דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת א' ישיבה שס"ג הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שלישי, ז' בחשוון התשע"ט (16 באוקטובר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 איתן ברושי (המחנה הציוני): 4 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 5 יוסי יונה (המחנה הציוני): 5 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 6 מוסי רז (מרצ): 8 עליזה לביא (יש עתיד): 9 אורן אסף חזן (הליכוד): 10 לאה פדידה (המחנה הציוני): 11 דב חנין (הרשימה המשותפת): 11 יהודה גליק (הליכוד): 12 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 13 אלעזר שטרן (יש עתיד): 14 יעל גרמן (יש עתיד): 15 אלי אלאלוף (כולנו): 15 עודד פורר (ישראל ביתנו): 16 חילופי גברי בוועדות הכנסת 17 רוברט אילטוב (בשם ועדת הכנסת): 17 ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל במלאת 17 שנים להירצחו 18 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 18 שר התיירות יריב לוין: 19 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 22 הצעות לסדר-היום 23 ציון יום העלייה 23 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 23 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 24 פנינה תמנו (יש עתיד): 26 טלי פלוסקוב (כולנו): 29 מוסי רז (מרצ): 34 רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 36 אברהם נגוסה (הליכוד): 43 שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: 44 נורית קורן (הליכוד): 48 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63) (ניפוק תכשיר מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ט–2018 50 עודד פורר (ישראל ביתנו): 50 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 53 נורית קורן (הליכוד): 58 אורן אסף חזן (הליכוד): 63 סאלח סעד (המחנה הציוני): 65 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ז' בחשוון תשע"ט, 16 באוקטובר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נפתח בנאומים בני דקה, ובשעה 16:30 אנחנו נקיים ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות, האלוף במילואים, רחבעם זאבי (גנדי). חברי הכנסת, אני מקווה שלא שכחתם בפגרה, אבל אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם לנאומים בני דקה. בבקשה, ההרשמה החלה. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי, פתח בבקשה את הנאומים היום, ובינתיים יביאו לי את הרשימה. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע נפתחה שנת הלימודים במוסדות האקדמיים, ומעל 300,000 סטודנטים החלו את שנת הלימודים. בסמוך לכך התפרסם סקר מטעם התאחדות הסטודנטים הארצית, שבדק את שביעות הרצון של הסטודנטים מהמוסדות שבהם הם לומדים. למקום הראשון בסוגיית איכות ההוראה ושביעות הרצון הכללית של הסטודנטים הגיע, זו השנה השנייה ברציפות, המרכז האקדמי רופין אשר במועצה האזורית עמק חפר – מקום מיוחד בלב המרחב הכפרי, המושך אליו אלפי סטודנטים מכל רחבי הארץ, מכל הדתות ומכל המגזרים; מקום המקדם ערכים של צמצום פערים בין המרכז לפריפריה ומציע ללומדים בו מקצועות לימוד רבים ומגוונים: מדעי החברה, מדעי הים, הנדסה, לימודי חקלאות, שילוב חברתי ועוד. זו ההזדמנות לברך את נשיאת רופין פרופ' גליה צבר ואת צוותי ההנהלה, ההוראה והמינהלה. השבוע אירע מקרה רצח נוסף ומזעזע שבו בעל רצח את אשתו. האישה שנרצחה על ידי בעלה השבוע בנתניה, אנגווץ וואסה, זיכרונה לברכה, הייתה בוגרת, עם שני תארים, של המרכז האקדמי רופין, והייתה הסטודנטית הראשונה ממוצא אתיופי שסיימה תואר ראשון ברופין. היא למדה לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, ולאחר מכן השלימה את לימודי התואר השני בהגירה ושילוב חברתי. את עבודת הגמר שלה לתואר השני היא עשתה בנושא אלימות נגד נשים. אנגווץ זכורה ברופין כסטודנטית מובילה ופעילה, שתרמה לקהילה רבות כאשר הובילה פרויקט לחשיפת האקדמיה בפני תלמידי תיכון מהקהילה האתיופית. יהא זכרה ברוך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יוסי יונה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום האחרון של מושב הקיץ חוקק חוק הלאום, שהשאיר תחושות קשות מאוד בקרב בני העדה הדרוזית ובעצם פגע בהם מאוד קשה, פגע בתחושה של הישראליות שלהם, של השייכות שלהם למדינת ישראל. לכן, ראש הממשלה זימן את כל ההנהגה – הדתית, הפוליטית, פורום ראשי הרשויות – והתנהל משא ומתן מול משרד ראש הממשלה. בסופו של דבר סוכם לעגן את מעמדה של העדה הדרוזית במדינת ישראל כשוות זכויות מלאות בתוך המדינה, והיו עוד כמה סעיפים שדיברו על מעמדה בחוק-יסוד – באחד מחוקי-היסוד שנמצאים. אני מקווה שמה שסוכם עם ראש הממשלה – נצליח לעשות את זה כבר בחודש הקרוב של מושב החורף, ושיהיה חוק במדינת ישראל. אני התחלתי את זה אתמול עם נציגים ממשרד ראש הממשלה בישיבה ראשונה. אני מקווה שתוך שבוע נסכם את החוקים שצריך להביא ונעביר אותם כאן בכנסת, ונעגן את מעמדה השווה של העדה הדרוזית במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זו לא הייתה קריאת ביניים מספסלי האופוזיציה שאותה היסה ראש הממשלה בגסות רוח; זה לא היה אחד מאיתנו; זו הייתה אורנה פרץ, תומכת ליכוד ותיקה, שגערה – או ביקשה להעיר לראש הממשלה על כך שסגרו בקריית שמונה את חדר המיון הקדמי, ובמקום זאת הביאו מרפאת "ביקורופא", מרפאה פרטית בפריפריה. ריבונו של עולם, ריבונו של העולם, הם צריכים לממן את שירותי הבריאות שלהם על ידי מרפאות פרטיות. ואורנה פרץ עמדה שם ומחתה, ולראש הממשלה לא הייתה סבלנות להקשיב לה. הוא דיבר על ארץ מגניבה. אני לא יודע אם בקריית שמונה, אדוני היושב-ראש, שמעו על ארץ מגניבה. אז שיתכבד ראש הממשלה לכתת רגליו לשם – לא בסניפי הליכוד, ששם מרעיפים עליו שבח, פאר – וישמע את האנשים האמיתיים, מה יש להם להגיד, אלה שחיים במצוקה ובעוני. מולם ליבו גס. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר כנסת מוסי רז. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני כמה שבועות עברה בוועדת הפנים הצעת חוק בקריאה שנייה ושלישית, הצעת חוק ממשלתית לשחרור מינהלי בגלל שטח מחיה – החלטת בג"ץ שאילצה את הממשלה להוריד כמה שבועות לאסירים – והוחלט בדיון שאי-אפשר להחריג סוגי אסירים פליליים או ביטחוניים. פתאום היום, יושב-ראש הוועדה, בטלפון מהשר ארדן – משנים את החוק, הופכים אותו, כדי להחריג ולהוציא מה שקרוי אסירים ביטחוניים. אחד מהם גם הזכיר את השם של חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס. חבר הכנסת באסל גטאס נמצא בכלא, הוא ממלא עונש שנגזר עליו בבית המשפט – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> המחבל, המחבל גטאס. הוא טרוריסט. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אני מאחל לו שיצא אתמול ולא היום, אבל בינתיים, בשבועות האחרונים, מטרטרים – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני מאחל לו שיירקב בכלא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סתום. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – השהידים – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מטרטרים, מטרטרים אותו מבית כלא לבית כלא. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לו בעיה גופנית. שירות בתי הסוהר יודע את זה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> טוב מאוד, שיתפרק לו כל הגוף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אי-אפשר להתנקם באסיר רק בגלל עמדה פוליטית. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אפשר, אפשר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> די כבר, תחזירו אותו לכלא שהוא היה בו, ורצוי וצריך, למען הצדק, שהוא ייכלל יחד עם אחרים באותה קטגוריה של שחרור מינהלי. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – עם יתר המחבלים והטרוריסטים, עמוק מתחת לאדמה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, בארץ המגניבה שלנו, עם האזרחיות המשעממות כנראה, מהארץ הזו נעדר כבר 1,500 יום אברה מנגיסטו, שחצה לפני 1,500 יום את הגבול לרצועת עזה, והיום עומדת משפחתו בגשר המיתרים בכניסה לירושלים, להזכיר לכולנו, גם למי שזה משעמם אותו, שהוא נמצא שם, בשבי החמאס. אני רוצה להזכיר כאן, או להגיד כאן, דבר שלי, אני מודה, נודע רק היום, שארגוןHuman Rights Watch, שעליו בדרך כלל אוסרת ישראל להיכנס לרצועת עזה – היא התירה לו להיכנס פעם אחת ולחקור את גורלו של אברה מנגיסטו – פרסם דוח שלפיו אברה מוחזק בשבי החמאס בניגוד לחוק הבין-לאומי, וקרא לזה פשע. אלא שממשלת ישראל, או מי שמקבל פה החלטות – אני, לא ברור לי מי מקבל החלטות פה במדינה הזו – עדיין מסרבת להתיר לארגון להיכנס לרצועת עזה. היא מסרבת להתיר לארגון להיכנס לרצועת עזה על מנת לעשות לובי בעד שחרורו של אברה מנגיסטו. בכל מקרה, אני מקווה שאברה יחזור בקרוב, הוא והישאם א-סייד, אזרח ישראלי נוסף, יחזרו בקרוב לארץ. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא , ואחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – להזכיר לך, למרות שבשבילך חיילים ולוחמים – – – מה אכפת לך מהחיילים והלוחמים? מה אכפת לך? שומרים לך על הישבן, מה אכפת לך? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, לא מעט פעמים אנחנו מוצאים שהתפקיד העיקרי שלנו כאן בכנסת זה לפקח על עבודת הממשלה, עד כדי כך שהוקמה פה יחידה מיוחדת בכנסת כדי לבוא ולראות מה לא נעשה כמו שאנחנו שליחי הציבור מבקשים. בישראל שלנו נרצחות נשים. בעיר שלי נרצחו שתי נשים בשבוע האחרון. ב-2013 הגעתי לפה, ודבר ראשון שזיהינו זה שאין פה הבנה בין משרדי הממשלה, בין הפרקליטות לבין משרד הרווחה, ובין המשטרה לבין כל מי שהיה צריך לבוא ולתת סיוע. הקמנו ועדה – בפעם הראשונה – ועדה בין-משרדית, שכתבה מסקנות מקצועיות, מדויקות ומבורכות, אבל אף אחד לא מיישם. יש כסף – כן, בשנת 2018 תקצבו את התוכנית הזאת, שבאה לגמור עם האלימות הזאת נגד נשים, אבל אף אחד, אף אחד לא מיישם. אסור לנו לעמוד מהצד, הכתובת על הקיר. זו לא סוגיה של נשים בלבד. אתם, חבריי חברי הכנסת, כולנו, חייבים לקחת פה חלק בדבר, לראות איך מקדמים את זה ואיך מדברים ואיך מסייעים. ואם אנחנו מכירים אנשים שמעורבים במעגלים הללו, אסור לנו לעמוד מן הצד. יש תוכנית – אני קוראת מפה ליו"ר הכנסת, לראש הממשלה, לבוא ולדרוש מדוע התוכנית הזאת לא מיושמת. הרצח הבא של אישה נמצא על הקיר, ולא נוכל לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. תודה, חברת הכנסת לביא. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> חברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה בחלקה, תלמידות כיתה י"א של אולפנת אלקנה, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון, חבריי כולכם, בדיוק היום לפני 32 שנה נפל רון ארד, שיצא לטיסה, טיסה מבצעית בשמי לבנון. ב-2005, לאחר דוח מיוחד שהכין המודיעין, גם נקבע מותו כחלל שמקום קבורתו לא נודע. לצערי, בשנים האחרונות אנחנו רואים שהזיכרון שלו, כמו של רבים אחרים, הולך ונשכח, הולך ונעלם. לא מזמן בלוויה, בלוויה של קים, השם ייקום דמה, חברתי, שנרצחה בפיגוע בברקן, שמעתי משפט מעניין: אדם לא מת, לא נסתלק מאיתנו, עד אשר שוכחים אותו. אני קורא לחברים שלי ולחברות שלי, הצעירים והצעירות: בואו לא נשכח אותם – את רון ארד, את גיא חבר, שמקום קבורתו, אם בכלל, נודע, לא נודע, נחטף, עתידו, גורלו; את הנעדרים ממלחמת העצמאות ויתר הקרבות לאורך השנים, וכמובן, את אחינו הגיבורים אורון שאול והדר גולדין, שאני לא מאמין לכל מיני אמירות מוחלטות או לא מוחלטות בקשר לגורלם. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מקווה מאוד שהממשלה שלנו – ובזה אני מסכם – תעשה מספיק כדי להחזיר אותם, וכן, גם את אברה מנגיסטו. אני מקווה שהחברים שלנו כאן, חברתי היושבת בראש, כמו למשל מהלל השהידים טיבי, יפסיקו להתעסק במחבלים שצריכים להירקב בכלא, כמו באסל גטאס, הטרוריסט, ויתחילו להתעסק בלוחמים ששומרים להם על הישבן. אני מאחל לכל גיבורי עם ישראל שיהיו להם נבחרים שישמרו עליהם. אתם תשמרו עלינו בגבולות, אנחנו נשמור עליכם כאן בכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את זה כאן ולקרוא לך, ראש הממשלה בנימין נתניהו: תסתכל לי בעיניים. היום הייתה זהבה פרץ, אני לאה פדידה, ואנחנו נשות הפריפריה – אנחנו לא מעניינות אותך? אנחנו לא מספיק חשובות? מה קרה? ברח לך הדף? פתאום השתחררה לך אמת שאנחנו משעממות ולא מעניינות? אני מתביישת בשבילך, ראש הממשלה. אני מתביישת בשביל כנסת ישראל שראש ממשלה מסוגל להגיד דבר כזה. כן, יש תושבים גם בצפון, יש גם תושבים בדרום. אנחנו לא משעממים; אנחנו לא לא מעניינים; אנחנו חלק מהעם הזה. תעשה לנו טובה, תפסיק לדבר עלינו – תדבר אלינו, תעשה בשבילנו. אתמול ישבנו כאן, ושמעתי אותך אומר פה: אני דואג לפריפריה. אנחנו לא מטבע עובר לסוחר. אני מציעה לך, ראש הממשלה, תסתכל טוב טוב עמוק בכיס – לא נראה לי שתושבי הפריפריה כבר אצלך שם בכיס. אדוני ראש הממשלה – זה באופן אישי – אתה החזרת אותי אחורה. פגעת בי, בשכמותי, ובכנסת הזאת. מי אומר לאזרחי מדינת ישראל: אתם משעממים, אתם לא מעניינים אותי? תתנצל ותתחיל לעשות באמת, כי גם אם ברחה לך האמת הפעם, לא בטוח שאתה יכול להרשות לעצמך להגיד את זה בתור ראש ממשלה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. כן, אז ראש הממשלה הגיע לגזור סרט בקריית שמונה, וכשתושבת העיר אורנה פרץ שאלה אותו: אז למה סגרתם את המיון הקדמי אצלנו? ראש הממשלה ענה לה, אני מצטט: את לא מעניינת, את משעממת אותנו, תביאי דברים מעניינים. זה היחס. זה היחס – בדיוק היחס הזה – לנכים שמפגינים ברחובות, לזקנה במסדרון בית החולים הקורס בהיעדר תקציב, לתושבי שכונת גבעת עמל שנאבקים נגד גירושם מבתיהם לטובת טייקונים. אני ראיתי את הסרטון של ראש הממשלה גוזר את סרט הרכבת לירושלים. אגב, זו לא רכבת מתל אביב, זו רכבת מנתב"ג לירושלים. המעלית שהובילה אותו הייתה ממוזגת. המספריים שבהם הוא גזר את הסרט היו חדים, אז מה זה משנה שהנוסעים תקועים במנהרה? וזה גם לגמרי משעמם שבקו מנהריה הקרונות דחוסים ברמה מסוכנת, כי פשוט לקחו קרונות משם לטובת הקו מירושלים לנתב"ג. ראש הממשלה מנותק, האזרחים משעממים אותו. אבל זה כל כך ברור, ראינו אתמול: מי שכל כך מלא מעצמו, לא נשאר אצלו שום מקום לאחרים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, שבנו זה עתה מן הפגרה, ובמהלך שיבתנו הסתיימה לה שנת תשע"ח, ולא הספקתי לעדכן אתכם, יש לי בשורות נפלאות לספר לכם: בשנת תשע"ח שברנו את השיאים מזה אלפיים שנה, מאז חורבן המקדש. בשנת תשע"ח עלו להר הבית 28,800 יהודים. רק למען ההמחשה, לפני שנתיים עלו 14,000; במהלך שנת תשע"ח היה לנו יום אחד שעלו בו, ביום אחד, 2,000 – השיא היומי לפני שנתיים, בתשע"ו, היה 400. השיא השבועי בשנת תשע"ח היה 2,600 – לפני שנתיים היה 1,000; השיא החודשי היה בשנת תשע"ט, בתשרי, 4,700 – רק לפני שמונה שנים זה היה המספר השנתי. רבותיי, עם ישראל חוזר להר הבית. נבואות הנביאים הולכות ומתגשמות לנגד עינינו. תודות – תודות לשר גלעד ארדן, שעשה שינוי מהפכני בירושלים, בביטחוננו. ותודה רבה לממשלת ישראל, שהוציאה אל מחוץ לחוק – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר_המשך >> – – את התנועה האסלאמית הקיצונית הצפונית. עם זאת, העבודה עוד רבה: הר הבית סגור בפני יהודים בשבתות ובשעות אחר הצוהריים, ואנו נפעל לשנות גם את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, אל-בירוני הוא בית ספר לרובוטיקה שמרכזו בטייבה, שיש לו תלמידים מהגליל, מהמרכז וגם מהנגב. המרכז הזה הוקם לפני ארבע שנים, ב-2015. בכל השנים האלה הוא קיבל את המקום הראשון בכל התחרויות בארץ, יצא לתחרויות בין-לאומיות, גם בקוריאה וגם בסין. בארבע השנים – 2015, 2016, 2017 והשנה, 2018 – שלוש פעמים הוא קיבל את המקום הראשון, ופעם אחת מקום שלישי. השנה, כשהם חזרו מסין, הם חזרו באל על. המנהל של המרכז הזה, שאני גאה בו, ויסאם יאסין – ואני גאה בכל התלמידים שלנו – התקשר לאיש הקשר של אל על וביקש שייתנו יחס טוב. מה היחס הטוב הזה? שברו להם גביעים; שברו רובוטים שעלו אלפי שקלים; שפכו את כל המזוודות שלהם; עיכבו אותם שעות, וכשהחזירו את החפצים שלהם, אפילו החליפו חפצים – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בין תיק אחד למשנהו. לכן אני שואל – סליחה, גברתי, תני לי עוד כמה שניות. הנושא הזה – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> סיימת מזמן את הדקה שלך. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – חשוב מאוד, ההתנהלות הזו נגד ערבים. האם אלה אנשים סדיסטיים שנמצאים שם? האם זו מדיניות? האם זה היחס כי אנחנו ערבים? במקרה אחר, ראש הממשלה היה מתקשר, שר המדע היה מתקשר, הייתה קבלת פנים נאה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. תודה רבה לך. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מעלה פה – זו גזענות, וזה חוק הלאום. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, עמיתיי חברי הכנסת, חברי חבר הכנסת חמד עמאר – אליך: אני כמוך רוצה להאמין שראש הממשלה יתקן את חוק הלאום, בגלל שהוא חוק שיש לו מקום אבל לא ככה. אבל אני, דוגרי, קצת מתפלא עליך. אנחנו חברים, מכירים, משרתים. אני חושב שחוק הלאום לעדה הדרוזית זה לא תיקון. חוק הלאום צריך לקבל את כל בני האדם, ואתה יודע שאם אתה רוצה ללכת לפי אלה שמשרתים בצה"ל, אז יש לנו גם הרבה אזרחים שהם לא דרוזים, הם בני מיעוטים, שמשרתים בצה"ל כתף אל כתף ביחידות שאתה ואני מכירים מצוין. לכן אני, לצערי, לא אופטימי כמוך שראש הממשלה באמת יתקן את זה, אבל אני חושב שאם הוא יתקן את זה לכבודה של העדה הדרוזית שלא יהיה טלאי – – – << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> התיקון צריך להיות לכל אזרחי מדינת ישראל, וצריכים להיות חוקי העדפות למי שמשרתים בצה"ל – אתה ואני חושבים שבדברים האלה כמה שיותר. אני רק חושב, גם אחרי ששמעתי אותך, שגם את הטרמינולוגיה כדאי שנשנה, בגלל שאם עכשיו יהיה חוק ליהודים וחוק לדרוזים, אנה אנו באים. תודה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. תודה רבה. חברת הכנסת יעל גרמן, ואחריה – חבר הכנסת אלי אלאלוף. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת בראש, אדוני השר, חבריי וחברותיי, לפני פחות משלושה חודשים יצאו למעלה מ-80,000 למחאה, אחת המחאות הגדולות שאנחנו ידענו, בקריאה לשוויון זכויות לקהילה הגאה. המחאה באה בעקבות ההצבעה שהייתה כאן בכנסת על חוק הפונדקאות – חוק שמדיר את הקהילה הגאה, שמדיר הומוסקסואלים ואינו נותן להם להיות הורים – הורים – כאשר בית המשפט העליון הוא זה שקבע שזו זכות יסוד, זכות שמגיעה לכל אחד. מחר אנחנו מעלים שוב את חוק הפונדקאות, וכל מי שקרא לשוויון מלא, וכל מי שעמד לצד הקהילה הגאה, לרבות ראש הממשלה – שאמר שמגיע להם שוויון, שאמר באו"ם שיש שוויון – אני קוראת לו ולכל חברי הבית להצביע בעד חוק הפונדקאות שנביא מחר, וסוף-סוף, אחרי 22 שנים של עוול ואי-שוויון, להביא שוויון לקהילה הגאה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלי אלאלוף. אחרון, סוגר את הרשימה, חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה. << דובר >> אלי אלאלוף (כולנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברים, חברי הכנסת, האמת שתכננתי לדבר על הנסיעה לגאנה ולחוף השנהב במשלחת של הכנסת בראשות ידידי אברהם נגוסה ובהשתתפות יוסי יונה ואני, אבל לאור הסיפור המזעזע ששמעתי מעבד אל חכים חאג' יחיא, אז אני רוצה לציין עובדה מדהימה, מרשימה, שאני גאה בה כיהודי ציוני שגר ובחר לחיות במדינת ישראל: הניצחון המדהים של נבחרת ישראל בהשתתפות של חמישה שחקנים בני המיעוטים. היינו צריכים לחגוג את הרגע הזה, את העובדה הזאת: סוף-סוף, כשנותנים הזדמנות שווה ויכולת מקצועית שווה, כל אזרחי המדינה תורמים לחיזוק המדינה ולבניית תדמיתה. אני מברך את המאמן אנדי הרצוג ואת ההתאחדות לכדורגל על זה שבצורה הכי טבעית אפשרה – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אלי אלאלוף (כולנו): << דובר_המשך >> – – לשחקנים של נבחרת ישראל, גם אם לא שרו את התקווה, לייצג את המדינה בכבוד רב. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. בשם ועדת הכנסת – עודד פורר, נאום בן דקה. חבר הכנסת עודד פורר, יש לך גם נאום בן דקה וגם הודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת? רוברט. אוקיי. עודד, בבקשה, ורוברט אחריו. << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> יש לנו אותם משקפיים, אבל אנחנו לא אותו אחד. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אומנם מאותה הסיעה וחברים, אבל לא ברמה כזו שאני יכול לעבור על התקנון. אני גם לא חבר ועדת הכנסת. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו יושבים פה לא מעט שעות ומחוקקים חוקים. וישבו פה גם לפנינו חברי כנסת אחרים, וגם הם חוקקו חוקים, וחשוב שהחוקים האלה לא יהיו אות מתה. לצערי, חוק שהוא חוק מאוד חשוב מאוד בעיניי, שחוקק כבר לפני למעלה מ-15 שנה, חוק הדגל והסמל – הוא חוקק בהתחלה, אבל התיקון הזה היה לפני למעלה מ-15 שנה – מחייב כל מוסד ציבורי וכל מוסד חינוכי להציב במקום ראוי וגלוי את דגל ישראל. ממחקר שנערך לאחרונה, גברתי היושבת-ראש – 88% מבתי הספר במגזר הערבי לא מניפים את דגל ישראל. אז אפשר לדבר כמה שאנחנו רוצים על החשיבות של הדגל ועל החשיבות של החינוך הציוני, אבל בסוף, אם יש ציבור במדינת ישראל שמבחינתו – אתה נכנס ליישובים האלה, אתה מגיע לבתי הספר האלה – זה בסדר לקבל ממדינת ישראל את התקציבים אבל זה לא בסדר להניף את דגל ישראל, בעניין הזה צריך לטפל. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני הייתי מצפה משר החינוך שיאכוף לפחות אצלו בתוך המערכת את הנושא הפשוט הזה. תודה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> מטעם ועדת הכנסת, חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. << דובר >> רוברט אילטוב (בשם ועדת הכנסת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת הרשימה המשותפת – בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, במקום חבר הכנסת יוסף ג'בארין תכהן חברת הכנסת ניבין אבו רחמון; בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי – במקום חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה תכהן חברת הכנסת ניבין אבו רחמון; מטעם סיעת הבית היהודי – בוועדה המיוחדת לזכויות הילד, במקום חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי יכהן חבר הכנסת מוטי יוגב; בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות – במקום חבר הכנסת מוטי יוגב תכהן חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. תודה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. בעוד כמה דקות תחל ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי גנדי, זיכרונו לברכה, במלאת 17 שנים להירצחו. << נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של שר התיירות וחבר הכנסת רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל במלאת 17 שנים להירצחו << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שר התיירות והשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין – נציג הממשלה לדיון הזה, שר החקלאות ופיתוח הכפר חבר הכנסת אורי אריאל, השרה לנדבר, שרים, חברי כנסת, שופט בית המשפט העליון השופט אלכס שטיין, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, ראשי העדות הדתיות בישראל, ראשי רשויות, שוטרים, סוהרים, חיילים ותלמידים, נציגי משרד התיירות, משפחת זאבי היקרה – פלמח זאבי, צאלה לכיש, מצדה זאבי ושאר בני המשפחה – קהל נכבד, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לזכרו של השר לשעבר והאלוף במילואים רחבעם זאבי גנדי. נקום לזכרו. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של השר לשעבר רחבעם זאבי, זיכרונו לברכה.) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לשבת. 17 שנה חלפו מאותו בוקר קשה שבו נרצח גנדי, מגן הארץ ואוהב עמו, על ידי מחבלים בני עוולה ושטופי שנאה. רחבעם זאבי היה איש שחותמו אמת. דעתו הייתה לו כמו מבצר: מרגע שגיבש אותה – ולא היה עניין שלגנדי לא הייתה דעה לגביו – לא נסוג ממנה, ויהי מה. לא פעם ולא פעמיים התכונה הזו השאירה אותו בדעת מיעוט, אפילו בדעת יחיד. אבל אהבת הארץ שבערה בנפשו לא הניחה לו להתפשר. לפעמים היה נדמה שעדיף לקרוא לו חוֹנִי ולא גנדי, כי כשהוא החליט הוא פשוט עמד במקומו, הקיף את עצמו בעיגול ולא זז ממנו. הוא נלחם את מלחמתה של הארץ בזמנים שונים ובמקומות שונים – בשדה הקרב ובשדה הפרלמנט. גם אם המלחמה דרשה ממנו לישון לבדו באוהל סיירים או לזעוק לבדו מספסלי האופוזיציה, הוא לא נטש את המערכה. הוא לא זז מדעתו בהסכמי אוסלו, לא בהסכמי השלום עם ירדן, לא באף הזדמנות אחרת שבה פינוי יישובים או ויתור על שטחי ריבונות עמדו על הפרק. אבל גנדי לא טעם רק את טעמה המר של היריבות; הוא היה גם סלע איתן של חברות, מודל לחיקוי עבור מי שרעות וערבות הדדית הן ערכים יקרים בעיניו. זו הייתה רוח הפלמ"ח שפיעמה בו, רוח הציונות התמימה, רוח שנשבה בו מראשית ימי המדינה ולא עזבה אותו מעולם. אני עוצר, כי אלה דברים שלא כתובים לי בנאום, אבל כיהנתי בכנסת יחד עם גנדי, ורבים מחבריו הטובים באו מאותן שורות שכרגע ריקות. כנראה יש משהו, בעיה עם החומר האנושי, כי אז גם היריבים המרים, שאני זוכר אותם, כולל ממה שמכונה בכנסת הסיעות הערביות, היו חברים טובים של גנדי. לא יודע מה עובר עלינו. הדוגמה הבולטת ביותר לכך הייתה ביחסו לשבויים ולנעדרים. לפני 20 שנים בדיוק, בחודש אוקטובר 1998, הוא עלה לדוכן הנואמים במליאה כדי לשאת דברים. היה זה היום שבו חלפו 12 שנים מאז נפל בשבי הנווט רון ארד. חבריו לכנסת הארבע-עשרה בטח ציפו שגנדי ינאם נאום חוצב להבות, בטונים גבוהים, כדרכו בקודש, אבל זה היה נאום מאופק, שהשלווה שבו הסתירה רק בקושי את עוצמות הרגש שחש רק מי שצעד שנים בראש הכוחות. וכך הוא אמר, אני מצטט: "מאז ומעולם היה אחד מסודות כוחנו הערבות והאחריות ההדדית. כאשר רדפו יהודים בארץ ערבית, יצאו לעזרתם קהילות אשכנז; כאשר באה השואה הנוראה בעיקר על יהדות מזרח אירופה, דאבה וביכתה אותם גם יהדות המזרח". בשביל גנדי זה השורש לקיום שלנו, זה הבסיס. זו הייתה אהבה שאינה תלויה בדבר – לא בארץ מוצא ולא ביחס למסורת, וכמובן שלא בדעות פוליטיות. גם יריביו החריפים ביותר ידעו: בשורש המחלוקת נעוצה הידידות. אנחנו מבכים היום את הירצחו של רחבעם זאבי, גיבור ישראל, היריב והחבר. אבל רוחו – רוח אהבת הארץ, רוח המסירות, רוח הרעות – עודנה איתנו. היא מורשתו וזיכרונו, שיהיו צרורים תמיד בנצח ישראל. יהי זכרו של השר, האלוף במילואים, רחבעם זאבי, ברוך. אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין לשאת דברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, בני משפחת זאבי היקרים, מנכ"ל הכנסת, מזכירת