דברי הכנסת

דברי הכנסת ו / מושב חמישי / ישיבות שע"ז–שע"ט / י"א–י"ג בכסלו התשע"ט / 19–21 בנובמבר 2018 / 6 חוברת ו' ישיבה שע"ז הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושבע של הכנסת העשרים יום שני, י"א בכסלו התשע"ט (19 בנובמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושבע של הכנסת העשרים 1 יום שני, י"א בכסלו התשע"ט (19 בנובמבר 2018) 1 תוכן העניינים 2 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 5 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 5 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 7 1. התפטרות שר הביטחון חושפת את כישלונה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני; 7 2. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 7 3. מדינת ישראל איבדה השבוע את ההרתעה שלה מול כל אויביה והפקירה את הביטחון הלאומי; 7 4. ארבע שנות כישלון של הממשלה בהגנה על האזרחים בעוטף עזה 7 ציפי לבני (המחנה הציוני): 8 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 10 יאיר לפיד (יש עתיד): 13 מיכל רוזין (מרצ): 15 שר התיירות יריב לוין: 17 נחמן שי (המחנה הציוני): 21 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 22 מיקי לוי (יש עתיד): 23 עודד פורר (ישראל ביתנו): 24 דן סידה (ש"ס): 26 עיסאווי פריג' (מרצ): 27 אורלי לוי אבקסיס: 29 ציפי חוטובלי (הליכוד): 30 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 34 הצהרת אמונים של חברת הכנסת אוסנת הילה מארק 46 אוסנת הילה מארק (הליכוד): 46 דוד אמסלם (הליכוד): 48 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 49 1. התפטרות שר הביטחון חושפת את כישלונה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני; 49 2. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; 49 3. מדינת ישראל איבדה השבוע את ההרתעה שלה מול כל אויביה והפקירה את הביטחון הלאומי; 49 4. ארבע שנות כישלון של הממשלה בהגנה על האזרחים בעוטף עזה 49 ישיבה מיוחדת לזכרו של השר דוד אזולאי, זיכרונו לברכה 52 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 54 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 57 שר הפנים אריה מכלוף דרעי: 58 ינון אזולאי (ש"ס): 62 הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים וסגן שר ועל מינוי סגן שר 64 שר התיירות יריב לוין: 65 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 65 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 66 הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018 66 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 66 הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17), התשע"ט–2018 74 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 75 איציק שמולי (המחנה הציוני): 83 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 88 רויטל סויד (המחנה הציוני): 90 יואל חסון (המחנה הציוני): 92 נחמן שי (המחנה הציוני): 100 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 101 יוסי יונה (המחנה הציוני): 103 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 104 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 106 לאה פדידה (המחנה הציוני): 115 מוסי רז (מרצ): 118 עיסאווי פריג' (מרצ): 123 תמר זנדברג (מרצ): 130 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 134 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 135 דב חנין (הרשימה המשותפת): 135 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 140 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 143 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 146 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 148 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 149 יעל גרמן (יש עתיד): 150 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 151 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 154 נורית קורן (הליכוד): 165 חילופי גברי בוועדות הכנסת 166 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 166 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום י"א בכסלו תשע"ט, 19 בנובמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הרשות למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול (תיקון), התשע"ט–2018; הצעת חוק הפיקוח על מעונות (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018; הצעת חוק הסדרי משפט ומינהל (תיקון מס' 2) (ניתוק הזיקה להכרזה על מצב חירום), התשע"ט–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט–2018, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון מס' 10) (מניעת פגיעה בערכי טבע מוגנים ובאזורים מוגנים), התשע"ט–2018, של חברות הכנסת טלי פלוסקוב, נורית קורן וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5836/20 וכלה בהצעת חוק פ/5866/20: הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון – אגרה בעד פינוי חירום שהסתיים בטיפול בשירותי רפואה מרחוק), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2019) (תיקון – דחיית מועד התחילה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, עיסאווי פריג', חמד עמאר ורוברט אילטוב; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – שירות ציבורי שאינו טיפול רפואי), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת איציק שמולי, מיכאל מלכיאלי, רויטל סויד, יעקב מרגי, פנינה תמנו, לאה פדידה ויעל גרמן; הצעת חוק איסור שימוש במונח מהגר לעולה חדש, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, אברהם נגוסה, אורן אסף חזן, רוברט אילטוב, טלי פלוסקוב, קסניה סבטלובה, יואל חסון, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עפר שלח, אילן גילאון, אורלי לוי אבקסיס, יהודה גליק, איתן כבל, איילת נחמיאס ורבין, איל בן ראובן, לאה פדידה, סאלח סעד, משה מזרחי, עליזה לביא, יואל רזבוזוב, משה גפני, דן סידה, שולי מועלם-רפאלי, יעקב אשר, בצלאל סמוטריץ, נחמן שי ומיקי לוי; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת יעל כהן-פארן; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – בחירת רב יישוב ורב אזורי אחד), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת רוברט טיבייב; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – זכאות לגמלת ניידות לאחר גיל הפרישה), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2019 (תיקון – החזר חוב לאומי והוספת תוכנית לאומית לחיזוק מבנים), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – תשלום פיצויים בעד תשלום שכר עבודה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר ואיציק שמולי; הצעת חוק העונשין (תיקון – פיצויים לזכאי במשפט חוזר ובערעור בבית המשפט העליון), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, סאלח סעד, ענת ברקו, יעקב מרגי, אורי מקלב, רוברט אילטוב, חמד עמאר, מיכל רוזין, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, דן סידה, יואב קיש, איתן ברושי, יוסי יונה, איל בן ראובן, אורן אסף חזן, לאה פדידה, משה מזרחי, דוד ביטן, עודד פורר, איילת נחמיאס ורבין, מיקי לוי, ישראל אייכלר, יחיאל חיליק בר, רויטל סויד, יהודה גליק, יואב בן צור, אכרם חסון, עפר שלח ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק בדבר סמכויות להשבת פליטים שהשבתם לא מהווה סכנה, התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – הסכם הורות), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת יואל חסון; הצעת חוק פיצוי מפונים בני רשות, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יוסי יונה, איציק שמולי, סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, איתן ברושי, יעל כהן-פארן, מיכל בירן, יואל חסון, לאה פדידה, איילת נחמיאס ורבין, עמר בר-לב, רויטל סויד, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ, נחמן שי, איל בן ראובן, סאלח סעד, איתן כבל, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ וקסניה סבטלובה; הצעת חוק שלילת תקצוב מוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן ויאיר לפיד; הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון – החזרת סמכות השיפוט לבית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות מינהליות), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הרחבת הגדרת הורים מיועדים), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק חינוך פיננסי, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי ויעקב מרגי; הצעת חוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מספר בתי אב ביישוב קהילתי), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – קביעת ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, יאיר לפיד, מאיר כהן, חיים ילין, עליזה לביא, יעל גרמן, יואל רזבוזוב, עפר שלח, מיקי לוי וקארין אלהרר; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הטלת התפקיד להקים ממשלה), מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הפרשנות (תיקון – הגדרת בני זוג מאותו מין), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק הוועדה להשקעות זרות, התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – ביטול סמכות השר למניעת פעילויות במוסד חינוך), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עימה קלון), מאת חבר הכנסת משה מזרחי; הצעת חוק הירושה (תיקון – בני זוג), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת נחמן שי, יואל חסון, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד, אילן גילאון, מוסי רז, מיכל רוזין, רוברט טיבייב, קסניה סבטלובה, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, יוסי יונה, איילת נחמיאס ורבין ומיכל בירן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – הזכות להיבחר), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי, ישראל אייכלר, אורי מקלב, יעקב אשר, דן סידה, אכרם חסון, סעיד אלחרומי, עבד אל חכים חאג' יחיא ואורן אסף חזן; הצעת חוק שידורי טלוויזיה (תיאור קולי), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר, איילת נחמיאס ורבין, איתן כבל ודוד אמסלם; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הסמכת אדריכלים רשויים לשמש כמורשים להיתר), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, אמיר אוחנה ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון – איסור הפליה על רקע זהות מגדרית), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיקי רוזנטל ואיילת נחמיאס ורבין. עוד אבקש להודיעכם, כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, עם הפסקת כהונתה של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, י' בכסלו התשע"ט, 18 בנובמבר 2018, נמחק שמה מהצעות חוק שהייתה שותפה להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת רחל עזריה, אילן גילאון, רויטל סויד ויעקב אשר בנושא: דוח של שדולת הנשים חושף את ממדי הניצול של נשים חרדיות בשוק התעסוקה; מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, סעיד אלחרומי, אורלי לוי אבקסיס, איילת נחמיאס ורבין ויעקב אשר בנושא: היערכותה של ישראל לטיפול ברעידות האדמה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. התפטרות שר הביטחון חושפת את כישלונה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני; << נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; << נושא >> << נושא >> 3. מדינת ישראל איבדה השבוע את ההרתעה שלה מול כל אויביה והפקירה את הביטחון הלאומי; << נושא >> << נושא >> 4. ארבע שנות כישלון של הממשלה בהגנה על האזרחים בעוטף עזה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נתחיל בסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. התפטרות שר הביטחון חושפת את כישלונה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני, מטעם המחנה הציוני – תנמק את ההצעה חברת הכנסת ציפי לבני, ראש האופוזיציה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, האמת היא שזה אמור להיות האי-אמון הכי קל ופשוט. בדרך כלל הרי באה האופוזיציה, מביעה אי-אמון בממשלה והממשלה מתנגדת לאי-אמון. הרי יש לנו כאן ממשלה שחבריה מביעים בה אי-אמון יום-יום, שעה-שעה, ובשבוע האחרון זה בכלל היה השיא. הרי רק היום שני שרים מתוכה הודיעו שמדיניות ישראל מגמגמת והססנית. זה כמעט כמו התחלה של אי-אמון שאנחנו יכולים להגיש. אני כמעט מתעלמת מציוצי חלק מחברי הקואליציה אחד נגד השני, אבל בנט, בנט אמר, שר החינוך, שאם הוא לא יקבל את תיק הביטחון אין טעם לקיום הממשלה, כי אז זו תהיה ממשלת שמאל, כשם קוד לאלה שמשת"פים עם האויב ועוד כל מיני דברים שראש הממשלה נוהג לומר לפני שהוא מפסיד, כמעט, בבחירות. טוב, נו, אז לא קיבלת את תיק הביטחון – מה שנשאר זה שתלחץ על הכפתור הנכון: אי-אמון בממשלה; הרי אין טעם בקיומה. כחלון מודיע כבר שממשלת 61 – ממשלה רעה. צודק. תלחץ על הכפתור הנכון: אי-אמון בממשלה. זה מה שאתם אומרים כל היום; זה מה שאתם מדליפים כל היום; זה מה שאתם אומרים אחד נגד השני כל היום. וביבי, איי, ראש הממשלה. הרי אם מישהו הקשיב לנאומו של ראש הממשלה אתמול, בעצם המסר היה שהוא לא סומך על אף אחד, לא רק על חבריי הקואליציה שלו. איך הוא אמר? הוא רוצה לעזוב, אבל אין לו למי למסור את המפתח. ילד מפתח כזה, הולך, רוצה, אבל אין למי. בתוך המפלגה שלו הוא לא סומך על אף אחד. הוא לא יכול להעביר את השלטון מתוך אחריות. הוא עושה טובה לעם ישראל ונשאר על הכיסא. אבל האמת היא שבדבר אחד ביבי באמת צדק: אסור היה להפקיד, או להפקיר, את הביטחון בידיים של בנט. ואם למישהו עוד היה היסוס וחשבו שאולי, אז הדברים שאמר היום שר החינוך נגד הפרקליטות הצבאית מעידים בדיעבד שאסור לתת לו את הביטחון. כשהוא תולה את האין-אונים הפוליטי שלו במערכת המשפט – זה הרי דבר שלא ייעשה. אבל מה, הרי שני שרים יש להם, לבית היהודי. ראה אחד מהם שזה ממש סבבה פוליטית לתקוף את מערכת המשפט לצהלת ההמון. התקנא בנט בשקד ואמר: אני אתקוף את המערכת המשפטית בתוך צה"ל, אולי גם זה יביא לי דיבידנדים פוליטיים, ועל הדרך הוא מוריד את השכפ"ץ המשפטי מאותם חיילים שאנחנו שולחים לקרב, אלה שחשופים בפני בתי משפט זרים, אלה שאני עוברת בכל מקום בעולם ואומרת: אלה הילדים שלנו. עם הערכים שלהם הם משתדלים להימנע מנזק לאזרחים, אבל הם פועלים נגד הטרור, כי זאת מערכת הערכים שעליה, על הבסיס שלה, חינכנו אותם, איתה הם באים לצבא. אבל אומר בנט היום: אני קובע בוודאות. אז בוא אני אספר לך משהו: הקמתי בוועדת חוץ וביטחון ועדת משנה שכל-כולה נועדה לראות איך נותנים הגנה לחיילי צה"ל. קיימתי דיון, הזמנתי לא רק את הפצ"ר, לא רק את הפרקליט הצבאי הראשי, אלא גם את החלק המבצעי, את אמ"ץ, ושאלתי אותם: האם יש משהו שאתם לא יכולים לעשות בגלל הפצ"ר? והתשובה שהם אמרו לי: אנחנו ממש בסדר, אנחנו לא מוגבלים בגלל הפצ"ר. אבל הם הוסיפו עוד משפט. הם אמרו: הכול כמובן תחת ההנחה שהמגבלה שלנו היא מערכת הערכים שלנו, שאותה – כך הם אמרו – אותה אנחנו לא רוצים להוריד. ואני באותו רגע רציתי להוריד בפניהם את הכובע, לחבק אותם, לומר: זה צבא ההגנה לישראל. אבל בנט, שר החינוך, שאין לו שום בעיה לשלוח חיילים מחר לקרבות מיותרים, הוא גם זה שרוצה להוריד מעל קירות צבא ההגנה לישראל את הקוד האתי ואת רוח צה"ל. אבל כבר ראינו את זה במשפטו של החייל שסרח מוסרית וצבאית, אלאור אזריה. היה שם שר החינוך ועמד והגן עליו. לכן, טוב עשה ראש הממשלה שלא הפקיד את מערכת הביטחון, את צבא ההגנה לישראל, בידיו של שר החינוך, כפי שהפקיר, לצערנו, את מערכת המשפט בידיה של שרת המשפטים ממפלגתו. עכשיו, עכשיו בואו נדבר ביטחון. זה 70 שנה ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים. כל ראש ממשלה, כל שר ביטחון, צריך להתמודד מולם. שימוש פוליטי בביטחון זה כרטיס אדום לכל מי שמתיימר להנהיג את המדינה הזאת. ויום אחרי יום, שעה אחרי שעה במהלך השבוע הזה, ראינו אותם זה אחר זה עושים סיבוב פוליטי על צה"ל כדי לקבל עוד כמה מנדטים. זה נכון לנתניהו, נכון לליברמן, נכון לבנט. אני הרי מכירה את כל האתגרים הביטחוניים, והם קיימים, הם מורכבים, ויש גם חדשים. צה"ל יודע לטפל בהם. וכמעט תמיד, כשנדבר בינינו, יהיה מבצע בהכנה או מבצע תוך כדי ביצוע – נכון לצפון, נכון לדרום. זו ההתמודדות היומיומית של מדינת ישראל. אבל לממשלה הזאת על מרכיביה אין דרך להתמודד עם האתגרים. לנו אין אמון בממשלה כי באמת, כושר ההרתעה של מדינת ישראל נשחק – השילוב של תגובות רפות יחד עם מזוודות כסף, והנאום של ראש ממשלה בפריז שמסביר לחמאס: תרגיעו, אנחנו לא הולכים לתקוף אתכם. אבל אני רוצה לומר בהזדמנות הזאת גם כמה מילים לחבריי מהשמאל, אלה שמאשימים אותנו שאנחנו תוקפים מימין. רבותיי, הרתעה זה לא איזה gag של הימין. ההרתעה זה הדבר החמקמק הזה שמונע מלחמות; הדבר הזה שבזכותו האויבים שלנו – ויש לנו אויבים – מהססים ולא תוקפים את אזרחי ישראל למרות שזה המצע שלהם, זה האינטרס שלהם וזה מה שהם ממש רוצים לעשות. לעיתים הרתעה חוסכת מלחמה, ולא תמיד צריך להשיג אותה דרך עוד מלחמה, אבל בטוח שכשאתה משלם לארגון טרור אסלאמיסטי קיצוני שלא מכיר בקיום שלנו כאן, שמחפש את גני הילדים לתקוף – זה לא מה שמוסיף להרתעה, זה פוגע בהרתעה. השמחה הזאת של חלק שאמרו ככה, שמחת ההסדרה עם החמאס – גם זה, אני מודה שלא ברור לי. השמחה הזאת לא ברורה לי. אני, שפועלת לשלום בכל מאודי, לא מבינה על מה השמחה כשמגיעים להסכמות עם ארגון טרור אסלאמיסטי שאין תקווה לשלום איתו. הרי בואו נעשה סדר: אנחנו רוצים להגיע לשלום עם הגורמים המתונים, שמוכנים להגיע לשלום איתנו, או לפחות מקבלים את קיומנו כאן. כשהחמאס מתחזק, הם נחלשים. ואם מדברים על ביטחון של מדינת ישראל, נתניהו לא רק פגע בביטחון דרך חיזוק החמאס, אלא הוא סיים כל אפשרות, מבחינתו, להגיע להסדר שלום, לא כי הוא רוצה טרור – הוא בוודאי לא רוצה טרור – אלא כי הוא לא מוכן לקבל את ההחלטות הנדרשות לשלום. כך, הוא פעל לא רק שהחמאס התחזק על חשבון אזרחי מדינת ישראל, אלא הוא הורס במיומנות כל אפשרות לשלום. ואני שואלת אתכם, חבריי, דווקא מהשמאל: אז על מה הברכות? מעשה ידינו יורדים בים ואתם אומרים שירה? המצב הביטחוני הגרוע הזה שבו הכתובת היחידה שנשארה למדינת ישראל זה החמאס הוא תוצאת הפעילות המיומנת של נתניהו, שהשתמש במקלות וגזרים, אבל הפוך – מקלות על הראש של המתונים וגזרים לאותם קיצונים טרוריסטים. אבל, יש בשורה טובה אחת מכל השבוע הזה: כל מי שהקשיב לנתניהו כבר לא ראה את נתניהו הזחוח שעמד כאן, על הבמה, בהבעה הזאת של "רוצים בחירות? בואו, בואו". ראינו ראש ממשלה שמפחד ללכת לבחירות, והוא צדק כשהוא אמר לשרי ממשלתו: אם תפילו את הממשלה הזאת, תפילו ממשלת ימין. כי הממשלה הבאה כבר לא תהיה ממשלה בראשות נתניהו, והיא לא תהיה עם ההרכב הזה של המפלגות מצד ימין של המפה הפוליטית, עד הימין הקיצוני. היא תהיה ממשלה שתוכל להביא ביטחון למדינת ישראל באסטרטגיה נכונה, שמשלבת כוח צבאי כשצריך, אבל לעולם לא מרפה את ידה מהצורך לפעול למען השלום, ושני אלה ביחד יוצרים גם הרתעה וגם תקווה. וזה לא הממשלה הזאת, זה אנחנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת ציפי לבני. אנחנו עוברים להצעה הבאה: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי, מטעם הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת מסעוד גנאים. בבקשה, אדוני. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת, אלה ימים מוזרים ומסוכנים. ואני מתחיל במה שהזכירה גם חברת הכנסת ציפי לבני, שהאי-אמון היום היה אמור להיות הקל ביותר, שמקבל את הסכמת כל הבית, קואליציה ואופוזיציה, מאחר שאנחנו במשך כמה ימים היינו עדים לאי-אמון הדדי בין כל שרי ממשלת נתניהו ובינם לבין ראש הממשלה. שרים וקואליציה ומפלגות שמרכיבות את הקואליציה הזאת לא מאמינים לא בראש הממשלה, לא במדיניות שלו, לא בהחלטה שלו, ובסוף יוצא – הכול פוליטי; ככה יצא מנאום ראש הממשלה. הוא אמר שאצל מפלגות ומנהיגים פוליטיים בימין – הוא התכוון לליברמן, לבנט – שהכול פוליטי. אפילו הביטחון, שהוא הפרה הקדושה של ישראל – הם משתמשים בו למטרתם האלקטורלית. ככה אמר ראש הממשלה. ואכן, אלה ימים מסוכנים בגלל הממשלה הזאת, בגלל העומד בראשה, למרות שלפי דעתי, ההחלטה שלו על שביתת נשק – החלטה נכונה. אנחנו לא רוצים קורבנות, לא רוצים דם, אבל בנאומו, לצערי הרב, מי ששמע טוב, הוא שמע איומים בהמשך המלחמה, וששביתת הנשק היא רק דבר זמני, כדי להתארגן יותר, או כדי לחשוף אחרי כמה ימים מה שכולנו לא יודעים – אני לא יודע, תבוא מכה מהכוכבים, מהשמיים, תבוא עזרה מאמריקה. אני לא יודע – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אבל כולנו – משתמע ממה שאמר ראש הממשלה, שהמלחמה עוד תבוא וביתר שאת. אדוני היושב-ראש, ממשלת מלחמה היא ממשלה שאין לה ראייה, אין לה תוכנית והיא עשתה הכול כדי שלא יהיה תהליך שלום אמיתי. ממשלת מלחמה, למרות שראש הממשלה החליט על שביתת נשק, אבל המלחמה הייתה שאלה של זמן, משום שלראש הממשלה ולממשלת ישראל אין פתרון ואין אופק לפתרון, ולא נתנו שום אופק; המשיכו במצור, המשיכו בכיבוש, ויותר מזה – הם המשיכו לתמוך בפרויקט ההתנחלותי ולתמוך במתנחלים, כדי שבסוף לא תהיה לא מדינה פלסטינית, לא יהיה על מה לדבר. בכלל, מזרח ירושלים – יש חוק-יסוד, ועוד חוק הלאום, אז על מה אפשר לדבר? יש פתגם ערבי שאומר: (אומר בערבית ומתרגם:) אתה, שהולך או מפנה, תרבה לעשות דברים טובים. ככה אמור להיות. וממשלת נתניהו בשקיעתה, בהליכתה, בסוף ימיה, שהם אכן ימים או חודשים ספורים – היא לא מרבה לעשות דברים טובים אלא מרבה לעשות דברים רעים, משום שהיא – מתאים לה הפתגם הערבי השני, שאומר: (אומר בערבית ומתרגם:). היא מרבה בדברים הרעים. למה היא מרבה בדברים הרעים? אני תרגמתי, אבו חוד'ייפה, לעברית, שמישהו הולך – ממשלת נתניהו, שבשקיעתה ובהליכתה, בסוף ימיה, היא עדיין מביאה דברים רעים. ומה הדברים הרעים האלה? תחילה – את החוקים שלפנינו. יש את החוק של הגנים הלאומיים, שמחזק את המתנחלים בסילוואן, ויש גם את החוק של שרת התרבות מירי רגב, הנאמנות בתרבות, שמהבוקר אנחנו במרתון בוועדת החינוך כדי להכין אותו לקריאה שנייה ושלישית. כפי שאמרתי, למרות סוף ימיה של הממשלה הזאת, הם רוצים להמשיך במסע של החוקים הגזעניים, החוקים הפשיסטיים האלה. אדוני היושב-ראש, אני אחזור לנאומו של ראש הממשלה, שלפי דעתי הוא נאום מסוכן, משום שטמונה בו הבטחה – הבטחה של מלחמה ושל דם. לפני כמה דקות שמענו הודעה מראש הממשלה, שאומר שח'אן אל-אחמר, הכפר ח'אן אל-אחמר, שהוא החליט לפני כחודש או כמה שבועות שהוא לא יפנה אותו עכשיו – הוא מכריז שהוא יפונה. אז 1. הוא יפנה את ח'אן אל-אחמר; 2. וזה החשוב והמסוכן – הוא מבטיח מלחמה גדולה והרסנית על עזה, משום שבסוף, כאשר ראש הממשלה שם את העניין הביטחוני באמצע ושם את הכדור במגרש של הימין, של הבית היהודי ונפתלי בנט, נפתלי בנט התקפל, ולא יפיל ממשלה אפילו אם לא יקבל את תיק הביטחון. אז מה הובטח לו? ראש הממשלה הבטיח לנפתלי בנט, לבית היהודי: אל תדאג, עוד כמה ימים, עוד כמה שבועות, תהיה מלחמה על עזה ואנחנו נהרוס, נהרוג, נרצח, אני לא יודע, אבל זה המובן, זה משתמע מכל מה שהתנהל פה. ראש הממשלה, נכון, הוכיח שהוא אומן, הוא חכם – הוא אומן בהישרדות, והוא אומן גם בלהביא את האויבים שלו לזירה ולזמן שהוא רוצה, וזאת המטרה שלו, אדוני היושב-ראש. הממשלה הזאת, כפי שהזכרתי, ממשיכה בחוקים הגזעניים שלה, בחוקים שבסוף יביאו משטר טוטליטרי או אוטוריטרי למדינת ישראל בשם הדמוקרטיה, משום שבסוף – אתה יודע, יש אמרה מפורסמת של מלך צרפת, מלך השמש. בטח ראש הממשלה אוהב לחקות את המנהיגים האלה: שמש, שמש העמים – הוא המנהיג. אז לואי ה-14, מלך השמש, אמרתו המפורסמת, שבה הוא הצדיק וייסד את האבסולוטיזם: אני המדינה. כך אמר לואי ה-14, וכך נתניהו רוצה – רוצה להשתלט על כל הרשויות, על כל המפתחות במדינה, כדי לשלוט בכול ולהיות האח הגדול. היינו עדים בוועדת החינוך, כאשר המשנה ליועץ המשפטי גב' זילבר אמרה את הראייה שלה ואת עמדתה בקשר לחוק הנאמנות בתרבות ובקשר לכל מה שהתנהל. שרת המשפטים נזפה בה, ושרת המשפטים גם הורתה ליועץ המשפטי שהיא לא תשמש נציגה של הממשלה או משרד המשפטים בוועדות, וזה איתות לפטר אותה. שרת המשפטים, כאשר היא מאיימת על פקידים במשרד המשפטים או על בתי המשפט – בזה היא רוצה להגיד: אנחנו רוצים להשתלט גם על מערכת המשפט. השתלטנו כימין על הרשות המחוקקת, על הרשות המבצעת, ועכשיו – הרשות השופטת. ובאותה ישיבה היינו עדים – סליחה, ישיבה אחרת. היועץ המשפטי של משרד האוצר – ותקשיבו טוב טוב טוב – מאחר שחוק הנאמנות בתרבות נסמך על חוק הנכבה, אז בא היועץ המשפטי של משרד האוצר – מאחר שמשרד האוצר הוא האמון על ביצוע הסנקציות או העונשים הכספיים נגד כל מוסד תרבות שעובר על חוק הנכבה – אז מה אמר היועץ המשפטי של משרד האוצר? אמר: מאז שחוקק חוק הנכבה היו לנו כ-100 תלונות או 100 פניות, ו-60 מהן או רובן היו רק מצד אחד או מעמותה אחת. אבל בתוך ה-100 לא מצאו שיש בפניות האלה ובתלונות האלה עבירה על החוק, זאת אומרת, זה חוק מיותר, כי חוק הנאמנות בתרבות הוא חוק מיותר כמו כל חוקי הנאמנות-האזרחות, שיש להם מטרה אחת: להפוך את האזרח למשת"פ ולא לאזרח שווה זכויות, לאזרחים שווי זכויות – כמו האזרחים הערבים הפלסטינים במדינת ישראל – אלא למשת"פים, ולהנהיג פה מדיניות סתימת פיות ורדיפה פוליטית. אדוני היושב-ראש, המשורר והסופר המפורסם ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן אמר על הצדק של האנשים: (אומר בערבית ומתרגם:) הצדק אצל האנשים הוא כמו שלג: אם השמש תעלה, הוא יימס. ככה אצל נתניהו: הכול נמס בצל השמש של האינטרס האלקטורלי שלו. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצעת אי-אמון של יש עתיד: מדינת ישראל איבדה השבוע את ההרתעה שלה מול כל אויביה והפקירה את הביטחון הלאומי. ינמק חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כמה שנים עמד פה מועמד לראשות ממשלה ונאם; שמו בנימין נתניהו. ואני רוצה להקריא לו מפה את הנאום שלו, מפני שכל מילה אמת – כל מילה הייתה אז אמת; כל מילה היום אמת. אמר נתניהו: אומרים לנו בציניות: מי שכשל הוא זה שיתקן, אסור להחליף את הקברניט. זה בערך כמו להגיד אחרי אסון הטיטניק שאם הקברניט היה שורד צריך היה לתת לו עוד אונייה. איזה הסבר אתם מציעים לציבור כשאתם נצמדים למשרדים שלכם? טובת המדינה לנגד עיניכם, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לטובתכם אתם; יציבות שלטונית, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים ליציבות שלטונכם; שמירה על הביטחון, אתם אומרים, כשבעצם אתם מתכוונים לשמירה על כיסאותיכם. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך עם מנהיגות כושלת וחסרת אחריות כזאת, מנהיגות רשלנית שמאפשרת חודשים ושנים של ירי טילים על יישובינו, על אזרחינו וילדינו. אזרחים רבים מכל חלקי העם מבקשים מנהיגות אחרת, מנהיגות שאינה משנה את דרכה על פי צורכי ההישרדות שלה. שאיפה זו מאחדת היום אנשים רבים בעלי דעות שונות, מימין ומשמאל, כולל כמה חברי כנסת אמיצים בבית הזה. הם כבר מאסו בתרגילים ובתכסיסים בעולם שבו הפוליטיקה היא חזות הכול, כי על השיח הציבורי בישראל השתלטה לאחרונה תרבות של רמייה שאסור לנו לקבלה. שקר הוא אמת; רע הוא טוב; כישלון הוא הצלחה. זו המנהיגות שנציב בפני ילדינו? זו הדוגמה – הציניות הזאת? חוסר האחריות? אדוני ראש הממשלה, לא תוכל לאורך זמן לחמוק ממשפט הציבור. הבחירות יגיעו, ושם נפגוש כולנו את רצון העם. עד כאן נאום נתניהו. כל מילה, כל מילה – אני חותם. וכאז כן עתה, הבחירות מגיעות, והגיע הזמן לפגוש שוב את רצון העם, מר נתניהו. המילים האלה של נתניהו הן תזכורת, תזכורת לזה שזה תהליך בלתי נמנע. זה מה שקורה כשאתה יותר מדי זמן בשלטון. זה מה שקורה כשאתה מתחיל להגיד לעצמך: המדינה זה אני. הסיאוב הוא בלתי נמנע. הקלקול הוא בלתי נמנע. הגיע הזמן להחליף את השלטון, מפני שהמדינה הזאת חשובה מכולנו; מפני שעם ישראל גדול יותר מכל אחד מאיתנו. נתניהו ראש הממשלה כבר עשר שנים. מה שלא עשית בעשר שנים כבר לא תעשה; מה שלא עשית בעשר שנים בעזה כבר לא תעשה. אם בעשר שנים לא הורדת את יוקר המחיה, כבר לא תוריד. אם עשר שנים הקשישים, הנכים וילדי הפריפריה מחכים לשינוי, השינוי יצטרך לבוא ממישהו אחר. אתה לא תעשה אותו. ישראל היא מדינה נהדרת, הנהדרת שבמדינות. אנחנו לא הטיטניק, אנחנו לא עומדים לטבוע, אבל יש לנו בעיה, והבעיה שלנו היא המערכת הפוליטית; הבעיה שלנו היא הממשלה של נתניהו. נתניהו מנסה למכור לנו שאין לו תחליף, שהוא המבוגר האחראי. זה שאתה מבוגר לא הופך אותך להיות אחראי. זה שאתה יותר מדי שנים בשלטון זה לא מעלה, זו בעיה. זה מה שראינו בעזה; זה מה שראינו בקרקס הפוליטי של היממה האחרונה. אנשים חוששים משינוי – זה טבעו של האדם. אני אומר לכם, תחששו הרבה יותר מקיפאון; תחששו הרבה יותר מקיבעון; תחששו הרבה יותר ממי שיש לו פתרונות ישנים לבעיות חדשות. העולם הולך קדימה, ואנחנו צריכים להתקדם איתו. הגיע הזמן למנהיגות חדשה ואחרת. שקר הוא לא אמת; רע הוא לא טוב; כישלון הוא לא הצלחה. ומעל הכול, העתיד לא ייראה כמו העבר. הבחירות מגיעות. יכול להיות שהן נדחו היום בבוקר בשבוע או בשבועיים, אבל הן מגיעות. הקואליציה הזאת סיימה את דרכה, ובניגוד למה שאומרים לכם כל רואי השחורות, אפשר לנצח בבחירות האלה. עם ישראל תמיד מצא בתוך עצמו את הכוח לעשות את השינוי הנכון ברגע הנכון, ועכשיו הרגע הנכון. אנחנו יכולים לעשות את זה גם הפעם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים – ארבע שנות כישלון של הממשלה בהגנה על אזרחים בעוטף עזה, של מרצ. תציג – חברת הכנסת מיכל רוזין, בבקשה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה, סגן יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות הכנסת, אזרחי ואזרחיות ישראל, זוהי לא הצעת אי-אמון אלא קריאה לצו חירום. אמש הונח אקדח טעון על שולחן ראש הממשלה. חבורה של פנאטים משיחיים הניחה אותו שם בדרישה אחת: להפגיז, לירות, להרוג, להרוס, לצאת למלחמה. זוהי דרישה שהולכת להיענות, כי זו הדרך של ראש הממשלה לשרוד. ואנחנו נכנסים למעגל דמים חדש, סבב אלימות שכולו שרידות פוליטית. חייהם של רבים כל כך, יהודים וערבים כאחד, יועלו קורבן על מזבח דרישותיהם של חבורת הימין הקיצוני בראשותם של בנט ושקד, ביטוי לראש ממשלה שנמצא בשלהי כהונתו ונאחז בכל דבר כדי לשרוד. ומה בעצם קרה בשבוע האחרון? למעשה, שום דבר. נתניהו, כמו קודמיו בתפקיד, נתקל גם הוא במציאות הכואבת. נתניהו וליברמן גילו כי לא ניתן להכריע צבאית בסכסוך הישראלי–פלסטיני. ניסו הכול: עופרת יצוקה, צוק איתן, עמוד ענן, הרג מאות על הגדר, הרס נרחב ברצועה, חיסולים, משימות חשאיות. כלום, דבר לא קרה, חוץ מההבנה שאנחנו נמצאים בדיוק באותו מקום שהיינו בו לפני עשור, ביום שבו נתניהו נבחר לראשות הממשלה. ועכשיו, במקום להבין את המציאות המרה, ראש הממשלה בוחר את הבחירה הגרועה מכול, והיא מלחמה – כי רק כך הוא ירצה את הפירומנים בימין הקיצוני; כי רק כך הוא יוכיח שהוא יכול על החמאס; כי רק כך הוא יוכיח שהוא באמת מבין את המצב; כי רק כך הוא יסלק את האקדח הטעון על השולחן. אני יודעת שמלחמות הן לעיתים בלתי נמנעות, אולי אף הכרחיות, אך למלחמה יוצאים כשיש ממשלה בירושלים. ולעם ישראל אין ממשלה. יש אוסף של אילוצים פוליטיים שמתנקזים אל לשכה אחת, שרואה בעיקר עורכי דין וחוקרי משטרה יותר מאשר אנשי חינוך, חברה, תרבות, אומנות. על הימים האלה, על הימים האלה עוד נקרא רבות בדפי ההיסטוריה. לנו, לכולנו, יש עוד הזדמנות לתקן עכשיו את הדברים האלה. האם בעוד עשר או 20 שנה יזכרו כולם את הכנסת שנתנה יד לממשלה שנכנעה לטרור מבית, או שנקרא על האחריות הלאומית שגיליתם ברגע של התפכחות והבנה שיש ברירה? לפני 44 שנים עמדה כאן, על דוכן הכנסת, שולמית אלוני, זכרה לברכה, הסתכלה בעיניה של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ויתר שרי מפא"י בשלהי ממשלת מפא"י – המבושמת משיכרון כוח, הכושלת בהבאת ביטחון עקב סרבנות ליד מושטת לשלום, המפלה קבוצות בחברה עקב רצון לשמירה על כס השלטון ורקובה משחיתות – היא הסתכלה עליהם ואמרה להם ככה: "כאם לשלושה ילדים, ששניים מהם משרתים בצבא, אינני מאמינה לכם. אינני מאמינה לדבריכם, אינני מאמינה לשיפוטכם, אינני מאמינה לכושר המחשבה והתכנון שלכם. משעה שסרה הבושה, משעה שאין נטילת אחריות, משעה שהרסתם מושגים של שכר ועונש, משעה שגיליתם כי אתם פועלים לפי דחפים אמוציונליים אישיים בלבד וכי מדבקותכם בכיסא ישחרר רק המוות, אינני מאמינה לכם. אינני מאמינה בכם. האנשים הסבורים שבלעדיהם אי-אפשר הם המסוכנים שבשליטים". מעל חמש שנים במשכן, וכאן מעל הבמה הזאת, אני מסתכלת עליכם באמת בהתרגשות כשאני מקריאה את הדברים של שולמית אלוני, זכרה לברכה, וחברי הממשלה נראים יותר ויותר כמו אותה תמונת מצב שהשתקפה בפני שולמית אלוני אז ב-1974. אני רואה ממשלה שמובלת על ידי מפלגה ששלטונה רב-השנים פירק אותה מבפנים והפך אותה לשבעה מכדי להנהיג, מפלגה שהתפרקה מערכיה, מיסודותיה הדמוקרטיים ומשיקול דעתה. זה שלטון שנבנה על נטיעת פחד, על ריסוס הסתה ובריחה מכל אחריות. זו אי-אמונה בסיסית בדרך שבה אתם מכוונים את המדינה כנגד רצון הרוב ומשמרים שלטון על ידי פחד בלבד. כי רוב הציבור הישראלי לא נמצא איתכם. רוב הציבור בעד חתירה להסכם שלום אמיתי מתוך הבנה כואבת שיש ויתורים שעושים למען האינטרס הציבורי הכללי, גם אם חלקם לא פשוטים. רוב הציבור רוצה לראות כאן מדינה מודרנית, מתקדמת, כזאת שמקדמת תרבות, ולא ממשטרת אותה לצורכי השלטון. רוב הציבור רוצה מערכת משפט חזקה ששומרת על הזכויות של כל אזרח ואזרחית מפני מדיניות פוגענית ובלתי מוסרית. ואתם, אתם מעדיפים לצעוק – עוד מעט יעלה פה השר ויגיד: הבוחר אמר את דברו בקלפי, בחרתם בנו – ולהתנער מכל אחריות להקשיב לבקשות הציבור. מאות האלפים שפקדו את הכיכרות בדרישה לשוויון בקיץ הם אוויר חם מבחינתכם. תושבים שמתלוננים על פגיעה במענה רפואי בצפון פשוט משעממים אתכם. תושבי העוטף שמבקשים לילדיהם עתיד שבו לא יבלו חצי מהלילות במקלטים הם מטרד שולי מבחינתכם. ואתם שוכחים שהכיסאות שעליהם אתם יושבים אמורים לשרת את כלל הציבור הישראלי, והם לא נבנו כשהשם שלכם חרות עליהם. אתם שכחתם ממלכתיות מהי. מבחינתכם אין ממלכתיות אלא יש ממלכה ששוכנת בבלפור 9, ממלכה שהעומד בראשה אינו יכול לענות טוב יותר לתיאור של המסוכן שבשליטים, האיש הסבור שבלעדיו אי-אפשר. משעה שאתם סרים למרותו ולמוצא פיו, משעה שאתם ביטלתם את הצורך באמת, משעה שהענייניות היא מכם והלאה, אינני יכולה יותר להאמין לא לדרכם ולא לכם. לא ניתן להאמין לשר החינוך בנט, שלפני זמן לא רב עומד פה ואומר: סוף-סוף מצביעים ימין ומקבלים ימין, ופתאום משנה את עורו ואומר: שוב מצביעים ימין ומקבלים שמאל. לא ניתן להאמין ליכולת שלכם לקבוע מדיניות, כי אתם לא מציגים כזאת. הדבר היחיד שאתם מציגים הוא מופע התקרבנות מתמשך שבו המדיניות היא כל הזמן להפנות אצבע מאשימה כלפי כל גורם או קבוצה אפשריים רק כדי לחמוק מאחריות. כל פעם שהייתה לכם אפשרות לעשות צעד אמיץ עבור העתיד של כולנו, כשלתם. וכשהדרום שוב חווה מכה קשה ומתמשכת עקב הרצון לנהל סכסוך ולא לפתור אותו אינכם נותנים שום אפיק פעולה מדיני, שום אסטרטגיה ליצירת מצב קבוע ומתמשך, וראש הממשלה כבר מודה בכך בעצמו ואומר שאין פתרון מדיני. בשבוע האחרון אתם בעיקר מצטיירים כקריקטורה של עצמכם; מאשימים זה את זה בספינים פופוליסטיים שהזנתם בעצמכם לשיח הציבורי על השמאל, על החברה האזרחית, ועכשיו אתם מפנים אותה כלפי עצמכם. אתם לא ראויים להיקרא ממשלת ישראל; אולי ממשלת ה"אין אמת", אולי ממשלת "אין מדיניות" או "ממשלת הספינים", אך את אזרחי ואזרחיות ישראל הפסקתם לייצג נאמנה מזמן. אחרי השבוע המגוחך האחרון שעבר ואחרי ארבע שנים של אפס מדיניות, הגיע הזמן להחליף את השלטון הרע הזה באחד שיפעל לטובת ישראל, ולא לטובת עצמו. בואו נלך לבחירות. