דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ה' ישיבה רכ"ג הישיבה המאתיים-ועשרים-ושלוש של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, כ"ה בחשוון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 4 נאומים בני דקה 4 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 4 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 5 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 6 בועז טופורובסקי (יש עתיד): 6 עודד פורר (ישראל ביתנו): 7 אריאל קלנר (הליכוד): 8 צגה מלקו (הליכוד): 8 יום המאבק באלימות כלפי נשים 9 פנינה תמנו (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): 9 מירב כהן (יש עתיד): 11 סימון מושיאשוילי (ש"ס): 12 עודד פורר (ישראל ביתנו): 14 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 16 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 18 נעמה לזימי (העבודה): 19 מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): 21 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 22 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 32 שלי טל מירון (יש עתיד): 37 יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן 41 אלי דלל (הליכוד): 41 יונתן מישרקי (ש"ס): 45 מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): 47 אבי מעוז (נעם): 48 אופיר כץ (הליכוד): 48 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 51 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 56 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 56 הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024 57 השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: 57 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 59 יסמין פרידמן (יש עתיד): 63 אלעזר שטרן (יש עתיד): 64 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 68 עודד פורר (ישראל ביתנו): 69 מירב כהן (יש עתיד): 72 מיקי לוי (יש עתיד): 74 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 75 שלי טל מירון (יש עתיד): 76 נאור שירי (יש עתיד): 77 הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024 78 עודד פורר (ישראל ביתנו): 79 אושר שקלים (הליכוד): 81 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 83 מיקי לוי (יש עתיד): 85 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 86 הודעת ועדת הכנסת 89 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 89 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ה בחשוון התשפ"ה, 26 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 67 והוראת שעה), התשפ"ה–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החוץ והביטחון. עוד הונח על שולחן הכנסת דוח מיוחד של נציב תלונות הציבור בנושא השירות לציבור בגופים ציבוריים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הראשון שעל סדר-היום, והוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם, מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשונת הדוברות, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בכל שבוע אני עומדת כאן ומספרת על אירועי הטרור שהתרחשו ברחבי ישראל בתוך הקו הירוק ומחוצה לו – אירועים שלא קיבלו תהודה תקשורתית. הפעם אני רוצה לדבר על פיגוע טרור שהתרחש שלשום בלילה, וכנראה שאף אחד לא שמע עליו. אז כאמור, שלשום בלילה, על כביש עוקף אל-ערוב בגוש עציון, התרחש אירוע טרור שבו מחבלים יידו סלעים לעבר אוטובוס נוסעים. הסלעים פגעו ישירות בחלון הממוגן של האוטובוס, סמוך מאוד לראשה של נוסעת שישבה ליד החלון. בזכות מיגון האוטובוס נמנע אסון, אך הביטחון של הנוסעים שוב נרמס. ורד שביט, תושבת כרמי צור, שהייתה על האוטובוס, סיפרה על רגעי החרדה: שמעתי את הקולות ונכנסתי למצב הישרדותי. התכופפתי ודיווחתי למוקד הביטחון. היא גם אמרה משפט שמהדהד בלב של כולנו: מי שבורח מהטרור, הטרור רודף אחריו. בגוש עציון תושבי כרמי צור סובלים מזה תקופה ארוכה ממתקפות ירי ויידויי אבנים חוזרים ונשנים מכפרים סמוכים, ובמקום לקבל מענה תקיף אנו רואים התעלמות מהמציאות, ניסיון להקטין את חומרת האירועים. אסור לנו להמשיך כך. אנו מחויבים לדאוג שתושבי יהודה ושומרון ירגישו בטוחים בדרכים, ביישוביהם ובחיי היום-יום שלהם. אני דורשת תגובה נחושה, שתכלול פעילות נגד מקורות הטרור והשבת הביטחון לתושבים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחברת הכנסת סון הר מלך, וכעת – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אחריו – חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על היישוב ביר הדאג'. היום התרחשו הריסות והושארו משפחות במזג אוויר חורפי ללא קורת גג. אני חושב שהממשלה צריכה – לא יודע, אנחנו כל שבוע עולים לכאן ומדברים בנושא הזה. אי-אפשר להפקיר משפחות ללא קורת גג. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך כיו"ר הכנסת – להעביר את זה לראש הממשלה, לשר גולדקנופ, לרמ"י; אסור להשאיר את אזרחי המדינה בלי קורת גג. הורסים להם, בגשם, בלי לתת להם מענה. חבל, לא כך אנחנו רוצים שיהיו היחסים בין האזרחים לבין רשויות החוק. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, בפתח הדברים, התרחש אירוע חמור בוועדת הכספים. 15 חברי ועדה חתמו על דרישה לדיון מהיר על מצב העסקים שנפגעים מהמלחמה, לאור סגירת השמיים, לאור הערות אזהרה למקומות; כל הכנסים, כל מי שאחראי לטיסות – אין להם עזרה שנה. האוצר לא הגיע לוועדת הכספים – ביזיון חברי הכנסת, ביזיון הכנסת. זו לא הפעם הראשונה שממשלה עושה דין לעצמה ולא באה לוועדות. אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך נחישות ופעולה נמרצת, שלא יבזו את הבית הזה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ייבדק. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני משתדל לשים בכל יום חולצה של חטוף, והיום שמתי את של הישאם א-סייד, שביחד עם הדר גולדין, אורון שאול ואברה מנגיסטו הם חטופים עוד לפני חרבות ברזל. אנחנו מתפללים שהם ישובו. הישאם הוא בן 36, יליד חורה. הישאם חצה את הגבול לרצועת עזה ב-2015 – כבר כמעט עשר שנים. אבא שלו מספר שהוא אוהב ללכת ברגל, הוא מגיע למקומות, ואנשים יודעים את הקשיים שלו ומחזירים אותו הביתה. זה קרה פעם אחת גם בעזה, והחזירו. הפעם לא החזירו. הם מאוד התרגשו לראות אותו אחרי שבע שנים. אנחנו מתפללים שגם הוא ישוב יחד עם כלל החטופים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ביטון, וכעת – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. נקדם בברכה את אורחינו ביציע: ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. שלום. << דובר >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << דובר >> ברוכים הבאים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברות חברי הכנסת, שבוע הבטיחות בדרכים – המון דיונים בוועדות, המון כוונת טובות, אבל בלי תקציב, בלי תוכנית, בלי יעדים ובלי תאריכים ברורים, כרגיל, שום דבר לא קורה. הממשלה כן הכריזה השבוע על הקמת ועדת שרים למלחמה בתאונות הדרכים. זו הכרזה שלא מעודדת אף אחד, כי יש כבר 30 ועדות שרים שהוקמו, במחציתן אין אפילו החלטה אחת. אני מקווה שאני אתבדה. תאונות דרכים – יש כבר 389 הרוגים מתחילת השנה, השנה המדממת ביותר ב-20 השנים האחרונות. אני אומר את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. הינה, תראו מי נהרגו השבוע בתאונות: ביום רביעי 20 בנובמבר נהג אופנוע שטח, בן 22, נהרג לאחר שנפגע על ידי רכב פרטי בכביש 2241. אתמול פה בירושלים ברחוב שמעון הצדיק ילדה בת עשר שחצתה את הכביש נדרסה למוות על ידי אוטובוס. הבוקר נהג רכב פרטי בשנות השלושים לחייו נהרג כתוצאה מתאונה עם מונית על כביש 4, וכמה שעות לאחר מכן, ממש לא מזמן, רוכב אופנוע בן 20 נהרג כתוצאה מהתנגשות עם מיניבוס בכביש 762. תראו איזה צעירים. איך כואב הלב. שלושה הרוגים רק ביממה האחרונה. השנה המדממת ביותר בכבישים. בואו, אני מתחנן, מפציר, מה שאתם לא רוצים, שהממשלה תעשה משהו בשביל להציל את החיים. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. כעת חבר הכנסת עודד פורר. אחריו – חבר הכנסת אריאל קלנר. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הקבינט דן עכשיו במילה המכובסת הזו שקוראים לה "הסדרה", שזה בעצם הפסקת אש מול חיזבאללה בלבנון. צריך להבין שקו ישר מתוח בין ההסדרה שמוביל ראש הממשלה נתניהו כעת מול חיזבאללה להסדרה ולהפסקת האש שהוא עשה עם חמאס ב-2018. הממשלה מתכננת לקנות שקט לטווח הקצר, ומקריבה את ביטחון מדינת ישראל לטווח הארוך. שלא יהיה ספק, חיזבאללה ינצל את ההפוגה הזאת ואת ההפסקה הזאת כדי להמשיך ולהתעצם. ושיא השיאים – ממה שאני שומע מאמצעי התקשורת – מי שאמור להיות אמון על הביטחון ועל מניעת ההתעצמות של חיזבאללה הוא יוניפי"ל, אותו יוניפי"ל שמופיע בהחלטה 1701, שזה היה תפקידו. ואיך הוא ביצע את תפקידו? ראינו כשמצאנו את מה שחיזבאללה הכין לתושבי הצפון – את אותו טבח מתוכנן שהם רצו לעשות ולא הספיקו, בדיוק אותו טבח שנעשה ב-7 באוקטובר ביישובי העוטף. לצערי, אנחנו בשידור חוזר, ונראה שהממשלה חזרה לקונספציה של 6 באוקטובר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר. אחריו – חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שבוע שעבר הייתה החלטה בבית הדין בהאג להוציא צווי מעצר לראש הממשלה ולשר הביטחון. אצלנו החלו אנשים מסוימים, גורמים מסוימים, בהלקאה עצמית. אז החלטת בית הדין בהאג הייתה החלטה אנטישמית, נפשעת, לא היה בינה לבין משפט דבר וחצי דבר. זו בעיה גם של המערב ושל העולם החופשי כולו, שמוסדות בין-לאומיים שהוקמו כדי להגן על זכויות אדם, נחטפו על ידי האויבים המרים ביותר של זכויות האדם. אנחנו צריכים להפיק את הלקחים שלנו. לקח אחד הוא ששנים מכרו לנו שאנחנו צריכים לסגת, להתקפל ולהתגלגל כדי לקבל לגיטימציה בין-לאומית, שאו-טו-טו, אם רק יפרו הפרה קטנה של ההסכם – והתוצאה היא שדווקא אחרי הטבח המזוויע ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת, לא איזה הפרה קטנה, כשאנחנו מגיבים ונלחמים, אנחנו מקבלים את הגינויים ואת ההתקפות הבין-לאומיות ואת המעצרים האלה, שלא היו בכל השנים של ה-so called כיבוש, ושלא קיימים ביהודה ושומרון למרות כל הפרות הדין הבין-לאומי שמייחסים להתיישבות. זה דבר אחד. הלקח השני הוא תפיסת השכפ"ץ המשפטי, שקרסה באופן מוחלט. לא היועמ"שית ולא הפצ"רית ולא בג"ץ, לא התערבות בהוראות פתיחה באש ולא שחיקת הפרימטר ולא כלום, לא הקש בגג ולא נוהל שכן – שום דבר לא עזר למדינת ישראל בבית הדין בהאג, חוץ מזה שזה קשר את הידיים ואת הרגליים לחיילי צה"ל, ואפילו שילמנו על זה בדם לא מעט פעמים. את העניין הזה של השכפ"ץ המשפטי – גם זה יצטרך להיבדק בוועדת חקירה לכשתקום, וזאת תהיה חייבת להיות ועדת חקירה – לא ועדת חקירה של בג"ץ, מה שמכונה ועדת חקירה ממלכתית, אלא ועדת חקירה לאומית, שתבדוק את כל המערכות במדינה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, ולאחר מכן נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום. בבקשה. << דובר >> צגה מלקו (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, היימנוט קסאו עדיין לא בבית – כבר בת עשר. היימנוט קסאו נעדרה לפני עשרה חודשים. אני כבר אומרת, היא לא נעדרה – אני חושבת שהיא נחטפה ממרכז הקליטה, מהמקום הכי בטוח שהיא הייתה צריכה להיות בו. אבל הכי מצער – ההורים שלה; המשפחה עדיין גרה במרכז הקליטה. ככל שהזמן עובר, הם כבר מאבדים את התקווה. מצד אחד חושבים שהיא תבוא ותדפוק בדלת – אפילו שאין להם כסף, משפחה של עולים חדשים, שאין לה כסף, כבר לקחו חוקרים פרטיים. אתמול התקיים בוועדת העלייה והקליטה דיון בראשות יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עודד פורר. היה מאוד מאוד מצער לראות את זה, עצוב – המשפחה עדיין לא יודעת איפה הילדה. בנוסף, חוקרים פרטיים מביאים כל כך הרבה נתונים, מידע, ומשטרת ישראל – אף אחד לא מודיע להם. בצפת יש תחנת משטרה. הם צריכים לעדכן אותם לגבי כל מה שמתרחש. אבל המשפחה לא שולטת בשפה העברית, עדיין היא צריכה מישהו בשפת האם, בשפה שמבינים, שיסבירו באמהרית. תחשבו על זה, ילדה יוצאת מהבניין הכי מוגן – נעלמה, עוד מעט שנה, עשרה חודשים. זה כל כך עצוב. אתם יודעים מה מוזר? כששומעים פה – פעם בשבוע אני נואמת, אני מזכירה אותה, אנשים רואים אותי, שואלים אותי: תגידי, מה עם הילדה הזאת? האמת, חוץ מהמשפחה, הילדה נשכחה. זה כל כך עצוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מלקו וליתר חברי הכנסת הנואמים. << נושא >> יום המאבק באלימות כלפי נשים << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – יום המאבק באלימות כלפי נשים. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, שר העלייה והקליטה, היום אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים. אדוני היושב-ראש, התחלנו את הציון אתמול, בעצם, ופיצלנו את הדיון בשל הנסיבות הקשות שמדינת ישראל נמצאת בהן – מלחמה מתמשכת שכולנו חווים יום-יום מאז 7 באוקטובר אשתקד ועד עתה. עדיין יש לנו חטופים וחטופות ישראלים, 101 במספר. לצערנו, יש גם מי שאינם בחיים. אנחנו מתפללים שכולם יגיעו לכאן, לכן אתמול ציינו את זה בסימן השבתם הביתה, המאבק להחזירם. לדיון המורחב הגיעו שגרירים ושגרירות מכל רחבי העולם וגם סגני שגרירים ושגרירות, כתזכורת שהמאבק בטרור, המאבק להשבתם, הוא לא רק של המשפחות לבדן, הוא לא רק שלנו כמדינת ישראל, אלא הוא החובה של העולם כולו – לא לעמוד מנגד. היום ציינו את זה, את יום המאבק באלימות כלפי נשים, בסימן של מה שקורה בבית פנימה בתוך ישראל. האלימות כלפי נשים היא חולה רעה, היא מגפה שעוד לא נעלמה מהעולם. לצערנו, היא לא נעלמה מהעולם. חלק מהנתונים מצביעים על 70,000 קורבנות של אלימות גופנית, איומים ועבירות מין, ומתוכם אנחנו מדברים על כמחצית כלפי נשים; כ-16,000 תיקים הם תיקי אלימות פיזית כלפי נשים; 10,000 מכלל התיקים שנפתחו הם עם פוגע שהוא בן זוג. אנחנו מדברים על מספרים קשים, גדולים. ואחד הדברים שנחשפנו אליהם היום בדיון והוצגו לנו על ידי הממ"מ של הכנסת ומנגד גם על ידי משטרת ישראל והרווחה, זה שיש ירידה – בצל המלחמה – במספר הנשים שיוצאות למקלטים, שמבקשות עזרה, שצורכות שירותים שיכולים לסייע להן לשרוד, שיכולים לסייע להן להתמודד ולהציל את נפשן. לצערנו, זה כנראה חלק ממגננה, התגוננות נפשית, תהליכים פסיכולוגיים, שבני אדם, בנות אדם, עוברים בזמן מלחמה. אבל אני חייבת לומר, זה לא שינה את העובדה שגם אם אנחנו רואים את המגמה, את הירידה בצריכת שירותים, לצערנו, יש קפיצה במספר הנשים שנרצחו. אנחנו עומדים על 30 נשים שנרצחו השנה, מתוכן שתי קטינות, רבע מהן כרגע – מכיוון שעדיין לא כל התיקים פוענחו – על ידי בן זוג. לפי דוח של שדולת הנשים, 16 נשים נרצחו על רקע אלימות במשפחה; שש נשים – על רקע נקמת דם; ארבע נשים – על רקע פלילי; בשני מקרים מדובר בצרכני זונות שרצחו את הנשים שלהם. יש לנו עוד עבודה רבה לעשות בכל מה שקשור במאבק באלימות כלפי נשים. זו לא גזרת גורל. אנחנו לא יכולים להסיט מבט ולא להסתכל על נשים נפגעות אלימות, סובלות, נמצאות בדיכוי, נשים שהרבה פעמים נמצאות במשפט שלמה, אדוני היושב-ראש, בין לבחור אם להציל את נפשן או להישאר עם הילדים. לי אישית היה אירוע השנה – דווקא דרך בתי נחשפתי לאישה שהיא נפגעת אלימות. הלבטים של האישה היו אם היא הולכת ומשאירה שני ילדים מתבגרים, שאין סיכוי שהיא לוקחת איתה למקלט; אם היא נשארת במקום הזה, שהוא כל כך קשה, פוגע ומסוכן, או שמא היא מצילה את נפשה. אני חושבת שיש לנו דרך ארוכה בכל מה שקשור בחקיקה, שהיא מתבקשת. מחר אני מביאה חוק שיאפשר לנשים שהן יוצאות מקלטים לקבל זכאות לדיור ציבורי. עכשיו, תבינו, אנחנו לא מדברים על מספרים כל כך גבוהים במובן של יוצאות למקלטים; המספרים מאוד גבוהים כשמדובר בנשים שסובלות מאלימות, אבל אלה שיוצאות – אנחנו מדברים על כמה מאות, ובתוך המאות לא כולן אגב זקוקות לסיוע כלכלי. אז גם אם היינו חותכים בחצי, איך ריבונו של עולם אנחנו לא מסוגלים לתת להן את הזכות לדיור ציבורי? אני רוצה לומר שמבחינתי, זאת תעודת עניות לממשלה, שהיא התנגדה לחוק הזה. היא לא התנגדה, היא אמרה שהיא דוחה את זה בשלושה חודשים, אבל אנחנו עם מספיק ניסיון להבין שכשדוחים חוק בשלושה חודשים ויותר – זה בעצם בית קבורה לחוקים. אני רוצה לומר לכם, כנסת נכבדה, אנחנו צריכים להמשיך לחוקק חוקים שמסייעים לנשים. כמו שאמרתי, אסור לנו להסיט מבט או להרגיש איזה בני מזל או להתנשא מעליהן ולחשוב שלנו זה לא יקרה, או מה לעשות – יש גם כאלה שמאשימים את הנשים. סליחה שאני קצת זולגת מהזמן, אני תכף יורדת, אבל יש כאלה שמאשימים את הנשים, אדוני היושב-ראש. ואני אומרת לכם, לא רק שצריך לסייע להן – צריך ללוות אותן, ובוודאי שהבית הזה צריך להיות הקטר שמוביל את כל מה שקשור במאבק למיגור אלימות כלפי נשים. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לגברתי. כעת – חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, ביום הבין-לאומי לציון המאבק נגד אלימות כלפי נשים אפשר לדבר על 30 הנשים שנרצחו מאז תחילת השנה הנוכחית, שזה לצערי שיא שלילי נוסף שהידרדרנו אליו במשמרת של הממשלה הזאת. אפשר גם לדבר על עלייה של 1,800%, שימו לב, פי 18 בפסילת רישיונות נשק עקב מסוכנות, כי זה שמחלקים פה נשק חופשי – יהיו לזה מחירים; או על תחזיות המומחים שמזהירים מפני עלייה גדולה במספר הדיווחים והפניות למקלטים עבור נשים וילדים נפגעי אלימות אחרי המלחמה. מציאות לא פשוטה. אבל לפני שמדברים על המספרים, על התוצאה, כדאי לדבר קודם על האקלים הזה, האקלים שבו צומחת תופעת הקצה של האלימות כלפי נשים בישראל. התופעה הזאת מתאפשרת הודות למערכת אכיפה וענישה מקילה מדי, אבל לא פחות מזה, האלימות היא תוצאה ישירה של תרבות שבה נשים פשוט לא נתפסות כשוות ערך. הן – אנחנו, הנשים – נתפסות בישראל כפחותות ערך. במציאות שבה שר המשטרה מקצץ בתמיכות לארגוני הסיוע לנשים ומחלק אקדחים לכל דכפין – מישהו יכול להתפלא על רצח של נשים? במציאות שבה חברי כנסת מחלקים אותות הוקרה לאומנים שבסביבתם ניצלו מינית והעבירו קטינות מאחד לשני כאילו הן סחורה – במציאות כזאת מישהו יכול להתפלא שנשים עדיין חוששות ונמנעות מהגשת תלונה למשטרה על תקיפה? יש קו ברור שמחבר בין השחתת דמויות נשים על שלטי חוצות – כולל, שימו לב, השחתה של פניהן של חטופות ישראליות בשלטים שקוראים לשחרורן – ובין מפלגות שאוסרות על נשים להתמודד לכנסת במסגרת הרשימה שלהן. קו ישיר. יש קו ברור שמחבר בין העובדה שקשה מאוד למצוא נשים בעמדות מפתח במערכת הביטחונית ובין הזלזול הרה האסון באזהרות של הנגדת והקצינה מ-8200. אם היינו מקשיבים להן, אולי משהו מהטבח הזה היה נמנע. אני רואה קו ברור גם בין ההדרה המגדרית של הממשלה הזאת – ממשלה שבכל 31 המשרדים שתחתיה אין אפילו מנכ"לית אחת במינוי רשמי קבוע – ובין הפגיעה קשה בשירות הציבורי בשנתיים החולפות. יש קשר ישיר בין כל הדברים האלה. הקו הזה הוא לא רק ברור, הוא גם מסוכן. מי שמשלמות את המחיר המיידי של התרבות הזו בחייהן ובגופן הן בעיקר נשים. אבל בסוף – וצריך להבין את זה – המציאות והתרבות האלה פוגעת בכולם, גם בגברים. כשמתעלמים מהדברים שלנו, כשדוחקים, כשמשתיקים, כשמקטינים, כשמפלים וכשמדירים אותנו, אז ברור שתהיה אלימות כלפינו, אבל גם ברור שההחלטות שיתקבלו יהיו פחות טובות, וברור שכחברה נתקדם בנתיב שהוא מאוד מאוד מסוכן ורווי דם וכישלונות. חובה להתעקש על אכיפה נחושה יותר ועל ענישה חמורה יותר במקרי האלימות. צריך לדבר על האלימות שנמצאת בכל דת ובכל המדינה, בכל מגזר ובכל מעמד סוציו-אקונומי. צריך לשבור את מעגל השתיקה הזה שמגן על הפוגעים, ופוגע נואשות בנפגעות. במדינה שבה תישמע כל אישה ותכובד כל ילדה, לא נצטרך עוד לציין את יום המאבק הזה, כפי שראוי שיהיה. חשוב לי לסיים עם הדבר הכי דחוף והכי חשוב: הקריאה לשחרור בהול, מיידי, של 101 חטופים וחטופות. זה המקרה הכי מובהק והכי קשה של אלימות כלפי נשים שמתקיים בעולם כרגע, ברגע זה, והוא חייב להסתיים עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת כהן. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> נראה לי שאתה תפתיע אותנו, שמהבחירות הקרובות תהיה נציגה לש"ס. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא בחור טוב, לא ככה? << דובר >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר >> לא שמעתי מה אתם אומרים. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> אני אומר שתפתיע אותנו, שתהיה נציגה לש"ס בבחירות הקרובות. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אתה חבר כנסת מצוין, אבל אנחנו רוצים גם נשים – – – << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> אני יכול להפתיע אותך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חבר הכנסת מושיאשוילי, חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר_המשך >> סימון מושיאשוילי (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר, מכובדיי כולם, ראשית, אני מייחל ליום שלא נצטרך לציין את היום הזה, יחלוף ויעבור מהעולם. חברות וחברים, יותר מ-120,000 נשים נפגעו מעבירת אלימות או איום בשנת 2023; 32 מהן נרצחו. אדוני היושב-ראש, רק שליש מנפגעות האלימות דיווחו למשטרה, ובדגש על נשים שלא הגישו כלל טענה, תלונה, לכל גורם רשמי. את זה אנחנו כבר לא יודעים, ואנחנו רק יכולים להעריך. נוכחנו לראות, לשמוע, אך הלב לא האמין לזוועות שביצעו החלאות המנוולים של הנוח'בה בנשים ביום 7 באוקטובר. מירב, את ציינת את אותן נשים שבויות, חטופות היום. זה המקום – באמת, האלימות, מה ששמענו מהמשוחררות לפני שנה בדיוק, מה הן חוו שם ומה האחרות חוות שם, מזעזע. חברים, שלמה המלך חותם את ספר משלי בשיר הלל לאישה, "אשת חיל מי ימצא". שלמה המלך משבח ומפאר את האישה ואת פנימיותה. במקומות רבים בתורה ובמאמרי חז"ל ניתן לראות את היחס המיוחד של היהדות לנשים. די אם נציין את העובדה שכדי לקבוע מיהו יהודי, היהדות לא מתחשבת כלל במצבו של האב, אלא במצב האם בלבד. האישה קיבלה בעצם את התפקיד המיוחד של המשכיות שלשלת הזהב של עם ישראל. הגמרא במסכת יבמות דף ס"ב אומרת: "אמר ר' תנחום אמר ר' חנילאי: כל אדם שאין לו אישה – שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה". אז אני פונה לעצמי ולכל איש או אישה, בן או בת זוג: תעריכו את הנשים שלכם, תכבדו אותן, תוקירו אותן. אדוני היושב-ראש, כאן אני מבקש להודות לאשתי – אולי זה היום – וכמובן, תודה גדולה לאימא שלי. אימא גידלה אותנו מגיל צעיר, חינכה אותנו לבד – התאלמנה בגיל צעיר – אותי ואת אחיי, העניקה לנו חינוך מסור, אהבה, ולא החסירה דבר. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מושיאשוילי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, עד חמש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, המאבק באלימות כלפי נשים, שמצוין פה ביום אחד שהכנסת דנה בו, הוא לא אירוע חד-יומי; לצערי, הוא מציאות יום-יומית מתמשכת של נשים רבות שמוצאות את עצמן תחת אלימות קשה, וההגנה עליהן הולכת ונעלמת. אני חייב לומר, צריך לזכור תמיד שלא מדובר בעניינן של אותן נשים בלבד או בעניינה של קבוצה פה בכנסת שהנושא הזה חשוב לה; מדובר פה בעניינה של החברה הישראלית כולה, והחברה הישראלית כולה צריכה להיות מגויסת למאבק הזה, שלצערי נדחק לשוליים בשנים האחרונות. את הנתונים אנחנו רואים במספרים – אנחנו רואים במספרים ובעלייה בפגיעה בנשים, בעלייה ברצח נשים, ואני אומר בצער, כשאני צופה פני עתיד, כנראה שאנחנו עוד צפויים לשנה מאוד מאוד קשה לאחר שנסיים את המלחמות האחרות שבהן אנחנו נמצאים. אבל כן צריך גם לגעת קצת בסיפורים האישיים. אפשר לשמוע ולספר למשל את סיפורה של יהודית מרדכי, בת 48 מעפולה, שעל פי כתב האישום, בן זוגה הכה אותה למוות, ורק לאחר יומיים התקשר לדווח לרשויות שהיא נמצאה מתה; זאת, כמובן, אף שכמה חודשים קודם היא התלוננה נגד בן הזוג על כך שהוא נקט כלפיה באלימות. אפשר לספר את סיפורה של שני בכר, בת 31 מנתיב השיירה, שנורתה בכביש לאחר שהחשוד שהטריד אותה במשך שנים לא נעצר, למרות שפנתה פעמים רבות למשטרה. כל אחת מהן, נוסף על ההתמודדות עם האלימות שהיא ספגה, הייתה צריכה להתמודד מול מערכת שלא מאמינה לה, שלא מגוננת עליה ושלא נותנת לה את התמיכה הנדרשת. אני כן אומר, אדוני, שלנו יש חובה לייצר לפחות את הסביבה החוקית שמאפשרת למערכות להגן על אותן נשים. אחד החוקים שאני הכי גאה בו, שאני העברתי כחבר כנסת כשהייתי יושב-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, היה אותו חוק שנולד כתוצאה מהמקרה המצער של ניסיון הרצח של שירה איסקוב, שבעלה לא רק שניסה לרצוח אותה לעיני בנה, אלא גם השתמש אחר כך באפוטרופסות שלו על אותו בן כדי למנוע ממנו טיפולים וכדי להמשיך ולהתעלל בנפגעת האלימות, בשירה, כשהוא עוד יושב בבית הסוהר. אנחנו חוקקנו את החוק הזה יחד, קואליציה ואופוזיציה, והוא זכה לרוב גדול בבית הזה – כדי לאפשר לשלול אפוטרופסות ממי שרצח או ניסה לרצוח בתוך המשפחה. אבל הכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, העבירה בקריאה טרומית הצעת חוק שחברת הכנסת פנינה תמנו מובילה – אני שמח להיות גם חתום עליה – שמרחיבה את תחולת החוק הזה גם לעבירות של אלימות בנסיבות מחמירות. צריך להבין שהרבה פעמים, לצערי, משיקולי ראיות או כדי לקצר את ההליך או בהסדרי טיעון – מגיעים להסדר טיעון למרות שהיה פה ניסיון רצח; אומרים: בואו נלך רק על חבלה בכוונה מחמירה. ופה, צריך גם כאן לאפשר את אותה שלילת אפוטרופסות מהסיבה הפשוטה: לא יכול להיות שמי שפצע, מי שרצח, מי שניסה לרצוח, עוד ימשיך להתעלל בקורבן שלו גם אחרי שהוא יושב בבית הסוהר באמצעות האפוטרופסות על הילדים. חברת הכנסת תמנו, אני מקווה שאת תקדמי את החוק הזה במהרה עוד במושב הזה – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אנחנו נעביר את זה ביחד. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ושנוכל לייצר לרשויות אכיפת החוק את הסביבה המתאימה שתאפשר להם להמשיך ולהגביר את המלחמה הזאת באלימות כנגד נשים. לצערי, זמן קצר אחרי שחוקקתי את החוק כתוצאה מהמקרה של שירה איסקוב, נרצחה דיאנה רז לעיני ילדיה, ותוך פחות משלושה חודשים החוק הזה כבר הגיע לכדי שימוש, כששללו מאותו רוצח את האפוטרופסות על הילדים, שלעיניהם נרצחה אימם. אני מקווה שלא נידרש להשתמש בחוקים האלה, אבל מתפקידנו כחברי כנסת לייצר את הסביבה שתאפשר למנוע את הרצח הבא. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה לך. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, גברתי, בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הכנסת מציינת היום את יום האלימות כנגד נשים. ביום זה, כמו בשאר הימים, לא ניתן שלא לדבר ולדרוש את שחרורם של החטופים והחטופות שלנו, שעוברים ועוברות אלימות פיזית קשה, אלימות פיזית ומינית, במנהרות החמאס השטני – בתפילה להשבתם במהרה. עבור רבות מאיתנו יום זה הוא יום של חשבון נפש, אבל עבור נשים רבות מדי האלימות היא שגרת יומן, והיא תופעה כואבת, חוצה מגזרים ודורשת תיקון יסודי. כשאנו דנים באלימות נגד נשים, לעיתים קרובות מתמקדים בפתרונות טכניים, כמו אמצעי מעקב, אזיקים אלקטרוניים וסנקציות משפטיות. כלים אלה בהחלט חיוניים במקרים רבים, אך חשוב לא פחות ואולי אף יותר לעסוק בטיפול עומק לנשים נפגעות אלימות במשפחה ולילדיהן, בהתאמת הטיפולים לקהלים מגוונים ובהנגשתם לנשים מכל המגזרים בישראל, ובהם נשים דתיות וחרדיות, אשר מעבר לכאב הפיזי והנפשי שהן חוות, נושאות עימן קשיים נוספים – חברתיים, משפחתיים ולעיתים גם קהילתיים. לפני כשבוע השדולה למען האישה החרדית והדתית בראשותי ערכה ביקור במקלט לנשים של ארגון בת מלך; הביקור היה עוצמתי ומרגש, והיווה תזכורת חיה למורכבות ולרגישות הדרושה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בירושלים. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> – – כאשר מדובר בנשים מהמגזר החרדי והדתי. נשים אלו זקוקות לטיפול שמותאם לערכים, לתרבות ולשפה שלהן, טיפול שלא רק מסייע להן להתמודד עם הכאב והטראומה, אלא גם מאפשר להן להרגיש אמון וחיבור מחודש לעצמן. טיפול שאינו רגיש מספיק למורכבויות אלו, עלול להרחיק את הנשים ממסגרת שתוכל להעניק להן מרפא, ובסופו של דבר להחזירן למעגל האלימות, חלילה. ישנה נטייה לשכוח, אבל ברבים מסיפורי האלימות האלה מעורבים גם ילדים. פעמים רבות מעגל האלימות משתקף דרך משולש הדרמה. משולש הדרמה הינו מודל פסיכולוגי שפותח על ידי סטיבן קרפמן בשנות השישים. הוא מתאר דפוסי תקשורת הרסניים בין שלושה תפקידים, קורבן, תוקפן ומושיע, שאנשים נוטים להחליף ביניהם תפקידים אלו באופן לא מודע. יש הרבה מה לומר וללמוד ולהכיר בעניין מודל זה ביחס לאלימות במשפחה, ולא כאן המקום והזמן, אך בוודאי ללא ליווי וטיפול מותאם ימצאו את עצמם דורות של ילדים גדלים לתוך מעגלים אלו בלי יכולת להיחלץ מהם, ובדרך כלל ישחזרו את מערכת היחסים ההרסנית מבית ההורים. לכן אני קוראת לקדם תוכניות ייעודיות לטיפול בנשים ולהעצמת נשים, כאלה המתחשבות ברקע התרבותי והערכי של המגזרים השונים. עלינו לחזק את שיתוף הפעולה עם ארגונים כמו בת מלך, שכבר עושים עבודה חיונית בשטח, ולפתח מסגרות טיפוליות שיאפשרו לנשים לקבל תמיכה בלי לחשוש מפני סטיגמות קהילתיות, תוך שמירה על פרטיותן וכבודן. אלימות במשפחה אינה גזרת גורל. עם זאת, נדמה שמעולם לא נעשה מאמץ משמעותי בתחום המניעה הראשונית. המדינה, שדורשת הכשרה לפני נהיגה ברכב או עבודה מקצועית, אינה מעניקה כלים ליחידים ולזוגות לבנות קשר בריא ונכון. עלינו להשקיע בעיקר בחינוך ובמניעה, במיוחד בגילים הצעירים ובמסגרות זוגיות, כדי לגדוע את התופעה מהשורש ולחסוך צער וכאב רב מאותן נשים וילדיהן. בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר את נועה אריאל, זיכרונה לברכה, שפעלה שנים רבות למען הגברת המודעות לנושא באמצעות תיאטרון הבובות שהקימה. נועה הצליחה ללמד נשים רבות לזהות סימנים מחשידים בזוגיות אלימה, לתת להן כלים להתמודדות. פועלה היה השראה עבור רבות, והוא מזכיר לנו את הכוח שיש בחינוך וביצירת מודעות. לצד כל זאת, אני מבקשת להדגיש כי במאבקנו מחויב המציאות הזה נגד אלימות אסור לנו להפוך את כלל הגברים לאויבים. לצערי, יש מי שמנסים להפוך את הגבר לאויב ודמון, ואת זאת אסור לנו לקבל. המשפחה, הקשר המכבד, האהבה, הם ערכי יסוד ביהדות. כאשר המשפחה מתפקדת כראוי, היא מקור של חום, אהבה, תמיכה ועוצמה. האתגר שלנו הוא להיאבק במקרים שבהם ערך זה נפגע, אך לעשות זאת בלי לערער את קדושת התא המשפחתי וחוסנו. המאבק באלימות אינו רק מניעת כאב אלא גם בניית תקווה מחודשת. כל אישה שיוצאת ממעגל האלימות היא סיפור של ניצחון, שלה ושל החברה כולה. אך הניצחון הגדול יותר יקרה כאשר נדע למנוע את הצער והכאב הנורא הזה מהנשים וממשפחותיהן ונצמיח כאן חברה סובלנית, מכילה ואוהבת יותר. עלינו להמשיך לפעול כדי להבטיח עתיד שבו אין מקום לאלימות כלפי נשים ושבו כל אישה בישראל תוכל לחיות בביטחון ובכבוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, אדוני. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דווקא ביום החשוב הזה שרה נתניהו החליטה לקחת את היום הזה, לקחת את זה מחברות וחברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה. ראינו בשעות האחרונות שהיא מבקשת שהיא תוכר כנפגעת עבירה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> מי זאת? << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שרה נתניהו, על הזיקוקים בקיסריה, למרות שהיא לא הייתה בבית. אני לא רוצה להיכנס כאן אם מגיע לה או לא מגיע, אבל דווקא – – << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אפשר להיכנס לזה. היא לא הייתה בבית, לא מגיע לה. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – דווקא ביום הזה רציתי שגם הנשים הבדואיות, הנשים הערביות בנגב, יוכרו כנפגעות עבירה, לאחר גלי ההריסות בנגב, והן ייקחו את הכותרות, לא שרה נתניהו. כאשר אנחנו מדברים על אלפי צווי הריסה בנגב ומאות הריסות של בתים והשארת משפחות ללא קורת גג, אנחנו רוצים לשמוע את כולם מתייחסים, את כולם וכולן מתייחסים ומתייחסות לנשים הבדואיות שנשארות בלי בית. אני רוצה לציין שיש נשים שנפגעות גם מהשלטון, וראינו מה קרה עם אינתיסאר חיג'אזי, (אומר בערבית: לא כך, ווליד?) המורה אינתיסאר חיג'אזי מטמרה, אשר נתקלה באלימות מצד השוטרים ששלח השר בן גביר. אנחנו רוצים לשמוע, ורצינו לשמוע אז, בזמנו, גינויים מכולם. ברגע שיש פגיעה בנשים, אנחנו רוצים לשמוע מכולם, יהודים וערבים, קואליציה ואופוזיציה. כאן נמצאת השרה לשוויון חברתי, שהייתה לפני זה השרה למעמד האישה. את עדיין למעמד האישה? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני חושב שדווקא בתקופה הזאת, דווקא, דווקא בתקופה הזאת, חשוב מאוד שתהיה חשיבה אחרת גם בנושא של החברה הערבית, התקציבים. אני ראיתי את ההתכתבויות בינך לבין ראשי רשויות ואת הדיבורים, ראיתי אותם גם בתקשורת. אנחנו לא רוצים להגיע לנקודה שם, לא רוצים להגיע לעימות עם המשרד. חשוב מאוד שאנחנו נגיע למתווה מסוים על מנת לפתור את הסוגיה של התקציבים שמיועדים לחברה הערבית, שאמורים להגיע לרשויות ומגיעים גם לציבור הנשים. חשוב מאוד שאנחנו נסתכל בצורה שווה על כלל האזרחים ולא נסגור על תקציבים מסיבות כאלה ואחרות. יש משטרה, ואם יש חשדות לגבי יישוב מסוים או רשות מסוימת – את במעמד של שרה היום, ולכן את יכולה לפנות לגורמים הרלוונטיים על מנת לבדוק. אבל תקציבים שמיועדים לחברה הערבית אני חושב שצריך לשחרר, כמובן, הכול תחת פיקוח, הכול תחת בקרה. וזו השאיפה שלנו – שיהיה שוויון בין כולם, כלל אזרחי המדינה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נעמה לזימי, גברתי. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, כשלימור סון הר מלך פותחת בדרישה לשחרור החטופות, אולי שווה להזכיר לה שזה תלוי במפלגתה. עשרות נשים עדיין במנהרות החמאס בעזה, עוברות עינויי תופת, נאנסות – – – << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, היום יום המאבק באלימות כלפי נשים. אנו עומדים ועומדות בפני משימה כפולה: להמשיך להיאבק נגד האלימות היום-יומית כלפי נשים בכל המישורים, ולזעוק את כאבן של הנשים החטופות הכלואות ברצועת עזה מאז מתקפת 7 באוקטובר. אלימות נגד נשים היא מגפה חברתית עולמית שמתקיימת בכל המצבים – בבית, ברחוב, בעבודה, במערכות היחסים – אך השנה בישראל אנו עומדות מול זוועה שאין לה אח ורע. עשרות נשים נחטפו, נאנסו ונפגעו על ידי טרור אכזרי, והן מוחזקות בניגוד לרצונן במציאות קשה ובלתי נתפסת. הנשים הללו הן אחיותינו, אימהותינו ובנותינו. גורלן אינו רק עניין ביטחוני או פוליטי. זהו מאבק על כבוד האדם, על זכויות האדם הבסיסיות ביותר. כל אחת מהן מייצגת את המאבק על זכותה של אישה לחיות ללא פחד, ללא אלימות ובבחירה על גופה ונפשה. החטופה ששבה מן השבי, אגם גולדשטיין-אלמוג, אישה צעירה ואמיצה, נתנה עדות, וכך היא אמרה: "הוא נכנס אליה למקלחת, וכיוון אקדח לראש שלה, והתחיל לנשק אותה והיא התחילה לבכות", סיפרה גולדשטיין-אלמוג, "הוא הוריד לה את כל הבגדים ונגע בה בכל הגוף. הוא ביקש ממנה לגעת באיבר שלו בכל מיני דרכים ונגע גם באיבר שלה. היא אמרה לי שהיא פשוט לא הפסיקה לבכות, והוא לא הפסיק לעשות לה את מה שהוא עושה, והוא נהנה מזה" – המשיכה – "וכל הזמן הזה האקדח שלו בתוך הראש שלה". אני קוראת היום לכל אחת ואחד מאיתנו להיות הקול של החטופות. לא ניתן להן להיעלם אל תוך שקט בין-לאומי. אנו דורשות פעולה נחושה מהקהילה הבין-לאומית, מממשלת ישראל ומהחברה האזרחית, להבטיח את שחרורן המיידי ולהשיב אותן אל ביתן. אבל המאבק אינו מסתיים כאן. עלינו להבטיח כי האלימות היום-יומית נגד נשים, שאינה תמיד זוכה לכותרות, תיעלם מחיינו. השנה נרצחו 30 נשים. שיא. הייתי גם השנה בשבעה – הזכיר אותה גם עודד פורר – של האישה שנרצחה, לצערנו, של שני בכר, אישה מקסימה ומוארת. רק מהמשפחה שלה ומהסיפורים עליה הבנתי איזו נפש מוארת הלכה מאיתנו בגלל גבר אובססיבי שהחליט לרצוח אותה. כל החיים היו לפניה, כולה מלאה טוב, נתינה ועשייה, מתנדבת וחומלת, ישראל היפה, שגבר אובססיבי חולה ומסוכן, יש לומר, החליט לרצוח. עלינו להמשיך לחזק את החינוך לשוויון, להחמיר את הענישה, להבטיח מקלט וביטחון לנפגעות ולחזק את המנגנונים המשפטיים והחברתיים. המאבק באלימות כלפי נשים הוא מאבק על דמותה המוסרית של החברה שלנו. היום אנחנו עומדות יחד ואומרות בקול ברור: לא לאלימות. לא לשתיקה. אני ארצה לסיים את החלק האחרון ולהגיד לנערה בת ה-14 ממגדל העמק, העיר שבה נולדתי, שנאנסה אונס קבוצתי על ידי 15 נערים – אני רוצה להגיד לך שאת לא לבד. את סופגת אלימות, נאצות, מתקפות והתעמרות, וזה לא מגיע לך. אנחנו רואות אותך, ואת לא לבד. תדעי שיש מי שמחזקות אותך, גם אם מרחוק. אנחנו מייחלות למשפט צדק, אנחנו מייחלות להבראת הנפש והגוף, ומאחלות לך שתגדלי ותצמחי ותדעי, גם מתוך הכאב והקושי הזה, לבנות חיים ראויים וטובים. אנחנו כואבות יחד איתך את התופעה הקשה הזאת. אני רוצה להקדיש לך שיר מתוך אסופת שירים שנקראת "וילכו ויבואו בית אישה". את השיר כתבה חגית מנדרובסקי, והשיר נקרא "ילדה זו". "ילדה זו נועדה לפרפרים, / לנימפות הרכות. / היא לא חלמה שמהר כל כך / תשקע השמש. שעדת תנינים תבוא על גדות הנהר / למלאו בוץ ודם. / קולות משמיים קראו בתחינה / השלם הפך לטרף. // ילדה זו נועדה לפרפרים, / לנימפות הרכות. / היא חלמה על זריחת השמש, / להקות של ארנבים הקיפו אותה / באור הוורוד, הזוהר. / יד משמיים הושטה / ליטפו המצולות". אני מאחלת לך כוחות ואומרת לך: אנחנו איתך, את לא לבד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה, אדוני. << דובר >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים הוא הרבה יותר מסמל בלוח השנה; הוא זעקה רמה של נשים רבות, שנפגעות יום-יום כאן בישראל וברחבי העולם. האלימות הזאת, השקטה לעיתים אך הרסנית, תמיד משאירה צלקות בנפשה של אישה, בחייה של משפחה וברקמת החברה כולה. בכל פעם שאישה סובלת מאלימות, גם אם זה קורה מאחורי דלתות סגורות, החברה כולה כושלת. זוהי תזכורת כואבת לכך שעלינו להפסיק להסתכל הצידה ולהתחייב לפעול. נשים רבות נשארות ללא קול, ללא סיוע, לעיתים גם ללא תקווה. אסור לנו לתת לזה להימשך. כנסת נכבדה, אני פונה אל כולנו כאן. זו לא רק חובתה של המדינה אלא גם חובתנו המוסרית. עלינו לחנך את ילדינו לערכים של כבוד ושוויון, לחזק מערכות תמיכה לנשים במצוקה ולדרוש את האכיפה הנחוצה כדי להבטיח שהאלימות כלפי נשים לא תהיה חלק מהמציאות הקשה שלנו. אני מבקש מכם ברגע זה לחשוב על הנשים שאיבדנו ועל המשפחות שחייהן השתנו לנצח. יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים הוא קריאה לפעולה, לשינוי ולתקווה לנשים בארץ ובעולם. גברתי השרה, אני יודע כמה את משקיעה בזה מזמנך, ועל כך אני רוצה להגיד לך תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. השרה מאי גולן, בבקשה. בבקשה, השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, גברתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את הולכת עכשיו לחזק את היועצת המשפטית לממשלה במסגרת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלה החברים שלך. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> גם אתה רצית להיות חבר שלי לא מזמן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני כבר לא? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> כבר לא. אדוני היושב בראש הנכבד, כנסת נכבדה, השבוע אנחנו מציינים יחד עם העולם כולו את יום המאבק הבין-לאומי באלימות כלפי נשים. מטרתו המרכזית של היום הזה היא העלאת המודעות לתופעה הקשה של כל סוגי האלימות כלפי נשים ותזכורת ברורה למחויבות החברתית, המדינית ומעל הכול הבין-אישית של כל אחד ואחת מאיתנו לפעול בכל כוחנו לשם מיגור החולה הרעה. בשנה האחרונה נלחמנו בחושך הרע שהגיע אלינו מבחוץ במלחמה, במלחמה של הטוב נגד הרע, של האמת והצדק מול השקר והעוולות. כך גם צריך להילחם ברוע שמגיע מבפנים ולוודא מעל לכל ספק שהטוב ינצח. ההתמודדויות הקשות והבלתי-נתפסות שהיו לנו בשנה האחרונה לא גרמו לנו לשכוח כי האלימות נגד נשים לא לקחה פסק זמן בגלל המלחמה. אני לא מדברת על 7 באוקטובר ועל הזוועות הבלתי-נתפסות שסבלו אחיותינו. אני גם לא מדברת על מה שהן עוברות יום-יום, שעה-שעה, החטופות היקרות שלנו – זוועות שמדירות שאינה מעינינו כבר 416 ימים, זוועות שבגללן התפילות שלנו נאמרות בצעקה יום-יום. אני מדברת על אלימות שלאו דווקא דורשת מפלצות חמאס, כי כמו שכולנו יודעים, אלימות נגד נשים מגיעה במגוון צורות מכוערות: אלימות פיזית, אלימות כלכלית, אלימות מינית, אלימות מילולית, אלימות דיגיטלית, וכמובן אלימות רגשית. לכל זה מתווספת אלימות השתיקה, זו שהפקירה נשים לחלוטין ונתנה גב לנורא מכול אך ורק כי הן יהודיות וישראליות. ההתעלמות הרועמת, חוסר הגינוי ואפילו ההצדקה בחלקים מסוימים של ארגוני זכויות הנשים והאדם בעולם, שברשעות גמורה ומוחלטת ובחוסר קולגיאליות נשית בלתי נתפסת ממלאים את פיהם מים עד לרגע זה על הטרור שאחיותינו עברו ועדיין עוברות – הצביעות הזו היא בלתי נתפסת ובלתי נסלחת בעליל. אני מתחייבת מעל במה זו להמשיך להעמיד מראה בפני העולם, במיוחד גם ביום הזה. זאת, בשל העובדה המוגמרת והפוצעת שאני, צוות משרדי וכלל הצוות המקצועי של הרשות לקידום מעמד האישה פנינו לכלל הארגונים הבין-לאומיים המובילים לזכויות אדם ונשים כדי לקבל את ההכרה והאמירה הברורה והבסיסית שהיא גינוי מסיבי לזוועות שנעשו בנשים הישראליות – גינוי שעד לרגע זה לא הגיע, ועבורו לא קיבלנו אף לא מענה אחד. לכן, לאחר למעלה משנה, אני עומדת כאן ובפי מסר ברור לכל התורמים והמתנדבים למיניהם באותם ארגונים: Don't, don't donate one dollar to them. Don't volunteer one day in the hypocrite institutions. Just don't do it, you are stabbing all womankind in the back. אלו כל אותם ארגונים שלאחר הטבח הרצחני הגדול ביותר ביהודים מאז השואה מילאו את פיהם מים במקום למלא את סלע קיומם וייעודם. יש לציין, ואת זה לא הרבה יודעים, שהארגונים הללו מתוקצבים בכל שנה במיליארדים של דולרים, מיליארדים; כסף שצבוע בצבע שלא מאפשר חמלה והכרה בנשים יהודיות וישראליות שחוו את הנורא מכול, נשים שנשרפו בחיים, עונו, נאנסו, נרצחו ונחטפו. והרי אפילו לא דולר אחד בודד ממנו מופנה למען הצלת החטופות שלנו והוקעת הזוועות המיניות והאלימות השטנית שחמאס ביצע ב-7 באוקטובר. מפרוץ המלחמה ועד היום, אני וצוות משרדי – יושבת כאן מנכ"לית המשרד ויושבת-ראש הרשות לקידום מעמד האישה, מירב שטרן היקרה; תודה שאת פה ושומעת, אני מכוונת את זה גם אלייך, כי את עוסקת בזה מבוקר עד לילה. עסקנו בהסברת אמת על סיפור הטבח הנורא של 7 באוקטובר, על מעשי הטרור המיניים המחרידים שנעשו בנשים יהודיות וישראליות ועל חטיפתן של חיילות ואזרחיות, שחלקן עדיין נמצאות בשבי חמאס וסובלות מפגיעות מיניות ואיום כל רגע על גופן, נשמתן וחייהן. אני אישית התראיינתי שוב ושוב ושוב לתקשורת הזרה בעולם, דיברתי עם מקבילותיי בעולם כדי להנכיח ללא הפסקה את שאירע ואת שעדיין מתרחש. הגעתי לאו"ם על אף ולמרות הכול, ונאמתי אל מול יציאה מסיבית ומביישת של נציגי מדינות אנטישמיים מן האולם, ובהם גם נשים, למרבה הפלא, כשאני זועקת אך ורק את זוועות הטבח והפגיעות הסדיסטיות בנשים ישראליות, בחטופות שלנו. אני אבהיר שאותן צבועות שיצאו מן האולם המרכזי באו"ם כנראה לא מכירות אותנו – נשים יהודיות לא מוותרות, ואת זה הן לא יודעות. לעולם לא נשכח את השתיקה המחליאה שלהם ושל כלל הארגונים, ונמשיך להדהד את האמת מול פניהם ומעל כל במה בין-לאומית אפשרית. בתור השרה לקידום מעמד האישה עוד לפני מינויי לשרה לשוויון חברתי, אני אשתף כי היו לנו בקנה תוכניות רבות ומגוונות לקידום והעצמת נשים ושוויון הזדמנויות, אך מלחמת התקומה שפרצה ב-7 באוקטובר ונכפתה עלינו טרפה את כל הקלפים. על כן, כל צוות משרדי, איתי, כמובן, היינו צריכות לחשב מסלול מחדש למען נשים בעיתות חירום ומצוקה. בשל המצב הקשה שנכפה על מדינת ישראל, פעלנו יחד עם מינהלת תקומה לפרסום קול קורא של נאבקות באלימות כלפי נשים לרשויות המקומיות של יישובי העוטף בדרום. מטרת התוכנית היא חיזוק החוסן האישי והקהילתי של תושבי הרשות המקומית, ובפרט לנשים, העלאת המודעות לזיהוי סימני מצוקה ואלימות נגד נשים, הדרכה בתחום המניעה, וכמובן, העצמה אישית. הקול הקורא המדובר ליישובי מינהלת תקומה הוא המשך לקול קורא של נאבקות באלימות כלפי נשים שהסתיים במרץ 2024 ברשויות המקומיות בשיתוף המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה ומשרד הרווחה. אני מודה מכאן לשר מרגי על שיתוף הפעולה הפורה ועל כל העשייה שלו. במהלך הרבעון הראשון של שנת 2025 יצא, בעזרת השם, קול קורא נוסף, חדש, בנושא, הפעם לכלל הרשויות המקומיות, וזאת נוסף ליישובי העוטף. מטרות כלל התוכניות המדוברות שנשיק במסגרת הזו הן הסברה, הכשרות והדרכות בתחום מניעת אלימות נגד נשים ברשות המקומית. משרדי ימשיך לעסוק בזיהוי נורות אזהרה, קיום של סדנאות להגנה עצמית לנשים, סדנאות לגברים, סדנאות לפיתוח התנהלות כלכלית נכונה ובריאה, וחיזוק הערך העצמי לנפגעות האלימות. במקביל, במהלך החודשים הקרובים נשיק, בעזרת השם, תוכנית למען צעירות וצעירים, בשיתוף משרד הנגב והגליל – ומכאן אני מודה לשר וסרלאוף על שיתוף הפעולה הפורה והחשוב – שתיתן מעטפת רגשית הוליסטית לאותם צעירות וצעירים שמתמודדים עם בעיות נפשיות והתמכרויות שונות בשל אירועי טבח 7 באוקטובר. התוכנית תתוקצב בהיקף של 9 מיליון ש"ח ותאפשר לאותם צעירים וצעירות לקבל מעטפת בריאה ויציבה, שתסייע להם גם בהמשך בהשתלבותם בתחום התעסוקה ובחזרה לחיים נורמטיביים ויציבים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה לצפון ולדרום? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> כן, לכלל הצעירים שנפגעו, גם בצפון ובדרום. עוד פועל המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה בתחום מניעת הטרדות מיניות במוסדות לימוד על ידי יישום הסמכות המוקנית לרשות לקידום מעמד האישה על פי חוק. על פי זה, פעלנו ודרשנו ממוסדות ההשכלה הגבוהה להגיש לנו אחת לשנה פירוט לגבי הפעולות השונות שננקטו על ידם למניעת הטרדות מיניות, וכן פירוט מספר התלונות שהוגשו לאחראי במוסד ואופן הטיפול בהן. אני מבטיחה שאנו נפעל לתכלול ולפרסום של הדוח השנתי בקרוב. במקביל הרשות מקיימת כל שנה הכשרות לאחראיות השונות למניעת הטרדות מיניות במקומות העבודה ובשלטון המקומי, שאני יכולה לספר לכם שלגמרי לגמרי מוכיח את עצמו. נציין גם כי המשרד מאוד גאה, וגם אני אישית, בהפעלת סדנאות אביב, סדנאות קרב מגע לנשים, שביקרתי בהן לא פעם, שהן פועל יוצא של שיתוף פעולה בין הרשות לקידום מעמד האישה, משטרת ישראל והרשות המקומית ובסיוע של כלל היועצות לקידום מעמד האישה בכל עיר ועיר. הסדנה מעצימה – צריך להיות שם כדי להבין מה זה לראות אישה שלומדת קרב מגע בפעם הראשונה ואיזה כלים נפשיים זה מקנה לה. הסדנה כוללת אימוני קרב מגע להגנה עצמית, הרצאות בנושא מניעת אלימות ומצבי סיכון בחיי היום-יום, זיהוי סימנים ראשונים לקשר זוגי אלים ועוד. כמו כן, אות השרה למניעת אלימות כלפי נשים, שמתקיים בכל שנה ביום המציין את יום המאבק באלימות כלפי נשים, יצוין השנה ב-16 בינואר 2025, ויוענק למי שפעל ועדיין פועל באומץ לב וגבורה עילאית למען המאבק באלימות כלפי נשים במהלך מלחמת התקומה. אני אציין כי לקראת ציון יום המאבק באלימות כלפי נשים, עם צאת השבת האחרונה השקנו גם במשרד קמפיין רשתי ייחודי של סרטוני מדיה שהופקו וצולמו במיוחד למיגור תופעת השיימינג נגד נשים בכלל הרשתות החברתיות. לדעתי, הם לא תמיד קלים לצפייה, אך יחד עם זאת, הם חובת צפייה, וזאת למען העלאת המודעות הציבורית לפגיעה מקוונת דיגיטלית בנשים באשר הן. מטרת הקמפיין היא בעצם להעביר מסר חד וברור: מניעת אלימות ברשת כלפי נשים היא האחריות של כולנו, בין שמדובר בהתנהלות אישית, בהתערבות או ביצירת סביבת עבודה בטוחה ומכבדת. הסרטונים – שאגב, כל מילה ומילה שנכתבה עבורם הגיעה מהמציאות היום-יומית הקשה של מה שעוברות נשים במרחב הדיגיטלי יום-יום, שעה-שעה – ממחישים כיצד פעולות יום-יומיות שנחשבות בעיני רבים סטנדרטיות או בנאליות, וזאת לעומת תגובות מחושבות, יכולות לשנות את המציאות ולמנוע פגיעה רגשית, אלימה ואיומה בנפשן של נשים. הקמפיין הוא לציבור כולו ללא הבדלי גזע, דת ומין ודעה פוליטית – לקחת אחריות ולהוביל שינוי חברתי בשיח המקוון, לעצור, לחשוב, ורק אז להגיב. אני רוצה להגיד משהו ברמה האישית, אדוני היושב-ראש. תראה, היום הייתי בוועדה לקידום מעמד האישה, והצגנו שניים מהסרטונים. באמת, הרבה חברות כנסת שנכחו שם אמרו שזה חלש לעומת מה שעוד אומרים להן ברשתות עצמן. הייתה שם גם חברת כנסת – אני לא אזכיר את שמה – שזלזלה בסרטונים ואמרה שזה לא הנושא. אז אני רוצה להגיד משהו באמת בנימה אישית. אני נכנסת היום למשל לרשת הטוויטר, והדברים שכותבים לי שם – אם הייתי כל בן אדם אחר, היו פותחים חקירה במשטרה. עכשיו, אם אני צריכה להגיש תלונה על כל מה שכותבים לי, אני צריכה להיות מ-08:00 עד 24:00 בתחנת המשטרה. מה שכותבים שם זה מחליא, זה ברברי, זה זוועתי, זה פלילי, זה מיני, זה מטריד, זה פוצע, זה גורם לדימום. מי שהעזה לזלזל היום בוועדה לקידום מעמד האישה, כנראה או קהת חושים או נהנית מזה באיזושהי צורה – כשזה נאמר לאחרים, כמובן, לא אליה. אבל אם אני, שאני היום שרה במדינת ישראל, ועברתי דבר אחד או שניים בפוליטיקה הישראלית, ומה שמותר לאחרות לא מותר לי, האמן לי – מותר לצלוב בי, בנשמה שלי, בגוף שלי, במה שקורה לי בחיים, באימא שלי, בחיים הפרטיים שלי, בכול. מותר להעליל עליי דברים מזעזעים. מותר לדבר על המשפחה שלי. מותר להמציא דברים – אני מתלבטת אם לומר אותם: את גדלת בלי אבא כי אבא שלך הפקיר אותך; את לא התחתנת עדיין כי היית נערת ליווי; עשית ניתוחים בפנים; את שרמוטה; את נבלה; את לא צריכה לחיות; הלוואי שלא תביאי ילדים. אז לא, חברת הכנסת מירב בן ארי, שלא נמצאת פה היום, לא, זה אולי לא הסיפור, אבל זו אלימות לכל דבר ועניין. והינה, יושבת פה חברת הכנסת שלי טל מירון, שאמרה שבסרטונים שהראינו זה אפילו לא גרם ממה שכותבים לנו. וכן, ישבתי עם המפיק של הסרטונים והוא אמר לי: מאי, אי-אפשר לכתוב את הדברים האלה. אז אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאומנם אני מאוד מתרגשת עכשיו, אבל זה לא פוגע בי. אתה יודע מה פוגע בי? פוגע בי שאימא שלי צריכה לראות את הדברים האלה; פוגע בי שקהל מסורתי עצום רואה את הדברים האלה ונפגע בשבילי; פוגע בי שרק אחרי שמישהו כתב לי: זונה של ערבים – ואני בכוונה אומרת את המילים הקשות האלה מעל דוכן הכנסת, אז אל תזדעזעו, כל הממלכתיים הצקצקנים – זונה של ערבים, צריך לאנוס אותך ולדרוס אותך הלוך חזור, בפנים גלויות הוא כתב לי את זה, ועשו לי טובה שהגישו נגדו כתב אישום. ואתה יודע מי הגנה עליו בבית המשפט, אדוני היושב-ראש? עורכת דין של המחאה, של עצורי המחאה. אתה יודע מה היא אמרה לו? אתה יודע מה היא אמרה לכתב שביקש ממני תגובה והוא סיפר לי את זה? העבר שלה הוא לא כזה משהו; זכותו לומר את זה; היא סתם מתעללת – ככה היא אמרה, אישה שלא מכירה אותי. אתה יודע מה אמרה השופטת בבית המשפט? אין לו עבר פלילי קודם, אני אשחרר אותו. אז איך אתם רוצים שנמנע אלימות נגד נשים בבית אם אתם נותנים פריבילגיה למה שקורה, כל הצבועים למיניהם? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מי זה "אתם"? << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא מדברת איתך עכשיו. אני לא פניתי אלייך – אל תפני אליי. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> את פנית אליי, את הסתכלת עליי. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא פניתי אלייך. אני אסתכל על מי שאני רוצה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אני גיניתי את הבחור הזה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא פניתי אלייך. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אמרת "הממלכתיים", "הצקצקנים". << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> טוב, אני לא רוצה לענות על זה בכלל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פנינה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> יש פה אנשים צבועים שמשחקים אותה ממלכתיים, שמשחקים אותה ליברלים ופלורליסטים ובעלי זכויות אדם וזכויות נשים, והם הצבועים הגדולים ביותר, אדוני היושב-ראש. כי כשעלתה לפה חברת כנסת ואמרה על תמונת פוטושופ שלי שהופצה שאם היא הייתה היא, לא משנה כמה טיפשה וצעירה היא הייתה – אמרה חברת הכנסת בן ארי – היא לא היית מצטלמת ככה. אומרת אותה חברת כנסת שדוגלת בפמיניזם ויושבת היום בוועדה של פנינה לקידום מעמד האישה ונלחמת למען זכויות נשים. איפה אתם? איפה כל ארגוני זכויות האדם והנשים שיקומו ויגידו? אם אני הייתי אומרת דבר כזה, הייתם צולבים אותי בכיכר העיר. אז אתם צבועים, כולם פה צבועים, כל מחנה האופוזיציה צבוע, כן. ואתם בוחרים מתי להילחם למען זכויות נשים – כשזה נוח לכם, כשזה מתאים לכם, כשזה בפוזיציה שלכם. אני, כי אני ביביסטית, כי אני מהקואליציה, כי אני מהליכוד – דמי הופקר, אדוני היושב-ראש. הופקר. ואני אומרת לך – אני לא סתם ככה – מה שכותבים לי לא נכתב לאף אחד בכנסת. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אני מוכנה להראות לך. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> מה שכותבים לי – ואני חוזרת על זה, שלי טל מירון – לא נכתב לאף אחד, ואני מוכנה לעבור איתך תגובה-תגובה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> כותבים את זה גם לנו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני אשמח שנעבור. בואי תראי מה כותבים. מה שאמרת זה כלום. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בואי תראי מה כותבים לי. זה הולך לשני הצדדים, זה לא חד-צדדי. גם אני מקבלת את זה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שלי, בסדר גמור. בואו ניתן לשרה, זה זמנה, והיא מדברת מכאבה. בואו נקשיב. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני אומר לך את האמת, אדוני היושב-ראש, אני לא תכננתי. זה אפילו לא בנאום שלי. אתה רואה, הנאום שלי כתוב. אני לא תכננתי לדבר על זה ברמה האישית, כי זה יום בין-לאומי, לא תכננתי להביא את עצמי בכלל, אבל הצקצקנות הצבועה היום בוועדה לקידום מעמד האישה לגבי הסרטונים פשוט החליאה אותי, והייתי חייבת להגיב על זה. ואני אסיים את הנושא הזה בזה, ואני אמשיך ואסיים שדמן של נשים היום ברשתות מופקר. ראיתי ששאלו אותי היום – אחד מהכתבים – כמה עלה הקמפיין, כמה זה עלה. אז היה צריך לשים על זה הרבה יותר כסף ממה ששמנו, כי לא רק דמן של נשים מופקר, אלא אני מסתכלת היום על הצעירות שאני פוגשת. אתה יודע, אני רוצה לספר לך, הייתי ברטורנו, אם אתה מכיר. פגשתי שם נערות בסיכון – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הייתי שר הרווחה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> נכון, היית שר הרווחה. סליחה, אדוני היושב-ראש. – – גם באשפוז סגור וגם בחוץ. פגשתי שם נערות שידעו מי אני – זה הפתיע אותי כל כך – שעברו דברים כל כך קשים, והן אמרו לי שאחרי שהן רואות – בנות שעברו דברים קשים – שאחרי שהן רואות מה אני עוברת ברשתות, את הביזיונות, הן לא ירצו לעולם לרוץ לכנסת. לעולם. ואלה כבר בחורות שעברו משהו, נשים שעברו משהו. לכן אני שואלת את עצמי, אם מרשים להתיר את דמן של פוליטיקאיות – וראיתי איזו פרשנית באחד הערוצים אומרת: היא שרה, שתכיל. שתכיל. אז ממש לא – אני גם בשמך לא אנקוב – אני לא אכיל. ואף פוליטיקאית ואף חברת כנסת, לא משנה מאיזה צד של המתרס, לא צריכה להכיל את הדבר הזה. דמנו לא צריך להיות מופקר. אי-אפשר להגיד לנו מה שאתם רוצים. זה לא עובד ככה. אני מודיעה מפה – ובזה אני מסיימת: לא משנה מה תכתבו לי ולא משנה כמה תתקפו אותי, זה לא ישבור אותי. זה לא ירתיע אותי. אני אמשיך בדיוק באותה הדרך, זה, שיהיה לכם ברור. אבל אני אומרת את זה למען הדורות הבאים, שיבואו עלינו לטובה, במיוחד בעזרת השם של נשים, במיוחד של נשים ונערות, שאני רוצה שיהיו פני העתיד, בעזרת השם, בפוליטיקה הישראלית. אני אמשיך. סליחה ותודה, אדוני היושב-ראש. למעלה מ-200,000 נשים בישראל חוו סוגים שונים של אלימות. יותר מ-20 נשים נרצחות מדי שנה בישראל בגלל אלימות במשפחה. אחת מכל שלוש נשים בישראל תהיה במהלך חייה קורבן של אלימות. ומכיוון שנשים הן הראשונות להיפגע בעיתות חירום, ובמרבית המקרים גם האחרונות להשתקם מכך, הבנו שהדבר מצריך איסוף ואיגום של ידע ונתונים רשמיים על אלימות כנגדן. וכך, בחצי השנה האחרונה היה מאוד חשוב לנו במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה להביא את הקדמה למאבק החשוב הזה, וכך החלטנו להשקיע זמן ומשאבים בפיתוח כלי פורץ דרך שאנו גאות בו מאוד, והשקנו אותו אמש: מחוון אלימות מגדרית, שיהווה ברומטר של הצגת נתונים נגישים ומדויקים הנוגעים לאלימות המופנית כלפי נשים. מדובר בפיילוט ראשון מסוגו בארץ, הדורש עוד עבודת פיתוח, שתתבצע למען המשך שדרוג המחוון. מחוון אלימות מקיף זה הוא פרי שיתוף פעולה מקצועי והדוק של הרשות לקידום מעמד האישה עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – שאני מתנצלת שלא הזכרתי אותם היום בוועדה לקידום מעמד האישה. לראשונה, בזכות שיתוף הפעולה החשוב הזה, המחוון יבטיח כי נתונים אלה יהיו נגישים לכלל האוכלוסייה, לרבות מקבלי ההחלטות, וזאת לצורך הבנת היקף התופעה ודפוסי הפגיעות המגדריות, הקצאת משאבים יעילה וטיוב המענים, תכנון, גבייה ומעקב אחר מדיניות למען הגנה על נשים מפני אלימות, הסברה, קידום המחקר וטיוב אסטרטגיות של מניעה. אני אשתף אתכם במידע ובנתונים העדכניים שכבר הגיעו אתמול מהשקת המחוון הזה, וכבר ניתן לראות אותם באתר של הרשות לקידום מעמד האישה, נתונים שהופקו ממש ב-24 שעות. 82% מהאלימות הכללית מופנית כלפי נשים. נשים מדווחות לגורמי הרשויות רק במקרי קיצון. האלימות המינית שמוצגת במחוון טומנת בתוכה את כל מנעד האלימות המינית, מהטרדות ועד לקיצון של אונס. 74% מהאלימות שמופנית כלפי נשים היא אלימות מינית, ובעיקרה הטרדות מיניות. רוב האלימות הפיזית כלפי נשים מתרחשת במרחב הביתי, לעומת אלימות מינית, המתרחשת בכל המרחבים. סך מקרי הרצח של נשים – בדיוק שאלו אותי היום, זה ייתן גם את סך מקרי הרצח, אז כן, לא צריך לבקש נתונים מאף משרד. סך מקרי הרצח של נשים משנת 2015 ועד היום עומד על 258 נשים. הדברים האלה היו אמורים להיות מוצגים היום בוועדה לקידום מעמד האישה, אבל זה לא הגיע לזה שהמנכ"לית שלי תדבר ותציג את הנתונים. אני רוצה לומר על המחוון הזה, שעצם השקיפות של המידע לעיניהם