכשיו לכמה נקודות שהעלה חבר הכנסת יאיר לפיד, העלתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ והעלתה חברת הכנסת מיכל רוזין. בעניין הנאום שלי על סמכויות בית המשפט העליון בעניין פסילת חוקי-יסוד – תראו, הכנסת, כאספה המחוקקת, מחוקקת חוקים, ומאז המהפכה החוקתית בית המשפט העליון גם פוסל מעת לעת חוק, זאת אומרת, החוקים נתונים לביקורת שיפוטית. מעולם, אבל מעולם, לא נקבע שהכנסת כאספה מכוננת מחוקקת את חוקי-היסוד, וגם חוקי-היסוד יהיה נתונים לביקורת שיפוטית. הרי מי – – –
יואל חסון:
אבל מה יקרה אם – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
הרי מי – שנייה, שנייה – הרי מי שקבע שהחוקים נתונים לביקורת שיפוטית, לטענתו, שאב את סמכותו מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שאומר שאם החוק לא עומד בפסקת ההגבלה וסותר את הערכים שהמחוקק קבע – הרי זו תמיד הטענה: מה אתם רוצים? המחוקק קבע את אותם הערכים. אם חוק סותר את הערכים שאותו מחוקק קבע, אז יש לבית המשפט סמכות לפסול חוקים. לבית המשפט אין סמכות לפסול חוקי-יסוד. אם תסתכלו על העולם המערבי – על ארצות הברית, בוודאי על אנגליה, על אירלנד, על אוסטרליה – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה יקרה אם – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – מדינות שיש בהן חוקה, וגם מדינות שאין בהן חוקה, בית המשפט אינו מתערב בעיצוב החוקה. עיצוב החוקה הוא הליך פוליטי מעיקרו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ממש חוקה.
שרת המשפטים איילת שקד:
מה לעשות, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, יש לנו חוקי-יסוד. חוקי-היסוד – כשנסיים – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
תגידי, מה יקרה אם בחוק-יסוד יקבעו שלערביי ישראל אין זכות הצבעה?
שרת המשפטים איילת שקד:
אז אני אענה לך על זה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מה יקרה?
שרת המשפטים איילת שקד:
אני אענה לך על זה. ביום שכנסת ישראל תחוקק חוק שאומר שלחרדים או לערבים או לנשים אין זכות הצבעה, בית המשפט לא יושיע – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זה הגבול?
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אותנו מהריקבון. כשחברה נרקבת ככה, גם בית המשפט נרקב. וראינו את זה מההיסטוריה, ראינו את זה כבר בהיסטוריה המודרנית. במצבים כאלה, לצערי, גם באיטליה וגם בגרמניה, בית המשפט, חזק ככל שיהיה, לא עזר. לא עזר.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
האם זה מקור ההשראה שלכם?
שרת המשפטים איילת שקד:
גם לא בפולין. לא עזר. אני אומרת לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, מדינת היהודים לא תידרדר לשפל כזה. כנסת ישראל – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
היא כבר הידרדרה. הנאום שלך היה דרדור של מדינת ישראל.
שרת המשפטים איילת שקד:
כנסת ישראל לא תידרדר לשפל כזה. ואם, חס וחלילה – זה לא יהיה בדור שלך, זה לא יהיה בדור של הילדים שלנו – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
במושב הזה. במושב הזה.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אבל אם, חס וחלילה, חס וחלילה, המדינה שלנו תידרדר לשפל הזה, בית המשפט לא יושיע אותה. בית המשפט לא יושיע אותה.
יעל גרמן (יש עתיד):
את מבינה – – – בית המשפט חייב להושיע אותה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה הוא לא יושיע?
שרת המשפטים איילת שקד:
אני אסביר לך: כי כשכנסת מסוגלת לחוקק חוקים גזעניים – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
חוקקתם חוק גזעני. חוקקתם חוק גזעני.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – זו כנסת שלא מצייתת לפסיקות בג"ץ.
יואל חסון (המחנה הציוני):
עשיתם את זה כבר.
שרת המשפטים איילת שקד:
כנסת ישראל לא חוקקה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתם עושים את זה. אתם עושים את זה כבר.
היו"ר יצחק וקנין:
חברים, אני לא אאפשר את זה יותר. אני לא – זה לא נעים בדיון של פגרה להוציא אנשים, אבל אתם לא נותנים לה לדבר.
שרת המשפטים איילת שקד:
כנסת ישראל מעולם לא חוקקה חוק גזעני. וביום – אני חושבת שהיום הזה לא יבוא. אני לא מאמינה שהיום הזה יבוא.
היו"ר יצחק וקנין:
מוסי רז.
קריאה:
– – – חוק הלאום – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הוא כבר בא.
שרת המשפטים איילת שקד:
אבל ביום שהיום הזה יבוא – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הוא כבר היה.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אותה כנסת ארורה גם לא תציית לבג"ץ. זה יהיה חורבן המדינה שלנו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל זה מה שאת עושה. זה מה שאת עושה.
שרת המשפטים איילת שקד:
וזה לא מה שיקרה למדינת היהודים.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותיי, אני לא מאפשר יותר. אני אקרא שלוש קריאות ואני אוציא אנשים. אתם לא מכבדים את הדיון.
שרת המשפטים איילת שקד:
עכשיו בואו נדבר על החוקים – על החוקים הרגילים, כן? חוקים רגילים, לא חוקי-היסוד; החוקים הרגילים שעד היום נפסלו בבג"ץ. גם אותם חוקים רגילים שנפסלו בבג"ץ לא היו חוקים שהפרו בצורה גסה את זכויות האדם – –
מיכל רוזין (מרצ):
באמת? חוק ההסתננות – להכניס אנשים לכלא.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – או רמסו בצורה גסה – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל, זו קריאה שנייה. מיכל.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – רמסו בצורה גסה את המיעוט.
