דברי הכנסת

דברי הכנסת ז / מושב חמישי / ישיבות ש"פ–שפ"ב / י"ח–כ' בכסלו התשע"ט / 26–28 בנובמבר 2018 / 7 חוברת ז' ישיבה ש"פ הישיבה השלוש-מאות-ושמונים של הכנסת העשרים יום שני, י"ח בכסלו התשע"ט (26 בנובמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:30 תוכן העניינים ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית מר מילוש זמאן 7 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 7 ראש הממשלה בנימין נתניהו: 9 ציפי לבני (המחנה הציוני): 13 נשיא צ'כיה מילוש זמאן: 16 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 19 1. ממשלה שלא ראויה לאמון הציבור; 19 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 19 3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, בשחיקת השכר במשק ובבלימת העלייה המתמדת של מדד המחירים לצרכן; 19 4. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר ההרתעה בדרום; 19 5. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי 19 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 19 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 22 יאיר לפיד (יש עתיד): 25 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 27 עיסאווי פריג' (מרצ): 31 שר התיירות יריב לוין: 34 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 44 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 44 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 46 1. ממשלה שלא ראויה לאמון הציבור; 46 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; 46 3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, בשחיקת השכר במשק ובבלימת העלייה המתמדת של מדד המחירים לצרכן; 46 4. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר ההרתעה בדרום; 46 5. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי 46 משה מזרחי (המחנה הציוני): 47 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 52 יואל רזבוזוב (יש עתיד): 53 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 55 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 62 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 62 הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018 62 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 62 הצהרת אמונים של סגן השר אלי בן-דהן 74 אלי בן-דהן (הבית היהודי): 75 חילופי גברי בוועדות הכנסת 75 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 75 הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת 76 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 76 הצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון מס' 3), התשע"ט–2018 77 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 77 הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018 78 ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): 79 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 80 הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62), התשע"ט–2018 80 שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): 80 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 209) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי – ביטול התנאי לעניין מגורים עם בן משפחה מטפל), התשע"ט–2018 83 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 83 איציק שמולי (המחנה הציוני): 84 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 85 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 86 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 86 רויטל סויד (המחנה הציוני): 87 יואל חסון (המחנה הציוני): 89 יוסי יונה (המחנה הציוני): 90 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 91 נחמן שי (המחנה הציוני): 93 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 94 מאיר כהן (יש עתיד): 94 מוסי רז (מרצ): 95 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 96 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 97 מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): 98 לאה פדידה (המחנה הציוני): 99 טלי פלוסקוב (כולנו): 100 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 102 הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ט–2018 110 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 110 תמר זנדברג (מרצ): 111 רויטל סויד (המחנה הציוני): 112 מוסי רז (מרצ): 114 מיכל בירן (המחנה הציוני): 115 עיסאווי פריג' (מרצ): 116 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 117 נחמן שי (המחנה הציוני): 119 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 120 יוסי יונה (המחנה הציוני): 121 לאה פדידה (המחנה הציוני): 123 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: 125 הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ 127 בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 127 הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) (הארכת תוקף), התשע"ט–2018 128 סגן שר הפנים משולם נהרי: 129 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 129 משה מזרחי (המחנה הציוני): 130 דב חנין (הרשימה המשותפת): 131 יהודה גליק (הליכוד): 133 