דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה שע"ה הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-וחמש של הכנסת העשרים יום שלישי, ה' בכסלו התשע"ט (13 בנובמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 5 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 5 איתן ברושי (המחנה הציוני): 6 יהודה גליק (הליכוד): 7 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 8 נחמן שי (המחנה הציוני): 8 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 9 אכרם חסון (כולנו): 10 לאה פדידה (המחנה הציוני): 11 ענת ברקו (הליכוד): 11 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 13 עודד פורר (ישראל ביתנו): 14 הצעות לסדר-היום 15 ציון יום הוקרה למען אנשי צד"ל 15 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 15 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 16 אלעזר שטרן (יש עתיד): 18 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 20 אכרם חסון (כולנו): 21 סגן השר מיכאל אורן: 22 הצעות לסדר-היום 24 ציון יום הסוכרת הבין-לאומי 24 היו"ר יחיאל חיליק בר: 24 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 25 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 25 הצעות לסדר-היום 26 ציון יום הסוכרת הבין-לאומי 26 איתן כבל (המחנה הציוני): 26 עודד פורר (ישראל ביתנו): 28 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 30 סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: 31 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ה' בכסלו תשע"ט, 13 בנובמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי חבר הכנסת מיקי לוי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – היוון קצבה על ידי שאיר הזכאי לפנסיה תקציבית או לקצבה מקופה אחרת), התשע"ח–2017, שמספרה פ/4708/20. כמו כן, חברת הכנסת לאה פדידה ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק לתיקון פקודת היערות (הגברת ההגנה על עצים בוגרים), התשע"ח–2018, שמספרה פ/5656/20. עוד אודיעכם כי הונח היום על שולחן הכנסת פרוטוקול מתקן להסכם הסחר החופשי בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת קנדה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שתוכלו להירשם, בבקשה. מי שמעוניין, ההרשמה החלה. בבקשה, חבר הכנסת טיבי, אתה יכול לפתוח היום את הנאומים. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> מה, זה לא הילד – – – מדבר במקומך? << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> רק בוועדת החינוך. אדוני היושב-ראש, שורת הפגנות של חברי הסגל הבכיר של המכללות הציבוריות ושל הסטודנטים נערכו על רקע שביתת המרצים בשמונה מכללות. הסטודנטים הפגינו במחאה על שלטענתם הפכו, ובצדק, לבני ערובה בין הצדדים, והמרצים – על שאין מנהלים איתם משא ומתן. שביתת הסגל הבכיר של המכללות נמשכת כבר יותר משלושה שבועות, ושנת הלימודים עדיין לא נפתחה בשמונה מכללות ציבוריות: המכללה האקדמית תל אביב-יפו, ספיר, כנרת, הדסה, מכון לב, HIT חולון, מכללת אשקלון ועזריאלי. אדוני היושב-ראש, 80% מהשיעורים לא מתקיימים. השביתה מקיפה כ-1,300 מרצים ויותר מ-20,000 סטודנטים – 20,000 סטודנטים. הסטודנטים הצליחו לייצר פתח של תקווה עבור שני הצדדים למשא ומתן והבנות, אך דבר לא קרה. הסגל הבכיר מוחה על שלטענתו ועד ראשי המכללות, ור"מ, נסוג מהסכם ההבנות שנחתם באוקטובר 2018 ומנסה לכפות על כל אחד מסגלי המכללות הסכם מקומי בתנאי העסקה פוגעניים. הסטודנטים קראו – ואני חוזר ומשנן ומקריא את הקריאה של הסטודנטים – לקיים משא ומתן ולאפשר להם להתחיל ללמוד. הם מאבדים את הסמסטר, והפגיעה בסטודנטים היא הפגיעה הקשה ביותר. אני מבקש שכל המליאה וכל הכנסת יתאחדו בקריאה להפסיק את השביתה הזאת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אייכלר, בבקשה, אני קורא לך למרות העובדה המצערת שנרשמת תחת שם בדוי, יעקב אשר, אבל ניחשתי שזה אתה. אחרי חבר הכנסת אייכלר – חבר הכנסת איתן ברושי. בבקשה. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> בטעות – – – << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> אני רוצה להודיע לפרוטוקול שבטעות הצבעתי במקומו של יעקב אשר כדי להירשם לזכות בנאום בן דקה – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> קיבלנו, קיבלנו את זה. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – כי פשוט ישבתי על כיסאו בטעות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת אייכלר. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> טוב, אז העניין הזה סגור. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעה זאת יושבים תושבי הדרום בחרדה ותפילה לישועתם, לישועת ה', ואנחנו צריכים להתפלל עבורם. אבל היה סיפור אתמול, סיפור האוטובוס של החיילים שנסע והיה חשוף לפגזים של מחבלי חמאס. ראינו את זה בפרסומי החמאס עצמם, שאינם חשודים ברצון להראות את הניסים שקרו לחיילי ישראל, ה' ישמרם ויצילם. הם מראים דבר מדהים: שהאוטובוס הספיק להוריד את כל החיילים, לצאת לסיבוב לחשיפה, ואז הוא נחשף וקיבל את הפגז ששרף את כל האוטובוס. לא תמיד אנחנו רואים ניסים גלויים כפי שראינו את זה. אנחנו רוצים להתפלל – קודם כול, הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו. ודבר נוסף, להתפלל לקדוש ברוך הוא שנראה ניסים גלויים, כמו שנאמר: "ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אייכלר. אנו מצטרפים, ודאי, לתפילה לחיילינו ותושבינו. בבקשה, חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כולנו עם תושבי הדרום ועוטף עזה, בוודאי בימים ובשעות האלה. אבל צריך לומר שבחודשים האחרונים הייתה הזנחה בכל מה שקשור לפיצוי ולמה שמתחייב מכיסוי הנזקים, ולא פעם דיברנו על זה גם במליאה וגם בוועדות. והינה עכשיו הממשלה לא מקבלת את ההחלטה הנכונה: להפעיל את המצב שנקרא מל"ח, משק לשעת חירום. בלקחים של ועדת החקירה אחרי לבנון השנייה היו הערות ברורות על הפעלת מל"ח, כטעות שנעשתה אז על ידי הממשלה. ראינו את זה גם בעמוד ענן ובצוק איתן. הדרך היחידה במציאות הזאת – שהיא יכולה להוביל אותנו גם למלחמה אבל כבר היום היא מצב חריג – היא לקבל החלטה להפעיל את מה שקוראים לו מל"ח. זה כלי שהממשלה בנתה במשך שנים, הוא עולה כסף, כל יום וכל שנה מתרגלים אותו ברשויות ובכל מקום אחר, והוא הדרך היחידה לנהל את המשק ואת האזורים תחת אש במציאות הזאת: היא מאפשרת גם פיצוי, גם ניוד עובדים, גם סגירה ופתיחה של מוסדות חינוך וגם מפעלים חיוניים וכל דבר אחר. האפשרות היחידה להסביר למה זה לא קורה זה ניסיון של האוצר לחסוך כסף על הגב של המתיישבים באזורים שבהם מדובר. אז צריך לפצות על מה שלא פיצו עד היום, כולל תיירות, חקלאות ונזקים אחרים, וצריך לאפשר למדינה ולרשויות להשתמש בכלים כדי לשרת את האזרחים במצב שהוא בהחלט שונה, לפחות בטווחים של 20 ו-40 קילומטר. אדוני היושב-ראש, העליתי את זה היום בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הכלכלה ובוועדת הכספים. כל יושבי-הראש, כולל דיכטר, הודיעו שהם תומכים, ואני מקווה שהממשלה והקבינט יקבלו את ההחלטה הנכונה ולא ימציאו תקנות וכל מיני פטנטים כדי לא למלא את האחריות. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, המזכירה, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, כמובן, כפי שכבר נאמר, כולנו – ליבנו עם תושבי הדרום. אבל, אדוני היושב-ראש, שכפי שאתה יודע, אני לא יכול שלא להתרגש כל פעם מחדש מהעם המדהים והמקסים שיש לנו. בימים כאלה פתאום צצות להן קרני אור, צצות מבעד לאפלה. ואכן, מתנדבי יחד למען החייל בבאר שבע, בראשות ציפורה חלפון, תמיד קופצים ראשונים, וכבר פתחו מחסן שיסייע לצבא בשעת חירום. ובאמת הם נערכים עם מחסן החירום – ואגב, צריך להודות לראש העיר רוביק דנילוביץ שהעמיד אותו – שמהווה עזרה וערך מוסף ללוחמים. כבר עכשיו המחסן מוצף בעם ישראל הנפלא והנהדר, שתורם סבוני גוף, שמפו, גרביים צבאיים, גופיות, גטקעסים, חטיפים, מוצרים יבשים, קצף גילוח, דיאודורנט, כל מה שיכול לעזור בשטח. לא, לא סיגריות, רבותיי, לא לתרום סיגריות, אבל את כל הדברים האחרים. עם ישראל מתגייס פתאום בהמוניו, ורואים את היופי של עם ישראל. אז כל מי שעוד רוצה לתרום יכול להעביר לרכזי התרומות של "יחד למען החייל" בראשות ציפורה חלפון בבאר שבע. אני לא אפרסם פה את הטלפון, אבל אתם יכולים בהחלט להיכנס לעמוד הפייסבוק של יחד למען החייל של ציפורה חלפון. עם ישראל, אני כל כך אוהב אתכם. בימים האלה – לצערנו, בימים קשים זה מתגלה, אבל זה גם מתגלה לא רק בימים האלה. באמת כל הכבוד, עם ישראל, ובאמת, אלו פשוט רגעים שבהם רואים את הדבר הנפלא הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יהודה גליק. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, העובדים הסוציאליים עוד פעם שובתים ויוצאים למאבק ולהפגנות על ביטחונם ושלומם ועל זכותם הבסיסית לעבוד ולהמשיך את עבודת הקודש שהם עושים בלי שיאיימו על חייהם ועל שלומם. אי-אפשר לקבל את זה שמי שעומדים בשטח יום-יום, במגע יומי עם אלה הזקוקים והנזקקים לעזרה, הם צריכים עזרה והגנה בעצמם. לפני כמה שנים הם שבתו והפגינו, אבל לצערי הם עדיין חווים אלימות והתקפות ואיומים על חייהם, ואין מי שיספק להם את ההגנה. אנחנו עומדים לצידם, אנחנו תומכים בהם. אנחנו קוראים לממשלה, למשרד הרווחה, למשטרה לספק להם את ההגנה כדי שלא יאיימו על חייהם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת נחמן שי. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה מפה לשלוח מילות עידוד למאות אלפי ישראלים שנמצאים ממש ברגעים האלה תחת אש, והערכה ותודה לצה"ל, חיל האוויר, מערכת כיפת ברזל וכל מי שתורם כרגע למאמץ הצבאי שמתנהל בדרום. אלה רגעים מאוד מיוחדים וחשובים, ואני מקווה שהם כמובן יסתיימו מהר. אבל אני רוצה לומר משהו על מה שהולך ומתהווה, ואני קורא אותו בין השורות. כנראה יש משא ומתן. כנראה מתקדמים לאיזושהי הפסקת אש. איך אני יודע? כשהחמאס מגביר את האש, אני יודע שהפסקת האש מתקרבת. יש כמה אינדיקציות כאלה. כי החמאס לא יגיע להפסקת אש אם הוא לא יירה אחרון ואם הוא לא ייקח הביתה איזו תחושה שהוא ניצח אותנו. זה חלק מהכלל שצריך להנחות אותנו הפעם, לשם שינוי, בהשוואה למצבים קודמים בעבר: ישראל אינה יכולה לסיים את הסבב הזה מבלי שיהיה ברור שהיא חידשה את ההרתעה שלה כלפי החמאס. אין הסדרה, שום הסדרה שהיא, שלא תהיה מושתתת על הרתעה ישראלית חזקה וכואבת, כדי שיהיה ברור לחמאס שהוא לא עושה טובה לאף אחד כשהוא מסכים לא לירות, אלא מפני שכך מדינת ישראל כופה עליו וכך היא מוודאת את ביטחונם של תושבי הדרום. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת וחברות הכנסת, אנחנו לא רוצים הסדרה, אנחנו רוצים שלום. אי-אפשר להתעלם מעזה ואי-אפשר לשבור את עזה. אי-אפשר לשבור עם שנאנק תחת מצור ומבקש את זכותו להגדרה עצמית. ההסלמה היא לא גזרת גורל. גם אחרי שלוש מלחמות ממשלת ישראל מסרבת לקחת אחריות. היא מתנערת ומסתכלת על עזה כמו על בעיה שצצה משום מקום, כאילו לא ממשלת ישראל היא שנעלה את הדלת וזרקה את המפתחות לים. מה שראינו ביומיים האחרונים נקרא ייאוש. ככה זה כשהממשלה רק מנסה למשוך זמן, כשמנהלים סכסוך על חשבון שני העמים. מדיניות הימין הקיצוני ממשיכה לדרדר אותנו למלחמות. עוד הרוגים חפים מפשע, עוד מרחץ דמים. יש פתרונות צודקים, אבל אין מי שיקדם אותם. לשני העמים מגיע יותר מרגיעה. כבר מזמן לא דיברו כאן על שלום. אנחנו לא רוצים הסדרה, אנחנו רוצים את סיום המצור, את סיום הכיבוש. אנחנו רוצים הסכם כולל של שלום ישראלי-פלסטיני. תודה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. חבר הכנסת אכרם חסון, ואחריו – חברת הכנסת לאה פדידה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – לעשות משהו. << דובר >> אכרם חסון (כולנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, תרשה לי לברך את משפחת צד"ל, כל הלוחמים ובני המשפחות שהגיעו היום כדי להוקיר אותם. יום מיוחד היה לנו, ואנחנו נדבר על זה בהמשך. רציתי לדבר על הבחירות שמתקיימות היום, אדוני היושב-ראש, בכמעט 60 רשויות. לצערי הרב, נותנים להם רק להתחיל להצביע משעה 13:00. זה לא יום שבתון, כך שיש אפליה בין מה שהיה לפני שבועיים להיום, וזה לא הוגן, כי יש הרבה אנשים בכפרים שיוצאים מוקדם לעבודה ולכן הם לא יכולים להצביע בבוקר, לא בשעה 08:00 ולא ב-07:00 ולא ב-09:00, רק משעה 13:00, כך שאחוז ההצבעה ירד ואנחנו לא נאפשר מבחינה דמוקרטית לכל האזרחים להצביע, ולכן הגיע הזמן שאנחנו נתקן את הדבר הזה. מצד שני, אני כבר הגשתי בעבר הצעת חוק: צריך להגביל את הכהונה של ראש רשות לשתי קדנציות. אנחנו רואים מה שעובר על השלטון המקומי. אנחנו רואים את הבעיות, את השחיתות, ולכן הגיע הזמן לקחת את ההצעה הזאת ברצינות. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת ענת ברקו. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל נמצאת היום תחת מלחמה. לא תושבי הדרום, אלא אחינו ואחיותינו נמצאים תחת מתקפה. נשים, גברים, נוער וטף צריכים להגן על עצמם תחת אזעקות, תחת רקטות, תחת ירי, והם מסכנים את חייהם. ומה הממשלה עושה? בואו נראה: ביטחון לא קונים באיומי סרק, ביטחון לא עושים במזוודות של כסף, ביטחון לא עושים במשפטי קמפיין חסרי שחר: ביבי חזק מול החמאס. זה לא מרתיע. ביטחון לא עושים בזה שכל תושבי הדרום – אשקלון, שדרות – אין להם מספיק אתרי מיגון. ככה לא עושים ביטחון. ממשלת הימין חזקה בדיבורים, אבל דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. אנחנו אחראים על תושבי הדרום, על תושבי הצפון, על תושבי המרכז. זאת מלחמה, ואנחנו צריכים לדעת שכוח צה"ל צריך להרתיע, כן. ביטחון לא עושים בדיבורים, במשחקים בקבינט: הוא לא נתן לי, הוא כן נתן לי. מספיק לנו דיבורים, אנחנו רוצים מעשים. מכאן אני רוצה לשלוח – אחיי ואחיותיי בדרום, היו חזקים. ולכם, חיילי צה"ל, גיבורי ישראל, שובו בשלום הביתה, כי דיבורים כמו חול ואין מה לאכול – נקווה שזה ישתנה ונחזור כולנו הביתה לחיים תקינים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת לאה פדידה. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. << דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קודם כול, לחזק את חיילות וחיילי צה"ל בסדיר, בקבע, במילואים, הילדים שלנו, האחים שלנו, הקרובים שלנו, כולם – שיחזרו בשלום; לחזק את תושבי מדינת ישראל, ואני לא מגבילה את זה רק לדרום, אני אומרת באופן כללי. יש לנו חברה מאוד מאוד חזקה, עם חוסן לאומי אדיר. זה דבר מאוד חשוב. אני הייתי מאוד שמחה לענות לחבר הכנסת עודה, חבל שהוא לא פה. כשמדברים על שלום, צריך להתחיל ולהסתכל על עזה כ-case study. עזה יכולה הייתה להיות הדוגמה. באמת, עזה תחילה, עזה ויריחו תחילה. מה שקיבלנו אחרי אוסלו היה פיגועי התאבדות והרוגים ונרצחים ברחובות ואוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים ומכוניות נפץ. זה מה שקיבלנו. עזה נשלטת על ידי חמאס כבר 11 שנה. אבו מאזן, כף רגלו לא דרכה בעזה. כשרוצים להביא את אבו מאזן ומדברים על פיוס לאומי, מדברים על אבו מאזן כראש העירייה של עזה כדי לפנות שם את הזבל ולעשות סדר, אבל החמאס ממשיך לשלוט בכוח כשיש לו מונופול על הנשק ועל הכוח. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> זאת אומרת שכשאנחנו מדברים על עזה – החמאס, הג'יהאד האסלאמי הנתמך על ידי איראן, לא רוצה שלום. לכן, אדוני, אפילו לא במונחים של הסדרה צריך לדבר, בטח לא במונחים של שלום, כי מי שחרת על דגלו להשמידנו, אין לנו שלום איתו ולא יכול להיות שלום איתו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >> במונחים של הפסקת אש – מתוך הרתעה וכוח של מדינת ישראל. אדוני, תודה לך. אני רק רוצה להגיד מילה לצד"ל, שבאמת היום הזה הוא מאוד חשוב לנו. התרומה של צד"ל, וגם של מדינת ישראל – הביטחון ההדדי שהענקנו אחד לשני במהלך ההיסטוריה שלנו הוא בהחלט ראוי לציון. תודה לכם, אנחנו מוקירים את פועלכם, ונשתדל לעזור ככל שאפשר, גם לפצועים, גם בנושא של הדיור. מה שאפשר לעשות אנחנו נעשה – בטח לדור של המבוגרים שהגיעו מצד"ל, שפחות השתלבו, שיותר קשה להם עם הפרנסה – נעשה את המקסימום. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת עודד פורר. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה באמת לחזק ולחבק את תושבי העוטף, ואני רוצה לשתף אתכם, חבריי, בשני דברים שחשוב לדבר עליהם ביום הזה, כשבאמת תושבי עוטף ישראל – תושבי עוטף ישראל ולא עוטף עזה, בניגוד למה שאנחנו נוהגים לומר גם פה בבית – תושבי עוטף ישראל נמצאים במצב אולי הכי קשה שהם היו בו. אנחנו לא זוכרים עימות כל כך מורכב לאורך זמן כל כך ארוך. אנחנו מדברים מאז שנת 2001. יש שני דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. מזה שמונה חודשים אני ממש רודפת אחרי שרי הממשלה כדי שיתחילו להזרים משאבים לעימות הזה, שהוא מה שנקרא עימות בעצימות נמוכה: משאבים עבור ימי עבודה אבודים, עבור הורים שנאלצים להישאר בבית עם הילדים המפוחדים, לחקלאים, לתיירנים. עשינו דיון בשבוע שעבר בוועדת הכספים; זה היה מזעזע, אדוני היושב-ראש. בסופו של דבר, אתה רואה שלמשרדי הממשלה אין תשובות. עכשיו הם מתחילים להתעורר – תודה רבה להם באמת. צריך להיות בזמן עם רשת הביטחון הזאת לתושבים. והדבר השני, אדוני היושב-ראש – היום הושמעו ב"סדר יום" אצל קרן נויבך ברשת ב' קלטות מטורפות ממש, של אנשים בשכונה קשה ביותר באשקלון שלא יכלו להגיע למקלט שלהם, לא פתחו להם את המקלט. הם התקשרו לפיקוד העורף, הם התקשרו לעירייה; התקשרו לעירייה, התקשרו לפיקוד העורף. אדוני היושב-ראש, אני חברת ועדת משנה לעורף בראשות עמיר פרץ, ביחד עם חבריי איל בן ראובן ונחמן שי, ואני אומרת לך שיש פער אדיר בין רמת המוכנות שלנו, בין מה שמספרים לנו בוועדה, לבין מה שאנחנו רואים בזמן אמת. כאוס לא יכול להיות במצבים האלה. הדבר היחיד שיש לנו באמת בנקודות הזמן האלה עבור התושבים שחיים בקווי העימות זה המיגון, בין אם מדובר במקלט ביתי, בין שמדובר במקלט – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בבניין ובין שמדובר במקלט עירוני. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לספק להם את זה. בעיקר, אדוני היושב-ראש, שעוסק הרבה מאוד בפיקוח של עבודת הכנסת, זה היה מתסכל לשמוע את זה, כי ניהלנו אין-ספור ועדות רק בשנה האחרונה, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו – מה קורה בזמן אמת? פשוט ההפך ממה שמספרים לנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וביטחון רב לתושבים ולכוחות הביטחון הפועלים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עודד פורר יהיה אחרון הדוברים בנאומים בני דקה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני ראשית חייב להצטרף לדברים שאמרה חברת הכנסת נחמיאס ורבין לגבי הצורך בתמיכה בתושבי הדרום ובעסקים שלהם, תמיכה שהיא תמיכה מיידית, גם בגלל מה שהם חווים בחצי השנה האחרונה, וגם כדי לאפשר את אותו אורך נשימה כדי להילחם את המערכה הזו שצריך להילחם בה ולאפשר לתושבים להמשיך ולעבור אותה בשלום, מה שנקרא, ולא כשהם מגיעים על כרעי התרנגולת. אבל אני חייב להתייחס למה שנאמר פה על ידי ראש סיעה בכנסת. אדוני, ראש מפלגה של 13 חברים פה בכנסת עולה ונותן גיבוי מוחלט – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> לחמאס. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – לחמאס ולאויבים שלנו, בשעה שנורים טילים על אזרחי ישראל. אני חושב שזאת שערורייה שאין כדוגמתה, שאנחנו צריכים להוקיע אותה כאן מהכנסת. הפטנט הזה, שאנשים מתוך הבית הזה נותנים פעם אחר פעם גיבוי לאויבים שלנו ותוקפים אותנו – בלי קשר אם הם מסכימים עם הממשלה או לא מסכימים עם מדיניות הממשלה, זו שערורייה. ובאשר לחלומות שלו על איזושהי הסדרה עם הגרועים שבאויבינו, מה שצריך לעשות איתם – זו לא הסדרה, זו רק הכרעה. את העניין הזה צריך להכריע בהכרעה ברורה, ואם יש להם טענות על הגבול הסגור אל מול ישראל, יש להם גבול עם מדינה אחרת, עם מצרים. אני הייתי שמח לראות את חברי הכנסת של הרשימה המשותפת תוקפים את המצרים על כך שהם סוגרים את הגבול, באמת, ולא פותחים אותו למעבר של עזתים אל תוך מצרים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עודד פורר. עד כאן נאומים בני דקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום ההוקרה לאנשי צד"ל << הלסי >> << דובר >>היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> כפי שכבר שמענו מכמה דוברים, אנחנו עוברים לציון יום ההוקרה לאנשי צד"ל – הצעות לסדר-היום מס' 11082, 11172, 11227 ו-11254. אני מתכבד לפתוח, חברי כנסת, את ישיבת המליאה לציון יום צד"ל, צבא דרום לבנון. הנוער הישראלי שעולה על מדים ממש בימים אלה, מה שמכונה אצלנו נובמבר 2018, נולד כבר אחרי שצה"ל עזב את לבנון ואחרון החיילים סגר את השער מאחורי רצועת הביטחון. המתגייסים החדשים לא מכירים את שמות המוצבים שעד שנת 2000 היו במרכז הלקסיקון הצה"לי, וכל חייל חי"ר – וכמובן גם כל הורה של חייל חי"ר – היו יכולים לחזור עליהם מתוך שינה: הבופור, דלעת, כרכום, גלגלית, ריחן ועוד ועוד. אבל לא רק על הזיכרון של השמות האלו צריך לשמור; חשוב לזכור ולהזכיר גם את השותפות החשובה וארוכת השנים שנרקמה בין צה"ל לצד"ל, שותפות שתרמה תרומה משמעותית לביטחון ישראל בכלל ויישובי הצפון בפרט. חשוב לזכור ולהזכיר, כי 25 שנות לחימה משותפת לא נעלמות כענן פורח עם היציאה מלבנון. למדינת ישראל יש חוב מוסרי עמוק כלפי כל מי שקושר את גורלו בגורלה, כלפי כל מי ששותף במשימות הביטחון שלה וכלפי כל מי שהקדיש עבורה את מרצו והקריב עבורה את חייו. במרוצת השנים קיבלה מדינת ישראל החלטות חשובות, שהביאו לידי ביטוי את ההכרה שלנו בחוב הזה ואת הנכונות שלנו לעמוד בו. החלטות ממשלה רבות גיבשו תוכנית לתמיכה וסיוע לאנשי צד"ל, ובשנת 2004 נחקק בכנסת חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם, שהסדיר את מעמדם בכל מה שקשור לקבלת אזרחות ורישיון ישיבת קבע בישראל, הכליל אותם בחוקים כגון חוק משפחות חיילים שנספו במערכה וזיכה אותם בזכאות למענק הוקרה, תעסוקה ודיור. כשר הקליטה, שהיה אחראי על הנושא, הכרתי מקרוב את הקושי שאיתו מתמודדים יוצאי צד"ל, שחשים לפעמים שקולם לא נשמע ובקשותיהם לא נענות. אני מקווה שהדיון הזה יעורר את המעקב אחרי מה שנעשה וירענן את המחויבות להמשיך ולעשות מה שדרוש למען לוחמי צד"ל, רעינו לנשק ושותפינו לחיים. אני מברך את כל חברי הכנסת שעסקו בנושא ויזמו את הדיון, ומזמין כעת את ראשון המציעים, חבר הכנסת איל בן ראובן, לשאת דברים. אחריו – אלעזר שטרן, חמד עמאר ואכרם חסון. את הממשלה ייצג בדיון הזה סגן השר חבר הכנסת מייקל אורן. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לוחמי צד"ל ובני משפחותיהם שנמצאים כאן איתנו, תודה לכם, אני רוצה לומר לכם, גם אם אין כאן כרגע הרבה חברי כנסת, אני מרשה לעצמי לומר, כבוד היושב-ראש, שחברי הכנסת – בשם חברי הכנסת, גם מהקואליציה גם מהאופוזיציה – מאוד מאוד מאוד מוקירים ומכבדים אתכם. מאוד מאוד, כל חברי הכנסת. אני רוצה כמובן לפתוח מכאן ולומר ליושבי עוטף עזה: אנחנו איתכם, ולצה"ל לומר: עשו את המלאכה, הביאו את התוצאה, את ההרתעה, והכי חשוב – תחזרו הביתה בשלום. ביוני 1982, במבצע שלום הגליל, הובלתי כמפקד גדוד טנקים את אחד החיצים, את כניסת הכוחות הקרקעיים ללבנון. מאז, דרך 17 שנות שהיית צה"ל בלבנון, בכל התפקידים שלי – כמג"ד, כמפקד חטיבה, כמפקד אוגדה, כמפקד גיס – עמדו לצידי לוחמי צד"ל האמיצים שכם אל שכם, איתי ועם חייליי, מול כל איום ואויב. מורשת צבא לבנון היא נקודת אור בהיסטוריה הלא-פשוטה הלבנונית-ישראלית כבדת הדמים והכאב. שיתוף הפעולה האמיץ והבלתי-מתפשר בין לוחמי צה"ל לצד"ל הוא הוכחה ניצחת עבור שני העמים כי איננו לבד באזור האלים והמסוכסך ביותר בעולם, אולי, וכי שיתוף הפעולה בין לאומים חפצי חיים וחופש אפשרי, אפשרי גם נוכח האתגרים והאויבים המרובים שנמצאים פה מסביבנו. הברית בין צה"ל לצד"ל היא ברית אחים, שלדאבון ליבנו נחתמה גם בדמים. למרבה הצער, לאחר יציאת צה"ל מלבנון, לא העניקה מדינת ישראל את היחס והטיפול הראוי לכל מי שחירפו את נפשם בהגנה על ביטחון צפון המדינה. ההחלטה לצאת מרצועת הביטחון חייבה, לצד היערכות מחודשת להגנה, היערכות נוספת, חשובה לא פחות, לקליטתם של הלוחמים ובני משפחותיהם, אשר היה ברור כי הישארותם בלבנון תהווה סכנה ממשית לחייהם. ממשלת ישראל דאז הכירה בחשיבות הנושא, ומתוך ערך רעות הלוחמים שנרקמה עם אנשי צד"ל החליטה על הקמת מינהלת שתרכז את הטיפול בלוחמים ובבני משפחותיהם. אך לנוכח הקשיים הרבים הכרוכים במעבר מתרבות אחת לאחרת, מהינתקות חפוזה של החיילים מכל רכושם ומפרנסתם שנשארה מאחור, לא היה די במאמצים שאותם השקיעה אז הממשלה בסיוע ללוחמי צד"ל ולבני משפחותיהם. התייחסות המדינה לאנשי צד"ל כאל עולים חדשים, כאשר צורכיהם שונים בתכלית, סיפקה עבורם טיפול לא מתאים, בלשון המעטה. פעם אחר פעם האחריות לסיוע למשפחות עברה מגוף אחד לאחר, ושוב ושוב הובטחו תקציבים, רפורמות ושינויים, עד לזמן האחרון, אך חלק ניכר מהצרכים המאוד-חשובים נותרו ללא מענה. לצערי, כבוד היושב-ראש, היו משפחות שהחליטו בכאב לב לעזוב את המדינה, לאחר שנואשו מההבטחות לשיפור מצבן ולסיוע בקשיים שלהן. הכנס החשוב הזה שאותו קיימנו היום הוא קריאה, בראש ובראשונה אליכם, לוחמי צד"ל. נאמר לכם: רעינו, לא שכחנו אתכם, לא נשכח אתכם ולא נפקיר אתכם לעולם. לצד הקריאה הזו, אנו יוצאים גם בקריאת השכמה לממשלת ישראל לתקן בהקדם את העוול ההיסטורי המתמשך. ראשית, יש לומר ביושר שהחלטת הממשלה מ-2002, כבוד היושב-ראש, שמבדילה בין משפחות לוחמים בדרגות נמוכות לבכירים יותר, הייתה, בלשון המעטה, טעות חמורה מאוד. הבכירים טופלו כראוי על ידי מערכת הביטחון והשב"כ, ובעלי הדרגות הנמוכות, החיילים, טופלו אחרת. מבחינתנו כלוחמים בצה"ל, ההבחנה הזאת בין בכירים לבין חיילים פשוט לא נתפסת, היא פשוט לא נתפסת, ולכן גם ההחלטה הזאת לא נתפסת. לכן, אנחנו היום חייבים לטפל במשפחות האלו שקופחו על מנת לאפשר להן חיים של כבוד ולתקן את העוול. על הממשלה להבין שבתוך מצוקת הדיור הישראלית, לאוכלוסיית אנשי צד"ל יש קושי כפול, שכן הם הגיעו לישראל ללא בית, ללא רכוש, ללא שפה, עם הג'ינס והחולצה שעליהם, ובוודאי בלי שיכלו בשום אופן לממן לעצמם מגורים בישראל. ולכן, אני אומר פה, כבוד היושב-ראש, היום הזה: זאת הנקודה הראשונה שיש להסדיר לאותן 389 משפחות, אלו מהדרגות הנמוכות, לצורך העניין, שלא הצליחו להגיע לדיור משלהן. שמענו היום אמירות ממשרד הביטחון, ממשרד האוצר, שמענו על תהליכים, ואני מוכרח להגיד, גם בשמי וגם בשם רבים מאלו שהקשיבו, וגם בוודאי לוחמי צד"ל: אנחנו – נמאס לנו לשמוע מילים; אנחנו רוצים לשמוע ולראות מעשים. אני מאוד מקווה שהיום הזה נתן איזושהי דחיפה חשובה, כבוד היושב-ראש – לגמור ולפתור את העוול הנורא הזה. זה הכרחי, זה אפשרי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עוד כמה משפטים. לצד אלו, יש להשלים את הטיפול במשפחות, בילדי הלוחמים, בסיוע לרכישת השכלה, משלח יד. אסיים ואומר ככה: א. תודה לחברי הכנסת אלעזר שטרן ואכרם חסון, שהובילו איתי את היום החשוב הזה. עלינו להבין שהסיוע לאוכלוסייה היקרה הזו הוא חובה היסטורית, חובה היסטורית. ולכן, לאחיי ורעיי לנשק, אנשי צבא דרום לבנון, אני אסיים בהבטחה מתוך מילות שיר הרעות שלנו, של המשורר חיים גורי, ואני אומר לכם מכל הלב: "כי רעות שכזאת לעולם / לא תיתן את ליבנו לשכוח. / אהבה מקודשת בדם / את תשובי בינינו לפרוח". תודה לך, כבוד היושב-ראש, על היום החשוב הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת אלעזר שטרן הוא הדובר הבא. בבקשה, אדוני. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתיי חברי הכנסת, לוחמינו, אחינו, לוחמי צד"ל ובני המשפחות, בימים ההם בזמן הזה – אדוני היושב-ראש, אנחנו מתמודדים עכשיו עם טרור בדרום, עם אזרחים בסמיכות לגבול ורחוק מהגבול שמשלמים מחיר; ימי התהוות היחסים עם תושבי דרום לבנון ועם חיילי צד"ל היו ימים דומים – רק בצפון הארץ. אני מקווה שגם הפעם צה"ל, ממשלת ישראל – אנחנו כולנו תומכים ונותנים את הזמן שיעשו את מה שצריך כדי שהימים האלה של הסבל בדרום, יהיו קצרים ככל האפשר. אני מודה לחברי חבר הכנסת איל בן ראובן, שצירף אותי – אני מניח שגם חבר הכנסת אכרם חסון חש אותו דבר – להוביל משימה חשובה כל כך. אני אמרתי היום, אדוני היושב-ראש, שאם אני צריך בשתי קצוות להגיד, לתאר, איך חשתי, אז אני זוכר את עצמי לילה אחד: יש ילדים בקריית שמונה שסובלים מקטיושות ומחדירות לתוך הבתים ואומרים שמקורות הירי הם מרמת ארנון, מהבופור, והולכים לפוצץ את זה. אנחנו יוצאים, כוח צנחנים, בפיקודו של הרמטכ"ל אחר כך, האלוף אמנון ליפקין-שחק, זיכרונו לברכה, שהיה המח"ט שלנו, ובשביל לקצר טווחים מכניסים אותנו לקונטיינרים צבועים, כאילו, אם רואים מרחוק – שלא יחשבו שיש כוח צנחנים בתוכו עם לוחמי שייטת. אנחנו פורקים בדיר מימאס, אור אחרון, לקראת ירידה לליטני, לחצות אותו עם חבלים וחגורות, ואני שומע שהתגלינו, בגלל שאיזה אנשים בתוך דיר מימאס – אני שומע אישה אומרת כל מיני מילים. אני הייתי בחוד, אבל היה איתי אחד, בחורצ'יק, אהרל'ה זיו מקריית שמונה. אני לא הבנתי ערבית, אז אמרתי לו: אהרל'ה, תגיד לי, שאני אהיה שקט, היא מברכת אותנו או מקללת אותנו? אז הוא אומר לי: היא מברכת אותנו. אז ידעתי שאנחנו בסדר. בירכו אותנו, בגלל שהמשימות, המטרות, היו אותו דבר – לתת שקט ליישובי הצפון. והתמונה השנייה, אחרי שאני מדלג על הרבה אירועים מבצעיים באמצע, זה באותו לילה של יציאה מלבנון. אני כבר לא משרת בגזרה, אני בא לראות מה קורה שם, ואני רואה את המשפחות של החברים שלנו יוצאות עם הילדים, שלא מבינים לאן הם בכלל באים. ואנחנו דואגים להם לאוהלים, לאוכל, כשהם באו באמת ממש בלי כלום. אני אומר את זה כיוון שאני באמת חושב שיש ביכולתנו לסיים את החובה הזו, ואנחנו מיקדנו את זה. אדוני היושב-ראש, היום היו פה דיונים בכנסת בכל מיני ועדות, אבל אנחנו הרי צריכים לתמצת את זה חוץ מלהביע. אני חושב שאם אנחנו רוצים לתמצת את זה, אז אנחנו צריכים לוודא – ויש פתרונות לשולחן הממשלה, ואני מקווה שהממשלה תקבל את זה. אני אמרתי גם שם, אני אומר גם היום, ואני איש אופוזיציה: ממשלת ישראל לא בגדה בתושבים האלה וגם לא בוגדת בהם. אלה לא מילים שאני הייתי משתמש. הבהירו לי אחר כך שגם הם לא מתכוונים לזה; אבל אם רוצים לפתור, ואפשר לפתור את זה, אז אני חושב שהדרך הנכונה היא לתת פתרון לסוגיית הדיור. זה בידינו, זה כסף שאנחנו יודעים לעשות. והדבר השני, שנדמה לי שאיל גם הזכיר פה, זה לפתור את האפליה הזו, שהאמת היא שהיא נעשתה לפי דרגות. זאת אומרת, אלה שהיו אז מעל מג"ד, או מג"ד ומעלה, קיבלו יחס מסוים – זה 200 משפחות – ונשארו לנו 400 משפחות שמתחת, שקיבלו יחס שונה בתכלית. זה לא מתאים לנו, זה מתנגש עם הערכים שלנו, זה מתנגש עם המוסר שלנו. אני בטוח ואני מקווה שממשלת ישראל תדע לפתור את האתגר הזה. אני אומר את זה: אנחנו חייבים את זה למי שיושב כאן ביציע, ללוחמי צד"ל ובני המשפחות; אנחנו הרבה יותר מכך חייבים את זה לעצמנו. תודה רבה. << אחרי_כן >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אכרם חסון. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אנשי צד"ל היקרים – הרשה לי, אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לשלוח את תנחומיי למשפחתו של סגן אלוף מ', אשר נפל בקרב על הגנת ביטחונה של מדינת ישראל. עם ישראל חב לו חוב גדול. יהי זכרו ברוך. היום ציינו יום הוקרה לאנשי צד"ל. אנשי צד"ל לא מרצונם עזבו את הבתים שלהם. תארו לעצמכם אבא שעוזב את הילדים שלו ורץ לגבול, עוזב את המשפחה שלו, את ההורים שלו, את הבית שלו, את הרכוש שלו, ומגיע למדינה חדשה, בלי ידיעת השפה, בלי יכולת לתקשר עם האנשים שחיים במדינה השנייה. את כל זה עברו 8,500 איש שעברו את הגבול. נשארו, אדוני היושב-ראש, 3,000 איש במדינת ישראל. זה אומר שהרבה לא הצליחו בכלל להיקלט כאן במדינת ישראל. היום קיימנו דיון בוועדת הפנים ודנו על תושב קבע, אזרח, תושב ארעי. משרד הפנים אמר וטען שאנשים צריכים להגיש בקשה, אבל אנשים ישבו שם ולא ידעו עברית. לא ידעו עברית, איך יגישו בקשה? את הדבר הפשוט הזה, את השפה, הם לא ידעו, ולכן הם לא יכולים להגיש את הבקשה. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הם לא נקלטו ביישובים הערביים, ששם דוברים את השפה שלהם. למזלנו, החבר'ה בני העדה הדרוזית – רובם נקלטו ביישובים הדרוזיים. הדרוזים כאן בארץ חיבקו אותם, והם חיים בתוך היישובים. חלק מהם הגיעו רווקים והצליחו לבנות משפחה כאן. קלטנו אותם, חיבקנו אותם, אבל הם לא נקלטו ביישובים הערביים, הם לא רצו אותם. לכן רובם חיים בקריית שמונה או בנהריה או בכל מקום אחר. אבל למזלנו הייתה החלטת ממשלה עכשיו, באוקטובר האחרון, שהוביל אותה שר הביטחון אביגדור ליברמן. אני מאמין ומקווה שכל משפחה אמורה לקבל 500,000 שקל לדיור, לבניית בית כאן במדינת ישראל, שיצליחו לפחות בנקודה של הדיור, שיהיה להם, כי חלק גדול מהם – והיום שמעתי את זה בוועדה – מקבל 4,500 שקל משכורת ומשלם יותר מ-3,000 שקל שכר דירה. זה אומר שהוא לא יכול לגמור את החודש, זה אפילו לא מספיק לו לשלם חשמל, מים וארנונה בבית שהוא גר בו. לכן ההחלטה הזאת מאוד חשובה. הקצאת 150 מיליון שקל היא חשובה ביותר. אני מקווה שהנושא הזה יצא לפועל כמה שיותר מהר, ואותן משפחות, שאנחנו חבים להן חוב גדול, יצליחו להשתקם כאן במדינתן, מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה, אדוני. אחריו נשמע את תשובת סגן השר חבר הכנסת מייקל אורן. << דובר >> אכרם חסון (כולנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השרה, סגן השר, חבריי חברי הכנסת, היום היה לנו הכבוד לקיים יום הצדעה מיוחד למשפחת צד"ל, ללוחמים ולבני המשפחות שהגיעו במיוחד לכנסת, ביחד עם חבריי האלוף לשעבר אלעזר שטרן והאלוף לשעבר בן ראובן, איל. מובן שעשינו זאת מתוך הכרה שהאנשים האלה הקריבו את היקר להם למען השותפות עם העם היהודי ועם מדינת ישראל. אני אזכיר לכולם שהקשר בין אנשי צד"ל לבין צה"ל התחיל עוד ב-1978, אחרי מבצע ליטני. מאותו זמן, עד מאי 2000, החברים האלה היו נאמנים למדינת ישראל, לביטחון מדינת ישראל, איבדו כ-680 חללים, יש להם כ-250 נכים. אנשים פשוט הקריבו את הכול. כאשר היו חייבים לעזוב את דרום לבנון, הם עזבו את ההורים, את האחים, את האחיות, את הדודים, את הדודות, את היקרים שיש במשפחה, והגיעו, כדי שגורלם יהיה כמו עם ישראל בתוך מדינת ישראל. לצערנו הרב, באותו הזמן שהם הגיעו לכאן חילקו אותם, אדוני היושב-ראש, לשתי קבוצות: קבוצה אחת שהמליץ עליה השב"כ ואז היא קיבלה את התנאים שלה, וקבוצה אחרת שנשארה מאחור ולא קיבלה את התנאים שלה. אני אתן לך דוגמה: אם היה איש צד"ל שעבד כטבח עם השב"כ, הוא קיבל את מלוא התנאים, אבל לוחם וקצין אחר שלא היה בשב"כ נשאר מאחור. לפי דעתי, ההפרדה הזאת לא מכבדת אף אחד מאיתנו, במיוחד את כוחות הביטחון, כי אנחנו רגילים שצה"ל הוא שוויוני, צה"ל הוא המערכת היחידה בארץ שנותנת נקודת זינוק ומתייחסת לכולם בשוויון מלא. אבל משהו קרה שם, מישהו טעה, ולכן הקליטה שלהם ארכה 18 שנים. בשנים האלה רצו להשתתף איתם בשכר דירה, כבוד השרה. שתביני, נתנו להם 800 שקל או 1,200 שקל למשפחה, כאשר שילמו 2,500 ו-3,000, כאילו שהאנשים האלה הם תושבי קבע במדינת ישראל, יש להם עסקים ויש להם עבודה. גם ה-800 או ה-1,200 שכבר שילמו להם במשך 18 שנים יכלו להקנות להם לפחות שני שלישים מהדירה. שאלתי מדוע החבר'ה שתקו, מדוע לא עשו מעשה כדי שהאנשים האלה יקבלו את מה שמגיע להם. לכן הגיע הזמן שניתן קודם כול ל-400 המשפחות שנשארו מאחור דירה, קורת גג. זה המינימום שמשפחה דורשת במדינת ישראל. כפי שאמרתי, אנחנו מתגאים בכל עולה שהגיע לכאן, אבל הם לא עולים, הם אנשים לוחמים שלחמו ואיבדו את היקר שיש במשפחה למען ביטחונו של עם ישראל. לכן היחס אליהם לא היה הוגן. אמרתי להם היום – ניהלתי את ועדת הפנים כי אני מלווה אותם שלוש שנים, וגם הצעתי הצעה לסדר-היום שנתקבלה, אבל לצערי הרב הדבר לא התקדם. אמרתי להם: אנחנו עושים לכם את זה כי אנחנו חייבים לכם. אני מתבייש לפעמים שהמצב הזה נמשך כל כך הרבה שנים בלי לתת תשובה הולמת לאנשים הטובים והמיוחדים שעשו הכול למעננו, ולנו אסור לשכוח. מצד שני, הטיפול שלהם היה במשרד ראש הממשלה. פעם שלחו אותם לביטוח הלאומי, פעם אמרו להם שכדי לטפל בהם צריך להביא אישור ממשרד הביטחון. בזמנו דיברתי עם ראש המוסד לשעבר דגן, זיכרונו לברכה, והוא אמר שמגיע לכולם, אסור לחלק אותם לקטגוריות. כולם אחים שלנו, כולם עזרו לנו וכולם בשר מבשרה של החברה בישראל. לצערי הרב, הדבר המשיך עד הלום. היום קיימנו יום מיוחד כדי להגיד להם שאנחנו לא שוכחים אותם. יש בכנסת ישראל חברי כנסת מכובדים, אחראים – מעריכים את העשייה שלכם; אני חושב שכל חברי הכנסת כאן מעריכים את העשייה שלכם, גם השרים. אין אזרח ואין אדם בעל תפקיד שדיברנו איתו ולא אמר שמגיע להם. מצד שני, כדאי גם להעביר לבנים שלהם ולילדים שלהם שיש להם הורים שהם גאווה למדינת ישראל ואנחנו מעריכים את העשייה שלהם. לכן היה חשוב לקיים את היום המיוחד הזה. אני מודה לכל מי שעזר וסייע, אבל אנחנו לא ננוח עד שאחרון הצד"לניקים יקבל את מלוא הזכויות שלו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת חסון. ישיב ויסכם את הדיון סגן השר חבר הכנסת מייקל אורן. בבקשה. << דובר >> סגן השר מיכאל אורן: << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת מכובדת, ידידי אכרם חסון, תודה רבה. לוחמי וותיקי צד"ל ומשפחותיכם היקרים, תודה שהגעתם היום. לפני שאני מתחיל את תשובת הממשלה על יום חשוב זה, קודם כול ברצוני להביע את תמיכתי המלאה בחיילי צה"ל, שמגינים עלינו עד היום, ממש ברגע זה, ובתושבי הדרום, כמיליון איש, שנמצאים תחת אש. היום אני אומר באופן חד-משמעי: אין היום תושבי הדרום, אין תושבי הצפון ולא המרכז; כולנו, תושבי מדינת ישראל, נמצאים תחת אש, ואנחנו נעמוד ביחד על מנת לנצח את הטרור. מה שברור לכולם כתוצאה מאירועי הבוקר הוא שהטרור החמאסי איננו מבחין בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. הטרור הוא טרור, ואנחנו חייבים לעמוד ביחד – ביחד – על מנת לנצח מולו. אינני יכול להתחיל, כבוד היושב-ראש, בלי לציין את הניסיון האישי. היה לי את הכבוד, יותר מוקדם היום, לדבר בכינוס של אכרם, של איל ושל אלעזר שטרן לכבודם של יוצאי צד"ל. הזכרתי שלפני 40 שנה – זה נשמע קצת מפחיד, לפני 40 שנה – כשהייתי צנחן, חייל בודד טרי, נשלחתי לכפר קטן בלבנון, ושם ביליתי כשלושה חודשים מתחת לאדמה במוצב יחד עם חיילי צד"ל. ושם למדתי להכיר אותם בפעם הראשונה – לא כלבנונים, לא כנוצרים, כבעלי דת אחרת, אלא