היו"ר יצחק וקנין:
פעם שנייה אני קורא אותך לסדר.
מיכל רוזין (מרצ):
שהיא תענה. חוק ההסתננות – להכניס אנשים לכלא לשלוש שנים.
שרת המשפטים איילת שקד:
כשבית המשפט, בפעם השלישית, פסל את חוק ההסתננות, הוא אמר – אוקיי, הוא אמר: שנה וחצי זה יותר מדי במתקן שהייה, שנה זה בסדר. בואו, אני אגיד לכם משהו. היועץ המשפטי לממשלה אמר לי אז: באיזו פקולטה למשפטים לומדים ששנה וחצי זה לא בסדר ושנה זה כן בסדר?
מיכל רוזין (מרצ):
לא בסדר בכלל. זה לא בסדר בכלל.
שרת המשפטים איילת שקד:
או כשבית המשפט החליט שלא נכון להפריט את בתי הסוהר – –
מיכל רוזין (מרצ):
לא בסדר בכלל. צודקת.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – מאיפה בית המשפט יודע שבית סוהר פרטי הוא פחות טוב מבית סוהר ציבורי? למה בית המשפט יודע את זה יותר טוב מהממשלה?
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
הממשלה יודעת אם זה טוב או לא. הממשלה יודעת – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
לממשלה הזאת יש שיקולים מוסריים.
מיכל רוזין (מרצ):
בתי סוהר פרטיים רצית שיהיו פה. אלוהים אדירים, לאן הגענו? מדינת היהודים את קוראת לזה?
שרת המשפטים איילת שקד:
הממשלה יודעת, על משרדיה – על משרד האוצר – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – על משרד הבט"פ.
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל, את כבר בשנייה. מה את רוצה, את השלישית?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אפילו הליברטריאנים שאת כל כך אוהבת חושבים שבית סוהר צריך להיות בחסות המדינה, ומשטרה, ובית משפט.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני, דרך אגב, לא אמרתי מה דעתי. אני לא אמרתי מה דעתי על הפרטת בתי הסוהר. אני אומרת שהממשלה אז החליטה – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מה דעתך?
שרת המשפטים איילת שקד:
– – שיותר נכון להפריט את בתי הסוהר. הייתה שם עבודת מטה של משרד האוצר, הייתה שם עבודת מטה של משרד הבט"פ, עבודה של משרד הממשלה, וכנסת – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
עבודת מטה היא כסות להתפרקות של המדינה. זאת תשובה, עבודת מטה?
שרת המשפטים איילת שקד:
– – כנסת ישראל חוקקה את החוק הזה. אני לא חושבת שכמה שופטים, בעניין הזה יכולים להכריע יותר טוב מהממשלה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ודאי שכן.
שרת המשפטים איילת שקד:
עכשיו, אני אומרת: כשזכויות אדם נרמסות, כשמיעוט נרמס – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
וכשיפריטו את הצבא? כשיפריטו את הצבא, גם אז לא תהיה לבית המשפט העליון זכות להתערב?
היו"ר יצחק וקנין:
שלי. חברת הכנסת שלי יחימוביץ.
שרת המשפטים איילת שקד:
הצבא במדינת ישראל הוא צבא עם.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
כשיפריטו את בתי המשפט?
היו"ר יצחק וקנין:
ערב יום כיפורים. אנחנו עוד צריכים להגיע לצפון.
שרת המשפטים איילת שקד:
כנסת ישראל לא תפריט את הצבא.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אז למה את בתי הסוהר?
שרת המשפטים איילת שקד:
את כל כך לא מאמינה בחברי הכנסת. את כל כך לא מאמינה – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל היא רצתה להפריט את בתי הסוהר.
שרת המשפטים איילת שקד:
את כל כך לא מאמינה בציבור שבחר אותך. את במפלגה עם פריימריז – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא. בציבור אני מאמינה. בך אני לא מאמינה.
שרת המשפטים איילת שקד:
חברת הכנסת יחימוביץ, את נבחרת בידי הציבור. הציבור מאמין בך, לכן הוא בחר אותך.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל הכנסת רצתה להפריט את בתי הכלא. מה ההבדל? מה ההבדל?
מוסי רז (מרצ):
את כל כך לא מאמינה במערכת המשפט?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
מה ההבדל? מה ההבדל?
שרת המשפטים איילת שקד:
תיתני אמון. תיתני אמון בכנסת הזאת.
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אני מאמינה במערכת המשפט. אני חושבת שיש לנו מערכת משפט חזקה, אני חושבת שיש לנו מערכת משפט מקצועית.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אז למה את מאיימת עליה?
שרת המשפטים איילת שקד:
יש לי ביקורת על פסיקות – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא, זו לא ביקורת.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני אמשיך להגיד את הביקורת שיש לי על פסיקות.
מוסי רז (מרצ):
וגם אנחנו.
קריאות:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
לא, לא, זה לא איומים. בגלל שאני מייצגת מפלגת ימין, אז לשיטתכם אסור לי להעביר ביקורת. אני לא אסכים לזה.
מוסי רז (מרצ):
– – – אסור לאיים – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זו לא ביקורת – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אני לא אסכים לזה. הנאום שלי לא היה ביקורת, הנאום שלי היה תפיסת עולם. תפיסת עולם – – –
מיכל רוזין (מרצ):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל רוזין.
נורית קורן (הליכוד):
מאוד מעניין. הנשיאה מאיימת – – – הנשיאה גם מאיימת – – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – –
נורית קורן (הליכוד):
מותר לדבר. כל אחד אומר את תפיסת העולם שלו.
