דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ד' ישיבה שע"ב הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושתיים של הכנסת העשרים יום שלישי, כ"ח בחשוון התשע"ט (6 בנובמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 4 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 5 יהודה גליק (הליכוד): 6 יעל גרמן (יש עתיד): 6 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 7 חיים ילין (יש עתיד): 8 אכרם חסון (כולנו): 8 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9 מיקי לוי (יש עתיד): 9 עודד פורר (ישראל ביתנו): 10 נחמן שי (המחנה הציוני): 10 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 11 הצעות לסדר-היום 12 ציון היום הלאומי לבטיחות בדרכים 12 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 12 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 13 משה מזרחי (המחנה הציוני): 16 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 19 מיקי לוי (יש עתיד): 21 עיסאווי פריג' (מרצ): 23 שר התקשורת איוב קרא: 29 הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63), התשע"ט–2018 32 טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 33 עודד פורר (ישראל ביתנו): 39 נורית קורן (הליכוד): 41 מאיר כהן (יש עתיד): 44 אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 45 הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (גנבת נשק), התשע"ט–2018 47 ענת ברקו (הליכוד): 48 מוסי רז (מרצ): 53 שר התקשורת איוב קרא: 54 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ח' בחשוון התשע"ח, 6 בנובמבר 2018. אני מתכבד לפתח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ביטוח בריאות מממלכתי (תיקון מס' 63), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של הפיליפינים בדבר העסקה זמנית של מטפלי בית פיליפינים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שהחברים יוכלו להירשם. חבר הכנסת חמד עמאר יפתח היום את הנאומים, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני קודם כול רוצה לברך את המדריכים והרכזים מתנועת הנוער הדרוזית הצופים הדרוזים בני מערוף, שהגיעו ליום המיוחד לבטיחות בדרכים. אני באמת רוצה להודות לכם על כל מה שאתם עושים עם ההדרכות בסניפים בנושא הקטל בדרכים. תודה רבה לכם שהייתם איתנו כל היום הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, ולברך את כל אלה שנבחרו בבחירות שהיו לנו בשבוע שעבר – ראשי הרשויות, ראשי העיריות, חברי מועצות, ובמיוחד החברים שלי מהמגזר הדרוזי, שאני מכיר אותם אישית אחד-אחד. אני רוצה לאחל להם הצלחה, ואני רוצה להגיד להם: יש לכם נקודות חשובות מאוד לקדם במגזר הדרוזי. הנקודה הראשונה היא הנקודה של תכנון ובנייה, תוכניות מפורטות וכל מה שקשור לתכנון ובנייה במגזר הדרוזי, חיבורי חשמל, תשתיות ביישובים, חינוך. אנחנו כאן, ככנסת, נהיה לצדכם, ננסה לסייע כמה שאנחנו יכולים, אבל תתחילו ביום הראשון שאתם נכנסים למועצות שלכם לעבוד, להוביל את העדה הדרוזית קדימה, ושיהיה לכם בהצלחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, היו שלושה נושאים מולי כדי להציע אותם, ואני רוצה לדבר על נושא שהוא חשוב מכולם. חברי הכנסת, כאשר הם יוצאים מאחורי המליאה, מקבלים שירות מעולה של קפה, של חיוכים ושל רוחב לב מציונה, ציונה צעירי. אם יש מישהי בכנסת שיש לגביה הסכמה כללית של אהבה, מכאן ומשם, למרות השם ציונה, גם אני – אולי זה הדבר הטוב היחידי בציונות, אדוני היושב-ראש, אבל גם אם זה הדבר היחידי, אנחנו מוקירים תודה לציונה צעירי. מגיעות לה כל התודות מכל חברי הבית הזה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אמר השר איוב קרא: זה הנאום הכי טוב של אחמד טיבי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל גרמן. >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת המתוקים ומהמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, קודם כול, אני לא יכול להתעלם – אני לא מאמין שאני אומר את זה – ד"ר טיבי, ריגשת אותי. אתה פשוט נגעת בלב, בול בלב. בול בלב. חברים, דווקא מכיוון שבאמת מאחורי הקלעים פה קורים דברים נפלאים ונהדרים, אני מוכרח לדבר, לצערי, על דברים לא כל כך נעימים. ביממה האחרונה חברי כנסת – ואני לא אזכיר את שמותיהם – התבטאו בהתבטאויות שלא ראויות להישמע, גם לא ברחוב, בסמטה האחורית. אני פונה אל חבריי חברי הכנסת: אני לא רוצה להיות מטיף בשער. כל חבר כנסת שמדבר פה מייצג את כולנו, את כל אחד ואחד מאיתנו, את מדינת ישראל, את הדמוקרטיה הישראלית, את הבניין הזה. אנא, תחשבו שלוש פעמים לפני ההתבטאויות שנאמרות כאן. זה פשוט מביא בושה – לא לכם; לכולנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי, לפני כחצי שנה – אני חושבת שאתה זוכר, אדוני היושב-ראש, בוודאי גם מזכירת הכנסת זוכרת – אני עמדתי כאן והתרעתי מפני המפגע הבריאותי שקיים במכון הווטרינרי, שהקים אוהל לנתיחת גופות של חיות ונמצא כאילו בשיפוץ של המבנה המרכזי. אז אני רוצה לספר לכם, חבריי חברי הכנסת, שלאחרונה קרו שלושה מקרים שבהם עובדי המכון חלו במחלה קשה בשם קדחתQ , וזה אך ורק בשל המצב התברואתי הקשה ואי-מילוי הוראות הבטיחות שהומלצו, הן על ידי מומחה חיצוני והן על ידי מומחה ישראלי. מסתבר שמאז ועד היום שום דבר לא נעשה כדי באמת ליצור תנאים בריאותיים ותברואתיים למה שמתברר כמפגע אדיר, שעלול לא רק לפגוע בעוד חיים ובעוד בריאות של העובדים עצמם, אלא יכול גם לצאת לציבור הרחב ומשם למחלות שמי ישורן ומי ידע. אני פונה מכאן לשר החקלאות: קח את הנושא, טפל בו. סגור את האוהל, תעביר אותו למקום ראוי. אני מבקשת גם ממבקר המדינה, ששלחתי לו גם מכתב, כמובן, שייכנס בעובי הקורה, כדי לחוס על העובדים ועל חייהם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת חיים ילין. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחר צפויה שביתה כללית במשק, שהכריזה עליה ההסתדרות. כאן המקום והזמן להגיד שהנושא שעליו מחר ישבות המשק הוא נושא שאין צודק ממנו: מעל 40 הרוגים עד עכשיו, מעל 200 פצועים קשה ואלפי פצועים בין בינוני לקל בענף הבנייה. רק הבוקר הייתה תאונה בענף הזה, שהפך להיות מלכודת מוות לכל הצעירים ולכל האנשים החלשים שמגיעים להתפרנס מהענף הזה. תמיד האשם הוא הש"ג; לא ראינו קבלן כבד, לא ראינו חברת בנייה שמשלמת מחיר כבד על הזלזול בחיי אדם בענף הזה. לכן אנחנו שולחים, ואני שולח מכאן, מסר של עידוד ומסר של גיבוי לאנשי ההסתדרות על המאמץ שהם עושים ועל ההחלטה האמיצה הזאת. אולי השביתה מחיר תרענן קצת את המערכת ונגיע לפתרונות למצוקה שאנחנו נמצאים בה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת סעיד אלחרומי. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, קרה היום משהו מדהים: נוער מדינת ישראל התחיל לצעוד מעוטף עזה לכיוון ירושלים. מועצת התלמידים גייסה את כל בתי הספר – דבר שלא היה. מתוך ערבות הדדית כולם באו היום בשחור לתמוך באותם צעירים שכל מה שהם מבקשים זה שוויון בביטחון, והדבר השני: תנו לגדול בשקט. כל הח"כים שרוצים להתגייס ולתמוך – זה היום. אני יודע שאסור לי, אבל אני מבקש ממך, כבוד היושב-ראש – זה השלט שאנחנו הולכים איתו – לתמוך, לתמוך בצעירים המדהימים האלה, שהם מלח הציונות ועתיד צה"ל ועתיד המנהיגות במדינת ישראל. כולנו היום איתכם. אני מודה לך, כבוד היושב-ראש, שגם אתה מזדהה, על זה שלא הוצאת אותי כי הייתי עם הדף הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> אכרם חסון (כולנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כפי שידוע לך, לא מזמן עתרנו לבג"ץ נגד חוק הלאום. לפני שבועיים, יחד עם חבריי, פורום עורכי הדין הדרוזים, הגשנו להצעת חוק-יסוד: מדינת הלאום של העם היהודי תיקון המוצע לסעיף 10, ונתנו שלוש חלופות לפתור את הבעיה: הוראות חוק זה לא תפגענה בזכויות היסוד שעוגנו והוכרו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, לרבות בעקרונות הצדק והשוויון; אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בזכות לשוויון בין כלל האזרחים במדינה על רקע דת, מין, גזע ולאום; אין בחוק זה כדי לפגוע בזכויות היסוד של כל מי שחל עליו חוק שירות ביטחון חובה משנת 1986. מטרת הצעת החוק היא להביא לתיקון העוול שנגרם למיעוטים אזרחי המדינה הנאמנים לה. ברשותך, אני רוצה להודות לידידי עו"ד סאמר עלי, לעו"ד נאיף גאנם, לעו"ד מחמוד דיב, לעו"ד סמיח עבדאללה, לעו"ד ענן ח'יר, לעו"ד זיד מועדי, לעו"ד ראמז חמדאן ולעוד הרבה עורכי דין ועורכות דין מצוינים שהתנדבו לתקן את העוול הזה כדי שנמשיך לחיות בדו-קיום ובשוויון לכלל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, גשם ראשון התחיל, אבל בהרבה מקומות, בתוך היישובים ומחוצה להם, יש חשש בכל פעם שיש חורף – שזה גשמי ברכה, אבל יש הפחד הזה מהצפות ומהנזקים שראינו בשנים האחרונות. לכן – אנחנו היום אחרי הבחירות לרשויות המקומיות – אני פונה לכל אלה שנבחרו, בין מי שחידשו להם ובין החדשים: הימים האלה הם הימים שצריך להכין את היישובים לחורף, כי הצפות זה נזק, ויש הרבה מקרים שגם היו אבדות בנפש. ואני פונה לממשלה: התקציבים שדרושים זה פיקוח נפש – התקציבים שדרושים לסעיף הזה בתוך התקציב. הממשלה צריכה לספק את התקציב, ואני לא רוצה שנגיע למצב שיש אנשים שהבתים שלהם יינזקו, או הנפשות שלהם, ושתהיה עוגמת נפש בגלל מחסור בתקציב. לכן, כבוד היושב-ראש, אני פונה אליך, גם מהמעמד שלך, לפנות לממשלה בנושא הזה כדי לעזור ולקדם, כי הנזקים הם יותר ממה שאנשים יכולים לשאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. באזור חפירות תל בית שמש נחפר אתר חפירות ארכיאולוגי והתגלה פרק בלתי ידוע בתולדות בית ראשון, אך לפי הסכם מוקדם, הממצאים הארכיאולוגיים ייקברו תחת עבודות תשתית. עתה צריכים אנשי המקצוע להחליט מה חשוב יותר: כביש 38 או המלך חזקיהו, אדוני. הסכם אפשר לשנות; היסטוריה לא קוברים. הארכיאולוגים ד"ר צבי לדרמן ופרופ' שלמה בונימוביץ קבעו כי תל בית שמש הוא קפסולת זמן להבנת תולדות היווצרותה, קיומה וחורבנה של ממלכת יהודה בימי בית ראשון. החופרים גילו בחצי השנה האחרונה אתר ענק שמשתרע משני צידי כביש 38. לדרמן מתאר אותו כאתר מורכב, צפוף ומתוכנן, והוא מכוון כולו להעצמת עושרה הכלכלי של ממלכת יהודה תחת שלטונו של המלך חזקיהו, ככל הנראה, 715–686 לפני הספירה. מסבירים כי האתר הזה גדול מאוד בחשיבותו להבנת ממלכת יהודה ומפתח להבין את עצם התעצמות ממלכת יהודה והמלך חזקיהו. אני קורא לשר התחבורה למצוא פתרון ולא להרוס את ההיסטוריה היהודית. