דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ג' ישיבה ש"ע הישיבה השלוש-מאות-ושבעים של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ב בחשוון התשע"ט (31 באוקטובר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 7 561. כלבים משוטטים בבסיסי צה"ל 7 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 7 סגן שר הביטחון אלי בן דהן: 7 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 8 559. סגירת מרפאת המומחים היחידה למבקשי מקלט 10 מיכל רוזין (מרצ): 10 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 10 דב חנין (הרשימה המשותפת): 12 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 12 יעל גרמן (יש עתיד): 13 557. מכרז רמ"י 285/2018 סותר את החלטת הממשלה 1156 14 יוסי יונה (המחנה הציוני): 14 סגן שר האוצר יצחק כהן: 14 שאילתות ותשובות 17 375. גרעינים תורניים 17 אלעזר שטרן (יש עתיד): 18 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 18 הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018 19 עודד פורר (ישראל ביתנו): 19 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 22 הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017 25 עיסאווי פריג' (מרצ): 25 הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017 27 דב חנין (הרשימה המשותפת): 28 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 31 עיסאווי פריג' (מרצ): 32 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 33 הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התשע"ה–2015 37 עפר שלח (יש עתיד): 37 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 41 יאיר לפיד (יש עתיד): 47 הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ז–2017 50 קארין אלהרר (יש עתיד): 50 משולם נהרי (ש"ס): 51 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הגדרת הורים מיועדים וביצוע הסכם מחוץ לישראל), התשע"ז–2017 57 איציק שמולי (המחנה הציוני): 57 הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ח–2017 60 יעל גרמן (יש עתיד): 61 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 63 יעל גרמן (יש עתיד): 72 הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ז–2017 79 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 79 סגן שר הפנים משולם נהרי: 82 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 87 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 88 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 89 הצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015 89 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 89 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 92 הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – גירושים אזרחיים לבני זוג בני אותו מגדר), התשע"ח–2018 99 מיכל בירן (המחנה הציוני): 100 שרת המשפטים איילת שקד: 102 הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשע"ז–2017 111 יעקב אשר (יהדות התורה): 112 הצעות לסדר-היום 115 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא היעדר שירותים רפואיים לעשרות אלפי תושבים ערבים בנגב 115 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 115 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 118 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 121 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 121 הצעה לסדר-היום 122 הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר רשלנות ואי-אכיפת דיני בטיחות בבנייה בחיזוק מבנים 122 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 122 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 128 האפליה המבישה של הממשלה את הקהילה הלהט"בית בחוק הפונדקאות 133 יאיר לפיד (יש עתיד): 136 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 140 נורית קורן (הליכוד): 143 דב חנין (הרשימה המשותפת): 146 עליזה לביא (יש עתיד): 148 מירב בן ארי (כולנו): 150 עודד פורר (ישראל ביתנו): 160 יעקב אשר (יהדות התורה): 161 מיכל רוזין (מרצ): 163 רויטל סויד (המחנה הציוני): 165 עפר שלח (יש עתיד): 169 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 170 איציק שמולי (המחנה הציוני): 172 יואב קיש (הליכוד): 174 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 183 ציפי לבני (המחנה הציוני): 191 דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת מתתיהו דרובלס, זיכרונו לברכה 200 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 200 האפליה המבישה של הממשלה את הקהילה הלהט"בית בחוק הפונדקאות 201 הצעות לסדר-היום 202 רצח יהודים בבית הכנסת בפיטסבורג בארצות הברית 202 אברהם נגוסה (הליכוד): 202 נחמן שי (המחנה הציוני): 203 מוסי רז (מרצ): 205 דב חנין (הרשימה המשותפת): 206 אורי מקלב (יהדות התורה): 207 אלעזר שטרן (יש עתיד): 209 יואב בן צור (ש"ס): 210 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 211 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 213 יעקב מרגי (ש"ס): 213 הצעות לסדר-היום 214 השיטפונות מצאו אותנו מופתעים ומשותקים, כבישים נסגרו, ילד טבע בנחל סמוך בין ערד לכסייפה 214 יעקב מרגי (ש"ס): 215 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 216 הצעות לסדר-היום 218 חשש כבד מהיעדר פיקוח ובקרה ממשלתיים אחר מתקני הטיפול בתוצרת אסדות הגז המוקמים במרחב הימי מול יישובי חוף הכרמל 218 מיקי לוי (יש עתיד): 218 מיכל בירן (המחנה הציוני): 219 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 220 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 230 הצעות לסדר-היום 231 אפליה בין ערים ומועצות אזוריות בהטבות המס ומפת העדיפות הלאומית 231 איתן ברושי (המחנה הציוני): 231 סגן שר האוצר יצחק כהן: 233 הצעה לסדר-היום 239 תושבי הדרום החיים באימה ובאיום טרור מפגינים בתל אביב תחת הכותרת: די לאוזלת היד 239 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 239 << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ב בחשוון תשע"ט, 31 באוקטובר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. אנחנו ודאי, ללא ספק, כואבים כולנו את לכתו מאיתנו של השר לשירותי דת, חברנו הוותיק דוד אזולאי, ושולחים תנחומים למשפחתו. את הטקס הרשמי יותר נקיים, כמתחייב, בתום השלושים – נכון, גברתי המזכירה? בתום השלושים נתאם עם המשפחה איזשהו טקס לזכרו כאן, במליאה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לשאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אליהו בן-דהן לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 561. מי שהגישה את השאילתה היא חברת הכנסת יעל כהן-פארן, והנושא הוא כלבים משוטטים בבסיסי צה"ל. בבקשה, גברתי תקרא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 561. כלבים משוטטים בבסיסי צה"ל << שאילתה >> << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, בשבוע שעבר פורסם שתנו לחיות לִחיות אספה כלבים משוטטים פצועים ומדממים, כנראה מירי כדורי גומי, מבסיס ליד ירושלים וטיפלה בהם. רצוני לשאול: 1. האם הוזמן גורם חיצוני לטיפול בכלבים המשוטטים באזור הבסיס? אם כן – מי? 2. מהי השיטה ללכידת הכלבים? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. << דובר >> סגן שר הביטחון אלי בן דהן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השאילתה מתייחסת כנראה למוצב רמה באזור קלנדיה. מוצב רמה סובל מבעיית בעלי חיים משוטטים זה שנים רבות, בשל סמיכותו למחנה הפליטים קלנדיה. הטיפול בבעיה נעשה בכמה אופנים: סגירת פרצות המאפשרות חדירת בעלי חיים למחנה; מניעת מקורות מזון זמינים על ידי הקפדה על תנאי תברואה ואכיפת פקודות צה"ל האוסרות טיפול וטיפוח בעלי חיים משוטטים; לכידה ופינוי בעלי חיים משוטטים מהמחנות, המתבצעת על ידי וטרינר פיקודי צבאי או על ידי לוכד חיצוני. בשנה האחרונה נחתם חוזה ללכידת כלבים משוטטים שמאפשר ליחידות צה"ל להזמין לוכד חיצוני. הלוכד מלווה על ידי וטרינר צבאי, וחייב בהסמכה מקצועית ורישיון שימוש ברובה חיצי הרדמה. לאחר ההרדמה הוא מושם בכלוב נשיאה ייעודי ומועבר לתחנת הסגר מאושרת. לכידת הכלבים, מיותר לציין, מתבצעת על פי דין. הנושא במחנה רמה מוכר בצה"ל, ונעשים מאמצים לתיקון הליקויים במוצב. לוכד כלבים חיצוני הוזמן ללכוד את הכלבים המשוטטים בהתאם לכללים שהוזכרו לעיל. ברצוני להדגיש כי לעולם לא מתבצע ירי חי או של כדורי גומי על ידי גורמים צבאיים. פקחי רשות הטבע והגנים הם היחידים בעלי הסמכות לירי בבעלי חיים משוטטים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן השר. האם יש שאלה נוספת לגברתי? כן, שאלה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן, וגם לחברת הכנסת מרב מיכאלי. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה, אדוני סגן השר. אני חוזרת לשאלה המקורית: האם ייתכן כי אותם כלבים אומללים נורו בכדורי גומי? האם הגורם – אמרת שחיילי צה"ל או כוחות מצה"ל כמובן אינם מטפלים בכלבים ולא מנסים ללכדם – האם הגורמים הם רשות הטבע והגנים או יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות שנקראת ללכוד אותם? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני סגן שר הביטחון, בוודאי הבחנת שהשבוע הודיעה ממשלת בריטניה שהצבא הבריטי יהיה פתוח מעכשיו – כל המקצועות יהיו פתוחים לפני כל המתגייסות ומתגייסים, כלומר, הצבא הבריטי עובר, כמו שעבר הצבא האמריקני כבר לפני יותר משנתיים, למיון ושיבוץ לפי יכולת, ולא לפי מגדר. בצה"ל יש דוח שהמליץ על המעבר לעבודה של האדם הנכון בתפקיד הנכון כבר לפני יותר מעשור. שאלתי אליך: מדוע צה"ל לא עובר לשיטת המיון והשיבוץ הזאת, הכול-כך הרבה יותר יעילה וטובה לצרכים המבצעיים שלו? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר הביטחון. << דובר_המשך >> סגן שר הביטחון אלי בן דהן: << דובר_המשך >> לגבי השאלה הראשונה, כפי שאמרתי, חיילי צה"ל אינם יורים כדורי גומי בשום מצב שהוא על כלבים משוטטים. הכלבים המשוטטים שנמצאים באזור מוצב רמה וגם במחנות צה"ל אחרים נלכדים על ידי לוכד חיצוני מקצועי, שזה תפקידו, שזכה במכרז של הצבא. יחידות הצבא יודעות להזמין אותו כשיש בעלי חיים משוטטים סביב מחנות הצבא, והוא לוכד אותם, כפי שאמרתי, בלכידה על ידי חיצי הרדמה, ואז הוא מעביר אותם ליחידות הסגר מאושרות במדינת ישראל. לגבי חיול נשים, אני לא מכיר את הדוח שחברת הכנסת מרב מזכירה. אני יכול רק לומר דבר אחד: למיטב ידיעתי, האיומים על צבא בריטניה אינם האיומים על צבא מדינת ישראל. כידוע לך, מדינת ישראל, צה"ל, עושה מאמצים שונים להכניס חיילות במקומות שבהם ניתן. לאחרונה היה ניסיון כזה בחיל השריון, וכרגע צה"ל דווקא החליט שלא להמשיך אותו מסיבות שונות. מעבר לזה, אין לי מה להוסיף. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני סגן שר הביטחון, על תשובותיך. אנחנו עכשיו נבקש מסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 559 של חברת הכנסת מיכל רוזין. הנושא: סגירת מרפאת המומחים של היחידה למבקשי מקלט. שואלים נוספים, שהגישו נושא דומה לדיון במליאה, הם חברי הכנסת דב חנין, מרב מיכאלי ויעל גרמן, אז אנחנו ניתן לכולכם לשאול שאלה נוספת. בבקשה, גברתי. << שאילתה >> 559. סגירת מרפאת המומחים היחידה למבקשי מקלט << שאילתה >> << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה. בוקר טוב, סגן השר, יושב-ראש הכנסת. מרפאת המומחים היחידה שמספקת שירותים למבקשי מקלט בעלויות מופחתות תיסגר בסוף החודש, ולפיכך, בשל פניית אלפי המטופלים שייוותרו ללא מענה, צפוי עומס יתר בבתי החולים. רצוני לשאול: 1. מהם הפתרונות החלופיים לשירותי בריאות בעבור אוכלוסייה זו? 2. כיצד משרדך מתכוון להתמודד עם העומס שייווצר בבתי החולים? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, בתחילת דבריי אני רוצה להתנצל. הכניסה במשרד החוץ סגורה. המשטרה לא נותנת לעבור דרך הכנסת, לכן אני חושב שעמדתי שם לפחות כמעט רבע שעה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מכיוון שאתה תמיד מקפיד להיות כאן בזמן ולהשיב על כל השאלות, אנחנו מבינים את המצב בהחלט. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כידוע, חוק בריאות ממלכתי חל על בעלי מעמד תושב. לכן, על מנת לתת מענה בסיסי לאוכלוסיית חסרי המעמד, הוקמה על ידי משרד הבריאות, ובמימון מלא שלו, המרפאה למתן שרותי רפואה דחופה בתחנה המרכזית. כיום מופעלת המרפאה על ידי חברת טרם. יש לציין כי לאחרונה פורסם מכרז להפעלת מרפאה זו. במרפאה ניתנים שירותי רפואה ראשונית, כמו גם טיפול בחולים כרוניים – סוכרת ויתר לחץ דם – וחיסונים. כמו כן, אוכלוסיית חסרי המעמד מקבלת שירותים רפואיים נוספים ללא תשלום, כגון טיפול ומעקב בטיפות חלב, טיפול נפשי, טיפול בשחפת ואיידס ומעקב ומתן טיפול לנפגעי תקיפה מינית. מרפאת המומחים שפעלה סמוך למרפאה הראשונית הופעלה כמרפאת מתנדבים באמצעות מרפאת טרם. כלל הרופאים ואנשי הצוות שהתנדבו בה תרמו ממרצם ומזמנם החופשי למען אוכלוסיית חסרי הביטוח בארץ. משרד הבריאות מוקיר ומברך פעילות זו ורואה בה נדבך חשוב בקידום בריאות אוכלוסייה זו. אנו מצירים על ההחלטה לסגור את מרפאת המתנדבים, אך אנו מדגישים כי המרפאה הראשונית ממשיכה לפעול כרגיל, בהתאם לסטנדרטים המקצועיים התקפים לכל מוקדים, הכוללים בדיקות מעבדה ושירותי הדמיה, וכן לגבי שירותי חיסונים, מעקב חולים כרוניים וחלוקת תרופות כרוניות. יש לציין כי יותר מ-70% מהביקורים הם ביקורים בתחום הרפואה הראשונית, המתוקצבת על ידי המשרד, כך שאיננו צופים שייווצר עומס במרפאות בתי החולים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר הבריאות. חברת הכנסת מיכל רוזין עם שאלה נוספת. לאחר מכן – דב חנין, מרב מיכאלי ויעל גרמן. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> דוח מבקר המדינה, דרך אגב, קבע שהגישה הקיימת והמצומצמת לשירותי הבריאות לחסרי מעמד לא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולאחר הרבה שנים שבאמת משרד הבריאות לא מצא פתרון לעניין, ביולי 2017 הודעתם שאתם פועלים למציאת פתרון ביטוחי ייעודי לחסרי המעמד, למבקשי המקלט, ולאחרונה אפילו הוצגה תוכנית כזאת בפני מנכ"ל המשרד. לא ברור לי מדוע עד היום לא מיושמת התוכנית, בניגוד לחוות דעת של הגורמים המקצועיים, כשבעצם זה מוביל לכך שפוגעים במערכת הבריאות, ויוצרים עומס רב וחובות כבדים על בתי החולים. האם המניעה היא פוליטית ולא עניינית-מקצועית, כפי שהומלץ בחוות הדעת של הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, חבר הכנסת דב חנין. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני סגן השר, כמו שאמרת, מרפאת המומחים הזאת נותנת שירותים חיוניים ביותר. בין היתר היא נותנת שירותים של מעבדות דם, מרפאת חיסונים, מכון אולטרסאונד גינקולוגי וכללי, מרפאות ניתוחים, הפלות, מכון לב ושירותי פסיכיאטריה. היא מטפלת ב-1,000 מקרים בחודש. זה נכון שנעשית בה עבודה רבה של מתנדבים, אבל העלויות הכוללות של הפעלת המרפאה הזאת הם חצי מיליון שקלים בשנה בלבד. זה כסף קטן מאוד. עכשיו, אם סוגרים אותה, זה אומר שאלפי מטופלים שהם מבקשי מקלט, פליטים, לא יהיה להם שירות רפואי, לא יהיה להם מענה רפואי, והתוצאה תהיה נזק להם, אבל אולי גם נזקים לסביבה ואולי גם עלויות למערכת הבריאות, כי בסוף הם יגיעו לבתי חולים ומישהו יצטרך לטפל בהם. המשרד שלך, אדוני, אמר בדיון שהיה בוועדת העבודה והרווחה שאתם תקדמו פתרון של ביטוח לאותם מבקשי מקלט, ואני חושב שזה מהלך נכון מאוד. השאלה שלי היא איך מקדמים בפועל מהלך כזה של פתרון ביטוחי, כדי שבאמת זה יהיה מסודר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. בבקשה, חברת הכנסת מרב מיכאלי. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. חברי חבר הכנסת דב חנין וחברתי מיכל רוזין אמרו בצורה מאוד ברורה את הדברים, ואני רק רוצה לחדד שתי סוגיות בתוך הדבר, אדוני: 1. להגיד שמדובר בין השאר גם בנשים בהיריון שאנחנו – מה לעשות? נשים בהיריון. עכשיו, באמת, להעניש לא רק אותן אלא גם את העוברים שבבטנן, התינוקות האלה, שעלולים להיוולד עם כל מיני תקלות, חלילה, בעקבות הסגירה הזאת, נראה לי באמת אכזרי במיוחד. 2. אני באמת מנסה להבין את ההיגיון הכלכלי שמדריך את משרד הבריאות כשהוא חוסך חצי מיליון שקל בשנה, וחושף את עצמו להוצאות גדולות בהרבה כתוצאה מהמהלך הלא-הומני, הלא-מוסרי והלא-הגיוני הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גברתי. בבקשה, חברת הכנסת יעל גרמן. לאחר מכן נשמע ודאי את תשובתו של סגן השר. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, כבוד סגן השר, שני דברים: 1. האם ברורה לכבוד השר וגם לממשלה המשמעות הבריאותית בכך שאנחנו מונעים טיפול מהאוכלוסייה הזאת? הרי בסופו של דבר, כאשר הם יחלו למשל בשחפת, באיידס או בכל מחלה מידבקת אחרת, כלל האוכלוסייה שלנו תינזק, תידבק ותחלה. אז היכן לא ההיגיון הכלכלי והמוסרי – היכן ההיגיון הבריאותי? 2. הייתי רוצה לדעת מדוע כבוד סגן השר אינו מפעיל את סמכותו על פי סעיף 56(א), אם אינני טועה, ופשוט קובע שביטוח בריאות יחול גם על השוהים הזרים וגם על הפליטים. ברגע שיהיה להם ביטוח בריאות, הם ישלמו את העלות, ואז ניתן יהיה לתת להם את כל השירותים הרפואיים. זה גם הומני, זה גם צודק וזה גם כלכלי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת גרמן. בבקשה, סגן שר הבריאות. בבקשה, אדוני. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בהחלטות האלה אין שום פוליטיקה. אני לא מנהל פוליטיקה, לא על חסרי המעמד ולא על שום דבר. אני לא עושה את זה. הדיון שם היה גם כלכלי, גם יותר בעיות – כל מיני בעיות אחרות. אני בהחלט מוכן, לאור השאלות האלה, לבדוק את עצמי שוב. אני לא כזה שדווקא עומד על החלטה, שאני כל פעם צודק. אני אבדוק את זה שוב, אם ניתן, ומה לעשות, מה לשנות בהחלטה. בהחלט, כפי שהבהרתי בתשובה שלי, יש תשובות גם לאיידס, גם לכל מיני דברים אחרים, והבהרתי בתשובתי שטרם תמשיך לטפל בזה. אבל כפי שאמרתי קודם, אני מוכן לבדוק את ההחלטה עוד פעם, כי אם זה נכון שזה לא רק כסף, חצי מיליון שקל, אני אבדוק שוב. לא נראה לי שזו דווקא הבעיה, כפי שידוע לי, אבל בגלל השאלות הרבות כאן אני אבדוק אותה אישית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן ולכל השואלים. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה. אני מתכבד להזמין את סגן שר האוצר יצחק כהן, חבר הכנסת יצחק כהן, להשיב על שאילתה דחופה מס' 557, של חבר הכנסת יוסי יונה. נושא השאילתה: מכרז רמ"י 285/2018 סותר את החלטת הממשלה 1156. חבר הכנסת יונה, אתה מוזמן לקרוא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 557. מכרז רמ"י 285/2018 סותר את החלטת הממשלה 1156 << שאילתה >> << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. לאחרונה פורסם מכרז המנוגד להחלטת הממשלה הקובעת כי יש להציע למכירה את הנכס תחילה למחזיקים בנכס. בפועל, הרשות לא הציעה למחזיקים בנכס לרכוש אותו, והמכרז עתיד להפקיע מידיהם את הבעלות. ברצוני לשאול: האם בכוונתך, שר האוצר – או בא כוחו – לבטל את המכרז, המנוגד להחלטת הממשלה? << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> כן, תודה, חברי פרופ' יונה, אדוני היושב-ראש. ברשותכם, אני לא יכול להתחיל את סדר-היום בלי להתייחס למה שקרה אתמול. אתמול מדינת ישראל עברה שני אסונות: האסון של המשפחה מפסגות, שמונה נפשות שנמחקו כליל בכביש 90, אסון נורא, ואסון נוסף, שהחבר שלנו – אני בטוח שעוד יהיה פה דיון מיוחד – הרב דוד אזולאי, שר הדתות, שיחד נכנסנו לכנסת, יחד עם חברנו איציק וקנין, שיבדל לחיים ארוכים, בשנת 1996; עשינו כברת דרך ארוכה מאוד יחד, ארוכה מאוד. האיש מיוחד במינו. אדוני היושב-ראש, דוד המלך כותב בפרק י"ט: "השמים מספרים כבוד אל" – השמיים, מי שיודע, זה עצם אדיר, איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר – "ומעשה ידיו מגיד הרקיע". שוב, דוד המלך משתמש פה במושגים גדולים מאוד. "יום ליום יביע אֹמר ולילה ללילה יחוֶה דעת", אבל מה? "אין אֹמר ואין דברים בלי נשמע קולם" – כל העוצמות האדירות האלה בשקט מוחלט. חברים, כולם פה בלי יוצא מן הכלל, מכל חלקי הבית, מכירים ומוקירים אותו, את כל הפעולות שהוא עשה. הוא בא משדה החינוך, ולאחר מכן – השדה המוניציפלי. הוא בנה בפעם הראשונה את הקטע המוניציפלי בעירון, בהצלחה גדולה. כל מה שהוא עשה הוא עשה בהצלחה גדולה. לאחר מכן, ב-1996 הגענו לכנסת. במהלך התקופה הוא גם היה יושב-ראש ועדת הפנים, ועשה עבודה יוצאת מן הכלל. מאות חוקים שלא – תודה לאל, בש"ס אין פריימריז, כך שאנחנו לא זקוקים לפרסום וליחצנות. דוד עשה המון המון המון. פשוט, אוהבים לאהוב אותו, והכול "בלי נשמע קולם", אבל התוצאה היא ש"בכל הארץ יצא קַוָּם ובקצה תבל מִלֵיהֶם". אישיות מיוחדת. יחסר לכולנו, יחסר לי, יחסר למשפחתו היקרה, שהייתה מאותגרת 13 שנה, גם כאן, בשקט מוחלט, בשקט מופתי, באצילות יוצאת דופן. עוד נאמר ועוד ייאמר. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> פרופ' יוסי יונה, להלן תשובת רשות מקרקעי ישראל על השאילתה שלך: החלטת הממשלה מס' 1156, משנת 1989, עניינה האצת מכירת נכסי רשות הפיתוח. החלטה זו מורה לרשות מקרקעי ישראל, המכונה רמ"י, ולעמידר להאיץ את מכירת נכסי רשות הפיתוח, והיא אינה קובעת זכות קדימה לדייר המוגן. כחלק ממאמצי האצת המכר מורה ההחלטה לרמ"י למכור במכרזים גם נכסים עסקיים תפוסים אשר הדיירים סירבו לרכוש את זכויות הבעלות עליהם. בשנת 1992 חוקק חוק חובת המכרזים, ובמסגרתו נקבע, בין היתר, כי המדינה לא תתקשר בהסכם למכירת מקרקעין אלא במכרז פומבי, למעט בחריגים אשר נקבעו בתקנות חובת המכרזים משנת 1993. אתה מכיר את זה היטב. אומנם בתקנות חובת המכרזים נקבע כי מכר מקרקעין לדייר מוגן יכול להיות פטור מחובת מכרז – תקנה 25(3) לתקנות חובת המכרזים – אולם נקבע כי גוף ציבורי יעדיף לבצע התקשרויות בדרך של מכרז פומבי רגיל גם במקום שהותר לו לפי תקנות אלה לבצע התקשרות שלא בדרך של מכרז פומבי רגיל – תקנה 1ב(א). נוח לי לענות לך, כי אתה מכיר את כל הסעיפים. בתקנות חובת המכרזים נקבע עוד כי החלטה של גוף ציבורי לבצע התקשרות שלא בדרך של מכרז תתקבל לפי תקנות אלה לאחר בחינת האפשרות לערוך את ההתקשרות בדרך של מכרז, וככל שהדבר מוצדק וסביר בנסיבות העניין – תקנה 1ב(ד) לתקנות חובת המכרזים. על פי התקנות והחוק מחויבת רמ"י לשקול תחילה את האפשרות והסבירות של מכירת נכסי רשות הפיתוח במכרז בטרם תחליט למכור אותם בפטור מחובת מכרז, גם כאשר קיימת תקנה המאפשרת למכור ללא מכרז. תמיד העדיפות הראשונה היא מכרז. אשר על כן, גם לו הייתה החלטת הממשלה קובעת זכות קדימה לדייר המוגן – והיא לא – הרי שהיא נסוגה מפני הוראות החוק, שהוא מאוחר להחלטת הממשלה. זה תמיד גובר על זה. שיקול הדעת של הרשות עוגן לאחרונה בנוהלי המכר של נכסי רשות הפיתוח, אשר הם בין היתר קווים מנחים להפעלת שיקול הדעת של רמ"י, רשות מקרקעי ישראל, בשאלת המכירה בפטור ממכרז. כך, נקבע בנוהל מס' B35.17 מיום 9 באפריל 2018, בסעיף 3.4.3.8, כדלקמן: "במסגרת עסקת מכר ניתן למכור בפטור ממכרז לדייר מוגן זכויות בנייה בהיקף המאפשר בנייה של עד ארבע יחידות דיור נוספות, או עד 400 מ"ר זכויות בנייה נוספות – שטח עיקרי – ובלבד ששווי זכויות הבנייה הבלתי-מנוצלות, שטח עיקרי, הנכללות בעסקה, לא יעלה על סך של 3 מיליון ש"ח, לא כולל מע"מ. בסמכות ועדת עסקות מסלול ירוק לדון ולאשר חריגה מכלל זה". עד כאן תשובת רמ"י. אם יש לך שאילתה נוספת, בבקשה. דקה אחת, עוד תוספת אחת, ברשותך: אשר על כן, ובהתאם להוראות חוק חובת המכרזים ותקנותיו, מדיניות הרשות היא כי אין למכור בפטור ממכרז לדייר מוגן נכס מנכסי רשות הפיתוח כאשר היקף זכויות הבנייה הצמודות אליו עולה על 400 מ"ר, שטח עיקרי, ושווי הזכויות הנוספות עולה על 3 מיליון ש"ח. נציין, ברשותך, כי אומנם קיימת סמכות שבשיקול הדעת לסטות מהכלל האמור, אולם ברי כי במקרה דנן, שבו הדייר המוגן מחזיק בזכויות של כ-150 מ"ר בנוי בעוד המגרש הינו בשטח של כ-2.6 דונם, עם זכויות בנייה של עוד כ-30,000 מ"ר, ששוויין מוערך בכ-180 מיליון שקלים, אין זה מוצדק וסביר למכור לדייר המוגן נכס הכולל זכויות בניה בהיקף כה נרחב. ולכן נוהלי רמ"י, כמו גם עקרונות דיני המכרזים הכלליים, מחייבים את הוצאת הנכס למכרז פומבי ולא מאפשרים למכור אותו בתנאים של פטור ממכרז. לאור כל האמור לעיל, המכרז דנן פורסם לאחר הפעלת שיקול דעת ובהסתמך על תקנות חובת מכרזים ונוהלי רמ"י, ואין מקום לבטלו. ונדגיש שוב כי זכויות המחזיק כדייר מוגן מוגנות על פי תנאי המכרז ועל פי דיני הגנת הדייר. עד כאן, יקירי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. שאלה נוספת לחבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אני גם, ברשותך, אדוני היושב בראש, אנצל את ההזדמנות להביע את הצער העמוק על האסון הכבד שנפל ביישוב פסגות – משפחת עטר – ובוודאי על הקולגה שלנו שהלך לעולמו, שאני לא הכרתי אותו די טוב, אבל מהדברים שנאמרו לאחר מותו ניתן באמת להתרשם שמדובר באדם צנוע, איש ישר, איש שפועלו היה רב בתחום העיסוקים שלו, ואני מבקש להביע את צערי. לגבי המענה שנתת, אדוני סגן שר האוצר, אכן ציינת שלעיתים קיים שיקול הדעת הזה, וישנם מקרים שאכן, גם כאשר השטח שהוצע למכרז או מוצע למכרז הוא גדול יותר מ-400 מטרים, עמדה לרשות של רמ"י הסמכות בכל זאת להציע לאוחזים בנכס, קודם למכרז, גם כאשר אתה ציינת – ואני מקשיב היטב לדבריך – שמדובר בנכס ששוויו מאוד מאוד גדול. אז נשאלת השאלה אם גם שם אין מקום בשיקול הדעת לכבד את עצם העובדה שאנשים התיישבו שם, פעלו שם, פיתחו שם, ועשו זאת במשך שנים ארוכות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, סגן שר האוצר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> צריך להבין, צריך גם להפעיל common sense. בהיקפים כאלה זה לא ציבורי ולא מתקבל על הדעת לעשות את התהליך ללא מכרז. חוץ מההגבלה, כפי שציינתי, יש גם דברים שנראים – אתה אומר, הצדק צריך לא רק להיעשות, גם להיראות. זה מוגזם מדי. אז המחוקק תיחם את זה והתקנות תיחמו את זה לגבול השכל הטוב והסבירות. אני לא חושב שזה רחוק מזה. כדאי לשמור על זה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן על תשובתו. << נושא >> שאילתות ותשובות << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו עוברים לשאילתה רגילה שהוגשה על ידי חבר הכנסת אלעזר שטרן. מספרה 375, והנושא שלה: גרעינים תורניים. מי שישיב לחבר הכנסת שטרן הוא שר החקלאות ופיתוח הכפר, שהוא גם הממונה על הנושא, חבר הכנסת אורי אריאל. נא לעלות לדוכן, אדוני, בבקשה. בבקשה, חבר הכנסת אלעזר שטרן, נא לקרוא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 375. גרעינים תורניים << שאילתה >> << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> חבר הכנסת אלעזר שטרן שאל את שר החקלאות ופיתוח הכפר ביום כ"ד בשבט התשע"ו, 3 בפברואר 2016. אדוני היושב-ראש, השאלה היא אליך, ברשותך: מה גבולות הביזיון שלנו כחברי כנסת שאנחנו צריכים לחכות לתשובה למעלה משנתיים? כיוון שאני חושב שהשאילתות זה לא בשביל לתת פודיום לשרים, בשביל להלל את מה שהם עושים, אלא לענות. בעיניי, כשמחכים לשאילתה שנתיים וחצי, זה ביזיון הכנסת, וצר לי מאוד, התשובה כבר לא מעניינת אותי. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. אילו היית פונה אליי כעבור 21 יום כשלא נענית, הייתי בהחלט שוקל להפוך את זה – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני צריך לפנות? שנתיים? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז אני עונה לך. אני אישרתי גם לחברי כנסת שכרגע נמצאים במליאה שפנו אליי ואמרו: כבר עבר חודש ולא נעניתי ועבר יותר זמן – אני הופך את זה לשאילתה דחופה, ואז השר מתייצב ועונה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> שנתיים, אדוני. איזה תשובה יכולה להיות רלוונטית אחרי שנתיים וחצי, חוץ מאשר לתת במה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבל, כמו שאמרתי, שלא פנית אליי בזמן אמת ולא התרעת. אדוני השר, אתה מעוניין להשיב? << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> לא. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אני יוצא. אין לו מה להשיב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה גם לשר על נכונותו להשיב. זה גם היה מאוד עוזר אילו, כשסוף-סוף עונים, כולנו היינו נמצאים במליאה. יכולתי לתקוף אז את הממשלה ביתר שאת, ולא לשמוע מן השרים שהח"כים רק מגישים שאילתות ולא מתעניינים בתשובות. << הצח >> הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5740/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה, ברשותכם. אנחנו עוברים להצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה, ויש כאן גם את תמיכת הממשלה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. מי שישיב לך הוא השר אורי אריאל, בשם שרת המשפטים. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני 13 שנים, ערב חג שמחת תורה, שני מחבלים, ערבים ישראלים, מוחמד חשאן וסמיר אבו-מוך, יימח שמם, חטפו את קטי דוד, השם ייקום דמה, ממקום עבודתה, ורצחו אותה באכזריות בלתי נתפסת. הם דקרו את קטי 28 דקירות בכל חלקי גופה, רוצצו את גולגולתה באמצעות כלי עבודה מברזל, השליכו אותה ביער ודרסו אותה הלוך ושוב עד שנפחה את נשמתה. הרצח הזה בוצע ממניעים אידיאולוגיים, משנאת יהודים ואנטישמיות, על רקע לאומני. המחבלים נתפסו ונגזרו עליהם מאסרי עולם, כמובן. חבריי חברי הכנסת, ברור לכם שמאז אותו יום חיי משפחתה של קטי אינם חיים. אימא שלה נפטרה כשנה לאחר הרצח משברון לב. אביה חלה ומשותק היום ומרותק לכיסא גלגלים. ולפני חודשיים מקבלים בני המשפחה טלפון ממחלקת החנינות במשרד המשפטים, ומודיעים להם שוועדת השחרורים המליצה לקצוב לאסיר מוחמד חשאן את מאסר העולם ל-33 שנים, וזאת בשל התנהגות טובה בכלא. כלומר, אותו רוצח, אותה חיה דו-רגלית, תוכל לצאת לחופשות באופן מיידי, וכמובן, תוכל לבקש קיצור שליש, ובעוד תשע שנים תצא לחופשי לגמרי. אין לתאר את התחושה של בני המשפחה כשהם שומעים את ההודעה הזאת – כאילו בתם נרצחת שוב. אבל זו, אני חושב, גם תחושתנו שלנו. כשאנחנו רואים מחבלים שפועלים ממניעים לאומניים, מחבלים שמבצעים פעולת טרור, מקבלים הטבות בשל התנהגות טובה, אנחנו מבינים איזה מסר אנחנו משדרים למחבלים האחרים. ובעניין אחר – ב-16 ביוני בערב תקף מחבל שוטרת משמר הגבול בת 23, תקף אותה בסכין, ופצע אותה אנושות לפני שהוא נורה למוות וחוסל. רגעים אחדים לאחר הפיגוע, במקום אחר, שני פלסטינים חמושים באקדחים פתחו בירי על כמה שוטרי מג"ב אחרים ופצעו ארבע שוטרים לפני שנורו למוות. הנרצחת בפיגוע הייתה רב-סמל ראשון הדס מלכא, בת 23 במותה. שלושת המחבלים, תושבי הכפר דיר אבו משעל, השוכן ממערב לרמאללה, זוהו כעאדל חסן אחמד ענכוש ובראא אברהים סאלח טאהא, בני 18, ואוסאמה עטא בן ה-19. לפחות שניים מהמחבלים היו ידועים גם כפעילים בתא טרור מקומי ונכלאו בעבר בגין פעילות של מטעני חבלה והשלכת אבנים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדינת ישראל – ועדת השחרורים – החליטה לקצר את עונשם ולשחרר את שני הנהגים שהורשעו בהסעת המחבלים שביצעו את הפיגוע בשער שכם ורצחו את לוחמת מג"ב הדס מלכא, זיכרונה לברכה. לשמחתי, בית המשפט הפך את החלטתה של ועדת השחרורים, אבל בעצם ההחלטה יש מסר, והמסר שמעבירה ועדת השחרורים, שמעבירה מדינת ישראל, הוא מסר של: תעשו פיגועים – אחת מן השתיים: או שתשוחררו בעסקת חילופי שבויים כזאת או אחרת או שתשוחררו על שליש וננהג בכם כבכל האסירים האחרים, כשברור לחלוטין שאסירים ביטחוניים אינם אסירים רגילים; שפעולות טרור – גם בחקיקה אנחנו לא נוהגים בהן כפי שאנחנו נוהגים באסירים על רקע פלילי או רקע אחר. ומקרה אחר, אדוני היושב-ראש: לפני קצת יותר משנה אחד מיושבי הבית הזה החליט לנצל את החסינות הפרלמנטרית שניתנה לו כדי לבצע את תפקידו כחבר כנסת כדי לבצע פעולת טרור – כדי להבריח טלפונים לאסירים ביטחוניים שיושבים בכלא. ובתמימותו, עוד כשרוצים לעשות עליו חיפוש כשהוא נכנס לכלא, הוא אומר: מה פתאום? יש לי חסינות, אני חבר כנסת. הוא נכנס עם הטלפונים ומבריח אותם – וראינו כולנו את הסרטונים – לאסירים הביטחוניים, ונתפס על חם. לצערי, בעניין הזה מערכת אכיפת החוק החליטה להקל איתו ולבצע איתו הסדר טיעון, איפה שלא היה נדרש הסדר טיעון, ולהסכים איתו על שנתיים מאסר איפה שהיה מגיע מאסר ארוך יותר. יותר מזה, אדוני, השופט ביקר בפסק הדין שלו את הסדר הטיעון ואף טען שצריך לקצוב מאסר ארוך יותר על אותו מחבל, חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס, אבל השופט רצה לכבד את עסקת הטיעון במסגרת מערכות היחסים עם התביעה, והוא קיבל רק שנתיים. חבר הכנסת גטאס החל לרצות את עונשו ביולי שנה שעברה, משמע שבעוד זמן קצר, לפחות לפי הניסיון שאנחנו רואים פה, הוא יהיה זכאי לקיצור שליש. הוא יוכל לבקש מוועדת השחרורים לקצר את העונש שלו בשליש, ובתוך שנה וכמה חודשים כבר יצא החוצה, אחרי שהוא גם אמר שמה פתאום? הוא לא ביצע עבירה; הוא לוחם חופש. אדוני היושב-ראש, כל בר-דעת מבין שאסירים ביטחוניים לא צריכים ליהנות מהזכות הזאת של להשתחרר על שליש. אני ביקשתי לקיים הליכי חקיקה מהירים. את הצעת החוק הזאת הגשתי מייד לאחר שוועדת השחרורים החליטה לשחרר את הסייענים ברצח הדס מלכא. אני שמח שכמובן, ההחלטה הזאת בוטלה בסופו של דבר, אבל באותו רגע הצעת החוק הזאת קיבלה פטור מחובת הנחה. אני רתמתי לא רק את חבריי לסיעה. גם חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד ביקש להצטרף ולהוביל את הצעת החוק הזאת יחד איתי. ואני חושב שכל יושבי הבית הזה צריכים לקדם את הצעת החוק הזאת כמה שיותר מהר, כדי שלא נמצא את עצמנו עם המחבל הבא משתחרר על שליש, דוגמת המחבל באסל גטאס. אפשר להעביר את הצעת החוק הזאת, שהיא פשוטה בניסוחה ובמהותה, בתוך זמן קצר, בוודאי אם יש הסכמה של כל יושבי הבית. אני שמח שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזאת והיא מגיעה לכאן עם תמיכת ממשלה, אבל אני מצפה בהצעת החוק הזאת, חבריי, לתמיכה גם מהאופוזיציה. המאבק בטרור הוא לא מאבק של קואליציה בלבד; המאבק בטרור הוא מאבק של קואליציה ואופוזיציה גם יחד. לא יכול להיות, או אני לא יכול לדמיין אפילו, חבר כנסת שרואה את עצמו שותף למאבק הזה בטרור מרים את ידו נגד החקיקה הזאת, שכל משמעותה היא לא לאפשר לאותם רוצחים, לאותם אנשים שפלים, לאותן חיות, להשתחרר לפני הזמן. יש כאלה שיאמרו שלא משחררים אסירים ביטחוניים לפני הזמן, אבל דווקא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בדוח שהוא פרסם במהלך שנת 2017, מצא שבין 2014 ל-2016 שוחררו 200 אסירים ביטחוניים לפי תום ריצוי תקופת מאסרם. המשמעות היא שהם שוחררו על שליש, אולי על פחות, אבל שנוכה חלק ממאסרם והם שוחררו על תנאי. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, בהצעת החוק לקבוע שאסירים ביטחוניים לא יוכלו ליהנות משחרור על תנאי, ומרגע שהם לא יוכלו ליהנות משחרור על תנאי ומאסר על תנאי, לא יהיה אפשר לשחרר אותם על שליש, ואז נדע לפחות שאומנם תנאיהם של האסירים הביטחוניים בכלא טובים יותר ממה שהם צריכים להיות, והם נהנים מוועד ומדובר, וכשיש מונדיאל רוכשים להם חבילת ערוצים, אבל אתה יודע מה? אם יש להם כאלה תנאים טובים בכלא, אז לפחות שימצו את כל התקופה ושלא ישתחררו מוקדם יותר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שיזכו להרבה מונדיאלים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מה שנקרא, שיראו עוד ועוד מונדיאלים. אני מקווה שגם את העניין הזה ימנעו מהם, אבל לפחות לא נצטרך להשפיל את מבטינו כשאנחנו מסתכלים על המשפחות השכולות שבאות לכאן וננסה להסביר למה המדינה משחררת מוקדם רוצחים, אלא נוכל להישיר מבט אל המשפחות השכולות ולהגיד להן: רוצח שקיבל את ימיו בכלא – הוא ימלא את ימיו בכלא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מקווה, אדוני, שבקרוב גם נוכל להעביר פה את הצעת החוק שאנחנו מקדמים של עונש מוות למחבלים, שנוכל גם להישיר מבט למשפחות השכולות ולהגיד להן: גם הרוצחים הללו יהיו בני מוות, כפי שצריך להיות גם במערכת המשפט הישראלית. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, מחברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה כאחד, לתמוך בהצעת החוק הזאת ולקדם אותה מהר גם לקריאה הראשונה, השנייה והשלישית, כדי שנמנע מהמחבל הבא להשתחרר. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. בשם שרת המשפטים, בשם הממשלה, ישיב השר אורי אריאל. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש, ברשות מציע החוק וברשות היושב-ראש, לשלוח תנחומים – אני חושב שבשם כולנו – למשפחת אזולאי על מותו של השר דוד אזולאי, חבר ורע, איש חסד, איש אמיתי. תנחומיי. אני מבקש לשלוח גם תנחומים למשפחת עטר, לבני המשפחה הרחבה, כי משפחת עטר, לתדהמתנו, איננה איתנו. אני אקריא את שמות המשפחה: יריב ושושי עטר, יעקב ישראל, בן 12, עטרת תפארת, בת 11, איילה, בת תשע, מוריה, בת שבע, ידיד, בן חמש, ואביגיל הצעירה, בת שלוש. כולם, זיכרונם לברכה, ייטמנו היום בארץ ישראל. ברשותכם, אני חוזר לחוק. אני עונה בשם שרת המשפטים. הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת עודד פורר, מבקשת לשלול את האפשרות לשחרור על תנאי ממאסר מאסירים שנושאים עונשי מאסר בגין ביצוע עבירות ביטחוניות. חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001, קובע כי אסיר הנושא עונש מאסר של מעל שלושה חודשים ושנשא שני שלישים לפחות מתקופת המאסר שעליו לשאת – רשאי הגורם המוסמך להורות על שחרורו על תנאי מנשיאת יתרת מאסרו אם שוכנע כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. לאסיר אין זכות קנויה לשחרור על תנאי ממאסר. החלטה על שחרור על תנאי של אסיר מתקבלת לאחר שהגורם המוסמך השתכנע כי האסיר – ציטוט – ראוי לשחרור, וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. במקרים בעלי חומרה, שבהם שחרורו של האסיר על תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, באכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משנוצר יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר, רשאית הוועדה להביא בחשבון גם נתונים אלה בהחלטתה. עוד נקבע לגבי אסיר עולם כי ועדת שחרורים מיוחדת, בבואה להחליט בעניין שחרור על תנאי של אסיר עולם, תשקול גם אם חל באסיר שינוי ממשי מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להשתלב בחברה ולתרום לה. המנגנון הקבוע בחוק והשיקולים שפורטו בו נועדו להבטיח כי רק אסירים שנמצאו מתאימים וראויים לכך יוכלו ליהנות מקיצור עונש המאסר, וכן כי גם שיקולים רחבים יותר הנוגעים לחומרת העבירה, להרתעת הרבים ולאמון הציבור במערכת המשפט עשויים להילקח בחשבון. לא ישוחרר על תנאי מי שנשקפת מממנו סכנה לציבור או מי שלא שינה את דרכו ואינו ראוי לשחרור על תנאי. אומנם הרוב המכריע של האסירים הביטחוניים אינו משולב בפעילות שיקום בבתי הסוהר, וממילא הדבר משפיע על סיכוייהם להשתחרר על תנאי מהמאסר. זאת ועוד, הסיכוי של אסיר שאינו תושב ישראל להשתחרר על תנאי ממאסר הוא נמוך, בהיעדר אפשרות לפיקוח אפקטיבי על תנאי שחרורם. יחד עם זאת, אני תומכת – אמירת השרה שקד – בהצעת החוק, לנוכח מאפייניה הייחודיים של העבריינות הביטחונית-אידיאולוגית, ואני סבורה שישנה הצדקה לנקוט מדיניות ענישה מחמירה יותר ביחס לקבוצה זו כהחלטת מדיניות. אין שום היגיון שמדינה ריבונית המתקיימת תחת מתקפות טרור תאפשר שחרור על תנאי של מחבל רוצח טרם השלמת תקופת מאסרו. לאור האמור, ובכפוף להחלטת ועדת השרים לחקיקה, הממשלה תומכת בהצעת החוק. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אריאל. בבקשה, חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו בהצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018, בתמיכת הממשלה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 48 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 48 בעד, שבעה מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> ועדת הפנים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, עמדת הלשכה המשפטית היא שזו ועדת חוקה, אבל מכיוון שמבקשים גם ועדת הפנים, ועדת הכנסת תכריע בנדון. הוועדה תיקבע בוועדת הכנסת ותכין את החוק לקריאה ראשונה, לאחר שהתקבל בקריאה טרומית. << הצח >> הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4709/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת עיסאווי פריג') << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. חברי הכנסת, חברי הכנסת, ובמיוחד החברים ליד התאים ובתאים – אי-אפשר לשמוע שום דבר. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברים וחברות – חבר כנסת לוין, חברת הכנסת קורן וכל שאר הבית – הצעת החוק שאנחנו מעלים כאן, שמעלים אותה מאז 1957, היא לא נעימה לאוזניים היהודיות, לא נעימה, מה לעשות, אבל היא חשובה יותר מכל הצעת חוק אחרת, כי היא מחזירה אותך למוסריות שאתה צריך לשמור עליה, וללמוד מהעבר שלך. אדוני היושב-ראש, ב-29 באוקטובר, ביום שני, ציינו בכפר קאסם – ואני תושב כפר קאסם – את יום הזיכרון ה-62 לחללי טבח כפר קאסם. באותו שבוע, או כמה ימים לפני כן, אדוני, יצא שהלך לעולמו יששכר שדמי, שהיה מפקד החטיבה באזור. שדמי, כשנה לפני מותו, אמר לעיתונאי עופר אדרת ולהיסטוריון אדם רז כי המשפט שנערך למבצעי ואחראי הטבח בכפר קאסם, שבו הוא הורשע בעבירה משנית של הוראה לאכוף עוצר ללא מעצרים, היה וקבע ואמר את זה: היה משפט ראווה. שדמי אמר את זה – אמר שהיה משפט ראווה כדי שניתן יהיה למנוע מזה להגיע להאג או לדרגים בכירים יותר במערכת. זה היה בהארץ ב-12 באוקטובר. זה מה שאמר מפקד החטיבה של המבצע. שדמי, שידע שהוא עומד למשפט כדי שדרגים מעליו לא יצטרכו לתת את הדין, הוסיף ואמר: אני לא יכול להצדיק, לא בעקיפין ולא במישרין, את מה שקרה בכפר קאסם. ההרשעה הזאת גם לא מנעה ממנו, כמובן, להתקדם בסולם הדרגות בצה"ל, וגם בחיים האזרחיים. מה שאמר שדמי הוא מה שכל צעיר בכפר קאסם יודע, וזאת האמת. ואני פונה אליכם, חבריי, ראש הממשלה: בסוגיית תימן, שחברת הכנסת מובילה את זה – נורית, חברת הכנסת נורית קורן, הובילה את זה באומץ ובצדק; רצתה לדעת מה עלה בגורל ילדי תימן. עשרות שנים משפחות לא ידעו מה עלה בגורלם, והיא הלכה בנחישות, בנחישות, על הסוגיה, שמדברת אליה גם באופן אישי. היא רוצה לדעת את האמת. היא ביקשה את זה. מה אמר ראש הממשלה? ראש הממשלה אמר – תקשיבו, חברים – אמר בנושא תימן: עד לרגע זה אינני מבין מדוע החיסיון קיים. אנחנו נבדוק את זה ונטפל בזה. בעניין יהודי וילדי תימן, ראש הממשלה רוצה לחשוף את האמת ולהסיר את החיסיון. כשזה מגיע לכפר קאסם או לאזרחים הערבים, המילים והכיוון משתנים. מה קורה? פורסם לאחרונה שראש הממשלה רוצה להאריך את תוקף החיסיון על המסמכים העוסקים בטבח דיר יאסין וכפר קאסם. את החיסיון לילדי תימן – כן; כפר קאסם – לא. למה? למה? היה אז תירוץ. התירוץ: שתושבי כפר קאסם או האזרחים הערבים לא ינקמו בשדמי או במי שמעורב בטבח. התירוץ הלך לעולמו, אז מה נשאר? מה נשאר? ברגע שאני בא ומביא הצעת חוק כאן, חברים, אני דן: אם יש לה עלות תקציבית, יש עילה – אני צריך דיון תקציבי, אני רוצה הסכמת אוצר. אבל מדובר בהצעת חוק שמבקשת שהמדינה תלמד את התלמידים שלה על מלחמותיה. אז היה לי והיה לי, וההיסטוריה – הרגעים המביכים והטעויות הם חלק מההיסטוריה. למה לא רוצים ללמד את זה ולהגיד את זה לילדים ולאזרחים? אני חושב ושואל ומעלה, כי אתם לא רוצים, כך אני חושב, להנחיל לילדים היהודים שאנחנו רוצים להכניס את החברה הערבית לתוך כור ההיתוך של החברה הישראלית, כי ברגע שידעו את זה, יש בעיה. מה אנחנו מבקשים? מבקשים שמדינתי, מדינתי, תכיר: קרה אחת, שתיים, שלוש – זאת האמת. היא כואבת, אבל נלמד אותה כדי שאני ארגיש בטוח. ההיסטוריון אדם רז זה שנתיים מנהל מאבק עם בית הדין הצבאי לחשיפת האמת וחשיפת מסמכי תיק חפרפרת, שזו תוכנית הגירוש של הערבים מ-1956. אני העדתי בבית הדין הצבאי. כל הבקשה של אדם רז ושל תושבי כפר קאסם לגלות את המסמכים האמיתיים היא כדי שאנחנו נדע את האמת, כי ברגע שנדע את האמת – ברגע שאני אדע את האמת, חברים, אני ארגיש יותר בטוח; אני ארגיש יותר בטוח כי מגלים לי את האמת, אומרים לי את האמת כדי שהטעות לא תחזור על עצמה. למה מפחדים מזה? למה מפחדים מלגלות את המסמכים? עברו 62 שנה, ומדינה עוצמתית, משגשגת, צומחת, דמוקרטית כמו מדינת ישראל – ממה יש לה לפחד? ממה יש לה לפחד? אני לא מבין אתכם. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו לא מפחדים – – – לעוות את ההיסטוריה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אז לשם כך, חברים, אני חושב שלא שמאל ולא ימין. אני לא מדבר על הצעת חוק שיש בה קואליציה–אופוזיציה; אני מדבר על הצעת חוק מוסרית, אנושית, אזרחית, שכל מי שחשוב לו לשמור על צלם האדם שבתוכו צריך לדעת את זה. אני אגיד את זה מעבר לכך. לפני שנתיים אמר השר לוין את זה: לא היה טבח בכפר קאסם. זה שקר. הינה, הוא אמר את זה. ברגע שאומרים את האמת, השר לוין לא יגיד את זה, כי האמת תיאמר ותיחשף. לשם כך, חברים, אני חושב שאחרי 62 שנה, מדינת ישראל חייבת לפנות לאזרחיה הערבים ולהגיד את האמת: קרה מה שקרה; להגיד מה ואיך זה קרה ולשאת באחריות הרשמית, עם כל המשתמע מכך, לאירועי טבח 1956. זו חוזקתה של מדינה. זו חוזקתה של מדינה, וזו לא חולשה. ולשם כך אני פונה אליכם, חברים שלי, מהאופוזיציה וגם מהקואליציה: חברים, מה אנחנו מבקשים? אני מבקש שהמדינה תפנה אליי כאזרח ותגיד לי: זאת האמת. טעיתי. אתה חלק מהחברה הישראלית. אתה חלק מכור ההיתוך. אני פונה: למה אתם פוחדים? למה אתם שותקים? למה אתם מסתירים? כי הסתרה היא חלק מתהליך הכחשה. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. הצעירים והילדים בכפר קאסם לומדים, וגדלים על הזיכרון הזה. הם זוכרים וימשיכו לזכור את זה. אבל הם רוצים להיות גם חלק מחברה שמקבלת ומחבקת אותם. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. << הצח >> הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4710/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> להצעת החוק יש גם הצעה מוצמדת – הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת. מי שינמק אותה הוא חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ההצעה לא מוצמדת. אלו שתי הצעות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עברו 45 יום, וזה על המכסה שלכם. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ירדנה, זה על המכסה, הוא אומר, ההצעה. הוא אומר שזה על המכסה שלהם. לא, הוא אומר שזה על המכסה שלהם. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> היא לא מוצמדת. תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק בשמי ובשם חבריי לסיעת חדש, הצעת חוק שאנחנו מגישים שנה אחרי שנה לכנסת. במשך שנים רבות הגיש את הצעת החוק הזאת כאן חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה. בשנים האחרונות מגישה אותה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, והיום יש לי הזכות לעמוד בפניכם כאן ולנמק את הצעת החוק החשובה, המוסרית, הערכית, הכל-כך נכונה הזאת: הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם. עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להזכיר בבית הזה שכאשר נעשה הטבח הנורא ההוא, כאשר אנשים שחזרו מיום עבודתם בחקלאות הגיעו לשערי כפר קאסם, חיילי משמר הגבול עצרו אותם, הורידו אותם מהמשאיות, מהמכוניות, עצרו אותם והעמידו אותם בשולי הכביש, ושם ירו בהם למוות. שם רצחו אותם. אירוע מחריד, מזעזע, נורא. בית המשפט אמר עליו בזמנו: דגל שחור מתנופף מעל הפקודה להרוג אזרחים ככה. אבל אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שבתחילת הדרך מסך כבד של סודיות, של הסתרה, של השתקה, כיסה או ניסה לכסות על הפשע הנורא הזה. והיה זה התפקיד הפרלמנטרי של שני חברי כנסת בבית הזה, מאיר וילנר ותופיק טובי, ששברו בעזרת החסינות שלהם את מסך השתיקה והביאו לידיעת הציבור שנעשה פשע נורא בישראל, שנעשה רצח כזה, ובעקבות הגילוי הזה התחיל התהליך שהוביל למשפט ולהתחלת החשיפה של מה שקרה שם. אבל, עמיתיי חברי הכנסת, כשאנחנו קוראים את הריאיון הקשה, המזעזע, של ישכה שדמי שפורסם בהארץ לפני זמן קצר, אנחנו מבינים שעד עצם היום הזה לא נחשפה בפני הציבור הישראלי כל האמת על מה שהיה שם. ישכה שדמי, קצין בכיר בצבא, הבכיר ביותר שהועמד לדין, אלוף משנה, אומר בריאיון הזה שהמשפט שנעשה לו היה משפט של טיוח, כי מטרת המשפט הזה הייתה לטייח את העובדה שמעליו ניצב הרמטכ"ל משה דיין, ומעל הרמטכ"ל ניצב ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון. המטרה של המשפט – ככה אנחנו מבינים מדבריו הקשים של שדמי – לא הייתה לחשוף את האמת אלא הייתה להסתיר ולטייח את האמת. ועד עצם היום הזה, עמיתיי חברי הכנסת, מסמכים קריטיים שנוגעים למה שקרה בכפר קאסם וסביב הטבח בכפר קאסם עדיין לא התפרסמו לידיעת הציבור. אחת הטענות שהושמעה הייתה שמעשה הטבח שנעשה בכפר קאסם היה חלק מתוכנית הרבה יותר גדולה, חלק מתוכנית שהייתה לנצל מצב של מלחמה בין ישראל לבין המדינות הערביות כדי לבצע גירוש, טרנספר, טיהור אתני של אזרחים ערבים ממדינת ישראל. הטענה הקשה הזאת מתחזקת מאוד מאוד כאשר קוראים את עדותו של שדמי. ואלה דברים, עמיתיי חברי הכנסת, שצריך לחקור ולחקור לעומק. צודק חבר הכנסת פריג' כאשר הוא אומר שכמו שבצדק הוקמה כאן בכנסת ועדה לחקור את פרשתם היעלמותם, חטיפתם, של ילדי תימן, מזרח והבלקן, ונעשית עבודה חשובה בתחום הזה – בדיוק באותו אופן צריך לוודא שכל האמת בפרשת כפר קאסם מתפרסמת לציבור, ידועה לציבור, ונלמדים ממנה כל הלקחים. עמיתיי חברי הכנסת, הפצע של כפר קאסם לא נסגר, הוא לא נשכח והוא לא עבר. בכל שנה ב-29 לחודש אלפים רבים, לפעמים עשרות אלפים מתושבי כפר קאסם וכל האזור, מתייצבים לתהלוכת אבל בכפר קאסם, תהלוכת זיכרון של ההרוגים, של הפצועים; בני משפחות מדברים, הדור הצעיר שומע על הסיפור הזה. ומהתהלוכה הזאת מקומה של המדינה עדיין נפקד, והמדינה צריכה לבוא ולהתייצב ולקחת אחריות מוסרית, פוליטית, חברתית. המדינה צריכה לחייב להכניס את לימוד הטבח הזה ולקחיו למערכת החינוך. אנחנו בהצעת החוק מציעים שתוקדש שעת מחנך בתאריך הזה או בתאריך סמוך לציון הטבח ולהפקת הלקחים ממנו בכל בתי הספר במדינה. אנחנו מציעים שהמדינה תתקצב את הנצחת זכר קורבנות הטבח בכפר קאסם. זה לא עניין פרטי של מישהו; המדינה היא ששלחה את החיילים לשם, והמדינה היא שצריכה לקחת חלק בהנצחתם, כולל בצד התקציבי. וכמובן, המדינה תחשוף סוף-סוף, אחרי כל כך הרבה שנים, את כל המסמכים, את כל האמת, כדי שנדע מה באמת קרה ואיך קרה שדבר כל כך איום ונורא התרחש בכפר קאסם. עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עוסקת כמובן ביצירת צדק היסטורי, כי אי-אפשר לעבור על פשע; אי-אפשר לעבור כך על רצח; אי-אפשר לעבור על זה שאזרחים נרצחים על ידי חיילים של מדינתם שלהם. אי-אפשר לעבור על זה. אבל האמת היא, עמיתיי חברי הכנסת, שהצעת החוק שלנו לא באה רק כדי לציין את העבר. יש בסיפור הזה, בפרשה הזאת, לקח שהוא מאוד מאוד אקטואלי לישראל של שנת 2018, כאשר יש כאלה שחושבים שאין קווים אדומים ואין דגלים שחורים, ומותר להרוג, ורצוי לרצוח, וגם כשמדובר באזרחים או לא באזרחים דמם של ערבים מותר; הוא לא אדום מספיק ולא יקר מספיק. לקח הדגל השחור של כפר קאסם חייב להישמע, חייב להידון, חייב להידון במערכת החינוך, וחייב להיות במרכז סדר-היום גם של הגוף המחוקק במדינת ישראל, הלוא היא הכנסת. ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לסיים בטענה אלינו בכנסת. בשנה שעברה, כשהעלינו את הצעת החוק הזאת פה, אמרו לנו: למה לכם להביא את הצעת החוק להצבעה? בואו נהפוך אותה להצעה לסדר-היום, והנושא יגיע לוועדה, לוועדת החינוך, ואז חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וחבר הכנסת עיסאווי פריג' הסכימו להצעה הזאת. מה קרה? הועלתה דרישה שזה לא יגיע לוועדת החינוך אלא לוועדה אחרת, הנושא התגלגל לוועדת הכנסת, ועד עצם היום הזה – שנה עברה, וועדת הכנסת לא טרחה לדון בשאלה מה עושים עם הנושא הזה, והוא פשוט נקבר. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שהמנגנון הזה של העברה כהצעה לסדר-היום לא הוכיח את עצמו, ואנחנו צריכים להצביע. ואני פונה אליכם, גם חברים בקואליציה: אל תצביעו בעד לטאטא את האמת מתחת לשטיח. אותה גישה שהייתה בעבר של טיוח בנושא ילדי תימן, מזרח והבלקן עדיין שולטת בקואליציה, ואולי בעוד כמה מקומות בכנסת. תצביעו בעד גילוי האמת, חשיפת האמת, לימוד הלקחים, הנחלת הלקחים, כדי שהמדינה הזאת תהיה צעד אחד לכיוון של יותר צדק ויותר שוויון. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת דב חנין. ישיב במשולב השר אורי אריאל, על שתי הצעות החוק. הצבעה תהיה נפרדת על כל הצעה. אדוני השר, עשר דקות לרשותך. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> מכובדי היושב בראש, יהיה לך עודף מהעשר. אני אומר את זה גם ליושב-ראש הקואליציה, שעסוק עם חבר הכנסת חזן. תשובתי תסתיים בעוד שלוש דקות. אני לא אעמוד פה לנאום נאומים. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מיום 28 באוקטובר ונדחתה. הצעות חוק דומות לזו עולות מדי שנה בשנים האחרונות על ידי חברי כנסת שונים לדיון בוועדת השרים לחקיקה ונדחות. להלן הנימוקים לדחיית הצעת החוק: 1. קביעת חיוב בדבר תוכניות לימודים לבתי הספר בדרך של חקיקה ראשית מהווה חריגה מהוראות סעיף 4(א) לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג–1953, שלפיו שר החינוך הוא בעל הסמכות לאשר את תוכניות הלימודים במערכת החינוך בהתאם להמלצתה של המזכירות הפדגוגית. ככלל, תוכניות לימוד אינן נקבעות בחוק. זהו נושא הנתון לשיקול דעתם של השר והדרג המקצועי המנחה את המערכת מעת לעת ועל פי הצורך, באמצעות הוראות שונות וחוזרי מנכ"ל. דרך זו מאפשרת גמישות ורלוונטיות בתכנים על פי העיתים והצרכים. 2. תקצוב עמותה פרטית על ידי אוצר המדינה מהווה חריגה מהוראת סעיף 3(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה–1985, שלפיו יש לתמוך במוסדות ציבור על פי קריטריונים שוויוניים, ידועים ופומביים. 3. אשר למימון אתר ההנצחה, הרי שלעניין זה קבועים הסדרים בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח–1998, ואין סיבה דווקא במקרה זה לקבוע הוראת חוק מיוחדת לעניין זה. 4. באשר לדרישה לגילוי כל המסמכים, הרי שלעניין זה קבועים הסדרים לפי חוק הארכיונים, התשט"ו–1955, ותקנות הארכיונים, התש"ע–2010, וגם כאן אין עילה לסטות מההסדר הקיים דווקא במקרה זה ולקבוע הוראת חוק מיוחדת לעניין זה. ככלל, יודגש כי השר, שר החינוך, רואה חשיבות בעיסוק בנושא ובמשמעויותיו. הנושא נלמד במסגרת לימודי האזרחות לחטיבה עליונה, בפרק העוסק בשלטון החוק ובפקודה בלתי חוקית בעליל, בהרחבה. יהודים וערבים כאחד לומדים על אודות האירוע עם הפנים לעתיד ועוסקים בערכים, כגון שוויון בשמירה על זכויות אדם וקדושת החיים. למידת הנושא מהווה הזדמנות לשוחח על פיוס, ומנגד, להציג בפני הדור הצעיר דוגמאות חיוביות שהיו וישנן לבניית בסיס לחיים משותפים. לאור האמור, ומאחר שהנושא מוצא ביטוי בתוכניות הלימודים, אני מציע לחבר הכנסת להוריד את ההצעה. הממשלה והקואליציה מתנגדות לחוק, בהתאם לאמור לעיל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני מתכוון להוריד את שתי ההצעות. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר_המשך >> שתי ההצעות, כן, שתי ההצעות שעלו במליאה עכשיו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לשר החקלאות ופיתוח הכפר, השר אורי אריאל. חבר הכנסת עיסאווי פריג', יש לך שלוש דקות. חברי הכנסת, מייד אחרי שהוא מסיים, אנחנו עוברים להצבעה, אם המציע השני לא יבקש לדבר. שלוש דקות. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר אריאל, עכשיו כשעליתי, אומר לי: דבר, אולי נשתכנע. אני לא בטוח שאם הוא ישתכנע הוא יצביע בהתאם לשכנועו. חברים, אני רוצה להזכיר לכם מה היה לפני שנה. חבר הכנסת בגין, אתה תחשוב במקומי. לפני שנה אותה הצעת חוק הייתה כאן, ואני הפכתי את זה להצעה לסדר-היום, בהסכמה. שנה, שנה עברה, וועדת הכנסת מסרבת, ומתחמקת מלדון בה. למה אתם מצפים מאיתנו אחרי שנה? שאתם, ועדת חינוך ועדת הכנסת – אפילו לדון בה, לדון בה. עדיין לא התקיים דיון. ואתם מצפים מאיתנו, חברי עפר וכל החברים, שאני מאוד קרוב אליכם במחשבה, אתם מבקשים שזאת תהיה הצעה לסדר-היום – אין לי בעיה. אבל במקומי, שנה לפני כן – ואיפה אנחנו, ולא שמענו אף אחד שדיבר על זה. אני מאוד מצטער, אני לא יכול שזאת תהיה הצעה לסדר-היום, והיא תהיה הצעת חוק. ואני פונה אליכם, חברים. אני פונה אליכם כאדם, אני פונה אליכם כאזרח, אני פונה אליכם כשכן, כעמית, כחבר, כבן למשפחה ששכלה שלושה מבניה – אח של סבא מצד אימא, ואח של סבא מצד האבא, ודוד פצוע, שלושה חללים – אני פונה אליכם כבן אדם, אני פונה אליכם כעיסאווי פריג', להכיר במה שהיה, ולקיים עליו דיון במערכות החינוך, ולקחת, ולהכיר באחריות המדינה. זה יחזק אתכם. אמרתי, מדינה שדנה במלחמותיה דנה גם ברגעים הקשים שהיו בתוך המלחמות האלה. אל תברחו מהאמת. אני רוצה להרגיש בטוח בתוך המדינה, והבטוח שלי – ברגע שאתם חושפים את האמת ומדברים עליה. חברים, טעינו, קרה; בואו נדבר; בואו נעלה את זה לסדר-היום. מה קרה בדרום אפריקה? ועדות הפיוס והאמת שהוקמו כדי לפייס בין אזרחי המדינה – למה שם עושים וכאן לא? אתם, היהודים בדרום אפריקה עשו את זה, ודיברו על האמת בוועדות האמת ובוועדות הפיוס. ואני מסתכל על הפנים שלכם. אתם, היהודים הנרדפים, אתם בורחים מלדבר על האמת. מה שכואב לכם כואב גם לי. למה אתם עושים את זה? מה זה ישנה לכם? אני פונה אליכם אחד-אחד, חבריי, אחד-אחד: דברו ותכירו באמת. אל תסתירו את זה. די להסתרה. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. יש עוד שלוש דקות לעאידה תומא סלימאן. גם היא הציעה הצעת חוק דומה, ויש לה אפשרות. שלוש דקות. חבריי הכנסת, מייד בסיום דבריה אנחנו נעבור להצבעה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, יושב-ראש הכנסת. כל שנה מאז שנבחרתי לכהן בכנסת ישראל אני מעלה את הצעת החוק הזאת, כהמשך של הצעות חוק דומות שהעלו בזמנו חבריי, מאז חבר הכנסת תופיק טובי, שחשף את הטבח הזה עם חבר הכנסת מאיר וילנר, עד כל החברים שכיהנו לפניי. ואני שואלת את עצמי איך יכול להיות שהמדינה תתייחס ותמשיך להתייחס שנה אחרי שנה לכאב האזרחים הערבים ולפשע שהתחולל בכפר קאסם בצורה כזאת. איך יכול להיות – להתעלם מהאזרחים הערבים ומההשלכות של טבח כזה? בשנה שעברה עמדתי פה, והיו חברי כנסת שהתרעמו על זה שאמרתי שהטבח, מטרתו הייתה בסופו של דבר לזרוע פחד באוכלוסייה הערבית במשולש כדי לגרש אותם. התרעמו על זה שאמרתי. היום, אחרי הפרסומים של המחקר המקיף שנעשה על הטבח הזה, וההודעה שאפילו המשפט שנוהל נגד שדמי היה משפט ראווה, והמשפט המפורסם שלנו על הגרוש של שדמי – התברר שהפלחים הערבים, שזלזלו בהם, הבינו אותו מההתחלה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אם היו מקשיבים להוראות, זה לא היה קורה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת אורן חזן, שב במקומך. באמצע האולם אתה צורח. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול שאלה אחת: הכנסת הזאת החליטה על ועדה שתחקור את הנושא של היעלמות תינוקות מתימן – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> נא לא להפריע, חבר הכנסת אורן חזן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אבל מתעלמת מרצח ופשע שבוצע כלפי אזרחים שלה. למה? מישהו אמר שהדם של אזרחי ותושבי כפר קאסם פחות אדום? מישהו אמר שהם לא בני אדם שווים? אבל כנראה, במיוחד עכשיו, בצל חוק הלאום, כנראה באמת חושבים שהדם של האזרחים הערבים הוא פחות אדום והוא פחות שווה. אני מתפלאת על זה שבשנה שעברה חבר הכנסת ביטן, כשכיהן כיושב-ראש הקואליציה – חבר הכנסת ביטן, ביקשת בשנה שעברה שנהפוך את שתי ההצעות שלנו להצעות לסדר-היום, והבטחתם שיתקיים דיון בוועדת החינוך סביב הנושא הזה, אבל שנה שלמה ועדת הכנסת לא מצאה לנכון להכריע אם להעביר את זה לוועדת החינוך. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפילו הסכמים לא מקיימים. הגיע הזמן לעשות צדק. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה. השאלה היא אם הממשלה מסכימה. חבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברי הכנסת. חבר הכנסת בגין, אל תנהלו את הדו-שיח ביניכם. אנחנו נמצאים באמצע הדיון. אני מאפשר לך לפני שאני מצביע, כן. נא לפתוח לו את המיקרופון. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אדוני, בשמי ובשם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אנחנו הופכים את שתי הצעות החוק להצעה לסדר-היום. שהנשיאות תעביר את זה עכשיו לוועדת החינוך, ושהיא תקיים את הדיון בהקדם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני, יש פרוצדורה איך מעבירים דברים כאלה, וזה ועדת הכנסת. אני לא יכול להתחייב לך שזה הנשיאות. אתם רוצים להצביע פה שזה עובר לוועדת חינוך? זה מוסכם על הקואליציה? מוסכם. איפה דודי אמסלם? חברים, אני לא יכול להתנהל בצורה כזאת. הוא יכול להיות ממלא מקום, אבל אני צריך לקבל תשובה. אני שואל – הינה, דודי אמסלם, אוקיי. דודי, זה מקובל עליכם שזה הופך להצעה לסדר-היום ועובר לוועדת חינוך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> מה התשובה, אדוני? לא שמעתי. מקובל על הקואליציה שזה עובר לוועדת החינוך, אדוני – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא ידעתי שאתה ממלא מקום. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – אז מקובל עלינו שזה הופך להצעה לסדר-היום. אני מדבר בשמי ובשם – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אם כן, תהיה הצבעה אחת בלבד על שתי הצעות לסדר-היום. הצבעה אחת בלבד. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> מקובל עלינו. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו מצביעים על הצעת החוק כהצעה לסדר-היום, שתועבר לוועדת החינוך, בהסכמת יושב-ראש הקואליציה. הצבעה אחת בלבד. אם כן, הצעת חוק הנצחת זכרם של הקורבנות הופכת להצעה לסדר-היום. מי בעד ומי נגד? גם השנייה. אמרתי שתיהן. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 61 נגד – 2 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017, ואת הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ח–2017, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 61 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. שתי ההצעות הפכו להצעה לסדר-היום, ויועברו לוועדת החינוך להמשך דיון. תודה. << הצח >> הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התשע"ה–2015 << הצח >> [הצעת חוק פ/1645/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת עפר שלח, עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אין נושא על סדר-היום הישראלי שהעיסוק של הקואליציה הנוכחית בו ושל שרה אחת בתוך הקואליציה, בממשלה הנוכחית, נגוע ביותר דעות קדומות, ביותר אי-הבנה של מהותה של הדמוקרטיה, ביותר אי-הבנה של מהותה של הממשלה ושל השלטון, מאשר נושא התרבות והאומנות. שרת האי-תרבות והאי-ספורט העומדת בראש המשרד האחראי לשני התחומים החשובים האלה, מיום כניסתה לתפקידה פועלת רק כדי לחבל בהם, כדי להעמיד אותם ככלי לשאיפותיה בפריימריז, לחנופתה לראש הממשלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא שומעים אותך. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אל תעזור לי. אני אטפל בעניינים. סדרנים. לא יכול להיות, מה שקורה פה. אביגדור, אני קורא לסדרנים. תעשו סדר. לא יכול להיות, מה שקורה פה. אי-אפשר לשמוע את הדובר. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמעט מדי שבוע אנחנו נחשפים למתקפות על אנשי התרבות, על מוסדות התרבות, על הכלל הבסיסי שאומר: תרבות היא מוצר צריכה ציבורי בסיסי. היא לא שונה במהותה מתחבורה, מחינוך, מרווחה, מביטחון, מבריאות – מכל שאר הדברים שההתאגדות שלנו כמדינה נועדה להעניק לנו. והדבר השני הוא שתרבות אינה כפופה לגחמותיו של שלטון, אינה נענית לצווים של שלטון ובטח לא לאיומים של שלטון, ומה שמפריד מדינות דמוקרטיות מתקדמות ממדינות חשוכות הוא בין השאר היחס שלהן לתרבות. בברית המועצות לשעבר – יש פה אנשים שהגיעו ממנה – אחד מגדולי המלחינים של המאה ה-20, דמיטרי שוסטקוביץ', היה נקרא מדי פעם אל הפוליטרוק, וזה היה טוען באוזניו שהסימפוניות שלו לא מספיק פטריוטיות בשבילו, והיה חוזר בזנב מושפל בין הרגליים כדי לחזור ולכתוב. ויש מחקרים אדירים על השפעת הלחץ הפוליטי הזה על המוזיקה של מי שהוא אחד מגאוני הרוח, ענקי הרוח, של המאה ה-20. בברית המועצות לשעבר אומנים שכתבו דברים, שקראו תיגר על הממשל, מצאו את עצמם במקומות רחוקים, בגולגים סגורים, מפני שבברית המועצות לשעבר היה נהוג המשפט: אם זה לא שלנו ואנחנו לא שולטים בו, אנחנו נדאג לזה בכוח. אז זה לא קורה במדינת ישראל ולא יקרה במדינת ישראל, אבל מה שקורה במדינת ישראל הוא הגרסה המקומית, העלובה, העמוקה, של הלך הרוח הזה, שבאה לידי ביטוי במשפטים: מה שווה לנו תאגיד אם אנחנו לא שולטים בו; שבאה לידי ביטוי בזה שכשדנו בחוק הקולנוע בסוף המושב הקודם של הכנסת ובתחילת המושב הנוכחי, בין לבין הודיעה שרת התרבות שאם חוק הקולנוע לא יעבור כרצונה – חוק שלא היה כמעט ויכוח בין אנשי המקצוע שעסקו בו כמה הוא פוגעני לענף מופלא כמו הקולנוע הישראלי, שמייצר יצירות מופלאות, שמייצג את ישראל בכבוד בעולם; שיושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, איש הקואליציה, אמר עליו שאלמלא לחץ קואליציוני הוא עצמו היה דואג להעיף אותו דרך החלון – שרת התרבות איימה שאם החוק הזה לא יעבור, היא תדאג שיקצצו בתקציבי הקולנוע, משום שהקולנוע, כמו כל התרבות, הוא לא משהו, כמו שאמרתי קודם, שהמדינה חייבת לתת לאזרחיה, והוא לא משהו שהמדינה מתקצבת ונותנת לאנשי המקצוע להוביל אותו מפני שכל התערבות פוליטית בתרבות היא התערבות מזיקה ומשחיתה; הוא משהו שאם אנחנו לא שולטים בו, אז למה אנחנו צריכים אותו? המגמה המסוכנת הזאת, שהולכת להימשך עם החוק שהולך לבוא בפנינו, המכונה "נאמנות בתרבות", שמלווה במסע של השמצה כנגד כל מי שעומד נגד זה, מסע של מי נאמן – יעמוד איתי; שמלווה בזה, בידיעה המוחלטת שהתרבות בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, תלויה לחלוטין בתקצוב מדינתי. זה לא שהתרבות יכולה למצוא לה מקורות אחרים. האמירה הזאת שאומרת: כן, שיהיה פה חופש דיבור, שאנשים יגידו ויעשו, ויעלו מחזות ויעלו מוזיקה כמה שהם רוצים, אבל אנחנו לא נתקצב את זה – זו הרי זריית חול בעיניים. התרבות איננה יכולה לפרנס את עצמה ברוב המכריע של המדינות המתקדמות בעולם. ומתוך ראיית העולם הזאת, השלטון בכל המדינות המתקדמות האלה אומר: אני אתקצב את התרבות; אני אוביל את התרבות; התרבות היא מי שאני; התרבות היא מה שאני; התרבות היא בסיס לכוח שלי. אני רוצה לספר לך, חברת הכנסת רוזין, שאחרי הפיגוע הנורא שהיה בפריז נשאל שחקן קולנוע צרפתי נפלא בשם ז'אן רושפור מה צריכה להיות התגובה של צרפת על הפיגוע – שכמו אתם זוכרים היה בחלקו הגדול במועדון בטקלאן, שם ניגנו מוזיקה – והוא אמר: בתגובה לפיגוע אנחנו צריכים להכפיל את תקציב התרבות הצרפתי. למה? מפני שבצרפת מבינים – וגם בישראל רוב הציבור מבין – שתרבות היא הבסיס שעליו אנחנו בונים את העוצמה שלנו; שמדינה פתוחה שמדברת על הדברים, שמממנת גם דברים שמוציאים אותה מהדעת, שיש לה את העוצמה להתייצב בפני הביקורת הכי קשה כמו שהיא מופיעה בתרבות, זו מדינה חזקה. זה סוד העוצמה שלה; זה מה שמייצר את הכלכלה הפתוחה שלה, שאחר כך מממנת את העוצמה הפיזית שלה; זה מה שמחזיק את עוצמת הרוח שלה, שהיא לא פחות חשובה מהעוצמה הפיזית שלה. בשנות ה-70 הועלתה בתיאטרון הקאמרי הצגה בשם "מלכת אמבטיה". כתב אותה אחד מענקי הרוח של התרבות הישראלית ב-70 השנים שאנחנו חיים פה, איש ששמו מעורר ברחבי העולם יותר כבוד למדינת ישראל מאשר רוב המוסדות הישראליים – בכל העולם מציגים חנוך לוין; בכל העולם לומדים את חנוך לוין; בכל העולם חנוך לוין הוא סמל למה שישראל מסוגלת להוציא מתוך עצמה. "מלכת אמבטיה" הייתה הצגה שלא עומדת בשום קריטריון של אי-פגיעה בשלטון, ואפילו במה שנחשב ערך מאוד מקובל בחברה הישראלית. היא יצאה נגד המדיניות הישראלית; היא ביקרה בחריפות את הפעלת הכוח הישראלית. היו בה דברים – הייתי אז איש צעיר, ילד, ולא ראיתי את זה, אבל אני מניח שהיו שם דברים שאם הייתי רואה אותם הם היו מקוממים גם אותי. איש לא העלה בדעתו שלא לממן את התיאטרון הקאמרי כי הוא מציג את "מלכת אמבטיה". אלה הימים שבהם אנחנו נמצאים, ומכוחם באה הצעת החוק שאני מציג בפניכם עכשיו. זו הצעת החוק שבזמנים קודמים הועלתה על ידי מוסדות התרבות כחלק מהמשא ומתן על תקציב התרבות, ואמרה: במדינת ישראל, שתקצוב התרבות בה הוא זעיר לא רק ביחס למדינות שאליהן אנחנו נושאים את העיניים ואנחנו אומרים: כמוהן אנחנו רוצים להיות, או זאת משפחת המדינות שאנחנו משתייכים אליהן; ביחס לרוב מדינות העולם תקציב התרבות במדינת ישראל – ביחס לתוצר וביחס לתקציב המדינה – הוא זעיר, וכמובן, הוא לא בטוח – הוא נתון לגחמות של כל שר וכל שלטון. אי לכך, אומרת הצעת החוק, בתהליך המעוגן בחוק יעלה תקצוב התרבות בישראל עד שיגיע לשיעור של 1% מתקציב המדינה – מה שהוא הרבה הרבה, פי כמה וכמה, ממה שיש היום. אבל אני אומר לכם, הסיפור פה זה לא המספר; זה קודם כול העיגון של תקציב התרבות בחוק ככה שאי-אפשר לגעת בו על ידי כל שר מזדמן וכל שלטון מזדמן. וכן, זו העלאת תקציב התרבות, מפני שהתרבות הישראלית זה הייצוא הישראלי הכי טוב בעולם; מפני שכשתיאטרון גשר מופיע במוסקבה או התזמורת הפילהרמונית מופיעה בניו יורק או סופרים ישראלים זוכים בפרסים ברחבי העולם – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מחול, מחול, עפר. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – זאת עוצמה של ישראל. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> גם מחול. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> חס וחלילה, נחמן. יש דברים שקרובים אליי. אני מודה שמחול, בדרך כלל – אני רק נזכר בכאבי הגב שלי. זאת הבעיה. הדברים האלה הם עוצמתה של מדינת ישראל לא פחות מצה"ל ולא פחות משירותי הביטחון ולא פחות מהעוצמה הכלכלית הנהדרת שלנו. לכן הצעת החוק הזאת באה, ולכן הכנסת צריכה להצביע בעדה – כדי להודיע: אנחנו נגן על התרבות מהגחמות של השלטון במדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עפר שלח. תשיב שרת התרבות והספורט חברת הכנסת והשרה מירי רגב. עשר דקות לרשותך, גברתי השרה. << דובר >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר >> תודה רבה לך, כבוד יושב-ראש הכנסת. חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, הצעת החוק הפופוליסטית שהגישו עפר שלח וחבריו, אין מאחוריה כלום ושום דבר. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> פופוליסטית? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לכל היותר היא בגדר צ'ק ללא כיסוי; עוד הצעה ריקה ולא רלוונטית, המבקשת להתייחס לתקציב התרבות ב-2019, כאשר ידוע לו, לחבר הכנסת שלח, שתקציב המדינה כבר סגור ומסוגר. חבר הכנסת עפר שלח, במין פסאדה – כאילו מנסה לייצר לעצמו ולצייר את עצמו כמי שלוקח חסות על התרבות והאומנות בישראל – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> זה אשכרה כתוב לך, הדברים האלה? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> בוא נאמר את האמת לציבור. הצעה זו שבחרת להעלות כעת ובחיפזון נובעת מהמצוקה שלכם. קשה לכם לראות איך מדיניות שאני מובילה גרמה, תכל'ס, להרבה תוצאות בשטח. קשה לכם עם התוצאות וההצלחות בשטח, ואתם מנסים בכל מחיר לפזר הבטחות ולקשור לעצמכם כתרים לא לכם. רק לאחרונה קשה היה לכם לפרגן על ההצלחה שלנו לתקן את חוק הקולנוע ולהגדיל את התקציב שלו מ-80 מיליון ל-100 מיליון – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו הגדלנו. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם לא עשיתם כלום. אתם רק מדברים ומברברים. קשה לכם עם חוק הנאמנות בתרבות, שתכף נדבר עליו, שאין לו ולתרבות שום דבר, אז מה אתם עושים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם מעלים הצעה שהנחתם ב-2016. מאז לא עשיתם כלום. אני אסביר לכם גם למה לא עשיתם כלום. האמת היא שהציבור לא מטומטם. אתה יודע מה? גם אנשי התרבות לא מטומטמים. תזכרו מי היה שר האוצר ב-2015. הממשלה הקודמת – שר האוצר: יאיר לפיד. מזכירה לכם, הוא מיש עתיד. האם הוא העלה את תקציב התרבות? לא. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> האם הוא הוסיף תקציב לתרבות? לא. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון. הוא לא היה שר האוצר. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מה עשה יאיר לפיד? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מה עשיתם כששר האוצר היה יאיר לפיד? מה עשיתם? אפס תקציבים לתרבות. מה עשיתם? היה שר אוצר מיש עתיד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> האם הוא עשה משהו למען התרבות? הוא ייבש, ייבש את התרבות. האם הוא הוסיף שקל לתרבות? אפס לתרבות. אז יושב כאן עפר שלח ולא מתבייש לדבר על הוספת תקציב לתרבות. כשאתם הייתם בשלטון, לכאורה יחד איתנו, מה עשיתם לתרבות? כלום, כלום וכלום. מה אנחנו עשינו לתרבות? עכשיו נראה לכם מה עשינו לתרבות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> למה – – – בשקל – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה יודע מה, זו צביעות. כמה בושה יכולה להיות לך לעמוד פה ולדבר על הוספת תקציב לתרבות, וכששר האוצר היה ראש המפלגה שלך, לא עשיתם כלום לתרבות. רבותיי, איזה אבסורד. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – עוד פעם ועוד פעם, זה יהיה אמת. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> כמה צביעות יכולה להיות לאותם אנשים שעומדים כאן ומדברים בנפלאות התרבות, בנפלאות התקציבים, אבל כשהם היו אחראים לתקציב – כשהוא היה אחראי לאוצר, שום דבר הוא לא נתן לתרבות. אז אני אומרת לכם, חברים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ב-2015 הוא לא היה שר אוצר – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אז אני אומרת לכם, חברים, כשאני נכנסתי, לא רק שהיה קיפאון בתקציב – כשאתם הייתם אחראים לאוצר של המדינה, אם היו איזשהם פירורים, הם חולקו רק למדינת תל אביב. אז תגיד לי, עפר שלח, עד כמה צבוע אתה יכול להיות? נכנסתי וראיתי את ספר התקציב ולא האמנתי. לא האמנתי – איזה חוסר צדק, איזה חוסר ועיוותים בתקציב התרבות. מה עשיתם כשהוא היה שר האוצר? מה עשיתם? כמה כסף הבאת לתרבות? אפס. למה אתה לא עומד? יותר ממני? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יותר ממך. יותר ממך. יותר ממך – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שוב מיקי. שוב מיקי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, תשמור על הגרון שלך, ידידי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תכף נגיד כמה אנחנו הבאנו, כמה כסף אנחנו הבאנו לתרבות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חוץ מזה אני חושב שאתה מפריע לשמיעה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אנחנו הבאנו תוספות – אתם הבאתם אפס והקפאות, זה מה שאתם הבאתם. מילא, הייתה לכם קצת בושה, הייתם סותמים את הפה ויושבים בשקט. אבל אין להם בושה לבוא ולהגיד: למה אנחנו לא מביאים 1%, כשאני הגדלתי את התקציב למיליארד – אני, לא אתה; שר האוצר כחלון ואנחנו, לא אתה ויאיר לפיד. אתה לא מתבייש לעמוד פה ולדבר שטויות ושקרים. אבל אני החלטתי להעמיד לכם כל הזמן את המראה מול הפרצוף, את המראה המכוערת שאתה מנסה לייצג. אני אציג לכם מה אנחנו הבאנו בזמן שאתה, יד ימינו של שר האוצר לפיד, הבאת אפס. אפס ואפס – זה מה שהבאתם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> רבע, יותר משליש. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אז בוא נראה מה אנחנו הבאנו מאז שאנחנו קיבלנו אחריות על התרבות ומה אתם לא הבאתם, עם האפס שלכם, לתרבות. אז אנחנו הבאנו בשלוש השנים האחרונות תקציב תרבות שגדל ב-33%. בשנת 2018 הצלחתי לראשונה להעביר את תקציב התרבות מעל רף מיליארד השקלים. שמעת, עפר? מעל רף מיליארד השקלים. מעולם לא חלמו על זה. וכשאתה היית אחראי לאוצר יחד עם יאיר לפיד עשית אפס והבאת אפס תקציבים לתרבות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> את עושה רעש של – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> הצלחנו להגדיל את התקציבים. ב-2015–2017 קמו 550 מוסדות תרבות חדשים, 50% מהם בפריפריה. מגזרים ומגדרים שהודרו לאורך שנים זוכים סוף-סוף לעדנה ולוקחים חלק בעוגה התרבותית. יהודה ושומרון – למעלה מ-420,000 תושבים, שזכו להתעלמות מכוונת, סוף-סוף מקבלים נתח מעוגת התרבות בישראל. הסיפורים של עיירות הפיתוח שלא שמעו עליהם סוף-סוף הולכים לקבל ביטוי בכל יישובי הפריפריה. התרבות בחברה החרדית עברה מהפכה, התרבות בחברה הערבית עברה מהפכה, ואתה מדבר על העלאת התקציב כשאתה, שהיית יד ימינו של שר האוצר, נתת אפס תקציבים לתרבות. איפה הבושה שלך? איפה הבושה? והצביעות שלך. אתה לא מתבייש לשבת פה ולדבר גבוהה-גבוהה על התרבות? כשיאיר לפיד היה שר אוצר הוא שם אפס תקציב בתרבות, אז אתה בא ומלמד אותי מה לשים בתרבות? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שמענו מה את עשית, איזה חלוקה את עשית. רק בגללך – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> בטח שאני אגיד את זה. קשה לכם לשמוע את האמת, אז אני אחזור על האמת שוב. עומד כאן עפר שלח ומציע להעלות תקציבים לתרבות. הוא לא עשה כלום כששר האוצר היה יאיר לפיד. אני העליתי את התקציב ב-33%, ואתם לא מתביישים לבוא ולהגיד לנו מה לעשות. זאת הצביעות שלכם, זה חוסר היכולת שלכם לדייק בפרטים, זה חוסר היכולת שלכם לראות את העוגה כמו שהיא – לבוא ולהגיד לנו להגדיל תקציבים אחרי שאנחנו הגדלנו, וכשעפר שלח, יד ימינו של שר האוצר לפיד, לא עשה שום דבר. איזו בושה. איזו בושה. עפר שלח, כרגיל, שולח מילים ריקות על פני המים. יש מי שעושים – ועושים בתבונה – בממשלה הזאת, ממשלה אחראית ורצינית, שפועלת מתוך אחריות כלכלית – זה מה שאנחנו עשינו – ואחריות חברתית ואחריות לצדק תרבותי, וכשאתם יכולתם להעלות תקציבים לתרבות, לא העליתם. אפס תקציבים נתתם לתרבות. היחידים שהעלו את תקציב התרבות זה אנחנו, הליכוד. אנחנו העלינו את תקציבי התרבות. תתביישו לכם. ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: חוק הנאמנות והתרבות לא מתייחס בכלל לעניינים של מהות התרבות. ההפך: תרבות – כן; חופש הביטוי – כן; אבל ההסתה – לא ולא. בשבוע הבא יובא לכאן החוק, לכנסת, ונרחיב את הדיבור בעניין הנאמנות והתרבות. החוק הזה יעבור, כמו חוק הקולנוע. אנחנו נמשיך לעשות – אתם תמשיכו לדבר ולהטעות את הציבור. אנחנו נמשיך לעשות, כי אנחנו עושים ופועלים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אין תרבות במדינה הזאת. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אגיד לך דבר אחד: חבר הכנסת מזרחי, כל פעם שאתה צועק, מסובב את פניו, כי הוא חרד לתוף של האוזן. אני חושב שאני – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אנחנו נמשיך לעשות ולתרום ולהשקיע ולהביא לצדק תרבותי וצדק חברתי, ואתם תמשיכו לדבר. ושיאיר לפיד יבוא עכשיו, יעמוד פה ויגיד כמה תקציבים הוא נתן לתרבות. אפס תקציבים לתרבות. ודרך אגב, לא הייתי אומרת את זה לולא עפר שלח העמיד אותנו עם הגב אל הקיר. לא הייתי עומדת על זה ולא הייתי אומרת את זה, אבל בגלל שעפר שלח מטעה ולא אומר אמת, הייתי חייבת אני להגיד את האמת. האמת היא שכשלפיד היה שר האוצר, הוא שם אפס תקציבים בתרבות הישראלית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. תודה לשרה מירי רגב, לשרת התרבות. חבר הכנסת יאיר לפיד, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> השרה רגב, גם לשקר צריך לדעת, לא רק להגיד את האמת. עמדת פה על הדוכן ואמרת: אני רוצה להזכיר לכם מי היה שר האוצר ב-2015. ב-2015 שר האוצר היה משה כחלון, אני כבר לא הייתי שר האוצר יותר משנה, וב-2014 ראש הממשלה היה בנימין נתניהו, וב-2013 ראש הממשלה היה בנימין נתניהו ושרת התרבות הייתה מהליכוד, ומי שלא נתן תקציבים לתרבות זה הליכוד. כמה אפשר לשקר מהדוכן הזה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה נתת תקציבים? אתה, כשר האוצר, נתת תקציבים? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, מילא שאת לא מבינה בתרבות, את גם לא מבינה בלוח השנה? אני אקנה לך לוח שנה, תסתכלי עליו, תבדקי מה התאריכים, ותגידי אותם כמו שצריך. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה נתת תקציבים? נתת תקציב? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> גברתי השרה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לעמוד פה ולשקר? את עכשיו גם עומדת כבר במליאה ומשקרת? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> גברתי השרה, זה לא הגון לעמוד ולצעוק ממקומך. אנא, שבי במקומך. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מילא זה שזה לא נהוג לעמוד ולצעוק, זה לא נהוג לעמוד, לצעוק ולשקר – והכול באותה נשימה. ב-2015, שרת התרבות, אתם כבר הייתם פה בשלטון, ולא נתתם כלום חוץ מהצהרות ושקרים על הדוכן. זה כל מה שאת עשית מאז שאת שרת התרבות. עמדת פה ושיקרת על הדוכן. תודה רבה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אפס בתרבות. אפס בתרבות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות). חבר הכנסת מיקי לוי, אני בתהליך של הצבעה. השרה מירי רגב. השרה מירי רגב ויאיר לפיד. אנא, רבותיי חברי הכנסת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> היא גם לא יודעת את ההבדל בין רבע לשליש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי חברי הכנסת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> הגיע הזמן שתוציא אותה. שתהיה השרה הראשונה שמוציאים מהאולם עם ההתנהגות הזאת. מילא היא לא מבדילה בין רבע לשליש, אבל שתתנהג כמו בן אדם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> סיימתם, חברי הכנסת? הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התשע"ה–2015, של חבר הכנסת עפר שלח וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון – תקציב התרבות), התשע"ה–2015, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 51 מתנגדים, אפס נמנעים, 41 בעד. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/3939/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת. תנמק את ההצעה חברת הכנסת קארין אלהרר. חברת הכנסת קארין אלהרר, עשר דקות לרשותך. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים ושרות, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אתמול היה סוג של חגיגה לדמוקרטיה. מאות אלפי אזרחים מצפון ועד דרום ניצלו את יום החופש שהוענק להם, יום השבתון, כדי ללכת ולבחור בשני פתקים פשוטים: פתק לראש העיר ופתק לרשימה למועצה. הלכו אנשים, השקיעו מזמנם, שקלו בכובד ראש במי לבחור ומי ייצג אותם, את האינטרסים שלהם, במגרש הבית שלהם. מה שהאזרחים פחות יודעים זה שיש פתק צהוב, שהוא הפתק לראש העיר, ויש פתק לבן, והוא הפתק למועצה, והפרט הקטן הוא שבפתק למועצה ראש העיר יכול להדיח את חברי המועצה. הוא יכול פשוט להדיח אותם, למרות ההליך הדמוקרטי. מדהים ככל שזה נשמע, נבחר ציבור, שהציבור בחר בו, יכול לצאת מהמערכת על בסיס עילת מגורים או היעדרות מישיבות, ואף אחד לא יכול לעצור את זה. אף אחד לא יכול לבדוק מה היו המניעים של ראש העירייה – אם זה היה בטעות, אם בכוונה תחילה. אי-אפשר להגיד: רגע, אולי הייתה סיבה. לא. סוג של מערב פרוע. השריף יכול לעשות מה שהוא רוצה. למעשה, במקרים שבהם חלילה מונע ראש העירייה ממניעים זרים, שבינם לבין האינטרס הציבורי לא קיים כל קשר או חיבור למציאות, אין מי שיבדוק, יבקר ויעקוב. מה ביקשתי בהצעת החוק הזאת? דבר פשוט: שההחלטה הזאת של ראש העיר, שעל פיו יישק דבר, תעבור עוד מסננת – של היועץ המשפטי; לא בעילות חדשות, רק בעילות האלה; לראות שיש שומר סף. אבל הממשלה הזאת לא מאמינה שהיועצים המשפטיים הם שומרי סף. מה פתאום? נעשה מה שרוצים. שומעת יועץ משפטי – חוטפת חום. אני לא מצליחה להבין למה, אני לא מצליחה להבין מדוע, אבל ככה זה בממשלה: יועץ משפטי? התשובה היא: לא. לכן אנחנו כאן היום. אני כן קוראת לכם להבין שמדובר בתיקון עיוות של ממש, תיקון קטן שיכול לשמור על הדמוקרטיה ולשמור על הבחירות של האזרחים. חבל שבגלל שצמד המילים "יועץ משפטי" לא נראה לקואליציה לא ניתן את המנגנון הזה. אני רוצה לנצל את הדקות שנותרו לי ולדבר על חוק שעולה כאן בהמשך היום – החוק של חברתי היקרה חברת הכנסת יעל גרמן, חוק הפונדקאות. יעל – שכנראה יצאה לרגע – אני רוצה להודות לה על שהיא בחרה לקחת את הנושא החשוב הזה ולהילחם בכל הכוח; שהיא נאבקת כאן, כמעט בכל מקום, בכל במה אפשרית, כדי לתקן את העוול ההיסטורי הזה שנעשה לאלפי זוגות חד-מיניים, זוגות שרוצים לממש את הזכות הכל-כך בסיסית והכל-כך אנושית הזאת להיות הורים ולהקים משפחה בלי הצורך למשכן איברי גוף. הגיע הזמן שראש הממשלה – שאני מבינה שאחרי הרבה מאוד מאבקים נזכה לראות אותו כאן בדיון 40 חתימות – הגיע הזמן שנפזר את מסך הערפל. כי בסרטונים הוא בעד; בחיים עצמם, דהיינו ההצבעות במליאה, הוא נגד. אז מאוד מסקרן לדעת מה יוליד היום הזה. אני חושבת שמדובר בקהילה שמשלמת את כל החובות, כמו כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל; משלמים מיסים, משרתים בצבא. אנחנו נדאג לשנות את המצב האבסורדי הזה, שבישראל של 2018 פשוט אין לו מקום. בעניין הזה לא צריכות להיות חזיתות. זה לא אמור להיות עניין של אופוזיציה או קואליציה, אלא דבר שמאחד את כל קצוות הקשת הפוליטית. הגיע הזמן לסיים את האפליה, לשים קץ לאי-שוויון ולהעניק לכל משפחה באשר היא זכות להקים בית בישראל. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קארין אלהרר. ישיב סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. << דובר >> משולם נהרי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-בראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת להעניק הגנה לחברי מועצות מקומיות, לדברי המציעים, מפני הליך פסילה לכהונה. לדברי המציעים, הליך פסילת כהונתם של חברי מועצה הוא בלתי מאוזן, מאחר שהסמכות לפסול כהונה, כאמור, נתונה באופן כמעט בלעדי לראש העירייה. לפי המציעים, הצעת החוק נדרשת מאחר שהעילות המפורטות בפקודת העיריות [נוסח חדש] ניתנות לפרשנות. מאחר שהפסקת כהונתו של נבחר הציבור שלא בהליך בחירות, הוא מעשה קשה ביותר, יש להמעיט בשימוש בכלי זה ככל הניתן. כיום, סמכותו של ראש העירייה להודיע לחבר מועצה על התפנות מקומו בשל היותו חבר מועצה פסול לכהן קבועה בסעיף 123א(א) לתקנות העיריות, וזו לשונה: "נראה לראש העירייה כי חבר המועצה פסול לכהן או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 123, ישלח לו ראש העירייה הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט בה את הסיבות לכך; ההודעה תישלח לחבר המועצה במכתב רשום לפי מענו הידוע לאחרונה והעתק ממנה יישלח במכתב רשום לממונה". המציעים מבקשים לתקן את פקודת העיריות בנושאים העיקריים כלהלן: סעיף 123א – מוצע להוסיף חובה של קבלת אישורו של היועץ המשפטי לעירייה, וכן יידוע היועץ המשפטי לממשלה כאשר ניתנת הודעה על ידי ראש העירייה לחבר המועצה על עילת הפסילה לכהונה הנובעת ממקרים אלה: חבר המועצה חדל להתגורר בתחום העירייה; הוכרז פסול דין; שוטר; עובד בשכר באותה עירייה; פושט רגל; מי שנידון למאסר ולא הודיע על כך לפי האמור בחוק הבחירות. חובת יידוע היועץ המשפטי לממשלה תחול גם במקרה שבו הפעיל הממונה על המחוז את סמכותו להוציא לחבר המועצה הודעת פסלות, כאשר ראש העירייה אינו עושה זאת על אף דרישת הממונה ממנו לעשות כן. כמו כן, מוצע ליתן גם ליועץ המשפטי לממשלה שדבר ההודעה על הפסלות מובא לידיעתו סמכות לבטל את ההודעה, אם התברר לו שלא התקיימו הנסיבות המחייבות את שליחתה. סעיף 123א(ז) – הסמכת הוועדה לבחינת השעיה, הדנה כיום בהשעיית ראשי רשויות בשל הגשת כתב אישום על פי סעיף 19א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה–1975, לקבוע הסדר למניעת ניגוד עניינים של חבר מועצה אשר הוא עובד מדינה או עובד רשות מקומית אחרת בשכר, שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי-התאמה בין תפקידו זה לבין היותו חבר מועצה, לפי סעיפים 120(4) ו-120(6) לפקודת העיריות. זאת, כתיקון למצב הקיים, שבו עצם קיומו של מצב כאמור מביא לפסילת חברותו של חבר המועצה. לעניין ההוראה המבקשת לקבוע חובה של קבלת אישור היועץ המשפטי לעירייה בטרם הוצאת הודעת פסלות לחבר המועצה על ידי ראש העירייה במקרים המנויים בהצעה, נציין כי עילות הפסלות הנקובות הן טכניות בעיקרן, ואינן מצריכות בחינה משפטית מיוחדת. לפיכך, יש ספק מדוע נדרשת הוראת חוק מפורשת המכפיפה את הפעלת הסמכות האמורה לקבלת אישור היועץ המשפטי לעירייה בטרם הודעה על פסלות כאמור. לצד זאת, נכון לציין כי מבחינה מעשית, הניסיון מלמד שעל פי רוב, בעת קיום ספק, ועל רקע היות ההודעה נתונה לתקיפה משפטית על ידי חבר המועצה, ממילא יזדקק ראש העירייה להסתמך על חוות דעת משפטית של היועץ המשפטי לעירייה לצורך קביעת פסלות כהונתו של חבר המועצה. לעניין הצורך המוצע ליידע את היועץ המשפטי לממשלה בדבר מכתב התראה לפני פסילת כהונתו של חבר המועצה, לצד מתן הסמכות ליועץ המשפטי לממשלה לבטל את ההודעה, אם התברר כי לא התקיימו הנסיבות המחייבות את שליחתה, יצוין כי כיום, המחוקק קבע כי הדרך להשיג על ההחלטה היא בפנייה לבית המשפט המוסמך. לפיכך, ספק רב – ובין היתר בהתחשב בהפרדה הקיימת בין השלטון המרכזי לרשויות המקומיות ובאי-כפיפותן של הרשויות המקומית להנחיית היועץ המשפטי לממשלה – אם אכן נכון וקיים הצורך בהענקת סמכות זו ליועץ המשפטי לממשלה, מקום שבמצב החוקי הקיים ממילא נתונה לחבר המועצה האפשרות לתקוף ולהעמיד במבחן בית המשפט המוסמך את החלטת ראש העירייה, לפי סעיף 123א(ג)(1)לפקודה, כאשר עילות הפסלות נכנסות לתוקף רק לאחר שניתנה לחבר המועצה אפשרות לפנות לערכאה שיפוטית, כדי שזו תבחן את טיב החלטתו ואת עילת הפסלות. לעניין סעיף ניגוד העניינים המוצע בהוספת סעיף 123א(ז) לפקודה, המודל המוצע בהצעת החוק מבקש להסמיך את היועץ המשפטי לממשלה לפנות לוועדה לבחינת השעיה בגין שתי עילות פסלות, שבסיסן טוהר השירות הציבורי, על מנת שהוועדה האמורה תוכל להגיע להסדר המנסה ליישב בין התפקידים של חבר המועצה. יובהר כי רכיב זה בהצעה מבקש למעשה לשנות באופן מהותי את ההוראות הנורמטיביות בפקודה, שלפיהן יש קושי מבני בכך שעובד מדינה ישמש גם כנבחר ציבור, ואת האיזון שלפיו – – לא שומעים כלום. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, סגן השר משיב, אבל לא שומעים אותו. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> כבר נהייתי צרוד. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כבודו ימשיך. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – ואת האיזון שלפיו גם אם יש מצבים שניתן להתיר בהם קושי מבני זה, אין לעשות כן מקום שבו עבודתו של עובד המדינה עוסקת בענייני השלטון המקומי. בנסיבות האמורות, שבהן יש חשש של ממש מפגיעה בטוהר השירות הציבורי, קובעת הפקודה כלל גורף. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השר צחי הנגבי, יואל חסון, ידידי יושב-ראש הקואליציה, אתם עומדים באמצע האולם וזה מפריע לדובר. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אשר על כן, כשעובד מדינה שתפקידו בשירות המדינה נוגע גם לענייני השלטון המקומי מבקש להיות גם נבחר ציבור, קובעת הפקודה כי לא יוכל לכהן כחבר מועצה, ולא די בהסדר שלכאורה ינטרל את ניגוד העניינים הנקודתי המתקיים בעניינו. לפיכך, לא עלה כי אכן נכון ונדרש התיקון המוצע בעניין זה. לבסוף אוסיף ואציין כי מעבר לשאלה המהותית של קיום הצדקה להסדר האמור, הוועדה שאליה מפנים המציעים אינה רלוונטית, מאחר שמדובר – – איזה רעש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, אי-אפשר להמשיך לנהל את הדיון. הבחירות נגמרו. אנא מכם, תעשו את זה במקום אחר, לא פה. חבר הכנסת יעקב אשר, מקלב, זה מפריע לדיון. אנא מכם. חבר הכנסת דוד ביטן והשרים ארדן וכץ. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – מאחר שמדובר בוועדה אשר מומחיותה היא בחינת הראיות הלכאוריות אשר על בסיסן הוגש כתב האישום כנגד חבר המועצה ואת טיב כתב האישום, ועל בסיס זה לקבוע אם יש להשעות חבר מועצה מסוים, ואין ועדה זו עוסקת ונוגעת לבחינת הסדרי ניגודי עניינים. מה איתם? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> שקט יש, רק אני מבין שאתה מחכה לאיזו הוראה של הקואליציה מה לעשות, כי זמנך תכף מסתיים. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> ועדת – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? אדוני היושב-ראש, מה זה הנוהל החדש הזה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אין נוהל. יש לו זמן. הוא יכול לעמוד פה עוד 14 שניות גם בלי לדבר. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> בוודאי. אני אנהג בהתאם לתקנון. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> ועדת השרים לענייני חקיקה, שדנה בנושא, החליטה להתנגד להצעת החוק, ועל כן אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד לה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יכול להסביר למה – – – כי לא הבנתי כלום. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> למה לא הקשבת? את רוצה שאני אחזור? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני מוכן לחזור. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חיכית לשנייה האחרונה, חברת הכנסת לאה פדידה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הקשבתי לו – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אבל היית עושה את זה לפני כן, כדי שהוא ישיב לך. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> את רוצה – אני אחזור ואני אגיד לך – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני סגן השר, הסתיים הזמן. תודה. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אני עובר להצבעה על הצעת החוק. חברי הכנסת, לשבת במקומותיכם. הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת קארין אלהרר וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הליך פסילה לכהונה של חבר מועצה), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 48 מתנגדים, 35 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. << הצח >> הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הגדרת הורים מיועדים וביצוע הסכם מחוץ לישראל), התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4404/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת איציק שמולי) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הגדרת הורים מיועדים וביצע הסכם מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איציק שמולי. הצעה דומה – לחברת הכנסת יעל גרמן. הנימוק שלך יהיה בנפרד, תשובה משולבת לשתי ההצעות, ואחרי כן הצבעה נפרדת על כל הצעה. עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הזכות למשפחה היא מן הזכויות היסודיות הנתונות לכל אדם. היא אחד היסודות המרכזיים של הקיום האנושי ומימוש נעלה של הטבע האנושי ורצון האדם בהגשמה ובהמשכיות. זכות טבעית זו ניצבת, כפי שקבע בית המשפט העליון, "במדרגה נעלה במדרג זכויות האדם החוקתיות", אך היא נמנעת כבר יותר מ-20 שנה מקהילה שלמה – מהקהילה שלי – מאז נחקק בשנת 1996 חוק הפונדקאות. החוק מאפשר לזוגות מסוג מסוים בלבד לממש את זכותם הטבעית להיות הורים, תוך קביעה של הסדרים שמטרתם למנוע פגיעה בפונדקאיות. החוק הזה, במשך 22 שנה, אפשר להרבה מאוד זוגות סטרייטים להגשים את החלום שלהם להיות הורים, אבל באותה העת גזר על אחרים מאסר עולם של בדידות, של עלבון, של עריריות, וכל החטא הזה במקור של החוק – בקביעתו שהחוק מוחל על גבר ואישה. גם בתיקון לחוק שביצעה הכנסת בשבועות האחרונים – בחודשים האחרונים – לא הייתה עבורנו כל בשורה. עבור כמה נשים הייתה אומנם איזושהי התקדמות – לא עבור כולן, בגלל החובה לקשר גנטי בין האישה לבין היילוד – אבל למאות אלפי אזרחים אחרים בני ובנות הקהילה לא הייתה שום סיבה למסיבה. למרות הפצרות היועץ המשפטי לממשלה, למרות המלצות ועדת מור יוסף, היינו סוג ב' בבית הזה ונותרנו סוג ב' – עבור הבית הזה וגם עבור הממשלה הזאת. גם הצהרתו הריקה של ראש הממשלה – שעשה מאמצים עילאיים לבטל את הדיון היום; אנחנו מציעים לו לבוא ולהצביע על מה שהוא בסך הכול התחייב לעשות, לא פחות ולא יותר – גם ההצהרות הריקות שלו לא שינו שום דבר, והגיע הזמן למעשים, לא רק למילים. מילים לבדן לא מספיקות כאן יותר, וגם לא אמפתיה. הדרישה הבסיסית והאלמנטרית כאן היא שוויון, שוויון, שוויון. זהו הדבר המתבקש לעשות לנוכח העובדה שפונדקאות לחד-מיניים בעולם היא כבר עובדה מוגמרת. זה הדבר המתבקש לעשות לנוכח העובדה שפונדקאות מתאפשרת במדינת ישראל לאנשים מסוג מסוים. זהו הדבר הראוי לעשות כשמדינת ישראל מגדירה את עצמה כדמוקרטיה ליברלית, עדיין. בשני פסקי הדין האחרונים קבע בג"ץ באופן מפורש כי הדרה זו פסולה ועומדת בניגוד מוחלט, באופן מוחלט, לעקרונות חוקתיים במדינה. הסיבה היחידה שבית המשפט נמנע עד כה מלהתערב בחקיקה היא רק מפני שביקש – באופן נאיבי ולא מציאותי, יש לומר – ביקש להעניק לבית הזה הזדמנות נוספת לתקן את החוק, תוך התעלמות מההרכב של הבית והאופי של הבית בשנים האחרונות. ברור שהיום, 20 שנה אחרי, הציפייה הזאת, אין לה במה להיאחז יותר במבחן המציאות. ואחד משניים צריך לקרות: או שהבית הזה, כפי שהבטיח ראש הממשלה, יתקן את המעוות, או שבית המשפט העליון יעשה זאת, ויפה שעה אחת קודם. הדרישה לשוויון לא תיענה כנראה על ידי הבית הזה, והיא נדחית פעם אחרי פעם גם על ידי הממשלה, שמתייחסת לכל הדרישה הזאת בצורה די מחפירה. מלכתחילה היה ברור שכנסת כל כך שמרנית וכל כך לאומנית, שלפעמים הגזענות פושה בה עוד ועוד, וזכויות האדם הן מושא ללעג ולמרמס על ידה – הכנסת הזאת והממשלה הזאת כנראה לא יביאו לתיקון העוול. ואני כאן כדי לשקף לכם את מה שאומר אותו עוול, את מה שאתם גורמים למאות אלפי ישראלים לחוות – מאות אלפי ישראלים שקמים בבוקר, בכל מקום ובכל חברה בארץ הזאת, אוהבים את המדינה ורוצים הכי טוב בשבילה; תורמים לה בצבא ובשוק העבודה, מתנדבים, עושים, ובאמת פטריוטים אמיתיים של המדינה. כל הבקשה שלהם – להיות הורים – נדחית פעם אחרי פעם בגלל מיעוט רדיקלי בבית הזה שחושב שיש לו את הזכות לקבוע מי ראוי יותר ומי ראוי פחות. העוול הזה גורם להרבה מאוד ישראלים לנסוע לקצה השני של העולם, להתנתק מהמשפחה וממקום העבודה, במקום להיעזר במנגנוני הסיוע שמעמידה מדינת ישראל כאן, למי שעושה פונדקאות, דרך שירותים מופלאים, אדוני סגן שר הבריאות, בקופות החולים ובמקומות אחרים. במקום להיעזר בדברים הללו, נאלצים לנסוע לקצה השני של העולם, להשכיב משכנתה של 600,000 שקל, כדי לממש בסופו של דבר את החלום שלהם להיות הורים – שלא לדבר על הצורך ללמוד את ספר החוקים של מדינה זרה. כל הדברים האלה הם חסם בלתי אפשרי – בעיקר החסם הכלכלי – עבור רוב הקהילה הזאת. לא ביקשנו מכם לאמץ אורח חיים שונה, ואנחנו לא מצפים מכם להוביל את מצעד הגאווה הבא. כל מה שמבקשים מכם לעשות זה לתת זכויות שוות; להכיר באדם באשר הוא אדם, בערך של חֲיֵה ותן לחיות, של אהבת לרעך כמוך; להבין שלהיות שונה בארץ הזאת זה לא קללה ולא מחלה. המדינה הזאת מתירה ליגאל עמיר, יימח שמו, להביא ילדים לעולם. המדינה הזאת, הבית הזה, הכיר בזכותם של רוצחים ושל אנסים בכלא לעשות את הדבר הזה. הממשלה הזאת עומדת חסרת אונים כש-15% מהילדים, שההורים שלהם הם לא הורים חד-מיניים – 15% מהילדים במדינת ישראל הם ילדים בסיכון. ואתם אומרים לנו שאנחנו לא נהיה הורים מספיק טובים? זה הזוי וזה מפלה וזה כואב. זה כואב שמשרד הרווחה מתייחס לאפשרות שלילד הורים חד-מיניים יהיו מעמסה רגשית מיותרת, ורק לאחרונה, אדוני סגן שר הרווחה חתם על הסכם אימוץ עם רוסיה והדיר ממנו במכוון את הזוגות החד-מיניים, שלא יכולים לקחת חלק בחגיגה הזאת. זה כואב כשרבנים, וגם אנשים בתוך הבית הזה, מפיצים דברי שטנה ובלע וזוהמה ורוצים להדביר קהילה שלמה כאילו היא מחלה. זה כואב שהאפשרות לפונדקאות הייתה ונותרה סגורה בפנינו. אנחנו מספיק טובים כדי לתת למדינה הזאת; אנחנו לא מספיק טובים כדי להיות חלק ממנה. ואני אומר לכם, אפשר לחיות חיים גדושים ומלאים, אבל יש תמיד את המרכיב החסר הזה. אצלכם המחשבה שמישהו קורה לכם "אבא" או "אימא" מהחדר השני היא כמעט טבעית. אתם צריכים להבין שאצל רבים אחרים זה חלום רחוק ובלתי מושג. והפתרון הוא פתרון מאוד מאוד פשוט – לתקן את החוק, לעשות את מה שהתחייבה הממשלה לעשות ולאפשר לכולם לקחת חלק בהליך הפונדקאות במדינת ישראל. אנחנו מתייחסים בחקיקה הזאת גם לאפשרות לעשות את התהליך בחו"ל, כפי שקורה בחלק מהמקרים באימוץ, שמדינת ישראל מנצלת את כוחה כמי שיכולה לארגן ולהתקשר מול עמותות וארגונים בחו"ל, וגם לשמור על הישראלים שהולכים לעשות את התהליכים בחו"ל – גם נותנת להם סבסוד כלכלי ומגבילה את המחיר. הדברים האלה צריכים להיות חלק גם מתהליך הפונדקאות, שכאמור, צריך להיות פתוח לכולם, כי אנחנו לא עיוורים – אנחנו מבינים שאם ייפתח פה התהליך לכולם, ואנחנו דורשים את זה, אז יכול להיות שהחלום, בגלל התור שייווצר, יתארך ויתארך, ולכן חייבים לשמר גם את האופציה של חו"ל. אני רוצה לומר לסיכום, אדוני היושב-ראש, שבזכות פעילים וארגונים מאוד מאוד מסורים, שבהתחלה עמדו לבדם, חל שינוי דרמטי ביחסה של החברה הישראלית לזוגות בני אותו המין. סוגים חדשים של משפחות חדשות, של תאים משפחתיים, נוצרו והפכו להיות עובדה קיימת, על אפם ועל חמתם של רבים, גם בגני הילדים וגם במשרד הפנים. אלפי ילדים בישראל כבר גרים בתוך תאי משפחה חדשים שכאלה. השינוי הזה צמח מלמטה, אף אחד לא יכול היה לעצור אותו, ובזכות הנחישות של אותם אנשים, שלנו, להיות הורים, אף אחד לא יוכל בסופו של דבר לעצור את השינוי הזה. השינוי החברתי קורה, ושוויון בזכות להורות יקרה, ובסופו של דבר יהפוך להיות עובדה קיימת וברורה במדינת ישראל, איתכם או בלעדיכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. << הצח >> הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ח–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4784/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת יעל גרמן) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תעלה ותנמק הצעת חוק דומה, הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ח–2017, חברת הכנסת יעל גרמן. תנמק את הצעת החוק. חברת הכנסת יעל גרמן, שלוש דקות לרשותך – עשר דקות, סליחה. זאת הצעה נפרדת, שלא הוצמדה. גם לך יש עשר דקות. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נכבדיי השרים, חבריי וחברותיי היקרים, חברי הכנסת, על מה אנחנו מדברים? על מה אנחנו מבקשים להצביע? אנחנו מבקשים להצביע על נוסח שוויוני, שוויון בפני החוק, והלוא שוויון בפני החוק זה אחד העקרונות האלמנטריים של מדינה מתוקנת שרואה את עצמה כדמוקרטית. ומה אנחנו מבקשים שיהיה בחוק? אנחנו רוצים לשנות רק את הנוסחה שמדברת על הורים מיועדים, ואנחנו מבקשים שבהגדרה של הורים מיועדים יהיה כתוב: איש או אישה או שני בני אדם שהם בני זוג, תושבי ישראל, המתקשרים יחד עם אם נושאת לשם הולדת ילד. ומה למעשה יש היום בחוק הלא-שוויוני, שנחקק לפני 22 שנה, ונעשה בו תיקון קטן לפני ארבעה חודשים? כתוב בו שהורים מיועדים שהם בני זוג הם רק איש ואישה שהם בני זוג. רק איש ואישה הם בני זוג. גבר וגבר הם לא בני זוג; אישה ואישה הן לא בנות זוג; להם לא מגיע. זה כל מה שאנחנו מבקשים – שינוי כל כך קטן, אלמנטרי וצודק. ואני רוצה לשאול אתכם, תחשבו לרגע: האם היה עולה בדעתנו לקבל חוק שאומר שרק מי שנישא בנישואים אורתודוקסיים זכאי להיקשר בפונדקאות? או אולי רק מי שהתגייר כהלכה – רק הוא זכאי להתקשר בפונדקאות? הרי כשאני אומרת לכם את זה זה נשמע לכם אבסורד ואתם יודעים שזה לא הגיוני, אז מדוע אנחנו מוכנים לקבל את הנוסח הקיים? מדוע אנחנו מאפשרים למיעוט בכנסת – שאני מכבדת את אמונתנו ואני מבינה שהוא מתנגד לחוק, אבל הוא עדיין מיעוט – מדוע אנחנו מאפשרים לו לקבוע לנו מי זכאי להיות הורה וכיצד? הדיון על הפונדקאות נגוע בכוחנות פוליטית, בציניות ובאכזריות. אני יודעת ואתם יודעים שהרוב שיושב כאן בכנסת, כמו כנראה גם הרוב שנמצא מחוץ לכנסת, רוב הציבור תומך בשוויון זכויות לקהילה הגאה. ראינו את זה בהפגנה הגדולה של 80,000. כמה פעמים יצאו 80,000 לכיכר ועמדו וצעקו בעד שוויון? כמה פעמים? בודדות הפעמים שבאמת אנשים יצאו. הם יצאו, ולא רק הקהילה הגאה, ולא רק המשפחות של הקהילה הגאה, אלא כלל הציבור, שהתרעם והתקומם על האי-צדק, יצא ואמר: מגיע לקהילה הגאה שוויון זכויות ומגיע להם להיות הורים בפונדקאות. רק לפני כמה שבועות שמענו שהחרדים לא יפרשו מהממשלה אם חוק הגיוס יעבור. הממשלה וראש הממשלה ידעו לעמוד על שלהם. היה מי שהתקפל – וטוב שהוא התקפל – והממשלה נשארת, וכנראה שאם חוק הגיוס יבוא לפה, הוא גם יעבור בחקיקה. אז מדוע אתם לא מוכנים לעמוד מול אלו שלא חושבים כמונו, שאמונתם שונה? ואנחנו מכבדים אותה. מדוע אתם לא מוכנים לעמוד גם בנושא הזה ולומר: אנחנו דורשים שוויון זכויות לקהילה הגאה? מדוע אתם נכנעים לכוחנות של מיעוט? ועוד מעיזים לקרוא לזה דמוקרטיה. ואיזה ציניות מצד ראש הממשלה. אני רוצה לקרוא לכם כמה ציטוטים שלו, רק מהשנה. ב-16 ביולי, יולי 2018, הוא הסריט סרטון שבו הוא אמר את הדברים הכול-כך מרגשים האלה: "לאימהות יחידניות יש זכות להליך פונדקאות, אבל לאבות יחידניים אין זכות כזאת. זה פשוט לא הוגן, וצריך לתקן את זה", אמר ראש הממשלה ביולי 2018. הודעתי לחבר הכנסת אוחנה, חברי הטוב, היום בישיבת סיעת הליכוד, שאני אתמוך בתיקון החוק שהוא יגיש – אמר, אבל לא הגיש. אמיר, אם היית מגיש את זה אנחנו לא היינו מגישים, לא איציק ולא אני. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> הגשתי. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> והיינו כל כך מאושרים אם באמת הייתה הסכמה להצביע בעד החוק שלך. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> את יודעת שהגשתי, כן? << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל זה לא פה, ואתה יודע שאין לזה סיכוי. ב-9 באוקטובר – סליחה, ב-29 בספטמבר 2018 נאם נתניהו נאום חוצב להבות באו"ם, וכך אמר: במזרח התיכון, שבו לעיתים קרובות מתייחסים לנשים כאל רכוש, מיעוטים נרדפים והומוסקסואלים נתלים למוות, ישראל בולטת כדוגמה בוהקת של חופש והתקדמות. איזה חופש? איזו התקדמות? איזה חוק למען הקהילה הגאה הכנסת הזאת, בראשותך, בנימין נתניהו, העבירה? לא אימוץ; לא נישואים אזרחיים; לא מניעה ואיסור של טיפולי המרה; לא פונדקאות; אפילו לא נגד קריאות גנאי הומופוביות במגרשי הכדורגל. לא, לא, לא, לא. אז על מה אתה מדבר? אבל ב-9 באוקטובר 2018, ממש לפני פחות מחודש, בכינוס עיתונאים, נשאל בנימין נתניהו אם כפי שדיווח, חוק הפונדקאות לזוגות גאים יעלה בסופו של דבר או לא יעלה, למרות שאמר שיתמוך בו. ראש הממשלה השיב: נראה במה מדובר. אני אפילו לא יודע במה מדובר. מה, אתה באמת לא יודע? גם זה משעמם אותך? גם זה לא מעניין אותך? והתשובה היא: כן. זה לא מעניין אותך. ושוב אני רוצה לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע, אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, מדוע אתה בוחר להיכנע לשותפים פוליטיים שמבזים ופוגעים ומשפילים קהילה של עשרות אלפי בני אדם ואת בני משפחותיהם וחבריהם, שמונים מאות אלפי בני אדם? הרי כל הצהרה שלך נוטעת תקווה בליבותיהם, אבל זאת תקוות שווא שמתפוצצת ומביאה לאכזבה. בעיניי, זו אכזריות. כשאתה אומר: אני אתמוך בתיקון, אתה מעורר תקווה, אתה מעורר תקווה בליבותיהם של אלפי גברים – כמו איציק שמולי שלנו, שעמד כאן ודיבר – גברים שחולמים על ילד משלהם. כשאתה מורה להצביע נגד החוק אתה גוזל מעשרות אלפי בני אדם את החלום שלהם להביא ילד לעולם, לגדל אותו, להביא לכך שיעשירו את עולמו, שיעשיר את עולמם, להעניק לו מעצמם, להביא לכך שיעניק הוא להם, ליצור איתו תא משפחתי, שזה אחד הדברים הבסיסיים שכל אחד מאיתנו רוצה. מה אנחנו רוצים? בן זוג או בת זוג, וילד וילדה, ובכך הרבה אנשים מגיעים לאושרם. אבל כשאתה מונע מאותם עשרות אלפי אנשים את החלום הזה, אתה גוזל חלק מטעם החיים שלהם. אז היום, חברים יקרים, אני רוצה לפנות אליכם. החרדים לא ישנו את דעתם. זו דעתם, וכמו שאמרתי, אני בטוחה שאנחנו מכבדים אותה. זה בסדר גמור. אבל הם מיעוט. קרוב לוודאי שהחרדים גם יישארו בקואליציות כאלה ואחרות. אם לא נעמוד על זכותנו להצביע בהתאם למצפוננו, להביא צדק ושוויון – אם לא נעמוד על כך היום, לא נעמוד על כך בכלל. אז אני קוראת לכם: הצביעו עכשיו. יש לנו הזדמנות לעשות צדק. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. ישיב במשולב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. אדוני סגן השר, עשר דקות לרשותך. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> לכל הצעה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא. אתה משיב במשולב, זה עשר דקות על שתיהן. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> למה? יש לי עשר לכל אחת. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אם הייתם אומרים שאתם רוצים, אז היית עונה על כל הצעה בנפרד. יש לך עשר דקות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לא משנה. לא משנה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> זה מה שביקשתם. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אין לי אפילו עשר דקות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> בכל מקרה, אני חושב שעשר דקות יספיקו לך. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. שתי הצעות החוק – אני נגד, כמובן. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> למה כמובן? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני אגיד שתי מילים על הצעות החוק, ואני רוצה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, הוגשה לי בקשה להצבעה שמית מהמציעים, ולכן – דרך אגב, זה רק על ההצעה שלך, חברת הכנסת יעל גרמן. הראשונה תהיה הצבעה אלקטרונית והשנייה תהיה הצבעה שמית. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> בחודש יולי האחרון עברה בקריאה שנייה ושלישית הצעה ממשלתית לתיקון חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, המוכר כ"חוק הפונדקאות". ההצעה נכתבה בעמל רב, תוך תיאום בין כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, ונדונה לעומק במהלך כמה דיונים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני רוצה להגיד שתי מילים בקשר לכל הצעת החוק הזאת. הייתה ממשלה, גברתי, גרמן, שהחרדים לא היו בה בקואליציה. את אמרת שהם יהיו בכל הקואליציות. את הצעת, שרת הבריאות, כשאף חרדי לא היה בתוך הקואליציה. היו לך שנתיים לעשות משהו; לא עשית כלום. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה טועה. העברנו את החוק. העברנו את החוק. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> שום דבר לא עשית במשרד הבריאות. שום דבר. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אולי תפסיק עם השקר הטיפשי הזה? אולי תפסיק עם השקר הטיפשי הזה? שקרן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> תפסיק לבלבל את הראש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> מספיק – – – בכל מקום. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לפיד, תפסיק לשקר לציבור. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת לפיד. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> כל אחד אומר שאתה שקרן פתולוגי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת לפיד, זה לא הגון ולא מכובד. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לא מספיק שעשית זיופים בתארים שלך; לא שירת בצבא. איפה היית כל השנים? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא, חברת – שבי במקומך. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אתה שקרן. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אין לך שום תואר. שיקרת לכולם. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה שקרן. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אדוני, מי שמשקר זה לא הם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> שקרן פתולוגי אתה. שיקרת בתארים, שיקרת בכל הדברים שעשית. לא שירת בצבא. מה אתה בא לבלבל את הראש כאן? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> קצת עצוב, אחרי שהפסדת בכל מקום. היה קשה להפסיד בערד אתמול. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני חבר הכנסת – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> ידעתי שתבוא עצבני, מר ליצמן. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת יעל גרמן, את לא יכולה לעמוד ולצעוק. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל השר לא יכול לעמוד ולשקר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר פעם ראשונה ופעם שנייה. שבי במקומך. אפשר להעיר הערות ביניים, אבל לא בצורה שאת עושה את זה. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיב על זה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> שבי במקומך. שבי במקומך. ודרך אגב, את יכולה שלוש דקות אחרי כן לעלות ולענות, ולענות על כל מה שסגן השר אומר. כרגע אני לא אאפשר לך להפריע לו. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אחרי כן אני אעלה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מצטט את יעל גרמן: שינוי כל כך קטן. הגברת גרמן הייתה שנתיים שרת הבריאות. היא לא ידעה לעשות שינוי כל כך קטן. מה עשית שנתיים? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> ערד. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> איפה היית שנתיים? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> למה הפסדת בערד? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> מה עשית שם? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יאיר, יאיר. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> גם אתה כשר האוצר לא עשית כלום שם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת לפיד, אבל יש לכם אפשרות לענות לו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> הדיור, מע"מ – איפה נכשלת? מה עשית לציבור? תראה את שר האוצר הנוכחי, כמה שהוא חברתי. איפה עשית? מה עשית כאן? שום דבר לא עשית במשרד האוצר. כל הזמן רק לריב עם החרדים – את זה אתה יודע. אז אתה כוכב בטלוויזיה, אז מה? מה עשית? ואני אומר לך, גרמן: מה עשית במשרד הבריאות? אפילו שיניים, טיפולי שיניים – החזרת לאוצר 80 מיליון שקל. איזה מין חוצפה זו. ואת באה להגיד לי עוד דברים קטנים שסך הכול לא עשית? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> מי שואל אותך? מי ביקש ממך ומי שאל אותך מה אנחנו עשינו? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> יש לי בבית הזה זכות כמוך, ואל תנבל את הפה נגדי. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה אומר? מי מנבל את הפה? אתה שומע את עצמך? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אל תבלבל לי בראש. יש לי זכויות כאן לא פחות ממך, ואל תבלבל את הראש, ואל תשקר כאן כל הזמן. אל תבלבל לי בראש. אל תבלבל לי בראש. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> סע לערד. מי שואל אותך? אנחנו לא מפחדים ממך. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אתה שקרן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני חבר הכנסת לפיד – תקשיבו, תקשיבו, אני – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> גם מעל הדוכן הוא משקר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא לא, יש איזה סדר שאני לא אפר אותו. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> שיקרת בתארים. שיקרת בתארים. לא היה לך תואר כאן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יש לכם אפשרות, בסיום דבריו של השר, לעלות לשלוש דקות. תענו. אבל אתם משסעים את דבריו, כל מילה שהוא אומר. גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> גם את החוק שעבר לא העברתם כשהייתם בשלטון. שרת הבריאות, שנתיים לא עשתה כלום. ולכן, אני האחרון שאקבל דעות ממפלגת לפיד. האחרון. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> גם אנחנו ממך. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני האחרון שאקבל דעות. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> גם אנחנו ממך. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני האחרון שאקבל דעות. אחרון אחרון. תתחילו לעשות משהו בשלטון. ולכן, רבותיי, אני מציע – זה גם כך שמית, לא? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא. ההצבעה הראשונה היא הצבעה אלקטרונית, והשנייה – שמית. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לאור האמור לעיל, בהתחשב בהצעה הממשלתית שעברה בקריאה שנייה ושלישית, אבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן. חברת הכנסת יעל גרמן – שמולי, אתה רוצה לומר משהו? יעל גרמן. אם כן, חברת הכנסת יעל גרמן, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> רק אני רוצה שקט, כי אני רוצה שכולם ישמעו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט, מירב בן ארי. נא לשבת במקומותיכם. בצדדים, נא לשמור על השקט. רשות הדיבור שלך. שלוש דקות. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, אני מאוד אשמח אם גם סגן השר יאזין לתשובתי. זו לא הפעם הראשונה שסגן השר עומד כאן ומשקר במצח נחושה. אדוני סגן השר ליצמן, כשאנחנו היינו בממשלה, בלעדיך, העברנו את חוק הפונדקאות בקריאה ראשונה, ורק מפני שלא הספקנו להעביר את זה בשנייה ושלישית אנחנו נמצאים כאן היום. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> שוב היה לו פוטש בראש. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר: אני לא חושבת שאתם צריכים להיות מחוץ לממשלה. אני חושבת שהחרדים הם חלק ממדינת ישראל. הם צריכים להיות בממשלה, אבל הם לא צריכים לקבוע לרוב את אורח חייו, והם צריכים להיות מספיק צנועים להאמין באמונתם ולתת לרוב להאמין באמונתו. ואם רק תסתפקו בחופש הצבעה ולא בכפייה, הרי שהיום נוכל לעשות את הצדק שלא נעשה עד כה ולהצביע בעד שוויון לקהילה הגאה. ואני מצפה ממך להתנצלות על השקר הגס, שזו לא הפעם הראשונה שאתה אומר אותו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברי הכנסת, אנחנו נצביע על ההצעה הראשונה, הצעתו של חבר הכנסת איציק שמולי, בהצבעה אלקטרונית. הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הגדרת הורים מיועדים וביצוע הסכם מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, של חבר הכנסת איציק שמולי. הצבעה בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הגדרת הורים מיועדים וביצוע הסכם מחוץ לישראל), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 49 מתנגדים, 41 בעד, אין נמנעים. הצעת החוק לא נתקבלה. אנחנו עוברים להצבעה שמית על הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת), התשע"ח–2017, של חברת הכנסת יעל גרמן. הצבעה שמית. נא להקריא את שמות חברי הכנסת. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ניבין אבו רחמון – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – אינו משתתף אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד משה מזרחי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד דן סידה – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – נגד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> נא להקריא שוב את שמות חברי הכנסת שלא הצביעו בהצבעה הראשונה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ניבין אבו רחמון – אינה נוכחת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח אופיר אקוניס – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח שרן השכל – בעד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח עליזה לביא – בעד ז'קי לוי – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח דן סידה – נגד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת טלי פלוסקוב – בעד איוב קרא – אינו נוכח מיכל רוזין – אינה נוכחת מיקי רוזנטל – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יש חברי כנסת באולם שלא הצביעו? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אני. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מיכל רוזין. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) מיכל רוזין – בעד << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יש חבר כנסת נוסף שלא הצביע והיה נוכח במליאת הכנסת? לא, אין. תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה על הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים והרחבת ההגנה והשמירה על האם הנושאת): בעד – 42, מתנגדים – 49. אם כן, הצעת החוק לא נתקבלה. << הצח >> הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ז–2017<< הצח >> [הצעת חוק פ/4036/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ז–2017, של חברת הכנסת מרב מיכאלי וקבוצת חברי הכנסת. תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת מרב מיכאלי. לרשותך עשר דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני. מזל טוב, חבריי וחברותיי. מזל טוב. מורן ילדה בן בכור מהמם ויפה תואר, יהונתן. מורן המאושרת ניגשת לפקידת הרישום של משרד הפנים לרשום את הילד. היא לא נשואה, מורן. היא ניגשת לפקידה עם דוד ואומרת לפקידת הרישום שהוא האבא. דוד מאשר שהוא האבא. הוא נרשם כאבא והם הולכים הביתה שמחות ושמחים וטובי לב לעבר הלילות ללא שינה שמצפים להם בבית. אממה? דוד הוא לא האבא הביולוגי של יהונתן. דוד גם לא נשוי למורן. אומנם הוא חי איתה באושר ועושר שנים ארוכות, אבל בגלל בעיה באיכות הזרע יהונתן נולד מתרומת זרע. כלומר, דוד לא נשוי למורן, הוא לא האבא הביולוגי של יהונתן, ובכל זאת הוא נרשם כאבא שלו בלי בעיה, ויהונתן הולך הביתה עם שני הורים רשומים. באותה מחלקה עצמה: מזל טוב, רווית ילדה בן בכור יפה תואר, מיכאל. גם רווית לא נשואה, גם מיכאל נולד מתרומת זרע, וההורה השני שלו הוא לא ההורה הביולוגי שלו אבל הוא מי שרווית חיה איתו באושר ועושר עד עצם היום הזה, שנים ארוכות. אבל ההורה הזה לא יכול להירשם כאבא של מיכאל כי זה לא הוא; זה היא. קוראות לה אורלי. ולמרות שהיא בדיוק באותו מעמד ובדיוק באותו מצב של דוד, הוא יכול להירשם כאבא, והיא לא יכולה להירשם כעוד אימא. אגב, הסיפור של רווית ואורלי הוא אמיתי. הילד, לא קוראים לו מיכאל, הוא מחוץ לסיפור הזה, אבל הן מנהלת כבר יותר משנתיים מאבק על הרישום של אורלי כהורה נוספת לילד שלהן, לבן הבכור. זאת האפליה הצבועה והבלתי-נסבלת של רישום הורים והורות מתרומת זרע בישראל. עכשיו, תנו לי להפנות את תשומת ליבכם לסעיף שאותו אני מבקשת לתקן. זה סעיף 21 בחוק מרשם האוכלוסין, ובו כתוב: "שם האב כשהאישה פנויה" – פנויה, כלומר לא נשואה. ביום אחר נדבר על המשמעות של אישה פנויה, המינוח הזה, אבל כתוב בסעיף הזה: "שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה יירשם על פי הודעת האב והאם כאחד, או על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך". זאת אומרת, האישה יכולה לבוא, בדיוק כמו מורן ודוד, ולהגיד: הוא האבא, והוא יירשם כאבא. החוק הזה הוא משנת 1965, חברות וחברים. בשנת 1965 לא הייתה תרומת זרע, בשנת 1965 לא הייתה מודעות לזכויות הקהילה, ובכלל לקיומם של זוגות להט"ביות ולהט"בים וכו', אבל מה שהיה זה רצון עז של המחוקק – אז הוא היה באמת באופן הרבה יותר הומוגני מחוקק – רצון עז של המחוקק שלילדה או לילד יהיו שני הורים. הבית הזה, כשהוא העביר את החוק הזה בשנת 1965, רצה שגם אם האישה לא נשואה, יכול לבוא בן הזוג שלה, או אדם אחר – לא כתוב פה בן זוג; כתוב: "יירשם לפי הודעת האם והאב". לא כתוב אב ביולוגי. כתוב: "יירשם לפי הודעת האם והאב", ההורה השני של הילדה או הילד. מה שעושה ממשלת ישראל, ולכן, למרבה הצער, כנסת ישראל, כבר הרבה שנים – היא לא מסכימה לתת לילדות ולילדים את הזכות הבסיסית כל כך, שפשוט יהיה להם עוד הורה או הורה. הכנסת והממשלה האלה מונעות מילדות וילדים את היכולת לזה שיהיו להם שני הורים רשומים. זה פשוט דבר מדהים. בעצם, הפעולה שאתן עושות ועושים ממש סותרת את הרעיון המרכזי של הסעיף הזה בחוק. עכשיו מה? הנוהל היה שהיה צריך לעבור אימוץ. זוגות בני ובנות אותו מין, גם רווית ואורלי, היו צריכות להעביר את הבן הבכור שלהן – אורלי הייתה צריכה לעבור הליך אימוץ. בעקבות מאבק ארוך ופניות חוזרות שלי ליועץ המשפטי לממשלה הקודם יצאה הנחיה חד-משמעית שלו שלא צריך לעבור תהליך אימוץ, ומספיק צו הורות. אבל, חברות וחברים, א. גם צו הורות הוא מהלך מפלה, משום שזוגות סטרייטים, כשהאבא איננו האבא הביולוגי ואיננו נשוי לאם, לא צריכים צו הורות. וצו הורות הוא תהליך יקר, והוא תהליך פולשני, והוא בודק דברים שהורות והורים רגילים לא צריכים לבדוק, ואין כל סיבה שבני ובנות אותו מין כן יצטרכו לבדוק. אבל גם בצו ההורות הממשלה הזאת נאבקת. גם את צו ההורות הזאת הממשלה הזאת לא מיישמת, ולא מעניין אותה הדברים שאמרו – למשל השופט העליון סלים ג'ובראן, שהדגיש את האפליה הקשה כלפי בני ובנות אותו מין, ואמר בצורה מפורשת שהמדיניות הממשלתית היא שמעצבת את הזוג ההטרוסקסואלי כטבעי כביכול, ויוצרת חזקת אמיתות להורות והורים הטרוסקסואלים, תוך שהיא מעצבת את ההורות של בני ובנות זוג מאותו מין כמין הורות בספק; משהו חשוד, שדורש איזו מתנה מיוחדת של המדינה, איזה מין הכרה שתודה רבה באמת אם המדינה נותנת אותה. אומר השופט ג'ובראן בצורה מפורשת: זאת תפיסה שאין לקבלה. יש בה פגיעה עמוקה בכבוד ובשוויון ובזכות החוקתית של כל אדם לחיי משפחה. בבתי המשפט, כשנותנים צו הורות, כבר גם אומרים דברים יותר מפורשים, למשל: יש לצמצם ככל הניתן את הפער בין המציאות המעשית, שבה בת הזוג היא האם בפועל של הילד, היא מגדלת אותו, היא ההורה שלו – בין המציאות המעשית לבין ההכרה המשפטית בהורות. ברור שבדומה לכל ילדה או ילד שנולד במסגרת תא משפחתי זוגי, במעמד הלידה האם יכולה לציין את שם ההורה הנוסף של הילד, יהא מינו אשר יהא, ולהביא להכרה משפטית במעמדו או במעמדה של ההורה הזאת. חברות וחברים, הדברים הם כל כך פשוטים וברורים. באמת מה – תסלחו לי על הביטוי –כואב לכם? מה כואב לכם? בהצעת החוק שאני הגשתי כבר בכנסת הקודמת מוצע לתקן את הצעת החוק כך שההורה השני יוכל או תוכל להירשם. לא כתוב: בני ובנות זוג מאותו מין, חלילה, שלא תהיה, אדוני היושב-ראש, הכרה בחוק הישראלי במשהו שההלכה מתחלחלת ממנו כל כך, למרות שבינינו, נשים מסוללות זה משהו שאפילו המסגרת המורחבת של ההלכה מכילה. אבל גם את זה אתם לא מסוגלות ומסוגלים להעביר? ניסוח כל כך פשוט, לא מתריס, לא בעייתי – גם את זה אתם לא מסוגלים, את הדבר הבסיסי, לתת לילדות וילדים? לתת להם את שני ההורות וההורים שמגדלים אותם? אדוני, אני רוצה לספר לך שגם אחרי שניתנה הנחיית יועץ, הממשלה הזאת נאבקת בזוגות שמבקשים לרשום את הילדות והילדים שלהם. למשל, המדינה ביקשה תצהיר מאישה שהיא לא הורשעה בעבר בעבירות מין או אלימות. זאת אישה שיש לה חמישה ילדות וילדים קודמים שהיא מגדלת, אבל לפתע, בשביל להירשם כאימא של הילדה של בת הזוג שלה, היא נדרשת להביא הוכחות שהיא איננה מסוכנת. איפה הייתם בחמשת הילדות והילדים הקודמים שלה? בגלל שהם ביולוגיים אז היא לא יכולה להיות מסוכנת להם? למה כשמדובר בילדה של בת הזוג שלה היא כן תהיה מסוכנת? בתי משפט לענייני משפחה דורשים מנשים לספק הוכחות לקיום הקשר ביניהן ולקשר האותנטי שיש להן עם ילדות וילדים. אני רואה שהזמן שלי תם, אז אני רוצה לספר לך, אדוני, שהמדינה תוקעת את העקבים שלה נגד הזוגות ההומואים והלסביות כל כך עמוק, שעכשיו, כשרווית ואורלי מתעקשות בבית המשפט, אז המדינה הודיעה שמעכשיו גם אבות הטרוסקסואלים, גברים הטרוסקסואלים, יצטרכו להתחייב שהם האב הביולוגי, זאת אומרת, הם יצטרכו להצהיר אם זו תרומת זרע או לא אחרי שהילדה או הילד נולד. זה להעביר עכשיו את כל המערכת למין הודאה פומבית מבישה כזאת: אני כן האב ביולוגי, אני לא האב הביולוגי. ידרשו מהם להצהיר את הדבר הזה. זאת אומרת, גברים יצטרכו לעבור את המעמד המשפיל הזה, או להיות בעצם עבריינים ולשקר במעמד הזה. אדוני, מדובר בהתעמרות שערורייתית שחייבת להיפסק. אני אחזור ואגיד: מדובר בנוסח ממש לא בעייתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני ממש מקווה שתמצאו לנכון להעביר אותו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה לך. ישיב סגן שר הפנים חבר הכנסת משולם נהרי. אדוני, עשר דקות, עד עשר דקות. << דובר >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מבקשת ליצור סוג חדש של הורות – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – באמצעות הרישום במרשם האוכלוסין, אף שלא מדובר בהורות ביולוגית ולא בהורות על סמך צו אימוץ או צו הורות – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – וקובעת כי מקום שבו מדובר בתרומת זרע, על פקיד הרישום יהיה לרשום כהורה גם את בן הזוג או בת הזוג של ההורה הביולוגי, וזאת על סמך הודעה בלבד, ולא על סמך הליך משפטי של אימוץ או של צו הורות פסיקתי אשר יכונן את ההורות המשפטית, כפי שנפרט להלן. סעיף 21 – שהזכרת אותו – לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה–1965, קובע כי "שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה יירשם על פי הודעת האב והאם כאחד, או על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך". פסיקת בית המשפט העליון קבעה כי הסעיף מדבר על רישום אבהות ביולוגית, וזאת במובחן – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא נכון. לא נכון. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – מרישום האבהות המשפטית הקבועה בסעיפים 20 ו-20א לחוק – רישום על סמך צו אימוץ או צו הורות. בבג"ץ 6483/05 מוחמד קעדאן נגד משרד הפנים נפסק כי פסק דין של בית דין השרעי אשר ניתן על סמך הצהרה בלבד וקבע אבהות של אזרח ישראלי על ילד שנולד לתושבת אזור, אין בו כדי לחייב את פקיד הרישום, וזאת, בהסתמך על כך שהאבהות הנרשמת במרשם היא אבהות ביולוגית, ולא די בהצהרה לעניין זה. "רישום פרטי ילדים במרשם אמור לשקף הורות ביולוגית של אם ואב לילדיהם" – זה מה שאומר בית המשפט. "זוהי תכלית המרשם בהיבט זה, כעולה ממקבץ הוראות החוק שיפורטו בהמשך. פועל יוצא מכך הוא, כי הוכחת הורות ביולוגית על פי תפיסת חוק המרשם נתפסת כעניין עובדתי הניתן להוכחה באמצעים ראייתיים אובייקטיביים, ובכלל זה בדרך של בדיקה מדעית. נוכח זאת, פרטי ההורות – האבהות והאימהות כאחד – נמנים עם אותם פרטים שרישומם במרשם מהווה ראייה לכאורה לאמיתותם, משהם ניתנים לבחינה אובייקטיבית באמצעים מוכרים. לאור משמעות הרישום בעניין זה, המהווה ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו, מוטלת על פקיד הרישום אחריות להבטיח את נכונות הרישום, ככל שהדבר מצוי בהישג ידו". לכן, כשמדובר בבני זוג גבר ואישה, מקום שבו לפקיד הרישום יש יסוד להניח כי האבהות המוצהרת בפניו אינה אבהות ביולוגית, עליו להפנות את המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה או לשם הוכחת האבהות הביולוגית – בדרך כלל באמצעות בדיקה גנטית – או לשם הגשת בקשה לצו אימוץ או צו הורות כשמדובר בהליך של פונדקאות לפי חוק ההסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו–1996. קל וחומר כשמדובר בבנות זוג מאותו מין: כאשר ברור לפקיד הרישום כי לא מדובר באבהות ביולוגית של בת הזוג, על פקיד הרישום לסרב לרשום על סמך הצהרה. יצוין כי בכל הנוגע לתרומת זרע אנונימית מבנק הזרע, בפברואר 2015, ובהיקש מן ההסדר שנקבע לעניין פונדקאות חוץ לארץ – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים בצד שמאל, שקט. אנא מכם, חברים. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – הודיע היועץ המשפטי לממשלה במסגרת עמדתו באמ"ץ 12-13־27740, משפחה רמת גן, כי יכול להסכים למתן צו הורות פסיקתי גם לבני זוג או בנות זוג של מי שהביאו לעולם ילד בהליך של הפריה מתרומת זרע אנונימית. התנאים שהוצבו להסכמת היועץ המשפטי לממשלה למתן צו הורות פסיקתי בנסיבות אלו נשאבו מהצעת חוק הכרה בהורות בן זוג לילד שנולד מתרומת זרע, התשנ"ד–2014, שעקרונותיה גובשו, ותואמו בזמנו בין משרדי הממשלה הרלוונטיים לבין חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהייתה המציעה. הצעתה המקורית של חברת הכנסת מיכאלי הייתה דומה להצעה זו, והממשלה התנגדה לרישום על סמך הודעה ועמדה על הסדרת ההליך ליצירת קשרי הורות מבחינה מהותית. הצעת חוק הכרה בהורות בן זוג לילד שנולד מתרומת זרע, התשע"ד–2014, בסופו של דבר לא קודמה. הצעה זו מבקשת שלא לקיים את ההליך המשפטי הנדרש כדי לכונן את ההורות המשפטית, ומטילה את האחריות לקבלת ההודעה וביצוע הרישום על פקיד הרישום, לפי חוק מרשם האוכלוסין. בכך, ההצעה יוצרת סוג הורות של "בן זוג ההורה", שאינו מעוגן בחקיקה מהותית כלשהי או בפסק דין מהותי של בית משפט לענייני משפחה אשר יכונן את ההורות, והיא מתבססת רק על הודעה של ההורה הביולוגי שפלוני הוא בן זוגה או פלונית היא בת זוגה. בעניין זה יצוין כי המלצות הוועדה הציבורית להסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל מתייחסות להליך הנדרש לכינון קשרי הורות ורישום פרטי ההורים כשמדובר בהליכי פונדקאות בישראל או בחו"ל ובתרומת מטען גנטי. ההצעה שבנדון עומדת בניגוד להמלצות הוועדה, אשר לפיהן הרישום במרשם ייעשה על סמך צו הורות של בית המשפט לענייני משפחה, ושבנסיבות מסוימות יידרש אפילו צו אימוץ. בית המשפט לענייני משפחה הדן בבקשה לצו אימוץ או צו הורות הוא המוסמך לבחון את כלל הנסיבות, ובראשן טובת הילד, ומשמעות קבלת ההצעה היא עקיפת הליכים אלו כשמדובר בתרומת זרע מבנק הזרע. יצוין כי משרד הבריאות הפיץ לפני כשנתיים תזכיר חוק להסדיר את פעולתם של בנקי הזרע על סמך המלצות ועדת מור יוסף, והתזכיר הוא בשלבי תיאום מתקדמים בין משרדי הממשלה כהכנה לטיוטת חוק ממשלתית. הצעה זו מנוגדת לעמדת המדינה כפי שהיא מתבטאת בתזכיר, אשר קובע: הייתה נתרמת הזרע נשואה – הזכויות והחובות הקיימות בין הורים ושאר קרוביהם יהיו קיימות בין בעלה של נתרמת הזרע לבין הילד שייוולד. דהיינו, ההצעה הממשלתית היא כי רק בנסיבות של תרומת זרע מבנק הזרע לבני זוג, איש ואישה נשואים, יהיו קיימות בין בעלה של הנתרמת לבין הילד שייוולד הזכויות והחובות הקיימות בין הורים לילדיהם, ולא בנסיבות של ידועים בציבור, בין שהם איש ואישה ובין שהם בנות זוג מאותו מין. בכל הנוגע לבני זוג שאינם נשואים, עמדת המדינה היא כי נדרש הליך משפטי לשם כינון ההורות של בני הזוג. נזכיר כי שאלת הצורך בעריכת הליך משפטי לכינון ההורות בנסיבות של תרומת זרע מבנק הזרע תלויה ועומדת בפני בג"ץ בשני הליכים נפרדים, בג"ץ 4635/16 בעניין וייסלברג ובג"ץ 2984/17 בעניין מלכי, שניהם בנסיבות של בנות זוג מאותו מין. שם הודענו כי פקיד הרישום לא יוכל לרשום אימהות של בת זוג של האם הביולוגית על סמך הודעתן בלבד, ולכן נדרש הליך משפטי בבית משפט לענייני משפחה אשר יכונן את ההורות. עניין זה נוגע גם בסוגיית נוסח הודעות לידת החי ותעודות הלידה, אשר אנחנו עומדים על הנוסח שלהן, שמתייחס לאם ולאב, ולא לשתי אימהות או שני אבות – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש, בצד שמאל, אי-אפשר כך, סדרנים. אני אוציא אתכם החוצה. כל מי שלא חבר כנסת יצא החוצה. אי-אפשר כך. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – ואשר גם בנוגע אליהם תלויים ועומדים הליכים נפרדים בפני בית המשפט העליון – בג"ץ 7978/16 בעניין סיראי ואח' ובג"ץ 1344/17 בעניין אלרועי-שדה. בשולי הדברים נציין כי בכל הנוגע לתנאים המהותיים להסכמת בא כוח היועץ המשפטי לממשלה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, נא לסיים. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – למתן צו הורות פסיקתי, בימים אלה עומדות להיות מוגשות לשר הרווחה המסקנות וההמלצות של צוות מקצועי שמונה לבקשת היועץ המשפטי לממשלה לבחינת התנאים שהוצבו למתן ההסכמה לצו. זה הדבר החשוב. הצוות לא הוסמך להמליץ בעניינים שבסמכות שר הפנים או רשות האוכלוסין וההגירה, אך לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, היו בו חברים הן מהלשכה המשפטית והן מאנשי המקצוע בתחום המרשם, וזאת על מנת שההיבטים הנוגעים לניהול הרישום לאחר מתן הצו או ההתייחסות למבקשים שאינם תושבי ישראל יהיו בפני הצוות. כמובן שכל ההמלצות מתבססות על כך שיש הכרח לכונן את ההורות בצו של בית המשפט, ולא ניתן לרשום במרשם האוכלוסין קשרי הורות ללא הליך משפטי כאמור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אני ממש מסיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אדוני, אתה כבר 11 דקות. בבקשה. עוד משפט. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אך כאמור, ההצעה הזאת מבקשת לייתר את ההליך המשפטי הנדרש כבר עתה ולקבוע כי די יהיה בהצהרה בפני פקיד הרישום. לאור כל הטעמים שפורטו לעיל, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה כי המשך הדיון בהצעת החוק של המציעים יידחה בחודשיים. משבחרו המציעים להעלות את הצעת החוק היום – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> – – בניגוד להחלטת ועדת השרים, כאמור, אני מבקש להתנגד להצעת החוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. ובכן, היות שהממשלה מתנגדת, גברתי המציעה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אני מבקש גם מהשרים להקפיד על עשר דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני סגן השר נהרי, לא אני יוצרת הורות חדשה; זאת הורות קיימת, חיה ובועטת מהרבה מאוד סוגים, ולא משנה כמה תמשיכו לטמון את הראש שלכם בתוך החול, גם למה שקורה בתוך הקהילות שלכם. זה לא ישנה את המציאות שההורות הזאת הולכת ומתפשטת, קיימת בכל מקום, בכל מגזר בחברה הישראלית, והיא הורות טובה ומיטיבה לא פחות מכל הורות אחרת. ואני אפנה אותך שוב למילותיו של שופט העליון. אתה ציטטת מבית המשפט העליון מה שנוח לך, אבל השופט סלים ג'ובראן אמר: צריך לצמצם את הפער בין המציאות המעשית, שבה בת הזוג היא האם בפועל של הילד, לבין ההכרה המשפטית בה, וצריך לאפשר שבמעמד הלידה היא תירשם בתור אם. ואמר השופט סלים ג'ובראן שהמדיניות הממשלתית היא שעושה את האפליה בין זוג כאילו טבעי והורות כאילו אמיתית לבין הורות נחשדת בכל מיני חשדות, שמחייבת כל מיני בדיקות מחפירות ומשפילות. אבל אני עוד פעם רוצה להגיד שני דברים מרכזיים: החוק המקורי, שמאפשר להורות להירשם לפי הודעת האם והאב, לא אומר "ביולוגי", ומטרתו היא לאפשר לילדות ולילדים שיהיו להם שני הורים. ואתם באים למנוע מילדות וילדים את הזכות הבסיסית לזה שיהיו להם שני הורים, וזה לא משנה מאיזה מין. אתם מתעללים לא רק בבני ובנות מאותו מין, לא רק בחברות וחברי הקהילה, אלא גם בילדות ובילדים שלהם, ואתם כל כך הולכות והולכים אחורה בממשלה הזאת, שעכשיו אתם הולכים להתעלל גם באבות סטרייטים שנאלצו להשתמש בתרומת זרע בשביל להיות אבות. זה מה שעכשיו אתם עושים. ולסיום, אדוני, עם כל הכבוד, בניגוד למה שאמרת, הצעת החוק שלי, שהוגשה בכנסת הקודמת, עברה ועדת שרים של הממשלה הקודמת, היא התקבלה בוועדת השרים של הממשלה הקודמת, אבל אז השר אורי אריאל הגיש עליה ערר. מה מעניין? שאיילת שקד, שהייתה חברת כנסת בכנסת הקודמת, הייתה בעד הצעת החוק הזאת, אבל היום, כשרת המשפטים שיושבת בראש ועדת שרים לענייני חקיקה – איך להגיד? פתאום היא משרתת אינטרסים חשוכים, ארכאיים ובאמת מתעללים, ופשוט לא מאשרת את ההצעה הזאת. זאת האמת ואין בלתה. תסתכל לילדות ולילדים של אימהות ואבות בעיניים ותגיד להם: אין לכם זכות שההורים שלכם יהיו רשומים בתור ההורים שלכם. זה מה שאתם אומרים. זה מה שאתם עושים. אין לכם דרך להתחמק מזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנא מכם. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק מרשם אוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ז–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 48 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מרשם אוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ז–2017, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בעד – 36, נגד – 48, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק נדחתה. << נושא >>מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת<< נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה של מזכירת הכנסת. גברתי. << דובר >>מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 126) (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוסים), התשע"ט–2018; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון מס' 24) (טיפול בפסולת בניין), התשע"ט–2018. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015 << הצח >> [הצעת חוק פ/2026/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >>היו"ר מאיר כהן:<< יור >> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי. תשיב על הצעת החוק שרת המשפטים איילת שקד. << דובר >>שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):<< דובר >> חבריי חברי הכנסת מדגל התורה – מי נמצא כאן? אני רואה את גפני, את מקלב, את יעקב אשר. קודם כול – וזה הולך להתקשר להצעת החוק שלי בענייני נישואין אזרחיים – אני רוצה לברך אתכם, וגם את עצמי וגם אותנו, מפלגת העבודה, על כך שאתמול ניצחה בניצחון גדול ומרשים בבחירות לראשות עיריית חיפה עינת קליש, הודות לקואליציה באמת מופלאה של כמה מפלגות שהתייצבו מאחוריה, ובהן גם אתם. כל הכבוד לכם. התרומה שלכם לניצחונה הייתה באמת באמת משמעותית. זה משהו שניסו כל הזמן לטפול עליה כאיזו אשמה, והיא לא התביישה בזה לרגע אחד. היא אמרה: ילד הוא ילד הוא ילד, בין שהוא חילוני ובין שהוא חרדי, בין שהוא ערבי ובין שהוא יהודי, בין שהוא גבר ובין שהוא אישה, וכן הלאה וכן הלאה. עכשיו כבר מותר לגלות, אני מקווה – כי שמעתי שאפילו ברדיו אתם מספרים על זה בגילוי לב; שמעתי את ירח טוקר מספר על כך ברדיו – שלפני כשנה וחצי באתם אליי עם סקרים על חיפה וביקשתם ממני להתמודד לרשות עיריית חיפה. ואני הסתכלתי על הסקרים, ואמרתי: בסדר, אני מובילה, אבל יש לכם שם מועמדת הרבה יותר טובה ממני; היא טבעית, היא צמחה מהשטח; היא לא איזה כוכב שביט שמצניחים על עיר. ואתם, בתבונתכם הרבה, החלטתם באמת, בסופו של יום, לתמוך בה. עכשיו, כשבאתם אליי, ידעתם מי אני – ידעתם שאני תומכת בנישואים אזרחיים, ידעתם שאני ידידת הקהילה הגאה, ידעתם שאני תומכת בשוויון בין בני אדם; ידעתם גם כמובן שאין בליבי ולו שמץ של שנאה כלפי הציבור החרדי, ובעיניי אכן, כפי שאמרה עינת קליש, כולם שווים, וילד הוא ילד הוא ילד. ולכן, אני שואלת, ולא רק אתכם – גם את חברי הכנסת של ש"ס, שתמכו בי, באישה, לראשות ההסתדרות והתייצבו מאחוריי, תוך שהם מכירים את עמדותיי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש שקט. חברת הכנסת מועלם, אנא ממך. סליחה, גברתי. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מזכירה את זה בגלל שהדברים האלה מרגשים אותי. זו פריצת דרך סמויה. היא קורית מתחת לפני השטח. הדברים האלה לא היו קורים לפני חמש שנים. ולכן, כן יש שינוי משמעותי מאוד, גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי, ביחס לתפיסות שהן מתקדמות ונאורות והן היו בעבר נחלתו של הציבור החילוני בלבד, אבל היום הן בהחלט נחלתו של הציבור המסורתי ושל הציבור הדתי ושל הציבור החרדי. אני רואה גם בתמיכה שלכם בקליש, גם בכך שהצעתם לתמוך בי ועוד כהנה וכהנה – אני רואה בזה סוג של התקדמות לקראת החלטה, בקונסנזוס, על כך שיהיו נישואים אזרחיים במדינת ישראל. עכשיו, ממה נפשכם? נישואים אזרחיים לא פוגעים כהוא זה בנישואים כדת משה וישראל. הם לא עומדים בסתירה בכלל. בכלל. הם יהיו, על פי הצעת החוק הזאת לפחות, שהיא הצעת חוק מאוד יסודית וסדורה – הגשנו אותה כמה וכמה פעמים, הנחנו אותה, והיא לא צלחה בגלל ההרכב הקואליציוני של הבית הזה, ואגב, לא רק בגלל המפלגות החרדיות והדתיות; גם הליכוד לא שש להעביר את הצעת החוק הזאת. למה? הרי רוב הציבור רוצה בה. במה היא מפריעה? במה היא מחבלת בחייו של מישהו? הזכות של שני בני אדם שהכירו זה את זה ונפשו של האחד נקשרה בנפשו של השני, ולא משנה מה דתם, מה מעמדם ומה מינם – הזכות לממש חיי נישואים ולחיות יחד באהבה וברעות, ואולי גם להוליד ילדים, אם הם ירצו, היא זכות אנושית ואזרחית בסיסית, והיא אינה ניתנת היום לרבים מאזרחי מדינת ישראל. זה בעצם, במידה רבה – בעיקר נישואי גאים – נהיה סוג של מבחן נאורות בעולם המערבי. הרבה מעבר לאקט עצמו, זה מסמל פתיחות, קבלת האחר, סובלנות, דמוקרטיה, כיבוד זכויות דת ואיש באמונתו יחיה, בלי לפגוע באף אחד אחר. בכל העולם יותר ויותר מדינות מאפשרות נישואי בני זוג מאותו מין. נישואים אזרחיים הם בכלל דבר שהוא בסיסי לחלוטין, הוא יומיומי; הוא לא דורש איזשהו דיבייט ציבורי. ובמדינת ישראל, למרבה הצער, למרות שאזרחי מדינת ישראל הם אזרחים נאורים וחופשיים שמקבלים את השונה – ואנחנו רואים את זה שוב ושוב – בישראל המצב חמור פי כמה מאשר ברוב המדינות המערביות. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל במדד חופש הנישואים אנחנו נמצאים במקום הנמוך ביותר בעולם – יחד עם איראן, יחד עם אפגניסטן ויחד עם ערב הסעודית. זאת המדינה שראש הממשלה מתגאה בנאורותה כשהוא נואם בחו"ל, בכך שהיא gay friendly, בכך שאנחנו דמוקרטיה מערבית. שימו לב: בחופש הנישואים אנחנו יחד עם הנחשלות והמפגרות שבמדינות. זה לא סביר, זה לא הגיוני; אין לזה הצדקה, לא מוסרית ואפילו לא קואליציונית ואפילו לא דתית. קרוב ל-700,000 איש בישראל אינם יכולים להינשא. אנחנו כמובן מדברים על פסולי חיתון, על מנועי חיתון דתי, כשאחד מבני הזוג הוא ספק יהודי, על בני זוג מדתות שונות, על בני זוג מאותו מין, אבל יש גם הרבה מאוד יהודים כשרים שאינם רוצים להינשא באמצעות הרבנות. הם בוחרים לעשות את זה מבחירתם החופשית. הם אינם שונאי דת, הם אינם שונאי חרדים, ובכל זאת הטקס הזה לא מתאים להם, ואין להם שום אופציה אחרת להתחתן במדינתם שלהם אלא בטקסים אלטרנטיביים שהם מייצרים לעצמם, או לחלופין, להוציא ממון רב ולנסוע לחו"ל ולהתחתן בנישואים אזרחיים. אני נמצאת בכל כך הרבה חתונות כאלה. אגב, הרבה פעמים מבקשים ממני לחתן, לערוך את טקס הנישואים. אני אף פעם לא מסכימה; איכשהו אני מרגישה שזה גדול ונשגב מהיכולות שלי. אני יודעת שרבים מחבריי עושים את זה. רבים מבקשים ממני לעשות זאת, ואני תמיד מסרבת. ואני שואלת: למה? למה לעזאזל הם לא יכולים לסור לעירייה באחת הערים הגדולות בישראל ולהתחתן שם? מה יקרה? שערה משערות ראשו של מי תיפול אם אנשים פשוט יוכלו לבחור איך הם מתחתנים? סבל וייסורים רבים כל כך ייחסכו מזוגות שאינם יכולים להינשא בישראל. הצעת החוק הזאת – ואני לא אפרט אותה – למרות שהיא מאוד יסודית, ויש בה פרטים רבים, בסך הכול מציעה מסלול נוסף, מוכר על פי חוק במדינת ישראל, לנישואים אזרחיים למי שחפצים בכך. היא מקנה סמכות לשר המשפטים, לשרת המשפטים, לקבוע בתקנות את ההליך והטפסים הדרושים לביצוע הליכי רישום הנישואים. היא קובעת שעריכת נישואים אזרחיים תהיה בסמכות רשמי הנישואים האזרחיים ושהשר ימנה רשם נישואים אזרחיים ראשי, והוא ימנה את הרשמים האחרים. מסלול הגירושים יהיה זהה למסלול הנישואים. זה יהיה מסלול אלטרנטיבי. הוא לא יפגע כהוא זה, כפי שכבר אמרתי, בנישואים על פי דת משה וישראל. אני יודעת שנהוג להפוך את הנושא הזה לנושא לעומתי בין חילונים לחרדים. הדבר ממש ממש לא כזה, ואני כן מאמינה, אני כן מאמינה שבהידברות נכונה, בנפילת חומות, בהתחשב בשינויים המפעימים שמתרחשים מתחת לפני השטח, שבהם פתחתי את דבריי, אני מאמינה שאנחנו נוכל להגיע לקונסנזוס בבית הזה בדבר נישואים אזרחיים לאזרחי מדינת ישראל, בין שהם אדם כזה או אחר, בין שהם בני אותו מין, ובין שסתם חשקה נפשם בנישואים אזרחיים. הדבר הזה לא מאיים על איש, לא מאיים על חייו של איש, על אורח חייו של אף אחד. הוא קורה ממילא בפועל כל הזמן. זו המציאות. לא תוכלו לבלום אותה. תוכלו רק להכיל אותה ולקבל שיש בישראל מי שבוחרים לנהל את חייהם אחרת. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. ישיב, בשם שר שרת המשפטים, שר הרווחה. בבקשה, אדוני. יש לו עשר דקות. בבקשה. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב בשם שרת המשפטים, אז חברתי האמיתית שלי, את לא יכולה להתווכח איתי. אני רק מקריא, אני לא מביע פה את דעתי, לחלוטין. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> מה דעתך? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> את לא מבקשת שאני אענה לך לפני כולם. אחר כך. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> למה לא? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אוקיי, אז הצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015, של – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אדוני השר, באמת. אתה יכול לקרוא – – – אני באמת שואלת את דעתך האישית. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> שנייה. – – של חברת הכנסת שלי יחימוביץ מבקשת לכונן מוסד של נישואים וגירושים אזרחיים בישראל שיהיה פתוח לכול, ואשר סמכות השיפוט הייחודית לדון בו תהיה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. באופן זה תינתן לבני הזוג הזכות לבחור להינשא במסגרת דתית או במסגרת אזרחית, ומסלול הגירושין ייקבע על פי הדרך שבה בחרו להינשא. במצב שבו זוג נישא גם בנישואים אזרחיים וגם בנישואים דתיים, הגירושים ייערכו בבית הדין הדתי של העדה הדתית שאליה הם משתייכים, ואילו העניינים הנובעים מהגירושים יידונו בבית המשפט לענייני משפחה. הצעת החוק מבקשת ליצור שינוי מדיניות מהותי בנוגע למצב המשפטי הקיים כיום בישראל ונוגדת את ההסכמים הקואליציוניים הקובעים שלא לשנות את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה אלא בהסכמת כל סיעות הקואליציה. ההצעה אינה מקובלת על כלל מפלגות הקואליציה, ויש סיעות המתנגדות לה; יש סיעות המסכימות לה. בנוסף, ועדת השרים החליטה לדחות את הדיון בעניין ההצעה, וטרם נקבעה עמדת ממשלה. מאחר שהמציעה החליטה להעלות את ההצעה בכל זאת, על פי תקנון לעבודת הממשלה, עמדת הממשלה היא להתנגד להצעה. לאור האמור לעיל, אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. האם גברתי מוותרת? אם כך, אנחנו, בבקשה, עוברים להצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שמית? הוגשו טפסים? הממשלה לא צריכה. שמית? אני חוזר. יושב-ראש הקואליציה, שמית? גברתי מזכירת הכנסת. אם כן, נערוך הצבעה שמית על הצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015, של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. גברתי, אנא הקריאי את השמות. הצבעה שמית, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ניבין אבו רחמון – אינה נוכחת יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – לא משתתף אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – אינו נוכח יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – אינה נוכחת אבי דיכטר – אינו נוכח צחי הנגבי – נגד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – בעד אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – אינו נוכח איתן כבל – בעד אלי כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – בעד ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – בעד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – אינו נוכח משה מזרחי – בעד מרב מיכאלי – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד דן סידה – נגד ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח סאלח סעד – בעד איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – נגד לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – בעד נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – אינו נוכח מוסי רז – בעד יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנא תקראי שוב בשמות חברי הכנסת שלא ענו. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ניבין אבו רחמון – אינה נוכחת ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח גלעד ארדן – אינו נוכח נפתלי בנט – אינו נוכח יוסף ג'בארין – אינו נוכח יהודה גליק – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת מסעוד גנאים – אינו נוכח יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד שרן השכל – אינה נוכחת יצחק וקנין – אינו נוכח חנין זועבי – אינה נוכחת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח חיים ילין – אינו נוכח אלי כהן – אינו נוכח אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת ז'קי לוי – אינו נוכח ירון מזוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח בצלאל סמוטריץ – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת טלי פלוסקוב – אינה נוכחת עיסאווי פריג' – בעד איוב קרא – אינו נוכח מיקי רוזנטל – אינו נוכח יובל שטייניץ – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח איילת שקד – אינה נוכחת << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> האם יש באולם חבר או חברת כנסת שלא קראו בשמם? לא. אם כן, ההצבעה תמה, גברתי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מוזס. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, חבר הכנסת מוזס. קראו בשמך, חבר הכנסת מוזס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה באולם, הצבעת, ותמה ההצבעה. הצבעת לפני. זה בסדר. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ההצבעה תמה, אדוני. אתה רוצה לבדוק אם הצבעת או לא הצבעת? שנייה, תן למזכירה לסיים ונבדוק. בכל מקרה, ההצבעה תמה. להלן התוצאות: 45 נגד הצעת החוק, 41 בעד הצעת החוק. אם כן, הצעת חוק נישואין אזרחיים בישראל, התשע"ה–2015, נדחתה על ידי הכנסת. << הצח >> הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – גירושים אזרחיים לבני זוג בני אותו מגדר), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5294/20; נספחות.] (הצעת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – גירושים אזרחיים לבני זוג בני אותו מגדר), התשע"ח–2018. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת מיכל בירן, ותשיב בשם הממשלה השרה איילת שקד. גברתי. << דובר >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני יודעת שנתניהו מאוד אוהב לחשוב על עצמו כמר ביטחון, אבל נראה לי שהכינוי שיותר יתאים הוא אולי "מר מִסְמוסון". בסוף, כשהוא רואה את כיכר רבין מלאה בהמוני אדם שהגיעו למחות נגד האפליה של הקהילה הגאה, הוא משקשק, הוא ממסמס. הוא מבטיח כל מה שצריך רק כדי שההמונים יפסיקו לצעוק את קריאות הזעם שלהם בכיכרות. הוא יבטיח כל דבר. כבר אז, כשהוא הבטיח לחבר הכנסת אמיר אוחנה, שיושב כאן, שהוא יביא תיקון לחוק הפונדקאות, לא האמנתי – לא כי יש לי כדור בדולח, אלא סתם כי אני פשוט מכירה את נתניהו לא מאתמול. ומאז אנחנו שומעים רצף של מסמוסים. אפילו היום הם העזו לנצל ניצול ציני את מותו העצוב של השר אזולאי, זיכרונו לברכה, בניסיון להשתמש בטיעון הזה כדי לדחות את הדיון היום. בסוף, אחרי כל הסרטונים, אחרי כל ההבטחות, מה מונע היום מנתניהו, מה מונע מהקואליציה, מה מונע מחברי הקואליציה – כשהם יושבים בסלון עם חלק מהחברים שלהם, אני בטוחה שהם מסכימים להצעות הנפלאות שהעלינו כאן היום, אבל בסוף הם מצביעים נגד. הטיעון שאני הכי אוהבת זה הטיעון שזה לא טבעי, כאילו ש"זה לא טבעי" מעיד על משהו. גם ניתוח לב פתוח הוא לא טבעי, וגם לטוס לארצות הברית – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> טבעי, טבעי. עברתי, אני יכול להגיד לך שזה טבעי. << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גם לטוס לארצות הברית זה לא טבעי, וגם לא ציינו את זה בתנ"ך, אבל אף אחד, לא אתה ולא אף אחד אחר, לא מסרב לטוס לארצות הברית, ולא, חלילה, אם צריך, לעבור ניתוח לב פתוח בטיעון המשונה של "לא טבעי". החוק שאני מביאה כאן היום הוא בעצם גרסה צרה מאוד של מה שהעלתה קודם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, ששמה על השולחן את מה שפשוט צריך להיות כאן, ובאמת, זה חוק נישואים אזרחיים. נפלא מבינתי למה אתם מתנגדים להצעת חוק הטובה שלה ולגרסאות השונות שעלו כאן במהלך השנים. כשאני רואה את המצב האבסורדי שבו אחותי התחתנה בישראל עם רב רפורמי ולא מכירים בנישואים שלה, ואח שלי התחתן בעירייה בניו יורק ומכירים בנישואים שלו – לא חבל? לא עדיף לקרב את האנשים? שיתחתנו פה, בבית, עם הקהילות שלהם, עם רב, מאשר לשלוח אותם לעשות את זה בניכר. אבל בענייננו כאן, הצעת חוק שהגשתי – בה נוצר דווקא מצב אבסורדי. הרי גם זוג של סטרייטים שהתחתנו בנישואים אזרחיים בחו"ל ורשמו אותם, כשהם רוצים להתגרש, לא משנה איפה הם התחתנו, לא משנה מה אמונותיהם, לא משנה מה השקפת עולמם, בסוף שולחים אותם להתגרש ברבנות. אבל מה קורה עם זוג של אנשים בני אותו מגדר שהתחתנו במדינות שמאפשרות את זה, ובחלק מן המקרים, כמו שקורה לחלק מהזוגות, לא מעט, בישראל, הגיעו למסקנה שהם לא רוצים להמשיך ולחיות יחד חיים משותפים? איפה הם אמורים להתגרש? את הסטרייטים שולחים לרבנות. מה עושים עם הזוגות הגאים שהרבנות לא מכירה בהם ובנישואים שלהם? דווקא כאן נוצר איזשהו פתח, ובו מתמקדת הצעת החוק שלי, והיא באה לאפשר גירושים גאים. הרבה מדינות מאפשרות לזוגות גאים להתחתן אצלן למרות שהזוג הטרי איננו מאזרחי אותה מדינה, אבל כשמגיעים לגירושים זה הרבה יותר מסובך. רוב המדינות מאפשרות להתגרש אך ורק לאזרחים שלהם. זה מביא אותנו שוב למה קורה בפועל. בית המשפט, בג"ץ, ב-2012, התייחס למוטיב של תיאוריית האי-הכרה, ואמר שהסמכות של המערכת הדתית המשפטית תפקע בכל הקשור בישות משפטית, לרבות מוסד, קשר, הליך או מבנה משפחתי שאינו מוכר על ידי המערכת הדתית המשפטית, ויעביר אותו לאזרחית. זאת אומרת, אמר בג"ץ: בכל נושא שהמערכת הדתית המשפטית בכלל לא מכירה בו – כמו במקרה הזה; היא לא מכירה בקיומם של הנישואים של זוג בעלי אותו מגדר – הרי מן הסתם, באופן טבעי, המערכת האזרחית צריכה לטפל בגירושים. אני הייתי רוצה לקוות שבאמת יהיו פה נישואים אזרחיים ושכל זוג יוכל לבחור מה האופן ומה השיטה שבה הם רוצים לממש את הקמת המשפחה שלהם, אבל לפחות בינתיים אפשר להתחיל מזה. מה שבג"ץ קבע כבר בתקדים – הגיע הזמן להסדיר אותו בחקיקה. זוג מאותו מגדר שהתחתנו בחו"ל, ומדינת ישראל לכאורה לא מכירה בנישואים שלהם אבל בסוף רושמת אותם כזוג נשוי, נותנת להם את ההטבות הכלכליות כזוג נשוי – ההצעה שלי בסך הכול מבקשת שגם יאפשרו להם להתגרש כאן, בבית הדין למשפחה, ולא רק במחטף, ולא על הדרך, ולא כי ככה יוצא, אלא פשוט להסדיר את זה באופן ברור ומסודר בחקיקה ראשית. ועל הדרך, אם כבר אנחנו עושים את התיקון הזה, יש בכך מן הסתם גם הכרה מלכתחילה, כי אם בית המשפט למשפחה, יש לו סמכות לדון בגירושים, אז הרי, מן הסתם, מדובר בנישואים שאותם באים להתיר, וזה גם עוזר לחזק את הקונספט של נישואים בין בני אותו מגדר. על שום כל הסיבות האלה, ועל שום זה שבסוף – כשאתם מסתכלים לתוך הלב שלכם כולכם יודעים שההצעה הזאת היא רק מתבקשת. בסוף, כשאנשים באים לתת למדינה, אף אחד לא עושה את החשבון של עם מי הם הולכים למיטה. הם משלמים מיסים, והם הולכים לצבא, והם עושים כל מה שאזרחים מצופים לעשות כאן. כשהמדינה צריכה לקחת מהם זכויות, היא תמיד מוצאת איך לעשות את זה. והיא למדה להכיר בתאים המשפחתיים החדשים, אבל איכשהו, כשמגיע הזמן להתייחס לאנשים כשווים, לתת להם זכויות, אז היא נזכרת שהם לא שווים בפני החוק; שהם כמעט במעמד של תת-אזרח. הדבר הזה בסוף ישתנה, כי הוא חייב להשתנות. חבל שאתם מורחים את הזמן. חבל שאתם מתעללים במשפחות ובאנשים שמנסים היום להקים כאן את משפחתם, בכל ההסדרים שעומדים לפנינו. התיקון הזה לא משנה את כל הסטטוס קוו. הוא קטן. למי שממילא אתם לא מכירים בנישואים שלהם והם לא יכולים להתגרש במערכת הדתית, ברבנות – לפחות תנו להם להתגרש בבתי הדין למשפחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אם כן, בשם הממשלה, תשיב השרה. אני חוזר: בשם הממשלה, תשיב שרת המשפטים. גברתי. << דובר >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – גירושין אזרחיים לבני זוג בני אותו מגדר), של חברת הכנסת מיכל בירן ואחרים, מבקשת לקבוע כי התרת נישואין של בני זוג בני אותו מגדר שהתחתנו מחוץ למדינת ישראל תהיה בשיפוטו של בית המשפט לענייני משפחה. ככלל, התרת נישואין בישראל נתונה לסמכות בתי הדין הדתיים בהתאם לדין הדתי של בני הזוג, אולם כאשר מדובר בבני זוג שהם בני עדות דתיות שונות, החוק מסמיך את בית המשפט לענייני משפחה. הצעת החוק עוסקת במצב שבו זוג מבני אותו מגדר נישאו במדינה זרה, נרשמו בישראל במרשם האוכלוסין כנשואים בהתאם לפסיקת בג"ץ ומבקשים התרת נישואין. בפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2012 נקבע שמקום שבו בית הדין הרבני לא מכיר בתביעה הבאה לפתחו, כמו במקרה שבו עוסקת הצעת החוק, יתיר בית המשפט לענייני משפחה את הנישואין. וכך נכתב בפסק הדין: "עינינו הרואות, כי במקרה בו קובע בית הדין הדתי כי לפי הדין אין צורך בגירושין – – – הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה – ולא לבית הדין הדתי – לדון בבקשה להתרת הנישואין". הצעת החוק מבקשת למעשה לעגן את ההסדר שנקבע כבר בפסק הדין. ההצעה לא נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה. בהתאם לקבוע בסעיף 66(ה) בתקנון לעבודת הממשלה, עמדת הממשלה היא להתנגד להצעה שלא הובאה לדיון בפני הוועדה. נוסף לזה, בפועל, אנחנו כבר יודעים שזה קורה בהתאם לפסיקה. לפיכך, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני רוצה לנצל את היום הזה שאנחנו נמצאים אחרי הבחירות המוניציפליות, קודם כול – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> גם היום צריך להיות יום שבתון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מה? לא, לא. קודם כול, אני רוצה לברך את המפלגות, אני יודעת שחלקנו היינו שותפים יותר בבחירות המוניציפליות, חלקנו פחות. בכל אופן, אני אשמח לשמוע את דעתכם בנוגע ליום השבתון. האם נכון שהמדינה תשלם בין 1.5 מיליארד שקל ל-2 מיליארד שקל? תחשבו. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני נגד, והצעתי שזה יהיה כנגד הצבעה. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> לא, כנגד הצבעה זה מסובך. אבל אני חושבת שבשביל 4% שעלינו באחוזי ההצבעה, למרות שזה חשוב ויפה – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אם סיימת לענות למה את לא יורדת? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על זה. מתי יש לי הזדמנות לדבר? << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברות, יש לשרה עשר דקות. חברת הכנסת מרב מיכאלי, יש לשרה עשר דקות, והיא רשאית לדבר עד עשר דקות. תודה, גברתי. תודה רבה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – זה לא ראוי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. תודה רבה. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> זה ראוי מאוד. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> זה נושא מאוד חשוב ומשמעותי. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני עניתי על ההצעה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, אני רואה שאת מדברת איתי דרך הטוויטר. תמשיכי לדבר איתי דרך הטוויטר. חברי הכנסת, אני חושבת שאנחנו צריכים לשקול בכובד ראש את נושא השבתון. אני יודעת שזה אולי לא פופולרי להגיד את זה, כי אזרחי המדינה בוודאי נהנו מעוד יום חופש, אבל צריך לנהוג כאן באחריות, ולהגיד אם זה נכון שבבחירות לרשויות המקומיות יהיה יום חופש, מה גם שבשאר העולם – כפי שנאמר לי, טרם בדקתי את זה בעצמי – בשאר העולם זה לא מקובל. ואני חושבת שהכנסת – זה לא עניין של קואליציה ואופוזיציה – שהכנסת צריכה לחשוב. מה אתה חושב על זה? זה אתה הגשת? אבל זה מסובך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי שיצביע יקבל יום חופש, כן. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> עזוב, זה מסובך. אני לא מבינה, למה צריך יום חופש? מי שרוצה להצביע לא יכול ללכת להצביע? בכל העולם זה נהוג ככה. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> הבחירות הארציות זה משהו אחר. שמע, זה מהות הדמוקרטיה הישראלית. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אבל בסוף אתה צריך לעשות איזון. קודם כול, זה בסדר להשקיע כסף בשביל דמוקרטיה, זה לגמרי לגיטימי, אבל בסוף צריך לעשות איזון, אם נכון לשלם את המיליארד וחצי שקל האלה תמורת 4% הצבעה. תחשבו ש-44% מהמדינה לא באו להצביע, וסתם קיבלו יום חופש. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא סתם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה "סתם קיבלו"? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מי שלא בא להצביע. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא סתם. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> ראיתם מה קרה עם העובדים הזרים? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אתה יודע שהיו צריכים לשלם עליהם 200%? זה נשמע הגיוני? << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> לא הגיוני. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אלו שאין להם זכות הצבעה באו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> לא, עודד. זה מסובך. תעלה הצעה שמבטלת את יום החופש, ונדבר על זה. אתם קולטים שחקלאים היו צריכים לשלם לעובדים זרים בלי זכות הצבעה 200%? מה זה? איפה נשמע דבר כזה? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אז תתקנו את זה. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> את זה צריך לתקן בשביל החקלאים, ללא ספק. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> את רוצה לבטל את השבתון? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני מעלה את זה לדיון. אני חושבת שזה דבר – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> לבטל. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> הינה, בבקשה, חברת הכנסת לאה פדידה אומרת שצריך לבטל. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> לא תהיה – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מה זה "לא תהיה"? על מה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – 19 שנה – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> מי שישלם 100%, לא תהיה לך ברירה. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> נכון. בגלל זה, זה או להשאיר את זה ככה או לבטל לחלוטין את יום החופש. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> זו בדיחה. לא תהיה אכיפה. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> ברור. נכון. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מי שירצה להצביע – יצביע. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני מסכימה איתך. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – יהיה יותר מהר. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – גם היום – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> נכון. אני רואה שהדעות פה מגוונות, בין אופוזיציה לקואליציה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תצטרכי למשוך את – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תצטרכי למשוך – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מה אתה חושב על זה? זה טמטום, לא? בתור ראש עיר לשעבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ודאי. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> ברור. מה? אפשר להגיד את דעתך או לא? בקול רם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמרתי. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אמרת? הינה, גם סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מאיר כהן, שהיה בעצמו ראש עיר, חושב שזה מיותר. ואני אומרת, גם אני חושבת שזה מיותר. טוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לגמרי. אם כן, תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת בירן, יש לרשותך שלוש דקות, כי הממשלה מתנגדת. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז תחליטי. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> מוותרת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מוותרת. ובכן, אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – גירושים אזרחיים לבני זוג בני אותו מגדר). מי בעד ומי נגד? ומי מפהק? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 43 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – גירושים אזרחיים לבני זוג בני אותו מגדר), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 38 בעד, 43 מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין נדחתה על ידי הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4297/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כך, אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה בעד בן משפחה נכה), של חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב. ינמק חבר הכנסת יעקב אשר. הצבעה במועד אחר. בבקשה, חבר הכנסת אשר. אדוני, מחכים לך. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבין שמי שאמור לענות לי – סגן שר האוצר. מדובר על סגן שר הפנים; זה דבר שקשור לרשויות המקומיות ולהנחה בארנונה. זה גם היה הסיכום בוועדת שרים. אציג בשתי מילים את הצעת החוק, שיכול להיות שאנחנו יכולים לחסוך אותה; תלוי, לפי התשובה. אדוני ודאי יודע, כראש עיר, שבמשפחה שבה יש ילד נכה או אחד מבני הבית נכה, יש הנחה אוטומטית של 33% בגין הנכה על אותה דירה. אך דא עקא, לא עלינו, לא עליכם, שאם יש שני נכים בבית, ההנחה נשארת 33%, על אחד. הצעת החוק שלי באה לדבר על כך שבמקרה שיש יותר מנכה אחד, ה-33% יחולו על כל נכה ונכה שקיים בבית, עד 90% הנחה על כל הדירה, שזה המקסימום בהנחות. אין 100%. זו הצעת חוק חברתית וטובה ממדרגה ראשונה. משיחות שהיה לי עם משרד הפנים, עם שר הפנים הרב אריה דרעי, השר אמר לי שהוא לא צריך להעביר את זה בחקיקה – הוא יכול להעביר את זה בתקנות, ואכן, הוא אמר לי שהמשרד קיבל החלטה שזה יעבור בתקנות. הדברים האלה נאמרו גם בוועדת שרים. לכן, ביקשתי כרגע לדחות את ההצבעה, אבל הבנתי שסגן שר הפנים יענה. הרב כהן, סגן שר האוצר, אני מבין שאתה עונה לי? << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא דוחה, ובתנאי שזה יהיה בתקנה. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> היה סיכום, כי נציג השר בוועדת השרים אמר שהשר הולך לתקן תקנה. הוא אמר: לא צריך חוק בשביל זה. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> אם הוא אמר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני רוצה שסגן שר הפנים יגיד את זה, כי אני לא ביקשתי הצבעה, אני דוחה את ההצבעה. מבחינתי, אני גם מוכן – – – << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> אני מוסמך לענות רק בשם שר האוצר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני אבקש תשובה; לא רק הצבעה במועד אחר, אלא גם תשובה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני לא בטוח. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, רק אגיד לך, סגן השר כהן – בעצם גם אתה יודע, כאחד שיש לו ניסיון מוניציפלי: משפחה שיש בה ילד נכה אחד מקבלת 33% אוטומטית, בלי ועדות, בלי שום דבר; צריכה להביא את המסמכים וכו'. אם יש שני ילדים – נשאר רק 33%. ההצעה שלי אומרת שעל כל נכה יהיו 33%, עד גג של 90% הנחה. היה לנו סיכום עם שר הפנים – ונמצא פה סגן השר משולם נהרי, שיצא כרגע – שהוא יעביר את זה בתקנות. אם כך, אדוני היושב-ראש, אבקש לדחות את התשובה ואת ההצבעה למועד אחר, אם תסכים הקואליציה; אם גם אתה תסכים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> האם יושב-ראש הקואליציה נמצא כאן? נציג הקואליציה? האם – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> דוד – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – נציג הקואליציה מסכים לדחייה בתשובה והצבעה? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תשובה והצבעה במועד אחר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מבקש שעד אז תגבשו את הדברים, משרד האוצר ומשרד הפנים. תיפגשו באחד – הרב איציק כהן – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מציע שגם – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אני בטוח שתפגוש גם את שר הפנים וגם את סגן שר הפנים באחת ממסיבות ההודיה שיש לכם על ההצלחה הגדולה בבחירות. שאפו גם לכם – גם לדגל התורה וגם לש"ס. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מזמור לתודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אם כן, תשובה והצבעה במועד אחר. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא היעדר שירותים רפואיים לעשרות אלפי תושבים ערבים בנגב << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ואנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 11060, בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא היעדר שירותים רפואיים לעשרות אלפי תושבים ערבים בנגב. ינמק את ההצעה לסדר-היום חבר הכנסת טלב אבו-עראר. אדוני, בבקשה. ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. אדוני. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ברצוני להעלות כאן נושא חשוב, והוא הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא היעדר שירותים רפואיים לעשרות אלפי תושבים ערבים בנגב. לצערי הרב, החוק למתן שירותים רפואיים לכלל האזרחים במדינה אינו חל על עשרות אלפים מתושבי הנגב הערבים. התינוקות והילדים הבדואים בנגב הינם דוגמה לאוכלוסייה ייחודית הזקוקה לדגש מיוחד בתחום בריאות הציבור. רובה המכריע של האוכלוסייה נמצא במעמד סוציו-אקונומי נמוך, ואוכלוסייה זו סובלת מבעיות נוספות, כגון קושי בנגישות של שירותי בריאות ותשתית סביבתית לקויה. למרות הבקשות החוזרות ונשנות שלנו ממשרד הבריאות והפניות לקופות החולים השונות להכניס שירותים רפואיים ליישובים הבלתי-מוכרים ולהביא לפתיחת תחנות מד"א בקרבת מקום ליישובים אלו, וגם מרכזים לאם והילד, לצערי הרב הדבר לא צלח – דבר שמונע ממאות ילדים לקבל את החיסונים הנדרשים. אני יודע, אפשר להבין שמדובר כאן על מדיניות שננקטת מצד המדינה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סגן השר כהן, בבקשה, הוא מדבר בנושא בריאות של ילדים בדרום. צריך להתייחס לזה בכבוד. סליחה, אדוני. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כלפי יישובים שהם בתחום המדינה, תחום הארץ הזאת, ומי כמוך, מכובדי היושב-ראש, יודע ומכיר את האוכלוסייה המוחלשת הזאת. יישובים בלתי מוכרים, מאז קום המדינה – המושג הזה מובן לכולם וידוע לכולם. כמה ביקשנו להכיר ביישובים, ואנחנו ממשיכים לבקש להכיר ביישובים האלה, אבל איך אפשר שלא להכיר באדם? איך אפשר שלא להכיר בבני אדם שמונים עשרות אלפים? נטולי זכויות בסיסיות – בריאות, וגם חינוך, וגם רווחה, מים וחשמל. אני מדבר על אלה שהם לא מוכרים. אדם שלא מוכר במדינה דמוקרטית, בכל העולם – לא ידענו ולא שמענו. רק בישראל. היישובים האלה קיימים מאז קום המדינה, וחלק מהם אפילו לפני קום המדינה, והם עדיין מתקשים לקבל שירותי בריאות נאותים. יש לציין שביישובים אלו אין תחבורה ציבורית שיוצאת מהיישובים או נכנסת אליהם, ולכן בימי הגשם תושבי היישובים האלה מנותקים מכל העולם. בימי הגשם מתקשים התושבים האלה לצאת לקבלת שירות רפואי. דוחות שונים, מכובדי היושב-ראש, מצאו כי אוכלוסיית הילדים הבדואים בנגב סובלת מהפרעות גדילה, תת-משקל וחסרים תזונתיים שעלולים לגרום לפגיעות קשות. בנוסף, שיעור תמותת התינוקות הבדואים בנגב הוא הגבוה ביותר בארץ. כמו כן, הדוחות מזהירים כי מחסור בכוח אדם בטיפות החלב במגזר הבדואי עלול להוביל לכך שפחות תינוקות ונשים הרות יימצאו במעקב ויקבלו טיפול והדרכה בנושא קידום בריאות, כי ידוע כי 40% מהאוכלוסייה הבדואית בנגב עדיין מתגוררים בכפרים בלתי מוכרים, שאינם נהנים משירותים מוניציפליים תומכי בריאות, כגון אספקת מים וחשמל סדירים, דרכים סלולות, סילוק שפכים, פינוי אשפה וחיבור לרשת טלפונים. ילדים הינם אוכלוסייה רגישה במיוחד, וניתן להניח שהיעדר שירותים אלה יפגע בראש ובראשונה בבריאותם. על הממשלה להפעיל תוכנית או תוכניות לעידוד תזונה נכונה, לעידוד הנקה, ולספק תשתיות כמו מים וחשמל, סילוק שפכים ופינוי אשפה שיסייעו לקדם את בריאות האוכלוסייה. מכובדי היושב-ראש, אני מאמין שהאזרחים האלה שגרים ביישובים בלתי מוכרים זכאים לכל הזכויות שזכאי להן כל אזרח במדינת ישראל. הגיע הזמן לשנות מדיניות – לשנות מדיניות כלפי האזרחים האלה. כל התופעות השליליות באוכלוסייה הבדואית – המדינה אחראית להן; כל העוני, אפילו הפשיעה שאנחנו רואים – יש השתוללות שם במגזר הבדואי בנגב – כל זה נובע מזה שהם לא מוכרים. לא רק היישוב לא מוכר, אלא האדם שמתגורר שם לא מוכר; אין טיפול בו. למה לא להקים תוכניות עידוד לאוכלוסייה הזאת, שבאמת יהיה אפשר שהאזרח, התושב הבדואי הזה, ירגיש שהוא חי במדינה שמטפלת בו ואכפת לה ממנו? מספיק שהוא ידע שהוא גר ביישוב בלתי מוכר, או שהוא לא מוכר, ושהמדינה ממשיכה להתעלל בו – זו התעללות של המדינה באזרחיה הערבים הבדואים בנגב מכל הבחינות. האוכלוסייה הבדואית היא אוכלוסייה שרוצה ומעוניינת לחיות בשלום, לחיות בכבוד, להשתלב בחברה. רוצים שהם יתקדמו וגם יגיעו להישגים, אבל אם אין להם שירותי בריאות, שירותי רפואה, לפעמים הזקן, שהוא זקן בגיל 60, 70, 80, נאלץ לצאת לבאר שבע – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אמרת זקן, אז חשבתי על עצמי. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה לא זקן. אתה עוד צעיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 60, 70. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בן 60 עד 65, בוא נגיד שעד 70 אפשר להגיד שהוא עדיין צעיר. אפילו זקן בדואי בגיל 80 נאלץ לנסוע לבאר שבע כדי לקבל טיפול. האם זה מקובל? זה הגיוני? זה מכובד? זה מתאים למדינה דמוקרטית? ככה המדינה מתנהגת כלפי כל אזרחיה? היו הרבה דיונים בוועדה שהייתה בראשותו של מיקי זוהר – איך קוראים לה? ועדת הצדק החלוקתי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שבוטלה. אני לא יודע למה בוטלה. בוטלה. דנו בזה וסוכם בין כל מרכיבי הקואליציה אפילו, גם של הוועדה, שאפילו ביישוב בלתי מוכר – יהיו שם מוסדות מדינה, חינוך, רווחה ובריאות. עד שנמצא פתרון לכל אלה, ליישובים הבלתי-מוכרים – אז יהיה אפשר לחשוב מה השינוי שיהיה. אבל בינתיים אי-אפשר להמשיך שנים על גבי שנים עם מצב כזה, בלי שירותי בריאות, בלי חינוך, בלי רווחה, ולהגיד שבאמת המדינה שומרת על אזרחיה. לא נכון. אי לכך, אנחנו פונים לחברי הכנסת המכובדים, הנכבדים, לתמוך בוועדת החקירה הזאת. מי שתומך – תומך ברווחתו ובבריאותו של התושב הבדואי בנגב. מי שמתנגד לוועדת החקירה הזאת – מתנגד גם שהבדואי יזכה לקבל או יקבל שירותי בריאות. תודה, מכובדי היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. אם כן, ישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת ליצמן. בבקשה. לאחר מכן תיערך הצבעה. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משרד הבריאות פועל רבות לחיזוק השירותים בפריפריה בכלל ושל התושבים הבדואים בנגב בפרט. במחוז הדרום של משרד הבריאות נעשות פעולות רבות המכוונות להנגשה של השירות ולהעלאת כיסוי החיסונים לכל תינוקות וילדי המחוז, כולל, כמובן, האוכלוסייה הבדואית. בהקשר זה אציין כי אירוע הפוליו בשנת 2013 הינו דוגמה המוכיחה שילדים בדואים בדרום מחוסנים היטב במשך שנים רבות, ועובדה היא שאף אחד לא חלה בפוליו, למרות ההדבקה הנרחבת. ישנה פריסה רחבה מאוד של תחנות טיפות חלב המשרתות את האוכלוסייה הבדואית. היקף הפריסה גבוה מזה הקיים בכל מקום אחר במדינה. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סליחה, כבוד היושב-ראש, אני לא מבין ולא שומע. אני רוצה להבין. אתה קורא מהר. << דובר_המשך >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרמקול אולי לא עובד. אני אחזור, אוקיי? יותר טוב? ישנה פריסה רחבה מאוד של תחנות טיפות חלב המשרתות את האוכלוסייה הבדואית. היקף הפריסה גבוה מזה הקיים בכל מקום אחר במדינה, בשיעור של טיפת חלב אחת לכל 10,000 באוכלוסייה. במחוז דרום פועלת גם ניידת ייחודית למתן חיסונים לאוכלוסייה הבדואית בפזורה, ועבודת הניידת לא רק שלא הופסקה, אלא פעילותה אף הורחבה. יותר אחיות יוצאות לחסן תינוקות ופעוטות שאינם מגיעים לחיסונים ומקדישות יותר שעות לעבודת הניידת. בנוגע לשירותי בריאות לתלמיד, השירות לתלמיד ניתן תחילה על ידי חברה חיצונית ונכשל. כאשר קיבלנו את השירות למשרד הבריאות במרס 2012, כיסוי החיסונים במחוז הדרום עמד על כ-30%. כיום הוא עומד על מעל 90%, הן לתלמידי השנתון והן לתלמידי השנתון הקודם. פנינו לשירותי בריאות כללית, אשר הינה המבטחת העיקרית באזור הנגב. לטענת קופת החולים, ישנה פריסה רחבה של שירותים בנגב, בכללם ביישובים השייכים לחברה הבדואית, ובפריסה 44 מרפאות ראשוניות ביישובי החברה הבדואית. בנוסף לכל הפעילויות הרחבות שמבצע משרד הבריאות, כאמור לעיל, פועל המשרד מאז ספטמבר 2017 כדי לגבש תוכנית ממשלתית רב-שנתית ונרחבת לטיפול בפערי הבריאות ושירותי הבריאות בין יהודים לאוכלוסייה הערבית. מדובר בתוכנית המגובשת במשותף עם משרד האוצר ועם המשרד לשוויון חברתי – הרשות לפיתוח חברתי-כלכלי של המיעוטים. יש הסכמה במסגרת הסכם בריאות-אוצר האחרון לכך שבמהלך 2018 התוכנית תוגש להחלטת הממשלה. במסגרת תוכנית זו תהיה התייחסות לפריסת שירותי בריאות וזמינותם, להיבטים של שנות החיים הראשונות, למניעה ולטיפול בילדים, וכן להגברת זמינות אמבולנסים ועוד. אני מציע להעביר את זה לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני יכול להציע שזה יעבור, כשזאת הצעה לוועדת חקירה, רק לוועדת הכנסת, והיא מחליטה לאיזו ועדה זה יעבור. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אז אם ככה, אני ארחיב קצת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מכינה כתב מינוי. כן, ודאי. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> כן, תרחיב קצת. תדבר על תוצאות הבחירות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> איזה בחירות? בירושלים אתה עדיין לא יודע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני, אתה מסכים להפוך להצעה לסדר-היום? האם אדוני מסכים להעביר את זה כהצעה לסדר-היום? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לדעתי כן. כן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אוקיי. היות שהמציע מציע להעביר את זה כהצעה לסדר-היום, אני מסכים, וההצעה תעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת כהצעה לסדר-היום. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר מציע, והמגיש, חבר הכנסת טלב אבו עראר, אתה מקבל, ומעביר את זה כהצעה לסדר-היום, ונדון בה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת. אם כן, אני מבקש לשבת. אנחנו נערוך הצבעה. אנחנו מצביעים על כך שההצעה לסדר-היום בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא היעדר שירותים רפואיים לעשרות אלפי תושבים ערבים בנגב הופכת להצעה לסדר-היום. בבקשה. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 52 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, ההצעה לסדר-היום עברה לדיון בוועדת הבריאות. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה לסגן המזכירה. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 15), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר רשלנות ואי-אכיפת דיני בטיחות בבנייה בחיזוק מבנים << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 11062, בנושא: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר רשלנות ואי-אכיפת דיני בטיחות בבנייה בחיזוק מבנים. ינמק חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. בבקשה, כבודו. ישיב שר העבודה חיים כץ. בבקשה. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, תאונות עבודה בבניין הן כבר מכת מדינה. כמה שמנסים בוועדות בכנסת, בביקורים בשטח, גם לדחוף את השר, את המשרד שלו, לעשות פעולות כדי לטפל בנושא הזה, הכול עומד במקומו. מתחילת השנה יש כבר 37 הרוגים. אתמול נפטר מישהו שנפצע לפני שבוע מנפילה מגובה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אני מעדכן אותך: זה 37. אני חושב שהנושא של האנשים הוא לא סטטיסטיקה. כל בן אדם זה עולם ומלואו, משפחה וכל החיים. לכן, אפילו אם אנחנו נוכל לצמצם באחד, זה מעשה שאנחנו צריכים לעשות. היום נפצעו, כבוד השר – עוד שני פצועים קשה ועוד קשה ובינוני מנפילה מגובה. רק היום הזה. אני התכוונתי היום למקד את הנושא בחיזוק מבנים לרעידת אדמה, מה שנקרא תמ"א 38. אני אדבר על דברים אחרים, אבל זה העיקר. מה הכוונה בחיזוק המבנים האלה? שאנשים לא ייפגעו בגלל רעידת אדמה; לחזק אותם. המבנים האלה הם מבנים ישנים, מלפני 1980, ויש בהם קומת עמודים מפולשת. יש סכנה ברעידת אדמה, במקרה של קריסה, אבל אנשים מקבלים היתר בנייה, והנושא הזה הופך להיות נושא עסקי, והוא ממש, כבוד השר, מתחת לרדאר. הרשות המקומית לא מקיימת מה שהיא צריכה לקיים – אני אפרט – והמשרד שלך, משרד העבודה, לא עושה את העבודה. לדוגמה, רק לפני כמה ימים, במבנה בקריות שהתחילו בעבודה לחזק אותו, התקרה קרסה, התקרה של המבנה הקיים. אתה יודע למה, כבוד היושב-ראש? כי אין שם מנהל עבודה, אין מהנדס, אין מפקח. אף אחד. הם עשו את החפירה כדי לעשות את היסודות, ואז חשפו את הביסוס של המבנה הקיים, והתקרה הקיימת קרסה, במקום לחזק. מה יש לנו עוד מעבר לזה? מה עושים בחיזוק? עושים מעטפת קשיחה, מוסיפים מרחבים מוגנים, חדרי ביטחון, מוסיפים גם מרפסות ומוסיפים עוד קומות – שזו התמורה שהקבלן מקבל. לרוב, המבנים האלה הם בחזית של כביש. צמוד להם יש קווי חשמל מתח גבוה עיליים. כבוד השר, אחד התנאים להתחיל את העבודה בהיתר בנייה הוא להוריד קווי חשמל מתח גבוה, להפוך אותם לתת-קרקעיים. הבנייה מתחילה, ומשרד העבודה לא מבקר, לא רואה. הרשות המקומית לא עושה כלום. אנשים מתחשמלים ומתים. השנה כבר שניים התחשמלו ומתו במבנה תמ"א; מתחילת השנה כבר שניים, אחד בהרצליה ואחד בקריית אונו. לא עושים. מה יש לנו עוד? מנהלי עבודה לא נמצאים שם. בשני המבנים אתה לא מוצא מנהל עבודה. אני ביקרתי באתרים, כבוד השר. אין מנהל עבודה. אפילו בשלט הזה אתה לא רואה את השם של מנהל העבודה. מי אחראי לזה? לא צריך לחקור דבר כזה – איך בונים? איך עושים? מנהל העבודה אפילו לא נמצא. בנוסף, במבנים האלה לרוב האנשים יותר מבוגרים, והם ממשיכים לגור באותם מבנים. אמצעי הבטיחות מאוד לקויים, וגם מסכנים את החיים – גם של העובדים, גם של הדיירים וגם של עוברי האורח, של מי שעובר בכביש. זה המצב הנתון. לפני שבועיים, כבוד השר, התפטר ארז מימון, שהוא ראש מינהל בטיחות. זה היה אחרי ריבוי התאונות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> איפה הוא ראש מינהל בטיחות? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> במשרד העבודה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> משרד העבודה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> לא האוצר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> העבודה, העבודה. זה שלך. למה התפטר? התפטר בגלל ריבוי – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> לא, לא. איל בן ראובן – שאלתי אותו אם הוא צריך להתפטר, אז הוא אמר שהוא צריך להתפטר, אז הוא התפטר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, איל יענה. חברי איל יענה לך. מה שהיה, המקרה הזה – בוא לא נבזבז את הזמן. מה שהיה שם, באותו יום שהוא התפטר, כבוד השר, באותו היום שהוא התפטר נהרגו שלושה, ויום לפני כן נהרג עוד אחד. ב-24 שעות נהרגו ארבעה בני אדם. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> זו לא הסיבה שהוא התפטר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה לא צחוק. אני אגיד לך – אני רק אצטט אותו, מה שהיה בתקשורת, ציטוט, במירכאות, וזה חשוב, ועל זה צריך לתת תשובה. מה הוא אומר? לחצים רבים לקדם אג'נדה תקשורתית בגבול הלא-חוקי על חשבון אג'נדה מקצועית. הייתכן, משפט כזה של מי שהיה אחראי? זה מחייב חקירה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> כל אחד שהולך אומר מה שהוא רוצה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא כל מה שהוא רוצה. אנחנו התחלנו לעבוד איתו. ראינו שיש ניצנים ושאולי תהיה התקדמות, אבל האג'נדה הזאת צריכה מענה. אנחנו – אנוכי, חברי איל בן ראובן ואלי אלאלוף – מבקרים באתרים ורואים את המצב של הפיגומים, ומתריעים ומבקשים לאמץ את התקן האירופי. התקן האירופי הוא יותר בטוח; אנשים פשוט לא נופלים – רק אולי מי שמתכוון להתאבד, או תקלה טכנית. אבל הפיגומים של היום, גם איך שמתקינים אותם, איך שהם בונים אותם ואיך שהם מבקרים אותם ואיך שמקבלים אותם – כי מנהל העבודה חותם על הקבלה שלהם רק כדי להתחשבן; הוא לא יוצא ולא בודק אותם. גם המפקח לא עובר ולא רואה ולא בודק. ביקשנו. התקן הזה קיים, הוא נמצא בארץ מ-2014, אבל משום מה לא מאמצים אותו ולא מתרגמים אותו, כבוד השר. הוא עדיין בשפה האנגלית. אתה מבקש שאנשים יבינו את זה בשפה האנגלית. גם וולונטרי, גם לא מחייב וגם באנגלית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה התקן של – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה התקן האירופי. נמצא בארץ. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ואנחנו מחויבים בו? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו עוד לא מחויבים, והדרישה שלנו היא להיות מחויבים. אני אדבר גם על הנקודה הזאת בשני משפטים אחר כך. השר ביקש שיהיו עיצומים כספיים, והסכמנו. אבל יש הצעת חוק, איל, שהכסף הזה ילך לכיוון של הבטיחות – הדרכות, לתת לאנשים להבין מה קורה. << קריאה >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << קריאה >> השר תומך. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השר תומך. טוב, אתה יודע מה, זו בשורה טובה. אבל השר הוא חלק מממשלה. << קריאה >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל הוא חלק מהממשלה. << קריאה >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << קריאה >> השר הזה תומך. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השאלה – יש פה כמה שרים: למה לא להעלות את זה לישיבת ממשלה? העליתי את זה כמה פעמים. "בוני הארץ", כבוד השר, מדברת על זה שצריך לקנוס את העובדים. האם "בוני הארץ", כשעובד מתעצל, לא מספק את הסחורה, לא נותן את כמות העבודה שהוא צריך לתת, פונה לשר, או שהוא יכול להעניש אותו? אז אם אתה לא מקיים אמצעי בטיחות, הקבלן הוא שצריך לדאוג שהוא יעשה את העבודה. אני מבקש ועדת חקירה שתבדוק את התנהלות משרד העבודה והרווחה, ומאחוריו – הממשלה, בנושא בטיחות. הדרכות או מעקב אחריהן – לסינים, לפי החוזה, כשמייבאים אותם, יש חובה לקיים סדנאות והדרכות. לא בטוח שעושים את זה, אבל זה נמצא בחוזה שלהם. למה לא עושים את זה לעובדים הפלסטינים? אכיפת חוק, ולא כניעה לקבלנים; סוגרים ואפילו לא מוודאים שתיקנו לפי התקנות אחרי שמישהו נהרג, ופותחים להם מחדש אחרי יומיים, אחרי החוק, שעמלנו רבות עד שזה בוצע. בתקשורת פורסם שכבוד השר מתכוון להביא את נושא הפיגומים לאישור הכנסת. אני רוצה לדעת למה עד היום זה לא בא. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> את מה? את מה? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הנושא של הפיגומים, התקן האירופי. למה עד היום זה לא בא לאישור? האם יש לך לוחות זמנים לאישור הזה? האם מתכוונים? האם זה על סדר-היום שלכם, שבאים יומם ולילה כדי לאשר אותו? << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> ועדת חקירה תבדוק. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נכון. האם אתם באים להכריז הכרזה זו כדי להשתיק את ההסתדרות, שהכריזה על סכסוך עבודה? אם ההסתדרות כן תקיים את סכסוך העבודה, האם תוודא שמשרדך קיים משהו מהנושאים שהם ביקשו, או שגם זה עוד משחק שאני לא יודע לאן יוביל? לכן הנושא, כבוד השר, מחייב ועדת חקירה, כי אנחנו דנים בחיי אדם, בחיי משפחות, בחיי ילדים שמחכים בבית לאבא שלהם שיחזור, והם לא יודעים בוודאות אם הוא חוזר או לא. אנחנו רוצים לדעת מה אתם מתכוונים לעשות ואם אתם עושים את העבודה. האם זה בסדר העבודה שלכם? האם יש לזה מקום גבוה בסדר העבודה, או שזה עוד סתם נושא לתקשורת – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שאנחנו רק מצהירים הצהרות? לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. ישיב, בשם הממשלה, שר העבודה והרווחה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> חאג' יחיא, אני עונה לך. ישבתי והקשבתי לך. אני אחכה לך. לך, שב. יריב, יריב, למה לא ניתן לו ועדת חקירה פרלמנטרית על הנושא? זה יכול להיות מעניין. אני בעד, דרך אגב. מה אתה אומר? << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא שומע. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, למען האמת, כשאמרת שאתה רוצה לבדוק את משרד העבודה והרווחה בחקירה פרלמנטרית בנושא, אני אגיד לך את האמת, אני בעד. אני הייתי בשמחה נותן לך. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תן לי. הקשבתי. אתה רוצה תשובות? ואללה, אני אתן לך תשובות. הקשבתי לך. אני בעד, כי הייתי מביא את איל בן ראובן – אני לא מכיר אותו מלפני זה; אני מכיר אותו מאז היותי שר, מהכנסת האחרונה. תשאל אותו מה נעשה במשרד העבודה והרווחה – שהוא בראשותי אולי שנתיים – בנושא הבנייה. כשאני באתי היו 22 תקנים וקיבעון של תקנות והחלטות. קראתי לדרג המינהלי ואמרתי: איזה אמצעי ענישה יש לנו – ואללה, תסתכל. אני מחכה להם. אחמד טיבי, תגיד לי, לא מעניין אותך הפועלים הערבים שנופלים? אני עונה לך עכשיו. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מעניין, מעניין אותנו – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אז תקשיב. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – כביש 444 – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> מה יותר חשוב? בטיחות בעבודה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אה, זה נכון. גם זה חשוב. מן הון להון, חברי חאג' יחיא, שאלתי אותם למה אין תקנות, למה הם לא כותבים תקנות; כמה תקנות יש לכם לכתוב? אמרו לי: 100 לערך. אמרתי: תגידו לי, אתם נורמליים? כמה זמן זה ייקח? אמרו לי: שבע שנים. אמרתי: בואו נגיד שעברו השבע שנים ואתם מביאים 100 תקנות לוועדת העבודה והרווחה – ואני הייתי יו"ר, ואני יודע – ואללה, 90% מזה לא עובר. למה אתם לא כותבים שלוש תקנות בחודש? מביאים שלוש תקנות, שתיים יעברו, ולאט-לאט תתקנו. וכתבנו תקנות על קנסות ונגיעה בסגירת אתרים – טיפה יותר ממה שהיה; כי לפני זה היה מגיע פקח באוטובוס, בא לאתר – הקבלן היה מגרש אותו, הוא היה הולך לבית משפט, לוקח חמש שנים, והקבלן היה מקבל 5,000 שקל קנס. היה צוחק. הכנסנו מתודולוגיה של קנסות, ואז התברר שעל 18,000 או 14,000 אתרים יש לי 17 מפקחים. 22 תקנים פתוחים – אף אחד לא רצה לעבוד; אף מהנדס לא רצה לבוא לעבוד ב-5,000 שקל. ניסיתי להכניס אותם להסכם קיבוצי. אתה מדבר על ההסתדרות – ניסיתי להכניס אותם להסכם קיבוצי – אין דרגות; לא היה אפשר להקפיץ להם דרגות. כולם בחוזים אישיים. קראתי להם, העברתי את כולם לחוזים אישיים, בהקפצות שכר. עשינו קורס, לקחנו מפקחים מנושאים אחרים והעברנו לבנייה. הטלנו 5 מיליון בקנסות, או משהו כזה, והקבלנים מערערים. ואתה לא יודע להביא את הכסף, כי התחנות עובדות לאט. עשינו תוכנית עבודה: קודם כול שלחנו את הגברת שהייתה בראש המינהל הביתה והבאנו את ארז מימון. חאג' יחיא, תסתכל אליי, אני עונה לך. ארז מימון איש טוב, עם ידע, עם יכולת ביצוע נמוכה, כי לפני שלושה או ארבעה או חמישה חודשים, משהו כזה, אמרתי לו – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תקשיב טוב למה שאני אומר לך. אתה רוצה להקשיב או שאתה רוצה לדבר? אמרתי לו: תעשה את התקנות של הפיגומים. קח את התקן האירופי. עד שהוא הלך הוא לא עשה את זה. אולי זו אחת הסיבות שהוא הלך. מחר כנראה התקנות יעברו ל-RIA; RIA זה תגובות של הציבור לפני שמעבירים לוועדת העבודה והרווחה. אם הוא היה נשאר, עוד שנה זה לא היה מגיע. ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה על עבודת הקבלנים. אני מקווה שהם לא יעשו שביתת אזהרה של יום אחד; שיעשו שביתה עד שנקבל תקנים, כי אני כתבתי להם מכתב תשובה, וכתבתי להם, ככה – בשבילך: אם לקחתם חלק מתוכנית העבודה שלי, חלק, ואתם מעתיקים ורוצים לקבל קרדיטים, אז בואו אליי, תגידו. קחו קרדיטים. קחו, לא מפריע לי. קחו קרדיטים. אז אין שיתוף פעולה. היום גם דיברתי פעמיים עם אבי. הוא שלח לי פה לשולחן את הדרישות שהוא דורש לתיקון. שיביא תקנים. ביהודה ושומרון אין בכלל פיקוח. אתה יודע למה? כי נתנו לי תקן אחד. אמרתי שבתקן אחד אני לא רוצה להיות אחראי; אני לא יודע לעשות בתקן אחד. לא יודע. לא רוצה שתפילו עליי אחריות על כל יהודה ושומרון. תקן אחד, אז אין שם פיקוח. שההסתדרות תביא – אנחנו מדברים על 108 תקנים – נגדיל את הפיקוח. התקנות על הפיגומים – אני מקווה שמחר יצאו לתגובות לציבור, ואז נעשה תקנות על רשתות, שיהיו רשתות. לצערי, אתה מסתובב באתרים ורואה את הפועלים. ואללה, הצחוק האחרון שלי – ראיתי פועל הולך עם כובע ועטוף, עם רתמה, והרתמה לא קשורה לשום מקום. ואללה, על מי אתה עובד? אתה יודע למה הם עושים את זה? כי הפעלנו ארבע חברות של רחפנים. ארבע חברות של רחפנים. המכרז, התהליך – באנו ועשינו יותר ממה שנעשה ב-70 שנה. אתה בא לשנות ראש, אתה בא לשנות צורת עבודה – ואללה, זה לא נעשה ביום אחד. זה לא נעשה ביום אחד. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה הרשתות? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> רשתות על הפיגומים, כמו באירופה – רשתות שיוכלו לבלום נפילה, שלא תיפול מלמעלה למטה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> כן. שמים לכל הבניין. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> ואז מה, אי-אפשר ליפול? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> כשאתה תיפול, אתה יכול ליפול קומה. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> על זה אני צועק שלוש שנים. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אתה בסדר שאתה צועק. תקשיב, יכול להיות שאיבדת את המטבע בחדר אחר, איבדת את המטבע בחדר אחר, ואתה בא אליי בגלל שהדלת פתוחה. אתה צועק שלוש שנים – אני בקושי שנתיים בתפקיד. מה לעשות, נו. בכל אופן, אנחנו במשרד נעשה כמיטב יכולתנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> יכול להיות. נעשה כמיטב יכולתנו. ורואים שינויים דרמטיים. אני מקווה מאוד – ובזה אני אסיים – שנקבל גם את האישור לסגור אתרים ל-30 יום ומעלה על הפרות בטיחות גסות, ואולי גם ניתן קנסות לפועלים שלא יקשרו את עצמם ברתמה – לא קנסות גדולים, 100–200 שקל; שאותו פועל ישמור על החיים שלו, שיפחד שזה יעלה לו 200 שקל. וזה לא בא לי מהקבלנים, כי אני לא יושב איתם. לא שהם מוקצים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> למה? אני הולך ללמד אותו. הוא רוצה ועדת חקירה פרלמנטרית. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – התשובה שלך מאשרת שצריך ועדת חקירה – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אי לכך, אם אתה רוצה להשתתף עם ההסתדרות ולקחת קרדיט שגרמת לבדיקה – תבוא אליי, אני אתן לך קרדיט. אני אתן לך קרדיט שעשית, ורצית, וניסית, והכול בסדר. אנחנו גם נוציא רישיונות למנופאים, זה בתהליך – שיהיה להם רישיון פלסטיק, שלא יוכלו לזייף. וכן הלאה וכן הלאה. לכן, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את בקשתו של חבר הכנסת חאג' יחיא, שהיא על נושא חשוב, אבל הבקשה לא במקומה. תודה רבה. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – התשובה שלך מאשרת – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר חיים כץ. חברי הכנסת, מי שמעוניין להצביע יכול לשבת במקומו. אנחנו מצביעים על הצעה לסדר-היום על הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בדבר רשלנות ואי-אכיפת דיני בטיחות בבנייה בחיזוק מבנים, של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 43 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 18 בעד, 43 נגד, אין נמנעים. ההצעה נדחתה. << נושא >> האפליה המבישה של הממשלה את הקהילה הלהט"בית בחוק הפונדקאות << נושא >> [לפי סעיף 45 לתקנון הכנסת.] << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, ברגע שראש הממשלה יופיע נעבור למה שמכונה אצלנו "דיון 40 חתימות" – האפליה המבישה של הממשלה את הקהילה הלהט"בית בחוק הפונדקאות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אדוני ראש הממשלה מאחר? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> סביר להניח. חברי הכנסת, הדיון מזמן לא התקיים, אז אני מזכיר: חבר הכנסת יאיר לפיד יפתח, בשם האופוזיציה, עם נאום של עד עשר דקות – כשיגיע ראש הממשלה, ברור. לאחר מכן יתקיים דיון סיעתי לפי הזמן שנקבע לכל סיעה וסיעה. הדיון יימשך כשעה. לאחר מכן אנחנו נשמע את ההתייחסות של ראש הממשלה. מייד אחריו תעלה ראש האופוזיציה. בזמן הדיון גם ראש הממשלה וגם ראש האופוזיציה נמצאים על פי התקנון במליאת הכנסת. ואני חושב שמיותר אפילו להזכיר שבמהלך הדברים של ראש הממשלה וראש האופוזיציה אנחנו כלל וכלל לא נפריע לדוברים – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – כמו גם ודאי לא נפריע לחבר הכנסת יאיר לפיד להציג את הנושא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אולי נתחיל בהצעות לסדר-היום? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה קורה – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איפה ראש הממשלה? האם ראש הממשלה מפחד לבוא לתת תשובות? ראש הממשלה בטוח בעצמו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה עושים עכשיו? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> 40 מנדטים, 50 מנדטים, 60 מנדטים – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה עושים עכשיו, אדוני היושב-ראש? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם רוצים לעשות מעגל אהבה? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה עושים עכשיו? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מחכים להתחלת הדיון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ראש הממשלה יואיל לכבד את הכנסת ולהגיע בזמן? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה אנחנו אמורים לעשות – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני לא מציע שירה בציבור, כי אם אני אתחיל לשיר אנשים יברחו, ולא יהיה לנו קוורום כאן לקיום הדיון. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> זה לא מכבד אותנו – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה ממש לא, נו, אבל מה את רוצה שאני אעשה? שנעבור לנושא אחר? << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני מתנצל, אדוני – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בסדר. אנחנו מאוד יעילים בכנסת, אז סיימנו קצת לפני 16:00. בבקשה, ראש הממשלה נמצא, ראש האופוזיציה נמצאת, ואנחנו מזמינים את חבר הכנסת יאיר לפיד להציג את הנושא. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, לא מעט רגעים של שפל ראיתי בשתי הקדנציות שאני כבר פה חבר כנסת, אבל היומיים-שלושה האחרונים היו שיא חדש, כי ראש הממשלה ולשכתו עשו כל שביכולתם כדי למנוע את הדיון הזה. פעם אחרי פעם צלצלו וניסו להגיד לנו: אולי נדחה, אולי נבטל – – << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אולי נבטל, אולי נדחה, אנחנו לא יכולים – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אנחנו לא יכולים. אדוני ראש הממשלה, אני מציע שתבדוק את הלשכה שלך. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> – – – ראש הממשלה הרג את שר הדתות – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> השיא, השיא היה כשצלצלו אתמול ואמרו: תראו, אנחנו מבקשים מכם לדחות, מפני שיש ישיבת אבל מיוחדת על מותו של אדם טוב, שכל הבניין הזה אבל על מותו, השר דוד אזולאי – באמת, יהודי יקר, ואני מנצל את ההזדמנות לשלוח מפה תנחומים למשפחתו, תנחומים לכל סיעת ש"ס, משפחת ש"ס. ואז אמרו: אבל אנחנו רוצים לעשות ישיבת אבל מיוחדת בשעה של הדיון הזה – שאנחנו כבר שלושה ימים מנסים להתחמק ממנו, ראש הממשלה – – – << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אל תגיד לא. אלה העובדות. שלושה ימים ניסיתם לברוח – – << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואז ניסיתם לקבוע את ישיבת האבל על מותו של השר דוד אזולאי, יהודי יקר, בדיוק לשעה הזאת. אמרנו לכם: למה? יש עוד 23 שעות רק ביממה הזאת. אתם רוצים – תעשו את הדיון ב-16:30. אין בעיה, נקזז את כולכם. הצענו לכם לעשות את הדיון ב-18:00. לשכתך אמרה, אדוני ראש הממשלה: הוא לא יכול, הוא צריך להתכונן לנסיעה לאלבניה. אמרנו להם: הנסיעה לאלבניה היא מחר. למה הוא צריך להתכונן אליה היום? אמרו לנו: לא, זה נסיעה ביטחונית מאוד חשובה. היא כל כך חשובה שביטלת אותה, אתה לא נוסע מחר לאלבניה. נכון, אדוני ראש הממשלה? << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני נוסע, אבל לא לאלבניה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה נוסע, אבל לא לאלבניה, אז אתה לא צריך להתכונן לנסיעה ביטחונית מאוד חשובה לאלבניה. נכון? << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אתה תשמע על הנסיעות שלי – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בטוח שאני אשמע על הנסיעות שלך, אנחנו שומעים עליהן כל הזמן, אבל את הדיון הזה לא רצית לקיים. והסיבה שלא רצית לקיים את הדיון הזה, והסיבה שהייתם מוכנים להגיע לשפל הזה – של להשתמש בישיבת האבל על מותו של אדם טוב – היא בגלל ציטוט אחד: הציטוט, אדוני ראש הממשלה, שלא רצית שמישהו יזכיר לך; הציטוט שהרי ידעת שאני אעמוד פה ואצטט, וזה הציטוט שלך. אתה אוהב שמצטטים אותך על הדוכן, נכון, אדוני ראש הממשלה? בסך הכול אלה דבריך, אז אני אקריא את דבריך מילה במילה מתוך סרטון שאתה עשית – הציטוט שלא רצית שיהיה פה במליאה: "לאימהות יחידניות יש זכות לתהליך פונדקאות", אתה אמרת, "אבל לאבות פונדקאים אין זכות כזאת. זה פשוט לא הוגן", אמר ראש הממשלה בקולו העבה והסמכותי. "וצריך לתקן את זה. לכן הודעתי לו" – הודעתי לו זה לחבר הכנסת אוחנה, שיושב פה – "היום בישיבת סיעת הליכוד שאני אתמוך בתיקון החוק שהוא יגיש". לא עברו 48 שעות, וחוק הפונדקאות – תיקון החוק – הוגש והיה פה במליאה. ואתה, אדוני ראש הממשלה, שמתהדר בזיכרונך, נכנסת הנה למליאה והצבעת נגד התיקון לחוק שאומר שלאימהות יחידניות יש זכות להליך פונדקאות, אבל לאבות פונדקאים אין זכות כזאת וזה פשוט לא הוגן וצריך לתקן את זה. למה? מפני שכרגיל, נכנעת לחרדים. כי כשאתה פוגש אותם, כניעתך – אומנותך; כמו שנכנעת בחוק הגיוס, כמו שנכנעת בחוק המרכולים, כמו שנכנעת בלימודי הליבה, כמו שנכנעת בכל דבר שעלול לסכן במעט את הקואליציה שלך. רק בדרך שברת את ליבם של אלפי זוגות צעירים שכל מה שהם רוצים זה להיות הורים. כל מה שהם רוצים זה להיות אבא. אתה אבא, אדוני ראש הממשלה; אני אבא; כל בן אדם שנמצא פה יש לו הזכות להיות אבא. אתה לא הסכמת להצביע כדי שאנשים צעירים יהיו אבא, וחבריי עידן רול והראל סקעת צריכים לנסוע לחוץ לארץ בשביל הזכות הבסיסית הזאת לגדל ילד – להחזיק תינוק על הידיים בלילה, להחליף חיתול, לשים מוצץ ולהאכיל. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, מן הקואליציה, ואני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה: מה אכפת לכם? מה זה עניינכם? למה לא אכפת לכם כשאתם שוברים את ליבם של אנשים צעירים שרוצים להיות הורים? למה זה לא נראה לכם חשוב? במה זה היה משנה את חייכם אם הייתם מצביעים בעד? הם היו עוזבים את הקואליציה? באמת, אדוני ראש הממשלה, אתה פוליטיקאי ותיק. אתה פוליטיקאי כל כך ותיק, שאתה ואני יודעים שאתה מקשיב גם עכשיו כשאתה מעמיד פנים שאתה לא, כי את הטריק הזה המצאנו ביחד. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח לשמוע שאתה מקשיב, כי אם אתה מקשיב, אז אני אגיד לך עוד משהו שאני יודע עליך: זה אפילו לא נגד סולם הערכים שלך; אתה אפילו לא חושב שזה לא בסדר שלאבא ואבא יהיה תינוק. רק בסולם הערכים שלך יש דבר אחד שהוא הרבה הרבה מעבר לרעיון שלאנשים יש זכות להיות הורים, וזה הרעיון שיש לך זכות להיות ראש ממשלה – מבחינתך לתמיד, כי השרידות הפוליטית היא מעל כל דבר, כי בסוף לא נותרה עצם אידיאולוגית אחת בגופך. הכול פוליטיקה; הכול עיסוק בעצמך; הכול השאלה איך לקשור את העניבה היום בבוקר. היו לנו פעם ויכוחים על ערכים, לך ולי. הרי אנחנו מכירים יותר מ-20 שנה. היום אין עם מי להתווכח. זה אפילו לא מצב שאני עומד פה ומנהל מולך ויכוח אידיאולוגי עמוק על השאלה מהי משפחה אלטרנטיבית, או למה לאמיר אוחנה יש זכות להיות אבא כמו לכל אדם אחר בבניין הזה, או לעידן שם, למעלה, או לכל הקהילה שמסתכלת עליהם. אין טעם לנהל את הוויכוח הזה, כי אין לך ערכים שאתה רוצה להגן עליהם או לא להגן עליהם. לא נשאר. והיות שאני מכיר אותך יותר מ-20 שנה זה בעצם עצוב, כי אני זוכר אותך אחר; אני זוכר אותך מוכן, גם פה בבניין, להילחם על דברים שאתה מאמין בהם, לקחת בכל זאת סיכון פוליטי – וזה סיכון פוליטי קטן מאוד במקרה הזה – מתוך רצון לעשות טוב לאנשים אחרים. במקום זה יש לנו קואליציה שמורכבת בעצם מצד אחד – מאנשים שאני לא מסכים לאף מילה שהם אומרים, אבל לפחות יש להם אידיאולוגיה, ומצד שני אתה מנהיג חבורה של ציניקנים שכבר לא אכפת לה משום דבר. גם את התרגיל הזה ששולחים מישהו שיעמוד וידבר איתך, כאילו, המצאנו ביחד, וגם לזה אף אחד בבניין הזה לא מאמין. אני אומר מפה, מהדוכן: אחרי שניבחר נעביר את חוק הפונדקאות; נעביר את ברית הזוגיות; נעביר שוויון מלא לקהילה הלהט"בית. ותתבייש לך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד, שפתח את הדיון. אנחנו עוברים לדיון סיעתי. ראשונת הדוברים היא חברת הכנסת סתיו שפיר, מן המחנה הציוני. עד שלוש דקות לרשות גברתי. בבקשה. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. ראש הממשלה, אני רואה שגם כשאתה יושב פה אתה עסוק, אבל אולי כדאי שפעם אחת תנסה – – – << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני יכול לשמוע אותך. אני שומע אותך, אני שומע את הנואמים, אבל תנו לי את הקרדיט שאני יכול – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני בטוחה. אבל מה שאנחנו רוצים זה לא רק שתשמע. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> – – שאני יכול לעשות במקביל עוד כמה דברים. אני מקשיב. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה שאנחנו רוצים, ראש הממשלה, זה לא רק שתשמע; אנחנו רוצים שתשנה. אנחנו רוצים שפעם אחת תשב כאן ותאמר את האמת. פעם אחת. לפני שלושה חודשים אמרת כאן, במליאה, בזמן שהעברתם עוד חוק מפלה, מסית, בעייתי – ישבת כאן במליאה ואמרת לנו: אל תדאגו, מייד בפתיחת המושב אנחנו נעביר חוק אחר. אנחנו נשנה, יהיה פה שוויון. והלכת, וכרגיל בנאומים שלך באנגלית לקהילה באמריקה סיפרת על השוויון הנהדר שהקהילה הלהט"בית נהנית ממנו פה. איזו צביעות וכמה שקרים. כמה שקרים ראש הממשלה יכול לספר כאן, במליאה, ולציבור הישראלי, פעם אחר פעם, בלי להתבייש, בזמן שבחוץ, ברחובות, ההסתה משתוללת; כשבני ובנות הקהילה הגאה עדיין לא יכולים ללכת בביטחון ברחוב בכל רחבי הארץ בגלל מדיניות מפלה ובגלל הסתה עקבית ומתמשכת, שלא מפסיקה. וראש הממשלה מגיע לכאן והדבר שהוא דורש זה פרגון: למה לא מפרגנים לי? בוא אני אספר לך – אף שאתה מתחמק מלהקשיב, עד שהכריחו אותך להגיע לכאן למשכן, לכנסת, להשיב על כמה שאלות – על ההסתה והאיומים והקללות שכל אחד ממבקריך סופג יום-יום; על המילים ואיומי הרצח שאנחנו חוטפים בגלל ההסתה הממוקדת שלך. ומילא אנחנו, אנחנו נבחרי ציבור, חברי כנסת, אבל ראשי ארגונים ועמותות, אנשים שדואגים לאזרחים המוחלשים ביותר בחברה, סופגים את האיומים האלה, שמגיעים מאוהדיך יום-יום. ולא רק הם; בני הקהילה הגאה, אזרחים ערבים במדינת ישראל, כל מי שמבקר אותך בתקשורת, שופטים ושופטות שעושים את עבודתם, פקידי ממשלה ושומרי סף שעושים את עבודתם, הרמטכ"ל – שרק השנה שמענו את הצווחות: גדי, גדי, תיזהר, רבין מחפש חבר. ההסתה הזאת שבה אוהדיך משתמשים, בשליחותך, עליה ורק עליה אתה חייב לקום לכאן פעם אחת ופשוט להתנצל. אותם ארגונים קיצוניים, כולל ארגונים שבית המשפט הישראלי אמר שיש להם סממנים פשיסטיים, ושאתה יום-יום שולח אנשים לתרום להם ולחזק אותם – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – עליהם – אותם אתה צריך לעצור. ואני רק אומר, אם תרשה לי, במילה נוספת – הזמן קצר מכדי להגיד את כל הדברים שצריך להגיד כאן, ברגעים הנדירים האלה שראש הממשלה מואיל בטובו להגיע למליאה: אתה מנהיג ומוביל את המדינה כבר הרבה מאוד שנים. אני שואלת את עצמי מה אתה משאיר אחריך מלבד פירורים והריסות של שנאה; חברה קרועה לגזרים. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> הוא עוד לא משאיר, הוא עוד פה להרבה שנים – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> במדינת ישראל החזקה, הנהדרת, היקרה, שיכולה להיות כל כך הרבה, ראש הממשלה מנצל את כוחו והשפעתו רק לדבר אחד – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לקרוע, לשסע את החברה הישראלית לגזרים ולקחת אותנו אחורה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> להשאיר פה חברה שונאת במקום חברה חזקה. ישראל חזקה ממך והיא תנצח אותך, וצריך שזה יקרה כמה שיותר מהר. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת נורית קורן. חברי הכנסת, נא להקפיד על הזמן. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה לא לפי הסדר, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן. חברת הכנסת קורן. לרשותה של חברת הכנסת נורית קורן עד חמש דקות. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הבמה ולדבר. בשבוע שעבר חשפתי מסמך חשוב מאוד, שנמצא בתוך חומרי החקירה של ועדת כהן-קדמי. ועדת החקירה כהן-קדמי אספה מסמכים שדיברו על גזלת הרכוש של יהודי תימן. נמצא מכתב של שר החוץ בזמנו, משה שרת, שכותב את המכתב לשר הדתות ואומר לו: קהילת יהודי תימן השאירה את הרכוש בנמל התעופה לפני שהם עלו למטוס, כי אמרו להם שהמטוס לא יעלה, והורידו מעליהם תכשיטים, בגדים ואת כל ספרי התורה. לעדה התימנית יש מסורת גדולה של ספרי תורה מאוד עתיקים ויקרי ערך. הם הגיעו לארץ באוניות, אמרו לכולם שהם יקבלו את הרכוש כשהם יגיעו לארץ, אבל כשהרכוש הגיע לארץ, הם לא קיבלו את הרכוש. אמרו להם שאונייה אחת טבעה; אמרו להם שאונייה אחת הגיעה לאילת ואונייה שנייה הגיעה לנמל יפו; ביימו שרפה, שכל תכולת המחסן נשרף – ובקיצור, אף אחד לא קיבל את הרכוש. ועכשיו, כשאני נוברת בכל המסמכים – שאדוני ראש הממשלה, אתה פתחת אותם, והסרת את החיסיון מעל כל חומרי החקירה של ועדת כהן-קדמי – כשאני רואה את המכתב הזה, שקושר ישירות, ישירות, את ממשלת מפא"י לנושא הזה של לקיחת הרכוש, גזלת הרכוש – בעצם יש לנו כאן פעם ראשונה, פעם ראשונה שיש לי מסמך שאומר במפורש, שאפילו – אני קוראת פה מתוך המכתבים שנשלחו מהג'וינט אל י' רפאל ממחלקת העלייה של הסוכנות, והוא אומר שאת הספרים צריך לקחת ולהביא אותם למקום אחר. ואפילו שהם שייכים – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא הדיון בכלל. זה לא הדיון. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אפילו שהם שייכים – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> את מדברת על התימנים הלהט"בים? << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אפילו שהם שייכים לאנשים פרטיים, אפשר לקחת אותם ולתת אותם לספרייה הלאומית – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – היושב-ראש. כמה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מכיוון שאת אף פעם לא עולה לדוכן ומדברת לא על הנושא – לא קרה עוד דבר כזה בשנותייך הרבות בכנסת – אז בכל זאת, קצת סבלנות לאחרים שעושים את זה. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לצטט שורה אחת ממכתבו של שר החוץ משה שרת, שלימים הפך להיות ראש הממשלה שלנו, לשר הדתות, והוא אומר לו: "אין לי ספק כי משרד הדתות הוא המוסד היחיד המוסמך לטפל באוצר זה ולהביאו אל נחלתו ומנוחתו". ואני אומרת לכם, ואני שואלת: איך יכול להיות שרק הוועדה שלי עכשיו מגלה את כל הניירת הזאת? כל הדברים האלה הונחו בידי ועדת חקירה ממלכתית שרק טייחה. ואני אומרת לכם שלכאורה, יש כאן באופן חד-משמעי קשר בין מוסדות המדינה ובין ממשלת מפא"י, על כל העוול שנגרם ליהודי תימן. אני רוצה לומר לכם, לא פלא שכרגע מכון יד בן צבי וגם הספרייה הלאומית הודיעו שברשותם 450 ספרים והם מוכנים להחזיר אותם. אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך: אנחנו צריכים לתקן את העוול ההיסטורי שנעשה. הגיעה העת. עכשיו בראש הסוכנות עומד בוז'י הרצוג, שהוא נצר לממשלת מפא"י, ואולי עכשיו הוא יתנצל בפני יהדות תימן ויחזיר את הספרים. ואדוני ראש הממשלה, אני רוצה לבקש ממך: על שולחנך מונחת הצעה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> הגיעה העת לטפל בנושא פרשת ילדי תימן ובכל הרכוש שנגזל מיהדות תימן. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת דב חנין, מטעם הרשימה המשותפת, בבקשה, אדוני. עד שבע דקות לרשות אדוני. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, המילה החשובה בדיון הזה היא המילה הראשונה: אפליה. המילה הזאת היא לא רק המילה הראשונה בדיון הזה; היא מילת הדגל של הממשלה שלך, אדוני ראש הממשלה. לאפליה שאתם מקדמים יש המון קורבנות. היום אנחנו עוסקים בקהילות הלהט"ב, בגברים שלא יכולים להיות הורים, בגלל האפליה שאתם יוצרים, אבל אפשר לדבר על אפליות נוספות: אפשר לדבר על האפליות של הפריפריות החברתיות, אפשר לדבר על האפליות של יוצאי אתיופיה, וכמובן, על אפליית האזרחים הערבים. יש שני סוגים של קורבנות אפליה: יש את המסומנים, למשל האזרחים הערבים. הם קורבנות אפליה מסומנים – הם נוהרים לקלפיות, הם נתפסים על ידיכם ומוצגים על ידיכם לא כאזרחים אלא כאויבים. יש, אדוני ראש הממשלה וחבר הכנסת אקוניס שיושב לידו – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> השר. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – יש גם את השקופים. יש את קורבנות האפליה השקופים, אלה שאתם בכלל לא רואים אותם, אלא רק ברגע שצריך לעשות בהם שימוש מניפולטיבי לצורכי חוץ, כמו בני קהילות הלהט"ב. זו הפוליטיקה שלכם. הרומאים אמרו: divide et Impera – הפרד ומשול. אתה, אדוני ראש הממשלה, שִכללת את הנוסחה הזאת: הפרד והפלה, הסת, שקר ומשול. ואתה, אדוני ראש הממשלה, חושב שזו נוסחה מנצחת. אז יש לי חדשות בשבילך, וגם השר אקוניס יוכל לאשר אותן: העם בארץ הזאת יותר חכם מזה, והוא יצא מהמלכודת הזאת שאתה טומן לכולנו. אדוני ראש הממשלה, אני מציע לך לשים לב ולקרוא בתשומת לב את תוצאות הבחירות אתמול. אתה, אדוני ראש הממשלה, היית בתל אביב. אתה באת לתמוך באופן אישי בקמפיין הגזעני של הליכוד: זה אנחנו או הם. זה היה הקמפיין המביש של רשימת הליכוד בתל אביב. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> זה אנחנו או הוא – זה הקמפיין שלכם. רק אומר. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השר אקוניס, אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון, ואתה גם יודע בדיוק למה הליכוד בתל אביב-יפו התכוון כשהוא אמר: זה אנחנו או הם. אז אם כן, אדוני ראש הממשלה, תושבי תל אביב-יפו נתנו לקמפיין שלכם תשובה מוחצת: הליכוד בתל אביב-יפו קיבל מנדט אחד. זו נקודת השפל הכי נמוכה של הליכוד בכל ההיסטוריה של העיר הזאת. אגב, אתם לא לבד. כל המסיתים והגזענים הובסו בתל אביב, וקודם כול בדרום תל אביב. רשימתה של שפי פז, שאתה טורח להיפגש איתה מדי פעם, בכלל לא עברה את אחוז החסימה; בדרום תל אביב התוצאות הן חד-משמעיות. אנחנו העיר בראשות אסף הראל, רשימה של שמאל חברתי, יהודי-ערבי, היא כוח מוביל בהמון קלפיות בדרום תל אביב. מי שתייצג את דרום תל אביב במועצת עיריית תל אביב זו שולה קשת, יושבת-ראש ועד שכונת נווה שאנן, אותה אישה, אדוני ראש הממשלה, שאתה סירבת – ועדיין מסרב – להיפגש איתה למרות שהיא המייצגת של דרום תל אביב. היא שמובילה את מאבקי התושבים שם, מאבקי התושבים למען החיים עצמם: נגד התחנה המרכזית המסרטנת, נגד מציאות חוסר הביטחון וההזנחה ונגד הגירוש, גם של מבקשי המקלט וגם של תושבי השכונות גבעת עמל, שכונת הארגזים, כפר שלם ושכונות נוספות. אנחנו או הם – הקמפיין שלכם, ההרסני והגזעני בתל אביב אמר – אז מול חוק הלאום תושבי יפו ותל אביב נתנו תשובה מוחצת: "אנחנו או הם" זה אנחנו, ביחד, יהודים וערבים, יפו ותל אביב, מזרחיות ותושבות מרכז העיר, פעילות שלום ושוויון, אקטיביסטיות ואקטיביסטים. אלפים רבים מאוד הצביעו לרשימה היהודית-ערבית, שהפכה לסיעה חזקה מאוד ומרכזית במועצת העירייה החדשה. אדוני ראש הממשלה, פוליטיקת ההסתה, ההפרדה, ההפחדה שלכם, היא פוליטיקה שתיכשל. היא פוליטיקה שתיכשל מכיוון שהאנשים רוצים תשובות על הבעיות האמיתיות. הם רוצים תשובות על משבר הדיור. אנחנו עוד זוכרים, אדוני ראש הממשלה, את המחאה החברתית ב-2011 על מחירי הדירות, גם לשכירות וגם לקנייה. מה קרה מאז למחירי הדירות תחת הנהגתך? עלו פי שניים. אתה חושב שאנשים שכחו את זה? אתה חושב שאנשים ויתרו על פתרונות לבעיות הדיור? אנשים רוצים תשובות אמיתיות על המצוקות של השכונות, על המשבר של מערכת הבריאות, התורים בבתי החולים, הזקנה שממשיכה לשכב במסדרון, כשלי התחבורה הציבורית, שאתם ממשיכים ומזניחים אותה לאורך כל כך הרבה שנים. כן, אדוני ראש הממשלה, אני יודע שכל הנושאים האלה של החיים עצמם ממש משעממים אותך. אתה בעולמות אחרים; אתה מעל זה. אתה ממש לא רואה את האנשים באוטובוסים, כי מזמן לא נסעת באוטובוס; אני מעז להגיד שבשנה האחרונה בטוח לא נסעת באוטובוס. אם היית נוסע ברכבת לא רק בנסיעות חגיגות, היית רואה שגם שם אנשים צפופים עד כדי סכנת חיים. אז אדוני ראש הממשלה, אולי הבעיות של האנשים משעממות אותך, אבל האמת היא שאתה הולך ומתקרב לרגע שבו אתה פשוט תימאס על האנשים שאתה משעמם אותם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת עליזה לביא, מטעם יש עתיד, עד שש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מה? עליזה לביא – שש דקות, כתוב לי. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> אמרו לי שלוש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זו טעות, כי יש גם את עופר שלח. זה שלוש דקות, עד שלוש דקות. הייתי לארג' איתך. אילו טלפונים אני אקבל על השימוש במילה לארג', אוי אוי אוי. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> הייתי שמחה להמשיך ולחייך, אבל הדיון שלנו כאן הוא דיון עצוב, דיון שההשלכות שלו הן מאוד גדולות ומשמעותיות. ואני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש: בדיון הזה שביקשנו – ואותך בטח, אדוני ראש הממשלה: למי להאמין – לראש הממשלה שבסרטון מבטיח הבטחות שיפעל לתקן עוול ולהביא לשוויון זכויות, או לראש ממשלה שבכל דרך מנסה למנוע מאיתנו לקבל תשובה על ההבטחה שלך שניתנה? על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על זכויות – זכויות להיות הורים, שמגיעות לכולן ולכולם. אפליה קשה מנשוא. אני לא מדברת על דיון תיאורטי, ובטח לא דיון אקדמי. אנחנו מדברים על חברים שלנו כאן, בבית הזה, שרוצים להיות הורים; על חברים שלנו, חברים של הילדים שלנו, שמבקשים גם הם להיות הורים, להחזיק תינוק, תינוקת, על פי הדרך שלהם ועל פי הבנתם. אז למה לא לאפשר את שוויון הזכויות הזה? אני מבינה שאתה לכוד בקואליציה שלכאורה המקום ההלכתי מנווט אותה. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> איזה לכוד? זאת בחירה – – – << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל על מה אנחנו מדברים? על קואליציה שכאילו אתה מחויב, אבל הרי בתוך-תוכך היית נמצא במקום אחר. אבל אתה, אדוני, ראש ממשלה, ובקואליציה שלך חבר כנסת נאלץ לעזוב את הכנסת כי הוא בסך הכול הלך לחתונה של האחיין שלו – האחיין שלו, שהתחתן עם בן הזוג שלו, והוא הלך, והוא כיבד את אחותו, והוא כיבד את המשפחה, אבל במפלגה שלו אמרו לו: לך הביתה. חברנו היקר יגאל גואטה, חבר הכנסת לשעבר, שילם בכיסאו על אהבת אדם ועל אהבת משפחה ועל ערכים, ערכי משפחה, שאני מקווה שהם גם הערכים שלך, כי אנחנו כולנו משפחה אחת. אז איך לבוא ולמנוע את מה שצריך להבין שצריך לתת שווה בשווה לכולם? הרי הבטחת את זה. יצאת, הקלטת את עצמך, תיעדת את עצמך והבטחת. והינה, אנחנו רואים שעוד יום עובר ועוד יום חולף, אבל תשובה אין. אבל אני רוצה לדבר אל הלב שלך ולדבר על המקום של החמלה, אם היא קיימת בך. הזכות להיות הורים היא זכות של כולם וכולן. כולם וכולן. אולי תבוא ותגיד, בשם הקואליציה שלך, איזשהו דיון הלכתי. אז אני רוצה לומר לך שהשאלה היא הרבה יותר רחבה, ורוצה להציב פה במרכז את החמלה, ולבקש ממך לא להיות במקום הזה שאתה ממקם את עצמך – במקום השיפוטי, שכאילו מי ששונה או לא מתאים לערכים ולנורמות שאתה הצבת בתוך הקואליציה שלך, לא מגיע לו שוויון זכויות. אז כן, מגיע לו שוויון זכויות, וכן, אסור להמשיך לשפוך את הדם שלו באכזריות. אדוני ראש הממשלה, יש לך הזדמנות פה לענות בסוף הדיון הזה. נתנו לך את האפשרות לבוא ולחזור בך מכל מסכת הדרך הקשה הזאת שבה מובל הנושא הזה פה, בכנסת ישראל, ומכל מעשי הלוליינות הווירטואוזית הזאת של לבוא ולהתחמק מעצם הדיון, ובכל התשובות – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הבאמת-עלובות. אז אני רוצה לומר מילה אחת, ברשותך – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא. גברתי, כבר – – << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ברשותך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – מזמן נגמר הזמן. תודה, גברתי. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מילה אחרונה: אני מקווה מאוד, אדוני ראש הממשלה, שתיתן לנו פה תשובה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. חברת הכנסת מירב בן ארי, מטעם כולנו, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר >> לי כתוב שש דקות. אני אדבר שלוש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני הולך לפי הרשימה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, השרים, כנסת נכבדה, האמת היא שהתלבטתי אם לעלות, כי בכל זאת אני מהקואליציה, והיום נפלו כמה הצעות. אני תמכתי, אבל ההצעות נפלו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מהאופוזיציה, התכוונת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> כן, כן. נראה לי שהבנת. נראה לי שאתה כבר בשלב שאתה מבין למה אני מתכוונת. הבית שלי הוא גם בית של הקהילה הגאה – אב בתי, שאני מאוד אוהבת ומאוד גאה בו. ובכלל, הנושא של הפונדקאות הוא נושא שחשוב לי. הייתי מעורבת בחוק, בניגוד לרוב מי שיושב כאן. ישבנו בוועדה, דיברנו על החוק החשוב הזה, ואני וחברי חבר הכנסת אמיר אוחנה הגשנו את החוק שלנו, שבעוד חודש אמור לעלות לוועדת השרים, אבל למרות זאת בחרתם להעלות את זה היום – החלטה שלכם. כשיגיע הזמן – יגיע. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> למה חודש? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> ככה. כי לכל חוק יש 45 יום. זה משהו חדש לך, חברת הכנסת סויד? לא, נכון? יפה. עכשיו, אני רוצה – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – אנחנו יודעים מצוין – – – טוב שיש תירוצים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> לא. אז בואי, יש לי חדשות בשבילך: קצת קשה לקבל פטור מחובת הנחה כשאין הסכמות בקואליציה. אז בזמן שאתם מעלים את החוק, אנחנו ישבנו – אגב, גם עם השרה גילה גמליאל, נכון, חבר הכנסת אוחנה? ועכשיו אנחנו מנסים להגיע לאיזשהן הסכמות. אבל אני חייבת מילה אחת על צביעות. נורא נוח כל היום לבוא ולהעלות חוקים ולהביך את האופוזיציה. זה הכי קל. האמת, גם לי מאוד קל להצביע בעד – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> את נורא מבולבלת היום – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> יואל, אבל נראה לי שאתה מבין. אמרתי שנורא קל – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אז נורא קל להביך את הקואליציה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – הציבור לא מבין אותך – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אוקיי, אז אני אסביר לך משהו שאתה, שנמצא שנים בכנסת, לצד מפלגה שהייתה פה גם בכנסת הקודמת – אני רוצה להגיד לך מה אני עשיתי בשנתיים וחצי האלה, בזמן שאתם מעלים עוד חוקים ועוד חוקים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> לא קרב קרדיטים. אני רוצה להגיד לך משהו, חברת הכנסת זנדברג – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תני לי לדבר. אתם לא נותנים לי לדבר. אני רוצה להסביר לך מה הממשלה הזאת עשתה בזמן שאתם מעלים חוקים, אוקיי? דברים שיכולתם לעשות ולא עשיתם. אז הינה, שאלת – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – אני אתן לך – לא, אני אחלק ציונים – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה לא דוח-שיח, חברת הכנסת זנדברג. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – ואני אגיד לך בדיוק מה היה כאן בשנתיים. את יודעת שיש תוכנית לאומית ללהט"בים של 11 מיליון שקלים? את יודעת שחוש"ן ואיגי, ששנים – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה לא דו-שיח, חברת הכנסת זנדברג. זה לא דו-שיח. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – ששנים עבדו וקוששו תרומות, היום הם מקבלים תקציב מהמדינה ונכנסים לתוך בתי הספר? עזבי, זה לא דו-שיח, אז אני אפנה לכולם. ארגונים – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – אנחנו בכנסת הקודמת – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תגיד לי, כמה כסף נתתם לחוש"ן ואיגי בכנסת הקודמת? כמה? ישבתם בממשלה בלי חרדים – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – אני ופירון – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – בלי חרדים, אפילו את בתי הספר – לא הצלחתם להכניס כסף. על מה אתה מדבר? << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> 600 בתי ספר – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – בתי ספר, את ה-20,000 שקל שנתתם להם לקושש – עזוב. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> – – – על מה את מדברת? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> זה לא יעזור. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אנחנו פרגנו לך – – – אנחנו פרגנו – – – למה את – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> למה? למה? אני אסביר לך למה. כי אני רוצה לומר – סליחה, חבר הכנסת חסון – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל מי בא אלייך בטענות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אבל סליחה, בטח שאתם באים. בוודאי. אתם באים בטענות לממשלה. אני רוצה – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – ראש הממשלה – – – עם כל הכבוד – – – 40 חתימות – – – ראש הממשלה שהבטיח, עשה סרטון, טרח – – – ושיקר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> חבר הכנסת יואל חסון, אם הדיון הוא על הקהילה הגאה – אבל אני לא יכולה לדבר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא. את יכולה. אני צריך גם להתנצל בפני חברת הכנסת תמר זנדברג על שהתערבתי. כנראה גם חברת הכנסת מירב בן ארי נהנית לנהל את הדיאלוג, אז אני לא אתערב יותר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> לא. אני – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא. את כן. את פונה לחברי כנסת – הם עונים לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אני לא – אוקיי. אז אני – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו עונים בדרך כלל כשפונים אלינו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> האמת היא שלא פניתי אליך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מירב – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> דברי. אף אחד לא יפריע לך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מירב, הנשמה שלך במקום טוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר מילה על הקהילה הגאה, ומה שאני רוצה לומר זה נכון לדיון על הפונדקאות. אבל אנחנו כל הזמן, כל הזמן, שומעים ביקורת על ההתנהלות של הקואליציה, ולכן כן היה לי חשוב לומר על החינוך, על הרווחה, שצעירים בני 18 שנזרקו מהבית במשך שנים. והינה, בשנה שעברה פתחנו – לפני שלושה חודשים – הוסטל בחולון, שצעירים להט"בים אחרי גיל 18 יכולים לבוא ולקבל טיפול של שנה. ושלטר, שפתחנו בתל אביב לפני חודשיים, שגם הוא במשך שנים – איפה הייתם? איפה הייתם? מה, לא היו צעירים להט"בים בני 18 שנזרקו מהבית? אז אנחנו כן פתחנו הוסטל ושלטר. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – למה לא – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מי פתח את ה"לב" בתל אביב? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> "הלב" באלפסי – את רוצה לספר לי על "הלב"? את רוצה לספר לי על "הלב"? היחידה שפרגנה בדיון על הזנות למאיר כהן זו אני, אז אל תיתני לי טיפים על "הלב". << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – פרגנת ואמרת, מה זה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תגידי, מה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, חברת הכנסת מירב בן ארי, הזמן תם. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אדוני, הפריעו לי לאורך כל הדרך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, כן. לכן, הוספתי דקה. כבר סיימת גם את הדקה הנוספת. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> הפריעו לי לכל אורך הדרך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, כן. נו, בסדר. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אני, סליחה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אני אגיד משפט סיכום: אין כאן קרב של קרדיטים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> יש כאן התנהלות של קרוב לשלוש שנים של פעילות למען הקהילה, ואת זה רציתי לומר. חבל שכל הזמן התעסקת איתי במי נתן יותר, והקרדיט דרך אגב – הוויכוח לא בא רק ממני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי, שדיברה מטעם סיעת כולנו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> באמת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני ראש הממשלה, ולפנות אליך, לאחר שב-3 בינואר השנה עמדת כאן מעל במת הכנסת וסיפרת על ניחום האבלים שהיה לך בבית משפחת סלומון. סיפרו לך כיצד שחט המחבל את בני הבית, שחט וצחק. סיפרת, ואני מצטט אדוני, אני שמעתי את הדברים. אני כבר ראיתי כמובן דברים מזעזעים בחיים שלי – כך אמרת – אבל הזדעזעתי ואמרתי שיש מצבים, מצבי קיצון, שאנשים מבצעים פשעים איומים ולא מגיע להם לחיות. מגיע להם מלוא כובד העונש. ואמרתי שאנחנו נשנה את החוק. אנחנו תומכים בשינוי החוק למצבים הללו. אדוני ראש הממשלה, חודש לאחר מכן כבר פסק בית המשפט בעניינו של אותו מחבל, ובדעת מיעוט ביקש השופט סגן אלוף דב גלבוע להטיל עונש מוות על המחבל ששחט את בני המשפחה. שינוי החוק, אדוני, לכך שניתן יהיה להטיל עונש מוות ברוב רגיל ולא פה אחד כמתבקש זה צו השעה שעלינו לקדם אותו. אבל לא יכול להיות, אדוני ראש הממשלה, שמאז שהבטחת את העניין, מאז שהבטחת לקיים דיון בקבינט, לא התקיים הדיון בנושא. לא דאגת לקידום הנושא. במקביל, אני חייב לומר לך שעם כל הכבוד לממשלה, הכנסת סוברנית לחוקק. הצעת החוק הועברה לוועדת החוקה של הכנסת, אבל נראה שדווקא בוועדת החוקה יש מעצור בנשק, ונראה שדווקא הבית היהודי לא מצליח לקדם את החוק שם, למרות שגם בעיניהם הוא חשוב מאין כמוהו. אמרה שרת המשפטים, שיושבת כאן, שרק עונש מוות ימנע שחרור רוצחים, אבל משום מה דווקא הוועדה בראשות חבר הכנסת סלומינסקי תוקעת את החוק כבר שנה. אדוני, בבוסטון, בירת השכלה והליברליות, שבוודאי אתה מכיר, ידעו לפסוק עונש מוות על המחבל מהפיגוע במרתון באפריל 2013. ואתמול, שלושה ימים לאחר הרצח המזוויע בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג – שלושה ימים בלבד, תראו איך המערכת שם עובדת מהר – כבר הגישו כתב אישום נגד הרוצח, נגד המחבל, וגם הודיעה התביעה בארצות הברית שהיא תדרוש עונש מוות כנגד אותו מחבל. ארצות הברית הגדולה מצליחה להגיש כתב אישום תוך שלושה ימים, לדרוש עונש מוות, כי זאת הדרך לטפל בכאלה מחבלים. הגיע הזמן ליישם גם כאן את העניין. במקום שוועדות השחרורים יודיעו למשפחות קורבנות הטרור שהחליטו לקצוב את עונשם של רוצחים דוגמת רוצחי קטי דוד, השם ייקום דמה, הגיע הזמן שפשוט יודיעו למשפחות מה מועד ביצוע עונש המוות לאותן חיות דו-רגליות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. הצלחנו היום להעביר בקריאה טרומית את הצעת החוק שלי, שתמנע מהמחבלים להשתחרר. אבל אני פונה אליך לסיום, אדוני ראש הממשלה – אחת מן השתיים: או שתקדם מיידית בקבינט את שינוי המדיניות בנושא, או שתורה לבית היהודי להפסיק לתקוע את הצעת החוק הזאת בוועדת החוקה, חוק ומשפט. רק תקדם את הנושא. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> התחלת קודם. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה קודם כול, אדוני היושב-ראש, לפתוח במותו הטרגי של ידידנו, חברנו, השר דוד אזולאי, איש ישר דרך, שנועם הליכותיו היה מופת ודוגמה לאנשי ציבור. אדוני ראש הממשלה, האזנתי לדוברים הקודמים. התחילו עם נושא אחד והגיעו לרצח רבין; או-טו-טו היו מגיעים גם לרצח ארלוזורוב. לכל הדיונים האלו יש מטרת אחת; היא לובשת צורה ופושטת צורה. אדוני ראש הממשלה, אתה יודע מה המטרה? << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני חושב שכן. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז תרשה לי לנסות להבין גם כן. המטרה זו אתה וממשלתך; וזה גם לגיטימי, כי זו אופוזיציה, וזה בסדר. ומאחר שאני חושב שהממשלה הזאת טובה מאוד לעם ישראל, ועושה מה שלא עשו ממשלות אחרות במשך עשורים האחרונים, לא נותר לי אלא לאחל לך שתמשיך בעבודתך הברוכה. לך בכוחך זה והושעת את ישראל. אבל אם אנחנו כבר משוחחים, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להתייחס לנושא שבעת הקמת הממשלה אתה העלית בפני השותפים הקואליציוניים, והוא קידום פסקת ההתגברות. יש נושאים והחלטות ממשלה בקבינט בנושאים מדיניים רגישים, ביטחוניים רגישים, חברתיים רגישים, שבהם יש צורך במנגנון חוקתי שישתמשו בו במשורה, ואשר יפתור את הבעיות של היחסים בין הגוף המחוקק, שנבחר על ידי העם – השר אקוניס, תן לי לנצל את הדקה וחצי האחרונה – שיפתור את הבעיות של היחסים בין הגוף המחוקק, הנבחר על ידי העם, ובין הגוף השופט, שנבחר בידי קומץ אנשים. ההצעה שעומדת על הפרק עכשיו בפסקת התגברות ספציפית בנושא בעיית המסתננים היא לא מקובלת. לא יכול להיות שבגלל התנגדות של השר כחלון או של מפלגת כולנו יבוא מישהו ויאמר שהוא חושב שבית המשפט הוא יותר – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – קואליציה – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הרב שטרן, לא אמרתי על הרבנות כלום, אז למה אתה מתעורר? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – הרבנות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה רואה אותי – אתה רואה רב, אה? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אל תסתכל בקנקן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת אשר, צריך לסיים. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן, אני מסיים. אני אקח רק את השניות הללו. לא יכול להיות שתבוא מפלגה, אדוני ראש הממשלה, ותגיד שבית המשפט הוא מעל בית המחוקקים, חוץ מחוק אחד שבו קשה לעמוד, אולי, בלחץ שלו, וגם הוא נכון. זה חוק שכולנו מבינים שצריך לעזור בסוגיה הזאת, אבל זאת צביעות. אי-אפשר לבוא ולומר: פסקת התגברות ספציפית למשהו אחד ולא למגוון דברים מצומצם שהחברה צריכה אותו. לכן, אני חושב שאסור לקדם את פיסקת ההתגברות הספציפית, ולקדם את פסקת ההתגברות כפי שהופיעה בהסכם הקואליציוני שנכתב על ידי הליכוד בזמנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יעקב אשר. חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה. ראש הממשלה, אני תמיד אומרת שאתה מקשיב לנו בדיון 40 חתימות, אז אנא, השר אקוניס, אל תפריע לראש הממשלה להקשיב. לפני כמעט ארבע שנים, בתחילת 2016, נערך פה, בכנסת, בפעם הראשונה יום הזכויות לקהילה הגאה, שגם אני, כיושבת-ראש שותפה, יזמתי פה, בכנסת. ובאותו מעמד עלית לכאן, ראש הממשלה, ונאמת נאום של שני משפטים: אמרת שכל אדם נברא בצלם אלוהים, המשכת ואמרת שהתפיסה הזאת הגיעה מהיהדות לפני אלפי שנים, ושעלינו לחיות לפי העיקרון הזה יום-יום. קיבלנו, ואמרנו: אוה, הינה אמירה. מפה באמת תצא הבשורה. אבל לצערנו, ארבע שנים עברו – וכלום, אין שינוי בזכויות הלהט"ב בישראל ואף חמור מכך – המצב רק הולך ומורע: משרד הפנים מתעלם מפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט ולא רושם אימהות בזוגיות לסבית כהורה נוסף לילדים שלהם; הרבנות מונעת קבלת היתר חיתון מילד של אימא שחיה בזוגיות עם אישה. עדיין, כמו שאנחנו יודעים, נמנעת מהם הזכות להתחתן, לאמץ ילדים ולהביא ילדים לעולם בתהליך פונדקאות בישראל. והציבור אמר את דברו. מאות אלפים יצאו לרחובות. הקהילה הלהט"בית, באמת, לא בשאלת פונדקאות כן או לא, קיבלה תמיכה אדירה בציבור, שאמרו: אנחנו רוצים שתהיה להם הזכות להקים משפחות בישראל ולהיות שווים. ואתה הבטחת באותו סרטון פייסבוק לתמוך, ולצערנו הרב הצבעת נגד. עוד הבטחה שלא התקיימה. אבל אני רוצה לפנות אליך בדבר אחר, כי לא רק עניין קידום הזכויות לנגד עינינו; גם האמירות הלהט"בופוביות הקיצוניות, המסיתות, שנשמעות השכם והערב מפי רבני ערים, מנהיגים דתיים, נבחרי ציבור פה, בכנסת, ובממשלה, שכולם מתפרנסים מתקציבי אזרחי ואזרחיות ישראל, ועל כך אתה שותק. ופה קולך צריך להישמע. כי אמירות קשות שמדברות עליהם כסוטים; שישראל לא צריכה להיות מובילת הסטיות בעולם; שהם צריכים ללכת לפסיכיאטר; שצריך לרגום אותם באבנים; שתופעת ה"להט"ביסטן" צריכה לעבור; שעוד קוראים להם שוב סוטים ומדברים על כך שהם מתכון לחיסול העם היהודי – זה הכול ציטוטים של סגני שרים ושרים ורבני ערים ורבני מכינות קדם-צבאיות. ואסור לגייס אותם לצבא, כי הם מפריעים לצבא להילחם. האמירות האלה עוברות בשקט מצידך. קולך נדם, ואתה, כראש ממשלה, צריך להשמיע קול בדבר הזה. לא רק לפעול – אני חושבת ששרת המשפטים צריכה לפעול נגד האמירות האלה, כי יש פה הסתה, אבל לא ייתכן שבאמת, אתה עומד בעולם ומספר ומשוויץ אפילו כמה אנחנו ליברלים ופתוחים ומקבלים את הקהילה הגאה, אבל בסוף, על מה אנחנו מתגאים? על זה שגברים הומוסקסואלים צריכים להגיד תודה שלא זורקים אותם מגגות – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – כמו במדינות אחרות? אז באמת, הגיע הזמן שיהיה לנו על מה להשוויץ ובמה להתגאות, ושתאמר בריש גלי שחברי וחברות הקהילה שווים בפני החוק וראויים להיות שווים בני שווים במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת רוזין. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אתה יודע, בזה הרגע יושבים פה ובבית הרבה מאוד אנשים שצופים בך, והם צופים בך והם מלאי אכזבה, כי הם יודעים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> רויטל, לא שומעים. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אתחיל מהתחלה. אדוני ראש הממשלה, בזה הרגע יושבים פה ובבית וביציע הרבה מאוד אנשים שצופים בך. הם צופים בך והם מלאי אכזבה, והם יודעים שיש רק בן אדם אחד שמפריד בינם לבין החלום שלהם, והבן אדם הזה הוא אתה. והחלום שלהם הוא הדבר הכי בסיסי שאפשר לייחל לו: לזכות במה שיש לך ולי ולרוב חברי הבית הזה – להיות הורים; שכשהם חוזרים כל יום הביתה יהיה שם זה שיחבק אותם; שתהיה להם משפחה. ואתה, אדוני ראש הממשלה, משחק אותה. אתה משחק אותה אלוהים – אתה רוצה להתערב במי יכול ומי לא יכול להביא ילדים. אז אני שואלת אותך: איך זה מרגיש לך לשחק אותה ככה? איך זה נראה לך? כי לי נראה שהתאהבת בתפקיד הזה, והתאהבת בו בהרבה מאוד תחומים. והיום זה רק אתה – אתה שעומד מול ניתאי, גיא, עודד ועוד רבים אחרים ומונע מהם את זה, והם לא יכולים לחבק ילד קטן, את "הבן יקיר לי אפרים" שלהם, זה שיקרא להם אבא. אדוני ראש הממשלה, תחשוב לשנייה על הבחור הזה שיושב עכשיו בבית, זה שצופה בך עכשיו והוא מרותק למסך. הוא לא מסתכל עליי והוא לא מסתכל על אף אחד אחר פה; הוא מסתכל רק עליך; הוא מסתכל על ראש הממשלה שלו. ומה אתה אומר לו? מה המסר שאתה מעביר לו היום? תישאר בארון. אל תצא. תמשיך לפחד. תמשיך להנציח את הסטטיסטיקה – לא זאת של הסקרים שאתה כל כך אוהב ומכיר אלא זאת של אובדנות בקרב נוער להט"בי; זאת שהיא לא משעממת – או אולי אותך היא משעממת; זאת שמסתתר מאחוריה דם, כאב, דמעות ושברון. כל מה שהוא היה רוצה שתגיד עכשיו, אותו נער, זה שתעלה אחרינו פה לדוכן ותגיד: אני ראש הממשלה גם שלך, ומגיע לך להיות שווה לכל אחד אחר בקרב הזה של החיים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא מפקיר אתכם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אתה, אתה אפילו לא מרים את הראש. אתה משלב ידיים, קורא בספר, מדבר עם אקוניס, קורא ספר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> למען השם, אדוני ראש הממשלה, תרים את הראש ותסתכל להם בעיניים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני, אני הפסקתי באמצע. אני מבקשת להמשיך, כי הייתי צריכה להרים את הסטנד, ואני ממש מסיימת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> את כבר סיימת לפני דקה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עוד כמה זמן תמשיך לשחק אותה? מה עם האימוץ לזוגות חד-מיניים? רישום שווה להורות? פונדקאות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא, לא, לא. לא להתחיל נושאים חדשים. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וטיפולי המרה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. אין מישהו אחר מהסיעה שלך – אה, יש מישהו, אז אני אקזז פשוט מן הזמן שלהם, אם את רוצה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא רוצה שתקזז, אדוני, אבל אני מבקשת שתאפשר לי – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. נא לסיים, גברתי. זהו. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוקיי. אני מסיימת. אז עוד שנייה, אדוני, אתה תוציא את הסרטון ואת המצלמה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, מספיק. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואתה תסתכל עליה, ואתה תגיד לנו – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת יואל חסון, אני מוריד פשוט את הזמן של הדובר הבא. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, אדוני, בבקשה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אם זו החלוקה לארבע דוברים, אני לא מוכן. אני לא מוכן. גברתי, נא לרדת. את מדברת כבר חמש דקות כשיש לך שלוש. תודה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> המשפט האחרון שלי אליך, אדוני ראש הממשלה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, לא. היה לך שלוש פעמים משפט אחרון. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כבן של היסטוריון, של פרופסור בן-ציון נתניהו: תעשה היסטוריה. תפסיק את האפליה. תפסיק את ההסתה. תאפשר לאנשים האלה, שיושבים פה, בקהל, להיות הורים. תפסיק לעשות את מה שאתה עושה נגד כל דבר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, זה פשוט לא יכול להיות. אנחנו פשוט לא נאפשר את חלוקת הזמן לסיעות. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תעשה עכשיו את מה שצריך לעשות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לרדת מן הדוכן. אני אומר, חברים, אם ככה זה יהיה, פשוט לא נאפשר חלוקה, או שאני אקזז את הזמן מן הדובר הבא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל הכבוד – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת עפר שלח, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. ראש הממשלה, אני בראשית דבריי רוצה להודות לך, כי בימים האחרונים אני הייתי המושא של חלק מהתרגילים שלשכתך עשתה בשביל להתחמק מהדיון הזה, ואני רוצה להגיד לך שמאז שהגעתי לפוליטיקה, מידה רבה של אבסורד יש בך; הומור קצת פחות. אז על מה שעשתה הלשכה שלך בימים האחרונים אמר מאיר אריאל: כמו ששמה צחקנו, לא בכינו שנים. לעניין עצמו, אמרו כאן לפניי חבריי, ואני לא אחזור על זה: מה שווה המילה שלך ומה שווה הסרטון שלך בפייסבוק. אני רוצה להזכיר מה שווה האצבע שלך. בקדנציה הקודמת אתה היית ראש הממשלה. יש עתיד הייתה חברה בקואליציה, חברתי יעל גרמן הייתה שרת הבריאות. העברנו את חוק הפונדקאות בקריאה ראשונה – עם הקהילה הלהט"בית בפנים. הקואליציה כולה הרימה יד – גם השר ארדן, שמקשיב לי בעניין – לטובת העניין. והשר ארדן, שהוא פה יותר שנים ממני – הרבה יותר שנים ממני – יזכיר לך בוודאי, אם אתה לא בקיא, שחוק שעבר בקריאה ראשונה, אפשר להחיל עליו דיון רציפות ולהביא אותו לכנסת הזאת ולהעביר אותו. ככה שאם אתה תומך בחקיקה שרוצה להעביר חבר הכנסת אוחנה, ואם אתה תומך בחקיקה שרוצה להעביר חברת הכנסת מירב בן ארי, לא צריך לעשות כלום. דין רציפות. אני מבטיח בשם חבריי באופוזיציה שאנחנו נצביע בעד. קריאה שנייה וקריאה שלישית – אני מבטיח שאנחנו נצביע בעד. אתם הוכחתם, בחוקים אחרים, שגם בהם האצבע שלך חזרה לאחור, כמו חוק הגיוס וחוק לימודי הליבה – אתם הוכחתם שאתם יודעים להעביר חוק נורא חשוב גם בשש שעות – אם ליצמן דורש; אם דרעי מתנה את זה כתנאי. אותו דבר אתם יכולים לעשות עם חוק הפונדקאות מחר בבוקר. אבל אז נראה את ליצמן, נראה את דרעי, נראה את האצבע שלך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עפר שלח. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת איציק שמולי. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה – אדוני ראש הממשלה, ברשותך, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שהשר אקוניס יושב לידך, ובעניינים אחרים של שנאה ופילוג – אנא בקש ממנו לחתום על המינוי של פרופ' יעל אמיתי. אני חושבת שזה יהיה מאוד מאוד מאוד מכובד. סליחה על ניצול המעמד לצורך העניין הזה, אבל זה שאתם שניכם נמצאים במליאה – זה מתבקש. חברים יקרים מהקהילה – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> מה הקשר – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חברים יקרים מהקהילה הנהדרת הזאת – אדוני השר, אדוני השר, אני בזכות דיבור, אני מצטערת שזה מפריע לך. אולי זה לא נעים, אבל זאת האמת, כי גם זה קשור לפילוג ושנאה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> ממש לא. ממש לא. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חברים יקרים, המעורבים בחברה הישראלית, ולצערי גם המקופחת – אנחנו עומדים כאן היום, ראש הממשלה, כי אתה, אתה עצמך, הבטחת לתקן את חוק הפונדקאות. אתה הבנת את האפליה. ואתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה? אני מאמינה לך. אבל פתאום עשו לך "בה" פוליטי ונבהלת. תנסה פעם לעשות את הדבר הנכון, אדוני ראש הממשלה, כי זו תחושה נפלאה. גדלתי בתל אביב, אדוני. זאת הזדמנות טובה לשלוח ברכות לראש העיר שלנו, חולדאי, שימשיך לשמור באדיקות על הצביון שלה, של הבחירה החופשית. אבל לפני 35 ו-40 שנה, אדוני ראש הממשלה, להיות הומו, לסבית, ומי בכלל חשב על טרנסים אז – מי יכול היה לדמיין שבכלל יש אנשים כאלה. אבל אני זכיתי לגדול במקום קצת צבעוני, אדוני ראש הממשלה, וכך הכרתי את ניר ועודד. הם היו זוג כשעוד בכלל לא ידעו שיש זוגות כאלה, והם כולם באמת התחבאו. והזוגות האלה היו כרוכים אחד אחרי המשפחה של השני, כי היה ברור שהם לא יוכלו להקים משפחה משל עצמם. הם היו המשפחה אחד של השני. אני אגיד עוד לעניין הפעוט הזה – אדוני ראש הממשלה, כהורה אתה בטוח מבין את זה – לעניין הפעוט הזה של הכמיהה למשפחה, כי גם אני ובעלי לא הפכנו הורים בקלות. אני רוצה לשתף אותך, אדוני, בכמה סיפורים של אנשים שחיים כאן, כמו ליעד ועופר, יניר וצ'יקו, יגאל ודור, של א', של איציק; אולי אתה מכיר אותו – איציק שמולי. הוא ידבר אחריי. התאומים של ליעד ועופר נולדו טרם זמנם, בתאילנד, ונלחמו לעלות על טיסה, כשהילדים לבדם, הרחק. יגאל ודור, אדוני ראש הממשלה, קצינים בצבא, בקרבי, הרימו ידיים ועברו מישראל לפני שלושה חודשים, כי כאן הם לא יכולים לאמץ. יניר וצ'יקו עברו חצי עולם כדי ללדת ילד יהודי, אדוני ראש הממשלה. אלה הדברים שלהם – ילד יהודי. א' הביא לעולם תאומות, ובקושי יצאו, תוך כדי רעידת אדמה בנפאל. כמה הוא היה מפוחד. ויש גם את ירין, היועץ שלי לשעבר, שהיום עובד עם ראשת האופוזיציה. אני יודעת איזה הורה ירין יכול להיות, אבל כנראה שלא תהיה לו הזדמנות בקרוב. האנשים הנהדרים האלה, אדוני ראש הממשלה, שפעם החברה לא אפשרה להם להגדיר את עצמם כמשפחה, ראויים לזכות הזאת ולזכויות האחרות בכלל. אני ממש מבינה את התחושה הזאת, אדוני ראש הממשלה, של הכמיהה, שאתה לא יכול, כי גם אני לא יכולתי, אבל הייתה לי דרך, כי אני אישה ואני נשואה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – והיה לי פתרון רפואי. יש לי שלושה ילדים, אדוני ראש הממשלה, ממש מגניבים. אז עכשיו בוא נחזור לסרטון המפורסם שלך, ובבקשה, אדוני, תעשה את הדבר הנכון. הם לא צריכים להתחנן, האנשים האלה. זה לא מסובך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, אני מכבד אותך, אדוני ראש הממשלה, אבל יש לי בקשה אחת אליך היום. אני מבקש שתסתכל לי בעיניים, אדוני ראש הממשלה, ותאמר לי שאני לא מספיק טוב כדי להיות אבא במדינה הזאת. הזכות למשפחה, אדוני ראש הממשלה, היא זכות טבעית. היא אמורה להיות כזאת. במשך 22 שנה אלפי אנשים במדינת ישראל זכו להגשים את החלום שלהם להיות הורים. באותו הזמן בדיוק מאות ואלפי אנשים אחרים נידונו למאסר עולם של בדידות, של עלבון ושל אפליה. אתה הבטחת, אדוני ראש הממשלה, והיום החוק נפל פעם נוספת. בשבילך היינו סוג ב' ונותרנו סוג ב'. אתה הבטחת, ואתה חייב, חייב לקיים. מילים ואמפתיה וחיבוקים לא יעזרו פה יותר. אנחנו דורשים שוויון, שוויון, שוויון. לא רק בשבילנו, אדוני ראש הממשלה – קודם כול בשביל המדינה. זו דמוקרטיה ליברלית; היא אמורה להיות כזאת. בית המשפט העליון, פעמיים ואולי יותר, אמר שיש פה אפליה פסולה. אתה עומד בראש המערכת הביצועית במדינת ישראל – אתה צריך לתקן את העוול הזה. העוול הזה זועק לשמיים, מכיוון שיש פה מאות אלפי אזרחים טובים במדינה הזאת, שקמים כל יום בבוקר, אדוני ראש הממשלה, ורוצים הכי טוב בשביל המדינה הזאת, הולכים לצבא, משרתים אותה, תורמים לה, עושים את הכול כדי שהמדינה הזאת תהיה המדינה הכי טובה בעולם. אבל במדינה הזאת, במדינה הזאת, אדוני ראש הממשלה, אנחנו מספיק טובים כדי לתת ולתרום; אנחנו לא מספיק טובים כדי להיות חלק ממנה. ואני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה, מה זה אומר להיות בתוך – או לנסות בכלל לעבור את החסם של הפונדקאות. זה אומר לנסוע לקצה השני של העולם, אדוני ראש הממשלה, להשכיב משכנתה של חצי מיליון שקל, להתנתק מהעבודה ומהמשפחה, ללמוד את ספר החוקים של מדינה זרה, ובסופו של דבר אולי, אולי, אולי זה מצליח. אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה – אני רוצה שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי איך במדינה הזאת יגאל עמיר יכול להיות אבא ואני לא. איך טרוריסטים ואנסים בכלא יכולים להתייחד ולממש את החלום שלהם להורות ואני לא. למה אני צריך לשבת פה בדיון בדמעות בגלל שיש עריצות בתוך הקואליציה הזאת שחושבת שאני שווה פחות. אדוני ראש הממשלה, לא ביקשו ממך להוביל מצעד גאווה וגם לא לאמץ אורח חיים שונה. ביקשו ממך רק דבר אחד: לקבל, ולכפות על הקואליציה שלך עיקרון אחד פשוט – שיקבלו כאן אדם באשר הוא אדם; את העיקרון של "אהבת לרעך כמוך"; את העיקרון של "חיה ותן לחיות". זה הכול מונח כאן לפניך, ואנחנו מבקשים ודורשים ומצפים, מאות אלפי אנשים במדינת ישראל, לעשות את המעשה המתבקש ולאמץ את השוויון בפונדקאות ובאימוץ. המחנה הציוני אימץ חבילה של חוקים שיכולה להביא את השוויון הזה, אבל בסופו של דבר זה הכול בידיים שלך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אנחנו דורשים שוויון, אדוני ראש הממשלה, לא שום דבר פחות, כי אנחנו, אדוני ראש הממשלה, לא שווים פחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה, אדוני. אחריו נשמע את ראש הממשלה ואת ראש האופוזיציה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מרגש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. נא לשבת. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> איציק שמולי ידידי, אני רוצה להגיד לך משהו מאוד פשוט וחשוב לי גם שתשמע. אני, איציק, איציק, מסכים ואני בעד התיקון לחוק הפונדקאות שיכלול גם גברים. זה צודק, זה נכון; בעיניי אין שאלה. אבל אני רוצה לספר לך סיפור, איציק, על בחור שהכרתי ושמו עידו, בחור גאה שרצה להביא ילד, ולאחר התלבטות קשה וארוכה הלך להליך של הורות יחד עם אישה לסבית, חתם על הסכם, וגם הצליחו להביא ילד לעולם. אחרי שהילד הגיע לעולם הם התחילו להיות לפי ההסכם. לקח בערך חצי שנה עד שאותה שותפה לדרך החליטה שאותו אבא לא מתאים לה, ולצורך העניין ההסכם לא שווה את הנייר שהוא חתום עליו. עד כדי כך. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יודע, זה קורה גם לסטרייטים. מה זה קשור – – – אתה התגרשת. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> חברים, אני רוצה להגיד לכם, אני לא הבעיה. הבעיה היא שלכם. איך יכול להיות ששלוש שנים אתן מנהלות מאבק על הגב של הילדים נגד ביטול חזקת הגיל הרך? טוענים שילד חייב אימא. מישהו בכלל רוצה לקחת את הילדים מהנשים? אבל לאבות אתם לא נותנים להיות אבות. אתם לא נותנים לאבות. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – למה אתה לא יכול להגיד לעניין? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אתם אומרים: שני גברים, ואפילו גבר אחד, יכולים ויש להם זכות להביא ילדים לבד בפונדקאות, אבל אתן צבועות. רויטל סויד, מרב מיכאלי, מיכל רוזין, עליזה לביא, אתן צבועות. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> במה אנחנו צבועות? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתן נלחמות נגד האבות. למה כשזה עם אישה הוא לא יכול לגדל את הילד שלו? למה שם אתם מונעים ממנו את הזכות שלו להיות אבא? פשוט גועל נפש, הצביעות הזאת. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> מי מונע – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם מדברים על צביעות? היא אצלכם בדם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי מונע – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כמה צבועות אפשר להיות? כמה שקר? כמה כזב? פשוט לא ייאמן. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – מי מונע את זה ממנו? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו אני חייב להגיד לכם: המאבק הזה הוא לא מאבק של גברים ונשים. יש תמיכה רבה בתיקון גם אצל נשים. נשים רבות – השרה גילה גמליאל – ונשים – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה הופך את הכול לגברים ונשים. דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתן עשיתן את זה. את, חברת הכנסת סויד – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה הופך – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לקחת ואמרת לאבא שהוא בגירושין שהוא לא יכול להיות אבא. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אמרתי את זה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את אמרת, כן. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה לא מתבייש? אתה מסיט את הנושא. אתה מנסה לעזור לראש הממשלה – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לילד הזה אימא, ואתם מפעילים דיקטטורה באופוזיציה להתנגד להצעות חוק שלי כי אתן רוצות שכולם ישירו את השיר שלכם. פשוט בושה וחרפה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אצלכם זה – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – לעזור לראש הממשלה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> בושה וחרפה. אתן צבועות. אתן לוקחות ויכוח אחד שטוב לכם, וויכוח אחר, שהוא לא פחות אמיתי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לכם זכות לרמוס את האבות. אני לא אתן לרמוס את האבות, ואתם תפסיקו להשתיק את הקואליציה בדיקטטורה של אופוזיציה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – מה שאתה אומר? << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא יכול ככה. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – את ראש הממשלה, באמת. מה, אתה חושב שתסיט את הנושא? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> דיקטטורה של האופוזיציה. ואני רוצה לענות לחברת הכנסת גרמן וחברי סיעת יש עתיד. בואו נעשה רגע סדר, בסדר? בואו לא נתווכח על עובדות. בכנסת הקודמת, השרה גרמן, היית שרת הבריאות, אז, חברת הכנסת גרמן. הושבעת לתפקיד במרס 2013, לדעתי. הגשת את הצעת החוק לשינוי חוק הפונדקאות שנה וחצי אחרי, באוקטובר 2014, נכון? אמת. אז על עובדות אנחנו לא מתווכחים. אם העוול כל כך נורא, איפה היית שנה וחצי? לא בער לך לתקן את זה? לא בער לך לתקן? << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך איפה היית. אז אני אגיד לך איפה היית. הייתה לך קואליציה, הייתה לך קואליציה והתמהמהת, והשיקולים – כמו שגם היום, אני מודה, יש שיקולי קואליציה–אופוזיציה שמונעים ממני לעשות גם מה שאני רוצה. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה להגיד לך, השרה גרמן: גם אתם הייתם כבולים אז. ואני אומר לכם, לסיכום, אני אומר לכם בצורה הכי ברורה, ואני אומר את זה לכל הצבועות באופוזיציה, כן, אני רוצה להגיד לכם: כל עוד אתם דורשים משמעת קואליציונית נגד חזקת הגיל הרך, אז אני אומר לכם: אתן צבועות. ההצעה הזאת לא – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> סליחה, רק שנייה, אדוני. חבר הכנסת יואל חסון, החומר במליאה מחולק רק על ידי הסדרנים, ורק באישור יושב-ראש הכנסת או מזכירת הכנסת. תודה. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה חושב שאתה מסיט את הדיון מהאש – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא מסיט את הדיון. האמת כואבת לך. הצביעות שלך צועקת לשמיים. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עומדת פה בלי בושה, עומדת פה – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> זו לא האמת, ואתה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת רויטל סויד, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> עומדת פה בלי בושה, באה ונלחמת על הזכות של אבא להיות אבא, כשאבא שיש לו ילד – אתם לוקחים לו את הילדים, לא נותנים לו לראות אותם, פוגעים בו. איפה הזכויות שלהם? הם לא משפחה, נכון? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> הם זבל לנגד עיניכם. פשוט בושה. פשוט בושה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני ראיתי צביעות בבית הזה, אבל כשזה מגיע למקום הזה זה מגעיל. מגעיל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תתבייש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תתביישו. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מסית. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> תתביישו על ניצול ציני, גועלי ונמוך – ניצול ציני, גועלי ונמוך של אבות, של גברים שרוצים להיות אבות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת לאה פדידה, אני קורא גם אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – את הנושא. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם לוקחים כאב אמיתי של אבות, כאלה שרוצים להיות אבות, ואתם לא מסתכלים לאותם אבות שיש להם ילדים בעיניים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אתן לוקחות מהם את הילדים. פשוט חוצפה. זו האמת, ועם זה קשה לך להתמודד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר לכם, אני מודה שאני תומך בהצעה הזאת, אבל כל עוד אתם תמשיכו עם הצביעות ולא תצביעו על ביטול חזקת הגיל הרך, אני יכול להגיד לכם שהצביעות היא בצד שלכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואב קיש. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אולי משהו על הקהילה הגאה? על האבות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת רויטל סויד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, מי שמעוניין לשמוע את התייחסות ראש הממשלה ואת ראש האופוזיציה ישב, תשב. אדוני ראש הממשלה, אני מזמין אותך להתייחס לנושא הדיון. מי שיפריע ודאי יצטרך לעזוב את האולם. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כשיש אבות עם ילדים, הן לא סופרות אותם ממטר. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה אתה – – – אה >> קריאה: << קריאה >> שנתיים גם זה מוגזם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט במהלך הנאומים עכשיו. את מי אני שומע כאן בצד הזה? אני לא מבין. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נשתדל שלא להיכנס לקונסוליה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה בדרן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב, זהו? עד כאן הערות. מעכשיו כל הערה תהיה קריאה לסדר. בבקשה. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, אני דווקא כן הקשבתי. יש לי את היכולת גם לעיין בכמה דברים וגם להקשיב. הקשבתי במיוחד לנאום או לדברים המרגשים של חבר הכנסת שמולי, וגם לכם. אומנם יש כאן כישרון מיוחד – של כולם, אני חייב להגיד – לשרבב נושאים נוספים, וגם אותם שמעתי, אבל אני לא אתייחס לכולם. אני דווקא בפתח דבריי מבקש להתייחס ליום האתמול, שהוא יום של שמחה ועצב. מצד אחד, ראינו את הדמוקרטיה במיטבה בדמות הבחירות לרשויות המקומיות – אני אגע בכך קצרות – אבל מנגד, ידענו גם שני אירועים כואבים שאני יודע שהם נגעו ללב כולנו: ראשית, האסון הנורא בכביש 90 שבו נהרגו שמונה בני משפחה אחת, משפחת עטר מהיישוב פסגות: זוג הורים וששת ילדיהם הקטנים. זה קורע לב. אני מבקש להביע בשם כולנו, אני יודע, את ההשתתפות שלנו בצער המשפחה. אני מפציר בכל הנהגים על הכביש: גלו אחריות. סעו בזהירות. שמרו על החיים. האירוע השני שציער אותנו אתמול עד מאוד הוא פטירתו של השר דוד אזולאי, זיכרונו לברכה. אנחנו ליווינו את דוד במחלתו הקשה. ייחלנו להחלמתו. דיברנו עם בנו, ינון, שהחליף אותו כאן, אבל לדאבון הלב הוא הלך מאיתנו בטרם עת. דוד אזולאי הטביע חותם על החיים הציבוריים שלנו הן כחבר כנסת חרוץ ומסור הן כשר שפעל במקצועיות רבה ומתוך שליחות עמוקה בתחום שבסמכותו. היה לו לב חם מאוד, ובלב החם הזה הוא כבש את הלב של כולנו, בצניעות שלו, ביחס מאיר הפנים שהיה לכל אדם. אלה אינם דברים שאני אומר כאן פרופורמה. כל אחד מכם יודע, כל אחת מכן יודעת, שהדברים הללו אמיתיים ומייצגים אותו. הוא גם השאיר מורשת חשובה של חקיקה – אני אתייחס לזה בישיבה, ישיבת הממשלה המיוחדת לזכרו – והוא יחסר לנו מאוד בבית הזה. יהי זכרו ברוך. חברי הכנסת, אני שומע לא מעט אמירות שבאות מצד האופוזיציה, כולל היום, על הרס הדמוקרטיה בישראל, על קץ החיים הדמוקרטיים במדינה. האמירות הללו מופרכות. הן עומדות בסתירה מוחלטת למה שראינו אתמול ברחבי הארץ – חגיגת בחירות דמוקרטית לרשויות המקומיות; בחירות חופשיות, עממיות, תוססות, בכמה מקרים גם מפתיעות. אני מאוד אוהב את מארק טוויין, גדול הסופרים של ארצות הברית במאה ה-19, לדעתי גם במאה ה-20; זה לוקח אותנו עד היום. אז בפרפרזה על דברי מארק טוויין, שאמר "השמועות על מותי היו מוגזמות למדי", אני חושב שהשמועות על מות הדמוקרטיה אינן רק מוגזמות – הן פשוט נטולות כל בסיס. אני מברך את ראשי הערים, המועצות והיישובים שזכו לאמון הציבור. חלקם צעירים, חלקם ותיקים. בתל אביב נבחר לכהונה נוספת רון חולדאי. מעניין שבתל אביב זה מאוד טרנדי לבחור במועמד מנוסה פעם אחר פעם, פעם אחר פעם ועוד פעם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בגלל שהוא טוב. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא נבחר אישית. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כל הכבוד, רון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זו בחירה אישית. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ממש טרנדי. טרנדי. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זו לא שיטה פרלמנטרית. זה לא אותו דבר. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> טרנדי, אין ספק. בחיפה – גם מרים פיירברג, רוביק דנילוביץ', יחיאל לסרי, יחיאל זוהר, צבי גוב-ארי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אף אחד לא שם פתק "בנימין נתניהו" בקלפי, אתה יודע את זה. שמו מח"ל. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> בסך הכול ציינתי שזה מאוד טרנדי. זה מאוד יפה. אני מאוד מעריך את זה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אולי תרוץ לעירייה כלשהי. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לעומת זאת – – – << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> תרוץ לעיריית ירושלים. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לעומת זאת, בחיפה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – שתי קדנציות, אדוני. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> לעומת זאת, בחיפה נבחרה המועמדת החדשה, עינת קליש-רותם. שמעתי שהיא אדריכלית – זה קרוב לליבי – אדריכלית טובה, ואני מברך גם אותה. אני מברך את כולם, ואנחנו נעבוד ביחד בכל הערים, בלי קשר לזהות מפלגתית, וזה נעשה וימשיך להיעשות. אני חייב לומר, גם כיושב-ראש הליכוד, שאני מרוצה מאוד מהתוצאות; לא בכל מקום. לא רק שהליכוד שמר על כוחו, הוא גם הגדיל אותו בחברי מועצה; בבדיקה אחרונה שעשיתי – ביותר מ-20%, אבל זה עוד לא הסוף. נכון שיש גם אכזבות, למשל בירושלים, שבה חברי השר זאב אלקין לא נבחר. גם זה קורה בפוליטיקה – זה קורה גם בכנסת, דרך אגב – אבל אנחנו ממשיכים קדימה בכל הכוח בעשייה נמרצת, וגם בהישגים חסרי תקדים. כל הזמן שואלים: מה אתה משאיר אחריך? קודם כול, אני לא מתכוון להשאיר כל כך מהר, אבל אנחנו משאירים הרבה דברים בפיתוח הארץ, בפיתוח היחסים הבין-לאומיים שלנו, בהתעצמות, בהרבה הרבה דברים. הייתה פה היום שרת החוץ של קנדה, והיא דיברה. צריך להקשיב איך היא דיברה על ישראל ואיך אחרים מדברים. היה פה סגן נשיא סין בשבוע הקודם – לשמוע מה הוא אומר על ישראל. הייתי גם בעומאן, וצריך לשמוע מה הם אומרים על ישראל. הם חושבים – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – בקריית שמונה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – שאנחנו עושים פה הרבה דברים גדולים. באשר לנושא הדיון היום – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אני לא היחיד שהעליתי נושאים לדיון, אז אני מבקש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> אבל אני יכול להגיד שאני מנסה לענות גם על חלק מהדברים – לא על כל הדברים שהעליתם, כי הם רבים מדי, אבל ביחס לנושא הדיון היום, את העמדה העקרונית שלי בנוגע לפונדקאות עבור אבות יחידניים כבר הבהרתי בעבר. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה עם המעשה, ההצבעה? << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> וזה באמת לא עניין של ימין ושמאל. לפני הכול, זה עניין אישי. עניין אנושי. גם עניין אישי וגם עניין אנושי. אני רוצה להגיד לכם שרעייתי ואני סייענו במקרים רבים לגברים ונשים מהקהילה הלהט"בית. אולי שכחתם, אבל באפריל 2018, בזמן רעידת האדמה בנפאל, אנחנו פעלנו רבות – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> 2015. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> ב-2015, סליחה. פעלנו רבות מול גורמי הסיוע השונים בהטסתם לאזור האירוע והבאתם ארצה של התינוקות שנולדו בהליך הפונדקאות. אני אפילו שוחחתי על כך – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> אולי תענה לעניין? אתה עושה טובות? זו זכותם המלאה. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> תכף. שאלתם על הנושא, ואני מדבר על הנושא. אני מציע לכם לדבר בעניין הזה עם אנשים ששהו ברעש האדמה בנפאל עם תינוקות בני שבוע, ובתוך כמה ימים הצלחנו, בעזרת שרי ממשלה – גם בעזרתך, שר הבט"פ – להביא אותם ארצה שלמים ובריאים. ביקשתי מחבר הכנסת אמיר אוחנה לגבש הצעת חוק שניתן יהיה להעבירה בין כל שותפות הקואליציה. הצעת החוק תעלה, אני מבין, במהלך החודש הבא לוועדת השרים לחקיקה. ואני שמעתי את הדברים שלכם, וגם את הסיפורים של זוגות רבים – גם גברים רבים – והזדהינו עם הרצון שלהם להביא ילדים לעולם, להקים משפחה. זה הרצון שלהם וזה גם הרצון שלי. ואני אומר לכם את האמת הפשוטה: אני תומך בכך, אבל עד לרגע זה אין לנו את הרוב הדרוש בקואליציה כדי להעביר את החוק. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> יש לך איתנו. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> כשיהיה לנו הרוב הזה – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> יש לך רשת ביטחון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – נעביר את החקיקה – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אם אתה בעד, יש לך רוב בכנסת. << דובר_המשך >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר_המשך >> – – ותודה רבה לכם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא ימין ושמאל. אנחנו נעביר את החוק. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לראש הממשלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יש רוב בכנסת. תביא את זה להצבעה, יש לך רוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – פה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה זלזול באינטליגנציה. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> זה זלזול. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יש פה רוב. אתה יודע שיש לכם רוב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> תגיד את האמת – זאת ההישרדות שלך. זה לא הקואליציה, זה ההישרדות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אתם לא מאפשרים לחברת הכנסת לבני להתחיל את הנאום. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה להשתתף בצערה של הכנסת כולה ושל משפחת אזולאי עם פטירתו של אדם טוב, שליח ציבור נאמן. הצער הזה משותף לכולנו, אבל בזה הסתיים המכנה המשותף היחיד בין מה שיש לי לומר למה שאתה אמרת כאן. אתה יודע, התחלת לדבר על הדמוקרטיה אתמול, וזה שוב מעיד עד כמה אתה חף מכל הבנה של מהי דמוקרטיה. דמוקרטיה זה לא רק לאפשר לאנשים להצביע בקלפי. אני לא יודעת אם נולדת בלי המצפן הזה שמבין שדמוקרטיה זה מערכת של ערכים שכוללת שוויון וזכויות, או שהשארת את הדבר הזה בפתח לחדר ראש הממשלה. דמוקרטיה זה לא רק זה שאנשים מצביעים, ועל זה אנחנו נלחמים עכשיו. אני גם מוכרחה לומר – וזה קשור, כי זה שרמזת עם החצי חיוך הזה: הינה, נבחר בתל אביב אדם עם ניסיון רב, חשבתי איך אתה חושב: הינה, אני והוא. רק שהוא עושה טוב לתל אביב – אתה עושה רע למדינת ישראל. לכן הוא נבחר, ולכן אתה לא תיבחר שוב. << קריאה >> מרדכי יוגב (הבית היהודי): << קריאה >> זה מה שחושב המיעוט שאת מייצגת. רוב העם חושב אחרת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת יוגב. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל עכשיו בוא נדבר – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> איזה עומק טיעונים. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בוא נדבר, אדוני ראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר אקוניס. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר אקוניס. השר אקוניס, אתה מפריע כרגע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מוטי יוגב, נתחיל לקרוא לסדר? לא ראוי. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל בוא נדבר, אדוני ראש הממשלה – כי בדרך כלל זה מדהים איך אתה מדבר על הצביעות של העולם, אבל לעולם אתה לא מסוגל לראות את הדבשת שלך – נדבר עכשיו על הצביעות. כי במדינת ישראל יש אזרחים, בני אדם – כן, חלקם יושבים כאן איתנו – שרוצים להיות הורים, להפוך למשפחה, לשמוע את המילה "אבא", לחבק את התינוק או את התינוקת, לגדל אותם במדינת ישראל. זה מה שהם רוצים, אבל מה שאתם אומרים להם בכל הצבעה והצבעה כאן הוא שיישארו ברצון. ניסית לברוח מהדיון הזה, זאת האמת, אבל לא נתנו לך, כי הגיע הזמן. מאחר שאתה עושה את הפרצוף הזה באופן קבוע אז אני פשוט מעדכנת אותך שביקשו מטעמך כמה פעמים שלא לקיים את הדיון היום. אבל הוא לא ידע, שוב. אבל הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, שתסתכל להם בעיניים – לא בסרטון, לא דרך עדשת המצלמה – ותגיד להם למה אתה מונע מהם את הזכות להיות הורים. והעיקר, ביבי, העיקר שתפסיק לשקר. הרי השיא היה שאמרת בסרטון הזה שבניגוד למה שדווח – ככה, שוב, בסוגריים, נכניס לתקשורת – אני, כך אמרת, אני מאוד עקבי. האמת היא, ביבי, שאתה עקבי, אבל רק בדבר אחד: ביכולת לשקר בלי למצמץ; לשקר כשאתה יודע שלא תקיים. זאת אומרת, מה חשבת לעצמך כשהתיישבת מול המצלמה – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שמת את האיפור והבטחת להם שהם יוכלו להיות הורים כשאתה יודע שזה לא יקרה? כי אתה בחרת את הקואליציה הזאת. כשאתה פיטרת את יאיר לפיד ואותי מהממשלה, אחרי שחוק הפונדקאות עבר בקריאה ראשונה בכנסת – אבל גם כאן שיקרת – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כי גם אז היה לך את תעתועי ה"פוטש" של אז, אבל אחר כך החלטת שזה היה בעצם חוק ישראל היום. אני מקווה שבעניין הזה, לפחות במשטרה, אתה אומר את האמת, למרות שגם בזה אני לא בטוחה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אני חוזרת לסרטון ההוא. הרי אמרת אז שזה לא פשוט, וזה לא הוגן, וצריך לתקן, וזה הדבר הנכון לעשות, וכך גם נפעל. אבל כשהבטחת הרי ידעת שהעניין הזה של חד-מיניים הוא לא טבעי לשותפים הטבעיים שלך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וזאת הבעיה כולה. בבחירה שלך בין מה שאתה הגדרת כדבר הנכון, ועניין לא הוגן, לבין פוליטיקת ההישרדות שלך, תמיד תמיד תמיד פוליטיקת ההישרדות שלך תנצח. והגיע הזמן פשוט לדבר בינינו לבין עצמנו ובינך לבין הציבור אמת – כי אפשר, דרך אגב, להתנגד לפונדקאות, אבל אי-אפשר לתת לחלק כן ולחלק לא. אז בוא רגע נתחיל בזה שתשתחרר מהפוזה הזאת שאתה לובש לפני נאום ולפני סרטון, ותגיד להם – תגיד להם כאבא – למה אתה מונע מהם להיות אבות. זה יהיה לא נעים, אבל אני חושבת שזה עדיף. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אני חושבת שזה עדיף, כי להעלות את התקווה הזאת, כשהם ראו את ההבטחה הזאת – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת קיש, אתה דיברת חמש דקות על זה. מספיק. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – וחלק כבר אמרו לעצמם: הינה, אנחנו יכולים להפסיק לחסוך – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה, חבר הכנסת קיש. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – וחלק כבר אמרו לעצמם: אנחנו יכולים להפסיק לחסוך את כל הסכום הבלתי-נתפס הזה שנדרש מאיתנו כדי לעשות תהליך בחו"ל. והם אמרו: הינה, נחכה, או-טו-טו, אמיר כבר ינסח את החוק, וכולם יצביעו בעד – איך התקווה הזאת מתנפצת על קרקע המציאות הפוליטית שלך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> ציפי – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הרי הם לא מעניינים אותך; אולי משעממים, כמו רבים מאזרחי ישראל. אבל זאת קהילה נהדרת להשתמש בה כדי לספר על ישראל הליברלית. וזה נכון, רק שכל מה שהממשלה שלך מייצגת הוא בדיוק ההיפך מליברליות. וזה לא רק השותפים הטבעיים. הרי הליכוד, שנולד כמפלגה לאומית וליברלית – הלאומית הפכה ללאומנית, הליברלית נמחקה לגמרי, ולכן אתם ממשיכים להצביע כאן – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת חזן, מספיק. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לא רק נגד הצעות החוק. << קריאה >> מרדכי יוגב (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת מוטי יוגב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולכן – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נו, נו. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – ראש הממשלה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברת הכנסת מיכל רוזין, זה לא הדובר הנכון. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – שהידים – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולכן אתה תמשיך וחבריך ימשיכו להצביע כאן לא רק נגד החוק לפונדקאות להומואים, ולא רק נגד ברית הזוגיות, או נישואין שיאפשרו להם לחיות כאן כמשפחה, אלא נגד הוספת המילה "שוויון" – כי שוויון זה גדול עליכם; אתם לא יכולים להכיל את זה. ולכן גם תצביעו נגד מגילת העצמאות, כפי שהצבעתם נגד החוק שקובע שוויון לכל אזרחי מדינת ישראל. וזאת בדיוק הנקודה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> את ממנה אנשים בלי בחירות – דמוקרטיה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר את זה גם לחבריי חברי הקהילה הלה"טבית. זה עניין של מי שמוכן ומאמין בשוויון, שהשקפת עולמו ליברלית; אלה שיביאו את החוקים האלה, אלה שיצביעו בעדם. והסיפור של זה לא פוליטי ולא מפלגתי, והניסיון לחשוב שאולי מתישהו זה יסתדר – זה לא. עם הממשלה הזאת זה לא יסתדר. והוא לא כלוא, ראש הממשלה, עם הבחירה הזאת בממשלה הזאת; זאת הבחירה שלו. ולכן, אם אתם רוצים שינוי, תצביעו עבורו, כן, כי רק הצד הזה של הכנסת, הצד הזה – זה הצד שיאבק למען שוויון, גם לכם, ולא רק לכם. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כי הממשלה – לא. אני ראיתי את הדאגה אחרי רעידת האדמה בנפאל, שזה בסדר גמור, ועלתה כאן עוד חברת כנסת וסיפרה על תקציבים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה מזכיר לי את הניסיון של ביבי לקנות את הדרוזים בכמה תקציבים בלי לתת להם שוויון. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – שוויון. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ועל זה אנחנו נאבקים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת יואב קיש, זאת כבר קריאה שנייה. עוד מעט תצא מן האולם. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר אקוניס, נו, אתה שר. אתה תיקנת מישהו, בצדק: אני שר, לא חבר כנסת. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולומר שכל אדם נברא בצלם זה נכון, אבל זה לא מספיק, כי הממשלה הזאת לעולם לא תתרגם את זה למעשים, כמו שהם ימשיכו לומר שיש בתפילה – יש בתפילה "עושה שלום במרומיו", אבל הם לא יעשו אותו. מי שרוצה שינוי צריך לתמוך בסוכני השינוי בבית הזה, באלה שמאמינים באופן עמוק ואמיתי בשוויון ובדמוקרטיה ויש להם ערכים ליברליים. ורק הם – רק אנחנו נעשה את השינוי הזה. וראש הממשלה, אחרי שתאמר את האמת לקהילה הלה"טבית, בוא תסתכל רגע דרומה ותאמר את האמת גם לתושבי רצועת עזה ולתושבי עוטף עזה הישראלים; תאמר להם את האמת – שבעצם אתה לא יודע לשנות עבורם את המציאות לטווח ארוך, ושבעצם יותר נוחה לך הסיטואציה של חמאס קצת מוחלש בעזה; ותאמר להם את האמת – שהשקט שאתה עכשיו עובד עליו הוא רק עד הפעם הבאה. ואחרי זה תלך ותאמר את האמת גם לחברי הליכוד – שבעצם אי-אפשר להביס במבצע צבאי את החמאס, ושצריך גם מהלך מדיני, ושטעיתם כולכם שהבטחתם למוטט, להרוס ולהשמיד; ושבעצם אתה בימים האלה פועל כדי שישלמו כסף לטרוריסטים עצמם – לחמאסניקים; לא למשפחות השאהידים, אלא לאלה ששולחים אותם. ובמקום להאשים ולהסית נגדנו, תגיד פעם אחת את האמת – שאנחנו אלה שצודקים. ואז, רק אז, תנסה שוב להיבחר. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אתה מפחד לומר את האמת, כי השקרים האלה שלך הם שקרים של פחדנות, ולא של מנהיגות. אתה אחראי לפיתוח תרבות השקר בישראל, ולא רק בפוליטיקה. ולכן, כשאריק שרון פעם אמר שהוא לא יודע אם להאמין לידך הימנית או השמאלית – היום כבר ברור שאי-אפשר להאמין לאף אחת מהם. אז הגיע הזמן שנתחיל לדבר אמת, וננהל בינינו את הוויכוח הנוקב הזה, ואז נלך לבחירות כשהאמת על השולחן של שני הצדדים של הבית הזה, ואז התוצאה, לפחות, התוצאה תהיה נקייה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. << נושא >> דברי יושב-ראש הכנסת לזכרו של חבר הכנסת מתתיהו דרובלס, זיכרונו לברכה << נושא >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, כפי שאמרתי גם בפתיחת הישיבה, כולנו כואבים את מותו של ידידנו השר דוד אזולאי, זיכרונו לברכה. בתום השלושים, בתיאום עם המשפחה, אנחנו ודאי שנקיים כאן טקס קצר לזכרו, כפי שאומר גם התקנון. אבל לפני שבוע וחצי הלך לעולמו עוד אחד מן החברים, חברי הכנסת לשעבר. אני מבקש להזכיר את חבר הכנסת לשעבר מתתיהו דרובלס, שהלך לעולמו בשבוע שעבר. נכבד את זכרו בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. מתתיהו – מתי – דרובלס היה אדם שגילם בחייו את תקומת ישראל. כשהיה בן עשר הוא הוכנס יחד עם משפחתו לגטו ורשה, והיה עד לרגעי השפל והאימה שעברו על עמנו. בתושייה רבה הוא הצליח לברוח מהגטו עם שני אחיו הקטנים, ואז החל ללכת בדרך מפותלת וארוכת שנים, עד שהגיע בסופו של דבר לארץ ישראל, משאת חייו. דרובלס מילא תפקידים ציבוריים רבים, היה מעמודי התווך של תנועת בית"ר וכיהן כחבר הכנסת השביעית והשמינית כחלק מסיעות גח"ל והליכוד. את עיקר זמנו ואת עיקר מרצו השקיע מתתיהו דרובלס בפיתוח ההתיישבות בארץ ישראל, במיוחד בנחלת האבות ההיסטורית ביהודה ובשומרון. כראש החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית הוא יזם, הקים, תמך וסייע בבנייתם של עשרות רבות של יישובים, שכיום הם היסודות היציבים לחיבור המחודש בין ישראל לארצו. יהי זכרו של חבר הכנסת לשעבר דרובלס ברוך. << נושא >> האפליה המבישה של הממשלה את הקהילה הלהט"בית בחוק הפונדקאות << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, סיימנו את הדיון, ואנחנו עוברים להצבעה. אני מזכיר לכם שמי שמצביע בעד – הוא בעד אישור של התייחסות ראש הממשלה. מי שמצביע נגד – הוא מתנגד להודעת ראש הממשלה. ההצבעה החלה. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 11 בעד הודעת ראש הממשלה – 47 נגד – 38 נמנעים – אין הודעת ראש הממשלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 47 בעד, 38 מתנגדים, אין נמנעים. הכנסת אישרה את הודעת ראש הממשלה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> רצח יהודים בבית הכנסת בפיטסבורג בארצות הברית << הלסי >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נעבור להצעות לסדר-היום מס' 11033, 11036, 11037, 11041, 11051, 11052 ו-11054, בנושא: רצח יהודים בבית הכנסת בפיטסבורג, בארצות הברית. ראשון הדוברים הוא יושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות חבר הכנסת אברהם נגוסה, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. << דובר >> אברהם נגוסה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרים וחבריי חברי הכנסת, אני מבקש להביע את תנחומיי לחבר הכנסת ינון אזולאי ולמשפחת אזולאי על פטירתו של אביו, השר לשירותי דת דוד אזולאי, זיכרונו לברכה. השר אזולאי כיהן כחבר כנסת 22 שנים, והאיר פנים לכל אדם; צנוע, אהוב ואהוד על ידי כל חברי הכנסת ועובדיה. הוא היה פוליטיקאי שהיה מחובר לכל שבטי ישראל. בין השנים 2001 ו-2003 דוד אזולאי עמד בראשה של ועדה שקידמה את עלייתם של יהודי אתיופיה השוהים במחנות באתיופיה. הוועדה שבראשותו המליצה, והממשלה קיבלה החלטה, והאחים שלנו עלו למדינת ישראל. הוא היה ידיד אמת של יהודי אתיופיה. יהי זכרו ברוך. הרצח המזעזע שקרה בבית הכנסת בפיטסבורג ביום שבת, 27 באוקטובר, זעזע את כל יהודי העולם. אני מבקש להביע את תנחומיי ל-11 משפחות הנרצחים בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג, ומאחל החלמה מהירה לפצועים. הסיוט של כל יהודי – להיות מותקף בבית כנסת בשבת בבוקר בעודו מתפלל. ביום שני קיימנו דיון בוועדת העלייה והקליטה בהשתתפות יושב-ראש הסוכנות היהודית. אנחנו עמדנו שם דקת דומייה לזכרם של הנרצחים, השם ייקום דמם. יהי זכרם ברוך. ליבנו עם משפחות הנרצחים. מדובר ברצח אכזרי ביותר, שכל מדינות העולם חייבות לגנות אותו. מדובר במתקפה הקשה ביותר נגד יהודים בהיסטוריה האמריקנית. מדובר באירוע האנטישמי הקשה ביותר שפקד את ארצות הברית. 2% מאוכלוסיית ארצות הברית הם יהודים. ארצות ברית הייתה המדינה הראשונה בעולם שהנהיגה כבר בסוף המאה ה-18 שוויון זכויות מלא ליהודים. יהדות ארצות הברית היא הקהילה היהודית הגדולה השנייה בעולם אחרי היהדות בישראל. לפי הערכות של גורמים, חיים היום בארצות הברית כ-6 מיליון יהודים – רפורמים, אורתודוקסים וקונסרבטיבים. יהודי ארצות הברית תומכים במדינת ישראל. 3,500 בתי כנסת פזורים בארצות הברית, ומתקיימות בהם תפילות ואירועים מיוחדים בכל ימות השנה. האנטישמיות אינה חדשה בארצות הברית, אך האנטישמיות בארצות הברית הייתה תמיד מוגבלת ליחידים ולקבוצות קטנות בחברה האמריקנית, בעוד מרבית החברה האמריקנית קיבלה את היהודים בזרועות פתוחות לתוך החברה, שקידשה את ערכי השוויון וההפרדה בין דת למדינה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אברהם נגוסה (הליכוד): << דובר_המשך >> בשעה קשה זו עלינו כחברי כנסת, כתושבי מדינת ישראל, לחבק, לעטוף את קהילת פיטסבורג. עלינו לדאוג שכל יהודי באשר הוא יוכל לקיים את תפילתו ללא חשש. חבריי חברי הכנסת, אני מבקש להצביע ולהעביר את הנושא הזה לדיון בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת נחמן שי, ולאחר מכן – חבר הכנסת מוסי רז. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך את האורחים ביציע, נציגי התנועה הקונסרבטיבית שהצטרפו אלינו. אני רוצה מפה לשלוח תנחומים גם למשפחת אזולאי על מותו של אבי המשפחה, ולמשפחת עטר – שאין מי שיקבל את התנחומים שלנו, כי הם אינם איתנו. אולי המשפחה המורחבת. ההתקפה החמורה ביותר בהיסטוריה היהודית בארצות הברית לא יכולה להסתיים רק במילים ובדברים שייאמרו בבית הזה או במקומות אחרים. האירוע הזה הוא אירוע מכונן, שיטביע את חותמו על חייה של הקהילה היהודית שם שנים רבות קדימה, וחייב להיות גם ציון דרך ביחסים בינינו לבין יהודי התפוצות. הינה הדברים שהם צריכים לעשות: הם צריכים להגן על עצמם, והם יגנו על עצמם, אני אומר לכם, ואני אומר לכם שבתוך זמן קצר מאוד בכל בית כנסת בארצות הברית יעמדו שומרים מזוינים, חמושים. העידן הזה שיש רק אבטחה מבחוץ ולא מבפנים, כמו שאחדים מאיתנו מכירים, הסתיים. תהיה אבטחה חמושה ויהיו שומרים כל העת בתפילות, ולא רק על בתי הכנסת – גם על בתים אחרים. אבל זה לא מסתכם בזה. זה רק לטווח קצר. לטווח ארוך הקהילה היהודית וארצות הברית כולה חייבות לעקור את נגע האנטישמיות מן היסוד. הנחש הזה חי וקיים בהרבה מקומות בעולם, לצערנו הרב, ומדי פעם הוא מרים את ראשו. ארצות הברית יכולה ומסוגלת לקפד את ראשו. היא יכולה. האחריות מתחילה בנשיא, שאמר דברים חשובים בנושא הזה, ואני חושב שהוא מסתייג ממנו בכל דרך שהיא. הוא יפעל, והממשל, והרשויות הפדרליות, והמדינות, והערים – כל אחד בדרכו ובסמכויותיו להילחם באנטישמיות. לצערנו יש עלייה גבוהה, גדולה, במעשי האנטישמיות, עד 70% בשנה האחרונה. אלה הנתונים. וארצות הברית, שיש בידיה כוחות ויכולת, היא תעשה את זה. אלה הציפיות שלנו ממנה. אבל מה אנחנו יכולים לעשות, מדינת ישראל? אנחנו צריכים לעמוד לצידם. אנחנו צריכים להבין שיש לנו אחריות לעם היהודי כולו, בכל מקום. אולי אנחנו לא יכולים לשלוח את המוסד או את השב"כ או איזושהי סמכות שלטונית אחרת, אבל אנחנו יכולים לסייע להם במישור הבין-מדינתי. אנחנו צריכים לדרוש מכל מדינה ומדינה בעולם לפעול נגד האנטישמיות. בשביל זה יש מדינת ישראל. לפעמים אנחנו מתבלבלים, אנחנו לא מבינים. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – על זה כל הבית הזה מסכים. אז מה אנחנו יכולים לעשות? את זה אנחנו יכולים לעשות – קודם כול לתת לכל יהודי ויהודי את התחושה, את ההרגשה ואת הידיעה שהמדינה הזאת היא המדינה שלו, ולא רק בסיסמאות; גם בפעולה אמיתית, מעשית. ואנחנו צריכים לחבק ולהכיר – ואני כמעט מתבייש שאני צריך להגיד את זה – ביהדותם של האנשים האלה, כי גם מפה וגם במעגלים של רבנים ואנשי דת במדינת ישראל היו הסתייגויות. שמענו את הדבר המגוחך הזה: איפה הפשע אירע? מה זה "איפה הפשע אירע"? בבית כנסת. ומי היו האנשים שנוכחו שם אם לא יהודים? ולאן הם באו? לטקס היהודי ביותר שיכול להיות: ברית מילה. לברית מילה הם באו, להכנסתו של ילד, של תינוק בן שבעה ימים, בבריתו של אברהם אבינו. ועל זה הם מערערים. בשביל זה אנחנו פה, בשביל זה נבחרנו – כדי שנוציא מפה את הבשורה. הם ואנחנו זה עם אחד. בנט אמר את זה. הוא אמר: אחים אנחנו. אדוני השר, אם אחים אנחנו, אז תוביל אתה מפה, אתה, שר התפוצות, הכרה מוחלטת בזכויות, במעמד, של כל הזרמים האלה ביחד. אני רוצה, חברות וחברים, לשלוח מפה תנחומים לכל המשפחות, לאותם אנשים יקרים שנקברים עכשיו יום-יום בפיטסבורג: ברניס סיימון בת ה-84 וסילבן סיימון בן ה-86, ססיל רוזנטל בן ה-54 ואחיו דייוויד רוזנטל בן ה-54, רוז מלינגר בת ה-97, ניצולת שואה, ג'ויס פיינברג בת ה-75, ריצ'רד גוטפריד, 65, ג'רי רבינוביץ, בן 66, דניאל שטיין, בן 71, מלווין ווקס, בן 88, אירווינג יאנגר, בן 69. תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מוסי רז, ולאחר מכן – חבר הכנסת דב חנין. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברות הכנסת, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לקבל בברכה את נציגי התנועה המסורתית-קונסרבטיבית, וביניהם אמילי לוי שוחט, לשעבר יושבת-ראש התנועה המסורתית-קונסרבטיבית בישראל, וד"ר יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית. בשבת אירע טבח נורא על רקע אנטישמי בארצות הברית, מדינה שאולי חשבנו, אולי היו כאלה שחשבו, שדבר כזה לא יכול לקרות בה; טבח על רקע אנטישמי – רצחו אנשים בגלל שהם יהודים, ונאמר קודם, במהלך טקס ברית המילה. הטבח הנורא הזה הוא אומנם חריג, הוא קיצוני ביותר; אנחנו מאמינים ומקווים שלא יקרה עוד. אבל הוא איננו מנותק ממעשים שקורים בארצות הברית בתקופה האחרונה, מהעלייה הדרמטית – אמר פה קודם חבר הכנסת נחמן שי – של כ-70% מאז שנבחר טראמפ לנשיא ארצות הברית. ולא ניתן לנתק את העלייה הדרמטית הזאת באנטישמיות ממדיניותו של הנשיא ומהרוח בארצות הברית – רוח של שנאה לזרים. במקום שבו יש שנאה לזרים, בסוף ייפגעו גם יהודים, וכך קרה גם שם. אני לא חושד בנשיא שהוא אנטישמי, אבל כן, המדיניות שלו מובילה למעשים אנטישמיים. הרוצח המתועב, לפני שביצע את המעשה הזה, כתב פוסט על היהודים שעוזרים למבקשי המקלט, ולכן צריך לפגוע בהם – כמו שיש פה כאלה שכותבים פוסטים מהסוג הזה. ואנחנו מחבקים את כל יהדות ארצות הברית ואומרים לכולם מכל הזרמים: אנשים אחים אנחנו. אבל זה גם אומר שכשאנחנו אומרים את זה אנחנו מתכוונים שכשאתם באים לכאן, לא משנה מאיזה זרם אתם, אנחנו רוצים לאפשר לכם להתחתן בדרככם, אנחנו רוצים לאפשר לכם להתגרש, אם תחליטו להתגרש, בדרככם, להתפלל בדרככם, להתגייר בדרככם; לא להתנשא עליכם, כי אחרת איזה מין אנשים אחים אנחנו? אם אנחנו רוצים לעשות את הדבר הזה, זה תפקידנו עכשיו, כדי לאחות את הקרע שמתחיל להיווצר בעם היהודי, וגם את הקרע שעלול להיווצר בינינו לבין ארצות הברית, דווקא בגלל שאנשים מהסוג הזה, אנטישמים, עלולים אולי לתמוך במדינת ישראל, אבל הם אינם תומכים בעם היהודי. והדבר הזה – אנחנו רואים אותו שוב ושוב; רואים דברים עכשיו גם בברזיל, ואנחנו עלולים לראות את זה שוב על רקע שיח השנאה המתפתח בעולם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת דב חנין, ולאחר מכן – חבר הכנסת אורי מקלב. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אני מקדם בברכה את נציגי התנועה המסורתית שמכבדים אותנו בנוכחותם, ואני רוצה להצטרף לתנחומים הקשים והכבדים של חבריי חברי הכנסת לבני משפחות הנרצחים ברצח האנטישמי האכזרי שהתרחש בבית הכנסת עץ החיים בפיטסבורג. התמונות שהגיעו מזירת הפיגוע הזה, גברתי היושבת-ראש, הן תמונות קשות, והמעשה הנפשע הזה של רצח אנשים שבאו להתפלל עם משפחותיהם והקהילה שלהם הוא תמרור אזהרה זועק לגבי הסכנות שנשקפות למיעוטים בארצות הברית בעידן טראמפ, כולל היהודים. ארגוני הקהילה היהודית בארצות הברית מזהירים כי מאז בחירת טראמפ לנשיאות חלה עלייה תלולה במספר ההתנכלויות לאנשים חובשי כיפות, במספר מקרי הוונדליזם בבתי קברות יהודיים ובמספרן של התבטאויות גזעניות ואנטישמיות ברשתות החברתיות. לפי התבטאויות של הרוצח, הארגון שהיה על הכוונת שלו הוא ארגון יהודי אמריקאי שמסייע לפליטים. אנטישמיות, שיח שנאה ושנאת זרים הם תופעות שהולכות יד ביד ומזינות אחת את השנייה, וגם האירוע המחריד בבית הכנסת הוא רק ביטוי נוסף לצמיחתה של אנטישמיות בצד אסלאמופוביה בחברה האמריקאית, חלק מגל גזעני מסוכן ואלים שמטופח בתקופת נשיאותו של טראמפ. אותו נשיא הרי אמר לפני חצי שנה שאולי הפשעים נגד יהודים לא נובעים מאנטישמיות, אלא מישהו עושה את זה כדי לגרום לאחרים להיראות רע. בדיוק דברים כאלה אמר בעבר ראש הקו קלוקס קלאן, דיוויד דיוק – שהוא, אגב, תומך מושבע של טראמפ. הנשיא טראמפ מעודד את הימין הקיצוני בגלוי, שמותר להם להשתולל באלימות. הוא גילה סלחנות בקיץ שעבר כלפי הניאו-נאצים שדרסו מפגינים נגד גזענות וזעקו: יהודים לא יחליפו אותנו. זה היה האירוע בשרלוטסוויל. ואז הוא אמר לאנשים האלה שצעקו יהודים לא יחליפו אותנו: יש ביניהם אנשים טובים, הייתה אלימות משני הצדדים. הוא אמר ליהודים בארצות הברית: אתם לא תומכים בי כי אני לא צריך מכם כסף. אבל מה שמטריד אותי, גברתי היושבת-ראש, זה היחס הסלחני של ממשלת ישראל הנוכחית לאנטישמיות הזאת של טראמפ והחבורה שסביבו. אתם נותנים carte blanche לנשיא שמטפח אנטישמיות כי הוא אוהב את הימין הישראלי, הוא תומך בכיבוש והוא תומך במדיניות חסרת האחריות של הממשלה הזאת, שמובילה אותנו לעימות נוסף במזרח התיכון. אז אתם עושים שני חטאים במחיר אחד: גם מובילים אותנו לצרות, אבל יחד איתנו מובילים לצרות את כל יהודי העולם, שאתם לא מגינים עליהם ומגינים על האנטישמים שמאיימים עליהם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אורי מקלב, ולאחר מכן – חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, רצח של יהודים בכל מקום שהוא, ועל רקע אנטישמי ברור, אסור שיסיח את דעתנו לנושאים צדדיים בתוך הנושא הזה. אין ספק שהרצח הזה הוא רצח אנטישמי. לא צריך חקירת משטרה; לא צריך לחקור אם האדם היה שפוי בדעתו או לא שפוי בדעתו. אדם שנכנס וצועק: כל היהודים צריכים למות, ומעלה לפני זה גם את הדעות שלו בעניין הזה, בא לרצוח יהודים בגלל שהם יהודים. וכל אחד שנרצח בגלל שהוא יהודי הוא יהודי שנרצח על קידוש השם. כך אנחנו רואים את זה, כל אחד ואחד. במשרפות באושוויץ לא חיפשו איפה הוא מתפלל, האם הוא התפלל; רצחו את כולם בגלל שהם יהודים. בזה אנחנו צריכים להתמקד ועל זה אנחנו צריכים להגביר ולחזק את המאבק בעניין הזה, ולא להסיט אותו לנושאים אחרים. וכל ההפגנות נגד טראמפ במקרה הזה, 1,000 איש, זה להסיט את הרצח והמלחמה לנושאים פוליטיים. וזה לא הנושא הפוליטי. הנושא הוא יהודים שנרצחים כיהודים, וזה לא משנה איפה זה נעשה, גם אם זה נעשה במסעדה או בהתכנסות אחרת, כשהמטרה היא יהודי. אין ספק, במבחן התוצאה של שמונה שנרצחו – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל הם נרצחו בבית כנסת. הם נרצחו בבית כנסת בתפילת שבת בבוקר. למה אתם לא מסוגלים להודות בזה? מה הבעיה? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חברת הכנסת יעל כהן-פארן, יש לך אחר כך הבעת עמדה. בבקשה, תני לו להמשיך. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תראי איך שגם את מנסה להסיט את הנושא כדי להכניס את בית הכנסת. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חברת הכנסת פארן, בבקשה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> כי אתה אומר במסעדה. איך אתה לוקח את זה לשם? איך אתה לוקח את זה לשם? במסעדה הם נרצחו? << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני הרי חוזר ואומר: במקום לחזק את דבריי, במקום לראות ולהסכים, את שוב מנסה לראות את הקוטביות ולהסיט את זה למקומות אחרים, שלא שייכים בכלל לנושא של רצח יהודי באשר הוא יהודי. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל זה אתם. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שם צריך להתמקד המאבק שלנו; שם היהודים צריכים להגן את ההגנה; שם צריך באמת לעשות את הפעולות שלנו. זה משנה לנו עכשיו אם הפגינו נגד טראמפ? איפה זה היה? ואם זה לא היה בית כנסת ולא היה מקום מרכז יהודי, ואם זה היה מסעדה, זה בסדר? זאת הבעיה? אנחנו צריכים להתמקד. אנחנו מסיחים את הדעת. על מה יש ויכוח בכלל? יש ויכוח? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז למה אתה אומר רבנים? הרי זה בכלל לא נכון. אני לא מגן על רבנים, אבל למה אתה אומר שנכון שאני מחזיק במה שאמר כאן הרב הראשי בעניין? << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> גם אתה עכשיו. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה – 1. ויותר מזה – הנושא הזה של מלחמה באנטישמיות, בוודאי בארץ, בהזדהות – ולתגבר ולהוביל את המאבק באנטישמיות, באנטישמיות המתגברת – מבחינתנו היא הולכת למקומות אחרים, לשיח אחר, במקום להתרכז במוקד, בדבר הזה, כשכולנו צריכים להיות בדעה אחת ויחד מאוחדים במלחמה באנטישמיות. ובוודאי כשזה נעשה בזמן שיש ברית, שעל זה נאמר: דמים בדמים נגעו. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה לחבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת שטרן, ולאחר מכן – חבר הכנסת יואב בן צור. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> חברי חבר הכנסת מקלב, תכננתי להתרגש מהקריאה שלך לאחדות בזמן הזה. להתאחד, צריכים להתאחד, אמרת; צריכים להתאחד. צריכים להתאחד. << קריאה >> אורי מקלב (יהדות התורה): << קריאה >> – – – המאבק באנטישמיות. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תבחר את הזירות במה להתאחד ובמה להפריד. אתה לא תבחר. אתם, שמול הקונסרבטיבים תוקעים חיץ בינם לבין העם היהודי, אתם לא יכולים עכשיו לבוא ולהגיד לנו: נתאחד רק סביב האנטישמיות של כמה שנרצחו שם בגלל שהם יהודים. אני באמת לא רוצה כאילו להרוויח, אבל כבר במוצאי שבת, אני רוצה שתדע את זה, אמרתי שלצד הכאב הגדול ומעל הכול של הרצח הזה, מזל שהרוצח המתועב הזה, רוברט באוורס, לא שמע מה מתרחש בבניין הזה סביב מתווה הכותל. יכול להיות שאז הוא לא היה הולך לבית כנסת קונסרבטיבי. הוא היה שומע שבכותל, אפילו בקצה, במקום שאתה בחיים לא התפללת – בחיים לא התפללת שם ואף חבר כנסת חרדי שיושב פה לא התפלל שם – גם שם לא רוצים לתת מקום לרפורמים ולקונסרבטיבים, שמא יחשבו שהם יהודים לכל דבר ועיקר. אני אומר, יושבת פה אמילי לוי שוחט, יושבת-ראש התנועה המסורתית לשעבר, ומנכ"ל התנועה – ראיתי אותו קודם – יזהר הס. אנחנו מכבדים אותם; לא עובדים אצלם, אבל הם יהודים כמונו לכל דבר ועיקר. כשאנחנו מדירים אותם מהכותל, גם מהמקום ההוא, שלא ניזכר בהם רק כשחס וחלילה נרצחים יהודים. כבר נאמר כמה פעמים, ואני לא רוצה לחזור על זה, מי לא עשה הבחנה בין יהודים ליהודים – למה אנחנו כן עושים. והקרע הזה עם העם היהודי, כששר התפוצות נוסע לשם למוחרת – אני במקומו לא הייתי נוסע, אני אומר את האמת; הייתי מתבייש. הרי מתווה הכותל זה בידיים שלו. הוא לא פחות חשוב מעמונה, עמונה, עמונה, עמונה. עמונה. גם הוא חבר בקואליציה, כמו החרדים, שמתנגדים למתווה הכותל, בגלל הרשתות החברתיות שלהם. אז אם יש שר תפוצות בישראל, הוא לא שר תפוצות רק כשנרצחים יהודים; הוא שר תפוצות גם כשיהודים רוצים להיות קשורים לכל מקום בארץ הזאת כמו כל יהודי אחר. לכן אני קראתי ואני קורא שוב לראש הממשלה, כמו בדיון הקודם. אין מה לעשות. יש בקואליציה הזאת מיעוט שכופה את דעתו על רוב. רוב מוחלט של הציבור בישראל היה רוצה, גם במקרה הזה, לתת לזרמים ביהדות את המקום במתווה הכותל – שגם הוא פשרה גדולה, ויפה שהם ויתרו. ואני קורא כאן לראש הממשלה: אם הגיור מורכב לך מדי, מתווה הכותל הוא מאוד פשוט. תיישם אותו מחר בבוקר. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת יואב בן צור. לאחר מכן ישיב בשם שר התפוצות השר אורי אריאל. << דובר >> יואב בן צור (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני שולח תנחומים למשפחתו של רעי, השר לשירותי דת, הרב דוד אזולאי, זכר צדיק לברכה. כואב להזכיר את אחד מוותיקי ש"ס בלשון עבר. זה המקום להגיד שוב ושוב: איבדנו נבחר ציבור אדיר; איש של אנשים; איש של עשייה; איש שצעד במסלול של אהבת ישראל וענווה גם ברגעים הקשים יותר. אני רוצה למסור שוב נחמה גם למשפחת עטר, משפחה שהלכה לעולמה ברגע אחד, משפחה שלמה. המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא נוסיף לדאבה עוד. מי ייתן וייפסק הקטל הנורא הזה בדרכים. חבריי חברי הכנסת, אירוע הירי הנורא שאירע בפיטסבורג – טרוריסטים שונאי אדם מזרע עמלק רצחו את אחינו רק בשל היותם יהודים. זו לא הפעם הראשונה שעמנו משמש מטרה ניידת לאויבים אכזריים, אך מהמקום הכואב הזה, העולם צריך להתעורר ולהפסיק ללטף את חיות הפרא של הטרור – טרור המכוון להשמיד את מדינות העולם הנאורות ולשעבד עולם שלם, עולם גדול, למלחמת דת במציאות של כת המקדשת את המוות על פני השלום. אני רוצה למסור את תנחומי למשפחות הנרצחים, ה' ייקום דמם, שבעזרת ה' לא נוסיף עוד לדאבה. מהעצב הזה, ברשותכם, חבריי חברי הכנסת, אני יוצא לנקודת אור, נקודה של תקווה. בהזדמנות זו אני מבקש לברך את נציגי ש"ס ברשויות המקומיות על הישגים מרשימים, על האמון שהציבור נותן בנו, על המשך דרכו של מרן, הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה. רעי וידידי יושב-ראש תנועת ש"ס ושר הפנים הרב אריה דרעי, תודה לך על ההנהגה הנחושה והאחראית בדרך להישג הזה. שהקדוש ברוך הוא יברך וישמור אותך. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת יואב בן צור. ישיב השר אורי אריאל, שר החקלאות, במקום שר התפוצות נפתלי בנט, שנמצא בחו"ל. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, הרצח שהיה בפיטסבורג, ארצות הברית, זעזע את כולנו. נדמה לי שהוא זעזע גם אזרחים רבים בכל העולם. זהו רצח מתוך אנטישמיות, מתוך רצון לפגוע בבני אדם כי הם יהודים – כן, יהודים שנמצאים בבית הכנסת בטקס ברית המילה, שקראנו עליו לפני ימים אחדים בפרשת השבוע, הברית בין הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, לעם ישראל לדורותיו, מאז ולתמיד. אני, אנחנו, משתתפים באבלן של משפחות הקהילה, ושולחים איחולי החלמה מהירה ומלאה לפצועים. בבניין הארץ תנוחמו. אכן, אלה אחינו ממש, בלי אבל, בלי חבל, בלי הסתייגויות, כן, וצריך, כפי שאמרו קודמיי, אחדות. אחדות היא לא אחידות, ומי שחושב שזה אותו הדבר, שיסתכל על הבית הזה. יושבים פה 120 איש נבחרים, ורבות המחלוקות. כל זמן שהמחלוקות הן לשם שמיים, סופן להתקיים. השר נפתלי בנט, שר התפוצות, טס לקהילה כנציגה של המדינה על מנת להיות עם הקהילה ברגעים של משבר, לחזק ולהעביר מסר של אחדות, ערבות הדדית ותמיכה מטעם מדינת ישראל. במהלך ביקורו נפגש השר עם מנהיגי קהילות בארצות הברית כדי לדון באתגרים שמציבה להם האנטישמיות וביכולת של ישראל לסייע בנושא. משרד התפוצות הוציא משלחת, בשיתוף ארגון איחוד הצלה, כדי לסייע לנפגעי החרדה והטראומה מהפיגוע הקשה. ככלל, משרד התפוצות פועל להיאבק באנטישמיות באמצעים רבים, ובהם כמה פרויקטים מרכזיים: העלאת המודעות להסתה אנטישמית ברשת; חינוך למאבק באנטישמיות; הנגשת חקיקה והכשרה של פעילים ומי שעשוי להיות בתפקידי מפתח במאבק באנטישמיות. אנחנו נמשיך לפעול כדי למגר את התופעה. כל ישראל ערבים זה לזה. לסיום אומר ואוסיף: אחינו, אחינו אתם. אנחנו פונים וקוראים לכם: בואו למדינת ישראל לגור, בואו לבקר. בכל מקרה, אנחנו איתכם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה מציע כבוד השר? << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר_המשך >> להסתפק בתשובה שלי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> להסתפק בתשובה. << קריאה >> אברהם נגוסה (הליכוד): << קריאה >> ועדת העלייה והקליטה. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר_המשך >> סליחה. אני מסכים לוועדה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לוועדת העלייה והקליטה? << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר. הוא מציע להעביר לוועדת העלייה והקליטה. יש הבעת דעה נוספת לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. דקה. כן. כן, יש, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, אין ספק שהאירוע בשבת היה קשה, וכולם מנחמים ומחבקים את הקהילות. אין ספק שכולם מכירים בכך שהם היו יהודים ולכן נפגעו, ושזו הייתה פעולה אנטישמית איומה ונוראה. אבל צריך לשים על השולחן את זה שיש כאן חוסר קבלה של הקהילה שבה קרה האירוע שאותם נפגעים יצאו ממנה. אפילו הרבנים הראשיים – וגם כאן אחד מחברי הכנסת – לא מסוגלים להגיד שזה היה בית כנסת שבו התקיים הפיגוע הנורא הזה. ומכאן המקום להגיד: בואו נתאחד. בואו נעשה את הדברים אחרת. בואו ניקח את האירוע הזה לאחד את העם היהודי. אני רוצה לספר לכם, בשניות הספורות שנותרו לי, שבאותה שבת אני הייתי באנגליה בהזמנה של הקהילה המסורתית. אני גם חברה בקהילה המסורתית. הייתי באוקספורד בבית כנסת מדהים וייחודי בעולם, שבו שוהים תחת גג אחד אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים ליברלים, יושבים ביחד לקידוש אחרי התפילה כל אחד באזור שלו, במתחם שלו, ומתפללים. זה יוצר קהילה. הם לא מתפללים ביחד, כל אחד מתפלל בדרכו, ויוצרים קהילה אחת. זאת הדרך שאני חושבת שהיהדות צריכה ללכת בה. ואנחנו, מדינת ישראל – כל העולם היהודי נושא אלינו עיניים, ולא מוכן לקבל את ההדרה של הקהילות הרפורמית והקונסרבטיבית כאן. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, הבעת דעה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי כבוד השר, לא הייתי מבקש הבעת דעת נוספת אילו לא הייתי צורך למחות על השימוש הציני. יש פה דיון בכותרת הצעה לסדר-היום בנושא רצח יהודים בבית הכנסת בפיטסבורג, ארצות הברית. כל הדיון נסב מעט על האנטישמיות, והכול על הפלגנות בתוך החברה הישראלית. אם זה היה קורה במציאות אחרת, היינו חוטפים פה על הראש. סליחה, מי שחבר כנסת מכיר את הכלים הפרלמנטריים שיש ברשותו. אם הוא רוצה לדבר על הקטע של הכרה בזרמים כאלה או אחרים ביהדות, שיבקש הצעה לסדר-היום בנושא. זה שימוש ציני בפטירה. כן, אף אחד לא יטיף לנו מוסר, ואני כן יכול להזדהות, ולהצטער, ולגנות, ולבקש לרדוף את האנטישמים בארץ ובעולם, וזה עדיין לא קשור לדיון הפנימי שיש לנו בתוך החברה הישראלית. אני נפגעתי בשם הנספים מהשימוש הציני – ולהביא את המחלוקת הזאת באמצע הימים שיושבים עליהם שבעה ואבלים על פטירתם וחרדים מעוצמת האנטישמיות שמשתוללת בעולם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה והקליטה של הכנסת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 12 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים, הנושא יעבור לדיון בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> השיטפונות מצאו אותנו מופתעים ומשותקים, כבישים נסגרו, ילד טבע בנחל סמוך בין ערד לכסייפה << הלסי >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: השיטפונות מצאו אותנו מופתעים ומשותקים, כבישים נסגרו, ילד טבע בנחל סמוך בין ערד לכסייפה, מס' 11053 ו-11070. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה. << דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, כל חורף – ואני כתושב הנגב רוצה לומר לכם, כל חורף – יש תחושה שהחורף מפתיע אותנו. במיוחד אם יש כמה גשמים במדינת ישראל, אנחנו בהפתעה גמורה, כאילו אנו לא מכירים את עונות השנה. ואני שואל: האם זה חייב לקרות כל שנה או כל שבר ענן שיעבור מעל האזור שלנו? ואנחנו רואים את השיטפונות בנחלי הנגב. נכון, לעיתים אלו כמויות אדירות שהערוצים לא יכולים להכיל, אבל לא הכול בגלל הרוחב או העומק של ערוצי הנחלים בנגב. אני חושב שצריכה להיות הכנה לכך: הכנת הקיבולת; פינוי אדמה מתוך הערוצים; פינוי אדמת סחף מתוך הערוצים – לקדם את הרעה והאסונות, כי לא ייתכן שבכל שבר ענן אנחנו נשמע שתושב כזה או אחר מהפזורה הבדואית או נוסע דרכים נסחף לתוך ואדיות. רק בשנה שעברה כולנו הצטערנו והזדעזענו ממה שקרה בנחל צפית. אני חושב שכאן המקום למי שאחראי לנחלים. אם אין כתובת אחראית לכך, צריך לייצר אותה, שתהיה הכנה כלשהי. אני כבר לא מדבר על רחובות הערים שהופכים להיות לנחלים זורמים, אם יש רק שבר ענן קטן. זה הפך להיות מחזה שכיח במחוזותינו. אני חושב שזה לא נכון. מדינה מפותחת יכולה לטפל בניקוזים שבה. כנ"ל חברת החשמל – לטפל בתשתיות. לעיתים קרובות כל ברק או כל גשם, משקעים מרמה מסוימת מובילים באזורים מסוימים להפסקות חשמל. זו הקריאה שלי בהצעה לסדר-היום. בדקה שנותרה לי אני רוצה לשתף אתכם בצער העמוק על פטירתו של חברנו לסיעה חבר הכנסת הרב דוד אזולאי, שהיה יותר מחבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השר. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> השר, היה חבר כנסת. השר דוד אזולאי, זיכרונו לברכה. הוא היה כאח לי. שיתפנו רבות בשיחות נפש, בדברים משותפים. זכיתי להכיר אדם נוח לבריות, אדם רגיש מאוד לזולת, מכיר טובה לכל אחד ואחד. אני אקח סוגיה אחת שהוא התמיד בה: הוא התמיד בביקור אסירים בבתי הסוהר. אני לא יודע כמה מחבריי חברי הכנסת זכו ב"חוויה", נקרא לה, במירכאות כפולות, של ביקור בבתי הסוהר. ב-15 שנותיי בכנסת זכיתי לבקר ארבע פעמים בבתי הסוהר. אני אומר לכם שאחרי כל ביקור הייתי צריך יומיים-שלושה לצאת מההוויה הזאת, נפשית. אם אני לא טועה, דוד אזולאי, זיכרונו לברכה, בתקופות כהונותיו השונות בכנסת עבר את המספר 100. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא היה אבי האסירים. כך קראו לו. << דובר_המשך >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר_המשך >> הוא עבר את המספר 100. ולא תחשבו שהוא הלך לבקר רק אנשים מכובדים, עד כמה שאפשר לקרוא מכובד למי שבבתי הסוהר. כל מי שפנה אליו ורצה עזרה ורצה ביקור – ירד כיו"ר ועדה לבדוק וללמוד את התנאים של האסירים. זה אחד מהענפים שלו. לעיתים הייתי שואל אותו – ובזה אני אסיים, ברשותך, אדוני היושב-ראש: רבי דוד, לאן אתה הולך? הוא אומר לי: אני הולך לנחם את המשפחה מאתמול. שאלתי: אתה מכיר אותם? אומר לי: לא. כנ"ל פצועים מאסונות. מתמיד גדול בניחום אבלים, בביקור חולים וביקור אסירים, מעבר למידה הענקית שלו של ההבלגה ולהעביר על מידותיו – היה מעביר על מידותיו, תכונה שהייתה מעוררת קנאה. יהי זכרו ברוך. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יעקב מרגי. תשובת שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, הצעה של חבר הכנסת מרגי, ידידי, וגם חבר הכנסת ינון אזולאי, שאינו יכול להיות איתנו בגלל פטירת אביו, הרב, השר דוד אזולאי, יהי זכרו ברוך. שאלתי למה ההצעה הזאת עוברת אליי, בתור מה. אמרו לי: נספה ילד בדואי באחד השיטפונות. אמרתי: חברים, זו לא סיבה מספיק טובה, אבל אני אתייחס, זה בסדר. יש סיבה יותר טובה: אצלנו במשרד יש רשות ניקוז שיש לה חלק באחריות לניקוז הנחלים שהזכיר יושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת מרגי, ואנחנו פועלים בה בתקציבים של עשרות מיליוני שקלים, אכן, להסדיר את הנחלים לפני בוא הגשמים. יש תורה שלמה, ואנחנו מקפידים עליה, מתוך הידיעה והרצון לזהירות לפני האסון ולא אחרי. בהקשר של הבדואים אני הוריתי, כשהגיעה התחזית על אפשרות לשיטפונות, להכין בכוננות את הצוותים השונים של הרשות להסדרת הבדואים. עם זאת, צריך לומר שלא כולם באזור ההוא גרים במקומות מורשים, מוסדרים. אין קשר לניקוז; זו בנייה לא חוקית, במקומות שזו סכנה רבה, ויש לנו אסונות רבים גם בתחום השיטפונות, גם בנהיגה, גם בחשמל, כי הבנייה היא לא לפי תקן וכדומה. רשות הניקוז אצלנו עושה מאמצים גדולים, כפי שציינתי. בין השאר, הבאנו הצעת חוק שאנחנו לא מצליחים לסיים אותה מזה שנתיים ימים, למרות שתיאמנו את זה עם כל משרדי הממשלה, כי ברגע האחרון השלטון המקומי החליט שלא מספיק לנקז את כל מה שרצינו, עם תקציבים וכל מה שהכנו, אלא הוא רוצה שנתחייב גם על ניקוז בתוך הערים. זו תוכנית של מיליארדים שאין לה שום סיכוי להתבצע. יש בה רק נזק, כי מה שהיינו יכולים לבצע וכבר מוסכם על רשויות הניקוז בארץ – על משרד הפנים ועל אחרים, משרד האוצר – אנחנו לא מגיעים. אנחנו יודעים שהמשטרה סגרה צירי תנועה; אנחנו יודעים – למרות שזו לא אחריותנו, אני אומר דברים ידועים. התחזית הופצה בכלים שונים, בכל כלי התקשורת, בכל השפות, שיש חשש לשיטפונות, ולמרות כל זה קרה אסון עם הילד ההוא בפזורה הבדואית. אנחנו כמובן מצירים, שולחים תנחומים למשפחה, ובעיקר – נמשיך לפעול כדי לקדם את הנושא הזה של הניקוז, וגם כמובן למנוע אסונות, וגם כדי לתפוס את מי השיטפונות ולהשתמש בהם להחדרה למי התהום ולהשקיה, ואני מקווה מאוד שנצליח לקדם את זה באופן משמעותי מאוד. אנחנו עובדים על זה כל הזמן, באופן רצוף, גם עכשיו וגם תוך כדי החורף. תודה. אני מציע להסתפק בתשובה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מסתפק? טוב. השר הציע להסתפק בתשובה, אז אנחנו מסתפקים בתשובה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> חשש כבד מהיעדר פיקוח ובקרה ממשלתיים אחר מתקני הטיפול בתוצרת אסדות הגז המוקמים במרחב הימי מול יישובי חוף הכרמל << הלסי >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעות הבאות – הצעות לסדר-היום מס' 11001, 11029 ו-11061, בנושא: חשש כבד מהיעדר פיקוח ובקרה ממשלתיים אחר מתקני הטיפול בתוצרת אסדות הגז המוקמים במרחב הימי מול יישובי חוף הכרמל. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני וחברת הכנסת מיכל בירן, וישיב שר האנרגיה יובל שטייניץ. אדוני יכול לעלות לבמה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> זה קצר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בעיקרון, העברתי את השאילתה הזאת לכבוד השר, לשר יובל שטייניץ. האסדות הן לאורך קו החוף, ומרחקן מהחוף הוא 7 קילומטר. אני מודע לכל ההליכים שבוצעו עד עכשיו, כולל ההליכים המשפטיים. ובכל זאת, אני בא להביע את זעקתם של אותם תושבים שגרים לאורך החוף ומודאגים מהתוצרים של אסדות הגז, שמסכנים את בריאותם. אני גם מודע לטענה אחרת, שלכאורה ההפעלה של חשמל, במסגרת הפעלה של פחם, מזיקה אף יותר. ובכל זאת, אני דיברתי ושוחחתי עם השר, ואמרתי לו שאותם אזרחים שפנו אליי באו ביקשו להביע את זעקתם בפני איזושהי ועדה של הכנסת כדי להמחיש את הדאגה שלהם לבריאותם ולבריאות הילדים. ובכל זאת, אני מניח שהשר יעלה ויגיד שהנושא הזה עבר את כל הערכאות, ויאריך בדבריו, ודבריו של השר יובל שטייניץ הם דברי טעם, אבל בכל זאת אני מבקש מהשר, וגם מהשותפות שלי להצעה הזאת – אנחנו נשלחנו לכאן על ידי אזרחים, אזרחים בחרו בנו, ואותם אזרחים ביקשו להביע את זעקתם, ואני כבר מבקש מהשר להעביר את זה לוועדת הכלכלה, כדי שנוכל לדון בזה בניחותא. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. << דובר >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני כבר רואה מה יענה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הסדר הוא שאת עולה פה. << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נכון, נכון. אז למה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זו בחירה שלו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני טעיתי. << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בלבלת אותנו עם השאילתות. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כבר רואה מה השר הולך להגיד – שעשיתם מאמצים רבים ועשיתם בדיקות, אבל בסוף אין איך לשחק עם זה. דבר ראשון, יש תקלות כמעט בכל דבר, וכשזה קורה 10 קילומטרים מהחוף, ההשפעה של זה והנזק שהתושבים שגרים שם יצטרכו לספוג יהיו הרבה הרבה יותר גדולים מאשר 120 קילומטר מהחוף. בסופו של דבר, כשמסתכלים על תמר מול חופי אשקלון, ושם זה 22 קילומטר, ועל הפליטות והחומרים המסרטנים שם – לפי דוח של המשרד להגנת הסביבה, לא תיאוריות קונספירציה ברשת, אמרו שזה היה פי עשרות מונים מבז"ן, וזה ב-22 קילומטר. איך המסקנה יכולה להיות שצריך שזה יהיה יותר קרוב? בסוף, אתם לא מצליחים לעצור את הזיהום בחיפה, בשום מקום. בסוף, המדינה, אין לה מספיק שיניים. בואו נדבר ונגיד את האמת. הסיבה האמיתית שאתם מדברים על אסדה כל כך קרובה לחוף זה כי לא חשבתם על זה בזמן. כי החוק שאתם משנים עכשיו, של האזורים הימיים – ואני מברכת על כך – בעצם היה צריך לעשות את זה כבר לפני כמה שנים, להתכונן להגעת האסדה, והיינו במקום שבו זה ברור שאפשר לעשות את זה 120 קילומטר מהחוף, כי זה היה כל כך הזוי. בדרך כלל אני מאשימה את נובל, אבל זה אפילו לא הם שביקשו את זה מכם. גם התושבים וגם הם היו בסדר עם אסדה יותר רחוקה, ואתם המצאתם שזה חייב להיות קרוב לחוף. עוד לא מאוחר מדי. הצעת החוק הזאת כבר מתקדמת, שלא נדבר על זה שכל פיפס וכל הצעת חוק שפתאום עולה לכם לראש בשביל לתת הטבות מס לראש הממשלה, בצ'יק צ'ק מעבירים אותה. אז נכון, ההצעה הזאת מורכבת, וצריך לראות שבאמת כל הגופים נשמעים, אבל היא כבר בתהליך די מתקדם. פשוט, תסיימו את תהליך החקיקה שלה. עדיין לא מאוחר; אפשר להרחיק את האסדה. בסוף, את המחיר, מי שמשלם זה התושבים, ובמקום לחכות עד שיהיה אסון – ואז מה תגיד? מה תגיד? מה תענה בוועדת החקירה שתהיה שם? ואין, בסוף, בכל דבר יש פאלטות, בכל דבר יש סיכוי שתקרה טעות או שיקרה מחדל, אבל פה הנזק, הוא יהיה כזה שפשוט יהיה מאוד מאוד קשה לתקן אותו, ובמקרה חמור זה גם יכול לעלות בחיי אדם. אני מבקשת ממך לחשוב על זה מחדש. עדיין לא מאוחר – לחכות שהצעת החוק תסיים את תהליך החקיקה, מה שיאפשר לעשות פיקוח באזורים ימיים גם ב-120 קילומטר מהחוף, וזה בסוף הפתרון הכי נכון וראוי. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחברת הכנסת בירן. ישיב שר האנרגיה, השר יובל שטייניץ, בבקשה. << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברות הכנסת, לפעמים יש מאבקים אזרחיים שפוטנציאל הנזק שלהם עשוי להיות איום ונורא, ויש לעיתים אנשים – גם בתקשורת, גם חברי כנסת, שתומכים בזה כי זה מאבק, אז אפשר להתבטא, בלי לתת את דעתם מה עלולות להיות התוצאות. והמאבק הזה בחוף דור – אני רק אזכיר מה היו התוצאות של הפאזה הקודמת של המאבק הזה ב-2010–2011. האסדה של תמר הייתה אמורה לקום ביבשה בכלל, כחמישה-שישה קילומטר בתוך היבשה מקו החוף. דרך אגב, רק לידיעת הצופים, בעולם המערבי, אם אני לוקח את אירופה וצפון אמריקה ביחד – את אירופה פלוס ארצות הברית וקנדה – יש בערך 10,000 אסדות או מתקנים לטיפול בגז טבעי. 10,000. 9,000 מתוכם, הרוב המכריע, כ-90%, הם בכלל ביבשה, במרחקים, לעיתים, של כמה קילומטרים, ולעיתים אפילו של כמה מאות מטרים מבתים ויישובים. אני לא מדבר על העולם השלישי; אני מדבר על מדינות כמו הולנד, בריטניה, דנמרק, ארצות הברית, קנדה; המדינות המתוקנות בעולם. אלפי אסדות – רובן המכריע ביבשה, במרחקים של לעיתים קילומטרים ספורים, ולעיתים כמה מאות מטר מיישובים. כ-1,000 אסדות בערך מצויות בים, רובן בטווחים של 3-2 קילומטר עד 16-15 קילומטר ומיעוטן בלב ים. אז אסדת תמר הראשונה – רצו להקים אותה באמת באזור חוף הכרמל, כחמישה-שישה קילומטר בתוך היבשה. רצו להקים אותה בזמן המהיר ביותר כדי להחליף דלקים מזהמים – פחם, מזוט וסולר בתחנות הכוח – שהורגים, הורגים את אזרחי ישראל. לפי ה-OECD, בכל שנה מתים בישראל בין 2,000 ל-2,500 איש מזיהום אוויר. זה פי שבעה מבתאונות דרכים. מה קרה במאבק האזרחי הקודם, באותו אזור, חלק על ידי אותם אנשים? אז הם באמת פעלו לפני ההחלטות, והצליחו להשפיע כך שירחיקו מהם את האסדה – גם שירחיקו אותה קודם כול ללב ים, וגם מול אשקלון. צינור הקונדנסט – שזה נפט קל אבל שם מבהיל – נכנס לאשדוד, עיר עם 300,000 תושבים. צדק היסטורי. במקום באזור חוף דור עם 30,000 תושבים, זה באשדוד עם 300,000, הקונדנסט. התוצאה: שנה וחצי התעכב הפרויקט. הגז שהיה צריך להגיע לישראל מתמר, מהשדה הקודם שפותח, בינואר 2012 – – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – כי אתם לא מחברים אותם. את מי אתה מאשים בכלל? << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הגז שהיה צריך להגיע ב-2012 – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> בגללם המפעלים לא מחוברים? << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – החל להגיע רק באמצע 2013. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אתה יודע שכל מה שאתה אומר – השר הקודם עוזי לנדאו ברך – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני מציע שתקשיבו לי. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – כי בזכותם קיבלנו גז – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני מציע שתקשיבו לי. היה עיכוב של שנה וחצי. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> שנה וחצי עיכוב. הגז היה אמור להתחיל להגיע בתחילת 2012. השר עוזי לנדאו אמר שבגלל המאבקים זה היה מתעכב, ולכן טוב היה להרחיק את זה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא הודה על המאבקים, שבזכותם – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הגז היה צריך להגיע בתחילת 2012 – הגיע באמצע 2013 – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לך זכות הבעת דעה תכף. תגידי את זה אז. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – כי אותם אנשים נאבקו מאבק אזרחי so called נגד אסדה ביבשה, למרות שיש אלפים כאלה בארצות הברית, קנדה ואירופה. אבל בקנדה אפשר, באמריקה אפשר, בהולנד אפשר, בבריטניה אפשר אסדות ביבשה; בישראל צריך להרחיק לים. למה? ככה. ככה << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> כי אנחנו צפופים. כי אנחנו צפופים. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> התוצאה הייתה – אני נותן פה את המספרים – שבגלל שגם התפוצץ צינור הגז ממצרים, ובכלל נשארנו בלי גז, והגז מתמר התעכב בשנה וחצי, שרפנו קרוב ל-16 מיליון טון תוספת של דלקים מזהמים – פחם בחדרה ואשקלון ומזוט וסולר בתחנות כוח בכל הארץ. 16 מיליון טון פחם, מזוט וסולר שחררו תוספת זיהום אוויר נוראית. 8 מיליון אזרחים נשמו רעל מיותר, תוספת לזיהום האוויר, בגלל המאבק הזה של אותם תושבים בחוף דור שהעדיפו שהאסדה תהיה מול אשקלון, וצינור הקונדנסט – באשדוד. גם מחיר החשמל היה צריך לעלות ב-40%, ופרסנו את זה על שלוש שנים, ב-15%. בגליל המערבי, בגלל עשר שנים של מאבק NIMBY, לא הוקם מתקן התפלה שהחליטו עליו ב-2008. אילו היה מוקם, אז יכולנו עכשיו להימנע מקיצוץ המים – הקטן, אומנם, אבל שנעשה בשנה האחרונה בחקלאות, כי זה עוד 100 מיליון קוב. עשר שנים כל אחד אומר: זה טוב שיש התפלה, אבל לא לידי. שימו את זה שם. החליטו להעביר לשם, אז אמרו: גם שם לא, שימו שם, ושם. בקיצור – אין. בנגב אנחנו מנסים לפתח חשמל מהשמש, חשמל סולרי, אז באים קיבוצים ומושבים, וגם בדואים, ואומרים: אנחנו לא רוצים את קווי המתח הגבוה לידינו. אבל אם אי-אפשר להעביר את החשמל, אז אי-אפשר לבנות על חשמל מהשמש, על חשמל סולרי. אז מה קורה? 8 מיליון אנשים. היכולת להביא גז טבעי וחשמל מהשמש ומגז טבעי – כשהפחם מזהם פי 50 מהגז הטבעי את האוויר שאנחנו נושמים, פי 50 – 8 מיליון אנשים שבויים במאבקים האלה, ואנחנו ממשיכים לשרוף פחם, מזוט וסולר בגלל שבכל מקום אומרים: לא פה – לא פה אסדת גז, לא פה מתקן התפלת מים, לא פה קו מתח גבוה. זה טוב שעושים את זה, אבל לא לידינו. ולצערי, יש חברי כנסת – מאחר שיש בוחרים בכל מקום כזה, ולפעמים בוחרים בעלי השפעה, שגם מצטרפים למאבקים האלה בלי באמת להבין או לדעת מה קורה. לשמחתי, הארגונים הירוקים המרכזיים בישראל – החברה להגנת הטבע, רשות שמורות טבע ואדם טבע ודין, שלושת הגדולים – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> זה גוף ממשלתי, הרשות. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – לא הצטרפו למאבק הזה, ותומכים במיקום האסדה 10 קילומטר מהחוף ומתנגדים להרחקתה ללב ים – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> בגלל שהם לא גופים ימיים. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – כלומר הפופוליזם, הפופוליזם – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> הפופוליזם שלך הוא בשמיים. לא להאמין. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – הפופוליזם לא תפס את כולם. יש פה עוד כמה אנשים רציניים. יש פה גם כמה חברי כנסת ירוקים שלא הצטרפו למאבק הזה, אבל יש כאלה שלא יכלו לעמוד בפיתוי:– אולי יש פה כמה קולות. לחצו עליהם. חלק אמרו לי שלחצו עליהם. עכשיו אני רוצה לומר מה היה סדר הדברים כשקיבלו את ההחלטה. קודם כול, הגורם המרכזי שדרש שאסדת לווייתן תהיה 10 קילומטר מהחוף זה מערכת הביטחון וצה"ל. במשרדי יש מסמך של 30 עמודים שמסביר שאפשר להגן גם על אסדה ב-120 קילומטר, אבל רמת ההגנה, גם מפני טילים ועוד יותר מפני טרור, היא בינונית מינוס ב-120 קילומטר מ וגבוהה מאוד ב-10 קילומטר, שאז כל מערכות ההגנה בפני טילים – שרביט קסמים, חץ, כיפת הברזל וגם אמצעים נוספים – מספקים הגנה. ויותר חשוב, בגלל שזה במים הטריטוריאליים, אוניות זרות מלוב, מאיראן ומכל מדינה אחרת לא יכולות להתקרב לאסדה הזאת. לכן צה"ל דרש – הוא דרש שגם כריש ותנין יהיו קרובות לחוף, אבל דרש שלפחות אחת מהאסדות הללו, שכל מערך האנרגיה ואספקת החשמל שלנו יהיו תלויים בהן, תהיה קרובה לחוף, ולאור הדרישה הזאת של צה"ל ומערכת הביטחון התקבלה ב-2014 החלטה למקם את האסדה הזאת 10 קילומטר מהחוף. זה היה ב-2014. בתחילת 2016 התחיל התכנון ההנדסי המפורט של האסדה. בתחילת 2017 התחילה בניית האסדה. היא הושלמה בספטמבר, לפני כחודשיים, בטקסס, בהשקעה של מיליארד דולר. אני יכול לבשר לכם כאן שבתוך חודשיים – האסדה מורכבת משני החלקים – החלק הבסיסי של האסדה יגיע לארץ וימוקם במרחק 10 קילומטר מהחוף. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> רגע, לא סיימתי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אה. לא, פשוט השתכנענו. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הוגשו שישה בג"צים. הוגשו שישה בג"צים. נדחו כולם. נדחו כולם בבג"ץ. בג"ץ קבע שכל התהליכים היו כהלכה, כולל האישורים הסביבתיים, כולל המעורבות של משרד הבריאות, המשרד לאיכות הסביבה. כל התהליכים נבדקו והכול היה כהלכה. עכשיו אני רוצה לומר דבר אחד: אם חלילה וחס היינו מעכבים את הפרויקט הזה – שהיה, דרך אגב, מתמוטט. מי שחושב שאפשר עכשיו לזרוק לפח אסדה של מיליארד דולר ולבנות אסדה אחרת, למים עמוקים, טועה. אבל בכל מקרה, גם אם היה אפשר, לא היה אפשר להחליף את הפחם אם לא הייתה לפחות אסדת גז אחת בקרבת החוף, מוגנת כמו שצריך, בהגנה מקסימלית כמו שצה"ל דורש. התוצאה הייתה, אם חס וחלילה היינו מבטלים את האסדה הזאת היום – גם הסכם הגז עם ירדן היה קורס, אז כל הפרויקט היה מתבטל בכלל, אבל אפילו בלי זה, במקום לבטל את התחנה הפחמית בחדרה – שאני הולך לסגור אותה בתוך שלוש שנים, והתחנה הפחמית בחדרה לבד מזהמת יותר מכל 20 תחנות הגז בישראל כפול שלוש – במקום לסגור את המפגע הנוראי הזה, שבאמת הורג את כולנו, ובראש וראשונה את תושבי זיכרון וחדרה והסביבה, ישראל הפכה למקום הראשון בעולם שבו נאבקים נגד הגז, שהמשמעות – למרות שלא אומרים את זה, כי אומרים: אפשר גם אחרת – המשמעות היא להישאר ולהידפק עם הפחם ועם זיהום האוויר הנורא הזה. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> יש ישיבת ממשלה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. לכן, לא כל מאבק הוא אותו מאבק, וגם כשנאבקים צריך גם היגיון ושכל. דרך אגב, רק מבחינת הסיכונים, 10 קילומטר מהחוף – שמעתי את חברת הכנסת מיכל בירן: מה יקרה אם יהיה פיצוץ או תקלה? אני רוצה לספר לגברת שאולי היא לא יודעת, אבל אם תיסעי היום שם תראי מול חברת חשמל, במרחק 10 קילומטר, ספינה ענקית של LNG – Liquid Natural Gas – גז טבעי דחוס. היא עומדת שם כגיבוי. כל עוד יש לנו רק אסדה אחת אנחנו צריכים גיבוי למערכת. עכשיו, שימו לב טוב לנתון הבא: כמה גז יהיה באסדה לעומת הספינה, כשהאסדה תחליף את הספינה? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> יש פה עוד נושאים שמחכים. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> בכל רגע נתון בספינה יש פי 3,000 יותר גז מאשר באסדה, כי הספינה היא מאגר גז דחוס. זאת אומרת, במקרה של פגיעה או פיצוץ, הספינה היא כמו 3,000 אסדות ביחד. ועדיין אנשים לא מפגינים נגד הספינה אלא נגד האסדה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> כי היא תלך מפה מתישהו. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> היא לא תלך מפה כל עוד לא תהיה אסדה, וגם בשעת חירום, את האסדה סוגרים ונועלים יותר מהר מאשר את הספינה. הספינה, גם אם רוצים לסלק אותה בשעת חירום, לוקח לה שעה להסתלק. האסדה בתוך דקות נסגרת ואין בה גז. גם מבחינת הקונדנסט, באסדה יהיה 10 טון של החומר הזה, שהוא כמו נפט – נפט קל. בספינה, במכל הדלק שלה – בספינה הספציפית הזאת – יש 4,500 טון סולר. זאת אומרת, הסיכון שאם יקרה משהו ויישפך לים, אם הספינה תתפוצץ, יפגע בה טיל – היא ספינה ענקית, היא קבועה במקום – זה פי 400. בכל תחנת דלק יש בין 10 טון ל-100 טון בנזין או דיזל, ותחנות הדלק הן לא בטווח 10 קילומטר בים אלא בין היישובים, בין הבתים – גם בחוף דור, גם בזיכרון. בכל ספינה שנכנסת לנמל חיפה או אשדוד, נקשרת לרציף בלב העיר חיפה, בלב העיר אשדוד, במכל הדלק של ספינה בינונית עד גדולה יש בין 1,000 ל-6,000 טון מזוט או סולר. וכאן, אם היינו מקבלים את העיקרון שמסוכן להחזיק 10 טון של חומר דומה באסדה במרחק 10 קילומטר, אז אי-אפשר להכניס שום ספינה יותר, שום ספינה – לא תיירות, לא ספינת צובר, לא ספינת מכולות לאשדוד או אילת או חיפה, כי כאן אתה לוקח כמה אלפי טון של חומר דומה, ולא שומר את זה בטווח ביטחון של 10 קילומטר בים אלא קושר את זה לרציף בחיפה, לרציף באשדוד, לרציף באילת. לכן, במאבק צריך בסוף בסוף גם להיות היגיון, וצריך להסתכל מה טובת הכלל. גם טובת האזור מחייבת זירוז פרויקט לווייתן, ולא דחייה שלו בשנים או ביטול שלו, כדי לחדול מהפחם ומהדלקים המזהמים; אבל בעיקר – טובתם של 9 מיליון ישראלים, שהמאבק הזה מאיים עליהם, כי כולנו נצטרך להמשיך לנשום יותר ויותר אוויר מזוהם אם לא נקדם את החלפת הפחם והדלקים המזהמים בגז טבעי. אין מתווה גז אחר, אין אסדה אחרת, אין פרויקט לוויתן אחר, וכל מי שמנסה לומר לכם שיש אלטרנטיבה – בכלל ובשלב הזה – חבל. אני מוכן להציג בוועדת החוץ והביטחון את הדוחות של צה"ל על הגנת האסדות, למה הם דורשים שזה יהיה 10 קילומטר מהחוף, אחרת אסור להסתמך על זה כמקור מרכזי לאנרגיה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא כדאי להרחיב. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> זה אפשר – זה מתאים לוועדת החוץ והביטחון. לכן, אין אלטרנטיבה. או שאנחנו רוצים לנשום אוויר הרים נקי וצלול גם בזיכרון, גם בחוף דור, גם בחדרה, גם בירושלים ובכל הארץ, או שנעשה את האיוולת הזאת ורק נדחה בכמה שנים – כשהמשמעות היא לבטל, או סכנת ביטול לפחות – את הפרויקט הזה שבזכותו גם תושבי האזור שם ינשמו אוויר נקי, כי הגז מציל חיים, והפחם – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> פעם אחרונה שבאת לאיים זה היה על שכר המינימום, ושום דבר מהאיומים שלך לא – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – הפחם ממש הורג. ומה שאמרה כאן חברת הכנסת מיכל בירן הוא חסר שחר. אני דואג לבריאות האזרחים שם הרבה יותר ממך, ולכן אני סוגר את חדרה – את הפחם – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – דבר שאת לא חלמת עליו לפני כמה שנים, שיבוא לכאן שר אנרגיה ויודיע שבתוך שלוש שנים הוא סוגר את התחנה הפחמית הראשונה ובתוך עשר שנים הוא מפסיק את השימוש בפחם בישראל. אני עושה את זה, לא את. למה אני סוגר את הפחם? כי אני באמת דואג לבריאות אוכלוסיית ישראל, ולא כמוך, לפופוליזם זול וחסר שחר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני מציע להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון. שם יוכלו להציג בצורה יותר מפורטת את הדוחות של צה"ל שמחייבים את קירוב האסדה לחוף. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו רוצים ועדה שנוכל להשתתף בה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, לאן אתה רוצה? ועדת חוץ וביטחון? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כלכלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כלכלה. שניכם רוצים כלכלה. לפני ההצבעה, השאלה היא אם אני מצביע על מה שהשר אומר או על מה שחברי הכנסת מבקשים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> להעביר את זה לוועדת הכנסת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם כך, זה יעבור לוועדת הכנסת, אבל לפני שנצביע – זכות הדעה האחרת. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני רוצה להיכנס לנושא שלי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה אני אעשה? תבקש מהגברת פארן שתקצר. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> אני אקצר. אדוני השר, בסוף יולי עמדתי כאן באותו נושא ובאותה הצעה לסדר-היום, והמליאה של הכנסת החליטה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה. הסיבה שעדיין לא נערך דיון בוועדת הפנים, לדברי יושב-ראש הוועדה, זה שאתה, אדוני השר, מתנגד לכך. קודם כול, אני שואלת: אם אתה כל כך בטוח בדברים שאתה עומד ואומר כאן וקורא לנו פופוליסטים, ואתם הכי טובים ועושים את הדברים הכי נכונים, אז בוא, למה אתה מונע דיון? למה אתה לא רוצה שיהיה דיון? אם הכול נכון, בוא תשכנע. יבואו התושבים, יגידו את דבריהם – תשכנעו אותם שהם טועים. אולי כולנו נצא מהדיון בהבנה שהם טועים, וגם הם יבינו שהם טועים, ואולי המאבק ייפסק. אני מבינה שכואב לך שמפגינים וזה לא עושה טוב לתדמיתך כשר אנרגיה שסוגר תחנות פחמיות – ועל זה אני מברכת אותך. אבל בוא, יש הרבה מאוד מידע שאין לכם; יש ניתוחי סיכונים שלא עשיתם – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כל זה יהיה בוועדה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואולי אתם משלימים אותם היום. בואו נעשה על זה דיון, ותפסיק למנוע דיון בוועדות הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז אנחנו עכשיו נעביר את ההצעה לסדר-היום לוועדת הכנסת אם אתם תצביעו בעד, והיא תחליט לאיזו ועדה זה יעבור. מי בעד ההעברה לוועדת הכנסת? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הכנסת, והיא תחליט איזו ועדה תדון. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> אפליה בין ערים ומועצות אזוריות בהטבות המס ומפת העדיפות הלאומית << הלסי >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: אפליה בין ערים ומועצות אזוריות בהטבות המס ומפת העדיפות הלאומית, מס' 901, 10929, 10985 ו-10988. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שרים, סגני שרים, במגבלות הזמן אני אומר שיש אפליה לא מוצדקת, לא מובנת, בין המרחב הכפרי והמועצות האזוריות ליישובים העירוניים בכל מה שקשור לתנאים הנובעים מקו העימות בצפון – 9 ק"מ מגבול לבנון והחיזבאללה – וקו ה-7 ק"מ מגבול רצועת עזה והחמאס. לשם דוגמה, אתן את נהריה, שרק לאחרונה אישרנו בה שיפור משמעותי בתנאים. שני שלישים – איפה סגן השר? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא פה. הוא פה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שתדע מה להשיב, אדוני סגן השר. שני שלישים מנהריה הם מעבר לטווח של 9 ק"מ. שני שלישים. עיני לא צרה, אבל כל נהריה מקבלת את ההטבות של קו העימות, גם אם היא רחוקה מרחק גדול מיישובים כפריים כמו להבות הבשן וגונן בגליל העליון, או קיבוץ עברון ליד נהריה, או ברצועת עזה – דורות, ברור חיל ויישובים נוספים שהם בטווח שמשתמע מהיותם בקוו העימות. למשל, בתי הספר הם בקווי העימות וקווי האש, ולמשל מרכזי היום לקשישים, מרכזי השירותים, המועצות האזוריות. לכן אני בא ואומר: לקראת סוף השנה הקרובה, סוף 2018, שיחולו שינויים במפות ההטבות והעדיפויות הלאומיות והטבות המס, שיש לזה משמעות גדולה מאוד לכל אחד ואחד – ואין כאן משקל לעיר שנותנת שירותים; זאת הטבה אישית, אבל יש כאן אפליה בוטה – לרבות יישובים שבונים ממ"דים בעובי של קו עימות, אבל הם מחוץ לטווחי הסיוע של המדינה. אנחנו באים ואומרים שדין היישובים הכפריים באזורים שבהם אנחנו מדברים – אזורי עימות ועדיפות לאומית – הוא כמו דין שכונות, למשל בנהריה או בקריית שמונה. לכן, צריך להחיל את הכללים שמתחייבים מאזורי עימות ועדיפות לאומית על כלל היישובים, גם אם לא כולם בתוך ה-7 או ה-9 ק"מ, אבל כולם מושפעים מהאזור, שהוא אזור עדיפות ואזור עימות. אני רוצה לומר, נוסף לכך, שהפערים בין היישובים באזורים החשובים הללו יוצרים יחסים מתוחים ופגיעה ביישובים שהם בטווחים קצרים לעיתים, והם לא נהנים מאותן הטבות שיש להן תרומה גדולה לצמיחה, לגידול ולהתחדשות של האזורים הלא-פשוטים. בעצם הימים האלה, כשישראל מאוימת גם בצפון וגם באזור רצועת עזה, כשכולם נותנים מחמאות אבל כשזה מגיע להמחאות אז הידיים סוגרות על הכיסים של האוצר, צריך לומר שזה לא מספיק לתת דברי עידוד ומחמאות; צריך לתת את התנאים, שיהיה אפשר לקיים חיים תקינים, עם ביטחון כלכלי, ביטחון חברתי וחוסן באותם אזורים שהמדינה מגדירה אותם כאזורי עדיפות לאומית וחשובים ממדרגה ראשונה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן אני אבקש להעביר את הנושא הזה לוועדת הכספים ולומר שלפני סוף השנה – כך התחייב גם היושב-ראש גפני – תיבחן מחדש השאלה של האיזון הנכון בין יישובים עירוניים שחלות עליהם ההטבות, גם אם הם מחוץ לאזורי עדיפות, לבין יישובים כפריים שנפגעים מהבחנה לא נכונה. דין יישובים במועצה אזורית כדין שכונות ביישוב עירוני: דין עברון כדין נהריה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – דין להבות הבשן וגונן כדין קריית שמונה ודין דורות וברור חיל כדין שדרות. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. ישיב סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי היקר ברושי, אני אתן תשובה ארוכה על הצעה קצרה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה לא חייב להקריא את הכול. הוא רק רוצה את הסכמתך. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו נקבל את זה בכתב, אם אתה רוצה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> טרחת וחיכית, וקראו לי לחזור לתת לך תשובה. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> הינה, אני מחכה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני אעשה את זה טלגרפית, בסדר? מה שאתה מציע בעניין אפליה בין ערים למועצות אזוריות בהטבות המס ומפת העדיפות הלאומית – הנושא הזה נדון אין-סוף פעמים, וכנראה שיידון אין-סוף פעמים. החלוקה הכי צודקת בעולם – מה החלוקה הכי צודקת בעולם? כל חלוקה שלא תעשה, תמיד יהיו טענות. יש חלוקה אחת שכולם מסכימים שהם קיבלו יותר מדי. אתה יודע מהי? שחילקו שכל. כשחילקו שכל, אף אחד לא בא בטענות שהוא קיבל פחות; הפוך – כל אחד טוען שהוא קיבל יותר מהאחרים. על כל פנים, כל חלוקה שלא תהיה, תמיד לא תצא מגדר המחלוקת. המחוקק קבע כלל שלפיו לא מחלקים יישוב לעניין הזכאות להטבות, מכיוון שאין אפשרות תפעולית לבחון אם כל בית וכל דירה נמצאים בתוך או מחוץ לגבולות אזור הפריפריה או קו גבול עימות. לא כך העניין לגבי היישובים המאוגדים במועצות אזוריות. כל יישוב, הגם שהוא משתייך למועצה אזורית, עדיין מהווה ישות מוגדרת עם גבולות ברורים וזהות יישובית. פריסה גיאוגרפית של מועצה אזורית רחבה בהרבה מזו של ערים שתושביהן זכאים להטבות מס. בחוק קיימת הגבלה של גודל היישוב המזכה, לכן לא מדובר בערים גדולות. לפיכך, קיים שוני מהותי, אדוני היושב-ראש, בין עיר לבין מועצה אזורית, ואין שום אפליה בהתייחסות שונה אל דברים שונים. יתרה מזו, ידידי חבר הכנסת ברושי, אפליה עלולה להיווצר דווקא כאשר יישוב שאיננו זכאי להטבות בשל מיקומו או דירוגו הסוציו-אקונומי או כל סיבה אחרת נהנה מהטבות מס רק מכיוון שיישובים אחרים במועצה שלו זכאים להטבות מס, זאת בעת שיישוב אחר בעל מאפיינים זהים אך משתייך למועצה אזורית אחרת לא יזכה להטבות מס. זה באמת קשה מאוד לעשות את החלוקה הזאת, אבל בסוף נעשתה חלוקה, והמחוקק התייחס לזה, ועבדו כל כך קשה – גם הוועדות שאתה ישבת בהן עבדו על זה קשה – ויש תוצאה. אם כל פעם נשנה את הפורמולה, לעולם לא נגיע לשום מקום. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה מסכים להעביר לוועדת הכספים? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא. אני חושב שאפשר להסתפק בהצעתי. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> לוועדת כספים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא. אני אומר להסתפק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> איתן, אתה מסתפק בתשובתו? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, מה פתאום? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חבריי מסתפקים? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. אנחנו בעד ועדת כספים. << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אני מסתפק. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתה מסתפק. השתכנעת, נכון? << קריאה >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << קריאה >> אני השתכנעתי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתה מסתפק. איציק, השתכנעת? היושב-ראש השתכנע? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, לא. ממה השתכנע – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נתתי תשובה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נעשה הצבעה? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נתתי תשובה, תשובה ממצה. אי-אפשר לדון בעניין הזה עד סוף כל הדורות. צריכים לחתוך, אתה מבין? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> וקנין, אתה מייצג את ההתיישבות. אתה מקבל את זה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם כך, נעשה הצבעה? תודה רבה, כבוד סגן השר. אנחנו יכולים להצביע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא שומע – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני אומר, אנחנו עושים הצבעה. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> המזכיר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> המזכיר שואל אם אתה מסתפק בתשובת השר או שאתה רוצה הצבעה, לוועדת כספים. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> התשובה היא לא. אני מבקש דיון בוועדת הכספים, להעביר את הנושא לוועדת הכספים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אה, או דיון במליאה או הסרה, אומר לי המזכיר. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> הדיון בוועדת הכספים מוסכם גם ככה. תדבר בקול, לא שומע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ברגע שהשר לא הסכים, אין הצעה כזאת, אומר לי המזכיר, ולכן הדיון הוא במליאה. אתה רוצה שיהיה דיון במליאה? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> תגיד יותר בקול. אני לא שומע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני שואל: האם לעשות הצבעה לקיים דיון במליאה או הסרה מסדר-היום? << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> להסיר מסדר-היום אני לא מסכים. אם אין אלטרנטיבה, אז שיהיה במליאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שיהיה דיון במליאה. מי בעד דיון במליאה? << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> אם נגד – מסירים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אם נגד – אז מסירים; אם בעד – יהיה דיון במליאה. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> בעד. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 1 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 2 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אחד בעד, שניים נגד. ההצעה הוסרה מסדר-היום. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> תושבי הדרום החיים באימה ובאיום טרור מפגינים בתל אביב תחת הכותרת: די לאוזלת היד << הלסי >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 11055, בנושא: תושבי הדרום החיים באימה ובאיום טרור מפגינים בתל אביב תחת הכותרת: די לאוזלת היד, של חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה. אין תשובת שר, אז אנחנו נשמע את דבריו של חבר הכנסת מלכיאלי. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כשהגשתי את ההצעה הזאת לסדר-היום עוד תכננתי לדבר עליה, אבל אני רוצה לנצל את הבמה ולדבר על פטירתו של השר לשירותי דת הרב דוד אזולאי. נכון, אולי התכוננו, ידענו שהוא במצב לא טוב; בחודש האחרון הוא היה מורדם. אבל ככה אתמול, באמצע עבודת יום הבחירות מגיעה ההודעה, ממש בשורת איוב, על פטירתו של השר. אני זכיתי לעבוד כיועץ צמוד שלו כשנתיים במשרד לשירותי דת, והוא הצליח לשנות לי את המושג מה זה פוליטיקאי; מה זה אדם שהגיע לשררה וקיים בעצמו, הלכה למעשה, מה זה "עבדות אני נותן לך ולא שררה אני נותן לך". אחד הוויכוחים התמידיים שהיו לי עם השר אזולאי, ויכוחים תמידיים, כל הזמן: אתה שר, אתה עושה דברים – לך תתראיין לתקשורת, תדבר, תוציא דוברות. יש עיתונים שרוצים לשמוע ממך, יש אנשי תקשורת שרוצים לראיין אותך, יש לך במות חשובות. שום דבר. מלכיאלי, אל תעשה כלום. חבל על הזמן. לא מחפש את הפרסום. מאבק יומיומי על כל דבר, וזה משגע. אתה אומר: תשמע, אבל אם אתה לא תדבר על זה, מישהו אחר יקטוף, ייקח. לא מזיק לי. הקדוש ברוך הוא יודע מה עשיתי ומה לא עשיתי. בגלל שהוא היה כזה, אני רוצה לספר על אחד הדברים המהפכניים ביותר שהוא עשה, וזה היה מהדברים הראשונים שכשהוא נכנס למשרד הוא אמר לי: מלכיאלי, את זה אני הולך לעשות. אצלי זה נשמע קצת דמיון, איך אפשר ליזום וליישם דבר כזה, אבל בעקשנות ששייכת רק לו, הוא עשה את זה. הוא אמר לי: תראה, יש הרבה אנשים שיש להם, לא עלינו, פטירה בבית, אדם מת, אז יש אנשים שיודעים להתארגן – יש את הרב, את הגבאי. אבל לא כל משפחה מסוגלת, ואז, בתפר הזה נכנסים אנשים שאינם כשרים, ולצערנו, מדי פעם אנחנו שומעים בתקשורת סיפורים על אנשים שלקחו מהם יותר מדי כספים. ואז הוא אמר לי: אני אקים רשות; כמו שיש טלפון 100, 101, 102, 103, אני אקים טלפון שהוא יטפל בכל הנפטרים, ואני אקרא לזה כוכבית 120. אמרתי לו: תראה, איפה תמצא את המספר? ואיך תיישם את זה – עלויות ומשרד האוצר? הוא אמר לי: אני איישם את זה. והוא התחיל בעבודת נמלים: קודם כול לתפוס את המספר; שנית – להשיג תקציב לזה. והיום זה קיים. אין-סוף משפחות שמגיעות לזמן הקשה והכואב, במקום להתחיל למצוא חברת קדישא וקברנים ומועצה דתית – יש טלפון שעושה להם את כל העבודה. דבר נוסף – מהימים הראשונים הוא אמר: אני לא מוכן לסבול שבלניות, שעושות עבודת קודש, וקברנים, יעבדו בהתנדבות. הוא הסתכל על תלושי השכר שלהם: 1,000 שקל, 1,200 שקל. אדם חוזר הביתה עם תלוש משכורת של 1,000 – והם עובדים בשבת, עובדים בחגים. בזמן שעם ישראל יושב בסעודה, אז בלניות, נשים צדקניות, לא בבית, וקברנים, בלילות, ובמוצאי שבתות, הולכים וקוברים – באיזה שכר? היום יש מועצות דתיות שמסתמכות על מתנדבים, וכשמתנדב לא יכול, אז יש הלנת המת עשרות ומאות פעמים; יעידו על זה כל חברות הקדישא. והלך ועשה מלחמות קשות מאוד עם האוצר להשיג עוד כסף, וברוך השם. אבל הוא כל הזמן אמר לי: זה לא מספיק. הוא אמר לי: אני מתבייש בזה – אני מתבייש שאני שר לשירותי דת ועובדים שלנו מקבלים כזה שכר. היינו פעם בכנס של ראשי מועצות דתיות. הוא אמר להם: תראו, אני לא הולך לדאוג לשכר שלכם – והוא מדבר איתם – לא דואג לשכר שלכם. אדאג לשקופים האמיתיים, לחלשים. קיים בעצמו: כל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. שמעתי, אם אדם בורח מהכבוד כל הזמן, אז מתי הכבוד יתפוס אותו? הרי כל הזמן הוא בורח. אז בשעה שאדם מת ונפטר, הוא מפסיק לברוח – אז הכבוד תופס אותו. אני חושב שהקונסנזוס שיש סביבו – ימין, שמאל, דתיים, חילונים, לא משנה – הוא דמות מופת; צניעות, אדם שהשררה לא העבירה אותו על דעתו; אדם שיכול לנהוג בעצמו, בשביל לא להטריח את הנהג; לעשות קניות בעצמו, כדי לא להטריח אנשים. לצערנו, אדם שמגיע לשררה לפעמים מתרגל שעושים בשבילו ומארגנים לו ומסדרים לו, אבל לא, מרום מקומו הוא אומר: לא, אני יודע להסתדר לבד. ההתבטלות לדברי חכמים, ההתבטלות לרבנים – הפגישה האחרונה שלי איתו לפני כחודש וחצי כשהוא היה בהכרה הייתה בבית החולים הדסה. הוא דיבר בערגה על הרב עובדיה יוסף. הוא אמר לי: עוד מעט יום השנה לפטירה שלו. הוא אמר: אני מתגעגע לימים שהיינו באים אחרי תפילת שחרית, עולים לרב, מדברים, מתייעצים. הוא אמר: איפה הימים האלה? היה דבוק בכל נשמתו ברב לופס, הרב של עכו. כל הזמן היה מדבר. אני רוצה לסיים בעוד דבר. אני התלוויתי אליו לסיור בוותיקן. זה היה אחרי שנשרפה איזושהי כנסייה, והיה הרבה רעש בעולם למה לא מגנים וכו'. כל הדרך הוא אמר לי: אני רואה את עצמי שליח של העם היהודי – ללכת ולמסור מחאה, ולהגיד מהי דרכה של תורה, ומה התורה, ומה הדת היהודית מצווה. הוא ראה את זה בשליחות, ושליחות אמיתית. אני רואה שבעזרת השם יעמוד בתפילה על עם ישראל, עלינו, ושבלכתו – באמת דמותו תחסר לנו – יהיה לנו סניגור טוב בשמיים. רציתי להקדיש את הדברים האלה לעילוי נשמתו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מלכיאלי. אין תשובת שר, ואנחנו סיימנו את הדיון היום. << דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >> לוועדה, לוועדה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה רוצה להעביר לוועדה? לא. אתה מסתפק בדברים שלך. תסיים עם דברים טובים, כמו שאמרת, שבעזרת השם יקיצו וירננו שוכני עפר. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוא מסתפק. לא, אז לא. אז הוא מסתפק. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, כ"ז בחשוון התשע"ט, 5 בנובמבר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:03. << סיום >>