שרת המשפטים איילת שקד:
הנאום שלי היה תפיסת עולם. אפשר להתווכח על תפיסת העולם, אבל אי-אפשר להגיד הסתה. אי-אפשר להגיד הרס דמוקרטיה. לא, את זה אי-אפשר להגיד.
קריאות:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
70 שנה בית המשפט לא חשב לרגע לבטל חוקי-יסוד. זה לא עלה דעתם עד הפסיקה של ביטול התקציב הדו-שנתי. דרך אגב, כמו שאני אומרת, גם בכל העולם זה מאוד מאוד לא מקובל, ועד שאיזה בחור – – –
מיכל רוזין (מרצ):
זה לא מקובל לקבוע – – – שוויון אזרחי – – – זה לא מקובל בעולם.
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל. מיכל. חברת הכנסת מיכל רוזין, את רוצה שאני אוציא אותך?
מיכל רוזין (מרצ):
– – – לא מקובל בעולם. גם זה לא מקובל בעולם – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
מה את מבלבלת את המוח, תגידי.
מיכל רוזין (מרצ):
– – – לא מקובל בשום מקום בעולם המערבי – – – לשלוט 51 שנים על עם אחר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל, אז בואי נאמר כך: זו פעם אחרונה שאני קורא אותך. בפעם הבאה את בחוץ. אני לא אקרא אותך עוד פעם. זהו. את כבר בשנייה, ואני מתאפק מעל – איך אומרים – אי-אפשר להתאפק יותר.
שרת המשפטים איילת שקד:
חברת הכנסת מיכל רוזין, זה לא פליטים, זה מהגרי עבודה, ובארצות רבות מאוד, בארצות רבות מאוד – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
זה עובר ככה? אני מציע ששתיכן – צאו בחוץ, שתו קפה ותחזרו, וכבר יסתיים הדיון. אי-אפשר ככה.
שרת המשפטים איילת שקד:
אין לי קול כבר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
קודם כול, אפשר, צריך להגיד את הדברים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
לא, אי-אפשר. אתם לא יכולים להפריע לה. תראו, רבותיי, אם זה היה דיון רגיל הייתי גומר את זה מהר, מוציא בחוץ, ולא הייתי נותן לבלגן הזה ככה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה דיון לגיטימי, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
עם כל הכבוד, אי-אפשר שכל מילה שהשרה מוציאה – אתם לא נותנים לה להשלים משפט אחד שלם.
תמר זנדברג (מרצ):
זו ממש סתימת פיות.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני רוצה להגיד עוד משהו ששמעתי – – –
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
זאת דמוקרטיה, אתה מבין?
דוד אמסלם (הליכוד):
זו המהות, דרך אגב. כשאנחנו מדברים – זה אסור; כשממשלה מנהלת – זה אסור – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – אתם לא מנהלים – – – אתם לא מדברים ולא מנהלים שום דבר.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
יואל, אני יכול להגיד לך משהו: השרה הייתה יכולה לסיים את דבריה עוד דקה ולרדת ולגמור את העניינים בלי להשיב לכם, אבל אתם לא מאפשרים לה, עם כל הרצון הטוב, לומר לכם, גם אם הדברים נוגדים את דעתכם. לצערי הרב משפט אחד שלם היא לא סיימה.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני רוצה להתייחס לעוד שתי נקודות שהעליתן, חברת הכנסת מיכל רוזין וחברת הכנסת שלי יחימוביץ. חברת הכנסת מיכל רוזין דיברה על ועדת שרים לחקיקה. זה נכון שהיא יושבת כבר הרבה שנים באופוזיציה. אני מעריכה שיום יבוא והיא תגיע לקואליציה, כי החיים הם גלגל – יום אתה באופוזיציה ויום אתה בקואליציה. אבל גם כשסיעת מרצ הייתה בקואליציה, גם אז התנהלו לפי החלטות של ועדת שרים לחקיקה. אי-אפשר לנהל ממשלה בדרך אחרת. אני אזכיר לכם שאת פסקת ההתגברות – הינה, יושב-ראש מפלגת מרצ עוזבת, כי לא נעים לה לשמוע – – –
תמר זנדברג (מרצ):
אני יושבת – – – לא יושב, אני יושבת.
שרת המשפטים איילת שקד:
בואי תשמעי, בואי תשמעי. את פסקת ההתגברות בחוק-יסוד: חופש העיסוק אתם העברתם. רבין קרא לשולמית אלוני – –
תמר זנדברג (מרצ):
נכון.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – התחנן שהיא תצביע בעד, כדי להשאיר את ש"ס בממשלה – –
תמר זנדברג (מרצ):
נכון. ואיפה רבין ושולמית אלוני היום? חלאס כבר.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – כדי לשמור על שלמות הקואליציה. אתם העברתם את זה, את פסקת ההתגברות, באצבעות שלכם.
קריאות:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אז כשאתם העברתם את פסקת ההתגברות, זה בסדר. ליצחק רבין, זיכרונו לברכה, מותר, לשולמית אלוני מותר; כשבנט רוצה את פסקת ההתגברות – זה אסור, זה פאשיזם. ככה זה עובד פה. ככה זה עובד פה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, זה הסך-הכול, זה לא רק זה.
שרת המשפטים איילת שקד:
חברת הכנסת נחמיאס ורבין, תשמעי, מהמפלגה שלך יש הסתה נגד היועמ"ש. היום ישבתי לפ"ע איתו, שאלתי אותו, באמת – רציתי שהוא יספר לי מה קרה בסופר בפתח תקווה. בושה וחרפה שיש בשמאל אנשים שמדברים, שרוממות שלטון החוק – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – – מה הקשר – – – מה זה השטויות האלה?