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 134 מוסי רז (מרצ): 138 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 139 סאלח סעד (המחנה הציוני): 140 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 140 יוסי יונה (המחנה הציוני): 141 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 142 סגן שר הפנים משולם נהרי: 144 הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט–2018 147 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 147 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 149 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 150 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 151 שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): 154 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 160 יפעת שאשא ביטון (כולנו): 161 הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון מס' 10) (מניעת פגיעה בערכי טבע מוגנים ובאזורים מוגנים), התשע"ט–2018 163 טלי פלוסקוב (כולנו): 163 דב חנין (הרשימה המשותפת): 165 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 166 נורית קורן (הליכוד): 167 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 31) (דחיית מועדי פירעון של הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ט–2018 168 יעקב אשר (יהדות התורה): 168 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 127) (שומה מתוקנת מוסכמת), התשע"ט–2018 170 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 170 << נושא >> ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית מר מילוש זמאן << נושא >> << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> כבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית! כבוד נשיא מדינת ישראל! כבוד יושב-ראש הכנסת! (חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני נשיא הרפובליקה של צ'כיה, נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת.) (תרועת חצוצרות) נא לשבת. << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, היום י"ח בכסלו תשע"ט, 26 בנובמבר 2018. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת לכבוד נשיא הרפובליקה הצ'כית. כבוד נשיא המדינה מר ראובן רובי ריבלין, נשיא צ'כיה הוד מעלתו מילוש זמאן, יושב-ראש הפרלמנט של צ'כיה ראדק וונדרצ'ק, ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגברת שרה נתניהו, שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון, מכובדיי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, נציג ראשי העדות הדתיות בישראל, נציגי משרד החוץ, נציגי השב"ס, נציגי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מוזמני שגרירות צ'כיה, קהל נכבד, אני שמח לקדם בברכה את אורחנו הנכבד מר מילוש זמאן, נשיא הרפובליקה של צ'כיה. (מחיאות כפיים) אדוני הנשיא, ברוך הבא לכנסת וברוך הבא לירושלים, בירתה הנצחית של מדינת ישראל ושל העם היהודי. את דבריי אני רוצה להתחיל דווקא במשפט שאתה אמרת. לפני כשנה, בדיון שנערך בפרלמנט האירופי, נשאלת שאלה: מה אתה יכול לעשות כדי להביא שלום למזרח התיכון? האמת, זאת שאלה לא רעה. אתה לא המנהיג הראשון ששואלים אותו את השאלה הזאת; מסיבה שלא תמיד ברורה, היא מעסיקה כמעט את כל מנהיגי העולם, ואם נחבר את כל התשובות שניסו לתת לה, נוכל ליצור מסמך שיגיע מכאן ועד פראג. אבל אתה פתחת את התשובה שלך באופן שונה מאוד מן הרגיל. התחלת ואמרת: אני חבר של ישראל, חבר קרוב של ישראל. בדממה שהשתררה אחר כך באולם הפרלמנט היה אפשר לשמוע את הקול הנעים של קונספציות מתנפצות – לא רק של הקונספציה על איפה נכון להתחיל את פתרון הסכסוך כאן, במזרח התיכון, אלא גם של הקונספציה המסבירה למה אפשר לצפות מיחסים בין האומות. כי במילון השכיח שלנו אין מקום למושג חברות – יש בריתות; בלקסיקון הנפוץ אין דבר כזה ערבות הדדית – מקסימום יש הצטלבות אינטרסים. אנחנו רגילים לקרוא "ריאליסט" למי שרואה את הזירה הבין-לאומית כזירת קרב של הכול בכול, לזה שמסתכל תמיד ועל כולם בחשדנות כאילו רק הוא יודע באמת לנתח את המציאות וכל השאר נאיביים או לא מנוסים. אבל כפי שאתה אמרת, ידידי הנשיא, היחסים הקרובים בין ישראל לצ'כיה מוכיחים שאפשר גם אחרת. הם מוכיחים שצ'כיה היא חברה של ישראל, וישראל היא חברה של צ'כיה. זה לא התחיל מהיום ולא מאיתנו: ההיסטוריה המשותפת שלנו מתחילה בקהילה היהודית ששגשגה בארצך במשך מאות שנים, כפי שכבר הזכרת אצלי בלשכה; קהילה שהעניקה לעולם את פירושיו של המהר"ל מפראג ואת סיפוריו של פרנץ קפקא. ההיסטוריה הזאת נמשכת בתמיכה חסרת הפשרות שהעניק אבי הרפובליקה, כפי שכונה, תומאס מסריק, ליהודים שחיו בצ'כוסלובקיה, ובמלחמתו העיקשת נגד האנטישמיות ונגד עלילות הדם. אנחנו בישראל זוכרים לטובה את הדמות הדגולה הזו עד היום; בערים הגדולות יש רחובות על שמו, יש אפילו כפר על שמו, ורק לפני כמה חודשים הקרן הקיימת לישראל הקימה מתחם הנצחה למסריק בתוך יער שנקרא על שמו ליד קיבוץ שריד, לכבוד חגיגות ה-100 לצ'כוסלובקיה. אירוע נוסף, שהתקיים באותו יער רק בחודש שעבר, הצליח לדעתי ללכוד באופן עוד יותר מדויק את מה שמיוחד בקשר בין ישראל לצ'כיה. אל היער הגיעה משלחת של יערנים צ'כים. הם טסו לכאן במיוחד כדי לנטוע עצים, לסלול שבילים, לבנות מתקנים לביקורי משפחות ולטפח את הסביבה. למי ששאל למה באו הם אמרו בצורה הכי פשוטה: זו הדרך שלנו להפגין את אהבתנו הרבה לישראל. כששמעתי את זה חשבתי לעצמי, אדוני הנשיא, שהאנשים האלה הם בעצם הריאליסטיים האמיתיים. הם אלו שיודעים שהחיבור בין העמים שלנו הוא לא רק בין מנהיגים וראשי מדינות; הוא לא נוגע רק למוסדות רשמיים, הוא לא רק עניין לדגלים וחתימות. במילים אחרות – החיבור הזה הוא לא רק בין ישראל לצ'כיה אלא בין ישראלים לצ'כים. זה חיבור בין שני עמים שבדמם זורמת שאיפת החופש; עמים שהקריבו קורבנות עצומים כדי להשתחרר מעול שלטונות זרים ולזכות בעצמאות. בני העם היהודי, שנושאים עוד מהימים ההם את בשורת היציאה מעבדות לחירות, מזדהים באופן טבעי עם בני העם הצ'כי – שהוכיחו שלבשורה הזאת עדיין יש כוח עצום, גם בזמן הזה. זו הסיבה, אדוני הנשיא, שכולנו שמחנו אבל אף אחד לא הופתע מן ההכרזה הנחרצת שלך ביום ירושלים האחרון: להכיר בירושלים כבירת ישראל ולהעביר לכאן את השגרירות הצ'כית. מחר נחנוך כאן, בירושלים, את בית צ'כיה. הבית הזה יהיה מרכז דיפלומטי, מסחרי ותרבותי, שיסמל את מורשת העבר שנרקמה בינינו וגם את תקוות העתיד. בית צ'כיה הוא השלב הראשון בדרך למעבר מלא של השגרירות לירושלים, ואני מקווה מאוד שכבר בקרוב נזכה לארח אותך שוב בבירתנו, מחוץ לשערי השגרירות הצ'כית הבנויה. אדוני הנשיא, חבריי חברי הכנסת, ההחלטה להעביר לירושלים את השגרירות הצ'כית היא לא רק אקט נדל"ני. אני חושב שהיא התשובה הברורה והטובה ביותר לשאלה שבה פתחנו: איך נביא שלום למזרח התיכון? נוכל להביא שלום, אבל שלום אמת, רק מתוך התעקשות על האמת – האמת ההיסטורית והאמת המוסרית. נוכל להביא שלום רק אם נרקום חברויות עם עוד עמים שהם שואפי חירות, ולא עם כאלה שמנהיגיהם שואפי מוות ודנים את עמם לחיי עוני והשפלה. מדינת ישראל צועדת בדרך הזאת כבר 70 שנים. ידענו תקופות קשות, וגם היום לוחמי צה"ל נאלצים לחסום בגופם את מתקפותיהם הפראיות של אויבינו. אבל גם בזמנים הקשים ביותר, עוד לפני שקמה המדינה ועוד לפני שחרור ירושלים, ידענו שאם נסתכל לצדדים תמיד נמצא לצידנו את בני העם הצ'כי. תודה רבה לך, אדוני הנשיא, והמשך ביקור מוצלח ברחבי ירושלים וישראל. אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו לשאת דברים. << דובר >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << דובר >> מכובדי ראובן ריבלין, נשיא מדינת ישראל, מכובדי יושב-ראש הכנסת יולי אדלשטיין, מכובדנו וידידנו היקר נשיא צ'כיה מילוש זמאן, יושב-ראש הפרלמנט של צ'כיה ראדק וונדרצ'ק וכל חברי המשלחת הצ'כית הגדולה – ברוכים אתם בארצנו – שרי הממשלה, ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני, חברי וחברות הכנסת בעבר ובהווה, מכובדי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות בישראל, ראשי העדות הדתיות בישראל, אורחים רבים מצ'כיה וגם מן הארץ, מכובדיי, הנשיא זמאן, חברי היקר מילוש, ברוך הבא לישראל, ברוך הבא לירושלים בירתנו הנצחית. כולנו התרגשנו כשהכרזת בנאומך לרגל יום העצמאות ה-70 שלנו: "לשנה הבאה בירושלים". אמרת זאת בטקס חגיגי בארמון הנשיאות בפראג. ובכן, ידידי, זה לקח פחות משנה, והיום אתה פה איתנו, כאורח רצוי, כידיד אהוב וכמנהיג דגול שמגן על האמת, ובשם האמת היית אחד המנהיגים הראשונים בעולם בעת הזאת שהכירו בירושלים כבירת ישראל. תמיכתך העקבית בהעברת שגרירות צ'כיה לירושלים הולכת ומתגשמת. מחר ייפתח בבירה בית צ'כיה כשלב חשוב למימוש יעד זה. ידידי, זה ביטוי נוסף – אני חייב להגיד: ביטוי נוסף מני רבים – לברית האמיצה בינינו, בין שתי מדינותינו. אנחנו פועלים יחד להבטיח עתיד של קדמה ושגשוג לאזרחינו. אנחנו עושים זאת בכלכלה, במסחר, במדע, בטכנולוגיה, בבריאות, בהגנת הסביבה, כמו בהגנת סייבר, בתחומים רבים רבים נוספים. פנינו נשואות לעתיד, ובו בזמן אנחנו יונקים רבות משורשי העבר. שני העמים העתיקים שלנו, העם היהודי והעם הצ'כי, הם בעלי מורשת מופלאה, בחלקה משותפת. על אדמת בוהמיה ומורביה פרחו קהילות יהודיות במשך 1,000 שנים. היו מכאובים, היו מצוקות, אבל בראייה כוללת משקלה של האחווה היה גדול הרבה יותר. בחבלי ארץ אלו קמו לנו רבנים, מדענים, פילוסופים, גדולי תורה – ובראשם המהר"ל מפראג. בזכות רוחב אופקיו, המהר"ל אפילו הוזמן באותם ימים לחצרות קיסרים, דבר שהיה מאוד מאוד לא שגרתי בתקופות הללו. לפני שש שנים ביקרנו, רעייתי ואני, בבית הכנסת אלטנוישול בפראג, שבו התפלל המהר"ל. זה היה ביקור מרגש מאין כמוהו. לא ראינו שם את הגולם מפראג, שיצירתו יוחסה למהר"ל, אבל ראינו את מקום מושבו של גאון התורה ששמור בקדמת בית הכנסת כבר 400 שנה. אמרתי שם קדיש על אבי, פרופ' בנציון נתניהו, זיכרונו לברכה, שנפטר כמה שבועות קודם לכן, ואז שרנו כולנו, המשלחת הישראלית, את שירת "התקווה". מכובדי הנשיא, לפני 100 שנים, עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, הצטרף קו מחבר נוסף להיסטוריה המשותפת של הצ'כים והיהודים: האימפריה האוסטרו-הונגרית קרסה, ועל חורבותיה התאפשרה הקמתה של צ'כוסלובקיה. במקביל, האימפריה העות'מאנית קרסה, ועל חורבותיה התאפשרה עליית הציונות, שהובילה למדינת ישראל. הצהרת בלפור מ-1917 הפיחה רוח כבירה במאמצינו לבנות את ביתנו הלאומי. נביא התקומה היהודית, הרצל, שעל קברו הנחת זר אתמול, הוריש לנו חזון מלא השראה. הרצל כאן ואנחנו כאן. וגם לכם בצ'כיה יש מנהיג נערץ כהרצל, מחולל תנועת העצמאות והנשיא הראשון שלכם – תומאס מסריק. הרצל היה עד לעלילה האנטישמית בצרפת נגד הקצין היהודי אלפרד דרייפוס, ויצא נגדה; מסריק היה עד, באותם