כאחים לנשק, וממש אכלנו מאותו מסטינג, שתינו מאותן מימיות ונלחמנו מול אותו אויב. בהמשך דרכי בצה"ל, במלחמת לבנון הראשונה, כאשר השתתפתי במצור על ביירות, השתכנתי בתוך כנסייה שמשקיפה מעל ביירות יחד עם כוחות צד"ל. היינו שם במשך חודשים. שוב, למדתי להכיר אותם, להעריך אותם. קודם כול, כל כך להעריך את אומץ הלב שלהם תחת אש – אנחנו שאבנו כוח ואומץ לב מידידינו בצד"ל, ולאורך כל השנים של הנוכחות הישראלית בדרום לבנון, ברצועת הביטחון – אם זה היה במוצב דלעת, בג'בל בלאט, מרג' עיון – כל הזמן יחד עם חיילי צד"ל, אחים, אחים יקרים לנשק. עם הנסיגה מרצועת הביטחון, ב-24 במאי שנת 2000, בא לסיומו שיתוף הפעולה בן 25 השנים בין צה"ל לצד"ל. לנסיגה היו השלכות רבות מאוד גם עבור לבנון, שנפלה תחת מרות של החיזבאללה, וגם עבור ישראל, שנאלצה להתמודד עם כוח הרתעה מוחלש, מה שהביא בסופו של דבר למלחמת לבנון השנייה. בנוסף, לא מעט פרשנים מייחסים את פרוץ האינתיפאדה השנייה, רק כמה חודשים אחרי זה, בספטמבר 2000, לנסיגה הישראלית מלבנון. ברית הדמים של צד"ל עם מדינת ישראל יצרה מחויבות מוסרית כלפי חיילי ומפקדי צד"ל. כשממשלת ישראל בראשותו של אהוד ברק החליטה על פינוי רצועת הביטחון והשבת חיילי צה"ל הביתה, מדינת ישראל התחייבה לקבוע את מעמדם ולהעניק לחיילי צד"ל את מיטב התנאים, כדי שיוכלו להמשיך לקיים אורח חיים מכובד. במצב זה היה חשוב ביותר בישראל שישראל תוכיח לאויבינו ולעולם שאת מי שעומד איתנו לא ניטוש לאחר הנסיגה. 670 משפחות צבא דרום לבנון, אשר עמדו ונלחמו לצידנו במשך 25 שנה, המדינה הרגישה מחויבות מיוחדת ליישב אותן בארץ ולדאוג עבורן לדיור, קליטה ותעסוקה. מדינת ישראל הייתה צריכה להוכיח שהיא תמיד דואגת לבני בריתה. לצערי, התהליך הזה טרם הושלם עד עכשיו. טרם הושלם. ממש בימים אלו אנחנו לקראת סוף היוזמה לספק דיור לכמה מאות משפחות צד"ל האחרונות אשר נותרו ללא פתרון דיור במשך שנים. התקציב ישנו ולקראת סגירה סופית. העניין לא יכול היה להיפתר ללא תמיכתו האישית של שר האוצר משה כחלון ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו. היום, מפקדי וחיילי צד"ל וצאצאיהם הם אזרחי ישראל לכל דבר, וחלק ניכר מילדיהם משרתים בצה"ל. בכך המדינה הצליחה להפוך קטע קשה מאוד בהיסטוריה שלה לסמל של נאמנות, אחריות ואחווה. אני מצדיע לכם. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. רגע, מה מציע אדוני? להסתפק בתשובתך, כי היו דיונים היום? << דובר_המשך >> סגן שר במשרד ראש הממשלה מיכאל אורן: << דובר_המשך >> קודם כול, אני תודרכתי ארוכות אתמול, במשך שעות, על המצב של הדיור. היום, כשדיברתי בכנס, אני ציינתי את מספר המשפחות ללא פתרונות דיור – כ-200. אני שמעתי מיוצאי היחידה שהמספר יותר קרוב ל-400. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי התהליך הזה עד תומו. נבדוק שלכל ה-300, 400, לא משנה – לכל אחד יהיה פתרון דיור. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אם כן, סגן השר מציע להסתפק. האם מציעים מסכימים? אז אנחנו נסתפק בתשובת השר. תודה לחברינו הצד"לניקים שהגיעו לדיון הזה. אנחנו נמשיך, כמובן, לעשות ולעקוב אחר הנושא. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום הסוכרת הבין-לאומי << הלסי >> << דובר >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << דובר >> חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לסעיף הבא על סדר-היום: ציון יום הסוכרת הבין-לאומי – הצעות לסדר-היום מס' 11230, 11255 ו-11257, שהציעו חברי הכנסת איתן כבל, יואב בן צור ועודד פוּרר. חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת לדיון בנושא אחר, שלמרות – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> פוֹרר, לא פוּרר – פוֹרר. << דובר_המשך >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << דובר_המשך >> פוֹרר. אני מתנצל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים כעת לדיון בנושא אחר, שלמרות השם שלו, הוא לא מתוק בכלל – ציון יום הסוכרת הבין-לאומי. לפני כמעט 3,000 שנה עמד הנביא ישעיהו על גבעה בירושלים וזעק: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע – – – שמים מר למתוק ומתוק למר". אני משער שהנביא לא התייחס למאזן הקלורי של תושבי העיר העתיקה, אבל אפילו הוא ידע שיש דברים שאולי מבחוץ נראים מתוקים מאד, ולמרות זאת יכולים לגרום למרירות אדירה. לצערנו, מי שחי בתקופה שלנו מכיר את זה מקרוב, מקרוב מאד. במידה מסוימת, אנחנו חיים במציאות מתוקה מאוד – יש סוכר בכל מקום. מספיק להסתכל בטבלת הערכים התזונתיים כשמגיעים לסופרמרקט – ברבים מהמוצרים תמצאו שהערך סוכר מככב בראש הטבלה, גם במקומות שבכלל לא ציפיתם למצוא אותו. אבל המציאות הסוכרית הזו מתפוצצת לנו בפרצוף. הסוכרת היא מגפה עולמית; שיעור הסובלים ממנה מאמיר משנה לשנה, כמו גם שיעור עלות הטיפול בחולי סוכרת מכלל ההוצאות על בריאות, והשר בוודאי מכיר את הנתונים: המספרים הרשמיים מדברים על מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם, מתוכם יותר מכחצי מיליון ישראלים. אלו מספרים שפשוט קשה להעלות על הדעת, בוודאי לנוכח הקלות שבה ניתן לבלום אותם. הסיסמה היא פשוטה: מקסימום מודעות שווה מינימום סיכון. מגיל צעיר עלינו להתרגל לבדוק ממה מורכב האוכל שאנחנו אוכלים, להקפיד על ספורט כחלק קבוע מאורח החיים ולשמור על שגרת חיים ובדיקות תקופתיות. ונשמרתם לנפשותיכם – גם מידידו הטוב של רבים מאיתנו, הסוכר. אני רוצה להודות ליוזמי הדיון החשוב הזה ולסגן שר הבריאות, שנמצא איתנו פה, ורפואה שלמה לכל חולי ישראל. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, ואז – חבר הכנסת איתן כבל, ראשון הדוברים. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >>ציון יום הסוכרת הבין-לאומי << הלסי >> << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ראשון הדוברים מהמציעים – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה, יש לך עד חמש דקות. ואחריו – חבר הכנסת עודד פוּרר. ראית? פוֹרר? אה, לא תיקנתי. << דובר >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר >> הוא תיקן את עצמו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עודד פורר. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אדוני סגן שר הבריאות, השר בפועל, רשמות פרלמנטריות, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, כמדי שנה אני לקחתי על עצמי לקיים את הדיון הזה כאן במליאה על המאבק בסוכרת. אני רק אזכיר שמה שהביא אותי לתהליך הזה הוא העובדה שסבי, אבי אימי, נפטר בגיל 30 ממחלת הסוכרת הנוראה, שאז אולי לא הייתה עדיין נפוצה כמו היום אבל מאז היא אחזה לה "מקום של כבוד", במירכאות כפולות ומכופלות, כמעט בכל בית ובכל חברה. יתרה מכך אומר לכם: אין ספק שבחברה הישראלית, החברה האתיופית, היהודים האתיופים, הבדואים, התימנים, יוצאי תימן, וערביי ישראל "מככבים" ממש – אני אומר מככבים גם כן במירכאות כפולות ומכופלות – ברשימה של מי שסובל. יש לזה הסברים, ומה שאמרתי הוא מבוסס. השינוי הוא בעיקר בתזונה של החברות האלה, שמי שבודק, התזונה שלהן גם די דומה, מבחינת האוכל, כך שגם הבעיות בחברות האלה הן אותן בעיות. אני רוצה לומר לך, אדוני סגן השר: אני יודע שאתה עוסק בעניין הזה לא מעט, אבל יחד עם זאת הגיעה העת לייצר תוכנית לאומית בעניין הזה – לא רק הסוכרת כעניין, אלא בכלל, כל הנושא של ההתמודדות והאוכל הבריא בכלל, ועסקנו בזה היום בכל הוועדות בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית. יש אבסורד מאוד גדול, חברותיי וחבריי חברי הכנסת: מדינת ישראל, בדרך כזו או אחרת, מפקחת או מסבסדת מוצרים בלתי בריאים בעליל. אני אתן לכם את הדוגמה הבסיסית – לחם, לחם שחור. כולנו מכירים את הלחם השחור, שהוא בעצם לחם לבן צבוע. ואני חוזר כאן כל שנה ואומר את זה: הלחם הבריא והלחם השחור, שהוא איננו בריא – העלות של הייצור היא אותה עלות. את יודעת מה, גברתי השרה, אני אומר את זה כך, בזהירות: אולי אולי אולי הלחם הבריא – עלותו קצת יותר. אבל שוב, אני אומר את זה – – – << קריאה >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << קריאה >> להפך, קמח מלא זה יותר זול. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אני, בשביל, אתה יודע, אדוני סגן השר – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> הוא אומר שקמח מלא זה יותר זול אפילו. << דובר_המשך >> איתן כבל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני יודע. רק מה, אני אומר את זה בזהירות, אולי – אתה יודע, תמיד יבוא מישהו שיגיד. מדינת ישראל לא מוצאת את הדרך לסבסד. בעצם, היא אומרת לעצמה: לא, אני לא מסבסדת. אני מפקחת, אני קובעת מחיר מקסימום, שזה סוג של סבסוד. ובשורה התחתונה אנחנו מוצאים את מדינת ישראל ביד אחת מעודדת אכילה של מוצרים לא בריאים, ומצד שני אחר כך צריכה להשקיע מיליארדים, עשרות מיליארדים, אם לא יתרה מכך, כדי להתמודד עם כל החוליים שנובעים מהשימוש בתזונה הלא-בריאה, וסוכרת היא אחד מהם אבל לא רק. אני אומר לך, אדוני סגן השר – אין לי ספק, דרך אגב, שהעולם צועד בצעדי ענק להתמודדות עם השאלות האלה, ואין שום סיבה שמדינת ישראל לא תהיה מאותן מדינות המובילות בתחום. אין שום סיבה. ונכון, נעשות פעולות, אבל אני אומר לך, אדוני סגן השר, הפעולות ברוב המקרים זה על משקל אבנים שחקו מים, וכדאי מאוד – ואני מציע לך להיות זה שמרים את הדגל. אני אתן לך דוגמה, ויש בינינו מחלוקת – נושא המשקאות הממותקים. אדוני סגן השר ישיב לי, אני יודע, לפחות, שיש בינינו מחלוקת. זה לא יעזור לא לך, לא לי ולא לאף אחד, זה רק עניין של זמן – ותרשמו את זה – שבכל העולם, ויש כבר מדינות שהדבר הזה כבר קורה בהן, יהיה סוג של מיסוי. זה מתקיים בצרפת, זה מתקיים במקסיקו – וההצלחה אדירה, דרך אגב. כי זה אחד הדברים – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש: כשאתה אוכל שוקולד או כשאתה אוכל משהו מתוק, אתה יודע; כשאתה שותה אתה אפילו לא שם לב, אתה לא מבין כמה אתה מכניס לגוף שלך. זה נושא שאם אדוני היה לוקח אותו, גם אם לא באקסטרים אלא צעד אחר צעד, היינו עושים דבר גדול. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת עודד פוֹרֵר, בבקשה. אתה רואה? אני לומד מהר. קשה באימונים, קל בקרב – כשהזמנתי אותך בסוף זה היה תקין. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, וישיב סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, ראשית, אולי בפתח הדברים כן לומר מה שגם נאמר על ידי כל מי שעלה כאן לנאום, אני חושב: ליבנו עם תושבי אזור הדרום, שבאמת סופגים. עכשיו מדברים על היממה האחרונה, אולי, כי היא יממה מאוד אינטנסיבית, אבל כבר תקופה ארוכה שהם נמצאים תחת מתקפה, ואני מאוד מאוד מקווה שבאמת ילכו לא להסדרה אלא להכרעה. אבל עניינו כאן הוא בהמשך היום-יום והשגרה, והשגרה ממשיכה, והנושא הזה של מחלת הסוכרת זה עוד חלק מהשגרה. אני חייב להצטרף לדברים שאמר חברי חבר הכנסת כבל. יש דברים שאנחנו כן יכולים לעשות. יש דברים – ראינו אוכלוסיות ממקומות אחרים, עם תזונה אחרת, שמעולם לא הכירו את המחלה הזו בכלל, ודווקא כשהם הגיעו לכאן ונחשפו לתזונה המערבית הם מצאו את עצמם מתמודדים עם הרבה מאוד בעיות. הבעיות – בסופו של דבר, זה לא הסוכרת; זה השפעה של סיבוכים על עיניים, על בלוטת תריס, על לב ומוח, על בטן, לבלב, כליות, רגליים. ההשפעה של הנושא הזה על כל המערכות הגופניות בסוף היא קריטית. דווקא בתחום הזה, ישנן מחלות שלצערי אין להן הרבה – ברמה האישית, לא בהכרח איך שננהג ימנע אותן. ראינו אנשים מאוד מאוד בריאים חולים במחלות מאוד מאוד קשות. אני חושב שדווקא המחלה הזאת בידינו, ויש לנו את היכולת, גם כמחוקקים, לסייע. פה אני אומר את זה לך, אדוני סגן השר. אתה יודע, בסוף לא בשמיים היא – זה לא שאנחנו אומרים: מי יעלה לנו השמיימה – ולא מעבר לים היא, אלא קרוב אלינו הדבר הזה מאוד. אני אומר לכם: בפינו ובלבבנו לעשותו. אנחנו יכולים לעשות אותו. אנחנו יכולים לעשות אותו עם כמה שינויים. אחד מהם, כפי שהציע כאן חבר הכנסת כבל: שתייה ממותקת כדוגמה חד-משמעית. הפחתת הסוכר – אני יודע שנעשה מהלך, ניסיון לציין על האריזות כמה יש, כמה אין. אני לא חושב שהמהלך הזה כל כך הצליח, הוא הצליח כן בהעלאת המודעות, לפחות. אפילו אני, כשאני עושה את הקניות, אז אני מחפש את מה שהוא מופחת סוכר, שיש בו פחות סוכר, לילדים. שתייה ממותקת, למשל, אצלנו משתדלים לא להכניס הביתה. והשתייה הממותקת, ההשפעה שלה – אני יודע שאתה הובלת, אדוני סגן השר, רפורמה גדולה וסיוע בנושא של טיפולי שיניים. תחשוב כמה כסף זה יחסוך גם מטיפולי השיניים כשנוריד את השתייה הממותקת מהתזונה של הילדים. בוודאי עם הלחם יש מה לעשות. הדברים האלה הם אצלנו. יש הסכמה של קואליציה-אופוזיציה. אני לא יודע איפה בתוך המערכות האלה שטוחנות, המערכת של האוצר עם הבריאות – זה גם לא בהכרח משרד הבריאות, זה גם משרדים נוספים; יושב כאן סגן שר הבריאות שישיב, אבל האחריות על זה היא גם משרד הכלכלה, גם משרדים נוספים. אנחנו יכולים באמצעות רגולציה להפחית את צריכת הסוכר של הרבה מאוד מהאזרחים שלא מודעים לזה. אז מצד אחד אפשר לעשות את זה באמצעים של פרסום, תודעה והחדרת התודעה לציבור, אבל מהצד השני אפשר לעשות את זה גם בדרכים אחרות. אולי מיסוי היא אחת הדרכים – לא שמיסוי הרכב פה, שהוא מאוד גבוה, גורם לאנשים לנסוע פחות ברכב, אבל אני מניח שכשנראה בסוף את האלטרנטיבה של קניית משקה ממותק בסכומים שהם סכומים מאוד מאוד גבוהים לבין שתיית מים, אז הציבור בסופו של דבר יבחר במים. לצערי, הנושא הזה דווקא נוגע בשכבות הכי חלשות, הן אלה שצורכות את התזונה הכי פחות בריאה. ומשום מה, התזונה הבריאה תופסת איזשהם מחירים מאוד מאוד גבוהים. אנחנו צריכים להפוך את הפירמידה ואנחנו יכולים להפוך פה את הפירמידה, שהתזונה הלא-בריאה תהיה יקרה, והתזונה הבריאה תהיה זולה. ולא בריאה ברמה של – יסלחו לי האורגניים או הטבעונים, אלא הדברים הפשוטים שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לצרוך פחות מהם. אחד מהם זה הסוכר, שבוודאי לא היה חלק מהתזונה של בני האדם לאורך הדורות. אז אני מאחל, אדוני סגן השר, ובאמת זכיתי להרבה שיתופי פעולה עם משרד הבריאות, שגם בעניין הזה נוכל להוביל מהפכה. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כמה זמן? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> עד חמש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. סוכרת היא מחלה נפוצה, ויש בה פגיעה רב-מערכתית. כשהיא קיימת היא יכולה לפגוע בכל איבר בגוף. ויש אוכלוסיות מסוימות שסובלות יותר מסוכרת, האוכלוסייה הערבית אחת מהן, לרבות נשים ערביות. שיעור התמותה וגם התחלואה בקרב נשים ערביות בהשוואה לנשים יהודיות הוא כפול. עכשיו, גם אורח החיים, יש לו משקל. גם נעשו מחקרים בעולם המערבי, יש יותר מעבר בעשור האחרון מחיים כפריים לעירוניים עם פחות ניידות; אוכל ומזון עתיר קלוריות; שומנים רוויים. ויש יותר חולים סוכרתיים ערבים לא מאוזנים מאשר יהודים. ממוצע ההמוגלובין A1C, שזה מדד של איזון, הוא 8.3% – החציון בקרב הערבים – שזה לא מעט. הנגישות לאוכל המהיר, פאסט פוד – ואתה מתעניין בזה, אדוני סגן השר. << קריאה >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << קריאה >> ג'אנק פוד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ג'אנק פוד. כל הדברים האלה מחייבים יותר פעילות קהילתית רפואית בריאותית תודעתית, כדי לצמצם גם את שיעור החולים, גם את המורבידיות – האפשרות לחיים סבירים