שרת המשפטים איילת שקד:
אני אגיד איך זה קשור. אנשים שרוממות שלטון החוק – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל מה הקשר? איך זה קשור אלינו?
שרת המשפטים איילת שקד:
– – רוממות שלטון החוק בגרונם מסיתים נגד היועמ"ש.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל מה זה קשור – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
זה קשור.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אני הודעתי שאני לא באה לפתח תקווה – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
את הודעת, אני ראיתי, יפה מאוד, אבל חלקים רבים מהמחנה שלכם מסיתים נגדו יום-יום.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השרה שקד, המחנה שלכם הסית נגד ראש הממשלה שנרצח. אני אומרת שזה כל הימין? לא.
היו"ר יצחק וקנין:
חברים, אתם רוצים לשמוע את שרת המשפטים, או שאני מעדיף לנעול את הדיון הזה ולגמור את העניין?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, אני רוצה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
שמענו מספיק.
היו"ר יצחק וקנין:
אז יש לכם ברירה – או להקשיב או לשבת בחוץ.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
השרה שקד, הסיתו בימין, אבל לא כל הימין מסית, נכון? אותו הדבר. מה את רוצה? מותר לנו למחות.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת נחמיאס ורבין, איילת.
שרת המשפטים איילת שקד:
למחות מותר. נגדו יש הסתה פרועה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
בסדר, אנחנו גם נכליל. על כל איזה אחד במחנה שלך שיגיד איזו אמירה, אנחנו נגיד שאת אחראית.
שרת המשפטים איילת שקד:
הרי זה מה שאתם עושים. הרי זה מה שאתם עושים כל הזמן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אני נואמת נאום עקרוני, ובמקום – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – על מוטי יוגב את אחראית יותר ממה שאנחנו אחראים – – – את אחראית יותר, הוא חבר כנסת מהמפלגה שלך.
היו"ר יצחק וקנין:
יואל, יואל, יואל. חבר הכנסת יואל חסון.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני נואמת נאום עקרוני, ובמקום להתייחס לגופו של עניין – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אבל אתם לא יכולים להפריע לה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
היא מאשימה אותנו בהפגנה של אנשים שלא קשורים למפלגת העבודה.
היו"ר יצחק וקנין:
היא יכולה להאשים. היא ברשות הדיבור כרגע. רשות הדיבור שלה. אתם כל רגע תפריעו לה – אני – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
אתם האשמתם אותי באמירות שמעולם לא אמרתי, מה לעשות?
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
במה?
שרת המשפטים איילת שקד:
עם הסניף הזה של מרצ.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל עכשיו האשמת את המחנ"צ.
שרת המשפטים איילת שקד:
אני אחזור להתייחס רגע לחברת הכנסת יחימוביץ, שדיברה על מהות הנאום. אני רוצה לספר לכם: אקדמאי מהמרכז הבינתחומי, רוזנאי או רוזנאִי, ככה קוראים לו, כתב מאמר לפני שנה או שנתיים, משהו כזה, על תיקון חוקתי שאינו חוקתי. משם הכול התחיל. הוא עשה מחקר: האם יכול להיות במדינה דמוקרטית שבית משפט יתערב בעיצוב החוקה? שתדעו, משם השיח התחיל.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אין לנו חוקה. אין לנו חוקה. אין לנו חוקה, מה זה רלוונטי?
שרת המשפטים איילת שקד:
חברת הכנסת יחימוביץ, את ואני לא היינו כאן בשנות ה-50 כשהחליטו על פשרת הררי. ככה האבות המייסדים החליטו. מאז לא הצליחו – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – – מגילת העצמאות שאתם לא מוכנים – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
מאז לא הצליחו, לצערנו, לחוקק חוקה, ולכן חוקי-היסוד הם העוגן החוקתי שלנו. אם את כופרת בזה, את בוודאי כופרת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וביכולת של שופטי – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתם כופרים במגילת העצמאות.
שרת המשפטים איילת שקד:
אף אחד לא כופר במגילת העצמאות. מגילת העצמאות היא מסמך מכונן, היא מסמך נפלא, היא מסמך שהוא קונסנזוס – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה לא הצבעת בעד – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
תצביעו בעדה?
שרת המשפטים איילת שקד:
אף אחד לא כופר במגילת העצמאות. אני רוצה רגע לדבר, להסביר לכן, שאתן תדעו לפחות איך נולד הרעיון של תיקון חוקתי שאינו חוקתי.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
קראת מאמר של אקדמאי – – –
היו"ר יצחק וקנין:
שלי, אני לא ארשה את זה יותר. אני אתחיל לקרוא לסדר ובזה נסיים את העניין.
שרת המשפטים איילת שקד:
עד לפני שנתיים אף אחד לא העלה על הדעת שדבר כזה יכול לקרות. דרך אגב, זו גם הייתה הדעה הרווחת במשרד המשפטים. כשבמשרד המשפטים הציעו לנו לעשות בהוראת שעה תיקון לתקציב הדו-שנתי, אמרו לנו: בית המשפט לא יכול להתערב בחוקי-יסוד. זו הייתה הדעה הרווחת. אותו רוזנאי כתב מאמר, "תיקון חוקתי שאינו חוקתי". השופטים ג'ובראן ורובינשטיין ציטטו אותו בפסק הדין שלהם, ובאותו פסק דין על תקציב דו-שנתי העלו את האופציה שיום יבוא ותיקון כזה יהיה אפשרי. עכשיו, אני אומרת לכם, בארצות הברית יש שיטה שונה. יש שם חוקה, זה נכון, אבל מצד שני השופטים נבחרים בבחירות שהן פוליטיות לחלוטין.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
נכון – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
הנשיא בוחר את השופטים באישור הסנאט. זו שיטה שונה. אבל בית המשפט שם קבע שחוקה זה הליך פוליטי, ואל לו לבית המשפט להתערב בהליך כזה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הוא לקח לעצמו את הסמכות לבטל חקיקה.