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. ישיב על הצעות האי-אמון במשולב השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רואה שחבר הכנסת פורר כבר התאקלם מהר מאוד בספסלי האופוזיציה. אני מקווה שלך, אדוני היושב-ראש, יהיה יותר קשה, כי מקומכם הטבעי בקואליציה, מה לעשות? גם אם אלה הנסיבות כרגע. בכל אופן, אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לפתוח את דברי התשובה שלי על הצעת האי-אמון בברכות. אני רוצה לברך את חברי סיעת המחנה הציוני, שכנראה לא נמצאים כאן למעט אחד. למעט אחד. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> יריב – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא לא לא, לא אתה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> – – אתה לא היית בנאומי – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא לא, אני יודע. תכף אני אגיד משהו גם על זה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אני – – – מהעלבון, אתה העלבת אותי ואני – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, אז אני מתנצל, אבל – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> אני אעמוד בזה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני מסכים, בעניין הזה אתה צודק. אבל אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שאני רוצה לברך את חברי סיעת המחנה הציוני, שלמעט אחד אינם נמצאים כאן, ונדמה לי שלא פלא – הם הלכו לחגוג, כנראה. ניצלתם. הו, הינה חברת הכנסת יחימוביץ חוזרת מחייכת ושבעת רצון. ניצלתם, שמחה גדולה. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> גם אתה נראה די שמח. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> איך אומרים? אתם יכולים להמשיך להגיש הצעות אי-אמון בממשלה ולהמשיך לקוות שאנחנו נעשה את העבודה כדי להפיל אותן, וכך אתם תוכלו להמשיך לשבת כאן על ספסלי הכנסת בהרכב המורחב הזה – סידור נחמד, אולי, אבל אני חושב שלא רציני ולא ענייני. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> עד עכשיו היית מאוד ענייני, מאוד ענייני, כהרגלך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חברת הכנסת מיכל רוזין, אני אומר זאת כך: אני לא בטוח שהשמחה בספסלי האופוזיציה מוגבלת רק לסיעת המחנה הציוני. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אנחנו רוצים בחירות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל אני באמת מוכרח לומר לגופו של עניין: תראו, אני שאלתי כאן כבר לא פעם את חברי האופוזיציה שנשאו כאן נאומים על ההרתעה וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אמרתי להם: רבותיי, אני רואה בתפקידי כשר המקשר בין הממשלה לכנסת גם אחריות להעביר את המסר שלכם לראש הממשלה בצורה המזוקקת והמדויקת ביותר. ואני שואל אתכם – למשל אותך, חבר הכנסת מוסי רז: אני מבין שאני יכול להודיע לראש הממשלה שסיעת מרצ ממליצה בפניו לעשות מבצע צבאי בעזה ולהכניס פנימה עוד הלילה – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אתה יכול להגיד לו שאנחנו תומכים בהפסקת אש. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, הבנתי. אני תיארתי לעצמי, זה היה מדי ברור. אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת מזרחי, אולי – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אבל השר לוין, אתה יכול לשאול אותו, אם המצב כל כך מסובך, מה גרם לזה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אולי זו המלצת סיעת המחנה הציוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אתה יכול לדבר כשאתה יושב. תשב, בבקשה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אולי זו המלצת סיעת המחנה הציוני. לא יודע למה, נראה לי שאתה שותק, ולא במקרה. כנראה שלא ממש. אני שואל: האם זו המלצת סיעת יש עתיד? אני לא אפריע לחבר הכנסת מאיר כהן בשיחה שהוא מנהל. אני מניח שלא. את חבר הכנסת פורר אני בכלל לא צריך לשאול. כבר ראינו, הרי היה לנו שר ביטחון שנתיים וחצי. לא בדיוק ראינו שהוא רץ קדימה לתוך המהלך הזה. ולכן, אני באמת חושב שההצעות האלה הן לא רציניות, אינן – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> שר הביטחון היה טוב או היה רע? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אינן במקומן. אגב, אני אומר לך, אני חושב שיש דברים שהוא עשה טוב ודברים שהוא עשה פחות טוב. יש דבר אחד שהוא בטח לא עשה טוב – בזה שהוא התפטר והלך באמצע המערכה הוא עשה לטעמי שגיאה גדולה. אמרתי את זה פעם אחר פעם במהלך הימים האחרונים ואני חוזר על זה. התשובות שלי הן אותן תשובות גם כשהקואליציה נראית בהרכב כזה וגם בהרכב אחר. ולכן בשורה התחתונה, אני חושב שבניגוד לכל ההצעות האלה, שמוגשות, הייתי אומר, ממש כלאחר יד, וכמעט אף אחד בספסלים האלה לא באמת רוצה שהן יזכו ברוב בכנסת, הממשלה תמשיך לפעול, תמשיך לעבוד, תמשיך לעשות את המוטל עלינו לטובת מדינת ישראל ואזרחי ישראל, תמשיך לטפל בצורה אחראית בבעיות הביטחון שיש לנו. ואני משוכנע שגם היום, כפי שהיה קודם לכן, למרבה ההפתעה, הכנסת לא תצביע בעד הצעות האי-אמון האלה ולא יימצאו 61 חברי כנסת שיצביעו בעד הפלת הממשלה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – תמשיך לחזק את החמאס. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תודה רבה. אני אמסור את עמדת סיעת יש עתיד שיש צורך לחזק את החמאס, או שגם את זה לא הבנתי בצורה מדויקת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון בהצעה. מטעם המחנה הציוני – חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות, בבקשה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> יריב, לא ענית על כלום. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – סבלנות. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תראו, האמת היא שבימים האלה משעמם להיות באופוזיציה. למה? כי הקואליציה עושה את העבודה שלנו, והיא עושה את זה הרבה יותר טוב מכל אחד אחר. אני למשל חשבתי הבוקר שהשרים בנט ושקד ילכו הביתה. הם הלוא אמרו אתמול והבוקר שזה מה שהם הולכים לעשות. במקום זה הם נשאו נאום אופוזיציוני מרהיב; אף אחד מהנוכחים באולם הזה בצד הזה לא יכול היה לשאת נאום כזה. מי אמר: ממשלת ישראל נכנסת לתבהלת שווא? מי אמר את זה? מדינת ישראל מצויה במשבר אמון ביטחוני? משהו לא טוב קורה לנו מבפנים? אני אומר את זה? חברת הכנסת יחימוביץ אומרת את זה? לא. אומר את זה שר החינוך במדינת ישראל, שר החינוך, החישוק הבסיסי של הקואליציה הזאת. רק לפני שבועות אחדים היה לו חבר בממשלה; עכשיו כבר אין לו. החבר שלו, קוראים לו ליברמן. למשל, מה הוא אמר? יש לי עוד משפט טוב מהחבר של בנט: המחוות לחמאס – פרס על הטרור, ואחר כך הם עמדו שם שניהם וחיבקו אחד את השני. ליברמן אומר: בנט נמחק אצלי. בנט אומר: הוא מוביל מדיניות שמאלנית; אני מבין שבגלל זה הוא לא שר הביטחון. ליברמן אומר: בנט מקריב את הביטחון. שר החינוך אומר לו: שכחת מה זה ימין. אלה היו עד לפני שבוע חברים בממשלה. עכשיו כבר עזב ליברמן, מסיבות שבטח הוא יודע, ונשארו רק בנט ושקד כדי להגן על הממשלה הזאת. אז הממשלה הזאת צריכה ללכת הביתה, מפני שלא יכול להיות שבתוכה ישבו חברים שחושבים עליה דברים כל כך טובים. לא יכול להיות. אבל אני רוצה לומר עוד משהו שיש בו בעיניי עוד מידה גדולה של חומרה. כשנגמר להם ראש הממשלה, כי הם כבר לא יכלו לתקוף אותו יותר – הלוא הוא הכניע אותם, ועשה עבודה טובה, צריך להגיד, בעניין הזה – מצא שר החינוך את האשם, למה לא מצליחים להתמודד עם הטרור: הפרקליטות הצבאית; הפרקליט הצבאי הראשי מונע מהחיילים לעשות את עבודתם. לא יכולה להיות בעיניי אמירה יותר קשה ומכוערת. מפני שאם צה"ל, כהגדרתו של שר החינוך, הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם – אני מסכים, הוא צבא מוסרי – הוא צבא מוסרי בין היתר מפני שהוא שומר על עצמו במגבלות האלה; מפני שיש מגבלות. זה לא תמיד בא מבפנים, אבל חייל יודע מה מותר ומה אסור ולפי זה הוא מתנהג. והינה בא שר החינוך – מכולם, שר החינוך – ואומר שהפרקליט הצבאי הראשי מגביל את פעולת הצבא. חברים, הממשלה הזאת צריכה ללכת. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. הרשימה המשותפת, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי מיש עתיד. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, תכננתי לדבר על כישלונות הממשלה ולצטט את השרים – זה אומר כישלון ביטחוני, זה אומר כישלון כלכלי – אבל החלטתי לחרוג מהנאום שלי ולדבר על כישלון מוסרי. ביומיים האחרונים מופץ סרטון בווטסאפ, וגם פורסם ב-ynet ופורסם אצל העיתונאי חסן שעלאן, של שוטרי תנועה שעצרו תושב עראבה, אזרח ערבי תושב עראבה, והתחילו להשפיל אותו, לבזות אותו ולצלם את זה בווידאו; להגיד לו למה הגלגלים מרובעים ולא עגולים. אדם תמים, קשה יום, יוצא לעבודה. הוא היה במצוקה כשאמרו לו: אתה צריך לשלם 2,000 שקל; נכנס לסערת רגשות. אדם קשיש שנוסע או חוזר מהעבודה. ההתנהגות הזאת היא שפלה, ביזיונית, בלתי אנושית, מצד שוטרים שאמורים לשמור על החוק. ולכן, רבותיי חברי הכנסת, פניתי למפכ"ל, פניתי לשר לביטחון פנים ושוחחתי עם בנו, שהיום היה יחד עם העורך דין שלהם במח"ש להגיש תלונה. גם לבזות, גם להשפיל, גם לצלם וגם להפיץ. נורא ואיום. איזה שפלות משטרתית, איזה תת-רמה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: עד כמה בזויה המשטרה הזאת. מה זה הלכלוך הזה, הטינופת הזאת וחוסר האנושיות בביזוי האנשים, בצילום והפצה. לכן פניתי אל מפכ"ל המשטרה ואל השר לביטחון פנים, והמשפחה פנתה היום למחלקה לחקירות שוטרים, למרות שאינה בוטחת בה, אבל לא היה מנוס מכך. אנו נעמוד לצידו של אבו מוסטפא עד שהשפלים האלה ייענשו, אתה שומע?) השפלים. זאת שפלות ונבזות שאין דוגמתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שאנחנו רואים בימים האחרונים זה שיאים חדשים של ציניות ושל פוליטיקה קטנה. שרי הממשלה הזאת מתעסקים מבוקר עד ערב רק בעצמם, בפופולריות שלהם, בג'ובים שקיבלו. לזה כבר התרגלנו, זה לא חדש. מה שחדש הוא שאפילו משרד הביטחון וביטחון האזרחים בכלל הפכו לכלי משחק פוליטי, ציני, בלי בושה. ועל הכול מנצח ראש הממשלה הכי ציני שהיה פה. שמעתי אתמול את הנאום שלך, אדוני ראש הממשלה: אני ואני ואני ואני, אני עשיתי, ואני נלחמתי, ואני מבין, ואני יודע, ורק אני ואני ואני יודע, אני ואפסי עוד. כאילו שבלעדיך אין מדינה, אדוני ראש הממשלה. כאילו שהמדינה היא אתה, וכאילו שאף אחד אחר לא מבין בביטחון כמוך. אבל, אדוני היושב-ראש, לצערנו הגדול והרב כולנו ראינו רק לפני שבוע את ההתנהלות המבישה של מר ביטחון מול החמאס ואת אובדן ההרתעה. ראינו בכאב איך החמאס יורה טיל קורנט על אוטובוס של חיילים, ובוחר את הטיימינג שמתאים לו; ראינו התקפת טרור מתוזמנת של 460 רקטות במשך יממה על אזרחי הדרום; ראינו ילדים ונשים ישראלים רצים לממ"דים ולמקלטים. וראינו את חוסר האונים של הממשלה ואת התגובה העלובה והרפה. ראיתי, זעמתי והתביישתי. ואם הביזיון הזה לא מספיק למישהו, ראינו את ראשי החמאס יוצאים מייד אחר כך לאוויר החופשי וחוגגים מול עשרות אלפים בעצרות ובנאומי ניצחון. הם יצאו והתרברבו כי הם ידעו שמר ביטחון לא יפגע בהם. הם ידעו שהם חסינים. הם קיבלו ביטחון כי הם רואים את ההתנהלות המבזה של הממשלה הזאת כבר שמונה חודשים מול הטרור בעזה. החמאס והג'יהאד הם שמתחילים סבב והם שקובעים איך יסתיים. אז יש לי משהו להגיד לך, מר ביטחון. כמי שפיקד על מחוז ירושלים באחת משעותיה הקשות, כמי שעמד ארבע שנים מול פיגועי טרור ופיגועי תופת, כמי שמבין דבר אחד או שניים במלחמה בטרור, אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה: ככה לא נלחמים בטרור. אם אתה חושב שתצליח למנוע מבצע צבאי בעזה באמצעות כניעה לטרור אתה טועה טעות מרה. לא תהיה הסדרה בלי הרתעה; הרתעה בלי הפעלת כוח. מה שקרה כאן בשבוע האחרון הוא פשוט הפקרות. אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן שלמדינת ישראל יהיה ראש ממשלה שלא רק מדבר על ביטחון אלא גם מספק ביטחון לכל תושבי המדינה. הגיע הזמן שנשקם את ההרתעה שלנו לא בדיבורים אלא במעשים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אכרם חסון – איננו נוכח; חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ – איננו נוכח; חבר הכנסת דן סידה, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני. אתה מוותר? באי-אמון לא מקובל לעשות את זה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. "הוי האֹמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך שמים מר למתוק ומתוק למר" – כך אומר הנביא ישעיהו, ואפשר לומר שהממשלה הזאת מגשימה את נבואתו: הופכים מימין לשמאל ושמאל לימין. ממשלה שנבחרה כדי ליישם מדיניות ימין מגינה על מדיניות שמאל. יד ימין של הממשלה מעבירה כאן בכנסת ונלחמת, אדוני היושב-ראש, על חוק קיזוז כספי המחבלים – חוק צודק, לקזז את הכספים שמועברים לרשות הפלסטינית כי הרשות הפלסטינית מעבירה אותם למחבלים שיושבים בבתי הכלא. אבל יד שמאל של הממשלה, מתחת לשולחן, מעבירה 15 מיליון דולר במזומן לארגון טרור, שמופנים מיידית – למי? לאותן משפחות של 220 המחבלים שנהרגו כשהתפרעו וחיבלו בגדר בחודשים האחרונים. את כל העסק הזה אנחנו נראה גם בחודשים הקרובים, כי הם לא הסכימו להעביר רק 15 מיליון דולר במזומן פעם אחת. אדוני, מדי חודש בששת החודשים הקרובים תעביר הממשלה הזאת 15 מיליון דולר לארגון טרור, והיא קוראת לעצמה ממשלת ימין. את הכול מתרצים בפוליטיקה, ובסיפורים, ובתירוצים, ובאיומים ובהפחדות – הכול כדי לכסות את הבושה של תשלום פרוטקשן לארגון מחבלים. אז מדברים במילים חזקות – עוצמה, ניצחון, מיטוט, הכרעה – אבל בשקט פועלים חלש חלש חלש; מפחדים לקבל החלטה; משפילים עיניים מול 500 רקטות שמופנות אל ערי הדרום ועוד מתרצים את זה בכל מיני תירוצים: לא היה תל אביב, זה היה רק הדרום. את הבושה הזאת, אדוני, אי-אפשר להסתיר, ועם בושה כזאת ודאי שאי-אפשר להביע אמון בממשלה. ואת כל הבושה הזאת – לאן מנקזים אותה? מנקזים אותה לקרבות כיסאות: מי ישב על איזה כיסא, ומי יחליף את מי, ואם מישהו לא מקבל את הכיסא הזה אז זה לא בסדר לו, הכיסא הזה. אדוני השר יריב לוין, השר לוין, אני יודע שיש לכם עכשיו, גם לך וגם לדודי, המון בעיות של התאמות בכיסאות, מי ישב איפה, אבל דווקא אחרי הבוקר הזה אני רוצה להציע לכם – כי אני מבין ששר החינוך הציב לכם סוג של אולטימטום על תיק הביטחון – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – לאופוזיציה – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אבל – יש לי הצעות טובות, תשמע, כדאי שתקשיב. אני אומר לך שדווקא מאחר שהחלטתם בסוף לא לתת לו את תיק הביטחון, אני מציע שתיתנו לו את תיק הספורט. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא הצליח להפגין כזאת גמישות. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – חביבי, לא לוקח, לא לוקח – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך, יריב, כזאת גמישות וכזה פליק-פלאק לאחור עוד לא ראיתי הרבה זמן. אני אומר לך שאם כאלה כישורים יש לשר הזה, בהחלט, אם הוא יהיה שר הספורט יש לנו סיכוי למדליה אולימפית. תאמין לי. לפחות לא תתפארו באיך שטיפלתם בחמאס, אבל עם גמישות כזאת ופליק-פלאק כזה אולי נגיע לאולימפיאדה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת דן סידה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יעקב אשר. אם לא יהיה – חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. << דובר >> דן סידה (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי וחברות הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להביע את הערכתי לשר החינוך נפתלי בנט ולשרת המשפטים איילת שקד, אשר נהגו באחריות רבה, התעלמו מכל רעשי הרקע והביאו בהחלטתם להמשך פעילותה של הממשלה הטובה הזאת. ברצוני למחות על כתבות וקריקטורות המתפרסמות בכלי התקשורת אשר מציגות את השר בנט כשפן, כפחדן, בעקבות החלטתו שלא להפיל את הממשלה. רבותיי, כמי שבנו ואחיינו שירתו ביחידה צבאית שעליה פיקד השר בנט, אני יודע שבחילות כאלה אי-אפשר להיות לא פחדן ולא שפן. ההפך הגמור הוא הנכון: אומץ בלתי ישוער ואחריות כבדה הם המאפיינים העיקריים, ובפרט כשאתה מפקד היחידה. כדאי שנבדוק היכן שירתו כל גיבורי המקלדת שכתבו את זה. אני שומע את הצעות האי-אמון ומבין לליבם של חברי האופוזיציה, אשר מנסים שוב ושוב להפיל את הממשלה. אני רוצה להאמין שכוונותיהם טובות וכל רצונם הוא להציע אלטרנטיבה טובה יותר, אך אני פה מציע לכם, חבריי, להעלות במהלך הניסיונות האלה טענות אחראיות, ולא להשתמש בביטחון המדינה ובאזרחיה לצרכים פוליטיים זולים. בשבוע שעבר נגררנו למערכה צבאית בעזה בעקבות פעולה נועזת של כוחות צה"ל, פעולה שאין חולקים על חשיבותה ועל נחיצותה. במהלך סבב לחימה זה נורו לעבר יישובי וערי עוטף עזה מאות רקטות, ובחסדי שמיים הן לא גרמו לנפגעים רבים. צה"ל וכוחות הביטחון הגיבו באופן תקיף אך מאופק, וזאת לפי הוראות הדרג המדיני והצבאי, בהתאם למידע שחסוי מעיני הציבור. אין לי ספק שכל חברי הבית הזה, מהקואליציה ומהאופוזיציה, רוצים ושואפים שהשקט יחזור, אך בטוחני שראש הממשלה והדרג המדיני רוצים בכך אף יותר. בעיצומו של סבב הלחימה האחרון ואף קודם לו סיירתי ביישובי העוטף ונפגשתי עם ראשי מועצות ומזכירי יישובים, שמעתי מהם על ההתמודדות הלא-פשוטה והראויה להערכה של תושבי היישובים, אך גם נחשפתי, כמו כולכם, לסיוע הבלתי-מתפשר בכל תחום אפשרי של כל משרדי הממשלה, ובפרט של משרדי האוצר, הפנים והמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל. הממשלה צריכה ואף חייבת להמשיך ולדאוג לחוסנם ולחיזוקם של יישובי העוטף, אך בד בבד – לדאוג להסדר ארוך טווח אשר יעניק שקט ושלווה שלא יופרו עוד. בטוחני שהאופציות הצבאיות נמצאות תמיד על השולחן ושכוחות הביטחון ידעו להפעילן בחוכמה ובאחריות בעת ובעידן שיראו לנכון ומתוך הראייה הכוללת שהם חשופים אליה. כתושב קן העימות בגליל אני קורא מכאן לראש הממשלה ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים לדאוג למיגון ולחיזוק העורף הצפוני ולוודא את מוכנותו בטרם יבוא יום פקודה. זה לא סוד שהאויבים מצפון חורשי רע כל העת, ועליהם לדאוג למוכנותו ולחיזוקו של העורף גם בגבול הצפוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> דן סידה (ש"ס): << דובר_המשך >> אני תקווה שהממשלה הטובה הזאת תמשיך ותמלא את ימיה עד למועד הבחירות הרשמי – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דן סידה (ש"ס): << דובר_המשך >> – – ותמשיך לשרת נאמנה את אזרחי מדינת ישראל כולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בשם סיעת מרצ, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, אורחים נכבדים, בשבוע האחרון עברנו טלטלה, מה הולך לקרות במערכת הפוליטית, אבל אני רוצה לשתף אתכם בתחושות אישיות. הממשלה, הכנסת העשרים הזאת, קיימת כמעט ארבע שנים. חברים, הממשלה קיימת ארבע שנים. במהלך כל השנים הבית הזה חי תחת אי-ודאות ואו-טו-טו עומדים לקיים בחירות והממשלה מתפזרת. בנימין נתניהו, ראש הממשלה, הצליח להכניס את האי-ודאות הזאת בבית, במשק, במרחב, הצליח לבטל שלטון תקין, וכל זה – במטרה לשרוד. ביבי קוסם. ארבע שנים. הוא קוסם, חברים. אפילו עכשיו הוא מנהל מלחמה של דחייה – שבוע, שבועיים, שלושה, לדחות את הבחירות. אני שואל את עצמי: ראש הממשלה היה מוכן להפיל את הממשלה בגלל התאגיד. אם אין תאגיד, אני אפיל אותה. ראש הממשלה אמר שממשלה של 61 חברים היא לא אופציה, קואליציה של 61 חברים היא לא אופציה. מה קרה? פתאום היא אופציה, פתאום היא אופציה. מה קרה? מאיפה המחשבה הזאת? מהצד הזה יש לנו שכפ"צים, נגיד בדמותו של יושב-ראש ועדת הכנסת מיקי זוהר, שצריך לעבור תהליך ולמידה דמוקרטית – אמר: אם הממשלה תתפזר, אני לא אקדם את הצעת החוק בוועדת הכנסת, כי המדינה לא ערוכה לבחירות. יש מצב ביטחוני מיוחד ולא ערוכים לבחירות. אבל במוניציפלי, חוף אשקלון ערוך לבחירות מוניציפליות תחת הטילים. עכשיו, כשזה אחרי – המדינה, התירוץ – לא עובדים. שאלה באוויר. לפני שאני מסיים, אדוני, אני פונה לכחלון. כחלון, שמדבר גבוהה-גבוהה ומספק כותרות – אין אופציה ל-61, המשק לא יתפקד תחת קואליציה של 61 – עכשיו השתפן, נהיה קטנצ'יק, ילד טוב. מה קרה? מדברים – אני מסיים, אדוני. בערבית אומרים: (אומר בערבית ומתרגם:) מה שאנחנו מדברים בערב – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> (אומר בערבית: דיבורי הלילה הם לעג ליום.) << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> חברים, (אומר בערבית: העדשים מבושלות היטב.) דחייה של שבוע-שבועיים לא תשנה כלום, והעניין גמור. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בואו נעשה לטובת כולנו בחירות. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, בבקשה, גברתי. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, נדמה שנעלמה הבושה. בימים שבהם אנחנו קוראים חדשות לבקרים שמצב הבריאות במדינת ישראל זקוק באופן נואש להזרמת תקציבים, כ-3 מיליארד שקל מדי שנה כדי למצב ולייצב את המערכת, אנחנו מגלים שעוד 100 מיליון שקלים מקוצצים מאותה מערכת. עכשיו, כשאנחנו מדברים במספרים, אדוני היושב-ראש, אנחנו קצת שוכחים שמדובר באנשים. כאשר אנחנו מדברים על קיצוצים רוחביים באותם משרדים חבולים, כשאנחנו מדברים על הרווחה, על הבריאות ועל החינוך, יש לי תחושה שמי שמקבלים את ההחלטות אלה אנשים שיודעים שיוכלו להשיג את השירותים האלה אם רק יכניסו את ידם עמוק לכיס. זה לא חדש. רבים, אולי יותר מדי, הם האנשים שלא יכולים להכניס את ידם לכיס כדי להוציא עוד ועוד כסף פרטי על שירותי בריאות שאמורים היו להיות מסופקים על ידי המדינה. בשבוע הבא אני אמורה להוביל פה בכנסת את יום הפג הבין-לאומי. מדי שנה בשנה אנחנו באים וסוקרים איפה התקדמנו, מה ניתן לעשות, מה חסר לעשות, כמה כסף במערכת חסר, ויותר מכך – בכמה חיי אדם שילמנו. כל קיצוץ כזה לפגים הרכים והפגיעים ביותר במערכת הבריאות דינו – גזר דין מוות. היום אפילו תינוקות עולים או מועלים לקורבן או על המזבח, או איך שלא תרצו לקרוא לזה, כדי לשמר קואליציה. האבסורד הוא שתוך כדי שאני יושבת עם יושב-ראש הר"י, ארגון הרופאים החדש שנכנס לתפקידו, ציון, ואנחנו דנים במצב הפגיות ובמודל הכוכבים שאותו הובלתי יחד עם מי שהיה מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו – שאני מאחלת לו מפה בריאות שלמה ואריכות ימים – אנחנו מגלים שאת ההישגים המעטים שהשגנו בכסף מועט אבל ביצירתיות גדולה באים לחסל באחת. האם יודע היושב-ראש מה זה ללדת לפני הזמן? חבר הכנסת יריב לוין, ללדת פג פגיע, חסר מערכת חיסונית בשלה, ולהבין שכל דבר שלא נעשה היום ישפיע על תוחלת החיים שלו, על איכות החיים שלו ועל ההוצאה הממשלתית שהמדינה תצטרך להוציא עליו, אם חלילה וחס הלקויות האלה ילכו איתו גם בבגרותו. אני רוצה לומר משפט נוסף ואחרון. כאשר משרד הבריאות מודיע היום על הקיצוץ בתוכניות, הן בתוכנית לפגים הפגיעים והן בתוכנית למניעת זיהומים בבתי החולים, זאת אומרת שבכל שנה ימשיכו למות לנו 5,000 אנשים מזיהומים נרכשים בבתי חולים. זו המשמעות. במקום לטפל, ולקצץ ולצמצם את מספר הנפגעים, במחי יד אנחנו כבר קובעים כמה נפגעים נוספים יהיו בשנה הבאה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – ובזה אני מסיימת – החיידקים הנרכשים בבתי החולים הם עיוורי צבעים. הם לא יודעים מיהו ערבי ומיהו יהודי, מיהו אשכנזי ומיהו מזרחי; הם לא יודעים מי חי בפריפריה, מי חי במרכז; הם לא יודעים למי יש כסף, למי אין כסף. כשאתה נכנס לחדר ניתוח בבתי החולים ורוכש לך חיידק אלים, שכנראה יביא גם לסכנת חיים, תדע לך שזה בגלל התנהלות כושלת שכזאת, שעל כל הסכם אנחנו הולכים למשרדים החלשים ביותר ופוגעים באוכלוסיות המוחלשות ביותר, אבל גם בחתך רוחבי גדול מאוד, כי החיידקים לא עושים סלקציה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת ציפי חוטובלי, אחרונת הדוברים. יסכם – השר אקוניס. הוא נמצא כאן? השר אקוניס נמצא? << דובר >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי לספסלי האופוזיציה, חבריי לספסלי האופוזיציה, קשה להיות שמאלני. קשה מאוד. אתם רציתם לנצל מומנטום ציבורי. תושבי הדרום רצו, בצדק, מערכה קשה מול חמאס. אבל איזו אלטרנטיבה יש לכם להציע להם? אתם, הפציפיסטים – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אתם, שבמשך כל השנים האלה – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – בטוח – – – << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כל מה שהיה לכם להציע לציבור זה התקפלות ונסיגות ועוד נסיגות – מה יש לכם להגיד היום לאותם תושבי הדרום? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> למען ההגינות – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מדוע – – – << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לכם שכשאני מסתובבת בדרום – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אם יתאפשר לדבר. כשאני מסתובבת בדרום, אומרים לי אנשי הדרום ביושר: רצינו שתנחיתו מכה חזקה על חמאס. וראש הממשלה אמר אתמול: המערכה עוד בעיצומה, היא לא הסתיימה. אבל שאנחנו נצביע להם, לחבורה הזאת, שבעצם הצדיקה כל מעשה – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> מתי הייתם בדרום? מתי הייתם בדרום? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו. תודה רבה. << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> אתם הבטחה ריקה. כשאני רואה את יאיר לפיד מסתובב באולפנים ואת חבר הכנסת חיים ילין – אני מאוד אוהבת את חיים ילין, הוא נציג אותנטי של עוטף עזה, אבל כשהמראיינים שואלים אותו: חבר הכנסת ילין, האם אתה תומך בכניסה של חיל רגלים לעזה? מה התשובה שלו? לא. אני לא רוצה שייכנסו חיילים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> אין לכם אלטרנטיבה. אתם רוצים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אנחנו יודעים את מחיר המלחמה. ראש הממשלה ניהל את צוק איתן בתבונה והחזיר את השקט לדרום – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> – – אבל אי-אפשר לשקר לציבור ולהגיד שאתם מחזיקים קסם ביד. הציבור מכיר את העמדות שלכם. הציבור יודע בדיוק מה אתם מבטיחים לו ומה אתם מקיימים. הציבור יודע. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מה אתם מבטיחים? << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן, אני רוצה לומר לכם שגם בימים האלה אני מישירה מבט אל תושבי הדרום ואומרת: אנחנו מחויבים לביטחון שלכם. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אתם מחויבים לכיסא. << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> אלה כאן, בספסלי האופוזיציה, יכולים לדבר על מחויבות לביטחון, אבל אין להם איך לפדות את הצ'ק. הקופה שלהם ריקה. יש לנו כאן ממשלה ימנית. אני חושבת שבלי השר ליברמן היא טובה יותר, היא ימנית יותר, היא אידיאולוגית יותר, היא מחויבת יותר. ואני יכולה לומר לכם – שלום, חבר הכנסת ילין. אני הזכרתי אותך בנאומי. אמרתי שאתה נציג אותנטי של עוטף עזה – ואני יכולה לומר לכם שאתם לא יכולים יותר לשחק את המשחק "הביצה שהתחפשה". חבר הכנסת כבל, אני רוצה לפנות אליך, כי אתה אמרת את האמת בשורה של ראיונות – אמרת שאם שהמחנה שלך לא ימציא את עצמו מחדש, הוא הופך ללא רלוונטי. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – דברי איתם. << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מסכימה, אני מסכימה. המחנה הזה הוא לא רלוונטי כי אין לו פתרונות. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> ולכן אני רוצה לומר לכם: יש לנו כאן ממשלה טובה, שתמשיך לשנה נוספת. ואני מברכת את ראש הממשלה על ההתעקשות הזאת שלא להיגרר לבחירות בגלל ההחלטה הצינית של ליברמן, ואנחנו עומדים מאחוריו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אורחינו מאופקים וממעלה אדומים, שילוו אותנו בהשבעתה של חברת הכנסת אוסנת מארק בעוד פחות מחמש דקות – אדוני היושב-ראש, חברות וחברי האופוזיציה כבר תפרו את החליפות. חברות וחברי האופוזיציה חגגו את נפילת הממשלה ואת הקדמת הבחירות. חברות וחברי האופוזיציה חשבו להקים ממשלת שמאל בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת. ובכן, חברי האופוזיציה התבדו. כל השאיפות, כל החלומות ירדו לטמיון באירוע אחד קצר הבוקר בבניין הכנסת, שבו הודיעו השרים מהבית היהודי שלא יפילו את ממשלת הימין ושלא יחזרו על הטעות של מפלגות התחיה, צומת ומולדת, אדוני היושב-ראש, אשר בבית הזה, בחודש ינואר 1992, הפילו את ממשלתו של יצחק שמיר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע מה היה חלקו של ביבי? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ב-1992? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תבדוק. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> בהפלת הממשלה? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תבדוק. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אין כל צל של ספק, חבר הכנסת כהן – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני מזכיר לך בעדינות – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> איכשהו, אדוני היושב-ראש, אין נושא בהיסטוריה הפוליטית המודרנית, חבר הכנסת כהן, שאתם לא מקשרים אליו את בנימין נתניהו. איך זה יכול להיות? והרי הוא חבר בכנסת הזאת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, אבל הוא הרי חבר בכנסת הזאת מ-1988, אז הוא היה סגן שר במשרד ראש הממשלה. אני לא חושב שהיה לו אינטרס, חבר הכנסת כהן, להפיל את ממשלתו של יצחק שמיר, אבל העובדה היא – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אוה – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – העובדה היא, העובדה היא ששלוש מפלגות הימין, חברת הכנסת לנדבר, הן שהביאו להפלת ממשלת הימין, והביאו באופן ודאי – הן שהביאו להסכמי אוסלו האומללים, בניגוד להבטחתו המפורשת של העומד בראש מפלגת העבודה ערב הבחירות בקיץ 1992 – חבר הכנסת בר-לב – שלא לדבר – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – שלא לדבר – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – מספר לנו היסטוריה בכל פעם. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – שלא לדבר עם אש"ף, עם יאסר ערפאת – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – הביא אותו לפה. אתם דיברתם על ממשלת 61. חברת הכנסת פדידה, אם תקשיבי לא תצטרכי לצעוק, כי תקבלי את התשובות לכול. ובכן, אתם דיברתם גם היום, וגם פרשנים – אני חייב להגיד, שבדרך כלל מזוהים, רובם הגדול, לא כולם, חלקם המוחץ, עם התפיסות שלכם, וגם מקדמים את התפיסות שלכם בכלי התקשורת – איך אפשר, אדוני היושב-ראש, איך אפשר להוביל ממשלה, לקיים ממשלה או קואליציה עם 61 חברות וחברים. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אז קודם כול, חבר הכנסת שמולי, הכנסת הזאת – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – הכנסת הזאת – מייד תגלה, אל תדאג. אל דאגה, יש לך שנה שלמה. שנה שלמה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שנה שלמה תהיה לך לגלות איך אנחנו מובילים, אדוני היושב-ראש, קואליציה של 61 חברי כנסת. חבר הכנסת שמולי, כיוון שחברת הכנסת פדידה נכנסה לכאן במרוצת הכנסת העשרים, ואילו אתה היית חבר בכנסת העשרים מתחילתה, אני מזכיר לכם שעד כניסתו של שר הביטחון המתפטר, שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, הכנסת הזאת, חבר הכנסת שמולי, והקואליציה הזאת, תפקדו היטב עם 61 חברות וחברי כנסת, וזה בסדר, זה לגיטימי. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שי. חבר הכנסת שי, מה לא לגיטימי? מה שלא לגיטימי, מה שלא לגיטימי – אני אגיד לך מה לא לגיטימי: זה לנהל כאן, מן הספסלים האלה – יותר נכון מן הספסלים האלה, מן הממשלה, ממשלתו של יצחק רבין, ממשלת מיעוט של 61 חברי כנסת, שנשענת על חמישה חברי כנסת ערבים – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה רע בחברי כנסת ערבים? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא, לא. אתם דנים בממשלות מיעוט או בממשלות 61, ואתם תדעו איך מנהלים ממשלות של 61: מסתמכים על חמישה חברי כנסת ערבים – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שהם לא לגיטימיים. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> לא אמרתי שהם לא לגיטימיים, אל תכניס מילים לפי. אני לא אמרתי דבר כזה. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני לא אמרתי דבר כזה. אני לא אמרתי דבר כזה, אבל אם אתה רוצה לטעון שהם לא לגיטימיים, אני לא אתווכח איתך, אדוני חבר הכנסת חאג' יחיא. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אז אני שואל אותך. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתה לא צריך לשאול אותי, משום שאני לא אמרתי שהם לא לגיטימיים. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה היה המשתמע. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אתה יכול לשאול אותי על משהו שאמרתי, לא על משהו שלא אמרתי. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זה המשתמע ממה שאמרת. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אז המשתמע הוא שיצחק רבין, זכרו לברכה, ראש מפלגת העבודה, קנה בכסף ציבורי קולות של שני חברי כנסת, לא ערבים – הינה, אני מרגיע אותך, לא ערבים: חבר הכנסת גולדפרב והח"כ המוכשר והאנרגטי, המוכר לנו מסיפורי הימים האחרונים, גונן שגב. קנה, קנה בכסף – בתפקידים, בכסף – והעביר, חבר הכנסת חאג' יחיא, את אוסלו ב' בממשלת מיעוט ברוב של 61 חברי כנסת. זה מה שהיה כאן. אז אני לא מוכן לשמוע פה, אדוני היושב-ראש, הטפות מוסר מחברות וחברי כנסת מן האופוזיציה, או מפרשנים ומפרשניות בתקשורת, על הלגיטימיות של ממשלת 61. אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת רוזין, שנימקה כאן את ההצעה – אני לא רואה אותה באולם כאן כרגע – חברת הכנסת רוזין נימקה כאן אחת מהצעות האי-אמון, והיא עשתה השוואה מחפירה, שראויה לכל גינוי, בין מדיניות ישראל לבין התוקפנות של הצד השני. היא לא רוצה מלחמה, אדוני היושב-ראש – כאילו אנחנו רוצים במלחמה – אבל היא מתייחסת שווה בשווה אל התוקפנות של חמאס ואל ההגנה העצמית הלגיטימית של ממשלת ישראל ומדינת ישראל ואזרחי ישראל בעוטף עזה וצפונה משם, וגם מזרחה משם. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם ההשוואה של בנט? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> עכשיו אני אגיד לך. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם ההשוואה של בנט? כדאי שתתייחס לזה. אתה מתייחס למיכל רוזין? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אני בהחלט מתייחס למיכל רוזין – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> שר החינוך של מדינת ישראל משווה את הפצ"ר לארגון טרור. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – משום שמיכל רוזין, אדוני היושב-ראש, נימקה הצעת אי-אמון בממשלה, ואילו השר בנט – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> ואתה מדבר פה – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – לא נימק הצעת אי-אמון בממשלה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מבין על מה אתה מדבר פה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אבל אני אגיד לך בדיוק על מה אני מדבר – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> שר החינוך של מדינת ישראל – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> תקשיב טוב, חבר הכנסת שמולי. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> שר החינוך של מדינת ישראל משווה בין ארגון החמאס לפצ"ר. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת שמולי, אתה אדם מלומד, אתה אדם משכיל, ואתה אדם שיש לו ראייה רחבה של הדברים. אף שאתה באופוזיציה, אני בהחלט מחשיב אותך לאחד מחברי הכנסת הרציניים. כל המצב הביטחוני כולו – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – שישראל מתמודדת איתו בימים אלה בכל הגזרות הוא תוצאה של מדיניות שגויה שלכם ושל ממשלות שלכם, שהיו כאן. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> חצוף. חצוף. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חבר הכנסת רוזנטל. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> חצוף אחד. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> חד וחלק. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> עשר שנים הוא ראש הממשלה. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> ושום דבר – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> הביטחון קורס. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> שום דבר לא יטשטש את העובדות הללו. הנסיגה הראשונה מעזה – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אתם שחררתם מחבלים. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הנסיגה – חברת הכנסת, מה לעשות, חברת הכנסת שפיר. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם שחררתם מחבלים. אתם שחררתם מחבלים. אתם מנהלים עכשיו – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הנסיגה הראשונה מרצועת עזה – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – הייתה ב-1994, בזמן שיצחק רבין וממשלת העבודה כיהנו כאן. אזהרות הליכוד – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> תענה על השאלה ששאלתי אותך. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אזהרות הליכוד בוטלו בבוז, חברת הכנסת שפיר, על ידי ראש הממשלה רבין, זכרו לברכה – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> שנרצח – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – על ידי ממלא מקומו, שמעון פרס. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה זוכר מתי זה היה? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> יצחק רבין נרצח – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> איך אתה מעז? איך אתה מעז? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> – – ואני מגנה בכל לב את הדבר הזה. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – איך אתה מעז? << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אין שום קשר בין הרצח המתועב, אדוני ראש הממשלה – אדוני היושב-ראש. אמרתי אדוני ראש הממשלה? אדוני היושב-ראש, שלא תהיינה אי-הבנות – הרצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין, שהוא היום השחור ביותר בתולדותיה של הדמוקרטיה הישראלית, לבין השגיאות הביטחוניות שהוא עשה, חברת הכנסת שפיר. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> הרצח הזה הוא מתועב ומגונה, וגינינו אותו תמיד, ולא כל פעם כשאין טיעון, חברת הכנסת שפיר, מעלים את רצח רבין. דבר מגונה מן היסוד. אני אזכיר לה, משום שהוא עצמו אמר ולגלג על האזהרה מן הקטיושות אשר יגיעו לאופקים ולנתיבות ולאשקלון ולקריית גת כאשר התרענו אז מן הנסיגה הראשונה מעזה. לאחר מכן, אדוני היושב-ראש, הייתה הנסיגה החד-צדדית מלבנון על ידי מר ברק. מר ברק, כאדם שכשל כישלון כל כך גדול, אדוני היושב-ראש, בניהול המדינה, סולק מכאן בבושת פנים בתוך שנה וארבעה חודשים, מרבה לצייץ, ללהג ולהתפרע באולפני הטלוויזיה, אבל הנסיגה החד-צדדית מלבנון היא על ראשו. וכמובן, חבר הכנסת בר-לב, אתה לא היית כאן כדי לתמוך, אבל היו שתמכו בדבר שבאופן מובהק, אדוני היושב-ראש, הוא הסיבה העיקרית למצב ברצועת עזה, וזוהי ההתנתקות. הדברים הללו הם בספר ימי ההיסטוריה של עם ישראל ושל מדינת ישראל, ואנחנו צריכים להתמודד ומתמודדים עם הדברים הללו. אדוני היושב-ראש, לאחר שחברות וחברי האופוזיציה כבר תפרו חליפות, כבר חשבו שהינה, הינה מגיעות הבחירות שמהן הם ברחו רק לפני כמה חודשים באיזה עסקאות פוליטיות מכוערות – הינה מגיע היום הזה, שמותיר את הממשלה הזאת על כנה, חבר הכנסת שמולי, לעוד שנה שלמה. ובזמן הזה, אדוני היושב-ראש, עוד יש מלאכה רבה לנו, לחברת הכנסת החדשה אוסנת מארק, שמייד נברך אותה, לממשלה ולקואליציה כולה. אנחנו לא נשתתף היום, אדוני היושב-ראש, בהצבעת האי-אמון. אתם יכולים להצביע בעד, אתם יכולים להצביע נגד, אתם יכולים להימנע, אתם יכולים להצביע ככל העולה על רוחכם. אתם אפילו לא מאפשרים לחבר הכנסת אייכלר להשתתף בחתונת בתו. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> על ההצבעה הראשונה אין לכם רוב. << דובר_המשך >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר_המשך >> אם אלה כללי המשחק שלכם, אלה יהיו כללי המשחק שלנו, ולכן, אדוני, הקואליציה לא תשתתף הערב בהצבעות על הצעות האי-אמון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אופיר אקוניס. << נושא >> הצהרת אמונים של חברת הכנסת אוסנת הילה מארק << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת ביטן, אלאלוף ולפיד, שלושת המוסקטרים, נא לשבת. חברי הכנסת, אבקש שקט באולם. חברי הכנסת, ביקשתי שקט באולם. חבר הכנסת סגן השר מזוז, נא לשבת. חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של ז'קי לוי, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, י' בכסלו התשע"ט, 18 בנובמבר 2018, באה במקומו חברת הכנסת אוסנת הילה מארק. בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את אוסנת הילה מארק לעלות לדוכן. חברת הכנסת אוסנת הילה מארק, אקרא לפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואת תשיבי: מתחייבת אני. וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. << דובר >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר >> מתחייבת אני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ברכות. את מוזמנת לומר כמה מילים. בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתי היקרה, אני נרגשת לעמוד כאן היום ולהישבע אמונים לכנסת ישראל. אני ניצבת מולכם ביום זה כולי נרגשת, עם תחושת אחריות גדולה על כתפיי. אני, שגדלתי בעיירת הפיתוח אופקים – מעמד זה אינו מובן מאליו, וכנגד כל הסיכויים באותם זמנים, רכשתי השכלה אקדמית, הוסמכתי לעריכת דין, פתחתי משרד, כשהדרך הייתה רצופה מהמורות, אך אני הייתי נחושה. באותה המידה אני נחושה היום בתפקידי החדש להיות הקול של האזרח הפשוט, הרגיל, שקולו נבלע ואינו נשמע. היום אני מגשימה חלום של עשייה רבת-שנים על מנת להגיע לעמדות של מקבלי החלטות למען עם ישראל. הוריי, אשר עלו ממרוקו לישראל, הינם בוני הארץ הזאת והתיישבו באופקים. אבא ואימא היקרים, לא הייתי מצליחה לעמוד כאן היום ללא החינוך המסור, התמיכה והאהבה האין-סופית שלכם. במשך 15 שנים עבדתי בתפקידים שונים עד שהגעתי לתפקידי ניהול בשירות התעסוקה. שם הכרתי מקרוב את צורכי האזרח הקטן, שם למדתי את מורכבות המערכת, את אחד הדברים המורכבים ביותר שאדם נאלץ לעבור – לאבד את מקור פרנסתו. והיום, מהכנסת אפעל לקדם ולעזור לאזרח ולהסיר את החסמים הללו. אדוני היושב-ראש, חברותיי חברות הכנסת, אני שמחה להיות האישה ה-36 שמשמשת כחברת כנסת בכנסת העשרים, ובעצם לשבור שיא של הכנסת. אני לא פחות גאה להיות האישה השמינית של הליכוד בכנסת, ולשבור שיא של המפלגה שלי. ישראל השתנתה מאוד גם בעניין הזה, אך לצערנו, יש עוד הרבה מה לעשות בנושא. אך לא הייתי מצליחה לעמוד כאן מולכם ללא תמיכת משפחתי היקרה – בעלי היקר, אך לא רק בעלי כאן אלא גם שלושת ילדיי, מתן, לידור ונריה. אני רוצה לומר לכם שלא הייתי מגיעה למעמד הזה לולא התמיכה שלכם, הסובלנות והאמונה. לצערנו, בצדק ואולי לא בצדק, תדמית אנשי הציבור בישראל היא די גרועה. רוב הציבור לא רואה את ההקרבה שמגיעה עם הזכות לשרת. בעלי וילדיי מקריבים, אך גם זוכים בזכות לשרת. הם תומכים, מייעצים ולעיתים מכווינים. אני רוצה לומר לכם, לא רק שאני אוהבת אתכם מאוד אלא אני גם מעריכה אתכם עד מאוד וגאה בכם. אחת המשימות החשובות שיהיו לי בכנסת הזאת היא אתם, בעלי העסקים הקטנים. אתם מנוע הצמיחה של המשק. אני כאן היום בעבורכם. אומנם ממשלת ישראל עשתה רבות על מנת לשנות את המצב, אך אני מבקשת לומר לכם, בעלי העסקים הקטנים והזעירים: נכנסתי לכנסת בראש ובראשונה על מנת לייצג אתכם. לשכתי תהיה פתוחה, וכתובת עבורכם. ממשרדי יצאו יוזמות על מנת לשנות את מצבכם. שימשתי כיו"ר נשות העסקים בלשכת המסחר, ואת העשייה שלי שם אני מתכוונת להמשיך כאן, ממקום של מקבלי ההחלטות. בהמשך, ולאור הדברים שאמרתי והרקע שממנו הגעתי, התחום הכלכלי החברתי יעסיק אותי ואתמקד בו. סוגיה נוספת שבה אני מתכוונת לעסוק היא החלת הריבונות על השטחים ביו"ש. יש לי הכבוד להתגורר במעלה אדומים כל כך הרבה שנים. העיר שלי, שאני כל כך גאה בה, התפתחה מעת הקמתה בצורה מרשימה, אלא שחשוב לנו לעשות יותר. אין ספק כי מעלה אדומים היא עובדה מוגמרת, ואמשיך לפעול לחזק אותה. העיר שלי יכולה להביט בסיפוק על הכנסת, שכן אני מתכבדת להיות חברת הכנסת השנייה המגיעה מהמקום, ביחד עם חברי הטוב, יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם. אדוני ראש הממשלה, בימים אלה הרוחות סוערות, אך כפי שכבר אמרתי, משפחתי המורחבת, הוריי, אחיי ואחיותיי, הינם תושבי הדרום ומתגוררים באופקים, אשדוד, באר שבע, ורואים בך מנהיג אחראי הדואג בשיקוליך לביטחון המדינה מעל הכול. אנו מחזקים אותך ובוטחים בך. לסיום אני מבקשת להודות לכל חבריי לדרך אשר תמכו, עודדו ובעיקר האמינו בדרכי. היום אני הקול שלכם במקום שממנו יוצאות החלטות המשפיעות על חיי האזרחים במדינת ישראל. אני מבטיחה שלא לאכזב אתכם, ואני מבקשת מכם בהקשר הזה רק דבר אחד: תבחנו אותי במעשים. אני פונה לציבור במדינת ישראל ומבקשת לומר: בעיניי, שירות הציבור הינו זכות נעלה. לעמוד כאן ולייצג אתכם ואתכן זה לא דבר של מה בכך. בשם השם נעשה ונצליח. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברים, לא מוחאים כפיים בכנסת. לא מוחאים כפיים בכנסת. הינה, חברי הכנסת יברכו את חברת הכנסת החדשה אוסנת הילה מארק, שבטח החסירה כמה פעימות בימים האחרונים, אבל עכשיו הכול בסדר. חברי הכנסת, נא לשבת. הסדרנים ילוו את חברת הכנסת אוסנת הילה מארק למקומה החדש. חבר הכנסת דוד אמסלם, אייכה? חבר הכנסת דוד אמסלם מבקש לברך את הח"כית החדשה. יש לו אפשרות לעשות את זה. אני אבקש קצת שקט ביציע, יש לנו עוד סדר-יום ארוך. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, קודם כול, אוסנת, לעונג וכבוד לי לברך אותך. אני קצת מתרגש, טיפה. אוסנת היא חברה טובה שלי. אנחנו גרים באותו יישוב, ואני רוצה לספר לכם קצת עליה. קודם כול, היא רעייתו של שמעון ואימא למתן, לידור ונריה. היא אישה שבאמת עוסקת, מה שנקרא, בצורכי ציבור באמונה. היא הייתה יושבת-ראש נשות העסקים בלשכת המסחר, יושבת-ראש סיעת הליכוד בנעמ"ת – אישה באמת פעילה הרבה מאוד שנים בתחום הציבורי, וכל זה שלא על מנת לקבל פרס. אני מאוד מאוד שמחתי שהיא הגיעה לבית הזה, בגלל שאני חושב שיש לה הרבה מה לתרום כאן. היה לי חשש שאולי איך שהיא תיכנס, היא תצטרך פשוט לצאת לפגרה, אבל אני שמח מאוד שהיום ראש הממשלה הצליח לייצב את הממשלה ואנחנו ממשיכים קדימה. אז אוסנת, אני מאחל לך הצלחה. אני אוהב אותך. אני משוכנע שכשהם יכירו אותך, כולם יאהבו אותך פה. באמת הצלחה ושאפו גדול. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת דוד אמסלם. חברים יקרים, לא מוחאים כפיים. לא מוחאים כפיים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אפשר לזרוק סוכריות. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. התפטרות שר הביטחון חושפת את כישלונה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני; << נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי; << נושא >> << נושא >> 3. מדינת ישראל איבדה השבוע את ההרתעה שלה מול כל אויביה והפקירה את הביטחון הלאומי; << נושא >> << נושא >> 4. ארבע שנות כישלון של הממשלה בהגנה על האזרחים בעוטף עזה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. סדרת הצבעות אי-אמון לפנינו. אי-אמון בממשלה – התפטרות שר הביטחון חושפת את כישלונה של הממשלה בתחום המדיני-ביטחוני, מטעם המחנה הציוני. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ביי, ביי, להתראות. ביי, ביי. אין לנו בכם אמון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מי בעד? מי נגד? נא להצביע. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם פוחדים מהצבעה. פחדנים. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבורה של שפנים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> פחדנים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> השפן הקטן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 47, אין מתנגדים או נמנעים. אומנם יש רוב להצעה, אבל כאמור אין 61, ולכן הממשלה לא נופלת. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> בינתיים, בינתיים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, החברתי והכלכלי – מטעם הרשימה המשותפת. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – עדיין ראש הממשלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כולו חסרו לו כמה קולות. חסרו לו רק כמה קולות. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 50 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 50, אין מתנגדים או נמנעים. גם ההצעה הזאת לא הפילה את הממשלה. מדינת ישראל איבדה השבוע את ההרתעה שלה מול כל אויביה והפקירה את הביטחון הלאומי – מטעם יש עתיד. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 47 בעד, אין מתנגדים, יש נמנע אחד. גם ההצעה הזאת לא אושרה. ארבע שנות כישלון של הממשלה בהגנה על האזרחים בעוטף עזה – מטעם מרצ. מי בעד? מי נגד? אפשר להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 44 נגד – אין נמנעים – 3 הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני אבקש מכולם לשבת בתום ההצבעה, כי יש ישיבת אזכרה לזכרו של השר דוד אזולאי ידידנו. בעד – 44, אפס מתנגדים, שלושה נמנעים. גם הצעת מרצ לא התקבלה. חברי הכנסת, נא לשבת. הכנסת לא קיבלה את הצעות האי-אמון בממשלה. חברי הכנסת, בינתיים אודיע לכם כי בניגוד למה שכתוב בסדר-היום, קיבלתי הודעה שסיעות האופוזיציה והשר לביטחון פנים הגיעו להסכמה ששעת השאלות לשר לביטחון פנים לא תתקיים היום. היא נדחתה למועד אחר בהסכמה של שני הצדדים. << נושא >> ישיבה מיוחדת לזכרו של השר דוד אזולאי, זיכרונו לברכה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש לפתוח את הישיבה המיוחדת לזכרו של חברנו שר הדתות דוד אזולאי, זיכרונו לברכה, שהלך לעולמו לפני כשלושה שבועות לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. אנחנו ודאי מודים לבני המשפחה שנמצאים כאן איתנו ומכבדים אותנו בנוכחותם. נכבד את זכרו של דוד אזולאי בקימה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לשבת. חברי הכנסת, אני אבקש מאוד לשמור על שקט במהלך הישיבה הזאת. חכמי התלמוד במסכת סנהדרין ניסו לענות על השאלה שמטרידה, אני חושב, כל אדם: איזהו בן העולם הבא? איך אפשר לזהות אדם שחי את חייו בצורה כזאת שבבוא יומו נפתחים בפניו שערי גן עדן? החכמים גם ענו: זהו אדם ענוותן ושפל ברך, שהולך בעולם בקומה קצת נמוכה ועוסק תמיד בלימוד תורה. זהו אדם שאם הצליח להגיע להישגים גדולים הוא "לא מחזיק טיבותא לנפשיה", בלשון הגמרא, או בלשוננו, לא עף על עצמו. הוא לא עסוק בפנקסנות. הוא לא מטריד את עצמו בספירה קפדנית של הקרדיטים שנתנו לו או שלא נתנו לו. הוא פשוט עובר הלאה, אל המשימה הבאה. אם אלו באמת הקריטריונים, לא בטוח שהרבה שנים במערכת פוליטית זו הדרך הטובה ביותר להשיג כרטיס כניסה לעולם הבא. ולמרות זאת, כשאני קורא את השורות האלה דמותו של דוד אזולאי עולה לנגד עיניי. אני הכרתי את דוד מיומי הראשון בכנסת, שרצה הגורל והיה גם יומו הראשון כאן. זה היה לפני 22 שנים, קצת יותר, בתחילת הכנסת הארבע-עשרה. מאז הצטלבו דרכינו ושיתפנו פעולה הרבה מאוד פעמים במסגרת התפקידים השונים שמילאנו בכנסת ובממשלה. כל עבודה משותפת עם דוד הייתה תענוג, ממשימות לאומיות כמו העלאת יהודי ביתא ישראל בתחילת שנות האלפיים ועד למשימות קטנות לכאורה, כמו ההתייעלות האנרגטית במבני דת, מהלך שהוא פתח בו ממש לפני כשנה. אמרתי "קטנות לכאורה" והתכוונתי לזה, כי מי שהכיר את דוד אזולאי ידע שמבחינתו לא היה דבר כזה משימה קטנה; הוא אף פעם לא אמר: זה קטן עליי, או: זה לא לכבודי. אם הוא זיהה אפשרות לעשות משהו טוב, הוא עשה. יש עוד מושג שלא היה קיים בלקסיקון של דוד אזולאי: האדם הקטן. הוא מעולם לא קטלג אנשים לגדולים וקטנים, חשובים ולא חשובים. החלוקות האלה היו רחוקות ממנו. הוא הרגיש באופן עמוק ואינטואיטיבי, הייתי אומר, חלק מעמך ישראל, נציג ציבור אבל אף פעם לא מורם מן העם. הנביא ישעיהו כתב "אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר", ואם אתם רוצים את הסיסמה של דוד אזולאי, זו הסיסמה: כל אדם, כל איש ואישה, חשובים יותר מזהב. לא משנה אם היית מן הקואליציה או מהאופוזיציה, ממקנס עיר הולדתו או מכל מקום אחר בעולם, מתומכיו או ממתנגדיו – עם דוד היית יכול לדבר בגובה העיניים, לשבת לכוס קפה ולהרגיש תחושה שאי-אפשר לטעות בה שאכפת לו ממך. כשהלכתי לנחם את המשפחה היקרה של דוד ביקשו ממני לספר סיפורים עליו, אז סיפרתי להם סיפור שקרה לי ב-1999. דוד היה בקדנציה השנייה שלו ועלה לגדולות – נהיה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה – ואני עשיתי את המסלול ההפוך: בקדנציה הראשונה הייתי שר, התחלפה הממשלה והגעתי לכנסת להיות חבר מן השורה בוועדת הפנים והגנת הסביבה. נסענו לסיור בקריית גת, וכשחזרנו מן הסיור בטרנזיט שהעמידה לרשותנו הוועדה, פתאום ראיתי שהוא כל הזמן מסתכל עליי. ואמר לי דוד: תגיד, נורא קשה לך? אמרתי: למה? מה קרה? אמר: לא, אני חשבתי עליך כל הסיור, בטח נורא קשה לך. אמרתי: למה, דוד? היה סיור מוצלח. הוא אמר: לא, לא, אני רואה, אני בטוח שהיה קשה לך. הרי התרגלת כשר לצאת בליווי פמליה ועם כל העוזרים לסיורים, כזה חשוב, ועכשיו אתה כאחד מחברי הוועדה איתנו כאן, בטרנזיט. בטח נורא קשה לך. אני חושב שזה סיפור קטן. אני אפילו לא חשבתי על הקטע הזה, אבל איך הוא אמר: כל הסיור חשבתי עליך – דבר שהוא לא במיוחד שכיח במערכת הפוליטית, לחשוב על הזולת ולחשוב שאולי קשה לו משהו בשינוי המעמד או בשינוי הנסיבות. זה היה דוד טיפוסי, כמו שאמרתי. אני זוכר את הסיפור למרות שעברו כבר כ-20 שנה מאז. אבל הכרתי גם דוד אחר כשנסעתי איתו לפני כמה שנים יחד, הוא כשר הדתות ואני הוזמנתי כיושב-ראש הכנסת, למפגש עם האפיפיור ברומא. ושם ישבנו לפגישה עם אחד, על פי כל הדעות, מן המנהיגים הגדולים בעולם, וראיתי את דוד אזולאי כנציג ממשלת ישראל שיודע טוב מאוד בשביל מה הוא בא, למה הוא נמצא בפגישה הזאת, אילו נושאים כשר הדתות בממשלת ישראל הוא צריך להעלות. ובאמת, אני חושב שזה מראה שהיה דוד של יום-יום, ששם לב לפרטים הקטנים, לאדם – כמו שאמרתי, אין אצלו אדם קטן – ודואג, והיה דוד השר שיודע לייצג את המדינה ואת המשימות שהוא הופקד עליהן. אני אזכור את דבריו החכמים מעל דוכן המליאה – הוא לא היה צריך קריאות ביניים קולניות כדי לזכות בתשומת לב – את האופן שבו ניהל את הוועדות בראשותו, את החיוך המבויש שלו בפגישה מקרית במסדרון הכנסת. אני אזכור את דוד אזולאי, שליח ציבור מן המעלה הראשונה, שאהב את הבריות והיה אהוב על הבריות, שמעולם לא ביקש כבוד לעצמו, ואולי משום כך זכה עם לכתו לכבוד שרק מעטים ומיוחדים זוכים לו. חבריי, זוהי אומנם ישיבת פרידה מדוד, אבל יושב כאן איתנו חבר הכנסת ינון אזולאי, בנו וממשיך דרכו. ינון, כולנו בטוחים ומקווים שתהיה גם ממשיך רוחו של אביך כאן, בבניין הזה, וממשיך הערכים שהיו כה חשובים לו. הכנסת תתברך בכך, ואני מאחל לך הצלחה רבה. בשמי ובשם כנסת ישראל אני מבקש לשלוח מכאן חיבוק חם של נחמה לכל בני המשפחה. דוד ייזכר כאן תמיד כמודל לחיקוי, כמופת של שליח ציבור, ומעל לכול – כאדם במלוא מובן המילה. תהא נשמתו של דוד אזולאי צרורה בצרור החיים. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, שרי הממשלה וחברי הכנסת, יקירינו בני משפחת אזולאי, פנינה, מירב, אושרי, חבר הכנסת ינון אזולאי, רונית, הנכדים, כל הקרובים. אני חייב להגיד לכם שכשביקרנו אתכם בשבעה, רעייתי ואני, התרשמנו מחום משפחתכם, התרשמנו מעומק אהבתכם לדוד ומעוצמת ההשפעה שלו, של דרכו נעימת הסבר, מסבירת הפנים, על משפחתכם. ולכן, במיוחד, אני בטוח שכולנו מצטרפים יחד לאחל לאימו של דוד, פרלה, אריכות ימים ובריאות טובה. חברינו האהוב דוד אזולאי נלקח מאיתנו לפני שלושה שבועות. הוא חסר לנו בכנסת, הוא חסר לי ליד שולחן הממשלה, ואני מאמין שהוא חסר לכל מי שהכיר אותו. אלה אינם דברים של שגרה, רוטינה שאומרים אחר המת, אף על פי שגם את הדברים האלה שאני אומר אומרים, אתם כולכם יודעים. אנחנו כולנו יודעים שהדברים האלה הם אמת שיוצאת מן הלב, משום שקל היה לאהוב את דוד, כי הוא היה אדם עם לב חם ונשמה גדולה, מאיר פנים לזולת, מטה אוזנו לצורכי האחר, מושיט יד לכל נזקק. אני קצת יותר ותיק מדוד בכנסת, אדוני היושב-ראש. דוד חבש את ספסלי הכנסת 22 שנים, אבל למן ההתחלה התרשמתי שמדובר בשליח ציבור אמיתי. הייתה לו התמדה יוצאת מן הכלל. פשוט בלתי יאומן היה לראות אותו כיצד הוא היה מתמיד בעבודה השוטפת בוועדות הכנסת ובמליאה, ובייחוד במאות הצעות חוק שהגיש במהלך השנים, וכל אלה לימדו שמדובר בנבחר ציבור מזן מיוחד. אני תולה את ההתמסרות העצומה של דוד לתפקידו במה שעבר עליו בצעירותו. דוד עלה ממרוקו כילד והתייתם כנער מאביו. הוא שימש אח בוגר לאחיו ולאחיותיו הקטנים כשהוא עצמו מפלס את דרכו בחיים בעשר אצבעותיו. שמעתי שכשהוא עסק בחינוך בעכו הוא נהג לבקר בבתי התלמידים – הוא נהג לבקר בבתי התלמידים לא רק כדי לעקוב אחרי רמתם הלימודית אלא גם כדי ללמוד על המצב בבית. הוא היה שואל אם הם סובלים ממחסור, אם הם זקוקים לתמיכה, אם הוא יכול לקדם אותם במשהו, לעזור להם; לעזור להם בכל דרך. זה, אגב, סימן של מחנך גדול. מחנך גדול לא נשאר רק ברמת החומר או האידיאות; הוא גם יורד לחומר האנושי של תלמידיו – כמו רופאים גדולים, דרך אגב. אבל הוא מחנך גדול, מחנך גדול, ועושר הרגישויות בנשמתו של דוד הניעה אותו לפעול למען ציבורים שזקוקים להעצמה – אסירים בבתי הכלא; אני לא זוכר שמישהו טיפל בציבור הזה. אלה בני אדם. הוא טיפל בהם. דוד טיפל בהם – משפחות קשות יום, ילדים נכים, תושבים בפריפריה, עקורי גוש קטיף וגם קבוצות נוספות. ראיתי בדוד שותף נאמן לתפיסתי שעלינו למחוק את ישראל השנייה. אני מתכוון למחוק את המושג ואת המציאות, כי אין שתי מדינות ישראל, ישראל הראשונה וישראל השנייה, אלא יש ישראל אחת. דוד ייחס חשיבות להעלאת שארית הפליטה של יהודי אתיופיה לארץ, וגם את זה עשינו – עשינו יחד בכמה גלים, ועוד נשארה קצת עבודה. בקדנציה הנוכחית דוד כיהן כשר הדתות. הוא הטביע בתפקיד הזה את חותמו האישי מתוך רצון להנגיש את שירותי הדת לכל אזרחי ישראל. אני לא מתכוון רק למקוואות שהוא בנה או לבתי כנסת שהוא קידם את בנייתם או לשיפור מעמד הבלניות – הוא עשה את כל זה, וזה מקצת הדברים החשובים שהוא עשה; אני מתכוון גם למקומות כמו הר הזיתים שדוד ראה – אני חייב להגיד, כמוני – ראה בו וייחס לו משמעות עצומה. הוא דיבר על שיקום הקברים והסדרת דרכי הגישה אל הפנתיאון הלאומי הזה – הוא פעל בזה – שטמונים בו רבנים, אנשי רוח וגדולי האומה. זה היה בנפשו של דוד. זאת אומרת, זה לא היה רק עניין התפקיד, אלא הוא בא לתפקיד עם המטען הזה והוא השתמש בתפקיד כדי לממש את המחויבות הלאומית, ההיסטורית והדתית שלנו לאתרים המקודשים הללו. כך גם לגבי מערת המכפלה, קבר רחל, קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, שמאות אלפים פוקדים אותו לאורך השנה. דוד ינק כוח מן האתרים הקדושים הללו. הוא ראה בהם עוגן של זהות יהודית וחיבור שלא יינתק ממורשת אבות. אני גם זוכר את דוד בישיבות הממשלה. בדרך כלל הוא נחבא אל הכלים. הייתה לו צניעות אופיינית, כיוון שהנחה אותו הכלל "סייג לחוכמה שתיקה". הוא לא הרבה לדבר, אבל כשהוא כבר דיבר זה תמיד היה לעניין. הוא אף פעם לא הלך סחור-סחור; דיבר ישר ולעניין. ואנחנו יודעים גם שבחיים הציבוריים אין הסכמה על הכול. גם אני ודוד לא הסכמנו על הכול, אם כי הסכמנו על חלק הארי של הנושאים שהיו לפנינו. אבל גם כשלא הסכמנו כיבדתי אותו מאוד – כיבדתי אותו מאוד משום שידעתי שהוא איש אמת. המחלוקות לא היו כדי לנגח אלא לשם שמיים. איש אמת שפעל לשם שמיים. חברי הכנסת, בני משפחת אזולאי, ליווינו את דוד בתקופת מחלתו. ייחלנו לרפואתו. ביקשנו לחזק אותו. אני מדבר בשם כל חברי הבית. העובדה שאני מדבר בשם כל חברי הבית בלי יוצא מן הכלל אומרת הרבה מאוד על דוד. לדאבון הלב, דוד הלך לעולמו בטרם עת. כולנו כואבים זאת, וחסרונו מותיר חלל גדול. בנו של דוד, ינון, שממשיך את דרכו בכנסת, מספר שאביו אמר לו: האנשים הגדולים כבר יגיעו אליך; האזרח הקטן – אתה תגיע אליו. זו אמירה מדהימה. זו המורשת הנפלאה שדוד אזולאי השאיר: אהבה לכל אדם, אהבה לעמנו ולארצנו, אהבת התורה, אהבת החסד והנתינה. גודל פועלו ופירות שליחותו של דוד אזולאי יעמדו לשנים ולדורות. יהי זכרו ברוך, ואני מוסיף מעומק ליבנו: יהי זכרו ברוך ואהוב על כולנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו, ומזמין את חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בבקשה, גברתי. << דובר >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, חבריי השרים וחברי הכנסת, פנינה, אשתו היקרה של דוד, זכרו לברכה, הילדים מירב, אושרי, ינון ורונית, פורמלית מי שהייתה אמורה לדבר כאן היא יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, אבל אני ביקשתי ממנה בקשה מיוחדת להחליף אותה, כיוון שהיינו חברים. אז תודה, ציפי. בתוך כל המהומה הפוליטית היום התכנסנו כאן יחד כדי לדבר על איש צדיק, שהמדון והריב היו ממנו והלאה, וגם כדי להאיר איזו פינה טובה שהציבור לא ער לה כל כך, והיא העובדה שבלב השסע והמילים המרות יש כאן גם רעות וקשרים אנושיים ארוכי שנים, שלפעמים למתבונן מבחוץ עשויים להיראות ממש מוזרים. דוד אזולאי היה חבר שלי; אדם שהשיחות איתו תמיד היו נעימות, גלויות וכנות. וסוגיית הכנות היא לא משהו שרק אני נהניתי ממנו, אלא תכונה מאפיינת חזקה ועוצמתית שלו. הוא פשוט היה איש מאוד מאוד ישר, שלא ידע בכלל, במבנה האישיות שלו, לומר דבר שקר; מין ניקיון ויושר פנימיים כאלה, נדירים כל כך, אבל מאירים כל כך כשיש לנו מזל לפגוש בהם. ואני לא מתכוונת לכנות בוטה, כי הוא היה אדם עדין להפליא ומלא דרך ארץ לכל אדם שהיה לו איזשהו מגע איתו. זה התחיל בשפה משותפת אידיאולוגית. אני זוכרת את ההפתעה שלי, כשהגעתי לכאן כח"כית טרייה, למצוא שותף מפתיע ונהדר להשקפת עולמי בסוגיות מסוימות, ממש עד אחרון הניואנסים, שהיה גם כמובן פרלמנטר חרוץ, משפיע, אפקטיבי. וכדי שלא יצא כאילו זה "אחרי מות, קדושים אמור", אקרא תכף קטע שכתבתי על דוד, מתוך הספר שלי "אנחנו", שכתבתי לפני כמה וכמה שנים. דוד מוזכר בספר כמה פעמים, וזה פרק בספר שיוחד להפרטת בתי הכלא בישראל, הפקדתם בידי בעלי הון והפיכתם לעסק מסחרי – מה שאומנם סוכל, בדיעבד, אבל אז כבר עבר כחוק, והפך, לפחות לפי מה שאנחנו חשבנו, לעובדה מוגמרת. לב לבייב זכה אז במכרז להקמת בית כלא פרטי בבאר שבע, ואפילו בנה אותו כבר. אבל דוד לא אמר נואש. הוא התנגד באופן עמוק וערכי להפרטה של מה שהוא יסוד מיסודות הכוח של המדינה, וגם פעל בכל כוחו לחשוף את האופן המאוד-בעייתי שבו הכול קרה. והינה הקטע, שכאמור נכתב בספר לפני כמה שנים: "'המכרז הזה הורתו ולידתו הייתה שלא בקדושה', יאמר כמה שנים אחר כך, באיפוק אופייני, חבר הכנסת דוד אזולאי מש"ס. אזולאי היה חבר הכנסת היחיד בוועדת הפנים של הכנסת שהצביע ב-2004 נגד החוק. הציבור החילוני אינו מיטיב להכיר את הפרלמנטר הערכי, הצנוע והמצוין הזה, אשר בכנסת ה-16 פעל בכל כוחו נגד החוק, ואחרי שזה עבר אף הניח מייד הצעת חוק לבטל את ההפרטה, אך מצא עצמו בבדידות מזהרת. רק בכנסת השבע עשרה והשמונה עשרה קיבל תגבורת מחברי כנסת חדשים: רב-גונדר בדימוס, נציב שירות בתי הסוהר לשעבר, חבר הכנסת אריה ביבי מקדימה, חבר הכנסת דב חנין מחד"ש ואנוכי – – – בינתיים נקלעה גם אפריקה ישראל שבשליטת לבייב למשבר, והרעיון שהכלא על אסיריו וסוהריו יהיה עוד אחד מהנכסים הנתונים במערבולת לא היה מלבב במיוחד – – – דוד אזולאי ראה את הממצאים האלה ותבע הסברים. לישיבת הוועדה הוא זימן את משרד האוצר, את המשרד לביטחון פנים, שב"ס וגורמים רבים נוספים. זו הייתה ישיבה ממושכת שבמהלכה התאמתו כל ממצאינו וכל חשדותינו. אזולאי הביא אליה מסמכים שאיששו את מה שכבר ידענו: שהליכי המכרז החלו בפועל זמן רב לפני שהיה מותר לפתוח בהם על פי חוק". עד כאן הקטע מהספר על דוד אזולאי, וזו, כאמור, רק דוגמה אחת מיני רבות למצפוניות, להתעקשות, להתמדה. דוד אהב מאוד להיות חבר כנסת, אבל – ואני מניחה שזה לא סוד – הוא לא אהב לכהן כשר, ולא פעם הוא שטח באוזניי את געגועיו לעבודה הפרלמנטרית, שבה הצטיין כל כך, ודיבר על המגבלות הפוליטיות הרבות שיש לו במשרדו, אם כי, כמובן, גם כאן היה מחויב מאוד, כדרכו. זה מאוד מאוד התאים לו, והתאים גם לדברים שנאמרו כאן על ידי הדוברים לפניי – התאים למי שהשררה והכבוד לא דיברו אליו, אבל העבודה הקשה בשירות הציבור כן. דוד היה איש מתוק, צנוע, ענו, נטול אפילו פירור אחד של זדון או מניפולציה. פיו וליבו שווים, תוכו כברו, ואפילו תמים, במלוא מובן המילה. אפלטון אמר שצדיק הוא אדם פשוט ונעלה רוח, הרוצה לא להיראות כאדם טוב אלא להיות טוב באמת. וזה בדיוק המקרה. כאילו עליו נכתב הפסוק: "הולך תמים ופֹעל צדק ודֹבר אמת בלבבו". אני משתתפת בצערכם, בני המשפחה. איבדתם איש יקר ומיוחד. לילדים ולנכדים אני מאחלת שיתקיים בכם הפסוק מספר משלי: "מתהלך בתֻמו צדיק אשרי בניו אחריו". מי ייתן ולא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ על דבריה. אני מתכבד להזמין את השר אריה דרעי לשאת דברים. אחריו, אחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת, בני משפחת אזולאי היקרים, האהובים, אנחנו אומרים כל שבת בתפילה, הספרדים, אחרי תפילת מוסף: "טוב שם משמן טוב ויום המוֶת מיום הִוָלדו". בשבועות האחרונים, כל פעם מאז פטירת ידידי ואהובי דוד היקר – בשבת אומנם אסור להתאבל ולהצטער, אבל כשאני קורא את הפסוק הזה, "טוב שם משמן טוב", אני נזכר בדוד. זה כאילו ממש נאמר עליו. דוד לא היה איש של השמן הטוב. היה איש צנוע, פשוט, חי מהמשכורת שלו; מעולם – בצניעות יתרה, אבל הוא היה איש של שם טוב. איפה שאתה הולך, אני לא יודע אם יש איש שיש לו תלונות עליו, שנמצא איתו בריב, שיש לו טענות כלפיו. מדהים איך דוד התאהב על כולם, ולא משנה – יהודים ושאינם יהודים, כל מי שבא במגע איתו. במסגרת תפקידו הפוליטי בתנועה הוא היה האיש עם הקשר למגזר הלא-יהודי. איפה שאני הולך, אי-אפשר להאמין איזו אהבה גדולה הייתה כלפי האיש הזה. הם התרשמו מהיושר שלו, מהצניעות שלו, מהענווה שלו; מדבר איתם בגובה