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. היום בטקס רב רושם ובקבלת פנים מכובדת במלון רמדה חגגה המועצה להשכלה גבוהה 60 שנה למל"ג ו-70 שנה של מצוינות אקדמית. רק מה? יושב-ראש המל"ג, שר החינוך בנט, שכח בצד 1,300 מרצים ו-30,000 סטודנטים ששובתים כבר שבועיים ואף אחד לא מדבר איתם; מרצים בכירים במכללות המתוקצבות שלא מגיעים ללמד, כי למרות שהבטיחו לנהל איתם משא ומתן, לא מנהלים איתם משא ומתן. למרות שוועדת החינוך של הכנסת דרשה שינוהל המשא ומתן הזה בשבועיים האלה כדי לסיים את הפארסה הזאת, הם נותרו מאחור. אי-אפשר לדבר על מצוינות אקדמית ולהרים "לחיים" ולחגוג כש-30,000 סטודנטים – אגב, דווקא במכללות שנמצאות בפריפריה – ו-1,300 מרצים בכירים מרגישים כאילו זרקו אותם לרחוב. אדוני, כשזורקים לרחוב 1,300 מרצים בכירים, לא יהיה אפשר להצמיח אקדמיה ל-60 השנה הבאות, ובוודאי לא מצוינות אקדמית, כי אף אחד לא ילך להיות מרצה בכיר כשהוא מקבל כזאת בעיטה מיושב-ראש המל"ג. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת יעל כהן-פארן. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עמותת אור ירוק עושה עבודה מצוינת בתחום הלחימה בתאונות דרכים, ופרסמה נתונים מזעזעים על חלקם של האזרחים הוותיקים ושל הקשישים בתאונות דרכים: 215 אזרחים ותיקים מתוך קבוצת ההרוגים בתאונות דרכים כל שנה, מהם 95 הולכי רגל. כולנו רואים את זה במו עינינו. הלוא אנחנו מבחינים שיש בקרבנו אנשים שהולכים לאט יותר, שמהססים כשהם חוצים את הכביש, שזקוקים להדרכה ולעזרה, שלא תמיד רואים הכי טוב ולא תמיד שומעים הכי טוב. אליהם צריך להתייחס באופן שונה. העלינו את זה בכנסת. דיברנו על מעברי חציה שיהיו עם תאורה, עם זמן רמזור ארוך יותר; דיברנו על תמרורי אזהרה באזורים מסוימים, בסביבות דיור מוגן או בתי אבות. בקיצור, הכתובת היא על הקיר. יודעים שזה קהל מועד והוא פגיע יותר. אני דורש מפה – והעליתי את זה, ושר התחבורה בדרכו נפנף אותי – אני חושב שאנחנו עושים עוול גדול ופוגעים בציבור הזה כשאנחנו לא מגינים עליו מפני מוקד הסכנה הזה ששמו תאונות דרכים, תחבורה ומכוניות על הכביש. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה, גברתי, אחרונת הדוברים. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחבריי חברי הכנסת, היום שמענו שיש תוכנית חדשה שהולכת ונרקמת במינהל התכנון, להקים לא פחות מתשע מרינות חדשות לאורך חופי ישראל, מראשון לציון ועד נהריה. נמצאת כאן חברת הכנסת יעל גרמן, שהייתה ראש העיר הרצליה ונאבקה במרינה אחרי שכבר הוקמה. מרינות, קודם כול, יוצרות מפגעים סביבתיים אדירים. הן פשוט מונעות מהחול להגיע אל החוף, וכך נהרסים החופים שלנו. אבל מעבר לכול – כמה חוף כבר יש במדינת ישראל? נשארו פחות משני סנטימטר לתושב. לקחת שטחי חוף כל כך נדירים ויקרים – חלק מהם גם עם תשתיות שאין איפה לשים אותן חוץ מאשר ליד החוף – לקחת ולשים עליהם תשתיות של מרינות, שישרתו בעיקר אוכלוסייה מאוד מצומצמת, את האלפיון העליון, שיש בידיו יאכטה – במקום שהציבור ייהנה מהחוף, שמה לעשות, יש כל כך מעט ממנו. כמה שיותר חוף צריך להישאר פתוח לציבור, ואני חושבת שמכאן, מהכנסת, צריכה לצאת קריאה להקפיא תוכניות כל כך לא רלוונטיות כאלה למדינת ישראל. אנחנו לא צריכים עוד ועוד מעגנות שישרתו רק עשירים; אנחנו רוצים שהחופים יהיו לכלל הציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. עד כאן נאומים בני דקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון היום הלאומי לבטיחות בדרכים << הלסי >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> אנחנו נעבור לנושא הבא בסדר-היום: ציון היום הלאומי לבטיחות בדרכים, הצעות לסדר-היום שמספרן 9680, 11063, 11077, 11093, 11129, 11146 ו-11151. חברי הכנסת, אנחנו פותחים כעת דיון מיוחד לרגל היום הלאומי לבטיחות בדרכים, ביוזמת חברנו חבר הכנסת חמד עמאר. עסקו בנושא במשך היום ועדות הכנסת השונות, והוא עמד במוקד כנס מיוחד שהתקיים באודיטוריום כאן בצוהריים. חבריי, כמו בכל שנה, הייתי יכול לפתוח את הישיבה הזאת עם קצת סטטיסטיקות ומספרים; יכולתי להציג לכם כמה תאונות דרכים היו השנה ביחס לשנה הקודמת, בכמה אחוזים ירד מספר הפצועים ומה מספר האנשים שלצערנו קיפחו השנה את חייהם על הכביש. אבל אני מרגיש שכל המספרים האלה מחווירים לעומת הפנים והשמות של בני משפחת עטר, שנספו לפני שבוע בתאונה מזעזעת בכביש הערבה – אחת מתאונות הדרכים החמורות ביותר בעשור האחרון. שמונת בני המשפחה היו באותו יום ברכב, ההורים יריב ושושי עם ששת ילדיהם הקטנים. הם יצאו מביתם ביישוב פסגות כדי לבלות יחד את יום השבתון של הבחירות לרשויות המקומיות ולא חזרו. אני לא יודע מה בדיוק קרה ברכב שבא מולם – היסח דעת, סטייה קלה, מבט לא מרוכז או משהו אחר – אבל אני יודע מה התוצאה: משפחה שלמה שהייתה ואיננה. אור של שמונה נפשות כבה בבת אחת. שבועיים קודם, רק 20 קילומטר משם, עוד זוג הורים ובתם התינוקת נהרגו בנסיבות דומות, ורק לפני יומיים, עוד תאונה לא רחוק משם, שגבתה חיים של שישה בני אדם נוספים. הרשימה הולכת וממשיכה עוד ועוד, ללא קץ, ובעיקר ללא תכלית. האירועים האלה דורשים מאיתנו חשבון נפש. ראיתי שברחבי הרשת הם עוררו תנועה של אנשים שקיבלו על עצמם להתחזק ולא לגעת בפלאפון בנהיגה – לא סמ"ס, לא ווטסאפ, לא פוש ולא עדכון. זה מעשה קטן שיכולה להיות לו משמעות גדולה. זה לא סוף הדרך במאבק בתאונות הדרכים, אבל זה צעד ראשון וחשוב. אני מקווה שהוא יסחף אחריו רבים, שיישמעו לקול הדם שזועק אלינו מן האספלט ויחליטו לשים לתופעה הנוראית הזאת סוף. אני יודע, חבר הכנסת עמאר, שזה גם הנושא שנבחר השנה ליום הזה שאנחנו מציינים בכנסת – אי-שימוש בפלאפון, בטלפון הסלולרי – וכולי תקווה שלא רק בעקבות חקיקה בכנסת והחמרת הענישה ופעילות המשטרה, אלא בעקבות אחריות אישית של כולנו, אנחנו נוכל לצמצם את המספרים הנוראיים. תודה לכל היוזמים, שהראשון שבהם הוא בוודאי חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, אדוני יפתח את הדיון במסגרת הצעות לסדר-היום. ישיב לכולם בשם הממשלה השר איוב קרא, בשמו של שר התחבורה והבטיחות בדרכים, שנמצא בנסיעה רשמית בחוץ לארץ. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר איוב קרא, קודם כול אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש. אתה חלק מהמאבק בתאונות הדרכים, אתה מלווה את הנושא שנים רבות. בעצם, מאז שאני בכנסת אתה מלווה איתנו את הנושא של המאבק בקטל בדרכים. היום ציינו את היום הזה. התחלנו בוועדות, והתחלנו בישיבת ועדת החינוך בבוקר בנושא של חינוך תעבורתי. פעם, כשדיברנו על חינוך תעבורתי נאמר לנו: אתם ככנסת לא תוכלו להיכנס לתכנים של החינוך בתוך בתי הספר. אבל אנחנו העלינו את זה והעלינו את זה כאן, ובסופו של דבר היום קיבלנו נתונים מאוד משמחים, אדוני היושב-ראש: בשכבת י' יש לנו 4,200 כיתות, ומתוכן 3,800 כיתות מקבלות חינוך תעבורתי. 200 מתוך אלה שלא מקבלות הן חינוך מיוחד, ונאמר לנו על ידי משרד החינוך שלא ניתן להעביר להן חינוך תעבורתי. חסרות עוד 200 כיתות, ונגיע לכל התלמידים בשכבת י'. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה חינוך מיוחד? מה ההסבר? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> דווקא החינוך המיוחד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אמרו שמבחינת יכולת לעשות רישיון – אין להם יכולת לעשות רישיון והם לא יכולים לעשות רישיון. זה מה שנאמר על ידי משרד החינוך בוועדה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה משרד החינוך לא – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אני מקווה שגם את זה אנחנו נצליח לתקן כאן. נעשה דיון מיוחד. דווקא אמרתי שאני רוצה לעשות דיון מיוחד במיוחד על הנושא של 200 הכיתות שלא יכולות לקבל חינוך תעבורתי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> צודק מאוד, כי יש גם הולכי רגל ורוכבי אופניים – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון. אמרתי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> – – ורוכבי סקייטבורדים ומה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נכון, נכון, נכון. על זה אני דיברתי גם בוועדה. אני חושב ש-15,000 ילדים מתוך השכבה עשו תיאוריה, ושיעור ההצלחה היה 90%. השנה ייכנסו 30,000 ילדים לתיאוריה בשכבה י', ואנחנו מקווים שבשנה הבאה כל ילדי שכבה י' יוכלו לעשות תיאוריה תוך כדי לימודים. זה מאוד יעזור לנו בחינוך התעבורתי, כי אין מה לעשות, אדוני היושב-ראש, ילדים בגיל 16 – אנחנו כמחוקקים אפשרנו להם לעלות עם אופניים חשמליים אל הכביש. היום אמרו בוועדה שיכולים להגיע למהירות של 70 קמ"ש באופניים חשמליים אחרי שכלולים קטנים שיכולים לעשות בהם. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> מה הבעיה? << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לכן, החינוך התעבורתי – חשוב מאוד שנמשיך איתו, וזאת הצלחה גדולה של משרד החינוך אם הוא ממשיך בו. ואחרי זה המשכנו לוועדת הכלכלה, ונגענו בנושא של היסח הדעת, בנושא של שימוש בטלפונים, שהסיכוי לתאונת דרכים בשימוש בטלפון הוא פי עשרה מאי-שימוש בטלפון נייד. פי עשרה. לפעמים אומרים: אתה צריך להרתיע, אדוני היושב-ראש, ולתת קנסות קשים של 3,000 שקל, 5,000 שקל, למי שמשתמש בטלפון, אבל אותו משתמש בטלפון – הוא מסכן את החיים שלו. האם החיים שלו שווים את ה-3,000 שקל שיפחידו אותו, או שישמור על החיים שלו ועל החיים של המשפחה שלו בתוך האוטו כשהוא נוסע? אני קורא לכל האזרחים: תשימו את הטלפון בצד. תעלו על ההגה, תתרכזו בנהיגה, ואל תעשו שום דבר אחר; רק להתרכז בנהיגה. אתה שומר על עצמך, שומר על המשפחה שלך, שומר על הרכב שבא ממולך, שומר על החיים שלך, וזה מאוד מאוד חשוב לנו, כולנו, שתשמרו על עצמכם, ואמרתי את זה היום יותר מפעם אחת. בנושא של מספר ההרוגים, אני לא רוצה לדבר על סטטיסטיקה, כי כל חיים זה עולם ומלואו, לכן, הסטטיסטיקה לא מדברת. ראינו את זה רק בחודש האחרון, והיושב-ראש נגע בנושא הזה ברגש רב: שתי משפחות נמחקו; 11 בני אדם נהרגו. שבוע אחרי זה – שבעה, אדוני היושב-ראש, לא שישה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> שבעה, נכון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שבעה בני אדם הולכים לעבודה – נהרגו בכביש. זה מזעזע. אנחנו מדברים על 18 בני אדם שנהרגו תוך פחות משבועיים. ואנחנו יכולים לדבר על כביש 90 כאן ולעמוד ולהגיד: צריך לשים הפרדה, צריך להרחיב את הכביש, צריך לעשות תשתיות. כביש 90 – 472 קילומטר ועוד 200 מטר. זה הכביש הכי ארוך במדינת ישראל. לכן, בואו נתרכז בנהיגה. בואו לא נשתמש בטלפונים; בואו נשים את המשפחה שלנו מול העיניים שלנו כשאנחנו עולים על ההגה. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לקחתי חלק בכנס, כמוך, אדוני היושב-ראש, והקשבתי בקשב רב. אני רוצה להתחיל ולברך אותך, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת חמד עמאר, שאתה מוביל את זה עשר שנים – באמת, בלתי נלאה, בלתי נשחק, ואני ממש מצדיע לך על זה. אני הקשבתי בקשב רב גם לדברים שאתה אמרת, אדוני, וגם יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, שאיננו פה, וראשת רלב"ד – היא פה? המנכ"לית, גם יעקב אשר, שאיננו כאן, יושב-ראש ועדת המשנה, והקשבתי בקשב רב לדברים שהם אמרו על שיתוף הפעולה שמתקיים. הפרגון ההדדי על המעשים הטובים שעושים כאן בבית המחוקקים כדי לקדם את המאבק הזה זה לא משהו ששמעתי אותו אז, כשישנתי – אני מתכוון לקדנציה הקודמת שלי – בכנסי יום בטיחות. אני רוצה לציין, עמד שם וקיבל תעודת הערכה – וזה נוגע גם לדברים שאתה אמרת, אדוני היושב-ראש, על השותפות של הציבור. אומנם אנחנו לא יכולים להטיל את האחריות על הציבור, אי-אפשר להטיל את זה עליו, אבל נתנו תעודת הכרה ליזם של פרויקט שאני ממש התפעמתי לשמוע אותו, יאיר נתיב, שהוא יושב-ראש עמותת שומרי הדרך – אני מדייק? אני לוקח את זה מהכינוס. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> צודק, צודק. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הוא פה? איננו. חבל, כי באמת – להצדיע לו. 36,000 אזרחים – אני חושב שאני זוכר נכון את המספר – שהם שותפים בפיקוח על התנועה ובדיווח על עבירות חמורות למה שנקרא ה-back, שהוא המשטרתי, ולטיפול בדיווח התנועה. אם בזה אפשר להשקיע מאמץ כביר, כאחד כזה שהוא שותף למיזם – הוא נהג מצוין, אני בטוח שהוא שומר על הכללים – אם אפשר להרחיב את השותפות הזאת עם הציבור, זה דבר יוצא דופן. אני בדרך כלל לא אוהב את הביטוי הזה, "מאבק רב-מערכתי". אדוני מכיר את הביטוי הזה, שאומרים: אנחנו צריכים לנהל מאבק רב-מערכתי? כשאומרים את זה, אז כל הרבי-מערכות – האלמנטים בפנים יכולים לחמוק לפינות במאבק הרב-מערכתי. פה דווקא שמעתי דברים אחרים, ואני רוצה להגיד לך שאם כל אחד מהרב-מערכתיים בתוך הרב-מערכתי הזה יעשה את חלקו במלוא העוצמה, אפשר יהיה לראות תוצאות. היו סימנים טובים – כך אני למדתי השנה – של ירידה במספר הנפגעים, ההרוגים וגם הפצועים – שצריך לדבר עליהם; זה כאילו משהו שנשכח מאיתנו; מדובר פה באלפים רבים שהנזק שלהם הוא מתמשך, הוא בלתי נתפס, וגם על זה צריך לדבר, וגם על שתי התאונות הרצחניות בכביש 90, שאני לא יכול לקרוא לזה – זה נראה לי כמו טבח של ממש. אני לא יודע אם אני זוכר נכון – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> שלוש תאונות. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שלוש תאונות. אני מדבר על השתיים האיומות, האחרונות. הם גם ציינו נתון שאני חשבתי שהוא מטורף לגמרי: 40 הרוגים החודש. בחודש הקטלני והרצחני הזה – 40 הרוגים. שערו בנפשכם ש-40 ההרוגים האלה, חלילה וחס, היו נהרגים בגלל עילה אחרת, ביטחונית כזאת או אחרת, איך כל מדינת ישראל וממשלת ישראל היו עומדות על הרגליים. ואני לכם רוצה להגיד – אמר את זה גם איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, בכינוס, וגם אני אומר את זה: תאונות דרכים, מאות הרוגים, אלפי פצועים, זה לא מזג אוויר, זה לא אסון טבע – זה אסון אנושי. מה אני אגיד לכם? למדינה צריכה להיות, עם כל הכבוד לשותפות עם הציבור, למדינה צריכה להיות אחריות אזרחית מוחלטת על חיי אזרחיה. אי-אפשר כל שנה להמשיך ולספוג את המוות ההמוני המיותר הזה. ואני אומר לכם, כמו הקבינט הביטחוני – בואו ניקח אותם כדוגמה – שעוסק בביטחון הקיום שלנו, ומשקיעים שם מאות דיונים כדי לקדם את הביטחון הקיומי שלנו; משקיעים משאבים אין-ספור, כמו באיום הפוטנציאלי ההרסני של המנהרות, לדוגמה. כמה משאבים משקיעים במה שהוא פוטנציאל לנזק, שמאות הרוגים קורים אצלנו ברחובותינו? אז הגיע הזמן – והעליתם את זה גם בכינוס – שיהיה קבינט תעבורתי שיטפל בסיכון החיים שלנו. אני ואתם והילדים שלכם ממש עולים לשדה קרב כאשר אנחנו עולים על הכביש. צריך להגיד את זה. אני אגיד מילה שנוגעת לחינוך התעבורתי, שגם הוא עלה. אני נסעתי עם הילדים שלי באמסטרדם, בהולנד, בוא נגיד. אתה נוסע שם – אתה פשוט נדהם. נסעתי בנתיב הימני, ולא הבנתי למה משאיות מצפצפות לי. יש שם באוטוסטרדה שלושה, ארבעה נתיבים. אני אומר: מה הוא מצפצף לי? אני נוסע כמו חנון בימני – תעקוף. אסור להם, לכלים כבדים, לעקוף. הייתי בשוק. לקח לי זמן להבין שהם כועסים עליי. הם נוסעים מהר בימני. אתם מכירים את הפוזה הזאת אצלנו בכבישים המהירים? שלוש משאיות נוסעות בשלושה נתיבים, והנתיב המהיר אצלנו הוא הנתיב הימני. אתם שמים לב? זו התרבות שלנו. חבר'ה, הכביש הוא פנינו, כנראה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רק מסיים במילה אחת: כשאתם רוצים לשמור רווח בין מכוניות, תמיד נכנסים לך; כאילו נדמה לך שאתה נוסע אחורה, להבדיל מהחינוך. מה גורם להולנדים להיות כאלה? אני לא מצליח להבין. מילה אחרונה, אדוני, רק בנושא סוגיית הדיבור בפלאפון. אתם הובלתם בזמנו, כל הגורמים הנוגעים בדבר, את המאבק להכניס ולהטמיע את חגורות הבטיחות. השקיעו בזה מאמץ כביר, כביר, והצליחו בסוף, בסופו של דבר זה הצליח. אותו דבר גם עם הפלאפונים – צריך להשקיע בזה מאמץ גדול. מילה אחרונה למשטרת ישראל: אני מקווה שסוגיית המפכ"ל החדש תעבור את המשוכה הפורמלית, ובא לציון גואל וצ'יקו אדרי – למשטרת ישראל. אני רוצה לאחל לו, כמי שהיה אחראי לאגף התנועה בתקופתו, הצלחה גדולה גם בתחום הזה. יישר כוח לכם על מה שאתם עושים פה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת משה מזרחי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אתה יודע, חבר הכנסת חמד עמאר, אתה אמרת שעשר שנים אתה מוביל. אני זוכר שלפני 15 שנה עלה פה חבר הכנסת אופיר פינס. הוא הציע תיקון לחוק שיהיה אסור לשלוח סמ"סים כשאתה נוהג. אני זוכר שאז צחקו עליו, אמרו לו: אופיר, מאיפה הבאת את השטות הזאת? מה זה הדבר הזה? הוא אמר: לא הייתי מביא את התיקון אלמלא הייתי נוסע בכביש ורואה את העורף של האנשים שיושבים ומסמסים בלי בכלל להרים את הראש אל הכביש. תראה לאן אנחנו הגענו, שעכשיו באמת צריך לחשוב כמעט על איסור מוחלט של שימוש כלשהו, עם כל הרשתות החברתיות שם, והפושים. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעמדה שהשנה, ברוך השם, יש לנו פחות הרוגים, אני מקווה. מי שנהרגו זה מעל ומעבר, מספיק. מקווה שלא יתווספו עוד. זו התפילה הראשונה שבה אני מתחיל את דבריי בנושא הזה. ממה נגרמות התאונות? אני מחלק אותן לכמה קטגוריות, לכמה סיבות: הראשונה בהן, והמרכזית, היא טעויות אנוש – יותר מהמיגון של הרכב ויותר מהתשתיות, למרות שגם בזה יש שאלה. טעויות אנוש זה הדיבור בניידים, הסמ"סים האלה, ההודעות – שזה יותר מסוכן, כי זה לא לדבר. אם אתה מדבר – היום יש מצב שמדברים, יש לו את הרמקול בתוכו, אפילו אם אין לו דיבורית, אז לפחות הוא יכול להיות עם הכביש. לא שאני מעדיף או שאני מטיף לכיוון הזה, אני גם נגד שידברו בכל מקרה, אבל ההודעות הכתובות האלה הן מאוד מסוכנות, לכן צריך להתרחק, וצריך לתת את הדעת עליהן. אני חושב ששוטרים שעוצרים רכב יכולים לבדוק מתי נשלחה הודעה, ואני בכיוון הזה. הסיבה השנייה בטעויות אנוש זה מהירות ועקיפות מסוכנות. הנושא הזה של המהירות, שכולם רוצים מהר מהר, והוא עוקף במקום מסוכן, זה רוב תאונות הדרכים – היסח דעת, מהירות ועקיפות. יש גידול בתאונות במעברי חציה, לכן אני הולך לכיוון של להציע פתרונות. במעברי חציה יש כמה נקודות שצריך להביא בחשבון: המיקום של מעבר החציה – כי יש מקומות שעושים את המעבר בכל דרך בתוך העיר, כך שגם להולך רגל וגם לנהג אין מרווח שיראו גם את זה וגם את זה, ולכן המיקום שלהם – צריך לדעת בדיוק איפה למקם. אפילו אם אתה עובר את הכביש למקום אחר, ואתה ממשיך על המדרכה עוד כמה מטרים כדי להגיע ליעד שלך, אם זה בית ספר או זה בית אבות, או כל מבנה אחר – את זה צריך להביא בחשבון, כדי שכולם יראו את כולם. אנשים שעוברים, הם צריכים להבין גם שלא כל העולם עוצר בשבילם עד שהם עוברים; הם צריכים להיזהר ולהביא את זה בחשבון. הנקודה השנייה זה שינויים גיאומטריים. זה יכול להיות הגבהה של מעבר החציה, ואני מציע גם שתאורת רחוב, במיוחד בערב, תהיה בצבע אחר; מי שיראה את הצבע האחר, נניח כחול, ירוק או צבע אחר, אפילו אדום – שאנשים ידעו שזה מעבר חציה, ואז אני יכול – העלות של התאורה זו אותה עלות, אבל זה יכול גם לסמן. יש לנו הבעיה של האופניים החשמליים, וגם המהירות שלהם, שיכולה להגיע לעשרות קילומטרים בשעה; אנשים משדרגים אותם. האי-אכיפה – הגיל המותר זה 16, נסיעה ללא קסדה – הנושא הזה הוא מאוד מסוכן, ואנחנו רואים שיש הרבה פצועים, וגם הרוגים, לצערנו. יש את הנושא של קטעים אדומים. שם צריך לתת גם את הדעת, כי אנחנו נוסעים גם בכבישים שהם צרים ולפעמים מפותלים, שאין בהם תאורה. אני חושב שמקומות כאלה, צריך להכניס אליהם גם תאורה וגם את הנושא של ההפרדה, ויש אפשרות, כבוד היושב-ראש, להפרדה גמישה. אם יש הפרדה ויש חס וחלילה תאונת דרכים, זה הרבה פחות מסוכן מתאונה חזיתית, כמו שראינו לאחרונה בכביש 90, כי תאונה חזיתית – המשמעות היא שאתה מסכם את שני הכוחות של שני הרכבים, וזו המכה לשניהם. אם יש הפרדה, אז ההפרדה הזאת יכולה לספוג חלק מהתאונה וחלק מהכוח הזה, ואתה יודע מה? לצאת בפחות נזקים. יש נושא אחר, שהוא תחבורה ציבורית, כי כל הפיתוח של הכבישים לא מדביק את התוספת של הרכבים שעולים לכביש בכל שנה. יש לנו – אני רואה את הזמן. יש לנו את הנושא של חינוך והדרכה, הנושא של לימודים בכיתה י', ויש גם בבתי ספר יסודיים חינוך לבטיחות. בי' הם ניגשים לבחינה, ואז הם יכולים להיות פטורים מבחינת התיאוריה. זה מאוד חשוב ומקדם. יש לנו פעילות ענפה בבתי הספר ביישובים הערביים, ואני מברך על זה, ואלה גם הדרישות שלנו. אני ליוויתי את הנושא הזה מאז כניסתי לכנסת, ואני אומר – משרד החינוך גם התחיל בזה, וזה מאוד חשוב. יש לי המלצה אחרונה בשני משפטים, כבוד היושב-ראש: היום, מורה נהיגה – כשמישהו מקבל רישיון נהיגה, הוא נותן לו את ה"נהג חדש" הזה ואת השם: "המורה שלי הוא פלוני". אני הייתי מציע: היום יש טבלה מוכנה – יש לי אותה – של כל העבירות והקנסות והנקודות; לפחות שיקבלו את זה במתנה, שייזהרו, כי חשוב להם מאוד רישיון הנהיגה, כך שישמרו על עצמם. ואני פונה לכולכם לשמור על עצמכם, כי אתם יקרים לנו. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת מלכיאלי – איננו, אז אם כן, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום הזה לציון היום הלאומי לבטיחות בדרכים הוא יום מהותי מאוד בחיי החברה הישראלית. אני כבר מכאן יכול להגיד תודה רבה לכל אלה שעמלו, טרחו ויזמו את היום הזה. תודה רבה על האכפתיות. אני יכול להגיד לכולם שהייתי שם, הייתי מן הצד השני. הייתי מן הצד השני, וראיתי תאונות דרכים שנגרמות בגלל בעיות שרובן ככולן – אפשר להאשים את הדרך; נכון, יש מקומות שצריך לשפץ. בסך הכול התשתית התחבורתית של מדינת ישראל בהשוואה למדינות אחרות בעולם היא תשתית ראויה; עדיין לא מושלמת. אני מכיר את כביש 38, שלקח שנים רבות למצוא את התקציב לשפץ אותו. הוא היה כביש אדום. יש עוד כמה כבישים שהם כבישים אדומים, כגון כביש 90. המהות היא תרבות הנהיגה. המהות היא שאנחנו יודעים שאסור לנגוע תוך כדי נהיגה בטלפון הסלולרי, שהיום מוגדר על ידי משטרת ישראל כגורם מספר אחת בתאונות דרכים, כגורם האנושי מספר אחת, כגורם לתאונות קשות שבצידן אבדות בנפש. כשנוסעים 100 קמ"ש ומסתכלים על הטלפון לשנייה, האוטו עובר בערך 50 מטר. 50 מטר. אתם מבינים כמה תאונות דרכים אפשר לעשות ב-50 מטר? זה אומר שחוסר תשומת הלב מביא לכך שאנחנו נבצע תאונות דרכים. אני חושב שצריך היערכות כוללת, חינוכית, קודם כול, מגיל רך, לכל נושא הבטיחות בדרכים. וכשאומרים לא לתת לילדים מתחת לגיל 16 לנסוע באופניים חשמליים והורים אינם עומדים בלחץ וקונים לבניהם או לבנותיהם אופניים חשמליים ואחר כך נגרמת תאונה קטלנית, שואלים את עצמם: היכן היינו? וכשהחוק אומר, אחרי מאמצים רבים בוועדת הכלכלה, אדוני היושב-ראש: יש לחבוש קסדה, ולא חובשים קסדה, והחלקה קלה מהאופניים והראש נחבט בגדר או בשפת או במדרכה עצמה, והאיש הופך לצמח, שואלים: היכן היינו? תרבות הנהיגה במדינת ישראל מחייבת שיפור. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מיקי לוי, גם כשנוסעים על המדרכות בלי קסדה עומדים שוטרים ומתעלמים, ולשאלתי הם אומרים: אין לנו כוח אדם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> טוב, אני מקבל את ההערה, חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> גם הקבלה הזאת של "אין לנו כוח אדם" – אתה עומד שם, עוברים ילדים, אז אתה רואה אותם – תעצור אותם. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מרגע שמשטרת ישראל והפיקוח, שמשלבים ידיים בעניין הזה – מתחילת השנה ניתנו 45,000 דוחות לרוכבי אופניים. 45,000 דוחות. זה המון בכל קנה מידה; אני מסכים שזה לא מספיק. וכאחד שמכיר מעט טוב יותר את משטרת ישראל, צריך לעשות סדר עדיפויות: מה יותר חשוב – פשיעה – – – << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אתה מבין שזה לא מנצח, מיקי. << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לנצח, כי מדובר בבנינו, ולכן אני מדבר על שילוב ידיים בין תרבות הנהיגה לבין החינוך, לבין האחריות שלנו כהורים, לבין האחריות של מערכת החינוך. כשאין שילוב ידיים, ככה נראית ההשתוללות; כשאין שילוב ידיים, אז מרכיבים אחד את השני, והכלי הזה של אופניים חשמליים הופך להיות כלי מוות, כי חסרה שליטה עליו. וכשאני מביא הצעת חוק לגבי טרקטורונים שמשתוללים על הכבישים כשאסור להם להיות על הכבישים, אז החוק הזה לא עובר בוועדת שרים לחקיקה. ואני אומר: עזבו, לא רוצה את החוק; שמשרד התחבורה יגיש הצעת חוק ממשלתית. למה אני מזכיר את זה? כי בלי שילוב ידיים, אדוני חבר הכנסת היוזם את היום הזה, בלי שילוב זרועות של כלל המרכיבים בחברה ציבורית – חינוך, הורים, משטרה, משרד החינוך, תעבורה, כל מה שצריך ­– לא נצליח לנצח. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני מודה לך. ובכן, חבר הכנסת עיסאווי פריג' יחתום את רשימת הדוברים. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים, בהזדמנות זו אני רוצה לברך את היושב-ראש ומפלגת תע"ל על ההישג היפה והמרשים שהיה לכם בבחירות המקומיות בחברה הערבית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה. שוכרן. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני חייב לציין את זה. היה לו הישג יפה. מגיע לו לחייך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> הדבר השני – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הרבה זיקוקים. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> הרבה, הרבה זיקוקים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבל מה קרה לכם בטובא – אתם, מרצ? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אנחנו קיבלנו רשות אחת, אבל שרפו לנו אותה. איך אתה יודע? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> יא זלמה, קיבלנו בטובא נציג של מרצ – לא הרשו לנו. שרפו. אין לנו נחת, מה נעשה. בדיון כל כך חשוב – – – << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> עצוב, עצוב. אני מאוד מקווה שנתבגר ונבין איפה אנחנו נמצאים, והתופעה הפסולה והדוחה הזאת – ניפטר ממנה כמה שיותר – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה לא יהיה על הזמן שלך, אבל גם אתה אמרת – וחשוב לציין – שברוב המוחץ של היישובים זה התנהל בצורה מצוינת, חוץ משישה-שבעה יישובים. אחד מהם, הכי גרוע, זה כשאתה שורף בניין מועצה או בית ספר ביישוב אחר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> טוב, יש הרבה מה לדבר. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> כבר שרפו להם לפני שנתיים-שלוש. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כן, אבל השרפה העכשווית היא הרבה יותר חריפה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> היא קשורה בזהות, עיסאווי. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בזהות הקבוצה המנצחת. אדוני היושב-ראש, חברים, ביום כזה חשוב, בנושא כזה עדין, בנושא כזה שמגיע לכל אחד ואחד מאיתנו, אני ציפיתי ששר התחבורה יהיה איתנו בדיון, ולא לראות את ידידנו שר התקשורת – שאני מבין, ומעריך, אבל זה לא בתחום האחריות – – – << קריאה >> שר התקשורת איוב קרא: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בסדר, כולם מתחרים על עומאן. עומאן, עומאן, עומאן. האימפריה של עומאן. מה יש בעומאן? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עיסאווי מעדיף את כביש 90. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני מעדיף כאן, לא עומאן. אני יודע שהוא בעומאן, להציג את ההישגים של הרכבת והקו של תל אביב-ירושלים, שבינתיים תקוע. איזה ניסיון – מה אני אציג לעומאנים? את הקו של הרכבת לירדן? אני הולך להציג קו חלום, מירדן לישראל, קו רכבת. על איזה ניסיון מדברים? זו הערת ביניים. הדבר השני – אני רוצה להתוודות ולהודות: אני כל הזמן שמעתי, ואמרתי, וצחקתי בזלזול, שהגורם הדיגיטלי והטלפון הוא הגורם הראשון בתאונות דרכים. אני התייחסתי בזלזול לקביעה הזאת, אני אגיד לכם את האמת. בכל הדיונים אמרתי: על מה הם מדברים? עד שזה קרה לי. בנסיעה רגילה בתוך היישוב שלי קיבלתי הודעה; סתם, לראות מי שלח לי את ההודעה – נכנסתי ברכב. הייתי במהירות של 40. אז אמרתי: עברתי את זה על בשרי, ומאז אני מתנהג – הטלפון הסלולרי בשבילי, תוך כדי נסיעה, הוא אויב. אני אומר לכם מה קורה איתי. אפילו לא מסתכל על הודעות ווטסאפ וממעט לענות לטלפונים, גם כשיש לי דיבורית. << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זאת אומרת "אפילו לא"? בעיקר הודעות ווטסאפ. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני לא מסתכל, לא מסתכל על הודעות. נוכחתי לדעת שאין דבר שבא מריק, ככה, מריקנות. הגורם הזה הוא גורם מספר אחת בכל הדבר הזה. כשאני נכנס לזה לעומק – ושמעתי את החברים לפניי אומרים "הגורם האנושי", "גורם התשתיות"; כל מיני גורמים. כשאני מגיע לגורם האנושי, אני שואל את עצמי: אנחנו, בכנסת – אתמול נשארנו עד 01:30; הגענו הביתה – אני ישנתי ב-03:30, וצריך להיות כאן ב-09:30 – לקום ב-07:00 כדי להספיק. אז גם אנחנו בני אדם. אנחנו צריכים ללמוד. אם הגורם האנושי הוא הגורם מספר אחת, בואו, שאנחנו נהיה דוגמה. הכנסת לא צריכה להתנהל עד השעות הקטנות – 01:30 ו-02:00. זה לא הגון, לא פייר, לא מהווה דוגמה, ואנחנו מאמינים שהגורם האנושי הוא הגורם הראשון בקביעת הדברים. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו ביקשנו את החוק, חוק הגנים הלאומיים, בגלל שהוא חשוב לנו, לדחות ליום אחר, והם לא נענו, ואתה נשארת בכל זאת. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אני מציע לפסול רטרואקטיבית את כל החוקים שעברו אחרי חצות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> למה להשאיר עד 01:30? אפשר לעשות את זה בשעות נורמליות ולנהוג הביתה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני, אתם לוקחים את זמני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני היושב-ראש, כשאני בשלטון אני מגלה נדיבות לב. (אומר בערבית: דבר כרצונך.) << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא (אומר בערבית: אני לא אדבר כרצוני.) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו לקחנו ממנו דקה שלמה. (אומר בערבית: יאללה, דבר.) << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> חברים, נקודה נוספת. חבר הכנסת עמאר, נקודה נוספת: אנחנו מתגאים שאנחנו נמצאים בתוך מדינות ה-OECD. מתגאים. אנחנו שם. אבל כשאתה בא לתחום התחבורה, אתה בתחתית הרשימה בכל המובנים. בכל המובנים. אני נכנסתי והתעמקתי, שאלתי והתעניינתי – אין לנו סיכוי להוריד את מספר תאונות הדרכים והנפגעים. הסיכוי היחידי הוא רק בפיתוח תחבורה ציבורית. בלי תחבורה ציבורית אנחנו יכולים להמשיך לפנטז ולפנטז ולפנטז. תחבורה ציבורית היא הפתרון להורדת מספר הנפגעים, מספר התאונות. אחרת, אנחנו נמשיך, אדוני היושב-ראש, כל שנה, כל שנה, לציין את היום הזה, ורק לציין ולספור הרוגים. << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> בתנאי שהתחבורה הציבורית, כמו הרכבת, תהיה מוכנה לפעולה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> את זה נשאל את שר התחבורה, שאיננו איתנו. << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> מוכנה לפעולה – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> את זה נשאל את שר התחבורה. וחברים, אדוני היושב-ראש, אני מסיים באמירה אחת: על קטל כזה בכבישים צריך מסקנות, ומישהו צריך לשאת באחריות. ברגע שאין אף אחד שמשלם את המחיר, אז הקטל יימשך ויימשך. אני מקווה שדבריי הגיעו לאוזניים נכונות. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שוכרן, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אל-וזיר איוב קרא, תפדל. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אתה לא חייב לענות. אתה יכול לקבל את התשובה משר התחבורה. אתה לא חייב לעלות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן, מה אמרת עכשיו, עיסאווי? אתה יכול להגיד. נראה אותך אומר. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> כבוד השר יתרגם. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להתנצל בשמו של שר התחבורה, חברי הטוב חבר הכנסת ישראל כץ, שנמצא בשליחות בעומאן. זה לא מובן מאליו, חבר הכנסת – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – לפני שבוע. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> חבר הכנסת פריג', אני רק יכול לומר לך, אם היית שואל אנשים לפני שנה-שנתיים אם זה בכלל יקרה, היו חושבים שאנחנו הזויים, ולא פעם אמרו לי "הזוי". << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> ב-1996 – סלח לי, אני הייתי שם גם אז. אני יכול לומר לך, אל תקלקל את השמחה. תתגאה בזה שאנחנו פותחים שווקים וקשרים ויחסים בין מדינת ישראל לבין מדינות המפרץ. זה לא מובן – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אבל אם כולם ייסעו לעומאן לא יהיו פה תאונות דרכים, כי לא יהיו אנשים. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אה, פתאום חשוב לכם תאונות דרכים יותר מהשלום. יפה, מחנה השלום. אני גאה בכם. אין כמוכם. זה אחרית הימים. בסדר גמור. אני רק יכול לומר לכם שחזרתי עכשיו משליחות, והתקזזתי עם חבר כנסת מכובד מאוד – הוא עומד בראש הישיבה הזאת. הייתה תקלה שם, והוא אמר: זה לא יצא מהלב, הקיזוז הזה. לכן – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> טוב, אני אבהיר: אני נתתי קיזוז לאיוב, ונודע לי שלשום שהוא עוכב בשדה התעופה – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הם אומרים שהוא איחר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הוא איחר – תכף הוא יגיד גרסתו. איחר, עוכב כמה שעות, ולא עלה לטיסה, וחוק טיבי לא חל על העיכוב הזה. אז אמרתי לו כאן שמתברר – האמת היא שנתתי לך את הקיזוז לא בלב שלם, ולכן קרה מה שקרה. הודיתי בפניו. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> בעומאן לא – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני יכול לומר לכם שעוכבתי כמו שהוא היה מעוכב אם הוא היה שם. זה פייק ניוז – אתם עוד תכירו ותדעו למה. יש לי עוד אנשים שם שעוד לא חזרו. נדבר על זה. אני רוצה בהזדמנות זו לברך את חבר הכנסת עמאר והיוזמים על כל מה שאתם עושים סביב תאונות הדרכים. כיום אנחנו עומדים על 257 הרוגים בתאונות הדרכים. מספר ההרוגים נמוך בכ-20% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> בדרכים שלנו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה בגלל שהשנה לא – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> סוגיית הבטיחות בדרכים, אדוני היושב-ראש, היא סוגיה רוחבית ומקיפה הנוגעת לעשיית משרדי ממשלה רבים. תמונת הבטיחות בדרכים מורכבת מתחומים רבים, ובהם העמדת תשתיות כבישים סלחניות, שיפור בטיחות הרכב והכשרת הנהג, פינוי מהיר של הפצועים, אכיפה, הרתעה וענישה של עברייני התנועה, וכן חינוך והסברה להתנהגות בטוחה בדרכים.  במהלך שנות הכהונה של שר התחבורה הנוכחי השקענו רבות בכל תחומי אחריות וסמכות המשרד, בפיתוח תשתיות ובשיפור בטיחות הרכב. אנו משקיעים תקציבי עתק בפיתוח תשתיות הכבישים; הפכנו כבישים אדומים לכבישים משודרגים ובטוחים, ובהם כביש 31, כביש 38, כביש 3, כביש 65; גם כביש 77 וכביש 79 בביצוע כעת, וכבישים 293, 85 ו-89 נמצאים בתכנון לקראת ביצוע. במוקדי הסיכון אנו משקיעים מעל מיליארד שקל בהפיכת צמתים מסוכנים ופניות שמאלה לא מוסדרות לצמתים בטוחים ומוסדרים, וכן בהשתתפות בתקצוב פרויקטים של בטיחות ברשויות המקומיות. בתחום הרכב – עד שיבוא הרכב האוטונומי, שיעלה את רמת הבטיחות לכמעט מקסימלית, אנחנו מעודדים התקנת מערכות בטיחות חכמות להתרעה מפני סטייה מנתיב ושמירת מרחק. חייבנו את הרכב הכבד בהתקנת מערכות אלו. כבר בתחילת השנה חייבנו התקנת מערכות אלו ברכבים פרטיים חדשים, תוך הענקת ניקוד זיכוי במס הקנייה. גם ברכב משומש אנו מעניקים הטבה דרך הנחה באגרת הרישוי בגובה של 1,500 שקל חדש על פני שלוש שנים, וגם בדרך שתאפשר תחרות בין שלוש חברות בתחום. אנו רואים כיום שמספר גדול מאוד של תאונות, פצועים והרוגים נגרמים בשל אי-כיבוד כללי וחוקי הנסיעה. כאלה הנוסעים במהירות מופרזת, נוהגים ללא רישיון, חוצים פס הפרדה רצוף, וכמובן השימוש העולה בכל אמצעי מסיחי הדעת והטלפונים הניידים, מגדילים את הסיכון והסיכוי להיות מעורב בתאונות דרכים. לטובת זאת משטרת התנועה העלתה את רמת האכיפה בשנה האחרונה, ובהחלט ניתן לזקוף את הירידה בהרוגים – ואני בשם כולנו פה מודה להם על העבודה המאתגרת והקשה. אני מנצל את ההזדמנות לברך את המפכ"ל החדש צ'יקו אדרי בתפקידו כמפכ"ל משטרת ישראל. בעניין ועדת השרים – ועדת שרים נועדה ליצר תיאום ושיתופי פעולה בין המשרדים. משרדי הממשלה, המשטרה והגופים הרלוונטיים עובדים בשיתוף פעולה במשך כל השנה, ואכן, בשנה האחרונה מאמצים אלו נשאו פרי. אני מודה לכולם במעמד מיוחד זה על העשייה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, להסתפק בדבריי אלו בפני המליאה. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> השר מבקש להסתפק בתשובתו. מה דעת המציעים? << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין בעיה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אין בעיה. ובכן, תודה רבה. זה שולל מעודד פורר ומאיר כהן את הזכות לדעה אחרת. << הצח >> הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' כ/808; דברי הכנסת, חוב' א', ישיבה 363, עמ' ; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63), לקריאה שנייה ושלישית. תציג אותה חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בשם יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. החוק חשוב מאוד – חוק המרשם הרפואי. יוזמים מעניינים. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> מאוד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה יכול לפרגן ליוזמים. תפרגן להם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עודד פורר, אחמד טיבי, נורית קורן. << קריאה >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << קריאה >> עכשיו הבנתם? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גם כשהוא לא פה – יואב קיש. גם יואב. גם יואב. << דובר >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר >> אוקיי. אדוני היושב-ראש – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> גברתי. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> – – אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתחיל ולברך את חבר הכנסת חמד עמאר על המאמץ והעבודה, במהלך הרבה שנים כבר, שאתה עושה בנושא של בטיחות בדרכים. יישר כוח. אין ספק שהנושא הוא חשוב, במיוחד אחרי האירועים האחרונים שכולנו נחשפנו אליהם על כביש 90. אני מקווה מאוד שזה הדבר האחרון שנשמע; שלפחות חצי שנה יהיה לנו שקט. רבותיי, אדוני יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אלי אלאלוף, שנמצא כאן, אני מתכבדת להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס׳ 63), התשע"ט–2018. הצעה זו היא מיזוג של כמה הצעות חוק פרטיות שהגישו חברי הכנסת – כפי הוא אמר – עודד פורר, אחמד טיבי, נורית קורן, ואני הבנתי שגם קיש. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> מרשמים אלקטרוניים הולכים ומחליפים את המרשמים שניתנו פעם בנייר. כיום ניתן לממש מרשם אלקטרוני שניתן בידי רופא מטעם קופת חולים אך ורק בבתי מרקחת של קופת החולים או בבתי מרקחת שיש להם הסדר עם קופת החולים, וזאת משום שלבתי מרקחת שאין להם הסדר עם קופת החולים אין גישה למערכת הממוחשבת שלה. כדי לאפשר למטופל לרכוש תרופת מרשם שניתנה במרשם אלקטרוני גם בבתי מרקחת שאינם בהסדר עם הקופה, ובכך להקל על המטופל את הגישה לתרופות שנחוצות לו, מוצע לחייב את כל קופות החולים לאפשר לכל בית מרקחת גישה למערכת הממוחשבת שלה, לעיון במידע על מרשמים שטרם נופקו בלבד. שוב אני חוזרת: המרשמים שטרם נופקו. אדגיש, לאור הערות שעלו בעת דיוני הוועדה, כי הצעת החוק אינה גורעת מהאפשרות של קופות החולים להעביר לבתי מרקחת מידע אחר שמסירתו מותרת לפי החוק. זאת הייתה הרוויזיה של יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף, וזה מה שהיום אישרנו. קופת החולים, או מי שהיא התקשרה עימו לשם כך, תהיה רשאית לגבות תשלום בסכום סביר מבתי המרקחת שמבקשים להתחבר למערכת הממוחשבת שלה. תשלום זה לא יעלה על התשלום שקופת החולים גובה מבתי מרקחת שיש לה הסדר עימם. כדי להבטיח שלא ייגבה מחיר גבוה שימנע בפועל את הגישה של בתי המרקחת למערכת הממוחשבת, מוצע להסמיך את שר הבריאות, בהסכמת שר האוצר, לקבוע סכום מרבי למתן גישה כאמור. האפשרות למימוש מרשם אלקטרוני אין משמעה שהמטופל יקבל פטורים או הנחות מהקופה שהיה עשוי להיות זכאי להם אילו היה רוכש את התרופה בבית מרקחת של הקופה או שבהסדר עימה. מה שזה אומר – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> חברת הכנסת פלוסקוב, האם אתם וידאתם שלא ישיתו על האזרח את התשלום הזה של קופת חולים? << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> קודם כול, כן, אבל מבחינת – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> הכול בפיקוח. הכול בפיקוח. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> מבחינת עלות התרופה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – היא בפיקוח. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, לא. דמי שימוש. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> הכוונה היא שעכשיו קופות החולים – בתי המרקחת הפרטיים יצטרכו לשלם משהו לקופות החולים כדי שזה לא יצא – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> רק דמי חיבור. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> – – שזה לא יהיה על חשבון – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> רק דמי חיבור. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> מה שאני רוצה – רגע, רגע, שנייה. מה שאומרים כאן – כדי לא להעמיס את התשלום בתוך התרופה. אבל הנושא של המחיר זה לא הנושא שטיפלנו בו. אנשים צריכים לדעת, והרוקח – מחובתו גם להגיד למטופל, שהוא ידע שאם הוא קונה את התרופה הזאת בבית המרקחת של קופת החולים או בבית מרקחת שבהסדר, יכול להיות שהמחיר שם יהיה יותר נמוך, אבל יחד עם זאת, אנחנו כן ניתן אפשרות לממש את המרשם בבית מרקחת פרטי. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> החיבור עולה – – – << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> נכון, זה לא הרבה כסף. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חיבור – 40 שקל. אני אומר את מה שאמר אלי, אבל בקול. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> אני רוצה לקרוא לך את מה שאמרתי עכשיו, בנוסח של הייעוץ המשפטי של הוועדה: מוצע להטיל על בעל בית מרקחת חובת יידוע באמצעות שלט בארבע שפות בדבר הקופות שיש לבית במרקחת הסדר עימן, וכן להטיל על הרוקח המנפק את התרופה ליידע את המטופל בעל פה כי רכישת התרופה בקופה או בבית מרקחת של הקופה עשויה להיות יותר זולה. בסדר? על מנת לאפשר לקופות החולים להיערך ליישום ההצעה, מוצע לקבוע כי תחילתה תהיה שלושה חודשים מיום פרסומה. אני רוצה להגיד לכם שהיו קופות חולים שביקשו שנה כדי להיערך, ואנחנו לא הסכמנו. בהתחלה דיברנו על חודשיים, ואחר כך, בהתייעצות עם כל הגורמים, החלטנו לתת להם עוד חודש, כדי שהחוק ייכנס לתוקף בתוך שלושה חודשים. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ללא הסתייגויות, ואני מבקשת מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח שאישרה הוועדה. כאן המקום, כמובן, להודות ליושב-ראש הוועדה – כי אני יודעת שהדיון היה ברצף מאוד גבוה, כדי לסיים אותו כמה שיותר מהר – וכמובן ליוזמי החקיקה, חברי הכנסת עודד פורר, נורית קורן, אחמד טיבי ויואב קיש, שיזמו את החקיקה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> כרגיל, תמיד אנחנו לא שוכחים להגיד מילה טובה לצוות הוועדה – למנהלת הוועדה וליועצת המשפטית יעל, שנמצאת איתנו היום כאן. תודה רבה לכם על העבודה הנפלאה. זו בשורה. אני אומרת, זו הצעת חוק חברתית, והיא בשורה מאוד חשובה לאזרחי מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אני מודה לך, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, על הצגת החוק. אני גם מודה ליושב-ראש הוועדה על הדיונים, אחד אחרי השני, המזורזים, שהביאו לכאן את ההצעה בקריאה שנייה ושלישית. להצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית אין הסתייגויות, ולכן, רבותיי, אני עובר להצבעה בקריאה שנייה, כהצעת הוועדה, כמובן. הצבעה מס' 2 בעד סעיפים 1–4 – 18 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 18, אין מתנגדים ואין נמנעים. זה עבר בקריאה שנייה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. תפדלו. חוק חשוב וצרכני ממדרגה ראשונה, וחברתי ממדרגה עוד יותר ראשונה. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> גם וגם. הצבעה מס' 3 בעד החוק – 17 נגד – אין נמנעים – אין חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – 17. מי נעדר? תנו לי את השם שלו. היו 18. האמת? << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> אתה לא הצבעת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> לא, לא. אני הצבעתי. יכול להיות שזה אני? בעד – 17, נגד – אפס, נמנעים – אפס. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תוסיף את קולך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אם זה אני, אני מוסיף את קולי, אז זה 18. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> ראיתי שאתה לא – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מרוב שהמדרגה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ובכן, הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 63), חוק המרשם הרפואי, שיזמו חברי הכנסת עודד פורר, אחמד טיבי, נורית קורן ויואב קיש, עבר בקריאה שנייה ושלישית. מברוכ לצרכנים ולבתי המרקחת הפרטיים. חבר הכנסת עודד פורר, נא לברך. טוב, אחריו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> רבע שעה או 20 דקות? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> צו מעצר יוצא מייד אחרי דבר כזה. רבע שעה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שאלתי את עצמי: איך חוק נולד? מפניות של ציבור שכואב ופונה אליך; איך חוק נולד? מאזרח שסובל ונאנק תחת הביורוקרטיה. כך, חברות וחברים, נולד גם החוק הזה, שימנע את הטרטור מאזרחים שצריכים לנסוע לבתי מרקחת מרוחקים ולעמוד בתור רק בגלל שעד היום חשבו בקופות החולים, באוצר ובמשרד הבריאות רק על הכיס של קופת החולים, ולא ראו את הלקוח ולא ראו את המתרפא כמי שצריך לקבל את השירות, אלא כמי שאפשר להפוך אותו ללקוח שבוי בתוך בית מרקחת, לדחוף לו את המוצרים הנלווים שנמצאים ליד המדפים, ואז כשאין לו ברירה הוא גם יעמוד בתור חצי שעה – זה המצב בתורים בהרבה מאוד מבתי המרקחת – ובחצי השעה הזאת, מה לעשות, הוא יסתובב בין המדפים וייקח פה מגבונים ושם חיתולים או מוצצים, כל אחד מה שהוא כבר צריך בבית המרקחת. אני אומר לכם שהחוק הזה הגיע מהציבור. זה חוק שהגיע מפניות ציבור שאני קיבלתי, שחברי כנסת אחרים קיבלו, שאמרו: חברים, לא יכול להיות שאישה – שלא ישמע את זה, הרב ליצמן לא פה – בשביל לקחת גלולות נגד היריון, היא קיבלה מרשם, והיא צריכה לנסוע בשלושה אוטובוסים לבית מרקחת ספציפי ולעמוד בתור, אפילו שאין הבדל במחירים מבחינת השתתפות הקופה. זה ישפר גם את המצב ללקוחות וגם את המצב לבתי המרקחת העצמאיים הקטנים, שראינו אותם הולכים ונעלמים מהשטח, כי מה שנשאר זה רק הרשתות הגדולות. אני אומר לסיכום תודות. חברים, לא היה אפשר להעביר את החוק הזה בלי סגן שר הבריאות הרב יעקב ליצמן, בלי העזרה שלו, שהיה מוכן ללכת נגד הזרם, לשנות את המדיניות של המשרד שהייתה נוהגת במשך שנים. אחרי שפניתי אליו והוא הסכים ללכת עם העניין הזה, הוא לחץ גם על משרד האוצר וכופף גם אותו כדי שנוכל לקדם את הצעת החוק, וסייע בהעברת החוק הזה, יחד, כמובן, עם צוות משרדו, שמאותו רגע נרתם – גם הלשכה המשפטית במשרד הבריאות וגם האגפים המקצועיים. מובן שאי-אפשר בלי להודות לך, אדוני חבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שכרגיל, כשאתה רואה עוול אתה לא נשאר אדיש אליו. עזרת לקדם את הצעת החוק הזאת מהר. זה גם קבוצת חברי הכנסת שהצעות החוק שלהם הוצמדו אליי – גם אתה, אדוני היושב-ראש, וגם חברת הכנסת קורן וגם חברי הכנסת הנוספים שסייעו בקידום של הצעת החוק הזאת. וכמובן, כמובן כמובן לצוות הוועדה: למנהלת הוועדה הגב' ענת כהן שמואל והיועצת המשפטית הגב' יעל סלנט, וכמובן לכל צוות הוועדה הנוסף. ולסיכום, בלי העוזרים שלי, אירינה, מרק ועדי בוודאי, לא היה אפשר להגיע לחוק הזה. תודה רבה וישר כוח לכולם. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה, עודד. חברת הכנסת נורית קורן, אחת המציעות. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> בהצלחה, נורית. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בבקשה, גברתי. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר איוב קרא, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת חַמֵד עמאר – חַמֵד, לפני שאתה יוצא – – << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – על היום המכובד שניהלת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חַמַד, חַמַד, חַמַד. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> חַמֵד. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חַמַד. לא חַמֵד – חַמַד. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> חַמֵד עמאר. בסדר? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חַמַד. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> טוב. אני רוצה להודות לך על היום המוצלח שארגנת בנושא – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> כשתתחילי לקרוא לאַיוּבּ אִיוֹב, תקראי לו חֵמֵד. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> רגע, רגע. אנחנו – תן לי לברך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני אתן לך כמה זמן שאת רוצה. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> – – היום המוצלח שעשית בנושא של תאונות הדרכים, וכמה שאתה נלחם בנושא הזה. אנחנו מחזקים אותך, ואנחנו נמשיך ואנחנו נפעל למגר את התופעה. אנחנו צריכים לבקש מהציבור שגם הוא, כשהוא נוהג, כשהוא עובר את הכביש – לשים לב ולחנך את הילדים, גם עם האופניים החשמליים, לרכוב לפי החוק ולעשות הכול על מנת לשמור על החיים שלנו, כי אם לא נעשה את השילוב של הכול ביחד, אנחנו לא נצליח למגר את התופעה. אז תודה רבה לך על היום הנפלא. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תמשיכי. << דובר_המשך >> נורית קורן (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה – אני רוצה להודות לו על כך שהוא ראה לנכון לבוא ולקדם את החוק בצורה הכי מהירה. אני חושבת שעשינו פה איזה שיא בוועדת העבודה והרווחה, שקידמנו את החוק מהר מאוד, כי זה חוק שאפילו שהיו התנגדויות, חבר הכנסת עודד פורר ברוב חוכמתו הצליח, מוקש אחרי מוקש, לפתור ולהביא לידי מיצוי את חוק המרשמים; וגם להודות לשר ליצמן, שבאמת ראה לנכון לבוא ולשנות את המדיניות על מנת לבוא למען האזרחים. חברי סגן יושב-ראש הכנסת, גם אתה, בכנסת הקודמת הנחת את החוק הזה ולא הצלחת להעביר אותו. והינה, עכשיו הגענו באמת לסוף הדרך, ואנחנו מצליחים להעביר את זה למען האזרחים. אני רוצה לספר לכם, כאימא לילדים קטנים, שלפני הרבה שנים הילד שלי היה חולה באסתמה, והייתי צריכה תרופה, באמצע הלילה הייתי זקוקה לה. ואם אין – בית מרקחת של קופת חולים סגור ואין לך בית מרקחת תורן – אתה לא יכול לעשות שום דבר. אתה לא יכול לעשות שום דבר; אתה פשוט חסר אונים. אתה צריך ללכת – בזמני זה היה ללכת לבתי החולים ולחכות בתור עד שייתנו לך טיפול; היום הקדמה התקדמה: יש לנו את המר"מ, יש לנו את בתי המרקחת שפתוחים עד השעה 12:00 בלילה. ולכן, הייתה חשיבות גדולה להצעת החוק הזאת, וגם כאן, כשאנחנו מאפשרים לבתי המרקחת קטנים, גם להם, לבוא ולתת שירות טוב לאזרחים. לכן, זאת חקיקה חברתית גדולה מאוד, ואני באמת רוצה לברך את השותפים שלי לחוק הזה, את חבר הכנסת פורר, את חבר הכנסת אחמד טיבי ואת חבר הכנסת יואב קיש, שבאמת עשו, יחד איתנו – לחצנו והבאנו חקיקה אזרחית טובה ומשובחת. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. אני רוצה לנצל את מעמדי הרם כדי לברך מכאן, במקום לברך משם כמציע. אכן, מדובר בחוק צרכני. גם בכנסות הקודמות הוא עלה – גם בכנסת הקודמת – לדיונים בוועדה ולהצעות. חברו גורמים רבים בקדנציה הזאת כדי להצליח ולהעביר אותו: חברי הכנסת עודד פורר, נורית קורן, יואב קיש ואנוכי; אבל האוטוסטרדה, הכביש המהיר, כביש 6 של החוק, זה אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה, לאחר הסרת המחסומים והחסמים על ידי סגן השר ליצמן, שכמו שעודד אמר – אני מכיר את התכונה הזאת של ליצמן מאז שהעברתי את החוק של מקצועות פארה-רפואיים – הוא לעיתים שוחה נגד הזרם ונגד הפקידים אנשי המקצוע ורואה את טובת העניין. כך הוא התנהג גם בעניין הזה של חוק מרשם רפואי. בחוק הזה, בתחילתו היו מי שלא הבינו את החוק, תקפו אותו, במיוחד אנשים שכיוונה אותם קופת חולים מסוימת כדי לתקוף את החוק וכדומה. והמשכנו לשעוט. בסופו של דבר החוק הזה לא פוגע באף צד, אבל הוא טוב לכלל הציבור, הוא טוב לבתי מרקחת עצמאיים, והאזרח יכול לקבל את המרשם, לפדות אותו בכל בית מרקחת. כאשר מישהו מאום אל-פחם אומר לי ששלחו אותו לחולון או לרחובות – לא יודע איפה – בגלל תרופה מסוימת, זה נורא; או באותו יישוב מקצה אל קצה. וכדי להירשם למערכת הממוחשבת, בית המרקחת הפרטי – זה רק 40 שקל, כמעט. לכן זה חוק מעולה. אני רוצה להודות לצוות הוועדה. כרגיל, עשיתן עבודה מצוינת, ואני לא יכול שלא לסיים בתודה רבה לעוזרי, עו"ד אחמד דראושה, שעבד יפה כדי לקדם את החוק הזה, ותודה גם לכל הקולגות שדחפו ולכל מי שהצביע עבור החוק החשוב הזה. תודה. חבר הכנסת מאיר כהן. << קריאה >> אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אחרי מאיר, ברשותך, אלי. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חמד עמאר, שארגן את היום הזה – יש דבר אחד שבטח נוגע לליבך. כל הזמן אני שומע – ומיקי חזר על זה: למשטרה אין מספיק כוח לאכוף באופניים האלה ובאופניים האלה – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה לפנים משורת הדין, כי עברנו נושא, מאיר – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן, אבל חשוב לי להגיד את זה. חבריא, הנסיעה בכבישי הנגב, הנסיעה בכבישי הנגב היום היא אחד הדברים המסוכנים ביותר. כבישי הנגב הם שטח אקס-טריטוריאלי. אני אומר את זה לחבריי בליכוד, ממשלת ימין, שוויתרו על השטח הזה. שטחים אקס-טריטוריאליים. הנסיעה בכבישים בנגב, יש לה חוקים משלה. האוכלוסייה הבדואית, האוכלוסייה הערבית, שממילא מצבה קשה מאוד, סובלת גם מכך שהמשטרה לא נכנסת ליישובים האלה – אפרופו הנשק וכו' וכו'. לנסוע בכביש 31 או בכביש 25 או בכביש מירוחם למצפה רמון או לשדה בוקר, או ממצפה רמון להתחבר לאזור אשלים – אנשים לא נוסעים בכבישים האלה. זה לא יהודה ושומרון; זה כבישי הארץ, זה כבישי הנגב. אין שם שיטור. יש שם כל יום תחרויות של מכוניות. זה המערב הפרוע. מי שנכנס לרהט – בכביש הראשי של רהט כל מוצאי שבת יש תחרות של מכוניות, והמשטרה לא נוקפת אצבע. אז מיקי, ידידי, וכל אנשי המשטרה, שגם אני מעריך אותם מאוד, בסופו של דבר גם המשטרה נוהגת בהסתר פנים, לא רק בנושאים של נשק וכו' וכו' – גם בנושאים של תעבורה. חשוב להגיד את זה ביום כזה. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. תודה, מאיר. אדוני יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה חבר הכנסת אלאלוף, תפדל. << דובר >> אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי סגן יושב-ראש הכנסת ד"ר אחמד טיבי, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, שחזר בשלום ממשימה אפשרית – גם זה טוב – חברים, אני כל כך שמח שאנחנו יכולים לחגוג העברת חוק בצורה כל כך מושלמת, באווירה כל כך טובה, בשיתוף פעולה מדהים. אז תרשו לי להגיד לכם את האמת לגבי יוזמי החוק: צריך להוסיף לאלה שציינו – יעל סלנט, היועצת המשפטית המדהימה שלנו, רוצה שאני אזכיר – אז יש גם את רועי פולקמן, רוברט אילטוב, יש גם חמד עמאר, יש גם ברשימה הזאת יוליה מלינובסקי, דוד ביטן, אורן חזן, אלי אלאלוף, אכרם חסון, מירב בן ארי ומשה גפני. שנית, אני רוצה להגיד לכם שהחוק הזה אמור לבטא שינוי חברתי, סוציאלי, מדהים במדינת ישראל, שלא תמיד אנחנו מציינים אותו, וזה השילוב המדהים של אוכלוסייה ערבית בשירותי הבריאות בכלל, ובמיוחד ברוקחות. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בתי המרקחת, נכון. << דובר_המשך >> אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> הרוקחות היום – מעל ל-40% מהרוקחים שלנו הם בני היישובים מהפריפריה הצפונית והדרומית של המגזר הערבי, ואני רואה בזה הצלחה חברתית אדירה שהמדינה צריכה להתגאות בה. אני אומר את זה מפני שזה גם פיזור שירותי הבריאות במדינה. בזכות הקבוצה החדשה הזאת – שהיא גם במרכז הארץ, באזור המשולש – יכולים לקבל שירותים רפואיים גם בפריפריה. הרוקחות זה משהו מאוד מאוד חשוב, והמהלך הזה הוא פתיחה לטובת האוכלוסייה הזאת מקופות החולים, שעד עכשיו סגרו את הדלתות שלהן. היום קופות החולים חייבות, ובצדק, בגלל התחרות הנדרשת מהן, לאפשר שירותי בריאות ורוקחות ומכירת תרופות בכל פינות הארץ, אז מי שאוהב עסקים קטנים – זו הצורה הטובה ביותר לקדם אותם. אני גם רוצה לציין פה שחיזוק של עסקים קטנים זה בסיס ליוזמות נוספות. זה גם בסיס להכשרת כוח אדם עתידי צעיר יותר היום, שיכול להיכנס לנושא הזה, שאנחנו זקוקים לו. אני רק רוצה להזכיר: בשירותי הבריאות בדרום היום, רוב הפארה-רפואי ניתן על ידי תושבי הצפון לשעבר – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> – – ואני גאה בזה. אני חבר קופת חולים, כמו כולנו, וכשאני מגיע למקום – ואני אומר לכם, היחס אחר. גם בסיעוד, ויותר יותר גם בכל הנושא הגריאטרי, אנחנו רואים שהאוכלוסייה הזאת משתלבת. לכן, אני רואה בחוק הזה – זה לא מהלך של למצוא בצורה זולה יותר ומהירה יותר את התרופה הנדרשת לכל אחד מאיתנו, אלא גם לציין את השילוב החברתי המדהים שמתרחש תחת עינינו; ללא תכנון ממשלה, אני חייב להגיד לכם. לא תמיד מה שהממשלה מתכננת היא מצליחה, אבל פה, ביוזמה אישית של אנשים, של המגזר ושל אחרים – לצערי, החלק הגדול לא לומד בארץ, מסיבות שרק אנחנו החלטנו, רק המדינה החליטה. תיקחו היום את הדוגמה של צרפת – נשיא צרפת לפני שבועיים נאם שלוש שעות על מערכת הבריאות, שלוש שעות, בטלוויזיה, והסביר איך הוא משנה את שיטת הבריאות, מערכת הבריאות, בצרפת, כולל ביטול כל הקבוצות המצומצמות שלומדות מקצוע זה או אחר. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אצלנו שר הבריאות לא עוסק בענייני בריאות. << דובר_המשך >> אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> אז אני אומר לכם, הנושא הזה, אני אומר לכם, זה פשוט – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> שזה נתניהו. << דובר_המשך >> אלי אלאלוף (יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר_המשך >> מי שמסתכל על המערכת הזאת צריך להתמוגג, ליהנות מזה שמערכת הבריאות משלבת את כל אוכלוסיית המדינה בצורה שווה, על בסיס יכולות ועל בסיס מקצועיות. זה מאוד מרשים, ועל זה רציתי לדבר, נוסף לכל מילות התודה למערכת שלי, ליעל, למנהלת הוועדה שלי – אני לא יודע מה זה לחיות בלי מנהל, עכשיו אני מחפש תמיד מנהלת; יש בבית, אבל בוועדה – וכל הצוות הנפלא, כולל העוזרים האישיים שלי ושל אחרים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. היה לי ויכוח עם מוסי רז על אוכל, אוכל ערבי מול אוכל ישראלי, אוכל יהודי. ואפרופו, כשמדברים על רוקחים ערבים, בדרך כלל רוקח ערבי, אחרי שהוא נותן את המרשם, הוא אומר לפציינט או לקלינט היהודי: תיקחו שלושה כדורים אחרי מה שאתם, היהודים, מכנים אוכל. האוכל שלכם לא מי יודע מה. ענת ברקו, עשיתי לך פתיח. חברת הכנסת ענת ברקו, את יכולה עכשיו – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אני אומרת לך, מזל שאני אוכלת אוכל עיראקי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> נכון, זה לא נוגע לך בדיוק, האמירה הזאת. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> גם מבשלת. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (גנבת נשק), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/811); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הצעת חוק שנייה – הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (גנבת נשק), התשע"ט–2018, הצעת חוק חשובה של חברת הכנסת ברקו. בבקשה. << דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, נשק לא נגנב סתם כך בשביל הכיף, גם לא למטרות צדקה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עשר דקות. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> נשק משמש לפשיעה ולטרור. נשק קוטל חיים. הצעת החוק שאני מביאה בפניכם היום בקריאה ראשונה מבקשת להוסיף עבירה לספר החוקים שלנו, עבירת גנבת נשק, כאשר בצידה של עבירה זו יהיה עונש מאסר בן עשר שנים. מסתבר שחוק העונשין שלנו משנת תשל"ז, 1977, לא כולל עבירה של גנבת נשק כעבירת גנבה בנסיבות מחמירות. עבירת גנבה קבועה בסעיף 383 לחוק העונשין, ועונשה הוא רק שלוש שנות מאסר. פשוט שלוש שנות מאסר. היית מאמין, אדוני, שגנבה חקלאית או גנבת תמונה או כל יצירת אומנות היא גנבה בנסיבות מחמירות והעונש עליה הוא ארבע שנים, לעומת גנבת נשק? פשוט אבסורד. לא יאומן. אם זו גנבה של חצי מיליון שקל אז העונש על הגנבה הוא עוד יותר – הוא עולה לשבע שנות מאסר. ומה עם גנבה של כלי נשק? המחוקק לא קבע דבר. בפועל, מעמידים לדין את גנבי הנשק על עבירות החזקה והובלת נשק שלא כדין לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק העונשין. אכן, לעיתים יש חפיפה – כשנגב נתפס כשהוא מכניס או מוביל את הנשק הגנוב. אבל מה אם גנב נתפס לאחר שמסר את הנשק לאחר? מה עם עבירת ניסיון? הוצבו בפניי טיעונים שהפרקליטות מגישה כתבי אישום על עבירות ההחזקה והובלת הנשק שלא כדין, ובכך מסתכמות שנות הענישה בעשר שנות מאסר. עם זאת, מצאתי לא מעט פסקי דין המציגים מציאות שונה, שבה גנבת הנשק מוכחת ואילו החזקת הנשק והובלתו אינם מוכחים. שימו לב: ב-2011 ארבעה בני משפחה, משפחת שלאעטה מסח'נין, ותושב נוסף מכפר כנא שבוואדי ערה, תקפו חיילים, גנבו נשקים של חיילים וסחרו באותו נשק. אף אחד מהם לא הועמד לדין על גנבת נשק; כולם הועמדו לדין על האלימות כלפי החיילים והסחר הבלתי-חוקי בנשק. אבל מה עם הגנבה עצמה? זה לא בא לידי ביטוי. ב-2010 בחרו תוקפים את אזור התעשייה בכרמיאל כמקום פשע והיכו באמצעות מוט ברזל חייל שנשא רובה M16 קצר קנה. הארבעה חטפו את הרובה ונסעו לביתם. החייל נחבל קשות ונזקק לאשפוז. את הרובה הם מכרו תמורת 35,000 שקלים. במקרה אחר בחרו בקריית שמונה. איתרו חייל נוסף, תקפו אותו, גרמו לו לשבר בגולגולת ומכרו את הנשק, אבל שוב, עצם הגנבה לא היה משהו שהם הורשעו עליו בכלל. היה שחקן מבני סח'נין שגם בעקבות הודאתו הורשע במעורבות ובנשיאת נשק ותשלום פיצויים לחייל, כי – חיילים נושאים נשק, אבל מאיפה מגיע הנשק הזה שאנחנו רואים שהוא משמש לפשיעה וטרור? מבסיסי צה"ל; צה"ל מספק את הנשק, בעצם. הדבר האבסורדי הוא שצה"ל, שאמור להגן עלינו, בתוך בסיסיו נפרצים נשקיות, מחסני נשק, ואמל"ח מוצא את דרכו לגורמי פשיעה וטרור והורג אזרחים. בכל הדוגמאות האלה אף אחד מהם לא קיבל עונש חמור מספיק על גנבת הנשק עצמו, וזה דבר שאנחנו באים לתקן. מה עם המסר של בית המחוקקים שעצם גנבת הנשק, הכלי המסוכן הזה, היא גנבה בנסיבות מחמירות? אנו כמחוקקים צריכים לקבוע את העבירות ואת חומרתן, ובתיקון לחוק שאני מציעה נגיד בפה מלא: לא לגנבי נשק, לא לגנבת נשק, והקץ ליחס הסלחני שהם זוכים לו מרשויות החוק, החל מספר החוקים ועד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. על פי הצעת החוק, עונש של עשר שנות מאסר מצפה לגנב נשק, ואני קוראת לכל הגורמים העוסקים באכיפת החוק שאותם מניתי ואמנה שוב – משטרה, פרקליטות ובתי משפט – להתיישר לפי הנורמות שאנו כבית המחוקקים קובעים. אטעים כי הנשק לא נגנב למטרות צדקה; נשק בידי מי שאינו מורשה להחזיקו הוא פצצה מתקתקת, איום מוחשי על שלום הציבור וביטחונו. נשק הוא כלי מסוכן ויכול לשמש לקטילת חיים, הן בידי עבריינים פליליים והן בידי טרוריסטים צמאי דם. הנשק מגיע אליהם רק לאחר שנגנב, ומכאן הצורך להרתיע את הגנבים, גנבי הנשק. ההצעה הזאת שלי היא חלק ממארג החוקים ומהפעילויות שאני מקדמת כדי לשים קץ לגנבות נשק מצה"ל ומגופים אחרים. העמדת הגנבים בסיכון לענישה מחמירה אולי תצמצם את התופעה או תמגר את הסיכון שבהגעת נשק לידיים פליליות או טרוריסטיות. 