ימים, לעלילת הדם נגד היהודי הצ'כי לאופולד הילסנר, ויצא נגדה. שניהם, הרצל ומסריק, וכמה אנשי רוח יחידי סגולה כמו אמיל זולא, יצאו מייד למערכה נגד האנטישמיות. גם אתה, ידידי הנשיא, ראוי לכל שבח על המאבק הנחוש שאתה מוביל באנטישמיות – נגד האנטישמיות הישנה ונגד האנטישמיות החדשה, שמכוונת את חיציה המורעלים אל מדינת ישראל. אנטישמיות ואנטי-ציונות חד הן. טבעי הדבר, אם כן, שהמנהיג הגדול שלכם, מסריק, הזדהה עם מטרות הציונות. הוא ראה בה תנועה מוסרית, ובלשונו: טיפה משמן הנביאים – איזו אמירה נשגבה. הביקור שערך הנשיא מסריק בארצנו ב-1927 עורר כאן התלהבות בלתי רגילה. הוא התרשם מאוד מהישגי הציונות בהפרחת הארץ. קיבוץ כפר מסריק בגליל המערבי, כיכרות ורחובות בערי ישראל מנציחים את דמותו הייחודית ואת תמיכתו הכבירה בציונות. מסריק ידע מה זה צדק; צדק לעמנו, צדק היסטורי. אבל הוא ידע עוד דבר חשוב: הוא ידע שעמים קטנים מחויבים בזהירות מתמדת כי לעיתים קרובות כוחות גדולים מאיימים על עצמאותם ועל שרידותם. בימים אלה מציינת צ'כיה 80 שנה לסיפוח חבל הסודטים האסטרטגי על ידי גרמניה הנאצית. זו הייתה דרכו של היטלר להשתלט על צ'כוסלובקיה כולה. איומי הרודן שאם לא ימסרו לו את חבל הסודטים הוא יפתח במלחמה הטילו מורא על המדינות החופשיות באירופה. כל ההבטחות שלהם לערוב לשלומה של צ'כוסלובקיה היו שוות לקליפת השום. מנהיגיהן חתמו על הסכם מינכן הנודע לשמצה. הם עשו זאת, הם עשו הכול כדי להרוויח שקט זמני, שקט שאף פעם לא הושג. כתוצאה מן הפייסנות הכוזבת, צ'כוסלובקיה – איך הם קראו לה במאמר המפורסם בטיימס הלונדוני: מדינה קטנה ולא חשובה במקום רחוק – כתוצאה מן הפייסנות הכוזבת, צ'כוסלובקיה הופקרה לגורלה, ונפילתה רק האיצה את גלגלי מכונת המלחמה הנאצית. בשם הטענה לזכות ההגדרה העצמית של תושבי הסודטים, הוורמאכט השתלט בקלות על ערי הסודטים ומשם הדרך לליבה של אירופה הייתה פרוצה. אנחנו מכירים את ההיסטוריה הזאת היטב, מילוש. אנחנו מכירים אותה גם כשהתרחשה, ואנחנו מכירים אותה גם ביחס להקבלה לגבי ישראל. הניסיון לשלול מאיתנו את קיר המגן של ערי יהודה ושומרון בלב מולדתנו ההיסטורית ישאיר את מדינתנו בלא הגנה ויאפשר לכוחות האסלאם הרדיקלי לאיים על כל המזרח התיכון. גם במקרה שלנו יש מי שרוצה לקנות שקט – שקט זמני, אם בכלל – במחיר פיוסם של משטרי עריצות תוקפניים, בראש ובראשונה המשטר הרודני באיראן. הם אולי לא הפנימו את לקחי ההיסטוריה, אבל אנחנו כן הפנמנו אותם. אנחנו הפנמנו אותם היטב, ועל כן התנגדתי בתוקף להסכם הגרעין שנחתם עם איראן, הסכם שסלל את דרכה לארסנל גרעיני והוסיף חטא על פשע בזה שנתן לה הון עתק לממן את תוקפנותה באזור. לא קיבלנו שקט, קיבלנו אימפריה שיעית רדיקלית מתפשטת שנוגעת כבר בגבולנו. התנגדתי להסכם גם כשהדבר היה כרוך בעמידה מול כל העולם. התעקשתי על החזרת הסנקציות על איראן, ולשמחתי הנשיא טראמפ אכן קיבל את ההחלטה האמיצה לחדש אותה. אני יכול להגיד לך, מילוש, שהתוצאה של המהלך הזה כבר מורגשת בשטח. ידידי הנשיא, בשואה הושמד שליש מעמנו. שישה מיליון יהודים הוכחדו באכזריות, ובתוכם רוב-רובה של יהדות צ'כוסלובקיה. האסון הנורא שפקד אותנו הוא תזכורת נוספת לחובתנו להיות רבי-עוצמה כדי להגן על עצמנו בכוחות עצמנו. תמיד נוקיר את הסיוע הצ'כי, החיוני להשגת עצמאותנו, הן במישור המדיני והן במישור הצבאי. התמיכה המדינית התבטאה בהחלטת החלוקה של האו"ם בנובמבר 1947. בהובלת המדינאים הצ'כים יאן מסריק ואדווארד בנש תמכה צ'כוסלובקיה בהקמתה של מדינת ישראל. היא נמנתה עם 36 המדינות שתמכו בהקמת מדינת היהודים. היא גם הייתה בין המדינות הראשונות שהכירו בעצמאות ישראל חצי שנה לאחר מכן. אבל בד בבד קיבלנו מכם גם תמיכה צבאית, וזאת בשעה גורלית לקיומנו. הנשק הצ'כי שרכשנו היה חיוני כאוויר לנשימה: רובים, מקלעים, כדורים, מרגמות – ואולי חברי הכנסת אינם יודעים: גם מטוסים, גם מטוסים. צנחנים וטייסים ישראלים עברו הכשרה מקצועית בצ'כוסלובקיה. הם חזרו לארצנו עם רשמים עמוקים מהידידות ומהסולידריות שבהן נתקבלו במדינתכם. אלא שהגלגל התהפך במהירות ולאורך ארבעה עשורים, בעידן הקומוניסטי, ידענו ריחוק ומתח ביחסינו. גם על כך התגברנו. צפינו בהתרגשות עצומה במהפכת הקטיפה ב-1989. בעקבותיה באה הפשרת היחסים בינינו, שהחייתה זיכרונות ורגשות חמים, ומאז ועד היום אנחנו הולכים ומטפחים את הידידות הגדולה בינינו, כפי שכתב הסופר היהודי הצ'כי המופלא פרנץ קפקא: שבילים נעשים באמצעות הליכה. אגב, אני שמח שכתבי קפקא, אחד מגדולי הסופרים בהיסטוריה, נמצאים בספרייה הלאומית שלנו ומי שפרסם אותם הוא סופר יהודי צ'כי נוסף, סופר דגול, מקס ברוד. אדוני הנשיא, צ'כיה וישראל הן דמוקרטיות קטנות אבל דמוקרטיות גאות. במזרח התיכון הסוער והקנאי ישראל נושאת את לפיד החירות. גם אתם ביקשתם חירות. אחד מגדולי הזמרים שלנו, אריק איינשטיין, שר שיר נפלא שהפעים את ליבנו: שיר שחלמתי על פראג. לכם היה האביב של פראג, לנו יש את האביב הערבי; נו, בשני המקרים התקוות המיידיות לחופש וקדמה לא ממש התממשו כמצופה. אנו עומדים היום במלוא כוחנו מול האיומים של האסלאם הקיצוני. זה איננו רק מאבק מקומי שלנו ושל שכנינו. ישראל היא מוצב קדמי של העולם החופשי במערכה על הבטחת החירות והנאורות בעולם כולו. לצערי, יש עדיין מי שנוהגים למתוח ביקורת אוטומטית דווקא על ישראל כשהיא מבקשת להתגונן מפני אויבינו המשותפים. איזו צביעות, צביעות שאין כדוגמתה. האסלאם הרדיקלי מבקע מדינות, טובח מאות אלפים ומניס מיליוני פליטים