העיניים. כל כך הם היו קשורים איתו ביחד. אני לא מדבר על מה ששלי אמרה, ואחרים. מכל גוני הבית, איפה שהוא ישב, באיזה תפקיד שהוא ישב, היה אהוב על כולם. כולם מכירים מה שנאמר בפרקי אבות: הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו, ומי שרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. החפץ חיים שאל שאלה שזועקת מאליה: אז מתי נפגשים האדם והכבוד? אם אני רודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממני, ואם אני בורח מהכבוד, הכבוד רודף אחרי, הוא גם לא משיג אותי. אז מתי נפגשים האדם והכבוד? אומר החפץ חיים דבר כל כך אמיתי: רק לאחר מותו של האדם, אז אתה רואה איפה הוא היה – אם הוא היה מהרודפים אחר הכבוד או שהוא היה בורח מהכבוד. שם נפגשים. כמה זה כל כך קולע לדוד, אדם שברח מהכבוד כל ימי חייו. אני זוכר, ביום השבעת הממשלה הזאת, בדרכו מהצפון לירושלים לישיבת הצגת הממשלה – זו הייתה הפעם הראשונה שנודע לו שהוא הולך להיות שר לשירותי דת. ההלם, הפשטות והפליאה: מה פתאום? אני מכל חבריי חברי הכנסת? התחיל להגיד לי שמות: רגע, אבל למה לא זה? ולמה לא פלוני? הוא לפניי, הוא, מגיע לו יותר. הוא כל כך רצה לברוח, שחלילה לא נותנים לו את זה בגלל אי-נעימות או משהו כזה, עד שאני ממש הרמתי את הקול ואמרתי לו: סליחה, דוד, אני לא ביקשתי ממך עצות את מי למנות. אני מודיע לך שהחליטו למנות אותך, זהו. ואז הוא: טוב, אני מקבל את הדין. והוא קיבל את זה. זה כל כך הפריע לו: רגע, אולי זה פוגע במישהו אחר, אולי השני ייפגע, אולי השני ציפה לזה יותר. זה היה האיש, אבל אמיתי, לא בהצגה ליד אנשים – זה ביני לבינו בשיחת טלפון. הוא כל כך ברח מהכבוד. לאחר פטירתו ראינו איך שהכבוד רודף אחריו והשיג אותו – סוף-סוף השיג אותו. כבר לא עזרה לו הבריחה מהכבוד; הוא כבר לא יכול להתמודד מול הכבוד. הכבוד תפס אותו במלוא מה שמגיע לו – ובאמת מגיע לו, בכל תחום. אני הכרתי את דוד בפעם הראשונה כשהייתי בחור צעיר בישיבת חברון. דרך אגב, יש לנו, פחות או יותר, אבל עם הבדלים של כמה שנים – שנינו גדלנו באותה עיר במרוקו, בעיר מקנס; שנינו הגענו לארץ פחות או יותר באותו גיל, בגיל תשע, הוא רק הגיע שנתיים לפניי לארץ; הוא גדל בעכו, אני גדלתי בבת ים. כבחורים בישיבת חברון, בחופשים שלנו, בחופש הקצר בחודש אב, היינו נוהגים לצאת לערי הפריפריה לעזור לילדים, לחנוך ילדים צעירים מהעולים החדשים במסגרת הפעילות שהייתה אז, והגענו לעכו בפעם הראשונה. היה שם אדם יוצא מן הכלל בשם הרב מאיר כץ, זיכרונו לברכה, מי שהכיר אותו. הוא גר בחיפה והיה פעיל מאוד בצפון, והוא הביא אותנו לעכו. ואז הכרתי את דוד אזולאי, מורה בבית הספר החינוך העצמאי בעכו, אברך צעיר. הוא הכיר לנו את הילדים, את הפעילויות, הביא את הילדים. ואז לא ידעתי, הכרתי אותו היכרות שטחית. מיום הקמת התנועה ב-1984, תשמ"ד, הוא היה מהפעילים הראשונים, מפעילי השטח, מהפעילים שעוזרים לאנשים, מהפעילים שמכירים כל בית ובית – לעזור. הוא בלט בצניעותו; לא ביקש שום תפקיד, לא ביקש שום דבר. עד שהוא הגיע בשנת 1996 להיות חבר כנסת, ומאז, דוד, כשהוטל עליו עול הציבור, כמו דוד חדש שהכרנו: כל תפקיד שהוא קיבל – מילא אותו, מצד אחד בנחישות ובצניעות, אבל שלא תתבלבלו – כשהייתה לו דעה, שום דבר לא היה מזיז אותו מדעתו. הוא היה אומר את זה בשקט, בלי התרסה, בלי צעקות; לא היה מוחצן, אבל הוא היה אומר את דעתו, הוא עמד על דעתו. כשהוא חשב שזה משהו שפוגע בערכים שלו, בערכים שבהם הוא מאמין, אם כשדובר על קדושת הכותל ואם כשדובר על דברים אחרים, הוא אמר את דברו, והוא לא היה מוכן בשום אופן שבעולם לזוז כהוא זה. יש רק גורם אחד שיכול לשנות את דעתו: דעת תורה. הוא היה מתבטל בביטול מוחלט לדעת תורה. הכבוד שהוא רחש לתלמידי חכמים, לדעת תורה, למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ואחר כך, ייבדלו לחיים טובים, לראש הישיבה הרב שלום כהן ולאחרים – התבטלות מוחלטת. לא ראית אף פעם מה זו הכנעה אמיתית, בלי הצגות, כמו שלו לפני דעת תורה, לא משנה באיזה תפקיד הוא היה ולא משנה מה הייתה דעתו לפני זה. ברגע שהוא שמע דעת תורה, הוא ביטל את דעתו פשוטו כמשמעו, על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. זה היה האיש. גם בפרקי אבות נאמר שמי שאהוב למטה – אהוב למעלה. זה סימן. אי-אפשר להיות אהוב אמיתי למטה אם אתה לא אהוב למעלה. אם פיך וליבך לא שווים, אם הפנימיות שלך היא לא אמיתית והכול זה רק הצגה, אתה לא יכול להיות אהוב למטה ואהוב למעלה. אצל דוד ראינו את זה בחוש. אין לי ספק שגם למעלה הוא אהוב מאוד, בעיקר אחרי כל הייסורים. מי היה מאמין – אתם ישבתם איתו פה במשך כל השנים – שלמעלה מ-13 שנים האיש סוחב מחלה לא פשוטה, עם טיפולים קשים מאוד? כמעט אף אחד לא ידע, גם אלה שישבו איתו סביב שולחן הממשלה. הוא היה יכול להגיע לפני טיפול, אחרי טיפול – טיפולים קשים מאוד. הוא המשיך בדרכו, לא הטריד אף אחד. זה גם אופי הצניעות שלו: הוא לא רצה להטריח אנשים, לא רצה שידאגו לו, וככה המשיך בכל התקופה הקשה הזאת. המחלה שלוש פעמים הלכה ונעלמה, הלכה ונעלמה, ועם האמונה התמימה שלו והאמונה הפשוטה שלו – לא נשבר ולא איבד תקווה, קיבל את הייסורים באהבה. ליווינו אותו בשמונת החודשים האחרונים, מאז שהתגלתה עוד פעם המחלה הארורה הזאת, עם גידול בראש. ראיתי את כל מה שהוא עובר. הוא ידע את מצבו לאשורו. שום דבר לא הוסתר ממנו. הוא ידע עד הסוף, אבל הכול בצנעה, באמונה תמימה, בהשלמה, באמונה שהקדוש ברוך הוא – זה מה שרוצה בורא עולם. הוא לא התווכח על זה; קיבל את זה באהבה. הוא ראה בזה שיעורים בניסיון באמונה שלו – הקדוש ברוך הוא מנסה אותו. כך הוא ראה את הדברים וככה הוא העביר את זה לבנים שלו ולכל מי שהיה לידו. בטח חבריי לסיעה זוכרים שנפגשנו בחג החנוכה האחרון בבית החולים הדסה, הדלקנו איתו שם נר. כל כך הפריע לו שטרחנו בשבילו. חנוכה – אתם צריכים להיות בבית. מה אתם עושים פה? כל כך הפריע לו הדבר. אנחנו רק באנו ליהנות איתו ביחד, באנו להיות איתו ביחד. זה האיש. זו לא מליצה: מי ייתן לנו תמורתו, מי ייתן לנו חליפתו? במסגרת האבל הכללי של הכנסת, אנחנו, חברי התנועה שלו, חברי הסיעה שלו – הוא חסר לנו מאוד מאוד. האווירה שהוא השרה בישיבות הסיעה, האהבה שהוא נתן לכולם, האווירה הזאת של הפרגון אחד לשני, השפיעה על כולנו. לא היה אפשר להרים את הקול לידו. לא היה אפשר לריב. ראית אותו, ראית את הדמות שלו, וזה מייד השרה עליך רוגע. איבדנו חבר יקר, איבדנו אחד ממייסדי התנועה – וכמובן, המשפחה היקרה שלו, שהיא חלק מאיתנו כבר למעלה מ-30 שנה, שהיא חלק מאיתנו בכל התקופות הקשות והטובות והיפות שעברנו. אני מודה לבורא עולם על שנפלה בחלקי הזכות, כמעט אפשר לומר אפילו בכוח, לגרום לכך שהבן שלו, ינון – כאילו איזה קול פנימי זעק אצלי: צריך להכניס אותו. הבנתי שאני עושה משהו אמיתי שצריך להיעשות, שדוד, בחייו – קיוויתי שהוא יחיה עוד, אבל – שבתקופה שלו הוא יראה שהבן שלו – שברוך השם אני חייב לומר שהוא כדמות אביו פשוטו כמשמעו. זה "העתק – הדבק", באותן מידות. זה אותו יושר, אותה צניעות ואותו כישרון, ברוך השם. השמחה הגדולה של דוד – אני זוכר שלמרות שהוא היה קצת בבידוד, והיה קשה להתחבק איתו באותה תקופה, בגלל הרגישות החיסונית – הוא היה רגיש אז להידבקויות – ראיתי את העיניים שלו דומעות כשהוא הודה לי ואמר לי – הוא כל כך שמח בדבר הזה, הוא כל כך אהב את זה. הוא ידע שהבן שלו ימשיך את הדרך שהוא התווה וימשיך בדרך הטובה הזאת. אני רוצה לומר למשפחתו היקרה, לפנינה, לילדים וגם לאימא שלא נמצאת כאן, פרלה: איבדתם את האבא, אבל לא איבדתם את המשפחה. אנחנו ממשיכים להיות המשפחה שלכם. אנחנו נמשיך להיות איתכם ביחד כל החיים כמשפחה אחת גדולה. אם אני צריך לסיים במשפט אחד, אני אומר: אני משוכנע שדוד נמצא איתנו, בטח בתוך השלושים, ורואה אותנו, ואם אני צריך להיות הדובר שלו ולנסות לתרגם את מה שהוא היה אומר לנו עכשיו, כשהוא רואה את הכבוד הגדול שעשיתם לו – באמת השתתפות יוצאת מן הכלל של כל חברי הבית; אני מאוד מעריך את זה – הוא היה אומר לנו: חברים יקרים, אני מודה לכם על כל מה שאמרתם עליי, אבל עכשיו, מלמעלה, כשאני רואה את הדברים אחרת, בפרופורציות אחרות, בואו, שלא נשבח אחד את השני רק אחרי 120. בואו נראה במעלות חברינו גם כשאנחנו עדיין בחיים. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אריה דרעי. אחרון הדוברים, כאמור – בנו של דוד, חבר הכנסת ינון אזולאי. בבקשה, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתחיל במה שכבוד השר סיים. אבקש רשות, שוב, מהיושב-ראש – בשלושים עדיין הנפטר קיים איתנו, המנוח נמצא, ועל כן אבקש רשות ואפתח, ברשות אבי מורי, זיכרונו לברכה, ברשות אימי מורתי, ברשות אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, השר הרב אריה דרעי – שרבים לא יודעים מה עשה, ובמיוחד בשנה האחרונה. וכל מה שעשה – על פי הסכמתו של אבא, ואני אישית חייב לו, ואבא יהיה מליץ יושר עליו. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, משפחה, אחים, דודים, כל החברים היקרים, בפרשת תולדות מובא: ויזד יעקב נזיד עדשים. התורה מספרת שלאחר הלווייתו של אברהם אבינו, יעקב אבינו בישל נזיד עדשים. וכולם שואלים: מדוע התורה צריכה? הרי ידוע שבתורה בכלל אין דבר שהוא מיותר, אפילו לא אות אחת. את מי זה מעניין שיעקב אבינו עמד ובישל? כמה אנשים מבשלים, מכינים אוכל. אומרים המפרשים: כאשר כולם חזרו מההלוויה, כל אחד נמצא בצער שלו, כל אחד נמצא בעיסוקים שלו, לא היה מי שיחשוב על השני, היה אחד שחשב על השני – יעקב אבינו חשב על הרגע שכולם חוזרים רעבים, צמאים. זה רגע שהוא קשה. היה אחד שזכר את המעשה הקטן הזה. אבא היקר לא היה איש של רפורמות. הוא עשה גם את הדברים האלה, אבל היה אכפת לו מהאזרח הפשוט, האזרח הקטן; הוא לא היה קורא לו קטן, הוא היה קורא לו אזרח גדול, מי שנחשב אולי קטן בעם. ואספר לכם שני סיפורים באמת קטנים, שתבינו מה זה. אני לא אשכח את אותו לילה. הייתי בבית. אבא הגיע מהכנסת בסביבות השעה 23:30, 23:45. יש נקישות בדלת, אני פותח – עומדת אישה בדלת, מבקשת לשוחח עם אבא. ואני, שידעתי מה אבא עבר אותו יום, ביקשתי ממנה: אם זה לא דחוף ואפשר שזה יהיה מחר, אודה לך. היא אמרה לי: זה בסדר גם מחר; הסתובבה, הלכה. אבא מייד קורא לי ושואל אותי: מי זה היה בדלת? אמרתי לו: אישה שרצתה לשוחח איתך. הוא אמר: קודם כול, תקרא לה. קראתי לאישה ואמרתי לה: רגע, אבא מבקש אותך בחזרה. אבא ישב, כאילו שעכשיו התחיל את היום, הכין לה בעצמו לשתות, לא היה מוכן שאני אכין, שוחח איתה. לאחר כמה דקות היא הלכה, ואז אבא אומר לי: שב אתה פה. ואבא אומר לי: האישה שהגיעה ב-23:30 בלילה, אתה חושב שאין לה ילדים בבית? אתה חושב שהמיטה החמה לא מחכה לה? אז למה היא הגיעה לכאן? היא הגיעה – כנראה שמשהו מעיק עליה. גם אם זה לא דחוף, זה מעיק עליה. היא רוצה לחלוק את זה עם עוד אדם, וכנראה שאני הכתובת. אבא נתן לי שיעור בשליחות ציבורית, שיעור לכל החיים, וכך בעזרת השם אמשיך. והסיפור השני – הזכירו פה את הקשר שלו לאסירים. תשאלו בלשכה, תשאלו את הגברת עליזה אוזן, שהייתה איתו 17 שנה: רק היה שומע שאסיר מחפש אותו – מתפנה מהכול, כי הוא יודע שאסיר, אי-אפשר לחזור אליו. מספר לנו אחד מרבני השב"ס, שירות בתי הסוהר, בשבעה, שהיה אדם שהוא ניצול שואה כרות רגל, היה בכלא. הוא נפטר, ורצו לשחרר את הגופה; לפעמים זה לוקח זמן – ניתוח ומה שצריך. הוא חיפש למי להתקשר, ואז הוא זכר שבא אליו אדם ונתן לו כרטיס ביקור. הוא פותח, הוא רואה שזה חבר הכנסת אזולאי. הוא מתקשר אליו ומספר לו את הסיפור. הוא אומר לו: טוב, אני מייד אטפל בזה. לאחר כמה זמן הגופה שוחררה, אבל אז צריך לקבור את הנפטר ביישוב קטן בצפון, ולא קוברים בלילה. אבא ביקש להגיע לשם, הביא איתו שני מטהרים, עשו את הטהרה. ואז אמרו לו: אין מניין. יצא, בתור חבר כנסת, לפני שש שנים, חיפש, מצא כמה אברכים – באו. וכאשר הגיעו, אמרו לו: אין מי שיחפור. הוריד את הז'קט, לא עניין אותו שום דבר, חפר בעצמו את הקבר. ועד שלא הביא את אותו יהודי לקבורה – שהוא לא מכיר אותו, מעולם לא שמע ולא ראה אותו – הוא לא היה רגוע. זה אבא. מעשים קטנים באיש ענק. אבא היה נוסף לכול איש אמונה. אבא – הייתה לו אמונה: אמונת חכמים, אמונה תמימה בבורא עולם. הוא עבר טיפולים קשים. אמת, לא כולם יודעים מה הוא עבר; הרוב לא יודעים. הוא עבר טיפולים שהיה קשה לתאר, לפעמים. כשהוא היה חוזר מהטיפולים, הוא היה מבקש משהו אחד קטן: בואו נשיר ביחד "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך". תודה, בורא עולם, על מה שאתה נותן לי, על עוד יום; על הטיפולים שאני מצליח לעבור, כך היה אבא אומר, תודה רבה לך, בורא עולם. זוהי האמונה שהוא חינך אותנו. אנשי אמונה אבדו. אבא היה איש ערכי. אם אתם זוכרים, הלילה האחרון שהוא הצביע פה, הוא בא, לא היה לו קיזוז, אבל בסופו של דבר הוא שמח שהוא הגיע. זה היה על חוק המרכולים. שבת – הפריע לו. הוא עשה הרבה דברים, שבת אצלו זה היה משהו מיוחד. הכול מתוך אמונה – אמונה בצדקת הדרך. לפעמים אני חושב שהתפללנו לקדוש ברוך הוא, אמרנו לו: הקדוש ברוך הוא, אבא כזה בן אדם, תן לו רפואה שלמה. אתה יודע איזה קידוש השם זה יהיה בעולם? ואחרי שהוא הלך הבנתי – הבנתי עד כמה הקדוש ברוך הוא עשה חסד עִם עם ישראל, כי הקדוש ברוך הוא בחר והבין שקידוש השם הגדול יותר זה בלכתו, על המעשים ועל הדרך שכולם מספרים, מכל גוני הקשת, ולא משנה – יהודי ושאינו יהודי, דתי ושאינו דתי, חרדי ושאינו חרדי. כולם מספרים אותו דבר: ענווה, פשטות, צניעות. זה היה אבא. ולסיום, שואלים אותי הרבה: אבא השאיר צוואה כתובה? אני אומר להם: אבא לא השאיר צוואה כתובה, אבא השאיר לנו צוואה חרוטה – חרוטה בלב, בנשמה, חרוטה בדרכו. ואני רק אצטט לכם. לאחר שאבא נפטר, צביקה יעקובזון, שהכיר אותו, מזכיר הסיעה פה שנים, כתב בטורו בעיתון בקהילה את מה שהיה באותו לילה שנבחרתי לחבר כנסת. לאחר מכן ירדנו לסיעה. ואז הוא ככה מתאר את מה שהיה, מילה במילה, הוציא את זה מהסרטה: ינון, אין לי הרבה מה להגיד לך, כל החיים היית איתי. כל מילה תהיה מיותרת, אבל תזכור דבר אחד: דוד המלך עליו השלום אמר בתהילים קל"א פסוק א': "לא גבה לִבי ולא רמו עינַי ולא הִלכתי בגדֹלות ובנפלאות ממני". זה המשפט שצריך ללוות אותך כל החיים, וזה סוד ההצלחה. ככל שתדע את מקומך, כך תצליח. הייתה דממה, אולי איזו גם מועקה. אבא הוסיף לייעץ: ואל תשכח את האזרח הפשוט, האזרח הקטן, שאין לו את המרפקים. אלה האנשים שאנחנו נמצאים פה בשבילם, זו המטרה, אנחנו כאן כדי לעזור להם. תזכור שבזכותם אנחנו יושבים פה. הוא חתם כך: יהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידך, ובעזרת השם, תזכה לקדש שם שמיים, וביחד כולנו נזכה לעשות למען עם ישראל ותורת ישראל. כשאני ירדתי פה ביום ההכתרה שלי – יותר נכון כשעמדתי פה, אני עמדתי פה בדוכן למעלה ואבא ישב פה למטה. כשירדתי, אבא שם את שתי ידיו עליי ובירך אותי. היום אני פה למטה ואבא למעלה. הוא מסתכל עליי מלמעלה, ואני מרגיש את שתי ידיו. וגם אני אומר לו: אבא, אתה, בעזרת השם, תמשיך להיות גאה בי גם מלמעלה. אבא, תהיה מליץ יושר על אימא, על המשפחה, על הסבתא היקרה שכה כיבדת, שכה אהבת אותה; על יושבי הבית הזה, שבאמת נדע כל אחד את מעלת חברינו ולא את חסרונם; על עם ישראל וחיילי צה"ל, שנמצאים בכל רגע בסכנה; על בני התורה היקרים שכה אהבת ולדרך הזאת חינכת, שנמצאים בסכנה רוחנית. תהיה מליץ יושר על כולנו. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. תודה רבה לכולכם על שהשתתפתם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת ינון אזולאי על דבריו המרגשים. << נושא >> הודעת הממשלה על הפסקת כהונתם של שרים וסגן שר ועל מינוי סגן שר<< נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. יש עוד סדר-יום ארוך מאוד של כמה וכמה שעות לפחות. נא לשבת, חברים. חברי הכנסת, יש לנו סדרה של הודעות ממשלה בנושאים שונים. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין למסור לנו את הודעת הממשלה. חברי הכנסת מתבקשים לשבת. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני בוודאי מבקש להצטרף לדברים המרגשים שנאמרו כאן על חברנו דוד אזולאי, זיכרונו לברכה, שבאמת באמת חסר לנו כאן מאוד. אדוני היושב-ראש, להלן כמה הודעות: בהתאם לסעיף 9(א)(6) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, מבקשת הממשלה להודיע לכנסת כי חברותם בממשלה של שר הביטחון אביגדור ליברמן ושל שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר נפסקה ביום 18 בנובמבר 2018 בשעה 10:00, בבוקר, וזאת בחלוף 48 שעות מהמועד שבו מסרו השר אביגדור ליברמן והשרה סופה לנדבר לראש הממשלה את כתב התפטרותם מן הממשלה בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה. כמו כן מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(7) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי משעה שנפסקה חברותם של השר אביגדור ליברמן ושל השרה סופה לנדבר בממשלה החל ראש הממשלה למלא את תפקידי שר הביטחון והשר לעלייה וקליטה, וזאת בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. כמו כן מבקשת הממשלה להודיע לכנסת, בהתאם לסעיף 9(א)(8) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, כי כהונתו של סגן השר במשרד הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן נפסקה ביום 18 בנובמבר 2018 במועד שבו נפסקה חברותו בממשלה של שר הביטחון אביגדור ליברמן, וזאת בהתאם לסעיף 26(2) לחוק-יסוד: הממשלה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודיע על מינוי סגן שר: בהתאם לסעיף 25(א) לחוק-יסוד: הממשלה החליטה הממשלה, לאחר שניתנה הסכמת ראש הממשלה, לאשר את מינויו של חבר הכנסת אלי בן-דהן לתפקיד סגן שר במשרד הביטחון, אשר מתמנה על ידי ראש הממשלה וממלא מקום שר הביטחון לתפקיד הזה. סגן השר ייכנס לתפקידו מייד לאחר מסירת הודעה זו בכנסת, ואם יורשה לי לומר, ימשיך בעשייתו הטובה והברוכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מסק 62), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16), (מתן סמכויות פיקוח ואכיפה לעניין עיסוק בקנאביס לצרכים רפואיים ולמחקר), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 31) (דחיית מועדי פירעון של הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת יעקב אשר וקבוצת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1200; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' י"ט, ישיבה 317, עמ' 27499; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעות החוק. הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס׳ 33), לקריאה השנייה ולקריאה השלישית. הצעת החוק המונחת בפניכם היא הצעה המביאה לשינוי משמעותי בדיני המקרקעין, ונועדה להגביר את יכולת הניצול של הקרקע באמצעות אפשרות להפרדת הבעלות במקרקעין לחלקות תלת-ממדיות שיהוו נושא נפרד לעסקאות ולזכויות בשכבות השונות של הקרקע: תת-הקרקע, פני הקרקע ופני הרום. לפני שתאבדו את הקשב, אני אגיד לכם בקצרה במה מדובר. אתן לכם דוגמה: יש את נושא נתיבי איילון. יש עכשיו מהלך של אולי לקרות את נתיבי איילון ולהקים פארקים או דברים מעל הכביש, וכל נושא הבעלות לא מוסדר. אותו דבר היה במנהרת הכרמל. דברים שעד היום הוסדרו בתפר על תפר – אנחנו הולכים להסדיר אותם בחקיקה הזאת. התיקון המוצע נדרש שכן במצב המשפטי הקיים אין אפשרות להעביר ולרשום זכויות בעלות בחלקים של שכבות קרקע שונות. נוסף על כך, בפן הרישומי, בהיות מרשם המקרקעין דו-ממדי, הוא אינו מאפשר רישום של זכויות בעלות בחלק מסוים מן המרחב האנכי. מגבלות הדין הקיים מובילות לקשיים משפטיים ומעשיים שונים אשר הולכים ומתעצמים בשנים האחרונות, במיוחד במקרים שבהם מדובר באזורים צפופים שנדרשים בהם שטחים לצורכי ציבור ותשתיות כאשר אין בנמצא קרקע פנויה שיכולה לספק מענים אלו. על רקע זה, בשנים האחרונות הולך ומתבהר כי קיים צורך חיוני לאפשר חלוקה גמישה יותר של מקרקעין, ובפרט במדינת ישראל, שבה משאבי הקרקע מוגבלים. באמצעות התיקונים המתבקשים תתאפשר התאמה של הדין הקנייני לתכנון הדינמי הקיים היום, המאפשר שימושי קרקע שונים בשכבות השונות של הקרקע, דוגמת מנהרות תת-קרקעיות וגשרים עיליים לתחבורה או תשתיות. הצעת החוק תאפשר לרשום עסקאות ברבדים השונים של הקרקע. גבולותיה של חלקה תלת-ממדית ייקבעו ויירשמו בפנקסי המקרקעין באופן תלת-ממדי, כדי שהבעלות בה תהיה מוגבלת גם בממד הגובה. אני שמח שלפחות חברת הכנסת לאה פדידה מקשיבה לי. בכך יתאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע, וכן יהיה בכך – היית בדיונים לדעתי, לא? כן – כדי להקל על צורכי הפיתוח, בפרט במקומות שבהם שימושי הקרקע מעורבים. גם במצבים שבהם נדרשת הפקעת קרקע ניתן יהיה, במקרים המתאימים, להפקיע רק את חלק הקרקע ההכרחי להפקעה. על מנת להבטיח את המשך קיומו של מוסד הבית המשותף על הוראותיו הייחודיות המסדירות את היחסים בין בעלי הדירות, הצעת החוק קובעת כי דירה בבית משותף או חלק אחר בבית המשותף המיועד לשרת את כלל הדיירים לא יוכלו להירשם כחלקה תלת-ממדית. לאור השינוי המשמעותי המוצע בהצעת חוק זו, אשר מאפשר לראשונה רישום של חלקות תלת-ממד, שינוי אשר מעורר קשיים ואתגרים יישומיים ואשר יכול לטמון בחובו חשש ללחצים ומניפולציות על מוסדות התכנון, עמדה הוועדה על כך שבשלב התכנון הראשון יתאפשר רישום של חלקה תלת-ממדית, ככל שמדובר בשימושים פרטיים, אך ורק במוסדות התכנון המחוזיים והארציים, כדי להתגבר על החשש האמור. עם זאת, על מנת לאפשר גמישות ובחינה מחדש נקבע כי ככל שיהיה בכך צורך, שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, יוכל להרחיב את הסמכות לתכנון חלקה תלת-ממדית גם לוועדה מקומית. כמו כן, על מנת לאפשר את ההיערכות ליישום החוק בצורה המיטבית, הן בצד המשפטי והן בצד היישומי, נקבע כי החוק לא ייכנס לתוקפו מייד, ותחילתו תהיה שנה מיום פרסומו. יש פה מישהו מהקואליציה? אופוזיציה, אתם תומכים, לדעתי, נכון? לאה, אתם תומכים? אני יכול לרדת? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> בעד, בעד. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אתם בעד. אוקיי. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> להצעת החוק אין הסתייגויות אבל יש בקשות דיבור. חבר הכנסת אילן גילאון? חבר הכנסת אילן גילאון – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – מוותר; חברת הכנסת מיכל רוזין – איננה נוכחת; חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז? << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה. נא להצביע. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נגד. נגד. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> יואל, החברים שלך אמרו שהם מצביעים בעד. יואל, שאלתי אותם, והם אמרו לי שהם מצביעים בעד. החברים שלך אמרו פה שהם מצביעים בעד. אתם פשוט שקרנים. אתם פשוט שקרנים. אני לא מאמין לך. שאלתי – הם אמרו בעד. הצבעה מס' 5 בעד סעיפים 1–3 – 27 נגד – 14 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 27, נגד – 14. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתם שקרנים – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> את יכולה להצביע בקריאה שלישית. תשבי. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יואל, אל תהיה שקרן. אני שאלתי אתכם. אתם אמרתם בעד. שקרנים, אמרתם בעד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברי הכנסת, נא לשבת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה לדעת אם אני יכול למשוך את ההצעה לוועדה. אני רוצה לבדוק. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> שיצביע, מה זה? שיצביע עכשיו. שיצביע עכשיו. לא, זה לא בסדר. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה אופוזיציה – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברי הכנסת, יש תקנון, ביקשתי מהמזכירה – חכו. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתם שקרנים. אתם שקרנים – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו בודקים את זה בתקנון. נעבוד לפי התקנון. אנחנו עובדים לפי התקנון. מה התקנון אומר? חברי הכנסת, נא לשבת. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אתה אופוזיציה עכשיו. התבלבלת. התבלבלת. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יש תקנון. אנחנו מבררים את זה בתקנון. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> מה התקנון? על מה? על מה? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברים, אני לא קואליציה, אבל אני עובד לפי תקנון הכנסת. מזכירת הכנסת בודקת, סליחה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה תקנון? אנחנו באמצע הצבעה. מה תקנון – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מזכירת הכנסת בודקת את התקנון. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> על מה התקנון? על מה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא מספיק שאתה משקר, אתה גם לא – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברים, נא לזוז מכאן. אני מבקש מכולם לשבת. אני מבקש מכולם לשבת. כולם לשבת. בבקשה, חבר הכנסת יואב, לשבת. אני מבקש לשבת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מבקש ממזכירת הכנסת לבדוק מה התקנון אומר. אנחנו נעבוד לפי התקנון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני מבקש מכולם לשבת. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו בודקים את זה בתקנון. סדרנים, נא להזיז את כל חברי הכנסת, כולל שרים. אני לא רוצה אף חבר כנסת ליד הדוכן. סדרנים, נא להזיז את חברי הכנסת והשרים. סדרנים, אני מבקש להזיז את כל חברי הכנסת, כולל יושב-ראש הקואליציה. כולם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> שרים, אני מבקש לשבת או שאני עובר להצבעה. אני מבקש להחליט, יושב-ראש הוועדה. איפה יושב-ראש ועדת הפנים? מה אתה מחליט? לפי התקנון, או שאתה מושך את כל החוק או חלק ממנו. מה אתה מושך? זה התקנון. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> יש סעיף כזה, אני השתמשתי בו פעם. תנו לי תקנון, אני אמצא לכם. << קריאה >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << קריאה >> תנו תקנון. יש מאה אחוז סעיף כזה. מי היועץ המשפטי של ועדת הכנסת? יש סעיף שמאפשר – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> התקנון מדבר באופן ברור, אומר – הדברים שלו: "בכל שלב של הקריאה השנייה, וכל עוד לא החלה הקריאה השלישית, רשאים הממשלה או יושב-ראש הוועדה" – הינה, אנחנו מבררים עם היועץ המשפטי. אנחנו לא נעבוד כאן לא לפי התקנון. יש תקנון לכנסת ואני עובד לפי התקנון. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אתה עובר על התקנון. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו מתייעצים עם היועץ המשפטי עכשיו. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> לפרוטוקול, אתה עובר על התקנון. אתה עובר על התקנון. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לשבת. יש שתי אפשרויות לקואליציה: או למשוך את החוק, אבל אם מושכים את החוק, אנחנו צריכים להצביע על משיכת החוק. ההחלטה השנייה שלהם – אם הם מחליטים שלא למשוך את החוק, הם חייבים להצביע בקריאה שלישית. נא לשבת. מי נציג הממשלה? מי יגיד לי? יושב-ראש הוועדה, מה אתה מחליט? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> להמשיך לשלישית. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק המקרקעין. נא לשבת. נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד הצעת החוק – 42 נגד – 47 נמנעים – אין הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 42, נגד – 47 – נא לא לצעוק – אין נמנעים. הצעת החוק לא עברה ונפלה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה. << הצח >> הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' כ/803; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 371, עמ' 31653; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17), התשע"ט–2018, לקריאה שנייה וקריאה שלישית. ההצעה קיבלה פטור מחובת הנחה בכפוף להנחה על שולחן הכנסת. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. בבקשה, חבר הכנסת יואב. אני מבקש מכל חברי הכנסת לשבת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום הרגיל. נא לשבת. בבקשה, חבר הכנסת יואב קיש. אני מבקש מחבר הכנסת יואב קיש לעלות להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק גנים לאומיים, אבל אני לא יכול שלא להתייחס למה שהיה פה. הצעת חוק – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> סליחה, סליחה, חבר הכנסת קיש. סדרנים, אני לא רוצה לראות חברי כנסת עומדים. או שחברי הכנסת יושבים או שאתם מוציאים אותם החוצה. אני לא אמשיך את סדר-היום בלי שכולם יושבים או יוצאים החוצה. אנחנו לא יכולים להמשיך לנהל מליאה ככה. סדרנים, נא לגשת ולהושיב את חברי הקואליציה והאופוזיציה. נא לשבת. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, אני לא יכול שלא – להתעלם ממה שהיה פה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> סליחה, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מכולם לשבת. נא לשבת, שנוכל להציג את הצעת החוק כמו שצריך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> מה היה פה? הייתה פה הצעה – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אני יכול לקבל קצת שקט מחברי הכנסת? תודה רבה. בבקשה. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אז אני רוצה להגיד בצורה הכי ברורה מה היה פה: הייתה פה הצעה שוועדת הפנים עבדה עליה במשותף עם חברות וחברי האופוזיציה והקואליציה, ללא הסתייגויות, ללא התנגדות, בנושא מקצועי לחלוטין: רישום חלקות תלת-ממד. אם אני אתחיל להסביר לכם את זה, אתם תשתעממו. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> עכשיו, אנחנו לא מגייסים, ואני שואל את חברי האופוזיציה – אני לא רוצה לבייש אתכם ולקרוא בשמכם, אבל לא יכול להיות שאלוף במילואים, כשאני שואל אותו, ואחרי זה גם חברת כנסת, אומרים לי: אנחנו בעד, ואני בגלל זה יורד מהדוכן – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> נקודת המוצא שלך צריכה להיות שאנחנו נגד הכול. זה לא קשור אליך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – ואז יואל חסון רץ: נגד, נגד, נגד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> והאמת, הסיעה של לפיד הצביעו בעד, אבל אני רוצה להגיד ליואל חסון: אתה שקרן. לא יכול להיות שאתה אומר דבר אחד ואתה גורם לאנשים אחרים לשקר בשמך. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> תגייס את החברים שלך. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> פשוט שקרן. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> תגייס לחוקים שלך. איפה היו הח"כים שלך? מה זה השטויות האלה? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> פשוט שקרן. שקרן, אין מילה אחרת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> היחידים שהיה להם יושר זה החברים של יש עתיד. פשוט שקרן. מסכם ומתהפך. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא סיכם איתך משהו? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> כן, כן. הוא סיכם שתתמכו בחוק הזה. אמרו לי חברי כנסת – עוד פעם, אני יכול להגיד גם את השם, אבל אמרו לי חברים מהסיעה שלך, רויטל, חברת הכנסת רויטל סויד, אמרו לי שהם מצביעים בעד, על שאלה ישירה. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא משנה מה הם אמרו לך, זה משנה מה הם סיכמו איתך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אה, זה לא משנה. יש גבול לצביעות. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> יש גבול לשקרים, יש גבול להתנהגות, וכזאת אני עוד לא ראיתי בכנסת ישראל. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת עמר בר-לב. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> את ראית שיו"ר האופוזיציה בורחת החוצה? את זה כן ראית בכנסת ישראל? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בואו, חברים, תענו "אמן" ונירגע קצת. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> עכשיו אדוני יציג את הצעת החוק בנחת. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> האמת היא שאם זה היה לגבי הצעת החוק הנוכחית, הייתי יכול להבין את ההתנגדות. למה? כי להצעת החוק הנוכחית המחנה הציוני התנגדו, מרצ התנגדו, הסיעה המשותפת התנגדה ובאמת, אני יכול עכשיו להבין התנגדות, ואף אחד לא מצפה בהצעת החוק הזאת שתבואו ונלך ביחד בהסכמות. אבל בהצעת החוק הקודמת, אני אומר לכם, זה ביזיון שהפלתם אותה. פשוט חבל על האנשים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> מה את רוצה? אני אומר: ביזיון שהפלתם אותה, בניגוד – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני לא הייתי מעלה אותה. אני לא הייתי מעלה אם לא היו הסכמות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אני אתחיל לקרוא לסדר ולהוציא, למרות שנדמה לי שלא עשיתי את זה בשלוש וחצי השנים שאני מנהל מליאה; נדמה לי, אם אני זוכר נכון. אולי את אורן הוצאתי. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> הרתעה. לחדש את ההרתעה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מיקי, אני כל כך אוהב אותך. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. תנסה אותי. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני אעבור להצעת החוק עצמה. אני עובר להצעת החוק הזאת, של הגנים הלאומיים. חוק גנים לאומיים החליף את חוק גנים לאומיים ושמורות טבע מ-1963, אך מטרת החוק המקורי נותרה בעינה – הגנה על השטחים הפתוחים במדינת ישראל ויצירת שטחי נופש טבעי. ואולם, החוק לא הסדיר את המקרים הייחודיים שבהם בעת הכרזתו של הגן הלאומי כבר הייתה קיימת בתחומו שכונת מגורים, ולכן לא נותן מענה למצב שבו נדרש פיתוח הן של שכונת המגורים והן של הגן הלאומי. הסדרה זו מתחייבת לשם הגנה על ערכי טבע ונוף שיש בהם עניין של מדע, ארכיאולוגיה ונוי, לצד שמירה על זכויות התושבים וההתפתחות הטבעית ללא פגיעה בגן הלאומי ובשכונה. ללא הסדרה חוקית זו אי-אפשר להסדיר את מבנה השכונה ולאפשר פיתוח הכרחי בשטח המבונה, ומנגד, הגן הלאומי עצמו נפגע עקב בנייה בלתי חוקית. מוצע בתיקון זה לקבוע כי יוּתר להגיש תוכנית למגורים בתחום גן לאומי, אולם נוכח הקשיים והסתירה המובנית בשילוב בין שני ייעודים, תוגש תוכנית שתתאפשר רק במקרים ייחודיים ובתנאים הקבועים בחוק. בנוסף, נקבע כי השטח המיועד למגורים בתוכנית, לרבות השימושים הנלווים לאותם מגורים, יהיו בתחום שכונת המגורים הקיימת כיום. כמו כן, מוצע לקבוע כי התוכנית תוגש באישור הרשות לשמירת הטבע והגנים, וכן באישור השר להגנת הסביבה, לאחר שקבע, בהתייעצות עם המועצה לגנים לאומיים, שמורות טבע ואתרים לאומיים, כי גריעת שטח שכונת המגורים, כולו או חלקו – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ששש. מה קורה במרפסת של הקואליציה? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – יפגע מהותית בתכלית הגן הלאומי. תוכנית כאמור לא תופקד אלא באישור הרשות לשמירת הטבע והגנים ולא תאושר אלא באישור שר האוצר, השר להגנת הסביבה, הרשות לשמירת הטבע והגנים, רשות העתיקות והרשות העירונית שבתחומה נמצא הגן הלאומי. ההצעה הזאת תיקרא "הגן בא לשכונה", וזה מה שקרה, ואנחנו מנסים לתת פה פתרון. יש לה הסתייגויות. אני מבקש כי הכנסת תדחה אותן ותאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית בנוסח של הוועדה. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הפנים של הכנסת. טוב, אנחנו נעבור כעת – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יש לי הודעה אישית. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אחרי הצבעה, חביבי. הודעה אישית – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה על החוק ההוא – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא, לא, לא. יואל, אין לי, אני לא יכול גם אם אני נורא רוצה. יש לי רשימת דוברים או שאני הולך לפי הסדר של הסתייגויות על חוק גנים לאומיים? אני הולך לפי המסתייגים. טוב, אנחנו נעבור כעת להנמקת ההסתייגויות. ראשונת המנמקים – חברת הכנסת ציפי לבני. חברת הכנסת לבני מבקשת לנמק הסתייגות על החוק הזה? << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא. תודה. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, מבקשת? << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת סתיו שפיר? גם לא. חבר הכנסת איציק שמולי? מבקש. חבר הכנסת שמולי, אני עובר הלאה? לא. אז אדוני יחליט. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל הוא צריך לעלות. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, אני קראתי והלכנו הלאה. עכשיו תורך. חבר הכנסת שמולי, אדוני רוצה לדבר או שאני עובר הלאה? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> תעלה, תדבר על מה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בבקשה. כמה זמן אדוני מבקש לדבר? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> כמה יש לנו, חמש דקות? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא. כמה הסתייגויות הגשת? כמה הסתייגויות אדוני הגיש? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> ההסתייגויות הן סיעתיות, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, כמה הסתייגויות הגשת ואותן אתה רוצה לנמק? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> תגיד ארבע, תגיד ארבע. אני הגשתי בשמו. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני כן אנמק חמש-שש הסתייגויות, זה בסדר? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חמש – 25 דקות? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, בהצלחה. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, החוק הזה הגיע לפני כמה שבועות לקריאה ראשונה – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ששש. זה נורא מפריע. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – והיה פה דיון ארוך מאוד לתוך הלילה, ובעצם באותו הדיון נימקנו את עמדתנו לגבי החוק. אני באופן אישי אמרתי אז, ואני אומר גם היום לחברתי חברת הכנסת נורית קורן, וגם לחברת הכנסת טלי פלוסקוב – שאני חושב שגם את מהיוזמות של החוק – שלי באופן אישי, אם אני מנטרל את ההיבטים הפוליטיים שיש בחוק מבחינת תמיכה או התנגדות לרעיון של ארץ ישראל השלמה, לי כואב הרעיון שלוקחים את המושג הזה, "גן לאומי", ועושים בו שימוש פוליטי, כלומר מנכסים את הארכיאולוגיה, את ערכי המורשת, את ההיסטוריה שלנו – בהקשר הזה מידת ההתנגדות שלי היא אותה מידת התנגדות אם זה קורה בתוך הקו הירוק, מחוץ לקו הירוק – והופכים את זה למסחרה פוליטית. זה כמובן לא דבר מוזר לנוכח הדברים שראינו היום. היום ראינו איך לוקחים את הביטחון, שזה קודש הקודשים של מדינת ישראל, וגם ממנו עושים מסחרה. אז מה זה גן לאומי בהשוואה למה שראינו ב-48 שעות האחרונות? אבל אדוני היושב-ראש, בלהט האירועים האחרונים, אתמול קרה דבר לא פחות חמור בממשלה, וזה העברה של הקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה. נכון, יש קביעה חד-משמעית של בית המשפט ויש גם החלטות ממשלה שקובעות שצריך לשלם את מה שצריך לשוטרים, לסוהרים, לגמלאים, אבל הביקורת שלנו, עיקר הביקורת נוגעת בזה שההחלטה של הממשלה לממן את ההסכם הזה, את ההסכמות עם השוטרים, היא דרך קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה. מה אומר קיצוץ רוחבי? הוא אומר לקחת את הגרזן ולהנחית אותו על הראש של השכבות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, שכבות ואוכלוסיות שזקוקות כמו אוויר לנשימה לשירותים החברתיים במדינת ישראל. אנחנו מדברים גם על החולים בבתי החולים. ראינו קיצוץ שסגן השר ליצמן עמד על הרגליים האחוריות ואמר: הקיצוץ בתוך משרד הבריאות יהיה מכת מוות לתוכנית שלנו להפחתת הזיהומים בתוך בתי החולים; יהיה מכת מוות לרצון שלנו להפחית את העומסים בתוך המחלקות; יהיה מכת מוות לתוכנית שלנו לשדרוג ולהרחבה של הפגיות, שבמדינת ישראל חלקן כמו בעולם השלישי. אותו הדבר במשרד הרווחה. עמד שר הרווחה ודיבר על אותן אוכלוסיות שהולכות להיפגע כתוצאה מהקיצוץ הזה, וזה אומר, בסופו של דבר, שאותן אוכלוסיות לא יוכלו לעמוד לבדן על הרגליים. חלק מהרעיון של הסולידריות בא לידי ביטוי בשירותים החברתיים. העובדה שמדינה יודעת לספק שירותים חברתיים רחבים, בסופו של דבר המשמעות שלה היא שאותן אוכלוסיות יכולות להתקיים. ואנחנו אומרים פעם אחרי פעם: אנחנו מאמינים בצדק חברתי שטבוע בתוך השיטה הכלכלית, לא בצדקות לעניים ולא בטובות. והמנגנון שדרכו הדבר הזה צריך לעבוד הוא שירותים חברתיים. וכאשר באה הממשלה אתמול בחטף, בלהט האירועים, ואומרת: אני הולכת להוריד, לחתוך, לקצץ קיצוצים כל כך דרמטיים במשרד הבריאות, ברווחה, בתחבורה הציבורית, איפה לא, כדי לממן את ההסכם, בסופו של דבר המשמעות לאותן אוכלוסיות היא שחלקן לא יוכלו לעמוד על הרגליים. טיעון נוסף בהקשר של הקיצוץ הרוחבי – בסופו של דבר החלטה על קיצוץ רוחבי משקפת לפני כל דבר אחר בריחה מקבלת החלטות ומקביעת סדר עדיפויות. ראוי היה שאתמול תתכנס הממשלה ותחליט, גם אם הולכים למהלך שבו חייבים לממן את ההסכם – וההסכם הזה עולה לא מעט כסף – תתכנס הממשלה ותגיד מהם סדרי העדיפויות, ואיפה היא רוצה לקצץ, ועל מה היא רוצה לוותר. ללכת למהלך שבו אומרים: אנחנו חותכים לכולם במידה שווה – זה דבר שבשבילו אנחנו לא צריכים ממשלה. אני רוצה להרחיב מעט, אדוני היושב-ראש, בהקשר של מערכת הבריאות. אין ספק שמערכת הבריאות שלנו חולה, היא חולה במחלה סופנית, ולכן ההחלטה הזאת של אתמול היא שערורייתית שבעתיים. אנחנו לא צריכים עוד נתונים ואנחנו לא צריכים עוד דוחות ועוד מספרים ועוד תחקירים כדי לדעת שמערכת הבריאות שלנו חולה במחלה סופנית. אנחנו רואים את ההזנחה; אנחנו רואים את הצפיפות; אנחנו רואים את העומסים האדירים בתוך המחלקות; אנחנו רואים את התורים האין-סופיים – את התורים לניתוחים, לרופאים מקצועיים; את הצוותים שפשוט נופלים מהרגליים; המתמחים שאין להם מקום להתמחות בתוך בתי החולים. ועכשיו, אולי לראשונה במדינת ישראל, תוחלת החיים של הישראלים יורדת. איך אתם שם, בממשלה, נותנים לדבר הזה לקרות? יש לנו רופאים מהטובים בעולם; אחים ואחיות מסורים מאוד. ישראל היא אי של מצוינות בהייטק, ברפואה, בביו-טק, בכל דבר שיכול להזניק את מערכת הבריאות שלנו קדימה. אז מה קורה כאן? מה שקורה כאן הוא מאוד מאוד פשוט: זו לא טעות, זו מדיניות, כי ההוצאה של ממשלת ישראל על שירותי הבריאות שלה היא מהנמוכות ביותר בעולם המערבי. ועל הרקע הזה, ההחלטה של אתמול לחתוך למערכת הבריאות בתקציבים – זה קודש הקודשים. לחתוך במקום הזה זה אומר אובדן חיי אדם. אזרחי ישראל משלמים כל שנה יותר ויותר ומקבלים פחות ופחות. מספר המיטות בבתי החולים במחלקות פר נפש הוא ב-30% פחות בהשוואה לתחילת המילניום, לשנת 2000. זה מייצר לנו תפוסה של 120%, לפעמים, בתוך המחלקות. החורף הולך להגיע. ראינו השבוע בעיתון איך חולים בנהריה מאושפזים, אדוני היושב-ראש, כבר לא במסדרונו – בחדרי האוכל. העומס הגדול מאוד בתוך המחלקות בבתי החולים, 98% עומסים בתוך בתי החולים, הוא כמעט הכי גבוה בתוך העולם המערבי. זאת פשוט בושה וחרפה. רבע מהישראלים מוותרים גם על תרופה או על טיפול רפואי – מוותרים על טיפול רפואי בגלל שהם צריכים לחכות ולחכות ולחכות לניתוח או לרופא מקצועי שאף פעם לא מגיע. 5,000 אנשים מתים כל שנה מזיהומים בתוך בתי החולים. אתמול הודיע סגן השר ליצמן שכתוצאה מהקיצוץ הרוחבי שעשו במשרד שלו הוא לא יכניס לתוקף, הוא לא יכניס לתוקף את התוכנית להפחתת זיהומים בתוך בתי החולים. חיי אדם הם חיי אדם. בן אדם שנהרג בתאונת דרכים, או חס וחלילה בפיגוע – זה אותו כאב. אבל בתוך בתי החולים 5,000 אנשים מתים כל שנה. זה פי עשרה ויותר ממספר המתים בתאונות דרכים, ופי כמה וכמה מנפגעי הטרור בכל שנה. וזה משהו שאנחנו יכולים לשנות, את המתים בתוך בתי החולים; את זה אנחנו יכולים להוריד. אבל מה עושה הממשלה? מודיעה על קיצוץ רוחבי בתוך משרדי הממשלה, לא מחריגה את משרד הבריאות, ובמו ידיה מבטלת את התוכנית להפחתת הזיהומים, ותביא לכך שעוד ועוד ישראלים, למרבה הצער, לא ישרדו, ימותו בגלל רשלנות של הממשלה. יש בבית הזה הרבה מאוד אנשים שדיברו היום חזק חזק על הצורך לשמור על המדינה. הם שכחו רק דבר אחד: לשמור על האזרחים שחיים באותה המדינה. והדרך לשמור על אותם אזרחים זה קודם כול לראות אותם. לראות אותם לא רק בהקשר הביטחוני – לראות אותם גם בתוך קופות החולים, בתורים האין-סופיים; לראות אותם איך הם מחכים בתוך חדרי המיון שעות; לראות את הקשישים הסיעודיים שלא מצליחים לקבל טיפול נאות. עבורכם לשבת שעות במסדרון ולחכות זו מציאות שלא קיימת. להיטרטר עם טופס 17 בין קופת חולים לבית חולים זה חלום רחוק. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת שמולי, הודיעו לי כרגע מן האופוזיציה שמבקשים כרגע חמש דקות לכל דובר. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מסיים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מלבד חברת הכנסת יעל כהן-פארן. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מאה אחוז. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אני לא אוריד אותך באמצע, אבל, אדוני, קח את – – – << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני חותר לסיום. בסדר. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> לא, לא, אנחנו לא מסכימים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אני לא מקבל הנחיות מן המרפסת. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גם לחכות לרופא מקצועי, נוירולוג או רופא עיניים או רופא ילדים זאת מציאות של מאות אלפי אנשים במדינת ישראל. מי שיש לו כסף לוקח את היד, מכניס אותה לכיס, הולך למערכת הפרטית. מי שלא – ממשיך לסבול ולמות מכאבים בתוך התורים האין-סופיים האלו. 40% מהציבור הישראלי לא מאמינים שבמקרה של מחלה קשה מערכת הבריאות הציבורית שלנו תוכל לסייע לו. וזה, אדוני היושב-ראש, רק בזעיר אנפין. אני מקצר בגלל שביקשת ממני. הייתי שותף בכנסת הזאת להרבה מאוד מהלכים בתוך ועדת הבריאות של הכנסת, שהמטרה שלהם הייתה לתקן את מערכת הבריאות: גם קביעת זמני מקסימום להמתנה לתורים, לרופאים מקצועיים, לניתוחים, גם קביעת מרחקים. מאבקים קשים מאוד עשינו כאן כדי להרחיב את סל הבריאות, לתת לילדים החולים, להגדיל קצבאות לילדים חולי סרטן; המאבקים למען הקשישים הסיעודיים. כל הדברים האלה הם דברים חשובים, וצריך להזכיר גם את טיפולי השיניים שהולכים להיכנס בחודש ינואר לקשישים ולאזרחים ותיקים. כל התיקונים האלה הם תיקונים חשובים, אבל הם לא יבריאו לבדם את מערכת הבריאות שלנו, כי מה שאנחנו צריכים כאן זה תיקון עמוק, יסודי; תיקון שמחדש את מערכת הבריאות שלנו, בורא אותה מחדש כמערכת ציבורית, שוויונית, איכותית – סולידריות בדיוק, אבל בדיוק כמו בימי ממשלת רבין. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. עמר בר-לב – אינו נוכח; חבר הכנסת יחיאל חיליק בר – אינו נוכח; חבר הכנסת עמיר פרץ – אינו נוכח. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה, גברתי. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> יואל, לעלות? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לעלות. תעלי. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> רגע, אדוני, סליחה רגע. חמש דקות, גברתי, לרשותך מעכשיו. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. היה לנו סוף שבוע קצר וסוער שבו היו אנשים בקואליציה הזאת שרצו ללכת לבחירות, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט שבחירות ממש ממש ממש ממש לא טובות לו כרגע. ולכן, הוא עשה שמיניות באוויר, ניסים ונפלאות, הפעיל את כל כישורי הקסם שלו, את כל התרגילים הפוליטיים המשוכללים והמתוחכמים שלו, והצליח להביא על הברכיים ולהשפיל את נפתלי בנט, ולסגור את סוף השבוע הסוער הזה בזה שלא הולכים לבחירות. בינתיים. צריך להגיד בינתיים. כפי שהתחיל הערב הזה בהפסד חגיגי לקואליציה בהצעת חוק בקריאה שלישית, אנחנו רואות עד כמה קרוב סופו של עידן בנימין נתניהו בפוליטיקה הישראלית. אבל בדרך החוצה בנימין נתניהו עושה את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, ועשה מהיום הראשון שלו בפוליטיקה, וזה להסית נגד השמאל במדינת ישראל, נגד כל מי שלא מיישר איתו קו. אפשר היה לראות בפריים-טיים בטלוויזיה הישראלית איך ההפחדות שלו כלפי חבריו לקואליציה ולממשלה נגד הפלת הממשלה עוברות בהסתה נגד השמאל, וכמובן בשקרים. משום שחבריי וחברותיי, הממשלה שקמה אחרי ממשלת בנימין נתניהו ב-1996, ממשלת 1996, הממשלה שקמה ב-1999 הוציאה את מדינת ישראל מהבוץ המדמם בלבנון שאליו הכניס אותה הליכוד, ושבמשך כמעט 20 שנה אנחנו הקזנו שם דם מיותר ונוראי. וראש הממשלה דאז אהוד ברק הוציא אותנו מלבנון ומהבוץ הזה. והממשלה ב-1992 היא ממשלה שהביאה לשגשוג ולפריחה חסרות תקדים בפריפריה במדינת ישראל, בחינוך, בתשתיות. הביאה תקווה, הביאה אחדות, וכן, חד-משמעית הביאה את הסכמי אוסלו, שהיו צריכים ויכולים להיות התשתית לשלום, לביטחון אמיתי, לדו-קיום אמיתי עם השכנות והשכנים שלנו. למעשה, הסכמי אוסלו גם הניחו את התשתית לרשות הפלסטינית, שעל שיתוף הפעולה הביטחוני איתה נסמכת גם הממשלה הזאת, כשהיא מצליחה באמצעות שיתוף הפעולה הזה למנוע פיגועים. ההסתה נגד השמאל, ההסתה נגד הערבים, ההסתה נגד כל מי שלא מיישר קו עם בנימין נתניהו היא אולי הפשע הכי גדול שהוא עשה נגד מדינת ישראל, נגד החברה הישראלית; היא אולי ההרס והחורבן הכי גדול שהוא משאיר אחריו. אבל לשמחתנו ולמזלנו זה לא משהו שאנחנו לא נוכל לתקן, ולא משהו שלא נשקם את ישראל ממנו. משום שבסופו של דבר בעמדות עצמן, בנושאים עצמם, הציבור הישראלית לחלוטין מסכימה עם העמדות של המרכז-שמאל. למרות עשר שנות הסתה עדיין יש תמיכה אדירה בפתרון שתי המדינות לשני עמים. ודאי שיש תמיכה אדירה במדיניות הכלכלית-החברתית שאנחנו מאמינות ומאמינים בה ופועלות ופועלים למענה: שירותים חברתיים אמיתיים לכל אחד ואחת בלי קשר לאם יש להם כסף לקנות אותה; היכולת להתפרנס בכבוד מהשכר שלך, לסגור את הפער הנורא שקיים היום בין השכר הלא-מספיק לבין יוקר המחיה הגבוה מדי. וכמובן, הרוב המכריע של אזרחי ואזרחיות ישראל רוצות לחיות בדמוקרטיה; מדינה שהיא מדינת הלאום של העם היהודי, אבל היא דמוקרטית – לא מדינת הלכה, לא מדינה שבה הממשלה יכולה לעשות מה שהיא רוצה למי שהיא רוצה בלי לתת דין וחשבון לאף אחד ולאף אחת. ככה שאנחנו מסתכלות ומסתכלים שוב על סבב ההסתה השערורייתי הזה, ואומרות: באמת, באמת מר נתניהו, זה מה שיש לך להגיד? אין מה לעשות, זה עומד להיגמר. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. חבר הכנסת איתן כבל – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי רוזנטל – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> – – מוותר. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת סמוטריץ, על השר נפתלי בנט היום? איזה רוח קרב, נלחם כמו אריה ונפל כמו איזה יתוש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> את באמת רוצה שאני אענה? << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל על הדרך, בתוך הקרב הזה שהוא ניסה לנהל – – << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מה? מה הפסדתי? << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – הוא מצא לנכון להסית נגד הפצ"ר באמירה אומללה, מביישת, מסיתה, אמירה שבאה ושמה את הפצ"ר, אדם לבוש מדים – משווה אותו למחבל, ליחיא סנוואר. זה ראוי? זאת בושה, ומן הראוי היה שהשר נפתלי בנט היה עולה ומתנצל על הדברים שלו. אבל לא רק שהוא לא עולה ומתנצל, אלא הוא גם אומר: יש יותר מדי משפטיזציה בצבא. אז מה יש לכם שם בבית היהודי עם החוק? מה כל כך מפריע לכם עם מערכת המשפט, עם היועצים המשפטיים, עם שופטי בית המשפט העליון, ועכשיו, גם עם הפרקליט הצבאי הראשי? אתם מבינים שאתם מפלגה של שמונה מנדטים, מפלגת ימין קיצוני, שכל מה שיש לכם זה לקחת את החוק, לסמן אותו ולשים עליו איקס. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> אסור לצחוק על מפלגות של שמונה מנדטים. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רק היום ראינו איך ארבעה יועצים משפטיים פנו בקריאה לשרת המשפטים, והם אומרים לה במפורש – הם תומכים באביחי מנדלבליט, והם אומרים שהם חרדים למעמד ולתפקוד של מוסד היועץ המשפטי לממשלה. הם כתבו שצריכים לעמוד על המשמר כדי שהממשלה על כל שלוחותיה לא תפעל בניגוד לדין המדינה. וזו בדיוק הנקודה. ועכשיו, היום, היועץ המשפטי לממשלה והרמטכ"ל היו צריכים לצאת בקריאה כדי להגן על הפרקליט הצבאי הראשי – הפרקליט הצבאי הראשי, שכל מה שמעניין אותו זה לעמוד ולהגן על חיילי צה"ל. אז אני רוצה שתדעו לכם, סמוטריץ, אתה והחברים שלך בבית היהודי, שמטרילים את כל הכנסת הזאת מהימין, שלוקחים את כולם פה לקיצוניות מטורפת עם 7% בלבד ממצביעי המדינה שהצביעו לכם: אתם לא יכולים להחריב פה את האדנים שעליהם מושתתת המדינה. זה אפילו כבר לא קשור לממשלת הימין, זה מאה אחוז אתם. והגיע הזמן שהממשלה הזאת, שהשר נפתלי בנט בעצמו היום עמד ומנה את כישלונותיה כשהוא בא היום והקריא את הנאום שלו, שהיה נאום התפטרות – אתה יודע, כמו שיש גזר דין ושופט חוכך בדעתו וברגע האחרון הוא משנה, אז הוא מקריא נאום שלם שהוא נאום התפטרות ובסוף הוא אומר: ואני מחליט שלא להתפטר. אבל נאום ההתפטרות שלו דיבר אחד לאחד: מנה את הכשלים של הממשלה; מנה את המחדלים; מנה בדיוק את מה שהממשלה הזאת לא מסוגלת ליישם. אז היה פה כתב אישום שהקריא השר נפתלי בנט, רק שברגע האחרון, אחרי הקרב ההירואי, הקרב שהוא נאבק בו כמו אריה, הוא נפל בקרב הזה כמו יתוש ונכנע לראש הממשלה, ששוב עשה לו את הסיבוב. ואנחנו נאלצים לחיות עם הממשלה הזאת – כמה זמן? עוד שבוע? עוד עשרה ימים? אבל בסוף גם זה יסתיים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה, גברתי. רק שלא תהא שתיקה כהודאה. אני, כמובן, מנוע מלהגיב. אני משתדל לשמור על ארשת ממלכתית כשאני יושב על הכיסא, אז רק שיהיה ברור שאין שתיקה כהודאה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני, חצוב את להבות האש במשך עד חמש דקות בנאומך. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, אני שומע עכשיו את הבכי והנהי של הקואליציה על תיאום עם האופוזיציה, ואני קודם כול רוצה שנעשה סדר בדברים. האם מישהו מהקואליציה תיאם איתנו את הגשת החוק הזה היום? האם מישהו מהקואליציה מתאם איתנו סדרי-יום של חקיקות שחשובות לכם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> דיברתי איתך. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בוודאי שלא. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה הודעת לי, אתה לא סיכמת איתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אסביר. הרי אם הייתי אומר לך, לצורך העניין, שאני לא רוצה את חוק גנים לאומיים, הייתי אומר לי: אני לא אעלה אותו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא נכון. אני אמרתי לכם – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> גם שאלתי אותך. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בסדר, נו, באמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שאלתי אותך. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא תמים. אני לא יום אחד פה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עזוב, יואל. יואל, אל תיכנס לזה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בסדר, בוא נעשה סדר. אני מציע שיהיה סדר קודם כול בינך לביני. הינה, אני מודיע: מעכשיו העמדות של האופוזיציה שייכות לאופוזיציה, מחייבות את האופוזיציה – כן או לא; הן לא משהו שצריך להשפיע עליך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לכן מה שאתה אומר לי – אנחנו יוצאים מהנחת עבודה שאתם מתנגדים להכול, ואז אנחנו נתנגד גם לכל החוקים שלכם – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אין בעיה. אתם יכולים. אתם יכולים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מבין. אתם יכולים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה מבין? אתה מבין מה עשית להם? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> – – – בזה, חבר הכנסת אמסלם, אני דואג. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא שינה את כללי המשחק. אני מכבד את זה, בסדר. אני לא כזה, אבל בסדר. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אומר לך – אבל תן לי לדבר – אני אגיד לך משהו, אדוני יושב-ראש הקואליציה: אין לי בעיה. אם אתם רוצים ללכת ככה, תלכו ככה, ואנחנו נלך ככה. מאה אחוז. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מבחינתי זה רמאות, מה שקרה פה עכשיו. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תפקידנו כאופוזיציה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם רימיתם אותנו. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תפקידנו כאופוזיציה לומר לכם אמירה אחת פשוטה: אתם, בכוח, בזיוף, ממשיכים ומנסים לקיים ממשלה שגמרה את ימיה. תודו בזה. תודו בזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, תתייחס לחוק הזה. אתם אמרתם "כן" ועשיתם "לא". << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אין יותר היגיון להמשיך את קיום הממשלה הזאת. אין יכולת. גם המספר 61 לא קיים לכם באמת ביד. אתה יודע את זה. עכשיו, אני אומר לך, אתה – זו קדנציה ראשונה שלך, ועשית אותה ביעילות רבה. אבל אני שואל אותך: האם גלעד ארדן או ישראל כץ לא היו נוהגים כמוני? בוודאי שהיו נוהגים כמוני, אם היו באופוזיציה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יואל, לא משקרים ומרמים. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כל מי שיש לו ניסיון בבית הזה היה נוהג כמו שהאופוזיציה נהגה עכשיו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יואל, לא משקרים, לא מרמים. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חד-משמעית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם רימיתם אותי. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אתה פשוט שיקרת. שקר כזה, צבוע כזה, הכנסת לא ראתה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רימית אותי עכשיו. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> והרי אתם גם לא יודעים להפסיד. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> שקרן כזה וצבוע כזה הכנסת לא ראתה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתם הרי גם לא יודעים להפסיד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רימית אותי. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתם לא יודעים להפסיד, ואני אומר לכם – עדיין, עדיין – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> מה ההיסטריה? מה קרה? << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אני אומר לכם, עדיין, כנראה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רימית אותי או לא? << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הינה, זה ירגיע אתכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה רימית אותי או לא? << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני ארגיע אתכם – אתה לא מגן עליי, באמת. אני ארגיע אתכם – אני אגיד לכם שעדיין, כנראה, ברוב ההצבעות אתם תצליחו. אתם תצליחו. תהיה רגוע, ברוב ההצבעות אתם תצליחו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שאלתי אם רימית אותנו היום. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חס וחלילה. אבל אני אומר לך בצורה ברורה, בפה מלא ובעיניים – האופוזיציה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> הוא לא הבטיח לקיים. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> האופוזיציה תנצל כל הזדמנות שהיא יכולה כדי להפיל לכם חקיקה. נקודה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק לא לשקר. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אל תשקר. אל תהיה צבוע. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נקודה. כי המסר – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה בדם שלך. אל תהיה צבוע. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> המסר הוא לעצור את הזיוף הזה – לעצור את הזיוף הזה שנקרא ממשלת 61. אתם לא מושלים, אתם לא יכולים למשול. זו ממשלה מזויפת – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רבין עשה ב-59 את הסכמי אוסלו. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זו קואליציה מזויפת, אתה יודע את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרס את כל ההתיישבות ב-59. ב-59, גולדפרב. ב-59, לא ב-61. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ועכשיו הייתם צריכים ללכת לבחירות. זה הדבר הנכון. וראש הממשלה פוחד מבחירות. בניגוד למה שהוא אומר כאן שנים, הוא פוחד מבחירות. הייתה לכם הזדמנות ללכת לבחירות. לכו לבחירות, ואל תעמידו את המשילות הזאת בסכנה. עשיתם כל כך – נזק למדינה הזאת בארבע השנים האחרונות, אז אנחנו כאופוזיציה נעשה את עבודתנו. נצליח קצת, אתם עדיין כנראה תצליחו יותר, אבל כשנזהה הזדמנות ננצל אותה בכל דרך אפשרית. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, יש לך עוד 27 שניות, ואם אתה רוצה להיות אופוזיציה לוחמת, למה אתה יורד באמצע? זה לא נקרא אופוזיציה לוחמת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> קח אותן אתה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה. חבר הכנסת איתן ברושי – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל בירן – אינה נוכחת. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. חמש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק גרוע, כבר אמרנו את זה מזמן, ונצביע נגד. תשמרו את הגנים הלאומיים שלנו ושמורות הטבע כגנים לאומיים ושמורות טבע, ואל תבנו שם. אבל אנחנו יודעים את הרעיון הבסיסי: לבנות פה בעיר דוד. תשחיתו את עיר דוד. חבל. שורשי העם נטועים שם, ולא צריך לבנות שם. אבל יש שם איזה מחשבות – אנחנו כולם מכירים. זה מכוער. עזבו את זה, אני לא רוצה לדבר על זה. נצביע נגד. אני רוצה לדבר על הדברים שאמר היום שר החינוך, שר החינוך נפתלי בנט, בהודעה שלו הבוקר. אני רוצה לצטט אותו. הוא אמר: אנחנו מטילים על לוחמינו חישוקים על גבי חישוקים, משפטיים ותפיסתיים. הלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפרקליט הצבאי – הוא לא אמר את שמו, האלוף שרון אפק – מאשר מיחיא סנוואר. מהכרעת אויב עברו להכלת אויב. דברים שפעם היו ברורים, פתאום מוטלים בספק. אני חושב שאלה אמירות מאוד מאוד חמורות כלפי צבא ההגנה לישראל. מקובל עלינו, ואני חושב שמקובל מאוד גם על שר החינוך, שצה"ל הוא צבא מוסרי, שנוהג על פי אמות מידה מוסריות, שיש לו קוד אתי שצבאות אחרים בעולם באים ללמוד אותו; שעבר מלחמות ומלחמות התשה ואירועי טרור ואיומים מכל הסוגים, ותמיד ידע לשמור על אותו עיקרון, שהולך אחורה עד להתחלת ימיו של כוח המגן העברי, של טוהר הנשק: שמשתמשים בנשק רק כשנמצאים בסכנת חיים ולעולם לא פוגעים במישהו – אלא בדרך מקרה – חף מפשע. אני חושב שזו הדרך הנכונה והיחידה שצבא ההגנה לישראל צריך לנהוג בה. אני יכול להזכיר – אני לא אדליף – דברים שאמר פעם הרמטכ"ל רב-אלוף גני איזנקוט, שעומד עכשיו לסיים את תפקידו – ועוד נדבר על השנים שהוא עשה בצה"ל כרמטכ"ל, השנים המיוחדות האלה. כששאלנו אותו אפרופו אירוע של ירי שלא על פי פקודה והתגובות שהיו בממשלה וכן הלאה, הוא אמר לנו בוועדה: את הפקודות בצה"ל מתי יורים אני קובע ולא אף אחד אחר. הוא העביר קו ברור בין הדרג הפוליטי לבין הדרג הצבאי. הוא נותן את הפקודות, הוא מנחה את החיילים, הוא מגבה את החיילים אחר כך – אם מגיע להם, לא תמיד – והוא נושא באחריות לכל מה שהם עושים. ואנחנו יודעים בהקשר של מה הדברים האלה נאמרו, אבל הם נכונים כל הדרך. וברוח הזאת צה"ל פועל, וברוח הזאת אנחנו מחנכים אנשים צעירים גם להתגייס לצה"ל וגם להיות חיילים בצה"ל. ושר החינוך נלחם כדי שבתי הספר יארחו חיילים ויארחו קצינים וילמדו מהם על הצבא, ובתי ספר גאים באחוזי הגיוס הגבוהים שלהם ואחר כך בקצונה ובחיל האוויר, בטייסים. הכול בסדר, אבל בלב העניין זה הערכים של צה"ל, זה העקרונות האלה, שאי-אפשר לערער אותם ואסור לערער אותם. וזה לא בית הדין לפשעי מלחמה בהאג – זה איך אנחנו מסתכלים על עצמנו; זה מה האמת שלנו. זו הידיעה בינינו לבין עצמנו, בחברה הישראלית, מה אנחנו מצפים מהצבא ואיך הצבא נוהג. וכשבא שר, שר בכיר בממשלת ישראל, ואומר: הלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפרקליט הצבאי מאשר מיחיא סנוואר – באמת? יש דבר כזה? הם לא פוחדים מהפרקליט הצבאי הראשי. הם פועלים על פי הפקודות, הם פועלים כפי שנדרש מהם, הם פועלים על פי הערכים שלהם, ואם הם חורגים מהם, הם יודעים היטב מה יקרה. הם לא צריכים את שר החינוך וגם לא את שרת המשפטים, עם כל הכבוד, שיגידו להם מה לעשות. יש להם מפקדים, יש להם דרך שבה הם הולכים, ואני מאוד גאה על הדרך שבה צה"ל נלחם ומגן על מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם הייתם ערים לכך, חבריי, אבל בימים האחרונים התנהלה כאן מלחמה, מלחמה של ממש. המלחמה הזאת היא מלחמת ההצהרות, אדוני היושב-ראש. מלחמת ההצהרות. כל אחד מתחרה מי יצהיר הצהרה יותר ריקה מתוכן. עכשיו, מה נהיה לנו פה? אתם יודעים, כשהיינו ילדים אז למדנו שהאינדיאנים משדרים אחד לשני בשמיכה עם טבעות עשן. פה זה היה בהצהרות – כל אחד משדר משהו למישהו. אגב, יש עולמות שלמים במגזר העסקי, למשל, שאם מישהו משדר למישהו דרך התקשורת, זאת עבירה פלילית, למשל בעולם התחרות. אבל פה זה היה פשוט מדהים: הצהרות – זה מה שהיה לנו. שלושה ימים, כל מה שאנחנו התעסקנו בו מהרגע שהתפטר שר הביטחון ליברמן – וטוב שהוא התפטר, כי זה באמת, אתם יודעים, זה כמו הסוודר שהתחילו למשוך לו את הצמר הבודד הזה שיצא מן המקום, את העין הזאת, טק-טק-טק-טק, עד שהסוודר נפרם. גם אם הסוודר ייפרם בעוד שבועיים, בעוד שלושה, בעוד חודש – הינה, אנחנו ראינו, הקואליציה הורידה את כל החקיקה היום, אדוני היושב-ראש, את כל החקיקה, משום שהיא יודעת שהיא לא תוכל להעביר את החקיקה. אגב, אני תוהה לעצמי איך הוא תוכל להעביר את החוק הזה. תכף אולי אני אגע גם בחוק הזה. אבל בסופו של דבר, הדבר היחיד שאנחנו ראינו – שהממשלה הזאת טובה רק בדיבורים. 460 טילים על דרום הארץ. 460 טילים. עכשיו הממשלה נזכרה סוף-סוף להביא, אחרי שמונה חודשים של שרפות, הממשלה הזאת נזכרה להביא תקנות. חברת הכנסת יחימוביץ וחבר הכנסת דיכטר בשבוע שעבר הובילו דיון בשדרות. שמונה חודשים התושבים שם צריכים לחכות לזה שהממשלה תתייחס אליהם. כשראש הממשלה כבר הואיל בטובו להגיע לשם הוא לא נפגש עם כל התושבים – הוא נפגש עם מי שהיה נוח לו, מה-constituency, מה-base, לא עם כל אחד מהמגזרים שיושבים שם על הגדר וסובלים את כל העימותים האלה. ופתאום קם לנו שר הביטחון ואומר: אין הרתעה, לא מקבלים את עמדותיי, לא מקבלים את דעתי. סליחה, מה עשית שם עד עכשיו? מה עשית שם עד עכשיו? לפני שלושה שבועות שר הביטחון הופיע בוועדת החוץ והביטחון והגן על מדיניות הממשלה. עם כל הכבוד, מה זה השטויות האלה? אבל השיא, שיא השיאים במלחמת ההצהרות, אדוני היושב-ראש, היה ללא ספק של שר הביטחון wannabe, של נפתלי בנט. הוא הודיע היום, חברת הכנסת יחימוביץ, שהחיילים שלנו, אלה ששומרים על תושבי הדרום, שאת ואני פגשנו אותם בשבוע שעבר, ולא לראשונה – הם חוששים מהפצ"ר יותר מאשר מסנוואר. איזה חרוז מדהים, באמת, מחיאות כפיים. אני כל כך התפעלתי מהדברים שלו. איך אתה מעז להוציא מהפה שלך בכלל דבר כזה, דבר בלע כזה? כל הצבא שלנו, כל הכוח שלנו, כל העוצמה שלנו נשענים על ההרתעה המבצעית-הביטחונית, וגם על הכוח המוסרי שלנו, שהרמטכ"ל – אתם, אתם, הממשלה הזאת, גורמת לו להגן עליה בכל הכוח. יש שר ביטחון אחד שהתפטר כבר בגלל שהוא רצה לשמור על העמדות המוסריות של צה"ל מאז ומעולם. אז בא השר הביטחון wannabe, שאנחנו יודעים שהוא כבר התפטר, הוא לא התפטר, הוא התפטר, הוא לא התפטר, הוא התפטר הוא לא התפטר – הוא ידע שזה יזיק לו מאוד מאוד ב-base שלו, והוא מעז להגיד על חיילי צה"ל – אחר כך הוא צייץ: עשיתי ביקור פתע בבית הספר בגילה. איזה נוער נהדר יש לנו כאן. הנוער הנהדר הזה לא משתנה, אדוני שר החינוך, בגיל 18 ודקה; בגיל 18 ודקה, כשהוא מתגייס לצבא, הוא עדיין נוער מדהים ואיכותי. הוא נוער שאנחנו מלמדים ומחנכים אותו לא רק לשמור על הכשירות המבצעית שלנו, האלוף בן ראובן, אלא גם על היכולות המוסריות שלנו; על כל מה שאתה גידלת את חיילי צה"ל, גידלת את הבעל שלי, שהיה מ"פ אצלך כשהיית מח"ט. ככה גידלת אותם. זה מה שאתה עשית איתם. אתה גידלת את טובי הקצינים בצבא – גידלת אותם להיות מוסריים, ערכיים, שורשיים, אוהבי הארץ הזאת, ישראלים ויהודים, ובתוך הצבא שלנו יש גם דרוזים, אנחנו יודעים. הדבר המדהים הוא, היושב-ראש, שבזמן שאמר את הדברים האלה השר בנט, ראש הממשלה הופיע בוועדת חוץ וביטחון – כמובן, לא אמר מילה על המבצע, על טיבו ועל כלום, רק דיבר על גבורתו של סגן אלוף מ'. סגן אלוף מ' – ולפני כמה חודשים אתם העזתם להעביר את חוק הלאום תוך התעלמות מהלוחמים האלה. זאת ערכיות, ואתם, את כל הערכיות שלכם, את כל בדל הערכיות, טיפת הערכיות שנותרה בכם, אם בכלל, אתם איבדתם ומאבדים כל יום במלחמת ההצהרות העלובה שלכם, שאין בה ולא כלום; בוודאי אין בה לא ישראליות, לא יהודיות ולא מוסריות, ובעיקר – לא ביטחון. את זה אתם לא יודעים להציע לתושבי ישראל, בוודאי לא לתושבי הדרום, וכנראה שגם לא לתושבי הצפון. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות לרשותך. בהצלחה. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר כץ, שר התחבורה, for the record, אני מתנגד , בוודאי, כמו חבריי לאופוזיציה, להצעת החוק שמובאת בפנינו. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את חמש הדקות העומדות לרשותי לדיון שהתקיים היום בוועדת החינוך, בנושא של חוק הנאמנות בתרבות. אני בעצם רוצה למחות, אדוני היושב-ראש, על הזילות – כן, ואני אומר שוב: על הזילות שבה חלק מחברי וחברות הכנסת, במקרה הספציפי זו הייתה נאוה בוקר, משתמשים בזכר המשפחות השכולות כדי לעשות הון פוליטי. אנחנו, אדוני היושב-ראש, מתנגדים לחוק הזה, למרות – כפי שאמרתי פעמים רבות כאשר מובאים חוקים מטורללים הזויים מהסוג הזה – שאין כאן עניין – כאשר אנחנו מתנגדים לחוק הרי שאנחנו, העמדה העקרונית שלנו היא עמדה של סובלנות. אנחנו אומרים דבר מאוד מאוד פשוט: אנחנו חיים בחברה דמוקרטית, אנחנו רוצים לשמר את האופי הדמוקרטי של החברה שלנו, ולכן אנחנו מוכנים גם לסבול ומוכנים גם להקשיב ומוכנים לשמוע ומוכנים לצפות, גם אם לעיתים אנחנו נאנקים, גם אם לעיתים דעתנו אינה נוחה מהדברים שאנחנו רואים, שומעים ומקשיבים להם. זה בעצם העיקרון היסודי שמנחה אותנו כאשר אנחנו מתנגדים לחקיקות המטורללות והחקיקות ההזויות. והינה, יושבת לה חברת הכנסת נאוה בוקר ומעלה את זכרן של המשפחות השכולות, ובאמת, עושה הון פוליטי כל כך זול. אדרבה – אני חוזר ואומר, חברות וחברי כנסת מהימין ומהשמאל: בואו לא נעשה שימוש פופוליסטי פוליטי בדברים הללו. אמרתי זאת בוועדת החינוך ואני חוזר ואומר את הדברים: כאשר המשורר חיים גורי כתב את שירו "הינה מוטלות גופותינו", הוא לא עשה הבחנה בין ימין ובין שמאל; הוא לא עשה הבחנה בינינו לבינכם. בעניינים הללו אין מחלוקת. כמעט לכל משפחה בחברה הישראלית יש איזושהי זיקה למשפחת השכול, בין שזה באופן מיידי ובין באופן לא מיידי. לכן, לבוא כל פעם ולהשתמש בזה נגדנו, לבוא ולומר שכאילו על ידי כך שאנחנו מתנגדים לחוקים המטורללים וההזויים הללו של הקואליציה הרי אנחנו למעשה לא מכבדים את זכרן של המשפחות הללו – אני עומד כאן ושוב קורא: די, די, די להסתה הזאת. די, די, בוודאי לחוקים הללו. די לחוקים שבעצם כל מטרתם, שוב ושוב, זה לפלג ולשסע בינינו; שכל מטרתם היא בעצם פגיעה ביכולת העקרונית שלנו, אדוני היושב-ראש, לנהל דיון דמוקרטי ענייני, ולא כל פעם לעשות את המעשים הנבזיים הללו, את המעשים הללו שיש בהם משום זילות של הדברים שגם אתם וגם אנחנו מכבדים, לעשות זילות במורשת הזאת, לעשות זילות בזיכרון של המשפחות הללו, כדי – מה, כדי לקבל עוד 1,000, 2,000, 3,000 קולות בפריימריז? האם אין הדבר הזה זול בעיניכם? האם אין הדבר הזה נתעב בעיניכם? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יוסי, אף פעם אל תגיד "פריימריז" בלי "חברי מרכז", כי אחרת אתם לא אופוזיציה. אתה אומר "פריימריז" – תגיד "חברי מרכז". << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוקיי. תודה על כך שאתה מציג ההבחנות העדינות הללו. אני התעלמתי מהן עד כה. בכל אופן, הטענה היא טענה עקרונית מצידי. אני תובע, באמת אני תובע, בשם איזושהי אחדות שאתם מסרבים לראות אותה, בשם איזושהי אחדות שאנחנו מחויבים לה ואתם לא – אדרבה, כל פעם שאתם מדברים על אחדות אתם עושים פירוד; כל פעם שאתם מדברים על אחדות אתם משסים. למה? מה ההיגיון? ברור, ההיגיון הוא היגיון אלקטורלי נטו; הוא לא היגיון דמוקרטי, הוא לא היגיון פטריוטי. ואם בכלל, הדיבור הזה שלכם פוגע בסולידריות של החברה הישראלית, פוגע באחדות. אתם עושים זאת באופן ציני, באמת ציני, נעדר גבולות ונעדר רסן. לכן אני כאן עומד ופונה אליכם, אולי גם מתוך איזושהי נאיביות, מתוך איזושהי אמונה שעדיין ניתן לדבר עם מישהו בצד ההוא, שיבוא ויאמר: אכן, מלל כזה הוא מלל נתעב, מלל כזה אין לו ולא צריך שיהיה לו מקום בבית הזה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח במשהו אישי – יואב, טוב שאתה יושב פה. אני, כבוד היושב-ראש, אני רוצה להביע מבחינתי התנצלות על כך ששאלת אותי, אכן, שאלה, עניתי תשובה, וזה לא מה שקרה. אני באופן אישי מתנצל. אני מתעלם כרגע מקואליציה–אופוזיציה, משחקים וזה; אני באופן אישי מרגיש מאוד מאוד מאוד לא נוח עם הסיפור הזה, אז אני מתנצל. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מאחורינו. זה בסדר. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> יושר אישי. יפה. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> החוק שעולה כאן, כבוד היושב-ראש – אני אצביע נגדו, כי אני חושב שהוא חוק רע. הוא חוק שבמילים תמימות לכאורה מציג מציאות בשטח או מייצר בשטח מציאות שפוגעת באנשים, פוגעת באזרחים תמימים שחיים בשטח. אני הלכתי להסתובב בשטח שבו מוגדר אותו גן לאומי, אותו שטח. ראיתי את המציאות בשטח, ראיתי את הפגיעה באזרחים, בעיקר הפלסטינים, שיושבים שם. אני מודה שזו תמונה קשה מאוד לראות את הדבר הזה, ולכן אנחנו – אני אצביע נגד החוק. אני רוצה להתייחס, גם אני רוצה להתייחס למה שאמר היום שר החינוך השר בנט לעם ישראל, בעצם. הוא אמר לעם ישראל שהלוחמים שלנו פוחדים יותר מהפצ"ר, מהפרקליט הצבאי, מאשר מיחיא סנוואר. אני לא יודע מה להגיד לשר בנט. זה לא מתאים. זה לא מתאים, האמירה הזאת, באמת לא מתאים. אני חשבתי וחושב שהשר בנט – ואני מעריך אותו כלוחם, דרך אגב. עמדותינו מאוד מאוד שונות, אבל הוא לוחם, ואני חשבתי שאדם כמוהו צריך לעשות את ההבחנה שבין לחימה לבין פוליטיקה, והתאכזבתי מאוד. לא כך; משפט כזה לא צריך להיאמר. ואם רצה השר בנט לומר ויש לו הערות לגבי מדוע צה"ל פעל כפי שפעל באירוע האחרון מול החמאס – לא תקף, לא תקף כראוי, אפשר לומר כל מיני דברים – את הביקורת הזאת אפשר לומר, צריך לומר, ובראש ובראשונה צריך לומר אותה בחדות לאותו קבינט מדיני שבו הוא נמצא. הוא ישב שם. אני לא רוצה להיכנס לשאלה: נאמר, הסכימו, לא הסכימו. ראש הממשלה אמר: כולם הסכימו להפסקת האש. כנראה, חלק אומרים שזה לא היה בדיוק כך. זה חלק מהבלבול והעמימות שיוצאים לפעמים מהקבינט המדיני, שאני לא בטוח ששם מבינים בדיוק מה קורה, אבל התמונה היא רעה. אני רוצה לומר לך, כבוד היושב-ראש, יותר מזה. גם אני חשבתי באופן אישי – והופתעתי מהפסקת האש – גם אני חשבתי שבמצב שבו מכניסים טיל קורנט באוטובוס ולאחר מכן יורים על מרכזי ערים בכוונה להרוג אזרחים – ואתה יודע שאני מאוד מאוד לא מאלה שרצים למלחמה – אני חשבתי שבמצב הזה היה ראוי שצה"ל יפעל אחרת. אני חשבתי שצריך לפעול, לתת מכה קצרה, ממוקדת, עם כל הכוח – אוויר, ים, יבשה – לעצור ולהיכנס לתהליך מדיני אחר ממה שנוצר. ההסדרה הזאת עם החמאס, כל המושג הזה "הסדרה עם חמאס" – שבה אנחנו בעצם נמצאים כרגע, עם איזושהי הליכה לכיוון הזה, נראית לי מאוד מאוד בעייתית. ואני מניח, אני לפחות לא אתפלא אם אנחנו בעוד שבוע, בעוד שבועיים, נהיה בסיבוב נוסף, ואני אומר את זה. אבל שוב, את הביקורת הזאת – רוצה שר החינוך להביע עמדה, בבקשה. לא מול חיילי צה"ל. לא מול חיילי צה"ל. האמירה הזאת שלו בעצם תוקפת את הפצ"ר, תוקפת את חיילי צה"ל, שמפחדים: מאיפה זה בא? מאיפה בא המשפט העגום הזה? פשוט לא מתאים. אני ראיתי את תגובת הרמטכ"ל. אני חושב שגם הרמטכ"ל קיבל לדעתי איזו מכה בעניין הזה, כי בעצם מה אמר השר? הפצ"ר שלך – אני מייד מסיים – הפצ"ר שלך פועל כנגד. בקיצור, המושג הזה – מה שאנחנו רואים, שכאשר יש ביקורת בתוך הדרג הפוליטי והיא איכשהו גולשת לכיוון צה"ל, היא רעה, היא פוגעת באמון הציבור בצה"ל, והיא פוגעת בביטחון ישראל. אני מצפה, הייתי מצפה משר החינוך להתנצל בפני הרמטכ"ל, בפני הפצ"ר ובפני חיילי צה"ל על המשפט הזה. פשוט לא מתאים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מי אחריה, אדוני? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אחריה – סאלח סעד; לאה פדידה; רוברט טיבייב. לאחר מכן – חברי. 15 דקות לרשותך, גברתי. בבקשה. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> פריים-טיים של 20:00. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן, פריים-טיים. כולם צופים בי עכשיו, ממש. תודה. היושב-ראש, חבריי, חברות וחברי הכנסת, היום בתחילת דבריו, בפני כל העולם וכולם, אמר שר החינוך נפתלי בנט: משהו לא טוב קורה לנו מבפנים. האמת היא שאני מסכימה איתו. משהו באמת לא טוב קורה לנו מבפנים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ששש, המרפסת שם. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רק לא מסכימה עם המשך הפרשנות שלו. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אני יוצאת. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא הערתי לך, אבל בסדר. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא הסכמתי, לחלוטין, עם המשך הפרשנות שלו והדברים האחרים שלו, אבל אותו משהו לא טוב שקורה לנו מבפנים לצערי מגיע מכם – מהממשלה, מהקואליציה, מחברי הסיעה שלו: ההסתה, השיסוי החברתי שאנחנו חווים. אני באמת חושבת שאתם צריכים לעשות חשבון נפש, וכדאי שתעשו את זה לפני יום כיפור הבא. משהו לא טוב קורה לנו בפנים, בחברה הישראלית; משהו מאוד לא טוב, ואתם מובילים אותו. החוק הזה שלפנינו היום הוא דוגמה, דוגמה למשהו מאוד לא טוב שקורה לנו כאן. הרי מה הסיפור של החוק הזה? הסיפור הוא מאוד פשוט: כל הליך החקיקה לא היה קורה לולא לחץ מסיבי של קבוצה שוליים בחברה הישראלית, שמיוצגת על ידי עמותה שנקראת עמותת אלעד, שמנהלת בצורה לא ברורה משהו שהוא גן לאומי, את הגן הלאומי עיר דוד, שהוא חלק מגן לאומי חומות ירושלים. ואותה עמותה, במקביל לכך שהיא מנהלת את החפירות ואת העתיקות, מנהלת גם את ההתיישבות שם, התנחלות עיר דוד. בסופו של דבר, תגידו "ניגוד אינטרסים" – אצלם האינטרסים מתיישבים, זה אותו אינטרס. האינטרס הוא התיישבות עתיקה? חדשה? לא משנה. אנחנו נאחד אותן. וזה מה שאנחנו רואים בחוק הזה, חברים: ערש התרבות שלנו – חפירות עיר דוד, עתיקות עיר דוד, ירושלים – זה מה שעומד כאן בחוק הזה. ואתם, בלחץ של הקיצונים שבמתנחלים, באים ואומרים: בואו נבנה על אותן חפירות, על אותן חפירות ארכיאולוגיות, דווקא שם, כדי לשמר אותן. הן יהיו למטה – אנחנו נגור למעלה. איזה יופי. רק שכחתם שאתם כל כך מתפארים בתרבות – וגם אני מתפארת בתרבות, נראה לי שהרבה יותר מכם, בערש התרבות הזאת שלנו, במורשת שלנו, בעתיקות שלנו, בחומות העיר העתיקה. לכם לא אכפת. כנראה שבאמת לא אכפת לכם שיוקמו שם בניינים גבוהים, שיסתירו אולי את החומות של העיר העתיקה מצד דרום-מזרח. מה אכפת לכם? העיקר שתגורו שם. העיקר שמתנחלי אלעד יהיו רגועים. זה חוק רע, ואיך שהחוק הזה קודם, בצורה נמהרת, בצורה מחטפית, זה רק דוגמה להיסטריה שלכם. אתם הרי חששתם שהיום אנחנו מתפזרים לבחירות, אז רציתם שהוא יעבור בקריאה שנייה ושלישית. מי יודע? אולי זה יקרה, אולי מחר נצא לבחירות, אבל כל כך בער לכם להעביר את החוק הזה, שאנחנו ישבנו שעות ארוכות ביום חמישי לדיון שבאמת – לצערי, לא היו יותר חברי כנסת, כי זה היה יום חמישי; אנחנו יודעים מה המצב בימי חמישי בכנסת, וזה בסדר גמור – כולם יש להם תוכניות אחרות ומחויבויות אחרות – – – << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> דרך אגב, גם אלה – – – כולם היו פה. נכון. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שלושתנו היינו פה, נכון. אני מדברת בתור מי שהייתה פה, אבל – – << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> גם מי שמנהל את הישיבה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כחוק שיש עליו כל כך הרבה אי-הסכמה, היו בוודאי – אם זה היה ביום שני, שלישי או רביעי, חבר הכנסת קיש, היו שם לפחות עשרה חברי כנסת יותר, כי הם היו רוצים להביע את עמדתם. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> אז זה היה לי קל. עוד יותר קל. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא היה דיון רציני, חבר הכנסת קיש. לא היה דיון רציני. לא היה דיון רציני. לא שמעת את כל הדעות – – – << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> מה? חצי שעה דיברת. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בסדר, אבל היו עוד לפחות עשרה חברי כנסת שהיו מגיעים אם זה היה ביום כנסת רגיל. מה בער לך לקדם את זה ביום חמישי? מה בער לך? הפריימריז? אתה היית צריך – בואו נשים את זה על השולחן: אתה חשבת שיוצאים היום לבחירות, ולך יש פריימריז. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אם אמרת "פריימריז", אם אמרת "פריימריז", את חייבת להגיד "חברי מרכז". אי-אפשר "פריימריז" בלי "חברי מרכז" באותו משפט. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה אמרת פריימריז. יש לך פריימריז בקרב חברי – – << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> "חברי מרכז". << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – מתפקדי המפלגה שלך – לא רק חברי המרכז של המפלגה שלך, חברי המפלגה שלך – וכנראה שלעמותת אלעד יש שם כמה קולות; אולי כמה אלפי קולות, כמה עשרות אלפי קולות. אתם חייב להם. זה שהם קבוצת שוליים בחברה הישראלית ואתה מעביר עבורם חוק – חוק מרכזי של מדינת ישראל מועבר בשביל קומץ שולי של אנשים שיושבים בעיר דוד – – << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> בואו נראה מה יהיה במליאה. אולי זה לא יעבור. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ומאוד חשוב להם להקים בנינים גבוהים יותר. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> בואו נראה מה יהיה במליאה. את כל כך בטוחה שהמליאה תעביר? << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עכשיו אני רוצה לדבר על הדיבור הכל-כך דו-פרצופי של נציגי החוק ועל חוסר הקוהרנטיות של איך שהציגו את החוק. אז קודם כול, בהתחלה הרי החוק הזה הוצג כחוק גנים לאומיים עירוניים. אנחנו הבהרנו – ואני שמחה על השינוי החיובי הזה – שלא יכול להיות שיבואו ויקימו לנו עכשיו בניינים בקיסריה ובגן לאומי בית שאן ואשקלון, ותודה לאל, הסכמתם איתנו, ואז צמצמתם את הגדרת החוק, והיא רלוונטית לאיפה שכבר הייתה שכונה כשהגיעו להגדרה של הגן הלאומי. אבל מה, בואו נשים דברים על השולחן: הגן הלאומי חומות ירושלים הוכרז ב-1972. השכונה היחידה שהייתה שם הייתה שכונת סילוואן. לא היה שם אף מתיישב יהודי; כל המתיישבים היו פלסטינים, אז הגן הגיע לשכונה הפלסטינית. אתה השתמשת, אדוני יושב-ראש הוועדה, במונח "הגן הגיע לשכונה", אבל הגן הגיע לשכונה הפלסטינית. השכונה היהודית הגיעה לשם אחר כך. היהודים שהתיישבו שם, בהתנחלות בעיר דוד, ידעו – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> איפה ה-3,000 שנה? << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לאן הם נכנסים. אני מדברת לא רק על 3,000 שנה – על 100 השנים האחרונות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, היא שכחה את ה-3,000 שנה. היא סופרת רק מעכשיו. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מי שחי שם פיזית ב-1972 היו רק פלסטינים, 100% פלסטינים. היו עתיקות. אנחנו מכבדים את העתיקות – הן מזכירות לנו את עברנו, הן מורשת העבר שלנו. אבל השכנים היהודים הגיעו לשכונה כשכבר היה שם גן; כשהם ידעו לאיזו מיטה חולה הם נכנסים; כשהם ידעו שבגן לאומי אסור לבנות – אסור לתקן קיר אם הוא מתפרק בלי אישורים מיוחדים. אז התלונות שהובאו על ידי מציעי החוק, במיוחד על ידי חברת הכנסת קורן, שהובילה אותו, היו: אוי אוי אוי, מסכנים המתיישבים שם, הגיע להם הגן לשכונה. הם גרו שם, ופתאום הגיע גן לאומי. מה עושה פה גן לאומי? חברים, זה שקר. תפסיקו לשקר. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> הבהלת אותנו. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מצטערת אם הבהלתי אתכם. יש פה פשוט שקר, מתחילתו ועד סופו. הם הגיעו לשכונה שכבר היה מוגדר בה גן לאומי. הם ידעו למה הם נכנסים טוב מאוד. השקרים הנוספים היו – אם אנחנו כבר מדברים על זה – שהם לא יכולים לתקן איזה צינור דולף, אוי אוי אוי, כי מה? לא נותנים להם מרשות הטבע והגנים. חברים, התוכניות שמתוכננות שם – האמת היא, נדע עליהן מחר בבוקר אם החוק הזה יעבור הלילה. מחר בבוקר הרשות לפיתוח ירושלים – אנחנו כבר יודעים שיש לה הר של תוכניות סביב השכונה הזאת, ואני בטוחה, אני יכולה להבטיח לכם, שהן לא יסתיימו בגובה של חומות ירושלים. אני מאמינה – אתם יודעים מה? אם אני אתבדה, אני אשמח – אני מאמינה שמדובר על שש-שבע קומות, אולי יותר מזה; לא על תיקון צנרת, לא על תיקון קיר שקרס וכל הפלברות והשטויות שאתם הצגתם בוועדה. פשוט שקרים. הדבר השני, שאתם פשוט מתעלמים ממנו, זה כמה הבנייה הזאת תהרוס את העתיקות. באים אנשי אלעד ואנשי עיר דוד, וכל מה שעומד לנגד עיניהם זה לבנות, לבנות, לבנות בשכונה הזאת. נקודה. שום דבר אחר. זה שהם גם אמונים על העתיקות בעיר דוד זה שולי. הם לקחו את האחריות על העתיקות בעיר דוד כדי לבנות, הרי זה ברור. צריך לשים את זה על השולחן. הם לא אומרים את זה בפה מלא, אבל זה ברור לכול. לא צריך להיות חכם גדול. ברור שבמקום שיש עתיקות, אם בונים, נהרסות קצת עתיקות – גם אם לא התכוונתם, גם אם עשיתם הכול כדי לשמור עליהן. ואתם יודעים מה? אם הייתה תוכנית שימור לעתיקות שם, ניחא, אבל רשות העתיקות לא הכינה תוכנית כזאת. אגב, באחת ההסתייגויות שלי זה מה שביקשתי. אני לא זוכרת כרגע את מספר ההסתייגות. אולי תצביעו בעד, שיכינו תוכנית מסודרת של שימור – מה חשוב לשמר, מה פחות חשוב, איפה יש אזורים יותר רגישים, שנדע איפה לא לבנות. הרי כל בנייה של איזה שבע קומות דורשת לבנות למטה יסודות. על מה אתם הולכים לעשות את זה – על עתיקות עיר דוד? אתם השתגעתם? אתם פשוט השתגעתם לגמרי. גם לשיטתכם אתם השתגעתם. אתם הורסים את הבסיס, אתם הורסים את היסודות שעליהם אתם בונים את הטיעונים שלכם. בהיבט של השכנים הפלסטינים שיש שם, גם פה לא הפסיקו להלעיט אותנו באמירות שקריות. ופה אני רוצה להתעכב על שינוי שנכנס בחוק ברגע האחרון, לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אם החוק, אחרי קריאה ראשונה – וזה שינוי גדול, שמוכר כנושא חדש. לא הסכימו איתי, כמובן, בוועדת הכנסת, שבאופן מפתיע התכנסה ביום חמישי, ב-17:00, אחר הצוהריים, על ידי היושב-ראש שלה לשעבר, יושב-ראש ועדת הפנים קיש, שכלפיו טענתי "נושא חדש". הכול פרוצדורלית בסדר, התקנון מאפשר, אבל זה מסריח, פשוט מסריח שיושב יושב-ראש ועדה ונטענת כלפיו טענה, והוא הולך לפקח על הדיון כשמולו נטענת הטענה. מה אני אגיד לכם? אני רק שלוש שנים בכנסת. אני לא זוכרת עוד חוויה כזאת. בסופו של דבר החוק הכניס – וזה השינוי של הדקה ה-90 – שקודם כול צריך להגיש תוכנית על כל השטח, תוכנית כוללת, שצריכה להיות מוסכמת גם על הרשות העירונית, על רשות העתיקות, על רשות הטבע והגנים ועל השר, ואולי יש שם עוד מישהו – בקיצור, שום תוכנית שכמובן אי אלו מהשכונה הפלסטינית יכולים להגיש. ברור שרק תושבי עיר דוד היהודית יוכלו להגיש אותה. אחר כך, מכורח התוכנית הכוללת הזאת, יוכלו להוציא אישורי תוכניות פרטניות. מה שזה אומר, למרות ובניגוד לשקרים שאמרו נציגי החוק בוועדה, זה שאין פה שום שוויון, כי נציגי החוק אמרו: כן, גם הפלסטינים יוכלו לבנות. כמו שתוכל להיבנות יותר השכונה היהודית, יוכלו גם התושבים הפלסטינים לבוא ולבנות או לתקן את בתיהם. אני אומרת לכם, זה פשוט מאוד שקר. זה לא נכון, זה לא יקרה, זה לא יכול לקרות. לפי נוסח החוק הנוכחי, רק תוכניות של עיר דוד היהודית יאושרו שם, יתקדמו שם. אין שום סיכוי למישהו מסילוואן להגיש סגירת מרפסת. בסופו של דבר, מה שמטריד אותי יותר מהכול, וצריך לשים גם את זה על השולחן – שהתנחלות עיר דוד נמצאת שם כדי לטעת נטע מאוד מאוד מרכזי בחוסר אפשרות לייצר איזשהו הסדר עתידי בינינו לבין הפלסטינים; עוד התנחלות בלב, בלב-ליבו של הסכסוך. הם רוצים להרחיב כמובן כמה שיותר, הם רוצים – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> בלב ירושלים בירת הנצח של מדינת ישראל. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בלב ירושלים, אבל בלב ירושלים המזרחית, שיש שם כל כך כל כך מעט תושבים יהודים – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> 150 מטר מהכותל. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – וכל מי שרוצה להתיישב שם – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה דעתך על הכותל? << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כל מי שרוצה להתיישב שם רוצה לעשות את זה כדי לנטוע את מקומו שם ולא לאפשר שום התדיינות עתידית על פתרון. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על מה – על הכותל? << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גם לשיטתנו – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על הכותל אתם – – – << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> גם לשיטתנו, סילוואן תהיה חלק מירושלים בכל הסדר עתידי, חלק מירושלים שלנו, אבל אתה מייצר פה מצב שאי-אפשר אפילו להתחיל הידברות, להתחיל משא ומתן, אם מישהו בכלל חשב שהוא רוצה לחזור להידברות, להסכם ולשתי מדינות לשני עמים. בסופו של דבר – אני אסכם – החוק הזה הוא חוק רע. אני קוראת לכם, חבריי, בעיקר באופוזיציה, ביש עתיד, להצביע נגד החוק הזה. החוק הזה יהרוס את עיר דוד, יהרוס את העתיקות, ומעבר לכך, זה חוק שיהרוס, או עושה הכול כדי להרוס, גם סיכוי להשיג הסדר שלום, הסדר עתידי בינינו לבין הפלסטינים. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת סאלח סעד – – – << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לקבל את רשימת הדוברים? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> רשימת הדוברים, אדוני סגן המזכירה. תכף, ננסה. חבר הכנסת סאלח סעד – אינו נוכח; חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, גברתי. חברת הכנסת גרמן, עד שסגן המזכירה יקליד, לך אין רשות דיבור כאן. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> מה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מה שאת שומעת. אין לך הסתייגות. מי שמדבר זה רק מי שיש לו הסתייגות. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אבל יש לי רשות דיבור. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מה? << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> יש לי רשות דיבור. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> יש לך בקשת רשות דיבור בסוף? בסדר גמור. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> תעלו את הרשימות. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לפני כן עוד אני אדבר. חמש דקות, בבקשה, גברתי, לרשותך. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשאנחנו שואלים את עצמנו על מה יכולה ליפול ממשלה, בטח אתה אומר: על מערכת בריאות שקורסת, על אנשים שמטופלים במסדרונות, על אנשים שלא מצליחים להגיע לטיפול, על אפליה מטורפת בין מרכז לצפון בשירותי בריאות, במשאבים – לא, לא על זה. אומרים: אולי הממשלה מהססת ורוצה להתפזר בגלל מערכת רווחה שזועקת ואומרת: תעזרו לי, כי כאן, בממשלה הזאת, נמדד החוזק של העם הזה בחוליה החזקה ולא בחוליה החלשה, והיא שכחה מזמן מזמן מה זו מדינת רווחה. אומרים: אולי על מבצע, אולי על חוסר תקציב – לא. הממשלה הזאת התערערה על מלחמת אגו מיותרת. חודשיים אנחנו שומעים אותם בקבינט: תפוס אותי, תפוס אותי, למה אני רוצה להרביץ להם. כמו ילד בבית ספר. אז לא תפסו אותך, וראינו שלא עשית כלום. לא תפסו אותך, וראינו שלא עשית כלום. קבינט ששיחק בקרקס שלושה חודשים. אנחנו בכנסת והאזרחים – ליבנו דאג אם באמת הביטחון שלנו נמצא בקבינט הזה. ואז פתאום שקט. זה רוצה ללכת, זה עושה מסיבת עיתונאים. אם היינו נמצאים בפרזנטור של האח הגדול, בנימין נתניהו ראש הממשלה בטוח היה השורד האחרון, ובאמת אפשר לקרוא לו שורד, כי הוא עשה הכול כדי שהממשלה הזאת תשרוד, ואין לי מושג על מה. אין לי מושג למה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא שורד. עושה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שורד אני קוראת לזה, חבר הכנסת יואב. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> עושה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל המיוחד הוא, כשאני מסתכלת על המשאבים שמחולקים, אני מסתכלת מתי אתם נזעקים, חבר הכנסת יואב קיש – לא כשנשים נרצחות, לא כשמערכת בריאות קורסת, לא כשהדרום והצפון קורסים תחת הנטל, לא כשכואב לתושבי עזה. אה, סליחה, הציג את זה יפה והגדיר את זה יפה שר בממשלת נתניהו – דמם של תושבי הדרום, אה, מינורי. ממש מינורי. או עוד חבר כנסת שהשכיל ואמר: דם תושבי עוטף עזה אינו כדין דם של תושבי תל אביב. זה מעורר חלחלה. זה מערר פחד. אלוהים שבשמיים, אם אני בבית הזה פוחדת, מה יגידו האזרחים והאזרחיות שעכשיו צופים בי? האם אתם הולכים עם הכיסא הביתה, שהוא לא ילך? חלאס. הממשלה הזאת עשתה את שלה; לא מועילה לא לרווחה, לא למערכת בריאות, לא לתשתיות, שהרכבת לא מגיעה מהצפון. מספיק. תשחררו אותנו. תנו לעם להחליט. תנו לעם לבחור אם הוא רוצה שוב את הדרך הקלוקלת הזאת. ואל תאיימו עלינו במר ביטחון. זה היה ממש סיפור טלנובלה. עמד שם, ואני הקשבתי: נפצעתי, כואב לי. אדוני ראש הממשלה, כל חייל וחיילת מקריבים את דמם, נפצעים. אנחנו עם שיש לו צבא וצבא שיש לו עם. אחד הם. אי-אפשר לרגש אותנו בכל הסיפורים האלה כל פעם מחדש. וסליחה, עם כל הכבוד, כבוד היושב-ראש, אני לא מצליחה להבין על מה הייתה מסיבת העיתונאים של היושב-ראש שלך היום. חשבתי שאולי במסיבת העיתונאים הוא יגיד: אם הייתה לכם התעוזה לעשות קיצוץ רוחבי, אז בטח גם תקצבתם סוף-סוף את התוכנית למניעת אלימות כלפי נשים. מחר הכנסת הזאת תציין את יום האלימות נגד נשים, ואתם, חברי וחברות הכנסת מהקואליציה, לרגע לא הפסקתם, לרגע לא אמרתם: בואו נפסיק את הדיונים, כי 18 נשים נרצחו בתוך המשפחה; 18 נשים מצאו את מותן במקום שצריך להיות להן הכי טוב – בתוך המשפחה; נרצחו על ידי בני זוגן. והיום התכנסה השדולה למניעת אלימות במשפחה בראשותי ובראשות חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. ולשמוע את הנשים המהממות האלה, שהעזו ובאו לספר – כואב הלב, והעין דומעת, והאדמה זועקת. אבל אתם? לא, לא תתפטרו על זה; לא תיתנו שקל לזה, כי דמן של נשים הפקר בעיניכם. מזל שחבר הכנסת יואב קיש נשאר בכל ספסלי הקואליציה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> משפט סיכום, בבקשה, גברתי. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מבקשת מכם, זעקו את זעקת הנשים. זעקו את זעקת האזרחים והאזרחיות. אל תשחקו משחקי אגו. בואו נדאג באמת לאזרח ולאזרחית. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה לחברת הכנסת לאה פדיחה – לאה פדידה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> עכשיו אני רוצה דעה מהצד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא מצחיק בכלל. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> זה לא היה בכוונה, חלילה. חלילה. חבר הכנסת רוברט טיבייב. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> בדיחה ישנה. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, עדיין רשימת הדוברים – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לאה, זאת לא הייתה בדיחה עכשיו. זאת הייתה מעידה במובן הכי קלאסי של המילה. לא הייתה בדיחה. לא הייתי מעלה בדעתי להתבדח ככה ביושבי כאן על הדוכן. את יודעת את זה. מחילה, מחילה. חבר הכנסת רוברט טיבייב. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> זה לא כל כך מזיז לי, יקירי. דברי חכמים בנועם נשמעים, ודברי הבל – לא נמשיך. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> צודקת. אנחנו עוברים כעת לרשימת חברי הכנסת של סיעת מרצ. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוסי רז. עד חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות, חברי הכנסת, השרה לשעבר, בעצם מובא לנו כאן, היום, חוק חדש, אבל לפני שאדבר עליו, אני רוצה לדבר בהקשר ממש דומה ולברך את חברת Airbnb, שהחליטה להפסיק את התרמית ולהסיר מהאתר שלה – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אני מתבייש מספיק. – – להסיר מהאתר שלה דירות בהתנחלויות, בשטחים הכבושים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> בושה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> חוצפנים. רק במדינת ישראל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> באמת. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> שלא יבואו אנשים למקום שהם לא מעוניינים לבוא אליו. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> באף מדינה הם לא עושים את זה, רק במדינת ישראל. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> וגם אתם לא הייתם רוצים לבוא למקום שאתם לא מעוניינים לבוא אליו. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> בושה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> והדבר הזה קשור לחלוטין לאותם מתנחלים – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה הזוי שחבר כנסת – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – שבאו ובזזו אדמה בכפר סילוואן. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לא ייאמן. אם היית יכול, היית עושה הכול. תתבייש. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אני מתבייש במעשים שלכם. זה בסדר. אני מתבייש בהם כל בוקר וכל ערב. זה בסדר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – חבר כנסת עולה ותומך בהם. לא נשמע כזה דבר. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> מתבייש שאני חזק. מתבייש במעשים שלכם. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אפילו – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> תראה מה קורה. רק פיטרתם את הממשלה – כבר שר ה-BDS נכנע. 300 מיליון שקל נתתם לו להילחם. במה? עוד מעט נשמע, נראה. חבל שפטרו אותו. עשינו טעות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חבר כנסת שמעודד את החרם על מדינת ישראל. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> קודם כול, אדוני חבר הכנסת עודד פורר, כדאי שתדע שההתנחלויות אינן במדינת ישראל. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> בינתיים במדינת ישראל, ויש מתיישבים ויש התיישבויות. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ארץ ישראל ומדינת ישראל חד הן. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> ממש ממש לא. אתה יודע בדיוק את החוק, ואתה יודע שאין כך הדבר, והגיע הזמן שתבינו לא לגרור את כל מדינת ישראל לאותה תהום מוסרית שבה נמצאות ההתנחלויות. הן נמצאות בתהום מוסרית. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> התהום המוסרית היא אתה. אתה נמצא בתהום מוסרית. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> בניגוד לחוק הבין-לאומי, בניגוד לכל מוסר, בניגוד לציווי – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה לא מסכים אתם? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת עודד פורר. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – אותו ציווי שרמסתם בחוק ההסדרה, אותו ציווי שאתם רומסים גם היום, בחוק הזה. מה אתם אומרים? "הגן בא לשכונה". אבל שכחתם מי בא. זה כמו המערכון של בית מאיר – חבר הכנסת פריג', אני לא יודע אם ראית "עבודה ערבית". בית מאיר – הוא הולך לגור בשכונה הפלסטינית. לא היה בה שום דבר, אבל מאיר אומר: כאן בית מאיר – חושבים שזו התנחלות חדשה, מחברים אותו לכבלים, מביאים אוטובוס, מחברים את כל הדברים. הם הלכו לרכוש שאיננו שלהם וישבו בו. פעם צריך לדבר על החוק המעוות הזה לנכסי נפקדים, אבל ודאי ובוודאי שהאפוטרופוס לנכסי נפקדים לא צריך לחלק להם את הרכוש הזה ככה סתם, וללא תשלום, במקום לתת את זה לתושבים המקוריים של השכונה. ואז הם אומרים: "הגן בא לשכונה". נאפשר להם לבנות שם, נאפשר להם לעשות מיזמים שם, לעשות שם הון, לעשות שם כסף. הדבר הזה איננו מתקבל על הדעת. עובדה שבמשך כמעט 71 – אנחנו כבר 70.5 שנה של קיום המדינה – אף אחד לא חשב, לא העלה על דעתו, לאפשר דבר כזה שבגן לאומי ייתנו לבנות. למה? כי בעבר הגנים הלאומיים היו או איפה שיש גן או איפה שיש ערבים, כדי למנוע מהם את הבנייה. אבל עכשיו התהפכו היוצרות. פתאום, פעם ראשונה אחרי 70 שנה – זה כבר קרה לפני 25 שנה – פעם ראשונה אחרי 70 שנה יש יהודים בגן לאומי. החוק הרי נועד שערבים לא יבנו. מה, אנחנו נעשה חוק שיהודים לא יבנו? אז אנחנו נתיר להם לבנות – נתיר להם, יותר נכון, להרוס, לגרום נזק. כל יום נעוות משהו אחר בספר החוקים שלנו רק כדי שהם יוכלו לעשות את הדבר הזה. אני רוצה להגיד לכם, חברות וחברי הכנסת: מי שמצביע בעד החוק הזה מצביע נגד ירושלים. הוא מצביע נגד גן לאומי בירושלים. שלא יבוא לפה ראש מפלגה ויגיד: אני מצביע בעד החוק הזה, כי אני לא מצביע נגד ירושלים. הפוך. כל חברי הכנסת של הקואליציה, וגם הבודדים מהאופוזיציה, שיצביעו בעד החוק הזה – הם פוגעים בירושלים; הם פוגעים בגנים לאומיים בירושלים. לא הפוך, שלא ינסו להציג את זה הפוך. בדרך הם גם מעודדים אנשים שבאו לשם בצורה בלתי חוקית, והם גם מעודדים בנייה שהורסת – זה נכון – אבל הם מצביעים נגד ירושלים, והדבר הזה, אנחנו נתנגד לו. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, אדוני. 12 דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים, תראה, אנחנו שמענו וגדלנו, הבנו גם שדין נצרת לא כדין נצרת עילית, דין כפר קאסם לא כדין ראש העין, דין טייבה לא כדין כוכב יאיר. ידענו את זה. ידענו. מנסים להיאבק בזה בכל אמצעי ומצליחים מדי פעם פה ושם. אבל מתווסף למנגינה הזאת ולתפיסת העולם הזאת: דין דימונה לא כדין עמונה, דין הדרום לא כדין תל אביב. אבל הכול בצד – הינה שלב ב'. הגענו לשלב ג', חברים: דינם של המתנחלים הוא דין שונה משל כל אזרחי מדינת ישראל באשר הם. 30 מתנחלים קובעים מדיניות שלמה של ממשלה לאורך 40 שנה. וכמה טוב שהצעת חוק כזאת תהיה המסמר האחרון בממשלה הקיימת, כי היא מסכמת את המדיניות שהייתה לאורך כל ארבע השנים: מדיניות הגזלה – בשמה הטוב: ההסדרה – איך לגנוב אדמות מפלסטינים, מה התהליך שצריך לעבור. וזאת הצעת החוק – איך עושים: מקימים עמותה בשם עמותת אלעד, במקרה שלנו; מסמנים את המטרה – במקרה שלנו סילוואן. סימנו את המטרה. היעד – לגזול, לגרש ולדלל את האוכלוסייה הערבית-הפלסטינית שם. לשם מימוש היעד הזה – הדרך: כל הרשויות נותנות יד, כל אחת מהכיוון שלה, למען הגשמת המטרה. לשם כך יש לנו את רשות הגנים הלאומיים – איזה יופי – שצריכה לשמר את הגנים הלאומיים והטבע; יש לנו את עיריית ירושלים; יש לנו השר הממונה על ירושלים. כל אחד בתפקידו צריך להגיע למימוש המטרה: איך להרוס לפלסטינים ואיך לבנות ליהודים. רשות הגנים – תפקידה לשמור. אז מה עושים? מכריזים על השטח כשטח ארכיאולוגי, גן לאומי. צריך לשמר. יפה. איך אני אכשיר את הפולשים? איך אני אכשיר את הגנבים? יש לי רוב בכנסת ישראל, יש לי ממשלה שנשלטת על ידי שני שרים פחדנים, שהיום לא נמצאים במליאה כי הם באבל אחרי מה שעברו, אחרי שהתבזו, שקיבלו צינור מראש הממשלה. הם לא נמצאים, וייקח להם איזה שבוע להיות באבל, ובצדק, כי הם עשו מעצמם צחוק. הפה אומר משהו והלב אומר משהו. אני רוצה את הכיסא. איפה השר בנט והשרה שקד? לא נעים להם להיות במליאה, נכון? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בהצבעה הם יהיו. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא נעים. לא נעים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> הם בטח פה, יבואו להצביע. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא נעים. אז זה המתכון, חברים. המתכון הזה עובד, וזה עבד לאורך ארבע השנים. הממשלה באה לשרת קבוצה מצומצמת של אנשים, של מתנחלים – קבוצה מצומצמת; שווייץ של מדינת ישראל נמצאת שם. תלכו, תבקרו, תבקרו בהתנחלויות – באיזה רמת חיים, באיזה רמת פיתוח הן נמצאות; אני הייתי וראיתי במו עיניי – ואז תשוו עם כל הפריפריה והמגזרים המוחלשים, הערבי והחרדי, ותבינו, תבינו את המדיניות של הממשלה הזאת. זה התהליך, והיום זה הגיע לשיאו. אני רוצה להכשיר לגנבים, לפולשים, לגוזלים בסילוואן את האדמות, שייכנסו וייקחו אותן ויבנו בניינים. אז איך אני עושה את זה? יש לי כנסת ישראל. העם בחר בנו. אנחנו רוב. נעשה את זה. גם את אורן חזן נמנה לשר ביטחון – העם בחר בנו. גם את נורית קורן, נמנה אותה לשרת החוץ – העם בחר בנו. הכול אפשרי. ממה יש לכם לפחד? תעשו את זה. והתהליך מגיע לשיאו היום. אם עברנו את חוקי המשילות למיניהם – אני מזכיר לכם שהכנסת הזאת והממשלה הזאת התאפיינו בחוקי המשילות, וגם נכנסו מילים חדשות בעברית שאני אישית התחלתי ללמוד: חוק ההתגברות – התגברות – להתגבר על משהו; משהו מפריע לי – למצוא דרך איך להתגבר עליו, איך לעקוף אותו. חוקי ההתגברות בראשות שר האוצר כחלון, שכאילו בא לשמור על החוק, כאילו חוק התגברות; להתגבר. בג"ץ לא מתאים לי? נמצא חוק להתגבר עליו. יועץ משפטי לא מתאים לי? אומר לי "לא"? נמצא חוק להתגבר עליו. חוקי התגברות. באנו עם חוקי ההסדרה או חוקי הגזלה, חוקי הגנבה. איך אני אכשיר קרקע שהמתנחלים שמו יד או פלשו אליה או התיישבו והיא לא שלהם? אני צריך להכשיר את זה. נמציא להם חוק ונקרא לו חוק ההסדרה. וזה היה ועבר. הכול מותר בשכל הזה. ממשיכים הלאה. מה היה לנו? חוק יועצים משפטיים – רוצים שתהיה משרה ששייכת לשר שהוא ממנה. אז מה עושים? עושים חוק. יועץ משפטי שאומר "לא"? אתה תגיד כן. זה אדום – תגיד אדום. לא מתאים לי – לא מתאים לי. באים לחוק הלאום – 70 שנה, מדינת ישראל קמה על פי החלטת האו"ם, שחילק את הארץ הזאת למדינה יהודית ומדינה ערבית. ויודעים את זה, מגלים את אמריקה. בא בן-גוריון חדש, בנימין נתניהו: זו מדינתו של הלאום היהודי. גילה את אמריקה. גילה את אמריקה. חוק הדגל – גילה את זה. ממשיכים הלאה: איך נסתום פיות לאלה שמפריעים לנו? שמציקים לנו? העמותות למיניהן – צריך חוקים להשתיק אותן. נדאג לחוקק חקיקה להשתיק אותן. ואז מתחיל המסלול המהיר של החקיקה האנטי-דמוקרטית, בדמות ה-BDS. עכשיו שמעתי שקר שהוא אומר לחברי מוסי רז: אתה תומך בארגוני BDS נגד מדינת ישראל. חברים, השטחים הכבושים הם לא חלק ממדינת ישראל, הם מקום אחר. תרדו לקרקע, תפנימו את זה. אדוני היושב-ראש, אני מבין שאתה, מכוח התפקיד שאתה יושב בו, אתה לא מסוגל לענות, כי אתה חלק משם. אבל זאת המציאות. אתם, אדוני היושב-ראש, נמצאים בשטח כבוש, שטח שאמור לספק לנו ביטחון וחיי שכנות ושתי מדינות לשני עמים. לא יעזור. זה התהליך ההיסטורי וכך יהיה. אז כל תהליך החקיקה שלכם לא יעזור לכם. עכשיו אני בא לשלב הבא ושואל את החברים הנוכחים: אתם אומרים שהעם איתנו, העם בחר בנו. אתם מיעוט ותישארו מיעוט. יפה מאוד. קיבלתי. אז למה אתם מפחדים מבחירות? הרי העם יבחר אתכם שוב. מה אתם פוחדים? למה ראש הממשלה פרנואיד? ממה אתם מפחדים? אתם בטוחים שהעם איתכם, אז לכו לבחירות. תפסיקו לבזות את הכנסת הזאת. היום התבזיתם ועוד תתבזו. והמסר שלי לחבריי מהאופוזיציה, לחבריי: אני פונה אליכם, המחנה הציוני, יש עתיד והמשותפת; מאיתנו, מרצ, אני לא מודאג, אנחנו מוכיחים את הנוכחות. רק לשבוע ימים, סמע ד"ר ג'בארין, רק לשבוע ימים; אתה שומע, ידידי איל? שבוע ימים לא לתת קיזוז לאף שר; לא ראש ממשלה ולא שר. רק שבוע ימים. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> גם לא לחבר כנסת. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> וגם לא לחבר כנסת. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> גם לא בוועדות. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כל אחד מאיתנו – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> גם לא בוועדות. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – ייקח על עצמו את ההתחייבות הזאת – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> גם לא בוועדות. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – שבוע ימים. אל תיתנו להם קיזוז. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אל תיתנו להם קיזוז. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אתם תראו מה יקרה. הם יבואו על ארבע. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> גם אתם אל – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בואו נקבע: אל תיתנו להם קיזוז. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אני קורא לכם, חבריי, זאת ההזדמנות. מי שרוצה להיות חלופה שלטונית – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> זה כמו "אל תיתנו להם רובים". << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – חייב לנהוג בהתאם, מתוך אחריות. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> יפה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> השר יושב בטלפון – תיק, תיק, תיק, תיק, תיק – אני רוצה קיזוז; יש לי את שלי, אני אתן לו כעמוד חשמל ויעשה לי קיזוז. הוא לא מודאג, השר. אני רוב. שידברו איך שהם רוצים. בוא נראה להם. בוא נראה להם. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> יפה, עיסאווי. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> וחבריי מהרשימה המשותפת (אומר בערבית: חבר'ה, בואו לא ניתן להם קיזוז, תראו איך הם יוצאים פוררה, כלומר לא יהיה קיזוז רק לשבוע אחד) – אתם תראו מה יקרה – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מה זה? מה זה? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – כולם יבואו על ארבע. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מה זה פוררה? מה זה פוררה? << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> תגיד לי, מה קרה – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> פוררה – אתה לא יודע מה זה פוררה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אם לא ניתן להם קיזוז שבוע – – – << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אין קיזוזים. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> איך אני אתרגם את הסביבון הזה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אה. פורפרה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> פורפרה – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> אז תקבל שני עמודי חשמל – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – פוררה בערבית. הם יעשו פורפרה – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חנוכה עוד מעט, סבב חנוכה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – הקואליציה תעשה פורפרה. לא לראש הממשלה, לא לשר כץ שיושב כאן – אסור לתת להם קיזוז. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אני בעד. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אסור לתת להם קיזוז. ואנחנו נלך לבחירות. תאמין לי, אתם פחדנים. אנחנו ננצח אתכם, כי אחרת, אם אתם בטוחים, תלכו לבחירות. אני קורא עליך תיגר. פחדנים. להתראות. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עיסאווי פריג'. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> משעשע, כרגיל. חברת הכנסת תמר זנדברג, גברתי, בבקשה. עיסאווי, נהנינו. פוררה, פוררה. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> יפה מאוד, עיסאווי. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> עד חמש דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. איך חוזרים לאווירה רצינית אחרי עיסאווי? << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> כן, זהו, בדיוק רציתי להגיד שזה קשה להתחרות בחברי עיסאווי פריג', אבל באמת, כל מילה בסלע. חברות וחברים, טוב, זה שהקואליציה פה מתפרקת וזה שהציבור הישראלי ומדינת ישראל זקוקה לבחירות, צריכים בחירות, מאסו בממשלה הזאת, מאסו בקואליציה הזאת, זה כבר ברור. ובאמת, היום הזה התחיל עם תרגיל פרלמנטרי יפה: האופוזיציה בגיוס – עיסאווי, אני מצטרפת לכל מילה: ללא קיזוזים, ברוח לחימה, ורק ככה אפשר להביא להישגים ולהצליח – והינה, הצלחנו לנקות את כל סדר-היום מחוקים. עד שמגיע חוק – – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> גם טובים, אגב. גם טובים. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אתם, את מה שיש לכם טוב לעשות, ראינו ארבע שנים. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> גם לכם טוב. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> הציבור הישראלי מאס בזה ורוצה ממשלה אחרת – זה ברור, זה מובן. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> חלק מהציבור הישראלי. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> זה שאתם, סיעת כולנו – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> חלק. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> מיעוט. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – מעדיפים להחזיק את הרגליים של הממשלה הזאת ולהשפיל את עצמכם, להצביע על חוק הנאמנות, זו בעיה שלכם. הציבור הישראלי – נמאס לו מזה, זה ברור. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מיעוט בציבור. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> גברתי, אפשר לחשוב אחרת. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ברור, אין ספק. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> נו, אז. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> המיקרופון פה פתוח, כל מה שאני אומרת הוא על דעתי. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> אז אל תיתני ציונים. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בואו ניתן לחברת הכנסת זנדברג, זה תורה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אני, איך אומרים אצלכם, בחילה – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> מחילה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – אני אגיד, יש איזה דיסקליימר פה כללי ששורה מעל הבניין: כל אחד שעולה, אומר מה שהוא חושב. ברור שאפשר לחשוב אחרת. המיקרופון פתוח – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – והרשות נתונה. אבל, יש מקום שבו התרגילים הפרלמנטריים נעצרים, וזה ההתנחלות. כי אנחנו עומדים להצביע עוד מעט על חוק שאומר דבר מדהים: הוא אומר שבמזרח ירושלים, בשכונת סילוואן, אפשר להכריז גן לאומי בתוך שכונת מגורים, כמו שמורת טבע – שבתוך שמורת הטבע יחולו כללים מיוחדים. מותר לבנות למגורים, כלומר להחריב את הטבע, אבל רק אם זה ליהודים. אם זה לפלסטינים התושבים בסילוואן, זה – לא. זה טבע. כשזה מגיע, הכנסת נעמדת דום. פתאום ישראל ביתנו כבר לא פורשים מהממשלה; פתאום גם יש עתיד נעמדים ומצדיעים, העיקר להציל את ההתנחלות. וזה, חברות וחברים, החוק הזה שאנחנו מדברים בו כרגע, היה צריך להיות החוק הראשון שיורד מסדר-היום היום; היה צריך להיות החוק הראשון שהאופוזיציה הייתה נעמדת איתן, ביחד עם אנשים בעלי מצפון בקואליציה, שהיו צריכים לדחות אותו לפני כל שאר החוקים, כי זה באמת חוק – לא רק חוק רע, לא רק חוק שגוי, לא רק חוק נגד העיקרון של שמירת טבע, נגד העיקרון של שוויון, חוק שבא להבעיר את ההתנחלות המתריסה והפרובוקטיבית במזרח ירושלים, זה בעיקר חוק לא הגיוני, לא רציונלי, מפלה. אני מתלבטת אם לקרוא לו טיפשי או בזוי – הוא כנראה שניהם – אבל בשביל – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> שניהם ביחד. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> כנראה שניהם. – – אבל בשביל זה, הכול בסדר. גיוס בספסלי האופוזיציה, מתגייסים להציל את ממשלת הימין הקיצוני, ולתת לה עוד כמה נשימות אוויר מבלון החמצן שכבר מזמן מזמן אזל לה. וזה – ואני, לצערי, מדברת בעיקר על החברים שלי באופוזיציה – יש לנו עוד מה ללמוד כנראה עד שנצליח – בתקווה, בקרוב – להפיל את הממשלה הזאת ולהחזיר את המנדט לציבור הישראלי שיבחר משהו באמת טוב, ולא את הממשלה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת זנדברג. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אותה מדיניות נוקטת ממשלת ישראל בירושלים המזרחית וגם בנגב, בזה שהם מנסים בכל דרך להשתלט על האדמה הערבית. הקרן הקיימת נוטעת עצים כדי למנוע בנייה של ערבים בדואים בנגב, וכאן הרשויות עושות כל שימוש בגנים הלאומיים בירושלים המזרחית ככלי למניעת בנייה פלסטינית. רשות הטבע והגנים ועיריית ירושלים נוקטות יד קשה נגד כל בנייה פלסטינית בתחומי הגנים המרכזיים בירושלים המזרחית. הצעת החוק העולה כאן מבקשת להתיר מגורים בתוך גן לאומי מוכרז. למי היא מאפשרת ולמי היא מתירה? לעשרות מתנחלים, כמו שעשו באום אל-חיראן. וכאן מתחבר העניין של העמותות, עמותות הימין, עמותות המתנחלים – בנגב עמותת רגבים, וכאן עמותת אלעד – שכל מטרותיהן הן להשתלט על האדמה של הערבים. מדובר כאן בשכונת סילוואן, עין אל-חילווה, בוואדי אל-חילווה. תושבי סילוואן מתגוררים שם עשרות שנים. באה קבוצת מתנחלים ובגללם רוצים כאן – מבקשים להציע הצעת חוק, ומבקשים שההצעה הזאת תעבור כדי להתיר להם לבנות, לאור הדרישה בהצעת החוק שתוכנית למגורים בתחום הגן תידרש לאישור רשות הטבע והגנים, העירייה והשרים הרלוונטיים. אתם חושבים באמת שהעירייה והשרים האלה ורשות הטבע והגנים יאפשרו בנייה לתושבי סילוואן? בכלל לא. העניין כאן – רק למתנחלים. לכן, אני פונה לחברי וחברות הכנסת להתנגד נחרצות להצעה ההזויה הזאת. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. אחריו – חבר הכנסת דב חנין. להערכתי עוד קצת פחות משעה תהיה הצבעה. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנמצאים, רציתי להעיר כמה הערות על החוק הרע הזה. החוק הזה נעשה אך ורק בשביל שכונת סילוואן, וזה ידוע. הקרקע שנמצאת בסילוואן היא קרקע ששייכת לפלסטינים, ושנים על גבי שנים מנוע הפלסטיני לבנות את הבית שלו. לא רק שלא בונים – אך ורק הורסים. זה דבר אחד. דבר שני – החוק הזה סוגר כל אפשרות של פתרון מדיני ותוכנית שלום שתהיה בעתיד, כי סילוואן נחשב חלק מירושלים המזרחית, והוא שטח כבוש, ובשטח כבוש, ברגע שיש אפשרות ולו הקטנה ביותר להגיע להסדר שלום – כנראה שהממשלה הזאת, לא בכוונתה בכלל להגיע להסדר שלום אי פעם. החוק הזה רע מאוד. הוא לוקח את הקרקע מהפלסטינים ונותן אוטומטית לאנשי הימין, אנשי המתנחלים, אדוני היושב-ראש. החוק הזה מתוכנן כאילו לא קיימים שם אנשים; לא קיימים שם פלסטינים; לא קיימים שם תושבים. החוק הזה הוא רע, כי הוא בונה בתוך גן לאומי. במקומות שיש בהם גן לאומי, זה מזעזע לבנות בתוך הגן הלאומי, אבל כנראה שלכל כלל יש יוצא מן הכלל. היוצא מן הכלל הוא המתנחלים. החוק לא חל על המתנחלים; גם אם הם עושים רצח הוא לא חל עליהם. גם אם הם הורגים אנשים בכבישים, שזורקים – רק לפני חודשיים זרקו על אישה והרגו אותה, אישה עם שמונה ילדים, ואף אחד עדיין לא עצור, לצערי הרב. התוכנית המונחת – של בנייה בתוך הגן הזה – קיימת עוד לפני חקיקת החוק, חברים. זה ממש גרוע. התוכנית נמצאת, מונחת בוועדה עוד לפני שחוקקו את החוק, אדון בצלאל סמוטריץ. אנחנו מבקשים, ועומדים על זה – אנחנו מפילים את החוק הזה ומבקשים מכל בן אדם – לא רק בעל מצפון; בעל ההיגיון, בעל שפיות הכי נורמלית שיש – להצביע נגד החוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חנין, עד עשר דקות לרשותך. אדוני, בבקשה. מבטיח שלא להפסיק אותך באמצע משפט הסיכום, אתה מכיר אותי. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> אני בטוח. תודה לך, אדוני היושב-ראש. כיוון שהבטחת לא להפסיק אותי באמצע משפט הסיום, אני דווקא אתחיל ברוח טובה. אנחנו נמצאים בתקופה של עימות מאוד קשה בכנסת, אבל אני חושב שצריך להביע, אדוני היושב-ראש, הערכה לך ולראש מפלגתך. יש הרבה אנשים שיודעים לטפס על עצים, אבל אני לא מכיר הרבה אנשים שיודעים אחר כך גם לקפוץ מהעץ קפיצת ראש, קפיצת ראש נועזת. ואני חייב להגיד שלמרות שבנט, אני מבין, הוא איש ביטחון – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בגלל שיש לנו כיפה, בגלל שיש לנו כיפה זה בולם את הזעזוע בראש. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זהו. אבל אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שכיפה לא בולמת את הזעזוע. בנט לא רק קפץ ראש בלי קסדה – שזה, אגב, לא מומלץ מבחינה בריאותית – אלא בדרך גם עשה סלטה מורטלה שלם ואפילו הצליח להסביר שמה שראינו כולנו, שהוא קפץ מהעץ – העץ הגבוה שהוא טיפס עליו – קפיצת ראש – זה לא באמת קרה, אלא שבעצם קרו עניינים ביטחוניים מאוד מאוד סודיים שלמרות שבנט הוא חבר קבינט אין לו מושג מהם, לא ידע עליהם שום דבר והיה צריך פשוט שראש הממשלה ידליף לו מה באמת קורה. אני חושב שהתנהלות כל כך מביכה כמו ההתנהלות של בנט בשבוע האחרון לא נראתה במחוזותינו שנים רבות. לא רק טיפס על עץ גבוה – גם קפץ ממנו קפיצת ראש וגם אחר כך מסביר שטעמים ביטחוניים שהוא פשוט לא הכיר אותם התגלו לו, והם מחייבים אותו לאחריות שהוא לא ידע שהוא צריך להיות אחראי בה קודם. אז אני רוצה, אדוני היושב-ראש, שתמסור לו את הערכתנו. אנחנו מעריכים התעמלות. אנחנו, אגב, לא ממליצים לו להרבות בקפיצות ראש ללא קסדה מעצים גבוהים שהוא מטפס עליהם; פשוט, אנחנו דואגים לבריאותו. עם כל המחלוקת אנחנו לא רוצים ששר בכיר בישראל ייפגע וייגרם לו חס וחלילה זעזוע מוח, כי גם כך נראה לי שהוא לא לגמרי לגמרי מכוון. אדוני היושב-ראש, אני אתחיל מהסוף. החוק הזה הוא מהלך פוליטי, והמהלך הפוליטי הזה נועד לקדם את סיפוח ירושלים המזרחית, וצודקים חבריי שדיברו קודם: זה מהלך גדול, חמור ומסוכן. המהלך הזה פוגע כמובן בפלסטינים ובתושבים הפלסטינים של סילוואן, ושל ירושלים המזרחית בכלל, אבל בסופו של דבר הוא גם פוגע בציבור הישראלי כולו, כי בלעדי הסדר בירושלים המזרחית לא יהיה הסדר. אם לא נבין שבלי פתרון בירושלים אין פתרון, אנחנו נמשיך להתגלגל ממלחמה למלחמה. הפתרון בירושלים הוא מאוד פשוט: ירושלים המזרחית צריכה להיות בירת פלסטין. ירושלים המערבית צריכה להישאר בירת ישראל; שתי בירות לשתי מדינות בהסכם שלום עם עיר שבה אפשר להגיע למקומות קדושים, שיש בה הסדרים מוסכמים בין שני הצדדים; לא עיר של כיבוש, דיכוי ופחד, אלא עיר שבאמת מאפשרת שתי בירות, שתי ערים, חיים בשלום. את זה הממשלה רוצה למנוע, והיא רוצה למנוע את זה בין היתר במהלך של החוק החמור והמסוכן הזה, שהוא חוק שבעצם נועד להעמיק את ההתנחלות הבלתי-חוקית, הבלתי-לגיטימית, המנוגדת למשפט הבין-לאומי בשכונה הפלסטינית סילוואן שבירושלים המזרחית. אבל אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, במקורות שלנו נאמר: "ציון במשפט תִּפָּדֶה". אתם מזמן שכחתם את הכלל הזה. אצלכם – ירושלים תטופל בנוכלות; זה החוק הזה – החוק הזה הוא פשוט מעשה נוכלות, הוא מעשה נוכלות מקומם. הרי מה קרה כאן? הייתה שכונה פלסטינית בסילוואן, ואז באו והטילו עליה מלמעלה גן לאומי. בשם הגן הלאומי הזה מנעו ומונעים מהפלסטינים לבנות בתים. בשם הגן הלאומי הזה מונעים מהפלסטינים אפילו לבצע הרחבות של הבתים שיש להם, כי המשפחות מתרחבות. הגן הלאומי הופך להיות לקדוש. אלא מאי? בינתיים, בחסות הגן הלאומי, עמותת אלעד – שגם עליה כדאי להגיד כמה מילים, ואומר אותן תכף – עמותת אלעד נאחזה במקום. נאחזה לה עמותת אלעד, הקימה לה שם את אתר התיירות עיר דוד, ועושה, אני מבין, הרבה כסף מהדבר הזה. ועכשיו היא רוצה, מסביב לאתר התיירות שהיא כבר בנתה, להכשיר גם את הבנייה של המתנחלים בשכונת סילוואן. מה לעשות? הרי יש גן לאומי. אז באים ואומרים: רגע, רגע. הגן הלאומי לא באמת צריך להיות בעיה. אנחנו נייצר חקיקה מיוחדת שתאפשר למתנחלים לבנות בסילוואן. החוק הזה, אדוני היושב-ראש, תפור לגמרי, תפור לגמרי מאלף ועד תיו לצרכים של המתנחלים בסילוואן. אז תראו מה קרה כאן: לפלסטינים אמרו: אסור לכם לבנות – גן לאומי; אבל כשמדובר במתנחלים, גן לאומי לא – צריך להיות פתרון. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> חבר הכנסת חנין , זה בדיוק – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> האם יש נוכלות גדולה מזה? האם יש נוכלות גדולה מזה? האם יש צביעות גדולה מזה? האם יש משהו שיותר רחוק מהרעיון של "ציון במשפט תִפָדה" ממה שאתם עושים פה, בירושלים המזרחית? אתם צריכים להתבייש. המהלך הזה הוא מהלך של חוסר צדק, כי לפלסטינים שחיו בסילוואן אומרים: אתם לא; אבל למתנחלים שבאים עכשיו לסילוואן אומרים: אתם כן. המהלך הזה הוא מהלך שמנוגד לאינטרס להתקדם לשלום שמבוסס על שתי בירות בירושלים, אבל המהלך הזה הוא מהלך חמור גם מסיבה נוספת. אני אומר את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, כמי שהרעיון של גנים לאומיים, שמורות טבע, הגנת הסביבה, מאוד מאוד קרוב לליבו. אבל הממשלה הזאת היא הרי ממשלה שנלחמת נגד הסביבה: את חוק החופים אתם לא רוצים להעביר; את ההגנות נגד מנגנונים דורסניים במערכת התכנונית ששומרים על מינימום שטחים פתוחים וירוקים, אתם בכל פעם – מעבירים. אתם ממשלה אנטי-סביבתית. אתם גם לא מקדמים גנים לאומיים. אתם מוכנים לקדם גנים לאומיים ושמורות רק כשמדובר בפגיעה בערבים. המהלך הזה הוא מהלך ציני, חמור, מסוכן ופוגע בשם הטוב של הרעיון של גן לאומי, בשם הטוב של הרעיון של שמורת טבע. אתם הופכים גם את הרעיונות היפים והטובים האלה לכלי מלחמה לא לגיטימי נגד אזרחים שאין להם יכולת להתגונן מפניו. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לצטט לפניך דברים שאמר יושב-ראש ועדת הפנים באחד הדיונים שנעשו בחוק הזה. הוא אמר: החוק הזה צריך לחול רק על מצב שבו הגן הלאומי בא לשכונה, ולא כשהשכונה באה לגן; לא יהיה מצב שהשכונה תבוא לגן. על זה אעמוד ולא אאפשר שום תקדים. אמר יושב-ראש הוועדה, לא עמד, ואפשר את התקדים: החוק הזה לא חל על הגן הלאומי שבא לשכונה. השכונה הפלסטינית, שהייתה קיימת לפני שהגן הלאומי הגיע, נשארה מקופחת; השכונה הפלסטינית, שהייתה לפני שהגן הזה הוכרז, נותרת מוגבלת. ומי פטור? פטורה השכונה שבאה לגן. השכונה החדשה, שבאה אחרי שהוכרז הגן הלאומי, אותה שכונת מתנחלים של עמותת אלעד ומקורביה, היא השכונה שבעצם החוק הזה מאפשר להמשיך ולקדם. כמובן, כמו בכל מנגנון של נוכלות, גם כאן הנוכלות היא מתוחכמת – היא נעשית בצורה רב-קומתית, כדי שיהיו כל מיני אנשים תמימים באופוזיציה שיגידו: בסדר, אבל גם פלסטינים עכשיו יוכלו לבנות בגן הלאומי. אז לתמימים האלה אני מציע לקרוא את מה שכתוב בחוק. אני מציע לכם לראות איך המנגנון של החוק עובד באופן מעשי. כדי שאפשר יהיה להפעיל את האפשרות של הבנייה בגן צריך את הסכמת רשות הטבע והגנים, שמתנחל עומד בראשה; צריך את הסכמת העירייה, שמתנחל וידיד המתנחלים עומד בראשה; צריך את הסכמת השרים הרלוונטיים. חברים, כל אלה ייתנו לפלסטינים לבנות? הם הרי לא נותנים לפלסטינים לבנות בירושלים המזרחית, לא רק בשטח של גנים לאומיים אלא גם לא בשטח של גנים לאומיים. פלסטינים בירושלים המזרחית כמעט לא יכולים לבנות ברישיון. אין מצב כזה. כמעט לא מסוגלים להשיג רישיון. אבל מי יוכל לקבל את כל הדברים האלה בהליכים מאוד מהירים ובצורה מאוד מאוד פשוטה? חבריך המתנחלים. חבריך המתנחלים יוכלו לעשות את זה בהליכים מאוד מאוד מהירים, אדוני היושב-ראש. ולכן, החוק הזה, מעבר לכל הדברים שאמרתי, הוא גם באמת באמת חוק לא הגון. אני רוצה לסיים ולומר שאני מצפה מכל חברי האופוזיציה שלא להתבלבל ולהצביע נגד החוק הזה, אחרי שתלמדו, חבר הכנסת אלעזר שטרן, בדיוק במה מדובר ולמה אסור לבן אדם שיש לו טיפת מצפון יהודי, או בכלל מצפון, להצביע בעד חוק שעושה כזאת איפה ואיפה. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם מצפון ערבי, מה? << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני מדבר אל אלעזר שטרן. אם היה לו מצפון ערבי הייתי פונה אליו עם מצפון ערבי. כיוון שיש לו, אני מקווה, מצפון יהודי, אני פונה למצפונו היהודי. אני – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> כי הוא יודע שאני בעד. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בטוח שגם מצפון ערבי יוביל לאותה תוצאה, אבל במקרה הזה גם מצפון יהודי – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – יוביל לאותה תוצאה. ולכן, עמיתיי חברי הכנסת, אני פונה לכולכם: הצביעו נגד הצעת החוק המבישה, המסוכנת והנוראה הזאת והפילו אותה היום. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. הבטחתי לא להפסיק אותך. נכון עמדתי בהתחייבות? << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> עמדת. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> שכנעת אותי. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אל תיקח את ההצבעה שלי כמחמאה לכושר השכנוע שלך. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> יש שמות של הדוברים? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אני אומר לאדוני, יש עכשיו עוד אחד, שניים, שלושה, ארבעה – חמישה דוברים על הסתייגויות מהרשימה המשותפת, לאחר מכן שלוש בקשות רשות דיבור, הסתייגויות דיבור של הקואליציה, והיושב-ראש יסכם. אנחנו – בין חצי שעה לשלושת-רבעי השעה עד להצבעה, בעזרת השם. שש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. רבותיי חבריי הכנסת, השתתפתי בדיונים הלא-עניינים בהצעת החוק הזאת, ואין ספק שמדובר בתרמית, כפי שהיו עסקאות רבות, והפקעות רבות, של קרקע פלסטינית לטובת מתנחלים. בוואדי ג'וז יש אזור שהוכרז כגנים הלאומיים כדי שהערבים לא יבנו – בעלי המקום הפלסטינים, שמהם נלקחה האדמה. בעמותת אלעד – שהיא פעילה מאוד באזור; זו עמותה של מתנחלים והתנחלויות והפקעות – לחצו, הובילו, והיה מי שקידם את הצעת החוק, שבאה לומר: גן לאומי אומנם הכרזנו כדי למנוע בנייה מערבים, אבל עכשיו אנחנו מחריגים את הבנייה של היהודים – תוספות ובנייה וכדומה – למרות שהכרזנו על גן לאומי. כאילו שהמתנחלים או הבתים של היהודים באזור הזה היו איזה עץ ירק מלבלב; האמת היא שמדובר באש שאוכלת את השכונה, בגזלת קרקע, קיפוח (אומר בערבית: קיפוח,) שוד קרקעות, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שוד קרקעות, אבו עבדאללה, ולכן הצבענו נגד החוק הזה בישיבה. בפעם ההיא נשארנו עד השעה 01:00, אתה ואבו עבדאללה ואבו חוד'ייפה. הייתי לפני יומיים ואתה יום חמישי? יום שלם בחוק הזה. תהיה בריא. זה חוק מסוכן. מדובר בסדרה של חוקים שמטרתם לייהד את ירושלים.) זאת ממשלה שלא רוצה שום הסכם מדיני, ולכן היא תוקפת את הרשות הפלסטינית ומבטלת את מה שקרוי פרטנר. והאמת היא שאני חושב שהמצב של אי-קיום משא ומתן הוא נכון. על מה לקיים משא ומתן? ועם מי – עם נפתלי בנט ובנימין נתניהו? מה עוד שראש הממשלה התגאה כבר כמה פעמים שכשהוא בשלטון לא תהיה מדינה פלסטינית. והשאלה – מה מידת הרצינות של ראש הממשלה בהחזקת הקואליציה הזאת? למה ראש הממשלה פתאום לא רוצה בחירות, למרות שכל הזמן אמר: אני רוצה בחירות? התשובה היא, לדעתי, שהוא רוצה לקבוע בעצמו את התאריך ואת ההקשר ואת האג'נדה של הבחירות. הוא לא רוצה בחירות שכפה עליו ליברמן – בהקשר של כישלון בעזה – וכאילו ייווצר הרושם שמי שקובע את המהלכים של הקואליציה זה יחיא סנוואר. הוא לא רצה, ראש הממשלה, ולכן הוא עשה הכול, תמרן – ואנשי הבית היהודי גילו זקיפות קומה שצריכה עשרה קילוגרם של ויאגרה, וגם זה לא עזר להם ב-24 שעות. (אומר בערבית: מה אתה צוחק, יא שייח'?) << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> את זה אתה אומר בתור רופא? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ראית איך קמו ונפלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נופל – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אפילו עשרה קילוגרם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אפילו עשרה קילוגרם של ויאגרה לא היו עוזרים לבית היהודי לקום על רגליהם. << קריאה >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << קריאה >> מה זה? מה זה ויאגרה? הוצאתי לך את המילים מהפה? מה קרה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נסתתמו טענותיי, חבר הכנסת יואב קיש, מול השאלה הנוקבת הזאת. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – זה שר הבריאות? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תשאל את יעל. תשאל את יעל. האמת היא שמידת האלסטיות שגילו השר נפתלי בנט והשרה שקד והבית היהודי יכולה להיכנס לספר השיאים של גינס – פליק-פלאק לאחור מרשים ביותר. אבל המשפט שיהדהד לאורך ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית הוא דבריו של השר נפתלי בנט: אני מאמין לראש הממשלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אנא סיים, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם הוא היה מחובר למכונת אמת, היא הייתה עולה באש. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> על מי אמרת את זה? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא, נפתלי. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> כבודו, בינתיים הנגב עולה באש. << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> ואם זה היה הוא? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא הוא, זה – – – << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אדוני, עד חמש דקות. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מדברים על גנים לאומיים. מה זה גן לאומי? יכול להיות שאנשים לא מבינים מה ההגדרה של גן לאומי. הוא "אתר היסטורי או אתר נוף מוכרז הנמצא בפיקוח רשות הטבע והגנים" – זו ההגדרה, אבל מה השטח? אנחנו ניכנס להגדרה של השטח: "שטח המשמש או מיועד לשמש לצורכי נופש לציבור בחיק הטבע או להנצחת ערכים שיש להם חשיבות היסטורית, ארכיאולוגית, אדריכלית, טבעית או נופית וכיוצא באלה, בין שנשאר בטבעו ובין שהותקן לשמש מטרות אלה ואשר שר הפנים הכריז עליו", בהתאם להוראות החוק. האתר שאנחנו מדברים עליו זה גן לאומי – זו ההגדרה של גן לאומי. השימוש בו למגורים לא מתאפשר; זה העיקר – לא מתאפשר לבנות בו למגורים. אני אומר: האם מישהו חשב, כשבאו לשנות את החוק הזה, שיבואו לרמת גן, לגן הלאומי, שהוא שטח גדול מאוד, שטח ענק – להגיד: 'תשמעו יש לנו מחסור בשטחים לבנייה. בואו ניקח 20% מהשטח הזה לבנייה כדי לבנות מגדלים ברמת גן? הרי לא זו הכוונה. לא התכוונו, ולא התכוונו לעשות את זה. לכן, החוק הזה הוא לא חוק גנים לאומיים – זה חוק הגזל של הקרקע של הערבים הפלסטינים שנמצאים בסילוואן, בגן חילווה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> מי היה לפניהם? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מי שהיה לפני זה – מי שהיה לפני שהיהודים הגיעו ממצרים, הוא גם היה שם, וזה לא היה ריק. אז, בואי, לא לדבר על ההיסטוריה, כי כל אחד ירצה שההיסטוריה תתחיל מאצלו. אז היו אנשים, וזה לא היה ריק, אז בואו נתקדם. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> היהודים – – – 3,000 שנה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה הערבים הכנענים, בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בדיוק. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לפני 3,000 שנה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, כן, היו הערבים הכנענים. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – סילוואן זה עולים מתימן שבאו – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> החוק הזה הוא חוק מיוחד לסילוואן בשביל לגזול את הקרקע, אבל יש חוק אחר: אם מפקיעים שטח לצורכי ציבור – נניח שראש רשות מקומית בא להפשיר לבנייה והפקיע שטח לצורכי ציבור. החוק אומר במפורש: אם המפקיע, הרשות המקומית, לא משתמש באותה קרקע לאותם צרכים ציבוריים שבגינם הוא הפקיע את השטח, ואם הוא משנה את הייעוד שלה – למשל, הוא בא ואמר: שטח ציבורי פתוח או שטח לבנייני ציבור, והוא לא משתמש בו למטרה זו והחליט לשנות את הייעוד למגורים – השטח חוזר ישירות לבעלים המקוריים שלו, או לא ממשיך להיות של הרשות המקומית, או לא ממשיך לשרת את הציבור. הם לא רצו לבוא ולבטל בסילוואן את הגנים הלאומיים, כי הם חוזרים לבעלים המקוריים שלהם, הם חוזרים לפלסטינים, לכן באו עם החוק הזה, שהוא חוק התיישבותי, חוק התנחלותי, חוק שבא לתקוע מתנחלים בתוך השטח של סילוואן, כשהכוונה שלו היא לבטל את האפשרות להקים מדינה פלסטינית, לבטל את האפשרות לשלום. למה? כי יש מדינת המתנחלים ויש מדינת ישראל, וכנראה שבסופו של דבר המלחמה תהיה ביניהן. לכן אני בא ואומר: הכיבוש של ירושלים יסתיים. הכיבוש בירושלים יסתיים, כי היו כיבושים אחרים לפניו, וגם הם הסתיימו. ב-1099 הצלבנים באו וכבשו את ירושלים ועשו בה כבשלהם. לקח להם עד 1187, כמעט 90 שנה, ואחרי התקופה הזאת ירושלים שוחררה. אז עדיף להגיע למצב שירושלים – שמישהו טוען פה שהיא מאוחדת, והיא לא כך – לא לתקוע מתנחלים שעצם ההתנחלות שם – ואני חוזר על זה כמה פעמים – היא פשע מלחמה. ועם הפשע הזה אל תכניסו את האנשים, כי גם מי ששולח אותם יהיה שותף לפשע הזה. לכן, החוק הזה הוא חוק גזעני, חוק התנחלותי, חוק טיפשי, חוק שירחיב את הקרע הקיים בירושלים ויזיק גם למדינה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ויזיק לאפשרות של השלום. לכן, מי שעושה את זה בעצם מכריז מלחמה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני לא מצליחה להבין למה הממשלה הזאת חייבת לקלקל כל מושג טוב, לבזות אותו ולגרום לנו לשנוא אותו. שמורת טבע היא מושג שאמור להיות מושג טוב, שמדבר על לשמור את הסביבה ועל לנסות לשמור את הטבע. באים בצורה מאוד – אפילו לא מתוחכמת – והופכים את המושג הזה לסוג של כיבוס שלא יצליח לכבס את המעשה הנבזה של שוד אדמה ושל בנייה התנחלותית, גם כדי לגרום לתסיסה באזור מסוים. במקום שמעכשיו והלאה נגיד את המילים "שמורת טבע" ויהיה לנו בראש שלנו נוף פסטורלי, רגיעה ומקום שצריך לשמור אותו, נראה התנחלות, ונראה סיבה להתקוממות של אנשים שמרגישים שהם מדוכאים – לתת את הזכות לקבוצה אחרת כדי לבנות ולקחת את המקום שלהם. אז מילא לקלקל מושג טוב, אבל אני חושבת שהחוק הזה, יא אבו חוד'ייפה, הוא חוק שנגזר מחוק הלאום, או שמישהו רוצה לשכוח שהועבר חוק כזה בכנסת רק לפני כמה חודשים. חוק הלאום בעיקרו דיבר קודם כול על סיפוח ירושלים המזרחית והפיכתה כאילו לירושלים המאוחדת שתהיה בירת ישראל. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – בירת ישראל. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> החוק הזה, חוק הלאום, דיבר על – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לכן לא – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מניעת הקמת מדינה פלסטינית ומניעת זכות הגדרה עצמית לפלסטינים על אדמתם, וגם דיבר על ההתיישבות היהודית כערך לאומי עליון. אז הינה, אם לא מתרגמים את זה לסוג של חוקים כאלה, ואם לא גוזרים מחוק הלאום חוק כזה, מה אנחנו מבינים? חוק הלאום – אם גוזרים אותו ומנסים לשפר אותו למשהו יותר קונקרטי, יוצא חוק כזה. בדיוק כמו שחוק הלאום הוא חוק קולוניאליסטי, אפרטהייד, גם החוק הזה הוא חוק קולוניאליסטי וחוק אפרטהייד, כי הוא נותן עליונות לקבוצה מסוימת, והוא משמר מצב של התנחלות, של כיבוש, במקום מסוים. זה רק חלק ממה שחוק הלאום אמור להביא. ואתם יודעים מה? לקראת הצוהריים, חברי חבר הכנסת דב חנין דיבר על איך שירד בנט מהעץ הגבוה שטיפס עליו. בצוהריים אמרתי באחד הראיונות: לא אתפלא שאחרי שבוע נתחיל לשמוע על המחיר שהממשלה הזאת משלמת על הקפיצה, הירידה מהעץ הזה. וזה לא לקח אפילו שבוע, דב. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הינה, תוך שעתיים כבר מדברים על הריסה ופינוי של ח'אן אל-אחמר. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה בדיוק, כנראה, אחד המחירים שהעם הפלסטיני צריך לשלם כדי שמר נתניהו ישלוט במתי יהיו הבחירות שלו. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת איימן עודה – לא נמצא. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני בהחלט מצטרף למה שאמרו חבריי ולמה שאמרו המתנגדים לחוק הזה, ולמצב שהממשלה הזאת מנסה לקבע – לעודד עוד ועוד את ההתנחלויות ואת גזלת הקרקע מהפלסטינים כדי להגיע למצב אבסורדי שהקמת שתי מדינות לא תתאפשר בכל מצב. ממשלת נתניהו – שהבוקר קיבלו הבית היהודי פיק ברכיים – וכל הסיפור הנפוח, שהדיאגנוזה של חבר הכנסת טיבי הייתה מאוד מתאימה לו – וחזרו בהם מכל האיומים ביומיים האחרונים – הממשלה הזאת שמה לה מטרה אחת, והמטרה הזאת היא לקבע את המצב הקיים, ולהבטיח הבטחות שווא לאזרחי המדינה, שאו-טו-טו אנחנו חזקים בביטחון, אנחנו נביא שלום רק על פי רצוננו, אנחנו ננצח את תושבי עזה, אנחנו ננצח את הנשים חולות הסרטן בעזה, וננצח – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אף פעם – – – << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – וננצח את ילדי עזה הרעבים. אנחנו נרעיב 2 מיליון איש בבית הסוהר הגדול בהיסטוריה. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – סיוע הומניטרי, איזה רעבים. << דובר_המשך >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו גיבורים על חלשים. אם הסיבה בעזה היא חמאס, אז מה קורה עם הרשות הפלסטינית? הרשות הפלסטינית עובדת עם מדינת ישראל, בעידודו של אבו מאזן, שנפגש בתדירות מאוד גבוהה עם ראש השב"כ, והם מתואמים ב-99% מהדברים. אבל אנחנו יודעים שהמטרה העיקרית היא מדינה אחת בין נהר הירדן לבין הים. מדינה אחת זאת אומרת מדינה דו-לאומית. היום חלק מהפלסטינים, מהוגי הדעות הפלסטינים, כבר מדברים על זה, רבותיי. אבל הסכנה היא לעתיד של המדינה הזאת, שהיא בטוח מדינת אפרטהייד. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, לך יש עד חמש דקות. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד חוק שמשקף את מגמת החקיקה הכוחנית, הבריונית של הממשלה הזאת; פשוט מכתיבים כל חקיקה שנדרשת לצורכי תוכניות ממשלת הימין, ובעניין הזה – התוכנית להמשיך ולהפקיע את זכויות התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית, ולהמשיך להרחיב את ההתנחלויות בלב-ליבן של השכונות הפלסטיניות. זה גם משקף את מדיניות הכוח של הממשלה הזאת. ומה שלא מצליח בכוח אז מנסים בעוד כוח, ומגייסים את החקיקה כדי להמשיך לדכא, להפקיע, להדיר את האוכלוסייה הפלסטינית מאדמתה המקורית. וככל שזה נוגע לירושלים המזרחית, אין ספק שזה נוגע בלב – בלב הדרישה הפלסטינית להכרה בזכות של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, שכוללת את ירושלים המזרחית כבירת המדינה הפלסטינית; לא משהו חלומי אלא משהו שמדינות העולם, כמעט כולן, תומכות בהסדר הזה כבסיס לשלום בין שני העמים. ואני רוצה להגיד לכם שאנחנו מזכירים כאן – יכול להיות הרבה פעמים – את יוזמת השלום הערבית מ-2002, יוזמת השלום הערבית, שבאה מיותר מ-50 מדינות, מדינות ערביות ומדינות מוסלמיות וכמובן גם בתמיכת ההנהגה הפלסטינית; גם אנחנו ברשימה המשותפת תומכים. היוזמה הזאת מבוססת על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', כאשר מזרח ירושלים הוא בירתה של המדינה הפלסטינית, וזאת כתנאי לנורמליזציה וליחסי שלום עם ישראל. ואני שואל: על מה עוד צריך לוותר הצד הפלסטיני יותר מההצעה הזאת, יותר מההצעה הזאת? אבל במקום שיהיה פרטנר בישראל ליוזמה הזאת, אנחנו נתקלים בהתכחשות לכל זכות של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, התכחשות שמופיעה כבר בסעיפים הראשונים של חוק הלאום; התכחשות לכל זכות של העם הפלסטיני בירושלים המזרחית – גם זו התכחשות שמופיעה בחוק הלאום. ולכן, אני רואה את החוק הזה היום כהמשך וכיישום של החוק הלאום, שמכריז באחד מסעיפיו שירושלים המאוחדת והשלמה היא בירת ישראל, כאילו שאין עם אחר, כאילו שאין כ-400,000 תושבים פלסטינים בירושלים, וכאילו שאף אחד לא שמע שהתושבים האלה גם בכלל לא מכירים בעיריית ירושלים, לא מצביעים בכלל לעירייה, ולכן הם גם לא מיוצגים פוליטית, והזכות הבסיסית שלהם לבחור את נציגיהם, להצביע בבחירות, כמובן שאינה מתקיימת, כי הם לא מכירים בשלטון הישראלי הזר עליהם. ולכן, אני אומר שהגיע הזמן שהממשלה הזאת תתעשת. הזמן מזמן הגיע. אבל לפני שאנחנו רואים יישום של האיומים של ראש הממשלה, האיומים של מערכה שתביא קורבנות, כדאי להקשיב לקולות השלום שמגיעים מהצד הפלסטיני ומהצד הערבי. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. אם כן, נגמרו המסתייגים. אנחנו עוברים עכשיו לבקשות דיבור. חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת. חברת הכנסת גרמן, בבקשה. יש לך עד חמש דקות, גברתי. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. נכבדי השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה הוא עוד חוק שבא לקעקע ערכים שאנחנו חיים לאורם כבר שנים, ואני מדברת על ערכים בתחום התכנון והבנייה. אחד הדברים שכל אדריכל – אני לא אדריכלית, אבל הייתי ראש עיר­ – כל אדריכל וכל מי שעוסק בתוכניות תכנון ובנייה לומד זה שאין לוותר על שטחים ציבוריים פתוחים, כי שטח ציבורי פתוח לא שייך לנו; הוא לא שייך להווה – הוא שייך לעתיד, הוא שייך לכלל הציבור, והוא למעשה ירושה שאנחנו מורישים לעתיד, לילדים ולנכדים ולנינים שלנו. תתארו לכם שהמדינה הזאת תהיה מדינה של שלמת בטון ומלט. הרי כולם רוצים רק להתעשר ולבנות, להרחיב ולהעשיר, ולכן אנחנו מצווים וחייבים לשמור על כל שטח ציבורי פתוח. ולכן גם יש חוק – יש חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, והחוק הזה בא ואומר במפורש שלא תאושר תוכנית בשטח שמורת טבע או גן לאומי ולא תיעשה בו כל פעולה הטעונה היתר לפי חוק התכנון או כל פעולה אחרת שנקבעה בתקנות לפי חוק זה, למעט חפירות הצלה. והינה, כאן, באים ומסבירים שלמרות ועל אף האמור בכל דין, תוכנית בתחום גן לאומי יכולה שתהיה תוכנית המייעדת קרקע למגורים. לאחר מכן, כמובן, באים ומייחדים ומאפיינים את אותו אזור, שברור שמדובר על עיר דוד. אבל חברים יקרים, זהו חוק, והחוק הזה יסמן – יהיה סמן לדורות הבאים, למחוקקים הבאים. וכאשר מישהו יבוא אולי יום אחד וירצה לבנות בפארק הרצליה או בפארק תל אביב או בפארק בדרום או בפארק אריאל שרון, או בכל מקום שהוא שמורת טבע שהיום אסור לבנות בה, הוא יבוא ויאמר: מה, בעיר דוד אפשר היה לחוקק חוק מיוחד כדי לבנות למ-גו-רים? לא לבנות בית קפה, לא לבנות משהו ציבורי – לבנות מ-גו-רים. למה אסור יהיה במקום אחר? זהו תקדים מסוכן, וזוהי הסיבה שאני, אישית, הזדעזעתי כאשר החוק הזה הגיע. ונכון שבהתחלה דובר בכלל בכל הגנים הלאומיים ולאחר מכן איחדו את זה, והיום מדובר רק בעיר דוד, אבל הרי זה ברור לכם, וברור לי, וברור לכולי עלמא, שמה שאנחנו היום מתירים בעיר דוד, מחר יתירו בכל מקום אחר בארץ. אסור להעביר את החוק הזה, גם בגלל הסיבות שחבריי פירטו – אני בהחלט חושבת שיש בהן ממש – אבל בעיקר, וראשית לכול, מפני שהחוק הזה מהווה תקדים מסוכן לכך שיבואו לגזול מאיתנו את כבשת הרש – את הגנים הלאומיים ואת השטח הציבורי, שכאמור, לא לנו הוא. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה. אחרון בבקשות הדיבור – חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. בבקשה. לאחר מכן יסכם יושב-ראש הוועדה יואב קיש, ונעבור להצבעה על ההסתייגויות. << דובר >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, ישבתי כאן עכשיו שעתיים והקשבתי לכמה מן הדברים. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. ראשית, שמעתי כאן לא מעט דוברים, בעיקר מן הרשימה המשותפת, גם ממרצ, שדיברו על העובדה שעיר דוד, המכונה סילוואן, שייכת לפלסטינים. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אז אני רוצה, קודם כול, חבר הכנסת אבו עראר, לומר, בפעם המי יודע כמה: אין, לא היה ולא יהיה דבר כזה שנקרא עם פלסטיני. ממילא שום שטח לא יכול להיות שייך למשהו לא קיים. מה אפשר לעשות? << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> רואים שאתה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> קשה קצת לייצר זיקה בין מה שהוא קיים – ותכף נדבר על כמה הוא קיים – למה שהוא לא קיים. אין, לא היה ולא יהיה דבר כזה עם פלסטיני. יש ערבים, יש להם הרבה מאוד מדינות מסביב – אחלה, טובות, נהדרות, עם זכויות, רק משום מה יש כאלה שעדיין מתעקשים לגור כאן, תחת הכיבוש הנורא של המדינה היהודית. שמעתי גם שמדובר על אדמות גזולות. אז למי שלא יודע, בעיר דוד כל הבתים, כולם ללא יוצא מן הכלל, נרכשו בכסף מלא כדת וכדין – אני מרשה לעצמי לומר: לצערי, מכיוון שעוד לא בא הרגע שמדינת ישראל תשיב את הגזלה בצורה ממלכתית ומסודרת, ולכן אנחנו נדרשים לגאול אדמות ובתים בכסף מלא. אגב, זה לא פשוט, מכיוון שכיודע יש ברשות הפלסטינית גזר דין מוות על מי שרוכש קרקעות. למרבה הצער, יש פעילות של אותה רשות – שוב, פלסטינית, אבל אין דבר כזה; איך נקרא לה, חבר הכנסת קיש? מה אתה אומר? אותה רשות שהקימו כאן באוסלו פועלת, לצערי הרב, ומהלכת אימים בצורה לא חוקית ולא חוקתית. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> תסתכל על הגנים הלאומיים, לא על אוסלו. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אגב, בניגוד לאותם הסכמים אומללים, גם בירושלים היא מהלכת אימים על מי שמוכר את ביתו. אבל כל הבתים הללו נרכשו כדת וכדין בכסף מלא, עברו לא מעט הליכים משפטיים – הליכי סרק שקריים שאתם וחבריכם ניהלתם. עכשיו אני רוצה לספר סיפור: ביום חמישי היינו כאן עד שעה די מאוחרת כדי לאשר את החוק הזה בוועדת הפנים של הכנסת, וכאן המקום באמת להודות מאוד לחבר הכנסת יואב קיש, יושב-ראש הוועדה, שעבד קשה מאוד כדי שאנחנו נגיע לרגע הזה ונאשר, בעזרת השם, את הצעת החוק. אבל באמצע קרה דבר מוזר: באה חברת הכנסת גרמן וטענה טענת נושא חדש. לא? לא היא, אז יעל כהן-פארן – באה וטענה טענת נושא חדש. אז עברנו מחדר הישיבות של ועדת הפנים לחדר הישיבות של ועדת הכנסת, ואני אמרתי שאני קצת מתקשה להבין איך אפשר לטעון טענת נושא חדש על נושא שהוא בן למעלה מ-3,000 שנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> הרבה, 1,500 שנה לפני שקם איזה מישהו והמציא את הדת המוסלמית כבר היו היהודים בירושלים. היה בה דוד המלך, שבנה בה את עיר דוד ואת ביתו. ומה שמוציא אתכם מדעתכם בחוק הזה הוא העובדה שהחפירות בעיר דוד מגלות את כל אותם שורשים יהודיים בני אלפי שנים, שפשוט לא ניתנים להכחשה. תעצמו את העיניים, תטמנו את הראש בחול, אבל אם תטמנו את הראש קצת יותר עמוק מהחול ותתקרבו לסלע, תראו את ההוכחות הברורות לנוכחות היהודית, לשייכות היהודית, בנות אלפי השנים של היהודים במקום הזה. אז כאמור, זה לא נושא חדש. אנחנו זוכים היום בבית הנהדר הזה להמשיך מפעל, להמשיך קשר של למעלה מ-3,000 שנה של העם היהודי לבירתו, לירושלים, לעיר הקודש והמקדש. והמפעל הזה, בעזרת השם, יימשך, ויגדל ויתעצם. דיברו פה, חבר הכנסת קיש, כמה אנשים על הפריימריז. נדמה לי שגם יעל – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> להגיד "חברי מרכז" – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> – – – על הפריימריז. אז הלוואי – אבל זה תפקידנו – שבעיר דוד, ובכלל בירושלים המזרחית, יהיו כל כך הרבה יהודים שבאמת יצליחו להשפיע על הפריימריז. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> ומשפט אחרון. אני מבקש לחזק את ידי עמותת אלעד, ובראשה דוידל'ה בארי, שכבר עשרות רבות בשנים עמלים במסירות נפש של ממש להחיות את אותן אבנים, את אותם שורשים גדולים של העם היהודי בארצו. אנחנו נהיה כולנו שותפים כאן היום למפעל הזה, נחזק אותם ונתחזק איתם. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. יושב-ראש ועדת הפנים יואב קיש, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, שרים, האמת היא שאני די נרגש להיות פה היום, במיוחד לאור מה שהספקנו היום מהבוקר, אבל בסוף, בשביל החקיקה הזאת אני נמצא בכנסת ישראל. המצב הזה שהגן בא לשכונה, שכונת עיר דוד – שאנחנו מדברים על 3,000 שנים של היסטוריה יהודית שמחדשים אותה, שעושים חידוש כפול: מצד אחד במגורים עצמם, ומצד שני גם בחפירות, שמגלים את העבר ואת ההיסטוריה, ומה הבסיס של המדינה הזאת. אז אני ממש גאה, ואני רוצה, מכיוון – נורית, אני מבין שאת תעלי להודות – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> כשהקימו את המדינה, איפה הייתה עיר דוד? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני מקווה שהכנסת הזאת אכן תאשר את הצעת החוק הזאת. אני רוצה להודות לכמה אנשים שבאמת עשו עבודה מאוד חשובה. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> כשהקימו את המדינה, היא לא הייתה קיימת? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> ראשית, לחברת הכנסת נורית קורן – שזו הצעת חוק פרטית שלך, שעברה הרבה חשיבה והרבה שיקולים, וניסינו לבנות באמת את המתווה הנכון. ופה אני רוצה לענות לכל אלה שהסתייגו – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אל תענה. אל תענה. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> המתווה הנכון, שיאפשר את השילוב הזה בזהירות – מצד אחד לאפשר את הנדרש לאותה שכונה כדי לחיות, ומצד שני, תוך שמירה והקפדה על הנושא של הגן הלאומי – האיזון הזה מתבצע בחקיקה הזאת, ואני חושב שהוועדה עשתה עבודה מצוינת. אני רוצה להודות גם לחברי בצלאל סמוטריץ, שהיה איתי בכל הרגעים של החקיקה הזאת, שעות ארוכות ביום חמישי, שדחפת ולא ויתרת, ועשינו את זה באמת עד השעות המאוחרות. אני מודה שמהסביבה היו כל מיני רעשים, אבל אתה אמרת: אנחנו משלימים את המשימה, ואני הובלתי את זה איתך, ואני גאה ושמח שיצא לנו גם, בעזרת השם, לברך על המוגמר בעניין הזה. ולעמותת אלעד ודוידל'ה, החוק הזה בא לעזור גם לכם ולומר בצורה הכי ברורה: אתה עושה מלאכת קודש – איפה הוא? הוא לא עלה למעלה? עושה מלאכת קודש. אני חושב שכל עם ישראל צריך להצדיע לך על העשייה הזאת. חידוש עיר דוד זה משימה באמת מדהימה שאתה לקחת על כתפיך. וכמובן, אני רוצה להודות לוועדה, למנהלת הוועדה לאה קריכלי, לצוות הוועדה שוש, ליאת, איה, רחל ורבקה הדוברת, וליועצים המשפטים: תומר רוזנר, שלא נמצא פה עכשיו – נכון, גלעד? אני צודק? וגלעד קרן, שבאמת היה ועזר להוביל את החקיקה. אני רוצה גם להתייחס לכמה דברים שנאמרו פה לגבי החוק הזה. ראשית, דיברו פה על אפליה, לא אפליה. אין פה אפליה בחוק. אין התייחסות פה. גם – וזה הובהר בצורה הכי ברורה – גם, אם נצטרך וזה יבוא לידי ביטוי בבתים של הערבים שנמצאים שם – גם להם אפשר לקדם ולפתור בעיות שנמצאות דרך החקיקה הזאת. ולכן, כל האמירות פה על אפליה הן פשוט שגויות ונובעות מחוסר הבנה. מעבר לכך, הפתרון הזה של המצב הייחודי שמגיע לחלק מהמקומות, שהגן בא לשכונה, ייפתר, והחקיקה הזאת מובילה את זה. אנחנו עכשיו – להבנתי, היושב-ראש, ההצבעה הזאת זה סוף סדר-היום. אני צודק? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נכון, בזכותכם האדיבה. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> לצערי, בניגוד לסיכומים, כמה דברים שהיו צריכים לקרות בכנסת הזאת היום לא יקרו. אנחנו – גם, אני רוצה להוסיף – בחקיקה בוועדת הפנים, העברנו, הכנה לקריאה ראשונה, הצעת חוק לייצוא קנאביס רפואי במדינת ישראל. הצעת החוק הזאת אמורה לאפשר לחקלאים במדינת ישראל, בפיקוח משטרתי נכון, לגדל קנאביס רפואי. מדובר על הכנסות פוטנציאליות של למעלה ממיליארד שקלים כמיסים למדינה; מדובר על רווחת חקלאים; מדובר באמת על הליכה משותפת של הרגולטור, של המשטרה, של החקלאים. וכל זה נמנע היום כי ההסכמות שהיו עם האופוזיציה נפלו. אבל אל דאגה, ביום שני הבא נעביר את זה, ולמרות שאני מניח שרוב חברי האופוזיציה תומכים בהצעת חוק שכזאת, אנחנו יותר לא נקשיב לסיכומים. לא צריכים סיכומים. הקואליציה הזאת תוביל את המהלכים בעצמה, וגם במקומות שבהם ברור לכולם שאין שום בעיות, אין הסתייגויות והכול בהסכמות, אנחנו נוביל את זה לבד. אני רוצה להגיד לגבי הצעת החוק הספציפית הזאת: אתם יודעים שבהצעה הקודמת שנפלה – דרך אגב, לכל המעוניינים, נראה לי שהיא עולה בחזרה ביום שני הקרוב לקריאה ראשונה, ושבוע לאחר מכן היא תגיע לשנייה ושלישית, אז נראה לי שהפסדנו שבועיים, אבל מדובר בהצעה שעברה ללא הסתייגויות, והיא לטובת פתרון משפטי שהיה נחוץ, והגיע באמת מהרישום, והאופוזיציה החליטה להפיל אותה. דרך אגב, אין לי בעיה עם תרגיל של האופוזיציה להפיל אותה. מה שלי הפריע זה השקר שנוצר בעקבות זה. זאת אומרת, אין לי בעיה שתגידו: אין שום הסכמות, אנחנו לא; זה לגיטימי, זו עבודה אופוזיציה. הבעיה היא שאומרים: יש הסכמות, אנחנו איתכם, ומתהפכים. זה, אני חושב, לא ראוי, אבל, אתם יודעים, אולי אני נאיבי. אולי עוד לא חוויתי מספיק בבית הזה. אני רוצה להגיד מילה על יש עתיד – – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו נודיע לך מראש – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אל תגידו שאתם מסכימים ותצביעו בעד ואז תתהפכו. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> תן לנו רשימה מה מותר לנו ומה אסור לנו. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> לא מבטיחים. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> נו, באמת, זה מגוחך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני חושב שלשקר, שלי, אני חושב שאת זה אפשר לבקש – לשקר במודע, אפשר לבקש שלא לעשות. אפשר לא להגיד, אפשר להגיד: אנחנו לא מתחייבים, אבל לשקר במודע – – << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> נבוא ונגיד: לא אומרים לך? << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> – – לשקר במודע זה לא מכובד. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל הינה, אנחנו אומרים: אנחנו לא מתחייבים, יואב. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד מילה – אתם יודעים, אני לא נוהג, אבל אני חושב שכשמגיע מגיע – להגיד מילה טובה לסיעת יש עתיד. אני רוצה להגיד את זה לגבי הנושא הענייני שמונח לפנינו. אני חושב שההחלטה שלכם להתייחס לחוק הזה עניינית, ומי שבעד בעד ומי שנגד נגד, משקפת באמת את מה שהלוואי שהיינו יכולים לעשות בבית הזה יותר, ובאמת, בעניין הזה יש לי הערכה. ואותו דבר לישראל ביתנו, שגם במקום הזה, שיש לו חשיבות – אנחנו מדברים על מהלך משמעותי לעיר דוד – לפעמים לוקחים ושמים את השיקולים האלה בצד ופועלים לפי מה שהם מאמינים, וטוב שזה עוד קורה. אז הצעת החוק – השר גלעד ארדן, קודם כול, אתה יושב בכיסא של השר כחלון. שלא תצביע בטעות במקומו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> השר כחלון הוא לא חבר כנסת, אז זה לא יצליח לו. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> דבר שני, אני אמרתי קודם שבעבודה משותפת הצלחנו להוביל למתווה של קריאה ראשונה, שלצערי לא יעלה היום, בגלל התרגילים שראינו, אבל אנחנו נעלה אותו בשבוע הבא. ואנחנו נקדם את נושא ההסכמות – לייצר מתווה שבו מצד אחד המשטרה תוכל לפקח על ייצוא הקנאביס, ומשרד הבריאות יקבל את התשומות הנדרשות ממשרד האוצר בשביל להריץ את הדבר הזה, ובסופו של דבר לקדם בשורה אמיתית לחקלאי ישראל. שר החקלאות, אני יודע שאתה תומך בזה בכל הכוח – להביא בשורה אמיתית לחקלאות, לייצא קנאביס רפואי לעולם. מדינת ישראל היא מיוחדת, גם בידע הרפואי שלה, המקצועי, בתחום הקנאביס הרפואי וגם במזג האוויר, באקלים וביכולות של החקלאים, ומול זה יש צורך אמיתי של חקלאים. היום קשה מאוד לחיות ולהתפרנס מחקלאות. השילוב הזה הוא חשוב מאוד, ואני מאוד מאמין שאנחנו בשבוע הבא נקדם את זה. אני רוצה להתייחס לכמה דברים נוספים – דודי, אני מחכה לאוקיי ממך – אני רוצה להתייחס לכמה דברים נוספים, וזה קשור לדברים שתחת ועדת הפנים והגנת הסביבה שבראשותי. ראשית, אני פניתי בבקשה לקיים שימועים לתפקידים הבכירים בכנסת ישראל. אני חושב שההליך הקיים כיום, שבו היועץ המשפטי עושה את הבחינה המשפטית לאותם תפקידים – וזה מצוין – ועוברים את המסננת המשפטית ומגיעים לוועדת גולדברג, וועדת גולדברג היא חסויה; הציבור לא יודע מה קורה שם; אנחנו לא יודעים מה נשאל ומה לא נשאל – אני חושב שהרבה יותר ראוי יהיה לקחת את המודל של השימוע בסנאט ולשכפל את זה בכנסת ישראל. חברי חבר הכנסת איתן כבל – איפה הוא? הוא הגיע? עדיין לא– אני חושב שהוא מראה לכולם בעבודתו בוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא פישמן שכנסת ישראל יכולה להיות מקום ראוי. איתן, אני בדיוק מדבר על העבודה המדהימה שאתה עושה בוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הבנקים. אני רוצה לקחת את זה כדוגמה לנושא של שימוע בתפקידים בכירים. אני אומר שבמקום ועדת גולדברג – שאולי עושה עבודה טובה אבל הציבור לא יודע, ואף אחד לא יודע מה שאלו, לא שאלו – בוא נעשה את זה בשימוע ציבורי פה, בכנסת, שראשי הוועדות יובילו הליך שקוף, שכל הציבור חשוף אליו, כולל איסוף מידע מהציבור, באמת לראות איך אנחנו מייצרים הליך שיחזק את הפרלמנט הישראלי ויחזק את השקיפות ואת יכולת הציבור להשפיע. זה מהלך שבעיניי חשוב מאוד לכנסת ישראל, וחבל שאנחנו לא מקדמים אותו. נושא נוסף – דודי? טוב. יש עוד נושאים רבים על שולחן הוועדה. אני מבקש מחבריי לדחות את כל ההסתייגויות ולתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. חברים, בואו נשמור על שקט. יש הסתייגויות. אנחנו חייבים להצביע. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> היושב-ראש, אין לנו פונץ'-בננה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מול מי אני עובד? מול יעל. יש לך את החוק? חברת הכנסת כהן-פארן, תעני בקול –רם מה להצביע, מה לא להצביע. אנחנו נתחיל מהסתייגויות לסעיף 1. הסתייגות מס' 1 – מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? נא להצביע. הסתייגות מס' 1, לסעיף 1, של חברי הכנסת ציפי לבני, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, איציק שמולי, עמר בר-לב, יחיאל חיליק בר, עמיר פרץ, מרב מיכאלי, איתן כבל, מיקי רוזנטל, רויטל סויד, יואל חסון, איתן ברושי, מיכל בירן, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איילת נחמיאס ורבין, יוסי יונה, איל בן ראובן, יעל כהן-פארן, סאלח סעד, לאה פדידה, רוברט טיבייב ומשה מזרחי – להלן: קבוצת סיעת המחנה הציוני; וחברי הכנסת אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז – להלן: קבוצת סיעת מרצ. הצבעה מס' 7 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (1) של קבוצת סיעת המחנה הציוני וקבוצת סיעת מרצ לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד ההסתייגות – 41, נגד – 60, שלושה נמנעו. לא התקבלה. הסתייגות מס' 2, של המחנה הציוני, קבוצת מרצ וחברי הכנסת טלב אבו עראר, ג'מעה אזברגה, דב חנין, איימן עודה, מסעוד גנאים, ג'מאל זחאלקה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עבד אל חכים חאג' יחיא, חנין זועבי, יוסף ג'בארין, סעיד אלחרומי וניבין אבו רחמון – להלן: קבוצת סיעת הרשימה המשותפת. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 8 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (2) של קבוצת סיעת המחנה ציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הסתייגות מס' 2 – 41 בעד, 60 נגד, שלושה נמנעו. לא התקבלה. הסתייגות מס' 3, לאותו סעיף. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> הסתייגויות מס' 3 עד 9 – אנחנו מסירים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הסתייגות מס' 3 עד הסתייגות מס' 9, כולל, לסעיף 1, מוסרות על ידי המסתייגים. אנחנו מצביעים על הסתייגות מס' 10, לאותו סעיף. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 9 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 61 נמנעים – 3 ההסתייגות (10) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 40 בעד, 61 נגד, שלושה נמנעו. לא התקבלה. הסתייגות מס' 11, לאותו סעיף. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> הסתייגויות 11 עד 13 – מסירים. מצביעים על 14. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הסתייגויות 11 עד 13, כולל, מוסרות, כולל לחלופין. הסתייגות מס' 14. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 10 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (14) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 40 בעד, 60 נגד, שלושה נמנעו. 14 לא התקבלה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> הסתייגויות 15 עד 20, כולל לחלופין – מסירים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 15 עד 20, כולל לחלופין, מוסרות. הסתייגות מס' 21. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (21) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 41, נגד – 60, שלושה נמנעו. לא התקבלה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> 22 – מסירים; 23 – מצביעים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 22 מוסרת. מצביעים על 23. מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות – 40 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (23) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 40 בעד, 60 נגד, שלושה נמנעו. לא התקבלה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> 24 עד 27 – מסירים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מוסרות – 24 עד 27, כולל לחלופין. על 28 אנחנו נצביע. מי בעד ההסתייגות? מי נגד? הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (28) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 28, בעד ההסתייגות – 41, נגד – 60, שלושה נמנעו. לא התקבלה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> 29 עד 35 – מסירים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 29 עד 35, כולל, מוסרות. אנחנו נצביע על הסתייגות מס' 36. מי בעד ההסתייגות? מי נגדה? הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – 3 ההסתייגות (36) של קבוצת סיעת המחנה הציוני, קבוצת סיעת מרצ וקבוצת סיעת הרשימה המשותפת לסעיף 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 41 בעד, 60 נגד, שלושה נמנעו. לא התקבלה. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> 37 עד הסוף – מסירים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מ-37 עד 40 ועד בכלל – מוסרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אבל היא מדברת בשם כולם, ולכן הכנסת הסירה את כל ההסתייגויות לסעיף 1, שהוא בעצם היחיד. אנחנו עכשיו יכולים – אנחנו נצביע על סעיף 1 כנוסח הוועדה, ללא הסתייגויות. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. החוק לפי נוסח הוועדה בקריאה שנייה. הצבעה מס' 15 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 62 נגד – 41 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 62 בעד, 41 נגד, אפס נמנעים. השר כץ בטעות הצביע נגד כשהתכוון להצביע בעד, השר ישראל כץ. אני לא משנה את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, חבר הכנסת יוסף ג'בארין בטעות הצביע בעד כשהתכוון להצביע נגד. יצא לנו קיזוז מלא. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצביע בקריאה שלישית על הצעת חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17), התשע"ט–2018, בקריאה שלישית. מי בעד החוק? מי נגד? כנוסח הוועדה, ודאי. הצבעה מס' 16 בעד החוק – 63 נגד – 41 נמנעים – אין חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (תיקון מס' 17), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, 63 בעד, 41 מתנגדים, אין נמנעים. אישרנו את החוק כנדרש בשלוש קריאות. אני מזמין את היוזמת, חברת הכנסת נורית קורן, להודות לאלה שעסקו במלאכה. אחר כך נשמע הודעה מפי יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי זוהר. בבקשה, גברתי. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לכל אלה שהצביעו בעד ואני רוצה לברך כאן שהחיינו והגיענו לזמן הזה. עבדתי קשה על החוק הזה. עבדתי קשה, אבל זה חוק חשוב מאין כמוהו, במיוחד שבאו ואמרו כל המלעיזים שזה רק לירושלים וזה ימנע כל מיני דברים. אבל הינה, זה לזכות ירושלים, וגם לשמור על המורשת שלנו. אני רוצה להודות ליועצים המשפטיים ולתומר ולעוזריו; למנהלת הוועדה לאה; לחברי הכנסת שביום חמישי היו יחד איתי מהשעה 12:00 עד השעה 20:00; לבצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת מוזס, חבר הכנסת יואב בן צור. ואני רוצה להודות תודה מיוחדת לחבר הכנסת יואב קיש, שהוא יושב-ראש הוועדה, שעשה ככל יכולתו לקיים את הדיון כהלכתו, וגם הפעיל את ועדת הכנסת כשהיה צריך. אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת דודי אמסלם, שהניח את הצעת החוק הזאת היום כאן, וכך באנו לסיים את המלאכה. אני רוצה לברך, ולהודות ליועצים המשפטיים של רט"ג – לאהרון פרקש – שסייעו לי בחוק הזה, ועל כל ההשראה שנתן לי דויד'לה לכל החוק הזה, דוידל'ה, שעושה עבודה מצוינת. ובסוף, תודה רבה לעוזרים שלי, עמיר עופר, אבי ספדיה ובת שבע כוכבי, שבלעדיכם הצעת החוק הזאת לא הייתה מגיעה לסיומה. אז אני רוצה להודות לכולם. תודה. לילה טוב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת נורית קורן ולכל אלה שעסקו במלאכה. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת מיקי זוהר להודיע למליאה הודעה חשובה ביותר. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> הודעה חשובה, ויש שיגדירו אותה היסטורית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת ישראל ביתנו בוועדות הבאות: בוועדת החוץ והביטחון – במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת אביגדור ליברמן; במקום חבר הכנסת חמד עמאר, שכיהן כממלא מקום קבוע, יכהן חבר הכנסת רוברט אילטוב כממלא מקום קבוע. בוועדה לביקורת המדינה, בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובוועדת העבודה והרווחה – במקום חברת הכנסת יוליה מלינובסקי תכהן חברת הכנסת סופה לנדבר. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ב בכסלו תשע"ט, 20 בנובמבר 2018, בשעה 16:00, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:04. << סיום >>