דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ב' ישיבה שס"ח הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושמונה של הכנסת העשרים יום רביעי, ט"ו בחשוון התשע"ט (24 באוקטובר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים תוכן העניינים 2 שאילתות דחופות 7 556. הפסקת התקצוב וסגירת 24 כיתות חינוך למבוגרים אנאלפביתים 7 איציק שמולי (המחנה הציוני): 7 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 8 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 9 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 9 551. פקקי הענק בכביש 444 10 מיקי לוי (יש עתיד): 11 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 11 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 14 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 15 552. 70% מהיישובים מקבלים שירות בתחבורה הציבורית מתחת לממוצע 19 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 19 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 19 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 22 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 22 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 23 553. חלוקת חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם 33 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 33 סגן שר האוצר יצחק כהן: 33 איציק שמולי (המחנה הציוני): 34 עליזה לביא (יש עתיד): 35 554. מרבית מקרי החצבת שנתגלו – בירושלים; מרבית המקרים בירושלים בשכונות החרדיות 40 יואב בן צור (ש"ס): 40 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 40 ענת ברקו (הליכוד): 41 פנינה תמנו (יש עתיד): 42 הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשע"ז–2017 44 יעקב מרגי (ש"ס): 45 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 46 הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ח–2018 48 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 48 הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ז–2017 50 תמר זנדברג (מרצ): 50 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 51 הצעת חוק מעונות סטודנטים, התשע"ח–2018 54 רועי פולקמן (כולנו): 55 סגן שר האוצר יצחק כהן: 58 הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018 60 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 60 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 64 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 64 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 66 הודעה אישית של חבר הכנסת אלעזר שטרן 71 אלעזר שטרן (יש עתיד): 71 הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי 74 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 74 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשע"ח–2018 74 אורן אסף חזן (הליכוד): 75 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 78 הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התשע"ח–2018 84 מיקי לוי (יש עתיד): 85 סגן שר האוצר יצחק כהן: 87 מיקי לוי (יש עתיד): 93 הצעת חוק שוויון היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, התשע"ח–2018 95 סאלח סעד (המחנה הציוני): 95 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 99 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 99 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018 99 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 100 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 103 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 104 חילופי גברי בוועדת הכנסת 105 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 105 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת ממשלה) 106 רויטל סויד (המחנה הציוני): 107 שר התקשורת איוב קרא: 114 רויטל סויד (המחנה הציוני): 117 הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018 120 יואל חסון (המחנה הציוני): 120 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 123 יואל חסון (המחנה הציוני): 130 הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017 134 שר החינוך נפתלי בנט: 135 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 136 הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017 138 מאיר כהן (יש עתיד): 139 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 143 מאיר כהן (יש עתיד): 150 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) 154 יאיר לפיד (יש עתיד): 155 הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) 157 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 157 שר התיירות יריב לוין: 158 יאיר לפיד (יש עתיד): 168 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 169 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ח–2018 171 אילן גילאון (מרצ): 171 אורלי לוי אבקסיס: 175 הצעה לסדר-היום 182 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת נושא רצח נשים 182 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 182 הצעה לסדר-היום 189 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים 189 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 189 הצעה לסדר-היום 191 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים 191 מיכל רוזין (מרצ): 191 הצעה לסדר-היום 193 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים 193 עליזה לביא (יש עתיד): 193 דוד אמסלם (הליכוד): 197 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 200 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 200 הצעות לסדר-היום 201 סגירת טייסת הכיבוי היחידה של ישראל, שאותה מפעילה חברת כים-ניר 201 לאה פדידה (המחנה הציוני): 201 נאוה בוקר (הליכוד): 202 הצעות לסדר-היום 205 נאום מנכ"ל בצלם באו"ם 205 מוסי רז (מרצ): 205 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 206 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 207 שר התיירות יריב לוין: 212 אורן אסף חזן (הליכוד): 225 ענת ברקו (הליכוד): 226 הצעות לסדר-היום 232 החלטת בתי החולים הממשלתיים על הפסקת העברת נתונים על אודות זיהומים למשרד הבריאות 232 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 232 הצעה לסדר-היום 235 הכינרת בשפל חסר תקדים, משבר המים החמור במאה השנים האחרונות 235 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 235 << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ט"ו בחשוון תשע"ט, 24 באוקטובר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו נתחיל בשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין לכאן לדוכן את סגן שר החינוך מאיר פרוש, שישיב על שאילתה 556, מאת חבר הכנסת איציק שמולי. נושא השאילתה: הפסקת התקצוב וסגירת 24 כיתות חינוך למבוגרים אנאלפביתים. בבקשה, חבר הכנסת שמולי, אתה יכול לקרוא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 556. הפסקת התקצוב וסגירת 24 כיתות חינוך למבוגרים אנאלפביתים << שאילתה >> << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, פורסם באתר עיתון הארץ שהממשלה הפסיקה את החלטה 2397 לתקצוב תוכנית השלמת השכלה למבוגרים אנאלפביתים. המשמעות ברורה: פגיעה קשה ביכולת השתלבותם בחברה. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן – למה הוחלט להפסיק את ההחלטה? 3. האם נבחנו ההשלכות של סגירת התוכנית? 4. מה החלופות שיש במקומה? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני סגן השר. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת השואל איציק שמולי, על שאלות 1 ו-2 התשובות הן כדלהלן: משרד החינוך משקיע תקציבים נרחבים לקידום מערכת החינוך במגזר הבדואי. המשרד פעל ליישום החלטת הממשלה 3708, שהסתיימה בשנת הלימודים תשע"ז, והוא מיישם בימים אלה את החלטת הממשלה החדשה, 2397, העומדת בעינה ומעניקה תקציבים רבים לחינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי במגזר. בהחלטת הממשלה 3708 הוקצו תקציבים לטובת הפעלת התוכנית להשלמת השכלה לנשים בדואיות בנגב. בהחלטת הממשלה הנוכחית, 2397, התקציב קוצץ, ובשל כך הוחלט שלא להמשיך בהפעלתה. יודגש כי לא נסגרו כיתות. כיתות שנפתחו במסגרת התוכנית השלימו את כל מסלול הלימודים שנקבע עבורן – כיתה אחרונה בתוכנית עתידה לסיים את המסלול בדצמבר 2018, ולא ייפתחו כיתות חדשות במסגרת זו. לשאלות 3 ו-4: בשל ההכרה בחשיבות התוכנית ותרומתה נעשו ניסיונות מול משרד האוצר כדי להביא להפעלתה גם השנה. לצערנו, ניסיונות אלה לא צלחו ולא נמצא מקור תקציבי להפעלתה. יחד עם זאת, במסגרת קול קורא לפתיחת 25 כיתות השכלה ברשויות המקומיות, המשרד ייעד שתי כיתות לפחות לטובת שתי רשויות בדואיות. ניתן להגיש בקשות, במסגרת הקול קורא שציינתי, עד 15 בנובמבר 2018. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי, וגם לחברי הכנסת יוסף ג'בארין וטלב אבו עראר. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני סגן השר. אני מבקש להתייחס למה שאמרת. אדוני סגן השר, אני ממש תמה, מכיוון שהתקצוב של התוכנית הוא 2–2.5 מיליון שקלים. במונחים של תקציב מדינה, שנושק כמעט ל-400 מיליארד שקל, זה אפילו לא בגדר הפיצוחים לשבת. אתה יודע שאני לא מגיע מהמגזר הבדואי, אבל במקום שבו יש עוולה שזועקת לשמיים – גם אנשים מבוגרים, גם בקצה של המדינה וגם מי שהסיכוי היחיד שלהם להגיע לעיר באר שבע ולצרוך שירותים בסיסיים זה היכולת להשתמש בשפה. כמה רוע ואטימות צריך כדי לא להעביר 2 מיליון שקלים – סליחה על הביטוי: עלובים – כדי לאפשר לאנשים האלה סיכוי מחודש? אני מפנה את הדברים אליך, כי גם אתה מגיע מקבוצת מיעוט, אדוני סגן השר. לכן הדברים האלה צריכים ליפול אצלך על אוזניים קשובות. אני מבקש ממך לעשות כל שביכולתך כדי להעביר תקציב לפתיחה של כיתות חדשות. על זה שלא סוגרים את הכיתות הקיימות אנחנו לא צריכים להגיד למשרד החינוך תודה רבה; בעולם מתוקן, משרד החינוך היה צריך להכפיל ולשלש את התקציב של התוכנית הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת שמולי. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד סגן השר, בנושא אחר אבל קשור – זה באמת דחוף: יותר מ-1,000 תלמידים ביישוב מעלה עירון שובתים זה היום החמישי. כנראה משרד החינוך לא מתערב כדי לפתור את הבעיה שם. בעיקר הוא צריך להבטיח תקציבים להסעות של התלמידים, בגלל הנסיעה המסוכנת באותו אזור. אז אני קורא לשר לבדוק את הנושא ולשים קץ לשביתה הזאת. זה היום החמישי ובינתיים זה גם נמשך. זה מאוד חמור. אני מקווה שתבדוק את הנושא, והמשרד יתערב כדי לפתור את העניין. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. האמת היא שבשבוע שעבר הגשתי את השאילתה הזאת, ולצערי היא לא התקבלה, אבל טוב, אפילו שזה מאוחר. התוכנית הזאת עזרה רבות לנשים בדואיות. עם התוכנית הזאת הן התחילו להבין את המצב ולהשתלב בחברה. לכן, לפחות – מה המניע לכך? מה הסיבה לכך שאנשים שרק התחילו את הלימודים האלה – שישלימו וימשיכו בלימודיהם. למה לתקוע אותם באמצע? לפחות אלה שהתחילו – שישלימו את הלימודים בתוכנית הזאת. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר החינוך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שמולי הניח פה הנחה שמדובר בעוד כ-2 מיליון שקלים, ואז כל הבעיה נפתרה. אני מניח – אני לא רוצה לחלוק על חבר הכנסת שמולי – שלא מדובר על 2 מיליון שקלים, כי לא נראה לי שמשרד החינוך יבטל דבר כל כך חשוב בגלל שאין לו 2 מיליון שקלים, וכשמכינים לי את התשובה, אומרים לי גם שהלכו למשרד האוצר ולא צלח המשא ומתן. 2 מיליון שקל, ודאי גם פקיד – לא הבכיר במשרד, אלא פחות מבכיר – יודע להגיד: הינה, יש לנו שני מיליון שקל. אני מניח שזה לא זה, אבל בכל מקרה אני אבדוק את זה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני לא בדקתי את זה. אני לא יודע. אני אבדוק את זה. אני מניח שאם זה רק 2 מיליון שקל, נמצא את הדרך להפעיל מחדש את התוכנית. דרך אגב, אבל אמרתי שאנחנו פועלים כרגע לפתוח עוד כיתות, ובהן יהיו גם שתי כיתות לשתי רשויות בדואיות. חבר הכנסת ג'בארין דיבר על השביתה, ואני אבדוק את הנושא. אמרתי לו קודם שאני לא יודע במה מדובר. מה שעניתי לחבר הכנסת שמולי, חבר הכנסת אבו עראר ביקש להוסיף על זה והוא אומר שבשבוע שעבר הגיש בקשה לשאילתה כזאת והיא לא נתקבלה, אז את התשובות שעניתי לחבר הכנסת שמולי אני מבקש למסור גם לחבר הכנסת אבו עראר. חברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ לעלות לדוכן על מנת להשיב על שתי שאילתות דחופות. הראשונה היא של חבר הכנסת מיקי לוי, מספרה 551. נושא השאילתה: פקקי הענק בכביש 444. בבקשה, חבר הכנסת מיקי לוי. << שאילתה >> 551. פקקי הענק בכביש 444 << שאילתה >> << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, אדוני השר. בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנה האחרונה, סובלים תושבי צור יצחק – ואני אוסיף שגם תושבי טירה וטייבה – מפקקי ענק יומיים בכביש 444, והמצב רק ילך ויחמיר בגלל תוכניות הבנייה המואצות – ואני מברך על כך, אבל יש לי תחושה שזה לא הולך יד ביד עם תוכניות הבנייה והתוכניות של משרדך. 1. האם משרדך מקדם פתרון למצב? 2. אם כן – מהו ומתי ייושם? 3. אם לא – מדוע? 4. מה ניתן לעשות באופן בהול להפחתת הגודש? תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. בבקשה, כבוד השר. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת, חברי הכנסת, באשר לשאילתה: בימים האלה מבצעת חברת נתיבי ישראל את שלב א' בשדרוג דרך 444, בין צומת טייבה דרום לצומת צור נתן. מבצעים – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – תשתיות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> כבר אמרנו פעם, אנחנו לא יודעים – אם הרשימה המשותפת תסכים אולי נקרא לזה על שם מי שפעל ודחף. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בסדר, מי זה? מי זה? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אבל זו כנראה משימה בלתי אפשרית, אני לא – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה השר, מכובדי. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> היא מבצעת את שדרוג הכביש. המשרד משקיע בפרויקט, חבר הכנסת לוי, באמצעות חברת נתיבי ישראל, למעלה מ-110 מיליון שקלים – עוד יחשבו ששאלת אותי בכוונה את השאלה, כי התשובה כל כך טובה, אבל לא היה ביננו תיאום מראש, זה בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >>שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> לטובת שיפורי בטיחות משמעותיים, וביניהם הרחבת הכביש לדו-מסלולי, דו-נתיבי, שייתנו מענה גם לעומסי התנועה, ובכלל יהיה כביש ראוי מבחינה בטיחותית, תחבורתית. גם התקנת רמזור בצומת טייבה, והסדרת דרכי גישה בטוחות, חוקיות, לעסקים הסמוכים לאורך התוואי משני צידיו באמצעות דרכי שירות ימנעו השתלבות רכבים שיוצאים מעסקים באופן ישיר לכביש, וגם יאפשרו מעבר בטוח להולכי רגל. בנוסף, במסגרת הפרויקט תשודרג מערכת הניקוז ותבוצע עבודה נרחבת לשיפור נופי של מקטע הפרויקט. זאת אומרת, לראשונה בעצם מקום המדינה, אחרי הבטחות רבות – הרי כשנכנסתי לתפקידי לפני כמעט עשר שנים הייתה, אדוני היושב-ראש, ערמת פרוטוקולים של הבטחות שלא מומשו; אצלי הערמה היא על גובה אפס – אף אחד לא יגיד שהבטחתי משהו ולא עשיתי. ולכן, היו ישיבות, ואני חייב לומר שבאמת הרבה גורמים ראו בזה כדבר חשוב, וכתוצאה מזה הכנסנו את זה לתוך התוכנית, ואכן זה גם מתבצע וזה ישנה. אגב, זה חלק מטיפול כולל. כשאתה מדבר על פקקים, אני זה שנותן את הפתרונות למה שאחרים לא עשו. מובן שהמדינה היא צפופה, היא מדינה שיש בה גם פקקים. אנחנו בונים מערכת תחבורה ציבורית, ובכל הכביש הזה גם נת"צים – חלק בוצע כבר באזור ראש העין ובמקומות אחרים – כדי לאפשר לנוע גם בתחבורה ציבורית בשעות העומס. בסופו של דבר, בשעות העומס אנחנו צריכים תחבורה ציבורית בין היישובים, בתוך הערים, וחיבור בין-מטרופוליני ובתוך המטרופולינים, ואת כל זה אנחנו עושים, ונתיבי תחבורה ציבורית, ורכבות קלות והכול. ואכן, בהקשר הזה, גם כן פעם ראשונה מקום המדינה, אנחנו סוללים את המסילה המזרחית, ומובילות את זה חברת נתיבי ישראל עם רכבת ישראל. זה פרויקט ענק, שבערך 10 מיליארד שקלים יכול להיות היקפו, והוא בא ליצור מסילה מקבילה למסילת החוף, גם כדי לחלק את העומס וגם לחבר רשת יישובים נוספת, כולל היישובים טייבה ועוד יישובים לאורך הציר, וטירה – שגם כן יהיו שם תחנות. זה יהיה חלק מרשת שתחבר, בציר נוסף, שיתחבר גם לרכבת העמק בהמשך דרך מסילת מנשה – קודם כול לחדרה, ולאחר מכן ישירות לרכבת העמק. כמובן, זה יחבר את כל האזור מלוד, אלעד, כפר סבא, ראש העין עצמה, חבל מודיעין וכל הדברים, עם מסילה כפולה ועם כל שאר הדברים. אז כך שאני עומד כאן בעצם כששואלים על בעיות ישנות שמטופלות. חלק כבר – בעצם הכול בפועל: גם הכביש מבוצע, וגם הרכבת מקודמת לביצוע ומתוקצבת. זה חלק ממערך שינוי פני המדינה, עם אסכולות שונות ממה שהיה קודם, גם בחיבור הגליל והנגב. רק אתמול הייתי, אדוני היושב-ראש, בנתיבות ובשדרות, ובמוצאי שבת – באופקים, ואני חייב לומר באופן אובייקטיבי: הדבר שהכי נוגע להם והכי משמעותי בעיניהם זה העובדה שיש שם תחנת רכבת. לא רק שזה לא היה קודם, גם נימקו והסבירו לי שלא צריך לעשות כי זה לא כדאי ולא משתלם ולא ייסעו שם. אותו דבר בגליל, הרכבת לכרמיאל, שהיא תמשיך לקריית שמונה; אותו דבר הרכבת לבית שאן, עם כל מה שבדרך: היו משוכנעים, באמת האמינו שאסור לעשות את זה. היום הבעיה הפוכה כבר – מרוב שנוסעים בהן אז נוצרו צפיפות ועומס, ואנחנו מטפלים עם עוד מסילות ועם הרחבת המערכת. אותו דבר בציר הזה – תהיה כאן רכבת שתיתן פתרון גדול, והיא תחבר גם לרשת הרכבות הקלות, וכמובן הנת"צים והתנועה של האוטובוסים וכל הדברים שאנחנו עושים. זה לא ייגמר ביום אחד, אבל אני רואה את התמונה, היא מתקדמת, ואנחנו נגיע גם לחיבור תשתיות של כל חלקי המדינה, גם כבישים שהם יותר בטוחים, וגם רשת של רכבות קלות, רכבות תחתית, אוטובוסים, מוניות שירות, נתיבי תחבורה ציבורית. כל המערכת הזאת הולכת ומוקמת. לכן, זה ההבדל. זאת אומרת, לשאול זה בסדר, בייחוד שאתה בא גם מתוך התחום ושאתה גם מכיר את הנושא הזה. לשמחתי התשובות שלי הן תשובות עם קבלות של עשייה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר. שאלה נוספת לחבר הכנסת מיקי לוי, וגם לחברי הכנסת אחמד טיבי ועבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש לי קצת מערכת קשרים בכביש 6, אז בדקתי גם איתם. הם שמו את האצבע על העניין הזה ואמרו שהעומס גם נגרם מפקקים באזור צומת אייל, מכך שהכביש הולך ונעשה צר לאחר צומת מג"ב – משני נתיבי נסיעה לנתיב אחד בלבד. יש באותו קטע גם אזור תעשייה חדש, שהולך ומתאכלס בימים אלה, וכדי לפתור את הבעיה בין צור יצחק לטייבה צריך לחשוב גם על העניין הזה שמשני מסלולים הוא הופך למסלול אחד. יש שם צוואר בקבוק. אני רק מביא לתשומת ליבך, אם תוכל להעביר לאנשים, לגורמי המקצוע המתאימים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת לוי. חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר כץ, מזה שנים רבות אני מעלה את נושא כביש 444 בשל הסבל הרב של תושבי טייבה, בעיקר, אבל גם של הסביבה – קלנסווה, טירה, כוכב יאיר, צור נתן וכלל התושבים המשתמשים בכביש הזה. בבוקר, אדוני השר, כפי שאמרנו בישיבות רבות שהיו אצלך בלשכה יחד עם אנשי מקצוע, ראש העיר ואחרים, אדם מפסיד כשעה וחצי, לפעמים שעתיים, כאשר הוא יוצא מטייבה. ובשובו מהעבודה – עוד שעה וחצי, שעתיים. זה סיוט. זה סיוט, כל מי שמשתמש בזה. האמת היא, לפני שנים רבות נפגשנו עם השר, והוא היה נחוש לפתור את הבעיה. לאחרונה יש עבודות תשתית התחלתיות, התחלות של עבודות תשתית בכביש הזה, לאחר ששנים רבות היו הבטחות. אפילו יש קבוצות בפייסבוק אצלנו שמדברות רק על הנושא של הכביש הזה מרוב כאב. הציבור רוצה לדעת, אדוני, לו"ז, לוח זמנים. מתי יתחילו העבודות בכביש עצמו, מתי לדעתך הצפי של סיום העבודות ומתי יזכו תושבי טייבה בכביש הזה – שאתה רשאי לקרוא לו איך שאתה רוצה – בנסיעה חלקה, כמו בכל כביש אחר, בכל גישה, בכל יישוב בארץ. גם לתושבי טייבה מגיע, ולתושבי הסביבה. זה צורם, והסבל הוא רב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת טיבי, אבל אם השר יסיים – כמו שהוא נוהג בדרך כלל לעשות – את הכביש, אז תצטרך לחשוב על קריאת ביניים שונה. אתה כבר כמה שנים צועק: מה עם כביש טייבה? אז אתה תצטרך לחשוב על משהו אחר, כן? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לפני כמה שנים, אתה זוכר, הייתה בעיה של רמזור. הרמזור נפתר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אה, אז עכשיו יהיה רמזור. בבקשה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד השר, כבוד היושב-ראש, אחרי הנושא הזה אני עוקב – אפילו דיברת על פרוטוקולים. בפרוטוקול שהיה איתי, עם שר קודם, ב-2006 – בכביש הזה הקטע היחידי מכביש 444 שלא פותח זה אזור טייבה – בתוך שנה היה צריך להיגמר. אנחנו כבר אחרי 12 שנים – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> ב-2006 אפילו אני עוד לא הייתי בתפקיד הזה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה לא היית, היה שר קודם. עכשיו, מה שאני אומר, שהמצב היום – כי אני בכל יום יוצא משם, ובכל יום שאני מגיע לכנסת אני מתעכב ואני צריך לצאת לפחות שעה אחת קודם כדי להגיע לפה. לפחות שעה. במצב דהיום זה לא רק אזור טייבה, אלא אתה מתחיל מטייבה ועד שאתה מגיע למחלף אייל אתה בפקק. אז זה לא אומר שהקטע הזה, שעוד לא פיתחו אותו, הוא הבעיה; הבעיה כנראה היא גם בהמשך – כמו שחברי מיקי לוי דיבר על ההמשך. לכן, ההצעה שלי, אם בינתיים מעבירים תשתיות, והכביש עצמו, שהוא סלול, רעוע, קיים עדיין באותו רוחב והפקק קיים – הצעתי, ואני מדבר כתושב המקום וכמומחה לעניין, כמהנדס אזרחי שהתמחה בכבישים: יש בכביש 6 מחלף אחד שעוד לא ביצעו אותו. ישבתי עם אנשי כביש 6, ואמרו שמבחינה תכנונית תחבורתית הוא נחוץ, ונשאר לתקצב אותו. המחלף הזה הוא מול צור יצחק. ואז, אם אני נכנס לכביש 6 – אנשים נכנסים לכביש 6 מאותו אזור – זה מקל גם על ההמשך. לכן, אני חושב, בנוסף לאינטנסיביות שבה אתם צריכים לעסוק בהרחבת הכביש, צריך גם להקים את המחלף הזה, ובזה אנחנו פותרים חלק גדול מהבעיה. כי בראייה שלי, אפילו אחרי שמרחיבים את כביש 444 באזור טייבה, הפקק יישאר והסבל יימשך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עוד משפט אחד. בנוסף, דיברת על הרכבות, מסילות הברזל. אני חושב שיש מקום, כבוד השר, לשקול בכובד ראש שכשמפקיעים את הקרקע הפרטית של האנשים, אז איפה שצריך לציבור – כן; אבל איפה שיש צורך בהשקעה לאנשים שעשו שם עסקים – שבעלי הקרקע יעשו עסקים ולא נפקיע להם את הקרקע כדי להעביר למשקיעים אחרים, שיבצעו קניונים או שירותים לדרך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני השר, אם אתה רוצה להשלים את התשובה – בבקשה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> כן, אז חבר הכנסת מיקי לוי, חזרת לצומת אל על ובסוף גם סיימת עם צומת אל על, וזה גם כן בתוך התוכניות ומתוקצב. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אייל, אייל, אייל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אייל, צומת אייל. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אלעד. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אייל, אייל, אייל, מחלף אייל. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אוקיי. אז כל הדברים האלה, הם מקודמים. חלק במסגרת המסילה המזרחית, שנתיבי ישראל עושה מכיוון חדרה והרכבת כרגע עושה מכיוון לוד. אבל התשתיות של המחלפים, כמו צומת אל על ואחרים, חברת נתיבי ישראל כבר נערכת לבצע אותן. כל האזור הזה, גם נת"צים על 444, סיימנו אותו ראשון, וממשיכים לאורך כל הכביש. כי גם ראש העין היא עיר מאוד פקוקה – נבנו שם לפני הרבה זמן הרבה מאוד יחידות דיור בלי להכין מראש תשתיות – וגם שאר היישובים. כל הדברים האלה הולכים להיות מטופלים, מתוקצבים. יש חברות שממונות על הביצוע ומקדמות את הדברים. לגבי הכביש הזה, הביצוע כבר התחיל, כי פינוי תשתיות זה חלק מהעבודה. מי מפנה תשתיות? הקבלן שזוכה. אז הוא צריך לפנות תשתיות ולסלול את הכביש, ומבחינתי זה פרויקט – וגם מבחינתכם – שיצא לדרך ומבצעים אותו. זה כמו שמבצעים דברים אחרים; אנחנו מוודאים שעושים את זה בשיא המהירות. והתושבים, אגב, כשהם רואים שעושים – ולא חשוב אם זה טייבה או תל אביב – אז הם מרוצים, הם מוכנים אפילו לסבול תקופה מסוימת, כי הם רואים שסוף-סוף הדברים מובילים למקום – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם סובלים יותר מדי – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> מובילים למקום אחר. חבר הכנסת טיבי, אתה פנית לא רק אליי אלא להרבה גורמים גם בעבר. אפילו שיתפתי אותך בחלק מהישיבות – למה לא – עם גורמי המקצוע, וההחלטות שקיבלתי מבוצעות. אני מאוד מרוצה מהעובדה שבאמת, דבר שלא טופל אף פעם מטופל היום, בנוסף להרבה דברים. אני רק מדגיש ואני אומר: כל המקומות שהזכרתם – הם הולכים להיות מטופלים, עם כבישים שמעצם זה שהכביש הוא חדש ורחב ועם מחיצות ושאר הדברים, הוא הרבה יותר בטוח. קודם כול, צריך להבין שכבישים צריך לעשות בכל מקרה. קודם כול, כי הם בטוחים והם נגישים והם פותרים בעיות, כמו שמקובל בכל מדינה מודרנית. ואנחנו עושים את זה בכל חלקי המדינה, וזה מה שרואים היום בכל המדינה. הרבה כבר הושלם והרבה גם כן הולך להיות מבוצע. רשת הרכבות בסוף צריכה להיות רשת אחת, שיהיה כדאי לאדם שיוצא מטייבה או מתל אביב או מכרמיאל או מבית שאן או מנתיבות או מרעננה או מירושלים לנסוע בתחבורה הציבורית הפנימית: אוטובוס, מונית שירות, ולהגיע לרכבת, עם אותו רב-קו, עם אותו תיקוף – זה כבר מתקיים בחלק מהמקומות – וברכבת הקלה. לעבור, לנסוע, לחזור. היום, ב-32 שקלים, נדמה לי, אולי אני טועה בחצי שקל, יכולים לנסוע בירושלים בכל כלי התחבורה הציבורית הפנימיים, לעלות על הרכבת – בינתיים הרכבת חינם – להגיע לתל אביב, לנסוע בתוך תל אביב עם כל התחבורה הציבורית הקיימת, לחזור, לנסוע ברכבת, לנסוע בתוך ירושלים, בחופשי יומי של 32 או 32.5 שקלים. אותו דבר מהצפון, הייתי בקריית שמונה, ואותו דבר מהדרום. יש כאן מהפכה מאוד גדולה, אבל התועלת המרבית שלה תהיה כשתהיה כבר מערכת אחת שלמה. ועכשיו את השדרה המזרחית אנחנו מחברים למערכת הזאת. עם תקציבים שכבר קיימים ועם קידום ועם ביצוע. ואני חושב שהציבור בישראל, ולא חשוב איפה הוא גר, מבין ורואה את המהפכה הזאת. ובסדר שפה ושם יבואו וינגחו, ובוודאי בסדר גם לשאול, אבל הדברים ניכרים. ואגב, זו מהפכה שהיא לא באיחור של 70 שנה, מאז שקמה מדינת ישראל, אלא מול העולם היא באיחור של יותר מ-100 שנים. אם ניקח מערכות בניו יורק ובמוסקבה ובפריז ובעוד מקומות – הדברים האלה נבנו לפני כבר יותר מ-100 שנה, ולא עכשיו, שצריך לעשות את זה בסביבה שהיא כבר מיושבת, עם הרבה בעיות בדרך – תושבים, עסקים ודברים אחרים. אנחנו עושים את המהפכה הזאת, וטייבה – ואין כאן שום הבחנה, מבחינתי, כל תושב וכל תושבת זכאים לזה, לא חשוב מה דתם, לא חשוב מיקומם הגיאוגרפי. אנחנו בעצם עושים כאן מהפכה כלכלית-חברתית בכל התחומים. אבל אני מדגיש ואומר: בסוף לנוע בשעות העומס, כמו שמקובל בעולם, זה בתחבורה ציבורית. נכון, לא כל שעה היא שעת עומס, ויש לכבישים תועלת עצומה והם יותר בטוחים, כך שגם כשנשלים את כל הכבישים, רשת התחבורה הציבורית של הרכבות והאוטובוסים ושאר הדברים תהיה המוצר המשלים כדי לאפשר באמת להגיע ממקום למקום במהירות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, השר כץ. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, גם כן לשר התחבורה והבטיחות בדרכים. שאילתה מס' 552, ומי שהגיש אותה הוא חבר הכנסת טלב אבו עראר. הנושא: 70% מן היישובים מקבלים שירות בתחבורה ציבורית מתחת לממוצע. אני כבר מודיע שחברת הכנסת קסניה סבטלובה הגישה שאילתה דומה, אז אני אאפשר לה שאלה נוספת ראשונה אחרי זה. << שאילתה >> 552. 70% מהיישובים מקבלים שירות בתחבורה הציבורית מתחת לממוצע << שאילתה >> << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. דוח 15 דקות חושף כי 70% מהיישובים מקבלים שירותי תחבורה ציבורית מתחת לממוצע. בתחתית הרשימה – היישובים הערביים. ברצוני לשאול: 1. האם יש תוכנית לשיפור תדירות התחבורה הציבורית? 2. מהן הסיבות לאי-שיפור השירות ביישובים הערביים? 3. מדוע אין בעשרות יישובים ערביים תחבורה ציבורית? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר >> טוב, תשובתי גם בתחום הזה: אני בהחלט גאה בכך שבעשור האחרון, שבעצם כמעט חופף עשור של תקופת כהונתי, משרד התחבורה מוביל מהפכת תשתיות ביישובי המיעוטים. אכן, ממשלות ישראל לא טיפלו כנדרש לאורך השנים בפיתוח הכבישים ובפיתוח תשתיות לתחבורה ציבורית ושירותי התחבורה הציבורית ביישובי המיעוטים, אבל בעשור האחרון החלו ממשלות ישראל להשקיע תקציבים נרחבים לקידום פרויקטים בתחום התשתיות והוספת שירותים לתחבורה הציבורית באותם היישובים. התקציב שמשקיע משרד התחבורה בחברה הערבית הוא תקציב רחב מאוד – במישור העירוני; כמובן שכל המיליארדים ועשרות המיליארדים ומאות המיליארדים שאנחנו משקיעים בכל המגה-פרויקטים, המחברים גם את כל יישובי המיעוטים – יישובי הערבים והדרוזים והצ'רקסים, וכמובן יישובי הבדואים, בכל מקום – הם חלק מהמערכת החיצונית, וכשאנחנו עושים שמיים פתוחים כולם טסים בזול וממריאים לכל העולם. אבל בדגש על מה שבתוך היישובים, לפי הנתונים הושקעו ב-2016 למעלה מ-305 מיליון שקלים לטובת שיפור תשתיות ביישובי המגזר וגם בתחבורה הציבורית, כדי לשפר את רמת השירות ולהוסיף קווים. ב-2017 הושקעו 484 מיליוני ש"ח בדיוק באותם הדברים, וב-2018 צפויים להשקיע 280 מיליון ש"ח באופן ישיר בפרויקטים נוספים – ומה שהשקענו כבר קיים, הקווים כבר קיימים והדברים האחרים – כדי לשדרג את רמת התשתיות והתחבורה הציבורית. הפרויקט המרכזי בתחום התחבורה הציבורית שישרת את כל מי שגר מגוש נצרת, נצרת עילית ולאורך כל התוואי, עד חיפה, זו הרכבת הקלה בנצרת עילית. הנחנו אבן פינה עם ראש העיר רונן פלוט, מנכ"ל הכנסת לשעבר. הנחנו כבר את אבן הפינה להוצאת הקו לדרך – זה קו באומדנים גדולים מאוד; הוא כבר נמצא בשלב תכנון לקראת ביצוע, הקו הזה, והוא מתוקצב. והוא ישרת אלפי אנשים כל הזמן, ואגב, יגיעו בערך, נדמה לי בחצי שעה – עם כל התחנות בדרך. אם אתה שואל לגבי נצרת, חצי שעה, במקרה הזה, עד לתחנת חיפה, עד מרכזית המפרץ בחיפה. זו מהפכה עצומה. כמובן, זה בנוסף לכל שדרוג הכבישים וכל האפשרות לבוא ולהתחבר. כך שיש כאן – גם בתוך היישובים אני זה שהכנסתי תחבורה ציבורית, שלא הייתה ברובם, והדברים ידועים, מרהט ועד מקומות אחרים: מאפס לאלפים, אלפים, אלפים ביום, שמתחברים לכל המערכת, וכך בהרבה מאוד יישובים אחרים. עושים גם התאמה עם הרחובות הצרים בחלק מהם, ושאר הדברים – מהפכה גדולה שמסייעת למגזר הערבי להתחבר למהפכת התשתיות והתחבורה הציבורית שאנחנו עושים במדינה, ולהתחזק ולהתחבר לעוצמה הכלכלית של מדינת ישראל. ויש כאן גם מספרי קווים: מדי שנה משקיעים 100 מיליון ש"ח בתוספת שירות בקווים שמיועדים לחברה הערבית. כתוצאה מכך הם הוגדלו מ-258 ב-2016 – זה כבר היה אחרי כל העשייה – ל-370 כיום; תוגברה התדירות של 200 קווים; הוארך המסלול של 65 קווים נוספים. אנחנו נערכים לתוכנית העבודה של 2019–2020, עם תוכנית אב לתחבורה ציבורית ביישובי החברה הערבית, עם מסמך הנחיות, עם סקרים, ועם כל שאר הדברים. כך שאני לא יודע מאיפה אתה מקבל את הסקרים האלה. כן, יש הרבה גופים שבמקום לעשות, מתנדבים לארגן כל מיני סקרים, ואז מתראיינים על סקרים. אנחנו עושים, ואלה הנתונים, וזאת המהפכה, ובהחלט החברה הערבית היא חלק מהמהפכה הזו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר. שאלות נוספות לחברי הכנסת טלב אבו עראר, בעל השאילתה, וגם לחברי הכנסת קסניה סבטלובה וישראל אייכלר. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מכובדי השר, אני מברך – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> חבר הכנסת טלב אבו עראר, רק הערה. אתה הרי כל פעם בא ואומר לי שאתה רואה את השיפור בשטח. אז אל תיבהל מסקרים, אל תחשוב שזו האמת. האמת זה מה שאתה רואה, דרך אגב. הסקר או כל מיני, זה כנראה – מה שאתה רואה זה עדיין נכון. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, לכן אני רוצה להודות ולברך על העבודה ועל העשייה שעושה משרדך. לפחות בדרום אני רואה את זה בהרחבת הכבישים, כבישים נוחים ובאמת מתאימים לתנועה. אבל מה, האמת כל הזמן אנחנו – יש לנו מה לבקש, כי צריך לבקש. אני שואל: באיזה יישובים עתידה להיכנס תחבורה עירונית פנימית? יישובים ערביים, כמובן. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> יש בהמון יישובים, הכנסנו. בדיוק. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, יש יישובים שאין בהם תחבורה עירונית פנימית, קווים פנימיים, אין. אז האם יש בכוונת משרדך להכניס תחבורה עירונית לכמה יישובים ערביים שאין בהם בכלל? זו הכוונה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חברת הכנסת סבטלובה, בבקשה. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד השר, השאילתה שלי היא דווקא לגבי המצב של הרכבת שמובילה מירושלים לתל אביב. בשבועות האחרונים אנחנו עדים להרבה תקלות בקו הזה. הרכבות אינן מגיעות ליעד, נתקעות במנהרות, וזמני ההמתנה מתארכים בשל התיקונים שנערכים במסילה. ברצוני לשאול: מתי המשרד מתכוון להוציא את הרכבות האלה ליעד המובטח? ומדוע חנכו את הרכבת לפני השלמת תהליך הבנייה, מה שמוביל לסבל רב לצרכנים ולנוסעים של הרכבת? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה חברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת ישראל אייכלר, בבקשה, אדוני. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, יש לי שתי שאלות בקצרה, אחת על בעיה חדשה ואחת – כרונית. החדשה: היום קיבלו כל מנויי כביש 6 הודעה משמחת ויקרה מאוד. ככה הם כותבים: מנויי כביש 6 בזיכיון דרך ארץ לא ייחשבו מנויים של חברת כביש 6 חוצה צפון, אלא אם יירשמו במיוחד לזיכיון זה. שאלתי: האם יצטרכו להוסיף תשלום? שאלה ב': אם כן – הרי אנשים לא ידעו שהם צריכים לעשות מינוי מיוחד. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> מה לא יעשו? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הם לא ידעו שהם צריכים לשלם לעוד מינוי. דבר שלישי, ב-E-ZPass אני נוסע בארצות הברית בכל המחלפים. ופה אתה צריך להיות מנוי על כביש 6, ומינוי נפרד לנתיב מהיר, מינוי נפרד למנהרות הכרמל, ועכשיו מינוי חדש לכביש 6. בפנגו עוד אפשר לשלם, אבל אין אפשרות להיות מנוי ב-E-ZPass כזה, שיהיה ברור. זו השאלה החדשה, אני רוצה שתתייחס לבשורה הזאת. דבר שני – זה ישן מאוד ומאוד יעיק עליך ועליי, וזה זעקת הדממה של האנשים שעומדים בתחנות אוטובוס, בתחבורה הציבורית. זו מחלה כרונית. האנשים שסובלים ברכבת יותר מקושרים כנראה בתקשורת ומדברים עליהם יותר; לאלה שעומדים בתחנות האוטובוסים אין מזור. יש משהו כרוני במשרדך, אתה חייב לעשות שם ניעור גדול מאוד, שלא יהיו תחנות מלאות באנשים ובאוטובוסים – בירושלים, בכותל המערבי, ובכל מקום בארץ. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> מה לא יהיו? איזה תחנות? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בכותל המערבי ובכל רחבי הארץ יש מצב כרוני של תחנות מלאות ואוטובוסים שלא באים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, חברת הכנסת סתיו שפיר, ואז נשמע את התייחסות השר. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה לך, כבוד השר. זכיתם בחודש האחרון לקבל תוספת תקציבית שמכפילה את תקציב המשרד בהרשאה לשנים קדימה. אני מעוניינת לקבל פירוט של לאן הולכים הכספים האלה, כמעט 20 מיליארד, אם אני לא טועה. ובנוסף, המנכ"לית הנהדרת של משרדך אמרה בוועדת השקיפות לפני כמעט שנה שאתם מתכוונים לפרסם מאגר טכנולוגי בזמן אמת של כל הנסיעות בתחבורה הציבורית בישראל, וגם לפרסם את התלונות על תחבורה ציבורית. אבל הדבר הזה עד כה, עדיין, לא התקיים. מתי אתם מתכננים להעמיד את הדבר הזה לרשות הציבור? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. בבקשה, כבוד השר. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> טוב, אני אנסה לזכור כל דבר. אם לא, אז תזכירו לי תוך כדי, אוקיי, ברשות היושב-ראש. אז קודם כול, חבר הכנסת טלב אבו עראר, מה שתיארתי כאן זה בדיוק הכנסת תחבורה ציבורית ליישובי המיעוטים, לראשונה מקום המדינה, והכמויות הן כבר – המגוון הוא מאוד רחב, וזה קרה. אבל אני אמרתי שב-2019–2020 אנחנו ממשיכים, גם ב-2018, לעוד יישובים ועוד מקומות, וגם להרחיב כמובן את השירות – דבר שאני עוקב אחריו ורואה את התוצאות הברוכות, בהחלט: בעבודת נשים, באפשרות לנסוע, בכל הדברים. זה בהחלט נותן אפשרויות. ועוד פעם אני מזכיר את רשת הרכבות, ורשת הדברים. אם פתחו עכשיו תחנה שהיא במועצה אזורית יואב וקוראים לה קריית מלאכי-יואב, נאמר, והיא לא רחוקה ממכללת אחוה – שהרבה נשים בדואיות לומדות שם, צעירות, לומדות שם את לימודי ההוראה וכו' – זה כבר אפשרות להגיע ברכבת לתחנה, מרחק של כמה דקות; יש אוטובוס ישיר מהמכללה לתחנה, מהתחנה למכללה, במרחק של כמה דקות, ויכולים להגיע דרך הרכבת. זה כמובן חלק מכל מה שאני מתאר כאן – התחבורה הפנימית והתחבורה המקשרת הבין-עירונית בכל חלקי הארץ. השאלה הבאה הייתה לגבי הקו לירושלים – אני אגע בו. חברת הכנסת סתיו שפיר, שאלת לגבי מידע? << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> מאגר טכנולוגי של זמני תחבורה ציבורית בזמן אמת – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אוקיי, דיברתי עם המנכ"לית והיא צריכה לעשות את זה. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> תלונות – – – תחבורה ציבורית. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> וגם ביקשת פירוט שאני לא יכול לתת אותו בשאלת, אגב. מה זה היה הדבר הראשון שביקשת? << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – פירוט על הכפלת התקציב, הפירוט על הכפלת התקציב. זה עבר בהעברות תקציביות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> פעילות על? << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> הכפלת התקציב של המשרד ב-40 מיליארד – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הכפלת התקציב של המשרד – פירוט – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> כמובן, אני לא יכול לפרט כאן בעל פה למה עבר כל תקציב דרך ועדת הכספים. באופן כללי, ראיתי כותרת, למשל: העבירו 16 מיליארד שקלים לטובת אגד, נגיד. אבל זה לא עובר לאגד, וזה לא עובר לאגד עכשיו, וזה לא עובר לאגד כפי שהיא קיימת. יש רפורמה מאוד גדולה – הרפורמה האחרונה בתחום שכולל 50% מהתחבורה הציבורית, של אגד ודן, כשבשאר המקומות זה כבר התבצע וזה מתקדם – שכוללת, קודם כול, דאגה לשכר הנהגים. ואני גאה בזה שמ-24 שקלים, כשנכנסתי, הקפצנו את זה ל-32 שקלים, 39 שקלים, ועכשיו 43.5–44 שקלים לשעה, עם זכויות נוספות לנהגים, כי בסוף בלי נהג מרוצה וטוב ומוכשר התחבורה הציבורית – האוטובוסים – לא תוכל לתפקד כמו שצריך, והפרדנו את זה. הרבה מעבר לשכר המינימום. אני יזמתי את זה. דרך תקציב הסבסוד הכללי גם נכנס בתחבורה הציבורית עניין הנהגים. הלוואי שזה היה יכול להיות עם כלל נהגי האוטובוסים – דברים אחרים, שהם לא בתחבורה הציבורית. אבל אגד חתמה, ולקחה על עצמה בעצם להיהפך מתאגיד לחברה, להכניס משקיע אסטרטגי פרטי לתוך החברה, להתחייב לרמת שירות מסוימת, בתוך כל הדברים המודרניים שאנחנו ממש התחלנו ואנחנו עושים: עלייה מדלת אחורית, כל הדברים, דילוג על הנהג, חיסכון זמן – כל הדברים שהם לטובת הנוסע עצמו מבחינת התפקוד, משך הזמן ושאר הדברים. אני יכול רק לומר שהיה לי מאבק לא פשוט מולם. זה לא קל לאדם פוליטי לעמוד מול גופים כאלה. ועמדתי ואמרתי להם: או שתהיו דינוזאור שייעלם, כי הוא לא יסתגל להתפתחות, כמו שקרה לדינוזאורים – ויש לכם היסטוריה, ומסורת באמת רצינית – או שתלכו איתי לעידן התחרות המדורגת. והם הלכו. והתחרות הזאת, המדורגת – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יכול לפרט כמה – – – תחבורה ציבורית וכמה לשבילי אופניים? << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני יכול להגיד שבטקס החתימה הצנוע שהיה בלשכתי גם פקידי האוצר, גם אנשי המקצוע במשרד התחבורה וגם נציגי אגד עצמם בירכו וחייכו והיו מרוצים, וזה שילוב נדיר מאוד, כי באמת אנחנו מובילים עכשיו, אנחנו מובילים את התחבורה הציבורית לאותו מקום שבו היא תשתווה למקומות המתקדמים בעולם. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אנחנו משקיעים הרבה משאבים והרבה אמצעים, אבל זה חלק מרשת. ואני חייב להגיד לכם שיש בעיה עוד בנתיבי התחבורה עם ההעדפה לאוטובוסים, לתחבורה הציבורית. לא כל ראשי הערים משתפים פעולה. בתל אביב יש היום שלושה נת"צים שמוכנים לסימון וראש העיר לא מאפשר לבצע אותם. יש לנו תחשיב של כמה רכבים פרטיים זה יחסוך, כמה זה יוריד. כן, מדברים גבוהה. וזה מגיע על חשבוננו – 100% מימון; לא 100% – 115%, כי אנחנו נותנים תמריץ למי שמאפשר, על חשבוננו, שחברת נתיבי איילון תבצע את זה – לשדרג רחובות סמוכים עם עוד 15% תוספת תקציבית. ובסופו של דבר זו צריכה להיות רשת אחת שלמה. אני הנחיתי, וכבר תוקצב, והיה הליך מכרזי, שלא יהיה מקום אחד שלא תהיה בו תחנה ראויה. אני לא צריך חוקים בשביל זה. כבר כל התהליך הזה קורה – בסטנדרט של תחנות, של כל הדברים. עכשיו אנחנו בשלבים אחרונים – אותם גורמים שמטפלים בזה, כדי לוודא שבכל מקום תהיה תחנה סטנדרטית, לא עם החורים האלה; שתגן בשמש, תגן בחורף, ושיהיו את כל התנאים. אז כמו שאני אומר, מרמת הנהג עד האוטובוס שעומד בסטנדרטים המקסימליים של איכות סביבה, של פחות זיהום, של רמת שירות, כל הדברים האחרים, הכבישים, הנתיבים, וכל שאר הדברים. עכשיו אני אגיע לרכבת. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> – – – אדוני השר, אני לא מבין. לא הייתה אף מילה על הנוסע שעומד בתחנה – – – של האוטובוסים. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> על מה? על כביש 6? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, השר עכשיו התייחס לזה, לתחנות. זה בדיוק השאלה שלך. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> לא, השאלה הייתה מתי האנשים לא יחכו כל כך הרבה זמן – – – הנסיעות, וכל הדברים האלה. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אתה לא מחב"ד, אבל אתה מחכה לביאת המשיח, לא? בוא נאמר כך, שאף אחד לא יכול לבוא ולהגיד לך שאף אחד לא יחכה שם בתור. אנחנו מכניסים הרבה משאבים ומוסיפים הרבה אוטובוסים והרבה קווים, ואני רק אומר שהנושא של הנת"צים, עם עדיפות לאוטובוסים, ועם אכיפה שהעברנו לעיריות, המצולמת – שהם גובים את הכסף – זה תנאי; אחרת, האוטובוסים מגיעים בחמישיות ואז הם לא מגיעים, בגלל הפקקים שיש להם בדרך. וחלק ממערכת זה שגם תהיה תחבורה ציבורית משלימה. אנחנו עושים את זה. בירושלים זה הרבה יותר מתקדם מאשר בתל אביב, אגב, גם בגלל הרכבת המהירה והרכבות הקלות והאוטובוסים, וכל הדברים. ואגד עכשיו מוציא – על חצי מהקווים שלו הוא מוותר, ברפורמה, ויוצאים למכרז, בגלל שהוא מתקשה להפעיל אותם. כל הדברים האלה הם דברים שאנחנו עושים בשביל להביא את רמת השירות. זה מביא אותנו לרכבת המהירה לירושלים, חברת הכנסת. אני חושב שכל אחד מבין שאני מוביל כאן מהפכה חסרת תקדים בתשתיות, בתחבורה ציבורית, בשמיים הפתוחים, בנמלים, בכל מיני דברים שלא עשו בעבר. הדבר שאני הכי גאה בו זו הרכבת לירושלים. לא הקו הטורקי, שעוד עובד, מגיע לבית שמש ומקרטע עד מלחה – ונדמה לי ממשלת אולמרט ויתרה על הפרויקט הזה של הקו המהיר, אחרי שהוא כבר הוכרז ואחרי שהוא תוקצב היא בעצם הקפיאה אותו. היא השקיעה 800 מיליון שקל בקו ההוא, כי אמרו: זה יספיק – אולי נייתר את הקמת הקו הזה, שכבר תוקצב ב-7 מיליארד. הקו הזה, כשאני נכנסתי לתפקידי, כבר הוכפל תקציבו, עוד לפני זה, ל-7 מיליארד, אבל ב-2006 הוא הוקפא, הוא בוטל. התחילו עם איכות סביבה עם איזה שביל, ועברו לזה שאגף תקציבים אמר שהוא רוצה בדיקה כלכלית חדשה. לקחתי את הדבר הזה ב-2009, והבאתי לחידוש האישורים התכנוניים והאחרים, ובאמת שמרו על הסביבה ועל כל הדברים. ולפני שש שנים מכונות ה-TBM הענקיות התחילו לחפור בהרי ירושלים. והקו הזה הגיע בשנת 2018. בהתחלה הנהלת הרכבת אמרה שהיא תצליח בפסח. מאחר שהיה ספק בטיחותי, חד-משמעית אין פשרות בנושא בטיחות, נתנו את המועד של סוכות – הם נתנו, לא אני. הם בדקו, חישבו, מצאו ובדקו. תפקידי כשר – אומרים: הוא דוחף לפתוח את הקו כי הוא רוצה לגזור סרט, אפילו עם ראש הממשלה, רחמנא ליצלן, לפני הבחירות. קודם כול, אין בחירות, ואני גוזר סרטים כבר עשר שנים לפני – לא, באמצע אסור – ואחרי בחירות. אם אני לא אפעל בשיטה הזו, שקו שמוכן להרצה ולתפעול מאוד מורכב, של מנהרות וחשמול – כפוף לכל כללי הבטיחות, ולא הייתה ולא תהיה פשרה אחת, ועוסקים בזה מי שעוסקים ומקבלים אישורים מכל הגורמים בעולם ובארץ; לא ייסע קרון אחד בלי אישור בטיחות – אם אני לא הייתי דוחף את הדבר הזה, לא הייתה רכבת עוד 100 שנה בכלל, וגם כשכבר היו משקיעים את הכסף היא לא הייתה מתחילה לעבוד עוד 50 שנה. ולכן אני – וזאת לא הפעם הראשונה – עמדתי כאן, והיה חבר הכנסת נסים זאב מש"ס, שהוא כירושלמי תמיד אמר: רכבת הקללה – תפסיקו את העבודות על הרכבת הקלה בירושלים, מה זה עושה ומה זה עושה. זה התחיל עוד לפני זמני, ואני וידאתי שהפרויקט הזה יושלם ויצא לדרך, ועשינו חצי שנה נסיעות חינם כי עוד לא הייתה עדיפות ברמזורים; הפסקנו את מוסד הבוררות – שילמו לבוררים כסף כדי שזה לא יפעל, שילמו להם כספים. הוצאנו את זה לדרך, הרכבת הלכה והתמלאה, עד כדי כך שאומרים: צפוף מדי, צריך להוסיף עוד, ועכשיו משלימים אותה ברשת רכבתית, הקו הירוק והקו הכחול: כל ירושלים וירושלים רבתי יחוברו ברכבות קלות, כחלק ממערכת מתקדמת. וכך היא יצאה לדרך, עם 80% יכולת אבל עם 100% תוצאה. ואותו דבר הרכבת לירושלים. עד המהומות האחרונות נסעו בה 7,000 אנשים ביום – אני מקבל את הנתונים – 7,000 אנשים ביום בחמישה ימי עבודה, מראשון עד חמישי. 7,000 אנשים ביום ב-20 ימים בחודש זה מעל 100,000 נוסעים בחודש, אפילו יותר. שלושה חודשי הרצה זה מעל 300,000 איש שנוסעים ברכבת מכיוון ירושלים, הלוך-חזור, לכל הארץ, נוסעים חינם – חינם. רוצים לנהריה – יש החלפה אחת בנתב"ג, שאורכת בין שמונה לעשר דקות, ולא לרכבות דיזל מיושנות – למערכת הרכבות הישראלית שבאה ממודיעין; עולים לרכבת ויכולים לנסוע לא רק להגנה – שעוד מעט היא תגיע – לכל תחנות תל אביב ולכל מקום צפונה מזה. ואם רוצים, גם יורדים בהגנה ונוסעים דרומה חינם הלוך-חזור – ואני כבר לא מדבר על חיילים, שזה חינם מראש. אגב, בחול המועד היו שלושה ימי פעילות; נסעו אנשים מכל חלקי ירושלים וגם לירושלים, וככה עושים את זה. אני אומר עוד פעם: אין פשרה בבטיחות. הינה, רק אתמול אמרו שיש משהו – ישר עצרו, ויתרו על שתי רכבות, סידרו, המשיכו. יש גורמים הכי משוכללים ורציניים בעולם, חברות שאמונות לפקח על זה וגורמים בארץ, ואני אומר להם בכל ישיבה: אל תתפשרו על הבטיחות, אין דבר כזה, אבל להוציא לדרך את הרכבת, שעומדים לנסוע בה מאות אלפי אנשים בתקופה הזאת – סטודנטים, אחרים, חרדים, חילונים – כולם נוסעים ברכבת. נוסעים. << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני לא יודע אם נסעת בה. אני מציע לך, היום, כשתיגמר הישיבה, תלכי לתחנה, תוציאי רב-קו – איפה את גרה? << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> מודיעין. קרוב מאוד, אבל אני לא יכולה להגיע – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> יפה. קחי את הרב-קו, תגיעי לנתב"ג, שם תעברי מייד לרכבת למודיעין. << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל זה מרחק של 20 דקות נסיעה, כמו נסיעה. לא צריך – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אחרי זה נדבר, השאילתה הבאה. << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו, באיטליה – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> כשתיכנסי לתחנת האומה, שקראנו לה על שם יצחק נבון, הנשיא החמישי, ותראי את אחת התחנות המדהימות בעולם – המדהימות בעולם – ותיסעי במנהרות ובגשרים, תביני שיש כאן דבר שהוא נדיר, אפילו בקנה מידה עולמי; תיהני מהחוויה, ותראי גם אנשים אחרים. כמו שאמרתי, הרכבת עוד בתקופת הרצה, יש תקלה פה ושם ודברים אחרים, לכן גם עשינו את נסיעות החינם, והיא תסיע מיליונים, שיחברו ויחזקו את ירושלים, ותאפשר בכחצי שעה להגיע עד תחנת ההגנה בתל אביב. אני גם מעריך – למרות שבדברים כאלה כל התחייבות היא תמיד כפופה לביצוע – שעד סוף השנה היא כבר תגיע לתל אביב, להגנה, ולאחר מכן עובדים על האיילון, כמו שאמרתי, לא על הגשר המיותר – מבחינת מועד הביצוע שלו; גשר הולכי רגל הוא חשוב, אבל לא על זה ישביתו שש שבתות את הדברים – ותוך כדי העבודות שם ישלבו גם את הגשר ואת הדברים האחרים, והרכבת הזאת תשרת את כלל הציבור במדינת ישראל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> ואז יקרה מה שקרה – – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אדוני השר – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> רק במשפט אחד לסיום: מה שקרה עם הכביש לירושלים – כמה הותקפתי כאן: מה הבאת את ראש הממשלה למנהרות הראל, מי צריך מנהרות, ומי צריך לבטל את סיבוב מוצא וכל הדברים, ומה עם הכניסות והיציאות למבשרת. חבר הכנסת נחמן, היום מבשרת היא אחד היישובים המחוברים ביותר – ותודה בזה – במדינת ישראל, עם כל החששות; ולא עיכבתי את ביצוע הכביש, והוא אחד הכבישים הכי משוכללים ובטוחים, עם שלושה נתיבים לכל אורכו, בין תל אביב לירושלים. מנהיגות צריכה לקבל החלטות. לראות את המציאות, לקבל החלטות ולבצע גם מול קשיים ולחצים. והרכבת לירושלים היא בסקאלה הגבוהה של מנהיגות נחושה שמקבלת החלטות. אני לא רוצה לקבל קרדיט מחברת הכנסת יחימוביץ, אבל היא אחת מאלה שליוותה בסיור, גם באמצע העבודות, לגבי הרכבת לירושלים. הכול היה פתוח והכול היה שקוף, והרכבת הזאת כפופה לכל כללי הבטיחות. היא כבר עובדת, והיא משתדרגת והיא תמשיך לעבוד, וכך עושים דברים. כך בנו את מדינת ישראל, וכך ימשיכו להוביל אותה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני השר. << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> השר, אדוני, מקרה כביש 6, לא אמרת לי. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> כביש 6 – – – << קריאה >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << קריאה >> אני רק רוצה להסביר לך – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אבל בקצרה, אדוני השר. אנחנו כבר 40 דקות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> הקטע החדש הולך להיפתח בקרוב: מנהרות יקנעם בדרך יצחק רבין, שייקראו על שמו של יצחק שמיר – כביש 6 הוא על שם יצחק רבין, המנהרות ייקראו על שם יצחק שמיר. ואחרי זה, הפנייה במנהרות שם, מייד לאחר מכן הכביש יימשך ישר – הוא בעבודה – הוא יימשך צפונה עד צומת סומך-קריית אתא. כביש 6 צפון מזרח, שמתחיל משם, שכרגע עובדים וממחלפים – אתם רואים את כל הדברים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא. חברים יקרים, השר אמר שצריך לקבל החלטות מנהיגותיות. יש לו דקה עכשיו להשלים את התשובה, ואנחנו נעבור לשאילתות. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> בדיוק. בכפוף למנהיגות יו"ר הכנסת בעניין הזה ולהנחיות. לכן הכביש הזה יהיה הזרוע הצפון-מזרחית בחינם, בלי אף רמזור עד עמיעד. זה גם הולך לקרות כבר בחודשים הקרובים. מעמיעד עד אזור באר שבע בלי רמזור, ולאחר מכן, בחודשים הראשונים בשנה הבאה, מסומך-קריית אתא עד אזור באר שבע בלי רמזור. חברה אחרת מקימה את שני הקטעים הצפוניים של כביש האגרה. הייתי מעדיף שזה יהיה באותו תהליך גבייה; משרד האוצר, משיקולים של תחרות, מניעת מונופולים וכו' – והוא מעורב בפרויקט הזה כי זה BOT – לא הסכים שתהיה גבייה משותפת, ולכן יש גבייה נפרדת. יפרסמו אותה לציבור, ונעקוב אחרי הדברים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני השר, כרגיל, על התשובות המפורטות והמקצועיות. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן להשיב לשאילתה דחופה מס' 553, של חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני סגן השר. נושא השאילתה: חלוקת חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם. חבר הכנסת חמד עמאר כבר אתמול עשה פרומו לשאילתה בנאומים בני דקה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נכון מאוד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עכשיו נשמע את מלוא השאלה. חבר הכנסת איציק שמולי, בגלל שזה – שאלה נוספת, וגם עליזה לביא. בבקשה. בבקשה, אדוני. << שאילתה >> 553. חלוקת חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם << שאילתה >> << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד סגן השר, חלוקת חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם: זה שנים לא חולקו מגרשים לחיילים משוחררים בשפרעם. השכונה מוכנה. להבנתי, העיכוב הוא מצד רשות מקרקעי ישראל, שטרם העבירה את מחיר הקרקע למשרד השיכון שיפרסם את המכרז. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם לא – מה הגורם לעיכוב המכרז? 3. מתי יפורסם המכרז? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. בבקשה, סגן השר. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תרשו לי לחרוג ממנהגי ולומר כמה מילות ברכה לשר ישראל כץ, לברך אותך על כל העשייה הברוכה. אנחנו מסתובבים בארץ – צפון, דרום, מזרח, מערב – רואים מה אתה עושה, רואים את התשתיות, רואים את המנהרות, רואים את הגשרים, רואים את הרכבת, הרכבת מירושלים לנתב"ג בינתיים. יישר כוח על כל העמל. חברי חמד עמאר, מדובר בתוכנית מס' ג/19846, המוגדרת כשכונה מערבית, שכונת חיילים משוחררים ביישוב שפרעם. יוקדם ויצוין כי בשנת 2014 פורסם מכרז ביחס ל-50 מגרשים, כ-200 יחידות דיור. למכרז הזה, חמד, הוגשו הצעות בודדות בלבד. עקב גילוי ממצאים גיאולוגיים בשטח, נדרשו בדיקות נוספות ועדכון נתוני עלויות הפיתוח. בהתאם להחלטת ממשלה 959, מיום 20 בינואר 2016, נקבעה תוכנית לפיתוח ולהעצמה של היישובים הדרוזיים והצ'רקסיים לשנים 2016 עד 2019. מבדיקה שנערכה ברשות מקרקעי ישראל נמצא כי משרד הבינוי והשיכון טרם העביר לרשות מקרקעי ישראל את עלויות הפיתוח המתוקנות, לרבות מדידה עדכנית של המגרשים. מפנייה למשרד הבינוי והשיכון עלה כי הנושא מטופל, וכי בקרוב, בעזרת השם, יועברו לרמ"י – רשות מקרקעי ישראל – הנתונים הנדרשים לצורך שיווק המתחם. רשות מקרקעי ישראל בשיתוף פעולה עם משרד הבינוי והשיכון עושים כל מאמץ לקדם את שיווק המגרשים. לכשיועברו כלל הנתונים הנדרשים תפעל רשות מקרקעי ישראל לשיווק המתחם לאלתר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת חמד עמאר וגם לחברי הכנסת איציק שמולי ועליזה לביא. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, רק אתמול משרד השיכון אמר בוועדה שהמגרשים – היה צריך לשווק אותם כבר לפני כמה חודשים. מי שמעכב את זה, זה משרד האוצר ומינהל מקרעי ישראל. אותו דבר שיש בשפרעם – מנתונים שקיבלתי. בדליה יש שני מתחמים שמוכנים לשיווק; בעוספייא יש מתחם אחד; בפקיעין יש מתחם עם תשתיות, מוכן לשיווק. בהרבה יישובים דרוזיים יש מתחמים שמוכנים לשיווק. אני לא יודע מה מעכב את הנושא? שפרעם? אני גר בשפרעם ואני רואה – כל המגרשים מוכנים לשיווק. כבר יותר משלוש שנים מוכנים לשיווק. לא שיווקו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. שאלה נוספת לחבר הכנסת איציק שמולי. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בהקשר הזה הגיעו אליי כמה פניות מתושבי הצפון, וגם מגזרי מיעוטים, והם שואלים על דרוזים ואחרים שמשרתים בשירות אזרחי בישראל, אבל הם לא מקבלים אותן הטבות ממינהל מקרקעי ישראל – סבסוד בדיור וכך הלאה – כאשר הם משוחררים. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> הם לא משוחררים. הם מסיימים. זה לא כמו חיילים. צריך להעמיד את הדברים על דיוקם. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא נפתח את הוויכוח פה. זה בטח לא כמו צה"ל. צה"ל ושירות צבאי יש רק אחד, אבל גם הם עשו, נתנו תרומה למדינה, ואני לא חושב שצריכה להית פה אפליה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> בסדר. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> האם יש מדיניות ברורה בעניין הזה? אני רוצה לנצל את העובדה שאתה כאן, ולשאול אותך גם על נושא שאתה אחראי עליו וזה הפגיעה הצפויה בפנסיות של הגמלאים. זה מופיע בתלושים של הגמלאים. שר האוצר צייץ משהו ביום שישי לפני שלושה-ארבעה שבועות, אבל בפועל היום גמלאים שמושכים – פודים – את הכסף שלהם בקרנות הוותיקות, מה שנמצא בתוקף זה הגזרה ששר האוצר הודיע על ביטולה. מה נכון ומה לא נכון? תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה, ואז נשמע את סגן השר. בכבוד. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> זה לא אותו דבר כמו שירות צבאי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת ברקו, זה לא נושא השאילתה שלנו. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> סליחה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה ויכוח עקרוני ארוך שנים. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, גם אני רוצה לנופף לך לשלום. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הבת שלי והנכדים שלי שם – עשיתי להם שלום – שירה, נועה ויצחקי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ברוכות הבאות. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> איזה כיף לך. ברוכות הבאות. אדוני סגן השר, אני רוצה לפנות ללב שלך, ולבקש ממך להיות שגריר של רצון טוב. 20 נשים נרצחו במדינת ישראל בשנת 2018. יש תוכנית רב-משרדית למניעת האלימות נגד נשים, אבל היא לא מתוקצבת במלואה. 250 מיליון שקל – זה התקציב שנדרש כדי ליישם את התוכנית. ישבו על המדוכה; יש תיאום בין המשרדים; נעשתה פה עבודה על ידי המשרד לביטחון פנים, רווחה, חינוך – האוצר לא מקצה את מלוא הסכום, 250 מיליון שקל, אדוני סגן שר האוצר. וזה קורה במשמרת שלכם. לא נוכל לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה. אני רוצה לפנות אל הלב שלך ולבקש ממך את ההתערבות האישית שלך, כמו שאתה יודע, בפרויקטים שמעל השלוליות הבינוניות של חיינו. וזה לא שלולית בינונית – זה רצח של נשים. זו תוכנית של מניעת אלימות. יש כסף בקופת האוצר. בבקשה, טיפול אישי שלך בתוכנית וביישום שלה. תודה, אדוני סגן השר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גברתי. בבקשה, סגן שר האוצר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חברי חמד, התשובה הוכנה על ידי 67 מקרקעי ישראל, והם אנשים מדויקים ומסודרים. ברגע שאומרים שמחכים לנתונים, כשיגיעו נתונים, הם יפרסמו ויוציאו את זה מיידית. עובדים ביחד. מתואמים לחלוטין, גם משרד השיכון וגם המינהל. היו בעיות ופתרו אותן. יגיעו הנתונים, זה יצא לשטח. שמולי, אני מודה לך על השאלה לגבי הגמלאות. לא תהיה פגיעה בשום גמלאי. אם היה גמלאי שאתה מכיר שלקחו לו – יחזירו לו את הכסף. כפי שאמר שר האוצר משה כחלון, לא תהיה פגיעה בשום גמלאי ושום קיזוז לא יהיה. מה שכן, אם כבר מדברים על נשים – בנושא אחר – תקדמו את הנושא של גיל פרישה לנשים, לטובת הנשים. תקדמו את זה. הרי לא לעולם חוסן. בסופו של דבר ייווצר גירעון אקטוארי, ואתה מכיר את החשבונות האלה מצוין, יותר טוב מכולם פה. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתן מעלות את גיל הפרישה לנשים. כך אני שומע, איציק. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> כבר הסכמנו – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> סבבה. מה דעתכם שנעשה משאל בין חברות הכנסת – מסכימות כולן? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> האמת שמגיע כל הכבוד לגפני, שהביא מתווה והחתים את כל חברי ועדת הכספים. מי שקיבל רגליים קרות זה משרד האוצר. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק. מי שמעכב את זה – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, חוכמה גדולה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> הרי מה הם רוצים – לבוא לפה בחוק ההסדרים, להכניס את העז הזאת, ולא לשלם מחירים – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חוכמה גדולה לעשות את זה כשאף אחד לא יכול לעמוד בזה. חוכמה גדולה. גיל פרישה לנשים צריך לעלות. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון, אין על זה ויכוח. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> היום נשים בגיל 64 זה עליית הנוער, בינינו. צריכים להעלות את גיל הפרישה. זה יתחיל לשפר את הגירעון האקטוארי. אם זה לא יקרה, חלילה, באמת תהיה בעיה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אתה רוצה להתייחס לשאלתה של עליזה לביא גם? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כן. עליזה לביא, יש ועדת שרים שמטפלת בנושא הזה, כל נושא התקציבים. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> אני לא שמעתי אף שר שהתבטא בעניין. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא. יש ועדת שרים בראשות ראש הממשלה והשר לביטחון פנים ומשרד האוצר, וכולם שם על המדוכה. הם בוודאי ישמחו לשמוע גם את דעתכם שם. הם מטפלים בזה – גם בנושא התקצוב, גם בנושא התוכניות. תוכניות גדולות יש שם. אבל אין תחליף לחינוך. חינוך, חינוך, חינוך. זה הדבר היחיד שיכול למנוע. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> אבל אדוני – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני סגן השר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> שירות אזרחי. שמולי, אני לא יודע שיש הבחנה בין שירות אזרחי – מוכן לבדוק את זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לאדוני סגן שר האוצר. תודה גם שאתה מחזיר לי את העט. אנחנו רגילים שהאוצר לא נותן, אבל שגם ייקח? חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, שהיא לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. הוא ישיב על שאילתה דחופה מס' 554, מאת חבר הכנסת יואב בן צור. נושא השאילתה: מרבית מקרי החצבת שנתגלו – בירושלים; מרבית המקרים בירושלים – בשכונות החרדיות. << שאילתה >> 554. מרבית מקרי החצבת שנתגלו – בירושלים; מרבית המקרים בירושלים – בשכונות החרדיות << שאילתה >> << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר, חבריי חברי הכנסת, אמש פורסם כי התגלו 864 מקרי חצבת בישראל מתחילת השנה. יותר ממחצית המקרים התגלו בירושלים; מרביתם בשכונות החרדיות. רצוני לשאול: 1. האם נתונים אלה נכונים? 2. האם ישנו הסבר לכך שמרבית המקרים התגלו בירושלים וכמחציתם בשכונות החרדיות בעיר? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. בבקשה, סגן שר הבריאות. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. נכון להיום דווח למשרד הבריאות על 882 מקרים, למעלה ממחציתם בירושלים, ורובם באוכלוסייה החרדית. הסיבה לכך היא כיסים של חוסר התחסנות באוכלוסייה הזו. הסיבות לאי-התחסנות מגוונות, וכוללות חוסר מודעות, חשש בקשר ליעילות החיסון או לבטיחותו, התנגדות אידיאולוגית, קשיים לוגיסטיים או שילוב של סיבות אלו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יש שאלה נוספת? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> עוד לא, עוד רגע. משרד הבריאות עשה מאמצים גדולים להגדיל את שיעור ההיענות לחיסון בקרב האוכלוסיות הלא-מחוסנות, כולל פניות ציבוריות, איתור מגעים והנגשת חיסונים, כולל באמצעות ניידת חיסונים. עד כה חוסנו למעלה מ-30,000 מגעים בירושלים. יש לקוות שמאמצים אלה יסייעו למיגור המהיר של התפרצות זו. חיסון החצבת יעיל ובטוח מאוד. אני רוצה לציין, אדוני, חבר הכנסת בן צור, שהשבוע שלחתי ניידת לכיכר השבת. היה תור של 70 ילדים, או יותר, שבאו לקבל חיסון. באמצע היו גם כאלה מטורפים שהפריעו להם וגירשו אותם, שלא ייקחו את זה. לצערי, החשש האידיאולוגי שיש במגזר החרדי – הוא לא רק במגזר החרדי, זה אותו דבר גם במגזר הכללי; יש אנשים שמסרבים לקבל חיסונים. אנחנו חידשנו במשרד הבריאות דבר חדש, וזה נוגע לחיסון השפעת, שגם לגביו היו לנו בעיות. אנחנו מחסנים היום בבתי ספר. כל בתי הספר מקבלים חיסון. התחלנו לפני שנתיים בכיתה ב', לפני שנה עם ג', השנה כבר גם ד' – מחסנים את כל הילדים בבית הספר. זו התקדמות לגבי הסוג הזה של החיסונים. אבל בחצבת היו כיסים, לצערי, בכל המגזרים – זה לא רק חרדים – שמטעמים אידיאולוגיים סירבו לקחת את זה. זהו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> שאלה נוספת, בבקשה, בן צור. << דובר_המשך >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, השבוע חברת כנסת אמרה שהציבור החרדי – בגללו נדבקים אנשים בחצבת. לו הייתה אומרת את זה על מגזר אחר, להערכתי היא כבר לא הייתה בכנסת היום. אני רוצה לשאול, אדוני כבוד סגן השר: האם היום בכל הפריפריות – באלעד, בקריית שמונה – מי שרוצה להתחסן בחצבת, יש לו מספיק אפשרויות להתחסן באותם מקומות? תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו. << דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, סגן השר, יש לי שאלה: אנחנו לא מוצאים כאן את חברי מפלגת בל"ד כי הם בשביתה על חשבון משלם המיסים הישראלי, אבל אתמול העליתי הצעת חוק שמדברת על מימון טיפול רפואי למחבלים בכלא וכוללת גם אנשים, אזרחי ישראל ערבים, שנסעו לחבור לדאעש בסוריה וחזרו, וקיבלו טיפול רפואי על חשבון משלם המיסים הישראלי. גילינו אתמול בוועדת העבודה ש-45 מיליון שקל משולמים לטיפול רפואי במחבלים, ואותם אני מתכוונת לדרוש שיקזזו מהרשות הפלסטינית. עם זאת, עלה כאן בכתבה של מקור ראשון, של הכתב בנדל שם, הכתב המשפטי שלהם, שתרופות מחוץ לסל הבריאות ניתנות לאסירים ביטחוניים. אגב, טיפול רפואי שמקבלים בכלא אסירים ביטחוניים טוב יותר מאשר זה שמקבלים חיילי צה"ל, שהולכים להפריט את כל מערך הבריאות שלהם ולהזדכות על הבריאות של החיילים. אז רציתי לשאול אותך, אדוני: מה אתה מתכוון לעשות עם זה? ואם יתפנו לך 45 מיליון שקל, אני מניחה שיהיה למערכת הבריאות מה לעשות בהם לטובת כלל אזרחי ישראל – אלה שהם אזרחי ישראל ולא אלה שרצחו את אזרחי ישראל. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו. << דובר >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, אדוני סגן השר, אני רוצה לשאול על הבשורה שהתבשרנו הבוקר על סגירת התוכנית למניעת אובדנות בקרב ילדים ונוער. משמעות הקיצוץ, לטעמי, היא גזר דין מוות לתוכנית שהצילה את חייהם של הרבה מאוד ילדים, שנמצאים במשבר הקשה ביותר בחייהם, ובטח ובטח אנחנו צריכים לקחת אחריות – גם משרד החינוך וגם משרד הבריאות. נדמה שיש פה סוג של כיפופי ידיים שצריך לפתור במהרה, ואני רוצה להאמין שהבשורה הזאת תשתנה, ואולי אנחנו נשמע את זה מפיך עכשיו. תודה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת בן צור, ברור לך שאני מוחה על ההתבטאויות שכאילו החרדים מפיצים את החצבת. זה ממש לא נכון. זה בכל הארץ, בכל המקומות, ונכון שבירושלים זה יותר, כי פה ושם יש כיתות, אנשים מסוימים שמבחינת אידיאולוגיה לא התחסנו, אבל זה אותו דבר גם בתל אביב ואותו דבר גם בכל המקומות. וזה לא נכון, וגם אני מחיתי על ההתבטאות הזאת. חברת הכנסת ברקו, תאמיני לי, זה לא בידיי, זה בשב"ס. כל הנושא הזה של תרופות שהן מחוץ לסל – נדמה לי, אני מוכן לבדוק את זה עוד פעם, אבל עד כמה שידוע לי משרד הבריאות הוא לא זה שמממן את התרופות – קל וחומר מחוץ לסל – למחבלים. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> זה נכון. אבל יש בכך טעם לפגם, אדוני סגן השר. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> זה לא שייך אליי. גברתי, עם כל הכבוד, חברת הכנסת ברקו, עם זה צריך לבוא לגלעד ארדן, לשאול אותו. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יש לי חקיקה, אז רק רציתי ליידע אותך. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אוקיי, אבל זה לא – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אולי נפנה 45 מיליון שקל למערכת הבריאות שלנו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> זה לא שייך אליי. זה לא שייך אליי. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> סליחה, אדוני, לא ענית לי אם יש חיסונים בכל הארץ – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> בהחלט יש. יש מספיק. בינתיים נותנים. אני לא רואה בעיה. << קריאה >> יואב בן צור (ש"ס): << קריאה >> גם לפריפריה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> גם, בפירוש. אנחנו שולחים גם ניידות למקומות שבהם אנחנו רואים שזה חשוב, עד הרגע הזה, ואני מבטיח לך, אנחנו לא נחסוך שום דבר. אם צריך, נביא עוד, ובינתיים לא שמעתי שיש איזו בעיה. חברת הכנסת תמנו, אני אגיד לך ככה: אני מודע לוויכוח על אובדנות. רצו ממני 12 מיליון שקל. המשרד בכלל חשב לסגור את זה, כי היעילות לא מספיקה, רצו לבדוק כל מיני דברים. אנחנו בודקים מחדש את ההיערכות – לאובדנות. הסכמנו היטב בינתיים על 6 מיליון שקל. אני מקווה שבינתיים זה יספיק. בכל אופן, אנחנו עושים בדיקה של כל הנושא הזה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> התוכנית הייתה 30 מיליון במקור. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לא. היה חסר של 12 מיליון שקל. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4432/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא, לחקיקה. אנחנו מתחילים בהצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יעקב מרגי וקבוצת חברי הכנסת. אדוני, בבקשה, תנמק את ההצעה. אתה יכול לנמק מכאן, למעלה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, מכובדי שר התחבורה, סגני שרים, העיסוק בספורט המקצועי בישראל מוסדר דרך כרטיסי שחקן שנרכשים על ידי מועדוני ספורט. הסדרים אלו מביאים לעיתים קרובות להתנגשות בין ספורטאים לבין מועדונים שאליהם הם שייכים. הצעת חוק זו מתמודדת עם בעיית הכבילה של ספורטאים למועדונים שלהם, ומאפשרת לראשונה גם לספורטאים בוגרים לפנות לערכאה שיפוטית ולבקש הגנה מפני התעמרות המועדון שמחזיק בכרטיס השחקן שלהם, באמצעות שחרור מהכבילה למועדון. כמו כן, ההצעה הזו מאפשרת לספורטאים בוגרים שתרמו למעלה משבע שנים למועדון לקבל את כרטיס השחקן לידיהם ולעבור קבוצה כרצונם. שני תיקונים אלו משפרים את האיזון בין השקעת המועדונים לבין המאמץ של הספורטאים, וימנעו עיוותים עתידיים בתעסוקת ספורטאים. תיקונים אלו יביאו לשיפור משמעותי בתפקוד ענפי הספורט המקצועי ולשיפור ההישגים והמוטיבציה של הספורטאים. במאי 2012, בעקבות תלונות שהונחו בזמנו על שולחנה של שרת הספורט דאז, הוקמה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית הדין הארצי לענייני עבודה והשופט בדימוס סטיב אדלר. תפקיד הוועדה היה לבחון, ולהמליץ לשרה על ההסדר הרצוי בנושא שחרור ומעבר של קטינים עד גיל 18 בין אגודות ספורט, לרבות תשלום בגין שחרור והעברה של ספורטאים, תוך שימת דגש על צורכי הספורטאים הקטינים, אגודות הספורט וטובת הספורט בישראל, אך כבר אז ראו שיש מן הפגם בהתקשרויות אלה. ועדת אדלר, לצערי הרב, לא עסקה בנושא זכויותיהם של ספורטאים בוגרים אשר כבולים בחוזים דרקוניים מבלי אפשרות להשתחרר. ספורטאי בוגר אשר נתן את כל-כולו ומרצו, תרתי משמע, למדינה ולאגודה עדיין כבול בהתקשרות ומוחזק בה כבן ערובה. הצעת חוק זו באה לתקן עוולות שנגרמות לספורטאים כתוצאה מהתנגדויות ויריבויות אינטרסנטיות בין אגודות, וכתוצאה מכך מונעות מהספורטאי להתפרנס בכבוד. לא מתקבל על הדעת שעדיין מונעים מספורטאים אפילו את הזכות הבסיסית ואת האפשרות לפנות לבתי משפט לקבלת הסעד הנדרש. תקופת העבדות הסתיימה לפני שנים. חוק זה, בדומה לחוק איה כורם בזמנו, שקידמתי אותו, מונע שעבוד של אומנים, וספורטאים גם כן, לטובת אגודות הספורט. רק להזכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, את בג"ץ הכבילה – בג"ץ פסק לגבי כבילה של עובד סיעודי למטופל שלו. הכבילה כשלעצמה היא דבר בעייתי. מה גם שכאן, בהצעת החוק, יש את האיזון הנדרש: זה רק אחרי כמה שנים, כשהמועדון קיבל את ההשקעה שלו, כשהמועדון כבר לא משקיע בשחקן שלו. וזה לא דרקוני – רק לאפשר לו לגשת לערכאה שיפוטית שתקבע את זה. אני רוצה להודות קודם כול לשרה מירי רגב; זה חוק לא פשוט מול המועדונים, מול אגודות הספורט, שמתנגדות להצעת החוק. נביא זאת לדיון מוקדם בקריאה טרומית תוך התחייבות לקדם בהמשך, בהסכמה ובתיאום – אני חושב שבישיבות שיהיו, בשולחן עגול שיתקיים איתם, נוכל להביא להסכמה. הצעת החוק הזאת היא לא רק לספורטאים, יש לה השלכות על עוד הרבה ענפים שעדיין יש בהם את הכבילה. אמרנו שהעבדות הסתיימה, אבל ישנה עבדות מודרנית בצורות שונות ומשונות, ואני חושב שלחוק הזה יש ערך. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת לשעבר פרופ' מנו טרכטנברג, שיחד איתנו דחף, והינה, היום אנחנו מביאים את זה לקריאה טרומית. ואני מודיע לך, השרה רגב: אנחנו נהיה כפופים להבנות, להסכמות. נשב ונראה איך אנחנו מביאים את הצעת החוק הזאת בהסכמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. תשיב שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב, בבקשה. << דובר >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר >> צוהריים טובים. כבוד יושב-ראש הכנסת, השר כץ, חברות וחברי כנסת, יושב-ראש ועדת חינוך, תרבות וספורט חברי יעקב מרגי, הצעת החוק שאותה הגשת עוסקת במעבר של ספורטאים בין אגודות ספורט. מדובר בסוגיה מורכבת, כפי שציינת, שבה מתחבטות בימים אלו מדינות רבות עם התאחדויות הספורט שלהן. כידוע לך, כל הצעה שנדונה נשקלת ועליה להיות מאוזנת בשני מתחים: 1. שמירה על זכויות הספורטאי לבטא את עצמו מקצועית וכלכלית במועדון שאותו הוא בוחר. 2. האינטרס של כולנו לעודד את מועדוני הספורט להמשיך ולהשקיע בגידול ובטיפוח של ספורטאים צעירים. אם נחליט ונלך על הצעת החוק כפי שהיא, המועדונים יגידו: אנחנו לא מטפחים צעירים כי כל פעם הם עוברים ממועדון למועדון, ולכן למה נפתח צעירים? לא בג'ודו, לא בכדורסל, לא בכדורגל, באף ענף לא ירצו לפתח את אותם צעירים. ולכן, אנחנו לאחרונה השלמנו במשרד עבודת מטה מקיפה שנוגעת למעבר של ספורטאים קטינים בין אגודות. עבודת המטה התבססה על עבודת ועדה ציבורית בראשות השופט אדלר, ובימים אלה מקדם המשרד תזכיר לתיקון חוק הספורט ביחס לספורטאים קטינים. כמובן, זה יגיע לוועדה שלך ואנחנו נציג את זה אצלך. מעבר לכך, אנחנו בוחנים את סוגיית המעבר של ספורטאים בגירים, מבוגרים יותר, בין אגודות הספורט. ברור ששינוי המצב החוקי לעניין מעבר ספורטאים בין אגודות שונות צופן גם השלכות ביחס להתאחדויות, לוועד האולימפי, לאיגודים ולמועדונים. ולכן, אנחנו צריכים ללמוד היטב את הסוגיה הזאת. משום שאני חושבת, כמוך, שצריך לאפשר את המעבר הזה, ומצד שני יש לי אחריות לגבי כלל גורמי הספורט במדינת ישראל שבהם אנחנו תומכים, אנחנו החלטנו לאשר את ההצעה שלך בטרומית. לא נקדם אותה, כפי שאמרת, עד שנשב, נבחן את השלכות הרוחב, את הנגזרות של החוק בין המועדונים ובין האגודות, וננסה להביא את האיזון הנכון בין רצון הספורטאי לרצון קידום הספורט במדינת ישראל, כדי שנוכל להביא לחקיקה טובה ומאוזנת. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הספורט (תיקון – זכויות ספורטאי בוגר), התשע"ז–2017, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> 43 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר להמשך דיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט להכנתה לקריאה ראשונה. להוסיף אותו בבקשה לפרוטוקול, וגם את חבר הכנסת טלב אבו עראר ואת חבר הכנסת יוסי יונה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5469/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. בבקשה. יש הצעה מוצמדת של חברת הכנסת תמר זנדברג. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (כולנו): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו נולדה מפניות שונות שקיבלתי למשרדי מחברי מועצה מכהנים. אומנם גם אני הייתי ברשויות המקומיות, אבל לא נתקלתי בסוגיה הזאת. ובכל זאת, מסתבר שבמקומות רבים בארץ, ברשויות מקומיות רבות, יש מעין תרבות השתקה שלא מאפשרת לחברי מועצה למלא את תפקידם כנבחרי ציבור באופן מלא ונאמן תוך כדי ביקורת ושאלת שאלות קשות, מתוך חשש שייתבעו על ידי ראש הרשות או מי מחברי המועצה. למעשה, אולי אנחנו נדבר על כך שחברי מועצה צריכים להיזהר בלשונם – וזה נכון; הצעת החוק הזו מדברת על חופש ביטוי ולא חופש שיסוי, אך כשחבר מועצה נמצא תחת חשש שהוא ייתבע דיבה, הוא לא רק שוקל את מילותיו פעמיים, הרבה פעמים הוא פשוט מעדיף לשתוק. אנחנו יודעים שחברי מועצה מכהנים בעצם בהתנדבות מלאה – אגב, ואני אומרת את זה באמירת סוגריים: אין שאלה שצריך גם להסדיר את מעמדם של חברי מועצה בכלל מבחינת התגמול ומבחינת העיסוק שלהם – אז לפחות לאפשר להם לבצע את עבודתם בצורה נאמנה כלפי אותם תושבים שבחרו בהם. אני חושבת שהצעת החוק הזאת נותנת מענה. בימים האחרונים, עד שהצעת החוק עברה ועדת שרים, אני קיבלתי פניות שכנגד, שאנחנו נאפשר עכשיו השתלחות של חברי מועצה אלה באלה. אז חשוב לי להדגיש כאן: עדיין צריך לשמור שהשיח יישאר בגבולות של שיח נורמטיבי, שיח ביקורתי. אנחנו מדברים אך ורק על חסינות בעת מילוי התפקיד – אם זה ישיבות מועצה או כל מיני מסגרות מקצועיות אחרות. אנחנו לא מדברים על פרסומים בעיתונים או יציאה כנגד מועמד בצורה בוטה. ואני רוצה רק לתקף את הנושא של מתן חופש ביטוי לחברי מועצה באופן שהוא קצת יותר משוחרר, היום, מפסיקות של בית משפט. ואני רוצה להקריא לכם כאן משהו: קבע בית משפט השלום בתל אביב יפו ב-20 במרס 2011 כי כאשר ראש עיר וחבר מועצת עיר מהאופוזיציה, שני אנשי ציבור ברמה המוניציפלית, מעלים זה כלפי זה במסגרת ישיבת מועצת עיר טענות הדדיות קשות, ובמסגרת זו עולים ביטויים קשים, ספק רב אם מקומם של הדברים במסגרת דיון לפי הליכי לשון הרע בערכאות. אז אתם בטח תבואו ותשאלו: אם בית משפט טוען שאין לזה מקום בבית משפט וממילא גזר הדין יהיה אחר, למה אנחנו צריכים לעגן את זה בחקיקה? ואני אשיב: אנחנו יכולים למנוע מחברי מועצה את כל התהליך המייגע של הגעה, בכלל, לבית המשפט. הרי מה קורה בפועל? ראש רשות מגיש תלונה על לשון הרע, הוצאת דיבה כלפי חבר מועצה. לראש המועצה יש את כל ה-facilities של ייעוץ משפטי ומימון והכול, מבלי שהוא צריך להתאמץ יותר מדי. חבר המועצה, בנוסף לכך שהוא פועל בהתנדבות, יצטרך עכשיו לטרטר את עצמו על חשבון ימי העבודה, לממן את כל התהליך מכיסו. ואתם יודעים מה? הרבה חברי מועצה בצדק יבואו ויגידו: למה אני צריך את הדבר הזה? עדיף שנשתוק. אנחנו לא רוצים חברי מועצה שותקים. אנחנו לא רוצים חברי מועצה שמפחדים לברר את הדברים בתוך הרשות שלהם עד תום. אנחנו רוצים חברי מועצה שמסוגלים למלא את העבודה שלהם, כפי שהבוחרים מצפים שהם יעשו. תמיכה נוספת לסוגיה הזו קיבלנו גם בהסבר של פסק הדין, שנכתב בו: כבר נפסק כי חופש הביטוי גם בשיח הציבורי וכלפי אנשי ציבור אינו חירות ביטוי חסרת מגבלות וגדרות, וכי גם פגיעה בכבודו של איש ציבור עלולה לגרום נזק, לעיתים נזק מוגבר, נוכח חשיבותה של התדמית הציבורית לאיש הציבור. אבל יש להמעיט ככל שניתן בהבאת מחלוקות מסוג זה לכדי הליכים משפטיים. במקרה שלפניי, הסוגיות שהובאו בפני בית המשפט רובן ככולן לא הגיעו כדי הרף הנזכר. זאת אומרת שבית המשפט נותן תוקף גם לאמירה הקודמת שלו. ואז תשאלו אותי אז מה עושים אם באמת חבר מועצה חורג מגבולות השיח? ההצעה שלי היא שבדיוני הוועדה אנחנו נציע ועדת אתיקה בשלטון המקומי, שתטפל בסוגיות שבהן יש חשש לפגיעה בכבודו של אדם או לחריגה מגבולות השיח, כך שגם ניתן מענה מצד אחד ולא נאפשר פריצות מוחלטת אבל מצד שני אנחנו ניתן את האפשרות לכל חבר מועצה להביא את עצמו לידי ביטוי. אני מבקשת מחברי הכנסת, כנבחרי ציבור, לסייע לי בהעברת החוק הזה ולהצביע בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4535/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יש הצעה מוצמדת של חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה. עד שלוש דקות. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ההצעה הזו עולה שבוע לפני הבחירות המוניציפליות, וזה זמן מצוין לעגן ולהבטיח את חופש הביטוי של חברי מועצות. חברי מועצות ערים – אני לא יודעת אם אתם יודעים, אני גם הייתי כזאת – זה אחד התפקידים הכי כפויי טובה שיש, תפקיד ללא שכר. שליחות דמוקרטית מהמעלה הראשונה בלי שכר, עם מעט מאוד סמכויות, ובלי אחד הכלים החשובים שיש לנו, נבחרי הציבור חברי הכנסת – חסינות, בעיקר בתחום חופש הביטוי, שהוא חיוני למילוי תפקידנו. את ההצעה הזאת אני יזמתי יחד עם חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון וחבר הכנסת מיקי רוזנטל – תודה על ההצטרפות – לאחר מקרה של חברת מועצה מהמפלגה שלי, ממרצ, בבת ים, חברת המועצה קטי פיאסצקי-מורג. היא מכהנת כחברת אופוזיציה יחידה. לא רבים כאן יודעים כמה זה קשה להיות חברת אופוזיציה במועצת עיר. היא נקלעה לוויכוח עם ראש העיר סביב מקרה של אפליית אתיופים בגן ילדים בבת ים. במהלך הוויכוח הזה היא כינתה את ראש העיר גזען – ואללה, אולי ביטוי לא נעים, אבל בהחלט חלק מגבולות השיח. אנחנו פה דנים רבות במקרים של גזענות, ובהחלט נשאלת השאלה – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> ויש פה גזענים. לא חסרים. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> כן, בדיוק. בעקבות ההתבטאות הזאת, ראש העירייה בחר לתבוע את חברת המועצה, שתפקידה הוא לבקר אותו ולעמוד על כשלים, כולל מקרים של גזענות בעיר. וככה תביעות הדיבה הפכו להיות דרך לאיים ולהלך אימים על חברי מועצה, שממלאים בהתנדבות את שליחותם ושאין להם כלים ואין להם הגנות מפני הדבר הזה. לא צריך לפרט יותר מדי על האפקט המצנן של הדבר הזה, על ההרתעה מהשתתפות בשיח הפוליטי, מביקורת על ראש המועצה ועל סגניו, שזה לחם חוק של הרבה מאוד מועצות, בהרבה מאוד מקומות ברחבי הארץ. המטרה של הצעת החוק הזו היא להבטיח את חופש הביטוי, וכתוצאה מזה – את חופש הפעולה הפוליטי של חברי מועצות נבחרי ציבור, שממלאים את שליחותם בצורה מרשימה מאוד בכל רחבי הארץ. אנחנו הולכים לבחירות ב-256 רשויות מקומיות בשבוע הבא. ייבחרו מאות ואלפי חברי מועצות חדשים. יש לנו את כל העניין, כנבחרי ציבור בעצמנו, להגן על חופש הפעולה שלהם, לדאוג לכך שהכלים שלהם למלא את שליחותם – תוך אמירות, גם ביקורתיות, ואולי אפילו נוקבות, ואולי אפילו קשות, לפעמים – שהם יהיו מוגנים, והם לא יהיו נידונים ונתונים להשתקה באמצעות תביעות דיבה, לא חשוב אם מוצדקות יותר או פחות. זה כבוד וגאווה להתחיל לגלגל ולהעביר את הצעת החוק הזו בדיוק לפני הבחירות המקומיות. תודה ליפעת, שגרמת לדבר הזה לעבוד בתוך נבכי הקואליציה – דבר שלנו, חברי הכנסת מהאופוזיציה, זה קצת יותר קשה. תודה למיקי רוזנטל על השותפות, ולחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון, שגם חתומה על זה. בהצלחה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ, בשם שרת – בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר >> פקודת הנזיקין, כן? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> כן, פקודת הנזיקין. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> תשובת שרת המשפטים, כפי שהתבקשתי על ידה להקריא: הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, מבקשת לבצע שני תיקונים בסעיפים הקובעים את חסינות עובדי הציבור שבפקודת הנזיקין. התיקון הראשון מבקש לתקן את ההגדרה של עובד רשות ציבורית כך שיצוין בה במפורש כי היא כוללת גם חברי מועצה ברשויות מקומיות. ככל הנראה, ההנחה היא שהמונח "אורגן של רשות מקומית" אינו כולל חברי מועצה. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי מטרתה להעניק הגנה לחברי מועצה ברשויות מקומיות מפני תביעות בשל הבעת עמדה או התבטאות במסגרת התפקיד. התיקון השני שמוצע בהצעת החוק מבקש לקבוע כי בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין, לאחר המילים "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה" יבוא "לרבות התבטאויותיו, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב". ככל הנראה, כוונת המציעים היא להדגיש כי הביטוי "מעשה" כולל בתוכו דיבור, ומשכך, חסינות של עובדי הציבור תחול גם בתביעות לשון הרע. בדברי ההסבר להצעה נכתב כי "המצב היום אינו מאפשר לאותם נבחרי ציבור לומר את דעתם באופן אישי בלי שיחששו מהגשת תביעה או איום בהגשת תביעה נגדם". אף שדברי ההסבר מתייחסים לחברי מועצה ברשויות המקומיות, התיקון המוצע מתייחס לכל עובדי הציבור. לעניין התיקון המוצע הראשון, לפי המצב המשפטי הקיים מאז חקיקת חסינות עובדי הציבור לפני 12 שנים, חלה חסינות עובדי הציבור בנזיקין על חברי מועצה ברשות המקומית – כך פסקו בתי המשפט במפורש בשורה של פסקי דין. לעניין התיקון השני המוצע, גם בעניין זה, כבר לפי המצב המשפטי הקיים מזה 12 שנה, חלה חסינות עובדי הציבור מתביעות לשון הרע. כך, ניתן לראות בפסיקה שבשורה של תביעות שהוגשו כנגד עובדי ציבור, הממלאים ממגוון של תפקידים, קבע בית המשפט כי קיימת חסינות, גם כאשר עילת התביעה הייתה גם מכוח חוק לשון הרע. ההצעה מבקשת למעשה לעגן את המצב המשפטי הקיים המעוגן בפסיקה. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לכך שתחזור לדיון בוועדה לפני קריאה ראשונה ובכפוף להסכמת משרד המשפטים ומשרד הפנים. בכפוף לאמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. חברי הכנסת. אנחנו מצביעים קודם על החוק הראשון, הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 46 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 46. נגד – אין מתנגדים. נמנע אחד. ההצעה עברה בקריאה טרומית. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> ההצעה עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. אנחנו עוברים להצבעה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש עוד אחת? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה הבאה – של חברת הכנסת תמר זנדברג. נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (חסינות חברי מועצה), התשע"ז–2017, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר לבקש שוועדת הפנים – – – אפשר לבקש להעביר את החוק לוועדת הפנים? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז, נעביר את זה לוועדת הכנסת, ושם יחליטו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אוקיי – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 48, אין נמנעים ואין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה ראשונה. מבקשים להעביר את זה לוועדת הפנים, ולכן אני מחליט להעביר את זה את לוועדת הכנסת, על מנת שתחליט באיזו ועדה הנושא יידון. << הצח >> הצעת חוק מעונות סטודנטים, התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5509/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק מעונות סטודנטים, התשע"ח–2018, של חברי הכנסת רועי פולקמן, יואב קיש ומירב בן ארי. ינמק חבר הכנסת רועי פולקמן. בבקשה, אדוני, יש לך עד עשר דקות. בבקשה. << דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת שזה יצא טיימינג מעניין. רק אתמול נחנכו – כמה מעונות, מירב? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> שני בניינים, ובכל אחד 200. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> כן, כ-400 חדרי מעונות בהרצליה, ואתמול שר האוצר היה עם חברת הכנסת בן ארי וחנכו את המעונות יחד עם ראש עיריית הרצליה פדלון. זה באמת חלק מתופעה, או אירוע, שקורים עכשיו יותר ויותר, כי אנחנו בהחלט שמנו דגש מאוד מאוד גדול על הגדלת היקף חדרי מעונות הסטודנטים. אין ספק שהיקף מעונות סטודנטים בישראל בהשוואה לעולם הוא קטן ושצריך להגדיל משמעותית את היקף חדרי המעונות במוסדות האקדמיים בישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> כן. אני מייד אגיד את הנתונים בסך הכול. בואו נראה אם יש לנו את המספר הכללי. דובר על כ-25,000 מיטות של חדרי מעונות בישראל בסך הכול; היעד היה להגדיל בעוד כ-7,000 חדרים. אני לא רואה כאן את המספר באחוזים. אני לא זוכר במדויק את המספר. הרי לפי מה אתה בודק אם יש מספיק מעונות? זה איזשהו אחוז ממספר הסטודנטים. בישראל, באחוזים, אנחנו בשיעור נמוך מהמקובל במדינות במערב. בלי ספק המטרה היא להגדיל את חדרי המעונות. זו סוגיה מהותית של צמצום פערים, כי בוודאי סטודנטים, בוודאי אלה שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, שרוצים להגיע ללמוד בכל המוסדות – גם במרכז וגם בפריפריה – העובדה שיש מעונות סטודנטים זמינים היא אפשרות להוריד משמעותית את יוקר המחיה, לגור בקמפוס וכו'. זה שחסרים מעונות, באוהלו, אחוה או ספיר, וגם במרכז, זו פגיעה. דרך אגב, זו תופעה שגם מאוד מקשה. כמי שניהל את אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, אני זוכר שהיא מאוד הקשתה גם על הסטודנטים הערבים, שלפעמים הקשו עליהם לשכור דירות וכו'. מעונות סטודנטים הם בלי ספק פתרון לכל שכבות האוכלוסייה בישראל, כדי להנגיש להם את ההשכלה הגבוהה. אנחנו במחסור בחדרי מעונות. אחד המהלכים שאנחנו עשינו היה – ואני גאה בזה, והייתי שותף לעניין הזה – שהכנסנו פנימה את "דירה להשכיר", כדי שמעונות סטודנטים ישווקו גם על ידי עיריות ולא רק על ידי מוסדות אקדמיים. תמיד מל"ג היו מקבלים תקציב ומוציאים מכרזים, וזה היה הולך לאט, ובדרך כלל רק האוניברסיטאות הגדולות היו יודעות לממש את זה; המכללות היו מתקשות. כ-100 מיליון שקלים – שיווק דרך "דירה להשכיר", במכרז שהסתיים לפני כחצי שנה, בהצלחה מאוד מאוד גדולה, דרך אגב. אנחנו רואים עכשיו מעונות שנבנים במכללת כנרת וברופין. המכללה להנדסה קיבלה והאוניברסיטה האקדמית צפת, ובר-אילן, בן-גוריון, אריאל – כולם – ספיר, אחוה. אנחנו רואים גידול משמעותי בכמות הגופים שנמצאים עכשיו בתהליכי בנייה. יש כבר כ-3,000 חדרי מעונות שנבנים בתהליך הזה. אבל הצעת החוק שמונחת לפניכם היא עניין אחר. מסתבר שבכל החקיקה הישראלית אין הגדרה למעונות סטודנטים. כשבאים לקדם – ובאנו למשל לעודד בחוקי התכנון והבנייה בחוק ההסדרים האחרון – מעונות סטודנטים במתחמי משרדים, או כשבאה עירייה ואומרת: אני אתן הקלות ותוספות בנייה למעונות סטודנטים – ועיריות עושות את זה – מסתבר שאין הגדרה מה זה מעונות סטודנטים. ואז, מה קורה? אחת התופעות – שהובאה לתשומת ליבי דרך התאחדות הסטודנטים – קרתה בתל אביב במקום שנקרא בית מילמן, בצפון תל אביב: בא יזם, מקבל הקלות ואומר: אני בונה מעונות סטודנטים. אחרי שנתיים הוא יכול להחליט שהוא משכיר חלק מהדירות לא לסטודנטים – אבל הוא קיבל הקלות מהמדינה. לכן באנו ואמרנו דבר מאוד פשוט: קודם כול, למעונות סטודנטים תהיה הגדרה. הם ישויכו למוסד אקדמי, מכללה או אוניברסיטה. כלומר, ברגע שאתה מוגדר מעונות סטודנטים על קרקע ציבורית, או מקבל הקלת בנייה מהציבור בתמורה לזה שבנית מעונות סטודנטים – אם אתה רוצה להיות יזם ולבנות על קרקע פרטית דירות לסטודנטים, תקרא לזה דיור להשכרה, ואין בעיה, אתה יכול להשכיר את זה לסטודנטים, לאנשי הייטק ולמי שאתה רוצה; ברגע שאתה הגדרת את זה מעונות, ובתמורה להגדרה הזאת – זו לא קרקע פרטית – אתה קיבלת הטבה מהמדינה: זכויות בנייה נוספות, הקלות בדרישות מהעירייה או קרקע ציבורית, זה יהיה מוגדר מעונות, וזה יהיה בבקרה של המדינה לגבי תנאי ההשכרה של זה: מי זכאי להיכנס לחדרים האלה, וגם המחיר. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> 1,700 שקל לחדר של 12 מ"ר – – – << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> קודם כול – וגם מחיר. מעונות שמשווקים: אחד התנאים, ואני אומר את זה כאן – היה לי דין ודברים מול ות"ת; הם דרשו שהחוק לא יחול על מעונות שכפופים לאוניברסיטה או מכללה, כלומר מוסדות מפוקחים, כי הם אומרים: על זה אנחנו מפקחים. קודם כול, למעונות שהמל"ג אחראי – במוסד ששייך לאוניברסיטה, יש אחריות למוסד האקדמי. נכון, יש ויכוחים. היה לי עכשיו דיבור עם הסטודנטים באריאל על מחירי המעונות באריאל, שהם גבוהים מדי, אבל כאן יש כתובת ברורה שאפשר לבוא אליה: מל"ג והמוסד האקדמי. יש ויכוח על המחירים בתל אביב ובמקומות אחרים, אבל יש כתובת ויש על זה בקרה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> 1,700 שקל על – – – << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> נכון שבסוף זה תלוי בפער לגבי דירה דומה בשוק, וזה תלוי באיכות המוצר שאתה מקבל. אני חושב שנכון גם לקדם מעונות סטודנטים לא רק לסטודנטים לתואר ראשון; כשאני הייתי סטודנט בארצות הברית, גרתי עם משפחתי בדירה של האוניברסיטה עם שני ילדים – דירה עם שכר דירה מפוקח עם תנאים. אני חושב שגם לסטודנטים לתארים מתקדמים צריכים לייצר דירות מוזלות בקמפוסים. היום הטכניון עשה את זה, וצריכים שעוד מוסדות אקדמיים יעשו את זה. העברית עכשיו עושה את זה. אבל מה שהצעת החוק הזאת עושה הוא שפעם ראשונה בחקיקה הישראלית אנחנו נגדיר מהם מעונות סטודנטים, ואז המדינה תוכל לתת הטבות עירייה. ראיתי את זה גם בתקופתי בעיריית ירושלים. היא תגיד ליזם: אדוני היזם, תבנה מעונות סטודנטים וניתן לך, בזכות זה, עוד זכויות בנייה, אבל אנחנו רוצים לדעת שהדירות שאתה בונה, למשל, יינתנו רק לסטודנטים. לכן אתה תהיה חייב לתת את הדירות האלה רק למי שהוא סטודנט ומראה תעודת סטודנט ואתה תהיה חייב לעמוד בקריטריונים מסוימים לתנאים, למחיר ולכל הדברים האלה. לכן, חברים, הכוונה כאן מאוד פשוטה: אנחנו רוצים, שוב, לתת מענה לצרכים של צמצום הפערים בנושא הדיור בישראל. אנחנו רוצים להקל על סטודנטים במדינת ישראל לקבל דיור הוגן. לא פשוט להיות סטודנט במדינת ישראל. אנחנו רוצים לוודא שלעיריות במדינת ישראל יש כלים לתת הטבות אמיתיות, כדי לעודד מעונות בשטחן. אחד המהלכים, שאני דוחף בשלוש השנים האחרונות הוא שיותר עיריות יהיו מעורבות בקידום מעונות סטודנטים. כמו שאמרתי, 100 מיליון שקל הוקצו לעניין הזה בשנה האחרונה ועוד כסף יושקע גם בעתיד. אבל כדי שזה יהיה, אנחנו צריכים להגדיר בחקיקה מעונות סטודנטים. לכן, חברים, אני מבקש את תמיכתכם בהצעת החוק. אנחנו נגיע איתה, אני מניח, לוועדת הפנים, ואנחנו נמשיך משם להשלים את זה במהרה, ונקל גם על מצוקת הדיור של סטודנטים בישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר עיסאווי פריג': << יור >> תודה רבה. ישיב סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> חברי חבר הכנסת רועי פולקמן, איפה הוא, אתה שוב מפתיע. אתה שוב מפתיע את הממשלה עם הצעות החוק הטובות שלך. שוב, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בנוסח שהוסכם, וכמובן בכפוף להסכמת משרדי החינוך – מל"ג, הבריאות, האוצר – מינהל התכנון, והפנים. התנאי מקובל עליך. << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> מקובל. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אז כרגיל, אני מבקש מחבריי לתמוך בהצעת החוק הזאת כי היא הצעת חוק מצוינת. תודה רבה, רועי. כל טוב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שרוצה להצביע, שישב במקום שלו ויצביע. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מעונות סטודנטים, התשע"ח–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 50, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת הכלכלה להמשך הכנתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אני מבקש להוסיף אותי ואת חבר הכנסת שטרן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא הצלחתם להצביע או הייתם – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> עמדנו פה – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> לא עבד? << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> לא יודע – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> איחרתם או לא – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> כנראה איחרנו – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז לפרוטוקול בבקשה, חברי הכנסת שלח ואלעזר שטרן. תודה רבה. עבר לוועדת הכלכלה. << הצח >> הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5068/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני שמח להציג היום הצעת חוק ראשונה שלי בכנס הזה, שאני רוצה להאמין ולקוות שתעבור כאן עכשיו פה אחד, באמת בהסכמה רחבה. הגם שאנחנו מתווכחים כאן לא מעט בבית הזה על שאלת המונופול או השליטה של הרבנות ושל ההלכה האורתודוקסית בשאלת נישואין וגירושין – דעתי בעניין ידועה, דעות אחרות גם כן מוכרות – נדמה לי שכולנו צריכים להסכים שבתוך המסגרת ההלכתית הקיימת צריך להפוך כל אבן ולעשות כל מאמץ כדי למנוע שימוש לרעה בהלכה מצד בני זוג האחד כנגד האחר, במסגרת סכסוכי גירושין, ולהיאבק כמה שרק אפשר בתופעה הקשה של סרבנות גט, שנמצאת כידוע בשני הצדדים – סרבני גט, סרבניות גט. חוק בתי הדין הרבניים (קיום פסקי דין של גירושין), שחוקק בשנת 1995, העניק לבתי הדין הרבניים כלים שונים שנועדו להפעיל לחצים וסנקציות על הצד הסרבן – כמובן אחרי שניתן פסק דין שמחייב גירושין – במטרה ללחוץ עליו לחזור בו מסרבנותו ולשחרר את הצד השני מעגינותו. אחת הסנקציות שהמחוקק נתן בשעתו הייתה מניעת האפשרות להשתמש בפנקסי צ'קים, הגדרת אותו אדם כמוגבל בחשבונו. אנחנו כמובן יודעים שהיום הרבה מאוד מהשימוש באמצעי התשלום עבר לכיוון של כרטיסי אשראי, אנשים פחות משתמשים בצ'קים. בהצעת החוק הזו אנחנו מבקשים להוסיף גם את הסנקציה הזו: מניעת היכולת להשתמש באמצעי תשלום של כרטיס אשראי – שוב, מתוך מגמה לנסות ולהפעיל כמה שיותר לחץ וסנקציות כמובן במסגרת ההלכתית, על פי שיקול דעתו של בית הדין, באופן שאנחנו לא נקבל אחר כך חלילה גט מעושה, שאיננו תקף מבחינה הלכתית. הצעת החוק הזו גובשה לבקשתם של בתי הדין וכמובן בתמיכתם של שני הרבנים הראשיים לישראל. אני שמח שגם הממשלה תומכת בהצעת החוק הזו, אני מקווה שנעביר אותה בהליך חקיקה מהיר – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> איזה הפתעה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אני חושב, חבר הכנסת שי, שגם אתה תתמוך בהצעת החוק הזו. הצעת החוק טובה ונכונה – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – שאני תומך – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – כפי שאמרתי קודם, קונסנזואלית, נכון? איך אומרים את המילה הזאת? אנחנו פה אמורים להיות בקונסנזוס סביב העניין, למרות שנתווכח כנראה על הבסיס. אני רוצה רק לנצל את ההזדמנות הזו – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> תראי, סרבנות גט – אם את כבר נוגעת בנקודה הזאת, לאה – נמצאת בשני הצדדים. נתונים סטטיסטיים מלמדים על יותר סרבניות גט מסרבני גט. נכון שההשלכות של סרבנות גט על אישה הן קשות יותר וחמורות יותר מאשר על – למרות שאדם דתי, ירא שמיים, שלא יקיים מערכות יחסים אחרות שלא במסגרת נישואין, גם הוא סוג של עגון ולא רק אישה. אבל אני מסכים. אני מסכים שהתוצאות כלפי אישה עגונה הן קשות יותר, אבל אני רוצה, שוב, שלא ניכנס כאן עכשיו בכלל לשאלה של שני המינים. צריך לטפל ביד קשה בסרבני ובסרבניות גט, אסור בשום פנים ואופן לתת לגיטימציה לשימוש פסול בכללים ההלכתיים כדי להפעיל לחץ לא צודק, לא אמיתי ולא נכון. צריך לתת את הגט, ועל כל השאר נתווכח במקביל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> יופי. אני רק רוצה לנצל את ההזדמנות הזו לומר מילה טובה לבתי הדין הרבניים, שאוהבים, ככה, לחבוט בהם הרבה. מהדיאלוג שיש לי איתם – לא מעט בתקופה האחרונה – גם סביב החוק הזה וגם סביב סוגיות אחרות, אני באמת חושב שבתי הדין היום נמצאים בתודעה טובה, בעיניי אפילו מדהימה, ועושים כל מאמץ היום כדי להביא לסיומם של מקרים קשים וטרגיים לשני הצדדים. באמת, לא משאירים – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת שטרן, אני מבין שמאוד קשה לך לשמוע מילה טובה על בתי הדין הרבניים – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, אני רוצה להגיד – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – מילה טובה על הרבנות הראשית, וזה בסדר. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לאור מה שאמרת? << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אתה צריך לפי התקנון להגיש בכתב, אתה יודע איך זה. תגיש בקשה בכתב ליושב-ראש, הודעה אישית, ויחליטו אם לתת לך או לא. אז כן, אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר מילה טובה לבתי הדין, שבאמת עושים עבודה גדולה ועבודת קודש. אני מקווה שאנחנו ניתן להם היום כולנו ביחד עוד כלי כדי להצליח לעשות את זה טוב יותר. תודה. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> הצעה חשובה ביותר. כל הכבוד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב שר התחבורה והבטיחות בדרכים חבר הכנסת ישראל כץ. בבקשה, אדוני. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (כולנו): << קריאה >> בצלאל, כל הצד הזה תומך בך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אשיב בשם שר הדתות על הצעת החוק. הצעת החוק המונחת לפנינו מבקשת להוסיף לרשימת הסנקציות שעומדות לרשות הדיינים גם אפשרות להגביל את סרבן הגט מלהנפיק או לעשות שימוש בכרטיס אשראי, במטרה לשכנעו לתת גט ולהתיר את אשתו מעגינותה. מטרת ההצעה היא ליצור עוד מגבלה במסגרת ההגבלות המוטלות על סרבני גט. כיום לא ניתן כמעט לקיים אורח חיים נורמלי בלי כרטיס אשראי, ושלילת זכות זו היא צעד מתבקש. חשוב לומר כי בתי הדין הרבניים עושים הכול על מנת להביא מזור למי שמסורב גט – גברים ונשים כאחד. יש לא מעט גברים המסורבים גט על ידי נשותיהם ובשנים 2012–2017 כמעט מחצית מתיקי הסרבנות היו של גברים בידי הנשים, וגם כלפי נשים אלו מופעלות סנקציות שונות על ידי בתי הדין, לרבות מאסר. הנתונים מוכיחים כי עצם האיום בסנקציות מפחית את הצורך בשימוש בהן ובכך מקטין את בעיית הסרבנות. לכן, רבותיי וגבירותיי חברי וחברות הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת חוק זו, ואני גם יודע שסביב נושא זה יש הסכמה מוחלטת מכל סיעות הבית, ולכן אני קורא לכם להצביע בעד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי מתנגדת להצעת החוק. עד שלוש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, קודם כול אני רוצה להתייחס לאמירה שיש סרבנות גט משני הצדדים. יש סרבני גט ויש סרבניות גט. למה הדבר דומה? יש הסתה משני הצדדים, יש הסתה מימין ויש הסתה משמאל. אז התשובה היא לא. סרבניות גט זה מה שנקרא אדם נשך כלב. זה דבר נדיר מאוד, אם בכלל. אני חייבת להגיד שאחת הנשים האחרונות שהוכרזה על ידי בית הדין סרבנית גט פנתה אליי וסיפרה לי את סיפורה האישי, וסרבנית גט היא לא. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> היא גם סרבנית גט. וואו – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וסרבנית גט היא לא, כמו שאמרתי. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> היא כן סרבנית גט. שומו שמיים – – – << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אנחנו מדברות באופן כללי על המשך האלימות של גברים אלימים כלפי נשים באמצעות סירוב גט, כשהאישה כבר אוזרת כוחות ומחליטה ללכת. עכשיו, חבריי וחברותיי, בואו נדבר על האמצעים שיש בידי בית הדין הרבני להעניש את סרבן הגט עד שיאמר: רוצה אני. אז בואו נדבר על זה שלבית הדין יש אמצעים הלכתיים לא לעשות את הדבר הזה – לאפשר לגבר, לבעל, לשלול את החופש והחירות וזכויות הכי בסיסיות של האישה, ולא לפגוע בזכויות שלו; לא לפגוע בחירות שלו ולא לפגוע ביכולת שלו להשתמש בצ'קים או בכרטיס אשראי ופשוט, נניח, לבטל את הנישואים או להפקיע את הקידושין. וללמדכם עד כמה הדבר הזה אפשרי, ממש לא מזמן אישה שהייתה עגונה במשך 20 שנה, כשמתוכן 17 שנה בעלה יושב בכלא ולא נותן לה גט, הלכה בצר לה, כשהתייאשה מבתי הדין הרבניים שלנו, לבית דין פרטי – אורתודוקסי לא פחות מבתי הדין החרדים אורתודוקסיים שלנו – והוא באמת ביטל את הנישואים. ואז הלכה האישה הזאת, ש-20 שנה הייתה בכלא העגינות שלה, וביקשה מבית הדין הרבני לשחרר את מי שהוא כבר לא סרבן גט, כי בעצם הוא כבר לא נשוי לה. לשחרר אותו מהכלא. מבחינת בית הדין, הוא המשיך להחזיק בכלא את האיש הזה, שהוא כבר בכלל מבחינה הלכתית לא נשוי לאישה הזאת, שהוא עיגן אותה במשך 20 שנה. הפטנט הזה שלכם, להמשיך להחזיק את עליונות הבעל על האישה, את עליונות בתי הדין – שבהם יש רק דיינים גברים ואין נשים בכלל – על שאר מותר היהודיות והיהודים בישראל – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואת מותר האורתודוקסיה, בתור בעלת הבית המונופוליסטית היחידה על מוסד הנישואים – גורם להפרה של זכויות אדם לנשים ולגברים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הבית הזה, אסור שייתן לזה יד. את המונופול הזה צריך לבטל לאלתר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכאלי. חבר הכנסת סמוטריץ, יש לך עד שלוש דקות לחזור לכאן ולשכנע אחרת. בבקשה, אדוני. << דובר >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר >> תודה רבה, גברתי, היושבת-ראש. תראי, חברת הכנסת מיכאלי – מרב, מרב, מרב, תראי: עובדות זה לחלשים. עכשיו, זה בסדר, אנחנו מכירים את הדמגוגיה הזאת. אז רק בדקנו – בואי נדבר רגע אחד על מספרים. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם המצאתם את זה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> את יודעת לספור? לא יודע, כמה יחידות מתמטיקה עשית? לספור את יודעת? את עוד לפני תקופת בנט, לפני חמש יחידות. אז בין 2012 ל-2017 נפתחו 800 תיקים בבתי הדין שמוגדרים סרבנות גט; מתוכם פיפטי-פיפטי, את יודעת, הסתברות סטטיסטית – חצי גברים, חצי נשים. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> בתי הדין היו בוועדה. הם מסרבים לתת נתונים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> יושב פה חבר הכנסת יהודה גליק, אני חשבתי שתנצלי את שלוש הדקות שלך כדי להתנצל בפניו, מכיוון שכשהוא העז ברוב חוצפתו להיפגש עם סרבן גט, איך פה הבית הזה רעש וגעש. את עומדת כאן על הבמה, מודיעה שנפגשת עם סרבנית גט – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא אמרתי שנפגשתי, אמרתי שהיא פנתה אליי. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – וששש, לא שמעתי אף אחד צועק. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> שמעתי את הדברים שלה. היא אמרה שסרבנית גט היא לא – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> הינה, גם אותך יעל, לא שמעתי צועקת. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> אני הקשבתי לדבריה, כנראה שאתה לא הקשבת. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אני ציפיתי לשמוע אותך, ועוד כל מיני חברות כאן בבית הזה, מתחילות לצעוק על מרב מיכאלי שנפגשה עם מי שבית הדין הגדיר כסרבנית גט. אז זה בסדר, זה מותר. עכשיו בואי נדבר על זכויות אזרח. בואי נדבר על זכויות אזרח, שכל כך יקרות לליבך. את החוק ב-1995 הוביל הרב אלי בן-דהן בתפקידו הקודם. הזעקות של כל ארגוני השמאל, ארגוני זכויות האזרח, אלה שכל כך חשוב להם – לא עניינו אותם אז הנשים; לא עניין אותם לשחרר עגונות, אבל אמרו: איך אתם תפגעו ככה בזכויות אזרח ותעניקו סנקציות לבתי הדין לשלול מסרבני גט או מסרבניות גט – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא צריך לאפשר לגברים לסרב גט ואז לא צריך להטיל עליהם סנקציות. זה נורא פשוט. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> תפסיקו עם הדמגוגיה. תראי, מה צריך ומה לא צריך – את צודקת מאוד, מרב, מה צריך ומה לא צריך זאת שאלה מורכבת. ומה לעשות שאנחנו מדינה יהודית, ומה לעשות שהיסטורית קיבלנו על עצמנו, כולנו – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אנחנו לא מדינת הלכה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – את המסגרת האורתודוקסית כדי לשמור על עצמנו כעם אחד. וזה ההבדל – את יודעת מה – ביני לבינך: לך אין טיפת אחריות לשמר את העם הזה כעם אחד, מאוחד. לך אין טיפת אחריות שהילדים שלי יוכלו להתחתן עם הילדים שלך או עם הנכדים שלך, אם יהיו כאלה, בעזרת השם. זה לא מעניין אותך. אני כן רוצה; אני רוצה שהילדים והנכדים שלי יוכלו להתחתן עם הילדים והנכדים שלך, אם יהיו לך, או עם אחרים, בלי לנהל ספרי יוחסין; בלי שנהפוך כאן לכמה עמים ולכמה קבוצות שלא מתחתנות אחת עם השנייה – כן. לכן זה מחייב את כולנו לקבל מסגרת של גיורים ונישואים וגירושים על פי ההלכה האורתודוקסית. קיבלנו על עצמנו את זה, זה מצב טוב, הוא צריך להישאר. זה חלק מהיכולת שלנו להישאר כאן עם אחד מאוחד. באמת, מרב, זה לא מחיר כזה גדול. הניסיון, אגב – ובזה אני אסיים בחצי הדקה האחרונה: יש כל כך הרבה צביעות בניסיון לייחס את סכסוכי הגירושים ואת הבעיות בתהליכי גירושים לשאלת הגט. מה, בעולם, במקומות אחרים שבהם אין צורך בגט, אין סכסוכי גירושים? בתי המשפט למשפחה לא מלאים בסכסוכי גירושים? אגב, מרב, אני מוכרח לומר לך: ראיתי את הציוץ שלך על הכתבה ב-ynet שציינת; רק שכחת לציין נקודה אחת – כי לתקוף את בתי הדין זה בסדר, זה בחינם, זה לא עולה כסף; שכחת לציין רק שפרקליטות המדינה הגישה תביעה לבית המשפט, פלילית, נגד אותו סרבן גט, כדי שהוא יישאר בכלא גם אחרי שבית הדין שחרר אותו. אבל לתקוף את הפרקליטות, לתקוף את בתי המשפט למשפחה – את זה את בחיים לא תעשי. אז הלכה אותה אישה – ואני באמת מרחם עליה – לבית משפט פרטי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> זה בערך כמו ללכת למשטרה פרטית או למס הכנסה פרטי או לצבא פרטי. זה בסדר, יש כאן כל מיני כאלה שרוצים להפריט את השירותים. היא הלכה לבית דין פרטי, עשתה צעד שהוא חסר משמעות לחלוטין. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> בית הדין נאלץ – נאלץ – לשחרר את הבעל, ושוב, פרקליטות המדינה – החילונית, לא האורתודוקסית – הולכת לבית משפט למשפחה – חילוני, לא אורתודוקסי – כדי שהבעל הזה יישאר במאסר – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חבר הכנסת סמוטריץ, נא לסיים. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – כי הוא היה ונשאר עבריין בסרבנותו. אבל שוב, כמו שאמרתי, עובדות זה לחלשים. תתחזקי קצת ותשתדלי גם את בעובדות. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כל מי שמעוניין להצביע, נא לשבת. אנחנו נצביע על הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 50 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגבלת שימוש בכרטיסי אשראי לסרבני גט), התשע"ח–2018, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנה לקריאה ראשונה. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת אלעזר שטרן << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, יש לנו בקשות להודעה אישית. הראשון – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> בצלאל, חבר הכנסת סמוטריץ, בוא, בוא, תקשיב. תגיד לי, אולי נחכים קצת. תשמע, כיוון שאמרת לי שאני בטח לא נהנה מזה שאתה נותן קרדיט לבתי הדין, בוא נגיד את האמת, בסדר, כמו שאמרתי לניסן סלומינסקי: רק אתה ואני, ואף אחד לא שומע אותנו. אני מדבר על גברים ועל נשים – גם על גברים וגם על נשים. תגיד, הדבר היחיד שיש בתורה הקדושה זה שככה יתגרשו במדינת ישראל? שאנשים יוכלו להתעלל – גברים ונשים – בבני הזוג שלהם, כדי שאתה תצטרך לעשות בכנסת ישראל חוק שמונע מהם שימוש בכרטיסי אשראי? << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> מה אתה מציע? מה, שלא יצטרכו גט? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה אני מציע. אני אגיד לך מה אני מציע. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> שלא יצטרכו גט? אתה רוצה לבטל את התורה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה אני מציע. אתה שואל אותי מה אני מציע, תן לי להגיד לך מה אני מציע. תן לי, אני אגיד לך מה אני מציע. אני מציע שבמקום לעשות כל פעם חוקים עצובים – שאולי לא יביאו סרבן או סרבנית אחת אפילו לחזור בהם – להזכיר לאותם בתי דין שיש גם "ואהבת לרעך כמוך" – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> אבל הם עושים את זה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה. ויש גם שאסור להשפיל. אני מציע שבמקרה כזה, אתה – אתה – לא תשרת מערכת שמקובעת. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> מה אתה מציע? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מציע – אני אומר לך מה אני מציע. אני אגיד לך מה אני מציע. שאם כבר אתה עושה חוק, במקרה של התעללות, כאשר יש התעללות בגבר או אישה, אם בתי הדין הרבניים לא יודעים לפתור את זה תוך שנה, תופקע זכותם ויעברו לבתי דין לענייני משפחה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> ולא יהיה גט? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. לא, לא. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> מה יהיה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> דרך אגב, אז שלא יהיה גט. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> תגיד לי, אתה אומר את זה ברצינות? אתה רוצה למחוק – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, שלא יהיה גט, ואז נראה אותם. כן, שלא יהיה גט. אתה ואני יודעים שהמערכת הרבנית תדע למצוא פתרון, שאם לא כן – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> – – – התשובה בחוק – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בצלאל, תגיד, אתה עושה צחוק? אתה עכשיו עשית חוק? אתה עשית חוק? אתה רוצה שאגלה לך משהו? אתה רוצה שהילדים שלך יתחתנו עם הילדים של כולם? בוא נגיד את האמת – כמה ממזרים לא ידועים בגלל הכפייה הזאת של נישואים כאלה וגירושים כאלה יש? אתה יודע – אלפים, אלפים, בגלל שהמערכת הזאת מקובעת ולא חיה את החברה הישראלית, את האתגרים האמיתיים של היהדות במדינת ישראל. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> אתה מדבר שטויות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני הצבעתי בעד, אבל אתה יודע שהחוק הזה של כרטיסי אשראי, בעיניי, זאת בושה ליהדות שנזקקת לבטל כרטיס אשראי כדי לכפות גט. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. << נושא >> הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הודעה אישית של חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עד חמש דקות, גברתי, גם לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. חבר הכנסת סמוטריץ, זה שאתה עומד פה ומתנשא, לזה אנחנו רגילות כבר, אבל לא משנה כמה תעמוד פה ותתנשא ותגיד שעובדות זה לחלשים, לא תשנה את העובדות. והעובדות הן שבתי הדין הרבניים הגיעו לדיון בוועדת החוקה לפני שבוע בנושא הזה וסירבו לתת נתונים. באו ואמרו: למה ביקשו מאיתנו רק לפני שבוע את הנתונים? לא יכולנו להכין בשבוע את הנתונים. אנחנו מבקשות את הנתונים האלה מאז שאני באתי לכנסת, אבל משום מה – מעניין למה הם לא נותנים נתונים, לא על מספר התיקים של סירובי גט, לא על החלוקה שלהם, ובטח ובטח לא על מה הם עשו ועושים בעניין הזה. בניגוד למה שאתה מנסה להציג באופן קבוע, אין בינינו שום ויכוח על זה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אבל מדינת ישראל היא מדינת הלאום של כל העם היהודי, היא מדינה דמוקרטית ולא מדינת הלכה. ולכן, חוקי הלכה לא יכולים להיות חוקי מדינה. מספיק גרוע שההלכה לא מתעדכנת; אי-אפשר לגרום להלכה לקחת את מדינת ישראל להיות כל כך רחוק מאחור. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/4964/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת אורן אסף חזן) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, והיא: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אורן אסף חזן. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> חברתי היושבת בראש, כבוד השרים, חבריי, חברותיי חברי הכנסת, כנסת נכבדה בחלקה, אורחים יקרים, עם ישראל כולו, לפני קצת יותר מארבע שנים, במהלך מלחמת צוק איתן, נפלו בשבי החמאס אורון שאול והדר גולדין, לוחמים גיבורים אמיצים. עד היום אין איש יודע מה עלה בגורלם, אין איש יודע מה מצבם: אם חם להם או קר להם, אם הם אכלו או שתו, מצבם הבריאותי, אם הם חיים או מתים בכלל. מעל ארבע שנים של מציאות של אי-ודאות, מעל ארבע שנים שבהן בשביל מרבית האזרחים במדינת ישראל צוק איתן נגמר, המלחמה ההיא נגמרה, אבל בשביל המשפחה ועוד רבים נוספים בעם ישראל צוק איתן לא נח לרגע; היא לא נגמרה עד אשר הבנים יושבו הביתה. לצידם של הלוחמים הגיבורים נמצא גם אזרח, אברה מנגיסטו, שמעל 1,500 יום נמצא בשבי החמאס, אזרח לוקה בנפשו שחצה את הגדר בטעות ומאז איננו יודעים מה עלה בגורלו. אין איש יודע: אכל, שתה, חם לו, קר לו, מצבו הבריאותי, אם הוא חי או מת. אין איש יודע, אפילו לא ארגוני זכויות האדם, אלה שנוטים להטיף למדינת ישראל פעם אחר פעם על כך שאנחנו פוגעים בזכויות אדם. לא צלב אדום, לא צלב כחול, לא צלב בכלל, אין איש יודע. מעל ארבע שנים שאחינו נמצאים אי שם בידי ארגון טרור רצחני שלא מפסיק להפתיע, לפגוע ולהפריע לשגרת החיים התקינה שלנו. כולנו מכירים את המציאות אבל אנחנו גם חיים, חיים את חיינו. תעצמו לרגע את העיניים ותנסו להיזכר מה קרה לכם בארבע השנים שחלפו. מעל ארבע שנים. אני יכול לספר לכם עליי, בטח שמעתם: גרתי בחו"ל, הספקתי לחזור מבולגריה, הייתי פה, בחרתי להישאר. מדינה שלמה הייתה מרותקת כשנחטפו איל, גל-עד ונפתלי, השם ייקום דמם; בעקבות הרצח המתועב יצאנו למלחמה, לצוק איתן. בזמן המלחמה הסתובבתי: בבתי החולים ביקרתי פצועים, במקלטים לימדתי ילדים, אספתי תרומות וחילקתי לחיילים, לוחמים ולוחמות. מייד אחריה הספקתי להקים את פורום צעירי אריאל, גרתי בעירי, עזרתי לנזקקים, לצעירים, לסטודנטים. המשכתי את חיי. קצת אחרי זה רצה הגורל, וגם בורא עולם, וכמובן עם ישראל כולו, וזכיתי להיבחר לכנסת, יחד איתכם, הנוכחים פה; לצערי, חלקכם לא ראויים להיות פה. הזמן עבר, הספקתי להיות ממונה לסגן יושב-ראש הכנסת, להחליף תפקיד, להיות ממונה לממלא מקום יו"ר הקואליציה, לבקר בחו"ל. הייתי באזרבייג'ן, הייתי בארצות הברית, צעדתי במצעדים. בדרך הייתה לי חברה, הייתה אהבה, נפרדנו. הכרתי עוד אחת, לא הלך, ואז הכרתי את אהבת חיי. ארבע שנים. הספקתי להתחתן עם רינת, יקירתי האהובה, הבאנו את אורי המקסימה לעולם. ארבע שנים, ואנחנו לא יודעים מה עם הבנים. חיינו כאן כולנו, חוקקנו חוקים, מדינת ישראל שמחה כשנטע זכתה באירוויזיון, כעסה כשהנבחרת כשלה בעלייה למונדיאל, ליורו – מקווים שאולי היא תעלה בפעם הבאה, אבל לא נראה שזה קורה. החיים ממשיכים, מתגלגלים. ביקורות על הממשלה, חקירות, כתבות, עיתונים, תרבות, חיים, ספורט. אבל מה עם הבנים? אין איש יודע. בזמן שאנחנו חיים את חיינו, מתגלגלים, זורמים, אוספים חוויות, אוספים זיכרונות, אורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו, נמצאים במקום לא נודע ואין איש יודע. לצד הדבר הזה, לצידנו, חיות אדם, שמקומם עמוק מתחת לאדמה – לא, רבותיי, לא במנהרות; קצוצים טוב-טוב, קבורים מתחת לאדמה, יימח שמם וזכרם מפני ההיסטוריה, מפני חיינו – זוכים לכפר נופש בשירות בתי הסוהר. לא מזמן ראינו מחבלת קטנה שהשתחררה וסיפרה לכולנו על החפלות, על החגיגה. היא עלתה 40 קילו בכלא; אני, עם כל הבורקסים שאני אוכל פה בכנסת לא עליתי כל כך הרבה. העלות המטורפת שהמדינה משקיעה באכלוס מרצחי החמאס והאחרים בבתי הכלא היא על חשבון הכיס של כולנו. הם זוכים לטלוויזיה, ללימודים. הם זוכים לביקורים, להתייחדות, הם יוצרים ביחד עוד מחבלונים קטנים. הם מחנכים לטרור, מסיתים ואפילו מפעילים ומוציאים לפועל פיגועים מתוך כותלי הכלא. אבל מה עם בנינו? אין איש יודע. רבותיי, במציאות הזאת הם, המרצחים, במקום שיהיו סגורים בתא קטן של מטר על מטר, עם דייסה בבוקר, דייסה בערב, בלי טעם, בלי ריח, ושעה של שמש בשבוע בחצר קטנה, כמו בבתי הכלא השמורים בארצות הברית, הדמוקרטיה הגדולה, הם זוכים לאוטובוסים מבני משפחות, חלאות אדם בעצמם, שרואים בהם יקיריהם; אבל הם לא כאלה: כלבים בני כלבים, שאמורים להיות מתים, מחוסלים, שמגיעים לכאן באוטובוסים מעזה. רבותיי, מעזה מגיעים גם עפיפוני טרור ובלוני תבערה. מעזה מגיעים רקטות, רימונים, פצצות מרגמה. אבל מעזה מגיעים גם מחבלים שבאים לבקר בבתי הכלא. תסבירו לי, יקיריי, סלחו לי, רבותיי, איך זה ייתכן, ללא קשר לימין או שמאל, שבשעה שאתם פה, בצד השמאלי של המפה, בשיתוף כוחות אנטישמיים מחו"ל, זועקים על זכויות אדם פעם אחר פעם – אבל זכויות אדם של מרצחים שאינם אדם בכלל – לא אכפת לנו מיקירינו. אגב, לא שמעתי איש פוצה פיו על אזרחי ישראל השבויים בגולה בתנאים מחפירים, תנאים לא תנאים, כדוגמת נתי חדד ואחרים. אבל המחבלים? נהללם, על ראש שמחתנו. המציאות הזאת תיעצר. הגשתי הצעת חוק לביטול ביקורי המחבלים. לא תיתכן מציאות שאנחנו לא יודעים מה עם הבנים שלנו, והם יזכו, החלאות האלה, לבנים חדשים משל עצמם, שימשיכו את מורשת הטרור, השנאה, ההסתה, שימשיכו לקוות להעלים את ישראל מעל פני המפה. לשמחתי, הממשלה תומכת בהצעת החוק. בדרך הייתי צריך ללכת בעצמי ולבלום בגופי אוטובוס עם משפחות מרצחים, להתעמת מולם, לשים להם את האמת בפנים. לצער כולנו, הכנסת החליטה להעניש אותי על כך, אבל אני זה לא הסיפור, ואם אני צריך להיענש כדי להציל את עם ישראל, אני אעשה את זה פעם אחר פעם. אני שמח שהממשלה תומכת בהצעת החוק. אני שמח שהיום במשרד המשפטים יושבת שרה שמאמינה שאת המציאות צריך לשנות. אני שמח עוד יותר שחברי, השר גלעד ארדן, השר לביטחון הפנים, מוביל ביד רמה מדיניות קשה, קשוחה, בלתי מתפשרת, של המשטרה ושל שירות בתי הסוהר. לא קל לו, הוא נלחם לבד מול אסופה של פקידים שמבחינתם דמנו אינו דמם, אבל אני מודה לו על שקידם הצעה דומה בעבר ושעמד איתן ועזר לי לקדם את ההצעה הזו. טוב לה למדינת ישראל שיש שרים כאלה בממשלתה. יקיריי, אני מדבר פה היום בשמן של אין-ספור משפחות שכולות, שלא בחרו להיות כאלה; שאיבדו את יקיריהן, ששילמו את המחיר הכבד מכול כדי שאתם תוכלו לשבת כאן ולהתרווח בכיסאות עור הצבי. אני מדבר בשמן, שפעם אחר פעם כשהן רואות מה שקורה בתוך כותלי הכלא הן מרגישות כאילו הפיגוע פגע בהן שוב ושוב ושוב. הצעת החוק הזאת היא רק צעד ראשון בסדרה של צעדים כדי לעצור את הטרור, את החינגות, את החפלות, ולהשקיע את הכספים במדינת ישראל ולא בחלאות שבאות להרוס אותה. הצעת חוק נוספת שאני מקדם בימים אלה היא שעלויות המאסר בבתי הכלא יושתו על משפחות המרצחים, לא על משלם המיסים הישראלי. הם יפגעו – הם ישלמו. אנחנו גם נלחמים על גירוש מחבלים, כלי הרתעתי חזק מאין כמוהו. אז מספרים לי על הדין הבין-לאומי, על ריחוק, על גבולות. אין בעיה, נשתמש בשפה שלהם כנגדם: זרקו אותם לעזה, קיבינימט, הם טוענים שזו אותה מדינה. נכון, זו ארץ ישראל השלמה, שלנו, של העם היהודי. אנחנו לא ניכנע ולא נתפשר. רבותיי, היום זו קריאה טרומית אבל אני אומר לכם שהצעת החוק הזאת תעבור גם תעבור. החגיגות ייגמרו, ומחבלי החמאס, שבעבר כבר הוציאו חוזה על ראשי, כאילו זה הזיז לי איזו שערה – לא שנשארו הרבה – יבינו שעם מדינת ישראל אי-אפשר להתעסק. אנחנו לא מפחדים, הם כן. אני מבקש מכם, חבריי באופוזיציה: תוכיחו שאתם לא פוליטיקה קטנה ומסכנה מפעם. הצטרפו להצעת החוק, הצביעו בעד, תביאו מעט מזור למשפחות השכולות, למשפחת השכול, לסוהרים שנלחמים בבתי הסוהר, ללוחמים שעומדים בחזית. יקיריי, חיילי וחיילות צה"ל, תזכרו: לעולם לא תצעדו לבד; משפחת השכול, אנחנו מחבקים את כולכם; אבל אסירי החמאס – דמכם בראשכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורן אסף חזן. ישיב על ההצעה השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן, בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק החשובה שהגיש חבר הכנסת אורן חזן ומונחת בפניכם באה לתת מענה לחוסר ההלימה המשווע, חוסר ההלימה הבלתי-מוסרי, שקיים היום בין התנאים שבהם מדינת ישראל מחזיקה את אותם טרוריסטים, מחבלים ארורים הפוגעים בה ובאזרחיה ומבקשים להשמיד אותה, ובין התנאים שבהם ארגוני הטרור מחזיקים את אזרחי ישראל החטופים: אברה מנגיסטו, ג'ומעה אבראהים אבו גנימה, הישאם שעבאן א-סייד וכמובן את גופותיהם של חיילי צבא ההגנה לישראל הדר גולדין ואורון שאול, זכרם לברכה. חשוב לי לציין שהודעתי כאן היום שהממשלה תומכת בהצעת החוק של חבר הכנסת חזן מהווה עבורי גם סגירת מעגל, מכיוון שמדובר בהצעת חוק שהגשתי עוד בכנסת השבע-עשרה. לא הצלחתי אז להעביר אותה, ואני שמח היום – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> למה, למה לא הצלחת? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> בגלל גורמים משפטיים שאורן הסביר, שטועים טעות מרה בהתנגדות שלהם ליוזמות חקיקה מוסריות וחוקיות שאנחנו יוזמים כאן. היום יש בחלקי את ההזדמנות לסגור מעגל ולקדם את הצעת החוק החשובה שהגשת. לאחרונה – תבינו כמה היא חשובה – לאחרונה חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי ועיגנה בו את העיקרון, שנהוג במדינתנו מזמן הקמתה, שקובע כי מדינת ישראל, ואני מצטט, "תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". זה סעיף 6א לחוק הלאום. כלומר, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ כדי להשיב חיילים, אזרחים, תושבים של מדינת ישראל, וזה בעצם הפך להיות אפילו עיקרון חוקתי, שמטיל על ממשלת ישראל, כרשות המבצעת, לעשות כל מאמץ כדי להשיב ארצה את חיילינו ואת אזרחינו שמוחזקים בשבי. אז לפני שאתייחס להצעת החוק לגופה, אני רוצה רק לסקור בקצרה חלק מהפעולות שלי כדי לקדם את הסוגיה החשובה הזאת, את ההכבדה על התנאים של האסירים הביטחוניים בכלל ושל אסירי החמאס בפרט, כי זו סוגיה שאני עוסק בה ללא הרף במסגרת תפקידי, ובראייה ובקצה שלה גם ההרתעה כלפי ארגוני הטרור שלא לבצע פה פיגועים רצחניים, וגם – להגביר עליהם את הלחץ, והמסר שהשהות בכלא הישראלי צריכה להיות שהות לא נעימה; שהות שיש בה גם מסר מרתיע, מסר שיגביר את הלחץ על ארגוני הטרור ובני המשפחות של אותם מחבלים, שירצו גם הם שהשבויים שלנו יחזרו לביתם. ולכן, כמדיניות, אני פועל לצמצם למינימום שבמינימום האפשרי, על פי הדין הבין-לאומי, את תנאי המחיה שמדינת ישראל מספקת לאסירים אלה. אנחנו מדינת חוק, אנחנו עדיין חייבים לפעול לפי הדין הבין-לאומי, לפי אמנות בין-לאומיות, אבל גם לא צריך לתת יותר מאשר המינימום שהדין הבין-לאומי מחייב. וכך, למשל, במסגרת המדיניות הזו, אני הנחיתי כבר ביולי בשנה שעברה להפסיק למשל את ביקורי המשפחות של מחבלי החמאס מעזה הכלואים בישראל – והחוק שלך יאפשר לנו להרחיב את זה גם למחבלי חמאס מיהודה ושומרון – ולשים סוף לא רק לאבסורד שבחוסר הסימטריה בין תנאי אזרחי ישראל המצויים בשבי חמאס ללא משפט לבין תנאי המחבלים כאן, אצלנו: תבינו את הטירוף, הרי עזה זו ישות עוינת, זה אזור של האויב; תושבי עזה לא יכולים למעשה להיכנס לשטח מדינת ישראל, אבל תושב עזה, אם יש לו בן משפחה שעשה פיגוע ורצח כאן אזרחים ישראלים, הוא, לפי ההיגיון המשפטי שנהג כאן, יכול להיכנס לשטח מדינת ישראל ולבקר את בני משפחתו, המחבלים הארורים של החמאס ששוהים בכלא הישראלי. לאן נגיע עם ההיגיון המשפטי הזה? מחר גם מחבלי חיזבאללה, או בני משפחותיהם, גם הם יבקשו להיכנס מלבנון ולבקר כאן את קרוביהם שנמצאים בכלא הישראלי. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הרי ברור שהדבר הזה לא הגיוני, הוא לא מוסרי, והוא לא היה קורה בשום מדינה. אתם רואים את מחבלי דאעש מקבלים ביקורים מבני משפחותיהם באפגניסטן או בסוריה או בעיראק או מכול מקום שארגון דאעש פועל בו? אתם רואים אותם עולים על טיסה לארצות הברית ומבקרים שם בבתי הכלא? הרי זה דבר מטורף – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> על מי אתה מלין? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מלין כנגד ההיגיון המשפטי המעוות שאפשר את זה, ואני גם מלין כנגד כמה חברי כנסת שיעלו עוד מעט להתנגד לחוק המוסרי הזה. זה לא מופנה אליכם. אני יודע שהמפלגות הציוניות, ההגיוניות, תומכות בעקרונות הללו. אין לי שום טענה – לא נגד יש עתיד ולא נגד המחנה הציוני. לא אמרתי. סוגיה נוספת שקוממה רבים בציבור היא מתן האפשרות למחבלים, לדוגמה, לצפות למשל בכל מיני שידורי ספורט אטרקטיביים, בין היתר בשידורי המונדיאל, שהפכו למעין סמל בעיני הציבור. אז גם כאן, בהוראה שלי, הפרקטיקה הפסולה הזו הופסקה. אנחנו פועלים בהרבה מאוד מישורים, למשל כדי למנוע מסירת גופות של מחבלי חמאס, בין אם הם ממזרח ירושלים, בין אם הם שהו בכלא – שוב, כי אנחנו רוצים להפעיל את הלחץ. ובצדק משפחת גולדין העלתה את העיקרון המוסרי הזה שכל אמצעי לחץ שיש בידי ממשלת ישראל, צריך להפעיל אותו. אנחנו אף פעם לא יודעים איפה הלחץ הזה יגיע לרמה כזו שהוא יגדיל את הסיכוי להחזיר את חיילינו ואת אזרחינו שנמצאים בידי ארגון הטרור של החמאס, ואני אמשיך במדיניות הזאת גם בעתיד. חשוב לי לחדד שביוני בשנה שעברה – וזה קשור גם לחוק הזה ולמדיניות הכוללת – בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ הורה למדינה להבטיח שלכל אסיר ולכל עצור יהיה שטח מחיה של 4.5 מ"ר. לצערי הרב, לא נעשתה בפסיקה הזו הבחנה בין מחבלים, אסירים ביטחוניים, לבין אסירים פליליים. אני קיימתי דיונים פנימיים במשרד וביקשתי אז להחריג את האסירים, המחבלים הביטחוניים, מתחולת פסק הדין. לצערי הרב, משרד המשפטים התנגד נחרצות להבחנה הזו, ורק לאחרונה, לאחר לחץ שהגיע גם מוועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשותו של חבר הכנסת יואב קיש, רק לאחר הלחץ הזה ורק לאחר שהובהר שהוועדה לא תאפשר לחוק הזה לעבור במתכונת הזאת, רק אז הסכים משרד המשפטים לאשר את ההבחנה ואת ההחרגה הזו. ואני שמח על כך, ומברך את ועדת הפנים בראשותו של חבר הכנסת קיש, שיזם את ההחרגה: לאשר, בימים הקרובים, את הצעת חוק השחרור המינהלי באופן שהעיקרון המוסרי הוא שאסירים פליליים שחוזרים לשיקום בחברה הישראלית, ואנחנו רוצים לראות אותם משתלבים, רק הם ייהנו מהשחרור המינהלי הזה; ואילו אותם מחבלים שעושים את זה על רקע, לצערי, אידיאולוגי, רצחני, לא יקוצר להם אפילו יום אחד נוסף ממאסרם. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, נא לסיים. משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> למה, הזמן שלי מוגבל? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כן. בטרומית – עד עשר דקות. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אנחנו לא התרגלנו. ממתי שרים, זמנם – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> מזמן. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> באמת? אבל אף פעם לא אכפו את זה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, לא, לא. בכנסת העשרים אוכפים את זה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אנחנו תומכים. אנחנו תומכים בחוק. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> משפט סיכום לשר. תנו לו לסיים, כמו שאני נותנת לכל אחד מכם. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לסיום, אז אני לא אקריא מהכתב, אני רק אגיד לסיכום את אשר על ליבי. שנים רבות בשירות בתי הסוהר רצו שקט, בהיבט של שקט תעשייתי. אני חושב שבהקשר הזה אין מתאימה יותר מאמירתו של ז'בוטינסקי ששקט הוא רפש. ולכן, יש היום ועדה חיצונית, בראשות גונדר בדימוס אבי וקנין וניצב בדימוס שלמה קעטבי, ובוחנים את כל תנאי הכליאה של המחבלים, של האסירים הביטחוניים. בשבועות הקרובים הם יניחו המלצות איך לצמצם את התנאים הללו למינימום שהדין הבין-לאומי מחייב. ולכן, במסגרת זו, מכיוון שאין טעם לחכות להמלצות, כיוון שהעיקרון שמגולם בהצעת החוק של חבר הכנסת חזן הוא עיקרון חשוב, הוא עיקרון שהדין הבין-לאומי גם כן מאפשר אותו, ובהחרגות מסוימות שוועדת השרים לחקיקה קבעה, ולהבנתי חבר הכנסת חזן הסכים לקבל אותן – למשל, ההחרגה של עצורים, כי עצורים, למשל, זה לא משהו שאנחנו יכולים להגביל את הביקורים אליו, כי הם לפני משפט ואין להם עדיין מעמד של אסירים; החוק גם מדבר על ביקורים של הצלב האדום או של עורכי דין. בסופו של דבר, אנחנו רוצים את המינימום. אנחנו לא רוצים להיות כמו חיות האדם וארגוני הטרור, ואנחנו כן מכבדים את הדין הבין-לאומי, ולכן – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יש לשר מגבלת זמן? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> כן, הינה, זה המשפט אחרון. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> השר כבר מסיים, תודה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אמרנו לו – אנחנו תומכים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו עוד נתחרט. דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> תתחרטו, אין לי בעיה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> השר, אני מבקשת לסכם. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> ולכן, הממשלה תומכת בחוק בקריאה הטרומית שלו, בכפוף להסכמת המציע להחרגות שהתקבלו בוועדת השרים לחקיקה. הוא עושה לי סימן שהוא מסכים, ולכן אנחנו מבקשים לתמוך בהצעה ולהעביר אותה לוועדת הפנים והגנת הסביבה כדי להכין אותה לקריאה הראשונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן. חבר הכנסת אורן חזן, מקובלות עליך ההגבלות שעליהן כרגע דיברו? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, לא. אני רק רוצה לקבל את הסכמתך. אוקיי. מקובל, הבנתי. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשע"ח–2018, בקריאה הטרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 58 נגד – 11 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 58 חברי כנסת בעד, 11 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים ביטחוניים המשתייכים לארגון טרור המחזיק בשבויים ישראלים), התשע"ח–2018, עברה בקריאה טרומית ועוברת לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5522/20; נספחות] (הצעת חבר הכנסת מיקי לוי) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת מיקי לוי. עד עשר דקות לרשותך, להציג את ההצעה שלך. כן, אדוני. עד עשר דקות. בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, הריכוזיות בשוק הבנקאות בישראל בלתי נסבלת. היעדר התחרות מזיקה למשק, פוגעת בעסקים הקטנים והבינוניים ובמשקי הבית. אלו משלמים עמלות גבוהות מאוד ומקבלים פחות ופחות שירותים. כדי להילחם בריכוזיות ולעודד תחרות, ממשלת ישראל והרגולטורים הצהירו על כוונתם להקים בנקים חדשים – כן, על כוונתם להקים בנקים חדשים, וזה בהחלט מבורך. יתרה מכך, בנק ישראל הוריד את דרישות ההון על מנת לאפשר לבנקים חדשים להיכנס לשוק. בעוד אלה מצהירים הצהרות והזמן עובר, הבנקים הקיימים פועלים בניגוד גמור למגמה הזו. בתקופה האחרונה אנו עדים לעוד ועוד בנקים המבקשים להתמזג וכך, בניגוד להתחייבות הממשלה והרגולטורים, במקום שיקומו בנקים נוספים, להגביר את התחרות, ההיצע רק הולך ומצטמצם, ושוק הבנקאות הופך לריכוזי יותר. לפני כמה חודשים הצלחנו בוועדת הכספים לצלצל בפעמוני האזעקה; ליצור הד ציבורי ולהעיר את הרגולטור שעצר את מכירת בנק איגוד לבנק מזרחי טפחות, אותו מזרחי טפחות המחזיק בכ-42% משוק המשכנתאות בישראל – נתון מפלצתי לכל הדעות וריכוזי באופן יוצא דופן. במקום להכניס תחרות, המיזוג הזה היה מגדיל את הנתח העצום ממילא עוד יותר. בשבועות האחרונים אנחנו מקיימים את אותו הדיון על ניסיון למזג בין בנק אוצר החייל והבינלאומי. וצריך להבין את המשמעות: מדובר על פיטורי מאות עובדים בכל מיזוג כזה; מדובר על סגירת סניפים וצמצום שירותים. מה אמור לעשות אזרח ותיק שלא משתמש באפליקציות ובדיגיטל? לנסוע חצי שעה בגיל 80 כדי לקבל את השירותים שהוא היה רגיל לקבל ליד הבית? זה אבסורד. רק לאחרונה נחשף בחברת החדשות כי בשנים האחרונות נסגרו 263 סניפי בנק בכל רחבי הארץ. ואם מישהו חושב שבעקבות החיסכון הזה העמלות ירדו, הוא יכול לחלום. המהלכים הללו פוגעים באוכלוסייה הכי חלשה בפריפריה ובאזרחים הוותיקים. לא מזמן בנק דקסיה נשאב לתוך הקרביים של בנק דיסקונט. אנחנו פשוט הלכנו לישון ולא התעוררנו בזמן. בנק דקסיה, אשר נתן שירותים ואשראי לשלטון המקומי ולסקטור הציבורי – הוא איננו, הוא נמחק, הוא לא קיים. הצעת החוק שאני מביא היום להצבעה במליאת הכנסת מבקשת להביא לאישור ועדת הכספים את כל נושא המיזוג שהנתח המשותף שלו הינו 10% ומעלה משוק הבנקאות בישראל. לא יכול להיות שהציבור ייפגע ולמחוקק לא יהיה מה לומר בעניין. זה בדיוק התפקיד שלנו. לא מדובר פה על חוק שפוגע ביציבות הפיננסית, ושלא יקשקשו בשכל שזה פוגע. רווחי הבנקים בשנה האחרונה עומדים על מעל 9 מיליארד שקלים. שמעתם טוב? מעל 9 מיליארד שקלים. לא צריך לרחם עליהם. צריך לפקח עליהם ולוודא שהציבור לא ייפגע. בניגוד לפעמים הקודמות, אני חייב להודות שאינני מבין את ההתנגדות של הממשלה. זה לא עולה לממשלה אפילו שקל אחד, ולא מדובר על התערבות והשפעה של מדיניות. אני בסך הכול מבקש שהמחוקק יהיה מעורב בתהליך מכריע, המשפיע על בתים רבים בישראל. הוכחנו את זה בוועדת הכספים: מנענו את סגירתו של בנק איגוד ועכשיו נמנע גם את סגירתו של אוצר החייל. יביאו נא את ההצעות למיזוג בפני ועדת הכספים, והיא תוכל לנהל דיון ציבורי פתוח על כך ולאשר או למנוע דבר כזה. עכשיו יעלה סגן שר האוצר, ידידי חבר הכנסת יצחק כהן, ויגיד כמה לא צריך את זה. אז, אדוני סגן שר האוצר, אני כבר מכין אתכם, הרי אתם תפסלו את החוק – – – << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> איך אתה יודע מה אני הולך להגיד? << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מכיר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הוא היה שם, הוא היה שם בקדנציה הקודמת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת השרים לחקיקה – הייתי שם – ועדת השרים לחקיקה טרחה ופסלה את החוק כבר ביום ראשון, ואתה בא לייצג את עמדתה של הממשלה. ואחרי שאתם תגידו כמה זה רע ולא צריך. אז החוק הבא שאני מניח הוא אותו חוק בדיוק; רק במקום פיקוח של ועדת הכספים – פיקוח של שר האוצר, ואז נראה מה תגידו. ואגב, יש הצעה דומה לזו של חבר הכנסת פולקמן, שלא מקודמת. ואז נראה מה אתם תגידו. אם תהיה סיבה טובה לכך ונכונה, ניתן יהיה לשקול מיזוג. במקביל, נוכל להתנות מיזוג שכזה תוך דאגה לעובדים ולציבור המשתמשים, התחייבות שלא לצמצם שירותים ולא להעלות עמלות ולפגוע בלקוחות. זה יחזק את ועדת הכספים כנציגת הציבור וכמפקחת על פעולות הממשלה. זה חשוב מאין כמותו. חבריי חברי הכנסת, בנושא הזה לא אמורות להיות אופוזיציה וקואליציה. מדובר פה על חיזוק הכלי שיש בידי בכנסת מול התאגידים החזקים ביותר במשק. אינני מבין מדוע מי מחברי הכנסת יתנגד למהלך הזה. בזמן שהממשלה התחייבה בפני ועדת הכספים ערב אישור תקציב המדינה ל-2019 להגדיל את מספר השחקנים הבנקאיים בשטח, כאמור המגמה היא הפוכה, והיא מחייבת את התערבות חברי הכנסת והכנסת. אם לא נתערב כעת, נמצא את עצמנו בפני שוקת שבורה ובפני שוק בנקאות ריכוזי אפילו יותר ממה שהוא כיום. מדובר בתופעה שחייבים לתת עליה את הדעת, החל מבנק איגוד ומזרחי וטפחות – והמכירה של איגוד נמנעה – דרך בנק אוצר החייל והבינלאומי, בנק דקסיה ובנק דיסקונט, ששאב אותו אל תוך הקרביים שלו, ובקרוב גם, שימו לב, בנק ירושלים ומרכנתיל – אלה הבאים בתור. ולא תהיה תחרות במדינת ישראל, חד-משמעית, אם לא נמנע את זה. אני, כחבר בוועדת הכספים, מתכוון לנהל מלחמה כוללת במגמה הזאת. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזאת ולהחזיר לבית הזה את הכוח שהציבור מצפה לו מאיתנו. חברי הכנסת, אם תצביעו נגד החוק הזה, אתם מצביעים נגד עצמכם: זה אומר שאתם לא תוכלו לפקח על מהלכים כאלה של מכירת בנקים קטנים, לא תוכלו לעזור להציל את העובדים, לא תוכלו להוזיל את העמלות, כי לא תהיה תחרות. אז יש גם גבול לקואליציה–אופוזיציה, ויש גם גבול להוראות להצביע בתוך הקואליציה. אפשר להעביר את החוק הזה בקריאה טרומית ואחר כך לעבוד עליו בוועדה עצמה. קחו אומץ, תצביעו, כי אתם מצביעים נגד עצמכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה, אדוני. אחרי ההצבעה אנחנו ניתן, כמובן. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת מיקי לוי, אני חייב לשבח אותך על כושר ההתמדה שלך. אתה לא מתייאש. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו הרבה פעמים לא מתייאשים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, לא אתם. דיברתי עם מיקי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מיקי עבר את התקופה הכי קשה כמפקד מחוז ירושלים. הכי קשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הוא בגופו חסם את הרסיסים של המחבלים. תן לי לשבח אותו. מה יש לך נגדו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> שיפסיק להפריע לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> זה משפט לא טוב אם אתה מתחיל ככה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מיקי – עד כדי כך שבפיגוע האחרון בסבארו הוא אפילו לקה בליבו. הוא היה בין המפונים. יישר כוח. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – חצי שעה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נכון. אשריך. בנושא הבנקאות, אתה – בערבית קוראים לזה דוּדה. אתה יודע מה זה דוּדה? נכנסה בו הדוּדה. הוא לא מרפה. הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר) – שלך. גברתי היושבת-ראש, הממשלה מתנגדת להצעת החוק מהנימוקים הבאים. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אתה נגד תחרות, אחי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הפוך, בעד תחרות. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בעד תחרות. לא תחרות בין לוביסטים, בעד תחרות במשק. הסיבות הן כך: רכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר מותנית בקבלת היתר הנגיד לאחר התייעצות עם ועדת הרישיונות – איפה עליזה? הן אדישות. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – על עליזה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כן – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> יש שם סגנים, אני רואה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> איפה היא? בין השיקולים שעל הנגיד לשקול כלול גם השיקול של תרומת מתן ההיתר לתחרות בשוק ההון, במיוחד תרומתו לתחרות במערכת הבנקאות ולרמת השירותים בה. אני מפנה אתכם לסעיף 34(ב1) לחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א–1981. בנוסף, ובהתאם לסעיף 11 בחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד–2013, בהקצאת זכות, לרבות מתן היתר שליטה בתאגיד בנקאי, נוסף על כל שיקול אחר שעל הרגולטור – בעברית: מאסדר – לשקול לפי דין לעניין ההקצאה, עליו להביא בחשבון גם שיקולים של קידום התחרותיות הענפית ועליו להתייעץ עם הממונה על הגבלים העסקיים בטרם יקצה את הזכות האמורה, כך – מיקי, אתה לא מקשיב לי – ששיקולי התחרות נלקחים בחשבון במסגרת שיקולי הנגיד במתן היתר לעסקה כאמור. אתה טענת שזה נוגד תחרות – דווקא השיקול של התחרות הוא השיקול המרכזי. מכיוון שאתה מבקש – התערבות מסוג זה של הכנסת בבעלות על הבנקים עשויה להבריח משקיעים זרים, וזה לא מה שאתה רוצה, ולצמצם את כניסתם של יזמים חדשים לתחום הבנקאות, שלפי דברי ההסבר להצעת החוק מאופיין בריכוזיות גבוהה. יזמים רבים מהארץ ומחו"ל מציינים את עודף הרגולציה ואת ההתערבות של חברי הכנסת כסיבה לאי-כניסתם למשק בישראל. שמעת, מיקי? מיקי, תראה סימני חיים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני רושם הכול, מה שאתה אומר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני אחזור, גם בשבילך וגם בשביל עליזה: התערבות מסוג זה של הכנסת בבעלות על הבנקים עשויה להבריח משקיעים זרים ולצמצם את כניסתם של יזמים חדשים לתחום הבנקאות, שלפי דברי ההסבר להצעת החוק שלך מאופיין בריכוזיות גבוהה. יזמים רבים מהארץ ומחו"ל מציינים את עודף הרגולציה, עומס הרגולציה, ואת ההתערבות של חברי הכנסת כסיבה לאי-כניסתם למשק בישראל. מיזוג – איפה הם? אדישים. מיזוג יכול לנבוע מקשיים כלכליים של תאגיד בנקאי. הצורך בהגעה לוועדת הכספים ופרסום הרקע והנסיבות למיזוג במקרים כגון אלה עלול להביא למצב של קריסה של הבנק, וכתוצאה מכך לאפקט הדבקה, שעשוי לפגוע פגיעה מהותית וקשה במערכת הבנקאית כולה ואף במשק כולו. מדובר בפגיעה לא מידתית במערכת הבנקאית. לא קיימת חקיקה דומה בגופים אחרים שבהם קיימת ריכוזיות ברמה גבוהה, אם לא גבוהה יותר. מיקי, הוספת הצורך באישור ועדת הכספים מכניסה אי-ודאות למערכת. שיקולי הנגיד ושיקולי הממונה על ההגבלים ידועים וגלויים לציבור – – שלום ליושב-ראש ועדת הכלכלה מר איתן כבל. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אדוני, אורך התשובה הוא כאורך הזמן שמקימים בנק חדש? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, התשובה היא באורך יכולת הגיוס של עליזה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> נכנסתי, יצאתי, נכנסתי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הכול בהתאם ליכולת הגיוס של עליזה. – – ובכלל זה לבעלי השליטה בתאגידים הבנקאיים, בעוד שיקולי ועדת הכספים, מיקי, בבואה לאשר או להתנגד למיזוג, אינם גלויים. בדברי ההסבר הוזכר ניסיון המיזוג של בנק אוצר החייל עם הבנק הבינלאומי הראשון – הזכרת את זה, מיקי – כדוגמה לפגיעה בתחרות בענף הבנקאות. רשות ההגבלים העסקיים, אני אגלה לך, היא הרשות – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני פניתי, אני פניתי אליה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> היא אמרה לי. דרך אגב, גם היא מאוד מעריכה אותך, לא רק אני. היא הרשות המופקדת על שמירת התחרות וקידומה, ועמדת המופקדת על שמירת התחרות וקידומה, ועמדת רשות ההגבלים העסקיים, כפי שאתה יודע, כפי שהוצגה בוועדת הכספים, היא שמיזוג בין חברה-אם לבין חברה-בת בבעלות מלאה אינו נחשב מיזוג מבחינת דיני ההגבלים העסקיים. מכך ניתן להסיק שהתפיסה היא שאין פגיעה בתחרות ממיזוג מסוג זה. מעבר לכך, לא מיותר לציין ששליטתם של הבנק הבינלאומי הראשון ובנק אוצר החייל ביחד אינה עולה על 10% משוק הבנקאות. אתה יודע למה 10%, מיקי – זו המגבלה שאתה מכיר אותה. עכשיו, מכיוון שיש חברי כנסת שרק עכשיו נכנסו אני אסביר להם גם כן, ברשותך. איפה הם? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הינה, מרגי עכשיו נכנס. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> סיימתם? אמרתם: אורך התשובה כיכולת הגיוס שלכם. לאלה שעכשיו נכנסו – איפה, אני לא מבין איפה עליזה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חסרה לנו באולם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, לא, אני – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> זה ייקח עוד שנתיים, תעבור לפרשת השבוע, אין לך ברירה, עברת את מיקי, את המשטרה – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתה יודע, בשבוע שעבר, בז' בחשוון היה היום שמתחילים לברך על גשמים, "ברך עלינו", אתה מכיר את זה. בבית כנסת מסוים היו חסרים שניים למניין. היו שמונה. הרב חיפש עוד שניים, בסוף יצא החוצה, מצא שני פרחחים כאלה, אתה יודע, עבריינים, פורצים. אומר להם: בואו תשלימו מניין. אמרו לו: כבוד הרב, אנחנו נוריד גשם? אומר: אנשים כמוכם הורידו מבול. תיכנסו. מסוגלים גם מבול להוריד. אוקיי, אני מבין שהבנתם את התשובה. ומיקי, אתה רוצה להשיב? אתה רשאי להשיב. זה יעזור לעליזה, עוד כמה דקות. תודה רבה, ואני מבקש מכולם לדחות את ההצעה. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לסגן שר האוצר יצחק כהן. חבר הכנסת מיקי לוי, אתה רוצה לחזור לכאן? בבקשה, עד שלוש דקות שלך. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, איזו הפתעה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אז, אדוני, סגן שר האוצר, ידעתי עוד לפני שעלית. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> לא ידעת, לא ידעת. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אכן, בנק ישראל, אדוני סגן שר האוצר, והמפקחת התנגדו. וההתנגדות שלהם, הוכחנו שהיא לא סוף פסוק. הוכחנו כי בסיוע הממונה על ההגבלים העסקיים הצלחנו להוריד את רוע הגזרה. לראיה, לוועדת הכספים היה משקל ותפקיד מהותי במניעת מכירתו של בנק איגוד לבנק מזרחי. הינה לך הוכחה שוועדת הכספים כן יכולה. ולכן, אני לא מבין את הטיעון הזה. הרי לא פוגעים בעצמאות של בנק ישראל. בנק איגוד לא נמכר למזרחי-טפחות, המפקחת על הבנקים היא עצמאית, חוק בנק ישראל מקנה עצמאות לבנק ישראל, אבל נדרש פיקוח של חברי הכנסת. אדוני סגן שר האוצר המוערך מאוד – חבל שהוא יצא – איני מקבל את ההסברים. אי-אישור החוק פוגע באינטרסים של הציבור. החוק הבא שאני מגיש במיידי – אותו נושא, הצעת חוק הבנקאות, ואישור שר האוצר במקום ועדת הכספים לרכישת תאגיד בנקאי, ואז נראה אתכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה, נא לשבת – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גברתי, הצבעה, לא לחכות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כעת אנחנו נצביע על הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 29 חברי כנסת בעד, 43 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הבנקאות (רישוי) (תיקון – אישור ועדת הכספים של הכנסת לרכישת תאגיד בנקאי על ידי תאגיד בנקאי אחר), התשע"ח–2018, לא אושרה. << הצח >> הצעת חוק שוויון יישובים דרוזיים וצ'רקסיים, התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5429/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק שוויון יישובים דרוזיים וצ'רקסיים, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת סאלח סעד וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת סאלח סעד, עד עשר דקות לרשותך. כבר אני אומרת שתשובה והצבעה במועד אחר. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, חוק השוויון ליישובים הדרוזיים והצ'רקסיים, שמונח בפניכם היום, בא להסדיר את עניינם של – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> קצת שקט, בבקשה. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בני העדה הדרוזית והרשויות המקומיות בכל התחומים: בתשתיות, ברווחה, בחינוך, בתיירות, באזורי תעשייה ובתכנון ובנייה. כיום יש פערים אדירים בין היישובים הדרוזיים ליישובים היהודיים. אתן לכם דוגמה. קחו את כפר ורדים, יישוב שכן ליאנוח-ג'ת. היישוב הוקם לפני 30 שנה, יישוב חדש למעשה. אני מזמין אתכם להגיע לשם ולראות את ההבדל בין כפר ורדים לבין יאנוח-ג'ת. אני בעד ההתפתחות של כפר ורדים ואני שמח בשביל תושביו; אני רוצה אותה רמת חיים ופיתוח ביישובים הדרוזיים. אין סיבה שלא. תראו את ההבדל: שכונות חדשות, כבישים סלולים, בריכות שחייה, מתנ"סים, יישוב מתפתח בצורה מדהימה. כל הכבוד להם. ואני שואל את עצמי – או הצעיר הדרוזי שואל את עצמו: למה האפליה הזאת בין יוסי לבין יוסף מכפר יאנוח, ששירת איתו בצנחנים, ישנו ביחד באותו האוהל, סיירו ביחד, עשו מארבים ביחד, בשמירה על גבולות הארץ היפה שלנו. למה האפליה הזאת. לפני כמעט חצי שנה עתרתי לבג"ץ בגלל היעדר התייחסות לעדה הדרוזית בתקציב המדינה. מכירים את סבתא בישלה דייסה? ככה זה תקציב המדינה. המתנחלים דואגים לעצמם – קיבלו נתח; החרדים – קיבלו נתח; מעמד הביניים והזוגות הצעירים – שר האוצר דואג להם, הכול בסדר – קיבלו נתח. לא שאני נגד זה, הכול בסדר, אבל למה הדרוזים בחוץ? למה הדרוזים לא בפנים? מי צריך לדאוג לנו? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, לדרוזים אין זוגות צעירים? הם לא מקבלים מה שהמדינה נותנת לכולם? סליחה, אבל מה שאמרת עכשיו זה שכולם קיבלו – – – << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אם את רוצה תשובה, תעצרי – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אין בעיה, אני אוסיף לך את הדקה הזאת. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בהחלט יש הבדל עצום בין זוגות צעירים שרוצים לבנות בית – כי אין לנו תוכניות מתאר ואין לנו היתרי בנייה – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> זה משהו אחר. מכירה את זה. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> היהודים הולכים לקנות בית – יש את הדירות למשתכן. הם הולכים לקנות בית, מפתח, ואין להם בעיה עם זה. לנו יש את הבעיה הזו. חברים, חוק הלאום, שעבר בסוף מושב הקיץ, הוא יריקה בפרצופה של העדה הדרוזית, על כל המשתמע מכך. ראינו איך אזרחי ישראל עמדו לצידה של העדה הדרוזית, ועל כך אני מודה להם. כיכר רבין התמלאה באזרחי ישראל שמאמינים בעדה הדרוזית ובשותפות אמיתית עם העם היהודי. באותו שבוע ראש הממשלה היה בהיסטריה, ישב בישיבות דחופות ובהולות עם הנהגת העדה הדרוזית: אנו נחוקק לכם חוקים, נשווה את תנאיכם ונשפר את המעמד שלכם, בכספים, בתשתיות. אתם יודעים מה? מזלנו שראש העדה, השייח' מואפק טריף, היה שם ומנע הפרד ומשול של ראש הממשלה. הבטחות לדרוזים מפה ועד הודעה חדשה. הכינו מסמך. אומרים – המסמך, בתוך 45 ימים נעביר חקיקה, שוויון לעדה הדרוזית. אוקיי, הכול בסדר, אבל איפה זה? בבל"ת. ואני אומר לראש הממשלה, הינה, ישנה הצעת חוק שמבקשת להשוות את התנאים של העדה הדרוזית, להשוות את העדה הדרוזית והצ'רקסית, למה ועדת שרים דחתה אותה? זה מה שנקרא פוליטיקה זולה. זה לזרות חול בעיני הדרוזים. אז אני פונה לחבריי בני העדה הדרוזית: אני גאה לייצג אתכם כאן בכנסת. ראש הממשלה מורח אתכם ומתעתע בכם. ראש הממשלה לא מתכוון להעביר שום חוק שוויון לעדה הדרוזית, וגם לא מתכוון לתקן את חוק הלאום. על כן אני מודיע לכם, אחיי הדרוזים, אמשיך להילחם כנגד הגזענות, ההסתה, האפליה של הקואליציה ההרסנית הזאת, במלוא העוצמה, בשלוש דרכים: 1. המאבק הציבורי יימשך; אל תתבלבלו, אנחנו נצעיד את המאבק הציבורי, נחסום צמתים, נעשה את כל המהלכים החוקיים בשביל לתקן את חוק הלאום. 2. המאבק המשפטי יימשך: ב-28 בינואר 2019 יתקיים דיון בבג"ץ, שהגשתי יחד עם חבריי חברי הכנסת הדרוזים ביחד עם פורום עורכי הדין הדרוזים, בראשות עו"ד סאמר עלי. 3. המאבק הפרלמנטרי: אני מודיע לכם, אחיי הדרוזים – גם חברי הכנסת – לא אנוח ולא אשקוט עד שנתקן את העוול הזה ועד שנעביר חוק שוויון לעדה הדרוזית ונתקן את חוק הלאום. הדרוזים מופלים בכל תחומי החיים, ואני קורא לממשלה ולקואליציה הזאת: אם מערכת היחסים שלכם עם העדה הדרוזית חשובה לכם, תתמכו בחוק שמבטיח שוויון לעדה הדרוזית. ואם לא – אני מודיע לכם שאני מסכים להצעה לתשובה והצבעה במועד אחר. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. גם יושב-ראש ועדת הכנסת ביקש. אם הוא כאן, תגידו לו. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט–2017. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומיות לתת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי וקבוצת חברי הכנסת. מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת פנינה תמנו ורויטל סויד בנושא: רצח נשים – מתחילת השנה נרצחו 15 נשים. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. אני מבקשת לברך את עמותת "עם סגול", בראשות אורן היימן, שנמצאים איתנו כאן. "עם סגול" מקדמת מצוינות חברתית בישראל. ברוכים הבאים לכנסת. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5049/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. החוק הבא: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת קסניה סבטלובה וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, גברתי, חברת הכנסת קסניה סבטלובה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, מה עוד לא נאמר על התופעה, שרק מתרחבת וצומחת ותרתי משמע דורסת את הישראלי בממדיה. חרף התוצאות הנוראיות, הדברים נשארים בגדר דיבורים בלבד. תופעת השימוש ואופן הרכיבה על האופניים, האופניים החשמליים, אינם מוסדרים כיום במדינה, לא מבחינת המשתמשים – אין רישוי; שבילי אופניים לא נבנים; הגניבות הפכו ממש למגפה, למכת מדינה – וגם לא מבחינת הולכי הרגל – שרים נכבדים, אני משעממת אתכם אולי? גברתי היושבת-ראש? << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> משתעממים ממך. << דובר_המשך >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן, נכון. כן. זה מוזר ששר לענייני תחבורה משתעמם מדיבורים על אופניים חשמליים, אבל כן, כנראה שזה ככה. אז גם מבחינת הולכי הרגל אין הסדרה של העניין הזה, הולכי רגל שנפצעים מהאופניים החשמליים. ההורים המודאגים שולחים את הילדים שלהם לבתי הספר רכובים על הכלי הזה, בפחד שרכב כזה או אחר יפגע בהם בשבילים הרגילים, כן, בנתיבים של התחבורה. כל יום אנו שומעים על מקרים מזעזעים חדשים. את החוק שאני מביאה בפניכם אני ניסחתי כבר בתחילת השנה, כבר בינואר 2018, והוא מתייחס לתופעה, שהיא אומנם תופעה אחרת, אבל תופעה לא שולית בכלל בשביל כלל המשתמשים, והיא כמובן גנבת האופניים, אופניים יקרים מאוד, שעלותם מגיעה לעשרות אלפי שקלים. תופעה זו של גנבת אופניים חשמליים מתרחבת בכל יום, הן במרכז הארץ והן בפריפריה. מה שפעם היה עם רכבים פרטיים עכשיו בעצם עבר לתחום האופניים החשמליים. אלפי שקלים חדשים מושקעים ברכישה של האופניים, ואזרחים רבים לא מספיקים ליהנות מהם אפילו יום אחד לפני שהם נגנבים, במקרים רבים, בתוך זמן קצר ממועד רכישתם. הגנבים משתכללים בשיטותיהם ומצליחים לשחרר את האופניים מכל מיני סוגים של מנעולים. נכון להיום ניתן להגיש תלונה במשטרת ישראל על הגנבה. המשטרה אפילו הפיקה והשיקה אפליקציה בשם "האופניים", שבה מפורסמת גלריית תמונות של אופניים שנתפסו על ידי המשטרה, והציבור מוזמן להגיע לתחנות ולזהות את האופניים הגנובים. ואולם, הבעיה היא כי לעיתים לא ניתן לזהות את האופניים, במיוחד אם אין עליהם סימנים מיוחדים. מדובר באותם דגמים; באותן חברות; באותם מודלים בדיוק. מעבר לכך, כאשר משטרת ישראל תופסת אופניים גנובים, אין באפשרותה לשייך אותם לאזרח כזה או אחר לאחר שהגיש תלונה על הגנבה, כיוון שאין להם שיוך שמי. אני מציעה, וכלל חברי הכנסת, ממש כמעט מכל סיעות הבית, הצטרפו להצעה ההגיונית והמתבקשת הזאת, לשייך את מספר השלדה של האופניים החשמליים לשם של הקונה במעמד הרכישה בחנות. ואם מדובר על אופניים משומשים, אז בעת העברת בעלות, בדואר, על פי מספר השלדה, בדומה לקניית רכב משומש. על פניו מאוד פשוט – מספרי השלדות יעודכנו במאגר מידע ממוחשב במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שינוהל על ידי רשות הרישוי ויכלול את מספרי השלדות בצמוד לשמות בעלי האופניים, על אותה תשתית שכבר קיימת היום לשם איסוף לוחיות הרישוי של הרכבים הממונעים. לתדהמתי, אני מגלה שוועדת השרים התנגדה להצעה הזאת – הצעה פשוטה; הצעה הגיונית; הצעה מתבקשת, שהציבור זקוק לה ורוצה בה. כנראה ששר התחבורה ממשיך להיות אדיש לכל מה שלא קשור לכבישים, מחלפים וסרטים אדומים שאותם אפשר לגזור ואחרי זה להתגאות בהישגים כאלה ואחרים. מצד אחד, כבוד השר ישראל כץ מדבר על הצורך בהסדרת נושא האופניים החשמליים, מצד שני הוא מתנגד לחוק כל כך בסיסי והגיוני, המבקש לשייך את מספר שלדת האופניים לשם בעליהם, בסך הכול. מה הבעיה בכך? כיצד ניתן להסביר את ההתנגדות לרישום מספרי שלדות האופניים ויצירת מאגר שיקל על איתור וזיהוי של אופניים? ההתנגדות הזאת מעידה על כך שבעצם אין בכוונת שר התחבורה לפעול למען ציבור הרוכבים והצרכנים, שחשופים למכת הגנבות הזאת של אופניים חשמליים, כמו גם בשאר הנושאים שקשורים לתחום. קהל הצרכנים כרגיל נפגע. כספו של הציבור, הרוכש באלפי שקלים אופניים חשמליים, וזכות הקניין שלו עליהם, לא נחשבים מספיק חשובים בעיני השר ישראל כץ והממשלה. חבל מאוד שזה כך. אני עדיין מצפה שתהפכו את דעותיכם ותשנו את החלטתכם ותתמכו בהצעה הזאת. אני קוראת לכלל חברי הכנסת פה לתמוך בהצעת החוק הזאת לטובת ציבור הנוסעים, הרוכבים, הצרכנים, שעכשיו מסתכלים בעיניים כלות, כאשר הם מגיעים למחסנים של המשטרה ורואים לפעמים מאות זוגות שנראים בדיוק אותו דבר. איפה האופניים שלי? מי יודע? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. בשם שר התחבורה ישיב שר הפנים אריה דרעי. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, התבקשתי להשיב בשם שר התחבורה. אז מראש אני מתנצל על חוסר הבקיאות שלי בעניין. זה לא נושא שבמשרד שלי. אני אקריא את התשובה שהכינו לי. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה עיקרה בשיוך מספר השלדה של האופניים החשמליים לשמו של הקונה במעמד הרכישה בחנות, ואם דובר על אופניים משומשים – בעת העברת בעלות בדואר, על פי מספר השלדה, בדומה לקניית רכב משומש. לפי סעיף 6 לפקודת התעבורה, מוצע להקים מאגר מידע ממוחשב במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, שינוהל על ידי רשות הרישוי ויכלול את מספרי השלדות בצמוד לשמות בעלי האופניים. לפי המוצע, מאגר זה ישמש לצורכי רשות הרישוי ומשטרת ישראל בלבד ולא יהיה פתוח לעיון הציבור, כך שברגע שמשטרת ישראל תמצא אופניים חשמליים של אזרח, בין אם הגיש תלונה על גנבה בין אם לאו, ניתן יהיה להשיב את האופניים לבעליהם. כמו כן, מוצע להחיל את חובת רישום האופניים עם מנוע עזר גם על בעלי אופניים חדשים, שרכשו את האופניים בחצי השנה שלפני תחילת החוק ויינתן להם פרק זמן של 24 חודשים לביצוע רישום. בדברי ההסבר להצעה מפורט הרקע למוצע. תופעת גנבות אופניים עם מנוע עזר הולכת וגוברת, ולפיכך לאחרונה השיקה משטרת ישראל אפליקציה בשם "האופניים", שבה גלריית תמונות של אופניים שנתפסו על ידי המשטרה. הציבור מוזמן להגיע לתחנות המשטרה ולזהות את האופניים הגנובים. אולם הבעיה היא כי לעיתים לא ניתן לזהות את האופניים, בייחוד אם אין עליהם סימנים מיוחדים. בתאריך 14 באוקטובר 2018 אושרה בממשלה תוכנית לאומית להגברת בטיחות והפעלתם של כלים דו-גלגליים חשמליים – אופניים חשמליים, קורקינט ממונע – בהחלטת ממשלה אשר מניחה את היסודות הראויים לטיפול ברכב הדו-גלגלי החשמלי. לעניין הקמתו של מאגר המידע, יצוין שבהחלטת הממשלה הוחלט על הקמת צוות בהשתתפות נציגי משרד התחבורה, משרדי המשפטים והפנים ונציג מרכז השלטון המקומי, אשר יבחנו את האפשרויות לביצוע רישום וסימון של הכלים החשמליים וניהול המידע בעניינם, תוך הכנסת כלל השיקולים המקצועיים, התפעוליים והאומדן התקציבי. לפיכך, לאור האמור, מתנגדת הממשלה להצעת החוק. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר אריה דרעי. בבקשה, חברת הכנסת קסניה סבטלובה. לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> קודם כול, ברצוני לומר שכמובן זה קודם כול מבזה את השר, שעומד בראשות של משרד כל כך חשוב כמו משרד התחבורה, שהוא נמצא שם מאחורה – כן, הוא היה פה לפני דקה – ואינו טורח להגיע ובעצם לנמק את ההתנגדות שלו בעצמו, של המשרד שלו. הדבר הזה פשוט מראה על זלזול – לא כלפיי, אני לא נפגעת, אני פה נציגה של הציבור. לי אין אופניים, אני לא רוכבת עליהם, לא על חשמליים ולא על רגילים. אבל כל אלה שעכשיו מחפשים, מנסים לאתר את האופניים שלהם בתחנות כאלה ואחרות, במחסנים האלה, העצומים, ואינם מוצאים אותם ולא יכולים לקבל את הרכוש שלהם בחזרה – הם הנפגעים העיקרים. ההצעה היא כאמור פשוטה מאוד. כל המריחות שאנחנו שומעים: בואו נקים צוות; הצוות ישב על זה חצי שנה; ועוד חצי שנה הם ישבו ועוד פעם ואז הם אולי יחליטו ואולי הם לא יחליטו כיצד הם יטפלו במגפה הזאת. במהלך השנה הזאת אנחנו יודעים שעוד אלפי זוגות של אופניים ייגנבו, ועוד אלפי ישראלים יחפשו את הרכוש שלהם ולא יוכלו לאתר אותו. למה? כי שר התחבורה ישראל כץ החליט שכרגע זה לא מספיק חשוב. אז הינה בשורה בשבילכם, צרכנים במדינת ישראל, רוכבים על אופניים חשמליים: אתם תצטרכו להסתפק במה שיש. כלומר, הפתרון לא ממהר להגיע. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 35 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 23 חברי כנסת בעד, 35 מתנגדים, אחד נמנע. אני קובעת כי הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הקמת מאגר מידע לאופניים עם מנוע עזר), התשע"ח–2018, לא אושרה. חבר הכנסת דודי אמסלם הצביע בטעות בעמדתו של חבר הכנסת ג'קי לוי במקום בעמדתו. זאת אומרת, התוצאה לא משתנה, רק השם של המצביע. << נושא >> חילופי גברי בוועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת מיקי מכלוף זוהר. בבקשה, אדוני. תיקנו אותי, אמרו: מכלוף מיקי זוהר. בבקשה, אדוני. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני – גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת – כתבו לי פשוט "אדוני" אז קראתי מהדבר – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> ברור, אנחנו כבר התרגלנו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אז אני מתנצל. אני בא לתקן את ההודעה שמסרתי לכנסת ביום שני. להלן ההודעה המדויקת. אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדות הבאות: מטעם סיעת המחנה הציוני – בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, במקום הפנוי שיש לסיעה יכהן חבר הכנסת רוברט טביבייב? טיביבייב? טיבייב? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> טיבייב, נכון? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> טיבייב, מיקי. בסוף ילמדו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> טיבייב, הבנתי – מגניב. בוועדת הפנים והגנת הסביבה, במקום חבר הכנסת זוהיר בהלול, שפרש מהכנסת, תכהן חברת הכנסת לאה פדידה. אייתי נכון? תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר, יושב-ראש ועדת הכנסת. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת ממשלה) << הצח >> [הצעת חוק פ/5368/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת רויטל סויד) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו ממשיכים בחקיקה. עוברים להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת הממשלה), של חברת הכנסת רויטל סויד. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך. נמתין, הכול בסדר. בבקשה. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים חודשים על חודשים של טירוף בבית הזה. אנחנו עוברים פה מבול וטרפת של חקיקה הזויה; כל יום קמים ליוזמה אחרת, מופרכת, שכל המטרה שלה זה אך ורק דבר אחד: ההישרדות הפוליטית של ראש הממשלה. ראש ממשלה שמצוי תחת חקירות פנימיות – לא אחת, לא שתיים, שלוש – בעבירות מסוג פשע. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני רק שאלה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – תפסיק להפריע – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואז אנחנו רואים את חוק הצרפתי, חוק ההמלצות, חוק החסינות – כל מה שאמור להשאיר ראש ממשלה חשוד בפלילים על כיסא ראש הממשלה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני מבקשת לא להפריע. לא, בוא נקשיב קודם. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ויותר מזה, חלק מזה זו הסתה פרועה, הסתה פרועה נגד כולם. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> התחלתם במשטרת ישראל ובמפכ"ל; ומהמפכ"ל עברתם לכל המשטרה; ואחר כך עברתם למבקר המדינה; וממבקר המדינה לרמטכ"ל; ומהרמטכ"ל לפרקליטות ואחר כך לשופטים. כל מי שהוא שומר סף, אתם מסיתים נגדו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתם התחרפנתם? לקום היום בבוקר ולהסית נגד נשיא המדינה? זה מה שאתם עושים? נשיא המדינה – אתם מסיתים נגדו? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חבר הכנסת אורן אסף חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם הראשונה. אני קראתי אותך לסדר בפעם הראשונה. עשר דקות שלה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, אם לא היה כלום ולא יהיה כלום, אם לא היה כלום ולא יהיה כלום, תבוא לפה עכשיו – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אתה לוקח את תשומת ליבי אליך במקום לראות מה הולך פה, אדוני. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – תתייצב פה ותצביע בעד הצעת החוק שלי. אם אתה באמת לא מונע רק משיקולי הישרדות, בוא להצביע על הצעת החוק. בוא ותוכיח שאכפת לך מהציבור ואכפת לך מהעם. ושלא היה כלום, אז לא יהיה כלום – תוכיח את זה. מה שעשיתם היום זה ספין מטורף. ראש ממשלה מתחבא מאחורי חבר מרעיו, שבאים ומסיתים נגד נשיא המדינה. הדבר הזה אסור שיקרה. אתם כולכם יודעים שאני עורכת דין; שעסקתי בתחום הפלילי, מבינה קצת בחקירות פליליות. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> חזקת החפות. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חזקת החפות היא ערך עליון, אבל באותה נשימה – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא יכול להיות שעומד פה מישהו ומפריע כל הזמן, זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, אני מבקשת לא להפריע לי לנהל את הדיון. תודה. תודה, תודה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תוסיפי לי זמן. חזקת החפות היא ערך עליון, אבל יחד עם זאת יש ערך חשוב לא פחות, שבראש המדינה יעמוד ראש ממשלה שמנהל מדינה בלי שיקולי הישרדות פוליטית; שאנחנו נדע שכשהוא שולח חיילים לקרב, זה באמת כי צריך; שאנחנו נדע שכשהוא מכנס קבינט הוא לא יצטרך לצאת באמצע כדי לבדוק מה אומרים עורכי הדין שלו. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – על הישרדות פוליטית, זה שיש לו – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ראש הממשלה שלך וראש הממשלה שלי. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – אתם מפריעים לה. חבר'ה, תנו לדבר – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> להזכיר לכם שגם אתם נכנסים לדבריהם של אנשים שעומדים פה? סליחה, בסדר. גם להם מותר, גם להם מותר. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את תוסיפי לי זמן. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אם אני ארגיש שאני צריכה מישהו להוציא מהאולם אני אעשה את זה. תודה על העזרה. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – לפחות לקרוא לסדר – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, תודה, יוסי. תודה לך, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מגיעה לנו יציבות שלטונית. מה אתם אומרים אחר כך? אתם באים ואתם אומרים: אתם רוצים להפיל ממשלת ימין; אתם רוצים לעשות בחירות, ולא בקלפי. הינה לכם הדרך לבוא ולהוכיח שאתם לא מפחדים מזה. כי הצעת החוק שלי באה ואומרת דבר פשוט: נשיא המדינה לא יטיל על מועמד שמצוי תחת חקירה בעבירה מסוג פשע להרכיב ממשלה. על מי? על מועמד אחר; מספר 2 ברשימה; ממלא המקום שלו; מישהו אחר, שהוא יעמוד ויהיה במקומו. סליחה, הצעת החוק שלי אומרת דבר פשוט: נשיא המדינה לא יטיל את הרכבת הממשלה על מועמד שמצוי תחת חקירה פלילית בעבירה מסוג פשע. יש מספר 2 ברשימה; יש ממלא מקום. כל אחד אחר יכול למלא את מקומו. ואז לא תישמע טענה: אתם מנסים להחליף שלטון ולא בקלפי, אתם מנסים להחליף ממשלת ימין. לא ירחק היום ואתם תעמידו פה חוק, חוק נאמנות נשיא המדינה. אתם דורשים נאמנות בכל תחום, והיום הוכחתם שאתם הולכים לדרוש את זה גם מנשיא המדינה. נשיא המדינה מחויב אך ורק לציבור, ולכן נשיא אחראי לא יטיל את הרכבת הממשלה – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לשמאל, לציבור מצד שמאל. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חבר הכנסת אורן אסף חזן, קריאה שנייה, פעם שנייה. בבקשה, אדוני. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – באמת. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נשיא המדינה מחויב אך ורק לציבור. וכמי שמחויב לציבור הוא לא יכול להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד – בעבירה מסוג פשע. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל הציבור קובע. הציבור קובע, חברת הכנסת סויד. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, אתה תצא עכשיו מהאולם. פעם אחרונה אני אומרת לך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל למה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> ככה, כי אני מבקשת לא להפריע. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ככה נראית יציבות של מערכת. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, קריאה שלישית. נא לצאת מהאולם. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> די, נו באמת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> רויטל, אל תהרסי את חזקת החפות. אל תעשי קריירה על הגב של ראש הממשלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. נא לצאת מהאולם. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ככה תישמר יציבות המערכת הפוליטית. ככה אנחנו לא נשמע בשום מקום שיש לנו ראש ממשלה שטוען שמנסים להפיל אותו. ואם באיזה אופן התיק ייסגר, ראש הממשלה יוכל לשוב ולהיות ראש ממשלה. פשוט מאוד. ולכן היום אני באה ואומרת: ראש הממשלה, אם אתה אומר שאין כלום ולכן לא יהיה כלום, בוא לפה. תוכיח לכולם שאתה בא; שאתה לא מונע משיקולי הישרדות פוליטית; שאתה עומד פה, מצביע על הצעת החוק ואומר חד-משמעית: נשיא המדינה לא יטיל הרכבת ממשלה על מועמד – איבדתי את הקול, אני ממש מצטערת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו מרגישים. לאט-לאט, הכול בסדר. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מתנצלת, חברים, פשוט איבדתי לגמרי את הקול. את יודעת מה, תוסיפי לי את הזמן אחר כך בתגובה, כי פשוט איבדתי את הקול לגמרי, אני לא יכולה לדבר. בסדר? יש לי עוד שתי דקות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אין שום בעיה. הבנתי אותך. הבנתי אותך. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. ישיב, בשם שרת המשפטים, השר איוב קרא. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת הממשלה) של חברת הכנסת סויד מציעה לשלול את האפשרות להטיל על חבר הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה, אם נגד אותו חבר כנסת הוגש כתב אישום בעבירת פשע, או שהוא נמצא בחקירה, או שהודע לו שיוגש נגדו כתב אישום בעבירת פשע. לפי ההסדר, במקרה כזה נשיא המדינה יהיה חייב להטיל את התפקיד על חבר סיעתו של חבר הכנסת. המציעה סבורה כי ההסדר החדש יועיל ליציבות השלטונית ויקדם את טוהר המידות. הרכבת הממשלה והובלתה בתפקיד ראש הממשלה הן, במובנים רבים, המימוש המרבי של זכותו של אדם להיבחר לכנסת ולפעול לקידום עמדותיו הפוליטיות. במציאות הפוליטית, המשמעות של העברת התפקיד להרכיב את הממשלה לידי אדם אחר ברשימתו, היא בעלת השלכה דרמטית, הן על חבר הכנסת, שנפגע ישירות, והן על עצם הסיכוי של רשימת המועמדים שלו להצליח במעשה המרכבה הפוליטי, כלומר, על הבוחרים של רשימת המועמדים שבראשה הוא עומד ועל העתיד הפוליטי של המדינה. יתר על כן, למעשה, חברת הכנסת מבקשת להחמיר עם חבר הכנסת בשלב הרכבת הממשלה יותר מהדין החל על ראש ממשלה מכהן באותן נסיבות. נדמה כי יש צורך ליצור התאמה בין ההסדרים המגבילים החלים בשני השלבים, שאם לא כן, בעוד חבר הכנסת שכבר נחקר ובכל זאת נבחר לכנסת בראש רשימה יהיה מנוע מלהרכיב את הממשלה החדשה, הרי שראש ממשלה מכהן לא יהיה מנוע מלהמשיך בכהונתו גם אם נפתחה נגדו חקירה סמוך לאחר תחילת כהונתו. לבסוף, יש לזכור כי כל אדם חף מפשע עד אשר תוכח אשמתו בבית המשפט. זה חזקת החפות. חברת הכנסת מבקשת, למעשה, להפקיד בידי גורמי התביעה במדינת ישראל, שכבודם במקומם מונח, את ההחלטה אם אדם שטרם הוכחה אשמתו איננו ראוי לכהן כראש ממשלה בישראל. אני מזכיר שיש שופטים בישראל, בירושלים, ולעיתים נאשמים העומדים לדין מסיימים את ההליך המשפטי כזכאים. גברתי היושבת-ראש, חזקת החפות וחופש הבחירה הם עקרונות יסוד במדינת ישראל ואי-אפשר לפסוח עליהם. זה דבר מתבקש, זה אלף-בית בלימודי משפטים, זה אלף-בית בזכויות אזרח בסיסיות. ברגע שאנחנו מדברים על מצב שצריכים להכריע בעניינו של ראש רשימה, שאולי בזכותו יש רוב – אולי 80% מהבוחרים של אותה רשימה בחרו בו להיות מועמד לראשות ממשלה – המשמעות היא גדולה מאוד. אם אתה בא ואומר: אני פוסח עליו, הולך למספר 2, או למספר 3, לא חשוב – ומנסה לקדם את אותו מועמד להרכיב ממשלה – לא לזה התכוונו הבוחרים. זה עיוות המציאות. אנשים בעצם בוחרים בראש הרשימה. אני חושב שגם היום נמצאים בסיטואציה דומה, שהליכוד מוביל בפער גדול מאוד בזכות ראש הממשלה. הסקרים מדברים על כך שבזכות ראש הממשלה הליכוד יזכה ב-40 מנדטים לפחות. אם אתה הולך ומחליף אותו בצורה שרירותית, ואתה מעוות את רצון הבוחר, אין ספק שמדובר בעיוות משמעותי, יסודי, בכל המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל. אין זה ראוי. אני לא חושב שזה נכון לפגוע במועמד שמוביל רשימה, כשרצון הבוחר היה להביא למצב שירכיב ממשלה בישראל. המשמעות סביב הדבר הזה היא אדירה. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על עקרונות היסוד, שבעצם כל חוקי-היסוד נשענים עליהם. כל חוקי-היסוד של מדינת ישראל הם דברים שנקבעו בגלל המשמעות שלהם. המשמעות היא גדולה, בעניין הבחירה; המשמעות של מי מרכיב ממשלה היא חשובה, באיזו צורה מרכיבים ממשלה, מי ראוי להרכיב ממשלה. בנסיבות אחרות, כמו שקרה בהרבה מקרים – עקב נבצרות, עקב מצב של פטירה – אלה דברים שנכפים עליך, והחוק בהחלט ידע לכוון ללקונות הללו ולחריגים הללו. אנחנו מדברים כל כך שיש פתרונות במצבים כאלה. ולכן לבוא מראש, כשאתה סיימת בחירות והציבור נתן לך לגיטימציה, נתן לך רוב, ואתה אומר פה: בכל זאת, למרות זה, לוקחים לי סמכויות על פי חוקי-היסוד של מדינת ישראל – הדבר הזה לא יכול לקרות, זה לא נכון. אני לא חושב שזה מתאים, ואני גם חושב שזה לא קרה אף פעם. והיו מקרים כאלה. היו מקרים וראשי ממשלות שהיו איתם בעיות של חוק וסדר, ובכל זאת לא שינו את החקיקה, החקיקה נקבעה לפני הרבה שנים. בעצם אנחנו נמצאים בסיטואציה שמחייבת אותנו לחשוב ולהתנהל על פי אותם חוקי-יסוד שנקבעו. אנחנו, חברי הטוב שר האנרגיה, שר התשתיות, אנחנו בכל זאת נמצאים במצב – יש לך אצבע אחת ואני צריך להשיג רוב; לכן זה שאתה מאיץ בי לסיים – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> זה בסדר. אני מנסה לשכנע אותך, כי אתה לא – אני רק יכול לומר לך שלא למדתי את הנושא היטב. שרת המשפטים, יש לה משימות מיוחדות, והיא הטילה עליי בדקה ה-90 להחליף אותה. לכן אני רק יכול לומר לך שאני שמח שאני מחליף אותה בנושא כל כך חשוב לך, לי, כי אולי בבוא היום תצטרך גם להתמודד עם הדבר הזה, אם אצה לך הדרך להגיע למעלה. אני לא ממהר לשום מקום. לכן אני משכנע אותך להתנגד לחוק, כדי להשאיר ראש ממשלה מצליח כל כך. << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> – – – זה מה שאמרת כרגע. לתקשורת – – – איוב לא ממהר לראשות הממשלה – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> יובל, אמרתי עליך, לא עליי. אני מבקש מכנסת ישראל להתנגד לחוק. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר איוב קרא. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, את יכולה לחזור. אני מוסיפה לך את אותה דקה וחצי שנשארו לך. בבקשה. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> חברי השר איוב קרא, אני רוצה לומר לך משהו. עמדת פה ודיברת – גם הוספת מעצמך; לא רק מה שהיית צריך להקריא משרת המשפטים – ואמרת: מסיימים מערכת בחירות, והציבור נתן לך, אדוני ראש הממשלה, לגיטימציה, והצעת החוק הזאת בעצם באה ומטרפדת. אז אני רוצה לומר לך משהו, השר איוב קרא, וגם לשרה מירי רגב וגם לכל הקואליציה פה. אני מבינה שאתם מתבלבלים וחושבים שהמפלגה, הבחירות, הכול זה נתניהו, ראש הממשלה. לא. הציבור בבחירות נותן לגיטימציה למפלגה. הוא לא נותן לגיטימציה למישהו מסוים. ופה, הצעת החוק הזאת לא לוקחת את הלגיטימציה מהמפלגה. באמת, מה שהיא אומרת זה שתפסיקו להסתכל רק על נתניהו אלא תסתכלו מה יש לנו פה: יש פה ראש ממשלה תחת חקירות פליליות, שמעסיק קואליציה שלמה במשך שנה בטירוף של הזיות של חוקים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מסיתים? << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואתה, דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה, מעז להגיד היום בבוקר שמשטרת ישראל – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל שבוע. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – רוצה לעשות הפיכה. תראו לאן הגעתם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זו המציאות. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתם מסיתים נגד המשטרה. אתם מסיתים נגד המפכ"ל. אתם מסיתים נגד הפרקליטות, והבוקר אתם מסיתים נגד הנשיא. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> זה פופוליסטי. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> איבדתם את זה לגמרי. אין לכם בעלות על חוקי-היסוד. אין לכם בעלות על המדינה. אין לכם. וכדי שלא תוכלו להגיד שאנחנו רוצים להפיל ממשלת ימין – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא לוקחים לכם את זה. פשוט תטילו את זה על מועמד אחר. ראינו היום לאן הפרנויה של ראש הממשלה הולכת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> השקרים שלכם. לא מתביישת. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ראינו היום לאן הטירוף הולך. הגעתם למצב שאתם מאשימים את נשיא המדינה שהוא רצה לעשות פוטש. נשיא המדינה, שהוא בשר מבשרכם. נשיא המדינה, שמאחד את כולם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נשיא המדינה, שאתם רק מוכיחים למה הוא באמת לא צריך להטיל את הרכבת הממשלה על מועמד תחת חקירה פלילית – כי אין לנו יציבות שלטונית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יצא המרצע מהשק. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אמר השר קרא: ניתן לתובעים להחליט. לא. ניתן לטובים לנהל את המדינה. ניתן לאנשים שלא חשודים בפלילים. אתם יודעים, כשחוקק חוק-היסוד, אף אחד לא העלה על דעתו שיהיה יום אחד מועמד תחת חקירות שיבקש את האמון של הציבור. ראש הממשלה אולמרט התפטר הרבה לפני כן; ראש הממשלה רבין – עליו אני בכלל לא מדברת עם חשבון הדולרים. רק פה יש ראש ממשלה שחשוד בעבירות מסוג פשע: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, שנאחז בכיסא, וכל מה שהוא יכול לעשות זה רק להאשים את נשיא המדינה. במקום זאת, אני קוראת לנתניהו: בוא לפה למליאה. אם אין כלום ולא יהיה כלום כי לא היה כלום, תוכיח שלא מנהלת אותך רק ההישרדות הפוליטית שלך, אלא האחריות לציבור. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת רויטל סויד. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת ממשלה). מי בעד? מי נגד? נא להצביע. רבותיי, נא להצביע בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 40 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת ממשלה) לא נתקבלה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הנשיא הפך להיות איש פוליטי. צריך לקחת לו את הסמכות ואנחנו ניקח לו את הסמכות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 26 חברי כנסת בעד, 40 מתנגדים. אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת מועמד המצוי בחקירה מהרכבת ממשלה), לא עברה. כן, רבותיי. חבר הכנסת אלי אלאלוף, היית בהצבעה? אז אתה מבקש להירשם כמתנגד. גם זאב בנימין בגין מבקש להירשם כמתנגד. בסדר. עוד מישהו? עוד שני קולות לפרוטוקול כמתנגדים. << הצח >> הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5626/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת יואל חסון) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יואל חסון. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים והשרות, אני רוצה שתקשיבו לכמה ציטוטים מעניינים: מה מגיע לכם? מה, מה מגיע לכם? מה מגיע לכם – תביאו את זה לידי ביטוי בקלפי, לא מגיע לכם שום דבר; באחריותו של משרד התרבות לפקח על מוסדות התרבות, לרבות התוכן שמוצג בהם, ולוודא שהם לא עוברים על חוקי המדינה. מוסדות התרבות הם לא מעל החוק. עליהם לפעול על פי חוקי מדינת ישראל, ועלינו לוודא זאת. לא לעצום עין; לא אהיה כספומט. יש לי אחריות לכסף הציבורי, והחוק הזה יעניק לי את הסמכות לממש את האחריות שלי ולשלול תמיכה ממוסדות מפירי חוק; צר לי לראות את הבורות בקרב אלה שחושבים שזו סתימת פיות – עוד ועוד פנינים על פנינים שהשרה רגב מפגיזה אותנו בהן במהלך כהונתה כשרת התרבות. מאוד מעניין. השרה רגב כנראה שכחה משיעורי אזרחות – וגם מהקריירה המוקדמת שלה – את עקרון הממלכתיות. היא גם לא קראה כתבי ז'בוטינסקי – תהיו רגועים. היא לא יודעת מה זה ממלכתיות של ז'בוטינסקי, היא גם לא מכירה את העקרונות הללו. היא לא יודעת שזה בסדר לקדם אג'נדה. זה בסדר, השרה רגב, את יכולה לקדם אג'נדה; את יכולה לתת עדיפות לדברים שאת מאמינה בהם; את יכולה לקדם נושאים שאת מאמינה בהם. את לא יכולה לבוא לאומנים, לאנשים, לציבור, ולהגיד: אם אתם לא באים לידי ביטוי בקלפי אז אני לא צריכה לתת לכם כלום. אז קודם כול בואי אני אגלה לך משהו – שיעור בדמוקרטיה: גם בקואליציה הדורסנית שלכם אין לכם 100%. אתם לא קואליציה של 120. יש גם חלק אחר בציבור. הכסף הזה – אני לא כספומט – זה לא כסף שלך; זה כסף של כל אזרחי מדינת ישראל שאותו צריך לחלק בצורה הגונה, מוסרית והגיונית. המדינה היא לא עסק פרטי שלך, וגם לא משרד התרבות. הצעת החוק שלי באה לעשות סדר, באה לקדש, השרה רגב, את עקרון הממלכתיות. זה הבסיס לקיום שלנו כמדינה. הבסיס לקיום שלנו כמדינה הוא לדבוק בעקרון הממלכתיות; בעיקרון הזה שיש כאן צדדים רבים, רבדים רבים – אני לא אוהב את המילה הזאת, אבל שבטים-שבטים. וצריך לדעת לנהוג באחריות. הרי בתנועת הליכוד של פעם, מנחם בגין, אם הייתה אז מגרסה – ואולי הייתה – היה גורס את החוק הזה ומוודא גריסה נוספת. הוא לא היה מעלה על דעתו שסיעת הליכוד תתמוך בחוקים כמו החוקים שהשרה רגב מבקשת להביא עלינו, וחלק כבר הביאה עלינו. עכשיו, תראו, הרי אתם כממשלה – וגם התייחסה חברת הכנסת רויטל סויד לצורך שלנו לייצר הגנות ליוזמות שלכם. ההגנות שלנו נולדות ובאות בגלל היוזמות ההזויות שלכם. בואו נדבר רגע על הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים. הרי היו שרים בעבר שהיו אחראים על הרשות הזאת, או עמדו בראש הוועדה הממשלתית לטקסים וסמלים; מעולם, מעולם הם לא חשבו להתערב ולהגיד למנחה בטקס איזה ז'קט היא תלבש או איזה ז'קט היא לא תלבש. בכלל, נראה שהשרה רגב חשבה שאירוע המשואות בשנה שעברה הוא בעצם סוג של אירוע משפחתי; אירוע משפחתי שלה, שממש צריך לרדת לרמות – ראש המשפחה כמובן הוא בנימין נתניהו. השרה רגב היא לא פועלת למען הממלכה, למען הציבור, היא פועלת למען נתניהו; היא פועלת עבורו – כל דבר זה עבורו; כל דבר זה מה נכון לראש הממשלה. אתם יודעים, אני חושב שבפוליטיקה נאמנות זה דבר חשוב. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> רגע, אין חוק כזה? לא עושים חוק כזה? << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני חושב שללכת דרך עם מנהיג זה דבר חשוב. אני הלכתי דרך עם אריאל שרון, עם אהוד אולמרט והיום עם ציפי לבני. אני מאוד מחשיב נאמנות בפוליטיקה. אבל לא התרפסות, לא התרפסות. לא להגיע למחוזות שהשרה רגב מגיעה אליהם, ואני לפעמים תוהה אם יש מודעות עצמית כאן בכלל. נאמנות למנהיג זה בסדר; התרפסות והתחנפות בסגנון הנמוך ביותר – זה בסוף מבזה אותנו. בסוף, השרה רגב, את שרה בממשלה. יש לי כבוד לתפקיד שאת נושאת, יש לציבור הישראלי כבוד לתפקיד שאת נושאת. ההתרפסות וההתחנפות וסגנון הניהול הזה מביישים אותנו כמדינה. החוק שלי בא לעשות דבר מאוד פשוט: הטקסים הממלכתיים הם לא אירוע משפחתי. הטקסים הממלכתיים הם ממלכתיים. כולם צריכים להיות בהם. כולם צריכים להרגיש בהם שווים. אני לא רוצה לראות שר בממשלה – והחוק שלי מונע את זה – יושב, וככה פותח, כאילו זה איזה מפת היערכות לקרב, ומסמן את הכיסאות. עד לרמה הזאת ירדת, השרה רגב. כל כיסא וכיסא באירוע המשואות, את ידעת מי יושב בו, עד כדי כך שידעת שכל המתחנפים ישבו מסביבכם, ככה, במעגל הגנה. זה לא עסק פרטי שלך. אני לא רציתי לקדם חוקים כאלה. אבל כשמגיעה שרה ויוצרת תקדימים כאלה ומתייחסת לאירוע המשואות כאילו זה עסק שלה, חבריי חברי הכנסת, צריך הגנה מפני שרים כאלה, כי אני לא יודע מה יהיה בשנה הבאה. התיאבון גדל. לכן החוק שלי אומר דבר מאוד פשוט: ממלכתיות. הוועדה, הטקסים, הרשות, הכול מנוהל בצורה שקופה. עכשיו אני אגלה לך משהו, השרה רגב. פעם ניהלו פה את אירועי 50 שנה למדינת ישראל. וראי זה פלא, גם זה היה בתקופת נתניהו, ואז לא היה שר שניהל את זה: הייתה מינהלת, הייתה מועצה, היו נציגי ציבור. אף אחד לא בא בטענה שהאירוע הזה הוא אירוע צפון-קוריאני. חגגנו בכיף 50 שנה. אתם הרסתם את אירועי 70 שנה של מדינת ישראל. כי במה התעסקו בעצם? במה? מה עניין אתכם? שראש הממשלה גונב עוד ארבע דקות ושיושב-ראש הכנסת הושפל, ובדרך מושפלת כל הכנסת וגם אתם הושפלתם, גם אתם, חברי הכנסת, השפלתם. את חברי הכנסת, את 120 חברי הכנסת של מדינת ישראל שמו ביציע הצדדי – פעם ראשונה. את כל חברי הכנסת השרה רגב הזאת זרקה ליציע הצדדי בלי בושה. זה לא אישי, חברים; זה היחס לכנסת, זה היחס לכנסת. תמיד בטקסים האלה חברי הכנסת יושבים, בצדק, ביציע המרכזי, והשרה רגב זרקה אותנו הצידה, כדי שחס וחלילה לא נקלקל את הנוף המקיף אותה; שחס וחלילה גם מישהו לא ילחש לאוזנה ויגיד לה משהו שהיא לא רוצה לשמוע. אז החוק הזה היום – אתם, תסלחו לי, בחולשתכם אתם תתגייסו כקואליציה להפיל את החוק הזה, אבל אתם יודעים שהחוק הזה אומר את הדבר הנכון. הטקסים הממלכתיים, הסמלים, הם של כולנו, ולא שר בממשלה – אנחנו לא צפון-קוריאה – יבוא וינהל ויגיד איזה שיר נשמע, ואיזה אומן יופיע ואיזה ז'קט תלבש המנחה, ושלא לדבר על דברים הרבה יותר משמעותיים: איזה נאומים ינאמו ומי ינאם, ומה התכנים ומה הסמלים. אז אתם תרצו להפיל את החוק הזה עכשיו, תפילו אותו. תקדמו אותנו שלב נוסף לצפון קוריאה. אבל זה אחד הדברים הראשונים שנשנה, השרה רגב, כי את יצרת פה תקדימים כל כך מסוכנים, שמחייבים אותנו ליצור הגנות על ההתנהגות שאת מביאה עלינו כשרה הממונה על הטקסים במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. תשיב שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. בבקשה, גברתי. << דובר >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, וואו, כמה שטויות אפשר לדבר במליאה הזאת. עכשיו אני מורידה את האוזנייה, חבר הכנסת חסון, שלא תחשוב שמישהו מדליף לי משהו. מה שאתה רגיל לעשות אנחנו לא עושים, אז אני מורידה את האוזנייה. צילמתם? אני מדברת בלי שמישהו אומר לי מה להגיד. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה מפתיע. גם ראש הממשלה לא אמר לך מה להגיד? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אוי, אוי, אוי, אוי, חסון, נאמן הוא מדבר, נאמן. כמה מפלגות עברת, חסון? על נאמנות אתה מדבר? איזה – פשוט אדם נמוך. אתה תמיד היית בעצם כמו ראש המפלגה שלך: כלום. כלום. אתה וציפי זה כלום. לא עשיתם כלום בחיים שלכם; לא קידמתם כלום בחיים שלכם; חבורה של חמוצים. חבורה של אנשים – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> זאת התגובה העניינית להצעת החוק? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – שיושבים ומדברים ומדברים ומדברים. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תמשיכו לדבר עוד הרבה מאוד זמן. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה את עשית חוץ מללקק לאנשים? מה את עשית? תתביישי לך. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> ואני אגיד לך למה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> תתביישי לך. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני אגיד לך למה. כי אתה פשוט לא מבין על מה אתה מדבר. ואני אגיד לך גם למה אתה לא מבין. אתה אומר: בואו נהיה ממלכתיים, בואו נשמור על הנושאים ממלכתיים. ואתה באותה נשימה מדבר על נאמנות בתרבות. אתה יודע על מה מדבר החוק? לא. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא מדבר על החוק שלך. אני מדבר על החוק שלי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה דיברת בהתחלה על נאמנות בתרבות. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה דיברת בהתחלה על נאמנות בתרבות, נכון? אתה רוצה שנוציא את מה – או שאתה כבר שכחת מה אמרת לפני? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ציטטתי דברים שאת אמרת, דברים שאת אמרת. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אה, הבנתי. אז מה קורה? הוא מדבר על נאמנות בתרבות, על מה שאני אמרתי, מגיבה לגברת מיכאלי על מה שהיא אמרה. היא אמרה: ניקח בכוח מה שמגיע לנו. מה מגיע לכם? מה אתם יכולים לקחת בכוח? אז מה אתה מצטט, משהו – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> הם אזרחים במדינה הזאת. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אבל מה אני מצפה ממך – האדון שיושב ומדבר ולא יודע אפילו על מה – שתלמד את הנתונים. הרי על מה אני עניתי? אני עניתי לה על זה שהיא אמרה: ניקח בכוח את מה שמגיע לנו. מה מגיע לכם? לא מגיע לכם כלום, לכן אתם לא יכולים לקחת בכוח. תגיעו לקלפי ותקבלו את מה שמגיע לכם. עכשיו אתה הולך, מדבר על חוק הנאמנות בתרבות. אתה אפילו לא יודע על מה החוק מדבר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא דיברתי על החוק הזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אבל זה החוק. אתה התייחסת, אמרת שאני אמרתי אתמול – על: לקחת בכוח את מה שמגיע לנו. אתה יודע על מה אמרתי? התייחסתי לגברת מיכאלי. התייחסתי אליה בעניין חוק הנאמנות בתרבות. עכשיו, אם היית לרגע בודק – אבל זו הבעיה, שיושבים פה אנשים שכל מה שמעניין אותם זה לעלות על הבמה ולדבר שטויות בלי לבדוק אותן. אם היית מדבר הגיונית, הייתי מדברת איתך אחד על אחד, אבל משום שאתה לא מדבר הגיונית, משום שאתה בעצמך לא יודע מה זה חוק הנאמנות בתרבות – כי אני מבטיחה לך שאם היית קורא את העילות של חוק הנאמנות בתרבות, את חמשת סעיפי חוק הנכבה שמצויים בחוק התקציב, אתה היית שם לא יד אחת אלא שתי ידיים עליהם. אתה, שמגדיר את עצמך כציוני, אתה היית אומר: אסור לממן את זה. אבל משום שאני כבר רגילה לאנשים שבאמת לא מבינים על מה הם מדברים ועושים רק רעש מכלום – חבית ריקה עם שקל וחצי שעושה רעש, זה מה שאתה – אז לכן אני מגיבה לך ככה. כי אילו היית מבין על מה אמרתי "לקחת בכוח" – היא אמרה "לקחת בכוח", לא אני אמרתי, אני הגבתי לה על זה – אז לא היית מעלה את חוק הנאמנות בתרבות. עכשיו לגבי החוק שעליו מדבר חסון. הרי הוא לא באמת מכיר את מרכז ההסברה, והוא לא יודע מה מרכז ההסברה עושה, והוא לא רואה את הטקסים הממלכתיים שמרכז ההסברה עושה. מה מעניין אותו? הוא רוצה שהכנסת תנהל את האירועים הממלכתיים. הוא רוצה שראש הממשלה לא יופיע אף פעם בטקסים ממלכתיים, בטקס המשואות. זה מה שאתה רוצה. אתה רוצה לנהל את זה. אז אני רוצה להגיד לך שהכנסת לא תנהל, משום שזה – מה לעשות – תחת אחריות ממשלתית. ועדת שרים לטקסים וסמלים היא תחת הממשלה, והיא החלטת ממשלה, ולכן הממשלה תנהל אותה. מעולם לא היו טקסים ממלכתיים כפי שהיו מהרגע שנכנסתי לתפקידי. מתי אתה ראית אומנים מזרחים על הבמה? מתי אתה ראית את האנשים, עמך ישראל, מגיעים להדליק את המשואות? במקום שאתה תהיה הראשון שתבוא ותגיד: כל הכבוד על השינוי שעשינו, כל הכבוד על הממלכתיות שעשינו – בכל טקס יש בני מיעוטים ונשים ונכים ואת כל הדברים שאנחנו עושים. תתבייש לך. לא צריך רק לבוא ולהגיד ולדבר אנטי. יש דברים שאין בעיה. יש גם ביקורת, לפעמים, שהיא צודקת, ואני גם מוכנה להקשיב לה. באו משורות האנשים שישבו כאן אנשים עם ביקורת, ושינינו ופעלנו יחד. אבל כשבאים רק כדי לדבר ורק כדי לבקר, זה מעליב. זה מעליב. אתה יודע למה זה מעליב? כי אתה אומר, ריבונו של עולם, מה ירצה אותך פעם אחת? אתה קיבלת תפקיד, סגן יושב-ראש הכנסת, תכבד את התפקיד שלך. תלמד את הדברים שאתה אומר לפני שאתה עולה על הדוכן הזה, ריבונו של עולם. כמה שטויות אפשר להגיד? כמה שקרים אפשר לדבר? אתה לא מתבייש. מה הבעיה? ראש ממשלה מוסיף או מוריד ממלכתיות? כשבאים ומפרגנים לראש ממשלה, בעיניך זה נראה התחנפות נמוכה – זה מה שאמרת; בעיניי זה נראה דבר יפה של הכרת תודה. איזה ראש ממשלה עשה את מה שעשה נתניהו? הביא כל כך הרבה תחומים לקידום ברמה החברתית, ביטחונית, כלכלית? אמרתם פה – היה לכם איזה ראש כזה כאן, יושב-ראש, בשם בוז'י; הוא אמר: בידוד מדיני, בידוד מדיני. אוטוסטרדה של מנהיגים מגיעים למדינת ישראל. כולם רק רוצים לגעת בראש הממשלה שלנו. אז לבוא ולדבר שטויות? צריך לענות לך באותו מקום, באותה מטבע שאתה מדבר. כי די, נמאס לשמוע את הבורות ואת השטויות שלכם. ועכשיו לגבי החוק, החוק שלכם, החוק שלך: ממש לא נאשר אותו משום שאתה בכלל לא מבין מה תפקיד מרכז ההסברה. אתה לא מבין את החשיבות של מרכז ההסברה כמרכז ממלכתי, לאומי, שמבצע את התפקידים הממלכתיים, כולל טקסים של כל ראשי הממשלה, מימין ושמאל. מי שעשה כבוד של מלכים בהלוויה של פרס זה לא הייתם אתם, זה היינו אנחנו ואני. יומם ולילה היינו על ההר כדי לעשות את זה הכי מכובד שיכול להיות. טקס שמעולם לא היה, עם כל כך הרבה נשיאים ומבקרים מחו"ל. תתבייש לך, תתבייש לך להגיד שמרכז ההסברה הוא פוליטי. מעולם לא היה מרכז הסברה כל כך ממלכתי, כל כך ראוי. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, את לא צריכה להגזים כדי – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> הצעת החוק הזאת היא הצעה פסולה. היא הצעה שנגועה בחמוץ, באדם שלא מסתכל ממלכתית על הדברים. גם אופוזיציה צריכה שיהיה לה את היושר האינטלקטואלי לבוא ולהגיד שכשהדברים קורים טוב, זה קורה טוב, ולא רק לבוא ולבקר. כי אתם לא סובלים את זה שאנחנו מתחזקים בציבור, ואתם לא סובלים את זה שאנחנו מחמיאים לראש הממשלה שלנו. תתבייש לך. אתה מדבר פה על דברים ואתה לא יודע אפילו על מה אתה מדבר. אז שני דברים לא ילכו בחוק הזה: אחד, לא נקים מנגנון מסורבל שמכיל רשות ומינהלת וועדה מייעצת. סרבול ביורוקרטי מיותר. הרי אנחנו מדברים נגד הביורוקרטיה, אז אתה רוצה להוסיף ביורוקרטיה; כמובן שלא נדבר על ההיבטים התקציביים שלו. ושנית, ההרכב המוצע של הוועדה הציבורית הזאת מעורר תהיות. הוועדה הזאת כוללת כל כך הרבה נציגים, 17 נציגים. איך אפשר לנהל ככה מועצה? איך אפשר לנהל ככה מרכז הסברה? כן, זה נכון ששקלנו את מכלול השיקולים וחשבנו לחזק את מרכז ההסברה. מרכז ההסברה היום עובד כחמ"ל מאוד קטן על עשרות אירועים ממלכתיים שידועים מראש, וכמובן, שלא נדע, אירועים שצריכים ברגע, מהיום להיום, להחליט שהם אירוע ממלכתי ולהתעסק איתם כאירוע ממלכתי. ולכן, חשבתי שנכון לחזק את המערך הזה, להוסיף לו תקנים, להוסיף לו אנשים, כדי שהמערך יעבוד בצורה יותר גמישה ולא עם כוח אדם כל כך מצומצם. וזאת ההזדמנות להודות לכל אנשי מרכז ההסברה, בראשותו של מושיק, על העבודה הנפלאה שהם עושים יום-יום עם כל האירועים הממלכתיים שאנחנו עושים. רק אתמול חגגנו אירוע מדהים של מינהלת ה-70. תתבייש, במקום לבוא ולהגיד – 100 מיליון שקלים, תראו כמה אירועים עשינו, 70 שנה למדינה. לקחנו שני אירועים גדולים, חיברנו אותם לאירוע אחד. עשינו אירוע הצדעה לנגב, לצפון, פארק תנ"ך, ועידת ראש הממשלה, שמתחילה היום יחד עם מרכז פרס לשלום, ועידת חדשנות, ומגיעים מיטב המוחות לארץ, אתמול כתר המזרח. עושים כל כך הרבה דברים ב-100 מיליון שקלים, ומה שיש לך להגיד כאן אלה הדברים המכוערים שאתה אמרת אותם. אתה צריך להתבייש לך על כל מה שאמרת. הציבור הישראלי צריך לדעת שיש כאן אנשים אחראיים; מרכז שעושה עבודת קודש למען הציבור הישראלי, למען הממלכתיות של מדינת ישראל, למען הממלכתיות כולה – ימין ושמאל, ערבים ויהודים, פריפריה ומרכז. ואתה, במקום לבוא ולהגיד תודה, זה מה שהיה לך להגיד. לפתוח את חוק הנאמנות, שאתה לא מכיר אותו, לפתוח עם דברי רבקה מיכאלי, שלא יודעת על מה אתה מדבר, לעבור להתרפסות בפני ראש הממשלה, לדבר על הטקסים. כאילו מה? קצת כבוד לעצמך. אתה מדבר עליי? הלוואי שהיית עושה בכל הקדנציות שלך, לא רבע – שליש ממה שאני עשיתי בשלוש שנים וחצי האחרונות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים, גברתי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מהפך בפריפריה. צדק תרבותי, צדק של ספורט, צדק של כל מה שקשור למורשת. אבל מה לעשות, כפי שאמר ראש הממשלה, חמוצים תמיד יישארו חמוצים. ואיך הוא אמר? הלך, הלך, הלך. כל מה שאתם אומרים זה הלך, הלך והלך. ולכן אני קוראת לכנסת – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> את חייבת לסיים, גברתי, הזמן תם. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני מסיימת, דנית? ולכן אני קוראת לכנסת – חבל, היו לי עוד כמה דברים לדבר על אירועי ה-70. הוא נתן לי הזדמנות. אני קוראת לכנסת להצביע נגד הצעת החוק הזאת ולהביע, כמובן, אמון במרכז ההסברה שלנו. ואני מציעה לך, יואל, לך תעשה שיעורי בית, תלמד את החומר לפני שאתה מגיע ומדבר עליו מעל הדוכן הזה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשרה ולחברת הכנסת מירי רגב. חבר הכנסת יואל חסון, אתה מעוניין? בבקשה, אדוני, לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרה רגב, זה קצת אירוני שאת תגידי לי שאני אפסיק לדבר שטויות. באמת. אני חושב שמי שמדברת שטויות באופן גורף, יומיומי, לא יכולה להטיף לאחרים שמדברים שטויות. דבר שני, אני מציע לך, גברתי השרה, להיות קצת יותר צנועה. קצת יותר צנועה. מה שציפי לבני עשתה את לא תעשי גם בעוד עשר קדנציות, תאמיני לי, כי את לא יודעת איך לעשות את זה בכלל. את לא יודעת איך לעשות את זה בכלל. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את לא קרובה להבין מה שהיא יודעת לעשות, את לא קרובה אפילו להבין. אבל עכשיו לגופו של עניין, מה שראינו כאן זה באמת איבוד שליטה שהוא הפוך לחלוטין מאותו ביטחון עצמי שאתם משדרים כלפי חוץ. הביטחון העצמי הזה, שהציבור מאחוריכם, ואתם 40, 50, 60, 70 מנדטים – זה בדיוק הפוך ממה שראינו כאן. יש פה ביטחון עצמי? מישהו כאן ראה איזה ביטחון עצמי? ראיתי כאן איבוד שליטה, ראיתי פרנויה, פרנויה מוחלטת. ראיתי מישהי שלא מסוגלת להתמודד עם הטיעונים המרכזיים והבסיסיים. ואתם יודעים מה עוד ראיתי, חבריי חברי הכנסת? ראיתי גם, שוב, זלזול בכנסת. איך היא אמרה כאן על הבמה: מה, הכנסת תחליט? הכנסת תחליט? ככה היא אמרה, שרה בממשלה. אגב, כשנשבעת אמונים לשרה, התחייבת לקיים את החלטות הכנסת. ואיך היא אמרה: הכנסת תחליט? הכנסת תחליט? הכנסת היא הריבון. היא נציגת הריבון, שהוא הציבור, וזה הבסיס לכל החיים שלנו כאן – לדמוקרטיה, לעצם זה שאת יושבת בכיסא הזה. הכנסת הצביעה בעד, אז תני קצת כבוד לכנסת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני בעד הכנסת. יש דברים שהם באחריות הממשלה, לא הכנסת. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה שאת, גברתי השרה – תראי, לאורך כל דבריי, לאורך כל דבריי אני קראתי לך השרה, אני קראתי לך גברת רגב, אבל את עונה בצורה כל כך זולה, כל כך פשוטה. אין לך שום יכולת להתעלות לשיח משמעותי וענייני – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לא הבנת על מה אתה מדבר. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לא על החוק, ובכלל גם לא שיח פוליטי. גם כשיש פערים, את הולכת ומדברת בצורה כזאת מכוערת. אבל את יודעת מה? הרי בסוף, למה את נלחמת בחוק הזה? כי בשורה התחתונה, את רוצה להישאר ספסרית של כרטיסים, שמחלקת כרטיסים למקורבים, שמחלקת כרטיסים לחברים. הרי בזה התעסקת – מבקר המדינה בודק את זה עכשיו. התעסקת בספסרות, שרה בממשלה. אני מתאר לי שעת לילה – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תתבייש לך. תתבייש לך. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – באים אלייך העוזרים שלך, ואומרים: יש כך וכך כרטיסים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים, אדוני. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תתבייש לך. תתבייש לך. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – צריך לחלק אותם. ואת אומרת: תביאו את הרשימות, ואת מספסרת בכרטיסים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מי שמספסר זה כנראה אתה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בסוף, איפה הממלכתיות? הכול כדי לספסר בכרטיסים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הכול כדי – בסוף – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לא המדינה חשובה. חשוב המיקום בפריימריז. לא חשובה ממלכתיות. אמרתי לך – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואל חסון. תודה, אדוני. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – תקראי קצת את כתבי ז'בוטינסקי ואת כתבי בגין – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואולי תחזרי אי-פעם לעקרון הממלכתיות – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שהוא הבסיס המרכזי לחיים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שלנו במדינה הזאת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כעת נצביע על הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדה – 29 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 29 חברי כנסת בעד, 43 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק הרשות לטקסים וסמלים ממלכתיים, התשע"ח–2018, לא אושרה. << הצח >> הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017 << הצח >> [מס' פ/3765/20; דברי הכנסת, חוב' כ"ח, ישיבה 345, עמ' 29307.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה, הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017. ההצעה נומקה בתאריך 13 ביוני 2018, לכן אנחנו עוברים ישר לתשובתה של הממשלה. בשם שרת המשפטים ישיב השר נפתלי בנט. בבקשה, אדוני, כן. ומייד לאחר מכן נעבור להצבעה, אלא אם כן חבר הכנסת יוסף ג'בארין ימצא לנכון לדבר. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר החינוך נפתלי בנט: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת יוסף ג'בארין ואחרים, מבקשת להרחיב את החובה לקדם ייצוג הולם לנשים הקיימת היום באשר למקומות עבודה במגזר הציבורי, ולקבוע חובה שתחול גם במגזר הפרטי, על כל מעסיק של יותר מ-25 עובדים. עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. חובת הייצוג ההולם ועקרון ההעדפה המתקנת אינם מהווים חריג לעקרון השוויון, אלא הם נגזרים ממנו באופן ישיר, ומטרתם קידום אוכלוסיות הסובלות מאפליה ואוכלוסיות בעלות נתוני פתיחה שאינם שווים לנתונים של אוכלוסיות אחרות. העדפה מתקנת באה לאזן את הפער הניכר בשוויון ההזדמנויות. על פי המצב המשפטי הקיים, חלה חובת ייצוג הולם לנשים בכלל השירות הציבורי: שירות המדינה, תאגידים ציבוריים, חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות, וזאת בכלל המשרות והדירוגים. כמו כן, מכוח חוק חברות ממשלתיות וחוק שיווי זכויות האישה חלה חובת ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ובמועצות של גופים ציבוריים, וכן בחברות עירוניות ותאגידים עירוניים. נוסף על כך, בשורה ארוכה של דברי חקיקה ספציפיים נקבעה חובת ייצוג הולם לנשים בהרכבן של מועצות ציבוריות, ועדת בדיקה ממשלתית, ועדה ציבורית וצוות שמינו הממשלה, ראש הממשלה, שר, סגן שר או מנהל כללי של משרד ממשלתי. עדיין, לצערנו, קיימים פערים בין נשים לגברים במקומות עבודה במגזר הפרטי. תכלית הצעת החוק ראויה, אך לא ברור שבנוסחה כיום היא תשיג את מטרתה, שכן ראשית היא נוגעת להיקף הייצוג בלבד, ושנית, היא אינה קובעת כללים ויעדים ברורים לצורך השגת ייצוג הולם לנשים. נוסף על כך, בבואנו להנחית הנחיות כלפי המגזר הפרטי, המניע את גלגלי המשק, יש לעשות זאת לאחר עבודת מטה מעמיקה ורחבה של משרדי הממשלה השונים. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את הדיון בעניין ההצעה, אך המציע בחר להעלותה להצבעה. על כן, בהתאם לתקנון עבודת הממשלה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר נפתלי בנט. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, לרשותך עד שלוש דקות. אתה מעוניין, נכון? << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בבקשה, אדוני. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, לא שמענו שום נימוק ענייני מדוע הממשלה, מדוע ועדת השרים, מתנגדת לעיקרון של ייצוג הולם לנשים בסקטור הפרטי. אני לא מבין, מי מפחד מייצוג של נשים? מי מפחד מייצוג של נשים? כל מה שהצעת החוק הזו מבקשת לומר, שלנשים יש זכות לייצוג הולם, כמו שיש במגזר הציבורי, כמו שיש בחברות ממשלתיות, וכמו שיש בקרב דירקטוריונים – אז להרחיב את זה גם למגזר הפרטי. ואגב, בחוק הישראלי קיימת חובה של ייצוג הולם בסקטור הפרטי לאנשים עם מוגבלויות. מה שעשיתי בהצעת החוק, לקחתי את אותה חובה – אותה חובה בסקטור הפרטי – לאנשים עם מוגבלויות, ואני מציע להרחיב אותה גם לנשים. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> זה מעליב, חבר הכנסת ג'בארין. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני פשוט לא הבנתי מה ההתנגדות. לדעתי, מה שמעליב, חבר הכנסת אוחנה, זה מה שאמר השר בנט, שהממשלה לא רוצה להתערב בסקטור הפרטי כי זה הגלגל של המשק. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אגב, מה עם – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מקווה שאין כאן טענה שייצוג הולם לנשים בסקטור הפרטי יפריע לפיתוח של המשק ולגלגל הכלכלי של המשק. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – בית הדין השרעי יש משהו – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, אני מתפלא, מדוע הממשלה מתנגדת לעיקרון כל כך מתבקש, לעיקרון אוניברסלי. מה גם שהשר כאן, מעל הדוכן, אמר במפורש שעדיין, עד היום, יש פערים משמעותיים בתעסוקת נשים וגברים בסקטור הפרטי. הוא אמר את זה. אז במקום להגיע למסקנה שהפערים הללו דווקא מחייבים את הכללת עקרון השוויון בסקטור הפרטי, אני שומע דברים הפוכים. לכן, אני קורא לכל חברי הכנסת, מי שתומך בייצוג הולם לנשים, פשוט לתמוך בהצעת החוק הזאת – הצעת חוק ראויה, מתבקשת, אוניברסלית ומשרתת תעסוקת נשים בכל מגזרי האוכלוסייה. זו הצעת חוק ראויה. בושה וחרפה, בושה וחרפה – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שממשלת ישראל, בפתח המאה ה-11, מקבלת החלטה להתנגד לחקיקה שמקדמת נשים. בושה וחרפה. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – בפתח המאה ה-11, אנחנו בפתח המאה ה-21, רק לידיעתך. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. ההתייעצות שם היא בקשר להצעת החוק הזאת? יש הצעות? הבאה? אוקיי. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 42 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אם אפשר, להוסיף את ההצבעה שלי – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 26 חברי כנסת בעד, 42 מתנגדים ואין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים במקום העבודה), התשע"ז–2017, לא אושרה. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר ביקש להצטרף לפרוטוקול כמתנגד. << הצח >> הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4799/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, המילה "גזענות" מילאה בשבוע האחרון את חדרי ומסדרונות הבית הזה. מרבית חברי הכנסת, לרבות ובעיקר אלה מהקואליציה, התרעמו, בצדק, על תופעת הגזענות בחברה הישראלית. כך למשל, יצאו חברי הקואליציה, רבים מהם, כנגד אפלייתם של עובדים ממוצא אתיופי בברקן. הגזענות בחברה הישראלית מרימה את ראשה לגבהים מדאיגים ומסוכנים. אין זה מקרה, שכן הממשלה הנוכחית, לצערנו הרב, וראש הממשלה בפרט, הם פרנסיה העיקריים של התופעה, ומובילים תהליך של זריעת זרע פורענות, במיוחד בקרב בני נוער – בני נוער שאני פוגש אותם בשיעורי אזרחות שאני מעביר בכל הארץ. המילה "בוגד" הפכה לתיאור הפופולרי של מחנה היריב. חברי כנסת וחברות כנסת, זו הפעם השלישית שאני מעלה את החוק הזה בכנסת הנוכחית. אם בפעם הראשונה הצביעו רוב אנשי הקואליציה נגד החוק והתביישו, הרי שבפעם השנייה הם הביעו את התנגדותם בלי אף טיפה של בושה. החוק הזה הופך מפעם לפעם לרלוונטי יותר ויותר. רק אתמול דווח בתוכנית של יעל דן על תשע בנות נוספות, מזרחיות, שיושבות בביתן וממררות בבכי כי לא נותנים להן ללמוד בבתי ספר סמוכים לביתן, כי בתי הספר הם אשכנזים – של היהדות החרדית. ומנגד ניצב המחוז החרדי במשרד החינוך, ובמקום למגר אחת ולתמיד את התופעה הוא משרת את האג'נדה של בתי הספר החרדיים האשכנזיים. מה האג'נדה? לא מקבלים בנות מזרחיות. בחוק הזה אני מפנה אצבע מאשימה ליהדות החרדית האשכנזית, שאחראית לחלק גדול מהתפשטותה של תופעת הגזענות בתוך מערכת החינוך. דווקא אתם ממשיכים לנהוג ברוממות העדה. דווקא אתם ממשיכים להנציח את העוול הנורא הזה – העוול המבדיל בין יהודי ליהודי בגלל מוצאו העדתי. אתם חושבים שאתם יותר טובים, חברי הכנסת האשכנזים החרדים? אבל אתם יודעים מה? הוויכוח שלי הוא לא רק איתכם. במקרה הזה, אתם הצד הפוגע. את מרבית טענותיי אני מפנה בעיקר לאלו שאמונים על הגנת התלמידות האלה, חברי הקואליציה, ובראשם ש"ס, חברי הכנסת של ש"ס. אני רוצה לפנות אליכם, חברי הכנסת של ש"ס. אני רוצה לספר לכם שתמונתו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, עיטרה את קיר הסלון של אימא שלי. המשפט המהדהד, שאימי הייתה תמיד אומרת, הוא שזאת התנועה שתשיב עטרה ליושנה. אימא שלי הצביעה לש"ס, כי היא אמרה: יש קיפוח של היהדות הספרדית המפוארת. אתם התנועה שהייתה אמורה להרים את ראשם של לומדי התורה הספרדים. והינה, שנה אחרי שנה אחרי שנה יושבות בביתן תלמידות ממוצא ספרדי, הממודרות בגלל גזענות ובגלל אפליה. הן ספרדיות, בגלל זה הן לא מתקבלות לבית הספר. אם אתם לא מאמינים לי, תתקשרו ליעל דן, כל האינפורמציה אצלה. אנשי סיעת ש"ס, יושבות התלמידות האלה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תקשיב לו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מתקבלות התלמידות האשכנזיות, של החבר'ה שיושבים לידכם, שאתם מדברים איתם כל יום. הם החברים שלכם. אתם גם נראים כמוהם. הבנות שלהם – – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי, מלכיאל, ינון. הבנות שלהם לומדות, אבל הבנות שלכם – לא. הבנות של המשפחה שלי, החרדיות, לא מתקבלות – לא בגלל שהן לא רוצות ללמוד בבתי הספר – – << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כשירצו – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אבל, ריבונו של עולם, שולחים אותה ללמוד בבית ספר, והיא צריכה לנסוע בארבעה אוטובוסים. היא אומרת: אבל יש מקום בבית הספר הזה לידי. אומרים לה: לא, זה של אשכנזים. ואתם, מלכיאלי – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אין – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – נותנים לזה יד. אז מילא שאתם מדלגים על ערכי השוויון, אבל לתת יד – אתם, אתם – לרמוס את הכבוד ואת הזכויות של תלמידות מזרחיות. אמרתי את זה בעבר, ואני אומר את זה שוב: זה לא חוק שאני צריך להעביר. אגב, זה גם לא חוק שבא להתריס, חבר הכנסת וקנין. אהבה גדולה בליבי אליך. << קריאה >> יצחק וקנין (ש"ס): << קריאה >> מאיר – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא בא להתריס. << קריאה >> יצחק וקנין (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה חוק שאתם, אנשי ש"ס, צריכים לקחת בשתי ידיים ולומר לשותפים שלכם בקואליציה: עד כאן, עד כאן. איך אתם מרשים לזה לקרות? איך? אני אומר לכם: אתם שותפים לחטא גדול מאוד, ואני שומע את זה מהאימהות שמתקשרות אליי, האימהות של אותן ילדות שפונות אליי – אני, חבר הכנסת מיש עתיד, שאנחנו מטפלים בזה ולא אתם. העובדה שאתם לא תומכים בחוק הזה, חבריי, מעידה שאולי עשיתם משהו – אולי עשיתם משהו – אבל עטרה ליושנה לא החזרתם. את הכבוד של אותן תלמידות ספרדיות אתם ממשיכים לרמוס. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – של ש"ס – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני פונה לכל חברי הקואליציה, כל אלה שמלינים על גזענות כנגד אתיופים, ואני יושב איתכם ותומך, ומלינים על גזענות כנגד רוסים וכנגד עולים, ואני תומך – אני פונה למצפון שלכם, ואני אומר: אל תכשירו את השרץ הזה. אל תכשירו את השרץ הזה. פעם אחת אל תיתנו לאותם אנשים להתגזען ולצלק את הגב של הילדות המסכנות האלה. תהיו אמיצים. תגידו: אנחנו נצביע בעד החוק הזה, שאומר שמנהל בית ספר או מנהלת בית ספר שלא מקבלים תלמידים, מייד – לא רק שיגישו כנגדם קובלנות פליליות, אלא באותו רגע יפסיקו את התקצוב של בתי הספר האלה. ואני אומר לכם, חבריי מש"ס – – << קריאה >> יצחק וקנין (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כשאנחנו נהיה בממשלה, בעזרת השם, זה יהיה החוק הראשון שמפלגת יש עתיד תשים. אם אתם לא תחזירו עטרה ליושנה, אנחנו בעזרת השם נחזיר עטרה ליושנה. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. ישיב על הצעת החוק סגן שר החינוך מאיר פרוש. בבקשה, אדוני. סגן שר החינוך בדרך לכאן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בבקשה, אדוני. כרגיל, עד עשר דקות. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת והמציע חבר הכנסת מאיר כהן, קודם כול, אני רוצה להקדים ולומר, שלא יטעה מישהו מהנוכחים כאן שיחשוב שאין על כך קונסנזוס. אני הייתי אומר שהקונסנזוס הוא בין כל חלקי הבית. על כל פנים, אם דיבר המציע לחברי כנסת מסיעות מסוימות, אני חושב שאני יכול לומר זאת על דעת כל החברים באותן סיעות שדיברו עליהן: כולם – אני אומר כולם – מגנים פסילה או חלילה אי-קבלת תלמיד או תלמידה על רקע עדתי. אני חושב – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – אתה שמת – – – << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה אין? איך אין? כל הזמן יש. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני חושב, אני חושב – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אתה שמת – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מותר לי לומר את מה שאני חושב? << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> לא מפלים את האשכנזים, אז אתם לא יודעים את זה? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מותר לי לומר את מה שאני חושב? << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> מותר לך, אבל אתה טועה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> תגיד עובדות. תגיד עובדות. במוסדות של פעם – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני חושב שמי שאין לו לב ויכול לגרום לכך שתלמיד או תלמידה לא יתקבלו לבית ספר, והפסילה היא על רקע זה, על רקע עדתי, זה דבר שהוא ראוי לכל גינוי, ואני חושב שכולנו מגנים את הדבר הזה. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> מגנים ועושים. עושים ומגנים, מה שנקרא. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני יודע – ואני גם רוצה לומר משפט נוסף לחברי הכנסת: ידוע שיש את חוק זכויות התלמיד, וחוק זכויות התלמיד חל על כולם. הוא חל על כל המוסדות. אין מצב שאפשר לשלול מתלמיד או מתלמידה להיכנס לבית ספר אם הסיבה לשלילה היא על רקע עדתי. אני מוסיף עוד משהו לחברי הכנסת ומספר: נזכיר להם – כבר אמרתי את זה בעבר – שכאשר היינו צריכים לטפל בתיקון של חוק מהתקופה של לפיד ופירון – עשו אז חקיקה מסוימת לגבי מוסדות הפטור, עשינו גם תקנות חדשות, שאושרו לאחרונה, והתקנות האלה נעשו, כמו שאמרתי, בגלל תיקון שעשינו על דבר שפגע בנו מהקדנציה הקודמת, והדבר הזה אושר גם על ידי השרים הנוגעים בדבר. גם בתקנות האלה, שאני מדבר עליהן, לגבי מוסדות הפטור, גם שם יש אמירה מפורשת וברורה; למרות שכבר יש, כפי שאמרתי, את חוק זכויות התלמיד, חזרנו שוב על אותה אמירה, והיא אמירה מפורשת, ברורה, שהדבר הזה לא יכול להיות שהוא ייעשה, חלילה. אני רוצה להוסיף עוד דבר. חברי הכנסת, משרד החינוך, כאשר הוא נתקל במקרים של אפליה עדתית, הוא עושה את מלאכתו ביד תקיפה. הוא לא צריך שום חיזוק בהצעת חוק נוספת של המציע, חבר הכנסת מאיר כהן. יתרה מכך, חבר הכנסת מאיר כהן, אני רוצה להוסיף ולומר לך. בסיורים שערך שר החינוך עם פתיחת שנת הלימודים, שהייתה רק לפני כחודשיים, הוא חזר והדגיש דבר שהוא מאוד מאוד פשוט, והוא אומר את זה כל פעם ובכל הזדמנות. מה שאני מספר כאן זה כדי לומר ולהמחיש שהדבר הזה של, חלילה, אפליה על רקע עדתי, לא הוסר מעל סדר-היום. בכל מקום ובכל הזדמנות ובכל סיור שהדבר הזה מגיע לאיזושהי אמירה מסוימת, השר, וכל הדרג הבכיר, מדגיש שוב ושוב בפני כל פורום ומזהיר מפני אי-קבלת תלמיד או תלמידה על רקע אפליה עדתית. אני רוצה להזכיר לחבר הכנסת מאיר כהן – אני חושב שלפני שנה או לפני שנתיים הוא הגיש את הצעת החוק הזו יחד עם חברת הכנסת מיכאלי. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אבל גם אז אמרתי – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – שתמיד – הינה אני מזכיר. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> הפעם הוא לא רצה לצרף? תגידי, אני זה שכיבדתי אותך ואני אומר שבעבר הוא צירף אותך. הפעם הוא לא רצה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא עניין של צירף, יש לי הצעה כזאת, פשוט לא העליתי – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אבל אם היא תיפול, אז לא תוכלי להגיש חצי שנה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אז לא תצרפי אותו אז. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אז אל תפיל אותה. אל תפיל אותה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אל תדאגי לי. אני דואג לך. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מאוד מוחמאת. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא אתה ולא אני פה הסיפור, אלא הילדות האלה שלא מתקבלות לבית ספר. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אז בשעתו – אני חושב שאני אומר דברים ברורים, ואין לי מה לעשות יותר מאשר אני אומר פה דברים ברורים: בשעתו, כאשר חבר הכנסת כהן הגיש את הצעת החוק הזו יחד עם חברת הכנסת מיכאלי, זה גם היה לפני פתיחת שנת הלימודים, והיו טענות שישנן תלמידות, ואני חושב שזה תלמידות ולא תלמידים – על כל פנים, שהם לא התקבלו על רקע של פסילה עדתית. והדבר הזה הגיע גם, לאחר דיונים במשרד החינוך, בוועדות ערר, זה הגיע גם לבית משפט. ואני אומר כאן את מה שבית משפט אמר אז. בית המשפט אמר שבאי הכוח של משרד החינוך באו ואמרו שהפסילות שהם שומעים, דהיינו בדיון שהיה, הן לא על רקע עדתי, ממש לא על הרקע הזה. ולמרות שהדברים האלה נקבעו על ידי בית משפט, חבר הכנסת כהן חוזר שוב ושוב ולוקח את כל המערכת של החינוך החרדי וטוען ומעלה את זה שוב היום, שהדברים האלה נעשים על רקע של אפליה עדתית. אני שוב חוזר ואומר: המשרד, כאשר הוא נתקל ומשוכנע ויודע שהדבר הזה של אי-קבלת תלמיד או תלמידה הוא על רקע עדתי, הוא פועל ועושה את מלאכתו ביד תקיפה. האמת היא שאני הייתי מציע לחבר הכנסת מאיר כהן: כאשר אתם מבקשים לעשות תיקון ולתקן עוול במוסדות מסוימים – הייתם צריכים לדבר גם על דברים אחרים שאנחנו מוצאים, במגמות נוספות של החינוך כאן במדינה. אבל משום מה, הדבר הזה הוא דבר שאולי אפשר באמצעותו לפצל בתוך היהדות החרדית, לפצל בתוך מפלגות מסוימות ולהעלות את זה כאן, כדי שיהיה דבר שבו שחבר הכנסת מאיר כהן עמד מעל דוכן הכנסת, התריע על אי-קבלת תלמיד או תלמידה, תלמידים או תלמידות, בגלל רקע עדתי – כאשר המשרד חוזר ואומר שאם יש כאלה מקרים זה לא בגלל הסיבה הזו. אני יודע גם לומר כך. מתוקף זה שחבר הכנסת מאיר כהן גם היה בעבר מעורב בכמה דברים שקשורים – ואיך הוא אומר תמיד, הוא היה מורה, הוא היה מחנך – אני הייתי מצפה ממנו להעלות באותה מידה גם את בעיית האלימות שיש בבתי הספר. אומנם זה לא בהצעת החוק שלו, אבל כשמדברים על מה שצריך לתקן בחינוך, במוסדות החינוך, אני חושב שהנושא הזה הוא נושא שהוא מאוד מאוד פוגע באפשרות שלנו לתת את החינוך הטוב של ילדי ישראל. אני מזכיר ומצטט דברים שאני אומר לא אחת, שעל פי בדיקה של ארגון המורים, למשל בשנת 2016 דיווחו יותר מ-32,000 מורים על אלימות מילולית שהופנתה כלפיהם; קרוב ל-5,000 מורים דיווחו על פגיעה ברכושם וכ-3,000 מורים נתקלו באלימות פיזית שהופנתה כנגדם. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> מה בין שמיטה להר סיני? << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> מותר לי לומר את מה שאני חושב, ואם דיברתי על כך שהמשרד פועל, וביד תקיפה, נגד כל מקרה של אי-הכללת תלמיד במוסד בגלל רקע עדתי, מותר לי גם להוסיף דברים שאני חושב שצריכים לתקן במערכת החינוך. ואני מספר על 32,000 מורים שמדווחים על אלימות, כאשר כ-5,000 מורים מדווחים על פגיעה ברכוש ועוד 3,000 נתקלו באלימות פיזית שהופנתה כנגדם, על פי הסקרים שנערכים מדי פעם על מה שקורה בתחום האלימות בבתי הספר. אז נשאלתי לפני כחצי דקה מה עניין שמיטה להר סיני. אני חושב שלשמוע את הנתונים האלה, שהם נתונים הם מצמררים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – מצמררים ומסמרי שיער, על מה שקורה בבתי הספר – אני חושב שהדבר הזה היה צריך לעורר דאגה, בוודאי אצל המציע שעושה את זה מדי חצי שנה או שנה, שהוא מעלה את אותו נושא – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – ואני לא זוכר שהוא מעלה נושאים מהדברים של אלימות בבתי הספר. הוא לא מעלה אותם. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – מסמרת שיער. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> הוא לא מעלה את הנושאים האלה. כך שאם – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. אני מבקשת לסיים. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אם הוא בא ומציע את זה, יכול להיות שבזה הוא מוצא משהו שיכול לפגוע או לפלג. הצעת החוק הזו נדונה בוועדת השרים לפני כמה ימים. ועדת השרים ביקשה לדחות את הדיון בארבעה חודשים כדי לקיים דיונים בעניין ולהגיע להסכמות – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> – – אבל חבר הכנסת כהן בחר להעלות את הצעת החוק לדיון והצבעה למרות החלטת ועדת השרים, לכן אני מבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לסגן שר החינוך מאיר פרוש. האם חבר הכנסת מאיר כהן מעוניין לחזור לכאן? בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני סגן השר, לא הבנתי את דבריך. אני רק רוצה להגיד שהיות שאתם יודעים שהתופעות האלה קיימות – אפילו לא מנהל אחד או מנהלת אחת נקראו לסדר או לבירור של הדברים, כשאתם יודעים, באגף החרדי, שהתופעות האלה קורות. עכשיו, חבריי חברי הכנסת, אפשר לעלות כאן ולהתגרד באי-נוחות, ואני מבין שחלק מכם מתגרדים באי-נוחות, אני מבין את זה. אני יודע שאנשי ש"ס, וכל חבר כנסת מהקואליציה, ולא משנה אם הוא מזרחי או לא מזרחי, היה רוצה להצביע בעד החוק הזה. אני יודע, אבל זה בדיוק הרגע – אני שומע את זה כל הזמן, אבל זה באמת בדיוק הרגע שבו אנחנו לא יכולים להיות כנסת שמטפלת בגזענות אבל בחצר האחורית אנחנו מאפשרים את זה. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז כל אחד מכם שיצביע נגד, שידע – בפעם הבאה בוועדת הקליטה שלא ידבר על גזענות נגד אתיופים, שלא ידבר על גזענות כנגד עולים כאלה או אחרים. אין דבר כזה, זה לא יקרה. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> מה עשה שי פירון? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> – – – << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> מה עשה שי פירון? << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה עשה שי פירון. הקים – – – << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שי פירון הקים – – – << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שי פירון הקים את האגף החרדי כדי שיפקח על זה. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה, תקשיב, שאלת אותי – אני עונה לך. אני יודע לצעוק יותר ממך ויותר מכל אחד בכנסת הזאת. שי פירון הקים את האגף החרדי ושם אנשים שיפקחו על התופעה הזאת. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> תצעק. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, אתה מש"ס, אתה מש"ס – – – << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתבייש, לך הצידה. צא החוצה, תתבייש. במקום לעמוד כאן ולצעוק, פשוט, כמו שחבריך לפחות לא מדברים – – – << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> תתבייש. לא היה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> חבל, הייתי אומר לך במרוקאית איזה משפט על מה אומרים על אנשים כמוך. אתה טובל ושרץ בידו. תשתוק, אל תדבר בכלל. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> אתה טובל ושרץ בידך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תדבר, תתבייש. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> אתה טובל ושרץ בידך. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יוסי יונה, אולי אתה תספר להם מה זה ללמוד בבית ספר חרדי שלוש שנים. לכן אתם – אתם, חברי הקואליציה, שנותנים יד לגזענות הזאת, תתביישו לכם. ואני מקווה שכל מי שיש לו מצפון יבין סוף-סוף. אני לא ארפה מכם, כל עוד אני נמצא כאן זה יעלה כל חצי שנה ואני אראה את הפשלות שלכם. לא יעזור לך. לא יעזור לך, משולם. תתבייש לך. במקום לעמוד כאן ולהגיד: אתה צודק. תסתכל על הבנות האלה בעיניים, הבנות שלך. תסתכל עליהן. בושה וחרפה. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> שי פירון – – – תתנצל על מה ששי פירון עשה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מצטרף לגזענים. אתה – זה צריך. מזל שאתה לא פרצופה של ש"ס. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. תודה, אדוני. תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תתבייש לך, גזען. << קריאה >> משולם נהרי (ש"ס): << קריאה >> צביעות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק שלילת תקצוב – איך? אין לי בקשה להצבעה שמית. יש בקשה להצבעה שמית, גברתי המזכירה? אין, לא ראינו שום דבר כזה. רבותיי, אנחנו כרגע נצביע על הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 38 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 33 חברי כנסת בעד, 38 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2017, לא אושרה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) << הצח >> [הצעת חוק פ/5334/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי כנסת. חבר הכנסת יאיר לפיד – חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני שנדון בעניין הגבלת הכהונה, היום בבוקר פורסמה ההתקפה המכוערת שהטילה ספק בכבודו ובהגינותו של נשיא מדינת ישראל. לראש הממשלה יש תפקיד; חלק מתפקידו של ראש הממשלה זה להגן על מוסד הנשיאות ולהגן על הנשיא. וכשאומרים שכל ההדלפות המכוערות האלה הגיעו מלשכתו של ראש הממשלה, תפקידו של ראש הממשלה לקום, לבוא הנה, למצוא מיקרופון, להגן על הנשיא, להסביר שהוא לא עומד מאחורי זה, להסביר שלעולם לא יהיה מצב שממשלת ישראל תפקפק בהגינותו ובכבודו של הנשיא ריבלין, שכל יושבי הבית הזה מכירים אותו היטב ויודעים היטב שכל תיאוריות הקונספירציה המכוערות וההזויות האלה לא יכולות להיות נכונות. זה בושה, ואם הבושה הזאת הגיעה מלשכת ראש הממשלה – ראש הממשלה עצמו, בקולו, צריך לבוא ולהגן כאן על נשיא מדינת ישראל, אחרת – זה הוא, ואנחנו יודעים שזה הוא. עכשיו אנחנו נדבר על הגבלת הכהונה לראש ממשלה. אני רוצה הפעם לדבר על נושא הגבלת הכהונה, בלי החקירות, ובלי השחיתויות, ובלי ההתקפה הרגילה, אלא לדבר על הסיבה לזה שיש הגבלת כהונה במדינות כמו ארצות הברית – דמוקרטיות מפוארות – ועל זה שבנימין נתניהו הצעיר עצמו תמך כל חייו, עד שהוא הגיע לנקודה שזה משפיע עליו אישית, בהגבלת כהונה לראשות ממשלה. הסיבה שצריך להגביל כהונה היא שאחרי 20 שנה on and off בתפקיד – מ-1996 – מה שלא עשית, כבר לא תעשה. מה שלא עשית בעזה כבר לא תעשה, ואנחנו רואים את התוצאות יום-יום. מה שלא עשית בשביל ילדים בפריפריה, אתה כבר לא תעשה, ואנחנו רואים את התוצאות כל יום; מה שלא עשית בשבילם בחינוך, מה שלא עשית בשבילם בצמצום פערים חברתיים, כבר לא תעשה; מה שלא עשית במלחמה בביורוקרטיה וברגולציה, כבר לא תעשה. ראש הממשלה עומד כאן פעמיים בשנה ומסביר לנו שהוא עומד להילחם בביורוקרטיה וברגולציה. הוא אפילו לא שם לב שהוא חוזר כל פעם על אותם משפטים, ושום דבר לא קורה, כי מה שלא עשית אתה כבר לא תעשה. זוהי האמת. מדברים שנים – הוא, שמעתי נאומים שלו בממשלה, בכנסת, על יציאת חרדים לעבודה, ושום דבר לא קורה, כי מה שלא עשית כבר לא תעשה. 20 שנה לא עשית כלום, זה כבר לא יקרה. דברים לא משתנים, אנשים לא משתנים. אני אגיד לכם משהו על אורנה פרץ, שכולם דנו בה פה בשבוע שעבר, שנראה כבר לפני נצח. אורנה פרץ לא משעממת; אורנה פרץ לא רוצה למות. כי במדינת ישראל, בפריפריה מתים שלוש שנים לפני המרכז. שעה נסיעה מפה – גברתי היושבת-ראש, את מערד, את מכירה את זה היטב: שעה נסיעה מפה, אנשים מתים שלוש שנים לפני יושבי הבית הזה, על שירותי בריאות לקויים, על תשתיות בריאות לקויות. ושנים על שנים מבטיח להם ראש הממשלה שזה יתוקן, וזה לא יתוקן, מפני שמה שלא עשית כבר לא תעשה. אני לא אומר שנתניהו לא עשה דברים טובים; עשה גם דברים טובים. רק שקורה הבלתי-נמנע: אחרי שעוברות 20 שנה אתה כבר לא אוהב שינויים, ואתה פוחד מהם, ואתה מעדיף את העבר ואת ההווה על פני העתיד. ומכל הבעיות המרכזיות של העתיד אנחנו היום מתעלמים. << קריאה >> שרן השכל (הליכוד): << קריאה >> יאיר, בתקופה שלך סגרת בקריית שמונה – – – ראש הממשלה – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> 50% מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל השנה – השנה, לא בעוד 20 שנה, לא בעוד 15 שנה – 50% מתלמידי כיתות א' במדינת ישראל השנה הם או בחינוך החרדי או בחינוך הערבי. כמובן שאין לנו דבר וחצי דבר נגד חרדים וערבים, להפך, אחינו אתם. אבל זה אומר ש-50% מתלמידי בית הספר במדינה הזאת ב-12 השנים הקרובות לא ישמעו את ההמנון בבית הספר, לא יראו את הדגל, וחלק גדול מהם לא יקבל את ארגז הכלים הדרוש בשביל לפרנס את עצמו ואת ילדיו. אם הם לא יוכלו לפרנס את עצמם, מי יפרנס אותם? ולמה ראש הממשלה לא מטפל בזה? כי מה שלא עשית כבר לא תעשה. היו לך 20 שנה של הזדמנויות לטפל בזה. לא עשית כלום, כבר לא תעשה. מה נעשה בעידן שבו המכונות מחליפות את בני האדם? זה העידן שבו אנו חיים היום. זה יגרום לאבטלה, צריך להתארגן מול זה. אבל בשביל זה צריך לחשוב את ההווה ואת העתיד, לא רק את העבר. מה נעשה כשיהיו פה 10 מיליון פלסטינים? מה נעשה כשהדמוקרטים יעלו לשלטון בארצות הברית? מה נעשה כשהפקקים יגיעו למצב של שעתיים וחצי בבוקר במקום שעה וחצי? מה נעשה כשמערכת הבריאות תקרוס? כל אלה הבעיות האמיתיות הרלוונטיות לחיי המדינה. בנימין נתניהו, הייתה לו הזדמנות, הוא לא טיפל בהן, ומה שלא עשית, כבר לא תעשה. וזה בסדר שאין לו תשובות לזה, הוא לא אמור היה להיות ראש הממשלה של העתיד, הוא ראש הממשלה של העבר. וראש הממשלה של העבר לא אמור אפילו להכיר את זה, זה לא אישי. ביום ראשון – הבית הזה אפילו לא בירך אותו, אולי זאת ההזדמנות – ביום ראשון האחרון ראש הממשלה היה בן 69, נכנס לשנתו ה-70. אדם שאין לו סמארטפון בכיס, שאין לו מחשב על השולחן, שמעודו לא הוריד אפליקציה. אני לא אומר את זה לגנותו. באמת, אני לא רוצה שזה יישמע כמו ירידה. בסוף זה חיים בכלוב זכוכית. 20 שנה – מ-1996 הוא חי בכלוב של זכוכית. אז אי-אפשר להיות מופתעים מזה שאחרי 20 שנה כאלה אין לו חיבור לעתידה של מדינת ישראל ולבעיות הקיומיות הרלוונטיות שלה, אלא הוא מחובר יותר לעברו ולהישגים שהיו לו עד עכשיו, שאותם הוא נוהג לפרט בין שהיה לו חלק בהם או לא היה לו חלק בהם. אנחנו לא רוצים הגבלת כהונה לראש ממשלה בשביל להכניס למישהו או בשביל לגרום למישהו נזק או בתור קיצור הליכים דמוקרטיים, אלא מפני שזה לא טוב למדינה הזאת, זה לא טוב לעתידה וזה לא טוב לילדים שלנו. ואם הליכוד כל כך בטוח ביכולתו לנצח בחירות, אז שינצח את הבחירות, אבל לא יכול להיות ש-20 שנה אדם ישב, ייאבד לאט-לאט את המגע עם המציאות, מתוקף הטבע, ויגיד: נכון שפעם חשבתי שצריך לעשות משהו בעניין אבל חזרתי בי, כי היום זה נוגע לי ורק לי. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) << הצח >> [הצעת חוק פ/5243/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> להצעה זו יש הצעה שהוצמדה, והיא הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי, לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. אני שמחה, שחבר הכנסת יאיר לפיד הגיש גם הוא את הצעת החוק שלי, שהוא היה חתום עליה. נחמד שיש חיזוק לדברים שאת מאמינה בהם ומנסה לקדם אותם. אנחנו קמנו הבוקר לכותרת בעיתון ישראל היום, שהוא עיתון שתומך באופן עקבי, קבוע, בראש הממשלה בכל דרך שהיא, וקראנו על מזימה בסגנון בגתן ותרש. יש כל מיני אנשים מהליכוד ששמעו אנשים אחרים מהליכוד קושרים קשר לגרום לנשיא המדינה, שגם הוא מהליכוד, לא להטיל על בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה, גם אם הוא ינצח בבחירות. וואו, איזה תסריט פרנואידי. תסריט שאין לו שום היתכנות פוליטית, זה מובן מאליו, כן. לא היה דבר כזה, לא יעלה על הדעת דבר כזה, שהנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על איזשהו חבר כנסת אחר שאיננו ראש מפלגה ולא קיבל בכלל את המלצת רוב הסיעות. איזה תסריט פרנואידי. ולשכת ראש הממשלה מגיבה שזה לא בא מהנשיא, זה בא ממישהו אחר, לשעבר מהליכוד. אבל מה שברור הוא שיש כאן קנוניה וכולם באים לרדוף את ראש הממשלה, הלוא הוא המלך. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, אנחנו חייבות להתגייס ולסייע. מי שנמצא כל כך, כל כך, כל כך הרבה זמן בראש, לא פלא שהוא מפחד שבאים להפיל אותו מהכיסא. אנחנו רואות ורואים את הפחד הזה משתקף בכל הפעמים שבהן הוא מסית; אנחנו רואות ורואים את הפחד הזה משתקף בכל פעם כשהוא לוקח כל ביקורת הכי קטנה או כל פעולה שלא מתיישרת 100% עם מה שהוא אומר או עושה ומייחס למי שעשה או אמר את זה בגידה, חתרנות – ומייד מייד רואה בזה הצדקה להסית נגדם. ולא משנה אם מדובר במשטרה, בתקשורת, בנשיא, ואפילו כמובן באנשי המפלגה שלו. חד-משמעית, חברות וחברים, אמרתי את זה כאן פעמים רבות כשהעליתי את ההצעה הזאת להצבעה כבר שלוש פעמים: יותר מדי זמן עם יותר מדי כוח זה דבר שעושה נזקים, גם לאדם אבל בוודאי ובוודאי למערכת שהוא עומד בראשה. הנטייה האנושית במצב כזה היא להתאים את הפעולות שלך לאינטרסים שלך ולא לאינטרסים של המערכת שאתה עומד בראשה. זה פשוט לא בריא, לא למערכת ולא לאדם שבראשה. ולכן אנחנו חייבות וחייבים להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות, שמונה שנים, לשאוף ליציבות שלטונית, שתי קדנציות מלאות, לא ללכת לבחירות כל פעם שכן נוח או לא נוח. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני קוראת לכן ולכם, חברותיי וחבריי, לעשות את הדבר המתבקש. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. ישיב במשולב השר יריב לוין, בבקשה, אדוני. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה נראה כל כך נהנה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. שרים, חברות וחברי הכנסת, אוי, אלוהי הצביעות יושב לו שם למעלה, מסתכל עליכם ואומר: לא הייתי מצליח לברוא יותר מזה גם אם הייתי מנסה ומתאמץ. פשוט לא יאומן. תגידו, מה זאת האובססיה הזאת שיש לכם לראש הממשלה בנימין נתניהו? תראו איזו אובססיה. רק היום עולה לכאן, קודם, חברת הכנסת רויטל סויד; יש לה רעיון מבריק מה נעשה, איך ניצור מצב שסוף-סוף נוציא את בנימין נתניהו מהמשחק. הרי בבחירות לא ננצח, הרי הציבור רוצה אותו. אז אנחנו, אבירי הדמוקרטיה, המחנה הדמוקרטי, אלה שמדברים כל היום גבוהה-גבוהה בשם הדמוקרטיה, אנחנו נעשה תרגילים ונמציא כל מיני פטנטים – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> למה זה שונה ממה שאתם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כדי להגיד לעם ולהגיד לציבור: אתם רוצים לבחור ראש ממשלה? לא ניתן לכם, לא ניתן לכם. אנחנו נעשה תרגילים כדי להוציא אותו מהמשחק. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> מה ההבדל בין – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז באה רויטל סויד עם רעיון מבריק, מדהים, גאוני – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> לא, לא, מגניב. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – מי שנמצא בחקירה, לא יוכל לקבל את המינוי לראש הממשלה. קודם כול, איזה צירוף מקרים מהמם. ממש מוזר מאיפה עלה לה הרעיון הזה, ודווקא עכשיו. אבל איזו חוצפה זאת, הלוא במשטר דמוקרטי תקין הדבר הבסיסי ביותר הוא שאדם זכאי כל עוד לא הוכח אחרת. ופתיחת חקירה אומרת רק דבר אחד: יש טענות ויש חשדות; אין עדיין הוכחות, אין עדיין ראיות, אין עדיין כתב אישום, אין בוודאי הרשעה. אף אחד מכל הדברים האלה עוד לא קרה, אז איפה אתם, חברי הכנסת של מרצ, אבירי זכויות האדם והאזרח? רק כשזה נוגע לפלסטינים שמבקשים את נפשנו; מי שחושב אחרת מכם, שם פתאום אין זכויות אדם ואין זכויות אזרח והכול כשר. עכשיו, אני הסתכלתי על הצעת החוק הזאת וקראתי. באמת, חבר הכנסת לפיד, תרשה לי לצטט, כי זה באמת מדהים, אתה כותב ככה: "בממשל דמוקרטי קיימת חשיבות רבה לתחלופה של העומד בראש המערכת" – שימו לב, לא סתם ראש ממשלה באופן ספציפי, אלא באופן כללי, בכל משטר דמוקרטי טוב שבראש כל המערכות תהיה תחלופה, כן, והוא גם אומר למה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מדברת מהכנסת העשרים-ושתיים – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רגע, חברת הכנסת מיכאלי, אל תפריעי לי. אל תפריעי לי, תאמיני לי, אל תפריעי לי – "– – – העומד בראש המערכת, כדי למנוע ניוון וניתוק". << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ואומר חבר הכנסת לפיד: "דמוקרטיה אינה מלוכה והכרחי שלא ייווצר שלטון שבראשו עומד אותו אדם במשך שנים רבות". ואללה, חבר הכנסת לפיד. אז יש לי שאלה, כמו שאמרה כאן חברת הכנסת מיכאלי, ובצדק: תגיד, כשכתבו את תקנון יש עתיד, עשו את זה בלי שקראת? בלי שידעת? מי עשה? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה עסקה? אתה רוצה עסקה? בוא נעשה עסקה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רגע חכה, תכף אני אציע עסקה. רגע, רגע. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> בוא: קום תתפטר מחר, אני ארוץ בפריימריז, אין בעיה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בוא, חבר הכנסת לפיד. תכף אני אציע לך עסקה אחרת. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> שיודיע שהוא – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תכף אני אציע לך עסקה, תאמין לי. אבל אתה יודע, כשמגישים הצעה כזאת – בבחינת נאה דורש, קודם כול – לא בתנאי ולא בעסקאות ולא בשום תרגיל – קודם כול, צריך להיות נאה מקיים. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> בוא נתחלף. בוא. פחדנים. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> עכשיו תגיד לי, חבר הכנסת לפיד, לך מותר לעמוד בראש המערכת בכנסת התשע-עשרה, בכנסת העשרים, בכנסת העשרים-ואחת, בכנסת העשרים-ושתיים – אגב, רבותיי, בלי בחירות. שלא תתבלבלו, לא כי מישהו תמך בך והצביע עבורך. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אני מציע לך עסקה. אז אתה נגד. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זה בסדר. אבל ראש ממשלה שמקבל את אמון הציבור, אותו נגביל לשתי קדנציות. ואללה, באמת, אלוהי הצביעות מסתכל מלמעלה ונפעם, באמת נפעם. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> בוא, עסקה. בוא, עסקה. פחדנים. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא נכון לגביי. לא תוכל להפנות את זה אלינו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל, אני חייב להגיד לך, חבר הכנסת לפיד, אני מתפלא באותה מידה גם על חברת הכנסת מיכאלי. אתה יודע למה? בגלל שבמפלגת העבודה שתי קדנציות זה המון. שתי קדנציות שלמות שיושב-ראש מפלגה יהיה – תגידו, השתגעתם? זה יכול להיות אצלכם? חצי קדנציה; בואו נקבע חובת רוטציה באותה קדנציה. מה פתאום שתי קדנציות מלאות? תאמינו לי. אבל אני רוצה לגעת בעוד נקודה מעניינת: ממשיך וכותב חבר הכנסת לפיד בהצעה שלו, זה בכלל מעניין ממש, תשמעו: "הדוגמה המובהקת ביותר למודל הזה היא ארצות הברית, שם נקבע בחוקה שהנשיא לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות". ואללה, חבר הכנסת לפיד, נכון. אז יש לי עסקה, כמו שאתה הצעת. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אני מסכים. משטר נשיאותי, ובהגבלת קדנציות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה מסכים – לא, אז אתה לא יודע מה העסקה. תן לי לסיים. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רגע, רבותיי, אתה תגיש את הצעת החוק מחדש, אבל יהיו בה שני מרכיבים: אחד יהיה המרכיב הזה, והשני יהיה שאנחנו נבחר גם שופטים בשיטה האמריקנית. מה אתה אומר? << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מה אתה אומר? מה אתה אומר? מי מפחד? מי מפחד, חבר הכנסת לפיד? מי מפחד? מי מפחד? לא שמעתי. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> וחוקה, וחוקה. התשובה היא כן, אבל זה כולל חוקה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה מסכים? אתה מסכים? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> כן, בטח – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה מסכים? תגיש הצעה – גם זה וגם זה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> התשובה היא כן, אבל עם חוקה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתם יודעים – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יריב, אם אתה מקבל את זה אני צנצנת. אני צנצנת. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בוא תגיש. תגיש. חבר הכנסת שטרן, תגיש. אמרנו, גם שתי קדנציות לראש ממשלה וגם שיטת בחירת שופטים כמו בארצות הברית. מה אתם אומרים? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אתה בטוח שקיבלת אישור מראש הממשלה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מה אתם אומרים? נראה אתכם, נו, למה לא? למה לא, לא הבנתי. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אה, אתם יודעים מה, יש לי עוד רעיון. בואו נוסיף עוד ממד – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – למה שלא נעשה גם שיטת מינוי פקידות בכירה כמו בארצות הברית: נכנסת ממשלה, נכנס שר, פקידות יוצאת והוא מביא את האנשים שלו. מה אתם אומרים, אה? כמו בארצות הברית. למה לא? << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> לא ראית מה היה בארצות הברית? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> או, חברת הכנסת סויד. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> קיבלת בזמן אמת מה קורה כשמכניסים פוליטיזציה למערכת המשפט. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חברת הכנסת סויד, הפסדת, היללתי ושיבחתי את היצירתיות שלך, את הדרך האנטי-דמוקרטית שהצעת קודם ומנסים כאן עכשיו. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אנטי-דמוקרטית? מה שלא דמוקרטי זה הטענות שמעלים אחר כך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רבותיי, עכשיו בואו נהיה באמת – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בואו נהיה באמת רציניים. ההצעות האלה הן לא ראויות, הן לא מכובדות, הן לא דמוקרטיות. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יודע, השר יריב לוין, זה לא ראוי שאתה מאפשר כל יום להעלות יוזמות לחסינות כשאתה יודע שזה לא בסדר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הן חקיקה פרסונלית במלוא מובן המילה, באופן הכי בוטה שיכול להיות. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם מונעים מנשיא המדינה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> והן נועדו רק לתכלית אחת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הן נועדו רק לתכלית אחת – כדי ליטול מהציבור בישראל – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא להירגע, חברי הכנסת, השר משיב. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם רוצים ליטול מהציבור את הזכות להחליט. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כדי ליטול מהציבור בישראל את הזכות הדמוקרטית שלו לבחור ראש ממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ואתם יודעים למה? אני אגיד לכם גם למה אתם עושים את זה. אני אגיד לכם גם למה אתם עושים את זה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> הינה, יופי, בואו תסיתו עוד קצת כנגד הנשיא. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בגלל שאתם ראיתם, וחברי חבר הכנסת מאיר כהן יודע בדיוק על מה אני מדבר: אתם ראיתם מה היה אתמול בסיור של ראש הממשלה בדרום. אני הייתי אתמול בנתיבות, ראיתי איזו עוצמה של תמיכה, גם במנהיגות המקומית המעולה שיש לליכוד, לאורך ולרוחב ערי הדרום. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אם זה יחיאל זוהר בנתיבות ואם זה בני ביטון בדימונה ואם זה דוידי בשדרות ואם זה דנינו באופקים, והרשימה ארוכה, ארוכה, ארוכה. מנהיגות מעולה, שזוכה לתמיכה ציבורית עצומה ולצידה תמיכה אדירה – לא רק בליכוד אלא קודם כול ולפני הכול, באופן אישי, במנהיגות של ראש הממשלה, בדרך שהוא מוביל בה את מדינת ישראל. אתם רואים את זה, אתם רואים את הציבור ואתם מנסים לעשות הכול, הכול, בכל דרך, בכל פטנט, בכל שיטה, בזויה ונקלית ככל שתהיה – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסכם, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כדי לנסות להתחמק מההכרעה הדמוקרטית האמיתית. רבותיי, לא ילך. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה. תודה לשר יריב לוין. רבותיי, האם חבר הכנסת – כמובן, יאיר לפיד, יש לך עד שלוש דקות. לחזור לכאן, בבקשה, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> השר לוין, זה היה מופע מופלא, כי באמת, לדבר על חוקים פרסונליים – אתה קורא לזה חוק פרסונלי? יש חוק פרסונלי שלא העברתם? מה זה חוק ההמלצות, לא חוק פרסונלי? מה זה חוק החסינות, לא חוק פרסונלי? מה זה החוק הצרפתי, לא חוק פרסונלי? מה זה מה שעלה עם הנשיא היום הבוקר, לא חוק פרסונלי? כל מה שאתם עשיתם בשנתיים האחרונות זה חוקים פרסונליים בשביל להציל את ראש הממשלה מהחקירות שלו. אתה עולה הנה וברצינות רוצה לדבר נגד חוקים פרסונליים? אתם לא עשיתם חוקים לא פרסונליים. אין חוק אחד שעשיתם בשביל אזרחי מדינת ישראל. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> חוק הלאום. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל מה שאתם עושים זה חוקים פרסונליים בשביל ראש הממשלה. חוץ מזה, יש גבול כמה תעמוד פה ותדבר נגד זה, כשאנחנו, לכולנו יש את כל הטקסטים של נאומי ראש הממשלה בעד הגבלת כהונה לראשי ממשלות. הוא תומך, מנחם בגין תמך, ועכשיו אתה מדבר איתנו על חוקים פרסונליים? רצית להציע עסקאות? אני אציע לך עסקה. תורידו את כל החוקים הפרסונליים שעשיתם בשביל להציל את ראש הממשלה מהחקירות ומהשחיתות, ואנחנו נוריד את זה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעות. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני, אני. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נכון, נכון. בבקשה, גברתי, גם לרשותך עד שלוש דקות. צודקת. בבקשה. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> כן, השר לוין, אתה צודק, חוק הלאום הוא אכן חוק פרסונלי. הוא החוק שנועד להזכיר לכו-לם את הנרטיב של נתניהו מאז הקמפיין שלו נגד רבין ונגד אוסלו: נתניהו טוב ליהודים והשמאל מביא את הערבים באוטובוסים, כי אז שלטון הימין בסכנה, ושלא לדבר על הסמ"סים שנשלחו מגורם עלום באותו יום, שאמרו: הרצוג סגר עם אחמד טיבי שהוא מקבל את תיק הביטחון, צאו להצביע מח"ל עכשיו. אז כן, אתה צודק, גם חוק הלאום הוא חוק בקמפיין הפרסונלי הבלתי-נגמר של נתניהו מ-1993 ועד היום, כולל. ואני אגיד לך עוד משהו, השר לוין: זה לא רק חוקים פרסונליים. זה גם בחירות פרסונליות; הרי חלק ממה ששמענו היום בקונספירציה הגדולה זה שנתניהו, אבוי, ביטל את כוונתו לעשות בחירות בגלל שאולי הנשיא ריבלין לא יטיל עליו את הרכבת הממשלה. זאת אומרת, הזכות המוקנית הזאת לנתניהו לערוך בחירות מתי שטוב לו ונוח לו – ואיך מעז מישהו או מישהי להתערב בשיקולים האנוכיים הפרסונליים שלו לבחירות במדינת ישראל, ואיך מישהו או מישהי מעלה על דעתה שהבחירות תתקיימנה במועדן ולא במועד שנוח לנתניהו. אמרת: אלוהי הצביעות? אלוהים יודעת שאלוהי הצביעות מסתכל על הקואליציה הזאת, ואומר: אני לא עומד בקצב. מסתכל על הקואליציה הזאת, מסתכל על הממשלה הזאת, וחד-משמעית, מעל לכול, מסתכל על ראש הממשלה הזה ואומר: וואו, וואו, יש ממי ללמוד צביעות מהי. הגבלת כהונה בהצעת החוק שלי מדברת על הכנסת העשרים-ושתיים, עוד שתי כנסות, ולך אין בעיה להגיד שזה חוק פרסונלי, כמו שלא הסכמתם להצעת החוק שלי לחובת מינוי ממלא מקום ראש ממשלה משום שנתניהו לא יכול לשאת את הרעיון שבכלל יהיה אי-פעם איזשהו ראש ממשלה אחריו. זאת בושה וחרפה, וכן – גם המון המון צביעות מצידכם. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. רבותיי, עכשיו אנחנו עוברים לשתי הצבעות רצופות על שתי הצעות חוק. הראשונה – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), כפי שהוצגה על ידי חבר הכנסת יאיר לפיד. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 31 חברי כנסת, 41 מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) לא התקבלה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק, כפי שהוצגה על ידי חברת הכנסת מרב מיכאלי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 41 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 31 חברי כנסת, 41 מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות) לא אושרה. אתה מבקש, חבר הכנסת חאג' יחיא, להירשם לפרוטוקול כבעד, כתומך. << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5371/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אילן גילאון וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אילן גילאון, עד עשר דקות להציג את ההצעה. << דובר >> אילן גילאון (מרצ): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית, תרשי גם לי להביע מורת רוח על הדברים שנאמרו היום לכתובתו של נשיא מדינת ישראל, כי הוא אחת מנקודות האור של הדמוקרטיה הישראלית היום. הייתי אומר לראש הממשלה שכאשר אתה חושד בנשיא המדינה לגבי אינטגריטי, יושרה, אני חושב שאתה צריך לחשוב על כך שהוא נוסע בעניין של יושרה ברוורס יותר מאשר אתה נסעת קדימה, אז של נעליך. גברתי, גלגולו של מעיל – של ניגון; "מעיל" – זה שיר של קדיה מולודובסקי. ב-2003, גברתי, היה ראש ממשלה, סליחה – היה שר אוצר, התבלבלתי, שהיום הוא ראש ממשלה, שהצמיד, גברתי, את קצבת הנכות למדד יוקר המחיה. כך, במשך 16 שנים הקצבה נשחקה ונשחקה – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה. סליחה. כל מי שנמצא שם בתאים בצד שמאל, אני מבקשת שיהיה פה שקט. אני מבקשת מהסדרנים, בבקשה, תעזרו שם בהשתקה של האזור ההוא. כן, תמשיך. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> – – עד שירדה לשפל בלתי מתקבל על הדעת. ואני, גברתי, משום שאני גם בן אדם משעמם, או כמו שאומר ראש הממשלה, גם לא מעניין, אני בסך הכול מעלה את ההצעה הזו בפעם החמישית, מה שקוראים אצלנו חמסה, ואני מקווה למזל. בפעם החמישית – אותה הצעה להעלאת קצבת הנכות לשכר המינימום. כאשר בפעם האחרונה ב-2016, בסוף 2016, הצעת החוק הזו עלתה, באותה עת קצבת הנכות עמדה על 2,342 שקלים – קצבת הנכות הכללית, לא קצבאות אחרות שמנסים לערבב לנו עם הקצבה הזאת. לאחר שהדבר הזה עבר במליאת הכנסת הייתה לי פגישה עם שר האוצר משה כחלון. הוא גילה אמפתיה לרעיון הזה. אני אמרתי לו שאם הבעיה היא תקציבית, תוך 20 או 30 שניות אני אוכל להצביע על מקורות מאיפה צריך לקחת את הכסף ולשים אותו במקום הזה, כדי לקבוע את הרצפה, את הרף של מפלס החרדה הישראלי; כדי שאנשים לא יצטרכו לפחד שיהיה להם קר בחורף או חם בקיץ מפאת חוסר כסף לחשמל; שיהיה להם אוכל במקרר של עצמם ושיהיה להם מספיק כסף לרכוש תרופה. שר האוצר מינה פרופסור, את ירון זליכה. והפרופסור גיבש איזושהי הצעה שהייתה הרבה יותר גבוהה מאשר ההצעה הנוכחית. וכאשר ראש הממשלה ראה שלשר האוצר יש פרופסור הוא מינה את הפרופסור שלו. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> השר ארדן, אני בטוחה שתשמח מאוד לשמוע את הדברים של חבר הכנסת גילאון. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> המשעממים האלה כאן – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הם חשובים מאוד. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> – – שחוזרים על עצמם פעם אחרי פעם. וכאשר אחד מינה את הפרופסור הראשון השני מינה את הפרופסור השני, וכמו במשל ירבעם: זה הכה אותם בשוטים, זה בעקרבים. לא עבר הרבה זמן וחבר הכנסת ביטן, שבאותה העת היה יושב-ראש הקואליציה, נפגש עימי ועם חבר כנסת נוסף. גיבשנו הצעת פשרה, שהייתה בהחלט משמעותית לעומת הפעם הקודמת, שבה הקצבה עלתה ב-70 שקלים בלבד – זאת הייתה הפעם האחרונה לפני הצעת החוק – ועליה חתמו כל סיעות הבית – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> – – למעט חבר כנסת אחד, שהוא גם ראש הממשלה במקרה, שהפרופסור שלו בא כדי לחרב את הפשרה הזאת. ואז התחילו לקצץ; ובתקציב שנועד לקצבת הנכות הכללית – נקודה – התחילו להכניס סעיפים על סעיפים על סעיפים, מה שקוראים במדיניות האוצר: להכפיל ברגליים ולחלק בשתיים, לבלבל את כל האנשים כדי שאף אחד בסופו של דבר לא יוכל להבין מה מתרחש איתו. עכשיו, חברים יקרים, אני חוזר ואומר פעם אחרי פעם, שאין דבר כזה אנשים מוגבלים או בלתי מוגבלים. כל בני האדם הם מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים או יש בסביבתם מוגבלים או שהם רוצים להזדקן כדי להיות מוגבלים. לכן כאן מדובר בביטוח הדדי; מדובר בסולידריות ישראלית; באחריות – כל אחד, חס וחלילה, יכול להגיע אליה. להיות אדם נכה זה איננו סטטוס נרכש. אתם לא לומדים את זה בשום אוניברסיטה, זה פשוט קורה: אחד לא מקבל מספיק חמצן בלידתו, והשני לא עבר נכון את הכביש והשלישי, זה קרה לו בשירות הביטחון וכו'. שם אתם נמצאים. כאן המפלס הזה צריך להיקבע. ואז, אכן, אחרי כל הפשרות האלה, שהן היום לגמרי לא ברורות, עומדת היום קצבת הנכות. ואני אומר, מבחינת ההסתכלות על חצי הכוס המלאה, יש חצי כוס מלאה, כי לעומת 70 השקלים האחרונים שהעלו את קצבת הנכות לשעבר, כאשר היא נשחקה כל כך בגלל ששר האוצר הצמיד את הקצבה למדד יוקר המחיה, זאת הייתה העלאה משמעותית. היום הקצבה עומדת על 3,272 שקלים. באופן יחסי למה שהיא גדלה זה משמעותי; באופן יחסי למה שהיא הייתה צריכה להיות, גם בפשרות שאותן קיבלנו – פשרת ביטן-גילאון דיברה על 4,300 שקלים בפעימה אחת; אנחנו מדברים על פעימה שקיימת כרגע. במרס השנה קיבלנו קצבה בת 3,272 שקלים. הפעימה הבאה צריכה להיות מושלמת על ידי החלטת ממשלה. וב-2021 – נראה מה יהיה, מדברים אולי על 3,700 שקלים. אני לא רוצה לבלבל אתכם במספרים, כי בשביל זה תמיד אומרים לי, אתה יודע: נומרטור. שיבוא כבר הנומרטור הזה לכאן ושהוא יקבל את ההחלטות, הנומרטור. אני חוזר לכאן, משום שאני רוצה להעמיד את הברירה הזאת בפני כל אחד. הממשלה ביקשה לדחות את ההצעה שלי בארבעה חודשים. יכולתי לקבל את זה תמורת פשרה מסוימת שהיו מציגים לי. רמת האמינות של האנשים שמקבלים היום במדינת ישראל את ההחלטות, גברתי, היא כזאת שאני לא הייתי קונה מהם קלנועית משומשת. לא מכונית משומשת – קלנועית משומשת. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מבין בקלנועיות. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> ומשום שהכסף הזה הוא כסף של עם ישראל, ומשום שמדובר כאן בסטטוס אוניברסלי, ומשום שאתם נשבעתם שאתם מטפלים בשקופים – לפני זמן לא רב הצית את עצמו אדם בירושלים, יעקב וולך. אדם שקוף לגמרי; אלמוני לחלוטין, שאתה לא יודע בדיוק מה הרקע שלו. אתה שואל את עצמך: אם בחברה שבה אתה חי אדם מגיע במר ייאושו למצב שהוא כך מפסיק את חייו – ועוד הרבה אנשים אחרים מדברים בנימות כאלה – מה אנחנו עושים? אני רואה את כל ארגוני הנכים. זאת הזדמנות לקרוא לכולם: חברים, אחים אנחנו כולנו, כל המעמד הלא-זכיין במדינת ישראל. וכאשר אתם הולכים ועושים את מעשיכם, תדעו לדרוש גם את המגיע לכם. דמוקרטיה בנויה על אנשים ששואלים את עצמם כל יום מה הם נותנים לחברתם, אבל כל יומיים – מה היא נותנת להם בחזרה בסוף הנפילה. לכן אני בא לכאן היום, גברתי, ומבקש מכל אחד שיסתכל היטב היטב – כל אחד, מכל מפלגה – על נציג מפלגתו, כיצד הוא יצביע היום. בפעם הקודמת, הבושה, גברתי – ואני מסיים, אני רואה שזמננו תם – הבושה אצל כמה אנשים גברה על המשמעת הקואליציונית הלעומתית שעובדת נגד האינטרס הציבורי, ואז הצלחנו להעביר את ההחלטה. באה הממשלה ושחקה אותה עד תום. אני כאן – וזה משפט אחרון – הבטחתי שכל עוד נשמה באפי, אני אילחם על כך שהקצבה תהיה בגובה שכר המינימום כדי שהנכים לא יצטרכו לצאת לרחוב להילחם. מי שיילחם על שכר המינימום יילחם גם על הקצבה. מה שהאירופים – שאנחנו כל פעם רוצים להשתייך אליהם – ב-OECD קוראים לזה Basic Income. אני מבקש מכולם לעזוב את המשמעויות ואת החשיבה הקואליציונית ולהצביע על פי נתיב ליבם. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. לא תישמע פה עמדת הממשלה. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אני לא שומעת מה את אומרת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמרת: לעבור להצבעה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> כן. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> היושבת-ראש, אני רוצה להסב את תשומת ליבם של חברי הקואליציה שאם לא מוצגת עמדת הממשלה, יש לכם חופש הצבעה. אז אם לא יימצא השר עם מספיק אומץ שיבוא ויגיד את מה שלשר האוצר אין את האומץ לבוא ולומר לאזרחים הנכים שלא מצליחים להתקיים – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> – – יש לכם חופש הצבעה, אלא אם כן אחד השרים יענה ויגיד אחרת. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך היא יכולה לדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה אסור. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הוגשה עכשיו בקשה עם 20 חתימות להצבעה שמית. אנחנו נעבור להצבעה שמית על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת אילן גילאון. נעבור, בבקשה, להצבעה שמית. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – בעד ניבין אבו רחמון – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – אינו נוכח דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת דוד ביטן – נגד מיכל בירן – אינה נוכחת מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – אינו נוכח איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – בעד משה גפני – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – בעד ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – אינו נוכח יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד רוברט טיבייב – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – אינו נוכח מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח משה מזרחי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – בעד דן סידה – נגד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – בעד נחמן שי – אינו נוכח עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו נחזור בהצבעה על שמות מי שלא נכח בהצבעה הראשונה, אם יש מישהו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ניבין אבו רחמון – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ג'מעה אזברגה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נכח זאב אלקין – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח אורי אריאל – אינו נוכח זאב בנימין בגין – אינו נוכח נאוה בוקר – אינה נוכחת מיכל בירן – אינה נוכחת יואב בן צור – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – אינו נוכח איתן ברושי – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח ציפי חוטובלי – אינה נוכחת אורן אסף חזן – נמנע אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אלי כהן – אינו נוכח חיים כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יעקב ליצמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד ירון מזוז – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – אינה נוכחת סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח מיכל רוזין – בעד יפעת שאשא ביטון – אינה נוכחת יובל שטייניץ – אינו נוכח נחמן שי – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> יש, נוכח במליאה מישהו שרוצה להצביע? חברת הכנסת עליזה לביא? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) עליזה לביא – בעד << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> עוד מישהו שנמצא כאן ורוצה להצביע ולא נכח? תמה ההצבעה. 37 בעד, 39 נגד, אחד נמנע. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ח–2018, נפלה. לא התקבלה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת נושא רצח נשים << הלסי >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת רצח נשים, מס' 10938, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – ויעל כהן-פארן, מיכל רוזין ועליזה לביא. ראשונת המציעות, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה – טוב, סדרנים, סדרנים, בבקשה, סדרנים, בבקשה להוציא. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת נושא רצח נשים. עשר דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> טוב, חברים, אני ממש מבקשת. אני מבקשת שיישמר פה השקט. באמת אתם לא מבינים איזה רעש יש במליאה. התא האמצעי, בתא האמצעי, בבקשה תנהלו הכול בחוץ. מה קרה, חברים? עשר דקות, בבקשה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נו. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> טוב, אני מבקשת מהסדרנים להוציא את כולם החוצה. בבקשה, כל מי שלא יושב שיצא החוצה. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> כבוד היושבת-ראש, אני חושב שהיה מקום לגנות את ההתבטאות האלימה כלפי חברי הכנסת. זה לא יכול להיות לעבור בשתיקה. הפחד לא ישתלט פה על אף אחד. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אני לא חושבת שאנחנו מפחדים. אני לא חושבת שאף אחד מאיתנו מפחד ממי שישב עכשיו במליאה וממה שהם אמרו. לא נראה לי, לא אתה ולא אף אחד מאיתנו מפחד. כולנו כואבים, כולנו כאובים ביחד איתם את מה שקרה. אבל הכנסת אמרה את שלה, באמת. אני יותר כואבת ודואגת מהרעש שיש פה עכשיו, שחברי כנסת לא מסוגלים בכלל להציע לא את הצעות החוק שלהם ולא את ההצעות לסדר-היום שלהם. בבקשה, עשר דקות. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עוד נושא כואב וכאוב: 20 נשים נרצחו מתחילת השנה במדינת ישראל. בחודש יוני שעבר – ארבע נשים תוך חודש, אבל לפני שבוע שתי נשים נרצחו בשבוע אחד, מאותה העיר – נתניה. למוחרת הייתה עוד אישה שעברה ניסיון רצח וניצלה, ואנחנו מודות על זה שהיא ניצלה. זה היה אמור לזעזע את כולנו. במצב טבעי, זה היה אמור להוציא את האזרחים לרחובות, לא רק את הנשים האמיצות שיצאו ביום חמישי שעבר, אלא את כולם, כי זאת הבעיה של כולנו. אבל דממה שררה מצד הממשלה. לא נשמעה אפילו מילה אחת של גינוי, מילה אחת מצד שרי הממשלה שאומרת די, זהו, אי-אפשר לעבור בשקט על המצב הזה. ובכל זאת, כנראה שלא כולם מבינים עד כמה כואב הנושא הזה. אני התחלתי לטפל בנשים שנמצאות בסכנת חיים ונפגעות אלימות כבר ב-1992. ב-1992 התחלתי לעסוק בנושא הזה, ולפני כמה שנים, לפני שנכנסתי לכנסת, הכרתי אישה שברחה מהאלימות ומהסכנה של בן הזוג והגיעה למקלט שלנו, אמירה. אמירה הייתה עם שני ילדים – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה שלא תודי שיש בעיה בחברה הערבית? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת חזן, אני לא רוצה לקרוא לך ובטח לא בנושא כזה, אבל עוד הערה ואתה תהיה בקריאה הראשונה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לכולם מותר לצעוק – – – אני לא מבין. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמירה הייתה עם שני ילדים. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חברת הכנסת פארן, נא לא להפריע. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היא הגיעה למקלט והכרתי אותה מקרוב. כל פעם שהייתה רואה אותי הייתה מתחבקת איתי והייתה אומרת לי: הוא עוד ירצח אותי, אני יודעת שהימים שלי ספורים, ברגע שהוא יצא מבית הסוהר הוא ירצח אותי. ואכן, הוא שלח שלושה אנשים ורצחו אותה. רצחו אותה ברחוב, ירו בה וייתמו את הבנים שלה. חיאת ונורא מאלוק – רצח אותן אחיהן, שבדיוק הורשע באלימות קודמת כלפיהן וחיכה להכרעת הדין. עליזה שפק – הורשע בן הזוג שלה, שתקף אותה, אבל הוא חזר ורצח אותה. סמר ח'טיב מיפו – נוטרל מטען נפץ ברכבה שלושה ימים לפני שירו בה כשהיא עומדת, עוצרת, בתוך האוטו, ליד הרמזור. ספרש אנעלם מחיפה מוכרת לרווחה ולמשטרה בגלל אלימות קודמת. מ-2007 עד 2013, שבע שנים, 68 נשים נרצחו. אבל בשלוש השנים מ-2013 עד 2016 – 113 נשים נרצחו במדינת ישראל. ב-2017 – 20 נשים נרצחו, וב-2018, שעוד לא הסתיימה, 20 נשים נרצחו במדינת ישראל – מגמת עלייה, שאמורה להדיר את השינה מהעיניים של כולם; מגמת עלייה במקרי רצח של נשים. וגם מגמת עלייה מאוד מדאיגה, אבל משמחת מצד שני, שנשים כן מגיעות ומתלוננות. יש מגמת עלייה בתלונות, אז אל תגידו שנשים לא מתלוננות. הן מתלוננות ונרצחות; הן מתלוננות ונרצחות גם כן. יש מגמת עלייה גם במספר ניסיונות הרצח נגד נשים. מ-2007 עד 2016 נפתחו 238 תיקים בגין ניסיון רצח נשים. בשלוש השנים האחרונות חלה עלייה של 67% במקרי ניסיונות הרצח. ואתם יודעים מה? ב-70% מהמקרים האלה לא הוגש כתב אישום על ניסיון רצח. זאת אומרת, הרוצחים האלה, הפוטנציאליים, עדיין מהלכים בינינו, אבל גם עדיין מהלכים אימים על הנשים שניצלו מניסיון הרצח. אי-אפשר לעבור בשקט על רגשות הכעס והזעזוע העמוקים שמחלחלים כל פעם שאנחנו שומעות על עוד אישה שנרצחה. איך אפשר לעבור לסדר-היום על נושא שהוא חוצה קבוצות ואוכלוסיות; על נושא שהוא משותף לכלל האוכלוסיות במדינת ישראל. נשים נרצחות בכל הגוונים: נשים אתיופיות, ערביות, ממוצא רוסי, יהודיות אשכנזיות, יהודיות ספרדיות – כולן, כולן. זה משותף לכולנו. הייתי רוצה לראות בבית הזה – כמו שראיתי בשבוע שעבר – את כולנו מאוחדות סביב הנושא הזה. אי-אפשר לעבור בשקט על דבר כזה. דמן של הנשים אינו הפקר. היום אפשר להזמין רצח של אישה, ואנחנו מכירות את הסיפורים האלה, שבן הזוג יכול להזמין שמישהו ילך וירצח את אשתו במקומו, ואז אי-אפשר לעקוב ואי-אפשר לפענח את הרצח. אנחנו מגישות את הבקשה לוועדת חקירה. אני הגשתי את הבקשה כי, להגיד לכם את האמת, נסגרו לי כל הדרכים. 13 דיונים מאז שאני עומדת בראש הוועדה הזו, ועדת קידום מעמד האישה, 13 דיוני חירום על רצח נשים. עשרות דיונים על מאבק באלימות נגד נשים, מעקב אחרי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נו – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת, אתם יודעים – באמת. הנושא כנראה לא מספיק חשוב כדי שתכבדו אותו? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה בדיוק. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת ביטן, באמת. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מדברים על רצח ועל דם של נשים, ויכולים לצחוק באולם. אה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני פשוט לא מקשיב לך כי בדרך כלל את מדברת שטויות. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת אורן חזן, אתה בקריאה ראשונה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתן מבינות? הנשים במדינת ישראל, תבינו: הרצח שלכן, הדם שלכן, הוא שטויות עבור חבר כנסת אחד. הוא שטויות. זו בדיוק הגישה, זו בדיוק הגישה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא. הדם שלהן לא שטויות, הדם שלהן לא שטויות. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת אורן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> היא לא יכולה לתקוף אותי כך. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת חזן, אני קוראת אותך לסדר בפעם השנייה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עקבתי מקרוב, עם הוועדה, אחר יישום תוכנית בין-משרדית. לקח שנה כדי לאשר את התוכנית הזו. אחר כך היא לא תוקצבה כמו שצריך והיישום שלה אינו הולך כמו שצריך. חקיקה נדחית אחת אחרי השנייה; הצעות חוק שמדברות על הצלת נפשות נדחות, ופתאום, בערב דיון חירום משוחררות לאוויר. אני רוצה לראות שינוי כשאני עדיין בחיים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת זוהר, חבר הכנסת זוהר, אתה מדיח את חבר הכנסת ביטן. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני באתי לכנסת הזו כדי לתרום לשינוי בנושאים שחשובים לי. לא באתי להתנגח; לא באתי סתם לחקור, אלא אני רוצה להציע פתרונות. מי שמכיר אותי יודע שאני רוצה את השינוי הזה. אני חושבת ששינוי לא יכול להתחולל בלי הכרה אמיתית שאנחנו במצב חירום; בלי הכרה אמיתית שצריך תוכנית חירום – בדיוק כמו שפניתי לפני שבוע לראש הממשלה במכתב בהול. ביקשתי שיכריז על תוכנית חירום להצלת הנשים שנמצאות בסיכון. לא קיבלתי מענה עד עכשיו. אני חושבת שהגיע הזמן שנבין שבלי יישום תוכנית החומש במלואה, מתוקצבת עד הסוף, אי-אפשר להתקדם ואי-אפשר לשנות את המצב. ומבלי להקים רשות לאומית שכל עניינה להיאבק בתופעת האלימות ולרכז את המאמצים אי-אפשר להתקדם, כי כנראה הנושא שלנו – אנחנו הנשים, דמנו, ביטחוננו, רווחתנו, שלומנו, אינם גבוה בסדר העדיפויות. עד שזה לא יהיה בראש מעייניהם של הממשלה וכל חברי וחברות הכנסת של הבית הזה, ויהיה לנו האומץ גם להצטרף למאבק של ארגוני הנשים בנושא הזה, ולתרום לשינוי חברתי אמיתי, הנשים ימשיכו להירצח. אני מפצירה בכולם שיצביעו למען ועדת חקירה שתגיש את ההמלצות שלה ותתקן את המעוות. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> היושבת-ראש, אין הצבעות, נכון? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> לא, תשובה והצבעה במועד אחר. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> שלא יגידו שהלכתי מהצבעה – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> השר, השר ארדן, תשובה והצבעה במועד אחר. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> על פי בקשת המציעות – נאמר לי שהן מבקשות שהתשובה וההצבעה יהיו בעוד שבועיים, אז על פי בקשתן אני מסכים שזה יהיה בעוד שבועיים – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אוקיי, אז לא יהיו הצבעות. לשאלתך, לא יהיו הצבעות. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים << הלסי >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים, מס' 10942. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. עשר דקות לרשותך. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה. חבריי חברות וחברי הכנסת, גברתי סגנית יושבת-ראש הכנסת, תראו, אני מבקשת לפתוח את הנאום שלי בדקה דומייה לזכר הנשים שנרצחו כתוצאה מאלימות במשפחה, רובן מבני זוגן. יהי זכרן ברוך. תודה. חבריי חברות וחברי הכנסת, הדיון הזה הוא לא פוליטי. הוא גם לא דיון במחלוקת, ואנחנו יודעים את זה. זו לא שאלה של ימין, שמאל, של אינטרסים; זה באמת דיון אנושי, דיון בחיים של אנשים, שאלה של רחמים, של הומניות ושל צדק, של העזרה לחלש, לחלשה ביותר, ואמפתיה למצוקה שלה. בשבוע האחרון נשמעה בישראל זעקה אדירה: זעקת הנשים שקולן בדרך כלל אינו נשמע; נשים שסדר-היום שלהן מורכב מדבר אחד – הישרדות; נשים שחיות בתחושה שכל יום עלול להיות היום האחרון. גם היום יכול להיות היום האחרון של אחת מ-200,000 נשים בישראל שסובלות מאלימות בתוך המשפחה ומוכרות כך, נמצאות במעגל אלימות בלתי פוסק, מנסות בכוח להגן על עצמן, על ילדיהן; נשים שלעיתים הן פשוט שקופות, לצערנו; שהמדינה מתעלמת מהן או לא מספיק מושיטה יד כדי להוציא אותן מהמצב הקשה שלהן. יותר ממחצית מהנשים שנרצחו על לא עוול בכפן היו מוכרות – מוכרות לשירותי הרווחה. אין דרך טובה יותר לומר את הדברים: משרד הרווחה כשל בתפקידו. במבחן התוצאה הוא פשוט כשל. הממשלה כשלה בלספק את הביטחון לאנגווץ וואסה, לאופירה חיים, לעליזה שפק, זיכרונן לברכה, ולעוד עשרות נשים, שעשו כל שהיו יכולות כדי לקבל עזרה. הן הגיעו לרווחה; הן הגיעו רועדות ומשותקות למשטרה; הן דיברו, לפעמים בסתר, עם עובדות סוציאליות; אולי לרגע הייתה להן תקווה שמישהו יעזור ויציל אותן מהזוועה שהן עוברות, אבל הן נרצחו. נרצחו לפעמים ברצח מחריד, לעיתים לעיני ילדיהן. וזה, לצערנו, מבחן התוצאה. שתי נשים בחודש – זה נורא לדבר על ממוצעים אבל זה בסופו של דבר, רק השנה, הממוצע של כל חודש בחודשו של נשים שמאבדות את חייהן, זה מהדהד. זה כישלון מהדהד שלנו, של מדינת ישראל, שכשלנו, של הממשלה – כן, הממשלה כשלה בלתת את הסיוע הדרוש ולעשות כל אשר לאל ידה, כדי למנוע את הרציחות הנוראות האלה. אני עומדת כאן היום ואני לא לבד: לצידי 20 נשים, שכל רצונן היה לחיות חיים טובים ושקטים; 20 נשים שרק השנה נרצחו ועוד עשרות שנרצחו בעשור האחרון; שחלמו על קריירה, על גידול ילדים, על כוס קפה של שבת בבוקר, על בילוי רגוע בחוף הים. הן רק ביקשו חיים, ואני כאן כדי להשמיע את זעקתן: לא עוד. אני פונה מכאן אליכם, חברי הקואליציה, שרי הממשלה: מדינת ישראל חייבת למנוע את הרצח הבא. חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, הדיון הזה, אנחנו יודעים שהוא לא פוליטי ולא שאלה של ימין ושמאל אלא רק שאלה של האנושיות של כל אחד ואחת מאיתנו, ואני רוצה להאמין שבכולנו קיימים הרחמים, השאיפה לצדק, ושכולנו כאן, גם אתם, רוצים לתת פתרון לנשים, לאימהות במצוקה, למנוע את הסבל ואת הרצח הבא. אז אני קוראת לכם: חבריי, תתגייסו למענן, תושיטו יד לנשים שסובלות מאלימות, בואו נקים את אותה ועדת חקירה פרלמנטרית; בואו ניישם הבטחות חוזרות ונשנות של הממשלה לשים משאבים בתוכנית חירום לאומית; לעשות תוכניות אופרטיביות, אמיתיות, שירגישו אותן בשטח, כדי להביא לסוף של הדבר הזה, לסוף של מעגל האלימות. זה הרגע שלנו להתאחד, להיות דוגמה לעם ישראל, להשאיר מאחור את כל הציניות, ואת כל הפוליטיקה הקטנה ולעשות את התפקיד הציבורי שלמענו נבחרנו. רק השבוע הצלחנו להוכיח שכשאנחנו מאחדים כוחות, אנחנו מצליחים לעשות משהו טוב. עבר חוק בקריאה ראשונה, חוק למיגור הזנות, להפללת צרכני הזנות. שילבנו כאן כוחות, יד ביד, מכל קצוות הקשת. כשאנחנו רוצים, אנחנו יכולים, והראינו את זה רק השבוע. זה הרגע להוכיח לעם ישראל שאנחנו מסוגלים להצביע בעד הצדק. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים << הלסי >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים, מס' 10973. המציעה הבאה – חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה, כבוד היושבת-ראש. חברי וחברות הכנסת, השר, עליזה שפק, שנרצחה בתחילת החודש, כתבה לחברתה הטובה הודעה רק שבועיים לפני היום הנורא. כך היא כתבה: "התובנה שלי בעצמי מעצמי, שהרשיתי לאדם מסוים לעשות ממני אפס, חסרת ביטחון וחסרת אמצעים. לקום וללכת. תקשיבי לי, מאמי, ברגע שתיתני לזה להמשיך ולא תעצרי את זה כשזה מתחיל לקרות, יהיה קשה מאוד לעצור את הרכבת, נקודה". ככה היא כתבה לחברתה. ובאמת, בצער רב, הרכבת של עליזה לא עצרה. המקרה של עליזה היה ידוע למשטרה, היא עשתה את המעשה האמיץ והתלוננה במשטרה על הפרוד ממנה. הוגש נגדו כתב אישום, הוא נידון לחצי שנת מאסר על תנאי וקנס של 5,000 שקלים אם יחזור על אותה עבירה. לצערנו הוא לא רק חזר על אותה עבירה, הוא גם הגדיל – רצח אותה. הרצח הזה, כמו שאר מקרי הרצח של נשים מתחילת השנה, ובכלל לאורך כל השנים, לא היה צריך לקרות. הכתובת הייתה על הקיר. כמו בכל מקרה כזה, זה לא גשם משמיים. גם לגשם אפשר להתכונן, אבל זה לא גזרת גורל; זה לא קרה יש מאין. בדרך כלל אותן נשים התלוננו, דיווחו, היו במקלטים לנשים מוכות, דיברו עם הרווחה, היו מוכרות לרווחה, ולצערנו הרב לא נעשה מספיק על ידי הרשויות כדי למנוע את רציחתן. ומאחורי אותן נשים שנרצחו – נשים רבות רבות, שלא קראנו עליהן את הכותרת בעיתון, לשמחתנו, אבל נשים רבות שחיות תחת איום, תחת פחד מאלימות פיזית, כלכלית או נפשית. נראה שיש איזו אדישות – אדישות חברתית – שלצערי היא גם חוצה מפלגות פוליטיות, חוצה קבוצות באוכלוסייה; אדישות כלפי רצח של נשים, כאילו באמת זו גזרת גורל. גם כנראה בממשלה הדברים האלה לא מעניקים לשרים, לראש הממשלה יתרון בבייס הפוליטי שלהם, ולכן הנושא הזה נדחק לצדדים, משאירים אותו לדיונים בוועדה לקידום מעמד האישה והשוויון המגדרי, ואין ספק שעאידה תומא סלימאן, חברת הכנסת, וקודמותיה, עושות עבודה מצוינת בוועדה בנושא, אבל כשאין תמיכה תקציבית ואין תמיכה של משרדי ממשלה ואין התגייסות כללית לנושא, לא ניתן לקדם. אחד הדברים שכל כך כאבו לי, וזה אפילו לא עצבן אותי או הכעיס אותי – כאב לי – הוא שראש הממשלה, שבסופו של דבר הוא ראש הממשלה של כולנו, עמד פה בפתיחת מושב החורף ודיבר על הרבה מאוד דברים ועל כמה מדינתנו מגניבה, או כפי שפרסם אחר כך, מאגניבה, אבל הוא לא דיבר על כך שבאותו שבוע בדיוק שתי נשים נרצחו והתווספו למספר הנורא, הגדול, של 20 נשים שנרצחו מאז תחילת השנה. והתופעה הזאת, לצערי, אולי משעממת אותו, כי הוא לא מצא לנכון אפילו להזכיר אותה, שלא לדבר על באמת להתחייב שהוא יעשה כל שהוא יכול כדי להגדיל תקציבים, כדי ליצור תוכניות, כדי ליצור מצב שבו יהיה פיקוח, תהיה אכיפה ויהיה מאבק אמיתי של הממשלה בתופעה הכל-כך קשה הזאת. והאדישות הזאת, לצערי, מובילה להזנחה פושעת, ולא מובילה לשינוי סדרי העדיפויות שלנו. הגיע הזמן לצאת מהשאננות הזאת, ולא רק פעם בשנה ביום האישה הבין-לאומי, ולא רק כשנרצחת אישה וכולם עולים ומזדעקים, אלא באמת לראות בכך דיני נפשות: להבין שנשים חיות תחת טרור – טרור מגדרי, בין אם הן חוששות להיאנס, להיות מוטרדות, להיפגע פיזית על ידי הקרובים להן ביותר, בבית ובמרחב הציבורי. הנשים חיות תחת טרור, אתם צריכים להבין את זה, והטרור הזה מפחיד אותנו לא פחות מטרור מדיני. הוא מפחיד אותנו, כי הוא יכול לפגוע בנו בכל רגע, ויש נשים שחיות בטרור הזה יום-יום, שעה-שעה. טרור, הכוח שלו בכך שהוא מפחיד, שאתה לא יודע מתי הוא יתפרץ, מתי הוא יקרה, שהוא יכול לקרות בכל מקום בכל רגע, ובכך הפחד. אז נכון, אני מסכימה עם חברותיי שקדמו לי: שצריך לשים בצד את המחלוקות של ימין ושמאל ודתיים–חילונים ועדות כאלה ואחרות, כי בסופו של דבר הנשים שנרצחות או הנשים המוכות או הנשים שמתעללים בהן הן מכל שכבות האוכלוסייה, ובאמת לא משנה מאיזו קבוצת אוכלוסייה או מאיזה מגזר את. לכן אנחנו צריכים להפסיק לפחד להילחם בתופעה הזאת. לא לראות אותה כמשהו שלא ניתן לתת לו מענה, ולהילחם למען אותן נשים, אותן נשים כמו אנגווץ מלקמו, כמו עליזה שפק, כמו מרים שלום, כמו עפאף אל-גרגאוי, נורה אבו סולב, אופירה חיים, פאדיה קדיס, חיאת מאלוק, נורא מאלוק ואליזבת קרדונה, ועוד – אלה רק חלק מהשמות שנרצחו מאז תחילת השנה. מאז 2011 נרצחו, כמו שאמרה חברת הכנסת תומא סלימאן, 148 נשים על ידי קרוב משפחה או אדם שמוכר להן. 148 נשים בשבע שנים – ואחסוך לכם את החשבון: בממוצע מדובר ב-18 נשים בשנה – מכל קצוות הארץ, מכל העדות, המוצאים והזהויות הישראליות, ואין עניין של מעמד סוציו-אקונומי ואין עניין של קבוצות אוכלוסייה שבהן זה לא קיים, ובכל קבוצות האוכלוסייה נשים אינן מוגנות. השאלה, שהיא החשובה, ואותה אנו מעלים פה היום, ובזה אסיים: האם עשינו מספיק? האם אנחנו עושים מספיק? האם השר, כשאתה מאשר היתרים, הפרטה של כלי נשק – בידי אזרחים, עוד ועוד כלי נשק שיהיו בידי האזרחים – האם זה רק ימנע טרור מדיני או האם זה גם יפעיל טרור מגדרי כלפי נשים וילדים? האם בדקת את זה? האם יצאת במחקר כדי לדעת איך הצעת החוק שלך, ההיתר שלך, הדברים שעושים, משפיעים על נשים, משפיעים באופן מגדרי? אנחנו חייבים לשנות את נקודת המבט. אנחנו חייבים לראות שלא פעם חוקים פה בכנסת משפיעים שונה על גברים ועל נשים – אנחנו אומרים את זה, אבל אנחנו לא באמת בודקים את זה עד הסוף – ותקציבים של הממשלה. אז השאלה שאני שואלת היום זה האם הממשלה הזאת עשתה מספיק כדי למנוע את הרצח של עליזה שפק? האם אנחנו כחברה, כמדינה, עשינו מספיק? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מיכל רוזין. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעקבות היקף רצח הנשים << הלסי >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> נעבור למציעה הבאה, חברת הכנסת עליזה לביא, בהצעה מס' 10978. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, גברתי היושבת-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר לביטחון פנים, שר התקשורת, שנמצאים כאן במליאה, קיוויתי שנגיע להבנות ושהסוגיה – הכואבת, מדממת, פצועה הזאת – תגיע להסכמה פה בבית הזה. קיוויתי שראש הממשלה, כשהוא פותח כאן את הנאום שלו, ומדבר על מדינת ישראל הטובה והיפה, ידבר על רצח שתי הנשים ממש סמוך לפתיחת המושב. קיוויתי שהדיון המהיר שהוגש על ידי חברותיי, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וגברתי היושבת-ראש רויטל סויד בוועדה למעמד האישה, שהתכנסנו כולנו – עוד דיון, שנוסף לדיונים רבים כאן, בוועדה וגם בוועדת הפנים ובוועדה למעמד האישה, ובתוכנית הלאומית, שהתחלנו אותה ב-2013, כשהבנו שיד ימין לא יודעת מיד שמאל ושמשרדי הממשלה לא עובדים יחד; תוכנית שגובשה והתקדמה, ויודעים בדיוק איך אפשר למנוע את רצח האישה הבאה, אבל אין כסף ואין תקציב, והיא לא מיושמת. אז קיוויתי שמשהו יקרה, ואנחנו כאן, ארבע חברות כנסת, יחד עם עוד רבים ורבות בבית הזה, גם מהקואליציה, יודעים שחייבים להשתמש בכל הכלים הפרלמנטריים כדי לעורר את הדוב מהתרדמה, כדי לזעוק את הזעקה של מי שכבר לא נמצאת כאן – בגללנו, באשמתנו. חטאנו, עווינו, פשענו. זה קורה במשמרת שלנו. ינואר 2018: יקטרינה סברדלוב בת 70, נרצחת; אישה בת 26 נמצאה ללא רוח חיים בתל אביב. מרס 2018: אליזבת קרדונה, בת 35, נדקרת בדירה בדרום תל אביב על ידי בן הזוג שלה; אישה כבת 60 נמצאת בדירתה בפרדס חנה ללא רוח חיים כשעל גופה סימני אלימות; אישה נוספת, בת 91, מבת ים, נרצחת על ידי הבן שלה. אפריל 2018: מרגריטה קיזניק, בת 63, מכפר סבא, נדקרת על ידי בנה; אישה בת 30 נמצאת ללא רוח חיים בדירתה בתל אביב כשעל גופה סימני אלימות. מאי 2018: סמר ח'טיב, בת 32 ואם לשלושה, נורתה למוות בעת שישבה ברכבה; זוביידה מנסור, בת 18, נורתה בפתח ביתה בטירה; נורא וחיאת מאלוק, בנות 19 ו-21, נרצחו על ידי אחיהם בדירת המשפחה ביפו. יוני 2018, ממש רגע לפני שיצאנו לחופש הגדול עם הילדים, שני מקרי רצח של נשים: פאדיה קדיס, בת 52, נרצחת על ידי בתה ובן זוגה בביתה בזמן שהתקלחה; ספרש אנעלם, בת 36, אם לארבעה ילדים מחיפה, נדקרת למוות על ידי בעלה. יולי – אנחנו כבר בחופש הגדול: מקרה רצח אחד של אישה, אופירה חיים; אחרי כמה חודשים של כמה נשים – ביולי יש לנו אישה בת 58 מתל מונד שנרצחת על ידי הגרוש שלה, וגם לוקח זמן למצוא איפה הוא קובר אותה. אוגוסט: נורה אבו סולב, בת 36 ואם לשבעה, נורתה למוות מחוץ לביתה בפזורה הבדואית בנגב. ספטמבר מגיע: עפאף אל-גרגאוי, בת 21, משגב שלום שבנגב, נורתה למוות; אישה בת 62 נורתה למוות על ידי בעלה, ששם קץ לחייו לאחר המעשה. אוקטובר – אנחנו חוזרים לפה למליאה: אנגווץ וואסה, בת 36, נרצחת בדירה בנתניה על ידי בעלה השוטר, שירה בה בעודה ישובה אל שולחן האוכל בביתה עם ילדיה; עליזה שפק בת ה-50 נרצחת על ידי בעלה לשעבר בביתה שבנתניה, ויומיים אחרי זה נמצאת אישה פצועה קשה, מעורטלת, לא רחוק מאיפה שנרצחו וואסה ועליזה שפק בעיר נתניה. שלוש נשים. 20 נשים, והרצח הבא כתוב על הקיר. הוא זועק על הקיר. איך זה קורה ואיך זה יכול להיות, ואיך לא עשינו שום דבר עד היום? 20 משפחות שהתפרקו. ילדים יתומים, כשבמו ידינו הבאנו לכך שיש יותר יתמות ויותר כאב ויותר אובדן, וברוב המקרים הרשויות מכירות והרשויות יודעות, והתלונות מגיעות, ועדויות של בני המשפחה, של ילדים – ילד שאומר: אבא ירצח את אימא, שהוא לא יחזור הביתה. ועוד עדות ועוד עדות. והבת של עליזה, שאומרת: ידענו שזה יקרה. הזהרנו, ביקשנו, התחננו, בכינו. ואני אגיד לכם איפה אני מבינה שחייבים עוד כלי, איפה צריך שיהיה עוד משהו, אותו משהו נוסף: נכון, יש את המקלטים – ופה המקום להגיד תודה גדולה לכל הנשים היקרות ולארגונים האזרחיים שהקימו את המקלטים ויישמו אותם. אבל אני מבינה – אביטל רוקח, זיכרונה לברכה, נרצחת ב-2014, ואני יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה באותה שנה. בן הזוג שלה קיבל צו הרחקה, הוא מקבל צו הרחקה, והבן אומר: אבא יבוא לרצוח את אימא. יש צו הרחקה, השופט נותן צו הרחקה, ומוצע לה ללכת למקלט, ואחרי התייעצות עם המשפחה היא לא רוצה לעזוב את הילדים, והוא מגיע והוא רוצח והוא מפר צו הרחקה. ואנחנו מאז מקדמים את החוק, את החוק של איזוק אלקטרוני: את אותה יכולת טכנולוגית שאיתה אסירים יוצאים לחופשה אנחנו מבקשים ליישם גם כאן, כדי להתריע, רק כדי שלא כל הזמן הנשים הן אלו שתצטרכנה לברוח ממקום האלימות – כי לא כולן יכולות ולא כולן רוצות לעזוב את מקום העבודה, ולא ולא. לתת עוד אלטרנטיבה, והיא קיימת, הטכנולוגיה. אנחנו מניחות חוק, ואני מנסה לקדם את החוק – ואני רוצה להודות כאן לשר לביטחון הפנים, שבשבוע שעבר מפרסם את התזכיר הממשלתי ומניח הצעת חוק ממשלתית שמתכתבת עם הצעת החוק הפרטית. אדוני השר, אני מקווה שאחרי השבועיים הקרובים, שבהם השימוע וכל ההערות, אנחנו נוכל לקדם את החוק הזה במהרה, כי הוא ייתן עוד כלי להגן על הנשים. אז הוועדה יושבת, וכתבה נייר מדהים – ללכת כל הכוחות ביחד. אנחנו יודעים שהיא קיימת. מה צריך, תקציב? צריך תקציב, אז יושבים פה היום ואומרים לי: מה, זה התקציב שאתם צריכים? אנחנו נפתור את העניין. הרי יש יתרות בתקציב המדינה, תראו לאן הן הולכות. אז איך משהו שנוגע בכולנו – הנשים היקרות שכרגע הקראתי את השמות שלהן באות מכול קצוות החברה, וזה התפקיד שלנו. זה שעלינו לפה היום ארבע חברות כנסת, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים אתכם, חברי הכנסת. אנחנו חייבים את כולם כדי למגר את התופעה האיומה הזאת, כדי לומר די לאלימות, כדי לומר שישראל חייבת לעלות קומה במאבק ברצח הבא. הרי אם היה פרס על התמודדות שלנו בנושא שקשור לרצח נשים, אז כבר הייתה פה תחרות בין השרים מי עתיד לקבל את הפרס. אבל אין פרס. צריך לבוא ולתקן, ולבוא ולראות איך עושים, ולאסוף את כל הפסיפס של הידע ולאגום אותו לרשות ממשלתית אחת לאומית למניעת אלימות בחברה הישראלית. אבל זה לא קורה. ואנחנו פה זועקות ומבקשות ומייחלות, וטוענות ומבקשות לומר: זה לא קואליציה וזה לא אופוזיציה. אני רוצה, בדקה שנותרה לי, לקרוא קטע מתפילה שכתבה חברתי יעל לוין, תפילה על בנות ישראל שנרצחו בידי בני זוגן, תפילה קורעת לב, כי לעיתים, כשאין מילים, תפילה אל לב מי שמקבל את ההחלטות יכולה לפתוח. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> שנייה. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, גברתי. "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, / אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, / אשר בידך נפש כל-חי ורוח כל-בשר-איש – / היה נא קרוב לשוועתנו / אשר אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, צור כל העולמים, / על כל הנשים אשר בכוח הזרוע נרצחו בידי בני זוגן / שקמו עליהן להורגן נפש. // אלוהים, אל דומי לך, / אל תחרש ואל-תשקוט אל. / בטל נגע זה שפשה בקרבנו, / וקלקל מחשבת הזוממים להרוג את בנות זוגם, / ויקוים בהם מקרא שכתוב: "עצו עצה ותפר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו אל" / כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט. / הטוב, כי לא כלו רחמיך, והמרחם, כי לא תמו חסדיך. // פקוד-נא את זכרן של בנות ישראל" – ובנות החברה הישראלית כולה – "אשר נרצחו בידי בני זוגן בכל עת ועת ובכל אתר ואתר" – ובכל מקום בארץ הזאת – "ותן להן יד ושם טוב בביתך ובחומותיך. // מלך שהשלום שלו, / שים שלום בין כל בני עמך, ותמשיך שלום בין כל בריותיך – – – כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים. / ברוך שומע תפילה." << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עליזה לביא. אני מבינה שתשובה והצבעה במועד אחר? << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> לא, רגע, יש תשובת קואליציה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> איפה תשובת הקואליציה? << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> איפה תשובת הקואליציה? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת דודי אמסלם, יושב-ראש הקואליציה. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אני סיכמתי עם מגישות ההצעה שכרגע אנחנו נדחה את זה בשבועיים, את התשובה של הממשלה וההצבעה, אם נצטרך. במסגרת השבועיים האלה אנחנו נעשה מאמץ לשבת עם השרים ועם כל הגורמים הרלוונטיים, בגלל שהסוגיה הזו היא ודאי לא סוגיה של מפלגות. אנחנו רואים את זה עין בעין, גם אני באופן אישי, ובוודאי אין טעם אפילו להוסיף מילים על מה שדיברתם, בגלל שאני חושב שזה נושא שנמצא בסדר עדיפויות כמעט עליון במדינת ישראל לטיפול. לכן אני גם ביקשתי מדוד ביטן, הוא יירתם לעניין, גם מירב, ובואו נמצה כרגע, בשבועיים האלה, את – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה נעשה בשבועיים האלה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נעבוד על מה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> נעבוד – אנחנו בעצם נפעל למען קידום תוכנית חירום מתוך הצורך לתת הגנה לנשים בסיכון גבוה וכן לחזק את הוועדה הבין-משרדית בעניין הזה. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> ותקציבים, תקציבים. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> מה עם הרשות? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> מה עם רשות? להקים רשות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אמרתי, אני בגדול חושב שצריך לקדם את העניין הזה בכל פקטור וכל וקטור שצריך לפעול בו. אין מחלוקת בעניין הזה. אני לא איש מקצוע. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – לחלק תקציבים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, בוודאי. גם בנושא של תקציב, איפה שצריך, גם בנושא של – – – << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> ויישום התוכנית – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל זה מה שהקראתי – כולל מסגרת תקציבית וכו'. תומא, לגבי הנושא של חוק האזיקונים אנחנו גם – ברגע שאני הבנתי ממירב שיש תזכיר ממשלתי שהופץ, אנחנו גם נעשה – – – << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> רק שתביאו את זה לפה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> שזה יעבור במושב הזה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> כן, בעזרת השם, זו הכוונה. דרך אגב, במידה שמשהו כאן לא יתכנס, אז בעוד שבועיים הממשלה תשיב, ונצביע על זה. אני מקווה שלא נגיע לשם. << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס: << קריאה >> כל הכבוד, אמסלם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אמסלם. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו נעבור להצעה הבאה על סדר-היום: סגירת טייסת הכיבוי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת פרוטוקול בדבר תיקונים להסכם ההובלה האווירית בין ישראל לבין הרפובליקה של הודו. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> סגירת טייסת הכיבוי היחידה של ישראל, שאותה מפעילה חברת כים-ניר << הלסי >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: סגירת טייסת הכיבוי היחידה של ישראל, שאותה מפעילה חברת כים-ניר, מס' 10949 ו-10975. המציעה, חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, ולאחר מכן – חברת הכנסת נאוה בוקר. שלוש דקות. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, תודה לחברות היקרות שעמדו פה ודרשו את כבודן – ולסגור את הפער הזה – של הנרצחות והנשים, ונקווה שזה באמת לא יורד מסדר-היום. להתעלם ממשהו בפעם הראשונה אולי זו טעות, וטעות היא דבר אנושי; להתעלם פעמיים זאת איוולת. לא ייתכן שטייסת כיבוי יחידה שקיימת במדינה שלנו תהיה בסכנת סגירה, והם מתריעים ומבקשים שייתנו להם ארכה. ב-2010, באסון הגדול שבכרמל, האסון היה הרבה יותר גדול אם טייסת הכיבוי לא הייתה נכנסת פנימה ומכבה את השרפה. עצים סובבים לנו ויערות סובבים כמעט כל עיר, ושמורות טבע, ואם אנחנו נקל ראש בבקשה הזועקת הזאת, אנחנו נשלם מחיר יקר. דווקא בעת הזאת ובתקופה הזאת, כשאנחנו רואים דונמים על גבי דונמים נשרפים בעוטף עזה – ומי כמוני, שעבדתי 29 שנה בקרן הקיימת, יודעת את זה: כמה כל עץ, כמה כל שתיל חשוב. אבל במקרה הזה למדנו שאם אין לנו את אמצעי הכיבוי הנכונים זה גם פוגע בחיי אדם. ואל לממשלה הזאת להקל בחיי אדם, זה בלתי אנושי ובלתי אפשרי. אני פונה כאן אליכם, לא ייתכן שתפריטו גם את זה. לא ייתכן שחברת כים תבקש עזרה על מנת להגן עלינו, האזרחים, וזה ייפול על אוזניים אטומות. אתם אחראים ואמונים על הביטחון של מדינת ישראל ואזרחיה, וכן על טייסת הכיבוי היחידה שקיימת בארץ. מה יקרה אם בעוד 20 יום הם יצטרכו לסגור את שעריהם ותפרוץ שרפה? למי יפנו? המחדל הזה כתוב על הקיר, ואתם בוחרים להתעלם ולתת הצעות חוק הזויות לחלוטין, רק לא לטפל במה שבאמת חשוב, במה שיכול להציל חיים, במה שיכול להגן על אזרחי מדינת ישראל. אין תחליף לטייסת כיבוי ולא הייתם צריכים שאנחנו נעלה את זה על סדר-היום אלא הייתם צריכים לפתור את זה ולהבין שזה חייב להיות שירות של המדינה. לא משהו של חברה פרטית, לא משהו שבו חיינו יהיו תלויים בצורך כספי כזה או אחר. מדינה ריבונית צריכה לדאוג ששירותי כיבוי יהיו ברשותה. ולכן, אני קוראת לכם לפתור את הבעיה הזאת וששירותי הכיבוי והטייסת ימשיכו לפעול תחת חסות המדינה, כי חיי אזרחים זה חשוב הרבה יותר מכל דבר אחד. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מודה לך. חברת הכנסת נאוה בוקר, בבקשה. תלאת דקאייק. << דובר >> נאוה בוקר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מאמינה שיש כאן מישהו שלא זוכר את אסון השריפה בכרמל הנורא, שבו נשרפו למוות 44 בני אדם, בהם בעלי. אני בטח ובטח שלא יכולה לשכוח. מאז אותו אסון הפכתי למשימת חיי את הדאגה למערך הכבאות וההצלה ועשיתי הכול כדי לשפר ולשקם את המערך הזה, כדי שאסון כזה לא יקרה שנית. אז הוספו תקציבים ונרכש ציוד והוקמו תחנות כיבוי ולוחמי אש, אבל הינה, עכשיו מתברר שטייסת הכיבוי היחידה שיש לנו – טייסת שנקראת על שמו של הנער המתנדב אלעד ריבן, שנספה באסון, והוקמה לאחר האסון, כאחד מהלקחים – בסכנת סגירה. כאילו לא למדנו שום דבר. חברים, לא יכול להיות שמדינת ישראל תישאר ללא טייסת כיבוי. הרי אחת המסקנות לאחר האסון הייתה שאם הייתה טייסת כיבוי, אם היו מטוסי כיבוי, האסון הזה היה נמנע. ועכשיו אנחנו נמצאים בתקופה שהצמחייה והשדות יבשים והרוחות חזקות והסכנה מאוד גדולה. חברים, כל יום נשרפים עשרות דונמים ביישובי עוטף עזה בגלל מעשי חבלה מתועבים ויש כאן עניין של סכנת חיים. מאז שהוקמה הטייסת הזאת השתתפו מטוסי הכיבוי בכיבוי של מאות שרפות בשנה. הטייסת הזאת מורכבת מ-14 מטוסים שפשוט מצילים חיים. אין דרך אחרת לתאר את זה. חברים, לא יכול להיות שבגלל קשיים של ביורוקרטיה החיים של אזרחי ישראל יהיו בסכנה. 44 איש כבר איבדו את חייהם בגלל המצב הנורא שבו היה מערך הכבאות וההצלה. אסור לנו לחזור אחורה. אסור לנו לחזור למצב שבו חיים נמצאים בסכנה בגלל איזשהם קשיים כלכליים או בגלל ביורוקרטיה. ואני קוראת לכל הגורמים שמעורבים בנושא הזה: תפתרו את המשבר הזה יחד. אני לא מוכנה, אני לא מסכימה ואני לא אתן שמערך הכבאות במדינת ישראל יפעל אפילו יום אחד בלי טייסת כיבוי. חברים, צריך להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה לך. אין תשובת ממשלה ולכן מצביעים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> חבר'ה, זה ממש לא הגיוני שהשרים ככה מזלזלים. למה אין תשובת שר? לא מעניין אותו שמישהו נשרף? לא מעניין אותם מה שקורה במדינה? תסביר לי אתה, כבוד היושב-ראש. לא יכלו לשלוח לפחות מכתב תשובה? זה זלזול בחיי אזרחים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הם מנצלים סעיף בתקנון שלא מחייב אותם לענות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אז לפחות תשובה, זה לא הגיוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הממשלה רשאית לענות. יכול להיות שהנושא לא מעניין את השרים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> כבוד יושב-ראש הקואליציה, זה לא מעניין טייסת כיבוי? תשובה לפחות. << דובר_המשך >> נאוה בוקר (הליכוד): << דובר_המשך >> נקיים דיון. בואו נוציא את זה לדיון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מה את מציעה? << דובר_המשך >> נאוה בוקר (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדת הפנים? לא. יש לי ועדה שלי, של הכבאות וההצלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> רק ועדה סטטוטורית. << דובר_המשך >> נאוה בוקר (הליכוד): << דובר_המשך >> ועדת הפנים, ועדת הפנים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ועדת הפנים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> ועדת הפנים. אבל, אדוני, אני מבקשת שזה לא – זה זלזול – – – כנראה שלא אכפת להם אם יישרפו חיים בני אדם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ועדת הפנים, מוסי רז? תודה רבה, אנחנו עוברים להצבעה, רבותיי. ועדת הפנים. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – תשעה, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> נאום מנכ"ל בצלם באו"ם << הלסי >> << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> להצעות לסדר-היום בנושא: נאום מנכ"ל בצלם באו"ם, מס' 10937, 10941, 10981 ו-10992. חבר הכנסת יהודה גליק – מיש מווג'וד. חבר הכנסת מוסי רז – תפדל. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> שוכרן, סייד א-ראיס. חברות הכנסת, חברי הכנסת, אדוני השר, אולי טוב שחבר הכנסת גליק איננו כאן להגיד את הדברים שרצה להגיד. בפתח דבריי, עוד לפני שאני אתייחס לנאום במועצת הביטחון של חגי אלעד, חברי, מנכ"ל בצלם, אני רוצה להגיד שאני מצטער שאני נאלץ לעמוד פה, מול המליאה הזאת, ולציין שאתמול – כך נודע לי לפני זמן קצר – חיילי צה"ל או חייל אחד לפחות רגם באבנים את כתב הארץ יותם ברגר ואת הצלם שלו משום שנודע לו שהם עובדים בעיתון הארץ ובטח צריך להעניש אותם על זה. אז ספרו לי עוד קצת על ההסתה בשני הצדדים ועל הקיצונים בשני הצדדים, כמו שאתם רגילים. זה מקרה מאתמול, ואנחנו יכולים להביא מכל יום מקרה כזה. חגי אלעד עומד בראש ארגון בצלם, שהוקם לפני כמעט 30 שנה. המנכ"לית הראשונה שלו הייתה זהבה גלאון, שעמדה בראש מפלגתנו מרצ, חברת כנסת שנים רבות. הארגון הזה, לולא היה קם, מדינת ישראל הייתה צריכה להמציא אותו. היא הייתה צריכה להמציא אותו, משום שלא ייתכן שאנחנו מקיימים כיבוש 52 שנה, שבו מופרות כל זכויות האדם – מחופש תנועה ועד הזכות לחיות, במקרים רבים – ואין אפילו מי שפוצה פה, אין מי שמצפצף, אין מי שמנסה לעצור את זה, אין מי שמוחה. ארגון בצלם – שמעתי שהייתה כאן סגנית יושב-ראש שהציעה לסגור אותו – אכן צריך להיסגר. זה צריך להיות מייד לאחר שיסתיים הכיבוש בשטחים. אני אשמח אם הדבר הזה יהיה כבר הערב או מחר. אכן, כך צריך להיות, אך כל עוד אנחנו שולטים בכוח צבאי בשטחים צריך להיות ארגון – לא רק אחד, הרבה יותר: שוברים שתיקה ואחרים ובצלם, אני לא אמנה את כולם עכשיו – שיפקחו, וידווחו לנו על מה שקורה שם. כי אנחנו מממנים את זה, אנחנו משלמים את זה, אנחנו נקראים לשרת שם ואנחנו משלמים את המחיר בדמים, תרתי משמע. אני רוצה להגיד עוד דבר: נמאס מהדיון הזה על למה בחוץ-לארץ. הדיון הזה צבוע כל כך. דיברת, אדוני השר, על אלוהי הצביעות. הוא עכשיו נצבע לחלוטין – דיברת בהקשר שבו הסכמתי איתך, אני חייב לציין. הוא נצבע עכשיו לחלוטין. מה זאת אומרת, כשאני עומד על הבמה הזאת כל אחד יכול לצפות בי בחוץ-לארץ, ואותו דבר כשעומד חגי אלעד ואומר דברים אמיצים במועצת הביטחון. אפשר להסכים, ואפשר לא להסכים, לא זו השאלה בכלל – ואני מסכים. הוא אומר את הדברים האלה. נגמר העניין הזה של בחוץ-לארץ ולא בחוץ-לארץ. אומרים: שוברים שתיקה יכולים לדבר, אבל לא בחוץ לארץ. בצלם יכולים לדבר, אבל לא בניו יורק. הם יכולים לדבר, אבל לא בבתי הספר; הם יכולים לדבר, אבל לא בכנסת; הם יכולים לדבר, אבל לא בצבא. אז איפה יכולים לדבר? האם יש כאן חופש דיבור? האם מותר לפתוח את הפה במקום כלשהו במדינת ישראל, בחו"ל? האם יש חופש אחרי הדיבור? אנחנו רואים את האיומים. עמד פה לפני יומיים אדם, שאני חושב ש-119 חברי כנסת היו מעדיפים שלא יהיה חבר כנסת, וקרא דברי הסתה נוראיים שאני לא רוצה לחזור עליהם בכלל, הוגשה תלונה לוועדת האתיקה. זה חופש דיבור? כך להתייחס לאדם, שאתה יכול לא להסכים איתו, רק בגלל שדיבר? מכל הסיבות האלה – וחבל שאין לי יותר זמן – אני רוצה להגיד לחברי הכנסת מהימין שמציעים הצעות כאלה: שלו נעליכם מעל רגליכם לפני שאתם מדברים על בצלם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, גברתי היושבת בראש. אדוני השר, חברי חבר הכנסת מוסי רז, שמעתי את דבריך בקשב רב. חשבתי לומר משהו אחר, אבל משהו אחד כן הפריע לי. אחרי הנאום של מנכ"ל ארגון בצלם באו"ם, קראתי קצת מהדברים שנאמרו, מהתגובות שנאמרו עליו. אני חושב שכן נכון לקיים דיון על כל דבר – בכנסת, באוניברסיטאות במדינה. אני חושב שיש דבר שנקרא חציית קו אדום: כשמגיע אדם עם ביקורת, ככל שתהיה, ומביע בפני אומות העולם – אבל פה כן יש מקום. מה זה "בחוץ"? אף אחד לא ביקש להסתיר דעה של אף אחד. אף אחד לא ביקש לסתום פיות של אף אחד. אני חושב שזו לא הכוונה, לא מימין ולא משמאל. אתה יודע, יש מושג בהלכה – קוראים לזה חילול השם. מה זה חילול השם? אם זה מותר, אז תעשה את זה, ואם זה אסור, אל תעשה את זה אף פעם. יש דבר שגם אם הוא מותר, לא עושים אותו בפרהסיה. גם אם הוא מותר וזה מוצדק, לא עושים, ודאי לא בפני אומות העולם. כשמדינת ישראל נלחמת כל פעם בהסתה, וההסתה הזאת בסוף יוצרת גם אלימות – ואין אדם מאיתנו שלא נתקל ולא מכיר על מה אני מדבר – בסוף, כשאנחנו רואים דווקא יהודי שמגיע לאומות העולם ואומר את מה שהוא אומר, יש לזה משמעות הרבה יותר חריפה. אני לא חושב שמישהו מכאן היה רוצה להשתיק אותך, כשאתה מדבר פה. זו זכותך, אתה נבחר ציבור, יש לך אמירה, אתה יכול לומר אותה. אף אחד – ודאי לא אנחנו – חושב שאתה לא יכול לומר את זה. אבל לבוא בפני אומות העולם, כשמדינת ישראל נלחמת – נלחמת כל יום להגן על עצמה גם במישור הדיפלומטי, במישור הביטחוני – להוציא את דיבתנו רעה בסילוף של שקרים, בתיבול של דברים שאינם נכונים, אני חושב שזה הדבר המקומם. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אתה יכול למנות אולי שקר אחד? << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר, אין דבר – איך שהוא הגדיר את חיילי צה"ל. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> שקר אחד. שקר אחד. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני אומר ככה: אין לי ספק שהוא איבד הרבה מניות אצל אנשים שיכול להיות שכאן בארץ מסכימים איתו. יכול להיות שאם הוא היה מגיע למליאה, או לאוניברסיטה כזו או אחרת, ואומר את מה שהוא אומר, אולי היו מוחאים לו כפיים. אבל ברור לי שהרבה ישראלים שאינם חושבים כמוני הפסידו אותו ואת דעותיו בגלל הבמה שעליה הוא אמר את מה שהוא אמר. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, רבותיי חברי הכנסת, כשחגי אלעד נאם באו"ם היו שם שני ישראלים: חגי אלעד ודני דנון. מדובר בקונטרסט, בשני ניגודים. שניהם ישראלים. שניהם אזרחים. שניהם יהודים. אבל לא כל היהודים הם אותו דבר, כפי שלא כל הערבים הם אותו דבר, כפי שלא כל האמריקנים הם אותו דבר: אחד שמייד התנפל על חגי אלעד ואמר שהוא שקרן ומשת"פ; וחגי אלעד, שלא אמר דבר שקר אחד. כל מה שאמר ראוי לוויכוח מצד האגף הזה, אבל תציגו לי שקר אחד שחגי אלעד אמר. את מי יזכור העולם כשקרן, כתומך כיבוש, כמהלל אלימות, ואת מי יזכור כמגן זכויות אדם? אפילו מבחינת אלה שיצאו נגדו מהבית הזה – לא רק דני דנון ואנשי הימין, יאיר לפיד, חברתי איילת נחמיאס ורבין, עשו טעות קשה שיצאו נגד חגי אלעד. משת"פ הוא אמר? הוא שיתף את האמת עם העולם כולו. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> גם על הטרור? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תתווכחי איתי ותציגי לי שקר אחד שהוא אמר. שקר אחד. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> גם על הטרור? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שקר אחד. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אם את רוצה, חברת – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – של מדינת פלסטין, אז בבקשה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גם ישראל יושבת ליד פלסטין, וישראל יושבת על פלסטין. על פלסטין. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> רק שנייה. חברת הכנסת ברקו, את רוצה עמדה נוספת? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על המולדת ההיסטורית. על פלסטין. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על פלסטין. והפלסטינים מוכנים לפשרה היסטורית – אחת לצד השנייה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> נכון? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה, חברת הכנסת ברקו, את רוצה הבעת עמדה? תבקשי. אם לא, אל תפריעי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> האדי. האדי. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> האדי שוויה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> את רוצה להביע עמדה נוספת – תבקשי. אם לא, אל תפריעי. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תקשיבי טוב, מבחינתי כל הארץ הזאת, במקור היא המולדת של העם הפלסטיני, היא פלסטין, וההנהגה הפלסטינית מוכנה לפשרה היסטורית – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> וואו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – של מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> איזו נדיבות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש שם מכשיר שמודד את כמות ה"וואו". את רוצה ללכת להיבדק ב"וואומטר" שלך? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חברת הכנסת ברקו, בבקשה, אל תיתני לי לקרוא אותך לסדר. את יכולה להביע עמדה אחרת לאחר מכן ולא להפריע לו. את יכולה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אנחנו מנהלים דיאלוג. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מאתגר אתכם – תגידו במה שיקר חגי אלעד. כל התחקירים שלו הם תחקירים – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – טרור – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – רציניים, כמנכ"ל בצלם. ואני גאה שהייתי אחד מהראשונים שהיו חברים בהנהלת בצלם, לפני שהגעתי לפה. לא הצלחתם לתפוס אותם בשקר פעם אחת. כאשר הוא מאדיר צבא שהדוברים שלו הם מומחים לשקר – הם מפיצים שקרים וכיסויי ת' כל הזמן. כל הזמן. במליאה, שם, נכחו דיפלומטים ושגרירים, שאני בטוח שהם רוחשים יותר כבוד לחגי אלעד מאשר לדני דנון, חוץ מאחת – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת טיבי, נא לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שהיא יותר גרועה מדני דנון. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אבל היא התפטרה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יכול להיות שבגלל שהיא לא סובלת את השקר של עצמה ושל דני דנון, היא נאלצה להתפטר, בסופו של דבר. אבל העולם יזכור את האומץ של חגי אלעד, שמגיע לו כל הכבוד. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה להשיב – זה לא סגן שר הבריאות, אבל זה השר המקשר. הבעת עמדה אחרי תשובת השר. השר יריב לוין, בבקשה. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חברות וחברי הכנסת, ראשית, צריך לומר את הדברים כהווייתם. המעשה שעשה חגי אלעד הוא מעשה בגידה. כך היה מוגדר בכל מדינה, כך צריך להתייחס אליו וכך צריך לראות אותו. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מה זה בגידה, אתה יכול להגיד לי מה זה בגידה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> עכשיו אני גם אסביר מדוע. שב, חבר הכנסת טיבי, אז אני אסביר. אל תתפלא כל כך. שב, אני אסביר. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני רגיל שאתה מכנה – – – בתואר הזה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תשמע, אני מסרב להתרגל לזה שאנשים בוגדים במדינה וכלום לא קורה. ואני אמשיך לתבוע את זה שהדברים יקרו. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מה אתה תובע – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מוסי רז, המעשה הזה הוא מעשה בגידה. מה לעשות? אז, מה אתה רוצה? שאני לא אגיד את זה? שאני אקרא לזה בשמות אחרים? אני לא מבין. מה מהות ההערה הזאת שאתה הערת עכשיו? זה המצב. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זה המצב, זה המצב. מי שצריך לטפל – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – החוק הזה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מי שצריך לטפל בבוגדים הן רשויות אכיפת החוק, ולא אף אדם באופן פרטי, ולא באלימות ולא בשום דבר, וזה מובן מאליו. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> המשטרה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> והינה, אני אומר את זה עוד פעם. זה הרי ברור לחלוטין. אבל זה לא משנה את העובדה שהמעשה שהוא עשה הוא מעשה בגידה. עכשיו אני גם אסביר למה. ראשית – ואת זה צריך לומר בצורה הברורה ביותר – הדברים שהוא אמר הם דברי שקר, כולם מהתחלה עד הסוף, ולו מטעם אחד: מכיוון שכל נקודת ההנחה שקיים כביכול כיבוש ביהודה ושומרון היא השקר הכי גדול שישנו, ומתוך השקר הזה נובעים כל השקרים האחרים. אז מה לעשות? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> יש שם כיבוש. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הרי אני שמעתי אותך. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – להצביע לכנסת. יש להם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מוסי רז, אני שמעתי אותך – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני שמעתי אותך – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני שמעתי אותך ברוב קשב וגם בשקט. אז תן לי. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תן לשר להשלים את הדברים. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא הפרעתי לך. מה לעשות, עם אינו יכול להיות כובש בארצו, והארץ הזאת כשמה כן היא: ארץ ישראל, והיא שייכת לעם ישראל, ולכן אין בכלל כיבוש. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> כל מי שאומר שיש כיבוש הוא בוגד – – – אתה רוצה – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, תיתן לו – תיתן לשר להשלים את הדברים. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מאחר שאין כיבוש, אז גם כל התיאוריות הנובעות מהדבר הזה הן כמובן מגוחכות. אגב, כל המגבלות שאתה מתאר, אף אחת מהן לא הייתה קיימת אם לא היה טרור. הרי אף אחד לא רוצה להטיל מגבלות, אף אחד לא מחפש את המגבלות האלה, והן לא נולדו מכוח איזו עריצות ורשע. הן נולדו כדי להגן על חיי אדם אל מול טרור צמא דם חסר עכבות. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מאז שכבשנו את השטחים – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> באמת, חבר הכנסת מוסי רז – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> באמת. לא. די. חבר הכנסת רז, אתה מציע את ההצעה הזאת. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. תן לשר להשיב. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חוזר ואומר לך שאנחנו שחררנו – לא כבשנו – את מה ששלנו, והארץ הזאת היא ארצנו, וזה המצב. אגב, בשאלה הזאת, האם שחררנו חלק כזה או אחר בשנת 48' או בשנת 67' ואולי נשחרר בעתיד חלקים אחרים – זה בכלל לא רלוונטי לעובדה שזו ארצנו, הייתה ונשארה, וכך תהיה לעולם ולתמיד. עכשיו, אני אומר לך עוד דבר, והוא, בעיניי, אולי החשוב ביותר. המעשה הזה הוא גם מעשה אנטי-דמוקרטי מהמעלה הראשונה, ואסביר גם למה. חופש ביטוי נועד לזה שאנחנו נוכל לנהל בינינו ויכוח ודיון על כל דבר, וזה בסדר. אוי לנו אם זה לא יהיה. בזה אנחנו, כולם, מאוחדים: צריך להיות כאן חופש ביטוי. אגב, חופש ביטוי איננו חופש ההכפשה של חיילי צה"ל סתם וניסיון לטפול עליהם עלילות שווא ולהביא להעמדתם לדין בבתי דין בין-לאומיים על מנת ליצור מצב שידיהם תהיינה כבולות והם לא יוכלו להגן עלינו כאן. זה לא חופש ביטוי. זה שיתוף פעולה עם האויב. ושיתוף פעולה עם האויב, מה לעשות, הוא בגידה. זה הבדל אחד. אבל יש הבדל נוסף, והוא מאוד מאוד חשוב. מה, בעצם, ניסה חגי אלעד לעשות? הוא בא ואמר: תראו, אני לא מצליח לשכנע בעמדותיי את הציבור בישראל. למען האמת, אני נמנה על מיעוט שולי שבשולי בתוך הציבור הזה. מאחר שאני לא מצליח בשיח הדמוקרטי ובבחירות הדמוקרטיות לשכנע את הציבור ולהשיג רוב לעמדותיי, מה שאני אעשה, זה אני אלך לפורום בין-לאומי ואקרא לו להטיל סנקציות על ישראל, על מנת שדעותיי, שלא הצלחתי להשיג להן רוב דמוקרטי, תבואנה לידי ביטוי בדרך של כפייה על הרוב שחושב כאן אחרת, הרוב המוחלט של הציבור. אם יש מעשה יותר אנטי-דמוקרטי מזה, אני לא מכיר. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אל תפריע לי כל הזמן. באמת, מספיק. הלוא זה הדבר הכי אנטי-דמוקרטי שיכול להיות. איזה מין דבר זה? יש בינינו ויכוחים. לא הצלחתי לשכנע – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> ומי – – – אותו? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כן, רגע. אני אגיע גם לזה, בוודאי. אם לא הצלחתי להשיג רוב, אני אנסה בפעם הבאה. איזו מין שיטה זו, שאני בא ואומר: רבותיי, אתם לא תקבלו את דעתי – אני אראה לכם מה זה: אני אסע לאו"ם ואני אדאג שיטילו עליכם סנקציות כדי שאתם תצטרכו לקבל את מה שאני חושב. מה זה הדבר הזה? אתם הייתם צריכים להיות הראשונים שמגנים את הדבר הזה. תראה לאיזה בלבול יוצרות אתם הגעתם, בפער האדיר שבין הגנה על זכויות אדם וחופש הביטוי לבין מעשים מן הסוג הזה. אתם אלה שצריכים לעשות חשבון נפש. אני פשוט עומד נדהם איך אתם מגינים על הדבר הזה; איך אתם לא מבינים, ומתעלמים מהעובדה הכל-כך פשוטה הזאת. עכשיו, אגיד לך עוד יותר מזה: זה לא רק שהוא הולך ועושה את זה, אלא זה איפה הוא עושה את זה. הוא לא עושה את זה במקום שבו יושבים אנשים שבאמת שומעים אותו ושומעים אותנו ובאמת שוקלים את הדברים בנפש חפצה ולגופו של עניין, ובודקים את הדברים ומגיעים בסוף לאיזשהן מסקנות. הרי הוא הולך למקום, קודם כול בהזמנה של שגריר של מדינה שבכלל איננה מקיימת איתנו יחסים דיפלומטיים, שניתקה איתנו את היחסים. איזה מין דבר זה? כדי לשרת מה? את האג'נדה שלנו? את המדינה שלו? איזה מין דבר זה? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הולך בהזמנה של שגריר כזה לדיון שאותו שגריר יזם, כמובן מתוך אהבת ישראל ואכפתיות למדינת ישראל. אגב, בניגוד אליך, חבר הכנסת מוסי רז, תאמין לי שהשגריר של בוליביה לא מבחין בין יהודה ושומרון לבין תל אביב לבין מקום אחר. הוא רוצה שלא תהיה כאן מדינת ישראל בכלל – לא בגבול כזה ולא בגבול אחר. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אתה לא מבחין. אתה לא מבחין – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ואל תיתמם, ותראה את המציאות כמו שהיא. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, תיתן לשר להשלים את הדברים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ואז, הוא הולך לשם בהזמנה של אותו שגריר; למקום שהרי ברור לגמרי שכל ההחלטות שמתקבלות בו הן החלטות מוטות מראש, אבסורדיות באופן מוחלט. חבר הכנסת מוסי רז, הרי אתה אדם הגון, הרי אתה לא יכול להתעלם מזה שגם באו"ם וגם במוסדותיו השונים, כמו מועצת זכויות האדם, עוסקים כמעט אך ורק בישראל; מתעלמים מהפרות זכויות האדם הקשות ביותר שישנן בכל העולם כולו, מקצה לקצה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אגיד לך יותר מזה. מי שיושב שם ומקבל את ההחלטות האלה זה בדיוק אותן מדינות שעומדות בראש רשימת מפירי זכויות האדם. אז הולך אדם, אזרח ישראלי, ופועל באופן הזה, ואנחנו צריכים להריע לו ולעודד אותו? אז אני אומר לך: אני חושב שבכל מדינה בעולם – לצורך העניין, לו היה הולך אזרח אמריקני לטריבונל בין-לאומי כדי לקרוא לו להטיל סנקציות על ארצות הברית וכדי לקרוא לו לקחת חיילים אמריקנים, להעמיד אותם לדין ולקשור את ידי הצבא האמריקני, והיה עושה את זה בפני טריבונל מוטה באופן הזה, בהזמנתו של שגריר של מדינה שאיננה מקיימת יחסים עם ארצות הברית וניתקה אותם ותומכת בגרועות שבאויביה – מה היה קורה איתו? היו מהללים אותו בקונגרס האמריקני? נו, באמת. עד לאן הגעתם? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – אותו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לכן, רבותיי, בסיכום הדבר הזה אני חושב שהאשם, האצבע המאשימה בסוף צריכה להיות מופנית למקום אחד, והוא לרשויות אכיפת החוק שלנו, שיש להן זמן להתעסק בכל דבר – באמת דברים חשובים מאוד – ונוכח אירוע מהסוג הזה לא עושות כלום. לא פותחות בחקירה, לא בודקות, לא מעמידות לדין; לא עושות דבר, ואגב, לא בפעם הראשונה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> קוראים לזה דמוקרטיה, משהו שאתה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> נדמה לי, חבר הכנסת מוסי רז, שהסברתי לך – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה אתה מבין בדמוקרטיה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – שזה בדיוק ההפך מדמוקרטיה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אתה אומר. לא כל מה שאתה אומר עומד – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> דמוקרטיה זה לא לקרוא למדינות בעולם להחרים את המדינה שלך. זו לא דמוקרטיה. זה שימוש לרעה בדמוקרטיה. זו לא דמוקרטיה. דמוקרטיה זה לא לנסות לכפות על הציבור באותה מדינה החלטות שהוא לא רוצה בהן על ידי סנקציות חיצוניות. זה הפוך מדמוקרטיה. זה הכי לא דמוקרטי שיש. רשויות אכיפת החוק שלנו אינן עושות דבר. אגב, לא צריך לתקן שום חוק. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יש. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תמיד אומרים לי: למה אתם לא מחוקקים? למה אתם לא מתקנים? לא צריך לתקן ולא צריך לחוקק. החוק קיים. החוק ברור. לא צריך לעשות שום שינוי בו. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – של ישראל. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רק צריך לאכוף את החוק במקום שזה חשוב. אם זה ייעשה, אולי תיפסק התופעה הבזויה המכוערת, שאין לה תקדים ואח ורע באף מקום בעולם, שבה חברי פרלמנט, מתוך הפרלמנט עצמו, של המדינה, נוסעים בעולם עם הדרכון הדיפלומטי והחסינות שיש להם כדי להטיף להעמיד לדין את החיילים של אותה מדינה – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> זו בגידה. זו בגידה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – או כדי להחרים אותה בתחומים כאלה ואחרים. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> זו בגידה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חבר הכנסת מוסי רז, באמת באמת, כמה – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> יש לך – – – למה שאתה אומר עכשיו? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – ליקוי מאורות יכול להיות? אני באמת פונה אליך: תעשו חושבים. ואני פונה לראשי מערכת אכיפת החוק: תמלאו את תפקידכם, תפעלו להעמדתו של חגי אלעד לדין. כך היה צריך להיעשות. אגב, אני בטוח שאם זה ייעשה פעם אחת, התופעה המבישה הזאת תיפסק. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לשר יריב לוין. מה מציע השר? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה שיבקשו המציעים, אני מסכים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> מה אתם מבקשים? חבר הכנסת רז. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מליאה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> להסתפק בדיון במליאה? להעביר לדיון בוועדה? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> להעביר לוועדה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מבחינתי, להסיר מסדר-היום. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא, למה? להעביר לוועדה, שנדון – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יאללה, בואו נעביר לוועדה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> להסתפק – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אנחנו בעד להעביר לוועדה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. להעביר לוועדה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מוסי. מוסי, נעביר לוועדה, שנוכל – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אוקיי. להסתפק – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> תכבד. תבקש להעביר לוועדה, נפיל מקסימום. שנוכל לדבר. אני מבקש. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> למה? אני מסתפק בדיון במליאה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה הבעיה להעביר לוועדה? ממה אתה מפחד? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – מספיק – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אתה מבקש להסתפק בדברים שנאמרו במליאה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> בסדר. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מוסי – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הבעת עמדה אחרת. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מוסי, תעשה, תעביר לוועדה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> למה? אנחנו רוצים להבין – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה אתה חושש? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מה אני אעשה? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> נעביר לוועדה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אין הצבעה על זה? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. דקה, אבל דקה. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> דקה. חברתי היושבת בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כשפותחים את המילון במילה "בוגד" ההגדרה היא ברורה: 1. מעל באמון; 2. קיים יחסי מין מחוץ לנישואים; 3. שיתף פעולה עם האויב. בעניין יחסי המין, מוסי, אני לא יודע מה מצבכם שם בשמאל, אני מניח שאתם בוגדים, אבל את זה אני רק מניח. לעניין מעילה באמון ולעניין שיתוף פעולה עם האויב, הפעולות של מפלגת שרץ ומפלגת הרשימה החמאסית המשותפת, יש להן הגדרה אחת ברורה – בגידה. פעולתו של חגי אלעד באו"ם, יש לה הגדרה אחת ברורה – בגידה. אתם אסופה של צבועים, כי אם במדינה אחרת זה היה קורה, היו עורפים את ראשו. אסופה של פחדנים, כי אף אחד מכם לא עלה כאן ודיבר על הסעודים ומה שקרה עם העיתונאי שהעז לפצות את פיו. אבל כאשר אזרח משלנו בוגד במדינת ישראל, בוגד באמון של האזרחים, בוגד באמון של החיילים – פתאום אתם כולכם הפכתם נאורים. אני מסכם ואומר, חברתי היושבת-ראש, אני אומר לכם בפנים: זו בגידה, זו בגידה, זו בגידה. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. << דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, טוב, מנכ"ל בצלם הוזמן על ידי המדינה ה"דמוקרטית" – במירכאות כפולות – שוחרת הטוב, הפלורליסטית, בוליביה. בוליביה, שיש בה שלטון אימים של מוראלס; בוליביה, שהיא מדינה שהרבה מאוד נסמכת על סחר בסמים; בוליביה, שהיא מדינה שנתמכת על ידי איראן – ואלה מצאו לנכון להזמין אותו לאו"ם. אתם יודעים מה, מאוד התעניינתי – בעלה של אחותי הוא בין היחידים שנותרו בין המשפחות היהודיות שעזבו את בוליביה, כשהוא בא להתגייס כחייל בודד לפני הרבה שנים. שאלתי אותו קצת מה קורה היום בבוליביה. בוליביה ניתקה את עצמה מהמערב לחלוטין. אז מגיע מנכ"ל בצלם – ארגון שאין ספק שהוא אנטי-ציוני, אנטי-דמוקרטי, שעובד בשיטות איומות של הקג"ב – ואנחנו שומעים כאן שמרצ תומכים בו, יחד עם הרשימה המשותפת; הפכתם להיות תמונת הראי של הרשימה המשותפת. אבל מה הפלא, חבר הכנסת רז? הלוא אתה חתמת על חוק של הרשימה המשותפת, אנטי-ציוני, נגד זהותה של המדינה כמדינה יהודית, נכון? אתה רוצה רב-תרבותיות, רב-לאומיות, מדינת כל מסתנניה וכל מיעוטיה, רק לא מדינה יהודית. השנאה הזאת לציונות, זה מה שמאפיין אתכם. אבל חשבתי לרגע, אולי, שהנציג של מרצ כאן במליאה, אולי ידבר על הדוח של Human Rights Watch. למה לא? יצא דוח על הרשות הפלסטינית – דוח מזעזע על רדיפת עיתונאים, על מניעת הפגנות, על עינויים – כל מיני דברים כאלה. כן, אתם הלוא שוחרי זכויות אדם – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – בואו נדבר על זה – – – << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אתם דואגים לזכויות אדם. שום דבר. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> זה אני – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> חגי אלעד הוא חתרן, הוא עבר עבירה, כמו שאמר השר לוין, של פגיעה ביחסי החוץ של ישראל, צריך להעיף אותו לכלא. הוא חתרן, ההתנהגות שלו היא התנהגות אנטי-דמוקרטית – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – וכל הארגון הזה הוא ארגון שעבר זמנו, ולכן החברה הישראלית מתעבת אותו. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, רק אנשים כמוכם, שרוצים לחסל את המדינה הזאת מבפנים, תומכים בארגונים מהסוג הזה, ובוגדים בחיילי צה"ל, דרך אגב, בוגדים בחיילי צה"ל כי הולכים ורוצים להביא אותם לכל מיני פורומים בין-לאומיים ולהעלות אותם למשפט. ככה, למשפט האומות, ולהזיק לנו מול האומות המאוחדות. כאילו שאין לנו מספיק אויבים מבחוץ, יש לנו גם את האויבים מבית או אלה שמתגייסים לטובת האויבים, מבית. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת ברקו, תודה רבה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה לציין לפרוטוקול שממשלת ישראל מבקשת לגרש מהארץ את אותו אדם שכתב את הדוח נגד הרשות הפלסטינית והחמאס, דוח חמור ביותר, באמת, על הפרת זכויות אדם חמורה ביותר ברשות הפלסטינית ובממשל החמאס – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – וחבל שממשלת ישראל – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אולי בגלל זה הוא כתב את הדוח – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ענת, ענת. את דיברת באריכות, חברת הכנסת ברקו, לא הפסקתי אותך לדקה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> רוצה לגרש אותו מהארץ – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בלי צעקות. חבר הכנסת רז. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> די. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> נגד מדינת ישראל – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת ברקו. אדוני השר. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – אתה מהרשימה המשותפת. אתה נגד המדינה – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני השר, מה אדוני מציע? אדוני הציע קודם להסתפק. נצביע להעביר את זה לדיון במליאה? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה שרוצים המציעים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> המציעים לא יכולים להציע שום דבר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אם המציעים לא מציעים כלום, אז אנחנו נצביע עכשיו על העברת הנושא לדיון במליאה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה אתם רוצים? להעביר – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> לוועדה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא. לוועדה גברתי לא יכולה להגיד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היא לא מציעה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אה, היא לא מציעה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> לאיזה ועדה את רוצה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> איזה ועדה את מבקשת, חברת הכנסת ברקו? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> ועדת הפנים. אני חושבת שזה בעיה – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ועדת הפנים? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> טוב. אז חברת הכנסת ברקו מציעה להעביר את הנושא לדיון בוועדת הפנים. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מסכים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני לא מתנגד. אנחנו נעבור כעת להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> שישה תומכים, רק אחד התנגד. הנושא יעבור להמשך דיון בוועדת הפנים של הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> החלטת בתי החולים הממשלתיים על הפסקת העברת נתונים על אודות זיהומים למשרד הבריאות << הלסי >> << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, הצעות לסדר-היום בנושא: החלטת בתי החולים הממשלתיים על הפסקת העברת נתונים על אודות זיהומים למשרד הבריאות, מס' 10930, 10955, 10956 ו-10990. חבר הכנסת טלב אבו עראר, אדוני הדובר היחידי, כל יתר הדוברים הסירו את שמם. גם לא תהיה לנו כאן תשובת ממשלה, אז אחרי דבריו של אדוני אנחנו נצביע על העברה למליאה. זה מה שיש לנו, אם אין תשובת ממשלה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, בתי החולים הממשלתיים, בתמיכת ההסתדרות הרפואית, הורו לעובדיהם להפסיק להעביר נתונים ליחידה למחלות זיהומיות במשרד הבריאות. לטענתם, מנגנון הדיווח לקוי ומסורבל וגורם לעבודה מיותרת של הרופאים. כמו כן, נטען כי משרד הבריאות אינו מספק לבתי החולים את המשאבים הדרושים למילוי אחר מנגנון הדיווח, מה שגורם לפגיעה בציבור המטופלים, שכן הרופאים משקיעים זמן רב בדיווח למשרד הבריאות על חשבון הטיפול בחולים. הנתונים הנאספים ביחידה למחלות זיהומיות משמשים לבניית תמונת מצב עדכנית על אודות התחלואה והתמותה ממחלות זיהומיות בישראל, ביצוע מחקרים בשיתוף פעולה עם יחידות מקבילות בעולם וניטור אירועי תחלואה חריגים. ריכוז הנתונים הוא אקוטי והחלטת בתי החולים תפגע ביכולת היחידה למלא את תפקידה, דבר שיגרום פגיעה קשה ביכולתו של משרד הבריאות לאתר, ולהתמודד עם אירועי התחלואה החריגים בזמן שגרה, וכן להיערך לתרחישי חירום של שימוש בטרור ביולוגי. לכן אני מציע, מכובדי היושב-ראש, הוספת יחידה בבתי החולים למעקב אחרי הזיהומים, דבר שיחסוך הרבה כסף אשר מושקע לטיפול במחלות זיהומיות ויקל על הרופאים כדי שיתרכזו בעבודתם. על משרד הבריאות להגביר את האכיפה על פיקוח על הזיהום ועל הניקיון בבתי החולים השונים; השלמת הקמת המערכת הארצית למניעת זיהומים אשר לא הושלמה משנת 2012 עד עצם היום הזה. מטרות המערכת לניהול זיהומים כפי שתכננה ב-2012 היחידה הארצית למניעת זיהומים – היא אמורה, בין היתר – הקמת מאגר שיתופי ארצי של תוצאות בדיקות המבוצעות במעבדות המיקרוביולוגיה; הקמת מאגר ארצי של דיווח רפואי מכל בתי החולים על נתוני החולים, החיידקים, הבדיקות ודרכי הטיפול; החלפת הדיווח הידני בדיווח ממוחשב, אמין ונוח להפעלה; הקמת תשתית שתאפשר יצירת דוחות בחתכים שונים, שיהיו נגישים לא רק ליחידה הארצית אלא גם לגורמים מורשים בבתי החולים וביחידות. תודה, מכובדי היושב-ראש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. כאמור, אין לנו תשובת ממשלה ועל כן אנחנו נצביע כעת על הכללת הנושא הזה בסדר-יומה של המליאה להמשך דיון. אדוני יתפוס את מקומו, שיספיק להצביע. מי בעד ומי נגד ? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בעד מה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לכלול את הנושא בסדר-יומה של המליאה להמשך דיון, מאחר שאין לנו ועדה. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> במליאה. אין ועדה. אין לנו תשובת ממשלה. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ועדת העבודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא, כי אין תשובת ממשלה אז אין לנו יכולת פה. אין תשובת ממשלה, אין שר שיכול להציע. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למה לא ועדה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> כך התקנון. אדוני יפנה ליושב-ראש הכנסת. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> שישה תומכים. החלטת בתי החולים הממשלתיים על הפסקת העברת נתונים על אודות זיהומים למשרד הבריאות תועבר, אם ירצה השם, אם ירצה היושב-ראש, להמשך דיון כאן, במליאת הכנסת. אנחנו עוברים, בעזרת השם, להצעות לסדר-היום בנושא: מדד העוני האלטרנטיבי של משרד האוצר, מס' 10924, 10959, 10976, 10986 ו-10991. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חבר הכנסת אורן אסף חזן – אף הוא אינו נוכח; חבר הכנסת אורי מקלב – אף הוא אינו נוכח. חברת הכנסת טלי פלוסקוב – אף היא אינה נוכחת. למרבה הצער, הצעה זו מוסרת מסדר-היום. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הכינרת בשפל חסר תקדים, משבר המים החמור במאה השנים האחרונות << הלסי >> << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים, בעזרת השם, להצעה לסדר-היום בנושא: הכינרת בשפל חסר תקדים, משבר המים החמור במאה השנים האחרונות, מס' 10983. יציג את הנושא חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי במקומו של חבר הכנסת דן סידה. אדוני, בבקשה. מדובר בהצעה רגילה, כמדומני, נכון? אז יש לאדוני עד עשר דקות. בבקשה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני מגיש את ההצעה במקום חברי, חבר הכנסת דני סידה, שנעדר בגלל שמחה משפחתית. רק לפני כמה ימים הניח מבקר המדינה על שולחנה של הכנסת את הדוח השנתי. בפרק הראשון של הדוח מתייחס המבקר למשבר המתמשך במשק המים, וכך כתב בהקדמה לפרק זה, ואני מצטט: "כידוע, משק המים בישראל נמצא זה יותר מארבעה עשורים במשבר מתמשך. ניהולו הלקוי בעבר אף הביא להקמת ועדות חקירה ממלכתיות; האחרונה שבהן הייתה ועדת ביין, שעיקרי מסקנותיה עוגנו בהחלטת ממשלה מאוקטובר 2010. ממצאי דוח זה מעלים כי רשות המים לא יישמה את החלטת הממשלה ולא מנעה את המשך הפגיעה במשק המים. רשות המים נקטה פעם אחר פעם מדיניות של 'הליכה על הסף', שהתבטאה בהתרת הרסן מיד בסיומה של שנת גשמים ברוכה אחת, תוך התעלמות מהשפעותיהם ארוכות הטווח של השינויים האקלימיים באזור". עד כאן הציטוט. כחקלאי, כותב חבר הכנסת סידה, אני מודע היטב לתוצאות משבר מים זה, ומרגיש גם חובה – והיא גם זכות – להעלות שוב את הנושא לסדר-היום ולקוות שבעזרת השם, יחד נמצא את הדרך להתגבר על המשבר והמחדל המתמשך הזה. משבר מים זה, שליבו הוא התייבשות הכינרת, יש לו השלכות רעות ומסוכנות, החל מנזק הידרולוגי חמור בכינרת וכלה בתחלואות הרבות שעלולות לבוא, ואף באו, בעקבות היחלשות הזרימה בנחלים היורדים מהגולן והגליל לכינרת. טעימה מזה הייתה לנו לא מזמן כשמחלת העכברת פרצה במקווי המים בגולן. אך מעבר לכל מה שפורסם וידוע לכולנו כגורמים להיווצרות משבר חמור זה – הכולל ניהול לקוי של משק המים – במקביל למצב הגשמים הלא-מזהיר ישנו מהלך שאותו יזמה וביצעה רשות המים, בשיתוף עם משרדי החקלאות והאנרגיה, והוא יצירת מאגרי מים עיליים בגולן. ברמת הגולן קיימים כ-15 מאגרי מים מלאכותיים שאוגרים את מי הנחלים לפני שיזרמו לירדן ומשם לכינרת. משמעות הדבר היא שהתייבשות הכינרת והנחלים המובילים אליה נגרמים באופן ישיר על ידי עצירת המים במאגרי מים עיליים אלו. זאת אומרת, המשבר הזה נוצר בידי האדם. מאגרים אלה אוגרים כמויות עצומות של מים, אשר נעצרים במאגרים אלו במקום להמשיך ולזרום אל הנחלים ומהם לכינרת. מאגרי מים אלו הוקמו בעקבות מחשבה נכונה, וכדי לחסוך את העלויות והקושי הכרוך בשאיבת מים מהכינרת ומהירדן בחזרה לרמת הגולן. אך מצב הנחלים והכינרת כיום מחייב אותנו לעשות חישוב מסלול מחדש ולהחליט שבריאות הציבור ושמירת הכינרת כמקור מי שתייה מרכזי ולאומי חשובות יותר מכל דבר אחר. כן, הכינרת חשובה, והשאיבה משם חשובה עוד יותר. ברצוני לצטט קטע נוסף מדוח המבקר בנושא זה, וכך כותב המבקר: רשות המים אף פעלה בניגוד לצו המים ו"אפשרה למפלס הכינרת לרדת מתחת לקו האדום התחתון בשנים 2016 ו-2017 – ירידה העלולה לגרום למקור מים זה לנזק הידרולוגי חמור וייתכן שאף בלתי הפיך. זאת מבלי לקבל את אישור הממשלה לכך". הרשות עשתה את זה על דעת עצמה. אני מבין את הצורך בשמירה על החקלאות בארץ היטב. אני בא – כותב חבר הכנסת סידה – מהחקלאות וחי בחקלאות, אך אנו צריכים להבין שיש סדר עדיפויות, והוא ברור. אסור לנו לתת יד למחדל המתמשך הזה. במכתב ששיגרתי לשר החקלאות – כותב חבר הכנסת סידה – למנכ"ל משרד החקלאות ולמינהל רשות המים, ציינתי שמאגרים אלו צריכים לאגור מים אך ורק במידה שכמות המים בכינרת תהיה מספקת ומעל למינימום ההכרחי, כדי לשמר אותה כמאגר המים הלאומי של ישראל. חישוב מכסות המים לחקלאות, חלוקתן ועצירת זרימת המים לכינרת צריכים להתנהל באופן נכון ומידתי. אני חוזר: חייבים להתנהל באופן נכון ומידתי. אנו צריכים להקים ועדה לאומית מערכתית, אשר תהיה אמונה להחליט לאילו מטרות ולאילו חלקים בחקלאות להקצות מים בשנים קשות, ולאילו חלקים וסוגי גידול ניתן לקצץ את מכסות המים, רבותיי, ולפצות את החקלאים על הדבר הזה. החקלאים הם בשר מבשרנו, אי-אפשר לתת – התעללות הזאת בהם. אני חוזר: לפצות את החקלאים על הדבר הזה, באופן אשר לא יגרם להם נזק כלל וכלל. שיהיה ברור לכולם: אין אני קורא תיגר על החקלאים והחקלאות, חלילה. אני חלק מהחקלאות – כותב חבר הכנסת סידה – ואני מבין את החשיבות שבחקלאות בשמירה על יישוב הארץ. עבודת האדמה הייתה חלק מאיתנו מאז היותנו – אני רוצה לסיים – אך צריך להבין שבמידה שאפשר לפצות כספית את החקלאים בשנים שבהן כמות הגשמים אינה מספקת, יש לעשות זאת, ובכך לשמר ולהמשיך את קיומם של הכינרת והנחלים. רבותיי, הדבר הזה הוא דבר מאוד מאוד משמעותי, מאוד קריטי בשבילנו. אני אבקש מאדוני יושב-ראש הכנסת לקיים דיון מעמיק בנושא הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה, אדוני חבר הכנסת מלכיאלי. אין לנו תשובת ממשלה. לא התקבל אישור מיושב-ראש הכנסת שאדוני יחליף את שר האנרגיה חבר הכנסת שטייניץ. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני לא יכול להשיב בשם הממשלה בהצעה לסדר-היום, אלמלא – – – << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> חבר הכנסת שי רוצה לוועדה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לאיזה ועדה אתם מבקשים להעביר? << קריאה >> נחמן שי (ועדת המשנה לתכנון לאומי): << קריאה >> ועדת הפנים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> טוב. אז יש לנו בקשה של חבר הכנסת שי, שאיננו מן המציעים, להעביר את הנושא לוועדת הפנים. נצביע כעת על הבקשה הזאת. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 3 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> שלושה תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תועבר, בעזרת השם, להמשך דיון בוועדת הפנים של הכנסת. חברים יקרים, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, ברצות השם, ביום שני, כ' בחשוון התשע"ט, 29 באוקטובר 2018 למניינם, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:16. << סיום >>