מהמזרח התיכון, ובמקום לגנות את הקנאים צמאי הדם, מועצת זכויות האדם של האו"ם בוחרת פעם אחר פעם לגנות דווקא את ישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אני יכול להרחיב, אבל אני חושב שאתה יכול לעשות זאת במקומי כי שמעתי אותך כשנפגשנו באיפא"ק ובמקומות אחרים. אתה יכול לעשות זאת טוב ממני. אבל, למרות הכול, מכובדי, אני מעודד. יחסינו עם מדינות העולם בפריחה חסרת תקדים. ידידים נאמנים כמוך אינם שותקים, הם מפיצים בלא חשש את בשורת האמת. צ'כיה בנשיאותך נמנית עם קבוצת וישגרד, שיחסינו עימה מתהדקים. אני גאה על כך שכראש ממשלת ישראל אני אחד המנהיגים הבודדים מחו"ל שהוזמן להשתתף בוועידת וישגרד אשתקד. בכוונתנו לארח בשנה הבאה את הוועידה בישראל. וישנו עוד מקור מבטיח של עידוד: קשרינו עם המדינות המתונות בעולם הערבי והמוסלמי הופכים קרובים יותר ויותר. והדבר נעשה לא רק בסתר אלא גם בגלוי, כפי שמעידים ביקורי האחרון בעומאן וביקורו אתמול בישראל של נשיא צ'אד. ופה לדעתי טמונה תקווה גדולה לעתיד ותקווה גדולה מאוד לשלום. במשך השנים רווחה המוסכמה שרק השלום עם הפלסטינים יאפשר התקרבות בין ישראל לעולם הערבי. המציאות מוכיחה שדווקא שיתוף הפעולה שלנו עם מדינות מובילות בעולם הערבי והמוסלמי עשוי בעת הזאת לקדם בסכסוך עם שכנינו. השלום עם הפלסטינים הוא יעד ראוי בפני עצמו, ואין ספק שההתקדמות בו תסייע ליחסינו עם מדינות ערב. אבל זו איננה ערובה להימשכותם. ועובדה היא שהיחסים עם מדינות ערביות, שנרקמו בעקבות הסכמי אוסלו, נקטעו בשל הסרבנות והטרור הפלסטיניים. ועובדה היא, גם כן, שהיחסים שלנו עם מדינות ערב ומדינות בעולם המוסלמי מתחדשים כשאין עדיין תהליך שלום עם הפלסטינים; העובדה הזאת מצביעה על כך שהיחסים עם העולם הערבי המושתתים על נכסיותה ועוצמתה של ישראל הם במידה רבה חזקים ויציבים יותר. במשך עשרות שנים לא התנינו את פיתוח המדינה בשלום עם העולם הערבי, והיום לא נתנה את פיתוח יחסינו עם העולם הערבי בשלום עם הפלסטינים. נחפש שלום עם כולם, ונתקדם עם אלה משכנינו ואלה ממדינות האזור שרוצים בשלום. ואני יכול להגיד לך, אדוני הנשיא: הרבה רוצים. מכובדי, יוצאי צ'כיה בישראל הטביעו חותם מובהק על התפתחות ארצנו. כאזרחים גאים הם שותפים בבניין הקשרים בין מדינותינו. המוני תיירים ישראלים מבקרים בצ'כיה היפה בכל שנה – היא באמת יפה, פראג יפהפייה – וגם אנשים אלה הם גשר אנושי שמצמיח את הקרבה הזאת. כשהם עוברים על גשר קארל בפראג מקצה לקצה מתחדדת משמעות החיבור בין הישן והחדש, בין העתיק והמודרני. זהו בתמצית סיפורם של קשרי ישראל וצ'כיה: עבר של קרבה, הווה של אחווה, עתיד של תקווה. אני מודה לך מעומק ליבי, מכובדי הנשיא, ידידי מילוש, על תרומתך לחיזוק הברית בינינו. אני מודה לך על היותך חבר אמיתי שלי ושל מדינת ישראל. בשם כל אזרחי ישראל, ברכת תודה חמה לך ולחברי המשלחת שאיתך. ברוך בואכם לציון, ברוך בואכם לירושלים. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לראש ממשלת ישראל חבר הכנסת בנימין נתניהו. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני לשאת דברים. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> מכובדיי כבוד נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, נשיא צ'כיה הוד מעלתו מילוש זמאן, יו"ר הפרלמנט הצ'כי ראדק וונדרצ'ק, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו ורעייתו, יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שרי הממשלה, חברי וחברות הכנסת בהווה ובעבר, מנכ"ל הכנסת, ראשי הנציגויות הזרות בישראל והעדות הדתיות בישראל, נציגי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, אורחים יקרים, כבוד נשיא צ'כיה, טוב לראות אותך שוב, והפעם בירושלים, בירת מדינת ישראל. אני מייצגת היום על הדוכן את האופוזיציה בישראל, אבל היחסים בין צ'כיה למדינת ישראל חשובים לכל חלקי הבית הזה, ולאזרחי ישראל כולם. גם אני רוצה להודות לך על התמיכה העמוקה בישראל, בבירתנו ירושלים, בזכות של ישראל להתקיים כמדינת העם היהודי ובזכותה להגן על עצמה. האמירה שלך בוועידת איפא"ק, "אני יהודי", לא תישכח מליבנו, במיוחד כשהיא באה ממנהיג אירופי. הרי רק לפני עשרות שנים לא היה אפשר לומר על אדמת אירופה את המילים "אני יהודי" ולהישאר בחיים, גם לא ילדה קטנה שגדלה בצ'כיה, התגלגלה באירופה, ולימים עלתה לישראל וילדה כאן את ילדיה, ובהם גם בעלי. אין לי ספק שבאמירתך "אני יהודי" נתת ביטוי להבנה עמוקה של העם היהודי, על ההיסטוריה המיוחדת שלו. זאת אמירה שמרגשת אותנו מאוד, כי הרי היסטוריה היא לא רק עניין של לימוד עובדות, היא צרובה בכל אחד ואחת מאיתנו כחלק מהזהות שלנו, לעיתים גם כצלקת, ובוודאי גם ממנה אנחנו לומדים את לקחי העתיד. וכך גם אנחנו בישראל נושאים גם צלקת של עם אחר, העם הצ'כי. גם אנחנו לא שוכחים את הסכם הכניעה של המעצמות עם גרמניה הנאצית, דבר שרק הגביר את התיאבון של הרוע הנאצי המוחלט. מכובדיי, לעיתים אנחנו הפוליטיקאים בוחרים את הדוגמאות ההיסטוריות שתומכות ממילא בהשקפת העולם שלנו. יש שידברו בביקורך כאן על הסכם מינכן, ויש שיזכירו את חלוקת צ'כוסלובקיה כפתרון שאפשר את פריחת העמים שנפרדו, ובוודאי העם הצ'כי. אני חושבת שאפשר ללמוד משתי הדוגמאות האלה. אדוני הנשיא, הרי אתה חבר קרוב ואמיתי של מדינת ישראל ומוקיר אותה ומכיר אותה היטב: מדינה שקמה כמדינת העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו להגדרה עצמית, ויש בה שוויון זכויות מלא לכל אחד ואחת מאזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ומין, כולל 20% מאוכלוסייתה הערבית. מחובתנו לשמור על זכויות המיעוט הערבי, אזרחי מדינת ישראל, גם ולמרות שעדיין לא פתרנו את הסכסוך עם הפלסטינים ועם חלק משכנותינו הערביות. הדמוקרטיה בישראל היא נשמת אפנו, וגם בעניין זה רבים מאיתנו שואבים השראה מענקי רוח ותרבות צ'כים, מסופרים ומאנשים צעירים שנלחמו למען החירות והחופש בימים קשים. וכהערה אישית, רק לפני עשרה ימים הייתי בפראג והתחברתי שם גם להיסטוריה היהודית שלנו, אבל מצאתי את עצמי בעיר המדהימה הזאת – ועל זה אני יכולה להסכים עם ראש הממשלה – ביום המאבק לחופש ולדמוקרטיה, שמציין באמת את אותה מהפכה שאפשרה את החופש הזה אצלכם בצ'כיה. אנחנו רואים את חובתנו לשמור על מדינת ישראל גם יהודית וגם דמוקרטית, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כרגע; אני מקווה שיצטרפו אלינו עוד בעתיד, כי המזרח התיכון, אדוני הנשיא, הוא שכונה קשה, וחלק משכנינו כאן עדיין לא מכירים בזכות שלנו להתקיים. אלה שלא מכירים בזכות של מדינת ישראל להתקיים הם גורמים אסלאמיסטיים דתיים קיצוניים. הם כוללים את איראן, את חיזבאללה ואת החמאס, וכולם מייצגים סכסוך דתי, והם נגד כל הכופרים באשר הם, ולכן הם גם נגד עצם קיומנו כאן. מולם צריך להתאחד כל העולם כולו, וודאי שלא לתת למדינה שרק השבוע ראשיה כינו את ישראל "גידול סרטני" להפיץ ולממן טרור ו/או להגיע לנשק גרעיני. אבל בצד האיומים יש גם הזדמנויות. בצידם יש מדינות פרגמטיות, שרואות באיראן את האויב האמיתי וכבר לא בישראל, לשמחתנו. ומול שני החלקים האלה באזור צריך אסטרטגיה נכונה, ובפשטות לעבוד עם הטובים, מול הרעים; עם המתונים, נגד הקיצונים; עם אלה שיש לנו סכסוך לאומי איתם, זה נכון, אבל הם מכירים בקיומנו ואפילו אלה שמשתפים איתנו פעולה ביטחונית, נגד אלה שמסרבים ויסרבו בגלל אידיאולוגיה דתית קיצונית. שמעתי את דבריך הצודקים והנכונים בעניין החמאס – ארגון טרור אסלאמיסטי דתי קיצוני ששולט בעזה. אמרת שלא צריך לנהל איתם משא ומתן, ובצדק; תמכת בזכות שלנו להילחם בטרור, ואנחנו מודים לך על כך. אין איתם תקווה לשלום, אבל זה לא אומר שאנחנו מוותרים על השלום עם הפלסטינים. בצד השמירה על הקיום הפיזי של מדינת ישראל, אנחנו מבקשים לשמור גם על הקיום של מדינת ישראל כמדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית. ההיסטוריה של העם היהודי זימנה לנו אתגרים חדשים כאן, בארץ ישראל, בחלקת האדמה הקטנה הזאת שבין הים לירדן. בצד מדינת ישראל חיים היום מיליונים של פלסטינים, ובעוד כולנו כאן מאמינים בזכות של העם היהודי על הארץ כולה, אנחנו שמים בראש סדר העדיפויות שלנו את הקיום של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ותנאי לקיומה ככזאת הוא רוב יהודי, בעוד החלת ריבונות ישראלית על הארץ כולה תספח אל קרבנו מיליונים של פלסטינים – ואני עונה בזה על שאלה ששאלת, כבוד הנשיא, והתעניינת מהו הרעיון הזה של מדינה אחת לשני לאומים. בעינינו, הפתרון הזה יוביל לסכסוך לאומי נמשך, עקוב מדם, בתוך אותה מדינה. מתן זכויות אזרח לאותם מיליונים יוביל לאובדן הרוב היהודי והמדינה היהודית, ואי-מתן שוויון הרי יוביל לאובדן המדינה הדמוקרטית, ובעינינו – גם לאובדן המדינה היהודית, כי שוויון הרי הוא קודם כול ערך יהודי, שמתחיל במקורות שלנו עם "ואהבת לרעך כמוך". הבחירה היא לעיתים בין אופציות קשות. אנחנו בחרנו ואנחנו מאמינים במדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, ומתוך כך אנחנו שואפים להיפרד מהפלסטינים, עדיף למדינה משלהם, למרות ואולי גם בגלל הבעייתיות שלהם. לא השאיפה למדינה פלסטינית היא שמובילה אותנו, אבל בעינינו היא חלק מהפתרון, והשלום, אם יושג, יוביל מייד לשלום ולנורמליזציה עם כל מדינות האזור, וביחד איתן נעמוד נגד איראן והטרור האסלאמיסטי הקיצוני. זהו בעינינו אינטרס ישראלי מובהק, ותמיכה בו איננה נגד מדינת ישראל אלא דרך לשמור את מדינת ישראל ככזאת – גם יהודית וגם דמוקרטית. אדוני הנשיא, מכובדיי, צר לי שעדיין, אחרי 70 שנה, אנחנו עסוקים באתגרים שמדינת ישראל ניצבת מולם. לא היינו רוצים, לא הייתי רוצה שמדינת ישראל תישפט רק דרך עדשת הסכסוך, שלעיתים היא עדשה המעוותת על ידי שוחרי רעתנו. אסיים כאן את דבריי במה שישראל הפכה להיות למרות כל האיומים: ישראל באמת הפכה להיות מדינת סטרטאפ, שתורמת לעולם כולו בזכות ההון האנושי הנפלא שגדל כאן ונאלץ להתמודד ולמצוא פתרונות יצירתיים וחדשניים, לא רק בתחום הצבאי אלא בכל תחומי החיים שלנו ושל העולם כולו, החל במים לשתייה, תקשורת, ועד לכל תחומי הרפואה מצילי החיים. ברוך הבא לירושלים, ברוך הבא לישראל, העתיקה והחדשנית כאחת. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. ועכשיו יש לי הכבוד להזמין את האורח היקר והחשוב שלנו, נשיא צ'כיה מילוש זמאן. Mister President, the floor is yours. << דובר >> נשיא צ'כיה מילוש זמאן: << דובר >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם לעברית: כבוד הנשיא, כבוד ראש הממשלה, מר יושב-ראש הכנסת, יושבת-ראש האופוזיציה, גברתי, שלום. ראש הממשלה נתניהו אמר שהרפובליקה הצ'כית היא הידידה הכי טובה של ישראל באירופה. אני תוהה מדוע; למה רק באירופה. (מחיאות כפיים) בכל מקרה, בבקשה תאמינו לי, אני החבר הכי טוב של מדינת ישראל במדינה שלי. (מחיאות כפיים) הנאום שלי הוא מסר שמופנה לסולידריות עם מדינת ישראל וגם עם העם היהודי – מדוע? הרשו לי לתת לכם רק שלוש דוגמאות היסטוריות: ב-1936 הייתה ועידה באוויאן בנושא מחיקתם של יהודים מגרמניה הנאצית וגירושם. כל המדינות דחו את הרעיון של קבלת היהודים ולא היו מוכנות לקבל את היהודים. הדוגמה השנייה – ב-1973, במלחמת יום הכיפורים, היה חרם מלא על מדינת ישראל מהצד האירופי, חוץ מצידה של פורטוגל. והדוגמה השלישית – יחסית לא מזמן, באיחוד האירופי, בפרלמנט האירופי, דיברו טרוריסטים מפלסטין. האישה שארגנה את הכינוס – אני חושב שזו בושה לשמוע דברים כאלה בפרלמנט האירופי, וזו בושה לכל האירופים. (מחיאות כפיים) אז לפעמים נחוץ להיות – לא לדבר פוליטיקלי קורקט ולהיות לא – – – בצורה כזאת. לכן אני לא מדבר על הטרור העולמי. אני מדבר על הטרור האסלאמי, ואני לא מנסה להיות אדיב. אז בחוסר האדיבות שלי אני רוצה לשאול שאלה מאוד פשוטה. אנחנו האירופים – ועכשיו אני לא מדבר על ארצות הברית, אני מדבר על האיחוד האירופי, בעצם: לפעמים יש לנו יותר ספק, אנחנו, לפעמים, פחדנים. זה מאוד לא אדיב לומר דברים כאלה, נכון? אבל אני חושש שזו אמת. זה אמיתי, ולכן חשוב ונחוץ לבטא כל הזמן את ההזדהות עם מדינת ישראל, מפני שבגידה בישראל פירושה בגידה בעצמנו. (מחיאות כפיים) ולכן אני נמצא כאן – לא רק על מנת לומר את מה שגברת ציפי לבני אמרה: אני יהודי – נכון. לא רק כדי לומר: אני יהודי. (מחיאות כפיים) אבל לפני כמה חודשים אנחנו התחלנו – איפה אנחנו פתחנו את השגרירות שלנו? בירושלים, נכון. – – – מחר אני אפתח בית צ'כי, כמו שנאמר כאן, בית צ'כיה, כאן בירושלים, והוא מקשר את קשרי המסחר, הכלכלה והתיירות – מרכזים תיירותיים שונים של צ'כיה – עם מדינת ישראל. ובכן, חברים, אני לא דיקטטור, למרבה הצער, אבל אני מבטיח שאני אעשה את המיטב על מנת להבין שצפויים לנו צעדים נוספים אחרי פתיחת בית צ'כיה ואחרי העברת השגרירות לירושלים. אתם יכולים רק לנחש מה יהיה הצעד השלישי שלי. (מחיאות כפיים) גבירותיי ורבותיי, היה פעם משפט מאוד עצוב ומאוד נבון: עדיף למות בעמידה מאשר לחיות על הברכיים. זהו משפט מאוד ידוע. חברים יקרים, אני מאחל לכם לחיות בעמידה. תודה רבה.) (מחיאות כפיים) << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> אבקש מהקהל הנכבד, חברי הכנסת, שרים, לכבד את הנשיאים ביציאתם. נא לקום. מכובדיי נשיא הרפובליקה הצ'כית! נשיא מדינת ישראל! כבוד יושב-ראש הכנסת! (תרועת חצוצרות) (חברי הכנסת מכבדים בקימה את צאת נשיא צ'כיה, נשיא המדינה ויושב-ראש הכנסת מאולם המליאה.) (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אני מכריזה על נעילת הישיבה המיוחדת, ובשעה 17:30 אנחנו מתחילים בישיבת המליאה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 17:26 ונתחדשה בשעה 17:31.) << הפסקה >> << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה שלא ראויה לאמון הציבור;<< נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; << נושא >> << נושא >> 3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, בשחיקת השכר במשק ובבלימת העלייה המתמדת של מדד המחירים לצרכן;<< נושא >> << נושא >> 4. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר ההרתעה בדרום; << נושא >> << נושא >> 5. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אני פותחת את ישיבת מליאת הכנסת. על סדר-היום הצעות אי-אמון, הצעת סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ, להביע אי-אמון בממשלה. בנושא: ממשלה שלא ראויה לאמון הציבור – המחנה הציוני; תנמק את ההצעה חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי. כמה רעש היום. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כן., אנחנו נבקש מהאנשים למעלה ביציע קצת שקט. אבקש מהסדרנים לעבור ולבקש מהאנשים, או לצאת או להפסיק לדבר. תודה רבה לכם. אנשי המשטרה, תודה רבה לכם על העבודה הנפלאה ועל הביקור בכנסת. אבל עכשיו אנחנו ממשיכים בדיון, תודה. כן גברתי, אני מחדשת לך את עשר הדקות שלך. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי וחברותיי חברות הכנסת, לצערי, אני צריכה להציע הצעת אי-אמון בממשלה הזאת. זאת ממשלה שבאמת הרוויחה חוסר אמון עמוק מאוד מצד הרוב המכריע של החברה הישראלית. הכנסת הייתה אמורה, כפי שהופיע בסדר-היום, להצביע היום על חוק שקוראים לו נאמנות בתרבות. במקביל בוועדת החוקה היום היא דנה בחוק שהוא בעצם חוק הנאמנות של היועצות והיועצים המשפטיים. בכלל, הממשלה הזאת אוהבת לדבר הרבה הרבה על נאמנות. אבל כשהממשלה הזאת מדברת על נאמנות היא ממש לא מתכוונת לנאמנות למדינת ישראל, או לחוקיה של מדינת ישראל, או לחברה הישראלית, או לייעוד של מדינת ישראל. כשממשלת נתניהו מדברת היום על הנאמנות היא מדברת אך ורק על נאמנות לה, לממשלה – נאמנות לשקד, נאמנות לרגב, נאמנות לבנט וכמובן, מעל הכול, נאמנות לנתניהו. הקריטריון מספר אחת שהממשלה הזאת בוחנת דרכו כל דבר היא נאמנות לבנימין נתניהו, וכל מי שאיננו או איננה מפגינה את הנאמנות הזאת מתויגת מייד כאויבת, בוגדת, ודאי לא נאמנה. אבל במעשה הזה, במעשה הזה שבו ממשלת ישראל הזאת משתמשת בנאמנות כדרישה שקרנית שנועדה לשרת אך ורק אותה ואת המשך שלטונה, ממשלת ישראל של נתניהו בעצם מיישמת חוסר נאמנות נוראי לתפקיד שלה, לחובה שלה – למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לאזרחיות ולאזרחים כאן. ממש מעילה באמון, מעילה באמון. ולכן אנחנו היום מציגות את האי-אמון הזה, כי הממשלה הזאת צריך להצביע אי-אמון נגדה. בואו נתחיל מהנאמנות הזאת בתרבות. הרי במה מדובר פה? מדובר