דברי הכנסת

דברי הכנסת ד / מושב חמישי / ישיבות שע"א–שע"ג / כ"ז–כ"ט בחשוון התשע"ט / 5–7 בנובמבר 2018 / 4 חוברת ד' ישיבה שע"א הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ואחת של הכנסת העשרים יום שני, כ"ז בחשוון התשע"ט (5 בנובמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 8 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 8 נאומים בני דקה 9 עיסאווי פריג' (מרצ): 10 ענת ברקו (הליכוד): 10 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 12 יעל גרמן (יש עתיד): 13 אורן אסף חזן (הליכוד): 13 דב חנין (הרשימה המשותפת): 14 אכרם חסון (כולנו): 14 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 15 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 15 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 16 נחמן שי (המחנה הציוני): 16 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 17 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 18 חיים ילין (יש עתיד): 18 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 19 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018 19 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 20 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 22 הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018 23 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 23 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 25 הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 15), התשע"ט–2018 26 יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): 26 עליזה לביא (יש עתיד): 28 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), התשע"ט–2018 29 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 29 דב חנין (הרשימה המשותפת): 32 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 36 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 41 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 41 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 43 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 44 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 50 עיסאווי פריג' (מרצ): 51 מוסי רז (מרצ): 54 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 55 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 67 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 68 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 69 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 69 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 70 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 70 הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון מס' 2), התשע"ט–2018 70 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 70 מוסי רז (מרצ): 80 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 85 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 88 סאלח סעד (המחנה הציוני): 90 נחמן שי (המחנה הציוני): 91 עליזה לביא (יש עתיד): 93 יהודה גליק (הליכוד): 94 מיקי לוי (יש עתיד): 96 אילן גילאון (מרצ): 97 רויטל סויד (המחנה הציוני): 110 מיכל רוזין (מרצ): 115 אורן אסף חזן (הליכוד): 121 דב חנין (הרשימה המשותפת): 127 משה מזרחי (המחנה הציוני): 129 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 136 יאיר לפיד (יש עתיד): 137 תמר זנדברג (מרצ): 140 קארין אלהרר (יש עתיד): 141 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 142 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 149 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 150 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 152 מיכל בירן (המחנה הציוני): 153 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 155 עפר שלח (יש עתיד): 156 לאה פדידה (המחנה הציוני): 159 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 163 יעל גרמן (יש עתיד): 166 עיסאווי פריג' (מרצ): 168 רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 170 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 170 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 173 אלעזר שטרן (יש עתיד): 179 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 184 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 190 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 198 מאיר כהן (יש עתיד): 200 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 201 איתן כבל (המחנה הציוני): 204 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 207 נורית קורן (הליכוד): 208 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 213 רחל עזריה (כולנו): 220 יואל חסון (המחנה הציוני): 222 אורן אסף חזן (הליכוד): 225 עודד פורר (ישראל ביתנו): 230 ציפי לבני (המחנה הציוני): 233 שרת התרבות והספורט מירי רגב: 235 הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 69) (בורסה ייעודית), התשע"ח–2018 257 סגן שר האוצר יצחק כהן: 257 איציק שמולי (המחנה הציוני): 259 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 260 אורן אסף חזן (הליכוד): 261 הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשע"ח–2018 263 סגן שר האוצר יצחק כהן: 264 מיקי לוי (יש עתיד): 265 אורן אסף חזן (הליכוד): 267 הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) (תיקון מס' 3) (אצילת סמכות היועץ המשפטי לממשלה להסמיך בא כוח לייצוג המדינה), התשע"ט–2018 271 שר החינוך נפתלי בנט: 272 מיכל רוזין (מרצ): 273 אורן אסף חזן (הליכוד): 274 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט–2018 278 שר החינוך נפתלי בנט: 279 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 280 עליזה לביא (יש עתיד): 280 רויטל סויד (המחנה הציוני): 282 מיכל רוזין (מרצ): 284 תמר זנדברג (מרצ): 285 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 286 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 287 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 288 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 289 אברהם נגוסה (הליכוד): 290 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 73) (שידור אירועי ספורט משמעותיים), התשע"ט–2018 293 שר התקשורת איוב קרא: 293 נחמן שי (המחנה הציוני): 298 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 301 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 302 איתן כבל (המחנה הציוני): 304 הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 126) (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוסים), התשע"ט–2018 305 שר התקשורת איוב קרא: 306 דב חנין (הרשימה המשותפת): 307 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 308 מיקי לוי (יש עתיד): 309 אורן אסף חזן (הליכוד): 310 איתן כבל (המחנה הציוני): 313 הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018 316 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 316 אורן אסף חזן (הליכוד): 317 מיקי לוי (יש עתיד): 324 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17) (תוכנית למגורים בתחום שכונת מגורים קיימת בגן לאומי), התשע"ח–2018 327 נורית קורן (הליכוד): 328 מיכל רוזין (מרצ): 331 תמר זנדברג (מרצ): 332 דב חנין (הרשימה המשותפת): 335 נחמן שי (המחנה הציוני): 336 מוסי רז (מרצ): 337 איציק שמולי (המחנה הציוני): 339 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 340 יואל חסון (המחנה הציוני): 341 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 344 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 346 עיסאווי פריג' (מרצ): 351 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 357 דוד אמסלם (הליכוד): 359 שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): 366 נורית קורן (הליכוד): 369 הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומית לתת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018 374 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 374 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ז בחשוון תשע"ט, 5 בנובמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (תיקון מס' 5) (תיקון), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 136), התשע"ט–2018. לדיון מוקדם: החל מהצעת חוק פ/5789/20 וכלה בהצעת חוק פ/5811/20 – הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – איסור התניית זכות הלימוד בתשלום), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, מסעוד גנאים וסעיד אלחרומי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת דב חנין; הצעת חוק שירות לאומי-ממלכתי, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שינוי המונח נכה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני, אורי מקלב, אילן גילאון, איציק שמולי, יעקב מרגי ורועי פולקמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – מסירת מידע ללא אישור רשות ציבורית), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק-יסוד: ההתגברות (תיקוני חקיקה), מאת חברי הכנסת יואב קיש ויואב בן צור; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת חייל צה"ל), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יואל רזבוזוב, יאיר לפיד, מאיר כהן, יעל גרמן, עליזה לביא, עפר שלח, מיקי לוי, חיים ילין, אלעזר שטרן, פנינה תמנו וקארין אלהרר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום דמי ביטוח לאומי מופחתים לסטודנט במוסד להשכלה גבוהה מחוץ לישראל), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, יוסף ג'בארין וטלי פלוסקוב; הצעת חוק הגיור הממלכתי, התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק החברות (תיקון – ייצוג הולם לבני שני המינים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ופנינה תמנו; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – איסור מימון תעמולה בלתי מזוהה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, יוליה מלינובסקי ואורי מקלב; הצעת חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (תיקון – מענק הטבות לוותיק מלחמה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור שיווק ומכירת הימורים של מפעל הפיס בידי גוף שאינו מורשה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמול לאח הנספה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, אלי אלאלוף, שולי מועלם-רפאלי, רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, מיקי לוי, קארין אלהרר, יואל חסון, איילת נחמיאס ורבין, עליזה לביא, פנינה תמנו ואיציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הגבלת דמי חניה בחניוני בתי חולים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת לאה פדידה, יוסי יונה, פנינה תמנו, איציק שמולי, אלי אלאלוף ונחמן שי; הצעת חוק קבלת תשלום בכרטיס חיוב, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מוסי רז, אילן גילאון, מיכל רוזין ומיקי לוי; הצעת חוק התניית יום שבתון בהצבעה בבחירות (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, יפעת שאשא ביטון, אלי אלאלוף, מירב בן ארי, טלי פלוסקוב ואכרם חסון; הצעת חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) (תיקון – חבלה או מחלה של לוחם), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, איתן כבל, מיקי לוי, איל בן ראובן, עליזה לביא, עפר שלח, קארין אלהרר, פנינה תמנו, יואל רזבוזוב, מאיר כהן, חיים ילין, יאיר לפיד ומירב בן ארי; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הורים מיועדים), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הורה יחיד), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הזכאות להליכי נשיאת עוברים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הטלת התפקיד להרכבת הממשלה על ראש המפלגה בעל התמיכה הרחבה ביותר בקרב חברי הכנסת שנבחרו), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק מועצת הצמחים (תיקון – ביטול), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אברהם נגוסה. עוד אבקש להודיעכם, כי חברת הכנסת שרן השכל ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק איסור עריכת טורניר פוקר ללא רישיון, התשע"ח–2018, שמספרה פ/5659/20. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנאומים בני דקה. בבקשה, אני פותח את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם. חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה מוזמן לפתוח את הנאומים היום. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש. נגמרו הבחירות המוניציפליות, וצר לי מאוד על האלימות שהשתוללה בקרב החברה שלי, החברה הערבית. בזמן שהמדינה ושריה היו עסוקים בקריאות הבוז במוצאי שבת, לא שמעתי אף אחד שהתייחס. השיא של האלימות הזאת היה ביישוב טובא, שם ניצח בבחירות לראשות העיר ויסאם עומר, איש מרצ. השיא הגיע בשרפת בניין המועצה. השרפה לא באה כנקמה על תוצאת הבחירות – מהפך אחרי שנים. השרפה, אדוני היושב-ראש, נעשתה כי התושבים הבינו שהם יכולים לעשות את הכול. וכאן אני שואל: איפה המשטרה? איפה האכיפה ואיפה הענישה? זאת הזדמנות – אני מאחל הצלחה למפכ"ל החדש צ'יקו אדרי, בתקווה שילמד מקודמיו, וסוף-סוף – לשים קץ לאלימות המשתוללת בקרב החברה שלי. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על מאמר שנתקלתי בו: "המיעוט הנוצרי בעיראק נדון לכליה" מאת ריימונד אבראהים מ-Gatestone Institute, ואני רוצה לדבר על מה שקורה לנצרות, לנוצרים בעיראק, מתוך כוונה להבהיר שמה שקרה ליהודים לפני 70 שנה – כולל בני משפחתי, שעברו טיהור אתני וגירוש ופוגרום כמו הפרהוד – קורה היום לנוצרים בכל המרחב של המזרח התיכון, אבל גם בעיראק. אני רוצה לספר איך המעמד של הלא-מוסלמים החיים תחת שלטון מוסלמי – כפי שהאייתוללה הגדול אחמד אל-בגדאדי אומר: אם הם אנשי ספר, יהודים ונוצרים, אנו דורשים מהם ג'יזיה, מס גולגולת, שמוטל על לא-מוסלמים, כמובן, ואם הם מסרבים, אנו נלחמים בהם. כלומר, בפני הנוצרי עומדות שלוש אפשרויות: להמיר את דתו לאסלאם, ואם הוא מסרב ורוצה להישאר נוצרי עליו לשלם ג'יזיה, אבל אם הם עדיין מסרבים – אנחנו נלחמים בהם, חוטפים את נשותיהם והורסים כנסיותיהם – זה האסלאם. זהו דבר אללה. הדבר הנורא בכל הסיפור הזה – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> את מגזימה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> הדבר הנורא בכל הסיפור הזה – שאף אחד לא מדבר על זה. לא יותר מדי מדברים על מה שקורה. אמרו: דאעש – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל זה כבר לא דאעש, זה הרשויות הממוסדות בתוך עיראק, שמדברות על – למשל, האב דאגלס אל-באזי: מה שקורה לעמי הנוצרי אינו אלא רצח עם. אני מתחנן: אל תכנו את המצב סכסוך. זה רצח עם. כאשר האסלאם חי בקרבך, המצב עלול להיראות מקובל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הקטע הוא שההתייחסות היא אדישות, בדיוק כפי שהייתה אדישות לפליטים ממדינות ערב, לבית של אימא שלי ולכל מה שהם השאירו שם בבגדאד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אותם פליטים שאף אחד לא מדבר עליהם, אדוני היושב-ראש, אותו תהליך עובר על הנוצרים, וכדאי שיתפקחו ויבינו שיש גם יהודים שעברו את הדברים האלה, ומה שמתחיל בשבת נגמר בראשון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> (אומרת בערבית: נתחיל בשבת ונסיים ביום ראשון.) זה מה שקורה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לשביתתם של יותר מ-1,200 תלמידים במעלה עירון והמועצה המקומית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אישרנו לאדוני שאילתה דחופה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה כבר – זהו, זה כבר השבוע השלישי ברציפות. הגשתי שאילתה דחופה, ואני שמח שהיא אושרה. אני מקווה שביום רביעי השרים – השר יבוא עם תשובה שתפתור את הבעיה. לא ייתכן שהסטודנטים נופלים פשוט בין הכיסאות, בין האחריות של משרד החינוך לאחריות של משרד הפנים, כאשר הם בינתיים ממשיכים לשבת בבתים. אני מקווה שביום רביעי נשמע בשורות טובות מהשר האחראי לנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי וחברותיי, במסגרת התפקיד שלנו, של הרשות המחוקקת, שחייבת גם לבקר את הרשות המבצעת, אני רוצה להתריע על מחדל שהיה במשרד הבריאות. כולנו ערים לכך שיש לנו התפרצות של מגפת החצבת. נדמה כאילו היא התחילה עכשיו, אבל בנתונים שהגיעו אליי – דרך אגב, מדוח גלוי לחלוטין, דוח אפידמיולוגי שמשרד הבריאות מפרסם כל שבוע – ניתן היה לראות את התפרצות המגפה כבר במאי. במאי השנה היו לנו 43 מקרים של התפרצות, וב-2017 במאי לפני שנה היה מקרה אחד. לאחר מכן אנחנו רואים איך ביוני, מ-43 זה קפץ ל-119 מקרים, לעומת 16, ומשם זה קפץ עד ללמעלה מ-1,000 היום. רוצה לומר – צריך היה לראות את זה. זה היה כתוב במסמכים, היה כתוב על הקיר, וצריך היה לפעול ולעשות את כל הפעולות שעושים היום לפני שבעה חודשים, ואז אולי לא היינו מגיעים למצב של היום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת דב חנין. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני שאני אתחיל, רק במילה אחת, אני באמת רוצה לברך אותך על הצילומים אתמול בכנסת. אני לא ציני, אני מאוד מאוד רציני. אני חושב שזה היה מבורך, וכל הצקצקנים שפשוט לא מבינים – צריך להסביר להם שיש דרך להנגיש את הכנסת לציבור רחב יותר, וזאת הייתה הדרך. באמת שאפו, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת פריג' כבר עזב את האולם. הוא דיבר על האלימות בחברה הערבית במערכת הבחירות. הוא בחר להאשים את המשטרה. אני בוחר להאשים את החברה הערבית. לצערי, חסר חינוך בחברה הערבית. אם יתפנו חברי הרשימה החמאסית המשותפת להתעסק בתוך כנסת ישראל במשימה שלשמה הם נשלחו ולטפל בחברה הערבית – בחינוך, ברווחה, בתרבות – אז אולי נראה פחות ופחות אלימות, ונפסיק להאשים את המשטרה. האשמה היא רק עליכם – חסרי תרבות, חסרי חינוך, חסרי רווחה, חסרי כל טעם. קחו אחריות, או שתיקחו את עצמכם ותצאו מהבניין הזה. עוד משפט אחד, אדוני. לפני 30 יום פחות יום נרצחו בהוצאה להורג מזעזעת קים וזיו, השם ייקום דמם. מחר, במלאות 30 יום לרצח המזעזע, תצא צעדה מאזור התעשייה ברקן למקום הרצח. כל עם ישראל מוזמן לבוא עם לפידים, עם אזיקים, עם השקט הנפשי, מתוך מחאה על כך שמצד אחד הרוצח עדיין מסתובב חופשי ומצד שני אנחנו מבכים את יקירינו. אדוני היושב-ראש, תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת חזן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. ביום רביעי מתוכננת להיות שביתה כללית במשק. זו שביתה שאין מוצדקת ממנה. בענף הבניין נהרגים 40 עובדים בשנה. יש אלפי פצועים בענף הבניין. המוות הזה הוא מוות מיותר, והפציעות האלה הן פציעות מיותרות, ולכן השביתה הכללית שעליה הכריזה ההסתדרות היא שביתה מוצדקת מאין כמוה. אבל צריך להוסיף, אדוני היושב-ראש, שמכל היכרותי עם השביתות שנערכו בישראל בשנים האחרונות, זו השביתה שהכי קל למנוע אותה. הדרישות שההסתדרות פרסמה מאוד מאוד בסיסיות ואלמנטריות, ואני פונה כאן, גברתי השרה, שנמצאת איתנו: אנא פני לחברייך השרים בממשלה. עשו את המאמץ הקטן. דרישות ההסתדרות הן מאוד בסיסיות, הן מצילות חיים ומונעות פציעות. אז תעשו את המעשה הנכון, ובואו נמנע את השביתה הזאת לפני שהיא מתרחשת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. << דובר >> אכרם חסון (כולנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני רוצה לבשר לכבודך ולחברי הכנסת שסוף-סוף מקימים מפעלים במגזר הדרוזי. לשמחתי הרבה, אתמול השר אלי כהן חנך מפעל בלוקים לאיטום, אחד החדשים, עם טכנולוגיה חדשה מאוד, בכפר כסרא-סמיע, שיעסיק 50 עובדים מאותו יישוב. בדרך כלל האבטלה בפריפריה היא גדולה מאוד, וזה יפתור חלק מהבעיה. המפעל השני שהתחיל לבנות, בדאלית אל-כרמל, שיעסיק 250 בנות, מפעל תרופות מתקדם מאוד, יוקם על כ-17,000 מ"ר בעלות עשרות מיליוני שקלים, וייתן אפשרות גם לאישה לעבוד בתוך היישוב. אנחנו כמובן מנסים עד שנת 2020 לבנות עוד 30 מפעלים במגזר הלא-יהודי, כדי לאפשר באמת לצעירים המובטלים ולצעירות לעבוד ביישובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. אנו מדברים שוב ושוב על אלפי ילדים ערבים בדואים בנגב בגיל שלוש עד חמש ללא מסגרות חינוך, דבר שחושף את הילדים האלה לסכנות, למחלות, לתופעות שליליות. היעדר כיתות לימוד לגילים אלו מונע את יישום חוק חינוך חובה בחברה הבדואית בנגב. העלינו את הנושא הזה בכמה דיונים, בכמה ועדות – ועדת החינוך, ועדת ביקורת המדינה – ומשרד החינוך התחייב למצוא פתרון. לצערי, עד יום זה אין פתרון, ואני כאן פונה לשר החינוך נפתלי בנט: הרי אם במקומם היו ילדים יהודים, האם באמת היו נשארים ככה ללא מסגרות חינוך, ובמיוחד בימי הגשם האלה? לכן, נא להתייחס לילדים הבדואים האלה כמו לכלל הילדים במדינה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הבטיח למוטט את החמאס, ועכשיו הוא יוצא בכל המאמצים האפשריים כדי לחזק את החמאס, כדי להעביר כסף לחמאס וכדי להשאיר את חמאס על כנה ברצועת עזה, השולטת היחידה ברצועה הזאת. ממשלת ישראל הבטיחה להנחית מהלומה, מכה קשה ביותר, על חמאס ועל עזה, על השרפה הבלתי-פוסקת של הדרום שלנו, של החורש הטבעי, של הבתים, והפגיעה בנפש, וכמובן – הטילים, בואו לא נשכח, הטילים שעדיין מדי פעם מרססים בהם את הדרום הישראלי. מה שקורה במקום זה – שהגורם היחיד שמסוגל להפסיק את גל השרפות בדרום זה גשם. כן, בא גשם והפסיק את השרפות; ייפסק הגשם – יתחדשו השרפות. בעצם, המסקנה המתבקשת היא שאין מדיניות, אין מחשבה תחילה בעצם – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לפני המעשה, אין שום כוונה – לא לנצח את חמאס, לא להרגיע את השטח, אלא רק לייצר ניסיונות לכל מיני פתרונות טקטיים, לא יעילים, שלא יפסיקו את האלימות, שלא באמת יכבו את השרפות, לא את השרפות בדרום ולא את השרפות בשום מקום אחר. אין בעצם ניסיון להבין שהדרך היחידה להתקדם במישור העזתי זה לא לנתק את עזה מהגדה; זה לפעול בשני המישורים באותו זמן. במקום להוציא מההקפאה את המצב בגדה המערבית ולחזור לשולחן המשא ומתן, ממשיך בנימין נתניהו עדיין במדיניות שלו של הפרד ומשול. המדיניות הזאת מביאה אותנו למבוי סתום. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ביום רביעי ההסתדרות הכריזה על כוונתה להשבית את המשק במחאה – ודרישות – על תאונות העבודה שנמשכות באתרי בניין ובמקומות אחרים. מדובר במכה. מדובר במקרי מוות מיותרים לחלוטין. אם רק היו שומרים על כללי הבטיחות של העובדים, על התקן של הפיגומים, הכשרות, ביטוחים, מנופאים, פקחים. יש מחסור בפקחים, ולכן הדרישה ל-108 פקחים של משרד העבודה היא במקום. הגיע הזמן שמקרי המוות האלה, המיותרים, והפציעות, יחלפו להם מן העולם. יש רושם שמישהו – זה לא חורה לו, לא מפריע לו, בגלל שבמקרים ובתאונות הנפגעים הם ערבים, כנראה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול במרכז תל אביב, בצומת הרחובות ארלוזורוב ואבן גבירול, התכנסו מאות גמלאים וגמלאיות כדי לפתוח במסע של מחאה על כך שהמדינה פוגעת בגמלאות שלהם. מסתבר שבתקופה הזאת כבר היה צריך להגיע להעלאת גיל הפרישה לנשים. כך האוצר התחייב. הוא לא הצליח לעמוד במשימה הזאת – כלומר הממשלה – ועכשיו, באופן הכי פרוע וגס בעולם, מכניסה המדינה את ידה, באמצעות הקרנות, לכיסם של 250,000 גמלאים וגמלאיות, ומורידה להם את הפנסיה החודשית שלהם, את הגמלה החודשית שלהם, כדי לעמוד בתחזיות האקטואריות, כי הלוא באיזשהו מקום הקופות האלה תתרוקנה. זה דבר שלא עולה על הדעת. אני בעד סולידריות חברתית, בהחלט, אבל שתיעשה בהתנדבו,. לא שהממשלה תחליט בשביל 250,000 איש שהם עכשיו יתחילו לרדת בגמלה החודשית שלהם – מפני שהממשלה לא עמדה בהתחייבויות שלה, לא מפני שהם לא עמדו. אין דבר כזה. אז הם התחילו אתמול לעמוד שם בצומת ולצעוק. אני הייתי איתם, ואני מבטיח בשמם, ואני אהיה איתם: אנחנו נלך עד לפה, עד לירושלים, עד לקריית הממשלה, עד למשרדי הממשלה, והם יילחמו על הזכויות המינימליות שלהם, שזה לקבל את הגמלה שמגיעה להם מתוקף עשרות שנות עבודה שהם עבדו, טרחו וחיכו לרגע הזה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת שי. על פי החלטת הנשיאות, ביום רביעי הקרוב הכנסת תדון במליאה בנושא של ההפגנה והגמלאים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, הבחירות המוניציפליות מאחורינו. אני מברך את אלה שהצליחו, ואני אומר: הבחירות הן אקט דמוקרטי, לכן לא צריכה להיות אלימות; האלימות היא מגונה. לא צריך להיות כעס מעבר. צריכה להיות שותפות אחרי הבחירות, אפילו מי ש"הפסיד", במירכאות. ואני לא יכול לקרוא לזה לא "ניצח" ולא "הפסיד", אלא העם, תושבי המקום, בחרו במישהו. לכן, צריכים להיות שותפים לטובת אותו יישוב. אבל צריך להעלות נקודה מצד הממשלה. לא יכול להיות שראש ממשלה יבוא, או גם שרים, בהקלטות וידיאו, ויפנה לאזרחים ביישובים מסוימים ויגיד להם: אם אתם בוחרים במועמד א' אתם תקבלו כך וכך, ואם לא אז אנחנו נמשיך להעניש אתכם ולא תקבלו תקציבים. ניסיון השוחד הזה מצד ראש הממשלה ושרים – לא יכולים לעבור עליו לסדר-היום. מה שמגיע לאזרח, הוא צריך לקבל בלי התניה במי הוא יבחר ברשות המקומית. האפליה נגד היישובים הערביים צריכה להיפסק, וגם במקומות של היישובים היהודיים אסור לדרוש מאנשים עמדה כדי לקבל זכויות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. << דובר >> מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בשוך רעש הבחירות לרשויות המקומיות שמענו שהולכים לחדש את העבודות בשבת, עבודות תכנון, עבודות ביצוע – החל מגשר יהודית, שדורש ראש העיר תל אביב הישן-חדש רון חולדאי לחדש את העבודות, וכלה ברכבת הקלה בשטח השיפוט של בני ברק, וזאת דווקא בשבת. בכל המדינות בעולם שלא מצווים על שמירת שבת ועובדים 7 כפול 24 – האם לא מפתחים או לא מתחזקים שם כבישים ודרכים? אצלנו לא יודעים את הטכניקה הזאת? למה לא לנצל את הלילות, כמו בכל המדינות בעולם? הרי היום יש אמצעים טכניים ש"לילה כיום יאיר", ומדוע לחלל את השבת, שמסרו את נפשם היהודים בכל הדורות, ודווקא כאן, בארץ ישראל, פלטרין של מלך, נחללה? למען קדושת השבת לא נחשה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי רוזנטל. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, היום חברי הכנסת הסתכלו בעיניים של תושבי עוטף עזה. היום הייתה לי הזכות להרים כנס למען התושבים בעוטף עזה, עוטף ישראל, שהגיעו לפה להשמיע את קולם. האמן לי, זה נתן לי כוח להבין שאפשר אחרת במדינת ישראל. 18 שנה של מלחמת התשה, שמתוכן שמונה חודשים של שרפות, אזעקות ופיגועי טרור אין-סופיים על הגדר נגד חיילי צה"ל והיישובים בקרבת מקום – אותם תושבים שעוברים את כל התלאות האלה – ישבו מושבניקים, קיבוצניקים, עירוניים, ימין, שמאל, דתיים וחילונים, כל עם ישראל, והגיעו למסקנה שהם באים לכנסת ישראל וממשיכים את המחאה שלהם והם דורשים רק דבר אחד: שוויון בביטחון. הם לא באו לפה בגלל שבפריפריה רמת הבריאות יותר נמוכה, או שאין שוויון בחינוך, או שאין תחבורה ציבורית. הם באו לבקש את הדבר הבסיסי ביותר, שכל משפחה רוצה: שוויון בביטחון. ואם התושבים מכל המפלגות והסיעות הצליחו להגיע לשפה משותפת, מה חסר לממשלת ישראל כדי שהיא תוכל לשבת עם שפה משותפת ולחבר את כל עם ישראל? מה שבאמת הם עוברים, הגיבורים האלה, אי-אפשר לספר, גם כי את הסיפורים האמיתיים האלה מישהו מסתיר מפני עם ישראל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר כנסת מסעוד גנאים. אחרי דבריו של מסעוד גנאים אנחנו נעבור לחקיקה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני מצטרף לברכות. אני מברך, ומאחל הצלחה לכל ראשי המועצות והעיריות שנבחרו, וגם לכל החברים שנבחרו מפה. אני קורא לממשלה ולמשרדי הממשלה לעזור לראשי העיריות האלה – אני מתכוון במיוחד לראשי העיריות והמועצות הערבים, שזקוקים מאוד לתמיכה, אם זה בתקציבים, אם זה בלפתור את בעיית הדיור, הרחבת שטחי השיפוט וכל מה שמגיע להם. אני גם קורא להם לראות בנו, כחברי כנסת ערבים, כחברי הרשימה המשותפת, כתובת כדי שנשתף פעולה ונשלב ידיים לטובת העם שלנו והאזרחים שלנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. עד כאן נאומים בני דקה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/826; דברי הכנסת, חוב' ב', ישיבה 366, עמ' 31288, מושב שני, חוב' ד', ישיבה 69, עמ' 7105, הכנסת ה-19, מושב שני, חוברת ט"ו, ישיבה 105, עמ' 7881; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו נעבור לחקיקה. הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, רשם פרלמנטרי, אני מתכבד להציג לפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018, לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת לפניכם היא חלק מהצעת חוק ממשלתית, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 112), שמטרתה תיקונים שונים בפקודת התעבורה, ובכלל זה בהסדרי האכיפה. ועדת הכלכלה קיימה דיונים רבים ומעמיקים בהצעת החוק, הן בכנסת התשע-עשרה והן בכנסת זו. במהלך הדיונים התקבל מידע רב והתעוררו שאלות כבדות משקל, וצפוי שיידרשו עוד כמה דיונים כדי להשלים את תהליך החקיקה. לאור זאת, ולבקשת השר לביטחון פנים, פוצלה הצעת החוק הממשלתית, והצעת החוק המונחת לפניכם כוללת הסדרה של שני עניינים, הנוגעים למלחמה בתופעת הנהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים. האחד – תיקון להגדרה "שיכור" בפקודה. בעניין זה הוצע להוסיף לחוק חזקה לגבי נהג שבגופו נמצא אלכוהול בריכוז גבוה מהמותר בבדיקת נשיפה, שתן או דם. בהתאם לחזקה המוצעת, הריכוז שנמצא בבדיקה היה בגופו במהלך שלוש השעות שקדמו לבדיקה. זאת, על מנת לאפשר לרשויות אכיפת החוק להתמודד באופן טוב יותר עם נהגים שיכורים ולמנוע מצבים שבהם נהג שיכור מתחמק מאחריות בטענות שונות, למשל ששתה אלכוהול לאחר שנגרמה תאונת דרכים; את זה אנחנו מכירים גם מהאירועים האחרונים, לצערנו. הוועדה קיימה דיונים מעמיקים בשאלה כיצד יוכל נהג לסתור את החזקה, בשל האינטרסים המשמעותיים המוטלים על הכף: הרתעת נהגים משתיית אלכוהול והרצון שלא לאפשר לנהגים שיכורים להתחמק מאחריות מחד גיסא, והחשש מפני הרשעת חפים מפשע מאידך גיסא. לאחר ששקלה הוועדה שיקולים אלה, החלטנו כי נהג יוכל לסתור את החזקה אם יוכיח – וההוכחה הנדרשת ממנו היא לפי מאזן ההסתברויות – כי ריכוז האלכוהול בגופו לא היה הריכוז שנמצא בבדיקת הנשיפה, השתן או הדם במועד הרלוונטי. העניין השני שמוצע להסדיר בהצעת החוק הוא מתן סמכות לשוטר לבצע בדיקת רוק לנהג על מנת לבחון אם נמצא בגופו סם מסוכן. הוועדה התלבטה בשאלה אם שוטר יהיה רשאי להמשיך ולשלוח את הנהג לבדיקות שתן ודם אף אם תוצאת בדיקת הרוק היא שלילית, כלומר, לא נמצא בה בגוף הנהג סם מסוכן. לאחר ששמענו עמדות שונות החליטה הוועדה כי שוטר יהיה רשאי לשלוח את הנהג לבדיקות שתן ודם גם אם בדיקת הרוק היא שלילית רק במקרים שבהם במהלך ביצוע בדיקת הרוק או אחריה התגבש אצל השוטר חשד סביר שבגופו של הנהג יש סם מסוכן. יצוין כי נהג לא יורשע בנהיגה בשכרות – ולהזכיר, נהיגה בשכרות לפי הפקודה היא גם נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים – בהתבסס על בדיקת הרוק לבדה. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, ועדת הכלכלה בראשותי סבורה כי נהיגה בשכרות ותחת השפעת סמים היא תופעה שיש להילחם בה בכל כלי, ויעידו על כך מקרים רבים שפורסמו לאחרונה בכלי התקשורת. אנו סבורים כי ההצעה המונחת לפניכם תסייע לרשויות אכיפת החוק במלחמה זו. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מכם להצביע בעדה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. כאמור, אין הסתייגויות ואין בקשות דיבור, ולכן אנחנו עוברים להצבעה. מי שמעוניין יכול לשבת במקומו או במקומה. קריאה שנייה, הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד סעיף 1 – 22 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 22 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. העברנו את החוק בקריאה שנייה ללא הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 24 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. הצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 125), התשע"ט–2018, אושרה כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את השר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן, שרוצה לברך ולהודות לאלה שעמלו וטרחו. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני באמת קודם כול רוצה לברך את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חברי חבר כנסת איתן כבל, וכמובן את כל צוות הוועדה, שכל כך יקר לי ולכולנו. החוק הזה – קודם כול, עוד מילה על איתן. באמת, אנחנו יכולים לחלוק על הרבה מאוד דברים, אבל במאבק בתאונות הדרכים אני תמיד אומר וכולנו אומרים שאין ימין או שמאל, אדוני היושב-ראש, וכך באמת פועלת ועדת הכלכלה, שמחוקקת חוקים מאוד מאוד חשובים. אני תמיד זוכר את זה. למרות שכל תאונה היא כואבת וטרגית, אנחנו כן מקדמים צעדים, ובזכות הפעילות של ועדת הכלכלה בהחלט ניצלים חיים במדינת ישראל. זאת דוגמה מצוינת, החוק הזה, שככה עבר די מהר, והוא קשור בקשר מאוד הדוק לרפורמה אחרת שהכנסת העבירה בשנה האחרונה, הרפורמה שקשורה לאכיפה כנגד משתמשי קנאביס – אחד הנושאים שאני שיניתי אחרי עשרות שנים, שנהגו באכיפה פלילית, והחל מעוד כמה חודשים האכיפה תהיה בעיקרה אכיפה אזרחית, של קנסות מינהליים. זה – מצד אחד. מצד שני, הבהרתי – וזה קרה פה עכשיו, בזכות ועדת הכלכלה – שאנחנו לא יכולים ללכת למדיניות של אי-הפללה בלי לוודא שלמשטרת ישראל יש בכלל את היכולת לאכוף כנגד נהיגה תחת השפעת סמים. כמובן שהחקירה של אותה תאונה קשה כנראה עדיין לא הסתיימה, ואי-אפשר להגיד שהיה שם שימוש בסמים וזו הסיבה, אבל זה בהחלט נתן לכולנו איזה תמרור אזהרה מה עלול לקרות אם חס וחלילה יהיה שימוש נרחב בנהיגה תחת השפעת סמים במדינת ישראל. למעשה, כמעט כל מדינות ה-OECD יש להן יכולת, למשטרות שלהן – יכולת אינדוקטיבית, על ידי בדיקת רוק – בעצם גם להרתיע נהגים מלנהוג תחת השפעת סמים וגם לאכוף ולתפוס את מי עושה את העבירה הכל-כך חמורה הזאת. אז עכשיו, בזכות תיקון החוק החדש, באמת ניתן האות, והמשרד שלי ומשטרת ישראל יוכלו להתחיל לבצע את ההצטיידות בערכות, וגם ידע כל נהג במדינת ישראל מהיום שאם חס וחלילה הוא מעלה בדעתו לנהוג תחת השפעת סמים ולסכן לא רק את הציבור אלא גם את עצמו, משטרת ישראל יכולה גם יכולה לשים את ידה עליו ולמצות איתו את הדין. תודה רבה לך, איתן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מודה לשר לביטחון פנים חבר הכנסת גלעד ארדן. << הצח >> הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' כ/801; דברי הכנסת, חוב' ל"ג, ישיבה 359, עמ' 31019; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת חוקה חוק ומשפט חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה, אדוני. סליחה, חבר הכנסת סלומינסקי, שנייה אחת. חברים, חברי הכנסת רוזנטל ומיכאלי, מחלקת הפרוטוקולים מתלוננים שקשה להם לרשום כשמדברים שם, בפינה הזאת, אז אנא מכם. בבקשה, חבר הכנסת סלומינסקי. << דובר >> ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018, שעניינה הסדרים הנוגעים לרכב מעוקל שנגנב או איבד את ערכו בתאונה. את הצעת החוק הזאת יזמו חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי ויואב בן צור. מגיע לכם יישר כוח. הצעת החוק קובעת הסדר שנותן מענה למצב שאומנם אינו שכיח אך התוצאה שלו אינה צודקת. כיום, כאשר רכב מעוקל נגנב או הוא מאבד את ערכו עקב פגיעה משמעותית בתאונת דרכים, הזוכה שהטיל את העיקול בדרך כלל אינו יודע על כך, כי הוא לא יודע שהרכב הזה עבר תאונה. לכן, גם אם לחייב יש זכות לתגמולים מחברת הביטוח, הזוכה לא פועל להטיל עיקול על התגמולים, כי הוא הרי לא יודע שבכלל הייתה תאונה ויש תגמולים. חברת הביטוח מצידה לא מעבירה את הכספים לחייב עד להסדרת העיקול, משום שהעיקול מונע העברת בעלות של הרכב אליה, ומבחינתה זה תנאי לתשלום התגמולים. ואז, מה קורה? ברוב המקרים, בכ-90% מהמקרים, החייב, אם הוא מסדיר את החוב כדי לקבל את התגמולים, זה בסדר, אך כאשר לחייב אין תמריץ להסדיר את העניין, הכספים נותרים אצל חברת הביטוח ללא הגבלת זמן, זאת אומרת, חברת הביטוח מרוויחה, והאיש שהטיל את העיקול, שמגיע לו הכסף, מפסיד. הצעת החוק הזאת נועדה לתת פתרון במצבים אלה. ההסדר המוצע יחול על המצבים השונים של עיקול הרכב, בין שהוטל לפי חוק ההוצאה לפועל, לפי חוק המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות או לפי פקודת המיסים (גבייה), ולפיו יהיה על חברת הביטוח ליידע את הגורם שהטיל את העיקול בתוך 100 ימים מהיום שנודע לה על השינוי במצב הרכב ועל זכות החייב לתגמולים, כולל פרטי חברת הביטוח, כדי שהוא ידע. עם המידע הזה יוכל הזוכה לפעול להטלת עיקול על זכות החייב לתגמולים אצל חברת הביטוח: הוא יעביר את העיקול – במקום על הרכב, שכבר אין לו ערך, אל התגמולים. כעבור תקופה נוספת, של 60 או 90 יום, יהיה על הגורם המעקל לפעול לביטול העיקול על הרכב ולהסרתו. הצעת החוק כוללת גם הוראה בעניין ההליך למימוש התגמולים, אם אכן הוטל עליהם עיקול על ידי הזוכה, במטרה לוודא שהגורם המוסמך לעניין המימוש יביא בחשבון שהכספים נועדו לשמש את החייב לרכישת רכב חלופי במקום זה שנגנב או שנפגע בתאונה, בייחוד אם הרכב דרוש וחיוני לחייב לצורכי בריאות או פרנסה, וכן לאפשר את העברת הבעלות ברכב במקביל לתשלום כספי התגמולים, אף אם נדרש לשם כך צו של גורם שיפוטי משום שהחייב אדיש להליך ונמנע מלחתום על ייפוי כוח לצורך זה. זו הצעה שהיא הצעה הוגנת. נכון, אין הרבה מקרים, אבל במקום שחברת הביטוח תחזיק את הכסף – שהכסף הזה יגיע למי שאכן מגיע לו. ההצעה הזאת מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מבקש מחבריי לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית. תודה לך, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. אין הסתייגויות, כאמור. יש בקשות דיבור – אני רואה שכל חברי סיעת מרצ ביקשו לדבר. מישהו רוצה לממש? לא. אז אם כן, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה שנייה. << קריאה >> ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << קריאה >> אני רוצה להודות לתמי, לייעוץ המשפטי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אחרי זה, כי חבר הכנסת מלכיאלי ביקש לעלות להודות, אז הוא בטח יעשה את המלאכה הזאת. חברי הכנסת, אנחנו בהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה, ללא הסתייגויות. נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד סעיפים 1–6 – 35 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–6 נתקבלו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 35 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אישרנו את החוק בקריאה שנייה. עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד החוק – 37 נגד – אין נמנעים – אין חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון מס' 38), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 35 עדיין בעד ועדיין אין מתנגדים או נמנעים. 37, סליחה. 37 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אישרנו את החוק בשלוש קריאות כנדרש. ואני מזמין את אחד היוזמים, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, לברך את אלה שעסקו במלאכה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני חושב שהצעת החוק שהצבענו עליה עכשיו היא הצעת חוק חברתית ממדרגה ראשונה, שבאמת עושה צדק אמיתי עם אותם אנשים מוחלשים, והכסף שהיה אמור להגיע ליעדו, במקום שישכב בחברות הביטוח, בעצם מגיע ליעדו האמיתי. אז כמו שציינת, אדוני היושב-ראש, ליוו את הצעת החוק הזאת הרבה מאוד אנשים. בהתחלה זה לא היה פשוט. אבל קודם כול אני רוצה להודות לשר, הרב דרעי, שעזר לי גם בוועדת שרים; ליושב-ראש הוועדה ניסן סלומינסקי, שמאז ניגשתי אליו עם ההצעה הזאת הוא לקח וטיפח אותה כבן טיפוחיו, עד שהביאו לנו את זה כאן בצורה מושלמת, ובאמת הרבה הרבה תודות; לתמי, היועצת המשפטית של הוועדה, ליונתן קיי ולאסף, המנהל, שבאמת עזרו מתחילה ועד הסוף; לראש הרשות לאכיפה וגבייה תומר מוסקוביץ, עו"ד תומר מוסקוביץ, שתמך, וליווה ושיפץ את החוק הזה שיגיע לכאן הטוב ביותר, כדי לעזור לכמה שיותר אנשים; לעו"ד יוסי ויצמן, המשנה ליו"ר לשכת עורכי הדין וראש הקליניקה להוצאה לפועל, שנתן את העצה מהרגע הראשון בנוסחה הנכונה; לצוות שלי: עקיבא חופי, משה כהן, וישראל לברון; למשה ארבל ויוני משריקי. תודה רבה לכולם על התמיכה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. << הצח >> הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 15), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' כ/794; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' ל"א, ישיבה 353, עמ' 29946; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 15), התשע"ט–2018. תציג את ההצעה, לקריאה שנייה ושלישית, חברת הכנסת יעל גרמן, בשם יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. בבקשה, גברתי. << דובר >> יעל גרמן (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי וחברותיי, ההצעה מקורה במיזוג של שתי הצעות חוק פרטיות של חברי הכנסת דוד ביטן, איתן כבל, מיקי רוזנטל ועליזה לביא. סעיף 48(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מסמיך את בית המשפט לקבוע תנאים לשחרור בערובה, ובכלל זה איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה כאשר מתקיים יסוד סביר שהמשך העיסוק מהווה סכנה לביטחון הציבור או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה. בהצעת החוק מוצע לקבוע במפורש שאיסור זה יכול שיכלול גם איסור עבודה במוסד לפי חוק למניעת העסקה של עברייני מין מקום במקומות מסוימים. כמו כן, מוצע לקבוע שכשבית המשפט קובע במסגרת השחרור בערובה איסור על עיסוק במוסד כאמור, הוא גם יורה למשטרה שלא לתת למשוחרר אישור משטרה הדרוש לפי חוק למניעת העסקת עברייני מין לצורך עבודה במוסד לפי אותו חוק, ובכלל זאת בגופים ובתי עסק שנותנים שירותים לקטינים, לאנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או לחסרי ישע, לרבות מוסדות חינוך, מרפאות ובתי חולים, מקומות בילוי ושירותי הסעות לאנשים כאמור. מטרת התיקון המוצע היא להביא לכך שבהליך קביעת התנאים לשחרור בערובה של חשוד או נאשם בביצוע עבירה ישקלו גורמי האכיפה את העובדה שהחשוד או הנאשם עלול במסגרת עיסוקו לבוא במגע עם קבוצות פגיעות. הסדר זה מתווסף להסדרים קיימים שנותנים לסוגי מעסיקים מסוימים, ובכלל זאת למשרד החינוך ולנציבות שירות המדינה, סמכות לקבל מידע מהמרשם הפלילי על חשד לביצוע עבירות על ידי עובדים של אותם גופים או שנתונים לפיקוח של אותם גופים. יודגש כי מוצע לקבוע את ההסדר בחוק המעצרים, ולא בחוק למניעת העסקה של עברייני מין, שכן החוק למניעת העסקת עברייני מין עניינו במי שהורשע בדין, בעוד חוק המעצרים עניינו במי שטרם הורשע או שטרם הוגש כנגדו כתב אישום, ועל כן נדרשת בחינה פרטנית של התנאים שראוי להטיל עליו על מנת למנוע את המסוכנות לציבור. הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני קוראת לכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה וקריאה שלישית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל גרמן. חברי הכנסת, נא לשבת. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 15), התשע"ט–2018. אנחנו מצביעים ללא הסתייגויות, כנוסח הוועדה, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 1 – 41 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 41 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אישרנו את החוק בקריאה שנייה. עוברים לקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 43 נגד – אין נמנעים – אין חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 15), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, בקריאה שלישית, 43 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אישרנו כנדרש את החוק בשלוש קריאות. אני מזמין את חברת הכנסת עליזה לביא לברך את אלה שעסקו במלאכה. בבקשה, אחת היוזמות, אחד היוזמים, חברת הכנסת עליזה לביא. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אנחנו באמת מאוד שמחים, חבר הכנסת ביטן, חבר הכנסת מיקי רוזנטל, חבר הכנסת איתן כבל ואנוכי, עם החוק המאוד-חשוב הזה – ולהודות לך, חברת הכנסת יעל גרמן, על ההובלה בוועדה, ולחברי הוועדה שנכחו, וכמובן להנהלת הוועדה וליו"ר ועדת חוקה חבר הכנסת סלומינסקי, על החוק החשוב הזה, שמן הרגע שחבר הכנסת ביטן בא ואמר: חייבים לעשות לזה סוף, נחשפנו לעוד פרשיות עגומות שקורות בבתי הספר, במקומות שהיו אמורים להיות המוגנים עבור ילדינו ילדותנו. נגמרו התירוצים. החוק שחוקקנו מבהיר באופן חד-משמעי וברור: מי שחשוד בעבירות מין לא יעבוד עם קטינים, ותימנע ממנו תעודת יושר. אנחנו מחויבים להגן על הילדות והילדים שלנו, ועל משטרת ישראל מוטלת האחריות לפקח על המידע הקיים ברשותה על אודות עברייני מין. זה מידע מציל חיים ובעל חשיבות. בעולם כבר מזמן הבינו את זה, ויש חוקים נוספים. אני רק רוצה לומר שלפני ארבעה חודשים הזדעזענו כולנו לשמוע על מורה פדופיל, עבריין מין, דוד ברגר, שהמשיך ללמד קטינות וקטינים בזמן שמתנהלת נגדו חקירה בחשד לעבירות מין בקטינות ברשת ובניסיון למעשים מגונים בקטין, ואיש לא הודיע למשרד החינוך ולהנהלת בתי הספר על המעצר שלו והם התבשרו על כך בתקשורת. החוק שלנו הוא חוק מציל חיים. תודה על התמיכה, ואני מקווה מאוד שיהיה בו כדי לאפשר לילדים ולילדות שלנו מרחב מוגן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1229; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' ל"ב, ישיבה 355, עמ' 30172; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק הבאה – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה ושלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. לאחר מכן ינומקו ההסתייגויות. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), שיזמה הממשלה. בתי הסוהר בישראל הם מהצפופים בעולם המערבי. המרחב הממוצע שיש לאסיר בתאו הוא 3.1 מ"ר, ובכ-60% מהתאים מרחב המחיה אף נמוך מ-3 מ"ר לאסיר. לפני כשנה קיבל בית המשפט העליון עתירה בעניין זה, והורה למדינה להרחיב את מרחב המחיה ל-4.5 מ"ר לאסיר. הצעת החוק שאני מציג בפניכם היא אחד הכלים שבהם משתמשת הממשלה כדי להביא להגדלת המרחב המחיה בבתי הסוהר: הרחבת השחרורים המינהליים. אני חייב לומר שזה לא מתווה שכולנו היינו רוצים. ברור לכולם ששחרור מוקדם מינהלי הוא לא דבר מועדף, אבל בסיטואציה שהגענו אליה, ולאור העובדה שלא ניתן מענה לצפיפות בבתי הכלא, הממשלה החליטה על המהלך הזה, ואנחנו קידמנו אותו בוועדה. מנגנון השחרור המינהלי נקבע בפקודת בתי הסוהר בשנת 1993. הוא מסמיך את נציב בתי הסוהר לשחרר אסירים לפני תום תקופת מאסרם, לתקופות הקבועות בחוק. כיום קובע החוק כי אסיר שנגזרו עליו עד שישה חודשי מאסר יוכל להשתחרר בשחרור מינהלי שבועיים לפני תום תקופת מאסרו, והתקופות עולות בהדרגה עד לתקופה מרבית של 24 שבועות לפני תום תקופת המאסר, וזאת למי שנידון ל-11 שנות מאסר ומעלה. בעבר היו זכאים כל האסירים לשחרור מינהלי, אך בשנת 2011 תוקנה הפקודה, ונקבע בה כי אסירים שתקופת מאסרם ארבע שנות מאסר ומעלה יקבלו שחרור מינהלי אך ורק אם קיבלו גם שחרור על תנאי, מה שידוע בכינויו "שליש", מתוך תפיסה שאסירים אלה הורשעו בפשעים חמורים יותר מאחרים, ועל כן ראוי שוועדת השחרורים תבדוק את מסוכנותם בטרם ישוחררו. בהצעת החוק מוצע, כאמור, להרחיב את תקופות השחרור המינהלי בהוראת שעה לשלוש שנים על מנת לתת מענה זמני למצוקת מקומות הכליאה, עד שניתן יהיה להשלים את יישומם של פתרונות ארוכי טווח, ובכלל זה תחום הבינוי – מהלך שמתבצע במקביל לחקיקה זו: השקעה בבנייה והרחבה של מרחבי הכליאה בישראל. אציין כי במהלך הדיונים בוועדה ערכנו כמה שינויים במדרג התקופות הקבוע בחוק מההצעה הראשונית שהגישה הממשלה. בהתחלה ביקשה הממשלה להגדיל את תקופת השחרור המרבית של אסירים שנגזרו עליהם 11 שנות מאסר ומעלה מ-24 שבועות ל-48 שבועות. הוועדה סברה כי תקופה זו ארוכה מדי, והסתפקנו בתקופה מרבית של 30 שבועות. יישרנו כמה עיוותים שנוצרו בשיטת החישוב שהייתה מלכתחילה בהצעה, כדי שלא ייווצר מצב שאסיר שנגזר עליו עונש מאסר מסוים יקבל שחרור מינהלי ממושך יותר מאסיר שתקופת מאסרו ארוכה יותר. בכל מקרה, התקופות הקבועות בחוק כפופות למגבלה נוספת. בכל מקרה לא ישוחרר אסיר בשחרור מינהלי אם לא סיים לרצות לפחות מחצית מתקופת המאסר שנגזרה עליו. תיקון נוסף שביצענו בהצעת החוק נוגע לאסירים שבית המשפט קבע כי ירצו את עונשם בדרך של עבודות שירות אך הפרו את התנאים, ולכן נשלחו בסופו של דבר אל בית הסוהר. בהצעה המקורית ביקשה הממשלה לקבוע כי ההרחבה לא תחול על אסירים אלה. הרציונל שעמד בבסיסה של הצעה זו היה למנוע יצירת תמריץ לאי-עמידה בתנאי עבודות השירות, במטרה להיכנס לבית הסוהר ולהשתחרר בשחרור מינהלי. זאת אומרת, באופן אבסורדי יצרנו תמריץ להפר את עבודות השירות. הוועדה הכירה בחשש זה וסברה שהוא יוצר אבסורד, שהוא יוצר התייחסות מחמירה יותר להפרת תנאי עבודות שירות מאשר לעצם ביצועה של העבירה. על כן קבענו מנגנון ביניים, ולפיו תקופת השחרור המינהלי של אסירים אלה תחושב לפי התקופה שירצו בבית הסוהר ולא לפי תקופת המאסר שנגזרה עליהם. תיקון נוסף שביצענו בהצעת החוק, והוא המשמעותי מכולם, עניינו החרגת אסירים ביטחוניים ומסייעים להם מהצעת החוק. תיקון זה הובל בוועדה על ידי לאחר שלא הגיע בהצעת הממשלה, ולאחר שראינו למעשה שבהצעת חוק זו אנחנו יכולים למצוא את עצמנו משחררים אסירים ביטחוניים. מדינת ישראל מנהלת מלחמת חורמה בטרור בכל החזיתות. כחלק ממאמץ זה סברנו שלא ראוי לתת את ההקלות הקבועות בחוק לא למחבלים ולא למסייעיהם שנשפטו ומרצים עונשי מאסר. לתפיסתי, האסירים הביטחוניים אינם ככלל האסירים, וכך סברה גם הוועדה בהצבעתה. הם כלואים לאחר שביצעו עבירות קשות לא רק כלפי פרטים, אלא כלפי המדינה כולה, כחלק מאידיאולוגיה שנועדה לפגוע במדינה ולחתור תחת עצם קיומה. ואכן, מחובתנו כמדינה דמוקרטית להעניק תנאי מחיה בסיסיים לכלל האסירים, כולל הבזויים והנקלים שבהם, אך השחרור המינהלי אינו תנאי בסיסי ואינו זכות מוקנית. השחרור המינהלי הוא הנאה עקיפה ממחסור מערכתי נקודתי במקומות כליאה לאסירים, וככזה, מדובר בפריבילגיה שסברנו כי לא ראוי לתת לאסירים שהורשעו בעבירות ביטחון, וזאת בדומה לפריבילגיות אחרות שנשללו מאסירים שכאלה, כגון שימוש בטלפון, חופשות ולימודים אקדמיים. אציין כי גם לדברי שב"ס החרגת האסירים הביטחוניים מהצעת החוק לא תפגע בהיערכות להרחבת מרחב המחיה בבתי הסוהר, כפי שהתחייב המשרד לביטחון הפנים וכפי שהתחייבה הממשלה. לסיכום, אני אמרתי בצורה הכי מפורשת שההצעה הזאת לא תעבור אם אנחנו ניתן יד לשחרור של מחבלים. אני שמח שבהצעה שעכשיו מונחת לפניכם תופעה זו לא תהיה. אנחנו ניתן שחרור מינהלי שאנחנו נאלצים לתת בלית ברירה לאסירים למיניהם, אבל אסירים ביטחוניים מוחרגים משחרור מינהלי זה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. כאמור, יש סדרה של הסתייגויות. הוגשה לי רשימה של חברי כנסת שמבקשים לנמק את ההסתייגויות. הראשון יהיה חבר הכנסת דב חנין. לרשותו יעמדו עשר דקות. בבקשה, אדוני. אחריו – אחמד טיבי, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן וכן הלאה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> כל אחד עשר דקות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, לא. יש זמנים משתנים. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, אני חייב בגילוי נאות לומר, היא בעצם צאצא ישיר של חוק שאני העברתי, אז אני מרגיש אליה איזשהו קשר אישי כמעט, הייתי אומר, רגשי, כי כמו שאולי אתה זוכר, אדוני היושב-ראש, בשנת 2012 העברנו כאן – זה היה ב-8 במאי; זה היה לילה מאוד דרמטי בכנסת, כי אחרי שהעברנו את החוק הזה, פתאום באמצע הלילה חזרו אלינו עם ממשלה קואליציונית של קדימה והליכוד. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> איך לא? << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל אני זוכר את הלילה הזה בזכות החוק הזה בעיקר, חוק תנאי כליאה הולמים שהעברנו בכנסת. זה היה אחד הרגעים היפים בעבודת הכנסת, שהצעת חוק פרטית שלי ושל חבריי, שאוחדה עם הצעת חוק ממשלתית, עברה כאן בכנסת בקריאה השנייה והשלישית והבטיחה לכל האסירים בישראל תנאי כליאה הולמים. היא הייתה הצעת חוק מאוד גדולה, מרחיקת לכת, מאוד שאפתנית ומאוד מוצדקת. נקודת המוצא של הצעת החוק הזאת הייתה התפיסה שזכויות האדם לא נעצרות בשערי הכלא. יש אנשים שצריכים להיות בבתי כלא, כי הם ביצעו עבירות, אבל גם מי שנמצא בבתי הכלא זכאי לזכויות האדם, זכאי לכבוד, זכאי לתנאי כליאה הולמים, והחוק מפרט שורה ארוכה של דברים שנכללים בגדר תנאי הכליאה ההולמים האלה. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, העמיד את ישראל במקום נכון, לפחות מבחינת הנורמות שחלות על האסירים שנמצאים אצלנו בבתי הכלא. ואני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת, שגם אז, כאשר חוקקנו את החוק הזה, היה ויכוח על השאלה על מי החוק הזה יחול ועל מי הוא לא יחול. נקודת המוצא שלי הייתה שלחוק הזה יש טעם רק אם הוא חל על כל האסירים שנמצאים בבתי הכלא, כי הענישה, הכליאה בבית הכלא, היא כבר כשלעצמה עונש. אנחנו לא צריכים אחר כך לשלול מאסירים מסוימים את זכויות האדם הבסיסיות שלהם מכיוון שהם ביצעו עבירות שנראות לנו בחברה חמורות או פוגעות יותר. מזה התחילה הדרך שהובילה בסופו של דבר להצעת החוק שבפנינו. צריך לציין חוליה נוספת מאוד משמעותית בדרך הזאת, והיא פסק דינו החשוב, ההיסטורי, של השופט אליקים רובינשטיין, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, בבג"ץ 1892/14, פסק דין שניתן ב-14 ביוני שנת 2017. זה היה פסק הדין האחרון שהשופט רובינשטיין נתן לפני שפרש מתפקידו השיפוטי, ובו השופט רובינשטיין פירש בצורה, אני חייב לומר, מאוד נכונה, מאוד מדויקת, מאוד הולמת, מאוד ראויה, את החוק שאנחנו חוקקנו בכנסת, וקבע בין היתר שמהחוק הזה שמדבר על תנאי מחיה הולמים, על תנאי כליאה הולמים לאסירים בבתי הכלא, מתחייב, בין היתר, שיהיה שטח מחיה מינימלי לכל אסיר. הוא גם קבע שטח של 4.5 מ"ר, שזוהי הנורמה העולמית המקובלת לשטח המחיה המינימלי שמתאים לכל אסיר. השופט רובינשטיין מסביר בפסק הדין שלו שכאשר האסירים צפופים מדי נוצר חיכוך, נוצרת אלימות, וכמובן, נוצרת פגיעה קשה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של האסירים, ולכן כליאה של אסירים בתנאי צפיפות עולה עד כדי ענישה אכזרית, בלתי אנושית ומשפילה כמשמעותה במשפט הבין-לאומי. פסק הדין הזה החשוב של בית המשפט העליון צריך להוביל לשינוי גדול במתרחש בבתי הכלא שלנו. אני יודע שהמדינה עושה מאמץ גדול לבנות בתי כלא נוספים, וכנראה בתי כלא נוספים צריכים להיות חלק מהמענה, אבל זה לא יכול להיות כל המענה. חלק מהמענה צריך להיות חשיבה על ערוצים אחרים של ענישה חוץ מבית כלא. אנחנו צריכים להיפרד מהמחשבה שבית הכלא הוא התשובה האולטימטיבית לבעיות החברה. יש עוד ערוצים של התמודדות חברתית וגם עוד ערוצים של התמודדות פלילית חוץ מבית כלא, להעניש ולטפל באנשים שביצעו עבירות. אז צריך לעשות כאן גם שינוי במדיניות הענישה, ומהבחינה הזאת אני מברך על העבודה שנעשית על ידי ועדת דנציגר ועל ידי מעגלים נוספים בתוך המערכת המשפטית והמדינתית. אבל אחד המהלכים שחייב יהיה להתבצע כדי שאנחנו נעמוד ביעד הזה של 4.5 מ"ר שטח לכל אסיר, כדי שנעמוד בעיקרון שאומר שזכויות האדם לא נעצרות בשערי הכלא – אחד הדברים שצריכים לקרות הוא גם דילול של אוכלוסיית האסירים בבתי הכלא, וכאן הגיעה הצעת החוק שאנחנו עוסקים בה. אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיד שבתחילת הדרך שלה קיבלתי אותה בברכה, אפילו הייתי אומר בהתלהבות, יחד עם חבר הכנסת קיש וחברי כנסת נוספים. קידמנו את הדיונים, ואפילו אישרנו בהסכמה כללית את הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ושלישית. ואז קרה מה שקרה. איזשהו עיתונאי חרוץ בדק, חקר ומצא – זה היה בעיתון הארץ, אם אני זוכר נכון – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לפעמים עיתון הארץ – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפעמים עיתון הארץ, אתה אומר. כן. אז, לפעמים עיתון הארץ. – – וגילה שמכוח החוק הזה, שכבר אישרנו אותו בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, השתחררו גם 300 אסירים שביצעו עבירות ביטחוניות, אבל אני רוצה להדגיש: אלה עבירות ביטחוניות מאוד מינוריות. לא מדברים על אנשים שנשפטו על רצח או על סיוע לרצח. מדברים, למשל, על נהג מונית – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שהסיע – אני נותן דוגמה קונקרטית – נהג מונית שהסיע בן אדם, והוא לא ידע שהבן אדם הזה הולך לבצע אחר כך פיגוע. מסתבר שהבן אדם הזה ביצע אחר כך פיגוע, יואב, ולכן אותו נהג מונית נכנס לכלא. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – בלי שמות. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בלי שמות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בלי שמות, מישהו שהכניס טלפונים לבתי כלא. בלי שמות על מי אנחנו מדברים, אבל מישהו לקח – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דרך אגב, המישהו הזה לא נכלל בהצעת החוק. אני אומר לך את זה מתוך היכרות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מעניין אם אותו עיתונאי עדיין עובד בעיתון הארץ. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא עובד, הוא עובד. אגב, הוא עיתונאי חרוץ, מוכשר ורציני. ואז התעורר חבר הכנסת קיש והתעוררו אולי עוד אנשים בליכוד, ואני מבין, אדוני היושב-ראש, שאתם נמצאים בתקופה קשה של פריימריז בליכוד, ואתם צריכים לעמוד בתחרות לא קלה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> רק תוסיף חברי מרכז. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חברי מרכז, בוודאי. לא רציתי להגיד. אתה אמרת חברי מרכז. אני הזכרתי רק את הפריימריז. ואז פתאום אנחנו נקראים לדיון נוסף בוועדה. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת קיש מגיש רוויזיה; אומר: מצאתי את הבעיה הזאת. אני לא מוכן להעביר את זה בצורה כזאת. פותח את החוק לדיון נוסף, ומכניס לחוק את אותו תיקון שממנו אנחנו מסתייגים, אדוני היושב-ראש, ומסתייגים ממנו ברמה העקרונית של להחריג אנשים שיש להם איזושהי השקה לעבירות ביטחוניות. אני שוב אומר: לא מדובר על אנשים שביצעו בעצמם מעשי רצח או עבירות חמורות, אלא מדובר באנשים שנקלעו שלא בטובתם לתוך המעגל הזה של העבירות הביטחוניות לסוגיהן השונים. התוצאה שנוצרה, אדוני היושב-ראש, היא תוצאה מאוד מאוד בעייתית. אנחנו אומרים פה בעצם שיש עבירות מאוד חמורות במדינת ישראל שכולנו, אם אני אתחיל לפרט את העבירות האלה, כולנו נסכים שהן עבירות חמורות, אבל המדינה בעצם מעבירה מסר שאומר: אם אתה עברת סתם עבירות חמורות אתה תוכל להשתחרר, אך אם אתה במקרה היית נהג מונית והסעת שלא בידיעתך מישהו שאחר כך הסתבר שהוא ביצע עבירת טרור – לא, לא. אתה תשב בכלא את כל הימים ולא תוכל לקבל את השחרור המינהלי. הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא נכון, הוא בעייתי, הוא מעוות את תפיסת הצדק הבסיסי, והוא גם מעוות את התפיסה העקרונית שעליה נאבקנו כשהעברנו את החוק. החוק אומר: בתי המשפט מענישים, והם קובעים עונשים לפי סקאלת העונשים המקובלת במדינת ישראל. ממילא סקאלת העונשים במדינת ישראל מתייחסת בחומרה יתרה לעבירות ביטחוניות. זה לא שעבירות ביטחוניות נחשבות בישראל לעבירות קלות או לעבירות שהן שוות בחומרתן לעבירות שאינן ביטחוניות. ממילא מדובר בעבירות שמערכת המשפט בישראל רואה אותן כעבירות חמורות. כאשר אנחנו מדברים על אנשים, כמו בהצעת החוק הזאת, שהם אנשים שלפי כללי המשפט המקובלים שלנו, של מדינת ישראל, נידונו לעונשים קלים מכיוון שכנראה לא היה שם סיפור ביטחוני מאוד קשה – כי אם זה היה סיפור ביטחוני מאוד קשה הם לא היו נדונים לעונשים קלים – אין שום סיבה אמיתית, חוץ ממהלך שאני רואה אותו, עם כל הצער והכאב, אדוני יושב-ראש הוועדה, כמהלך של פופוליזם לא נכון, אין שום סיבה אמיתית להפלות את האנשים האלה. לכן, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק טוב. הוא חבית של דבש שהוכנסה לתוכו כפית מיותרת של זפת, ואת הכפית הזאת של הזפת, אדוני היושב-ראש, אנחנו מציעים לכנסת להוציא החוצה מהחוק, כדי שכולנו נוכל ליהנות מהמעשה החיובי, הנכון והחשוב, ולא נצטרך להיחנק מהזפת ביחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. גם לרשות אדוני עד עשר דקות. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, במקור הצעת החוק הזאת היא היענות להחלטת בג"ץ כדי לשפר את תנאי האסירים, כלומר להרחיב את שטח המחיה של האסירים בכמה מטרים רבועים. כך התנהלו הדיונים מתחילת הישיבות בוועדת הפנים. אני חבר ועדת הפנים. כל הזמן תמכנו, והדיון התנהל כמעט בהסכמות כלליות. הנושא של אסירים ביטחוניים עלה מדי פעם בדיונים, ולא הייתה התנגדות; אף אחד לא אמר: אני מתנגד. והחוק בסופו של דבר עבר בוועדת הפנים בלי החרגות, בלי הסתייגויות לגבי האסירים הביטחוניים. ואז התפרסמה ידיעה בעיתון הארץ שמשתחררים במסגרת החוק גם אסירים ביטחוניים, כ-300 במספר, ואז גם השר לביטחון פנים וגם יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יואב קיש קיבלו רגליים קרות. הכול בגלל ידיעה בעיתון, עיתון חשוב. ופתאום התברר ששר בליכוד וחבר כנסת בכיר, יושב-ראש ועדה, קוראים את הארץ – דבר ראשון, קוראים את עיתון הארץ כבר בבוקר – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יש בו דברים טובים לפעמים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ופועלים לפי ידיעות שמתפרסמות בעיתון הארץ. זה גילוי, כי תמיד אמרתם שרבים מכם מחרימים את עיתון הארץ. אני לא רוצה להגיד: זה עיתונים לאנשים חושבים, ולכן התפלאתי שאתם קוראים אותו. לא אמרתי את זה. לא אמרתי. אני לא רוצה להגיד. ואז יואב קיש עמד על הרגליים האחוריות, כינס אותנו בפגרה ונתן הצהרה לאומה כבר בפתיחת הישיבה. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> זה לא היה בפגרה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן? הוא עשה, איך אומרים, פליק-פלאק לאחור. היה טוב. הוא התהפך יפה ושינה את עמדתו, ואמר: אנחנו פותחים הכול מחדש לגבי הסעיף הזה. וחברי אוסאמה סעדי, שליווה את כל החוק, הקריא לו מה אמרתם – גם אתה, גם נציג המשרד לביטחון הפנים, גם היועצת המשפטית – מה נאמר בישיבות הקודמות. מה קרה? הייתה ידיעה בעיתון הארץ. ככה לא אמורה לפעול כנסת. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> ככה לא בונים חומה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וככה אולי לא בונים חומה, אבל בונים פריימריז. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> תגיד גם לחברי מרכז ליכוד – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא. אם אני אגיד זה יעזור לך, אז אני אשקול פעמיים אם להגיד. האמת היא שהרגשתי שחבר הכנסת יואב קיש לא מדבר אלינו בישיבה. הוא דיבר ישירות לאנשים שהוא הזכיר, לחברי המרכז. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> ידעתי שתגיד את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ישירות. ישירות הוא פנה אליהם – – << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> תפתיע במשהו חדש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מעל לראשי נבחרי הציבור חברי הוועדה, כי מה זה חברי כנסת? חברי המרכז יותר חשובים. וכך התהפכה לה הצעת החוק מכאן לכאן. הגשנו הסתייגויות. בהתחלה דיברנו בעד החוק, כי הוא בא לרווחת כלל האסירים ולשיפור תנאי המחיה שלהם, פליליים וביטחוניים כאחד – כך הייתה רוח הפסיקה. כאשר זה השתנה, ניסינו למנוע את רוע הגזירה. הגשנו הסתייגויות – אני מדבר בגלל שהגשנו הסתייגויות כאן – והצבענו בעד ההסתייגויות, נגד ההפרדה וההחרגה שהציע עמיתי חבר הכנסת יואב קיש. לא הצלחנו, כי אנחנו מיעוט, והם גייסו את הקואליציה בוועדה. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> אחמד, לא רק הקואליציה. לא רק הקואליציה. יש תמיכה גם באופוזיציה להצעה הזאת. במקרה הזה זה לא קואליציה ואופוזיציה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה רוצה לרמוז שחברי אופוזיציה הם פופוליסטים? << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> מי שהצביע נגד והגיש את ההסתייגויות – כן, פופוליסטים, כמוך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הפופוליזם הוא מי שהצביע אלף והתהפך לתיו, אבל אני ודב חנין ואוסאמה סעדי עמדנו בדיוק על אותה עמדה מהתחלת הדיונים ועד סופם. זה פופוליזם לפי ההגדרה של הליכוד החדש, ניאו-ליכודניקים? << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> אני ליכוד ישן, אז אני אעלה ואסביר בדיוק – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי. אז הפופוליזם הוא לשנות בגלל ידיעה בעיתון. אדוני היושב-ראש, עבר הסיבוב הראשון של הבחירות המוניציפליות. ברוב המוחץ של היישובים אצלנו הוא עבר בצורה שקטה. היו כמה יישובים שהיו בהם מעשי אלימות, והם ראויים לגינוי חד-משמעי. אבל אני לא מסתפק בגינויים. פעלתי באופן ישיר בחלק מהיישובים האלה – טורעאן, כפר כנא; רק אתמול הייתי בשני היישובים האלה, ובשבוע האחרון, בקשר ישיר, ביקרנו גם שם וגם שם, בשקט, בלי לפרסם, ושיחות יומיומיות עם המועמדים מכאן, המועמדים משם, הפעילים משם. אין להבין את זה. התקבלו תוצאות – צריך לכבד אותן. נקודה. לא ירי, לא שרפת מועצה, כמו בטובא, או מעשה ונדליזם. לא מתקבל על הדעת. אני רוצה לברך גם את שני המנהיגים בטורעאן, עמאד דחלה ומאזן עדוי. אתמול מר דחלה הגיע לברך את הזוכה, מר עדוי, וזה הוריד את המתח מייד. ככה צריך להיות. גם בכפר כנא הגיעו להבנות מצוינות, שניהם – גם חברי יוסף עואודה וגם אבו מחרוס עיז אלדין אמארה. אתמול הייתי שם. אבל המשטרה צריכה לטפל באלה ששרפו את בניין המועצה בטובא. זה מעשה ונדליזם, אדוני. זו השלילה שהייתה בבחירות. נקודה שנייה – אני, כאחמד טיבי, יושב-ראש תע"ל, מלא סיפוק מהתוצאות. מלא סיפוק מהתוצאות. בחלק גדול מהיישובים, בשקט בשקט מפלגתי תע"ל חדרה לשישה, שבעה, שמונה, תשעה יישובים אחרי הסיבוב השני. אני בטוח שזה יגדל בצורה שקטה ותרבותית ודמוקרטית בעבודת שטח. אני רוצה מכאן לאחל לעוזר הפרלמנטרי שלי אחמד דראושה, שהתמודד בבחירות לראשונה ביישוב שלו אכסאל. רק חודשיים-שלושה הוא התכונן, והוא היה הפתעת הבחירות באזור הצפון – קיבל שני מנדטים וסייע בידי המועמד אבו ראפע שלבי לזכות בראשות המועצה. אני חושב שאחמד דראושה הוא סיפור הצלחה פוליטי ממדרגה ראשונה. אני גאה בו כעוזר פרלמנטרי – – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא הבן של דראושה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> דוד. דוד. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> דוד? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. אני גאה גם בו וגם בצעירים של תע"ל, שאנשים רעולי פנים ירו על המשרד שלנו, אז בשעה 01:00, בלילה, לפני הבחירות, התעלמנו מזה ואמרנו שההכרעה היא רק בקלפיות, באופן דמוקרטי. מברוכ לאחמד דראושה. מברוכ. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מזל טוב לאחמד דראוושה, מזל טוב לכל הנערים והנערות של התנועה הערבית לשינוי ולאבו ראפע, ומזל טוב לכל ראשי המועצות המקומיות שביקרנו, ולאחרים שעוד נבקר אצלם בהמשך הדרך למסור להם את איחולינו. וכפי שאמרנו להם, שיתוף הפעולה עם כל ראשי הרשויות המקומיות לאחר הבחירות יימשך. תודה רבה.) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – עאידה תומא סלימאן. חמש דקות לרשותך, אדוני חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני אעשה סקירה ספרותית לגבי הבחירות המוניציפליות בקרב האוכלוסייה הערבית. תשמעו על שלושה ספרים שדיברו על הבחירות הללו. הספר הראשון הוא של תום שגב, "הישראלים הראשונים", ושם דובר כך: בשנת 1959, עם האחדות בין מצרים לבין סוריה, רוח לאומית נשבה גם בקרב האזרחים הערבים, אז הש"ב בזמנו חיפש איך לחרחר ריב בקרב האוכלוסייה הערבית ברמה המשפחתית וברמה העדתית. לכן, הוא הציע שיקיימו בחירות מוניציפליות, והוא כתב שזו הדרך לשיסוי, גם עדתי וגם חמולתי, בקרב האוכלוסייה הערבית. הספר השני הוא של אמנון לין, שהיה יו"ר המחלקה הערבית במפלגת מפא"י, עכשיו העבודה. שם הספר: "בטרם סערה". אמנון לין מספר שבשנת 1965 הוא קיים ישיבה של המחלקה שלו ואמר שהקומוניסטים הצליחו להסית את האוכלוסייה הערבית נגד משטר מפא"י, אז הוא מציע בחירות מקומיות, וכך הזעם של האוכלוסייה הערבית יתחלק: חלק נגד ההנהגה המקומית הערבית והחלק השני נגד מפלגת השלטון, היא מפא"י. הספר השלישי, של איאן לוסטיק, דיבר על אמצעי השליטה בקרב האוכלוסייה הערבית, והוא אמר כך: השלטון המקומי, במיוחד בשנות ה-60, היה כל-כולו בידי משרד הפנים. משרד הפנים יכול להעניק זכויות, הטבות, כסף, או יכול למנוע אותן. בזמנו הוא היה כמעט כל-יכול. לכן, בן אדם שנבחר מטעם מפלגת השלטון, כלומר מפא"י, אפשר להזרים לו כספים; ממקום אחר, לרבות הקומוניסטים – אפשר למנוע את הדברים הללו מהם. לכן, השלטון המקומי היה חלק מכלי השליטה בידי מפא"י מול האוכלוסייה הערבית. אני חושב שהסקירה הספרותית הזאת היא כל כך חשובה מכיוון שהיא יצאה פה בארץ, בשפה העברית, מהארכיב של השב"כ, של הש"ב בזמנו. אני רוצה לפנות פה לאו דווקא אליכם, חברי הכנסת. אתם כולכם מפלגתיים; יש לכם אידיאולוגיה מסוימת. אני מהמקום הזה רוצה לפנות אל הציבור שלי: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ברצוני לפנות לציבור שלנו בכל מקום ולומר להם: ראו את תוכניות השלטון נגדנו, נגד בני עמנו. ראו כיצד משתמשים בבחירות המקומיות כדי ללבות סכסוכים משפחתיים ועדתיים. ראו איך מתמודדים עם הבחירות כדי להראות לנו איך נהגנו בחלק מהיישובים בימים האחרונים, למרבה הצער. אני שמח מאוד על שהמצב נרגע בכפר כנא ובטורעאן. אני מבטיח לכל בני עמנו בכל מקום שהבחירות מאחורינו. כל ראשי הרשויות המקומיות נבחרו; הם ראשי הרשויות, ומזל טוב להם. על כולנו לשתף פעולה למען רווחת היישובים שלנו ולפעול בצוותא. לא יכול להיות שישרור קונפליקט בקרב בני עמנו. הקונפליקט הוא בין בני עמנו מצד אחד והממשלה השלטת מהצד השני. הבחירות הסתיימו. עלינו להיות מאוחדים כדי שננצח את הפָנים האלה ואת המדיניות הזאת. ביחד אנו מסוגלים לכך. מזל טוב לראשי הרשויות המקומיות. כולנו מאוחדים.) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תעלה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואחריה – חבר הכנסת טלב אבו עראר. חמש דקות לרשותך. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> שלום, כבוד היושב-ראש. אני רוצה קודם לברך את נשים עושות שלום, נציגות נשים עושות שלום, שלא מרימות ידיים, מגיעות בכל יום שני ומזכירות לנו שהמשימה העיקרית שלנו – אנחנו לא מטפלים בה כמו שצריך, ומזכירות שעדיין הציבור הישראלי משתוקק לשלום ורוצה לסיים את המצב שאנחנו נמצאים בו. אני חושבת שזה אמור להיות קשור לכל מיני נושאים שאנחנו מטפלים בהם, דנים בהם ומתווכחים עליהם בכנסת הזאת, כולל הצעת החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר. זה קצת מפליא אותי שהמדינה או הממשלות כשלו בתפקיד העיקרי מהתפקידים שלהן עד עכשיו, וזה לשמור על זכויות האסירים, כלל האסירים באופן כללי, עד כדי כך שהגענו למצב שהיה צריך לפנות לבג"ץ כדי להבטיח זכות מינימלית של מרחב מחיה של האסיר בתוך בית הסוהר. היה צריך להגיע לבג"ץ כדי שבג"ץ יפסוק שהצורה והצפיפות הקיימת בבתי הסוהר – ותאמינו לי, אני עשיתי כמה סיורים שם כשעוד היה אפשרי לבקר באופן כללי, אבל גם כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה הגעתי לנווה תרצה, ראיתי את המצב ושמעתי על התוכנית שהייתה להעתיק בכלל את כל בית הסוהר, להקים בית סוהר אחר, כי מצב המבנה ומבחינת הצפיפות זה לא המצב האידיאלי. הגענו למצב שבג"ץ הורה את מה שהוא הורה מבחינת הגדלת שטח המחיה, ויודעים שאי-אפשר לבצע את זה מיידית. אם היו בונים את בתי הסוהר שהייתה עליהם החלטה, אולי אז היה אפשרי לעשות את מה שצריך ולהעביר את האסירים ממקום למקום. אבל לא, אין מקום, אז משחררים לפי הסטנדרטים, לפי הרגולציה הקיימת ולפי הפקודה הקיימת, אבל מחריגים את מה שנקרא האסירים הפלסטינים, שנמצאים בבתי סוהר בגלל כל מיני עבירות שבוצעו ושבית המשפט פסק מה שפסק וראה את חומרת או קולת העונש שצריך לתת, למרות שהם נמצאים ברובם לא בגלל פסיקה של בתי משפט אזרחיים אלא בתי משפט צבאיים. גם אי-אפשר לדבר על התהליך עצמו, המשפטי – איך הוא מתקיים ועד כמה הוא צודק ועד כמה הוא שקוף ואפשרי למתן ביקורת. אבל הם נתנו את הפסיקה, מה שנתנו, והם נמצאים בתוך בתי הסוהר. חלק גדול מהם נמצאים כאסירים על עבירות קלות, שגם הענישה עליהן היא לא הענישה הגבוהה. ורוצים להחריג אותם ומדברים על ביטחון. אני יכולה להאמין לכל מי שמדבר ומדבר מתוך אמונה אמיתית בעניין הביטחון, אבל אני שואלת: ביטחוננו כאזרחי מדינה קשור רק בעניין של אסירים פלסטינים? ביטחוננו כנשים לא קשור גם באנשים שנשפטו על עבירות של הטרדות מיניות ותקיפות מיניות או אלימות מאוד קשה ונמצאים בבית סוהר, שהפקודה הזאת תיתן להם לצאת לפני הזמן? זה לא איום על ביטחוננו כאזרחיות וכאזרחים? אני חושבת שהגיע הזמן לשקול הבנה יותר רחבה, במיוחד מהדוגמאות שנתן חברי חבר הכנסת דב חנין. חבריי עלו לדוכן ודיברו על הבחירות שהסתיימו – ובמקומות מסוימים עוד לא הסתיימו – ובמיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית. אני רוצה להתייחס רק לשני דברים מאוד בולטים שהיו בבחירות האלה. מצד אחד, מה שקרה אחרי התוצאות – ואני שואלת את עצמי איך יכול להיות. תאמינו לי, אני אחת הח"כיות שהיו בקשר לאורך כל היום עם משטרת ישראל, התרעתי על דברים שעלולים לקרות וקורים תוך כדי התהליך, ואני אומרת שהמשטרה כשלה בקיום השקט הרצוי כדי שהאזרחים והאזרחיות יצביעו מתוך הרגשת ביטחון. הדבר השני, ואני אסיים בזה – ההקלטות המוזרות, שבעיניי עוברות כל גבול, וצריך לקיים עליהן חקירה אמיתית, של שרים ושל שרות ואפילו של ראש הממשלה, שקוראים לאנשים להצביע לאנשים ספציפיים במערכת המוניציפלית ומבטיחים: תעלו את הבן אדם הזה שיהיה ראש מועצה ותראו איזה כספים תקבלו. הגיע הזמן. אם, חבר הכנסת איימן עודה, כתבו ספרים על התערבות, היום הוסיפו וידיאו ועוד צילום ועוד צילום, ואפשר לראות איך מתערבים בבחירות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. יעלה חבר הכנסת טלב אבו עראר, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, לפני שנדבר על שחרור מוקדם או מאוחר, בואו נדבר על התנאים הקשים שאיתם מתמודדים האסירים והעצירים בבתי הכלא השונים ברחבי הארץ ובמתקני המעצר, דבר שזועק מאז ומתמיד: לכלוך, ג'וקים בתאי המעצר, שמיכות עם ריח לא נעים, אוכל לא מבוקר ועוד הרבה דברים, אי-התאמת תאי המעצר למצבם הבריאותי של האסירים או העצירים ועוד. בין היתר, נמצא כי מרחב המחיה לאסיר הוא עד 3 מ"ר, לעומת 8.8 מ"ר במדינות המערב. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין הורה בפסיקתו האחרונה למדינה ליישם את החוק הקובע מהו שטח מחיה הולם לאסירים בבתי הכלא בישראל. החלטתו של רובינשטיין, במסגרת עתירה של האגודה לזכויות האזרח, קובעת כי תאי המאסר יהיו בגודל של לפחות 4.5 מ"ר, כולל תאי שירותים ומקלחות, או 4 מ"ר ללא מקלחות ושירותים. הדוחות מהעבר מגלים תמונת מצב מטרידה של הפרת זכויות מתמשכת של עצורים ואסירים ושל פגיעה בכבוד האדם. הומניות של חברה נמדדת גם ביחסה לחלשים ביותר, ואלה שנמצאים מאחורי סורג ובריח הם אוכלוסייה פגיעה במיוחד. בית המשפט העליון קבע פעמים רבות כי אדם שנכנס לבית הסוהר, נשללת ממנו חירותו אך הוא אינו נפרד מזכותו לכבוד אנושי. אנו מקווים שכלל הגורמים הרלוונטיים יעשו כל מאמץ על מנת להביא לשיפור ממשי של תנאי הכליאה. כמו כן, כדי שידע כל אסיר את זכויותיו, על שב"ס להדפיס דף מידע על זכויות האסיר ולהנגיש מידע זה לכל אסיר. קיבלנו, מכובדי היושב-ראש, הרבה תלונות על הזנחה ופגיעה בזכויות האדם בבתי הכלא ובמעצרים בבתי המשפט. מתבצע גם שימוש לא מידתי בכבילת אסירים ועצירים למיטה. האסירים והעצירים סובלים מתנאי חום ולחות בלתי נסבלים בתאים בקיץ, וקור בחורף, וישנו גם מחסור בציוד בסיסי לאסירים והם סובלים מתנאי היגיינה ותברואה ירודים. יש גם קשיים במתן טיפול רפואי הולם וישנו מחסור בעובדים סוציאליים בחלק מבתי הכלא ומחסור בקבוצות טיפול ושיקום לכלואים שאינם דוברי עברית. התנאים במתקני המעצר בבתי המשפט קשים מאוד: יש צפיפות בלתי נסבלת בתאים, ותנאי התברואה והאוורור ירודים ביותר. מכובדי היושב-ראש, אני אסיים בדבר שרוב קודמיי דיברו עליו, לגבי הבחירות. אני מכאן רוצה להודות לתושבי תל שבע ולתושבי כפר כנא, שאחרי הסיבוב הראשון רצו לסייע ולשמור על שקט בשני היישובים האלה והגיעו להסכמה שלא יעברו לסיבוב שני, הגיעו להסכמה, ועכשיו ידוע מי ראש מועצה של כל יישוב ויישוב. ומכאן אני מודה לראש מועצת תל שבע הנבחר, עומר אבו רקייק (אומר דברים בערבית: אני אומר לו: תבורך ויבורכו שותפיך בקואליציה שהקימו תושבי תל שבע והקמת אתה. ברכותיי גם לאחים ולתושבים בכפר כנא על העשייה הברוכה הזאת, שמבטיחה את היחסים והמרקם החברתי בין בני היישוב האחד.) תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. יעלה חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ואחריו יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת קיש, כשאתה מדבר על החרגת אסירים ביטחוניים, זה גם יהודים גם ערבים – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הכול לפי החוק. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – או זה רק האסירים הפוליטיים הפלסטינים? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הכול לפי החוק. אין הפרדה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כנראה פשוט אין גבול לרגשי הנקמנות כלפי האסירים הפלסטינים, והצעדים הנקמניים הגיעו אפילו לפעילותנו כחברי כנסת, שכן כפי שאתם יודעים, אנחנו כיום לא יכולים לבקר אצל אסירים פלסטינים, אסירים פוליטיים, בעקבות החלטה של הכנסת להפסיק את הזכות שניתנה לנו כחברי כנסת לבקר בבתי כלא, ובין השאר לבקר אצל אסירים פוליטיים. והמסע הזה כלפיהם נמשך. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> טרוריסטים. טרוריסטים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המסע הזה כלפיהם נמשך, והינה עוד דוגמה – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> באסל גטאס הוא אסיר פוליטי, לדעתך? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אסירים פוליטיים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והינה עוד דוגמה לחקיקה הזאת. הינה עוד דוגמה לחקיקה הזאת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> באסל גטאס הוא אסיר פוליטי? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> באסל גטאס הוא טרוריסט או אסיר פוליטי? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כובשים את הקרקע של הפלסטינים. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יום אסל, יום באסל. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> גוזלים את הקרקעות שלהם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היא שאלה אם באסל גטאס הוא אסיר פוליטי. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שולחים אותם על ידי בתי דין צבאיים שהצדק רחוק מהם – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> באסל גטאס הוא אסיר פוליטי, כן או לא? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אל הכלא, מקבלים עונשים קיצוניים שאינם פרופורציונליים בשום אופן – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> לאלו שהם רצחו אותם? אלה שרצחו אותם לא מקבלים שום דבר. אין להם חיים. הם מתים. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – למעשים, וממשיכים לנקום בהם גם כאשר הם בבתי הכלא. וכאשר מגיע רעיון להקל על האסירים, כמובן לא שוכחים – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אתה בטח מתכוון לאסירים שבידיים של החמאס. לגופות של החללים אתה מתכוון, נכון? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לא שוכחים את רגשי הנקמה – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת ענת ברקו. הערה אחת אפשרתי לך. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לא שוכחים את רגשי הנקמה כלפי האסירים הפלסטינים. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> הוא בטח נורא רוצה לדאוג לגופות של חיילי צה"ל ולאזרחים – – – של החמאס הם בהכרח ישראלים, אז הוא דואג לתנאים שלהם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, צר לי שאנחנו לא נתמוך בהצעת חוק שאמורה הייתה להביא לתוצאה חיובית של הקלת העומס בבתי הכלא, אבל עונת הפריימריז עכשיו חוגגת, ולכן כל חבר כנסת בקואליציה רוצה בעצם לעשות הון פוליטי על חשבונם של הפלסטינים, וככה עושה גם חבר הכנסת קיש בהצעת החוק הזאת. עוד מעט נראה את ההצגה של השרה רגב בחוק הנאמנות בתרבות, וככה כנראה זה יימשך בשבועות הקרובים – הכול, הכול כקרקס פוליטי במסגרת הפריימריז של שרי הליכוד. אני, כבוד היושב-ראש, רוצה להתייחס גם לבחירות שבדיוק הסתיימו ברשויות המקומיות, ורוצה לאחל לכל נבחרי הציבור – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> חבר הכנסת ג'בארין, איזה משפט אחד חיובי ביום על המדינה הזאת? משפט אחד ביום. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אמרתי. אז אני אומר לך. הינה, המשפט החיובי – שסוף-סוף יש הצעת חוק שרצינו כל כך לתמוך בה, שאמורה להקל על האסירים, אבל תמיד צריך להכניס את אותם שיקולים נקמניים כלפי האסירים הפלסטינים, ובעצם לא לאפשר לנו לתמוך בהצעת החוק. אז אני רוצה לחזור לאיחולים שלי, לאיחולים שלי לכל נבחרי הציבור ברשויות המקומיות, לאחל להם עבודה מוצלחת בשירות הציבור שלהם, ואני פונה באופן מיוחד לנבחרי הציבור ביישובים הערביים, הן ראשי הרשויות והן חברי המועצות, אלה שנבחרו מחדש ואלה שרק עכשיו נבחרו, ומאחל להם הרבה הצלחה, כי מולנו מאבק מאוד מורכב ומאוד קשה: גם אתגרים חיצוניים אל מול מדיניות של אפליה ומדיניות של קיפוח בהקצאת המשאבים הציבוריים כמעט בכל התחומים – הקצאות קרקע, אזורי תעשייה, בהקצאת משאבים חברתיים ומשאבים לחינוך. אל מול המציאות הזאת כולנו צריכים להתלכד ולעבוד ביחד, כדי להתמודד עם האתגרים הללו. אבל להנהגה החדשה יש גם האתגרים הפנימיים, בעיקר סוגיות של עוני, אבל גם סוגיות של אלימות, שגואה בתקופה האחרונה כמעט בכל היישובים. אני אומר, גם זה אתגר מאוד חשוב ואפילו מאוד קריטי לנו בהנהגת הציבור הערבי. אנחנו ברשימה המשותפת נפעל, ביחד עם כל נבחרי הציבור הערבי, כדי להתמודד עם האתגרים הללו, גם האתגרים הפנימיים של האלימות והעוני והנשק החוקי והבלתי-חוקי, שחוגג בתוך הציבור הערבי, אבל כמובן גם אל מול מדיניות הממשלה והמדיניות המפלה בהקצאת המשאבים. אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, בבחירות האחרונות ריגש אותי לראות שחברים אישיים הצליחו להיבחר ביישובים שבהם התמודדו. זה כולל את חברי שאדי שווירי, ראש המועצה המקומית בכפר יאסיף, עורך דין בולט ומבריק; עוד עורך דין בולט ומבריק, קאסם סאלם, שנבחר לראשות המועצה המקומית בדיר חנא; איש חינוך מאוד מבריק, שנבחר לראשות עיריית עראבה, עומר ואכד נסאר, שהיה בעבר ראש המועצה המקומית ועכשיו נבחר שנית על ידי הציבור; בסח'נין, העיר סח'נין, נבחר ידידי, הרופא המצטיין ד"ר ספואת אבו ריא; ביישוב ג'לג'וליה נבחר המהנדס דרוויש ראבי. ואני רוצה להגיד לכם שאנחנו מלאים תקווה ומלאים אופטימיות שהדור הצעיר והמוכשר והמקצועי שנבחר בבחירות האחרונות יוכל בהחלט להנהיג לא רק את היישובים הספציפיים שבהם נבחרו אלא בכלל להנהיג את הציבור הערבי. יש את ועדת ראשי הרשויות המקומיות הערביות, שזה הוועד הארצי, שבעצם מאגד את כל ראשי הרשויות המקומיות הערביות; יש את ועדת המעקב העליונה, שזה הגוף העליון, שמאגד באופן וולונטרי את כלל הנהגת הציבור הערבי. היום, כשאני רואה את ההנהגה החדשה בשלטון המקומי הערבי, אני בהחלט מלא תקווה שנוכל להוביל את הציבור שלנו לעתיד טוב יותר. אבל כדי להצליח טוב יותר בעתיד, אני מקווה שהממשלה תשנה את המדיניות שלה. חבר הכנסת אלי אלאלוף, אמרתי כל כך הרבה דברים חיוביים על ההנהגה הנבחרת – גם אנשים מקצועיים וגם אנשים מוכשרים וגם צעירים שאנחנו בונים עליהם. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> זה נפלא. אני שמח. אלה עובדות. אני הייתי בג'ואריש ברמלה – אתה יודע איך התקבלתי על ידי תושבי ג'ואריש? באופן נפלא, בכבוד רב. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מצוין. מצוין. ואני רוצה לקוות – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> למרות שלא הצביעו בשביל החברים שלי. אז מה? אז מה? זה נפלא. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואני רוצה לקוות – נתת דוגמה טובה. אני רוצה לקוות, כמו שאתה כיו"ר אחת הוועדות הכי חשובות מבקר בג'ואריש, אני רוצה לראות גם את יושב-ראש ועדת הפנים וגם את יושב-ראש ועדת החינוך וגם את יושב-ראש ועדת הכלכלה מבקרים בג'ואריש ובדהמש ובאום אל-פחם ובכל המקומות הללו, שצריכים את תשומת הלב של האחראים, של המשפיעים, של מקבלי ההחלטות, כדי שסוף-סוף יוכלו לקבל את מה שמגיע להם מבחינת שירותים בסיסיים בחינוך, ברווחה, בתרבות ובכלכלה. אז אני רוצה לסיים באווירה אופטימית זו, שלציבור שלנו ובכלל לחברה בישראל יהיה עתיד יותר טוב עם ההנהגה החדשה שבדיוק נבחרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוסף ג'בארין. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחרון המסתייגים – לא? אז אחרון הדוברים לפני בקשות הדיבור – עבד אל חכים חאג' יחיא, חמש דקות. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתחיל בנימה חיובית, בזה שבג"ץ סוף-סוף מכריח את הממשלה לתת את המרחב המינימלי של בן אדם שיכול לחיות בתוך בית סוהר. הממשלה לא ששה לשנות את המצב, ולא עשתה כלום כדי לתת את המרחב המינימלי הזה, שקיים בכל העולם ולפי החוקים בכל העולם. הבג"ץ בא לחייב את הממשלה להגיע בתוך פרק זמן מסוים למצב של 4.5 מטר רבוע לפחות לאסיר, ולכן בא החוק הזה, כדי – במקום לבנות – לשחרר. ואני אומר: השחרור הוא לא תמיד חיובי. לפעמים אתה צריך לתת לאסיר עצמו – לבחון אותו אישית, אם הוא כבר מוכן לצאת לציבור, לצאת לאוכלוסייה, אחרי שכבר שוקם, כי אני חושב שהעונש בבית סוהר הוא לא נקמה; אסור שהעונש יהיה נקמה במישהו. לא משנה מה עשה – העונש הוא כדי להעניש אותו מצד אחד על המעשה שלו, ומצד שני להרתיע אחרים מאותו מעשה. אם שתי המטרות האלה, לא משיגים אותן, אז אני לא חושב שיש מקום ויש משמעות לישיבה בבית סוהר. אבל בזה שהוא יושב בבית סוהר – זה העונש שהמחוקק קבע. זה העונש שלו. אין עונשים נוספים. זה לא צריך להיות נקמה; זה לא צריך להיות כי מישהו חושב שהמניע הוא א' או ב'. אני בעצמי נגד סוגי בתי משפט; נגד שיהיו לאנשים, על אותו מעשה – זה בבית משפט אזרחי וזה בבית משפט צבאי. למי שעשה את העבירה – צריך להיות את אותו עונש, לא משנה המניע. האם מישהו שהרג את אשתו, המניע שלו הוא במתכוון – או הרג מישהו אחר – הרצח או ההריגה הם שונים אם המניע הוא אחר? לא צריכה להיות ענישה אחרת. הענישה צריכה להיות אותו דבר, וההתייחסות לכל אחד שעשה אותו מעשה, בין שזה פוליטי, בין שזה ביטחוני, בין שזה פלילי – המעשה הוא אותו מעשה. אחרת אנחנו מתחילים לדבר על נקמה. לא רק זה – הפלסטיני שעשה את המעשה נמצא תחת כיבוש. אני נגד שפיכת דמים של כל בן אדם בכל מקום בעולם. אני בעד חיים בכבוד לכל אדם. אבל זה שעשה את המעשה, יש לו את המניע שלו. יש סעיפים בבתי משפט: יש רצח, יש הריגה, יש גרימת מוות ברשלנות, יש פגיעה בתנאים קשים, חריפים – לא זוכר את המונחים. אותו בן אדם צריך לקבל את אותם תנאים. היום הפלסטיני שנמצא בתוך בית סוהר – לא קוצבים לו את העונש. עונש מאסר עולם שם זה לכל החיים. קודם כול, מי שרצח – יש מקרים שרצחו גם ילדים באכזריות. אנחנו זוכרים את הילדה הקטנה שביתרו את גופתה וזרקו אותה לירקון – קצבו לו את העונש, ויכול להיות שהוא יקבל שליש. זה פחות מזעזע ממקרים אחרים? בואו נחשוב לרגע. זה כן מזעזע. לכן אני בא ואומר: קודם כול, צריך לתת גם לפלסטיני את אותו שטח של 4.5 מטר רבוע בתוך הכלא. צריך לתת תנאים. אתם יודעים מה? אנחנו צריכים להגיע למצב שבן אדם – נתייחס אליו כאל בן אדם. אם אנחנו מדברים על דמוקרטיה, אז אותו אסיר פלסטיני יקבל גם את הביקורים, יקבל גם את התנאים, יקבל גם את הקנטינה, יקבל גם את הביקורים שלנו; תינתן לו האפשרות שאם הוא יושב עם אשתו או עם אימא שלו, הוא יוכל לשבת לא מאחורי זכוכית. אם אשתו מבקרת פעם, אם אימא שלו – אתם יודעים? אני אספר לכם משהו: באחד הביקורים שלי אצל אסיר שהוא אזרח מדינת ישראל הוא ביקש ממני בקשה אחת אחרי שישבתי איתו, כי אני חבר כנסת ויכולתי לשבת איתו על אותו שולחן. כדאי שתשמעו את זה. הוא ביקש ממני בקשה אחת: אימא שלו, הגיל שלה מעל 85. זה האימא שלו. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> 185. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מעל 85. הוא ביקש ממני בקשה אחת, כבוד היושב-ראש: תגיע, תלחץ לה יד ותגיד לה שנגעת בי, כי כבר יותר מ-25 שנים אימא שלי לא לחצה לי יד, לא דיברה איתי ישירות, לא נגעה בי. השאלה: האם לא לעציר עצמו, לאימא שלו, לא מגיע בביקור שלה לשבת איתו, לדבר איתו? אני חושב שהחוק הזה צריך להיות שווה לכולם. היות שהוא לא שווה לכולם, אין לי ברירה אלא להצביע נגדו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אנחנו עוברים לבקשות הדיבור. אני מבין שתמר זנדברג ואילן גילאון לא מעוניינים לדבר, אז אני אקרא לעיסאווי פריג'. חמש דקות לרשותך, ואחריך – מיכל רוזין, אם תהיה, נאפשר לה, ומוסי רז, אחרון, אם ירצה, גם הוא יקבל חמש דקות. חמש דקות לרשותך, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברים, תראו, אני קורא את הצעת החוק ואני שואל את עצמי מה קורה פה. אדוני היושב-ראש, עברו 23 שנים מאז רצח ראש הממשלה יצחק רבין, וב-23 השנים האלה כל נערה ערבייה שכותבת פוסט שמשתמע בין לבין מדאיגה ומפריעה להרבה אנשים יותר מאשר יגאל עמיר, שרצח ראש ממשלה, או מפריעה יותר מרוצחים יהודים שיש להם דם על הידיים. אני שואל את עצמי: מה אני צריך להבין מהצעת החוק? תאוות נקם? זה מה שאני צריך להבין? תאוות נקם נגד כל ערבי באשר הוא? זה מה שעולה מהצעת החוק. חברים, אסיר הוא אסיר. אסיר הוא אסיר. אנסים ורוצחים יהודים לא טובים יותר מכותבי פוסטים ערבים או מזורקי אבנים. אני שוב, חוזר ואומר: אנסים או רוצחים יהודים לא יותר טובים מכותבי פוסטים או מזורקי אבנים. אסיר הוא אסיר. למה תחושת הנקם הזאת? אני שואל: למה? למה תחושת הנקם? רוצים לעשות החלטה מינהלית לשחרר את הצפיפות בבתי הכלא, וגם בסוגיה הזאת הלאומנות ותחושת הנקם נקראות לסדר. מה זה צריך להיות? זו לא הרתעה, זה נקם. האם גם בדברים האלה אני צריך להיכנס? אני שואל אתכם: מה עולה לכם בראש כשאתם כותבים? וזה עובר. וזה עובר. מכאן אני חושב, חברים, שרצף החקיקה הגזענית וחקיקת רדיפה גזענית, כולל החקיקה הזאת, שבאה על בסיס לאום, שבאה על בסיס לאום, היא הצעת חוק וחקיקה פסולה. תתבוננו ביניכם לבין עצמכם. ואדוני היושב-ראש, היום הכי קל לשייך אסיר לאומני. בחורה כתבה סטטוס, סטטוס שלא מצא חן בעיני הרשויות, כל מגע, לא מצא חן – לאומני, אז לאומני – לשים אותו בקטגוריה. תפסיקו עם תחושת הנקם הזאת, חברים. אתם לא קולעים למטרה. אתם מאבדים את עצמכם. אתם יכולים לחייך יום-יום, אבל צלם האנוש שאתם מדברים עליו – יש מרחק גדול. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אז מה עם הלאום? מה עם הלאום? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אנס יהודי – תקשיבי טוב: אנס יהודי או יגאל עמיר או כל רוצח יהודי – שמעת מה שאמרתי? הוא לא פחות גרוע ממי שזורק אבן או מכותב סטטוס בפייסבוק. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> גרוע מאוד. הוא גרוע מאוד. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> שמעת? יה אדם ששמך ענת, שמעת? תביני, תפנימי את הדברים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת ענת ברקו. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – שרוצה – – – מגיע לו. זה ההבדל. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> תפנימי את הדברים. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> למה? כי אתם עיוורים מכל מקום. אתם לא רואים שום דבר. אתם עיוורים. זהו. מדובר בערבי באשר הוא ערבי – צריך להיות עליהום, לא משנה מה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – ערבים שמסיתים. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> צריך להוציא אותו ואז לעשות את החקיקה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת ענת ברקו. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> זו חקיקה גזענית, חקיקה שאין לה מקום, חקיקה שמורידה את המסך ומראה עד כמה הפנים שלכם מכוערות. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת מוסי רז, גם לך חמש דקות. אחרי כן יסכם את הדיון חבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש ועדת הפנים. חמש דקות לרשותך, אדוני, ו-11 שניות של עיסאווי פריג'. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב בראש, חברות וחברי הכנסת, שרים – שאינם, נכון? אין שר? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יש. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> ממילא צריכים להתבייש בחוק הזה, אז זה בסדר. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> שרה דווארה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, תראה, בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה, מביאים מהקואליציה לכאן הצעות, פעם אחר פעם אחר פעם, שכל מיני מילים, שהם כותבים אותן כל פעם בצורה אחרת, בעצם אומרות: דין אחד ליהודי, דין אחד לערבי. עושה את זה גם ראש הממשלה – שמעתי היום – בזה שהוא מציע להטיל עונש מוות על מחבלים. רוצה להטיל עונש מוות על רוצחים? יש לי ויכוח איתו, אבל אני יכול להבין את זה. תגיד לי מיהו מחבל. בן אדם, נאמר פלסטיני, שרוצח יהודי על רקע לאומני הוא מחבל, אנחנו מסכימים על זה. האם גבר שרוצח את אשתו הוא מחבל? אני חושב שכן. מדוע זה יקבל עונש אחד וזה – עונש אחר? מדוע אנחנו מגדירים פה בעצם שתי הגדרות: אחת אומרת – אסירים ביטחוניים, אחרת – אסירים אחרים? אסיר ביטחוני יכול להיות גם רוצח מתועב, שצריך לקבל בדיוק, אבל בדיוק אותו עונש כמו רוצח שרצח על רקע אחר – גבר שרצח את אשתו, יהודי שרצח ערבי, ערבי שרצח יהודי, יהודי שרצח יהודי, כל קומבינציה שתחשבו עליה. אבל לא. פה עושים מדרגות. פה מדרגים את האזרחים. פה דואגים כל הזמן שלא רק שלא יהיו אזרחים שווים – לא יהיו אסירים שווים. אגב, לא יהיו חברי כנסת שווים. להזכיר לכם, כבר קיבלנו חוק לא מזמן שמי שהיה אסיר ביטחוני – 14 שנים לא יוכל להיבחר לכנסת. מי שהיה אסיר עם קלון אחר – שבע שנים. זאת אומרת, נאמר, אנס, או אתה יודע מה? רוצח יהודי, הוא אחרי שבע שנים יכול להיות חבר כנסת. אבל מישהי כתבה אולי פוסט בפייסבוק, או שיר, או מישהו זרק אבן או בקבוק, או חבר בארגון עוין, וקיבל, בצדק – עבירה פחותה בהרבה – לכנסת הוא לא יכול להגיע. כי אנחנו פה כל הזמן עושים הכול כדי לקעקע את השוויון בין האזרחים, עושים את הכול כדי לקעקע את הדמוקרטיה שלנו. איך יכול להיות שאנחנו באים ומחוקקים חוקים מהסוג הזה? רוצים להחליט שרוצחים לא ישוחררו? בסדר, אני איתכם. רוצים להחליט שאנסים לא ישוחררו? בסדר, אני איתכם. מה זה קשור יהודי או ערבי? מה זה קשור את מי הוא אנס? מה זה קשור את מי הוא רצח? רוצים להחליט שמי שהורשע בהריגה, לא ברצח, לא ישוחרר? ואללה, אני גם איתכם. בואו נחליט דבר כזה. עכשיו, מה אתם עושים? במקום שתוקדם התקופה בצורה שווה לכולם, היא תוקדם יותר – למי? לפושעים הגדולים יותר; לאותם אנסים, לאותם אחרים, כי אנחנו הרי לא עושים את ההקדמה הזאת לפי גודלו של העונש או גודלו של הפשע אלא לפי זהות, זהותו הלאומית של המבצע. אין מילה אחרת להגדיר את החוק הזה מאשר חוק גזעני, חוק שבא לתעתע בנו ולתעתע באזרחים שלנו. ובסופו של דבר החוק הזה גורם לשחרור של אכזרים – ואני לא אומר שלא משחרר רחמנים, לאו דווקא אומר את זה, אבל בוודאי ובוודאי לא עושה את השחרור הזה על פי צדק. לכן, הכנסת, אם יש לה טיפה כבוד עצמי, צריכה לזרוק את החוק הזה לכל הרוחות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מוסי רז. יסכם את הדיון יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להתייחס לדברים שהמסתייגים העלו פה במהלך דבריהם. אתייחס אליהם עניינית, ולאחר מכן גם – הרי כמובן, כרגיל, אומרים גם דברים לא קשורים, אבל בואו נתייחס עניינית. מה היה בוועדה? הגיע החוק לשחרור מינהלי, וברור לכולנו שהמהלך הבסיסי של להרחיב שחרור של אנשים שצריכים להיות בכלא הוא לא מהלך שאנחנו רוצים לעשות; אנחנו נאלצים לעשות אותו בגלל הצפיפות. עכשיו, אני שאלתי – כי מלכתחילה זו הייתה כוונתי – שאלתי בוועדה, וגם הקראתי לפרוטוקול בצורה מאוד ברורה: האם יש הגדרה לאסיר ביטחוני? כי אני לא רוצה שאסירים ביטחוניים ייהנו משחרור מינהלי. אני אמרתי את זה מהיום הראשון; זה לא חדש, וזה היה ברור לכולם, ואני חושב שכנסת ישראל ברובה תומכת בעניין זה. אני אפילו אגיד יותר מזה: ניסו להגיד שזה אופוזיציה–קואליציה. אז לחבר הכנסת טיבי יש חברים רבים באופוזיציה שתומכים באמירה הפשוטה והברורה הזאת: לא דין אסיר ביטחוני כדין אסיר רגיל. אסיר ביטחוני, מעבר לעבירה שהוא עשה כנגד אדם, יש לו עבירה שהוא עושה כנגד מדינת ישראל. ואני רוצה להקריא את הסעיפים שאנחנו התייחסנו אליהם. בעצם, המהלך שעשינו, לראשונה, קבע התייחסות בחוק להגדרה של אסיר ביטחוני, והגדרנו את זה בארבעה נושאים. הראשון – אני מקריא: "הוא הורשע בעבירת טרור כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016". החוק הזה – הכנסת הזאת העבירה אותו ב-2016. וכשחבר הכנסת, לדעתי דב חנין, טען שמבריח הטלפונים למחבלים, שנמצא עכשיו בכלא, לא נהנה – לא היה אמור ליהנות מהשחרור המינהלי – אז הוא טעה. או שהוא טעה במכוון או שלא במכוון. אותו חבר כנסת לשעבר, באסל גטאס, יושב בכלא בדיוק על סעיף זה, סעיף (1). ולכן, לפני שתיקנו את זה הוא יכול היה ליהנות מהשחרור המינהלי. אחרי שתיקנו הוא לא ייכלל בשחרור המינהלי ויוחרג מהעניין. סעיף (2): "הוא הורשע בעבירה לפי פקודת מניעת טרור, התש"ח–1948, חוק איסור מימון טרור, התשס"ה–2005, או תקנה 84 או 85 לתקנות ההגנה – – – 1945, כנוסחם ערב ביטולם בחוק המאבק בטרור, או עבירת ביטחון כהגדרתה בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו–2006, כנוסחו ערב ביטולו בחוק המאבק בטרור". כל הסעיף הארוך הזה בא לציין את אותן עבירות כפי שהופיעו לפני חוק המאבק בטרור. לכן, למעשה, אנחנו פשוט מסתכלים על זה כאותו דבר, רק עם התייחסות נפרדת ללוחות הזמנים שבהם החקיקה הייתה תקפה. סעיף (3) נוגע באיזה נושא מאוד מצומצם. סעיף (4) – אני מקריא אותו: "הוא הורשע בידי בית משפט צבאי כהגדרתו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז–1967", או בצווים שהוציא המפקד הצבאי באזור או בתקנות הגנה; אני טיפה מקצר. המשמעות של זה היא שאותן עבירות שנעשו ביהודה ושומרון כנגד חקיקה של השיפוט הצבאי, גם בהן, כמובן, אותם אסירים לא יוכלו להשתחרר. ולכן, אמרתי את זה מההתחלה בוועדה בצורה הכי ברורה. לצערי, התשובה הראשונית שקיבלתי לא הייתה מדויקת, וגרמה לנו להתקדם בחקיקה עד שלב מאוד משמעותי, ולמעשה רק תיקנו את זה ברוויזיה. זה הליך לגיטימי ומקובל בחקיקה במדינת ישראל, ומי שרוצה לערער על הליך הרוויזיה זו זכותו, אבל נראה לי שיעלה חרס בידו. ואז מה שנותר – בעצם נשארה רק הרשימה המשותפת שיש לה בעיה עם זה. נכון, יש לה בעיה שכנסת ישראל מחריגה אסירים ביטחוניים. הם רוצים – וזה בסדר, מותר לחשוב אחרת – הם רוצים שאסירים ביטחוניים ייהנו משחרור מינהלי מוקדם. אבל מה לעשות, בעניין זה אתם מיעוט, ואני מקווה שההצבעה בבית הזה תוכיח את זה, והכנסת הזאת חושבת שיש להפריד ולייחס לעבירות ביטחוניות חומרה נוספת, ולא ראוי, לא לרוצחים ולא לסייענים ולא לתומכי רוצחים למיניהם, לקבל שחרור או ליהנות משחרור מינהלי. אלו הדברים שהיו בחוק הזה, ואני חושב שהבהרנו פה, ואנחנו נעביר מסר מאוד ברור בעניין הזה. דבר שני שעלה פה, ואני לא יכול שלא להתייחס גם לזה, למרות שזו לא החקיקה – עלו פה חברי הכנסת של הרשימה המשותפת, ולמעשה התייחסו לבחירות המקומיות כפי שהיו במגזר הערבי. ואני יודע וכולם יודעים על האלימות שהייתה בחלק מהמקומות. ברוב המקומות זה עבר ללא אלימות, ובחלק מהמקומות הייתה אלימות, ואלימות כבדה – חלק מהתופעה שאנחנו נלחמים בה במיגור הפשע במגזר הערבי. אני חושב שהשר לביטחון הפנים גלעד ארדן שם את זה בפוקוס מרכזי גם כמשימה למפכ"ל המיועד צ'יקו אדרי – שבאמת מעל במה זו אפשר לברך; אנחנו עדיין ממתינים, אבל אני מקווה שנוכל לברך בקרוב על המינוי שלו – ובאמת לפתור את הנושא הזה. ראינו שיש לא מעט מקומות שבהם האלימות בבחירות המקומיות במגזר הייתה בלתי מקובלת, לא קבילה, ואני שמח לראות את ההתנערות מעל בימה זו בעניין זה. אנחנו נכנס בוועדת הפנים ישיבה ובה נדון בכל הנושאים הבעייתיים שהיו בבחירות המקומיות, מהנושא של אתר האינטרנט של משרד הפנים, שכשל ולא הצליח להעביר את התוצאות, עד לנושאים הקשים והחמורים של אלימות. היום שוחחנו בוועדה, והיה איתי כמובן חבר הכנסת יואב בן צור, בנושא האלימות כפי שהייתה בספירת המעטפות הכפולות בסניף בני ברק. אנחנו נבדוק ונדון. ביום רביעי יש דיון על הנושא של זיופים – חשש לזיופים בהצבעות הכפולות בעיריית תל אביב; חברת הכנסת תמר זנדברג ביקשה שנבדוק את הנושא של החשש לזיופים בהצבעות הכפולות בעיריית תל אביב. גם זה – עשינו את זה בהקדם, כבר ביום רביעי. כל נושא הבחירות המקומיות – אנחנו עדיין עומדים בפני סיבוב שני בלא מעט מהרשויות, ואני קורא מפה גם למתמודדים, גם לתומכים שלהם וגם למשרד הפנים ולוועדות הרלוונטיות של הבחירות לשמור על טוהר המידות בבחירות, לשמור ולהימנע מאלימות. והמשטרה צריכה, מה שנקרא, גם במשימה זו לעמוד ולהיות נכונה למנוע את האלימות כפי שהיא באה לידי ביטוי. עכשיו אני רוצה לחזור רגע אחד גם לחקיקה הזאת ולומר, לפני שאני מסכם ומעביר את זה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית: נושא הצפיפות בבתי הסוהר והמעצר הוא נושא שמדינת ישראל חייבת לטפל בו, ובמהירות. דוח דורנר, כפי שאנחנו מכירים אותו, מצביע בדיוק גם על הפערים וגם על המספרים. השב"ס, יחד עם המשרד לביטחון הפנים, בנה תוכנית איך הממשלה הולכת להתמודד עם העניין הזה. ישנם כמה צעדים – צעדים לטווח הקצר, צעדים לטווח הארוך. לטווח הארוך אנחנו מחויבים בבנייה נוספת ומשמעותית של בתי כלא ומעצר. ללא פתרון לטווח הארוך אנחנו נמצא את עצמנו עדיין במקום רע מאוד, שבעצם מחייב אותנו לשחרר אסירים לפני תום ההליכים. בוועדת הפנים הקפדנו על כמה כללים בעניין זה: ראשית, שלא יהיה שחרור של מעל חצי מתקופת המאסר, זאת אומרת, גם מי שמקבל שליש – אני קצת מרגיש שאני צועק. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על השקט. יותר מדי רעש באולם. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> תיקנו שגם מי שמקבל שליש, הקיצור המרבי של עונשו לא יעלה על חצי תקופת העונש, כדי למנוע מצב שלפעמים יכול היה להיווצר, שאם מישהו היה ממקסם את תקופת המינהלי והשליש, הוא היה יכול למצוא את עצמו אפילו עם פחות מחצי תקופת המאסר. בנוסף, הגדרנו את הנושא של עבודות שירות. הכנסת הזאת קיבלה חקיקה שמאפשרת הקלה בנושא עבודות שירות ומאריכה את תקופת עבודות השירות, ובצדק, אבל נוצר פה מלכוד, כי מי שנמצא בכלא ולא הולך לעבודות שירות יכול היה להשתחרר ולא לסיים את תקופת עבודת השירות. ולכן, תיקנו וקבענו שגם בנושא עבודות השירות התיקון יתבצע כך שתקופת הזמן תיחשב אך ורק מהרגע שהוא נכנס לכלא, ולכן לא יהיה מצב שבו יהיה אינטרס קלוקל שלא לעמוד בתנאי השירות, להיכנס לכלא ולהשתחרר שחרור מינהלי. הדבר הזה היה איזושהי לקונה, ואני שמח שהנושא הזה הוסדר. ולסיכום בעניין הזה, נושא – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו תכף עוברים להצבעה. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> דודי. והנושא האחרון, שבעיניי – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יודע שאנחנו בעד, כן? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני יודע שאתם בעד. אני אמרתי את זה בצורה מפורשת, חבר הכנסת יואל חסון. עלה פה חבר הכנסת טיבי – טיבי, חבר הכנסת טיבי, עלית לפה ואמרת שהקואליציה עשתה פליק-פלאק, אז אני אומר לך: זה לא קואליציה. יש לנו גם בצד הזה חברים שתומכים בהצעת החוק וגם בצד הזה, והיחידים שמתנגדים לתיקון שהכנסנו הם הקבוצה שיושבת מולי. אמרתי לך מלכתחילה: אנחנו נחריג את האסירים הביטחוניים, את הסייענים, מכל השחרור המינהלי. אני הבטחתי ואנחנו קיימנו, ואני מאוד שמח שיש תמיכה רחבה מאוד בבית הזה לכך שאותם אסירים לא ייהנו משחרור מינהלי. אני רוצה לסיים, ומקווה שהכנסת תתמוך בהצעת החוק ללא הסתייגויות. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. חברי הסיעה המשותפת, מול מי אני עובד בהצבעות? דב חנין. אוקיי. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), התשע"ט–2018. חברי הכנסת, הצבעות בקריאה שנייה על ההסתייגויות. הסתייגויות לסעיפים 1 ו-2 אין. אנחנו נצביע על סעיפים 1 ו-2 כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 87 נגד – 2 נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 87 בעד, שני מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיפים 1 ו-2 התקבלו כהצעת הוועדה בקריאה שנייה. סעיף 3. לסעיף 3 – הסתייגות מס' 1, של חברי הכנסת דב חנין, אחמד טיבי, טלב אבו עראר, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, יוסף ג'בארין, ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי וניבין אבו רחמון – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 56 מתנגדים, 13 בעד, אין נמנעים. ההסתייגות לא נתקבלה. אני מוסיף את קולה של חברת הכנסת – כן, אורלי לוי? אני רק חוזר ואומר: כל ההסתייגויות הן של הרשימה המשותפת. אין חברי כנסת אחרים מסיעות אחרות. אנחנו נעבור – לחלופין א', לסעיף 3. לסעיף 3 יש לנו לחלופין א'. מי – – – << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אנחנו מוותרים על הלחלופין. תצביע רק על ההסתייגויות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רק? בכל ההסתייגויות? << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אם כן, כיוון שרק לסעיף 3 יש לנו הסתייגויות, אנחנו עוברים להסתייגות 2, לסעיף 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 12 נגד – 57 נמנעים – אין ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 57 מתנגדים, 12 בעד, אין נמנעים. אם כן, גם הסתייגות 2, לסעיף 3, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 3, לסעיף 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות (3) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 56 מתנגדים, 13 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 3, לסעיף 3, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 4, לסעיף 3. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות (4) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 56 נגד, 13 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 4, לסעיף 3, לא נתקבלה. אנחנו עוברים להסתייגות 5, לסעיף 3. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 56 נמנעים – אין ההסתייגות (5) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 56 מתנגדים, 13 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 5, לסעיף 3, לא נתקבלה. הסתייגות 6 – כן? << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נעבור ל-8. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, אני לא שומע כלום. אתם מורידים את 6, ואת 7 – אתם מורידים? << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> את הסתייגויות 6 ו-7 הם מורידים. אם כן, אנחנו עוברים להסתייגות – – – << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אוקיי. אנחנו על 6 ו-7 ודאי לא מצביעים. אנחנו מצביעים על הסתייגות 8, לסעיף 3. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (8) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 55 מתנגדים, 13 בעד, אין נמנעים. גם הסתייגות 8 לא נתקבלה. אתם מוותרים על 9, 10, 11 ו-12. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגות 13, לסעיף 3. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הסתייגות 13, לסעיף 3 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 14 נגד – 54 נמנעים – אין ההסתייגות (13) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, לחצתי בטעות אצל מירב במקום אצלי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אני אודיע אחרי שאני אודיע על התוצאות. 54 מתנגדים, 14 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 13 לא נתקבלה. אני מודיע לפרוטוקול: חבר הכנסת סמוטריץ הצביע במקום מרב מיכאלי. אם כן – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> לא, מירב בן ארי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מירב בן ארי, סליחה. סליחה, מירב בן ארי. אם כן, נרשם בפרוטוקול, שלא יגידו שהצבעת כפול. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> 15. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אם כן, 14 – אתם מוותרים. הסתייגות 15, לסעיף 3 – מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (15) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 55 מתנגדים, 13 בעד, אין נמנעים. הסתייגות 15 לא נתקבלה. הסתייגות 16. אנחנו עוברים להסתייגות 16, לסעיף 3. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 13 נגד – 55 נמנעים – אין ההסתייגות (16) של קבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 3 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 55 מתנגדים, 13 בעד, אין נמנעים. גם הסתייגות 16, לסעיף 3, לא נתקבלה. אם כן, כל ההסתייגויות לסעיף 3 הוסרו. אנחנו נצביע על סעיף 3 ועל סעיף 4, כהצעת הוועדה. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מבקש להצביע בנפרד על סעיף 3 ובנפרד על סעיף 4. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> זה לא על פי התקנון. אין לי הסתייגויות לסעיף 4. מה זה נותן לך? << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני רוצה להצביע נגד סעיף 3 ובעד סעיף 4. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> טוב. לפנים משורת הדין אני מקבל את הבקשה שלך, ונצביע על סעיף 3 בלבד, כהצעת הוועדה. מצביעים על סעיף 3, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 18 בעד סעיף 3, כהצעת הוועדה – 78 נגד – 12 נמנעים – אין סעיף 3, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 78 בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, סעיף 3 נתקבל, כהצעת הוועדה. אם כן, לסעיף 4 אין הסתייגויות. אנחנו נצביע על סעיף 4, כהצעת הוועדה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 19 בעד סעיף 4 – 87 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 4 נתקבל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 87 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, היה שווה להצביע בנפרד, דב חנין. סעיף 4 התקבל, כהצעת הוועדה. אם כן, החוק עבר בקריאה שנייה. כל ההסתייגויות הוסרו. עבר בקריאה שנייה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אדוני, יש לי בקשה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כן, לפתוח לו את המיקרופון. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש בשם הרשימה המשותפת לראות בהצעת החוק הצעת אי-אמון בממשלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אוקיי, אל תדאגו, זה בסדר. מי השר? מי השר שעונה לי על הצעת האי-אמון? להצביע? להצביע. אוקיי. אם כן, חברי הכנסת, מי שמצביע בעד החוק הוא מצביע בעד החוק. מי שמצביע נגד הוא בעד האי-אמון, לשים לב. מי שמצביע בעד הוא בעד החוק. מי שנגד – הוא בעד האי-אמון. ברור שמי שמצביע בעד הוא נגד האי-אמון. מי שמצביע בעד מצביע נגד האי-אמון. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> ודאי. אם כן – אמרתי. אמרתי. אתם רוצים שאחזור עוד פעם? אחזור. << קריאה >> רחל עזריה (כולנו): << קריאה >> לא, לא. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תחזור שלוש פעמים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, בשבילך אני חוזר. מי שמצביע בעד, הוא נגד האי-אמון ובעד הצעת החוק. מי שמצביע נגד הוא בעד האי-אמון ונגד. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 20 בעד החוק – 53 נגד – 9 נמנעים – 4 חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 53 בעד, תשעה מתנגדים, ארבעה נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. גם הצעת האי-אמון נדחתה. אדוני השר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, מבקש לברך. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראש וראשונה אני רוצה להודות לוועדת הפנים והגנת הסביבה וליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת יואב קיש על הקידום המהיר של הצעת החוק. החוק הזה הוא באמת חוק מאוד מאוד חשוב בשני היבטים: מצד אחד הוא חשוב בהיבטים החברתיים שלו, כי הוא חלק משמעותי מיישום רפורמת שטח המחיה, אחרי שנים רבות שאנחנו – כל הממשלות לא השקיעו מספיק בתשתיות בתי הסוהר. הבאנו למצב ששטח המחיה של האסירים, שאנחנו רוצים שיחזרו לחברה הישראלית בסיכוי גבוה, יחזרו לחיים נורמטיביים – לא השקענו בתשתיות הללו, וכעת אנחנו גם משקיעים, וגם מקצרים את השהות שלהם בבתי הכלא על פי קריטריונים שבאמת מאפשרים זאת, כך שלא נסכן את הציבור הנורמטיבי על ידי שחרור אסירים מסוכנים. אבל מעבר לחשיבות החברתית, יש כאן אמירה – פעם ראשונה, בעיניי, או אחת הפעמים הראשונות – יש כאן אמירה מאוד מאוד ברורה של הכנסת ושל הממשלה: אותם אסירים, מחבלים ארורים, שנמצאים בבתי הכלא שלנו כי הם ביצעו את מעשי הרצח והטרור הנפשעים שלהם תחת אידיאולוגיה רצחנית אסלאמיסטית קיצונית, הם לא יזכו ליהנות מהרפורמה, לא יזכו לשחרור מוקדם. יש לנו חוב מוסרי כלפי משפחות נרצחי הטרור שהמסר הזה, המסר ההרתעתי, יעבור אל כל מי שמתכנן פיגוע טרור כנגד אזרחי מדינת ישראל. ולכן, אני גאה על כך שלמרות שהעמדה ההתחלתית של משרד המשפטים הייתה שלא ניתן להבדיל בחקיקה בין מחבלים ארורים לבין אסירים פליליים שחוזרים לחברה הישראלית בסופו של דבר, העמדה הנחרצת שלי, העמדה הנחרצת של יו"ר הוועדה ושל הוועדה, וגם התמיכה וההסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, שבאמת הבין את המשמעות המוסרית של החוק הזה ולא מנע את קידומו, הביאו לכך שהכנסת הכירה היום בעיקרון החשוב הזה: מחבלים בבתי הכלא, שלא חוזרים לחברה הישראלית ואין סיבה לפעול לשיקומם, כי הם ימשיכו כנראה באידיאולוגיה הרצחנית שלהם, הם שונים בתכלית השינוי מאסירים פליליים ישראלים שחוזרים לחברה הישראלית. זה עיקרון חשוב, ואני מברך את הכנסת על שהיא חוקקה אותו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לשר גלעד ארדן, השר לביטחון פנים. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, ואחרי כן – הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יהודה גליק ויעקב מרגי בנושא: הנגשה וקירוי של מערת המכפלה. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת מיקי מכלוף זוהר, רצית להודיע הודעה. זאת ההזדמנות, לפני שאני עובר לנושא הבא. הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ועדת הכנסת קבעה היום כי הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון – ביטול קיצור מאסר לאסירים ביטחוניים), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת, תידון בוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת החוקה חוק ומשפט. הוועדה תהיה בת עשרה חברים, חמישה מכל ועדה, בהרכב הזה: מטעם ועדת חוקה: חברי הכנסת עודד פורר, שולי מועלם-רפאלי, מיכאל מלכיאלי, רויטל סויד ואלעזר שטרן; מטעם ועדת הכנסת: אחמד טיבי, יואל חסון, רועי פולקמן, דוד ביטן, ואנוכי, מכלוף מיקי זוהר, אכהן כיושב-ראש הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר. << הצח >> הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון מס' 2), התשע"ט­–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1261); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון מס' 2), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. תציג את הצעת החוק שרת התרבות והספורט, חברת הכנסת מירי רגב – השרה מירי רגב. << דובר >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני גאה להעלות את חוק הנאמנות בתרבות, אחרי למעלה משבע שנים שבהן חוק הנכבה היה כאות מתה ואחרי שמיעוט של מוסדות תרבות הנתמכים מקופת המדינה התבלבלו או ברברו את עצמם לדעת ונתנו במה שוב ושוב לעלילות הנכבה, למחבלים ולתומכי טרור. על מה בעצם אנחנו מדברים בהצעת החוק שלפנינו? החוק המוצע מאמץ את אחת מחמש העילות לפגיעה בתמיכת המדינה במוסדות ציבור או מוסדות תרבות, כפי שהללו מופיעים בחוק הקיים, בתיקון 40 לחוק יסודות התקציב, מה שמכונה "חוק הנכבה". מי מאיתנו אינו מבין שאסור למדינה חפצה בחיים לתמוך בחמש העילות האלה? 1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; 2. הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; 3. תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; 4. ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; 5. מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או בסמל המדינה. חבריי, מי שלא מבין את החוק – זה חוק קיים. זה לא חוק שהמצאנו. זה חוק קיים, שנמצא – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> בשביל מה צריך? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תכף נסביר. תכף נסביר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> סתם לפריימריז – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תכף נסביר. תכף נסביר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברי הכנסת – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אם תגידי את האמת, נזרום איתך. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יואל, יואל ידידי, יואל, הערת פעם – מספיק. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לא. בכל זאת הוא צריך איזו כותרת. עכשיו, החוק קיים כבר משנת 2011. הוא לא יושם. נתלו בחופש הביטוי כדי להטביע תעודת הכשר על כל ביטוי, וכך, על אף החוק, המשיכה מדינת ישראל לעבוד על אוטומט ולאפשר שתחת הלוגו שלה יעלו ערבי הוקרה, מופעים, הצגות ופסטיבלי סרטים שהאדירו מחבלים ותמכו בטרור ושחתרו תחת עצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. אני כאן כדי לומר חד וחלק: אסור לתרגם את חופש הביטוי והיצירה בתרגום חופשי לחופש ההסתה ולמתן צ'ופר ופרסי עידוד לחותרים תחת עצם קיומנו. חברות וחברים, אל תיתנו לאיש לבלבל אתכם עם המנטרה של "פגיעה אנושה בחופש הביטוי" כדי לבלום את החוק הצודק והראוי שלפנינו. אין כאן שום פגיעה בחופש הביטוי; אין כאן שום סתימת פיות. אין כאן שום כוונה כזאת. יש כאן תמרור "עצור, הסתה לפניך" – זה התמרור; "עצור, הסתה לפניך" – על חשבון הקופה הציבורית. בשבוע האחרון היינו עדים להתנהלות מקוממת של כמה אנשי תרבות שעשו בבמה הציבורית במוסדות התרבות כבשלהם. אנשים שהגיעו לצפות במופעי תרבות במיטב כספם הפכו לקהל שבוי בידיהם של יוצרים ויוצרות ששכחו את תפקידם האומנותי על הבמה, הפכו את היוצרות וקראו עצומות פוליטיות נגד החוק תוך החשכת האולם באולמות בחיפה, ביפו, בתל אביב, בנתניה ובבאר שבע, כאילו זה עסק פרטי שלהם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> וגם לא העסק הפרטי שלך, השרה רגב. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> קומץ אומנים ואומניות ויוצרים שלא ממש קראו את החוק, שלא מבינים אותו, שמנסים להטעות את הציבור ומשתמשים בבמה האומנותית לצרכים פוליטיים, וכל זאת כדי – מה? כדי לאפשר ערב הוקרה תחת הלוגו של מדינת ישראל למשוררת דארין טאטור חובבת השהידים, שהורשעה בתמיכה בטרור ובהסתה לאלימות? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – את הסרט הזה – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> כדי להקרין בתיאטרון יפו את הסרט "נאילה והאינתיפאדה", המציג את נאילה וחברותיה תומכות הטרור כגיבורות האינתיפאדה? כדי לתת במה בתיאטרון אל-מידאן לדמותו של וליד דקה, רוצח נתעב של החייל שלנו משה תמם ז"ל, השם ייקום דמו? אלה דברים שאתם רוצים לממן? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> נא לא להפריע לדוברת. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם רוצים לממן את אלה שקוראים – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – למחבלים ומאדירים אותם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת נחמיאס. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אותם אתם רוצים לממן. תתביישי לך. את קוראת לעצמך ציונית? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> גברתי השרה – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תתביישי לך. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> גברתי השרה, גברתי השרה, רק דקה. דקה, דקה. חבר הכנסת נחמן שי – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא. אתה דובר. עוד מעט אתה מדבר. גם היא דוברת. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אצעק – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אז אתה רוצה לצעוק מהמקום. אז מה אני אעשה? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אצעק. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מה אני אעשה? מה אני אעשה לך? אני שואל. אני אוציא אותך? אני לא רוצה להוציא אותך. חבר הכנסת נחמן שי, אנא. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שם נתנו ביטוי למחבלים – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שם נתנו ביטוי למחבלים – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> איילת – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שם עשו הצגות ונתנו ביטוי למחבלים. תתביישי לך. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת לאה – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> את, לאה, את לא מתביישת? את רוצה לתת כסף לווליד דקה, שרצח את החייל. כן, זה מה שאת רוצה לעשות. זה מה שאת רוצה לעשות. תתביישי לך. תתביישי לך. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – את רוצה – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תראו, רבותיי, אני נתתי לכם לקרוא קריאות ביניים, אבל מהרגע הזה, כל מי שצועק, אני קורא קריאה פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית ואני אוציא. נגמר המשחק, זהו זה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא אנחנו צעקנו. זה היא צועקת – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אין כאן עניין – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כשאתה תעלה לפה ותנאם אני אשמור שלא יפריעו לך, יואל. תצעק, תעשה מה שאתה חושב, יש לך אפשרות גם לעמוד דום ולשתוק ולא להגיד כלום, אבל אתם לא תפריעו לה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לעשות דקה דומייה לכבודו של וליד דקה. אין כאן עניין של ימין ושמאל. << קריאה >>קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> פעם ראשונה, לאה פדידה. קסניה, פעם ראשונה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אם היה מדובר בי, כבר היית מוציא אותי החוצה עשר פעמים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אל תעזור לי. אל תעזור לי. אל תעזור לי, עשה לי טובה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אורן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חוץ מלעשות בלגן עכשיו לא עשית כלום. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אז תענה. אנא ממך, אל תפריע. אנא. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שלום, אורן. עשית כניסה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אנחנו אוהבים אותך – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תודה, אורן. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – ונתמוך בך בחוק. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אין כאן עניין – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יואל. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – של ימין ושמאל; יש פה היגיון פשוט מאוד. הציבור אינו מטומטם. הוא מבין את מה שחלק מאותם אומנים וחלק מחברי הכנסת שיושבים כאן מסרבים לקלוט. עובדה היא שמה שהוגדר על ידי המארגנים כהפגנת ענק נגד הצעת החוק הסתכם בהפגנונת של כ-1,000 איש. הציבור בכללו, וגם יוצרות ויוצרים לא מעטים שקראו את החוק והם שולטים בהבנת הנקרא, מבינים שהחוק ישים קץ לכל מצעד האיוולת. לא עוד שימוש בבמה ציבורית הנתמכת על ידי הציבור כדי להאדיר מחבלים, אסירי הכיבוש ותומכי הטרור. קרן רבינוביץ, לפני למעלה משנה, אימצה את עילות חוקי הנכבה ככאלה שאין לתמוך בהם, וכך הם עושים. דרך אגב, מרבית מוסדות התרבות שלנו עושים את זה לא בשל שפעת החורף או אפקט מצנן, אלא בשל ההבנה הפשוטה שאסור לקופה הציבורית להפוך לקרן הגיס החמישי כנגד מדינת ישראל. מי שחפץ להפוך את פסטיבל עכו לתיאטרון אחר לפסטיבל פלסטין לזכות השיבה, מי שמעוניין לקחת את הדגל, לשרוף אותו ולעשות איתו עוד הרבה דברים מכוערים ולבזות אותו, וכל מי שמנסה להשתמש בבמות שנתמכות כדי להניף את דגלי שחרור פלסטין בשם נאילה וארבעים אסירי הכיבוש, יצטרך לחפש לעצמו מקורות מימון אחרים, לא של הציבור הישראלי. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני קוראת לחברותיי וחבריי חברי הכנסת, לכל מי שמגדיר את עצמו כציוני – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לאה, פעם שנייה אני קורא אותך. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – הצביעו בעד החוק ושימו קץ לקבורת החמור של עילות חוק הנכבה בחלק ממוסדות התרבות הנתמכים שלנו. הסמכות לבדוק אם וכיצד לפגוע, או לשלול תמיכה, ניתנת בחוק בראש ובראשונה למי שתחום התמחותם הוא עולם התרבות. המועצה לתרבות ואומנות, ועדת התמיכות במשרד ואנשי המקצוע במשרד התרבות הם העוסקים בתרבות ביום-יום; הם שצריך להינתן בידיהם שיקול הדעת להמליץ לשר אם לפגוע, או לשלול תמיכה ממוסד תרבות – וכמובן, כל זאת בתיאום, ובאישור של היועץ המשפטי לממשלה. זה לא עניין של החלטה כזאת או אחרת של שר או שרה שעומדים בראש המשרד, אלא זה עניין לבדיקה מעמיקה, על פי העילות ועל פי הפרשנות ועל פי הדרך הנכונה. אבל לא יכול להיות שנגיע לאבסורד כזה שאנחנו נממן מוסדות תרבות שתומכים במחבלים, שמאדירים מחבלים. בזה אנחנו לא צריכים לתמוך. ואתם, שקוראים לעצמכם ציונים, הראשונים שצריכים לתמוך בחוק הזה. החוק המוצע הזה הוא חוק מואר; הוא חוק שמתכתב עם למעלה ממאה שנות ציונות, שבהן זקפנו קומתנו; חוק המאזן להפליא בין ערכינו המקודשים כמדינה יהודית ודמוקרטית. מעל החוק הזה מרחפת הרוח הישראלית הציונית, הרוח היהודית והדמוקרטית, והאיזונים והבדיקות הנדרשים כדי לוודא שנפגעת או נשללת תמיכה רק במקרים שבהם דגל שחור מתנוסס מעל הפעילות או המופע. ולכן, החוק הזה מגדיר מחדש את גבולות הגזרה של האסור והמותר, של הראוי והבזוי במוסדות התרבות שלנו, שנתמכים בכספי הציבור שלנו. כן לחופש הביטוי, כן לביקורת – ביקורת נוקבת; לא להסתה כנגד מדינת ישראל מתקציב ציבורי. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה רבה לשרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב. אנחנו עוברים לדיון בהצעת החוק. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוסי רז. שלוש דקות לרשותך. אחריו – ישראל אייכלר. אם הוא לא יהיה – עבד אל חכים חאג' יחיא הבא בתור. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, גברתי השרה, מובא לכאן חוק שתכליתו בעצם להגיד איזו תרבות מותרת במדינת ישראל ואיזו תרבות אסורה. ומי יקבע מה מותר? מי יקבע מה מותר או מה אסור? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה אפילו לא מבין את הצעת החוק. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> שליש זה יותר מרבע. אה, רבע זה יותר – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אותה אחת שלא יודעת אם רבע זה יותר משליש או פחות משליש – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אבל אני יודעת שחצי אולי הוא פחות משליש. אתה כזה קטן. אתה כזה קטן שאתה לא קורא את החוק אפילו. חבל לשמוע את הברבורים שלכם. מי זה התורן? << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – היא תקבע מה מותר או מה אסור. אותה אחת שאמרה שלא הייתה הסתה לפני רצח רבין – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השרה, השרה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – היא תקבע מה זה הסתה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השרה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> את יכולה לצאת החוצה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השרה, נא לא להפריע. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> באמת מן הראוי שתצאי, כי לא כדאי שתקשיבי. אם תקשיבי מאוד יכול להיות שתביני שאת טועה בדבר הזה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> למה אתה מפריע לחפלה של מירי, תגיד? << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> מפריע. אותה אחת שקבעה שלא הייתה הסתה לפני רצח רבין, היא תקבע מה זאת הסתה בתרבות. זה נשמע לכם סביר? זה נשמע לכם הגיוני? אותה אחת שאמרה שאת רבין לא הרגו – כמו את ביבי, היא תגיד מה זה מאבק נגד המדינה. זה נשמע לכם סביר? זה נשמע לכם הגיוני? אני צפיתי בסרט "נאילה והאינתיפאדה" שדיברה עליו השרה קודם. אני לא יודע אם מי מחברי הכנסת פה צפה, ואני ממליץ לכולכם לצפות בסרט הזה; סרט פמיניסטי חשוב. אם מישהי אומרת שהסרט הזה מעודד טרור, האישה הזאת לא יודעת כלום מהחיים שלה, ופשוט ראוי שלא תדבר כאן. הסרט הזה מעודד מאבק לא אלים של מישהי שנתפסה על לא עוול בכפה, עונתה במרתפי השב"כ בירושלים עד שאיבדה את העובר שלה, וניהלה מאבק לא אלים של נשים. ולזה היא קוראת טרור? האישה הזאת איבדה את הצפון מזמן. איבדה את הצפון מזמן. היא בדיוק מאותו סוג של אנשים ששריקות בוז בכיכר נראות להם יותר גרועות מרצח; ששריקות בוז בכיכר נראות להם יותר גרועות – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> מי השר? איפה השר? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – מראש ממשלה במדי אס.אס. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> איבוד מוסרי מוחלט. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אורן חזן, אתה עוד מעט עולה לדבר, אז למה אתה מפריע? << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> שרה שאינה מבדילה מה טוב ומה רע – היא רוצה להגיד לנו. אני אגיד לכם איך התנהג בן-גוריון כשנתן אלתרמן – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הלוואי שהייתם כמו בן-גוריון. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – כתב – דיברתם על נכבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אורן, זה לא מקובל. אתה בהליכה חוצה את המליאה וצועק. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אתה בן-גוריון. דיברתם על נכבה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הלוואי שהייתם כמו בן-גוריון. הלוואי שהייתם בן-גוריון. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אני רוצה לצטט קטע קטן מנתן אלתרמן – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מתהפך בקבר, בן-גוריון, כששומע אתכם. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – שכתב ב-1948, בדיוק לפני 70 שנה, בנובמבר, על המעשים הקשים שהיו בעיר לוד בזמן הנכבה: "חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה, / נער עז וחמוש – נער-כפיר. / וברחוב המודבר / איש זקן ואישה / נלחצו מפניו אל הקיר. // והנער חייך בשיניים-חלב: / 'אנסה המקלע'... וניסה. / רק הליט הזקן את פניו בידיו... / ודמו את הכותל כיסה". מה עשה עם זה בן-גוריון? לא המעשה המחפיר של רגב והשרים שהתחפפו מפה מבושה. הוא הפיץ את זה בכל צה"ל; הוא אמר ללמוד את השיר הזה – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – הוא אמר ללמוד את ההיסטוריה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> חרפה לשרה – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אני – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – שאומרת על "נאילה והאינתיפאדה" – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין שר – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מיקי, מיקי לוי. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – שזה עידוד טרור. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השר הלך לנוחיות. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> מי שאומרת את זה היא מעודדת טרור. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> ביקש רשות ממני. תכף יחזור. תודה לחבר הכנסת מוסי רז. יעלה חבר הכנסת ישראל אייכלר, שלוש דקות לרשותך, ואחריו – עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות. החרדים מקבלים את המיץ של התפוז אחרי שסוחטים אותו טוב. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתם אולי לא תאמינו על מה אני הולך לדבר, ואני גם יכול להגיד גילוי נאות, שהאדם שאני הולך לדבר עליו – אני לא מכיר אותו ולא ראיתי אותו מעולם חוץ מבתמונות. בוקר אחד קם אדם ולומד בתקשורת שהוא פושע בין-לאומי. מה זה קשור לתרבות? כי זאת התרבות הרעה ביותר שאפשר לעשות על בני אדם. הוא בכלל לא ידע שהוא כזה. רק ערב אחד קודם הוא התבשר שהוא מועמד השר לתפקיד מפכ"ל המשטרה. היו דיונים, היו בדיקות על הכישורים שלו, ותוכננו מהלכים ותוכניות. ואתם מבינים שאני מדבר על גל הירש, ושוב אני אומר: אני לא מכיר אותו, אבל אני קורא ואני שומע שמדובר באדם שהיה לוחם, וחינך לוחמים וקצינים, והוביל כוחות ומבצעים, ולחם במלחמות ונפצע קשה. ולמה אני מדבר עליו? כי הוא רק דוגמה אחת למה שנקרא תרבות רעה; איך אפשר במדינה הזאת להפליל, או לפגוע בבן אדם באופן שהוא לא יכול לקום מול כל הרעש והגיהינום התקשורתי. לא די בכך שגל הירש הוא נכה ב-59% לצמיתות, כך נמסר לי, אלא גם אומרים עליו שהוא חשוד בפלילים. שלוש וחצי שנים אחרי, ועדיין גל הירש בחקירות משטרה, למרות שלא חקרו אותו; תכף אגיד לכם בדיוק כמה זמן כבר לא חקרו אותו. החיים שלו התרסקו. לא רק שהוא לא נהיה מפכ"ל, אלא כל דבר בחיים שלו נפגע. גם בעולם העסקים הוא נפגע, כי מי רוצה להתעסק עם מישהו שיש עליו רישום וחשדות פליליים? והסוף עד היום עדיין לא מסתמן. חשבתם שהוא נחקר מדי יום ביומו כדי למצות את ההליכים? חשבתם. גם אני חשבתי. הוא נחקר רק פעמיים בשלוש וחצי שנים. אם זה קורה ללוחם כמו גל הירש, מועמד למפכ"ל, מה קורה לאזרח פשוט שנקלע לגלגלי השיניים של אותן חקירות ושל אותן השמצות? לפני כחודש נסגר תיק אחד נגדו מחוסר אשמה, ותיק שני עדיין מתנהל. אבל כל המעורבים בתיק השני – הכול אני לוקח ממה שנמסר לי; אני שוב אומר: אני לא מכיר אותו, בפעם השלישית – כולם יצאו זכאים, אבל הוא לא. כל מי שמחפש מידע עליו לצורך עסקים בודק ורואה שהוא מושחת וחשוד בפלילים. אף אחד לא חקר אותו לפני שהוא נעשה מועמד למפכ"ל. זאת אומרת שלא מישהו כיוון אליו אישית בגלל שקוראים לו גל הירש ויש לו איזה שונא במשטרה. לא. מישהו סיכל את מועמדותו לתפקיד המפכ"ל, ואין לי מושג מי זה, אבל מאז חייו הפכו לגיהינום. את כל הפנסיה שלו הוא נאלץ להוציא על הגנה משפטית. ככה מתנהגים בתרבות רעה לאדם שמסר את חייו למען עם ישראל. אני רוצה לקרוא מכאן – ודווקא בגלל שאני הכי אובייקטיבי בעניין – למשטרה ולכל גורמי הביטחון: הרפו ידיכם מהאדם שנקרא גל הירש. כנראה שמפכ"ל הוא כבר לא ירצה להיות. או שתעמידו אותו לדין או שתסגרו לו את התיק, וחייבים לסיים את עינוי הדין הזה. גל הירש הוא דוגמה ומופת לכל אלפי האנשים, רבבות אנשים, שנעשה להם עינוי דין. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. הרב אייכלר, אפילו לאה פדידה אמרה שהיא מסכימה איתך. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> בחיי, אני פעם ראשונה מסכימה למה שאתה אומר. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז זהו, אמרתי לכם שתופתעו – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> כולנו איתך. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – כי גם אני מופתע מהמציאות הקיימת. אבל אמרתי שאם מדברים על תרבות, בואו נתקן את התרבות הבסיסית של חיי אדם, של חיי אנוש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם זה יעזור במשהו לסגור את העניין עם גל הירש, זה יעזור גם לאלפי אנשים אחרים. ותודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – חבר הכנסת סאלח סעד. אדוני, שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, זה לא מכובד שהשרים לא מכבדים את הישיבה ולא יושבים – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השר פה, יושב. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא צריך לשבת במושבי הממשלה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> הוא יושב שם – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני שר החקלאות ופיתוח הכפר. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – שר החקלאות, והוא עכשיו שותק – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא בטלפון, הוא לא פנוי. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אין הבדל אם הוא שם או מאחורי החלון. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> רק שלא נפריע לו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני שר החקלאות ופיתוח הכפר, אם יוכל לבוא לשבת בשולחן הממשלה. אדוני, נא להתחיל את הנאום. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, החוק הזה בא להגיד: מי שרוצה לעסוק בתרבות, הוא צריך להתיישר עם מה שהשרה רגב רוצה. רק היא חושבת, רק היא מנחה, רק היא מכוונת, ואחרים – אין להם צורך לחשוב והם לא צריכים ליצור שום דבר. וזה מזכיר לי את פרעה. פרעה, מה אמר? אני אקרא פסוק מהקוראן: (אומר דברים בערבית ומתרגמם.) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תרגום, תרגום. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אעשה תרגום, כן. פרעה אמר לעם, לאנשים: אתם לא תראו, חוץ ממה שאני מתכוון ורוצה להראות לכם. אתם לא תחשבו, רק אני אחשוב, ואתם תתיישרו עם המחשבה שלי, כי רק אני אדריך אתכם לדרך האמת ודרך התבונה. זה פרעה: אתם לא חושבים, אני אחשוב במקומכם. אתם תתיישרו עם מה שאני אומר. זה בדיוק מה שרוצה השרה עם החוק הזה – רוצה לקבוע את הקריטריונים מה לעשות ומה לא לעשות. לא רק זה – אפילו להאמין בדברים. המקרה, עוד פעם עם פרעה, שהקוסמים האמינו כשראו את האמת עם הנביא משה, נבי מוסא. מה אמר להם? (אומר דברים בערבית ומתרגמם:) מה, אתם מאמינים לפני שאני מאשר לכם? אפילו במה לחשוב, במה להאמין, צריך את האישור של פרעה. ואנחנו פה צריכים את האישור של השרה מירי רגב. למה? כי היא אמרה גם: אם התקשורת, בכלל, אם התקשורת לא משרתת אותנו, לא מתיישרת עם הקו שלנו, אז לא צריכים אותה. וזה מה שהיה עם רשות השידור, אז היא לא רוצה. לכן אני אומר בנושא הזה, אנחנו נמשיך לעשות את היצירה. במיוחד האומנים הערבים ימשיכו עם היצירה, כי הם לא קיבלו את המימון, והייתה להם יצירה, ויצירה חשובה, והם ימשיכו. אבל אנחנו לא נוותר על המימון שמגיע לנו. אנחנו אזרחים, זה הכסף שלנו, אנחנו משלמים את המיסים ואנחנו רוצים גם תקציב לתרבות, כי זה מגיע לנו, ולא נאפשר לשרה לבטל את זה. בנוסף, יש בממשלה הזאת – וזה מה שמציין אותה – יש שני שרים שמופקדים על שני תחומים, והם באו כדי לחסל את שני התחומים האלה. יש שר חקלאות שהוא מחסל את החקלאות, ויש שרה של התרבות שבאה לבטל תרבות ולחסל תרבות כי היא לא מתיישרת איתה. לכן, היא לא שרת תרבות – היא צרת התרבות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. יעלה חבר הכנסת סאלח סעד, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני דווקא רוצה לדבר על שני נושאים. הנושא הראשון זה הבחירות המוניציפליות שהיו לפני כמה ימים. אני רוצה לברך את ראשי הערים, ראשי המועצות המקומיות מכל היישובים, ערבים, דרוזים ויהודים, על היבחרם לקדנציה של חמש שנים להיות ראשי המועצות, שהם המשרתים של התושבים שלהם, וכך אני רואה את תפקידם. במיוחד אני רוצה לברך את חברי הטוב שנבחר לחברות במועצה למועצת העיר בבית ג'ן, זה שאני רצתי איתו, חברי הטוב פואד טאפש, שהשיג הישג אדיר, מספר שתיים ביישוב – זו תוצאה מאוד מאוד מכובדת – ואת נזיה דבור, אלוף משנה ועורך דין, שאומנם לא נבחר לעלות לסיבוב השני, אבל הוא קיבל תוצאה מאוד מרשימה, מבחינתי. הוא קיבל תוצאה מדהימה, ואני משוכנע ובטוח שיש לו משקל כבד עכשיו בבחירה מי יעלה לראשות המועצה בבית ג'ן, ואני מאוד מקווה שהוא ישקול ויעשה את הבחירה הנכונה. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו, אדוני היושב-ראש, הוא דווקא מה שהיה בוועדת הכספים היום, המטוס הפרטי של ראש הממשלה. עם כל הכבוד, כל ראשי ממשלות ישראל עד עכשיו, כולל ביבי נתניהו בעצמו, טסו בטיסות פרטיות – טיסות של אל על, לא פרטיות. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שכרו, שכרו מטוס. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן, כן, כן. טסו בטיסות רגילות, ללא מטוס של ראש ממשלת ישראל. אתם יודעים מה? אין לי בעיה שיהיה מטוס לראש הממשלה. אבל ריבונו של עולם, ב-500 – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> סאלח, סאלח, להפך – יותר. וזה בסדר. מדינת ישראל שכרה מטוס של אל על לטובתו האישית, וזה בסדר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אתה עוד מעט עולה לנאום, מיקי. << דובר_המשך >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני, מבחינתי, אמרתי שזה בסדר, הכול בסדר, אין לי שום בעיה עם זה. אבל אני רוצה להגיד לכם, בתוספת הזאת של 60 מיליון שקל, שאושרה היום בוועדת הכספים על חודו של קול, קול אחד, תאמינו לי, יכולנו לפתוח את חדר המיון בקריית שמונה ל-20 שנה, ויכולנו לפתוח גם את חדר המיון בפוריה וגם את החדר שכל כך מחכים לו, מרכז השיקום בפוריה, וגם את מרכז היולדות בבית חולים העמק. שנים רבות וחודשים רבים מנסים לגייס כסף, ומשרד הבריאות וממשלת ישראל לא מעבירים לבתי החולים בצפון את הכספים שמגיעים להם. ריבונו של עולם, בוועדת הכספים, תוך דקה, תוך דקה מאשרים 60 מיליון שקל. אז שלא יספרו סיפורים. כסף יש לממשלה, אבל בכל מה שקשור בפריפריה הממשלה הזאת אטומה, עיוורת וחירשת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת סאלח סעד. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, לא יודע למה שרת התרבות לא יושבת פה. זה אמור לגעת בליבה של הפעילות של המשרד שלה. היא ידועה כצרכנית תרבות אדוקה, מירי רגב, אז אני מציע לה לקרוא מחזה שכתב אז'ן אונסקו בשנת 1956 שנקרא "קרנפים". יכול להיות שהיא תיהנה ממנו, אולי לא, אבל יכול להיות שהיא תבין ממנו לאן היא מובילה את התרבות במדינת ישראל: כולם יהיו קרנפים בסוף. בעיר קטנה – זה הסיפור, פחות או יותר – מופיעים קרנפים; אחד, שניים, שלושה. בסופו של הסיפור הזה, אחרי תהליך מסוים, כולם מתקרנפים, כולם נעשים קרנפים בעיר הזאת. נשאר רק אדם אחד, ובסוף גם הוא מתמסר. את זה מירי רגב רוצה – מדינה של קרנפים, תרבות של קרנפים. כולם יהיו אותו דבר. לכולם תהיה קרן וכולם ישירו אותו שיר וכולם ירקדו אותו ריקוד וכולם יאמינו באותה אמונה וכולם ילכו באותה שורה, וככה תיראה מדינת ישראל וככה תיראה החברה בישראל וככה תיראה התרבות בישראל, וככה יראו אותנו בחוץ לארץ. זאת מדינת ישראל הדמוקרטית, שסותמת פיות, שלא נותנת ליוצרים ליצור, שלא נותנת לבמאים לביים ולכותבים לכתוב ולרקדנים לרקוד מה שהם רוצים ולתזמורות לנגן מה שהן רוצות, כי יש להם שרה שהיא רוצה שכולם יהיו קרנפים וכולם ילכו בתלם, כי כך יצא. זאת בושה וחרפה למדינת ישראל, החוק הזה. נכון, הוא היה עד עכשיו במשרד אחד ועבר למשרד אחר. הינה, היא אמרה, מירי: לא עשיתי שום דבר, מה אתם רוצים? למה אתם צועקים? בסך הכול העברנו ממשרד למשרד. ההעברה הזאת ממשרד למשרד – זה הסוד. 88 תלונות היא התלוננה במשרד האוצר, כולן נדחו עד עכשיו, ועכשיו היא רוצה את העוגה הזאת אצלה במשרד, שהיא תוכל לחלק אותה, ואז היא תחליט, ואז כולם יבינו. זה מה שהיא רוצה. היא רוצה ליצור פחד, היא רוצה ליצור טרור, היא רוצה שהאנשים היוצרים, אלה שמוציאים היום את גאוותה של מדינת ישראל בעמים, אלה שמביאים לנו פרסים, אלה שהעולם מדבר עליהם בהתפעלות – יימחקו, או שהם ישירו את השירים וירקדו את הריקודים ויכתבו את היצירות שמירי רגב רוצה שהם ייצרו. הם יהיו קרנפים. הם יהיו קרנפים. רבותיי חברי הכנסת, יש חוקים שמעבר להם תיראה מדינת ישראל אחרת. קשה לתפוס את זה ברגע הראשון ולא תמיד יודעים את זה, אבל זה המקום לשים את היד, בנקודת הזמן הזאת, ולהגיד: לפני ואחרי החוק הזה מדינת ישראל תהיה אחרת. ועל זה אנחנו נלחמים היום. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני רוצה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסדר. אני מבקש מאדוני השר לבוא לשבת ליד שולחן הממשלה. כך נהוג. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא לא יכול, הוא שותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני, מותר לגשת הצידה לשתות כוס קפה, אבל אנא, תכבדו את הכנסת, הדיון הוא חשוב. תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך לקרוא למירי רגב, היא השרה התורנית – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. יש שר תורן, אדוני שר החקלאות – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ב-19:00. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסדר גמור, אוקיי. השר אורי אריאל, צריכים להחליף אותך ב-19:00? אז בבקשה, בוא. גברתי, שלוש דקות. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, גם אני מצטרפת לבקשה שתבוא לשבת ליד השולחן, במקום שלך, בכבוד שראוי לנו, חברות וחברי הכנסת, ולמליאה כולה. אנחנו מדברים פה על חוק שכדאי שתיתן עליו את הדעת, משום שאתה, במשמרת שלך, יש פה חוק שמעבירה שרת התרבות אליה ממשרד האוצר, ואין בו שום שום שום אותו משהו שיסייע בידנו כציבור, כעם, שאתה מרבה לדבר עליו – על אהבת האדם והחברה הישראלית כולה ושוויון. דווקא ממך, אדוני שר החקלאות, הייתי מצפה שתשב ולפחות תקשיב לדברים שאנחנו אומרים כאן. הרי על מה אנחנו מדברים? אנחנו לא מדברים על חוק רגיל של העברת סמכויות ממשרד האוצר למשרד התרבות. אנחנו מדברים פה על דרישה של קומיסרית, של שרת תרבות שדורשת להעביר אליה את התקצוב של יצירות, את הנאמנות למדינה, לכאורה. בשביל מה אנחנו צריכים את החוק הזה, גברתי שרת התרבות? הרי בעצם אנחנו מתפרצים לדלת פתוחה. החוקים קיימים: מי שפוגע בביטחון המדינה; יש חוק ברור במדינה בנושא הסתה, ואת מכירה אותו היטב; ויש את חוק הנכבה. יש למדינה – מדינת ישראל, ברוך השם, חגגה 70, והתפארת הרבה במסיבה הגדולה שעשית לחגיגות ה-70, אז בטח את יודעת שיש לנו חוקים כדי להתמודד עם התופעות הללו של הסתה ושל פגיעה במדינה, ואנחנו מכירים ויודעים מה לעשות כדי לתבוע את מי שבאמת עבר על החוקים, עברה על החוקים. אז אין מקום לחוק הזה. זה עוד אחד מהחוקים הפופוליסטיים, החוקים שאני קוראת להם "חוקים לפני הפריימריז" – כן, שידעו שאת קיימת; כן, שידעו שיש לך כוח; כן, שאותך צריך לשדל ולדבר ולבקש. אבל במעשה הזה את מקטינה את התרבות, את העשייה ואת היצירה. כולנו מדברים בשמחה ובאהבה גדולה על הקולנוע הישראלי; הלכת והצטלמת בקאן, ראינו את השמלה המפוארת שלך, ירושלים של זהב. את רוצה לנסוע לשם עוד פעם, נכון? אז אם תבואי ותחתכי את הראש של עוד יוצר ועוד יוצרת ותבואי ותמייני ולא תאפשרי, איך תצעדי לפסטיבל בקאן? מי יתפור לך את השמלה הבאה שלך? אז מה בעצם את עושה? מה בעצם את עושה כאן? למה? אנחנו מדברים על יצירה פורחת, על שגשוג, על מעשה תרבותי. ועוד שאלה אני רוצה לשאול אותך. הרי את כל היום באה ואומרת – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שהייתה פה לאורך השנים העדפה של תרבות. אז לא תמיד תשבי בכיסא הזה, גברתי, וכשמישהו אחר יחליף אותך ויהיה לו החוק הזה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הוא יבוא, ושוב, אולי, אנשים כמוך, עם התרבות שלהם – ייקח אחורה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק. אני מבקש, אני אקפיד על שלוש דקות ולא יותר, אז אנא מכם. בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר – שני כוהנים, הכהן הגדול והכהן הגדול – חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אני רציתי בדקות שיש לי לשתף אתכם בחוויה מאוד מאוד מרוממת לב. חזרתי לפני כמה שעות, נחתי, מארצות הברית. הייתי בשבת האחרונה בבתי כנסת שונים, רבים, ברחבי ניו יורק. פגשתי במוצאי שבת גם את יושב-ראש הסוכנות, מיודענו יצחק בוז'י הרצוג. ובאמת, רציתי לומר לכם שבכל בתי הכנסת שהיו בניו יורק, וכנראה בכל רחבי ארצות הברית השבת, בראש ובראשונה סימנו נוכחות כפולה ממה שהיה בכל שבת. כל בתי הכנסת דיווחו את זה, וראינו את זה בעיניים. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> איפה היית, תספר. << דובר_המשך >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הייתי ב-fifth avenue והייתי ב-Lincoln square והייתי ב-KRA, אצל הרב מינץ. אבל ראיתי, מעבר לזה – באו לבתי הכנסת מנהיגים מוסלמים, מנהיגים נוצרים. ראו שיש פה אחדות מרוממת לב של הקהילה, ופשוט הייתה תחושה שהינה, יש פה רגע גדול, יש פה הזדמנות עצומה שהמשברים שהיו בינינו לבין יהדות ארצות הברית – שבכלל, יהדות ארצות הברית בתוכה יכולה להתאחד. סיפר לי בוז'י הרצוג שבפיטסבורג עצמה התפללו שמה כל הקהילות היהודיות יחד. פשוט יש אפשרות, לא צריכים לחכות לאסון. הדבר הזה הוא פשוט נפלא ונהדר. הנקודה השנייה שרציתי להתייחס אליה – גם שמעתי אותה בארצות הברית, אגב – בשבוע שעבר ציינו פה את הרשויות המקומיות, ובאמת, אני רוצה לברך את כל הזוכים, וגם את מיודענו, את חבר הכנסת ז'קי לוי, שהולך לראשות עיריית בית שאן, ובזכותו תיכנס עוד אישה לכנסת. אבל אני רוצה לומר לכם שבכל שולחנות השבת שישבתי בהם כולם דיברו על ניצחונה המדהים והמרשים של ד"ר עליזה בלוך בבית שמש. יש איזה תחושה שנכנסה רוח חדשה, של אישה שהולכת לאחד את כל החבורה. שני הנושאים האלה חשובים. יש צימאון בעם היהודי לאנשים מכילים, לאנשים שמבינים שכולנו מאוחדים, ולא לחלוקה למחנות, אלה נגד אלה ואלה נגד אלה. אז גם במדינת ישראל וגם בחברה כולה וגם ביהדות העולם, בחיבור שלה לישראל – כולם מצפים למנהיגים שיודעים להכיל ולאחד ולמסור מסרים של חיזוק ולא מסרים של פילוג. כמה היה לי עצוב לפתוח במוצאי שבת את הטוויטר ולראות איזה מלחמות – זכר רצח רבין. אני לא איכנס לזה. אבל רוממות הרוח לא תישבר ולא תיפול, ואנחנו צריכים גם מתוכנו להעביר את אותם מסרים של אחדות. עשר שניות עודף לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, ואחריו – חבר כנסת אילן גילאון. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש, ברשותכם, חבריי חברי הכנסת, וברשותך, אדוני היושב-ראש, להקריא מכתב שקיבלתי מאודי הלר, אוטיסט בתפקוד גבוה. וכך הוא כותב לי: אוטיסטים חלשים בדיוק במה שהופך את המין האנושי לכה חזק: תקשורת ושיתוף פעולה. לאוטיסטים, חכמים ומוכשרים ככל שיהיו, אין ייצוג בחברה. אין להם חבר כנסת, אין להם יועצי תקשורת, אין להם פוליטיקאים שמנצחים בבחירות, אין להם הפגנות שחוסמות את צומת עזריאלי, אין להם כוח חברתי – אין להם שום מתג שעליו הם שולטים שיגרום לכנסת להתעניין בהם, לקיים עליהם דיון או אפילו איזה חוק שיעניק להם שוויון זכויות. הם פשוט לא קיימים. לפני כמה ימים הוא פרסם כתבה מדהימה ב-ynet, והוא זכה במלוא מובן המילה למאות תגובות ואלפי אנשים שנחשפו אליו, והוא רוצה להודות מכאן לעורך ynet. נדיר מאוד שאוטיסט נותן הצצה לעולמו בלי מסכות. רובנו מתביישים להיות אוטיסטים. מי כבר רוצה להיות גאה בזה? פוחדים לא להיות מקובלים בחברה כה שיפוטית, שלא מקבלת את האחר. אבל הכנסת לא מרימה קול. אף חבר כנסת או שר לא אומרים ש"אוטיסט" זה לא מילת גנאי; זה לא סרטן; זה לא עצם זר בגרון. הם חלק ממגוון בחברה ויש להם זכות להיות שונים וחובה על חברה נורמלית לקבל אותם – אני חושב שהם הנורמליים ואנחנו הלא-נורמליים – כמו שהם, בלי לשים להם מקלות בגלגלים. אבל זה לא קורה. רחוק מכך. הורים רבים מסרבים לבצע אבחון גם כשיש קשיים חברתיים וההתנהגותיים ניכרים, רק כדי לברוח מסטיגמה מבישה. אז פלא שאוטיסטים רבים מתאבדים ואיש גם לא שומע עליהם? אני יודע, יהיה ממש ממש תמים לבקש באמת שחברי הכנסת יעיינו בטור שלי ב-ynet. אני יודע, את מי אני כבר מעניין? מקסימום יעבירו למשרד הרווחה. הרשו לי לנחם אתכם – הם יודעים והתרשמו מאוד. אולי איזו מתנדבת או עוזרת יתקשרו, אבל אף אחד לא יעשה משהו. חברי הכנסת לא יגלו כל עניין. אומנם אנחנו בעלי זכות הצבעה, אבל אין לנו שום קהילה, מפלגה, ועד עובדים, או אפילו חבר כנסת. לבד אני לא יכול, אני בסך הכול בחור מבודד, אני אבל מקווה שיהיה מי שיעזור לי לקדם את הנושא למען מרחב ציבורי בטוח יותר – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני. – – מכיל יותר, מבין יותר, סובלני יותר ופתוח יותר לקבלת השונה, האוטיסט, שעם כל מגבלותיו יש לו הרבה יתרונות, אם רק ייתנו לו סיכוי, בלי צורך בפיגומים רק בגלל שהחברה הכללית רואה בו פגם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת גילאון, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת רויטל סויד. << דובר >> אילן גילאון (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו בדיוק חוזרים עכשיו, סיעתי, מלווייתו של משה טנא, שהיה מנכ"ל צוותא בתל אביב, אייקון תרבות, ואני מרגיש מחויבות, בעיקר בנאום הזה, כאילו, שאני גם נושא אותו קצת בשמו, ודווקא רוב דבריי היו צריכים להיות מכוונים לשרה רגב, שאיננה פה, אבל בוודאי ימסרו לה. נאמנות בתרבות, מעצם האמירה, מעצם העניין, היא כבר תרתי דסתרי, היא דבר והיפוכו. תרבות איננה צומחת מתוך נאמנות בשום מקום; תרבות כנועה, אולי, תרבות עושה-דבר, תרבות שהיא משועבדת למי שרוצה לקבוע. מה שאנחנו מחליטים כאן הוא בעצם חוק מי יקבע מה תהיה התרבות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי השרה – תעצור רגע, בבקשה – אני מבקש שתבואי ותשבי. רוצים להקשיב לך. בבקשה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בדרך כלל נהוג לשבת ליד שולחן הממשלה, אז אנא ממך. את לא צריכה להתווכח על זה. תכבדי אותם. תודה. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> בשביל תרבות, אדוני היושב-ראש, צריך אי-נאמנות; צריך פריקת עול; צריך כפירה בכול. לו העקרונות האלה היו כמו בתקופה של ז'דנוב בברית המועצות – שאגב, גם הוא התחיל את תפקידו בגיל 50 – לא היו לנו היום שום ערכים; לא תנ"ך; לא מוזיקה מזרחית, שאגב, לא צמחה מתוך נאמנות למשהו אלא מתוך הבנה אנושית בסיסית רחבה שתרבות יכולה לצמוח במקום שאנחנו תומכים בה, לא מתוך משמעת לאיש. אני דווקא אומר את הדברים האלה מתוך אמפתיה לרקע שממנו מגיעה השרה רגב, משום שאני מאוד מזדהה עם מקור צמיחתה. אני חושב שגם אני גדלתי בעיירת עולים, בבלוק דומה, איפה שהבנתי שצריך להיות לפעמים קצת יותר חלשים כדי להיות קצת יותר רגישים ולהרגיש. אני לא כועס על השרה רגב כי היא לא קראה את צ'כוב, ויש לה עוד זמן לקרוא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אשדוד ים, כך קראו – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> כן, אשדוד ים, ולשכונה שלי בקריית גת. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – מירי? << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> מירי גדלה בקריית גת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה, את גדלת בקריית – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> בבלוק דומה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, אתה קראת – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> עליך הייתי כותב את "הגולם מפראג", אבל הוא הקדים את תקופתך. גברתי – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – דרך ארץ. אם לא היית חצי בן אדם, אם לא היית חצי בן אדם, הייתי עונה לך. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אתה איש שראוי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הי, הי, סליחה, מה זה? << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה הדיבור הזה? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> עצור, עצור – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> זה בסדר. זה בסדר, מיקי. זה בסדר גמור. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. זה לא בסדר. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אם הוא הגיע לכאן, מותר לו כבר הכול. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שנייה, שנייה, שנייה. סליחה, סליחה, סליחה. להירגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – לא יכול להיות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, להירגע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה. אני מבקש ממך, תיגש, אני אפתח לך את המיקרופון – תתנצל על מה שאמרת. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא, לא צריך. אני לא אקבל את ההתנצלות שלו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> על מה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – אורן, חבר הכנסת, אתה רק מתנצל, לא מדבר. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אז אני מבקש ממך. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> שלא יפריע לי לדבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אל תפריע לו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, סליחה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אורן, אורן, יש גבול. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אורן, יש גבול. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא אפילו לא אמר מילה אחת. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא אמר: גדלתי באותו מקום של השרה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הוא קרא לי "גולם". תפתח את האוזניים שלך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, סליחה. אז אני מבקש ממך, יש לך עוד הזדמנות להתנצל. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה לא רוצה – אל תתנצל. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך. תמשיך, אדוני. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אמרתי שעליו הייתי כותב מחזה, אבל הקדימו אותי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> יש דבר כזה שלסיעת השמאל יהיה מותר לקלל ולהתנהג בלי דרך ארץ, לא כמו בני אדם – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אם אתה – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> עליך הרי כבר כתבו גם ב-Waze, אמרתי לך: מפגע בצידי הדרך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – אין לך תרבות – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> כבוד סגן יושב-ראש הכנסת לשעבר בהתכתבות, אני מציע לך, תצמצם את עצמך, כדי שלא תיכנס לפה שלי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה מה – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> למה הוא – למה אתה בכלל פה? ואני שואל את זה באופן גלובלי – למה אתה בכלל פה? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אני אמשיך כשהוא לא יהיה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני, אני אוסיף לך את הזמן. התנהגותו ואמירתו כלפי חבר הכנסת אילן גילאון, אין לה מקום, אבל – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, סליחה. – – אבל – אני לא שמעתי את דבריו של אילן גילאון, ואם אכן הוא קרא לו "גולם", אז למרות שזה מכעיס, רצוי – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אמרתי – כבודו, אני אצטט את עצמי. לא אמרתי "גולם". אמרתי שעליו אפשר היה לכתוב מחזה בשם "הגולם מפראג", אבל הוא הקדים את תקופתו. זה מה שאמרתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. אז לא שמעתי. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> זה מה שאמרתי. אבל אני אחזור לשרה רגב, שאני לא כועס עליה, לא כי היא לא קראה את צ'כוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אילן יקירי – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> תראה, הזמן שלי נגמר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אתן לך עוד דקה. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> תסביר לו מה זה הגולם מפראג. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אמרתי שהייתי כותב מחזה עליו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היות שהוא הבהיר את דברו, אז הגולם מפראג – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> לא אמרתי שזה הוא. אמרתי שזה נותן לי את ההשראה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – בוודאי ובוודאי לא הייתה השמצה שלך. אני חושב שגם השרה אומרת לך. תיגש ותתנצל ובזה זה ייגמר. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז קדימה. לא, הוא לא. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אולי תתייחסו לדרך ארץ שלו. זה כל הסיפור – שהוא לא מתנהג כמו בן אדם. אין לו דרך ארץ. אם מדבריי התפרש משהו אחר – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אני לא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. הבנו. מצוין. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני, אם יש מישהו שאינני מתייחס אליו זה לאדם הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא התנצל. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> בכל אופן, אני אגמור את הרעיון לגבי שרת התרבות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אתן לך עוד שתי דקות. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אני אינני מתנשא על איש לעולם ואני לא מלין על אף אחד שהוא לא קרא את צ'כוב. אני לא מגנה אותה על כך, ושהיא לא יודעת מי זה טרנטינו. אפילו אם היא חושבת ששליש זה פחות מרבע זה בסדר גמור. לא זה מה שמעניין אותי, אדוני. מה שמפריע לי במהלך הזה זה שהופכים בורות לכוח – הופכים בורות לכוח כדי לקבל יותר בורות, כדי להפוך אותה ליותר כוח, ובאמצעותה לשלוט, ואז לקחת את הדבר החשוב ביותר שיש במדינת ישראל – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני, אני לא יכול להמשיך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אורן, אתה בקריאה ראשונה. השרה, לך אני לא רוצה לקרוא. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אבל כבוד היושב-ראש – – – ברמה האישית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את תוכלי – סליחה, את שרה – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – ברמה האישית בלי להגיב. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> את שרת התרבות, וזה מחייב אותך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי השרה, את תמיד יכולה. הפריבילגיה שלך היא שאת יכולה להתפרץ ולבקש להגיב. אנא ממך, לך לא צריך קריאות. אורן, אתה בקריאה ראשונה, אל תפריע יותר. זהו. בבקשה. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> על כן, הבעיה היא, אדוני, כאשר מנסים להפוך בורות לכוח, וכוח – ליותר כוח, כדי לקבוע את סדר-היום הנוכחי כאן – זה מפריע, זה לא יכול להיות – ולא שום דבר אחר. ואז לוקחים את הערך החשוב ביותר שיש למדינה הזאת, את הרב-תרבותיות, ובמקום לקחת את הריחות הכי טובים מכל מקום ואת הטעמים הכי טובים מכל מקום ואת הצלילים הכי טובים בכל מקום, ואת כל אלה ביחד להפוך לתרבות מקורית ישראלית – וזה מה שהייתי מצפה מהשרה, שצמחה בקריית גת – אנחנו הולכים והופכים את זה לקרדום כדי לשסע את המדינה הזאת, כדי להפריד בין אנשים, כדי לגרום להם משטמה ושנאה. הדבר הזה, מקומו לא יכירנו. הוא בא מתרבויות אחרות. והדבר הזה מסתכם רק במאמץ אחד ובמאמץ אחד בלבד: להראות מי פה קובע. איך היו אומרים אצלנו? אני קובע, כי זה הבית שלי. אתם קובעים, כי אתם בשלטון. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, כבודו. רויטל סויד, בבקשה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא ראינו – – – הם יראו את הכנסת הבאה עוד פעם מהאופוזיציה. חלקם יראו אותה מהבית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> תשתיק כאן קודם את המליאה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה. אני – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> את רואה שהפרוג'קטור – – – מפריע – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא, לא לה. ליואל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – היושב-ראש, סליחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יואל, תפסיק עם זה. יואל, תפסיק עם זה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. הוא לא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו. הוא בקריאה שנייה – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא רק עולב באנשים – – – תכף אני אחליף אותך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חיליק, סליחה, אדוני, כשאתה יושב פה אני באמת לא מנהל לך את המליאה. הוא כבר בקריאה שנייה. זהו, תירגע. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אחליף אותך ואנהל את המליאה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, סליחה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה, אי-אפשר לנהל ככה את הדיון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה סליחה? למה ההנחות האלה שאתה עושה? הוא מעליב בן אדם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא בקריאה שנייה, ואתם לא תנהלו את המליאה, עם כל הכבוד. בבקשה, גברתי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לי אמרו שאסור לצלם במליאה, אבל סגן יושב-ראש הכנסת – – – ועד אז – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תגידי, את במליאת הכנסת או – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – באמת, מירי, שרת התרבות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חיליק, אני מבקש. חיליק, אני מבקש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אז תלכי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. שלוש דקות. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, רציתי לשאת נאום נגד חוק הנאמנות, אבל בשבילך, השרה מירי רגב, חייבים לשלב קצת תרבות. איך אוכל להעביר בכמה מילים את הנזק והטרפת שמובילה מלכת הטרלולים? בחרתי בדרך של חמשיר. אומנם זה לא צ'כוב, אבל זה עדיין נהיר: השרה רגב הייתה צנזור ראשי – תפקיד בכיר, על כך כל אחד יסכים. אך בדמוקרטיה המצב קצת מורכב: כאן לכל אחד מותר לומר את שעליו. אולי היא תבין שתרבות מעל הכול. אולי היא תפנים שהיא לא כל-יכול; שלצעוק שהיא שדורשת מס שפתיים מוביל להצגה שבסופה אין כפיים. כבר 17 פעמים היא ניסתה לפסול יצירות שעוררו את כעסה, וכשהבינה שאין מנוס, את המערכת החליטה לדרוס. גברתי השרה, את עושה טעות מרה. יכול להיות שפשוט חסרה לך ענווה. כי על תרבות אי-אפשר לשלוט, צריך לתת רק לציבור לשפוט. הרי אנחנו יודעים שאותך זה לא מעניין, העיקר שיש לך אויב לדמיין; שנגדו תוכלי להסית ולהתריס, אחרת, תצטרכי להמציא עוד תכסיס. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> כבוד היושב-ראש, כבוד היושב-ראש, הערה מקצועית – – – חמשיר. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז עכשיו את האומנים את רודפת, אחרי שהפכת להיות כוכבת. ממחזות סרטים ושירים את רועדת, כי את יודעת ששם את לא באמת נספרת. כעת, כשכבר ברור שכוח הוא בעצם לב הסיפור, אומר לך, גברתי: האמיני לי, יגיע היום וגם את תתחלפי ובכיסאך ישב שר אחר, שאת כל מעשייך ייתר. אז, גברתי השרה, היום הבמה שלך, אבל תזכרי שלא תמיד זה יהיה כך, ובבוא היום, כשהיוצרות יתהפכו, הנאמנות תהיה לתרבות – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> חברת הכנסת סויד – – – מספיק. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אז די להתלהמות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. תודה רבה. אחריה תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> רויטל, רויטל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> אז כבוד סגן יושב-ראש הכנסת, אני מסרבת בנאום שלי להתייחס לשרה, כי אני לא חושבת שזה עניין אישי, לא עם השרה ולא בינינו לבינה. אני חושבת שזה עניין לכל אזרחי ואזרחיות ישראל. אני חושבת שההבנה העמוקה של דמוקרטיה, שהיא היכולת לבקר את השלטון, היכולת לחופש ביטוי, להגיד את מה שאנחנו חושבים ולבטא דעות שונות ומגוונות – זוהי נשמתה של הדמוקרטיה. אי-אפשר לייצר ביקורת כאשר הסמכות להחליט על יצירה מסוימת היא בידיו של גורם פוליטי, גורם שהוא לא מקצועי, ובמקרים – והפרשנות שלו לחוק תהיה אישית, פוליטית. באמת, היצירה שהיום השרה תאשר או לא תאשר היא יצירה שמחר שר אחר יאשר או לא יאשר. לכן, הפרשנות לחוק הזה יכולה להביא לסירוס של דרכי הביטוי, של המבע האומנותי. והעמימות הזאת, מאחורי כל מיני אמירות, שלכאורה כולנו צריכים להיות בעד מדינה יהודית ודמוקרטית ועוד כל מיני; אנחנו בוודאי נגד כל מיני נושאים שהם נגד המדינה, אבל העמימות הזאת, שמחר יאסרו עירום, מחר יאסרו עיסוקים בדת ומדינה, יאסרו בכלל את נושא ההיסטוריה של הקמת המדינה אלא אם כן זה יהיה לפי תפיסה פוליטית אחת – מכל צד של המתרס, כי היום זו את ומחר זה מישהו אחר או מישהי אחרת – בסופו של דבר זו הטעות, וזו טעות מהותית, כי אי-אפשר לקיים דמוקרטיה עם סתימת פיות. צריך בסופו של דבר לסמוך על הקהל ולסמוך על הישראלים שהם יכולים לבחור את האומנות והתרבות, מה הם צורכים ומה הם לא צורכים וממה הם משתכנעים וממה הם לא. אתם לא סומכים לא על התלמידים בבתי הספר, לא על היועצים המשפטיים אצלכם במשרדי הממשלה ובטח לא על האומנים ועל הקהל שסופג את התרבות והאומנות. מה אתם חושבים, שאם תסתירו את הכיבוש, אם לא תדברו על הדילמות בהקמת המדינה, אם לא תדברו על דילמות של דת ומדינה – אם לא תדברו על הדברים האלה אז הם לא יהיו קיימים? אם תסתירו אותם אז הם לא יהיו משמעותיים? צריך לדבר על הדברים. את תגידי את עמדתך – מישהו אחר יגיד את עמדתו. זו התסיסה של הדמוקרטיה. זהו השיח הכל-כך חשוב שיש לנו פה, חופש הביטוי. במקום להשתיק את האומנים – והצעת החוק הזאת, עוד לפני שהיא עוברת היא אפקט מצנן לאומנים, לאומנות; היא אומרת: תיזהרו. זו ההצעה הזאת, על האומנים, וההצעה על היועמ"שים, על היועצים המשפטיים. כל יומיים יש לנו קבוצה אחרת באוכלוסייה שצריכה להצדיע ולהתחייב לנאמנות. אז הנאמנות שלנו היא למדינת ישראל כדמוקרטיה בועטת, שוויונית, הומניסטית, שבה חופש הביטוי והביקורת על השלטון הם נשמת אפה של הדמוקרטיה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. אני בכל זאת רוצה להפסיק את הדיון. אחרי שקצת נרגענו, אורן חזן, אני שוב פונה אליך. אני חוכך בדעתי ואני מוצא שההתנצלות שלך לא הייתה מלאה. אני מבקש ממך – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> איזו התנצלות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אל תפריע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אל תפריע. אל תפריע. נו, באמת, אל תפריע. לכן, אני מבקש ממך עוד פעם לגשת – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> למה עליי אתה צועק, סליחה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – לגשת למיקרופון ולבקש סליחה מליאה מחבר הכנסת גילאון. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה צריך להתבייש – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה הוא קורא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אני מבקש שתלך למיקרופון – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אתה מרים עליי את הקול? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – ותבקש – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> תתבייש לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> בא לך להרים עליי את הקול? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> על האפס הזה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה. צא החוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש ממך לצאת החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> תתבייש, מאיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> היום אתה צריך להתבייש – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> צא החוצה.   << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – על הקלות שבה אתה צועק עלינו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני לא צעקתי עליך. אתה מרים את הקול. צא. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >>   על מה אתה מוציא אותי? על מה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כי אתה צועק. צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – כלפיי. מה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, צא החוצה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> בן אדם נכה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוצאתי את מי שצריך, הרבה יותר ממך. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מאיר, לא מתאים לך – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לכן, לכן, לכבודה של הכנסת אני דורש ממנו לקום שוב ולהתנצל. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אין סיבה להוציא אותו. זה לא בסדר שאתה מוציא אותו. זה לא בסדר. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> תתבייש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. את הכותרת קיבלת.  << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. זה לא בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תתנצל התנצלות מלאה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. זה לא כותרת. הוא עושה פה כותרות כל היום. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> קודם כול, אדוני, רק מילה אחת – – –  << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. אין מילה. אתה מתנצל. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אתנצל – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מתנצל. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> רק מילה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מתנצל על מה שאמרת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> רק מילה. הוא קרא לי עכשיו "בהמה" ו"אפס", רק לציין, אבל בסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מתנצל על מה שאמרת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אבהיר את דבריי שוב, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה לא מבהיר. תסגור את הטלפון. אתה לא מבהיר. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> איזה טלפון? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה אומר לחבר הכנסת אילן גילאון: אני מתנצל בפניך. זה הכול. בבקשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומר עוד פעם: התייחסותי הייתה לתרבות שלו. אם חלילה מישהו הבין אחרת, אני מתנצל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. הוא. הוא. הוא. סליחה, הוא. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, אני אומר עוד פעם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת גילאון קרא לי "גולם". הוא השווה אותי לגולם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא לא קרא לך גולם. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא הקשיב אדוני. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נו, די כבר. זה גן ילדים? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> בתגובה על מה שהוא אמר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מוכן להפסיק? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז עניתי לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני רוצה שתתנצל בפני חבר הכנסת גילאון. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני עונה: אם חלילה אילן גילאון הבין משהו אחר מדבריי – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אתה מבקש ממנו להתנצל? אתה נופל בפח שלו. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שלא מתייחס לתרבותו אלא למשהו אחר, אני מתנצל. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נפלת בפח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. שב. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> בבקשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ממשיכים בדיון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נפלת בפח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> באמת, נו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נו, באמת. נפלת בפח והוצאת את חיליק החוצה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הוא קרא פה "בהמה". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – נמצאת כאן? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אתם, הכול מותר לכם. הכול מותר לכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת דב חנין, כבודו. בבקשה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הכול מותר לכם. התרבות הנאורה של השמאל הקטן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אדוני היו"ר, בתור יו"ר ועדת האתיקה לשעבר, אני אומרת לך שהיית צריך לקרוא שלוש קריאות לחבר הכנסת חיליק בר, ואתה לא יכול להוציא אותו בלי שלוש קריאות לסדר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. מאה אחוז. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> בשעתו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – ננזפו על ידי ועדת האתיקה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אוקיי. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אז אתה יכול להחזיר את חיליק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אעשה את זה עוד מעט, תודה. בבקשה, כבודו. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, המתקפה על התרבות היא מתקפה מסוכנת, ואנחנו עוסקים כאן במתקפה על התרבות. תרבות משחר ימיה של ההיסטוריה עוררה ופיתחה דמיון, שחררה את המחשבה, הציבה סימני שאלה על הדברים האסורים, פתחה אופקים חדשים לחשיבה מותרת. את כל הדברים האלה שמים היום על לוח המטרה, את הדברים האלה היום מתקיפים, וההתקפה הזאת היא התקפה על ליבה של התרבות, על היכולת לייצר תרבות חופשית, על היכולת לייצר אומנות משוחררת, על היכולת לבצע את התפקיד החברתי הבסיסי ביותר של היצירה התרבותית – פתיחת הדמיון, שחרור המחשבה, הרחבת האופקים, הצבת סימני השאלה. הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, פוגעת בחופש הביטוי פגיעה קיצונית ביותר, עוסקת בהגבלת תכנים שיזכו לתמיכה מהמדינה, קובעת שגורם פוליטי הוא שיקבע איזה תכנים מקובלים ואיזה לא מקובלים לצורך קבלת תמיכה מהמדינה – צמצום משמעותי של המרחב הדמוקרטי בישראל. הצעת החוק הזאת מתנקשת בחופש הביטוי, מתנקשת בחופש היצירה, פוגעת ביכולת של התרבות לפעול. מסביב להצעת החוק הזאת יש המון המון ערפל ומסכי עשן כבדים, אבל לב העניין הוא הניסיון להכתיב אמירה אידיאולוגית, לקבוע מה מותר ומה נכון, לקבוע שהשלטון הוא שיקבע מה מותר ומה נכון. הצעת החוק הזאת היא גזר דין מוות לגופים תרבותיים. אומרים שזה רק מימון, אבל אפילו בארצות הברית יש מימון ציבורי ממלכתי לתרבות ולאומנות, לא רק בארץ. אם אתם תחסלו את צינורות המימון הציבוריים לתרבות, אתם תפגעו באופן קשה ביכולת של תרבות להתקיים. להצעת החוק הזאת יש אפקט מצנן קשה ביותר על היכולת לבצע יצירה תרבותית. יש בה גם פגיעה קשה בשוויון, כי רק דעות שמנוגדות לעמדות השלטון, פיהן ייחסם. אני רוצה, אדוני, לסיים בהקראת רשימה קצרה אבל חשובה של הגופים שהתייצבו נגד הגוף הזה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא. אתה לא תוכל, אדוני. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – פורום מוסדות תרבות ואומנות בישראל; פורום מוסדות התרבות הערביים; הפורום של הסרטים הדוקומנטריים בישראל; איגוד המפיקים לקולנוע וטלוויזיה; איגוד התסריטאים; איגוד במאי הטלוויזיה והקולנוע; איגוד האומנים הפלסטיים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אתה חורג. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – איגוד המחזאיות והמחזאים; איגוד הסופרים העבריים; שח"ם – ארגון השחקנים בישראל; אמ"י – ארגון אומני ישראל; ארגון היוצרים העצמאיים בתיאטרון; איגוד במאי התיאטרון בישראל; האגודה לזכויות האזרח; עמותת הכוריאוגרפים. הרשימה ארוכה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אתה חורג בדקה. אני מבקש ממך להפסיק. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מסיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זהו. תודה. תודה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הרשימה עוד ארוכה. אני רוצה להביע הערכה לכל הגופים האלה, שמתייצבים להגן על התרבות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה להביע הערכה לכל האזרחים שמתייצבים להגן על התרבות מפני השרה, שמנסה לחסל את התחום שהיא אחראית לו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מזרחי. אדוני חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה. << דובר >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר >> היושב-ראש, גברתי השרה, האמת היא שאני מביט על הפנורמה הזאת, על השיח שמתנהל פה, ואני שואל את עצמי: אתם רוצים להיות אחראים גם לתרבות? ככה אתם רוצים להיות אחראים לתרבות? ראיתם איך אתם נראים פה? איך אתם מנהלים את הדיון התרבותי, את השיח הזה? גברתי השרה, גם ממך היה מצופה קצת אחרת כשאת מדברת על התרבות ובדרך שבה את נוהגת ומוציאה מפיך כל מיני מנטרות. שמעתי אותך, וכשאת מדברת על תרבות, ואת מדברת על הגיס החמישי ועל "עצור, הסתה לפניך". אני רוצה להזכיר לך: "עצור, הסתה לפניך" – האם זה חל על מי שגם אמר על קהילה של בני אדם, ולא חשוב כרגע מה מעמדם פה, שהם סרטן בלב המדינה, שהם מסכנים את הזהות היהודית? האם שם לא היה צריך לשים "עצור, הסתה לפניך"? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מי שמך לקבוע? מי שמך לקבוע? << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> מי שמה? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מי שמך? << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני שואל – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אתה, לפי הדמוקרטיות קובע גם מה אפשר לומר, מה אי-אפשר לומר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – חבר הכנסת זוהר? << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש לי – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מי שמך? << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש לי נוסטלגיה איפה בדיוק "עצור, הסתה לפניך" מתאדה – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מי שמך? << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואיפה הוא נעמד במלוא זקיפות קומתו הפטריוטית, חבר הכנסת זוהר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> רוב העם נגדך. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוקיי. וגם מי שמכם – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> רוב העם לא תומך בך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עם ישראל. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוה, בוא נדבר – – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – להביא את הדעות של מזרחי. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה שם לב שגם לי אתה לא נותן להוציא הגה? כן? אתה שם לב? זה מה שקורה. עכשיו אתה מבין על מה אנחנו מדברים? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> למה לא? כשאני מדבר על תרבות השיח, זה שאני אניח לך להגיד את מה שיש לך להגיד, ושאתה תניח לי להגיד את מה שאני רוצה להגיד. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> תגיד, אנחנו שומעים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> פעם, בבית הזה היו אומרים – איך אומרים? אני לא מסכים איתך, אבל אני אילחם עד טיפת דמי האחרונה שתשמיע את קולך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל אתם לא מוכנים שנשמיע. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> היום אתם נותנים למי שרוצה – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> משה, אתם לא מוכנים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – להגיד את דברו לדמם עד מוות. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> על מה אתם מדברים? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי. חבר הכנסת זוהר. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך – אל תבזבז לי את הזמן, מר זוהר. רציתי לדבר בנחת. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – הכול בסדר. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רציתי לדבר בנחת. תמשיך לצעוק. רציתי לדבר בנחת, להשמיע את הדברים שלי בנחת, אבל על זה בדיוק אני מדבר, אתה מבין? ואתם האנשים שתשבו שם על הברז של התרבות. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> לא נשתוק לכם. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואני רוצה להגיד לכם משהו: אתם כבר עשר שנים בשלטון, עשר שנים, ואני עוד לא ראיתי שלטון מתבכיין כמו השלטון הזה. כולם מפריעים להם לשלוט. אני הייתי פה לפני שלוש שנים – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אתם המפא"יניקים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בכנסת התשע עשרה. מפריעים לכם למשול; המשילות – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אתם, המפא"יניקים, מפריעים לנו. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – המשילות – התקשורת מפריעה לכם, בג"ץ מפריע לכם – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> המפא"יניקים מפריעים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בית המשפט מפריע לכם, האופוזיציה מפריעה לכם, העם מפריע לכם – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> העם לא. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – הנשיא מפריע לכם. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> העם איתנו. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מי העם איתכם? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אתם, המפא"יניקים, לא איתנו. העם איתנו. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה מזכיר לי את שרת המשפטים, שאמרה: שלטון העם – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> העם איתנו. העם איתנו. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן? שרת משפטים, שמייצגת שבעה מנדטים – היא מייצגת את שלטון העם ומכשכשת לעם בזנב עם כל תהליכי החקיקה שלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גזלו ממני. אתה תאריך לי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי. אדוני, קבל עוד 30 שניות. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים. אני אגיד לכם, אתם מכסים את ערוות הפתרונות האמיתיים של הבעיות שלנו בחוקי פלצבו. אתם יודעים מה זה פלצבו? זה מה שאתם עושים. הלכתי היום לדיון בוועדת הפנים. סטטוס על בעיית הפליטים, מהגרים וכו' וכו' שהובילה שרת התרבות שלנו בקדנציה הקודמת – במקום לפתור את הבעיה, הוציאו איזה שלל חקיקה דרקונית שלא הובילה לכלום. לכלום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חוקי אוויר. תטפלו בבעיה. השארתם אותה זרוקה שם. תפסיקו עם חוקי הפלצבו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גברתי שרת התרבות, באמת לא מפריע לנו שתשלטי בזה. למה לא? זו הרגשה טובה, איך אומרים, לטפל בגיס החמישי בתרבות. זו הכותרת של הדברים שיצאו מפיך פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יאיר לפיד. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים היום מול עוד חוק גרוע, שחור, מבית היוצר של המשטרים הטוטליטריים, מבית היוצר של המשטרים הדיקטטוריים, ועוד השרים בממשלת ישראל. וראש ממשלת ישראל הולך לעולם ומעל כל במה מתרברב וטוען שמדינת ישראל היא עדיין הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. החוק הזה הוא עוד חוליה בשרשרת של האפליה והגזענות והפשיזם של חוק הלאום, של כל חוקי אזרחות-נאמנות, שהם, את שלי פה, בארץ – אני כאזרח על תנאי, אני כאדם על תנאי, ועכשיו אני גם כיוצר תרבות על תנאי. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת, היא מונעת – היא נגד חופש ביטוי, היא נגד דמוקרטיה, היא נגד יצירה, משום שהיצירה, הרוח שלה זה החופש. שרת התרבות רוצה למנות את עצמה או מינתה את עצמה דרך החוק הזה לשוטרת של מחשבות וסתימת פיות, משום שהיא מונעת מכל יוצר לבקר את הממשלה הזאת ואת מדיניות הממשלה. זה חוק גרוע. כל אחד שחושב שחופש הביטוי, הדמוקרטיה והפלורליזם הם נר לרגליו, עליו להתנגד לחוק גרוע כזה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי שרת התרבות, את עוד חייבת לי התנצלות מהדיון הקודם. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> רציתי להגיד לך בארבע עיניים, לפני שאני אעלה ואגיד את דבריי למליאה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשמח. אני רוצה להגיד משהו על החוק הזה שהבנתי שטרם נאמר פה: הוא קיים. יש כבר חוק כזה. אולי לא קוראים לו נאמנות בתרבות, אבל החוק הזה קיים. כבר היום בחוק יש אפשרות למנוע את המימון של מונולוגים של מחבלים בתיאטרון, שזה רעיון מצוין, כי אף אחד מאיתנו לא רוצה שיממנו מונולוגים של מחבלים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> למה לא עשית את זה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכבר היום אין שום בעיה למנוע מימון של ביזוי של הדגל, שרת התרבות, כמו שאת יודעת היטב – שזה מצוין. חופש הביטוי הוא לא זכות מוחלטת. טוב שיש איזונים. רק יש חוק כזה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדינת ישראל אכן לא צריכה לממן הסתה. בגלל זה יש חוק למניעת הסתה. ומדינת ישראל לא צריכה לממן חוק שאוסר – מימון של תמיכה בנכבה, ובגלל זה ב-2011 הבניין הזה העביר, כפי שאת יודעת היטב, את חוק הנכבה. כל מה שיש בתוך החוק שלך כבר קיים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה מרים לי להנחתה. תודה. ידעתי שאתה בעד החוק הזה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שמעלה את השאלה: למה את עושה מאמץ גדול לחוקק חוק שכבר קיים? והתשובה היא: כי בא לך על המריבה הזאת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אם היית שר אוצר, היית יודע. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> בא לך על זה שהשמאלנים יצעקו: סוף הדמוקרטיה, ואת תצעקי: שמאלנים, תפסתי שמאלנים. אז המצאת חוק; ארזת חוק שכבר קיים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש את זה. יש חוק כזה. לא צריך. סתם המצאת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון שישמח אותך אם לך תהיה שליטה על הכסף. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי אם תהיה לך שליטה על הכסף, אז חברי הגאון מאור זגורי, בפעם הבאה שיכתוב מחזה, הוא יצטרך לשלוח לך אותו כדי לקבל ממך כסף, ואז את תוכלי להגיד: יופי, הכסף אצלי. אנחנו כל כך סומכים עלייך שאת תדעי מה לעשות עם הכסף הזה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל יש כבר היום את כל הכלים לעצור הסתה נגד מדינת ישראל בחוקים הקיימים. הכלים האלה כבר קיימים. מה שחסר לנו זה ממשלה שעובדת. אם את היית לוקחת את המשרד שלך ואת משרד האוצר וגורמת להם לעבוד כמו שצריך, ובעצמך היית עובדת כמו שצריך, לא הייתה שום בעיה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אענה לך – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק הרבה יותר כיף לחוקק חוקים עם שמות מעניינים מאשר לעבוד בעבודה שלך. אני אומר לך, במקום לעבוד על כולם, קומו בבוקר ולכו לעבוד, ולא תהיה בעיה של הסתה, ולא תהיה בעיה של מונולוגים של מחבלים, ותפסיקו עם ההמצאות האלה. חוק נאמנות בתרבות – אולי אין לו שם כל כך אטרקטיבי שיבטיח לך את הכותרות, אבל החוק קיים; כל מרכיביו קיימים. הדבר היחיד שלא קיים זה שלך תהיה שליטה על הכסף, ומתוך היכרות עם עבודתך עד עכשיו, טוב מאוד שלא תהיה לך שליטה על הכסף. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תמר זנדברג, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. התרבות, והקולנוע, והאומנות, והתיאטרון, ובכלל כל הדברים שאנחנו נהנים מהם, הישראלים, בעברית, ראו לאורך השנים הרבה מאוד מופעים שכולנו אוהבים. כל יום עצמאות, למשל, אני יושבת בבית, ובין חידון התנ"ך לפרס ישראל יש סרטים ישראליים שכולנו אוהבים. היום ראיתי סרט שהכינה האגודה לזכויות האזרח לקראת הדיון הזה, ואז פתאום ראיתי בסרט הזה את גבעת חלפון אינה עונה – זה היה נפסל תחת הסעיף: ביזוי חיילי צה"ל; הלהקה – מסרים חתרניים; מבצע סבתא – מעודד התבוללות. איזה עצוב היה הקולנוע הישראלי ואיזו משעממת ודלה הייתה התרבות הישראלית אם השרה מירי רגב הייתה מביימת אותה והייתה אחראית לה. אז כל ישראלי וכל ישראלית שרוצה ללכת לקולנוע ולראות את הסרטים שלנו, בעברית – לא מצדיעים למירי רגב; שובבים, משתעשעים, ביקורתיים, מצחיקים; לא עומדים דום לשטויות ולקשקושים שמנסים פה למכור לנו בשם נאמנות. שלו נעליכם מעל רגליכם – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> דמגוגיה זולה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – לפני שאתם מתעסקים עם התרבות הישראלית המפוארת, המוצלחת, הכיפית, המשמחת, שכל הישראלים אוהבים, ושאתם באים ורוצים לחרב. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, זה הזכיר לי שלפני שנתיים בערך בא איזה ארגון קש, שראש הממשלה מתרים לו בשביל המטרות הפוליטיות שלו, שקוראים לו אם תרצו, ויצא בקמפיין שתולים בתרבות: רבקה מיכאלי לא נאמנה, שאנן סטריט בוגד – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – עמוס עוז שתול, סמי מיכאל דיסידנט. הרשימה השחורה של אם תרצו גרמה כאן בבית ובציבור הישראלי לפני שנתיים לכזאת התקוממות, שהקמפיין נעצר, והמנכ"ל של ארגון הקש הבזוי הזה התפטר. רק אחרי כמה חודשים הוא אומנם זחל חזרה לתפקיד הממומן שלו מתורמים של ראש הממשלה, אבל זה עורר כאן סערה וביקורת חד-משמעית, עד שהאנשים עצמם ואנשי הימין והליכוד כאן אמרו: אולי הגזמנו. עכשיו אותו דבר בדיוק – קמפיין השתולים בתרבות חוזר בדלת הראשית בכסות השרה ומפלגת השלטון, הליכוד. ולזה, אדוני היושב-ראש, קוראים מדרון חלקלק. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת ורבין. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני חייבת לומר, השרה רגב, שאני לא מצליחה להבין את הרציונל – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אוקיי. אני באמת לא מצליחה להבין את הרציונל של הרצון לצנזר באופן הזה. בואי נחשוב מה המטרה של אומנות ושל תרבות. זה הרי ההפך הגמור מבואו תעשו pre-ruling אצלי במשרד למה מתאים לנו בממשלה ומה לא מתאים לנו. אם יש בעיה עם יצירה מסוימת, ויכולות להיות בעיות עם יצירה מסוימת, יש את החקיקה המתאימה לטפל בזה. אני באמת לא מצליחה להבין איזה אומן יתחיל לשבת ולחשוב על רעיונות כשהוא יודע שיש מישהו שרוצה לשלוט, לשלוט בו. אני מבינה שהרעיון הזה של מה שווה הגורם אם לא נשלוט בו מהדהד, אבל אני לא מצליחה להבין למה צריך כל פעם את החקיקה, שהיא באמת חקיקה נוראית ועומדת בסתירה אמיתית לאומנות. שמעתי את דברייך, השרה רגב, כשהצגת את הצעת החוק, ואני באמת לא מבינה. מה, המשרד שלך עכשיו הופך להיות מבקר קולנוע, מבקר הצגות, במקום שזה תהיה איזו פינה בעיתונות? מה אתם רוצים לעשות? מה המטרה של כל הדבר הזה – להרתיע? נראה לי שהשגתם את המטרה גם בלי החקיקה. כספים אמורים להגיע לאומנות גם כשהיא לא מוצאת חן בעינינו. זה המקום של אומנות. סטיריקנים, זו העבודה שלהם. אני מנסה לחשוב אם השירים של נתן אלתרמן היו מקבלים איזושהי חשיפה, כי הרי אנחנו לא יודעים לאן זה יוביל. היום זה חוקי הנכבה, שאני מקבלת אותם, אבל מחר זה עניינים אחרים שלא יהיו לרוחה של הממשלה. אם יש בהצגה, ביצירה או בסרט הסתה לטרור או שלילת קיומה של המדינה כיהודית ודמוקרטית – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> איפה יש דבר כזה? << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – זו עבירה פלילית. אין כזה דבר. אני אומרת, אם היה כזה דבר, יש לזה פתרון. לא צריך את החוק הזה, שהוא פשוט איוולת שעומדת בניגוד לכל הרעיון של אומנות, כדי לפתור את הבעיה. ולכן, המלצתי: תחזרו בכם מההצעה הנוראית הזאת. אם רציתם קרדיט בציבור, יכול להיות שקיבלתם אותו, אבל באמת לא צריך את החוק, והצרה היא שגם אתם יודעים את זה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. השרה רגב, חולפות לי כל מיני מחשבות תוך כדי הדיון. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לכאן עם נאום מוכן, אבל הדברים שאנחנו שומעים גורמים לנו לדבר בצורה אחרת, לחשוב על דברים אחרים. ואחד הדברים שאני חשבתי לעצמי תוך כדי הדיון הזה, השרה רגב, כשאת ישבת – עמדת פה והטפת לנו על מה אנחנו צריכים לעשות ואיך אנחנו מתנהגים, תתביישו לכם – נכון, חברת הכנסת פדידה? השרה רגב, אני באתי לדבר איתך על המחזה של המחבל המתועב הזה, וליד דקה. אני באתי לדבר איתך על זה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אז תצביעי בעד החוק. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל יש חוק בשביל זה. יש כבר חוק בשביל זה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אין חוק. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה קרה? מה קרה? מה קרה בגלל זה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אין חוק. איזה חוק? איזה חוק יש? << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה קרה בגלל זה, כתוצאה מזה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איזה חוק יש? את לא יודעת. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עברנו מאל-מידאן לתיאטרון אלמינא. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> את לא יודעת. אין חוק. את לא יודעת. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את לא יודעת, השרה רגב. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איזה חוק יש? << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מאל-מידאן עברנו לתיאטרון אלמינא. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איזה חוק יש? איזה חוק יש? << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה יודע מה זה תיאטרון – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איזה חוק יש? << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה תיאטרון אלמינא? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איזה חוק יש? << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה תיאטרון אלמינא, השרה רגב? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איזה חוק יש? << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה תיאטרון אלמינא? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> ששש. השרה רגב, בבקשה. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני בזכות דיבור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה רגב, השרה רגב. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה תיאטרון אלמינא? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כרגיל, לא יודעת. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ברור. כרגיל. את הרי יודעת הכול יותר טוב מכולם, השרה רגב. כולם יודעים את זה פה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את רוצה שגם אני אדבר איתך על שליש ורבע? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> באמת באמת אני לא רוצה לבייש אותך, אבל את תגרמי לי לעשות את זה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עברנו מתיאטרון אל-מידאן לתיאטרון אלמינא. אתה יודע מה זה תיאטרון אלמינא? תיאטרון אלמינא זה תיאטרון ערבי-יהודי ביפו של השחקן נורמן עיסא וגדעונה רז – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שבגלל שהוא אמר שהוא לא מוכן להופיע בבקעת הירדן, השרה רגב הילכה עליו אימים שהוא לא יקבל תקציבים. היא הלכה לראות את התיאטרון או הלכה לדבר עם נורמן וחזרה בה עם הזנב מקופל בין הרגליים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> השרה רגב, את יודעת למה אני מצטערת? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את יודעת למה אני מצטערת? משום שאני מרגישה שבטעות, בטעות, אני סמכתי על שיקול הדעת שלך. אני סמכתי על זה שאת תדעי, באיזה סוג של הגינות דמוקרטית שאמורה לאפיין את הבית הזה, שאמורה לאפיין גם את היושבים סביב שולחן הממשלה הזאת – שהם לא יבואו ויחרבו כל דבר טוב שקורה כאן. אני שואלת את עצמי מי היה מממן את כל הסרטים על מלחמת יום הכיפורים, על מלחמת לבנון, את ואלס עם באשיר. מי יממן סרטים על הלומי קרב? כי עוד מעט סרטים על הלומי קרב, שהם שוברי לב ומפרקי קרביים – מי יממן את הסרטים האלה? כי הם אומרים שם דברים קשים על המלחמה, כי מלחמה זה דבר קשה, מה לעשות. ואולי עוד מעט אסור יהיה לדבר סרה במלחמה. אולי יותר גרוע מכך – עוד מעט אסור יהיה לדבר טובות בשלום. והשרה רגב, אני רוצה להזכיר לך, את היית הצנזורית הצבאית, אבל את לא הצנזורית הלאומית. אגב, אני התפלאתי לגלות, היושב-ראש – במידה מסוימת שמחתי, אבל אני לא רוצה לתת לשרה רעיונות: הייתה גם איזו אפיזודה שהייתה בעיה עם אומנות בעירום, שגם אותה לא רצו לממן. אני שמחה, אני שמחה שזה לא הוכנס, לא שיש לי העדפה מיוחדת לאומנות מהסוג הזה, אבל אני חושבת שאולי אנחנו צריכים קצת לחשוב על מה אנחנו עושים. ואגב, חשבתי על זה, גם גבעת חלפון אינה עונה – אגב, אפרופו חצי הבן אדם הזה שיושב שם מאחור, חבר שלנו, אהוב, חבר הכנסת גילאון – בגבעת חלפון אינה עונה, אדוני, יש הסתה קשה לגזענות נגד רומנים, אז אולי גם את הסרט הזה צריך לבטל בדיעבד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – רק נגד המזרחים והגזזת כן. חצופה אחת. את חצופה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני חצופה ידועה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> חצופה. חצופה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> חצופה ידועה. << קריאה >>קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תתביישי לך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא להפריע, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. לא צריך להתעמק יותר מדי בסעיפי החוק הזה כדי להבין את המטרה הברורה שלו, שאת המטרה הזאת מקדמת השרה רגב לאורך כל כהונתה: השתקה והעלמה של אנשי ונשות התרבות שלא מיישרים קו עם מדיניות הממשלה, שלא סוגדים לאישיויות מסוימות בממשלה. חוק הנאמנות בתרבות הוא אומנם השיא עד כה, אבל לאורך כל כהונתה של רגב וכהונת הממשלה הזאת אנחנו ראינו את המצוד החי שהם מנהלות ומנהלים נגד אומניות ואומנים שעולה החשד שמא פיהם איננו מלא הלל לראש הממשלה נתניהו, לממשלתו ולמדיניותו, ככל שיש כזאת. גם לפני החוק הזה, וביתר שאת, כמובן, עם קידומו, אתן מבהירות ומבהירים לאומניות ואומני ישראל כל הזמן שהם נבחנים בזכוכית מגדלת ועומדים כל הזמן במבחן נאמנות לשלטון. מירי רגב אולי חושבת שהיא ממציאה משהו, אבל למעשה ההיסטוריה שלנו, איך להגיד, מלאה בניסיונות לרדוף את המבקרים, שהרבה פעמים היו פשוט הנביאים בשער. אולי חברות וחברי הממשלה הזאת חושבים שהם מקוריים, אבל אילו טרחו לעיין קצת בסיפורי התנ"ך שבשמו הם כל כך אוהבות ואוהבים לדבר, הם היו מוצאות ומוצאים שכבר היו הרבה דברים מעולם. הם ממש לא המנהיגים הראשונים בעם היהודי שבוחרים לשסות את העם במי שמוכיח את השלטון; הם ממש לא הראשונים שעושים הכול כדי להשתיק כל קול שלא עולה בקנה אחד עם מה שהם עושים. אחד המוכיחים האלה, שנרדף כל חייו על ידי השלטון שאותו הוא הוכיח, היה הנביא ירמיהו. ירמיהו היה כוהן, אבל הוא נודע בתור נביא החורבן, אחרי שבמשך שנים הוא הזהיר מהשחיתות הגוברת וזעק נגדה, נגד חוסר הצדק של השלטון, נגד הניוון השלטוני. ירמיהו, שחי בזמן חורבן הבית הראשון, לא חסך ביקורת חריפה מהאשמים, מנהיגים ערלי לב ששלטו בעם ולא חסכו ממנו את שבטם במובן הרע ביותר של המילה. אחרי אחד מסבבי הביקורת האלה, כשהוא עומד וזועק נגד המלך צדקיהו, החליטו נאמני התרבות למיניהם להשתיק את הנביא המציק הזה, הכל-כך לא נאמן. וככה זה מתואר בספר ירמיהו, בפרק ל"ח: "ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל העם לדבר עליהם כדברים האלה כי האיש הזה איננו דֹרש לשלום לעם הזה כי אם לרעה". נשמע מוכר? "ויאמר המלך צדקיהו" – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אה, וואו, אוקיי. אז אדוני, אני רק אגיד שזרקו את ירמיהו והוא טבע בטיט, ואחד העבדים הוציא אותו משם. אבל צריך להגיד שממש כמו צדקיהו והמשרתים שלו, הממשלה הזאת רוצה לייבש ולהשתיק את כל מי שמשמיע דברים שלא נעים לה לשמוע. אבל צריך גם להזכיר שמי שמנצח בסוף זה ירמיהו, ולא השלטון המושחת שמנסה לחסל אותו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. שלוש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת, ישבתי לי וחשבתי מה אפשר עוד להגיד. כאילו, מה אפשר להגיד על חקיקה, הצעת חוק, שבאה כדי למלא את רצונה של השרה, שניסתה לבצע אותו פעם אחרי פעם אחרי פעם, בשנתיים האחרונות לפחות, וכל פעם הצליח המצב החקיקתי הקיים להדוף את הניסיונות האלה לצנזר, להשתיק, למנוע קולות שלא מוצאים חן בעיני השרה. בעצם, שרת התרבות, שאמונה על להיות אחראית לזה שיהיה חופש יצירה, שאנשים יוכלו להתבטא, לתמוך בכל ניסיון להביא קולות אחרים, מביאה הצעת חוק שהמטרה העיקרית שלה היא לשלוט ביצירות כך שהן יתאימו ויהיו נאמנות לשלטון הקיים ולא אחרת. שלא יהיו אשליות, העניין הוא לא נאמנות למדינה, הוא לא על הסתה לטרור או משהו כזה; זה סתם. היא משתמשת בזה כדי לכסות על המטרה העיקרית. מי שלא מוכן לשמוע את מחמוד דרוויש בשום אופציה, לא בשירה ולא בזמר, ואפילו לא להזכיר את השם, ומי שרוצה לסגור את הברז לאל-מידאן, ומי שלא יכול לצפות בסרט על נשים פלסטיניות שהן חלק מהעם שלהן, נשים גיבורות פלסטיניות – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> הן לא פלסטיניות. הן לא פלסטיניות – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – במיוחד נאילה עאיש, שהיא אחת המנהיגות של הנשים הפלסטיניות, שהכיבוש התנכל לה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – כן, כן, גיבורה – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מה מחבלת? מה היא עשתה שאת אומרת את זה? תפסיקי כבר עם ההסתה שלך. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, כן, היא גיבורה, גיבורה אמיתית, והיא דווקא – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את פרא, פרא אדם. מה היא עשתה שאת קוראת לה מחבלת? את מעודדת טרור. את סייענית טרור. תפסיקי כבר עם ההסתה שלך. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – לגבעת חלפון. תתבייש לך – – – תכף אני אענה גם לך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מחכה בכיליון עיניים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תחכי, תחכי. תתביישו לכם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא מודאגת. תפסיקי להלך אימים – – – תתביישי, תתביישי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי השרה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כנראה הבושה הסתיימה, ודווקא משמאלי ומולי – הבושה להיות אמיתי ולהגיד מה שנאמר בעת הדיונים על התאגיד: בשביל מה צריך תאגיד אם לא שולטים בו, ובשביל מה צריך תרבות אם לא שולטים בה? זאת התרבות שרוצים – תרבות של השתקה, תרבות של דיכוי, תרבות של לגנות את הצד השני, מה שיהיה, ולא להכיר בו, לא להכיר בתרבות שלו, לא להכיר בהיסטוריה שלו. מדברים על כספי הציבור ולסגור את הברז של כספי הציבור. הציבור הוא בהרבה גוונים, והציבור הוא בגוונים חברתיים, פוליטיים, אידאולוגיים וגם לאומיים, וצריך להכיר בזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי דיברו על כל הצדדים האפלים של החוק הזה, אבל אני אתמקד בכך שמשרד התרבות הוא בעצם המקום לשונוּת, המקום לרב-תרבותיות, המקום שבו אמורים להתבטא כל גוני החברה הישראלית. לצערנו הרב, אנחנו בחוק הזה בעצם מתבשרים שמשרד התרבות הצטרף לחגיגה שהקואליציה הזאת מובילה כבר תקופה לא קטנה. המטרה העיקרית שלה היא לצמצם את מרחב הפעולה ומרחב חופש הביטוי, ואפילו את חופש הדעה של התושבים. הפעילות של אנשי התרבות – מי שמחליט אם זה טוב או רע זה הציבור. הציבור מצביע ברגליים בנושאים כאלה, בתיאטרון, בהצגות, בשירה – בכול. בענייני תרבות הציבור הוא הצנזור הראשי, ולא אנשי משרד התרבות או פוליטיקאי זה או אחר. לאן אנחנו מגיעים עם החוק הזה? החוק הזה יוביל למצב של שני מעמדות: מעמד אחד של אנשי תרבות ושל אומנים שיזכו לתמיכה של הממשלה – ואל תשלו את עצמכם, מי שחושב שמשורר או יוצר שלא ימומן על ידי המדינה יפסיק את היצירה שלו, הוא טועה. יהיה מי שיממן את זה, אבל הוא יממן את זה רחוק מהעין של הציבור, של נציגי הציבור ושל נציגי הממשלה. זאת דוגמה מובהקת למה שקורה היום בחברה הישראלית. היום, אדוני היושב-ראש, אין בנקים ברשויות הערביות. למשל בתל שבע – אולי מתקרבת ל-20,000 – אין סניף בנק אחד. אז מה קורה? ברשויות שאין בהן בנקים נכנסו אנשי הפשע, אנשי העולם התחתון, ובעצם נוצר מצב שיש מערכת שלמה שמתנהלת כמו בנק, אבל מחוץ למערכת החוקית. וכאן אנחנו רוצים – בחוק הזה ודומיו מובילים אותנו למקום הזה: שתי מערכות נפרדות. היצירה תימשך; המימון יהיה. השאלה היא מי יממן את זה – המדינה? הממשלה? הנציגים של הציבור יפקחו על זה או גורמים אחרים? תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. << דובר >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אני רוצה להקריא לכם קטע שכתב יוצר מוכשר: ירושלים, הפכת לזונה בוגדנית. עיר שפעם הייתה סמל לצדק, היום בסמטאותיה מסתובבים רוצחים. הרמאות משחיתה כל חלקה טובה. השרים פושעים, BFF של גנבים, אוהבי שוחד, רודפים אחרי הטבות וקומבינות. אין כאן אפילו מראית עין של צדק. מפקירים את החלשים. אין דאגה לאימהות חד-הוריות, אין סיוע לפליטים, מפקירים ילדים לחיי עוני. דברים לא פשוטים, אבל האמת היא שהם לא חדשים. יכול להיות שתזהו את האמירות האלה בנוסח המקורי: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים. כספך היה לסיגים סבאך מהול במים. שריך סוררים וחברי גנבים כֻּלו אהב שוחד ורֹדף שלמונים. יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". את הדברים האלה אמר לפני יותר מאלפיים שנה הנביא ישעיהו בכבודו ובעצמו – ביקורת נוקבת על חולייה של המערכת הפוליטית שסבבה אותו, על ההתעמרות בחסרי הישע ועל האופן שבו גיבו את בעלי השררה המקושרים והחזקים. עם ישראל שנא את נביאיו. ייתכן שהיום אפילו היו קוראים להם חמוצים – אנשים שראו את מה שאחרים ביקשו להסתיר, אנשים שדיברו על מתנות החינם, על השחיתות, שהתעקשו להציף את כל מה שלא בסדר. הנביאים נשאו בתפקיד שבו נושאת היום האומנות' התפקיד הביקורתי שמצביע על הכשלים בחברה. הם אומנם נקראו נביאים' ומכך משתמע שעסקו בעתיד, אבל מושא ביקורתם היה דווקא ההווה. נאמנים פצעי אוהב. הנביאים ביקרו את המקום שבו חיו לא מתוך בוגדנות ושנאה, אלא להפך, מתוך אהבה ומחויבות. הם האירו את המקומות החשוכים כדי שאפשר יהיה לתקן אותם. במקום שבו לא היו אנשים, הם השתדלו להיות כאלה, וברטרוספקטיבה השמיעו את קולו של הדור. באופן טבעי, לאורך השנים מלכי ישראל ויהודה לא אהבו את הביקורת שהטיחו בהם נביאי ישראל. מדוע שיאהבו את כל המטיפים בשער? מדוע שיספגו מילים קשות? בעלי הכוח לא רוצים שיציבו מולם מראה. היצירות המשמעותיות ביותר בעולם לא נשפטות על פי השפעתן ברגע שבו הן נוצרות. לנביאים לא היה קהל אוהד, והם היו צריכים לכתת את רגליהם בחיפוש אחר אוזן קשבת. לא סתם אין נביא בעירו. האמת לאמיתה היא שהיכולת להבדיל בין נביאי אמת למשיחי שקר מגיעה רק בדיעבד. אבל מי שיש לו אמונה בצדקת דרכו, מי שלא מפחד מכך שמנסים להלך עליו אימים, מי שחזון הנביאים עומד לנגד עיניו, צריך לעמוד כאן ולהתנגד לניסיון ההשתקה הזה של השרה רגב בחוק הנאמנות בתרבות. אם ישעיהו היה חי היום והיה עולה לנאום כאן על הפודיום, היו מורידים אותו בצעקת בוז. המדיניות שמקדמים כאן היום היא מדיניות שמדכאת יצירה. לא רק החוק פועל את פעולתו, אלא עצם הרעיון שמוסדות תרבות מחויבים לסטנדרט לא ברור של נאמנות יוצר אצלם צנזור פנימי. ישעיהו התעקש להשמיע את קולו למרות שספג בוז ועלבונות אין-סופיים. את האומנות אי-אפשר להשתיק, מירי רגב. את היצירה אי-אפשר להשתיק. נביאי ישראל הוכיחו לנו שאומה נשענת על הביקורת שבאה מבפנים, ושעם ששורשיו נטועים עמוק רק מתחזק כתוצאה מאמות מוסר גבוהות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני ממש מסיימת, משפט אחרון. את מה שהשרה רגב לא רוצה שנשמע, לא ניתן להשתיק. לא עם הכול אנחנו חייבים להסכים, אבל אנחנו מחויבים לאפשר לביקורת להישמע. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת עמר בר-לב, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עפר שלח. << דובר >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרה רגב, אני רוצה להקריא לך ציטוט. אני מצטט, השרה רגב: "אף על פי כן, לא אכחד, כי על שני דברים הקשורים בעניין זה אכתוב היום, לא בלי רגש גאווה. ראשית הריני מזכיר כי אף אחד מידידיי הלוחמים לא פגע במשך שנות מלחמה והסתה רבות בשום עיתון, משחיר או מלבין, על דעת עצמו. הפרובוקציות היו, לעיתים, נוראות; בכל זאת לא הייתה פרצה. שנית, וזה העיקר, שום ידיד לא בא אליי, בכל תקופת המחתרת, עם הצעה 'לסדר' קצת עיתון פולט רפש. בפשטות: לא עלה על דעתנו לפגוע באיזה שהוא עיתון מסית או משמיץ ולהתנקש, על ידי הפגיעה בו, בעיקרון של חופש הביטוי, אפילו היה בזוי, אם לא מבזה". אז אומנם יש כאן בטקסט רמז, השרה רגב, של מי הדברים האלה, אבל אני מניח שבתור אחת שמכירה את כל כתבי מנחם בגין, זיכרונו לברכה, זיהית שאלו דבריו. מתי הוא אמר את זה? הוא אמר את זה בשנת 1955, אחרי שנעשה ניסיון של פיגוע בעיתון העולם הזה – עיתון העולם הזה, שאין לי ספק שבאותן שנים וגם אחרי זה פגע במנחם בגין, חבר הכנסת מנחם בגין, ובליכוד ובימין, כמו באחרים, בצורה מאוד מאוד קשה. ולמרות זאת, אלה הם הדברים שראה לנכון חבר הכנסת בגין לומר, ולצאת להגנת אותו עיתון שהוא עצמו אומר שאותו עיתון הקריא וכתב דברי רפש נגדו. ואני רוצה להקריא לך את המשך הציטוט. הוא כותב, מנחם בגין, זיכרונו לברכה: "תמיד האמנו, ואנחנו מוסיפים, כמובן, להאמין, באותו 'ליברליזם', שאינו אלא תרגום לועזי לאהבת חירות האדם, הטבועה במסורת היהודית של ישראל, ואשר זאב ז'בוטינסקי" – כן, ידידיי מהליכוד שאינם פה – "זאב ז'בוטינסקי נטעה בליבותינו לא רק בכתביו ובנאומיו, אלא בשיחות האישיות ה'לא רשמיות' הליליות. אך משנאינו, בבואם להסית נגדנו אחרים, הסיתו את עצמם נגד האמת". אז אני שואל אתכם, חברי הכנסת של הליכוד שאינם נמצאים כאן; אותך, השרה רגב, אני שואל אותך: האם אתם ממשיכי דרכו של מנחם בגין? ולצערי, התשובה היא כמובן לא. את מה שמנחם בגין אמר וכתב ב-1955 אתם מסרבים להבין בשנת 2018. בדמוקרטיה חופש הביטוי הוא ערך עליון, ותפקידה של מדינה דמוקרטית הוא להגן עליה, על הדמוקרטיה, מכל משמר. וזה, השרה רגב, זה בדיוק מה שאת לא עושה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת שלח, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני. ציטטו לפניי חבריי מנביאים ומפוליטיקאים. אני ברשותכם אצטט מאומן – אנחנו עוסקים באומנות פה: "חצה עלי ג'יפ את העיר הכבושה, / נער עז וחמוש... נער-כפיר. / וברחוב המודבר / איש זקן ואישה / נלחצו מפניו אל הקיר. // והנער חייך בשיניים-חלב: / 'אנסה המקלע'... וניסה. / רק הליט הזקן את פניו בידיו... / ודמו את הכותל כיסה". מיטיבי הלכת כאן מזהים, אפשר לזהות את הסגנון בחצי שנייה. לטובת השרה רגב נגיד: נתן אלתרמן. את הסיפור אני מניח שרבים מכם מכירים – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני בטוחה שאת שבזי לא היית יודע להגיד – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע גם את שבזי – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אה, גם את שבזי – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> גם את שבזי – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – וגם את אבן גבירול – את כולם אתה יודע. שלוש פעמים אמן – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה לעשות, השרה רגב, בעוונותיי יש לי אפילו תואר שני בספרות. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> שחצנות. את הפטרונות שלך תשמור לאחרים, לא אצלי, בסדר? << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> מאה אחוז. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אז תדבר לעניין, ואל – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אפילו פגשתי אישית פעם את קוונטין טרנטינו. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> ואללה, לא ייאמן. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> והיו לי נגיעות רכות בו. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – תתבייש לך – – – אתם חושבים שאתם רמי-עם – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה נתן אלתרמן בשיר הידוע "על זאת", וכבר נאמר פה לפניי: ראש הממשלה דוד בן-גוריון לקח את השיר הזה, ולא רק שהוא הפיץ אותו לכל צה"ל של אז – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – אני לא צריכה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, הדיון טעון, בסדר. חברת הכנסת השרה רגב, בבקשה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אלא הוא כתב לאלתרמן: עוצמתו של הטור שאתה כתבת גדולה יותר מעוצמתו של כל טור שריון של צבאנו. תרבות היא מוסר, יסוד בסיסי במדינה תרבותית, דמוקרטית ופתוחה. תרבות היא משהו שהשלטון צריך לממן, כמו שהוא מממן בריאות וחינוך ורווחה ומוצרי יסוד בסיסיים אחרים – צריך לממן ולא לשאול לגביו שאלות ולא לקבל לגביו החלטות ולא לומר עליו: זו תרבות ראויה וזו תרבות שאיננה ראויה. תחת החוק שאת מביאה לפה, השרה רגב, היו סוגרים בשנות ה-70 את תיאטרון הקאמרי בגלל ההצגה מלכת אמבטיה, שכתב אותה איש שכשאותנו – אני מרשה לעצמי לכלול אותך, אותי ואת רוב הנוכחים פה – כשאת כל הנוכחים באולם הזה כבר ישכחו מזמן, אותו יזכרו כסמל של מדינת ישראל, חנוך לוין. את חנוך לוין מציגים בכל מקום בעולם. תחת החוק שלך את כמה מהמחזות הנבחרים של שייקספיר – שאגב, כתב אותם בימים שבהם העונש של צנזורה היה שהיו מורידים לך את הראש במצודה של לונדון – לא היו מציגים מעולם. תחת החוק שלך סרטי מופת כמו מ.א.ש או מלכוד 22 לא היו באים לעולם, כי בישראל, בניגוד לארצות הברית, אין סרט שאין לו מימון ציבורי, ואתה לא יכול לעשות קולנוע בלי מימון ציבורי. החוק הזה הוא אי-הבנה בסיסית של תפקידה של ממשלה, תפקידו של שלטון, אל מול התרבות ואל מול הצורך בסופו של דבר לתת לנו, בכספים שהם כספים שלנו, שאנחנו שמנו אותם בידיים של השלטון, את מה שמגיע לנו – תרבות חופשייה, מאתגרת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> תרבות שקוראת תיגר גם על מה שאנחנו מאמינים בו. אני חייב לסיים, אדוני, עם המילים האחרונות, שאותן פחות זוכרים, מתוך "על זאת" של אלתרמן: "ומלחמת העם, שעמדה לבלי חת / מול שבעת הגייסות / של מלכי המזרח, / לא תיחת גם מפני 'אל תגידו בגת'... / היא אינה פחדנית כדי-כך." וזה החוק, השרה רגב, שאת מביאה לפה – והממשלה שאת חברה בה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם פשוט פחדנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה. אחריה – חיליק בר. בבקשה, גברתי. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרה, צר לי על חברי וחברות הכנסת שבאמת מנסים לנהל דיון ענייני, ולעניין אותך בסופרים, בציטוטים, כי הרי זה לא מה שמעניין אותך, השרה. בואי אני אספר לך מה מעניין אותך: ביבי בישל דייסה, נתן לאוחנה את חוק הלאום, נתן לדודי אמסלם את חוק ההמלצות, נתן לחזן את חוק הדגל. ולמי לא נשאר? למירי. אז הלכה ומִחזרה חוק של כחלון, שהיה אצל שר האוצר והפעם כתוב: מירי תחליט, מירי תחליט, מירי תעשה, מירי תהיה. ומירי לא תשקוט, השרה, עד שלא נגיע לכנסת ונצדיע. אבל אנחנו לא מתחרים, כי אנחנו נאמנים למדינת ישראל. אין אחד בבית הזה שלא נאמן למדינה, לערכיה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> יש, יש, הגברת פדידה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ומילא אם היית כותבת ארגון טרור, או מילא אם היית כותבת מחבלים שהואשמו. אבל הגודל של הדבר הזה – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כמה את שטחית. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ולא סתם אמרתי לך – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כמה את שטחית. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לא סתם אמרתי לך – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כמה את שטחית. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוי, מי אמרה לי את זה? שומו שמיים, השרה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> את אפילו לא מבינה, הבנת הנקרא. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואני חייבת להגיד לך, שלא סתם אמרתי לך שאת ניקוי ראש היית מוציאה או מגלה אותם מחוץ למדינה, כי הם עשו סאטירה על הדמוקרטיה, ומה כתוב אצלך בחוק? או סאטירה על מדינת ישראל. את יודעת למי יש נפש תרבותית? למי שיודע שיש עוד השקפות בעולם חוץ משלו. אז לא סתם אמרתי לך – וזה שכעסת וצעקת – שבינך לבין תרבות יש מקריות בלבד. אז לכן – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה לדבר ככה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> בינך לבין תרבות אין מקריות. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> את אשת התרבות הגדולה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן אני אומרת – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתם אנשי התרבות הגדולים. אתם קבעתם מהי תרבות גבוהה ומהי נמוכה. אתם. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן אני אומרת ואני חוזרת: אף אחד בבית הזה לא רוצה לממן שום מחבל עם דם על ידיו. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אף אחד? תצביעו בעד החוק. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולהפסיק לזרוק סיסמאות חסרות שחר, אלא – כן, אנחנו מדינה דמוקרטית, אנחנו מדינה פלורליסטית; אנחנו רוצים מגוון דעות; אנחנו רוצים לשמוע סאטירה, אנחנו רוצים לשמוע ביקורת, אנחנו רוצים לדעת השקפות עולם שונות; אנחנו רוצים לכבד אחד את השני ואחת את השנייה. אנחנו לא רוצים להשליט – כי הכוח בידינו ואנחנו יכולים, אז אנחנו נעביר חוק כזה או אחר; או בתחרות, שאין לי מושג מה התחרות הזאת, מי יותר צועק או מי יותר ימני, על מנת שבפריימריז תזכו בקול כזה או אחר. יש לכם גם אחריות. יש לכם אחריות. אתם בממשלת ישראל צריכים לדעת שגם העולם מסתכל עלינו, הילדים שלנו מסתכלים עלינו, ורוצים לדעת שאנחנו לא שמים את קרנה של המדינה, בגלל פריימריז הזויים שלכם בליכוד, על מנת – מי יותר לאומי, מי יותר קיצוני, מי יותר פעמים ביום אמר "אני נאמן למדינת ישראל". לא צריך לצעוק את זה. ואי-אפשר, את לא יכולה להתווכח איתי על נאמנות או על פטריוטיות, בטוח לא איתי. אבל לכן – מילא אם היית אומרת איזה ועדה ציבורית – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת. תחליט השרה, תחליט השרה – אז אוי ואבוי לנו אם תחליט השרה. ואני מקווה מאוד שהחוק הזה לא יעבור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת חיליק בר, ואחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני אדבר על החוק בחצי מהזמן שלי ועל דבר אחר בשאר. השרה רגב, אני רוצה להקריא לך משפט שווינסטון צ'רצ'יל אמר בזמן מלחמה. בזמן מלחמה. השרה גרמן כבר יודעת על מה אני מדבר. הוא אמר: אם נקצץ בתרבות בשביל הביטחון, בשביל מה אנחנו נלחמים בכלל? וזה מסכם בדיוק את הדיון הזה. היום קיבלתי מעשרות שחקנים, בימאים ואנשי תרבות סמ"סים זועמים. אחד, יואב ברתל, בימאי תיאטרון, רושם לי: תדגישו בין השאר את הנקודה המאוד-מאוד-מאוד-פשוטה: משרד התרבות אחראי לכספי ציבור לכלל הציבור מכספים שהוא מקבל מכל הציבור, מהמיסים של הציבור. שלטון הרוב חייב לדאוג לפתחון הפה של המיעוט. אומנות – חובתה לאתגר, לערער, להרגיז, לעורר מחשבה. עם החוק החדש לא יכלו להיות יצירות כמו גבעת חלפון וסאלח שבתי. ואסור להחזיר את הצנזורה לישראל, פשוט אסור, כי כשהפוליטיקאים ישלטו בתרבות, אז הם ינסו להשתמש בה לצרכים פוליטיים. וגברתי, את יודעת שזה לא נכון. וגם אם את מנסה להילחם בהסתה – שאני, מי כמוך יודע כמה אני מופיע בעולם בהסברה בעד ישראל ונלחם בהסתה – לא זאת הדרך, מירי. לא זאת הדרך. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> רק זאת הדרך. בהסתה רק זאת הדרך. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להגיד לך עוד משהו, גברתי שרת התרבות. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> ואתה יודע את זה, חיליק. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא יודע את זה. לא בחוק הזה. מירי, לא בחוק הזה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה יודע שלא מדובר פה על גבעת חלפון. מדובר פה על מחבלים. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל תגידי לי, למה לנו להלין רק על החוק? אדוני היושב-ראש – כשאת יושבת ליד חבר כנסת מהבית שלך, מהבית הפוליטי שלך – אני אפילו לא אזכיר את שמו, כי הוא לא ראוי לזה – שקורא לחבר כנסת מדהים אבל נכה "חצי בן אדם", ואחרי זה קורא לחברת הכנסת שפיר, שאני מתאר לעצמי שזה בגלל שהיא ג'ינג'ית "פרוז'קטור"; עולב, מקלל, במשך חצי שעה לא קיבל ממך קריאה ראשונה, אדוני היושב-ראש – שאתה יודע כמה אני אוהב אותך ומעריך אותך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חיליק, הוא קיבל שתי קריאות. אתה טועה. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא. תשמע, אתה נתת לו הנחה. אני מוכן לקבל הנחה כזאת על כל דבר שאני אקנה בחיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חיליק. אוקיי, נתווכח בפעם אחרת. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה להגיד לך משהו: הקלות שבה הבית הזה, בדיון על תרבות, מקבל את הבריונות של חבר הכנסת הזה, שכבר הושעה לשישה חודשים, שמקלל ומשסה ומסית, כשהוא עצמו ידוע כסרסור של שנאה והסתה, ואתה בקלות כל כך גדולה פונה אליי אחרי צעקה אחת ומוציא אותי בלי שלוש קריאות – מאיר, אני באמת אוהב אותך, אבל כשלת בעניין הזה. ואני אומר לך שאם דרשת, ובצדק, מאותו חבר כנסת להתנצל, גם אתה צריך להתנצל, בטח על ההנחה שעשית לו – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אל מול חוסר ההנחה. ואני לא מבין למה הקלות הזאת על ההדק שלך אל מול האופוזיציה, אפילו לא אל מול הקואליציה; אל מול חבר כנסת אחד שמשית פה טרור, בריונות, חוסר תרבות, שהוא בושה לבית הזה, שהוא כלימה לבית הזה, ואתה יודע את זה. וכשאנחנו מדברים על חוק תרבות, אני חושב שהיית יכול לנהוג אחרת. ממנו אין לי ציפיות, באמת, לא לתרבות ולא לשום דבר, אבל ממך, אדוני, יש לי. וכדאי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כדאי שתתקן את מה שהיה פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני אימנע מלהגיב, אבל – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> חבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – הדיון הוא דיון של הרבה מאוד צעקות. ולמרות אהבתי הגדולה, גם אתם, כשאתה יושב כאן – ואתה יודע, אתה היית יושב-ראש – אז אתה חייב להקשיב גם לזה וגם לזה. אני חושב שאני מעדיף להגיד לחבר כנסת "קום ותתנצל" מאשר להוציא אותו. עדיף שהוא יעמוד ויתנצל פעמיים. הוא יתנצל פעמיים, ואם הוא לא יתנצל – שיחיה עם בושתו. שיחיה עם בושתו. בבקשה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אנחנו חיים עם הבושה שלו. אין לו בושה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת מיכל רוזין, בואי נפסיק את זה. אמרתי את דעתי, ואני לא מתווכח עם חיליק. הדרכים הן שונות. בבקשה, גברתי. סליחה. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> חברי היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי וחברותיי, שלוש סיבות להתנגדותי לחוק: 1. עוד חוק מזיק ובלתי נחוץ. הרי בחוק יסודות התקציב כתוב במפורש: ראה שר האוצר כי גוף הוציא הוצאה שהיא במהותה הוצאה שאינה נתמכת – יש שם פירוט – רשאי הוא בתנאים מסוימים להפחית מהסכומים שיש להעבירם מתקציב המדינה לאותו גוף. ואפילו כתוב: "הפחתה לפי סעיף קטן (ב) לא תעלה על פי שלושה מההוצאה שאינה נתמכת". 2. איני חושבת שיש הצדקה לתת לשרת התרבות סמכות שאין לשרים אחרים – לא לשר החינוך, לא לשר המדע, לא לשר הרווחה, לא לשר הבריאות – סמכות שכוללת את התיאטראות, הקולנוע, המוזיאונים והספריות. חבריי וחברותיי, חשבו: ספריות. כדברי היועץ המשפטי לממשלה, בפועל יכולה שרת התרבות להביא לסגירתו של מוסד תרבות על ידי הפסקת התמיכה הממשלתית בו באופן גורף – בניגוד, דרך אגב, לחוק יסודות התקציב ולשר האוצר, שהוא יכול להפחית אבל לא להפסיק לחלוטין. ומוסיף היועץ המשפטי ואומר: זאת, דווקא בתחום שבו קיימת חשיבת מיוחדת בשמירה על חופש הביטוי האומנותי. אבל הסיבה העיקרית שאני מתנגדת להצעת החוק היא שאיני סומכת על שרה שאמרה: בשביל מה צריך רשות שידור אם אי-אפשר לשלוט בה, מפני שאני חרדה ממה שתאמר וממה שתעשה השרה כשהיא תשמע את הטקסט הבא – והרשו לי לקרוא לכם: "שמואל קם ממקומו והחל לפסוע בחדר בין מדפי הספרים. עד לנקודה מסוימת אפשר אולי להבין לליבו של עם שבמשך אלפי שנים הכיר היטב את כוח הספרים, את כוח התפילות, את כוח המצוות, את כוח הלימוד והשינון, את כוח הדבקות הדתית, את כוח המסחר ואת כוח התיווך, אבל את כוח הכוח הכיר רק על גבו המוכה. והינה, פתאום יש בידו אלה כבדה, טנקים ותותחים ומטוסי סילון. רק טבעי הוא שנדלק בשיכרון של כוח ונוטה להאמין בכך שבכוח הכוח יוכל לחולל כל מה שיעלה בדעתו. ומה לדעתך אי-אפשר בשום פנים ואופן לחולל בכוח? כמה כוח? כל הכוח שבעולם. קח לך את כוחן המשותף של ארצות הברית וברית המועצות וצרפת ובריטניה. מה לא תוכל בשום פנים ואופן לחולל בכוח כזה?" << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק רוצה לסיים. הטקסט הוא של עמוס עוז, "הבשורה על פי יהודה", ואני משערת לעצמי שמירי רגב הייתה פוסלת אותו ומצנזרת אותו, אבל הרשה לי, חברי היקר, לסיים בחלק מהמניפסט שקראו האומנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שזה יהיה בקיצור, גברתי. את חורגת כבר דקה. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט: חוק זה, שמבקש לשתק את המחשבה ולעמעם את היצירה, הוא שפוגע בערכי המדינה ובסמליה, ולא להפך. אנחנו כאן מצהירים הערב ובכל יום בשנה נאמנות לתרבות, ליצירה, לאומנות, לחופש הביטוי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי, תודה רבה. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – לוויכוח ולחופש הדעה, למען רוח האדם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת גרמן, סליחה. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ולתפארת מדינת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה, גברתי. תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', תפדל. בבקשה, אדוני. אנא מכם, תקפידו על שלוש דקות. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה השלב שהילדים היו אומרים: המורה, כבר צלצלו, יעל. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> – – – אדוני. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כן. אני לפעמים חושב שמירי רגב היא לא באמת אשת ימין – לא בגלל שהיא דיבררה את ההתנתקות; לא בגלל שהיא חיזרה אחרי אהוד ברק בניסיון להיות חברת כנסת במפלגת העבודה. לא, לא. לא בגלל זה. פשוט, ההתנהלות וההתנהגות שלה מזכירה משטרים קומוניסטיים. ככה אני רואה את זה. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> מה רע? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> זה מין ערבוב בין סטלין, ברז'נייב וצ'אושסקו, כל התפיסה הזאת, כי חוק הנאמנות הוא ההוכחה לכך – חוק שבא, מחזיר – כשמנסים לחשוב על הקומוניזם, בכל מחוז היה קומיסר לתרבות שבדק בספרים את דברי ההלל לשליט, ואיך דואגים שהדברים יתקיימו על פי דברי השליטים. וככה מירי רגב עושה. << קריאה >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << קריאה >> פוליטרוק. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> פוליטרוק. ככה היא דואגת שלא תהיה הצגה שלא תקבל חס וחלילה את אישור השלטונות; שחס וחלילה לא יוקרן סרט שלא כולו שיר הלל למנהיג הנערץ. זה בעצם חוק הכחשה. מכחישים. ומישהו מאיתנו יעז להעיר על ההכחשה הזאת משהו – אוי ואבוי. מכחישים שהייתה נכבה, מכחישים שיהודים מסוגלים להיות גם רעים, השר יריב לוין הכחיש גם את טבח כפר קאסם, ובדרך להכחיש גם את רצח רבין. אבל אני רוצה להקריא במיוחד למירי רגב תרגום של השיר "לקומוניזם מובילנו סטלין הדגול". אני יודע שזה סוג התרבות שמירי אוהבת, ותסלח לי שאני הולך להחליף כמה מהמילים למילים קצת יותר אקטואליות, ואני אגיד: לביביזם, אותנו ביבי המנהיג – להישגים הוא ממריצנו / הוא דרור ואושר מעניק, / מנהיג דגול ובחיר ארצנו. אני בסדר, מירי? אני מספיק – – – << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אתה יכול להמשיך – – – היא איננה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני מספיק נאמן בשבילך? תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת רוזנטל. בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה מירי רגב, אני באמת מוריד לפנייך את הכובע, ואני אגיד לך למה: הצלחת להפוך משרד ממשרד כביכול זניח למשרד של כותרות. אני באמת מוריד לפנייך את הכובע, כי אני בטוח שאף אחד לפניך לא הצליח לעשות את זה, ושאפו לך בעניין הזה. אבל אני פונה אלייך בכל לשון של בקשה: מסתכלים עלינו אנשי תרבות, מסתכל הציבור הרחב, ואנחנו מנהלים דיון, גברתי השרה, אנחנו מנהלים דיון על התרבות בצורה, כמו שאמרו פה, בצורה ביריונית ולא תרבותית בכלל. אני פונה אלייך, ואני בטוח שתהפכי את הדיון לדיון תרבותי, והתגובה שלך תהיה כמו תגובה של שרת התרבות. ואנחנו צריכים את התרבות. החברה הישראלית צריכה את התרבות. הכנסת הזאת – אנחנו צריכים את התרבות, ואני בטוח, גברתי השרה, שתובילי את המהלך ותגידי פה, מהבמה הזאת, בצורה תרבותית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אדוני, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת סתיו שפיר. << דובר >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השרה; לא יודע איפה היא. לא חשוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> היא כאן. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> היא כאן. מצוין. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני לא יכולה לוותר על זה. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מאה אחוז. אני, האמת – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני לא יכולה – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אני יודע שאנחנו חלוקים ברוב העניינים, אבל אני רוצה להגיד לך משהו אחר ממה שאמרו לך עד עכשיו. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אל תבטיח. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני באמת רוצה להגיד לך משהו אחר. אני בטוח שאני לא אצליח לשכנע אותך, אין סכנה כזאת, אבל תראי, חמישית מהציבור הישראלי – ערביי ישראל – יש להם צלקת, בגלל הסכסוך; צלקת לאומית. הציונים ניצחו, וטוב שכך, אבל לערבים יש צלקת. אפשר לחבק אותם, אפשר לנסות לחיות יחד איתם, ואפשר כל היום לריב איתם ולקושש מנדטים או קולות במרכז הליכוד. גם זאת אפשרות. אבל אני רוצה שתביני שהיכולת שלהם היא לנתב את הזעם שלהם בכל מיני דרכים. אחת האפשרויות, והיא הטובה ביותר מכל האפשרויות, היא להפוך את מפח הנפש הלאומי שלהם לאומנות; להגיד ולספר, דרך האומנות, על העוול שלדעתם נגרם להם – ונגרם להם; זה לא ממעיט בצדקת דרכנו. זו בהחלט אחת האפשרויות. אז קודם כול, אני רוצה להגיד לך שלא תצליחי לחסום את זה, אפילו לא את, רבת-הכישרונות. אבל אני רוצה להגיד לך משהו יותר חמור מזה – את לא מקשיבה; זה לא חשוב, דבר – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו מקשיבים. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אגיד לכם, חברי הכנסת – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):<< דובר_המשך >> – – שיש אפשרות נוספת, והיא לתעל את התסכול הלאומי שלהם למחוזות אחרים, ואז פחות נצא נשכרים מכך, הציבור כולו. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אבל מירי רגב תצא נשכרת. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולכן, לא רק שהחוק הזה הוא מטופש, והוא לא יעיל, והוא לא יעצור אף אחד מלהביע את דעתו, בטח לא אומנים, אלא הוא עלול, חס וחלילה, לגרום, בהפוך על הפוך, למשהו גרוע יותר – לגרום לאנשים להגיד: טוב, אם סותמים לנו את הפה, אז אין לנו דרך אחרת לבטא את התסכול שלנו – וחלילה להוביל למקומות אלימים או למקומות אחרים, נוראיים, למשל לניתוק מהחברה הישראלית. יש לא מעט אנשים בחברה הערבית שהיו מבקשים, או מבקשים, להתחבר לחברה הישראלית – ראינו את זה בחוק הלאום – ויש כאלה שמעודדים דווקא את הניתוק. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> 3,000 אקדמאים עזבו את הארץ בשנה שעברה. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נכון. למשל. זו אחת הדוגמאות העגומות – לצערי, גם אנשים שיקרים לי, וסופרים שאנחנו כולנו מכירים, ואני לא רוצה לנקוב עכשיו בשמות. אני יודע שאם התוצאה תהיה זו, אז שרת התרבות תגיד: הינה, אמרתי לכם. זו אולי אפילו תוצאה רצויה מבחינתם. אבל אני אגיד לך את הדבר הבא: היית צנזורית כושלת, היית דוברת צה"ל כושלת, ואת עכשיו שרת התרבות כושלת. בשום מקרה ובשום דרך לא הצלחת להשיג את המטרות שלך. וגם כאן תיכשלי. אבל רעיון העוועווים הזה – – << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> עוועים. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עוועים, בדיוק, שמתי לב שיש לי שגיאה. – – הוא שאת תהיי גם, ככה, גם התובעת, גם המתקצבת, גם הצנזורית וגם המבצעת – את זה אפילו ז'דנוב – סליחה שאני, לא יודע, אין לי דוגמאות יותר טובות – לא העלה בדעתו לרכז בידיו כאלה סמכויות. אבל בגלל שאת כל כך לא מבינה את מה שאת עושה, וכל המניעים שלך הם מניעים פסולים, תמשיכי בדרכך זו. את רק משרתת אותנו. את תביאי לנו את השלטון. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה, גברתי. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. מה זה, מירי רגב ברחה מהמליאה? לאיפה ברחה מירי רגב? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני לא יכולה לברוח. אני לא רוצה לשמוע אתכם. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא נעים לה לשמוע את מה שיש להגיד כאן? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אין לי ברירה – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תגיעי למליאה ושבי איפה שאת אמורה לשבת ותקשיבי לדברים שנאמרים כאן על הדוכן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> את לא נותנת – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה חלק מהתפקיד שלך, עם כל הכבוד. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה אתה לא עוצר את זה? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> באמת, כמה אפשר לסבול את הזלזול הזה בכנסת? תשבי ותסתכלי בעיניים לאנשים שמדברים איתך ותקשיבי, למען השם. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לא רוצה להקשיב לך. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> השרה, שרק השנה גנבה מהקופה הציבורית מאות מיליוני שקלים בשביל קמפיין פרסומי לטובת עצמה, מכספי חגיגות – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מירי, אל תעני לה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – יום העצמאות, ולא מעיזה, לא, אין לה אומץ לשבת פה מולנו ולשמוע את הדברים האלה. באמת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני לא צריכה לשאול אותך. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> באמת. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, משהו, ואולי, אולי, מירי רגב תשמע. לפני כמה חודשים דיברתי בבית ספר תיכון. כשסיימתי את ההרצאה, קמה אחת הנערות, בת 16, ואמרה לי: סתיו, אני מאוד מסכימה לדעות שלך, אני מאוד רוצה להביע את הדעות שלי, אבל אני חולמת להיות זמרת, ואני יודעת שאם אני אגיד את מה שיש לי להגיד, אז אף אחד לא יקנה כרטיסים להופעות שלי, כי ככה זה פה בישראל. נערה בת 16 – התקופה בחיים שבה אנחנו הכי אמיצים, הכי חולמים, אמורים להיות הכי נועזים – מה היא חושבת? שלא יקנו כרטיסים להופעות שלה. היא לא יכולה להגשים את החלומות שלה ולהביע את הדעות שלה. זה מה שהממשלה הזאת עושה למדינת ישראל – מפחידה נערות בנות 16. החוק הזה הוא לא חוק. גם מירי רגב הודתה שאין פה שום חוק חדש. זה כבר עבר; זה כבר עבר בחוק הקיים. הוא לא נועד להיות חוק; הוא נועד לעשות דבר אחד בלבד, וזה להטיל אימה, להפחיד את הציבור, להפחיד את האומנים ואת אנשי התרבות. והאמת היא שהדבר הזה כבר קורה – כבר מפחדים; נערות בנות 16 כבר מפחדות להביע את דעתן. אבל למרות זאת, אני אומרת לך, מירי רגב, זה לא יעבוד לכם. זה לא יעבוד לכם. זה יתהפך עליכם. מירי רגב לא תעצור את התרבות ואת האומנות במדינת ישראל, כמו שאף צנזור, אף בריון חמום מוח שעלה לשלטון בשום מקום בעולם לא הצליח לעצור את האומנות, כי דווקא כשיש כאלה מחסומים, כי דווקא כשיש כזאת צנזורה, דווקא כשמנסים לסרס אותה, או-אז האומנות צומחת ופורחת ומשגשגת ופורצת את הגבולות שלכם. אתם כל כך חוששים מהציבור, שאתם מנסים לשתק אותו, לקבור את הביקורת – שהציבור לא ידע, שהוא לא ישמע את העוולות שאתם עושים. אבל יום יבוא, והיום הזה קרב, ולציבור יימאס – יימאס לציבור שאישה מקריית שמונה שבסך הכול שואלת שאלה על שירותי הבריאות, חוטפת כזאת השפלה מראש הממשלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יימאס לציבור שבוועדת הכספים היום בבוקר עוברים עשרות מיליוני שקלים בשביל התענוגות של הקיסר ראש הממשלה במקום שישרתו את – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – הציבור הישראלי. יימאס לציבור מההפחדות שלכם, מסימון הבוגדים, מהניסיון כל הזמן להפריד בינינו ולגרום לכולם לשנוא פה אחד את השני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יימאס לציבור מהפחדנות שלכם ומהצנזורה שלכם ומההשתקה שלכם. ואז, כשזה יתהפך עליכם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אתם תתחננו שלא הייתם מעבירים פה את אחד החוקים ההזויים שלכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עוד תתחננו לזה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – כשאתה נאמן – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> זה באמת לא הגיוני, כבוד היושב-ראש, שהשרה לא יושבת פה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי, אני ביקשתי. אני ביקשתי ופניתי לשרה והיא אכן באה וישבה, והיא החליטה, לצערי הגדול – בדקתי בתקנון הכנסת: יש חובה שהיא תהיה כאן, בתוך המשכן, במליאה. לצערי הגדול – אולי צריך באמת לתקן את התקנון, שאכן שר ישב ליד השולחן. את צודקת – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – אבל אני משאיר את זה לשיקול של השרים. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – שלא רוצה לשבת פה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> דבר ראשון, תגיד שזה בהתאם – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – השטויות שלך. לא בא לי לשמוע את השטויות שלך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אני צריכה להיות במליאה, צריכה להיות במליאה. אני לא חייבת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה רגב, חבל. שבי, בבקשה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לך אני חייבת להקשיב. אתה היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – את השטויות – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי – אדוני, סליחה. שלוש דקות. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> ציטטו פה הרבה. אז נצטט. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> לא חייבים. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> "יום אזכרה חטאיי אני אתחרטה – – – // בוגד מחרחר ריב כבוש את ריבך / תרבה תלונתך ותקשה ליבך". גברתי שרת התרבות, את לא יודעת מי כתב את זה, נכון? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה יודע? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> זה הכי חשוב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת? אני אגיד לך. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתה מצטיין. אני לא כמוך, אתה מצטיין. היית ראש אכ"א מעולה, שהיינו צריכים לנקות אחריך את החצר, אחרי כל אמירה שלך, אז גם עכשיו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> רבי שלום שבזי. רבי שלום שבזי, שאת לא יודעת מילה ממה שהוא כתב. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה אתם פה, מחנכים? אני לא מבין מי שמכם בכלל. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אנחנו יודעים למה אתה פה, נכון? נכון? אתה יודע למה אתה פה? בגלל יאיר לפיד, בגלל הקשר שהיה לך איתו כשהיית ראש אכ"א – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מי שמכם? מה זה התת-רמה הזאת? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה שייך לזה שהוא היה ראש אכ"א? מה זה שייך? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מירי, נחזור להתנתקות? נחזור להתנתקות? שמחת יותר. בואי נחזור להתנתקות. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> בוא נחזור ליפתח רון-טל; בוא נחזור לציונות דתית; בוא נחזור למה שעשית ועם מי הלכת נגד. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מירי, אל תתייחסי. אל תתייחסי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה רגב, בבקשה. השרה רגב, זהו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא יאומן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כמה אפשר לכתוב עליך – כזה ספר אפשר לכתוב עליך. בוא נכתוב על החברים שלך מהצבא. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מירי, מירי, מירי, אני לא רוצה לדבר פה איך התקדמת. לא כדאי, לא כדאי – איך התקדמת. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> בוא נכתוב על ההדלפות שלך – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כדאי, מירי. לא כדאי. את יודעת שאני יודע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> בוא ניתן לו לדבר, לא נפריע לו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> את יודעת שאני יודע איך התקדמת. לא כדאי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לא, אתה יודע – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא כדאי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> בוא תגיד לי איך. בוא תגיד איך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר'ה, תעצרו שניכם כאן. סליחה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, די, הפסקנו. אני רציתי רק להגיד לך, אני רציתי רק להגיד – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מעניין מי יודע. רביב דרוקר ידע. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מעניין לשמוע איך היא התקדמה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> למה לא תפרט לנו? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא רציתי ללכת לזה. כיוון שהתחלת לדבר על קידומים אז אמרתי. אבל בואו נדבר באמת. את אמרת קודם לחבר הכנסת עפר שלח שהוא לא יודע רבי שלום שבזי, הוא יודע אלתרמן. קיוויתי שאת יודעת שורה אחת מרבי שלום שבזי; את יודעת אפס. אז איזו תרבות את מביאה לנו? אני אגלה לך משהו: כשהייתי ילד גם אני לא אהבתי את מלכת אמבטיה. כששרו שיר לשלום – אם זה היה תלוי בך היום, הייתי מוחקת את השיר הזה, ואת רבין אולי היית מורידה מהבמה, בגלל שנתנו לך צעצוע, ומבחינתך כבר הצלחת, בגלל שיש כאלה שקוראים לזה נאמנות ויש שקוראים לזה – כמו שרצית בהופעה הראשונה שלך בוועדת החינוך לכתוב, "תיקוני רגב". בגלל שזה לא משנה אם יש פה מדינה אם נתנו לשרה שתרבות על לשונה וחרב פיפיות בידה. ואם את שואלת אותי מה אמר על זה רבי שלום שבזי – "אקרא לאל עליון ישבר חרבך". ובסוף, התפקיד הזה, שאת משתמשת בו כמו בחרב לטובתה של מדינת ישראל – גם היא תישבר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת תמר זנדברג, אפשר לבקש שקט? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני, סיימתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני. בבקשה. תודה רבה. יעל כהן-פארן, גברתי. חברת הכנסת ברקו לא כאן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> האלוף שטרן, אתה מדליף. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אחריה – חבר הכנסת אוחנה. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, קודם כול אני רוצה כאן להביע מחאה דווקא בפניך, כלפיך, חבר הכנסת שטרן, על הרמיזות המאוד-מאוד לא נעימות שהיו לך כלפי השרה מירי רגב בדברים שלך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני חייבת להגיד את זה כאן, מעל הבמה, כחברת כנסת – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> את הקשבת לכול? << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא יודעת למה אתה התכוונת – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אה, גם אני לא – – – << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אבל הרמיזות היו – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא למה שאת חושבת. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הרמיזות היו מאוד מאוד לא לעניין, ואני לא הייתי רוצה להיות – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לא למה שאת חושבת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אז תיתנו לה לדבר. חברת הכנסת רגב. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה את מתחסדת? היא אמרה לו ראשונה. אל תתחסדי. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הרמיזות היו מאוד לא לעניין – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פתאום את מתחסדת? יאללה, בחייך. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא מתחסדת – תכף תשמע את הדברים שלי כלפי מירי רגב – אבל הדברים שאמר כאן חבר הכנסת שטרן היו לא לעניין ולא במקום – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, מיקי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה קרה? מה קרה? מה קרה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא מדבר איתך. לא מדבר איתך. את חסרת תרבות, את. את שרת תרבות חסרת תרבות. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – והובן מהן דבר מאוד מאוד ברור, ואולי שטרן לא התכוון לכך, אבל הוא רמז לכך. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה קרה? אף אישה – הן ממונות זכויות האישה רק כשהן מצד שמאל. יושבת פה שלי – אנשים בכלל לא מתייחסים. בושה. אף אחד מכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה רגב. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> השרה רגב. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> זה כל כך מגעיל, הצביעות הזאת, שכלפי נשים מהימין אתן לא יודעות – – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> פמיניסטית, פמיניסטית – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תתביישי לך. תתביישי לך – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי, תמשיכי. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מירי, השרה רגב, אני הגנתי עליך, אבל עכשיו אני רוצה לדבר איתך על החוק שלך. עכשיו אני רוצה להגיד לך, מירי רגב: cut the bullshit. לחוק הזה יש מטרה אחת בלבד מבחינתך – – – << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> למה לא הגנת על שפיר כשהיא קראה לה "שטויות"? למה את לא מגינה על סתיו שפיר? << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא שמעתי כל מה שהשרה רגב אמרה לסתיו שפיר. אני מצטערת. מכאן לא שמעתי. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> היא אמרה: אני לא רוצה לשמוע את השטויות שלך. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את מדברת על מקודם – בסדר, בואי לא – אנחנו הגבנו על כך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> היא באמת מדברת שטויות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תשמעי, אנחנו יודעים שהחוק הזה נועד להקפיץ אותך עוד כמה מקומות בפריימריז. כנראה שאת שואפת מאוד גבוה. שנים שאת עושה את זה – קמפיין פוליטי על אנשי התרבות והרוח באמתלה של המהפכה התרבותית שלך. הוכחת עוד פעם שהקשר בינך ובין תרבות הוא מקרי לחלוטין, והפכת את השחקנים והאומנים לשק אגרוף פעם אחר פעם. החוק הזה הוא התפאורה המכוערת למופע שלך, שאת מעלה כל יום, וכל המטרה שלו להמשיך ולתת לך במה. והסיסמה שלך, "עצור, הסתה לפניך", ששמענו כאן קודם, זה עוד שיא של פופוליזם שלך; עוד כמה קולות בפריימריז. יופי. עכשיו, תראי, זה חוק פסול. ואני אגיד את זה כאן בצורה הכי הכי ברורה – נאמר קודם ואגיד את זה שוב: משטר שמחליט מה יעלה ומה לא יעלה מעל במות התיאטרון שלו הוא לא משטר דמוקרטי. נקודה. הוא משטר פאשיסטי. זה השם של זה. הצנזורה העצמית, לצערנו, כבר קורית היום. משטרת המחשבות כבר עובדת. אני שומעת על זה ממנהלי תיאטראות שהיו כאן היום, במסדרונות הכנסת, כדי לפגוש אותנו. כן, זה כבר עובד. את אולי ממש מרוצה מזה, אבל זה ממש ממש רע למדינת ישראל ולתרבות שלנו. השתקת התרבות זה הרס הדמוקרטיה שלנו, הרס המדינה שלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה שאני הכי נדהמת ממנו – ובזה אני אסיים – זה במה אתם מתעסקים כל יום. אתם קמים בבוקר ומסתכלים רק: מה עוד לא הרסנו במקום היפה הזה שנקרא מדינת ישראל, מה עוד אפשר להחריב, במה עוד אפשר לפגוע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי, תודה רבה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מבוקר ועד ערב רק לשסע את החברה הישראלית ולקרוע אותה מבפנים. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אמיר אוחנה – לא נמצא. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, בבקשה, גברתי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אם היית מקשיבה למה שאמרתי לא היית פותחת את הפה שלך. לא היית פותחת את הפה. אל תגידי לי – היא דיברה על הקידום, דיברתי על – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שטרן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> את לא שמעת אותה אחר כך. את לא שמעת – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> לי זה השתמע. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> לך זה השתמע. לך זה השתמע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> לא, זה השתמע ככה לכולם, אלעזר. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> איש קטן. איש קטן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה אל תדבר בכלל. היום כבר דיברת יותר מדי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל לכם מותר. לכם מותר. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> להם מותר הכול, הכול מותר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת חזן, שקט. בבקשה, גברתי. << דובר >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני בעד נאמנות בתרבות – אני בעד נאמנות של שרת התרבות לתרבות. אני מציעה לשון חוק כזאת: תהא שרת התרבות מחויבות בנאמנות לתרבות וליוצריה ללא הבדל גזע, דת, מגדר או שייכות פוליטית. שרת התרבות לא תסית נגד יוצרים; שרת התרבות לא תחבל בקיומם של אירועי ספורט, תרבות וטקסים בישראל; שרת התרבות לא תתנה תמיכה באירוע בהשתתפותה; שרת התרבות לא תחלק כרטיסים למקורבים; שרת התרבות לא תשריין כיסאות לפעיליה הפוליטיים באירועים. ורצוי ששרת התרבות לא תקרא לבני אדם סרטן. מה זה החוק הזה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> רבין קרא לאנשים סרטן. תראי איזה שקרנית את וצבועה, אבל עד כאן באת לי עם השטויות שלך. רבין קרא למתנחלים סרטן. כולם הבינו שהוא דיבר על תופעה – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא מת, הוא מת. יאללה כבר. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תעזבי את רבין, רבין מת. די, תעזבו את רבין – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כשאני דיברתי על תופעה אתם מדברים על אנשים. תתביישי לך. תתביישי לך, חתיכת שקרנית וצבועה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> את מתנהגת כמו תגרנית בשוק. אין לך בושה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת השרה רגב, השרה רגב, היא לא אמרה לך שקרנית, היא לא אמרה לך צבועה, סליחה. את שרה בממשלה, אנא ממך. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רגע, רגע, אני רוצה תיקון. האם השרה לא קראה לפליטים סרטן? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לא, אני אמרתי מאה פעם ואני אגיד את זה עוד פעם פה, בדיוק למה התכוונתי, ואני אגיד את זה – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> הם כמו סרטן. הם כמו סרטן. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הם כמו סרטן. אה, אני מתנצלת. השרה לא אמרה סרטן, היא אמרה שהם כמו סרטן. אני מתנצלת מעומק ליבי. שרת התרבות אמרה שהפליטים הם כמו סרטן, לא סרטן. שגיתי שגיאה איומה, ואני מתנצלת מעומק ליבי על כך ששגיתי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אוי, שלי, שלי. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עכשיו יש חוקים. הרי כל הזמן – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אויש, שלי, שלי, תתביישי לך. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני יכולה לדבר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השרה רגב, השרה רגב, לא נהוג לקרוא את השרים לסדר בקריאה ראשונה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תתביישי לך. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא שומעת אותך, אבל אני אשמח בסוף הנאום שלי לענות על שאלות. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תגידי כמה דברים על ההסתדרות, על מה שעשית שם. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא, זה לא יכול להיות. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה, שרת התרבות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אתן לך עוד דקה. חברים, השרה, אני רוצה להמשיך את הדיון – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה זה אובדן השליטה הזה? מה זה אובדן השליטה הזה, שרת התרבות? מה זה אובדן השליטה הזה? תשבי, תקשיבי לדברים. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> כמה אפשר לשמוע שטויות? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא אמרתי שום דבר – לא סקסיסטי, לא גזעני, לא קללה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> לא אמרת, רק שיקרת. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נאום מתורבת. תרגיעי, באמת. קצת איפוק, שרת התרבות. מה יש, מה קרה? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אתם מאופקים, גם אנחנו מאופקים. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> דרך אגב, שמעתי קודם נזיפה בפמיניסטיות, שלא מגינות עליה. מתי התייצבת לטובת אישה? את פמיניסטית? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אף פעם. רק את התנדבת. את היחידה שהתייצבת. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מתי היית בשיח המזרחי? לפני שתי דקות. אני, האשכנזייה, הייתי לפנייך בשיח המזרחי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מזל שאת קיימת. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מתי נהיית ימנית? היית שמאלנית בכלל. היית שמאלנית. הכול קוניונקטורלי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מזל שאת קיימת. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נכנסת לכנסת, נלחמת נגד מע"מ על ירקות, כי היה אופנתי להיות חברתי. כל דבר ברגע אופנתי; שום אמת, שום דבר. פתאום פמיניסטית. מתי היית במאבק פמיניסטי? מתי הגנת על אישה? מתי הגנת על נאנסת? מתי התייצבת לימין חברות שלך? מטיפה על פמיניזם. חצופה. טוב, אני יכולה להמשיך? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לרדת. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, לא, סליחה. אמר לי היושב-ראש שהוא ייתן לי לסיים את הנאום. אני עוד לא הצלחתי לדבר על החוק עצמו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל את ניצלת את הזמן הזה לתקוף את השרה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> את צריכה דקה נוספת? אני יכול לתת לך. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, אני צריכה לסיים את הנאום שהכנתי והיא לא נתנה לי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אבל אדוני היושב-ראש, יש כללים ויש כללים לאופוזיציה? נגמר לה הזמן. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש הקודם, תגיד לו שאתה אמרת לי שתאפשר לי לסיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוספתי דקה, אדוני היושב-ראש. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, עוד דקה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הוספתי, הוספתי. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עכשיו תשמעו, כל הזמן התייחסו לחוק הזה כחוק ימני ולאומני ופאשיסטי. מה פתאום, זה אפילו לא אידיאולוגי. זה להמציא איזה מחולל כותרות זולות ומתלהמות בעיתות של מצוקה פוליטית, מחולל כותרות פיקטיבי, עקר, זורע ריב ומדון – עוד דבר בשורת מעשי הסדום שאת עושה בתרבות הישראלית. ואני לא אדבר על הגרועים שבהם, רק דוגמה אחת: בחגיגות ה-100 בתיאטרון הבימה עולה על הבמה שרת התרבות לבושה בבגדים של מאשה, משלוש אחיות של צ'כוב, מגלמת תפקיד כלשהו על הבמה ב-100 שנים להבימה, ובעודה על הבמה, בשידור מהמשרד שלה, מהלשכה שלה, היא משוחחת עם עצמה בתור שרת התרבות. שתי מירי רגב על הבמה באירוע של 100 שנים להבימה, ואחר כך היא גם מברכת בתור מירי רגב. שלוש מירי רגב באיזה מופע חנופה שהבימה עושה לה כי אין לו בכלל ברירה, והשחקנים הנפלאים האלה נמצאים שם כאנוסים ומקבלים את שלוש ההופעות האלה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תחליפי את הבמאי בהבימה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> השרה רגב, אם את רוצה שחברת הכנסת יחימוביץ תעשה פה עוד חצי שעה, את עוזרת לה. נתתי לה דקה – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל אני אקצר. אני רק רוצה לסיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז רק לסיים. משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> באמת זאת רק דוגמה, המופע המביך הזה וחסר העכבות בהבימה. אני רוצה לשאול אתכם: על מי יופעל חוק הנאמנות בתרבות? שהוא לחלוטין שרירותי, וגחמני לחלוטין. על מי הוא יופעל – על החנפים והאנוסים, שיעשו את מופע הכבוד הזה עם שלוש פעמים מירי רגב? אה, ועוד שכחתי, זה גם שודר בפריים טיים הטלוויזיוני, אחרת לא הייתי רואה את הזוועה הזאת. על מי היא תפעיל את החוק הזה לפי רצונה? על תיאטראות שיתחנפו אליה וייתנו לה דאבל ושלוש הופעות וארבע הופעות, עוד אחת בטלוויזיה, בציון 100 שנה לתיאטרון הלאומי, או לאלה שלא ישתחוו לפניה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה משפט סיום. בבקשה, חברת הכנסת יחימוביץ, משפט סיום. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> משפט סיום אני רוצה לשר האוצר, משה כחלון, שלצערי לא נמצא כאן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל ממש לסיום. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הסמכויות האלה היו אצלך. מה אתה מוותר בקלות כזאת על סמכויות? היית יכול להגיד: זה אצלי במשרד – אני רוצה שזה יישאר אצלי במשרד. רוצה לא להפעיל את זה. למה נכנעת? למה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יחימוביץ. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת איל בן ראובן יעלה ויבוא. שלוש דקות. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא מבין מה משעשע אותך כל כך. אנשים מדברים מדם ליבם. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> האמת היא שחבל בכלל להגיב. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אל תפריעי לחבר הכנסת איל בן ראובן. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> תדברו אל עצמכם. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, חוק הנאמנות בתרבות הוא צעד נוסף בכיוון מסוכן של פגיעה ועוד פגיעה בחברה הישראלית, חוק פחדני נוסף של ממשלה פחדנית, שאומרת: נסתום פיות, אולי ככה ננצח. הבעיה היא לא עם סעיפי החוק אלא עם הרוח המביאה אותו להצבעה היום. ברור מאליו שמדינת ישראל לא צריכה לממן יצירות תרבות המביעות תמיכה בטרור, בגזענות ובאלימות, אבל לשם כך אין צורך בחוק הזה. את זה אפשר לעשות גם היום בחוקים הקיימים. ליבו של החוק חבוי בעצם, כבוד היושב-ראש, בין שורותיו. משמעותו היא ששרת התרבות תוכל לקבוע בעצמה מהי נאמנות למדינה, מהי הסתה, מהי פגיעה בכבוד המדינה ומהם סמליה של המדינה. הטיעון החוזר שבו משתמשת השרה רגב, שלפיו היא לא מצנזרת אומנות אלא רק לא מממנת אותה, הוא היתממות מוחלטת, כי לצערנו, רוב מוסדות התרבות בישראל מתקיימים מהתקציבים הניתנים להם מהמדינה, ולאסוננו שמתפתח היום, בערב הזה – מתקציבה של השרה רגב. החוק יאפשר לשרת התרבות לשלול את כל תקציב מוזיאון ישראל אם תגלה באחד מאגפיו תמונה שבעיניה אולי פוגעת בכבוד המדינה. הוא יאפשר לשרה לשלול את תקציב תיאטרון הבימה במקרה ששורה אחת מתוך הצגה אחת שעולה בתיאטרון תישמע לשרה כפעולה חתרנית. היא תאפשר לסגור את התזמורת הפילהרמונית אם יצירה שתנוגן בה תצלצל לשרה כגזענית או שייכת למלחין שאמר דברים שלא נוחים לאוזניה של השרה. צעדים אלה, השמים בכף השלטון את גורלם של מוסדות תרבות, לקוחים ממשטרים אחרים. זה לא היה אנחנו. מעכשיו זה יהיה אנחנו, כי לשם השרה רגב לוקחת אותנו, לפחות עד שנצליח להעיף את החוק הזה בעתיד. זהו מדרון חלקלק שיוביל לפגיעה משמעותית בחופש הביטוי והיצירה, בחופש האומנות, שהוא רוחה של חברה יועצת, יוצרת, בועטת, דמוקרטית. זה היופי שבה. מי שמקל ראש בסמכות הזאת, מי שהדוגמאות שאותן הבאתי כאן נשמעות לו מופרזות, ראוי שיזכור שהשרה אפילו לא צריכה להפעיל את סמכותה. ההשפעה על מוסדות התרבות תהיה מיידית – המנהלים המקצועיים של המוזיאונים והתיאטראות יעדיפו כבר מהיום להימנע מיצירות מעוררות מחלוקת, כאלה העוסקות בנושאים רגישים. האמת הכואבת היא ששרת התרבות לא באמת מבקשת נאמנות למדינה. היא דורשת נאמנות לממשלה, לשלטון, ליתר דיוק לשלטון הימין, ואולי לה. זהו המשך ישיר למלחמה של הממשלה הנוכחית בממלכתיות, בשומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית, במערכת המשפט, בתקשורת, ועכשיו – בתרבות ובאומנות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. זה לא מקרי ששרי תרבות קודמים, שאיש לא חושד בכך שהם היו ימנים פחות מהשרה רגב, כמו זבולון המר ולימור לבנת, לא העלו בדעתם לחוקק חוק דומה. אני קורא לחברי הכנסת מהקואליציה להתנגד בתוקף לחוק הרע הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, איל בן ראובן. אני סוגר את רשימת הדוברים. עכשיו יעלה ויבוא חבר הכנסת אברהם נגוסה – איננו; חבר הכנסת מאיר כהן יעלה ויבוא, בכבוד. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נאמרו הרבה דברים על החוק הלא-טוב הזה, נאמרו הרבה דברים על ניסיונות ההשתלטות חסרי התקדים, אבל לא נאמר דבר אחד חשוב – שהחוק הזה הוא עוד חוק בסדרה של חוקים שכל כוונתם היא לסמן מי בוגד ומי לא בוגד. אני רוצה להגיד לכם, חבריא – אני אמרתי את זה כבר פעם ואני חוזר: כאחד שניהל בית ספר הרבה מאוד שנים, וממשיך בשקיקה להיזכר בעבודתי, והולך לבתי ספר בקביעות לפגוש – כמו שסיפרה חברת הכנסת סתיו שפיר – לפגוש חבר'ה צעירים. אנחנו נמצאים שם, ראו הוזהרתם. השרה מירי רגב, אנחנו נמצאים שם. הילדים – את כל כך צודקת, חברת הכנסת סתיו שפיר – הילדים כבר מדברים במושגים של מי בוגד ומי לא בוגד. אני שואל, תגידו לי: מה זה שמאלני ומה זה ימני? שימו לב: שמאלני הוא בוגד – אני מבקש סליחה על ההתבטאות הזאת – הוא מניאק, הוא שונא מדינת ישראל, הוא אוהב ערבים. ימני הוא פטריוט, ימני הוא אוהב המדינה. אנחנו נמצאים שם, וכל חוק כזה הולך ומחזק את זה. שנים ניהלתי בית ספר, ושנים היה סל תרבות, והילדים הטובים ביותר שיצאו מדימונה – וכולם מצוינים – התמודדו עם חנוך לוין, והתמודדו עם הדברים, ועם דרוויש, ועם כל דבר. זה לא פגע כהוא זה. ההפך – זה הפך אותם לילדים פתוחים, לילדים נהדרים, לאזרחים פלורליסטים שמבינים את המורכבות של החברה הישראלית. היום אנחנו נמצאים במדרון, ואני מבקש מכם, חבריי מהליכוד, אני מבקש מכם שתפתחו עיניים. זה יהיה באחריות שלכם. באחריות שלכם. במקום שאתה נכנס ואתה שואל את המורה לאזרחות: למה את לא מעירה על ההתבטאויות האלה? והיא אומרת לי: אני מפחדת מההורים, כי קראו לי הורים ואמרו לי: מה, את שמאלנית? אמרתי לה: על מה דיברת? ואז היא אומרת לי: דיברתי על חביב האדם שנברא בצלם. חברת הכנסת שולי, יקירתי, על זה שהיא דיברה על חביב האדם שנברא בצלם, ואחרי זה חביבין ישראל, ההורים פנו אליה ואמרו לה: את אמרת בשיעור שהערבים הם בדיוק כמו היהודים. היא ננזפה על ידי ההורים. אז אנחנו שם, וכל חוק כזה דוחף אותנו במדרון. זאת הסכנה של החוק הזה. אני לא רוצה לתת ציונים לשרה כזאת או אחרת, כי באמת, השיח מידרדר למי מכיר את צ'כוב ומי לא. זה הרבה יותר עמוק: מי דואג למדינה הזאת ומי לא. ומי שמנסה לסמן אנשים לא דואג למדינה הזאת. לא רואה מעבר לאף שלו. היו זהירים. זה בנפשנו. זאת החברה שלנו, אלה הילדים שלנו, זה הצבא שלנו – כבל, אתה היית בצנחנים. כמה התווכחנו באוהלי 11. מעולם לא אמרנו שמאלני וימני. יכולנו להגיד את הדעות שלנו, וידעת שהשמאלני או הימני נותן לך רתק, ואתה רץ חשוף. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> וגם לא אשכנזים וספרדים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוודאי. גם לא אשכנזים וספרדים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת כהן. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואנחנו מאבדים את הביחד. אלה החוקים שמסכנים את הביחד של המדינה הזאת. תעצרו אותם. אני נגד החוק הזה. זאת הסיבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, ניטשה אומר כי אין עובדות, יש פרשנות. ויכול להיות שהשרה לא קראה על פילוסופים אחרים או על במאים אחרים, אולי היא מכירה את ניטשה, ולכן היא מפרשת ברוחב לב דברים, יצירות אומנות או שירה כפי שהיא רוצה. מחמוד דרוויש, שהשרה נאבקת בו ובשיריו – חברת הכנסת מיכל רוזין – אמר: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם.) << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה אומר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> המולדת שלי אינה מזוודה ואינני נוסע. אני המאהב ואדמתי היא אהבתי. זה לא היה עובר אצל הצנזורית הראשית, השרה מירי רגב. היא הייתה קמה מהמליאה, מהאולם, ונוטשת את אחד המשפטים היפים ביותר, גם בעברית, גם בערבית, גם בצרפתית, גם בפורטוגזית, גם בגרמנית – איפה לא תרגמו את המשפט הזה? מחמוד דרוויש התפעל מאוד מיהודה עמיחי – אגב, אני לא אוהב, חברים שלי, שכשהם נואמים אני מכבד אותם, וכשאני נואם הם מפריעים לי, למשל יעל גרמן. גרמן, את מפריעה לי. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצלת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם את לא רוצה להקשיב, אז אל תפריעי לי לפחות. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> לא. אני מתה להקשיב לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מדברים על חוק תרבות, שרת התרבות. מחמוד דרוויש התפעל מיהודה עמיחי וכתב על יצירתו: אתגר בשבילי – הוא אמר על יהודה עמיחי – כי הוא כתב על אותו המקום, והוא רוצה להשתמש בנוף ובהיסטוריה לתועלתו האישית בהשתמשו בזהותי ההרוסה. אז יש בינינו תחרות, שני אומנים ושני משוררים: מי בעל השפה באדמה הזאת? מי אוהב אותה יותר ומי כותב עליה טוב יותר? זה משפט שהוא משפט גם ספרותי, גם פילוסופי, גם קיומי, גם לאומי, גם היסטורי. זה לא היה עובר אצל מירי רגב. מה עוד לא היה עובר אצל מירי רגב? הגששים. הגששים התנגדו בשנות ה-80 למדיניות של הממשלה, ממשלת הליכוד. הם אפילו היו פרזנטורים בתשדירי הבחירות של המערך. אתם זוכרים? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> איבדנו את הזיכרון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היום השרה מירי רגב הייתה מוציאה את שייקה, גברי ופולי מחוץ לחוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> משפט סיום. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ולכן, מה שהחוק הזה רוצה זה נאמנות לשלטון. אסור למתוח ביקורת; האח הגדול, 1984, האחות הגדולה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני אסיים במציצים: הפוך, מירי, הפוך. ומהגששים: הבנת את זה, מירי? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה אתה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << דובר >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרות נכבדות, רשמים פרלמנטריים, אני לא זוכר כבר הרבה זמן כמה – יש פה כל כך הרבה חוקים מיותרים. זה חוק כל כך מיותר, כל כך עולב, כל כך אין לו מקום בשיח מעבר לעובדה שהוא עוסק בלסמן אנשים, בני אדם, עמדות, דעות של מי שאתה רואה או שקל לך לסמן אותו כאויב. האם גברתי השרה או מישהו מחבריי כאן חושב שכשאני שומע או קורא או רואה מישהו שמדבר סרה בחיילי צה"ל בהצגה או בשיר או באמירה, בטני איננה מתהפכת? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> נו – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בטני איננה מתהפכת? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> נו – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גברתי, לא ביקשתי ממך להיות הצנזור שלי. לא מבקש את עזרתך, לא מבקש את עזרתך – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לא מבקש את עזרתך. אל תפריעי לי. שמענו אותך מספיק היום. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> נהייתם – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שמעתי אותך מספיק היום. שמעתי אותך. אל תפריעי לי. אינני זקוק לך. אל תמלמלי לי שם. אם את רוצה, תקומי ותדברי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מי? << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את ממלמלת לעברי. אדוני מוכן בבקשה שהשרה לא תפריע לי? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> נראה לך שאני לא אקום לדבר? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. סליחה, אדוני, אני ראיתי. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> קמתי לפני ואני אדבר גם – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני יודע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היא שאלה שאלה אחת, וזה הדבר הכי עדין ששמעתי פה במליאה. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה בסדר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה בסדר גמור לשאול – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר. לשרה גם מותר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא. היא לא עשתה שום דבר אחר. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוקיי. לא קרה כלום, אדוני. מה שאני מבקש ואומר לך, גברתי השרה, גברתי השרה: את יודעת שהכי קל להשתמש ביצרים הכי הכי, להגיד ולדבר על אנשים ולהשתמש בתחושות הכי הכי של בני אדם. האם אני צריך אותך בשביל לקום ולהילחם? מה זה עשה לחברה הישראלית, הכמה שירים האלה, או הכמה הצגות האלה? נהפוך הוא. כמה כוח צריך לחברה? זו דמוקרטיה. ובדמוקרטיה יש גם כאלה שאני לא אוהב לשמוע אותם; בדמוקרטיה יש דברים שגורמים לבטן שלי להתהפך; יש בדמוקרטיה אנשים שגורמים לי להחזיק את עצמי בכל הכוח. אבל אני לעולם לא עוסק בסימונים, ולא אעסוק בסימונים. זו איננה לאומיות – אני מזהיר אתכם שם בספסלים; זו ל-או-מ-נות. והקו בין לאומיות ללאומנות הוא דק, והדיבור הגדול בין לאומיות ללאומנות הוא דק מאוד מאוד. ואני אומר את זה לך, ואני אומר את זה לכם: זאת כבר איננה שאלה של ימין ושמאל, כי מי שמסמן את המשורר, מסמן מחר מי שלא חושב כמוהו מן הצד השני, ואז הוא מסמן אותו גם בבית שלו. ולכן, אני אומר לך, אני יודע שהחוק יעבור, אין לי ספק, אני מכיר את הכללים, אבל זה חוק בזוי שלא ראוי היה להביא אותו. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, במשטר דמוקרטי השלטון אמור לייצג בתור נאמן את כלל הציבור על דעותיו השונות. מה שהחוק הזה בעצם מבקש לעשות זה לעודד תרבות שהיא תרבות מגויסת לטובת האידאולוגיה הדומיננטית, ובמקרה שלנו – אותה אידיאולוגיה ימנית ואף קיצונית. הרי אם נסתכל על עילות התמיכה או על היעדר התמיכה, נמצא שחלק רב מהעילות הללו הן בכלל עבירות פליליות: הסתה לגזענות, הסתה לאלימות וכו'. ולכן, שרת התרבות רוצה שבעצם היא שתקיים את החקירה, והיא שתהיה התובעת, והיא גם שתהיה המחליטה והמכריעה בנושא שהיה אמור להיות בכלל נושא פלילי. לגבי העילות הלא-פליליות, נמצא שיש כאן התערבות בוטה לא רק במחשבות וברעיונות של האומנים ושל היוצרים ושל האנשים, אלא אפילו ברגשות, ברגשות של הציבור. ואני רוצה להגיד לכם שאם עכשיו הטרמינולוגיה האקדמית דיברה על משטרת מחשבות, נראה לי שבחוק הזה כבר יש החרפה בשיטור הזה, ואנחנו מדברים על משטרת רגשות. אותו סעיף שאומר שאפשר לשלול תמיכה מפעילות שמביעה בעצם אבל או עצב ביום העצמאות – כאילו שהציבור הערבי הפלסטיני צריך לקום ולחגוג את העובדה שמרבית בני העם הפלסטיני נהפכו לפליטים, שאחרי יותר מ-70 שנה אין מדינה פלסטינית, שהציבור הערבי הפלסטיני בתוך ישראל סובל מאפליה מובנית; כאילו שאי-אפשר להתחבר לנרטיב הזה. כי אם מביעים את הנרטיב הזה יש את אותה שרה, הצנזור הראשי של הממשלה, שעומדת בפתח – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> משפט סיום, אדוני. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ועושה שיטור – לא רק של המחשבות ושל הסיפור הלאומי אלא גם של הרגשות. עד כאן, כבוד היושב-ראש. עד כאן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת דוד אמסלם – איננו. חברת הכנסת נורית קורן – איננה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> כן, אני פה, אני פה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נורית קורן, בבקשה. בנשימה אחרונה. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> רצתי. אדוני היושב-ראש, השרה, חבריי חברי הכנסת – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> קחי, קחי אוויר. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – האם אנחנו עיוורים למה שקורה כאן במדינת ישראל? האם אתם מצפים שנמשיך במצעד האיוולת שבו אנו נותנים כספי ציבור לכל מי שרוצה להפוך את חופש הביטוי לחופש הביזוי כנגד מדינת ישראל, החברה הישראלית וחיילי צה"ל? הציבור הישראלי חכם, ולכולם ברור שחלק מתעשיית הקולנוע הישראלי הפך לארגז כלים של תעמולה אנטישמית, תומכת טרור, אנטי-ציונית ומסיתה לאלימות – מה שלא מפריע לו להמשיך לבקש מימון ותמיכה מאותה מדינה שאותה הוא מבזה. האם נמשיך לתת לאותם יוצרים לבזות את הדגל, את הסמלים, את קיומנו? בשם מה – בשם הדמוקרטיה? התשובה לכך: לא עוד. במקום שהיוצרים ישקפו את המתרחש בחברה ובמציאות הישראלית, הם פונים לכיוונים של הכפשת ישראל – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> בחברה שאת רוצה. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ותיוגה כמדינה נפשעת. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> די כבר – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא ניתן שכספי ציבור יממנו סרטים המציגים מציאות מעוותת, שקרית. לא ניתן יד לפגיעה במדינת ישראל בשם חופש הביטוי. כמו הסרטים – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> את יודעת באיזה מדינות – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נא לא להפריע. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו במדינת ישראל. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא להפריע. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו במדינת ישראל, ולא ניתן להכפיש את מדינת ישראל. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> תמיד מה שנראה לכם בסדר זה חופש הביטוי, כן, אבל גם בחופש הביטוי הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> שיצאו לנו מהכיס. שיציגו, שיכתבו, אבל שיעשו את זה על חשבונם – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ולקבוע גבולות. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – לא על חשבוננו, לא מהכיס שלנו. זה הכול. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, חבר הכנסת אוחנה. תאמין לי שאני יכולה גם לבד. תודה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – גם עושים את זה על חשבון המדינה. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> יש לנו סרטים – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> צאו לנו מהכיס. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> תיצרו, תכתבו, תשירו מה שאתם רוצים – לא על חשבון הציבור. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בבקשה להפסיק את הדיאלוג. מי שרוצה, יכול בחוץ להתווכח. תנו לה – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> ואנחנו מדברים על חופש הביטוי בסרטים כמו לבנון, חמש מצלמות שבורות, גן עדן עכשיו – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מעבדה, סרט שהוקרן – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שקט. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בז'נבה, בחסות של תנועת BDS. האם זה יכול לקרות במדינה אחרת? לא, רק במדינת ישראל. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> תסתכלי גם על תרבות של מדינות אחרות. תראי גם סרטים של מדינות אחרות. אלוהים אדירים, איזו בורות. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> לסיכום, החוק שומר על תדמיתה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית, הנאבקת מול גופים אנטישמיים – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> איזו בורות. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אנטי-ציוניים, שכל מטרתם להפיץ שקרים ולהציג את מדינת ישראל וחייליה בצורה – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> את – – – בשקרים – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – מעוותת, ואסור לנו לתמוך בשום צורה בשום סרט שעושה – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – את זה או בתעשיית הקולנוע שזה מה שהיא רוצה לעשות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת קורן. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. תודה לחברת הכנסת קורן. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לא שומעת. לא שומעת. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברות הכנסת, זה לא פלא שבממשלה שהולכת נגד הדמוקרטיה שרת התרבות היא נגד התרבות. רגב מבקשת להיות הבמאית העליונה, ואת האומנות היא רוצה לראות כמו משרד הדוברות של ממשלת הימין הקיצוני. להצגה שרגב מעוניינת להעלות, זו שתהיה מותרת בחוק – קוראים לה: אומנות מגויסת. רק לפני כמה חודשים עוד הייתה במעצר משוררת, כאן בישראל, דארין טאטור, כי כתבה שיר, ואת הספר של דורית רביניאן אסרו להכניס לבתי הספר, ותיאטרון שלם, אל-מידאן, היו נתון לאיומים בלתי פוסקים. שימו לב, יש קשר – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אתה מדבר על הצגה שכתב רוצח – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סליחה, אדוני, אני מבקש ממך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, כמה שאתם תפריעו לו – נצטרך להוסיף לו זמן, אז אם אתם רוצים להוסיף זמן לחבר הכנסת עודה, בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שימו לב, קו ישר מחבר בין החוק הזה לחוק הלאום. לא צריך להיות משפטן בשביל להבין שסעיפי החוק מכוונים היישר ליוצרים פלסטינים. מי ששולל את מעמדה של השפה הערבית גם לא רוצה לראות אותה על הבמות. מי שמעמיד את היהדות כעליונה מבקש לדכא את היצירה הערבית. מירי, אנחנו לא נאמנים לך. זה לא תפקידם של האזרחים ובטח לא תפקידה של התרבות. למה לא רוצים להעלות את הנושא של הנכבה, הקטסטרופה של העם הפלסטיני? מכחישת נכבה את. מה זה נכבה? אפשר לדבר פוליטיקה כמה שאתם רוצים; יש מיליון אזרחים שאיבדו את הבתים, את האדמות, את הקשרים המשפחתיים – כן או לא? האם עבור העם הפלסטיני זה אסון לאומי או לא אסון לאומי? מי שמבין בתרבות – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אין לנו בעיה שתדברו על זה, אבל למה מדינת ישראל צריכה לשלם על זה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא להפריע, לא להפריע, לא להפריע. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מי – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני אוסיף לך את – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו משלמים מיסים. המיסים שלנו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כן, אבל אתה אזרח מדינת ישראל. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תפסיקו את הוויכוחים. אתם מאריכים את הדיון, בסך הכול. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מהמשפחה שלי נרצחו על ידי – – – בנכבה – – – אז תפסיקו – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> נרצחו? << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת חאג' יחיא, חבר הכנסת חאג' יחיא. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני אתחיל לקרוא לסדר. חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת חאג' יחיא. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת עודד פורר וחאג' יחיא, אני קורא אתכם פעם ראשונה לסדר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – תחזור לסוריה, תחזור לאיראן, תחזור למצרים – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת עודד וחבר הכנסת חאג' יחיא, אני קורא אתכם פעם שנייה לסדר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – תתבייש לך – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת חאג' יחיא ועודד פורר, אני מבקש לצאת מהאולם. אדוני הסדרן, שיצאו מהאולם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה מדבר על היסטוריה? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עודד, בקושי עברית הוא יודע. אתה רוצה שהוא ידע היסטוריה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> שקט. אני כבר הוצאתי שני חברי כנסת, אני לא רוצה להוציא עוד. אני מוסיף לך דקה, אדוני. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה רבה. אפשר שלא להסכים מבחינה פוליטית; אפשר שלא לקרוא את ההיסטוריה אותו דבר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> קראתי לכם שלוש פעמים לסדר ואתם אפילו לא שמעתם לי. מהיום אתם תשמעו לי. בבקשה, תמשיך. (חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא וחבר הכנסת עודד פורר יוצאים מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפשר לקרוא את ההיסטוריה בצורה אחרת, אפשר לא להסכים אידיאולוגית, אבל עם שלם, מיליון אנשים, מיליון אזרחים איבדו את הבית, את האדמות, את קשרי המשפחה. אני, אני, איימן עודה – הדודים שלי הם פליטים בירדן. מבחינתנו היום הזה הוא יום אבל אישי ולאומי. מי שמכיר קצת תרבות יודע את המשפט של מחמוד דרוויש: (אומר דברים בשפה הערבית ומתרגמם:) הפחד של העושקים – מהזיכרונות. אתם מפחדים מהזיכרונות שלנו, אבל אנחנו לא נרפה. כנראה שפעם הייתם יותר חזקים, אז הרשיתם יותר חופש ביטוי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היום אתם מצמצמים, כי אתם יותר חלשים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כי אנחנו יותר צודקים, ואתם חלשים, ואין לכם מה לענות בצורה תרבותית – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אז מביאים את החוק האווילי הזה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תודה רבה. חברת הכנסת רחל עזריה, ואחריה – חבר הכנסת יואל חסון. << דובר >> רחל עזריה (כולנו): << דובר >> כבוד היו"ר, כבוד השרה, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, התרבות הישראלית היא אחד ממקורות הגאווה שלנו, מהרבה מאוד סיבות: גם החוויה האישית של לראות על מסך הקולנוע או לקרוא בספר או לקרוא שירה או ליהנות מהצגה שמתארת את החיים שלנו, דרך הידיעה שבעצם זה מדהים שיש כל כך הרבה יצירה בשפה העברית, ולפני 100 שנה מי דמיין שזה יהיה ככה, ועד הידיעה שזה משרת את מדינת ישראל בכל מקום בעולם – מסתכלים על התרבות הישראלית, מסתכלים על היצירה, ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. הצעת החוק הזאת – הרבה מהצעת החוק כבר קיים היום בחקיקה במדינת ישראל, אבל כן יש פה ניסיון של דמות פוליטית לקבל החלטות כמעט בלעדיות בנושא הזה. עכשיו, זה דבר שהוא בלתי נסבל. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> תצביעי נגד החוק, רחל? << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> ואני הייתי שמחה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מבקשים קצת שקט, לא שומעים את הנואמת. בבקשה שקט. << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> ואני הייתי שמחה אם הצעת החוק הזאת לא הייתה באה לעולם. אני אצביע בעד הצעת החוק, כיוון שאני יושבת בצד הזה, בתוך הקואליציה. ביחד עם המפלגה שלי אנחנו נפעל בתוך הוועדה כדי לוודא שהצעת החוק הזאת תשתנה, ולא תהיה זכות בלעדית, בטח לא בפרוצדורה של הוועדה הקיימת, לקבל החלטות לגבי האומנות בישראל. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> שר האוצר שלך התקפל כמו אני לא יודעת מה, אז עכשיו את אומרת שתנסו בוועדה – – – << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> עכשיו, תקשיבו, אני מציעה לכם בקואליציה לשתף פעולה מחר בוועדה, כדי לפעול ביחד לטובת מדינת ישראל ולטובת התרבות במדינת ישראל. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – החוק הזה, חוק ההסדרה – – – << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> אנחנו לא נשאיר את החוק כפי שהוא. נעבוד ביחד כדי לדאוג שהתרבות במדינת ישראל תמשיך לפרוח. ואני רוצה לומר עוד מילה אחת אחרונה: פנו אליי הרבה מאוד אומנים בימים האחרונים. גם שרת התרבות – אני רוצה לומר לך כמה דברים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> ברור, הרי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אל תפריעו. << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> פנו אליי הרבה מאוד אומנים בימים האחרונים, והם ביקשו לקבל התחייבות והגנה, לוודא שהם יוכלו להמשיך ביצירה. אנחנו נעשה בוועדה את העבודה, כמו שעשינו בחוק הקולנוע. נשנה את החוק כדי לוודא שהחוק הזה – שלא תהיה בסופו של דבר דמות פוליטית אחת שתקבל החלטות. היה לי חשוב לומר את זה למליאה, על הדוכן, וזו התחייבות שלנו, ונמשיך בה בימים הקרובים. תודה רבה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> איך התחייבות? השר שלכם ויתר, הוא עצמו, לא מישהו אחר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. עכשיו חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, השרה רגב, אני לא מאמין לך, אני פשוט לא מאמין לך. אני לא מאמין לך שזה באמת בוער בך; אני לא מאמין לך שזה באמת מעניין אותך; אני לא מאמין לך שאת פועלת כאן מתוך איזו אידיאולוגיה צרופה. הרי את, כשהגעת לתפקיד הזה, כנראה גם לא היית בשום הצגה או בשום מקום, כי מעולם לא אמרת מילה, לא הגבת, לא ראינו – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> רק אתם הייתם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה עומד לדבר עוד רגע. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא ראינו אותך מדברת על הנושאים האלה לפני זה. את מאוד מיומנת, אני מכיר אותך. זיהית מה אפשר לייצר כאן כדי לחזק את מעמדך בציבור, בעיני המצביעים שאת חושבת שרוצים שתנהגי בצורה הזאת, ואת עושה את זה. עכשיו, אמרתי לך גם לפני שבוע – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> לפחות לה עוד נשארו מצביעים. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שיש לי כבוד גדול לכיסא שאת יושבת עליו, למעמד שאת נמצאת בו, שרה בממשלת ישראל. ובמקום לחשוב על טובתה של המדינה, במקום לחשוב על מה שנכון – הרי אם היית רוצה באמת לקדם הצעת חוק מהסוג הזה, או מהחששות שכביכול הצגת כאן כשקראת מהנייר, היית מקיימת דיאלוג עם האופוזיציה. הרי מה, אנחנו רוצים ברעת המדינה? אנחנו רוצים לפגוע בלגיטימיות של העם היהודי וזכותו על ארץ ישראל? זה לא המונופול שלך, שיהיה לך ברור. זה לא המונופול שלך. את לא היחידה שחשובה לה מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> היא היחידה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ממש לא. להפך. אם את שואלת אותי, את רק הופכת את מעמדנו לחלש יותר בפעולות וביוזמות ההזויות האלה, שאחר כך צריך ללכת ולהסביר אותן בעולם, וצריך להציג ופתאום להסביר שישראל היא מדינה דמוקרטית, חופשית ואמיתית – כי היא באמת כזאת. חוקים מהסוג שלך הם החוקים שגורמים לנו נזק יותר מתועלת. אבל חבל לבזבז מילים על משהו שאני יודע שאת לא מאמינה בו, ואנחנו נתמודד עם זה כשזה יגיע לוועדה. אבל אני רוצה במשפט אחרון, אדוני היושב-ראש – אורן חזן, אני רוצה רגע לפנות אליך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת אורן חזן. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חבר הכנסת אורן חזן. אני באמת פונה אל הלב שלך. אני לא מאלה שמזלזלים בך פה. אני חושב שאתה בחור חכם. אני חושב שיש לך עמדות. אני לא מזלזל בך. אני חושב בכנות שאתה לא תמיד מכוון, אוקיי? אני חושב שהרבה מהפוטנציאל שלך אתה באמת מבזבז על דברים שלא מביאים בסוף גם לך את התועלת שאתה רוצה, כי יש בך דברים – אני מכיר אותך גם המון שנים, אתה יודע. אני אומר לך, היום חצית איזשהו גבול. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה, יואל? << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חצית איזשהו גבול, והגבול הזה – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – ההתנהגות שלו. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תן לי רגע, תן לי רגע, אורן. אני לא בא לריב איתך. אני חרד מאוד, ואתה יודע, אני אגיד לך בכנות, אני אגיד לך רגע בכנות, חבר הכנסת חזן, אני לא אציל בריטי, בסדר? גם אני יודע לדבר פה. גם אני יודע לפתח פה ריבים ומאבקים, ואני לא – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מסיים אדוני היושב-ראש, תן לי שנייה. אבל אני אומר לך, אני חרד מאוד למה שקורה לבית הזה, ליחס לבית הזה, למעמד הכנסת. אני דואג לזה מאוד, ואני מבקש ממך שתהיה לך אותה דאגה כמו שלי יש. זה הכול. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואל חסון. עכשיו חבר הכנסת אורן אסף חזן. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> חברי יושב-ראש הכנסת, כבוד השרה מירי רגב – כן, כבוד השרה – חבריי חברי הכנסת הנכבדה, בחלקה, במשך שעה וחצי עלו פה אחד אחרי השנייה חברי כנסת מהאופוזיציה, הכפישו, העליבו, קיללו, טינפו את הפה שלהם בלי להתבייש, תקפו ברמה האישית את השרה, את עבדכם הנאמן, את ראש הממשלה, את הקואליציה; קללות: בהמות, בורים, טיפשים, גלמים, מזבלה, הרס הדמוקרטיה, חלאות, והרשימה עוד נטויה. חברי חבר הכנסת חסון, אני גם מוטרד, כי כשיושבים פה חברי כנסת ואין להם טיפה של אידיאולוגיה, מעט ערכים, יכולת לבטא את עצמם, וכל מה שהם מסוגלים לעשות זה לעלות לכאן ולקלל, זו הבעיה של הכנסת הזאת. אני עליתי, באחת הפעמים הבודדות שלי בשלוש וחצי השנים שלי פה בכנסת, כשעלה חבר הכנסת גילאון לכאן וקילל – כן, הוא קילל: בור, גולם; התנשא על חברת הכנסת השרה רגב שהיא באה מקריית גת, כאילו אם הוא גדל ברמת אביב, או אני לא יודע איפה, אז הם יותר טובים מאיתנו. באחת הפעמים הבודדות שלי עניתי בעדינות, בסך הכול אמרתי לו ביטוי ששגור בפי, שאני משתמש בו בכנסת פעם אחר פעם. זה קרה בעבר גם עם חברת הכנסת ורבין ועם אחרים, ובסך הכול אמרתי לו, אדוני היושב-ראש: אני בוחר שלא לענות לך, כי אתה חצי בן אדם. היחס היה נטו כלפי ההתנהגות שלו. אז אני אומר שוב, חברת הכנסת רויטל – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רגע, אורן, אורן, אני חבר שלך. היות שזה התפרש אחרת – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע. אני מסביר שוב, בשביל זה אני כאן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בדיוק. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אבל הוא הסביר את זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – – הזדמנות להסביר את זה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני, בבקשה, בבקשה. אז הינה פה, זה – כן, אבל אצלם – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> הוא היה בן אדם והסביר למה הוא התכוון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני רוצה – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> במקום, בו ברגע – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – שהוא יבהיר את עצמו למען כבודו ולמען כבוד הכנסת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> הינה, היושב-ראש, במקום, בו ברגע, אמרתי שהדברים מכוונים לכך שההתנהגות שלו היא ברברית, היא לא של בן אדם. מי שעולה מעל הדוכן ורק מקלל ועולב ומתנשא – זה נאמר גם בעבר. דבר שני – התנצלתי מהמקום, התנצלתי מהצד, והינה אני עושה זאת שוב, רק חבל שהוא יצא חיש מהר מהמליאה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אפילו שהוא לא נמצא. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם מישהו, חברת הכנסת קארין אלהרר, אם מישהו הבין בטעות, או בחר לקחת את זה – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לצד של השמאלנים הקטנים האלה ולנסות לייצר שיח פסול, זה פשוט בושה וחרפה שלכם. חבר הכנסת שמולי, אתה מכיר אותי מספיק זמן. הרי אני האחרון שאלעג לנכים, אתם יודעים את זה, אז אם הוא נפגע, אני מתנצל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז זהו – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אין על כך בכלל ויכוח. אבל בחיים אני לא אתנצל בפני אף אחד מכם אם תיעלבו, אם תקללו. אני אגלה לכם עוד סוד: לא אתם תקבעו את חופש הביטוי, את השיח. רק הציבור בישראל יקבע. יש סיבה שפעם אחר פעם הוא שולח אתכם לספסלים האחוריים של האופוזיציה, הרחק שם, במחילות הטחובות שלכם, ואותנו – להמשיך להנהיג את המדינה. אז אתם תשבו במגדלים, עם חליפות היוקרה, עם הבוטנים הקלויים, אתם תשבו ותכפישו, תמררו בבכי האחד אל השנייה, תקללו, תתנהגו ביוהרה, ואנחנו נמשיך להנהיג את המדינה. כל ניסיון אחר שלכם להפוך את הדברים שלנו לא יצלח. ומשפט אחד אחרון, אדוני היושב-ראש, רבותיי, כולכם, עם ישראל כולו: במציאות שבה מי שעומד ומניף את דגל ישראל בגאווה הוא ימין קיצוני, רחמנא ליצלן, אבל מי שדוחף אותו עמוק לישבן הוא גיבור תרבות, החוק הזה מחויב המציאות. השרה רגב, יופי של חוק. הקואליציה הביאה פה יופי של חוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> הממשלה תחנך אתכם. אני מסיים, אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, כן. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חוק – – – על סיטואציה שדברת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תלמד אותי על חוק הדגל. אני חוקקתי את כל התיקונים שבו, אני מזכיר לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רק אסכם ואומר במשפט אחד, אדוני היושב-ראש: השיטה הזאת שבה יושב נציג מהאופוזיציה על ספסל היושב-ראש, סותם את הפה לחברי הקואליציה ומאפשר קללות כמו בהמה, זבל, גלמים – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אורן, תודה רבה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ועוד דברים שהדעת לא סובלת, צריכה להיעצר. יואל חסון – שוב יצא – אם יש בך דאגה לבית, תסתום את הפה המטונף – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – של חבריך באופוזיציה ותתחילו להתנהג בתרבות – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כי זה כל מה שאנחנו רוצים בשביל מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת אורן אסף חזן. אני מודה לך על זה שהתנצלת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> פעם שלישית. שמישהו יביא לי גלידה, אולי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> זה בסדר גמור. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני שמעתי התנצלות ברורה לגבי הפגיעה, שזה היה חמור מאוד. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> על זה הוא התנצל, וזה מה שרציתי – שהוא יתנצל. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל דווקא את ההזדמנות הזאת, אורן – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת חזן, עודד מבקש לדבר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני דווקא רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת, גברתי השרה, ואת המעמד הזה, כדי לדבר אולי באמת על אותו שיח שנאה, על פילוג, על הסתה, דווקא בשבוע שבו אנחנו מציינים את רצח רבין. דווקא כשרוצים לציין את רצח ראש הממשלה כדי ללמוד על היכולת לנהל שיח פוליטי גם כשלא מסכימים, בלי אלימות, בלי סתימת פיות, לצערי, ראינו איך הופכים את יום הזיכרון הזה ליום פוליטי, למרות שהיה נדמה שבשנים האחרונות קצת הצלחנו לצאת מזה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> זה לא פוליטי. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה לא יום פוליטי וזה לא יום לקידום אג'נדה פוליטית. זה יום שבו צריך להבין שאפשר לנהל את הדיונים אחרת גם כשלא מסכימים. צריך כנראה ללמוד כאן משהו אחר – אולי ללמוד, גברתי השרה, את מה שאמר ראש הממשלה המנוח מנחם בגין יום לאחר הכרזת העצמאות. הוא אמר: "במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים, לחוקיה נישמע, כי חוקינו הם, ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא". כך הוא נאם ברדיו של האצ"ל יום לאחר הכרזת המדינה, אפילו שלא הוזמן אליה. מנגד, כשקוראים את ספרו של ראש הממשלה המנוח רבין "פנקס שירות", שם הוא כותב, גברתי, על האלטלנה, ומספר שכששמעו חייליו את אנשי האצ"ל צועקים בהיסטריה שבגין נמצא על האונייה, הגיבו אנשי הפלמ"ח בהגברת עוצמת האש שירו על האונייה. אני מצטט – כך הוא אומר: משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה כלפי האצ"ל והלח"י ומנהיגם כנראה מצאו ביטויים בעוצמת האש. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אולי צריך לעשות סרט גם על הפלמ"ח. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גברתי, נראה לי שכדי ללמוד על השנאה והפילוג, והחלוקה הזאת שאוהבים לעשות לבני האור ובני החושך, והממלכתיות שנמצאת אולי רק בצד אחד של המפה כשלא מסכימים, אבל בצד השני כבר פתאום נעלמת הממלכתיות – לצערי, ישנם כאלה שלא הבינו שבמוצאי שבת התאבלו על ראש הממשלה שנרצח גם אלה שלא הסכימו איתו וגם אלה שלא הסכימו לדרכו ושחשבו שהסכמי אוסלו הם טעות. הדיון לא היה צריך להיות: אוסלו כן, אוסלו לא; הדיון צריך להיות דיון על זה שנרצח פה ראש ממשלה כי מישהו לא הסכים לדרכו, וזה לא מקובל, ולא כך מנהלים דיון. ואולי צריך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועל ההסתה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ועל ההסתה, על ההסתה, שמתקיימת בכל עת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואולי צריך להזכיר – ובזה אני אסיים, אדוני – שכשלא מסכימים עם הממשלה – והשנאה לא התחילה רק ברצח רבין; השנאה הזאת התחילה בירי על אלטלנה, וכאן, גברתי, אולי צריך ללמד את מה שקרה אז כדי להבין איך צריך לנהוג – שממשלתנו היא, וחוקיה, גם כשאנחנו לא מסכימים איתם – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. תודה רבה, חבר הכנסת עודד. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולהעביר, גברתי – ובזה אני אסיים – יום זיכרון ממלכתי – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> ממש חבל שלא – – – נאום של שלי יחימוביץ. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – לזכר אלטלנה, כי אולי משם, יחד, דווקא מהעניין הזה, אפשר יהיה ללמוד מה המשמעות של פילוג והסתה ומה המשמעות של: מלחמת אחים – לעולם לא. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת ציפי לבני, ואחריה השרה תסכם את הדיון. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> מה שווה התרבות אם אנחנו לא יכולים לשלוט בה? אז זהו, שאין תרבות אם בממשלה שולטת בה. במקום תרבות אנחנו נקבל תעמולה, ובשביל זה לא צריך תקציבי ענק; מספיק הסרטונים של ראש הממשלה. תרבות היא לא ממשלה; היא אנשים שיוצרים החוצה את מה שהם מרגישים. והרבה פעמים הם מרגישים לא את מה שהממשלה הייתה רוצה שהם ירגישו. הם אוהבים את המדינה הזאת שלנו עד מאוד, אבל לפעמים הם רוצים לבקר את מה שהממשלה – כל ממשלה – עושה למדינה שלנו. חלק יוצרים את הפחדים שלהם, חלק יוצרים את האהבות שלהם וחלק מבטאים ביקורת. וזה מה שיוצר את הפסיפס הישראלי; זה מה שיוצר את החלקים השונים שביחד יוצרים תמונה תרבותית שאפשר וצריך להתגאות בה. אבל עם הממשלה הזאת היום, היוצרים כבר יודעים שמה שמצפים מהם זה להיות כנועים, להיות ממושמעים. חלק כבר התחילו להוריד ראש, לצערי. חלק עוד לא; חלק יעדיפו להיות מחוברים ללב שלהם ולא לעטיני השלטון. כשקוראים את החוק הזה, בעצם רוב הדברים כבר כתובים בחוקים אחרים, אלא מה? מי שקבע או מי שהיה אמור לקבוע אם זה עובר את החוק או לא זה משרד האוצר, והיועצים המשפטיים שם עד היום באמת לא אפשרו את אותם קיצוצים. ולכן שני דברים נעשים עכשיו ביחד: קודם כול, לקחת ממשרד האוצר ולהעביר לשרת התרבות – לא לשרת התרבות, הרי זה לא עיקרון כאן; להעביר למירי רגב הפוליטיקאית, שרוצה את השליטה הזאת, ועל הדרך גם לקצץ את ראשם של היועצים המשפטיים בחוק אחר לגמרי, שהם לא יוכלו להגיד שיש דברים שבהם הפוליטיקה לא יכולה להתערב. ואין מצב – מאחר שהחוק הזה הוא בסוף חוק אישי, אין מצב שנפקיד בידייך את התרבות של מדינת ישראל. הרי לפני כמה זמן, לפני שבוע – כמה ימים זה היה? עלית כאן על הדוכן ובאיזה שטף, לא ברור מה טיבו, יצא קצפך והשתלח בצורה די גסת רוח, הייתי אומרת, גם בי וגם ביואל חסון, ועל הדרך גם התבלבלת בעניין הזה של הרבע והשליש. ואני רוצה לומר שמבחינתי, זה באמת יכול לקרות לכל אדם. אני גם חושבת שזה לא חשוב. גם אני לא משהו במתמטיקה, ולכן, כשהייתי בתיכון קרא המורה למתמטיקה לאימא שלי ואמר לה שבאמת יש בעיה עם הילדה במתמטיקה, ואימא שלי אמרה לו משפט אחד – היא אמרה: זה לא חשוב אם היא לא תדע מתמטיקה, העיקר שהיא תהיה בן אדם. את מבינה? הסיפור שלך זה לא הסיפור של המתמטיקה. הסיפור שלך זה בחלק הזה של להיות בן אדם; להבין שיש כאן אנשים שרוצים ליצור. הם רוצים להיות חופשיים, הם רוצים להביע את מה שהם חושבים. הם אוהבים את המדינה שלנו – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אבל מה-זה לא אוהבים את מה שהממשלה עושה להם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לבני. תעלה השרה מירי רגב לסכם את הדיון, ואחר כך תתקיים הצבעה. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – מירי, למחנה הציוני יש רבע או שליש ממה שיש להם היום? << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> יש להם אפס. תלוי באיזה כוס אתה שותה את השליש מול הרבע. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> רבע או שליש? אני לא – מה – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> מה אתה אומר? << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> אה, רבע? לא. הרבה פחות, לא? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן. שרת התרבות צריכה לסכם את הדיון. << דובר >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר >> תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, איזה מזל היה לי להיות שרה תורנית כשמדברים על חוק הנאמנות בתרבות. כמה שטויות, כמה צביעות הייתי צריכה לשמוע כאן מהאנשים שלכאורה קוראים לעצמם ציונים, המחנה הציוני. אז עכשיו גם אני אקריא איזשהו ציטוט. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> בואו נקבל ציון ממך על הציונות. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> הינה, יואל, בוא, תגיד לי מי כתב את הדברים האלה, תרשום בראש העמוד הראשון: "אני לא שונא אנשים, ואינני פולש, אבל אם אהיה לרעב, בשרו של הכובש יהיה לי למאכל. היזהר, היזהר מהרעב שלי, מהזעם שלי". מי כתב את זה? לא, לא יכול להיות שאתה לא יודע מי כתב את זה. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> דרוויש. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> יפה. דרוויש כתב את זה. זה אותו אחד שבאתם ודיברתם עליו דברים – הוא רוצה לאכול את הבשר שלך. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני דיברתי על דרוויש? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> דרך אגב, הבשר שלך יהיה מתובל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> הבשר שלך יהיה מתובל. בואו, בואו נדבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה קרה? מה קרה? מה הצעקות האלה? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> בואו נדבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, מי שרוצה לצעוק, יצא החוצה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> בטח שדיברת עליו. בוא אני אסביר לך באיזה הקשר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא לצעוק. לא לצעוק. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לא אתה. אני אסביר לך באיזה הקשר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא לצעוק. מה זה? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> את לא תאמיני, לפני דרוויש – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אז הינה. אז הינה. יפה, רגע, רגע. שנייה, רגע, רגע, יואל, אתה מוכן? אתה חושב שהשיר הזה, אסור לנו לממן אותו? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני שואלת אותך שאלה. אני שואלת אותך שאלה: האם את השיר הזה של מחמוד דרוויש, שקורא לאכול את הבשר שלך, אתה מוכן לממן? שואלת אותך שאלה. תענה כן או לא. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מה, את שילמת לדרוויש – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שואלת אותך שאלה: האם לדעתך שיר של מחמוד דרוויש שקורא לאכול את הבשר שלך – למה את לוחשת לו? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל את לא מימנת את זה. שקרנית. מי מימן את זה? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שואלת אותך. שואלת אותך: צריך לממן או לא? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> שקרנית. את לא צנזורית. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אין לי אוזנייה. אין לי אוזנייה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> הינה, גם לי אין. אני שואלת אותך: צריך לממן או לא? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני חושב שהחברה הישראלית ומדינת ישראל הם מספיק חזקים להתמודד גם עם טקסטים מהעולם הזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> כן, הבנתי. צריך לממן. יפה. צריך לממן. נעבור לקטע שני. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אפשר לחיות. חבורה של פחדנים. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> נעבור לקטע שני. נחמן שי, בוא, נחמן, אני הרגשתי ככה שלוש שעות. שלוש שעות, שלוש שעות. נחמן, בוא תגיד לי אתה, אתה היית דובר צה"ל: "התקומם, עמי, התקומם נגדם / בירושלים חבשתי את פצעיי / – – – למען פלסטין ערבית / לא די לי בפתרון של שלום / לא אוריד לעולם את דגליי / עד אשר אורידם מעל מולדתי". מי כתבה את זה? דארין טאטור. אני שואלת אותך. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את מדברת סתם שטויות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שואלת אותך. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איזה פחד. איזה פחד. מדינת ישראל בסכנת קיום. מדינת ישראל בסכנת קיום. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> שואלת אותך: האם אני צריכה לממן את דארין טאטור? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> איזה פחד. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אימא'לה, לאה, לאה באה. אני שואלת אותך – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מדינת ישראל בסכנת קיום. תודה, מירי, שאת מצילה אותנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> ציבור יקר, זה המחנה הציוני שלנו, שמבינים כשמקריאים להם שירים של משוררים שבאים ומאדירים מחבלים, שבאים וקוראים לשהידים, שבאים וקוראים להתקוממות. את זה הם רוצים שאני אממן. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אבל זה החוק. אבל זה החוק. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> שקרנית. אף אחד לא מימן את זה אף פעם. מי מימן את זה? מי מימן את זה? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אז מיקי, תקשיב. מיקי, תקשיב. בתיאטרון יפו היה ערב לשיריה של דארין טאטור. דארין טאטור ישבה במעצר בכלא כמה חודשים על הסתה. אני ושר האוצר לא יכולנו לטפל בחוק הקיים כנגד תיאטרון יפו. אתה מבין את זה עכשיו? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> גם היום אני לא רוצה שאת תטפלי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> עכשיו אתה מבין את זה? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> יש חוק ויש משטרה. את לא הצנזורית הלאומית – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה לא רוצה להבין את זה. אתה יודע למה אתה לא רוצה להבין את זה? אתה יודע למה אתה לא רוצה להבין את זה? אני אגיד לך למה אתה לא רוצה להבין את זה. אתה יודע שזה לא תקין, אתה יודע שזה לא ראוי – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא תקין ולא ראוי, אבל יותר לא ראוי שאת תעסקי בזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה יודע שחוקי הנכבה צריכים להיות, שאנחנו צריכים לאכוף את זה. אתה יודע את זה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> מי זה "אנחנו"? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אנחנו זה מדינת ישראל. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> את רוצה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> ועכשיו אני אסביר לך מי זה "אנחנו". << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> יש משטרה, יש פרקליטות. את רוצה להיות גם הפרקליטות, גם המשטרה, גם הצנזורית. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לא. זה לא קשור. זה לא קשור לזה. זה קשור – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> זה קשור רק לזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לא. אני אגיד לך למה זה קשור. אני אגיד לך למה זה קשור. משטרה לא מתעסקת במימון ותקציבים למוסדות תרבות. המשטרה לא מתעסקת בזה. בשביל זה יש את חוק התקציב. אבל מה? חוק התקציב – לא היו לו כלים להשתמש בהם לעשות את זה. מה אתה חושב, ששר האוצר – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> למה זה רק בתרבות? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מה אתה חושב? כי בתרבות הם פעם אחרי פעם – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> למה זה רק בתרבות? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – הם פעם אחרי פעם משתמשים בחופש ההסתה – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> למה רק בתרבות דווקא? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – משתמשים בחופש ההסתה. תראו מה זה – – – << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה? איזו דמוקרטיה – – – ניקח להם את הכסף. חצופה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> תראו מה זה, חבריי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת, כשהשרה פנתה אליכם – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה מבין? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – הרשיתי לכם לענות. עכשיו היא לא פונה אליכם. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> עכשיו תראו איזה דבר איום זה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תנו לה לדבר. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> היא שואלת אותנו. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מי שקורא לשהידים, מי שקורא לאכול את הבשר שלנו, מי שקורא להתקוממות – את זה רוצים שאנחנו נממן. אתם רוצים לעשות את זה – תעשו את זה לא ממימון, מתקציבי המדינה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> שקרנית. למה את אומרת שאנחנו רוצים לעשות את זה? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם רוצים את זה כי אתם מתנגדים לחוק, כי אתה לא מבין את החוק. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> את שקרנית. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה לא מבין את החוק. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא מבין את החוק? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> על מי אתם מגינים? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מבין אותו יותר מדי טוב. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> על מי אתם מגינים? על מחבלים; על וליד דקה, שרצח את משה תמם, החייל שלנו – עליו אתם מגינים. על תיאטרון אל-מידאן, שעשה – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – הצגה והפך את המחבל הזה והאדיר אותו. אתה רוצה שאת ההצגה הזאת אני אממן. לא ולא. לא ולא. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא כסף שלך. את כל כך לא מבינה בדמוקרטיה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> לא נממן את ההצגה על וליד דקה, לא נממן את השירים של דארין טאטור ולא נממן את אותן האדרות של מחבלים ושל מחבלות. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עושים בדמוקרטיות אחרות? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מה קורה? << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עושים בדמוקרטיות אחרות במקרה הזה? למה אנחנו צריכים להיות הדמוקרטיה היחידה שמצנזרת? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> יש לנו כאן גיס חמישי, ולא רק בתרבות; לצערי גם כאן, בכנסת. יאיר לפיד, כשהיה שר אוצר, אמר, ובצדק: החוק הזה קיים. אבל עם מה הוא לא השלים? שאין לנו כלים לממש את החוק הזה. מה עושה החוק הזה היום? החוק הזה היום מאפשר למי שיש לו את האחריות, גם את הסמכות. אם למשרד התרבות יש אחריות להעביר כספים, למשרד התרבות יש אחריות גם להפחית כספים, כי יש את העניין של סמכות ואחריות. עכשיו, מה קורה? משום שאתם לא למדתם ולא מכירים את החוק, במקום להבין שהחוק קיים, כפי שאמר פה יאיר לפיד, רק שהחוק לא נותן כלים – מה החוק אומר היום? החוק אומר היום שאם עולה הצגה שפוגעת, בחמש עילות, מה הענישה? הענישה היא פי שלושה מסכום ההצגה, זאת אומרת, אם ההצגה על וליד דקה, שהפכה אותו, את המחבל הזה, לאדם נערץ שרצח חייל, עלתה 10,000 שקל – מה אנחנו יכולים לתת לו? 30,000 שקל קנס. זה נראה לך הגיוני, איילת? אני שואלת אותך, האם זה נראה לך הגיוני? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני באתי אלייך על וליד דקה? תפסיקי להטיף. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> האם זה נראה לך הגיוני שתיאטרון שעושה הצגה על וליד דקה, אני צריכה להעניש אותו ב-30,000 שקל? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני באתי אלייך על וליד דקה? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> נכון. אבל אני מסבירה לך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> מדהים אותי. לא הבנתי. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אבל איילת, אני מסבירה לך שהיום החוק – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – הופך אותנו למגוחכים. הופך אותנו, את הממשלה ואת המדינה, למגוחכים. כשאנחנו צריכים לתת פי שלושה, זה נראה מגוחך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> בשביל מוסד אומנות 30,000 שקל זה הון תועפות. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מה החוק עושה היום? החוק עושה דבר מאוד פשוט: החוק אומר שוועדת התמיכות של משרד התרבות והספורט – זו ועדה מקצועית, אני לא מעורבת בה – בשיתוף עם היועצים המשפטיים, תוכל להביא את ההמלצה הנכונה לטובת העניין הזה, ולא להגחיך אותנו ולבזות אותנו בפני הציבור. הכלים המגוחכים האלה מאפשרים לאותם מוסדות תרבות, כמו תיאטרון יפו, להאדיר את דארין טאטור, שישבה בכלא על הסתה, אבל אנחנו לא יכולים לטפל בה. אנחנו צריכים להמשיך להעביר כסף לתיאטרון יפו – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – מה את מדברת? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – ואתם כל הזמן מבלבלים את הציבור עם נאומים על חופש הביטוי. מה הקשר בין חופש הביטוי והאומנות להסתה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אז תתקני את החוק. תתקני את החוק. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> מה הקשר בין חופש האומנות לדה-לגיטימציה לחיילי צה"ל? מה הקשר בין חופש האומנות להאדרת מחבלים? מה הקשר, ריבונו של עולם? << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אפשר לענות – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אין קשר. אתם יודעים מה קורה לכם? << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – או שאת רק שואלת? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אין קשר. מה שקורה לכם שאתם כל כך שונאים את הימין, שאתם לא מסוגלים לראות אותנו כאן בשלטון. אתם נהיים עיוורים. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה הקשר לימין? מה הקשר לימין? למה הכול ימין ושמאל? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> במקום לבוא – אתה, יואל, וחיליק – לבוא ולהגיד: אנחנו בעד החוק, החוק הזה הוא חוק נכון, החוק הזה הוא חוק מוצדק, גם אנחנו לא רוצים לממן סרטים על מחבלים. זה מה שאתם צריכים לעשות. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> אפשר שאלה מנומסת? כ << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> וכשאומרת לי כאן איילת – ואני מכבדת אותך, איילת – את יודעת כמה דברים עשינו ביחד כשפנית אליי, גם את וגם מיכל רוזין. בניגוד לשלי יחימוביץ, שמדברת על הטרדות מיניות ועושה סיבוב וכותרות, מיכל רוזין ואני הבאנו את האמנה נגד הטרדות מיניות בקולנוע. אבל למה שתדע את זה, שלי יחימוביץ? כמו הרבה מאוד דברים שהיא לא יודעת, אבל היא יודעת לעשות קומבינות בתוך ההסתדרות, שגם זה לא עזר לה, ולכן היא יושבת כאן. הצביעות וההתחסדות שלה – זה מה שהיא יודעת. אבל כשאת פנית אליי בסוגיות כל כך חשובות, ופעלנו ביחד – כשאת משווה בין הסרט גבעת חלפון אינה עונה לנאילה והאינתיפאדה, אני מתפלאת עלייך. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא ראית את הסרט הזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> את יודעת למה? כי גבעת חלפון אינה עונה זה נכס צאן ברזל שלנו – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – ונאילה והאינתיפאדה זה מחבלות. לוקחים מחבלות – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מה מחבלות? << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – שהיו באינתיפאדה נגד מדינת ישראל, ואני צריכה לממן את הסרט הזה – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> גבעת חלפון זה הסתה לגזענות. השרה רגב, לא היית מממנת את ואלס עם באשיר. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – את צריכה לממן את הסרט הזה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> זה פשוט הזוי. זה הזוי. זה לא נכון. אסור לעשות את זה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא ראית את זה. את צועקת שטויות. אין שם מחבלות. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני יודעת, אתה משתגע מזה. אתה משתגע מזה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את מסיתה. בושה. לא ראית את הסרט הזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אבל לא יעזור לך. מי שמסית זה אתם. אתם מסיתים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא ראית את הסרט הזה. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם מסיתים. אתם מסיתים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא ראית את הסרט הזה. את מבלבלת את המוח. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> במהלך הדיון היום חשפתם את הפנים האמיתיות, גם – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – את ההתנשאות שלכם, את זה שאתם מדברים בשם התרבות. מי אתם שמדברים בשם התרבות? מי אתם שמצטטים לי פה? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את מדברת על סרט שלא ראית. לא ראית. לא ראית את הסרט. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני מדברת בשם עצמי. מעולם לא תקפתי אותך על העניין הזה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה פשוט אליטיסט. ואתם חושבים שאתם וההתנשאות שלכם – הפכתם אותנו לבורים – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את לא ראית את הסרט. את משקרת. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – הפכתם אותנו לטיפשים, לעדר של בהמות. זה מה שעשיתם. תתביישו לכם. לא יעזור לכם, אנחנו נמשיך להיות בשלטון. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתה יודע למה? כי התרבות היא לא הנחלה הפרטית שלכם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון, כמו שהציונות היא לא נחלה פרטית שלך. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> כי התרבות היא לא גבוהה ונמוכה. כי השחצנות שלכם – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> – – השחצנות שלכם תמשיך להשאיר אתכם באופוזיציה. אתם לא מוכנים לקבל את האחר – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם לא מוכנים לקבל אותנו, שאנחנו כאן ולא אתם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> הציונות היא לא נחלה פרטית שלך, השרה רגב. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> ומי שבעצם עשה, גיוון את התרבות, הביא גאווה לפריפריה, זקף את קומתם של המזרחים – וכן, אני גאה לזקוף את קומתנו הלאומית, של מדינת ישראל. אני גאה להצדיע לדגל. אני גאה לתמוך בחיילי צה"ל. אני גאה על כך שאני לא רוצה להאדיר מחבלים. ואתם, על מה אתם מתווכחים איתי? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו בוחנים את שיקול הדעת שלך. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אתם, על מה אתם מתווכחים איתי? על מה אתם מגינים? על מחבלים. על מה אתם מגינים? על זה שאתם לא רוצים לשמור על הדגל שלנו? מה אתם רוצים, שישרפו את הדגל ואני אממן את זה? שייקחו את הדגל וידחפו אותו לכל מיני מקומות, כפי שקרה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> את זה אנחנו לא רוצים. << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> אני ראיתי את זה בעיניים שלי, ואת זה אתם רוצים שאנחנו נממן. אתם, במקום לבוא ולהגיד – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> הבנתי. שנייה. אני ישבתי פה שלוש שעות. אני כבר יורדת. אני ישבתי פה שלוש שעות, שמעתי את הצביעות שלכם, את מה שאמרתם, ואני מתביישת בכם. אני אומרת לכם, אזרחי מדינת ישראל שצופים בנו היום: אני גאה על חוק הנאמנות, אני גאה על הקואליציה שלנו, על הממשלה שלנו, שמצדיעה לדגל, שאוהבת את העם הזה, ולא כמו אלה שיושבים כאן, שרוצים להמשיך להאדיר את המחבלים ולממן הצגות על וליד דקה ואחרים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> את מסיתה. אסור – – – << דובר_המשך >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << דובר_המשך >> את זה אנחנו לא ניתן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירי רגב, שרת התרבות. אנחנו ניגשים להצבעה, בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התרבות והאומנות (תיקון מס' 2), התשע"ט–2018, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בעד – 55, נגד – 44. החוק עבר בקריאה ראשונה, ויעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט. תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא הספקתי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת ג'מאל זחאלקה, יאיר לפיד, מיכל רוזין, קסניה סבטלובה ויואל רזבוזוב – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רק רגע. – – לא הספיקו להצביע. אתה אומר שמה? טעו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – הצביעה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> קסניה סבטלובה הצביעה אצלך בטעות. אני רושם את זה לפרוטוקול. בבקשה. << הצח >> הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 69) (בורסה ייעודית), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1249); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 69) (בורסה ייעודית), התשע"ח. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 69) (בורסה ייעודית), התשע"ח–2018, לקריאה ראשונה. יש הכרה בכל העולם בכך שחברות קטנות ובינוניות תורמות באופן משמעותי לצמיחה ולפיתוח הכלכלי של כלכלות ומשקים ומהוות קטר לשיפור התעסוקה, החדשנות והיזמות. גם בישראל, בדומה לעולם, חברות אלו הן מנוע צמיחה מרכזי של המשק, אולם פעמים רבות הן מתקשות להשיג מימון לפעילותן באפיקים הקיימים, מסיבות שונות. הקושי האמור מביא חלק מהחברות להנפיק את ניירות הערך שלהן בבורסות ייעודיות ברחבי העולם. כחלק מהמדיניות הממשלתית לקידום עסקים קטנים ובינוניים, אשר כאמור, הצלחתם והתפתחותם חשובות למשק כולו, הקימו שר האוצר משה כחלון ושרת המשפטים איילת שקד, בחודש אפריל 2017, צוות בין-משרדי לבחינת הקמתה של בורסה ייעודית לחברות כאלה בישראל. הצעת חוק זו באה בהמשך להמלצות הצוות. הבורסה הייעודית תפתח אפיק מימון ציבורי לחברות קטנות ובינוניות – אפיק בעל יתרונות רבים, לעומת חלופות המימון האחרות. הדבר יסייע לחברות אלה להתפתח, ואף יתרום לפיתוח שוק ההון ולהגדלת מגוון ההשקעות האפשריות למשקיעים. בנוסף, הקמת הבורסה הייעודית תסייע להגדלת החשיפה לציבור בישראל של מגזרי השקעה נוספים, כגון חברות טכנולוגיה, ותאפשר יצירת מקפצה לחברות בדרך לשווקים הראשיים, ותסייע בקידום האינטרס המשקי הנוגע לעידוד החברות הללו להשאיר את פעילותן בישראל, ובתוך כך תעצים את היתרון היחסי של ישראל בתחום הטכנולוגיה ותתרום להגדלת הפריון המשקי. הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לאפשר הקמת בורסה ייעודית לחברות קטנות ובינוניות, בין היתר על ידי הסרת חסמים וקביעת התאמות ברגולציה שתחול על חברות שניירות הערך שלהן ייסחרו בבורסה הייעודית, הן בתחום הגילוי והדיווח והן בתחום הממשל התאגידי. החברות שייסחרו בבורסה הייעודית יהיו חברות ששוויין בעת רישומן למסחר לא יעלה על 300 מיליון ש"ח, וחברות שיצמחו אל מעל לשווי של 600 מיליון ש"ח יוכלו להמשיך להיסחר בה, אך עליהן יחולו כללי הרגולציה שחלים על חברות שנסחרות בבורסה הראשית. כך יובטח כי אכן מדובר בחברות קטנות ובינוניות לפי פרמטרים המותאמים לשוק ההון הישראלי. מכלול פרטי ההסדר יאפשר יצירת איזון בין צורכי החברות, ההגנה על המשקיעים ופיתוח השוק. כך יוכלו חברות קטנות ובינוניות בישראל ליהנות מאפיק של מימון ציבורי, והשוק יוכל ליהנות מהתפתחות וצמיחה בלי להתפשר על שמירת ענייניו של ציבור המשקיעים ותקינות המסחר. חבריי חברי הכנסת, הנושא חשוב. זה חידוש מעניין ומרענן. אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים של הכנסת להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לסגן שר האוצר חבר הכנסת הרב יצחק כהן. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואל חסון. נמצא? אינו נוכח. חבר הכנסת אמיר אוחנה נמצא? אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חבר הכנסת דב חנין, עולה? מוותר. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר. עולה? עולה. אני סוגר את הרשימה. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי וגבירותיי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני סגן השר, אני באמת מלא התפעלות, באמת, כשמדברים איתי על בורסה – איך קראתם לזה? בורסה ייעודית. ממש העולם החדש. תבורכו על זה. אבל לפני שרצים להקים עולמות חדשים, אדוני סגן השר, אולי כדאי לטפל בבעיות של העולם הישן. רק אתמול יצאו פעם נוספת כ-500–600 גמלאים במחאה – יצאו לרחוב להפגין על החיתוך ועל הקיצוץ בפנסיות שגם אתה וגם שר האוצר התחייבתם שלא יקרו, אבל הגזרה הזאת, אדוני סגן השר, מופיעה כבר בתשלומי הפנסיה של אותם גמלאים. באמת גוזלים מהם את כבשת הרש. אנחנו מדברים לפעמים על פנסיות של 2,000, 3,000 שקל, וכל מה שמנסים לעשות במהלך הזה זה לקחת את הפנסיות הזעומות האלה ולהפוך אותן לקופה הקטנה שלכם. אז אני באמת מתפעל שאתם הולכים להקים בורסה ייעודית, אבל אני שואל את עצמי באותה נשימה: אותו גמלאי שמסתכל עלינו עכשיו ואומר לעצמו: מה קורה עם הפנסיה שלי? ממשלת ישראל הולכת להקים בורסה ייעודית, ולי הולכים לחתוך בפנסיה 1,000–1,500 שקל בשנה, והדבר הזה לא יכול להיות. הגמלאים צריכים להפסיק להיות שקי האגרוף של הממשלה הזאת. וזה מה שקורה. זה בא לידי ביטוי גם בקצבאות הנמוכות, שלא רק שלא עלו – עכשיו הולכים גם לפנסיות, ומנסים לפגוע גם בהן. אז אני, אדוני סגן השר, לא יודע – אמרו לי שהסיעה שלנו תומכת בהקמה של בורסה ייעודית. אני בבורסות לא מבין, אני מבין באנשים, ובתוך האנשים אני מבין בעיקר בגמלאים. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני יודע שבסדר. תשמע, איציק, אגיד לך מה הבעיה שלי. כשאתה אומר לי בסדר, אני סומך על מילתך, אבל אתה יודע מה הבעיה? שכרגע הגזרה הזאת מופיעה בתשלומי השכר של הפנסיונרים. כרגע בן אדם, פנסיונר, שרוצה לפדות את מלוא הכסף שלו – אפשר לעשות את זה בקרנות הוותיקות – משלם קנס כאילו הגזרה הזאת כבר נכנסה לתוקף. הכול בדוק, הכול עובדות. אני יודע על מה אני מדבר. לכן, אני, אפילו כשאתה – שאני מאוד מעריך אותך ומאוד מכבד אותך, ומוקיר אותך ואת מילתך – אני אומר לך, הגזרה הזאת נכנסה לתוקף. אז לפני שרצים להקים בורסות ייעודיות ומדברים איתי על עולמות חדשים, בואו רגע נפתור את הבעיות של העולם הישן. יש פה 250,000 גמלאים שעדיין חיים על הבטחת הכנסה, וגם אלו שמעל קו העוני, ומקבלים איזו פנסיה זעומה – הדבר האחרון שהממשלה צריכה לעשות להם זה לפגוע באותן הפנסיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת; מאיר כהן – איננו; מירב בן ארי – איננה; טלב אבו עראר – איננו; תמר זנדברג – מוותרת; איילת נחמיאס ורבין – איננה; מסעוד גנאים – איננו; איילת ורבין, מוותרת או עולה? מוותרת; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חברת הכנסת יעל כהן-פארן – איננה. חבר הכנסת איל בן ראובן יעלה ויבוא. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אצביע בעד החוק, אבל אני רוצה לפתוח בנושא אחר – לברך את ההסתדרות על כך שסוף-סוף הם מצטרפים למאבק העיקש שאנחנו מנהלים כאן, בכנסת, למעלה משנתיים וחצי בנושא תאונות הבנייה. השביתה הצפויה ביום רביעי היא שביתה מוצדקת. זו שביתה ייחודית, כי תכליתה, כבוד היושב-ראש, היא לא כסף, אלא חשוב מכך – חיי אדם. אתייצב לצידה כפי שאני מתייצב לכל פעולה שביכולתה לקדם את תחום הבטיחות בענף, לשמור על חיי הפועלים בעבודתם ולשים קץ לתופעת הקטל הנורא הזה באתרים. השביתה נותנת קול לאנשים השקופים שנפצעים ומתים כמעט מדי יום, היא מעלה את הנושא לראש סדר העדיפויות הציבורי, ומחייבת פתרון כאן עכשיו. אנחנו מאסנו בהפקרות הנפשעת שמתחוללת בענף הזה, מאסנו בתאונות החוזרות ונשנות, כאשר אנחנו יודעים שאפשר אחרת. אנחנו מאסנו בעוד ועוד הרג מיותר, בפצועים, בהתווספות של משפחות נוספות למעגל השכול. 2018, נכון לעכשיו – 37 הרוגים, 154 פצועים. לכל הרוג ופצוע יש משפחה, ילדים, אחים והורים. תאר לך, כבוד היושב-ראש, חס וחלילה, מספר כזה של הרוגים במרחב הביטחוני – איזו מלחמה ובאיזו דחיפות היינו נכנסים אליה. זה מה שאני דורש – לצאת למלחמה בהפקרות הזאת. חברי הכנסת, נעשית עבודה בשטח. במסגרת זו אני רוצה לומר מילה טובה לשר העבודה והרווחה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, הם מבקשים שקט. תשמעו דברים נכוחים, דברים חשובים, שקשורים בחיי אדם, ותיתנו לנואם – חבר הכנסת פורר, תן לנואם לדבר. הוא מדבר על חיי אדם. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> במסגרת זו אני רוצה כן לומר מילה טובה לשר העבודה והרווחה חיים כץ. אני יודע שהוא עושה רבות לקידום הבטיחות, אבל תמיכתו לבד לא מספיקה להביא את התוצאות הנדרשות בשטח. הנושא כל כך דחוף, ואני אומר פה לשרי הממשלה: אז איך אתם דוחים בוועדת שרים לחקיקה חוק שלי לשימוש בכספי העיצומים שקבע השר לטובת בטיחות? כל כך מוסרי, כל כך נכון. מדוע חוק בנושא חברות כוח אדם ייעודיות למנופאים שיביאו מקצוענות, אמינות ותנאים למפעילי המנוף – מדוע אתם מתנגדים ומושכים לתהליכים של שנים כשבשטח אנשים מתים? לטובת זאת אנחנו זקוקים להירתמות המלאה של כלל משרדי הממשלה שעוסקים בנושא ולתמיכה במשרד העבודה והרווחה. ענף הבנייה, כבוד היושב-ראש, נמצא במצב חירום. זה מדוע ולמה אני תומך בשביתה – כי רק לחץ ציבורי ידחוף את הממשלה להתייצב לצידו של השר, לצידנו, ולממש מצב חירום אמיתי, שמשמעו קפיצה מעל ביורוקרטיה לא נחוצה וצעדים נחושים ללא תנאי. מוכרחים לצאת ולרוץ קדימה, לא בזחילה, בריצה, ולעצור את האסון הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת עפר שלח – איננו; רויטל סויד – מוותרת; יוסף ג'בארין – מוותר; נחמן שי – מוותר; עאידה תומא סלימאן – איננה; סתיו שפיר – מוותרת; אלעזר שטרן – איננו; חיים ילין – איננו; יהודה גליק – איננו; אברהם נגוסה – מוותר; סעיד אלחרומי – איננו; מיקי לוי – מוותר; קסניה סבטלובה – איננה; אחמד טיבי – איננו; מוסי רז – איננו; מוסי רז מוותר? הוא נמצא, נמצא, נוכח; אתה מוותר? מוותר; יחיאל חיליק בר – מוותר; לאה פדידה – מוותרת; דוד אמסלם – מוותר; עמר בר-לב – מוותר; נורית קורן – מוותרת; מיכל בירן – מוותרת. אורן חזן – מוותר? עולה? עולה. אחרון הדוברים, ואחריו סגן שר האוצר צריך לסכם? אדוני, אתה רוצה לסכם או אחר כך הצבעה? אחריו הצבעה או שאתה עולה לסכם? בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> חברי היושב-ראש, חבריי השרים, כנסת נכבדה, בחלקה, עם ישראל חי. אני לא יודע אם שמעתם, חברי הכנסת, אבל לפני כשלושה שבועות התרחש בשוק בנתניה אירוע מזעזע – ניסיון לרצח ברוטלי, אכזר, של מסתנן, נתין זר, שפגש בגברת צעירה בשנות ה-40 לחייה והחליט שבא לו עליה. הוא תקף אותה בשוק וניסה לאנוס אותה בברוטליות. כשהיא העזה להתנגד הוא היכה בה באכזריות. כשהיא התנגדה עוד מעט הוא דחף את ראשה בחוזקה לרצפה. כשזה לא הספיק הוא לקח בלוק – כן, כן, בלוק, בלוק 20 – ודפק לה בראש עד אשר הראש שלה והמוח בפנים הפך לעיסה. מאז כמעט שלושה שבועות היא שוכבת במוות קליני בבית חולים, ואין אף רופא שנותן לה סיכוי לחיות. המקרה הזה, שאמור היה לפתוח מהדורות חדשות, הושתק לחלוטין. רבותיי, אני כבר לא מדבר על דרום תל אביב, שהפכה להיות הבירה של המסתננים העבריינים; אני מדבר על נתניה. אם מישהו לא הבין שהרעה החולה והמסוכנת הזאת של המסתננים שהגיעו לכאן בצורה בלתי חוקית מתפשטת ובמהירות – לא לאט – ברחבי המדינה, הוא קיבל תזכורת אכזרית וכואבת בצורת ניסיון הרצח הזה, שבעוד ימים אחדים כנראה כבר יהפוך לרצח כשהגברת תסיים את חייה. אני תוהה: איפה אותם ארגוני נשים שכל כך אכפת להם? איפה ארגוני זכויות האדם? איפה התקשורת, שבמקום לפתוח עם הדבר הזה מהדורות ולספר לציבור בישראל עד כמה מסוכנים, חלקם חיות, לא בני אדם, שהגיעו מאפריקה, בחרה להתעסק ברכילות זולה, לתת במה לקשקשנים מהשמאל שלא מפסיקים להכפיש? הם עשו את זה בכיכר רבין במוצאי שבת, ואת השנאה מכיכר רבין הביאו היום למליאה. אבל איפה אתם, חברי וחברות הכנסת, שעמדתם פה שלוש שעות ובגאווה דיברתם על הדאגה לתרבות, לדגל, למדינה? בכזאת נאורות דיברתם אלינו כאילו אנחנו מנסים לפגוע או לשבש את הדמוקרטיה. רבותיי, ניסיון רצח אכזר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> משפט אחרון, בבקשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסיים, אדוני היושב-ראש. ניסיון רצח אכזר, ברוטלי, של אישה צעירה בשנות ה-40 לחייה שהושתק – אם אנחנו לא נטפל בחומרה באסון המסתננים מאפריקה, המקרה הזה יהפוך לשגרה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אשלח לה רפואה שלמה, ובתפילה לבורא עולם, אדוני היושב-ראש, שיעורר את הישנים באופוזיציה, שכל מה שמעניין אותם זה הישבן שלהם על הכיסא פה, בכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. אנחנו ניגשים להצבעה – אני מבקש לשבת – על הצעת חוק ניירות ערך (בורסה ייעודית), התשע"ח–2018. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 22 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 69) (בורסה ייעודית), התשע"ח–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 52 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. החוק עבר בקריאה ראשונה ועובר לדיון בוועדת הכספים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת סלימאן לא הצליחה להצביע. אנחנו רושמים לפרוטוקול. גם חברת הכנסת מרב מיכאלי – רשום בפרוטוקול. << הצח >> הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1251); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשע"ח–2018. יציג את הצעת החוק סגן שר האוצר יצחק כהן, בבקשה. מי שעוד רוצה להירשם לדיבור – כי אני סוגר את הרשימה עוד רגע. היא פתוחה, אבל אני סוגר את הרשימה. בבקשה. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, תודה גם לכם, חברי הכנסת, שהצבעתם בעד הבורסה הייעודית. זה חשוב מאוד. ההצבעה הייתה פה אחד, מה שאומר שההצבעה עניינית. כשזה חוק טוב, אז כולם מצביעים בעד. החוק הבא הוא חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), בקריאה ראשונה. בהצעת חוק זו המונחת לפניכם מוצע לקבוע הוראות לעניין חישוב ההכנסה החייבת של חברות ספנות ישראליות העוסקות בהובלה בין-לאומית של טובין בהתאם לשיטת מס תפוסה – חישוב ההכנסה החייבת של החברה בהתאם לתפוסת כלי השיט שהיא מפעילה. יש חשיבות אסטרטגית עליונה לשמירה על הספנות הישראלית ולעידודה, בין השאר בשל מצבה הגיאוגרפי של מדינת ישראל והחרם הערבי על החברות הסוחרות עם המדינה. כ-99% מכמות המטענים המיובאים לישראל והמיוצאים ממנה מובלים דרך הים. הספנות הישראלית עוסקת בחלקה הגדול בהובלת מטענים בין נמלים זרים – כ-80%. כמו כן, הספנות הישראלית מושפעת בצורה ישירה ומיידית מתנודות בספנות הבין-לאומית בכל הקשור למחירי הובלה, מחירי כלי שיט, ביקוש והיצע של מטענים וכוח אדם ימי זר. בחודש ינואר 2013 הצי הישראלי כלל 53 אניות בבעלות ישראלית ובשליטה ישראלית, והיום הוא כולל 34 אוניות בלבד. כמובן שתפוסת האוניות ירדה בהתאם בצורה משמעותית. מדינות רבות בעולם מפעילות משטר מס תפוסה. כיום כ-90% מהצי העולמי פועל במשטר מס תפוסה, ובמדינות אחרות יש לענף הספנות משטר מס מיוחד, אחר. ענף הספנות הבין-לאומית הוא ענף מאוד תחרותי, המתאפיין בניידות גבוהה. בענף התפתח מצב של דגלי נוחות – מעבר של ציי סוחר למדינות עם משטרי מס נוחים. כפתרון לזליגה של כלי שיט לדגלי נוחות פותחו תמריצים בדמות מס התפוסה. באיחוד האירופי אובחנה מגמה של "בריחת" כלי שיט לדגלים מחוץ לאיחוד האירופי בשנות ה-80. מגמה זו התגברה במהלך שנות ה-90, וכיום האיחוד מחייב את המדינות החברות בו לעבור למשטר של מס תפוסה. גם ארצות הברית מפעילה משטר של מס תפוסה, ובאסיה, סין, יפן, דרום קוריאה והודו עברו אף הן למשטר מס מסוג זה. במדינות רבות בעולם שהחילו את משטר מס התפוסה, נוסף למשטר מס זה הוענקו לחברות הספנות הטבות בגיוס הון ובסבסוד הוצאות שכר והטבות סוציאליות לעובדים, אולם הן חויבו בהשתתפות בהכשרת ימאים. החלת משטר מס תפוסה בישראל תוך התאמת הדין החל על הספנות הישראלית לדין המקובל בעולם עשויה למנוע בריחה של סַפָּנוּת ישראלית לפעילות במסגרת חברות זרות, וכן לעודד חברות ספנות זרות להיות חברות ישראליות ולעודד הקמת חברות ישראליות חדשות בענף. כל אלה עשויים לחזק את הספנות הישראלית, את יכולת התחרות הבין-לאומית של הספנות הישראלית ואת התמיכה בהכשרה ימית בישראל, ובכך להביא לשיפור התחבורה הימית הישראלית מבחינת יעילות, בטיחות והגנה על הסביבה, שכן על חברות ישראליות חלים כללים לעניין שמירת הבטיחות והגנת הסביבה שחלים במדינות מפותחות ולא תמיד חלים במקלטי מס. בנוסף, מהלך כזה עשוי לחזק ענפים נלווים לענף הספנות בישראל. כמו שהצבעתם קודם פה אחד, אני בטוח שגם הפעם תצביעו פה אחד, אז אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ולהעבירה לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לסגן שר האוצר הרב יצחק כהן. ראשונת הדוברים, רויטל סויד – איננה; טלב אבו עראר – איננו; סאלח סעד – איננו; עאידה תומא סלימאן – מוותרת; מירב בן ארי – איננה; דב חנין; איציק שמולי – מוותר; תמר זנדברג – מוותרת; מיכל רוזין – מוותרת; סתיו שפיר – מוותרת; אלעזר שטרן – איננו; נחמן שי – מוותר; ענת ברקו – מוותרת; יעל כהן-פארן – איננה; עליזה לביא – איננה; מסעוד גנאים – איננו; איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; איל בן ראובן – מוותר; חיים ילין – איננו; יואל חסון – איננו; יהודה גליק – מוותר; אברהם נגוסה – מוותר; סעיד אלחרומי – איננו; עיסאווי פריג' – מוותר. מיקי לוי יעלה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לא אחת אני עומד על הדוכן הזה ומביא לידיעת יושבי הבית הזה את העוולות של חברות כרטיסי האשראי אל מול האזרחים והעסקים הקטנים. אדוני סגן שר האוצר חברי חבר הכנסת איציק כהן, חברת הכרטיסים Cal קיבלה אישור מהממונה על הבנקים ומשרד האוצר: בנק דיסקונט לא מוכר את חברת Cal, חברת כרטיסי האשראי, אם אינני טועה, עד 2022. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> ספנות, אחי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חברת Cal הפכה להיות מונסטר ענק, giant, שאי-אפשר להתעסק איתו. בשבוע שעבר קניתי צעצוע – קטן – לאחת מנכדותיי, שרצתה בובה, ב-12 שקלים. התברר שאותה בובה הייתה קרועה: הקפיץ לא מילא אותה. ניגשתי בחזרה לחנות וביטלתי את העסקה. 12 שקלים – ביטלתי את העסקה. אותו בעל עסק מסכן, בעל חנות הצעצועים, הפסיד באותה שנייה 23.4 שקלים כולל מע"מ. הייתכן הדבר? ככה אתם מתנהגים לעסקים קטנים? ואני כל פעם מתחנן מחדש. זה נייר שלך, חבר הכנסת, סגן שר האוצר, ידידי היקר איציק כהן. ביטול עסקה דרך חברת כרטיסי האשראי Cal – 23.4 שקלים. שוד העסקים הקטנים, אין מילה אחרת. בעל העסק, על פי החוק, גם חייב להחזיר את המוצר וגם באותה שנייה הפסיד 23 שקלים. שתבינו, לאומי קארד באמצעות פקיד – 11.5 שקלים על ביטול עסקה; ישירות, ללא פקיד – 10.4 שקלים. ישראכרט קצת יותר נורמלי: באמצעות פקיד – 9.36, וישירות – 4.38. ואללה, סביר. אבל חברת Cal – קודם כול רק באמצעות פקיד; אי-אפשר בצורה ישירה דרך האינטרנט. חבר הכנסת בר-לב, אי-אפשר. דרך פקיד, ביטול עסקה – 23.40 שקל. אתם נורמליים? אלה עסקים קטנים במדינת ישראל. ידכם קצרה מלהושיע. אני לא אעזוב אתכם. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> בגלל זה אין לי Cal. עכשיו אני יודע למה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> קסניה סבטלובה – איננה; מאיר כהן – איננו; אחמד טיבי – איננו; מוסי רז – ישנו, מוותר; יחיאל חיליק בר – מוותר; מיכאל מלכיאלי – איננו; יוסף ג'בארין – איננו; לאה פדידה – איננה; דוד אמסלם – מוותר; עמר בר-לב – מוותר; עפר שלח – איננו; נורית קורן – מוותרת; מיכל בירן – מוותרת. אורן אסף חזן – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עולה, עולה, עולה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – מוותר? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> עולה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> עולה. אחרון הדוברים. אחריו ניגש להצבעה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> קצת לשמור – – – של הכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> פופוליסטי בשקל. אדוני היושב-ראש, אתה יודע מה זה פופוליסטי בשקל? הם עולים רק איפה שיש להם תקשורת. איפה שאין להם תקשורת או במה לקלל, להכפיש, לירוק, להעליב – הם עשו את זה לשר איוב קרא לפני שבוע; הם עשו את זה לשרה מירי רגב היום; הם עושים את זה לראש הממשלה – איפה שיש להם הזדמנות להוציא רעה ושנאת חינם, הם עושים. כשלא, אז הם דוחפים את האף שלהם בתוך הטאבלטים, בתוך האייפונים, ומדברים בינם לבין עצמם; מאבדים את עצמם לדעת. ולמה?– כי הם לא בשלטון. אדוני היושב-ראש, הם לא בשלטון, וזה הורג אותם. הורג אותם לגמרי שהם יושבים פה ומתבוננים בנו. זה נראה כל כך קרוב. תראה מה זה, כמה זה קרוב הצד הזה לשולחן הממשלה. זה נראה כל כך קרוב, הם עוד רגע נוגעים. יש רק בעיה אחת – הרגע הזה לא יגיע לעולם. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחלקה, עם ישראל חי, תראו, אני עליתי כאן כדי לשתף בדבר מאוד מאוד מעניין. אני מסתכל בשעה האחרונה על הכותרות, על הפושים, על הטרפת ברשתות ובתקשורת בקשר לדבריי, שנאמרו על מי שעלה כאן לדוכן והתבהם, אז עניתי לו ביחס להתנהגותו הבהמתית והקללות – זה ממלא את הכותרות כאילו אין צרות במדינה; רק מדברים על מה שאמר חבר הכנסת חזן לאותו מתבהם שעלה על הדוכן. לא נזכיר את שמו, כדי שחלילה לא יגידו לי שאני מעליב אותו בגלל סיבה כזאת או אחרת. אבל, אדוני היושב-ראש, בתקשורת לא טורחים לספר על פיגועי האבנים שמתקיימים היום, על השרפות בעוטף עזה, על בלוני התבערה. זה לא מעניין את התקשורת. זה לא מביא רייטינג, זה לא מביא קליקים, זה לא מכניס כסף לקופה, צ'יצ'ינג, צ'יצ'ינג, צ'יצ'ינג. זה לא. מה כן? שיימינג. להשתמש בשם שלי. אגב, זה מאוד מחמיא, חברת הכנסת, זה מאוד מחמיא לי לגלות שהשם שלי עושה להם קופה טובה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אולי אתה נמצא במקום הלא-נכון. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, אני במקום הנכון. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – בכנסת – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני במקום הנכון. אני גם אגיע למקום הנכון יותר. הם כבר הבינו את השיטה. אני רק משתגע – זה גורם לי לחייך. תגידו, כואב לכם לכתוב את האמת, לפחות? אדוני היושב-ראש, מה, לעוות? אני כותב עכשיו למורן אזולאי מ-ynet: תגידי, את לא מתביישת? הם, כאילו אסור לגעת בהם, העיתונאים. אז אני לא רואה אותם ממטר, ואני אגע בהם. אני כותב למורן אזולאי: תגידי, את לא מתביישת? הכותרות: חבר הכנסת קרא לו חצי בן אדם, הוא לא התנצל – שזה לא נכון, שמע אותי מתנצל מהצד, מהמיקרופון ומעל הדוכן. אני שואל: תגידי, איפה החלק שהוא קרא גולם ובור? אני מסיים, אדוני היושב-ראש. איפה החלק שקראו לנו בהמות, ואפסים, ובורים, והאליטות שהתנשאו עלינו? איפה זה נעלם בכתבה שלך? אז היא שולחת לי איזו תמונה של איזה ניסוח של מה שאני אמרתי. חבר'ה, תקשיבו טוב: הציבור לא מטומטם – בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש – הוא לא מאמין לשקרים בתקשורת. הוא לא מאמין לבלופים ולספינים שלכם בגרוש וחצי, והוא גם לא מאמין לכם. אז אם אתם מתוסכלים, אני יכול להביא לכם כדור הרגעה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אולי זה יעזור להרגיע את הכאב מהתסכול. תמשיכו לזלזל – אנחנו נמשיך להנהיג את המדינה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אורן חזן. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> תמשיכו לקלל – אנחנו נחייך כל הדרך אל ההנהגה בבחירות הבאות. תודה רבה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – את טראמפ – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. אנחנו ניגשים להצבעה. נכון, סגן שר האוצר, אפשר לגשת להצבעה? << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> הצבעה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הצבעה. אנחנו ניגש להצבעה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 23 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה), התשע"ח–2019, לוועדת הכספים נתקבלה. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> תוסיף אותי – בעד. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 34 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה. הצעת חוק מס הכנסה (מיסוי הכנסה מפעילות בכלי שיט לפי תפוסה) תעבור לוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> תוסיף גם אותי. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> להוסיף לפרוטוקול את רויטל סויד. << קריאה >> ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> היושב-ראש, אפשר לצרף לפרוטוקול? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> גם את בצלאל סמוטריץ וגם את ניסן סלומינסקי – לפרוטוקול. << הצח >> הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) (תיקון מס' 3) (אצילת סמכות היועץ המשפטי לממשלה להסמיך בא כוח לייצוג המדינה), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1259); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> השר בנט עכשיו יעלה להציע הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (תיקון מס' 3), במקום השרה איילת שקד. השר נפתלי בנט יעלה ויבוא. הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (אצילת סמכות היועץ המשפטי לממשלה להסמיך בא כוח לייצוג המדינה), התשע"ט–2018. רשימת הדוברים – אני סוגר אותה, אם מישהו רוצה עוד להוסיף, כי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני רשום, היושב-ראש? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> השר בנט, האצילו לך סמכות, כפי שקובעת הצעת החוק. << דובר >> שר החינוך נפתלי בנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (תיקון מס' 3) (אצילת סמכות היועץ המשפטי לממשלה להסמיך בא כוח לייצוג המדינה). עניינה של הצעת החוק היא ייעול הליכי ההסמכה של באי כוח לייצוג המדינה. סעיף 4 לחוק תיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), קובע כי בכל הליך שהמדינה צד לו תיוצג המדינה על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו. סעיף 3 לחוק הפרשנות מגדיר את המונחים "נציג היועץ המשפטי לממשלה" או "בא כוח היועץ המשפטי לממשלה" כ"פרקליט בפרקליטות המדינה על שלוחותיה, או מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות נציגו או בא כוחו". ככלל, רשות שלטונית אשר החוק מעניק לה סמכות חייבת לבצע את הסמכות בעצמה, ואינה רשאית, בהיעדר הסמכה מפורשת בדין, לאצול את סמכותה לאחר. כך, על פי הפרשנות המקובלת בעניין זה, היועץ המשפטי לממשלה הוא הגורם היחיד המוסמך להסמיך בא כוח שייצג את המדינה בהליך לפי החוק. בפועל נדרש היועץ המשפטי לממשלה להסמיך בעצמו בכל שנה מאות באי כוח שייצגו את המדינה בהליכים לפי החוק. במטרה לייעל את תהליכי ההסמכה של באי כוח היועץ המשפטי לממשלה המייצגים את המדינה בהליכים לפי החוק ולהפחית את העומס הרב המוטל על היועץ המשפטי לממשלה, מוצע לתקן את סעיף 4 לחוק ולהסמיך את היועץ המשפטי לממשלה לאצול את הסמכות הנתונה לו להסמיך בא כוח כאמור לשורת גורמים בכירים בפרקליטות: לפרקליט המדינה, למשנה לפרקליט המדינה, לפרקליטי המחוז, למנהל המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה, למנהל היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה או למנהל המחלקה הפיסקלית בפרקליטות המדינה. הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. עאידה תומא סלימאן – מוותרת; תמר זנדברג – מוותרת. מיכל רוזין – עולה, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה. קודם כול, השר בנט, יש לי קובלנה. אני כל הערב משכנעת את החברים שלי לסיעה ובאופוזיציה להצביע בעד הצעת החוק הזאת. כולנו חיכינו לשמוע את השרה עולה פה ומסבירה באמת את הנימוקים האמיתיים, כי אנחנו, אתה יודע, סיעה רצינית, אידיאולוגית. אנחנו קוראים הצעות חוק, אנחנו מדברים עליהן, אנחנו מחליטים מה העמדה שלנו. אנחנו לא מזלזלים בכבודה של הכנסת ובהצעות חוק. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מישהו עוד יאמין לך. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> והאמת, באמת מה שאתה הקראת אנחנו קראנו, אבל רצינו באמת לשאול שאלות ולהבין אם יש פה איזשהו הכשר לעקוף את היועץ המשפטי לממשלה – כמו שראינו סביב חוק ההסדרה, עם הבג"ץ – האם יש פה איזשהו הכשר שניתן בהצעת החוק הזאת שבעצם יאפשר לעקוף את הרשויות שאנחנו סומכים עליהן; שיועץ משפטי – שיכול כמובן לאצול מסמכויותיו על פי החוק הזה – האם זה מאפשר לו גם להאציל את סמכויותיו לעורכי דין פרטיים, כמו בסיפור של חוק ההסדרה, או כמו שהבטיח חבר הכנסת סמוטריץ בישיבה האחרונה בוועדת החוקה, שאם לא יקבלו או יתנגדו מטעם היועץ המשפטי לממשלה ומשרד המשפטים להצעת חוק שלו, החטיבה להתיישבות 2.0, אז הוא יביא עורך דין פרטי. לא קיבלנו תשובה, לצערי הרב. אנחנו באמת רוצים להצביע בעד, אבל אני אשמח שתבהירו שזה לא מה שאומרת הצעת החוק הזאת. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. יואל חסון – איננו; עליזה לביא – איננה – – << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> מוותרת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> – – נמצאת – מוותרת; מירב בן ארי – איננה; עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; קארין אלהרר – איננה; יהודה גליק – מוותר; סעיד אלחרומי – איננו; רויטל סויד – איננה; איציק שמולי – מוותר; רוברט טיבייב – איננו; לאה פדידה – איננה; טלב אבו עראר – איננו; אמיר אוחנה – מוותר; יעל כהן-פארן – איננה; דב חנין – איננו; איילת נחמיאס ורבין – מוותרת; סלאח סעד – איננו; נחמן שי – מוותר; נאוה בוקר – איננה; יוסי יונה – איננו; עמיר פרץ – איננו; מאיר כהן – איננו; אכרם חסון – איננו; עמר בר-לב – מוותר; אכרם חסון – מוותר; עמר בר-לב – איננו; יחיאל חיליק בר – מוותר; אברהם נגוסה – מוותר; עיסאווי פריג' – איננו; חיים ילין – איננו; עפר שלח – איננו; מיקי לוי – מוותר; קסניה סבטלובה – איננה; איתן ברושי – איננו; מיכל בירן – מוותרת; פנינה תמנו – איננה; מוסי רז? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מוותר. כמה ויתורים אתם עושים? דודי אמסלם – מוותר; יעל גרמן – איננה; אלעזר שטרן – איננו; סתיו שפיר – מוותרת; מסעוד גנאים – איננו; איל בן ראובן – איננו; אחמד טיבי – איננו; מיכאל מלכיאלי – איננו; יוסף ג'בארין – איננו; נורית קורן – נורית קורן מוותרת. נשאר – אורן חזן. אורן אסף חזן, שלוש דקות. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> אורן, תגיד, מה, אתה דיברת שבע פעמים. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> שלוש. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> הוא חצי בן אדם, מה אתה רוצה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> שלוש, אחי. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> שבע, ספרתי. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> שלוש. מה שהגבתי לא נחשב. לא, ברצינות שלוש. נגמר לי הזמן, אתה רואה? הפרעת לי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחלקה – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> מה זה בחלקה? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – עם ישראל, אני רוצה לספר לכם סיפור אישי שלי, שקרה לי בסוף השבוע האחרון. כולנו מדברים בימים האחרונים על התפרצות החצבת, מאבק בחיסונים, כמה חוקים שמקודמים או נאבקים עליהם פה בכנסת, חלקם בשיתוף עם האופוזיציה, שפעם באף פעם עוד מבריקה ועושה איזה משהו; אולי המילה מבריקה לא במקום. גם אני מקדם חוק בנושא, ואחרים – כולם באים, נלחמים, מדברים. אבל בואו תשמעו סיפור על החיים עצמם. בסוף השבוע האחרון בִּתי הקטנה הרגישה לא טוב. אחרי יומיים שהיה לה חום עבר החום, והיא עדיין הרגישה לא כזה טוב, לא הייתה חייכנית וקופצנית כמו שהיא בדרך כלל, אלא מאוד רגועה, שקטה ומכונסת בעצמה. אחרי ארוחת שבת, כשראינו שאולי צריך פה בדיקה מעבר לרופא ולרופאה שבדקו אותה בקופת החולים פעמיים באותו שבוע, ניגשנו לטרם. כשהגענו לטרם הרופא, בלי להתבלבל, כנראה מתוך בהלה, קבע שיש לה חצבת. אדוני היושב-ראש, אתה לא מאמין איזה טרפת עברה עלינו באותו סוף שבוע. אבל לא רק עלינו – על כל מי שהגיע למרפאה – רק בגלל שרופא צעיר, לעניות דעתי עוד מתמחה, שעדיין לא התחיל את דרכו, קבע שיש חצבת. ולמה? כי היה לה חום ונעלם החום והיא עדיין תשושה, אז יכול להיות שזו התחלה של חצבת. התבקשנו להיות כל סוף השבוע בבית, לא לצאת. בבידוד. הודיעו לנו שיגיע רופא מיוחד ממשרד הבריאות כדי לבדוק את הנושא. הודיעו לכל מי שהגיע למרפאה שהוא צריך ללכת להיבדק ולעשות חיסונים ולבדוק; תלוי באיזה גיל ואימתי. בצאת שבת קיבלנו טלפונים מאחיות בטיפת חלב בירושלים, מטרם ומעוד מקומות אם אנחנו כבר יודעים, אם יש תשובה אם זה חצבת או לא, כי אין-ספור ילדים מחכים לדעתי אם להתחסן או להתאשפז או להגיע למיון. ביום ראשון, על הבוקר, כשמגיעים לקופה, אמרנו לנו: אתם לא יכולים להתקרב לקופה. תחכו בחוץ עם הרכב והרופאה תבוא אליכם. כמובן שהגיעה רופאת ילדים, ובמבט אחד קליל אמרה: תגיד, מי הליצן הזה – ואני עדין – שעשה את כל הבהלה? תיכנסו, תיכנסו פנימה. הכול בסדר. סך הכול הילדה, ילדה קטנה בגן, חטפה וירוס כמו הילדים – שפעת, אני יודע? משהו קליל. עכשיו, למה אני מספר לכם את זה? יש היסטריה בציבור בישראל. עכשיו, הבעיה היא שאם ההיסטריה הייתה קיימת רק אצל הציבור, והבהלה הייתה מסתכמת באם לחסן או לא לחסן ואיך ולהתחסן מהמגפה שבוא תבוא או תפגע בסביבה, אולי עוד היינו יכולים להתמודד; זה תפקידנו כחברי כנסת. הבעיה היא שההיסטריה קיימת גם אצל רופאים לא מנוסים. אני קורא מכאן לשר הבריאות – – הוא שר או סגן שר? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סגן שר. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> שר הבריאות, מה זה משנה. – – לכנס את מערכת הבריאות ולהוריד את מפלס הלחץ. לא יכול להיות שכל ילד שיגיע לבדיקה קטנה יגידו: יש לו חצבת, וכל המדינה תשותק. הלחץ על ההורים הוא לא נורמלי. הייתה לנו שבת מאוד קשה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, תודה. הרבה אנשים ממהרים. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, נגמר הזמן. לא ראיתי, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מזמן, כן. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אני מסכם ואומר: תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אין בעד מה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> בואו נירגע. זה פתיר. לא להיכנס להיסטריה. ובואו נקדם את החוק: אם אין חיסונים – אין כניסה לגן ילדים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חזן. השר מבקש להשיב או שאפשר להצביע מייד? מה? << קריאה >> שר החינוך נפתלי בנט: << קריאה >> אפשר להצביע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז אנחנו נצביע. מי בעד? מי נגד? הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (אצילת סמכות היועץ המשפטי לממשלה). הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין) (תיקון מס' 3) (אצילת סמכות היועץ המשפטי לממשלה להסמיך בא כוח לייצוג המדינה), התשע"ט–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 39 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק תעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אפשר להוסיף אותי, בבקשה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן. להוסיף לפרוטוקול את חברי הכנסת איילת נחמיאס, איל בן ראובן, כהן-פארן, הרב יעקב אשר ועאידה תומא סלימאן. כולם רצו להצביע – וגם מיכל רוזין – ולא הצביעו, אז אנחנו נוסיף אותם, לפרוטוקול. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1262); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים עכשיו להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין). שוב, שרת המשפטים איילת שקד – במקומה השר נפתלי בנט, בבקשה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> בסדר, אז אני מבקשת שתיתנו עוד כמה שניות, שנוכל להיכנס להצביע. אנחנו לא נהיה באולם כשהוא מדבר. הוא בכוונה עושה את זה – הוא בכוונה נרשם לדבר אחרון, ואנחנו מפספסים הצבעות בגלל זה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> למה מה? עכשיו גם את הזכות לדבר מהדוכן אתם רוצים לקחת? תהיי במליאה, אל תבזבזי את הזמן שלך על קפה בחוץ. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אורן, זו הצעת חוק חשובה – – – << דובר >> שר החינוך נפתלי בנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק העונשין (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), מבקשת לתקן סעיף בחוק העונשין האוסר פרסום פרטים מזהים על נפגע או מתלונן בעבירת מין אלא אם כן נתן את הסכמתו לכך בפני בית המשפט. על פי ההצעה, לא תידרש הסכמה בפני בית משפט, אלא די יהיה בהסכמה בכתב בלבד. סעיף 352 לחוק העונשין קובע כי פרסום פרטים מזהים על נפגע עבירת מין או מתלונן בעבירה זו הוא אסור, ומהווה עבירה שהעונש בצידה עומד על שנת מאסר. העבירה לא חלה אם הנפגע הסכים לפרסום בפני בית משפט, או שבית משפט התיר את הפרסום מטעמים מיוחדים שיירשמו. על הסעיף נשמעה ביקורת מכיוון נפגעי עבירה, כלי תקשורת וועדות בכנסת. הונחו הצעות חוק פרטיות של חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ושל חברת הכנסת עליזה לביא, ועתה השלים משרד המשפטים את בחינת הנושא. הסעיף נועד להגן על נפגעי עבירות מין מפני זיהוי שלהם בציבור או בפני סביבתם הקרובה שלא מבחירתם החופשית, אולם נוסח הסעיף מורה על צורך שתינתן הסכמה לפרסום בפני בית המשפט – עניין שאיננו מיושם כלל. תוצאת הדברים היא שישנם מצבים שבהם נפגע עבירה מעוניין לחשוף את סיפורו ולשתפו בציבור, אבל כלי תקשורת או ועדות בכנסת נמנעים מלאפשר לו להיחשף בזהותו ובפניו בשל החשש שיש בכך משום הפרה של האיסור הפלילי. בכך נפגעת האוטונומיה של הנפגע, בניגוד לכוונת המחוקק. הצעת החוק תאפשר לנפגע עבירת מין לבחור באופן רצוני אם להיחשף כנפגע או להימנע מכך. אומנם התיקון המוצע יבטל את הדרישה לבקרה מראש של בית המשפט בדבר היותה של ההסכמה חופשית, אך אדם בוגר זכאי ויכול להחליט בנוגע לענייניו הפרטיים בעצמו, ואין להתערב במניעים להחלטתו לחשוף את פרטיו, גם אם החלטה זו הגיעה לאחר שכנוע. עם זאת, במקרים קיצוניים, לחצים פסולים עשויים לאיין את ההסכמה של האדם ואולי אף לעלות כדי עבירות פליליות נוספות, כגון הטרדת עד, איומים או סחיטה באיומים. במקרים כגון אלה החוק אינו רואה בכך הסכמה. חשוב לציין כי ההצעה איננה משנה את מצב הדברים בנוגע לנפגעים קטינים, ובעניינם ימשיכו לחול הוראות איסור הפרסום לפי סעיף 24 לחוק הנוער. הממשלה מבקשת לאשר את הצעת החוק ולהעבירה לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לשר נפתלי בנט. רשימת הדוברים: מוסי רז – מוותר. עאידה תומא סלימאן. אני סוגר את הרשימה. אחריה – נחמן שי. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני חושבת שרבים ורבות מאיתנו יברכו על הצעת החוק הזאת, שחיכינו לה ודיברנו עליה הרבה. אני חושבת שזו שעה שכולנו מרגישות שהייתה צריכה להיות הרבה לפני עכשיו, אבל תמיד טוב מאוחר מאשר לעולם לא. הנשים הנפגעות – וגם נפגעי – עבירות מין, יש להם את הזכות להחליט בעצמן מתי הן כן רוצות להיחשף ומתי הן רוצות להביא את קולן ואת מה שעבר עליהן בפומבי. עמדתי, כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, בהרבה מצבים שאני בעצמי לא יכולתי לעכל ולא יכולתי לחיות בשקט איתם, כשהייתי צריכה לבקש מנשים שלא לחשוף את הפרטים שלהן בישיבות כאשר הביאו את העדויות הקשות שלהן. הייתי צריכה לעשות את זה כי ידעתי שאני מסכנת את הצוות של הוועדה. לפני כשלושה חודשים, באחת הישיבות, אמרתי שאני מבטיחה לעצמי שאם התזכיר לא יגיע כמה שיותר מוקדם, אני כנראה אצטרך להסתכן בזה ולתת לנשים באמת להביא את הקול שלהן. לא רציתי. כל החיים שלי נאבקתי שהקולות האלה יישמעו ויהדהדו, כדי שהמסר החברתי והשינוי – ושהעמדות נגד הנפגעות יפסיקו להתקיים. אני חושבת שבשעה טובה כזאת צריך לזרז את החקיקה ולעבור באמת למצב שבו לכל אישה ולכל נפגע תקיפה מינית תהיה הזכות הזאת לפחות לשלוט ברצון שלו ובצורך שלו לחשוף את עצמו ואת עצמה. אני יודעת שגם הינה, חברת הכנסת שלי יחימוביץ עמדה במצב המאוד-אבסורדי הזה בדיונים אצלה בוועדה. אנחנו כמובן – אני מרשה לעצמי להגיד שכולנו מברכות על הצעת החוק הזאת, ואני אבקש, יש המלצה מהייעוץ המשפטי, ואני מבקשת לכבד את זה ולהביא את זה לחקיקה בוועדה לקידום מעמד האישה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי – מוותר. עליזה לביא, בבקשה. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אדוני השר, באמת מצב אבסורדי. ביקשנו לתקן פגיעה כפולה בנפגעים ובנפגעות – גם פגיעה קשה, פגיעה מינית, גופנית, אבל גם הפגיעה שלוקחת את הקול שלהן, את הבקשה לשתף, לספר, להתריע, אם זה כחלק מתהליך השינוי, תיקון, טיפול; אם זה כדי לספר את הסיפור, שיצטרפו עוד מי שנפגעו וחוו את הפגיעות ועד היום שתקו; אם זה מטראומה, בושה, פחד או שלא היה את מי לשתף. את החוק הזה, החוק הלא-מובן הזה, שאוסר את הפרסום של פרטים, את הזהות של המתלונן, אנחנו מבקשים כאן לבוא ולשנות. עוד חוק שכנסת ישראל – אדוני היושב-ראש, אתה מפריע לי? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מפריע. עכשיו יבוא יושב-ראש שלא יפריע. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אחכה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא חוק שכנסת ישראל מובילה אותו; זה חוק שהובלנו אותו יחד, חברת הכנסת אורלי לוי, חברת הכנסת שאשא ביטון ואני. באנו ואמרנו: חייבים לבוא ולשנות. לחוק הייתה התנגדות של משרד המשפטים, התנגדות לא כל כך ברורה, ואני רוצה להודות לשרת המשפטים, באמת, על ההבנה ועל הקידום של החוק הזה כהצעת חוק ממשלתית. באותה נשימה אני רוצה להודות ליעל דן, לעיתונאית יעל דן מהתוכנית עושים צוהריים בגלי צה"ל, על העלאת הנושא על סדר-היום, הנושא החשוב כל כך הזה, מה שמנע מנשים ומגברים לבוא ולספר את הסיפור. אנחנו נמצאים בעידן חדש. כל המסע של Me Too לא היה מתאפשר אם החוק הזה היה נאכף למעשה, כי הוא קורא "עבריינים" ו"עברייניות" למי שמבקשים לשתף. מצאתי את עצמי כאן בדיון בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי אצלך, עאידה, על האיזוק האלקטרוני, והזמנתי אישה צעירה שחוותה חוויה מאוד קשה, והיא באה וביקשה לשתף, ובדמעות היא אמרה: אני רוצה לספר את הסיפור שלי, תקשיבו לי, תשמעו לי, ולא התאפשר לה, משום שהחוק הדרקוני, החוק הלא-ברור הזה בא ואמר: גברתי, אסור. ואנחנו כאן בכנסת ישראל לא עוברים על החוקים והייעוץ המשפטי, כמובן. אי-אפשר. אז כן, לספר סיפור זה חלק מטיפול בטראומה, בפגיעה; לספר סיפור זה לתת כוח לנשים אחרות לקום; לספר סיפור זה לקום ולהגן על עצמך ועל העוטפים אותך. אבל עד היום זה לא היה אפשרי. אנחנו נמצאים כאן בקריאה ראשונה, ואני מקווה מאוד שנגיע להשלמת החוק הזה באמת במהרה. אנחנו נמצאים בתקופה חדשה, אחרת, תקופה שבה משתפים יותר ומספרים סיפור. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> הינה, רק לאחרונה שמענו על במאי בתיאטרון, מיקי גורביץ, שנשים באות ומתלוננות עליו, והסיפור נמשך ועוד ועוד. השתיקה עברה וחלפה מן העולם. אולי הורגלנו בכך, אבל באנו בחוק הזה לתקן. זה קרה בזכות נשים וגם גברים שהחליטו לבוא ולתקן. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת יהודה גליק; פנינה תמנו. רויטל סויד, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, יש פה הצעת חוק שהיא לא רק תיקון, היא לא רק משהו שהוא לכאורה מאוד הגיוני – כי אם נפגע עבירת מין או קורבן עבירת מין רוצה לצאת ולספר את הסיפור שלו, אז למה שהוא לא יוכל לעשות את זה? אנחנו אפילו רואים איזה מצב אבסורדי: כאשר קורבן עבירת מין לא התלונן ולא עבר דרך המסכת של המשטרה ובית המשפט עם איסור הפרסום, אלא החליט לחשוף את עצמו בפוסט בפייסבוק או בשיתוף של הקהל, כמו שאנחנו רואים היום, בעידן של היום, אז לא חלה שום הגבלה. דווקא כאשר זה עובר דרך תלונה במשטרה והגשת כתב אישום ותיק בבית המשפט, אז פתאום לא ניתן לחשוף את הפרטים, והם חסויים. אז אין פה תיקון שהוא הגיוני, אלא יש פה גם תיקון שיש בו – התיקון בהצעת החוק הזאת הוא הרבה מעבר. כי בסוף, כל קורבן של עבירת מין יש לו את הדרך להתמודד עם הטראומה שהוא עבר ועם הפגיעה הקשה שהוא שעבר: יש כאלה שרוצים דווקא לא לשתף ודווקא לא להיחשף ולנסות להמשיך הלאה, ויש כאלה – ואני דווקא מוצאת שהם הרוב – שמוצאים שדווקא החשיפה והעמידה מול הציבור, סיפור המעשה וחשיפת הפנים המכוערות של מי שפגע בהם, תוך כדי שהם מתייצבים מולו, דווקא בזה יש אלמנט מאוד מאוד חשוב בדרך להחלמה ובדרך לרפואה ובדרך להתחזקות. עד היום המצב היה שבעצם בחסות החוק הייתה מין השתקה; כאילו מישהו לקח איזה סוג של פלסטר ואמר: אתה יכול לדבר, אבל אתה יכול לדבר רק במקום מסוים – או בבית המשפט, או באיזה שהוא אקווריום. אתה לא יכול לצאת עם הסיפור שלך. זה באמת הגיע למצבים אבסורדיים שגם בוועדה פה, בכנסת – באמת, עאידה, זה קרה גם אצלך בוועדה – הגיעו מתלוננות, קורבנות עבירת מין, ורצו לדבר, רצו להיחשף, רצו להתעמת עם הסיפור ורצו, ככה, לצאת איתו חזיתית, ובאופן אבסורדי אנחנו פה השתקנו אותן – לא בלספר את הסיפור אלא בלהיות מסוגלות להוביל אותו ולצאת איתו. גרמנו לכך שהן תצטרכנה לדבר כשלא רואים את הפנים, או לא יודעים מיהן, או כשלא מכניסים לפרוטוקול, או כשלא מצלמים. והדבר הזה באמת יצר אבסורד. לכן, הצעת החוק הזאת היא מבורכת, וכל הכבוד לחברותיי חברת הכנסת עליזה לביא, חברת הכנסת עאידה תומא – אני לא יודעת מי עוד עסקה בזה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – יפעת שאשא ביטון – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אורלי לוי אבקסיס. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אורלי לוי. כל הכבוד על הצעת החוק הזאת. זה בהחלט חלק ממסע שלם שעוברים קורבנות של עבירת מין, וזה עוד צעד קדימה להחלמה. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – מדברת, בבקשה. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> הצעת החוק הזאת היא בעצם כוחה של המהפכה, כיוון שחוק הזה נוצר, אני חושבת, לפני למעלה משני עשורים – בערך – כדי להגן על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כדי שבאמת בעלי הכוח, בעלי השררה, בעלי אמצעי התקשורת, לא יפעילו לחץ על אותם קורבנות כדי לקבל את הסיפור הצהוב, הגרפי-פורנוגרפי, ויוכלו להשתמש בזה כמובן לתועלת פרסום ורייטינג. הייתה לזה משמעות, אבל העולם השתנה. העולם השתנה, וטוב שכך, ואנחנו מתאימות את ספר החוקים למהפכה, כי היום הכוח – המטוטלת מתחילה לזוז, ואותן נשים, הרבה מאוד נשים, וגם גברים, יוצאים החוצה ויוצאות החוצה ומשתמשות ברשתות החברתיות ומשתמשות בקול שלהן ובכוח שלהן לבוא ולהגיד: עד כאן. אני יוצאת, אני מספרת את הסיפור שלי, אני מספרת מה קרה לי. ואנחנו לא יכולים לחסום אותן, ואסור לנו לחסום אותן. זה חלק מהמהפכה. הכוונה הייתה באמת להגן על אותן נפגעות, אבל היום זה הן עצמן; הן רוצות את הקול שלהן, הן משתמשות, הן מפרסמות, הן אומרות, הן באות, הן מדברות, ולכן אנחנו צריכים לתת להן את הבמה ואת הכוח להשמיע את קולן. רק חשוב גם לזכור פה שצריך להמשיך להגן עליהן – צריך להגן עליהן כדי שמי שבכל זאת הם עדיין בעלי הכוח, השררה, אמצעי התקשורת, לא ינצלו את המצב הזה. אבל אנחנו נהיה שם, כמו שאנחנו פה היום, כדי להגן, כדי לשמור שהיפוך המצב לא יפגע, חס וחלילה, באותם נפגעות ונפגעים. אנחנו בשיאה של מהפכה. אנחנו עדיין רחוקות מלהגיע לשלווה ולנחלה אבל אנחנו בדרך, והנשים משמיעות קול, וטוב שהן משמיעות קול. כולנו משמיעות קול ואומרות: עד כאן. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת בן ארי; טאלב אבו עראר; חיים ילין; תמר זנדברג; קארין אלהרר – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> רגע, רגע. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תמר זנדברג, סליחה. בבקשה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> לא ישתיקו אותנו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני בטח לא. עד שלוש דקות. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה. האמת היא שרק רציתי לנצל את האירוע המיוחד הזה בכנסת, שקורה פעם בכמה זמן, ולשמחתי בזמן האחרון יותר ויותר, שיש הצעות חוק פמיניסטיות בנושאים של נשים ובנושאים שמגינים על נשים – נפגעות תקיפה מינית, אבל לא רק. יש איזה מאפיין שחוזר על עצמו כאן: זו בדרך כלל הצעת חוק שמשותפת לכמה חברות כנסת; זו בדרך כלל הצעת חוק שאחר כך כבר מגיעה – שנמשך כאן הרבה זמן, ואז היא נתמכת על ידי משרד הממשלה הרלוונטי. ואז יש מין רגע כזה שעולות חברת הכנסת הפמיניסטיות, החל ביושבת-ראש הוועדה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חברתי מיכל רוזין, שתמיד שותפה לזה, עליזה לביא, שלי יחימוביץ, שולי מועלם, באמת כולן, ויש איזה מין רגע כזה – ומרב מיכאלי, כמובן; לא אציין את כולכן – יש רגע כזה שהכנסת עושה משהו טוב והוא בשותפות של כולנו, אז רציתי לעלות לכאן ולציין את זה. הזמנים משתנים. אני מודה שבשנייה הראשונה ששמעתי על הצעת החוק הזאת חשבתי כמוך, מיכל, שיש כאן משהו – אנחנו רוצות לפעמים להגן על הנשים מלחצים, מצב שלפעמים החוק מגן עלייך גם מעצמך, אבל זה מקרה שהזמנים משתנים, ואנחנו איתם, והחוק איתם, וטוב שכך. כל הכבוד לכולכן. כיף להיות חלק מזה. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, גברתי. קארין אלהרר; איציק שמולי. מרב מיכאלי, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – מהפכה – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> המהפכה כבר בשיאה. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> אונס תמיד היה פשע, תמיד נחשב פשע, אבל נחשב פשע של גבר כלפי גבר אחר. אם גבר אנס מישהי, הוא היה צריך לפצות את האבא שלה או את האח שלה או את הבעל שלה. אם היא לא הייתה נשואה, הוא היה צריך להתחתן איתה, בבחינת: שברת – שילמת. לפני 100 שנה נשים קיבלו זכות בחירה, את הזכות לבחור ולהיבחר. קיבלנו את הזכות הבסיסית הזאת להיות שותפות לעיצוב החוק, לפרשנות שלו, לאכיפה שלו, ללימודים אקדמיים, להיות מסוגלות להרוויח בעצמנו את הפרנסה שלנו, את הרכוש שלנו, להיות בעלות של הרכוש שלנו, והתחלנו את המאבק שנמשך עד עצם היום הזה – המאבק על הבעלות שלנו על הגוף שלנו. זה מאבק שעדיין לא נגמר. למרות שיש לנו שוויון פורמלי כבר למעלה מ-100 שנה, למרות שאנחנו נמצאות במוקדי הכוח, למרות שאנחנו מתחילות מתחילות להיות בעלות נכסים, אנחנו עדיין מנהלות מאבק על הגוף שלנו. כל יום שעובר יותר ויותר נשים מבינות שהגוף שלנו הוא בזכות עצמנו. אנחנו היחידות שיכולות להגיד מה לעשות איתו, איך לעשות איתו, מתי לעשות איתו. הצעת החוק הזאת היא עוד הישג במאבק האדיר שמתנהל 250 שנה נגד פגיעה מינית. לפני 40 שנה הוקם בישראל המרכז הראשון לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית; אז קראו לו: מרכז הסיוע לנפגעות אונס. המילים "תקיפה מינית" עוד לא היו בכלל בשפה שלנו; המילים "הטרדה מינית" לא היו בשפה ולא היו בחוק. לפני 23 שנה הייתה לי זכות להתחיל את הקמפיין הציבורי בעד מרכזי הסיוע ונגד תקיפה מינית. שותפות רבות, אדירות, היינו אז מחוץ לכנסת: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, הזמנתי אז גם את חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שגם היא עוד לא הייתה אז חברת כנסת. בבית הזה היו שותפות אז חברת הכנסת יעל דיין, שהקימה את הוועדה לקידום מעמד האישה, והשרה לשעבר לימור לבנת. לפני שנה פרצה מהפכת Me Too, וכל צעד כזה נותן לנשים עוד ועוד כוח, עוד ועוד קול. היום אנחנו מעבירות עוד תיקון לחוק שיאפשר לנשים להשתמש בכוח שלהן, להשמיע את הקול שלהן, שלנו, ולעשות עוד הישג במאבק על הגוף שלנו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. סעיד אלחרומי; יואל חסון; אמיר אוחנה; ענת ברקו – מוותרת; יוסי יונה; איתן ברושי; מיקי לוי; מיכל בירן; קסניה סבטלובה; עמר בר-לב. שלי יחימוביץ, בבקשה. << דובר >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד האבסורדים הגדולים הוא שבדרך כלל קורבנות של פשיעה לא מתביישים לספר שהם היו קורבנות. אם שדדו זקן בביתו, הוא יספר שהוא היה קורבן; אם הכו מישהו מכות רצח, הוא ילך וידווח וגם יספר על זה שוב ושוב לחברים שלו; נפגעי טרור מספרים על הטראומה שהם חוו. באופן מוזר ומכמיר לב נפגעות תקיפה מינית פשוט לא יכולות לספר את הסיפור שלהן. לפני כשלושה חודשים – וגם הזכירה זאת חברתי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – קיימנו דיון בוועדה לביקורת המדינה בסוגיית הרשלנות והיעדר הטיפול של המוסדות האקדמיים בהטרדות מיניות בתחומם. להפך, יש שם כסת"ח, כאילו מעמדה של האוניברסיטה יתערער אם היא תדווח או אם היא תטפל כהלכה בפגיעות מיניות. הכחשה מוחלטת. ואז דיברה בחורה, סטודנטית שהותקפה בידי פרופסור מכובד באוניברסיטה שלה – היא ביקשה ממני שלא לומר את שם האוניברסיטה, כי בכלל אסור לה לדבר, אבל שמה מאיה פירסט. היא התחילה לדבר, ואז, באותו דיון – בכנסת, אצלי, בוועדה לביקורת המדינה – נשברו כל השיאים, והשידור של הדיון של הוועדה שלי בכנסת הופסק, כי אמרו לי שאסור לשמוע את קולה בגלל שהיא נפגעת תקיפה מינית. ממש כך. את קולה אסור לשמוע. מאיה, מאיה פירסט, זה שמה, לא התכוונה בכלל לספר על עצמה. היא הייתה כבר מאוימת לגמרי מהאיסור הזה של לספר את הסיפור שלה. להפך, היא הזהירה אותי שלא לומר אפילו את שם האוניברסיטה שבה היא לומדת. היא סטטיסטיקאית, והיא הפכה את מה שקרה לה למושא מחקר וסיפרה על זה. והיא מצאה, אגב, נתון מדהים, שעליו היא דיברה – שאם המטריד באוניברסיטה הוא זוטר, ובמיוחד אם הוא עובד קבלן, בתוך שנייה ממצים איתו את הדין. הוא עף תוך יום אחד, בלי בירורים, בלי שימועים. הטיפול מסתיים בתוך שבוע גג. היא מצאה את זה סטטיסטית. אבל אם הוא מרצה בכיר או מרצה מכובד או ידוע, ככל שמעמדו עולה זה עשוי להימשך שנים של עינוי דין לנפגעות. והיו לה עוד כל מיני תובנות מרתקות, כולל על נפגעות אחרות שהיא מסייעת להן, מאיה. זה הדבר היחיד שהיא אמרה על עצמה. אני אגיד את הדברים שהיא אמרה, והדברים שלה מדברים בעד עצמם וקשורים ישירות לחוק הזה: אני מתנצלת בפני כולם על כך שאיני יכולה להשתתף ולדבר על המקרה הפרטי שלי. זה לא בגלל שאני לא רוצה, לא בגלל הפחד מהחשיפה או כי אני לא עומדת מאחורי מה שחוויתי או מאחורי התלונה שלי. אני לא מדברת כי משתיקים אותי. אסור לי לדבר. לקחו ממני הכול – את חופש הביטוי, את חופש התנועה. הכול. הפכו אותי לאדם שקוף ונרדף. מה שלא הצליחו לקחת ממני זה את הכוח ואת התקווה שהצדק ינצח. אני לא יכולה לדבר על האירוע, אמרה מאיה, כי הוא מצוי תחת חיסיון. שלוש וחצי שנים אני בתוך הסיפור הזה, והוא הפך להיות מושא המחקר שלי. אבל זה שהיא לא פתחה בכלל את הפה בסיפור שלה הספיק כדי לסתום אותו. השידור בערוץ הכנסת של הוועדה הופסק באופן מיידי אחרי המשפטים האלה שקראתי. מי אשם? זה לא הש"ג, דובר הוועדה, שישב ולחץ על הכפתור, אלא באמת שרשרת שלמה של גברים שאוחזים בתפיסה אולטרה-שמרנית, אידיאולוגית ומשפטית כאחד, שמביאה לעינוי ולביזוי נוסף של קורבנות ולשלילת זכויות האדם וחופש הביטוי שלהם. וזה שריד גם לתפיסה פרימיטיבית שלפיה צריך לגונן על הנפגעת מפני עצמה, כי היא אוחזת סוד כל כך נורא, שברור לכול שהיא לא תרצה לעולם לדבר עליו. אז היא רוצה, אנחנו רוצות. זה חלק מהמהפכה שאנחנו חווים עכשיו. לכן, כמובן, נצביע בעד החוק. אני רוצה לברך גם את שרת המשפטים איילת שקד על כך שהיא לקחה את החוק הזה על עצמה, ואת כל חברותיי כאן, כמובן, שקידמו את החוק הזה. ואני גם מקווה שהוא יתקדם מהר מהר, לפחות כמו החוקים שמשנים בשבילם סדרי-יום, רצים לוועדת הכנסת כדי לקבל פטור מחובת הנחה ומחוקקים אותם תוך שתי שניות, כי הוא חשוב לא פחות. אז בהצלחה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עפר שלח; חברת הכנסת פדידה; יעל גרמן; עיסאווי פריג'; רוברט טיבייב. איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני רוצה לומר לכם שכנראה יש סיבה לכך שכל חברות הכנסת עד עכשיו, ככל ששמתי לב, למרות השעות הארוכות שבהן אנחנו כאן היום, עולות לדבר על החוק הזה. כי אנחנו באמת לא היינו אמורות לדבר. בעצם אנחנו חונכנו להסתיר, לשתוק, להתחבא, להתנהג כאילו לא קרה כלום, ולא קרה כלום ולא יהיה כלום כי אין כלום. כן, זה מה שבעצם ציפו מאיתנו – שלא היה כלום, וכשהכלום הזה הופך להיות ממשי ואת כן רוצה להירפא ואת כן רוצה לתת לזה קול, אסור לך. אנחנו ראינו פה בוועדות נפגעות תקיפה מינית שממש ממש רוצות לדבר, שגרונן ניחר מרוב שזה כבר עומד להן כאן, והן רוצות לדבר והן לא יכולות, כי אסור שידעו מיהן או מהן, ואסור שידעו מה הן עברו. ואני באמת באמת מלאת תקווה מהרגע הזה שבו אנחנו פה ביחד מחוללים את השינוי עבורן, עבור עצמנו, לפחות חלק מאיתנו, או כל אלה מאיתנו שמדברות בגלוי על דברים שאנחנו עברנו, ואנחנו לא מפחדות יותר. אז מי שחושב שאנחנו מתכוונות לוותר על משהו מהדברים האלה, על משהו מהזכויות האלה שאנחנו עכשיו נוטלות לעצמנו, הוא טועה מאוד, כי לא רק שאנחנו לא חצאי בני אדם ובנות אדם, אנחנו ממש ממש ממש בני ובנות אדם שלמים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת סתיו שפיר – מוותרת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת, כמו שאמרה חברתי איילת נחמיאס ורבין, לא פלא שמרבית הדוברים שעולים כאן לדבר, כדי לברך על ההתקדמות המבורכת שאנחנו רואים בכלל בכל התחום של טיפול בהטרדות מיניות בישראל, הם חברות כנסת. בואו נזכור, לפני 20 שנה חוקקו את החוק למניעת הטרדות מיניות, ובסך הכול התקדמנו, אבל כמובן לא מספיק. אבל אני דווקא רוצה להעלות את זה שאני הייתי רוצה לראות גם חברי כנסת גברים מעורבים בנושאים האלה ומגיעים לוועדה למעמד האישה, שמחר, למשל, בשעה 10:30, תדון בנושא של הטרדות מיניות במקומות עבודה, בדיון מהיר שיזמנו חברת הכנסת רוזין ואנוכי, וייתכן שיצטרפו אלינו חברי כנסת נוספים. לצערי, בכל פעם – ואני לא חברת ועדה, אבל אני מגיעה לא מעט לדיוני הוועדה למעמד האישה – לצערי אני לא רואה שם הרבה חברי כנסת גברים, ואני חושבת שזה נושא שהוא ממש ממש לא צריך להיות – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את נחמן אני רואה. אני רוצה לקרוא לכם להגיע, זה הכול. אני לא עושה פה שלילה של אף אחד, אבל אני רק מאוד הייתי שמחה שיגיעו גם גברים לוועדה למעמד האישה בנושאים האלה. זו תהיה אמירה מאוד מאוד משמעותית, חשובה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מבלה שם יותר מבוועדת חוץ וביטחון. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נחמן בהחלט נמצא בוועדה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אמרתי, נחמן. לא פסלתי. לא אמרתי אף אחד, אבל את יודעת, אנחנו נמצאות שם, ורבות הפעמים שבהן אנחנו רק חברות כנסת. אז יש לנו הכבוד להיות שם, אבל בואו תכבדו אותנו גם אתם בנוכחותכם בנושאים החשובים האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח; חבר הכנסת איל בן ראובן – אינו נוכח. חבר הכנסת נגוסה, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> אברהם נגוסה (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מקדם בברכה את היוזמה של נשיא המדינה מר ראובן ריבלין ושרת המשפטים איילת שקד בדבר מחיקת רישום פלילי ליוצאי אתיופיה לרגל חג הסיגד. צעד מבורך זה יחזק את האמון בין יוצאי אתיופיה ובין רשויות האכיפה והמשפט. לא פעם גלשו החיכוכים המיותרים לאירועי אלימות, מעצר ופתיחת תיק פלילי. לאחר עשרות שנים שבהן מנסים להשתלב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית, עלינו לשים קץ לתופעות היחס המפלה כלפי בני העדה בארץ ולתת להם הזדמנות שווה בחינוך, בתעסוקה, בעלייה – בכל התחומים. אני קורא לממשלת ישראל ללכת בעקבות החלטת הנשיא ושרת המשפטים ולקבל החלטה להעלות את כל הקהילה הממתינה באדיס אבבה ובגונדר לאלתר. כך אפשר לתקן את הטרגדיה האנושית והיהודית שממשיכה שנים רבות ולייבש את הדמעות של משפחות אזרחי ישראל יוצאי אתיופיה. זו תהיה מחווה ל-70 שנה למדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; יוסף ג'בארין מוותר? מוותר; חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חבר הכנסת אורן חזן – מוותר. רבותיי, סיימנו, ואנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט–2018, בקריאה הראשונה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 25 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 40 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (פרסום פרטיו של נפגע או מתלונן בעבירת מין), התשע"ט–2018, עברה בקריאה הראשונה ועוברת לוועדה לקידום מעמד האישה. נכון, גברתי? << קריאה >> ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): << קריאה >> או לחוקה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> או לחוקה. אז יש פה ויכוח – אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הבנתי. שמעתי: למעמד האישה, ושמעתי: לוועדת החוקה. לכן אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> הסיכום עם השרה היה שזה הולך לוועדה לקידום מעמד האישה – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אם חבר הכנסת ניסן סלומינסקי מוותר על וועדת החוקה, אין לי בעיה. << קריאה >> ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – תעבירו לכנסת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אוקיי, רבותי, זה עובר לוועדת הכנסת לקביעת הוועדה שתמשיך לדון בנושא הזה. חבר הכנסת אחמד טיבי מבקש להירשם כתומך בהצעת החוק. תודה, אדוני. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> גם חברת הכנסת נורית קורן לא הספיקה? בסדר. לפרוטוקול, גם חברת הכנסת נורית קורן. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, זהו. את ההחלטה כבר אמרתי. לכן, אנחנו ממשיכים. << הצח >> הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 73) (שידור אירועי ספורט משמעותיים), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1264); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 73) (שידור אירועי ספורט משמעותיים), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר התקשורת – רבותיי, זהו, חברת הכנסת מיכל רוזין – יציג את הצעת החוק שר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> גברתי היושבת-ראש – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חברות הכנסת היקרות, בסדר, אפשר לסגור את זה אחר כך בוועדת הכנסת. ההכרזה כבר הייתה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> למה? למה? חברת הכנסת שולי מועלם, בבקשה. השר ממתין כאן שתירגעו. תודה רבה. תודה. חברת הכנסת מיכל רוזין, השר ממתין כאן עד שתירגעו. תודה רבה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת יקרים, אני בא כאן להציג בפניכם את הצעת חוק לשידור אירועי ספורט מרכזיים בערוצים הפתוחים. שידורי ספורט הם חלק בלתי נפרד מתרבות הפנאי של האוכלוסייה. זה חוצה מגזרים ודעות, מקרב לבבות ותורם לתחושת השייכות. החוק שמונח כאן היום מספק מענה לכלל שכבות האוכלוסייה במדינת ישראל, ובתוכן שכבות האוכלוסייה שאינן מצליחות לעמוד בנטל הכלכלי של שידורי הספורט. בשנים האחרונות נסקו מחירי זכויות השידור, ואוכלוסיות רבות נאלצות לבטל ערוצי ספורט. אני גם מתנצל מראש בפני חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואני לא יודע בפני עוד חברות כנסת שפנו אליי על הנוסח של החוק. אנחנו נתקן את זה. יש לכן נציג מצוין שכנראה יוביל את החוק בוועדת הכלכלה, והוא בטח יעשה את התוכן הכי ראוי, כדי שעקרון השוויון יהיה לנגד עינינו כולם, ואין בעיה עם זה בכלל. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מתחייב – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ברור שעניין השוביניזם – לא בבית ספרנו, כולם. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מתחייב – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני לא מתחייב לכלום. אמרתי שזה הולך לוועדה והנוסח ישונה כך שיתאים לדרישה של חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהיא הראשונה – או שגם את? << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> סליחה? << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל ניסן סלומינסקי מוותר. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> על מה? לא, לא – – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אני עוד – – – זו השעה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני אומר שאני לא יכול להיות במקום המנסחים. ברור שאם יש פה משהו שיש בו אפליה בעניין נשים זה לא מקובל עליי, ואני סומך, יחד עם המערכת – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> לא, לא. זה רשום, לפרוטוקול. זה נמצא בידיים טובות, לא במקום אחר, לכן אין לך מה לדאוג בעניין הזה. אני גם רוצה לדבר על החוק באופן אישי, מהבטן. כמו שאתם יודעים, בזמנו היו שידורי המשחקים הללו של הכדורגל בתאגיד – ברשות השידור לשעבר. עם הזמן רצו תחרות, והתחרות הזאת לפעמים לא טובה, בטח בנושא כזה חשוב, פופולרי, בקרב הציבור. לכן, משנה לשנה, מאז הופרטו שידור הכדורגל, זה בעצם נפל על גבו של הציבור, בעיקר החלש, שצורך כדורגל וגם כדורסל ובכלל. לכן הצעת החוק באה לתקן מצב נתון, ולא על חשבון משלם המיסים, אלא תהיה תחרות בין ערוצי עידן פלוס; בעצם ערוצי עידן פלוס יתחרו ביניהם מי ישדר. בכך אנחנו בעצם מביאים למצב שבמקום שרק אלה שיכולים לרכוש חבילות שידור – של הוט, של יס, של סלקום, של הפלטפורמות המשדרות – במקום זה אפשר יהיה לשדר בעידן פלוס למאות אלפי אנשים קשי יום, שכבות חלשות, שיזכו, בלי לשלם, כי זה חלק שיגיע לכל הערוצים הפתוחים. בכך אנחנו מתקנים מצב נתון, גם של עליית המחירים, שסופג אותה הציבור החלש; אנחנו מתקנים את המצב הזה יחד איתם. בעצם רציתי מאוד שזה יחזור לשידור הציבורי, אבל מאחר שבכל דבר אנחנו רוצים שיישמר האינטרס הציבורי בתחרות הוגנת, החלטנו שבין הערוצים שנמצאים בעידן פלוס זה מספיק ויכול לתת תחרות הוגנת בין הערוצים למיניהם. היום הציבור משלם את זה, כמו שאמרתי, בתוך חבילות. מי שיכול לשלם רואה כדורגל, רואה ספורט. משפחות משלמות הון עתק כדי שהילדים יראו ספורט. למצב הזה אנחנו אומרים: לא. ראיתי הרבה תגובות של אנשים שחושבים שקופת המדינה תשלם את זה. קופת המדינה לא תשלם את זה; זה יהיה במכרז בין הערוצים שהזכרתי, הפתוחים, ואז אנחנו מתקנים מצב נתון. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אז מאיפה הם ירוויחו כסף? << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ירוויחו כסף רק בחבילות, לא בעידן פלוס. בחבילות. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אתה רוצה – – – את החבילה. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> בחבילות ירוויחו כסף. מי שיש לו כסף לחבילה – ירוויחו. מי שרואה בעידן פלוס אז לא צריך להרוויח ממנו, כי הוא חלק מהחבילה. הערוצים האלה הם חלק מהם בחבילה שהוא דורש. זה מקדים חוק אחר שאני הולך להביא לוועדת הכלכלה, שחברי איתן כבל יוביל, חוק – בעצם זה גורם לחבילות השידור להיות יקרות, ואנחנו רוצים גם שם להוריד את המחירים, בפלטפורמות המסחריות – בהוט, ביס וכו'. בקרוב נביא את החוק ההוא. החוק הזה מוריד את המחירים אוטומטית, ואפשר גם בכך להביא – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> – – בשורה בעניין של הוט, יס ושאר הפלטפורמות. אני מבקש, אני קורא לכם להצטרף אליי ולדאוג לכך שכל אזרחי מדינת ישראל יוכלו ליהנות ממשחקי הספורט ללא הבדל של מעמד כלכלי, ושתהליך החקיקה יסתיים הכי מהר. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר התקשורת חבר הכנסת איוב קרא. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; טלב אבו עראר – אינו נוכח; סאלח סעד – אינו נוכח; עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; איציק שמולי – מוותר; ישראל אייכלר – אינו נוכח; תמר זנדברג – מוותרת; מיכל רוזין – מוותרת; סתיו שפיר – אינה נוכחת; אלעזר שטרן – אינו נוכח. נחמן שי, חבר הכנסת נחמן שי, מדבר? בבקשה, אדוני. רשימת הדוברים נעולה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה קרה, עליזה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. חבריי חברי הכנסת, יש לי שאלות רבות לשר. אני לא רואה אותו. אולי הוא נסע לדובאי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הינה, השר נמצא שם. אומנם הוא מדבר עם חברי הכנסת. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הוא נמצא שם. לא הבנתי, ההצעה הזאת היא הצעה שרוצה להיות טובה מאוד, פופוליסטית, כמובן – לרצות את ההמונים שמצפים לראות את משחקי הנבחרת או משחקי הנבחרות. לא תמיד יש מה לראות, אבל זה כבר לא באחריות של השר אם הכדורגל או הכדורסל הם טובים או לא. אני לא הבנתי מי ישלם את הכסף שהמשחקים האלה עולים, אדוני השר. לא הבנתי. אתה מתכוון שקופת המדינה תישא בהוצאות האלה? << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> לא. אמרתי שלא. יהיה מכרז. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אם כן, מי ישלם? המשחקים האלה שווים כסף. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> יש ערוצים של עידן פלוס. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל לרוב האנשים אין עידן פלוס. יש בקושי כמה עשרות אלפים עם עידן פלוס. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> תהיה להם בעיה. זה בא לשרת את עידן פלוס, לא את אלה שיש להם כבלים. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אלה שיש להם כבלים ואלה שיש להם לוויין, הם בלאו הכי שם. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הם ישלמו. למה שהערוץ הציבורי לא ישדר את זה? זה הרעיון המכונן. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> רציתי, אבל לפי – – – << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל עכשיו אתה פותח את התקציב של הערוץ הציבורי. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> אתה פוגע בתחרות כשאתה – – – << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל ראיתי שאתה פותח את התקציב של הערוץ הציבורי, ואתה כותב בדברי ההסבר שהערוץ הציבורי יוכל לשדר, והוא יחרוג – – – << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> הוא חלק מעידן פלוס, לכן הוא יכול להשתתף במכרז ולשדר – – – << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל עידן פלוס זה לא של הערוץ הציבורי. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> לא, עידן פלוס – השידור הציבורי הוא חלק ממנו, אז הוא אחד המתחרים. 12 ערוצים יתחרו ביניהם על השידור, והוא חלק מזה. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה – – – << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> נחמן, תבוא לוועדה. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אבוא לוועדה. אני אומר לך עוד פעם – – – << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אומר לך עוד פעם שאלו רעיונות שעלו בעבר. אם רוצים שכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל יוכל לקבל – וכאן אני רוצה, רשמתי לפניי את ההערה שלך שגם נשים וגם גברים ייכללו במשחקים המשמעותיים; שלא יהיה שום ספק שזה כולל גם משחקי נבחרות של נשים וגם גמר גביע של נשים בכדורעף, בכל מיני ענפים שהיום לא כל כך מתייחסים אליהם. זה חייב להיות חלק מהעניין. זה צריך להיות בערוץ הציבורי, כי הוא הערוץ היחיד שלא עולה כסף במדינת ישראל; המדינה משלמת עבורו. כשאתה סומך על זה שיש לו כבלים ויש לו לוויין, אתה משבש. עידן פלוס ברגע הזה הוא בכלל לא של הרשות, עידן פלוס הוא של הערוצים של רשת וקשת – כל אלה החזיקו בזה. אני אומר לך, אני מכבד את הרעיון שלך. אני חושב שהוא צריך שיפוץ גדול. ואני אומר לך שגם אם תצטרך להשקיע משאבי מדינה, אני לא אתנגד לזה. אני אומר לך, אני מכיר את הנושא, אני לא אתנגד לזה, אבל תביא בחשבון שזה יעלה כסף למדינת ישראל, וטוב הדבר בעיניי שהמשחקים של הנבחרות וכו', משחקים ברמה הגבוהה, שהם נניח ברמת פופולריות יותר גבוהה – המדינה תישא בהוצאה הנוספת הזאת, כמה שזה יעלה, וזה יהיה זמין לכל הציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות, ואחריה – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני השר קרא, קודם כול, שמחתי לשמוע את הדברים שאמרת כאן, ואני רוצה לקוות שאכן זה באמת מה שיקרה בוועדה, ושבאמת נוסח החוק ישונה באופן כזה שבכל מקום שכתוב "גברים" יהיה כתוב "ונשים". אבל אני חייבת להגיד לך שכשראיתי לנגד עיניי את הצעת החוק הזאת וראיתי את ההגדרה בסעיף שאומר שאירוע משמעותי פירושו משחק של גברים, וזה מופיע פעמיים בהדגשה, ממש הסתכלתי על זה ואמרתי: לא הבנתי – לא הבנתי באיזה עולם, באיזה עולם ממשלת ישראל יכולה לכתוב שאירוע משמעותי פירושו אירוע של גברים. נקודה. עכשיו, אני חייבת להגיד לך, זה זעזע אותי, זה חרפן אותי, זה הכעיס אותי בצורה בלתי רגילה, אבל זה גם לא הפתיע אותי, כי הממשלה הזאת עוסקת בהפרדה ובהדרה של נשים בצבא, באקדמיה, במרחב הציבורי. אז אם עכשיו היא החליטה לעשות את זה גם בספורט, בוא נגיד, לא נפלתי מהכיסא. אני כאמור שמחתי לשמוע את הדברים שאמרת, ואני רוצה לקוות שזה אכן יקרה. עכשיו אני רוצה רגע להסביר לך למה זה קודם כול שוויון, וחייב להיות שוויון, אבל אני רוצה להסביר לך גם למה זה באמת כל כך חשוב: משום שאחת הבעיות שנוצרות כתוצאה מזה שהערוצים לא משדרים את המשחקים של הנבחרות של הנשים ושל הליגות של הנשים זה שהציבור לא מודעת למשחקים האלה, לא מודעת ליכולות של הקבוצות, לא מודעת להישגים של הנבחרות. הם לא משודרים, המשחקים האלה, אז גם הספונסרים לא מפרסמים בהם, אז הקבוצות האלה גם לא מרוויחות כסף. הליגות האלה עניות. הליגות האלה עניות, והן לא יכולות להשקיע באימונים, במתקנים, הן לא יכולות להתפתח מקצועית כמו שהן צריכות להתפתח. אתה מבין, אדוני השר קרא? אתה יוצר מעגל קסמים שמשאיר את הנשים מאחור גם כנשות מקצוע בתחום הספורט, וגם לנשים הצופות אתה לא נותן את הייצוג של נשים הישגיות, מתחרות, ספורטאיות מצוינות, שיכולות להשיג הישגים למדינת ישראל, כמו שראינו השבוע ובשבוע שעבר בתחום הספורט, בתחום הג'ודו, בתחום ההתעמלות. יש לנו נשים מדהימות, ספורטאיות מעולות, שאם הן רק מקבלות את התנאים, הן יכולות להגיע כל כך רחוק. הדבר הזה הוא כל כך חשוב לילדות, בשביל לפתוח להן אפשרויות בחיים. מה שהן לא יכולות לראות על המסך הן לא יכולות לדמיין כאפשרות בחיים, ולכן, כשאתה מונע מהן שידור של משחקי ספורט אתה דן את הילדות האלה להיות פחות הישגיות, פחות מקצועיות, פחות שואפות להישגים בחיים. אז אני מקבלת את דבריך וסומכת עליך ועל חברי איתן כבל שוועדת הכלכלה תשנה את הנוסח הזה באופן שוויוני באמת. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ולכן אני לא אצביע עכשיו נגד הצעת החוק הזאת, ואינשאללה, בואו נראה בתוך זמן מאוד קצר שאתה עומד במילתך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חברת הכנסת עליזה לביא; מסעוד גנאים. איילת נחמיאס ורבין. איילת נחמיאס ורבין. עליזה, עוד מוקדם, מה קרה? << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> כן, עליזה, אנחנו יודעים שאת ערנית, תפסיקי עם זה. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, קודם כול, ברשותכם, למרות שאני ממש ממש לא אוהדת של בית"ר ירושלים, אני רוצה לברך את מאור בוזגלו, שהצליח היום להכניס שער מדהים אחרי שהוא השתקם מפציעה מטורפת, משנה קשה במיוחד. ואני רוצה להשתמש בזה כדי להסביר לכם למה אני כל כך מתרגשת כשאני רואה ספורטאים כמו מאור בוזגלו – כי כשרואים ספורטאים כמו מאור בוזגלו אז אתה לומד שאפשר לקום מסיטואציה נוראית ואיומה, ויש דוגמה לאנשים צעירים לאיך ספורטאי יכול להתאושש ממצבים בריאותיים מטורפים, לקום, ללכת, לעבור עוד קבוצה, עוד קבוצה, עוד קבוצה, ולהתחזק, ולהתחזק, ולהתחזק, ולהגיע להופעה כמו שהייתה לו הערב. אבל נשים צעירות, אדוני השר, אני רוצה לגלות לך סוד: אין להן כמעט דוגמאות לספורטאיות נשים שמהן הן יכולות לשאוב דוגמה. גם אני, כמו חברתי מרב מיכאלי, הייתי בהלם, ואני רוצה להגיד לך תודה, מרב, כי אני באמת לא שמתי לב לאפליה הזאת, למרות שאני מוכרחה להודות שזה היה שחור על גבי לבן בעיתון, אז התירוץ היחיד הוא שיש לי שפעת. אני אומרת לך, באמת, לא היה אפשר שלא לראות את זה, כלומר, אני באמת באמת לא מצליחה להבין איך מישהו חשב שאפשר להביא ב-2018 נוסח כזה לכנסת. גם אני לא אצביע נגד החוק – גם אני רוצה לסמוך עליך ועל איתן כבל – אבל אני רוצה להגיד לך, השר: אם יתחילו בוועדה לעשות לנו משחקים: תראו, אין ביקוש לכדורסל נשים, ולכן אנחנו לא באמת רוצים לשדר את זה – שם חברת הכנסת מיכאלי ואני כבר נעמוד בפרץ ולא נהיה מוכנות לשמוע את זה, אדוני השר, כי בכמעט ארבע השנים שאני פה בכנסת אני מטפלת כל הזמן בספורט נשים, והאפליה כלפי ספורט נשים לא נפסקת. ואיפה היא מתחילה, אדוני השר? בביקוש שנוצר על ידי התקשורת. התקשורת היא המקום היחיד שבו אפשר לייצר את הביקוש הזה. ואיפה אפשר בתקשורת לייצר את זה? בערוצים הפתוחים, איפה שישדרו ולא ישלמו; שם האנשים רוצים לראות את זה, והאמן לי, אדוני השר, אני רוצה לראות ספורט נשים תחרותי, ואני משוכנעת שיש עוד הרבה אנשים, בוודאי נשים בישראל, שרוצות לראות ספורט תחרותי. זה התפקיד שלנו וזאת האחריות שלנו, גם כלפי העתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת בן ראובן; חיים ילין; יואל חסון; יהודה גליק; אברהם נגוסה; סעיד אלחרומי; עיסאווי פריג'; מיקי לוי; איתן ברושי; קסניה סבטלובה; מאיר כהן; אחמד טיבי; מוסי רז – מוותר? מוסי רז; מיכאל מלכיאלי; יוסף ג'בארין; לאה פדידה; דוד אמסלם; עמר בר-לב; עפר שלח; נורית קורן. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> מוותרת. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מיכל בירן. איתן כבל – בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשם פרלמנטרי, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רציתי לברך אותך, אדוני השר, על ההצעה הזאת. אני רוצה לומר: קודם כול, התיקון – הוא יהיה. האמת היא שזה מפתיע אותי שבמחלקה המשפטית שלך, שהיא מחלקה עם קבוצה של נשים מאוד מאוד חזקות – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> ממש כך. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן, זה די מפתיע. אבל אוקיי, זה יתוקן. אין לי ספק שזו הייתה לא יותר מטעות סופר. אני רק רוצה להזכיר ולהגיד לך, אדוני השר, ולומר לחבר הכנסת נחמן שי ולכל האחרים: מה שבעצם השר מבקש לעשות זה מה שהיה בעצם בערוץ הראשון כשהוא היה הערוץ הראשון, אז. אני זוכר שכשהייתי השר הממונה הגדרנו את מה שנקרא משחקים בעלי משמעות לאומית ובין-לאומית בזמנו. זה נגע גם לקבוצות גברים וגם לקבוצות נשים – אתה זוכר את זה, חבר הכנסת נחמן שי. וזה צריך להיות, דרך אגב, בכל הערוצים; לא רק בעידן פלוס, גם בעידן פלוס. כי העניין הוא כזה שהיום, אנשים, יש להם גם חבילות, אבל לא את כל חבילת הספורט, אלא את חלקן. למשל ערוץ 5, שהוא הערוץ הפתוח, שפעם הוא ריכז בתוכו את כל המשחקים המרכזיים, נשאר בו רק דוק; דוקים; רק תחרות דוקים אפשר לראות שם עכשיו, אפילו בשידור ישיר, מי שרוצה. גם נשים וגם גברים. אפשר לראות דוקים. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם ג'ודו? << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אפשר לשדרג את זה גם לג'ולות, את העניין הזה. לכן, אדוני השר, תבורך, ואנחנו נעשה הכול כדי שגם הצעת החוק הזאת תובא ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל כמה שיותר מהר. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת אורן אסף חזן. אדוני השר, אתה רוצה להגיד משהו? לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 73) (שידורי ספורט משמעותיים), התשע"ט–2018. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 26 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 73) (שידורי ספורט משמעותיים), התשע"ט–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 24 בעד, ללא מתנגדים וללא נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 126) (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוסים), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1265); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 126) (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוס). יציג את ההצעה השר אורי אריאל, בשם שר התחבורה והבטיחות בדרכים, נכון? << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> ממש לא. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא? זה מה שרשום. תיקון פקודת תעבורה (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוסים). כתוב שאתה מציג אותה בשם שר התחבורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא. השר אריאל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה חוק חשוב. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אתם רוצים לעבור עליו? לא להציג אותו? << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> יאללה, נקסט. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יציג אותו השר איוב קרא, בשם שר התחבורה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשנים האחרונות מקדם משרד התחבורה בהדרגה את האפשרות לעליית נוסעים לאוטובוסים מכמה דלתות. אפשרות זו תורמת לבטיחות, שכן היא מאפשרת לנהג להתמקד בנהיגה. כמו כן, היא תורמת לייעול מערך התחבורה הציבורית, שכן היא מקצרת את הזמן הנדרש לעמידת האוטובוס בתחנה לשם העלאת הנוסעים. עם זאת, אפשרות העלייה מכל הדלתות עלולה להגדיל את מספר האנשים הנמנעים מתשלום דמי נסיעה, בין בשגגה ובין במזיד. בקווים שבהם כבר נהוגה עלייה מכל הדלתות נמצא כי יש ריבוי מקרים של הימנעות מתשלום דמי נסיעה. לאור זאת, ניתן יהיה להרחיב את האפשרות של העלייה מכל דלתות האוטובוס רק אם ייקבעו כלים אפקטיביים לפיקוח על תשלום דמי הנסיעה בידי הנוסעים ולאכיפה כלפי הנוסעים שאינם משלמים. לפיכך, מוצע לתקן את פקודת התעבורה ולעגן בה את הכלים הנדרשים לכך. נוסף על הסמכות הקיימת כיום בפקודה המאפשרת לנציג המפעיל לדרוש את הצגת כרטיס הנסיעה ומסירתו, וכן הסמכות לדרוש מנוסע להזדהות בפניו, מוצע לתת לנציג מפעיל גם את הסמכות להוציא נוסע מהאוטובוס, וכן לעכבו אם יסרב לדרישות הללו, והכול בתנאים הקבועים בהצעה. לצד ההצעה לתת סמכויות חדשות לנציגי מפעיל, שהוא גוף פרטי, מוצע לקבוע הוראות המחייבות יצירת אמצעי פיקוח ובקרה, וכן אפשרות להטלת סנקציות במקרה של הפעלת סמכות שלא כדין. כמו כן מוצע לחייב את המפעילים לקיים מנגנון של פניות ציבור בנוגע להפעלת סמכויות בידי נציגיו, לקיים בירור במקרה של תלונות על הפעלת סמכויות ההוצאה והעיכוב, וכן לקיים חובת דיווח לממונה האחראי במשרד בנוגע להפעלת סמכויות אלו. עוד מוצע להסמיך מפקחים עובדי המשרד אשר תפקידם לוודא כי נציגי המפעילים מקיימים את סמכויותיהם בהתאם להוראות המוצעות. אשר על כן, אבקש לאשר את הצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. אני עובר לרשימת הדוברים: רויטל סויד; טלב אבו עראר; סאלח סעד; עבד אל חכים חאג' יחיא; עאידה תומא סלימאן; דב חנין; איציק שמולי. דב חנין רוצה? בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו נתמוך בהצעת החוק הזאת, כיוון שחשוב לאפשר את הכניסה מכל הדלתות באוטובוסים. כדי שהאוטובוס ייסע מהר, אנחנו רוצים שנהג לא יצטרך לעסוק בקבלת תשלום. אנחנו לא רוצים שבכל תחנה האוטובוס יתעכב ויעצור. אנחנו רוצים שהאוטובוסים שלנו ייסעו מהר, ולשם כך נכון וטוב שנוסעים יעלו בכל הדלתות. אני מצטער על כך שמשרד האוצר חושב שכל כך חיוני להגדיל את הפיקוח ואת הסמכויות של הפקחים כדי שהם יוודאו שאנשים לא נמנעים מתשלום. אני חושב שגם בתנאים הנוכחיים אפשר להתמודד עם ההימנעות מתשלום בלי להגדיל עד כדי כך את סמכויות הפקחים. אבל כיוון שזו עמדתו של משרד האוצר, אני אתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה, מתוך תקווה שבמסגרת הדיונים של הוועדה אנחנו נצליח למתן במידה מסוימת את הסמכויות שהצעת החוק מבקשת לתת לפקחים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת איציק שמולי ­– מוותר; חבר הכנסת ישראל אייכלר; תמר זנדברג; מיכל רוזין; סתיו שפיר; אלעזר שטרן; נחמן שי; מרב מיכאלי; ענת ברקו; יעל כהן-פארן; עליזה לביא; מסעוד גנאים. יעל כהן-פארן? בבקשה. אני מנסה את מזלי, את יודעת. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, השרים, תראו, חבל שב-00:02 אנחנו צריכים לדבר על נושאים חשובים, אבל כן, גם כשמגיעים נושאים חשובים – ולא כל יום מגיעה הצעת חוק שנוגעת לתחבורה ציבורית, נושא שהכנסת צריכה לעסוק בו יותר בחקיקה. ובדיוק נכנס כאן יושב-ראש ועדת הכלכלה, שעוסק בה רבות, נכון, איתן? הדובר לפניי היה דב חנין, שהקים שדולה בנושא; סליחה, יושב-ראש ועדת המשנה של ועדת הכלכלה בנושא. אבל לעניין החוק עצמו, תראו, יש מקום לחשוב – ובזה אנחנו נעשה את התיקונים בוועדה, כי אנחנו לא מתנגדים לחוק ואני לא מתנגדת לחוק – על איך אוכפים בצורה ראויה את התשלום. כמובן, כולנו רוצים שכל מי שמשתמש בתחבורה ציבורית לא ירמה, לא יגנוב וכו', אבל כשאין את האמצעים הטכנולוגיים שמקילים על אנשים להגיע, לקנות מהר כרטיס, לשלם עליו בצורה הוגנת והגונה בתחנה או על כלי הרכב, לפעמים נוצרים קשיים. בואו לא נהפוך את כל הנוסעים שממהרים ליעדם לעבריינים. גם כשנותנים כלים בידי החברות המפעילות, כמובן, לגבות את גביית התשלום, שזה מאוד חשוב, צריך לזכור שיש פה נוסעים. אנחנו רוצים שאנשים ייסעו בתחבורה ציבורית, אנחנו רוצים לעודד אנשים לעבור לתחבורה ציבורית הרבה יותר ממה שהיום, ובסופו של דבר לדאוג שיהיה איזון, שהנוסעים יוכלו לנסוע בבטחה ולשלם על הנסיעה בצורה סבירה והגונה. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, גברתי. עליזה לביא; מסעוד גנאים; אילת נחמיאס ורבין; איל בן ראובן; חיים ילין; יואל חסון; יהודה גליק; אברהם נגוסה; סעיד אלחרומי; עיסאווי פריג'; מיקי לוי; סבטלובה; מאיר כהן. מיקי לוי, עד שלוש דקות, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, החוק הזה נעשה בחופזה וללא מחשבה נוספת. מה צריך חוק כדי לאפשר לפתוח את כל הדלתות בשביל להיכנס לאוטובוס מכל הצדדים? צריך בכלל חוק כזה? בוודאי ובוודאי שלא. המטרה של החוק היא לאפשר סמכויות יתר של עיכוב, אני לא יודע אם זה יגיע גם למעצר, ומכאן הדאגה שלי. חברת הכנסת רוזין, היה לי איתך ויכוח נוקב אם לתת סמכויות עיכוב לאותה יחידה מיוחדת של שב"ס, שאמורה לעקוב ולעכב את אותם פדופילים שנמצאים בהשגחה לאחר שחרורם בערבות. הינה, כאן, נותנים סמכויות עיכוב לפקחים נגד אנשים שלא שילמו. אנחנו קצת איבדנו את הכיוון. למי עוד ניתן סמכויות עיכוב ומעצר? עד לאן נפרוץ את העניין הזה? לכן, החוק הזה הוא שערורייתי, הוא לא ראוי, הוא מתן סמכויות שלא לצורך לאנשים שאינם מורשים. שלילת החופש, עיכוב – למפקח? אנחנו כנראה ירדנו מהפסים. עיכוב נותנים לשוטרים אחרי שהם עוברים קורס בסמכויות מעצר ועיכוב. איזו הכשרה ניתן לאותם פקחים שיעכבו אנשים, שלילת חופש? החוק הזה נעשה בחופזה. החוק הזה, הייתי אומר, כמעט לא ראוי. שר התחבורה לא צריך את החוק הזה כדי לאפשר פתיחת אוטובוסים וכניסה מכל הדלתות. הורדת אותו נוסע שלא שילם – בסדר. אבל עיכוב? שלילת החופש שלו? לכן, למרות שזה חשוב, פתיחת הדלתות וכניסה מכל הכיוונים, אני אצביע נגד, כי אלה סמכויות מיותרות. שר התחבורה אינו זקוק לחוק כדי לפתוח את הדלתות של האוטובוס מכל הכיוונים. הוא כן צריך את החוק הזה כדי לתת סמכויות מיותרות של עיכוב לאותם פקחים שאינם מורשים ושלא עברו שום קורס בעניין הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חברת הכנסת סבטלובה; מאיר כהן; אחמד טיבי; מוסי? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מלכיאלי; ג'בארין; לאה פדידה; אמסלם; בר-לב; עפר שלח; מיכל בירן – מוותרת. חבר הכנסת אורן חזן, אחרון הדוברים, ולאחר מכן נעבור להצבעה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא לא אחרון הדוברים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מה? בחוק הקודם הוסיפו אותך. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> שיהיה לנו זמן להצביע בזמן שאנחנו יוצאות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אחריו ידבר גם איתן כבל, אז יהיה לכן זמן. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> יושב-ראש, כנסת נכבדה, בחלקה, עם ישראל חי. חברי יושב-ראש הקואליציה, לא תכננתי לעלות לדבר, אבל ממש לפני דקות אחדות – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל לא התאפקת. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, רציתי להיות אחרון חביב, שמאחל לגברת שרה נתניהו יום הולדת שמח. בדיוק לפני דקות אחדות נגמר יום הולדתה. אני חושב שהיה ראוי שכנסת ישראל תכבד אותה ותאחל לה מזל טוב. לא כך, נחמן שי? למה אתם לא מברכים? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> איפה כוסות היין? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> למה יין? שמפניה. מה אתה עכשיו פה, אתה תשתה כוסית – אתה תתעלף. רבותיי, צחוק בצד. אני רוצה מכאן, לציפורה, שגונבת איתי סלפי – את יכולה לבקש, ציפי, אני אולי אסכים להצטלם איתך. לא צריך לעשות סלפי מרחוק. אני רוצה לאחל לגברת נתניהו מזל טוב ליום הולדתה. עד 120 כ-20, שתמשיך להתמודד באיתנות ולגבות את ראש הממשלה, ובעצם לעזור לו לשמור על עם ישראל כולו. מזל טוב, שרה. מגיע לך. אני אנצל את שתי הדקות שנותרו לי בשביל לדבר על אדם אחד, זקן ומסכן, מזוקן ומעוות, הלוא הוא אהוד ברדק – ראש הממשלה הכושל ביותר שהיה לה, למדינת ישראל, שמצייץ את עצמו לדעת פעם אחר פעם; שקרן פתטי וקטן, רמאי ונוכל ושקרן, שזה מה שהוא יודע לעשות. אהוד ברדק, שפן קטן שלי, אם יש לך מה לומר לי, בוא תתעמת איתי. אל תסתתר מאחורי 280 תווים בטוויטר. שב איתי כאן ונראה מי בינינו יצא הצודק. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – על האדם הכי מעוטר – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני אהוד ברדק, את אותה עוולה שעשית כשהפקרת את מדחת יוסף ועוולות רבות נוספות בכישלון שלך כראש ממשלה, שההתנהלות המסוכנת שלך שפכה דם יהודי, לא תצליח למחוק בלצייץ כנגדי. אהוד ברדק, שקנה לביתו פסנתר כנף במאות אירו שכנראה גנב כשישב פה במשכן, לא יצליח למחוק את שערות פניו בציוצים מעבר לקו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> עם ישראל כולו יודע מי אתה, אהוד ברדק, שבחרותו מביישת את נעוריו, שהיה חייל מעוטר אבל פוליטיקאי כושל. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> רמטכ"ל ישראל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – מה שהוא לא עשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> תראו איך כואב לכם כששמים לכם את האמת בפרצוף. כמה כיף לראות שאתם, בדיוק כמותו, הולכים ונעלמים. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> שמענו, שמענו, שמענו. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא תהיו פה, כי עם ישראל, בדיוק כמו אותו, לא סובל אתכם – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. תודה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לא רוצה אתכם, וגם לא יבחר בכם. אתם תמשיכו לייבב, ברדק ימשיך לצייץ – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> הסתיים הזמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואנחנו נמשיך להנהיג את המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. חבר הכנסת כבל, בבקשה, אחרון הדוברים. << דובר >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים נכבדים, רשם פרלמנטרי, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, נכון, אני לא מאלה שנוהגים להגן על אהוד, אבל אני חושב שזה היה מוגזם לגמרי. זה עבר כל גבול, אני יכול לומר לך, אורן, אבל איך אומרים – מי אני? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, לא. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אל תתחיל. אל תתחיל איתי, לא מתחיל איתך. עשה לי טובה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עשה לי טובה, אורן, אורן. אמרתי – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אורן, עשה לי טובה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – אל תעשה את זה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת חזן, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עשה לי טובה, אני לא רוצה להתעסק איתך. אמרתי את הדברים שלי. נגמר. אני עליתי בראש ובראשונה להתייחס – חבר הכנסת מיקי לוי, אני רציתי לומר לך כמה דברים. תראה, החוק שעולה כאן הוא חוק חשוב, הוא חוק חשוב מאוד, ואני אומר את זה כמי שעוסק בתחבורה ציבורית. זה אחד הנושאים המרכזיים שנמצאים על שולחנה של ועדת הכלכלה. האפשרות לעלות מכל כיוון ולאפשר לנהג לעשות את עבודתו ולעסוק רק בנהיגה היא דבר חשוב. מה שאני כן יכול לומר לך שבשונה, למשל, מסיטיפס, ששם הסמכויות הן סמכויות באמת מופרזות, סמכויות שהן אפילו מופרכות לעיתים – הן לא תהיינה כאן, אני אומר את זה. אחד הדברים שאני יכול לומר לך, מיקי, הוא שכשישבתי עם בכירי האוצר שעוסקים בעניין והביאו את זה – כל הגישה תהיה אחרת לגמרי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אם תשנה את העיכוב והקנס, דיינו. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אומר לך, אצלנו בוועדה העניין הזה יטופל, כי גם צריך להביא בחשבון שהעלויות, אתה יודע, מגיעות לסכומים מטורפים. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא עיכוב. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן אני אומר את זה כאן. חוץ מזה, אני יכול רק להגיד – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני סומך עליך. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מיקי, אתה יכול לסמוך עליי בעניין הזה. ואני אומר לך עוד דבר, חבר הכנסת מיקי לוי, שבשונה מסיטיפס, שאלה גורמים פרטיים, פה אלה עובדי מדינה שיפקחו על העניין, וזה balance אחר לגמרי. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. אם כן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 126) (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוסים), בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 126) (פיקוח על תשלום דמי נסיעה באוטובוסים), התשע"ט–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 32 בעד, שלושה מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1267); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. היא קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק שר החקלאות אורי אריאל. שר החקלאות, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפי הצעת ידידי השר איוב קרא, אני אקצר. אני מחויב לפתוח ולומר שאינני יכול להסכים למילים שאמר הדובר הקודם הקודם בגנות מי שהיה רמטכ"ל. זה לא הסגנון, גם אם יש ביקורת, ואני לא מאלה שמסכימים עם רוב דבריו, או עם כל דבריו, והלוואי שזה ישתנה. אנחנו מדברים על חוק עידוד השקעות הון בחקלאות. משום מה, עשרות שנים לתעשייה יש עידוד ליצוא ולחקלאות אין. החוק הזה בא לתקן את הדבר ולתת לחקלאים – שזה בעינינו דבר שהוא קודם כול ערכי ואחרי זה גם כלכלי ושומר על המדינה וכו' וכו' – כלים נוספים, אחרי שהורדנו את מחירי המים, הורדנו את המיסוי על העובדים הזרים, עשינו תוכנית לחקלאים צעירים וכדומה. הדבר יקל על החקלאים את התחרות שלהם בשווקים הבין-לאומיים. ההקלות תהיינה בין 7.5% ל-16%, ואנחנו מקווים שזה יביא את החקלאים למקום הרבה יותר טוב. אנחנו בטוחים בזה. אני מבקש מחברי הכנסת להצביע בעד. זו הזדמנות להגיד תודה לחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, לברושי ולנוספים, שדחפו ועזרו, ולידידי חבר הכנסת יצחק וקנין, שבהחלט נושא בעול ודוחף את הדברים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני עובר לרשימת הדוברים: עפר שלח; נורית קורן; איציק שמולי; עליזה לביא; איילת נחמיאס ורבין; מיכל בירן; רויטל סויד; מיכל רוזין; טלב אבו עראר; מאיר כהן; חיים ילין; מיקי לוי, בבקשה. אה, סליחה, אורן חזן, ואחריו – מיקי לוי. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר >> ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מת על זה שהם מתחרפנים. כאילו, אדוני יושב-ראש הקואליציה, מספיק שאני עומד פה והם מאבדים את עצמם לדעת. רק בשביל זה אני עולה, נשבע לך. הרגע הזה – מתוק ביום. טוב, בקצרה, לא אנצל את כל הדקות. לפני כמה שבועות התבשרנו כולנו בתקשורת בישראל שיהודים זרקו אבנים על רכב בשומרון, וערבייה המגדירה את עצמה פלסטינית, מסכנה, נהרגה. פושים, כותרות ועוד כותרות, מבזקים, פרשנויות, עמודים בעיתונים, עמודים ברשתות, טרפת על הטרור היהודי. מאז – דממה. בודקים, חוקרים, מנסים לברר. לאט-לאט מגלים שבעלה של הנהרגת, הנרצחת, אני לא יודע איך אתם קוראים לזה, אולי העדות שלו – שהוא דמיין תוך כדי תנועה, שהם דיברו בערבית תוך כדי נסיעה, בכלל צחקו בעברית – אולי לא אמיתית, לא הגיונית; אולי בכלל לא מדובר בטרור יהודי. אבל התקשורת – דממה. את התקשורת יותר מעניין לשמוע מה קרה ביני לבין אותו חבר כנסת שהתבהם פה מעל הבמה. רבותיי, העוול שנעשה למתיישבים במדינת ישראל הוא נורא. לבוא ולהאשים אותנו פעם אחר פעם בטרור זה חרפה. לא יכולה להיות מציאות שאנחנו נמשיך לתת יד לבושה הזאת, שמצד אחד התקשורת משתמשת בכלים שלה כדי להכפיש אותנו, להכתים אותנו, והיה נשיא שכבר הספיק להגיד שבני עמו בחרו בטרור. אני רק לא מבין לאיזה עם הוא משתייך, כי בדעותיו הוא יותר קרוב לדעות של העם הערבי שקורא לעצמו פלסטיני. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אורן, תגיד, יש איזה גבול שבו תעצור? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל העובדה שפעם אחר פעם – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אין בושה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. תודה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – באים ומכפישים – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> הכול אפשר תמיד להגיד ולכל אחד? << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – את הציבור, ובסוף, כשמגלים שהאמת היא אחרת, כולם בדממה ודומייה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> תודה, שולי. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> כך גם הכנסת נוהגת, כשעולים פה האחד אחרי השנייה, חברי וחברות כנסת מהצד הזה במליאה, ופוגעים בקואליציה, בחבריה, בשריה ובראש ממשלתה, ולא לוקחים שום אחריות על שום שקר ובושה שיוצאת להם מהפה. המציאות הזאת, רבותיי, היא מקולקלת. לאן אתם חושבים להגיע, שאתם פעם אחר פעם מאשימים אותנו כאילו אנחנו אלה שפוגעים בדמוקרטיה, שמשנים את השיח? חברתי חברת הכנסת שצעקה מהספסלים האחוריים – – << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> קוראים לה שולי. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אולי אם היית מקשיבה לדבריי – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אורן, יש לי שם. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אולי אם היית מקשיבה לדבריי – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> שולי, אל תתייחסי אליו. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> אם היית מקשיבה לדבריי, היית יודעת שגם את מסכימה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. הסתיים הזמן. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> רק משפט אחד אחרון, על ההפרעה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת מועלם, בבקשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> בסוף, האמת, לא משנה כמה היא קשה – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אני מסכימה – – – אף פעם לא אסכים לדרך שבה – – – << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – וכמה היא כואבת, אני אשים אותה לכולכם בפרצוף, ורק הציבור יקבע מה גבולות הגזרה, לא את ובטח שלא הם. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לרדת, בבקשה. נא לרדת, בבקשה. << דובר_המשך >> אורן אסף חזן (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> עברו שלוש דקות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברת הכנסת מועלם, בדרך כלל ההערות באות מהצד הזה של הבית. אני שמח שזה מפריע גם לכם. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> עמדותיי בחלק מהנושאים זהות, או אפילו יותר ימניות משל חבר הכנסת חזן. אפשר על העמדות להתווכח – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – ישבתי עם שולי. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – על הדרך לעולם אנחנו לא נסכים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> לעולם אני לא אסכים לשפיכות הדמים שנעשתה פה פעם אחרי פעם. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> תאמיני לי – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אני לא מתחנפת, אני לא מחפשת מצביעים וקולות, אבל יש איזה גבול שגם אתה לא יכול לעבור אותו. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מה אמרתי – – – מה אמרתי – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> ואתה עובר אותו פעם אחרי פעם, וזה בלתי אפשרי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – שזה לא בסדר – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> הנזק שאתה גורם לימין, הנזק שאתה גורם להתיישבות – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> מי את שתקבעי – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – ביהודה ושומרון הוא בלתי נסבל. הוא בלתי נסבל. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני מודה לך על הדברים. אני חושב שעשית קצת הנחה, כי עומד פה חבר כנסת ובשני נאומים רצופים – בנאום הראשון, שלושה ימים אחרי העצרת לרצח רבין, מסית נגד ראש ממשלה ורמטכ"ל, אהוד ברק, ואחרי זה – על נשיא במדינת ישראל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני שמח שהתעוררתם, כי אני שמרתי על הפה. אני כבר לא מתווכח. תודה רבה. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> חבר הכנסת בר, ביושבך כיושב-ראש הכנסת, אני מבקשת שלא תיתן לנו ציונים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אין לי שליטה על מה שהוא אומר. אני יכול להגיד מה אני אומר. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> סליחה, שולי, חברת הכנסת מועלם – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני בהחלט אגיד מה שאני רוצה. לא, אני אגיד מה שאני רוצה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני שמח שזה מפריע גם לכם. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> חיליק, אתה מוכן להמשיך? << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> סליחה, אדוני השר, אתה לא מנהל את המליאה. מה זה הדבר הזה? << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – למשפחות שכולות, לחברי כנסת – – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עליתי כאן רק לצורך דבר אחד: לעמוד על כבודו של הרמטכ"ל לשעבר, ראש הממשלה אהוד ברק. אהוד ברק חינך לאורך שנים דורות של קצינים, הוביל לוחמים. יושבים גם בצד הזה וגם בצד הזה קצינים, חלקם קציני צה"ל בכירים, שיודעים להעריך את המעשים שלו. האיש הכי מעוטר בצה"ל. האיש הכי מעוטר בצה"ל. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> בגרותו מביישת את נעוריו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אל תפריע לי עכשיו. תשתוק. תשתוק. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אתה בקריאה שנייה, חבר הכנסת חזן. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> האיש הכי מעוטר בצה"ל, שהקדיש את חייו – ואפשר שלא להסכים עם דרכו, זה בסדר – שהקדיש את כל חייו למדינת ישראל, שהקדיש את כל חייו לשירות הצבאי, והוביל לוחמים במלחמות ישראל ויכול להן. אני כאן רק כדי לעמוד על כך שיש לתת כבוד לאיש הכי מעוטר בצה"ל, כבוד המגיע לו. וכל מי שעומד כאן על הדוכן הזה ומדבר סרה ברב-אלוף לשעבר, במילואים, בראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, מוטב לו שיעלה חזרה ויגיד: סליחה, טעיתי. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, לא. בבקשה לא. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> שאלוהים יעזור לנו. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אתם יודעים מה? אתם צודקים. אני מקבל את ההמלצה שלכם – – << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> במקרה הזה. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – במקרה הזה. אנחנו נוותר על ההתנצלות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת לוי. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעת חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע. הצבעה מס' 28 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת החוק לעידוד השקעות הון בחקלאות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 40 בעד, ללא מתנגדים ונמנעים. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> חיליק, תוסיף אותי. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> גם אותי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת שי ואת השר קרא, לפרוטוקול – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> גם אותי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> – – וגם את חברת הכנסת ברקו. << הצח >> הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17) (תוכנית למגורים בתחום שכונת מגורים קיימת בגן לאומי), התשע"ח–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/803); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17) (תוכנית למגורים בתחום שכונת מגורים קיימת בגן לאומי), התשע"ח–2018. תציג את החוק חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרים בנט, אריאל, קרא, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק אומרת שצריך לקבוע את ההגדרה של גן לאומי עירוני, שהוא גן לאומי או חלק ממנו המצוי בשטח עירוני, וקיימת שכונת מגורים בשטחו של גן לאומי עירוני, וניתן יהיה לבנות למטרות הגן או למטרות מגורים, ובלבד שיינתן משקל הולם לשמירה ולמתן ייצוג בר-קיימא לערכים היסטוריים וארכיאולוגיים הקיימים בו. הצעת החוק הזאת נחוצה כדי לאפשר לאנשים שחיים בשכונות שיש בהן ממצאים ארכיאולוגיים ואחר כך באה ההכרזה של הגן; השכונה כבר קיימת שנים על גבי שנים, ואז באה ההכרזה על הגן. אני קוראת לזה: הגן בא לשכונה. כי עכשיו יש בעיה: ברגע שיש הכרזה על גן לאומי, יש בעיה גדולה – חבר הכנסת חזן, חבר הכנסת חזן, אתה יכול לא להפריע? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת, אתה בקריאה שלישית. אני מבקש – – << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני מדבר? << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> כן. בבקשה, אי-אפשר לדבר ככה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> – – ממך לצאת מהאולם. סליחה, אני מבקש להוציא את חבר הכנסת חזן, הוא בקריאה שלישית. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אתה בקריאה שלישית. הזהרתי אותך. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני מדבר? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> צעקת, לא דיברת. תצא, בבקשה, תשתה קפה. הכול בסדר. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אני אארגן את הדברים שלי ואצא, אין בעיה, רק להבין מה – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נתתי לך קריאה ראשונה, שנייה ושלישית. בבקשה, גברתי. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> על מה? אם היית קורא קריאה – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> על זה שצעקת עכשיו. היא העירה לך. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני הערתי, כי אי-אפשר ככה. די. למה אני צריכה לצעוק? << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> אליי? אני לא דיברתי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> כי אתה, שומעים רק אותך. במקום לשמוע אותי, שומעים אותך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תצא, בבקשה. << קריאה >> אורן אסף חזן (הליכוד): << קריאה >> הפעם לא דיברתי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה. (חבר הכנסת אורן אסף חזן יוצא מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> ההצעה הזאת נחוצה מכיוון שההכרזה על גן לאומי – הגן הלאומי בא אל השכונה הקיימת, ומכיוון שיש שכונה חיה, נושמת, בועטת, יש שם אנשים שגרים – והם זקוקים לכל מיני תיקונים; אפילו התיקון הקטן של סתימה בביוב, ביוב לא תקין, לא מסודר, אי-אפשר לבוא ולתקן. ולכן התיקון הזה בחוק גנים לאומיים חשוב ביותר לרווחת התושבים ,וגם לרווחתו של הגן, כדי שהגן יוכל להתקיים כמו שצריך. כאן אני אבקש את תמיכת הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, גברתי. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. מיכל רוזין, בבקשה. אם יש מישהו שרוצה להירשם, אני עכשיו סוגר את הרשימה. הרשימה סגורה. בבקשה, גברתי. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> עומדת פה חברת הכנסת נורית קורן ומציעה הצעת חוק כאילו נורא תמימה. מדובר בגנים, בירוק, בפרחים, בפרפרים, ציפורים מצייצות. נו, באמת. עוד חוק קומבינה? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> עוד ניסיון לקחת את שטחי המדינה וליצור אפליה בין אזרחים סוג א' לסוג ב', למנוע מאחד לבנות ולתת לשני לבנות? באמת. תושבי מזרח ירושלים – אתם הרי מונעים מהם לבנות בתים. אתם צובעים את הקרקעות על ידי הרשויות של המדינה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – זה לא נכון. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> ואתם מגדירים, ותחת הכותרת גן לאומי לא מאפשרים להם בנייה, אבל פתאום, כשיש מתנחלים, אז הגן הלאומי – אפשר לבנות בגן הלאומי, אפשר לבנות עוד דירות ולהקים. באמת. כאילו, המצב כל כך אבסורדי, ש-37% מתושבי ירושלים, הפלסטינים שגרים במזרח העיר, רשאים לבנות בתי מגורים רק ב-8% מהשטח – זה מה שאתם מאפשרים להם. ואז אתם מגיעים – עוד פעם, הממשלה הקיצונית הזאת, שרק רוצה לחמוד ולחמוד ולגנוב ולגזול עוד ועוד קרקעות – ובאים ואומרים: המתנחלים, אותן שתיים-שלוש משפחות שעברו לגור שם במזרח העיר, הם יוכלו עכשיו לבנות בשטחים ולקדם תוכנית למגורים במקום שבו עיקר השטח שמיועד לשכונת מגורים מוגדר כשמור לחפירות ארכיאולוגיות. וההגדרה זאת מתאימה לשני מקומות בלבד: הר ציון ועיר דוד שבוואדי חילווה. אז עד היום הרסה רשות הטבע והגנים, בחסות הסמכות שלה על פי חוק הגנים הלאומיים, מבנים, גדרות, מחסנים, פתחים שהורחבו בבתי הפלסטינים בגלל שנבנו ללא היתר, כי להם לא נותנים היתר בנייה. הם לא יכולים לבנות. אבל עכשיו, בשם שמירה על ערכי טבע ומורשת, בגן הלאומי יאפשרו לבנות בתי מגורים וגדרות ומחסנים, אבל רק לתושבים יהודים. אז הניסיון הזה מוכר לנו. אתם ממשיכים לחמוד ולגזול ולגנוב. ואנחנו לא מקבלים את התיאור על גנים עם פרפרים וציפורים. אתם מחסלים את עתידה של ירושלים כעיר של שלום, עיר שלוש הדתות ועיר שצריכה להיות בירה לשני עמים. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת תומא סלימאן; רויטל סויד. תמר זנדברג, בבקשה, גברתי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חברת הכנסת רוזין. תודה רבה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני. אני חייבת להגיד שהכנסת הזאת, ככל שהיא מתארכת, מפעם לפעם המציאות עולה על כל דמיון. והפעם יש שכונה במזרח ירושלים, סילוואן; זו שכונה פלסטינית. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חברת הכנסת קורן. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> בשכונה יש התנחלות, ועכשיו בחוק מבקשים לעשות ככה: להכריז גן לאומי – אגב, אני בצבא הייתי מורה חיילת ברשות שמורות הטבע; פעם זה היה שמורות טבע, היום זה רשות הטבע והגנים – כלומר זה גן לאומי, ובתוך הגן הלאומי הרי אי-אפשר לבנות, נכון? זה גן לאומי. צריך לשמור על הטבע. הוא מוקדש לטבע. אז זהו, שאי-אפשר לבנות לערבים. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> כי זה גן לאומי של הלאום. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זהו, היהודים בגן הלאומי צריכים לגור – – – << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> את רואה את זה מהצד של הגן. הם רואים את זה מהצד הלאומי. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> יפה, יפה מאוד. זאת אומרת היהודים, בגן הלאומי של עצמם צריכים לגור; הערבים, בגן הלאומי של היהודים צריכים לשמור על הגן, על הטבע. זה באמת מהמקרים, באמת – כל הכבוד. נורית קורן, כל הכבוד על היצירתיות. איך חשבת על דבר כזה? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – בתים של יהודים. 36 בתים של יהודים, וגרים שם ערבים. יש שם קושאן של יהודים, יהודים מתימן, שרכשו את הבתים האלה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> לא, אני אסביר לך. הבתים של היהודים – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> אני לא מקבלת את זה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> על מה? לזכות השיבה את מתכוונת? למה? למה? זה זכות השיבה, מהקושאן. ברור שזה שלנו. זה שלנו ממתי? צריך לשוב למה ששלנו. ברור. לא, אבל אני אסביר לך. פשוט בתים של יהודים זה פרח. זה מתאים לגן. אבל בתים של ערבים – צריך לשמור על הטבע, אז זה אסור. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חברת הכנסת קורן. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> משפט אחרון לסיום. אמרתי את זה בבדיחות הדעת, אבל באמת, עשית כמה דברים חשובים בכנסת הזאת. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> גם זה חשוב. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זה אחד הדברים באמת – אני מחפשת את המילים להגדיר את זה. זה אבסורד, זה הזוי, זה בזוי, זה לא חוקי, זה בטח לא צודק. זה כמובן גזעני. זה במסגרת החוקים שהכנסת הזאת מחוקקת מסיבה אחת: כי אפשר. וזו לא סיבה מספיק טובה בשביל החוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. עד שלוש דקות. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, שימו לב למהלך שקרה כאן: בהתחלה הייתה שכונה פלסטינית, ואז הכריזו עליה כגן לאומי. כמובן, בגן לאומי פלסטינים לא יכולים לבנות; פלסטינים בעצם גם לא יכולים לגור בגן לאומי – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ולכן מוציאים אותם מהגן הלאומי, ולכן מגרשים אותם מהגן הלאומי, ולכן הורסים את הבתים שלהם. זה שלב ראשון. בשלב שני באים מתנחלים, תופסים את השטח, מקימים עמותה, מייצרים קומבינות מהסוג המלוכלך והאפל ביותר ומקימים לעצמם מבנים בתוך הגן לאומי. אז בשלב השלישי אומרים: רגע, רגע, בגן לאומי צריך לאפשר מגורים. הצעת החוק הזאת היא לא רק הצעת חוק גזענית, היא לא רק הצעת חוק מעוותת, היא לא רק הצעת חוק לא צודקת – היא גם הצעת חוק שמוציאה שם רע לרעיון של הגן הלאומי. אתם לוקחים את הרעיון של הגנים הלאומיים והופכים אותו למכשיר של גירוש; אתם לוקחים את הרעיון של הגן הלאומי והופכים אותו למכשיר של העדפה; אתם לוקחים את הרעיון של הגן הלאומי והופכים אותו למכשיר של התנחלות. לכן הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק רעה מאוד, אבל בין היתר הצעת החוק הזאת היא רעה מאוד מכיוון שהיא חותרת לא רק נגד הצדק ולא רק נגד הגנים הלאומיים ולא רק נגד הערבים הפלסטינים בירושלים – הצעת החוק הזאת היא נגדנו; היא גם נגד הישראלים. היא נגד הישראלים, מכיוון שחלק הכרחי מפתרון של שלום בארץ הזאת צריך לעבור דרך שתי בירות בירושלים; דרך הפיכת ירושלים המזרחית לבירת המדינה הפלסטינית העצמאית, שצריכה לקום בצידה של מדינת ישראל, וכל מעשי ההתנחלויות שלכם, כולל בירושלים המזרחית, נועדו לקבוע עובדות שימנעו את המהלך הזה – ימנעו את הפיכת ירושלים המזרחית לבירת המדינה הפלסטינית ובזה ימנעו גם את האפשרות לשלום. וכשאתם מונעים את האפשרות לשלום, חברת הכנסת קורן, אתם לא פועלים רק נגד הפלסטינים במזרח ירושלים, בירושלים המזרחית, אתם פועלים גם נגד הילדים שלכם, נגד הילדים של כולנו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. נא לסכם. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תצטרכו להילחם במלחמות מיותרות בגלל ההתנחלויות שאתם מקדמים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נחמן שי. מוסי רז. נחמן ידבר? סליחה. בבקשה, אדוני. הצעה פופולרית. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> יש לי הצעה בשבילך, עליזה. תוותרו על הצעות החוק המטורללות האלה ואז תחסכו הרבה זמן. זו פשוט התשובה שיש לי להגיד לך ולכל מי שיושב פה באמצע הלילה בשביל לחשוב איך משחיתים ערכים לאומיים ואיך הופכים אותם בצ'יק-צ'ק לנכסי דלא ניידי, רק כדי לרצות מישהו שיושב באיזשהו מקום ויש לו פה גדול ועיניים גדולות והוא רוצה להשתלט על שטחים נוספים. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> לשמור על ההיסטוריה של העם היהודי – זה מה שאנחנו עושים פה. ואם צריך לשבת עד הבוקר, נשב עד הבוקר. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גנים לאומיים – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> ואתה לא חושב שאתה הורס – – – בחוק הזה, אמיר? << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גנים לאומיים הם גנים לאומיים, הם נכסים לאומיים, ולא צריכים להפוך לאתרי מגורים, גם אם למישהו זה מאוד קורץ כדי שהוא יוכל להרוויח כסף, או דרך הרעיון הזה אולי לשים רגל במקומות שהוא לא אמור להיות שם. זה גן לאומי; ככה נקבע וככה צריך לשמור אותו. ולכן אני ממש נדהם מהעיניים הגדולות האלה שאתם תולים בנושא. וכשזה יתחיל שם זה יעבור גם למקומות אחרים, למה לא? אז פה יש לזה גם גוון לאומי, במקומות אחרים יהיה לזה פתאום גוון חברתי – תחליטו להעדיף א' על ב' או ב' על ג'. תרדו מהרעיון הרע הזה. לא צריך אותו. תשמרו את עיר דוד במקומה, תשמרו אתרים אחרים במקומם. הם חשובים, הם יקרים, הם נכסי צאן ברזל של עם ישראל. ככה הם צריכים להישאר, ולא צריך להכניס לשם בנייה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת נחמיאס ורבין. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> שמוותרת. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מוותרת? בבקשה, אדוני. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להגיב על הדברים הנפשעים שנשמעו פה קודם. עאישה א-ראבי, שנסעה ברכב עם בעלה ועם בתה בת השמונה, נפגעה מאבנים ונהרגה, נרצחה. אינני יודע מי הרוצח, אבל אני כן יודע, וזה דווח, שפעילי ימין נסעו בשבת לתדרך פעילי ימין אחרים איך להגיב על חקירת השב"כ. אני רוצה להתייחס להצעת החוק הזאת. היה לנו חוק הלאום, וזה חוק הגן הלאומי. אמרו כבר לפניי, באמת תיארו את זה יפה מאוד: באמת היו שם אנשים, פלסטינים, אז עשו גן לאומי כדי שלא יבנו. באו יהודים, אבל איך באו היהודים האלה? קודם כול, יש לנו כאן מקרה קלאסי. מי שראה את הפרק הנחמד בעבודה ערבית עם בית מאיר – יש שכונה פלסטינית, אין בה שום שירותים, שום דבר, ואז נכנס מאיר, שמתחתן עם הבחורה הפלסטינית, והוא מצלצל: כאן בית מאיר וזה – מתחילים לדאוג לכבלים, לכל השירותים. קודם כול, זה בדיוק מה שקרה בסילוואן ומה שקורה בהתנחלויות אחרות בירושלים המזרחית: פתאום המתנחלים מקבלים שירותים. אבל איך הם הגיעו לשם? יש כמה דרכים. דרך אחת זה על ידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים. כפי שאתם יודעים, החוק שלנו, החוק הישראלי, שודד ממי שלא היה שם בעת הכיבוש את נכסיו. אם הוא, נגיד, היה בירדן בטיפול רפואי או בלימודים או בביקור, אין לו נכסים; החוק שודד אותם ממנו. עכשיו, החוק לא רק שודד אותם ממנו – האפוטרופוס על נכסי נפקדים, בלי שום הצדקה לכך – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> מוסי, זה – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – העביר ללא תשלום, העביר ללא תשלום, את הנכסים הללו – סליחה, תשלום של שקל בשנה – את הנכסים הללו לידי העמותה הפרחחית, העבריינית הזאת, שמקבלת פטור, פטור מגילוי מי התורמים שלה, ואני בכלל לא רוצה לחזור על השם של העמותה העבריינית הזאת, שהלכה ושדדה את האדמות האלה. וממי היא שדדה? גם מהפלסטינים המקוריים וגם מהאפוטרופוס על נכסי נפקדים. אז הם באו לשם בשוד, בגזל וברמייה, ולאחר שבאו בשוד, בגזל ורמייה, פתאום הם רוצים שיותר להם לבנות, אחרי שהם לקחו את הגן הזה ועושים ממנו ביזנס לצורכיהם, לוקחים לשם אנשים ובונים שם מתקנים מתחת לאדמה תוך סיכון האנשים שגרים שם. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> מנסים – לא מנסים; מרוויחים מזה כסף, מאותו גן לאומי כביכול. אם יש סדום, אלה אנשי סדום, המתנחלים שגרים שם ועושים את המעשים הללו. ולהם אתם מחוקקים עכשיו את חוק הגנבה הזה? חרפה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה, אדוני. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני עליתי לפה רק כדי לומר דבר אחד. אני בהחלט מסכים לדברים שאמרו קודמיי לגבי הלאומיות – אני חושב שהחוק הזה מוציא שם רע ללאומיות, אבל אני רוצה לדבר על היבט אחר, וממש במשפט אחד. מבחינתי, כאשר מדובר בגן לאומי, אז יש משמעות לזה שבסוף עם, כפי שאמר יגאל אלון, צריך לדעת את עברו על מנת שההווה שלו לא יהיה דל ועתידו לא יהיה לוט בערפל. חברת הכנסת נורית קורן, מה שלי כואב בחוק הזה זה לאו דווקא ההיבטים הפוליטיים – שהם כמובן מפריעים. כאן יש לנו מחלוקת, ואני מכיר את המחלוקת, ואני מכיר בזה שיש מחלוקת. אבל הנקודה שכואבת לי בחוק הזה היא שלוקחים גן לאומי – מבחינתי, הייתי אומר את אותם הדברים אם הוא היה בלב תל אביב, בהוד השרון, ברמת הגולן או בשכונות המדוברות – והופכים אותו למשהו שהוא לא צריך להיות, למשהו נדל"ניסטי, שעומד בסתירה מוחלטת – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נכון , נכון. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> יש – – – יש – – – << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נכון, נכון. רגע, רגע, נורית. רגע, רגע. אני לא בוויכוח איתך. אבל מרגע שיש שם הכרה באחד משני הדברים, או שיש אתר ארכיאולוגי, גם אם התגלה – הממצאים הארכיאולוגיים, גם אם התגלו לאחר שהוקמה שם שכונת מגורים, או שהוכר בזה שהשטח הוא שטח שמבחינת הטבע יש לו ערך מיוחד, מבחינתי לקחת מקום כזה ולהפוך אותו למה שהוא לא צריך להיות זה ממש דבר כואב מאוד, ואני אומר לך את זה באמת בגילוי לב. גם אם החוק הזה היה מדבר על הוד השרון ועל תל אביב ועל רעננה, מבחינתי הכאב היה אותו כאב – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> זה לא – – – << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כי בסופו של דבר בחוק הזה, חברת הכנסת קורן, אנחנו פוגעים בייעוד ובדבר הקדוש הזה שנקרא גן לאומי, וחבל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת שמולי. חברת הכנסת בן ארי; טלב אבו עראר; עליזה לביא; יהודה גליק; חיים ילין; יעל גרמן. יעל כהן-פארן, בבקשה. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, כבוד השר, תראו, יש בימין כנראה תכונה שכשמתאים להם הם משתמשים בעתיקות ארצנו כהצדקה לכל הקיום – כמובן, שלנו – על חורבות אבותינו, אבל כשמתאים להם הם רוצים לבנות עליהן. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים פה, ואני רוצה להתחבר בדיוק לדברים האחרונים של חברי חבר הכנסת שמולי. מה אתם עושים? יש פה גן לאומי. יש לזה משמעות. לא סתם יש חוק שמורות טבע וגנים לאומיים; לא סתם אנחנו שומרים על כמה עשרות המקומות הכל-כך מיוחדים, שזאת מורשתנו כאן. אתם יודעים, אתם פותחים כאן פתח, בגלל קומץ כל כך קטן של אנשים שנמצאים – שאני לא מרוצה מאיפה שהם נמצאים, ואנחנו חלוקים על כך – בגללם אתם פותחים כאן פתח ענק, שיכול להתפתח לעוד מקומות בארץ, שיכול להביא לבנייה באשקלון, בקיסריה, בבית שאן, כולם גנים לאומיים שצמודים לעיר. אז מחר יקראו גם לגן הלאומי בבית שאן גן לאומי עירוני ויבנו כמה מגדלי יוקרה לידו. תשמעו, אתם עושים כאן פשוט חטא, חטא שנגזר מפשע, שזאת ההתיישבות בסילוואן. אבל מעבר לכך אני רוצה פשוט לתאר לכם מה יקרה. יש לנו את חומות ירושלים – הרי זה גן לאומי חומות ירושלים, כך נקרא הגן הלאומי. יש לזה משמעות. כולנו רוצים שירושלים תישאר עם חומותיה היפות והנראות למרחוק. מה הולך להיות שם, נורית? מה הולך להיות שם? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – לשמר את – – – << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בניינים. ואני רוצה לומר לכם, בניינים גבוהים כבר מתוכננים שם. בחסות החוק הקיים עמותת אלעד הצליחה להעביר בוועדות התכנון של ירושלים מרכז מבקרים שהפך להיות בגובה של קניון כמעט, בן ארבע או חמש קומות, שכמובן, הוא יהיה לא רק מרכז מבקרים אלא מרכז מבקרים עם כמה שכיות חמדה לתיירים: חנויות, מסעדות, לא יודעת מה. בגובה שלו הוא יעבור את חומות ירושלים – אני לא יודעת אם אתם יודעים את זה – וזה כבר אושר, וזה עוד לפני החוק, שבכלל אני לא יודעת איזה גובה המגדלים שהם מתכננים שם, וכל זה בחסות זה שאתם רוצים לשמור על העתיקות ועל המורשת ולחיות לידם. אז אתם הורסים אותם, כי פשוט לא באמת אכפת לכם מהעתיקות האלה, מהמורשת הזאת, וזאת בושה וחרפה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת אייכלר; אוחנה. חסון, בבקשה. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ככה אתם אוהבים את ירושלים? זאת ירושלים שאתם אוהבים? אני אוהב את עיר דוד מאוד. אני לא רוצה שתהרסו את זה. אני לא רוצה שזה יהפוך להיות התנחלות. אני לא רוצה שתהרסו את זה. אתם הורסים את הכול. אתם לא מסתכלים באמת על מה שנכון לירושלים או מה שמייצג את ההיסטוריה, או איך הופכים את זה למקום שמשמר את ההיסטוריה, ולא הורס אותה בעוד כל מיני בניות ותוכניות גרנדיוזיות שאין להן שום קשר למקום, אין להן שום קשר לטופוגרפיה ואין להן שום קשר בכלל. זה הדבר הראשון שצריך להתייחס – ולכן אנחנו מתנגדים לחוק הזה. אבל צריך להגיד דבר נוסף, כי אנחנו לא רואים את זה רק בחוק הזה – רואים את זה בעיקר גם בחוקים אחרים. אתם יודעים, אתם כאלה פחדנים, זה פשוט מדהים. אתם שולטים, אתם בממשלה – תספחו. תספחו כבר את כל מה שאתם רוצים. אתם כל הזמן עושים פה טלאי על טלאי, מנסים. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> זאת ירושלים, ירושלים – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא מדבר על ירושלים. אמרתי שאני לא מדבר על החוק הזה. אמרתי – על סדרת חוקים נוספים שאתם מביאים ומחכים לנו בקנה. ואתם פחדנים. אתם מדברים גבוהה-גבוהה, אבל אתם לא מספחים ואתם לא עושים את מה שאתם כביכול מאמינים בו, כי אתם יודעים שזה לא אפשרי, כי אתם יודעים את האמת. אתם לא מודים בה, אתם מוכרים לוקשים לאוכלוסייה שלכם, לבוחרים שלכם, לציבור שלכם, לכל אזרחי מדינת ישראל. זאת האמת. אתם מוכרים להם שטויות ושקרים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אבל מי שסיפח את ירושלים זה המפא"יניקים. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> קודם כול, אמרתי שאני לא מדבר על ירושלים, ואם אתה בכל זאת רוצה לדבר על ירושלים, אז בוא אני אגיד לך שבירושלים, לדוגמה, בבחירות האחרונות שהיו, אם תושבי מזרח ירושלים יחליטו בוקר אחד, מערכת בחירות אחת, לקום וכן להצביע בבחירות, אז ירושלים שאנחנו מכירים וכל כך אוהבים כבר לא תהיה אותה ירושלים. ואתם יודעים את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך מה אומר החוק. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בסדר, כבר עברנו את החוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אזור סילוואן הוא גן לאומי היום. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יודע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יש בתים שקיימים עוד לפני שהוכרז הגן הלאומי בכלל. איך מתייחסים אליהם היום? עזוב יהודים–ערבים – – – אי-אפשר. הוא בא לשקף תמונת מצב נוכחית, לשקף את המצב האמיתי היום. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל לא בנוסף? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה בטוח בזה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> ודאי. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> באמת, דודי, בוא, אל תזלזל באינטליגנציה שלנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני הרי עשיתי דיון על זה בוועדה – – – עכשיו, הקונטור של הבניין – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יואל, זה על חשבון הזמן שלך. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> עוד שש, עוד שש. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> זה לא קשור באיומים, זה לא קשור – – – זה משקף את המצב הקיים. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הכול בסדר, אני בעד היהודים. הכול בסדר. אין שאלה של יהודים, לא יהודים. אני בעד היהודים, אני בעד ירושלים יהודית. בגלל שאני בעד ירושלים יהודית אני חושב שצריך להכיר ולהוציא מירושלים את הכפרים שמעולם לא היו חלק מירושלים. אגב, זה לא כולל את סילוואן; אני מדבר על כפרים אחרים. והגיע הזמן שתגידו את האמת – שכדי לשמר את ישראל יהודית ודמוקרטית צריך לקבל החלטות אמיצות ולא להיות פחדנים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. חבר הכנסת בן ראובן; פדידה; שפיר. חאג' יחיא, בבקשה, עד שלוש דקות, אדוני. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, החוק הזה בא להוסיף חטא על פשע, חד-משמעית. ההכרזה על המקומות האלה, על הבתים של הפלסטינים בסילוואן, בעין אל-חילווה, שזה גן לאומי – להרוס חלק מהבתים ולבוא עכשיו ולהגיד: תשמעו, אחרי שהרסנו, פינינו את הערבים, הוצאנו אותם משם, עכשיו אנחנו נבנה ליהודים – זה בדיוק מה שאומר החוק הזה. והצדקנות – זה קיים, זה גן לאומי. זה החוק הזה, זאת המשמעות של החוק שבאים – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני יכול להגיד לך שלא הרסו שום בתים של ערבים. אני מכיר שם כל מילימטר. אני אומר לך שלא הרסו לבנה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, אז אני אומר לך: הרסו. בסדר? טוב, אז אתה אומר. אני אומר לך, אני מכיר את האנשים שהרסו להם את הבתים. באו אל אנשים, על אדמתם, אל בתיהם, והכריזו שזה גן לאומי. עכשיו, אחרי שהכריזו כבר באים לדבר: אנחנו נבנה. למי לבנות? אם כבר בונים, למה לא לתושבי המקום? מישהו יכול לבוא להגיד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא נכון. לא בונים לערבים. 7% מהבנייה בכלל, בכל – אם הם 37% – 8% הבתים הקיימים, ואנחנו יודעים – אני ניסיתי להכין תוכניות לאנשים שנמצאים שם; צריך לעשות להם את המוות כדי שיוכלו לקבל היתרי בנייה. בונים ללא היתר והורסים להם את הבתים, אז לא לשקר, אפילו לעם. מספיק. תגידו, בכל החוצפה תבואו ותגידו, תבואו תגידו: זה מה שאנחנו עושים. מדברים על בתים – זה היה בית של יהודי. בתוך סילוואן נכנסים – זה שלו. ואתם אומרים: ירושלים מאוחדת, שהיא לא מאוחדת. אתם אומרים. אז הערבי שיש לו בית, שיש לו טאבו על הבית שלו במערב ירושלים, למה הוא לא יכול לקבל אותו? מישהו יכול לענות לי? אף אחד. אתה אומר מאוחדת. למה הוא לא מקבל? החוק הזה הוא חוק גזעני, חוק שבא למנוע – עוד תוספת לחוקים הקיימים שבאים למנוע שלום, במיוחד בירושלים. יש חוק איחוד ירושלים – יש את החוק שחוקקו לפני פחות משנה, שבאו ומבקשים 80 חברי כנסת כדי כאילו לוותר, רק כדי לעשות שלום – ועכשיו אתה בא ואתה רוצה להכניס עוד מתנחלים בתוך הבתים, בתוך הכפרים עצמם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אל תענה לי, אל תענה לי, בסדר? אל תענה לי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני עונה לך בגלל שאתה מדבר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אל תענה לי. לא רוצה לשמוע את התגובה שלך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תנו לו לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וזאת עוד שיטת הפקעה, עוד שיטה, בדיוק כמו שעושים במקומות כבושים אחרים – כמו שעושים בבקעה, כמו שעושים במקומות אחרים בגדה המערבית הכבושה. באים, אומרים: זה לצורכי ביטחון, ואחרי זה אנשי הביטחון יוצאים ובמקומם מקימים עוד התנחלות, עוד מאחז. אני אומר לכם, זה לא יעזור. זה מנגנון הרס עצמי של הממשלה הזאת, וזה מה שיהרוס את המדינה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. דודי, יש לך זכות דיבור. אתה רשום, דודי. דודי, אתה רשום. אתה רשום, אתה יכול לדבר. תפסיק להתווכח עם כל אחד. הינה, ציפי מסכימה איתי, נכון? את מסכימה איתי – להתחיל להתווכח עם כל אחד? << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא אומר מה אומר החוק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא בא לעשות סיבוב על מדינת ישראל, להכפיש אותה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מפקיעים בתים, הורסים בתים, בניגוד למה שאמר חבר הכנסת מיקי לוי. רק לפני חודש הרסו את בית משפחת אבו סוואי בסילוואן. כל הזמן הורסים בסילוואן – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> להקריא את השמות של האנשים – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. – – כדי להביא מתנחלים, כדי לייהד את סילוואן ואז לקרוא לה – איך קראתם לה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עיר דוד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עיר דוד. יש כפר השילוח, משהו? << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – אני מזכירה לך ששדדו שם בתים של יהודים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סילוואן (אומר בערבית ומתרגם:) סילוואן תישאר סילוואן. לעולם לא תהיה עיר דוד. לעולם. גם אם הכובש מרגיש – כפי שאמר ראש הממשלה היום בישיבת סיעה – עוצמה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> איך אתה מתעלם מההיסטוריה? איך אתה מתעלם מההיסטוריה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זאת עוצמה של כובש. תקראו את ספרי ההיסטוריה על עוצמתם של כובשים והניסיון לשנות היסטוריה, שמות של כבישים, תושבים – לנייד אותם. כל זה ייעלם. עכשיו אפשר – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> אחמד, אחמד – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בגלל so called הכוח הכובש. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> החוקים האלה וההתנחלויות והייהוד מטנפים את סילוואן. החוקים האלה מטנפים את סילוואן, גם ברמה האישית, גם ברמה האנושית. מה שאתם עושים שם לאזרח הפשוט, תושב סילוואן, זה לא אנושי, זה ברוטלי, זה חייתי. לא מוסרי בעליל. גם להפקיע אדמות, להכריז עליהן כגן לאומי, ובהן אסור לבנות, אבל עכשיו בגלל עמותת אלעד, הגן הלאומי – יכול לבנות בית. בית יהודי הוא פרח פתאום, הוא עץ מלבב, ירקרק, למרות שזה ההיפך בדיוק – זה משהו דסטרוקטיבי, הרסני. ולכן, אני חוזר ואומר: אתם יכולים לקרוא לו עיר דוד, כפר השילוח. סילוואן תישאר סילוואן. << קריאה >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << קריאה >> ועיר דוד תישאר עיר דוד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סילוואן תישאר סילוואן. סיפחתם את ירושלים – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> סיפחתם את ירושלים ואמרתם שהיא עיר מאוחדת. בוקרה פיל מישמיש, אם היא עיר מאוחדת. לא מאוחדת ולא בטיח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איזה מאוחדת? בעצם ההזנחה שלכם את ירושלים המזרחית, ככוח כובש וככוח מספח, מדינתי, אתם מודים שהיא לא מאוחדת. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. תודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתם מודים בעצם ההזנחה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והזריקה של פלסטינים מבתיהם והבאת מתנחלים. אני אסיים במשפט אחד. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ממש במשפט. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> משפט אחד. אני רוצה להודות לאנשי הימין שדיברו על קושאן ואמרו שזה היה שייך בשנות ה-30 ליהודים. אני מקבל את העיקרון הזה בכל מקום במדינת ישראל. בכל מקום שיש בו מישהו שיש לו קושאן – ביפו, בירושלים, בשכונת טלביה, בחיפה, בטבריה – ישוב בעל הקושאן ויגור במקום. אתם מסכימים? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> בוקרה פיל מישמיש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יא צבועים. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> בוקרה פיל מישמיש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתם מסכימים? חבורה של צבועים וגנבי קרקעות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אברהם נגוסה; מיכל בירן; חנין זועבי; איימן עודה; אכרם חסון; עמר בר-לב. עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> עיסאווי, עכשיו הבנתי. עכשיו הבנתי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עד שלוש דקות, אדוני. אני מבקש מכולם לעזור לי ולעמוד בזמנים. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי אחמד טיבי לא השאיר הרבה מה לומר. אני רואה שהקיף את הכול – הגעת מיפו עד לסילוואן. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – תמיד יש לך – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> שכחת את בית נבאלא שכחת עין אל-חילווה, שכחת את ראס אל-עמוד, שכחת את אבו תור ושכחת את א-טור. את כל זה שכחת. מה נעשה איתם? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> הוא השאיר לך. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> נורית, יש לי שאלה, חברת הכנסת נורית: למה בחרו בך לעלות כאן ולהציג את הצעת החוק? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי זה שלה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> כי אני נולדתי בירושלים. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> נו? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> וירושלים תמיד תהיה ירושלים, הבירה של מדינת ישראל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני יכול לענות על זה? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כן, תענה לי, מעניין למה בחרת בה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> זה על חשבון הזמן שלך. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, זה על חשבון הזמן שלך. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> זה הם מדברים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אתה מרים להם להנחתה – זה על חשבון הזמן שלך. אני לא מוסיף לאף אחד זמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – מביא צליל של זלזול. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא, למה זלזול? חס וחלילה. אני מזלזל בעמיתה שלי? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – באה להגיש הצעת חוק. כאילו, בחרו אותה להגיש הצעת חוק שהיא לא באמת – כאילו, למה אותה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> למה? למה? למה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> אמרתי לו למה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> למה אתה, בחרו אותך – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> יפה. אתה רואה, אתה לא איתנו. אתה עדיין חי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין מה עולה לך בראש? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אתה עדיין חי בנזק של המוניציפלי שלכם. אתה עדיין חי שם. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> אין שום נזק, ברוך השם. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בחרו בך בגלל – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לא בחרו בי. זה הצעת חוק פרטית – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בגלל הזיקה – תקשיבי. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בחרו בך – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> את, יש לך זכות לענות, זה בסדר. בחרו בך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בחרו בך בגלל הזיקה התימנית? תגידי. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לא בחרו בי. אמרתי לך, אני נולדתי בירושלים, אני ירושלמית תמיד – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> יפה. חברים. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – אני מבינה את הצרכים של ירושלים – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא, את גאונית, את מבינה כל דבר. כן, כן, אני מבין. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – גם בנושא של גנים לאומיים – גם לשמור על הטבע ואיכות הסביבה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני שואל אתכם, חברים: עמותת – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, נורית. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – עמותת אלעד, עמותה משתוללת, עושה מה שבא לה, מתוקצבת מכספי מדינה, מקבלת את כל התמיכה בכל מקום. מה אתם צריכים את החקיקה? תמשיכו להשתולל. סדרת החקיקה שאתם מביאים כאן – ילמדו עליה בהיסטוריה של המשטרים הגזעניים ביותר. אתם מספקים לעולם חומר גלם ללימוד על כל החשיבה איך לייצר חקיקה גזענית. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כל יום ויום אתם עוד משתפרים בשכלול, ואתם יורים לעצמכם ברגל. איזה צחוק. מה אתם עושים? אני רוצה להבין מה אתם עושים. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני מסכם. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, לא, אין לסכם. חבר'ה, אי-אפשר, כל אחד – לא. נא לסיים. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> טוב, התחלנו עם חוק הלאום. חוק הלאום, כנראה יש לו שורשים בכל מקום, אז הוא מגיע לגנים הלאומיים, ואני מאוד מקווה שלא יגיע גם לבתים שלנו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. אל תנהלו דיון, תרימו להנחתה ואז תבקשו עוד זמן. זה לא יקרה עכשיו. מיכאל מלכיאלי; מאיר כהן; מסעוד גנאים; עפר שלח. יוסף ג'בארין, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תמיד אני מתפעל מהיכולת של הממשלה הזאת להביא חקיקה כזאת, גזענית וכוחנית והרסנית, ולתת לה שם אוניברסלי כזה: גנים לאומיים. גנים לאומיים. בדיוק נחקק כאן בקריאה ראשונה חוק התרבות והאומנות. קחו את החוק הזה, תגידו: הכנסת חוקקה חוק התרבות והאומנות, איזה יופי, מקדמים כאן תרבות ואומנות. בפועל, זה אנטי-תרבות ואנטי-אומנות. 400,000 פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית, אחרי 50 שנה, אומרים לכם: אנחנו לא שייכים לסיפוח הזה; אנחנו חלק מהעם הפלסטיני. בדיוק היו עכשיו הבחירות המקומיות. כמה הצביעו? כמה הצביעו? אתם לא מתביישים בשליטה הזאת על עם אחר? גם אלה שסיפחתם אותם – סיפחתם אותם בחוק הישראלי, אבל המשכתם באותה מדיניות של כיבוש ושל דיכוי ושל הריסת בתים ושל עקירת תושבים. אותה מדיניות בשטחים הכבושים – ממשיכים אותה גם בירושלים המזרחית אחרי הסיפוח. איזה ראש עיר, איזה ראש עיר יכול לכבד את עצמו כש-40% מתושבי העיר פשוט לא משתתפים בכלל בבחירות? זו הדמוקרטיה הישראלית בתחילת המאה ה-21? ובשכונות הכי מוחלשות – בסילוואן – פשוט עושים את אותה מדיניות שמוכרת לנו במקומות רבים: הורסים לציבור הערבי הפלסטיני ובונים ליהודים; עוקרים את ילידי המקום ובונים למתנחלים. ולכן, על איזה גנים לאומיים אנחנו מדברים, כשבפועל יש כאן מדיניות קולוניאלית כוחנית לכל דבר ועניין? גנים לאומיים? אבל נראה שחוק הלאום באמת מתחיל לחלחל לכל מקום – מתחיל לחלחל לאומנות, מתחיל לחלחל לתרבות, ועכשיו מחלחל גם לגנים הלאומיים. לכן, בפועל, גם אם אנחנו אולי לא זוכים לראות יישום ספציפי של החוק הזה באיזשהו הקשר מסוים, בפועל החקיקה הזאת היא התרגום המעשי – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והיא התרגום בשטח של הרוח שמאחורי חוק הלאום. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. סעיד אלחרומי; רוברט טיבייב; סאלח סעד; נאוה בוקר; סבטלובה; תמנו. דודי, אתה רוצה לדבר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אענה להם בשתי דקות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, דודי אמסלם. אחריו – אלעזר שטרן. אם לא פה – אפשר להכניס את אורן אסף חזן, אם הוא פה, בשביל לדבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, חזן, מועלם ואמיר אוחנה. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לרוב לא נוהג לעלות ולדבר, בטח לא בשעות כאלה, אבל אני חייב להתייחס, אחמד, למה שאתה אמרת בנושא של עיר דוד. קודם כול, אני רוצה לחדש לך – אולי אתה לא יודע, אני מניח שאתה יודע: עיר דוד היא בת 3,000 שנה, מ-1000 לפני הספירה. כידוע לך, זה בערך 1,500 שנה לפני שהאסלאם בא לעולם, ככה שסילוואן בוודאי ובוודאי זה לפחות 2,000 שנה אחרי שקראנו לעיר דוד "עיר דוד". << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אז מה אתה מציע לעשות איתם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז אתה יכול לבוא ולמחוק את ההיסטוריה מבחינתך, אין בעיה, אבל בוודאי אין ויכוח על העובדות אצלנו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לא, אבל מה אתה מציע לעשות איתם? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> למחוק את כל – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. אז לכן אני רוצה קודם כול לתקן אותך בעניין הזה. יש לכם איזה נטייה לחזור על שקר כל הזמן, ואתם חושבים שבסוף הוא יהיה אמת. לא, זה לא משנה את העובדות. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אבל מה אתה מציע לעשות איתם? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם תמשיכו לשקר, אבל העובדות ימשיכו להישאר עובדות – זה לגבי הנושא שלך. תראה, לגבי הנושא – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתם מכונה של יצרני שקר. מכונה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. אני רוצה לענות לך, יוסף ג'בארין. תראה, אני חושב – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אבל מה אתה מציע לעשות איתם? הם הגיעו 2,000 שנה אחרי. מה עכשיו? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> הוא רוצה להחזיר אותנו 3,000 שנה אחורה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. אני חושב שהחלום הכי רע של תושבי מזרח ירושלים, בחלומות שלהם, זה שהם אולי יחשבו אי-פעם שהם לא יהיו תושבי ירושלים. אני אספר לך איזו הגירה של ערבים יש לתוך ירושלים. הם לא נשארים בקצה של הכפרים, הם רוצים להיכנס. למה? אני אספר לך למה: בגלל שרק כאן הם מקבלים זכויות שאין להם באף מקום – הם מקבלים ביטוח לאומי, הם מקבלים טיפול רפואי. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תן להם מדינה. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> והם משלמים מיסים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא אני אראה לך, בבתי החולים כאן, בעצם מי רוב האוכלוסייה שמקבלת טיפולים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אז מה? << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן, זה לא שאנחנו מכריחים אותם. הם, חלום הבלהות שלהם זה שמא בעצם מדינת ישראל יום אחד תחליט שהם לא יהיו תושבי מזרח ירושלים. עכשיו לגבי החוק עצמו. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בוא נעשה משאל. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> עכשיו לגבי החוק – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. חבר הכנסת ג'בארין, תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. עכשיו לגבי החוק עצמו. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מסכים. צריך לעשות משאל עם – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> בסדר. הרי אצלכם הכול שם הולך באיומים ובפחד. הרי גם כל מי שעכשיו, נניח, היה חושב למכור בית ליהודי, הרי היו עוצרים אותו והוא בסכנת חיים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אז מה הנקודה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> דודי, תעבור לחוק, כי יש לך דקה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> למרות שאצל היהודים ובשכונות זה לא קורה ככה. אני אראה לך בשכונות התפר, כמה ערבים גרים בתוך שכונות היהודיות. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הם חזרו לבתים שלהם. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל הפוך? אתם תעלו לכאן: כובשים. מה, אתם לא מתביישים? אצלכם זה הכול עולם ערכים – הרי תלוי מי זה: אם זה ערבי, מותר לו הכול; אם יהודי – חס ושלום. עכשיו, בוא אני אספר לך עוד סוד קטן: במדינת ישראל הורסים רק בתים של יהודים. תירגעו. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תשמע, אתה הוספת שקר על חוצפה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מבטיח לכם. יש למעלה מ-400,000 עבירות בנייה של ערבים שאף אחד לא מטפל בהן. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> 400,000 עבירות בנייה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הרי אנחנו העברנו את התיקון של קמיניץ כדי לפתור את העבירות של הערבים, לא של היהודים. יהודי מוציא מרפסת של שני מטר, למוחרת הבאגר – עוצרים אותו עם קנסות. ערבי בונה שבע קומות – אין כלום. אז הרי הכול שקר. הכול הפוך כאן. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> בוא נתחלף. בוא נתחלף. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הערבים עושים במדינת ישראל מה שהם רוצים, ואתם עולים כאן וטוענים כל הזמן טענות הקוזק הנגזל. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הכול הפוך. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אז לכן אני אומר לך: גם החוק הזה בא להסדיר מצב קיים – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תשמע, מה שאתה אומר זה שקר – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חברי הכנסת, סליחה. תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אספר לך – עוד שני משפטים ובזה אני גומר. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ממש משפט סיכום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> גן לאומי הוכרז מאז שנת – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, לא. אני אמרתי לך שתסביר את החוק, כי יש לך – לא, דוד, תודה. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אוקיי, אני מכבד את היושב-ראש. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני עשיתי את זה גם לצד השני. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה שאמרת זה בכוונה כדי לשקר. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת שטרן; חברת הכנסת מועלם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחרונה, נכון? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לא, יש את אמיר אוחנה שביקש, אבל אני לא יודע אם הוא פה. הוא רשום אחריה. חבר הכנסת אוחנה, אוחנה – אז הוא נרשם פעמיים? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> הוא לא התכוון לשקר, הוא סתם – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה עניין של בורות. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אז סליחה, אחרונת הדוברים – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי, ואחריה – חברת הכנסת קורן רוצה לסכם. << דובר >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר >> למרות השעה המאוחרת, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני כמנהגי אתחיל במקור יהודי לבסס את הטיעונים. בבראשית רבה כתוב: אמר ר' יודן בר סימון: שלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל ולומר גזולים הם בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה – חברון בידוע – הר המוריה – מקומו של בית המקדש, ירושלים, הר הבית – וקבורתו של יוסף בשכם. תשמעו, חברים, הרי אין פה דיון לא על גנים לאומיים ולא על הסדרה של המצב שקיים היום; יש פה שאלה של אידאולוגיה. ובאידאולוגיה מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי. ארץ ישראל – עליה חלמו 2,000 שנה. עכשיו, אפשר לדבר על קושאנים משנות ה-30 ואפשר להתווכח איך יכול להיות שמנהיגי ציבור ערבים עומדים פה ומדברים נגד הציבור שלהם. זה לא העניין; העניין הוא ויכוח אידאולוגי, ובוויכוח האידאולוגי הזה אין שאלה למי שייכת ארץ ישראל. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אין שאלה איזו מדינה – ומדינה אחת בלבד – תהיה בשטחה של ארץ ישראל. מתוך הדבר הזה הכול נובע. ולכן, חברי חבר הכנסת ג'בארין, אנחנו לא מתביישים בחוק הלאום, ולכן שוב ושוב בדיונים – גם על חוק ההסדרה וגם על חוק הלאום וגם על חוק החטיבה להתיישבות – נדבר על שתי תפיסות עולם. וגם החוק הזה, שהמטרה שלו היא להסדיר את המציאות שבה גן לאומי מגיע לשכונה, ואיך אנחנו יוצרים איזון – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה עוד חוק הסדרה. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – בין השכונה שכבר נמצאת שם לגן הלאומי שעליו אנחנו רוצים לשמור – גם זה, בסיס הדיון הזה הוא תפיסת העולם שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. נגיד את זה שוב ושוב: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. לאזרחי מדינת ישראל יש זכויות שוות. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אין על זה ויכוח. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> לאזרחי מדינת ישראל יש זכויות שוות. לעולם זו לא תהיה מדינת כל – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מול מי את מתווכחת על זה? מה זה הפאתוס הזה? מי מתווכח על זה בכלל? מי מתווכח על זה? מה זה הפאתוס הזה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת שי. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> הצביעות שלהם – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת שי, תודה. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> לעולם לא תהיה פה מדינת כל אזרחיה או מדינת כל לאומיה. לעולם לא נתבייש לומר שוב ושוב: מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם הראשונים שמסכנים אותה. אתם מסכנים אותה. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – ומתוך שכך, היא מדינה יהודית ודמוקרטית. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, יואל חסון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם לא אומרים את האמת. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> חבר הכנסת חסון, זה לא סוד שאם זה היה תלוי בי ובמפלגתי, היינו מחילים ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> ונושאים בתוצאות. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> לצערי, אנחנו עוד לא שם. לצערי הרב, אנחנו עדיין עסוקים בלהסביר את האמת הבסיסית הזאת, לא רק לערבים תושבי מדינת ישראל – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – גם לאחינו היהודים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. תסכם את הדיון חברת הכנסת נורית קורן, ולאחר מכן נעבור להצבעה. חבר הכנסת אוחנה, אני קראתי לך, רק שתדע, בסדר? << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא תשכנעי אותנו. בוא נצביע. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, גברתי. אגב, אני מזהיר את חברי וחברות הבית שלחברת הכנסת קורן אין הגבלת זמן, אז תירגעו עם הוויכוח. כולם יודעים את הדעות של כולם, בסדר? היא יכולה לדבר פה שעה עכשיו. בבקשה. עשר דקות לפחות. ו << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר קרא, אז שמעתי אתכם בשיא הסבלנות, ועיסאווי, לא נבחרתי; זה חוק שישבתי ובדקתי. והוא לא הונח על שולחן הכנסת רק עכשיו, אחרי חוק הלאום; הוא הוגש הרבה זמן לפני – אם אני לא טועה, אפילו ב-2016. פשוט ניסינו עם כל הגורמים להגיע להסכמות ולראות, אולי אין צורך בחוק. אבל הסתבר שאם לא יהיה חוק, רשויות המדינה לא יתקנו את המעוות. יש פה תושבים, גם ערבים וגם יהודים, וצריך לתת להם לחיות כמו שצריך. ואתם רוצים שאם תהיה איזושהי בעיה – נניח שיש מרפסת לאחד התושבים הערבים שגרים בתוך ירושלים. הרי החוק, חוק גנים לאומיים, אחרי 1967 – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, חאג'. רגע. רגע. רגע. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אתה אמרת את דבריך, ועכשיו תן לי להשיב. תן לי להשיב. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת חאג' יחיא. תודה. בסדר. אתה לא תשכנע אותה, אני מבטיח לך. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> תראה, אמרתי לך, חאג' יחיא. חבר הכנסת חאג' יחיא, אני נולדתי בירושלים. הבית שלי נמצא ברחוב מחניים. אתה מכיר את רחוב בר אילן? ממש מאחוריו. נולדתי שם. נולדתי שם. אני ראיתי את מלחמת ששת הימים. ראיתי הכול. אבי לקח אותנו לראות את גבעת התחמושת – איך רצו לחסל אותנו ואיך רצו להרוג אותנו, כל הערבים. ב-1967, אחרי המלחמה, מדינת ישראל הכריזה על כל השטח של כל סובב החומות – הכריזה על זה כגן לאומי. ולמה הכריזה על זה כגן לאומי? כי יש פה ארכיאולוגיה מאוד מאוד חשובה, יש פה היסטוריה שלמה של העם היהודי, ורצו לשמר את זה. עכשיו, נוצר פה אבסורד, נוצר פה אבסורד – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> כל הערבים – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> נוצר פה אבסורד. מוסי, אני לא יכולה להתחרות בך, כי כל מה שאני אומר, אתה תגיד: הכול גזעני. הכול נגד הערבים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> איך אפשר להגיד שגבעת התחמושת – – – תחשבי לפני שאת מוציאה משפט. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני אומרת לך דבר אחד: זה מה שאני ראיתי, זה מה שאני ראיתי, זה מה שאני חוויתי. הייתה מלחמה, הייתה מלחמה – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת רז. תודה. תודה. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ואנחנו לא מדברים על המלחמה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> תחשבי על מה שאת אומרת. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים עכשיו – אני יודעת על מה אני מדברת. רצו להרוג אותנו. רצו להרוג אותנו בגלל שאנחנו יהודים. למה? ישבו צלפים וירו בנו. אני רוצה לומר לכם – אתם צריכים להבין את הפרדוקס פה: הכריזו על מקום שיש בו מגורים – הכריזו עליו כגן לאומי, ומכיוון שהוא גן לאומי, אי-אפשר לבנות, אי-אפשר לעשות שום דבר. נניח, נניח – – – << קריאה >>קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע. נניח שעכשיו – תקשיב – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – ארכיאולוגיה, או שעושים מזה ביזנס? << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> לא, לא. זה לא קטע של ביזנס, זה קטע – לאפשר חיים תקינים לכל האוכלוסייה. אמרתם גזעני? לא גזעני. אין פה הבדל בין ערבי לבין יהודי, כי אם צריך – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא אמרתי גזעני. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> היו פה, היו פה אנשים שאמרו. היו אנשים שאמרו. היו אנשים שאמרו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> החשיבות של החוק הזה היא באמת לאפשר חיים תקינים לאנשים שגרים שם, ואי-אפשר – לא ניתן לעשות שום דבר. עכשיו, זה לא כמו שרצו כאן חברות הכנסת האחרות, או כמו חברתי מיכל רוזין, שאמרה שגן לאומי זה דשא, ציפורים. לא, זה גן לאומי שיש בו בתים, יש בו אנשים שגרים, ולכן צריך לאפשר להם לחיות חיים תקינים, כמו שצריך בכל מקום אחר, וחוק גנים לאומיים לא מאפשר לעשות שום דבר. נניח שיש גג עם מרפסת, כן? הגג נהרס במשך הזמן – אי-אפשר אפילו לתחזק אותו. אי-אפשר – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא שומעת. אני לא שומעת. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> זה לא לבנות. זה לא לבנות. זה את מה שיש – לאפשר אחזקה. לאפשר אחזקה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> חבריי, אני רוצה לומר לכם, אני מבקשת את התמיכה שלכם בחוק הזה. זה חוק חשוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קורן. אם כן, אנחנו נעבור עכשיו להצבעה על הצעת חוק גנים לאומיים – זה ארוך – שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ח–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 29 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 נגד – 24 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון – הגדרת גן לאומי עירוני והגשת תוכנית בנייה למטרות מגורים), התשע"ח–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 30 בעד, 24 נגד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הפנים והגנת הסביבה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומית לתת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/810); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף האחרון על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומית לתת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018. יציג את החוק חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> ערב טוב. תודה, תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, במילה אחת: הצעת החוק נועדה לעזור לעמותות שבכל מקרה מקבלות הנחות בארנונה לדלג על השלב של להגיע למשרד הפנים, ועל ידי אמות מידה שהשר יקבע, כמו היום, הרשות תוכל לתת את ההנחה לעמותה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת מלכיאלי. אני עובר לרשימת הדוברים: מוסי רז; אייכלר; חאג' יחיא; סאלח סעד; נחמן שי; עליזה לביא; יהודה גליק; תמנו; סויד; מיכל רוזין; מירב בן ארי; דב חנין; טלב אבו עראר; חיים ילין; תמר זנדברג; איציק שמולי; מרב מיכאלי; סעיד אלחרומי; יואל חסון; אמיר אוחנה; מיקי לוי – מוותר? מיכל בירן; סבטלובה; עמר בר-לב; עפר שלח; לאה פדידה; עיסאווי פריג'; טיבייב; נחמיאס ורבין; עאידה תומא סלימאן; קארין אלהרר; סתיו שפיר; אלעזר שטרן; ענת ברקו; יעל כהן-פארן; מסעוד גנאים; איל בן ראובן; אברהם נגוסה; מאיר כהן; אחמד טיבי. טיבי – מוותר? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יוסף ג'בארין; דודי אמסלם; נורית קורן. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומית לתת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. נא להצביע. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 30 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 44 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (מס' 31) (סמכות רשות מקומית לתת פטור מארנונה למוסד מתנדב לשירות הציבור), התשע"ט–2018, לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 44 בעד, מתנגד אחד. אני קובע כי הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים היום, יום שלישי, כ"ח בחשוון התשע"ט, 6 בנובמבר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 01:28. << סיום >>