שרת המשפטים איילת שקד:
אין לו לבית המשפט הסמכות להתערב בהליך כזה. אותו הדבר באירלנד.
נחמן שי (המחנה הציוני):
המינוי האחרון לבית המשפט שהנשיא מינה עכשיו, עכשיו – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
נכון. תראו, זה יפה. זה רעיון יפה שהגוף הפוליטי ממנה לבדו את השופטים והשופטים עוברים שימוע בבית הנבחרים. זה רעיון. זה רעיון אחר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
המערכת שלנו היא שונה, אבל זה רעיון. בכל מדינה יש מערכת עם איזונים ובלמים אחרת. לנו יש חוקי-יסוד. כדי להשלים את החוקה שלנו צריך לחוקק גם את חוק-יסוד: החקיקה, ואז החוקה תושלם, כי הרי כל חוקה בנויה משלוש רגליים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה פתאום? השרה שקד – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
השרה שקד – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אנחנו יודעים איך בנויה חוקה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – – לא רק חוק-יסוד: החקיקה. מה עם – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
יש את חוק-יסוד: חופש העיסוק.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
שוויון, זכויות סוציאליות.
קריאות:
– – –
שרת המשפטים איילת שקד:
תראו, אנחנו יכולים להתווכח אם במגילת הזכויות שלנו עדיין חסרות זכויות. אפשר להתווכח. אפשר להתווכח ואפשר לעשות תיקונים לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אם הכנסת הזאת תחליט שיש ערכים ויש זכויות שלא עוגנו בחוק. זה הכוח של הכנסת, זו הסמכות של הכנסת. והסמכות של בית המשפט – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – שלך, גברתי.
שרת המשפטים איילת שקד:
– – היא לפרש את החוקים בהתאם לערכים שקבעה הכנסת. ולכן, דווקא אתם, שאתם תומכים במהפכה החוקתית, במהפכה של ברק ושל מרידור, אתם תומכים במהפכה הזאת – מי שתומך במהפכה הזאת בוודאי צריך לכבד את העובדה שאת הערכים קובעת הכנסת, ולא בית המשפט.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני יכול להגיד משהו, גברתי? תראי, זה נכון. לדוגמה, אני נמנה עם אלה שאכן תומכים לחלוטין במהפכה החוקתית, אבל בעצם, את זוכרת מה שאהרן ברק אמר בזמנו? שהמהפכה החוקתית בעצם הופכת אותנו לדמוקרטיה ליברלית, שבה באמת הסמכות של בית המשפט העליון לבחון ולבטל חוקי כנסת היא אחד מהיסודות המאוד-מאוד מרכזיים של הדמוקרטיה הליברלית.
השאלה שאני מפנה אלייך – האם את באמת תומכת ברעיון הזה שישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית ולא דמוקרטיה – – – זה בעצם מה שאומר – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
חבר הכנסת יוסי יונה, אנחנו היינו דמוקרטיה ליברלית לתפארת גם לפני שנת 1992. אתה יודע, כשמדינת ישראל הוקמה, איך שהיא הוקמה, באותה שנה שעוד – פסק דין סילבסטר, אני לא יודעת אם זה היה לפני סיום מלחמת העצמאות או אחריה – בדיוק בזמן שהיא הוקמה, הערעור הפלילי הראשון בבית המשפט העליון – תשמעו מה זה – הערעור הפלילי הראשון, התקבל בבית המשפט העליון זיכוי של סילבסטר, שהיה קצין בריטי. תחשבו מה זה, איזו מדינה נאורה היינו כבר אז כשקמנו, ואיזה בית משפט נאור, שזיכה אז קצין בריטי כשהתובע היה היועץ המשפטי לממשלה. והיה פסק דין קול העם, והיה פסק הדין – היו כל כך הרבה פסקי דין: שייב, של אבא של אריה אלדד, שאז מפלגת מפא"י לא נתנה לו לעבוד כי לא היה לו פנקס אדום. איזה פסקי דין נאורים. היינו דמוקרטיה נאורה גם לפני שנת 1992. אנחנו גם היום דמוקרטיה נאורה – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן, אבל השרה, אנחנו יודעים – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
– – אבל היינו דמוקרטיה נאורה וליברלית גם אז.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא – – – שוכחים את זה.
שרת המשפטים איילת שקד:
שנייה. אנחנו היום יותר ליברלים, כי באותה תקופה, למי שלא היה פנקס אדום, היה לו קשה למצוא עבודה במשרדים ממשלתיים.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אנחנו לא – – – את זה.
שרת המשפטים איילת שקד:
היום ברוך השם לא. היום כולם יכולים למצוא עבודה במגזר הציבורי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל אני רוצה שזה יישאר ככה. אני רוצה שמי שבטעות היה חתום, מישהי שחתמה על עצומה בשנת 2005 לא תוכל לשמש בוועדה משותפת לישראל וגרמניה בגלל ששר מסוים החליט שכרגע היא לא יכולה, כי היא חתמה על – לא יכול להיות.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – – שר אחר.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא יכול להיות, השרה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, איילת.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, השרה, הולכים למקומות שזה הסך-הכול המצטבר שמדאיג אותנו.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. גברתי השרה, אם את חושבת שסיימת, אני אודה לך מאוד.
