דברי הכנסת

דברי הכנסת ב / מושב שלישי / ישיבה רי"ב / ג'–ה' בחשוון התשפ"ה / 4–6 בנובמבר 2024 / 2 חוברת ב' ישיבה רי"ב הישיבה המאתיים-ושתים-עשרה של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, ג' בחשוון התשפ"ה (4 בנובמבר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 6 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 6 הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; 7 2.היעדר מיגוניות בחברה הערבית: מחדל ממשלתי מסוכן שמעמיד חיי תושבים בסכנה; 7 3. המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור לרבות הציבור הערבי 7 יאיר לפיד (יש עתיד): 7 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 9 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 26 השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: 29 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 31 שר התקשורת שלמה קרעי: 33 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 40 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 40 הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: 40 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; 40 2.היעדר מיגוניות בחברה הערבית: מחדל ממשלתי מסוכן שמעמיד חיי תושבים בסכנה; 40 3. המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור לרבות הציבור הערבי 40 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 41 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 41 שרון ניר (ישראל ביתנו): 42 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 43 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 44 נעמה לזימי (העבודה): 46 שר החוץ ישראל כץ: 47 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 53 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 53 הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024 54 שר החוץ ישראל כץ: 54 מאיר כהן (יש עתיד): 57 צגה מלקו (הליכוד): 58 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 59 דבי ביטון (יש עתיד): 60 רון כץ (יש עתיד): 61 מירב כהן (יש עתיד): 62 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 63 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 64 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 65 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 66 נאור שירי (יש עתיד): 67 מיקי לוי (יש עתיד): 68 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 70 אבי מעוז (נעם): 74 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 75 עודד פורר (ישראל ביתנו): 80 ירון לוי (יש עתיד): 81 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 86 אלעזר שטרן (יש עתיד): 87 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 92 אושר שקלים (הליכוד): 93 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 97 אריאל קלנר (הליכוד): 98 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 99 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 100 טלי גוטליב (הליכוד): 102 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 106 יסמין פרידמן (יש עתיד): 107 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 108 נעמה לזימי (העבודה): 109 שלי טל מירון (יש עתיד): 110 מירב בן ארי (יש עתיד): 112 ניסים ואטורי (הליכוד): 113 רם בן ברק (יש עתיד): 117 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 118 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 120 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 123 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 124 חנוך דב מלביצקי (הליכוד): 125 סימון דוידסון (יש עתיד): 131 שר התקשורת שלמה קרעי: 133 הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024 143 יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 144 סימון דוידסון (יש עתיד): 147 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 152 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 155 נעמה לזימי (העבודה): 159 מירב בן ארי (יש עתיד): 161 משה טור פז (יש עתיד): 186 מיקי לוי (יש עתיד): 194 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 199 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 204 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 213 מירב כהן (יש עתיד): 215 עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): 219 יסמין פרידמן (יש עתיד): 225 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 229 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 231 שרון ניר (ישראל ביתנו): 235 רון כץ (יש עתיד): 237 גלעד קריב (העבודה): 242 מתן כהנא (המחנה הממלכתי): 253 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 269 נאור שירי (יש עתיד): 272 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 297 שלי טל מירון (יש עתיד): 298 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 302 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 306 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 310 עמית הלוי (הליכוד): 315 מאיר כהן (יש עתיד): 317 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 322 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 325 יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 330 עמית הלוי (הליכוד): 388 צביקה פוגל (עוצמה יהודית): 391 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אנחנו מתכבדים לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני ג' בחשוון התשפ"ה, 4 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4965/25 וכלה בהצעת חוק פ/4984/25: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – תקופת צינון במעבר מהמגזר הפרטי לשירות המדינה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות ילדים במשפחות אומנה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – מתן סמכות פיקוח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור על נותני שירותים פיננסיים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תוקף סמכות שוטר לתת הוראות לציבור), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק פרעות התשפ"ד, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות לזכאים לקצבת אזרח ותיק), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניין הימים לעניין מבוטח בשירות מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הגדלת הייצוג הנשי באספה הבוחרת), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, שמחה רוטמן, משה סולומון וצבי ידידיה סוכות; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – פרסום פסיקה בענייני משפחה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בגין הפליה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הפסקת כהונה של ראש הממשלה או שר מחמת הגשת כתב אישום), מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השקעת הפיקדון הצבאי בחיסכון ארוך טווח), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שלום דנינו, בועז ביסמוט, עמית הלוי, טלי גוטליב, לימור סון הר מלך, חוה אתי עטייה, אלי דלל, דן אילוז, חנוך דב מלביצקי, קטי קטרין שטרית, אריאל קלנר, צגה מלקו, אופיר כץ, מיכל מרים וולדיגר, אושר שקלים, ששון ששי גואטה, דוד ביטן, אליהו רביבו ואלמוג כהן; הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון – הוספת גופים ציבוריים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי וארז מלול; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – חשבון חלופי ללקוח שהוטלו עליו עיצומים כלכליים על ידי מדינה זרה או חבר מדינות זרות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ולשפה המרוקאית-יהודית, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק להקמת אוניברסיטה בעיר אשדוד, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה למזכיר הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; << נושא >> << נושא >> 2.היעדר מיגוניות בחברה הערבית: מחדל ממשלתי מסוכן שמעמיד חיי תושבים בסכנה; << נושא >> << נושא >>3. המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור לרבות הציבור הערבי << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה הראשונה, מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בנימין נתניהו עושה כל מה שהוא יכול כדי להרחיק את עצמו מחוקי ההשתמטות. כל ספין, כל תעלול – כשר, העיקר שלא יקשרו את זה אליו. רק שבלילות הוא קורא אליו חברי כנסת וצורח עליהם שחוקי ההשתמטות חייבים לעבור. הוא עובד בזה על מלא. רק מול התקשורת, מול הציבור, מול המצלמות – הוא לא ידע, הוא לא שמע, הוא לא קשור לזה, הוא מטפל עכשיו בדברים אחרים מאוד חשובים. לא אומר מילה אחת ולא אמר מילה אחת בשום מקום על חוקי ההשתמטות, לא תתפסו אותו מדבר על זה בישיבת הממשלה, כי הוא מעדיף ששרים אחרים וחברי כנסת אחרים יישאו עליהם את אות הקלון הזה. נתניהו שולח לוחמים לקרב ואז מוודא שהדם שלהם יהיה שווה פחות; מוכר אותם בזול, הדם שלהם זול יותר מהדם של השותפים הפוליטיים שלו. אין דרך אחרת להבין את חוקי ההשתמטות. חייהם של הלוחמים שווים פחות מחייהם של האברכים. הוא יושב בלשכה שלו ומנסה לתפור דילים מלוכלכים עם דרעי וגולדקנופ כדי לשחרר את האברכים מהצבא בזמן מלחמה, ואז עולה הנה לדוכן ואומר: איראן, איראן, איראן, איראן, איראן, איראן, איראן. בואו לא נשכח שהטיפול שלו באיראן לאורך כל השנים היה פחדני וכושל, ובמשמרת שלו איראן הפכה למדינת סף גרעינית ולכוח שעולה בכל המזרח התיכון. גם בזה הוא נכשל, כמו ב-7 באוקטובר, כמו בכלכלה. ראשי ממשלות עושים פוליטיקה, ממשלות עושות פוליטיקה. זה חלק מהחיים. הבניין הזה הוא לא בית כנסת והוא לא כנסייה ואף אחד פה לא קדוש, אבל מעולם לא הייתה ממשלה בישראל שעשתה רק פוליטיקה בזמן מלחמה; בזמן שהלוחמים שלנו נהרגים ונפצעים – עסקה רק בפוליטיקה. חוק ההשתמטות שעבר אתמול בוועדת השרים לחקיקה הוא כל מה שנורא ובלתי נסלח בממשלה הזאת. כי הם יודעים, הם יודעים שזו בגידה בלוחמים, הם יודעים שזה חוק מעוות מוסרית, הם יודעים שזה יפגע בביטחון ויפגע בכלכלה ויפגע בכל מי שלבש מדים בשנה האחרונה, יודעים ולא אכפת להם. כל מי שהצביע על החוק בוועדת השרים לחקיקה ידע שהוא בוגד בלוחמים שלנו, אבל הוא אמר לעצמו שהתפקיד שלו הוא לא להיות נאמן לחיילי צה"ל או למשרתי המילואים אלא לקואליציה, לאינטרסים הפוליטיים של נתניהו ודרעי וגולדקנופ. כל מי שיצביע לחוק הזה כאן במליאה יכריז על עצמו שהוא לא נאמן למדינה, הוא נאמן למפלגה; הוא לא נאמן ללוחמים, הוא נאמן לקואליציה; הוא לא נאמן להרוגים ולפצועים, הוא נאמן רק לפוליטיקה הכי נוראה ומלוכלכת ועצובה ועלובה שיש. אם אתם תצביעו בעד החוק הזה אתם תצביעו נגד לוחמי צה"ל בזמן מלחמה. זה מה שאתם עושים, אין הסבר אחר. אין דרך אחרת לראות את זה. להצביע בעד חוקי ההשתמטות זה להצביע נגד לוחמי צה"ל בזמן מלחמה; להצביע על חוקי ההשתמטות זה להצביע נגד ההרוגים שאנחנו קוברים כל יום; להצביע על חוקי ההשתמטות זה להצביע נגד כל אלה שאיבדו ידיים ורגליים ועיניים והם נמצאים עכשיו בשיקום. מי שעושה מולם את השיקול הפוליטי יצטרך לחיות עם עצמו. קבלו ספוילר – מי שיעשה את זה לא יצליח לחיות עם עצמו, הוא יחיה חיים שלמים של בושה. כל חייו הוא ישאל את עצמו איך גרמו לו, איך סובבו אותו ככה שהוא הצביע בעד משהו שהוא יודע בכל נפשו ובכל מאודו שהוא לא נכון ולא הגון ובגידה בערכיו ובכל מה שהוא האמין בו כל ימי חייו. יש לכם אלטרנטיבה, כי תמיד יש לכם אלטרנטיבה. אתם יכולים לא לעשות את זה. אתם יכולים להגיד לעצמכם ולהגיד לעולם: אני לא אעשה את זה, כי יש גבול והחוק הזה חצה את הגבול הזה, ואני לא מוכן כל חיי לפחד להסתכל במראה ולראות שם בן אדם שמכר את נשמתו בשביל הפוליטיקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה השר דוד אמסלם, השר המקשר בין הכנסת לממשלה. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, חבר הכנסת כהן, לא עליתי לדוכן הזה כמה חודשים, הכנסת הייתה בפגרה, וכשחזרנו שאלתי את עצמי במה להתחיל. אני אפילו כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לסיים ומה עברנו רק בחודשיים וחצי האחרונים. אז קודם כול, בואו נתחיל עם לפיד. אני שומע את מר לפיד פה מדבר על חוקי ההשתמטות. הרי הבן אדם עצמו לא שירת בצה"ל, זה מדהים אותי – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> די, תפסיק כבר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא שירת. למה אתה משקר? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה, זה שקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, חברת הכנסת בן ארי. האזנו רוב קשב לראש האופוזיציה, אף אחד לא הפריע לו. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אמרתי, לא לקרקר. אני לא מפריע, אני מבקש לא לקרקר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא לתת אותו כבוד לשר. אותו כבוד לשר. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא לקרקר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> עומד פה על הדוכן ואומר: הוא לא שירת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – אומר: הוא לא שירת. הוא כן שירת. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה לשקר? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אחרי זה יש דיון אישי. מי שירצה יעלה ויגיד מה שהוא חושב. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הבן אדם, דרך אגב, באופן מעשי לא שירת בצה"ל. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא שירת. הוא שירת בצה"ל. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הוא בעצם היה כתב במחנה – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> את האמת אתם יודעים. הוא דיבר על לוחמים, הוא דיבר – טיל עבר לידו. הבן אדם בעצם למד מקצוע בצה"ל. אבא שלו סידר לו עבודה ככתב, ובמקום לשלם לצה"ל על הקורס, אז הוא בא חינם ועוד קיבל משכורת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא שירת בצה"ל. הוא שירת בצה"ל. ומי שג'ובניק הוא לא – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה? אני מדברת לעניין, אמרתי, מי שג'ובניק – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה בן אדם שאני לא מעלה על דעתי שלפני 20 שנה היה יכול להיות חבר כנסת. הבן אדם הזה עולה כאן לדוכן – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> מירב, אל תשתפי עם זה פעולה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, כי הוא לא ידבר לעצמו – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – והוא מדבר על החרדים, הוא מדבר על המשתמטים. הוא המשתמט הגדול ביותר שהיה. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתם יושבים ומקשיבים – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ועוד הבן אדם נוסע לי באוטו על חשבון מדינת ישראל – – – << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אי-אפשר לשמוע את זה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את יכולה לצאת. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> אני יוצאת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אז תודה רבה. לא להפריע. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה מה שהורג אותי. את האמת אתם יודעים. איך אמרתי? כשהוא עולה לכאן – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> זה מה שהורג אותך – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> יש ביקורת, יש ביקורת – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> יש אנשים שהם ג'ובניקים ושמשרתים בצבא – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מאיר, אני אענה לך. כשאנחנו מקימים את צה"ל אנחנו מדברים בעיקר על לוחמים. לא הקמנו את צה"ל כדי להקים את עיתון במחנה. אנחנו רוצים לוחמים. ודרך אגב, אני, בגיל שלי מי שלא היה לוחם היה מתבייש לספר, לבוא לשכונה, אבל הבן אדם הזה ישב בתל אביב, שתה בירות כל היום – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר שטויות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? מה זה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> וחוזר, דרך אגב, ועולה לכאן יום-יום ומטיף? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> 8200 זה לא חשוב? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה יודע, אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי. אני לא מאמין. אני גם לא מאמין איך בוחרים את הבן אדם הזה – כמה הזוי במדינת ישראל. אז לכן אני אומר לך, מר לפיד, מציע לך: אתה, אל תדבר על הסוגיה הזאת. אתה – לא. יש אנשים אחרים. אתה לא – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> תדבר אתה על הסוגיה שגנבת ג'יפ, התהפכת ושיקרת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה שנייה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עברת קורס על חשבון צה"ל והפכת להיות כתב אחרי זה, במקום לשלם לצה"ל. אתה בעצם קיבלת עוד משכורת. היו הרבה אנשים שהיו חולמים לעשות את השירות הזה ועוד לשלם לצבא משכורת על זה. אבל כמובן יש אנשים שמגיעים לשם בגלל שיש אנשים אחרים שמרימים טלפון ויש כאלה שלא. אז כך זה עובד. אתה היית ג'ובניק – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נו, אז מה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה הבעיה עם ג'ובניק? מה הבעיה? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> ג'ובניק. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אז מה? לא צריכים ג'ובניקים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> וג'ובניק, אל תעלה ותטיף על לוחמי צה"ל. אתה לא לחמת אף פעם. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אבל למה אתה משפיל אותם? למה אתה משפיל אותם? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתה ידעת, דרך אגב – אתה, מבחינתך, M16 – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא צריכים חיל מודיעין? לא צריכים טכנאים בחיל האוויר? לא צריכים מכונאים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא, הוא לא היה טכנאי בחיל האוויר. הוא גם לא היה בקטע של תומך הלחימה. הוא ישב בבית כל יום. היה יוצא בשעה 10:00 חוזר ב-11:00. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה אתה יודע בכלל? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אוכל את השניצלים שאימא שלו הכינה לו. אתם לא מתביישים? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה צריך להתבייש. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> זה ראש המפלגה שלכם? ועוד אתם עולים לפה ומדברים לי על החרדים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, אתה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> בושה וכלימה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אמסלם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור ברשותך לנושא אחר. אמרתי, אני כבר לא יודע במה נתחיל ובמה נגמור. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> עדיף שתגמור. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מבחינתך, בוודאי. סימון, תשמע קצת דברי טעם, קצת דברי אמת. אני יודע שאתם מתפוצצים בגלל שאתם יודעים מה האמת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא מתפוצץ. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דרך אגב, אף אחד לא מתייחס סתם לשטויות. אנשים כועסים בגלל שאומרים להם דברי אמת, והם לא יודעים איך להתגונן מפני זה, אתה מבין? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בינתיים אתה היחיד שכועס. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני לא כועס, דרך אגב, ואני רק אומר – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה כועס, אתה כועס. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לכן אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס באמת לחבר טוב שלי שנפטר לפני שלושה שבועות. היה לי חבר טוב שקוראים לו משה סויסה, טפסר משה סויסה. טפסר משה סויסה היה 45 שנה בכיבוי. איך אמר עליו רב-טפסר שהספיד אותו? אלפי אנשים במדינת ישראל חייבים לו את חייהם. בן אדם עם אומץ, מוסר, ערכים, ואני לא רוצה להמשיך. לפני שלושה שבועות קברנו אותו בכאב עצום, ואני רוצה לספר לך את הסיפור. אני רציתי למנות את משה סויסה למנכ"ל המשרד שלי. הוא מילא טפסים, ובאחת הרובריקות הוא לא רשם שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה, אז היועצת המשפטית לממשלה וגיל לימון – אני פותח רדיו, אני שומע, אני המום – שלחו את זה ליאח"ה 433 לחקירת משטרה, וכך בעצם הם סיכלו את המינוי שלו. כמובן, אחרי שבועיים הבן אדם קיבל התקף לב מהצער, עשו לו ניתוח מעקפים. זה היה בן אדם בריא, חבל על הזמן. מי שהכיר את סויסה הבין על מה מדובר. הבן אדם גם חזק בגופו ובנפשו. לפני שלושה שבועות הוא החזיר את נשמתו לבורא, והכול מאותה מחלה. קרס כל גופו, מאותו סיפור של התקף לב. זה גיל לימון, זו היועצת המשפטית לממשלה. גיל לימון רק לפני חודש כתב שהוא רימה בבית המשפט. טופס שלא מילא משה סויסה, הרובריקה – לא כתב שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה. אני התקשרתי לראש להב לפני חצי שנה, ושאלתי אותו: הלו, מה קורה? הוא אמר לי: דודי, לא ידעתי שאתה רוצה לדבר איתי על זה. אמרתי לו: אז על מה אני רוצה לדבר איתך? איך קיבלת תלונה כזאת, אתה שפוט של גיל לימון ובהרב-מיארה? מה, אתה נכס פרטי שלהם? זה ראש להב במדינת ישראל. וכל הקשקשנים פה מגינים עליהם מבוקר עד לילה. יש להם צבא שלהם, משטרה שלהם. אני מזועזע עד עכשיו, כל-כולי בוער. אתם חקרתם – מסכן, הרגתם את משה סויסה. על מה ולמה? גיבור ישראל. הייתם עושים את זה לסגלוביץ'? הרי יש לו, דרך אגב, חקירת משטרה והמלצת משטרה. סגרתם לו את התיק. הייתם עושים את זה למנדלבליט? הייתם עושים את זה בפרשת המימד החמישי? אבל דמנו הפקר. אתם רוצים לעצור כל אחד? מחר תעצרו מישהו שלא עבר במעבר חצייה גם עד תום ההליכים, למה? ככה, בגלל שהוא לא שייך לצד הנכון. לכן אני אומר לך, מר גיל לימון, יש לך תרומה נכבדה מאוד, אתה וגב' מיארה, בזה שמשה סויסה היום לא נמצא איתנו בין החיים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה פשוט מזעזע. אין לי מילים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תוקף את אנשי הייעוץ המשפטי, מאשים אותם. גועל נפש. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> היום היינו בדיון בממשלה. הממשלה רצתה היום – בעצם אנחנו רוצים כבר יותר מכמה חודשים – למנות נציב שירות מדינה על פי חוק. בא לנו גיל לימון – כמובן אותו צמד, גיל לימון וגב' מיארה, מחליטים על דעת עצמם שמה שהיה 76 שנה לא מתאים; משנים את הכללים, רוצים ועדת איתור. לא משנה, דרך אגב, שאנחנו רצינו לשנות את החוק על הבחירה לוועדת שופטים. זה לא. שם זה בסדר שעורכי הדין יושבים בוועדה, בוחרים שופטים שלמוחרת הם באים אליהם עם תיק של אזרחים, והוא מצדד בחברו כי הוא חייב לו, וקונס את פלוני-אלמוני או במעצר או בכסף. זה פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת. זה – אין בעיה. אבל פתאום מר גיל לימון כותב שהמשרה של נציב שירות המדינה היא כל כך חשובה, הוא חלק משומרי הסף – דרך אגב, זה גם מילה שהם המציאו. אין לי מושג עד היום הזה מה זה שומר סף. כל פקיד במשרתו הוא שומר סף. לא, הם עליונים. אנחנו שומרי הסף וכל השאר לא. מי שאנחנו חושבים שמתאים לנו מכניסים אותו גם לרשימה של שומרי הסף, ואם לא, מוציאים אותו. יש החלטת ממשלה. הוא מחליט שלא מתאים לו. רבותיי, אני ראיתי לא מזמן למעלה מ-50 הצעות והחלטות ממשלה. רק בשנה וחצי האחרונות יש מניעה משפטית, חבר הכנסת שוסטר. היא אומרת למפכ"ל: אתה לא פועל לפי הדין. הדין זה היא. מה זה הדין? עד היום הדין זה המשפט, מה שכתוב. היא הדין, היא הכול. היא קובעת את מזג האוויר, את – – << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתם פשוט עבריינים – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, תנו לי. – – השעה והכול. תראה, פעם היועץ המשפטי, נניח, היה מייעץ נגד הממשלה, ולא היה אומר לחבר'ה: אין לכם סמכות. הוא היה אומר: חבר'ה, זה לא לפי הדין, נניח. ואז היו מגיעים לבג"ץ – הרי אתם יודעים, מפעילים את כל העמותות. הג'ינג'י, חבריו, אחרי חמש דקות בבג"ץ, ואז בג"ץ לפחות קובע. פה אין בג"ץ, אין שמג"ץ. זה היא הבג"ץ, היא הכול. היא קמה בבוקר, אם לא בא לה עליך, זה לא לפי הדין. למה? אני חושבת שזה ככה. את פקידה. את עוברת על החוקים, חוק-חוק. את עבריינית. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אתם עבריינים. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> הרי כתוב. תקרא, הינה. חבר הכנסת שוסטר, אתה איש הגון, פתח את החוק. << קריאה >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת פרקש הכהן, לאחר מכן יהיה דיון אישי. תוכלי להביע את דעתך. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אני מציע לך. הרי אני איש שומר חוק קלה כבחמורה, כמוך. פתח את החוק לגבי איך ממנים נציב שירות מדינה ותקרא. אם לא מתאים לך, תשנה את החוק. אבל תראה מה היא עשתה. דרך אגב, בקדנציה שלכם היא לא עשתה כלום. אתם החזרתם, עשיתם הסכם ימי, החזרתם אדמות מדינה, למי? לחיזבאללה. זה לא עבר אפילו בכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה אומר דברים לא נכונים? << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אתם מיניתם רמטכ"ל שבועיים לפני הבחירות – שום דבר, אף אחד לא שרק. אני, דרך אגב, רוצה למנות את יושב-ראש רשות החברות ומפרסם מכרז. דרך אגב, לא צריך ועדת איתור. תקרא את החוק, זה כתוב, זה בא לוועדת המינויים אצל נציב שירות המדינה, אבל להם החליטו שתהיה ועדת איתור. אני אומר, בסדר. הגישו 25 מועמדים – הגישו יותר, והם העבירו 25 מועמדים. לאחד המועמדים שעברו, אדוני היושב-ראש, קוראים רועי כחלון. שלחו להם מכתב: אתם עברתם את תנאי הסף, יכולים להתקדם. אחרי יומיים הייתה כתבה בדה-מרקר שאני רוצה לבחור ברועי כחלון – אוהב אותו. רועי כחלון, תבינו, זה היה סגן בכיר ברשות החברות בקדנציה הקודמת. זה לא איזה מישהו שבא מהרחוב. אז הם קוראים לו, אומרים לו: שמע, קבל ביטול על המכתב. מצטערים, לא עברת את תנאי הסף. הוא אומר להם: מה זאת אומרת לא עברתי את תנאי הסף? לא עברת את תנאי הסף. הבן אדם הגיש ערעור לבית המשפט. השופטת אומרת להם: חבר'ה, תנו לו את החומר להגיש ערעור. מגיש ערעור. מה אתה חושב שהיועצת המשפטית עושה, עם גיל לימון והיועץ המשפטי של הנציב? אומרים לו: לא קיבלנו את הערעור שלך. אז הוא פונה לבית הדין לעבודה. ההרכב נקבע אצל הנשיאה, והנשיאה כותבת – הוא הרי גם הגיש נגדי, כי אני השר הממונה. אני כותב עמוד שלם כתגובה – לא עמוד, כמה עמודים – מגיש את זה ביד שלי לבית המשפט. אני בא בבוקר ולא מאמין למה שאני רואה: עשרה פרקליטים, כולל פרקליטת המחוז, כמדומני – על מה מתווכחים עם השופטת? השר אמסלם לא קיבל מאיתנו אישור להגיש עמדה, ואנחנו מבקשים שתוציאי את זה מהתיק – המדינה מבקשת. אני מסתכל עליהם ואומר להם: חבר'ה, מי זה המדינה פה? אני המדינה. כשאתם מסתכלים עליי, תסתכלו על איצטדיון שבו 1.5 מיליון איש הצביעו בשבילי. אתם פקידים. מי זה המדינה? אתה לא תאמין. אמרתי לשופטת: אני אגיד את מה שיש לי לומר. תבין למה הם באו – רק כדי שאני לא אוכל לטעון. הרי אני בא לבית המשפט וטוען את טענותיי. יש שופט. אם הוא שומע שאני אומר דברי הבל, הוא לא מתייחס. הם לא רוצים שאני ארחיב את היריעה. שר בממשלת ישראל, שזה בסמכותו, זאת הסמכות שלו, לא יכול לבוא לבית הדין לעבודה. תבין טוב: בסוף השופטת המליצה להם להכניס אותו לרשימה, ובסוף ועדת איתור בחרה בו. תבין טוב מה קרה לילד, בחור זהב, איש שהרוויח פי שניים בחוץ. הכפישו אותו שבעה חודשים, הוא הוציא מכיסו כמעט 180,000 שקלים. למה? גיל לימון לא אוהב את דוד אמסלם. אני אומר לשופטת: תקשיבי טוב, גברתי, זה לא הוא, זה אני. הרי כשהבאתי את מיכל רוזנבלום אתם התנגדתם, ושבועיים אחרי הבחירות את אותה אישה אתם שמתם, שלא תגידו שהחלפנו. תבינו את הצביעות שלכם. תבינו את הצביעות של המערכת. תבינו למה אנחנו חייבים להפוך את כל השיטה. יש כאן חגורת חנק של קבוצה אליטיסטית במדינת ישראל שמחזיקה את כל המדינה. הגיע הזמן – דרך אגב, אי-אפשר לשלוט. היום, דרך אגב, לא היה שר אחד שלא הלין על גיל לימון ועל היועצת המשפטית לממשלה, אחד. 50 החלטות? זה כמעט כל שבוע שתי החלטות. משהו מטורף פה. יש פה יועצת משפטית – היא רועצת משפטית, שכל תפקידה, דרך אגב, זה להפיל את הממשלה. היא וגיל לימון. לכן, דרך אגב, כשמדבר איתי עכשיו המשתמט הסדרתי מר לפיד, הוא אומר: חוקי ההשתמטות. הרי על מה אנחנו מדברים? על חוק המעונות. הביאו למדינת ישראל חוק נפלא, שבא ואמר שאם רוצים לעודד אישה לצאת לעבודה, אנחנו נעזור לה במעונות. הם לא מדברים על הערבים. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הן יוצאות לעבוד. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אכפת להם מהחרדים – כל עוד החרדים לא יזחלו על הרצפה ויאכלו עשב, הם לא יירגעו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> גם את הערבים – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא משנה שהם נתנו 50 מיליארד למנסור עבאס. כולל זאת. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> – – – עשית לי – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> 50 מיליארד שמתם. לא משנה שאתם בעצם – כשהבאתי את חוק הגיוס לערבים אתה, חבר הכנסת שוסטר, היית סגן שר. עלית לפה. אמרת לי: תגיד, דודי, אתה לא מתבייש, אתה רוצה לסכסך בין הערבים? אמרתי לך: למה? יש היום חיילים ערבים בצה"ל. מה, אתה טוען שהם בוגדים בבני עמם? זה מה שאמרת לי. הערבים, דרך אגב, הם כמו כל אזרח. ואם אכפת לכם האמת, הייתם אומרים: רבותיי, קודם כול שיגיע לצו גיוס ראשון. מתאים לצבא – אהלן וסהלן; אם לא, שיעשה שירות לאומי. המגזר הערבי משווע לעזרה. לא אמרתי לו שילך ויעשה שירות לאומי במתנ"ס בקריית שמונה, אבל אצלו בשכונה למה לא? שיעזור לילדים אצלו בשכונה. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, אבל לא הבאתם את החוק הזה. הייתם בממשלה שנה וחצי – כלום. את חוק הגיוס לא הבאתם. << קריאה >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << קריאה >> היינו רק שנה וחצי. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> רק שנייה. לא הבנת. זה דבר שאפשר לסגור אותו בחודש הראשון. אבל זה רק מראה את הצביעות שלכם. רציתם להביא את חוק הגיוס, ופתאום בנט אמר לכם לא. רציתם להביא את החוק של הערבים, מנסור עבאס אמר לכם לא. אתם מעולם לא יכולתם להעביר אף חוק. אתכם, דרך אגב, לא עניין אתכם כלום חוץ מהשלטון, רק השלטון. לכן, הצביעות, באמת – דרך אגב, אני טוען שהרי בסוף זה לא ימשיך כך. היועצת המשפטית לממשלה היא פקידה; היא לא עוצרת מדינה שלמה, היא לא פוגעת בממשלת ישראל על בסיס יומי ובאזרחי מדינת ישראל – וזה מה שקורה. לכן אני קורא לראש הממשלה גם מעל במה זאת. אני מבקש לפטר אותה ואת גיל לימון לאלתר. הם, דרך אגב, פועלים בניגוד לחוק. הם עושים הפרת אמונים על בסיס יומי. לכן הם לא צריכים להיות בסקטור הציבורי. כאלה עובדים, פקידים, לא צריכים לשרת בסקטור הציבורי. אני עבדתי בסקטור הציבורי, אדוני היושב-ראש, 30 שנה. אני יודע איפה זה חוצפה, איפה זה הכשלה ואיפה זאת באמת חוות דעת, שאפשר לחלוק עליה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת הקריאה שאנחנו צריכים לקרוא כולנו. זה כבר בלתי אפשרי להמשיך לתפקד כך, בגלל שיש לנו חבלנים פנימה, בפנים, שכל תפקידם הוא לפרק את הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר עוד דבר קטן אחד. ברשותך, עוד סוגיה. אמרתי שאני כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לגמור, אבל לפעמים אני נתפס למה שהיה בימים האחרונים. תראה, בימים האחרונים אני רואה שיש איזו פרשייה של הדלפות ממערכת הביטחון, או מישהו מפה ושם שלקח מסמך כזה או אחר. מה המסמך? המסמך שהוא פרסם, או בעצם המסמך שנתפס, הוא מהן הנחיות סנוואר לגבי הנושא של החטופים, או בכלל האסטרטגיה של החמאס. מצאו איזה פתק ופרסמו אותו בכל הרשתות בארץ ובכל הרשתות שבעולם. אני מבין שמסתבר – א. שהצבא אומר שזה חומר סודי. דרך אגב, ככה חשבנו כל הזמן, בדיוק כמו מה שהיה כתוב בפתק – זה מפריע לי קצת. אני חושב, דרך אגב, שמי שהיה צריך לפרסם – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מי שהיה צריך לפרסם את הפתק של סנוואר זה דובר צה"ל, בדיוק כמו שהוא מפרסם את המנהרות ומפרסם את הכול. אבל מה שמדהים אותי – היום אנחנו רואים שהאיראנים, חלק מהמרגלים נשלחו לאותה משימה: לכתוב כתובות נגד הממשלה, בעצם ליצור חוצץ בין הממשלה לציבור בנושא של החטופים. כל זה, האויב שנמצא ורוצה להשמיד את מדינת ישראל, זאת השאיפה שלו. אנחנו בממשלה, יש לנו תפיסה קצת שונה, ולכן אני לא מצליח להבין דבר מאוד יסודי. אדוני היושב-ראש, השתתפתי כמעט בכל ישיבות הקבינט; הייתה ישיבה אחת מסוימת שהייתה ממנה הדלפה, בקבינט – אחת ההדלפות הכי חמורות לטעמי והבנתי. אני לא מאמין שמאז קום המדינה ועד היום היה דבר כזה. אני נפלתי מהכיסא בבית אחרי שבועיים, כשראיתי את זה. התעלפתי כמעט. לא האמנתי. באנו למוחרת לקבינט, אני אומר לאימא בובה: נא לפתוח איזו חקירה. זו סכנה ביטחונית למדינת ישראל. עושה ככה, היועצת המשפטית – ואללה אישי, לא פותחת פה ומצפצפת. חבר הכנסת שוסטר, אם היית יודע כמה הדלפות יוצאות מהקבינט, חמורות ביותר, שפוגעות אשכרה במדינת ישראל – ואני אמרתי, מכל הדרגים. זה באחוזים – אתה יודע, יושבים שם גם אנשי מערכות הביטחון ולא רק פוליטיקאים. ושום דבר. ואני אומר – רבותיי, ראש הממשלה דפק על השולחן ואמר: רבותיי, אני רוצה חקירה, אני רוצה פוליגרף. אבל היועצת המשפטית לא מסכימה. מדוע? היא יודעת מאיפה באות ההדלפות. יכול להיות שהיא המדליפה הראשית גם. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> די, אמסלם. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אבל מה, פתאום יש איזה פתק שסנוואר כתב, שכולנו יודעים מה הוא, ויש לו ערך תקשורתי חבל על הזמן. ואמרתי: דובר צה"ל היה צריך לבוא ולהציג אותו. זה חקירה, עוצרים אנשים. זה מה שקורה. אני אומר לכם, רבותיי, אני רואה פוטש נגד הממשלה באופן מלא. דרך אגב, אתם יודעים גם מה הציבור חושב. אתם יודעים שרוב הציבור עזב אתכם מזמן. אתם יודעים שרוב הציבור רותח על זה. אני אומר את זה לרמטכ"ל עכשיו, לראש השב"כ: אתם לא צבא של קפלן, אתם צבא ההגנה לישראל, ואם יש לכם ידיעות כאלה ואחרות, הן צריכות להגיע לראש הממשלה. ואם הן לא מגיעות, זה חמור מאוד. מי שמחליט מה להוציא ומה לא זה ראש הממשלה, בגלל שהסמכות בסוף במדינת ישראל לקבוע מה חסוי ומה לא זה רק של ראש הממשלה. הפכתם את כל הקערה, הפכתם את המדינה, הפכתם את הממשלה לאיזו חבורת עבריינים. ואתם, אנשי הצדק, אתם אנשים שכל היום פוגעים בממשלה ובמדינת ישראל, כל המלחמה. רק תראו את ההתבטאויות של האנשים שיושבים פה מצד ימין, אני נחרד – מבן ברק ועד אהוד ברק ועד לפיד. פשוט אני מזדעזע. לכן אני בז לכם, אמרתי, אני מתבייש בכם, אני מתבייש שיש אופוזיציה כזאת במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לאדוני. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את ההצעה מטעם סיעת רע"מ. בינתיים אולי השר אמסלם יעדכן אותנו מה עם עו"ד כחלון, מתי הוא ייכנס לתפקידו, אם כך. << קריאה >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << קריאה >> נכנס לפני יומיים, על אפם ועל חמתם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נכנס. ברוך השם, בשעה טובה. בשעה טובה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני רוצה להתחיל בהתחלה באמירה של השר, שאמר: נתתם 50 מיליארד שקל לערבים, נתתם 50 מיליארד שקל לעבאס. אני רוצה להגיד לך, כבוד השר, ושתשמע את זה טוב מאוד, אם אתה עדיין לא יודע: 50 המיליארד האלו זה מענה לחלקיק מהצרכים של החברה הערבית. זו הזכות הבסיסית שלנו כאזרחים ילידים במדינה הזאת. זו החובה של המדינה, שהייתה צריכה לתת את זה מזמן מזמן. זה פיצוי קטן מאוד, שהיה תחילתו של תהליך בדרך לתיקון, שלא נמשך. אז זה 50 המיליארד, כבודו. בעקבות זאת אני איכנס ישירות לנושא שאנחנו מדברים עליו, לגבי האי-אמון. אני חושבת שכן, הממשלה הזאת לא ראויה לאמון, כי היא הפקירה את האזרחים שלה – את כולם, אבל אני כאן עכשיו כדי לדבר על החברה הערבית. אני רוצה להתייחס לסוגיה הזועקת ואין משיב, לא מצד הממשלה, לא מצד המוסדות שלה ולא מצד הרשויות של המדינה: אנחנו מתריעים חודשים על הבעיה של המיגוניות בתוך החברה הערבית, על היעדר המיגונים, על היעדר מקומות שיכולים להציל חיים, על דבר בסיסי שנמצא ביישובים על יד ולא נמצא בתוך היישובים הערביים. עם התעצמות המלחמה בחודשים האחרונים – אפילו, אתם יודעים מה, מלכתחילה – מלכתחילה אנחנו עוד לא שכחנו ולא נשכח את הילדה אמינה חסון מהנגב, מהיישובים הבלתי-מוכרים, שהייתה הראשונה לקבל מכה בראש כתוצאה מהטילים. חודשים על גבי חודשים היא הייתה מאושפזת בחדרי בתי החולים, עם ניתוחים בראש, ובו זמנית היה פתק על הבית שלה שהוא מעמד להריסה. זאת המדינה וזאת הממשלה שאנחנו מדברים עליה, וזאת התוכנית שהייתה אמורה, דרך 50 המיליארד, לתת ולו חלק קטן מהפתרונות לחברה הערבית. הכסף הוא לא המהות, הכסף הוא הכלי שדרכו ניסינו לעשות מעשה לטובת האזרחים. אתה יודע מה, כבוד השר, אני חושבת שזה היה אפילו יותר לטובת התמונה של הממשל ולא לטובת האזרחים. ועדיין, אתם באתם והפסקתם את כל זה למרות שזו הייתה נקודת אור, ככה, בקצה המנהרה, שיכולה לתת קצת כיוון. לא – באתם ועצרתם והקפאתם את הכול. הסכמנו עם זה שמקצצים רוחבית 5% כמו כולם. אבל לא הסתפקתם – הלכתם לתוכנית של החומש, קיצצתם עוד 15%. אבל לא הסתפקתם – עכשיו אתם מקפיאים את התוכניות בתוך המשרדים, וכולנו יודעים שזה קורה, ויודעים גם למה זה קורה. אז לגבי המיגוניות, מי אמר, באיזו מדינה שמתגאה לא רק – סליחה, מפריע הרעש בתוך – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רבותיי, קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. סדרנים, תעזרו לנו. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מי אמר שמדינה שמתגאה בטכנולוגיה שלה, מדינה שמתגאה ביכולות שלה, שחיי האדם כל כך שווים בה – ואנחנו יודעים את זאת בוודאות, אבל כנראה לא כל חיי אדם: אתה צריך להיות עם סוג דם מסוים, מגזע מסוים, כדי שתהיה לך חשיבות במדינה הזאת. החיים של חסן, נעים, ושל ארג'ואן מנאע ושל סאמר ושל עוד אנשים ששילמו, תרתי משמע, בחיים שלהם לא שווים וראויים. הבתים של יותר מ-100 נפשות בחודש האחרון בחברה הערבית, שחלקם נהרסו כליל, כליל – אף אחד לא דאג לדאוג להם אפילו לבית חלופי, למקום שינה. הם יושבים או אצל קרובי המשפחה או אצל החברים בתל אביב או מול הבית תחת הפרגולה. אבל עכשיו, כשיש קור וכשיש גשם, מה הם יעשו? אז זו הבושה של הממשלה הזאת, שהיא לא צריכה ולא ראויה לאמון. אני רוצה להמשיך ולהגיד: אנחנו, כחברה הערבית – אני יודעת שכל החקלאים ניזוקו בתקופה הזאת, אבל עכשיו אנחנו בעונה של מסיק הזיתים. אנשים ומשפחות – זה (אומרת בערבית: פת הלחם שלהם,) הכי בסיסית שיכולה להיות בבית, שיכולים להביא אותה משנה לשנה. גם עכשיו הם משלמים בחיים שלהם. ראינו איך מינא חסון וכרמי חסון שהיו במטע הזיתים שילמו בחיים שלהם. אלחמדולילה, ובנס, ביישוב שעב לא היו הרוגים ולא היו נרצחים. אז מה? מה, מה צריך לעשות וכמה צריך לזעוק כדי שמישהו בממשלה הזאת יקום ויעשה מעשה? ולא רק להסתכל בעיניים בכזאת – אני לא יודעת איך לקרוא לזה, אם זה ביטחון או אם זה חוצפת יתר. אני לא יודעת, באמת אני לא יודעת. אבל אני אומרת לכם, אי-אפשר לצפות מהאזרחים הערבים שייתנו את נשמתם ושיסבלו. בסופו של יום, אתה לוחץ, לוחץ, לוחץ, ובסוף זה יתפוצץ. השאלה היא של מי האינטרס שזה יתפוצץ. אתם יודעים מה אומרים ביישובים הערביים? ואני שואלת את זה גם מעל הבמה הזו: איך זה שרוב היירוטים והטילים נופלים בתוך היישובים הערביים? איך זה? איך זה קורה? גם אני התחלתי לחשוב על זה. בכל מקום, אצל כל משפחה, בכל יישוב שאני מבקרת, אני שומעת את השאלה הזאת. לא יכול להיות. איך זה שבטירה, טמרה, מג'ד אל-כרום, בועיינה, תרשיחא – איך זה קורה רק בתוך היישובים הערביים? אני חושבת שהטכנולוגיה שיש למדינה הזאת יכולה לתת לנו מענה אמיתי. רק צריך רצון כן ושקיפות, כדי שנדע את האמת. החברה הערבית מתחילה להיות על סדר-היום בכל מצב חירום, אבל לצערי הרב כמעט כמעט רק מהצד של חברי הכנסת הערביים. אתם יודעים מה? לא אכפת לי מי ידבר – העיקר שתהיה תשובה. לא יכול להיות – בקורונה שילמנו מחירים. בקורונה התגייסנו כולנו. אמרנו: זה יעבור; אנחנו חלק מהמקום הזה. ניתן את חלקנו. נחיה בשלום. אז מה, מה אנחנו ניתן עכשיו יותר מזה? תגידו, בכמה נשמות צריך לשלם כדי שתשימו לב לבעיה הזאת? אתם יודעים מה? אנחנו יודעים ואתם יודעים שהאזור הזה עלול לקבל רעידת אדמה, שלא נדע. איך זה שבדוח שיצא אז לגבי אזורים ויישובים שהם כאילו על קו התפר הסורי-אפריקאי הזיזו – עפולה כן, ואכסאל לא; חצור כן, קריית שמונה כן, וטובא לא; נצרת לא. איך? איך הקו הזה? שמישהו יסביר לי איך ההיגיון הזה עובר. אני חושבת שחובתה הראשונה והאחרונה של כל מדינה מתוקנת בעולם היא לדאוג לחיי האזרחים שלה. קודם כול הביטחון האישי של האזרחים. אנחנו כבר יודעים – אני לא יודעת כמה ציפיות יש לי, אבל עדיין צריך להשמיע את הזעקה הזאת. 211 נרצחים עד עכשיו בתוך החברה הערבית, בגלל ההפקרות של שר כושל, שלא שואל והולך להצטלם על כל הרס בית. כנראה שזה ימשיך, וחבל. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לגברתי. אני מתכבד להזמין את השר אמסלם לשוב אל הדוכן ולהשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. << דובר >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – חברת הכנסת ח'טיב יאסין, את רוצה לשמוע את התשובה? אני אקריא את התשובה. לפני שאני אקריא את התשובה של שר הביטחון, אני שמעתי אותך אומרת, חברת הכנסת ח'טיב יאסין – מדוע בעצם הייתה פגיעה רק ביישובים הערביים. אני לא מכיר דבר כזה, דרך אגב. יש יישובים יהודיים שכמעט כל בית שם נפגע. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני אמרתי: רוב, הרוב, הרוב – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> דקה, דקה. אני הבנתי ממך שאת מלינה, מתוך דברייך – שנייה, הבנתי. הבנתי. אני לא מעלה על דעתי שאת מאמינה – כן? – שמישהו בצבא מכוון איזה טיל או משהו שייפול בכפר ערבי לעומת איזשהו כפר יהודי. זה לא בא בחשבון. דרך אגב, זה נמצא גם בסטייה הסטטיסטית בכלל. לכן אני חושב שזו בושה בכלל לדבר ככה על צה"ל. מבחינתנו אזרח זה אזרח. אזרח מדינת ישראל מקבל הגנה, לא משנה מהו. לכן אני מציע לך לא לדבר. אני גם מציע לך – דרך אגב, יהיה גם נכון יותר לעלות לכאן ובעצם להאשים את החיזבאללה ואת החמאס בכל הירי הזה, ולא לשתוק שתיקת כבשים, כאילו זה עסק שלנו. אתם הרי גם איתנו פה באירוע הזה. אז לכן, בואי, תעלי לכאן, ובמקום להאשים את צה"ל, תדברי על החיזבאללה, תדברי קצת על מה שקורה בחמאס, על האיראנים. זה מה שמצופה ממך אולי בעת הזאת. אבל כמובן את נטפלת לחיילי צה"ל, בגלל שזה יותר נוח לך. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מי הזכיר את חיילי צה"ל בכלל? אני מדברת על המדינה. על חובת המדינה, על זה אני מדברת. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> לא הבנת. ההגנה מתבצעת על ידי חיילי צה"ל, לא על ידי. אני לא יושב עכשיו ולוחץ על כפתורים. עכשיו לגבי שאלתך. התשובה של שר הביטחון: יש חוק במדינת ישראל. חוק ההתגוננות האזרחית, 1951, קובע כי האחריות לאחזקתם של מרחבים מוגנים מוטלת על בעל הנכס – זאת אומרת, כל אחד צריך לבנות בביתו ממ"ד – וכי על הרשות המקומית האחריות להבטיח את התקנתם ואחזקתם התקינה. למרות זאת, הוא הנחה את צה"ל להציב מיגוניות פתוחות בשטחים פתוחים, בדגש על מרחבים המספקים שירותים חיוניים לציבור. במהלך מלחמת חרבות ברזל הוצבו על ידי פיקוד העורף 223 מיגוניות ב-37 יישובים ערביים ודרוזיים בצפון הארץ. בהתאם להערכת מצב פיקוד עורף, פיקוד העורף ממשיך במאמץ להצבת מיגוניות במרחב הצפון. אז לכן, גם אם חסרות מיגוניות – ואני מסכים, דרך אגב, בלי קשר לערבים-יהודים – אני רואה את זה כסוג של בדיחה, רבותיי. איך אתם מעלים על דעתכם דבר כזה? ולכן אני חושב שמדינת ישראל – פיקוד העורף בכלל לא עושה את ההבחנה זו, זה בכלל לא חשוב לו. אני לא חושב שלמישהו בצבא זה חשוב, בוודאי לא בממשלה. למה זה חשוב לנו? << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אמסלם, עובדתית – – – דוח מ-2018 אומר ש-20% מהאזרחים הערבים בצפון מוגנים – – – בהשוואה לאזרחים יהודים. אנחנו לא אומרים – – – זו עובדה. צריך לתקן את זה. זה הכול. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> אמרתי. אני לא מכיר הבחנה. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> זה שאתה לא מכיר, לא אומר שזה נכון. << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> תראה, נפלו עשרות אלפי כטב"מים פה, וטילים ומרגמות, גם בדרום וגם בצפון. הם נפלו לאן שהם כיוונו אותם, החיזבאללה, לאן שהוא כיוון. המערכת, כבר מראש אנחנו יודעים שהיא בעצם לא אטומה במאה אחוז, אז חלק חודרים אותה. אז מה שנקרא, איפה שלכאורה המערכת לא מצליחה – שם נופל. עכשיו, אתם באתם, ומה אתם טוענים? לא הבנתי. מהדברים שלה הבנתי, אלא אם כן אני טועה, ואני אשמח אם היא תתקן, שכאילו הצבא, שהוא המגן על העניין, לא אני – יש צבא, יש מערכות, יש כיפות ברזל, יש את כל המערכות ההגנה – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> – – היא טוענת ששם כאילו הצבא אומר לעצמו: שמע, שם לא חשוב אם ייפול. זה נשמע לך הגיוני? תגיד לי אתה, נשמע לך שאיזה חייל בצבא קיבל הנחיה כזאת באוזן? << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא, לא. כמובן שלא. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם: << דובר_המשך >> מה. בוודאי. לחלק גדול מאזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים, אין מקלטים בבית. בעיקר בנושא של הבנייה הישנה, אין לא מקלטים ולא ממ"דים. אני חושב שמדינת ישראל, לאחר המלחמה, צריכה להיכנס לנושא הזה, כן? ולעזור לאזרחים לבנות את הממ"ד של עצמם, שהם חייבים, ולתת כל מיני הקלות, בוודאי. זאת לא שאלה בכלל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה. תודה. חברת הכנסת שטרית, תודה. תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה לנמק את ההצעה מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום, 4 בנובמבר, הוא יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. מי שרצח את רבין זה טרוריסט מהימין. אבל מי שרצח אותו פוליטית היה ההצבעה לראשות הממשלה בשנת 1996 – בחרו את נתניהו בשביל לקעקע את כל תהליך אוסלו ותהליך השלום. אבל מי שחדל להמשיך בדרכו של רבין זה דווקא הצד הזה, הצד שהיה אמור להמשיך בדרכו. דרכו בשנות התשעים הייתה לראות בסוגיה הפלסטינית הסוגיה העיקרית, ושצריך להגיע לשלום על ידי הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, והדבר הנוסף שעשה רבין והיה תקדים היסטורי – הוא נשען על המפלגות שפועלות בקרב האוכלוסייה הערבית. גם בעדות שלו בבית המשפט אמר יגאל עמיר שהוא רצח אותו בין היתר בגלל שהוא נשען על הערבים. אני רוצה לפנות לצד הזה דווקא, למה שנקרא מרכז-שמאל, ולשאול אותם: האם אתם המשכתם את דרכו של רבין? האם אתם מוכנים לראות בסוגיה הפלסטינית הסוגיה העיקרית? האם אתם מוכנים להישען על המפלגות הפועלות בקרב האוכלוסייה הערבית על בסיס של קידום שלום אמת? אני חושב שהתשובה של 25 השנים האחרונות היא די ברורה. אנחנו ניסינו לחדש את המתווה הזה דרך ההמלצה על גנץ, וגנץ בחר לברוח ולבנות ברית דווקא עם נתניהו. הניסיון שלנו נכשל. בגלל גנץ הוא נכשל. היה ניסיון אחר, המושתת על: ניתן לכם כסף ותשכחו מהסוגיה הפלסטינית. הייתה ממשלה כזו. והמרכז-שמאל רוצה שאנחנו ניכנס לנישה הזו. אנחנו בחד"ש-תע"ל לא נכנס לנישה הזו, אנחנו נראה שהסוגיה הפלסטינית היא הסוגיה העיקרית. אני חושב שהשנה האחרונה נתנה לכולם לראות את האמת בעיניים: אין שלום, אין ביטחון, אין שגשוג כלכלי בלי פתירת הבעיה העיקרית, והיא שאלת הכיבוש והשלום. אני רוצה לפנות עוד פעם לאגף הזה ולהגיד לכם בצורה הברורה, החדה ביותר: במידה שיהיה לכם האומץ שהיה לרבין בשנות התשעים, אנחנו בשלים ואנחנו רוצים להיות שותפים, בדיוק כמו שהיו תאופיק זיאד, האשם מחאמיד, תמר גוז'נסקי, עבד-אלוהאב דראושה, טלב אלסאנע, כמו שהיו בחד"ש ומד"ע בשלים לתהליך הזה. במידה שזה יקדם שלום אמת על בסיס סיום הכיבוש, זה כיוון פוליטי שאנחנו בהחלט נכונים להיות שותפים לו. אנחנו בשלים. לצערי הרב אתם פחדתם להיות בשלים, מתנהגים כצל חיוור של הממשלה. צריך אופוזיציה אחרת לגמרי לגמרי, אופוזיציה שמציבה אלטרנטיבה לשלטון. זה, לצערי הרב, לא מה שקורה עד עכשיו. אני רוצה להגיד עוד משהו לאופוזיציה. אני זוכר שכשנתניהו היה יו"ר האופוזיציה לפני שנה וחצי הוא הצביע בעד איחוד משפחות. הוא אמר, לא מעניין אותי שום דבר, העיקר להפיל את הממשלה. ואני רוצה לשאול אתכם, למה אתם לא מצביעים איתנו בחוקים שלנו נגד הממשלה? למה אתם לא בונים אחדות של האופוזיציה מול הממשלה הזו? דברו עם הקהל שלכם, עם הציבור שלכם. תגידו: יש חוקים שאנחנו אפילו לא מסכימים עליהם מבחינה עקרונית, אבל בגלל שהעיקר הוא לקעקע ולהפיל את הממשלה אנחנו נצביע בעד כל חוק נגד הממשלה. אני חושב שזו התנהלות אמיתית של אופוזיציה שבאמת רוצה להפיל את הממשלה. לגבי עצם האי-אמון שלנו בממשלה, מה אגיד לכם? מה אגיד על הממשלה הזו? ממשלה שאחראית להרג 43,000 פלסטינים, ביניהם 16,000 ילדים מתחת לגיל עשר. מתחת לגיל עשר. כן, 16,000 ילדים מתחת לגיל עשר, כן, כן. אני רוצה לשאול אתכם, כשיש עשרות אלפי, אבל עשרות אלפי יתומים בעזה, אתם שאלתם איפה יהיו היתומים הללו בעוד עשר שנים? בעוד 15 שנה? מה יהיו הדעות שלהם? איך הם יתנהלו, כשהם יודעים מי הרג את אבא ואת אימא? אתם שאלתם את עצמכם? שאלתם את עצמכם לגבי עשרות אלפי יתומים, איך הם יתנהלו בעוד עשר שנים, 15 שנה? באיזה מקום פוליטי-רעיוני הם יהיו? ממשלה של עיוורים. ממשלה שלא רואה את העתיד, רק חושבת איך לשרוד, על חשבון שני העמים. זוהי הממשלה הנוכחית. על מה לדבר? על הקשר למצב הכלכלי הקשה? כל מי שנכנס למכולת, לסופרמרקט, לקנות, רואה את המחירים, איך הם קופצים. כל אזרח במדינה צריך לשאול את השאלה מה הקשר בין המלחמה לבין עליית המחירים, מה הקשר בין המשך הכיבוש לעליית המחירים. במקום שהמיליארדים הגדולים יושקעו למען מה שנקרא ביטחון, הכסף הזה צריך להגיע למקום שהוא הכי נחוץ לו, וזה השכבות המוחלשות. גם בשביל זה צריך להפיל את הממשלה. על ממשלת ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית – בשבוע הראשון של המלחמה ראש הממשלה נתניהו אמר שישראל עומדת בפני ארבע חזיתות: עזה, הגדה המערבית, דרום לבנון ופנים ישראל. מה זה פנים ישראל? זה אנחנו. זה אנחנו, האוכלוסייה הערבית, שרואה את הפשעים יום-יום בטלוויזיה ומתנהגת באיפוק. באיפוק. היא יודעת את האמת. האוכלוסייה הערבית, שיודעת ערבית ויודעת עברית, שרואה את אל-ג'זירה ואל-מיאדין ורואה ערוץ 12 ו-13, האוכלוסייה שיודעת את האמת ויודעת על הפשעים של הממשלה הזו בתוך עזה, יודעת את האמת ומתנהגת באיפוק מתוך אחריות. אני מצדיע לאוכלוסייה שלנו. אני מצדיע לאוכלוסייה שלנו. אני יודע את הכאב בתוך כל בן אדם שיודע את האמת ורואה את הגזענות ואת הגזענים ובכל זאת מתנהג באחריות. הרבה הערכה לאוכלוסייה הערבית. בשביל כל הסיבות הללו צריך להפיל את הממשלה. מילה לגבי חוק המעונות. סיעת חד"ש-תע"ל, ככל שהדברים יהיו תלויים בסיעה הזו, אנחנו רואים שהעיקר הוא להפיל את הממשלה. לא סחר-מכר, לא תן וקח, אלא להפיל את הממשלה, ואנחנו נצביע בהתאם בשביל לזרז את הפלת הממשלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר התקשורת שלמה קרעי להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להתייחס ראשית להצעת האי-אמון של חד"ש-תע"ל. הם קראו לזה "המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור, לרבות הציבור הערבי". ואני אומר לכם, המלחמה הזאת תביא בעזרת השם לסיום דרכם של ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה, שחלקכם לא מסוגלים אפילו לגנות את הטרור ואת הרצח שהם מביאים עלינו. תודה לאל, אני מסתובב הרבה בארץ, רוב הציבור הערבי לא בצד שלכם בכלל, לא בעמדות שלכם. אנחנו מאוחדים במלחמה בטרור הרצחני, ואתם והשלוחות שלכם לא תצליחו להפוך את ערביי ישראל לאקס-טריטוריה של מדינת ישראל. איימן עודה הצבוע, שברח מהמליאה, רק לפני כמה ימים קראת לסנקציות על ישראל בכנס בבריטניה. אמרת שם: בריטניה חייבת לעמוד בהבטחתה לקדם הפסקת אש מיידית באמצעות הפסקת כל הסיוע הכלכלי, הצבאי והדיפלומטי לפשעי המלחמה של ממשלת נתניהו. תגיד, עודה, אתה חבר כנסת או חמאסניק? במי אתה תומך? במי אתה תומך? אתה יושב בפרלמנט הישראלי או חבר בחיזבאללה? רק לפני כמה ימים הבאת כאן הצעת חוק להקמת מדינה פלסטינית. אתה השתגעת? מעבר לעובדות ולזכויות ההיסטוריות והמשפטיות של עם ישראל בארצו, אתה באמת חושב שנביא את עזה ליהודה ושומרון? שניתן לחברים שלך את היכולת לרצוח בנו גם משם? במדינה מתוקנת, עם מערכת משפט שפויה, אתה וחבריך כבר מזמן לא הייתם מכהנים בכנסת הזו, וחלקכם כבר היה יושב בכלא. בעזרת השם גם זה יקרה בקרוב. ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתייחס גם להצעת האי-אמון שהגישו כאן יאיר לפיד וחבריו. ישראל במלחמה כבר שנה שלמה; מלחמה שהתחילה בטבח נוראי ונמשכת עד כה בעצימות גבוהה בשלל חזיתות על מנת להביא למצב שבו אין איומים יותר על ישראל, מצפון ומדרום, ועל מנת לשנות את פני המזרח התיכון מבחינת האיומים על מדינת ישראל; מלחמה שבה לוחמינו היקרים מחרפים את נפשם ונותנים את כל-כולם, הם ומשפחותיהם היקרות; מלחמה שעם ישראל מאוחד בצדקתה ובמטרותיה המורחבות: החזרת החטופים, הסרת האיום מעזה ומלבנון וטיפול בראש הנחש איראן. שנה שלמה שבה האופוזיציה המופקרת הזו לא מבינה איפה אנחנו חיים, לא מבינה שזו לא העת לפלג, להשמיץ ולפעול נגד ממשלת ישראל; שנה שבה ראשי האופוזיציה לא מסוגלים להתעלות לגודל השעה ולהפסיק את הפעילות המחתרתית והציבורית נגד ממשלת ישראל; שנה שלמה שבה התקשורת, היועמ"שית והאופוזיציה מנסים יחדיו לרפות את ידי הממשלה ואת ידי הצבא והלוחמים שלנו; שנה שבה הם לא מפסיקים לדחוף להפסקת המלחמה גם ללא השגת יעדינו; שנה של פופוליזם על גב הלוחמים, על גב הנופלים ועל גב המשפחות השכולות – הכול כדי להפיל את הממשלה, גם אם זה בא על חשבון טובת המדינה. מופקרים מארץ המופקרים. אותה יש עתיד, שהעומד בראשה בתחילת המלחמה סירב להיכנס לממשלת האחדות בגלל שיקולים פוליטיים – עכשיו הוא מטיף נגד חוק שהוא בעצמו תמך בו בממשלה הקודמת. הנסיבות השתנו, אבל שנאת החרדים נשארה כמו שהיא. עכשיו אני רוצה לומר לכם, הקמפיין המוצלח מאוד בשעת מלחמה בעניין גיוס החרדים, שרבים וטובים נפלו בו, הוא בסך הכול קמפיין להפלת הממשלה; קמפיין שהתחילה אותו היועמ"שית בשיתוף פעולה עם גלנט, כאשר הממשלה כבר באפריל רצתה להגיש חוק גיוס חסר תקדים. הרי באופן היסטורי, אדוני היושב-ראש, מעולם לא היינו במצב כזה שבו יש הסכמה לגיוס משמעותי של אלפי חרדים בשנה עד להגעה תוך שנים מעטות לאחוז הגיוס הכללי באוכלוסייה. יש הסכמה על זה, לפעמים גם הסכמה שבשתיקה. אבל הם מעדיפים את החרדים מגויסים לקמפייני ההסתה שלהם, ולכן הם מתנגדים לכל פתרון. הרי אין חוק שיוכל לעבור כאן באמת ולהביא לתוצאה של גיוס בפועל של אלפי חרדים בשנה מלבד החוק הנוכחי. כולם יודעים זאת. אבל הם ימשיכו לקרוא לו חוק ההשתמטות, ועוד שלל כינויים, רק כדי להפיל את הממשלה. זו התכלית שלהם ואין בלתה. אין ספק שיש צורך בעוד אלפי חיילים, אבל אם באמת הייתה להם כוונה אמיתית ולא רק עניין פוליטי, כולם כאן באופוזיציה היו שולחים אין-ספור שאילתות ומצטרפים לתהיות של רבים מלוחמי המילואים ושלנו – למה לא מגייסים עשרות אלפי לוחמים כשירים בגיל המתאים שקיבלו פטור עקב צמצום הצבא, שהוביל בין היתר בני גנץ בשנים עברו. אז הם אמרו "צבא קטן וחכם", אבל עכשיו צריך להגדיל את הצבא – למה לא מבטלים את הפטורים האלה? יש עשרות אלפי חיילי מילואים שרוצים להתגייס ולא נותנים להם. יש כאן הזדמנות היסטורית, בתקופה הקשה הזו, לגייס לצה"ל אלפי חרדים שאין תורתם אומנותם. אתם מתנגדים לזה כי זה לא מעניין אתכם באמת. גם הצבא לא באמת מתגייס לביצוע ההתאמות הדרושות לשם כך, כי כנראה למרב מיכאלי תהיה בעיה להסתדר עם חטיבות חרדים שלא תהיה בהן שירת נשים. איפה הצורך וההצהרות של הצבא לחטיבות בגבול המזרחי לחרדים בלבד? איפה בסיס גיוס שמתאים לחרדים בלבד? ושלא לדבר על סבסוד מעונות היום, על הרשעות הזו, על הפגיעה בתינוקות כדי להילחם באבא שלהם. סבסוד שנועד בעיקרון לסייע לנשים לצאת לעבודה – מטרה שהושגה במלואה בכל הנוגע לשיעור הנשים החרדיות העובדות, שעלה ב-100% מאז שהתחיל הסבסוד לפני 25 שנה – שיעור התעסוקה עלה מ-40% ומשהו ללמעלה מ-80% כיום. אבל כל הדרכים כשרות להפלת הממשלה, כולל פגיעה בחפים מפשע, בתינוקות. על פגיעה במשפחות מחבלים הייעוץ המשפטי לממשלה עומד על הרגליים האחוריות: בשום פנים ואופן לא ניתן לכם לגרש משפחות מחבלים, למרות שזה בא מצורך ביטחוני, לחזק את כוח ההרתעה של מדינת ישראל; אבל פגיעה במשפחות אברכים – זה אפשר חופשי. כל המוסיף הרי זה משובח. פשוט חרפה. לצערי גם חבריי במפלגת הציונות הדתית לוקחים חלק בקמפיין ההסתה השקרי הזה. הם תולים את סבסוד המעונות בנושא הגיוס. משתפים פעולה עם מוחם הקודח של אסי מסינג והיועמ"שית בניסיונות לסכסך בתוכנו. אני רוצה להקריא לכם לסיום קטע מטור של עמית סגל ביום שישי: "שני סיפורים על שני צעירים חרדים. אחד מהם הגיע השבוע למבחן תיאוריה אחרי לימודים מתישים, אבל הבוחן הודיע לו שהוא לא יכול, הוטלו עליו עיצומים עקב אי-התייצבותו בלשכת הגיוס. השני, אח לתשעה, דווקא התגייס, והשבוע נערכה השבעתו בכותל. אבא החרים, אימא באה כי אימא זה אימא. היא תפסה שם את אחד המפקדים ואמרה לו: אם הילד שלי יחזור מהצבא עם כיפה, כל האחים שלו ילכו אחריו. אם יחזור בלי, כל 70 בני הדודים לא ידרכו פה. אם להשתמש בביטוי חרדי קצת מתנשא" – ממשיך עמית סגל – "הצעירים החרדים הם תינוקות שנשבו: לא גדלו על השילוב בין קודש וחול, בין חומר ורוח, בין המדינה והתורה. אין זה משנה אם המשבר הנוכחי יסתיים בגיוס בכפייה או בתקווה להשתלבות, יש 100 מחסומים פסיכולוגיים שהם צריכים לעבור בדרך. בהזדמנות לא חגיגית זו, האם אפשר לתהות מדוע לא קרה בשטח דבר מיוזמתו של הרמטכ"ל להקים חמש ישיבות הסדר חרדיות בגבולנו המזרחי? יש עשרות רבנים ואלפי תלמידים שישמחו למימון מלא של לימודים, אוכל ולינה בשילוב עם הכשרה צבאית. ומדוע בעצם לא קמה עדיין בפועל חטיבה חרדית? כשצעיר חילוני או דתי לאומי מתגייס, כל המשפחה מחכה שיחזור הביתה; כשצעיר חרדי יעשה זאת, חלק מהמשפחות לא יקבלו אותו עם מדים. אז איך קרה שעד לרגע זה לא ניתן שקל להקמת בית החייל חדש לבנים בלבד? האם הציפייה היא שצעיר חרדי גם יתגייס וגם יצא שבת למגורים מעורבים? ומה עם היוהל"ח, הלוא הוא יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים? והאם במערכת הביטחון מתעקשים בכוונה לא לגייס את החרדים שרוצים להיות בשלב ב'? נכון, זה רק חודש חיול, ואלה כבר גברים בני 40 עם משפחות, אבל אם תיתן להם מדים והם יסתובבו בבני ברק, לילדים שלהם, עוד מעט בני 18" – אלו שאין תורתם אומנותם, אני מוסיף – "יהיה קל בהרבה ללכת לצבא". האמת פשוטה, חברים, גם אם מנסים להסוות אותה: הכול כשר למען הפלת הממשלה הזו. אתם משתמשים במילואימניקים, בלוחמים שלנו, במשפחות שלהם, כדי לקדם שנאה ופילוג למרות שהפתרון נמצא כאן, ובפעם הראשונה יש לו גם גיבוי אמיתי, חלקו בשתיקה, של הציבור ומנהיגי הציבור החרדי. בואו נעשה זאת עכשיו, חבר הכנסת אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. עכשיו, קדימה, זו הזדמנות אמיתית לחוקק כבר את חוק הגיוס, שמצד אחד ייתן מענה לצורכי הצבא והביטחון ויגייס אלפי לוחמים חרדים בשנה שאין תורתם אומנותם, ומן הצד השני יכיר בערך לימוד התורה ובערך מי שתורתם אומנותם. זו מדינה יהודית. חלק מהמורשת שלנו היא גם: עומדות היו רגלינו במלחמה, בזכות שעריך ירושלים שעוסקים בתורה. ספרא וסייפא. יש את אלו שיודעים לשלב את שני הדברים יחד, וזה בעיניי הדבר הנשגב ביותר, כמו לוחמי דוד המלך והמכבים שיצאו לקרב עם תפילין בראשיהם וספר תורה בזרועותיהם; ויש את אלו שרוצים לחלוק במשימות: תורתם אומנותם – ילמדו, ושאין תורתם אומנותם – יילחמו. גם זה בסדר, בוודאי כל עוד הצבא לא ערוך מספיק בקוד האתי היהודי המוסרי שלו. מי שרוצה צבא עם חרדים צריך לדעת מה המחיר של זה ולא רק להפריח סיסמאות. אתם לא באמת רוצים. זה בניגוד מוחלט להשקפת עולמכם. פשוט מצאתם שוב ציבור וסוגיה להתנגח בהם. ואתם תשקרו, תפלגו ותסיתו כדי להשיג את מטרתכם. הממשלה הזו מוקירה ומעריכה עד אין-קץ את הלוחמים והמילואימניקים ובני משפחותיהם. לכן אישרנו הטבות במיליארדים בשני התקציבים האחרונים. לכן הם יקבלו עדיפות במוסדות להשכלה גבוהה, במכרזים ציבוריים, בשירות המדינה ועוד. מי שלא רוצה להפוך את כל הסיפור הזה לעניין פוליטי להתנגח בו, יודע שהכיוון נכון ומשמעותי ושיש להעביר את החוק הזה בהקדם האפשרי ולגייס. שילוב הידיים המחפיר של היועמ"שית, בג"ץ והאופוזיציה, יחד עם שר הביטחון והאחרים, הוא טעות אנושה, אפשר לומר טעות היסטורית. אתם עושים זאת במודע. שום דבר לא מעניין אתכם מלבד הפלת הממשלה. אבל לנו חשובה המדינה הזו. ואנחנו נעשה, בעזרת השם, את הטוב ביותר למען עם ישראל. לא נלך שולל אחרי הניסיונות שלכם להכשיל את טובת המדינה. ואגב, שימו לב – ובזה אני אסיים – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה עושה את זה מצוין. אתה לא צריך את העזרה שלנו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> שימו לב מי מגיש בעקשנות אי-אמון כל שבוע בזמן שישראל נלחמת על חייה: הסיעות הערביות ויש עתיד. על שיתוף הפעולה ביניכם כבר למדנו בממשלה הקודמת: על ההסכם עם חיזבאללה, על העברת כספים לעמותות תומכות טרור. תתביישו לכם. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שקרן בן שקרן. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> גם הסקרים אומרים שכבר אין עתיד ליאיר לפיד. אי-אפשר לרמות את הציבור כל הזמן בכל נושא. גם הזקן שהתחלת לגדל, יאיר, לא יעזור לך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> מה זאת השפה הזאת? לא מקובל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עדיין מזהים בך את אותו שקרן מהלפיד היומי. אולי התבלבלת בפתגם "משנה מקום – משנה מזל". מי יודע. אולי אתה חושב באנגלית ואמרת: תשנה את הלוק – זה ישנה לך את ה-luck. אני לא יודע. אבל זה לא יעזור לך, יאיר. תודה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת ולדימיר, גם למען הפרוטוקול, זה לא מכובד – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> להגיד לשר "בן שקרן"? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – להגיד לשר בישראל – רגע, אני לא מזמין אותך עדיין. חכה, יש הודעה. יש הודעה למזכיר הכנסת. אני רק אומר לך: להגיד לשר "שקרן בן שקרן" לשר בממשלת ישראל – אתה מבזה את עצמך. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כי הוא שקרן. כי הוא שקרן. כי הוא שקרן. כי הוא שקרן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מבזה את עצמך ואת הסיעה שלך. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא מבזה את הממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, אתה תעצור את זה. אני אוציא אותך, אתה לא תדבר ככה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> על מה? על מה תוציא אותי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> על מה תוציא אותי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עוד פעם אתה תחזור על זה, אתה תצא. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> על מה תוציא אותי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> על ביזיון הכנסת. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> באמת? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה מבזה את הכנסת. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024. לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 26), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << נושא >> הצעות סיעות יש עתיד, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת; << נושא >> << נושא >> 2.היעדר מיגוניות בחברה הערבית: מחדל ממשלתי מסוכן שמעמיד חיי תושבים בסכנה; << נושא >> << נושא >>3. המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור לרבות הציבור הערבי << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לדיון הסיעתי, ולדימיר בליאק – ראשון הדוברים. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> באמת, לשמוע את שר התקשורת הכושל, שהוא עבד נרצע של ערוץ 14 – אין מילים כבר. אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על חוק המעונות, חוק מימון ההשתמטות ההזוי והבזוי, שהוא האצבע הכי גדולה בעין של הציבור המשרת והעובד, לפחות ממה שאני זוכר. אני יכול לדבר ארוכות על המבחנים המעוותים והחצופים שבחוק הזה, על כך שמדובר בהצעה לא חוקתית שמנוגדת באופן מוחלט גם לפסיקת בית המשפט העליון וגם להנחיות של היועצת המשפטית לממשלה. אני יכול לדבר ארוכות על ההשלכות ההרסניות של החוק הזה על כלכלת ישראל, על הצמיחה, על הפריון – נזק ארוך טווח לשוק העבודה. אבל בסוף, בשורה התחתונה, אני חייב לומר את הדבר הכי פשוט והכי בסיסי: אם אברכים לא רוצים לאבד את הסבסוד שלהם – הם מוזמנים לצאת לשוק העבודה או לחלופין להתגייס לצה"ל, ואז הסבסוד יחזור במיידי. לחלופין, הם מוזמנים להישאר בבית ולגדל את הילדים שלהם. כל אופציה אחרת – להמשיך לחיות על חשבון הציבור העובד, על חשבון משרתי המילואים שלא ראו את הילדים שלהם במשך 200, 250 ימים בשנה האחרונה, ומה איתם, מי ידאג להם – אז לציבור נמאס, לציבור נשבר. חבר הכנסת סעדה לא פה. אבל אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת סעדה, אני מאוד מאוד מכבד אותך, אבל צר לי, מנסים עכשיו לקנות את הקול שלך ליום רביעי בחוק מעמד המשרת. הם רוצים שתצביע בעד חוק מימון ההשתמטות, ובתמורה הם יעבירו לך בקריאה הטרומית את חוק מעמד המשרת. ואתה יודע מה? זה חוק נכון. אבל גם אתה וגם אני יודעים כי ההצעה הזאת בממשלה הזאת לא תתקדם מעבר לטרומית – אבל כותרות בתקשורת. לעומת חוק אייכלר שמקודם כאן במהירות שיא. חבר הכנסת סעדה וכל חברי הכנסת מהליכוד וגם מהציונות הדתית, חוק מימון ההשתמטות ביום רביעי – זה המבחן שלכם, המבחן לערכים שלכם, לנאמנות שלכם לצה"ל, לחיילי צה"ל, למשרתי המילואים. אל תוותרו על הערכים הללו. אתם צריכים להצביע בעד חיילי צה"ל, בעד משרתי המילואים, ולהצביע נגד חוק מימון ההשתמטות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלון שוסטר, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עומדים בפני הצבעות אי-אמון, ואני מבקש לעודד אתכם, חברות וחברי הכנסת, להצביע אי-אמון. המענים של השרים ששמענו מחזקים אותי בתחושה שאנחנו במציאות הזויה של התקפה אוטואימונית שלנו, של הגוף הישראלי כלפי עצמו. הבכירים ברשות המבצעת משתלחים, מייצרים שנאה. כתוצאה מזה – קיטוב; משתלחים בקציני צה"ל, משתלחים בראשי שב"כ; זה לא רק שאין לנו אחרים, אלא שהם הטובים ביותר. זאת בושה וכלימה. זאת פגיעה בחוסן הלאומי בזמן מלחמה. אני שומע השתלחויות חסרות רסן בשומרי הסף, ביועצים המשפטיים – שהם פרשני החוק, הם לא יועצים שנותנים עצות ככה לשם שמיים, על פי החוק הם אלו שמפרשים מהו הדין הנכון; כמובן, מערכת המשפט נמצאת בהתקפה קבועה; יוצאים בפועל כנגד משרתי המילואים כאשר לא מייצרים שוויון בשירות הן בביטחון, הן במוסדות חירום, וכמובן – מה שימשיך ביתר שאת השבוע הזה – נגד התקשורת העצמאית. כל הרכיבים הללו מעידים על ליקוי מאורות יוצא דופן, ורק בגללם נכון להצביע אי-אמון היום. אדוני היושב-ראש, היום הוא יום שנה קשה, ה-29, להירצחו של ראש הממשלה. איבדנו את התמימות – ישראלי יהודי מתנקש בראש ממשלה נבחר. הרוח הרעה שקורית כאן אצלנו – לא לפני 29 שנים, לפני 29 שניות או דקות – היא אחריותו של ראש הממשלה, אחריות הממשלה הזו. מילא האופוזיציה נפגעת, רוחם של מיליוני ישראלים מקועקעת, נרמסת, קודש-הקודשים, ציפור הנפש של רבים בישראל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. מילא. אבל כעת, עם התעצמות המגמה של אי-שוויון בזמן מלחמה, גם אחינו ואחיותינו מהציונות הדתית, מצביעי הממשלה הזו, נפגעים, למרות שזה בעיצומה של מלחמה, בעיצומו של חירוף נפש גדול. הם לא מזהים את ההתחברות של הממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מסיים. אדוני היושב-ראש, האי-אמון בממשלה הוא כתוצאה מזה שהחטופים בעזה, שאין ועדת חקירה, אין מועד לבחירות ואין מתווה הגון לשירות. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נשגב מבינתי איפה המצפון והמצפן של הממשלה הזאת. מהרגע שהכנסת חזרה, בוועדת שרים הממשלה מעלה חוקים כאילו לא היה כאן 7 באוקטובר, כאילו אנחנו לא במלחמה בשבע חזיתות. חודש אוקטובר המדמם גבה למעלה מ-80 קורבנות, חיילים ואזרחים, והמחיר הכבד מנשוא שהחברה הישראלית משלמת רק הולך וגדל. אתמול בוועדת שרים הגדלתם לעשות ולהעביר חוקים שהחזירו על סטרואידים את ההפיכה המשטרית ואת ההשתלטות של הממשלה על התקשורת, וכעת על המנגל תאגיד השידור הישראלי. אבל שיא השיאים הוא חוק המעונות, שלמעשה ינציח פטור גורף מגיוס לצה"ל. זה לא רק חוק לא חוקתי, זה חוק לא ערכי ולא מוסרי. חוק המעונות נועד לעקוף את הגיוס ולעגן תפיסת עולם – במלחמה – שמי שמשתמט יקבל. איך אתם מעיזים, בזמן שאנשי המילואים נשחקים ומבצעים למעלה מ-250 ימים, בזמן שמדברים איתם על מודל שירות לשנים הבאות של מינימום 42 ימים בשנה? זה לא מעניין אתכם? זה לא בסדר-היום שלכם? לא ברור לי כיצד אתם לא מבינים שתם עידן הקומבינות והשטיקים. נדרשים כעת לצה"ל עשרות אלפי חיילים. משימות הגנה בעוטף, משימות הגנה בצפון, משימות הגנה בגבול המזרחי – צה"ל חייב להרחיב את פוטנציאל המשרתים בו. לא יעדים, לא מכסות, לא מעונות ולא הטבות – כולם חייבים להיות מתחת לאלונקה. אם לא נהיה מתחת לאלונקה ביחד כדי להתקיים, לא נתקיים. אי-אפשר להמשיך לגלגל עיניים עם הוצאת צו ראשון ל-3,000 אנשים, כשבפועל מתייצבים רק 250, שזה פחות מ-5%. חייבים עכשיו להוציא 14,000 צווים ראשונים לכל הצעירים החרדים. איפה נשמע דבר כזה שצעיר בן 18, כשיר ובריא, לא יגן על המדינה, בעוד שסבא בן 49 מחרף נפשו? בזמן שמדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים קיומיים, אנחנו כחברה חייבים להבין שמדובר במלחמת מצווה. כל ישראל ערבים זה לזה. אנחנו עם אחד עם גורל אחד ועם צבא אחד. ממשלת ישראל, תתעלו כבר לגודל השעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להתייחס לכל נושא חוק המעונות. מאז שעות הבוקר כתבים וכתבות פונים אלינו לדעת אם יש דיל בין המפלגות הערביות לבין החרדים. פנו וקיבלו תשובה: אף אחד לא פנה אלינו, ואנחנו נצביע נגד החוק. אבל יש מישהו מתוך האופוזיציה שכל פעם מפנה את הכתבים למפלגות הערביות ומתדרך נגדן. אי-אפשר לסבול את זה. זה גועל נפש מה שעושים באופוזיציה לרע"מ ולחד"ש-תע"ל. הגיע הזמן להפסיק את זה. להפסיק לתדרך נגד חברי כנסת ערבים. לא מקובל בכלל. לגבי הצעת האי-אמון, תקשיבו, לפני שלושה חודשים היה תחקיר של צה"ל שבדק את הפגיעה במשפחת ברנס מקיבוץ אורטל בגולן, איך האזור הזה הוגדר כשטח פתוח. ואז מה אמרו? יש מקומות בארץ שמערכת כיפת ברזל לא מיירטת טילים שמופנים אליהם. זה קיים. זה קיים בגליל וזה קיים גם בנגב. זה קיים במג'ד אל-כרום, טמרה, תרשיחא ובעוד מקומות, וקיים גם בכביש 31 ו-25 ו-80 בנגב, וראינו את כמות הטילים שנפלה בבקעת באר שבע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, חברים, בבקשה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לכן זה לא סוד שצריך לפרמט את כל הנושא של היירוטים בכיפת ברזל. מה אנחנו דורשים ולמה אנחנו מצביעים אי-אמון בממשלה הזאת? כי היא ממשיכה להרוס בנגב, במשולש, בגליל, דרך הדחפורים של רמ"י, בלי לתת פתרונות לאנשים, אדוני היושב-ראש. הם הורסים. במקום לשוחח עם האנשים ולתת להם פתרונות, כל הזמן הורסים להם, משאירים משפחות שלמות ללא קורת גג. ולכן אנחנו מחויבים ונמשיך להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, האמת, רציתי להתייחס לשערוריית ההדלפות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, חברים – רגע, רגע, אל תדאגי, זה לא על חשבונך. סיעת יש עתיד, בבקשה לכבד. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> בסדר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רואה. עין רואה ואוזן שומעת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הארץ געשה ורעשה, וכל הפוליטיקאים יצאו לדבר על העובדה, איך יכול להיות שמתוך משרד ראש הממשלה יוצא מי שמדליף מסמכים שהיו בחזקת הצבא, כדי להוכיח – וכולם אמרו את זה, שנתניהו רוצה להשריש את הנרטיב שלו, להסביר למה לא הייתה עסקה להחזרת החטופים, שנתניהו רוצה לטשטש את העובדה שהוא אחראי על זה שהחטופים עוד לא הוחזרו. כולם הרגישו שהמטרה העיקרית אצלו זה להמשיך את המלחמה. אז תודה רבה שעכשיו מתחילים להבין שהמלחמה הזאת נמשכת ונמשכת ונמשכת כדי להציל את עורו של ראש ממשלה, שתמיד לא יודע, תמיד לא יודע. הוא לא ידע על ההדלפות האלה. אבל אתם יודעים מה, הוא כנראה גם לא יודע שהמלחמה שלו כבר הרגה מעל ל-42,000 עזתים, שהמלחמה השנייה שלו הרגה כבר מעל ל-3,000 לבנונים. הוא כנראה גם, מסכן, לא יודע שיש מעל ל-120,000 פצועים בעזה, ועוד ועוד ועוד. הוא לא יודע, הוא פשוט לא יודע. אבל כנראה גם האופוזיציה לא יודעת. האופוזיציה לא ידעה שהמטרה העיקרית של המלחמה הזאת היא פוליטית, והיא פוליטית לא רק כדי להאריך את החיים של מר ביבי נתניהו, בנימין נתניהו, לא רק כדי להאריך את החיים הפוליטיים שלו, אלא כדי להגשים חזון, כדי להשתמש בעשן המלחמה כדי להגשים חזון פוליטי עתיק של הימין, של מדינת ישראל הגדולה. לא מעבירים רק את ההפיכה השלטונית תחת עשן המלחמה, מעבירים גם את הסיפוח והכיבוש ואת האלימות ואת ההרג מתחת לזה. אז הינה, עכשיו גם אתם יודעים את זה. אני מאוד מקווה שעכשיו לא תגישו בתחילת היום אי-אמון כמו בשבוע שעבר, ואז כשמגיעה עוד הצבעת אי-אמון בעניין החוקים שמעבירה הממשלה הזאת, אתם מצביעים עם החוקים של הממשלה. אופוזיציה – מטרתה העיקרית צריכה להיות להפיל את הממשלה, ועוד יותר אם האופוזיציה יודעת שהממשלה הזאת מכניסה את כולנו למלחמה כדי לספסר בחיים של כל העמים באזור כדי שכבודו ישרוד והחזון שלו ישרוד. אז אני מאוד מבקשת, כל הזדמנות להפיל את הממשלה, צריך להצביע לה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, 29 שנים אחרי רצח רבין, בכנסת הזאת ראש הממשלה הוא מי שעמד על המרפסת בכיכר ציון ערב הרצח. אז הוא הסית ונתן גיבוי להסתה, היום הוא מפעיל רשת של הדלפת חומרים מודיעיניים מסווגים ורגישים ופוגע בביטחון ישראל, רק כדי לעשות מניפולציה והנדוס תודעה לצורך קמפיין נגד המחאה ומשפחות החטופים, אבל הכי חמור – נגד הצלת החטופים והחטופות בזמן מלחמה. ראש ממשלת ישראל הפך את החטופים והחטופות, את המשפחות שלהם וכל מי שעומדים לצידם לאויב. אין אדם שעמל יותר על פירוק החברה הישראלית מנתניהו; אין אויב חיצוני שפגע בישראל ובחוסנה יותר מנתניהו. יותר מ-30 שנות עבודת פירוק וקרע. ביבי הוא לא רק מושחת שעומד לדין, הוא פושע שדם החטופים על ידיו. בעוד שבגלל ההפקרה שלו וסיכולי העסקאות שלו נרצחו שישה אזרחים בשבי, אנשים יפים וצעירים, אחרי שעונו 11 חודשים בידי ארגון טרור רצחני, הוא חשב להסית נגד המשפחות, שצדקו לאורך כל הדרך. למשפחות אני אומר בצער עמוק: צדקתן. פשעו בכן, הפקירו אתכן ואת יקיריכן שוב ושוב. אין מחילה וכפרה על הרוע המוחלט הזה. 4 בנובמבר – ההסתה אומנם התחילה לפני כן, אך החורבן התחיל ברצח. מחיר כבד מדי שילמנו על תאוות הכוח והשררה של מחריב ישראל. רבין אמר את הדברים הבאים: הנכונות להחזיר כל שבוי בתוקף מה שאנחנו, בתוקף היותנו חברה דמוקרטית, בתוקף המחויבות למשפחות ולחץ המשפחות, לחץ מוסרי שאיש לא יכול להתעלם ממנו – איש שנמצא בעמדת מפתח, בוודאי ממשלה. נצטרך לשלם גם מחיר כבד. מנהיג. אבל ביבי, לדיראון עולם הפשע שלך כנגד ביטחון ישראל וכנגד הצלת מי שנחטפו בגלל ההפקרה שלך. אתה תיפול כמו כל רודן אחר בהיסטוריה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מורשתך תהיה שזורה באסון, באהבת השחיתות, בפגיעה בישראל ומערכות הביטחון – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לסיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מייד. – – בהפקרת החטופים עבור ביצור שלטונך. אני מסיימת. אתה תהיה סמל למנהיגות מסוכנת, רקובה, שיש להישמר ממנה, שיש לספר עליה, פן תאיים לחזור בגלגולים חדשים. תהיה השיעור העגום והחשוב בהיסטוריה של העם הזה. אתה הראש, אתה אשם. אתה תלך. אנחנו נבנה, נרפא ונשקם. דרך רבין תנצח. התקווה תנצח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. האם יש שר מסכם? השר ישראל כץ מתכבד לסכם, בשם הממשלה, בהצעות האי-אמון. << דובר >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את חוק מכוני הכושר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה לא חוק, זה הצעות אי-אמון. << קריאה >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << קריאה >> תתחברו לארץ, תתחברו לעולם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טעות. לפוטרו בלא כלום אי-אפשר. מילה לחזק את עם ישראל. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו באי-אמון, מה נסגר? << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> אז אני צריך להשיב על הצעת האי-אמון? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, ולהגיד מה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> במקום הזה שבו אנחנו נמצאים, בקשר להצעות האי-אמון, אני פונה לחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. אנחנו נמצאים בשלבים משמעותיים של המערכה, של המלחמה, מלחמה בשבע חזיתות, שבה העם במדינת ישראל מלוכד ועומד מול מערכות שבראשן נמצא ציר הרשע האיראני. איראן מובילה את ציר הרשע, בנתה את ארגוני הטרור, הפרוקסי – את החות'ים בתימן, את החיזבאללה בלבנון, את החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, את המיליציות השיעיות בעיראק, והיא כרגע מנסה לייצר גם חזית מזרחית ביהודה ושומרון. אנחנו עומדים ביחד מול אותם אתגרים, וכולנו שותפים למערכה, שבחודשים האחרונים, בשבועות האחרונים, עלתה מדרגה. מדינת ישראל, באמצעות ראש הממשלה, הממשלה והקבינט, באמצעות היכולות הבלתי-רגילות והמוטיבציה המדהימה של חיילי צה"ל ומפקדי צה"ל, יכולות זרועות צה"ל וגורמי הביטחון השונים, זרועות הביטחון, ביצעה מהלכים שעוד יילמדו בספרי ההיסטוריה. חלק מהמהלכים מיוחסים למדינת ישראל וחלק מהמהלכים שעליהם נטלה מדינת ישראל אחריות הם פעולות ומבצעים ששינו את תמונת המערכה, ואין מדינה בעולם שהייתה יכולה לבצע אותם ולעשות אותם. לכן, מאחר שאנחנו נמצאים בשלבים קריטיים ומשמעותיים מול איראן עצמה ומול כל זרועות הרשע של הציר האיראני, וגם בחזית מדינית בין-לאומית שבה אנחנו עומדים מול עולם ציני ומתנכר אבל מצליחים לשמר את היכולת של ישראל להמשיך במלחמה – אדוני היושב-ראש, זה לא דבר מובן מאליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת יסמין. יסמין פרידמן, לא מכובד להפריע לשר הביטחון – סליחה. סליחה, סליחה, שר החוץ. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> שר החוץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סליחה, נפלט. טעות, טעות. טעיתי, מחילה. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> אגב, גם לא מקובל להפריע לשר הביטחון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טעות, טעות. המעיל בלבל אותי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תקרא את הסוף, גלנט? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> עוד שלושה שבועות, ישר אחרי חוק המעונות. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני יכול לנצל את האתנחתה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אוה, יצא המרצע מן השק. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני יכול לנצל את האתנחתה הזאת בהומור ולאחל לראש האופוזיציה – – << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> הוא כבר מתכונן. הוא מתכונן להיות שר הביטחון. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> – – לאחל ליאיר לפיד, ראש האופוזיציה, מזל טוב לקראת יום ההולדת שלך מחר. ניצלתי כהלכה את ההפוגה. מאחל לך הרבה בריאות והצלחה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> אנחנו נמצאים בשלבים קריטיים במערכה ואנחנו עומדים מול חזית מדינית. אני חייב לומר שלמרות כל הקשיים, אנחנו היום מצליחים לשמר בהצלחה רבה, כעבור יותר משנה, את תמיכת מדינות העולם, רובן ככולן, בזכותה של ישראל להגנה עצמית, ולהמשיך במלחמה עד להשגת היעדים. אני חייב לומר שהיינו קרובים כמה פעמים לניסיונות ללכת לכיוון אחר ולקבוע הפסקת אש חד-צדדית, שהייתה מפקירה את החטופים. אני, בכל שיחותיי עם שרות ושרי חוץ, אומר להם ולמנהיגים בעולם: אני מבקש מכם דבר אחד: תודיעו, שכולם ידעו, שאתם לא תומכים בשום הפסקת אש בלי שחרור החטופים. לשמחתי, העולם התיישר סביב העמדה הזו, המדינות אומרות, ולכן המסר עובר גם למרצחי החמאס וגם לכלל מדינות העולם – אין הפסקת אש בלי שחרור החטופים. לכן זכותה של ישראל להמשיך במערכה. יחד עם זאת, אנחנו גם פועלים בכל הזדמנות להשית סנקציות נוספות על איראן. הייתה לנו הצלחה באיחוד האירופי ובעוד מדינות שהצטרפו והטילו סנקציות על איראן, בשני שלבים. שלב ראשון, אחרי התקיפה האיראנית הראשונה, סנקציות בנושא הטילים והכטב"מים כולל על תהליך הייצור, כולל סנקציות על ארגוני הטרור במזרח התיכון; דבר שמאפשר לנו לקדם פעילות בין-לאומית על מנת להשית סנקציות. נוסף לזה, אחרי מכירת הטילים האיראניים לרוסיה מדינות בעולם, מדינות חשובות בראשות ארצות הברית ומדינות באירופה, הטילו סנקציות גם בתחום התעופה וגם בדברים נוספים. גרמניה עכשיו הודיעה שהיא הולכת לסגור את שלוש הקונסוליות האיראניות בגרמניה משום שחטפו אזרח גרמני מדובאי, רצחו אותו והוציאו אותו להורג בטהראן. אנחנו פועלים כל הזמן מצד אחד לבלום יוזמות נגד מדינת ישראל, החלטות חד-צדדיות – וזה לא קל, אבל עומדים בזה, גם מול מעצת הביטחון וגם מול האיחוד האירופי ומדינות אחרות; מהצד השני – לדחוף ולקדם סנקציות על איראן. העולם חייב לבלום את איראן עכשיו לפני שיהיה מאוחר. אסור שיהיה לאיראן נשק גרעיני. האיומים, המעשים והתקיפות שאיראן מוציאה נגד ישראל מאיימים באותה מידה על המדינות הערביות המתונות באזור, על מדינות אירופה, דרום אמריקה. השילוב של איראן וחיזבאללה, הוציא כבר פעילות טרור ומאיים. כמו שאני אומר למדינות באירופה, הטילים האלה והטרור של האסלאם הקיצוני – מחר תמצאו אותו בעיר לידכם, בעיר שלכם, ברחוב שלכם ובבתים שלכם. לכן, אני חושב שחשוב שהכנסת תתאחד ותגבה את הממשלה באמצע המלחמה. הכוח הפנימי נותן גם כוח חיצוני. ההחלטות שעברו כאן בהסכמה רחבה נגד הקמת מדינה פלסטינית והחלטות נוספות יצרו חומת מגן לישראל בעולם. כאשר זה בא ביחד מכל חלקי הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, יש לזה כוח יותר גדול מול מסע ההסתה הנורא, האנטישמי, האנטי-ישראלי, מול כל הכוחות שמנסים לבוא ולפעול ולשלול ממדינת ישראל את מה שמותר לכל אחד אחר כזכות ההגנה העצמית. אנחנו לא נוותר. עמדנו בלחצים, נוסיף ונעמוד בלחצים, נעשה את כל מה שנדרש, נוביל את כל מה שצריך, כולנו ביחד. אני קורא לכנסת להתאחד כמו שתמיד היה, ללא סייגים בעניין הזה, בעניין הזה של המלחמה, ולגבות את הממשלה. תודה רבה. אני קורא לדחות את הצעות אי-האמון כמובן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. וואו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> השר, אנחנו מתים לגבות בעניין המלחמה, אבל תסתכל על – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבריי, חברים. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> העניין הוא לא הניסוח, העניין הוא התוצאה הסופית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנו עוברים להצבעה. תודה רבה, כבוד שר החוץ. באמת, בלי להתכונן ולדבר כאלה דברים, תשמע – אלוף. אנו עוברים להצבעה על הצעה של יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 37 בעד, אחד נגד, אפס נמנעים, שישה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת רע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 39 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת חד"ש-תע"ל. טוב, מוסיפים את חבר הכנסת מיקי לוי בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 12 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 12 בעד, אין מתנגדים, 18 נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי הובלה (תיקון מס' 3) התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה­–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1795).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר החוץ ישראל כץ להציג את הצעת החוק בשם הממשלה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חזרנו לחוק. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני רק אגיד לך שזה חוק רע. רק שתדע. זה חוק רע של פגיעה בציבור. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> בשם שר התרבות והספורט אני מתכבד להציג את החוק. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד–1994, ביקש להסדיר את ענף מכוני כושר, וזאת על מנת להבטיח את ביטחונם של קהל המתאמנים הרחב, בגירים וקטינים, לצד קביעת חובות שונות באשר לאופן הקמתם והפעלתם של המכונים. לאורך השנים בוצעו מספר תיקוני חקיקה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, בבקשה. חברים, חברים, בבקשה. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> – – אשר נועדו להקל בחלק מהדרישות שבחוק, וזאת בהסתמך על עמדתם של גורמי המקצוע במשרד התרבות והספורט ולאור צרכים שעלו בקרב ציבור בעלי המכונים וקהל המתאמנים. כמו כן, בשנים שלאחר מגפת הקורונה הוחלט במשרד על בחינת ההסדרה בענף במטרה להכריע בשאלה אם קיים עוד צורך בהסדרה הקבועה בחוק – זאת לאור העובדה כי במדינות רבות בעולם פעילותם של מכוני כושר כלל אינה מוסדרת בחקיקה. שאלות בהקשר זה התעוררו גם נוכח קיומם של מתקני ספורט רבים, חלקם חיצוניים, ובהם כאלה הכוללים מכשירים הדומים למכשירים המצויים במכוני כושר ולגביהם אין כל הסדרה או חובה לנוכחותו של מדריך מוסמך. הפעילות במכוני הכושר היא פעילות עממית בעלת היבטים חברתיים ובריאותיים חשובים. כיום פועלים בישראל כ-2,000 מכוני כושר פרטיים בגדלים שונים. למכונים קהל לקוחות המורכב ברובו מרוכשי מינויים, ובעלי המכונים עושים מאמצים רבים כדי לשמרם, בעיקר באמצעות מתן הדרכה מקצועית ואספקת מכשירים חדישים, ממוחשבים ובעלי יכולת מעקב אחרי מתאמנים. במכוני הכושר המובילים וברשתות הגדולות ישנה דרישה מקצועית גבוהה מהמדריכים העובדים בהם, מתוך הבנה שזוהי הדרך המיטבית לגייס לקוחות ולשמרם לאורך זמן. במסגרת תהליך גיבוש החקיקה הדרושה ערך המשרד שולחנות עגולים עם אנשי רפואת ספורט, בעלים ומנהלים של מכוני כושר וקאנטרי קלאב, מדריכי כושר גופני, נציגי המועצה לשלום הילד, נציגי ציבור ומתאמנים במכונים, נציגי מוסדות הכשרת מדריכי כושר, נציגי האקדמיה, יזמים בתחום מכוני הכושר וכושר גופני. בדיון בשולחנות העגולים וכן במסגרת הערות הציבור הכתובות שהועברו למשרד במסגרת תהליך בחינת הרגולציה עלו שתי טענות מרכזיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר ארבל, השר ארבל, אני יודע שאתה לא עושה כושר, אבל יש פה כמה ח"כים שכן עושים כושר, זה מעניין אותם. << דובר_המשך >> שר החוץ ישראל כץ: << דובר_המשך >> ראשית, דובר כי קיים קושי של ממש בגיוס כוח אדם איכותי למכוני הכושר, וכי חובת נוכחות מדריך מוסמך המתחייבת מהחוק ללא כל הבחנה, לאורך כל שעות היום ובלי קשר לכמות המתאמנים בפועל, מקשה מאוד את הישרדותם הכלכלית של מכוני הכושר. שנית, הובהר כי נוכחות של מדריך הכרחית בעיקר ביחס למתאמנים חדשים ללא ניסיון ולקטינים, אולם באשר למתאמנים חוזרים שהם בגירים נטען כי הצורך במדריך אינו מהותי, ואין הכרח בדרישה זו באופן קבוע. יצוין כי במהלך גיבוש עמדת גורמי המקצוע במשרד נשקלה תחילה האפשרות להמליץ על ביטולו של החוק ועל הותרת שאלת הצורך במדריך כושר לכוחות השוק, זאת הן בשים לב לכך שכפי שצוין לעיל במדינות שונות בעולם אין חובה רגולטורית בעניין; הן כיוון שקיימות פעילויות ספורט מרובות שנראה כי אין בהן מידת סיכון פחותה מאשר בחדרי כושר אשר אין הוראה מחייבת בקיומו של מדריך כל אימת שמקיימים אותן, למשל מתקני כושר ציבוריים ועוד; הן בשים לב למדיניות הממשלה בדבר הפחתת הרגולציה והורדת חסמים. יחד עם זאת, לנוכח החששות שהועלו במהלך ההליכים שפורטו לעיל, במיוחד בכל הנוגע לפגיעה האפשרית בקטינים, נמצא כי יש לנקוט פתרון מאוזן יותר, אשר בצדק – הפחתה משמעותית של הרגולציה נותנת מענה גם לחשש המתקיים בנוגע לקטינים. על כן מוצע במסגרת ההצעה הנוכחית להותיר את חובת קיומו של מדריך כושר כל אימת שקטינים מתאמנים בחדר כושר אך לא לקבוע הוראה דומה בכל הנוגע למתאמנים בגירים. כך, תועבר שאלת קיומו של מדריך כושר בכל הנוגע למתאמנים בגירים למערך יחסי השירות המתקיים בין בעלי מכוני הכושר והמתאמנים. ההנחה היא שעם ביטול חובת נוכחות המדריך ביחס לאימון בגירים יחל תהליך שבו השוק יסדיר את עצמו על פי דרישות הגורמים העיקריים הפועלים בתחום – בעלי מכוני כושר, הלקוחות והמדריכים – ויאפשר תחרות טבעית בשוק מכוני הכושר כדי לשמר את רמת השירות, את איכותה ואת רמת הבטיחות, תוך הכתבת הדרך המקצועית בענף. לכן מוצע לבטל את חובת נוכחות המדריך במכון הכושר בכל עת שבה נמצאים מתאמנים בגירים, ובצד זאת להותיר את חובת נוכחות המדריך בכל עת שמתאמנים במכון קטינים. בנוסף מוצע לקבוע חובה שלפיה בפעם הראשונה שבה מתאמן מגיע למכון הכושר תחול חובת נוכחות של מדריך, הוא יציע למתאמן תוכנית אימון אישית וכן ידריך אותו ביחס לכללי הבטיחות החלים על אימון במכון כושר. מוצע כי דרישות אלה לא יחולו על מכון כושר המצוי בבניין מגורים, במקום העבודה ובבית מלון, ובלבד שהוא אינו פתוח לציבור הרחב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד שר החוץ. זה לא דיאלוג עכשיו, זה לא דיון פומבי. תסביר, תעלה ותסביר. לא, אני שמעתי, הקשבתי. יש דברי טעם במה שהשר אמר. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת מאיר כהן. על הכושר, כן? על איזו מכונה? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני במשפט אחד אתייחס לחוק הזה. סימון, חבר הכנסת דוידסון, לי יש תחושה – לפני כמה כנסות הגיעה אליי קבוצה של בעלי חדרי כושר, ואמרו לי: תעשה לנו טובה, תפטור אותנו ממדריך, מה אנחנו צריכים לשלם עוד משכורת? אני אמרתי להם לא. כנראה שמישהו אמר להם כן, ללובי הזה, שהוא כל כך לא במקום. אני ארבע פעמים בשבוע הולך לחדר כושר, בבוקר מוקדם, ב-06:00, ואני חייב להגיד שהנוכחות של מדריך הכושר היא יותר מאשר חובה. והמצחיק הוא שדווקא כשבאים חבר'ה מהגיל השלישי ראוי שיהיה שם מדריך. אבל כנראה שבפוליטיקה הכול אפשרי, ולוביסטים מצליחים במקומות שאצלנו הם נכשלים. כי אנחנו חושבים על טובת הציבור, וכנראה שמישהו נכנע להם. תעלה אתה לדבר, אתה מבין יותר, ואולי תפרוט את כל ההתנגדויות לחוק המיותר הזה. אני ברשותכם רוצה לדבר אך ורק בדקות שנותרו, בדקה שנותרה, על חוק ההשתמטות. אני מבקש מחברי הכנסת מהליכוד שהולכים להצביע על החוק הזה – תטיילו ברחוב, תשמעו את האנשים. אל תקהו את ליבכם, אל תהיו חלק מההתנהגות המופקרת של ממשלת ישראל. אין מילה אחרת חוץ מהתנהגות מופקרת בשעה שאנחנו קוברים את מתינו. המילואימניקים שעושים שנה מילואים לא זקוקים לנדבות שאתם נותנים, הם זקוקים לחיילים שיחליפו אותם. שיחליפו אותם. אז ראו מה אתם עושים. אתם חושבים שאפשר לסמא את עיניהם של אותם חיילים לוחמים, ולהגיד להם: אתם יודעים מה, אנחנו נזרוק לכם קצת סבסוד, תמשיכו להיות שם 300 ו-400 יום? אני מאוד מקווה שביום רביעי יפקחו את עיניהם אותם חברי ליכוד, שאני פוגש אותם ומכיר אותם, והם אנשים שמתנגדים לחוק הזה, והם אנשים שאמרו כאן במסדרונות הכנסת ומעל הבמה הזאת, הדוכן הזה: אנחנו נגד ולא נצביע, לא על חוק ההשתמטות ובוודאי לא על חוק המעונות. אני מקווה שתהיו אמיצים, כי תזכרו – לא תהיה עוד הזדמנות לעשות תיקון בחברה הישראלית. אלה השעות שבהן אנחנו צריכים לצעוק לשמיים, לכולם, במיוחד לחרדים: הטו כתף, אנחנו זקוקים לכם. ואנא ממך, ראש הממשלה, כשכל יום אנחנו מבכים את מתינו, אל תקרא במחשכים ובחדרי-חדרים לחברי כנסת לשכנע אותם להצביע על החוק המופקר הזה, תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. אני נועל את הרשימה, רשימת הדוברים נעולה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר: הילדה היימנוט קסאו עדיין לא חזרה הביתה. היימנוט קסאו נעדרת מ-25 בפברואר, או-טו-טו שנה. היא כבר בת עשר. עדיין לא מצאו אותה. כזכור, היא נעדרה מהמקום הכי בטוח, הכי מוגן, מרכז קליטה בצפת – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברים, זה לא מכובד, לא מכובד בכלל. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. היימנוט קסאו נעדרה מהמקום הכי מוגן, מרכז קליטה צפת. הוריה רכשו דירה – לעבור לקריית חיים, אבל עדיין חושבים: אולי היא תבוא, אולי היא תבוא ותדפוק בדלת. הם עדיין נמצאים במרכז קליטה, הם מחכים לה. ההורים מרגישים שאף אחד לא מתעניין. יש גל כזה, שבוע, עשרה ימים כלי תקשורת מתייחסים, כולם מתייחסים; אם לא – שוכחים אותה. תזכרו: הילדה הזאת בת תשע, כבר בת עשר, ההורים שלה חסרי אונים, אפילו לא יודעים עברית על בוריה. אפילו לשאול אנשים, אנשי ביטחון או להפעיל אנשים – אין להם, אין להם, צריכים אפילו תרגום לשפה. כשמגיעים לפה לוועדת העלייה והקליטה, לדיון חסוי בוועדה לביטחון לאומי, הם צריכים תרגום. תקשיבו לזה, אנשים שלא מבינים את השפה, אנשים עולים חדשים, נלחמים להיקלט ולהשתלב. הילדה לא נמצאת. לפני חצי שעה דיברתי עם אבא שלה, הוא אמר לי: אנחנו לא רוצים לעבור לדירה שרכשנו בקריית חיים – חבריי, זה מפריע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר, זה מפריע. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אבא שלה אמר: הם לא רוצים לעבור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם מה שהיא אומרת, באמת. << דובר_המשך >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר_המשך >> רכשו את הדירה, קיבלו את המפתח, אבל אומרים: אולי היא תבוא ותדפוק בדלת ולא תמצא אותנו. לכן המשפחה חסרת אונים באמת. בהזדמנות זו אני מבקשת: לא לשכוח אותה. תתגייסו, כל אחד יפעיל את מה שהוא יכול, אולי תעזרו במשהו, אולי בקשרים האישיים שלכם, אולי במשהו? הרי הוותיקים, ילידי הארץ, אתם יותר מכירים את המנגנון, את המערכת, מאשר עולים חדשים שרק שלוש שנים בארץ ומתקשים בשפה ובקליטה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני ככה מדמיין שאנחנו נמצאים באיזושהי תקופה ומגיע מישהו מבחוץ, ושר החוץ, שנמצא פה, השר ישראל כץ, לוקח אותו לעשות סיבוב בארץ. לוקחים מסוק ועוברים ככה מעל רצועת עזה, עוברים מעל הצפון ורואים יישובים עזובים ורואים שרפות. ממשיכים להסתובב בארץ, נוחתים, מדברים ופוגשים חיילים. בסוף אותו אורח מגיע לכנסת, עושה סיבוב ורוצה לראות. אותו אורח חוזר חזרה לחו"ל ואומר: תקשיבו, שר החוץ ישראל כץ לקח אותי לסיבוב בארץ – מדינה במלחמה; באתי לכנסת – עולם אחר. אתה עובר בכל ועדות הכנסת היום, ועברתי רק בחלקן, לא בכולן – ניתוק מוחלט מהמציאות. ואז אתה עובר על הצעות החוק שיעלו ביום רביעי הקרוב – לא רק ניתוק מהמציאות, אצבע בעין למציאות, אצבע בעין לחיילים, אצבע בעין למשרתים. חוזר אותו אורח לחו"ל ואומר: תשמעו, זו מדינה של משוגעים. ממשלה משוגעת מנהלת מלחמה, אזרחים וחיילים ללא הבדל דעות נלחמים, והכנסת הזאת, במקום לגבות את אותם אלה שנלחמים, הולכים לתת מענק, אתנן, שוחד, שוחד למי שלא משרת. אותו אורח אומר: תקשיבו, זה קטע למחקר פסיכולוגי, סוציולוגי – איך יכול להיות? אז אומר החוקר: אני חייב להגיע לפה ביום רביעי הקרוב, לראות כיצד אנשים עולים פה על הדוכן, נואמים נאומים פטריוטיים על העם, על המדינה, על הציונות – ועושים בדיוק ההפך; באים לוועדת חוקה ואומרים: אנחנו נילחם בכל מי שמסית לטרור, ונילחם את מלחמתם של האזרחים הטובים, של הציונים הטובים, ויראו פה חבורת חברי כנסת שאין מילה אחרת לומר – לא שליבם ופיהם אינם שווים, אין להם לב. אין להם לב. חבורה של פחדנים שייתנו שוחד פוליטי להחזיק ממשלה של אדם שעומד בראשה ומוביל אותנו אל קיר, והם גם מוחאים לו כפיים בדרך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, 395 ימים, 101 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס. אני עומדת כאן היום בדחיפות ותחושת שליחות עצומה, כשאני נושאת בליבי כאב, את הכאב של משפחות החטופים והחטופות, שנבלו ונובלות מול עינינו יום אחר יום. המשפחות האלה, עם כל התקווה שלהן, עם כל הכוח שהן מנסות לשאוב, קמלות מכאב, מחוסר ודאות, מחכות לרגע שבו יקיריהן ישובו הביתה. בכל יום אני מתפללת להגיע לכנסת ולראות שינוי, לראות שבית המחוקקים הזה, הממשלה, קיבלו החלטה גורלית שהשיבה את יקיריהם. אני מתפללת ליום שבו כבר לא אראה את פניהם הכואבות של המשפחות האלה במסדרונות, לא מפני שהן אינן קיימות או שאינן עוד, אלא משום שיקיריהם סוף-סוף שבו הביתה, שבו לאדמת מדינת ישראל וחולצו מידי מפלצות החמאס. אנו עומדים בנקודת זמן שבה לא נוכל להרשות לעצמנו להתעכב. הזמן הוא אויבנו, וכל דקה שחולפת גובה מחיר יקר, מחיר נפשי עצום מהמשפחות ומאותם חטופים וחטופות שממתינים בכמיהה לרגע שבו ישובו לבתיהם. יש לנו את הכוח, יש לנו את היכולת ויש לנו חובה מוסרית שאין להמתין איתה. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, ולכולנו כאן: די עם ההססנות. יש בידינו את כל האמצעים הדרושים לפעול כדי לחלץ את יקירינו מהשבי, גם אם במחיר כבד, גם אם המשמעות היא עצירת הלחימה בעזה לזמן מה. נדרשת החלטה ברורה ונחושה, שאינה מתפשרת ואינה ממתינה. כנסת נכבדה, הבה נעמוד יחד מאחורי המשפחות האלה, נחזק אותן, נפעל בכל הכוח עד שיבוא היום שבו לא יהיה צורך עוד לראות את פניהם בכאב ובזעקה במסדרונות כנסת ישראל. תודה רבה. אמן שנראה אותם בקרוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמן ואמן. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל את דבריי במילה טובה לשר החוץ על כך שהודיע היום שמדינת ישראל ואונר"א מנתקים כל קשר בעקבות החוק שלי, אז גם מפה אני רוצה לומר לך תודה רבה. אני משתתף מפה בצערו של מנכ"ל הכנסת צ'יקו. גם מפה אני משתתף בצערך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ברוך הבא. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, אני רוצה לדבר איתך על הנושא אולי הכי בוער היום במדינת ישראל שהולך לבוא לכנסת הזאת. אני באמת רוצה לשאול גם אותך, גם את שר החוץ, שנמצא איתנו: מה אתם הולכים לעשות? מה אתם הולכים לעשות עם חוק ההשתמטות? באמת, אני באמת רוצה לדעת. יש עכשיו ציבור שלם, עצום, במדינת ישראל שמסתכל על הבית הזה ורוצה לדעת: האם אתם תמשיכו לאפשר לאנשים צעירים לעשות 300 ימי מילואים בזמן שאנשים אחרים באוכלוסייה הזאת מקבלים פטור רק בגלל שיש להם כוח בכנסת הזאת? ואני רוצה לשאול גם אותך, שר החוץ, כי אני יודע שאתה לא מאמין בזה: הולך להגיע לבית הזה חוק ההשתמטות, ואנחנו מרגישים שיש קשיים עם חוק ההשתמטות אז מנסים לעשות חוק עוקף, לעשות חוק עוקף השתמטות – בשמו החדש: חוק המעונות. זה בולשיט, כולם יודעים שזה שטויות, זה לא אמיתי. החוק הזה אומר דבר מאוד פשוט: אתם, הציבור הכללי, תמשיכו לעשות מילואים, תמשיכו לסכן את החיים שלכם, תמשיכו להיפצע, תמשיכו למות, ואנחנו נישאר בפטור שלנו, כאילו כלום לא קרה, כאילו 7 באוקטובר לא היה במדינת ישראל. ואני רוצה לומר מפה, אני רוצה לומר את זה בכאב גדול: אני מדבר עם אנשי המילואים. גם אתם יכולים, אתם יכולים לקרוא מה הם רושמים בכל הזדמנות שיש להם, בכל במקום, בכל פורום. הם אומרים את הדבר הכי פשוט שיש: אנחנו צריכים אתכם, אנחנו צריכים שתושיטו יד, שתעזרו לנו, שתקלו עלינו, ואין יותר יהודי מזה. אין יותר יהודי מלהגיד: אנחנו שומעים אתכם, אחים שלנו, אנחנו מגיעים לתת יד, ואנחנו מגיעים לתת יד כי זו מלחמת מצווה, אנחנו מגיעים לתת יד כי כשישאלו אתכם: איפה הייתם? איפה הייתם בשנה הזאת, במלחמה הכי קשה שמדינת ישראל ידעה – אתם תגידו: היינו במקום הנכון, הגענו, התנדבנו, עזרנו, לא חיכינו שמישהו יגיד לנו לבוא, הגענו בשביל לעזור למדינת ישראל. זה מה שמצפים מכם. אנחנו בשעה היסטורית למדינה שלנו. ספרי ההיסטוריה יחזרו אחורה לתקופה הזו, והכותרת תהיה: מי התנדב למען הגנת המולדת, ומי השתמט בזמן שחיילים פה מתו על מנת שכולנו נעמוד פה. תודה רבה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ההיסטוריה תשפוט את כולנו, מי הצביע בעד ומי נגד, מי יזם ומי השתמט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אני רוצה רגע לדבר על חוק הרייטינג, זה אחד מחוקי ההפיכה. חוק הרייטינג הוא לא חוק חדש. זה שידור חוזר של מה שראינו פה בימי ההפיכה בשנה שעברה, פשוט באריזה חדשה. במקום לנסות להלאים את מדידת הרייטינג בחקיקה ממשלתית, עושים את זה פה בהצעת חוק פרטית, כדי לעקוף את היועצים המשפטיים וכדי להימנע משיתוף אמיתי של הציבור. אחרי שנת ההפיכה המשטרית, השבת השחורה, ושנת המלחמה והחורבן שבאה אחריה, בחרו בממשלה להפיק לקחים ולהתנהל אחרת. הם, חס וחלילה, לא שקלו לגנוז את חוקי ההפיכה שקרעו את החברה הישראלית והביאו אותנו לשפל נוראי, אלא הם פשוט החליטו לפרוס את החוקים פרוסה-פרוסה. במסגרת הרצון להנדס לנו את התודעה, קרעי רוצה להחליט מה ישודר, ולראיה – יש לו במקביל גם ניסיון לשלוט בתקציב של תאגיד השידור. הוא רוצה להפוך את זה לתקציב שהוא בשליטה ממשלתית. עד שהוא יצליח לשלוט בתקציב של הגוף הזה, הוא יתחיל לקבוע את רמת הפופולריות של השידורים הקיימים. בזה מתעסקים בממשלה בימים אלה של מלחמה קשה. חוק הרייטינג מבקש לייצר פוליטיזציה שתאפשר לשר לבחור בעצמו את שיטת מדידת הרייטינג, מבלי שהוא יחויב להתייעץ עם גורמי מקצוע. בנוסף, זה יקנה לו את הסמכות להורות לערוצים איך ומתי להציג את הנתונים, ולדרוש מהם להעביר דוחות עם מידע רגיש על ההעדפות של הצופים. קרעי לא מקדם שקיפות. הוא מייצר חוסר אמון מול הציבור, מול המפרסמים ומול גופי השידור. הוא ייצר בענף סוג של אנרכיה, והוא ישתמש בזה, כרגיל, כדי לחרחר עוד פילוג בעם ובחברה שלנו. אני מרגישה שאין שיח, הממשלה פשוט אטומה. ומכיוון שהטיעונים המקצועיים לא ממש מעניינים את השר קרעי, חשבתי אולי לנסות להסביר את הדברים בשיטה אחרת, שהוא יותר מתחבר אליה: גימטרייה. אז שימו לב, תבדקו אותי, תיקחו בגימטרייה את המשפט "שלמה קרעי היה פה" – אגב, זה 860, למי שמסתקרן – ותורידו ממנה את הגימטרייה של "שכל ישר". התוצאה תהיה מספר הדמוקרטיות בעולם שמאפשרות לממשלה השפעה על מדידת הרייטינג. בואו אני אעזור לכם – אפס. ואיפה כן החליטו שלממשלה תהיה השפעה כזו? אז אני אתן רמז, גם כן בגימטרייה. "מהו שלמה קרעי" בגימטרייה שווה – שימו לב, גם פה תבדקו אותי – שווה "פוטין מעלי אקספרס". תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון היה לנו אסון גדול בעיר שפרעם: אימא והבן שלה, מינא וכרמי חסון, הלכו למסיק זיתים – ובדרך כלל מסיק זיתים זה חגיגה. אנשים בתקופה הזאת, בשבילם ללכת למסיק זיתים – זה העונה הכי יפה בשבילם. אבל החגיגה הפכה לאסון. הם נרצחו על ידי טיל שירה ארגון הטרור חיזבאללה. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לזק"א. אני פגשתי אותם. הליווי שלהם למשפחה, היחס שלהם – קשה לתאר. באמת מגיע להם כל הכבוד על העבודה המסורה שהם עושים. אני חייב להתייחס בכמה משפטים גם לחוק. אני לא מצליח להבין את השר, איך הוא מקדם חוק כזה, חוק שפוגע בהרבה מפעילי חדרי כושר. הרבה מאוד מפעילי כושר, אנשים שהחליטו ללכת ללמוד, להוציא תעודה של מפעיל חדר כושר, ולהתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם, בא השר, ומשרד הספורט, שאמור להגן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, מה הוא אמר לך? אז הוא אומר לי. מה הוא אמר לך? תמשיך מה הוא אמר לך. זה מפריע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל. אני מתנצל שהפרעתי לך. אני מתנצל. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני לא מצליח להבין את המשרד ואת השר שאמור לקדם את הספורט ולעודד את הספורט – בא לפגוע באנשים שמתפרנסים מהפעלת חדר כושר. וזה לא רק אותם אנשים שמתפרנסים. להיכנס לחדר כושר, גם בזה צריך מישהו שילווה אותך, מישהו שיהיה איתך, מישהו שמכיר איך מתאמנים ואיך מפעילים כל מכונה ומכונה. אתם יודעים שבחדר כושר אנשים יכולים לעשות לעצמם נזקים שיכולים לפגוע בגוף שלהם, בבריאות שלהם? לכן אני לא מצליח להבין מה עומד מאחורי הצעת החוק. האם לחץ של לוביסטים שהפעילו על השר? כי מי שיש לו חדר כושר, שצריך להחזיק שלושה, ארבעה, חמישה, שישה מדריכים – עכשיו מחזיק אפס מדריכים, יחזיק מישהו שיגבה לו כסף שם, והוא יעשה הרבה כסף. אבל זה יפגע בבריאות האנשים, זה יפגע בפרנסה של האנשים. זה חוק גרוע. לכן אני אצביע נגד החוק, ואני אקרא לכל חברי הכנסת שבאמת אכפת להם מבריאות הציבור, ואכפת להם מאותם אנשים שהשקיעו בשביל להיות מפעילי חדרי כושר שיישארו בעבודה שלהם – שיצביעו נגד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 395 ימים למלחמה. 101 חטופות וחטופים נמקים בשבי חמאס, ותתפלאו, לא הולכים לחדר כושר. היום, כמו בכל יום, הגיעו משפחות החטופים לכל הוועדות, וזעקו וביקשו שלא נוותר על יקיריהם ונעשה הכול להחזירם בעסקה עכשיו. לפני שבוע היה דיון על מצב הבריאות של החטופים במנהרות. ד"ר טל ברו-אלוני סקרה מנקודת מבט מקצועית את מצבם הרפואי והבריאותי של החטופים בשבי. אני ביקשתי ממנה רשות לצטט את דבריה: "כולנו יודעים באילו תנאים לא אנושיים מוחזקים החטופים זה מעל לשנה. כלואים במנהרות, חלל חשוך וסגור, עם גישה מוגבלת לאור טבעי, ללא אוורור, לחות גבוהה, תנועה מוגבלת ומחסור בגירויים חושיים. כתוצאה, נגרמים פגיעה בשעון הביולוגי, חוסר ויטמין D, ירידה בתפיסה החושית, רגישות יתר לגירויים ולהפרעות קוגניטיביות, חוסר התמצאות ובלבול, הרעבה מתמשכת – כאשר גם הקלוריות שהם מקבלים הן בעיקר פחמימות ריקות, ללא חלבון, ללא ויטמינים ומינרלים – הרעבה המובילה לירידה במסת השרירים, בכושר הלבבי ובסיבולת הגופנית. היגיינה לקויה עם לחות גבוהה"; "מערכת החיסון נחלשת ונכשלת, והם סובלים מזיהומים שונים – עוריים, במערכת העיכול ועוד – – – חלק מהחטופים היו עם מחלות רקע, שכעת אינן מטופלות; פגיעות מזמן החטיפה שלא טופלו כראוי – בחלק מהמקרים ההזנחה והיעדר הטיפול כבר גרמו למוות; אלימות מינית, שאנו יודעים שמתרחשת", גורמת לפגיעה פיזית ונפשית. החטופים מרגישים פחד, דיכאון, כעס, סובלים מטראומה רגשית מתמשכת שיכולה להתבטא בהתנהגויות. מעבר לשבי עצמו, שהות באזור מלחמה והטרור הפסיכולוגי מעלים חשש לגבי בריאותם הנפשית והאפשרות לפגיעה עצמית. ניתן לומר בוודאות שמי שנשבה והצליח לשרוד עד כה סובל כעת ממחלות שיחמירו עד כדי סיכון חיים מיידי. "הם גוססים שם לאט-לאט, ואנחנו איתם. כשאני אומרת 'אנחנו' אני מתכוונת לא רק למעגל הקרוב של בני משפחה וחברים, אלא כולנו כחברה – – – תקראו לזה איך שאתם רוצים – פדיון שבויים, הצלת חיים, ערבות הדדית או חובת המדינה לאזרחיה וחייליה, אבל זו צריכה להיות המטרה הראשונה במעלה, ואולי גם היחידה – – – חשוב להבין שמדובר עכשיו על הצלה או המתה. אלה האופציות ואין אחרות". אתם יודעים שאין להם זמן. אתם יודעים שלחץ צבאי הורג. החטופים שחזרו – רובם המוחלט חזר בעסקה. אם אתם, "נבחרי הציבור, לא מחזירים אותם באופן אקטיבי, אתם ממיתים אותם – – – החזירו אותם בעסקה עכשיו". כה אמרה ד"ר טל ברו אלוני. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למעלה משנה אנחנו כולנו בבית הזה מסתובבים ברחבי הארץ, אם זה לוויות, אם זה שבעות, אם זה מפגש עם מפונים, חיילים, אנשים שנפגעו, בכל רחבי הארץ. וברוב המקומות אנחנו שומעים דברים שונים ממה שאנחנו שומעים כאן בבית הזה. מבקשים מאיתנו להתאחד, מבקשים מאיתנו להיות ביחד, להפגין אחדות ובאמת להראות לעם ישראל שבשעה הכל-כך קשה כשישראל מנהלת מלחמה כולנו חייבים להיות ביחד. ואכן, אנחנו לוקחים את הדברים הטובים, מגיעים לבית הזה, ומה אנחנו רואים? אנחנו רואים שזה נשאר רק בגדר סיסמה. מהיום הראשון של המלחמה אמרנו: כל מה שקשור למאמץ המלחמתי, נתמוך גם מהאופוזיציה. לא חייבים להיכנס לממשלה, אבל ניתן תמיכה, לא נעכב שום חוק, לא נעכב שום דיון. נהיה אופוזיציה ראויה, ובשעתה הקשה של המדינה אנחנו נתמוך. אני, לצערי, לא יכול להגיד שבחודשים האחרונים הקואליציה בכלל הפנימה את הסיוע שאנחנו כאופוזיציה נתנו לממשלה. אם זה למשל בחוקים שמוגשים כאן בבית הזה בסדר-היום, ואפילו עם התקציב. אני לא יודע מתי התקציב יובא לכנסת, אבל כשאני מסתכל על התקציב הזה, ואני דווקא שמח ששר החוץ נמצא כאן, כי, אדוני שר החוץ, היית שר האוצר בדצמבר 2020, כאשר התקציב לא עבר, ואמרת כאן מהדוכן הזה שאתה הכנת את התקציב, אתה מוכן להעביר אותו, אבל הממשלה הפריטטית שהיית חלק ממנה לא העבירה תקציב. ואז הלכנו לבחירות. היום המצב למעשה דומה קצת למה שהיה לפני ארבע שנים. התקציב שהממשלה מעבירה ותגיש לכנסת זה לא תקציב של כל המדינה, זה לא תקציב של עם ישראל, זה תקציב לשימור הקואליציה. זה תקציב שמעמיס על מעמד הביניים, זה תקציב שמגדיל את ההוצאות של משפחה ממוצעת שעובדת, שמשלמת מיסים, שמשרתת במילואים למעלה משנה. ואז אני שואל את עצמי: אז איפה האחדות הזו? במה מתבטאת האחדות, שאתם כל כך רוצים אותה? אתם בקואליציה רוצים אחדות, ואנחנו מוכנים לאחדות הזו, אבל במה זה מתבטא? כאילו שאנחנו נתמוך בכם וניתן לכם לעשות מה שאתם רוצים בשביל שימור הקואליציה שלכם? אז זו לא אחדות. אז אם אתם תקשיבו לאופוזיציה, ותקשיבו להצעות שלנו גם בנושא התקציב, יכול להיות, אולי, שנחזור לימים שלפני חצי שנה, לפני שמונה חודשים, שאכן דיברנו על אחדות. ואז לנו תהיה תשובה לאותם אנשים שדורשים מאיתנו אחדות. כי עכשיו מה אני יכול להגיד לאותם אנשים שאומרים: תהיו ביחד, אבל תדאגו לנו, כי הממשלה מעמיסה עלינו את הנטל, כשאנחנו אלה שמשרתים ואלה שמשלמים, ובסוף אנחנו אלה שגם נצטרך לשאת על כתפינו את כל הוצאות הממשלה, כשאתם – אתם, הממשלה – לא יודעים לנהל את המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. מה, לא אמרתי טוב? אמרתי טוב. לא אמרתי "סלומון". << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> לא, אמרת טוב. אנשים לא יודעים שתומא סלימאן זה שם המשפחה. זה לא תומא ולא סלימאן. תומא סלימאן. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם על מה שקרה אתמול בלילה והיום בבוקר, שזה אחד מהאירועים שמתחוללים כמעט יום-יום בשטחים הפלסטיניים בגדה על ידי מתנחלים – מתנחלים שהנציגים שלהם מנסים לייצג אותם, להציג אותם באור חיובי. לצערנו הרב, פעם כשהיינו מספרים על מה שקורה, היו אומרים "עשבים שוטים". העשבים האלה הפכו להיות לא רק עשבים, אלא עצים עם שורשים, הפכו להיות הנורמה ולא היוצא מהכלל. אתמול נכנסו קבוצות לעיר אל-בירה, שרפו 20 מכוניות, שני בניינים, השתוללו ויצאו לפנות בוקר, אחרי שגרמו למשפחות שלמות להרגיש מחוסרות ביטחון ולהרגיש פחד אמיתי לחיים שלהן. כאילו זה לא הספיק, היום בבוקר, כמו כל יום בחודשיים האחרונים, תקפו קבוצה של – רוצים להגיד עליהם נערי גבעות, רוצים להגיד מתנחלים, רוצים להגיד מה שתגידו, בעיניי הם פושעים – תקפו חקלאים שיצאו למסיק זיתים באדמות שלהם בבורקה, תקפו אותם וגרמו להם חבלות. זה מקרה שקורה כל יום בשטחים. לפני שבוע הייתה אישה בת 60 שיצאה למסיק זיתים ונורתה גם כן. לצערנו הרב, המתנחלים האלה לא מגיעים לבד, הם הרבה פעמים מלווים באנשי צבא, בחיילים. וברוב המקרים, כאשר הפלסטינים מתלוננים על המתקפות האלה, מי שגומר את היום שלו ואת הלילה במעצר זה הפלסטינים שהותקפו, והרבה פעמים כאשר סימני ההתקפה על הגוף שלהם, כאשר הם פצועים מהמתקפה הזו. הגיע הזמן להבין: זה כבר לא עשבים שוטים, זה כבר לא השתוללות אלא מדיניות מובלת ומגובה על ידי הצבא כדי להשתלט יותר ויותר ולגנוב ולגזול עוד אדמות. חייבים להגיד שאם זה ימשיך בצורה כזו, הדרישה לענישת המתנחלים האלה כבר לא תספיק. כל מי שיגבה פשעים כאלה נגד התושבים בשטחים יצטרך לתת דין וחשבון, אפילו אם הוא מהצבא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה בכל זאת לנצל את התאריך 4 בנובמבר, למרות שמשפחתו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, זיכרונו לברכה, ביקשה שלא יהיו טקסים. הזכיר לי, בזמן שצעדתי פה – אני מניח שכולנו יודעים בדיוק איפה כל אחד היה בזמן שהוא שמע, ואני לא איכנס לזה. אני זוכר שהייתי בן איזה חמש, שש, משהו כזה. וזה גרם לי היום בבוקר לחשוב איפה היינו, לאן הגענו. אני רוצה עדיין להזכיר לכם שאומנם אנחנו מנסים לטשטש את ההיסטוריה, ולפעמים יש לנו זיכרון מאוד קצר, אבל אני רוצה להזכיר לכם: מי שהיום הוא שר לביטחון לאומי, שהסתובב עם הסמל של מכוניתו של ראש הממשלה – ובחקירתו של יגאל עמיר הרוצח ציין את השם איתמר בן גביר. אני לא יודע אם אתה זוכר, זה משהו שהרבה שוכחים; הוא ציין את השם איתמר בן גביר כפעיל ליכוד בחקירתו, ובתשובתה של החוקרת שחקרה אותו, היא אמרה: כן, אנחנו מכירים. הוא ציין אותו בקונוטציה של מישהו ששמע שגם הוא רוצה לעשות את המעשה שהוא עשה. אני רק רוצה לציין את זה, כי אני לא שוכח את מה שהיה, ובטח לא את מה שקורה היום, וזה חלק מהתהליך שמתרחש במדינת ישראל. ואני רוצה לומר עוד משהו שיצחק רבין עשה, כמדומני, בשפרינצק, לדעתי זה היה ב-1994. הוא ישב לצד הרמטכ"ל לאחר המבצע שכשל לחילוץ נחשון וקסמן זיכרונו לברכה, ואני מצטט בפרפרזה – כשהרמטכ"ל יושב לצידו: בראשית דבריי אני רוצה להביע תנחומים למשפחתו של נחשון וקסמן. אני רוצה להשתתף באבל משפחתו של קצין הסיירת, שלא אוכל להקריא את שמו – לימים אנחנו יודעים שזה סרן ניר פורז. אני כראש הממשלה ושר הביטחון נושא באחריות להחלטה על הפעולה שבוצעה כנגד מחבלים. תסתכל, אדוני היושב-ראש, ותסתכלו, חבריי חברי הכנסת, ראש ממשלה שאומר את הדבר ה-obvious, הברור לכולנו, אבל 395 ימים אחרי מה שקרה לנו אני עדיין לא הצלחתי לשמוע את ראש הממשלה אומר את הדבר הכי פשוט בעולם: אני אחראי. ובהקשר של כל הפרשיות הביטחוניות, אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת: אל תופתעו, גם אם ראש ממשלת ישראל יצולם ויוקלט כשהוא עצמו מוסר מידע לאויב או מוסר מידע לעיתונאים או מדליף מצגות מצוק איתן או כל הדברים האלו – יוקלט ויצולם – עדיין מכונת הרעל תצליח לצאת מזה ולהגיד: הוא לא ידע, הוא לא אחראי, הוא לא שמע, זה לא הוא, הוא לא עסק בלשכתו, הוא לא יודע בדיוק מה קרה עם ההטרדות המיניות, הוא לא יודע מה קרה עם הצוללות, הוא לא שמע על המניות, הוא לא יודע על המתנות. הכול קביל. שום דבר לא מזיז אותו. אין – האחריות זה ממנו והלאה. וזה, אדוני היושב-ראש, הכשל המנהיגותי הגדול ביותר בעם היהודי לדורותיו. זה בנימין נתניהו – אפס של מנהיגות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, היום 4 בנובמבר, אנחנו מציינים 29 שנים לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין, זכרו לברכה, הרצח שהוא שיא אלים של משבר עמוק במדינה, שערער את הנחת היסוד שהייתה מקובלת כאן במדינת ישראל. "גט כריתות – – – אנחנו חלק מהמגזר החדש שהתעצב והתחדד בישראל במלחמה הזו. אם בעבר היינו חצויים בין ימין לשמאל או בין דתיים לחילונים, היום חוצים את החברה הישראלית קווי הפרדה אחרים לגמרי: יש את מגזר ה'לתת' ויש את מגזר ה'לקחת'. החברה החרדית בישראל תיזכר לדיראון עולם בשל השתמטותה מאחריות לגורלנו כאן. הצבענו לציונות הדתית, ומצאנו את הפתק שלנו מייצג את יהדות התורה. נתנו את קולנו לטובת המדינה, ומצאנו אותו משרת קבוצה שהמדינה הזו עבורה איננה אלה קערה של תופינים. מפלגה הנושאת את שם הציונות הדתית ומוכנה להשלים עם מי שבוחרים לא לתת כתף כשעם ישראל נאנק תחת הנטל, ראוי לה להימחק ולא להמשיך לשאת לשווא את שמו של המגזר התורם. "העובדה שבכל החברה החרדית לא נמצא מנהיג אחד בעל שיעור קומה שידפוק על השולחן במרכז בית המדרש ויזעק בקול גדול: רבותיי, עם ישראל בצרה, דם יהודי נשפך כמים ואנחנו לא יכולים לעצום את עינינו ולהמשיך לעמוד מנגד – מלמדת עד כמה עמוקה התחתית המוסרית שאליה הידרדרה החברה הזו. זו התורה? כשמחבל רץ לשחוט אותך, אתה לא הולך לבית מדרש לסיים דף יומי". "גולדקנופ יורק על קברי הציונות הדתית ודורש כסף. ובכן, חברים, הגיעה העת להבין שמי שרואה את צרת הרבים ומתעלם ממנה". אני פשוט קופץ כי אין לי זמן: "אני גאה לחיות בציבור שמקדש את השם, ודאי מול המופע הגדול של חילול השם שאחראי לו הציבור החרדי. בסביבה שלי, ככל שאני מיטיב להכיר אותה, לא יהיה איש שלא יתייצב בסיבוב הבא בגלל חוק כזה או אחר שיעבור בכנסת. כשהמדינה קוראת, באים. בכל מזג אוויר ובכל סיטואציה פוליטית. אבל הכעס הולך וגדל" – אני מבקש את רשותך לכמה שניות – "והוא רגע לפני פיצוץ. החברה החרדית בישראל תיזכר לדיראון עולם בשל ההשתמטות שלה מאחריות לגורלו של העם היושב בציון, בשל ההתנכרות שלה לאחיה, ובשל השימוש הציני שהיא עושה בתורה הקדושה כדי להכשיר את כל אלה". "ותוספת שלי: אנחנו הרפורמיסטים הציוניים במרכז-שמאל מחבקים חיבוק ענק את בני הציונות הדתית, מעריכים אתכם מאוד. במשך 30 שנה המשתמטים האנטי-ציונים עשו בנו הפרד ומשול, שיסו אותנו אחד בשני, רק כדי לשלוט במדינה הציונית ולבזוז אותה עד לשד עצמותינו". את הדברים כתב לא אני, את הדברים כתב העיתונאי הדתי מהימין, קלמן ליבסקינד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כותב היום במילים מסמרות שיער. תודה רבה, אדוני, ותודה רבה על השניות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עניינית אנחנו מתנגדים לחוק הזה, ולדעתי זה חוק שמסכן חיי אזרחים, חיי בני אדם, וגם מסכן את בריאותם. מהניסיון האישי שלי, מיקי, בחודשיים האחרונים, ככה, התאמצתי והתחלתי להתאמן במכון כושר. אנחנו צריכים מאמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בהצלחה. אה, אפשר להתחיל בכל גיל? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן. אי-אפשר, וזה לא עניין, כמו שכותבים כאן, שפעם אחת הוא ייתן לך הדרכה, יכין לך תוכנית. לא, אתה צריך אותו כל הזמן. חוץ מזה, בחודשיים האלו לפחות בשני מקרים היינו צריכים מישהו עם מיומנות והכשרה לעשות עזרה ראשונה. נכנסים לשם אנשים עם מחלה סמויה או תחילה של מחלה ואז מתחילים להתאמן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה, המדריך הוא חובש מד"א? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בדרך כלל המדריך צריך להיות גם – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא מבין. אני שואל שאלת תם. מותר לי? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – עם הכשרה לעזרה ראשונה, בהחלט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מותר לי לשאול, אני באמת רוצה להבין. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מדריכי כושר עוברים הכשרות של עזרה ראשונה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בדיוק. ולכן אמרתי – וזה במכון אחד במשך חודשיים. שני מקרים שהיינו צריכים מישהו שיעזור גם מבחינה רפואית ולא רק מבחינת האימונים ואיכות האימונים, כי אנשים יכולים גם לפגוע בעצמם אם מתאמנים בצורה לא נכונה, במיוחד כאשר הם לא בימים הראשונים. זה לא עניין של ימים ראשונים או שבועות ראשונים. אלא גם חודשים ראשונים. לכן אמרתי שהחוק הזה כפי שהוא הוא חוק מסכן חיים, זו לא הגזמה, ובוודאי שהוא פוגע בבריאותם של האנשים ולמעשה לא מאפשר להם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צריך לבדוק סטטיסטית כמה מקרים היו באמת שהיה צריך את המדריך להחייאה, צריך לבדוק את זה. יש את זה, ולראות. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי, אני – אני לא יודע כמה מכוני כושר יש – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, לא. אני אומר, אם אפס מקרים או מקרה אחד, אז אתה אומר – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> איזה אפס מקרים. לפחות מבחינתי זה לא אפס מקרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז אתה יודע מה, אתה עושה מדריך אזורי, אני יודע מה, שיתחלקו כמה מכונים ביחד. הרי כשיש 100 מתאמנים הוא רואה, הוא לא עובר אחד-אחד. הרי אתה יכול להתאמן בבית, בבית יש איסור להתאמן? אנשים לא מתאמנים בבית? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עם מדריך, הנזקים – – – כשאין מדריך הנזקים הגופניים שאתה יכול לעשות לעצמך כתוצאה מחוסר מקצועיות הם איומים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, לא בגלל – הבנתי. לא בגלל שבן אדם חולה, כמו שהוא הזכיר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה גם, זה משני, אבל הנזקים, אם אני לא מתכופף נכון ולא עושה מתח נכון, הנזקים לשרירים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צריך הדרכה על עצם האימון, זה מה שאתה מתכוון. אני אוסיף לך שניות כי הפרעתי. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בסדר. עכשיו יש כאן גם משהו הזוי. אין חובה לנוכחות של מדריך אם האנשים שנמצאים במכון הם לא קטינים. אז מה זאת אומרת? במקרה כזה, אתה צריך או להגביל את השעות של הקטינים ושל מבוגרים, וזה קשה כי כל אחד מאיתנו עובד. לפעמים אני הולך בבוקר, לפעמים בצוהריים, לפעמים בערב. גם הקטינים אותו דבר. לכן, קשה לנהל מכון כושר בתנאים שנמצאים כאן, ואני חושב שכל אחד מאיתנו שהולך למכון כושר – אני מנסה לבדוק מה ההיגיון של החוק הזה. רוצים לחסוך לבעלי מכוני הכושר. מה שאנחנו משלמים למכון כושר מגולם בו גם השימוש במתקנים, גם העלות של החזקת המקום וגם העלות של מדריכים וכו'. לכן, לדעתי, אנשים, אזרחים, היו מעדיפים לתת תשלום מיוחד כדי לכסות, אם באמת יש משהו כזה – שיהיה להם מדריך כושר, ולא להזניח אותם ולהפקיר אותם בהקשר הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוועדה אחרי – – – צריך להעלות את הנושאים האלה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ואנחנו צריכים, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים לדאוג שכמה שיותר אזרחים ילכו למכוני הכושר כי זה בריאות, זה פחות עלות מבחינת מערכת הבריאות והבעיות שהאנשים עוברים בחיים שלהם. ולכן אני לא משוכנע שהחוק הזה הוא טוב לאזרחים. אנחנו נתנגד לחוק הזה, עניינית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז. כמה זמן, מנסור, כמה זמן אתה בחדר כושר? << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> חודשיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, לא רואים עדיין כלום. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מי שלא מתאמן לא יכול להצביע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה חוק חשוב מאוד בעת הזו, מה זה דחוף. בנפשנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בהצלחה, מנסור. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תודה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא עכשיו יורד לחדר הכושר. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה ניסתה היועמ"שית לעשות בגזירת המעונות שלה? להשתמש בלחץ כלכלי כדי להשפיע על הציבור החרדי בנושא הגיוס, ממש כמו במדינות קומוניסטיות שבהן מנסים לנווט את הציבור בהתאם לרצון השלטון המרכזי באמצעות גזרות ולחצים כלכליים. כמובן שבפועל זה לא קידם את נושא גיוס החרדים בכלום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק אחורה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אבל זה בדיוק מה שנעשה לאורך השנים לתלמודי התורה הלאומיים שמשתייכים למוסדות המוכר שאינו רשמי ולפטור. שחקו את התקציבים שלהם עוד ועוד כדי לנסות לאלץ אותם להיכנס לחינוך הרשמי, כדי שחלילה הורים לא יחנכו את ילדיהם לפי אמונתם, אלא לפי התכתיבים של קומיסר החינוך. מלכתחילה נקבע שהמוסדות הללו יתוקצבו בצורה מופחתת משאר המוסדות – שזה עוול בפני עצמו – כאילו שלימוד משנה וגמרא חשוב פחות ממתמטיקה. אבל בציבור הדתי-לאומי ישנם הורים בערך ל-10,000 ילדים, שלמרות זאת בחרו לשלם יותר כדי שהחינוך יהיה בהתאם לאמונתם ולאורחות חייהם. מדובר במוסדות שכל בוגריהם מתגייסים לשירות משמעותי, רבים מהם לתפקידי קצונה. מדובר במוסדות שמוריהם, בוגריהם, והוריהם לוחמים כבר קרוב לשנה בדרום ובצפון, בסדיר או במילואים. ב-15 השנים האחרונות ואף קודם לכן נשחקו התקציבים של המוסדות הללו, וגם התקציב המופחת שהיו אמורים לקבל עבור כל תלמיד נשחק בעשרות אחוזים. הציבור היקר הזה שותף מלא בזכות הקדושה של השירות הצבאי ומסירות הנפש על ביטחון ישראל, אבל בגלל שהיה מי שדאג לשחוק את תקציבי המוסדות הללו, הציבור הזה נושא בנטל כלכלי כבד רק בשל רצונו לחנך את ילדיו על פי אמונתו, בחינוך תורני ולאומי. אני מתכוון להיאבק בכל כוחי למען תיקון העוול הזה למען משרתי המילואים הללו. אין צודק מתיקון העוול הזה. אני בעד חוק המעונות, כי אינני חושב שביטול הסבסוד יביא למתגייס חרדי אחד. אני בעד חוק המעונות כי אינני חושב שביטול הסבסוד יביא למתגייס חרדי אחד. אני בעד חוק המעונות כי אני נגד השיטה של הטלת סנקציות על ציבור כדי ליישר אותו, כמו שנעשה במדינות טוטליטריות. אני כמובן בעד מתן זכויות יתר למי שמשרת בסדיר ולמילואימניקים, אבל אני גם בעד לתקן את העוול כלפי ההורים מהציבור הדתי-לאומי שבוחרים לשלוח את ילדיהם לתלמודי התורה הלאומיים בהתאם לאמונתם ולערכיהם. אדוני היושב-ראש ואדוני יושב-ראש הקואליציה, כל הצבעה שלי בעתיד בחוק המעונות, בחוק התקציב או בכל חוק אחר, תהיה לאור תיקון העוול הזה. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אבי, מורשה, תלמוד תורה מורשה זה גם בזה? בגבעת שאול, יש תלמוד תורה מורשה. לא, זה רשמי? אה, כן? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כל מוסדות החינוך. אדוני היושב-ראש, השר כץ, חברי הכנסת, אני מסתכל פה על חוק מימון השתמטות ואני שואל את עצמי, אני שואל אתכם, איך אתם מסוגלים לחתום על החרפה הזאת? עלק ירדתם מחוק ההשתמטות. אתם חושבים שהציבור הישראלי מטומטם? אם הצעת החוק הזאת תעבור – לא 70,000, אף צעיר חרדי אחד לא יתגייס לצה"ל. למה שחרדי יתגייס? כל בן אדם עם היגיון בריא יעשה את החשבון שלו ויבין שלא משתלם לו להתגייס. ההשתמטות תניב לו הטבות כלכליות מטורפות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מטורפות, מטורפות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה מטורפות? זכייה בלוטו. על כל ילד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזרה במעון? בוא, בוא. אני מכיל הרבה, אבל לא מטורף. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> על כל ילד – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתה לא יכול להפריע לו. הוא רוצה להגיד "מטורף". << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מטורף. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נאור, נאור. לא. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הטבות – תקשיב, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה לא? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מותר לי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה? מה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ההשתמטות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אוסיף – הינה, לא הפעלתי. עכשיו. אתה מרשה לי להעיר מדי פעם? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. ההשתמטות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, אתה רואה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ארז, תקשיב. ההשתמטות תניב לו, לאותו חרדי ששוקל אם להתגייס או לא, הטבות כלכליות מטורפות. כמה מטורפות? תקשיב טוב, 20,000 שקל לכל ילד בכל שנה. בעוד משפחות של לוחמים, של מילואימניקים, יאלצו לשלם את זה מכיסן תוך כדי ששניהם עובדים, משרתים, נושאים בנטל, מחרפים את נפשם. אתם אשכרה לוקחים מהלוחמים ונותנים למשתמטים. וזה קורע את הנשמה, כי זה קורה בזמן מלחמה, בלי בושה ובשביל מה? בשביל לשמור על הכיסאות שלכם. זה חוק אנטי-ציוני שמבריח חיילים, שמבריח – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אישה, אני חתומה על החוק הזה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה הקשר שאת אישה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כי החוק הזה הוא לא קשור לחרדים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה חוק אנטי-ציוני, חברת הכנסת גוטליב, שמבריח אנשים מצה"ל במקום להביא אותם לבקו"ם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> די. איך? איך? תגיד לי איך? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה איך? החוק מתמרץ אנשים לא להתגייס. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך? תסביר לי איך? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז תסביר לי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אסביר לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם יש לך ילדים והאישה עובדת. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אישה הולכת לעבוד, שמים את הילדים במעון. אם לא יהיה לה מעון היא לא תלך לעבוד. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, אני אסביר. חוק מימון השתמטות עולה 200 מיליון שקל. לאן הם ילכו, הכספים האלה? קודם כול למשפחות שבהן הורה אחד משתמט. ואם יישאר, מה שיישאר ילך למשפחות שבהן שני ההורים עובדים או משרתים או גם וגם. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני אנאם לכם. אני אעלה לנאום, אני אעשה לכם סדר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר? שר העבודה יואב בן צור, משום מה חשבתי שהעבודה שלך היא לעודד עבודה, לתמרץ אנשים לצאת מהבית ולעבוד. אז למה אתה מעודד אבטלה, בטלנות, השתמטות? החוק שאתה מתעקש עליו אשכרה מתמרץ אנשים לא לצאת לעבוד. מי שלא יעבוד יקבל הטבה כלכלית מאוד משמעותית, ומי שכן יעבוד ישלם מכיסו המון כסף. גם חשבתי שאתה אמור לשרת את אזרחי ישראל כולם, את כל האזרחים. אז איך זה שעכשיו 70,000 משפחות נותרו ללא המימון של מעונות הילדים שלהן, בגלל שאתה הצבת אולטימטום שעד שהקומבינה של חוק מימון ההשתמטות לא תעבור אף אחד לא יקבל? איך אתה מעז להכביד את הנטל על אלה שממילא בקריסה? על ציבור שעובד, שמשלם מיסים ומשרת במילואים? אתה הרי יודע שמדובר בזוגות צעירים, משפחות צעירות, שחלקן הגדול משרתים במילואים כבר לפחות 250 ימים. שר העבודה או שר הבטלה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אני רוצה לנצל את המצב שנמצא פה שר החוץ, מהסיבה הפשוטה שהוא היה שר התחבורה הרבה מאוד שנים, לדעתי כמעט עשור, אם אני לא טועה. אני מסתכל על מה הממשלה הזאת עושה, במה אתם מתעסקים. הצעת חוק מכוני כושר, הצעת חוק שלא תייעל ולא תסייע כהוא זה לציבור, אולי היא תפגע בהרבה מאוד מדריכים ובבריאות הציבור. אבל אני אומר: מה עושה ממשלת ישראל כדי להילחם ביוקר המחיה? אתם מאשרים את התקציב, שפוגע בשכבות החלשות בצורה הקשה ביותר, בציבור שעובד בצורה הקשה ביותר. וכשאני הולך לתחבורה, לדבר הבסיסי הזה של מחירי התחבורה הציבורית, אתם הגעתם להסכם. השרה מירי רגב הגיעה להסכם עם האוצר. לאיזה הסכם עם האוצר היא הגיעה, שר התחבורה לשעבר, היום שר החוץ? שיעלו את מחירי התחבורה הציבורית, את התעריף, מ-6 שקלים ל-8 שקלים. ואללה, יופי של הסכם, אחלה הסכם, התייקרות של 25%. אבל זאת גם לא ההתייקרות הראשונה. זאת ההתייקרות השנייה, כי בעצם המחיר כבר עלה רק ביולי האחרון מ-5.5 שקלים ל-6 שקלים. אני באמת אומר לכם, כמה אתם חושבים שתוכלו לירוק על הציבור הישראלי? כמה אתם חושבים שתוכלו להתעלם מהאזרח שאוסף שקל לשקל, שקם בבוקר, יוצא לעבודה, מקבל צו 8 למילואים, הולך למילואים, אין לו תחבורה ציבורית כדי לנסוע למילואים. כמה תוכלו להתעלל באזרחים כדי לממן את החגיגות שלכם? הרי משרד ממשלתי אחד אתם לא מסוגלים לבטל. אחד. הרי אתם לא מסוגלים לקצץ שקל אחד בכספים הקואליציוניים. אבל מה, 25% עלייה במחירי התחבורה הציבורית – אין בעיה, אין בעיה. ואת זה אתם עושים בתקופה שבה התחבורה בתוך מדינת ישראל היא קטסטרופלית והתחבורה ממדינת ישראל ואל מדינת ישראל היא קטסטרופלית. אתה, ישראל כץ, הובלת את רפורמת השמיים הפתוחים. שמיים פתוחים, תחרות בין חברות התעופה. חברת תעופה אחרי חברה תעופה סוגרת את המסלול שלה למדינת ישראל, ומה עושה השרה מירי רגב? היא טסה לחוץ לארץ. היא טסה, אין שום בעיה. אזרחי ישראל לא יכולים לטוס, יש קו אחד בבלעדיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי, טלי גוטליב. בבקשה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יש קו אחד בבלעדיות לניו יורק, השמיים סגורים, אין תחרות. ואיפה משרד התחבורה? איפה הוא פועל כדי לפתוח את השמיים? אתם סוגרים את המדינה הזאת, אתם סוגרים את השוק, ובמקום לסגור את המשרדים שלכם אתם באים לאזרח הקטן ומעלים את תעריפי התחבורה הציבורית ב-25%. אתה יודע מה הדרך הטובה ביותר – בזה אני אסיים – שהממשלה הזאת יכולה להילחם ביוקר המחיה? פשוט להתפטר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, נשקול את הצעתך. חבר הכנסת ירון לוי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בחיוב, בחיוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חכה, זה השקט שלפני הסערה. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> כן, איזה שקט. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, הצעת החוק הזאת היא קצת נושא מגוחך. יצא לך לעבור קצת על הצעת החוק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עכשיו שמעתי אותה משר החוץ. שמעתי אותה בבירור. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד השר כץ, שהציג את ההצעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא הציג את זה בבהירות. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש בבהירות. אני רק רוצה לסבר את האוזן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באמת, אני רציני. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גם רציני. אבל תראה, בסופו של דבר אני רוצה להסביר למי שנמצא כאן, עצם העובדה שאנחנו לא מחייבים את הרשתות הגדולות להעסיק מדריכי חדרי כושר – זה פוגע בציבור המתאמנים. החוק הזה מדבר על זה שבמידה שיש קטינים בחדרי הכושר, חדר הכושר, מכון הכושר, ייאלץ להעסיק מדריך. חדרי כושר מקבלים מגיל 14. זאת אומרת שאין חדר כושר – זה מפריע לי קצת שמדברים, טלי. תקשיבי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, די. תכבדי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ירון, סליחה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם אם זה לא היה ירון. במיוחד לירון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רק שנייה. קודם כול, לירון יש פה קדימות. סליחה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אופיר, תקשיב גם אתה, יכול להיות שאתם עוד תתחרטו. בסופו של דבר – אגב, בעברי היו לי שני חדרי כושר, עסק שמקים חדרי כושר – ציבור המתאמנים בחדרי כושר, החתך המשמעותי מאוד הוא 14 עד 18. כאן אתם באים ואומרים: תקשיבו, חדר כושר שיש בו חתך הגילאים הזה, החוק מחייב אותו להעסיק מדריך. עד לכאן – יפה. זאת אומרת שבעצם החוק לא משנה דבר כי כל רשת גדולה – ה-low cost הזה, של 99 – כל המחירים הנמוכים האלה צריכים להעסיק הרבה מנויים, להכניס הרבה מנויים, אז כבר החוק הזה לא מסתדר לי מבחינה כלכלית והגיונית. מה אני חושש שמסתתר מאחורי הדבר הזה? שנער יצטרך להגיע – או כל בן אדם שרוצה לבוא ולהתאמן בחדר כושר – והוא יצטרך לשלם על מפגש עם מדריך תוספת של כסף, זאת אומרת שאנחנו מכבידים נטל כלכלי על אותם מתאמנים. במקום לעודד את הספורט ולאפשר – כשיש תחרות מדהימה, אגב, בחדרי הכושר היום – אנחנו כאן בעצם מעוותים את זה מחדש ואנחנו פוגעים בזה. איפה אנחנו כן צריכים מדריכים – והחוק הזה בדיוק מראה ההפך? בגיל השלישי. אנשים קשישים, שחצו את גיל ה-70, 80, מגיעים לחדרי כושר – אגב, ב-05:30, אני נמצא בקאנטרי בבת ים, אני פוגש אותם. תאמין לי, חייבים שיהיה מדריך חדר כושר נוכח בדבר הזה. מעבר להיבט הכלכלי, שהחוק הזה לכאורה משאיר את הכסף של המשכורות, של המדריכים, הוא פוגע באופן ישיר בציבור המתאמנים. אני לא יודע איך התייחסתם לגבי ההשלכות של חברות הביטוח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה יעלה את המחיר. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך משהו. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> החוק שהביא גם אותו שר, מיקי זוהר, עם הספריות, אם אתה זוכר – איזה רעש ואיזה התנגדות היו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ואחרי זה הגענו להסכמות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כשיש שר עם ראש פתוח, אני מאמין שבדיון נשמע את ההערות – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוועדה, אמרתי. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – ואחרי זה, דרך אגב, הספריות – שהייתה התנגדות יותר חזקה, וזה הוצבע פה אחד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסוף הגיעו להסכמה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אז גם פה, ראש פתוח. וההערות שלך חשובות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרתי את זה לחבר הכנסת מנסור עבאס, שהביא כמה טענות באמת הגיוניות, להעלות את זה בוועדה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אשמח משפט לסיום. בסופו של דבר, תראו, הכוונות טובות, בסוף אנחנו רוצים לעודד אנשים לעסוק בספורט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק. בזה אין אופוזיציה וקואליציה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין כאן קואליציה ואופוזיציה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הרבה דברים שעושים היגיון. שנייה. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברגע שבן אדם בגיל השלישי מתאמן, אנחנו צריכים להיות רגועים שנמצא שם מדריך. ברגע שנער מגיע לחדר כושר, הייתי רוצה, בתור הורה, שתיבנה לו תוכנית אימונים ראשונה – ברגע שהוא מגיע לעולם הספורט, שהוא לא עולם תחרותי; חדר הכושר זה הובי של אחר הצוהריים עם החברים. בואו נדאג לזה שבסופו של דבר אנחנו נשמור על הילדים ועל האנשים שמתאמנים בחדרי הכושר וגם לא נפגע בכל אותם מדריכים ומדריכות, בכל המפעל הזה. זאת קבוצה גדולה מאוד של אנשים שהיום מתפרנסים מהדבר הזה, ואנחנו נצטרך למצוא להם תחליף, כי רצינו בעצם לעשות איזשהו משהו, שהוא קצת מריח לא טוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ראש ממשלת הדמים השתיל סוכנים בתוך הצבא על מנת לרגל ולתפוס מסמכים מסווגים ומידע מודיעיני. במקביל, כחלק מחלוקת העבודה הקרימינלית במאפיית הביבים, שליחים אחרים שלו, שלהם הוא כנראה משלם מכספי שוחד ודמים אפלים כאחרון המאפיונרים, פברקו ועיוותו את החומר הנשדד כחלק ממבצע נגד עסקת חטופים מתגבשת. עוד בדצמבר אמרתי במליאה שנתניהו מסית נגד משפחות החטופים, והינה נחשף שמי שהפקיר את חירותם ואת חייהם עצמם, גם פועל אקטיבית למנוע את שחרורם. נתניהו, אם אתה מפחד – ואתה מפחד – מתיקי האלפים, מה יוליד יום בתיק 101, תיק 101 החטופים, שעליהם גזרת מוות בעינויים, ובמשפחותיהם התעללת והתעמרת? לא רק החטופים ומשפחותיהם על הכוונת של נתניהו. הרי כל המטרה של מבצע הרעלת התודעה הפלילי, של החדרת סוסים טרויאניים לתוך הצבא, של הפברוק וההסתה נגד משפחות החטופים, היא מתן לגיטימציה ציבורית להמשך הטבח בעזה. מי שהתעלמו מסבלם של הפלסטינים ועצמו עיניים נוכח רבבות חפים מפשע שנטבחו בג'באליה, ברפיח ובח'אן יונס, מגלים כעת שכולנו מוקרבים על מזבח מלחמתו של הרודן. לפני כשנה אמרתי שממשלת ישראל ניצלה את הטבח המזוויע של חמאס למטרות פוליטיות ושנתניהו היה מעוניין בפיצוץ כלשהו למען שימור כוחו. העדפתם להעניש אותי בהרחקה במקום להקשיב לאזהרותיי. ומה האירוניה? מי ש"חשף" את אמירותיי היה עמית סגל. סגל, שופר דמוי עיתונאי, שימש כמוציא העיקרי לפועל של מכונת הרעל בקמפיין להשארת החטופים בשבי. סגל, כמו שאר העבדים הנרצעים – צחי ברוורמן, יונתן אוריך, אלי פלדשטיין, שרון דרטבה – וכמובן ראש הנחש עצמו, צריכים להיות מובלים באזיקים לחדר החקירות, מהר, לפני שיוכלו לתאם עדויות ולהשמיד ראיות. ואיפה הייתה האופוזיציה בזמן הזה? הצדיעה לתופי המלחמה. רק אנחנו יצאנו נגד שפיכות הדמים בזמן אמת. מעבדיו הנרצעים של נתניהו אין לי ציפיות, אבל מתי תתעוררו, אתם באופוזיציה? מתי תישירו מבט לציבור ותגידו באומץ – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – המלחמה משרתת רק את הנאשם נתניהו ואת הכהנאים שסביבו? רק סיום המלחמה יביא להפסקת ההרג ולשחרור החטופים, רק הסדר מדיני של שלום צודק יביא ביטחון לכולנו. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, השר מרגי, אני חושב שאני יכול להגיד "כבוד השר" – לצערי על חלק מהשרים שיושבים פה, השרות גם, אני לא יכול, קשה לי להגיד את זה בימים האלה. החוק הזה שאנחנו דנים בו עכשיו הוא בעיניי – ואני אומר את זה לצערי – הוא חוק של הון שלטון, הוא חוק – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה, על מכוני הכושר? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, כי שמענו פה דברים, גם ממיקי וגם מירון. אני – כלום, אני לא עושה מכון כושר, באמת, וחשבתי באמת שאולי הרעיון הזה נכון, כי למה שאני אני אעמיס על בעלי המכונים? אבל לאור הדברים, אמר פה אופיר כץ, יו"ר הקואליציה, וגם אמר את זה ארז, שהיה היו"ר מש"ס, אלה דברים שעושים היגיון. גם בחוק הספריות של מיקי, של השר, היה פער מאוד גדול ובסוף הייתה פה הסכמה פה אחד בוועדות, בגלל – אתם אומרים פה דברים שיש בהם היגיון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, החוק הזה, חוץ מזה – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני רק אומרת, שתדעו, זה לא נפל על אוזניים ערלות, כי פתאום אומרים לנו פה אנשים שהיו להם מכונים. שתדע, חבר הכנסת, היו דעות של בעלי מכונים שאמרו אחרת, אבל הינה, שמענו – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת הכנסת גוטליב, אני אגיד לך דבר אחד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני פשוט לא הולכת למכון. אני לא הולכת למכונים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כיוון שאני בא פה מאחורה, יש פה חבר כנסת אחד, לא משנה, שמקובל גם בקואליציה, גם באופוזיציה, כמי שמבין הרבה בספורט המאורגן בישראל, קוראים לו חבר הכנסת סימון, את מכירה אותו. לא דיברו איתו, לא שאלו אותו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אז הינה, אני רק אומרת, אני עכשיו מקשיבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר, אם היו מדברים איתו, אם היו שואלים אותו, כנראה היינו במקום אחר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני רק אומרת, שיהיה ברור, כי השר מיקי זוהר מקשיב לזה, הוא עשה את זה בחוק הספריות, וגם בזה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אני, יש לי כבוד באמת לשר מיקי זוהר, באמת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. הדברים שאמרתם עשו – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מבין את זה. לפעמים אני לא מבין אותו. גם בחוק הזה אני לא מבין, ואני חושב שההתייעצויות פה לא מיצו את עצמן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני חייבת להגיד לך שהתחברתי להצעה של החוק, ושכנעתם פה, תוך כדי דיונים, עניינית – בגלל שאני לא מכירה מכוני כושר – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קח לי את הזמן אחר כך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אין בעיה. בגלל שאני לא מכירה מכוני כושר חשבתי שלא צריך להעמיס על מכונים את החובה בהדרכה וחשבתי שזו התערבות – כמו שאני נגד בדרך כלל להתערב לבעלי עסקים בעבודה. אבל לאור הדברים שהשמעתם פה – וגם אמר יו"ר הקואליציה שצריך להשמיע את זה בוועדה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, זה בריאות הציבור, זה מסכן את האנשים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מיקי, אני אומרת שוב, בעוונותיי, אני התחברתי לחוק בהקשר הזה. אני לא עושה מכון כושר, ולכן לא הכרתי את הדקויות. עמדו פה כמה ודיברו על זה ספציפית, על המורכבות שקשורה לגילים המאוד מסוימים, גם לקבוצת הגיל הצעירה וגם לקבוצת הגיל הבוגרת, וצריך לדון בזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אפילו אם לא קורה כלום, ומישהו לא מקבל משהו ושובר משהו, אבל מתעמל ומתאמן לא נכון, הוא עושה נזק גופני בהיעדר מדריך. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> ברשותכם, אני אתן לדובר להמשיך. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> סליחה, חבר הכנסת, רק היה חשוב להבהיר כי אנחנו מקשיבים לזה, וזה לא איזה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה בסדר, זה פרלמנט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שיח מכבד וראוי. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה, ברשותכם, ללכת גם למה שכעננה מעל ראשי כולנו, אני מקווה, ואני לא מבין למה הקואליציה מדברת איתנו על חוק המעונות. אני לא מבין. יש כאלה שיגידו: זה לא יהיה, אין לך מה לדאוג, מתוך הקואליציה, אבל מה זה כן יעשה? זה יעשה שנאה. זה יעשה שנאה, כאילו היא לא חסרה לנו עכשיו, בזמנים האלה. ואני אומר, אמרתי את זה כבר כמה פעמים במהלך השבועות האחרונים, יש דברים שאין בהם שמאל וימין, אין בהם קואליציה ואופוזיציה. יש כאלה שמעל האלונקה וכאלה שמתחת, יש משרתים ויש משתמטים. קלמן ליבסקינד כתב: יש נותנים ויש לוקחים. אני אומר לחבריי בציונות הדתית, החרדים – חברי חבר הכנסת חילי טרופר, חברי כנסת מאחורי ההצעה הזאת קוראים לכיפה שלך ושלי "כיפונת", כבר שנים. מזלזלים בנו, מזלזלים בתורה שלנו, מכנים אותנו בכל מיני כינויים, ולפעמים גם בחוץ אומרים "יימח שמך", ככה. אייכלר, זו השפה שלו, "יימח שמך". פרוש קורא לזה "כיפונת". למה הם, לא אכפת להם מהאחווה, מהאחדות, מהניצחון האמיתי, אני יכול להבין. לא אכפת להם. הם רק באו לקחת, לחלוב. אבל למה חברי הכנסת מסיעות הקואליציה, שמשרתים עם הילדים שלנו, שמבינים את המחירים, שחיים איתנו, שעובדים איתנו, למה אוזנם בכלל כרויה לדבר כזה, שברור שמה שאתה רוצה להציע בחוק הזה הוא איך לעקוף את ההשתמטות, לפצות את המשתמטים ולוודא שהם גם לא יוכלו לא רק לשרת גם לא לעבוד? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, צריך לסיים, ואני מסיים, אבל אני יודע, אתה יודע, שלצערי הרב הימים הבאים יהיו תחת החוק הזה, בגלל שזה יושב על כולנו, בגלל שכל הנושא של ההשתמטות יושב על כולנו. אני מקווה שעד יום רביעי, כשזה יעלה פה יותר, יהיו פה מספיק חברים בקואליציה, לפחות אלה שציונים דתיים – לא בציונות הדתית, ציונים דתיים, או ציונים מסורתיים – שיבינו את גודל האחריות שרובצת על כתפי כולנו. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה. שימו לב לכמה שינויים בסדר הדוברים. בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שבשנתיים האחרונות מאז שהגעתי לכנסת כמעט לא היה שבוע שלא דיברתי על הסוגיה של החברה הערבית הבדואית בנגב, וכמעט לא היה שבוע שלא העליתי גם את נושא הריסת הבתים בנגב, שנמשך והולך ומתרבה מיום ליום. אני גם אמרתי לאורך כל הדרך שלאנשים אין תחביב לבנות בצורה בלתי חוקית. האחריות לתכנון, לתת אפשרות לאנשים לבנות, להתקיים בכבוד – צריך לתת את האפשרות דרך מוסדות התכנון ולהוציא היתרים. לשם כך הוקמה הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. בממשלה הזו היא הועברה לסמכות של השר שיקלי. בשנתיים האחרונות הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לא הסדירה אף בית בנגב. ומעבר לזה, כולנו ראינו את הפרסום בהארץ בשבוע שעבר, שרשות הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב בהוראת השר שיקלי מחליטה להקפיא את תהליך ההכרה ביישוב רחמה בנגב. ביישוב רחמה האנשים היו מוכנים להסדרה במקום, הם היו במשא ומתן, בשיתוף פעולה עם כל המוסדות, כדי להכיר ביישוב, כדי שתהיה להם האפשרות להיות יישוב מוסדר, מוכר, והתהליך התחיל ב-2012. ב-2021 הייתה החלטת ממשלה להכיר ביישוב לאחר כל התהליך, ואחרי שנתיים באו השר שיקלי ורשות ההסדרה להתיישבות הבדואים בנגב והקפיאו את ההכרה ביישוב. מה פירוש ההקפאה? שימשיכו להיות צווי הריסה בנגב. הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב לא נותנת שום אופק תכנוני לאוכלוסייה הזו. הדבר היחיד שפועל בנגב היום – כל משרדי הממשלה אומרים שכשיש מלחמה אין כסף לכלום. אבל יש כסף לאכיפה, כסף לדחפורים, כסף להרס, ליחידות משטרה לאבטח את ההריסות, והשר מתגאה בזה. המדיניות הזו צריכה להיפסק. צריך לתת לאנשים את האפשרות לתכנן, לקבל היתר. צריך להכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אושר שקלים. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה קודם להתחיל באיזשהו סיפור קצר. בשבוע שעבר התפרסמו בתקשורת – ראיתי בעיקר ב-ynet, שהדהדו ששר הביטחון אמור להתחלף ולעבור מתפקידו, ומי שאמור להחליף אותו יהיה ישראל כץ. בסוף השבוע, אפילו עד היום, אנחנו שומעים על הפרשה הביטחונית המסוכנת, שמהדהדים אותה יותר מדי, ובאמת שומו שמיים, מה כבר קרה, ואני שואל – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה, אתה ראש אמ"ן? אתה יודע מה קרה? אתה יודע מה קרה? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מעבר לעניין של הצביעות – אל תפריע לי, שירי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה? אתה מפריע פה לכולם, מה זה אל תפריע לי. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> מעבר לעניין של הצביעות, והמוסר הכפול והאכיפה בררנית, אני רוצה רגע להציע כיוון אחר. אני שואל שאלה מאוד פשוטה: את מי הסיפור הזה משרת? את מי הסיפור הזה משרת? למי הסיפור הזה טוב? שירי, תקשיב עד הסוף. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למי? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אני שואל עוד פעם, בשבילך עוד פעם: למי הסיפור הזה טוב? את מי הסיפור הזה משרת? הרי – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה שואל את זה? למה? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי אם זה כך, היום היינו כנראה – יכול להיות שהיה אמור להיות עכשיו שר ביטחון אחר. אבל מה, יכול מאוד להיות שאולי – אני מעלה תהייה – הסיפור הזה משרת את שר הביטחון? אולי זה גורם לכך שמעכבים את ההדחה שלו? אולי זה נדחה באיזושהי צורה? אולי הם מבטלים את ההחלפה שלו? אני מעלה פה איזושהי תהייה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אתה חייב לצפות פחות בברדוגו. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> שר הביטחון הרי יכול היה לפוצץ את הפרשה הזאת ולהוריד את זה מסדר-היום בשנייה אחת, והוא לא עושה את זה, הוא לא עושה את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה? אתה יודע – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> יכול אולי להיות שזה משרת גם את האינטרסים שלו. אני מעלה פה, עוד הפעם, יכול להיות שזה משרת את האינטרס שלו. אי-אפשר להתנהל בצורה הזו. לכן, מכאן, אני שוב קורא: אדוני ראש הממשלה, הדבר הזה לא הגיוני. אי-אפשר להמשיך בצורה הזו, אי-אפשר. ולכן, אדוני ראש הממשלה, אם צריך לעשות שידוד במערכת הביטחון, זה הזמן. דבר ראשון, להעביר מתפקידו את שר הביטחון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת חילי טרופר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חביבי, אתם, לא ייאמן, אתם. זה – – – היחידי היציב במערכת הביטחון. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> היציב שעוזר לכם, אולי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איזה עוזר לנו. הוא עוזר לעם ישראל. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה לנצח את המלחמה. אתה גם רוצה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מנצח אותה בינתיים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת. חבר הכנסת שקלים וחבר הכנסת שירי. חבר הכנסת לוי, שמעתי שיש אוכל מאוד טעים בפרסה. אפשר להמשיך את הדיון שם. חבר הכנסת שקלים, חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת שירי, בואו ניתן לדובר הבא. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> רק כישלונות, נכון? אתה לא מסוגלים לבוא ולתת קרדיט אחד לראש הממשלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת שקלים, קח את חבר הכנסת שירי, צאו תאכלו מרק ביחד בחוץ. חבר הכנסת שירי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> מה היו"ר שלך עשה למאמץ המלחמתי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה עשית למאמץ המלחמתי? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> על זה אתה לא מדבר, נכון – – – ראש הממשלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל הזמן אתם מאשימים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתם כל הזמן מאשימים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מישהו לא מצליח – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> יש פה קרב שי"ן בשי"ן, שירי ושקלים. אני רק מציע לכם להמשיך את זה בפרסה. חבר הכנסת טרופר, בבקשה. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביום רביעי עתידה הקואליציה, כך לפחות לפי כוונתה כעת, להביא לאישור את מה שנקרא חוק המעונות, שם מכובס לחוק מימון השתמטות. אני רוצה לדבר – אתה תבין על מה אני מדבר, וגם חבר הכנסת שטרן דיבר על זה קודם, שדווקא יותר ויותר מבני ובנות הציונות הדתית מבינים שמפלגת הציונות הדתית כבר לא מייצגת אותם. לא רק בגלל שהעומד בראשה שירת שירות מאוד חלקי ומאוד מאוחר; אפילו לא בשל העובדה שהשותף שאיתו הוא רץ בראשות הרשימה לא שירת אפילו יום אחד; גם לא מפני ששר האוצר בעצמו קרא בעבר, ולא שכחנו זאת, לא להתגייס לצה"ל – אז זה היה במחאה על פקודת השירות המשותף. אני חושב שרבים מרגישים שבן גביר, סמוטריץ' וסטרוק ואחרים כבר לא מייצגים אותם מפני שלמעלה משנה בתוך המלחמה, אולי למעט השר אופיר סופר, מנהיגי המפלגה לא מצליחים להביע עמדה ברורה וערכית, בהירה וחדה, על החובה של חרדים להתגייס לצה"ל. גם עכשיו, אחרי חודשים ארוכים ומחיר שובר לב, הם נעים בטווח שבין איזה המהום אמירה כללית, שלא מחייבת, לבין שתיקה ותקווה שהנושא ירד מסדר-היום. הם כבר הצביעו לפני כמה חודשים בעד מתווה מחורר שהיה ברור שלא יקרה איתו שום דבר, וכשהזהרנו אותם בזמן אמת שמדובר בבלוף, הם תקפו אותנו. לאורך כל השנה האחרונה הם ממש נמנעים מהבעת עמדה בנושא ולא השתתפו גם במשא-ומתן שהיה, כאילו כל העניין הזה לא נוגע להם. רק בתקופה האחרונה, כשהציבור הציוני דתי כבר זועק זעקה מעומק הלב ודורש את תיקון העוול, הם נאלצים – הם ממש נאלצים, אתה רואה שהם לא רוצים להתייחס לעניין. יש שם דמעות של כאב אמיתי, יש שם אמירות כלליות ויפות, אין שם מעשים. למי שהיה ספק כמה גדול המרחק בין הציבור הציוני דתי לבין ההנהגה של המפלגה הציונית דתית, הרי שהאישור בוועדת השרים לחקיקה, בחסות שר האוצר סמוטריץ', בעד סבסוד המעונות לילדי משתמטים, בא והוכיח שהמפלגה הציונית דתית אומרת מילים יפות אבל במעשים רק משחררת מגזרים משותפות בנטל. לכן, כדאי שכל הלוחמים האמיצים ומשפחותיהם מהציונות הדתית, אלה שנלחמים שכם אל שכם עם אחיהם החילונים, מקיזים דם ומשלמים מחיר דמים בלתי נתפס, ידעו שהמנהיגות של המפלגה ציונות דתית אינה ראויה להם. אחרי ההצבעה בוועדת השרים ולקראת ההצבעה ביום רביעי, נכונים דבריו המדויקים של קלמן ליבסקינד: הצבענו לציונות הדתית ומצאנו את הפתק שלנו מייצג את יהדות התורה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. שימו לב, לתשומת לב כל חברי הכנסת, רשימת הדוברים עכשיו נעולה. הדובר הבא, חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדלפה שפגעה במדינה, פרשייה ביטחונית חמורה, סכנה לחטופים – אני לרגע חשבתי שכל הנרגשים והמודאגים מדברים על הפרשה משדה תימן, אותה פרשה שבה חיילי המילואים שלנו הואשמו בהאשמה כאילו ביצוע מעשה סדום במחבל נוח'בה נפשע. לרגע חשבתי שכל הפסטיבל הנוכחי עוסק בזה שעד עכשיו, מאז אותו יום לפני ארבעה חודשים שבו הודלף באופן פלילי סרטון מבושל שבו כביכול נראים חיילינו מבצעים מעשה אסור במחבל הנוח'בה, עדיין לא נעצרו חשודים בהדלפה. נעזוב את העובדה שלא רואים כלום בסרטון והוא מבושל כל-כולו, אבל ריבונו של עולם, מדובר כאן בעבירה פלילית חמורה. הרי את הנזק שגרם הסרטון הזה בעולם למדינה, אף אויב לא הצליח לגרום. היום כולם דואגים ומדברים על חיילי המילואים, אבל כבר ארבעה חודשים שאני לא שומע מילה על כך שחיילי המילואים שלנו לא זכו למינימום שמגיע לאחרון העבריינים – הליך הוגן. אני חשבתי שזו הפרשה החמורה שממנה מזדעזעים באופוזיציה, בתקשורת בשמאל. אבל אז גיליתי שלא. חבריי, אני באמת לא מבין את השתיקה. אם זה לא נתניהו, זה לא מעניין? פתאום המילואימניקים כבר לא חשובים? כבר אין שלטון חוק? אם החשודים הם בצד של הדיפ סטייט אז לא צריך לטפל בזה? ארבעה חודשים חלפו ואף אחד לא ממהר לסיים את החקירה ולהסביר לנו איך חיילי המילואים שלנו הוכפשו בצורה כזאת, מי הדליף, מי בישל ומי גרם נזק עצום למדינת ישראל. אני כבר לא מדבר על מאות הדלפות שפגעו בחודשים האחרונים באינטרס הישראלי; הדלפות שהעבירו את המסר כאילו נתניהו מטרפד עסקה; הדלפות שסייעו להפנות את הלחץ הבין-לאומי לוויתורים לעבר ישראל; הדלפות שפגעו במשפחות החטופים וקרעו את העם הזה לגזרים וסייעו בעצם למטרות של האויב. כל אלה לא מעניינים. רק ההדלפה ששירתה את האינטרס הישראלי להגברת הלחץ על חמאס, רק היא עבירה ביטחונית חמורה. אדוני היושב-ראש, עם ישראל כבר לא תמים. עם ישראל בוגר עלילת הדם של הצוללות. עם ישראל בוגר תיקי האלפים התפורים. עם ישראל לא קונה ולא יקנה את הרדיפה הזאת. עם ישראל יודע מי עמד איתן מול כל הלחצים מחוץ, מול כל הרפיסות מבית. עם ישראל יודע מי דחף ומי דוחף לניצחון בלי להישבר. אז גם עכשיו, על אפם ועל חמתם של כל התופרים והרודפים, ראש הממשלה בנימין נתניהו רק הולך להתחזק מכל העניין הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. גם לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הממשלה אישרה בשבוע שעבר את הצעת תקציב המדינה לשנת 2025. אני, בדיוק כמוך, חבר הכנסת שקלים, עברתי על ספר התקציב על כל הסעיפים. בוא נדבר על מה שראינו שם. בתקציב הזה יש העלאת מס הכנסה. כן, הם קוראים לזה הקפאת מדרגות מס אבל הלכה למעשה מדובר בהעלאת מס הכנסה. בתקציב הזה יש העלאת מס ערך מוסף ב-1%. בתקציב הזה יש העלאת דמי הביטוח הלאומי, העלאת מס בריאות, פגיעה בתוכניות הפנסיה ועוד מספר הגזרות שאולי פחות מדברים עליהן. אבל כל הגזרות האלה וכל המיסים האלה מושתים על המשפחות העובדות, על מעמד הביניים הישראלי, על משרתי המילואים – שאתם כל כך אוהבים לעלות לכאן ולדבר עד כמה אתם בעד משרתי מילואים, ואתם משיתים עליהם עוד ועוד מיסים. כל משפחה עובדת במדינת ישראל בשנה הבאה הולכת לשלם – מדברים על 10,000 בשנה, אני חושב שזה אפילו יותר; זה יכול להגיע ל-12,000 שקלים ואפילו ל-14,000 שקלים. זה מה שאנחנו ראינו בתקציב הזה, חבר הכנסת שקלים, אני ואתה. מה לא ראינו בתקציב הזה? לא ראינו בתקציב הזה שום קיצוץ בכספים הקואליציוניים – זה כנראה ינוע בין 4 ל-5 מיליארד שקלים; לא ראינו סגירת משרדים מיותרים בכלל – משרד אחד לא ייסגר. << קריאה >> גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, זה היה לפני שנה. זה היה לפני שנה, חברת הכנסת דיסטל. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – שנייה. אתה שואל אותי בגלל שם המשפחה שלי? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. ממש לא. ממש לא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כממלא מקום בוועדת הכספים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי שאני ואתה עברנו על ספר התקציב, ואני מספר, גם בשמך, מה ראינו שם. אז לא ראינו סגירת משרדים מיותרים, ואל תגידו לי שזה כסף קטן. זה לא כסף קטן, כי בסופו של דבר, יחד עם הכספים הקואליציוניים, זה יכול להגיע ל-6–7 מיליארד שקלים. מעבר לכסף הזה, שהיה יכול לחסוך חלק מהעלאות המיסים, היינו יכולים גם לחסוך לפחות חלק מהורדת דירוג האשראי, כי בגלל, גם בגלל, הורדת דירוג האשראי אנחנו הולכים לשלם – לא אנחנו, אזרחי מדינת ישראל – הולכים לשלם על ריבית עוד 11 מיליארד שקלים. בסופו של דבר, חברי הכנסת מהליכוד, מהציונות הדתית, התקציב הזה פוגע גם במצביעים שלכם. זה לא מחויב המציאות, זה יכול להיות אחרת. אז בואו נשנה את זה ביחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הפוליטיקה, להבתנו, חודרת לקודש-הקודשים. איך אני יודע? כי פה על הדוכן לפניי שמענו כמה דברים מפורשים. למשל שמענו חבר כנסת שמבקש – מתחנן – מראש הממשלה, ממפלגתו, להדיח את שר הביטחון. ואני שואל את עצמי, חבר הכנסת בן ברק, למה להדיח את האיש הלוחם, הגנרל – הכרתי אותו כמפקד פיקוד דרום – במה הוא חטא? איש אמיץ, עומד על דעתו. אנשי מפלגתי, כשהיו ביחד בקבינט, לא תמיד היו בדעה אחת – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת שוסטר, הוא חטא כי הוא מצליח – אנחנו לא רוצים אנשים מצליחים לידנו, אנחנו רוצים אנשים כמו קרעי ואחרים, שלא יצליחו. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. אז יכול להיות שהוא מצליח, ויכול להיות שהוא לא מספיק נאמן לשלטון, למשפחה, לא ברור לי. איש מתאים מאוד, לא ממפלגתי. ואני מקווה שהוא ישרוד את מחול השדים ואת הפוליטיקה הזו בקודש-הקודשים. וחבר כנסת אחר מאותה מפלגה אמר לפני כמה דקות, בציניות, שהוא לא כל כך מבין את הבעיה עם הפרשה שכרגע נחקרת. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר שפה לא מדובר בהדלפה, זה החלק הקטן; מדובר באדם, על פי המידע שיש בידי ופורסם, שאין לו סיווג לעסוק במה שהוא עסק. אין סיווג. אסור לו. והוא בחוצפתו חשף – נחשף למידע שאסור לו להחזיק בידו, זאת עבירה בפני עצמה; לאחר מכן עוד הגדיל והחמיר את המצב ואת המידע הזה בלא אישור, לטעמי תוך פגיעה או חשש לפגיעה בביטחון המדינה, העביר מחוץ למדינה, לחוץ לארץ, כי שם אין צנזורה; לאחר מכן – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת שוסטר, אני רק מבקש לומר שבעיסוק בפרשה הזו גם על חברי כנסת מוטלת החובה להיות זהירים בדבריהם, כי דברים שנאמרים כאן, עדיין חייבים בבקרה בהיבט של – – – << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. אני מקבל, ואני מדבר על דברים שאני שומע. זאת אומרת, גם חבר הכנסת שדיבר לפניי – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> לפי מה שפורסם לכאורה בתקשורת. הייתי צריך להעיר את זה גם לחבר הכנסת כסיף, ששוחח על הפרשה. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז אני מקבל את ההערה. אני מקבל את ההערה, ואני מקווה שמקצת, לפחות, אם לא כל הדברים, יימצאו כלא נכונים. אבל אני אומר, אם אלו הפרטים שאנחנו מכירים, חזקה עלינו שאנחנו צריכים לדחות אותם, להזדעזע מכך. ולאחר מכן, כמובן, מתנפלים כמוצאי שלל רב אנשי לשכת ראש הממשלה ודבּריו בתקשורת, ומהדהדים את מסר הפוליטי המקובל תוך כדי הכפשת משפחות החטופים. איך אמרנו, כל זה לכאורה. אני חושב – הייתה לנו הצבעת אי-אמון, היה רוב יפה, רק לא הספיק. פרשה כזו – אני מנסה לחשוב מה קרה עם רבין, שהיום יום פטירתו, רציחתו – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – על מה הוא התפטר ב-1976, ועל מה היום בכלל לא חושבים שזו בעיה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, לפני הדובר הבא אני רק רוצה לציין שוב, אני אקרא מתוך תקנון הכנסת, עמ' 182, כי כבר שני חברי כנסת התייחסו לזה: "התערבות במהלך של משפט המתנהל בבית המשפט על ידי פניה ישר לבית המשפט או על ידי העלאת פרטי המשפט מעל במת הכנסת, כל עוד לא ניתן פסק דין סופי, אינה עומדת בהתאמה למעמדו של חבר הכנסת, ויש להימנע מכך". החלטת ועדת הכנסת כבר מ-1953. אז אני רק מציין את הדברים, כי זה נושא שמדובר כאן לא מעט. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >> אני מספרת לכם צ'יזבט. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> צ'יזבט, קבלו. דרג צבאי מסתיר מראש הממשלה מסמך, מסמך מאוד חשוב. ואז מישהו בצבא חושב שהמסמך הזה, לא רק חשוב שראש הממשלה יקבל אותו, המסמך זה רב-חשיבות לביטחון מדינת ישראל. למה אני מספרת לכם את זה בתור צ'יזבט? כדי שאני לא אפר שום דבר או אולי אני אפריע למשהו. יש לי חסינות, אני עומדת פה, ואני חסינה, נקודה, מכל דבר. ופה אני רוצה להבהיר לכם, אם אתם עוד לא הבנתם, מה מתגלה לנו בימים האחרונים: ממדרים את ראש הממשלה ממסמכים רבי חשיבות. אני אדגים מסמך אחד, שהתייחסתי אליו בזמן אמת. העיתון הגרמני בילד פרסם מסמך, הכול כתוב בדברי ימי הטוויטר שלי. העיתון הגרמני בילד פרסם מסמך שמתייחס לאסטרטגיית חמאס וסנוואר, רב-המרצחים, יימח שמו וזכרו, באשר לעסקת חטופים שלא תהיה, למה אסור שתהיה עסקת חטופים ועד כמה צריך לעשות מניפולציה ולצער מאוד את עם ישראל ואת משפחות החטופים. פורסם בבילד, ואני כמובן אמרתי שאיזה יופי שהמחאות הקיצוניות בארץ מתיישבות עם אסטרטגיית חמאס. שעתיים אחר כך מפרסם הצבא התייחסות: המסמך, לא בטוח שהוא אותנטי, לא בטוח שהוא בהכרח נלקח מהמחשב של סנוואר. אני אומרת בזמן אמת – לא משפט ולא דיון – בזמן אמת אני מתראיינת ואומרת: תגידו לי, הצבא תוך שעתיים יודע להגיד לי על מסמך שהוא כן אותנטי, הוא כזה, יש בו בעיה כזאת, יש בו בעיה אחרת? אמרתי, פשוט מאוד, המסמך הזה היה בידי הצבא, והמסמך הזה היה בידי הצבא והמסמך הזה, אוי ואבוי, רחמנא ליצלן, מחזק את ראש הממשלה, מחזק את דבריו של נתניהו ומחזק גם את דבריי שלי, דרך אגב – שאני לא גורם סמכות – שאין עסקה, כי חמאס לא נותן שום תגובה לעסקה. ולא רק זה שהוא לא רוצה, המסמך הזה כל כך חשוב כי הוא בעצם גודע את הגלוריפיקציה שזכה לה חמאס המרצח בעולם. כך אמרתי בזמן אמת. ואז אנחנו מגלים שיש עצורים. אני עושה אחת, שתיים ושלוש, כל מה שאני אומרת לכם זו השערה ספקולטיבית שלי: יש עצורים באמ"ן, בצבא. בטח, אתם זוכרים שאחד האלופים הגיע לראש הממשלה בזמן אמת, בקבינט, העביר לו מסמך; הרמטכ"ל בזמנו נורא התעצבן – למה אותו אלוף מביא לנתניהו מסמך בלי לקבל אישור מהרמטכ"ל. אדוני הרמטכ"ל, ראש הממשלה הוא מעליך ואתה לא ממדר אותו ממסמכים. אז בואו נעשה תרגיל בחשבון פשוט, אחת, שתיים, שלוש, השערות שלי: גורמים באמ"ן, חיילים, ראו את המסמך הזה, ראו במסמך הזה חשיבות אדירה; הבינו שלא מביאים את זה לידיעת ראש הממשלה. כנראה, כנראה, עוד פעם, השערות שלי, כנראה העבירו את זה לגורם בסביבת ראש הממשלה, שלא רק לא פגע בביטחון המדינה – לתפיסת עולמי, אדם שהעביר את המסמך הרב-חשיבות הזה לבילד הגרמני, כי לתקשורת הישראלית הוא לא יכול להעביר את זה כי הוא היה מחויב לעבור צנזור, עשה מעשה גדול וחשוב למען ביטחון מדינת ישראל ולמען הבנת העולם מי זה חמאס ואיך חמאס לא רוצה שתהיה לנו עסקת חטופים. ואם אנחנו מדברים בהקשר הזה – אני אומר משפט לסיום. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חשבתי שסוף-סוף יעמידו לדין את מי שמספר לכתבים צבאיים שאין לנו חימוש, כן? כי זה משרת את הנרטיב של סיום המלחמה. זאת, לדוגמה, אמירה שפוגעת בביטחון המדינה. אבל מה שמותר לדובר צה"ל ככל הנראה לא מותר לראש הממשלה. אדוני ראש הממשלה, הדבר שאתה צריך לקחת לתשומת ליבך – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מידרו אותך ממסמכים רבי חשיבות, וזה חלק מהצפצוף, סליחה, של צמרת המטכ"ל על הדרג המדיני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> טלי, אני מקווה שאמרת את מה שאמרת – – – הדברים, כי את לא מכירה את – – – ולא מכירה ואומרת מה שאסור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כשאתה תכיר את הפרטים, אתה תזדעזע, רם. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כנראה, כנראה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אמרתי, סיפרתי לך צ'יזבט. אתה ואני יודעים שכשאני אומרת "צ'יזבט" – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אין שום קשר. אין שום קשר בין מה שאמרת למה שהיה. אין קשר. חבל. חבל להטעות את הציבור. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כשאמרתי בתחילת המלחמה שהיה חשד לכיבוש שני קיבוצים ולא סיפרו לדרג המדיני, אמרת שאין מצב. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אין קשר בין מה שאמרת לבין מה שהיה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לצערי, לצערי, אני צודקת. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> טוב, חברי הכנסת רם בן ברק וגוטליב, בבקשה, ניתן לדוברת לדבר. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, מה העם אמור לעשות עם ממשלה שזונחת את עמה? מה האזרחים אמורים לעשות עם ממשלה שמסכנת את ביטחונם? הרי אם אנחנו מסתכלים על העובדות היבשות, אזרחי ישראל מותקפים בשנה האחרונה בוקר ולילה על ידי ממשלת ישראל. בכל מה שהוא אינטרס של אזרחי ישראל הנושאים בנטל קיומה של המדינה, הממשלה הזו עושה הפוך: נלחמת על הפוך; תוקפת על הפוך; מסיתה על הפוך. אלפי חיילים נופלים או נפצעים בזמן המלחמה הארוכה ביותר והקשה ביותר בתולדות ישראל. ומה הממשלה הזו עושה במקום לגייס עוד חיילים? היא נלחמת כדי לאפשר לאלפי אזרחים להשתמט. במקום לקדש את אלה שתורמים, היא מקדשת את האנטי-ציונים שמשתמטים. במקום הטבות לחיילים, היא מחלקת מיליארדים לאלה שמעדיפים למות מאשר לסכן את חייהם בשירות צבאי. במקום לשמור על ביטחון המדינה, אנשים מתוכה מדליפים סודות מדינה ומסכנים את כולנו. במקום להילחם באויב, הממשלה מנהלת מבצעי תודעה והסתה נגד משפחות החטופים, שזועקות לעזרה, שהיא הפקירה והזניחה. ובמקום להגיד לציבור הישראלי: סליחה, טעינו, כשלנו, פשענו, חטאנו – אין מוסד שלטוני או ממלכתי שתחת הממשלה הזו שאנשיו לא מאשימים בבגידה את כולם. הצבא הבוגד. השב"כ בוגד. המוסד בוגד. בתי המשפט בוגדים. הפרקליטות בוגדים. כולם, כולם בעצם פועלים במעין הפרוטוקולים של זקני קפלן למען האויב ובעד הפלת הממשלה. בסך הכול, זה הגיוני. מה כבר אפשר לצפות משרי ממשלה שמעדיפים משתמטים על חיילים? מה כבר אפשר לצפות מאלה שתוקפים את האזרחים שלהם? ממש ממשלה אוטואימונית. השחיתות הפכה להיות חלק סטנדרטי בהתנהלות. השקר הפך לאמת, האמת – לשק חבטות. הנושאים בנטל הפכו לבוגדים, והמשתמטים הפכו לצדיקים. כל זאת לשם שמיים ולמען הקיסר וכיסאו. ממשלה שבמקום להגן על חיילי צה"ל פועלת כשכפ"ץ של סרבני השירות היא ממשלה שתוקפת את העם שלה ופוגעת וביטחונו. אני לא יודעת מתי תהיינה הבחירות. אבל אני מאמינה שהן יקרו הרבה יותר קרוב ממה שאנחנו חושבים. מה שאני כן יודעת הוא שדקה אחת לאחר הבחירות, כשהעם יבוא עימכם חשבון בקלפי, יגיע הרגע שבו טחנות הצדק יטחנו והעם הזה יסגור איתכם חשבון וישלח אתכם או הביתה או לכלא, כי שם מקומכם. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זהו המקום היחיד לאלו שבשעת מלחמה מקדשים את המשתמטים על גופותיהם של אחינו הנופלים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יסמין פרידמן. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני רוצה לדבר על שני דברים – אני מקווה שאני אספיק – שפשוט שרפו לי את הלב אתמול. אחרי חוק המעונות ואחרי הפרשה הביטחונית ואחרי ה"הותר לפרסום" ואחרי הכול, אתמול קיימנו סיור בנגב סביב הסוגיה של חוק הנגב, שגם ממנו רוצים לגזול לנו כסף. הנקודה האחרונה בסיור שלנו הייתה אצל חנה רדו. לחנה רדו יש כמה וכמה פרויקטים שהיא הקימה: תעסוקת נשים בנגב, עידוד נשים לצאת לעבודה, במיוחד משרות שמותאמות כמשרות אם. היא עוסקת היום גם בהשמה של מפוני העוטף חזרה לעבודה. הרבה איבדו את העבודה שהייתה להם. הרבה דברים השתנו. אני רוצה לספר לכם איזה קול קורא פורסם על ידי המשרד עבור הכשרות מקצועיות ליישובי העוטף. אדוני השר, אני מה זה אשמח אם תשמע את זה. ככה. עבור 50 צעירים – אוקיי? במיוחד הצעירים מחפשים עבודה כדי להישאר בעוטף. חשוב לחזק את העוטף – הקול הקורא פרסם 60,000 שקלים. משמע, 1,200 שקלים כולל מע"מ, מה שנקרא, עבור הכשרה. אני רוצה לומר לך משהו. ההכשרה היחידה שאפשר לעשות להם ב-1,200 שקלים היא כנראה עבור מלצרות. כי אפילו הכשרה לעבוד באיזשהו שירות לקוחות – אפילו האוזניות עולות 800 שקלים. ולכן לא ברור לי הסכום המגוחך הזה עבור הכשרות מקצועיות של משרד העבודה. עבור הכשרות מקצועיות לתושבי העוטף – 1,200 שקלים לאדם. איפה נשמע דבר כזה? מה הם יעשו עם זה? מי ייגש לקול הקורא הזה? איזו הכשרה אפשר לעשות בסכום הזה? והמשמעות של להשאיר צעירים בדרום, ובטח בשיקום העוטף, היא סופר-משמעותית. אני אשאיר את כאב הלב השני שהיה לי אתמול לפעם הבאה שאני אעלה פה, כי אני כן רוצה יותר מ-30 שניות לדבר עליו. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עוד מושב, מושב החורף, ו-101 חטופות וחטופים עדיין בשבי בעזה, 395 ימים. בתחילת כל דיון בוועדות שלנו אנחנו שומעים את זעקתן של המשפחות, משפחות החטופים, הקרובים שלהם, החברים. והזעקה שלהם כל כך כואבת ומהדהדת, פשוט מרסקת את הלב. אי-אפשר לחשוב על משהו אחר. כמה שאנחנו מעלים נושאים חשובים, חשובים למשק, לחברה, לאנשים, לרשויות, לעסקים – אבל רק לחשוב על החשש, והמחשבות מה עובר בליבם של ההורים שחוששים לילדים שלהם שעדיין נמצאים בשבי. ואני רק חושבת על מה חושבים ההורים שהבנות שלהם נמצאות בשבי, והחשש אמיתי שהן יכולות לחזור הביתה בהיריון, זה מצמרר ומבעית בצורה נוראית. הסרטים הצהובים שאנחנו שמים ומפזרים בכל המשכן ושמים על הבגדים – מה שלא נעשה, התחושה שאנחנו לא עושים מספיק ממשיכה ללוות אותנו. חייבים להגדיר את זה באופן ברור וחד-משמעי: אין דבר דחוף יותר וחשוב יותר מלהחזיר את החטופים הביתה, עכשיו. פשוט אין דבר אחר, זה הכי חשוב. שום חיסול, מוצלח ככל שיהיה, לא יעשה את זה; אף חוק מנותק שמקדם את ההשתמטות ההמונית לא יעשה את זה; אף תקציב מופקר שיעבור פה בקומבינות לא יעשה את זה. אנחנו כבר מתקרבים ל-400 ימים למלחמה, ושום דבר לא מתקדם. תוכנית יציאה מהמצב או אסטרטגיה ליום שאחרי המלחמה – אין. סיסמאות ריקות כמו "הניצחון המוחלט", "מלחמת התקומה" – בשפע. ניהול בעצלתיים, האונייה מלאה במים וכולם שותים לחיים וטובעים זה לצד זה. לעם ישראל מגיעות תשובות, רבותיי. איך זה שהחטופים מופקרים כל כך הרבה זמן והם עדיין שם? איך זה שהיישובים בצפון ובדרום ובגבולות שלנו הופקרו? החברה שלנו, המדינה היקרה שלנו, לא תוכל להשתקם אם לא נחזיר את כל החטופות והחטופים הביתה, בלי גרירת רגליים, בלי כאילו, בלי יעני. התפקיד שלנו עכשיו הוא לאפשר ל-101 המשפחות שחייהן נעצרו לפני יותר משנה, אי שם ב-7 באוקטובר 2023, לקבל שוב את יקיריהן וחייהן בחזרה. זוהי חובתם של כל נבחרי הציבור באי המשכן הזה, לעשות כל מה שאפשר על מנת לקדם עסקת חטופים, שתציל חיים רבים ואת החברה הישראלית כולה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת נעמה לזימי. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, יום הזיכרון לרצח יצחק רבין, זכרו לברכה, 4 בנובמבר, היום שבו יגאל עמיר, רוצח קיצוני, התנקש גם בדמוקרטיה הישראלית. בכנסת הזאת יושבים ח"כים ושרים מהמפלגה שהעומד בראשה הסית לרצח ראש הממשלה רבין. מה קרה לנו, החברה הישראלית, שמפלגתו של מי שתלש את הסמל של רבין ואמר "נגיע גם לרבין", נמצאת בכנסת ובממשלה וקיבלה מראש הממשלה, האיש והמרפסת בכיכר ציון, את המפתחות לביטחון הלאומי שלנו? מפלגה בראשות סייען טרור ועבריין סדרתי, שהיא גלגולו של כהנא ומפלגת כך, שהוצאה מחוץ לחוק; מפלגה שבתוך ברית הקיצוניים הסחטנית של ביבי הפכה להיות מכתיבת המדיניות של תנועת הליכוד וזו שעושה הפיכה משטרתית בעיצומה של מלחמה. הכנסתם צלם בהיכל לדיראון עולם של הממשלה הזאת והעומד בראשה. כמה ברור, בהתאמה, שהמפלגה הלאומנית והכהניסטית הזאת היא גם זו שמונעת עסקה להשבת חטופים וחטופות; מפלגת עוצמה יהודית, ששכחה מה זה להיות יהודים ואת המצווה החשובה ביותר ביהדות, פדיון שבויים; מפלגת עוצמה יהודית ששכחה מה זה להיות יהודים, ממש ככה. כל שריה הצביעו בלי בושה ובגאווה נגד עסקת החטופים הקודמת, נגד החזרתם של ילדים ופעוטות. כן, לזה הם הצביעו נגד. מפלגה נגד הצלת חיים. מי שרודף את המוות יותר משהוא רודף את החיים לא צריך לקבל סמכות על החיים והביטחון האישי של כולנו. ואני אגיד את זה: רבין אמר וצדק – ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים; ביטחון הוא גם, ואולי אף קודם כול, האדם. האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא הרחוב והשכונה שלו. הוא החברה שבתוכה צמח. ביטחון הוא גם התקווה של האדם. אני מאחלת לנו שנדע ימים של תקווה. הם יבואו כשנחזיר את כל 101 החטופים והחטופות שנמצאים בשבי חמאס, כשנעדיף קדושת חיים על פני המלחמה, על פני המוות. זאת החובה שלנו כאן, במשכן החשוב הזה, החובה הלאומית שלנו. ואני באמת מאחלת שנדע ימים טובים של תקומה. הימים האלה יגיעו רק אחרי שנחזיר את האחים והאחיות שלנו מהשבי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. לאחר מכן, חברת הכנסת בן ארי. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. חברים – יוראי, זה יעניין אותך במיוחד, גם את נאור אני מאמינה – ידעתם שבשבוע הבא תתקיים ועידת האקלים באזרבייג'ן? האם ידעתם שתצא משלחת של לא פחות מארבעה שרים, בראשם כמובן השרה לאיכות הסביבה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> שמוליק סילמן. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק, שמוליק סילמן. – – ו-150 נציגי משרדי ממשלה? עלות הביתן שיוקם בוועידה היא 7 מיליון שקלים, לא פחות, וזה לפני סידורי האבטחה. אני שואלת את השאלה הבאה, כי הרי ברור שוועידת האקלים היא חשובה וקיימות וסביבה חשובים לנו מאוד, אבל אני שואלת: האם זה הגיוני שארבעה שרים בממשלת ישראל יטוסו למשלחת הזאת בעת הזאת, בעת מלחמה? האם צריך ארבעה שרים שיטוסו לוועידה הזאת בזמן שהיום אני יושבת בוועדה לקידום מעמד האישה ואני שומעת את אלמנות צה"ל, אלמנות חרבות ברזל, שהתקציב שהן מקבלות מהמדינה – הגמלה, התקציב החודשי – לא מספיק להן כדי לקיים את חיי המשפחה שלהן? הן, כמובן, לא יכולות לחזור לעבודה. אז בעצם הן איבדו גם את השכר שלהן וגם את השכר של בן זוגן, זיכרונו לברכה. ובאותו זמן, ממשלת ישראל מעבירה תקציב פושע כשיש לה כסף, מסתבר, ל-7 מיליון השקלים האלה. כי אני חושבת על כמה דברים שהיה אפשר להשתמש עבורם בכסף הזה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> את רוצה לשמוע פרט טריוויה מעניין? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, בטח. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> עלות הקמת הדוכן בוועידה, של ישראל, גדולה מהתקציב שמופנה לתוכנית ההיערכות הלאומית להתמודדות עם משבר האקלים. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדהים. אבל אני שואלת אותך, יוראי, למה אפשר לצפות מממשלה שדוגלת, מה שנקרא, בנסיעות מרובות? הכיתה המעופפת, נקרא לזה. היה לנו את רגב טורס שאוהבת לטוס. השרה סילמן לא חפה מזה, היא מאוד אוהבת לטוס למשלחות, היא כבר הייתה פעמיים במרוקו. היא חזרה גם עם איזה שטיח, מסתבר, שטיח מרוקאי אותנטי, שהיא עדיין לא הפקידה אותו בידי מדינת ישראל, כי – אתה יודע. ואני שואלת את עצמי – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לבד או עם בן זוגה? << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז זהו, נשאלת השאלה. כי הוא בעבר התקשר לברר אם אפשר להצטרף לנסיעות האלה, אם זה מקובל, ומי יישא בעלות הזאת. אחרי שהיה לנו את רגב טורס, ועכשיו יש לנו את סילמן טורס ואת כל הכיתה המעופפת שלנו, זה באמת קואליציוש טורס, נקרא לזה. כן, לזה כן יש לנו כסף בתקציב הפושע הזה שמדינת ישראל עומדת להעביר. רגע, רגע, ולדי, אני רק רוצה להזכיר שזה לא רק באוויר. חבר הכנסת ואטורי, לך היה איזה שיט בעבר, לא? אז זה גם באוויר, גם ביבשה וגם בים. לכל מקום אנחנו רוצים להגיע. לא נפקיר אף אחד בשטח. ואני שואלת: האם השרה, השרה שטסה בשבוע הבא עם עוד שלושה שרים ביחד איתה לוועידה הזאת – כי כנראה זה הכרחי בעת המלחמה שארבעה שרים יטוסו לוועידה הזאת – האם היא לא חושבת שלהפיל את הממשלה על זה שיש 101 חטופים וחטופות מופקרים בעזה זה מספיק חשוב, או על חוק ההשתמטות, נגיד. כי על פיתות, על זה כן הפילו ממשלה בעבר. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כאמור, פיתות בממשלה הזאת זה נושא מאוד חם, גם פיתמר התחבר מאוד לפיתות. אז הפיתות מככבות בממשלה הזאת היטב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחרון. זו תמצית הממשלה שעומדת כרגע בישראל. ככה נראים החיים שלנו אזרחי ישראל. שמים עלינו פס ועושים מה שרוצים בכספי ציבור, שאמורים ללכת עכשיו למילואימניקים שלנו, לאלמנות בצה"ל ולמי שבאמת צריך אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריה – חבר הכנסת ניסים ואטורי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, יש לי הרבה דברים להתייחס אליהם, אבל יש לי רק שלוש דקות, אז אני אנסה כמה שאפשר. קודם כול, מה שרואים היום זו התנהלות של אופוזיציה. היום הממשלה הביאה שני חוקים בלבד. חוק אחד בקריאה ראשונה, זה החוק הזה, שהוא גרוע, שהוא נוראי, שהוא פשוט לחץ של לוביסטים, כי הרי אין שום היגיון שבחדר כושר, שאני לא יודעת מי מבקר שם מהקואליציה, אבל בחדר כושר, כן, אנשים מבוגרים צריכים מדריך שיהיה באזור חדר הכושר. כי מה לעשות, עד כה אם קרו מקרים, וקרו מקרים, הם קרו בעיקר לאנשים מבוגרים. אז להוציא מדריכים מחדר כושר זה חוק מטומטם, אין לי מילה אחרת, ובוודאי שאנחנו נתנגד, כל האופוזיציה. דבר שני, עלה כאן השר המקשר – אגב, בשבוע שעבר הוא נעלם מהמליאה, היום הוא חזר במופע אימים – ומבחינת השר הזה, אמסלם, בעצם כל מי ששירת בצבא כג'ובניק, כי מבחינתו זה מה שהוא דיבר על לפיד, הוא בעצם לא חייל. זאת אומרת, הוא כל כך בעד לוחמים – לא משנה שכל הקואליציה שלו זה או סרבנים או משתמטים – הוא כל כך בעד לוחמים שהיה לו נורא חשוב ליפול על לפיד ולהגיד: לפיד לא עשה שירות צבאי. אז לפיד עשה שירות צבאי, בניגוד לשותפים שלכם. ולמרות שהוא לא היה לוחם הוא עשה את כל השנים שלו בצבא. אבל במופע האימים של דודי אמסלם מאוד מאוד חשוב לו להגיד שג'ובניקים הם לא חיילים. אז אני רוצה להתנצל בפני כל תומכי הלחימה, אני רוצה להתנצל בפני חיילים רבים שמכל מיני סיבות, קורה, הם לא נמצאים בשדה הקרב, אלא מסייעים לשדה הקרב או מסייעים לצבא. אנחנו מודים לכם. אנחנו מודים לכם על השירות הצבאי, כי זה שהחלטתם להתגייס לצבא, ובניגוד לרבים מחברי הקואליציה הזאת לא השתמטתם, למרות שביצעתם תפקיד במשרד אתם חיילים לכל דבר, וכך מדינת ישראל תראה אתכם. דודי אמסלם – פחות. ואני חייבת לומר עוד משהו אחד על התנהלות האופוזיציה. ההתנהלות של האופוזיציה היום תהיה כאן עד השעות הקטנות של הלילה. אין יותר מה שהיה כאן בשנה האחרונה. אנחנו במשך שנה שיתפנו פעולה בכל מה שקשור למלחמה, התנהלנו בצורה אחראית, כי באנו למשפחות שכולות ומשפחות שכולות אמרו לנו: תסייעו ותהיו שם. ואנחנו היינו שם. אבל אתם, עם החוק המזעזע הזה של האברכים, שבאים כל מיני חברי כנסת גברים ואומרים להוציא נשים לעבודה – תודה רבה. אנחנו נצא לעבודה, עם סבסוד, בלי סבסוד. אותי לא שאלו כששמתי את הבת שלי במעון אם אני יכולה לצאת לעבודה או לא. איזו שאלה? אני אצא לעבודה, בן הזוג שלי יצא לעבודה, אבא של הבת שלי יצא לעבודה, וכנראה לא נקבל סבסוד, כי ואללה, אנחנו שנינו עובדים. אז אני ממליצה מאוד, בעיקר לחברי הכנסת הגברים, תפסיקו עם הביטוי השוביניסטי הזה של לאפשר לנשים לצאת לעבודה. נשים היום יצאו לעבודה עם סבסוד או בלי סבסוד. הן יצאו לעבודה, אתה יודע למה, ואטורי? כי נשים יוצאות לעבוד. נורא פשוט, בדיוק כמו גברים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ניסים ואטורי, ואחריו – חבר הכנסת רם בן ברק. << דובר >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר >> רגע, מירב, אולי אני אשכנע אותך, שנייה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תשכנע אותי על חוק ההשתמטות? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברת הכנסת שלי טל מירון, כמעט שכנעת אותי. ואז הגעת אליי, ואמרת: ואטורי ארגן שיט. אני פעם ראשונה בחיים שלי הייתי בחו"ל בגיל 53. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך. את יצאת לחופשה בחיים שלך? מותר לך? מה הבעיה איתי אם אני שטתי או טסתי? מה זה משנה? הכול מכיסי, עליי, כל אחד שילם על עצמו. חברים טסים ביחד, שטים ביחד, לא משנה מה. אין פה עניין, אין פה שום בעיה. ואת יודעת, אחרי זה אנשים מקללים בפייסבוק ואומרים: אתה שטת, ואתה נוכל, וטסת על חשבון זה וזה. דרך אגב, עכשיו התקשר אליי עורך הדין ואמר לי שמישהי חזרה בה ורוצה להתנצל, ומוכנה שאני אוריד את התביעה. הגשתי תביעות, דרך אגב, נגד אנשים שאמרו את זה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בזה אתה מתעסק – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני חושב שהגיע הזמן להפסיק את הבלוף הזה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> למה – – – באזרחי – – – << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא צריך לשקר. תקשיב, לא חסר. כשאתה רוצה למצוא משהו במישהו – אני אף פעם לא הקנטתי אותך, לא חושב שיש מה למצוא. אני חושב שזה בסדר גמור. כל אחד עושה את עבודתו, אנחנו גם לא חייבים להסכים. אבל לבוא ולהגיד שטתי – די עם השטויות האלה, באמת. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תקשיבי, תפסו את זה ערוץ 1 ועשו מזה סיפור כזה גדול. שטתי, מותר לי. עוד שלחו אנשים במסווה וצילמו את זה בסתר, ומה עשיתי, ודיברתי עם אנשים על פוליטיקה. בסדר, על דברים מדיניים. חבל, אם היו שומעים את הדברים שאמרתי שם, תזכרי, אולי הרמטכ"ל היה לומד דבר או שניים ממה שדיברתי שם עם אנשים. אולי היו משכילים. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בוא תתייחס למה שטסים אליו בשבוע הבא, זה יותר חשוב. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מאחוריי. אמרתי, כמעט שכנעת אותי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ואטורי. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, יש לי נאום. דקה וחצי הלכה לי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זכותך ומגיע לך. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אני מכבד את זה. אנחנו עובדים מאוד קשה בכנסת. שלי, היום אנחנו עובדים עד 05:00. לפעמים מותר חופשה פעם בשנה. אני לא יצאתי בשנה האחרונה לחופשות. אני רוצה להתייחס למסמך שהודלף – פרשה ביטחונית חמורה ביותר. עד היום היו מספר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת ואטורי, אני רק הקראתי כאן מתקנת הסוביודיצה המותרת גם לחברי כנסת, בהתייחסות למה שנמצא בבית משפט ומה לא. אז רק שים לב, בתקנון הכנסת. רק לשים לב. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני אומר בכללי. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אתה קראת את החוק שאנחנו מצביעים עליו עכשיו? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע שאתה רוצה להפריע לי עכשיו. נשארו לי בקושי 50 שניות. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני רוצה שתדע שאתה הולך להצביע על חוק שפוגע בציבור. רק שתדע. << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני לא חושב שכולם פה מדייקים בנושא של הדיון. אני אגיב לזה בהזדמנות הראשונה. בקיצור, אני אומר, ההדלפה של המסמך הזה – פתאום כל מדינת ישראל התעוררה ואמרו – כן, מדינת ישראל, השמאל והתקשורת – כביכול פרשה מה זה ענקית, חסויה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה קשור השמאל? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כי אני אגיד לך מה הבעיה, שהמסמך הזה חושף אתכם במערומיכם, אתכם ואת התקשורת. זאת התפיסה ההזויה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אני קשור? << דובר_המשך >> ניסים ואטורי (הליכוד): << דובר_המשך >> כשאני אמרתי שאחת הזרועות של חמאס זה הנושא הפסיכולוגי, לבוא להפגנות האלה, להאשים את נתניהו, להגיד שגלנט צודק, הוא החוליה החלשה, ולהפיל את החוליה הזאת כדי להפיל את הממשלה. זה הרצון שלהם, של המחבלים. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. הממשלה לא תיפול השבוע. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת רם בן ברק, ואחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אני מחכה שתשים את השעון, תודה – חבריי חברי הכנסת, אנחנו באמת עם של גיבורי-על, כמו שהתקווה 6 שרים. באמת יש לנו עם מדהים. אנשים ב-7 באוקטובר עזבו הכול, עזבו את העסקים, עזבו את המשפחות, עזבו נשים לפני לידה, וכולם רצו דרומה, כולם התגייסו והלכו להילחם. עברה שנה מאז. הלוחמים האלה, המילואימניקים האלה, עשו 150 יום, 200 יום, 250 יום. אנשים איבדו את העבודה שלהם, עסקים קרסו, משפחות מתפרקות, ועדיין הם ממשיכים לבוא. באמת, עם של גיבורי-על. וזה לא משנה אם אתה בעל מסעדה או שכיר או סטודנט, אתה בא ואתה נותן את חלקך. וזה באמת מעורר השתאות, ואני לא מפסיק להתפעל מזה, ואני בהזדמנות הזאת רוצה להגיד להם תודה. אבל אני רוצה להגיד לכם, לא לעולם חוסן. אני פגשתי מ"פ היום בכנסת שאמר לי שכשקראו לו בפעם השלישית, אחרי שהוא עשה 180 יום, כשקראו לו בפעם השלישית אשתו אמרה לו: תחליט, זה או המילואים או אתה. והוא בחר במשפחה. כי לא הייתה לו ברירה. כי בסוף, אנשים, יש להם סדר עדיפויות. אחרי 180, יום בפעם השלישית הוא בחר במשפחה. ואני אומר לכם, ואני אומר את זה בכאב, אם אתם לא תירתמו ביחד לעשות מעשה ולגייס את החרדים כדי שיעזרו לנו בנטל וישחררו את המילואים, והמצב הזה יימשך כמו שהוא, והוא יימשך כנראה עוד שנתיים, שלוש או ארבע, לא יהיו לנו מילואימניקים. לא יהיו לנו, מפני שהם יצטרכו לבחור בין המשפחה לבין המילואים, בין הפרנסה לבין המילואים. ולא כולם יבחרו במילואים. אנשים מצוינים יגידו: עד כאן. לא יכול להיות ש-4% יישאו את כל הנטל על הכתפיים שלהם. ואני קורא לחברי הכנסת מהקואליציה, ואני יודע שיש כאלה רבים, אל תיתנו יד לדבר הזה. אל תיתנו יד לעוקף חוק גיוס. אנחנו צריכים אותם. צריכים את כולם. ואם אנחנו רוצים לשרוד, אנחנו צריכים צבא גדול. ואם אנחנו צריכים צבא גדול, אנחנו צריכים לעשות מאמץ שכולם ישרתו. ולכן, כשיגיע ביום רביעי החוק הבזוי הזה, שבא לעקוף את חוק הגיוס, אני מבקש מכם, תהיו בצד הנכון, תצביעו. זה לא יגייס חרדים מחר בבוקר, אבל זה יהיה תחילתו של תהליך שבסופו של דבר ייטיב עם כולם, גם עם החרדים וגם עם החברה כולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, ואחריו – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשישי האחרון התקיים בנגב מרוץ הגמלים לפי המסורת הבדואית. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הופה, איך לא הייתי? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה, לא היית? כן, היה מרוץ בנגב בנוכחות אלפי אנשים. אנחנו מקיימים אותו מדי שנה, אבל השנה הרימו את הכפפה כמה גופים ממשלתיים ורמת הנגב ואשכול נגב מזרחי, יחד עם המנהיגות הבדואית. היה מרוץ בשני מקצים, הראשון 12 קילומטר והשני 6 קילומטר. אני מברך מכאן את הזוכים והמשתתפים, ושאפו על הארגון. אנחנו רוצים גם בשנה הבאה אותו דבר, אבל לארגן את זה בצורה יותר טובה, במקום שיכול למשוך יותר אנשים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מי ניצח? אין מנצח? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אין מנצחים. יש שני זוכים בדואים מהנגב. היו הרבה משתתפים, אבל בסופו של דבר יש שני זוכים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> ומה הפרס? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כספי. פרס כספי מכובד. אבל אני רוצה גם לציין, באותה מידה, שיש מרוץ אחר בנגב, רבותיי. יש מרוץ שמנהל אותו השר בן גביר נגד החברה הבדואית, וזה להרוס כמה שיותר בתים בנגב. אנחנו רוצים לבחור כולנו במרוץ הראשון, זה שמחבר בין האוכלוסיות, ולא במרוץ השני, שהורס בתים בנגב דרך הדחפורים של רמ"י והסיירת ומשאיר משפחות ללא קורת גג. זה מה שאנחנו רוצים, זו השאיפה שלנו וזו הדרישה שלנו. אנחנו מצפים מהממשלה להפסיק להרוס את הבתים של האזרחים הבדואים בנגב ולדבר עם האנשים, לתת להם פתרונות, חלופות, להכיר בקרקעות של הבדואים ולהכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לעוד נושא, אחר, שמציק לסטודנטים שלומדים בגדה המערבית, במיוחד בחברון. הסטודנטים לומדים בשישי-שבת. כאשר הם באים לצאת מחברון מעכבים אותם, לפעמים חצי שעה, לפעמים שעה. אוטובוסים, מאות סטודנטים, הצבא מעכב אותם. אני רוצה שיהיה ביטחון, ואנחנו רוצים שיהיה בידוק גם לכולם, אבל אנחנו לא רוצים שיעשו דווקא לסטודנטים שלנו, יעכבו אותם. אנחנו רוצים שהצבא יסייע כמה שיותר על מנת שיצאו בהקדם מהגדה המערבית. אני גם נתקל בסוגיה אחרת, ואני פניתי גם לשר הבריאות בנושא הזה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן. אנחנו רוצים שמשרד הבריאות יזרז את הנושא של ההכרה בנושא של הסיעוד ושנעזור לסטודנטים בנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואחריה – חברת הכנסת פנינה תמנו. חבר הכנסת אלהואשלה, אני ממליץ לקבל ייעוץ מקצועי מחבר הכנסת דוידסון בענייני חינוך וספורט, בשנה הבאה זה יקפוץ פי שניים-שלושה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה שזה ייכנס למשרד החינוך, שתהיה תחרות גמלים ארצית. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> למה לא. כן, בבקשה, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> אז קודם כול, לגבי החוק המוצע, אני ממליצה לכולם, סיימון, שילכו ויעשו כושר, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סימון. שם החיבה שלו זה סיימון. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> סימון. סליחה, בסדר. סימון, ידידי הטוב. שמעתי קודם את חילי טרופר. והאמת היא שלא מתאים לו, או לא מתאים לי, אבל הזדעזעתי מהדברים שלו. וכל כך חבל, חילי. למה? אני פונה גם אליך. אתה דוגמה בעיניי לאחדות ואהבה ולא לשיסוע ולשנאה. אני חברה במפלגת הציונות הדתית, ואני גאה להיות חברה בה. מפלגה, שחברים בה הם בין היתר – גם בצלאל, אופיר אורית ומשה; הילדים שלנו, גם שלי, בצבא, לוחמים, של כל השמות שהזכרתי עכשיו, בין בסדיר ובין במילואים, ואלו שבמילואים לא ראו בית כבר הרבה הרבה מאוד ימים. הבן שלי בלבנון – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מיכל, אבל איך אתם יכולים לתמוך בחוק השתמטות? << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ששש, אל תפריע לי. הבן שלי בלבנון, בחטיבת אלכסנדרוני. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הוא שונא, הוא פשוט שונא שאני מזכירה אותו, אבל תסלח לי, יואב האהוב שלי, יואב היקר שלי. תודה לך על כל מה שאתה עושה, אתה והחברים שלך, מה שאתם עושים שם בלבנון. שמור על עצמך ותחזרו הביתה כולכם ללא פגע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> הבן שלי היה בצפון בהתחלה, בסבב הראשון; בסבב השני בציר נצרים; בסבב השלישי, הנוכחי, בלבנון, סבב שטרם הסתיים, וכבר מדברים איתו על סבב רביעי. למעלה מ-250 ימי מילואים. כך גם, אגב, האחיינים שלי גלעד, אייל, יוני – תודה לכם. גם חתני יאיר, גם אחיו איתי, ועוד הרשימה ארוכה, ארוכה מאוד. אז בואו, לקרוא לנו משתמטים? הגזמתם, ולחלוטין, בצורה משמעותית. אני קוברת יום-יום את אחיי ואחיותיי. הולכת, נמצאת בבתי העלמין יותר משאני נמצאת בביתי. הולכת לניחומי אבלים, מבקרת ושומעת שם, בכל ניחומי האבלים, בלי יוצא מן הכלל – ואני לא בוחרת אותם אם יש להם כיפה על הראש או אין להם כיפה על הראש; אני הולכת כי זה חייל שנפל למען כולנו – אני שומעת אצל כולם את הרצון באהבה ואחדות. על זה הם מדברים איתי. אגב, חלקם הגדול גם אומר לי: אל תפסיקו, תמשיכו עם המלחמה החשובה הזו. אני שומעת אותם ומסכימה לכל מה שהם אומרים. אז בבקשה, בבקשה, אל תקראו לנו משתמטים. אני פונה לכל המשפחות והאנשים שכותבים לי, אליכם: אני איתכם. אני מבינה אתכם. הצורך בהגדלת סד"כ הלוחמים זועק לשמיים, הצורך בתומכי לחימה ברור מאליו. האמירה שלי היא מאוד ברורה, ואני מסיימת: התורה היא חשובה כל כך – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבל אתם תומכים בחוק ההשתמטות. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ולימוד התורה זה ערך עצום. אבל, ואבל ענק – ואני פונה פה לאחיי החרדים: גם הבנים שלי עזבו את הישיבה והלכו להגן על מדינת ישראל. ולכן, אחיי החרדים האהובים, צריך צבא. צריך צבא, ולא יעזור כלום. גם אם הצבא לא מתחשב בכם, עכשיו – והוא לא מתחשב, והוא לא נערך כראוי, הוא לא נערך כראוי לקליטת חרדים; הוא לא בנוי לערכים שלכם, נכון; והצבא עד המלחמה גם לא רצה אתכם, זה נכון, בואו לא נתכחש לזה, הוא רצה צבא קטן וטכנולוגי, הוא שחרר הרבה חיילים – אבל עכשיו הוא צריך אתכם. תיכנסו, ובואו נשנה מבפנים. כל עוד חוק הגיוס לא יעבור – אנחנו עובדים עליו, שיהיה חוק גיוס נכון, אבל עד אז, תתגייסו – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – ותתקנו מבפנים. אני איתכם. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת פנינה תמנו, ואחריה – חבר הכנסת מתן כהנא. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, האמת היא שהתלבטתי אם לספר את זה כאן, אבל אחרי הפרסומים של הימים האחרונים אני ממש מתקשה להאמין למה שנחשף מדי יום ביומו. ב-2014 פניתי לראש הממשלה, אחרי שפניתי לחברי קבינט וגם לחברי ועדת חוץ וביטחון, ואמרתי להם: תקשיבו, פנתה אליי משפחה שהבן שלה נמצא בעזה, ואף אחד לא ידע – אף אחד פה במסדרונות לא ידע, כולל חברי קבינט. אני מוזמנת ללשכת ראש הממשלה. עוד לא נכנסתי, מופעלת הקלטה – סודי ביותר. אני מספרת את הסיפור של אברה מנגיסטו, ומזהירים אותי ומדברים איתי עד כמה זה סודי. אני נבחרת ציבור, ואני אומרת: מה אני עושה? צו איסור פרסום, משתיקים את הפרשה, אדם לוקה בנפשו חוצה את הגבול, וכאילו הוא פשוט נעלם, ישראלי שלא קיים. ואני בימים האחרונים מגלה לתומי שחומרים סודיים ביותר של הצבא, של השב"כ, נכחו בהם אנשים שבכלל אין להם סיווג, לא נבחרי ציבור. הדברים האלה דולפים לעיתונות. מה שהיה תקף אז לא תקף היום. מה שנוגע ל-101 חטופים, והיה צריך לגעת כמובן גם לאברה מנגיסטו, שהיה אמור להיות קו ברור מאוד ששום דבר סודי לא יוצא – אנחנו רואים שיוצא מלשכת ראש הממשלה. וזה מטריד וזה מדיר שינה מעיניי. גנבת מסמכים, פרסומם, מצג שווא, זה דבר שצריך להיחקר, ואי-אפשר להפוך את זה לכלי פוליטי ואז לומר – יש כאלה שבכלל הגדילו ואמרו: מנסים לעשות פה הפיכה. מה זה קשור בכלל? מתנערים מאיזה בחור שהיה דובר. איש קש, איש קש. חשבון נפש – איפה המנהיגות? רוצים להרוס את המדינה, זה הסיפור? אם תמשיכו ככה, אנחנו בדרך לשם, לצערי. וגם היום, כשאני עומדת כאן ביום שני, שהוא יום משמעותי, יום חקיקה של הממשלה, אני מסתכלת על הצעת החוק – הצעת חוק מכוני כושר. אני מאוד אוהבת את הקטינים ואת הילדים שלנו, אני מאוד מאוד מעודדת ספורט. ואתם יודעים מה, בימים האלה גם הבת שלי מדברת על זה, אבל זה מה שצריך לבוא? זה מה שצריך לבוא? זה מה שבא? בוא אני אגיד לך מה היה צריך להגיע לכאן עכשיו. בבוקר אני קיימתי דיון, אדוני היושב-ראש, עם נשות הנופלים ואלמנות צה"ל ומערכות הביטחון; נשים שהגיעו לוועדה בקושי רב כי הן צריכות לחזור, לקחת את הילדים היתומים של מי שחירפו את נפשם בעבורנו. ומה הן מבקשות? מבקשות הגנה מממשלת ישראל, שלא יפטרו אותן; מבקשות תקופת אבל ומבקשות תקופת שיקום, ושלא יאבדו את הפרנסה שלהן. אדוני היושב-ראש, אני מבקשת ממך עוד דקה סבלנות בגלל שזה נושא כל כך חשוב. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חצי דקה לרשותך. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז במקום להביא את נושא האלמנות ואת נושא נשות החטופים להכרעה – ואת היית, חברת הכנסת שלי טל מירון, הן זעקו מדם ליבן. להגיד להן: אנחנו איתכן, הולכים לנחם אתכן, את זה הן לא צריכות. איך אמרה מישהי? אני לא עושה אקזיט על הנפילה של הבעל שלי, אני לא עושה אקזיט, קחו את כל הכסף ותחזירו את בעלי; תחזירו את בעלי, היא מבקשת. אז במקום להביא את החוק הזה, ולהצביע בעד נשות הנופלים ולעזור להן, אתם מביאים חוקים קיקיוניים, כי בזה אתם יודעים לעסוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת מתן כהנא, ואחריו – חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, שלוש הדקות האלה הן פרומו לשעה וחצי שיש לי בהמשך לעשות פיליבסטר בהמשך הלילה הארוך שיש לנו כאן. ובשעה וחצי שתהיה לי אני הולך להקריא הרבה מאוד מכתבים ששלחו מילואימניקים, שלחו נשות מילואימניקים וילדים של מילואימניקים, כדי לספר על הסיטואציה שבה הם נמצאים. אבל אני רוצה לפתוח במשהו שכתב חגי לובר מבית אל, אביו של החייל הקדוש, השם ייקום דמו, יהונתן לובר, שנהרג בקרבות. והפעם אני אקרא משהו קצר. הוא כותב כך: אז אם אתם לא חלק מהמאמץ המלחמתי מסיבות שאולי מוצדקות בעיניכם, לכל הפחות תדפיסו את הפוסט הזה ותלו אותו ליד מיטתכם, ובשוכבכם ובקומכם מדי יום קראו אותו פעמיים-שלוש, ואמרו תודה להן, להם, לילדיהם ולמשפחותיהם, שבזכותם אתם לא גופה ירויה ומחוללת, ולא מעונים במנהרות החמאס והחיזבאללה, ואתם חיים ושמחים ועסוקים בעניינים שלכם. אמרו תודה, וככל אדם ישר התייסרו מקול מצפונכם ועשו משהו למענם ולמען משפחותיהם. כתב את הפוסט איתמר, שהוא אח של יהונתן, השם ייקום דמו, והוא סמ"פ בשריון, והוא אח שכול, והוא אבא לשניים וחצי, והוא פעם שלישית בעזה כאשר הוא כתב את הדבר הזה. אני בא לכאן עכשיו מטקס הצהרת אמונים, נקרא לזה, של שני הרבנים הראשיים החדשים לישראל – הרב הגאון דוד יוסף שליט"א, הראשון לציון, והרב קלמן בר, הרב האשכנזי הראשי. גם נשיא המדינה יצחק הרצוג דיבר שם על הציווי הראשון שהשאיר סבא שלו, הרב הראשי לישראל, בעת הקמת המדינה, הרב יצחק הרצוג, על האחדות, על כמה חשובה האחדות. ודיבר הרב קלמן בר על זה שאנחנו צריכים לראות ולחפש את הטוב אחד בשני כל הזמן. אני באמת מנסה לחפש את הטוב בכל אלה שלא מבינים את הצורך עכשיו לעזור למילואימניקים, לעזור לחיילים, להתגייס לצבא. חסרים לנו 20,000 חיילים. אני באמת מנסה לחפש את הטוב שגורם לכם עדיין להאמין שאתם לא צריכים להצטרף למאמץ המלחמתי. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נמשיך את זה אחר כך. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בשעה וחצי שלרשותך. תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, ואחריו – אחרון הדוברים, חבר הכנסת דוידסון. לרשותך שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני הולך להצביע בעד חוק המעונות ביום רביעי. אני לא הולך לעשות את זה בגלל משמעת קואליציונית. אני הולך לעשות את זה כי לא עושים פוליטיקה על גבם של פעוטות. אני הולך לעשות את זה כי – אני לא זוכר מי הייתה חברת הכנסת קודם, שדיברה על כך שנשים צריכות לצאת לעבודה – הנשים הללו כבר עובדות משרה ולפעמים שתיים כדי לכלכל את הבית, כי בעולם התורה ערך התורה הוא ערך לימוד עליון, ואף לא חרדי אחד – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה צריך להתבייש שאתה בכלל – – – את זה. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תפריעי לי. אף לא חרדי אחד יפסיק ללמוד תורה או יצא מהישיבה בגלל שאתם מתעמרים בילדים שלו או בנשים שלו. אף לא אחד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איך אתה מסכים לזה בכלל? אתה מעודד משתמטים – – – אתה מעודד משתמטים, במשמרת שלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> זה רק יגדיל את הנטל על אותם – אני מבקש – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת טל מירון, אני עוצר את הזמן לחבר הכנסת מלביצקי. נא תנו לו להמשיך. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? למה, הם לא מעירים לנו חופשי? מישהו עוצר לנו את הזמן? למה אנחנו כל הזמן נחמדים אליהם? << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כל הזמן צועקים עליי. מישהו עוצר לי את הזמן? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מתי מישהו היה נחמד אליי? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא עוצר לי את הזמן. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> מי שחושב שהדרך הזאת תוביל אותו לאיזשהו גיוס באמת, טועה, ואתם גם יודעים שאתם טועים, כי חלקכם בשיחות סגורות איתי גם הודיתם ואמרתם שזו לא המטרה. אף לא בחור חרדי אחד יתגייס בגלל הדברים האלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה אתה מציע? מה אתה מציע? << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> מה כן אתם מנסים לעשות? אתם במלחמה נגד הממסד החרדי. אתם רוצים לפגוע בממסד החרדי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שקר. שקר. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם חושבים שדרך התקציבים אתם תצליחו לפורר את הממסד החרדי, ואתם לא תצליחו. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה לוקח את זה לשם? יש לנו אנשים חרדים במשפחה וחברים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלה האנשים שמדברים איתי, והיו מוכנים לשרוף את המדינה על עילת הסבירות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מעודד השתמטות. זה מה שאתה. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אתה צריך להתבייש שאתה עושה עכשיו – אתה מרחיק – – – שלמה במקום – – – << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלה שהיללו סרבנים וסרבנות בגלל שינויים בוועדה למינוי שופטים. לא אתם תטיפו לנו על אהבה למילואימניקים וציונות. << יור >>היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >>היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת ביטון. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> לא אתם תדברו איתנו על טוהר השירות הצבאי. לא, לא, רבותיי. זה לא יקרה. חוק המעונות יעבור, ובצדק, ואני קורא להנהלת הקואליציה להעמיד אותו להצבעה. אי-אפשר עם כל הטהרנות הזאת, שכל אחד שזה קצת לא מתאים לו מדבר באו-אה גדול. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מעודד משתמטים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> יש פה קואליציה, אנחנו מחויבים לסדר-יום. זה צודק ונכון, ואנחנו נעביר את זה. לא יעזור לכם. לא. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה צודק? מה צודק בזה? מה צודק, מה? אתה מעודד משתמטים. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר הזה של התעמרות בחרדים לא יעבור, ואנחנו נמשיך, והממשלה הזאת תמשיך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> למה התעמרות? למה התעמרות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הם מתעמרים בנו. << דובר_המשך >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << דובר_המשך >> ככה זה יהיה. תודה רבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חנוך, שהורים יצאו לעבודה לממן את הילדים שלהם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מאמין למילה ממה שאתה אומר. תעודד את ההשתמטות. קואליציית הסרבנים והמשתמטים. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, אחרון הדוברים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא בגלל קואליציה תצביע? << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> לא, כי אני מאמין בזה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הבאת חורבן, הבאת. עילת הסבירות, אתה מעז לדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חורבן הבאתם על המדינה הזאת. חורבן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הרמת יד לחורבן המדינה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גם לרשותך שלוש דקות. בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת הייתי רוצה לשאול את חבריי – האם מישהו קרא את החוק הזה שאתם הולכים להצביע עליו? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא. למה שהם יקראו? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם אתם יודעים על מה אתם הולכים להצביע? אז אני רוצה לספר לכם, ותאמינו לי שכל מה שאני אומר זה מידע וניסיון של הרבה מאוד שנים. החוק הזה הוא חוק רע לאזרחי מדינת ישראל. הוא חוק רע להורים שלכם, לילדים שלכם, לשכנים שלכם, לכל אדם שהולך וילך לעשות פעילות גופנית בחדר כושר. אני מסביר. קודם כול נתחיל עם זה שאלפי מדריכים יפוטרו ויהיו ללא עבודה. אכפת לכם מזה? לא – אני מבקש שקט, אני לא מוכן שיהיה פה רעש. אלפי מדריכים יפוטרו ויהיו ללא עבודה בגלל החקיקה הזאת. הפגיעה הקשה ביותר תהיה בגיל השלישי. חבר הכנסת שקלים, אולי תקשיב לי ותלמד על מה אתה הולך להצביע? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> למה שהוא יקשיב? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תעשה לי ככה, אתה בכלל לא יודע על מה אתה מצביע. לפחות תלמד, תלמד על מה אתה מצביע. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני לא פופוליסט כמוך – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה בכלל לא יודע על מה אתה מצביע. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הפגיעה בגיל השלישי תהיה קריטית. אדם בן 60 או 70 יגיע לחדר כושר ולא יהיה עליו פיקוח ולא יהיה מי שיציל אותו אם יקרה לו משהו. הבן אדם בגיל השלישי יגיע ואף אחד לא יסביר לו איך הוא צריך להתאמן. הנושא הבא הוא מתאמן חדש, תקראו את החקיקה. הוא יגיע לחדר כושר, אף אחד לא יסביר לו איך להתאמן, איך להרים את המשקולת, איך להפעיל את המכשירים, איך לרדת מהמכשיר. מה כתוב בחוק הזה? שהחוק הזה ממליץ לבעלים של חדר הכושר שמתאמן חדש ייקח אימון אישי. ממליץ. זאת אומרת עוד 150 שקלים לאימון אישי. אם הוא רוצה. הוא לא חייב. אני רוצה להסביר לכם משהו מאוד חשוב, החוק הזה לא מחייב עזרה ראשונה. זאת אומרת, אם אדם נופל, מקבל התקף לב, נופלת לו משקולת על הראש, אין מי שיעזור לו. תבינו כמה הדבר הזה חמור. מה החוק הזה כן אומר? שלקטינים חייבים מדריך חדר כושר. זאת אומרת, בעלים של חדר הכושר יגיד שמ-16:00 עד 18:00 חדר הכושר הזה יהיה לקטינים, כל שאר השעות קטינים לא יכולים להתאמן. אתם פוגעים גם בנוער שרוצה להתאמן ותהיה לו הגבלה בשעות. << קריאה >> חנוך דב מלביצקי (הליכוד): << קריאה >> גם היום משלמים, סימון. גם היום משלמים – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> דבר נוסף, המספר של 100 אנשים בחדר כושר – תקשיבו טוב על מה אתם עכשיו מרימים את היד – אין פה הגבלה על הגודל של המקום. אין הבדל בין שלושה דונם ל-100 מטר. יש הבדל למספר המתאמנים. היום 100 איש אין בשום חדר כושר בו-זמנית. באף מקום אין 100 איש שמתאמנים בו-זמנית. זאת אומרת, זו פיקציה. עובדים עליכם בעיניים. החוק הזה הוא חוק הון-שלטון אמיתי. לוביסטים של חברות ענק שמשפיעות עליכם כדי לעזור ולפגוע באזרחים של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד עוד משפט. יושב פה יוסי טייב, יושב-ראש ועדת החינוך. אם החוק הזה יעבור – אני מבטיח לכם – והוא יגיע לוועדה, הוא לא יצא כמו שהוא נכנס. החוק הזה בחיים לא יעבור כפי שהוא רשום פה, כי זה חוק רע. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דוידסון. אני מזמין את השר שלמה קרעי לסכם את הדיון, בבקשה. << דובר >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת שטרית, בבקשה. השר מנסה לדבר. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על הפרשה שמסתובבת עכשיו, לכאורה על הדלפות מלשכת ראש הממשלה, גנבה של מסמכים מ-8200. ואני רוצה לומר, כולם מדגישים את זה שכולם מדליפים, והעניין הוא לא ההדלפה אלא העניין הוא גנבת המסמכים, אבל עדיין, כבר שבוע לא נותנים מפגש של עורך דין עם הלקוח, מה שלא קורה בשום מצב כמעט – – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני השר, דמוקרטיה זה איפה שנוח להם. שישה ימים ללא עורך דין, שישה ימים. מה הוא עשה? מה זה, טרוריסט? << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? יש לכם פרטים. בושה – – – תתבייש לך. ככה אתה מתנהג? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אתם צבועים. אתם צבועים. אנחנו מפחדים מה יקרה כשתקבלו שלטון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> כשתקבלו שלטון אנחנו נהיה בגטו. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, נא תן לשר להמשיך. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> תודה, חבר הכנסת כהן. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חברת הכנסת ביטון, תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> עכשיו, מעבר לצביעות הזאת, מעבר לצביעות, יש כאן בעצם מקרה שבו נלקחו מסמכים והועברו ללשכת ראש הממשלה. עכשיו, בואו נדמיין מה היה קורה אם ב-6 באוקטובר מישהו שם במודיעין היה לוקח מסמכים או מעביר איזו הודעה ללשכת ראש הממשלה. אני כן מצפה מכל אחד שמבין שמסתירים מידע מראש הממשלה שידאג להעביר את המידע הזה לראש הממשלה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> רגע, רגע. אני חייב להבין. לא הבנתי, לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> כל אותם אלו שישבו והסתירו ולא העירו את ראש הממשלה באותו לילה, וחזרו לישון, ודאגו לזה שהכול ימשיך כמו שהיה – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> מה לא הבנת, חבר הכנסת כץ? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה בעצם אומר, שלא יצאו מסמכים מהלשכה? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא. אני לא יודע מה היה, זה נחקר. אבל הדלפות זה דבר שקורה על בסיס יומי, וראש הממשלה הוציא עכשיו מכתב – שתבין, חבר הכנסת כץ, מה אמרו לראש הממשלה מהשב"כ והייעוץ המשפטי לממשלה: אם לא תתלונן בתלונה רשמית, אנחנו לא נפתח בחקירה על ההדלפות. כל ערב הדלפות מהקבינט. אני פניתי במכתב ליושבת-ראש הרשות השנייה לעשות דיון על העניין הזה. הצנזורה הפכה לכלי פוליטי בידיים של צה"ל, של משרד הביטחון. לא מאפשרים לעיתונאי מסוים לפרסם – אצל שלזינגר למשל ראיתי כמה מקרים כאלה, ועוד כל מיני עיתונאים – ובסוף מביאים את הידיעות האלה לעיתונאים מטעם, לכאלו שמהללים את משרד הביטחון ואת צה"ל. אז בזה הצנזורה – – – << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אתה מקבל טעימה, מה יקרה כשהם יקבלו שלטון. תראה איזה בולשביקים, תראה איזה פשיסטים. תראה איזה פשיסטים. תראה איזה אנשים מסוכנים. תראה מה אנחנו נקבל כשהם ישלטו פה. אנחנו נהיה בתוך גטאות. גטאות. << קריאה >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – זה רק אתם. אנחנו לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך לגמרי, חבר הכנסת כהן. כשאני בא לשחרר את השוק, כשאני בא להסיר את הידיים של הממשלה מהתערבות בתוכן בשוק התקשורת הם צועקים: צפון קוריאה, צפון קוריאה. אין לכם מושג על מה אתם מדברים. אז כשהצנזורה באה ועושה את העבודה שלא שלה, משתמשת בצנזורה ככלי פוליטי אבל לא עושה שום דבר בנוגע להדלפות ערב-ערב מהקבינט, שמופיעות לכולנו על המרקעים של מסכי הטלוויזיה, על זה פתאום השב"כ והיועצת המשפטית לממשלה אומרים: אם לא תתלונן בתלונה רשמית אנחנו לא נחקור. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> איפה חוק הפוליגרף שהוא הבטיח? איפה הוא? << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> איפה? תשאל את היועמ"שית שלך. היא לא מאפשרת לו להביא את החוק הזה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> היא היועמ"שית שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> לא, היא לא היועמ"שית שלי. היא יועמ"שית שהייתה צריכה ללכת הביתה מזמן. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הייתה צריכה. שנתיים אתה מבלבל את המוח על זה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> היא הייתה צריכה ללכת הביתה מזמן. רון, אתה חצי תוניסאי, אז אתה מבין קצת בפסוקים. בטח שמעת פעם את הפסוק: "תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה". מבין, אדם חכם, תגער בו פעם אחת – יתיישר, הגערה תספיק לו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> היא לא צריכה להתיישר. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל כסיל, תיתן לו מכות – לא יעזור. אתה עוד מרים את היד להכות את המכה ה-100, הוא כבר שכח. הוא ממשיך בדרך שלו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> – – – להכות את היועמ"שית. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> תתבייש. תתבייש. ככה אתה מדבר על היועמש"ית? בושה. בושה ככה לדבר. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אזרחי ישראל מקבלים טעימה. אזרחי ישראל מקבלים טעימה מה יקרה כשאתם תעלו לשלטון. איזה פשיסטים אתם, וואו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השופט סולברג – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן, חברת הכנסת בן ארי. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אין לו עורך דין, הוא לא צריך לראות עורך דין, אה? טרוריסט. עצרתם טרוריסט. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן, אתה מפריע לשר. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני, זו פגיעה בדמוקרטיה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אתה מפריע לשר, גם זו פגיעה בדמוקרטיה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השופט סולברג לפני שלושה שבועות נתן ואחד גערה ליועצת המשפטית לממשלה. היא, לא רק שהיא לא הסכימה לייצג אותי בבג"ץ על המינוי של ד"ר אודליה מינס, היא אמרה לי שהפרשנות שלי לחוק כשמיניתי אותה היא פרשנות כל כך גרועה שאפילו לא מגיע לי ייצוג בבית המשפט. לא נתנה לי לייצג את עצמי בבית המשפט. בא השופט סולברג ואמר לה: לא רק שהפרשנות של השר קרעי צודקת והמינוי בתוקף, זה שלא נתת לו את הייצוג להשמיע את הקול שלו בבית המשפט זה חמור מאוד. ואחד גערה ליועצת המשפטית לממשלה, שבעצם הטעתה את בית המשפט, פעלה שלא כדין, יצאה נגד הממשלה, שהיא אמונה לייעץ לממשלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> והגערה הזאת לא מספיקה לה. היא לא מבינה. הם לא מבינים, הם ממשיכים ללכת כמו עיוור באפלה. גערה לא מספיקה, הם לא מבינים. נכון, אדוני היושב-ראש? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כמה בכיינות. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בכיינות? זה לא אני, זה השופט סולברג. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אל תשאל אותי. אני לא אענה לך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה שר בממשלה, אתה שר בממשלה, תמשול. די להתלונן כל היום על כל העולם. יא בכיין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> בזה אתה צודק, ובכל ישיבה אני דורש לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ואני מקווה שזה כבר יצא לפועל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תפסיק להתבכיין. אתה לא מסוגל, תתפטר. די להתבכיין על כל העולם. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> השיטה הזאת שהיועצת המשפטית לממשלה – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> די כבר להתבכיין, יא בכיין. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – חושבת שהיא מעל החוק – – – בואו אני אספר לכם, אזרחי ישראל – – – << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> תפסיק להיות בכיין. גימטרייה – – – יא בכיין אחד. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת להב הרצנו, תן לשר לסיים. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – בכיין בן בכיין. כל הזמן – עשו לי, לקחו לי – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> ב-22 בספטמבר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי בקואליציה, נא תפסו את מקומותיכם. נא לשבת, בבקשה, בזמן שהשר מסכם. חבר הכנסת להב הרצנו, קריאה ראשונה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> בכיין – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> די לדבר בנפנופי ידיים. חבר הכנסת הרצנו, בלי נפנופי ידיים. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – אתם מסוכנים, אתם פוגעים בדמוקרטיה. אתם, אתם מסוכנים – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת אלמוג כהן, אתה מפריע לשר. קריאה ראשונה גם לך. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אדוני היו"ר – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת כהן, בבקשה. חבר הכנסת הרצנו, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אבל לא הדיחו אותו. לא הדיחו אותו מהמילואים. הצבא הודיע שחברי כנסת לא יכולים לשרת ולכן הוא הדיח את קרויזר, אבל אדוני היושב-ראש הוא מסוג האנשים – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבר הכנסת קרעי, אני יושב בכיסא כאן, זה לא – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> למה? קודם כול, יישר כוח גדול לך שאתה נלחם ומחרף את נפשך במילואים יחד עם הלוחמים שלנו, אבל זה שמדיחים לוחם אחר, חבר כנסת שגם מחרף את נפשו, בכל מיני תואנות שטותיות, אפילו בלי לדבר איתו, זה דבר שאני מצפה ממך לגנות בעניין הזה. אני רוצה לספר לכם, אזרחי ישראל – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> השר מלכיאלי, בבקשה. חבר הכנסת רביבו. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> – – ב-22 בספטמבר הייתה החלטת ממשלה, בניגוד לעמדתה של היועצת המשפטית לממשלה, לצאת עם תקנות לכלל הציבור, לכלל אזרחי ישראל, בנושא המעונות. החלטת ממשלה שהתקבלה כדין, והיועצת המשפטית לממשלה – זה לא מצא חן בעיניה. היועצת המשפטית לממשלה הלכה וחתרה תחת שלטון החוק בהנחיה בלתי חוקית, נתנה הנחיה ליועצת המשפטית של משרד העבודה ואמרה לה: אל תאשרי את התקנות האלה. אמרה לה את זה בטלפון. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> גברת בראשי. גברת בראשי, אני מבקש לרדת מהאולם, בבקשה. עליזה. << דובר_המשך >> שר התקשורת שלמה קרעי: << דובר_המשך >> אמרה לה את זה בטלפון, וגרמה לכולנו לשלם אלפי שקלים נוספים בחודש, לכל אזרחי ישראל, בניגוד לחוק. הגערה של סולברג לא עוזרת לה, היא ממשיכה ללכת ולחתור תחת שלטון החוק, והיא תלך הביתה בקרוב, בעזרת השם. תודה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לשר קרעי. חברי הכנסת, נא תפסו את מקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 54 נגד – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> בעד – 54, נגד – 44, אין נמנעים, אין נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> אם כך, היות שאין הסכמה, היא תעבור לוועדת הכנסת לטובת החלטה על מיקומה. << הצח >> הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' כ/988; דברי הכנסת, חוב' ט"ז, ישיבה 141; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט חבר הכנסת יוסף טייב להציג את הצעת החוק. חבריי חברי הכנסת, כאמור, עברנו לנושא הבא בסדר-היום. חבר הכנסת טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024. הצעת חוק זו היא מיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות: הצעת חוק של חבר הכנסת עמית הלוי והצעת חוק של חבר הכנסת פוגל. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> שנייה אחת, חבר הכנסת טייב, בבקשה. חבר הכנסת רביבו, השר כץ. חבריי חברי הכנסת, יושב-ראש הוועדה מתקשה להשמיע את דבריו. אנא, השר מרגי. כל מי שיכול, או שיצא החוצה או שישב במקומו כדי שיושב-ראש הוועדה יוכל לדבר. תודה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> להצעת החוק הוגשו בקשות רשות דיבור וכן הסתייגויות רבות, לרבות הסתייגות של אחד המציעים, חבר הכנסת עמית הלוי, שהוועדה קבעה שהיא הסתייגות תקציבית. הצעת החוק מורכבת משני חלקים עיקריים שמטרת ההסדר לגביהם היא מיגור התמיכה בטרור והזדהות עם טרור שמוצאים מקום, לצערי, בין כותלי מוסדות חינוך במדינת היהודים, ואשר השפעתם על בני הנוער השוהים ולומדים במוסדות אלה היא חמורה, מהחמורות ביותר שמכירה מדינת ישראל. ההסדר הראשון הוא הסדר הנוגע לשלילת התקציב. מוצע להסמיך את שר החינוך, או מי שהוא הסמיך לעניין זה, בדרך כלל מנכ"ל המשרד, לשלול תקציב או לא לתמוך תקציבית במוסד חינוך מוכר לא רשמי, באופן חלקי או מלא, זאת אם הוכח להנחת דעתו של השר והמנכ"ל כי במוסד החינוך מתקיימים גילויי הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור או שמתקיימים במוסד גילויי תמיכה במעשה טרור או בארגון טרור, והנהלת המוסד ידעה או הייתה צריכה לדעת על גילויי הזדהות או תמיכה אלו. החלטה כזאת צריכה להתקבל לאחר התייעצות עם מנהל המחוז שמפקח על אותו מוסד חינוכי, ויש להודיע לאותו מוסד לפני קבלת ההחלטה כאמור, ולאפשר לו להשפיע ולהשמיע את טענותיו. בהתייחס לארגון טרור או למעשה טרור, הצעת החוק מפנה להגדרות שמופיעות בחוק המאבק בטרור. ל"מעשה טרור" הגדרה מורכבת, ובעיקרו הוא מעשה שמהווה עבירה, במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור או להשפיע על מעשיה של רשות שלטונית, והיה בו סיכון ממשי לפגיעה בגופו של אדם, בביטחון ובבטיחות הציבור או בבריאותו או פגיעה חמורה ברכוש. ההסמכה לשר לשלול תקציב במתווה האמור מתקיימת הן לגבי מוסדות המוכש"ר, כפי שמופיע בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, והן לגבי מוסד שמקבל את השתתפות המדינה בתקציבו מכוח חוק לימוד חובה, בין ישירות ובין על ידי השתתפות בשכר הלימוד של תלמידיו. כמו כן, ניתנת האפשרות לשר להורות, במתווה האמור לעיל, כי המדינה לא תשתתף זמנית או בדרך קבע בתקציב של מוסד חינוך תרבותי ייחודי, לפי חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים. סעיף זה כמובן מתייחס לישיבות תיכוניות שבהן מתקיימים לימודי קודש לאוכלוסיות דתיות מכיתות ט' עד כיתות י"ב. זה הנושא הראשון של הצעת החוק. הנושא השני והחלק השני בהצעת החוק מתייחס לאפשרות לפטר מורים עובדי מדינה או לשלול אישור העסקה ממורים שהם עובדי מוסדות חינוך בבעלות פרטית מכוח זה שהוכח להנחת דעתו של המנכ"ל, במקרה דנן מנכ"ל משרד החינוך, שהם הביעו תמיכה בטרור או הזדהו עם טרור. לגבי מורים עובדי מדינה מוצע להוסיף סעיף בחוק חינוך ממלכתי שמאפשר למנכ"ל משרד החינוך לפטר עובד הוראה – הכוונה למורה – בהליך מינהלי, בניגוד להליך המשמעתי הקיים כיום, בשלושה מקרים. המקרה הראשון – אם עשה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור בפומבי, כמשמעותו בסעיף 24(א)(1) לחוק המאבק בטרור, או פרסם דברי שבח, אהדה, או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עימו. המקרה השני, אם הורשע בעבירת ביטחון חמורה או בעבירת טרור, כהגדרתן בחוק המאבק בטרור. במקרה כזה המדינה תהיה פטורה ממתן הודעה מוקדמת על פיטורים. לבסוף, אם המנכ"ל קיבל מידע מהשב"כ או ממשטרת ישראל ולפיו העובד ביצע מעשה המהווה עבירה בטרור כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, למעט לגבי עבירה של הזדהות עם ארגון טרור בפומבי כמשמעותה בסעיף 24 לחוק המאבק בטרור. הכוונה כאן לרוב למקרים שבהם לרשויות הביטחון קיים מידע שייתכן שהוא חסוי בחלקו, ולפיו התקיימו מעשים כאמור, ומידע זה עשוי להספיק להוכיח ברמה המינהלית שיש מקום לפטר לפי סעיף זה. נקיטת הליך פיטורים כאמור תתקיים בכפוף לכך שמנכ"ל משרד החינוך הודיע לעובד ולנציב שירות המדינה כי בכוונתו לבחון את פיטוריו של המורה לפי הסעיף האמור וכן מתן זמן של שבעה ימים לעובד ולנציב שירות המדינה ולכל גורם בעל זיקה לעובד, למשל ארגון המורים המייצג אותו, להתייחס לדברים. בתום שבעת הימים האלו אנחנו נהיה אמורים לקבל את ההתייחסות של נציב שירות המדינה ויינתן פרק זמן של חמישה ימים נוספים שלאחריו יתקיים שימוע לאותו עובד. ההפניה לנציב שירות המדינה היא חשובה בעניין זה, מכיוון שעל עובד המדינה חל חוק שירות המדינה (משמעת), שלפיו נהוג לקיים הליך פיטורין או השעיה כנגד מורים או עובדי המדינה. מכיוון שהצעת החוק יוצרת מסלול מינהלי חדש שיכול להתקיים במקביל למסלול המשמעתי ובמקומו, רצוי שלכל הפחות יוכל נציב שירות המדינה לדעת על כוונה להפעיל הליך מינהלי כזה או אחר כאמור ולהתייחס אליה אל מול מנכ"ל משרד החינוך. הצעת החוק יוצרת מסלול זהה למסלול שפורט לעיל לגבי מורים המועסקים במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים שבבעלות פרטית, באמצעות שלילת אישורי ההעסקה שהם חייבים לקבל ממשרד החינוך על מנת לתת לאותו מורה לעבוד בבית הספר. תיקון זה מבוצע בחוק פיקוח על בתי הספר. לגבי עובדים אלה, ניתן יהיה גם להתלות אישור העסקה אם הוגש נגדם כתב אישום בחשד לביצוע עבירת ביטחון חמורה או עבירת טרור. שני תיקונים נוספים מבצעת הצעת החוק בחוק המשמעת של שירות המדינה ושל הרשויות המקומיות. תיקונים אלה מתייחסים לחובת ההשעיה של עובד משירות המדינה או משירות ברשות מקומית אם הוגש נגדו כתב אישום בחשד לביצוע עבירת ביטחון חמורה או עבירת טרור. בעניין זה ניתן להפעיל שיקול דעת ולא להשעות את העובד רק אם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להשעותו. חבריי חברי הכנסת, לא מדובר בהצעת חוק פופוליסטית. מדובר בהצעת חוק שאנחנו כנציגי ציבור חייבים לבוא ולהבהיר פעם אחת ולתמיד שבמדינת ישראל לא ייתכן שבמערכת החינוך יפעלו וילמדו את תלמידינו מורים שבאים ומחנכים את ילדי מדינת ישראל, שמצד אחד מלמדים לחינוך כביכול, ומצד שני מחנכים לטרור. לכן הצעת החוק הזו חשובה. אני רוצה להבהיר שהצעת החוק הזו עברה דיונים בוועדה מעל שנה ושמונה חודשים. זו הצעת חוק שנדונה בכובד ראש גדול. שמענו את כלל הדעות מימין ומשמאל, מהגורמים הציבוריים, חברי הכנסת, גורמים ייצוגיים כאלו ואחרים, ובסוף הוועדה לקחה את ההחלטה לבוא ולקדם את הצעת החוק הזו עם הבלמים המתאימים. אבל בסוף, ועם זה אני אסיים, אנחנו לא ניתן במדינת ישראל שילמדו מורים שמזדהים עם טרור או שתמכו במעשה טרור כזה או אחר. לא יותר פיטורים משמעתיים כאלה ואחרים שלוקחים חודשים, שנים, שבועות במקרה הטוב. לכן הוועדה לקחה החלטה ונצמדה להצעת החוק. אני רוצה באמת לברך את המציעים, גם חבר הכנסת עמית הלוי וגם חבר הכנסת פוגל, שבסוף, שתי הצעות חוק, שבעיקרן כל אחת התייחסה לנושא אחר, אחת לנושא המוכש"ר, לבתי ספר של המוכש"ר, והשנייה לבתי ספר ממלכתיים – הצלחנו למזג את הצעות החוק. בהצעת החוק הזו אנחנו בעצם נותנים את המענה הרחב, כיסוי מוחלט, שבמדינת ישראל לא ילמדו יותר מורים שהזדהו עם טרור או תמכו בטרור. לכן אני קורא לכלל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית כפי שאושרה בוועדה. לסיום, אני רוצה להודות. תודה מיוחדת לצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי, לעורכת הדין נירה לאמעי, לשגית אפיק ולכלל חברי הוועדה. אני רוצה לומר לכם, ואני באמת קורא למציעים – נאמרו הרבה דברים בשנה ושמונת החודשים האחרונים, אם זה בוועדה עצמה ואם זה פה על דוכן הכנסת, כלפי היועצים המשפטיים של הוועדה. אני לא מסתובב בהרבה ועדות אחרות בכנסת. כמובן, מתוקף תפקידי כיו"ר ועדת החינוך אני רוב הזמן שם. אני חושב שהדברים שנאמרו לא היו צריכים להיאמר, ואני קורא לחברי הכנסת – עמית, באמת, אני פונה אליך באופן אישי – לבוא ולהתנצל על הדברים שנאמרו כלפי היועצת המשפטית של הוועדה. אני יודע שהדברים נאמרו ברתחה, אבל לאחר הדברים ולאחר שנה ושמונה חודשים, אתה יודע כמה היא השקיעה, באמת, כדי שיצא חוק טוב מתחת ידנו, שייתן כיסוי מלא ושלא תצא תקלה מתחת ידנו? אני מקווה באמת שכל חלקי הבית הזה יצביעו בעד הצעת החוק הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה טור פז: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טייב. לבקשה נרשמו דוברים רבים, כמובן. ראשון הדוברים – חבר הכנסת סימון דוידסון. לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני שמח שחבר הכנסת אושר שקלים הגיע ודיבר איתי, כי היה פה חוסר הבנה ובסוף אני חוזר לחוק הקודם. מה שאני עליתי פה ודיברתי זה באמת להסביר לכם על מה אתם הולכים להצביע. אתם חשבתם שאני מדבר על משהו אחר, אבל דיברתי באמת מקצועית. לגבי החוק הזה, קודם כול, אני רוצה לומר לחבר הכנסת עמית הלוי, לא האמנתי שהחוק הזה יגיע להצבעה שנייה ושלישית, באמת. אתה יודע, היו עליות ומורדות בחוק הזה, עם הרבה מאוד דיונים. כשאני שמעתי את השב"כ בכמה דיונים, אמרתי לעצמי, סימון, לא יכול להיות שחוק יעבור בכנסת בניגוד לעמדת השב"כ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יכול, יכול, אפשר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הו, שלום, אדוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה חלק מההתעוררות אחרי 7 באוקטובר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני גיליתי שגם חוקים במדינת ישראל יכולים לעבור למרות שהשב"כ נגד ולמרות שמשרד האוצר נגד. כי תקציבית – אנשים לא יודעים, עמית, אבל מדברים פה על 30 מיליון שקל להקמה. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> זה עולה אפס שקלים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה מה שהם אמרו. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> אפס שקלים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הם אמרו 30 מיליון. לפי הדברים של השב"כ, דובר על 30 מיליון כהקמה, כדי לבחון את כל המערכת הזאת. הרי בסוף – – – << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> אתה יודע שזה לא נכון. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני ישבתי שם וזה מה שהם אמרו. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> גם אני ישבתי שם. הם גם לא ידעו להסביר את המספרים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אז אנחנו יודעים יותר טוב מהשב"כ, אנחנו יותר טובים מהצבא. בסדר. לפנינו הצעת חוק שמתיימרת להגן על ביטחון ישראל, ואני לא חושב שמישהו בבניין הזה, או בכלל במדינת ישראל, לא רוצה ביטחון – כולנו נגד הטרור, כולנו רוצים ביטחון; אבל זאת המהות. מהמילה פופוליזם אמיתי. לוקחים סוגיה שאין מי שיכול לחלוק עליה – כולנו נגד הטרור. מאבק בטרור זה דבר שהוא קונסנזוס – מי יכול להתנגד לדבר כזה? אבל על הערך החשוב הזה מלבישים בעצם סוג של פשיזם, בדרך לכמה מחיאות כפיים של הבייס. הצעת החוק מבקשת לפגוע באופן קשה קודם כול בחופש הביטוי, בחופש האקדמי ובעקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים ביותר. רבותיי, בואו נדבר אמיתי על מה שהצעת החוק הזאת באמת עושה. האם היא באמת – האם מישהו כאן באמת חושב שפיטורי מורים והורדת תקציבים ממוסדות חינוך יחזקו את החוסן הלאומי שלנו? האם זאת הדרך להתמודד עם אתגרי השעה? חבריי חברי הכנסת, מערכת החינוך שלנו היא המפתח לעתיד המדינה. המורים והמרצים שלנו הם אלה שמעצבים את הדור הבא. האם אנחנו רוצים שהם יפחדו להביע את דעתם? האם אנחנו רוצים שהם יחששו מכל מילה שיוצאת מפיהם? הרי מה זה בעצם הגדרה של הזדהות עם מעשה טרור? מי יקבע את זה? מי קובע את זה? האם דיון היסטורי על מאבקים לעצמאות ייחשב להזדהות עם טרור. האם ניתוח ביקורתי של מדיניות ממשלתית ייחשב לתמיכה בטרור? החוק הזה הוא פותח פתח מסוכן לפרשנויות מאוד מאוד רחבות. הוא לא חוק ממוקד. החוק הזה בעצם יוצר סוג של אפקט מצנן – הוא גורם למורים להימנע מדיונים חשובים, הוא מפחיד אותם מניתוח ביקורתי, מחשיבה עצמאית. האם זה מה שאנחנו רוצים במערכת החינוך שלנו? האם אנחנו רוצים מורים שיפחדו להביע את דעתם, יפחדו לדבר? האם אנחנו רוצים מורים שיהיו תוכי? יתרה מזאת, החוק הזה פוגע באופן לא פרופורציונלי במגזרים מסוימים באוכלוסייה. האם חשבנו, האם חשבתם על ההשלכות של זה, על הפגיעה בשילוב – הרי מה אנחנו רוצים בסוף? לשלב. זו מדינה שיש בה רבדים רבים. אנחנו רוצים לשלב אותם. הפגיעה בחברה הישראלית תהיה בכולה, לא בנקודות מסוימות. אדוני היושב-ראש החדש שעלה לדוכן, אני רוצה להזכיר לכולנו אדם שאתה מאוד מוקיר ואוהב, את השופט אהרן ברק, והוא אומר: הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב – הדמוקרטיה היא גם זכויות המיעוט. זה מה שאמר חברך היקר אהרן ברק. החוק הזה מתעלם מהעיקרון הבסיסי הזה. אני קורא לכם: קודם כול תעצרו. לא צריכים לרוץ לדבר הזה. הצעת החוק הזו היא טעות. היא טעות שתפגע בסוף בהוראה, במורים. היא פוגעת בערכי היסוד שלנו כמדינה דמוקרטית, היא פוגעת בחינוך שלנו, היא פוגעת בעתיד שלנו. אני מציע להחזיר את הצעת החוק חזרה לוועדה, לקיים דיון עוד יותר מעמיק, למרות שהיו הרבה דיונים; לשמוע את אנשי החינוך, המשפטנים, את החברה האזרחית; למצוא דרך טובה יותר להתמודד עם האתגרים הרבים שיש לנו – כן, בעיקר במזרח ירושלים. ואם כבר מדברים על פופוליזם, תראו איך מתייחסת ממשלה שלכאורה חזקה בדיבורים על מלחמה בטרור לאלה שהטרור תוקף אותם גם בימים האלה. אני עומד כאן היום וליבי נקרע. בזמן שאנחנו מדברים כאן אחינו, אחיותינו, נמצאים מתחת לאדמה בעזה, בלי אוכל, בלי מים; עוברים זוועות שאי-אפשר לתאר – נשים נאנסו ונאנסות, גברים מעונים – והממשלה הזאת שאתם מייצגים אותה, הממשלה הזאת, במקום להתאחד סביב המטרה של החזרתם, עוסקת בפוליטיקה הקטנה. תראו על מה דיברנו בשלוש שעות האחרונות בזמן מלחמה – דיברנו על חוק אינפנטילי, פסול, שהולך להרוס לאנשים שלנו את הבריאות. שלוש שעות בזבזנו על זה. במקום שנדבר על דברים אמיתיים שצריכים להיות באמת כאור לכולנו. והינה בזמן הזה שהמדינה בוערת, בזמן שחיילינו נלחמים, בזמן שמשפחות מחכות לילדיהן בשבי, הממשלה מביאה תקציב מעוות שכולו בזבוז והפקרות. משרדי ממשלה מיותרים צצים כפטריות אחרי הגשם; שרים בלי תיק, סגני שרים בלי סמכויות, משרדים מפוצלים ללא שום הצדקה, והכול על חשבון משלם המיסים. במקום להעביר את הכסף לביטחון, לשיקום העוטף, לפיצוי העסקים שקרסו, הממשלה מחלקת תקציבים למשרדי סרק. 60, 60, 60 שרים וסגני שרים יש בממשלה הזאת – 60. אתם בכלל מבינים איזה מספר זה? מטורף. האם מישהו יכול להסביר איך זה משרת את מדינת ישראל? איך זה עוזר למשפחות החטופים? איך זה עוזר לצבא ההגנה לישראל? ואנחנו עוברים לחוק שאנחנו אוטוטו מתחילים לדון בו – חוק המעונות, או בשמו הלא-מכובס, חוק ההשתמטות גרסה שתיים. משפחות צעירות, כולל משפחות חיילי מילואים, שנלחמות עכשיו בעזה, קורסות תחת הנטל; אימהות חד-הוריות נאלצות לבחור בין העבודה לבין הילדים שלהן. ומה התשובה של הממשלה הזאת? במקום להשקיע במעונות היום, במקום להוריד את יוקר המחיה, ממשיכים לבזבז על משרדי ממשלה מיותרים. ומה אנחנו רואים? את מכונת הרעל עובדת שעות נוספות. יום אחרי יום שומעים קולות נגד משפחות החטופים. רק הבוקר הזדעזעתי בוועדה לביקורת המדינה בראשות מיקי לוי, כששמעתי אנשים שמגיעים לכנסת – מגיעים לפה, לכנסת, ותוקפים את צבא הגנה לישראל בלי בושה, בלי בושה. זה לא מגיע סתם שבן אדם קם בבוקר ומדבר נגד הצבא – הוא שומע את זה בערוץ מסוים, הוא אחרי זה שומע את זה ממכונת הרעל, בעיקר של הליכוד, והוא אחרי זה מגיע הביתה, וחברים מתחילים עוד להרעיל אותו ועוד להרעיל אותו. ובסוף הוא מגיע לכנסת, ותוקף בטירוף – לא במילים עדינות – את המפקדים שלנו, את החיילים שלנו, את צבא ההגנה לישראל ששומר עלינו; שומר על לימור, שומר עליי, שומר על השר מרגי, שומר על כולנו, ואנחנו נותנים להם להמשיך לדבר ככה. אז אני אומר לכם, אם לא נעצור את מכונת הרעל הזאת, שאני מבין שזה קטע פוליטי, נגד הצבא, אנחנו בסוף נשלם על זה ביוקר. ועכשיו אני רוצה לסיים, גם כן מהבוקר הזה: יש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות מתחת לאדמה בעזה. מה שקורה בחודשים האחרונים – בעיקר בחודשיים האחרונים – הוא יש עליהום גם בציבור, ואני מרגיש את זה גם בבית הזה, נגד המשפחות האלה. הסבלנות פוחתת, ואני רואה את זה גם בוועדות שאליהן מגיעים משפחות החטופים. פחות סבלנות יש לחלק מבאי הבית הזה, גם ליושבי-ראש הוועדה – ראינו זה השבוע. אנחנו צריכים להבין שאנחנו חייבים לקבל את זה בחמלה, גם אם יש כאלו שלא חושבים שהדעה שלהם זהה – לשמוע אותם, לחבק אותם, להקשיב להם, לתת להם להגיע לפה כדי שהם ירגישו שלמישהו אכפת. כי בציבור הכללי יש תחושה שהם פשוט נעלמים, ובסוף יהיה לנו 101 רון ארדים, 101 אנשים שלא יחזרו למדינת ישראל, המדינה שחרתה על דגלה להשיב כל אדם חזרה למדינה. זו חובה מוסרית, חובה דתית, להחזיר את החטופים. ואני מבקש מכולם לחשוב כל בוקר: אילו זה היה אחד מילדינו, מילדותינו, מהמשפחה שלנו, שנמצאים מתחת לאדמה כמעט 400 ימים, כמעט 400 ימים – אנשים שהם כבר לא אנשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת סובה, בבקשה. עשר דקות יש לך. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תמיד כשיש יותר זמן אפשר גם לפרוש דברים ולדבר יותר בהרחבה, במיוחד כאשר יש אפשרות לדבר בסוג של פיליבסטר שכרגע מתקיים כאן בבית הזה. קודם כול אני רוצה להתחיל עם כמה דברים, מעבר למה שחבריי לפניי דיברו, הרבה מילים קשות על כל הנושא של לכידות חברתית והחוקים שהקואליציה מתכוונת להעביר. אני דווקא רוצה להתחיל מהדבר שהוא תפקידה של הכנסת, וזה לפקח על עבודת הממשלה. דרך אגב, זה נוגע גם לאנשי הקואליציה, הפיקוח על הממשלה זה לא רק תפקיד של האופוזיציה, זה גם תפקיד של חבר כנסת מהקואליציה. אין פה הרבה חברי קואליציה כרגע באולם, אבל הייתי רוצה לשאול אותם: האם אתם יודעים מתי יובא לכנסת תקציב המדינה? אתם, חברי הכנסת של הקואליציה, אתם יודעים מתי הממשלה מתכוונת להעביר לכנסת את תקציב 2025? למה אני שואל את זה? אני לא פה מתנשא, כן, אבל יצא לי פעם אחת להעביר תקציב כשהייתי בממשלה ובין היום שהממשלה העבירה תקציב לבין היום שהכנסת קיבלה את התקציב ואז העבירה אותו סופית עברו כמעט חודשיים וחצי, אפילו שלושה חודשים, כלומר אוגוסט 2021 – תחילת נובמבר 2021. אנחנו מדברים על סדר גודל של שלושה חודשים כשבאמצע היו חגים. למה אני אומר את זה? כי התפקיד של הכנסת זה באמת לפקח, והיום אני, מהשיחות עם חבריי בקואליציה – ובאמת, אני באופן אישי מדבר עם רובם, אם לא כולם – אני מבין שרוב חברי הבית, אין להם מושג מתי יובא תקציב, באיזה אופן, באיזו צורה. אני רק שומע ששרים שהצביעו או נעדרו מההצבעה מנסים לדרבן את הח"כים ולהגיד: זה לא טוב, זה לא טוב. חברים, קודם כול תצאו ממה שנקרא הפלונטר הזה. התקציב הזה לא טוב. הוא לא טוב לנו, לאופוזיציה, לא טוב לכם, לקואליציה, הוא לא טוב לעם ישראל. עכשיו, למה אני אומר שאתם חייבים לפקח? אתן לכם דוגמה. למשל בתקציב הזה יש הרבה גזרות שנוגעות לחלק מהציבור שהצביע לכם. מעבר להעלאת מס ביטוח לאומי, מס בריאות, קיצוץ למשל במדרגות המס, נקודות זיכוי, כל הדברים האלה; אני כבר לא מדבר על מע"מ, המע"מ לא חלק מהתקציב כי החוק של המע"מ עבר כבר בכנסת הזאת רק לפני שנה. אז אני שואל אתכם, חברי הקואליציה, מתי אתם תגלו שהתקציב הזה פוגע בציבור שלכם, שהצביע לכם, בדיוק כמו שהוא פוגע בציבור שהצביע לנו? זה הזמן. זה הזמן שיש לחבר הכנסת לבוא ולהגיד: אני לא מוכן שהתקציב הזה יתקבל בכנסת כפי שהוא נכנס לכנסת. נכון, אדוני היושב-ראש, אומרים שאין חוק שנכנס לכנסת ויוצא כפי שהוא נכנס? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אף לא אחד. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז הינה, זו ההזדמנות שלכם, של הקואליציה – לא שלך, אני לא פונה אליך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יכול גם לפנות אליי. << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני פונה לחבריי. לא פונים למנהל הישיבה בלי שייכות מפלגתית. אז לכן אני אומר, זה הזמן שלכם, של הקואליציה, לבוא ולדרוש מהשרים תשובות, לבוא ולהגיד שהתקציב הזה הוא לא טוב, והכי חשוב, התקציב הזה הורס את הלכידות החברתית. כשאנחנו מדברים על כל השטיקים והטריקים של הקואליציה – וחכו חכו מה יהיה פה ביום רביעי, אנחנו נראה את זה; אנחנו נגלה ביום רביעי באמת מה שוות המילים שיוצאות מפיהם של חברי הקואליציה שכרגע מאיימים לא להצביע על חוק המעונות. אני רוצה לראות את זה ביום רביעי, אני רוצה לראות אותם, שהם לא יתמכו בפארסה הענקית הזאת שבאה לעקוף את חוק הגיוס, חוק ההשתמטות, תקראו לזה איך שאתם רוצים. לכן, תקציב 2025 זו גזרה – ואני אמרתי מהדוכן הזה שבעיניי לדעתי אפילו ראש הממשלה נתניהו מבין שהיא גזרה די קשה והוא לא מעוניין להעביר ובטח ובטח לא לקחת אחריות על עצמו אחרי תקציב כזה. כי אחרי תקציב 2025 הדבר הכי מטופש שיכול להיות זה ללכת לבחירות 2026. עכשיו אני אגיד עוד דבר, נתניהו אוהב לצטט את צ'רצ'יל. כל הזמן הוא קורא ספר של צ'רצ'יל כאן במליאה, הוא משתמש בציטוטים של צ'רצ'יל. גם אני אוהב ציטוטים של צ'רצ'יל. אחד הציטוטים האהובים שלו עליי זה ציטוט שנשמע ככה: גישה היא דבר קטן שעושה את ההבדל. אם אתה, אדוני ראש הממשלה, היית בא בגישה אחרת, היית בא ואומר, כמו בצנחנים, "אחריי" – נכון, זו סיסמה של חטיבת הצנחנים; היית בא, נעמד כאן, והיית אומר לעם ישראל, כמו שאמרת, כפי שאמרת בשנת 2003 כאשר נכנסת לתפקיד שר אוצר, אמרת: הקופה ריקה וחייבים לעשות דברים דרמטיים לטובת עם ישראל – אז עם ישראל היה רואה את הגישה שלך. אתה לא מתייצב מול עם ישראל. אולי אתה מתראיין בתקשורת הבין-לאומית, אבל אתה מפחד להתראיין לתקשורת הישראלית. אגב, החוק שמחייב אותך, שהיה אמור לחייב אותך להתראיין, גם נפל כאן בבית הזה. אבל אתה מפחד לעמוד כאן ולהגיד: אני מוביל. אני זה שאומר לעם ישראל שאחרי מלחמה כל כך קשה, שעדיין נמשכת – אף אחד לא מתווכח על זה וכולם מבינים שהמלחמה עולה כסף, אבל לו היית אומר לעם ישראל שזה הזמן לא רק להדק חגורה אלא גם לשנות את הגישה, אני מניח שהרבה אנשים שלא תומכים בך ומתנגדים לך היו שואלים פעם נוספת: אולי באמת זה הזמן לשנות גישה? אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, לא מסוגל לעמוד מול העם ולהגיד את הדברים החשובים והנחרצים בעת הזאת בנושא של חוק הגיוס. אתה רואה מה קורה בקרב חיילינו האמיצים והגיבורים. שם יש תסיסה, לא בבית הזה, בין קואליציה לאופוזיציה; שם הבעיה. אם ב-7 באוקטובר ההתייצבות ביחידות קרביות הייתה מגיעה ל-150%, היום אנחנו בבעיה, ואני לא אחשוף כאן מספרים, אבל אנחנו כן בבעיה. כי אנשים שמקבלים פעם רביעית צו גיוס ונדרשים להתייצב ללחימה בלבנון, לא להעביר 30 יום סבבה בכיף במילואים ביחידה עורפית אלא לסכן את החיים שלהם, הם חוזרים הביתה והם רואים – אם יש להם בכלל חשק להדליק – ערוץ הכנסת, לראות מה שקורה בבית הזה, והם שואלים את עצמם: רגע, בשביל זה אני נלחמתי וסיכנתי את חיי, או חלילה נפצעתי? למעלה מ-800 חיילים נהרגו בשביל שכאן בבית הזה אתם תעשו את הקומבינה הזאת ואת הפארסה הזאת – לא תגייסו את אלה, תעשו חוק עוקף עבור אלה, ואלה ימשיכו להיות הפראיירים, ואנחנו נמשיך לשלוח להם צווים ונמשיך להטיל עליהם מיסים ונמשיך להגיד להם שהם הקטר של הכלכלה הישראלית. תודה רבה, הם ידעו את זה גם בלעדיך, אדוני ראש הממשלה. אולי אתה לא בונה על הקול הזה בבחירות, אז לפחות תגיד גם את זה. לכן, אנחנו נמצאים בצומת, אולי בין הצמתים הקריטיים ביותר של מדינת ישראל וגם כלכלת ישראל. תמיד אומרים שכלכלה זה פסיכולוגיה. כן, כלכלה זה פסיכולוגיה. אנחנו מסתכנים כמדינה, מסתכנים בצעדים דרמטיים נגד המדינה ונגד כלכלת ישראל אם התקציב הזה יעבור בעוד חודש, חודש וקצת, תלוי מתי הוא יובא לכנסת. ואל תגידו שלא ידעתם, ראש הממשלה, שר האוצר, שרים שהצביעו בעד התקציב, כי האחריות היא של הממשלה. כאשר אתם תקבלו את הדוחות של סוכנויות הדירוג האשראי – והם יבואו, הם תמיד באים חודש-חודשיים אחרי התקציב, כי תקציב זה אבן יסוד של הכלכלה של כל מדינה – אז פתאום אתם תגלו בדוחות האלה דברים שהייתם יכולים למנוע לו הייתם מקשיבים לאופוזיציה, והכי חשוב, לו הייתם מקשיבים לאנשי מקצוע. רוב-רובם של כלכלני ישראל אומרים לכם, לקואליציה, שהתקציב הזה הוא תקציב גרוע. הוא גרוע לכם, הוא גרוע לפיתוח הכלכלה, והוא גרוע לשיקום הכלכלה אחרי המלחמה. אל תגידו שלא ידעתם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כנסת נכבדה, אנחנו אמורים לדון בהצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור. הצעת החוק הזאת באה כחלק ממכלול חוקים, מפל חוקים שנפלו עלינו בחודשים האחרונים, ואי-אפשר באמת להבין מה עומד באמת מאחורי החוקים האלה, למרות שמנסים להסביר שזה התגוננות, וזה כדי להעניש את אלה שתומכים בטרור. אומנם הצעות החוק האלה הם שילוב מאוד אומלל בין פופוליזם והתלהמות, אבל בסופו של דבר כאשר מדברים על החוקים האלה, כדאי מאוד גם להסתכל למה בכלל יש צורך בחוקים כאלה. אני מבינה שבדרך כלל מחוקקים חוק כאשר יש לקונה, יש חיסרון מסוים בחוקים במדינה, ואנחנו עומדים מול בעיה ואנחנו לא מבינים, ואין לנו משענת חוקית כדי להגיד לנו איך מטפלים בה. האומנם זה המקרה? הרי בחוק הקיים היום, בספר החוקים, יש חוק שאמרנו עליו אפילו בזמנו שהוא דרקוני ומאוד רחב, חוק המאבק בטרור, והיו הרבה אזהרות מהשימוש בחוק הזה ואיך אפשר. והחוק הזה מאפשר בצורה הכי ברורה גם לעצור, גם לאסור, גם להעניש את מי שנחשד והוכח שהינו עובר על החוק, תומך בטרור או במעשה טרור, אפילו לפי ההגדרה "טרור" שבאה בהצעת החוק. אז בשביל מה? בשביל מה החוק הזה, אם הוכח שיש מישהו ממערכת ההוראה שתמך במעשה טרור או הזדהה עם מעשה טרור, ויש חוק שאפשר להשתמש בו, שאפשר לפיו לשפוט את עובד ההוראה הזה? סיבה אחרת למה מחוקקים חוקים חדשים – ריבוי מקרים. ריבוי מקרים שחוזרים על עצמם, ואנחנו צריכים לטפל בהם. מי שישב בדיונים בוועדה והקשיב טוב מאוד לנציגי המשרדים השונים, כולל נציגי משרד החינוך, הם ענו על השאלות ואמרו: אין מקרים כאלה. אנחנו יודעים על מקרים שאפילו ניסו להדביק להם כל מיני האשמות כאלה, מקרה או שניים או שלושה, כולל אנתסאר חג'אזי מטמרה, שמהר מאוד תפסו גם אותה כאילו היא פושעת גדולה, ושר החינוך רצה לדעת אם היא עובדת במשרד שלו לפני שבכלל דנו או חקרו אותה, והתברר שהכול היה התעמרות שאין לה שום סיבה. אז אין מקרים. מה גרם להעסיק את הכנסת בהצעת חוק כל כך מזיקה לאזרחים באופן כללי ולמשטר הקיים באופן כללי, וגם מיותרת? התעסקו בזה, קיימו ישיבות, היו צעקות והאשמות, והכול מיותר, כי החוק הקיים היום נותן את כל הכלים כדי להעניש את מי שחושבים שהוא מסית או תומך בטרור, ועובד במערכת ההוראה. החוק הזה בעיניי בא להשליט שיח מסוים, או למשטר את השיח בבתי הספר. הילדים שלנו באוכלוסייה הערבית – כולנו מבינים שהחוק הזה נתפר עבור עובדי הוראה ערבים, בעיקר עבור עובדי הוראה ערבים; לא שמעתי מישהו מדבר על תמיכה בטרור המתנחלים, שאולי מועבר גם כן, ואנחנו יודעים שמועבר בכל מיני מוסדות הוראה וחינוך במדינת ישראל. זה נתפר עבור המורים הערבים. רוצים, מעבר לכל המשטור הקיים היום ושיטת ההפחדה הקיימת היום, שכל עובדי ההוראה יפחדו אפילו לדבר על מה שקורה ביום-יום במדינה עם התלמידים שלהם. הרי ילדים יהודים מגיעים לבית ספר, משתפים ברגשות ובמה שעובר עליהם במצב המלחמה הקיימת עכשיו, וגם הילדים שלנו רוצים לשתף ורוצים לדבר עם המורים שלהם, אבל המורים והמורות שלנו מפחדים לפתוח את הפה, כבר עכשיו, לפני החוק הזה. הם מפחדים לגעת בנושא כי יודעים שיתעמרו בהם, כי יודעים שיתעללו בהם, כי יודעים שאולי יגזלו מהם את הפרנסה בלי להניד עפעף. ואז, מה אנחנו באמת רוצים? איזה סוג של מערכת חינוך אתם רוצים להשאיר במדינה? איזה סוג של מורים ומורות אתם רוצים? כל הזמן מדברים על האיפוק של האוכלוסייה הערבית מאז 7 באוקטובר וההתנהלות באחריות מלאה, אז אני אומרת לכם, מהחודש הראשון, מייד אחרי 7 באוקטובר, ועד עכשיו, אנחנו מתנהלים באחריות מלאה, אבל בעיקר באחריות כלפי עצמנו, כלפי הציבור שלנו, שאנחנו יודעים איך הוא נרדף. זה לא רק עניין של איפוק אצל הציבור הערבי; יש איפוק אבל יש גם פחד, ויש פחד אימים בגלל כל המעצרים וההתנכלויות שהיו מאז תחילת המלחמה הזאת בתוך האוכלוסייה הערבית. אז עכשיו לא רק השר, מה שנקרא, לביטחון לאומי, מטיל את הטרור הזה על האוכלוסייה הערבית, עכשיו גם שר החינוך יהיה אחראי על משטר ההפחדה וההטרלה כלפי מערכת החינוך. אומרים שהחוק הזה בא לתת סמכות למנכ"ל ולשר קודם כול לקצץ בתקציבים. ואללה, לא הייתה להם הסמכות הזו? אז אני אומרת לכם שכבר בחוקים הקיימים היום במדינת ישראל יש לשר ולמנכ"ל את הסמכות הזאת לפי חוק הפיקוח. סליחה, לפי חוק יסודות התקציב, 1985. יש לשר החינוך את הסמכות לקצץ בתקציבים אם יש לו חשד שהמערכת החינוכית שמדובר עליה, או המוסד החינוכי מסית לגזענות, לאלימות או לטרור. אז בשביל מה החוק הזה? נענה גם על זה. אומרים שנותנים גם לשר ובעיקר למנכ"ל, שהוא מינוי פוליטי, הוא לא איש ביטחון ולא איש חינוך בדרך כלל, אלא מינוי פוליטי – נותנים לו את האפשרות להתלות אישורי הוראה ולבטל אישורי הוראה. ממש חידשו. ואני אומרת לכם: לא, לא חידשו, זה קיים בחוק הפיקוח. הסמכות והאפשרות לעשות דבר כזה קיימות בחוק הפיקוח, 1969, ואפשר לבטל אפילו את האישורים. אז בשביל מה החוק הזה? כנראה המטרה העיקרית של החוק הייתה בהתעקשות שתבוא פה על צורת הסתייגות של המציע של החוק, שהוא מתעקש. הוא רוצה לערב את השב"כ בפיקוח ובמעקב אחרי אנשי ההוראה בחברה הערבית. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> השב"כ מתנגד לחוק. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> השב"כ, בדיוק כמו אנשי מערכת משרד החינוך, התנגדו לעניין. השב"כ אוהב לעשות את העבודה שלו בשקט. השב"כ אוהב לעקוב אחרינו בלי שנדע שזה קיים בחוק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גם על יהודים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יודעת. עלינו האזרחים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אוקיי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ברוכין לא היה ערבי, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש ניסיון להטיל אימה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תפסו את היהודי הכי מסוכן שרצח – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> רוצים להטיל אימה. והשב"כ, כנראה אנשי השב"כ, שכבר שנים מעורבים מאחורי הקלעים בכל מיני דברים במערכת החינוך, לא רוצים לצאת מהארון. לא רוצים שזה יהיה כתוב שחור על גבי לבן, כי אז תהיה גם אחריות, אם זה יהיה כתוב. אז הינה, אני אומרת לכם: זה לא ייתכן שכל הצעות החוק האלה – במיוחד הצעת החוק הזו, נועדה לדבר אחד: להטיל אשם על כל האוכלוסייה הערבית, כולל המורים, כולל מערכת החינוך, ולכו תוכיחו שאתם בסדר. קודם כול אתם תומכי טרור, בדיוק כמו חברי הכנסת שלכם. זה מה שהצעת החוק הזו אומרת, רק אתם צריכים להתאמץ כל הזמן להוכיח שאתם לא. וזה לא מוכנים לקבל אותו בשום פנים ואופן. ועוד לתת לאנשים שהאל"ף-בי"ת של השפה הערבית, אליף-בא, לא יודעים. אתם שוכחים את הרוקח שנעצר בגלל שהייתה לו טבעת של הנביא מוחמד? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה היה רופא. זה לא היה רופא? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, זה היה רוקח במקרה הזה. למה? כי אמרו שזו הטבעת של דאעש. אני אומרת לכם, אם היו ממשיכים עם זה, חצי מהמוסלמים במדינה היו בבית סוהר על הטבעת הזו, לא? זה אבסורד. נותנים לאנשים שלא יודעים את השפה לשפוט ולהחליט, ועוד במסלול מינהלי, עוקף כל החוקים ועוקף כל הפרוצדורות המשפטיות, והמנכ"ל יוכל לקבל החלטה ולפטר עובד לפני שבאמת עשה לו אפילו שימוע כמו שצריך. זה לא מתקבל על הדעת. מה שאתם עושים, אפילו, ואני חייבת להגיד את זה, אני לא הייתי מאלה שדגלו שיש שיא של דמוקרטיה במדינת ישראל. אמרתי כל הזמן, נשארו שוליים דמוקרטיים שהולכים ומצטמצמים. עם חוקים כאלה אתם רוצים לחסל אפילו את השוליים. אתם הופכים את המשטר הקיים למשטר דיקטטורי, אתם חושבים שאפשר לביית את האוכלוסייה הערבית, לנתק אותה מהשורשים שלה, לאבד את הזהות שלנו, כולל הזהות האנושית. אסור לנו לחשוב, אסור לנו לדבר, אסור לנו להרגיש. אנחנו רק צריכים להיות רובוטים, שנדבר בדיוק כמו שהמלך הקיים עם כל השרים שלו יגידו לנו. אז תשכחו מזה. 75 שנה התוכנית הזו לא הצליחה. היא גם לא תצליח עכשיו, כי היא תוכנית לא נורמלית. ומי שמפעיל יותר דיכוי, שיצפה שתהיה התנגדות לדיכוי הזה. אני לא מדברת על – עכשיו יגידו, עאידה מסיתה לטרור. אז התנגדות – יש גם התנגדות פוליטית, יש גם התנגדות אזרחית, יש התנגדות שאנחנו נלמד, כמו שהמורים שלי לימדו אותי להיות קשורה למוסר ולאנושות, המורים הערבים ימשיכו לעשות את זה, ולא יוכלו להאשים אותם מעכשיו והלאה האשמות שווא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת לזימי. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> היושב בראש, כנסת נכבדה, על כמה נושאים אני אדבר בנאום הזה. אבל אני רוצה דווקא לפתוח ולומר משהו, מבחינתי המובן מאליו, שצריך להיאמר כאן כל הזמן. אתם ממשלה לא לגיטימית. אתם ממשלת החורבן של המפעל הציוני, שהחליטה שישראל הדמוקרטית, הליברלית, הציונית וחפצת החיים לא תתקיים עוד; ממשלה שעובדת יום וליל על השתמטות גורפת בזמן שחיילינו מחרפים נפשם; ממשלה שמעדיפה שרידות פוליטית על פני השבת האחים והאחיות שלנו; ממשלה שמוכנה לבזוז את המוחלשים ביותר כדי לתגמל מקורבים. אתם תיפלו, ותהיו כתם גדול בהיסטוריה של האומה המפוארת שלנו, אבל אתם גם תהיו השיעור הגדול בהיסטוריה של ישראל. לימדתם אותנו שיעור גדול כחברה על ההשלכות של גזענות, לאומנות, משיחיות קיצונית ועצימת עיניים כנגד תהליכים והחרבה של נורמות וערכים. אתם תהיו השיעור ההיסטורי שלנו על כמה אסור לעמוד מנגד, להתעלם מההשחתה השיטתית שמכלה אותנו, ועל כך שאם מתעלמים, מנרמלים ומאפשרים, זה מגיע אל כולנו. מי שבוחרים בשנאה על פני קדושת החיים הם החורבן. ומפה זה עלינו. עלינו החובה להתנגד ולהיאבק. אני אומרת את זה לכל חבריי באופוזיציה. עלינו החובה הבלתי-מתפשרת לתיקון, שיקום וריפוי. ישראל של החיים תנצח. התקווה תנצח. ואני רוצה את החלק הזה של דברי לסיים בציטוט נוסף של רבין, שהשמעתי כמה ציטוטים שלו פה היום, 4 בנובמבר, יום הירצחו. הוא אמר כך, וזה כל כך נכון למקום הזה. "אני מבקש שכולנו, כל יושבי הבית הזה, יזכרו: העם לא משרת אותנו, אנחנו משרתים את העם". הלוואי שהייתי רואה בתקציב המדינה מעט מהתפיסה הזו. הלוואי שהייתי רואה בהתנהלות בזמן המלחמה מעט מהתפיסה הזו. הלוואי שהייתי רואה בחשיבות קדושת החיים מהתפיסה הזו. היא נעלמה כאן תחת חסותכם. אני מייד אעבור לחלק השני. עכשיו אני רוצה לדבר על חוק ההשתמטות מס' 2, מה שאתם קוראים לו חוק המעונות, אבל הוא בעצם מסלול עוקף להשתמטות לכל דבר ועניין. כי במה עוסקים פה היום, שנה אחרי המלחמה? איך לעודד השתמטות מהמשק והצבא. אז כמה דברים שצריך להסביר על החוק הזה, כי יהיו פה הרבה ספינים בימים הקרובים. אחת, החוק הזה פוגע בנשים באופן מובהק, בגלל שהוא מקבע רק את האישה כמטפלת בילדים ובנוי בצורה שבה האבא הוא לא צד בהורות, אפילו אם הוא לא עובד. אז בניגוד לטענות ההנהגה החרדית – זאת שמונעת מנשים להתמודד אצלה ברשימה, כן? – זה בדיוק מה שפוגע בתעסוקת נשים, ביכולת בחירה של נשים, ומדובר בעצם בחוק שלוקח נשים אחורה ומייצר נזק לשנים קדימה. נקודה שנייה – החוק פוגע בחברה הערבית. כיום אין סבסוד בחוק אם האישה לא עובדת. המבחן היום מסתכל אם שני ההורים לומדים ועובדים. ברגע שנכניס קריטריונים למשקי בית שבהם רק האימא עובדת והאבא מחוץ למעגל התעסוקה – הם יידחקו החוצה, במיוחד במשקי בית שבהם יש היפוך מגמה. 3. החוק הזה פוגע באוכלוסייה הכללית. הקריטריון שמכניסים בחוק, של תעסוקת נשים ובחינת ההכנסות של משק הבית כולו, תפור למשקי בית שבהם רק האישה עובדת אבל נמדד על ההכנסה של כל משק הבית, גם כאשר ברור שצד שני לא עובד. כך, מי שיקבלו הנחה הם האוכלוסייה החרדית באופן מובחן ומגזרי, אבל משפחה בעוני או מעמד נמוך עם שני הורים עובדים תידחק החוצה. ממש עידוד לאי-תעסוקה. אז בסופו של דבר, נקודה רביעית – החוק הזה מעודד גברים בשכר נמוך לאי-יציאה לשוק העבודה כדי לקבל הנחה. זה חוק שלמעשה עובד נגד המשק והכלכלה, ויותר גרוע, מייצר מלכודות עוני. חוק שנועד לעודד תעסוקה ולימודים הופך להיות חוק שמייצר אי-יציאה אל שוק עבודה ותרומה למשק ולחברה. זאת חרפה מוסרית מהמעלה הראשונה. אני יודעת שאין לכם בושה, אבל הדברים הללו ייאמרו כאן. והנקודה האחרונה – כן, זה חוק שנועד להכשיר השתמטות מהצבא, בלי בושה, בלי חמלה, בזמן מלחמה קשה. נראה גם מה יהיה ביום רביעי. נסתכל כאן על כולם ונראה איך תצביעו. נראה אם תסתכלו על טובת החיילים והמדינה, או על טובת הכיסא שלכם. זה מה שנבדוק ביום רביעי. ואל תתבלבלו, חוקים מיטיבים לחיילי מילואים בזמן שדופקים אותם ועושים פה השתמטות – לא יחפו. שום מניפולציה לא תחפה. ויותר מזה, מניפולציות יהיו גרוע יותר. הן בעצם ניסיון להלבין את החרפה, להלבין את הבושה. אנחנו נסתכל מה יהיה כאן ביום רביעי, ונראה בפעם המי-יודע כמה, מי נעמדים לצד ישראל, החיילים, האומה, ומי בוחרים בכיסא ובשררה. ואני אסיים בתרגיל של סמוטריץ' ונתניהו על הציבור. אני לא יודעת אם כולם מודעים לשני מיסים קשים מאוד שהולכים להעלות לנו בתקציב הגזרות: מס הבריאות ותוספת לביטוח לאומי. אבל לפי הנתונים שעומדים לפנינו עכשיו, הארכת המלחמה ממומנת מקיצוץ רוחבי של 37 מיליארד שקלים. הקיצוץ הזה פוגע בכל השירותים החברתיים, בלי בושה; ודרך נוספת – הגדלת הגירעון ב-70 מיליארד שקלים, לצד כספי הסיוע האמריקני. כל הדבר הזה אמור לממן את הוצאות המלחמה ואת המציאות הכלכלית. לא ממש מסייעים לציבור, אבל את המעט שישנו. אז בשביל מה העלאת המיסים הקשה הזו, שתפגע במעמד הנמוך יותר מכול? ממש פוגעים פה במעמד הנמוך. לצורך עוד 6 מיליארד שקלים, זה בהתאמה, באופן מובחן, הכספים הקואליציוניים שמשוריינים גם בתקציב החדש לחרדים ולימין. אז בזמן שהציבור נושא בנטל המלחמה, קורס, ומנסה להרים ראש, הממשלה דואגת – באמת בלי כל חרטה, ניסיון לתקן, שום דבר – רק לשרידות הפוליטית, על חשבון הכיס של כולנו, אבל יותר מזה, על חשבון המעמד הכי נמוך בישראל. כמו שאמרתי בפתח דבריי, ממשלה לא לגיטימית ופושעת, פשוט פושעת. האופן שבו התקציב הזה מגלם פגיעה קשה בשכבות המוחלשות, במעמד הבינוני – זה לא נתפס. זה כאילו החליטו לפגוע בציבור כאיזה מסע נקם. אין לי הסבר לערלות הלב הזאת, של פגיעה בציבור הכי מוחלש, בזמן מלחמה, בתקציב מדינה. אבל בעצם אתם ממשלת המקורבים, ממשלה סקטוריאלית מגזרית שדואגת לעצמה. אתם תיפלו, התקווה תנצח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת בן ארי, בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. השרים, שרים חביבים דווקא, אני רוצה לדבר על חוק סבסוד המעונות, במיוחד בשביל אדוני היושב בראש, כי אמרת, ילד הוא ילד הוא ילד. אז אני רוצה להסביר לכם ולך במיוחד למה החוק הזה הוא בהחלט אצבע בעין לציבור המשרת והעובד. אם תקשיב לי אני בטוחה שתמצא את כל התשובות, כי הרי – אתה שומע, וסרלאוף? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בטוחה. למרות שאתה גבר, אתה לא יכול גם טלפון וגם להקשיב, אבל בסדר, אני מניחה שאתה עוסק בדברים חשובים, אתה וגם מרגי שם, אנשים שעוסקים בדברים חשובים, בשונה מאחרים, אגב. אתה רואה? יצאה לי אפילו מחמאה, בשעה כזו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> האחרים היחידים פה זה אני, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, התכוונתי לשרים אחרים, אבל מרגי הלך. בסדר. אני רוצה גם לך, כי אמרת: ילד הוא ילד הוא ילד, ויצאת עלינו, ואתה הרי אדם לא חרדי, אז אתה קשוב לעניין. אני רוצה להסביר לך למה. כי הרי היום, כדי לקבל סבסוד לשכר לימוד במעון מפוקח, צריך לעבור שני מבחנים. בטח אין לך ילדים קטנים, הילדים שלך גדולים, נכון? אבל למי שיש ילדים קטנים, כמוני – ילדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל היו לי, הם גם היו קטנים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור. אז אני רוצה להגיד לך שכדי לקבל הנחה במעון אתה צריך לעמוד בשני תנאים: אחד זה מבחן הכנסה, זה מבחן שיגדיר כמה סבסוד תקבל. הרי ככל שההכנסה עולה תקבל סבסוד נמוך יותר; והשני זה מבחן זכאות, האם בכלל אתה זכאי לסבסוד. שני תנאים. עד כאן בסדר? יפה. כיום מבחני התמיכה קובעים ששני ההורים צריכים לעבוד כדי לעמוד בתנאים האלה שמקנים זכאות. אגב, אתה יכול להיות גם בשירות סדיר, בשירות לאומי, אתה יכול לקבל אפילו הבטחת הכנסה, אפילו קצבת נכות ואפילו ללמוד כדי לקבל. איפה ללמוד? באקדמיה, באולפן, אפילו לימודים תורניים. אממה, בעניין של הלימוד התורני יש בעיה, כי הלימוד התורני צריך להיות במוסד תורני שנתמך על ידי משרד החינוך. הגיוני, נכון? בסוף זה מוסד תורני שנתמך על ידי משרד החינוך. אבל אם המוסד כבר לא נתמך על ידי משרד החינוך, כי הרי משרד החינוך היום לא יכול להעביר כסף, כי אם בתור מוסד תורני יש שם אברכים שפטורים מצה"ל, והרי עכשיו צה"ל לא מחלק פטורים באופן גורף, ראית גם היום, בעצם אין להורה זכאות במעונות. זאת אומרת, אם אתה במוסד תורני שלא נתמך על ידי משרד החינוך, שבעצם אותו לומד אמור להתגייס, אתה אוטומטית מאבד את הזכאות למעונות. ועל זה בדיוק הגיע החוק של אייכלר. בדיוק על זה, על הנקודה הספציפית הזאת. מה הוא עושה, אייכלר? הוא אומר דבר ראשון: במבחן הראשון, שכמו שאמרנו הוא מבחן הזכאות, המדינה לא תבדוק יותר את הסטטוס של האב. זאת אומרת, דיברת על ילד זה ילד זה ילד, הרי בהורים חילונים בודקים אבא ואימא. אייכלר בא ואומר, לא, לא צריך לבדוק את הסטטוס של האב. ככה בעצם משפחה חרדית שהאב לא עובד היא אוטומטית זכאית. זאת אומרת, במבחן הראשון של הזכאות אוטומטית אייכלר משחיל לנו את זה, לא צריך, אבל במבחן ההכנסה הוא כן לוקח. כי הרי אם הוא לא עובד מן הסתם ההכנסה שלו נמוכה. שים לב איזה הפלא ופלא. עכשיו מכיוון שההכנסה של אברכים היא נמוכה, יוצא שמשפחה חרדית שבה האם עובדת אבל האב אברך היא ישר תהיה זכאית לסבסוד, והיא תקבל את הסבסוד המקסימלי, משום שמתעסקים רק בהכנסה של האב, אוקיי? דיברנו על ילד הוא ילד. זאת אומרת, במשפחה חילונית יבדקו את הזכאות של האב והאם, במשפחה חרדית מתעלמים מההכנסה של האב ואז עוברים למבחן השני ואומרים אוקיי, ההכנסה נמוכה, אז הוא זכאי לסבסוד. יעני, את אלה שהם זכאים – שירות לאומי, מוסד תורני – שבעולם נורמלי הם היו זכאים, פה, בחוק של אייכלר, הוא אומר שלא צריך להסתכל על הזכאות של האב, רק על ההכנסה, וההכנסה מן הסתם נמוכה כי הוא לא עובד. עכשיו, אגב, באופן אוטומטי גם צריך לדעת שמספר הילדים גבוה, לכן אתה תשלם יותר, כי על כל ילד מגיעה לך בעצם זכאות. זה אומר שגם ברשימה, אני לא יודעת אם אתה יודע, אבל גם בסבסוד יש רשימה, אז אוטומטית החרדי מוקפץ לראש התור, כי גם ההכנסה שלו נמוכה וגם יש לו הרבה ילדים אז אוטומטית הקפצת אותו לראש התור. אז רגע, אז איך מפלגת הציונות הדתית בעצם הודיעה, למה בעצם היא הודיעה שהיא לא תתמוך? הרי מה בעצם הציונות הדתית באה ואמרה? אוקיי, הקפצת את החרדים לתחילת התור, תקפיץ גם את אנשי המילואים. ככה בעצם רצו, הרי מה באו הציונות הדתית ואמרו? בסדר, אתם רוצים לתת לחרדים, אבל תקדימו גם את אנשי המילואים. אז מה זה אומר? שבעצם אדם שהוא חילוני לצורך העניין שלא עושה מילואים – הוא הולך לסוף התור. אבל שנייה, שני ההורים עובדים, למה לא לתת לו את הקדימות? למה אתה שם את החרדי עם הרבה ילדים? למה? למה בעצם, כשאמרת ילד הוא ילד הוא ילד, למה לא לתת סבסוד לאותם שני הורים עובדים? למה הקפצת את החרדי לתחילת התור? והציונות הדתית באה ואומרת: אוקיי, הקפצת? תקפיץ גם את אנשי המילואים. אבל זה לא עובד ככה. כי אתה אמור לתת קודם כול סבסוד, שנייה, קודם כול צריך לתת סבסוד, ותסכים איתי, לשני הורים שיוצאים לעבוד ועומדים במבחן ההכנסה ועומדים במבחן הזכאות. ולכן – תראה איך אני מסבירה את זה בצורה מאוד ברורה – מה בעצם העברנו קדימה? העברנו קדימה את אנשי המילואים, שזה מבורך, אבל העברנו קדימה גם את החרדים. ובעצם השארנו מאחור כל כך הרבה משפחות שעומדות במבחנים ויוצאות לעבוד. פשוט, צריך להבין, הרי בכל מעון יש מספר קטן. אז ברגע שקידמת את החרדי וקידמת את אנשי המילואים השארת את כל האנשים העובדים מאחור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל זה לא אותו מעון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה אותו מעון. תאמין לי. אתה יודע שהיום – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא רוצה להפריע לך, אבל – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה יכול להפריע לי. כי אנחנו מנהלים שיח, אין בעיה, אנחנו לא מתלהמים. אני גם רוצה, טוב, אני לא רוצה לפגוע לך בפריימריז, אבל אמרתי לך בשקט מה אני חושבת עליך, בשבוע שעבר. אני באמת אומרת לך, בסוף, הורים שזכאים, שעומדים גם במבחן הזכאות וגם במבחן ההכנסה, לקחת אותם לסוף התור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> במעון של אוכלוסייה חרדית – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בטח כשההורים, אחד מהם הוא אברך, לא סביר להניח שילמדו אנשים מאוכלוסייה אחרת. יותר מזה, כתוצאה ממה אנחנו נכנסים לכל האירוע הזה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אבל תעצור לי, בסדר? תעצור לי. כי אין לי בעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו נכנסים לכל האירוע הזה כתוצאה מהנחיה – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – שבואי נגיד שהיא שנויה במחלוקת – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל אתה יכול לעצור לי רגע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – של היועצת המשפטית לממשלה. אני זוכר, אל תדאגי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר גמור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הינה, אני אעצור לך עכשיו. איפה זה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אין לי בעיה לשמוע את מה שאתה אומר לי. אתה אומר לי: מירב, זה לא אותו המעון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> א. זה לא אותו מעון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דבר שני, שינוי המצב נוצר בגלל אותה הנחיה של היועצת המשפטית לממשלה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ודבר שלישי, זה – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז תכף אני אדבר גם על היועמ"שית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה שאת באה ואומרת שצריך מבחינתך לקדם הורים עובדים לפני שאנחנו מקדמים – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה גם אתה מסכים איתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, רגע. – – לפני שאנחנו מקדמים חרדים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לחרדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זו שאלה של השקפת עולם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה, אז אני – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי יש את ההשקפה של לימוד התורה, שבאה ואומרת שהדבר הזה תורם לעם ישראל לא פחות מאשר תורמים ההורים שעובדים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה, אז בתפיסתי – שזה מוזר, כי שנינו מגיעים בסך הכול מאותו בית גידול. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לתפיסתי צריך קודם כול לתת להורים עובדים ולהורים שעומדים בזכאות. עכשיו מילה אחת על היועמ"שית. היועמ"שית לא שינתה את המצב הקיים, אני אגיד לך למה – כי כבר היום מבחני התמיכה קובעים שרק אם שני ההורים עובדים הם עוברים את מבחן הזכאות. היא לא שינתה את זה. הדבר היחיד שהשתנה הוא הסטטוס של האברכים. בגלל שהפטור מחוק הגיוס – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לימוד התורה, לימוד התורה. לימוד התורה קודם לא היה מוכר ועכשיו – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אם היית מחוקק כאן חוק שוויוני ונורמלי לא היית צריך בכלל את היועמ"שית, היית פשוט עושה חוק גיוס. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יכול להחזיר את השעון? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יכול להחזיר את השעון. אמרת על שיעור תעסוקת הנשים. אני רוצה להגיד לך שאם תבדוק את ה-OECD, הנשים במדינת ישראל הן by far, אגב, בתעסוקה, יותר מהממוצע ב-OECD. הנשים היהודיות, חרדיות ולא חרדיות. אגב, מי שמוריד זה הנשים הערביות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה בדיוק מה שאמרתי לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לכן אתה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי אמרת שהנשים יצאו לעבודה. הנשים החרדיות גם ככה בעבודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הנשים החרדיות כבר יוצאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. איפה הבעיה שלך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבעיה שלך במדינת ישראל – בשיעור תעסוקת גברים, שהוא מהנמוכים ב-OECD. וברגע שאתה מאפשר להם את הפטור אתה מכשיר אותם להמשיך את העניין הזה שהם לא עובדים. עכשיו, אתה חייב להבין שהנשים החרדיות עשו מהפכה. אגב, אתה יודע למה ב-15 השנים האחרונות? בגלל שהן הפסיקו לחיות בעוני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני אגיד לך עוד משהו, נתונים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את רואה גם שיעור גדול של אלה שלא לומדים שיוצאים לעבוד, בגלל שהם לא רוצים לחיות בעוני, תראי מה קורה בכנסת מבחינת עובדים חרדים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עדיין, בגברים אתה בין הנמוכים בעולם, והחוק הזה – עוד יותר. עכשיו, אתה יודע עוד משהו? בעוני, במדד העוני – שתבין, בדקתי את זה – רק 5% מהמשפחות, שים לב, 5% מהמשפחות, מה זה 5% מהמשפחות העניות בישראל? כשהורה אחד לא עובד. כששני ההורים עובדים, שים לב, כשיש מפרנס אחד – 40% מהמשפחות הן כבר לא בקו העוני. ברגע שאתה נותן, אומר להורה אחד: אל תעבוד, אתה אוטומטית מוריד את זה מתחת לשיעור העוני. וזה גם מפליא אותי אצלך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אני לא אומר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתה יודע גם משהו? יש הרבה הרבה חרדים שגם לא לומדים וגם לא עובדים. אבל עדיין תקדם אותם לראש התור. אם היית עושה חוק גיוס שוויוני ונורמלי, שחלק מהם באמת לומדי תורה ועילויים, היית מצליח לעודד את אלה שלא לומדים ולא עובדים. וברגע שתסבסד את כולם הרי שבעצם גם עודדת עוני וגם השארת אדם אחד בבית. ועכשיו רגע מילה אחת גם על הנשים. כי זה שהצעת החוק תפגע בגברים שיצאו לעבודה כבר הבנת אותי, אין להם סיבה לצאת לעבודה אם גם ככה מממנים להם את המעון. אבל, משהו שאני כן רוצה להגיד לך, הצעת החוק היא גם שוביניסטית – בדקה האחרונה שנשארה לי – כי בעצם מה היא אומרת, למה הצעת החוק היא שוביניסטית? אתה רואה אותי, בסך הכול הפמיניזם שלי הוא הגיוני. בוא, אני מדברת על זכויות נשים, אבל אני מבינה שאנחנו במקום מאוד מתפתח ומדינה ואני יודעת שאנחנו בשיעור גבוה ב- OECD בתעסוקת נשים. אבל למה החוק הזה הוא שוביניסטי? עזוב שהוא מעודד עוני, דיברנו על אחת. הוא שוביניסטי כי בעצם הנחת העבודה של הממשלה הזאת אומרת שאב שאשתו אינה עובדת, שים לב, לא יוכל להכניס. זאת אומרת שאם שני ההורים לא עובדים הם לא יקבלו. אבל מה אומרת הנחת העבודה? הנחת העבודה אומרת שבעצם אם האם לא עובדת זה אומר שהיא בטוח תישאר בבית ותגדל את הילדים, נכון? זאת אומרת, השוביניזם עכשיו מושרש בתוך החוק הזה. למה? הרי למה? כי אם אב לא עובד אז היא כן תקבל. זאת אומרת, מראש אתה, שאתה אדם ליברל, אומר שבעצם אבא שלא עובד לא יכול להישאר בבית לגדל ילדים. אבל אימא שלא עובדת – הבנת אותי? – כן תישאר בבית. זאת אומרת שהשוביניזם בחוק הזה הוא מושרש. תהיה איתי, אם אישה לא עובדת ואבא לא עובד הם לא מקבלים את הזכאות. אבל אם אבא לא עובד, שים לב, אם אבא לא עובד אתה אומר לו: אל תדאג, אני בכל מקרה אממן לך את המעון. זאת אומרת, מראש אתה לא מאפשר לו להישאר בבית ולגדל את הילדים. וכאן זה גם עניין שוביניסטי במה שנקרא בסטמפה של המדינה. ותאמין לי, תאמין לי, חנוך. אמרתי לך בשבוע שעבר. מילה אחרונה, בוא, בסוף אנחנו לא רחוקים בדעותינו בהרבה דברים. אנחנו חלוקים על 10%, 20%. אבל אם אתה רוצה לעודד עוני, אתה מצביע על החוק הזה. ואם אתה רוצה לעודד שוביניזם ואומר חד-משמעית לאישה: את יכולה להישאר לגדל את הילדים שלך בבית, אבל אני אדאג לך, אז אתה עוד יותר משריש גם עוני, גם שוביניזם, והדבר הכי חמור – אתה פשוט מעודד אותם חד-משמעית, חד-משמעית, לא להתגייס לצה"ל. זהו, מקווה שעכשיו, בנחת, הבנת אותי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הבנתי, ויש לי רק דבר אחד להגיד לך כתשובה. חבר הכנסת לוי, אני יכול? כי תורך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אגיד לך מה הבעיה בעיניי בתפיסה שאת הצגת – יכול להיות שיש תיקונים שאפשר לעשות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חייבים לעשות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את יודעת, ניכנס לוועדה, זה לא יעבור ככה. הגישה שלפיה עולם לומדי התורה הוא איזשהו עולם חשוך וסגור, שרק מחכה שמישהו יבוא ויפתח לו את החלון לאור הגדול שיש בחוץ, ואם רק נאפשר להם הצצה למה שיש בחוץ, הם ינהרו החוצה – לא. עולם לומדי התורה הוא כזה שבו התורה היא הערך העליון והקדוש ביותר. הם ימשיכו לעשות כל מה שצריך, הן יעבדו בשתיים ושלוש עבודות, הנשים. הם יגייסו מפה ויגייסו משם, הכול כדי להמשיך ללמוד תורה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה הגבר לא יכול לעשות את זה? למה? למה זה עובד בחו"ל? למה זה עובד בארצות הברית? למה זה עובד באנטוורפן ולא עובד פה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל הדברים הללו – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – הם הדברים שצריכים להתייחס אליהם כחלק מתהליך נרחב, כמו גם שירות צבאי. אני לא מתווכח איתך שצריך שירות צבאי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אם אתה נותן לכולם – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אומר לך דבר אחד – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מסכים איתי שלא כולם לומדים תורה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואתה מסכים איתי שברגע שאתה נותן סבסוד מעונות לכולם, זה לא יגרום לו לצאת להתגייס? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא יגרום לו לצאת להתגייס. לא, לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אומרת: לכל החרדים. זה מה שדיברנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> המעונות לא יגרמו – או הכבדת הנטל הכלכלי על אוכלוסיית לומדי התורה לא תביא אף לא מתגייס אחד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבנתי. אז אתה רוצה להמשיך ככה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה לא מביא שום פתרון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את יודעת מה אני אומר? כמו שאני הבנתי, לצערי ולצערנו כולנו, מאוחר מדי ששינויים משנים מציאות, בטח במדינה כמו – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל כמה שנים? כמה שנים, חנוך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שנייה, רגע. בטח במדינה כמו מדינה ישראל, אי-אפשר לבוא ולעשות מהיום למחר על בסיס רוב מסוים של אצבעות בכנסת. זה מצריך הידברות רחבה, בטח ובטח תהליך כמו גיוס של אוכלוסיות – כשאת מדברת איתי על גיוס, אני לא מדבר רק על אוכלוסייה מסוימת – שהיום לא תורמות לנטל הגיוס. צריך לעשות תהליך חכם, תהליך כזה שאת לא יכולה לעשות אותו בזמן מלחמה, מה לעשות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה אתה מציע? אתם לא מציעים כלום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם רק אומרים: ניתן להם סבסוד. מה אתה מציע שכן יגרום למי שלא לומד להתגייס? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. הסבסוד הזה נועד – בגלל אותה פגיעה שאירעה בהחלטת היועצת המשפטית לממשלה – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הראיתי לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ששונתה, היא שינתה את המצב הקודם שבו הלימוד היה מוכר. עכשיו הלימוד לא מוכר. למה? כי היועצת המשפטית החליטה שלימוד התורה שקודם הכירו – עכשיו לא. זה האירוע, בסוף זה האירוע. זה כמו חוק החמץ בבתי החולים, זה כמו הדברים האלה – שאם בג"ץ או היועצת המשפטית לממשלה לא היו מתערבים, לא היה בהם צורך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם היית מביא חוק גיוס שוויוני ונורמלי, היועצת המשפטית – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בואו נתחיל תהליך של חוק שוויוני ונורמלי, אבל שוויוני ונורמלי – את יודעת בעיני מי? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעיני – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם בעיניהם ובראייתם של לומדי התורה, בתהליך רחב. בתהליך שצריך לקחת שמונה, עשר שנים. ככה אני רואה את זה, באמת. אם אנחנו רוצים לגייס. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם אנחנו רוצים להילחם בממסד חרדי, זה משהו אחר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה אחרי 7 באוקטובר. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> זה לא לכולם, זה רק לחרדים. מאיפה יגיעו החיילים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אתה לא מבין שזה לא יביא לוחם אחד? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חנוך, צריך עוד חיילים עכשיו, מאיפה הם יגיעו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יוראי, זה לא יביא אחד. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה אומר לי "לא". מה כן? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה כן? מה כן? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה מה שאמרתי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא. צריך חיילים עכשיו. מאיפה הם יגיעו? מאיפה החיילים יגיעו? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה ישבת בדיוני ועדת החוץ והביטחון? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> לא, אני לא בוועדת החוץ והביטחון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בדיונים הפתוחים לפחות, היית? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בדיונים הפתוחים לפחות היית? אתה שומע את נציגי הצבא, אומרים לך חזור ושנה, אומרים לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע כמה צווים יצאו היום? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו לא יודעים לאכול יותר מ-3,200 ומשהו נוספים בשנה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז מאיפה זה יגיע? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל התגייסו 400. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> מאיפה זה יגיע? מאיפה החיילים יגיעו? יש לך אפסניה שאתה יכול לקחת ממנה חיילים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מאיפה? אתה יודע מאיפה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לך 11,000 פצועים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש לך הרבה אנשים היום, הרבה אנשים, שיכולים להתגייס ולא מתגייסים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> את כולם, את כולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תהיה איתי רגע. בעייני, אם אתה שואל אותי, בן אדם שיכול להתגייס ולא מתגייס לא צריך ללמוד באוניברסיטה כמוך וכמוני, הוא צריך להיכנס על מכסת לומדי חו"ל. הוא לא צריך לשלם לאוניברסיטה מסובסד כמוך וכמוני. הוא לא יכול להיות עובד מדינה, אם הוא ניגש למכרז ממשלתי צריך שתהיה לו חובה ולא זכות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כל צעיר כשיר ובריא שיכול להתגייס לצה"ל לא צריך לקבל כלום אם הוא לא מתגייס. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אז למה אתה תומך בחוק שנותן סבסוד עצום לציבור שלא מתגייס? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? כולם לומדי תורה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הסבסוד היה קיים קודם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. אמרתי לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל את אמרת בעצמך, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה נתן ללומדי תורה את אותו דבר שעכשיו לקחו מהם. זאת המטרה של החוק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל מה שאמרתי זה שבסוף – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יוראי, אם הייתי חושב באמת שהתעמרות כלכלית באוכלוסיית לומדי התורה הייתה מביאה ולו חייל אחד להתגייס, הייתי פועל אחרת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה גם לא מציע אלטרנטיבות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אני יודע שזה לא. את יודעת מה אני מציע? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה מציע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני כבר פרסמתי מתווה גיוס. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אתה מציע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מתווה גיוס צריך לבוא מתוך איזשהו תהליך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה אחרי 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לך יותר מ-12,000 פצועים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אומר לך הצבא שהוא לא יודע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי ימלא את החלל? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל, מירב, אומר לך הצבא שהוא לא יודע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל היום יצאו צווים, שר הביטחון הוציא היום צווים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה הוא הוציא צווים? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את יודעת למה הוא הוציא צווים? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה הוא הוציא צווים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למי הוא הוציא צווים? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי צריך לגייס אותם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למי הוא הוציא צווים? הוא הולך לגייס – את הצווים האלה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. מה זאת אומרת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בואי, קחי רשימה של הצווים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז לא לעשות כלום? לא לעשות כלום? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. הדרך הזאת היא כמו, דרך אגב, שינויים אחרים. צריך לעשות – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל כמה אתה יכול לבוא לקראתם? כמה אתה יכול? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל כבר עכשיו יש לך עם החוק, אם הוא יעבור, הוא כבר עכשיו מכניס לך 3,200 בכל שנה שלא מתגייסים, שהיום לא מתגייסים. הוא מכניס לך אותם בשלוש, ארבע השנים הקרובות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל למה ילדים – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה ייתן לך זמן להיערך ליותר גדול. זה עוד 3,200 איש שהיום לא מתגייסים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל הם לא מתגייסים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הם יתגייסו אם יהיה חוק. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אם תיתן סנקציה כלכלית הם כן יתגייסו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא סנקציה כלכלית שפוגעת בילדים שלהם. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה סוגר להם את הברז. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. לא על התינוקות, לא על התינוקות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע למה נשים חרדיות יצאו לעבוד? אתה יודע למה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כדי שבעלה ימשיך ללמוד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. כי נמאס לה לחיות בעוני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע כמה ירדו מהמצבה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, אני יודע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 12,000 – – – שנותן סבסוד עצום לציבור שלא מתגייס? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אחרי 7 באוקטובר. באירוע אחר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע, חבר הכנסת לוי. ותאמין לי שאני נפגש עם מילואימניקים וסדירים כל היום וכל הלילה. את ערב ראש השנה עשיתי בצפת, ואת ערב סוכות עשיתי במושב עלמה. תאמין לי, אני יודע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע כמה חיילים חסרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע הכול, אבל אני יודע שדרך התעמרות בילדים – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת לא התעמרות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – ובנשים החרדיות שכבר עובדות, זה לא יעזור. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> חנוך, יש בעיה – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגב, בהן אתה כבר לא תפגע כי הן כבר עובדות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שכן תעשה, תנציח את העוני אצל הגברים, שגם ככה המצב שלהם גרוע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם את תורידי את הסבסוד שלהם – אם הוא גבר רווק אז זה לא רלוונטי לו בכלל. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מירב, אולי תתווכחו ביניכם? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, דיברתי על נשואים עם ילדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סליחה, זה מפריע לך, חבר הכנסת טאהא? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נגמר הזמן. יש עוד מלא דוברים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר, אוקיי. נמשיך, תודה. ימשיך כבודו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם צודקים, סליחה. חבר הכנסת לוי, בבקשה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> לא, תורי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תורך? << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> קינלי, קינלי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך להחליף, בסדר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא הלך להביא טלפון, הוא היה לפניי. לי אין בעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת טור פז, בבקשה. כמה אתה מדבר? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> עשר דקות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם עשר דקות? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו עשיריות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סליחה, חבר הכנסת טאהא. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> בסדר, זה לא אישי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הכול בסדר, זה לא אישי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני באמת רוצה לפנות לצעירי ישראל ולשאול מה הממשלה הזו עושה עבורכם. כן, אלה שאנחנו מדברים עליהם. אני במקרה בכנסת הזו גם יו"ר שדולת המילואים וגם יו"ר שדולת הסטודנטים. אז מה הממשלה עושה עבור המילואים? מה הממשלה עושה עבור הסטודנטים? והכי חמור – מה היא עושה עבור הסטודנטים במילואים? אני באמת מרגיש שאין מי שדואג לציבור הצעיר הזה שאנחנו כל כך צריכים אותו. אבל אני אחזור על הדברים האלה, ברשותך, בסוף. אני רוצה שנייה לגעת בחוק הזה, כי נדמה לי שחוץ משני המגישים, עמית הלוי וצביקה פוגל, וחוץ מיו"ר הוועדה טייב, אני כנראה חבר הכנסת שישב הכי הרבה בדיונים האלה ב-20 החודשים האחרונים. אז התכונְנו – מקצוע, לא פוליטיקה. אני ניגשתי לחוק הזה – חוק מורים תומכי טרור – חיובי. אמרתי בדיון הראשון לחבר הכנסת הלוי: אני בעד, אני בעד שנרחיק מורים תומכי טרור. יותר מזה, אני לא רק בעד, גם עשיתי את זה בכהונתי כראש מינהל החינוך של ירושלים יותר מפעם אחת. קיבלתי מזרועות הביטחון מידע על אנשים שעוסקים בטרור, תומכים בטרור, בתוך מערכת החינוך – במקרה הזה, של מזרח ירושלים – וידעתי להרחיק אותם בכלים חוקיים שעמדו לרשותי. אבל אתה יודע מה? זה לא התחיל כשהייתי ראש מינהל חינוך. אני בכוונה אמרתי גם בדיון הראשון בוועדה שטרור – 98% או 99% ממנו הוא ערבי; יש גם טרור יהודי בישראל. במקרה נתקלתי בשניהם. לפני 28 שנה, שנת 1996, אני בסטאז' לתעודת הוראה אחרי שהשתחררתי מהצבא, ואני נמצא בבית ספר דתי ואחד המורים הוא ממחברי החוברת "ברוך הגבר", חוברת שנאסרה על ידי מדינת ישראל כתמיכה בטרור. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ברוך הגבר? או ברוך, הגבר? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> "ברוך הגבר", ככה קראו לחוברת, על שם אחד, ברוך גולדשטיין, רוצח המונים. באותו זמן המנהל של אותו בית ספר דיבר על גבורת הטרור היהודי הפוגע בערבים. זה בית הספר שאיתרע מזלי לעשות בו סטאז'. ולכן, אמרתי בוועדה – ואני עומד מאחורי הדברים האלה, ואני לא חושב שזו הפעם האחרונה שאנחנו נעסוק בזה כאן – שהחוק הזה כמובן חל על יהודים וערבים כאחד. אמרתי: היחס הוא אחד ל-100, אבל גם על האחד צריך לדבר. אז מה הבעיה בעצם? תגידו: זה חוק שנוגע לכולם. מה הבעיה בלהעביר? ברור שאנחנו לא רוצים טרור. אמרתי גם – נציגי משרד החינוך בדיונים הראשונים אמרו שהם לא חושבים שהם צריכים חוק, כי הינה, אם קינלי הסתדר בתור ראש מינהל חינוך, ואם עוד אנשים העידו שהם יודעים להסתדר בלי חוק, אז למה צריך חוק? היו דיונים ערים על כך בוועדה. אני רוצה לומר שלא זה לב הבעיה של החוק הזה. יש לחוק הזה בעיה עיקרית אחת, והיא המידתיות של השופט. מה זאת אומרת? על פי החוק שלפנינו, מי שמקבל את ההחלטה על הרחקת מורה ממערכת החינוך הוא מנכ"ל משרד החינוך. פעם – האמת שכבר הרבה שנים, מנכ"לי משרד החינוך הם מינויים פוליטיים. לפעמים מדובר באנשי חינוך מפוארים ולפעמים מדובר באנשים שהתואר שלהם זה גנרל בצבא – לא מזלזל. לא הכישורים הראשונים שאני שם בתור מנכ"ל משרד החינוך. בדרך כלל זה נגמר בבכי, יעידו שני האחרונים – ולפעמים זה סתם אנשים שהם המקורבים ביותר לשר מכל מיני סיבות. דרך אגב, הליכוד לא המציא את השיטה, זה היה בימי מפא"י, זה היה גם בזמנים אחרים. ואז הבן אדם הזה, שהוא מינוי פוליטי, בעצם יקבל את ההחלטה מיהו מורשע טרור, והוא לא צריך להתייעץ עם אף אחד. יותר מזה, הזילות הבלתי-נסבלת של ההגדרה מהו טרור עלולה לקבל גוונים פוליטיים. מרגע שהבנתי שזו הצעת החוק, וכאמור את הסתייגותי הבעתי לפני קרוב ל-20 חודשים לפני חבר הכנסת הלוי, הצעתי גם שיפור לחוק הזה, שאני חושב שמן הראוי היה שיוכנס. אמרתי לו שאם יהיה השיפור הזה אני לפחות אמליץ לתמוך בו. אתם יודעים, גם בית דין לא דן יחידי וגם מנכ"ל משרד החינוך לא צריך לדון יחידי. צריך להיות פה גורם שהוא באוריינטציה משפטית, שהוא יהיה הגורם השני שידון בדבר הזה. הצעתי שזה יהיה נציג היועץ המשפטי לממשלה, אפשר לחשוב על עוד רעיונות, זה לא היחיד. לצערי הרב, הצעתי לא התקבלה. ולכן, החוק הזה, שכאמור אני חושב שיש בו מטרות ראויות, ואני מאמין לחבר הכנסת הלוי שהוא רוצה אותו מהסיבות הנכונות, צריך להיקרא בעצם לא חוק מורים תומכי טרור אלא חוק הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. מה שאנחנו עלולים לגרום בחוק הזה, וזה לא מופרך – היום זה השלטון הזה ומחר זה שלטון אחר – זה שיקום מנכ"ל, ומסיבות לא ענייניות יחליט להרחיק מורה על דברים, שבואו נגיד, לא חייבים להרחיק אותו עליהם, ואולי אולי זה יכול להתהפך על כולם. אני אתן דוגמה מהשבועות האחרונים. לפני חודש ומשהו הייתה מורה שהטיקטוק שלה היה מלא בסרטונים של ילדים וכלבלבים, אבל עצרו אותה בטענה שהיא תומכת טרור. ואללה. אתה יודע מה? אם היא תומכת טרור צריך לעצור אותה. עזבו איך עצרו אותה, את הפלנלית ששמו לה על העיניים, מסתבר שגורמי האכיפה השתמשו בכלים מאוד מתוחכמים כדי לבדוק מה היא אמרה – גוגל טרנסלייט. מסתבר שמה שהיא העלתה היא העלתה בתום לב, וזה נגמר. זה נגמר בלי הרשעה, בלי כתב אישום, בלי כלום. אבל עלול לבוא מנכ"ל ובלהט הדברים, אולי בלחץ של השר, אולי בלחץ הציבור, להרחיק אותה באותה מהירות, ולזה החוק לא נותן מענה. כלומר, לתת סמכויות למשרת אמון שהיא בטבעה פוליטית להרחקת מורים תומכי טרור זה רעיון רע במדינת ישראל. זה בסדר שממשלת ישראל רוצה להגדיל לעצמה את הסמכויות, זה בסדר שהיא רוצה עוד אחריות, אבל סמכות ואחריות באות ביחד, ובינתיים כל מה שעסוקים בו זה להתבכיין ולזעוק: לא, לא, לא, לא העירו אותי בלילה, היועצת המשפטית מפריעה לי, התקשורת מפריעה לי, עוד כל מיני אנשים מפריעים לי למשול. אז אני אומר כאן, החוק כמו שהוא מונח לפנינו – ולצערי זה החוק שמובא כאן למליאה – הוא חוק גרוע, ולכן אני מתנגד אליו. ושוב, ההתנגדות שלי, אני אומר, יכלה להיות אחרת. יכולתי לתמוך בחוק הזה, ואני חושב שהייתי מביא איתי את רוב חברי האופוזיציה. במתכונתו הנוכחית זה חוק רע. אני גם אומר שבתוך החדרים הסגורים נאמרו דברים לא פשוטים. היו לנו גם דיונים חסויים, בניגוד למה שמקובל בוועדת חינוך, כי יש פה עניינים שהשתיקה יפה להם, ובהחלט גורמי הביטחון לא אהבו את החוק כמו שהוא. ולכן לקח לו 20 חודשים, למרות שהוא בא מהקואליציה, כדי להגיע לכאן. ואני אומר שוב, הבעיות לא נפתרו, לצערי הרב. יש בחוק עוד סעיף, שהוא למיטב הבנתי כרגע מוצג בהסתייגות של חבר הכנסת הלוי, שמחייב את השב"כ לתהליך פרו-אקטיבי של בדיקת המורים בישראל. כלומר, השב"כ אמר: אני לא רוצה לבדוק כל מורה ומורה, כי יש 250,000 כאלה בישראל. יש לי את הדרכים שלי איך אני מזהה אנשים שהם תומכים בטרור. אמרתי – יש לי דוגמה כזו – אם אדם שמזוהה אצלי כתומך בטרור הוא איש חינוך, אני יודע לפנות למשרד החינוך, יש מנגנון, ולטפל בו. זה קורה גם היום, העידו בפנינו בוועדה יותר מפעם אחת. מה שהחוק מציע, על פי חבר הכנסת הלוי, זה שתהיה בדיקה פרו-אקטיבית של כל המורים בישראל. גם לזה אני מתנגד. אני חושב שזה דבר לא נכון, לא ראוי, וגם הביעה את עמדתה בוועדה נציגת הסתדרות המורים, בעיניי בהסתייגות ראויה ונכונה. אני באמת חושב שהדברים האלה הם לא נכונים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא כולל את המרצים באוניברסיטה, הסעיף הזה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, למיטב זיכרוני לא. זה חוק אחר. יש חוק אחר שעוסק בסטודנטים. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> בזה אני מטפל, מיקי. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא השארתם שום מגזר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר כאן, ההסתייגויות שלי מהצעת החוק הזו הן בשני היבטים מקצועיים, אבל בעיניי הם מאוד מהותיים, שפוגמים בחוק והופכים אותו – ואני רק מזהיר פה, אני מזהיר ואומר כאן: חוק יכול להתהפך על כל שלטון, ועל כל מי שבשלטון ועל כל מי שנמצא בעם. כשחוק לא טוב, שמנוסח לא טוב, באופן לא מידתי, זה מתהפך על כולם. אני אומר את זה כאן בכוונה לחבריי בקואליציה. בדוגמה שהבאתי קודם יכול להיות שאנשי החינוך האלה היו אמורים להיות מורחקים ויכול להיות שלא. אני אמרתי מה אני, מזווית של סטאז'ר, ראיתי. אבל צריך לזכור, טרור מתהפך על כולם, חקיקה לא טובה מתהפכת על כולם. אדוני היושב-ראש, לא התכוונתי לדבר, אבל היות ושמעתי את דבריך כאן בשיח שלך עם חברת הכנסת בן ארי. אני רק רוצה לומר שהתעלמת משני זיכרונות היסטוריים שיש לנו מאנשים שחוללו שינוי דרמטי בחברה החרדית, והם עשו את זה באמצעות חקיקה. לאחד קוראים בנימין נתניהו, ב-2003, כאשר השינוי במתווה הכלכלי שהוא הוביל כאן הוביל ליציאה מסיבית לעבודה, והוא עשה את זה באמצעים שאפשר לקרוא להם כוחניים. דרך אגב, הליכוד שילם על זה מחיר כבד בשנת 2006, כשהוא הידרדר ל-12 מנדטים, בין השאר בגלל זה, ונתניהו היה צריך לחדש את בריתו עם החרדים. אבל זה עבד, זה עבד מעולה. בשנת 2013 לפיד עשה תהליך דומה, גם תחת נתניהו אבל הוא היה היוזם, של חוק הגיוס. ואז – תבדקו את הנתונים שלי – 25% מהמחזור החרדי התגייס ועוד 5% הלכו לשירות אזרחי. כלומר, 30% מהבנים החרדים אז – אז זה היה 8,000, היום זה 14,000 בשנתון – התגייסו לשירות צבאי או אזרחי. מאז הייתה הידרדרות, ברגע שבוטל החוק הזה. ולכן אני טוען דבר אחד – וגם, אני אומר בכנות, אני משוחח פה עם הרבה מאוד ח"כים חרדים, יש לפעולות כלכליות השלכה אדירה. עולם התורה, כמו שהצגת אותו, חבר הכנסת מלביצקי, מחולק לארבעה חלקים. בערך רבע מתוכו – אני לא זורק מספר, יש לו על מה להישען – הוא על פי התיאור שלך, כלומר מה שלא יקרה לו, מה שלא תעשה לו, ימשיך ללמוד תורה, "פת במלח תאכל", וזה בהחלט מרשים מאוד; 25%, ואני חושב – אפילו אמרו לי שהגזמתי. ב-75% יש עוד חלוקה פנימית. יש את השוליים, ה-25%, בערך עוד 25%. אמר לי כאן חבר כנסת חרדי, במשכן הזה, את המשפט הבא: אם אתם תעבירו חוק גיוס, אם עכשיו תגייסו 50% מהשנתון, אנחנו לא נאבד דף גמרא אחד. בסדר? ואני מדבר על 14,000 בחורים שסיימו את המקבילה לי"ב באוגוסט האחרון. כלומר, 7,000 בחורים בני 18 יכולים להתגייס לצה"ל, לא נאבד דף גמרא. יש סוגיה אחרת, אני לא ארחיב עליה עכשיו בגלל שכבר סיימתי את הזמן שלי – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה יכול להגיד מי חבר הכנסת החרדי שאמר לך את זה? << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לך את זה בשקט, אין לי בעיה. לך אני מוכן להגיד, לא אחשוף לציבור. אבל, אני אגיד לך רק מה הסוגיה העיקרית. החברה החרדית מגלגלת היום לפתחו של צה"ל – ויש לצה"ל הרבה אחריות – את העניין של: אם אנחנו נשרת אנחנו לא נשמור על אורח חיינו ולא נישאר דתיים. והיא מצביעה גם על הציונות הדתית שלי ואומרת: הינה, יש אחוז דתל"שים לא קטן בחברה הדתית, וזה קורה הרבה בצבא. יחד עם זאת צריך לזכור, ויש הבדל אחד מהותי: אצלנו בציונות הדתית, רובם ככולם של הרבנים לא רק תומכים אלא דוחפים, מעודדים, לפעמים אפילו אוכפים על הצעירים את השירות, והדבר הזה מביא למוטיבציה מאוד גבוהה. היום, לעומת זאת, הצעיר החרדי שמתגייס פועל כנגד עמדת רבותיו, כנגד כמעט כל עולם התורה החרדי, כנגד גדולי הדור. במצב כזה הציפייה ממנו שלא יוריד את הכיפה היא כמעט מופרכת. הרי עצם הליכתו היא מרד. היא מרד דתי, לא רק מרד חברתי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ולכן? מנהלת הסיעה שלך – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. ולכן אני אומר, יש פה שתי נקודות: 1. סנקציות כלכליות יעבדו, ויעבדו יפה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> בקצב הזה אנחנו מעדיפים שהיא תהיה יושבת-ראש. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> 2. אני אומר לך, הסיפור האמיתי הוא שהחברה החרדית – כחברה, כמנהיגות – צריכה לומר: מי שהולך, x שהולכים, זה לא רק על דעתנו – זה בעידודנו, ואז אתה תראה אותם – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> על הסיפא של הדברים שלך אני בהחלט מסכים, אבל כדי שזה יקרה זה צריך להיות תהליך, ולא פטיש על הראש, כי אתה יודע שפטיש על הראש, גם אם הוא צודק, אי-אפשר להצדיק אותו. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מתעסק בתהליך הזה 12 שנה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, כבודו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין לנו זמן לתהליך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש זמן. אין לך ברירה. אם אתה רוצה חיילים, אז אתה צריך תהליך. שום חייל לא יבוא לך ככה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. נגמר. 70 שנה – – – 70 שנה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שום חייל לא יבוא לך ככה. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> יבוא, יבוא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. איפה הייתם אתם? כמה חגיגות עשיתם כשהעברתם פה? בנט, אתה יודע, מחא כפיים, יום היסטורי. מה השתנה? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה השתנה, שהיה לך 7 באוקטובר? << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> כן. אתה בשנה מלחמה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא השתנה, כי הצבא עד היום לא יודע לקלוט יותר. הצבא לא יודע לקלוט יותר, יוראי. לא יודע, מה לעשות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> יוראי, יש לי ידיעה אחרת. יש לי ידיעה אחרת מלפני שעה, תכף אני אדבר עליה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הצבא לא יודע. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אני אציע את משנתי בזמני. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב בראש, 780 חללי צה"ל – יהי זכרם ברוך. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אמן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 902 אזרחים שנרצחו, יהי זכרם ברוך; 76 חללי משטרה ושב"כ – יהי זכרם ברוך; 101 חטופים, אחינו ואזרחי מדינת ישראל, בידי מפלצות החמאס בעזה. אדוני ראש הממשלה, אני מדבר עכשיו אליך. רק כאשר יש הצלחות אתה מתייצב אל מול המצלמות והמיקרופונים ומרעים בקולך: "אזרחי מדינת ישראל". שנה עברה, חלפה לה; השבת השחורה, 7 באוקטובר, הטבח הנורא, אונס נשים, רצח זקנים, נשים וטף – האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל. ואתה, אתה, אדוני ראש הממשלה, אין לך אומץ להגיד שני משפטים לאחר שנה ויותר – שני משפטים, כל משפט בן שלוש מילים: אני מקבל אחריות. אחריות אפשר לקבל, אחר כך יבדקו אשמה. ועדת חקירה ממלכתית, ועדת חקירה ממלכתית – הממשלה עומדת בסירובה להקים ועדת חקירה ממלכתית, ורוב הציבור עומד – אני חייב להגיד שעומד בעקביות מרשימה – דורש את ועדת החקירה הממלכתית, כי הוא יודע למה. העם הזה, אני מתכוון לחיילי המילואים, לחיילי הסדיר, הם רוצים לדעת שמפיקים לקחי אמת. "רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לתת לציבור תשובות ברורות לשאלות המרכזיות. כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכוי לשיבוש חקירה, לתיאום עדויות ולהעלמת ראיות. לכן אנחנו דורשים בקול ברור וצלול: ועדת חקירה ממלכתית – עכשיו. אני מזמין אתכם להפגנה בכיכר הבימה, הפגנה למען ועדת חקירה ממלכתית בנושא שמטלטל את הדמוקרטיה הישראלית. "אם אתם חרדים לדמוקרטיה שלנו, אם אתם לא רוצים לתת שיטאטאו את הכול מתחת לשטיח, אם אתם רוצים לשמור על חירויות הפרט, אם אתם רוצים להבטיח את עתיד המדינה שלנו – תגיעו", אני איתכם. כשאנחנו מפגינים למען זכויות הפרט, למען זכויות האזרח, למען הדמוקרטיה שלנו – אני איתכם, אלפי הפטריוטים הציוניים שבאו לדרוש ועדת חקירה ממלכתית, אני איתכם בדרישה שתוקם ועדה כזאת. לא ייתכן שהחוקרים יחקרו את החוקרים – חוקר א' יחקור את חוקר ב', שחוקר עוד פעם את חוקר א'. אתם לא עובדים על אף אחד. רק ועדת חקירה ממלכתית, אזרחי ישראל – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> >> מיקי, אתה יושב-ראש ועדה לביקורת המדינה – למה לא אמרת למבקר להכין דוח, ועל בסיס זה היית הולך לוועדת חקירה ממלכתית? יש לך את הסמכות לזה. למה אתם חוסמים את מבקר המדינה מהביקורת הזאת, אני לא מבין? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת רוטמן, איך הרמת לי להנחתה. תן לי רק לסיים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מיקי, אני פה בשבילך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עונה. אני עונה, אני עונה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הבעיה היא שאתה לא פה בשבילי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עונה לך, חבר הכנסת רוטמן, מייד. "אזרחי ישראל דורשים תשובות בלי טיוח, בלי מכבסת מילים, בלי כסת"ח. רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו, רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לגלות את האמת. ועדת חקירה ממלכתית יכולה להבטיח שמעשים נפשעים כאלה לא יחזרו על עצמם לעולם. אני רוצה להגיד לך מה עוד זה יבטיח – – – זה יבטיח את הדמוקרטיה". אנחנו מבינים שבאמצעים האלה אפשר להקים ממשלות ואפשר להפיל ממשלות, ואנחנו לא יכולים לקבל דבר כזה. לכן אנחנו רוצים ועדת חקירה ממלכתית. את כל הדברים האלה שהקראתי במשך כחמש דקות לערך אמר בנימין נתניהו – לא אני, לא אמרתי אף מילה חדשה – והכול על נושאים שלכאורה הם הרבה יותר קלים ומשמעותיים מהאסון שקרה לנו. את הדברים האלה הוא אמר מילה במילה ב-2006, כשדרש לחקור עד תום את מחדלי מלחמת לבנון השנייה, ובצדק, ובשנת 2022 לעניין השימוש שעושה המשטרה ברוגלות. לא שזה לא חשוב, זה חשוב מאוד – אבל מה זה הרוגלות לעומת האסון שפקד אותנו? והקראתי מילה במילה. ואז אחר כך הוא מזמין את כולם להפגנה בפברואר 2022 בכיכר הבימה, וסרטון שהוא שלח והקראתי ממנו מילה במילה – הוא שלח אותו למשתתפי ההפגנה, והוא הוקרן במהלך ההפגנה. כל אלה דברי ראש הממשלה, דברים חיים. ואתה, אדוני ראש הממשלה, הדברים האלה טובים לאחרים, לא לך. חבר הכנסת רוטמן, לפני כשמונה חודשים, אחרי שהמבקר התחיל לבחון את הגורמים לאסון הגדול של 7 באוקטובר, שלחתי לו מכתב, ובמכתב ביקשתי להביא בפני הוועדה – לא בפניי – את העובדות כפי שהוא מצא אותן עד שם. ביקשתי דוח מקוצר של 25 עמודים – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אין דבר כזה בחוק, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – דוח מקוצר. הרי אתה יודע – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אין דבר כזה בחוק. מה, אתה כתבת – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע, חבר הכנסת רוטמן, שללא דוח מבקר המדינה אינני יכול אפילו לקיים דיון. אני יכול לקיים דיון על פי סעיף 6, וזהו. לא יכול לעשות ממנו חמוצים. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אתה לא יכול לבקש ממנו דוח מקוצר – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאז קום המדינה הוועדה לביקורת המדינה הקימה בחייה ארבע פעמים ועדות חקירה ממלכתיות: פעם לנושא מאוד חשוב – ואני אומר אותו ברצינות, לא בציניות – עקורי גוש קטיף; פעם אחת, אם אינני טועה, למניות הבנקים; ופעם נוספת לנושא תשלומים לשורדי השואה, ועוד משהו אחד. אבל הוועדה צריכה לקיים על דוח. למרות שאין לי רוב בוועדה, חשבתי שאני אוכל לשכנע חברי כנסת בחשיבות, כי ההיסטוריה תשפוט את כולנו. ובנוסף, חבר הכנסת רוטמן, הוצאתי – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אז גם פנית למבקר ואמרת לו לא לחקור, אני לא מבין אותך. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יכול לקיים דיון על הקמה בלי דוח של מבקר המדינה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל אתה ביקשת ממנו לא לחקור. אני ראיתי מכתב שאתה חתום עליו. ראש המפלגה שלך אמר: בושה וחרפה שמבקר המדינה – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר, הוא אשר אמרתי. שלחתי לו גם ארבעה מכתבים, הייתי אצלו פעמיים בפגישה אישית, שבה ביקשתי, התחננתי – תניח לי דוח מקוצר עם תוכנית עבודה שלך, כדי שאני אוכל לקיים דיון. לא קיבלתי. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה רצית שהוא יעשה מקוצר כדי לשלוח את הדוח הזה לוועדה ממלכתית, שתמנע ממנו לבדוק – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הנחת דוח כלשהו מאפשרת לי לקיים דיון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. ואיפה הקולות שלכם? הרי ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, מה כל אחד עשה לטובת העניין. לצערי מבקר המדינה לא המציא שום דוח עד היום. שנה חלפה-עברה לה – ואין דוח מונח על שולחנה של הוועדה לביקורת המדינה. היום ניסיתי לקיים דיון על פי סעיף 6, והזמנתי את המבקר: בוא תגיד מה לא בסדר, בוא תפרוס בפני הוועדה ובפני הציבור את החומרים שעשית עד עתה. המבקר בחר לא להגיע. אני סגרתי את הוועדה, כי לא היה טעם. אחר כך, עוד, בהודעה לתקשורת, הוא תקף אותי. הרי נתתי לך את האפשרות לבוא ולהניח את מה שעשית ואת כל מה שאתה רוצה להגיד בפני הוועדה, בפני עם ועולם – ואתה לא עשית. זאת התשובה אליך, חבר הכנסת רוטמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טאהא, בבקשה, אדוני. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, ראיתי שפנו אליך על זה שאמרת: ילד הוא ילד, הוא ילד. אז את אותו משפט אמר לפני כמה שנים גם ראש הממשלה, אבל עדיין שניכם מתכוונים לסוג מסוים של ילדים. אז כאשר אתה וראש הממשלה אומרים: ילד הוא ילד, הוא ילד, מתוך כאב לילד החרדי – וזה בסדר גמור – אתם, בגלל שאתם לא אומרים "הילד החרדי", בפעם הבאה תגידו: ילד הוא ילד, הוא ילד, ובלבד שהוא לא ערבי. כי אם אתם לא אומרים את זה, אדם לא נבון כמוני יכול לחשוב שאתם מתכוונים גם לילד ערבי, חס ושלום. הלוואי והייתם צודקים, והלוואי והייתם עושים שימוש בסיסמה האנושית הזאת: ילד הוא ילד, הוא ילד. אמת. אבל אתם לא פועלים בהתאם. הילד הערבי לא זכאי למיגוניות כמו הילד היהודי; הילד הערבי לא זכאי להביע דעה כמו הילד היהודי, אפרופו הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך שמביעות תמיכה בטרור. מה זאת אומרת, אופיר? אנתסאר חג'אזי, ששום דבר לא מקרב אותה למעשה לא חוקי, נעצרה והעיניים שלה כוסו. נעשה שימוש בתמונות על ידי האדם היחיד שהורשע בתמיכה בטרור – השר שלך לביטחון לאומי. הוא האדם היחיד – אגב, אם הוא היה מורה, אסור היה לו לעסוק בהוראה אחרי החוק הזה, כי הוא הורשע בטרור, הורשע בתמיכה בארגון טרור. איך אתה רוצה שכאזרחים נהיה שקטים ונרגיש טוב עם ניסוחים שמי שמופקד על יישומם הוא אדם המואשם בטרור? אגב, הנערים שלו, החניכים שלו, המתנחלים, בדיוק בימים האלה מבצעים פשעים נגד האנושות בשטחים הכבושים: שורפים רכוש, שורפים רכבים, מתנכלים לאנשים. גם נמצאים שם בניגוד לחוק הבין-לאומי, וגם עוברים על החוק האלמנטרי האנושי ותוקפים אנשים תמימים, שורפים בתים ושורפים רכבים. מהטעם הזה, היושב-ראש, ומעוד הרבה מאוד סיבות, אנחנו כמובן מתנגדים להצעת החוק הנוכחית. מדובר בעוד חוק בשרשרת ארוכה מאוד של חוקים אנטי-דמוקרטיים שמקרבים אותך, אופיר כץ, ראש הקואליציה, למדינת דיקטטורה בבטחה; חוקים גזעניים שמטרתם לרדוף את החברה הערבית, והערבית בלבד, במסווה של חוק שמופנה לכלל אזרחי המדינה. עוד מעט מורה בבית ספר שיציג נרטיב פלסטיני מול נרטיב ישראלי על ידי המורשע בטרור בן גביר – אני מקווה שעד אז הוא לא יישאר בתפקיד – המורה הזה יכול להיות מואשם בתמיכה בטרור ואז גם בשלילת רישיון ושלילת תמיכה במוסד שהוא מלמד בו. אז – מסוכן מאוד. אתם הולכים בדרך הבטוחה לעבר התהום. אתם כבר דיקטטורה. אנחנו לא מדברים על להפוך את המדינה לדיקטטורה – עשרות ומאות חוקים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים כבר מזמן הפכו את המדינה לדיקטטורה, אז אני לא אגיד שאתם הולכים להפוך את המדינה לדיקטטורה. הנושא השני הוא חוק המעונות: חוק המעונות – היו כל מיני תדרוכים, לכאורה. מישהו מהקואליציה פנה לחברי הכנסת הערבים כדי לתמוך בחוק. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא, לא, אף אחד לא פנה, אל – – – ככה. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז אני יו"ר סיעה, ואני רוצה לומר שאף אחד לא פנה אליי, ואף אחד מהקואליציה לא פנה לאף חבר כנסת, מרע"מ לפחות. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אנחנו נצביע נגד החוק מכל מיני סיבות: אחת, בגלל שהחוק פוגע גם בחברה הערבית, והוא לא טוב לחברה הערבית; שנית, אנחנו אופוזיציה. למדנו מהליכוד כשהיה באופוזיציה איך לעשות אופוזיציה. באמת, למדנו מכם איך לעשות אופוזיציה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> יש לכם הרבה זמן. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שלישית, אנחנו האופוזיציה היחידה לממשלה המטורללת, הקיצונית, הפשיסטית, הגרועה ביותר בתולדות מדינת ישראל. בהזדמנות זו, כי אנחנו האופוזיציה האמיתית היחידה, אני קורא לאופוזיציה להצטרף אלינו ולהצביע נגד חוק המעונות. כי אני התבלבלתי – אנחנו מגיעים למליאה וברוב ההצבעות האופוזיציה, שצריכה להילחם בכם ולהפיל אתכם ולטרלל אתכם ולאתגר אתכם, משרתת אתכם ונותנת לכם את הכלים להמשיך למשול. ואז עולים לדוכן ואומרים: צריך ועדת חקירה ממלכתית ולא ממשלתית. רבותיי, רק במדינה לא נורמלית מתווכחים על הסוגיה הזאת. ועדת חקירה ממלכתית היא הדבר המובן מאליו שצריך לקום, ומדינה שלמה לא מצליחה – עם הממשלה שלך, היושב-ראש – לעשות את זה. אז אני קורא לאופוזיציה לתמוך בנו בהצבעה נגד חוק המעונות שיעלה ביום רביעי. ובכלל, אני קורא לקואליציה להצביע עם האופוזיציה נגד כל החוקים שהקואליציה והממשלה מביאות לכנסת, בדיוק כפי שהם עשו כשהם היו באופוזיציה, ועשו את זה כמו בספרים. אז מישהו צריך ללמוד מהם. אני רוצה לסיים בעמדה שאנחנו מעלים וחוזרים עליה כל יום: המלחמה המטורפת והארורה והמשוגעת שמשתוללת זה יותר משנה צריכה להסתיים. צריך לסיים את המלחמה הזו. אתם כבר לא מזכירים את החטופים. הם לא מעניינים אתכם. צריך לסיים את המלחמה, צריך להשלים עסקה, צריך לפתוח אופק חדש לכל עמי האזור, שחיים למעלה משנה בתוך מציאות לא מציאות – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אתה יודע מי חטף אותם? הם חטפו אותם. תגנה אותם, לא אותנו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – של יציאה מהבית, של הימצאות באזורים מרוחקים מהבתים שלהם, והגיע הזמן לעשות סוף לבלגן הזה. רק בגלל סיבה אחת המלחמה לא מסתיימת: כי היא משרתת אותך פוליטית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> משרתת את ראש הממשלה פוליטית, משרתת את המואשם בטרור ומפלגתו פוליטית. מלחמה שמתנהלת בגלל שיקולים פוליטיים – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – טרוריסטים – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – אוי ואבוי למדינה שמרשה את זה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> נסראללה – – – תגיד, זה הטרוריסט. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת להב הרצנו, בבקשה, אדוני. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אזולאי, אני טרוריסט? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אמרתי שאתה טרוריסט? << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מה אמרת? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> הוא אמר שמי שחטף אותם זה חמאס הטרוריסטים. תגיד גם אתה: חמאס טרוריסטים. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אמרתי: תגיד שהחמאס טרוריסטים – – – טרוריסט. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – אמרת – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא. תגיד אתה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> למה צריך לקטוע אותי כדי לומר? תגיד, אמרת. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> דיברת אליי, אז עניתי לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה, רבותיי. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אז אנחנו נגד כל הטרוריסטים, גם אלה שיושבים בממשלה וכל האחרים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת טאהא, מספיק. תודה רבה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני עונה לו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. מספיק. תודה. כן, חבר הכנסת הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בקול תרועה רמה יצאו בשבוע הבא חברי הקבינט המדיני הביטחוני מירי רגב, ישראל כץ, אלי כהן, יחד עם השרה להגנת הסביבה שמוליק סילמן, לאזרבייג'ן. למה השרים נוסעים לבאקו בעיצומה של המלחמה הקשה בתולדותינו? ועידת האקלים הבין-לאומית. עכשיו, לא מפתיע אותי שדווקא השרים האלה רוצים לנסוע לחו"ל. אני רק תוהה אם הצחוק שהם הולכים לעשות מעצמם שווה את זה. הם נוסעים לוועידת האקלים כדי להציג בפני העולם את הפוליטיזציה שהם הנהיגו בוועדות התכנון של מדינת ישראל; או אולי להסביר את החורים שהם ניקבו בחוק אוויר נקי; או אולי להסביר את החוק שעוקף את הוולחו"ף בהקמת מיזמים לאומיים מזהמים על רצועת החוף של מדינת ישראל; או אולי להסביר את ביטול המס על הכלים החד-פעמיים; או אולי להציג את ביטול מדיניות אפס תוספת סיכון שתאפשר להזרים טונות של נפט ותזקיקים במפרץ אילת; או אולי להציג את חוק האקלים החדש שהם מקדמים, שהוא סוג של ישראבלוף, גבינה שוויצרית, בלי יעדים קשיחים, בלי תקציב, בלי מנגנון שיאפשר מאבק אסרטיבי בחוק האקלים. זאת הממשלה שעשתה הכי הרבה נזק לסביבה ולמאבק במשבר האקלים מאז תולדות המדינה. זאת גם אותה ממשלה שמשקיעה עכשיו 7 מיליוני שקלים בהקמת ביתן ישראלי נוצץ בוועידת האקלים, ובאותה נשימה משקיעה רק מיליון וחצי שקלים במינהלת היערכות למשבר האקלים. אז אני אומר לשרה שמוליק סילמן: במקום יח"צ מיותר, בזבזני ומושחת, תישארו בארץ ותעבירו את התקציבים ואת הכספים למאבק במשבר האקלים. פחות יח"צ ויותר עשייה. מה אתה אומר, חבר הכנסת קריב? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> צריך להביא שטיחים ממרוקו. איך תביא שטיחים ממרוקו אם תישאר בארץ? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> השאלה מצוינת. עכשיו לעניין חוק המעונות, חוק מימון השתמטות. שמעתי כאן – מה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כלום. תמשיך. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאפשר לי לומר את שלי, ואז אם תרצה, נפתח את זה לדיון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני שמח שהגעת, חבר הכנסת קריב. אני אגיד לך את האמת, היית חסר, היית חסר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראיתי – – – באתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להשיב לכל חברי הכנסת כאן, במיוחד מסיעת הליכוד, שממש נלחמו על חוק מימון השתמטות בעיצומה של המלחמה הכי קשה בתולדותינו. 20,000 שקל. 20,000 שקל לכל ילד, כל חודש – זה מה שהממשלה הזו מציעה לכל אברך תוך כדי שהוא משתמט. עכשיו תגידו לי אתם: אם זה המצב, אם הכספים ממשיכים לזרום תוך כדי השתמטות, מי יסכן את חייו כדי להילחם בשדה הקרב? תשובה: אף אחד. החוק הזה ישיג את מטרתו המלאה: מימון השתמטות המונית של עשרות אלפי צעירים בריאים, כשירים, שבמקום להתגייס לצה"ל, להקל את העומס על המילואימניקים שקורסים תחת העול הכבד, ישתמטו, ימשיכו לשבת בישיבות וייהנו מתקציבי עתק. הממשלה לוקחת כסף מהלוחמים ומעבירה אותו למשתמטים. עלות החוק הזה 200 מיליוני שקלים, שילכו קודם כול למשפחות שבהן הורה אחד משתמט, ואחר כך, אם יישאר, מה שיישאר ילך למשפחות שבהן שני ההורים עובדים או משרתים או גם וגם. זה חוק שהוא יריקה בפרצוף של הלוחמים שנפלו, של עשרות אלפי המילואימניקים שמשרתים כבר 250 ימים לפחות, של 12,000 פצועי צה"ל שאיבדו גפיים. זה בלתי נסבל ובלתי נסלח. אני רוצה לשאול את חברי הליכוד שמגינים על זה: מאיפה יגיעו עוד חיילים? המלחמה הזאת נמשכת כבר למעלה משנה, והיא נמתחת על פני שבע זירות. מאיפה יגיעו עוד חיילים? הצבא אומר שאנחנו זקוקים לפחות לעוד עשרה גדודים. מאיפה הם יגיעו? תענו לי. אתם אומרים: לא לגיוס חרדים, אתם בעד חוק שמממן את ההשתמטות ההמונית שלהם. מאיפה החיילים יגיעו? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לענות לך? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אם יש לך – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני ממליץ לך בחום ומקווה שתגיע לישיבות ועדת החוץ והביטחון, ותוכל לשאול את צבא ההגנה לישראל בעצמו ולקבל ממנו את התשובות. כי אולי איתם, אני מקווה, לא תחשוב שיש מאחורי הקצינים שם כל מיני מניעים כאלה ואחרים שלא לגייס. הצבא בא ואומר בצורה מאוד מדויקת כמה חרדים הוא יכול לגייס. זה המצב. אתה ואני יכולים לאהוב את זה, אתה ואני יכולים לבוא ולהגיד ככה או אחרת, בסוף זו המציאות. החוק הזה נותן לצבא את מה שהוא אומר שהוא יכול לגייס. הוא לא מוריד אף לא חייל אחד ממה שהצבא אומר שהוא יכול לגייס. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הקשבתי לרמטכ"ל ולדברים שלו, והם היו ברורים. הצבא אומר שאנחנו זקוקים לעוד עשרה גדודים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ושואלים אותו: כמה חיילים חרדים אתם יכולים לגייס? זה המספר שהוא אומר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן שוב – הצבא הוא הגוף הפוקד, וכרגע מי שקובע את המדיניות היא כנסת ישראל, וכרגע יש חוק אחד, חוק שירות ביטחון, שמורה שכל צעיר בגיל 18 צריך להתגייס, להתייצב בבקו"ם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל צעיר? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל צעיר. בוודאי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כל צעיר. מה עם האוכלוסייה האחרת שלא מדברים עליה? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חוק שירות ביטחון מדבר על גיוס של כל בני 18 – או לפחות להתייצב בבקו"ם. הצבא צריך – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו, ואיפה הם? איפה המגזר האחר שלא מדברים עליו? << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להחליט בהתאם לצרכיו וליכולות שלו – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון. זה מה שהוא עושה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – את מי לגייס ואת מי לא. אני לא מכיר שהצבא הוציא צווים ל-70,000 צעירים חרדים וכשירים ובריאים שיכולים לשרת בצבא. תקן אותי אם אני טועה. הוא הוציא למעט מאוד, ומתוכם הגיעו 10%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כי הוא מחליט – – – נכון. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר: כרגע אני מצפה מהצבא שיוציא צווי גיוס לכל 70,000 הצעירים הבריאים והכשירים מהמגזר החרדי שיכולים וצריכים לעזור בהקלת העומס על המילואימניקים, שפשוט קורסים. עכשיו, במקום – אני לא צריך לשכנע אותך, חנוך. אתה חבר ליכוד, אתה חבר מפלגה לאומית ליברלית שמצביעיה משרתים בצבא. אני לא צריך לשכנע אותך שצריך לעזור לנו לשמור על הגנה, כי אנחנו נושאים בנטל. אני לא מצליח להבין איך אתה מוכן להרים את היד שלך לחוק שמממן השתמטות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא חושב שהוא מממן השתמטות. זה ההבדל בינינו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא מממן השתמטות, לשיטתך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא לא מממן השתמטות. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת אומרת, צעיר חרדי שממשיך לקבל מימון, מתועדף על פני משפחות שבהן שני ההורים עובדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> החוק הזה – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> איך זה עובר אותך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז הסברתי קודם, הסברתי גם בדיונים לחברת הכנסת בן ארי. אם זה בסדר – כי אני לא אוכל להוסיף זמן אם אני אדבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא מבקש עוד זמן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בא וטוען דבר נורא פשוט: אף צעיר חרדי – בודד, בודד – יגיע להתגייס בגלל שהטלת עליו נטל כלכלי. מה שיקרה בסופו של דבר לאותם אלה שלומדים הוא שהם ימשיכו ללמוד. ומי שיסבול כתוצאה מזה הם אלו שגם ככה בעיקר עובדות ומממנות את אותם בחורי ישיבה שהולכים ללמוד. גם האוכלוסייה החרדית עצמה באה ומדברת על זה. הרוב המוחלט שלה, לא כל מיני שוליים שאוהבים לקחת אותם ולהגדיל עליהם זרקור – הרוב המוחלט שלה בא ואומר: מי שלא לומד, צריך ללכת לצבא. אבל מצד שני, אף אחד לא מדבר – אצלנו לפחות – כמו יאיר גולן ואחרים, שבאים ואומרים: הצבא גם צריך להיות זה שמחלן אותם. לנו אין מטרה לחלל אותם, כמו שאין לנו מטרה לעשות הדתה לאף אחד אחר – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> חנוך, לאף אחד אין מטרה. לאף אחד אין מטרה לחלן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – ואם הצבא בא ואומר: אני לא יודע לקלוט יותר מ-x חיילים בשנה מהאוכלוסייה הזו, כדי לתת להם את הצרכים שלהם – זה המצב, יוראי. גם אם אנחנו מאוד נכעס, וגם אם אנחנו נתעמר בכל הסביבה, זה לא ישנה את זה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר שוב, חנוך, כעניין של מדיניות מקובל עליך לתעדף משפחות שבהן אחד מההורים משתמט על פני משפחות שבהן שני ההורים עובדים או משרתים או גם וגם? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אגיד לך מה לא מקובל עליי – – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי זו מהות החוק. 200 מיליון שקל – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. החוק בא ומתקן את המצב הלא-נכון, הלא-צודק והאכזרי שיצרה היועמ"שית, בהבלחה, החליטה יום אחד שבזה זה נגמר – – << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> היועמ"שית, אוקיי. אני מבין. טוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – ומכאן והלאה אותם בני תורה שהיו מוכרים, שהלימודים שלהם היו מוכרים, הפסיקו להיות מוכרים, בגלל ההנחיה של היועמ"שית. זה מה שהחוק בא לתקן. זה לא אומר שהוא ייכנס ויצא ככתבו וכלשונו, כמו ששום חוק לא נכנס ככתבו וכלשונו. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז איך היית מתקן אותו? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בוא לוועדה ונדבר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> זאת אומרת, העיוות שבו משפחות שבהן שני ההורים עובדים – הרי זה חוק שאמור לתמרץ עבודה; זה חוק שמעודד אבטלה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. הוא לא אמור לתמרץ עבודה. הוא לא אמור לתמרץ עבודה. הוא אמור לעזור למי שקשה לו. הוא לא אמור לתמרץ עבודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה למי שקשה לו? שיתגייס, שילכו לעבוד. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יוראי, זה בדיוק ההבדל. זה בדיוק ההבדל. זה לא "שיתגייסו או ילכו לעבוד" – אותם אנשים לא ילכו לעבוד, כי הם לומדים, כי הם לומדים, ומה שלא תעשה לא ישנה את העובדה שהם לומדים – מי שלומד. מי שלא לומד, זה משהו אחר. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. תודה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה לך על הסבלנות. חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה, אדוני. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו אמורים להצביע על הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשי טרור או עם ארגון טרור. השאלה היא מה עשו עד עכשיו במשרד החינוך במדינה לגבי הנושא הזה, מי שעסק בטרור. לא היו חוקים שעסקו בזה? כן, היו חוקים. היה חוק. אבל למה אנחנו צריכים חוק בשביל עובדי הוראה? אולי צריך חוק גם בשביל עובדים במקצועות אחרים, ברפואה, בעוד מקצועות? לכל מקצוע לעשות חוק בנפרד לטיפול בכל הסוגיה הזאת של טרור. והשאלה היא – כנראה מדובר בחוק פופוליסטי, שמטרתו היא רק להוביל ולהציע עוד חוק ועוד חוק בשביל לשפר עמדות, אולי מיקום, של אותם מציעים. לצערי מתחילת המושב הזה, כנס החורף, אנחנו עדים לצבר של חוקים פופוליסטיים, חוקים גזעניים, שמטרתם אולי לפגוע באוכלוסייה מסוימת או בחלק מהחברה. אני זוכר שבשנות השמונים, כשהיו רוצים למנות מורה בתיכון בבתי ספר ערביים, היה יושב בתוך הוועדה נציג של השב"כ; התקדמנו, אחרי 40 שנה כבר אין את זה. העירייה, אגפי החינוך ממנים את המורים. שוב, מה זה חינוך? מה זה בעצם – האם אתה יכול לשלוט על החינוך בתוך בתי הספר? כי היום העולם הוא גלובלי. אולי אתה יכול לאסור על מורה לדבר על נרטיב מסוים, אבל בסופו של דבר כל אחד וכל תלמיד חשוף לכל המידע הנמצא, מידע דיגיטלי. בטלפון היום אתה יכול לראות את הכול ולשמוע את הכול. בסופו של דבר לחנך אנשים טובים זה לא רק בית הספר, אלא גם תלוי בית. לכן אני חושב שזה חוק מיותר. כפי שנאמר בחוות הדעת של השב"כ, זה גם חוק אומלל, ולא נכון לקדם אותו. מכובדי יושב-ראש הכנסת, אנחנו שוב עדים למציאות קשה שבה מתנחלים נכנסים ליישובים פלסטיניים בגדה המערבית – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אין דבר כזה. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – בחסות הממשלה הימנית, שורפים בתים, שורפים מכוניות, הורסים – וכל זה ללא תגובה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> איפה זה הגדה המערבית? << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אתמול זה היה באל-בירה, בעיר ליד רמאללה; לפני זה זה היה במקומות אחרים – היה בחווארה, בעסירה אל-קבלייה, בבילעין ובעוד יישובים – ואנחנו לא שמענו שום גינוי למעשים האלה. השאלה היא מדוע אנחנו עוצמים עיניים מול המציאות הזו. אני אומר שדיכוי, כיבוש, אלימות הם לא הפתרון. השמירה על זכויות האדם היא חובה מוסרית. אני קורא לכל הגורמים הממשלתיים, לאנשי ציבור, לאזרחים, לאזרחי המדינה, להתעורר ולהתנגד לכל הנושא הזה של אלימות, תוקפנות, פורענות, כי בסופו של דבר, אני אומר, הפתרון היחיד לכולנו הוא לא אלימות, הוא לא כיבוש, הוא לא מלחמות – הפתרון הוא פתרון מדיני, וכולנו חייבים לחתור לפתרון מדיני כדי לשנות את המציאות באזור שלנו. לצערנו אנחנו חיים במציאות מאוד קשה, באווירה מאוד קשה. אני מקווה שהמלחמה תסתיים מהר מאוד, נסיים את המלחמה, ואולי נגיע לאופק חדש שיהיה באזור שלנו. אנחנו מאמינים שבסופו של דבר אין פתרון – כדי לחיות ביחד, לחיות חיים טובים, רק שלום. נכון, זו מילה שנשמעת היום כמילה קשה, אבל עם כל הקושי, כדי לשנות את המציאות חייבים לחתור לשלום ולפתרון מדיני. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת כהן, בבקשה, גברתי. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אני רוצה להקדיש את הזמן שלי כאן לנושא הכי כואב, שהוא כמובן החטופים והחטופות שנמצאים בעזה. תראו, לצערי בממשלה הזו ישנם גורמים שאומרים בצורה גלויה שזו לא המשימה הראשונה בסדרי העדיפויות שלהם. כשאנחנו שומעים את השר סמוטריץ' אומר שבשנה הבאה נציין את החגים בגוש קטיף – לא שמענו אותו אומר שבשנה הבאה נציין את החגים עם החטופים בבית. הוא בוחר לשים את הדבר הזה לפני כן. כשאנחנו שומעים את השר בן גביר אומר שהוא יתנגד לכל עסקה, שכל עסקה היא פסולה מבחינתו, זה לוקח מאיתנו את התקווה לראות פה את האחים ואת האחיות שלנו. ולצערנו ראש הממשלה תלוי בגורמים האלה. ובאמת, בואו נגיד בעדינות שלא חשתי צער כשראיתי איך אנחנו מחסלים את האויבים שלנו. טוב שהצבא עושה את זה וחיסל את סנוואר ואת נסראללה ואת הנייה ועוד רבים אחרים, כי האנשים האלה הם איום על האנושות, באמת. אבל שמחה, שמחה אמיתית, נוכל להרגיש רק כשנחזיר את החטופים והחטופות הביתה. אני רוצה להתייחס לחוק ההשתמטות שהממשלה הזו מקדמת בימים אלו. אנחנו עומדים היום על 905 חללים מהצבא וכוחות הביטחון בכלל, גם המשטרה והשב"כ, חיילים וחיילות שנפלו על הגנת הארץ. 905 חללים זה מספר מאוד מאוד גדול. ולצערי, כשהמלחמה הזו נמשכת ונמשכת המספר הזה עלול רק לעלות ולעלות. על אף הימים הכל-כך קשים, אנחנו רואים שההנהגה החרדית לא משנה את העמדות שלה, לא מחשבת מסלול מחדש. למרות שרואים עד כמה המלחמה הזו קשה, עד כמה הגזָרות הן רבות, עדיין הם מתעסקים מהבוקר עד הלילה באיך להבטיח שציבור של בחורים צעירים, בריאים, לא יתרמו את חלקם ללחימה. תמיד חוסר השוויון בנטל היה חורה, אבל עכשיו זה כבר לא עניין של דיון תיאורטי על מוסר, על ערכים, על שוויון – זה כבר עניין קיומי למדינת ישראל, והם עדיין לא מתעשתים. העובדה הזאת תיזכר להם לדיראון עולם. הם פשוט הגזימו, וזה יגרום לכך שבקרוב מאוד יהיה תיקון, כי עם ישראל לא יוכל לקבל את זה יותר. עם ישראל כבר לא יוכל לסבול דברים שסבלנו שנים רבות, אחרי שהם הלכו עם זה כל כך רחוק. שלא יגידו לי שזה בלתי אפשרי. זמן ההכשרה לבוגר מגמת משחק בתיכון ליד"ה בירושלים הוא לא קצר יותר מזמן ההכשרה הנדרש לתלמיד חרדי. שניהם יכולים בתוך שמונה חודשים להיות חיילים בשדה הקרב, רק שהאחד עושה את זה והשני לא. אין שום דבר יהודי או ציוני בהתנהלות כזו. חשוב לי להפריד בין הציבור החרדי לבין ההנהגה שלו. אני חושבת שבציבור החרדי כן יש את הבשלות וכן יש את הרצון לבוא ולתרום ולהיות חלק מעם ישראל. אבל ההנהגה, ההנהגה החרדית בוחרת גם בעת הזו להפריד, מתוך שיקולים צרים ומכוערים. אנחנו נדון השבוע בחוק המעונות. חוק המעונות הוא למעשה הצד השני של המטבע של חוק ההשתמטות. מה בעצם אומרים הפוליטיקאים החרדים שמקדמים את חוק המעונות? הם אומרים את האמירה הבאה: ממש לא אכפת לנו אם תחוקקו את חוק הגיוס, אנחנו לא מתרגשים מהחוקים שלכם, של מדינת ישראל. אז אנחנו נהיה עריקים, אז אנחנו נעבור על החוק. זה לא ממש מפריע לנו. מה שכן מפריע לנו זה שהכסף ייכנס בזמן לחשבון הבנק. זה כן מפריע לנו. אז תקראו לנו "עריקים", אז לא יהיה לנו מעמד של בני ישיבות בחוק, אבל את ההטבות שאנחנו מקבלים מדי חודש אנחנו נמשיך לקבל. לכן אנחנו דורשים את חוק המעונות, כדי שהכסף ימשיך לזרום גם אם אנחנו לא נתגייס. שמעתי את הטיעונים פה, שהתמריצים הכלכליים לא ישנו את העובדה שהצעירים החרדים לא מתגייסים. אז אני רוצה לומר שזה דווקא כן ישנה, ולכן ההנהגה החרדית כל כך מתעקשת על זה שהכסף ימשיך להגיע, מכיוון שהם יודעים שהיום, באמצעות מערך של תשלום של הרבה מאוד הטבות, יש אלפי שקלים מדי חודש – על פי מחקר של אגף הכלכלן הראשי באוצר זה למעלה מ-5,400 שקלים בחודש, דרך קצבאות אברכים, דרך הנחות בארנונה, דרך מעונות היום, דרך הטבות בדיור, אלו כספים שמועברים מדי חודש לאברכים. ואם האברך יבחר להתגייס, או שמא לעבוד, חלק ניכר מההטבות האלו פשוט ייעלם. לכן יש פה תמריץ כלכלי מאוד מאוד גדול לאנשים לא להתגייס ולא לצאת לשוק העבודה. וכן, במקומות אחרים בעולם שחיים שם גם חרדים, כשאין את התמריצים האלה הם בהחלט גם לומדים וגם עובדים וגם משתלבים בחברה, מבלי לפגוע לרגע באמונה שלהם ובדבקות שלהם באמונה. הדברים לא חייבים לסתור אחד את השני. בעצם בחוק המעונות תופרים את התנאים כך שאברכים ימשיכו לקבל הנחות למרות שכבר אין להם מעמד ייחודי בחוק. אז לתמוך בחוק המעונות פירושו בעצם לתמוך בחוק ההשתמטות מהצבא. אני רוצה לחזק מכאן את חברי הקואליציה הספורים שגילו אומץ ויצאו נגד החוקים הפסולים האלה. הם פסולים תמיד, והם חורים במיוחד בעת כזו של מלחמה כל כך כואבת וקשה. מילה על הפרשה של גנבת החומרים והדלפתם. אני פניתי לפני כחודש וחצי ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה שהיא תבחן את הדברים, אחרי שנחשפתי להשתלשלות מאוד מאוד תמוהה של אירועים. כולנו זוכרים את ההוצאה להורג של החטופים במנהרות חמאס, הוצאה להורג שזעזעה עם שלם. מייד לאחר מכן מאות אלפי אנשים יצאו להפגנות בשער בגין. ההפגנות האלה כנראה קצת הלחיצו את אנשי לשכת ראש הממשלה, ויום למוחרת כונסה מסיבת עיתונאים שבה לראשונה נחשפנו למסמכי סנוואר, לכאורה. לאחר מכן היה רצף של פרסומים בכלי מדיה בעולם, גם מאנגליה וגם מגרמניה, ולאחר מכן גם עשו להם follow ups פה בכלי תקשורת שונים. ופתאום בפגישות עם משפחות חטופים יש את אותו נרטיב שמתאים כמו כפפה ליד לטיעונים של נתניהו. טענו בפני כולם, גם באותם כלי תקשורת וגם בפני משפחות החטופים, שסנוואר מתכנן להבריח את החטופים דרך ציר פילדלפי ולכן לא ניתן לצאת מציר פילדלפי; שסנוואר בכלל לא רוצה עסקה. הביאו כל מיני מסמכים שממש נכתבו על ידי סנוואר, ובעצם תומכים בנרטיב שהמחאה הציבורית שמטרתה להביא לעסקת חטופים ולהשבת האחים והאחיות שלנו לארץ בעצם תומכת בחמאס ובסנוואר, מה שבהחלט הצליח לצנן חלק מההפגנות, אני חייבת להודות. אבל מסתבר, עם הזמן, שהצבא בכלל לא מכיר את המסמכים האלה. היום אנחנו מבינים שהחשדות שנבדקים הם שבעצם מסמכים סודיים נגנבו ממחשבים של אמ"ן; שזה הועבר בדרך לא דרך ללשכת ראש הממשלה; שהדברים הודלפו בצורה מסולפת לכלי תקשורת בעולם. צריך לשאול למה זה הודלף לכלי תקשורת שאינם בארץ. אולי כי יהיה קשה יותר להתחקות אחרי הדברים. בן אדם ללא סיווג ביטחוני מסתובב בחופשיות בקודש-הקודשים של מערכת הביטחון הישראלית – בקריה, בדיונים מסווגים וסודיים ביותר, תוך כדי מלחמה. הדברים אלה יוצאים החוצה כדי לפגוע בסיכוי לעסקה, כדי לפגוע במאבק של משפחות החטופים, תוך כדי שמסכנים מקורות ביטחוניים. איזה מין שפל זה? איך האנשים שעשו את הדברים האלה בכלל ישנים בלילה? זה גם מלמד שלא למדנו שום דבר מ-7 באוקטובר. כי בדיוק ההתנהלות הזו, של לצפצף על כל הנהלים, שכל אחד עושה מה שבראש שלו, שלא מכבדים את המערכות, החוק, שמכניסים שיקולים פוליטיים לקבלת החלטות שנוגעות לביטחון של כולנו – ככה הטבח של 7 באוקטובר קרה. כי אפשרנו לזה לקרות, כי לא היינו מספיק מקצועיים, כי התנהלנו כמו בשכונה. זה חוזר על עצמו. אם אנחנו אומה שהיא חפצת חיים, אנחנו חייבים תיקון. אנחנו חייבים ועדת חקירה ממלכתית שתוציא החוצה את כל נגעי השחיתות הזו, שתתקן את המערכות. אנחנו חייבים שהדרג המדיני יבקש שוב את אמון הציבור, ואנחנו חייבים גם לשנות את מה שקורה בצבא ולשלוח החוצה אנשים שכשלו. אומה חפצת חיים חייבת לעשות את הדברים הבסיסיים האלה. ונקודה אחרונה באשר למכונת הרעל, שלצערי אנחנו חווים אותה על בשרנו כבר שנים רבות, ועתה היא פשוט עלתה מדרגה – מכונה שמעבירה ברמה יום-יומית מסרים שלעיתים הם לא מדויקים ולעיתים הם ממש שקרים, על ידי אנשים שלפעמים הם לא אמיתיים ולעיתים הם פשוט אנשים מטעם; מכונה שמושקע בה הרבה מאוד כסף, שאני מעריכה שחלקה אינה יושב במדינת ישראל, שמורכבת מבוטים ומאנשים בתשלום שכותבים דברים לא נכונים ומטעים, ממובילי דעת קהל שנמצאים על payroll, ובעצם קשורים לאנשים שתומכים בנתניהו, וגם מאנשים תמימים שמוזנים מהרבה מאוד דיסאינפורמציה. המכונה הזו מעבירה מסרים שקריים בקצב כל כך מהיר – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, לסיים. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שאחר כך אי-אפשר לתקן, כבר אין אמת. המכונה הזו הרסה חלק מהחברה הישראלית וצריך לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה חברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, לרשותך 15 דקות. ינון, אתה רוצה להחליף? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אה, חשבתי שאתה אומר: יותר מדי. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> אמרתי: יותר מדי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אה, טוב. יותר מדי סבסוד. חבר הכנסת כסיף, בבקשה. << דובר >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בשנת 2007 פרסמה החוקרת נעמי קליין את ספרה "דוקטרינת ההלם: עליית הקפיטליזם של האסון". לפי קליין, דוקטרינת ההלם היא אסטרטגיה פוליטית של ניצול משברים נרחבים כדי לקדם קווי מדיניות שבאופן שיטתי מעמיקים את האי-שוויון, מעשירים את האליטות ומחלישים את כל השאר. כלומר, מאחורי המיתוס של קידום מדיניות או שינויי חקיקה באמצעים דמוקרטיים עומדת הלכה למעשה תחבולה מצד האליטות הפוליטיות ובעלי השררה כנגד המוני העם. כשההמון מצוי בכאוס, בשוק, אוסף את השברים האישיים והחברתיים בשל האסון, אז מתעוררים האליטה הפוליטית ובעלי הממון והכוח, ומנצלים את ההלם של הציבור כדי לקדם את מטרותיהם הנלוזות. וכך גם אצלנו בישראל 2024. האליטה הפוליטית והמעמדות השליטים מנצלים יום-יום, שעה-שעה, את האסון הנורא שפקד אותנו לפני כשנה באמצעות דוקטרינת ההלם. זאת התוכנית, ניצול רגעים של טראומה קולקטיבית לשם יישום שינויים חברתיים, פוליטיים וכלכליים שייטיבו עם השלטון ומקורביו. האסון הנורא, טבח 7 באוקטובר המזוויע, שהתאפשר בשל המשך מדיניות הכיבוש, המצור והבחירה בשפיכות דמים במקום השכנת שלום, מנוצל בידי קואליציית הדם, הגזע והדמעות, על מנת לסכל את שאריות המרחב הדמוקרטי בישראל; על מנת לפגוע בשלטון החוק; על מנת לממש את תוכנית ההכרעה השטנית נגד העם הפלסטיני; על מנת לרדוף את הציבור הערבי ואת היהודים הדמוקרטים במעצרי שווא פוליטיים; על מנת לסתום פיות ולהסית נגד כל מתנגדי הממשלה, ממשפחות החטופים ועד לאחרון המפגינים. את מה שלא הצליחה ממשלת הזדון להשלים בניסיון ההפיכה המשטרית לפני השחיטה הגדולה, היא זוממת לעשות כעת בחסות עשן התופת בעזה. ומה הקלף ששולפים הפשיסטים הגזענים כל אימת שהם רוצים להסית, לרדוף ולדכא? מאבק בטרור. על השימוש האינפלציוני, הסלקטיבי והמניפולטיבי הזה במושג הטרור ארחיב בהמשך, אך ראשית אני רוצה להציג את עומק התהום הדיקטטורי שאליו מדרדרת אותנו הממשלה. מדי שבוע עולות כאן במליאה הצעות חוק דרקוניות, רודניות ופשיסטיות ממש, הצעות חוק שממוססות שכבה אחר שכבה מההגנות החוקתיות המעטות והדלות שקיימות לזכויות האדם והאזרח בישראל: הצעת חוק לחיסול האופוזיציה, לגנבת הבחירות ולהנצחת שלטון הימין הבִּיבִי; הצעת חוק לסתימת פיות ברשתות; הצעת חוק להחשכת ערוצים, השתקת התקשורת החופשית והעברת כספים לערוצי התעמולה של הממשלה; הצעות חוק לרדיפת סטודנטים, מורים, עובדי המגזר הציבורי וחברי מועצות מקומיות. וזהו רק קצה הקרחון של הרדיפה הפוליטית שמתכננת ממשלת הזוועות בהובלת הנאשם נתניהו. ראש ממשלה שמאיים בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה, האורגן החוקתי המוסמך לפרשנות של הדין כלפי הרשות המבצעת ולשמירה על שלטון החוק מפני שרירות ועבריינות שלטונית כי "היא מפריעה לנו", "היא לעומתית" – לארגון הפשיעה של נתניהו חייבים להפריע. לממשלת הזוועות הפשיסטית של סמוטריץ' ובן גביר חובה להיות לעומתי. אך האמת היא שלמרבה הצער גם היועצת המשפטית לממשלה נרדמת בשמירה ואינה נועצת שיניים בסוכני ההפיכה המשטרית במלוא העוז, כפי שהיה מצופה מכל אחד מכלבי השמירה של הדמוקרטיה. אחרת, איך אפשר להסביר את העובדה ששרי ממשלה משתתפים בכנס שבו מוצג דגל ארגון הטרור כך – וחקירה לא נפתחת? איך אפשר להסביר שדגלי הטרור הכהניסטיים מציפים את ירושלים המזרחית הכבושה במצעד הדגלים הפיגולים המחליא – והמשטרה מתעלמת? איך אפשר להסביר כיצד נוער הזוועות של המתנחבלים ועוזריהם יוצא יום-יום לפרוע בפלסטינים בגדה המערבית הכבושה, לשרוף שדות ובתים על יושביהם, לעקור עצים, להרוס רכוש ורכבים, לאיים בנשק ולהתחמש ברובי צלפים – והיועצת המשפטית שותקת? איך אפשר להסביר את הסכמתה לשמש יועצת משפטית לממשלה פשיסטית על מלא מלא – ממשלה של טרור יהודי לאומני, ממשלת דיכוי גזעני, המזכירה את גרועי המשטרים בהיסטוריה המודרנית? הזכרתי את השימוש הציני במושג טרור. ואכן, כמו משטרים דיקטטוריים גזעניים ורודניים אחרים לאורך ההיסטוריה, באצטלה של מאבק בטרור מבקשת הממשלה למעשה לדכא את המיעוטים, לרדוף את מתנגדיה ולרמוס את האופוזיציה. מאבק בטרור היה התירוץ של ממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה כשזרקה את נלסון מנדלה וחבריו לצינוק. בשנת 1960 משטרת דרום אפריקה רצחה 69 מפגינים שחורים ברצח ההמוני המוכר כטבח שארפוויל. לאחריו הוציאה ממשלה מחוץ לחוק את ה-ANC, הקונגרס הלאומי האפריקאי, שבראשו עמד מנדלה. עוד קודם לכן, הוציאה מחוץ לחוק את המפלגה הקומוניסטית הדרום-אפריקאית שדרשה צדק ושוויון בין-גזעי. אבל לאחר שה-ANC ירד למחתרת, מנדלה נתפס, הורשע בחבלה ובגידה ונשאר בכלא עד 1990. היום כל העולם יודע מי היה הטרוריסט האמיתי – נלסון מנדלה או עריצי משטר האפרטהייד. מאבק בטרור היה גם התירוץ של משטר הגנרלים הרצחני בארגנטינה, החונטה הצבאית שניהלה את מה שמכונה "המלחמה המלוכלכת", שתוצאותיה כ-30,000 "נעדרים" – שנרצחו, כמובן. אלפים רבים של אסירים פוליטיים ורבבות גולים, מהם, אגב, 1,300 יהודים שהואשמו כבוגדים מרקסיסטים. המשטר רדף מנהיגי תנועות עובדים, אינטלקטואלים וסטודנטים, כמרים ושאר מתנגדי משטר. כולם הואשמו בקיום קשר עם ארגוני גרילה, כלומר בתמיכה בטרור, ונרצחו, עונו, נזרקו ממטוסים או נקברו בקברי אחים. אחד העצורים היה העיתונאי חבר השומר הצעיר חקובו (יעקב) טימרמן, שתחת עינויים קשים נאלץ לחתום על הצהרה שקרית כאילו היה חלק ממזימה יהודית להשתלט על ארגנטינה. לשם אתם מובילים אותנו בהצעות החוק הללו – למעצרי שווא פוליטיים, לחטיפות של אזרחים מבתים, לרדיפות וללינצ'ים, רק כי הם חלק ממיעוט לאומי ופוליטי. ממשלת הזדון פוגעת בראש ובראשונה בציבור הערבי בישראל וביהודים הדמוקרטים, במיעוט הלאומי הילידי ובמיעוט הפוליטי. דרך השימוש האינפלציוני והמניפולטיבי במושג טרור – ואכן, גם החוק הזה שעומד לפנינו משתמש ומעוות את המושג טרור מתוך מטרה פוליטית – מבקשים הנאשם נתניהו ותומך הטרור המורשע בן גביר ליישם הלכה למעשה את משנתו של כהנא. אותו כהנא שמיכאל איתן מסיעת הליכוד השווה את האידיאולוגיה שלו לחוקי נירנברג, והיום ממשלת הליכוד מיישמת את משנתו. הגזען כהנא האמין בהתנגשות בלתי נמנעת בין יהודים וערבים, והתאווה אליה כי דרך אותה התנגשות אלימה הוא ביקש לברוא מחדש מדינת גזע לאומנית ליהודים בלבד. כהנא ראה בכל ערבי אויב, בכל איש שמאל – בוגד. החוק שלפנינו משתמש בהיגיון הכהנאי הזה בדיוק כדי לרדוף את החברה הערבית ואת הציבור היהודי הדמוקרטי. החוק הזה הופך את המורים הערבים לאשמים עד שלא הוכחה חפותם, בדיוק כפי שתומך הטרור המורשע עשה לאנתסאר חג'אזי – שלח אותה אזוקה עם פלנלית על העיניים למעצר שווא פוליטי’ ועד היום לא מתאפשר לה לשוב לתפקידה כמדריכת ילדים. חירותה של אזרחית ישראל נשללה וכבודה נרמס והושפל אך ורק בשל היותה בת לעם הפלסטיני. זה מה שהחוק הזה מבקש לעשות למורים – הוא מבקש לגזול את הזכות החוקתית לפרנסה ולעבודה, ולהפוך אותה לאיזו הטבה שהשלטון יעניק רק לנאמנים לו. בדיוק כפי שהמשטרה סגרה ללא כל עילה בדין את מועדון חד"ש בניסיון למנוע הקרנת סרט של מוחמד בכרי, תוך פגיעה בחופש הביטוי והאספה ובחופש האמנותי; ובדיוק כפי שבמשך חודשים המשטרה סירבה בשרירותיות לתת אישורים להפגנות נגד המלחמה והטבח בעזה, תוך ניסיון פוליטי נלוז להציג את מתנגדי המלחמה כתומכי טרור – כך גם החוק שלפנינו נועד לתייג את בני ובנות החברה הערבית כאויבים ולא כאזרחים בזכות, ולהפוך את מערכת החינוך למנגנון של מלשנים ומשתיקים, כראוי למשטרים דיקטטוריים חשוכים. אבל כאמור החוק הזה, יותר מכול הוא מימוש של האידיאולוגיה הכהנאית, אותה אידיאולוגיה שבשמה לפני 29 שנים בדיוק נרצח ראש הממשלה רבין. וזאת גם ההוכחה הניצחת שהשימוש במושג טרור בחוק הזה הוא מניפולטיבי, כי מי שיהלל את רוצח ראש הממשלה ויזדהה איתו לא ייחשב תומך טרור לפי החוק הזה. וכזכור, הרבנים שהעניקו לרוצח הארור הכשר הלכתי לביצוע זממו, לא עמדו לדין מעולם. עבורכם הטרור הוא שם קוד ותו לא לרדיפת הציבור הערבי והכוחות הדמוקרטיים שעדיין פועלים פה. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> עד מתי – – – מחבלים? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן, ברגע המסוכן הזה, שבו אנו עומדים בפני הפיכה פשיסטית לאומנית, אני חייב לפנות ישירות לעמיתינו לאופוזיציה. שמעתי היום את חבר הכנסת גנץ מדבר על דרכו של רבין. חבר הכנסת גנץ, האם אתה זוכר מדוע נרצח רבין? הוא נרצח כי העז לשתף פעולה עם הציבור הערבי בניסיון להביא לסיום הכיבוש ולהסכם שלום. ומה איתך? לפני כמה חודשים כתב העיתונאי בר שם-אור, ואני מצטט: "לפי גנץ, הפוליטיקה הישראלית היא סקאלה שמחולקת למספרים שבין אחד לשש. אחד זה שמאל קיצוני ושש זה ימין קיצוני. גנץ, שרואה את עצמו כמרכז, הסביר שהוא תמיד יהיה באמצע, אבל יותר לכיוון המספר שש – – – אחד מהנוכחים בפורום שאל: אבל מה יקרה אם הציבור יזוז יותר ימינה, לכיוון דעות כהניסטיות? התשובה של גנץ הייתה: אם השש יקצין, אני אזוז לכיוון שלו. אני לא ארד מארבע", סוף ציטוט. אז גנץ הבטיח לזוז ימינה לכיוון דעות כהניסטיות, ובשבוע האחרון הוכיח שהוא אכן מקיים. בפחות משבוע הספיק גנץ לברוח מההצבעה על חוק מחיקת האופוזיציה, ולהוביל את כל סיעתו כמעט להיכנע להסתה הכהניסטית נגד החברה הערבית ומייצגיה בכנסת; אחר כך המשיך בפרסום תמיכה בחבר כנסת שהחליט לפתוח לשכה פוליטית בלבנון בעודו לבוש במדי צבא – גם הפר את הדין הישראלי – – << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא יישאר, ואתה תלך – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – וניצל את המערכת הצבאית לצורך פרופגנדה פוליטית זולה, וגם הפר את החוק הבין-לאומי כשהפך של כיבוש צבאי לפעולה של סיפוח מדיני ריבוני. אבל גנץ בשלו, מפרסם הודעה – אני מצטט – על פגיעה ברוח הקרב של הלוחמים. סוף ציטוט. אני כמעט מייד מסיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נגמר לו הזמן. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תני לי עוד כמה משפטים, בבקשה. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – שימשיך לעזור למחבלים? שימשיך לעמוד על הדוכן ולתמוך בטרור? למה? << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אליבא דגנץ, שמירה על שלטון החוק היא פגיעה ברוח הקרב, ואולי בהמשך עוד יאמץ לחלוטין את הז'רגון של פורעי שדה תימן ויפיץ הסתה על תקיעת סכין בגב האומה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת קריב, תודה רבה. אני מצטערת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – בשביל להגן על מחבלים? זמנך עבר. << דובר_המשך >> עופר כסיף (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כשהאופוזיציה בורחת מהצבעות על חוקי הפיכה פשיסטיים ותוקפת את עקרון שלטון החוק, אין פלא שהקואליציה מרשה לעצמה להשתולל בטירוף כהניסטי. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> עופר, אתה תלך ואנחנו נישאר. זה מה שיהיה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת כסיף. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה תלך מכאן, תלך לסוריה לחברים שלך, ואנחנו נישאר. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> זמנך עבר. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן, לרשותך עשר דקות. איזו הצעת חוק הגשת הבוקר, חבר הכנסת סוכות? << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> את שואלת באמת? הגשתי כמה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם אותה לא אהבתי. גם אותה לא אהבתי. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> עד כדי כך לא אהבת שאת אפילו לא זוכרת מהי. עד כדי לא אהבת באמת. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> שמע, נראה לי שאם חוק ההסתה החדש לטרור יעבור, גם אתה תצטרך להתחיל להיזהר. << קריאה >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << קריאה >> כל עוד עופר כסיף פה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אבל אפשר לסמוך על ועדת הבחירות של הכנסת שתעשה איפה ואיפה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – טוב שאתה פה, אני דווקא שמחה שאתה פה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני מקשיב לך. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אני רוצה לספר לך משהו שאולי לא ידעת. ב-12 השנים האחרונות הממשלה הקימה שש ועדות וקבינטים להורדת יוקר המחיה. זה מה שקרה ב-12 השנים האחרונות. ביוני 2023 הוכרז על עוד ועדה שתקום, ראש הממשלה יעמוד בראשה יחד עם 13 שרים נוספים. אתה יודע? מכיר את זה, את הוועדה הזו? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא. עוד פעם, איזו ועדה? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדה ליוקר המחיה. אתה חבר בה. מתי התכנסתם פעם אחרונה, אדוני השר? << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> במהלך המלחמה ולפני המלחמה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעט מאוד, הייתי אומרת. פעם אחרונה לפני כמעט שנה. נכון? אגב, חברים בה 13 שרים. שר התיירות חיים כץ – לדעתי לא ראיתי אותו פה שנה. אני לא זוכרת מתי הוא היה פה בפעם האחרונה – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> היום. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא היה פה היום? לא ראיתי. אוקיי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בטח, בטח. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ושר התקשורת גם ביקשו להצטרף לוועדה החשובה. ראש הממשלה טען באותו מעמד שהם הולכים להתלבש על הנושא. הוועדה התכנסה פעם אחת, ובה התבקשו השרים להכין תוכניות אופרטיביות ולהגיש. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא – – – הרבה יותר מפעם אחת. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני אומרת שבאותו מפגש התבקשו להכין תוכניות אופרטיביות ולהגיש אותן. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> כן, נכון. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אם מישהו שמע על תוכניות כאלה למשרדים, דיונים שהגיעו בעקבות התוכניות האלה, הצעות, חקיקות, אני ממש אשמח לדעת, כי בינתיים קרה בדיוק ההפך. שתי הצעות חוק שיילחמו ביוקר המחיה לא עברו פה: אחת של ולדימיר בליאק, שבה הוא מבקש לחשוף את הרווחים של מונופולים, הקואליציה הפילה אותה. ועוד הצעת חוק שלי, שנוגעת לתוקף של מוצרים, שברגע שהתוקף שלהם עומד לפוג, למכור אותם במחיר מוזל. גם אותה לא הצלחתי לקדם, זה לא עניין אף אחד, וזה מה שקרה. במקביל לוועדה הזאת יש גם את הקבינט הכלכלי-חברתי למאבק ביוקר המחיה – הוא לא התכנס אפילו פעם אחת מתחילת המלחמה, לפחות נכון לינואר 2024. אין לי שמץ של מושג אם מאז שהתכנסו – מבקר המדינה אמר שהוא יפתח בבדיקה בינואר; אולי הייתה בדיקה, אולי התכנסה הוועדה, אבל אף אחד לא יודע, כי כלום לא יוצא – אם התכנסה או לא התכנסה – מה עשו כדי להילחם ביוקר המחיה, לא בקבינט, לא בוועדה, לא באף מקום. אז בזמן הזה שאף אחד לא מתכנס, ולדיונים על יוקר המחיה אף שר לא מגיע, גם לא חברי הכנסת מהקואליציה, כדאי שהאזרחים ישמעו מה קורה בזמן הזה שאתם שמים פס על האזרחים, כי גל נוסף של חברות מזון הודיעו היום שהן מעלות מחירים: יפאורה, מי עדן, השחר העולה – וחלקן לא בפעם הראשונה השנה. בחודש הבא יצטרפו אליהן יקבי כרמל, גלידות נסטלה, ובינואר יעלה גם המע"מ, שייקר עוד קצת את מחירי המזון. הרי על מי זה יתגלגל? עלינו. היצרנים, שגם הם תאבי בצע, שרואים רק את הרווחים של עצמם, הם סיפור אחד שצריך להילחם בו. אבל הם עושים את זה מסיבה אחת – כי הם יכולים, כי אין מי שיעצור אותם, את כל היצרנים והיבואנים, כי אתם לא עושים כלום לעצור אותם, כי לא אכפת לכם מיוקר המחיה. אבל יום אחד – יום אחד היהלומים של הקואליציה יתעוררו, וכשהם יתעוררו, הם יגלו שהם סתם פחם פשוט. ירקתם להם בפרצוף, הפכתם אותם לעניים ללא ביטחון, ללא עתיד לא להם וגם לא לילדים שלהם. הזנחתם כל היבט של תכנון קדימה. המלך שלהם הפך במו ידיו את ישראל שלהם למדינה היקרה בעולם. לצד זה, רמת השירותים שהם יקבלו תרד כל חודש עוד קצת. הם יגלו שהפנסיות שלהם נפגעו, הביטוח הלאומי, שירותי התחבורה, הרפואה. ומי שגר בנגב, אדוני השר, ייפגע עוד יותר, כי הנגב לא קיים מבחינת הממשלה הזו. הם יגלו שהפכתם אותנו למדינה שעושקת את אזרחיה, מנצלת, שואבת, ומשאירה אותם לגסוס עניים ועצובים. ביום שהם יתעוררו – לא הייתי רוצה להיות אתם. בכמה הדקות שנשארו לי אני רוצה לדבר על משהו ששרף את הנפש שלי אתמול – רק אתמול בערב הצלחתי לפחות להיחשף לזה – על אירוע של פעילי ליכוד בנתיבות: יצא ממנו אחד הפעילים, נתקל במפגינים מבארי בחוץ, ופשוט תקף אותם ואמר להם: חבל שלא שרפו את כולכם. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני מזועזעת. לא ידעתי על זה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הרבה דברים מזעזעים קרו פה. זה מתועד, זה מצולם. התכשיט הזה תועד. אבל באמת נשבר איזשהו שיא של רוע. בזמן הזה אני חושבת על משפחת אבן מבארי, חן ורינת, אלון בן ה-16, עידו בן ה-14 – שכן נשרפו שם; חושבת על תאיר בירה ותהל בירה בת ה-15; על כרמל בכר בן ה-15; על ליאל חצרוני בת ה-15; על מילה כהן בת התשעה חודשים; על יוסי שרעבי, שנמצא בשבי, וכשיחזור יגלה שאשתו וילדיו נשרפו בבארי. ואני מאשימה – אני מאשימה את מכונת הרעל היעילה שלכם, שמסוגלת לייצר מילים כאלה ואנשים כאלה. תודה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה, דברים חשובים. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, כנראה אין גבול לחוצפה, ואין גבול לצביעות, ואין גבול לעזות המצח של הקואליציה הזו. אפשר להגיד על הצעת החוק הזו שהיא מצטרפת לסדרה ארוכה של חוקים פשיסטיים, גזעניים, שכמעט כל שבוע מביאים לאולם הזה ומעבירים אותם במטרה אחת ויחידה – לפגוע בציבור שלם, באוכלוסייה הערבית, שהיא 20% מאזרחי המדינה. על הצעת החוק הזו נאמר "הפוסל במומו פוסל". אני אפרט: באים בהצעה בשם "המאבק בטרור" בכדי להפעיל טרור, כן, להפעיל טרור על ציבור שלם של מורות ומורים במערכת החינוך הערבית. אי-אפשר להסביר את החוק הזה אלא כהפעלת טרור והטלת דופי במערכת החינוך הערבית. בשם המאבק בטרור באים לחוקק חוק שהוא לא חוקתי. הוא גם גזעני, הוא מטיל דופי בציבור שלם של עובדי ההוראה במערכת החינוך הערבית. הצעת החוק נדונה יותר משנה בוועדת החינוך, ומהרגע הראשון אנחנו גם התנגדנו להצעה הזו ונלחמנו נגדה בכל הכוח בכדי לא להעביר אותה ולא להגיע לרגע הזה, כי הצעת החוק באה לפגוע בצורה מאוד ישירה בקהל המורות והמורים במערכת החינוך הערבית. כי אם אנחנו בודקים את ספר החוקים של מדינת ישראל, אם נבחן את הדין הפלילי – קיים חוק, חוק הטרור, שמגדיר בצורה ברורה מהי עבירת טרור. כל אדם שמנסה לעשות מעשה בניגוד לחוק במדינת חוק, במדינה דמוקרטית – יש מערכת משפט, אפשר להעמיד, והעמידו אנשים, ומי שנמצא שעבר את העבירה יכול להיות מורשע, ואם הוא מורשע, ברור שאין לו מקום ומרחיקים אותו בהתאם בבתי המשפט. הסכנה בהצעת החוק הזאת היא שהיא גם באה לעקוף את מערכת המשפט, היא באה לתת כוח ישיר למנכ"ל משרד החינוך, כדי שתהיה לו סמכות לפטר כל עובד הוראה על רקע עמדה פוליטית או על רקע של חופש ביטוי. כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך, כשאנחנו מדברים על דורות העתיד, כשמדברים על מחנכות או מחנכים שעומדים בפני תלמידים – צריך לחנך אותם גם לביקורתיות, גם לחופש ביטוי, גם לדעה אחרת. לכן הצעת החוק הזאת באה לפגוע עוד פעם באופן ישיר בחופש הביטוי וחופש העיסוק של המורים והמורות, ושיהיו תמיד תחת הרחמים ותחת הדעה הפוליטית של מנכ"ל משרד החינוך. במציאות הפוליטית שקיימת במדינת ישראל כיום, אין פלא שהקואליציה מדברת כמעט כל שבוע על מאבק בטרור, אבל אם נסתכל בצורה ברורה על המערכת הפוליטית שקיימת היום, על הקואליציה הזאת של ה-68, ואם אנחנו מדברים על טרור – יש בבית הזה 120 חברי כנסת, ויש רק חבר כנסת אחד שהורשע בתמיכה בטרור. חבר הכנסת הזה שהורשע בתמיכה בטרור הוא שר שזוכה לאמון ותמיכה של 67 חברי כנסת נוספים. בניתוח פשוט מאוד צריך להסתכל על התמונה הזאת – סביב השולחן הזה, סביב הצד הזה, נותנים אמון באדם מורשע בתמיכה בטרור להיות שר. אז מי כאן, בתוך הבית הזה, תומך בטרור? שיגעתם אותנו כל יום, כל אחד מהקואליציה שעולה מדבר על תומכי טרור – מי שתומך בטרור בתוך הבית הזה הוא מי שיושב בקואליציה שיש בה שר מורשע בתמיכה בטרור. מי שנותן לגיטימציה ואמון לשר הזה, הוא תומך טרור. עוד פעם, הפוסל במומו פוסל. מציע הצעת החוק הזאת הוא לא אחר מחבר הכנסת עמית הלוי, שבא מבית המדרש של החינוך הממלכתי-דתי. כולנו חיים את המציאות ועוקבים אחרי מה שקורה בתוך השטחים הכבושים, ומה עושים בוגרי מערכת החינוך הממלכתי-דתי, נוער הגבעות וכל הזוועות והפשעים שהוא עושה יום-יום נגד הפלסטינים – הם מבצעים פשעים על בסיס יום-יומי, הם בוגרי מערכת החינוך הממלכתי-דתי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם אני בוגרת מערכת החינוך הממלכתי-דתי. אני מציעה לא לעשות הכללות, חבר הכנסת. כמובן שזו זכות הדיבור שלך, אבל אני חושבת שאתה אומר דברים רחוקים מהמציאות, רחוקים מהמציאות. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש, אם הצעת חוק כזאת באה להטיל דופי בכל מערכת החינוך הערבית ולאיים עליה, מי שמבצע פשעים ביום-יום הם נערי הגבעות, שהם בוגרי מערכת החינוך הממלכתי-דתי. אני לא חוזר בי מזה, בזה צריך לטפל. היה מקום למציע הצעת החוק הזאת, עמית הלוי – היה עליו לטפל, להסתכל בראי ולראות מה קורה סביבו, מה קורה בקואליציה שלו, מה קורה בציבור שלו בכל מה שקשור לתמיכה בטרור. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת באה להטיל דופי בחברה הערבית, במערכת החינוך. הצעת החוק הזאת מצטרפת להצעות חוק פשיסטיות שבאות כל שבוע למליאה הזאת. רק בשבוע שעבר ראינו שעל אותו בסיס ותחת הכותרת "מאבק בתמיכה בטרור" העבירו הצעת חוק לפסול את חברי הכנסת הערבים ואת המפלגות הערביות בטענה שהם תומכי טרור. עוד פעם, מי שתומך בטרור, האמיתי, הוא בקואליציה הזאת, בהרכב הגזעני, הפשיסטי שלה, שעל בסיס יום-יומי כמעט מבצעת פשעים הן בשטחים הכבושים והן בעזה. אני רוצה לומר על הצעת החוק הזאת, שבאה להטיל דופי במערכת החינוך הערבי, שלמרות כל האפליה, למרות כל ההזנחה, למרות כל הניסיונות להנדסת התודעה במערכת החינוך, מערכת החינוך הערבית הוכיחה במשך שנים את ההצלחה שלה. למרות כל ההזנחה היום, עם תחילת שנת הלימודים האקדמית אנחנו רואים שבאקדמיה אחוז הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות ובמכללות הוא יותר מהאחוז שלהם באוכלוסייה – זו תעודת כבוד למערכת החינוך הערבית. אנחנו רואים בחוק הזה חוק לא חוקתי. במידה שהחוק הזה יעבור במליאה – וברוח התקופה אין לי כמעט ספק שהוא יעבור – אנחנו רואים בחוק הזה חוק לא חוקתי, ואנחנו נעתור לבג"ץ נגד החוק הזה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת שנמצאים, לפני שאני אדבר על התקציב שעבר בממשלה, התקציב הגרוע שעבר בממשלה בשבוע שעבר, אני רוצה לדבר על הבטחה של ראש הממשלה לראשי הרשויות הדרוזיות שתוכנית חומש תאושר בממשלה עד חודש אוקטובר. אם איני טועה, עכשיו אנחנו בחודש נובמבר, וחודש נובמבר בא אחרי חודש אוקטובר, לכן ההבטחה של ראש הממשלה לראשי הרשויות היא "הבטחה על הקרח", כי תוכנית החומש עדיין לא אושרה בממשלה, עדיין לא הוצגה לראשי רשויות, עדיין לא הוכנה. לכן אני מציע לראשי הרשויות: אל תאמינו לאף מילה שאמרו לכם ראש הממשלה וכל מי שהבטיח לכם שתוכנית החומש תאושר עד חודש אוקטובר, כי אנחנו רואים שההבטחה לא קוימה. אבל אני חייב לגעת באנשים שהכי תורמים עכשיו – חיילי מילואים דרוזים בכל מערכות הביטחון, שהיו אמורים לקבל חלקות לחיילים משוחררים, שחיכו להן, אבל מ-31 בדצמבר 2023 עד עכשיו לא חולק מגרש אחד. מה הסיבה, גברתי היושבת-ראש? בני המקום. כל הזמן הדירקטוריון של רמ"י אישר בנייה לבני המקום. הרי ידוע שאף דרוזי לא יעבור מיישוב ליישוב, אף דרוזי לא ילך לגור מחוץ ליישוב שלו, ואם אתה לא עושה מכרזים לבני המקום – רק לבני המקום – יכול להיות מצב שיגיעו מבחוץ להתמודד. בגלל הצביון המיוחד של העדה הדרוזית אנחנו לא רוצים שמישהו יתמודד על המכרזים לחלקות לחיילים משוחררים חוץ מבני היישוב. אבל רמ"י ושר השיכון, שמשמש כיושב-ראש רמ"י, לא מוכן להביא את ההחלטה – ולהביא את ההחלטה לבני המקום. אני זוכר שבממשלה הקודמת הבאנו החלטה לבני המקום גם לדאליה ועוספיא, כי ראינו שגם בדאליה ועוספיא לא מחלקים מגרשים לחיילים משוחררים, כי אי-אפשר להביא לא בני המקום. אני לא מבקש משר השיכון לכנס את מועצת רמ"י ולאשר את ההחלטה על בני המקום, אני דורש ממנו לעשות את זה, כי לא יכול להיות מצב שבו במצב הנוכחי – אנשים נלחמים עכשיו, אנשים נמצאים במילואים, ופגשתי הרבה כאלה מאז 7 באוקטובר בשנה שעברה, ומחכים לקבל חלקה לחיילים משוחררים ולא מצליחים לקבל, כי אין חלוקה, כי אף יישוב לא יסכים להוציא מכרז כל עוד לא רק בני המקום יכולים לקבל את המגרש. התקציב הגרוע הזה, שמעמיס רק על מעמד הביניים – העלאת מיסים, העלאת המע"מ ב-1%, העלאת הביטוח הלאומי, העלאת מס הבריאות – זה אומר שאותם אנשים שהולכים לעבוד, הולכים לשלם יותר, ואותם אנשים שמקבלים את הקצבאות, לא עובדים ולא רוצים לשרת בצה"ל, יקבלו את הקצבאות ולא ישרתו בצה"ל. אותו מעמד ביניים שעובד ונאבק ורוצה להעלות את רמת החיים שלו בתקציב הנוכחי – יצטרך לשלם יותר. ומה הממשלה עושה? מאשרת גם כספים קואליציוניים, עם כל הקשיים של המצב הכלכלי של מדינת ישראל. בתוך התקציב יש בין 4 ל-5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, ולא קיצצו אותם. יהיה עליהם קיצוץ רוחבי. אני זוכר שבוועדת הכספים אפילו את הקיצוץ הרוחבי שהיה לכספים הקואליציוניים החזירו בתיקון התקציב האחרון. מה עוד? חמשת המשרדים המיותרים, שאף אחד לא רוצה לסגור. כי אם אתה רוצה לסגור משרדים, אתה מביא את זה בהחלטת ממשלה וסוגר את המשרדים, לא מקים ועדה שתחליט איזה משרדים צריך לסגור. הרי כולנו יודעים איזה משרדים צריך לסגור בלי להקים ועדה, בלי לחכות 30 יום לתוצאות הבדיקה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני אשאל – כל חבר כנסת יגיד לך איזה משרדים מיותרים, כי הוא בעצמו לא יודע את השמות של אותם משרדים, כי הם לא עושים כלום חוץ מלקבל תקציבים. אני מבטיח לכם שאם אני שואל אתכם לא רק איזה משרדים מיותרים – את השמות של השרים גם לא תדעו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> ראית כמה צוותים יש בספר התקציב של הממשלה הזאת? אתה ראית פעם כמות כזאת של צוותים? במקום לעבוד הם מקימים צוותים. בדרך כלל מקובל ששר קודם כול מקים את הצוות, עובד, ואז מביא לממשלה החלטה, לא החלטה להתחיל לעבוד בצוות. אז פה יש ממשלה משונה. יש לה מאפיינים של מוזרים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כל דבר שאתה לא רוצה לעשות – תקים צוות, תקים ועדה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואז אותם משרדים יישארו, ובאים ואומרים לך – הורדת דירוג האשראי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> נס. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מהפרסום ששמעתי, אפילו דיון אחד – והיה פרסום – לפי היומן של שר האוצר דיון אחד לא התקיים במשרד האוצר עם שר האוצר על הורדת דירוג האשראי. זה הפרסום שהיה. אמרו שקיים דיון אחד על יוקר המחיה; אף לא דיון אחד על הורדת דירוג האשראי או דיון אחד על יוקר המחיה. אני הייתי במשרד האוצר. כל יום שלישי קיימנו דיון על יוקר המחיה ואיך מורידים את יוקר המחיה. כל שבוע קיימנו דיון בנושא – ודיון מקצועי. שר האוצר מקיים דיון אחד על יוקר המחיה, ואפילו לא דיון אחד על הורדת דירוג האשראי. אנשים לא יודעים מה זה הורדת דירוג האשראי, אבל אני אומר לכם שכשמורידים דירוג אשראי למדינת ישראל, זה אומר שאנחנו נשלם יותר ריבית על הכסף שאנחנו ניקח בהלוואות. לפי האוצר, אנחנו נשלם קרוב ל-7 מיליארד שקל יותר ריבית, בגלל שהורידו לנו את דירוג האשראי. נושא חשוב כל כך, שאנשי המקצוע במשרד האוצר צריכים לתת בו את הפתרונות, אבל אף אחד לא שומע להם, כי השר לא שומע לאנשי המקצוע שיש לו במשרד, והוא המחליט. אנחנו לא מקבלים אפילו דיון אחד במשרד האוצר. כי שר האוצר, כלכלת ישראל היא הדבר האחרון שמעניין אותו. שמעתי אותו באיזשהו שידור ישיר – כלכלת ישראל היא נס. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם היום. עוד נס. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם היום אמר? עוד נס, כלכלת ישראל – עוד נס. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חיים בנס. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את כלכלת ישראל צריך לנהל. צריך להביא תקציב עם מנועי צמיחה, תקציב שיראה לעולם שהממשלה רצינית במה שהיא עושה: מבטלת את הכספים הקואליציוניים, סוגרת את המשרדים המיותרים, מתחילה בצעדים שיראו לעולם שאנחנו באמת רוצים להוביל את כלכלת ישראל קדימה. אבל שר האוצר – כל זה לא מעניין אותו. זה לא הדבר שהוא רוצה לעסוק בו, כי יש לו הרבה דברים אחרים לעסוק בהם ובניסים שהוא רוצה לקדם, חוץ מהנס של הכלכלה של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לכם שביום רביעי אני אעלה תיקון לחוק הלאום, שוויון לפי עקרונות מגילת העצמאות. אני רוצה לראות את כל אלה שהגיעו וביקרו וניחמו ואמרו: אנחנו ביחד, אנחנו רוצים את העדה הדרוזית – שיצביעו נגד החוק הזה. אבל ועדת השרים כבר סימנה לי את תוצאות ההצבעה – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה. צריך לסיים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משפט אחרון – היא סימנה לי את תוצאות ההצבעה בזה שהיא כתבה: מתנגדים. עם קואליציה כזאת, שיעשו בדיוק מה שיגידו בממשלה, כי העלימו את הכנסת – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אני בטוח שיפילו את החוק הזה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לרשותך עשר דקות. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, כמעט חצות, וזה זמן טוב להסתכל בפרספקטיבה על השנה החולפת. שנה חלפה מאז המחדל הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, טבח 7 באוקטובר. כמו רבים בינינו, גברתי, גם אני כחברת כנסת מתרוצצת בשנה החולפת משבעה להלוויה, מוועדה לוועדה, מביקור אצל מפונים בכל הארץ, מסיור בצפון בקו העימות, בגליל העליון, במטולה, לסיור בדרום ביישובי העוטף, מפגישה לפגישה עם משפחות חטופים – נפגשת עם מאות ואלפי אנשים, בטח כמוך. המציאות בחברה הישראלית עגומה, לא מרפה ממני. יש כאב עצוב בחברה הישראלית. החברה הישראלית מדממת. רק בחודש אוקטובר – 80 קורבנות, חללים, חללי צה"ל הגיבורים נרצחים מפיגועים. והציבור נושא אלינו עיניים, לעיתים במבט, לעיתים במסר חד וברור. והציבור מעביר מסר: תעשו הכול, תתעלו אתם, המנהיגים, לגודל השעה. תהיו איתנו, תהיו ביחד. אני באופן אישי מתחילת המלחמה אמרתי: במלחמה כמו במלחמה, אין אופוזיציה ואין קואליציה, יש עם ישראל. במלחמה שמים את כל מלחמות היהודים בצד, וכולם כולם מאחורי צה"ל. אבל בשנה החולפת, ובשבועיים האחרונים ביתר שאת, גיליתי שאצל ממשלת ישראל המושג "יחד ננצח" זה קרדום לחפור בו. בשם "יחד ננצח" מכונת הרעל פועלת 24/7 ומייצרת הסתה ופילוג בעם; בשם "יחד ננצח" חוקי ההפיכה המשטרית חוזרים על סטרואידים, יש ניסיון בלתי פוסק של הקואליציה להשתלט על מערכת המשפט, להשתלט על המשטרה, יש ניסיון יום-יומי להדיח את היועמ"שית, להשתלח בה. בשם "יחד ננצח" הרפורמה בשוק התקשורת והניסיון להצר את הצעדים של הגופים המשדרים ולפגוע בחופש ביטוי במדינה דמוקרטית לא פוסקים; בשם "יחד ננצח" השבוע תעלה הצעת חוק שעוסקת בתאגיד השידור הישראלי ובהשתלטות גם עליו ועל התקציבים שלו; בשם "יחד ננצח" זוממים לפטר שר ביטחון בשעת מלחמה; בשם "יחד ננצח" עושים יום-יום, שעה-שעה, דה-לגיטימציה לרמטכ"ל ולראש השב"כ, שעובדים 24/7 להוביל כאן לניצחון במערכה. בשם "יחד ננצח" מחוקקים השבוע חוק מעונות שהוא לא אחרת מאשר חוק עוקף גיוס; חוק לא ציוני, לא יהודי, שהוא יריקה בפרצופם של אלו ששוכבים בשוחות, שנלחמים למעננו. זה לא רק חוק לא חוקתי, זה חוק לא ערכי. אין פה ערכים של ערבות הדדית, יש פה קומבינה אחת גדולה, שנועדה לקבוע כלל – מפלגים, מפצלים את העם לשניים: מי שמשתמט – יקבל, ומי שמשרת – ימשיך לשרת. החוק הזה הוא קומבינה להנצחת השתמטות. אני שואלת את עצמי איך יכול להיות שקואליציה שאוחזת בהגה, שרואה שאנשי המילואים כבר עושים למעלה מ-250 ימים, שיודעת שבשנים הבאות הולכים לזמן אותם ל-42 ימים כל שנה, שיודעת שאנשי המילואים והמשפחות שלהם נאנקים תחת העומס, ויש שחיקה אמיתית, ומזימון לזימון יש יותר קושי לאנשי המילואים להתייצב – אז במקום לעזור ולקבוע חוק גיוס ולהרחיב את פוטנציאל המשרתים בצה"ל כדי שיהיה מישהו שיהיה איתם מתחת לאלונקה, אז שמים את הציבור של החרדים בצד. ואני אומרת לעצמי, גברתי, איך יכול להיות שצעיר חרדי, בריא ברוך השם, בן 18, מבין שהוא לא צריך להתייצב, בעוד סבא בן 49 מתייצב, מחרף את נפשו ולא חוזר? באיזו במדינה מתוקנת זה יכול לקרות? במקום להבין ש-7 באוקטובר זו הזדמנות היסטורית לשנות את המשוואה – כי אין מה לעשות, אנחנו עם אחד עם גורל אחד וחייבים שיהיה גיוס אחד – ואת המציאות משנים קודם כול בשליחת צווים ל-14,000 בני שנתון צעירים חרדים, ולא מייצרים קומבינות, יעדים, מכסות, תכסיסים, הטבות, מעונות, ומתוך 3,000 מתייצבים רק 250. זאת ערבות הדדית? תגידי לי, זה יהודי? אני אומרת לעצמי, כחברת ועדת חוץ וביטחון, גברתי, יש לנו כל כך הרבה משימות במדינה הזאת. יש לנו – להגן על הגבול בצפון, ולהגן על הגבול בדרום, ולהגן על הגבול המזרחי, שהוא פרוץ וצריך לשמור. אין מה לעשות, מדינה קטנה – איומים גדולים. ואין הבנה. ההבנה היחידה של "יחד ננצח" זה איך יחד משמרים את שלמות הקואליציה. ניתוק מוחלט ממה שקורה בעם. ניתוק מוחלט מצורכי הביטחון וצורכי המדינה. ושלא נדבר על התקציב. תקציב לשלמות הקואליציה, שמור לי ואשמור לך. תקציב שאין בו שום מנועי צמיחה, שום תקווה. תקציב עם גזרות, על מי? על אותו ציבור שמשרת, שמשלם מיסים, על מעמד הביניים. פגיעה בשכבות הנמוכות. הם ישרתו, ובינתיים הממשלה תכניס את היד לכיס שלהם. לא, חס וחלילה, תיתן דוגמה אישית. לא, חס וחלילה, תגיד: אנחנו בהנהגה, אנחנו אוחזים בהגה, אנחנו נקצץ משרדים מיותרים, אנחנו נקצץ בתקציבים קואליציוניים 4.1 מיליארד. לא. נכניס את היד לכיס של מעמד הביניים. בזמן שהם במילואים ניקח להם, לכל משפחה ממוצעת, סדר גודל של בין 5,000 שקל ל-7,000 שקל לשנה, הם לא ירגישו. ובכן, הציבור הישראלי לא מטומטם. ככה לא מנצחים. ככה שמים קש על גב הגמל עד שהוא נשבר. העלאת המע"מ ב-1%, הקפאת מדרגות מס הכנסה, הורדת ימי הבראה, למי? לאלה שעובדים. והכי נורא בתקציב הזה – במסגרת "יחד ננצח" מקצצים את תקציבי מינהלת תקומה בצפון. מישהו מהם היה במטולה, ראה שיותר בתים נהרסו מאשר נשארו במקום? עוד לא שיפצו להם את הבתים, כבר מקצצים מיליארד בתקציבים של מינהלת תקומה בצפון? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז גברתי, רק משפט לסיכום. זה לא "יחד ננצח", זה "אנחנו ננצח ונשמור על הקואליציה". חרפה שכך מתנהלת ממשלה בזמן מלחמה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת ניר. חבר הכנסת רון כץ. אתה צריך עזרה בנושאים לדיבור, רון? לרשותך עשר דקות, בבקשה. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היו"ר. גברתי היו"ר, ככה אומרים את זה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן. יש פה מנהג להגיד "היושבת בראש". << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היושבת בראש, נשמע לי הגיוני. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני לא יודעת מאיפה הוא בא והוא גם לא נראה לי תואם את האקדמיה ללשון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה את מעדיפה? גברתי היו"ר? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> היושבת-ראש, כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> היושבת-ראש, מקובל עליי. כנסת נכבדה, השעה אומנם מאוחרת, והרבה אנשים דיברו על הרבה מאוד דברים, אבל אנחנו צריכים להיות מרוכזים, למרות שזה לא דבר פשוט. אבל כל האנרגיה של הבית הזה בסופו של דבר צריכה להתנקז למקום אחד, מקום אחד בלבד – להגן על מי שמגן עלינו. כרגע נמצאים בגבולות מדינת ישראל, מחוץ לגבולות מדינת ישראל, עשרות אלפי לוחמים, שמסתכלים על כל אחת ואחד שיושב בכיסאות האלה ומחכים לראות מה הם יעשו. החלטתי הפעם לשדר לכם מפה את מה שהם אומרים, ובחרתי עשרה ציוצים של לוחמי מילואים. אולי, אם אתם לא מקשיבים לנו, אולי תקשיבו להם, למי שמסכן את החיים שלהם בשבילנו. השר וסרלאוף, זה בשבילך. שים לב מה אנשי המילואים אומרים לך: שירתי 120 ימי מילואים השנה, ועכשיו רוצים להגדיל את הנטל עלינו. איפה השוויון? חוק הגיוס החדש מתעלם מהעובדה שאנחנו כבר קורסים תחת העומס. הגיע הזמן לשוויון אמיתי. בזמן שאנחנו משרתים במילואים, אחרים מקבלים פטור. זה לא הוגן וזה לא צודק; הגדלת ימי המילואים ללא גיוס חרדים היא יריקה בפרצוף של כל המשרתים; חוק הגיוס החדש מעמיס עלינו יותר ויותר, בזמן שאחרים לא תורמים דבר; שירות המילואים הוא חובה, אבל גם לאחרים יש אחריות; חוק הגיוס חייב להיות שוויוני; הגיע הזמן שהמדינה תכיר בתרומתנו ולא תכביד עלינו עוד ועוד; חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית מפלה בין אזרחים, וכולם צריכים לשאת בנטל; לא ייתכן שאנחנו נשרת במילואים חודשים בשנה, ואחרים יקבלו פטור מוחלט; חוק הגיוס חייב לכלול את כולם. שוויון בנטל הוא הבסיס לחברה צודקת. אלו דברים שלא אני אמרתי. אלו דברים שצייצו אנשי המילואים, אותם לוחמים ולוחמות שאתם בממשלה שלך שולחים להגן על מדינת ישראל במלחמת מצווה. והיום אני שומע שיש קולות מתוך הקואליציה – יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שחשוף לכל החומרים אומר: אני לא אקח חלק בביזיון הזה, אני לא אתמוך בחוק ההשתמטות, ואני לא אתמוך גם בחוק העוקף את חוק ההשתמטות, ובשמו החדש – חוק מעונות היום. ואני רוצה לשאול אותך, השר וסרלאוף, כמי שהיה לוחם בצבא – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אני בטלפון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע, שום דבר לא מעניין אתכם. איך אתה מעז להסתכל לאותם לוחמים בעיניים? מה אתה עושה? אתה עכשיו יוצא לנחם משפחה, לא עלינו, מדבר עם אנשי המילואים, מה אתה אומר להם? הם שואלים אותך: למה לא כולם משרתים? מה אתה עונה להם? יש תשובה? הם שואלים אותך: מה תעשה כשיגיע חוק הגיוס, מה תענה? כשיגיע חוק המעונות, מה תענה? אני יודע מה אתה תענה – אתה תעשה מה שאומרים לך לעשות. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> – – – לא – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה תעשה מה שאומרים לך לעשות, וזאת הבעיה. הבעיה היא שאין מנהיגות בשולחן הזה. אין מנהיגות בבית הזה יותר. יש פה קבוצה קטנה של אנשים שהשתלטה עליכם, וכך זה נראה. והינה, השר וסרלאוף, אני אתן לך הזדמנות להשיב. לידך נמצא גם תת-אלוף במילואים. מה אתם תעשו כשיגיע חוק מעונות היום, שמפלה בין ילדי מילואימניקים לילדים אחרים במדינת ישראל? למישהו יש תשובה על הדבר הזה? יש תשובה? אין תשובה. ברור שאין תשובה. אני לא מצפה שתהיה לכם תשובה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> יש לי תשובה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> תן לי לעלות לפודיום. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, אתה שר, אתה יכול לעלות אחריי. אתה שר, תעלה אחריי, תגיד לעם ישראל מה אתה מתכוון לעשות כשיגיע חוק שמפלה בין ילדי מילואימניקים לילדים אחרים. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> האמן לי, אני יודע, על כל השאלות שלך אני יודע לענות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לו ארבעה ילדים, ואף אחד לא עוזר לו. אני רוצה לתת לך עוד משהו – יש לו גם עסק פרטי, וגם שם אף אחד לא עוזר לו. רק אתמול התקשר אליי איש מילואים שהיה צריך עזרה מול משרד הפנים. אתה יודע מה הוא אמר לי? בסוף השיחה אמרתי לו: זה כבוד לשרת את אנשי המילואים. אתה יודע מה הוא ענה לי? הוא אמר לי: רון, זה מצחיק שאתה אומר את זה, כי אף אחד לא חושב ככה. אנחנו נותנים, אנחנו משרתים, אנחנו עושים מה שצריך, אבל כל המדינה ממשיכה הלאה. נגמרה התקופה הזאת שכיבדו את אנשי המילואים, שעשו בשבילם דברים. אתה כבר לא רואה שמתנדבים עבורם, שעושים על האש שראינו, שמגיעים אליהם, שמחבקים אותם, כי נרמלנו את המצב, התרגלנו לזה. זה נראה לנו נורמלי שיש אנשים שבמשך יותר משנה מתנדבים לעשות מילואים. באיזה עולם מקבלים את זה? באיזה עולם אנשים עוזבים את המשפחה שלהם, את העסקים שלהם, את העבודה שלהם, יוצאים לשרת את המדינה; והמדינה, במקום לחבק אותם, במקום לעשות כל מה שהיא יכולה על מנת לעזור להם, פשוט מתעלמת מהם? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חבר הכנסת כץ, אני רוצה לשתף אותך, אם זה בסדר, בהודעה שאני קיבלתי ממילואימניק – דרך אגב, מהציונות הדתית – בקשר לחוק המעונות, כששמעו שזה עולה. תראה מה הוא כתב לי ביום ראשון: בושה וחרפה. שפל המדרגה. איך באים למילואים מחר בבוקר? האמת, זה מייאש אותי ממש. אין בן אדם אחד נורמלי בליכוד. אין בן אדם נורמלי בציונות הדתית. אין לאנשים גבולות. זה מה שכתב לי מילואימניק, שהוא כמובן גם איש עם קריירה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפני שבאתי לפה, חשבתי איך אני אעביר את המסר הזה, כי לבית הזה יש שיטה: הם מביאים לנו חוקים מטורללים בשביל שכל המדינה תדבר על עוד חצי חוק שלא יצא ממנו שום דבר, בשביל שלא נדבר על מה שחשוב באמת. מה שאנשים במדינת ישראל צריכים לעשות עכשיו זה לראות איך עוזרים למי ששומר עלינו, למי שבזכותו אנחנו נמצאים פה עכשיו, מה אנחנו עושים עבורם. ולא יכול להיות, לא יכול להיות שלא יהיה ברור לכולם שכולם צריכים לתרום בזמן מלחמה. אני רוצה לומר אפילו יותר מזה: אני חושב שאם היו נותנים לציבור הכללי, הציבור שלהם, את האפשרות לבחור, היינו רואים הרבה יותר מתנדבים, היינו רואים הרבה יותר אנשים שמגיעים לשרת ומגיעים לעשות. ולצערי הרב הבית הזה מונע בדיוק את הדבר הזה, כי זה מה שהם צריכים, זה נוח להם שיש את אותם אנשים שנמצאים באותם מקומות, שנשארים באותו ריכוז שנותן להם את הכוח הפוליטי הזה, ולא משתלבים באוכלוסייה. אבל מה לעשות, אחרי 7 באוקטובר המדינה השתנתה, חסרים לצבא לוחמים. האתגרים הביטחוניים שלנו הולכים וגדלים, והצבא, לצערי, נשחק. אי-אפשר לעזוב את החיים שלך למשך יותר משנה, לשרת במילואים במשך יותר משנה. תגיד: אוקיי, הוא במילואים, אחלה. תודה רבה, תודה על השירות שלך. יופי, ואז תבוא לפה המשמעת הקואליציונית המצחיקה הזאת, וזה כאילו יעבור לידם. אני רוצה להצהיר מפה: שום דבר לא יעבור ליד אף אחד. כל אחד ואחת שיצביעו עבור החרפה הזאת, זה לדיראון עולם. נדע שהם בגדו באנשי המילואים, בפצועים שלנו שממלאים את בתי החולים, את מכוני השיקום. אני לא יודע איך אותם אנשים יוכלו להסתובב ברחוב. וועדת השרים לענייני חקיקה – אדון איתמר בן גביר, שכל היום מדבר על לוחמים, כמה הוא תומך בלוחמים וכמה הוא אוהב את הלוחמים, בסוף הוא זה שהצביע בעד החוק הזה, חוק ההשתמטות. הוא הצביע בעד. שאף אחד לא יתבלבל ולא יספר לכם סיפורים. זה מה שקורה בבית הזה. ואם יש דבר אחד שתיקחו מכל מה שאמרתי עכשיו – תעקבו רק אחרי החוק הזה, כי הם יעשו עוד מיליון ספינים. אנחנו נראה פה עוד אלף דברים, בשביל שעל זה לא תדברו. רק היום ראשי המפלגות האלה הנחו את הח"כים שלהם: אל תדברו על כלום, המצב רגיש. אל תדברו על החוקים של ההשתמטות. אז אני רוצה לומר לכם משהו: אזרחי מדינת ישראל, תעקבו רק אחרי החוקים האלה, כל שאר החוקים הם ספינים זולים שנועדו לכך שאנחנו לא נעקוב אחרי החוקים שפוגעים בלוחמים שמסכנים את החיים שלהם ממש עכשיו. תודה רבה, גברתי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת גלעד קריב, לרשותך 40 דקות. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, גברתי היועצת המשפטית לכנסת, ערב טוב, לילה טוב. גברתי היושבת-ראש, עומדות לרשותי 40 דקות, ואני בהחלט מתכוון להתייחס גם לגופו של החוק הלא-מאוזן והקיצוני הזה. השקעתי בעניינו של החוק הזה שעות רבות בוועדת החינוך, וראיתי כיצד הקואליציה רוקדת בעיקר לחלילם של חבריה הקיצוניים ביותר, וכיצד לא ניתן להגיע לתוצאות מאוזנות וראויות שמשקפות גם הסכמה רחבה. לכן, אני אתייחס ברצינות להצעת החוק ולסכנותיה בנוסח הנוכחי. אך מכיוון שעומדות לרשותי 40 דקות, אני מבקש לפתוח בעניינים אחרים. הדבר הראשון שאני מבקש להזכיר כאן, מעל הדוכן – ואני שמח על כך שהיועצת המשפטית של הבית המכובד הזה הזדמנה דווקא עכשיו אל המליאה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא במקרה. היא ראתה שאתה נואם, והיא – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טוב מאוד. אז אני מבקש ליידע את חברי הבית הזה אבל גם את גברתי היועצת המשפטית על שיחה שניהלתי היום עם מר יעקב גודו, חבר קיבוץ נען, אביו של תום גודו, שנרצח בקיבוץ כיסופים ביום שמחת תורה, ב-7 באוקטובר, בתוך הממ"ד, בעודו נאבק להשאיר את דלת הממ"ד סגורה על מנת להגן על משפחתו. תום נורה מבעד לדלת הממ"ד. הוא מת לאחר שעות של ייסורים. הזכרתי את יעקב גודו ואת תום גודו, זכרו לברכה, בנאום שלי בשבוע שעבר, שבו קראתי לראש הממשלה לצאת לדרך ולהגיע לקיבוץ ניר עוז. הזכרתי את מסלול הנסיעה, ובתוכו גם את קיבוץ כיסופים. ואז באותו נאום ציינתי שיעקב גודו קרא קריאה אל עבר ראש הממשלה בטקס הממלכתי – אם אפשר לקרוא לו "טקס ממלכתי" אחרי הבושות והשמות שעשתה בו שרת היהלומים מירי רגב; ציינתי שיעקב גודו, אב שכול, קרא קריאה אל עבר ראש הממשלה, וראש הממשלה אפילו לא טרח להפנות אליו מבט. אבל היום בשיחה עם יעקב גודו כאן מחוץ לכנסת, במחאה המשמעותית של אימהות ושל נשים שהתייצבו כאן בלבן, בתוכן משפחות החטופים, ובשתיקה זעקו – בשולי האירוע הזה פגשתי את יעקב גודו, והוא סיפר לי שבאחד הימים האחרונים הוא עמד כאן, באחד ממסדרונות המשכן. ראש הממשלה פסע, והוא קרא לעברו קריאה, קרא לעבר ראש הממשלה. אב שכול קרא קריאה אל עבר ראש הממשלה בעודו פוסע במסדרונות המשכן. דרך אגב, גם אני זעקתי אל עבר ראש הממשלה כשהוא יצא מדושן עונג מחדרו אל נאום פתיחת המושב – זעקתי לעברו: מה עם החטופים? אז יעקב גודו, אב שכול, השמיע קריאה אל עבר ראש הממשלה, ומאז כניסתו לבית הזה חסומה. גברתי היועצת המשפטית, האם כבר יש כללים מתי מותר למנוע מאזרחים להיכנס לבניין הזה? שנתיים אנחנו מדברים על כך שיש פה שימוש לא ראוי במניעת כניסה. אז דבר אחד זה למנוע כניסה מסטודנט שזעק קריאת ביניים נגד המהפכה המשפטית בוועדה – גם זה בעייתי בעיניי – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם זה לא בסדר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – אז זעק; אבל למנוע כניסה של אב שכול רק כי הוא הפריח קריאה אל עבר ראש הממשלה האטום והחירש שלנו? העיקר שחנכו כאן אנדרטה לנרצחי פעולות האיבה. מה שווה האנדרטה לזכר נרצחי הטרור בכניסה לכנסת, אם אב שכול שאיבד את בנו במתקפת החמאס צריך לעבור סדרת חינוך כאן? לבוא לשיחת חינוך. אני הייתי מביא את כל חברי משמר הכנסת אל האב הזה, שהם יעברו מפיו סדרת חינוך. שהוא יספר להם את מורשת הקרב, איך בנו נטבח בתוך הממ"ד. איך, איך רשויות הבית הזה, מיושב-ראש הכנסת דרך קצין הכנסת, המשמר, מנכ"ל הכנסת, איך לא רועדות הידיים כשאב שכול שקרא קריאה – לא איים איום, לא עשה שום מעשה, קרא קריאה – אוי ואבוי, כאילו לא עסקנו בראש ממשלה אלא במלך, באדם שאסור להשמיע נגדו ביקורת. לאן הגענו? זה שהוא ורעייתו מתנהגים בחזירות קיסרית, כפי שראינו בשתי תוכניות התחקיר של המקור – זה בסדר, הם משחו את עצמם למלוכה. אבל הבית הזה לא הפך את נתניהו למלך. אוי לה לכנסת שמאפשרת חסימת כניסה של אב שכול. ואני קורא מכאן, מהבמה הזו, ליושב-ראש הכנסת: הסר מייד את המגבלה על כניסתו של יעקב גודו לבית הזה. ובהמשך לאותו עניין: לפני חצי שעה סיימנו לציין את יום 4 בנובמבר, היום שבעיני אזרחים ישראלים רבים הוא התאריך המשמעותי שבו ראוי לציין ולהזכיר את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, זכרו לברכה. 29 שנים חלפו מאז אותו רצח נפשע. איזה פער יש בין ראש הממשלה המנוח יצחק רבין לבין ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו – תמונת נגטיב, תמונה הופכית. האחד מסמל בחייו ובשירותו הצבאי ובקריירה הפוליטית שלו ערכים של נטילת אחריות, ערכים של אומץ לב ציבורי, של היכולת להישיר מבט ואז גם להוריד מבט, כפי שהוא עושה מול הוריו של נחשון וקסמן באותה שבת ארורה, שבה מבצע החילוץ של סיירת מטכ"ל נכשל. אני אחראי, כך הוא אמר אל מול פני האומה – אני אחראי. 395 ימים עברו מאז 7 באוקטובר, וראש הממשלה נתניהו לא היה מסוגל לומר את שתי המילים שרבין אמר מייד באותו ערב: אני אחראי. לא הצבא, לא היחידה שביצעה את הפעולה, לא הימ"מ של המשטרה, לא המודיעין – אני אחראי, כי אני נתתי את הפקודה ואת ההוראה. מה בין יצחק רבין לבין ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו? יצחק רבין תמיד עלה לפודיום לא כבודד, כי הוא ידע לתת קרדיט. הוא לקח את האחריות, אבל נתן את הקרדיט לאחרים. ההפך מראש הממשלה שלנו – הוא אף פעם לא אחראי, אבל כל הקרדיט שייך לו. תמונה הופכית. יצחק רבין התפטר כי נפתחה חקירה על חשבון דולרים של רעייתו, וראש הממשלה שלנו – גם אם יהיה פה תיק 9000, הוא לעולם לא ייקח אחריות. נהנתן, מושחת, גאוותן, יהיר. בושה למדינת ישראל שבנימין נתניהו יושב על כיסאו של יצחק רבין המנוח. עכשיו יש ויכוח היסטורי – מה היה חלקו של בנימין נתניהו במסע ההסתה שקדם לרצח. אני שייך לצד המקטרגים: ידו הייתה במסע ההסתה, הוא הזין את מסע הסתה, וגם כשהתריעו לפניו גורמי הביטחון – גם כשהתריעו לפניו גורמי הביטחון, הוא לא הרים את בלם היד של מסע ההסתה. אבל גם אם ניתן לו ליהנות מן הספק – מה קרה כאן במהלך 29 השנים האחרונות? האיש שירש את כיסאו של רבין, האם הוא למד לקח אחד ממעשה הרצח? הרי המפעל הפוליטי המרכזי של בנימין נתניהו מאז רצח רבין ועד היום הוא לבנות כאן מכונה משוכללת של דה-לגיטימציה ושל הסתה כנגד השמאל הציוני, כנגד הציבור הערבי, כנגד יהדות העולם הליברלית, כנגד מערכת המשפט, כנגד שומרי הסף, כנגד הצבא בשנה האחרונה. על מה שקדם לרצח נתווכח, אבל אפשר להתווכח על כך שהאיש לא רק שלא למד דבר, אלא שכלל את השימוש הפוליטי בהסתה? הרי בתוך הקמפיין שהוביל לניצחונו על שמעון פרס ב-1996, חודשים אחדים אחרי הרצח, הוא בנה את התזה המרכזית – שאלה שכחו מה זה להיות יהודים, שחצי מהעם הזה לא פטריוטי. בנימין נתניהו ומכונת הרעל שלו מחללים את זכרו של ראש הממשלה יצחק רבין ומחללים את לקחי הרצח הנורא בכל יום במכונת הרעל המעוותת שלהם. ושיא השיאים, שיא השיאים זו הלגיטימציה, הנחת השטיח האדום, פתיחת הדלתות לכהניסטים, לאלו שממשיכים את דרכם של מי שקבעו פולסא דנורא על יצחק רבין. מה מסמל את פשיטת הרגל המוסרית של בנימין נתניהו יותר מאשר העובדה שהוא הפקיד את הזרוע המרכזית של אכיפת החוק במדינת ישראל בידיו של אותו פרחח שתלש סמל מרכבו של שר? ואל תספרו לי על משובת נעורים. יצחק רבין עמד כאן על הבמה הזו וציטט את דברי יעקב אבינו לשני בניו שמעון ולוי. אחרי הרצח הנפשע של ברוך גולדשטיין, הטבח במערת המכפלה, הוא אמר וציטט "בסֹדם אל תבֹא נפשי, בקהלם אל תחד כבֹדי". ונתניהו? נתניהו שם סביב שולחן ממשלתו את זה שתלה את תמונתו של ברוך גולדשטיין בסלון ביתו וחינך לאורה של התמונה הזו את ילדיו אבירי הטוויטר. משובת נעורים? עד כניסתו לבית הזה תמונתו של הרוצח הנתעב ברוך גולדשטיין הייתה תלויה בסלון ביתו של השר לביטחון לאומי, השר שמופקד על אכיפת החוק. זו המסקנה של ראש הממשלה נתניהו ממה שקרה כאן לפני 29 שנים? זו הדרך שלו להנכיח את לקחי הרצח הנורא – לתת לחבורת פירומנים קנאית וקיצונית עמדות השפעה קריטיות על שלטון החוק במדינת ישראל? יצחק רבין היה הראשון מבין ראשי הממשלה של מדינת ישראל שחולל מפנה ביחסה של המדינה אל עבר קרוב לשני מיליון אזרחים ערבים. בנימין נתניהו נתן לזה שחושב שהם לא ראויים להיות אזרחי המדינה להיות מופקד על הטיפול בגל האלימות הרצחני, בנהרות הדם ששוטפים את היישובים הערביים, והתוצאה בהתאם. גם היום נרצחו, אם אינני טועה, אזרחי ישראל, אבל בבית הזה כבר לא סופרים, לא סופרים אותם. הלקח של בנימין נתניהו מרצח רבין היה הכשרת הכהניזם. די בזה כדי להבין איזה איום אסטרטגי מציב בנימין נתניהו על המפעל הציוני, על דמותה של היהדות הישראלית, על חוסנה המוסרי של החברה הישראלית. הדבר הזה מחייב כמובן גם התייחסות להצעת החוק שמונחת לפנינו. אין אדם אחד בבית הזה חושב שמורה רשאי להסית לטרור, לרמוז על תמיכתו בטרור, לתת איזשהו צל-צילו של גיבוי דק, במישרין או בעקיפין, למעשה של טרור. אין אדם אחד בבית הזה שחושב כך. אין אדם אחד במערכת החינוך, בארגוני המורים, במטה משרד החינוך שחושב שצריך לעצום את העיניים אל מול תופעה שבה אדם מנצל את מעמדו כעובד הוראה ומסית למעשה של טרור, או מבטא כלפיו אהדה. אבל כל הכלים כולם קיימים היום בחוק, ואם הם אינם מופעלים, זה בגלל רפיון הידיים של הממשלה הזו, שטובה בלדבר, בלקשקש, בלפטפט, אבל היא חדלת כל יכולת פעולה ומעשה. אין צורך בשום תיקון חקיקה, הכול קיים. אבל הממשלה הזו מורכבת משרת יהלומים ומשרת שטיחים, ומשר שעסוק בלהשתלט על המשטרה במקום שהמשטרה תחת אחריותו תשתלט על הפשיעה, כי אם לראש הממשלה ולרעייתו מותר להתנהג בחזירות, אז למה לכל אלה שיושבים לידו אסור? הממשלה הזו לא מסוגלת לעשות כלום, אז היא מכלה את זמנו של הבית הזה בסיסמאות, בהליכי חקיקה שהם כולם סרק ופופוליזם, משל הבית הזה מתנהל על פי מקצב הפריימריז של הליכוד או של הציונות הדתית. הכול קיים בחקיקה הקיימת, וכל לקונה בחקיקה הקיימת או בתקנות הייתה ניתנת להשלמה פשוטה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אתה מתכוון – בחוק העונשין? הסתה לטרור וכו'? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> יש חוק מאבק בטרור. עומדים לרשות משרד החינוך הכלים המינהליים לטפל במוסדות חינוך שיש בהם הסתה לטרור. ניתן לפטר מורים שחשודים בהסתה לטרור או מורשעים בו – הכול קיים. אם היה צריך שיפורים קטנים, בזה הייתה צריכה להתעסק הצעת החוק. למשל, עמדו על העובדה שלמשרד החינוך יש סמכות לשלול תקציב ממוסד חינוך שהוא מוכר שאינו רשמי, אבל האפשרות הזו בינארית: הכול או לא כלום; לא ניתן לבצע הפחתה לשיעורין, לא ניתן להגביל אותה בזמן. זאת לקונה. היה ניתן לתקן אותה בקלות ובפשטות, וגם הייתה ניתנת כאן הסכמה רחבה מקיר אל קיר. אבל אנחנו מתנהלים בעידן שבו הקואליציה והממשלה – מתוך הצורך לחפות על מחדליה; מתוך הצורך לחפות, ולהסתיר, ולטשטש ולעמעם את העובדה שתחת כהונת הממשלה הזו, בקואליציה הזו, נרצחו אזרחים ישראלים במספר חסר תקדים מאז אֵימֵי השואה – אז את זה צריך לטשטש, אז את זה צריך לעמעם, כמו שצריך לעמעם את העובדה שלממשלה הזאת אין שום אסטרטגיה לגבי מה שקורה ברצועת עזה. היא גוררת אותנו לדשדוש שעולה בחיי חטופים, וכן, גם עולה בחיי אזרחים ותושבים פלסטינים. לא. לא כל אחד מ-2.5 מיליון הפלסטינים בעזה הוא מעורב בטרור. הממשלה הזו אין לה אסטרטגיה, והממשלה הזאת כבר חודשים לא ממנה מנהל למינהלת תקומה. ידעת, גברתי, שכבר חודשים אין מנהל למינהלת תקומה? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> בהחלט ידעתי, וגם בצפון המצב לא מזהיר. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> ובצפון, נו. אם אתם תשמעו, אם הציבור הישראלי ישמע מה מנכ"לי המשרדים בממשלה אומרים על מינהלת הצפון ומה מינהלת הצפון אומרת על מנכ"לי המשרדים בממשלה, תבינו כמה זמן ייקח לבנות מחדש את מנרה, ואת משגב עם, ואת אבן מנחם ואת שתולה. הממשלה הזו, אין לה מה לומר למילואימניקים. אין לה מה לומר למילואימניקים. הרי היא עסוקה בקידום חוקי השתמטות. מעטפת התמיכה שהובטחה למילואימניקים מתעכבת ולא מחלחלת למטה. כדי להסתיר את שרשרת המחדלים והאסונות שהחלה ב-7 באוקטובר, אבל ממשיכה גם היום, הקואליציה הזו חושבת שהיא יכולה לטמטם את הציבור הישראלי בגל חקיקה פופוליסטי, וקיצוני, ומתלהם, וחסר איזונים ובלמים. כל חבר כנסת בספסלי הקואליציה עסוק בלהמציא עוד חקיקה ועוד חקיקה, יותר קיצונית ויותר קיצונית. וגם כאשר מגיעים לסיכום בתוך הוועדה, בדיון של הקואליציה עם עצמה, ומביאים לבית הזה חקיקה – למשל את החקיקה בנושא סגירת ערוץ אל-ג'זירה – מעבירים חוק ומייד קופצים חברי כנסת בקואליציה, ומציעים הצעת חוק שמקצינה את העניין. הרגע גמרתם לחוקק חוק. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גל עכור. עכור. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גל עכור גם מבחינת תוכנו ומהותו, אבל גם מבחינת תפקידו הפוליטי. הרי מה הכלי הפוליטי היעיל של חבורה נחשלת, של חבורה שאשמה באסון הגדול ביותר שניחת על החברה הישראלית ב-76 שנות קיומה? מה הטריק הידוע והשפל של חבורה כושלת? לסמן אויבים. לסמן אויבים; להתחיל בעונת ציד. כגודל הכישלון, כגודל האסון, כעומק המחדל כך רוחבה של עונת הציד ומשכה. מכיוון שזו הממשלה הנפשעת ביותר בתולדות מדינת ישראל וזו הקואליציה שידיה טבולות בדם – לא רק בדם 7 באוקטובר, גם בדם החטופים שנחטפו חיים וחזרו בארונות ועוד יחזרו בארונות – צריך כל הזמן להמציא אויבים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הציבור הערבי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הציבור הערבי? נו, זה האויב הטבעי. מה עם אותה מורה, אותה מדריכה, שהעלתה סרטון לטיקטוק, ונחבלה ונאזקה ועיניה כוסו כאחרונת המחבלות? מה איתה? מה יקרה לה ולחברותיה אחרי שהחוק הזה יעבור? אז היא לא רק תיגרר אל תחנת המשטרה אזוקה ומכוסת עיניים, היא גם תפוטר בתוך ימים אחדים. ולצד הציבור הערבי, כבר הזכרתי את מה שבנימין נתניהו עשה לשמאל הציוני, שבנה את המדינה הזו. בנה את המדינה הזו. והוא החצוף, הכושל, המסוכן והמושחת מציג אותנו כאנטי-פטריוטים. אנחנו אנטי-פטריוטים? האדם שמוכר את הביטחון הלאומי שלנו לכל המרבה במחיר – והדברים עוד יתבררו – אדם שלשכתו, כפי שאנחנו רואים בימים האחרונים, הפכה להיות אזור סכנה לביטחון הלאומי, הוא יאמר עלינו לא פטריוטים. חצוף. איפה הבן שלך גר בזמן מלחמה? אתה אל תדבר עלינו ועל הפטריוטיות שלנו. לך תעשה סדר מול הבן המשתמט שלך, אחרי זה תדבר אתה על גאווה לאומית ועל פטריוטיות ועל הקרבה ועל דור של גיבורים. אז כולם אויבים – הערבים, ושמאלנים, ומפלגות המרכז הם בכלל שמאלנים בתחפושת, אז גם הם אויבים. ובית המשפט אויב – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> והיועצת המשפטית. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – והיועצת המשפטית אויבת. לך תטפל בה, יריב לוין, אמר ראש ארגון הפשע בנימין נתניהו. תטפל בבעיה הזו, כך הוא אמר לו: בעיה שצריך לטפל בה. במאפיה כמו במאפיה; לשון מאפיוזית של ראש ממשלה שמחלל את זכרו של יצחק רבין בזה שהוא יושב על כיסאו. אז השופטים הם אויבים, והיועצת המשפטית, והיועצים המשפטיים של המשרדים, וכל איש מקצוע בשירות הציבורי שמעלה תהייה על נחיצות מסע ההסתה והסתרה; וכמובן מפקדי צה"ל, ומובילי השב"כ – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> חשבים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – והמוסד. כל מי שדורש מהדרג הפוליטי את הדרישה הבסיסית לפעול בהתאם לאינטרס הממלכתי; כל מי שלא משרת את מסע ההסתרה והעמעום של המחדלים ושל האסונות ושל הכשלים. כל מי שקורא תיגר מקצועי וענייני על הברית שכרתו המושחתים, המשתמטים והקנאים – השילוש הלא-קדוש של ממשלת נתניהו הנוכחית. ובמסגרת גל ההסתה – סליחה, גל החקיקה – מגיעה הצעת החוק הזו. שעות ישבנו בוועדה והצענו מנגנונים של איזונים ובלמים. אמרנו: רוצים סמכות להטיל סנקציה תקציבית על בית ספר, כי היה בו גילוי לא ראוי של שבח למעשה טרור, שלא טופל? בואו נקבע תקרה. מה? שר החינוך יחליט אם זה 95% או 5%? בוא נקבע מגבלת זמן: שישה חודשים של סנקציות. מה, עכשיו אתה יכול להטיל סנקציות ל-20 שנה על המוסד רק מכוח ההחלטה שלך? אמרנו: בוא תקים ועדה מקצועית, תחייב הקמת ועדה מקצועית, תן המלצה, פעל על פי המלצה של דרג מקצועי. כלום. הצעת החוק אומרת: שר החינוך יקבע. יקבע – מה הוא יכול לעשות – אי-מתן תמיכה זמנית או קבועה בתקציב, כולו או חלקו, של מוסד חינוך. אין קריטריונים, אין פרמטרים, אין חובה להתקין תקנות שיפרטו את הדברים. אנחנו בקמפיין, לא בחקיקה. ואז מגיעים לחלק של פיטורי עובדים. אומרים אנשי משרד החינוך ואומרת נציבות שירות המדינה: אין בעיה מהותית; ניתן לטפל בדברים בחקיקה הקיימת, ואם לא מטפלים, אם יש תופעות מטרידות בבתי ספר במזרח ירושלים – טפלו. הרי מדינת ישראל מזניחה את החינוך במזרח ירושלים מאז 1967. אנחנו אלה שמאפשרים לגורמים הרדיקליים והמסוכנים לקנות שם אחיזה. ממשלת הקשקוש וההסתה מדברת על ירושלים המאוחדת, אבל לא עושה כלום על מנת לטפל בדברים בכלים שעומדים לרשות הממשלה. אז איך מכסים על זה? מביאים חקיקה. ומה אומרת החקיקה? שאדם, שלא רק שלא הורשע, אפילו לא נפתחה חקירה בעניינו, מנכ"ל משרד החינוך יכול להחליט לפטר אותו. וגם כאן, לא צריך צוות מקצועי, כי שר החינוך והמנכ"ל שלו – המינוי הפוליטי – הם גם יודעים לבוא ולומר על כל סרטון טיקטוק בשפה הערבית של עובדת הוראה משפרעם מה מסתתר מאחורי זה. יש לנו הרי שר חינוך טייס, גאון הדור, הוא יודע הכול, והמנכ"ל שלו יודע הכול; הם לא צריכים צוותים מקצועיים, הם לא צריכים המלצה בכתב של הדרג המקצועי או של הייעוץ המשפטי של המשרד. הם יפטרו. וכל ההצעות שלנו להכניס את האיזונים הנדרשים, הכול נדחה, כי הרי המטרה היא לא באמת לטפל בבעיה. המטרה היא עוד פעם לבוא ולומר: הינה אנחנו דואגים לביטחון הלאומי, שכחו את הטבח של 7 באוקטובר; הינה אנחנו נאבקים בטרור, אז עשו טובה, שכחו שאנחנו נתנו מיליארדים לחמאס; הינה אנחנו מביאים למושב פה, לכנסת הזו, עוד הצעה ועוד הצעה בכל שבוע, ובשם החוק כתוב: מאבק בטרור, מאבק בטרור, מאבק בטרור. מה אתם חושבים, שאנחנו מטומטמים? שאתם תביאו הצעות חוק פופוליסטיות, בשעה שאתם עסוקים בהקרסת הרשות הפלסטינית ויוצרים ואקום לחמאס ולג'יהאד להשתלט על יהודה ושומרון? כמו שעזרתם לחמאס לבנות את עצמו לפני 7 באוקטובר בעזה, אתם עוזרים להם היום לבנות את עצמם ביהודה ושומרון – העיקר שלא לדבר עם הרשות הפלסטינית. המג"דים והמח"טים יעשו תיאום ביטחוני בשטח, אבל פה סמוטריץ' ונתניהו ובן גביר וסוללת חברי הכנסת הכהניסטים בליכוד, כולם יתחרו בהצעות חוק פופוליסטיות, שהמטרה שלהן זה להביא לקריסה כלכלית של הרשות הפלסטינית. מי ייכנס לשם בדיוק? מי? אגודת חובבי ציון? כמה טיפשים אתם יכולים להיות? כמה חסרי יושרה? כמה חסרי אסטרטגיה? אתם מביאים לנו כאן הצעות חוק פופוליסטיות, לא מוכנים להכניס מנגנונים שיאזנו את הדברים. רוב חברי הכנסת אולי אינם יודעים, אבל בין ההסתייגויות של חבר הכנסת עמית הלוי – שיטה חדשה: חבר כנסת מקדם חקיקה פרטית, זוכה לתמיכה של ועדת שרים, ובדיון בוועדה, שנשלט על ידי הקואליציה, לקואליציה יש רוב, מעצבים את החקיקה. אבל לא. חבר הכנסת שהציע את החוק מגיש הסתייגויות. אז אנחנו כולנו נשב פה עד הרגע האחרון של ההצבעות, לראות אם ברגע האחרון מגניבים אל תוך החוק בדיקות שב"כ לרבע מיליון עובדי הוראה בישראל. זה המצב. הצעת החוק לא כוללת את זה, כי השב"כ לא רוצה את זה וחושב שזה מיותר; כי זה דורש השקעה של עשרות מיליוני שקלים, על פי חוות הדעת התקציבית שהוגשה; כי ארגוני המורים מתנגדים לזה; כי הייעוץ המשפטי מתנגד לזה – אבל הופ, בואו נחכה ונראה איזו הפתעה מכינה לנו הקואליציה? אולי ברגע האחרון חבר הכנסת עמית הלוי יגניב את ההסתייגות, שככה, בפלופ, יהיו בדיקות שב"כ לרבע מיליון עובדי הוראה. היעד הוא ברור: להלך אימים על עובדי ההוראה במגזר הערבי. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> גם שים לב שהכול שוב במבול של הצעות חוק פרטיות – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> כן, בוודאי, שיטה חדשה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – שנוגעות לזכויות הפרט. בעצם עוקפים את המומחיות שיש בממשלה בלנסח את הדברים האלה בזהירות, וחבל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> גם עוקפים את השירות הציבורי, אבל גם זו עדות לכך שעם כל הפומפוזיות שלהם מדובר בקואליציה שאיבדה שליטה. כל דאלים גבר. כל חבר כנסת קיצוני, בקואליציה מתפקדת, בממשלה מתפקדת, היו אומרים לו: אדוני, יש עמדה ממשלתית, אנחנו לא בקמפיין פריימריז, אנחנו מנהלים מדינה. בקואליציה המפורקת והשבורה הזו, שהדבק היחיד שעוד מדביק אותה זה אותו שילוש שדיברתי עליו – ברית המושחתים, המשתמטים והקנאים – אז גם כל הגבולות נפרצו לגבי חקיקה פרטית. איש הישר בעיניו יעשה. בימים ההם אין מלך בישראל חוץ ממה שנוגע למנעמי השלטון שלו ושל רעייתו. איש הישר בעיניו יעשה. הצעת החוק הזו הייתה יכולה להגיע כהצעת חוק מתונה, בהסכמה רחבה, בתמיכה של כל הדרגים המקצועיים, בהבנה שבחקיקת החינוך הישנה והוותיקה, שכבר "חוגגת" עשרות שנים, יש גם כמה לקונות שצריך לטפל בהן. הייעוץ המשפטי של הכנסת נרתם, ביחד עם הייעוץ המשפטי של משרד החינוך; גם במהלך הדיונים וגם בהסתייגויות שלנו היו אין-ספור הצעות לטפל במה שדורש טיפול. אבל זה לא טוב להם, לחבורה שמנסה להסתיר את מחדל 7 באוקטובר. הם צריכים כותרת. אפשר עכשיו לפטר מורים בהינף יד. ראינו. ראינו כבר את ציד המכשפות ששר החינוך הנוכחי מנהל כנגד מורים שמאתגרים את החשיבה הקונסנזואלית, כאילו במערכת חינוך דמוקרטית אסור לרגע להטיל ספק. הצעת החוק הזו תוביל למצעד של מורים, בתוך ישראל הריבונית, שיובאו לשימוע לפני פיטורין על סרטוני טיקטוק, מבלי שיש איזשהו בסיס עובדתי למהלך הזה. וכאן, את הדקה וחצי האחרונות אני לא אקדיש לחברי קואליציית אסון 7 באוקטובר ולממשלת המחדל והפקרת חיי החטופים – הממשלה שאין לה שום תוכנית לגבי רצועת עזה חוץ מהפחד של נתניהו לומר לסמוטריץ', שמפנטז על הקמת התנחלויות בלב 2.5 מיליון פלסטינים – אין לו את האומץ לומר: עד כאן. את הדקה האחרונה שלי אני מבקש להקדיש לחבריי באופוזיציה. אי-אפשר להפוך ישיבה על הגדר לאסטרטגיה פוליטית. מי שרוצה להציב אלטרנטיבה לא מתאהב בישיבה על הגדר ולא הופך אותה לחזות הכול. נתניהו הצליח לגרום לכך שעמדות ברורות מהצד שלנו, מהמחנה הדמוקרטי, מתויגות ישר כעמדות רדיקליות. יש לך עמדה – אתה רדיקל, אתה לא פטריוט, אתה נגד ביטחון מדינת ישראל, רק מזה שיש לך עמדה. לא משנה אם היא רדיקלית או לא. וחלק מחבריי באופוזיציה בולעים את הפיתיון. הם פה בבית בשביל להגן רק על הנימוסים הממלכתיים. אז לא, חברים, לא נבחרתם לכאן על מנת לעשות כאן שולחנות עגולים של צו פיוס. צו פיוס זה חשוב, אחדות לאומית זה חשוב, הגעה לקונסנזוס זה חשוב, אבל זו לא חזות הכול. אני קורא לחבריי באופוזיציה להבין שמתקפת החקיקה הפופוליסטית, שכמו באיזה מכונה אוטומטית דוחפת להצעות חוק את הכותרות: מאבק בטרור, מאבק בחמאס, מאבק פה ומאבק פה – תבינו: הכול זה חלק מניסיון שלהם לטשטש את האחריות שלהם למחדל הנורא, ולא להציג אלטרנטיבה, חזון ודרך. כל הפעמים האלה שאתם עסוקים בלא להיות במליאה, בלומר: כן, אבל; בלא לחשוף את השקר שלהם, שבמקום לטפל בחיים עצמם הם עסוקים בקמפיין הפריימריז הבא שלהם, בליכוד ובציונות הדתית, אתם מסייעים בידם – מכוונות טובות, מי לא רוצה אחדות? אני מסיים – אתם משתפים פעולה עם הקמפיין שבנימין נתניהו מנהל כבר 29 שנים, מאז רצח רבין, לשלילת הלגיטימציה של המחנה הדמוקרטי הליברלי בישראל. חבריי במפלגות המרכז, תתעוררו. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> לא, השעון – הייתה כאן איזושהי תקלה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. << דובר >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר >> את לא צריכה להתחלף? << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני צריכה להתחלף, אני רואה שאתה בלחץ. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני דואג לך. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> אני רואה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תפעילי שעון. השעון רץ. ערב טוב. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> רגע, שנייה אחת, צריך לסדר – צריך להוסיף לך עוד. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הינה, יש, נוסע. גברתי היושבת-ראש, המתחלפת עם אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> כן, אנחנו גם היינו זוג בשבעה – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בשיט. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> – – של משפחת גולדברג, באמת. הגענו יחד, הרי, לבקשת המשפחה. עכשיו הוא גם מחליף אותי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מתן, לפני שהשר וסרלאוף הולך, אני רק פתאום ראיתי שהעלו כמה ציטוטים של רמ"ט השר לביטחון לאומי בריאיון שהוא נתן ב-2015 על רצח רבין: אני חושב – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> נאם כבר 40 דקות, לא הספיק לו. לא הספיקו לו 40 דקות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – שהרצח הוא אירוע נקודתי, ולא צריך להפוך אותו לאירוע כזה גדול. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> על מה הוא אמר את זה? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> על רצח רבין – "האירוע יצא מפרופורציות", "אירוע נקודתי". זה האיש שהוא היום הרמ"ט של השר לביטחון לאומי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אחרי 40 דקות יש לך עוד מה להוסיף, נכון? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, אני הבנתי שאני הולך לנאום, קריב, אני יודע שיש לו עוד נאום מהמקום גם. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא, עכשיו זה רק קריאות ביניים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חוצב להבות. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו קריאת ביניים. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לפני שלוש שעות הפנו את תשומת ליבי לפוסט שפורסם בפייסבוק שכתבה בחורה בשם צופיה דרעי. אני אקריא לכם כמובן את הפוסט. צופיה היא מורה בכפר נוער ברמת הגולן, בעלה מילואימניק בגדול מאז תחילת המלחמה, לבעלה קוראים נתי, ונתי הוא טכנאי מזגנים. נתי כבר זכה פעם בפרס "יצאת צדיק", אדם אמין ביותר, וזה גם חשוב להמשך. יותר מזה, הוא גם מנהל מחוז צפון של "ידידים"; אדם שכל-כולו התנדבות ועשייה. והוא במילואים, כמו שאמרנו, כבר מתחילת המלחמה, ואני חושב שהדברים של צופיה ידברו בעד עצמם: "טוב, תחזיקו חזק כי האוזניים שלכם עומדות להישרף מזעם והייאוש רק יגבר, ואני מבקשת מכם להפיץ בכל דרך את הפוסט הזה ולעזור לי לעשות רעש מטורף כך שאף אחד לא יוכל להתעלם מההזיה שאני הולכת לספר לכם" – ולכן אני מקריא את זה עכשיו על בימת הכנסת. "השנה שנת 2023, נתי עצמאי, טכנאי מזגנים מאוד מצליח, העסק הופך למורשֶׁה תוך שלושה חודשים והצפי של ההכנסות רק הולך וגדל. פרויקטים שמחכים לו, הרבה לקוחות קבועים שפונים אליו על בסיס שבועי, מוסדות שעובד מולם, קיבוצים, בתי אבות וכו'. ברוך השם, שפע של עבודה ופרנסה ותזרים נהדר. ככה זה כשאתה מקצוען וגם ישר ואמין. עצמאי משלם מקדמות לביטוח לאומי שעליהן הוא מבוטח, כך שאם קורה לו משהו או שיש מילואים ביטוח לאומי משלם לו לפי צפי הכנסות חודשי. בסוף שנה עושים חישוב כמה שילמת על פי הצפי, כמה הכנסת בפועל ועושים קיזוז. לפעמים לנו יש חוב קטן של 1000 ש"ח, לפעמים ביטוח לאומי הוא זה שחייב לנו. הכול בסדר. "נחזור ל-7 לאוקטובר 2023. נתי מוקפץ למילואים, חטיבה 188 של שריון. עושה קווים של עזה, לבנון, נלחם, לא רואה בית, נכנס למקומות הכי קשים, כמעט נהרג, מפנה גופות של חיילים אחרים" – הוא היה באירוע של עידן עמדי – "מלווה חטופים בחזרתם הביתה, אני חיה בחרדה קיומית. החיים נעצרו, העסק הושבת לחלוטין, שקל לא נכנס מהעסק מלבד עבודה אחת שהוא התחיל לפני, והמשיך באפטרים ובימי הפוגה. במקום לראות אותו, הוא נסע לעשות את מה שהיה חייב כי ככה הוא, נאמן וישר ללקוחות שלו. לפחות פן אחד חשבתי שאין בו מקום לדאגה, הפן הכלכלי. ביטוח לאומי מכסה ומשלם את הכסף במקום העסק. מס הכנסה משלים את ההפרש בפיצויים על כל ההפסדים, וכמה הפסדים. בסדר, לטובת המלחמה והמדינה אפשר להסתדר, הכול טוב, יש גם מענקים, בסדר, חיים עם זה. יודעים שאחר כך נצטרך לקחת הלוואה לשקם את העסק, להחזיר לקוחות, למצוא את עצמנו בשוק שלא ישב וחיכה לכבודו כי כשחם לך ואין מזגן אתה לא מחכה לאף מילואימניק. כשבונים בית אף אחד לא מחכה עם ההכנות שהשריונר ישתחרר. ואז נגמרת 2023, עושים חישוב, מה מסתבר? ששלושה חודשים מתוך 2023 – אוקטובר, נובמבר ודצמבר, כשנתי היה במילואים – הורידו את ההכנסות השנתיות, וזה גרם לפער פסיכי של 21,000 ש"ח שאנחנו חייבים למדינה. "חשבתי שאני הוזה, שזו טעות. אמרו לי להתעלם ומנסים לתקן את העוול דרך חוק בממשלה. הרי מעולם לא היה כזה דבר שבו אנשים נמצאים למעלה משנה ברצף במילואים ועסקים נסגרו לחלוטין. אבל, הפלא ופלא, קיבלתי היום טלפון מביטוח לאומי, ונציגה מתוקה, מבוישת, נכלמת, אומרת לי: תודה על השירות למען המדינה, ואז: החוב שלכם נגבה מתשלום המילואים החודשי, לא קיבלתם משכורת וגם בחודש הזה תקבלו פחות כדי לסגור את החוב". אתה מבין, אדוני היושב-ראש? את החוב למדינה שכאילו נוצר מזה שבעלה לא עבד, כי הוא היה במילואים, מורידים לו אוטומטית ממה שאמור להגיע לו פיצויים על המילואים. "חשבתי שאני לא שומעת טוב, שאני מדמיינת: תחזרי שוב. כן, אני מצטערת, את צודקת, ניסינו לפנות לממשלה אבל משרד האוצר הורה על גביית החובות. מה? מה? מה?" – יש פה הרבה "מה" – "אני עם דמעות בעיניים, רועדת, לא מאמינה. 21,000 ש"ח המדינה לוקחת לנו על זה שנתי היה שלושה חודשים במילואים, ובגלל זה העסק נסגר ולא נכנס שקל וזה הוריד את הממוצע השנתי. את בטוחה שזה אמיתי? כן, אני מצטערת. תרצי הלוואה של הסכום עד 70% מהחוב ואז תשלמו בתשלומים את החוב? מה? אני לא יודעת בכלל איך לענות לה. מה עושים? למי פונים? "מסתבר שמשרד האוצר מודע לבעיה החמורה הזאת, הורה לגבות את החובות ולא הורה למצוא שום פתרון נורמלי. במדינה מתוקנת החוב היה הופך לזכות, מתנה על שנה של הקרבה פיזית ונפשית. אבל במדינה שלנו הכול עקום. מי שנותן את נשמתו, גופו וחייו – לוקחים ממנו. אז לא קיבלנו משכורת וגם בחודש הקרוב ירד לנו סכום גדול, אפילו לא שאלו מראש אם לחלק לתשלומים, לדחות, או לא יודעת מה. כאילו שזה היה עוזר, כאילו שהם צריכים לקחת מאיתנו משהו בכלל. "ואנחנו אמורים לשתוק? לקבל את המחדל, להוריד את הראש ולהמשיך לשלוח את הבעלים שלנו להילחם בלבנון? לעבוד קשה? למות על קידוש השם ולקוות שאולי אנשים טובים יעזרו לנו כשנקרוס כלכלית בגלל המחדל הממשלתי? "אני מבקשת מכם לעשות רעש עצום שיגיע לכל מקום אפשרי, שכל אדם בישראל ישמע על המחדל הזה ומה עושים עם כספי המיסים שלו. כל אדם שיכול לעזור לפתור את הבעיה ההזויה הזו מול הממשלה ישמע, יפעל ויירתם לטובת העניין. בקצב הזה, אם זה מה שלקחו לנו על שלושה חודשים בשנת 2024, ייקחו לנו על 12 חודשים וזה יגיע לסכומים שנצטרך לפתוח הדסטארט ללוחמים שהעסק שלהם נסגר והמדינה לוקחת להם את המשכורות בחזרה. "אני מיואשת, בוכה, עצובה, המומה, מזועזעת כל כך. איך אפשר להתעמר דווקא באנשים הכי טובים? אני יודעת גם שזה לא יכול להיות, שהטוב תמיד מנצח וגובר על הרע, שמי שעושה טוב, שחי חיים של שליחות לא ייפגע. שה' שומר עלינו וידאג שנקבל את הכסף הזה ממקורות אחרים מפתיעים ומשמחים. אני לא יודעת איך, אבל סומכת עליו שידאג לנו. הוא יודע כמה הקרבנו, כמה נתנו, כמה צלקות יש מהשנה הזו. כמה חבל שבסוף הטובים יפסיקו להיות טובים כי נמאס להם להיות הפראיירים הלאומיים. אני סומכת עליכם שתעזרו לנו. תמיד הצלחתם להגיע לכל מקום אפשרי ואני בטוחה שגם הפעם נצליח ונעזור לא רק לנו אלא לכל מי שנדפק מהסיפור הנוראי הזה. תודה מראש, נתי וצופיה דרעי. אני שמה את המספר שלי למקרה שמישהו ירצה לדבר איתי על זה בטלפון". << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלח לי את הפוסט. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> שלח לי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לשלוח לך? הינה, צופיה, יושב פה השר בן צור מש"ס, באמת איש יקר וטוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מאיפה אמרת שהיא? היא מהגולן? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> דיברתי איתה בטלפון. היא עובדת ברמת הגולן בכפר נוער. האמת היא שלדעתי הם עוברים לגור בגולן מתישהו, בעזרת השם. רגע, השר בן צור, בוא נראה שיש לי את המספר שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אעביר לך. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> תעביר לה את המספר שלי: 050 – – – << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה, אתה אומר אותו בקול? רגע, רגע. הינה צופיה, אנחנו מטפלים בזה בזמן אמת. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> 050-2222861. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איזה מספר. רגע, זה הכשר? << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן, מספר של זה – יפה לך. יש לך ווטסאפ? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> השר בן צור, תכף אני אעביר לך את זה, אבל אנחנו צריכים רגע לדבר מעבר לדבר הזה. כבוד השר, העברתי לך את הדברים של צופיה. אני אגיד לך מה הבעיה, השר. עשיתי קצת בירורים וגם דיברתי על זה בחוץ עם חבר הכנסת נאור שירי. גם צופיה, כשדיברתי איתה, היא אמרה לי שהיא, בעזרת השם, מקווה שלהם יצליחו לפתור את זה, אבל זאת בעיה רוחבית. הבעיה היא שזאת בעיה רוחבית מוכרת. היה די ברור שזה עומד להגיע. אני לא פונה עם אצבע מאשימה כלפיך, חס ושלום. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> לא. אני השר הממונה על ביטוח לאומי, זה בסדר. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ויי, תקשיבי, צופיה. אם את צופה בנו עכשיו בערוץ 99, יש פה סייעתא דשמיא מטורפת, כי השר בן צור הוא השר הממונה על הביטוח הלאומי. אבל להבנתי זה לא האירוע שלכם. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אנחנו מודעים לזה. עסקנו בזה בימים האחרונים. אנחנו מקדמים חוק שיפתור את כל הבעיה הזאת בתוך ימים ספורים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, יש לי עדכון. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה העדכון? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה שעדכנתי אותך. הביטוח הלאומי אמר את זה לשר האוצר לפני עשרה חודשים. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> עזוב, רגע. את מה שאמרה הדוברת של ביטוח לאומי עזוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> הכול בסדר, אני אפתור את זה. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז צופיה, במקרה שאת צופה בנו עכשיו בערוץ 99. השר בן צור כאן, אולי אפילו העורך של הערוץ יפנה אליו את ה-frame, את כל המצלמות על השר בן צור. השר בן צור קיבל ממני עכשיו את הפוסט שלך. ובעזרת השם הוא יטפל בזה בהקדם האפשרי. אבל לא רק בך, כי הוא אומר שהם מכירים ומודעים בימים האחרונים לבעיה הזאת. והבעיה הזאת, בעזרת השם, תטופל לכל העצמאים. נכון? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> ניתן פתרון ביניים וניתן גם פתרון קבוע. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז יהיה פתרון ביניים ויהיה פתרון קבוע. להבנתי מדובר בצורך בתיקון תקנה או אפילו איזו חקיקה שתטפל בדבר הזה. בסופו של דבר, תחשוב איך מרגישה אשת מילואימניק שבאמת בעלה במילואים כבר שנה שלמה. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אתה יודע, טיפלתי המון במשרתי מילואים. עשיתי המון דברים למען זה. לי אין זמן לדבר – – – כל מה שעשיתי למען משרתי המילואים. זה אחד הדברים שאנחנו נעשה ונביא. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לשמחתי, כאשר מדובר בך, השר בן צור, אני יודע שאכן הדברים הם כמו שאמרת, וטוב מאוד. אז הינה, תראה. צופיה כתבה פוסט וזה הגיע לבימת הכנסת. במקרה השר התורן זה השר שאחראי לביטוח הלאומי, ובעזרת השם נסגור מעגל כמה שיותר מהר. יופי. אנחנו עכשיו נעבור לקרוא – אני מתלבט אם לקרוא דברים שנשות מילואים כתבו. לא, אני אקרא כתבה גדולה מאוד שכתב העיתונאי קלמן ליבסקינד ופרסם אותה בשבת האחרונה בעיתון מעריב. אני אקרא אותה כלשונה. לא מעט עמודים אבל אני בטוח שיש לנו זמן לזה. אומר העיתונאי קלמן ליבסקינד את הדברים הבאים: "החברה החרדית בישראל תיזכר לדיראון עולם בשל השתמטותה מהאחריות לגורלנו כאן. הציבור הדתי-לאומי, שתהה בעבר מי קרוב אליו יותר, הקיבוצניק משמרת או החרדי מקריית ספר, קיבל במלחמה תשובה ברורה. מצביעי מפלגת 'הציונות הדתית' – ברצועת עזה, בלבנון ובהר הרצל – רשאים להרגיש שגנבו להם את הקול. "לפני כמה שבועות עלינו על מטוס ונסענו לנשום מעט אוויר. הצורך הזה באוורור הגיע אחרי תקופה חנוקה במיוחד" – אומר קלמן ליבסקינד. "קודם נהרג אחיין שלנו ברצועת עזה, שלושה חודשים אחר כך נפטר אבא שלו. ברקע, שנה של שירות מילואים משפחתי עם כל מה שמתלווה לכך. רגע נדיר של כולם בבית, בין סבב לסבב, הספיק לנו כדי לנצל את ההזדמנות ולהמריא. "בשדה התעופה של ורונה, בדרך חזרה, רגע לפני העלייה למטוס, צלצל הבן. 'הקפיצו אותנו עכשיו בצו 8, יצאתי לדרך. הולכים להחזיר את האחים שלנו תושבי הצפון הביתה', אמר. עשר דקות אחר כך הגיע הטלפון הבא. גם החתן קיבל צו 8. גם הוא בדרך ללבנון. לפני שנסע, רק ביקש לוודא שמישהו יקפוץ לקחת אלינו הביתה את אשתו, הבת שלנו, שנמצאת בחודש התשיעי להריונה. כמה ימים אחרי שניהם, עלה ללבנון עוד חתן. "אני פותח את הטור הזה בסיפור אישי משתי סיבות. הראשונה, משום שמטבע הדברים אדם קרוב אצל עצמו ואצל קשייו. השנייה, משום שאנחנו הסיפור הכי פשוט וקל שיש. אין לנו לוחמים בשירות סדיר. אין לנו ילדים בקבע. אין לנו מפקדים ביחידות מיוחדות. אנחנו מעמד הפועלים הפשוט של משרתי המילואים" – כך אומר קלמן ליבסקינד. אגב, זה כל כך לא נכון, כי דווקא כאילו "מעמד הפועלים", כמו שקלמן אומר, הם אלה שמחרפים את נפשם הכי בגבורה במלחמה הזאת. "מה כן יש לנו, חוץ ממי שכבר הצגתי כאן? יש לנו אחיינים לרוב שמפוזרים בשנה האחרונה בכל מקום ואתר שבו נלחם צה"ל – מרפיח דרך ג'נין, ועד ללבנון. "אחד, כאמור, נפל בקרב. אחד אחר מצא את עצמו על מסוק בדרך לבית החולים אחרי שטיל נ"ט פגע בכלי ההנדסי שלו. אחרים, שיהיו בריאים, השאירו מאחור אישה וילדים, וטוחנים בשנה הזו, כמו רבים אחרים, מאות ימי מילואים. אם תרצו, אנחנו חלק מהמגזר החדש שהתעצב והתחדד בישראל במלחמה הזו. אם בעבר היינו חצויים בין ימין לשמאל או בין דתיים לחילונים, היום חוצים את החברה הישראלית קווי הפרדה אחרים לגמרי". תקשיבו לדברים שהוא כותב עכשיו: "יש את מגזר ה'לתת' מול מגזר ה'לקחת', את מגזר הישנים שינה מתוקה מול מגזר הלא-נרדמים בלילה. "בשבוע שעבר, בתוך יומיים, מסרו את נפשם על הגנת המדינה שני בני קיבוץ שמרת. סמל עידו בן צבי, בן 21, ורב-סמל בכיר (במיל') גיא עידן, אב לשתי בנות, בן 51. פעם, כשניסיתי למפות את המקום של הציונות הדתית על הסקאלה הישראלית, חשבתי שאנחנו נמצאים באמצע. הציונות החילונית מהצד האחד שלנו, והיהדות החרדית מהצד השני. אלה קרובים אלינו יותר ביחסם אל צה"ל ואל הממלכה, ואלה ביחסם אל התורה ואל זהותה היהודית של המדינה. "שנה לתוך המלחמה, נוכח התנהגותם של הציבור החרדי ושל מנהיגיו באחד הרגעים הקשים בחייה של מדינת היהודים, הופר האיזון. כי כשאנחנו בצרה, ויורים עלינו, וטובחים בנו, ומאיימים להשמיד אותנו, והקיבוצניק החילוני נלחם איתנו כתף לכתף, הוא בשבילנו ואנחנו בשבילו, בעוד החרדי מתרץ בק"ן טעמים למה הוא לא יכול לעזור עכשיו, הכול הופך בהיר הרבה יותר. "תארו לעצמכם שבניין הקומות שאתם מתגוררים בו עולה באש. שכן אחד מביא מטף, שכן שני רץ עם דלי, שכנה שלישית מתיזה מים עם צינור, ורק השכן מדירה 13 בקומה 4 יושב בצד ומסביר שלצערו הוא לא יוכל לסייע כי השכנה עם הצינור לא לבושה בצניעות והשכן עם הדלי לא מקפיד על הפרדה של שלוש שעות בין בשר לחלב. מישהו מכם היה רוצה להיות שכן של האיש הזה, שכשהבית בוער והכול נשרף והעשן חונק והלהבות חורכות הוא יושב ומתרץ תירוצים? "אני מרשה לעצמי לשתף אתכם מעט במה שקורה בחלקת המשפחה הקטנה שלי, ואני משוכנע שהסיפור שלנו דומה מאוד לסיפורם של המוני ישראלים", אומר קלמן ליבסקינד. "יש לי נכד שנולד חודשיים לפני 7 באוקטובר, ובשנה האחרונה ראה אותי יותר מאשר את אבא שלו. יש לי נכדה שאבא שלה לא היה בבית כדי לרקוד איתה על הידיים בשמחת תורה, ושנכון לשעת כתיבת שורות אלה לא שמעה ממנו שבוע ימים. כשאימא שלה הסבירה לה שאבא לא מטלפן כי כל החיילים שמו את הטלפונים שלהם בתוך קופסה, היא ביקשה להבין למה אבא לא מוציא את הטלפון מהקופסה כדי לדבר איתה. "לפני שהוא נכנס ללבנון, האבא המתוק הזה, החתן שלי, הקליט לה סרטונים לכל שעה ביום. סרטון לבוקר טוב, סרטון ללילה טוב וסרטון לשעה שבה חוזרים מהגן. בשבוע שעבר, באחד הלילות, כשבאתי לתת לה נשיקת לילה טוב, ראיתי אותה יושבת במיטה וצופה בסרטונים ברצף. "החתן השני שלי, כאמור, יצא גם הוא ללבנון והשאיר אצלנו בבית את אשתו, כשהיא בחודש התשיעי להריונה. על מפלס הלחץ בימים האלה לא ארחיב כאן, רק אספר שהכנו את עצמנו לאפשרות הסבירה שאנחנו ניקח את הבת לחדר לידה, ובמקביל נחפש דרך להודיע לבעלה, אי שם, שהוא הפך לאבא. "מאז שהבן חצה את הגבול, אנחנו צמודים לכל הודעה שמופצת בקבוצת הוואטסאפ שנפתחה עבור הורי הגדוד. אין בה הרבה מידע, בקבוצה הזו, אבל היא מסייעת לנו מאוד, משום שהיא משאירה אותנו מחוברים ומרגישים חלק ממה שהבנים עושים שם. בערב החג האחרון קיבלנו מכתב מרגש ומעצים מהמג"ד, סגן-אלוף אלעזר שנדורפי. הוא סיפר על מה שעושים החבר'ה, על ההצלחות המבצעיות שלהם, על הנחישות שלהם, ועל גאוותו לעמוד 'בראש יחידה של לוחמים מסורים שכאלה'. הוא גם פנה אלינו, ההורים: 'ברצוני להודות לכם, המשפחות היקרות, על התמיכה והסבלנות. ההקרבה שלכם היא חלק בלתי נפרד מהמאמץ המשותף להגנת המדינה, אתם האוויר לנשימה שלנו, ובזכותכם אנחנו יכולים להמשיך ולהילחם מול כל אויב על מנת להחזיר את תושבי מדינת ישראל בשלום לבתיהם'. "קראנו, התרגשנו, והרגשנו את כובד המשקל. אלה הם חיינו בשנה האחרונה, ואנחנו כמובן לא חריגים. כשאני חושב על השכנים הגיבורים שלי – אלה עם הבן בסיירת גבעתי ואלה עם הבן שהוא קצין בצנחנים, אלה עם הילד בשלדג ואלה עם הילד במגלן, ההוא שהבן שלו מפקד על יחידה מובחרת וההוא שמספר לי שהבן שלו אומר 'הגומל' בבית כנסת והוא אפילו לא יודע על מה – אני מתבייש לספר שלא קל לי. "המציאות הלא-נורמלית הזו היא מציאות חייהם של המוני בית ישראל. ואם חלילה נשמע שיש לנו תלונה, הריני מכריז שאין. אנחנו במלחמה, אנחנו במצב של אין ברירה, וכשהמדינה בצרה אי-אפשר להתפנק. אבל המחשבה שבמקביל לכל מה שעוברות כל כך הרבה משפחות, ישנה בינינו קבוצה גדולה שחושבת שכל זה לא נוגע לה, שהיא לא אמורה ליטול חלק במאמץ שלנו, שהיא לא צריכה להשתתף בדאגות האין-סופיות שלנו, שלא מוטל עליה לחלוק את הלילות טרופי השינה שלנו – מוציאה מהדעת. והעובדה שבכל החברה החרדית לא נמצא מנהיג אחד בעל שיעור קומה שידפוק על השולחן במרכז בית המדרש ויזעק בקול גדול 'רבותיי, עם ישראל בצרה, דם יהודי נשפך כמים, ואנחנו לא יכולים לעצום את עינינו ולהמשיך לעמוד מנגד', מלמדת כמה עמוקה התחתית המוסרית שאליה התדרדרה החברה הזו. "לפני שבועיים ערכה רחלי מלק בודה ב'מקור ראשון' שלושה ראיונות מטלטלים עם משפחות של מילואימניקים. כמה שעות לפני שהבעל נכנס לעזה – סיפרה רעייתו של אחד מאנשי המילואים – הוא נסגר בשירותים וכתב צוואה. 'הוא ביקש שאביא שני עדים, והשביע אותי שאתחתן שוב אם משהו יקרה'. אשתו של איש מילואים אחר סיפרה כיצד היא מתעוררת בלילות בבהלה, מציצה בעינית הדלת וחוזרת למיטה. 'ישנתי עם אוזן לדלת במשך שלושה חודשים', תיארה. 'הייתי קמה חמש פעמים בלילה, כי שמעתי את הרוח ואת הרעמים, וחשבתי שאלה דפיקות'. רעייתו של מח"ט הנח"ל סיפרה לנו ברדיו לפני כמה שבועות שבעלה ביקר בבית שלוש פעמים בלבד בשנה האחרונה, ושהיא עצמה מסתובבת בין בתי חולים כדי לבקר את הפצועים מהחטיבה שלו, כי הוא עצמו עסוק בלחימה. כמה ערל לב צריך להיות כדי להישאר אדיש מול הנשים הגיבורות האלה? כדי לא להודיע להן 'אני עולה על מדים ומתייצב לעזור, כי זה לא מוסרי להשאיר אתכן עם זה לבד'. "אני חושב שלרוב המגזר שאני חי בתוכו, יש כבוד גדול להרבה מאוד דברים שעושה הציבור החרדי". זה נכון. "יש הערכה למפעלי החסד שלו. יש הערצה למקום שהוא מקדיש לחינוך ולאהבת התורה. ואחרי שאמרנו את זה, מהמגזר הדתי-לאומי – זה שמחנך את בניו לאחוז בגמרא ובנשק, זה לצד זה ולא זה במקום זה – הייתה צריכה לצאת הקריאה הגדולה ביותר. קריאה שאומרת שיהודי שבוחר שלא להשתתף במאבק של עם ישראל בעת צרה הוא יהודי עם כוכבית. יהודי שאיננו שלם. יהודי, שגם אם הוא תלמיד חכם עצום, משהו בו פגום. "הנוער שלנו, בישיבות, באולפנות ובמכינות, היה צריך לשמוע ממנהיגיו אמירה ברורה שלפיה מי שתובע לאכול מפרייה של הארץ הטובה הזו וליהנות מתקציביה, אבל לא מוכן להושיט לה יד כשהאויב צובא על גדרותיה, לא יכול להיות פקיד בשירות המדינה ולא יכול להיות דיין, לא יכול לשמש כרב שכונה – ולא כרב הראשי לישראל. כי מי שמתגייסים ומי שאינם לא יכולים לעמוד על אותה מדרגה. "אלא שהציונות הדתית לחוד ומנהיגי הציונות הדתית לחוד. והמנהיגים הללו, ההנהגה הפוליטית של המגזר", אלה שלפחות קוראים לעצמם – פה אני מוסיף, סליחה, אלה לא הדברים של קלמן ליבסקינד – אלה שקוראים לעצמם, גזלו את השם ציונות דתית, נושאים את שמה לשווא, ועכשיו אני חוזר למה שקלמן ליבסקינד אומר, "נמצאים באופסייד מושלם למתרחש. מתן היד שלהם להשתמטות החרדית, ההתבטלות שלהם בפני התורה המעוותת של העולם החרדי והסיוע שלהם לכל ניסיונות ההתחכמות שיאפשרו לחרדים לא לתת יד – מבישים באופן שקשה לתפוס. "בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק וחבריהם למפלגה חיים בתוך הציונות הדתית, בני המשפחה שלהם מגויסים בהמוניהם, ובאופן לא ברור אפילו הזעם הציבורי הגדול שמבעבע בציבור שלהם לא מביא אותם לשינוי חשיבה. אין שום ערך להסברים המפולפלים שלהם, שלפיהם רק הדרך שלהם תוביל לעלייה בגיוס החרדים. אין שום חשיבות לחידודים שלהם על 'עדיף לנצח מלהתנצח', וגם לא לאזהרות שלהם שהמחאה נגד החרדים מטרתה הפלת הממשלה. "המוני המצביעים שלהם, המפוזרים על הגבולות, הסופרים מאות ימים מחוץ לבית, המסכנים את חייהם, השוכבים שורות-שורות בבתי העלמין הצבאיים, רשאים להרגיש שגנבו להם את הקול. הצבענו לציונות הדתית – ומצאנו את הפתק שלנו מייצג את יהדות התורה. נתנו את קולנו לטובת המדינה – ומצאנו אותו משרת קבוצה שהמדינה הזו עבורה איננה אלא קערה של תופינים. מפלגה הנושאת את שם הציונות הדתית ומוכנה להשלים עם מי שבוחרים לא לתת כתף כשעם ישראל נאנק תחת הנטל, ראוי לה להימחק ולא להמשיך לשאת לשווא את שמו של המגזר התורם". אני אחזור על זה שוב: "מפלגה הנושאת את שם הציונות הדתית ומוכנה להשלים עם מי שבוחרים לא לתת כתף כשעם ישראל נאנק תחת הנטל, ראוי לה להימחק ולא להמשיך לשאת לשווא את שמו של המגזר התורם". "אני שומע את הטענות שלפיהן מאחורי המחאה בעניין גיוס החרדים עומדים אנשים שכל עניינם בהפלת הממשלה. יודעים מה? זה לא מעניין אותי. יש רגעים בחיים שאתה צריך לבחור במעשה המוסרי והערכי הנכון, גם אם המעשה הזה עלול לשרת את היריב הפוליטי שלך. רוצים דוגמה? בצלאל סמוטריץ' היה יכול לסייע להקמת ממשלת ימין בתמיכת מנסור עבאס, אבל הודיע באופן הכי ברור – – – שמבחינתו עדיף שתקום ממשלה עם יאיר לפיד ומרצ והעבודה, כי יש קווים אדומים שלא חוצים. "כשמפלגות משתפות פעולה כדי להקים קואליציה, הן נדרשות על פי רוב לוותר אחת לשנייה. זו מקבלת יותר פה, זו מקבלת יותר שם, ואת מה שעליו אי-אפשר לגשר מנסים להניח בצד, כדי לשתף פעולה בנושאים החשובים. במקרה שלפנינו ייתכן שצריך להפנים שהשותפות הזו, של הציונות הדתית והחרדים, לא יכולה לעבוד יותר, ודאי שלא כך. כי הוויכוח על הגיוס לצה"ל איננו עוד נושא ברשימת הנושאים. הוא המהות". השר בן צור, אני חייב רגע לעצור ולהגיד לך שמה שאני מקריא פה – אני מניח שלא קראת את הכתבה הזו. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> קראתי. << דובר_המשך >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אה, אוקיי. אז אתה מכיר את קלמן ליבסקינד, אתה מכיר את העמדות שלו. הוא באמת מבטא היטב, אני חושב, את כל מה שמרגישים עכשיו כל כך כל כך רבים מהציבור הדתי-לאומי. "הוא היה מהות תמיד. אבל אם בעבר אפשר היה להניח אותו בצד, ולקוות שהזמן יעשה את שלו, והתהליכים האלה יעשו את שלהם, ובינתיים להמשיך ולנסוע קדימה, עכשיו התנגשנו בקיר. הציונות הדתית רואה בשירות הזה של מדינת ישראל קודש. טובי בניה נקברים על הגנת המדינה דבר יום ביומו. ומי שבשעת מלחמה מודיע שהוא לא בעניין, לא יכול להיות שותף שלנו. לו יצויר שמפלגת 'חזיר לישראל', שחרתה על דגלה את אכילת הבשר הטרף, הייתה מנהלת מו"מ על כניסה לקואליציה, רבני מפלגת הציונות הדתית היו מניפים דגל אדום בפני סמוטריץ' וסטרוק, ומפרסמים ב'בשבע' וב'מקור ראשון' מודעות ענק עם כותרת גדולה: 'עד כאן'. "ובכן, חברים, הגיעה העת להבין שמי שרואה את צרת הרבים ומתעלם ממנה, מי שרואה את אחיו משרתים 250 ימי מילואים בשנה ועוצם עין, מי שרואה נשים גיבורות שנאלצות לסחוב על גבן בית ומשפחה וילדים כי אבא לא בבית וזה לא מניע אותו לעשות משהו, מי שרואה את הר הרצל מתמלא בהמוני מלווים יום אחר יום ובוחר לעמוד על דם רעיו ולא לסייע להושיט להם יד – כמוהו כאותה מפלגת 'חזיר לישראל', והוא אינו יכול להיות שותף לכלום. "ישנה טענה שלפיה אי-אפשר לגייס את החרדים בכפייה. שום חוק, מסבירים לנו, לא יביא לבקו"ם את מי שלא רוצה לעלות על מדים. לא חובת הגיוס, גם לא פגיעה בהטבות הכלכליות שמקבל המגזר. אני חולק על העמדה הזו. היא מציירת את החרדים כולם כמכונות, כאנשים חסרי שיקול דעת, כמי שתמריצים לא מזיזים להם. נראה לכם הגיוני שלאף חרדי לא יזיז אם יקצצו לו בקצבאות, אם ייקחו לו את הסבסוד למעונות, אם לא יאפשרו לו להשתתף בפרויקטים של דירה בהנחה, ואם יפתחו נגדו בהליך פלילי כשלא יתייצב לשירות? אני חושב אחרת. "אבל יודעים מה? גם אם אני טועה, זה בכלל לא משנה. כי המסר חשוב יותר מהכול. גם את נגע הסמים כנראה לא נצליח למגר. ועדיין, לחוק שקובע שסחר בהרואין הוא מעשה אסור יש חשיבות. הוא מסביר לכל אזרח מהי הנורמה הראויה. מה צריך לעשות כדי להיות בצד הנכון, הצד של הטובים. ומהמקום הזה, אין לי שום עניין בפרטי החוק שהוצע ובשאלה אם יתגייסו 2,000 או 3,000 או 4,000. "יש לי עניין במסר האחד והיחיד המתקבל על הדעת. מסר שלפיו כולנו מתגייסים, וכולנו משרתים, וכולנו נלחמים זה למען זה. מי שמתגייס, נישא על כפיים ומקבל את כל הפינוקים שיש למדינה להציע. מי שלא – חרדי או חילוני, תושב תל אביב או תושב בית"ר עילית – לא מקבל כלום. לא הטבות ולא הנחות, לא הקלות ולא עדיפות בקבלה לעבודה בשירות המדינה, לא דירה מוזלת ולא סבסוד במעונות. "איך אמר פעם ראש הממשלה? 'ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו'. ולמסר הזה יש משמעות עצומה, גם אם הוא לא יביא ולו חרדי אחד להתגייס. מדינת ישראל חייבת להפוך את מי שלא תורמים למדינה לאנשים שמסתובבים עם אות קלון על מצחם, למי שמתביישים לצאת לרחוב. אנחנו חייבים את זה למשרתים, אנחנו חייבים את זה למשפחותיהם, אנחנו חייבים את זה לנופלים, אנחנו חייבים את זה כדי שכל ילד במערכת החינוך בישראל ידע להבדיל בין טוב לרע. "השבוע קיימה עיריית בני ברק עצרת של זיכרון לנופלים במלחמה, ותפילה להשבת החטופים ולרפואת הפצועים. האינסטינקט הראשוני, נוכח תמונות האירוע שפורסמו ברשתות, הביא אותי לשמוח על הסולידריות, ולהגיד תודה על ההזדהות. אבל רגע אחרי שעברה ההשפעה של האינסטינקט הראשוני הזה, רציתי להתפוצץ מזעם. כי אפשר להניח שחלק נכבד מיושבי האולם, ודאי מבין הפוליטיקאים שתפסו את השורות הראשונות, לא שירת בצה"ל. ומה שהם עשו באודיטוריום העירוני באירוע הזה, זה פחות או יותר מה שאני עושה כשמתרחשת רעידת אדמה בהאיטי. כואב את כאב ההרוגים, ומתפלל לרפואתם של הפצועים. יותר מזה אני לא יכול לעשות, כי האיטי זה רחוק, ואיש לא מצפה ממני לעלות על מטוס ולחפש בעצמי בין ההריסות. "וזה בדיוק העניין. שהמלחמה שלנו נגד האויב האכזר מתנהלת כאן, שעה נסיעה מלשכת ראש עיריית בני ברק. ואתם, חברים יקרים, יכולים לסייע שם. כי תפילה היא עניין חשוב, אבל היא איננה יכולה להחליף את המעשה. כשאתם יושבים על שפת הים והילד הקטן שלכם, חלילה, נסחף פנימה וטובע, אתם לא מתיישבים להגיד עוד פרק תהילים או לכנס את מועצת העיר כדי להתפלל לבריאותו. אתם זורקים הכול וקופצים למים. ואם אתם רואים מחבל רץ ברחוב עם סכין ושוחט את האחים שלכם, אתם לא רצים לבית המדרש לסיים את הדף היומי. אתם מסתערים ומנסים לעשות ככל יכולתכם. "ומכאן – מהמחשבה שתפילה ולימוד תורה, בלי מעשה לצידם, יכולים לבדם ליירט טילים ולהרוג מחבלים ולהפציץ את איראן – הדרך קצרה אל התפיסה המעוותת שלפיה צריך לגייס לצה"ל רק את מי שלא לומדים ברצינות, ולהשאיר בבית המדרש את השאר, ש'תורתם אומנותם'. כי מכל מה שקראתי בימים האחרונים על סרן במיל' הרב אבי גולדברג, השם יקום דמו, ועל רב-סרן במיל' הרב אבירם חריב, השם יקום דמו, מדובר בהגדרה המדויקת לאנשים שתורתם אומנותם. זה לא הפריע להם לשרת מאות ימים במילואים, ולהסתכן, ולמות למעננו. האם הם, ושאר לומדי התורה מהציונות הדתית – שנופלים בזה אחר זה בהיקפים חסרי פרופורציה למספרם באוכלוסייה – משהו בתורתם פגום? האם יש ראייה מקוממת מזו? האם יש זלזול גדול מזה בנופלים? "'אני מייצג רק את מי שלומד תורה', אמר השר יצחק גולדקנופ בריאיון ל'מקור ראשון'. 'מי שלא לומד תורה? הוא מיוצג על ידי סמוטריץ''. ואיכשהו, גם היריקה הזו על קבריהם של בני הציונות הדתית שמסרו את נפשם כדי שגולדקנופ יוכל לישון בלילה במיטתו החמה ולקום בבוקר כדי להילחם על ההטבות הכלכליות של הציבור שלו – עברה בשתיקה מעליבה מצידם של הפוליטיקאים מהציונות הדתית. כי יש קואליציה, וקואליציה לא מפרקים. כמה ימים לפני שנפל הרב גולדברג – קצין, מחנך, אב לשמונה – כתבה רחל רעייתו בתחינה אל חברי הכנסת. 'בעלי עבר כבר את 230 ימי המילואים בשנה האחרונה. בעשרת הימים האחרונים לחם עם הגדוד שלו בכפר בלידא בלבנון, ולא דיברנו איתו לאורך הימים האלו – – – אינני מבינה כיצד אפשר לתמוך בחוק הפוטר קבוצות גדולות כל כך מגיוס. איפה המוסר? איפה הנשיאה בנטל? מדוע אנחנו כמשפחה צריכים להקריב כל כך הרבה למען המדינה, תוך סיכון משמעותי, צווי 8 של קריאה מיידית, חודשים שלמים ללא בעל ואבא בבית?' עוד כתבה, 'בעלי משמש כמחנך ורב בבית ספר תיכון תורני בירושלים, מוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית, ולא רואה עצמו פטור מהחובה הפשוטה של 'עזרת ישראל מיד צר', שאליה יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. הציבור הציוני-דתי גם הוא לומד תורה, חי תורה, שומר מצוות, ובכל זאת משרת את עם ישראל ואת המדינה כדי שתוכל להמשיך להתקיים'. "כשהמדינה קוראת, באים. הצורך בגיוס החרדים לא נולד היום, אבל איכשהו הוא תמיד היה בצד. התווכחנו לגביו, הבענו את דעתנו, והמשכנו הלאה כשכלום לא קרה. סיפרנו לעצמנו שהתהליכים החברתיים יעשו את שלהם, שהזמן יעשה את שלו, שהמציאות תעשה את שלה. זהו. אי-אפשר יותר. יש פה ציבור גדול שנחנק. נחנק מהלחץ, נחנק מהדאגה, נחנק ממאות ימים מחוץ לעבודה" – עמוד אחרון – "נחנק מהפרֵדות החוזרות מהמשפחה, נחנק מהעלבון, נחנק מהמציאות שבמסגרתה חיה לצידנו קבוצה שכל מה שמתרחש פה לא מביא אותה לנקוף אצבע". אלה דברים – זה כבר לא המכתב שלה. "אני גאה לחיות בציבור שמקדש את השם, ודאי מול המופע הגדול כל כך של חילול השם שאחראי לו הציבור החרדי. בסביבה שלי, ככל שאני מיטיב להכיר אותה, לא יהיה איש שלא יתייצב בסיבוב הבא בגלל חוק כזה או אחר שיעבור בכנסת. כשהמדינה קוראת, באים. בכל מזג אוויר ובכל סיטואציה פוליטית. אבל הכעס הולך וגדל והוא רגע לפני פיצוץ. החברה החרדית בישראל תיזכר לדיראון עולם בשל ההשתמטות שלה מאחריות לגורלו של העם היושב בציון, בשל ההתנכרות שלה לאחיה ובשל השימוש הציני שהיא עושה בתורה הקדושה כדי להכשיר את כל אלה". עד כאן דבריו של העיתונאי קלמן ליבסקינד, שמשקפים נאמנה את התחושות, אני חושב, בכל בית דתי-לאומי בשנה האחרונה. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, עשר דקות. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. לילה טוב, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, האנשים שכאן וערים, עובדי הכנסת, מאבטחים, אנשי הסיעות, יועצים משפטיים וכו', יש לי כאן, כרגיל, נאום על תאונות דרכים, אבל הנושא הזה, כמו נושאים אחרים – אני מרגיש שקצת כדאי להגיד כמה מילים, כי פשוט, אנחנו במלחמה, וכמובן שככל שאנחנו נתמיד אנחנו גם מנצחים, אבל איכשהו אנחנו לא יכולים להימלט מהרצון הזה לרדוף את כל מי ששונה מאיתנו, להתמקד בפחד ובחרדה, ולהגיד לקבוצה גדולה של אזרחים ישראלים שמבחינתנו, אם הם לא יהודים הם תמיד יהיו מסומנים כבוגדים. כל הדבר הזה הוא לדעתי מהווה חולשה של מדינה חזקה שמאמינה בעצמה, של מדינה שמאמינה בשוויון זכויות גמור לכל אזרחיה. החוק הזה, עוד חוק שמאיים על מי שתומך בטרור, יש עוד חוק שמגרש את המשפחות של תומכי טרור ברביעי – הכול נשמע נכון, גם קשה להתווכח עם זה כשמסתכלים אחד על אחד על כל הדברים. אבל יש המון חוקים שמטפלים בזה. מי שמעודד טרור או עוסק בטרור – יש מספיק חוקים במדינת ישראל שאמורים לטפל בו. הבעיה שלנו זה שאנחנו יותר מדי מחוקקים, יותר מדי מדברים ופחות מדי עושים. וגם אם עושים, העשייה רק מנציחה את הגזענות ואת חוסר השוויון. כי האכיפה היא בררנית, הפנייה והכוונה בכל החקיקה ובכל ההחלטות האלה היא מאוד מאוד ברורה ובררנית. ואף אחד לא חושב שילכו ויבדקו אם יש עובד הוראה במוסד חינוך ביישוב יהודי שמסית לטרור ואחר כך ישללו ממנו תקציבים. ברור לכולם על מה מדובר, ולצערי, במקום שנהיה מדינה שכבר ותיקה וחזקה, עם צבא חזק, נאמין למה שאנחנו אומרים, נהיה חזקים ובטוחים בכוח שלנו ובעמדתנו – אנחנו כל הזמן מנסים להזכיר לכולם. אולי זה מראה משהו על עצמנו, על הקואליציה הזו. עד כמה הכול בסכנה, והכול עומד להתפרק, ואו-טו-טו הטרוריסטים מכרסמים בתוכנו, וכל הזמן כולם חשודים בזה שהם לא נאמנים ולא פטריוטים. זה לא מזכיר דמוקרטיה, זה מזכיר סוף של דמוקרטיה ותחילתה של דיקטטורה לאומנית. זה גם מתחבר לנושא שעליו בכלל רציתי לדבר, שזה התאונות, תאונות הדרכים. כמו הרבה מאוד מדינות לא דמוקרטיות אנחנו סובלים ממכת תאונות דרכים הולכת וגדלה. במדינות ה-OECD, העולם המפותח, אנחנו כבר במקום האחרון בכמות ההרוגים פר נפש בתאונות דרכים. משהו שהוא לא פחות כואב זה נושא הצעירים – הילדים, הנוער, התינוקות – שנהרגים בתאונות הדרכים. יש לנו 2.6 מיליון ילדים ובני נוער מגיל גן עד כיתה י"ב שהולכים בכל יום, בכל בוקר, לבית הספר או לגן. יש כאלה שלא זוכים לחזור. בחמש השנים האחרונות נפגעו 6,000 ילדים ובני נוער בסביבת בתי ספר. 35 נהרגו. מתו, נדרסו, סתם. ילדים, נערים, תינוקות, שהמשפחה שלהם לא תיראה אותו הדבר, ההורים שלהם לא יהיו אותו הדבר, האחים שלהם לא יהיו אותו הדבר, והעתיד שהם היו אמורים ליצור כבר לא יהיה אותו הדבר. אני אתן מספר דוגמאות. יש כל כך הרבה, אבל אני אתן כמה. בחודש פברואר השנה, ילד בן ארבע נהרג בדרך לגן ברהט, כאשר נדרס על ידי אופנוע. בשנה שעברה במרץ שלושה ילדים בגיל שלוש וארבע נדרסו למוות בדרכם לבית ספר במזרח ירושלים. יגידו אנשים – זה בפזורה. מה זה משנה? אז יגידו אנשים – זה במזרח ירושלים. מה זה משנה? אבל למי שזה משנה, לפני שנתיים, באוקטובר, יואל דוד לנדאו יצא מבית הספר לכיוון ביתו, חצה את הכביש, ונפגע ממערבל בטון שלא הבחין בו. יואל, זיכרונו לברכה, בן ארבע, נהרג במקום. אני אתן עוד. בספטמבר 2022, מאור יוסף בן העשר היה בדרכו לקניון יחד עם חברים אחרי בית ספר, באשדוד. אוטובוס לא הבחין בו, פגע בו – כי הוא בן עשר, הם קטנים, קשה לראות אותם – ומותו של מאור, זיכרונו לברכה, נקבע במקום. באותה שנה, ביוני 2022, נער בן 13 תלמיד בית ספר המנחיל מרמת גן נהרג מפגיעת רכב בעת שחצה באזור בית ספרו. במרץ אותה שנה, מרץ 2022, ילד, דרך אגב חרדי, נהרג מפגיעת רכב בחיפה כאשר היה בדרכו בחזרה מבית ספר. בפברואר 2022 דניאל בן ה-13 נהרג מפגיעת משאית בזמן שרכב על קורקינט חשמלי, גם אם זה לא היה חוקי. באוקטובר 2021, נער בן 17 שהיה בדרכו לישיבה התיכונית שלו בעוצם, נהרג מפגיעת מכונית בכניסה ליישוב. בדרך כלל אני מקריא המון המון תאונות דרכים, אבל כאן נתתי דוגמה פחות או יותר לכל מקום במדינת ישראל, לכמה גילים, לכמה רקעים שונים. זה מראה שיש מקומות שבהם סביבת בית הספר פשוט מסוכנת. עשינו על זה דיונים בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים, עוד לפני שהתפטרתי ממנה. הייתה לי שאלה מאוד ברורה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים וגם למשרד החינוך: לא פותחים בית ספר בלי שיש אישור של כיבוי אש, יש תקן כיבוי אש. לא פותחים בית ספר בלי הרבה מאוד אישורים אחרים – של משרד הבריאות, של המשרד לביטחון הפנים, של משרד החינוך. אבל אף אחד לא בודק למה אין תקן – או אני שאלתי גם את המשרד למה לא קובעים תקן לבטיחות בדרכים בסביבת בתי ספר. הרי כולם יודעים מה הרחובות שמזינים את בית הספר, כולם יודעים מה הדרכים להגיע לבית ספר. אני אגיד לכם יותר מזה, יש תורה שלמה, בין-לאומית, עם עדכונים בארץ, איך צריכה להיראות סביבת בית ספר. כולם יודעים. אבל איכשהו כשהיה דוח, סקר של הרלב"ד יחד עם "עיניים בדרכים", כמעט ברוב בתי הספר נמצאו ליקויים. באופן לא מפתיע, בתי ספר שהיו מסוכנים מבחינת בטיחות בדרכים – רובם היו בפריפריה, אצל אוכלוסיית דוברי ערבית ואצל חרדים. כשאני הייתי יו"ר הקואליציה הבאנו 10 ואחר כך 20 מיליון שקל לשיפור בתי הספר האלה, ללא מצ'ינג, כדי שלא יגידו הרשויות: אין לנו כסף. איפה שזה קרה לא היו יותר תאונות. אבל יש מקומות שאנחנו גילינו שלא יכולים אפילו לתקן אותם. יש בית ספר שהכניסה אליו היא מתוך הכביש. זאת אומרת, כדי להיכנס לבית ספר ילד צריך ללכת בכביש ולהיכנס לבית ספר. אין לו דרך אחרת. אין מדרכה. ואף אחד לא מתקן את זה. האטימות הזו, חוסר האחריות, אף אחד לא משלם את המחיר, לא בשלטון המקומי, לא במשרדי הממשלה וכמובן לא במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים ניתקה את נושא הבטיחות בדרכים ממשרדה, היא לא קוראת לעצמה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים. אין תוכנית לאומית לבטיחות בדרכים. אף אחד לא נושא באחריות. אף עובד משרד לא שילם את המחיר, לא כספי, לא בפרנסה שלו, לא פלילי, על מחדלים שנעשים, וברור שהם נעשים כל הזמן ולא מתוקנים, ובעקבותיהם אנשים מתים. זה הכול חלק מאותו דבר. אנחנו הופכים להיות מדינה שבה השלטון קובע מה חשוב ומה לא חשוב, שבה השלטון קובע מה העובדות שאליהן מתייחסים ומה העובדות שאותן משנים. שלטון שקובע מה מעניין ומה לא מעניין, מה חשוב, מה לא חשוב, זה שלטון שבסופו של דבר כל מי שלא יהיה דומה לו יהיה תחת מתקפה, כל מי שיאיים עליו יהיה תחת מתקפה. יאיים – אני מדבר לא במובן הקיומי, אלא במובן הבסיסי. אני כבר מסיים, אדוני. לצערי, בדרכים ילדים ימשיכו למות, אנשים ימותו סתם. וברחבי מדינת ישראל קבוצות שלמות של אוכלוסייה יוגדרו כאויבים בפוטנציה או ככאלה שצריכים להוכיח את נאמנותם – אדוני היושב-ראש, אני מסיים. רק תחשבו, רק תחשבו אם זה מרחיק את אותם אנשים או אם זה הופך אותם לשותפים לעתיד של המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת, מה שלומך, בועז? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אהלן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום התגייסו שתי בנות מיוחדות לצבא: יעל אשל ויובל מרציאנו. אלה אחיות של רוני אשל ונועה מרציאנו שנרצחו, נפלו בצבא. ראיתי היום שהאחיות שלהן התגייסו. אני לא מרבה להתרגש, אבל איזו גדלות. זה פחות משנה, או שנה אחרי החורבן שהם חוו, בטח ובטח בחמ"ל, וכל מה שהמשפחה חווה – מגיעים לבקו"ם, מגיעות לבקו"ם, המשפחה מגיעה ומגייסת את הבנות. ומהבקו"ם שהן מתגייסות אני מגיע לפה ואנחנו נעסוק השבוע בחוקים כאלו ואחרים שממשיכים את ההשתמטות, וכאילו הכול סבבה. אנחנו הנחותים – ככה אני מרגיש, השר בן צור. אנחנו הנחותים נמשיך לעשות את זה. ואתם? אתם הפריבילגים, אתם מורמים, אתם מעלינו. אנחנו צריכים כאילו להמשיך לעשות את שלנו, ואתם – בסדר גמור. חס וחלילה, שאף אחד לא יפגע באורח החיים שלכם. וזה מתחבר לעוד משהו, השר בן צור. תגיד, למה אני בן ערובה שלך? למה אתה לא נותן לי להגיש בקשה להנחה במעון יום? מה הקטע הזה? אני באמת שואל, מה הקטע הזה? כל המדינה לא יכולה להגיש בקשה להנחה במעונות היום, כי יש אי-הסכמה בינך לבין היועצת המשפטית או בינך לבין החוק. מה? מה, אני בן ערובה? אני לא מבין את האירוע הזה. יש לך תשובה טובה לזה? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> היועצת המשפטית – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה השר. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> – – שלא רוצה לקיים את החלטת הממשלה. מה לעשות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אסביר לך מה לעשות. תפתור את הבעיות שלך עם היועצת המשפטית בנוגע לאוכלוסייה החרדית. אני ואתה כנראה לא נסכים בשום דבר לגבי מה שקורה איתכם, אבל שאר 70,000 בתי האב במדינת ישראל שזכאים להנחה, תן להם לקבל את ההנחה. מה, הם בני ערובה שלך בגלל סכסוך עם היועצת המשפטית לממשלה? ואגב, הסכסוך שלך הוא לא עם היועצת המשפטית לממשלה, הסכסוך שלך הוא עם החוק. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אתה רוצה רק לדבר או גם לשמוע? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח לשמוע. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> יש החלטת ממשלה שבתוך שלושה חודשים, בינתיים להקים ועדה. ההחלטה הזאת הייתה בשיתוף עם הייעוץ המשפטי לממשלה. שעה לפני – – – החליטה היועצת שההחלטה הזאת, יש לה מניעה משפטית – עשינו את כל ההחלטה עם הייעוץ המשפטי לממשלה, עם ד"ר גיל לימון. עבדו חמישי, שישי ומוצאי שבת כדי להביא את החלטת הממשלה הזאת, שבה הייתה אמורה לקום ועדה שתיתן את המסקנות שלה תוך חודש, ואז היינו משחררים מייד את כל התקנות. זאת הייתה החלטת הממשלה. היועצת המשפטית החליטה שעה לפני שיש לזה מניעה משפטית. לא כתבה את זה, אלא הורתה ליועצת המשפטית אצלי במשרד לא לחתום על התקנות. אני זימנתי את היועצת המשפטית והחשב לוועדה, ובה אמרתי להם שיש החלטת ממשלה – אתם תחתמו על התקנות, ואנחנו נקים ועדה בשיתוף הייעוץ המשפטי לממשלה. והוועדה הזאת ישבה אפילו ישיבה אחת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי, אוקיי. אז מה שאתה מתאר הוא שיש לך סכסוך עם היועצת המשפטית. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אין לי סכסוך עם היועצת המשפטית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לך סכסוך. היא לא הגיעה, כן הגיעה, כן כתבה, לא כתבה. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אין לי סכסוך עם היועצת המשפטית – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אז למה אני לא יכול להגיש בקשה? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> כי היא מנעה מהיועצת המשפטית לחתום על התקנות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה זה קשור? זה לא שעכשיו יש ליועצת המשפטית חוות דעת נגדי, או נגד שני בני זוג שעובדים ולא יכולים להגיש בקשה. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אתה נשאר עם הדעות של עצמך. אני אומר לך מה המציאות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, כן. לא שכנעת אותי. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> לא שכנעתי אותך, אז אל תשתכנע. אבל אני שר. אני מחויב להחלטות הממשלה, נקודה. לא להחלטות של היועצת המשפטית. גם היא מחויבת להחלטות הממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> עם כל הכבוד, היא לא ממשלה בפני עצמה. כשהממשלה מחליטה לחתום על משהו, גם אם זה לשלושה חודשים. אגב, היא יודעת – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר בן צור, אתה שר בממשלה. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> שנייה, דקה. לא, לא. תקשיב, תקשיב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מחויב לפי חוק, ואם החוק – – – << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> תקשיב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, אני מקשיב לך, אבל מה שאתה אומר לא עונה לשאלה שלי. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> היועצת המשפטית נתנה פרשנות לחוק שעליו יש ויכוח. אבל לא זו הנקודה. היועצת המשפטית עצמה גם יודעת שבמידה שהיינו הולכים למתווה של שלושה חודשים, יש חוק הסתמכות, והמתווה הזה היה ממשיך לכל השנה, בלי החרדים, אחרי שלושה חודשים. היא יודעת את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל מה זה קשור? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> שנייה, תן לי. אתה לא שומע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני כן שומע. קודם כול אני לא שומע כי אתה רחוק, אבל אוקיי. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> מטעמי אגו – אתה שומע אותי או לא? מטעמי אגו היועצת המשפטית החליטה שיש מניעה משפטית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אתה מעניש אותי. אני לא יכול לקבל הנחות. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אני לא מעניש אותך. יש לי החלטת ממשלה שאני צריך לפעול לפיה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לך החלטת ממשלה שאני לא יכול להגיש בקשה? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> יש לי החלטת ממשלה – – – מתווה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לך החלטת ממשלה שאני לא יכול להגיש בקשה? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> יש לי החלטת ממשלה על איך אני חותם על התקנות. נקודה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיד, אתה, היום, דה פקטו, בגלל שיש לך סכסוך ספציפית לגבי 6,000 חרדים שעונים על הקריטריונים – עם היועצת המשפטית לממשלה או עם החלטת בג"ץ – אתה מחזיק 70,000 בתי אב במדינת ישראל כבני ערובה, כי אתה לא מוכן לפתוח הנחות. זה נראה לכם בסדר גמור. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אני לא מחזיק אף אחד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה כן. במקום שאנשים יקבלו 50%–60% הנחה במעונות היום, אנשים משלמים 100%. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אתה יכול להגיד – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולא רק זה. כמו שאתה יודע, במשפחתונים רכיב השכר של אותן סייעות הוא חלק מההנחה שאתה מסבסד. אתה פוגע גם בשכר של אותן סייעות וגננות במשפחתונים. אתה גם יודע את זה. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> ולא אכפת לך שייסגרו 1,000 משפחתונים כתוצאה מהחוק הזה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני השר או אתה השר? אתה השר. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> לא אכפת לך? לא אכפת לך? אני אומר לך – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה אמור לטפל בזה, כי אתה אף פעם לא בא – כמו שעשינו עם נשות המילואים – אל תעשה לי ככה עם היד בזלזול. אל תעשה ככה. אתה השר ואתה מחזיק את עם ישראל – לפחות חלק ממנו – כבני ערובה, כי יש לך בעיה עם אלו שלא משרתים. יצא לך בעיה. אין מה לעשות, צריך להודות בזה. החלטת ממשלה – קבעתם לפעול לפי מתווה. השר בן צור, דה פקטו, בסוף, צריך להודות בזה, גם אם זה כואב, גם אם אני ואתה לא מסכימים. אתה מחזיק בני ערובה. אתה לא נותן לנו להגיש בקשה להנחה, ואתה פוגע גם בסייעות וגם במשפחתונים, כי יש לך מאבק. יכול להיות שאתה צודק במאבק, אבל עדיין אתה מחזיק אותנו בני ערובה; כי אתה אומר: אם הם לא יקבלו, אף אחד לא מקבל. זה מה שאתה אומר. זה כמו ילד במגרש כדורגל שהמשחק לא טוב לו, והוא לוקח את הכדור ואומר: אם אני לא משחק, אף אחד פה לא משחק. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> טוב. מיותר להסביר כי אתה לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא מיותר להסביר. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> תישאר בעמדתך. הכול בסדר. כשאני אדבר אני אסביר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, בסדר. אני אישאר בעמדתי, וכנראה אתה תישאר בעמדתך. אבל מה שבטוח, מחר בבוקר כשאנשים יפתחו את הבקשה שעשית באתר עם המחשבון הנהדר שעשית, עדיין הם לא יוכלו לבקש בקשה להנחה במעונות היום. עוד חודש הם ישלמו מחיר מלא. הכול טוב. אני בדעתי, אתה בדעתך, ובסוף המציאות תומכת במה שאני אומר. אין לתאר. באמת. אין לתאר את הסערה המושלמת בין המנהיגות שקיימת היום לבין המציאות במדינת ישראל. חנמאל דורפמן ציין את זה – תגיד, בועז, אנחנו היום כבר לא ב-4 בנובמבר. לפני 29 שנים נרצח ראש ממשלה במדינת ישראל. תגיד, אתה יודע כמה מחברי הקואליציה כתבו משהו לזכרו? כמה? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> היום? אתמול כאילו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> היום – אתמול, נו, כן. לפני שעתיים אתמול. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> הוא כבר לא טרנד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. נו, נגיד, כמה? השר בן צור, אתה יודע? או שגם זה דעתי, כי זו גם מציאות. << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אתה יודע כמה מחברי האופוזיציה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לא ספרתי. אתה רוצה להגיד לי? << קריאה >> שר העבודה יואב בן צור: << קריאה >> אז אני לא ספרתי את הקואליציה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך. המספר הכי קל בעולם: אפס. אפס. ראש ממשלת ישראל, זה שהסתובב עם ארון קבורה בצומת רעננה, לא כתב אפילו מילה אחת. משהו. ראש ממשלה במדינת ישראל נרצח – אפס. כמה כתבתם על היועצת המשפטית היום – אתה לא כותב על היועצת המשפטית, אתה בסכסוך עבודה איתה – כמה כתבתם על מזכיר הממשלה. אפס אנשים כתבתם. מילה אחת. איזה פח, באמת, כאילו. הגדיל ועשה והעלה אפילו פייגלין. קראת אותו? הוא לא בטוח שזה יגאל עמיר. כאילו, זה היום הזה שאי-אפשר לדבר עליו, שהמחנה הלאומי תוקפים אותו. בטח שתוקפים אתכם. הוא לא בטוח שיגאל עמיר עשה את זה – אם הוא עשה את זה. ציטט אז קריב כשהוא ירד – והבאתי את הציטוט המלא של חנמאל דורפמן, ראש המטה של בן גביר. הוא התראיין, והינה לקט מהפנינים: "אני חושב שהאירוע הזה יצא מפרופורציות". אני חושב ש"רצח הוא אירוע נקודתי ולא צריך להפוך אותו לאירוע כזה גדול"; רבין בגד בעם ישראל, הוא בגד בארץ ישראל, אין מה לעשות ממנו איזה גיבור. רבין בכלל לא נלחם בערבים. הכול היה לצרכים פוליטיים. עכשיו, מדינת ישראל נעה בין בן גביר מהסמל של הקדילק – גם על זה דיברתי קודם, בציטוט מחקירה בשב"כ יגאל עמיר אמר שהוא שמע שהוא רוצה להרוג אותו, לא משנה – לבין היום, שהוא השר לביטחון לאומי. אבל באמת אני אומר, וכמה פעמים כבר אמרנו את זה שזה כבר מאבד משמעות: איזה אפסיות צריכה להיות להנהגה במדינת ישראל, שלא יודעת לציין במילה אחת, בין אם זה ציוצים בטוויטר – או אפילו פה, כשאתם עולים ומציינים את זה שראש ממשלה נרצח בישראל. לא עשו לו טקס כי המשפחה ביקשה, אבל לא הייתה לכם מינימליות של כבוד כדי להזכיר אותו. מתוך 68, 64, שאני בדקתי – אני לא זוכר – אפס מכם צייצו ודיברו על זה. אפס. ואפס הוא לא סתם מספר, כי הוא לגמרי מייצג אתכם. בנוגע לחקיקה הפטריוטית שלכם – יש איזה גל פטריוטיות – גם עכשיו בהצעת החוק שהייתה קודם עם מכוני הכושר, צווח פה אלמוג כהן שאנחנו לא פטריוטים, ואנחנו בולשביקים: אתם לא דואגים לבחור מהשב"כ, והוא לא רואה עורך דין. הוא באמת נתן לי פה מניפסט של מרקס כאילו הוא איזה ראש עירייה, קולחוז, בברית המועצות לשעבר. אני רוצה לומר לכם – לא לכם, כי אף אחד מכם לא נמצא פה – אתם האחרונים בעולם שתלמדו אותנו על פטריוטיות. האחרונים בעולם, כי אתם קואליציה של משתמטים. זה לא מעניין אותי מה עשיתם בצבא, מה חלקכם עשה בצבא. אתם היום, אחרי 7 באוקטובר, קואליציה של משתמטים. פשוט ביזיון לעם ישראל, שאנחנו צריכים להיאבק איתכם כדי שתישאו איתנו בנטל. אתם מנותקים מהעם. אדוני היושב-ראש, הבייס שלכם הוא הראשון שיראה לכם מאיפה משתין הדג, מה שנקרא, כי בבחירות הוא יראה לכם בדיוק למה אתם בוגדים בו. לא בוגדים במובן הרע של המילה – למרות שזו מילה די קשה – אבל אתם עושים בדיוק ההפך ממה שהבייס שלכם רוצה, ואתה רואה את זה. איך אתם יכולים היום להסתכל על אנשים ולהרצות לנו שאנחנו נגד החיילים, כשאתם יורקים על החיילים שלכם, שלנו? שר האוצר בוכה בישיבת הסיעה, אבל שבוע לאחר מכן הוא ממשיך לקדם חקיקה שפוגעת במשרתי המילואים. אתה לא יכול יום אחד לבכות, ולירוק עלינו בצד השני. זה לא עובד ככה. אתם מתלהבים מקרויזר, שעושה מילואים, אבל אותו קרויזר הולך להצביע על חוק שדופק את המילואימניקים. אתם פשוט משקרים לציבור שלכם, והציבור שלכם, לא יכול להיות שהוא יקנה את זה יותר. אתם לא יכולים להתלהב כאילו אתם פה איזה – כל אחד נהיה נפוליאון. ההוא בצבא, ההוא כבר יודע מה לעשות. כל איזה מש"ק ת"ש פה חושב שהוא אני לא יודע מה, איזה טייס בשייטת מטכ"ל, כמו שעלה פה היום דודי אמסלם. בכלל זה נהיה טרנד, אנשים עולים ומשקרים כאילו באהלן-אהלן. הכול בסדר. עולה פה דודי אמסלם ואומר שיאיר לפיד לא שירת בצבא. עכשיו, הוא יודע שיאיר לפיד שירת בצבא, אבל זה נהיה לגמרי נורמלי שאנחנו מקבלים את השקרים האלה. זה חלק מאותו שטנץ של חקיקה פטריוטית. הוא צועק. עכשיו יש לו גם בעיה עם חבר שלו שנפטר – אני משתתף בצערו – ומי אשם במוות של חבר שלו? היועצת המשפטית לממשלה. תמיד מצחיק אותי – לא תמיד מצחיק אותי, אלא תמיד מצחיק אותי לאחרונה – שיש ניסיון לצמצם את תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. כי מה אומרים ליועצת המשפטית לממשלה, שלי? מה אומרים לה? את יועצת. נכון? מה יגיד בן צור: אני השר, אני קובע, את רק יועצת. אז נהיה קטע למזכיר הממשלה; אם אנחנו נוקטים את אותה גישה, אם היא יועצת, אז אתה כולה מזכיר. אז תזכיר לשרים שיש להם ישיבות, תודה רבה ושבת שלום. יש ישיבות ממשלה, תזכיר להם. אל תתערב. פעיל פוליטי של ביבי נתניהו, היום הוא מזכיר הממשלה בישראל. אז אם אתה מזכיר, תזכיר. זה התפקיד שלך. אנחנו היום בצמצום ההגדרות. המשך חקיקה פטריוטית מגיע אלינו היישר אל השר AP, הלוא הוא קרעי, דוקטור לגימטרייה ולהנדסת תודעה. היום היה דיון בחוק שהוא לא קשור אליו. הוא בכלל לא קשור לחוק הזה, כמו החוק של דנינו. יש יוזם אחד להצעת החוק, אדוני קלנר. הוא החליט שהוא רוצה – שימו לב, נכון יש את החוק שמאפשר לסגור שירותים בגלל שימוש – כמו אל-ג'זירה, שירותים שאפשר לסגור, ואז הוא הלך לאיזו מצלמה שאל-ג'זירה שאבה מ-AP, אתם זוכרים את הסיפור? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בטח. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי 24 שעות עשו לו מה שנקרא במשטרה "לקפל". קפל את עצמך, תחזיר את AP וסע הביתה. אבל הוא עכשיו רוצה גם לסגור את האינטרנט, את שידורי הלוויין, וכל מקלט או רסיבר או לא יודע מה שיש חשד שמא מדובר בארגון טרור, כל מי – בוגד בעם ישראל, לא משנה. אתה מגיע לדיון, ואין כלום על החוק. כולם נגד החוק. זה לא אפקטיבי. הם חיים באיזה עולם, יש להם בכלל אספירציות שהם עכשיו יילחמו בלוויין וינתקו בדיוק את הערוץ הזה. את מגיעה לדיון – תשמעי, כלום. אבל זה חלק. אתם רק טובים בהצעות חוק, בשמות. אלה שמות מעולים. דה פקטו, כל בליץ החקיקה שלכם נגד הטרור הגדול בשנה האחרונה לא הצליח בכלום, מהסיבה הפשוטה: כשאני מודד ביטחון אישי, נכשלתם כישלון אחר כישלון אחר כישלון. האמת היא שאתם כבר שנתיים – עוד מעט שנתיים. מתי הכנסת נבחרה? 15 בנובמבר, נכון? מתי הכנסת – – – << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> חזרה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הכנסת העשרים-וחמש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בנובמבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בנובמבר. שנתיים פלוס-מינוס. שנתיים אתם חברי כנסת, שנתיים פחות חודשיים, לקח לכם חודשיים להקים ממשלה. אני נשבע שבמשך כל הזמן שמתן דיבר – מתן דיבר 40 דקות והקריא כתבה של קלמן ליבסקינד; מכיוון שקראתי אותה לא הקשבתי לו, מחילה, וניסיתי לחשוב באמת על דבר אחד טוב שהם עשו. אמרתי – נשבע לך: אני רוצה לפתוח בדבר אחד טוב, כי ככה אולי תקשיבו לי יותר, כשאחמיא לכם קודם. אדוני היושב-ראש, ואללה, לא הצלחתי. לא הצלחתי. שום חקיקה שהעברתם. כלום – טוב, לא טוב; שום דבר טוב ממשלת ישראל לא עשתה. אני עברתי גם על השרים. אלי כהן – סתם כי הוא מולי עכשיו – מה הוא עשה? מה הוא עשה? עשה פינג-פונג עם שר הביטחון המיועד, שעכשיו הוא שר החוץ. בעוד חצי שנה – אני כבר לא יודע מתי – הם אמורים שוב להחליף ואז שוב להחליף. זה מה שנהיה ממשרד החוץ שלנו. משרד החוץ שלנו נראה ככה וההסברה במדינת ישראל נראית ככה, כי ככה מתייחסים. הכול כאילו עושים פה משמרות של יושב-ראש בפיליבסטר – עכשיו אתה, קודם הייתה זו, אחרי זה יבוא זה. תגיד, ככה מתנהלת המדינה שלנו, עם שר חוץ כזה. עלה אושר שקלים היום ואמר לי, אם את זוכרת: למה אתם לא יודעים לפרגן על ההצלחות? יש הצלחות. אבל מה הכשל הלוגי, ואני שומע את זה ומתפוצץ? אתה לא יכול לבקש שנפרגן לך על ההצלחות כשלא לקחת את האחריות על הכישלון. זה לא עובד. זה לא עובד. זה לא יכול לעבוד. אתם לא יכולים להתלהב כשצה"ל מחסל את נסראללה, אבל להשחית את הרמטכ"ל ואת כל זרועות הביטחון כל השבוע. לא יכולה חברת הכנסת סון הר מלך להפגין נגד יהודה פוקס, אלוף פיקוד המרכז לשעבר, ולחלק פיצות לאנשים שתוקפים חיילי צה"ל, ולהגיד: אני בעד חיילי צה"ל. זה לא עובד. לא יכולה בכל יום לעלות טלי גוטליב, לבקש לפטר את ראש השב"כ, להגיד שהוא עובד נגד ראש הממשלה, ואז למחוא כפיים ולהגיד לי: למה אתה לא מתלהב מההצלחות של החיסול של דף, של החיסול של סנוואר, של החיסול עם הביפרים, נגיד, או כאלה. זה לא עובד. איזה מוח מעוות יש לכם שאתם אשכרה עושים את זה. בהמשך לזה, עלו פה היום חבר כנסת אחר חבר כנסת אחר חבר כנסת – בכלל אושר שקלים הגדיל ואמר שצריך לפטר את גלנט. הוא בכלל, עם מסמך פיטורי גלנט. הם עולים פה חבר כנסת אחר חברי כנסת, ביודעם כשכל אחד מהם יודע שיש צו איסור פרסום על הפרשה, אבל מה מכונת הרעל יודעת לעשות מעולה? << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> סיימתי את הספר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל שלא סיכמת לנו את זה בנאום שלך. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> אסכם עוד מעט. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה מכונת הרעל עושה מעולה? היא ממציאה לה סיפור או מקבלת דף מסרים ממיאמי לגבי מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו, ועכשיו אנחנו בעולם שלא חוקרים את החוקרים; מי יחקור את החוקרים; ולמה מי שבודק את ההדלפות עושה הבדלה בין מה כן ומה לא? הרי ברור שתגידו את זה. אתם מנצלים את זה שאנחנו כאילו אחראיים – לא כאילו, אחראיים – אנחנו נותנים לדברים להתנהל, נותנים לחקירה להתנהל, ולא ממציאים לעצמנו סיפורים ולא יודע מה, ומתחילים להמציא נרטיבים ולראות איך שוב אתם מוציאים את בנימין נתניהו והוא כמובן לא קשור לכלום. הוא לא העסיק את הדובר, הוא לא קשור לדובר, הוא בכלל לא יודע מה שמו של הדובר, הוא אפילו לא יודע שהדובר הוא דובר, הוא בכלל נקלע לאירוע במקרה לחלוטין. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא ידע, נו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא ידע, לא. כמובן, אתם ממציאים לעצמכם סיפור. ואז אתם עולים לפה, מנצלים את זה שאתם יכולים להגיד כמעט הכול ולא יעשו לכם שום דבר, וממציאים מכונת רעל, שעובדת כמובן נגד הצבא, נגד אמ"ן, נגד השב"כ. עכשיו השב"כ הוא קונספירטור שרוצה במיטוט שלטונו של בנימין נתניהו. אנחנו בשנייה אחת שכחנו את זה שאנחנו מפרגנים לכוחות הביטחון, אוהבים את כוחות הביטחון, עומדים לצד ההצלחות של כוחות הביטחון, ועושים מסיבות עיתונאים – גם אם זה בשבת, גם אם זה בשישי, גם אם זה בחגים. אנחנו נוסעים, ואין שום בעיה בחילול השם, והכול בסדר עם לעשות מסיבות עיתונאים ביום שבת – בהצלחות. אבל בכישלונות אין אף אחד. אנחנו אשמים, היועמ"שית אשמה, כולם אשמים חוץ מכם: לא הסכימו איתי, כן עשו איתי, שעה לפני. אבל בסדר גמור. שאלה, אדוני היושב-ראש. תגיד, כמה עצורים שפרצו לבסיס צה"ל בבית ליד יש? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אפס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. בהמשך לאפס, אני חושב שאני אקרא לזה נאום האפסים. אפס עצורים, למרות שיש מצלמות, למרות שכולם מצולמים, למרות שתקפו שם את חיילי צה"ל. הכול מצולם. אפס עצורים כמעט 100 ימים לאחר הפריצה. אפס עצורים. כי זו המדינה שלנו. בבית ליד אנחנו רואים בדיוק את המדינה ואת המשטרה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אבל בזריקת החול נורא מהר עצרו, לא? איזו יעילות, זה משהו – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קובבות. ובחלוקת פליירים בבית כנסת, ביום שישי, וכשתולים פלייר על העמוד ליד הבית של וסרלאוף, לא עוצרים אותו תוך שלוש שעות? באו יחידה ולקחו אותו מהבית; בן אדם שתלה פלייר 4A. אבל על מי שפרץ לבסיסי צה"ל – 100 ימים, אפס עצורים, כשהכול מצולם. זו משטרת ישראל וזה האנרכיסט שהסית לרצח ראש הממשלה. ככה הוא מנהל את המשטרה. היום גם תקפו שתי חיילות צה"ל בגז מדמיע. מי תקף אותן, אדוני היושב-ראש? מתנחלים. כמה עצורים יהיו? אפס. מקסימום אולי יקבלו מגש פיצה מסון הר מלך מחר בבוקר. ככה אנחנו עובדים. זו המדינה שלנו. עמית הלוי עם החוקים שלו – מחר אני עושה דיון על טבריה, חבר הכנסת בליאק, אתה זוכר? אנחנו עושים דיון על טבריה, ותמיד כשאני שומע את השם טבריה, תמיד קופץ לי עמית הלוי. לא יודע למה. הקואליציה הזאת מתעניינת בטבריה – לא שהיא קורסת כלכלית; לא שיש ירידה של 80% בסליקה של בתי עסקים; שהטיילת גמורה; שהעסקים שם בקריסה. שמענו היום שגם יש 12% ירידה בפתיחה של עסקים חדשים. מתי אתם יודעים איפה טבריה? כשאתם רוצים למנות ראש עיר. מאז שפסלו לכם את החוק הביזיוני באמת, שעמית הלוי הגה בעת סיור במנהרות ארכיאולוגיות בטבריה. שם אתם נזכרים בעיר טבריה, אבל כשהעיר טבריה צריכה את ממשלת ישראל שתעזור לה ותשקיע בה, כי המלונות היו מפוצצים במפונים שלא תרמו במאומה לפריון של הרשות, שם אתם נעלמים. ואם כבר אנחנו בצפון – קיצצו מהתוכנית. הלך פה וסרלאוף, שאמר – תיזכרו, חבריי חברי הכנסת,: אני סיימתי להצביע עם ממשלת ישראל, עד שההחלטה של 3.5 מיליארד שקלים לא מקוימת ומועברת לרשויות. חברים, עברה מעל חצי שנה; שקל לא עבר לרשויות, וגם התוכנית הגדולה של 31 מיליארד שקלים קוצצה להם. ראשי הרשויות באו לפגוש בשבוע שעבר, בערב, את שר האוצר, והוא אמר להם: שתי דקות. אני מסיים איזה דיון במשרד האוצר; שתי דקות, אני מסיים כמה דברים ואני חוזר ומדבר איתכם. חברת הכנסת טל מירון, את חושבת שהוא חזר לדבר איתם? לא. היום היה ציטוט גאוני לשר האוצר – אגב, מחר אתה כנראה תקבל את בקבוק הוויסקי שלך, חבר הכנסת בליאק: כלכלת ישראל נוכח המלחמה היא נס. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> עוד נס. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא פשוט שכח להגיד שזה נס קפה. הבן אדם לא איתנו, וזה כבר מדאיג, זה פשוט מדאיג. מה שעוד יותר מדאיג זה שכל מי שאמור היה להילחם למען השכבות החלשות, הבין את הפוטנציאל במלחמה בשכבות החלשות. כדי להגדיל את השכבות החלשות, הם הבינו בדיוק איך עושים את זה. למה אפשר לטפל בשכבה חלשה שהיא נניח 5%? בואו נגדיל את כמות המשפחות החלשות במדינת ישראל ואז אולי נתחיל לעזור להן. זו האג'נדה הכלכלית שלכם. החלטתם לאמץ מדיניות כלכלית שאומרת: די משעמם לנו במעמד הביניים, בואו נוריד את מעמד הביניים. לא צריך מעמד ביניים. נהפוך את כולנו לעניים. אחד לא נותן הנחות במעונות, השני שם מדבקות שחורות על פסטה, השלישי חושב שאנחנו בנס – – << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> תקופה של ניסים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הוא בכלל לא מבין למה צריך להוריד אשראי או מה המשמעות של דירוג האשראי שלנו. אף אחד לא מנהל, הקימו קבינט חברתי-כלכלי, מלחמה – מה השם המלא? הקבינט החברתי-כלכלי שאמור להילחם – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שמתכנס פעם וחצי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> פעם וחצי, פעמיים הוא התכנס. שנה ומשהו, שנה וחצי הוא פועל, פעמיים התכנס הקבינט החברתי-כלכלי. רק חסר שבנימין נתניהו יגיד שהוא נכנס לאירוע. שם באמת אפשר לסגור את הסיפור. תסתכלו מה זה, עלה פה דודי אמסלם, בן אדם שהיה צריך להגיד: אני השר לשיתוף פעולה אזורי ולחלוקת ג'ובים במדינת ישראל, ואני – כי אני מכיר ונוכח המציאות הקשה במדינת ישראל – מבין שתכלס אין לי עבודה, וצריך להודות בזה, כל פקיד או פקידה היום בלשכת התעסוקה עושה בערך מה שדודי אמסלם עושה, פשוט ביעילות טובה יותר ובאפקטיביות הרבה יותר משמעותית – ולהתפטר. כי תכלס, אין לנו עם מי לשתף פעולה באזור, אז השר לשיתוף פעולה אזורי הוא מיותר. עוד שרים מיותרים, אגב: ChatGPT, aka AP, שהוא רגולטור שולי במקרה הממש-ממש טוב, יש לו אפס יכולת למימוש אידיאולוגיה, השני זה שר המסורת שלנו, חברים וחברות, שהוא, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם שמעת את הריאיון – באמת, כל ריאיון שלו הייתי אומר שזה ריאיון – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שר המורשת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> המורשת. סליחה, מסורת זה עולם אחר לחלוטין. יש גם שר לזה, אני יודע שדאגת. שר המורשת שלנו, הלוא הוא עמיחי אליהו, התראיין ואמר בשבוע שעבר בריאיון לערוץ הכנסת, ש-7 באוקטובר לא היה קורה אם היה שר במשרד למורשת. שתי בעיות עיקריות: אחת, ב-7 באוקטובר היה שר למורשת. הטיעון שלך, שוב, בלוגיקה פשוטה, נפל. בעיה שנייה היא שהוא הבעיה. אין לי מה להגיד על זה, באמת, אין לי מה להגיד על זה. הוא גם חזר ואמר וניסה לתת איזה נימוק משמעותי, כי הצורך שלנו בחיבור למורשת מחזק אותנו. זה בעצם מה שהיה מונע את 7 באוקטובר. חזרתי על זה, שהבעיה ב-7 באוקטובר היא ש-7 באוקטובר קרה, לצערכם ולצערנו, ובאמת, מה עשינו 5,000 שנים, אדוני, השר בן צור, 5,000 שנים בלי שר למסורת? מהר סיני, הייתה תקלה, היה צריך להיות עוד דיבר אחד: השר למסורת. זה מה שהיה מתקן אותנו לאורך כל ההיסטוריה. עוד שר, שבאמת – אמרתי שאני לא עושה גוגל עליו, אבל אני רוצה שתגידו לי מה ה-job description של שיקלי? מי שרוצה, בקהל. בכל הקהל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיקלי הולך – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, מה השם שלו חוץ מעמיחי שיקלי? מישהו יודע מה הכותרת של השר? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> השר למאבק באנטישמיות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאבק באנטישמיות. אפשר לומר שהשר נכשל. באמת, יש אגפים שלמים במשרד החוץ ובמשרד ראש הממשלה ועוד משרדים שעושים עבודה כפולה, גם אותך אפשר לקפל בחזרה לכנסת ישראל ואולי נראה אותך ותתחיל לעבוד ותפסיק לבזבז לנו כסף בטיסות. עוד שר מאוד מאוד מיותר, אם התבלבלתי קודם בין מסורת למורשת, הוא שר המסורת. מה זה? למה צריך שר למסורת? כל היופי במסורת, שהיא עוברת מאב לבנו, לא צריך שר בשביל זה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כדי לשלם לחברת הפקות במירון. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 14 מיליון שקלים, תודה רבה. בשנה שעברה היה אירוע הילולה במירון, אני חושב עם 300 אנשים. לא, לפני שנתיים, נכון. לפני שנתיים היו 300. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא המשרד הזה, אני חושב שזה פרוש – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, 330. הינה, אפילו אתה מתבלבל. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה מסורת. לא משנה, אתה לגמרי יכול להתבלבל. שילמו 12 מיליון שקלים לחברת ההפקה על הילולה במירון תחת הגבלות שבה השתתפו 300 אנשים. 12 מיליון. השנה פרוש עשה קונספט חדש, ואמר: אני לא פראייר, אנחנו נצמצם את כמות המשתתפים ל-30 וניתן לחברת ההפקה עוד 2 מיליון. 14 מיליון שקל שילמנו – גם אתה שילמת – לחברת ההפקה על אירוע של 30 אנשים. בחדר של יו"ר הקואליציה אפשר לעשות אירוע ב-40 שקל על זה, לאותם 30 אנשים. 14 מיליון שקל. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – החדר קטן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האמת, יש לך באמת חדר קטן, אני מתנצל. אנחנו נפצל, מי צמוד אליך? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> חיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חיים? חיים כץ. שם בכלל החדר פתוח. לא משנה. שני חדרים, סיכמנו את האירוע. עכשיו זה מצחיק אבל זה 14 מיליון שקל. יבוא אבי שמחון ויגיד: זה אפילו לא פרומיל מתקציב המדינה. לא, זה 14 מיליון שקל. תן את זה עכשיו לטבריה, ותראה מה הם עושים, או לאופקים, שכתבתם להם 239 מיליון שקל על הקרח לפני שלושה-ארבעה חודשים, או לנשות המילואים או למשפחות החטופים, שאתם מצמצמים להן טיפולים. אל תגיד לי שזה פחות מפרומיל. עוד שר מאוד מיותר זה שר במשרד החינוך. יש שר חינוך, לא צריך שם עוד שר. כמובן, שרים ללא תיק. רון דרמר, האיש שאי-אפשר לדבר עליו, למה הוא צריך להיות שר? שר למה הוא? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> השר לאסטרטגיה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, הוא השר לאסטרטגיה? הראשון שצריך להתפטר זה הוא. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> שיהיה שליח של ראש הממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא שליח של ראש הממשלה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> הוא שליח של הממשלה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אפשר גם להפריט את זה, FedEx. הינה, פתרתי לכם את זה. טסלר, מה זה? מה טסלר עושה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. זה מקלב. מה טסלר עושה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה התקציב של זה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שר, לשכה, משרד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אגב, אפשר לשאול את משטרת ישראל מה טסלר עושה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, נו, כמה מיליונים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השבוע ראיתי – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עזוב, מה טסלר עושה? לא בקטע רע. השר בן צור, מה טסלר, השר למה הוא? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לשאול את משטרת ישראל מה טסלר עושה או עשה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע מה טסלר עושה, ואני אמרתי לעצמי – אתה יודע? לא. אתה יודע, אם לא מפנים אתכם, בדואים – אין, אתה לא קשור. אם אין שם שופל, אתה לא – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל את בן גביר הוא מכיר טוב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טסלר – אמרתי לעצמי שאני לא הולך לעשות גוגל, אני בונה עליכם שתגידו לי כי אני באמת לא יודע. אבל זה שרים ועוד שרים ללא תיק, ושרים גם במשרד העבודה. אדוני, בן צור, אפשר לאחד את זה עם משרד הרווחה, זה היה בעבר. אתם יכולים לעבוד הרבה יותר יעיל במקום לשלוח את היד שלכם פעם אחרי פעם אחר פעם לכיס שלנו. כי האמת, כבר נמאס. פשוט נמאס לנו לשלם לכם, לממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה. חבורה של חצופים. איך אתם לא מתביישים להסתובב ברחובות? אתם בתקופה הכי קשה למדינת ישראל, כלכלית. ומה אתם עושים? במקום להראות איזה צד, אפילו בסנטימנט הציבורי, אתם מביאים את הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה. ואתם רוצים להגיד לי שאתם תוציאו אותנו מהמשבר? אתם לא מסוגלים להוציא אף, שום וכלום ושום דבר. אתם לא מסוגלים להוציא שר אחד מיותר. לדוגמה, טסלר, אם הוא סגן שר או שר, אתם לא מסוגלים להגיד לו: שומע, נשמה, אין לך עבודה, לך הביתה. הכי פשוט בעולם. פעם הייתם מערבבים אותנו בסטייל, היום אתם פשוט יורקים לנו בפנים, אפילו אין לכם בושה. כמו שאתה מחזיק אותנו בני ערובה, ואתה עוד מנסה לומר לי שלא, ואני נשאר בדעתי, ואתה מנסה להסביר לנו. ואז אני מגיע כמובן לגולת הכותרת, שהיא עידית סילמן. כמו שחברתי שלי טל מירון, הזכירה קודם, אכן זה משעמם, אבל היא נוסעת לאזרבייג'ן, ארבעה ימים, חוזרת ונוסעת עוד יום. ואלכ אתם, אתם באמת חושבים שאתם בקייטנה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> צריכה לצבור נקודות הנוסע המתמיד. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קייטנת פינוק קיץ בממשלת ישראל. אחת, מירי רגב, חושבת שהיא השתחררה מהצבא אחרי שנים ועושה טיולים מסביב לעולם כאילו היא שר חוץ. בורחת מהמאבטחים כאילו היא משחקת איתם תופסת, רק חסר שבארוחת הבוקר יגישו לה שוקו ולחמנייה ובכלל נסגור את הסיפור. אתם בקייטנה. אתם גם מנופחים, אתם גם טסים בעולם, מיותרים לגמרי. היא הרגע חזרה מסיור מזבלות באיטליה. היא יכולה לבוא למדינת ישראל, לנגב, ולראות מה זה מזבלה. או יכולה להגיע לכל רחוב במדינת ישראל ולראות את כמות הזבל שיש ברחובות כי אין יותר מקום במטמנות. ומה עושה כבר שנתיים השרה שקיבלה – האמת, אני פונה אלייך, אבל אני פונה אליך, שמוליק, תתעורר ותתחיל לעבוד. אומנם השם שלך לא רשום פה, אבל אתה זה שמזיז את העניינים. לא צריך לחפש זבל באיטליה, יש מספיק זבל במדינת ישראל. והביזיון הכי גדול זה שהיא למדה, באופן ממש מפליא, את השטנץ בליכוד, איך עובדים. היא לא מיוחדת כמו השרה שבאה עם מרקרים ועשתה רמזור, היא עובדת בעל פה. וגם בחוצפה גדולה מאוד לקחה רכב למילואימניק, שהיה יועץ שלה. באמת, שערורייה. אתם פשוט שערורייה. היא למדה את השטנץ הליכודי: אנחנו עובדים בשביל המקורבים. בקריית אתא אין פחים כתומים, אבל זה בסדר גמור, למה שנקנוס את העירייה שעוברת על החוק? כי יעקב פרץ צריך לעזור לי, אז אנחנו נעזור לו. בתחקירים שעושים עליכם – ובכלל, גולדקנופ, עוד גאון, השר לשיכון שעובר עבירות תכנון ובנייה, ובונה מעל מבנה מסוכן שהוציאו לו צו הריסה. פשוט אין לתאר. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> איפה הלשכה שלו בכנסת? יכול להיות שהוא בנה – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> על מבנה שמיועד להריסה בבית פרומין אולי הוא בנה. אתם המצאתם שטנץ חדש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה רוצה לקבל שר במדינת ישראל? אתה רוצה להתמנות לשר? תתחיל לפעול כמו עבריין. אני רוצה להגיד רק משפט אחרון: לדיראון עולם יזכרו את הממשלה המנופחת והחצופה ביותר בהיסטוריה, שאין מקום כבר לכיסאות שלכם פה, אי-אפשר לסדר כיסאות. וסרלאוף כבר יושב פה הפוך מרוב שאין מקום לכיסאות שלכם. חצופים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. זה כבר היה 40 דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היו לך 40 דקות. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תדע לך, לא הגעתי לחלק – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הקשבתי, לא דיברתי מילה. ראית איזה יופי? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי הסכמת עם כל מה שאמרתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, לא, זה כבר לא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים כאן בחקיקה פופוליסטית שמביאה הקואליציה, והיא לא מפסיקה לקדם חוקים כאן בכנסת, בקדנציה הזאת, כשרוב החקיקה היא חקיקה שבאה מהימין, על מנת לסייע כמה שיותר לציבור הבוחרים של הימין ולהפקיר את שאר האזרחים. מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים שהמלחמה מתמשכת ללא שום אופק. זה תחת הממשלה של נתניהו, בן גביר וסמוטריץ'. אין אופק, ממשיכים את המלחמה על מנת להיאחז בכיסא. ומה יש לנו עוד תחת הממשלה הקיצונית הזאת? יש לנו הריסות, הריסות בנגב, במרכז, בגליל. במיוחד בנגב. אני רוצה להגיד לכם שאלפי צווים חולקו בנגב בשנה האחרונה דרך הרשות להסדרת הבדואים. כמובן שהם משתמשים בשליחים של בן גביר, בספקים שלו, סיירת ורמ"י, על מנת להרוס את הבתים של התושבים. כבר ראינו את זה בוואדי אל-ח'ליל, באום אל-גנם אצל משפחת אל-גנאמי, ובערערה בנגב אצל משפחת אל-ע'ול. עכשיו, המדינה לא חושבת איך לסייע לאנשים, היא חושבת בכיוון אחד: רק להרוס. כאשר אנחנו מדברים על האוכלוסייה הבדואית היום בנגב, במיוחד בכפרים הלא-מוכרים – שטח הנגב 60% מכלל שטח המדינה, והבדואים גרים, מחזיקים בשטח של 2.7%. אלו הקרקעות שלנו מלפני קום המדינה. מה הם רוצים? הם רוצים לקחת את זה ולנשל את הקרקעות בכוח. לא רוצים להכיר בכפרים הלא-מוכרים. לא רוצים להכיר בקרקעות של הבדואים, למרות שכולם יודעים, מהתקופה שלפני המנדט, שהקרקעות האלה של הבדואים. אבל הם בוחרים בדרך הקשה, בדרך שלא מביאה לשום פתרון: להרוס. וזה מה שקורה עכשיו, בתקופה האחרונה. אנחנו רואים צווים של בית משפט – מייד השר נכנס לתמונה – ליצן – ומורה על הריסת הבתים. ראינו את זה בוואדי אל-ח'ליל, עכשיו יש לנו גם הוראות של המינהל להרוס את ראס ג'ראבה ולהעביר את התושבים ולנשל את הקרקעות שלהם, מזרחית לדימונה. כנ"ל גם באל-בקיעה, גם באום אל-בדון. אי-אפשר – אנחנו אמרנו את זה ונמשיך לומר את זה – לעשות את זה בכוח. ניסו את זה לפני ולא הצליחו. אנחנו רוצים שהמדינה תנהל שיח עם האנשים, לא דרך הדחפורים והטרקטורים. לשבת עם אנשים, לנהל משא ומתן, להכיר בכפרים, להכיר בקרקעות ולהביא לפתרון, על מנת ששני הצדדים יהיו מרוצים. מכובדי היושב-ראש, בתקופה של הממשלה הזאת, גם מספר הרציחות בחברה הערבית עלה, ואנחנו לא רואים שום התייחסות מהממשלה לנושא הזה. המספרים עולים בצורה דרסטית מאוד. יש לנו מאות נרצחים בחברה הערבית ואלפי פצועים, ואף אחד לא מכנס את הצוות של המשטרה. הפיקוד לא מתכנס, לא דן בנושאים האלה. השר מתעסק בדברים אחרים, לא בביטחון פנים; מתעסק בדברים שלא קשורים למשרד שלו. בתקופת הממשלה הזאת אנחנו רואים גם שההסתה נגד האזרחים הערבים עולה. ראינו את זה בבתי חולים, במוסדות להשכלה גבוהה, באצטדיונים, בבתי ספר, ללא שום התייחסות של הממשלה. ראינו את זה לפני שבועיים-שלושה, כאשר הטילים נפלו ביישובים ערביים, איך הרשת גועשת, אנשים מהללים ושמחים על כך, ללא שום תגובה. ראינו אחרי 7 באוקטובר את המעצרים של האזרחים הערבים ואת כמות כתבי האישום שהגישה המשטרה נגדם. אבל במקביל המשטרה לא עשתה כלום, ולא הגישה שום כתב אישום נגד אזרח יהודי אחד. זה מראה על המדיניות שמובילה המשטרה והעומד בראשה, בן גביר. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית, באותם נושאים שהתייחסתי אליהם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים בחברה הערבית, אתם רואים מה מתרחש בחברה הערבית בגלל הממשלה הקיצונית הזאת, הממשלה הגזענית הזאת. ההסתה נגד החברה הערבית נמשכת, והממשלה לא עושה דבר מבחינה זו. ראינו אחרי אירועי 7 באוקטובר כיצד המשטרה עצרה מאות מבני החברה הערבית, והיא חקרה אותם ופתחה נגדם תיקים. במקביל, ההסתה נגד הערבים לאחר נפילת הטילים ובמקומות נוספים – לא בוצעו חקירות לאף קיצוני. להפך, יש שם שתיקה ויש שם שקט בכל הגופים, אם בממשלה ואם במשטרה. לא הוגשו שום כתבי אישום נגד הקיצוניים האלה, הגזענים האלה. הממשלה של נתניהו גם הורסת בתים בנגב בכל יום בלי שתספק פתרונות לאנשים. ראינו בשנה האחרונה כיצד רשות מקרקעי ישראל חילקה אלפי צווי הריסה בכפרים וביישובים הערביים, ובעיקר בכפרים הלא-מוכרים. זה קרה בוואדי אל-ח'ליל, ובאום מתנאן, ובבקיעה, אום אל-בדון, דחיה, ראס ג'ראבה ובכל הכפרים האלה. תסתכלו מה עשתה הממשלה הקיצונית הזאת. למשל באום אל-חיראן עשו טרנספר לאנשים והקימו התנחלות על אדמות אום אל-חיראן. את אותו הדבר הם רוצים לעשות גם בראס ג'ראבה – להקים יישוב חדש על שם דוד לוי על אדמות האנשים. זה עוול לשמו, ממשלה של קיצוניים בהנהגת נתניהו ובחברת בן גביר וסמוטריץ' רוצים להפקיע את אדמותיהם של האנשים בכוח. כל התוכניות שהיו לפני כן, המתווה של פראוור-בגין – כל התוכניות האלה נכשלו, וגם התוכנית הזאת תיכשל. הם ממנים שרים לעשות מעקב אחר תיקי הנגב, והתיקים האלה – השרים האלה לא עושים מעקב אחר תיקים אלה אלא להפך: הם מסיתים נגד האנשים, רוצים להפקיע את האדמות של האנשים, הם מקשים על האנשים, הם מצירים את המרחב הדמוקרטי בחברה הערבית. הם לא במעקב אחר האלימות והפשיעה, והמספרים בתחום הזה עלו מאוד. זאת ממשלה שרוצה לשרת את האנשים? זאת ממשלה שרוצה לעזור לאנשים לצאת מהמשבר הזה? האם הממשלה הזאת רוצה לסיים את המלחמה הזאת, המלחמה ההרסנית הזאת? הממשלה הזאת נכשלה בלהתמודד עם כל האנשים, ובעיקר עם בני החברה הערבית.) תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, עשר דקות לרשותך. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. לילה טוב, בוקר טוב, אני לא יודעת איך להגדיר את השעה הזאת עדיין. חבר הכנסת נאור שירי, אני שמחה שאתה פה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> במיוחד. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עשיתי בדיקה זריזה, אמרתי, בוא רגע נראה את ההגדרות בין מסורת למורשת. הגדרה מילונית פשוטה, לא של הביוקר, בסדר? ההגדרה למסורת בוויקיפדיה: "מסורת היא מערכת תרבותית של מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, ערכים וכללי התנהגות הנמסרים מדור לדור, גם בעל-פה, בקבוצה או בחברה. לרוב, המסורת מהווה למעשה את הבסיס להגדרה של קבוצה, הן כלפי חוץ, הן כלפי פנים, צבר פעולות הקשורות אחת לשנייה". ההגדרה למורשת: "מורשת היא אוסף מנהגים, כלים וערכים של תרבות מסוימת המועברים מדור לדור" – נשמע מוכר? דומה – "אליהם נלווים אתרים ועצמים מוחשיים המשתתפים במנהגים ומייצגים את ההיסטוריה של אותה תרבות". סך הכול, גם למי שכתב את ההגדרה, קשה להבדיל בין המסורת למורשת. אבל חשבתי לעצמי, אתה יודע, אתן לך דוגמה למורשת שקורית אצלי בבית, בלי משרד ממשלתי ובלי הגדרות מיוחדות: גם אני הלכתי לצבא, והופה, עוד חודשיים הבת הבכורה שלי הולכת לצבא. תראה איזה מורשת יפה, נכון? אבל השרים שלנו, בממשלה הזאת, הם לא עוסקים בסוג מורשת כזה, הם עוסקים בסוג מורשת אחר. אני רוצה רגע לחזור למה שקרה כאן לפני ממש כמה שעות. בעוד אנחנו פה בכנסת ישראל, דנים בלא-פחות מהחוק הממשלתי לנושא חדרי הכושר – תסכים איתי שזה באמת אחד הדברים הבוערים ביותר שמדינת ישראל צריכה לעסוק בהם בעת הזאת. ממש ממש דחוף וחשוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אמות הספים נעו פה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך, באמת, כל כך שמחתי שהחוק הגיע לדיון, החוק הממשלתי החשוב הזה בנושא חדרי הכושר – ובאותו הזמן יושבות אימהות של חטופות, מחוץ לכנסת, על הרצפה, בלבוש לבן, במחאה שקטה – אני אחזור על זה שוב: מחאה שקטה, במורשתו של גנדי – כדי להזכיר לכולנו, ואללה, שהילדות שלהן חטופות בעזה כבר 395 ימים, ומישהו צריך להציל אותן בחיים. אבל במה הממשלה מתעסקת? בחוק של חדרי הכושר. ולמה הוא הגיע אלינו לדיון במליאה? כי באו כמה לוביסטים ושכנעו את השר שוואללה – זה הדבר הכי חשוב שעכשיו אתה צריך להעביר לנו, לסגור לנו את הפינה. באמת, אין תחתית שלא הגענו אליה. לא תבוא פה איזו חקיקה ממשלתית קריטית שקשורה במלחמה, שקשורה בזה שחסרים לנו חיילים, שיש כל כך הרבה חיילים פצועים, לא עלינו, חללים, לצערנו הרב. אגב, אני מניחה שבשעת לילה כזאת אין יותר מדי צופים, אבל סביר מאוד להניח שרבים מהצופים בבית, או רבות, במקרה הזה, אלה אימהות ערות שיש להן לוחמים שכרגע נלחמים בעזה ובלבנון, והן לא מצליחות לישון כבר שנה שלמה כי הן מתות מפחד מתי הדפיקה בדלת תגיע. תכף נדבר כמובן על חוק ההשתמטות, על חוק המעונות, שהוא כמובן מעודד השתמטות, אבל רציתי גם רגע לשאול את השר, אדוני השר בן צור: לפני כמה חודשים עמדתי פה, על הבמה הזאת, אם אתם זוכרים, והבאתי חוק שקשור בעבודה מועדפת. זוכרים את הסאגה? הצעתי שחיילי מילואים, תיספר להם התקופה שהם במילואים לתוך העבודה המועדפת כדי שהם יוכלו לקבל את המענק, כי הרי הם שמו את החיים שלהם ב-hold, הם מגינים על כולנו, הם שומרים על כולנו, מגיע להם. והתווכחנו, והיו כאן כמה חוקים, והשר בן צור התחייב בפניי – כי אני ביקשתי שהוא יתחייב – שיהיה דיון בפגרה ונדבר על זה וננסה לפתור את זה. לא רק שלא זומנתי לשום דיון כזה ואני לא מכירה שהוא היה, וגם לא קיבלתי שום התייחסות או פנייה או חזרה, אלא שרצו לבטל את העבודה המועדפת. זוכרים? לפני רגע וחצי. אחר כך לא מבינים למה אין לנו אמון, וכשאנחנו מחליטים להעלות חוק להצבעה ולא לדחות אותו זה בגלל שאנחנו לא מאמינים כשהם מורחים אותנו ומושכים אותנו ומספרים לנו כל מיני סיפורים וסיפורי גרנדמייזר, כמו ששר האוצר שלנו מאוד אוהב לספר. אבל כמו שאמרתי, אני רוצה רגע לחזור לנושא המילואימניקים היקרים שלנו, שבאמת מקריבים את הכול. היום הייתי גם בדיון בוועדת הכלכלה, שוב פעם בנושא המילואימניקים, הצרכים שלהם, הבעיות שלהם מול הבנקים, מול הרשויות המקומיות, מול הביורוקרטיות. החיים שלהם מתפרקים לגמרי, בדגש על העסקים שלהם, העסקים הפרטיים, וכל ההתמודדות שלהם מול גורמי המדינה, שזה באמת בלתי נתפס. אבל באותו הזמן שיש לנו את המילואימניקים הבאמת-קדושים האלה אנחנו מקדמים פה חוק שנקרא חוק מימון המשתמטים, שבעצם מה הוא מה לעשות? הוא בא לעקוף את בג"ץ ולצפצף שוב פעם – אבל אתם יודעים, מי סופר – על הייעוץ המשפטי לממשלה, שגם היום חטף איומים, again, בכך שמעניקים הטבות כלכליות בעצם לאלה שלא משרתים בצה"ל, אלה שלא לוקחים חלק במאמץ הלאומי, שזה באמת בלתי נתפס. והחוק הזה, לא רק שהוא מערער את הסולידריות הבסיסית שעליה נבנתה מדינת ישראל, אלא הוא גם חותר תחת ערך השוויון בנטל, ערך שאליו התחייבו כל אזרחי ישראל – בעצם לא כל אזרחי ישראל. כבר לא קשה להאמין שבצל המלחמה הקשה הזאת הממשלה בוחרת לתת הטבות דווקא לאלה שעומדים מנגד. לא לציבור העובד, היצרני, שמשלם מיסים, שהולך לצבא, שמשרת במילואים ושנושא על גבו מגזר שלם. אז מה בעצם החוק הזה ייתן? הוא ייתן הטבות כלכליות למי שלא היה זכאי להן עד עכשיו בגלל השתמטות מצה"ל, בעצם בלי שום צורך להתגייס לצה"ל. אותם אנשים שמשתמטים משירות אומרים לעצמם: טוב, בואו נטפל בעניינים התקציביים שלנו, כי גם ככה לא יגייסו אותנו, אז לפחות נסגור את הפינה של ההטבות הכלכליות שאנחנו רוצים. אבל יודעים מה? אני חושבת שבאמת, אם יש תקופה שבה צריך להתרחש התיקון ההיסטורי, זו ממש ממש התקופה הזו. תקופת מלחמה כל כך ארוכה, קשה מנשוא, אתגרים עצומים למדינת ישראל, וזה הזמן לעשות את התיקון ההיסטורי. לא יהיה זמן אחר, זה הזמן. וכל מי שבקואליציה הזאת או בממשלה הזאת ייתן את ידו לקידום החוקים הנוראיים האלה, זה ייזכר לו לדיראון עולם. עם ישראל לא ישכח. הוא יזכור כל אצבע שהורמה פה לטובת עידוד השתמטות. אף אחד לא יסלח להם. במקביל לזה רציתי לציין – לצערי לא נשאר לי מספיק זמן, אבל אני אתחיל לפחות לדבר – אתם יודעים, היום לפני 29 שנים – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש ייתן לך, תמשיכי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. היום לפני 29 שנים נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה, בדם קר, להזכירכם, בתל אביב. רבין, כמו שאנחנו יודעים, היה איש של שלום, עם חלומות ציוניים גדולים למדינה שלנו, מנהיג ודמוקרט בליבו. אגב, ולדי ונאור, אתם זוכרים שפעם היו ראשי ממשלה שהתפטרו בגלל כמה דולרים בחשבון בנק? כן. שיצאו – ראיתי את הנאום שלך, נאור – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> גם זה לא, פשוט היה חשבון בנק. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק, היה החשבון בנק. על זה התפטר ראש ממשלה. או, ראיתי את הנאום של נאור בנושא ההצהרה של ראש הממשלה שהוא נושא באחריות להירצחו, לנפילתו של נחשון וקסמן, זיכרונו לברכה. אגב, אני זוכרת את התקופה הזאת היטב כתלמידת תיכון. אבל בממשלה הזאת המילה "אחריות" – לא עלינו, אוי ואבוי, אסור להגיד אותה בקול רם. אוי ואבוי, מה יקרה אם נגיד את המילה "אחריות"? שחס ושלום לא יגידו שאנחנו אשמים במשהו. אי-אפשר להזכיר את רבין בלי לדבר על החשיבות של דמוקרטיה, שבאמת באמת הייתה בליבו, והיא אבן יסוד במשנה שלו ובדרך שלו. ונזכרתי גם, אתם זוכרים את הסרטון של איזה מתנחל שמחזיק את הסמל של המכונית שלו ואומר: הגענו לסמל ונגיע גם אליו? והפלא ופלא, מה קרה מאז? אותו עבריין מורשע בטרור הפך להיות השר שאחראי לביטחון שלנו, או הביטחון שלא קיים שלנו, וזה באמת תמצית הכול – להראות לאן החברה הישראלית הידרדרה, ומה קרה לדמוקרטיה שלנו, ואיך משתמשים בדמוקרטיה כדי למוטט אותה ואת היסודות שלה, איך עולה פה ממשלה פופוליסטית שמתנהגת בשיכרון חושים מוחלט. אחד הדברים שקורים בממשלות פופוליסטיות שכאלה זה ערעור היסודות הדמוקרטיים בתחום התקשורת החופשית. לצערי אין לי זמן, אבל בנאום הבא שלי אנחנו נדבר על לא אחרת ממהפכת התקשורת של ד"ר קרעי, שמביא עלינו את יסודות המשטר של פוטין. אנחנו הולכים לאמץ את יסודות המשטר של פוטין. אני אספר לכם על זה בהרחבה בהמשך, כי יש פה תוכנית סדורה ומעניינת, גם חוק הרייטינג ועוד כל מיני דברים ומטעמים שמכין לנו ד"ר קרעי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, עשר דקות, בבקשה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלה שערים, אדוני השר, השעה כבר מאוחרת. במהלך עשר הדקות הקרובות אני אשתדל לגעת בכמה נושאים שעל סדר-יומנו בתקופה הזאת. אני אתחיל ואומר כי היום – זה כבר היום – בשעה 13:00 ועדת הכספים אמורה לדון בהצעת חוק שנועדה להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים כך שהם יוכלו לעסוק גם בבוררות בפן האזרחי ולא רק בדיני משפחה; הצעת חוק שהיא, למען האמת, המשך ישיר, המשך ישיר של ההפיכה המשטרית של הממשלה הזאת. הצעת חוק שהלכה למעשה אמורה כנראה מבחינת הקואליציה לפרק את מערכת המשפט שלנו לטובת המערכת הרבנית, הדתית. ולפני שאני בכלל ניגש לדבר על תוכן החוק, בואו נחשוב מה הסיבה שהחוק הזה, חבר כנסת שירי, מגיע לוועדת הכספים. מה ההיגיון הפרלמנטרי המקצועי, למעט העובדה שיוזם החוק הוא יושב-ראש הוועדה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, זה מגיע לוועדת הכספים? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת הכספים – חוק בתי הדין הרבניים. באמת, בתקופה כל כך מאתגרת לכלכלה שלנו, כאשר – דיברתי על זה אתמול בוועדה – ישנה ירידה של 12% בפתיחת עסקים חדשים, הגירעון שובר שיא – אפרופו, שר האוצר, בקבוק ויסקי הוא הפסיד לי – הממשלה איבדה לגמרי את השליטה על התקציב, הצמיחה אפסית, יוקר המחיה משתולל, רמת החיים נמצאת בירידה לראשונה מזה הרבה מאוד שנים, וועדת הכספים הולכת מחר, בעצם היום, לבזבז את זמנה על גחמות של המפלגות החרדיות בתחום בתי הדין הרבניים. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר המוזר והמופרך והמשונה הזה? אני קורא מכאן – אני מקווה שהוא ראה אותנו, צופה בנו – ליושב-ראש ועדת הכספים, חבר הכנסת גפני, לבטל את הדיון היום. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> האמת, עוד מעט הוא קם לשחרית, אולי הוא – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> לבטל את הדיון. אני מדגיש: לא לדחות – לבטל. החוק הזה, קודם כול, באופן כללי, הוא צריך לרדת מסדר-יומה של הכנסת, אבל צריך להוציא אותו מוועדת הכספים, אחרת, אני מבטיח שהאופוזיציה לא מתכוונת לשתוק. הצעת החוק הזאת חייבת לעזוב את כותלי ועדת הכספים, ואם לא, אם היושב-ראש יצליח לנהל את הדיון הזה איכשהו, הדיון הזה כנראה יהיה מאוד מאוד קולני, נכון? אנחנו יכולים להבטיח את זה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני, אתה וניסים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני אבוא. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אבוא לבקר. אגב, הדיון על טבריה היום ב-10:00. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> מתישהו בבוקר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> השאלה היא מתי תסתיים המליאה, לא? << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה בא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, אני חייב לבוא. אני גמור, לא ישנתי איזה יומיים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוא, יש לנו אווירה מצוינת בוועדה בדרך כלל. אני לא יודע מה יהיה מחר, אבל אנחנו משתדלים להיות חיוביים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בטח כשניסים ואטורי מגיע. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהחלט. אני רוצה גם לומר שראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' ממשיכים להטעות את הציבור ומוכרים לו לוקשים על הניצחון המוחלט ומלחמת התקומה כאשר בפועל הם גוררים אותנו ואת מדינת ישראל למלחמת התשה חסרת תכלית ואסטרטגיית סיום. אנחנו חיים במציאות שבה כמעט כל יום נהרגים חיילים ונרצחים אזרחים, ו-101 החטופים עדיין נמצאים בעזה, עוד מעט 400 ימים. וכן, מחובתנו כאן לשאול שאלות קשות. לפני חמישה שבועות חיל האוויר חיסל את רב-המרצחים נסראללה. עכשיו תגידו, האם בחמשת השבועות האחרונים מדינת ישראל התקדמה איכשהו להשגת מטרת המלחמה בצפון – החזרת התושבים שלנו לבתים? התקדמנו? האם התקדמנו בחמשת השבועות האחרונים, מאז חיסול נסראללה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> יש יותר טילים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק. בינתיים מה שיש לנו זה הרחבת הירי לאזורים נוספים, עם מחיר מאוד כבד גם לחברה וגם לכלכלה. הממשלה הכושלת הזאת לא מסוגלת לתרגם את ההישגים הטקטיים של צבא ההגנה לישראל לשום הישג אסטרטגי, להשגת מטרות המלחמה. הממשלה הזאת לא יודעת ולא רוצה לנצח. יתרה מזאת, הפרשה הביטחונית החמורה שנחשפה השבוע מלמדת אותנו כי בזמן שחיילי הסדיר ומשרתי מילואים נלחמים, נהרגים, לצערי, ונפצעים בעזה, גורמים בלשכת ראש הממשלה – ולא מופרך להניח שבהנחיית ראש ממשלה – יצרו בשנה האחרונה תעשייה שלמה של פתקי סנוואר. כל פעם צץ פתק סנוואר אחר, פתקים מסולפים, והם הדליפו אותם לתקשורת הישראלית והזרה, הכול על מנת להשפיע על דעת הקהל בישראל, לטרפד את עסקאות החטופים, לפגוע במחאת המשפחות ולהרחיק את מדינת ישראל מהשגת מטרות המלחמה. אם ראש הממשלה ידע, יש לכך כמובן השלכות מאוד ברורות במישור הפלילי, ואם ראש הממשלה לא ידע – בואו, יש גבול לתעשיית השקרים. אין שום מצב, שום מצב, שראש הממשלה לא ידע. ולכן, בעיניי לפחות, גם הוא חייב להיחקר במסגרת הפרשה החמורה הזאת. במקביל, ללא בושה, אדוני השר, הקואליציה מקדמת את חוק המעונות, הגרסה המימונית של חוק ההשתמטות – הצעת חוק לא חוקתית, שמנוגדת לחלוטין לפסיקת בית המשפט העליון והנחיות היועצת המשפטית לממשלה, חוק שהוא חרפה מוסרית, חוק שהוא מבוא לחורבן מדינת ישראל. אף אברך לא יתגייס, אף אברך לא יצא לשוק העבודה, ולעומת זאת כל אברך ימשיך לקבל הטבה כספית משמעותית ממדינת ישראל. ואתם, אזרחי מדינת ישראל העובדים והמשרתים שלא מחוברים לקערת ההטבות של העסקונה החרדית, אתם תמשיכו לעשות 200–250 ימי מילואים בשנה, לקום כל יום לעבודה, לשלם יותר מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, מס בריאות, כי מהילדים שלכם לממשלה הזאת פשוט לא אכפת. זה בכלל לא משנה אלו סיפורים מספרים לעצמם לפני השינה חברי הכנסת מהליכוד ומהציונות הדתית. זה לא משנה איזה ספינים יריץ פה סמוטריץ'. זה לא משנה. זה לא ישנה את האמת, והציבור לא קונה את זה. החוק הזה הוא חרפה מוסרית שפוגעת פגיעה קשה קודם כול, קודם כול, במשרתי המילואים ובבני משפחותיהם – אגב, בדומה לתקציב המדינה לשנת 2025, אשר מטיל גזרות רבות ומיסים רבים על מעמד הביניים ללא קיצוץ בכספים הקואליציוניים וללא סגירת משרדים מיותרים. בממשלה הזאת אין שום כוח בעולם שיכול לקחת שקל אחד מתוך 331 מיליון שקלים במשרד המיותר של אורית סטרוק, מהקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית, ולהעביר אותו למשל למילואימניקים עצמאים שכורעים תחת הנטל. לממשלה הזאת לא אכפת מהמילואימניקים, לא אכפת מהחיילים, לא אכפת מהציבור העובד והמשרת; היא רוצה רק לשרוד. ומילה אחת על החוק שאנחנו בעצם התכנסנו כאן למענו, ובאופן כללי על גל החקיקה שהקואליציה הזאת מקדמת במטרה כביכול להיאבק בטרור, כאילו 7 באוקטובר קרה כי לא היו כל החוקים האלה: אז לא, פשוט לא. הגענו ל-7 באוקטובר בגלל הממשלה החלשה הלא-מתפקדת והכושלת שפירקה והחלישה את החברה הישראלית ובהפקרות מוחלטת התעלמה מכל האזהרות. ובואו נאמר את האמת, אין לכם שום כוונה להיאבק בטרור; אתם גם נכשלים בזה פעם אחר פעם – אני מסיים. בן גביר ייאבק בטרור? בן גביר הורשע בתמיכה בארגון טרור, ואתם חולקים עם האיש המופרך הזה את אותה קואליציה. אני מאוד מקווה שבקרוב תהיה כאן מנהיגות חדשה, ממשלה מתפקדת, להבדיל מהממשלה הזאת, שתדע גם לנצח וגם להוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השעה 03:08. כבוד השר, בוקר טוב. אנחנו עומדים היום בפני הצבעה על איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור – לכאורה, הצעת חוק שנשמעת תמימה. אבל בעצם זה עוד חוק מבית היוצר של ההפיכה המשטרית לריסוק הדמוקרטיה. כי ממש זה מה שחשוב בימים האלה, לעסוק בהצעת חוק על חופש הביטוי כשבעצם 101 חטופות וחטופים נמקים בשבי חמאס, הצפון נטוש, המדינה תחת התקפה, המלחמה עקובה מדם, הנושאים בנטל תחת עול המילואים, ושוב עולה פה הצעת חוק פופוליסטית עמומה. לפי הצעת החוק, דעתו של שר החינוך היא זו שתקבע מה נחשב תמיכה בטרור. השר קיש הוא הקובע הבלעדי. על פיו יישק דבר. פשוט פוליטיזציה של ההגדרה תמיכה בטרור. פרשנות של השר ללא הוכחת אשמה. הדיין והתליין. הרי קיים חוק המאבק בטרור, הקובע ענישה לאנשים המביעים תמיכה בטרור או הזדהות עם ארגון טרור, אז למה צריך את החוק הזה? כיצד בדיוק יקבע השר מהי תמיכה בטרור? אולי ביקורת על צה"ל? כל ביקורת? איזה סוג של ביקורת? אולי פוסט ברשת שמאתגר את גבולות חופש הביטוי ייחשב תמיכה בטרור? אולי רק למורים יהודים יהיה מותר להביע את דעתם ברשת? רדיפת מורים במדינה דמוקרטית על הבעת דעה היא צעד נוסף בהרס של מערכת החינוך. לא נשכח את המחסור באנשי החינוך, והממשלה ממשיכה לרמוס עוד יותר את מעמד עובדי ההוראה. עוד מסמר בארון הקבורה של החינוך הציבורי בישראל. דרך אגב, בוועדת החוץ והביטחון סיפקו את הנתונים. אחוז המורים שנמצא שהם חשודים בתמיכה בטרור, אתם יודעים כמה? שואף לאפס. אז מדוע יש הצעת חוק שמכתימה מגזר שלם של מורים? מטילים בהם דופי, דורשים להעביר רשימות של מספרי תעודות זהות לשב"כ לצורך בדיקה שנתית. אז אני מכריזה בזאת על הקמת משטרת המחשבות. אדוני המורה, דיר באלכ, תחשוב פעמיים לפני שאתה מביע דעה; גברתי המורה, היזהרי בלשונך. היום זה אתם ומחר זה כל מי שמתנגד לשלטון. החוק הזה, שלא תתבלבלו, לא דואג לביטחון התלמידים ובטח לא לאיכות החינוך, אלא להפך. החוק הזה יוצר לגיטימציה לרדיפה פוליטית, השתקה וכרסום בעקרונות הדמוקרטיה. מדרון חלקלק. כן, אדוני היועץ המשפטי, מדרון חלקלק. הממשלה הקיצונית הזאת ממשיכה ורומסת את הדמוקרטיה, רומסת את חופש הביטוי. שלום לליברליות, הידד לשמרנות. עכשיו שסיפרתי לכם את דעתי על החוק המופרך הזה, אני רוצה לחזור לנושא הכי חשוב, והוא כמובן 101 החטופים והחטופות, שנמקים ומתים בשבי חמאס. לפני שבוע נחשפתי לאיזה מאמר מדעי שמפרט את הסיבוכים הבריאותיים המאוד קשים בקרב חטופים ישראלים, הפעם חטופים ישראלים קשישים, המוחזקים בידי חמאס בעזה. המאמר הזה פורסם ב-28 באוקטובר השנה בכתב העת הרפואי Rambam Maimonides Medical Journal. המאמר מציג ניתוח מקיף של הסיבוכים הבריאותיים הקשים שחוו חטופים קשישים שנחטפו במהלך מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. אני מצטערת שאני בשעה מוקדמת כזו אקרא לכם דברים קשים. המאמר, שכותרתו: "חטופים אך לא ילדים, סדרת מקרים של שלושה חטופים מעל גיל 80 שהוחזקו בשבי חמאס", נכתב על ידי פרופ' מרק קלרפילד ופרופ' חגי לוין, שכולנו מכירים היטב. המאמר מתמקד בשלושה חטופים בני 80 ומעלה ושופך אור על הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בשבי הממושך בתנאים כאלה קשים – כמה ממצאים רפואיים מפורטים, סיבוכים בריאותיים קשים במהלך השבי. המאמר בוחן את המחיר הפיזי והפסיכולוגי המוטל על חטופים קשישים, תוך שימת דגש על הצטלבות נקודות התורפה הקשורות לגיל ולטיפול הרפואי הלקוי שניתן, אם ניתן, במהלך השבי. המאמר מדגיש תוצאות רפואיות חמורות מרובות בקרב חטופים עם מחלות כרוניות קיימות, ומספק נתונים נוספים על ההיסטוריה הרפואית של החטופים הקשישים – מסוכמים בטבלה במאמר. המאמר מבוסס על שיחות עם שורדות שבי ונתונים שהתקבלו מבני המשפחות. פרופ' קלרפילד, רופא מומחה בגריאטריה, מסביר: חטופים קשישים, במיוחד אלה עם נקודות תורפה קיימות, נמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכים חמורים כאשר נמנע מהם טיפול חיוני. המאמר שלנו מדגיש את הצורך הקריטי להתמודדות עם האתגרים הרפואיים הספציפיים העומדים בפני אנשים מבוגרים בשבי כה קשה. פצעי לחץ וסיבוכי חוסר תנועה ארוכי טווח – המאמר מפרט כיצד גב' אלמה אברהם, בת 85, פיתחה פצע לחץ חמור בעקב ימין עקב חוסר תנועה ממושך והזנחה בתנאי השבי. אני כמובן חוסכת מכם את התמונות. פצעי לחץ, המסוכנים במיוחד בחולים קשישים, מתפתחים כאשר זרימת הדם לאזור הפגוע מוגבלת וגורמת נזק לרקמות. המאמר מזהה את המקרה של גב' אברהם כדוגמה לאופן שבו כליאה וחוסר תנועה בתנאים סניטריים מחמירים את הסיכון לזיהום ולסיבוכים נוספים ועלולים להוביל לנכות ארוכת טווח. תרדמת מיקסדמה – מצב מסכן חיים עקב תת-פעילות לא מטופלת של בלוטת התריס. ההיסטוריה הרפואית של גב' אברהם כללה תת-פעילות של בלוטת התריס, מצב כרוני הדורש טיפול תרופתי יום-יומי כדי לשמור על רמות הורמונים יציבות. במהלך 51 ימי השבי שלה לא הייתה לה גישה לתרופות שלה, וכתוצאה מכך החלה תרדמת מיקסדמה, מצב חירום רפואי נדיר אך מסכן חיים שנגרם על ידי תת-פעילות חמורה של בלוטת התריס. גב' אברהם חזרה מהשבי במצב קשה ביותר, עם סימנים הכוללים היפותרמיה, מצב שבו טמפרטורת הגוף נמוכה באופן מסוכן, מתחת ל-28.6 מעלות צלזיוס, המשקפת את חוסר היכולת של הגוף לווסת חום בהיעדר הורמוני בלוטת תריס חיוניים; ברדיקרדיה והפרעות קצב, קצב לב של 40 פעימות לדקה ופרפור פרוזדורים המעיד על תפקוד לב נפגע; לחץ דם חמור, לחץ דם נמוך באופן קריטי של 68/40 מ"מ כספית, מה שמסבך עוד יותר את מצבה השברירי ממילא. מצב זה דרש אשפוז מיידי וטיפול נמרץ כדי לייצב את הגברת אברהם, ומדגיש את הסיכונים שבמניעת תרופות חיוניות ובתנאי מחיה שאינם מתאימים לקשישים. קצת על תת-תזונה וירידה במשקל בקרב חטופים קשישים. המאמר מתאר את קורותיה של גב' יוכבד ליפשיץ במהלך השבי, ומדגיש את חוסר הגישה שלה למשטר תרופות מלא למצבה הכרוני, שכלל סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב וכלי דם, והותיר אותה בסיכון מוגבר לסיבוכים חמורים. היא סבלה מניוון שרירים, שהוא אובדן משמעותי של מסת שריר, ככל הנראה עקב תזונה לקויה ותקופות ממושכות של ניידות מוגבלת; טראומה נפשית, ההשפעה הפסיכולוגית של השבי בשילוב עם חסכים פיזיים, תרמו לבריאותה הכללית הירודה של גב' ליפשיץ עם שחרורה. כותבי המאמר מדגישים כי תסמינים פיזיים אלה נוספו על ידי היעדר משטר תרופות יציב וצריכה תזונתית לקויה, אשר החלישו עוד יותר את מצבה הפיזי. אם האולם הזה היה מלא, אני מקווה שאנשים פה היו נעים בחוסר נוחות במקומם. חששות לגבי בריאות מערכת הנשימה והלב וכלי הדם – המאמר מדגיש את המצב הרעוע של מר עודד ליפשיץ, בן 83, שמצבו בשבי אינו ידוע. מר ליפשיץ סבל ממחלת ריאות חסימתית כרונית וממחלות לב וכלי דם ונזקק לתרופות שונות לניהול תפקוד הנשימה ולוויסות לחץ הדם. ללא גישה לתרופות חיוניות אלה, הסיכון לכשל נשימתי חריף או לאירועים קרדיווסקולריים עולה באופן משמעותי. תנאי מחיה וגורמים סביבתיים בשבי – המאמר מזהה גורמים סביבתיים רבים אשר תרמו להידרדרות הבריאותית של החטופים הקשישים: שבי בתנאים לא סניטריים וסגורים, המנהרות התת-קרקעיות שבהן מוחזקים החטופים בעלות אוורור לקוי, תברואה לקויה ותאורה לא מספקת. מצבים כאלה מגבירים את הסיכון לזיהומים בדרכי הנשימה, מחמירים בעיות בריאות כרוניות ותורמים להתפתחות פצעי לחץ ובעיות עור אחרות. תזונה ואספקת מים לקויים – גישה מוגבלת למים נקיים ולתזונה נאותה החריפה את המצב הבריאותי הקיים בקרב חטופים קשישים, הפגיעים במיוחד להשפעות של התייבשות ומחסור בחומרים מזינים. המאמר מצביע על כך שירידה במשקל וסימני התייבשות היו נפוצים בקרב חטופים ששוחררו ותרמו לשבריריות כללית ולירידה בבריאות. המענה הרפואי וההומניטרי – לדברי פרופ' לוין, ראש מערך הבריאות של מטה משפחות החטופים – אני מצטטת: "הממצאים מדגישים את ההשפעה הקשה של השבי על בני ערובה קשישים שכבר התמודדו עם מצבים בריאותיים כרוניים מרובים. היעדר גישה לתרופות חיוניות ולטיפול בסיסי, בשילוב עם כליאה ממושכת בתנאים בלתי נאותים, מהווים סיכון משמעותי לחייהם. לצערנו, חששותינו התאמתו, וחטופים רבים לא שרדו את תנאי השבי האיומים. לחטופים, קשישים" ושאינם קשישים, "אין זמן. רק שחרורם יוכל להבטיח את הישרדותם ולמנוע הידרדרות נוספת וסבל לא אנושי". הממצאים המוצגים במאמר מדגישים את הצורך הקריטי בהתערבויות רפואיות ממוקדות עבור חטופים קשישים. המחברים מדגישים כי מבוגרים, במיוחד אלה הסובלים ממצבים רפואיים קיימים, זקוקים למעקב תרופתי עקבי כדי למנוע הידרדרות בריאותית מהירה. המאמר קורא לארגונים הומניטריים בין-לאומים להבטיח גישה מיידית לחטופים הנותרים, להעניק טיפול רפואי ולטפל בסיכונים הבריאותיים המתמשכים של החטופים. המאמר מעלה שאלות לגבי תפקידם ופעולותיהם של ארגונים הומניטריים בין-לאומיים בטיפול במשבר המתמשך. המחברים מדגישים במיוחד את הצורך באמצעים פרו-אקטיביים מצד הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום, שיש לו מנדט לספק הגנה הומניטרית וסיוע לקורבנות סכסוכים. על פי המאמר, הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום לא הצליח להבטיח גישה לבני הערובה ולא הצליח לפעול ביעילות למען צורכיהם הרפואיים. אני אספר קצת על החטופים הקשישים. יש כמובן את קית' סמואל סיגל, בן 65, שסובל מיתר לחץ דם, מיגרנות, פיברומיאלגיה, ומצבו הנוכחי לא ידוע. יש את אלכס, אלכסנדר דנציג, בן 75, עם אוטם שריר לב חמור, עם אי-ספיקת כליות כרונית, דום נשימתי בשינה, והוא לא שרד את השבי. יש את אברהם מונדר, בן 79, גם הוא זיכרונו לברכה, שסבל מסוכרת, יתר לחץ דם, ליקויי ראייה, ולא שרד את השבי. חיים פרי, בן 79, חולה סרטן, מחלות לב וכלי דם, לא שרד את השבי. גדי מוזס, בן 79, עם הפרעות במערכת העיכול, הלב וכלי הדם – מצבו אינו ידוע. יורם מצגר, חולה סוכרת, עם שבר בירך, בעיות רפואיות מרובות, לצערנו לא שרד את השבי. עודד ליפשיץ, בן 83, הפרעות במערכת הנשימה והלב וכלי הדם, לא שרד את השבי. "אין לך מצווה גדולה כמו פדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות", כה אמר הרמב"ם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אשתדל לעשות את הדברים קצרים כדי לא להטריח את הציבור הרחב שהתכנס כאן. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> החשובים פה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בדיוק. שכחת את שלמה מנצור. בעוד כמה דקות נצביע על חוק שהוא כל כך מתבקש, כל כך פשוט, אדוני היושב-ראש, כל כך חשוב לעם ישראל ולמדינה, ודאי אחרי מה שעברנו ב-7 באוקטובר, ולמרות זאת האופוזיציה תצביע נגד. נגד מה? נגד פיטורי מורים שתמכו בטרור או שהביעו הזדהות עם טרור. עכשיו, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותכם, לשים את האמת במלוא מערומיה על השולחן, שולחן הכנסת. החוק כמובן לא עושה איפה ואיפה בין טרור כזה לטרור אחר, אבל צריך לומר את האמת. לפני כמה חודשים מוניתי, אדוני היושב-ראש, לוועדת משנה לתוכניות הלימודים במזרח ירושלים, שאותה ירשתי מחברי הטוב חבר הכנסת עמית הלוי. מה אומר לך, אדוני – חשכו עיניי. חבריי חברי הכנסת, הסכיתו ושמעו, אלו הנתונים: מתוך 110,000 תלמידים במזרח ירושלים, 85,000 תלמידים, אדוני היושב-ראש, לומדים את תוכנית הלימודים הפלסטינית. אנחנו מדברים על בתי ספר של משרד החינוך שמתוקצבים על ידי משרד החינוך. עוד 20,000 תלמידים לומדים בכלל בבתי ספר פרטיים של אונר"א ואחרים. אתם זוכרים את אונר"א. ועכשיו, חברים, אדוני היושב-ראש, שימו לב לנתון הזה: מתוך 6,720 מורים במזרח ירושלים, שבע דקות נסיעה מכאן, 5,000 מורים למדו במוסדות הלימוד ברשות הפלסטינית, 5,000, בביר זית, בא-נג'אח, באוניברסיטת ג'נין, באוניברסיטת בית לחם. פה, שבע דקות נסיעה. אדוני היושב-ראש, עם איזה מטען חינוכי אתה חושב שמורה שלמד בג'נין מגיע ללמד כאן בירושלים, במרחק חמש דקות נסיעה מכאן? אילו ערכי חירות וחופש המורה שמלמד כאן קנה כשהוא היה שלוש שנים באוניברסיטת ג'נין או בא-נג'אח או בביר זית, רגע לפני שהפך להיות מורה שלנו, במשרד החינוך הישראלי שלנו, מקבל משכורת ממדינת ישראל? אהבת ישראל לא הייתה שם בסילבוס בביר זית. לפני כחודש וחצי עשינו סיור בבתי הספר במזרח ירושלים. אדוני השר, כדאי שתקשיב. תצלינה האוזניים. בתי הספר של משרד החינוך בפיקוח מקצועי של משרד החינוך, כמובן. לא היה בית ספר אחד שבו במפה על הקיר הייתה מסומנת מדינת ישראל. פלסטין הייתה שם; מדינת ישראל נעלמה מהמפות. אולי לא חיפשנו מספיק טוב. אבל השיא היה כשביקרנו בבית ספר ראשידיה בשער שכם, אותו בית ספר שממנו יצא מורה מחבל. שאלנו את מנהל בית הספר: האם אתה, בשאלון קבלה שלך, כשאתה מקבל את המורה המועמד, בריאיון שאתה עושה לו לבית הספר להתקבל כמורה, האם אתה שואל אותו אם הוא תומך בטרור? מסתייג מטרור? ענה לנו המנהל: אני לא נכנס לעניין הזה. הוא לא נכנס לעניין הזה. אבל זה לא היה השיא. כששאלנו אותו – שים לב, אדוני היושב-ראש – למה יצא מורה מבית הספר שלו לחבל, לפגוע, לירות באזרחים תושבי ירושלים, ביהודים – בואו נאמר את הדברים כהווייתם – אתה יודע מה ענה לנו מנהל בית הספר? כי בן משפחה שלו נפל קורבן ב-7 באוקטובר. תעשו את החישוב – מנהל בית ספר במדינת ישראל. ועוד דבר חשוב שתדעו, חבריי חברי הכנסת – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> הגישו כתבי אישום? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ועוד דבר חשוב שתדעי, גברתי, לפני שנה וחצי החליטה ממשלת ישראל לתקצב תוכנית רב-שנתית, חומש, בהשקעה של 600 מיליון שקל, להעביר את התלמידים לתוכנית הלימוד הישראלית. היעד היה 35,000 תלמידים. אתה יודע כמה עברו, אדוני היושב-ראש, בשנתיים, אחרי שמדינת ישראל הקציבה מעל 200 מיליון שקלים? עברו 2,000 תלמידים בלבד. מתוך 110,000 תלמידים עברו 2,000 תלמידים בשנתיים, אחרי ששולמו מעל 200, קרוב ל-217 מיליון שקלים. למה? כיוון שאלפי המורים של הרשות הפלסטינית שנמצאים במזרח ירושלים ומקבלים משכורת מאיתנו בעצם מונעים מהתלמידים לעבור לתוכנית הישראלית. הם רוצים להישאר פלסטינים; הם רוצים להמשיך להעלים את ישראל מהמפות; הם רוצים להמשיך ללמד טרור ולהסית לטרור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חמור מאוד. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> 20 שנה הליכוד היה בשלטון. איפה הייתם? אני זועק על זה 20 שנה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא תדע את הנתונים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני מכיר את הנתונים יותר טוב ממך. 20 שנה אני זועק על זה. איפה הייתם? אל תגלגלו עיניים. אל תגלגלו עיניים. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת כהן, מתוך 6,720 מורים – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה לחדש לך: באותו בית ספר תיכון 10% לומדים בתוכנית הישראלית – – – << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אז עכשיו, חבר הכנסת כהן, מה שנשאר לנו זה להגן על האזרחים שלנו. אנחנו מביאים עכשיו חוק. החוק הזה אומר: מורה שהסית לטרור – אותו נפטר. ולזה אתם מתנגדים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא שייך. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> יש חוק למאבק בטרור, תגישו כתבי אישום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נגמר לך הזמן, חבר הכנסת בוארון. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> כל מה שנשאר לנו, חבריי חברי הכנסת, זה להגן על האזרחים שלנו – לא לאפשר למורה תומך טרור להרעיל את הלבבות לתלמידים שלו – – << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> מי יחליט? << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שיכולים בקלות להפוך למפגעים פוטנציאליים. כל מה שנשאר לנו הוא להגן – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נגמר הזמן, נו. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> עוד דקה, אדוני היושב-ראש. עוד דקה. הפריעו לי פה. כל מה שנשאר לנו הוא להגן על חיי הילדים שלנו ולתת כלי בידי המנהלים, מנהלי משרד החינוך, להגן על התלמידים ועל הציבור הרחב, שלמנכ"ל משרד החינוך תהיה היכולת לפטר מורה תומך טרור. ולסיום, אני מבקש לקרוא לכם, חבריי חברי הכנסת באופוזיציה, את תקציר מהות החוק בשני משפטים: מוצע להסמיך את מנכ"ל משרד החינוך לפטר בפיטורים מינהליים וללא הודעה מוקדמת עובד הוראה שהוא עובד מדינה שהורשע בעבירות ביטחון חמורות או בעבירות טרור או הזדהות עם מעשי טרור בפומבי, או פרסם קריאה ישירה לבצע מעשה טרור או דברי שבח. לזה אתם מתנגדים? חבריי באופוזיציה, אני פונה אליכם, אל האחראיים שבכם, חבר הכנסת כהן, אל הלב שלכם: תתמכו בחוק הזה למען האזרחים ששלחו אתכם לבית הזה, למען הילדים שלכם, למען כולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עמית הלוי, חמש דקות לרשותך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מציע החוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מציע החוק, כן. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, במיוחד תלמידי ישראל, אני אומר לילה טוב. אני לא נוהג לומר זאת בשנה האחרונה, באפלת השנה האחרונה, אבל הלילה הזה הוא קצת יותר טוב, כיוון שאנחנו עושים היום צעד חשוב, מהחשובים שנעשו בקדנציה הזאת, במלחמה נגד התשתית הכי עמוקה והכי חזקה של הטרור, התשתית החינוכית. זה לא צעד נגד הטרור – זה צעד נגד תשתיות הטרור, וזה הבדל גדול. זה בעצם ההבדל בין כישלון לניצחון, בטח ניצחון מוחלט. אני יושב בוועדת חוץ וביטחון, ועדות המשנה, הוועדה לביטחון לאומי, מאות שעות של דיונים. באים ראשי גופי הביטחון, מתארים לנו סוגים שונים של איומים: טילים, מנהרות, תלול מסלול, שטוח מסלול, כטב"מים, כטמ"מים, מטענים, פצצות. מתארים גם את המענים של מערכת הביטחון לכל הפצצות הללו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תחשוף פה את מה שאומרים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> בדבר אחד כמעט ולא עוסקים, וזה המרכיב העיקרי שממנו מורכבת הפצצה. ומהו חומר הנפץ האמיתי, העיקרי? לא הברזל, לא הדינמיט; קודם כול האדם, רוח האדם, רוח האדם המעוותת במוחו ובליבו. פצצה, כידוע, לא מתפוצצת מעצמה, לא נוצרת מעצמה. המרכיבים היסודיים שלה הם תודעת ההשמדה, להט הרגש לבצע את ההשמדה. ההכרה והרגש, אלו נבנים ונוצרים קודם כול במערכת החינוכית – החינוך בבית, בבית הספר, במסגדים, במוסדות התרבות, ברשתות החינוך. והחינוך זו הפצצה, אגב, הכי מסוכנת והכי יעילה. זו לא פצצה חד-פעמית. זה כמו, אתה יודע, פצצת מצרר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פצצה מתקתקת. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה מטיל פצצה אחת ואתה מוליד שרשרת של פצצות, כי מורה אחד בכיתה עלול לגדל עשרות פצצות מתקתקות. רעיון אחד שווה יותר מ-1,000 טנקים, כידוע. ואת זה אפשר לומר על כולנו, מאיפה אנחנו, מה דעותינו. מה דעותיך, לא בחינוך – איפה הרעיונות, איפה המחשבות שלך נוצרו, של הילדים שלנו. לא בבית הספר, בספרות שהם קראו, בגיבורים שעליהם הם גדלו, באתוסים שעליהם הם התחנכו? ככה זה אצל כל האנשים. אבל אצלנו, כמו בחלם, משקיעים במשך שנים אין-סוף אנרגיה ותקציבים ומאמץ מדעי, והכול כדי לירות בטיל בעת מעופו, כשמתחת לגשר – אם כבר המשל של חלם – מתחת לגשר בית החרושת לטילים, כלומר בית הספר, ממשיך לייצר באין מפריע. ואנחנו לא רק מאפשרים לו לייצר – אנחנו גם מממנים אותו מכספנו, מכספי משלם המיסים הישראלי. ולכן התיקון הראשון שהחוק הזה עושה – תיקון בסיסי ונכון, אגב, לכל מורה ולכל בית ספר בעולם, בוודאי למדינת ישראל, שנלחמת על קיומה מול טרור – אומר שמורה שמזדהה עם טרור, שמביע תמיכה בטרור, הוא לא מורה; הוא לא יהיה יותר מורה; הוא לא מתאים בעליל להוראה. ואני מדגיש כאן: הוא יפוטר פיטורים מינהליים בשל אי-התאמה להוראה על ידי שר החינוך – לא פיטורים בשל אווירת משמעת, זה לא עניין משמעתי, לא רק עניין משמעתי; לא פיטורים בשל עבירה פלילית – אנחנו לא במישור הפלילי. זה הרבה יותר בסיסי – זאת אי-התאמה. אגב, זה קיים בכל משרד ממשלתי. כל מנכ"ל, יש לו סמכות לפטר, בניגוד למה שנאמר כאן על ידי חבריי לאופוזיציה. כל מנכ"ל משרד, יש לו סמכות לפטר פיטורי אי-התאמה. הוחרגו המורים, בשל לחץ ארגוני המורים, והיום אנחנו קובעים כי יש פיטורי התאמה גם לגבי מורים בכל הנוגע להזדהות עם טרור. מוזר בכלל שצריך להסביר את זה. אני חייב לומר, בושה בכלל שיש לעניין הזה מתנגדים, שאנחנו כאן בכנסת ישראל כל הלילה, ובושה עוד יותר גדולה שהחוק הזה היה צריך לעבור שנתיים של ייסורים, של מניפולציות, של שקרים של לא מעט גורמים שהיו מעורבים בו. וזו בושה, כי חינוך קודם כול זה חינוך לערכים. אתה מכשיר מורה, נותן לו רישיון הוראה כדי לחנך לערכים – ערכים אנושיים, ערכים ישראליים – והוא מחנך לטרור, לרצח ולברבריות. אדם כזה אולי יכול להיות מורה באיראן, באפגניסטאן, ברמאללה, בעזה – לא בבית ספרנו; יותר מדויק, ממחר בבוקר לא בבית ספרנו. אני יזמתי את החוק הזה למען הביטחון שלכם, אזרחי ישראל, ויזמתי אותו גם למען התלמידים, בעיקר התלמידים בבתי הספר הערביים, שאת המוחות ואת הלבבות שלהם אנחנו חושפים לכל הרשע הזה, ילדים חסרי ישע. יש משהו שהיה צריך להיות יותר חשוב מארגוני זכויות אדם וארגוני זכויות הילד, אבל כל הארגונים האלה לא רק ששתקו – הם התנגדו לחוק הזה. ויש עוד מרכיב אחד – ובזה אני אסיים – מרכיב חשוב בחוק הזה: שלילת מימון. חופש המימון של המדינה לא לממן את מבקשי רעתה; לא לתקצב מהמיסים של אזרחי ישראל את אלו שקודחים את החור בספינה של כולנו. כן, זה גם נהיה פה איזה מנהג, הזכות למימון. חייבים לממן, זו נהייתה זכות טבעית, סוג של איזה שיגעון גמור ששיח הזכויות שלנו הידרדר אליו. אז ממחר בבוקר בתי ספר או בית ספר שהייתה בו פעולת הזדהות עם טרור – שר החינוך ישלול את תקציבו, חלקו או כולו. זה נגמר. ההפקרות הזאת, שבית ספר יכול לעשות פעולה שמזוהה עם טרור, תיגמר הלילה. חלאס, באס. אני מבקש להודות ליו"ר הוועדה חבר הכנסת יוסי טייב, שעבר איתי יחד את דרך הייסורים של החוק הזה; חבר הכנסת צביקה פוגל, שהיה שותף לחוק הזה והוסיף לו את בתי הספר הממלכתיים; חבר הכנסת בוארון, ידידי אביחי בוארון, שנכנס מחדש לא רק לכנסת לאחרונה, נכנס גם לוועדת החינוך והניע מחדש את הליך החקיקה הזה. אני מאוד מודה לך. אני מבקש להודות גם למנשה אייבס, שעבד איתי בצוות שלנו – מנשה, על כל הייסורים. התייסרת לא פחות ממני. תודה. אני מבקש לסיום להודות גם לכל המנהלים והמורים הערבים שפנו אליי בשנתיים האחרונות, ולבקשתם אני לא מזכיר פה את שמותיהם. הם פנו אליי, עודדו אותי לא לוותר על פסיק, לא לוותר גם על ההסתייגות של בדיקת השב"כ, שאני כבר לא אספיק להסביר אותה כאן – אסביר אותה בברכה על החוק – הראו לי מה קורה בשטח ולמה החוק הזה כל כך חשוב. אני מקווה, אדוני, שהחוק הזה יהיה סנונית ראשונה בחוקים נגד תשתיות הטרור. זו החובה שלנו כמחוקקים, כנציגי העם, לדור הזה, ולא פחות חשוב – לדורות הבאים, לעסוק בנושאים הללו, להיות כמו חיילים בחזית, חיילי חרבות ברזל, לעמוד כקיר ברזל, לחוקק בעט ברזל את חוקי הברזל מהסוג הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בוקר טוב לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזה בוקר? עוד לילה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד לילה, אתה אומר? כן. חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני, דווקא בגלל שהייתי מנהל בית ספר אני אומר לך שאתם נאחזים סביב חוקים שאתם חושבים שגיליתם את אמריקה. כל מנהל בית ספר יודע וכל מורה יודע שאם הוא תומך בטרור אז הוא עף. לצערי הגדול, 20 שנה אנשי הליכוד בשלטון, ודווקא כשהתחילו לתקן את ספרי הלימוד – תתפלא, זה היה כשאנחנו היינו בשלטון. כי אני כשר רווחה טיילתי ונדהמתי. יש, אגב, עוד הרבה דברים. הידעתם שפעם מחבלים קיבלו כסף לתכריכים מהביטוח הלאומי? לא ידעתם, נכון? יש כל כך הרבה דברים שתיקנו. אבל ניחא, אני לא אלקה אותך אם אתה רוצה להתהדר בדבר הזה, שנותן לשר את הזכות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למנכ"ל. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה אותו הדבר. כשאתה נותן ללשכה של שר את הזכות לפטר מישהו – אני אומר לך שבשום פנים ואופן, בשום דבר, אסור לתת לשר, כי היום זה הוא ומחר זה בן גביר, שיכול לפטר כל שוטר שלא מדבר, שאמר משהו שהוא יכול לפרש. אסור. יש חוק ברור. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> זה המצב היום. לפי חוק שירות המדינה – – – כל מנכ"ל יכול לפטר – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה. יש חוק ברור מאוד שאומר שמי שתומך בטרור, יש הליך ברור לפטר אותו. אני עשיתי את זה בנגב עם מורים בדואים, אני מכיר את זה לפני ולפנים. אבל אתם – כל אחד רוצה לעשות תחרות מי יהיה יותר איש ימין. להיות איש ימין זה לחשוב בהיגיון ולכנס – – – << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> הבעיה היא שיש מחסור במורים בדרום. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חייב להגיד שלפעמים אתה עושה את זה. אתה יודע שאני מעריך את עבודתך. אני חולק עליך בעניין חוק המתנות. אמרתי לך פעם: תיזהר מהחוק הזה, הוא ילווה אותך – אבל רצית. אז עברת באמת איזה תהליך. אני מכבד את דעתך. אני חושב שהחוק הזה, שנותן לשר סמכות – תזכרו, החרב מתהפכת. שר לא צריך שתהיה לו סמכות לפטר מישהו אלא במה שכתוב היום, נקבע היום. ומי שטרוריסט – מטפלים בו. אני רוצה, אדוני, לדבר רק על השיקוץ הגדול שאנחנו הולכים לעבור ביום רביעי, וזה ההשתמטות מגיוס. אני שומע אותך, אביחי, מדבר בוועדה המשותפת, ואתה תמיד שואל את השאלות הנכונות – בדרך כלל, לא תמיד, אבל בדרך כלל אתה שואל את השאלות הנכונות, ויש בינינו שיח של כבוד. אני שמח שאתה נמצא שם. אבל אם אתה תצביע ביום רביעי על חוק ההשתמטות, אני חושב שכמו חוק המתנות, זה ירדוף אותך. כי החוק – גם אתה, אביחי בוארון – ואני שמח שחזרת. אתה בר-פלוגתא שלי, אבל אני מאוד מכבד ומעריך את זה שאתה נמצא כאן. אבל החוק הנורא הזה שעולה ביום רביעי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כשכבודו היה שר הרווחה תקצבו את המעונות, את הנשים העובדות? מעניין, רק לדעת. שאלה אמיתית. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא גילית כלום, לא גילית כלום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני שואל אם זה רק עכשיו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אספר לך. כשאני הייתי שר הרווחה לא היו כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא קואליציוניים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא היו כספים קואליציוניים ליהדות החרדית, וכדאי שתשאל את השאלה הזאת את גפני. באו אליי למשרד הרווחה ואמרו לי: מאיר, שוד ושבר, מנהלי בתי ספר לא יכולים, דרדקים לא יכולים, אין להם איפה להיות, אין לנו כסף להאכיל אותם. הלכתי והשגתי מהגורן ומהיקב 15 מיליון שקלים, כי אמרתי להם: אתם עשיתם את טעות-הטעויות – אתם בניתם על חינוך ילדים מכספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טעות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולכן, כדי שהילדים האלה לא יישארו רעבים וכדי שהילדים האלה לא יהיו מחוץ למסגרות, אני העברתי תקציבים, כך שאתה – אתה יודע, השאלות האלה – עזוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני שואל מה ההבדל בין אז להיום. אז הייתה אישה עובדת והבעל לומד, ותקצבו. למה זה עכשיו פתאום – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אתה מיתמם? למה אתה מיתמם? אתה יודע בדיוק מה ההבדל, ואם אתה לא יודע, אז אחרי שתרד בוא אליי, אני אסביר לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זו שאלה באמת אמיתית. שאלה אמיתית. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר לך, חבר הכנסת מלול, אני אומר לך, ידידי, אתה פשוט לא יודע. תסתכל עליהם, הם קצת משפילים את המבט, כי הם כן מבינים מה המשמעות של הדבר הזה, של חוק שאומר: אני עושה הפרדה בין דם לדם. כל אחד מהם שירת בצבא. גם אני שירתי בצבא. הילדים שלנו משרתים בצבא. אני רואה את היהדות הציונית ואת ההקרבה היוצאת דופן, אני רואה שאנחנו קוברים כל שבוע מתל אביב ומדימונה ומהצפון ומיהודה ושומרון, ואני רואה את שדרת המפקדים. אני מטייל בשטח, אני רואה את הגדודים. אני הולך לגדוד שבו הייתי 27 שנים ואני רואה בגאווה גדולה את עם ישראל האמיתי, ואנחנו פה יוצרים מציאות מדומה בכנסת הזאת ואנחנו מצביעים בין דם לדם. מי יגן על זה? חוץ מביבי נתניהו, שבחדרי-חדרים שומר, מי יגן על זה? מי מהליכוד שהילדים שלו נמצאים בצבא יגן על החוק הזה? אז מה עושים? מתחכמים. אומרים: ניתן גם למילואימניקים. אני אומר לך, הבן שלי וחבריו והמון אנשי מילואים שנמצאים ועושים שם מילואים ועוד מילואים רוצים אנשים שיחליפו אותם. הם לא רוצים – הם יסתדרו; הם רוצים שיחליפו אותם, כי מקומות העבודה שלהם הולכים ונהרסים, כי המשפחות שלהם, כי הנשים הגיבורות שלהם, כי הילדים שואלים איפה אבא. כן, ויש גם ילדים ששואלים איפה אימא, כי יש גם נשות מילואים שכבר נמצאות שנה. ובמקום זה אנחנו בכנסת ישראל מייצרים חוק נורא והולכים להצביע עליו. אני רואה עכשיו סדרה של חוקים, ולכן צריכים להיזהר, אדוני היושב-ראש, צריכים להיזהר מהמבול של ההצעות האלה, שמשנה מדינה, ולאט-לאט, בלי שאנחנו מרגישים – אנחנו כן מרגישים, אבל הציבור לא מרגיש – איך אנחנו משנים את דמותה של המדינה הזאת. אני רואה סדרה של חוקים שאין בהם אלא כדי להשתלט על גופים ולהגיד, כמו שאמרה פעם אחת השרות: מה זה שווה שיש מישהו שאני לא מצליחה לשלוט עליו? ואני רואה מה עושים ואיך מתייחסים ליועצת המשפטית של הממשלה, האישה הטובה הזאת, שבמקום שאתם תעלו אותה על נס על זה שהיא עושה את עבודתה – אני הייתי ראש עיר, הייתי שר, אני בפוליטיקה כל כך הרבה שנים. מעולם יועץ משפטי לא הפחיד אותי, מעולם, ומעולם גם לא הפריע לי, גם כשהתווכחתי איתם. אז במקום זה היא הופכת – עולה שר לפנות ערב לכאן ומשמיץ אותה כאילו הייתה אחרונת האנשים. איום ונורא. אני נמצא כאן 13 שנים, ומעולם לא שמעתי התקפות כאלה על אישה שעומדת בראש מערכת – שכן, מתווכחת, אז מה? והיום אנחנו – הפיכה משטרית עדיין, אומרים בחוץ; אנחנו בעיצומה של הפיכה. ההפיכה מחלחלת. עולה שר ואומר: אל תקשיבו ליועצת המשפטית. ואתם מציעים הצעות חוק, חבר הכנסת בוארון, של התאגיד. גם הפכתם להיות לנושאי כליו של שר התקשורת. כל פעם ששר התקשורת רוצה לנגוס בעוד משהו, אז הוא מוצא את חבר הכנסת התורן ואומר לו: בוא הנה, תגיש את ההצעה הזאת. מה שמפריע לכם זה התאגיד? מה מפריע התאגיד? פירקנו אותו. יש תאגיד אחד, רשת אחת, שהיא עצמאית כמו בכל מדינה דמוקרטית. אבל לא, כדי לפגוע בו עוד צריך להכפיף את התקציב שלו, שהכנסת תחליט מה יהיה התקציב שלו. אבל ממילא זה נמצא בתוך ספר התקציב. לא, אבל אנחנו ניכנס ונגיד לו. אם מישהו שם, חס וחלילה, יעשה איזה משהו כנגד מישהו אנחנו נקצץ אותו, אומרים לי כאן – לא מסתירים את זה – אנחנו, לאט-לאט, עד שנייבש אותו. למה? מה אתם צריכים את זה על הגב שלכם? באתם עם אג'נדה? באתם עם אידיאולוגיה? אבל אתם דמוקרטים, ככה אתם אומרים. עשה את האג'נדה שלך; תבוא עם האני מאמין שלך. בחלק ממנה אני תומך, אני הרבה יותר קיצוני בהתייחסות שלי לבתי ספר במזרח ירושלים. אני הרבה יותר קיצוני, ותמכתי באונר"א – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא באונר"א – זה נשמע לא טוב. שלא יצטטו אחר כך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. תמכתי בחוק, בוודאי, מה זה. בוודאי. והגנתי עליו. גם כשקיבלתי טלפונים מחו"ל נתתי להם באבי אביהם על זה שהם לא מבינים מי הם הרוצחים. אדוני, תדע לך, 7,000 מעובדי אונר"א קשורים לחמאס. הוא יודע את זה. 7,000. זמני תם. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, 15 דקות לרשותך. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, חברות הכנסת, הממשלה מנצלת את המלחמה בשביל להעביר חוקים פשיסטיים ובשביל להעביר את ההפיכה המשטרית. שניהם ביחד. כל אזרח צריך לשאול מה עומד מאחורי החוק הזה ונגד מי החוק הזה. זה ברור שהכיוון הוא האוכלוסייה הערבית. מדובר על הזדהות עם תנועת טרור או תמיכה בה; מדובר לרוב באוכלוסייה הערבית. ואני רוצה לשאול את האוכלוסייה הערבית ששרדה את הממשל הצבאי שהיה אפרטהייד לכל דבר ועניין: שליטה הדוקה, השב"כ ממנה את מנהלי בתי הספר, אוזניים לכותל, נמצא בכל מקום. האם זה עזר? זאת שאלה חשובה. אני חושב שכל אחד צריך לשאול. זה החוק הקיים עכשיו, המוצע, ויש הניסיון של הממשל הצבאי. האם זה עזר או שהדור שיצא מהממשל הצבאי עשה את יום האדמה, למשל? הבנים שלו זה אנחנו. 97% מהאוכלוסייה הערבית הצביעו בעבור הרשימה המשותפת כשהיינו כולנו יחד. כלומר לאוכלוסייה הערבית יש כיוון פוליטי ברור מאוד למרות הממשל הצבאי, למרות כל הדיכוי, למרות כל הניסיון לבנות את הערבי הישראלי כמי שאין לו שייכות לאומית, אין לו עם, אין לו סוגיה פוליטית, אין לו שורשים. האם זה עזר? אני חושב שצריך לשאול את השאלות הללו. אם לא עזר, אז מה יעזור החוק הזה? או שלא חושבים, או שלא חושבים. הממשלה מנצלת את המלחמה בשביל פשיזציה טוטלית בחברה הישראלית כולה. מנצלים את המלחמה. קשה לתקוף אנשים שבאים בהצעות פטריוטיות כביכול. אין בינם לבין פטריוטיזם אמיתי שום דבר, כי פטריוטיזם אמיתי זה דמוקרטיה, זה שוויון, זה חתירה לשלום. זה האינטרס האמיתי של שני העמים. אז מביאים כל מיני חוקים של רדיפה פוליטית ממש. אני רוצה להלשין על מורה ההיסטוריה שלי. אני רוצה להגיד לכם מה הוא היה אומר לנו בבית הספר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באיזה בית ספר? איפה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אתה גם רוצה לרדוף אחריו קונקרטית? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לדעת איפה למדת. הוא חי עדיין? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, הוא לא חי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז מה אתה מבלבל? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה הוא היה אומר לנו. הוא היה אמור לנו: אני רוצה ללמד אתכם את השקר ולהגיד לכם את האמת. קחו את האמת איתכם, ואת השקר קחו לבחינת הבגרות בשביל לעבור. זה בדיוק. כי לימדו אותנו להעריץ את הרצל ואת ז'בוטינסקי, ואת התנועה, וראו ביום הנכבה שלנו את יום השחרור. תלמדו את זה; תכתבו את זה בבחינת היסטוריה בשביל לעבור; אבל בשביל האמת – דעו מה האמת. תדעו שבעיר חיפה שאתם חיים בה, הייתם 70,000 והפכתם ל-1,500 אנשים; דעו את האמת; דעו מה קרה לכם באמת. אבל בשביל בחינת הבגרות כתבו מה שייתן לכם ציון גבוה, כדי להיכנס לאוניברסיטה. האם זה מה שאנחנו רוצים? או שאנחנו רוצים פלורליזם או שאנחנו רוצים פתיחות או שאנחנו רוצים לחתור באמת לאמת עצמה ולא לשקר. לא לשקר. כלומר לבוא וללמד בהיסטוריה שיש כמה אנשים טובים, כמה טובים הם, רוצים להקים בית לאומי ליהודים, למרות שיש פה עם. אז מה עושים עם העם הזה? אז במקום להגיד: אוקיי, אז יש עם ואנחנו רוצים להקים מדינה דמוקרטית לכולם, נקודה. לא. בית לאומי לעם על חשבון עם אחר. אז איך אתה רוצה ללמד אותי דברים שפשוט מאוד אי-אפשר לשכנע אותי בהם? אי-אפשר לשכנע אותי בהם. אי-אפשר. לכן, מה שקורה בצל המלחמה – להעביר חוקים בשביל לחנך את התלמידים על אפם ועל חמתם. אז יש להם את הסיפור של אבא שלהם מהבית, ויש הסיפור שמערכת החינוך רוצה לספר לתלמידים. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> אוסקוט, אוסקוט. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בוקר טוב, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כך לא בונים דמוקרטיה. נהפוך הוא. נהפוך הוא. מדינה שרוצה להתערב בכל דבר ולחנך את האנשים בעל-כורחם, לדברים שאנשים לא מאמינים בהם – כך לא בונים חברה מתוקנת. אני רוצה לפנות לכל מיני קבוצות בשיר הידוע כל כך של מרטין נימלר, שאמר בו: "תחילה הם באו ולקחו את הסוציאליסטים – / ולא השמעתי את קולי משום שלא הייתי סוציאליסט; // ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי – / ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי; // ואז הם באו ולקחו את היהודים – / ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי; // ואז הם באו ולקחו אותי – / וכבר לא נותר אדם לדבר בעדי". לכן אני קורא לכל האנשים, לכל הקבוצות של מיעוטים או אנשים שלא מסכימים עם הממשלה, לקום יחדיו, יחדיו, ביחד, להיאבק נגד הממשלה הזאת ונגד הגישה הפשיסטית שמנצלת את המלחמה בשביל להעביר את החוקים הפשיסטיים הללו. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שוב, עניינית – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק עניינית. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן. אף אחד מאיתנו לא תומך טרור ולא קורא לאלימות מכל סוג שהוא, ובכל זאת אנחנו כל הזמן זוכים לתואר הזה של תומכי טרור כשימוש פוליטי של צד אחד בכנסת. ומה לעשות, כפי שהסביר לי פעם אחד מחברי הליכוד, שר בכיר היום: מה לעשות, כאשר אנחנו עולים ומאשימים אתכם בתמיכה בטרור, זה עוזר לנו להשיג עוד ארבעה עד חמישה מנדטים בדעת הקהל. השימוש הזה, אדוני היושב-ראש, הוא שימוש לא הוגן, בלשון המעטה, גם בשיח הפוליטי. לצערי כאשר פנינו לייעוץ המשפטי ולפרקליטות ודרשנו, ביקשנו, לבחון אם כאשר חבר כנסת או שר או ראש ממשלה עומד על הדוכן וקורא לחברי הכנסת הערבים "תומכי טרור" – האם יש כאן עבירה על החוק – לצערי, התשובה שקיבלנו היא שזה במסגרת המשחק הפוליטי ובמסגרת חופש הביטוי. יש שתי השפעות של הדבר הזה על ההיבטים השונים של מעמד חבר הכנסת הערבי או כנציג ציבור: על יכולתו לקחת חלק ולהשפיע לטובת האזרחים שבחרו בו, כי כאשר הוא מתויג כתומך טרור, אין לו מקום להיות בכנסת, כמובן. ולכן, יש חוק שמתכתב עם החוק הזה, החוק הזה לגבי מורים – החוק האחר לגבי חברי כנסת. מחר יהיה חוק לגבי בעלי תפקידים אחרים. ולכן, יש כאן ביטול של ערך יסוד מיסודות השיטה הדמוקרטית – אנשים הולכים, בוחרים נציגים כדי שיוכלו להשפיע, להשתתף, להיות חלק ממעגל מקבלי ההחלטות, וככה אתה פוגע בזכותם של האזרחים לקבל ייצוג הולם והוגן ומשפיע לטובת הנושאים שחשובים להם ושהם סובלים מהם. כאשר ביקשנו מהייעוץ המשפטי ומהפרקליטות: אוקיי, אז אם זה מקובל בעיניכם, אם באמת חבר כנסת מסוים הוא תומך טרור, אז למה אתם לא חוקרים, לא פועלים נגדו, ומשאירים את העננה הזאת באווירה הפוליטית? מה יעשה חבר כנסת שכן בא לכאן כדי לנסות לעזור ולשפר את איכות החיים, את הביטחון האישי, להשיג את זכויותיהם של האזרחים שהוא מייצג? מצד אחד אנחנו לא מצליחים למנוע את המתקפות החוזרות ונשנות האלה, ומצד שני אנחנו דורשים תעודת יושר מרשויות אכיפת החוק, והם לא נותנים, כי הם לא רואים לנכון להתייחס לחבר כנסת זה או אחר – ערבי, במקרה הזה – כתומך טרור, ואז לחקור אותו ואז באמת לקבוע אם הוא באמת תומך טרור, ואז מגישים כתב אישום, ושבית המשפט יחליט, כמו שפותרים כל סכסוך או מחלוקת בהקשר הזה שיש להם היבט משפטי. לכן אנחנו נמצאים במלכוד. מצד שני יש היבט אחר, שלא נוגע רק לזכות לייצוג ולזכות הבסיסית של האזרחים לקבל מה שמגיע להם מרשויות המדינה דרך הייצוג הפוליטי שלהם. יש גם היבט ביטחוני, הביטחון האישי, במיוחד של אותם אנשים. כאשר עומד ראש ממשלה או שר ומאשים חבר כנסת אחר, במקרה הזה ערבי, שהוא תומך טרור – מה יגיד התומך של אותו ראש ממשלה או שר או חבר כנסת, שמאמין לראש הממשלה שבחר בו, מאמין לשרים, מאמין לחברי הכנסת שהוא בחר בהם? אז הוא פוגש את חבר הכנסת הערבי בתחנת דלק, למשל, ופונה אליו ואומר לו: אתה תומך טרור. זאת תחילת הדרך. בהמשך אתה מגיע לאלימות ולסכנת חיים. חברי הכנסת מקבלים כל הזמן איומים בדפי הפייסבוק שלהם, בטלפונים שלהם. אני כל הזמן נמנע מלענות לטלפונים חסויים, אבל ברגע שאני עונה – מדי פעם אתה שומע דברים איומים ונוראיים. האזרח הפשוט הזה, אני לא מאשים אותו ישירות. הוא מוסת. ממי הוא מוסת? הוא מוסת מראש ממשלה, הוא מוסת משר, הוא מוסת מחבר כנסת, כי הוא חושב באמת, בהיותי חבר כנסת, שאני תומך טרור, בלי לברר את האמת הזאת. זה בהקשר של חברי הכנסת. אותו הקשר מנסים ליצור למורי בית הספר. מי שתומך טרור, מי שמסית, יש כלים בחוק להתמודד עם התופעה הזאת. החוק בהקשר הזה מאוד ברור, ואפילו הייתי מרשה לעצמי להגיד שהוא דורסני. רשויות אכיפת החוק פועלות ביד קשה בנושא הזה, אנחנו רואים אותן. בשנה האחרונה מאות אזרחים ערבים נעצרו על חשד להסתה לטרור. כמה כתבי אישום באחוזים הוגשו נגד האזרחים האלה? משהו כמו 10%. כמובן, חלק מהם, במיוחד אותם אנשים שיצאו חפים מפשע – הם לא בדיוק הסיתו, הם לא בדיוק תומכי טרור וכו'. לקחו אותם למשטרה, צילמו אותם כמו שמצלמים כל פושע ושחררו תמונה, ואפילו יש שרים וחברי כנסת שדואגים להסית נגד אותם אזרחים, שיש להם, לפחות, הזכות הבסיסית של חפות. ולכן אני חושב שהחוק הזה, נוסף לעוד חוקים, ולא רק לגבי חברי הכנסת, שבא להקל בתנאים שבהם אפשר לפסול חבר כנסת על התבטאות זו או אחרת – יש כאן מקום לפרשנות מרחיקת לכת מאוד ודורסנית. למשל, אם אני קורא עכשיו להפסיק את המלחמה, יכול חבר כנסת לבוא ולומר: אתה תומך טרור. למה? אתה מבקש להפסיק את המלחמה כדי שארגון חמאס ימשיך לשלוט ברצועת עזה, לכן אתה תומך בארגון חמאס ואתה תומך טרור וכו' וכו'. אין גבול לנושא הזה. לכן אני חושב שבחוק הפלילי יש מידה מסוימת של סבירות שבה אפשר לברר את הדברים ולבחון אם המורה הזה עבר על החוק, תומך טרור, מסית לטרור. יש עוד טיעון ששמעתי: אם אתה לא תומך בחוק הזה, אז אתה תומך טרור. זה מתכתב עם מה שאמרתי: אם אתה דורש להפסיק את המלחמה, אז ודאי שאתה תומך טרור, כי הפסקת המלחמה היא לטובת ארגון חמאס וכו' וכו'. אותו הדבר – אם אתה לא תומך בחוק הזה, אז אתה תומך בטרור. האוניברסיטאות שמתנגדות לחוק הזה; מה, אפשר לומר עליהן, שהן תומכות טרור? או שהחוק הזה הוא בסופו של דבר באמת כלי כדי לשלוט במוסדות, במערכת החינוך ובמערכות אחרות? אנחנו רואים את השיח הפוליטי שיוצר את האווירה ואת התרבות הפוליטית הזאת ואנחנו מרגישים את השינוי שחל גם בחלק מרשויות האכיפה, במיוחד המשטרה, שמושפעת מהאווירה הזאת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> השר בוסו רצה לשאול משהו. << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> ראיתי איזה ריאיון שלך באחוד הערוצים, שאלו אותך אם אתה מוכן לגנות והסתייגת. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, זו דוגמה. << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> זה מה שמביא את הצופה לחשוב: אם אתה לא מגנה – – – אתה תומך – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אתה מרשה לי לענות לו דקה אחת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> השר בוסו, זו עוד דוגמה. היא שאלה אותי: מה דעתך על החיסולים של ושל – והשאלה מתגלגלת. ואני אומר לה: תרשי לי לא לענות על השאלה, לא כי אני תומך באיש זה או אחר. שוכחים שאנחנו נמצאים במעמד – כמו שהסברתי עכשיו, אולי לא שמעת אותי – במעמד מורכב מאוד, שאם אתה עונה את התשובה הזאת אתה גם מסכן את עצמך מהצד הזה ואם אתה עונה את התשובה השנייה אתה מסכן את עצמך בצד האחר. במקום לפטור את חבר הכנסת שנמצא במצב המורכב הזה מהשאלה, שהיא מיותרת – ואני מנסה לה להסביר לה בכל הדקות שמהיום הראשון גיניתי את האירועים של 7 באוקטובר. פניתי לאזרחים הערבים וקראתי להם לגלות מחויבות אזרחית, לשמור על החוק, לשמור על הסדר, לא להישמע להסתות, לא להסית וכו' וכו' וכו', והיא שוב חוזרת. ואז יוצאת שרה בממשלה – יש לה רקע אחר – וכותבת: זאת ההוכחה שחבר הכנסת מנסור עבאס תומך טרור. יש דברים הזויים שאנשים לא רוצים להבין, והינה, עובדה, אתה שואל את השאלה הזאת. יש מרחק עצום בין התשובות שאנחנו יכולים לתת לבין האמת שאנחנו מאמינים בה, לגבי מה הדעות שלנו וכו' וכו'. לכן אני חושב שאין מקום לחוק הזה, וכמובן שנתנגד לו. אני חושב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שהממשלה הזאת הפקירה את ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל כולם, היהודים והערבים, לא רק ב-7 באוקטובר אלא גם ביום הראשון – את הפשיעה ואת האלימות ובהמשך מה שקרה ב-7 באוקטובר ולפני כן ואחרי זה. היום באים כדי להטיל את האחריות על כלל האזרחים וחברי הכנסת, במיוחד הערבים. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי:<< יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טייב, בבקשה. בנימה אישית, חבר הכנסת עבאס, בסופו של דבר בטרור אין "יכול להגיד" או "לא יכול להגיד"; יש שחור ולבן – יש אם אתה נגד טרור או בעד טרור. ההיעדרות המאוד-מאוד צורמת, לצערי הרב – ואני גם בטוח שלא רק לצערי – של כלל חברי הכנסת הערבים דווקא מהטקס שהיה פה לקורבנות 7 באוקטובר – לא כי לא הייתם במשכן, אלא הייתם במשכן, ישבתם פה מאחור בפרסה, ובכל זאת לא חשבתם שנכון להשתתף איתנו בסולידריות הישראלית ולציין את זכר הנופלים והנרצחים, לא שום דבר מעבר. קשה מאוד מאוד, קשה מאוד מאוד, גם לאלה שרוצים לחשוב ולהאמין אחרת, לקחת את הדברים האלה שאתם לכאורה לא – בסוף יש מעשים ויש דיבורים, ולהשתתף, האקט הפשוט של לעמוד ולהשתתף בסולידריות על אנשים שנרצחו ונטבחו, את זה לא יכולתם להביא את עצמכם לעשות, חבר הכנסת עבאס? אז יש בעיה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אפשר תשובה קצרה? אתה יכול לבדוק את זה – אני אישית, אני לא יודע לגבי שאר חברי הכנסת, לא הייתי במשכן. אם אתה חוזר שנה אחורה, אני זוכר – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי:<< יור >> לא שנה, עכשיו. עכשיו. ישבו שם, צפו, שתו קפה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> חבר הכנסת מלביצקי, אתה שאלת אותי, פנית אליי, ועל סמך זה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי:<< יור >> אבל גם אנשים מהמפלגה שלך. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שנייה, שנייה. פנית אליי ועל סמך זה הסקת מסקנות שאנחנו לא מזדהים עם אזרחי המדינה ולא כואב לנו מה שהיה ב-7 באוקטובר. תשובה ברמה האישית: אני לא נכחתי בכנסת בכלל. אם אתה חוזר שנה לפני כן, כמה ימים אחרי 7 באוקטובר, היה לנו אירוע כאן בכנסת, אתה יכול לבדוק אם נכחנו או לא נכחנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי:<< יור >> אני יודע שאתם הלכתם אז לראות את הסרט, ואפילו ציינתי את זה. אבל בטקס הזה – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> שוב, זה אותו אקט שאתה יכול לפרש אותו בצורה מסוימת או אתה יכול לקחת אותו ממש לקצה. זה העניין, ההוגנות. אנחנו כל הזמן דורשים הוגנות ביחס לחברי הכנסת הערבים ולאזרחים הערבים. הוגנות, לא מעבר לזה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי:<< יור >> תודה. חבר הכנסת טייב, בבקשה. << דובר >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת שמונחת בפנינו, לצערי, רוב חבריי לאופוזיציה מצאו לנכון הערב להתייחס להצעות חוק אחרות בנאומים שלהם, כשהם עלו לדוכן. חלקם אכן התייחסו לגופו של החוק, אבל חלקכם הגדול החליטו לנסות להסביר הצעת חוק שתגיע ביום רביעי, כל מיני התייחסויות כאלה ואחרות. אני רוצה לעשות קצת סדר, כי נאמרו פה כל מיני אמירות לגבי אותה הצעת חוק. בתחילת דבריי אני רוצה להגיד שהצעת החוק הזאת נדונה בוועדה יותר מ-18 חודשים, דיונים רבים, ארוכים. בסוף ניסינו לגעת בכל ההיבטים. אני חושב שרק על הצעת החוק הזאת, לקריאה השנייה והשלישית, אם איני טועה, היו עשרה דיונים, אולי קצת יותר. הצעת החוק הזאת מורכבת משני חלקים עיקריים, שבסוף המטרה של ההסדר לגביהם היא כפשוטו: מיגור התמיכה בטרור והזדהות עם טרור, שלצערי מוצאים מקום בין כותלי מוסדות חינוך במדינת ישראל, שהשפעתם על בני נוער ששוהים ולומדים באותם מוסדות היא מהחמורות ביותר. אני חושב שעל זה אין חולק. ההסדר הראשון מדבר על שלילת תקציב. בסוף מוצע ששר החינוך – למעשה אנחנו מסמיכים את שר החינוך או מי שהוא הסמיך לעניין זה, בדרך כלל מנכ"ל המשרד, לשלול תקציב או לא לתמוך תקציבית במוסד חינוך מוכר לא רשמי באופן חלקי או מלא, וזאת אם הוכח להנחת דעתו של השר או המנכ"ל כי במוסד החינוך מתקיימים גילויי הזדהות עם מעשי טרור או ארגון טרור או שמתקיימים במוסד גילויי תמיכה במעשי טרור או בארגון טרור, והנהלת המוסד ידעה. לצורך העניין, מסיבת סוף שנה – באותו מוסד חינוכי מיצג שמציג את חיילי צבא ההגנה לישראל כפושעים. אי-אפשר לומר שמנהל בית הספר לא ידע או שמחנך הכיתה לא ידע על אותו מיצג. החלטה כזאת בסוף צריכה להתקבל לאחר התייעצות עם מנהל המחוז שמפקח על אותו מוסד, זאת אומרת, המנכ"ל או השר לא באים ביום בהיר ואומרים: תקשיב, עכשיו אני שולל חלקית או באופן מלא את התקציבים של אותו בית ספר. יתרה מזו, המנכ"ל צריך להודיע שבאותו מוסד מתבצעת פעילות כזאת, ולפני שהוא מקבל את ההחלטה הוא גם צריך לתת לאותו מנהל בית ספר, לאותו מוסד, להשמיע את הטענות שלו. בהתייחסות לארגון טרור או מעשה טרור, הצעת החוק הזאת מפנה להגדרות שמופיעות בחוק המאבק בטרור. בשונה ממה שנאמר פה במשך כל הלילה, מי יקבע מהו מעשה טרור, מהי הזדהות עם טרור – חבריי, יש חוק המאבק בטרור שמפרט מהו ארגון טרור, מה זה הזדהות עם טרור, ולכן כל הדברים שנאמרו פה במשך הערב, אין להם שחר. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אם יש את חוק המאבק בטרור, למה צריך את החוק הזה? אתה לא צריך את החוק הזה. הרי יש חוק, חוק קיים. גם ארגז הכלים של משרד החינוך קיים. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת עטאונה, אתה כחבר ועדה התמדת בלהגיע לדיונים על הצעת החוק – אגב, בכל הצעת חוק שמגיעה לוועדה. הערב ניסיתם ליצור איזושהי תמונה שלפיה אנחנו מעבירים פה איזשהו חוק כלפי מגזר מסוים, כלפי המגזר הערבי במדינת ישראל. האמת היא שלא כך הדברים. כל מורה, לא משנה איפה הוא מלמד – בממלכתי, בממלכתי-דתי, במגזר היהודי, במגזר הערבי – הוא תמך בטרור? הזדהה עם טרור? הוא לא יכול היות מורה במדינת ישראל, ואין לי ספק שגם אתה מסכים עם זה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא המצב. זה בדיוק לאיפה שזה מכוון. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> זה הדיון שניסיתם להעביר פה הלילה, והתמונה הזאת מוטעית, מוטעית מיסודה. זה נאמר גם בדיונים בוועדה. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אבל זו המציאות – – – זו כוונת המציע, לזה הוא התכוון. עמית מגדיר את המציאות של נוער הגבעות כטרור? הוא לא מגדיר את זה כטרור. בשבילו, בתפיסה שלו, באידיאולוגיה שלו, המילה "טרור" זה משהו נרדף לערבי. כך הוא חושב, והוא מתכוון לזה בחוק. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> כל הזדהות עם פעילות טרור או ארגון טרור – מורה שיזדהה עם פעילות טרור או עם ארגון טרור, מקומו לא במערכת החינוך במדינת ישראל. אתה חולק על זה, חבר הכנסת עטאונה? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> יושבים פה סביב שולחן הממשלה – – – << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אני שואל אותך, אני שואל אותך – – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> בתפיסה של תמיכה בטרור, יושבים – – – << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> החוק במדינת ישראל חל על כל מי שמלמד במערכת החינוך במדינת ישראל. אף אחד לא עשה איפה ואיפה בחוק הזה. << קריאה >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << קריאה >> מדומיין. טרור יש רק בצד הזה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> "מעשה טרור" זה הגדרה מורכבת, חבר הכנסת עטאונה – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> תראה מי מדבר. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> – – שבעיקרו הוא מעשה שמהווה עבירה – – << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – מי מדבר על טרור ותמיכה בטרור. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> – – במטרה לעורר פחד, בהלה בציבור או להשפיע על מעשיה של רשות שלטונית והיה בו סיכוי ממשי לפגיעה בגופו של אדם, בביטחון הציבור או בבריאותו או פגיעה חמורה ברכוש. ההגדרה ברורה מאוד, חבר הכנסת עטאונה. ההסמכה לשר לשלול תקציב במתווה שהצגנו מתקיימת הן לגבי מוסד מוכש"ר – בסעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, חבר הכנסת עטאונה – והן לגבי מוסד שמקבל השתתפות המדינה בתקציבו מכוח חוק לימוד חובה, בין ישירות ובין השתתפות בשכר לימוד של תלמידיו. לכן במקרים האלה ניתנת אפשרות לשר להורות כי המדינה לא תשתתף, זמנית או דרך קבע, בתקציב של מוסד חינוך תרבותי ייחודי לפי חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים. זאת, למרות שהסעיף הזה דווקא מתייחס לישיבות תיכוניות, שבהן מתקיימים לימודי קודש, כמובן של האוכלוסייה הדתית, מכיתות ט' עד י"ב, וגם שם חל החוק, חבר הכנסת עטאונה. החלק השני בהצעת החוק מתייחס לאפשרות לפטר מורים שהם עובדי מדינה או לשלול אישור העסקה ממורים שהם עובדי מוסד חינוך בבעלות פרטית, אם הוכח להנחת דעתו של המנכ"ל שהם הביעו תמיכה בטרור או הזדהו עם טרור. לגבי מורים עובדי מדינה – בהצעת החוק הזאת מוצע להוסיף סעיף בחוק חינוך ממלכתי שמאפשר למנכ"ל משרד החינוך לפטר עובד הוראה – הכוונה למורה – בהליך מינהלי, בניגוד להליך המשמעתי, בשלושה מקרים, ואני אפרט אותם: המקרה הראשון – אם עשה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור בפומבי, כמשמעותו בסעיף 24א(1) לחוק המאבק בטרור, או פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, תמיכה בו או הזדהות עימו. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע שזה חוק לא טוב. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> למה אני יודע שזה חוק לא טוב? << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> כי יש בתי משפט, ואתה יכול ללכת להגיד – – – איש פוליטי להחליט – – – << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> חבר הכנסת בן ברק, אני מנסה לא להיות פופוליסט, ובהצעת החוק הזאת דנתי 18 חודשים, יותר מעשרה דיונים לקריאה השנייה והשלישית, דיונים מעמיקים מאוד, וביניהם גם דיונים חסויים שהשתתפו בהם השב"כ, משרד ראש הממשלה ועוד. בוא תיקח את משרד הבריאות, ויושב פה שר הבריאות: רופא – הוא יכול לפטר אותו מינהלית, או לא, אם הוא הזדהה עם טרור? לא היה הליך, לא הייתה חקירה נגדו, יש הליך משמעתי, אבל יש גם פיטורים על אי-התאמה. אתה יודע מה הזוי? שבשאר הדברים, אצל שאר עובדי מדינה, יש מושג של "פיטורי אי-התאמה". << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך, חבר הכנסת רון כץ, יש פיטורי אי-התאמה. איפה אין פיטורי אי-התאמה? כלפי מורים. הנושא הזה של פיטורי אי-התאמה לא קיים בכלל במערכת ההוראה. הדבר היחיד שעליו אתה יכול לפטר מורה עד היום, לפני החוק הזה, הוא במקרה מסוים של פיטורים פדגוגיים, שברמה הפדגוגית מחליט המנכ"ל, השר, שאותו מורה לא יכול לכהן כמורה. לכן אני שואל אותך, ברמה הפדגוגית אני יכול לתת סמכות לשר לפטר אותו, כי הוא לא יכול להיות מורה פדגוגי – מה שבמקביל, במשרדים אחרים זה פיטורי אי-התאמה – אבל אם הוא תמך בטרור או הזדהה עם ארגון טרור, שם אתם לא מוכנים לתת לו הסמכה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, תסכם. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> חברים, משפט אחרון. אני רוצה להודות לחברי הכנסת המציעים, חברי הכנסת עמית הלוי וצביקה פוגל, לחבר הכנסת אביחי בוארון, שמאז כניסתו לוועדה כחבר ועדת החינוך, התרבות והספורט – – – << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> טייב, אתה לא צריך להגיד את השמות, כולם יודעים – – – << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> בסדר, אז חשוב גם לומר. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> – – – זה חוק גזעני – – – יגידו את זה. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> תראה, אסיים במשפט אחד: חבריי לאופוזיציה, שימו לב מה אתם עושים. ביום רביעי אתם הולכים להצביע נגד חוק המעונות. << קריאה >> רם בן ברק (יש עתיד): << קריאה >> חוק ההשתמטות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חוק ההשתמטות. << דובר_המשך >> יוסף טייב (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> בכל מה שקשור לחרדים אפשר להצביע נגד – אפשר לפגוע בנשים החרדיות, אפשר לפגוע בתלמידים – אבל לתמוך בחוק שייתן אפשרות לשר ולמנכ"ל לפטר מינהלית מורה שתמך והזדהה עם טרור, על זה אתם הולכים להצביע נגד? טלו קורה מבין עיניכם. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יוסי, זה לא אישי נגדך, אוקיי? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> מירב, לאן הידרדרת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> שלמה, התעוררת, נשמה? אני מקווה מאוד שלקחת מלון כל השבוע. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. בוקר טוב, חברת הכנסת מירב בן ארי. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בוקר טוב לכולם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להצעת החוק הוגשו הסתייגויות כאמור של קבוצת יש עתיד, המחנה הממלכתי, חד"ש-תע"ל והעבודה. נעבור להצבעות על ההסתייגויות. מירב, איזה הסתייגויות להצביע? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> תתחיל מהראשונה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נצביע על ההסתייגות הראשונה, הצבעה על הסתייגות מס' 1. זו הצבעה שמית, רבותיי. נתחיל בהצבעה. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – נמנע איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – נמנע אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – נמנע מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לסיבוב השני, בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה משתתפת בהצבעה איתמר בן גביר – נגד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בעד חד"ש ותע"ל, איתמר. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – אינו נוכח ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו משתתף בהצבעה אחמד טיבי – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מתן כהנא – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה משתתפת בהצבעה << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש ח"כים שנמצאים באולם ולא הקריאו את שמם? לא. תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד ההסתייגות, 54 נגד, שלושה נמנעים. אני קובע כי הסתייגות מס' 1 הוסרה. מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> להצביע על 1ד'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 1ד'? א', ב' וג' הוסרו. נצביע על הסתייגות 1ד'. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 1 לחלופין ד לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תוצאות ההצבעה: 35 בעד, 54 נגד. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 2. סיימתי עם 1. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן. אז היא עוברת ל-2. אז כל ההסתייגויות, ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א הוסרו. נעבור להצבעה על הסתייגות 2, לסעיף 1. הצבעה מס' 6 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 36 בעד, 54 נגד, אחד נוכח. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 4. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 4. אז הסתייגות 3 הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות 4. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 54 נמנעים – 1 הסתייגות 4 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 35 בעד, 54 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע שההסתייגות הוסרה. אז 5, 6, 7, 8 הוסרו. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 9. הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 35 בעד, 52 נגד, אחד נוכח. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 10. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 10. הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 37 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 37 בעד, 54 מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 11. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות 11. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 11 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 36 בעד, 54 מתנגדים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 12א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז לחלופין 11א', ב', הוסרו. נעבור להצבעה על סעיף 12א'. גם 12 הוסרה. א'? על 12א', לא על 12 לבד? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הסתייגות 12. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז נצביע על הסתייגות מס' 12. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 29 נגד – 54 נמנעים – 3 הסתייגות 12 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 29 בעד, 54 נגד, שלושה נמנעים, ארבעה נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות 12א'. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 54 נמנעים – 3 הסתייגות 12 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 31 בעד, 54 נגד, שלושה נמנעים, ארבעה נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור ל-12ב', הסתייגות 12ב'. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 54 נמנעים – 3 הסתייגות 12 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 31 בעד, 54 נגד, שלושה נמנעים וארבעה נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ג'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 12ג'. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 53 נמנעים – 3 הסתייגות 12 לחלופין ג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 30 בעד, 53 נגד, שלושה נמנעים וארבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ד'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין ד'. יש ד'? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 13. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 13. נעבור להסתייגות מס' 13. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 13 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 40 בעד, 54 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 14. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות מס' 14. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 53 נמנעים – 3 הסתייגות 14 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 30 בעד, 53 נגד, ארבעה נמנעים, חמישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 15. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות מס' 15. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 54 נמנעים – 4 הסתייגות 15 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 31 בעד, 54 נגד, ארבעה נמנעים, ארבעה נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 16. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות 16. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 53 נמנעים – 2 הסתייגות 16 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 30 בעד, 53 נגד, שני נמנעים ושבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 17. הצבעה מס' 20 << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 17. נעבור להצבעה על הסתייגות 17. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 53 נמנעים – 1 הסתייגות 17 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה – חבר הכנסת אלמוג, די – 31 בעד, 53 נגד, אחד נמנע, שמונה נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 18. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 18. הצבעה. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 53 נמנעים – 1 הסתייגות 18 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 32 בעד, 53 נגד, אחד נמנע, שמונה נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 19. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 19 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 42 בעד, 52 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 20. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות מס' 20. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 20 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 41 בעד, 52 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 20א'. הסתייגות 20א'. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 20 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 40 בעד, 53 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 20ב' – הצבעה. הצבעה מס' 25 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 20 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 41 בעד, 53 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ג'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 20ג' – הצבעה. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 20 לחלופין ג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 42 בעד, 53 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 21. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 21 – הצבעה. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 53 נמנעים – 1 הסתייגות 27 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 33 בעד, 53 נגד, אחד נמנע, תשעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 22. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 22. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 22 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 42 בעד, 52 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 23. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 23. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 43 בעד, 53 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. הצבעה שמית על הסתייגות מס' 24. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – נגד אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – בעד אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – נגד יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – נגד מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – נגד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – נגד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – נגד גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור לסיבוב השני. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) אמיר אוחנה – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד מתן כהנא – אינו נוכח נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח אופיר סופר – נגד גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח פנינה תמנו – אינו נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת שנכחו באולם ולא הקריאו את שמם? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> בעד. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמה ההצבעה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 45 בעד, 55 נגד. אני קובע כי הסתייגות 24 הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 25. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 52 נמנעים – אין הסתייגות 25 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 43 בעד, 52 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 25א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 25א' – הצבעה. הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 25 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> י"ג. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י"א, י"ב – הוסרו. נעבור להצבעה על הסתייגות 25י"ג. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 25 לחלופין יג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 26. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות מס' 26. הצבעה. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 26 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ההסתייגות של עמית הלוי הוסרה, ואני עוברת ל-30. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 27, 28 הוסרו. חבר הכנסת עמית הלוי, האם ההסתייגות שלך הוסרה? << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 29 הוסרה. סעיף 2 – אין הסתייגויות. חברי הכנסת, נצביע על סעיף 1 וסעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 34 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 55 בעד, 45 נגד. הסעיפים אושרו. נעבור להסתייגות מס' 30. הצבעה. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 30 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 30א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות 30א'. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 30 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 32. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז 30ב' ו-31 הוסרו. נעבור להסתייגות מס' 32. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 32 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 53 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 33. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות מס' 33. הצבעה. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 33 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 53 נגד. ההסתייגות הוסרה. מירב? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 34. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 34. הצבעה. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 34 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. כעת נעבור להצביע על סעיף 3 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 40 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 3 אושר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 35. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 35. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רק שתדע שלפני כן הצבענו על 34 ואמרת 33. 34 הצבענו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הצבענו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אז הוא אמר 34. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז 35 אמרתי. הצבעה. הצבעה מס' 41 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 35 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 53 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 35א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות 35א'. הצבעה. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 35 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות 35ב'. הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 35 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ג'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 35ג' – הצבעה. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות 35 לחלופין ג לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 43 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 37. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז ד', ה', ו' הוסרו. הסתייגות 36א', ב' וג' הוסרו. נעבור להסתייגות 37. הצבעה. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 37 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה, 37א' הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב' << יור >>היו"ר ארז מלול: << יור >> אז נעבור להצבעה על הסתייגות 37ב'. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 37 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 38ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 38 ו-38א' הוסרו. נעבור להצבעה על הסתייגות 38ב'. הצבעה. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 38 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 40. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 38ג' ו-39 הוסרו. נעבור להסתייגות מס' 40. הצבעה. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 40 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 42א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 41א' וב' ו-42 הוסרו. נעבור להסתייגות 42א'. הצבעה. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 42 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 43. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 42ג' הוסרה. נעבור להצבעה על הסתייגות 43. הסתייגות 43 – הצבעה. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 43 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 44. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות מס' 44. הצבעה. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 44 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 45. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות 45. הצבעה. הצבעה מס' 52 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 54 נמנעים – 1 הסתייגות 45 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 35 בעד, 54 נגד, אחד נמנע, תשעה נוכחים. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 47. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 46 הוסרה. הסתייגות 47 – הצבעה. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 47 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 53 נגד, אחד נוכח. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 48. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 48 – הצבעה. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 35 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 48 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 35 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 49. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 49 – הצבעה. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 49 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 36 בעד, 54 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות הוסרה. וכעת נעבור להצביע על סעיף 4 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 56 בעד סעיף 4, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיף 4, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיף 4 אושר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 50ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגויות 50 ו-50א' הוסרו. הסתייגות 50ב' – הצבעה. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 50 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ו'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ג', ד', ה' – הוסרו. נעבור להסתייגות מס' 50ו'. הצבעה. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 50 לחלופין ו לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 51. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להצבעה על הסתייגות מס' 51. הצבעה. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 51 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 52א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 52 הוסרה. נעבור להסתייגות 52א'. הצבעה. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 52 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 52ב' – הצבעה. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 52 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 53א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 53 הוסרה. הסתייגות 53א' – הצבעה. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 53 נמנעים – 1 הסתייגות 53 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 33 בעד, 53 נגד, אחד נמנע, עשרה נוכחים. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 53ב' – הצבעה. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 53 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 36 בעד, 54 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 54. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 53ג' הוסרה. הסתייגות 54 – הצבעה. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 54 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 55. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 55 – הצבעה. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 55 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 56. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות 56 – הצבעה. הצבעה מס' 66 בעד ההסתייגות – 44 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 56 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 44 בעד, 53 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 57. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות מס' 57 – הצבעה. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 57 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 60. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 58 הוסרה, 59 הוסרה. הסתייגות מס' 60 – הצבעה. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 60 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. לסעיף 6 לא הוגשו הסתייגויות. לכן נעבור להצבעה על סעיפים 5 ו-6 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 69 בעד סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה – 55 נגד – 45 נמנעים – אין סעיפים 5–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי סעיפים 5 ו-6 אושרו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 61. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות מס' 61 – הצבעה. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 53 נמנעים – אין הסתייגות 61 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 53 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ב'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 61א' הוסרה. נעבור להסתייגות 61ב'. הצבעה. הצבעה מס' 71 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 61 לחלופין ב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 36 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 62. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הסתייגות מס' 62 – הצבעה. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 36 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 62 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 36 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> א'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 63 הוסרה. נעבור להסתייגות 63א'. הצבעה. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 54 נמנעים – 1 הסתייגות 63 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 13 בעד, 54 נגד, אחד נמנע, שישה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ד'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 63א', ב', ג' – הוסרו. נעבור להצבעה על הסתייגות 63ד'. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 11 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 63 לחלופין ד לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 11 בעד, 54 נגד, 11 נוכחים. אני קובע שההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ז'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אז 63ה' ו-63ו' הוסרו. נעבור להסתייגות 63ז'. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 63 לחלופין ז לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 45 בעד, 54 נגד. ההסתייגות הוסרה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> ט'. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעבור להסתייגות 63ט'. הצבעה. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 43 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 63 לחלופין ט לא נתקבלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 43 בעד, 54 נגד. אני קובע כי ההסתייגות הוסרה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 77 בעד החוק – 55 נגד – 45 נמנעים – אין חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 55 בעד, 45 נגד. אני קובע כי הצעת חוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי – שלוש דקות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, ברכות. ברכות למדינת ישראל, שעל ביטחונה החוק הזה שחוקקנו עכשיו מגן, לתלמידי ישראל, שעל הזכויות שלהם החוק הזה מגן, שיתחנכו להומניזם, לצדק, לא לרשע ולטרור, ולכן החוק הזה יאפשר לכל מנכ"ל משרד חינוך לפטר על אי-התאמה ולשר לשלול תקציב. הוא יעשה בדיוק את הדבר הזה. אני מודה שוב ליו"ר הוועדה, לחבר הכנסת טייב, לחבר הכנסת צביקה פוגל, שהיה שותף נאמן לאורך כל הדרך לחוק הזה, לחבר הכנסת אביחי בוארון שהניע מחדש את החקיקה הזאת, לחבריי בוועדת החינוך, ליו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, לשר החינוך יואב קיש, שיש לו ממחר בבוקר כלים טובים יותר למשימה החשובה הזאת שלו. וכל זה אני אומר, אדוני, על מה שחוקקנו, ועל זה הרחבתי בדבריי קודם. אני עליתי לכאן כי אני מבקש לומר גם משהו על מה שהיינו צריכים לחוקק, ולצערי הרב לא חוקקנו. אני הסרתי, כמו ששמעתם, את ההסתייגות הזאת בצער רב, ואני אתחיל במה גורמת העובדה הזאת שההסתייגות הזאת לא עברה, ואני אומר אותה כדי שנחוקק אותה בעתיד הקרוב, אני מאמין שכך יהיה. ההסתייגות קבעה שמשרד החינוך יעביר את רשימת תעודות הזהות של המורים לשירות הביטחון הכללי. שירות הביטחון הכללי יעשה match מאוד פשוט בין מספרי תעודות הזהות למספרי תעודות הזהות שאצלו, על פי הקריטריונים שהוא יבחר – היה שותף לטרור, ברמה כזאת, ברמה אחרת. ואם אכן קופץ משהו, הוא יעשה בדיקה ויורה למשרד החינוך להפריש את האנשים הללו מהחינוך שלנו, שאמור להיות חינוך, כמו שאמרתי, לצדק ולאמת, ולא לשקר ולברבריות. זה נראה מאוד פשוט לכם, מן הסתם, אזרחי ישראל, אבל זה מאוד לא פשוט ליועצת המשפטית לממשלה. לצערי הרב, אתם יודעים, הנביא עמוס אומר "על שלֹשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו". אני רוצה לומר בדקה שיש לי: שלושה פשעים בדבר הזה הם קשים מאוד, ואני ממש מצטער שהגענו למצב הזה וההסתייגות הזאת לא עברה. נעשתה בדיקה, לקחו את תעודות הזהות, כבר עשו את ה-match הזה, מצאו איקס אנשים שאכן זיקתם לטרור חזקה. לתדהמת – אני חושב – כל חברי הוועדה, התברר שהבדיקה הזאת שנעשתה כחלק מהליך החקיקה הזה הותנתה על ידי היועצת המשפטית לממשלה ששירות הביטחון ישמיד את הקובץ הזה של תעודות הזהות, אחרי שהוא יבדוק; ודבר שני, חמור לא פחות, שאותם אנשים שנמצאו בעלי זיקה לטרור לא יטופלו. כלומר, היום יש אנשים, על פי הבדיקה שנעשתה כחלק מהליך החקיקה הזה, שלפי שירות הביטחון הכללי הם בעלי זיקה חזקה מאוד מאוד לטרור, אבל הם לא מטופלים. זה בעיניי מוטרף. דבר שני, חוות דעת של היועצת המשפטית – אני מקצר – חוות דעת של היועצת המשפטית, שחבל שבניגוד לחוק הפרטיות, בניגוד לחוק השב"כ, לא אפשרה ולא מאפשרת להעביר את תעודות הזהות של המורים שנמצאים אצל ועדי העובדים, שנמצאים במשרד החינוך. היא לא מאפשרת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תתחשב גם בי. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הדבר האחרון – ההסתייגות הזאת, אתה יודע, הנביא אמר: "על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים", הבדיקה הזאת שאני דרשתי בהסתייגות עולה אפס שקלים, אדוני היושב-ראש. אפס. לא שקל, כמו שנאמר כאן, לא מיליון שקל, ולא 40 מיליון, כמו שהשב"כ אומר. גם אם זה היה עולה כסף, אגב, כל שקל בחקיקה הזאת שווה מאות שאנחנו משקיעים בטרור עצמו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה חוק מציל חיים. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> למרות זאת שירות הביטחון, ואני אומר ביושר לאזרחים, בא שיקר, לא אמר את האמת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר_המשך >> הם יודעים שהבדיקה הזאת לא שווה כלום, ואת הצדיקים האלה שהם מכרו, את אליהו קיי, זיכרונו לברכה, את רוז לובין הצדיקה, שנרצחה על ידי תלמיד בבית ספר יוקרתי בירושלים, ראשידיה – את הדבר הזה היינו צריכים לתקן. אני מאוד מקווה שמה שכן עשינו הערב, בכל זאת הוא צעד מאוד מאוד חשוב, בשני הדברים שאמרתי, ואני מקווה שגם את מה שאמרתי עכשיו נשלים. שוב, תודות לכולם. לילה טוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יישר כוח. תודה רבה. חבר הכנסת צביקה פוגל, בבקשה. שלוש דקות. עמית, ברכות. הלוואי שזה יציל חיים באמת. << קריאה >> עמית הלוי (הליכוד): << קריאה >> חלק זה יציל. זה יציל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הוא עדיין כועס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין אדם מת וחצי תאוותו בידו. << דובר >> צביקה פוגל (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאושרה כאן הבוקר הייתה חלק מהבטחתנו לציבור, ועיקרה איסור העסקת עובדי הוראה ושלילת תקציב ממוסדות חינוך עקב הזדהות עם מעשה טרור או עם ארגון טרור. החוק נועד לתת מענה כנגד אותם בתי ספר שמאפשרים למורים המועסקים אצלם גילויי הסתה בתוך בתי הספר. התופעה הזאת אומנם רווחת בעיקר בבתי הספר במזרח ירושלים, אך לא רק. לאחרונה קיבלנו עדויות לכך שהתופעה נמצאת גם במקומות נוספים. הנחת העבודה שהובילה את חבר הכנסת עמית הלוי ואותי כמציעי הצעת החוק הייתה – ושים לב לזה, אדוני היושב-ראש – כי מעצם תפקידו של המורה הוא מחזיק בידו 30 תלמידים, וכל אחד מהם יכול לתרגם את ההסתה שהוא מעביר לתלמידיו ולצאת מחר בבוקר לבצע פיגוע. חבריי חברי הכנסת, תארו לעצמכם מצב שבו אותו מורה מלמד בכמה כיתות או בכמה בתי ספר, עד כמה פוטנציאל הנזק של אותו מורה הוא עצום. החוק שאושר פה היום הוא חלק מהמלחמה העיקשת שלנו, בעוצמה יהודית, בטרור. שמנו היום עוד לבנה בקיר הברזל שימנע מטרוריסטים לפגוע בנו. אני מבקש להודות, אדוני היושב-ראש, לחברי עמית הלוי, שבאמת עשה פה עבודה מדהימה לאורך למעלה משנה וחצי, הוביל את המאבק העיקש על הצעת החוק הזו; ליושב-ראש ועדת החינוך והרווחה חברי חבר הכנסת יוסי טייב, שבאמת הוביל את התהליך בוועדה, וניתב אותה בין הטיפות בצורה ראויה להערכה; אחרון חביב – לחבר הכנסת אביחי בוארון, שהיה כשהיה צריך אותו, הרוח החיה לכולנו בדרך לאישור החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה ויישר כוח. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ד' בחשוון התשפ"ה, 5 בנובמבר 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 05:43. << סיום >>