של כלל אזרחי ישראל יעמיד פה למבחן אמיתי את כלל החברה הישראלית, ובמיוחד את מקבלי ההחלטות. זה יאלץ אותם, בקביעות, יש לציין, את כלל נבחרי הציבור, להשקיע תקציבים בטיפול, ובמיגור של כל תופעה ותופעה חולנית של אלימות כלפי נשים. כל ממשלה וכל שר יעמדו למבחן הציבור; לא למבחן אולפן כזה או אחר או לדברי הבטחות של פוליטיקאי כזה או אחר, אלא למבחן המעשים בשטח. כל הנתונים יהיו פרוסים לעיני כול. אני אסכם ואומר שהצורך בהקמת לוח מחוונים למידע על אלימות כלפי נשים עלה כבר לפני שנים רבות, והתגבר באופן משמעותי בעת הלחימה. יצירת לוח מחוונים מקיף שכזה בנושא אלימות נגד נשים תקדם את ההבנה של הטיפול, ובסופו של דבר את המאבק לצמצום ומיגור אלימות נפשעת זו. אני רוצה לסיים את דבריי בעדות קשה, אחת מני רבות, ליתר דיוק מונולוג של אישה שעברה התעללות קשה ואכזרית בשנים האחרונות: "הבוקר היה מתחיל בזה שהוא יורק עליי ומשפיל אותי. זו הייתה השגרה. אם לא הייתי עונה לו כמו שהוא רוצה, או שהייתי חורגת מהכללים שהוא קבע, הוא מייד היה מחטיף לי. כשהבנתי שאני חייבת לברוח, עברתי לעיר אחרת עם שלושת הילדים שלי. הסתתרתי בבית ששכרתי ולא הלכתי לעבודה מהפחד שהוא ימצא אותי. הוא איתר אותי ואת הילדים, והוא היה מגיע אליי כל יום ומרביץ לי. אז הוא אמר לי: אותי לא עוזבים. פחדתי ממנו פחד מוות". זה כמובן אינו המונולוג המלא, אבל מספיקות כמה שורות בלבד כדי להבין את ההשפלה, הפחד והאימה שעוברת אותה אישה. דבריה צריכים להדהד כאן במליאה, אבל גם בחברה הישראלית. כולנו, בלי יוצא מן הכלל, צריכים להתגייס למלחמה ברעה החולה הזו. אנחנו יכולים ליצור שינוי. אנחנו רק צריכים לרצות את זה מספיק. בהזדמנות זו אני מבקשת לומר תודה שוב קודם כול לכל אישה באשר היא. אתם יודעים מה, לפני זה, לפני התודות, אני אומר לכל אישה באשר היא, בכל סטטוס, מכל מגזר ומכל גיל: לא משנה אם את מגיעה מתל אביב או מרהט, מיצהר או מצהלה, מאילת או ממטולה, כל אישה – והינה, אני עומדת פה ואומרת את זה מעל הדוכן – שמרגישה מאוימת, אני וצוות משרדי עומדות לרשותך. אל תפחדי, תפני אלינו. הצורות לפנות אלינו מפורסמות באתר, ואנחנו עונות לכל פנייה. ועכשיו אני אומר תודה. אני אומר קודם כול תודה לנשים הישראליות שמחזקות אותי כל יום, כל שעה, שנותנות לי את הכוח להמשיך. אתן ההשראה. אני אומר תודה לאימא שלי, שהיא השראה בשבילי מה זה להיות אישה חזקה כנגד כל הסיכויים. אני אודה מקרב לב לכלל צוות המשרד שלי, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, על העבודה היוצאת דופן באמת, המורכבת והמאומצת שהייתה לנו בעשרת החודשים האחרונים, שכן נכנסנו באמצע שנה למשרד. למנכ"לית המשרד היקרה שלי ויושבת-ראש הרשות לקידום מעמד האישה מירב שטרן, תודה על מי ומה שאת, תודה על המחויבות הבלתי-נלאית שלך לנשים באשר הן ולהעצמתן הבלתי-מתפשרת. אני רואה את העיניים שלך בורקות כשאת מדברת על נשים. אני רואה איך את מקדישה את כל יומך, מהשעות הכי מוקדמות של הבוקר עד השעות הכי קטנות של הלילה. אני רואה מה את עושה. אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו. אני מודה לך שאת עומדת, שלא ברצונך, בהתקפות שאת חווה בגללי למרות שאת עושה עבודה כל כך מקצועית, כל כך טובה וכל כך יוצאת דופן. אני מתנצלת על מה שאת צריכה לעבור כשאת עושה הכול מלב כל כך טהור. תודה לך. תודה כמובן לכלל צוות הרשות היקרות. תודה. נמשיך, בעזרת השם, לפעול בכל כוחנו כדי למגר את התופעה הבזויה הזאת. תודה לך, אדוני היושב-ראש, על הסבלנות וההכלה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי השרה. תראו, הוגשו שתי בקשות להגיב. אני מתלבט. אני רק אומר לכם, הנושא הוא מאוד מאוד חשוב. אני אאפשר, אבל זה לא להתלהמות. בבקשה, פנינה, שתי דקות, ושלי, רק מפאת כבודו של היום הזה. בבקשה. פנינה, את גם יושבת-ראש הוועדה, נכון? כן. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> נכון, תודה שאתה מציין את זה. היא שכחה להגיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני אציין את זה. חכי רגע. חכי רגע. אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. בבקשה, גברתי. << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש, חבר הכנסת מאיר כהן. השרה, שמעתי את דברייך, במיוחד אני רוצה לדבר על החלק שבו דיברת באופן אישי. אני בטוחה, ניכר שהדברים באים מדם ליבך. אף אחד לא נשאר אדיש להם. אני לא חושבת שהצד הזה יותר התרגש מדברייך מהצד הזה. אני חושבת שכל אחד מאיתנו מבין שיש דברים שאי-אפשר להסתכל עליהם ממקום של פוזיציה. כשמדובר באלימות כלפי נשים, אין אופוזיציה–קואליציה, וזה לא משנה אם זאת נבחרת ציבור או זאת אישה שנמצאת במקום אחר. אלימות היא אלימות היא אלימות, גם אם היא מילולית, ובטח אם מדובר באלימות פיזית. אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא מזלזל. ובכל זאת, בחרתי לעלות לדוכן ולדבר. בחרתי, כי את הכללת ואמרת: כולכם פה שתקתם. אני רוצה לתזכר אותך: אותו בחור שגידף אותך, אני אזכיר – – – << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אני לא דיברתי על זה בכלל. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, חשוב לי. את אמרת: הצקצקנים, הממלכתיים – כולכם שתקתם. אני רוצה להגיד לך, אני כתבתי, בתגובה על הדברים שלו – – – << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אני לא דיברתי על זה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא משנה. אני מבטיחה שאני אתן לך. אני רוצה שתקשיבי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא משנה. ככה אני כתבתי על הדברים שהוא אמר עלייך אחרי יציאת כתב האישום: לא משנה כמה האי-הסכמות עמוקות – לא לגיטימי, מזעזע ועברייני לאיים, כולל מינית, על נבחרת ציבור, תוך הפצה וגידופים בצורה גסה, סקסיסטית ומיזוגינית. לקרוא את כתב האישום, ולהבין שהנאשם עבר קו אדום. אז תרשי לי, אני חושבת – בכלל, אני שמעתי את הדברים – – – << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אבל אני אומרת שלא דיברתי על זה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר, אז זה טוב שאת מבהירה. אני רק אומר לך שהיום בוועדה – שארכה, אגב, שלוש שעות – – << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> שלוש וחצי. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אני חושבת ששעתיים הדיון התנהל בצורה מאוד מאוד מכובדת. לעניין הקמפיין – – – << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שנייה, אני לא יכולה. אם את רוצה שיכבדו אותך כאישה, בבקשה תכבדי אותי. אני מבקשת, אדוני היושב-ראש. אני לא יכולה להשלים. אני לא יכולה. תני לי לסיים. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> התפרצת. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני התפרצתי לחלק ספציפי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברתי השרה, בבקשה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא יכול להיות מצב שאני כאישה – ועכשיו אני אגיד לך משהו. אני לא עושה תחרות עם אף אישה שחוטפת גידופים. אבל בואי אני אספר לך, אם את מדברת על האופוזיציה והאנשים האלה, את רוצה לשמוע מה זה להיות אישה שחורה? את רוצה לשמוע איזה גידופים אני עוברת? אני ראיתי את הקמפיין, ואני הבאתי הערה בונה. זה באמת היה נראה – הקמפיין אל מול המציאות שאנחנו חוות הוא חלש. הכוונה טובה, אני רק אומרת לכם שהמציאות היא יותר קשה. ואני אומרת לך שאני חווה – כי לא הצבעתי עם קואליציה על חוק מסוים: אתיופית מסריחה, תחזרי לאתיופיה, חבל שהעלינו אותך לארץ, יא בורה, עם הארץ, למדת לדבר? את יודעת מה, מזל שלאימא שלי, הצדקת, אין טוויטר, אין לה פייסבוק, אין לה אינסטגרם, למרות שזה היה עובר לידה, היא כל כך מעל זה. אבל אני אגיד לך, אנחנו מדברים על זה שזה לא מפוזיציה? << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> אבל זה לא מה שאמרתי. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הייתי מצפה שהקמפיין המתוזמן הזה, שנמצא עליי שבועיים – ואני לא אזיל דמעה בשביל אף אחד מהם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – הייתי מצפה שמישהו מהכיסאות האלה יגיד: יש גבול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קמפיינים ממומנים. יש גבול כמה אפשר לרסק אישה שחורה במדינת ישראל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> שנייה, אני מסיימת, אדוני, סליחה. המאבק הזה נגד אלימות – ואני אומרת לך, גם נגד נבחרות ציבור וגם נגד נשים מהשורה – הוא צריך להיות משותף לכולנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אכן. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני מתכוונת לקיים דיון על הנושא הזה. אבל אני רוצה לתת לך טיפ. כיבדנו אותך שעתיים. יכולת אפילו להזכיר שאני יו"ר הוועדה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יכולת אפילו להזכיר שאני יו"ר הוועדה. העצמה מתחילה בבית הזה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> מה? את רבה איתי על קרדיט ליו"ר הוועדה? על מה את מדברת. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – הרבה שרים מגיעים ויודעים – – – ליושבי-ראש של הוועדות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, אני חוזר – פנינה, חברת הכנסת תמנו. הנושא הוא יותר חשוב. בבקשה, שלי, אחרונת הדוברים בנושא הזה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – את רוצה להתערב שכך פתחתי את דבריי? את רוצה להתערב? << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – אחרי שאת רואה – תתנצלי. תתנצלי – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – אתנצל אם – – – שמעתי או לא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גברי השרה, זהו. זה מיותר. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> שקרים. לא חראם? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני באמת ניצלתי את זכותי ואפשרתי לכן לדבר בכבוד. זהו. בבקשה, שלי, שלוש דקות, זה התחיל כבר. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> גברתי השרה – רגע, אבל אני רוצה שהן יקשיבו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה, שלי. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. אדוני היושב בראש, גברתי השרה, גברתי יושבת-ראש הוועדה, תראו, אני חושבת שבסוף בסוף, בשורה התחתונה, היום הזה מוקדש לנשים, לנשים שעוברות דברים מאוד מאוד קשים. אני חושבת ששלושתנו עוסקות בתחום הזה, וגם המנכ"לית, שיושבת פה, בין אם זה אלימות – – – << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מנהלת הוועדה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמובן, מנהלת הוועדה היקרה שלנו, דלית. אנחנו עוסקים באלימות משפחתית ואלימות מינית ואלימות מילולית, הרבה סוגים של אלימות. זה נושא קשה מאוד – גברתי השרה, ממש חשוב לי שתקשיבי, השרה מאי גולן, פשוט באמת חשוב לי רגע להבהיר. אני חושבת שבאמת, בשנתיים שאני חברת הכנסת, אני אף פעם, מעולם, לא עליתי לפה ותקפתי אותך באופן אישי. מעולם. מעולם לא עשיתי את זה. יכול להיות שיש בינינו חילוקי דעות אידיאולוגיים, ענייניים, מקצועיים, זה יכול להיות, זה חלק מהסיפור, וזה בסדר גמור. אבל אני חושבת שאנחנו לא בתחרות במי פוגעים יותר. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, הכול בסדר, אני מבינה אותך. לא, שנייה, אני אומרת ברוגע מוחלט. מאי, באמת. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> השבתי לגמרי ברמה אישית, זה לא תוכנן. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הכול בסדר. הכול בסדר, וזכותך המלאה, וטוב ששיתפת. וגם כשדיברת בוועדה, עניתי לך בצורה עניינית שגם אני חווה אלימות מאוד מאוד קשה ברשתות. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> והסכמתי, אגב, שזה פער לעומת מה – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסרטון שהוצג בוועדה, מבחינתי היה קליל לעומת מה שאנחנו עוברים. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> הסרטון הוא טוב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. זמנך – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אבל לא הספקתי להגיד כלום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, חברת הכנסת. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה. אבל רגע, בשביל זה עליתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זה שאת מנהלת שיח, זה הזמן שלך. יש לך דקה. בבקשה, דקה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה שאני רוצה להגיד – אנחנו לא בתחרות על הדבר הזה. הינה, תראו, שלוש חברות כנסת עלו לפה אחת אחרי השנייה, כל אחת חווה מהצד שלה אלימות מסוג כלשהו – – << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואני רוצה להגיד שאנחנו לא בתחרות על הדבר הזה. זה לא שייך לאף מחנה, זה לא צריך להיות עניין פוליטי או מחנאי. אלימות כנגד נשים, גם ברשתות, הוא דבר נבזי, נורא ואיום. אני מגנה את זה בכל תוקף גם אם זה נגדך, גם אם זה נגד פנינה וגם אם זה נגדי ונגד כל אחת בבית הזה. זה דבר שצריך למגר, לפעול נגדו ולהפסיק אותו. אין לזה שום הצדקה בעולם. אני מצירה מאוד על זה שאת חווה את זה באופן אישי. הדברים שנאמרו לך הם מזעזעים ודוחים. אני לא מסוגלת להגיד את הדברים שכותבים לי, כי אני לא מסוגלת להגיד אותם. אבל אני יכולה להגיד לך שהמשימה הכי חשובה בחיים שלי, כאימא לשתי ילדות – האחת בת 18 והשנייה בת 14 – היא לגדל בנות אדם הגונות, טובות, נורמליות, שידעו לכבד את האחרים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכשהן רואות מה כותבים עליי, אני גם מתביישת מאוד מאוד. אז אני חושבת שכולנו כאן ביחד צריכות ללכת למטרה העליונה, והמטרה העליונה היא לעזור לנשים שהמצב שלהן הרבה יותר קשה משלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לפחות התמזל מזלנו להיות נבחרות ציבור. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אנחנו מסכמים את הנושא הזה. תודה לכם. לאלה שקצת אץ להם הזמן – זה נושא חשוב, והיה נכון על פי שיקול דעתי לפתוח את זה לעוד שתי דוברות. << נושא >> יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן. אני מזמין את חבר הכנסת אלי דלל לפתוח את רשימת הדוברים ואת היום המיוחד. בבקשה, אדוני. בינתיים – הצפון מופגז, לצערי הרב. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> "– – – כה אמר אדני ה' וקבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נְפֹצוֹתֶם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל" – יחזקאל פרק י"א. זו הייתה מציאות של מיליון יהודים, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. זו הייתה המציאות של מיליון יהודים אשר גורשו מארצות האסלאם ואיראן והגיעו ארצה עם מזוודה אחת. הוריי נוריה וראובן והסבים שלי גורשו והגיעו לארץ ב-1951. אשתי, עו"ד אסתר, ובני משפחתה ממשפחת בוארון גורשו ב-1967 מטריפולי, לוב. כמו רבים אחרים הם חוו את המעבר החד בין חיים של שותפות עם שכניהם לבין מציאות של רדיפה, אלימות וגירוש. הפרהוד בבגדד, הפוגרום הנורא שהתרחש בחג השבועות 1941, הוא סיפור משפחתי עבורי, אבל הוא גם פרק אפל בהיסטוריה של עם ישראל. בפרהוד ביהודי ארצות ערב נרצחו מאות יהודים, אלפים נפצעו, רכושם נשדד, ובתי כנסת נהרסו ונשרפו. הקהילה היהודית המפוארת בבגדד, שהייתה שם במשך אלפי שנים, הושפלה והותקפה באכזריות. הפרהוד היה תחילתו של גל רדיפות בכל רחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה. מאות אלפי יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם, את רכושם ואת עברם רק מפני שהיו יהודים, והגיעו ארצה עם מזוודה אחת בלבד. הרכוש היהודי שהושאר בארצות ערב נאמד בכ-150 מיליארד דולר. כולו הוחרם והולאם. סעדיה נורי, שהיה נער בן 17 במהלך פרעות הפרהוד בעיראק, מספר: זה התחיל כמו חג. אנשים יצאו לרחובות, ואני חשבתי שמדובר בחגיגות רגילות. פתאום שמעתי צעקות מכיוון השוק. ראיתי המון אנשים פורצים לבתים של יהודים, שורפים חנויות. והכי קשה היה לראות את בתי הכנסת שלנו בוערים. ניסינו להימלט מהעיר, אבל כל היציאות היו חסומות. השכנים שגדלתי איתם עמדו בצד או הצטרפו לפורעים. זה הרגע שבו הבנתי שלעולם לא נוכל לחיות שוב בבגדד. סעדיה ומשפחתו שרדו את הפרעות, אך איבדו את כל רכושם, ונאלצו לברוח מעיר מולדתם. למרות הכאב הוא הגיע לישראל והקדיש את כל חייו להקמת קהילה חדשה בגליל מתוך אמונה שלעולם לא נאפשר לאויבינו לשבור אותנו. עדות זו ממחישה את כוח הרוח של הניצולים ואת נחישותם להתחיל הכול מחדש: הגיעו לארץ, ישנו באוהלים, לאחר מכן שודרגו לפחונים, ולאחר מכן – בצריפים ובמעברות. הם חיו בצנע ובדוחק, אבל אהבתם לארץ גברה על כל המכשולים ועל כל הקשיים שהיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי זה "הם"? << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> אלה שעלו, זה אנחנו. נכון, מאיר, אתה מכיר את זה, עיירות הפיתוח. חיו בצנע, בדוחק, אבל אהבתם לארץ גברה על כל המכשולים ועל כל הקשיים. הם הקימו דור חדש לתפארת המדינה. חבריי חברי הכנסת, הסיפור הזה לא רק סיפור של כאב, הוא גם סיפור של תקווה ותקומה. ב-1948 חיו כמיליון יהודים בארצות האסלאם: בעיראק, איראן, אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה, טורקיה, מצרים, לוב, תימן, סוריה ולבנון – קהילות גדולות בנות למעלה מאלפיים שנה. אותם יהודים שגורשו ונושלו, לא הגיעו לכאן רק עם הטראומות שלהם; הם הגיעו עם תרבות עשירה, עם השכלה רחבה וידע במסחר ובנקאות, בחשבונאות, בנקאות בין-לאומית, עם שפות, עם מוזיקה, עם מטבח מפואר, עם מסורת, עם נוסחי תפילה, עם התלמוד הבבלי, ובעיקר – עם רוח בלתי נכנעת של אהבת ציון. ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון אמר: גורל העם היהודי תלוי באיכותו ובמעשיו. המעשים של אותם ניצולים עיצבו את דמותה של מדינת ישראל. הם אלו שהקימו יישובים, פיתחו תעשייה, העשירו את התרבות הישראלית ותרמו לבנייתה של מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היום. כאשר אנחנו מדברים על התרומה הזו, אנחנו מדברים על ליבת הציונות. אותם יהודים שגורשו וברחו מארצות ערב הפכו לכוח מרכזי בבניית הארץ בדרום ובצפון. זהו סיפור של ניצחון של עם שיודע להפוך כאב לעשייה, רדיפות – לתקומה. כיו"ר הוועדה לזכויות הילד אני רואה חשיבות אדירה בכך שהדור הבא יכיר את ההיסטוריה הזאת, לא רק כדי לזכור את העבר, אלא כדי להבין את ההווה ולהבטיח עתיד טוב יותר במדינתנו, עתיד שבו כל ילד במדינת ישראל ידע גאווה ושייכות למורשתו. "והגדת לְבִנְך" – אני מאמין שעלינו לספר יותר את סיפורם של יהודי ארצות ערב, על הפרעות והגירוש, ולאפשר לתלמידים לבקר במרכזי ההנצחה שתיעדו והנציחו את הזיכרון הזה במרכזי המורשת, מורשת יהדות בבל ומורשת יהדות לוב באור יהודה. בימים שבהם האנטישמיות מרימה את ראשה שוב באירופה ובמקומות אחרים בעולם, חשוב שהצעירים שלנו יבינו שמה שאנחנו רואים הוא לא דבר חדש; זה דבר שנמשך שנים על גבי שנים. זו אנטישמיות לשמה, אנטישמיות ישנה בת אלפי שנים. המלחמה שפרצה כאן בישראל ב-7 באוקטובר היא תזכורת כואבת לכך שבעיקר במולדת שלנו האיומים האלה ממשיכים. ביום הזה נרצחו למעלה מ-1,200 ישראלים באכזריות בלתי נתפסת. משפחות הושמדו, ילדים נחטפו, ויישובים שלמים הפכו לזירת טבח. כמו אז גם היום לא שאלו מי אתה, לא שאלו מה עמדותיך, לא שאלו אם אתה ימין או שמאל, לא שאלו אם אתה חילוני או דתי. כמו הפרעות בארצות ערב, הם נרצחו רק בגלל שהיו יהודים – אותה שנאה ישנה, שכל מטרתה השמדת מדינת ישראל והעם היהודי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אתה כבר שבע דקות, אז אנא ממך. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> ממש פסקה אחרונה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מישרקי, אתה לא לומד מזה, אתה תדבר חמש דקות. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> ממש פסקה אחרונה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא פותח את היום הזה, אפשרתי לו. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> אלי דלל (הליכוד): << דובר_המשך >> תודה, תודה. כשאנו מספרים אותו, אנחנו לא רק מנציחים את העבר, אנחנו מחזקים את ההווה ובונים עתיד שבו ילדינו יוכלו להיות גאים במה שהם, בעשייה של הוריהם וסביהם ובתרומתם האדירה לציונות ולמדינה. היום יותר מתמיד חשוב שנזכור שהאנטישמיות והרצון לבצע פוגרומים ביהודים היא לא בעיה של העבר, אלא מציאות שמתמודדים איתה היום. ברשותכם, אסיים בציטוט של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל: אין לי כוח להשיב אחור את גלגלי הזמן, אבל בכוחי להניע אותו קדימה. כשאני רואה את ילדיי גדלים במדינה משלנו, משרתים בצבא, מקימים בתים ומביאים ילדים – אני יודע שהם חלק מהשרשרת הבלתי-ניתנת לניתוק של העם היהודי. השרשרת הזאת היא התשובה שלנו לכל מי שניסה לפגוע בנו בעבר, למי שמנסה לפגוע בנו בהווה, ולמי שינסה לפגוע בנו בעתיד. כי בסופו של דבר זה לא רק סיפור של כאב, זה סיפור של עוצמה, חוסן, תקומה ותקווה. "ה' עֹז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מישרקי, בבקשה. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> – – – תימני שמעתיק מהעיראקים – – – << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> אבל עם תקציב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בדיוק. אופיר, אנחנו כבר רואים כאן את – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> שמעת? ראית איזה תימני? אני אומר, הוא מעתיק מהעיראקים, אז הוא אומר לי: אבל אנחנו עם תקציב. אתה מבין מה זה תימני? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן. מישרקי, כבודו, חמש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, היום אנחנו מציינים את יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. זהו פרק כואב אך גם מעורר השראה בתולדות עמנו. יושבת כאן איתנו אחותו של החטוף שלמה מנצור בן ה-86. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> איפה גברתי? << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר_המשך >> שם. הוא עצמו ניצל מפרעות הפרהוד בעיראק, וכעת הוא חטוף. זוהי טרגדיה על טרגדיה. אני כמובן מתפלל מכאן עבורו ועבור שאר החטופים והחטופות שיחזרו בשלום, אמן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר_המשך >> יום זה מביא איתו הזדמנות להזכיר, ללמוד ולהעמיק את ההבנה שלנו על אודות מה שחוו קהילות יהודיות רבות, שעל אף גירושן ופגיעתן נותרו נאמנות לזהותן ולחלום הציוני. במשך מאות שנים יהודים חיו בארצות ערב ובאיראן כחלק בלתי נפרד מהחברה המקומית. הם בנו קהילות משגשגות, פיתחו תרבות עשירה, ושימרו את המסורת היהודית למרות האתגרים. הם תרמו בתחומים מגוונים – במסחר, אומנות, מוזיקה, מדע ואף בתחומי הממשל – במדינות שבהן חיו. עם זאת, לצד השגשוג היו גם תקופות קשות של אפליה, רדיפות, אלימות, ולעיתים קרובות גם השפלה. שיאם של הקשיים הגיע בעיקר לאחר הקמת מדינת ישראל, אז החלו רדיפות מאורגנות, פוגרומים וגירוש המוני של היהודים מארצות אלו. למדינת ישראל יש חוב גדול וקדוש לאותם יהודים, לאלו שנהרגו על קידוש השם, לאלו שנרצחו בגלל יהדותם – וגם חוב על רכושם שנשדד. כבר אמרו חז"ל: "אדם קרוב אצל עצמו". כאחד מבני העדה התימנית המפוארת, אשר חוותה גם היא פרעות, ביזה ואובדן, אני נושא בליבי את ההוקרה למורשת העשירה שלנו. אני זוכר בגאווה את הרבנים והמנהיגים שפעלו בקרב קהילתנו, את המסורת רבת-השנים, את המנהגים הייחודיים ואת הרכוש היקר שנותר מאחור בתימן, אשר מהווה עדות לעבר מפואר שראוי לשימור והוקרה. לאחר קום המדינה מאות אלפי יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם מלמעלה מ-16 מדינות ערביות. הסיפור של אותם יהודים אינו עוסק רק בטראומה, אלא גם בעמידה רוחנית יוצאת דופן, במשפחות שעזבו את בתיהן עם מעט מאוד רכוש אך עם אמונה גדולה בלב, בקהילות שידעו לקום מתוך הכאב ולבנות מחדש את חייהן במדינת ישראל הצעירה, לעיתים קרובות בתנאים קשים של קליטה ראשונית במעברות. עלינו לזכור ולהנציח את סיפורם של אותם יהודים, שהיו חלק בלתי נפרד מהחברה המקומית, נשאו עימם את תרומתם בתחומי המסחר, התרבות, המדע והחינוך, ועם זאת, נאלצו לעזוב את אדמתם בחיפזון כשהם משאירים מאחוריהם לא רק בתים או רכוש, אלא זיכרונות, עבר ומורשת עתיקה. כל מה שנותר בידיהם היה תקווה ושורשים חזקים שנטעו עמוק בליבם. עלינו להקדיש מקום מרכזי לזיכרון זה לא רק כחובה היסטורית, אלא כהכרה באנושיותן ובתרומתן האדירה של הקהילות הללו. חוויותיהן משקפות את כוחם של בני עמנו לעמוד בפני מכשולים עצומים ולהתחיל מחדש, כשהם מביאים עימם אושר רוחני, תרבותי וחברתי שאין לו תחליף. מורשת זו, שהחלה בארצות רחוקות והמשיכה בישראל, היא חלק בלתי נפרד מהפסיפס העשיר של העם היהודי וממדינת ישראל. הבוקר הצבענו בוועדת החינוך בקריאה ראשונה על הצעת חוק לציון יום עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרכם לארץ ישראל, שמתחברת גם היא לגל האנטישמיות שהתעצם בתימן לאחר קום המדינה, ושהביא להאצת עליית יהודי תימן לארץ ישראל – מסע מפרך ומלא באתגרים. אדוני היושב-ראש, את היום הזה מציינים לא רק כאן, אלא גם בכל נציגויות ישראל בעולם ואף באו"ם, מכוח חוק שהועבר בזמנו על ידי נציג ש"ס בכנסת, חבר הכנסת לשעבר הרב נסים זאב, אשר יזם בנוסף גם את שילוב הנושא הזה בתוכנית הלימודים בבתי הספר. התודה מגיעה גם ליועצת שלו, שהייתה בזמנו, גב' בקרמן, שקידמה את הנושא כולו בארץ ובעולם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום זה, שבו אנחנו מציינים את עקירתן של קהילות שלמות מבתיהן, אנו גם מרימים מבט אל עתידנו המשותף. הסיפור של יהודי ארצות ערב ואיראן הוא סיפור של כאב, אך גם של גבורה ותקומה. הוא מזכיר לנו את החוסן של עמנו, את יכולתנו לקום מתוך חורבן ולהיבנות מחדש. עלינו לשאת את זכרם בליבנו, להכיר בתרומתם האדירה לבניין הארץ ולחברה הישראלית, ולהבטיח שהמורשת העשירה שהביאו איתם לא תאבד, אלא תשמש אור לדורות הבאים. סיפורם הוא סיפורנו, וסיפורנו הוא סיפור של עם שלא מוותר על תקוותו ועל עתידו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. << דובר >> מישל בוסקילה (הימין הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, כנסת נכבדה, יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן נוגע בליבה הפועם של ההיסטוריה שלנו כעם. זהו יום שבו אנו מספרים את סיפורם של מאות אלפי יהודים שנעקרו מבתיהם, נרדפו והוכרחו לעזוב את חייהם כפי שהכירו, ולעיתים אף להימלט בחשכת הליל רק משום שהיו יהודים. במשך מאות שנים יהודים חיו במדינות ערב ובאיראן, בנו קהילות מפוארות והטביעו את חותמם על התרבות והכלכלה המקומית. אדוני היושב-ראש, דמיינו משפחה שביום אחד נאלצת לעזוב את ביתה, לא כמעבר רגיל, אלא בריחה שמלווה בפחד קיומי, בפרדה כואבת ובתחושת חוסר ודאות מוחלטת; דמיינו אותם משאירים מאחור זיכרונות, רכוש, ולעיתים אף קברי אבות, ויוצאים לדרך קשה ובלתי ידועה. 900,000 יהודים עברו את המסע הזה. המספר הזה הוא לא רק נתון סטטיסטי, הוא סיפורם של אבותינו, שסבלו מהשפלה וגירוש, אך נשאו בליבם חלום – החלום להגיע לציון, המקום שבו יוכלו לחיות כבני חורין. היציאה והגירוש לא היו רק פיזיים, הם היו גם נפשיים – לנטוש את המוכר, את המסורת המקומית, את התרבות שצמחה מדור לדור ולבנות הכול מחדש. ואכן, כשהגיעו לישראל, למרות הקשיים העצומים, הם לא רק השתלבו, הם שגשגו והם בנו ערים, טיפחו את התרבות הישראלית, העשירו את החברה והפכו את הכאב לכוח מניע. ביום זה אנו עומדים בפני אתגר מוסרי – לספר את סיפורם, להאיר את האמת של היציאה והגירוש, ולהבטיח שהעבר הזה לא יישכח, לא רק מתוך כבוד לנפגעים, אלא כדי להזכיר לעצמנו ולעולם כולו את המחויבות שלנו לצדק, לאמת ולהכרה. סיפורם של יהודי ארצות ערב ואיראן הוא סיפור של כאב, אך גם סיפור של תקווה ותקומה. הוא מעיד על כוחו של העם היהודי, היכולת לקום מתוך האפר, להתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר, ולבנות עתיד טוב יותר בארץ הקודש. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. << דובר >> אבי מעוז (נעם): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני, בתור האשכנזי היחידי שנרשם לדיון הזה, אולי אני גם אייצג את האופוזיציה, שאף אחד ממנה לא נרשם. לתשומת ליבכם, לשנה הבאה כדאי שגם האופוזיציה ידברו ביום הזה. << קריאה >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << קריאה >> הם יכולים. << דובר >> אופיר כץ (הליכוד): << דובר >> שירי, איפה שירי? מה? תתעורר. תתעורר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> קורה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, בפרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת תולדות, מסופר על יצחק אבינו, שהתגורר בגרר בארץ פלשתים. לאחר שהוא ונכסיו מתברכים מאת השם באופן משמעותי, מקנאים בו הפלשתים ומשלחים אותו מארצם. כבר אז אנשים שקינאו במי שמצליח ומתברך, העדיפו לפגוע בו ולהרחיק אותו במקום להישאר בקרבתו ולהתברך ממנו. בהמשך הפרשה מגיעים אל יצחק אבימלך מלך פלישתים ואנשיו, ומבקשים לכרות איתו ברית, לאחר שראו שהשם עימו והוא מבורך. כותב על כך הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו "העמק דבר" שהם ביקשו לפייסו על עצם שילוחו מאיתם, ואני מצטט: "אף על גב שהיה עוול ומעשה לרעה, הלוא הרעה הגיעה אלינו יותר ממה שנגע בך", כך הם אומרים לו, "שהרי אתה עתה ברוך ה', והמה אינם כן". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שאתה עתה? << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> "הרי אתה עתה ברוך ה'". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עתה. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> "והרי ידוע שעשיר בכרך כשם שמגיע לו טובה באמצעות אנשי העיר, כך מגיע להם הרבה טובות על ידי עסקיו, ובשלחם אותו נגרעה הטובה הלז אך מהם ולא ממנו באשר הוא ברוך ה'. "וכל הדברים הללו אות ורמז לישראל בעת הגלות. כאשר יגרשום מאיזה מקום יבינו וישכילו אחר כך שהרעו לעצמם", אותם אלה שיגרשו אותם, "יותר ממה שהרעו לכלל ישראל המושגחים לטובה מן ה'". סוף ציטוט. הקהילות היהודיות המפוארות בארצות ערב ובאיראן נעלמו כמעט לחלוטין בעקבות היחס האנטישמי המוסלמי, שהחמיר מאוד לאורך שנות שיבת ציון ובעקבות החלטת האו"ם והקמת המדינה. חלק מהיהודים גורשו ואחרים אולצו בדרכים כאלה ואחרות לעזוב את הארצות שבהן התקיימו הקהילות במשך שנות הגלות הארוכות. מאחוריהם הם נאלצו להשאיר רכוש רב, שנאמד בעשרות ובמאות מיליארדי דולרים, שנשדד ונבזז. האם הגירוש ההמוני הזה הביא איזושהי ברכה לארצות הללו? בוודאי שלא. בדיוק כמו בספרד שלאחר גירוש היהודים, הם רק איבדו אוכלוסייה איכותית מבחינה אנושית, מוסרית והשכלתית. בדומה לכך כתב עיתונאי ספרדי בשם סבסטיאן רודריגז לפני כמה שנים, ואני מצטט: "כל החיים האירופיים מתו באושוויץ". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אבי מעוז (נעם): << דובר_המשך >> "הלכתי ברחוב בברצלונה ולפתע גיליתי אמת מחרידה: אירופה מתה באושוויץ. הרגנו שישה מיליון יהודים והחלפנו אותם בעשרים מיליון מוסלמים. באושוויץ שרפנו תרבות, מחשבה, יצירתיות, כישרון. הרסנו את העם הנבחר, באמת נבחר, כי הם הולידו אנשים גדולים ונפלאים אשר שינו את העולם. תרומתם של אנשים אלה מורגשת בכל תחומי החיים: מדע, אומנות, מסחר בין-לאומי" וכו', "ומעל לכול – הם מצפונו של העולם. אלה האנשים ששרפנו. ותחת העמדת פנים של סובלנות, ומכיוון שרצינו להוכיח לעצמנו שנרפאנו ממחלת הגזענות, פתחנו שערינו לעשרים מיליון מוסלמים, אשר הביאו עלינו – – – קיצוניות דתית ואי-סובלנות – – – הם הפכו את הערים הספרדיות היפהפיות שלנו לעולם השלישי, טובעות בזוהמה ופשע. "וכך, לרוע מזלנו, החלפנו תרבות בשנאה פנאטית, כישרונות יצירתיים בכישורי הרס – – – המרנו את רדיפת השלום של יהדות אירופה ותכונתם לתקוות לעתיד טוב יותר לילדיהם, היצמדותם הנחושה בחיים כי החיים קדושים, באלה אשר תרים אחר המוות – – – בתשוקת המוות לעצמם ולאחרים, לילדינו ולילדיהם. איזו טעות נוראה נעשתה על ידי אירופה האומללה". עד כאן הציטוט של אותו עיתונאי ספרדי. אתמול פורסם שג'ארד קושנר ורעייתו איוונקה החליטו לתרום מיליון דולר לחב"ד באיחוד האמירויות בעקבות הרצח המזעזע של הרב קוגן, השם ייקום דמו. בהצהרתו כתב קושנר דברים שכמותם אמרתי כאן פעמיים בתקופה האחרונה, ואני מצטט: "ההיסטוריה הראתה שמי שמחבק את העם היהודי מרוויח, ומי שרודף את העם היהודי עומד בסופו של דבר בפני תבוסה מרהיבה". סוף ציטוט. אנחנו מאוד שמחים שיהודי ארצות ערב ואיראן עלו לארץ, וקוראים לכל שאר יהודי העולם ללכת בעקבותיהם. אבל גם לאחר יציאת היהודים מכל אותן גלויות, נותרה לכל המדינות, ובתוכן מדינות ערב ואיראן, האפשרות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה ולהתברך בברכה האלוקית. ואני מציע להן מכאן את עסקת המאה: תזנחו את שנאתכם ורצונכם להשמיד את העם היהודי, תתייצבו לצד מדינת ישראל והעם היהודי, ואז מובטחים אתם שתתברכו. וכמו שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, "ואברך מברכֶיךָ ומקלליך אָאֹר". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. תודה רבה. גברתי השרה, את עונה. בבקשה. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייבת לומר קודם כול בנימה אישית שאני שמחה שזה אתה שיושב פה. מותר לי לומר את זה. אני חושבת שבשנים האחרונות, מאז שהייתי חברת כנסת – ואין ספק שיש לנו חילוקי דעות, ולי יש חילוקי דעות בכלל עם האופוזיציה; שלי, אפשר לומר, יותר קשים משל אחרים – אני חושבת שאתה, אתה תמיד הסתכלת לא רק עליי אלא בכלל על אנשים מסביב תמיד בגובה העיניים, תמיד בהכלה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> – – תמיד בחיוך, בהבנה. אני חושבת שזה הכי ראוי לנאום את הדבר שאני הולכת לומר עכשיו על הנושא, אני חושבת, שמשותף לשנינו עכשיו. וגם אני חושבת שזו הסיבה לפרץ הרגשות שלי קודם. אני חושבת שכשרואים פנים טובות, הלב נפתח. סליחה שהבכתי אותך. לרגל ציון היום השנתי של היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן, אני רוצה לפתוח את דבריי בסיפור קטן וחשוב שאולי יפתיע חלק מכם היום. אקסודוס היא כנראה אוניית המעפילים המפורסמת ביותר בהיסטוריה הציונית. שמה העברי, למי שלא יודע, הוא "יציאת אירופה", והיא חקוקה בספר דברי הימים של טרום הקמת המדינה. אבל האם ידעתם שעל סיפונה היו גם כ-50 עולים, ובעיקר נערים צעירים, מצפון אפריקה, שסיפורם כמעט לא סופר? שלמה בוסקילה, יליד קזבלנקה, היה אחד מאותם נערים. בעדות שניתנה לפני כמה שנים סיפר כך: "עד גיל 17 חייתי עם המשפחה שלי, ואז הפלגנו, אני ועוד שישה, שבעה חברים, על ספינה בדרך למרסיי בצרפת כדי להצטרף למסגרת ציונית שתכשיר אותנו לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לקיבוץ – – – כשהגענו לחיפה, הבריטים העלו אותנו על שלוש אוניות בריטיות – 1,500 עולים בכל אונייה – והודיעו לנו שמחזירים את האוניות למקום שממנו יצאו, לנמל שבדרום צרפת. משם הגענו להמבורג. אני אישית, הוא מספר, עליתי רק אחרי 11 חודשים לארץ באונייה, ועם דרכון שקיבלתי מהמוסד בצרפת. הגעתי שישה ימים אחרי הקמת המדינה, וכבר בחיפה גויסתי לפלמ"ח ונלחמתי בדרך בורמה ובאזור לטרון". העדות המרגשת הזו ממחישה אולי יותר מכול את הקשיים ואת המורכבות שהיו בעלייה לארץ ישראל באותם ימים, אבל לא פחות מכך – את העקשנות לציונות של עולי צפון אפריקה; את האהבה האמיתית והטהורה לארץ ישראל. שלמה וחבריו עלו ביחד לארץ ונלחמו למען הקמת המדינה וכנגד כל הסיכויים. גם מסיפור חייה של אימי – דווקא אתה, יוראי – גם מסיפור חייה של אימי, שתחיה, רימונדה בדרה ומשפחתה, אפשר ללמוד על הכמיהה והכיסופים לארץ ישראל. לפני כמה שנים ביקרתי במוזיאון מורשת יהדות בבל שבאור יהודה, וכשסיירתי בו ביחד עם אימא שלי – שעלתה מעיראק יחד עם תשעת אחיה ואחיותיה כשהיא רק בת שלוש – היה באמת מדהים לראות איך כל פריט ופריט נגע בה וריגש אותה. כל פריט בצורה כזאת או אחרת הזכיר לה את משפחתה. כשהיא ראתה, לדוגמה, את המזוודות של העולים מעיראק, היא נזכרה שכשהייתה עם אחיה, אחיותיה ואימה, הם העלו את המזוודות למטוס, תוך כדי שהם בוכים ומפוחדים, בשעת לילה מאוחרת. ואפילו שהייתה רק בת שלוש, היא מספרת לי את זה שוב ושוב ושוב במשך השנים שהיא לא שוכחת את המראה של האורות החזקים והמהבהבים – כך היא סיפרה; האורות החזקים זה כנראה האורות של המטוס – שהבהבו באמצע לילה חשוך. היא גם לא שוכחת את המראה של אימא שלה, שאני קרויה על שמה, פלורה בדרה, וסבתה, אימא של סבתא שלי, בוכות בדמעות אין-סוף ונפרדות בכאב גדול. אותה סבתא נשארה מאחור בגלל הרכוש הרב וחוסר היכולת לעזוב, וההבנה הקשה והפוצעת שאימא שלי בגיל שלוש לא הבינה, אבל היום בדיעבד היא מבינה – שהן הבינו שהן כבר לא יתראו שוב. תנסו לדמיין את הכאב הקשה הזה של אימא ובת שנפרדות, ויודעות שלא יתראו שוב. כל זה כאשר הם באמת מוברחים למטוס שחיכה באמצע שדה גדול, בדרך לאבא, שכבר יצא לארץ עוד קודם לכן. אלה הרזולוציות, לשם הביא אותה הזיכרון הפשוט – לראות מזוודה אחת קטנה במוזיאון מורשת יהדות בבל. אמרו כאן קודם, ואני אומר שוב – אני אספר שהיום בוועדה לקידום מעמד האישה פגשתי את הדסה היקרה, המקסימה, המתוקה והטהורה. הדסה היא אחות של שלמה מנצור בן ה-86, החטוף המבוגר ביותר שנמצא היום במנהרות החמאס. אנחנו לא יודעים איפה הוא נמצא בעזה. מנצור שרד את פרעות הפרהוד, הצליח לעלות לארץ ישראל – והיום שוב נלחם על חייו. מכיוון שלא הצלחנו לדבר, לאחר הוועדה הדסה הגיעה אליי ללשכה, וישבנו באמת לשיחה מרגשת ומרתקת מאין כמותה. אני באמת מרגישה שזכיתי להכיר אותך, הדסה. כמה ריגשת אותי, וכמה בסוף חיזקת אותי, אל מול העובדה שאני אמורה לחזק אותך. אדוני היושב-ראש, היא אמרה לי את המשפט: מנצור הוא עיראקי עם נשמה טובה. אני חושבת – אני לא יודעת מה קורה לי היום, אבל אני מתרגשת ורוצה לדמוע מכל נושא. אלה באמת נושאים נוגעים. ככה מכנה אותו אחותו הקטנה והאוהבת. אני רוצה שתבינו שמנצור נחטף מביתו על ידי הנאצים שבחמאס במהלך טבח נורא בשמחת תורה. הם לקחו גבר בן 85 אז – היום הוא בן 86 – עם אשתו, שבנס הצליחה להימלט, סטרו לו ואזקו אותו. עד היום אנחנו לא יודעים שום דבר על אודותיו, על מה שקרה איתו. מנצור הגיע יחד עם משפחתו למחנות העולים, ולאחר מכן מתוך ציונות ואהבה עמוקה לארץ הצטרף לתנועות הנוער שהלכו ליישב את קיבוץ כיסופים. הוא החטוף היחיד מאותו קיבוץ. הוא עלה לישראל בשנת 1951 במסגרת מבצע עזרא ונחמיה, אותו מבצע שגם אימא שלי עלתה בו. אני מסתכלת עלייך היום ואני אומרת: אין מרגשת כמוך, אין חזקה ומחזקת כמוך, אין אמיצה כמוך. אני מעבר למתפללת – אני חוזרת ומבהירה את אותן מילים שקטעו לי היום בוועדה לקידום מעמד האישה, ואני חוזרת עליהן פה: אני מבהירה שממשלת ישראל על כלל שריה והעומד בראשה מחויבים להחזיר את כלל החטופים והחטופות, בעזרת השם, במהרה. מחויבים. ומנצור, ששרד כל כך הרבה באומץ לב ובגבורה – אנשים לא יודעים עליו. הוא היה עובד עד הרגע האחרון, הוא היה