דברי הכנסת

דברי הכנסת א / מושב חמישי / ישיבות שס"ב–שס"ד / ו'–ח' בחשוון התשע"ט / 15–17 באוקטובר 2018 / 1 חוברת א' ישיבה שס"ב הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושתיים של הכנסת העשרים יום שני, ו' בחשוון התשע"ט (15 באוקטובר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים 6 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 6 דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים 8 נשיא המדינה ראובן ריבלין: 8 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 12 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 12 ציפי לבני (המחנה הציוני): 41 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 55 1. מחדליה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי; 55 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 55 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; 55 4. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי 55 יואל חסון (המחנה הציוני): 55 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 57 יאיר לפיד (יש עתיד): 62 תמר זנדברג (מרצ): 63 שר התיירות יריב לוין: 66 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 72 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 76 קארין אלהרר (יש עתיד): 77 מירב בן ארי (כולנו): 79 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 82 דן סידה (ש"ס): 85 עודד פורר (ישראל ביתנו): 86 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 87 מוסי רז (מרצ): 88 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 89 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 107 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 107 הצהרת אמונים של חברת הכנסת ניבין אבו רחמון 110 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 111 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 112 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר אבי דואן ואורי אבנרי, זיכרונם לברכה 113 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 113 אילן גילאון (מרצ): 114 הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב 116 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 117 1. מחדליה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי; 117 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 117 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; 117 4. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי 117 הודעת הממשלה על מילוי מקומם של שרים 119 שר התיירות יריב לוין: 119 הודעת הממשלה על העברת סמכויות מראש הממשלה לשר התקשורת 119 שר התקשורת איוב קרא: 119 תמר זנדברג (מרצ): 120 דב חנין (הרשימה המשותפת): 122 עפר שלח (יש עתיד): 122 רויטל סויד (המחנה הציוני): 124 חיים ילין (יש עתיד): 125 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 127 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 128 יהודה גליק (הליכוד): 129 מיקי לוי (יש עתיד): 131 עליזה לביא (יש עתיד): 131 סאלח סעד (המחנה הציוני): 133 אלעזר שטרן (יש עתיד): 134 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 136 לאה פדידה (המחנה הציוני): 137 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 138 יעל גרמן (יש עתיד): 140 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 141 מוסי רז (מרצ): 143 מיכל בירן (המחנה הציוני): 145 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 146 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 146 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 147 אורן אסף חזן (הליכוד): 149 שר התקשורת איוב קרא: 154 הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ט–2018 172 יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): 173 יוסי יונה (המחנה הציוני): 176 עפר שלח (יש עתיד): 181 מאיר כהן (יש עתיד): 183 דב חנין (הרשימה המשותפת): 187 תמר זנדברג (מרצ): 190 אורן אסף חזן (הליכוד): 193 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 196 הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 210 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 210 יהודה גליק (הליכוד): 214 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 215 לאה פדידה (המחנה הציוני): 216 סאלח סעד (המחנה הציוני): 218 אורן אסף חזן (הליכוד): 218 רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 220 הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018 221 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 224 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018 228 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 229 דב חנין (הרשימה המשותפת): 231 אורן אסף חזן (הליכוד): 232 << נושא >> דברי יושב-ראש הכנסת בפתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים << נושא >> << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> אבקש מחברי הכנסת ומהקהל, האורחים, לכבד את יושב-ראש הכנסת ואת הנשיא בקימה. נא לקום. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת.) נא לשבת. << דובר >>היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, היום ו' בחשוון תשע"ט, 15 באוקטובר 2018. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת של הכנסת לכבוד פתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים. מכיוון שכולנו ראינו סימני שאלה בכלי התקשורת אם זה המושב האחרון של הכנסת העשרים, אז הינני להודיע שזה המושב האחרון בכל מקרה של הכנסת העשרים, כי הוא כולל את כנס החורף וכנס הקיץ. כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין; נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות – עו"ד דוד חיות; ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני; שרים; חברי הכנסת בהווה ובעבר; מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא; יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגברת לודמילה תיכון; מכובדיי סגל א' של המדינה; ראשי הנציגויות הזרות; ראשי העדות הדתיות בישראל; מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ; מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ; היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון; ראשי רשויות; אחותו של חייל צה"ל הנעדר רב-סמל יהודה כץ ושאר הקרובים של הנעדרים; חיילים וסוהרים; אורחים נכבדים, אזרחי ישראל; אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. טוב לראות כאן שוב את כולכם, טוב לראות את המליאה שלנו שוב מלאה מפה לפה. אני מאחל לכולכם חורף טוב, עם פעילות פרלמנטרית פורה. ומכיוון שאנחנו הערב, לפי המסורת היהודית, גם מתחילים לבקש גשמי ברכה, אז שיהיו לנו הרבה גשמי ברכה על אדמת ישראל. חברים, אני בטוח שבשם כולם אני מבקש לשלוח מכאן איחולי החלמה ורפואה שלמה לחברנו היקר, שר הדתות שלנו, חבר הכנסת דוד אזולאי, דוד בן פרלה, בתקווה שיחזור אלינו בקרוב בבריאות מלאה. לפני שנתחיל יש לי בקשה לחברי הכנסת וגם לאורחים הרבים ביציעים. אנחנו מתרגשים, פתיחת המושב, ולמרות ההתרגשות – הרבה יש לומר – השתדלו לשמור על כבוד הכנסת ולהימנע ממחיאות כפיים במהלך הנאומים של מי מן הדוברים. חברים יקרים, רוב הדברים בחיים נתונים בספק. עצוב, אבל ככה זה. כמעט כל מה שחשוב בחיים לא בטוח במאה אחוז, והעתיד הוא באופן כללי דבר חמקמק וקשה לחיזוי. אבל יש בכל זאת כמה דברים שאפשר לסמוך עליהם לגמרי. אחד מהם הוא שלא משנה מה יקרה, לא משנה מי יגיד מה ומי יעשה מה – כפי שכבר אמרנו, המושב שאנחנו פותחים היום הוא המושב האחרון בהחלט של הכנסת העשרים. חבריי, העובדה שמדובר במושב האחרון לפני הבחירות לא מעניינת את המובטלים, את הנכים או את כל מי שזקוק שנפעל עבורו במלוא הרצינות. העובדה שמדובר במושב האחרון לפני הבחירות גם לא מעניינת את תושבי הדרום. היא גם ממש לא מעניינת את החקלאים שהשדות שלהם נשרפים בנגב. מה המסקנה? שגם על ההתנהגות שלנו, על ההתבטאויות שלנו, על האחריות הקולקטיבית שלנו כלפי הציבור, לעובדה שמדובר דווקא במושב האחרון של הכנסת הזו לא צריכה להיות שום השפעה. למרות הפיתוי, זה לא הזמן להציף את מזכירות הכנסת בהצעות חוק פופוליסטיות. זה לא הזמן לנאום נאומים קיצוניים מעל הדוכן – שלא מבקשים להשיג כלום חוץ מן הכותרות. זה לא הזמן להפוך את ועדות הכנסת לקרדום לחפור בהן, עוד קצת תשומת לב במקום להשקיע זמן ומאמץ לטובת אזרחי ישראל. אני לא תמים. כידוע לכם, זו לא השנה הראשונה שלי בכנסת. הייתי כאן כבר בשנות בחירות, ואני יודע איך זה עובד בדרך כלל. אבל במשמרת שלי אני לא מתכוון לתת לזה יד. מבחינתי, שנת בחירות או לא שנת בחירות, הכנסת לא תהפוך לא לשוק ולא לקרקס, במושב האחרון בדיוק כמו במושב הראשון. אזרחי ישראל צופים בנו, אזרחי ישראל מצפים מאיתנו, אזרחי ישראל גם דורשים מאיתנו. אני מבקש מכולכם להמשיך ולכבד את הדרישה הזאת, ומודיע שבמקרים שבהם לא כך יהיה – נאכוף זאת. ניאלץ להטיל סנקציות על חברי הכנסת? נטיל אותן. ועדת האתיקה תצטרך לעבוד שעות נוספות? היא תעבוד. ככל שזה תלוי בי, הכנסת העשרים תמלא את האחריות שלה כלפי העם בישראל גם במושב האחרון. את האמירה הזאת אתם בהחלט יכולים לצרף לרשימה הקצרה של הדברים שאפשר להיות בטוחים בהם במאה אחוז. חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את רגעי הרצון של פתיחת המושב עבור עניין נוסף שקשור לבחירות, אומנם בחירות אחרות אבל לא פחות חשובות. כידוע לכולכם, אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת הבחירות לרשויות המקומיות. בעוד שבועיים אזרחי ישראל ילכו לבחור את הנציגים שידאגו לניקיון, לחינוך, לארנונה ולכל מה שמעסיק אותנו ביום-יום. בסוף השבוע שעבר ביקרתי – אני בטוח שלרבים מן היושבים כאן היו חוויות דומות – באחת מערי הנגב, ואחד המתמודדים שם פרס בפניי תמונה מזעזעת של חלק ממסעות הפרסום ברחבי הארץ: תמונות של נשים מועמדות שמושחתות, סרטוני בחירות שמשמיצים מועמדים חרדים, שמסיתים בלי הבחנה כלפי ערבים אזרחי ישראל, שמפלגים בין עולים חדשים לוותיקים – קמפיינים שלמים שמתבססים על שנאת הזר והפחד מן השונה. בכל המקומות שזה קורה יש משהו אחד משותף: יש ניסיון לשכנע את הציבור שיהיה יותר טוב אם רק ה"הוא", ולא משנה מי זה אותו "הוא", פשוט ייעלם מן העיר, לא יימצא ולא ייראה. זו אשליה מסוכנת. תמיד היינו חברה מגוונת: כשראינו בתכונה הזאת מקור לעוצמה, היא באמת העצימה אותנו. אבל כשראינו בתכונה הזו חולשה, היא החלישה אותנו. אנחנו חייבים לחזור ולהאמין בכוח של שיתוף פעולה, אנחנו חייבים לחזור ולהאמין שכאשר נציגי קבוצות שונות עושים אחת ועוד אחת – התוצאה היא תמיד יותר משתיים. אני קורא מכאן לכל המתמודדים, לכל המעורבים, לכל מי שיש לו עיניים לראות ולב להבין: די להסתה. זכרו שב-30 באוקטובר, אחרי נעילת הקלפיות, כולנו נישאר כאן ואף אחד לא ייעלם מן העיר. זכרו שאחרי הבחירות יתחיל האתגר האמיתי: למצוא את הדרך לחיות יחד למרות ההבדלים, עם כל השוני. תוכיחו לתושבי העיר שלכם שאתם מסוגלים לעמוד באתגר הזה כבר מעכשיו, ונהלו מערכת בחירות נקייה, חיובית, שתכבד אתכם ותכבד את הציבור שבוחר בכם. אני מבקש לסיים בברכת הצלחה לכולכם, חברי וחברות הכנסת מכל סיעות הבית. הלוואי שכתפילת רבי נחוניא בן הַקנה: לא יארע דבר תקלה על ידינו ולא ניכשל בדבר הלכה, לא נאמר על טמא טהור ועל טהור טמא, וישמחו בנו אזרחי ישראל. מושב מוצלח, תודה רבה. << נושא >> דברי נשיא המדינה בפתיחת המושב החמישי של הכנסת העשרים << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מתכבד להזמין את נשיא מדינת ישראל ראובן רובי ריבלין לשאת דברים. << דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין: << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת והגברת אירינה נבזלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ודוד חיות, ראשת האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני, שרים וחברי כנסת בהווה ובעבר, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגברת לודמילה תיכון, ראש העיר ירושלים ניר ברקת, שגרירים, ראשי העדות, משפחות השבויים והנעדרים, מכובדיי כולם, זהו לא עניין של מה בכך שכנסת פותחת את המושב החמישי שלה ואת כנס החורף שלו. אני שמח ומתכבד, כמו תמיד, להיות בבית הזה, משכן הדמוקרטיה הישראלית. מדינת ישראל ממשיכה לעשות דרכה, בחוכמה ובאחריות, במים סוערים. בכל גבולותינו ומעבר להם אנו נדרשים כל העת למצוא את נקודת האיזון שבין העוצמה שבכוח לעוצמה שבאיפוק, ואנו נדרשים כל העת ליצירתיות. אנו מודים לכל המשרתים במערכות המדיניות והביטחונית ולמקבלי ההחלטות. אנו מודים לכוחות הביטחון כולם: לצה"ל, לשב"כ, למוסד ולמשטרת ישראל על המאמצים הבלתי-נלאים להבטיח את שלומנו ואת שגרתנו. בתוך האי-שקט סביב וכמעט בכל תחום מדינת ישראל עולה ופורחת. היצירה הישראלית – בספרות, בקולנוע ובמוזיקה – פורצת גבולות ושווקים חדשים. היכולות הישראליות בחקלאות, במים, בבריאות ועוד לא רק שהופכת את ישראל למעצמה של ידע, אלא את העולם כולו למקום טוב יותר. בכל מקום אני פוגש את הנשים והאנשים שחיים כאן. אני מתפעם מהלב העצום שלהם ומהנכונות שלהם לתת מזמנם וממרצם כדי שלאחרים יהיה יותר טוב. "להיות עם חופשי בארצנו", עם חופשי ויוצר, אינה עוד משאלת לב כי אם עובדה שרירה וקיימת. ואכן, במובנים רבים מצבו של העם היהודי, שלפני כ-80 שנה ניצב בפני סכנת הכחדה, מעולם לא היה טוב יותר. ואומנם, בישראל 2018 כולם כולם רוצים להשפיע על דמותה של המדינה. אך התחושה היא שכל צד מושך בחבל, והדגל – הדגל מאיים להיקרע. השלום שאנחנו רבים עליו הפך לכלי מלחמה. האידאולוגיה הפכה לדוגמה, הלהט – לעדריות, והאכפתיות – למחנאות. בוויכוח החשוב על דרכנו, בין אדם לאדם, בין מפלגה למפלגה, בין רוב למיעוט, אנחנו מאבדים את האמפתיה, את ההקשבה, את השלום הפנימי. אנחנו מתחילים לחשוב ולדבר במונחים של עסקת חבילה: אמור לי מה דעתך בנושא ההתיישבות, ואומר לך מה דעתך בנושא בית המשפט העליון; מה עמדתך ביחס ללהט"ב, ואדע גם לומר לך אם אתה משתמש במונח "מסתננים", "פליטים" או "מהגרי עבודה". ציוני טוב הוא ימני, ואין דבר כזה נץ מדיני שרוצה לפתוח סופר בשבת או מאמין ששיפור רווחתם של הפלסטינים הוא אינטרס ישראלי. בשיח הפוליטי של עסקת החבילה זה הכול או כלום, ואסור לשבור שורות. אתה איתנו או נגדנו, מיישר קו או נשלח כמצורע מחוץ למחנה. ולא חשוב שהליכוד של חוק הלאום הוא אותה מפלגה שהשתתפה בחקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולא חשוב שהעבודה ייסדה את ההתיישבות ביהודה ושומרון, ושבגין האמין בכל ליבו שיש שופטים בירושלים, בעוד רבין גרס "בלי בג"ץ ובלי בצלם", ושימין כשמאל חתמו על הסכמי השלום ויצאו למלחמות. אל תבלבל אותי עם העובדות או עם הדעות המורכבות שלך. הרי לא שאלתי מה דעתך, שאלתי: איפה היית? איפה היית באוסלו, איפה היית כשרצחו את רבין, איפה היית בהתנתקות ובאיזו כיכר היית במוצאי שבת. חבריי וחברותיי נבחרי העם, האמת היא שכולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה. לכולנו אכפת. כולנו נאבקים על הפולחן הנכון ועל הערכים הנכונים, אבל כולנו מחמיצים את הלקח המר: הניצחון בקרב אחים פירושו הפסד במלחמת הקיום. יותר מאיום הגרעין, יותר מהטרור, יותר מאויבים המבקשים לכלותנו, איום המלחמה הפנימית תמיד יהיה האיום החמור ביותר. קהלת לימד אותנו – זה לעומת זה עשה הקדוש ברוך הוא. זוהי קללת השיח הציבורי הפוליטי, שיח ה"לעומת". כל צד במחנה האחד מתקיים רק כתשליל של המחנה האחר; מתבונן ביריבו ומגיב אליו. גורמים נעלמים מן העין ברשתות החברתיות, גם הם משפיעים על האופן שבו אנחנו חושבים ומתבטאים, ולא תמיד לטובה. הם מעודדים שטחיות והתלהמות. במקום חלונות לעולמות חדשים, הרשתות החברתיות מספקות לנו מראות. כאילו אנו שואלים: ראי ראי שעל הקיר, מי הכי צודק בעיר? וכל המראות מציגות למביטים בהן את אותה התמונה: אתה, המתבונן, הכי צודק בעיר. והמקום שבו אנחנו צודקים, כבר כתב מורי יהודה עמיחי, זיכרונו לברכה, הוא קשה ורמוס. משמאל לימין ומימין לשמאל. תזה ואנטיתזה בלי סינתזה. אני לא יכול לשכוח את הסטודנטית שסיפרה לי על ההלם שחשה כאשר שאלה בשיעור במחלקה למדע המדינה את אחד הפרופסורים המוערכים והאהובים, גם עליה, אם היא יכולה להיות פמיניסטית ימנית. הוא השיב לה: בני אדם אינם קוהרנטיים בדעותיהם. אני אומר לפרופסור מעל במה זו: ובכן, כבוד הפרופסור, סינתזה, או מורכבות, אינם בהכרח חוסר קוהרנטיות או חוסר עקביות. במקרים מסוימים אפשר אפילו לקרוא לזה קשר עם המציאות. עמדות טהרניות יפות אולי לפילוסופים. אבל מעט מאוד פעמים, אם בכלל, אפשר להגשים ערכים ותפיסות במציאות בצורתם הטהורה וממילא אנשים אמיתיים מחזיקים בכמה אמונות במקביל. זו עוצמתם. זו עוצמתם ולא חולשתם. כך לגבי הבנות הדתיות המשרתות בצה"ל, ויש רבות כאלה; כך לגבי החילונים שמניחים תפילין כל בוקר, לעיתים על יד מקועקעת, ואינם מפגינים נגד פתיחת המרכולים בשבת, ויש רבים כאלה; כך לגבי אזרחי ישראל הערבים שאומרים: הזהות שלי היא פלסטינית ואני חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, שהיא מדינתי, ויש רבים כאלה. גם אני לא נאמן לעסקת החבילה המקובלת, לא מימין ולא משמאל. אני אוהב אדם. לא למרות היותי איש חרות, אלא כאיש חרות וכז'בוטינסקאי גאה; אני ציוני בכל רמ"ח איבריי, וככזה – מאמין בזכויות אזרח ובשלטון החוק; אני תומך בשמרנות משפטית ומבקר את האקטיביזם המשפטי, ואמשיך לומר בקול רם וגאה: יש שופטים בישראל, יש שופטים בירושלים; אני מאמין בחירות ובשוויון ומאמין בזכותנו הצודקת על הארץ. מורכבות היא לא צרעת. מורכבות היא לא היעדר חוט שדרה והיא גם לא היעדר עמדה ברורה. מורכבות היא אנושיות. אנשים מורכבים לא מצביעים רק למרכז, הם מצביעי ימין והם גם מצביעי שמאל. העמדות המורכבות שלנו הן גם הדבק בינינו, הן החוליה המחברת בין המחנות השונים, בין בתי מדרש שונים, בין אמונות שונות, בין חזון ואידיאולוגיה לקרקע המציאות. המורכבות הזאת, חברותיי וחבריי, חסרה היום ייצוג מספק בבית הזה. חסרה היום שופר בבית הזה. תחת עצתם של יועצים אסטרטגיים ושל קמפיינרים ממולחים ביותר, המורכבות הזאת נאלמת דום ומשתתקת. הם יאמרו לכם להגיד שזה או הם או אנחנו, שחור או לבן, קילר אינסטינקט. אני מפציר בכם: אל תקשיבו להם, אל תקשיבו להם. אני קורא לכם – בכלל, ובבחירות בפרט: תנו למורכבות להרים קול, את קולם של רבים מאוד מאזרחי ואזרחיות ישראל. מכובדיי, השנה הקרובה תהא שנת בחירות ובמהלכה צפויים אזרחי ישראל להגשים את חובתם ואת זכותם הדמוקרטית, תחילה בבחירות לרשויות המקומיות ואחר כך בבחירות לכנסת. למרבה הצער, ישראל היא עדיין הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון. אלא שהדמוקרטיה איננה רק מימוש זכות ההצבעה, כפי שהיא איננה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם מהות, ואותה מהות כוללת את חופש ההצבעה והחופש להביע דעה, גם דעה מורכבת, וגם את החובה שלנו להקשיב. זה הזמן להזכיר את הדוח שהגישה השופטת בייניש לאחר הבחירות האחרונות לוועדת החוקה – שגם דנה – ובו המלצות אשר יאפשרו לכל הקולות להישמע במערכת הבחירות ויבטיחו כי לא תתאפשר הטעיה של הציבור. אנו רואים במקומות שונים כיצד הוויכוח, שהיה מקור גאוותה וחוסנה של הדמוקרטיה, הופך לפעמים לפרודיה על הדמוקרטיה ולסמל לחולשתה. זוהי לא דרכנו. לא הייתה ולא תהיה. יש לי אמונה שלמה בנו הישראלים ובראש הבריא שלנו, ביכולת לכונן מחדש את השיחה בינינו כשיחה שבה אנחנו מצליחים לתקשר למרות חילוקי הדעות, מעיזים להביע עמדות מורכבות ומנהלים שיחה שמאפשרת לכולנו לגור יחד – לגור יחד בשלום באותו הבית גם תוך חילוקי דעות. היו ברוכים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לנשיא המדינה ראובן רובי ריבלין. << נושא >> הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> נשיא המדינה ראובן ריבלין ורעייתו נחמה, יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין ורעייתו אירינה, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ודוד חיות, ראשת האופוזיציה ציפי לבני, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו לודמילה, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שגרירים, ראשי עדות, משפחות השבויים והנעדרים, חיילות וחיילי צה"ל, מכובדיי. אנחנו פותחים היום את מושב החורף של הכנסת במשכן הכנסת. ואני רוצה לספר לכם על שני בתי כנסת מיוחדים במינם שביקרתי בהם לאחרונה. הם ריגשו אותי עד עמקי ליבי והם המחישו לי את המשמעות הכבירה של תקומת עמנו. בית הכנסת הראשון הוא בית הכנסת כוראל בווילנה, בירת ליטא. הגעתי לליטא למפגש היסטורי עם מנהיגי המדינות הבלטיות. עבורי זו הייתה מעין סגירת מעגל. משפחתי באה מליטא, שהיהדות המפוארת שלה הצמיחה גדולי תורה ורוח עצומים, אבל 200,000 יהודי ליטא, 95% מבני הקהילה, הושמדו בשואה. מתוך 100 בתי הכנסת שהיו בווילנה, שנקראה ירושלים דליטא, רק בית הכנסת כוראל שרד את החורבן – אחד מתוך 100. כשעמדתי שם עם רעייתי, הקירות הדוממים זעקו. חשבתי על רבבות אחינו ואחיותינו שהושלכו לבורות המוות בפונאר, לא רחוק משם. חשבתי על סבי, נתן מיליקובסקי נתניהו, שכתלמיד ישיבה בסוף המאה ה-19 הוכה קשות על ידי בריונים אנטישמים גם כן לא רחוק משם. בשארית כוחותיו הוא נשבע שאם יחיה יעלה לארץ ישראל כדי להשתתף בתקומת עמנו. עמדתי שם ואמרתי: אנחנו כאן, חזרנו. סבא, חזרתי לליטא כראש ממשלתה של מדינת ישראל, מדינה עצמאית וגאה, מדינה שקמה מחדש, בדיוק כפי שרצית וחזית. בית הכנסת השני שריגש אותי – עד דמעות, אני חייב להגיד – הוא עין קשתות ברמת הגולן. לפני שבוע חנכנו אותו בתום השחזור במסגרת פרויקט אתרי המורשת הלאומית שיזמתי והובלתי. רעידת אדמה אדירה במאה השמינית החריבה אותו ושמה קץ ליישוב היהודי הפורח בחבל ארץ זה. ארכיאולוגים שלנו, בעזרת טכנולוגיה חדשנית, החזירו אבן-אבן למקומן המקורי. קירות בית הכנסת שוב עומדים זקופים בדיוק כפי שהיו, אבל הקירות הללו, הקירות הללו אינם זועקים; הם שרים. בעיני רוחי יכולתי לשמוע את בני עמנו מתפללים, מתדיינים, לומדים תורה. הלוואי שהיו רואים הם אותנו – צאצאיהם בני החורין, בונים את הגולן, בונים את הארץ כולה בפריחה שלא הייתה כדוגמתה בתולדות ישראל. איזו דרך בלתי נתפסת עשינו מבורות המוות בגלות לקיום ריבוני בארץ אבותינו, במדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה יוזמת ומחדשת, מדינה שהפכנו אותה לכוח עולה בין האומות, מדינה שמאמינה בצדקת דרכה, מדינה שבעזרת עוצמתה ובעזרת השם תחיה בבטחה ובשלום לצד שכניה. זהו החזון שמנחה אותי כל חיי. חברי הכנסת, אנחנו נמצאים בתחילת העשור השמיני של מדינת ישראל. ראו מה השגנו בעשור שהסתיים זה עתה תחת הממשלות שלנו. במדינות רבות העשור האחרון היה עשור אבוד, עשור אבוד מבחינה כלכלית וחברתית, סטגנציה, דשדוש, נסיגה – לא אצלנו. העשור הזה היה עשור מופלא, עשור של צמיחה, של התעצמות, של יציבות, של ביטחון, של שגשוג, של בנייה, של פריחה מדינית. אתגרים היו ויהיו, אבל אני אומר לכם בביטחון, כי אני משוחח עם המנהיגים: כל אחת מהמדינות המפותחות הייתה מתברכת בשיעורי הצמיחה שלנו ובהישגים הרבים שהשגנו. בעשור המופלא הזה שינינו את פני הדרום והצפון, הקמנו יישובים ושכונות, בתי ספר, מוקדי תעסוקה, מרכזים רפואיים. מנופים מתרוממים מעלה בשדרות ובדימונה, בקריות ובעפולה, בנהריה ובמעלות-תרשיחא. חוללנו מהפכה חסרת תקדים בתחבורה: רכבות, כבישים, מחלפים, גשרים, מנהרות. כלכלת ישראל פורחת. העלינו את התל"ג לשיא של כל הזמנים. העלינו את ההכנסה לנפש לשיא של כל הזמנים. העלינו את השכר הממוצע במשק לשיא של כל הזמנים, את שכר המינימום – לשיא של כל הזמנים, את דירוג האשראי של ישראל – לשיא של כל הזמנים, את היצוא – לשיא של כל הזמנים, את ההשקעות – לשיא של כל הזמנים. העלינו את השקעות הממשלה במגזר הלא-יהודי לשיא של כל הזמנים: למוסלמים, לנוצרים, לדרוזים, לבדואים, לצ'רקסים, זה יגיע עד ל-15 מיליארד שקלים. אף אחד לפנינו לא עשה את זה. והינה מה שהורדנו: הורדנו את האבטלה לשפל היסטורי. הורדנו את האי-שוויון באופן רצוף משנה לשנה. בלמנו את עליית מחירי הדירות; עוד יש עבודה בתחום הזה, אבל בשנה האחרונה הם כמעט נבלמו, וזהו הישג בולט של שר האוצר ושל שיתוף הפעולה בינינו. על פי נתוני קרן המטבע העולמית, עברנו בתל"ג לנפש את יפן ומדינות חשובות באירופה. אתם יודעים היטב שהישראלים מסתערים על הדלפקים בנתב"ג במספרים עצומים. השנה צפויים לנסוע לחו"ל למעלה מארבעה מיליון ישראלים; זה כבר מזמן לא רק עניין לעשירים, כפי שהיה נהוג פעם. וגם מספר התיירים הבאים לישראל הוא בשיא של כל הזמנים. הישראלים אוהבים לנסוע לחו"ל, אבל הם גם אוהבים לחזור ארצה, כי הם יודעים שאין כמו בבית. אין כמו בישראל, כי טוב לחיות בישראל. זה היה עשור מופלא לא רק מבחינה כלכלית, זה היה עשור מופלא גם מבחינה מדינית. יחסי החוץ שלנו בפריחה חסרת תקדים. מאות ראשי מדינות, שרים, חברי פרלמנט בכירים מגיעים בכל שנה לישראל. אני רוצה להגיד לכם מה אני שומע מהם – גם אתם שומעים את זה: הם מתפעלים, מתפעלים מעוצמתנו הצבאית והמודיעינית. הם מעריצים – אין מילה אחרת – הם מעריצים את עוצמתנו הכלכלית והטכנולוגית. אנחנו מטפחים בשיטתיות את שתי העוצמות הללו, והשילוב ביניהן מקנה לנו עוצמה מדינית כבירה. פיתחנו יחסים קרובים עם מדינות אסיה ואפריקה, אמריקה הלטינית ואוסטרליה, מזרח אירופה והמדינות הבלטיות, ומדינות מוסלמיות כמו אזרבייג'ן וקזחסטן. חיזקנו את קשרי הטכנולוגיה והסחר עם הכלכלות הגדולות במערב אירופה ובראשן גרמניה – וכן, בשנה הבאה יהיו הרבה, כי יש הרבה, יזמות וטכנולוגיות ומנהלות. בעוד ימים אחדים יבוא לכאן סגן נשיא סין, איש מאוד מאוד חשוב במעצמה הזו, כדי להדק עוד יותר את היחסים הכלכליים עם מעצמת ענק זו של מיליארד ורבע בני אדם. הקשרים עם מעצמת ענק נוספת, עם הודו, אף הם הולכים ומתרחבים. זה קרה מאז ביקורו ההיסטורי בישראל של ידידי ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי וביקור הגומלין שלי בהודו – ביקור שלעולם לא אשכח. מאז ביקורו של ידיד אחר שלי, ראש ממשלת יפן שינזו אבה, וביקורי ביפן, היקף ההשקעות של יפן בישראל – תקשיבו טוב – היקף ההשקעות של יפן בישראל גדל פי 40, פי 40 תוך ארבע שנים. הידקנו גם את יחסינו עם רוסיה. סגן ראש ממשלת רוסיה היה פה בשבוע שעבר במפגש השנתי של הוועדות הכלכליות המשותפות שלנו. אני מקיים – וזה יותר חשוב. הכול חשוב, אבל זה יותר חשוב: אני מקיים קשר תדיר וישיר עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. אני מחשיב מאוד את יחסי הידידות וההערכה ההדדית בינינו. זה מאפשר לנו להתמודד עם אתגרים מורכבים, עם אתגרים מאוד לא פשוטים באזורנו. הקשר הזה חשוב לביטחון ישראל. אבל החשוב מכול – ביססנו עוד יותר את הברית האיתנה עם ידידתנו הגדולה ארצות הברית. אני מבקש להבהיר כאן, כי היו לנו הרבה ויכוחים בעניין הזה: את זה השגנו לא על ידי הרכנת ראש, לא על ידי ויתורים מסוכנים; להפך – את זה השגנו תוך עמידה איתנה על האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלנו. עמידה איתנה. וחרף חילוקי הדעות שהיו לי עם הממשל האמריקני הקודם, הסכמנו, הנשיא אובמה ואני, על תמיכה צבאית בישראל לעשור הקרוב בסך 38 מיליארד דולר. אני מאוד מאוד מעריך את זה. ממשל טראמפ לא רק מחויב לתמיכה הביטחונית בישראל; הנשיא טראמפ הביא את שיתוף הפעולה בינינו – שיתוף הפעולה הצבאי, המודיעיני, הכלכלי, הטכנולוגי – ואת התמיכה המדינית של ארצות הברית בישראל באו"ם לגבהים חדשים. הברית חזקה מאי-פעם. מעולם לא היה לנו שיתוף פעולה כזה עם הגדולה במעצמות תבל. ישנן עוד שתי סיבות שבגללן זה היה עשור מופלא. הסיבה הראשונה – כל ההישגים הללו הושגו כשאנו מצויים בעין הסערה. המזרח התיכון סוער וגועש סביבנו, אבל בניווט אחראי, בניווט בוטח, לא נתנו לסערה לטלטל אותנו. אני מבקש כאן להודות לכל אלו שעבדו יחד איתי בממשלה ובכנסת, בצה"ל ובגופי הביטחון – המוסד, השב"כ, הוועדה לאנרגיה אטומית. אני מבקש להודות לכולם, שפעלו וסייעו כדי להשיג תוצאה חשובה זו. אנחנו נמשיך לנווט את המדינה באחריות, בתבונה ובשיקול דעת. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מה עם תהליך השלום? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כבר אגע בזה. תודה ששאלת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הנשיא דיבר על דמוקרטיה ואתה מדבר על עצמך בלבד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה עם הדמוקרטיה הישראלית? מה עם חוק הלאום? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, הפאוזה לא הייתה לצורך שאילת שאלות. בבקשה, אדוני ימשיך. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> מדברים על עשר שנים. מה עם הדמוקרטיה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר אקוניס, אל תעזור, בבקשה, בניהול הישיבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> האמת כואבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני מבטיח לחברי האופוזיציה שאני אגע בכל השאלות שלהם. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> היה שקט מדי. עד עכשיו היה שקט. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הם ביקשו, והם יקבלו תשובות. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> תעיר אותם. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חברי הכנסת, אינני מוריד את העין לרגע מלוח המטרות. והמטרה החשובה ביותר היא לבלום את התוקפנות של איראן, שחרתה על דגלה את השמדת ישראל. כראש ממשלת ישראל עמדתי לבדי מול כל מנהיגי המעצמות כנגד הסכם שהיה מאפשר לאיראן להשיג ארסנל גרעיני בתוך כמה שנים. התרעתי על כך שאיראן תשתמש בכספי הסכם הגרעין כדי לפתוח חזיתות מלחמה חדשות ברחבי המזרח התיכון. אני מבקש לחדד, שאני הזהרתי מפני הסכנות הללו גם כשהדבר היה כרוך בעימות ישיר עם הממשל האמריקני, כי ביטחון ישראל קודם לכול. נאמתי בקונגרס, חשפתי את ארכיון הגרעין הסודי של איראן, חשפתי את מחסן הגרעין הסודי של איראן. שירותי הביון שלנו חשפו את פעולות הטרור של איראן באירופה ובמקומות אחרים. הנחישות שלנו להתמודד עם תוקפנותה של איראן מגובה במעשים. אנו פועלים נגד המשטר האיראני צבאית בסוריה, אנו פועלים נגדם גם בימים אלה ממש. והנשיא טראמפ פועל נגד המשטר הזה כלכלית ברחבי העולם. זוהי ההזדמנות להודות שוב לנשיא טראמפ על החלטתו הנועזת לפרוש מהסכם הגרעין המסוכן ולחדש את הסנקציות על איראן – יעדים שפעלתי להשיגם שנים רבות. אנחנו נמשיך לפעול בכל כוחנו לדחוק אחורה את איראן, אבל אני חייב לומר לכם, חברי הכנסת – מהעז הזה יוצא מתוק. בגלל האיום האיראני המשותף ובגלל ההערכה העצומה כלפינו, ישראל ומדינות ערביות רבות קרובות היום כפי שלא היו מעולם, ואינני מתכוון רק לפגישותיי החשובות עם שותפינו לשלום – נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה. הקשרים עם מדינות אחרות באזורנו גם הם מתרחבים בהדרגה, ואני חייב להגיד לכם, גם במהירות. אני מאמין שבקרוב הם יתרחבו עוד יותר – לא רק בהסתר אלא בהדרגה גם בגלוי. בד בבד אנו נכונים לחדש את המשא ומתן לשלום עם הרשות הפלסטינית. השלום הוא משאת נפשנו. כמי שהיה במלחמות, כמי ששכל אח וחברים לנשק רבים שנפלו בשדות הקרב, אני יודע עד כמה המלחמה היא דבר רע וכואב, ואני עושה הכול כדי למנוע מלחמות מיותרות. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למשל? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אם נידרש לפעול מול אויבינו, הם ירגישו היטב את נחת זרוענו. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> מה אתה עושה – – – לשלום? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני מבקש להדגיש: המכשול לשלום אינו אצלנו – הוא אצל הפלסטינים. כשאבו מאזן רואה ברוצחי היהודים שהידים גיבורים – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ממש מפלגת הבלוגים, נו. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> את מאיר הר ציון שכחת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מזכיר לך, חבר הכנסת אחמד טיבי – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – שההגדרה של הישיבה הזאת היא הגדרה מיוחדת, שבה נואם אדם שאינו חבר כנסת. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – בסכין – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לכן, עוד הערה אחת – ולא צריך שלוש קריאות – ואתה בחוץ. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> לא הייתי מציע לך לפתוח את זה, חבר הכנסת טיבי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני ראש הממשלה, תמשיך. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> לפתוח – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מי שקורא קריאות ביניים יוצא החוצה, עם הנחיה שלי או בלי הנחיה שלי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולל בשבוע שעבר, חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולל שרים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כולל שרים, כן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כשאבו מאזן – קודם כול, אני שמח שיש יותר הקשבה. זה חשוב. כשאבו מאזן רואה ברוצחי היהודים שהידים גיבורים, כשהוא דבק בסירובו להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אין עדיין, לצערי, בסיס לשלום אמת, שלום לדורות. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא, אתה ראש הממשלה – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אגב, עד עכשיו לא שמעתי מאבו מאזן – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת תמר זנדברג, נא לצאת. חברת הכנסת תמר זנדברג, נא לצאת. אני התכוונתי ברצינות. נא לצאת. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה קרה לקריאות, ראשונה, שנייה, שלישית? אין כבר? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא. הישיבה היא ישיבה מיוחדת. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> כל כך הטפת לנו על הדמוקרטיה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הישיבה היא ישיבה מיוחדת. זה מה שמאפשר התקנון. תודה רבה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – לא לחזור על אותם דברים. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אגב, עד עכשיו לא שמעתי מאבו מאזן גינוי לרצח האכזרי והמזעזע בברקן, של קים יחזקאל וזיו חג'בי הנפלאים, זיכרונם לברכה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה גינית את רצח – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> להפך – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לצאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, נא לצאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לצאת, חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – הרוצח. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל מה עם אקוניס? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, אתה מעכב את הישיבה. תודה. (חבר הכנסת אחמד טיבי יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא רק שלא שמעתי גינוי, ההפך הגמור קורה, משום שהרשות הפלסטינית ממשיכה כל העת לממן רוצחים נתעבים. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – בחמאס. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבו מאזן, שדורש מדינת לאום פלסטינית נקייה מיהודים, תוקף את חוק הלאום שלנו. אבו מאזן, שמדבר על שלום ודו-קיום, מאמץ חוקים שלפיהם מי שימכור קרקע ליהודים יוצא להורג ומי שרוצח יהודים יתוגמל, מתוגמל. אני רוצה לומר לכם, המכשול לשלום אינו אצלנו, הוא אצלם. אנחנו קיבלנו הוכחה עכשיו שלא כולם בבית מכירים באמת פשוטה זו. אבל היום, בגמר העשור, רוב אזרחי ישראל מכירים את האמת, אחרי שהיא טושטשה והוסתרה במשך שנים. בעיניי, זה שינוי תודעתי חשוב מאין כמוהו כי שלום אמיתי אפשר לבנות רק על יסודות של אמת. כאן אני רוצה שוב להודות לנשיא טראמפ על החלטה אמיצה, החלטות אמיצות נוספות שהוא קיבל ושגם בעבורן פעלתי שנים רבות: ההכרה בירושלים כבירת ישראל וההחלטה להעביר אליה את שגרירות ארצות הברית. הפכנו את השאיפה של כל ממשלות ישראל במשך 70 שנה למציאות. ובכן, בעשור האחרון – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה קורה עם טרור העפיפונים? איך אתה פותר את טרור העפיפונים? אולי תיסע לבקר – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – בעין הסערה קידמנו את האינטרסים העליונים של מדינת ישראל, בעין הסערה קידמנו את הביטחון, את הכלכלה, את האינטרסים החיוניים שלנו ביחסי החוץ בירושלים. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה עם – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל יש עוד סיבה, עוד סיבה שבגללה העשור הזה הוא עשור מופלא. במידה רבה מחקנו בו את החלוקה בין ישראל הראשונה לישראל השנייה. אנו פועלים במרץ לבטל את הפריפריה, הגיאוגרפית והחברתית כאחת. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עיירות הפיתוח הפכו בזכותנו – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – הגבוהים במערב. הם משנים – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – לערים מפותחות שוקקות חיים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת שמולי, נו, תפסיקו. זה לא משחק ילדים שאני אוציא אחד-אחד. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כך גם השכונות במרכז הארץ. עיירות הפיתוח והשכונות מצמיחות אנשי חינוך ואקדמיה, קצינים וטייסים, מהנדסים ויזמים, יוצרים ואומנים; גדלים בהן אנשים שמחים, גדלים בהן אנשים מחייכים, אנשים אופטימיים. אני עוד זוכר, וגם אתם, שפעם היה פה מסדרון צר של קדמה ותשתיות בין חדרה לגדרה. הנגב והגליל היו מנותקים ומוזנחים, כמו גם חלקים מן המרכז. כל זה השתנה מן הקצה אל הקצה. אנחנו מפתחים תשתיות בפריפריה, תרבות בפריפריה, חינוך בפריפריה, מדע בפריפריה, סייבר בפריפריה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כתוצאה מכל זה, עולים בישראל כוחות חדשים. אנשים שהיו מודרים מתחומי עשייה רבים – עכשיו הם תורמים, עכשיו הם מובילים בכל התחומים. ולמרות כל זאת – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מה עם הפשע בחברה הערבית? אולי תתייחס – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ולמרות כל זאת, יש מיעוט קטן ונרגן שבעזות מצח משמיע אמירה מקוממת שאין כדוגמתה: גנבו לנו את המדינה, הם אומרים, גנבתם לנו את המדינה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אז אני רוצה לומר לכם – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מי אמר את זה? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> משטרת ישראל? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אז אני רוצה לומר לכם דבר אחד, ואני מבקש שתקשיבו לי היטב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – מי אמר את זה בכלל? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> העם איתנו, חברים. תתרגלו. עם ישראל איתנו. עם ישראל איתנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת זוהר, אתה רוצה שאני אתחיל עם איזונים? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת פדידה, טוב, עכשיו אמרתי את השם שלך. מספיק. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> את המדינה לא גנבו, אבל גנבו מספיק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> גנבו לנו את המדינה, גנבתם לנו את המדינה – כך הם אומרים. אומרים את זה בחדרי חדרים, אומרים את זה בסלונים המפוארים, במגדלים הגבוהים, ולפעמים גם אומרים את זה גלויות, זה נפלט. אז אני רוצה לומר לכם דבר אחד ואני מבקש שתקשיבו לי טוב: המדינה שלנו לא גנובה – המדינה שלנו מגניבה. כדאי שתתרגלו לזה, כי זאת ישראל החדשה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איזה רמה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ישראל שבה לכולם יש הזדמנות שווה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> ממש תת-רמה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> מעשנים סיגרים. שותים שמפניה אדומה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ששש. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> 89%, כמעט 90%, מאזרחי ישראל מעידים שהם מרוצים או מרוצים מאוד מחייהם. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> מה עם הזכויות של הקהילה הגאה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עוד מעט, תמתינו בסבלנות, נשמע את ראשת האופוזיציה. יהיה מעניין לגלות אם היא שייכת ל-89% הללו או דווקא ל-11% הנותרים. אני מבקש מכם, אל תהיו במתח. אם יש דבר שהאופוזיציה יודעת לעשות הוא לא לפרגן. מהביקורת הקנטרנית שאני שומע באולם הזה מכם, חברי האופוזיציה – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> על מה נפרגן, על ההסתה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – אני מבין עד כמה אתם מנותקים מן העם. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כמה אתה מפרגן. משהו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> עכשיו, במקום להודות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נו, מספיק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – תסתכל על העפיפונים, על הטרור הבוער. למה לא? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת סבטלובה, מספיק. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> נסעת פעם בתחבורה הציבורית, בשנים האחרונות? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> במקום להודות בהישגים שלנו, אתם כל הזמן באים בטענות שונות ומשונות. ואני אומר לכם בגלוי, וגם מתוך אמפתיה – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> תהיו מירי רגב. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – אני מבין את המצוקה שלכם, כי מה נשאר לכם? הרי כל הטענות שלכם הופרכו, הכול הלך. טענתם שיש בידוד מדיני – הלך. טענתם שהכלכלה מתכווצת – הלך. טענתם שהאי-שוויון גדל – הלך. << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> ספר את זה – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> טענתם שמזניחים את הפריפריה – הלך; טענתם שאם רק נצא מעזה היא תהפוך לסינגפור – הלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> טענתם שאבו מאזן הוא אביר השלום – הלך; טענתם במשך שנים, תקשיבו טוב, טענתם במשך שנים שאני הורס את היחסים עם ארצות הברית – גם זה הלך, ועוד איך הלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה התרסק – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם המנדטים הלכו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> גם המנדטים הלכו. טוב, לא חשוב. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> גם המנדטים – הלך. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איזה ראש ממשלה מאחד ומחבר – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אז מה נשאר לכם? טענות הסרק על פגיעה בדמוקרטיה? זה פשוט אבסורד. ישראל היא דמוקרטיה תוססת ובריאה. בית המשפט וזכויות הפרט אינם ולא יהיו בשום סכנה. << קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >> איזו דמוקרטיה? איזו דמוקרטיה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בכל דמוקרטיה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מספיק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בכל דמוקרטיה מתווכחים. בכל דמוקרטיה – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> על מה אתה מדבר? אדוני ראש הממשלה, אמרה פה שרת המשפטים שאפשר – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> רק שנייה, אדוני. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם איימתם במלחמה על בית המשפט העליון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זהו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בכל דמוקרטיה מתווכחים על האיזון בין הרשויות ובתוך הרשויות, כפי שראינו רק לאחרונה בדמוקרטיה הקטנה שנקראת ארצות הברית. רק בדיקטטורה לא מתווכחים. לכן הטענות שלכם על פגיעה בדמוקרטיה ריקות מתוכן. מה שבאמת מטריד אתכם זה לא אובדן הדמוקרטיה אלא אובדן השמאלוקרטיה, אובדן השליטה שלכם. הברנז'ה – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> השתקת מתנגדי השלטון זו לא דמוקרטיה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הברנז'ה רגילה לשלוט בתקשורת ללא מצרים. היא מתנגדת לכל דבר שמסכן את מונופול הדעות שלה. זה לא מפריע לה, כמובן, להתלונן חדשות לבקרים על הסכנה – כך הם אומרים – הסכנה האורבת לחופש הביטוי בתקשורת הישראלית. כאילו היינו צפון קוריאה. איזו בדיחה עצובה. הרי ההפך הוא הנכון – זה לא ההפך, זה 180 מעלות. אני רוצה לספר לכם משהו. לפני כמה שבועות, במהלך אירוע חגיגי, ניגש אליי אחד מבכירי העיתונאים בישראל. הוא אמר לי, אמר לי בנוכחות כמה אנשים שנמצאים כאן – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אז תגיד את שמו. למה אתה לא אומר את שמו? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אתה תברר. – – ראש הממשלה, אני רוצה להגיד לך תודה – אני מצטט – אני ממש מעריץ את הדרך שבה אתה מנהל את ענייני המדינה. אני ממש מעריץ את הקשרים שיצרת עם מנהיגי העולם כדי לשמור על הביטחון שלנו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נשמע כמו ריקלין. זה היה ריקלין בערוץ 20? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני חייב להגיד לכם, זה לא היה ריקלין. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא היה ריקלין? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא, ממש לא. לא תאמינו מי זה היה. אבל אני רוצה להשלים לכם את הסיפור. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, מספיק. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> פה באולם אני מזהה שלושה אנשים שהיו שם. ישראל, תוריד את היד. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו רוצים להצליב מידע, אדוני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה חיסיון מקורות. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> חיסיון מקורות, אתה לא יכול. ובכן, שאלתי אותו, את העיתונאי הבכיר: אם אתה אומר איזה יופי זה, איזה יופי כאן – כך הוא אמר – שאלתי אותו: אז למה – אני מצטט את עצמי – אז למה אתה אף פעם לא אומר עליי מילה טובה מעל הבמה התקשורתית שלך? הוא מילא פיו מים. שאלתי שוב: למה אתה רק משמיץ כל הזמן? << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> זה אמנון אברמוביץ'? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הוא שתק כמו דג. כי הוא יודע מה שכל עיתוני השבט יודעים: שאם רק יעז, רק יעז לומר מילה אחת טובה עליי או על משפחתי, הוא יחטוף מייד כתבות מצליפות ממשטרת המחשבות בתקשורת. אגב, זה בדיוק מה שקרה לאחרונה עם דוגמה עכשווית. זה בדיוק מה שקרה לאחרונה לעיתונאית שליוותה אותי בביקור בחו"ל. עכשיו, היא עשתה דבר שלא ייסלח, היא עשתה דבר שלא ייעשה. היא תיארה את מה שהיא ראתה. היא דיווחה על ההתלהבות שבה קיבלו אותי ואת רעייתי עוברי אורח כשהלכנו ברחובות. היא כתבה, אני מצטט: "אם לא הייתי רואה בעצמי, לא הייתי מאמינה". וכמובן שאותה עיתונאית ספגה מייד ביקורת חריפה מעמיתיה בתקשורת על המעידה הרגעית שלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אל תדאגו, היא תיקנה את זה מייד. מהר מאוד. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> הללו את המלך, הללו את המלך. זה טוב? לא ייאמן, לא ייאמן. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אז אל תכבירו מילים. יואל חסון, אתה תמיד דואג למורשת שלי. אם יסכמו את המעשים שלי והמעשים שלך, אני בטוח שאני לא אצא נפסד, אבל עוד לא הגיע הזמן לעשות את זה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני עדיין לא ראש ממשלה, אבל אם הייתי ראש ממשלה לא הייתי מפלג את העם הזה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> זה בסדר, אתה גם לא תהיה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, חבר הכנסת חסון, חבר הכנסת חסון. תודה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא הייתי מפלג את העם הזה, ולא הייתי עושה את מה שאתה עושה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת חסון, הנקודה ברורה. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תפרוש בשיא, יואל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יהללוך זרים ולא פיך. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אז אני מבקש מכם: אל תבלבלו לנו את המוח על הסכנה בחופש הביטוי לתקשורת בתקשורת, כי בישראל, מי שמגביל את חופש הביטוי בתקשורת זה התקשורת עצמה. ואל תספרו לנו, אל תספרו לנו על תופעות שמזכירות תקופות אפלות – כך אומרים – תקופות אפלות בתולדות עמנו, בשעה שאנו נמצאים באחת התקופות המזהירות בתולדותינו. במקום להתמודד עם ההישגים שלנו אתם קוראים לנו גזענים ואנטי-דמוקרטים. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> כי אתם גזענים ואנטי-דמוקרטים. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כך קראתם לחוק הלאום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, חברת הכנסת מיכל בירן, מספיק להיום. את יכולה לצאת. מספיק להיום. תודה. את יכולה לצאת. (חברת הכנסת מיכל בירן יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> הייתי צריך ללכת לאו"ם, פשוט הייתי צריך ללכת לאו"ם כדי להגן על ישראל מול ההשמצות הללו, והן נולדו כאן. אדוני היושב-ראש, בניגוד מוחלט לטענות של מתנגדי החוק, הוא לא פוגע בזכויות הפרט של אף אזרח במדינה. השוויון האישי קיים וימשיך להתקיים. הוא מעוגן בשורה של חוקים ובחוקי-יסוד, חוק כבוד האדם וחירותו. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> תחוקק את זה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אין ולא תהיה, אין ולא תהיה שום אפליה נגד אדם כלשהו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לא בבית המשפט, לא בבחירות לכנסת, לא בשום מקום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מספיק. חבר הכנסת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תוציא אותו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מי אמר "תוציא אותו"? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מזוז, סגן השר, צא, בבקשה. צא, בבקשה. צא, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן. צא, בבקשה. אני מבקש ממך לצאת. (חבר הכנסת ירון מזוז יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אין ולא תהיה שום אפליה – – << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> נראה לי – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – מבחינת החוק, מבחינת המחויבות שלנו. אבל לישראל, לישראל שמורה הזכות להגדרה עצמית כמדינה יהודית תוך עידוד העלייה וההתיישבות, בדיוק כפי שקבע הרצל בספרו "מדינת היהודים". אני קורא לחברי האופוזיציה הציונים, אני קורא לכם להתעשת. אני קורא לכם להפסיק את מסע ההתקפות המוגזמות נגד חוק הלאום, התקפות שמוציאות בעולם את דיבתה של ישראל רעה. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – אני חושב שזכותכם לבקר. זכותכם להגיב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת מסעוד גנאים, חבר הכנסת מסעוד גנאים, נא לצאת. נא לצאת. הבנתי, החוק גזעני. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לצאת, הבנתי. תודה רבה. תודה רבה, נא לצאת. << קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >> חוק גזעני, חוק גזעני. תגיד את האמת פעם אחת. (חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם שיש לכם זכות מלאה לבקר, להציע שינוי, להציע תוספות, לגרוע. ביקורת עניינית היא דבר הכרחי; לא דבר מותר – דבר הכרחי בדמוקרטיה. אבל אתם נתפסים להגזמות קיצוניות, להשמצות שאין להן שום קשר למציאות, כאילו אנחנו בדרך למדינה פאשיסטית, מדינת אפרטהייד חשוכה. כיוון שישראל היא מדינה דמוקרטית אמיתית, כיוון שיש פה חופש ביטוי מלא, שום דבר לא יקרה לכם – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> ראינו מה עשיתם – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – כשאתם אומרים את השטויות הללו. שום דבר לא יקרה לכם חוץ מדבר אחד, חוץ מדבר אחד: העם שלנו, שאוהב את המדינה שלנו ויודע את האמת עליה, העם שלנו לא יפקיד בידיכם, משמיצי המדינה, חמוצי המדינה, את הנהגת המדינה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> איך אתה לא מתבייש להגיד ככה – – – לכל אזרחי – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> במושב הזה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת מיכל רוזין, נא לצאת. חברת הכנסת מיכל רוזין, מספיק להיום. נא לצאת. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> דיון מכובד, ואתה – – – עומד ומסית נגד – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> באמת שהייתי עם הרבה סבלנות כלפייך. נא לצאת. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> ואנחנו אלה שתוקפים, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת רוזין, את כרגע מפריעה. תודה. (חברת הכנסת מיכל רוזין יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> במושב הזה של הכנסת נוסיף לפעול לטובת כלל אזרחי ישראל. אני מקווה שנעביר בקרוב את חוק הגיוס, מתוך הכרה בחשיבות הערך של לימוד תורה ומתוך הכרה עליונה בערך של אחדות העם. אתגרים רבים לפנינו וגם הזדמנויות רבות, ונמשיך להעלות את מדינת ישראל לפסגות חדשות. חברי הכנסת, לא מזמן, כמנהגנו, בליל חג סוכות רעייתי ואני אירחנו במעון ראש הממשלה שלושה חיילים בודדים שמשרתים בצה"ל: עדן, שעלתה מפלורידה, לוחמת חילוץ והצלה בפיקוד העורף; ג'רמי, שעלה מוושינגטון, לוחם על אחת מספינות חיל הים; וג'וליאן, שעלה מקנדה, לוחם בחטיבת גבעתי. ג'וליאן היה היהודי היחיד ביחידה שלו בצבא הקנדי, ויום אחד הוא אמר לעצמו: אני צריך להיות בישראל. ג'וליאן עלה לארץ ועל אף היותו בן יחיד הוריו הרשו לו להתגייס ליחידה קרבית בצבא ההגנה לישראל. זה היה ליל חג קסום שכולו חוויה. שוחחנו עם הצעירים הנפלאים הללו, הקשבנו להם. הם חדורים באהבת המדינה, באהבת הציונות, ברצון עז להבטיח את נצח ישראל. וחשבתי לעצמי, זהו הכוח האמיתי של עמנו, זהו הכוח שהקים אותנו מעפר, שקיבץ אותנו מ-70 גלויות. זהו הכוח שאפשר לנו לגבור על הטרגדיות הנוראות שפקדו אותנו, מחורבן הבית ועד חורבן השואה. זהו הכוח שבעזרתו קוממנו מחדש את ארצנו ואת מדינתנו, וזהו הכוח שבזכותו עומדים היום זקופים קירות בתי הכנסת בגולן ובזכותו קמה מחדש סוכת דוד הנופלת. מול ארצות תבל וכאן בכנסת ישראל אנו אומרים בקול צלול ורם: עם ישראל חי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, על דבריו. חברי הכנסת, שימו לב. מדובר בהודעה של ראש הממשלה על פעילות הממשלה בין המושב הקודם למושב הזה, ועל ההודעה הזאת יתקיים דיון לאחר שנשמע ודאי את הדברים של ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. הדיון יהיה משולב עם הצעות האי-אמון בממשלה. בבקשה, גברתי. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין והגברת נחמה ריבלין, ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגברת נתניהו, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי יואל אדלשטיין והגברת אירינה נבזלין, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, מבקר המדינה השופט בדימוס יוסף שפירא, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו לודמילה, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, אחותו של חייל צה"ל הנעדר יהודה כץ. זה המושב האחרון של הכנסת העשרים, ואני מקווה שזאת הכנסת האחרונה שבה בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה לא עניין אישי, זה עניין לאומי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת והשר אופיר אקוניס, שנתחיל עם תקדים הוצאת שרים מן המליאה? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ובמקום להמתין להכרעות פליליות, אני מניחה היום על שולחן הכנסת כתב אישום ציבורי, אדוני ראש הממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אווווה – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הקשבתי לנאום התעמולה שלך, נאום האהבה העצמית, שכרגיל עבר להסתה רגילה, עם הבכיינות הרגילה, המתקפה על התקשורת. זאת אומרת, אתה עסוק בעוד משהו חוץ ממה שכותבים עליך? נגיד, ביטחון למשל? << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לא, את עסוקה – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> קשה להאמין שאנחנו חיים באותה מדינה. קשה היה גם לי להאמין שבשנת ה-70 למדינה המדהימה שנבנתה כאן, ממשלה נבחרת תייצר באופן מלאכותי ולצרכים פוליטיים ציניים אויבים מבית; שתפורר את הדבק שמחבר בינינו, שתהרוס במכוון את כל המוסדות ששומרים על הדמוקרטיה; שתעדיף רבנים קיצוניים, שתכשיר את השחיתות ותנסה להפוך את התקשורת מכלב השמירה של הדמוקרטיה, כפי שהיא צריכה להיות, לשופר כנוע שלך; ממשלה שתוביל לסיפוח ולמדינה עם רוב מוסלמי – כי לשם אתה מוביל אותנו – והחמור מכול, ממשלה שתקרע את מגילת העצמאות לחתיכות. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אוי. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ידענו ויכוחים ומחלוקות פוליטיות קשות כאן בכנסת וברחובות, עד כדי רצח פוליטי. בעבר, נמצאה הנהגה שאיחתה את הקרעים וחיברה אותנו מחדש למי שאנחנו, כולנו – אזרחים גאים של המדינה היהודית היחידה בעולם, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מדינה קטנה בגודלה אבל גדולה בערכים שלה. זה הדבק שחיבר אותנו גם ברגעים קשים. ומה שמפורר אותנו מבפנים זאת לא ביקורת של האופוזיציה על מדיניות של ממשלה אלא העובדה שהממשלה הפכה להיות לאופוזיציה למוסדות המדינה הדמוקרטית, מערכות המשפט ואכיפת החוק והתקשורת החופשית. ממשלות אפשר להחליף, ובמקרה הזה זה רצוי וחשוב. יסודות שעליהם בנויה המדינה – לא. אם פעם עוד הזדעזענו כשאזרחים קראו "בוגד" לראש ממשלה, עכשיו ראש הממשלה קורא "בוגדים" לאזרחי המדינה שלו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מאיימים על פקיד ציבור, על שופט, על מפקד בצה"ל, על אומן, על פעיל חברתי, על כל גוף תקשורת – שיתיישרו לפי הקו, ומי שלא מתיישר ומהלל, נסגר או מפוטר. אני יודעת שאצלך, ביבי, זה הרי ציני, לצרכים פוליטיים, אבל אתה גורם לאנשים לשנוא את האחים שלהם. ההסתה, השיסוי; האלימות המילולית – – << קריאה >> נאוה בוקר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לא נשארת בממשלה; היא יורדת למטה לרחוב, לאלימות פיזית – בבתי הספר, בכביש, בבתי חולים, נגד חלשים, נגד נשים ובכל מקום. אתה יכול לקרוא לנו איך שאתה רוצה. אני מייצגת כאן על הבמה מיליונים מאזרחי ישראל – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אלה שראש הממשלה שלהם, גם אם לא כולם בחרו בו, קורא להם בוגדים ועוכרי ישראל. הם משרתים בצה"ל, הם מוכנים להיהרג למען המדינה שלנו, חלקם שילמו מחירים קשים וכבדים. ישראלים שעובדים קשה בשביל לחיות כאן בכבוד ולגדל כאן את הילדים שלהם, והחטא הנורא שלהם זה שהם חושבים אחרת ממך. הרי לא נאמנות למדינה אתה רוצה אלא נאמנות אישית לך – וזה לא יהיה. אנחנו אוהבים את ישראל, אנחנו כואבים את מה שקורה לה ואנחנו נילחם על המדינה שלנו. המדינה של כולם, ראש הממשלה, של כו-לם, של כל אחד ואחת מאזרחי ישראל, לא רק שלך ולא רק של המשפחה שלך. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה המשפחה קשורה – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אפשר לחזור ולהיות עם מאוחד – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> למה את מכניסה משפחה בכלל? חוצפנית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השרה רגב, השרה רגב, תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – משפחה, עוד מעט ידברו פה על – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני, זה סוג של הסתה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אפשר לחזור ולהיות עם מאוחד. זה מרגש, האמת, שאנחנו מאוחדים מול אויבים, שותפים בכאב מול פיגועי טרור נפשעים ואחים ממש ביציאה לקרב. אבל עם צריך חזון משותף שקשור אלינו, לא לאויבים שלנו. לפני 70 שנה באו זה אחר זה כל מנהיגי היישוב, יריבים פוליטיים מרים, יצרו את הדבק שאיחד בינינו ואיתו יצאנו למלחמת העצמאות. מגילת העצמאות, שקבעה שישראל היא מדינת העם היהודי ויש בה שוויון לכל אזרחי המדינה ללא הבדל דת גזע ומין. צריך לחזור אליה, היא צריכה להיות החוקה שלנו. אפשר לחוקק אותה, החוק כבר הוגש. דמיינו לרגע את רגע האחדות הזה שיכול להיות כאן בכנסת ישראל. כמעט כל הבית הזה – כל הכנסת מצביעה בעד מגילת העצמאות, יחד עם נכבדי העדה הדרוזית שישבו בקהל ועם מסר לאזרחי המדינה הערבים שאומר שמדינת העם היהודי לא גורעת מהזכות האזרחית שלהם לשוויון, וכל אחד מאזרחי המדינה וכל יהודי העולם, שמרגישים היום כל כך רע, יכולים לומר בגאווה: זאת המגילה שלנו, זאת המדינה שלנו. אבל זה לא יקרה. לא עם ממשלת השותפים הטבעיים – אלה שמובילים למדינת הלכה, אלה שלעולם לא יסכימו לשוויון לנשים או ללהט"בים, או לשירות צבאי אזרחי או לאומי, יחד עם אלה שמובילים לסיפוח והרס הדמוקרטיה. << קריאה >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רוצים להוכיח את ההפך? בבקשה. << קריאה >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << קריאה >> אני אוציא את הפתקים ששלחת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ביום רביעי הקרוב נעלה את החוק שמבקש להוסיף את המילה שוויון לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אמרתם מעל כל במה ומעל כל דוכן: חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. בבקשה, אנחנו נבקש להוסיף לו את המילה "שוויון", תצביעו בעד. ותהיה לכם גם ההזדמנות – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת ברקו. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – להצביע בעד מגילת העצמאות. אתם לא תעשו את זה, אבל לפחות נחשוף את השקר הקבוע שלכם. מולכם אנחנו, האופוזיציה הישראלית, נציג את החזון שלנו, את המצפן שמורה לנו את הדרך. אנחנו כולנו גאים במדינת הסטרטאפ שלנו, אז בואו נשתמש לרגע ב-Waze הישראלי כדי להחליט בין שני יעדים שונים לגמרי שיקבעו איזו ישראל נשאיר לילדים שלנו, לא פחות. היעד הלאומי שלנו, בשתי מילים ­– מגילת העצמאות; או במשפט אחד: מדינת הלאום של העם היהודי שיש בה שוויון לכולם, מדינה בטוחה, חזקה וערכית שחיה בשלום, לו ניתן. מדינת העם היהודי שלנו מחוברת למסורת. אתה יודע, ראש הממשלה, אנחנו מתרגשים מאותם בתי כנסת, אנחנו רק לא משתמשים בפוגרום היסטורי כתעמולת בחירות. הסיפור המרגש הזה שלך נשמע לי כל כך מוכר, כי שמעתי אותו כתשדיר תעמולה ברדיו בבחירות 2015, שנגמרו בעניין הזה של הערבים שנוהרים לקלפיות. אז אל תטיף לנו. אנחנו מחוברים להיסטוריה, לתרבות ולערכים היהודיים של "ואהבת לרעך", "ואהבת את הגר". הם לא הכניעה, גברתי שרת המשפטים, של היהדות לערכים אוניברסליים – הם הערכים היהודיים שהיו לאור לגויים. << קריאה >> שר החינוך נפתלי בנט: << קריאה >> גירוש 8,000 יהודים מגוש קטיף. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> והיהדות שלנו כשרה גם בלי לשלם על תעודת כשרות לרבנות. << קריאה >> שר החינוך נפתלי בנט: << קריאה >> את משקרת. ראינו אותך – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר בנט, השר בנט. << קריאה >> שר החינוך נפתלי בנט: << קריאה >> גירשת 8,000 יהודים מגוש קטיף. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר בנט, תודה רבה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא גירש, הוא הצביע בעד. אתם גירשתם. גם את זה אתה לא – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> בוודאי, אתם – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גברתי תמשיך. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וכאמור, היהדות שלנו כשרה גם בלי לשלם לרבנות על תעודת כשרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כי המדינה היהודית שלנו היא לא מדינת הלכה. לא תהיה בה הדתה בבתי הספר. המונופול על היהדות – לא של המפלגות החרדיות. ואנחנו לא ניתן לכם להרחיק מהיהדות את הצעירים הישראלים או את יהודי התפוצות – – << קריאה >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << קריאה >> אחר כך את מוחה שראש הממשלה מסית, נכון? << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שהם חלק מעם ישראל, בכל זרם ביהדות שבו הם בוחרים להיות. << קריאה >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << קריאה >> אחר כך את מוחה שראש הממשלה מסית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר דרעי, השר דרעי, נו. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – לחינוך ממלכתי במדינת ישראל – – – זו הדרך שלך? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת מועלם-רפאלי, מספיק. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולכן, כדי לשמור על רוב יהודי במדינה יהודית, אנחנו חייבים לעצור בתחנת ההיפרדות מהפלסטינים. זהו אינטרס ישראלי חיוני. גם אם יש בעיה עם הפרטנר ואין שלום מעבר לפינה, אנחנו לא ניתן לכם להשתמש בצד השני כמסך עשן, כפי שעשית כאן עכשיו, ליעד האמיתי ב-Waze שלכם, שאותו אתם מקדמים בכל יום שעובר: סיפוח, על חשבון הרוב היהודי. לא, אנחנו לא נהיה בני ערובה של הפלסטינים. מדינת ישראל קמה כמדינת העם היהודי, למרות ההתנגדות הערבית, ואנחנו נקבל בעצמנו את ההחלטות שלנו כדי לשמור עליה מדינה יהודית. והוויכוח הזה הוא בינינו לבין עצמנו, וההכרעה קריטית, כי, אדוני ראש הממשלה, התחנה שלנו היא פרידה מהפלסטינים והתחנה שלכם היא פרידה מהדמוקרטיה. לכן יצאתם למתקפה משולבת נגד כל מי שמניף דגל של זכויות. הרי מתקפה על מערכות המשפט ואכיפת החוק כל כך נוחה לחשוד בפלילים שרוצה לפגוע, לגמד, להגחיך ולייצר דה-לגיטימציה לכל המוסדות שאמורים להכריע בעניינו לפני שהם יחרצו את דינו. ואל, אל תשתמשו בביטחון כתירוץ לכל הדבר הזה. בואו נדבר ביטחון. ביטחון לא עושים בדיבורים, לא בנאומים, לא בהסברה, ואפילו לא במסעות ולחיצות ידיים מסביב לעולם; ביטחון עושים בהחלטות – צבאיות ומדיניות. צה"ל הוא הצבא החזק באזור – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> 1701, החלטה 1701. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר אקוניס, לא נעים לי להוציא אותך, אז לך לשתות קפה מאחורי המליאה, תעשה לי טובה. בוא לא נקבע תקדים. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> כבר קיבלת חבל ארוך מדי. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> צה"ל הוא הצבא החזק באזור. נמשיך לתת לו גיבוי בהגנה על ישראל ובפעולותיו נגד הטרור. נתייצב נגד כל מי שינסה לפגוע בחייליו ומפקדיו בבתי משפט זרים, כפי שנתנגד כאן לכל מי שינסה לשנות את רוח צה"ל והקוד האתי שלו. צה"ל ימשיך לעשות את תפקידו. התפקיד שלכם – קבלת ההחלטות המדיניות – יוק. הרי חסרה לכם הרגל המדינית המסיימת. אתה מתגאה, אדוני ראש הממשלה, בזה שהיית הראשון לזהות את האיום האיראני – אני מוכנה לפרגן לך על זה – אבל לצערי במבחן התוצאה, אחרי עשר שנות שלטון איראן כבר כאן קרוב לגבול שלנו, למרות עבודה מרשימה של המוסד וחיל האוויר, ואף אחד עוד לא יודע איך זה ייגמר. אבל כשראש הממשלה עסוק בלפרק את החברה הישראלית במיומנות כזאת, הוא לא טורח לפרק את חבית חומר הנפץ שעליה אנחנו יושבים בעזה וביהודה ושומרון. ואפשר לפרק אותה. נתחיל בעזה. הממשלה יושבת קפואה, חסרת אונים, מול ארגון טרור. אזרחי ישראל צריכים לדעת שהבחירה היא לא בין הסכם כניעה עם החמאס לבין מבצע צבאי. האסטרטגיה של ישראל צריכה להיות בריתות ביטחוניות נגד – נגד – הטרוריסטים האסלאמיסטים הקיצוניים. זה נכון לאיראן, נכון לחיזבאללה, נכון לחמאס. ויכולים להיות לנו שותפים, הגורמים הפרגמטיים באזור, גם בתוך הרשות הפלסטינית – אלה שמשתפים פעולה עם צה"ל נגד הטרור. אבל נתניהו עושה בדיוק ההפך: שנים שהוא פועל להחליש את המתונים ולחזק את הקיצוניים. והממשלה הזאת היא הממשלה שהביאה אותנו למצב שבו בצד השני הכתובת היחידה הופכת להיות החמאס. כי זה נוח. החמאס הוא איום ביטחוני, אבל עם החמאס אין איום לשלום, הוא לא באמת מסכן את הממשלה. אני הובלתי חרם בין-לאומי על החמאס, עד שיתנער מטרור ויכיר בישראל. נתניהו וליברמן, אלופי החרמות – הראשונים לשבור את החרם הבין-לאומי נגד חמאס. זאת אומרת, זה די מביך איך מי שנבחר כי הוא כתב ספר על המלחמה בטרור פועל להפך – גם שחרר להם אלפי טרוריסטים וגם משלם לטרוריסט הראשי שאותו הוא שחרר מהכלא דמי חסות. אתה תוקף את אבו מאזן עכשיו, כי אבו מאזן לא מוכן לקחת את שק הכסף שאתה רוצה לתת לו כדי שהוא ישלם לטרוריסטים עצמם. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה, את הדוברת שלו? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השרה רגב, לא להפריע. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא למשפחות השהידים – לאלה ששולחים את השהידים. שמעתי שאתה שמח מהשינוי התודעתי בקרב הציבור – כי מה, כי הציבור עכשיו כבר הבין שאין סיכוי לשלום. זה מה שמשמח אותך? לא היה עדיף שתשנה בשביל הציבור הזה את המציאות ותנסה לפחות להשיג שלום? << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> לשקר לו כמו שאתם שיקרתם? << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אני יודעת, האמת, אני יודעת איך אתה מרגיש עכשיו בקבינט, כשבנט עושה לך את מה שאתה עשית לי בעופרת יצוקה, עם הטקסטים האלה של "עוד כוח" ו"אני יכול" ו"רק תיתנו לי" – הרי אתה יודע שזה קשקוש, כי החלטות על ביטחון עושים בלי שיקולים פוליטיים. עכשיו, אתה שומע הרי את הערכות גורמי הביטחון, אתה יודע שצריך להרגיע את יהודה ושומרון, אתה יודע שצריך לתת אופק מדיני גם להם, לא רק לטרוריסטים בעזה. אבל אתה משותק מפחד ה-base. לא, ברצינות, בנייה בשטחים כמענה לטרור? הרי זה תשלום למתנחלים, שלא יתקפו אותך מימין, גם במחיר של הידרדרות ביטחונית. אה, קראת לנו "חמוצים", ביבי. אתה היום ההחמצה. משותק מול כל הזדמנות מדינית ויוזמה ביטחונית. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה עוד כהונה שלך עם שיכרון הכוח, אובדן המעצורים והתחושה שהכול מותר. גם אני, כבוד הנשיא, ז'בוטינסקאית. איך אמר ז'בוטינסקי? "הרעל הארסי ביותר, שעלול להרעיל מוסרו של אדם, טמון במילים 'כאן מותר'". חסר היום לישראל מנהיג. כזה שיורד לעוטף עזה, שיקשיב וירגיש ולו לרגע איך החיים בתוך העשן ובלוני התבערה. שיבקר או אפילו ירים טלפון לאזרחי ישראל הצעירים הערבים שהוכו כי הם ערבים. מנהיג שיגיד לקיצונים גם בתוך מפלגתו, למרות שזה לא מי יודע מה נעים לעשות את זה: עד כאן. אמרתי דברים קשים, אבל חובתנו להראות את הקו המחבר את כל הנקודות של כל מה שהממשלה הזאת עושה, לפני שנתעורר כולנו למציאות שכבר אי-אפשר לתקן אותה. כשלא נוכל כבר לאחות את הקרע, לא נוכל לסמן גבול לישראל. אנחנו בכלל בעד גבולות. גבול למדינת ישראל וממשלה עם גבולות, איזונים ובלמים. כשיהיה רוב מוסלמי בין הים לירדן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה חשבתם על הגולן? << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> והדמוקרטיה, הדמוקרטיה היא כמו חמצן – לא מרגישים שהיא קיימת עד שהיא נגמרת. מול מנהיגות שהשחיתות היא אורח חייה, ומובילה למדינה קיצונית ומשיחית ולסיפוח של מיליוני פלסטינים לתוכנו, עם טרור נמשך, צריכה להתייצב מנהיגות נקייה ששומרת על המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, לאומית וליברלית, חזקה ובטוחה ויוצרת שוב תקווה, גם לשלום. החזון שלנו צודק. הוא הטוב ביותר לישראל. אנחנו הרוב הטוב, ואנחנו יכולים לנצח איתו, חייבים לנצח איתו, עבור אזרחי ישראל. ואני קוראת מכאן לכל מנהיג, לכל ראש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את לא יכולה – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואני קוראת מכאן לכל מנהיג, לכל ראש מפלגה, קיימת או בארון, השותף לדרך שלנו – להצטרף. שתיקה היא לא אופציה. חובתנו לעמוד כגוש ולכתוב ביחד שוב את ה-Waze הלאומי. וכשאנחנו נחבור ביחד לגוש אחד גדול, אנחנו ניתן תקווה, ורבים וטובים יצטרפו, ואז גם ננצח. אם לפני 70 שנה יכלו כל המנהיגים לעשות את זה למרות היריבות הקשה ביניהם, גם אנחנו יכולים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. גברתי מזכירת הכנסת. << דובר_המשך >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר_המשך >> אבקש מחברי הכנסת והקהל לכבד בקימה את יציאת נשיא המדינה. כבוד הנשיא! (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא המדינה מאולם המליאה.) נא לשבת. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. מחדליה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי; << נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; << נושא >> << נושא >> 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; << נושא >> << נושא >> 4. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום שלנו. אנחנו מגיעים להצעת אי-אמון – הצעת סיעת המחנה הציוני. ינמק חבר הכנסת יואל חסון – מחדליה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת יואל חסון. אנחנו מבקשים שקט באולם. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. חברי הכנסת, מי שמעוניין לשוחח, לדבר, בבקשה לצאת ולעשות את זה מחוץ לאולם. אנחנו ממשיכים בדיון ומבקשים שקט. עוד דקה, אדוני, אני מאמינה שהאורחים שלנו יצאו. חברים, אנחנו חייבים להמשיך. נא לסגור בבקשה את הדלתות. כן, אדוני, אני מציעה להתחיל. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, השרים, אני חושב שאחרי הדיון של פתיחת המושב והנאומים החשובים – עם הנאום הקשה של ראש הממשלה והנאום החשוב של ראש האופוזיציה, היא באה ושואלת, או אנחנו באים ושואלים: מה יש עוד לומר? מה יש עוד לומר שלא נאמר? אז קודם כול, מה שצריך לומר זה שאנחנו כאופוזיציה, גם ביום כזה נמלא תמיד את המחויבות הפרלמנטרית שלנו בהבעת אי-אמון מוחלט בממשלה הזאת ובראש הממשלה. זה דבר שצריך להיאמר, זה דבר שאנחנו כאופוזיציה צריכים לעשות, ואנחנו עושים את זה כי אין לנו אמון בממשלה הזאת. אמרה ראש האופוזיציה, ובצדק, שנאום ראש הממשלה כאן נתפס או נראה כמו נאום סיכום, וזה באמת נשמע כמו נאום סיכום. נאום סיכום של עשור מבוזבז, של עשור מבוזבז שבו ראש הממשלה נתניהו עומד בראש הממשלה הזאת והמדינה הזאת. פשוט עשור מבוזבז. גודל הבזבוז לא מובן עכשיו לכולם. יש באמת בחלקים מסוימים תחושה שדווקא לא כל כך רע, שהכול בסדר, או לפחות הרוב בסדר. כנראה ייקח זמן עד שגם הם יבינו, אבל הם יבינו את הפספוס הגדול שהיה כאן. ועל מה אנחנו בעצם מדברים? אנחנו מדברים על האפשרות האמיתית שלנו לבסס את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עם גבולות ברורים ולשמר את זה לעולמי עד. לא לסכן ולו לרגע את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ושימור הסטטוס קוו, הקיפאון הזה שנתניהו משמר אותו ביעילות ובמקצועיות המון המון זמן, הסטטוס קוו הזה יעמיד אותנו יום אחד בסיטואציה שהדרישות הבין-לאומיות מישראל לא יהיו יותר משא ומתן עם הפלסטינים על שתי מדינות, אלא הדרישות הבין-לאומיות והדרישות הפלסטיניות מהמדינות יהיו: תנו לנו אזרחות, אנחנו דורשים אזרחות שווה, אנחנו רוצים להית אזרחים פה. תנו לנו את זה, תדרשו מישראל לתת את זה. זה מה שידרשו מאיתנו. וכשנבין את זה, וכשזה יהיה מולנו, נתניהו כבר יהיה הרחק הרחק מפה. במקרה הטוב הוא יהיה בנאומים והרצאות בארצות הברית. במקרה הגרוע אני לא יודע איפה. ואנחנו נצטרך להתמודד עם זה. אנחנו נצטרך להתמודד עם זה. אי-אפשר להתעלם מהנאום המסית, המשסה והקשה של ראש הממשלה. אתם יודעים מה, אני באמת מנסה לחשוב ולזכור מתי היה כאן ראש ממשלה שדיבר בשפה הזאת. מתי? היו פה ראשי ממשלות שביקרו אותם לא פחות משביקרו את נתניהו. אתם יודעים מה, אפילו בעולמות שהיו מחנות הרבה יותר מגובשים לא ראינו ראשי ממשלה שהתבטאו בצורה הזאת, לא ראינו ראשי ממשלה שמשסים פה את הציבור אחד בשני, לא ראינו דבר כזה. אני חושב שהנאום הזה של ראש הממשלה הוא אולי הסיבה המרכזית והברורה למה צריך לאחד את כל הכוחות במחנה שלנו כדי לשלוח אותו הביתה. נתניהו יותר מדי פעמים תופס את כיסא ראש הממשלה בגללנו, בגלל טעויות שלנו, בגלל פיצול במחנה, ומצליח להרכיב את הממשלה גם לא תמיד בזה שהוא נבחר. בכלל, בואו נדבר על זה שהוא נבחר. כל הזמן אנחנו שומעים כאן: הרוב בחר בנו, הרוב, הרוב, הרוב. בואו נדבר קצת על השיטה במדינת ישראל. אף אחד כאן, אף אחד מאזרחי המדינה לא בחר את ראש הממשלה באופן אישי. אף אחד. ראש הממשלה נבחר כאן על ידי הכנסת והכנסת יכולה גם לבחור ראשי ממשלות אחרים. ולכן, גברתי היושבת-ראש, לסיכום, אנחנו מביעים אי-אמון בראש הממשלה ובממשלה הזאת כי זו ממשלה רעה למדינת ישראל. אנחנו מביעים בהם אי-אמון כי הם פוגעים בעתידה של מדינת ישראל ואנחנו גם יודעים שהעבודה היא בידינו, המחויבות היא שלנו, לייצר מחנה מספיק גדול כדי ליצור אלטרנטיבה לממשלה הזאת. אם לא נעשה את זה, ניכשל. ואני מבטיח לך, גברתי היושבת-ראש, אנחנו נעשה את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. הצעת אי-אמון של סיעת הרשימה המשותפת: כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני. בשם הרשימה המשותפת, חבר הכנסת איימן עודה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, כולנו שמענו את נאום ראש הממשלה. הוא התייחס לכמה דברים, אני אתייחס בתחילה לאחד מהם ואחרי זה אעבור לשפה הערבית, כי פשוט מאוד החלטנו ברשימה המשותפת שאנחנו נדבר חלק מהזמן שלנו בשפה הערבית, שהיא שפת המקום, שפת המולדת הזאת, שפת הילידים. ראש הממשלה אמר שחוק הלאום אינו חוק אפרטהייד והוא הזדעזע מעצם העובדה שיש אנשים שמאשימים את החוק הזה שהוא חוק אפרטהיידי. אני מבין ששני הכללים הקרדינליים ביותר של אפרטהייד הם: 1. עליונות אתנית, ו-2. הפרדה בין שתי הקבוצות. שניהם ביחד. כי רק הפרדה בלי עליונות – זה לא חייב להיות אפרטהייד. כלומר, יכול להיות שווה אבל גם שונה. שווה אבל הוא מחליט, מטעמים תרבותיים למשל, להיות שם ואחרים במקום אחר. זה לא אפרטהייד. אפרטהייד זה שני המרכיבים הללו ביחד: גם segregation וגם עליונות אתנית. חוק הלאום – שמדבר על ישראל כמדינתו של העם היהודי, על קידום התיישבות יהודית, על כך שהשפה הרשמית היחידה היא השפה העברית – כל הסעיפים מדברים על עליונות יהודית יחד עם הפרדה, גם לפי סעיף 7 בחוק-יסוד: חוק הלאום זהו חוק אפרטהייד קלאסי. עכשיו, אנחנו החלטנו ברשימה המשותפת לדבר בשפה הערבית. טוב שחברי הכנסת יקשיבו לשפה היפה הזאת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אבו ח'אלד, בקוראן נכתב: "אנחנו הורדנו את הקוראן, ואנו שנשמור עליו". על כן, החתול הזה, אבי דיכטר – שלא יעז לפגוע במשפט הזה: "אנחנו הורדנו את הקוראן, ואנו שנשמור עליו". ואבו אלטייב אלמותנבי אמר: "השירה המזומרת היא הטובה שבשירה, כמו האביב בין שאר העונות. אבל הבחור הערבי בתוך כל זה נחשב לזר בידיו, בפניו ובלשונו". ואמר חאפז אלפוסחא להגנתה של השפה הערבית: "האשימו אותי בעקרות בצעירותי, והלוואי שהיית עקר במקום לפחד מדברי אויביי". זוהי השפה האוטנטית, השפה של הגיאוגרפיה – –) << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אפשר להבין מה אתה אומר? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – שפת ההרים, שפת העמקים, שפת בני הארץ המקוריים, שפת האזור שהייתה לפני הגזענים, והיא תישאר גם אחרי הגזענים.) << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> (אומר בערבית: השפה של הטרוריסטים,) תגיד את האמת. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: שהייתה לפני הגזענים, והיא תישאר גם אחרי הגזענים.) << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> לא, לא, חבר הכנסת עודה – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מבקש, גברתי, שלא ידבר עכשיו. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני לא יכולה להגיד שום דבר, כי אני לא מבינה על מה אתם מדברים. נורא חבל. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם את לא מבינה, אני מציע לך ללמוד את השפה הערבית, כי היא גם שפת המרחב – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> גם אם אני אלמד, אתה מדבר ברמה כזאת – אני כמה מילים יודעת, אגב. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אמורה להיות שפת השלום, שפת עמי האזור. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אגב, אסור – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> מותר לו. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> לא. זו לא שפה רשמית – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני חושב שמבחינתך היא אמורה להיות השפה השנייה, כי זו שפת המקום, שפת המזרח ושפת השלום, העתיד. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, אני חושבת שבדוכן הכנסת המטרה לדבר ושחברי הכנסת יבינו ורוב הציבור יבין. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גברתי – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני לא עוצרת, כי זו זכותכם, אני רק אומרת – חבל שאני לא מבינה, זה הכול. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גברתי, אני אענה לך בדיוק, אני אענה לך בעברית. אני רוצה להגיד לך שיש שני מרכיבים: אחד זה הזהות וההעצמה, empowerment, והדבר השני זה ההשפעה. לפעמים אתה אומר: במקום הזה אני רוצה לחזק את הזהות, במקום אחר אני רוצה את ההשפעה. כשאני מדבר עברית אני רוצה לחזק את ההשפעה, כשאני מדבר בערבית יש זהות, העצמה – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> זכותך, אדוני. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה לחזק את התעמולה, את התעמולה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן אני רוצה גם לדבר בערבית וגם לדבר בעברית – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> ערבית זו התעמולה, ועברית זה – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה גם שהדבר הכי טבעי אצל בן אדם זה לחזק את הזהות המאוימת. אחרי חוק הלאום, השפה הערבית היא שפה מאוימת במדינה, לכן חובתי לחזק אותה וגם לקבע אותה. כי נאמר גם בחוק הלאום שישמרו את מעמדה – לכן אני חושב שבפרקטיקה שאנחנו עושים פה אנחנו עוזרים לשמר את מעמדה של השפה הערבית. טוב, חברות וחברים, אני מציע לכם להקשיב עכשיו כי זה גם בשפה העברית וגם נושא היסטורי וחשוב. במוסף הארץ האחרון, ביום שישי, ישנו תחקיר על הטבח הנורא, האיום והנורא, בכפר קאסם, 1956. חברתי עאידה תומא בכל שנה מעלה את הנושא הזה. בפעם האחרונה עאידה עמדה פה ואמרה שמטרת הטבח הייתה גירוש תושבי המשולש הערבים. אז קמו כמה ח"כים, ביניהם בן אדם שאני מעריך, עפר שלח, ואמר לה: סליחה, זה משהו כמו דמיון מזרחי. לא, זו אכזריות קולוניאליסטית ולא דמיון מזרחי ואני אסביר למה. במוסף הארץ האחרון נכתב כך. בן-גוריון הזמין את שדמי ואמר לו: תשמע, אנחנו נעשה משפט הצגה – כך בן-גוריון אמר לו – על משפט כפר קאסם. מה עוד אמר לו? אנחנו גם נבחר את השופטים. זה – אחד. הדבר השני שחשוב לי לומר, כתוב כך: "שולחיהם לבית הדין התכוונו, בכוונת מכוון, שהם באופן טבעי יסייעו בבניית מחסום בפני" הטלת ההאשמה בממשלה. כלומר: שדמי, אתה יכול להודות שם שאתה וכל מיני שוטרים זוטרים פגעו באנשים, אבל זו לא הייתה החלטה מלמעלה. הדבר השלישי – כתוב שם: היה ניסיון להסיר את קיומה של תוכנית סודית בשם "מבצע חפרפרת", שעיקרה גירוש, טרנספר של ערביי המשולש, ובכללם תושבי כפר קאסם. חברים, את הדברים הללו תושבי כפר קאסם ואנחנו ידענו כבר משנת 1956. אנחנו ידענו שהמלך עבדאללה מסר את האדמות למדינת ישראל בשנת 1949, 1950, ופשוט מאוד מדינת ישראל רוצה כמה שיותר אדמה, כמה שפחות ערבים. אז הם חיכו להזדמנות, למלחמה, מלחמת 1956. בצל המלחמה ביצעו את הפשע הנורא, חיכו לאנשים כשחזרו לשם, שבעה-שבעה ירו בהם: תקצור אותם, "אללה ירחמו". שבעה-שבעה, עד ל-49 אנשים, תוך שעה אחת. תוך שעה אחת. והמטרה הייתה טרנספר. אבל שאלתי פה: האם הגזענות הזאת נעלמה או שהיא נמצאת גם בקרב אנשים שנמצאים פה בכנסת? לא סתם חבר כנסת ולא שר זוטר אלא שר הביטחון אביגדור ליברמן מדבר על חילופי אוכלוסין. בין מי למי? בין תושבי המשולש, פשוט מאוד. אותה תפיסה של כמה שיותר אדמה, כמה שפחות ערבים. גברתי היושבת-ראש, אני רוצה לקשור את הנושא הזה בעוד נושא רגיש ביותר. וליד אבו סייף, ילד בן חמש מיאפא, מיפו – ירו בו על הראש שלו לפני שבועיים. אני יודע שאסור להניף שלטים בכנסת. אבל בגלל שזה כל כך רגיש, זה הילד הזה, בן חמש. תסתכלו על הפנים שלו. וליד אבו סייף, גברתי, נמצא בבית חולים כבר שבועיים, ירו בו בראש. איפה האשמים? איפה המשטרה? איפה הביטחון שהתרברב ראש הממשלה כשדיבר עליו עכשיו? אני רוצה לעבור מהמקום הזה, שאנחנו לא נשתוק עד שהמשטרה תגיע לפושעים. זו חובתנו, של כולנו, של כל בן אדם בהיותו בן אדם. אבל אני רוצה לקשור את הסיפור הזה עם כל התפיסה של הגירוש. מה זאת אומרת שיש שם כל כך הרבה נשק? מה זאת אומרת שהח"כים פה כל פעם נאבקים נגד הנשק? אנחנו לא רוצים נשק ביישובים שלנו, אנחנו לא רוצים נשק בידי האזרחים הערבים, לא נשק מורשה ולא בלתי מורשה. הנשק הזה מזיק לנו בעיקר, או בתוך האוכלוסייה שלנו או שזה יכול לזלוג לציבור היהודי או שזה יכול להיות כביכול פטריוטי נגד המדינה. בכל המובנים זה נשק רע, אין בו שום דבר טוב. אז אולי רוצים שיישאר נשק אצלנו, אולי מחפשים עוד אוקטובר 2000 ורוצים שאחד מאיתנו ישתמש בנשק בשביל לרדת עלינו. לכן אני מאשים את הממשלה הזאת שהיא בזדון – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היא בזדון משאירה את הנשק בקרב האוכלוסייה הערבית. הרשימה המשותפת קוראת לממשלה: תאספו את הנשק הארור הזה מהיישובים הערביים. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איימן עודה. הצעת אי-אמון בשם סיעת יש עתיד: אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת יאיר לפיד. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> יאיר, תציל את המצב אחרי הנאום החיוור של ראשת האופוזיציה, משהו. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבריי מן הקואליציה, ראש הממשלה, בואו לבחירות. בואו לבחירות. אתם כל כך בטוחים בעצמכם, אתם כל כך משוכנעים שתנצחו, בואו לבחירות. בואו נלך לבחירות. הממשלה הזאת נמאסה על הציבור הישראלי, בואו לבחירות. אמרתם שאין בעיה, בואו. אני רוצה להעיר משהו על נאומו של ראש הממשלה, כי כולנו הבנו שהקמפיין שלו זה כמה המדינה נהדרת, והוא הסביר שהאופוזיציה מנותקת, וראו שהוא בנה את השורה שאליה הוא כוונן את כל הנאום. הוא אמר: המדינה לא גנובה, היא מגניבה. אז יש לי הצעה לראש הממשלה. קודם כול, אם אתה רוצה לדבר על ניתוק, אל תשתמש בסלנג משנות ה-90, תלך על משהו שכרוך בזמן של עכשיו. לא שהיית מאז שנות ה-90 באיזשהו מגע עם הציבור הישראלי, אז תתייעץ עם האנשים סביבך ותנסה לייצר משהו טיפה יותר מעודכן. כן, ישראל מגניבה, היא רק זקוקה לאלטרנטיבה. בואו לבחירות. אתם לא מעיזים אפילו להגיד את זה פה מעל הדוכן, כי הרי זה לא דיון ערכי ביניכם. אתם עסוקים רק בדבר אחד, בעצמכם. בג'ובים שלכם, במקורבים שלכם, בכותרות שאולי תייצרו. אפילו הקבינט, מה שהיה פעם קודש הקודשים של מדינת ישראל, הפך לתעלול יחצני. מופע של חוסר אחריות שלא היה כמוהו מאז הוקמו הקבינטים במדינת ישראל. כל דבר אצלכם הוא רק התרגום הפוליטי שלו: חוק הגיוס, חוק הפונדקאות, נושאים ערכיים מהמעלה הראשונה. הרי לא באמת אכפת לכם מערכים, אלא רק אתם ומה טוב לכם ואיך יצא לכם מזה משהו, ומה זה יעשה לקואליציה הנוכחית ומה זה יעשה לקואליציה הבאה. אז אני רוצה להגיד לכם, לכל מי שתהה למה אנחנו מהאופוזיציה מובילים את חוק הגיוס, זה מפני שאני עושה משהו שנתניהו לא מסוגל להבין, אפילו: אני שם את האינטרס הלאומי לפני החישוב הפוליטי. מה שטוב למדינה, לאזרחי המדינה, לצעירים החרדים, לצה"ל, לפני השאלה איך עושים על זה איזה סיבוב פוליטי של חמש דקות מכוערות. כי זו האלטרנטיבה. אז נתניהו החליט ללכת על קמפיין המדינה המדהימה. אני רוצה אולי להפתיע אותו ואת חבריו: אני מסכים, ישראל אכן מדינה מדהימה. היה לא מזמן סקר, אמרו: תשעה מכל עשרה ישראלים מאושר וגאה להיות ישראלי. אני אחד מהתשעה האלה. אני מאושר וגאה להיות ישראלי. יש רק דבר אחד שאני לא גאה בו ושאני מאוד לא מאושר ממנו. יש תקלה אחת במדינה המדהימה הזאת, וזו המערכת הפוליטית שלנו. יש לנו מערכת פוליטית מושחתת, מקולקלת, מסואבת, שמורכבת בעיקר מממשלה שכל היום עסוקה רק בעצמה, שתשעה מעשרה האנשים האלה שאוהבים את המדינה מסתכלים עליה באימה ואומרים: מה הם רוצים, האנשים האלה? למה הם מעבירים את החוקים האלה? למה לא אכפת להם מאיתנו בשום צורה שהיא? אז אם אנחנו רוצים לתקן את המדינה, לדאוג לזה שתהיה לה מערכת פוליטית שהיא טובה – כמו תעשיית הסטרטאפ שלנו, כמו הצבא שלנו, כמו החיילים שלנו, כמו כל הדברים המוצלחים שראש הממשלה, כה באומנות, גנב עליהם את הקרדיט פה על הדוכן – אז יש לי הצעה: אם אתם רוצים מערכת פוליטית שעובדת בשביל אזרחי מדינת ישראל ולא בשביל עצמה, בואו לבחירות, נראה אתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. הצעת האי-אמון הבאה, בשם סיעת מרצ: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי. תנמק את ההצעה חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אנחנו מתכנסים כאן היום – כפי שיושב-ראש הכנסת פלפל ודייק בהגדרות הפרלמנטריות – למושב האחרון בכל מקרה. אבל אני מקווה שהמושב הזה יתקצר כמה שיותר, ושלא נזכה לראות את כנס הקיץ ולא נזכה לראות אפילו את חלקו של כנס החורף, ושהממשלה הזאת תתפזר ותסיים את ימיה כמה שיותר מהר, כי זה מה שמגיע לה. זאת ממשלה, חברות וחברים, שהביאה את ההסתה ואת הפילוג לרמות שלא נודעו כמותן, לדעתי, בכל תולדות ההיסטוריה של מדינת ישראל. כשהיא קמה אמרנו שהיא הממשלה הימנית הקיצונית ביותר בתולדות ישראל; כעובדה, זאת עובדה פוליטית. לא ידענו, ועברו מאז כבר כמעט ארבע שנים, ויש לנו הרבה מאוד ניסיון, לא ידענו עד כמה השנאה והשיסוי וההפרד-ומשול וההסתה – לאיזה רמות הן יגיעו. האמת שהיה יכול להיות לנו רמז לכך – זאת ממשלה שביום הראשון שלה, עוד לפני שהיא נבחרה, ביום הבחירות – זאת ממשלה שנולדה עם "הערבים נוהרים לקלפיות" ועכשיו היא עומדת לגווע לצלילי חבר כנסת מהקואליציה שמדבר על אישה ערבייה שפיתתה את טוהר הגזע היהודי. אוי לאוזניים שכך ישמעו. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היהודים – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> המושב הזה, המושב הזה – מה? << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא קלקל לנו את הערבייה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אומרת: אפשר להגיד שהיהודי קלקל את העם הערבי. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> כן, אבל את זה הוא לא אמר. הוא אמר שהיא פיתתה. חברות וחברים, יושבים כאן בכיסאות, אומנם חלקם ריקים, לא מעט חברי קואליציה עם עין אחת לפה, למליאה, ועין שנייה לבחירות – לא לבחירות הכלליות, לא לשאלה מה יעשו לטובת עם ישראל, אלא לפריימריז. זה מה שאנחנו רואים כאן בשבועות ובחודשים האחרונים – עין צופייה לפריימריז, ובחסותה הכול הולך. אין גזענות שלא מחליקה בגרון, אין קיצוניות שלא עושה איזה חם בבטן, אין איזו ספירת קולות קטנה של סניף, אינני יודעת איזה, שירצה לשמוע את הדבר היותר-קיצוני, היותר-מסית, ולעזאזל לאיזו אלימות זה יביא, לעזאזל גילויי האלימות שאנחנו רואים פעם אחרי פעם, מחוף הים ועד הגדה המערבית, בחסות דברי הבלע האלה, שאומרים לנו כאן לא להתייחס אליהם. אבל איך אפשר לא להתייחס? איך אפשר לא להתייחס לדברים כאלה? הרי שמענו כאן קודם את ראש הממשלה. האמת, הוא התחיל את הנאום שלו, ככה, התחיל להתגאות, אולי יהיו שיגידו אפילו שזה ממלכתי. באמת, למה לא? הוא התגאה בהישגים של המדינה שהוא עומד בראשה. אבל אז, כמעט מייד, כמו רפלקס מותנה, הוא חייב להגיע לריסוק ולניתוץ כל מוסד וכל מה שמזוהה עם שמץ של ממלכתיות. דובר כבר הרבה פעמים על מה שנאמר על האיש שמייצג את המוסד שנאם כאן לפניו, וזה נשיא המדינה. אבל היום ובשבועות הקרובים אנחנו נראה ניתוץ גם של מוסדות התרבות; של הקולנוע; של האוניברסיטאות; של ארגוני החברה האזרחית, זה כבר לא חדש; כמובן, של בית המשפט העליון; כמובן, של התקשורת; ואפילו של צה"ל. לאן הגענו? צה"ל והרמטכ"ל מושמצים כאן על ידי אחרוני חברי הכנסת, שהם כביכול אשמים, אינני יודעת אפילו במה, בזה שעדיין אין מלחמה. כל כך אנחנו ששים אלי קרב, שהצבא הוא זה שצריך להיות המגן האחרון מפני מלחמת ברירה? חברות וחברים, בימים האחרונים אנחנו רואים שני שרים, באמת לקרוא לזה גן ילדים זה אולי עלבון לילדים בגן. שר אחד שהמומחיות שלו היא חרחור מלחמה, השר בנט. התפקיד שלו והתפקיד שהוא מילא בצוק איתן, לא ניתנה לו מספיק התייחסות. הוא הלך לא רק להתפלל עם החיילים בשטח, אלא כל הזמן חתר וחרחר ודחף להרוס ולתקוף ולהיכנס עוד ועוד. רק היום שמענו אותו: להרוג, לכבוש. ולידו השר האחראי לנושא, השר ליברמן, שהשר בנט קורא לו שמאלן. ועכשיו, בשביל לא להיות שמאלן, אנחנו נלך למלחמה. חברות וחברים, מה נגיד לאימהות שישלחו את הילדים שלהן למלחמת הברירה הזאת בגלל ששר אחד חרחר מלחמה והשני לא רצה שיקראו לו שמאלן? השר ליברמן, שר הביטחון, תקשיב לצה"ל, תקשיב לאנשי מערכת הביטחון. הם אומרים, הם מצביעים על האיוולת כל פעם. אתם קוראים להם שמאלנים ושואלים מה שמים להם במים, אבל הם אלה שמזהירים, כי הם יודעים אולי יותר טוב מכולנו את המחיר של מלחמה. ואני אולי צעירה יחסית, אבל אני גדלתי ואותי לימדו שמלחמות ישראל הן מלחמות אין ברירה. רק כשחייבים להגן על המדינה וחייבים להגן על הבית, רק אז הולכים לנורא מכול וזה מלחמה, וכאן אנחנו ששים אלי קרב, יד אחת מאיימת ויד שנייה, מה עושה בדיוק? איפה הפיכת כל אבן? איפה הנדידה מעיר לעיר ומבירה לבירה וממדינה למדינה? רמאללה, 20 דקות נסיעה מכאן – אי-אפשר לעשות את המרחק הקצר הזה רק כדי לנסות אולי למנוע מלחמה? זאת תהיה איוולת פושעת לא למצות ולא לנצל את ההזדמנות הזאת. וחברים, הציבור הישראלי – לנו הרבה פעמים אומרים: זה מה שהציבור בחר. הציבור לא בחר בזה. הציבור הישראלי הוא לא גזען והוא לא אלים והוא לא שש אלי קרב כמוכם וכמו שאתם מנסים לעשות ממנו. הוא חכם ואמיץ מהמנהיגים שלו, ולכן הוא תומך בכל בדיקה, בכל משאל – בכל מקום. הוא תומך בהקמת שתי מדינות; הוא תומך בכל קשת הנושאים הפרוגרסיביים, דמוקרטיים, ליברליים שאפשר להביא: הוא תומך בפתיחת עסקים בשבת, והוא תומך בנישואים אזרחיים, ותומך בזכויות להט"ב; וכמובן, כבר אמרתי, תומך, ובמספרים גדולים – למרות כל מה שהוא שומע כאן –בשלום ובהסדר מדיני. מגיעה לו הנהגה שגם היא רודפת אחרי הדברים האלה ולא מחריבה אותם וגם לא נמנעת מהם ושותקת אל מולם. וכאן אני רוצה לפנות, לסיום, לחלק מהחברים שלנו באופוזיציה. חברות וחברים, אל מול הימין הפופוליסטי, המתלהם, ששש אלי קרב, התפקיד שלנו זה להציג אלטרנטיבה ברורה. ובטח ראיתם בימים האחרונים – אומנם מצבה של מרצ מתאושש בסקרים, אבל כל המחנה שלנו מדשדש, אתם יודעים למה זה? בגלל אובדן דרך ואובדן אידיאולוגיה. הציבור מצפה מאיתנו לחלופה ברורה, לא לגמגומים ולא לפחדנות, בשביל זה יש אותם. ואם יש לנו מנהיג אחד של מפלגה שלא מסוגל אפילו להגיד שלכל אחת ואחד מותר להתחתן עם מי שבא לו ומנהיג שני ששותק על משטרת המחשבות בגבולות, ושניהם גם יחד לא מסוגלים אפילו להוציא אמירה ערכית על העיוורון שמוביל אותנו לעוד מלחמת ברירה בעזה, אז לנו יש בעיה, והציבור שומע את זה ורואה, הוא לא מטומטם. אם יש מקור או חיקוי הוא יעדיף את המקור, ובצדק. הוא משווע מאיתנו לאמירה, להיות המגדלור, להציג אלטרנטיבה ברורה וחדה. נמאס לו מהשיסוי הזה, נמאס לו ממסעות הבחירות הגזעניים, מהשלטים שאומרים "אנחנו או הם". אל מול זה הוא רוצה "אנחנו", את כולנו, והתפקיד שלנו זה להציב את האלטרנטיבה הזאת, לבוא אליו בלי פחד, באומץ, עם אמת ועם אמירה ברורה וכמעט מובנת מאליה, אבל שלא נשמעת כמעט. מהי מדינת ישראל? דמוקרטיה ליברלית שלא הולכת ומחפשת את הגרועים שבאנטישמים ובדיקטטורים כחברים, אלא מבססת כאן את החזון של האבות המייסדים של הציונות: חברה חילונית, דמוקרטית, ליברלית, שוחרת שלום, שמושיטה יד לאויביה וגם יודעת להביא את השלום אם צריך. כאשר נעשה את זה, אנחנו גם ננצח ונוביל את הדרך הזאת עבור מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. על ארבע הצעות האי-אמון ישיב במשולב השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. לאחר מכן אנחנו נתחיל דיון סיעתי. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> טוב, תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, מושב חדש, מנגינה ישנה. נו באמת, הייתה לכם כל הפגרה כדי לחשוב על איזה נושא, משהו שלא עובד בממשלה, כדי להגיש הצעת אי-אמון אמיתית, רצינית, על איזה עניין גדול שהממשלה לשיטתכם לא מצליחה בו ומחייב את פיזור הכנסת. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> גם אתם לא מחדשים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חודשים שלמים ישבתם בפגרה, ומה יצא בסוף? שום דבר, איזו מין אמירה כזאת: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי. אגב, מי שהאזין לנאומים שלכם בעברית ובחצי ערבית פה, לא ממש הבין איך הנאומים האלה בכלל מתחברים עם הטענות שאתם מעלים פה בהצעת האי-אמון. אני מציע שאולי לשבוע הבא תעשו מקצה שיפורים. א. תנסו להציע הצעות ספציפיות ונקודתיות; ב. אם אפשר, במידה ורוצים הצעה כללית כזאת, לפחות תפרטו נושא-נושא, במה הוא זכה להיות חלק מהצעת האי-אמון. אני גם ממש ממש רציתי להשיב להצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד, אבל גיליתי שחבר הכנסת לפיד חושב שהתשובה מיותרת ולכן הוא הלך, אז אני בטח לא אבזבז את הזמן של כולנו להשיב למי שמגיש אי-אמון אבל לא מחכה אפילו לשמוע את התשובה. אני אומר שוב, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שזה לא נכון, לא ראוי ולא מכובד, למרות שאני בטוח שלחבר הכנסת לפיד יש עיסוקים חשובים, אבל אני חושב שזה נכון שמי שמגיש ומנמק את הצעת האי-אמון לפחות יישאר באולם כדי לשמוע את התשובה, כפי שאני משתדל להיות באולם כאשר מציגים את הצעות האי-אמון, למרות שלא פעם אני גם לא השר התורן ולכאורה יכול לצאת. אני חושב שזה לא נכון להתנהל כך. ואני אתייחס לשלוש ההצעות האחרות. אני אומר כך, ראשית חבר הכנסת יואל חסון, אכן ליבי היה איתך, כי אחרי הנאום העוצמתי של ראש הממשלה – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ושל ראשת האופוזיציה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – והנאום החיוור-משהו של ראשת האופוזיציה, איך אומרים, אם אנחנו ננסה לצמצם את הפערים במשהו – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ראש הממשלה דיבר על פרגון. אתה לא מסוגל לפרגן? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מסוגל, לכן אני רוצה לפרגן לך. אני אומר, אתה עשית באמת מאמץ עילאי לנסות קצת להעלות את הקצב ואת הטורים. אבל, חבר הכנסת חסון, נדמה לי שגם אתה יודע – באמת, שמעתי את הנאום שלך, ופחות או יותר אמרת שני דברים. אחד, שבגלל שאתם אופוזיציה אתם צריכים להגיד שהממשלה לא בסדר. והדבר השני שאמרת – שאתם צריכים לדאוג קודם כול לאחדות בתוככם ואז אולי יהיה סיכוי שתצליחו לעשות משהו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא הכול סובב סביבכם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אגב, זה נכון, אבל אני חושב שעל הבסיס הזה קשה להבין למה צריך ללכת עכשיו לבחירות ולפזר את הכנסת. ואני אומר שוב, בצורה הברורה ביותר – נדמה לי שדווקא ממה שלא נאמר על ידך השתמע שבסך הכול אתה די מסכים, כנראה, עם הרבה מהדברים שראש הממשלה אמר כאן ועם ההישגים האלה. ואם זה כך, זה טוב, כי התפכחות, גם אם היא מאוחרת היא בוודאי מבורכת. באשר לחבר הכנסת איימן עודה והדברים שהוא אמר כאן – ראשית, אני מוכרח לומר, אני בוודאי לא חשוד כמי שלא אוהב את השפה הערבית או לא חושב שהיא שפה שמבטאת תרבות עשירה וכדומה. אבל נדמה לי שכשחבר הכנסת עודה מנה כאן את כל מעלותיה של השפה הערבית באשר להיותה שפתם של אלה ואלה ואחרים – אני לא הייתי אומר שהיא שפתם של בני המקום, כי מה לעשות, ארץ ישראל, כשמה כן היא – היא ארצו של העם היהודי. נכון, יש גם תושבים ערבים שגרים פה הרבה מאוד שנים, ואנחנו מכבדים אותם, אבל הארץ הזאת הייתה ותישאר עוד מימי התנ"ך ארץ ישראל – וזה לא ישתנה. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יריב, אפשר שאלה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> והדבר השני הוא שאם מנית את כל האוכלוסיות דוברות הערבית אז יכולת גם למנות עוד אוכלוסייה – ואגב, אמרתי את זה לא בהתרסה אלא כדי לעזור לך – אוכלוסייה שאתם אוהבים לשבח, אוכלוסייה שאתם אוהבים לממן, אוכלוסייה שאתם אוהבים לחזק, והיא אוכלוסיית הטרוריסטים. אותם רוצחים נתעבים שיושבים כאן בבתי הכלא שלנו, שאתם לעולם לא מגנים אותם, שאתם תומכים בהם ובמשפחותיהם, שאתם תומכים במתן מימון להם ונאבקים על תנאיהם וכן הלאה. אז בוא נאמר את האמת – איך אומרים, הערבית פנים רבות לה, ולצערי הרב יש גם היבט כזה, שאני הייתי שמח לוותר עליו, והלוואי שאתם תגיעו יום אחד למסקנה הזאת. ולגבי הצעת האי-אמון של סיעת מרצ, גם כאן אני יכול לומר – חברת הכנסת זנדברג, את יודעת, כשאני שמעתי את הדברים שלך היה נדמה לי לרגע שאנחנו צריכים לעשות שינוי יסודי במערכת החינוך שלנו דווקא בכיתה א', משום שככל הנראה אנשים לא יודעים קרוא וכתוב. כי הם כל כך תומכים בכל העקרונות של סיעת מרצ, עד שכשהם מגיעים לקלפי הם לא מצליחים לראות שכל העקרונות האלה, צריך להצביע מ"ם רי"ש צד"י עבורם, והם מצביעים בעד כל מיני דברים אחרים. עד כדי כך שבסוף מתוך 120 חברי כנסת רק חמישה מייצגים את הדרך שלפני רגע הסברת לנו שהציבור כולו כל כך נלהב ותומך בה. אז מה לעשות, זה לא המצב? ואגב, זה לא המצב לא במקרה. לא רק, אגב – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בגלל זה החלטתם על תמיכה בפונדקאות? כי אתם חושבים שרוב הציבור איתכם, בשמרנות שלכם? ראש הממשלה אמר שהוא תומך בפונדקאות כי הוא יודע שרוב הציבור תומך בזה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא רק בתוצאות הבחירות – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ועכשיו אתם מתקפלים ודורכים על הציבור פעם אחרי פעם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חברת הכנסת זנדברג, אפשר תמיד להיתפס – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אחרי שלושה חודשים הוא אמר: אני לא יודע על מה מדובר. אני לא יודע על מה מדובר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אפשר תמיד להיתפס לאיזה עניין אחד נקודתי, אבל בגדול – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אה, גם זה – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חברי הכנסת, הייתם פה, דיברתם פה – כעת זה זמן של השר. תודה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> הוא – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> את יודעת, חברת הכנסת זנדברג, שאומרים שגם שעון מקולקל שעומד, פעם ביום, אפילו פעמיים ביום, אם הוא שעון מחוגים – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> פעמיים ביום. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, אם הוא שעון מחוגים. אם הוא שעון אלקטרוני, אתה יודע, שעובד על 24 שעות, זה רק פעם אחת. – – אז יוצא שהוא גם צודק. אז זה גם נכון אצלכם, כנראה. פעם ב-. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מי המקולקל, השר לוין? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל בגדול, חברת הכנסת זנדברג, אנשים כנראה כן יודעים קרוא וכתוב, והציבור הישראלי – לא הייתי מציע לזלזל בו, הוא מבין טוב מאוד מה הוא עושה, והוא יודע – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> חלילה. אתם מזלזלים בו, אתם מרמים אותו פעם אחר פעם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הוא יודע טוב מאוד עבור מה הוא מצביע, וכאשר הוא עושה את זה פעם אחר פעם אחר פעם, הוא כנראה מבין היטב למה. ואני מסכים – אגב, אני מוכרח לומר לך בעניין הזה, אני מסכים, כי אנחנו לשמחתי חיים בדמוקרטיה, ובדמוקרטיה באמת אף אחד לא שולט לנצח, וטוב שזה כך. אבל כדי שיהיו חילופים צריכים לקרות שני דברים. אחד, שהציבור יחשוב שהממשלה הנוכחית לא מצליחה להשיג את היעדים שהוא רואה לנכון – ונדמה לי שראש הממשלה בנאום שלו הסביר יותר טוב מכל דבר שאני אומר כאן מדוע הציבור תומך בנו, ורואה וער להתקדמות האדירה והתנופה העצומה שמדינת ישראל נמצאת בה בכל התחומים האלה שמניתם כאן בהצעת האי-אמון וגם בתחומים אחרים. והדבר השני, הוא רוצה לראות שהאלטרנטיבה שיש לו היא אלטרנטיבה עם לפחות מינימום של ראיית המציאות; ובעניין הזה, נדמה לי, חבר הכנסת חסון, מה שנדרש במחנה שלכם, עוד לפני אחדות ולפני כל מיני דברים אחרים, זה קודם כול קצת התפכחות. אולי איזה טיול לאופטומטריסט יכול להועיל לכם לקראת המשך המושב ואולי גם לקראת הבחירות. תודה רבה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> סגנון הדיבור – אתה מושפע מראש הממשלה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> יריב, אפשר לשאול שאלה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. רבותי, אנחנו עוברים לדיון סיעתי. בשם המחנה הציוני, חבר הכנסת עמר בר-לב. בבקשה, אדוני. לכל סיעה עד ארבע דקות, על פי החלטת ועדת הכנסת. בבקשה, אדוני. << דובר >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. לפני ארבע שנים, אחרי מבצע צוק איתן, פרסמתי מתווה שקראתי לו "עזה, ההזדמנות", ובעצם מה שאמרתי – שליד כל משבר יש גם הזדמנות. ואחרי המלחמה, מלחמת האין-ברירה שנכפתה עלינו על ידי החמאס בעזה, יש גם הזדמנות. ובעצם במידה רבה – באותה תקופה שמעתי את נתניהו, מעל בימת האו"ם, בספטמבר 2014, בעצם מדבר על אותה הזדמנות. ראש הממשלה אמר שיש מציאות חדשה שבה יש שיתוף אינטרסים בין מצרים וסעודיה – הוא כינה את זה המדינות הסוניות המתונות – ובין ישראל, גם להחליש את החמאס וגם לשפר את המצב ברצועת עזה, שסוף-סוף לפלסטינים ברצועת עזה יהיה איזשהו שביב של תקווה. זה היה לפני ארבע שנים. לפני חצי שנה הודלף מהקבינט שגם הרמטכ"ל וגם ראש השב"כ אמרו לקבינט הביטחוני שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה הוא נורא, הוא הולך ונעשה יותר קשה, וזה לא יימשך כך לעד. למה הם התכוונו כשהם אמרו שזה לא יימשך כך לעד? שהמצב לא ימשיך להיות שם רע ויהיה שקט. זה היה לפני חצי שנה. והם אמרו – מכאן זה יכול להתפתח רק לאחד משני כיוונים: או למלחמה, אם לא ייעשה שום דבר; או לפתחו של הקבינט המדיני-ביטחוני וממשלת ישראל, אם היא תעשה איזשהם מהלכים שבסופו של דבר יקלו על המצוקה ברצועת עזה. הקבינט שמע את זה – דרך אגב, הקבינט עשה כמה מהלכים. למשל, הם הגדילו את טווח הדיג ברצועת עזה משלושה מייל לתשעה מייל. באמת כל הכבוד. אבל מעבר לזה הם לא עשו דבר, ואכן שלושה חודשים מאוחר יותר – לפני שלושה חודשים התחילו המהומות ברצועה. וכמובן, אני, באופן חד-משמעי וברור, עומד מאחורי קציני צה"ל וחיילי צה"ל שמגינים על הגבול הדרומי שלנו, כי ברגע שאנשים, לא אזרחי מדינת ישראל, מנסים לחדור למדינת ישראל בצורה לא חוקית, צריך למנוע את זה. וברגע שמאות אנשים מסתערים עליך מטווח של 50 מטר, ביניהם גם ילדים אבל ביניהם גם מחבלים, אנשי חמאס עם רימונים – אין ברירה, צריך לעצור אותם, כולל לעצור אותם באש. אבל הדרישה והטענה והאמירה של ראשי מערכת הביטחון נשארה בעינה. וראה זה פלא, ראש הממשלה התחיל לדבר בשפה הזאת. אז נכון, הוא לא מדבר על הסכם – חס וחלילה לא לדבר על הסכם עם החמאס ברצועת עזה; והוא גם לא מדבר על הסדר, שזו מילה קצת יותר נבובה מהסכם; הוא מצא מילה שלישית – הסדרה. זאת אומרת יש לנו הסכם, יש לנו הסדר, ויש לנו הסדרה. הוא מדבר על הסדרה. והוא הבין, הוא שמע, הוא סוף-סוף שמע מה שאמרו לו, שכאינטרס ישראלי, למען ביטחון ישראל, אנחנו צריכים להגיע למצב שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה ישתפר. כי האויב הכי מסוכן זה אויב שאין לו מה להפסיד, שאין לו שביב של תקווה, וזה המצב של הפלסטינים ברצועת עזה. ואינטרס שלנו, אינטרס ביטחוני של מדינת ישראל – שלפלסטינים ברצועת עזה יהיה מה להפסיד ויהיה שביב של תקווה. אז הוא התחיל לדבר על זה. ואז שמעתי שראש הממשלה היה באו"ם. הוא דיבר עם נשיא מצרים, שידבר על ליבו של מחמוד עבאס, שיהיה מוכן לקבל כסף אירופי ואחר בשביל לשפר את – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – המצב ברצועת עזה. ולהפתעתנו, מחמוד עבאס לא מוכן. אבל ראש הממשלה, זה שנותן לכולנו את התחושה שפוטין ביד ימין וטראמפ ביד שמאל, הוא פונה לנשיא מצרים שיתחנן בשמו בפני – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – נשיא הרשות הפלסטינית שנגיע לאיזושהי הסדרה. זה ראש הממשלה שלנו? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז מה שאני יכול לומר, מה שאני אומר לסיכום, לראש הממשלה, ביבי: צריך מנהיגות. בשביל לשנות את המציאות, צריך מנהיג שיעשה מהלכים שישנו – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני מבקשת לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – את המציאות, ולא מנהיג שיתחנן בפני נשיא מצרים שידבר עם נשיא הרשות הפלסטינית שיעשה לנו טובה – שישפר את המצב ברצועת עזה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זו צורת המנהיגות שלך. זאת לא מנהיגות, אדוני ראש הממשלה – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, אני מבקשת לסיים. << דובר_המשך >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ולכן אתה לא תהיה ראש הממשלה אחרי הבחירות הבאות. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עמר בר-לב. זו פעם הראשונה שככה, דיברת יותר זמן ממה – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה את כועסת, גברתי? הוא בא כועס. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני מבינה, אבל אני מבקשת כמה פעמים לסיים – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יש לו סיבות לכעוס. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> – – אז תיקחו את זה בחשבון. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> היה לו קיץ שלם. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> פעם ראשונה בשש שנים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בשם הרשימה המשותפת, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר. עד ארבע דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, הציבור הערבי הוא הקורבן האולטימטיבי של מדיניות הממשלה הזאת. ממשלה ששמה לה למטרה לפגוע ככל האפשר ב-20% מתושבי המדינה, מאזרחי המדינה, שכל רצונם להשתלב בחברה הישראלית ולחיות בכבוד על אדמתם, בכפריהם ובעריהם, לקיים חיים נורמליים ולהשתלב בצורה הנאותה ביותר בחברה הישראלית. הפגיעה היא בכל הרמות, גם בחברתית, גם בכלכלית וגם מעבר לכך. ואני אתחיל מהסוף: המתנה שקיבלו אזרחי המדינה הערבים בסוף המושב הקודם התבטאה בחוק הלאום, עם פגיעה אנושה בכל עקרונות הדמוקרטיה, עקרונות השוויון, והדבר לא פסח אפילו על העניין התרבותי –השפה הערבית. אני לא יודע מה מזיקה השפה הערבית לחבר'ה שנמצאים בקואליציה. ולכן הדרישה שלנו לאי-אמון, והדרישה שלנו והרצון שלנו שהממשלה הזאת תסיים את ימיה מוקדם ככל האפשר. ברמות אחרות – תכנון ובנייה: ראש הממשלה דיבר יותר מפעם על עידוד הפריפריה ועל השקעה בפריפריה. אני רוצה להזכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, שבנגב נהרסים מדי שנה אלפי בתים של אוכלוסייה אזרחית בכפרים הלא-מוכרים, ללא מציאת פתרונות. תוך כמה שנים יסתובבו אלפי תושבים ערבים בדרום, כל אחד עם תיק פלילי. הם יסתובבו כפושעים מסיבה אחת פשוטה, שהמדינה מסרבת להכיר בעובדה הפשוטה שהאנשים האלה גרים בכפרים לא מוכרים הנמצאים על אדמתם מלפני קום המדינה. אפילו אתמול בערב – השייח' סיאח היה באל-עראקיב וחיכה להיכנס לכלא מחר – ביום שלישי, עם גזר דין של עשרה חודשים. אתם יודעים מה הפשע שעשה אותו שייח' סיאח? הוא לא גנב, הוא לא עבר עבירה שיש עימה קלון, הוא לא שיחד אף אחד, הוא פשוט אדם בן 70 שיושב בכפר שלו, הכפר אל-עראקיב. והמוח היהודי – המדינה לא מצליחה למצוא פתרון לסוגיה של אל-עראקיב, והוא נהרס כבר מעל 134 פעמים. בנושא החברתי, אולי הסטטיסטיקה מראה על ירידה באבטלה, אבל אני מבשר לכם, רבותיי, שבשכבות החלשות מספר האנשים העניים גדל, מספר הילדים העניים גדל. יש אנשים שהולכים לעבודה אבל הם בסטטיסטיקה הזאת – הם עניים, והם לא יכולים לגמור את החודש. בנושא האלימות, האלימות משתוללת בחברה הערבית, וזה לא נושא שהוא בלתי פתיר, זה נושא שאפשר לפתור אותו. אפשר לטפל בכנופיות הפשע, צריך להקצות משאבים כדי לעצור את ההשתוללות הזאת. מעל 40 אזרחים ערבים נרצחו מתחילת השנה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת – אנחנו, כ-20% מתושבי המדינה, אנחנו הקורבן שלה, הקורבן הראשון, ויותר גרוע מהמצב הזה לא יהיה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, אנחנו דורשים את סיום כהונתה מוקדם ככל האפשר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. בשם סיעת יש עתיד, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, גברתי. עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הינה, אנחנו כאן שוב כדי להביע אי-אמון בממשלה, על חוסר תפקודה של הממשלה הנוכחית והרמיסה המתמשכת של שלטון החוק. אני חייבת להודות שישבתי כאן והאזנתי בקשב רב לנאומו של ראש הממשלה, ותהיתי מה נתנו לאכול שם בלשכה בארוחת הצוהריים. כי הכול נראה לו כל כך ורוד – חדי-קרן מסתובבים כאן, הכול נהדר. אז מעניין לשאול את האזרחים למה כל כך רע. אז רבותיי, מה נשתנה מושב החורף הזה מכל המושבים הקודמים של הכנסת העשרים? האמת, אני אספר לכם: לא הרבה. המושב הזה, אם יהיה ארוך מספיק, עשוי להיות העתק-הדבק של המושבים הקודמים. עוד מושב שמרחפת מעליו עננה אפורה ומאיימת של פגיעה בערכים חשובים שמהווים את אבני הפינה של המשכן הזה. צפוי לנו עוד הרבה: מושב של פוליטיקאים שעסוקים בעצמם, בביצור מעמדם, מקום העבודה שלהם, במקום בעבודה בשביל הציבור. עוד מושב שבו נחזה בניסיונות של חברינו לקואליציה לדלג מעל הדבר המעצבן הזה שנקרא שלטון החוק בדרך למזבח פולחן האישיות של ראש הממשלה. כי מהי המדינה אם לא ראש הממשלה? צפוי לנו עוד מושב שבו נציגים של מפלגות עם מספר מנדטים חד-ספרתי מעיזים ללכת לכל מיקרופון ולציין שהם הרוב, הציבור בחר בהם. בעזות מצח עוד יותר, הם מנכסים לעצמם יישום של מדיניות שמשקפת לכאורה את רצון הרוב, אותו רוב עלום. צפוי לנו עוד קצת מאותו חוט השני ששזירתו החלה אי-שם ב-2015, של פגיעה בשלטון החוק והכפפת המערכת לגחמות של הממשלה. גם במושב הזה, לצערנו, נמשיך להיאבק בחוק היועצים המשפטיים מבית מדרשה של לא אחרת משרת המשפטים איילת שקד. חוק שמטרתו האמיתית לסרס את מעמדם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, להפוך אותם משומרי, סף שמרימים דגלים אדומים אל מול החלטות שלא עומדות בקנה אחד עם טובת הציבור – כן, רוב הציבור, לא זה שלכאורה שלח את הממשלה – לבובות על חוט דה פקטו של השרים; שלא יפריעו להם עם כל הדברים המעצבנים האלה, שלטון החוק. בכלל, מסתמן שהמנטרה החדשה של הממשלה ושל הקואליציה הנוכחית היא משרות אמון. נכון, חבר הכנסת סמוטריץ? כן, מה שיהיה כוכב האירוע של המושב הזה: מינויים פוליטיים וייתור מוחלט של ועדות. האג'נדה המשפטית החמה ביותר היא לשמור על הקלפים קרוב לחזה, להבטיח נאמנות, כי מה אכפת לנו מהאיזונים והבלמים של המדינה. בואו נזכיר שוב שאת כל אלה מובילות בעיקר המפלגות שיש להן 8, 10 מנדטים לכל היותר; ושוב, הם בוחרים להציג את קידום המדיניות שלהם, האג'נדה הפוליטית שלהם, כקידום רצון הרוב. הם לא מתבלבלים: הרוב שלח אותנו. לא, המבנה הקואליציוני שלח אתכם ואתם מנצלים אותו כל רגע. גם במושב הזה אנחנו נמשיך לחזות בחברי קואליציה שכבר מזמן שכחו למה הם נמצאים כאן. כל מיני תעלולים אקרובטיים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בניסיון להתגבר על כל חסם אפשרי שעשוי לעמוד בדרכו של ראש הממשלה לשמור על כיסאו. מה פתאום ביצור שלטון החוק? מה פתאום לעבוד למען האזרחים ורווחתם? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואנחנו, גברתי היושבת-ראש, ניאבק גם כנגד הספין החדש הזה, ספין החסינות. כי למה לטרוח להעביר חוקים מסובכים כמו החוק הצרפתי, כשאפשר פשוט להפוך את חוק החסינות לעיר מקלט לעבריינים? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, גברתי. אני מבקשת לסיים. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושבת שאלה רק הטיזרים למושב הקרוב. אני מאחלת לאזרחי מדינת ישראל שזה יהיה מושב קצר ושניפטר כבר מעולה של הממשלה הזאת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. בשם סיעת כולנו, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> תני נאום כמו בגדרה – מאחד, לא מפצל. תהיי ילדה טובה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בדרך כלל היא עושה את זה, רק מאחדת. בבקשה, גברתי, ארבע דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, חבר הכנסת חיים ילין, בדרך כלל כשאני מדברת אני עוסקת באיחוד ולא בפיצול. אני עושה את זה כבר הרבה שנים, דרך אגב, שלוש וחצי. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> חבל שהקואליציה לא יודעת מזה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> התלבטתי אם להתחיל מהדברים שראש הממשלה אמר על המצב הכלכלי. באמת, אותם דברים כל כך חשובים שנאמרו כאן על ידי ראש הממשלה על המצב. תשמעו, אני יודעת שיש הרבה תסכול בצד הזה – עזוב, בלי עניין של פילוג – אבל בסוף נאמרו כאן דברים על המצב הכלכלי במדינת ישראל, שכבר שנים המדינה לא נמצאת במצב כל כך טוב. אז חייבים לומר שגם כשראש הממשלה דיבר הוא הזכיר את שר האוצר משה כחלון, וזו הזדמנות בשבילי, שגם חברתי לסיעה – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא אמר את השם שלו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> הוא אמר את השם. הוא אמר: שר האוצר. קארין, אנחנו לא נכנסים לקטנות. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> הוא אמר: שר האוצר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כן, אבל במדינה שלנו יש שר אוצר אחד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> נכון. הוא הוזכר, ובצדק. ובאמת, גם במצב האבטלה והעלאת שכר המינימום ויחס חוב–תוצר ואותו גירעון – והעיתונים הכלכליים אמרו דברים קצת לא נכונים – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> חיילים. להזכיר לך? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> כמה שיותר אפשר לומר על שר האוצר, על ההישגים מבחינה חברתית-כלכלית במדינה – שהיא נמצאת בה. אני חושבת שמן הראוי לחזק את דבריו של ראש הממשלה בעניין הזה, כי לצערי הם לא נאמרים מספיק ובצורה ברורה, והיום שמענו את זה, ואין ספק שהמצב במדינה השתפר. תראי, חברת הכנסת קארין אלהרר, חברתי, אמרת בסוף דברייך שהלוואי שהממשלה הזאת תתפזר. או שאת לא רואה טלוויזיה, ואני יודעת שאת רואה, כי אנחנו חברות ואנחנו מדברות – והרי את יודעת שהממשלה הבאה, לפחות מה שהציבור רוצה, זו כמעט אותה ממשלה. אין ספק שגם אתם מתחזקים, זה עדיין לא אומר שתהיו חלק מהקואליציה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מירב, תאמיני לי, אל יתהלל. תשמרי את זה לקמפיין. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אני רק אומרת מה רואים ומה הסקרים מנבאים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אני לא הייתי נתלית בסקרים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> לכן, כשאת, פוליטיקאית שאני מאוד מכבדת, באה ואומרת: בואו ניפטר מהממשלה הזאת – כאילו שהסקרים מנבאים על ממשלה אחרת. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> את לא יודעת. את לא יודעת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אז תראי, זו המציאות וצריך להתמודד איתה. זה בסדר, דרך אגב, שאנשים ונשים במדינת ישראל מרוצים. זה בסדר. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אבל הם לא. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> דיבר על זה ראש הממשלה בדבריו, וזה בסדר גמור לומר. אני יודעת, אין ספק שיש גם הרבה לא מרוצים, אבל זה המצב כיום. בדקה האחרונה שנותרה לי אני רוצה דווקא לומר משהו מאחד, כי הבטחתי לחיים, שאולי כבר לא נמצא כאן. אני רוצה לברך את כל הסטודנטיות והסטודנטים שהתחילו את שנת הלימודים האקדמית שלהם השנה. גברתי היושבת בראש יודעת שאני יו"ר השדולה למען ההשכלה הגבוהה והסטודנטים, ואנחנו מובילים כאן צעדים משמעותיים מאוד למען הסטודנטים והסטודנטיות במדינת ישראל. אז חשוב לברך ולומר להם בהצלחה. זו שנה משמעותית. אמרתי את זה גם בפאנל בוגרים שהייתי בו – מוסי, זה בשבילך. הייתי בשבוע שעבר בפאנל בוגרים ואמרתי שאחד הדברים המהותיים בלהיות סטודנט, ואני בטוחה שתסכים איתי, הוא לא רק ללמוד אלא גם לפעול מעבר ולפעול חברתית, לא רק בתוך הקמפוס גם מחוצה לו. זו שנה מאוד טובה להבשיל מבחינה אידיאולוגית. אז נראה לי שבעניין הזה תסכים איתי שהחיים הסטודנטיאליים בסוף ינבאו לנו את מנהיגי העתיד. הינה, גם חבר הכנסת פורר נכנס, הוא היה איתי בפאנל הזה, ושם באמת דיברנו על כמה חשוב לחזק את העשייה החברתית במקביל ללימודים האקדמיים. תודה רבה, ושיהיה מושב מוצלח. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. בשם הבית היהודי, חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת דן סידה, אני עדיין לא רואה אותו באולם. נא להתארגן. בבקשה, גברתי, עד ארבע דקות לרשותך. << דובר >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, השרים, קצת מפתיע אותי כל פעם מחדש שצריך לחזור למושכלות היסוד. זה היה נראה כאילו לא עברנו פה דיון בן שעות רבות על המהות של מדינת ישראל אך במושב הקודם. אז אני חוזרת אחורה: לפני 70 שנה, בארץ ישראל הוקמה מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. לא הייתה שאלה על זהותה היהודית של המדינה, כמו שלא הייתה שאלה על זכויות המיעוט שחי כאן. שוב ושוב, באיזה צורך פנימי של הרס, ישנם מי שממשיכים להוציא את דיבת מדינת ישראל רעה, כאילו – מציירים אותנו שפה יש מי שהוא אזרח דרגה א' ואזרח דרגה ב'. כאילו יש פה מציאות של ממשלה דורסנית שלא נותנת לאף אחד להשמיע את קולו. אז אני מבקשת לחזור להתחלה ולהגיד ש-70 שנה אחרי הנס האדיר של תקומת מדינת ישראל ושיבת ציון וקיבוץ הגלויות הבאמת-ניסי, שכולנו רואים פה וממשיכים לראות, והעלייה הבלתי-פוסקת – מה שמחייב אותנו, חברי הכנסת והשרים והפקידות בכל המשרדים, לחבק ולבנות תוכניות נוספות לעליית יהודים מרחבי העולם כולו, ממדינות רווחה או ממדינות מצוקה, שרואים במדינת ישראל בדיוק את מה שהיא: מדינת הלאום של העם היהודי. יחד עם זה – דאגה בלתי פוסקת לכל אזרחי מדינת ישראל. הרי זה בדיוק מהותה של המדינה היהודית והדמוקרטית. אז מה עומדת פה יושבת-ראש האופוזיציה ומסיתה נגד אחד הגופים הממלכתיים של מדינת ישראל. כי נגד מי היא תסית, נגד איזה גוף ממלכתי היא יכולה להסית, לבד מהרבנות הראשית, לסכסך ולהטיח ראש בראש? עומד נבחר ציבור – שבימים האלה לא יושב בכנסת, ולא ברור לי אם הוא ישב בכנסת הבאה – העומד בראש המחנה הציוני, ומטיח ראש בראש ושוב מחזיר אותנו לאחור כדי להגיד לנו שאנחנו מסיתים. אבל בנאום שלו הוא חוזר, נאום אחרי נאום, על זה שזה או דימונה או עמונה. חברים יקרים, מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, וככזאת, ליהודי העולם כולו ולכל מי שזכאי לחוק השבות יש זכות עלייה אליה. הזכות זאת מוקנית רק לזכאי חוק השבות, היא לא מוקנית לא למוסלמים ולא לנוצרים. גם אם יש להם פה משפחה, גם אם סבא וסבתא שלהם גרים פה, הזכות הזאת של שיבת ציון מוקנית ליהודים. הרי כשהתחילו לדבר על ציונות היה ברור שיש קשר בל יינתק בין העם היהודי, בין התורה שלו, הזהות היהודית שלו, לבין הארץ הזאת. אז עוד פעם הבוקר, בדיון על הסדרת ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון, שואלים שאלות על מושכלות היסוד: לאן שייכות ההתיישבויות ביהודה ושומרון? הן שייכות למדינת ישראל. זוהי מדינת הלאום של העם היהודי, היא חיה על ערכים של ערבות הדדית ושל זהות יהודית ושל חיבור אל הקודש. והמקום הקדוש ביותר לעם היהודי, שאליו התפללו אלפיים שנה, לא היה תל אביב – בכל הכבוד לעיר המופלאה תל אביב – אלא הר הבית וירושלים וחברון ושכם ובית לחם. והשאלות ששוב ושוב מעלים פה חברי כנסת שהם אנשים ציוניים, שאין שאלה על הזהות היהודית שלהם, מפתיעות אותי כל פעם מחדש. ובעיקר מה שמפתיע אותי זה איזה מרמור בלתי סביר שמזמזם פה כל הזמן, בבית הזה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> חברים יקרים, יש זכות דיבור שמוקנית פה לכל אחד ואחת מאזרחי מדינת ישראל. היא מוקנית לו מתוקף אזרחותו פעם בארבע שנים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – כשהוא מכניס את הפתק שלו לקלפי. ככה בונים פה ממשלות ושלטון, לא בדרכים אחרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בשם סיעת ש"ס, חבר הכנסת דן סידה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. עד ארבע דקות לרשותך, אדוני, בבקשה. << דובר >> דן סידה (ש"ס): << דובר >> אעשה את זה בפחות. גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי חברי וחברות הכנסת, שמענו לא מזמן, לפני כשעה, את הנאומים החשובים של נשיא המדינה, של ראש הממשלה ושל ראשת האופוזיציה. איש איש בדרכו, והגברת המכובדת בדרכה היא, הביאו את דבריהם בפני נבחרי העם ובפני העם כולו. אני דווקא אתייחס לדבריו המאלפים של ראש הממשלה, שבצורה רהוטה פרס בפנינו לאורך ולרוחב את היריעות שעל השולחן הממשלתי: יריעה ביטחונית, יריעה כלכלית, אופק מדיני, ואופק רוחני בהווה ובעתיד של העם היושב בציון ובגולה. ואכן, העובדות מדברות בעד עצמן, והתחושה בכל מקום שבו אני נמצא היא שמעולם, אבל מעולם, לא הייתה ממשלה יעילה, פורייה וברוכה כממשלה זו, ששריה הפרודוקטיביים והנבונים החליטו לשים בצד את היריבויות הפוליטיות ולהוביל, ביחד עם ראש הממשלה, להישגים חסרי תקדים. אין עוררין על הישגי הממשלה, אך שומה עלינו לדאוג לנושאים רבים ומהותיים שעדיין ממתינים לטיפול מהיר, תקיף ומקיף, כפי שנעשה עד עכשיו, ובפרט הטרור החקלאי המרים ראש בכל מקום, שבמידה שלא נדע לגדוע אותו בהקדם נקבל לא רק טרור חקלאי אלא טרור בכל תחום, מבפנים ובכל מקום. כמו כן, ולא חשוב אלא אפילו יותר חשוב, על הממשלה להעלות על סדר-יומה – ולטפל בכך במלוא הרצינות ובכל יכולתה – את נושא הזהות היהודית, למניעת התבוללות ולעצירתה בארץ ובעולם. אנו מאבדים את העם היהודי על ידי התבוללות בכל מקום. ראש הממשלה ציין בנאומו איך הנגב, הגליל, הפריפריה, פורחים. וכאן אני רוצה להודות לרב אריה דרעי, ראש המפלגה שלי, יושב-ראש התנועה, שעושה ימים ולילות למען עם ישראל כולו, ובפרט למען החלשים בכל מקום. ולא רק קואליציה טובה יש לנו, ויציבה; יש לנו גם אופוזיציה טובה, אני חושב שאחת האופוזיציות הטובות שראינו בשנים האחרונות. אופוזיציה מאתגרת ולוחמנית, שהתלכדה כולה כדי לנסות ולהוות אלטרנטיבה לשלטון. אז אם הממשלה, והעומד בראשה, היא הטובה ביותר, והאופוזיציה היא הטובה ביותר, אז בואו וניתן לעם החכם היושב בציון להמשיך ולהחליט ולתת את המנדט לממשלה חשובה זו ולאופוזיציה הטובה הזו, ושכל אחד יישאר במקומו לעוד קדנציה גדושה ומבורכת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דן סידה. בשם סיעת ישראל ביתנו, חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. עד ארבע דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר התיירות, אני חייב דווקא להתייחס למשהו שקרה בתקופה שלא היינו כאן, כשהיינו בפגרה, וזה בהקשר של עבירות ביטחוניות ושחרורם של אסירים ביטחוניים לפני סיום תקופת מאסרם. אנחנו התבשרנו לפני זמן לא רב שוועדת השחרורים החליטה לשחרר על שליש, מה שנקרא, את מסיע הרוצח של הדס מלכא, את האני דארי, להפחית ממאסרו ולשחרר אותו, כמו שמשחררים כל אסיר אחר. והשאלה הראשונה שאזרחי ישראל שאלו את עצמם: ממתי אסירים ביטחוניים זכאים לשליש? מסתבר שכן. אסירים ביטחוניים זכאים לשליש. לא משנה שכל הפעולה שלהם היא פעולה ממניע אידיאולוגי, כדי לפגוע במדינת ישראל, באזרחיה, בצורה מכוונת. לשמחתי, בית המשפט הוא שביטל, בסופו של דבר, את החלטה השערורייתית של ועדת השחרורים, וזה בהחלט לא הנושא שיש מקום להשאיר בו שיקול דעת לוועדת השחרורים. ואז, כשהתחלתי לבדוק את הנושא הזה, שאלתי את עצמי לגבי אסיר ביטחוני אחר. ישנו אסיר ביטחוני שעד זמן לא רב ישב פה, בבית הזה, חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס, שנתפס מבריח פלאפונים לאסירים ביטחוניים תוך שהוא משתמש בחסינות המוענקת לו על ידי הבית הזה, על ידי אזרחי ישראל, כדי לדאוג לאזרחי ישראל. אני חושב שזו אחת העבירות הבזויות שאפשר לבצע. לצערי – וגם פה הייתה לי קצת ביקורת על מערכת אכיפת החוק – הלכו ועשו איתו הסדר טיעון איפה שלא היה מקום להסדר טיעון. מי שמכיר קצת את הנושאים המשפטיים, בוודאי השר יריב לוין, כעורך דין – הסדר טיעון עושים כשיש בעיה, יש חולשה של הראיות, חושבים שהמקרה מורכב, יהיה קשה להוכיח אותו בבית המשפט. אממה, כמו שאומרים, חבר הכנסת באסל גטאס נתפס על חם; תפסו אותו על חם מבריח את הפלאפונים, לא היה ספק בכלל לגבי ביצוע העבירה. אפשר היה לנהל כאן הליך כמו שצריך ולמצות איתו את הדין. בסופו של דבר, הוא קיבל בסך הכול שנתיים מאסר על העבירה הזו. עכשיו, זה לא על העבירה הזו. חבר הכנסת באסל גטאס הורשע במרמה ובהפרת אמונים ובמתן אמצעים לביצוע מעשה טרור והכנסה של ציוד אלקטרוני לבית הסוהר והעברתו, עם העברת מכתב שאסור על פי פקודת בתי הסוהר. ואת זה הוא עשה תוך שהוא מכהן כחבר כנסת ומשתמש בחסינות שלו כחבר כנסת כדי לבצע את העבירה הזאת. לא החמירו איתו. נתנו לו שנתיים מאסר. שנתיים המאסר האלה, חברות וחברים, כשיקצרו מהן שליש – הווה אומר שכבר בחודש הקרוב או בעוד חודשיים הוא ישתחרר מן הכלא. אני חושב שזה המקום שבו הבית הזה – אפרופו הרצון לשחרר את האסיר שהיה שותף לרצח של הדס מלכא, ואפרופו הרצון של חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס להשתחרר על שליש, והוא כבר הודיע שהוא יבקש הקלה בעונש, וכמובן הוא גם הסביר שהכול היה ממניעים אידאולוגיים, מה שלדעתי עוד יותר מחמיר את מהות העבירה – אנחנו יכולים למנוע את זה. בידינו היא. בין 2014 ל-2016 שוחררו כ-200 אסירים ביטחוניים בקיצור שהות, על שליש. אני חושב שאנחנו צריכים לתקן את הפקודה ואת החוק על מנת ששליש יוכל להינתן לאסירים, למעט אסירים ביטחוניים. צריך לשלול את ההטבה הזו מאסירים ביטחוניים. אני אבקש לקדם את הליך החקיקה הזה בהליך חקיקה מהיר, גברתי. הצעת החוק הזו הונחה היום על שולחנה של הכנסת. אני מאמין שאקבל פטור מחובת הנחה. חתום עליה גם חבר הכנסת מיקי זוהר, שמצטרף, ואין לי ספק שידחף יחד איתי ויסייע כדי לקדם את ההצעה הזו כמה שיותר מהר. אני מקווה שנצליח למנוע מהאסיר הביטחוני הבא להשתחרר על שליש. אתם יודעים, לא נותנים להם עונשים ארוכים כל כך; לפחות שימצו את העונשים שנתנו להם. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה לחבר הכנסת פורר. בשם סיעת יהדות התורה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מוסי רז. עד ארבע דקות לרשותך. בבקשה, אדוני. << דובר >> מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר המקשר ידידי השר לוין, כיושב-ראש סיעת יהדות התורה והשבת, כך נקראת סיעתנו, ברצוני להקריא לכם את החלטת מועצת גדולי התורה מאמש על שמירת לומדי התורה והשבת. וזה נוסח ההחלטה: א. "מועצת גדולי התורה מדגישה כי לומדי התורה הקדושה הם המגינים על כלל ישראל מפגעי הזמן בכל הדורות. זה היה היסוד לקיום העם היהודי בכל הזמנים ובכל התקופות. גם במחיר של מסירות נפש נעמוד איתנים על כך שיושבי בית המדרש יוכלו להגות בתורה כל זמן שנפשם חשקה בכך, כפי שהיה עד היום". ב. "מועצת גדולי התורה הנחתה את חברי הכנסת לגרום לכך שההחלטה הזו תיושם כמדיניות ברורה", ובהתאם לכך לפעול. ובנושא השבת, "מועצת גדולי התורה הביעה מחאה נוקבת על הפגיעה בכתר עם ישראל, שבת קודש, וקראה לעשות כל מה שאפשר כדי לבצר את חומות השבת ולמנוע חילולה". אני רוצה לומר לכם, סיעת יהדות התורה והשבת נקראת כך – זו לא איזו קלישאה נבובה אלא היא אוצרת בתוכה את תמצית הווייתנו בבית הזה. חברי הכנסת, אין עולם הישיבות תחנת אספקה של חיילים לאגף כוח אדם בצה"ל; הישיבות הן בית היוצר לתלמידי חכמים, רבנים, דיינים ולומדי תורה לשמה. שמעתי בסיפוק את דברי ראש הממשלה, שאמר קודם בנאומו על הערך העליון של לימוד התורה תוך שמירה על אחדות העם. לכן חרה לי כאשר ראיתי, כרקע למסיבת עיתונאים של מר לפיד, כרזה: מה יקרה כאשר יחזור לשלטון. בסעיף א' מר לפיד אומר – או, הוא נכנס לאולם, מצוין: ביטול חוק המרכולים – זה השבת. בצד השני, סעיף ב': החזרת חוק הגיוס המקורי. ועל זה אני קורא את דברי הנביא: "והעלה על רוחכם היו לא תהיה". אל תקוששו קולות על לומדי התורה והשבת. אנחנו מבקשים, כפי שאמר ראש הממשלה, תוך – שמירה על אחדות העם, ולא לבוא עם סנקציות פליליות וכלכליות וכל כיוצא בזה, מה שהיה בהצעה המקורית הקודמת. על שמירת לומדי התורה ועל שמירת השבת לא נחשה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. בשם סיעת מרצ, מוסי רז, בבקשה, אדוני, חבר הכנסת מוסי רז. עד ארבע דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, אדוני השר השני, חברות וחברי הכנסת, שמענו פה את ראש הממשלה, שאמר שיש לנו מדינה מגניבה, ואני מסכים איתו. אם כי יש עוד דברים מגניבים – זה שממנה שופטים מגניב מישהי בביקורת הגבולות, גם את זה ראיתי, אבל גם המדינה מגניבה. הוא דיבר על דברים יפים מאוד, ואז אמר יושב-ראש הכנסת שהוא דיבר על פעולות הממשלה, ואני תהיתי לעצמי על מה הוא לא דיבר. ראש הממשלה לא דיבר, לדוגמה, על זה שאנחנו יצאנו וסיימנו את הכנס הקודם בכך שחוקקנו את חוק הפונדקאות, ויצאו לרחוב עשרות אלפים למחות על זה שהלהט"בים הוצאו החוצה והודרו מהחוק הזה, וראש הממשלה הבטיח להם כל מיני הבטחות אבל לא קיים. הוא לא דיבר על זה שאנחנו חוקקנו לפני כמה חודשים את חוק המרכולים, ובשם החוק הזה שר הפנים כבר פסל לעיריות ברחבי הארץ, מאילת וצפונה, ממש לא ערים דתיות, פתיחה של בתי מרכול בשבת. הוא לא דיבר על השדות שנשרפים במערב הנגב, והוא לא טרח לבקר שם בכל שמונת החודשים או שבעת החודשים, מאז שהתחילו האירועים שם. הוא לא דיבר על חייל צה"ל שנהרג ועל ארבעה אזרחים ישראלים שנהרגו בזמן שאנחנו היינו בפגרה. הוא לא דיבר על מאות ההרוגים בעזה. על כל הדברים האלה הוא לא דיבר. וכשהוא נשאל מה לגבי תהליך שלום, הוא אמר: אבל אבו מאזן. רק שנייה, סליחה, אבו מאזן עומד פה על הדוכן או נתניהו עומד פה על הדוכן? אבו מאזן ראש הממשלה שלנו או נתניהו ראש הממשלה שלנו? אזרחי ישראל הצביעו לאבו מאזן או לנתניהו? די כבר עם הבכיינות הזו. כל דבר – אבו מאזן, אבו מאזן. אבו מאזן לא גינה את הפיגוע, זה באמת לא בסדר, והאם ראש הממשלה גינה את הפיגוע שהיה ביום שישי בערב, שבו נרצחה אישה פלסטינית, ויושב פה ידידי השר, שקרא לזה "בדל אירוע"? האם ראש הממשלה גינה את ההתקפה האלימה, כמעט לינץ', על אזרחים ישראלים ערבים בחוף ימה של חיפה? אז בשם מה הוא בכלל בא לאבו מאזן בטענות, כשהוא לא מגנה רצח, כשהוא לא מגנה לינץ', כשהוא לא מגנה אלימות? יותר מזה, מסית לאלימות; יותר מזה, גורם לאלימות הזאת – בחוק הלאום, בדיבורים שלו, כולל דברי ההסתה שאמר פה היום בכנסת. הוא בא בטענות לאבו מאזן? מה, אנחנו משרתים בכנסת של אבו מאזן? אנחנו משלמים מיסים לאבו מאזן? די, כל דבר אבו מאזן. אבו מאזן לא מכיר בישראל כמדינת העם היהודי. וא-סיסי, שדיבר עליו ראש הממשלה, מכיר? לא. ועבדאללה מכיר? לא. ומי כן מכיר? אז אנחנו נעשה מלחמה עם כל מי שלא מכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי? כמו הנאום של ראש הממשלה באו"ם, שאמר: נתקוף באיראן, נתקוף בסוריה, נתקוף בעיראק, נתקוף בעזה, נתקוף בלבנון – זה מה שיש לנו להציע לעולם, רק נאומי בכיינות והסתה מהסוג הזה? יתעורר ראש הממשלה, ויבין שמתפקידו להגיע להסדר, מתפקידו לרדת לנגב המערבי ולהגיע להפסקת האלימות שם, משני הצדדים, מתפקידו להגיע להסכם עם הפלסטינים. הם אומרים: פתרון צודק ומוסכם. הם אומרים: שלום בגבולות 67' עם חילופי שטחים. הסרבן זה הוא, האלימות בגללו, ושיפסיק להטיל את האשמה על מישהו אחר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – לא נמצאת באולם. לכן יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. בבקשה, סיכום. רק לאחר מכן הצבעות. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, הדיון הזה שאנחנו מסכמים עכשיו בעקבות הודעת ראש הממשלה וארבע הצעות האי-אמון, הוא מהות ההתרסקות של השמאל הישראלי בעת החדשה. הוא משקף את הסיבות הרבות והמגוונות לעובדה שמי שבעבר, בעבר הרחוק אומנם אבל בעבר, הוביל את המדינה, מתרסק – פוליטית, כמובן – מול עינינו. צריך לראות את הדיון, להקשיב לטיעונים, לשמוע את ראש הממשלה ולאחר מכן את ראש האופוזיציה הגברת לבני, וגם את החברים והחברות בסיעות, ולהבין, אדוני היושב-ראש, מה קורה בישראל בשנים האחרונות, מה קרה לאופוזיציה – לשמאל בעיקר, בתוך האופוזיציה הזאת – שכך מתרסקת ומאבדת את הציבור. מדוע, אדוני היושב-ראש, מפלגת העבודה הופכת למפלגה אבודה? מדוע יושב-ראש סיעת העבודה, רק לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש – הוא היה יושב-ראש סיעת העבודה, הוא גם היה שר מטעם מפלגת העבודה – אומר ליושב-ראש המפלגה שהם אינם רוצים להיות מובטלים, חבר הכנסת אלאלוף? כך אומר חבר לא זוטר בסיעת העבודה ליושב-ראש המפלגה שלו, שנבחר לפני זמן קצר יחסית בפוליטיקה הישראלית, אבי גבאי, שהוא גם איננו חבר כנסת; הוא היה שר לזמן קצר, לא מן המוצלחים במיוחד, במשרד להגנת הסביבה. האמת שהוא החליף אותי במשרד להגנת הסביבה, ומה שאני הספקתי לעשות בארבעה חודשים של מילוי מקום הוא לא עשה בלמעלה משנה. וחברת הכנסת פארן ודאי יודעת זאת, כי היא – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. ממש לא. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא. אני יודע שאת יודעת, זה בסדר, אבל אני לא אביך אותך. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> בארבעה חודשים מה עשית? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מה שעשיתי אני מייד אפרט. אני יודע שאת יודעת מה אני עשיתי ומה הוא עשה. ובכן, כך אומר חבר הכנסת כבל ליושב-ראש המפלגה: איננו רוצים להיות מובטלים. האבטלה, אם תהיה, של חברי מפלגת העבודה הנמצאים בבית הזה ואשר רובם הגדול, על פי סקרי דעת הקהל, לא יימצאו בבית הזה בכנסת הבאה, משקפת את ההתרסקות של השמאל הישראלי, אדוני היושב-ראש, בדיוק כפי שהדיון הזה משקף את התרסקותו, חבר הכנסת מוסי רז, של השמאל בישראל. אני מבין את הרצון לא להיות מובטלים, כפי שאומר חבר הכנסת כבל, ומיטיב לבטא את מצבה של מפלגת העבודה, אבל אולי חשוב להבין מהי הבעיה, לנתח את הבעיה, להבין אותה, ולאחר מכן, אדוני היושב-ראש, אולי לנסות לפתור אותה – למרות שלדעתי המצב הזה, מבחינת מפלגת העבודה, חברת הכנסת פארן, הוא כבר כמעט בלתי פתיר. מהיום הראשון – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, אני מתייחס אלייך כאל מומחית לענייני הגנת הסביבה כאשר השר שהיה לזמן קצר השר להגנת הסביבה – מטעם מפלגה אחרת בכלל, מטעם מפלגת כולנו – הוא היום יושב-ראש מפלגת העבודה. ואני תכף אגע, כמובן, בגברת לבני, שטענה כאן טיעונים. ובכן, מה ששיקף ראש הממשלה בנאומו, בקצרה, הוא כמובן המצב שאתם לא מצליחים לקבל מאז 17 במאי 1977. זה לא לקבל את דין הבוחר, זה לסרב להאמין שתם זמנכם בפוליטיקה הישראלית, שהציבור הישראלי, הציבור בישראל, איננו רוצה עוד בכם, במדיניות שלכם, בהתנשאות שלכם ובשתי התרבויות שיצרתם כאן – כשאתם כמובן מעל התרבות של זולתכם – בניתוק הנוראי מאזרחי ישראל. אני חושב, אדוני היושב-ראש, ולהערכתי גם חבר הכנסת לפיד יסכים עם ההסתייגות שאני הולך לומר עכשיו – כי אני תמיד מקשיב קשב רב, אדוני היושב-ראש, לנואמים ולנואמות. יושבת-ראש האופוזיציה, שבעצם היא גם יושבת-ראש האופוזיציה שחבר הכנסת לפיד חבר בה, אמרה כך: היא התייחסה לרוב הטוב, כלומר היא הרוב הטוב והשאר הוא הרוב הרע או המיעוט הרע. זה מקפל את כל התפיסה של מפלגת העבודה. אני חושב, חבר הכנסת יונה, כאדם חברתי בבית הזה, המחשיב את עצמו אדם חברתי ולא מתנשא, שדווקא אפילו אולי אפילו סבל מההתנשאות ההיא, ההיסטורית, של מפלגת העבודה – היא מחלקת לרוב הטוב, שהיא כמובן נמצאת בו, והרוב הרע, או המיעוט הרע, שזה בעצם מפלגת השלטון והתומכים בה. משהו פה עקום לגמרי, לא מובן לגמרי. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה בא לברך אותי ויוצא מקלל? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, אני חושב שאתה, כמו חבר הכנסת לפיד, כמו חברי כנסת אחרים, הייתם צריכים לצאת נגד ההתבטאות האומללה הזאת שבאה לידי ביטוי בנאומה של יושבת-ראש האופוזיציה: הרוב הטוב. מה זאת אומרת הרוב הטוב? הרי הרוב אמר את דברו בבחירות. הרוב אמר את דברו בית הזה, או בעצם בדמות הסיעות שנוצרו בבית הזה ביום הבחירות, אדוני היושב-ראש, ב-17 במרס, לפני עוד מעט ארבע שנים כבר. והיא מדברת על הרוב הטוב. וזה בעצם מקפל את כל התפיסה המתנשאת, ואם אפשר לומר, גם הגזענית, במידה רבה מאוד. הרי התבטאו פה נגד גזענות כל הזמן, כולל חברת הכנסת בירן, שנכנסה לכאן הרגע, שהזכירה את המילה הזאת. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> איזו מילה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> גזענות. לפני שנכנסת אמרתי שחברת הכנסת לבני אמרה שהיא מייצגת את הרוב הטוב, כלומר הצד השני הוא הרע. זאת אותה התבטאות שהיא יצאה נגדה, הטובים מול הרעים, והדברים שלכאורה האשימה בהם את ראש הממשלה. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> לצערי הרב, הוצאתי מהמליאה ולא יכולתי לשמוע את נאומה של חברת הכנסת לבני. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני חייב לומר שזה לא היה הפסד גדול, זה לא היה הפסד גדול לא לשמוע את נאומה. אבל אני נותן לך תקציר שלו, משום שאני מסכם את הדיון הזה ומגיב בעיקר על דבריה של חברת הכנסת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה. חברת הכנסת לבני, אדוני היושב-ראש, גם סקרה בנאומה, חבר הכנסת עודה, את ההתפתחויות המדיניות באזורנו בשנים האחרונות, כולל בשנים שבהן היא שימשה בתפקידים, שבהם הייתה לה סוג של השפעה, כזאת או אחרת, על מדיניות החוץ והביטחון. אבל היא שינתה את ההיסטוריה על פי תפיסותיה, עיוותה אותה לגמרי, שכחה את הפרטים, או השכיחה את הפרטים, וציירה תמונה מוזרה מאוד של המציאות במזרח התיכון בשנים האחרונות. הגברת לבני כבר שנים ארוכות, יותר נכון מאז סיימה את דרכה בתנועת הליכוד שבשמה היא נבחרה – הייתם מאמינים? היא נבחרה בשם הליכוד בקיץ 1999, חברת הכנסת לנדבר, והיא הייתה מאוד ניצית. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה קרה היום, כולכם עושים שיעורי היסטוריה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> כן, בהחלט. אנחנו מתקנים, אנחנו מעמידים את ההיסטוריה, חברת הכנסת פדידה, מעמידים את העובדות שהוצגו כאן, בעיקר על יד חברת הכנסת לבני – על טעותה. אבל מה לעשות שהיא נבחרה אז מטעם הליכוד; חברת הכנסת פדידה, יושבת-ראש האופוזיציה היום הייתה נץ. חבר הכנסת טיבי נבחר באותה שנה לכנסת. הם נבחרו באותה שנה. אתה זוכר את זה, ב-1999. היא הייתה נץ, חבר הכנסת טיבי, היא הייתה נץ. היא לא הייתה מהיונים במפלגת הליכוד, היא הייתה נץ אמיתי: התנגדה לשתי מדינות, עמדה פה מול אהוד ברק, ראש הממשלה – שאולי יגיע איכשהו עוד פעם לכאן באיזה שריון מסוים, חברת הכנסת פדידה, ככה, חבר הכנסת גנאים, לסיום הקריירה המזהירה שלו בכנסת ובממשלה. מזהירה, כן? ובכן, היא מדברת שנים ארוכות, אדוני היושב-ראש, וגם אתה יודע זאת, על הפרטנר הפלסטיני. חבר הכנסת אבו עראר, ככה היא מדברת על אבו מאזן. היא מדברת עליו, היא רוצה להיות איתו בחדר, שם יפתרו את כל הסוגיות שעומדות על סדר-היום. ואנחנו לא פותרים את הסוגיות, לכאורה, שעומדות על סדר-היום. היא רק שוכחת, הגברת לבני, יושבת-ראש האופוזיציה, שהיא, יחד עם מר אולמרט – אז היא כבר הייתה במפלגה אחרת, חברת הכנסת פדידה, במפלגת קדימה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא. היא הייתה בקדימה. אז היא עברה מן הליכוד לקדימה. תכף נמשיך את השיעור בהיסטוריה ונראה לאן היא התקדמה עוד. עם מר אולמרט הציעה לו הגברת לבני את הכול. זאת הייתה הצעה משותפת של ראש הממשלה ושרת החוץ שלו – שכמה חודשים לפני כן דרשה את התפטרותו בעקבות מסקנות ועדת וינוגרד, אבל את זה נשים בצד. שם, השרה לנדבר, הוצע לאבו מאזן, הפרטנר הגדול של חברת הכנסת לבני, הכול. הכול הוצע לו, הכול: חזרה כמעט מוחלטת לקווי 4 ביוני 1967. כמובן, חלוקת ירושלים, זה ברור כשמש – זאת המשמעות של הנסיגה לקווי 4 ביוני 1967, וגם קבלה סמלית של זכות השיבה. כלומר, רק כמה עשרות אלפים, בצורה סמלית, יוכלו לחזור, על פי תפיסותיה של הגברת לבני. מר אולמרט, ראש הממשלה, ושרת החוץ שלו בעצם פרצו את הסכר, אדוני היושב-ראש, של קבלת זכות השיבה. אבל מה? חבר הכנסת בר-לב, גם אתה נימקת כאן את הצעות האי-אמון של סיעת העבודה. מאז – – – << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> בסדר, אבל בוא תתייחס גם למה שאני אמרתי. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אענה, אני אתייחס. בוודאי. גם אליך. חברת הכנסת לבני ייצגה את כל האופוזיציה בדברים שלה. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> תתייחס גם לדברים שאני אמרתי. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בוודאי, לא, אבל שמעתי את הדברים שלך. אני אומר לך שעד עצם היום הזה אותה הצעה – והציבור שרואה אותנו עכשיו בבית צריך לדעת את הדברים, ולא להאזין לדברים של הגברת לבני ולקבל אותם ככזה ראה וקדש; לדעת שההצעה הנדיבה ביותר שהוצעה – גם חבר הכנסת בן ראובן, שהיה אז במטה הכללי, מכיר את הפרטים – עד עצם היום הזה לא ניתנה תשובה מן הצד השני להצעה הנדיבה ביותר, אדוני היושב-ראש. כלומר, גם כשיש לכאורה פרטנר, גם כששמים לו את ההצעה הנדיבה ביותר, המקסימליסטית, הייתי אומר – אין יותר מזה, ככה אני מקווה לפחות – הוא פשוט לא משיב. לא משיב. מתעלם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, אני מבקש שקט. אפילו אני לא שומע אותו, אז אנא מכם. בכל זאת, שר עומד כאן ומדבר, אז אנא תכבדו את זה. בבקשה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אם אתה לא שומע אותי אז באמת או שיש בעיה במערכת, בעוצמה, או שהקולות מהאולם גוברים על הקול שלי, שזה חמור מאוד. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה צרוד קצת, השר. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> יכול להיות. גברתי הנכבדה, חברת הכנסת ורבין, אני כל ערב – אני מניח שגם אתם – בכמה כנסים לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בעוד שבועיים ויום אחד. וגם עוד יהיה סיבוב שני אז זה כמעט עוד חודש מהיום. את יודעת, אני בטוח שכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית עושים בדיוק את מה שאני עושה, כל אחד תומך במועמדים שלו. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> חשבתי שאתה רוצה להעניק לי מתנה לקראת פתיחת המושב על המינוי של יעל אמיתי. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני בוודאי אתייחס לזה כיוון שהעלית את זה. אני בוודאי אתייחס. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני ממתינה בקוצר רוח. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בהחלט, אף שהדבר – זאת שאלה שאני צריך לשאול, כיוון שפרופ' אמיתי וועד ראשי האוניברסיטאות הגישו בג"ץ. אני לא בטוח שנכון להתייחס לזה כרגע, אבל רעיונית אני יכול להשיב לך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> תתייחס באופן עקרוני לפרופ' איינהורן, שמיהרתם לאשר. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אז אני אשיב לך. אני בהחלט אשיב. אבל אני לא סיימתי עדיין להשיב לחברת הכנסת לבני, שדיברה בשם כל האופוזיציה, חברת הכנסת פדידה, ולכן היא מקבלת תשובות. ובכן, עד היום, כפי שאמרתי, לא נתקבלה התשובה מן הפרטנר הפלסטיני, חבר הכנסת בר-לב, של הגברת לבני, למרות שאדוני היושב-ראש, ההצעה הייתה נדיבה מאוד. מקסימליסטית. שלום לך, חבר הכנסת טיבייב, וברוך הבא, לא בירכתי אותך. הוא חזר, חזר אלינו. גם הוא היה בסיעת קדימה, ועכשיו אני לא יודע באיזו סיעה הוא. אני מודה, לא יודע. ובכן, חברת הכנסת לבני, אדוני היושב-ראש, התייחסה לסוגיית רצועת עזה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> העיקר, אתה מגניב או לא מגניב? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מגניב, מגניב. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מגניב? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מגניב. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ובכן, התייחסה חברת הכנסת לבני, חבר הכנסת אלאלוף, לסוגיית רצועת עזה. ואני שומע גם את חבר הכנסת ילין מתייחס רבות לסוגיית עזה, ובצדק, כתושב שסובל מהפרעות של הפלסטינים. הם מגיעים מרצועת עזה ולצערי גם מצליחים ביתר שאת וביתר קלות לחצות את הגדר – חבר הכנסת בן ראובן, דבר שאני בטוח שאתה מסכים איתי שהוא, מבחינה צבאית, בלתי מתקבל על הדעת; לא פוליטית – צבאית, ביטחונית ומקצועית. אבל אני רוצה לומר, אני רוצה לשאול את חברת הכנסת לבני, כיוון שנאומה מתועד, אדוני היושב-ראש – נדמה לי שגם שלך, אבל אתה היית בין המתנגדים להתנתקות ולכן אתה מתועד כמתנגד; ובהחלט היה צריך אז אומץ, כי הרוב, הבון-טון, האופנה, רוחות האופנה היו לתמוך – אני לא רוצה להגיד מילים לא פרלמנטריות – באיוולת הזאת, איוולת מדינית-ביטחונית. ובכן, חברת הכנסת לבני הייתה מהיוזמים והיוזמות וממובילי – חברת הכנסת אלהרר, כאן, פה, בבית הזה. את לא היית פה וגם לא אני. אבל היינו אזרחים במדינה ואנחנו זוכרים את הדבר, באמת שהוא איוולת. את יודעת, לא צריך להיות שמאל או ימין כדי להבין שכשיש מולך מישהו בצד השני ואתה נותן לו הכול בלי לבקש כלום, זאת איוולת. אפילו ברמת היחסים עם השכנים בבניין או בחצר או בשכונה, ודאי בתפיסה מדינית-ביטחונית. והם, היו כאן בבית הזה, 45 מתנגדים, נדמה לי, אדוני היושב-ראש. אבל היה רוב בקרב מתפקדי הליכוד שנשאלו, ובהם אני – האם אני בעד או נגד – וכמובן הצבעתי נגד. זה לא עניין אף אחד. הייתה דורסנות. מדברים, חברת הכנסת פדידה, מדברים על סכנה לדמוקרטיה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> שאלתי איפה אתה גר. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בתל אביב. אני לא מסתיר. לא, למה? מה זה מעניין אותך כל כך איפה אני גר ומה זה שייך לדיון? לא, אבל מה זה שייך לדיון. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> קודם כול, שאלו אותך שאלה – תענה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אבל קיבלת תשובה. סליחה? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אמרת שאתה גר בתל אביב – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – אבל אתה יכול להגיד איפה גדלנו. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> העיר העברית הראשונה. מה זאת אומרת? בשכונת שפירא בתל אביב. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת נחמיאס ורבין מאוד לוקל-פטריוטית לשכונת שפירא בתל אביב, וגם אני. ובכן, אדוני היושב-ראש, הגברת לבני, יחד עם הרוב הדורסני שנוצר בממשלה – נוצר בממשלה רוב דורסני. לא היה את הרוב הדרוש, והמנהיג הבלתי-מעורער של חברת הכנסת לבני, אריאל שרון, פיטר שרים כדי שיהיה לו רוב במליאת הממשלה. אתם מדברים על דמוקרטיה, אתם מדברים על חופש ביטוי? אלה הם הביטויים שלכם. זה לא סתם סיסמאות – זה צריך להיות במעשה. אז הוא יצר את הרוב המלאכותי, חבר הכנסת יונה, על ידי שמי שלא חשב כמוהו פוטר, כדי שלא יצביע במליאת הממשלה נגד ההתנתקות, וכך לא היה הרוב. ראית? זוהי הדמוקרטיה על פי קדימה, שחברת הכנסת לבני הייתה ראשה במשך ארבע שנים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עד שהיא השאירה אותה עם חובות. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חובות זה עניין אחר. זה עניין מפלגתי, ואפשר להתייחס גם לזה, אבל אני עוסק במהות ובמדיניות. ואז החמאס השתלט על רצועת עזה, ירה טילים לתל אביב בואכה הוד השרון. אתם יודעים את זה: עד להוד השרון ולכפר סבא הגיעו הטילים של חמאס מהתוכנית האומללה שהגברת לבני שיווקה, יחד עם חבר הכנסת חסון ואחרים. והיום מטיפים מוסר על המדיניות ברצועת עזה. זו הצביעות של ראש האופוזיציה בהתגלמותה. אחר כך, אדוני ראש הממשלה, היא מדברת גם על הגזרה הצפונית. אבל אדוני היושב-ראש, בגזרה הצפונית חברת הכנסת לבני הובילה את ההחלטה שהיא אמרה אז שהיא ההחלטה החשובה ביותר שהיא קיבלה כמדינאית. נו, טוב, יש ויכוח על התפקוד שלה כמדינאית, אבל היא אמרה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> הגזמת, השר אקוניס. לא מתאים לך. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אמרתי: יש ויכוח על תפקודה כמדינאית. ההחלטה היא החלטה, חברת הכנסת ורבין. אולי תשאלי את תת-אלוף – האלוף, אלוף, אלוף בן ראובן, על החלטה 1701, מה היא בעצם עשתה לצפון, מה היא עשתה לחיזבאללה, איך הגבירה את כוחו. אז בואו, נאה דורש, נאה מקיים. גם בעניין ההתנתקות, גם בעניין דרום לבנון והגזרה הצפונית. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> איך האיראנים הגיעו לסוריה, אדוני, זה מעניין אותי. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא, לכול תהיה תשובה. על הכול תהיה תשובה. רק רגע, לא סיימתי. לא, חברת הכנסת, אני עובר למישור הפרלמנטרי. שלום לך, חבר הכנסת כבל, הזכרתי אותך רבות בתחילת הנאום. דבריך בישיבת הסיעה ריגשו אותי מאוד, נגעו לליבי. אם תרצה, אני אחזור על זה. לא חייבים, אתה יכול גם מהפרוטוקול. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> את הקשבת מההתחלה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אדוני השר אקוניס, נראה לי, שעכשיו יש לך עכשיו במשרד הליום. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, ממש לא. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה ממלא את עצמך ועף. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, ממש לא. ממש לא, חבר הכנסת כבל. אני אמרתי שאתה היית יו"ר סיעת העבודה ושר בממשלה מטעם מפלגת העבודה, ואתה – באמת, אגב, לא בציניות – אבן מאבני היסוד של מפלגת העבודה הישראלית. לא זגזגת, מעולם לא היית במפלגה אחרת, לא חיפשת כיסא, תמיד נבחרת בפריימריז. אפשר לשבח. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אבל אמרת ליו"ר המפלגה את אשר אמרת לפני ארבעה ימים, שאינכם רוצים להיות מובטלים, אבל זה היה בתחילת הדיון. ובכן, אני חוזר לימינו אלה – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא, גברתי. היו כאן האשמות חמורות של יו"ר האופוזיציה, והיא תקבל תשובה. לגבי חוק הלאום – ובכן, השרה לנדבר, שמענו את הקמפיין המסית של מפלגת העבודה נגד חוק הלאום. אני אומר לך שמפלגת העבודה ההיסטורית הייתה מצביעה בעד חוק הלאום. שמענו – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא בנוסח הזה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא בנוסח הזה, כן בנוסח – בכל נוסח. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> קרוב לנוסח הזה. לא בנוסח הזה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חברת הכנסת לבני הייתה מראשי הדוברים והדוברות נגד חוק הלאום, אבל לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש – כדאי לך לשמוע את זה, חברת הכנסת ורבין – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> מקשיבה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – כדי לדעת עובדות. חבר הכנסת בן ראובן, מתקיים כנס בענייני משפט בירושלים, שמופיעים בו בין היתר שרת המשפטים ואחרים, וגם שר המשפטים לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, והשר, חיים רמון; חיים רמון, לא מתומכי הליכוד. והוא אומר, הוא מספר שם – חברת הכנסת בירן, כדאי לך לשמוע כי את משתמשת במילים גבוהות כמו גזענות וסכנה לדמוקרטיה – הוא מספר שם על תמיכתה הנלהבת של חברת הכנסת לבני בחוק הלאום. הוא אומר, הוא מעלה לאוויר את השאלה כיצד בכלל מתנגדת חברת הכנסת לבני לחוק הלאום במתכונתו כפי שעברה כאן במחצית יולי – הוא גם כתב על זה מאמרים, אני חייב להגיד לכם, מאוד מנומקים, מאוד מנומקים – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> מה כאב לכם להשאיר שם שוויון? מה כאב לכם להשאיר שוויון? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – באחד מן העיתונים, וגם התראיין על זה בכלי התקשורת. כך אומר – חבר הכנסת גנאים, אני רואה שאתה נדהם אבל אלה דברים בשם אומרם: שר המשפטים חיים רמון, מאבני היסוד של השמאל בישראל, לא של הימין. יריב ותיק, יריב ראוי, אני מוכרח להגיד לך, נואם – זוכרים כמה מן הנאומים שלו גם כאן וגם מחוץ למקום הזה. וכך הוא אומר, אדוני היושב-ראש, על חוק הלאום ועל התבטאויותיה של חברת הכנסת לבני בעניין חוק הלאום: אתם – חברת הכנסת בירן – שמדברים רבות על גזענות וסכנה לדמוקרטיה, הסַתֶם את אחינו הדרוזים במשך חודשי הקיץ, הסתה נגד חוק הלאום. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו הסתנו אותם? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> עודדתם אנשים לצאת מן הצבא. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> סליחה – – – << קריאה >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תזכיר – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> סליחה, אני כן אזכיר. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> תמך בזה – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, אני אזכיר אותו. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – זה לא אומר שאנחנו הסתנו נגד זה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> סלח לי, אני בוודאי אזכיר, כי אני בשבוע שעבר, בשבוע שעבר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אה, הינה, עוד פעם. נו, אי-אפשר. תרעננו קצת את הלקסיקון שלכם. סכנה לדמוקרטיה – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – גזענות. פאשיזם לא אמרתם היום. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> השר, יפה שאתה שומע אותו – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת לוי, פאשיזם לא אמרתם היום. תרעננו קצת את הלקסיקון המיושן שלכם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – שראש הממשלה, הוא קרא לנו חמוצים. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> מספיק, נו. תרעננו. תרעננו קצת, לא יזיק לכם. אני אגיד לכם מה. א. זה לא נכון; ב. הציבור לא קונה את זה; ג. מאז ימיו – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אמסלם מסמן לך שאתה יכול להפסיק לדבר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אף אחד לא – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סויד, אם את דורשת ממני, אני אתייחס גם לדברים שאת אמרת בימים האחרונים – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – לגבי העתיד של מפלגת העבודה, אבל אני אחסוך את זה ממך בדיון הזה, אולי בדיון הבא. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> בבקשה, אל תחסוך כלום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אולי בדיון הבא נעסוק בזה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> סליחה, מה זה קשור – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תחסוך – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני אומר – אני לא אחסוך, בסדר, אם את מבקשת אני לא אחסוך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. יש לך המון שאלות לענות עליהן. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתם משתמשים בטיעונים החבוטים של גזענות, סכנה לדמוקרטיה ופאשיזם מאז בוקרו של 18 במאי 1977. אמרתם את זה על מנחם בגין, אמרתם את זה על יצחק שמיר, אתם אומרים את זה עכשיו על בנימין נתניהו ועל הממשלה שלנו, ובממשלה הבאה – כך היא אמרה – בכנסת הבאה חברת הכנסת לבני רוצה לראות את נתניהו לא בתפקיד ראש הממשלה. תרעננו את הלקסיקון שלכם, תרעננו את המדיניות שלכם, תרעננו את השעמום שאתם משרים על אזרחי ישראל. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תרעננו קצת. תרעננו. ואני אומר לחברת הכנסת לבני ולכם כאופוזיציה – שמתכווצת למספר חד-ספרתי, מתכווצת למספר חד-ספרתי. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> השר, תעשה restart על הטעויות, אנחנו נעשה – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ההזיות של חברת הכנסת לבני על הרכבה של הכנסת הבאה ועל מספר המנדטים – אשר יוביל אותנו להקים גם את הממשלה הבאה – יתבדו מהר מאוד. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הודעתו המדינית של ראש הממשלה ונגד הצעות האי-אמון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, נא לשבת, לא לצעוק. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. נא לשבת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 23), התשע"ט–2018; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 85) (עררים), התשע"ט–2018; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 61) (מאגר צרכנים להגבלת שיחות שיווק מרחוק), התשע"ט–2018; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018; הצעת חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (תיקון מס' 2), התשע"ט–2018; הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה), התשע"ט–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63) (ניפוק תכשיר מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת עודד פורר, אחמד טיבי, נורית קורן, יואב קיש, רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 11 – הוראת שעה) (עוזר בטיחות), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת איל בן ראובן וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62) (זכאות לתגמולים ולקצבה), התשע"ט–2018, של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5704/20 וכלה בהצעת חוק פ/5748/20: הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – תנאים להוצאת אדם מביתו בניגוד לרצונו), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק המקרקעין (תיקון – שינוי הרוב הנדרש לצורך הקמת מרחבים מוגנים בבית משותף), התשע"ט–2018, מאת חבר הנכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק לשכת עורכי הדין ( תיקון – קורס הכנה למבחני הלשכה), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקון – אימוץ על ידי בני זוג), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – מכרז לעבודת בנייה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אלי אלאלוף ואיל בן ראובן; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – השוואת תנאי צרכן ונותן שירות בעניין החזרת טובין), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי וינון אזולאי; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול חובות בעד אגרת טלוויזיה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עיסאווי פריג', תמר זנדברג, מיכל רוזין, מוסי רז ואילן גילאון; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – השוואת תנאי צרכן ונותן שירות בעניין החזרת טובין), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה ואיתן ברושי; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפרדה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הסמכת שר הפנים לחתום על היתר עסקה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, דוד אמסלם, מכלוף מיקי זוהר, יואב בן צור, ישראל אייכלר, דן סידה, יצחק וקנין, בצלאל סמוטריץ, יעקב מרגי, אורי מקלב, יעקב אשר ומנחם אליעזר מוזס; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קציבת מועדים לקבלת טיפול רפואי או פארה-רפואי), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ויואל חסון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תמריצים לקבורה רוויה), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת מסירת פרטים של שולח פרסומת בניגוד לחוק), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, יעקב אשר ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון (תיקון – איסור עישון במקומות ציבוריים פתוחים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז ויהודה גליק; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום בתחבורה הציבורית), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק פיצוי לנפגעי פוליו (תיקון – הכרה באחוזי נכות של נפגע פוליו לצורך דינים אחרים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור הפליית מחירים בשל מגדר), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יעקב אשר, דב חנין, רחל עזריה, אורי מקלב, איתן כבל, משה גפני, תמר זנדברג, יעל כהן-פארן, נורית קורן, איציק שמולי, שולי מועלם-רפאלי, סתיו שפיר, מרב מיכאלי, מאיר כהן, עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי, עבד אל חכים חאג' יחיא ונחמן שי; הצעת חוק מתן שירות של קבלת קהל במשרדי הממשלה בשעות אחר הצוהריים, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יחיאל חיליק בר, אציק שמולי, יואל חסון, רויטל סויד, איילת נחמיאס ורבין, נחמן שי, זוהיר בהלול, איתן ברושי, פנינה תמנו, חיים ילין, עמר בר-לב, מיכל בירן, איתן כבל ודוד ביטן; הצעת חוק המרכז למורשת הערבית, התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון – בחירת מקום אשפוז), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, אורי מקלב, נורית קורן, טלי פלוסקוב, עליזה לביא, מרב מיכאלי ואילן גילאון; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), מאת חבר הכנסת זאב בנימין בגין; הצעת חוק ארגוני עזר רפואיים הפועלים בתחום רפואת חירום דחופה טרום-אשפוזית, התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – עידוד ענף היהלומים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אורי מקלב ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת לאה פדידה, פנינה תמנו, יוסי יונה ונחמן שי; הצעת חוק מימון מפלגות (תיקון – ייצוג הולם לנשים בבחירות לכנסת), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון – מעצר במקרה של תאונת דרכים קשה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הורים מיועדים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אמיר אוחנה, מירב בן ארי, שרן השכל, ענת ברקו, נאוה בוקר, אבי דיכטר, אברהם נגוסה, טלי פלוסקוב, נורית קורן, יפעת שאשא ביטון, רועי פולקמן, יואב קיש, אלי אלאלוף, אורן אסף חזן, אורלי לוי אבקסיס, יהודה גליק, דב חנין, יוליה מלינובסקי, עודד פורר ואיילת נחמיאס ורבין; הצעת חוק חופש המידע (תיקון – הקמת נציבות חופש המידע והסדרת סמכותו של הממונה על חופש המידע ברשות ציבורית), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הורים מיועדים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול תקופת אכשרה לאלמנה), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – הקמת מרכזי מיצוי זכויות לאזרחים ותיקים, התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת יואב בן צור; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – זכאות לגמלה מחוץ לישראל), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – מכירת כפל ביטוחים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת נחמן שי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת תלויים לנכה בעד כל אחד מילדיו הקטנים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, מיכאל מלכיאלי, מירב בן ארי, יפעת שאשא ביטון, נורית קורן, עליזה לביא וחנין זועבי; הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון – החלטה של רשות לפי סעיף 34א לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, יוליה מלינובסקי, רוברט אילטוב ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (חובת חיסון תלמידים במוסד חינוכי), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – ביטול הצורך בהיתר להעסקת עובד זר מומחה לתקופה קצרה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – מסירת מידע מפנקס הבוחרים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – הקרן להעצמת המשרתים בשירות צבאי), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת יואב קיש; הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – הפסקה בין יום עבודה למשנהו שלא עולה על 8 שעות), התשע"ט–2018, מאת חברות הכנסת שלי יחימוביץ ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק רכש מערכת הביטחון ורכש גומלין ביטחוני, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עפר שלח, משה גפני, איל בן ראובן ומירב בן ארי; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של ישות עוינת), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק-יסוד: מגילת העצמאות, מאת חברת הכנסת ציפי לבני. החלטת ועדת האתיקה בקובלנה של חבר הכנסת אורן אסף חזן נגד חבר הכנסת טלב אבו עראר. אמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של פולין בדבר שיתוף פעולה בתחום הביטחון הסוציאלי; אמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה של ארגנטינה בדבר שיתוף פעולה בתחום הביטחון הסוציאלי; אמנה בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרטיבית של ברזיל בדבר שיתוף פעולה בתחום הסוציאלי; פרוטוקול לתיקון האמנה בדבר ביטחון סוציאלי בין מדינת ישראל לבין ממלכת הולנד. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצהרת אמונים של חברת הכנסת ניבין אבו רחמון << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. חבר הכנסת סמוטריץ, נא לשבת. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של ואאל יונס, שנכנסה לתוקפה ביום שישי, כ"ט באב תשע"ח, 10 באוגוסט 2018, באה במקומו חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את ניבין אבו רחמון לעלות לדוכן. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה זה, כיסא חם, אדוני היושב-ראש? כל חודשיים מחליפים ח"כ ערבי? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, אקרא בפנייך את הצהרת האמונים של חבר כנסת ואת תשיבי: מתחייבת אני. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> מתחייבת אני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. את ודאי יכולה לומר כמה מילים. << דובר_המשך >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, מתחייבת אני. מתחייבת אני לאנשים, לילדים העניים, לנשים המודרות, לצעירים שרוצים להקים משפחות ולא מצליחים למצוא איפה ואיך לבנות את ביתם ולא מוצאים עבודה שתגשים את שאיפותיהם. מתחייבת אני לכפרים, המוכרים והלא-מוכרים, ולעיירות הקטנות שמקבלות את השאריות, ולתושבי הערים המעורבות. מתחייבת. מתחייבת אני לחיים כערך עליון, מתחייבת אני לצדק, מתחייבת אני לשוויון. מחויבת אני לחזון מדינת כל אזרחיה, בלי הבדל בין בני אדם בגלל שייכותם הלאומית, הדתית או המגדרית. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא יקרה. << דובר_המשך >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מתחייבת אני לעתיד. לעתיד שבו ילדים, בני נוער, צעירים, בוגרים וזקנים, נשים וגברים, ירגישו יותר בטוחים, בכל מקום, בכל שעה, בכל יום. מתחייבת אני להיאבק נגד האפליה, נגד חקיקה שמשתמשת בלאום כעילה לשלילת זכויות או מעניקה זכויות יתר לקבוצה אחת על חשבון השנייה. מתחייבת להיאבק בגזענות ובהסתה. אין אדם שמגיע לו יותר מאדם אחר. נקודה. אין חיים ששווים יותר מחיים אחרים. נקודה. מתחייבת אני למאבק בחוק הלאום; מי שמאמין בערכים של שוויון יבין שאחרי חוק הלאום אי-אפשר לחזור למצב רגיל, על חוק הלאום אי-אפשר לעבור לסדר-היום. בחוק הלאום חייבים להיאבק. מתחייבת אני לבנות שלי, יאפא וכרמל, שאעשה כל שביכולתי כדי לתת להן ולבני ובנות דורן עתיד טוב יותר מהעבר שלנו. מתחייבת אני לעם שלי, לזהות שלי, לשפה שלי, לציבור שאותו נבחרתי לייצג, שבאתי לכאן כדי לעבוד בשבילו. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מתחייבת אני לבנות שלי, יפה וכרמל, שאעשה כל מה שביכולתי כדי שהעתיד שלכן יהיה טוב יותר מהעבר שלנו. מתחייבת אני לעם שלי, לזהות שלי, לשפה שלי ולכם, לאנשים שאותם נבחרתי לייצג, שאני כאן כדי לעבוד למענכם. אנחנו פה כדי להישאר.) שוכרן. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת ניבין אבו רחמון. הסדרנים ילוו אותך למקומך. חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת, חברי הכנסת. חברי הכנסת, אני לא אוכל להמשיך בלי שכולנו נהיה במקומות. חברי הכנסת, נא לשבת. יש לנו סדר-יום אל תוך הלילה בכל מקרה, גם בתסריט האופטימי, אבל אני לא יכול להתחיל להזכיר את זכרם של חברי כנסת לשעבר כשאנשים מדברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני יודע, אני יודע. אבל מייד אחרי הדברים של עאידה אני רוצה שכולם ישבו. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי, את ביקשת לברך את הח"כית החדשה מסיעתך, יש לך ודאי אפשרות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, תרשו לי בבקשה לברך את חברתי חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. ניבין, צעירת הח"כים של הרשימה המשותפת, מביאה איתה לכנסת רוח רעננה, צעירה, חכמה ומסורה. את ניבין הכרתי מרחוק בתנועה הפמיניסטית הפלסטינית במדינה, נפגשנו בפעילויות ובמאבקים. אבל הצלחתי להכיר אותה יותר מקרוב בזמן מסע הבחירות האחרון, כאשר הופענו ביחד וקראנו להצביע לרשימה המשותפת. היום מתווספת לא עוד חברת כנסת לכנסת; מתווספת ח"כית פמיניסטית עם ראייה פוליטית רחבה וגישה אנושית, אוהבת את עמה ואת כל בני האדם. כולי גאווה על שדור נשים חדש, יותר צעיר, ימשיך את הדרך של הפמיניזם הפוליטי. היום הרשימה המשותפת הופכת לרשימה עם שלוש חברות כנסת. זאת פריצת דרך לנשים הערביות, וזאת פריצת דרך לפוליטיקה הנשית והפמיניסטית שלנו. ואת, ניבין, כמו שאת, הנעימה, החזקה, העקרונית, תהווי עוד מודל לחיקוי להרבה הרבה נשים. ניבין, את נכנסת לכנסת בזמנים קשים לכולנו. זמנים שבהם הכנסת הזו, רק לפני חודשיים וחצי, הניחה באופן רשמי את התשתית לשלטון האפרטהייד, ועל כתפינו מונחת האחריות להגן על האוכלוסייה שלנו, על זכויותיה הפרטיות והלאומיות. ואת תהיי לצידנו, כל חברי הרשימה המשותפת; את תהיי עוד קול וכוח הנאבק למען סיום הכיבוש של בני עמנו, לייצג את האוכלוסייה שלנו למען ערכי הדמוקרטיה והשוויון, עם כל החפצים בו. וכמובן, עוד ילמדו חברי וחברות הכנסת להכיר אותך, את היכולות שלך. ואני מבטיחה מצידי לשתף איתך פעילות בכול, ובעיקר גם למען זכויות נשים, כל הנשים. אני בטוחה שביחד נפעל למען עתיד יותר טוב לבנות שלך, יאפא וכרמל, וגם לנכדים שלי ולכל הילדים במדינה הזו. מברוכ. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברי הכנסת, נא לשבת. השר גלנט, השר גלנט, השר גלנט פעם שלישית, נא לשבת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, אחר כך דופקים בפטיש ואומרים: נמכר. << נושא >> דברי יושב-ראש הכנסת לזכרם של חברי הכנסת לשעבר אבי דואן ואורי אבנרי, זיכרונם לברכה << נושא >> << דובר >>היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, אנחנו מבקשים להזכיר את חברי הכנסת לשעבר אברהם אבי דואן ואורי אבנרי, שהלכו לעולמם במהלך הפגרה. נכבד את זכרם בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרם של המנוחים.) נא לשבת. אברהם דואן עסק במשך חצי יובל בעבודה סוציאלית והיה בעל רגישות עמוקה – כמו שאמרת, אני מקווה שלנו ייתנו קצת יותר כבוד כשפעם יספידו אותנו כאן. אברהם דואן עסק במשך חצי יובל בעבודה סוציאלית והיה בעל רגישות עמוקה לבני השכבות החלשות בחברה הישראלית. עוד לפני שהושבע כחבר כנסת, דואן היה אחראי לתוכניות חברתיות שמטרתן הייתה לסייע למגזרים שונים בדרכים אפקטיביות ובנות-קיימא. הוא ניהל מרכז לפיתוח תעסוקתי לעולי אתיופיה והיה ראש צוות משימה שדאג לעידוד יזמות ותעסוקה למפוני גוש קטיף בצפון השומרון. בשנת 2012 נכנס אברהם דואן לתפקידו כחבר הכנסת וכיהן מטעם סיעת קדימה עד תום כהונת הכנסת ה-18. בין כותלי המשכן המשיך דואן את היוזמות שקידם מחוצה לו, וכן פעל להקמת השדולה למען העובדים הסוציאליים. יהי זכרו של אברהם אבי דואן ברוך. חבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי היה איש ציבור ותקשורת בולט במשך עשורים רבים. תולדות חייו נשזרו בתולדות המדינה. ברגע האחרון לפני עליית הנאציזם עלתה משפחתו מגרמניה. כנער הוא היה חבר באצ"ל ובהמשך לחם בשורות שועלי שמשון במלחמת העצמאות. בשנת 1950 רכש אבנרי את השבועון "העולם הזה" וב-40 השנים הבאות ערך אותו והפך אותו לבמה מרכזית בשיח הציבורי בישראל. הוותיקים מבין יושבי המליאה ודאי זוכרים את גיליונות השבועון, שלצד היותם סנסציוניים ופרובוקטיביים היו זירה לחשיפת שחיתויות ולזריית אור על פרשיות עלומות. תקצר היריעה מלפרט את פעילותו הפרלמנטרית של אבנרי. הוא היה חבר בכנסות השישית, השביעית והתשיעית מטעם רשימות שונות, כגון מחנה רדיקלי ישראלי ומחנה של"י, ולא בזבז כאן אף רגע לבטלה. באופן אישי דעותיי רחוקות מאלה של אבנרי כרחוק מזרח ממערב, אבל הערכתי את מסירותו הציבורית וחתירתו לאמת כפי שהבין אותה. יהי זכרו של אורי אבנרי ברוך. חבר הכנסת אילן גילאון ביקש לומר דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, ואנחנו ודאי נאפשר לו לעשות זאת. << דובר >> אילן גילאון (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, לדמות הזאת של אורי אבנרי התוודעתי בערך בגיל 13. הייתי אז חניך של השומר הצעיר אבל הייתי מסוכסך עם מפ"ם, ולכן בפעם הראשונה שניסיתי לעזור לו זה היה בכנסת התשיעית. עוד לא הייתה לי זכות בחירה, ואפילו הצלחנו להשיג באשדוד 60 קולות לאורי אבנרי. אבל זה לא הסיפור, כמובן. אורי אבנרי, יותר מכל דבר אחר, מתחבר באסוציאציה לשם ספרו, "1 מול 119", ולסיסמה שהייתה לו בביטאון "העולם הזה": ללא מורא, ללא משוא פנים. 1 מול 119 – משום שאורי אבנרי, בואו נודה, היה צמח בר שונה מאוד מהפוליטיקאים בדפוס הישראלי המקובל באותה תקופה. נון-קונפורמיסט, מקדים את דורו. לא איש רעים להתרועע, בכלל. לא איש שמתחבב על הבריות, אבל שאומר באופן עקבי את האמת פעם אחר פעם עד יומו האחרון. אני בא, אדוני, ממחנה שבו אנחנו מחנכים את צעירינו שלא להעריץ אנשים חיים בחיים – לחכות למותם, ואחרי מותם אפשר להעריץ אותם – שמא הם יאכזבו. אני מוכרח להשתאות כאן מבן אדם שלא זייף אף פעם במשך 94 שנותיו. יכולת להתווכח איתו, יכולת להסכים איתו, דבר אחד לא יכולת לקחת לו: לא יכולת לקחת לו את האינטגריטי שלו. הוא היה הגון, ישר, אמיץ, חכם. יכול להיות שבזמן אחר ובמציאות אחרת, אדוני, זה היה בדיוק הדפוס של המנהיג המבוקש, אבל כנראה שאצלנו הוא היה נון-קונפורמיסט ומקדים את דורו מדי. פטריוט, חלוץ בעורף האויב, אורי אבנרי. הרבה אנשים לא יודעים שבפעם הראשונה שהוא התמודד לכנסת, בכנסת השישית, כדי להשיג את האות שי"ן, שהוא מאוד רצה בה, שמבטאת את השלום, הוא ביקש את האות ה"א. הוא ידע שלא ייתנו לו את האות ה"א. אגב, לאחר מכן – קיים חוק במדינת ישראל שאסור, שרשימה לא יכולה לרוץ עם האות ה"א, כמובן, כי זה שם ה' המפורש ואסור היה לעשות זאת. ואז, למזלו הלא-טוב בכנסת התשיעית כבר היו עוד רשימות עם שי"ן. היה פ"ש, של פלאטו שרון, והיה י"ש, של שינוי, שהתחילה את תנועות המרכז, שאורי אבנרי כל כך לא היה שותף להן ומזדהה עימן. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> היה ש"ס, עדיין יש. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> כן. בכל אופן, יש דבר אחד שאולי אתם לא יודעים על אורי אבנרי. הוא גם המציא מילים לאקדמיה הישראלית. הינה, למשל, המילה אמרגן, המילה חלל, המילה יחצן. המילה חלל – איפה אקוניס, פה? כדי שידע מי המציא בעצם את השם של המשרד שלו, אורי אבנרי. אלה הן ההמצאות שלו. האיש עבר תהליך גדול מאוד. הוא, בערוב ימיו, נדמה לי כמו לא מעטים במחנה שלו, מת מתוך תקווה של – איך ברכט אמר, ששורתֵנו באי-סדר מסוים והצלחתנו היא חלקית מאוד, אבל היה מתמיד כל דרכו. כאפילוג, אדוני, אני רוצה לספר סיפור אישי קטן שקרה פה בכנסת. ב-2009, כשנכנסתי לכנסת, אורי אבנרי הגיע לבקר כאן ונפגשנו. חסד עשה לנו דוד רובינגר וצילם אותנו, והתמונה מתנוססת מעל ערוץ הכנסת למטה. אתה יודע, אני לא בן אדם שמתלהב מתמונות עם סלבים, ובטח לא מהתמונה של עצמי, אבל זו תמונה שאני מאוד גאה בה, של שני אנשים עם שערות על הפנים שרצו ורוצים מאוד מאוד לשנות את העתיד שלהם. זה איש ראוי בתחום העיתונות ובתחום הפוליטיקה, ואני חושב שכדמות ציבורית, כשליח ציבור מול התיבה, הוא היה אדם לתלפיות. יהי זכרו ברוך, וכמובן יהיה זכרו של דואן ברוך גם כן, ואני בהחלט רוצה לתמוך בדברי אדוני, ותודה רבה לך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. << נושא >> הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו קודם כול עם הצעת האי-אמון – סליחה, צודקת מזכירת הכנסת. הינה, אני כבר לא בכושר. קודם כול מצביעים על הודעת ראש הממשלה על פעילות הממשלה בתקופה שחלפה מאז המושב הקודם ועל תוכניות הממשלה למושב הקרוב. מי שמצביע בעד – מטבע הדברים תומך בדברי ראש הממשלה. מי שמצביע נגד – מבקש לא לקבל את הודעתו. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הודעת ראש הממשלה – 54 נגד – 43 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 54 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. הכנסת קיבלה את ההודעה של ראש הממשלה. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. מחדליה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי; << נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; << נושא >> << נושא >> 3. אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי; << נושא >> << נושא >> 4. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, עכשיו נעבור להצבעות על הצעות האי-אמון בממשלה. אנחנו נצביע קודם כול על הצעתה של סיעת המחנה הציוני: מחדליה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 43 בעד, 55 נגד, אין נמנעים. הכנסת לא קיבלה את הצעת האי-אמון מטעם המחנה הציוני. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני – מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד ההצעה? מי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 43, נגד – 55, אפס נמנעים. גם הצעת הרשימה המשותפת לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעתה של סיעת יש עתיד: אוזלת ידה של הממשלה בתחום הכלכלי, הביטחוני, המדיני והחברתי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 43, נגד – 56, אין נמנעים. הצעת יש עתיד לא התקבלה. מטעם מרצ: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – 55 נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 43, נגד – 55, אין נמנעים. גם הצעת מרצ לא התקבלה. הכנסת דחתה את כל הצעות האי-אמון בממשלה. << נושא >> הודעת הממשלה על מילוי מקומם של שרים << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להודעות מטעם הממשלה בהתאם לסעיף 24(ב) וגם 31(ב). קודם כול אנחנו נשמע את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין, הוא ימסור לנו הודעה בהתאם לסעיף 24(ב). אין צורך בהצבעה, זאת הודעה בלבד. לאחר מכן אני אזמין את שר התקשורת איוב קרא. על ההודעה שלך יש הצבעה. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אדוני, סוג ההודעות שהייתי מעדיף שלא למסור, אבל אני מבקש להודיע לכנסת כי בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, הממשלה קבעה, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, כי השר אריה מכלוף דרעי ימלא את תפקיד השר לשירותי דת במקום השר דוד אזולאי, נוסף על תפקידיו כשר הפנים וכשר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. ואני מבקש, אדוני היושב-ראש – אני מניח בשם כולנו – לאחל לחברנו השר דוד אזולאי הרבה בריאות. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, לא צריך הצבעה. << נושא >> הודעת הממשלה על העברת סמכויות מראש הממשלה לשר התקשורת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מזמין את שר התקשורת, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר התקשורת את הסמכויות הנתונות לראש הממשלה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת יקרים, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר התקשורת, לעצמי, את הסמכויות הנתונות לראש הממשלה על פי סעיפים 4ד עד 4ה2 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, ובכלל זה הפעלת סמכויות מכוח צו התקשורת (בזק ושידורים) (קביעת שירות חיוני שנותנת בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ), התשנ"ז–1997 – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה עם מיזוג רשת ו-10, אדוני השר? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> – – וסעיף 13 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982, אשר הפעלתם נדרשת בקשר עם אחד מאלה: 1. עניינים הנוגעים למר שאול אלוביץ'; 2. עניינים הנוגעים לחברת יורוקום אחזקות בע"מ והחברות שבבעלותה (להלן – קבוצת בזק), ועניינים המשפיעים עליהן באופן מהותי. העברת הסמכויות בקשר לעניינים המנויים בפסקה זו תעמוד בתוקפה כל עוד מר שאול אלוביץ' הוא בעל עניין בקבוצת בזק. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, הממשלה מבקשת את אישורה של הכנסת להעברת הסמכויות כאמור. אני מבקש מהכנסת לתמוך בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, לפני שאתה יורד, מה עם מיזוג רשת ו-10? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. מיקי, יש דיון, כל אחד יעלה ויגיד את דברו. כאמור, על ההודעה הזאת אנחנו צריכים גם להצביע ונפתח בדיון. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. להזכירכם, שלוש דקות לכל חבר כנסת וחברת כנסת. נא להקפיד על לוח הזמנים. בבקשה, גברתי. אני סוגר את הרשימה, מי שרוצה, בבקשה לבוא ולהירשם. בבקשה, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> ובכן, חברות וחברים, כמעט ארבע שנים ושני תיקים פליליים מאוחר יותר – יש שיאמרו מאוחר מדי – נזכר שר התקשורת להעביר לעצמו סמכויות. ואללה יופי. באמת. שני תיקים פליליים שקשורים לתקשורת. לא אחד – שניים. באחד מהם כבר ראש הממשלה מכהן תחת המלצות משטרה לשוחד, חברות וחברים, העבירה החמורה ביותר בספר החוקים הישראלי לאיש ציבור, והתיק השני, הוא בכלל תיק שמתאים לסרט, לספר, אני לא יודעת מה, תיק חמור ביותר, שבו לא רק שמותר לחלק מתנות לחברים – המתנות זה לא סיגרים ולא שמפניה; ככה, רפורמה במיליארד שקל, לחבר, בקטנה. ועכשיו, בסדר-היום של הכנסת, אנחנו רואים את השם המפורש: אלוביץ'. מה קרה? איפה זה היה ארבע שנים? באמת, למען הגילוי הנאות, הדבר הזה – זה מה? זה במסגרת החקירה? האירוע הזה שקורה פה עכשיו, זה בגדר ראיות במשפט שוחד? לא, אנחנו רוצים לדעת. זה דבר דרמטי. יש איזו אווירה מבודחת, כולם פה מנומנמים, אבל, חברות וחברים, רק שנבין את המשמעות של הדבר: ראש הממשלה בעצם מודה כאן, באקט הזה – הוא אומנם לא נמצא כאן, דווח לי שהוא כרגע במזנון לוקח שאלות מכתבים. כנראה התלהב מהמאורע החדש, מההתרחשות החדשה, אחרי עשר שנים, או 13 שנים במצטבר, כראש ממשלה, לקחת שאלות מהציבור. אבל, בזמן שהוא כאן, דלת ליד, לוקח שאלות מעיתונאים, אנחנו יושבים פה ובאקט שאנחנו מבצעים כרגע בעצם יש כאן הודאה שכל ארבע השנים האלה היה כאן ניגוד עניינים חמור וחריף שנחקר במשטרה. ואמות הסיפים לא רועדות. אולי התרגלנו. אני לא יודעת, יש כאן איזה ארבע שנים – ראש הממשלה דיבר כאן קודם והתגאה בכל הישגי ממשלתו, ובאמת יש עוד הישג אחד לממשלה הזו במשך ארבע שנים, ממשלה וקואליציה שעושות הכול והופכות כל אבן ומביאות כל מומחה ומוצאות כל תרגיל וכל תעלול מתחת לאדמה – בשביל מה, בשביל להביא שלום, בשביל להוריד את מחירי הדיור? בשביל לעזור לזוגות הצעירים, למעונות היום, לחסרי הבית, לפועלי הבניין? לא, בשביל לחלץ ראש ממשלה מחקירות שחיתות, מעבירות על החוק. החוק הצרפתי והחסינות וסעיפים עלומים נשלפים ותקנונים נפתחים, כל זה כדי לחמוק ממשפט צדק. והינה, היום אנחנו עומדים כאן ומעבירים סמכויות באירוע שבאמת – אני רוצה לבקש שהפרוטוקול הזה יועבר כחומר ראיות. יסומן נספח 1, או 2, או 1,000, או 5,000 – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – ושאנחנו נזכור את היום הזה, איך באקט כביכול שגרתי ופרוצדורלי אנחנו בעצם כאן לוקחים תפקיד בתיק שחיתות חמור. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין. להזכירכם, שלוש דקות לכל דוברת ודובר. בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. כבודו. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. הכנסת הזאת כבר ראתה העברות רבות של סמכויות. נדמה לפעמים שהעברת סמכויות זה הדבר העיקרי שאנחנו עושים כאן. כל שבוע מעבירים סמכויות משר לשר, כאילו זה תפקידה העיקרי של הכנסת. אבל העברת הסמכויות הזו שונה ומיוחדת. עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו עוסקים בהעברת סמכויות שהיו צריכות לעבור מהיום הראשון שהממשלה הזו קיימת. הקשרים בין ראש הממשלה לבין מר אלוביץ' היו כאלה שאסור היה לראש הממשלה לעסוק בענייניו של מר אלוביץ' אפילו רגע אחד. אנחנו נמצאים כמעט ארבע שנים אחרי תחילת פעולתה של הכנסת. אנחנו נמצאים שנים אחרי תחילת פעולתה של הממשלה. אנחנו נמצאים שנים אחרי פעילות שיטתית של ראש הממשלה נתניהו בענייני בזק ובענייני מר אלוביץ', בניגוד עניינים מוחלט. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אנחנו עכשיו סוגרים את האורווה אחרי שכל הסוסים כבר ברחו. ההחלטה הזאת של הכנסת להעביר את הסמכויות בענייני בזק ומר אלוביץ' ממר נתניהו לשר אחר היא החלטה שהייתה צריכה להתקבל מזמן. איך ראש הממשלה לא יזם מהלך של פסילתו מלעסוק באנשים שהם כל כך קרובים לו ונמצאים בקשרים כל כך הדוקים איתו? הדברים האלה נמצאים היום בחקירת משטרה. הדברים האלה מעלים חשדות כבדים, משמעותיים, לעבירות קשות שנעשו על ידי ראש הממשלה. אני חייב לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שהממשלה הזו כולה נגועה בענייני ניגודי עניינים. היום, למשל, העברנו את חוק הקולנוע. בחוק הקולנוע יש סעיף, אדוני היושב-ראש, שמעביר מתקציבי הקולנוע סכומי כסף למפיקים פרטיים, שראש וראשון בהם, המפיק המוביל, הדומיננטי, המשמעותי ביותר בשוק הפקות הקולנוע במשק הישראלי הוא מקורב של שרת התרבות, מר אדרי. האם אין כאן ניגוד עניינים מובהק? האם אין כאן דבר שהוא דבר פסול? מתי ייקבע שצריך להעביר את הסמכויות משרת התרבות בענייני מר אדרי? לפי הקצב הנוכחי, אדוני היושב-ראש, בעוד ארבע שנים. רק אחרי שתיפתחנה חקירות בעניין הזה. אז גם הכנסת תיזכר, ואנחנו נידרש להעביר את הסמכויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עפר שלח. כשחבר כנסת עולה ונוקב בשמו של מישהו והם לא נמצאים כאן להגיב, אז צריך להיות זהירים בכבודם. בבקשה, אדוני. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> תודה, חברי היושב-ראש. חבר הכנסת חנין, צר לי להגיד, ואולי אחר כך תעלה בשביל להגיב, נפלה טעות בדבריך. לא שהסמכויות האלה היו צריכות להיות מועברות לפני ארבע שנים, הן הועברו לפני שנתיים. ביוני 2016, בהוראת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, נאסר על שר התקשורת בנימין נתניהו לטפל בענייניו של שאול אלוביץ', בדיוק אותם עניינים שאנחנו דנים בהם היום: העניינים שנוגעים לבזק, העניינים שנוגעים לוואלה, העניינים שנוגעים להסדרת השוק של הטלוויזיה הרב-ערוצית ושוק האינטרנט. ואני חייב להגיד לכם, די נדהמתי כשההודעה על העברת הסמכויות האלה הונחה לפנינו, כשהתברר שכל זה נגע רק לבנימין נתניהו שר התקשורת. יש איש אחר, קוראים לו בנימין נתניהו, והוא ראש הממשלה. אין לו קשר, אין קשר בינו לבין בנימין נתניהו שר התקשורת, ככל הנראה, מפני שהאיסור מיוני 2016 על בנימין נתניהו שר התקשורת, חברי דודי אמסלם, לא נגע לבנימין נתניהו ראש הממשלה. מסתבר שיש סמכויות שנוגעות לשר התקשורת, יש סמכויות שנוגעות לראש הממשלה. אתה יודע, דודי, על ראש הממשלה הזה, בימים מפעם – היית כבר אז דמות בליכוד – אמר פעם ראש הממשלה, זיכרונו לברכה, אריאל שרון המנוח: אני מאמין לך, אני רק לא יודע אם להאמין לידך הימנית או לידך השמאלית. אז אני לא יודע אם להאמין לשר התקשורת בנימין נתניהו שהוא לא התעסק בענייניו של אלוביץ', או להאמין לראש הממשלה נתניהו, שמותר לו להתעסק בעניינים של אלוביץ'. אז עכשיו, אחרי שבאופן מפתיע בפעם ה-12 חוקרי המשטרה ביקרו במעונו של ראש הממשלה וחקרו אותו, בין השאר על תיק 4000 – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש שם שקט, חברים. בשקט. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואחרי שראש הממשלה מודע לכל החשדות נגדו, כי הם הוצגו בפניו, בכל מה שנוגע לטיפול בענייני בזק, וואלה וענייניו האחרים של שאול אלוביץ', ואחרי שיש שני עדי מדינה בפרשה הזאת, פתאום באים ומעבירים את הסמכויות לשר קרא. ואני רוצה לברך אותך, השר קרא, באמת קיבלת במתנה סוס שלא זוכר איפה האורווה שלו. זה לא שהוא יצא מהאורווה, היא כבר נשכחה ממנו מזמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חבר הכנסת חיים ילין – לא נמצא. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אתמול פגשתי את אורטל. אורטל היא הבת של עליזה, עליזה שפק, זיכרונה לברכה, שנרצחה על ידי בעלה בנפרד לפני כמה ימים. בכאב מאוד גדול ועצב וכעס אורטל סיפרה לי איך אפשר היה למנוע את הרצח של אימא שלה. איך הכתובת הייתה על הקיר אחרי שנים על גבי שנים של אלימות מילולית ופיזית. היום בבוקר, יותר נכון אתמול בלילה, נרצחה עוד אישה. נרצחה עוד אישה על ידי בעלה השוטר, עם הנשק שהוא נשא כדין. אנחנו מדברים על 20 נשים שנרצחו מתחילת השנה. 20 נשים שמצאו את מותן על ידי בן הזוג שלהן. בכל שנה נפתחים בערך 14,000 תיקים של אלימות במשפחה. לפעמים בתי המשפט לא מחמירים בענישה ולפעמים הם מחמירים בענישה, ואין ספק שהחמרת ענישה זו דרך פעולה. יחד עם זאת, הגיע הזמן שההחלטות שנמצאות כבר על שולחן הממשלה – מקבלי ההחלטות, המסקנות כבר נמצאות על השולחן שלהם. ועדה בין-משרדית הוקמה בשנת 2014, הממצאים הוגשו ב-2016, וב-2017 כבר התקיימו על זה ישיבות, ועד עכשיו אין תקצוב. איך יכול – – – << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> יש תקצוב, אין כסף. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש תקצוב, אין כסף. איך זה יכול להיות? הגיע הזמן לשינוי חשיבה, ממש לשנות, לעשות סוויץ' באופן עקרוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את יכולה להרחיב? למה הכוונה אין תקצוב? << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שנייה, תכף אני אסיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אני שואל, את תקבלי עוד חצי דקה, בבקשה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הגיע הזמן להתחיל לטפל בסיפור, לא כשזה מגיע לבית המשפט ולא כשצריך להעניש, אלא ממש בשנייה הראשונה שמתחילים לזהות שיש אלימות מילולית או אלימות כלכלית או אלימות פיזית. מעונות לגברים מכים – לא להוציא את הנשים למעונות לנשים מוכות. דירות – דירות שיהיה בהן סיוע וטיפול, עמותות כמו עמותת בשבילך מטפלות בגבר, הוא יוצא, הוא מקבל טיפול, הוא מקבל סיוע, הוא מקבל ליווי. צריך להבין שאם לא יהיה טיפול לעומק ומהבסיס, אי-אפשר יהיה להתמודד עם התופעה הזו. אני לא מדברת פה לא על רפורמת הנשק, שנותנת את האפשרות לעוד אנשים להחזיק נשק ועוד נשים עלולות למצוא את מותן באמצעות מאבטחים וכאלה, אני לא מדברת על זה; אני גם לא מדברת על האיזוק האלקטרוני, שחברתי מובילה, וחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה, קיימה על זה אין-ספור דיונים: איזוק אלקטרוני שגורם לכך שכל פעם שמתקרב הגבר המאיים, האלים, המכה, אל האישה שלו בנפרד, או הגרוש, או הם זוג או כבר לא זוג, זה לא משנה, זה מתריע בפניה ובפני גורמי האכיפה על כך שהוא מתקרב והסכנה אורבת. איך יכול להיות שעד עכשיו 20 נשים נרצחו, אין-ספור דיונים בוועדה מאז שהנושאים שאני מדברת עליהם עלו, ולא נעשה דבר? את הסיפור הזה של רצח נשים חייבים לגמור, זו לא גזרת גורל. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אכן ואכן, תודה רבה. אני מבקש להקפיד על מסגרת הזמן. חיים ילין, בבקשה. אנא הקפידו על שלוש דקות. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברכות לכולנו על תחילת המושב. אני רק רציתי לענות לראש הממשלה ולהגיד לו שאני יודע לפרגן גם על ההישגים; אני לא מסתכל על מדינת ישראל וחושב שיש רק גמלים בכבישים. לא, יש עשייה, אין ספק. אבל אני, לעומתו, חושב שאנחנו לא מדינה מגניבה. אני חי כנראה במדינה מדליקה, והבעיה העיקרית היא כנראה של ראש הממשלה, זה שהוא לא יודע לטפל ברצועת עזה. עכשיו, אני חייב להסביר לכם את הדברים. גם הליכוד יודע וגם הקבינט הביטחוני המדיני יודע שהם לא מטפלים בסוגיה הזאת כמו שצריך. אני אגיד יותר מזה, הם עד כדי כך לא יודעים לטפל – ואל תיעלבו לי, מרצ – שהם עוקפים את מרצ משמאל, ממש ככה; אם אנחנו היינו צריכים שהממשלה הזאת תקים את המדינה, אנחנו היינו עדיין בתפוצות. אין נחישות להילחם מול הטרור ואין נחישות גם להוביל להסדרה מדינית. לא הסכם שלום, חס וחלילה, מול ארגון טרור, אלא להכות בהם קשה, ואני לא מצליח להבין את אותה ממשלה, ממשלת ימין, שמתפארת, כבוד היושב-ראש, בכל מה שראש הממשלה קם ואמר. אני קטונתי מלהבין. תראו, באים ואומרים לנו – היום בבוקר אני שומע את השר שטייניץ בא ואומר: חבר'ה, ארבע שנים לא היה טיל לא על באר שבע, לא על אשקלון ולא על אשדוד. נכון, יש הרתעה, אבל אני אגיד לך מה קרה – בשישה חודשים מעל 1,000 שרפות; 33,000 דונם נשרפו; חייל נפצע מצלף; מעל 150 מטענים כל יום, כל יום, בלילה – שמפוצצים אותם ב-8:30–9:00, כשהילדים כבר בבית הספר ולא ביציאה; חמש הסלמות; 500 טילים על עוטף עזה. אתה יודע מה אמרת לנו היום? שאנחנו לא שייכים למדינת ישראל. זה מה שאמרת לנו היום, כי אמרת: חבר'ה, אם באשדוד, באשקלון ובבאר שבע שקט, אז בעוטף – שיקפצו. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> לא אמרתי שום דבר כזה ולא שום דבר שמשתמע. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם אם לא התכוונת לזה, כבוד השר, באמירתך שארבע שנים באשקלון ובאשדוד – ואז כתבו לי, כתבו גם לך. ואני אומר לך עכשיו שגם לא נכון מה שאמרת, כי באשקלון היה צבע אדום והיו שתי נפילות. עכשיו, למה מסתירים את כל מה שקורה? אני אגיד לכם מה קורה היום: מעל 1,000 איש בזיקים – ויש לי צילומים פה כרגע – מנסים להפיל שם את הגדר של זיקים. תראו, ממשלת ישראל הזאת והקבינט הביטחוני – כבוד היושב-ראש, אני מסיים: אלה שתי זרועות, גם הביטחונית וגם המדינית; הביטחונית משחקת הגנה, זה מה שמורים לצה"ל, והמדינית – שום דבר. בסוף ייכנסו 10,000 איש, יפילו את הגדר, אתם יודעים את זה, וייכנסו לשם, ומה? אז תהיה קטסטרופה. או שתהרוג את כל ה-10,000, או שהם ישחטו אותנו. לפני שזה יקרה, כדאי שתהיה מדיניות ברורה. ואחרי כל מה שהוא אמר, ראש הממשלה, על אבו מאזן, איך הוא מעז לחכות לפיוס בין אבו מאזן לחמאס? אני, קטונתי, איך הוא מוכר את כל הדברים האלה לעם ישראל ועם ישראל לא רואה מה קורה בעוטף עזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, חבר הכנסת ילין. תודה רבה. אני חוזר, חברים: זה נאום של שלוש דקות. אם כל אחד יעשה ארבע-חמש דקות – אז אנא, הקפידו על לוחות הזמנים. עבד אל חכים חאג' יחיא – לא נמצא כאן; חבר הכנסת יואל חסון – לא נמצא כאן. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. הממשלה הזאת שוב מעבירה סמכויות. באמת, כבר אי-אפשר לספור את מספר העברות הסמכויות שהכנסת הזאת נאלצה לאשר לממשלה הזאת. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו פשוט מופתעים שיש עוד סמכויות להעביר. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> באמת, אנחנו מופתעות שיש עוד סמכויות להעביר, אז בדיוק יש לי משהו להגיד לך על זה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. הפעם ראש הממשלה מעביר באיחור שערורייתי סמכויות שנוגעות לדברים שהוא חשוד בהם חשדות חמורים, שזאת חרפה. אבל אם אתה כבר מעביר סמכויות, מר נתניהו, סמכויות שנוגעות לראש הממשלה נתניהו ולאזרח שאול אלוביץ', אולי זאת הזדמנות טובה להאציל סמכות בעניינים שנוגעים לאזרחיות במדינת ישראל. יש פה חצי מהאוכלוסייה, אזרחיות, שהחיים שלהן הפקר. רק בשבוע האחרון נרצחו שתי נשים. עד היום נרצחו 20 נשים, רק בגלל שהן נשים. עכשיו, מה מדהים, אדוני היושב-ראש? עליזה שפק, שנדקרה על ידי הגרוש שלה, רק שער בנפשך מה היה קורה לו היא הייתה נדקרת על ידי פלסטיני: הרי כל הממשלה הייתה מוציאה הודעות גינוי; ראש הממשלה ורעייתו היו מגיעים לשבעה; כוחות הביטחון היו עורכים מצוד נרחב – אגב, הוא ניסה כבר לפני כמה שנים לדקור אותה פעם ראשונה; אילו הוא היה פלסטיני, הוא היה יושב בכלא מאז ועד היום ועוד הרבה שנים, אבל כשהוא ניסה לדקור אותה אז הוא קיבל קנס של 5,000 שקל ושלושה חודשים על תנאי, אז הוא דקר אותה שוב, והפעם היא מתה. ובממשלה – הס, דממה, כאילו שום דבר לא קרה, עולם כמנהגו נוהג. ואין אף אחד ואף אחת שמרימה את הסמכות לטפל באזרחיות המופקרות של המדינה הזאת. יש אצלנו כ-200,000 נשים מוכות שיהיו חשופות באיזשהו שלב לסכנת חיים כזאת. יש לנו מאות אלפים שעוברות אונס ותקיפה מינית על בסיס קבוע מגילים נורא נורא נורא צעירים, ואין אף אחד ואף אחת בממשלה הזאת שרואה לעצמה סמכות להגן עליהן, לשמור עליהן, להיאבק למענן. ולו בשביל שום סיבה אחרת – בגלל הסיבה הזאת ראש הממשלה הזה חייב ללכת הביתה ממש מהר. יש גבול כמה אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על החיים עצמם ועל ביטחון אבל ממש לא לראות ממטר את החיים של חצי מהאוכלוסייה במדינה הזאת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. ותודה רבה שהותרת עוד עשר שניות. בבקשה, גברתי. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. ברוך שובנו, שובכם, למושב החורף של הכנסת. אנחנו ממילא עסוקים כל הזמן בהימורים מתי זה יקרה. זאת שנת בחירות, חברים, אפשר להפסיק להמר. זאת שנת בחירות. אני רוצה באמת לדבר, בדומה לחברתי, דווקא בנושא העברת הסמכויות השערורייתית כאן, מניעת ניגודי העניינים והניסיון הנוסף והאין-סופי לתחוב ידיים לתוך התקשורת הישראלית הפלורליסטית. היום הודיעו – אגב, אני מזכירה לכולנו שראש הממשלה לפני שעתיים הקדיש חלק ניכר מנאומו, כרגיל, לתקשורת הישראלית, שאינה הוגנת כלפיו ואינה מפרגנת לו ואינה מדווחת את הדברים הטובים. זה פשוט מדהים, העניין הזה. היום הודיעו רשת וערוץ 10 שהם לא יוכלו להתמזג. עכשיו, אנחנו כבר עסקנו בשנה האחרונה כמה וכמה פעמים ברפורמות בשוק התקשורת שנועדו למנוע סגירת ערוצים – כמובן, קודם כול, קודם כול, את הבייבי של הימין, את הבייבי של ראש הממשלה, את ערוץ 20. אני בעד שערוץ 20 יהיה פתוח, אין בעיה, אני בעד. אני בכלל בעד שנוכל לשמוע תקשורת בצורה לא מסוננת, לא מפולטרת. אבל אצל ראש הממשלה ואצל שריו זה לא עובד ככה. לא מסוננת ולא מפולטרת – עד שזה מגיע אליו. כלומר, אם ערוץ תקשורת, יש לו תחקירים, יש לו עניינים שנוגעים – לא כולם, אגב, נוגעים לענייניו של ראש הממשלה; יש פה עניינים שנוגעים לעניינים אחרים, מאוד מאוד חשובים. אבל אם הם באיזושהי צורה פוגעים בראש הממשלה אזי לא ראוי שהם יישארו פתוחים, ובואו נסבך את המיזוג הזה. לפני חצי שנה אנחנו עסקנו פה, כאמור, בוועדת קיש, ברפורמה שנגעה לערוץ 20. שם, בשולחן הוועדה אנחנו אמרנו בצורה מפורשת שברור לגמרי ששוק הפרסום השתנה באופן דרמטי וכתוצאה מזה רשת וערוץ 10 ככל הנראה יצטרכו להתמזג. זה היה די ברור שזה לא קשת וערוץ 10. אבל לא, ליוליה שמלוב-ברקוביץ, חברת הכנסת לשעבר ויושבת-ראש הרשות השנייה, היה מאוד מאוד חשוב לטרפד את המיזוג הזה. אחרי שהרשות להגבלים עסקיים אישרה את המיזוג בטענה שהוא אינו פוגע בתחרות במשק – שזה בעצם העניין הכי חשוב, קודם כול – באה הרשות השנייה ואמרה: בואו נתקע סיכות בבלון הזה, בואו נטרפד את זה. כי לא באמת אנחנו לא אמורים להתערב בתקשורת, זה לא באמת; בואו נתחב את הידיים שלנו לאיפה שאנחנו הולכים ונוודא שהאנשים האלה יאבדו את מקום עבודתם. אז כל הכבוד, הרשות השנייה, וכל הכבוד למי מהפוליטיקאים שהתערב בעניין הזה. בראבו. הרבה מאוד אנשים עשויים עכשיו לאבד את מקום עבודתם. ויותר מכך, אם ראש הממשלה כל כך חפץ בתקשורת חופשית – אז אנא, תתחיל להתנהג ככה, כי באמת יכול להיות שאז גם אתה תיהנה מתקשורת מפרגנת. תפסיק לנסות לשלוט בתקשורת, בנימין נתניהו, היא לא שלך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. יהודה גליק, אדוני. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> רגע, למה אני לא קיבלתי תשבחות על עשר השניות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עשר שניות. איילת, חסכת עשר שניות, תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת גליק, אתה תקבל את עשר השניות ל"מתוקים" וכו'. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הכוהן הגדול מכולם, גברתי המזכירה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה. חבריי, ראשית אני רוצה להגיד לכם מכל הלב – התגעגעתי. אני שמח לראות אתכם. כשראיתי אתכם היום באמת ליבי התמלא שמחה, כי באמת יש בי פינה חמה כמעט לכל אחד ואחד מהיושבים בבית הזה. חברים, היום ו' בחשוון, יום השנה הרביעי להצלה שלי מניסיון ההתנתקות – ניסיון ההתנקשות. לפני ארבע שנים בדיוק היה ניסיון להרוג אותי על רקע פעילותי למען ירושלים ולמען הר הבית. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אומרים הגומל כל שנה? << דובר_המשך >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר_המשך >> כל שנה אומרים "ברוך שעשני נס במקום הזה, ברוך פודה ומציל". עד היום כמובן שיש לי אבטחה. לא שברו אותי אז ולא ישברו אותי. אני רוצה להודות קודם כול להרבה מאוד אנשים שהתקשרו אליי, שלחו לי הודעות, חיבקו אותי. אני רוצה גם להודות למאות האנשים שבאו להשתתף אתמול בכנס מיוחד שעשיתי לכבוד ירושלים, לכבוד ההצלה, לכבוד ירושלים המאוחדת והמאחדת. תודה מיוחדת לאישה יקרה וגדולה, מרים פרץ, ששלחה לי ברכה כל כך מרגשת וכל כך אוהבת וכל כך מאחדת. תודה גם ליושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שהקליט לי ברכה, וגם לשגריר ארצות הברית בישראל דייוויד פרידמן, שוב, על הברכות על היום הנפלא הזה. הבוקר, לקראת הכנס החדש, עליתי שוב להר הבית. היום הוא ו' בחשוון, יום עלייתו של הרמב"ם להר הבית, ולכן נקבע גם היום הזה. עליתי להר הבית ושוב ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שבשליחותי כאן בבית הזה אעשה הכול "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך", שאעשה הכול לקדש את שמו בעולם וחלילה לא לחלל את שמו. אני פונה אליכם, חברים יקרים: כנס חדש, הבה כולנו נדע להתווכח. מחלוקת זה כל כך חשוב בעם ישראל, במורשת שלנו זה הדבר הכי חשוב שיש, בלי מחלוקת לא הייתה יהדות. אבל שנדע להקשיב, לכבד, לשמוע, לנסות להבין ולהכיל את הדעות האחרות. ברכת ירושלים, שהיא דבר שכל כך מאחד אותנו – אני רוצה לייחל שתשרה על כולנו כל הזמן קדושתה של ירושלים. אני רוצה גם להודות לשרה מירי רגב, שהקימה את מינהל הר הבית במשרד התרבות. אני רוצה גם להודות לשר אלקין, שהגיע אתמול לכבד אותי בנוכחותו, ולאחל לו גם בהצלחה במאבק שלו. ואני רוצה גם להודות לשר גלעד ארדן, שהיום בשדולה שלנו בענייני הר הבית אמר שהוא מודה ומתוודה שזאת טעות וזאת חרפה שצריך לסלק אותה – העובדה שיהודי, עד היום הזה, עדיין לא יכול להתפלל בהר הבית. יש לאן לשאוף. רבותיי, כנס מוצלח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג' וחברת הכנסת עליזה לביא. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ב-7 במרס 2016 – חבל שחבר הכנסת איתן כבל איננו פה; ב-7 במרס 2016, לא אתמול, ביקשתי דיון דחוף מחברי חבר הכנסת איתן כבל בוועדת הכלכלה. אמרתי לו שהעניין דחוף והתרעתי בפניו כי בזק אינה מוציאה לדרך את כל התכנון של הרפורמה בטלפונים הקוויים. בדקתי את הדוחות הכספיים של בזק, ואז אמרתי שזה לא מענייני, והתברר שהרווחים של בזק הם מעל מיליארד וחצי שקל. בוועדת הכלכלה שזימנו חבר הכנסת איתן כבל נתן לי את רשות הדיבור, והצבעתי על הרווחים המטורפים. בדקתי ומצאתי שהרפורמה בטלפונים הנייחים לא יצאה אל הפועל. בדיון בוועדת הכלכלה באתי בטענות למנכ"ל משרד התקשורת דאז פילבר. התשובה של פילבר הייתה, כאשר הוא מגן בחירוף נפש על ראש הממשלה ועל שאול אלוביץ' – ויש לי כאן את הפרוטוקול למי שרוצה: קיבלתי החלטה לא לחלק את הכסף לציבור כמו אביונים, כך אמר פילבר באותו דיון, אלא להשקיע בתשתית. שאלתי, מי אתה שתחליט להשקיע בתשתית? בזק זו כבר לא חברה ממשלתית, מי נתנך את החוצפה הזו? והתשובה שלו: זה בידיעת ראש הממשלה. אתם שומעים את זה? בידיעת ראש הממשלה. כבר במרס 2016 התברר כי ראש הממשלה ומנכ"ל משרד התקשורת, אדוני השר, מחלקים מאות מיליונים לשאול אלוביץ' על חשבון הציבור, ואתם רק עכשיו נזכרים להעביר סמכויות מראש הממשלה לשר התקשורת? במרס 2016 חשפתי את הבושה הזאת. החליטו להשקיע בתשתיות ולא לתת את הכסף לציבור עצמו. השכילו לתת לשאול אלוביץ' מתנה. עכשיו נזכר ראש הממשלה להעביר סמכויות, אחרי שהוא הגן על שאול אלוביץ' בחירוף נפש? תתביישו, זו שערורייה שאתם עושים בכספי ציבור כאילו היו שלכם. ראש הממשלה ומנהלו דאז נותנים מתנות על חשבון הציבור. לא מעניקים את ההנחה שהציבור ראוי לה ומגינים בחירוף נפש על שאול אלוביץ', ורק היום מעבירים סמכויות. בושה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת סאלח סעד. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. מעניין שהנושא הראשון שהממשלה מביאה בפתיחת המושב זה העברת הסמכויות מראש הממשלה לשר התקשורת, נושא שהוא נייר לקמוס למציאות העגומה שהממשלה הזאת מדרדרת אותנו אליה. אין בושה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, לקחת נושא שכולנו יודעים שהוא מאוחר מדי ומעט מדי ואיך יכול להיות שרק עכשיו – ובזה לפתוח את מושב החורף. זה מתכתב בדיוק עם הדברים שנאמרו פה על ידי ראש ממשלה, שאמור היה להיות ראש ממשלה של כל מדינת ישראל. איזה אטימות יכולה להיות בנאום של ראש ממשלה, כששתי נשים נרצחות בהפרש של שלושה ימים: ברביעי בלילה, אני חוזרת הביתה, שני רחובות מהבית שלי אישה נרצחת. שלשום בלילה, כמה רחובות מהבית שלי עוד אישה נרצחת. איך יכול להיות שהוא לא מתייחס לזה בנאום שלו? והוא יודע, הוא יודע שיש תוכנית שהייתה אמורה להתבצע; יש הבנה, יש תקצוב, אבל היא לא מתבצעת. ב-2013 אני מגיעה לפה לכנסת, אני יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ואנחנו מכנסים יחד את כל המנכ"לים של המשרדים שהיו אמורים לעבוד ביחד, כי אנחנו מזהים כולנו שיד ימין לא יודעת מיד שמאל. מה שהפרקליטות מבקשת המשטרה לא יודעת, והמשטרה מבקשת ובתי המשפט לא מטפלים כראוי והרווחה לא עושה נכון. יושבת ועדה על המדוכה, והיא מתוקצבת. ומפרטים שאנחנו מקבלים בדיון שלא מזמן יו"ר הוועדה הנוכחית מקיימת – מרחק שמיים וארץ מהביצוע. מוגש דוח – התקציב חסר. אז במקום שראש ממשלה יבוא לפה ויגיד: נושא ראשון שאנחנו מעלים במושב החורף זה לבוא ולראות איך אנחנו כממשלה מיישמים ומאמצים את הידע, את הדעת, את הניסיון, שיתוף הפעולה – למה אנחנו מחכים? הרי הבת של הנרצחת, של עליזה שפק, מה היא מספרת לנו? היא מספרת לנו על אימא שלה. הם כילדים אומרים לאימא שלהם: לכי ותתלונני, לכי ותספרי את הסיפור שלך. והיא מפחדת, והיא מעורערת, והיא אומרת להם: אני, אני שייכת לדור קודם. ואומרת הבת: אבל אימא, תלכי, וזאת התוצאה. אני מצטטת את מה שהיא אומרת: הם התחתנו כשאימא שלי הייתה בת 17. כולם עצמו עיניים. כולם ידעו שאבא שלי אלים, וכל הרשויות, וכל הפניות שלנו נעצרו. את זה אומרת אישה מבוגרת, והיא קוראת לנשים ולגברים: קחו אחריות, זו לא בעיה של נשים, זו בעיה של כולנו בקהילה ובמדינה. יש לנו פתרון. יש תוכנית שמשרדי הממשלה יחד עשו, רק שהיא לא מיושמת, התקציב חסר. למה אנחנו מחכים? הכתובת של הרצח הבא על הקיר. אז על מה אנחנו פותחים פה? פשלה אחת של ראש ממשלה, שמעביר רק היום, רק היום, את הסמכויות ממשרדו למשרד התקשורת. אני לא ארחיב במה שחבריי הקודמים – על כל הפארסה הזאת ועל ניגוד העניינים, ועל התזמון הלקוי. אבל איפה, איפה יושרה של ראש מדינה שאמור היה לתת פה מענה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> יש תשובה, אדוני יו"ר הקואליציה: קחו את זה בידיים שלכם. היום זה הנשים הללו, מחר זו יכולה להיות כל אישה אחרת במשפחה שלך ובמשפחה שלי. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי, תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת סעד. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, האמת, ראש הממשלה היום ריגש אותי בנאום שלו עד מאוד. ראו שהוא באמת מחובר לדברים ולא מדובר בגימיקים. נתניהו דיבר מדם ליבו על בתי כנסת והחיבור לרגש, להיסטוריה ולמסורת גם. רק חבל, חבל מאוד, שהרצון – כנראה גם אין לו יכולת להתחבר לרגשות ולחיבור ולמסורת של אחרים. חבל שראש הממשלה לא עושה מאמץ להיות ראש הממשלה של כלל אזרחי ישראל. הוא מסתפק בלהיות ראש הממשלה של היהודים בלבד. אין לי בעיה שישראל היא מדינה של היהודים ועבור היהודים, ממש אין לי בעיה עם זה. אבל חשוב לי ול-20% מכלל האוכלוסייה בישראל להרגיש שגם אנחנו שייכים, והשייכות שלנו למדינה לא מוטלת בספק. אני מייצג עדה נאמנה למדינת היהודים. כולם יודעים את זה, שהדרוזים עדה נאמנה למדינה, ואין עוררין על כך. צעירי העדה הדרוזית היום חוזרים הביתה אחרי שירות משמעותי בצה"ל ומגלים שאין להם איפה לגור. אתם יודעים מה המשמעות של זה? צעירים, הצעירים שלנו מתחילים להרגיש חוסר שייכות למדינה. איתם אני לא יכול לדבר על בית, על בית חם, או על בית כנסת, זה לא מעניין אותם; איתם אני צריך לדבר על פרנסה, על מקום לבנות בית חם. אני צריך לספר להם מעשיות – להגיד להם: המדינה הזו רואה בכם אזרחים שווים? אני לא אעשה את זה, כי אני יודע שהם אזרחים שווים אולי סוג ב'. הם תולים בי עיניים, ואני צריך לעבוד עליהם בעיניים. להגיד להם שהם אזרחים סוג ב'. אם כך הדבר, אז זה נמאס, נמאס לנו מהבלופים ומהשטיקים. אני רוצה שהמדינה תתגאה בהם. אני רוצה שבאמת יהיה שוויון. נמאס מסיפורי המעשיות ומהקריצות. אל תנציחו את האפליה והבושה באמצעות חוק הלאום. עדיין לא מאוחר, תאמינו לי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> איזו בושה יש בחוק הלאום? << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עדיין לא מאוחר, אפשר לתמוך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> סלאח – – – << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> התיקון שלי, שהגשתי אתמול על שולחן המזכירות, התיקון שלי מדבר על שוויון – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לפחות תבוא ותגיד לנו איפה הבעיה. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שוויון אמיתי בין כלל האזרחים, זה מה שאני רוצה בחוק הלאום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן – לא נמצאת; חבר הכנסת דודי אמסלם – מוותר; חברת הכנסת ענת ברקו – לא נמצאת. חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אדוני השר קרא, השר איוב קרא, למה לא ביקשת את זה עד עכשיו? זאת אומרת, אם היועץ המשפטי לממשלה אמר לפני שנתיים, איפה אתה היית? היית לפני שנה, היית לפני חצי שנה, ידעת שאתה צריך את זה בשביל הסמכויות שלך. אני לא רוצה להגיד לך – אולי הביקור בניו יורק היה מבחן של ראש הממשלה לנאמנות שלך, לפני שהוא ממלא את מה שהיועץ המשפטי לממשלה אמר, כיוון שאנחנו יודעים במה נחשד ראש הממשלה בתקשורת, וצריך מישהו שילבין לו את הכול; יכול להיות שבשביל זה, אחרי שהוא שמע אותך בניו יורק, הוא אמר: אני יכול לסמוך עליך, ואני יכול לתת לך אפילו את המשרד הכי חשוב לי, את משרד התקשורת. תראה, אנחנו התרגלנו – אנחנו, המוסד הזה, הכנסת, אני חושב שגם שרי הממשלה – התרגלנו שראש הממשלה לא סופר אותנו. הוא מכניס לקבינט את מי שבא לו להכניס. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> כי הבעיה – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> השרים שלו נופלים על בית המשפט העליון. אני אמרתי פה כמה פעמים: כשאתה מוליך עדר לשפת תהום, אל תתפלא שגם אם תחליט לעצור יהיו כאלה שימשיכו. דרך אגב, החבר שלנו, דוד ביטן, השתלח היום ברמטכ"ל, וראש הממשלה אחרי זה כאילו גיבה את הרמטכ"ל. קודם כול, ראש הממשלה רצה שייאמרו הדברים, שלא הוא אשם אלא הרמטכ"ל. אבל מי שבועט בכל מוסדות המדינה – מה, הוא התפלא שזה מגיע לרמטכ"ל? זה לא היה נוח לו? מה שאני אומר, מה שכואב – שמענו קודם את הנאום של ראש הממשלה. באמת, מדינה נהדרת, אנחנו יודעים את זה, דרך אגב, בעיקר בזכות החמוצים. תבדקו את זה. תלכו לצה"ל ותבדקו. תלכו למוסד ותבדקו. תלכו לכל הגופים, תלכו להייטק ותבדקו מי זה החמוצים. תגלו שאלה שבגללם ראש הממשלה יכול לעמוד פה ולהתפאר במדינת ישראל הם בעיקר אלה שהוא קורא להם חמוצים והיום הוא לא התאפק מלחזור ולקרוא להם גם עכשיו חמוצים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אל תיקח עליהם בעלות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בשורה התחתונה, אני רוצה לומר שאנחנו מאשרים עכשיו דבר שהיינו צריכים לאשר לפני שנתיים. אדוני השר איוב קרא, אני במקומך – אנחנו כבר לא נעלבים ממה שראש הממשלה עושה, אנחנו רגילים שהוא לא סופר אותנו, אנחנו חצי אויבים. בית המשפט העליון הוא אויב, המשטרה היא כבר אויב. היום גם הרמטכ"ל הוא כבר אויב. אבל אתה שר בממשלה שלו, לפחות שאותך יספור, שיסמוך עליך. ברגע שמינה אותך הוא היה צריך לתת לך את מה שאנחנו כאילו מתקנים עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, גברתי, ואחריה – חברת הכנסת לאה פדידה. שלוש דקות, גברתי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> נשאלת השאלה, ונשאלה השאלה כמה פעמים על הדוכן הזה, איך יכול להיות שהיועץ המשפטי הורה וייעץ לראש הממשלה להתרחק מהסמכויות שיש בהן ניגוד עניינים, עם כל החקירות ועם כל החשדות נגדו, זה היה ביוני 2016 – וזה המשיך עד היום. עצם העובדה שמביאים את העברת הסמכויות רק ברגע הזה זה אומר שמאז, מיוני 2016 עד היום, ראש הממשלה מר נתניהו המשיך להתעסק בדברים שיש בהם ניגוד עניינים ויכולים לפגוע גם בחקירה שמתנהלת נגדו. השאלה שלי היא לאלה ששאלו את השאלות האלה: למה אתם מתפלאים? כאילו, מה מפתיע אתכם בעניין הזה? אני ישבתי שם, ולפני שעלתה חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי והציעה את העברת הסמכויות בעניין ביטחונן של הנשים, ישבתי שם וחיכיתי לתור שלי לעלות וגם כן להציע העברת סמכויות: העברת סמכויות שקשורות במאבק באלימות נגד נשים, העברת סמכויות שקשורות בביטחונן של האזרחיות שנרצחות. מתחילת השנה כבר עברנו את המספר שבדרך כלל מגיעים אליו בסוף השנה, ויש 20 נשים שנרצחו. אבל חשבתי לעצמי: אם נבקש העברת סמכויות, למי נבקש שיועברו הסמכויות האלה, כבוד היושב-ראש? למי מהשרות, שלא פתחו את הפה כל פעם שנרצחה אישה? למי נעביר את הסמכויות? לשרים, שגם כן לא מעירים אפילו? לא אכפת להם להגיד מילה אחת על זה שנשים במדינת ישראל מתלוננות, מתלוננות, מתלוננות ובסוף נרצחות. איך יכול להיות שצריך לעמוד פה, ולקיים בכנסת – אני בוועדה קיימתי, ספרתי היום, מאז תחילת הקדנציה, 12 ישיבות חירום, שכולן קשורות ברצח נשים, בנוסף לעשרות ישיבות שקשורות בנושא אלימות נגד נשים. היינו צריכות לקיים לחצים אדירים על ועדת השרים כדי לקבל ולאשר את ההמלצות, שישה חודשים אחרי שהונחו על שולחנה של הממשלה, בעניין המאבק באלימות נגד נשים. ואחר כך אנחנו נאבקות כדי שיקצו תקציבים. את התוכנית הזאת, שהממשלה העריכה ב-50 מיליון שקל שנתיים, היא תקצבה ב-20 מיליון השנה. אני חושבת שהגיע הזמן להגיד לאזרחיות מדינת ישראל: תתעוררו, לא לראש הממשלה, לא לשרות, לא לשרים אכפת מביטחונכן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואין, לצערי הרב, למי להעביר את הסמכויות, אז אנחנו ניקח את הסמכויות האלה לידיים שלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת עמר בר-לב. אני חוזר שוב, שלוש דקות לכל אחד ואחת. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ישבתי כאן היום בפתיחת הכנס, כמו כולכם, ושמעתי את כבוד ראש הממשלה. כמה משפטים היה לי באמת קשה לשמוע והם ככה: מהפכה חסרת תקדים בתחבורה; צמצום פערים והשקעה בפריפריה. אז תגיד לי, כבוד ראש הממשלה, מה אתה שותה, שגם אני אשתה מהבאר הזאת, שאוכל לזכות לראות את המציאות המדומה שאתה מדבר עליה. איזה השקעה בפריפריה ועל איזה מהפכה בתחבורה? הן רק לפני שבועיים שמענו את זעקתם של תושבי הצפון, חברת הכנסת עאידה, שלא מצליחים לעלות על הרכבת, ולמה? נפתחה רכבת במרכז, פוטו-אופ, השר כץ ובנימין נתניהו מצלמים את עצמם מחייכים עם רב-קו. אבל באותה נשימה הם מורידים את מספר הקרונות שנתנו למרכז מהצפון. איזה היגיון? איזו איוולת, איזו אפליה משוועת במדינה מתוקנת. דווקא בפריפריה הצפונית, שבה העורק התחבורתי של רכבת הוא דבר חשוב, הוא צורך קיומי. איך אתה מדבר על צמצום פערים? תגיד לי, כבוד ראש הממשלה, איזה גרפים אתה רואה? הרי ב-OECD לא מזמן אמרו שפערי השכר במדינה שלנו רק גדלים וגדלים. אתה יוצא לשכונה, מסתכל על השכנים שלך ואז אתה אומר: צמצום פערים? בין מי למי? איפה יכול להיות – אם אני רוצה לחנוך קו רכבת מהמרכז לירושלים, במי הכי קל לנגוע? במי הכי קל, שלא נשמע את זעקתם? יאללה, מי צריך? תושבי הצפון. וראינו את התמונות הכואבות של נכים ואנשים שצריכים להגיע למרכז ונשארים מחוץ לקרונות. וראינו את אלה שנדחפים ונדחסים על מנת להגיע למקור הפרנסה שלהם. עד מתי אני, אנחנו, תושבי הפריפריה נשלם את המחיר של המרכז? עד מתי, כבוד ראש הממשלה, תשתמש במילה "פריפריה" כסיכת קישוט בנאום שלך? די. לי נמאס, ואני חלק מהפריפריה. 40 שנה אתם שם מוכרים לנו שאתם מטפלים בפריפריה, ושום דבר לא השתנה, כי בכל פעם הכי קל לנגוס בצפון, לנגוס בפריפריה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אנחנו לא החצר האחורית, לא שלך ולא של אף אחד. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת עמר בר-לב – לא נמצא. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה, אדוני. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד משפט לגבי המערכה המוניציפלית ברחבי הארץ שעומדת להתקיים בעוד שבועיים. צריך לזכור שתפקידו של ראש עיר, וכבודו היה ראש עיר, זה לדאוג לשירותי מבני חינוך, הנדסה, פיקוח, שירותי ניקיון, מים, תברואה, תשתיות ותאורת רחוב. ואסור לאפשר לכל מיני גורמים בכל העיריות בארץ – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם דת, שכחת. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> גם שירותי דת, כחלק מזה, נכון, נכון. אז אני אומר: כשהאזרח עומד מאחורי הפרגוד אני מציע – שום דבר חדש – לחשוב מי יוכל להעניק לכם ביושר שירותים עירוניים טובים יותר. אל תתפתו לפוליטיקה הארצית והגדולה והמשמעויות האחרות שלה. השאלה במי אתם בוחרים, ובזה סיימתי את העניין הזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר עכשיו על משהו אחר. אתמול בערב ישבה מועצת גדולי התורה ודיברה על זה שעלינו, כשליחי הציבור, לעשות הכול כדי להסדיר את החוק של שחרור לומדי התורה מחובת הגיוס. ידועה דעתי במשך שנים בעניין של גיוס חובה בכפייה לכל אזרח. אני אחזור עליה שוב, כי היום, בעידן שאנחנו רואים שהאנשים הכי מוכשרים בהייטק ובמשק, בארץ ובעולם, הם אנשים שרכשו את הקריירה בצבא – אין שום בעיה; אם הצבא יהיה צבא מקצועי שמשלם טוב, ושכר טוב והגון לחייל, כל חייל, בכל תחום שהוא מתמצא בו ושמשתלם בו, לא תהיה שום בעיה ויהיו מספיק אנשים – גם אנשים, כמובן, שרוצים לעשות את זה מסיבות אידיאולוגיות – וזה יצמצם את הבזבוז בכוח אדם ובמשאבים, וכולם יודעים שיש אנשים שכל מה שיש להם זה שהם נולדו באותו שנתון מסוים ולצבא אין בהם שום צורך, וכל הסיפור הזה יכול להיפתר בלי שום כפייה. המדינה היחידה בעולם שמגייסת בנות בחובה היא צפון קוריאה, ומדינת ישראל. גיוס חובה לבנים יש בהרבה מדינות, אבל ברוב המדינות, בעיקר המדינות החזקות, שהן באמת כמו מדינת ישראל, מדינה חזקה – היא לא צריכה את האנשים שלא רוצים לשרת. צריך להוציא את כל הסנקציות הפליליות והכלכליות מכל מי שלא רוצה, כמו שלא עושים סנקציות על מי שלא רוצה להיות רופא. אני היום לא היחיד בעניין. יש הרבה חברי כנסת ואנשי צבא ואנשי כלכלה שחושבים כך ומשמיעים את דעתם בעניין ומצטרפים לרעיון ביטול גיוס הכפייה. אני סמוך ובטוח שזה יקרה, אבל עד שזה יקרה אני רוצה לומר שגדולי התורה אמרו אתמול שעם ישראל חי בזכות התורה, ובלעדיה אין לנו זכות קיום, והם המגינים על כלל ישראל מפגעי הזמן בכל הדורות, וזה היסוד לקיום העם היהודי. ולכן אני מוסיף עוד משהו: אנחנו נעמוד במסירות נפש, איתנים, על כך שיושבי בית המדרש יוכלו להגות בתורה כל זמן שנפשם חשקה בתורה, כפי שהיה עד היום. לכן אני רוצה לציין את דבריו של ראש הממשלה היום, שהזכיר את לימוד התורה בבית הכנסת בווילנה שהחזיק את עם ישראל, והוסיף שחוק הגיוס יעבור מתוך הכרה בחשיבות ערך לימוד התורה והכרת עליונות אחדות העם. בכל מילה במה שהוא אמר טמונים כל היסודות כדי להגיע להסדר בעניין הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> רבותיי, אף תלמיד ישיבה לא יגויס לצבא, וצריך לעשות את זה בצורה מסודרת וחוקית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ובעזרת השם, בזכות התורה ובזכות כל האנשים הטובים בארץ הזאת אנחנו נוכל להמשיך לחיות כאן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי וחברותיי, מי היה מאמין שעד היום ראש הממשלה מחזיק בסמכויות שהיועץ המשפטי העיר לו כבר לפני שנתיים שהוא נמצא בגינן בניגוד עניינים. אני, כשהיום ראיתי שאנחנו מעבירים סמכויות, לא האמנתי למראה עיניי. ואז הבנתי שהסמכויות שהעברנו פעם היו הסמכויות של ראש הממשלה כשר התקשורת, אבל היום אנחנו מעבירים סמכויות של ראש הממשלה כראש הממשלה שיש לו סמכויות על ענייני תקשורת. אבל האמת היא, אדוני וחברי היושב-ראש, האמת היא שאנחנו לא צריכים להתפלא. רק לפני כמה שעות עמד פה ראש הממשלה – אחרי נאום ממלכתי, מכובד, מחבר ואוהב של נשיא המדינה, עמד כאן ראש ממשלה שצריך היה להיות ממלכתי; בפתיחה של הכנסת ציפיתי לשמוע נאום שבאמת מבטא את האחדות. וראיתי אדם מלא מעצמו. חוץ מהמילה "שופוני" כל הנאום היה: ראו כמה אני גדול, ראו מה אני עשיתי, ראו כמה מגיע לי הכול. בושה וחרפה. ובנוסף לכך, הוא יצר לנו מציאות מדומה. אדוני היושב-ראש, שוויון יש לנו במדינה? לא, אני רוצה לשאול את חבריי הערבים שיושבים פה ממול אם יש להם שוויון כשהם מנסים להיכנס לבריכות שחייה, לגור בערים יהודיות או סתם לפתח בערים שלהם אזורי תעשייה. יש להם שוויון? לא, אין להם. האם יש שוויון בפריפריה, כפי שראש הממשלה אמר? הרי זה שטות והבל רוח. הרי כשאנחנו רואים את מספר המיטות ל-1,000 איש, את מספר הרופאים, מספר האחיות, את הצפיפות בבתי החולים, אנחנו רואים עד כמה הפריפריה, במיוחד הצפון, חבריו, ודאי גם הדרום אבל במיוחד הצפון, הגליל, עד כמה הוא מופלה ועד כמה בפריפריה אין שוויון. והקהילה הגאה – לקהילה הגאה יש שוויון? הם יכולים להינשא פה בארץ? האם הם בכלל יכולים שיהיו להם ילדים? לא רק שלא נותנים להם לאמץ פה בארץ אלא שלפני שבוע גם חתמו על אמנה עם רוסיה, שיקיימו את החוק ברוסיה ולא יאפשרו להומוסקסואלים ישראלים לאמץ ברוסיה. שלא לדבר, כמובן, על הפונדקאות, שזה הס מלהזכיר, למרות כל ההבטחות. אין שוויון, אדוני ראש הממשלה. ואני רוצה לומר לך שכל הנאום שלך היה נגוע בהיבריס, ביהירות. ויש דבר ברור, סימן, סימפטום ברור למי שההיבריס עלה לו לראש – זה שהפרופורציות נעלמו. אתה איבדת פרופורציות, אדוני ראש הממשלה, וזמנך ללכת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, ואחריו – מוסי רז. כן, כן, אחרי אחרון הדוברים השר איוב קרא. יש לך עוד זמן. בבקשה, כבודו. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, יש נושא מאוד כאוב שאני מרבה לדבר עליו ואנשים לא שמים לב, הממשלה לא שמה לב ולא מתייחסת. מתחילת השנה נהרגו כבר 36 עובדים בבניין. היום נהרגו שלושה, אתמול אחד – תוך 24 שעות נהרגו כבר ארבעה. ומה הממשלה עושה? כלום. הנושאים – אנחנו דוחפים, דוחפים. אני לא יכול להבין מה מונע מהשר האחראי – כי גם בממשלה הזו נאבקים על סמכויות ובורחים מאחריות. כל אחד בנושא אחריות אומר: זה לא בסמכות שלי, זה לא באחריות שלי, אבל נאבקים ומעבירים סמכויות מפה לשם. אני שואל: מה מונע מהשר להכריז על התקן של פיגומים לפי התקן האירופי? מה מונע ממנו? התקן נמצא פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שר העבודה? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שר העבודה. מה מונע ממנו? הוא צריך לשבת עם זה, וההוא ישב עם השני והשלישי, ואנשים בינתיים נהרגים. אנחנו אפילו לא מדברים פה על הפצועים. יש עשרות פצועים קשה, יש מאות פצועים בינוני מתחילת השנה. אנשים, המשפחות שלהם, החיים שלהם נחרבים, ולא עושים כלום. לכן אני פונה מפה – כשראש הממשלה בא לדבר, ולדבר פה היום, לפחות שתהיה ישיבה אחת, ישיבת ממשלה, שתעלה את הנושא הזה לכמה דקות, ולבוא עם פתרונות. אם הממשלה לא תיקח את זה על עצמה וכל שר יתחיל לדבר על השר האחר – דיברתי בזמנו, בשאילתה, אל שר גלנט, שנמצא פה, ושאלתי: מקום המדינה עד היום לא שללו את הרישיון של קבלן רשום אחד מתחילת השנה בגלל תאונת עבודה בבניין. התשובה: אם היו מעבירים לי סמכויות מפה ומשם, וזה זה לא באחריותי, וזה כן באחריותי. שר העבודה – זה לא באחריותו. שר הכלכלה – תקן ולא תקן. אנשים מתים. יש הרבה פעולות שהממשלה צריכה לעשות. אחת מהן – לפחות להראות לאזרחים, להראות לאנשים שהנושא הזה חשוב לה, לדון בזה בממשלה, לבוא – יש הצעות חוק, יש אפשרויות. יש לי הצעת חוק, ואני עם החברים איל בן ראובן ואלי אלאלוף – נעלה אותה. אני גם רוצה שבתוך המכרזים של הבנייה יהיה סעיף מתומחר, ברור, לאמצעי הבטיחות, כי היום המחיר של הבטיחות הוא בתוך מחירי היחידה. המצב הזה לא יכול להימשך, כי אנשים עוד פעם נהרגים, וממשלות – יש יתומים ויש אלמנות ויש אימהות שכולות. המצב הזה לא יכול להימשך. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מוסי רז. כשאתה אומר שזה בתוך היחידה – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש לך מטר בנייה: הבלוקים, המחיר שלו, התקרה – המחיר נמצא בתוך. הבנת את הנקודה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, תודה. בבקשה, אדוני. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, רבותיי השרים, חברות וחברי הכנסת, ביום העצוב הזה, שבו נהרגים שלושה אנשים בתאונות עבודה, ובאמת דיבר חברי קודם – 36 מתחילת השנה, זה הופך להיות ממש ממש מגפה. אנחנו שומעים על שעשוע חדש, שלא הכרנו אותו עד עכשיו; לפחות אני לא הכרתי אותו. השעשוע הזה נקרא ירי בכדורי ספוג לעבר מפגינים פלסטינים. חיילת נחקרת שהיא ירתה לשם השעשוע כדורי ספוג לעבר פלסטיני, וגם פגעה. אבל הדבר היותר-מעניין, לא רק שהיא השתעשעה – טוב, תמיד יש איזה פושע אחד או פושעת אחת – אלא שברשת ווטסאפ של השוטרים כל אחד מהשוטרים ניסה להתגאות שהוא עשה את מעשה הגבורה הזה. מה הפלא, כשאנחנו שומעים פה דברי הסתה כמו מה ששמענו גם היום מראש הממשלה נתניהו, שעוד לא גינה את הלינץ' שהיה בחיפה באנשי שפרעם, שעוד לא גינה את הפיגוע שהיה ביום שישי, רצח האישה הפלסטינית – לא מעניין בכלל מי רצח? מה הפלא? אם הדברים באים מהראש, מה הפלא שזה מגיע עד לשם? אז אנחנו אולי נחקור, ואולי אחת תועמד לדין – אגב, איך בכלל כל הפרשה התגלתה? לא בגלל שהלכו לחלק אוכל לחיילים, אלא חקרו מקרה אחר, בנושא של הכאה, ואנחנו יודעים שעל כל פרשה כזו יש בוודאי 50 שלא מתגלות. וכשאנחנו לומדים את הדברים האלה, אנחנו רואים מה מחמם את הגזרה, וההסתה שבאה מראש הממשלה היא אחת הסיבות לכך. אבל זה לא הדבר היחיד. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אולי התמיכה שאתם מביעים בצד השני – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> זה לא הדבר היחיד. חוקי גזע זה לא בדיוק בצד שלנו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מוסי, אני לא שכחתי מה זה להיות יהודי. אם תרצה שיעור תורה, אני אקח אותך. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אני לא רוצה להגיד מה אתה לא שכחת. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא שכחתי, אל תדאג. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> לא רוצה להגיד מה אתה לא שכחת. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני תכף אענה לך. אל תדאג. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> יותר טוב, אל תמשוך אותי במילה, אבל אם אתה חושב שזה יהדות, אוי לך ואוי ליהדות. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אתה לא יודע בכלל מה זה להיות יהודי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אורן, בבקשה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> הערב נאמרו הדברים הבאים: לארה אל-קאסם לא הייתה פעילת חרם. הפעלת חוק החרם עליה לא נעשתה בחוכמה, וכנראה פוגעת בנו יותר מאשר מועילה לנו. מי אמר את הדברים הללו? לא אני; אמרה אותם סגנית שר החוץ. אז אולי, הינה, במונחי הימים ההם – נפל האסימון. אותה פעילה, אותה סטודנטית שלא התחילה את שנת הלימודים, ושר ה-BDS שלנו גלעד ארדן – בעצם הבן אדם שהכי מחזק את ה-BDS בכל העולם – עשה אותה מקרה מבחן, הגיע הזמן שישחרר אותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת חיליק בר, סליחה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, גברתי, שלוש דקות. << דובר >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יוצא לי מדי פעם להיתקל באנשים שמרגישים שהמהפכה הפמיניסטית השיגה את יעדיה, וסיימנו. אישה נגידת בנק ישראל, אישה בראש רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון – – – אישה נשיאת בית המשפט העליון. המשימה הסתיימה, הושלמה בהצלחה. אבל כשאנחנו נתקלים שוב ושוב ברצח נשים אי-אפשר שלא לראות שעדיין יש פה א-סימטריה בסיסית. לא בכדי אנחנו קוראים לזה רצח נשים: זה לא קורה או כמעט לא קורה בצד ההפוך. כשמנסים לחשוב מה גורם לאדם – רק השבוע היו לנו שני מקרים מזעזעים בנתניה, של עליזה שפק ואנגווץ וואסה, שנרצחו על ידי הבעלים שלהן. ואתה חושב, מה קרה שהוביל את הבעל של אנגווץ, שהיה צעיר ממנה ב-12 שנה, ואין ספק שהייתה שם לפחות בשלב מסוים אהבה גדולה; נישואים שניים, לה היו שני ילדים, והיה להם ילד משותף, הוא שוטר – מה גרם לו לרצוח את אשתו, כשרק שבועיים לפני זה הוא כתב לה בדף הפייסבוק איך היא כל עולמו והעולם בלעדיה יחדל להתקיים, וזאת לנגד עיניו של בנה בן השבע? לדמיין את הילד הקטן הזה נמצא בחדר כשדבר כל כך מזעזע קורה בבית שלו – הנפש פשוט מתקשה להכיל את זה. אי-אפשר לדבר על התופעה הזאת כאילו היא תופעת טבע. היא קשורה גם לנורמות חברתיות, היא קשורה גם לכסף, לעוד מקלטים לנשים מוכות – עליזה ניסתה להתגרש מבעלה, כך הסיפור, עברה לגור עם הבת שלה בדירת חדר. היא הבינה שמשהו לא בסדר. אם היו יותר חלופות, יותר אופציות, יותר מקלטים איכותיים לנשים שמנסות להימלט ממערכת יחסים פוגענית שמאיימת על חייהן וחיי ילדיהן, יותר כסף לחינוך, יותר כסף לשיקום והיכולת – הרבה פעמים זה מגיע יחד עם אלימות כלכלית – כל אלה דברים שהממשלה יכולה לעשות כדי לנסות לצמצם את התופעה האיומה והנוראית הזאת. אי-אפשר להתייחס לכל אחת מהן כאל עוד מספר, עוד איזו נקודה בסטטיסטיקה שקשה לנו לחשוב עליה, כי בסוף כל אחת מהן היא עולם ומלואו, היא והילדים שלה והמשפחה שסובבת אותם. אם אנחנו לא נעלה הילוך במלחמה ברצח נשים – אנחנו במידה רבה באיזשהו מובן נותנים לזה יד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ג'בארין, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חיליק בר. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעות האחרונות של הכנס הקודם חוקק חוק הלאום, שבאחד מסעיפיו פוגע במעמדה של השפה הערבית. אני רוצה להגיד לכם שאת השבועות הראשונים מאז פתיחת שנת הלימודים בבתי הספר ניצלתי כדי לבקר בבתי ספר, בעיקר בתיכונים, וכדי לעודד את הצעירים הערבים, את התלמידים, להגיב על חקיקת חוק הלאום ולקדם את מעמדה של שפת האם שלהם, שפת האם של האוכלוסייה הערבית, על ידי שימוש כל הזמן בשפה הזו, על ידי קריאה של ספרות בערבית, של היסטוריה, של תרבות ערבית. על שנת הלימודים הנוכחית הכרזנו כשנת השפה והתרבות והזהות הערבית. אני גם פונה מעל הבימה הזאת לצעירים, הערבים במיוחד, לדור הצעיר: זו חובתנו לחזק את מעמדה של השפה הזו בקרב הדור הצעיר ביישובים הערביים, במרחב הציבורי, וזה בעצם – אולי להחזיר את המעמד הראוי ואת הכבוד הראוי לשפת האם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: כמו שהדגשתי בשיחות שלי עם התלמידים הערבים בבתי הספר, התפקיד שלנו אל מול חוק הלאום היהודי הוא לתפוס חזק, לשמור חזק על השפה הזאת ולפתח את מעמדה של שפה זו בכל תחום מתחומי חיינו – בבתי הספר, בשלטים הציבוריים, בדיבורנו ובאמצעות קריאת ההיסטוריה וחיזוק הזהות הערבית הפלסטינית בכל הפעילויות אשר אנו מקיימים בבתי הספר שלנו ובמרחב הציבורי, במתנ"סים שלנו. מחובתנו גם ליזום יוזמות שיחזירו לשפה הזאת את חשיבותה ומעמדה ותפקידה הראשי בשמירה על זהותנו ועל המיתוס שלנו.) שוכרן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שוכרן. בבקשה, חבר הכנסת חיליק בר, כבודו, ואחריו – חבר הכנסת איל בן ראובן. בבקשה, אדוני. << דובר >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול אותך: 1,500 ימים, 1,500 ימים, מה אתה הספקת לעשות ב-1,500 ימים? מה אתם הספקתם לעשות ב-1,500 ימים, אזרחי ישראל? התחלתם תיכון, סיימתם את התיכון, הוצאתם בגרויות, השתחררתם, התגייסתם, אתם עכשיו באמצע הטיול הגדול שלכם של אחרי צבא, הכרת מישהי, התחתנת, הילד שלכם מתחיל גן, התחלתם תואר וסיימתם תואר ראשון ב-1,500 ימים. אפשר להספיק הרבה ב-1,500 ימים. ו-1,500 ימים, חיים שלמים, למעשה, חלפו מאז נעלם ישראלי צעיר, חולה, לוקה בנפשו, אבל שחיים שלמים לפניו. ואם עוד לא הבנתם, אני מדבר על אברה מנגיסטו, שנמצא בעזה ומוחזק בשבי החמאס מחר כבר 1,500 ימים, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה. שובר לב. ולציון מניין הימים הנורא הזה מחר יתכנסו, בשעה 16:00, על גשר המיתרים בכניסה לירושלים המשפחה, החברים, האימא אגרנש – ואני תמיד אומר: האישה עם העיניים הכי עצובות בעולם שראיתי בחיים שלי. אין לה שום מושג אם אברה חי – הוא כנראה חי, אנחנו כבר כמעט כנראה יודעים להגיד את זה – אם הוא מת. אבל את יודעת, יעל, היא לא יודעת אם הוא בריא, היא לא יודעת אם קר לו בלילה. כמה פעמים את קמה בלילה לבדוק שהילד מכוסה. אני, שיש לי עכשיו ילדה בת שנה. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אצלי זה כבר הנכדים. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אצלך זה הנכדים. כמה כאב, כמה חוסר רגישות. אתה יודע מה, אפילו לא להחזיר אותו מחר; לא הכול יכולה הממשלה הזאת, בוודאי לא הממשלה הזאת. אבל לתת מידע להורים, למשפחה, לאילן האח, שמתזז, ולחברי המטה, שלא מקבלים שום מידע אמיתי ולא רואים שום מאמץ אמיתי, אפילו כזה שנכשל, להחזיר אותו. ואני כבר שאלתי הרבה הרבה פעמים את השאלה מה היה קורה אילו שמו לא היה אברה מנגיסטו. אני, אדוני היושב-ראש, רוצה לשאת איתך ועם כל הבית הזה, שנכנס היום למושב החורף שלו, תפילה שבתום המושב הזה – יהיו בחירות, לא יהיו בחירות, את אברה מנגיסטו זה פחות מעניין – אנחנו נזכה סוף-סוף להפסיק את מניין הימים המשוגע הזה; בוודאי למשפחה, וגם לנו כעם וכחברה, ושנראה אותו, בעזרת השם, איתנו בבית במהרה, אמן. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שמענו היום את ראש הממשלה בנאום שחצני, יהיר, של אני ואני, והכול כל כך נפלא. אז אדוני ראש הממשלה, אתה קצת מנותק מהציבור. אני רוצה לדבר על מה שלא כל כך נפלא במדינה שלנו היום. אז אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, שבמדינת ישראל נרצחות נשים ובמדינת ישראל נופלים אל מותם פועלי בניין. רויטל חברתי ועוד נוספים דיברו על רצח נשים, ואני רוצה לדבר על הרג פועלי הבניין. כבוד היושב-ראש, שני הרוגים היום – זה היה כשכתבתי לפני שלוש שעות את מה שאני רוצה לומר; עכשיו זה כבר שלושה, נהרג עוד אחד בשעתיים האחרונות בהרצליה, ואתמול נהרג אחד, פועל. 35 הרוגים השנה. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כל העוסקים בנושא הזה, כולל אלה שעושים למניעת התאונות האלה – ואם אתם רוצים, גם אני, שעוסק הרבה בעניין הזה – זכאים ביושר, במבחן התוצאה, לציון נכשל. והמשמעות, מבחינתי, של נכשל: שצריך לעשות יותר, שצריך לעשות אחרת. אי-אפשר, כבוד היושב-ראש, להמשיך ולקבל את השיטפון הנורא הזה של תאונות, הרוגים, פצועים, משפחות שכולות, כל יום. צריך להגדיר מצב חירום ולפעול ב-mode של חירום. ומבחינתי, מה זה mode חירום, כבוד השר? אתה יודע מה זה mode חירום. משמעו עבודה של יום ולילה, של מעקף ביורוקרטיות בהחלטות של מנהלים, כי כל דבר בנושא הזה לוקח חודשים; דברים שאנחנו יודעים שצריכים לעשות, אבל יש ביורוקרטיה. אז בשביל זה יש מנהלים, במצב של חירום, כשנהרגים אנשים כל יום. תארו לכם, חס וחלילה, כבוד היושב-ראש, חס וחלילה עשר פעמים, שהיו לנו 35 הרוגים חיילים או אזרחים באירועי ביטחון. הרי היינו יוצאים למלחמה על זה. אז אני אומר: בואו נצא למלחמה בתופעה האיומה הזאת, ובמלחמה עושים דברים אחרת. זה מה שצריך לעשות מחר. אני מבקש מכבוד השר, תעביר גם לשר חיים כץ, שעושה – דרך אגב, הוא עושה בתחום הזה, והרבה, אבל זה לא מספיק. גם אני עושה וזה לא מספיק, כי עובדה, התוצאות הן איומות ונוראות. אז צריך לעשות אחרת. אני מגדיר: נפילות מגובה, 70% מהנפגעים הם כאלה שנופלים מלמעלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וגם התוצאות הן איומות. במצב הזה אנחנו יודעים מה צריך לעשות, רק הביורוקרטיה הורגת אותנו. זה כבר מלפני חצי שנה, לא מצליחים להזיז שלוש מילים בתקנות של הפיגומים. אז אני פונה – אנחנו חייבים לצאת למלחמה על העניין הזה על מנת לעצור את התופעה האיומה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, אדוני. אחרון הדוברים לפני השר קרא שישיב – חבר הכנסת אורן אסף חזן. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברתי השרה, שר התקשורת, שר המדע, יושב-ראש הקואליציה, בקיצור כנסת נכבדה כמעט במלואה, תראו, רבותיי, אני לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו בהקשר של ראש הממשלה. ראינו היום את המתוסכלים – זה כבר לא חמוצים ולא ממורמרים, הם פשוט מתוסכלים – את התגובה שלהם שלא רלוונטית. אני דווקא רוצה להתעסק בצביעות, ידידי השר. לפני כמה ימים העזתי, באמת, בעוונותיי הרבים, לתקוף את נושא ההתבוללות, העזתי לתקוף את נושא ההתבוללות. עכשיו, יושבים פה חבורה של חברי כנסת שעולים אחד אחרי השני ומדברים עלינו, שאנחנו, כבוד שר התקשורת, עושים שימוש לרעה בכלים שלנו, פוגעים בדמוקרטיה. אבל תבין מה קרה, שר התקשורת, כאשר אני העזתי בחוצפתי לתקוף את נושא ההתבוללות, נושא שאם לא נילחם בו בכל הכוח אין זכות קיום לעם היהודי. מדהים לחשוב, וזו שיחה בפני עצמה, שכאשר היינו בגולה אלפיים שנה לחמנו על שמנו, אנשים מתו על קידוש השם, וסיפור אישי של המשפחה שלי יסופר פה בהמשך, אבל פתאום, כשיש לנו מדינה והכול קל, בכזאת קלות מוותרים. אבל לא על זה אני רוצה לדבר, אני רוצה לדבר על הצביעות. ומהי אותה צביעות? כשאני העזתי להעלות את נושא ההתבוללות אז סיפרתי על חתונה של מגישת טלוויזיה ערבייה עם שחקן יהודי. אתה יודע מה קרה, כבוד שר התקשורת? ועל זה צריכה לקום חקירה אמיתית, כולל פנייה להגבלים העסקיים ולכל הגורמים הרלוונטיים. כלי תקשורת שקיבלו מאיתנו את הכוח לשירות ציבורי ולשידור ציבורי, שקיבלו מאיתנו את הבמה לשדר את האמת, החליטו להחרים אותי. פתאום אין קול ואין עונה, פתאום בטלוויזיה מותר לקלל, מותר להכפיש. תראה כמה צביעות. הם יכולים להשתמש בבמה שלהם לומר מה שהם רוצים ואילו אנחנו, שמבצעים את רצון הבוחר – רוב הציבור בישראל איתנו, עיסאווי פריג', לא איתכם, רוב הציבור בישראל איתנו – אנחנו הופכים להיות הרס הדמוקרטיה. אבל כשהם נותנים במה לקללות והכפשות – עיתון הארץ היום בבוקר, עיתון לאנשים שחושבים את עצמם, שם קריקטורה, מצייר אותי בתור כלב. ואללה, כולכם, אתם יודעים איפה יכולים לשבת לי. תציירו, תזלזלו. לפני חודש, חודשיים, שלושה ציירו אותנו בתור חזירים, לפני כן אמרו על יו"ר הקואליציה הנוכחי וקודמו שהם כלבי רוטוויילר. אבל אין קול ואין עונה באופוזיציה המיותמת והמשועממת, חסרת הרייטינג, הקולות, התמיכה והכותרות. רבותיי, אתם צבועים, כל כך צבועים שכאשר פותחים את המילה "צביעות" במילון, יש תמונה – ולא סלפי, כמו המיוחד שלי – תמונה של הבושה באופוזיציה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים במשפט אחד אחרון. בהתבוללות אנחנו עוד ניגע, אני לא מתנצל ועוד נגיע לשם, אבל בצביעות – ואת הצביעות שלכם לא נעזוב. אנחנו נמשיך לשמור על הדמוקרטיה. וכמו שדאגתי לומר, ובזה אני מסיים, לאורך כל הדרך, בשעה שאתם קיללתם, הכפשתם, העלבתם: אתם תמשיכו לזלזל, לפגוע, להעליב ואנחנו נמשיך להנהיג את המדינה. ותודה לך, ראש הממשלה, שציטטת מדבריי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. אני רק חושב שהאופוזיציה הגיבה בקול מאוד ברור לציוץ המביש שלך בנושא לוסי אהריש. הגיבה מאוד ברור. אני חושב שרובנו אמרנו שאנחנו מתביישים לשבת באותו בית של מי שצייץ את הציוץ המיותר והמביש הזה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא דיברתי עליכם. אתם מגיבים רק על מה שנוח. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני חושב שרובנו אמרנו שאנחנו מתביישים לשבת באותו בית של מי שצייץ את הציוץ המיותר והמביש הזה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל היושב-ראש, אתם גם מתביישים להיות יהודים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אתה מתבייש להיות יהודי. יהדות זה לא לצייץ את מה שצייצת. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> כי אם אתה היית מביא הביתה ערבייה או נוצרייה או טיבטית או גויה – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מאיפה אתה יודע? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אחרת ההורים שלך היו מתביישים בך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אתה לא יהודי יותר ממני, אורן חזן, ולא ציוני יותר ממני. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני לא אמרתי שאני יותר יהודי ממך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני חושב שהתגובות מהאופוזיציה לגבי הציוץ הבאמת-מגעיל שלך היו מאוד מאוד ברורות. אני רק אומר את זה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני לא אמרתי שאתה יותר יהודי ממני, אבל אם לך היה חשוב העם היהודי כמוני – לשון מאזניים: love story או קיום העם היהודי, רק העם היהודי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> העם היהודי חשוב לי לא פחות ממך, אורן חזן, ועדיין כחבר כנסת לא הייתי מצייץ את ציוץ התועבה המגעיל שצייצת, אדוני. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אז תעזור לי להילחם בהתבוללות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> זאת לא הדרך להילחם בהתבוללות. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> תעזור לי, תעזור לי. אל תהיה כמו יאיר לפיד. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> היחיד שגיבה אותך הוא בנצי גופשטיין. אני לא ראיתי אנשים מהמפלגה שלך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> חיליק, חיליק, אלה שאומרים הכי הרבה – – – כל המלחמות שלהם בגיורים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אפילו יאיר לפיד, אפילו יאיר לפיד אמר שהוא נגד התבוללות. נכון, הוא אוהב ללכת עם, להרגיש בלי, נדבר על זה אחר כך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני גם לא מת שתהיה התבוללות, ממש לא, אבל יש הבדל בין זה לבין להגיב איך שהגבת על הסיפור של לוסי אהריש ובעלה. ואני אומר לך שזה בייש את הבית הזה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, היושב-ראש. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש רגע, שנייה. אני אדבר על זה אחר כך. השיח הוא לא לוסי וצחי, השיח הוא התקשורת, שהפכה את סיפור האהבה בין יהודי לערבייה ללגיטימי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אבל זה לא מה שצייצת. צייצת על לוסי וצחי, לא על התקשורת. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא. אם התקשורת לא הייתה עושה מזה חגיגה, לא הייתי נדרש לזה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אורן, מהיכרותי הקצרה איתך רצית שתהיה מזה חגיגה, הייתה מזה חגיגה. אני מקווה שהרווחת את הנקודות שלך. אני אומר לך שכעמית לבית הזה הציוץ שלך בייש אותי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> חיליק, ברגע שאני הצלחתי להביא לסדר-היום את נושא ההתבוללות – – – אני מזמין אותך לקרוא את המאמר של אורי אורבך מ-2007, ותראה שהוא יותר חמור ויותר נוקב. לא שמעתי את כולם פה – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עיסאווי, סליחה, אתה מנהל את הישיבה יותר מאוחר. אדוני השר, בבקשה, ישיב. עיסאווי, תקפו את האופוזיציה שהיא לא הגיבה על הציוץ שלו. אני אמרתי שהגבנו, והתגובה שלנו כנראה לא נשאה חן בעיניו של חבר הכנסת חזן. בסדר. אבל את האמת היה צריך להגיד. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא, אתה לא מקשיב. היושב-ראש, אתה לא מקשיב. אין לי בעיה עם מה שאמרתם. יש לי בעיה עם הצביעות, כשמצד אחד – – – << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אתה נותן לו עכשיו – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מותר לאנשים לצעוק, זה בסדר גמור, עמר. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מתים לשמוע את שר התקשורת. מעולם לא היינו כל כך – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אדוני, בבקשה. אדוני השר, בבקשה. מעולם לא רצו כל כך שתתחיל לדבר. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> זה כי האמת כואבת להם. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב כאן כמה תשובות חשובות בעקבות מה שחברי הטוב – מה גם ילין, גם שטרן, אמרו. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקש ממך – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני גם אתייחס לזה. כאשר מדברים וכאילו יש חוסר אמון ביני לבין ראש הממשלה, לפחות לגבי חלק, אני רוצה – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> לא, מי אמר את זה? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> מישהו אמר. אני רק יכול לומר לכם, כאשר אני נשאל על דבר כזה אני אומר שמי שבעצם מתחיל בזה שהוא אחראי לשלוח תוך ארבע-חמש שנים לוויין לחלל, זה לא מישהו שלא מאמינים בו. כאשר חתימה שלי וחתימת ראש הממשלה בנושא סייבר, בנושא תקשורת, לכל הארגונים הכי חשובים הביטחוניים בישראל – זה לא דבר שמעורר סימני שאלה בעניין הזה. גם בנושאים שקשורים בגבולות כאן, וילין, אתה בטח תעיד על כך, לא חסכתי לרגע כדי לפתור בעיה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> לא, רק מילים טובות על הטיפול שלך. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אז כל מה שקשור למדינות האזור, לרשות הפלסטינית, שנפגשים במפגשים כאלה ואחרים – ניסיתי לעזור ולעשות, בגיבוי ראש הממשלה. הרבה דברים, כולל חבילות, מגיעים לישראל – 70 מיליון חבילות בשנה, ביניהן חבילות לכל מיני גורמים מאוד חשובים, ואני מופקד גם על החבילות הללו. אני נפגש – חבר הכנסת שטרן, לאיפה הלך? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כאן. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אתה אמרת שהנסיעה שלי הייתה הסיבה למהלך הזה היום. כשאתה תדע תשובה סופית למה זה קורה היום אתה תראה כמה זה ציני לדבר במובנים הללו. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מהמשטרה? מאיפה אני אדע את התשובה? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני יכול לומר לך שלא רק נסיעה אחת ולא שתיים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> למה הסמכויות לא עברו במאי 2014? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> בכל נסיעה אני מבוקש. אתה יודע למה? כי אני מהזן האמין והנאמן ושומר הסוד. זו הסיבה המרכזית לכל הדברים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אה, בגלל שאתה שומר סוד? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, אתה שנה וחצי בתפקיד, למה הוא לא מעביר לך את זה? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> תכף תשמע. כשתשמע, מיקי, אתה תבקש סליחה למה זה עכשיו, חכה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> כולנו מקשיבים. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני אראה לכם איזה שנאה ורפש אתם זורקים עליו, כשאתם עוד לא יודעים למה זה קרה עכשיו. רפורמה, כן. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> וגם תענה לנו – – – ערוץ 10. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אם ראש הממשלה מאפשר לי לעשות רפורמה במסמכים הכי חשובים בעניין ציוד – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה רציני, אדוני השר? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> סליחה? לא, אני חייב להסביר כאן את כל הסוגיה הזאת, כי בכל זאת מדובר – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו נצביע נגד. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> תצביע נגד. אני רק יכול לומר לך: גם במסמכים, בציוד שלא היה אפשרי להביא אותו לישראל, אני פתחתי את כל השוק, בגיבוי ראש הממשלה – רפורמת המסמכים. היום אנשים יכולים להכניס כמעט בלי ביקורת ציוד קשר, רחפנים, לפטופים, טלפונים, כל מה שרוצים, דבר שלא היה מעולם. זו רפורמה שאני הובלתי. דבר נוסף – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> מה הקשר? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> מה הקשר? אני אגיע לקשר. אני אגיע לקשר, לשנאה הזאת שאתם ואחרים זורקים עלינו. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – השר קרא, אתם שונאים אותנו, אנחנו לא שונאים – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני אסביר, ואת בסוף תביני למה אני אומר את זה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מקשיבה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אנחנו הבאנו את המונדיאל בחינם ואנחנו הולכים להביא את היורו בחינם ואנחנו עושים את זה גם בערבית וגם בעברית, מה שלא היה – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – לסמכויות – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> זה בגיבוי ראש הממשלה, לידיעתך. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מבינה רק מרוקאית. יש גם במרוקאית? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ראש הממשלה גיבה אותי – אחרי הרבה מאוד שנים לצאת לרפורמה בדואר ישראל. אנחנו הולכים בקרוב לעשות רפורמה, שבעצם ציפו לה כל כך הרבה שנים, כדי לייעל את מערכת הדואר. 40% אנחנו הולכים למכור, ובהם 20% לציבור ו-20% לבעל עניין, שותף אסטרטגי. זה בגיבוי ראש הממשלה. בנק הדואר הולך להיות חברת בת, אנחנו ננגיש אותו לפריפריה, שיהפוך להיות בנק חברתי, פעם ראשונה לשכבות החלשות. גם במינויים שעשיתי במשרד התקשורת, לא היה מינוי אחד שלא קיבלתי עליו בעצם תמיכה מקיר לקיר. מינויים, כולם מקצועיים, מהמנכ"ל עד אחרון המינויים, אתמול עם קרמרמן – הינה, אפילו חבר'ה שלי אומרים, מינוי מקצועי פר אקסלנס. לא היה דבר כזה ששר יסתכל עניינית וימנה רק אנשים מקצועיים לטובת העניין הזה. גם בעניין האירוויזיון, כל האנשים מסביב חיכו למעידה, חיכו לזה שזה לא יצא לפועל. ואני שמח שבגיבוי ראש הממשלה אנחנו לאט-לאט מתכווננים ומתקדמים לכיוון אירוויזיון שייערך בתל אביב ויהיה אירוויזיון הכי טוב שהיה בהיסטוריה של העולם. אני רוצה לומר – דברים הומניטריים אני עושה בגיבוי ראש הממשלה. אתם אפילו לא יודעים עליהם. אנחנו מביאים מכל העולם הערבי היום ילדים לניתוחים בישראל – אף אחד לא מרגיש בזה ואנחנו לא עושים פוליטיקה מזה. לכו – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> השר קרא, יש גבול לחוצפה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> כן? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יודע מה, אני שמחה שאתם עושים את זה. עם כל הכבוד, יש פרויקטים במדינת ישראל, למשל בבית חולים וולפסון, הצל ליבו של ילד. עשרות שנים עושים שם ניתוחים של ילדים. תעשו לי טובה. זאת ישראל הטובה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ישראל הטובה. עם כל הכבוד לך, ישראל הטובה, את תשמעי מה אנחנו עושים ולא רק דבר שלילי ורפש. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – לא, יש גבול – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> עם כל הכבוד. כי אנחנו נמצאים – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ואני עשיתי את זה. אני הבאתי את זה, אני גרמתי לזה לפחות. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת נחמיאס, תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אתם רק זורקים רפש ושנאה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אתה חוצפן. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> זה חוצפה מצידך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת נחמיאס, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> בתקופה שלך היה להביא פצועים לבתי חולים? את הבאת אותם? את הבאת אותם? אני הבאתי אותם. אני שברתי את הראש איך להביא אותם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> סליחה, חברת הכנסת נחמיאס, להירגע בבקשה. להירגע, בבקשה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, מיקי. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני הבאתי אותם, כן. יש פרוטוקולים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מיקי, תנו לשר לסיים, בבקשה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה קשור – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> חוצפה. חוצפה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת נחמיאס, אני קורא קריאה ראשונה. בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> חוצפה. רק מה – אתם רוצים להפוך שחור ללבן ולבן לשחור? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, להפך – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> איילת, אני לא רוצה להוציא אותך, נו. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – תעשה את מה שאתה צריך. תענה לנו על השאלה למה העברת הסמכויות – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני אענה מה שאני חושב לפי התקנון. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חברת הכנסת נחמיאס. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> עם כל הכבוד. עם כל הכבוד לך, אתם לא תעשו דברים שליליים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, מיקי לוי. תודה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אתם רק רוצים לזרוק רפש. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> מדינת ישראל – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת נחמיאס, אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה. באמת, די. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> עם כל הכבוד – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – די, מספיק, נמאס. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, דברים שנעשים מתחת לרדאר – אתם גם לועגים לזה. אתם רואים אותי בתמונה עם א-סיסי – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> – – ואתם אומרים שזה שקר. רואים אותי יושב ליד א-סיסי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מי אומר – – – תסביר לנו – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אתם אומרים: לעג, שקר, כי אתם לא מוכנים להשלים עם זה שהימין מסוגל לעשות שלום ואתם פאסה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> הלוואי. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אתם לא יודעים לעשות שלום. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – לך תעשה שלום, באמת – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> את תלמדי להקשיב, לא לעשות רעש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> איילת נחמיאס, את בקריאה שנייה, אני מבקש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ממתי התמונה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מיקי לוי, אתה בקריאה ראשונה. אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה. די. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אנשים רוצים לעשות כל דבר שחור משחור בצד הזה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. לא. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אפילו רואים בעיניים – צוחקים עלינו – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם אלה שמדברים עלינו בצורה כזאת, אתם לועגים לנו – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> – – כי קשה להם לקבל את האמת. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – לא אנחנו עליכם. אתם – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> קשה לכם לקבל את האמת, שיש עשייה ומתקדמים בעשייה. בעוד עשרה ימים תראי אותי איפה אני אנחת גלוי, כדי שיותר תתרגזי. בטח. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – יש לכם רוב. נו, איוב, בוא נצביע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה קפה בחוץ, אני יכול לארגן לך. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> כל כך טוב, שקשה לכם להשלים עם זה. אז לעצם העניין, עם כל הכבוד – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לאפשר לשר לסיים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אז שיסיים. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> עם כל הכבוד, הסוגיה הזאת שלפניכם היום – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אז תאפשרו לו. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> – – היא החוק במדינת ישראל. החוק במדינת ישראל מחייב שסמכויות בזק, יהיה בהן שר התקשורת וראש הממשלה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> איוב. איוב, יש לכם רוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני נמצא יחד עם ראש הממשלה מהיום הראשון, גם בדברים הכי דיסקרטיים. פשוט מאוד. פשוט מאוד, ראש הממשלה על פי החוק היה צריך להיות יחד איתי. זה החוק מאז ומתמיד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מיקי לוי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. מיקי, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ראש הממשלה, כאשר היועץ המשפטי לממשלה אמר לו שיש ניגוד עניינים – זז הצידה, העביר את זה לגורם אחר, ביטחוני בכיר. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> איוב, עליזה אומרת זהו. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> העביר את זה מזמן. רק מה, היועץ המשפטי לממשלה אמר שצריך נבחר ציבור, ואז ראש הממשלה אמר שכל הסמכויות יהיו לשר התקשורת, ועל זה אנחנו מצביעים היום. אז תפסיקו לזרוק רפש, תפסיקו עם שנאת אחים חינם. כל כך טוב כאן, והממשלה מצליחה ומביאה בשורה טובה. תפסיקו עם השטויות האלה שאתם כל היום – רפש, רפש, רפש. לא יעזור לכם. אנשים אינטליגנטיים רואים אותנו. אני מבקש לאשר את זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. מיקי, הוא ירד. באמת. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> השנאה שלכם לאנשים, לימין, זה עובר כל גבול. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> זה היום הראשון של רוברט טיבייב, עשית לו טראומה כבר, מסכן. יושב לידך עם כל הצעקות. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – החמוצים – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברים, נא לשבת, מי שרוצה להצביע. בבקשה. אני עובר להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> כבוד השר. כבוד השר. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> שנאה עיוורת, בגלל שאני דרוזי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> כבוד השר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חס וחלילה – – – << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. תודה. אני עובר להצבעה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> לא מתביישים, אלעזר ומיקי. לא מתביישים – – – כמוני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מיקי לוי, די, די, די. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בסדר, אבל אתם גם גוררים אותו, אז די. אני עובר להצבעה על הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לשר התקשורת את הסמכויות הנתונות לראש הממשלה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 6 בעד הודעת הממשלה – 49 נגד – 35 נמנעים – אין הודעת הממשלה על העברת סמכויות מראש הממשלה לשר התקשורת נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 49 בעד, 35 נגד, ללא נמנעים. אני קובע כי הודעת הממשלה אושרה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו עוברים עכשיו – תביאו כוס מים לשר, באמת, נו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – פאשיסטים? התבלבלת. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> אימא של הפאשיסטים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה זה? הלו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני עובר – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – אתה לא יודע מה יוצא מהפה שלך. בושה, שר של בושה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עיסאווי, תודה. השר יצא. תודה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עיסאווי, כשאתם קוראים לנו פאשיסטים זה בסדר? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת חזן. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לכם הכול מותר, אה? אדוני היושב-ראש – – – על הצביעות הזאת. << הצח >> הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1241; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' ל"ב, ישיבה 355, עמ' 30181; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברים, אני עובר להצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5) – חברת הכנסת פדידה, מה קורה? יום ראשון – התשע"ט–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. היא הונחה על שולחן הכנסת וקיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החינוך יעקב מרגי. בבקשה, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר'ה, הסעיף הקודם הסתיים, אני מבקש להירגע ולאפשר לחבר הכנסת מרגי להציג את חוק הקולנוע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, הוא – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מיקי, עשית לרוברט טיבייב טראומה מהיום הראשון שלו בכנסת, באמת. תראה, מסכן, האוזן שלו אדומה. באמת. בחרת ואחד מקום, טיבייב, ליד מיקי לוי. תנחומיי. בבקשה, אדוני. חבר'ה, לאפשר ליו"ר ועדת החינוך להציג את החוק, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המורה שלי לא היה מתחיל ללמד עד שלא היה שקט בכיתה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברים, אני מבקש לשמור על השקט. מי שרוצה יכול לצאת החוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יהודה גליק, היו שקטים כשדיברת דברי טעם, נכון? אז יאללה. בבקשה. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ט–2018. הצעה זו היא הצעת חוק ממשלתית, ומוצעים בה כמה תיקונים לחוק הקולנוע, התשנ"ט–1999. מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק, שעניינו תפקידי מועצת הקולנוע, ולהסמיך במסגרתו את המועצה לברר באופן עצמאי קבילות שהוגשו בידי מי שרואה את עצמו נפגע מדרכי העבודה וההתנהלות של קרנות הקולנוע או מאי-עמידתן של הקרנות בהוראות מבחני התמיכה, ובלבד שהמועצה תעסוק בקבילות הנוגעות לנושאים דיוניים בלבד. כמו כן, מוצע לתקן כמה סעיפים הנוגעים למועצת הקולנוע ולהתאימם לתבניות החקיקה המקובלות כיום. במסגרת זו מוצע לתקן, בין השאר, את הסעיפים הנוגעים לתקופת הכהונה של חבר המועצה, הפסקת כהונה וסדרי עבודת המועצה. תקציב הקולנוע מעוגן בסעיף 11 לחוק. מוצע למחוק את סעיף קטן (ב) שבו, שלפיו מקורותיו של תקציב הקולנוע יהיו התמלוגים שמשולמים למדינה לפי הוראות חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו וחוק התקשורת (בזק ושידורים). הסדר זה אינו משקף את המצב הנוהג בפועל זה שנים, שלפיו תקציב הקולנוע ממומן מאוצר המדינה לפי הסכם חמש שנתי עם משרד האוצר. מוצע לתקן גם את סעיף 12 לחוק ולהוסיף בו הסדר לעניין מאגר לקטורים שתנהל מועצת הקולנוע. הלקטורים – בעברית צחה: קוראים מעריכים – מועסקים בידי קרנות הקולנוע, ותפקידם לבחון ולהעריך תסריטים המוגשים לקרנות הקולנוע במסגרת בקשות לסיוע כספי שמגישים יוצרים לקרנות. לפי המוצע, הקרנות יעסיקו לקטורים בהתאם להוראות מבחני התמיכה שנקבעו לפי החוק, ובלבד שכלל הלקטורים יהיו מקרב מאגר שתנהל מועצת הקולנוע. יודגש כי המאגר לא יוגבל בהיקפו וכי הזכאות להיכלל במאגר תהיה בידי כל מי שעומד בתנאים הקבועים בחוק: השכלה או ניסיון מקצועי בתחום הקולנוע או בתחומים שהם בעלי זיקה לכך. אדם המבקש להירשם במאגר הלקטורים יוכל, לפי בחירתו, להצהיר בטופס הבקשה כי הוא משתייך לפריפריה, כהגדרתה בסעיף המוצע. עוד מוצע להבהיר בחוק את סמכותו של השר לקבוע במבחני התמיכה הוראות נוספות לעניין הפריפריה והלקטורים. עוד מוצע להוסיף לחוק את סעיף 13א ולאפשר בו מסלול סיוע נוסף לסרטי קולנוע שלא באמצעות מנגנון התמיכה של קרנות הקולנוע. לפי הסעיף המוצע, השר יקבע בתקנות כי סכום מתוך תקציב הקולנוע, בשיעור שלא יפחת מ-15% ושלא יעלה על 20%, יוקצה לטובת מי שמסייע להפקת סרטים ישראליים לצורך השאת רווחים, וכן לטובת סרטים ישראליים, בהתאם למידת ההצלחה המסחרית שלהם בבתי הקולנוע, ובלבד שהופקו בלא סיוע של קרנות הקולנוע. השר יהיה רשאי גם לקבוע הוראות לעניין סכום שלא נוצל במלואו לפי סעיף זה. במקביל להליך החקיקה, ועל מנת להגיע להסכמות בענייו הצעת החוק – חבריי עפר שלח, יוסי יונה, מירב בן ארי – הוסכם כי ייווסף לתקציב השנתי של הקולנוע סכום של כ-20 מיליון שקלים חדשים לשנה, ועל כך אני מבקש להודות לשר האוצר חבר הכנסת משה כחלון, לשרת התרבות חברת הכנסת מירי רגב וכן לראש מטה שר האוצר נדב שיינברגר, שהוביל וגישר בין משרד התרבות, ועדת החינוך וחברי הכנסת המסתייגים – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת מרגי, שר האוצר אינו חבר כנסת. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט): << דובר_המשך >> מקבל את התיקון, לפרוטוקול. – – ובכך הגענו להבנות והוספה בתקציב. אני שמח שבכך הצלחנו להביא את הצעת החוק היום למליאה תוך הסכמות, ולבטל את רוב ההסתייגויות שהוגשו לחוק. במהלך זה נחסכו שעות רבות של עבודת מטה של המחלקה המשפטית, מזכירות הכנסת, הדפוס, וכן נחסכו שעות רבות של דיוני סרק – מה שנקרא בפינו פיליבסטר. אני מבקש מהכנסת לדחות את כל ההסתייגויות שהוגשו ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בנוסח שאישרה הוועדה, בתוספת הסתייגויות שהגישה שרת התרבות והספורט. לסיום, אבקש להודות שנית לשר האוצר משה כחלון, לשרת התרבות חברת הכנסת מירי רגב, וכן למנכ"ל משרד התרבות מר יוסי שרעבי, לראש מטה שר האוצר, כפי שאמרנו, נדב שיינברגר, ליועצת הנמרצת של שרת התרבות, הגב' חן קדם, לחברת הכנסת מירב בן ארי, שסייעה בידי להביא את ההבנות, לחברי הכנסת מסיעות הבית על שיתוף הפעולה, ואחרונים חביבים, לפני התודות לצוות – לארגונים האזרחיים השונים אשר ליוו את תהליך החקיקה. ובסוף – להודות לעו"ד מירב ישראלי, היועצת המשפטית של ועדת החינוך, לעו"ד תמי סלע, למתמחה דניאל כהן, למתמחה אורן בן חמו, לצוות ועדת החינוך התרבות והספורט, וכן לצוות לשכתי, ובראשו גב' פנינה שלי איפרגן. תודה רבה. כפי שאמרתי, אני מבקש להצביע בעד החוק ולדחות את כל ההסתייגויות, פרט להסתייגויות של השרה מירי רגב. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני, חבר הכנסת יעקב מרגי. אני עובר עכשיו לרשימת המסתייגים. ראשון המסתייגים – חבר הכנסת יוסי יונה, יש לך עד עשר דקות. אחריו – חבר הכנסת עפר שלח, חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למרות השינויים שנערכו בחוק, וזאת לאחר מאבק ממושך שלנו ושל חברות וחברי הקואליציה, החוק הזה הוא עדיין חוק רע – הוא חוק רע בשל תוכנו והוא חוק רע בשל הנסיבות שבהן הוא בא לעולם. כפי שאתם זוכרים, הדיונים בחוק הזה בעצם פחות או יותר סיימו את הכנס האחרון – לא אומרים מושב, נכון, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הכנס האחרון. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אבל הכנס האחרון היה גם סוף המושב. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הכנס האחרון, שהיה סוף המושב האחרון, הם סיימו אותו בצרימה. אנחנו סיימנו, או הדיון בחוק הזה סיים בצרימה את הכנס ההוא, משום שאז הצלחנו לסכל, ולו באופן זמני, את החוק הזה על ידי כך שקיימנו דיונים קדחתניים, נוקבים, יסודיים, בוועדת החינוך של הכנסת. הצלחנו גם עתה, הצלחנו גם עתה להביא לכמה שינויים משמעותיים בחוק הזה. ואחד מהם, אם לא העיקרי, אולי העיקרי, זו התוספת שניתנת ליוצרים. הם אלה שעמדו למול עינינו. ואנחנו יודעים, חברות וחברי הכנסת עד כמה יוקרתה, עד כמה עד כמה איכותה של תעשיית הקולנוע בישראל היא גבוהה, עד כמה היא גבוהה. עליה נאמר – אם היא עובדת כל כך טוב, אין מה לתקן. If it works, אין צורך לתקן, ובכל זאת, השרה ביקשה לתקן. אז אם כן, הצלחנו וחייבים בוודאי לומר, להודות גם לשר האוצר על כך שהוא אכן הסכים להעלות ב-25% את התקציב, תקציב חוק הקולנוע, כך שהיוצרים לא ייפגעו. אז אם כן, תודות. זה יפה ונחמד מצידו. הצלחנו גם, בניגוד לרצונה של השרה או לפחות על פי הנוסח הראשון של החוק כפי שהוא הובא בפנינו – השליטה של משרד התרבות במאגר הלקטורים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה לא הצלחנו בכלום, גברתי? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, גברתי. אז חבל שאני לא מביא, חבל שאני לא מביא את נוסח החוק כדי להראות לך ששם כתוב שמאגר הלקטורים הוא תחת שליטה ופיקוח ישיר של משרד התרבות. כן, הסעיף הזה ירד. עדיין, עדיין אנחנו מוצאים בעיה בכך שקיימת זיקה, לטעמי גבוהה מדי, חזקה מדי, בין משרד התרבות לבין מאגר הלקטורים. אז אם כן, גם שם הצלחנו, הצלחנו לרופף את האחיזה של משרד התרבות במאגר הלקטורים והצלחנו גם להגדיל את מספר הלקטורים במאגר. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – אתם יושבים באופוזיציה, אתם מברברים – – – כלום. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הצלחנו, גברתי. כדי להזכיר לך, כדי להזכיר לך – אני מבקש מהיושב-ראש לזכור ששרת התרבות מירי רגב מפריעה לי בנאומי, ולכן, אם אידרש לכך, תצטרך להוסיף לי קצת זמן, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> זו הייתה הערה קצרה. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אם כן, גברתי, כדי להזכירך – אתם סיימתם את הכנס של המושב הקודם בבושת פנים כי לא הצלחתם לקדם את החוק הזה בגלל העבודה הפרלמנטרית הטובה, הנוקבת, היסודית שלנו בוועדת התרבות. בבושת פנים סיימתם את הכנס הזה. אז אם כן, כפי שאני אומר, הצלחנו להביא כמה שינויים, אבל לא עלה בידנו – וכאן גברתי, את צודקת – לא עלה בידנו להעביר את החוק הזה מן העולם. וכפי שאמרתי, החוק הזה הוא בלתי ראוי בעליל. ולך, גברתי שרת התרבות, אני רוצה לומר: קיים פער אדיר ותהום עמוקה בין האופן שאת מבינה את תפקידך לבין תפקידה או תפקידו של שר או שרת תרבות במדינה נאורה, דמוקרטית. קיים פער אדיר בין האופן שבו את מבינה את תפקידך – שר, שרת חינוך צריכים לאפשר; שר, שרת חינוך צריכים להיות אלה שמגינים מפני אחרים שרוצים להצר את צעדיה של התרבות, להצר את חופש היצירה. והינה, את באה כמעט מדי חודש בחודשו עם עוד יוזמת חקיקה שהיא, היא היא – כוונתה להצר את חופש הביטוי של היצירה. מסימניה של חברה דמוקרטית, גברתי השרה, שאנחנו יכולים להכיל בתוכנו גם דברים שאנחנו לא אוהבים. זה מאפיין יסודי, גברתי, בחברה דמוקרטית; לסבול, להכיל את מה שאנחנו לא אוהבים. והתפיסה שלך, גברתי, היא: כל מה שאנחנו לא אוהבים אנחנו נוציא. כל דבר שאיתו אנחנו לא מסכימים – אנחנו נוציא. ולכן, למרות דבריו של ראש הממשלה, שעמד כאן לפני שעות ספורות ושיבח ופיאר את הדמוקרטיה הישראלית, הרי אתם עושים בדיוק הפוך. אתם מבקשים להצר את הדמוקרטיה הישראלית, אתם פוגעים בחופש הביטוי. אתם רוצים לפגוע בבית המשפט העליון, למרות כל הדיבור הזה שהינה, אנחנו גאים בהפרדת הרשויות במדינת ישראל. לא, גברתי, אתם רוצים לטשטש את הגבולות בין הרשויות בישראל. אתם רוצים להצר את מקומו של בית המשפט ככזה שיש בידו את הסמכות לביקורת שיפוטית, זה מה שאתם רוצים לעשות. ואנחנו כחומה בצורה נגד הניסיונות הללו, שפוגעים באופייה ובדמותה של הדמוקרטיה הישראלית. כן, כן, קיים חשש. אכן, אנחנו עדיין דמוקרטיה. כן, קיים פחד. אכן, אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל אם אנחנו נמשיך איתכם או אם אנחנו נאפשר לכם ללכת באותו הכיוון שאתם פוסעים בו, הרי שהעלטה תיפול על הדמוקרטיה הישראלית, גברתי שרת התרבות, כפי שהדבר גם בא לידי ביטוי בחוק שעוד עומד ליפול עלינו, חברי אלי אלאלוף – חוק הנאמנות. אנחנו הולכים לעשות מבחנים ליוצרים ולסופרים ולקולנוענים וללקטורים, ולמי עוד? מה אמור אדם לעשות על פי חוק הנאמנות, לעמוד דום חצי שעה? לשיר את התקווה? וכולנו אכן שרים את התקווה בנסיבות מתאימות. הרי אין פה מחלוקת בינינו, אין מחלוקת בינינו באשר לאופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ההבדל העקרוני בינינו – שאנחנו חרדים לאופי הדמוקרטי של המדינה שלנו, והחרדה הזאת היא גם זו שמאפשרת לנו והיא גם זו שמורה לנו לשמור על חופש הביטוי. גם כאשר עולות הצגות וגם כאשר מוקרנים סרטים, וגם כאשר נכתבים דברים שאינם עולים בקנה אחד עם הרגישויות שלנו, עם ההעדפות הערכיות שלנו – גם כאשר אלה הם פני הדברים, אנחנו מכילים אותם כי אנחנו חזקים. והחוסן של הדמוקרטיה הוא ביכולת שלה להכיל גם את הדברים שאנחנו לא אוהבים. ויחד עם זאת, תראו איזה יופי, ראש הממשלה עמד כאן ודיבר על חוסנה וחוזקה של מדינת ישראל; אכן, אכן דברים נכוחים, אכן דברים אמיתיים. אבל כיצד ניתן להסביר שמצד אחד מדינת ישראל היא כל כך חזקה וכל כך חסונה, והממשלה כל כך פרנואידית וכל כך פחדנית מכל ציוץ ומכל אמירה? מה הפחד הזה שנופל עליכם? הרי אנחנו באמת מדינה חסונה, אנחנו באמת מדינה דמוקרטית. אז למה להצר? למה לסכור את פיהם של אנשים? למה לפגוע בחופש היצירה? למה? אדרבה, בואו ונמשיך להיות או בואו נקווה להיות – אנחנו, אולי, כבר לא כל כך אור לגויים. אבל הינה, זה אידיאל שנמצא בפנינו, להיות אור לגויים. ואתם, באופן שיטתי, באופן עקבי, מחבלים ביכולת שלנו להיות אכן אור לגויים. זה דבר איום ונורא. כמה מילים, ברשותך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, אבל ממש משפט סיכום. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, הערה מותר. ממש סיכום. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עמד כאן ראש הממשלה ושוב שיבח ופיאר את מדינת ישראל. אני אוהב את הנאומים שלו. מי שישמע אותם יחשוב שאנחנו במדינה אידיאלית. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> שני נאומים שונים – – – אתה אוהב את הנאומים שלי? << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אין פערים בין עשירים לעניים, אין פערי שכר – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, לא. הוא אחרי הזמן שלו. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – מהגבוהים בעולם המערבי, אין מספר הילדים הגדול ביותר מתחת לקו העוני. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אין בעיית דיור. אין. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יוסי, משפט סיכום. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש תמונה אידילית ואידיאלית של ישראל. וואו. אם כן, זה היה אחד מנאומי השקר הגדולים ביותר שניתנו כאן מעל בימת הכנסת. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. תודה לך. חבר הכנסת עפר שלח. אני מבקש מאנשים לעמוד בזמנים. אני ממש מבקש. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> הלילה עוד צעיר. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יהודה, אתה יכול להישאר פה גם אחרי סגירת המליאה. אני אאשר לך חריג, בסדר? כמה שתרצה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אני מבטיח אפילו לקצר יחסית לזמן שיינתן לי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, אדוני. זה תמיד מבורך. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> שרת התרבות לא טורחת כמובן להיות גם בדיון הזה. היא קמה ויצאה באמצע דבריו של חברי יוסי יונה – כי מה זה מעניין אותה? כל החוק הזה לא מעניין אותה. אני רוצה להזכיר שאנחנו לא מדברים על חוק הקולנוע, אנחנו מדברים על תיקון לחוק הקולנוע. חוק הקולנוע המקורי עבר בשנות ה-90, והפך מה שהיה ענף מקרטע – אני יכול לספר לך, חברי אלי אלאלוף: לפני 20 שנה בערך הייתי לקטור באחת מקרנות הקולנוע – אז הייתה קרן אחת, בעצם, והיום היא אחת מקרנות הקולנוע. לא היו לנו סרטים לאשר, לא היו לנו תסריטים לאשר. חיפשנו בנרות לאיזה תסריטים אפשר לתת כסף כדי שהענף הזה ימשיך להתקיים. והיום, תודות לחוק הקולנוע, תודות לדברים שנקבעו בו בשנות ה-90, תודות לכסף שנקבע בו שהמדינה חייבת להקציב לקולנוע, יש לנו תעשייה משגשגת. ולא רק שיש לנו תעשייה משגשגת, יש לנו תעשייה שעומדת בכל הדברים שלכאורה בגללם שרת התרבות ביקשה לעשות את התיקון הזה. אני רוצה להקריא לכם מתוך הנתונים שהציגו לנו בוועדה, אחת מקרנות הקולנוע הציגה את הפריסה. שרת התרבות אומרת: היא רוצה פריפריה, היא רוצה גיוון, היא רוצה שיעסקו במגוון של נושאים – בבקשה: משנת 2011 עד 2017, על ידי קרן הקולנוע הזאת, אושרו סרטים, ו-28% מהסרטים האלה נעשו על ידי נשים, 40% מהסרטים האלה עסקו בנושאים שנוגעים או בעדות ישראל או בנושאים דתיים או בנושאים להט"ביים, 43% מהם מתרחשים בפריפריה וצולמו בפריפריה, 47% מהם היו של במאים בסרט ראשון. אז כשיוסי יונה אומר, או אנחנו אומרים: באו פה לתקן משהו שהוא לא שבור – לא; באו לשבור משהו שהוא מתוקן מאוד, שמייצר יצירה ישראלית נהדרת, שגם ישראלים נהנים ממנה – פעם לא היינו הולכים לסרטים ישראליים, היום אנחנו הולכים – וכמובן גם זוכה בפרסים בחו"ל ומייצגת את ישראל בחו"ל. אבל את שרת התרבות, בדיוק כמו הדברים שאנחנו אומרים פה, בדיוק כמו חוק שהיא העבירה – איזה זלזול זה בכנסת. אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שחלק מההצלחה שלנו למנוע את העברת החוק הזה בסוף המושב הקודם נבע מזה שאפילו יושב-ראש הכנסת, נקעה נפשו מההתנהגות של שרת התרבות. יו"ר ועדת החינוך, שבאמת ניהל את הדיונים האלה בתבונה ובידידות, ועזר לנו לשנות מאוד את החוק ולהשיג את הסכום הנאה שהשגנו לקולנוע – ותודה גם לשר האוצר, שהסכים בסופו של דבר לתת את הסכום הזה – נקעה נפשם מהדרך שבה שרת התרבות ניהלה את הדיונים סביב החוק הזה. חבר הכנסת מרגי אמר במפורש: אם זה היה תלוי בי, החוק הזה היה עף דרך החלון. אבל את מירי רגב הדבר היחיד שעניין – אתם יודעים מה? זה הכישלון, הפרדוקס שהיא מייצרת לנו כחברי כנסת וכאנשים שאכפת להם. כל מה שהיא רוצה זה לריב. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עפר, קיבלתם כסף כדי לא לדבר עליה, לא יפה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת "כדי לא לדבר עליה"? סיכמנו שלא יהיה פיליבסטר, ולא יהיה פיליבסטר. זה הדבר היחיד שסיכמנו. היא, הרי, לא רוצה לתקן או לא לתקן את הקולנוע, היא רוצה לריב. היא רוצה שנעמוד פה והיא תוכל אחר כך להראות איך היא הכניסה לקפוצי התחת האלה – זה ביטוי שלה, לא שלי – ואיך היא יצרה מצב שבו שוב הוכחנו לגבי משהו בתרבות הישראלית, כמו שהיא אמרה על התאגיד, שאם אנחנו לא שולטים בזה מה זה שווה לנו. ולחוק הזה היא הכניסה סעיף אחד ספציפי, שנתפר למידותיו של אדם אחד ספציפי, שנדרשה בו חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, ספציפית – ואני מקבל לחלוטין שהיועץ המשפטי לממשלה אומר משהו בדברים האלה, אבל קשה להגיד שהשתכנעתי מהנימוקים שהיו בה – שנועדה להעביר כסף לאדם שתרם כסף לשרה רגב, לאדם שנמצא עם השרה רגב בנסיבות חברתיות. הדבר הזה הוא כבר הרבה מעבר לפגיעה בקולנוע עצמו. אז מול כל הדברים האלה ניצבנו בוועדה, ניהלנו על זה מאבק, חבריי באופוזיציה ואני, הסתייענו, באמת אני אומר, ביו"ר הנבון של ועדת החינוך, ובסופו של דבר הצלחנו למנוע את השליטה הפוליטית במאגר הלקטורים. בסופו של דבר, יהיה מאגר לקטורים רחב, לפחות 200 איש. אם הוא לא יהיה 200 איש, יוכלו לבחור גם מחוץ, וזה אומר, שבניגוד למה שהשרה רצתה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> משפט סיכום, אדוני. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא לא תוכל לשלוט במאגר הזה. הוספנו 25% לתקציבי הקולנוע בארץ, ועדיין, כמו שאמר חברי יוסי יונה, לפנינו חוק רע ואנחנו נתנגד לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת מאיר כהן, גם לך יש עד חמש דקות. אחריו – חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת זנדברג. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, לא חשבתי לעלות, אבל אני רוצה לדבר על משהו שבזמן האחרון, בימים האחרונים, הפך להיות לנושא ציבורי, ובשבילי הוא נושא פרטי. אני רוצה לדבר על לוסי אהריש. אני רוצה לדבר על התלמידה הזאת בבית ספר זינמן בדימונה, שאותו ניהלתי, ואיך כל האנשים האפלים, הגזענים – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור? היא לא הנושא. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה זה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אתם חוטאים לתפקיד שלכם. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל הגזענים הרימו ראש כאילו שאנחנו נמצאים במדינה שבה מותר להגיד הכול, לא במדינת היהודים – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה זה "מותר להגיד הכול"? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול מותר להגיד. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מותר להילחם בהתבוללות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת חזן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שאומר על סיפור אהבה שמישהו פיתה את השני – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> איזה סיפור אהבה? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי שראה את הסרטים כנגד היהודים בתעמולה הנאצית, היהודי זיס פיתה את האריות – בושה וחרפה. אני לא תובע את עלבונה של לוסי – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> בושה שאתם מקבלים התבוללות, זו הבושה. שההורים שלך במרוקו היו יושבים שבעה אם הם היו – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אני תובע את עלבונם של האנשים שלוקחים את החיים הפרטיים שלהם ושמים אותם כאן והופכים אותם לפלטפורמה לגזענות. תתביישו לכם. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אתה בכלל מבין מה זה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת חזן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לוסי אהריש היא דוגמה ומופת לאישה – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> היא לא הסיפור. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת חזן, אני לא רוצה לקרוא לך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לילדה, נערה, אישה שצמחה במדינת ישראל. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> והלוואי עלינו שכולנו היינו חדורי ערכים וכולנו היינו נלחמים כנגד עוולות כמו שלוסי עושה – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור? מאיר, מה זה קשור? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז, לוסי אהריש, אלה החיים הפרטיים שלך. אנחנו מאחלים לך מזל טוב. המשיכי להיות מצטיינת וטובה, והמשיכי להיות מקור לגאווה, לפחות לנו בדימונה ולעוד הרבה מאוד אנשים שפגשו אותך בדרך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה זה קשור? למה אתה לא מסוגל לענות לי, מאיר? מה זה קשור? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> עדיף שתשתוק. עדיף שתשתוק. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> גם אצלך מתנגדים. גם אצלך מתנגדים. אם הבת שלך הייתה מתחתנת עם יהודי היו כורתים לה את הראש. כולכם צבועים. כל הכבוד, כל הכבוד. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת חנין, יש לך עד עשר דקות. אני מודה למאיר כהן שתרם לנו שלוש דקות מזמנו. תודה, אדוני. בבקשה, עד עשר דקות. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, כדי לדון בחוק הזה צריך קודם כול להסיר את מסך הערפל והשקרים שאפף אותו מהרגע הראשון. סיפרו לנו שהחוק הזה מדבר על שקיפות, סיפרו לנו שהחוק הזה מדבר על מגוון, סיפרו לנו שהחוק הזה מדבר על פריפריה – שלושה שקרים. עמיתיי חברי הכנסת, אין בעיה של שקיפות, אין בעיה של מגוון, אין בעיה של פריפריה בקולנוע הישראלי. אדוני היושב-ראש, אני מחזיק בידי רשימה של יועצים אומנותיים, לקטורים, שעבדו בתחום הקולנוע בשנים האחרונות. לפי תקנון הכנסת אני לא יכול להציג את הרשימה הזאת לציבור, אבל אני יכול לספר לכם, גבירותיי ורבותיי, שברשימה הזאת יש שלושה צבעים: יש צבעים של לקטורים שמסומנים בצבע אדום, והם שייכים לקבוצות מיעוט בחברה – קבוצות אתניות, קבוצות עדתיות, או שייכים לקהילות הלהט"ב; יש צבע ירוק ברשימה הזאת, של נשים; ויש צבע צהוב ברשימה הזאת, של מגורים בפריפריה. הרשימה של הלקטורים שעובדים בתחום הקולנוע היא רשימה אדומה, ירוקה וצהובה – מיעוטים אתניים, דתיים, לאומיים, להט"ב, נשים ואנשי פריפריה. זו המציאות. אז אין בעיה של פריפריה, ואין גם בעיה של מגוון. אנחנו רואים את הרשימה המדהימה של הסרטים שנעשו בקולנוע הישראלי, ואנחנו רואים מגוון עצום של סרטים ושל יוצרים. "געגוע" של שבי גביזון, "אבינו" של מני יעיש, "גט" של רונית ושלומי אלקבץ, "אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא, "וילה תומא" של סוהא עראף, "המשגיחים" של מני יעיש, "אנשים כתומים" של חנה אזולאי הספרי, "שקופים" של מושון סלמונה, "מיתה טובה" של טל גרניט ושרון מימון, "פרה אדומה" של ציביה ברקאי. הרשימה היא מאוד מאוד ארוכה, אני פשוט לא אקרא את כולה. "לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד, שהיא, אגב, עכשיו מועמדת לבחירות בעיריית תל אביב ברשימת "אנחנו העיר", וזו ההזדמנות לאחל לה הצלחה ולאחל לה שגם תהיה חברת מועצת העיר תל אביב-יפו, "מכתוב" של חנן סביון, "פיגומים" של מתן יאיר, "בתולים" של מאור זגורי. תראו, זו הרשימה. אני, הרי, יכול לקרוא לכם עוד עשרות שמות. יש פה בעיה של מגוון? יש פה בעיה של פריפריה? יש פה בעיה של מזרחים? עמיתיי חברי הכנסת, כל הסיפורים האלה על בעיות השקיפות, על בעיות המגוון, על בעיות הפריפריה, הם שקרים שנועדו להסוות את המטרה האמיתית. אז מהי המטרה האמיתית של חוק הקולנוע, אדוני היושב-ראש? אמרה את זה פעם שרת התרבות בהקשר אחר: מה זה שווה לנו אם אנחנו לא שולטים בו. זה נכון, היא אמרה את זה על רשות השידור, אבל לאחר שהיא נעשתה לשרת תרבות, היא חושבת באותה צורה גם על התרבות בארץ וגם על תחום הקולנוע בארץ. מה הקולנוע הישראלי שווה לנו אם אנחנו לא שולטים בו? עמיתיי חברי הכנסת, למרבית השמחה, מירי רגב לא שולטת בענף הקולנוע הישראלי, ולכן יש לנו ענף קולנוע מצוין בכל תחומי – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אם היא הייתה שולטת – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חס וחלילה, חס וחלילה. היו לנו רק סרטי אימה. חלקם משעשעים מאוד, אבל רובם נורא מפחידים. יש לנו היום ענף קולנוע, אדוני היושב-ראש, שהוא גאווה. גאווה. מייצרים סרטים שלא רק נהנים מקהל גדול של צופים נאמנים פה בארץ – מייצרים סרטים שמגיעים לפסטיבלי קולנוע בעולם וזוכים לפרסים. מייצרים יצירה דוקומנטרית וסרטים דוקומנטריים מעניינים, מרתקים, מלמדים, מעמיקים. מייצרים סרטים שגורמים לציבור להתרגש, לצחוק, לבכות, לחשוב, להתחבר לקבוצות מגוונות ורבות בחברה הישראלית. כמה יפה ענף הקולנוע בארץ הזאת, וכמה עצוב, אדוני היושב-ראש, שיש מי שאת ההישג היפה הזה, שנקרא הקולנוע בישראל, רוצה לרסק. זוהי מטרת חוק הקולנוע. מטרת חוק הקולנוע איננה לתקן את מה שלא שבור; מטרת חוק הקולנוע היא לרסק את מה שאיננו מקולקל, את מה שהוא יפה וראוי וטוב בחברה שלנו. אדוני היושב-ראש, צריך להגיד בצורה גלויה שההתקפה על הקולנוע לא עומדת לבד – היא חלק מהמתקפה הכללית על התרבות; היא חלק מהמתקפה על חופש הביטוי, על חירויות היסוד של אנשים בארץ הזאת. אני שמעתי, אדוני היושב-ראש, את נאומו המלא צמר גפן מתוק של ראש הממשלה כאן במליאה. הוא באמת חי בארץ אחרת. הוא לא קורא עיתונים, הוא לא שומע על מתקפות על אנשים שמדברים אחרת, שמנסים ליצור יצירה עצמאית, שמנסים לבקר או מבקרים. את כל הדברים האלה הוא לא מכיר, הוא לא יודע, הוא לא שמע. המנגנונים שהוצעו בחוק הקולנוע כדי להתנקש בקולנוע וכדי לפגוע בו היו רבים ומגוונים. זה נכון שבמאבק שהתנהל בוועדה וחלק מהעיזים הרעות האלה הצלחנו להוציא, וזה גם נכון שבישורת האחרונה במאבק, ובלחץ של נציגי האופוזיציה, הצלחנו לקבל הבטחה והתחייבות ממשרד האוצר להוסיף כסף לתקציבי הקולנוע בארץ. אני מברך על כל שקל שהתווסף לקולנוע הישראלי. כל שקל שהתווסף לענף הקולנוע הוא שקל נכון והוא שקל ראוי. אני בעד זה. אבל גם ההישג הזה, אדוני היושב-ראש, לא צריך לטשטש את העובדה שמדובר פה, בסופו של דבר, בחוק שהוא גם גרוע וגם מיותר, גם מזיק וגם פוגע. ונקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש, נוגעת לשאלת ניגוד העניינים שבו נמצאת השרה מירי רגב, שרת התרבות. אחד הסעיפים המוזרים בחוק הקולנוע הוא הסעיף שמאפשר להפקיע אחוז מסוים, 15% עד 20% מתקציב הקולנוע, לטובת הפקות פרטיות שלא צריכות סיוע כי הן מרוויחות כסף. איפה ניגוד העניינים? ניגוד העניינים נמצא בכך שהמפיק הבולט ביותר, הראשי, המרכזי, של סרטי קולנוע בישראל, הוא מיודד, חבר, תורם לשרת התרבות מירי רגב. אני כתבתי בעניין הזה ליועץ המשפטי לממשלה, וענה לי היועץ המשפטי לממשלה שביקש הסברים מהשרה רגב, וענתה לו השרה רגב כך. קודם כול היא אמרה לו: אני הכרתי את מר אדרי לאחר שנכנסתי לתפקידי. זה סעיף 1. סעיף 2, מסתבר שמר אדרי כבר תרם לי כסף עוד לפני שנכנסתי לתפקידי, בבחירות, כשעוד לא הכרתי אותו בכלל. אגב, לגבי סכום הכסף שהוא תרם לי, שרת התרבות לא זוכרת בדיוק, בין 2,000 ל-4,000; מה לעשות, הסכומים מתפרסמים, זה 5,000. אני חייב לומר לך, אדוני היושב-ראש, שאם זו צורת הבדיקה שעושה היועץ המשפטי לממשלה, אנחנו כולנו צריכים להיות מודאגים. אנחנו כולנו צריכים להיות מודאגים. המכתב הזה סותר את עצמו גם בהתחלה, גם באמצע וגם בסוף. ועצוב לי לראות מצב שבו שרה בישראל מכניסה את עצמה למצב כזה של ניגוד עניינים כזה. היא גם אומרת: לא שתיתי קפה עם מר אדרי. מסתבר שלא רק קפה, אפילו ארוחות שלמות היא אכלה איתו ביחד. אז למה להגיד: לא שתיתי קפה? יכולה להגיד: שתיתי קפה, אבל לא שתיתי תה. אומרת: לא שתיתי כלום. חבל לראות מצב שבו שרה בישראל מכניסה את עצמה לניגוד עניינים כזה, אבל במיוחד חבל ועצוב שמצב כזה מוביל חקיקה בכנסת ישראל. בשורה התחתונה, עמיתיי חברי הכנסת – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – חוק הקולנוע הוא חוק גרוע, צריך להצביע נגדו, ואנחנו נצביע נגדו כדי להגן על ענף הקולנוע בישראל מפני מבקשי רעתו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חנין. חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה. היא אחרונת המסתייגים. אחריה יש בקשת דיבור של אורן אסף חזן, ואז אנחנו נעבור להצבעה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> זכותו להירשם לבקשת דיבור. מה את רוצה שאני אעשה? תשכנעי אותו לא להירשם. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אנחנו הסכמנו לוותר על זכות הדיבור בגלל ההסכמה מול השרה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> קיבלתם 20 מיליון שקל כדי לשתוק. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> חברות וחברים – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עד עשר דקות. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – לשרה רגב יש בעיה. היא התמנתה למשרד התרבות, והקולנוע הישראלי נמצא בתחום אחריותה. רק מה, הקולנוע הישראלי מצליח. הוא מוכר כרטיסים, הוא ממלא אולמות, הוא זוכה בפסטיבלים, וכל זה בלי שום קשר לשרה רגב. מה יהיה עכשיו? מה תעשה? ולא זו אף זו, היצירה הישראלית הקולנועית היא חופשית – מה זה אומר חופשית? היא עושה סרטים על מה שבא לה, לא שואלת את השרה. אמרה השרה: מה נעשה, אני לא יכולה, אני חייבת כאן להרוס משהו; אם אני לא מחריבה תחום תרבות אחד כל כמה חודשים, לא קוראים לי השרה רגב, עם מה אני אלך לפריימריז? ואז היא החליטה להסתכל על הקולנוע. ואללה, הקולנוע, באמת – כמה עשרות סרטים בשנה, ממלא אולמות, כולם מרוצים; כל הגוונים של התרבות הישראלית, מחרדים דרך מזרחים, נשים, ערבים – כולם באים לידי ביטוי בקולנוע הישראלי מכסף ממשלתי, 80 מיליון שקלים, ששומרים עליהם כל שנה, משתרשרים משנה לשנה בתקציב המדינה. ולשרה יש עוד משהו, יש לה חבר. לחבר קוראים משה אדרי. משה אדרי – יש לו בתי קולנוע, ולפני כמה חודשים הייתה כאן, בכנסת, הצעת חוק שלי יחד עם עוד כמה חברי כנסת לבטל את עמלת האינטרנט. למה כשאנחנו נקנה כרטיסים בקולנועים של משה אדרי, אנחנו נשלם פחות 3.90, למה? כי לא צריך יותר עמלת אינטרנט, אנחנו לא בימים שהיה צריך לקרוא לאחראי לפקס שידפיס וישלם על הטלפון וכו' – לא, אינטרנט יש היום לכל אחד. שר הכלכלה, אלי כהן, הנושא בתחום משרדו, הסכים. הצעת החוק התקדמה, אושרה לקריאה ראשונה בוועדת הכלכלה אצל ידידי איתן כבל – איתן, זוכר? אישרנו לקריאה ראשונה. פתאום מי הופיעה? אצה רצה השרה מירי רגב. פתאום נזכרה שכרטיס קולנוע זה בממלכה שלה, ולה יש חבר, קוראים לו משה אדרי, הוא לא רוצה לוותר על 3.90 מכל כרטיס. למה שיוותר, זה סכום שהוא מסליק הצידה, הוא לא מתחלק בו עם המפיצים של הסרטים בחו"ל, הוא שומר את זה לעצמו. מה קרה? הצעת החוק נתקעה. כל אזרחי ישראל היום משלמים 3.90 על כל כרטיס בגלל החבר של מירי רגב. עכשיו, היום בבוקר החבר של מירי רגב מתראיין ברדיו. הוא תומך בחוק הנאמנות בתרבות. תיראו מופתעים, הוא תומך. הוא, בכלל, נאמנות – הוא עוד חלם על זה כשהיה לו את בית הקולנוע הקטן בדימונה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אל תזלזלי – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> והינה הגיעו צוהריים, ומשה אדרי – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – קיבל מתנה מהשרה רגב – 20 מיליון שקלים. שקודם ישקיע, הסרט יצליח, והוא יקבל החזר מהמדינה. רגע, סידור טוב, לא? מישהו פה לא רוצה לקבל מתנה מחברה? << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> הרי אמר ראש הממשלה שמותר לקבל מתנות מחברים, אז יש חברה בממשלה. ועכשיו היוצרים, הסרטים, מהצפון ומהדרום ומהחברה החרדית ומבני ברק ומכפר קרע ומאום אל-פחם, ומכל מקום אחר, יעמדו בתור, כי תקציב הקולנוע של 80 מיליון שקלים הוא עכשיו קצת פחות, כי עכשיו צריך לתת כסף למי שהרוויח, למי שהלך ומכר כרטיסים, עם ה-3.90 על הכרטיס לקולנוע באינטרנט – צריך עכשיו לקבל החזר מהמדינה. חברות וחברים, אם זה לא קומבינה, אני לא יודעת מה זה קומבינה. ועל החוק הזה אנחנו עכשיו הולכים להצביע. וכל זה, זה רק הפרומו לחוק הנאמנות בתרבות, כי באמת מה שווה התרבות הישראלית, אם אנחנו לא יכולים לשלוט בה? ועל כן, חברות וחברים, תחום תרבות אחרי תחום תרבות – שרת התרבות פשוט לא יכולה לסבול שיש תחום תרבות שהיא לא החריבה, שהיא לא הרסה. ואם צריך עוד סיבה למה צריך לפזר את הכנסת הזאת ולצאת לבחירות, ויפה שעה אחת קודם, זה חוק הקולנוע וחוק הנאמנות בתרבות. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, תמר. בקשת דיבור, חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. לך יש עד חמש דקות, ולאחר מכן אנחנו נעבור לתשובתו של יו"ר ועדת החינוך מרגי. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> דבר לעניין, לעניין. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> רק לעניין. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> תשתנה. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> שים לב, רק לעניין. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תיקח לי מהזמן, תן לי. היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתעסק בדברים שעליהם דיבר מאיר כהן. בואו נאמר את הדברים אחת ולתמיד: התבוללות היא סכנה קיומית לעם היהודי. יש אפילו שמגדילים לומר וקוראים להתבוללות השואה השקטה. עכשיו, אמרנו לדבר לעניין, עיסאווי פריג'. נתחיל מהסוף להתחלה: בכל הדתות מתנגדים להתבוללות. יש פה אחד בכנסת, לא חשוב שמות, אחמד טיבי, פעם שאלו אותו בריאיון: אם הבת שלך תביא יהודי הביתה, מה יקרה? אז הוא אמר: היא תחליט, אבל היא תחליט שלא. הוא כבר קבע שהיא תחליט שלא. היה פה עוד אחד, זוהיר בהלול, ששאלו אותו: מה אתה אומר על נישואי תערובת? אמר: לא, לא, לא, ערבוב בין גזעים, בין תרבויות, חלילה וחס. אבל גם היה עוד עניין, גיא מרוז, אחד מערוץ 10, הסתובב ביפו, היושב-ראש, וראיין אנשים, מה הם אומרים. אומר לו אדון ערבי, תושב יפו: אל תאמין לכל מה שהם אומרים לך פה, כל החברים שלי – אם הבנות שלהם יביאו יהודי הביתה, נשחט אותן. ועכשיו נחזור לענייננו. מאיר כהן היקר, לוסי אהריש היא לא אותה תלמיד מדימונה, היא אשת תקשורת, היא לא הסיפור. אתם יודעים מה הסיפור? הסיפור הוא שהתקשורת בישראל לקחה את ההתבוללות והפכה אותה לדבר לגיטימי. כשאני מבין שילדים וילדות יכולים לקום בבוקר, להסתכל בעיתון ולראות: מברוכ, וואו, סיפור אהבה מהאגדות, ולמוחרת להביא גם הם – לא עניין של ערבי או ערבייה; כל גוי שהוא, כל יהודי שהוא, נוצרי, נוצרייה, טיבטי, מה שאתם רוצים, תבחרו לבד, – לא יהודי, נקודה, וזה ייראה לגיטימי, אני חושש מזה. אחד הכתבים שלח לי הודעה: אורן, אבל תסתכל מה קורה עם האמריקניות בארצות הברית, תתקוף את זה. אתם יודעים מה עניתי לו? תסביר לי אתה מה ההבדל, מה ההבדל בין התבוללות שם להתבוללות פה? התבוללות היא אחת. לכל אלה שאומרים לי: היטלר, יודו-נאצי, פשיסט, גזענות, ועוד כל מיני פניני חוכמה שיש לכם בלקסיקון כי אתם לא מסוגלים להתמודד עם האמת – אתם יודעים מה ההבדל? אני לא רצחתי אף אחד, לא קראתי לרצוח אף אחד. היהדות פתוחה לכולם, פתוחה לכולם, עיסאווי. גם אתה יכול להתגייר – קצקץ קטן, קצת לימודים, ונקבל אותך לחיקנו. אבל כשאני שומע שהיום אותה כתבת, שכולכם מגינים עליה בחירוף נפש, כבר אומרת בלי להתבלבל: למה שאני אתגייר? שהוא יתאסלם – אז אני הלא-בסדר? אומרים לי, אדון מרגי, איך אתה העזת לקרוא לו המתאסלמלוי? סליחה, להגיד על מישהו "מתאסלם" זה משהו לא בסדר? כי אם זה לא בסדר, פה הגזענות, לא אצלי. אי-אפשר לדבר בשני קולות. יש אחריות על הכתפיים. עיסאווי, שמע סיפור. סבא שלי יוסף, עליו השלום, עלה מטריפולי, עבד 40 שנה בסולל בונה, כל חיי ראיתי אותו עובד קשה, מגיע עם ורידים קרועים. הייתי שואל אותו: סבא, איך זה שאתה ככה שמח? הוא היה אומר לי: אני שמח כי אני בונה את ארץ ישראל. אבל בין הסיפורים על ארץ ישראל, הוא סיפר לי עוד סיפור. היו לו אחים, שניים במספר, שבהפצצת בית הכנסת הגדול בטריפולי נהרגו – כן, כן, בתקופה ההיא, שבמשך שנים לא ייחסתם אותה אלינו, השואה הייתה מיוחסת רק לצד אחד בעם ישראל. אבל היה לו עוד אח, תקשיב טוב, מיקי לוי, שהלך עם גויה. אתם יודעים מה קרה? הם עשו קריעה וישבו עליו שבעה. הם מחקו אותו. הוא אפילו לא ציין את שמו מעולם. רבותיי, זה החינוך שאני קיבלתי. שרשרת הדורות היא חזקה יותר מכולנו. לוסי, שמוסי, מושי, שמעתי אותה אומרת היום: יש כל כך הרבה נושאים חשובים – נכים, להט"בים, קשישים, רצח נשים. נכון, ובכל זאת בחרת להתעסק בחתונה שלך. והביקורת שלי, עיסאווי, על מה היא הייתה, רחמנא ליצלן? על התקשורת, שבחרה להתעסק ברכילות צהובה ולהלל התבוללות במקום להתעסק בענייני דיומא. יש לא מעט זוגות מתבוללים בתקשורת, האם שמעת אותי בשנים האחרונות עולה ותוקף מישהו מהם? לא. אני תוקף את התופעה. ולכל אלה שאומרים לי: תנסה, אולי תרגיש אחרת – אני אגלה לכם סוד, גם את ההתנסות הזאת עברתי. גם במבחן הזה עמדתי. פעמיים. וכשניגשה אליי גויה, אחרי חברות, ואמרה לי: אבל אורן – תקשיב, חיליק – אבל אורן, הרבה עושים את זה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> רק משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אתם יודעים מה אמרתי לה? אמרתי לה: גם אם אני חוליה כל כך קטנה בשרשרת שאפילו בטלסקופ האבל אי-אפשר לראות אותה, אני לא אהיה היהודי שישבור את השרשרת. מי שרוצה מוזמן להתגייר, אנחנו מחבקים את כולם. ההבדל בין מאבק בהתבוללות לגזענות שעליה אתם מדברים הוא אחד, וזה משפט הסיכום שלי – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, נא לסיים. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אם אני הייתי עומד ואומר לכם לא לעבוד עם ערבים, לא לבלות עם ערבים, לא לקבל ערבים לבתי הספר – זו גזענות. אם אני לא הייתי רוצה לבוא לכבד אותך בכפר קאסם – זו גזענות; אם אני לא הייתי רוצה לקנות מערבים – זו גזענות. אבל להילחם בהתבוללות זו לא גזענות – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת חזן. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – זו קדושה, זה קידוש השם וזו שליחות שאני לא אניח אותה לרגע, ולא משנה כמה תתקפו אותי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מרגי, אתה רוצה לסכם? << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> השרה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אה, אוקיי, אמרו לי שאתה. בבקשה, גברתי השרה. תסכם השרה מירי רגב, ואנחנו עוברים להצבעה על ההסתייגות ועל החוק. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר >> תודה רבה. כבוד יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש ועדת הכנסת חברי יעקב מרגי, חברות – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> ועדת הכנסת זה אני. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> סליחה, ועדת החינוך. אתה, לצערי, בכל מקום אתה נמצא, מיקי. יושב-ראש ועדת החינוך חברי יעקב מרגי, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, ולילה טוב לצופים שצופים בנו בערוץ הכנסת. אני גאה ושמחה להוביל את התיקון לחוק הקולנוע לישורת האחרונה, ושמחה שהוא יחול כבר בשנת 2019. תיקון חוק הקולנוע מצטרף לתיקון הכללי שאני מובילה בתרבות, נגד כל הסערות שמסביב. יש מי שבוחר לזרוע היסטריה ויש מי שבוחר לעשות היסטוריה. אנחנו בחרנו לעשות היסטוריה. התיקון הזה של החוק הוא סגירת מעגל נוספת ברפורמת הצדק התרבותי שחנכתי לפני כארבע שנים, לצד פתיחת מעגלים נוספים למגוון קולות שהודרו בחברה הישראלית. עקרונות הצדק התרבותי, השקיפות, כללי המינהל התקין, הייצוג ההולם למגוון הקולות בחברה הישראלית מוטמעים בחוק הקולנוע. לא עוד מועדון סגור, לא עוד הורדת מסך מעל תופעת הג'מעות, הכיסאות המתחלפים; לא עוד אליטה שקובעת מהי תרבות ומה נכון שיהיה בחוק הקולנוע ומהי תעשיית הקולנוע הישראלית, אלא דווקא הציבור הישראלי כולו ייקח חלק בתעשיית הקולנוע הישראלית החשובה, והשגרירה שלנו, דרך אגב, גם בעולם. מעבר לכהונות הארוכות והבלתי-מסתיימות של נושאי המשרות הבכירות בקרנות, תופעת חוסר השקיפות וכל הרעות החלות שראינו בתעשיית הקולנוע – אתם לא מאמינים, מתקשרים תסריטאים ואומרים שהם שולחים לקרנות הקולנוע את התסריט ואף אחד לא קורא אותו. ואם קוראים אותו, גם לא חוזרים עם תשובה שלילית, כי הוא לא מהברנז'ה, הוא לא שייך לחבר'ה שמסתדרים אחד עם השני, ואולי הוא גם לא נראה אותו דבר כמוהם, כי זה לא אותו דנ"א. אבל הגיע הזמן שהדנ"א ישתנה, הגיע הזמן שחוק הקולנוע יאפשר קרנות קולנוע למגזר חרדי, למגזר ערבי, לנשים. לא רק בדיבורים, לא רק בסיסמאות. הראשונים שהיו צריכים לבוא ולחזק את חוק הקולנוע היו צריכים להיות אלה שיושבים מצד ימין. הם לא יושבים בצד הנכון, כי הם בשמאל של המפה הפוליטית. אבל אני אומרת: איך זה יכול להיות שמדברים תרבות, אבל לא מוכנים לממן את התרבות; שמדברים תרבות, אבל היא רק לתל אביב; שמדברים תרבות, אבל אין פריפריה; שמדברים תרבות, אבל הערבים טובים רק בדיבורים ולא בכסף ולא בתקציב; שמדברים תרבות ואין חרדים. איך זה יכול להיות? איפה הצדק? איפה הצדק? ישבה ועדה שנה וחצי על המדוכה הזאת של הקולנוע הישראלי. אמרו לי: לא נתנו זמן. כמה שטויות אפשר לדבר? שנה וחצי ישבה ועדה שבדקה את הקולנוע הישראלי, אפשרה לכל גורם בתעשיית הקולנוע לבוא ולהציג את עמדתו. לא האמנו, כשאלה היו התוצאות: לא האמנו שכך מתנהגים בקרנות הקולנוע, שאין שקיפות, שמנהל הקרן מחליט מה כן ומה לא, שהלקטורים נבחרים על ידי הקרנות. שמעתם דבר כזה? לקטור נבחר על ידי הקרן. אנחנו נותנים לחתול לשמור על השמנת. איפה היה דבר כזה? למה לא להרחיב את הלקטורים בקרנות הקולנוע? למה שהם לא יבואו ויהיו גם מהפריפריה, גם מיהודה ושומרון וגם נשים? זה לא היה. ובמקום לבוא ולברך על זה, אתם באים ותוקפים כל דבר. למה? כי אתם באמת לא רוצים לשנות. למה? כי לא אכפת לכם. כי אם היה אכפת לכם, הייתם באים ואומרים: אין כאן אופוזיציה–קואליציה, יש כאן חברה ישראלית, יש כאן קולנוע ישראלי של כולם, ואנחנו נתמוך בחוק הזה. עשיתם למרגי, יושב-ראש הוועדה, את המוות בדיונים. צעקתם, הוצאתם את כל היצרים שלכם, כל הכעסים שלכם, ולא באמת קידמתם את נושא התרבות ואת נושא הקולנוע בחברה הישראלית. ואני אומרת לכם שזה לא עזר לכם, והינה, אנחנו פה, היום, נאשר את חוק הקולנוע ונביא בשורה אמיתית לציבור הישראלי, נביא בשורה אמיתית לתעשיית הקולנוע. אז ראיתם שזה לא עוזר לכם – העברתם ליועץ המשפטי לממשלה שאלות על ניגוד עניינים ביני לבין משפחת אדרי. איזו טיפשות, הרי הערוץ המסחרי מכניס משקיעים נוספים, מכניס יזמים נוספים, הוא שובר את המונופול של משפחת אדרי. אז איך אפשר להגיד שאני תומכת במשפחת אדרי? נכון, צריך להעריך את משפחת אדרי, הם היחידים שהשקיעו בקולנוע הישראלי, אבל צריך לפתוח את הקולנוע הישראלי למשקיעים נוספים. אז כשאתה פותח את זה למשקיעים הנוספים, אומרים שיש ניגודי עניינים. מה זה מראה? כמה אתם חפיפניקים, כמה אתם לא באמת קוראים את החוק, כמה באמת התרבות והקולנוע לא מעניינים אתכם, כמה באמת אתם לא רוצים להכניס את הקולות החדשים שהודרו במשך שנים מהמועדון הסגור הזה שנקרא הקולנוע הישראלי. אבל זהו זה, זה הסתיים. אחרי עשרות דיונים, גם בוועדת הקולנוע וגם בוועדת החינוך, אנחנו מגיעים היום ומצביעים על חוק קולנוע שיעשה צדק תרבותי וצדק היסטורי עם עולם הקולנוע ועם תעשיית הקולנוע. הבשורות הגדולות: א. אנחנו נאפשר מסלול מסחרי שיכניס יותר משקיעים לעולם הקולנוע ויביא יותר כסף ותעסוקה לתעשיית הקולנוע. אנחנו, כמובן, נקים קרן נוספת – קרן שתתעסק עם הפריפריה, עם הנגב, עם הגליל ועם יהודה ושומרון. אנחנו נאפשר קולנוע יהודי, קולנוע ציוני, קולנוע למגזר הערבי ולמגזר החרדי, אלה דברים חדשים שלא היו. במקום לבוא ולברך על זה, אתם באים, וכמובן, כרגיל מבקרים, ומדברים. אבל מילא הייתם מדברים על דברים שאתם מבינים – סתם לדבר כדי לבקר. סתם לדבר כדי להגיד. סתם לדבר כדי ליצור כותרת. ויום אחרי, כל הכותרת שלכם לא שווה כלום, כי חוק הקולנוע הזה עושה צדק אמיתי עם אזרחי מדינת ישראל ועם החברה הישראלית. הבשורות הגדולות ברפורמה הזאת יבואו לידי ביטוי על המסכים שלנו. אני גם שמחה שבפעם הראשונה תקציב הקולנוע יעמוד על 100 מיליון שקלים. עכשיו באים כאן ואומרים – גם אתה, מרגי, חברי – שזה הישג של האופוזיציה; זה לא הישג של האופוזיציה, זה הישג שלך, של השר כחלון ושלנו. זה ההישג, לא של האופוזיציה. האופוזיציה לא רק שלא עזרה אלא הפריעה, ואת זה צריך להגיד לאזרחי ישראל. הסכם הקולנוע, ואמרתי את זה, מסתיים בסוף השנה הזאת, אחרי חמש שנים ובתקציב של 80 מיליון שקלים. אמרתי שאם אני לא אעביר את חוק הקולנוע אני לא אחתום על התקציב החדש, שהסכם הקולנוע יבוטל מבחינתי – מדוע? מפני שאני לא אתן יד להסכם קולנוע שהוא לא שוויוני, לתקציב שהוא לא שוויוני, לתקציב שלא מביא לידי ביטוי את האג'נדה של צדק תרבותי וצדק חברתי. אני שמחה שחוק הקולנוע עבר, שתקציב הקולנוע עלה ב-20 מיליון שקלים – כל שנה 100 מיליון שקלים זה הרבה כסף לקולנוע הישראלי. זה הרבה כסף לתעשיית הקולנוע, שעושה חיל לא רק בארץ אלא גם בעולם, ואני שמחה על כך. אני הראשונה שהקמתי את הביתן הישראלי בפסטיבל קאן, כדי לתת ביטוי לאותה תעשייה ישראלית, שהיא שגריר מצוין של מדינת ישראל – תעשייה ישראלית של אנשים מוכשרים, אנשים טובים, אנשים שמביאים את הסיפור המורכב, היפה, של החברה הישראלית; של ישן מול חדש, של ערבים ויהודים, של חרדים ומסורתיים, של פריפריה ומזרח, של מרכז, מזרח ומערב – ככה צריך שיהיה. ותתבייש לך, יוסי יונה. אתה הראשון שהיית צריך לעמוד כאן ולהודות על זה. תתבייש לך. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> גברתי השרה, עד היום לא היה קולנוע רב-תרבותי בישראל? גברתי השרה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה יודע, יוסי, אתה יודע טוב מאוד שעולם הקולנוע עד היום הוא עולם שנמצא תחת שליטה של אליטה שבנויה מאותו דנ"א. אתה יודע את זה, כי אתה מקבל את אותן תלונות שאנחנו קיבלנו. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> תעשיית הקולנוע תמיד הייתה האליטה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> ובמקום לבוא ולהגיד: בואו נפנה, בואו נפתח, בואו נשנה – מה אתה עושה? << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – זה לא הכסף הפרטי, סליחה – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה בא ומתעסק עם שטויות. אתה היית צריך לבוא ולהגיד: אני מוביל את זה באופוזיציה, כי אתה מבין את החשיבות של צדק תרבותי וצדק חברתי. אתה צריך להתבייש לך. אתה צריך לבוא – – – << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> אם לא היית רוצה לתת שיקול דעת – – – לא היה דבר כזה, השרה. לא היה דבר כזה שלשרה יש שיקול דעת שהיא נותנת כסף למפיקים פרטיים. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> איזה מפיקים פרטיים? אתה לא מבין בכלל את ההסדר. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> ועוד איך אני מבין. אנחנו ישבנו בוועדה, לא את. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה לא מבין את ההסדר הזה. אתה לא מבין כמה כסף זה יביא לתעשייה. הכול על פי קריטריונים, הכול אחרי פיקוח. אתה לא מבין, כשאתה רוצה להכניס משקיעים נוספים לעולם הקולנוע – איך תעודד משקיעים לעולם הקולנוע? << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו ישבנו וראינו את הקריטריונים. החוק הזה היה גרוע – אם היו מאפשרים – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, יוסי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה תעודד אותם רק אם תביא אותם ותתמרץ אותם. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בסדר, בסדר, אתה צודק, אבל – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> חברים, חוק הקולנוע הוא בשורה גדולה לעולם הקולנוע ולחברה הישראלית. והינה, הוא מתנה נוספת ליום הקולנוע שאנחנו מציינים השבוע. ביום רביעי ייהנו אזרחי מדינת ישראל מסרטים ישראליים, סרטים כחול-לבן, בסבסוד משרד התרבות והספורט – ב-10 שקלים. 10 שקלים, מגוון סרטים ישראליים, כדי להביא אותם ולהוציא אותם מהבית – מהמחשבים, מהטלוויזיה, ליהנות מקולנוע. אני לא יודעת מה איתך, יוסי, אבל אני זוכרת את עצמי בקריית גת, כילדה צעירה, הולכת לקולנוע היכל עשור ונהנית מסרטי הבורקס, וגם מהסרטים ההודיים שהייתי רואה עם אבא שלי. אתה יודע שהיית בורחת לעולמות של דמיון, של חוויות, שרק כשאתה נמצא בקולנוע אתה מבין את זה. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> איך זה קשור לעולם הקולנוע? איך זה קשור? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> ואתה צריך לייצר את האפשרות הזאת לילדים ולנערים בפריפריה, במגזר הערבי ובמגזר החרדי, ואת זה אתה ניסית למנוע. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה קשור? אנחנו מנענו דברים – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, יוסי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> חברות וחברים, אני רוצה לסיים בתודות גדולות לשותפים להצלחת החוק הזה. הראשון – לשר כחלון, על שיתוף הפעולה ועל התקציב שהבאנו יחד לטובת עולם הקולנוע – 100 מיליון שקל, תוספת של 20 מיליון שקלים בשנה. זה הרבה כסף לעולם הקולנוע. אני רוצה להודות לחברת הכנסת בן ארי, ולנדב, ראש המטה של השר. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם ולצוות הסיעה, לעליזה ודנית, על כל הסיוע במהלך החקיקה. אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת הכנסת מיקי זוהר. אני מבקשת להודות למנכ"ל משרדי יוסי שרעבי, ולראשת מינהל התרבות גב' גלית והבה-שאשו, שעמדה בראש הוועדה – לה ולחברות וחברי הוועדה. אני רוצה להודות לכל היועצים המשפטיים: למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, להדס, היועצת המשפטית של המשרד, לדינה עברי, היועצת המשפטית של החוק זה, וליועצת המשפטית של מועצת הקולנוע. בהזדמנות הזאת אני רוצה להודות ליושב-ראש מועצת הקולנוע היוצא פרופ' דוד אלכסנדר, על עשייתו בתחום הקולנוע, ולאחל הצלחה גדולה ליושב-ראש המועצה הנכנס אייל בורס. אני רוצה להודות לחברות וחברי מועצת הקולנוע. אני מבקשת להודות ליועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, לגיא ענבר מצוות משרד המנכ"ל, לראובן חביב, ליגאל ברנד. ותודה מיוחדת לחן קדם, היועצת הבכירה שלי, שעסקה במלאכה הזאת. אני מבקשת להודות בסוף ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות יעקב מרגי. מרגי, אני לא אקרא לך יעקב, אני אקרא לך מרגי, למרות שהשם שלך הוא יעקב, זה שם עם הרבה מאוד שורשים יהודיים. מרגי, אני יודעת שלא היה פשוט גם בדיונים של הוועדה, גם בהכנות שלנו וגם בפגישות שלנו עם היועצים המשפטיים. אבל אני רוצה להגיד לך שעשית היסטוריה – שוועדת החינוך הצליחה להעביר חוק חשוב, נכון וצודק. אני רוצה להודות לך ולצוות המקצועי שלך, ולצוות המשפטי שלך. אילולא הנחישות שלך להעביר את החוק, לא היינו נמצאים היום כאן, מחליטים ומצביעים על החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה לך, מרגי. תודה רבה לכל היוצרות והיוצרים שתמכו בחוק, ולאלה שלא תמכו בחוק – אני מאמינה שאתם תיהנו מהחוק, ואתם גם, בסופו של יום, תגידו שהחוק הזה סייע לכם בעשייה הקולנועית שלכם. תודה רבה לכולם. שיהיה לנו לילה טוב. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה לשרה רגב. אני מבקש מכולם לשבת. יש לנו הצבעות על הסתייגויות. לסעיף 1 בחוק אין הסתייגויות. נצביע על סעיף 1, כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 7 בעד סעיף 1 – 45 נגד – 31 נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 45 בעד, 31 נגד. אני קובע שסעיף 1 התקבל, כנוסח הוועדה. הסתייגויות אחרי סעיף 1 – דב חנין, אתם רוצים להצביע על ההסתייגויות. אם כן, אחרי סעיף 1 – הסתייגות 1, של חברי הכנסת איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, דב חנין, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וניבין אבו רחמון – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. אני עובר להצבעה על הסתייגות 1, אחרי סעיף 1. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 16 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 16 בעד, 46 נגד. אני קובע שהסתייגות 1, אחרי סעיף 1, לא עברה. מיקי, לא נרשמה הצבעתך? לא נלחץ לך? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אוקיי. זה לא משנה את התוצאה, אבל חבר הכנסת מיקי לוי היה בעד ההסתייגות. ההסתייגות לא נתקבלה, כמובן. אני עובר להצבעה על הסתייגות 2, אחרי סעיף 1, עדיין של קבוצת הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 30 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת אחרי סעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 30 בעד, 46 נגד. אני קובע שגם הסתייגות 2, אחרי סעיף 1, לא התקבלה. לסעיף 2 יש הסתייגות של קבוצת מרצ. אתם מבקשים להצביע עליה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אוקיי. זה של חברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ. אני עובר להצבעה על הסתייגות 3, לסעיף 2. הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 32 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 32 בעד, נגד – 46, ולכן הסתייגות 3, לסעיף 2, לא עברה. קבוצת הרשימה המשותפת מציעה את הסתייגות מס' 4, לסעיף 2. אני מבקש להצביע. מי בעד? מי נגד? לא להצביע? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 17 נגד – 46 נמנעים – 3 ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 17 בעד, 46 מתנגדים. אני קובע כי גם הסתייגות 4 לא עברה. לכן, אנחנו עוברים להצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה– 45 נגד – 32 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 45 בעד, 32 מתנגדים. אני קובע כי סעיף 2 לחוק עבר כנוסח הוועדה. לסעיף 3 יש הסתייגות של הרשימה המשותפת. נצביע על הסתייגות מס' 5, לסעיף 3. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 28 נגד – 46 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 28 בעד, 46 מתנגדים, לכן, הסתייגות 5, לסעיף 3, לא עברה. מאחר שלסעיפים 4 עד 6 אין הסתייגויות, אני עובר עכשיו להצבעה על סעיפים 3–6, כולל, כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד סעיפים 3–6, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 30 נמנעים – אין סעיפים 3–6, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 45 בעד, 30 מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 3–6, כולל, כנוסח הוועדה, עברו. לסעיף 7 יש הסתייגות של חברת הכנסת בוקר – מורידה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא, לא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ההסתייגות ירדה. לסעיף 8 אין הסתייגויות. אני עובר להצבעה על סעיפים 7 ו-8 לחוק, כנוסח הוועדה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד סעיפים 7–8 – 45 נגד – 32 נמנעים – אין סעיפים 7–8 נתקבלו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 45 בעד, 32 מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 7 ו-8 לחוק עברו, כנוסח הוועדה. לסעיף 9 יש הסתייגות, 7, של הרשימה המשותפת. אנחנו נצביע עליה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 31 נגד – 44 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 9 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 31 בעד, 44 מתנגדים. אני קובע כי הסתייגות 7 לא עברה. הסתייגות 8, של חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמר, עודד פורר ויוליה מלינובסקי – ירדה. הסתייגות 10, לסעיף 10 – גליק, גם מוריד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מוריד. חברת הכנסת נאוה בוקר מורידה את הסתייגות 11, וגם את הסתייגות 12. לכן, אנחנו נצביע על סעיפים 9 ו-10 לחוק, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 17 בעד סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה – 44 נגד – 31 נמנעים – אין סעיפים 9–10, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 44 בעד, 31 מתנגדים. אני קובע כי סעיפים 9 ו-10 עברו, כנוסח הוועדה. לסעיף 11 יש הסתייגות מס' 13, של קבוצת מרצ. נא להצביע על הסתייגות 13, לסעיף 11. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 33 נגד – 45 נמנעים – אין ההסתייגות של קבוצת סיעת מרצ לסעיף 11 לא נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם 14 ירד. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> גליק, אתה מוריד את 14, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם 14. כן. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 33 בעד, נגד – 45. ההסתייגות לא התקבלה. מאחר שחבר הכנסת יהודה גליק הוריד את ההסתייגות שלו, אנחנו מצביעים עכשיו על סעיפים 11 ו-12 לחוק, כנוסח הוועדה. נא להצביע. הצבעה מס' 19 בעד סעיפים 11–12, כהצעת הוועדה – 45 נגד – 31 נמנעים – אין סעיפים 11–12, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 45 בעד, 31 מתנגדים, ולכן סעיפים 11 ו-12 התקבלו כנוסח הוועדה. למעשה, החוק התקבל בקריאה שנייה, ולכן אני עובר עכשיו להצבעה בקריאה שלישית על חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018. נא להצביע בקריאה שלישית על החוק. הצבעה מס' 20 בעד החוק – 44 נגד – 32 נמנעים – אין חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018, נתקבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר רוויזיה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – מספיק – – – מוכנה. יהיה לכם הרבה – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 44 בעד, 32 מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הקולנוע (תיקון מס' 5), התשע"ח–2018, התקבלה בקריאה שנייה ושלישית, ותיכנס לספר החוקים של ישראל. << הצח >> הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1239); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר האנרגיה חבר הכנסת יובל שטייניץ. בבקשה, אדוני, אנא עלה להציג את החוק. תודה, אדוני השר. יש לך עד עשר דקות. << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רואה שהמליאה רוחשת, רוחשת חיים וחיוניות, וזה, כמובן, סימן טוב בפתיחת מושב החורף. כבר יש לנו ציפיות ומרגישים שיש מה להמתין לפתיחת מושב הקיץ בעוד כחצי שנה. אבל אני אמתין כמה שניות, עד שאלה שמתפנים – מתפנים, ואלה שנשארים – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לשמור על השקט. מי שרוצה לצאת החוצה מוזמן ומוזמנת. נא לשמור על השקט. תודה. סליחה, סיעת הליכוד שם, אני מבקש מכם לא לצעוק. תודה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני רוצה, קודם כול, כספיח לדיון הקודם, לברך את ידידתי שרת התרבות מירי רגב. בהצלחה עם החוק החדש. אני משוכנע שאת והממשלה תעשו בו שימוש מושכל כדי למנוע הסתה ודה-לגיטימציה, ולא כדי להגביל את חופש התרבות וחופש הבעת הדעה, ואני משוכנע שיהיה לטובה, אז בהצלחה וכל טוב. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אפשר שם שקט, בבקשה? עליזה, את מפריעה לשר שלך ולכולנו. תודה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> ועכשיו לחוק שלפנינו. אתם יודעים מה? בגלל השעה המאוחרת אני, כהרגלי, לא אקרא מהכתב – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> דבר בקצרה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא, לא אמרתי שאני אדבר בקצרה. אני לא רוצה ליצור תקדים מסוכן שיגרום לכם לפתח תקוות לעתיד, אבל – כן, את יודעת מה? << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> הם ישבו בבני ברק עד שהגיע – – – לא בירושלים. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אם אתם מבטיחים לא להשתמש בזה כתקדים, אני אדבר בקצרה. יש התחייבות של כולם כאן? אוקיי. החוק הזה עוסק ביבוא של מוצרי חשמל, מוצרים שעושים שימוש באנרגיה, למדינת ישראל. אנחנו מדברים על מוצרים כמו מקררים, מכונות כביסה, טלוויזיות, מדיחי כלים, שואבי אבק וכו', מוצרים שברובם אנחנו משתמשים בהם בבתים – מזגנים, כמובן – והם צורכים חשמל. עד היום, החוק קבע שיבואן – חבריי בהנהלת סיעת הליכוד – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עליזה, זו כבר פעם שלישית. אתם ממש מפריעים שם. סליחה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> דרור, תדאג שחבריי בסיעת הליכוד יאפשרו לי – אתם לא נותנים לי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הלו, הלו, אנחנו רוצים ללכת. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הבנתי, אז תהיו בשקט ותנו לי להשלים את דבריי. גם אני רוצה ללכת. כולנו רוצים ללכת. כדי ללכת, צריך להיות פה קצת שקט. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר'ה, מי שרוצה לדבר, שיצא או תצא החוצה, בבקשה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> ובכן – נו, אי-אפשר ככה, באמת. דב – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> טוב, אני מבקש ללוות לאחר כבוד את עליזה להפסקת קפה בחוץ. לא, באמת, זו הפעם האחרונה. השר מבקש, מפריע לו. כנראה קשה, נו, באמת. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הצעת החוק הזאת מתקנת מצב קיים, שבו כדי לגרום להתייעלות אנרגטית ולאפשר לאנשים לחסוך חשמל – לחסוך גם בחשבון החשמל – לטובתם ולטובת המדינה, יבואן של אותם מכשירים צריך, לפי החוק, להעביר את המכשירים לבדיקה כדי שהם יקבלו תו או ציון שמציין את היעילות האנרגטית שלהם. יש שבע דרגות, מ-A עד G, שמסמלות כמה חשמל המכשיר צורך או כמה יעיל הוא בצריכת החשמל. ואז אנחנו מצפים מהאזרחים – גם לטובתם, כדי להקטין את חשבון החשמל שלהם, וגם לטובת המדינה, כדי להקטין את הצורך שלנו לשרוף פחם, מזוט, או היום גז טבעי, שמזהם פחות אבל עדיין יש לו מחירים – אנחנו מצפים מהאזרחים לקנות את המכשירים היעילים אנרגטית. אבל הדבר הזה יצר ביורוקרטיה, כי כל יבואן של כל דגם – רצית להביא שואב אבק חדש, טלוויזיה חדשה, מזגן חדש, היית צריך להמתין שבועות וחודשים לבדיקה בישראל שתקבע את הציון האנרגטי של המכשיר. מה שאנחנו עושים עכשיו משתלב במגמה הכללית של הממשלה להפחית רגולציה, לייעל תהליכים ולכבד קביעות שנעשו במקומות אחרים, במעבדות אחרות או במכוני תקנים אחרים. מעכשיו אנחנו מציעים שהחוק יהיה כזה: כל יבואן של מכשיר כזה יוכל להשתמש בהגדרת היצרן, אם זה פיליפס, טושיבה, היטאצ'י או סמסונג, ולתת את הגדרת היעילות האנרגטית למכשיר על אחריותו, או לפי הגדרת היצרן או לפי בדיקה של מכון תקנים או מעבדה בחו"ל. ממשלת ישראל תבדוק מדגמית אם ההגדרה הזאת של המכשירים נכונה ולא מזויפת, וכך, מי שירצה להביא את זה בכל זאת לבדיקת מעבדה של יעילות אנרגטית בארץ, יוכל לעשות את זה – וזה כמובן תהליך שעולה כסף ולוקח שבועות, לפעמים חודשים – ומי שירצה להסתמך על בדיקת מעבדה בארצות הברית או ביפן, או בגרמניה, או על בדיקת היצרן, יוכל לדלג על התהליך המסורבל הזה של בדיקת מעבדה ספציפית בישראל, אבל ידע כמובן שהוא כפוף לבדיקות, וכתוצאה מהבדיקות האלה, אם הוא זייף, אם האות שהוא נתן אינה עומדת במבחן המציאות – יש העונשים והקנסות הקבועים בחוק. זה משתלב בחלק מהמגמה שלנו להקטין רגולציה ולקבוע שמה שגם תוקנן במכוני תקנים או בתקנים באירופה, באמריקה, במדינות ה-OECD, יחול באופן כמעט אוטומטי גם בישראל. זה יאפשר להוריד מחירים, לייבא דגמים זולים יותר או טובים יותר לארץ בלי יותר מדי ביורוקרטיה. זה טוב גם ליעילות האנרגטית ולהפחתת תצרוכת החשמל, וטוב כמובן גם לקניינים ולאזרחים מבחינת איכות המכשירים והורדת המחירים. תודה רבה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – להגיד לך – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לשר שטייניץ, ואנחנו נעבור לרשימת – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> זה היה קצר מאוד – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> זה היה מאוד לא מאפיין, מאוד לא מאפיין. נעבור לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת ענת ברקו – אינה נוכחת. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן המזכירה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, שני דברים קצרים מאוד: א. לפני כן ציינתי את יום החג שלי היום – ארבע שנים להתנקשות – ומרוב שהייתי עסוק בחג שכחתי לציין כמובן שמה שמעיב עליי השנה ביום הזה הוא באמת העובדה שבשנה האחרונה אשתי החזירה את נשמתה לבוראה, ולכן באמת, זה בהחלט מעיב על יום החג. מעניין לעניין אחר לחלוטין – אני רק רוצה לומר שבדקות האחרונות אני מקבל – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> יהודה, מאחלים לך שזו תהיה – – – חד-פעמית – – – << דובר_המשך >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר_המשך >> בעזרת השם, בעזרת השם, בעזרת השם. תודה, יובל יקירי, כבוד השר. משהו אחר לגמרי. אני רוצה לומר לכם שהשעה כעת באוסטרליה היא 05:00 אבל בדקות האחרונות אני לא מפסיק לקבל הודעות מחברים שלי מאוסטרליה. הכותרות הראשיות בכל העיתונים הן על כך שממשלת אוסטרליה עומדת להודיע היום שם שהם נערכים להעברת השגרירות לירושלים. ממש לפני חודש הייתי שם באוסטרליה. הקמנו קבוצת חברים נוצרים למען ישראל, ובאמת, מאז הם נפגשו עם ראש הממשלה ומפעילים עליו לחץ כבד. אני רוצה לשלוח את ברכותיי לראש הממשלה, לשר החוץ בנימין נתניהו, למנכ"ל משרד החוץ יובל רותם, שבעבר גם שימש שגריר באוסטרליה, וכן לכל חברינו באוסטרליה, על ההחלטה הזאת שעומדת להתפרסם היום באוסטרליה. באמת זה תהליך, בעיניי – שלב נוסף בתהליך שיבת ציון שאנחנו זוכים לה: אחרי שהקמנו את המדינה, אחרי שחזרנו לבירתנו ב-67', אחרי שהתיישבנו ברחבי יהודה ושומרון, השנה, שנת ה-70, העולם מכיר בירושלים כבירתנו. בעיניי, בהחלט דברי הנביאים יוצאים מתוך הספר ומתממשים במציאות. ברכותיי לכולם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, אני דווקא כן רוצה להתייחס לחוק בהקשר הרחב שלו, חוק מקורות אנרגיה, ובפרט, אתם יודעים – אנחנו מדברים כאן על הרבה דברים שבוערים, בוערים לנו כאן ועכשיו. ממש לפני שבוע וקצת יצא דוח מאוד מאוד מדאיג של הפאנל הבין-לאומי של מומחים שמינה האו"ם בנושא שינויי אקלים, והדברים שעלו ממנו הם לא פחות ממפחידים, מזעזעים וצריכים להניע כל אחד ואחת מאיתנו, את כל ממשלות העולם ואת כל הפרלמנטים בעולם – במוטיבציה הרבה יותר גדולה להיאבק בשינויי אקלים. לפי הדוח של אותם מומחים – ומדובר באמת במומחים המובילים ביותר בעולם – שבחנו את ההשפעות של עליית הטמפרטורות על כדור הארץ ועל המקומות שאנחנו חיים בהם, אנחנו עומדים בפני קטסטרופה. גבירותיי ורבותיי, יש לנו 12 שנים למנוע אותה. דובר רבות באותו סיפור, אבל עכשיו, הדוח האחרון שיצא – אני רוצה לתת את ההדגשה שלו – הוא יצא לאור אותו הסכם פריז, שחתמנו עליו והצטרפנו אליו, גם מדינת ישראל; אותו הסכם שטראמפ יצא מתוכו, אנחנו עדיין בתוכו; אותו הסכם הגדיר שלוש שנים לבחון את ההשפעות, אם רק יישארו ביעדי ההסכם – שהן להשאיר את הטמפרטורה רק שתי מעלות מעל הממוצע העולמי שהיה לפני המהפכה התעשייתית. בחנו את ההשפעה של מה יהיה ההבדל אם נשאף ל-1.5 מעלות. אני יודעת שזה נשמע מספרים ולא ברור על מה אני מדברת בשעת לילה מאוחרת זו, אבל חברים, מה שהדוח האחרון של האו"ם – של המומחים של האו"ם – אומר, הוא שאם לא נשאף למקסימום שבמקסימום, שכל מדינות העולם חייבות להירתם אליו, נהיה בפני מצב קטסטרופלי, שספק אם האנושות תשרוד אותו. תבינו – כדור הארץ ישרוד בצורה כזו או אחרת; כדור הארץ לא ייהרס; החיים על פניו, ובמיוחד החיים שלנו, שהם רגישים מאוד לטמפרטורה, שהם רגישים מאוד למצב האקולוגי פה, הם בסכנה. אנחנו מדברים על העברת השגרירות לירושלים והתוצאות שלה; זה הולך כל כך להתגמד לעומת האסונות הבין-לאומיים שהעולם הולך לחוות, ואנחנו כאן, במזרח התיכון – כאן בישראל ובכל המזרח התיכון – הולכים לחוות. אז חוק מקורות אנרגיה, שמתוקן כאן היום, בכיוון חיובי, בכיוון של התייעלות אנרגטית ולהכניס לכאן מכשירים יעילים אנרגטיים, זה מצוין, אבל כולנו צריכים לדבר על מעבר הרבה הרבה יותר מהיר לאנרגיה נקייה, לאנרגיה מתחדשת, לאפס פליטות גזי חממה. כל העולם – ובואו נוביל אותו; מדינת ישראל יכולה להוביל את השינוי הזה פה וברמה עולמית. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הוא עדיין חבר כנסת? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> עדיין. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה פדידה. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> גברתי, כמה דוברים עוד יש – רשומים, לפחות? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> 24 דוברים, אבל כמחציתם לא נמצאים פה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני כחודש הלכתי לטייל ברחוב הדר שבחיפה. הייתה כתובת על הקיר: אישה מוכה, במספר 100 טמון המוות. ולא הצלחתי להבין את המשפט הזה עד הרצח של עליזה מנתניה. הרי היא פנתה למשטרה והיא התלוננה, ואותו איש קיבל קנס וחזר הביתה, ובפעם הבאה רצח אותה. וכעבור יומיים אנחנו שומעים שוב על רצח של אישה נוספת. 14 נשים מתחילתה של שנת 2018. כל אישה נוספת שנמצאת היום בסכנה, או שתתווסף לרשימה הקשה, הכואבת והאומללה הזאת, הדם שלה זועק שאנחנו כאן בכנסת ישראל לא עושים מספיק. וכן, בשנה שעברה, ב-25 בנובמבר – אנחנו או-טו-טו מתקרבים לתאריך הזה – ביום האלימות, ביום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים, הצהירו כאן השרים בזה אחר זה, הצהירו כאן חברי הקואליציה בזה אחר זה, שהתקציב יגיע והתוכנית הלאומית תצא לדרך; שיעשו הכול על מנת שהרצח הבא יימנע. אבל זה לא קורה, וילדים נשארים יתומים, ואישה נרצחת על ידי בעלה או על ידי קרוב משפחה, והעולם שותק. והיום אנחנו עוד זוכרים את שמה. מחר ומוחרתיים היא תתווסף לסטטיסטיקה אומללה. אנחנו כאן בבית הזה לא זועקים את זעקתה מספיק, כי אין דבר כזה שאין מה לעשות. ביום הזה ראש הממשלה היה צריך להקדיש נאום לאיך אנחנו מונעים את הרצח הבא; ביום הזה של פתיחת המושב היינו צריכים להסתכל בעיני האזרחים והאזרחיות ולהגיד: אנחנו עושים הכול כדי שהרצח הבא לא יהיה, לא על הידיים שלנו ולא על הידיים של אף אחד אחר. וגם אם היא הולכת ופונה לעזרה – הייתי בשבוע שעבר במעון לנשים מוכות בהרצליה; אתם יודעים כמה נשים נשארות בחוץ ולא יכולות להיכנס פנימה? כמה נשים מחכות? ואלה שנכנסות הן בחדר אחד עם הילדים שלהן, אבל הן מרגישות מוגנות. כאן אני קוראת לכם: אין זאת עת לדיבורים. זו עת למעשים, כי את הרצח הבא אפשר למנוע. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, כל מוות של אדם הוא כואב ומצמרר, מצמרר את הלב. כל אדם הוא עולם ומלואו, והוא אובדן קשה מנשוא למשפחתו ולמקורביו. אבל כואב במיוחד הוא מוות מיותר שניתן למנוע. כואב במיוחד מוות, כאשר הכותרת הייתה על הקיר. כואב במיוחד על אדם שמת רק בגלל הפקרות ובגלל היותו אישה. אובדן חיי האדם הסיטונאי בתאונות עבודה הוא הפקרות לשמה. מדובר באוכלוסייה מוחלשת של אנשים שמוכנים לעבוד בתנאים הקשים ביותר, ללא לובי או קבוצת לחץ, ללא אוזן קשבת מהממשלה. 34 הרוגים מתחילת השנה. דיונים על גבי דיונים בכנסת. לך תסביר לפועל שהוא הולך לעבוד ולא הולך למלחמה. במלחמה הלוחם לפחות זוכה להגנה ראויה. פה מגיעה מילה טובה להסתדרות, שהרימה את הכפפה והכריזה על סכסוך עבודה ואיום בשביתה. אני מקווה שיושב-ראש ההסתדרות ילך עד הסוף מול שר האוצר ולא יוותר. אם באמת תהיה שביתה במשק כסולידריות עם עובדי הבנייה, זאת תהיה מהמוצדקות שבשביתות. תופעה לא פחות מדאיגה, לא פחות כואבת – שגם אותה ניתן לכנות מכת מדינה – היא רצח הנשים על ידי בעליהן. 20 נשים נרצחו מתחילת השנה, ושוב, נדמה לי שהממשלה לא אכפת לה; שהיא לא מתבטאת בנדון; שזה לא מזיז לה. נהפוך הוא, לא רק שהממשלה לא עושה כלום למען ההגנה על נשים, היא מסכנת אותן עוד יותר. רפורמת הנשק של ארדן תעמיד עוד נשים בסכנה קיומית. דיברו היום על הימורים ועל בחירות. לצערי יש פה הימור על חיי אדם. המוות של הפועל הבא באתר הבנייה או של אישה הסובלת מאלימות הוא רק עניין של זמן. ואני מקווה – ואעשה ככל יכולתי שכך יהיה – שהממשלה הבאה תציג תוכנית איך להילחם בתופעות האלה ולהפחית את מספר הקורבנות בשתי החזיתות הכואבות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. חבר הכנסת דודי אמסלם – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח. חבר הכנסת אורן אסף חזן. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> חברתי היושבת בראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ביממה האחרונה מתעסקים רבות בתושבת הכפר בידיא שבשומרון שנהרגה מפיגוע אבנים. התקשורת לא מפסיקה להתעסק בנושא; לא מפסיקה לדבר על הרכב הפלסטיני שנסע לתומו קרוב לצומת תפוח, אבן שהושלכה, הרגה באחת את הנוסעת, אם המשפחה. לגיטימי, ואפילו מאוד, לפרסם את הסיפור. רק יש כמה דברים שמאוד מטרידים אותי בנושא הזה. תגידו לי, רבותיי, איך ייתכן שטרם נגמרה חקירת השב"כ, מערכת הביטחון והמשטרה, וגילו מי זרק את האבן, וכבר התקשורת הישראלית וגם חלקים בשמאל כבר מיהרו לקבוע שאלה יהודים שהרגו אותה? הם כבר קבעו שאנחנו. אגב, היום אני כבר אומר, איזה מזל, היום הנשיא לא מיהר לקפוץ ולהגיד: בני עמי בחרו בטרור. זה קרה לו בפעם הקודמת, באותו פיגוע ארור, שעד היום לא יודעים מי עשה אותו. זה לא נורמלי. מי שמכם להיות החוקר, השופט והתליין? מה זה הדבר הזה? מה שנאת החינם הזו לכם? אבל עוד דבר מאוד מטריד אותי. אני גר באריאל כל חיי, נוסע ביהודה ושומרון גם היום. באחת השיחות הראשונות שלי כאן עם קצין הכנסת, הוא ביקש ממני להשתדל לא לנסוע בחלק מהצירים. אמרתי: אם הצירים האלה לגיטימיים ובטוחים לתושבי ההתיישבות, הם לגיטימיים ובטוחים בשבילי. אם יש בהם בעיה, הפתרון זה לא להסיט אותי מהם, זה לפתור את הביטחון. עכשיו, תגידו לי אתם, איך ייתכן שבצירים האלה, שכל יום סופגים פיגועים של אבנים, אין קול ואין עונה? איך יכול להיות שהפעם – אולי אחת הבודדות – שבה דובר על פיגוע אבנים זה היה כשאני העזתי לכתוב ציוץ מצחיק על תיירת מיפן שנפגעה מפיגוע אבנים בחברון על ידי מחבל פלסטיני, או בשמו היפני: אישימאבן? כולם צחקו על האישימאבן, הם התעסקו בפיגועי אבנים. מה זו השנאה הזו? על מי אתם מנסים לעבוד? תקשורת צריכה להיות הוגנת, לשדר את המציאות כמות שהיא, לדווח על הפיגועים פעם אחר פעם אחר פעם – לא רק בערוץ 20 ובגלי ישראל; לא רק באתרים של הימין; לא רק בערוץ 7 באינטרנט; בכל התקשורת, כי הדם שלנו, חברתי היושבת-ראש, הוא לא פחות סמוק מהדם של תושבי תל אביב. אבל לא פחות מזה, הוא בטח שלא פחות סמוק מהדם של הערבים שחיים בשכנותנו. ומילה אחת אחרונה, היושבת בראש, רבותיי, אני מבקש מכם, תתעוררו, תתעוררו. דמנו אינו הפקר. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. חבר הכנסת רוברט טיבייב, אחרון הדוברים, ואחר כך נעבור להצבעה. שלוש דקות. << דובר >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני אדבר ישר לענייני החוק. כל המלחמות האחרונות בעולם היו רק על דבר אחד: אנרגיה – כי אנרגיה נכון להיום היא דבר מאוד יקר בעולם. כמו שהשר יובל שטייניץ אמר, זה מאוד חשוב, המכשירים, כי אפשר לחסוך באנרגיה בכמה דברים, ואנחנו כבר יודעים שתם ונשלם העידן של הארובות. לא יהיו יותר ארובות של תחנות כוח, עם הארובות הגדולות האלה. ברור שאנחנו עוברים לאנרגיות מתחדשות, אבל מצד אחר אנחנו צריכים גם את המכשירים היעילים. ואני לא יודע בינתיים, כבוד השר, איך אנחנו נפתור את הבעיות של המעבדות. התייחסת לזה, אבל עדיין לדעתי נשארה הנישה, ופה צריך לעשות חיבור. כי גם האנרגיות המתחדשות וגם תחנות הכוח – אנחנו צריכים לדעת לנהל את המשק. אני חושב שגם בחברת החשמל הבינו וקיבלו את הרפורמה, וקיבלו את הרפורמה. אני רק מברך אותך, כבוד השר שטייניץ, שאתה מוביל את הנושא. החוק הזה גם מאוד חשוב לחיסכון באנרגיה, וכמובן לסביבה שלנו, כי זה לא פחות חשוב. אני רק שמח שהצעת החוק הזו תעבור. זה מאוד חשוב למשק הישראלי ומאוד חשוב לתושבי מדינת ישראל. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. זו פעם ראשונה שאני קוראת לך לעלות ולנאום. בשעה טובה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 2), התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> 28 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. << הצח >> הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1246); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, במקום השרה איילת שקד, השר שטייניץ? השר שטייניץ, אתה תציג את הצעת החוק במקום השרה? << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> כן – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הצעת חוק שירותי תשלום. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> השר שטייניץ, תגיד שזה הצעת חוק מצוינת – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> השר שטייניץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> לא נראה לי שיש לך בעיה לדבר על איזשהו נושא. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> לא, לא, אבל אני – – – << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> השר שטייניץ, זה רפורמה. זה היה אמור להיות אצלי – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> רגע, זה לוועדת הרפורמה? << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> כי לי כתבו ועדת המדע. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> ופה כתוב ועדת הכלכלה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> זה היה אמור להיות אצלי, ואני אמרתי שאני מוכן שזה יעבור. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> אני מודה לך על נדיבותך. באמת מחוק פה: בוועדת הכלכלה, וכתבו במקום זה: ועדת המדע. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> איתן, כאן כתוב שזה עובר לוועדת הכלכלה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לגמרי נושא של הרפורמות. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> זה לא רלוונטי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> השר, ועדת הכנסת תחליט. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> לא רלוונטי למדע. זה ועדת הרפורמות. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> טוב, אם הרב יהודה גליק מוציא צו הלכה שזה לוועדת הרפורמות, אז מי אני שאני – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> זה לא צו הלכה. זה פסק הלכה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> פסק הלכה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> פסק הלכה. פסק הלכה. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> המלצה. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> מי אני שאני אתווכח עם אחד מגדולי – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הפוסקים. << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> מועצת גדולי הפוסקים, גדולי הדור? טוב, אני כאן מייצג את חברתי שרת המשפטים איילת שקד, ואני אקריא, ואם תהיו בשקט גם יהיה קצר. הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018, נועדה לעודד את השימוש באמצעי תשלום מתקדמים ולקדם את התפתחותם, להגביר את הוודאות וההגינות כלפי הצרכנים וליצור תשתית משפטית להתפתחות הטכנולוגית. בשנים האחרונות חלה התפתחות במערך התשלומים בישראל בעקבות התפתחויות טכנולוגיות וגלובליות. לצד אמצעי התשלום המוכרים כיום, כמו כרטיסי אשראי, צ'קים ומזומן, הופיעו אמצעי תשלום חדשים, במטרה להנגיש את ביצועי התשלומים, בין השאר בביצוע עסקאות באופן מקוון. לשימוש באמצעי התשלום המתקדמים יתרונות רבים: הגברת התחרות, הפחתת עלויות, נוחות ללקוח, צמצום הכלכלה השחורה ועוד. עם זאת, לצד היתרונות ישנם גם סיכונים. כך למשל, הנגישות וקלות השימוש באמצעי התשלום יכולות לפגוע ברמת האבטחה, והשימוש בהם יכול לחשוף את הלקוח להונאות, שימוש לרעה ועוד. לאור האמור, וכדי לעודד את השימוש באמצעי התשלום המתקדמים והחדישים, יש להתאים את התשתית המשפטית לפעילות באמצעי התשלום המתקדמים. פקודת השטרות וחוק כרטיסי חיוב, המסדירים את אמצעי התשלום הקיימים, אינם נותנים עוד מענה להתפתחות של תחום שירותי התשלום בישראל. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לבטל את חוק כרטיסי חיוב הקיים ולקבוע במקומו חוק שיסדיר באופן מקיף וחדשני את נושא שירותי התשלום ואמצעי התשלום, באופן המתאים למציאות הדינמית והמתפתחת. הצעת החוק מבוססת על חוק כרטיסי חיוב וכן על האסדרה האירופית בנושא, בהתאם לעקרונות שנקבעו ב-PSD – הדירקטיבה האירופית לעניין שירותי תשלום. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> לא חייבים להקריא הכול. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> תחסוך מאיתנו, יובל. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אתם רוצים שאני אדבר בעל פה, זה ייקח הרבה יותר זמן. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> לא, לא, לא. תקריא, תקריא. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אני מציעה ליושבת בראש לזרום עם השר שטייניץ – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תקריא, תקריא כל מילה. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – מעט שעות השינה שלנו. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> העיקר שתתחבר למקור של אנרגיה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הצעת החוק מבקשת להסדיר את היחסים החוזיים וההגנות הצרכניות שיחולו במסגרת מתן שירותי תשלום בין נותן שירותי התשלום לבין לקוח כאשר הלקוח הוא צד לעסקה נושאת התשלום – "משלם", ו"מוטב" – מקבל התשלום בעסקה, לפי העניין. ההצעה מבקשת לקבוע כללים ביחס לפעולת התשלום, ובכך ליצור ודאות לצדדים לעסקה כי התשלום יועבר בהתאם להתחייבויות בעסקה. עיקרון מרכזי בגיבוש ההצעה היה התאמתו – יותר נכון התאמתה – לעולם המתפתח באופן שיעודד התפתחויות עתידיות בתחום אמצעי התשלום וימנע היווצרות של ואקום משפטי בכל הנוגע להגנות הצרכניות. נוכח האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. כמו כן, נבקש כי הצעת החוק תועבר לדיון בוועדת – גליק, איזה ועדה? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הרפורמות. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> בוועדת הרפורמות. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לשר שטייניץ. ואנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת איציק שמולי – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מוותר, הוא אמר. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> מוותר? אה, מאחורי הזר, סידור הפרחים. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסי יונה – אינו נוכח; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – אינה נוכחת; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח; חבר הכנסת נגוסה – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – מוותר; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת דודי אמסלם – מוותר; חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אינו נוכח; חבר הכנסת חיליק בר – מוותר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> 26 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק שירותי תשלום, התשע"ח–2018, עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדה המוסמכת לדון בה, ועדת – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> ועדת המדע. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> ועדת הרפורמות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – ועדת הכנסת. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> ותועבר לוועדת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1247); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק, במקום שרת המשפטים, השר יובל שטייניץ – שוב, הכול בסדר. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> למה את מפריעה באמצע המוזיקה הקלאסית שהוא שומע? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הכול בסדר. לאט-לאט, אבל להקריא מהר, בבקשה, ולא חייבים – אפשר להקריא שורה כן, שורה לא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אני אשתדל להקריא מהר אבל גם ברור. גברתי היושבת-הראש, כנסת נכבדה, טיוטת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018, מבקשת להסדיר את השימוש בצו חוסם נגד תובעי סרק סדרתיים וטרדניים המגישים הליכי סרק רבים. לא אחת, נפתחים בבתי המשפט השונים הליכים רבים בידי בעל דין אחד, כאשר בסופו של הליך מתברר כי רובם המכריע, אם לא כולם, הם הליכי סרק. תובע טרדן יכול להיחשב מי שיוזם הליכים באופן סדרתי ושיטתי נגד אותו בעל דין או נגד בעלי דין שונים. הליכים אלו בעלי מכנה משותף ייחודי במובן זה שאינם מגלים סיכויי הצלחה, הם נעדרי עילה של ממש ואף רובם מופרכים או חסרי תוחלת. אולם, לא תמיד ניתן לקבוע באופן החלטי כי יש לדון אותם מלכתחילה לסילוק על הסף. לכן, לא אחת בית המשפט נאלץ לבררם לגופם ולדחותם, דבר הכרוך בהשקעת משאבים מיותרים מצד הנתבעים ומערכת המשפט, שכידוע משאביה מוגבלים ממילא. הזמן השיפוטי הרב המוקצה לטיפול בהליכים אלה – כאשר, כאמור, אינם מגלים עילה – מעכב את הטיפול בהליכים של בעלי דין אחרים ואף פוגע בזכות הגישה שלהם לבתי המשפט. כמו כן, התנהלות זו מובילה להוצאות כספיות ניכרות מהקופה הציבורית ולגריעה ממשאבי הציבור כולו. לאור האמור לעיל, מוצע להסמיך את נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר מבית המשפט העליון שהוא הסמיכו לכך להורות על מתן צו חוסם נגד בעל דין טרדן, לפי בקשת מנהל בתי המשפט באישור היועץ המשפטי לממשלה, או לפי בקשת בעל דין, אם הוגשו נגדו על ידי התובע הטרדן לפחות חמש תובענות שנדחו או נמחקו או על ידי רשות מינהלית ובאישור היועץ המשפטי לממשלה. משמעות הצו היא שאותו בעל דין טרדן לא יוכל להגיש תובענות בהליך אזרחי ובהליך מינהלי בבתי המשפט, כולם או חלקם, ובתנאים שיקבע בית המשפט, ובלבד שניתנה לבעל הדין כאמור הזדמנות להשמיע טענותיו. יחד עם זאת, תובע טרדן יהיה רשאי להגיש תובענה, אם שוכנע בית המשפט כי התובענה מגלה עילה ואין בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט ואם ניתנה לו רשות לכך מבית המשפט. לאור האמור לעיל, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. הקראתי מספיק מהר, גברתי? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> מהר מאוד. תודה, וברור. גם הבנו הכול. תודה רבה לשר שטייניץ. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת יואל חסון? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מוותר. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> מוותר. תודה רבה לך. חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חבר הכנסת זוהיר בהלול – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אמרתם שמחקתם אותו, לא? הבנתי שנמחקת מכל – – – לא? סליחה. חבר הכנסת דב חנין. אמרת שמחוק – – – << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בסדר, הכול בסדר. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אה, לא בחוק הזה. אני חשבתי שאתה מחוק מכל החוקים. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, אני יודע שכולם מאוד מאוד עייפים והזמן לא משחק לטובת דיון רציני בחוק הזה, אבל אני מציע לכם, עמיתיי חברי הכנסת, לשקול היטב לפני שאתם מצביעים. המנגנון שמוצע בהצעת החוק הזאת הוא בסופו של דבר מנגנון מסוכן. יש לבתי המשפט כלים כדי להתמודד עם תובעים טרדניים. בית משפט יכול להטיל הוצאות; בית משפט יכול לייצר הרבה מאוד כלים כדי להרתיע אנשים שלא להגיש תביעות סרק. המנגנון הזה, שמאפשר לבית משפט לשים תווית על אדם, לקרוא לו תובע טרדן ולסגור בפניו את שערי בית המשפט, את שערי הצדק, הוא בסופו של דבר מנגנון מסוכן ומזיק. לכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני מציע לכם להצביע נגד הצעת החוק הזו ולא ללכת בכיוון שהממשלה מציעה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה, בבקשה. יוליה, תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל גרמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת חיים ילין – אינו נוכח; חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת סאלח סעד – מוותר; חבר הכנסת דודי אמסלם – מוותר; חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת לאה פדידה – מוותרת; חבר הכנסת עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – מוותר; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> חברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, היום שמעתי דבר מדהים: בעוד טרור העפיפונים, טרור הבלונים, הרקטות, מנהרות הטרור, המחבלונים והמחבלים שמגיעים לגדר בעזה יום אחרי יום, הרימונים, מטעני הצינור, מטענים משונים פעם אחר פעם, שעה אחר שעה, תוקפים אותנו, ומאות אלפי אזרחים חוששים – תחושת הביטחון שלהם לא רק שנפגעה, היא מרוסקת לגמרי – היום אנחנו שומעים שמערכת הביטחון, או בעצם, שר הביטחון העומד בראשה מקבל החלטה לתת הזדמנות נוספת לארגון הטרור הרצחני, זה שעדיין מחזיק בידיו את אורון שאול, את הדר גולדין, את אברה מנגיסטו, ולנסות להגיע איתו להסדרה. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ראש הממשלה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> פתאום נפל לי האסימון – תקשיב, אתה תאהב את מה שיש לי לומר לך – פתאום נפל לי האסימון, שיש פה מי שמהמר על חיינו. התנהלותו והתנהגותו של שר הביטחון בהקשר של המאבק בטרור והלחימה בעזה – – << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בנימין נתניהו. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היא כשל מהמר נרקומן שלא מסוגל לעזוב את גלגל הרולטה. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בנימין נתניהו. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> פעם אחר פעם הוא מפסיד בסיבוב, והוא לא קם מהשולחן. הוא אומר: עכשיו תבוא המכה. הוא מפסיד פעם נוספת והוא אומר: הינה, הינה, הינה, עכשיו תבוא המכה. וזה לא שחור וזה לא אדום, זה לא 36, זה לא 4 ולא 12, זה גם לא אפס. הוא מפסיד ומפסיד, אבל הוא לא זז מהשולחן. הוא בטוח שעכשיו תבוא המכה. נרקומן של הימורים; חולה במחלה מסוכנת; לא מסוגל לעזוב את השולחן. כך נוהגת מערכת הביטחון – או בעצם העומד בראשה, שכן מערכת הביטחון מקיימת מדיניות של ראש משרד הביטחון – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> – – – עם שר הביטחון? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שפעם אחר פעם אומר: אנחנו ניתן עוד הזדמנות לחמאס. צריך להזרים משאיות? לא נזרים היום, נזרים מחר. צריך לפתוח מעברים? לא נזרים היום, נפתח מחר. הם שורפים את המעבר? אנחנו מכבים אותו ופותחים אותו. הם עושים מנהרת טרור? אנחנו מצלצלים להודיע להם שאנחנו הולכים להרוס אותה. הם שורפים את השדות? אנחנו מכבים ומכילים. עוד רגע זה יגיע. הינה, הינה, עכשיו אני מביא את המכה. הינה, הינה, עכשיו זה קורה. צעק פה איזה מישהו ברקע: יש לך בעיה עם שרי ביטחון? אין לי בעיה עם שרי ביטחון. יש לי בעיה עם שרי ביטחון שלא מבינים דבר בביטחון; שלא פועלים בביטחון; שלא דואגים לביטחון של אזרחי מדינת ישראל. כנראה יש שם משהו, בקומה ה-14 בקריה, שגורם להם להתהפך – לא כמו סטייק על המנגל, גם לא כמו קלפים על שולחן הפוקר, אלא כבני אדם שמבטיחים הבטחות הרות גורל, ובסוף, מאין-ספור דיבורים אפס מעשים. אני מסיים במשפט אחד, חברתי היושבת בראש. יקירי, אדוני שר הביטחון, קיבלת את תפקידך בגלל עמדותיך. הגיע הזמן שתיישם אותן. הציבור כבר לא קונה לא 48 שעות ולא הבטחה למכה בחמאס. די לדיבורים. עת למעשים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. חבר הכנסת חיליק בר. חבר הכנסת חיליק בר. אתה מוכן לטפוח לו על השכם שם? אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018, בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> 22 בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 95) (תובע טרדן), התשע"ח–2018, עברה בקריאה הראשונה ועוברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שלישי, ז' בחשוון התשע"ט, 16 באוקטובר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. תודה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:49. << סיום >>