שרת המשפטים איילת שקד:
אין לי כבר קול.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה הסך-הכול שמטריד, לא – – –
שרת המשפטים איילת שקד:
שתהיה שנה טובה. גמר חתימה טובה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לשרת המשפטים איילת שקד. יש הבעת עמדה לחברת הכנסת יעל גרמן, שביקשה, נחמן שי, יעל כהן-פארן, קסניה סבטלובה.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אפשר ארבעה, אבל אני אאפשר לך. עוד אחד זה לא יהיה – גם אתה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
עכשיו מבקשים, לאה?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אם לא אז לא.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, לא, אפשרי. אני אאפשר לך. נא לפתוח. פתוח.
יואל חסון (המחנה הציוני):
גם לאה ביקשה.
יעל גרמן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, הדיון הזה התרכז בהתקפה על שרת המשפטים, על איילת שקד, ואני רוצה להפנות ולהטות את ההאשמה מאיילת שקד לראש הממשלה.
איילת שקד, שהיא עומדת בראש הבית היהודי – או ליד ראש הבית היהודי – שייכת לקבוצה שבצורה מאוד גלויה ושקופה פרסה בפנינו את משנתה, ומה שהיא עושה – היא עושה את תפקידה. היא למעשה מממשת את החזון של הבית היהודי, חזון שמדבר על מדינה אחת בארץ ישראל – מבחינתם השלמה; חזון שמתעלם מזכויות שקיימות לעוד תושבים ולעוד עם שקיים שם – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
היושב-ראש – – –
יעל גרמן (יש עתיד):
– – חזון שדרך אגב, כפי שהיא אמרה, אסור לציונות לכוף את ראשה בפני זכויות האזרח, או אם תרצה, ניתן לכוף את ראשן של זכויות האדם למען הציונות. זה לא החזון שלנו.
מי שאשם הוא ראש הממשלה – ראש הממשלה, שמאפשר לזנב לכשכש בכלב, מפני – אני רוצה לשאול אותך, איילת שקד, את השאלה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת, אני רק רוצה לומר: אני אאפשר לכל שמונת הדוברים שביקשו, אבל בתנאי אחד – שתקפידו על הזמן. זה דקה מהצד, לא נאום של הצעה לסדר-היום. אוקיי?
יעל גרמן (יש עתיד):
אז אני אשתדל מאוד. אני בהחלט לוקחת את זה לתשומת הלב. אני אשתדל.
היו"ר יצחק וקנין:
הזמן – אני לקחתי.
יעל גרמן (יש עתיד):
אני רוצה לשאול אותך, איילת שקד. את שאלת את השאלה: ואייהו העם? ואני שואלת אותך: אכן, איפה הוא העם בעינייך? אתם קיבלתם 6.66% מקולות העם. איפה כל העם? האם אי פעם שאלת את העם האם הוא באמת מעוניין במדינה אחת בארץ ישראל?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
האם שאלת את העם אם הוא רוצה להתעלם מהערכים של שוויון? האם שאלת את העם אם הוא באמת מעוניין לפגוע בבית המשפט העליון?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יעל גרמן (יש עתיד):
את היא זו שמתעלמת מרצון העם, וראש הממשלה הולך איתך, ובכך הוא אשם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. נחמן שי, בלי הפלאפון.
דוד אמסלם (הליכוד):
חברת הכנסת גרמן, אני מבין שאין לנו קואליציה. אתם זה העם.
נורית קורן (הליכוד):
אתם זה העם. אתם זה 44% – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אנחנו יותר עם מהם.
היו"ר יצחק וקנין:
תלוי איך סופרים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מתמטיקה פשוטה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת נחמן שי, יש לך דקה. אני לוקח זמן.
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אנחנו פה יותר עם – – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לשרה שקד, שנחשבת להצלחה גדולה בדרך שהיא הולכת בה – אבל הדרך הזאת היא דרך עקומה ומעוותת.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת יעל גרמן.
קריאות:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתם מפריעים לנחמן שי. לא מכובד.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אמרתי שהדרך שהשרה שקד הולכת בה בתחום המסוים הזה היא דרך עקומה ומעוותת. במקום להעמיד את עצמה בראש ההגנה על המערכת המשפטית של מדינת ישראל, ובראש ובראשונה על בג"ץ, היא הפכה לאויבת הכי גדולה שלה, והיא עושה מיום כניסתה לתפקידה כל מאמץ גם לשנות את ההרכב וגם להשפיע בדרך הזאת על ההחלטות של בית המשפט העליון, ובכך היא פוגעת פגיעה עמוקה ואנושה באחת משלוש הרגליים שבלעדיהן אין דמוקרטיה. יש את הסמכות החוקית, את הסמכות של הכנסת, סמכות של הממשלה וסמכות של בית המשפט. ככה זה בדמוקרטיה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
נחמן שי (המחנה הציוני):
לכן, המהלכים האלה הם אנטי-דמוקרטיים מובהקים.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעל כהן-פארן, ואחריה – קסניה סבטלובה. דקה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. תראו, כנראה גברתי השרה וחברי הקואליציה והממשלה שכחו שדמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב. שלטון הרוב זה לא דמוקרטיה. אולי כשהולכים לבית ספר ולגן ילדים, כשמסבירים לילדים מה זה דמוקרטיה – הרוב קובע – זה בגן ילדים. אבל כאן – ובמדינת ישראל אני מקווה שאנחנו כבר לא בגן ילדים, למרות שלפעמים אתם מתנהגים ככה – בסופו של דבר "הרוב קובע" זה לא הערך היחיד בדמוקרטיה. נכון, הוא ערך מרכזי, אבל הוא לא הערך היחיד.