הכנסת, סגן מזכירת הכנסת, מוקירי זכרו של רחבעם זאבי גנדי, השם ייקום דמו, דמותו המיוחדת של רחבעם זאבי אינה חלק מאיתנו כבר 17 שנים. הוא נרצח על ידי מרצחים נתעבים, מתנקשים בני עוולה, אשר גדעו לא רק את שנותיו אלא גם שירת חייו ואת פעילותו הענפה וארוכת השנים למען העם והארץ. רחבעם זאבי היה יהודי וציוני בכל הווייתו. הוא היה איש חזון ואיש ספר, איש של הגות ורעיונות מקוריים, אבל מעל הכול, הוא היה אדם שלא הסתפק במילים ובנאומים אלא חתר תמיד לתרגם אותם לפירות מעשיים. גנדי השתייך לדור שניצב במלחמת הקוממיות כשגבו אל הקיר, לחם בגבורה וניצח. הוא ידע שרק מי שחזק באזורנו שורד, רק מי שמפגין עוצמה – מרחיק מלחמה ומקרב את השלום. גנדי כיבד והעריך מאוד את אוכלוסיית המיעוטים בישראל על גווניה השונים ואת שכנינו במדינות סביב לנו. כיבד, העריך, שאף תמיד לקירוב לבבות ולשיתוף פעולה, אבל ידע להבחין באופן חד ומזוקק בין שותפים וידידים לבין אויבים. גנדי לא טעה לחשוב שאפשר להתגבר על התנגדותם של אויבינו לעצם קיומנו כאן באמצעות מחוות, ויתורים ואשליות. הוא הבין היטב ויישם, הן בנאומיו ובעיקר במעשיו, את ההבדל שבין הושטת יד לשלום ולחיים משותפים עם הרוצים בכך לבין הכנסת היד למאכלת של אלה המבקשים לגדוע את קיומנו כאן. דמותו יוצאת הדופן של רחבעם זאבי, קולו הבוטח, אמירותיו החדות, ומעל הכול אבחנתו החדה בראיית המציאות כפי שהיא, חסרים לנו בימים קשים ובימי שגרה כאחד. גנדי פעל כמנהיג ציבור לבסס את מעמדם של הסמלים הלאומיים: הדגל, ההמנון, השפה העברית, המורשת התרבותית – כל אלה הטעינו אותו ואותנו באנרגיות בלתי מתכלות. הוא הבין את המשמעות ההיסטורית של תקומת עמנו בנחלת האבות, והוא התגייס למנוע כל פגיעה באופייה היהודי של המדינה. אין בכלל ספק שגנדי, לו היה איתנו היום, היה תומך נלהב בחוק-יסוד: הלאום. זהו ההישג הבולט ביותר של הכנסת הנוכחית. חשיבותו תעמוד לדורות. חוק זה מאשרר את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בהתאם לשאיפתם של אבות הציונות. רוב מכריע בעם תומך בהגדרת ישראל כמדינה יהודית, הוא דוחה מכול וכול את הניסיונות להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה או כל מסתנניה. חוק הלאום הוא הוכחה נוספת לצדקת דרכו של גנדי, ולכך שמי שביקש ליטול את חייו ובדרך זו למחוק את משנתו נחל כישלון חרוץ. חוק הלאום מעגן שורה ארוכה של מרכיבים מרכזיים במשנתו של גנדי: הוא מבצר את מעמד השפה העברית במדינה, ובצד זאת הוא מכיר במעמד הייחודי של הערבית. העברית הצחה של גנדי הייתה מאפיין מובהק שלו – עברית עשירה, רבת רבדים, מוקפדת; אפילו במסגרת הצבא הוא הכניס לשימוש מונחים עבריים כמו "גיס" במקום "קורפוס". חוק הלאום מעגן את הנוהג של הסתמכות על לוח השנה העברי, ובמקביל – על הלוח הלועזי. בבית הוריו של גנדי הקפידו להשתמש בתאריך העברי. כשגנדי נשאל לגבי יום לידתו, הוא נהג להשיב: ח' בתמוז תרפ"ו. הוא ראה בכך ביטוי של גאווה יהודית ושורשים עמוקים. חוק הלאום מתייחס לירושלים, עיר הולדתו האהובה של גנדי, שאותה הוא סייע לאחד במלחמת ששת הימים. החוק רואה בישראל מוקד של עלייה יהודית, קיבוץ גלויות והתיישבות. גנדי יצא חוצץ נגד מי שרואים במפעל הציוני פרויקט קולוניאלי. הוא הדגיש ששבנו לארצנו, ושהקזנו את דמנו למענה לא כזרים ולא כאורחים שנטו ללון בה – כבעלי בית. הוא ראה במתיישבים את שליחי האומה, חלוצים ולוחמים בלא מדים, שנמצאים בחוד החנית של החזון הציוני. חברות וחברי הכנסת, גנדי, כידוע, לא היסס להשמיע את קולו הרועם כשחשב שאפשר לעשות דברים אחרת. עם זאת, הוא התגאה מאוד בהישגיה הייחודיים של מדינתנו. לפני שני עשורים הוא פרסם מאמר צופה פני עתיד לציון 100 שנים לעצמאות ישראל ב-2048. במאמר זה גנדי ביטא לא מעט משאלות לב שאפתניות, אבל אפשר לומר שלאור הישגינו בתחומים שונים, חלק ניכר מן היעדים צפוי להתגשם, ואפילו לפני חגיגות ה-100. גנדי מנבא, למשל, שבישראל יתגוררו בתוך 30 שנים מהיום 10 מיליון יהודים; הוא כותב על התעשייה המתוחכמת ביותר בעולם, ואכן, אנו משתייכים למועדון הצמרת בחדשנות הטכנולוגית; הוא מנבא, בצדק, את היותנו מוקד משיכה לתיירים מכל קצות תבל, ואכן, אנו נמצאים היום בשיא של כל הזמנים במספרי התיירים המגיעים אלינו לארץ. גם 17 שנים אחרי מותו של גנדי, אנו במשרד התיירות ממשיכים ללכת בדרכו; ענף התיירות הולך והופך לענף מרכזי ולמנוע כלכלי בלתי רגיל בחשיבותו, בדיוק כפי שגנדי ראה אותו. יתר על כן, יותר ויותר ישראלים מטיילים ברחבי הארץ, ומגשימים הלכה למעשה את גישתו של גנדי כי אהבת הארץ, הכרתה והחיבור לאדמתה ולשביליה תורמים תרומה רבת-חשיבות לכל מי שנחשף אליהם. אדוני היושב-ראש, אנו ממשיכים להתקדם בהליכי אישור מרכז מורשת גנדי, אשר יוקם בתחומי המועצה האזורית שומרון – מיזם תיירותי, חינוכי ותרבותי על שמו ולזכרו. גנדי היה מחובר בכל נימי נפשו לאדמת הארץ ולטיולים בה. אנו נפעל ללימוד מורשתו החשובה של גנדי, ובפרט להנחלת אהבתו העצומה לארץ ישראל ולביקור בכל אתריה. אני מבקש לפנות בהזדמנות זו לכל הגורמים העוסקים במלאכה חשובה זו, ולבקש מכם להירתם כדי להסיר את המכשולים הביורוקרטיים המעכבים את תהליך ההקמה ולהבטיח את השלמת המרכז ובהקדם. מכובדיי, במלאת 17 שנים לגדיעת חייו של גנדי בידי רוצחים נתעבים, נבצר את המחויבות שלנו למדינת ישראל ולסמליה; נוכיח למבקשי נפשנו שמנוי וגמור איתנו להעמיק שורשים במולדתנו; נוסיף להבטיח את תקומת מדינתנו הנפלאה, שגנדי יצק נדבכים חשובים בעוצמתה. יהי זכרו ברוך לעד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר התיירות והשר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. אני מתכבד להזמין את שר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל, לשאת דברים. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, שבט גנדי היקר, "אל נקמות ה', אל נקמות הופיע" – הנקמה היא לה', ואנחנו, בדרכנו, נמשיך את הדרך שהתווה גנדי, רחבעם זאבי, בהתיישבות. אני נוסע מכאן לחברון כדי להשתתף בטקס של אתר ארכיאולוגי בתל ישי, מה שמכונה בלעז תל רומידה, הלוא הוא תל ישי, שמגלה את צפונות עמנו מלפני אלפי שנים. גנדי, נדמה לי שחוץ מזה שהוא היה אלוף פיקוד מרכז, היה גם אלוף חברון. מספר הנסיעות והסיורים שהוא עשה שם – שאני התלוויתי לחלק מאוד קטן מהם – היה רב מאוד. כדרכו, הוא לא אהב את כל מה שרץ סביבו – האבטחה והעוזרים – והיה מחליט מרגע לרגע, כדי שלא יספיקו להתארגן, ואומר: יאללה, נוסעים לחברון. כי חברון היא עיר האבות והיא עיר האימהות. משם הכול מתחיל. קראנו "לך לך", שאומר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, ונגיע לפרשת חיי שרה, שבה כל שנה רבבות מעמך בית ישראל – כאלה וכאלה, כל המינים וכל הצבעים – מגיעים לחברון להיות ברגע המכונן הזה; למערת המכפלה, שהיא האתר – המבנה העתיק ביותר בעולם שעדיין בשימוש כל בוקר וכל ערב בכל יום, 365 יום בשנה. ומי שרוצה את העדות יקבל אותה מחברתי אורית סטרוק, מאלה שנמצאים שם כל יום כל השנה. 17 שנים עברו. אני, עבדכם הנאמן, נכנסתי לכנסת ישראל במקום מורי ורבי חבר הכנסת, האלוף במילואים, השר רחבעם זאבי גנדי. נדמה לי שזה היה אולי הרגע הקשה בחיי, מהקשים בחיי. אין אחד שמתכונן ומייחל לרגע מהסוג הזה. והלוואי – ואני מקווה ומשתדל להיות ראוי כאחד מממשיכי הדרך של גנדי, שיש לו רבים וטובים. אומר לך, גנדי: כשעזבת אותנו היו כ-200,000 תושבים ביהודה ושומרון, והיום יש כחצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון ללא שכונות ירושלים. זה לא מספיק. אולי לא עשינו די. אני יכול לראות אותך עומד ומסתכל עליי ואומר: נו, אורי, ואתה חושב שזה מספיק? שזה בסדר? אני מודיע בהכנעה: לא, זה לא מספיק, ולא תמיד התאמצנו מספיק, אבל עשינו מאמצים גדולים, ואני מבטיחך נאמנה שעוד נעשה. לא נרפה מהדרך של ההתיישבות, או כפי שאתה תִּמְצַתָּ את זה בדרך הכי טובה, אני חושב, הכי נאמנה: ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל, כפי שאמרו רבותינו. גנדי היה חבר של אמת. המדידה לכך היא מאוד פשוטה: מי שחבר אומר את כל הביקורת שיש לו לחברו באופן מלא ומייד. לא שומר בבטנו, לא מעגל פינות. בנימוס רב, בכבוד, בדרך ארץ, שכידוע קדמה לתורה, אבל אומר את ביקורתו – וגנדי אמר, ואני חושב שזה אולי אחד מהדברים החשובים שראוי ללמוד ולעשות כמותו. אנחנו ממשיכים ואנחנו מציגים את הדרך הנכונה לעם ישראל. אני יודע, יש מחלוקות. לצערי הרב, היושב-ראש, אני מצטרף אליך לאכזבה שביום כזה, ברגע כזה, לא נמצאים פה גם מהאופוזיציה, גם יותר מהקואליציה, ומכבדים את המעמד, את האיש, גם אם על דרכו הייתה מחלוקת. ואני מקווה שגם בעניין הזה נדע לתקן ולעשות את זה בצורה הנכונה, הממלכתית, כפי שגנדי דאג תמיד שהכול יהיה ממלכתי, ולא כיתתי, ולא "שלנו" – תמיד הדאגה למולדת הייתה לפני המפלגה מולדת. אני מבקש גם לציין את רעייתו, את יעל – שקשה לראות את גנדי בלי יעל, בלי להזכיר אותם יחד, כנשמה אחת גדולה – שהייתה עזר כנגדו, כמו שאומרים חז"ל: זכה – עזר, והייתה מבונות ארץ ישראל וממנהיגות הדור. אני מבקש לסיים בפסוק שבו היה מסיים גנדי את נאומיו בדרך כלל, וראה בזה ציווי ודרך למנהיגות לארץ ישראל: ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל על דבריו. חברי הכנסת, עד כאן הישיבה המיוחדת לזכרו של שר התיירות חבר הכנסת, האלוף במילואים, רחבעם זאבי גנדי. אני מודה מאוד לכל בני המשפחה ולכל המכובדים שכיבדו אותנו בנוכחותם כאן בישיבה הזו, ואנחנו נמשיך עם סדר-היום. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום העלייה << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: ציון יום העלייה, מס' 10828, 10863, 10873, 10891, 10903 ו-10904. אני מתכבד לציין כעת במליאה את יום העלייה. לפני כמעט 70 שנים עמד ראש הממשלה דוד בן-גוריון בפני מליאת הכנסת הראשונה ופרס בפניה את קווי היסוד של ממשלת ישראל שעתה קמה, ואני מצטט: "ייעודה הראשון והראשי של מדינת ישראל בימינו", אמר בן-גוריון, "הוא קיבוץ גלויות. בתשעת החודשים הראשונים לקיום מדינתנו – – – הגיעו ארצה למעלה מ-150,000 עולים, כמעט פי ארבעה מעולי בבל. וזוהי רק ראשית. כל מה שיש ביכולת אנוש ייעשה כדי שזרם העלייה לא יואט אלא יאדר". כך אמר בן-גוריון. אכן, הייתה זו רק הראשית. אכן, כל מה שיש ביכולת אנוש נעשה וימשיך להיעשות כדי שהחזון הגדול של שיבת ישראל לארצו יהפוך למציאות. מאז נאומו של בן-גוריון עלו לישראל מעל לשלושה מיליון עולים. ברוך השם, זכיתי להיות אחד מהם ולשבת כאן לפניכם. רק בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2018, גברתי שרת הקליטה והעלייה, הצטרפו אלינו עוד קצת יותר מ-16,000 עולים חדשים – אפילו יותר, אומרת השרה – שנולדו וגדלו בכמעט 60 מדינות שונות. היינו כחולמים – פשוטו כמשמעו. ההבדל בין המציאות בימינו לזו שתיאר בן-גוריון לא עומד רק על כמות העולים, אלא גם על הסיבות לעלייה: אז, בימי העצמאות, מדינת ישראל הייתה במצב איוֹם, בתקופה של צנע. עלו אליה למרות כל הקשיים, כי בגלות המצב היה קשה עוד יותר; היום מדינת ישראל היא מקום שטוב לחיות בו. נושאים אליה עיניים, מצפים לבנות כאן חיים חדשים. בעולים שמגיעים לישראל היום מתקיימת נבואת ישעיהו: "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון", ואין דבר משמח מזה. אני רוצה לאחל לכל אלפי העולים החדשים קליטה מהירה ונעימה: ברוכים הבאים. אני גם מבקש לחזק את ידי כל מי שעוסק במלאכת העלייה, כאן ובתפוצות. בזכותכם זרם העלייה לא יואט לעולם, אלא גובר ויגבר. אנחנו עוברים לדיון במסגרת הצעות לסדר-היום. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת פנינה תמנו. בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת טלי פלוסקוב. אז חבר הכנסת רוברט אילטוב יהיה ראשון הדוברים, ואחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, כבוד השרה סופה לנדבר, חבריי חברי הכנסת, יוזמי החוק, תומכי החוק, עולים, עולים לשעבר – כבוד היושב-ראש גם עולה לשעבר, והיה איתנו כבוד שופט בית המשפט העליון שהתמנה לפני כמה חודשים שהוא גם מעולי חבר העמים, השופט העליון הראשון, ואני מאוד גאה שיש בבית המשפט גם ייצוג הולם של כל קבוצות האוכלוסייה – אני רשמתי נאום חוצב להבות, אבל קשה לי לדבר על עלייה באופן כללי מנאום כתוב, אז אני אדבר מהלב ומהרגש. אני חושב שהנושא הזה הוא נושא חשוב, לי באופן אישי אבל בטח לכל עם ישראל, מכיוון שנושא העלייה הוא בעצם יסוד מיסודות ההקמה של מדינת ישראל, של ההתיישבות היהודית, של הציונות בכלל. ואם אנחנו נוגעים בציון, ירושלים, ירושלים השלמה – ציון זה אחד השמות של ירושלים, והציונות היא בעצם שם התנועה הירושלמית, חזרה לירושלים, של אלפיים שנה. הכול קשור בכול, ואין ספק שנושא העלייה – לפעמים אנחנו שומעים זלזול כזה או אחר, לפעמים אנחנו שומעים פה מהחברים שלנו, שלא נמצאים, מהרשימה המשותפת: תחזרו לרוסיה, וביטויים גזעניים אחרים, אבל אין ספק שהעלייה היא הדבר החשוב ביותר למדינת ישראל, ואנחנו חייבים להמשיך בעלייה. אני זוכר את עצמי, ילד בן 13, כשקיבלנו אישור לעלות לישראל ב-1985. אני זוכר, היינו במוסקבה, וסיפרו לנו מה עשו לך ב-1984, כבוד היושב-ראש, איך רדפו את היהודים והיהודים פחדו להגיש אפילו בקשות, כי כשהגישו בקשות הרדיפה התחילה. אי-אפשר היה ללכת לעבודה, אי-אפשר היה ללכת לבית הספר. כל אחד היה מורה עליך באצבע וקורא לך בוגד. אני חושב שהדבר הזה מראה עד כמה חשוב שיש לנו מדינה, עד כמה חשוב שאפשר ליהודים לחזור הביתה, למולדת שלהם. הדבר הזה הוא לא טריוויאלי: עד לפני 70 שנה לא היה לנו לאן לחזור, וגם כאן היו רדיפות של יהודים, שהיו צריכים לבוא לפה באופן לא חוקי. העלייה בעצם יצרה את ההתיישבות במדינת ישראל, וההתיישבות יצרה את גבולות מדינת ישראל, אם זה בקיבוצים, אם זה במושבים ואם זה בערים. הדבר הזה בעצם היה חזרה, וצמיחתה של מדינת ישראל. אנחנו זוכרים את העלייה האחרונה הגדולה של עולי חבר העמים – יותר ממיליון עולים עלו, וממשיכים לעלות – ואיזו תנופה זה נתן למדינת ישראל בכלכלה, במדע, בחינוך, בהרבה מאוד תחומים, ומדינת ישראל, ממדינה מתפתחת הפכה להיות אחת המדינות המפותחות בעולם, וכל זאת בגלל העלייה. אין ספק שגם מי שנמצא פה נתן את התרומה, שמר על הארץ ועשה הכול כדי להילחם ולשרוד פה, אבל מאז שהתחילה העלייה הגיעו לכאן יותר מ-3.4 מיליון יהודים, ומאז הקמתה של מדינת ישראל, אם אני לא טועה – כ-2.5 מיליון יהודים, אולי אפילו יותר, 2.8 מיליון יהודים. אין ספק שהסוגיה הזאת, גם ברמה הדמוגרפית, פתרה הרבה מאוד פחדים ובעיות של מדינת ישראל. אבל עדיין יש הרבה מאוד תקרות זכוכית, עדיין יש בעיות, וכשאני התמניתי כאן לדובר הרוסית הראשון בוועדה למינוי שופטים, עשיתי בדיקה אם הוועדה הזאת מינתה מספיק עולים, אם זה מחבר העמים, אם זה מאתיופיה ועולים אחרים, והסתבר לי שיש שתי קבוצות שלא היו להן שם נציגים, בבית המשפט, באופן מוחלט. אלה שתי קבוצות לא קטנות: אחת זה יוצאי אתיופיה, ואחת זה עולי חבר העמים. וכשבאתי ושאלתי: איך זה יכול להיות שממיליון עולים לא מצאו שופט אחד למנות אותו – אני לא מדבר על העליות הקודמות, אבל ממיליון עולים לא היה אחד? ומ-130,000 עולי אתיופיה – יש כל כך הרבה עורכי דין – לא מצאו שופט או שופטת אחת? אז הוצאתי מכתב, טיפלנו בסוגיה הזאת, ואני רוצה להודות גם לחברי הוועדה החדשה בראשות מרים נאור הנשיאה ולראש הוועדה, כמובן, השרה איילת שקד. אנחנו שינינו את המצב, והיום יש גם שופט יוצא חבר העמים, שהיה פה היום בטקס הקודם, אלכס שטיין, שופט עליון. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> עוד ממש שני משפטים, כבוד היושבת-ראש. אני חושב שהנושא הזה מאוד חשוב, ואנחנו, בסופו של דבר, התחלנו לקדם את הצעת החוק, קידמנו אותה והעברנו אותה, מכיוון שסוגיית העלייה, לימוד הסוגיה בבתי ספר והצגת הנושא בצורה רחבה לכל הגורמים במדינה זה נושא מאוד חשוב. בהתחלה, כשהתחלנו להוביל את הדבר הזה, אמרו לנו: בסדר, עלייה זה דבר חשוב, אבל למה צריך לציין אותו? כן, צריך לציין אותו. צריך להראות את החשיבות של היום הזה. צריך להראות את הנחישות של אותם האנשים שעוזבים הכול, הכול, אבל הכול, ומגיעים למדינה – והיו זמנים שאנשים הגיעו מבלי לדעת לאן הם מגיעים. אנחנו, לדוגמה, לא ידענו. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ברית המועצות הייתה מדינה סגורה, ולא ידענו שאנחנו מגיעים למדינה חופשית, דמוקרטית, כי הפרופגנדה הייתה מאוד קשה נגד מדינת ישראל, שזו מדינה חשוכה ובעייתית ויש מלחמות. אבל בסופו של דבר אנחנו הגענו לפה, אנחנו הצטרפנו לבניית הארץ, ואנחנו נמשיך לבנות את המדינה הזאת ונביא עוד מיליוני עולים לגליל, לנגב, גם לתל אביב. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, חמש דקות לרשותך. יש הרבה דוברים היום, אז זה בעייתי. << קריאה >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << קריאה >> אני רואה שרק העולים והדרוזים נמצאים. << דובר >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר >> האם אפשר להתחיל מחדש? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נוסיף לך ארבע שניות. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, כבוד שרת הקליטה והעלייה, יושב-ראש ועדת קליטה ועלייה, חברי כנסת נכבדים, מכובדיי כולם, היום כנסת ישראל מציינת את יום העלייה. עלייה בשבילי זה הלב של החברה הישראלית; עלייה בשבילי זה הלב של העם היהודי; עלייה בשבילי זאת התקומה של הבית הזה ושל עם ישראל, שהיה פזור אלפי שנים בגולה. לא בכדי, ובשונה מכל הגירה בעולם, אנחנו משתמשים במונח "עלייה", כי לארץ ישראל עולים ולא יורדים, ולא מהגרים. אני ועוד רבים בארץ הזאת זכינו להיות דור שמגשים בעצמו את החלום להגיע לירושלים – החלום הפיזי והרוחני. חלמנו על ארץ האבות, ובשונה משיבות ציון קודמות, הן היציאה ממצרים והן החזרה מבבל, שהם חזרו כעם אחד, תרבות אחת, שפה אחת, הפעם חזרנו רבים וטובים מכל כך הרבה מקומות, עם שפות שונות וגם תרבויות שונות שהשתרשו במשך השנים. אבל דבר אחד החזיק במשך דורי-דורות את העם שלנו חזק: השורשים והחיבור למולדת והיותנו יהודים. בהרבה מובנים, כולנו בנקודה כזו או אחרת היינו עולים. אם לא אנחנו בעצמנו אז הורינו; אם לא ההורים אז הסבים והסבתות, וכך הלאה. מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים. כל גל עלייה נתן משמעות בבניין הבית הזה, כמילות השיר האהוב עליי כבר מהרגע שבו הייתי ילדה קטנה במרכז קליטה, לומדת את השירים הראשונים שלי כישראלית, השיר "ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת", של דתיה בן דור. המנגינה של השיר עד היום מתנגנת בליבי, וככל שתהיתי על מילות השיר הבנתי שאני אוהבת את השיר בגלל משמעות מילותיו: ארץ ישראל היא יפה וגם פורחת כי כולנו בנינו אותה ביחד – האחד בנה בית, השני נטע עץ, השלישי סלל כביש, וכל אחד מאיתנו הביא סל ועושר תרבותי, ויותר ויותר אנחנו מבינים שלא כור היתוך נדרש כאן, כפי שרצה כל כך בן-גוריון, אלא היכולת להיות מאוחדים אך לא אחידים, והכוח נשאב מהגיוון בעליות השונות. תמיד אני מספרת לאנשים מחוץ-לארץ שכאן, במדינה שלנו, אנחנו נמצא בניין שבקומה הראשונה שלו גרים יהודים ממרוקו, בקומה השנייה – יוצאי אתיופיה, בקומה השלישית – מרוסיה ועוד, כאילו כל העולם מונח בכף ידנו. אני נולדתי אי שם בכפר קטן באתיופיה של שנות ה-80. העלייה הדרמטית שלי ושל רבים מבני קהילתי הייתה מסע חיינו. אחרי ייסורים קשים והקרבה של כל כך הרבה יקרים לנו הגענו עולים חדשים לירוסלם – במקרה שלי, למרכז הקליטה בפרדס חנה-כרכור. יש משהו שכילדה עולה וכבת לעולים עיצב את דמותי, השפיע עליי רבות והפך אותי למה שהפכתי להיות בהמשך, וגם היום. כמובן שאין דבר שיכול לעמוד מול כוח הרצון והאהבה העזה לחזרה לישראל, וטוב שכך, כי אחרת אי-אפשר להסביר קהילות שלמות שעוזבות כל שידעו, מכל רחבי העולם, ופשוט, כמו שכתב בשיר אמיר גלבוע: "פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת". אך לצד כוח הרצון וניצחון הקשיים בדרך, האתגר האמיתי בכל עלייה מתחיל כאן בבית, החל ממרכזי הקליטה, המגורים החדשים, החודשים שבהם לא עובדים, הסביבה הישראלית התוססת שמתחילים להכיר ומסגרות החינוך החדשות והשפה השונה. זה הלם עלייה שקורה כמעט לכל מי שמגיע לכאן, ואם נדמה לנו שבשנת 2018 אין כבר כל כך הרבה עולים – סוג של תחושה ציבורית שגויה – דווקא כאן ועכשיו זה הזמן להזכיר שלצד המשך עידוד העלייה מכל רחבי העולם – ויש לנו כ-15 מיליון יהודים בגולה, וכדאי שידעו מה הם מפסידים – צריך לדאוג לעולים שנמצאים כבר בישראל. ובשנה הקרובה מתכוונים לעלות עוד כ-30,000 עולים. כיום יש אלפי עולים השוהים במרכזי הקליטה. הם עדיין בסוג של מעטפת לפני המעבר לישראל האמיתית. ואנחנו, החברה הישראלית שנפגוש אותם ופוגשים אותם יום-יום, צריכים לדעת להיות סובלניים יותר, נגישים יותר, מכילים יותר, ולא כאלה המחפשים את העולה החדש התורן שיהיה הסובל החדש, כמו במערכון של "לול" על גלי העלייה השונים. ובבית הזה, שחרת על דגלו כי אחת הוועדות תעסוק בעלייה וקליטה, ובממשלות ישראל לדורותיהן, שמחזיקות במשרד הקליטה והעלייה, יש צורך בהמשך טיפוח תחום העולים בלי להוריד רגל מהדוושה. כדאי לחבק את מי שעולה לכאן הן בתחום החינוך, הרווחה, הבריאות והתעסוקה, ובכל אחד מהתחומים יש לא מעט עבודה שצריך לעשות. לצערי, החלטות ממשלה רבות טרם מיושמות, והרבה מאוד עולים מאבדים את הזכות שלהם במעבר ממדינת המקור למדינה החדשה. יש בכוחנו לרכך את משברי הקליטה למבוגרים שקיבלו את ההחלטה, ובטח לילדים צעירים, שברגע נאלצים להיות כל כך בוגרים, כי להם הכישורים להתאקלם מהר יותר; צריך לעודד יותר מקומות תעסוקה לעולים חדשים. לא כל עולה, נגזר עליו לנקות משרדים – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בתים ורחובות, ובטח לא כל עולה צריך להיגזר עליו להיות עובד קבלן, שלצערי, גברתי היושבת-ראש, מקרב עובדים אלה – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תשתדלי לסיים, כי אנחנו כבר מזמן עברנו – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני תכף מסיימת. – – כ-60% הם עובדי קבלן. עולים רבים בגיל השלישי מאבדים את הפנסיה; הרבה מאוד מהעולים סובלים מגזענות, ואני אומרת שבסופו של דבר, על הזכויות הבסיסיות שלהם אנחנו צריכים להגן. אנחנו הראשונים בבית הזה להגן, ובממשלה. אני מקווה שאנחנו נמשיך לחגוג את יום העלייה, ובכל פעם נמשיך להעלות הצעות לסדר-היום והצעות חוק שייטיבו את הזכויות הבסיסיות שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, כרגיל, מספר חברי הכנסת שנמצאים בדיון קצת מביש. חשבתי לעצמי על מה אני אספר ועל מה אני אדבר הפעם, והחלטתי שאני רוצה לסבר לכם את האוזן בכמה נתונים שקשורים לעלייה. נתונים שמוכיחים בעיניי את הקשר החזק של העלייה למדינת ישראל. << קריאה >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> בסדר, במקרה הזה אני לא מחלקת, כי זה שווה בשווה. שווה בשווה. גם למפלגה שלי יש טענה, זה בסדר. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> טוב, לא נתחיל לספור. לא נתחיל לספור, אני שוב אומרת: מי שחושב כמוני, שלעלייה יש משמעות רבה בהתפתחותה של מדינת ישראל היום, נמצא כאן, ואני חושבת שכולנו ביחד נציג היום לא רק את הקשיים – ויש – אלא גם את ההישגים, וזה מה שבחרתי לעשות הפעם. אני רוצה לספר לכם על כמה אנשים שמאוד הצליחו במדינה שלנו, ואת השמות האלה בטח שמעתם בתקשורת ובכל מקום אחר. אני חושבת שהגיע הזמן גם לדבר כאן בכנסת על האנשים האלה. אחד מאלה, ידיד טוב שלי, אלכס אברבוך – כולנו מכירים, ומי מכם שלא זוכר, אלכס אברבוך היה ספורטאי מחונן, קופץ במוט, שהיה אלוף אירופה וסגן אלוף העולם והביא הרבה כבוד למדינת ישראל. אגב, כל מה שאני מספרת לכם עכשיו – זה מחליף לנו את משרד החוץ שלנו; אלה אנשים שתורמים ובעיניי משפרים את תדמיתה של מדינת ישראל בצורה בלתי רגילה, בחינם. אלכס הוא היום חבר מועצת העיר בנתניה, אבל נושא הספורט עדיין קרוב לליבו, ואנחנו עכשיו ביחד אפילו מקדמים הצעת חוק שקשורה למעמד המאמנים במדינת ישראל. בחור צעיר שהכרתי לא מזמן, ארטיום דולגופיאט, סגן אלוף העולם בהתעמלות קרקע, שזכה באוגוסט האחרון במדליית הכסף במכשיר הקרקע באליפות אירופה. רבותיי, הוא משרת היום בצבא, הוא חייל של צה"ל, ויחד עם זאת הוא מייצג את מדינת ישראל בכבוד מאוד מאוד גדול, גם לו וגם לנו. בקצת דגש – קצת יותר אני רוצה לספר לכם על אדם מאוד מבוגר, שביחד, לא מזמן, חגגנו לו יום הולדת 80. קוראים לו יעקב מוזגנוב. יעקב עלה לארץ ממוסקבה ב-1991 עם ניסיון פדגוגי עשיר: הוא היה מורה לפיזיקה, ולאחר מכן היה מנהל בית הספר המפורסם לפיזיקה ומתמטיקה שהשתייך לאוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה. אגב, אחת מתלמידותיו המפורסמות הייתה – אז עדיין התלמידה – הגב' מרינה סולודקין, זיכרונה לברכה. היא דאגה בכל הזדמנות להזכיר שאת מדליית ההצטיינות היתרה – היא קיבלה מדליית זהב, אתם זוכרים? ככה היו מסיימים את הלימודים – היא הייתה חייבת למורה האהוב שלה יעקב מוזגנוב. אני לא רואה שעון, קצת קשה לי – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> יש לך עוד דקה וחצי. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> כן, אני רואה. אז בבית הספר שהוא הקים כבר באוקטובר 1991, בית ספר שכולנו מכירים אותו, בתל אביב, בית הספר מופת – שיעור הזכאות לבגרות בבית הספר הזה מתקרב ל-100%. כשהוא נכנס לבית הספר הזה, שיעור הזכאות היה 45%. אז היכולת של הבן אדם הזה – והיום הוא מביא איתו עוד הרבה מורים בתחומים שונים. אגב, מופ"ת: מתמטיקה, פיזיקה ותרבות, ויש שם המון דברים שאנחנו כמדינה יכולים ללמוד. אני רוצה להגיד כמה מילים על עוד בן אדם, בוריס גלפנד – השם הזה מוכר לכם בטח– שחמטאי ישראלי בדרגת רב-אומן בין-לאומי, סגן אלוף העולם בשחמט לשעבר, חבר בנבחרת ישראל בשחמט ובמועדון השחמט העירוני של ראשון לציון. אלה אנשים שכולנו צריכים להכיר את שמם ולהיות גאים בהם. והרשימה אצלי, אני חייבת להגיד לכם, ארוכה. אבל יחד עם זאת חשוב לי לומר שלא הכול ורוד, ואני רואה בתפקידי, כחברת הכנסת – ואני מאמינה שכך כל אחד ממי שנמצא היום באולם – שליחות, לכל אותם העולים אשר בשל קשיי השפה אינם יכולים להביע את מחאתם. אז אנחנו כאן כדי להיות בשביל כולם. אני רוצה להגיד לכם שהעליתי היום פוסט בפייסבוק עם תמונה שלי מ-1991, עם בעלי ושני ילדים – ראיתי את עצמי ולא האמנתי שזאת אני, זה היה לפני 28 שנה – וכתבתי: כבכל משפחה שעלתה יחד לארץ ישראל, גם אצלנו היו ימים טובים יותר וימים קצת יותר מאתגרים, אבל את העיקר אף פעם לא שכחנו: הגענו הביתה למדינה האהובה שלנו, ואנחנו מאושרים לחיות בה. יום עלייה שמח. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת פלוסקוב. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> לא. לא, אני מצטערת. לא. צריך להגיש הצעה ולדבר במזכירות, אבל זה כבר מאוחר מדי. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אלא אם היושב-ראש המדהים מאשר את – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא, היושבת-ראש המדהימה, לא היושב-ראש מדהים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אני ממש בהתלבטות. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אגיד לך. אין – – – ואני יוזם החוק – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> באמת, אתה יוזם החוק? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> איזה חוק? << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אני יוזם החוק. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> איזה חוק? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אז באופן מיוחד, חבר הכנסת חיליק בר, באופן מיוחד אני אאשר לך לומר את דבריך בסיום, לאחר חבר הכנסת אברהם נגוסה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> הוא גם מרגיש עולה חדש כל הזמן – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> כהבעת דעה, לאחר תשובת השרה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אני אוכל לדבר מפה? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> כן. כהבעת דעה הוא יכול לדבר מפה. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> לא. הוא אומר שרק משם. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תקשה, אני יוזם החוק, תן לי גם – – – אני יוזם החוק. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> איזה חוק? << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> היא אישרה כבר. היא כבר אישרה לפרוטוקול, אז אתה עושה – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> השאלה היא כזאת – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – מהמקום, ותנו לו ארבע דקות מהמקום. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> יש סדר, הוא אומר, בדברים. נאפשר לך הבעת דעה. אני אשתדל לתת לך זמן מספק. אוקיי, בבקשה, חבר הכנסת מוסי רז. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני שמח שגם חברי חיליק בר ידבר, משום שזה יום העלייה, זה לא צריך להיות רק יום העולים החדשים, אז גם חברי הכנסת שנולדו בארץ, כמוני וכמו חיליק, כדאי שידברו. העלייה לארץ היא דבר שמעשיר את החברה הישראלית מיום הקמתה של המדינה, ואפילו לפני הקמתה של המדינה – מישהו אמר כאן קודם: לפני 70 שנה היה בלתי אפשרי – לא נכון, היה אפשרי לעלות, ועלו כמובן גם לפני 1948. היא מעשירה את החברה הישראלית, מחזקת אותה, ולא חשוב מאיפה באים העולים, אם זה מאסיה, אם זה מאפריקה, אם זה מאירופה, אם זה מאמריקה, אוסטרליה או יבשת שלא שמעתי עליה עד עכשיו. הדבר הזה מחזק את החברה הישראלית, מגוון אותה, הופך אותה לשונה יותר ולכן חזקה יותר. אנחנו ראינו את זה במשך השנים, החל מעליות שנות ה-50 ועד אלה שבאים היום ממקומות כאלה ואחרים, ואנחנו רוצים שיבואו יותר ויותר. יש עדיין מחוץ למדינת ישראל מיליוני יהודים שמרוכזים במדינות רבות, ואנחנו נשמח אם יבואו לכאן. כמובן, לא בכוח – מי שרוצָה ומי שרוצֶה, ואני מניח שימשיכו לרצות ולבוא. חבל שבמשך השנים קרו תקלות – כמו תמיד, כשעושים קורות תקלות – ונעשו דברים, ואפילו הייתי אומר גם פשעים, במהלך הקליטה של העולים. ואנחנו יודעים גם על התהליך הקלוקל, לפעמים אפילו תוך כדי מעשים שהם פליליים ממש, בקליטה בשנות ה-50 של חלק מיהודי המזרח וחלק מיהודי צפון אפריקה ואולי גם יהודים אחרים שבאו לפה; תהליך ההקמה של המעברות ושל ערי הפיתוח, שלווה – זה לא הזמן עכשיו – בהרבה טעויות, והצעתי בעבר להקים על זה ועדת חקירה פרלמנטרית, כי אני חושב שכן ראוי שנבדוק את הדברים; ועד לטעויות שאנחנו עושים בקליטה בימינו עם העולים מאתיופיה ומחבר המדינות וממקומות אחרים. הדברים שאמרתי עכשיו אסור שיבלבלו אותנו ואסור שישכיחו מאיתנו את העובדה שישראל היא מדינתו של העם היהודי, אבל היא גם מדינת כל אזרחיה. וישראל היא מדינתו של העם היהודי במובן שאנחנו רוצים להיות אור לגויים וגם אור לעם היהודי, לאלה שנמצאים מחוץ למדינת ישראל, אבל אנחנו איננו שולטים בהם. ומעשים כפי שראינו בזמן האחרון מצד ממשלת ישראל, שמרחיקים אותנו מהעם היהודי, אני יכול למנות שורה ארוכה – אני רוצה לגעת רק בחלק מהם, כי אני לא רוצה להיכנס כרגע לדברים כמו היחס ללהט"בים והיחס לזרמים השונים ביהדות ומה שקורה בנושא מתווה הכותל. אני רוצה לגעת בשני דברים, מאוד מאוד בקיצור: העובדה שמדינת ישראל החלה להקשות על עולים חדשים, לא פחות ולא יותר, בשל דעותיהם הפוליטיות. שואלים אותם לדוגמה מה דעתם על נתניהו, והייתה אפילו אחת שסירבו לתת לה את הכניסה לארץ בגלל שענתה את התשובה הלא-נכונה, בזכות השר ארדן, השר שדואג לפאר ולחזק את תנועת ה-BDS העולמית ומעלה אותה לגבהים חדשים; דברים שעומר ברגותי, מקים תנועת ה-BDS, לא חשב ולא חלם שיהיו בממשלת ישראל, ממשלה שכל כך מסייעת לו בקידום של החרם על ישראל. וקורה שבנמל התעופה בן-גוריון מעכבים ומנסים למנוע כניסתה של עולה חדשה אחת, שכבר הייתה פה שנה, אי-אפשר לטעון נגדה שום דבר מלבד זה שהיא רוצה לעלות לארץ, רק בגלל שאולי איזו דעה פוליטית שלה לא נראית למישהו. ומצד שני, מדינת ישראל מנסה לקחת בעלות על יהודים שאינם אזרחי ישראל ולהגיד להם מה לעשות. כך, לדוגמה, מדינת ישראל בשבוע שעבר מאשרת כניסה של משלחת רפואית לרצועת עזה, משלחת רפואית מאמריקה, אבל אומרת לשני חברים במשלחת: אתם לא תיכנסו. מה הסיבה שהם לא ייכנסו? בגלל שהם יהודים. אני מספר את זה לחברים יהודים באמריקה, הם אומרים: ממשלת ישראל אנטישמית. ואין לי מה להגיד להגנתה של ממשלת ישראל, מצטער, כשאנחנו שומעים כדברים האלה. אין לה זכות להגיד לאזרחי ארצות הברית מה לעשות, גם אם הם יהודים, ובטח ובטח לא לגרום לכך שמדינות שונות בעולם או האזרחים במדינות אחרות בעולם יופלו לרעה בגלל שהם יהודים. זה פשוט דבר שהדעת איננה סובלת, וממשלת ישראל צריכה להשיב על זה מייד. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוברט טיבייב, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> בטעות קיבלת עשר דקות. זה בגלל שאתה – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> על טעויות משלמים. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני נחמד, אני נחמד. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> – – חבר כנסת טרי. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בכנסת השמונה עשרה יזמתי את חוק יום העלייה. לצערי הרב, הקואליציה אז הפילה את החוק, ברור למה. אני מאוד מברך ואני מכבד את חברי חבר הכנסת אילטוב, שבכנסת התשע עשרה העביר את החוק, וברוך השם הקואליציה הבינה את המשמעות של החוק הזה, ויש משמעות ענקית. בסופו של דבר, מה זו עלייה? עלייה זו ציונות נטו. כולנו בסופו של דבר, רובנו, הגענו ממקומות אחרים, אבל אני מרגיש פה – אני מתנצל, גברתי השרה סופה לנדבר, שאני אפיל את האחריות עלייך, כי אין לי ברירה; אני גם מתבייש שאין פה נציגים של קואליציה, אני מתבייש שאין פה נציגים של הממשלה, אני מתבייש שאין פה נציגים של האופוזיציה. כל השרים, ללא יוצא מן הכלל, כשהם מדברים על עלייה, מדברים גבוהה-גבוהה. תכלס, אנחנו נדבר עכשיו על נתונים ועל הנציגות שלהם פה, ואנחנו רואים את זה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני מאוד מברך אותך שבאת לחגוג איתנו את יום העלייה, ותרומתך לעניין הזה גם לא קטנה. אבל אנחנו נמשיך. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני חייכתי – זו הייתה הגבורה שלי. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני זוכר שאפילו תמכת בהצעת החוק שלי שהגשתי, של יום העלייה, בכנסת השמונה עשרה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יכול להיות שאתה מדבר על אחמד אחר. לי קוראים אחמד טיבי. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אחמד טיבי תמך בהצעת החוק הזאת. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אחמד גם עולה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני עולה בסקרים – – – אני עולה בסקרים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חברים, תנו לו לסיים את דבריו. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כמו שפנינה אמרה כבר, יותר ממיליון עולים נמצאים במדינת ישראל, ואני באמת לא רוצה לדבר על התרומה של העולים למדינת ישראל. היא תרומה ענקית, וגם טלי פלוסקוב דיברה על זה. אני באמת לא רוצה להתייחס לזה, כי לא זה הנושא. הנושא הוא: אם עד עכשיו לא נשארו הבעיות של העולים – ויש, הן קיימות, ולצערנו הרב לא מתקדמים – השאלה מה היחס של אותה ממשלת ישראל והקואליציה כלפי הנושאים האלה. ואנחנו רואים. בזמנו, כשהגעתי לארץ ב-1994, הייתי מוכן לכל עבודה, כי חשבתי שזו הארץ שלי. ואני רוצה להזכיר את ההרגשה. "חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג – – – קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר. צריך לירות? אני חייל. משטרה? רופא? עורכי דין? מורים? שואבי מים? בבקשה, אני עושה את הכול. אין לי פרצוף, אין לי רגשות, אין לי אפילו שם. אני מוכן לכול. אינני קשור בשום דבר. אני יודע רק ציווי אחד: לבנות". רבותיי, אלה מילים של טרומפלדור. דרך אגב, גם הוא היה מרוסיה. מאז כמעט לא השתנה שום דבר. אנחנו מרגישים אותו דבר, אנחנו עושים כמעט אותו דבר. השאלה למה, זה כבר סיפור אחר. התשובות – באמת סליחה, גברתי השרה, אני חוזר לזה: אני מצביע, ומתבייש בממשלה הזאת והיחס כלפי העלייה. ברור, זו לא רק הממשלה, גם התקשורת, אנחנו רואים פה, שזה גם היחס של התקשורת הישראלית כלפי הנושא הזה. אבל אין מה לעשות. לתומי חשבתי שבנושא של עלייה אין קואליציה ואופוזיציה. האמת שזה נכון, יש מכנה משותף: העולים מרוסיה לא מזיזים לא לקואליציה ולא לאופוזיציה. זה המצב. איך אני יודע את זה? תראו את האולם. יום העלייה, יום גדול במדינת ישראל. זה היום, זו הציונות, ואנחנו רואים את היחס. אני מתנצל, גברתי השרה, אני מאשים אותך, כי אין לי ברירה: את צריכה לקחת על כתפייך את כל האשמה, האשמה שלי. יכול להיות שבצדק, יכול להיות שלא. אני בטוח שאת תעני אחר כך. תבינו, רבותיי, אם זו לא אפליה – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אמרו עשר דקות. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> לא, חמש דקות. חמש דקות. זו הצעה לסדר-היום. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז הטעית אותי, אמרת עשר. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> לא, אני צחקתי איתך. אמרתי לך שבטעות לחצתי פעמיים, אז יצא לך עשר דקות. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז לפחות עוד שתי דקות, בבקשה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> לא. אני אתן לך עוד 30 שניות לסיום. אל תגזים. יש פה אנשים שרוצים – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> את יודעת מה? אני נותן את הזמן שלי לרוברט. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אין בעיה, דקה וחצי. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בואו לא נתווכח, חבל על הזמן, אנחנו נמשיך. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> בוא תמשיך. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> מה זה המשא ומתן הזה? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תמשיך, בבקשה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רבותיי, תבינו על מה מדובר. דיור ציבורי – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אבל אני חייבת להגיד לך משהו. מאוד יפה לשמוע אותך מתנצל בפני השרה על הביקורת. זה מאוד מרענן אצלנו. באמת. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> בדרך כלל לא מתנצלים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> בדרך כלל לא מתנצלים. אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מעריכה את זה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז את מוסיפה לי עוד דקה? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> עוד דקה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> ככה זה עם עולים חדשים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> את לא מתנצלת. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אני כבר לא עולה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> לך על זה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הולך. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי, אתם תגידו לי אם זו לא אפליה: 27,000 בתור לדיור הציבורי, עולים חדשים. 27,000. ולעומת זה יש תור של ותיקים – 3,000. למה? אני לא מבין, ואף אחד לא מסוגל להסביר לי למה הדבר הזה קיים. האם זו לא אפליה? אני לא יודע. אין לי תשובה. אין לי תשובה. מישהו צריך לענות על השאלה הזאת. אם כבר מדברים, בעיה אחרת: חסרי דת שאין להם פתרון לא בנישואים ולא בקבורה. היינו עדים לא מזמן למקרה – אני לא יודע איך להסביר את זה – בבית חולים וולפסון, שמאבטחים ממש הכו את האנשים, מסיבה אחת: שהם דוברי רוסית. הייתי לא מזמן בבית סוהר. האסירים הזמינו אותי ואמרו: אף אחד מחברי הכנסת הרוסים לא בא לבקר אותנו. באתי. חיליק, הדבר הכי מעניין: לאסירים דוברי רוסית אין ערוץ 9, אין עיתונים. הם מנותקים מהעולם. האם אנחנו לא רוצים שהם ישתלבו בחברה אחרי שיצאו מבית סוהר? האם זו לא אפליה? אני יכול להביא המון דוגמאות, אבל הבעיה – אני כבר לא מדבר על הבעיות במשרד הפנים שעושים לעולים חדשים, גם לאתיופים, גם לדוברי רוסית; הבעיה העיקרית, גברתי השרה, אני חושב, נמצאת במשרד החינוך, שם זו בעיה. עד עכשיו – שלחתי מכתב לשר החינוך לגבי מקרה גרוע באשדוד, שפיטרו מורה ממערכת החינוך רק בגלל דבר אחד: היא דיברה עם תלמידים ברוסית. רק בגלל זה פיטרו אותה. שלחתי לו מכתב – תן לי תשובה. עברו חודש וחצי, אני חבר כנסת, לא קיבלתי תשובה. לא קיבלתי. אני לא יודע כלפי מי האפליה, כלפיי או כלפי כל העולם. גברתי השרה, יכול להיות שאת תעני לשאלה הזאת, אולי את תיקחי את האחריות במקום שר החינוך. אני לא יודע, תשתדלי, בבקשה. אני ממשיך. המקרים של התאבדויות בבתי ספר, של דוברי רוסית – מספרים מזעזעים, חבל על הזמן. אף אחד לא מטפל בזה. גברתי היושבת-ראש, אני זוכר את עצמי, כשהגענו לארץ ב-1994, היו לנו ילדים קטנים, לא ידענו בכלל שיש תקציב מיוחד לתלמידים עולים לאולפנים ושיעורים נוספים. אני חושב שגם עכשיו אף אחד לא יודע. לאן הולכים התקציבים האלה? אני כבר מסיים, אני ממש כבר מסיים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לצערי הרב, מה שמפריע לשר החינוך שלנו זה שכשהוא שומע את השם ליברמן – הוא קופץ מהכיסא. הוא לא מטפל בעניינים של חינוך. כנראה מפריע לו סיפור ההצלחה של עולה חדש. כנראה באמת מפריע לו. חבל, שיתעסק בנושאים של עלייה. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם נגוסה, בבקשה. חמש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> אברהם נגוסה (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השרה, כנסת נכבדה, מליאת הכנסת מציינת היום בפעם השלישית את יום העלייה. חג עלייה, חג שמח. חוק יום העלייה אושר במליאת הכנסת ב-21 ביוני 2016. ביום זה מצוינת תרומתם של העלייה והעולים למדינת ישראל באמצעות פעולות מגוונות בתחומי החינוך והתרבות. לפי החוק, היום מצוין בדיון מיוחד במליאת הכנסת, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות – ציינו אתמול – באירוע מיוחד בממשלה ובבית הנשיא. כמו כן, מצוין יום זה במערכת החינוך, בצבא הגנה לישראל ובמשטרת ישראל. אני רואה חשיבות רבה בציון יום העלייה בעיקר למען הדורות הבאים, שידעו את סיפור הקמתה, שגשוגה והצלחתה של מדינת ישראל בזכות העולים החדשים שהגיעו אליה מארבע כנפי תבל. מדינת ישראל נבנתה על ידי העולים שהגיעו לארץ בטרם הקמתה ולאחר כינונה. מפעל העלייה הוביל לבניית החברה הישראלית המגוונת ורבת-התרבויות. בניית חברה רב-תרבותית מבוססת על היכרות עם קבוצות אוכלוסייה המרכיבות אותה. העולים שהגיעו לישראל ממניעים ציוניים ואידיאולוגיים עזבו את ביתם ורכושם בארץ מולדתם ובאו למדינת ישראל לבנות ולהיבנות בה. משנת 1948 ועד היום עלו לישראל 3,253,855 עולים. אוכלוסיית מדינת ישראל גדלה מ-600,000 ב-1948 ל-6,571,700 יהודים ב-2018. העולים שהגיעו מאז ראשית הקמתה של המדינה תרמו לכלכלתה, לביסוסה ולהעשרת תרבותה. העלייה היא הדופק הפועם של המדינה, הגורם המשמעותי ביותר לפיתוחה, התעצמותה וצמיחתה של ישראל כמדינה ושל ישראל כעם. כל עולה חדש שמגיע לישראל מביא איתו תרומה משמעותית למדינה. העולים החדשים המגיעים למדינתנו עוברים קשיי קליטה, געגועים לביתם, לחברים שנשארו, לתרבותם ולהרגלי החיים שהיו רגילים להם בארץ המוצא. תהליך הקליטה הוא תהליך ממושך. העולים זקוקים לעזרה במיצוי זכויותיהם, הכוונה, הדרכה, מידע. הם זקוקים ליד שתושט אליהם. על החברה הישראלית והעולים הוותיקים לעזור לעולים חדשים, שירגישו שייכים, שירגישו חלק, שלא יסבלו מביטויי גזענות ואלימות. הישראלים הוותיקים צריכים לחבק את העולים, צריכים לשפר את היחס לעולים חדשים, צריכים לסייע להם, כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, למען הקלת שילובם וקליטתם של העולים בישראל. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> אברהם נגוסה (הליכוד): << דובר_המשך >> העולים הצליחו ומצליחים להשתלב בכל תחומי החיים והעשייה במדינה: בכלכלה, במחקר במדע, בעסקים, במערכת המשפט, בצבא, בספורט, בניהול ובפוליטיקה. משרדי הממשלה צריכים להקל על הביורוקרטיה, לשתף פעולה עם ארגוני העולים, להנגיש מידע לעולים בשפתם, לסייע להם במיצוי זכויותיהם, לדאוג לאוכלוסייה המבוגרת בקרב העולים למחיה מכובדת, לסייע לעולים בדיור הולם, בחינוך, במציאת מקורות תעסוקה, ולהכיר בהשכלה שרכשו בארצות מוצאם. אני חייב לציין מעל במה זו את יהדות התפוצות, שהיא נכס אסטרטגי כלכלי, פוליטי, דיפלומטי ואפילו ביטחוני לקיומה וחיזוקה של מדינת ישראל. הקשר עם יהדות התפוצות הוא חיוני וחשוב. חשוב לי שכל יהודי בתפוצות ירגיש שמדינת ישראל היא ביתו, וביום שיחליט לעלות לישראל המדינה תקבל אותו בזרועות פתוחות. אני קורא לכם מעל במה זו: בואו לבנות כאן את ביתכם. יום עלייה שמח. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. שרת העלייה והקליטה חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. << דובר >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני יכולה להגיד, רוברט וטלי, שגם לי יש תחושה לא כל כך נעימה אחרי הסערה שהייתה אתמול בכנסת. כסגני יושב-ראש הכנסת, יכול להיות – בפעם הבאה תמליצו ליושב-ראש הכנסת לעשות ציון יום כזה, יום חגיגי, ביום שבו כל חברי הכנסת וכל הממשלה נמצאים כאן, כי להצדיע למדינה ולהצדיע לעלייה חייבת כל הממשלה וחייבת כל הכנסת, לדעתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צודקת. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> תודה רבה. אני רוצה להגיד, גברתי, שפעם שלישית אנחנו מציינים היום את יום העלייה כחג לאומי של מדינת ישראל. העלייה היא סמל של מדינת ישראל. לא מדינת הגירה, אלא מדינה קולטת עלייה – זה ההבדל בין מדינת ישראל לכל העולם וכל המדינות. השנה אנחנו חוגגים מלאת 70 שנה למדינת ישראל, 70 שנה. אני משווה את זה למגדל, בניין של 70 קומות. כל קומה זה גל של עלייה, ובכל קומה טביעת אצבע של העולים. השנה גם משרד העלייה והקליטה חוגג 50 שנה, ואני צריכה להגיד שביום ההולדת של המדינה אני שמחה שאנחנו מגישים למדינה בהוקרה 26,830 עולים ותושבים חוזרים, מהתחלת השנה, והיד עוד נטויה – 26,830 עולים ותושבים חוזרים. רבותיי, מי שלא היה עולה חדש – ובמדינה למעלה מ-3.5 מיליון לא נולדו כאן – יודע בדיוק מה זה לעזוב בית, לעבור מדינה, להגיע למדינת ישראל ולהתחיל הכול מאפס, בלי שפה, בלי עבודה, בלי דיור. זה קשה מאוד. ובגלל זה יכול להיות שחברי כנסת שעלו על הבמה הזו דיברו על קשיים שעברו ועל הישגים – וטלי, אני כל כך מסכימה איתך, אם הייתי מקבלת אישור, ביום הזה הייתי מתחילה מההישגים של כל עולה שהגיע למדינת ישראל. ויש רבים, ויש בכל עלייה: מיוצאי אתיופיה, מצרפת, ממדינות חבר העמים, מארצות הברית, מ-90 מדינות שעולים מגיעים מהן למדינת ישראל. ביום הזה אפשר להגיד בראבו לעלייה. אני לא רוצה עכשיו לחזור מי היה עולה חדש – אברהם אבינו – ואיך נאמר לו: לך לך אל הארץ אשר אראה לך. מאז לא פסקה העלייה. העלייה התחילה עוד לפני קום המדינה. רבותיי, אני לא רוצה לחזור – רוברט, בגלל שזה חג, בכל זאת אנחנו צריכים לציין. אנחנו מכירים את הקשיים, ותאמין לי, אני קדנציה שלישית שרת העלייה והקליטה: אני אזמין אותך, כמו שאני מזמינה את כל חברי הכנסת: תבואו ותראו מה אנחנו הצלחנו לעשות במשרד העלייה והקליטה כדי לפתוח שערים, כדי לשנות את התוכניות, כדי לקחת – – – << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> הבעיה – – – << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> לא, לא, אני פשוט רוצה להגיד. אני לא לוקחת על עצמי יותר מדי, אבל אני רוצה להגיד שאנחנו פתחנו תוכניות שקשורות למשרד החינוך, איפה שמשרד – – – << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – תזמיני את השרים למשרד שלך ותסבירי להם את זה. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> אתה צודק. תשמע, תאמין לי שלא פעם אחת בישיבת הממשלה, וגם בין החברים וגם בוועדות, אני מסבירה את הדברים איך שאני מבינה. גם אני הייתי עולה חדשה, אני יודעת עד כמה שזה קשה. והיום, ביום הזה, אני יכולה לספר: פעם אחת היה רב, דתי, שר העלייה, הרב פרץ. ואני הייתי עולה חדשה וחשבתי: הגעתי למדינה, כולם צריכים לפתוח דלתות וכולם צריכים לקלוט – והיו המון בעיות. הגעתי עם הפגנה וישבתי מול משרד העלייה והקליטה. לא פתחו את הדלת, לא נתנו לנו להיכנס, ואחר כך סיפרו לנו סיפורים מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיקלט בארץ. אבל זה לא משנה. מאז אני שיניתי את משרד העלייה והקליטה, וכאשר אני נכנסתי למשרד העלייה והקליטה אני אמרתי: את ההון האנושי הזה מדינת ישראל צריכה לקבל ולא לנצל. מדינת ישראל מקבלת הון אנושי ולא צריכה לשלוח פרופסור עם מטאטא לנקות את הרחובות; ולא יכול להיות שרופא, במקום חלוק ירוק – חלוק לבן או חלוק של רופא – צריך ללכת לעבודות קשות, ובמקום רפואה – להתעסק בשטויות שמדינת ישראל דרשה ונתנה לרופאים האלה. אני שיניתי המון פרויקטים. ביום הזה אני לא רוצה לספר, אני רוצה פשוט להגיד: העלייה נמשכת. העלייה יצרה פסיפס אנושי מרהיב. לכל עולה יש שורה ארוכה של הישגים, כמו שאמרה חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בכל מקום יש טביעות אצבע – במרכז, בפריפריה, במדע ובמחקר, באקדמיה, בתעשייה, בחינוך, ברפואה, בספורט ובביטחון. אנחנו, משרד העלייה והקליטה, לא לבד. נכון, אני רוצה שהשרים והמשרדים האחרים יקבלו את העלייה – כמו שאמרו כאן חברי כנסת לפניי כאשר דיברו – בידיים פתוחות, בחיבוק. אבל תאמינו לי שיש לנו לא מעט שותפים, ואנחנו היום לא רק משרד קולט עולים; אנחנו משרד לעידוד עלייה, אנחנו עוסקים בעידוד עלייה. אנחנו מכינים את העולה, ולפני שהוא מגיע למדינת ישראל הוא לומד שפה באולפן. כבר יש לו אפשרות לדעת באיזו עיר כבר יקבלו אותו, והמון המון דברים. אז היום, לשותפים שלנו, לסוכנות, לעמותות ולארגונים, ולנפש בנפש, ולכל הארגונים – ואני יכולה להגיד שורה ארוכה מאוד – אני רוצה להגיד תודה, מפני שהבלעדיות על קליטת עלייה, כמו שאתה אמרת, זה לא רק המשרד לעלייה וקליטה. אבל היום, ביום הזה – בכל זאת, אנחנו מציינים את יום העלייה – בבוקר הייתי בקריית גת, נפגשתי עם המון עולים, מאות עולים. כאשר אמרתי: איזה יום היום? אתם מאמינים, כולם אמרו: היום חג, היום יום העלייה. וכל אחד ביום הזה נזכר מה היה לו, איך עבר את התחלת העלייה. גם אני זוכרת איך נכנסתי לחדר באשדוד, עיר קטנה ופרובינציאלית, 15 מטר. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> גם הבת שלי אמרה: היום חוגגים את יום העלייה. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> אני חושבת שביום הזה מדינת ישראל צריכה להגיד לעולים שהגיעו: תודה רבה על כך שאתם לא בחרתם מקום יותר נוח; אתם בחרתם את הבית המשותף שלנו. אתם נמצאים כאן. והמשימה שלנו, רבותיי, היא להמשיך את העלייה ואת כל הפרויקטים שלנו, כדי לתת חיבוק לעולים; לפתוח דלתות, לעזור ולסייע, כדי שימצאו כאן מקום במדינת ישראל. בסוף אני רוצה להגיד לעולים הפוטנציאליים שעוד לא החליטו להגיע לכאן: אל תמתינו לגל אנטישמיות. אל תמתינו לטרור במדינות ב-diaspora, בגולה; תגיעו לכאן, אנחנו נחבק אתכם. נעשה הכול כדי שאתם תהיו שותפים שלנו במגדל הזה של 70 קומות. אני אומרת לכם, כמו שאני תמיד אומרת בנתב"ג כאשר אני מקבלת חיילים בודדים ועולים שמגיעים מכל הגלויות: ברוכים תהיו כאן, במדינת ישראל. אנחנו מכירים את הקשיים אבל עושים הכול, ונעשה כל מאמץ כדי לחבק, ללוות ולקלוט אתכם כאן בארץ. תהיו ברוכים במדינת ישראל, ותזכרו: עם כל הקשיים, ועם כל הבעיות, עם נוצר וארץ קמה, ועם כל הקשיים אנחנו נלווה אתכם ונעשה הכול כדי שהקליטה תהיה יותר רכה ויותר נוחה. ביום הזה, אני רוצה להגיד: טוב שבאנו ארצה לבנות ולהיבנות, וטוב שיש לנו מדינה, ואין מקום יותר טוב ממדינת ישראל. שיגיעו עולים, שתימשך העלייה, ואנחנו כאן כדי לקלוט אותם. חג עלייה שמח. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. רק נשמח לדעת מה את מציעה? << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> להסתפק. תודה רבה. בימים האלה חוגגים, מפני שחג זו חגיגה. אנחנו אתמול היינו בוועדת העלייה והקליטה, ותודה לך, חבר הכנסת, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, ד"ר נגוסה. אנחנו היום מציינים את היום הזה, ומחר – בתיאטרון הבימה. למי שיודע, תיאטרון הבימה קם ונוצרה הקבוצה של השחקנים לפני קום המדינה. הם עכשיו, לפני כמה חודשים – ואני נכחתי שם – חגגו 100 שנה לתיאטרון הבימה, שקם על הבמה של תיאטרון וכטנגוב במוסקבה. אז אני אומרת, נסתפק. אבל אני מבקשת שבפעם הבאה, סגני יושב-ראש הכנסת ימסרו – – – << קריאה >> אברהם נגוסה (הליכוד): << קריאה >> ועדת העלייה והקליטה. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> עוד פעם אתה רוצה ועדת העלייה והקליטה? אני אשמח לוועדת העלייה והקליטה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> נסתפק בהודעה של השרה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נסתפק. << דובר_המשך >> שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. הבעת עמדה, חברת הכנסת נורית קורן. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, השרה סופה לנדבר וכל חברי הכנסת שעלו לדבר, ריגשתם ביותר. אתם בעצם עולים חדשים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אבל אתם עולים חדשים יחסית; אני נולדתי פה בארץ. אני נולדתי לעולים חדשים שבאו מתימן. וזה ריגש מאוד, כי אנחנו בעצם ארץ שכל האנשים בה חזרו חזרה לחיות במדינת ישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עדיין מגיעים עולים מתימן. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון. עדיין מגיעים עולים מתימן, ולפני שנה הגיעו מתימן, ומכל מקום ומקום. אני גם יושבת-ראש השדולה לדוברי צרפתית – לעודד אותם כמה שיותר לעלות לארץ ישראל ולהסיר את כל המחסומים. אני שמחה שבכנסת הזאת הסרנו את המחסומים, בעזרת השרה סופה לנדבר ובעזרת השר ליצמן וראש הממשלה. צריך להודות לראש הממשלה, שבעצם לקח את זה בשתי ידיים ואמר: אני מקדם, כמו שקידמנו את רופאי השיניים, את הרוקחים ועוד ועוד דברים שלא נעשו מעולם. אני רוצה לומר לכם שאני חוויתי עלייה באוגוסט האחרון של עולים שבאו מארצות הברית, איך הם ירדו מהמטוס – את היית שם יחד איתי, השרה. כשאני ראיתי את אחד מהעולים יורד מהמטוס, יורד בריצה, מנשק את הארץ, אני נזכרתי בהורים שלי, בסבא וסבתא שלי. זה היה מרגש מאוד, ואני אפילו נרגשת עכשיו כשאני נזכרת בזה, כי זאת המהות שלנו כיהודים, לעלות למדינת ישראל. והדבר החשוב שאנחנו צריכים לזכור: מי שבנה את הארץ אלה גם העולים שבאו בשנים הראשונות לקום המדינה, ואנחנו צריכים להחזיר להם כבוד ולדבר גם עליהם, הם היו החלוצים שבנו את מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. שאר המציעים? חבר הכנסת רוברט טיבייב, מה אתה מציע? נסתפק בדברי השרה? כולם מסכימים איתו? תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63) (ניפוק תכשיר מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/808); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אנחנו נעבור להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63) (ניפוק תכשיר מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה, של חברי הכנסת עודד פורר, אחמד טיבי, נורית קורן, יואב קיש, רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת עודד פורר. בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמח להציג סוף-סוף, בקריאה ראשונה, את הצעת החוק הזו, שמהותה ניפוק תכשיר מרשם בכל בית מרקחת. זה נשמע דבר מאוד טבעי, אבל הסיפור הוא כזה – אולי ניקח כדוגמה, כמו שאומרים: גברת כהן מחדרה, למשל, הולכת לרופא, מרגישה לא טוב, או שאחד הילדים מרגיש לא טוב. היא הולכת לרופא, מקבלת מרשם. בבית המרקחת שקרוב למקום מגוריה היא רוצה לקחת ולקבל את המרשם הזה – כשגם אין הבדל משמעותי מבחינת ההנחה שמקבלים מקופת החולים; ב-90% מהתרופות ההנחה היא שולית, היא פחות קריטית, היא משמעותית בתרופות מסוימות. היא ניגשת לבית המרקחת, עומדת בתור – לצערי, יש מחסור בתחום הזה, קצת, ויש תורים ארוכים בבתי המרקחת; היא מחכה בתור, ואם הילד חולה, אז היא מחכה יחד עם הילד, עד שהיא מגיעה לרוקח. הוא אומר לה: תשמעי, גברתי, אני מאוד מצטער, אבל אני לא יכול לנפק לך את המרשם הזה כי את לא חברה בקופת החולים הרלוונטית שאיתה אנחנו עובדים. ואיפה בית המרקחת ששם היא יכולה לקבל את התכשיר הזה? תעלי פה, תיסעי. את רואה, יש אוטובוס, סעי לתחנה המרכזית, מהתחנה המרכזית תיקחי עוד אוטובוס. שם, בקניון ההוא, יש בית מרקחת שכן נותן לקופת החולים ששם את חברה. לכאורה, אתם אומרים לי: מה אתה מבלבל את המוח, לא יכול להיות שהמצב הזה קורה. אבל זה המצב. זה המצב במדינת ישראל, דווקא כשעברו למרשמים אלקטרוניים. כי ברגע שקופות החולים עברו למרשמים אלקטרוניים הן סגרו לעצמן את השוק ולא אפשרו למבוטחים שלהן לרכוש את התרופות שמנפקים להם במרפאות אלא בבית המרקחת של הקופה – ורק אם הם היו מביאים מרשם ידני, מיוחד, במיוחד היו מבקשים מהרופא, מה שרוב האנשים לא יודעים. ואז לכאורה – בעצם, לא לכאורה; המצב הוא שעבור המבוטח, המצב הנוהג לפני שעברו למרשמים אלקטרוניים שכאלה היה טוב יותר, כי אם הוא מוכן לוותר על אותה הנחה שהוא מקבל מקופת החולים, הוא יכול היה לרכוש את התרופה בכל בית מרקחת. אני שמח שנפל בחלקי לקדם את הצעת החוק הזו, יחד עם רבים מחברי הבית הזה. אבל בהחלט אני חייב להגיד מילה טובה לסגן השר ליצמן, שבלי הנחישות שלו גם מול המערכות השונות, אי-אפשר היה לקדם את הצעת החוק הזו. ברגע שישבתי איתו על הנושא הזה, הוא הבין מייד מה הבעייתיות פה, והצליח לכופף, יחד איתנו, גם את משרד האוצר, גם את הקופות, שזעקו כאילו גוזלים להן את כבשת הרש. אנחנו מביאים כאן לקריאה הראשונה הצעת חוק שמהותה שירות יותר טוב לאזרחי מדינת ישראל – לקבל באופן קל יותר את התרופות שמגיעות להם. לכאורה, הדבר ברור מאליו ולא היה צריך להגיע לכדי חקיקה, אבל כבר מצאנו את עצמנו בכנסת הזו מקדמים חוקים בגלל שכל מיני רשויות כאלה ואחרות ניצלו את הכוח שיש להן אל מול האזרחים והמבוטחים. אני מקווה שאנחנו נסיים את החוק הזה במהרה, כי אין עליו מחלוקות. אין מחלוקת פה בין קואליציה לאופוזיציה. יש פה רק דבר אחד לנגד עינינו, וזה טובת המבוטח, ואותה נקדם. לכן אני מבקש מחברי הבית לתמוך בהצעת החוק ולקדם אותה מהר. עדיין נשארו לי שש דקות, לא כל כך מהר אני אשחרר. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אתה לא חייב. אם תוכל לקצר, אנחנו נשמח. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני חייב, אני אגיד למה. אני חייב, אני אגיד למה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה לא חייב. אתה לא חייב. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נשמח אם תקצר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את הזמן ולומר כמה מילים על יום העלייה בכל זאת. אני רוצה להצטרף למה שאמרה השרה לנדבר. אני חושב שהיום הזה, צריך שיצוין דווקא בימים שכל חברי הבית נמצאים פה, כמו יום שני או יום רביעי. מן הראוי לתת את הכבוד לנושא הזה. צריך להבין – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – לא יבואו באותו יום. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – 40% מאזרחי מדינת ישראל הם עולים. האחרים, כנראה שנולדו לעולים או שהם נכדים של עולים. אני נין לעולה, אבל גם נכד לעולה ניצולת שואה, וכל אחד, בסיפורו האישי המורכב, יכול להתחבר לעניין הזה. עדיין, ואני חייב להגיד את זה כאן: רוב העם היהודי חי בגולה. מתוך 14.5 מיליון יהודים, רק שישה מיליון חיים בארץ ישראל. אז בהחלט אני חושב שהצלחנו לעמוד בכל האתגרים, כי בראשית המאה הקודמת, כשהרצל דיבר על מדינת – – – << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – לא פותרים את הבעיות – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשהרצל דיבר על מדינת היהודים, אז אמרו: לכל היותר, בארץ ישראל בעוד 100 שנה יהיו מיליון יהודים. אז המספרים האלה – בוודאי כבר הראינו שהעם היהודי יודע לנצח את כל הסטטיסטיקות. אנחנו צריכים להגיע למצב שבמדינת ישראל יחיה רוב העם היהודי. תדמיינו את הוויכוחים שיש לנו כאן על כל מיני נושאים – מדיניים, דמוגרפיים, איפה יעבור קו כזה או קו אחר – כשיהיו תשעה מיליון יהודים בארץ ישראל. עדיין יהדות התפוצות תישאר יהדות חשובה וחזקה, אבל רוב-רובו של העם היהודי יחיה כאן, וההתמודדות שלנו עם הרבה מאוד בעיות תהיה הרבה יותר פשוטה – מבחינה ביטחונית, מבחינה דמוגרפית וגם מבחינה כלכלית, כי הצמיחה הכלכלית הכי גדולה שחוותה מדינת ישראל הייתה רק כשהיו גלי העלייה גדולים: אם זה בשנות ה-50, 10% צמיחה בשנה; אם זה בשנות ה-90, 7% צמיחה בשנה. אני מאחל שבשנה הבאה נראה גם צמיחה גבוהה בכלכלה וגם צמיחה גבוהה במספרי העולים. תודה, גברתי. וסיימתי בזמן. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> דבר על העלייה, אחמד. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חמש דקות, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> התחילה האפליה – הוא עשר ואני חמש. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אתה רואה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה, גברתי היושבת-ראש. ובכן, הגענו לרגע הכמעט-מיוחל. המיוחל הוא קריאה שלישית. זו הקריאה הראשונה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שנייה ושלישית. זו הקריאה הראשונה. הצעת החוק מדברת על שיפור השירות לצרכן, לאזרח, לחולה, למשפחתו, והנגשת התרופות באמצעות מרשם שאפשר להשיג בכל בית מרקחת. במקום – אתה חי ביישוב ומעבירים אותך מאזור לאזור באותו יישוב כי לבית המרקחת הספציפי שנכנסת אליו אין הסכם עם קופת חולים מסוימת שאחראית על הסניף הזה; או ששולחים אותך מאום אל-פחם לחולון, למשל, כי שם יש את התרופה הספציפית הזאת. זה בלתי נקלט, בלתי סביר. זה שירות גרוע עד היום. בא החוק הזה, שנראה חוק טריוויאלי, אבל הוא כל כך הגיוני והוא לא היה קיים. ולכן היה צורך שחברי כנסת מכל סיעות הבית – – – << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה תומך בחוק? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני יוזם. אני יוזם. אני יזמתי, יחד עם אחרים, לפני שנכנסת לכנסת. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> פספסתי משהו? אתה משתף פעולה עם ישראל ביתנו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> זה משתף פעולה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמשיך להעביר חוקים, גם אם אתה או עודד פורר יציגו אותה הצעה, בהחלט אני אתמוך, אם הם טובים לאזרח – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> בהצעה שלי גם תתמוך – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן – את היושבת-ראש? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> גם בהצעה שלי תתמוך? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חבר הכנסת אורן חזן, נא לא להפריע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, הנגשת מתן השירות – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אתה מפריע לו. אתה מפריע לו. די. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הנגשת מתן השירות היא דבר – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> גם – – – השהידים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, אי-אפשר לנהל ככה דיון. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אני אשתדל שישמרו על שקט. תמשיך, ואם הוא יפריע, הוא יקבל מה שצריך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי. מרשמים אלקטרוניים הולכים ומחליפים מרשמים בנייר, אך כיום תרופות מרשם שניתנו במרשם אלקטרוני מונפקות רק בבתי המרקחת של קופת החולים או בבתי מרקחת שיש להם הסדר עם קופות החולים. כדי להקל על המטופלים ברכישת תרופות מרשם ולאפשר לכל בית מרקחת להנפיק תרופות על פי מרשמים אלקטרוניים, מוצע בהצעת החוק הזו לחייב את קופת החולים לאפשר לכל מרקחת – ובכלל זה, לבית מרקחת שאין לו הסדר עימה – לקבל גישה למערכת הממוחשבת שלה. לשם צמצום הפגיעה בפרטיות המטופלים, מוצע לקבוע כי בתי מרקחת שקיבלו גישה למערכת הממוחשבת של קופת החולים יהיו רשאים לקבל ממנה רק מידע על מרשמים שטרם נופקו, בכפוף לכך שהמטופל הציג כרטיס חבר של קופת החולים. יצוין כי בשלב זה גם אם בית המרקחת שאין לו הסדר עם קופת החולים שבה חבר המטופל קיבל גישה למערכת הממוחשבת של קופת החולים, המטופל לא יהיה זכאי להנחות שהיה זכאי להן אילו היה רוכש התרופה בבית מרקחת של קופת חולים או בבית מרקחת שיש לו הסדר עימה. לכן מוצע לקבוע כי בית מרקחת יידע מטופלים בדבר קופות החולים שיש לו הסדר עימן ועל כך שמחיר התרופה בבית המרקחת עשוי להיות גבוה יותר אם אין לו הסדר עם קופת החולים שהמטופל חבר בה. היידוע ייעשה באמצעות הצבת שלט בשפות עברית, ערבית, אנגלית ורוסית על ידי הרוקח – גם אם הרוקח הוא ערבי, לרוב; אחרי העברת הצעת חוק זו, נעבוד על טיפול בעוול הזה. קופת חולים תהיה רשאית לגבות מבית המרקחת תשלום בסכום סביר בעד קבלת גישה למערכת הממוחשבת שלה. כדי לוודא שקופות החולים אינן גובות סכום גבוה, שימנע גישה למערכות הממוחשבות שלהן, מוצע להסמיך את שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר, לקבוע סכום מרבי שישלם בית המרקחת בעד הגישה, אם עלה חשש כאמור. לשם מעקב אחרי יישום התיקון המוצע מוצע לקבוע חובת דיווח לכנסת מצד קופת החולים על יישום הוראותיו. אני חייב תודה, גם אני, לסגן השר ליצמן. ישבתי איתו, הוא תמיד מגלה פתיחות בנושא הזה ויודע לכופף פקידים וחסמים. כך עשה גם בהצעת החוק שהעברתי לפני שנים במקצועות פארה-רפואיים. מגיעה לו תודה, וגם לשאר חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק. אני אגיד כמה מילים בערבית, ואני מקווה לקחת את הזמן של ההפסקות – של ההטרדות – גם. (אומר בערבית: בעבר היה הסכם בין כל בתי המרקחת הפרטיים לבין קופות החולים.) << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עברית. עברית שפה רשמית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ערבית, ראס בן עינכ. (אומר בערבית: החולה או הצרכן היו יכולים לפנות לכל בית מרקחת לפי רצונם וקבל את התרופה שרשם הרופא במרשם הרפואי.) << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> רק עברית. עברית זו השפה הרשמית במדינת ישראל. עברית זו השפה הרשמית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לאחרונה קופות החולים ביטלו את רוב – – –) תתייעצו אם מותר לי לנאום בערבית. אני נואם בעל כורחכם, כולכם. (עם בתי המרקחת הפרטיים, והחלו להנפיק מרשמים רפואיים אלקטרוניים או מרשמים החתומים בחותם אלקטרוני, ובכך הן מונעות מבתי המרקחת הפרטיים לתת תרופה לחולים שאין להם מרשמים רפואיים החתומים בכתב על ידי רופא כפי שקובע החוק. המשמעות היא שקופות החולים חותרות ליצור מונופול בעבודת בתי המרקחת באמצעות אילוץ הצרכנים והחולים לפנות לבתי מרקחת השייכים להן, וזה גורם סבל רב, בפרט לצרכן הערבי.) << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חבר הכנסת טיבי, נא לסיים. עבר המון זמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, אבל היו הפסקות. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אבל אתה כבר דקה אחרי הזמן לפחות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הזמן המקורי. אני מייד מסיים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברוב היישובים הערביים אין בתי מרקחת ששייכים לקופות החולים, והם לא עובדים בשעות אחר הצהריים, והצרכן הערבי נאלץ ללכת לערים הסמוכות כדי להשיג את התרופה. אנו מדברים על מגזר צרכני, על חולים שנזקקים לקבל שירות הכרחי, הוא התרופה, בדחיפות וללא סבל מחד גיסא – –) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – ומאידך גיסא אי-אפשר להדק את החנק באופן הזה על בתי המרקחת הפרטיים, שנותנים שירותים בתוך היישובים, לטובת חיזוק הרשתות הגדולות וקופות החולים. העברנו את החוק בקריאה טרומית לפני כמה חודשים. עכשיו זו קריאה ראשונה. נמשיך במאמצינו לקדם את החוק זה וחוקים נוספים – –) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – ונביא לאישורו בקריאה שנייה ושלישית – –) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לשמור על הזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – בשפה הערבית, ומי שלא מוצא חן בעיניו – ישתה מי מלח.) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> אחמד, דרך המרשם לתהליך השלום. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. יש לך עד חמש דקות. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת תאפשר לאזרחים ולמבוטחים של קופות החולים לקבל מרשמים גם בבתי מרקחת פרטיים ולאו דווקא להיות רק בבתי המרקחת של קופות החולים. מה שקורה, קופות החולים, כל המבוטחים שלהן היו קהל שבוי שצריכים רק שם לרכוש את התרופות. אבל ברגע שקופות החולים מאפשרות גם ללכת לרופא עצמאי, למה המבוטח צריך לחזור לבית מרקחת רק של קופות החולים? צריך לאפשר בכל מקום ומקום. כך שהצעת החוק הזאת זו הצעת חוק נדרשת וברורה, במיוחד בעידן הטכנולוגיה. זה יכול לאפשר לרופא או לאותה קופה לשדר את המרשם לכל בית מרקחת אחר, וכך לאפשר לאנשים, בזמן שלהם ובמקום שהם רוצים, לרכוש את התרופה. לכן הצעת החוק הזאת היא מהפכנית. אני רוצה להודות לעודד פורר. עשית עבודה מצוינת מול השר – מול סגן השר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשהתחלתי הוא היה שר. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה היה בזמן שהוא היה שר, בגלל זה אני כל הזמן טועה. הוא בעצם שר וסגן השר. סגן השר ליצמן באמת הבין את החשיבות, והגיע הזמן שהצעת החוק הזו תקודם כדי לאפשר לכולם לעשות את זה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, אחמד, רגע. עכשיו התור שלך, אחמד. לא נקפח אותך. אתה מרגיש מקופח? אז הינה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע. זו הדרך הפרלמנטרית שלנו להיצמד להצעת חוק – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת אורן חזן, תודה רבה. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> להיצמד להצעת חוק. במקרה הוא גם הגיש לפניי, ואנחנו – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> תשמע, חבר הכנסת אורן חזן, אחמד טיבי עושה הרבה חוקים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש הרבה חוקים, יש הרבה הצעות חוק – רגע, רגע. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת חזן, תודה רבה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש הרבה הצעות חוק שנמצאות בארסנל, וכשהוא צריך לשלוף אותן – הוא שולף אותן. הוא כבר כאן, כמה שנים? הרבה שנים. הרבה שנים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אורן, אל תפריע לי. עכשיו, תשמע, הצעת החוק הזאת זו הצעת חוק מכל סיעות הבית. היא מקדמת את כולם ולא מקדמת אזרח כזה או כזה. להפך, היא מאפשרת לכל אלה בפריפריה לבוא לרכוש בתוך העיר ולאו דווקא בתוך מקום מסוים, וזו הגדולה של הצעת החוק הזאת. אני מאוד מקווה שהצעת החוק תתקדם כמה שיותר מהר ושנריץ אותה עוד במושב הזה, כדי שהאזרחים יוכלו ליהנות ממנה. אני גם מקווה שאנחנו נגיע ליום הזה שהתרופות תהיינה באותו מחיר של קופת החולים, ולא רק – בקופות הפרטיות. וכאן הצעת החוק באה ועושה סדר, ליידע ולעשות את הכול. בזמן שנותר לי אני רוצה לדבר על כך שבשדולה למען ארץ ישראל יצאנו לסיור בפגרה. היינו בגוש עציון ובכל היישובים מסביב. אני קוראת מכאן לממשלת ישראל, וגם לכל הגורמים שעוסקים ברישום האדמות: צריך לבוא ולרשום את כל האדמות שעדיין אין רישום לגביהן על מנת ליצור רצף טריטוריאלי מגוש עציון עד ירושלים. כולנו יודעים – אין מחלוקת בנושא של גוש עציון, גוש עציון זה מדינת ישראל. צריך לעשות את הרצף הזה. ואתם יודעים מה, כל היישובים – עוד יישוב להקים ועוד יישוב להקים – זו גם התשובה לטרור, כי ברגע שהטרוריסטים והמחבלים ידעו שעל כל אחד שנרצח יקום יישוב חדש, זאת התשובה וזה מה שיגרום להם לחשוב פעמיים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אנחנו צריכים גם לעבות את ירושלים ולדאוג לירושלים, כי זו המדינה שלנו, זו הזכות שלנו על מדינת ישראל וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים למנוע מכל מיני ארגונים, כולל האיחוד האירופי – שנותן כספים על מנת שערבים מהסביבה של גוש עציון ישתלו – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – עוד עצי זית ועוד כל מיני מטעים, ואחר כך הם יוכלו לטעון בבג"ץ שהאדמה שלהם. אז אנחנו צריכים לעשות את זה פה ועכשיו, וטובה שעה אחת קודם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני עובר על השמות: איתן ברושי; תמר זנדברג; דב חנין; מיכל רוזין; איילת נחמיאס; איציק שמולי – מוותר; מירב בן ארי; מיקי לוי; יהודה גליק; עליזה לביא; ישראל אייכלר; יעל גרמן; רויטל סויד; עמר בר-לב; לאה פדידה. אורן אסף חזן. עד שאורן יעלה, אני מבקש לברך את מר גיאורגי גדליה, אורח רשמי שהגיע אלינו מגיאורגיה, ראש המטה של יו"ר הפרלמנט הגיאורגי אירקלי קובחידזה, שהגיע לארץ כאורח שלנו ואורח של מר איציק משה, נשיא בית ישראל בטביליסי. Welcome to Israel. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> איך אומרים שלום בגיאורגית? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> גמרג'ובה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> גמרג'ובה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> יוליה, אל תסבכי אותי. זה יותר מדי ארוך. חבריי חברי הכנסת, ראשית אגע בהצעת החוק. ידידי חבר הכנסת פורר, אני עומד כאן ומודה לך בשם רבים מעם ישראל, שסובלים – תכף אספר גם את הסיפור האישי שלי – וכמובן, בשמי. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מעולה. אני מודה שאתה הצלחת לקדם אותה יותר ממני. אני, מניסיוני האישי, באחד הימים שלי בתל אביב, בעוונותיי הרבים, באחד הלילות הרגשתי לא טוב עם האסתמה וקיבלתי קוצר נשימה. אני בודק בכיסים, בודק על הדלפק, בודק על המדפים – לא מוצא משאף, ומה שמצאתי כבר ריק. טס ללונדון מיניסטור, יש שם בית מרקחת – לא נגיד של מי, שלא יעשו לנו אתיקה על זה שקידמנו מוצר מסחרי – ומבקש, עם מרשם קבוע שיש לי, כחולה אסתמה כרוני, לקבל משאף. אני בקושי נושם, נחמן, אתה לא מאמין, כולי מצפצף, שחשבו שלהקה של יונים נכנסה לתוך בית המרקחת. והרוקחת לא מוכנה לתת לי, והיא אומרת לי: אתה לא יכול להשתמש במשאף הזה כאן. ואני עוד שנייה מכחיל. ואני אומר לה: תקשיבי, עוד רגע תזמיני אמבולנס, רק תני לי משאף, זה לא יהרוג אותי, להפך, זה יציל אותי. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> שום דבר לא עזר. שום דבר לא עזר. הייתי צריך לנסוע לחפש איזה "בטרם", שם שילמתי משהו כמו 95 שקלים רק כדי לקבל מרשם שיתאים לבית המרקחת בלונדון מיניסטור. זו עוולה לא חברתית-בריאותית ראשונה במעלה, מסכנת חיים. החוק הזה הוא הכרחי. אמרתי שהצלחת טוב ממני – הגשתי הצעת חוק דומה כבר ב-2015. ברשותך, ביקשתי, והסכמת, שאצטרף אליך ואצרף גם את הצעת החוק שלי, אבל הקרדיט מגיע לך, על המאבק, וכמובן, למשרד הבריאות והעומד בראשו, שלא רק בתחום הזה אלא בתחומים רבים מאפשר לנו, חברי הכנסת, להביא לידי ביטוי את הצורך הציבורי ולקדם אותו – הערה קטנה: בניגוד להרבה שרים, שרואים את הכיסא שלהם, את הקרדיט האישי ולא את חובת הציבור. את הדקה שנותרה לי אני רוצה לנצל בשביל להתעסק בנושא חשוב. רבותיי, בשעה טובה נבחרת ישראל התחילה לנצח בכדורגל. רק השבוע ניצחון שני, יש לומר, מהמם. איך אמרו פרשני הספורט הגדולים? גם כשאנחנו חלשים, הינה אנחנו מבקיעים ומנצחים. אני כל כך שמח בנבחרת, כי היא גם באמת מייצגת את כלל החברה בישראל, יהודים וערבים כאחד. יש שם גם, אם אינני טועה, צ'רקסים. רק יש בעיה אחת: בשעה שנבחרת ישראל עומדת בגאווה, ישנם שחקנים שעומדים ומרכינים את ראשם. לא רק שלא שרים את ההמנון אלא מורידים את הראש למטה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> רד מזה. רד מזה. אז תעביר חוק. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אפשר להתווכח על כך שלא שרים את ההמנון. אמרתי שאם אתה קפטן ולא שר את ההמנון, אתה לא יכול להיות קפטן נבחרת ישראל. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תעביר חוק. אתה יכול להיות – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל להוריד למטה ולהתבייש – אין לשחקנים כאלה מקום בנבחרת. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אורן, זה קשקוש. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו יצעקו כל חברי האופוזיציה דמיקולו: גזענות, קשקוש, ועוד כל מיני פניני חוכמה שיש לכם בלקסיקון – ובזה אני מסיים – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תוציא אותם מהנבחרת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני לא אוציא. אבל כשאנחנו ראינו ספורטאים ישראלים הולכים בעולם, ומדינות לא מאפשרות להם להיכנס כי הם מישראל – צעקנו; וכשראינו ספורטאים שלא עולים מולם ספורטאים זרים – צעקנו; וכשראינו ספורטאים שזוכים והתקווה לא מתנגנת בגאווה – התלוננו. זה הכי חמור, כי כשהעולם רואה אותנו שאנחנו לא מכבדים את עצמנו, הוא לא מכבד אותנו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני קורא לכל שחקני נבחרת ישראל לכבד את ההמנון, לכבד את הדגל, לכבד את הסמלים. ככה תכבדו אותנו, וככה גם הניצחונות ימשיכו להגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. חבר הכנסת סלאח סעד, אחרון הדוברים. יש משיב מטעם הממשלה, נאזם? אה, סליחה, כן. אוקיי. בבקשה, סאלח, עד שלוש דקות, ואנחנו נעבור להצבעה בקריאה ראשונה. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני חשבתי דווקא שחבר הכנסת אורן חזן יאמר תודה לחברי הכנסת הערבים, שהם חמישה במספר, שמייצגים את מדינת ישראל – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא לחברי הכנסת הערבים. חברי הכנסת הערבים מבזים את מדינת ישראל. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תקשיב. שחקני הכדורגל הם חמישה במספר, הם מייצגים את מדינת ישראל נאמנה, עושים עבודה יפה מאוד. ותאמין לי, במקומך, אני הייתי אומר להם תודה. תגיד להם תודה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אומר תודה לכל מי שמצדיע לדגל, לסמל ולהמנון. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אני עכשיו מתנצל בפני חמשת חברי הכנסת האלה – סליחה, חמשת השחקנים האלו – בשם הכנסת, על זה שאורן חזן לא אמר להם תודה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת אורן חזן. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אורן חזן. אוקיי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אין לי בעיה להגיד להם תודה על הניצחון, אבל תכבדו את ההמנון. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> סאלח, זה על חשבון הזמן שלך, הוויכוחים האלה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> טוב. אז רבותיי חברי הכנסת, אין לי ספק שהצעת החוק הזו, שעולה היום, היא הצעה מצוינת, ועל כך אני רוצה להגיד לך, עודד, תודה רבה. היו לי הרבה פניות – גם לאחמד טיבי ונורית –מהרבה רוקחים ומהרבה אזרחים, ודווקא יזמתי הצעת חוק כזו, וראיתי שיש הצעת חוק דומה. לכן אני אומר לכם תודה בשם כל האזרחים הרבים, במיוחד בני המיעוטים, שפנו אליי וביקשו שנקדם הצעת חוק דומה. ובאמת ההצעה הזו מיטיבה עם כלל אזרחי ישראל, עם האזרחים בפריפריה, עם המיעוטים, בכך שמנגישים את כלל קופות החולים ואת כלל בתי המרקחת לכלל האזרחים, שיהיו להם מחירים אחידים ושכל אזרח יוכל לפנות לאיזה בית מרקחת שהוא רוצה מאיזו קופת חולים שהוא רוצה. זו פשוט הצעת חוק מצוינת, ועל כך, עודד ואחמד טיבי ונורית, באמת תודה. ואני רוצה להגיד גם תודה לכל אלה מבתי המרקחת שפנו אליי, גם מבית ג'ן, גם מבוקעאתא וגם מהיישובים האחרים, בשביל לקדם את הצעת החוק. והינה, עכשיו עוברת הצעה זו בקריאה ראשונה, ואני מתאר לעצמי שעוד בקדנציה הזו נצביע עליה בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה לחבר הכנסת סלח סעד. אנחנו, אם כן – אאפשר לך לשבת – עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63). נא להצביע, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63) (ניפוק תכשיר מרשם בכל בית מרקחת), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 13 בעד, ללא מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה, והיא תחזור לוועדת ערו"ב להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברות וחברים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום רביעי, מחר, ח' בחשוון התשע"ט, 17 באוקטובר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:25. << סיום >>