80% מהמטענים בעולם התחתון – ויש כאן אנשי משטרה, קצינים בכירים במשטרת ישראל; הם יגידו לכם את זה – מורכבים מחומר נפץ שנגנב מבסיסי צה"ל. לצערנו, מתברר כי צה"ל הוא המממן הגדול ביותר, מחסן הנשק הגדול ביותר לארגוני פשיעה וטרור. ב-2013, כשרב-אלוף גדי איזנקוט נכנס לתפקיד סגן רמטכ"ל, הונח על שולחנו מסמך שקבע שבשנים 2009–2013 נגנבו מצה"ל 400 רובי סער שונים, שניתן לצייד בהם גדוד חי"ר שלם. מעבר לזה, אנחנו גם חשופים לפניות של אנשי המילואים לגבי מה שקורה במחנה צאלים, לפירוק של נשק, כולל רק"מ, תוך כדי נסיעה על ידי טרקטורונים, של אוכלוסייה בדואית שהמון פעמים חודרת לבסיסית וגונבת אמל"ח, של חיילים שחוברים לגורמים עברייניים ומבריחים נשק תמורת כסף. והנשק הזה הורג את אזרחי ישראל. כמובן, אני מצפה – וכפי שגם דיברתי עם חבר הכנסת ד"ר טיבי – אני מצפה שחבריי מהרשימה המשותפת, שהביעו לא אחת את דאגתם מהנשק הבלתי-חוקי שנמצא במגזר הערבי, יצטרפו גם הם להצעת החוק. ככלות הכול, שמירה על חיי אדם היא משותפת לכולנו. אין ספק כי עונש מרתיע עשוי להקטין את האלימות והשימוש בנשק הגנוב גם במגזר הערבי, שבו בעזרת נשק גנוב עושים שמות באזרחים תמימים, וכל חתונה שבה יש ירי בצרורות מתוך שמחה – לעיתים מסתיימת באסון וטרגדיה לחוגגים; אנשים באו לשמוח ובסוף הולכים לקבור אנשים, ולפעמים גם ילדים נפגעים, וזה דבר נורא. הבה נתרום לביטחונם של תושבי מדינת ישראל ונקדם את ההצעה, הקובעת בזו הלשון: הגונב נשק, דינו מאסר עשר שנים. בנוסף, מטרת החוק שלי היא גיבוי משפטי לחיילים המתמודדים עם גנבות נשק שנגנב משטחי אימונים ובסיסים צבאיים לאור יום. ההרתעה תחוזק, ומי שגונב נשק ידע שישלם מחיר כבד בעקבות זאת. הנשק – אותו נשק שכמובן שוב מגיע לפשיעה וטרור. אנצל את הבמה הזאת להקדיש את החוק למילואימניקים ולחיילים ולקורבנות של אותו נשק שנגנב, האזרחים התמימים. כולנו נלחמים בפריצות ובגנבות הנשק גם מהבסיסים הצבאיים, ובכך ייחסכו גם חיי אדם. אני רוצה להודות לשרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד, ליושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, למנהל ועדת חוקה אסף פרידמן וליועצים המשפטיים נעמה מנחמי וגור בליי. אני מודה גם לך, אדוני סגן יו"ר הכנסת, על התמיכה שלכם ועל ההבנה שיש דברים שכדאי שכולנו ניאבק עליהם ביחד לטובת אזרחי מדינת ישראל. אודה על תמיכת כלל חברות וחברי הכנסת בהצעת חוק חשובה זו. תודה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> ענת, את צירפת גם חלקי נשק להצעה שלך. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, אבל לא קיבלו את זה בוועדה. << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני פשוט כנראה הסתכלתי בהצעה הקודמת. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> זה היה בטרומית. << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> כי אין לנו פה כלום. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> אז יש את זה. רק נשק, לא חלקי נשק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> ב-blue print, בנוסח הכחול. עכשיו יש דוברים: רויטל סויד – מיש מווג'ודה; עאידה תומא סלימאן – מיש מווג'ודה; טלב אבו עראר – מיש מווג'וד; דב חנין – מיש מווג'וד; אייכלר – לא; תמר זנדברג; משה מזרחי – – – << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אתה רוצה לדבר? מיכל רוזין; אלעזר שטרן – – – << קריאה >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני רשום? << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> עובדה שקראתי את שמך. העוזרים הפרלמנטרים שלך רושמים אותך באופן אוטומטי. נחמן שי; יעל כהן-פארן; עליזה לביא; מסעוד גנאים; איילת נחמיאס ורבין; איל בן ראובן; חיים ילין; יואל חסון; יהודה גליק; אברהם נגוסה; סעיד אלחרומי; עיסאווי פריג'; עבד אל חכים חאג' יחיא; מיקי לוי; איתן ברושי; קסניה סבטלובה; מאיר כהן. אחמד טיבי – אני אגיד כמה הערות: חברת הכנסת ענת קורן יזמה את הצעת החוק הזאת – – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> ברקו. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> אני אתחיל מהתחלה, נא לעשות delete. חברת הכנסת ענת ברקו יזמה את ההצעה הזאת של החמרה בגנבת נשק בשל העובדה שגנבת נשק היא מקור – נשק מבסיסי הצבא הוא המקור הגדול ביותר של נשק מוברח, גם ליישובים הערביים וגם לארגוני פשיעה בכלל מדינת ישראל. שישה עד שבעה חברי כנסת מהרשימה המשותפת הצביעו עבור ההצעה הזאת בקריאה הטרומית, ואני כאן, כנציג הרשימה המשותפת, אצביע יחד עם הצעת החוק, אתמוך בהצעת החוק, כי אני חושב שתופעת הנשק המשתוללת ביישובים הערביים, שמהווה את הכלי העיקרי של מעשי הרצח והירי ביישובים הערביים, הוא דבר נורא. אחת מהסיסמאות והדרישות שלנו היא "די לנשק". הנשק הזה הורג אותנו. בנוסף, לפני כמה שנים אני יזמתי הצעת חוק שעברה, של החמרת ענישה על ירי במקומות ציבוריים, לרבות חתונות, או אזורים שיש בהם – תוך כדי בחירות יורים. החוק הזה היה צריך להיות מיושם בכמה וכמה מקומות והזדמנויות, והוא לא יושם. חבל שהוא לא מיושם. המשטרה צריכה ליישם את זה. מי שמבריח נשק, מי שמבריח סמים, פושע נגד החברה שלו; הוא גם בוגד בחברה שלו. לכן, בכל מקום שאפשר להחמיר את הענישה, לאכוף את החוק בנושאים האלה, אנחנו נהיה שם כדי לתמוך. אנחנו קוראים למשטרה לאסוף את הנשק מהיישובים הערביים. יש יישובים שיש בהם טילי לאו, שכבר היה בהם שימוש בכמה יישובים, בפלילי – גם בטייבה, גם בראמה, גם בנתניה – ולכן, מישהו לא עושה את העבודה כמו שצריך. זאת קריאת כיוון והשכמה נוספת כדי לשים קץ לתופעה הנוראה הזאת, שעולה בחיי אדם. מוסי רז. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברת הכנסת, חברי הכנסת, נדמה לי שהייתי היחיד שהצביע נגד החוק הזה בקריאה טרומית. אז הוא היה בגרסה הרבה יותר קיצונית. הזכיר חבר הכנסת מזרחי הרגע חלקי נשק. עדיין יש לי הרהורים כבדים, ואני אציג אותם כאן בפניכם: תראו, אין שום ספק שתופעת גנבת הנשק היא תופעה חמורה ביותר. עד לכאן אנחנו מסכימים. איפה השאלות שלי? 1. האם החמרת ענישה עוזרת להורדת הפשיעה? לא ראיתי הוכחות לזה; 2. אני רוצה להזכיר שרק אתמול אנחנו חוקקנו פה חוק שאומר שכיוון שאין מספיק מקומות בבתי הכלא, אנחנו משחררים אסירים. עכשיו, אם אנחנו נעלה את הענישה לגנבי נשק, משמעות הדבר שאנחנו נוריד את הענישה לאחרים, לדוגמה אנסים, רוצחים וכו'. אסור לנו להתעלם מהשאלה הזאת. מי שמתעלם ממנה עושה שקר בנפשו. מי שמתעלם מהשאלה הזאת עושה שקר בנפשו. 3. האם אנחנו הולכים למדיניות כוללת של מדינה נגד התופעה הזאת של נשק לא חוקי וגנבת נשק? כי אם כן, מדוע אנחנו מקילים – ואת זה הציג לנו השר לביטחון פנים – את חלוקת הנשק לעוד ועוד גורמים? אם זה העניין, צריך להפסיק את ההקלות האלה בחלוקת הנשק. לכן אני מאוד מתלבט. החוק הזה, אולי הוא יסייע להיאבק בגנבות נשק. אולי, אני לא בטוח. האם הוא יסייע במאבק בפשע? נראה שיגרום הפוך. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> חבר הכנסת חיליק בר; מיכאל מלכיאלי; יוסף ג'בארין; לאה פדידה; דוד אמסלם; עמר בר-לב; עפר שלח; נורית קורן; מיכל בירן; רוברט טיבייב; נאוה בוקר. וזיר איוב קרא, בבקשה; ביקש להתערב בדיון. << דובר >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב קודם כול שמדובר בחוק הכי חשוב שאפשר להביא למליאה הזאת, ובקונסנזוס; מרתיע וגם מעניש, ובצדק, ומציל חיים. אני מברך אותך, חברת הכנסת ענת ברקו – דוקטור וגם חברת כנסת, אין הרבה – שאת עושה עבודת קודש. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יש כמה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה? נחמן. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יש כמה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> (אומר בערבית: ואנחנו מה, יא איוב? ואנחנו מה?) << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> אבל זה נכון, אין הרבה. אין הרבה, חיליק. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אבל יש עוד אחד עם שני דוקטורטים. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> רגע, אתה סגן יושב-ראש. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יש כמה, אבל אין הרבה. כאן יש שלושה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> יש אחד עם שני דוקטורט. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> לא, הוא סגן יושב-ראש, הוא מעל. את יודעת, זה לא – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> ומתוך שבעה פה במליאה יש שלושה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> כאן יש שלושה, אבל במליאה אין הרבה. מתוך ה-120 אין לך הרבה. << קריאה >> משה מזרחי: << קריאה >> אני ארצה שהם – – – עכשיו כל רגע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> טוב, מה לעשות? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> יש הרבה דרגות. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> אני רק יכול לומר שאת עושה עבודה מאוד חשובה בעניין הזה. אני זוכר שחבר הכנסת טיבי, באחת הפגישות עם ראש הממשלה, בדיון על המגזר הערבי, העלה את הנושא הזה. אני אפילו – – – << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> מאה אחוז. הנושא הראשון שהעלינו. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הנושא הראשון שהעלינו. << דובר_המשך >> שר התקשורת איוב קרא: << דובר_המשך >> זה היה לפני שנתיים אני חושב, שיזמת עם ראש הממשלה. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב. אין משהו יותר חשוב, לדעתי, בסוגיה החברתית הזאת, בטח במגזר הערבי, שכדי למגר תופעה כל כך משפיעה, משליכה – כמעט אין שבוע שאתה לא שומע: בטירה ככה, במכר ככה, בזה שם, בנשק לא חוקי. נשק חוקי – בדרך כלל יש לו הליך; מי שמכיר, יש לו הליך – בדיקות מכל הבחינות, וכו' – ולכן מחזיקים אותו. אם היה אפשר שלא להחזיק נשק בכלל זה היה הדבר הכי טוב בעולם, אבל אי-אפשר, כי בכל זאת הוא כלי עזר מרתיע, וצריך להביא את זה בחשבון במקומות מסוימים. אבל כשמדובר בגנבת נשק, בדרך כלל – כמו שאמרת, חברת הכנסת ענת – זה בדרך כלל לכיוון פלילי: פשיעה או טרור. זה מה שקורה בפועל. לכן, אין מנוס מלחזק את המדיניות הזאת, שאדוני היושב-ראש בישיבה היום, אחמד טיבי, דיבר על זה גם בכל מיני מקומות, ואת נותנת גושפנקה לזה. אני מאוד מחזק אתכם, ואני מבקש לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> תודה רבה לשר איוב קרא. אנחנו עוברים להצבעה, רבותיי, וזו הצבעה בקריאה ראשונה. בבקשה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 135) (גנבת נשק), התשע"ט–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> בעד – עשרה, אחד מתנגד, אין נמנעים. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> יופי. איזה יופי. << יור >> היו"ר אחמד טיבי: << יור >> הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא תעבור להמשך דיון לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה, חוק ומשפט. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ט בחשוון התשע"ט, 7 בנובמבר 2018, בשעה 11:00. (אומר בערבית ומתרגם:) הישיבה הזאת נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:52. << סיום >>