ומה שקורה, בכנסת הזאת במיוחד אבל בשנים האחרונות בכלל, זה שאתם פשוט התבלבלתם ונשארתם כנראה בגן ילדים, והחלטתם: הרוב קובע, ואתם מעבירים כאן חוקים שפשוט אחד יותר הזוי מהשני, והם מדרדרים את מדינת ישראל ואת העקרונות הדמוקרטיים שלה. ועומדת כאן השרה ואומרת: לא יעברו – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – או לא עוברים חוקים גזעניים, אבל הם כן עוברים. אולי את עוצמת עיניים – הם כן עוברים. ומה שאת מנסה לעשות עכשיו – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – גם למוטט את מערכת המשפט, זה פשוט הסוף שאתם מביאים אליו, הסוף. הדברים שאת אמרת שלא יקרו כאן – הם כבר מתחילים לקרות כאן.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
את מעדיפה לעצום עיניים, וכולכם מעדיפים להישאר בגן ילדים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. קסניה סבטלובה, ואחריה – איילת נחמיאס ורבין.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לקסניה סבטלובה. איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – נורית קורן.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. למרות הדיון הסוער והלא-פשוט הזה אני שמחה לראות את חבריי כאן, במליאה, ומאחלת חתימה טובה.
אני רוצה להגיד לך, השרה, שחלק גדול מהטיעונים שלך בנושא בית המשפט העליון – את באמת מביאה אותם בצורה מסודרת, מובנית; לפעמים גם לא משתלחת. אני אומרת לך שבסופו של דבר, השרה, אנחנו מוטרדים במבט הכללי מהסך-הכול. כשאני ציינתי פה קודם את פרופ' יעל אמיתי, שהשר אקוניס החליט שלא לחתום לה משום שהיא חתמה על עצומה בשנת 2005 לסרבנות בשטחים – לא לסרבנות לשרת בצה"ל אלא בשטחים, עצומה שאולי הייתי חותמת עליה, או סביר להניח שלא הייתי חותמת עליה, אבל זה לא משנה – אנחנו מדברים על האווירה ששורה כאן. זה נהיה חלק מזה, אין מה לעשות.
כשדיברה חברת הכנסת זנדברג על ועדת שרים לחקיקה, אני רוצה לומר לך משהו פשוט: אי-אפשר לדבר על האיזון בין הרשויות בלי להתייחס ליחסים בין הממשלה לבין הכנסת. וזה לא ועדת שרים לחקיקה, השרה. בסופו של דבר, כל מה שאתם עושים פה בעצם ביום-יום זה חקיקה ממשלתית. רוב העבודה של הכנסת בכלל לא מוקדשת לא לחקיקה שלה – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – לא לשימועים שהשרה רצתה לקדם ולא לפיקוח של הכנסת על הממשלה. לכן, בואו ניגש לזה, לאיזון הזה שאתם מדברים עליו, בואו ניגש אליו בצורה רצינית, כל הרשויות וכל הקודקודים של מערכת שלטון החוק במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חברת הכנסת נורית קורן, ואחריה – לאה פדידה, אחריה – יוסי יונה ואחריו – יואל חסון, אחרון.
נורית קורן (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אני רוצה לומר שאת עושה עבודה מצוינת ואת מביאה את הרוב שבעצם בחר בנו. לצערי הרב, האופוזיציה לא מצליחה, פעם אחרי פעם, להביא לזה שהם יעברו לצד הזה, של הקואליציה. אתם צריכים לנצח בקלפי, ומה שאתם עושים היום – להביא אותנו לכאן ולתקוף את השרה מעל במת הכנסת – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
ככה עובדת הכנסת.
נורית קורן (הליכוד):
– – בצורה הכי גרועה שיכולה להיות; אפשר לדבר, ומדברים. בסוף בסוף עוד לבוא ולהגיד שזה ראש הממשלה.
כל מה שאומרים על בג"ץ וכל מה שאנחנו עושים – ביקורת אפשר לעשות, אבל כשזה בא מפינו זה לא טוב. ישר: ממוטטים את שלטון החוק. אבל לכם מותר הכול. לכם מותר הכול. אתם יכולים להגיד הכול. ואני רוצה לומר לכם, כשיש שיח, כל אחד יכול לדבר ולומר מה שהוא רוצה. גם הנשיאה אומרת דברים שלא מוצאים חן בעינינו לפעמים, אבל מערכת החוק ושלטון החוק שלנו חזקה, והיא תמשיך להיות, ואנחנו נמשיך לבקר אותה.
אני מאחלת לכולם שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת. גמר חתימה טובה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת נורית קורן. חברת הכנסת לאה פדידה, גם לך דקה, ואחריה – יוסי יונה.
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וכבוד השרה, לרגע הייתי בטוחה שאנחנו בשיעור היסטוריה, וזה היה נחמד וזה היה טוב, אבל אם אנחנו כבר מלמדים על דמוקרטיה, אז אנחנו יודעים שהדמוקרטיה היא מדרון חלקלק. אנחנו חייבים לשמור על הפרדת הרשויות. הרי הדיקטטורות הגדולות ביותר נולדו מדמוקרטיה.
אם אנחנו כמחוקקים – וצדקת כשאמרת שהעם שלח איתכם. אתם קיבלתם יותר קולות. אז תקשיבו לעם: לא מעבירים חוקים כי אפשר; לא מתעלמים או מאיימים כי אפשר. את אומרת שאת לא מאיימת, אבל כבוד הנשיאה ובג"ץ והשופטים מרגישים מאוימים. אז תבדקי את עצמך, תבדקי למה הם מרגישים מאוימים; למה חברי וחברות כנסת מרגישים שהם צריכים להטריח את עצמם בפגרה ולהגיע – רק בצד הזה של האולם ולא בצד הזה של האולם – ולהדליק לך נורה אדומה ולהגיד לך שהדמוקרטיה חשובה לנו – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
– – והפרדת הרשויות חשובה לנו.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
לאה פדידה (המחנה הציוני):
אני רוצה להגיד גמר חתימה טובה ושנה טובה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. גם לך חתימה טובה. חבר הכנסת יוסי יונה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אז גם נתחיל, באמת, בגמר חתימה טובה לכולנו.