מתנדב, הוא היה מאמץ ילדים ובני נוער לביתו. כל הסיפורים ששמענו היום, באמת – בעזרת השם, בעזרת השם אנחנו נקבל אותו בחזרה. בעזרת השם. תודה לך, תודה לך על מי ומה שאת. סיפור עולי יהדות עיראק וארצות המזרח הוא לא רק הסיפור של משפחתה של אימי או של שלמה בוסקילה או של שאר הניצולים מהפרעות – הוא הסיפור של עם ישראל. וכמו בסיפורים על עם הנצח, גם כאן הוא רווי בגעגועים, ולא פחות חשוב – בכאב רב, כאב פוצע, בפצע שעדיין מדמם. אין ספק בכלל שהקמת מדינת ישראל הייתה הטריגר המהותי לעלייה המסיבית של יהודי המזרח, אבל אסור לנו, אסור לנו לרגע לשכוח את השורדים מהפוגרומים שחוו היהודים בארצות ערב. חובה עלינו, על כולנו, לספר על כך גם לדורות הבאים, לזכור ולעולם לא לשכוח. אבל לא רק על היוצאים מוטלת החובה; גם עלינו כנבחרי ציבור. ביחד עם ראש הקואליציה הייתה לי הזכות לציין לפני כמה שנים לראשונה כאן, במליאת הכנסת, את פרעות הפרהוד. כבר אז, במהלך דבריי בכנסת, הרגשתי את כל כובד המשקל ההיסטורי של סיפור משפחתי, של סיפורם של קרוביי ושל עוד אין-ספור סיפורים מזעזעים ששמעתי על אודות הפרעות. הרגשתי ואני עדיין מרגישה שאני חייבת להדהד את הסיפורים ואת המעשים הנפשעים, כמו שסיפר חבר הכנסת אלי דלל היקר, לכל הדורות הבאים עלינו לטובה, בעזרת השם. ומעבר להדהוד הדברים, כמובן, המשרד לשוויון חברתי בראשותי פועל לקדם כמה תוכניות חשובות לשימור המורשת של קהילות יוצאי יהדות ערב ואיראן ובעיקר לדאוג להעלאת קרנן של אותן קהילות מפוארות כאן בארץ ישראל, ביניהן – – זה נורא מפריע לי, חבר הכנסת ודניאל, נורא מפריע, ממש. אני לא מפסיקה לשמוע אתכם. תודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה – – – << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> בוודאי, רק בדבריי. – – בעיקר לדאוג להעלאת קרנן של אותן קהילות מפוארות כאן בארץ ישראל, וביניהן פרס ראש הממשלה על סך 150,000 שקלים לעידוד והעצמת חקר קהילות ישראל בארצות ערב ואיראן, וזאת כדי לעודד ולחזק ביצוע מחקרים בנושא קהילות אלו, לפרסמם, ללמדם ולשמר את המורשת, בעזרת השם. טקס מרכזי שמעוגן על פי החוק, לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן – תכלית הטקס, שיתקיים, בעזרת השם, בעיר בירתנו בעוד כיומיים, היא עיגון זיכרון לאומי ובין-לאומי למסע הרדיפות שעברו יהודים מארצות ערב ואיראן בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, שכלל התנכלויות, איומים, מעשי שוד, שרפה של רכוש, סקילה, הכאה ואירועי טבח המוניים שהסתיימו לעיתים במותם של מאות יהודים. עוד כחלק מהטקס יפעל משרד החוץ באמצעות השגרירויות השונות ברחבי העולם להעלאת נושא זה, וזאת כתגובת נגד לפעילות הפלסטינים על הנכבה המומצאת. אני גם שמחה ונרגשת לספר ולברך על הפרויקט הלאומי שלנו לתיעוד העדויות של חברי הקהילות היהודיים מארצות ערב ואיראן. בהמשך להחלטת הממשלה בדבר תיעוד מורשת קהילות אלו החלטנו לפעול השנה במאמץ לאומי לתיעוד מסיבי הרבה יותר מבעבר של עדויות אישיות וקבוצתיות של חברי הקהילות. אני באמת חייבת לומר לכם ברמה האישית שכל עדות ועדות מטלטלת, מרגשת ופוצעת בפני עצמה. אני מזמינה אתכם לצפות בעדויות האלה בפעם הראשונה, קודם כול בכנס שיתקיים בעוד יומיים, וגם אחרי זה באתר לשוויון חברתי. המשרד לשוויון חברתי מוצא חשיבות עצומה בפעילות לאומית להרחבת והעמקת השיח החברתי והציבורי בזהות היהודית, תוך שימת לב לסיפור היהודי ההיסטורי, התרבותי, החברתי, הכלכלי, של יהדות ערב ואיראן, שילובו בבסיסי המידע הלאומיים ומתן ביטוי ממשי לרב-גוניות בחברה הישראלית, תוך חיזוק תחושת השייכות של חברי וצאצאי קהילות אלו. מתוך כל זה הקמנו את פרויקט "רואים את הקולות", פרויקט לאומי לתיעוד מורשתם המפוארת של יהודי ארצות ערב ואיראן. גם כאן אני מברכת את צוות המשרד היקר שלי, את המנכ"לית ואת כל העוסקים במלאכת הקודש. מאגר התיעוד, שיוקם בבית התפוצות, יהיה הראשון מסוגו בעולם, והוא מורכב מעדויות מצולמות ממקור ראשון, כמו גם מחומרים ארכיוניים, פרי שיתוף פעולה עם ארגונים ועמותות העוסקים בעקביות בתיעוד היסטורי של יהודי ארצות ערב ואיראן. האתר עם כל המידע והחומרים החשובים וההיסטוריים שבתוכו יושק פורמלית לחלוטין, בעזרת השם, בחודש הקרוב, וכבר מתחילים לעלות סרטונים ממנו לאתר. כמו כן, המשרד בראשותי בשיתוף משרד החינוך ומכון יד בן צבי פועל לקיים בעתיד הקרוב ערבי קהילות וימי עיון ברחבי הארץ, בדגש על הפריפריה הגיאוגרפית והתרבותית, שעניינם תרבות קהילות המזרח בפרט ותפוצות ישראל בכלל. במסגרת זו כבר הקמנו השנה אתר אינטרנט ייעודי בשיתוף המכון, ואנו פועלים לחבר את האוכלוסייה המבוגרת והדור הצעיר למורשת התרבותית של קהילתם, שנחשפים, לעיתים אפילו בפעם הראשונה בחייו של הדור הצעיר, לתוכן עיוני בנושאים מתחומי התרבות של קהילתם ומורשת אבות אבותיהם. זה רק מבהיר לכם עד כמה זה חשוב. זאת, כמובן – אתם יודעים, גם קצת נשמה – לצד מופעים אומנותיים שגם הם שאובים מתרבות הקהילה השורשית, ומחברים את הנשמה של כולם לבית אבא. אז כפי שראיתם ושמעתם – אומנם זה מרגיש ארוך אבל זה בקצרה, יש לציין – המשרד פועל וימשיך, בעזרת השם, לפעול בשלל כלים מגוונים כדי לקדם את העלאת המודעות, הידע והחיבור לנושאים הקשורים ליהדות המזרח, שלכולם מכנה משותף אחד: שימור המסורת המופלאה של כלל יהודי ארצות ערב ואיראן, המורשת היפה, העשירה והכה-ייחודית בשלל גווניה ורבדיה, אך גם הכואבת והפצועה בשל כל מה שעברה בדרך, תרתי משמע. צריך לומר שגם אלו שביקרו את מסקנת ועדת ביטון, או ליתר דיוק חשבו שאפשר עוד לשפר ולייעל אותן, לא יכלו להתעלם מחשיבות הקמת הוועדה. במשך עשרות שנים נדחק הנושא המזרחי לשוליים, והחזרתו למרכז העניינים היא פונקציה של זמן, משאבים, כסף, ובעיקר – אכפתיות ושוויוניות. דבר אחד אני יכולה להבטיח לכם: במשמרת שלי כשרה לשוויון חברתי, אני אעשה הכול, אבל הכול, כדי לחזק, להנחיל, לשמר ולהעצים עוד יותר את הזהות המזרחית בלב האומה הישראלית. פעם היה כאן, לתקופה קצרה במיוחד, ראש ממשלה שהתנצל בפני עדות המזרח. הוא ביקש מהם סליחה. אני לא אציין את שמו, אבל אני כן אציין ואעדכן שאנחנו כבר ממש לא צריכים סליחות או התנצלויות ובטח לא רחמים של אף אחד. אנחנו כאן בזכות מלאה ולא בשום חסד, ואף יוצא בני עדות המזרח לא יקבל פחות משותפות והכרה מלאה בתרומה הכבירה של יהודי ארצות ערב ואיראן להקמת המדינה הזו, שכולנו היום חיים בה. ברקע הדברים עומדת כמובן השאלה מי כתב את ההיסטוריה, מי התאים לאתוס החלוצי הזה שמדינת ישראל בראשית ימיה היטיבה לטפח, ומי פשוט התאים קצת פחות. אז כדי לסמן דרך להמשך החיים יחד, יש להציג היסטוריה מגוונת ואותנטית, כזאת שמייצגת את הסיפור השלם והמלא ואת כל חלקי העם. ודווקא, דווקא ביום הזה, כדאי לכלול את כל החתיכות החסרות בתמונה הרחבה של סיפור הקמתה של מדינת ישראל. ולסיום, אני אומר שבאירוע לציון גירוש היהודים מארצות ערב ומאיראן שיתקיים ביום חמישי הקרוב, אי-אפשר שלא להתייחס לפרעות והאנטישמיות שחווים כיום יהודים וישראלים בעולם, במיוחד מאז פרוץ המלחמה שנכפתה עלינו. העדויות והסרטונים מאמסטרדם, לדוגמה, שפורסמו לאחרונה, מזכירים את הימים החשוכים שראינו מאז מלחמת העולם השנייה – יהודים מותקפים באלימות אכזרית מאין כמותה אך ורק בשל היותם יהודים; בקשות חוזרות ונשנות ברחבי אירופה שלא ללבוש סממנים יהודיים, להצניע לכת, ואזהרות מסע רבות, שונות, מגוונות ומאוד מפתיעות, יש לציין. בשנה האחרונה, חברים, מדינת ישראל נאבקת על זכות קיומה הבסיסית. צה"ל הגיבור והקדוש נלחם בשבע חזיתות. אבל שלא נתבלבל, הפוגרום בהולנד לבדו צריך להזכיר לנו שהעם היהודי לבדו נלחם על קיומו יום-יום, שעה-שעה, ובניגוד למצב של לפני 80 שנים, היום, ברוך השם, יש לנו מדינה מדהימה להתגאות בה, מדינה עם יכולות צבאיות וכלכליות יוצאות דופן; מדינה שבה כל יהודי יכול, צריך וחייב להרגיש בבית. אף טרוריסט עלוב ושפל לא ישבור אותנו. שום דבר, לצורך העניין, לא ישבור אותנו – זה המסר שכולנו צריכים לזכור. לא אסיים בלי לציין את גיבורי דור הניצחון אשר ברגעים אלו ממש נלחמים בשדות הקרב; אלו שגדלו והתחנכו על ברכי הסבים והסבתות שלהם, שהגיעו ארצה מכל קצות תבל וספגו מילדות לוורידים את סיפורי זוועות הפרעות החולניות, הפוגרומים ביהודים והשואה הרצחנית. אותם גיבורים, שהציונות זורמת כדם בעורקיהם, לוקחים היום לידיים שלהם את האחריות המלאה על ביטחון העם היהודי. צעירים וצעירות מדהימים ומדהימות, רק בתחילת שנות העשרים לחייהם, מתפקדים כשליחי העם הזה במלחמה על קיומו, וכל אחד ואחת מהם נושא על גבו את מטען הדורות הכואב, הייחודי והמפואר של משפחתו שלו. וככה הם פועלים, עם סכין בין השיניים ובתעצומות נפש בלתי נתפסות, אחרי לילות לבנים וחודשים שלמים שהם מחוץ לבית. למה? כי ההיסטוריה לא תחזור על עצמה, לא במשמרת שלהם, כך הם אומרים. וכנוסח השבועה של כל חייל בצבא ההגנה לישראל אומר: גם להקדיש את כל כוחותיי, ואף להקריב את חיי, להגנת המולדת ולחירות ישראל. עם ישראל חי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024; הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << הצח >>הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024 << הצח >> (רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1805).) (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את – שר המשפטים אמור? מי? מאי, בבקשה. השרה מאי גולן. בבקשה, גברתי. << דובר >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני משיבה בשם שר המשפטים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את לא משיבה, את מציגה. אבל תשיבי, אין בעיה. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אפשר לחשוב שאתה מהתנועה שלי, חבר הכנסת נאור שירי. כאילו אתה מעדכן אותי, עוזר לי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה התנועה שלך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש. קדימה, בבקשה, גברתי השרה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, הוא צדק. את לא משיבה, את מציגה חוק. << דובר_המשך >> השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן: << דובר_המשך >> אני לא יודעת, ביקשו ממני להקריא. אוקיי. דניאל, אני מציגה את החוק בשם משרד המשפטים? אוקיי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציגה את החוק בשם משרד המשפטים ושר המשפטים. מערכת ההוצאה לפועל, שהיא המערכת המרכזית לגביית חובות אזרחיים בישראל, כוללת כמה בעלי תפקידים, ובהם רשמי ההוצאה לפועל. הצעת החוק מבקשת לערוך שינוי בהגדרת שמם של רשמי ההוצאה לפועל על מנת לשקף טוב יותר את מכלול סמכויותיהם. עד שנת 2008 מערכת ההוצאה לפועל הייתה חלק ממערכת בתי המשפט, והייתה כפופה להחלטותיהם. בשנת 2008, במסגרת החלטת ממשלה מס' 3487 ותיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל, הוקמה ברשות המבצעת יחידה ארגונית להוצאה לפועל ולמרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, בניהול נפרד ובכפיפות לשר המשפטים. בכך בוטלה למעשה הזיקה בין מערכת בתי המשפט לבין מערכת ההוצאה לפועל והמרכז לגביית קנסות. בשנת 2011 חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 33) ניתק באופן סופי את הזיקה שנותרה בין רשמי ההוצאה לפועל לבין מערכת המשפט. בהתאם לכך, שויכו רשמי ההוצאה לפועל לרשות האכיפה והגבייה במקום להנהלת בתי המשפט. חרף הניתוק, סמכויותיהם של רשמי ההוצאה לפועל נותרו כפי שהיו. לרשמי ההוצאה לפועל סמכויות מגוונות. בין היתר, הם דנים בבקשות למסירת מידע, בקשות להטלת הגבלות על חייבים המשתמטים מתשלום חובם, בקשות לביצוע צווי הבאה ובקשות לצווי מאסר נגד חייבי מזונות. עליהם להכריע בטענות "פרעתי", בחקירות יכולת ובבקשות לאיחוד תיקים, וכן לנהל הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי ליחידים. לאור ההיקף והאופי של הסמכויות הנתונות לרשמי ההוצאה לפועל, הנדרשים לדון ולהחליט בעניינם של חייבים ונושים לפי הדין, ובפרט הסמכויות החדשות שהתווספו לרשמים בשנים האחרונות, נמצא כי המונח "רשם" לא משקף באופן מיטבי את כלל הסמכויות הנתונות להם. בהתאם לכך, מוצע לשנות את שמם של רשמי ההוצאה לפועל מ"רשם הוצאה לפועל" ל"דיין הוצאה לפועל". תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. גברתי, אנחנו נעבור לדיון האישי. מירב כהן, בבקשה – לא נמצאת. יואב סגלוביץ', בבקשה. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, הקבינט עכשיו מכונס בדיון לגבי הסכם הפסקת אש, הסכם מדיני, הסכם כזה, הסכם אחר, עם לבנון, שאמור להביא לסיום מה שקורה כרגע בלבנון, בצפון. הקבינט לא התכנס לגבי מה שקורה בעזה. ההבדל בין לבנון לעזה, שתי חזיתות קשות שמתמודדים איתן, הוא שהחזית בעזה החלה ב-7 באוקטובר. הצבא נמצא בהתקפה תקופה ארוכה ששינתה פניה. יש עוד הבדל אחד גדול: 101 חטופים נמצאים בעזה, 417 יום במנהרות. זה לא דיון וזה לא נושא. זה כאילו דיון וכאילו נושא, אבל לא באמת. אנחנו כנראה בכנסת ובכלל בנאומים נדבר בימים הקרובים על לבנון, ובצדק, אבל חובה על כולנו לזכור כל הזמן שהממשלה הזאת הפקירה ומפקירה את החטופים בעזה. היא מפקירה אותם בכל קנה מידה – גם בתחום הרגשי, ההתנהגותי, של האמפתיה, ובעיקר בעיקר בקבלת החלטות. וקבלת ההחלטות שהייתה, נכון שהיא תתקבל בממשלה הזאת, מאחר שזו לא ממשלה של שליט יחיד, לפי דבריכם – אני לא מעלה על דעתי שאין אף אחד בקואליציה שחושב אחרת מראש הממשלה, אבל המציאות היא שיש כאן דום שתיקה. וכשבאים משפחות חטופים לישיבות הוועדה – ודוגמה אחת הייתה היום – באים ושואלים את מי שיושב בראש הוועדה: מה אתה חושב? התשובה היא: פה לא ניתן את התשובה, תבואו ותפגשו אותי בחדר. מה זו התשובה הפחדנית הזאת? אם אתה חושב שצריך כרגע להגיד סיום המלחמה, להחזיר את החטופים – תגיד; אם אתה חושב אחרת, מבחינתך לגיטימי – תגיד. אבל אתה לא יכול לשבת שם ולהגיד: אני לא יכול להגיד. ואלה התשובות שמקבלים. יושבים כמו ספינקסים. עומדות המשפחות, אומרות את מה שהן מרגישות, ואתם אומרים: זה לא אנחנו. זה אתם, זה על ראשכם, אלה החלטות שלכם. אתם צריכים, אתם צריכים לבוא ולהגיד את דעתכם. לא יכול להיות של-68 ח"כים יש דעת יחיד. לא יכול להיות. הרי פה בלבנון נשמע את דעת כולם – את אלה ואת אלה ואת אלה. יש הבדל אחד בין לבנון לעזה, הבדל אחד, ההבדל הכי גדול: הפקרתם 101 אנשים ב-7 באוקטובר. אתם מפקירים אותם כל הזמן. אתם ממשיכים להפקיר אותם רק בגלל שיקול פוליטי – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שאלה חברית, אפשר? << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה, אני רק אסיים, אחר כך אתן לך תשובות חבריות. התשובה היא לא לי – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אתה מסיים. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – התשובה היא לחטופים. התשובה להם, לעמוד מולם ולהגיד להם את האמת. אמת אתם לא אומרים, פוליטיקה אתם עושים, ואז אומרים עלינו, שמדברים על החטופים בוועדות, שעושים פוליטיקה. בושה לכם, על ראשכם. אתם פשוט אנשים שלא ראויים לתפקיד שלכם כשליחי ציבור. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> יש לי שאלה: עשית פעם משהו בניגוד למה שלפיד אמר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת צגה מלקו, חברת הכנסת צגה? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני שואל: עשית פעם משהו בניגוד למה שלפיד אמר לך? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> את עולה? תודה. חבר הכנסת מיקי לוי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> איזה שאלה, גם היה נגד לפיד. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שאלה פשוטה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> רק תענה, כן או לא. נו? לא. זה פשוט. << קריאה >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << קריאה >> חברים, במשמרת שלכם הפקרתם חטופים, ואתם שותקים. סוף הסיפור. זה העניין. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני שואל אותך עכשיו ברמה הבסיסית, ברמה הבסיסית: עשית משהו בניגוד למה שלפיד אמר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יואב, בבקשה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> במבחן התוצאה, במבחן התוצאה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, שנייה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> פשוט מאוד, אף אחד לא מסוגל לענות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, עכשיו הוסיפו חברים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני, לעומת זאת, כן עשיתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע, מיקי, סליחה. יסמין, בבקשה, הרשימה עלתה עכשיו. סליחה, מיקי. בבקשה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אושר, הממשלה לא רוצה להחזיר אותם, ואם תגיד שכן צריך להחזיר אותם, אתה הולך נגדו? זה מה שאתה אומר? << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני אענה לך. גם אתה – עשית משהו בניגוד למה שלפיד אמר? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> היושב-ראש, מתי מס' 8? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה מס' 9. קדימה, שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אם מישהו פספס היום, פורסם דוח מבקר המדינה על מערכת השירותים הציבוריים שלנו. ומה דעתכם, איך נראה הדוח? באיזה מצב הדוח? אז ככה, טעימה קטנה, למי שעוד לא הספיק לעבור. רשות האוכלוסין וההגירה קיבלה ציון של 31 מתוך 100 במענה טלפוני; משרד התחבורה – אלוף התלונות, עם מעל 4,200 תלונות, רובן על עיכובים בשירותים בסיסיים; חברת הדואר – בתחתית דירוג השירות לציבור; המוסד לביטוח לאומי – שעות קבלת קהל מצומצמות, שמקשות בעיקר על מי? על האוכלוסיות המוחלשות ביותר; משרד השיכון, חברה שאמורה לדאוג לקורת גג ראויה לאלפי משפחות הזקוקות לדיור ציבור, המציאות – הדוח מצביע על שירותים כושלים לתושבים שתלויים בה לדיור בסיסי. הטיפול לא נגיש, התשובות מתעכבות, והמשפחות נשארות לבד במאבק להישרדות יום-יומית. בזמן שהשירותים האלה קורסים, מה עושה הממשלה בתקציב 2025? מעלה את המע"מ, מכבידה את נטל המיסים, גובה יותר כסף מכל אזרח. אבל מה הוא מקבל בתמורה? שירותים גרועים יותר, תורים ארוכים יותר ואדישות מערכתית שמבזה אותו. אבל זה לא מצב מקרי, זה תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית שמתעדפת הסכמים פוליטיים ותקציבים מגזריים על פני השקעה אמיתית בתשתיות ובשירותים לאזרח. אני רוצה להזכיר שנייה: שירות ציבורי שמתפקד הוא לא מותרות, זה זכות בסיסית. זה יסוד לאמון הציבור בממשלה, במערכת, במדינה. אני כאילו קוראת לראש הממשלה, לממשלה: אתם דורשים מאיתנו לשלם יותר? אנחנו דורשים לקבל שירות טוב יותר. ב-50 שניות שנשארו לי – חשוב שכולנו נשאל, כי אולי מישהו יודע, אולי מישהו יודע מה עושים 12 עובדים של מינהלת תנופה, שמטפלת במפוני גוש קטיף מלפני כ-20 שנה – אממה, 12 העובדים האלה יושבים – ניסינו להבין, מקווה – הם יושבים במשרד נגב-גליל, אבל התקציב שלהם נמצא במשרד החקלאות. מה התקציב? איש לא יודע. למה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה – אה, קיבלתם תשובה בהמשך? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 65 מיליון שקלים. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 65 מיליון. האם אנחנו יודעים מה התפקיד שלהם? לא. אז אני אשמח לדעת מה התפקיד שלהם – באמת, זה חשוב לדעת, 12 עובדים – ולמה הם מתוקצבים במשרד החקלאות ויושבים במשרד נגב-גליל. לאלוהים הפתרונות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – כבודו לא נמצא. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> שאלו אותי עכשיו באחת הרשתות אם בגלל שיש סיכוי שאנחנו נתמוך בהסכם, נהיינו ביביסטים. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> אומרים "אדוני היושב-ראש" – יש נוהל. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מההתחלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הכול בסדר, דבר, דבר. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> איך אתה תמיד יודע להוציא את המוץ מהתבן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע, אני אגיד לך משהו, אדוני היושב-ראש – אתה היושב-ראש של הכנסת עכשיו – שאלו אותי למה ראש הממשלה לא מביא את ההסכם לכנסת. עכשיו, הוא ראש הממשלה שלי, אז אני נותן לו קרדיט. אני אומר, הוא יודע שיש פה 15 משתמטים שלא עשו צבא יום אחד. איך הם יכולים להחליט אם נמשיך להילחם או לא נמשיך להילחם? למרות שגולדקנופ, הוא רוצה שנקים יישובים בעזה, וחיילי מילואים ישמרו עליהם. זה ממילא לא הילדים שלו, לא החתנים שלו. המצב האבסורדי הזה באמת כואב. אני אמרתי, ואני מקווה – גם כאן זו דוגמה אחת שאין קואליציה ואין אופוזיציה, גם בעניין של ההסכם של לבנון, איפה שהדברים קשורים מאוד, גם כמובן לאזרחי מדינת ישראל, אבל יותר מכך ללוחמים שלנו ולמי שצריך לשמור ומי צריך להביא הישגים. אז בשני הצדדים של הבית הזה ישנם מי שמשלמים את המחירים על זה, וישנם מי שרק חולבים את היכולות שהמדינה הזאת יכולה לתת להם. תראו, ההסכם הזה שנעשה – אזרחי מדינת ישראל חיכו כל הזמן לשמוע מה עמדת חיזבאללה. חברי דן אילוז, אתה יושב כאן – חברי דן אילוז, אתה יודע, נכון? שמעת כמוני את ראש הממשלה ו-20 פה שמדברים על הממשלה שלנו, ששיתפה פעולה עם ערבים, ודיברה עם החיזבאללה בשביל כמה מטרים של מים בים התיכון. תגידו, אתם עושים צחוק? כמה דיברתם עם החיזבאללה, כמה עשיתם עם החיזבאללה כדי להגיע להסכם הזה. << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> הרמנו להם פצצות. נסראללה שמע אותנו טוב, לא? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אני אומר את זה? רק בגלל דבר אחד: בגלל שממדי ההסתה כיעד והפלגנות כיעד, עלילת הדם על הממשלה הקודמת – לא היו לה גבולות. לא היו דברים כאלה אף פעם, מעולם לא היו. ועשו הסכם על מים בעומק הים התיכון. אין שם גז בכלל. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> שם, שם, זה בים, שם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכמה יצאתם – שקלים, אתה לא היית, ואתה גם לא תבין על מה אני מדבר. אתה לא תבין. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ים, יבשה, ים, יבשה. לא, אני לא מבין. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא תבין. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אולי תכתוב את זה עם ניקוד. אתה מבין יותר טוב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמה האשימו שבגלל שבממשלה יושב מנסור עבאס, שלשמחתי ישב שם – – – << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ההתנשאות שלך לא תעזור, שטרן. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אושר שקלים, זהו, אני מבקש ממך. אני מבקש ממך. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> לא תעזור לך ההתנשאות שלך. לא יעזור לך. תמשיך להתנשא, לא תגיע לשום מקום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שקלים. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> תעבור למפלגה, גם לא יעזור לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת שקלים, מספיק. בבקשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני חושב שהגיע הזמן שתתחילו לעשות יותר לטובת החברה והמדינה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ותסיתו הרבה פחות, גם כשהדברים קשורים בשקרים של ממש. תודה. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> ותמשיך לתמוך באיזנקוט, הוא גם מבין. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מוותרת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מוותרת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה, שלוש דקות. להקפיד, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרה מאי גולן, כנסת נכבדה, הוועדה לביקורת המדינה קיימה דיון על הפערים בטיפול בפצועי צה"ל ובהלומי הקרב. אף חבר קואליציה אחד לא הגיע לדיון. אף חבר קואליציה לא ראה לנכון להגיע לדיון שבו מדברים על למה יש פערים בטיפול בפצועי צה"ל ובהלומי קרב. מאז תחילת המלחמה 13,000 נכי צה"ל חדשים התווספו; על כל רופא שיקום אחד יש 4,000 פצועים; על כל עובדת סוציאלית אחת יש 1,000 פצועי צה"ל. הלומי קרב מחכים שבועות כדי לראות טיפול רגשי או נפשי. אין שקל אחד שהולך לייעוץ משפטי. הבטיחו 100 מיליון, הבטיחו 40 מיליון – שקל לא עבר. עכשיו, על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על המינימום שהמדינה הזאת צריכה לתת לאלו שיצאו לקרב, חירפו את הנפש שלהם וחזרו פצועים. למה אתם לא נמצאים? לשלוח לקרב את לוחמי צה"ל, את הלוחמים שלנו, אתם יודעים, אבל כשהם חוזרים פצועים, כשחסרה להם רגל או יד או כשהם חבולים בנפש – לזה אין לכם זמן? לזה אין לכם זמן? אני לא מבין מה עובר עליכם. אני לא יודע. אין לכם זמן לזה? כי זמן להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים יש לכם; זמן לסגור ערוצי תקשורת יש לכם, ולמנוע ועדת חקירה ממלכתית – יש לכם; זמן לפנטז על הפיכה משטרתית ועל סגירת בג"ץ יש לכם. אבל ללוחמי צה"ל – אין לכם. מה אתם חושבים שיקרה ללוחמי צה"ל כשאין להם טיפול הולם, כשאין רופא שיראה אותם? כשהם צריכים להיאבק במערכת כדי לקבל את המינימום שאנחנו צריכים לתת להם כדי שהם ישוקמו ויחזרו לחיים? מה יקרה להם? מה אתם משערים? אין פה הרבה חברי קואליציה, אני רואה מעט. אני רואה חברי ליכוד, אני יודע שמעניינים אתכם לוחמי צה"ל. מה אתם חושבים שיקרה ללוחמים האלה? כמה עוד צריכים להתאבד כדי שאתם תתעוררו, כדי שתפסיקו להתעלם מהם? מה זאת ההפקרות הזאת? מדובר בטובי אנשינו, באנשים שיצאו לקרב, שלא הסתכלו אחורה, שעשו את מה שהם עשו וממשיכים לעשות כדי שכולנו נמשיך להתקיים כאן. ההפקרות הזאת כלפיהם, כלפי החיים שלהם, כלפי היכולת שלהם לחזור למה שהם היו לפני הפציעה – מה זה הדבר הזה? אנחנו חייבים לאותם אנשים לפחות את המינימום – את השיקום, את ההזדמנות לחזור לחיים שלהם, לרדוף אחרי החלומות שלהם, להקים משפחה, להתפרנס בכבוד. כשאתם מתעלמים, וזה כל כך כואב, כי – עזבו את מה שאתם לא נותנים. עצם העובדה שאתם לא רואים אותם, שאתם מתעלמים מהם – זה הדבר שהכי מבזה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אותם, את החיים שלהם, את המשפחות שלהם, את הסיכוי שלהם להשתקם ולחזור לחיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש לי שאלה לחברי כנסת בצד הזה, לחבר הכנסת אילוז, לחבר הכנסת כץ. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> מה יש לכם? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אגיד לך מה השאלה – לא, הינה, חבר הכנסת מישרקי, בצלאל, שקלים, תראו, אנחנו כולנו מסכימים מה החיזבאללה הכין למדינת ישראל, נכון? כל מי שראה את מה שצבא ההגנה לישראל מצא כשהוא נכנס לכפרים על הגבול – אנחנו יודעים מה החיזבאללה הכין לנו. חיזבאללה הכין לנו טבח יותר קשה מהטבח של 7 באוקטובר, עם יותר אמצעים, עם יותר כלי נשק, עם הרבה יותר אימונים. עכשיו, מה עושה ממשלת ישראל? בשלב שבו חיזבאללה באמת נמצא בשלב שאפשר להכריע אותו, במקום לנצח – לא לא לא, עושים פוס, פסק זמן. ניתן זמן לחיזבאללה להשתקם, שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, חמש. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בואו נשווה את זה למלחמת העולם השנייה. תחשבו שצבא ארצות הברית, שצבא בעלות הברית, היה מגיע לפאתי ברלין, ואז היה אומר: פוס, אנחנו עוצרים את המלחמה, ואומרים לנאצים: תשמעו, מעכשיו אל תעשו כלום, אנחנו סומכים עליכם. תמשיכו חזרה, נעשה לכם הפסקה של כמה שנים. מה יעשו הנאצים? יבנו צבא ויכינו את עצמם למלחמה הבאה. זה בדיוק מה שאתם עושים עם החיזבאללה. עכשיו אני מסתכל מי אמור לשמור עלינו מהחיזבאללה שיתעצם – המצאה, המצאה – מי אמור לשמור עלינו? אתם יודעים – מישרקי, אתה יודע מי אמור לשמור עלינו לפי ההסכם? << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> השאלה שלך – שאלת שאלה – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יוניפי"ל וצבא לבנון. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> עודד, שאלת את השאלה – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רגע, עכשיו, אני מסתכל על החלטה 1701 – – – << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> תחכה, שאלת שאלה – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> זה לא שאלות–תשובות. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> אבל הוא שאל אותי, מה אתה רוצה? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החלטה 1701 – לא רק ארצות הברית וישראל, מועצת הביטחון של האו"ם עם רוסיה, עם סין, כולם אמרו, 1701 – יוניפי"ל ייכנס, והוא ישמור על מדינת ישראל מפני חיזבאללה. מה קיבלנו? מה קיבלנו מהשמירה הזאת? אז מה אתם עושים אחרי שנכנסנו פנימה, אחרי שהתחלנו לנקות את השטח, אחרי שהחיילים שלנו משלמים מחיר? לוקחים צעד אחורה ונותנים לחיזבאללה להשתקם. גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, תתעוררו, מסתבר שחזרנו ל-6 באוקטובר 2023, ממשלה ששוב מעבירה את הביטחון שלה למי שהפקיר אותו, מפקירה את ביטחון אזרחי ישראל. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חבר הכנסת ווליד טאהא, חבר הכנסת טאהא – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. אני חושב שראיתי אותו במסדרון. אני רואה שהוא נמצא, בגלל זה שאלתי. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> הוא היה אצלי בוועדה, הוא בא לתמוך בחוק שלי. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> חבר הכנסת מישרקי, לא על כל שאלה אתה חייב לענות. יש שאלות רטוריות, אתה יודע. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> לא, כי רצית לענות על חשבון חבר הכנסת פורר. אלו שאלות רטוריות, אתה יודע. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> קודם כול, הוא סיים דקה לפני הזמן. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> כשאתה תהיה שר, תשיב על שאלות. << קריאה >> יונתן מישרקי (ש"ס): << קריאה >> מאחר שהוא שאל אותי שאלה, אז אני עונה לו. << יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >> אה, אותך ספציפית, אוקיי. בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, אפשר לדבר מכאן ועד הודעה חדשה על "הסדר מול ממשלת לבנון", אבל זה לא ישנה את המציאות שאותה טרמינולוגיה מנסה להסתיר. מאחורי השווארמה יש תרנגול, מאחורי הסטייק יש פרה, ומאחורי ה"הסדר עם לבנון" יש עסקה עם ארגון הטרור חיזבאללה. זו האמת. תקראו לילד בשמו. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חותם על עסקה מול ארגון טרור שיעי, ארגון שנתמך ומוכוון על ידי איראן ובחר לתקוף אותנו לאחר טבח 7 באוקטובר כשאנחנו חבולים ומדממים. העסקה הזאת תוציא את צה"ל מלבנון ותאפשר לאנשי כוח רדואן לחזור עם המשפחות שלהם אל הכפרים השיעיים שצמודים לגדר שלנו, בזמן שבישראל עשרות אלפי תושבים יישארו תחת הסטטוס של מפונים. אז איך זה, אני מבקשת לשאול, איך זה שבעזה, שבה חמאס הוכה באופן קשה ביותר, עשרות מונים מזה שהכינו את חיזבאללה, ובה עדיין יש לנו 101 חטופים שאפשר לשחרר בעסקה – דווקא שם בנימין נתניהו מסרב לצאת מהרצועה או להפסיק את הלחימה? ודווקא בלבנון, שבה אין לנו חטופים לשחרר, ולחיזבאללה יש עוד הרבה יכולות, והוא משתמש בהן כדי להחריב גם ברגעים אלו את צפון המדינה ולירות על כל המדינה עד השרון – תל אביב, השפלה, על כל המדינה הם יורים – דווקא מול הגזרה הזו נתניהו פתאום מעוניין לחתום על עסקה עם טרוריסטים. איך זה יכול להיות? אי-אפשר שלא לחשוב ואי-אפשר שלא לחשוש שהסיבה שוב נעוצה אך ורק בדבר אחד: הישרדות. שיקולים פוליטיים אישיים. הסיבה נעוצה בחשש של נתניהו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים, אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם לא מפריעים לי. הם יכולים לדבר כמה שהם רוצים. חבל שהם לא מקשיבים. הסיבה נעוצה בחשש של נתניהו מפני השותפים שלו, שהחלום שלהם זה לעשות כיבוש מלא ודילול האוכלוסייה הפלסטינית בעזה. הם מפנטזים להקים את גוש קטיף מחדש, והם לא מפנטזים על זה שהחטופים יחזרו. הם מעדיפים את כיבוש עזה, ובגלל זה אנחנו לא עושים עכשיו עסקה. רצים לעסקה מול חיזבאללה ומפקירים את האחים שלנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, שימו לב, אחרי העסקה מול חיזבאללה, בפני נתניהו תעמוד שוב ברירה: להעדיף את טובתו האישית, הפוליטית, או להעדיף את חיי החטופים. במה אתם חושבים שהוא יבחר? האם לדעתכם הוא יבחר להמשיך לפמפם את השקר הזה של ניצחון מוחלט, בעודו הוא חותם על עסקה עם חיזבאללה? תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת מיקי לוי, עכשיו הגיע זמנך. בבקשה, שלוש דקות. אני מבקש להקפיד. תודה. בבקשה, מיקי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני הקפדתי, פשוט הוא עצר אותי באמצע. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נכון, נכון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. הניצחון המדיני המוחלט של נעים קאסם. ביבי, שום ספין שלך כבר לא מחזיק מים. חתמת על הסכם ישיר עם החיזבאללה. על מי תלין עכשיו? בזכותך היינו חרפה, לעג וקלס בסביבתנו. צריך להגיד את האמת: ממשלת נתניהו חתמה על הסכם כניעה עם ארגון טרור, ארגון טרור שיעי. איך אמר שר הביטחון לפני כמה ימים? ניצחנו. אחרי יומיים שנכנס לתפקיד – ניצחנו. מאז יש עוד הרוגים, עוד נפגעים, עוד תקיפה של ערי ישראל. ניצחנו. ועכשיו ההסכם הזה. איך מישהו אמר? שלחתם אמבולנס חירום כדי להציל את חיזבאללה. אין בושה. כולם טומנים את הראשים שלהם עכשיו בישיבת הקבינט, לא מראים את פניהם מרוב בושה, לא יודעים איך יסתכלו על הציבור. איזה ספין תגידו עכשיו? רוצים להחזיר את תושבי הצפון בביטחון לעריהם, לבתיהם. למה רק עכשיו? למה לא יכולת לעשות את זה לפני כן? למה לא כבשנו את הרכס השני מייד אחרי הרכס הראשון? למה ההתבוססות הזו? וכל הזמן למה, למה, למה, ולנתניהו יש תמיד הסברים. תמיד. נתניהו, ממשלתך, בהובלה שלך, חתמה הסכם עם ארגון טרור שיעי, לא הסכם מול ממשלת לבנון. ושימו לב, הסעיף האחרון – על פי הפרסום, עוד לא ראינו את ההסכם עצמו – הסעיף האחרון בהסכם המשא ומתן: משא ומתן על תיקוני גבול. משא ומתן על תיקוני גבול. תגידו, אתם השתגעתם? איזה שטחי גבול אתם רוצים להחזיר? הר דב, שממנו אנחנו שולטים על חלק מסוים של לבנון? מה, נבהלתם עוד פעם? אתם רוצים להחזיר את האוהל? לא היה לכם אומץ לסלק את האוהל. משא ומתן מול טרוריסטים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת נעמה לזימי – לא נמצאת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת לצטט קטע מדבריה המדויקים של העיתונאית אילנה דיין בנאום במכון ויצמן לפני כשבועיים, ואני מצטטת: "מותר, לגיטימי, אפילו רצוי לצעוק את עצמך לדעת בעד או נגד עסקה, כיבוש, סיפוח, גם הפסקת המלחמה, גם התיישבות בגוש קטיף, גם שתי מדינות לשני עמים – – – הוויכוח הזה הוא סם החיים של חברה דמוקרטית – – – לכן, כמעט תמיד כמעט הכול מותר. הכול, זולת הפגיעה במנגנונים שיבטיחו את השיח עצמו, בשומרי הסף שתפקידם לשמור על חירויות היסוד שלנו, כולל החירות לשאול. בלי שומרי הסף – גם בג"ץ, גם היועצת המשפטית, גם התקשורת, גם שר ביטחון שאיננו יס-מן – לא יהיה מי שיבלום עריצות של מנהיג חזק או שלטון תאב כוח. בלי זה, נישאר עם דמוקרטיה חלולה, אנורקטית בעצם, שיש בה (אולי) בחירות אבל אין בה חירות, ומהות, ואמת ואמון". "ישראל ניצחה כבר שבע מלחמות; היא תנצח בסוף גם במלחמה הזאת. החלום הציוני הוגשם, במובן הבסיסי שלו, אלא שלכל חלום קורה משהו כשהוא מתגשם: הוא מפסיק להיות מושלם כמו שהיה בחלום". "הציונות יכלה להציל אותנו מהפוגרומים ולהבטיח שנפסיק למות. היא לא יכולה להבטיח שנתחיל לחיות, חיים מלאים ושפויים ודמוקרטיים. זאת הקומה – – – שאמורה להיבנות על קומת המסד של החלום הציוני. זאת בעיניי משימת הדור שלנו ושל הילדים שלנו. ומעומק ליבי, מתוך אותה אהבה גדולה למקום הזה, אני יודעת שאסור לנו לוותר על הקומה הזאת – – – כי הקומה – – – הזאת מחייבת אותנו לשאול את השאלות הקשות. לשאול לאן בדיוק הולכת המלחמה הזאת, ואיך טורפדה עסקת חטופים, והאם יכול להיות שמישהו בשירות ראש הממשלה גנב והדליף מסמכים מסווגים כדי להוריד ממנו לחץ להחזרת חטופים". "אנחנו צריכים לשאול כדי לדעת, לדעת כדי להבין ולהבין כדי לבחור. בטח במדינה שמצב החירום בה עלול לייצר אמתלת השתקה ותירוצי החלשה של כל מנגנוני הבירור ושומרי הסף". "אני לא חותמת על זה" שהנכד שלי "יגדל במקום משעמם, אבל הלוואי שיגדל לתוך מדינה שפויה ומכילה ויהודית ודמוקרטית יותר. יכול להיות שיצטרך להילחם עליה, למרות הכול, ובלבד שלרגע אחד לא יפסיק לשאול". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת שלי טל מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, השרה גולן, אני רוצה להחזיר את הדיון, ברשותך, לנושא – בגלל שאנחנו מדברים אתמול והיום על יום המאבק באלימות נגד נשים, אני רוצה לחזור ולמקד את הדיון בחטופות שלנו, שהן עוברות את האלימות הקשה ביותר. אני חושב שאנחנו צריכים להתרכז באמת בהן. ואני רוצה להגיד מילה על משפחתה של דניאל דניאלה גלבוע, שבמקרה – באמת, בעיניי זה משהו מלמעלה – אימא שלה בדיוק הפיצה הודעה שבעוד עשר דקות היא מבקשת מעם ישראל להשתתף איתה בסוג של תפילה או דמיון מודרך. זה ממש בעוד עשר דקות, אז זה יצא לי נכון. ואני רוצה לחזק מפה את אורלי ורן, ההורים של דניאל דניאלה גלבוע, ואת אחותה הקטנה נועם. הם עוברים ימים מאוד קשים, עם חוסר ודאות ועם באמת קושי רגשי עצום. אני רוצה להקריא לכם מה היא כתבה: "אני אורלי גלבוע, אימה של החטופה דניאל דניאלה גלבוע, מזמינה אתכם להצטרף בבקשה אלינו, היום יום שלישי בשעה 19:00, לשליחת אנרגיות של אהבה, חום, שמירה והגנה לדניאל דניאלה, שנמצאת כעת בשבי בעזה וזקוקה לכוחות גדולים. נתאחד בבקשה יחד מספר רגעים לדמיון מודרך: מצאו מקום שקט ונעים, שבו תוכלו לשבת או לשכב בנוחות. קחו מספר נשימות עמוקות מהאף והרפו את השרירים. דמיינו את דניאל דניאלה מול עיניכם עטופה באור חם זוהר. זהו אור של אהבה טהורה, של שמירה והגנה, האור הזה חזק ועוצמתי, והוא מגן עליה מכל רע. "דמיינו כיצד האור הזה חודר עמוק לתוך ליבה של דניאל דניאלה וממלא אותה בתחושת שלום ושלווה. הוא מחזק את רוחה ומעניק לה את הכוח להתמודד עם כל אתגר. עכשיו, דמיינו מעגל גדול של אור חם כשמש שמקיף את דניאל דניאלה וכל האוהבים אותה סביבה. המעגל הזה חזק ומוגן, ואף אחד לא יכול לפגוע בו. שלחו לדניאל דניאלה מתוך הלב שלכם קרן צבעונית בכל צבע שתבחרו ותרגישו ישירות לתוך ליבה עם כל האהבה והחיבוקים שבליבכם. אמרו לה כמה אתם אוהבים אותה וכמה אתם מתגעגעים אליה. דעו שהאנרגיות שלכם מגיעות אליה, מחזקות אותה ומעודדות אותה. נשמו עמוק והרגישו את החיבור שלכם לדניאל דניאלה. אתם חלק מכוח גדול ואוהב, שיעזור לה לחזור אלינו בשלום. קחו עוד כמה נשימות עמוקות והרגישו את השלווה, החום והאהבה שעוטפים אתכם. תודה לכם על השתתפותכם". ובאמת אני רק רוצה להגיד, אתם יודעים, לכל אחד יש את סוג האמונה שלו. אני יודעת שההורים של דניאל דניאלה כן קרובים לדת ומאוד חשובות להם התפילות של עם ישראל. אז כל אחד מהמקום שלו ובדרך שלו ישתתפו בתפילה לשלומה של דניאל דניאלה, וכמובן של כל שאר החטופים שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. נאור שירי, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לתמוך בבקשתה של הגב' שרה נתניהו להיות מוכרת כנפגעת עבירה באירוע הזיקוקים. אני אשמח גם להיות נפגע עבירה של כל השנתיים שלכם – שיכירו בי כנפגע העבירה של כל השנתיים שלכם בשלטון. אני חושב שלי יש קייס הרבה יותר חזק, רק בהרגשה שלי, אבל בואו נגיד, כבר באמת באמת אין לי מילים למה שקורה. היום זה היה השיא, אבל שם את זה בצד. יאללה, אושר לא פה. לא משנה. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אני הגשתי בקשה ליאיר נתניהו, גם הוא נפגע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. לפעמים נפלטת האמת ברגעים לא צפויים. לפני כמה דוברים דיבר חבר הכנסת סגלוביץ' וציין שלטעמו חברי הכנסת מהליכוד – עוד לא היו פה, אני מניח, עוד חברי כנסת – מפקירים וחלק מהבעיה שהחטופים לא חוזרים. ואז קפץ אושר שקלים ושאל אותו כמה פעמים: תגיד, אתה פעם עשית משהו אחד בניגוד למה שיאיר לפיד אמר לך? בשנייה הראשונה לא הבנתי. אמרתי: טוב, זה עוד פעם המסרים ממיאמי. אבל לא. הוא חזר על זה עוד כמה וכמה פעמים: אתה פעם עשית משהו אחד נגד מה שיאיר לפיד אמר לך? ואז, חברים וחברות, יצאה לה אמת מזוקקת קטנה: הבקשה של יואב, שביקש מחברי הכנסת מהליכוד לעשות משהו למען החטופים, היא באופן ישיר הפוך ממה שראש הממשלה רוצה. לפעמים האמת יוצאת כך, פשוט. לפעמים יש אנשים פשוטים שבלי ששמו לב אומרים לך את האמת. אתה יכול לנסות להוציא את זה הרבה פעמים בשיטות מתוחכמות, אבל הוא פשוט אמר את זה. זה כמובן, לצערי – אני רק אתייחס לעוד משהו, כי יש פה הרבה חברי כנסת וגם שרים שמתבטאים נגד ההסכם. לא משנה, לא ניכנס לאיפה הים, לא בים וזה, אבל אני באמת משתגע ואני לא מצליח להבין, באמת ברמה של גיחוך, למה הם מתפלאים על ראש הממשלה הזה שמביא הסכם כזה, שנניח שהם קוראים לו – חלק אמרו – "הסכם כניעה". מתי ראש הממשלה הזה ניצח? בהסכם וואי הוא ניצח? כשהוא עמד פה בכנסת ולא הצביע על ההתנתקות? הוא עדיין חושב שהוא היה ראש האופוזיציה בהתנתקות. באיזו מלחמה הוא ניצח? באיזה מבצע מכל 20 המבצעים שהוא עשה מול עזה, חמאס, הרשות הפלסטינית? מתי הוא ניצח? מתי הוא הביא איזה בוננזה? הוא תמיד מוותר, הוא תמיד דוחה והוא תמיד מפסיד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. השר המגיב זה אחרון הדוברים. השר מגיב? לא מגיבים. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. להזכירכם, אנחנו מצביעים על הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 16 בעד, אפס מתנגדים, אחד נמנע וחמישה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 78) (דיין הוצאה לפועל), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1072).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. חבר הכנסת פורר, בבקשה. עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני, אני מתכבד להציג בקריאה ראשונה את הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023). אני רוצה להקריא למליאה כמה ציטוטים שהתפרסמו מייד אחרי הטבח שהתבצע, וזה רק מבחר של ציטוטים. השחקנית מונא חוא: "הם לא אנסו ולא ערפו. אין הוכחות שזה מה שהיה, זה פרופגנדה". << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מי אמר את זה? << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שחקנית בשם מונא חוא. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין אמרה פה שלא שחטו תינוקות, לפחות ממה שהיה בסרט, ולא אנסו נשים. היא אחר כך התנצלה על הדברים האלה. אח בבית החולים סורוקה הכחיש את הטבח ואמר: "הטבח הינו פייק, מדובר בכלבים שנשרפו והוצגו כתינוקות על מנת להצדיק כניסה ישראלית לעזה". ישנו עורך דין, בלאל, שמכחיש את הטבח בדיון בבית המשפט פעם אחר פעם, והשחקנית מאיסה עבד אלהאדי, שבית המשפט קבע שיש ראיות לכאורה נגדה, אומרת: שמעתם את הדברים הטובים? חמאס חטפו חיילים וייתכן שגם אזרחים. משבחים ומהללים. אני הגשתי את הצעת החוק הזאת ממש זמן קצר לאחר הטבח מתוך הבנה שאנחנו חיים בעידן שבו אי-אפשר להמתין. הקצב של הפייק והקצב של ההכחשה משיג הרבה פעמים את הקצב של המחוקקים ושל המדינות בהתמודדות הזאת. ההתמודדות הזאת היא לא רק כאן בבית פנימה, ההתמודדות הזאת היא גם במדינות אחרות. כדי שמדינת ישראל תוכל לבוא למדינות אחרות ולהגיד להן: אל תאפשרו להכחיש את הטבח, אל תאפשרו להלל את חמאס, אל תאפשרו להלל את מי שחוטפים, רוצחים, אונסים וטובחים – כדי שנוכל לעשות את זה, אנחנו צריכים להראות שגם אנחנו נלחמים בתופעה הזאת ושגם אצלנו יש חקיקה כזאת. החוק הזה התבסס בעצם על החוק לאיסור הכחשת שואה שחוקק כאן ב-1986. המטרה שלו היא להיאבק בהכחשת מעשי הטבח, הרצח, האונס, החטיפה והביזה שביצעו מחבלי חמאס ושותפיהם, תוך פגיעה מכוונת באזרחי ישראל ותושביה – מעשים שמהווים פשעים כנגד העם היהודי ופשעים כלפי האנושות. אנחנו הוספנו כאן גם את איסור ההכחשה: מי שמפרסם בכתב או בעל פה דברים שמכחישים את טבח שמיני עצרת, או ממעיט את ממדיו בכוונה להגן על מבצעיו או בכוונה להביע אהדה להם, או הזדהות, דינו מאסר חמש שנים. כמובן שהחרגנו כאן כל עיסוק בתחומי מחקר, ומישהו שנכנס למשהו, מה שקורה באקראי או בשוגג, אבל בוודאי שהחוק הזה, מטרתו להיאבק בתופעה הפושעת של ההכחשה, של ההזדהות, של האהדה, ולתת את הכלים להילחם בכל אחת מהתופעות האלה. אני מקווה שהחוק הזה, אחרי שהוא יאושר כאן, גם יסיים במהרה את הקריאה השנייה והשלישית. אני רק אציין שיש כמה הצעות חוק, אחת מהן נדונה בוועדת החינוך, שנוגעות לטבח שמיני עצרת. אני אומר את זה גם לראשי הוועדות, שצריך לנסות ולדייק את השם, כך שבכל החוקים הרלוונטיים נגיע לאותו שם. אנחנו בוועדה, בהכנה לקריאה הראשונה, החלטנו בסופו של דבר, לאחר דיון, גם בגלל השימוש שאנחנו חושבים שצריך להיות בתאריך העברי ולא בתאריך הלועזי – כמו שיש מלחמת יום הכיפורים ולא מלחמת 6 באוקטובר; האויבים שלנו קוראים לה 6 באוקטובר. לכן בחרנו והצענו את הצעת חוק אישור הכחשה של טבח שמיני עצרת ואז, בסוגריים, 7 באוקטובר 2023. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסוגריים. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מציע לראשי הוועדות האחרים שכבר יאמצו את זה גם בחקיקה אחרת שנוגעת לטבח ומתגלגלת בוועדות הכנסת. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו נעבור לדוברים. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח. << קריאה >> אושר שקלים (הליכוד): << קריאה >> אני עכשיו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רגע. סליחה, אדוני, אתה צודק. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אעשה את זה קצר. עודד, אני רק רוצה לענות לך ממש בקצרה. כאשר אימאן ח'טיב יאסין באמת הכחישה, אם אני לא טועה, בריאיון לערוץ הכנסת, את אירועי 7 באוקטובר, לרבות הנושא של האונס, עריפת נשים וכו', יצאתי ביוזמה להדיח אותה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זאת הייתה אימאן? << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין. אני יצאתי ביוזמה להדיח אותה. התקנון אומר שאנחנו צריכים להביא 70 חתימות באופן ראשוני. סיעת ישראל ביתנו התגייסה, חתמו לי והצטרפו ליוזמה. בסוף זה התמסמס, כי מי שלא שיתפו איתנו פעולה היו אותם הממלכתיים של בני גנץ וכמובן יש עתיד, שלא שיתפו פעולה עם העניין הזה. כנראה שהם יודעים למה, כי זה מאותה סיבה בדיוק שהם גם לא סייעו לנו להדיח את תומך הטרור עופר כסיף. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה מדהים. פעם אחת לא הצבעתם איתנו. איזו חבורה של צבועים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> עודד, ההערה השנייה שלך, לגבי ההסכם המתגבש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> צבועים. << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא נגיד שבעוד כשעה ראש הממשלה בקולו ימסור את מה שיש לו, ואני מציע שנמתין. אבל אני רק רוצה – אתה שואל אותי? אני אישית גם ברגשות מאוד מעורבים בעניין, אבל אני ממתין לראש הממשלה. מה שכן, אני רוצה להזכיר לך שהייתה – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לראש המפלגה שלך הצעה מונחת על השולחן להיות שר הביטחון. אז במקום לבוא ולעודד ולבקר מהיציע, הוא יכול היה לעשות, אבל הוא בחר להתעסק בפוליטיקה אחרת. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> לא קיבל את ההצעה. חמד, הוא לא קיבל. שנינו יודעים טוב מאוד שהוא לא קיבל את ההצעה. לכן, מאוד קל לבוא ולבקר עכשיו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר_המשך >> בכל הכבוד, אם אני צריך עכשיו לבוא ולסמוך על ראש הממשלה נתניהו או על אביגדור ליברמן, אני מעדיף להיות בצד של ראש הממשלה נתניהו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. עד כמה שאני יודע, צריך לדייק בדברים. חמד עמאר, בבקשה, כבודו. אחריו – יוסף עטאונה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא היית פה בממשלה הקודמת. הם לא הצביעו אפילו פעם אחת, פעם אחת, עם הממשלה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שמעתי בדיחה עכשיו מחבר הכנסת שקלים, שהציעו ליושב-ראש מפלגתי אביגדור ליברמן, שר הביטחון לשעבר, שר האוצר לשעבר, להיות שר הביטחון, והייתה לו הצעה מונחת על השולחן. אני לא שמעתי את זה. אני חושב שגם חברי עודד לא שמע את זה וגם אביגדור ליברמן לא שמע את ההצעה הזאת. אבל אני רוצה לספר לכם בדיחה על ההסדר שהולך לקרות הערב וראש הממשלה ימסור הצהרה בשעה 20:00. הבדיחה היא שלפי מה שפורסם בתקשורת – ואני קורא תקשורת לא רק בעברית; אני יכול לקרוא גם תקשורת בערבית ולעקוב אחרי מה שמדברים – צבא לבנון יפרק את חיזבאללה מנשק. שמעתם בדיחה כזאת? זה אחד ההסדרים שיהיו בתוך ההסכם שמדינת ישראל תחתום. תשמעו, אני לא רוצה להגיד לכם – אביגדור ליברמן כשר ביטחון ב-2018 הזהיר את ראש הממשלה והזהיר את כל הממשלה, הוא אמר להם: ההסדר שאתם קוראים – שקט לטווח קצר – – << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אביחי, אביחי. הוא יושב לידך, תעיר לו. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – שיסכן את ביטחון המדינה לטווח ארוך. ראינו מה שקרה ב-7 באוקטובר. << קריאה >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החוק עכשיו מדבר על זה שלא יכחישו את זה. ב-7 באוקטובר נטבחו, נאנסו נשים, נהרגו, נחטפו, כל זה ביותר מ-1,000 אזרחים ישראלים. ההסדר הזה שיביא לנו עכשיו ביבי נתניהו וממשלתו, שמתקפלת עכשיו מול חיזבאללה, עם ההישג האדיר של הצבא – יש לנו הישג אדיר של הצבא, ואסור לנו לחזור אחורה, אנחנו צריכים להתקדם רק קדימה. אנחנו חיים במזרח התיכון. מי שלא יודע מה זה לחיות במזרח התיכון – אנחנו יודעים מה זה לחיות במזרח התיכון. ממשלת ישראל עושה טעות שתפגע בביטחון המדינה. ביבי נתניהו כראש ממשלה וממשלתו עושים טעות ויפגעו בביטחון המדינה, ואנחנו כולנו כאזרחי המדינה נשלם את זה. ההתעצמות של חיזבאללה שתהיה בעוד שלוש, ארבע שנים זה משהו שאנחנו לא יכולים לתאר. כל מה שראינו ב-7 באוקטובר יהיה אפס מול היכולות של חיזבאללה. איראן תפתח להם ים של כסף, מיליארדים יזרמו ללבנון, לא בשביל לשקם את לבנון אלא בשביל להעצים בחזרה את חיזבאללה, בשביל שתהיה לו יכולת טילים מדויקת, שיהיו לו כטב"מים בכמויות שאנחנו לא יכולים לספור. ראיתם, כטב"ם אחד עולה לאוויר בצפון – כל חיל האוויר רודף אחריו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אנחנו רואים שגם חיל האוויר רודף אחריו, ולפעמים הוא פוגע והורג. אנחנו לא נראה כטב"ם אחד – נראה עשרות כטב"מים שיצאו יחד. ממשלה כושלת שמביאה לנו הסדר כושל. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת יוסף עטאונה; חברת הכנסת יסמין פרידמן; חבר הכנסת יצחק פינדרוס; חבר הכנסת אלעזר שטרן; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – מוותרת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי הרצנו; חבר הכנסת ווליד טאהא; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; חברת הכנסת מירב כהן; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת צגה מלקו – לא נמצאת; חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת נעמה לזימי – מיקי, בבקשה – חברת הכנסת שלי טל מירון; חבר הכנסת נאור שירי. מיקי, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, ואם נאור לא יגיע, אתה אחרון הדוברים. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, סיפורה העגום של מדינת ישראל, חיילי הממשלה הרעה הזאת. חוקים הזויים, והפעם מככבים שלושה חברי כנסת עם שני חוקים הזויים. אלה הראשונים. החוק ממאורות הגולה הוגש על ידי חברי הכנסת מלביצקי ועמית הלוי, וכך החוק אומר: הוראות חוק השיפוט הצבאי על מסירת מידע – חוק השיפוט הצבאי, לאן הגעתם בהתערבות שלכם – לא יחולו על מסירת מידע בחוסר רשות לראש הממשלה ולשר הביטחון. זה אומר לכם משהו? בוודאי. כלומר, תימנע הפללתם של פלדשטיין ושל נגד המילואים. פלדשטיין נאשם במסירת מסמך סודי ביותר לבילד הגרמני, מסמך שנפסל על ידי הצנזורה – הוא לא נאשם בזה שהוא מסר אותו לראש הממשלה, אבל מה חשובות העובדות – ובכך סיכן מקורות צבאיים וחיבל באפשרות לשחרר את החטופים ולשנות את דעת הקהל. בזה הוא נאשם. הנגד נאשם בגנבת מסמך סודי ממחשבי צה"ל. תגידו, על מי אתם מנסים להגן, על עבריינים? אין לכם גבול לפגיעה במערכת החוק? לא אתפלא, אדוני היושב-ראש, אם החוק ההזוי הזה יעבור בוועדת שרים. אוי לבושה, הוא עוד עלול להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל – חוק שמגן על עבריינים. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ייאמן. והכוכב הבא – חבר הכנסת ואטורי הגיש הצעת חוק להפרטת גלי צה"ל. זה מוכר לכם? ועדת השרים לענייני חקיקה כבר אישרה את החוק הזה, נתנה את תמיכתה בהצעת החוק. יהיה הליך מכרזי, כך אומר חבר הכנסת ואטורי בדברי ההסבר. בעלי רישיון, הם יהיו רשאים לשדר פרסומות, הודעות חסות ותשדירי שירות, ולא יוקצה מימון ציבורי, כלומר ניתוק כל קשר בין התחנה לבין צה"ל, לבין חיילי צה"ל. הינה אתם, מנותקי העם, מנתקים סמל מסמלי צה"ל, ששימש בית לצה"ל, בית לחיילי צה"ל בחזית ובעורף. נהדר, כל הכבוד על החוק הזה. אגרוף ישיר לבטן של החיילים בזמן מלחמה. תתביישו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. נאור שירי – לא נמצא. חבר הכנסת בוארון, בבקשה, אחרון הדוברים. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה, ברשותכם, לדבר על נושא שכמעט נשכח ברצף החדשות הבוערות במדינת ישראל. אני רוצה לדבר על שני אנשים שביטחון המדינה היה נר לרגלם ואולי למורשתם, האחד הוא מיודעינו אלי פלדשטיין והשני הוא א'. בואו נתחיל בא', הנגד, בן למשפחה חרדית. חבר הכנסת פורר, מדובר בבחור חרדי שהקים עם חבריו את ישיבת ההסדר הראשונה החרדית בישראל. וא' רואה מידע, ובשונה מאותה נגדת – תקשיב – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מגן על עבריינים. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – תקשיב, חבר הכנסת לוי – בשונה מאותה נגדת שדבריה לא נשמעו באותו יום ארור, הוא מחליט לעשות מעשה ולהעביר את המסמך ישירות לראש הממשלה. זה חטאו, ועל כך הוא עומד לדין בחסות הפרקליטות, והאשמה שתלויה מעל ראשו או העונש שתלוי מעל ראשו הוא של 15 שנות מאסר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתם מגינים על עבריינים. אתם חברי כנסת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אדוני חבר הכנסת לוי, אני מבקש ממך להקשיב. אשתו אומרת לי: 200 ימים הוא היה במילואים, לא ראה את הילדה חודשיים וחצי. ביטחון ישראל, זה מה שהיה חשוב לו. אבל הוא מואשם במסירת ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> גנבת מסמך סודי, אל תשקר. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> למי? למי? לראש הממשלה. חבר הכנסת לוי, לראש הממשלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא. מסר אותו לפלדשטיין, שמסר אותו לבילד. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> חבר הכנסת מיקי לוי, לראש ממשלה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> בושה. תתביישו, אתם מגינים על עבריינים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, מיקי, זהו. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו לא מגינים על עבריינים, אנחנו מגינים על אנשים שביטחון ישראל חשוב להם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> על עבריינים. אתם מגינים על עבריינים. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> בוא נדבר על א'. בוא נדבר על פלדשטיין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, דבר לעניין, בבקשה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אלי פלדשטיין, קצין במילואים, סרן בצבא ההגנה לישראל. מספרת לי אימא שלו שהוא היה אומר לה: ראש הממשלה עוסק בביטחון ישראל, ואני חלק מזה. אדוני היושב-ראש, איך אפשר לחשוד בבחור כזה שהוא מסר ידיעה בכוונה לפגוע בביטחון המדינה? על מה אנחנו מדברים? ועל זה, לצערי הרב, באה הפרקליטות ומעמידה אותו לדין. אי-אפשר להשתחרר מהתחושה החריפה שיש פה פגיעה או רדיפה פוליטית. אם זה לא היה קשור לראש הממשלה, זה לא היה נחקר. עוד לא דיברתי על כמויות ההדלפות האין-סופיות שאנחנו רואים מוועדה כזאת או מפורום אחר, והכול לעין כול. עוד הדלפה ועוד הדלפה – שום דבר לא נחקר, ודווקא ההדלפות האלה נחקרות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> דווקא כאן מעמידים אנשים לדין, בחומרות הכי גדולות שיכולות להיות, כשמאסר עולם תלוי מעל ראשו של אלי פלדשטיין, שרק רצה להעביר מסמך. על מה אנחנו מדברים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא הדלפה, זה גנבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת בוארון, תודה רבה. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אני מאוד מקווה שצדקתם תצא לאור במהרה, והציבור ישפוט מי צדק ומי לא. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אם כן, חברים, אין שר מסכם, והמציע מוותר על זכותו לעלות. נעבור להצבעה על הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024, לוועדת החוקה חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עשרה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק איסור הכחשה של טבח שמיני עצרת התשפ"ד (7 באוקטובר 2023), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, תם סדר-היום. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> סליחה, יש לי הודעה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, בבקשה, תעלה. זה מופיע אצלי? לא, זה לא מופיע. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, הודעה. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> תודה, אדוני היו"ר. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי ועדת הכלכלה תדון בהצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 6 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ה–2024, מ/1813. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, אם ירצה השם, יום רביעי כ"ו בחשוון התשפ"ה, 27 בנובמבר 2024, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 19:19. << סיום >>