וסדירים. אני, ברשותך, אדוני היושב-ראש, רוצה לדבר על נושא אחר, שחשוב לכולם כאן, וזה מה שקורה בדרום, בעזה. אני מבין שהיו ניסיונות אינטנסיביים להשיג מה שקרוי הרגעה, הסדרה בדרום, שכללו אפילו העברה של 15 מיליון שקל בשקיות – 15 מיליון דולר בשקיות. מי שעושה את זה כנראה רוצה הסדרה. במקביל, במקביל, ואת זה אני שואל את מי שיודעים – פתאום יש איזו פעולה תוקפנית אגרסיבית שגררה הרוגים משני הצדדים בתוך ח'אן יונס. איך אפשר להעלות על הדעת שמי שביד אחת רוצה הסדרה, פלוס דולרים למשכורות, ויש מצוקה, עושה פעולה תוקפנית מהצד השני ומצית את כל השטח? האחריות על היד השמאלית, שיכול להיות שהיא גם יד ימנית. חייבים להפסיק את המעגל הזה. אני לא רוצה שפיכות דמים, אנחנו לא רוצים מלחמה. יש לעצור את המלחמה הזאת. יש מאמצים של המצרים להביא להפסקת אש, עכשיו בחדשות אומרים: כן, לא. אפשר אחרת. ובעיקר מה שצריך לעשות, רבותיי, זה להסיר את המצור על עזה, שזה הכלא הגדול ביותר בעולם. שמים אנשים בתנאים בלתי אנושיים. בלתי אנושיים. ולכן, אי-אפשר לחשוב שאתה כולא את האנשים, מעלה את מידת המצור והכליאה, ואנשים לא יזעקו. מלחמות כבר ניסו. כמה מלחמות היו על עזה? אי-אפשר לשבור את עזה, אי-אפשר לשבור עם. אפשר להרוג, אפשר לכבוש. אני לא רוצה שאף אחד ייפצע – לא אזרח כאן, לא אזרח שם. אבל אין סימטריה בין כובש לנכבש, בין מי שמטיל את המצור לבין מי שסובל מהמצור. ואף פעם, אם מישהו חושב בבית הלבן – וג'ייסון גרינבלט, שההודעות שלו דומות יותר להודעות של הבית היהודי מאשר להודעות של פקיד זר – להפריד את עזה מהגדה אי-אפשר. אי-אפשר להקים מדינה פלסטינית בעזה, ואי-אפשר להקים מדינה פלסטינית בלי עזה. בואו נלך לאפשרות של הפסקת המצור, הפסקת הכיבוש. ותמיד תדעו שגם כאב של מאות אימהות בעזה הוא כאב, כמו שגם כאב של אימא בישראל הוא כאב. אבל אין לאף אחד מונופול על הכאב. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. סגן השר ליצמן, בבקשה, יסכם את הדיון וישיב. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מברך על היוזמה של יום הסוכרת הבין-לאומי שאנחנו מקיימים כאן בכנסת, אני חושב שזה חשוב. סוכרת זו מגפה בין-לאומית, זה לא סוד. ואחד הדברים שלא ציינו עד עכשיו – שזה גם תורשתי. זה בדרך כלל תורשתי גם מההורים. עוד מעט אני אפרט מה המשרד עשה על זה, אבל אני רוצה לנגוע בתחילת דבריי בכמה דברים שדיברו כאן. אין סיבה בעולם, חבר הכנסת כבל, שלחם שחור, מה שנקרא קמח מלא, יעלה יותר מקמח לבן. הרי קמח לבן זו פרוצדורה כבר, אז זה צריך להיות יותר זול אפילו. ואני נכנסתי לזה. ניסיתי לעשות את זה, נפגשתי עם מאפיות. אני לא יצאתי עם תמונה ברורה, אבל נראה לי שהבעיה היא יותר במרכולים, בסופרים, מאשר – ואני מתכוון, אגב, אחרי הדיונים האלו, להתחיל לבדוק את זה עוד פעם, לראות בדיוק מה ניתן לעשות שם לגבי הלחם. אני חושב שחשוב מאוד להוריד את המחיר של לחם מלא. קמח מלא זה בריא, וצריך להוריד את המחיר. אין סיבה שיעלה כל כך ביוקר. ב. אני נגד מיסוי שתייה. אני חושב שזה יפגע במשפחות החלשות, שהן שותות את זה. אין להן את הכסף לשתות את השתייה היקרה, דברים שהם בריאים יותר. ולכן אני לא חושב שצריך. צריך לחנך, צריך להוריד – הרבה דברים שעשינו, אבל מיסוי, אני לא חושב שזה נכון. ג. נכנסות לתוקף בעוד שנה וחצי המדבקות האלה עם ירוק, אדום. מה שהכנסנו זה כבר חוק, בתחילת 2020 הוא נכנס לתוקף. לכן גם זה פתרון, גם לסוכרת, לעוד דברים – שומן, מלח, לחץ דם – זה לכל הדברים האלה. אבל אני חושב שזה צעד גדול, שאני חושב שאנחנו בין המובילים בעולם. בישראל ידוע על כ-600,000 סוכרתיים, ומספר רב של הסובלים מטרום סוכרת – 600,000. השמנת יתר בילדים עלולה לגרום לכך – לסוכרת – שכל ילד שלישי בישראל עלול לחלות בסוכרת עד גיל 50. בהשמנת יתר אנחנו בין המובילים בעולם, וזה נורא. נצטרך גם לטפל בזה. הסוכרת והשמנת היתר עלולות לגרום לחסימת עורקים והתפתחות טרשת עורקים לבבית, שבץ מוחי, אי-ספיקת כליות סופנית, עיוורון בגיל העבודה וכריתת גפיים, ולהחמיר את הסיכון לתמותה במהלך אשפוז חריף. מובן שלכך יש גם השלכות כלכליות על כושר העבודה ברמת המדינה וברמת הפרט וההוצאות של מערכת הבריאות. לדוגמה, במחקר שנערך בשירותי בריאות כללית נמצא כי בעוד חולי הסוכרת מהווים 10% ממטופלי הקופה, הרי עלות הטיפול בהם מגיעה ל-30% מהוצאותיה. האתגר הוא חשוב ומורכב, ולכן משרד הבריאות פיתח, יחד עם המועצה הלאומית לסוכרת, עמותת עוצמה ושותפים עיקריים במערכת הבריאות, קופות החולים ובתי החולים, את התוכנית הלאומית למניעה וטיפול בסוכרת, בהובלה של בכירי הנהלת המשרד בראשות המנכ"ל והמשנים למנכ"ל פרופ' ארנון אפק ופרופ' איתמר גרוטו. התוכנית כוללת ראייה רחבה ומקיפה, ואני אף הוריתי על התמקדות נוספת בהתמודדות עם מחלת הסוכרת, לדוגמה: 1. הרחבנו את תוכנית "אפשריבריא" וקידמנו את מהפכת המזון בישראל למניעת השמנת ילדים, תוכנית הצפויה להקטין משמעותית את שיעור הסוכרת; 2. הכשרת מטפלים לטיפול בסוכרת, רופאים ומקצועות נוספים, בראייה רב-מקצועית ושיתוף המטופל והעצמתו לניהול המחלה וחיים עם הסוכרת; 3. בחינת הכללת תרופות וטיפולים חדשניים לטיפול בחולי סוכרת ובסיבוכי המחלה במנגנון הסל; 4. פיתוח תוכניות רבות לטיפול בנשים שסבלו מסוכרת הריונית, לשיפור הטיפול בחולי סוכרת מסוג 1 שלא קשורה דווקא להשמנת יתר, למניעת הידרדרות כלייתית והצורך בדיאליזה, הידרדרות עינית והפחתת הסיכון לעיוורון, טיפול בפצע למניעת הצורך בקטיעה של הרגל ועוד. כל זה תוך התמקדות בחברות ייחודיות כחברה הערבית והחברה האתיופית. המשרד הקים, במסגרת המכון הלאומי לבקרת מחלות, גם רשמים לאומיים לסוכרת, לטרום-סוכרת ולניתוחים בריאטריים, במטרה לבחון את היקפי התחלואה ולפתח תוכניות ממוקדות למניעה וטיפול. המשרד כולו עוסק בסוכרת ובקידום אורח חיים בריא, החל מההנהלה הבכירה ביותר ועד אחרון העובדים, הן בישיבות והן בבקרה בשטח, לדוגמה בקרות בקופות החולים, כדי להעלות את המודעות, לזהות פערים ולגבש יחד פתרונות טובים. כפי שהטיפול במגוון האתגרים שהחולה מציג מצריך עבודה רבה רב-מקצועית בטיפול, גם הראייה שלנו, כדי לקדם את הנושא, היא של עבודת צוות בקביעת המדיניות והיעדים. פעילות המשרד בנושא מובלת על ידי הוועדה בראשותו של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' איתמר גרוטו, וכן על ידי פעילות המועצה הלאומית לסוכרת שבראשה עומד פרופ' איתמר רז, ובשיתוף עם יחידת המחקר בנושא בראשות פרופ' שני וד"ר אורלי תמיר. שילוב כוחות, הן בטיפול ברמת החולה והן במדיניות ובתוכניות, הוא המענה להצלחת המשימה במניעה וטיפול בסוכרת. אדוני היושב-ראש, אני מציע להעביר את זה להמשך לוועדה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> לוועדה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> כן, לוועדת הבריאות. אבל קודם, לפני שאני מסיים, אני רוצה להביע תנחומים למשפחת ההרוג, סגן האלוף שנהרג בפעילות, ולאחל הרבה בריאות לכל הפצועים, ואני קורא לחיזוק הדרום. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אמן ואמן. אם כן, השר מציע להעביר את הדיון להמשך דיון בוועדת הבריאות. האם המציעים – בעצם, רק איתן פה. אתה מסכים. אם כן, אנחנו נצביע על העברת ההצעה לסדר-היום בנושא: ציון יום הסוכרת הבין-לאומי להמשך דיון בוועדת הבריאות. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים –אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ארבעה בעד, ללא מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הדיון יעבור לוועדת הבריאות להמשך דיון. אם כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים בעזרת השם מחר, יום רביעי, ו' בכסלו התשע"ט, 14 בנובמבר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:24. << סיום >>