נורית קורן (הליכוד):
– – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אני רוצה להביע בפנייך – להביע, לומר מחדש מה אנשים אומרים, ולמול זה להגיד לך את הדאגה שלנו. כאשר באים יריב לוין ואחרים ואומרים: אנחנו רוצים, בעצם – בג"ץ, הוא פוגע ברצונו של העם. העם, העם, העם. אני חושב – את יודעת, מה שקורה אצלנו – ותסכימי איתי – אני חושב, גברתי שרת המשפטים, שיש תופעה שהיא גלובלית, ואנחנו רואים את ירידת קרנה של הדמוקרטיה הליברלית והעלייה של הדמוקרטיה הרובנית, של הרוב. ולכן, אנחנו רואים בחשש מאוד מאוד גדול, כאשר יש את המתקפות הללו על בג"ץ, שהינה, גם ישראל מצטרפת לקהילת העמים הלא-כל-כך נאורה. כן, המילה נאורה מן הסתם חשובה גם לך; להיות נאורים. כשיש תהליך שכזה, אני חושב שאם את מסתכלת ואנחנו חברות וחברי הכנסת מסתכלים על מה שקורה אצלנו בהקשר העולמי, לא ניתן יהיה להכחיש את העובדה הזאת, גברתי, שאנחנו עוברים מהדמוקרטיה הליברלית – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – לדמוקרטיה רובנית. שם אכן קיימת סכנה, משום שהדמוקרטיה הליברלית היא שמעלה על נס שני דברים: את זכויות הפרט, זכויות יסוד של הפרט, ואת היכולת של בית המשפט העליון – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – היכולת של בית המשפט העליון לדחות חוקים על בסיס המצע של הנאורות, המצע האוניברסלי הזה. זו הסכנה שאיתה אנחנו מתמודדים, ואני מקווה שאת רגישה לה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אחרון הדוברים – יואל חסון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, השרה שקד, אין לי טענות לא לנימוס שלך ולא לצורת הדיבור שלך. את מאוד מנומסת, מדברת מאוד שוטף וברור ונחרץ. האמת היא שגם אין לי טענה אלייך באופן אישי. את חלק ממפלגה מאוד מאוד קיצונית, שמובילה כאן את הקואליציה. אני שומע את נורית קורן שאומרת עכשיו שהיא מייצגת את העמדה כולה. אתם לא מייצגים את העמדה של כל מי שיושבים בקואליציה, אין כאן ספק.
אבל הטענה שלי – –
נורית קורן (הליכוד):
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – הטענה שלי היא לראש הממשלה, קודם כול בזה שהוא נתן למפלגה קיצונית, ולמי שיושבת במפלגה הזאת, להוביל משרד כל כך חשוב. ראש הממשלה הוא שנושא באחריות למה שקורה במדינה, והוא שגם לא אומר מילה ולא מבטא אפילו עמדה על האמירות שלך. כמעט כל יום את אומרת אמירה כזאת או אחרת, ובסופו של דבר האחריות היא שלו ורק שלו.
ולגבייך ולגבי המפלגה שלך, אני אפילו לא בטוח שאת באופן אישי תהיי במפלגה שאת נמצאת בה גם בפעם הבאה או בפעם אחר כך – לגבי התכנונים הפוליטיים שלך – אבל זאת מפלגה קיצונית שלא מייצגת; מייצגת אולי פחות מ-7%.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה ליואל חסון. תראו, רבותיי, השרה ביקשה ועדה. אתם מסכימים שזה יהיה – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
ועדת החוקה?
היו"ר יצחק וקנין:
ועדת החוקה.
אז נצביע. מי בעד העברת הנושא לוועדת החוקה? מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
גמר חתימה טובה – לפני שאני אגיד את התוצאות – לכל בית ישראל, לכל חברי הכנסת.
16 בעד – – –
מיכל רוזין (מרצ):
סליחה, אתה הוצאת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני אוסיף את הקול שלך, אם את רוצה.
מיכל רוזין (מרצ):
לא, זה לא בסדר. לא שלחת לקרוא לי.
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
צריך הצבעה חוזרת.
מיכל רוזין (מרצ):
זה לא בסדר – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מיכל, אני רוצה לאחל לך באופן אישי מעל הדוכן גמר חתימה טובה. לכל סיעת מרצ המכובדת. אני אוסיף לפרוטוקול את כל הקולות – של מיכל רוזין, של תמר זנדברג ושל ידידנו – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תגיד לפרוטוקול: עיסאווי פריג'.
היו"ר יצחק וקנין:
– – עיסאווי פריג', כן. גם עיסאווי פריג'.
אם כך, הנושא יועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יצחק וקנין:
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
הודעת שר החינוך נפתלי בנט על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חיים ילין ולאה פדידה בנושא: בשלישית, מטפלי השירות הפסיכולוגי הייעוצי בעוטף עזה אינם מקבלים שכר.
הסכם בדבר הצטרפות מדינת ישראל להסכם האג בנוגע לרישום בין-לאומי של עיצובים תעשייתיים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בחשוון התשע"ט, 15 באוקטובר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. גמר חתימה טובה לכל בית ישראל. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:41.