פה בחוק שכבר נמצא בספר החוקים, נמצא בספר החוקים של מדינת ישראל, ואין חולק ואין חולקת על כך שמדינת ישראל לא צריכה לממן שום דבר שכופר בקיומה כיהודית או כדמוקרטית, ודאי לא לעודד טרור. כל זה היה כבר בספר החוקים שלנו בסמכותו של שר האוצר. אממה, זה לא היה קמפיין נאמנות לשרת החינוך. ושרת החינוך לא רוצה נאמנות למדינת ישראל. שרת החינוך – שרת התרבות, תכף נגיע לשר החינוך. שרת התרבות לא רוצה נאמנות למדינת ישראל, שרת התרבות רוצה שכל אומן ואומנית במדינת ישראל ידעו מי השרה שלהן, למי הן צריכות להביע נאמנות, באוזני מי הן צריכות להשמיע דברי חלקות שינעמו לאוזניה על מנת שהן יוכלו לקבל ממנה מימון. זאת מעילה בתפקיד של שרת תרבות – לאפשר פריחה, יצירה, חופש ביטוי, חופש יצירה ובאמת במנעד הרחב ביותר האפשרי. במקום להיות שם, תומכת ביוצרות וביוצרים, באומניות ובאומנים, היא הפכה להיות המצליפה שלהם, הצנזורית הראשית שלהם, זו שקובעת מה כן ומה לא ונותנת ציונים מי נאמן ומי לא נאמן. זאת מעילה באמון. זה חוסר נאמנות ממדרגה ראשונה לתפקיד, לחברה, למדינה, לאומניות ולאומנים, ליוצרות וליוצרים. בואו נדבר על שרת המשפטים שקד. שרת המשפטים שבאה לוועדת החוקה ואומרת בעצמה: אין שום בעיה בחוק הקיים. יועצות ויועצים משפטיים במשרדי ממשלה עושים עבודה מצוינת, עוזרים לקדם את מדיניות המשרד, מדיניות השרה או השר; אין שום בעיה עם המצב. אבל בכל זאת, בכל זאת היא מביאה חוק שאומר: השר או השרה הם אלה שימנו את היועץ או היועצת המשפטית. הם אלה שיקבעו מי אמור להיות שומר או שומרת הסף, שידאגו לאינטרס הציבורי, שידאגו לשמירה על החוק, שידאגו לחברה הישראלית על כל גווניה, על כל מיעוטיה, שידאגו לכך שהשלטון יהיה תקין. כן, לגמרי, ליישם את מדיניות הממשלה, אדרבה – למרבה הצער, כן, מדיניות כושלת ורעה של הממשלה הזאת – אבל ודאי שעובדות ועובדי המשרד צריכים לאפשר לסייע לשרה או לשר ליישם את המדיניות שלה. אבל איילת שקד לא רוצה עזרה ביישום מדיניות. היא רוצה יועצות ויועצים שעובדים אצלה, שעובדים אצל כל שר ושרה ויודעים למי הם צריכים וצריכות לציית. לא לחוק, לא לאינטרס הציבורי, לא לשמירה על מדינת ישראל, אלא לשמירה על המשך שלטונה של כל שרה ושר ושל הממשלה הזאת ביחד. זאת מעילה באמון. זאת הפגנת חוסר נאמנות כלפי התפקיד של שרת משפטים, כלפי התפקיד של ממשלה, כלפי האמונים שצריכים להיות לממשלה הזאת לחוק הישראלי, לחברה הישראלית, למדינת ישראל. בואו נדבר על שר החינוך נפתלי בנט. בתור שר חינוך הדוגמה שהוא מצא לנכון לתת לאחרונה הייתה להיכנס כניסה חזיתית מסוכנת ושערורייתית בפרקליט הצבאי הראשי. אדם שתפקידו לשמור על חיילות וחיילי צה"ל, על קצינות וקציני צה"ל, שלא חלילה יצטרכו לעמוד לדין בין-לאומי ביום מן הימים. מה אומר עליו שר החינוך נפתלי בנט? חיילי צה"ל מפחדים ממנו יותר מאשר מיחיא סנוואר. ככה מדבר שר החינוך על הפרקליט הצבאי הראשי לצה"ל. איש ואשה בממשלה הזאת לא גינתה את דבריו של שר החינוך שהרשה לעצמו לדבר ככה על הפרקליט הצבאי הראשי. אבל כשהאלוף יאיר גולן, אחד האלופים המוצלחים ביותר באמת בצה"ל היום, העז לבקר את האמירה הזאת – אוהו, הממשלה קמה פתאום וגינתה. נתניהו, שריו ושרותיו גינו את האלוף יאיר גולן, שבא להגן על הפצ"ר ולצאת נגד האמירה שתקפה אותו בצורה כל כך חסרת אחריות. גם צה"ל, לשיטת הממשלה הזאת, נועד להיות נאמן לה, ולא למדינת ישראל, לא לאינטרס הישראלי, לא לביטחון ישראל, שכן הממשלה הזאת – ביטחון היא לא מביאה. צה"ל אמור, מבחינתכם, להיות שכפ"ץ לכם, להביא ביטחון לממשלה. ולכן, כשתוקפים את צה"ל על זה שהוא לא מדקלם, אולי, את הזמירות שאתם מצפים ממנו, אתם לא יוצאים להגנתו. להפך, אתם בעצמכם גם תוקפים קצינים בצה"ל וגם מאפשרים לכל מיני רבנים לקרוא לפיטורי הרמטכ"ל וקצינים אחרים. זה חוסר נאמנות יסודי למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לביטחון ישראל. זאת מעילה באמון. על זה צריך להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. בואו נדבר על פעולותיו האחרות של שר החינוך, כשהוא מקצה כסף כמעט אך ורק לעמותות אורתודוקסיות שייכנסו לתוך בתי הספר הממלכתיים בשביל להנחיל שם את האי-שוויון המגדרי, את האי-שוויון האזרחי, את האי-שוויון האנושי, שהעמותות האלה אוהבות להנחיל, אגב – אותה אידיאולוגיה ששרת המשפטים מנחילה במערכת המשפט היום, שאת התוצאות שלה אנחנו כבר רואות בפסקי דין שפועלים לרעת נשים ופוגעים בזכויות של נשים, או כמו שראינו היום בבית הדין הרבני, החלטה שנותנת לאב, שחשוד בפגיעה מינית בילדה שלו, משמורת על הילדה הזאת ועל הילדים האחרים שלו. זאת לא נאמנות, חברי וחברות ממשלה היקרים. זה חוסר נאמנות לחברה הישראלית –לנשים שלה, אני כבר לא מדברת – למדינת ישראל, לביטחון שלה, לדמוקרטיה שלה. אבל אולי תציעו להקים ועדה, ואז יתברר אולי שיש עוד ועדה כבר, והיא לא עובדת. וכך ראש הממשלה יוכל לגחך ולעשות דחקה על חשבון נשים שסובלות מאלימות ונרצחות. אולי תחשבו שזה מפגין נאמנות למישהו או מישהי בחברה הישראלית. לכן, גברתי, אני קוראת לחבריי וחברותיי להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני, של הרשימה המשותפת. ינמק את ההצעה חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, רבותיי וגבירותיי חברי הכנסת, לפני שעה קלה נעצרו עשרה אנשים בעיר לוד שהפגינו נגד הריסת הבית של משפחת שעבאן, שבו גרו שלוש משפחות, בית בן שלוש קומות. אני קורא לשחרר מייד את העצורים ולכבד את זכותם של האזרחים להפגין ולמחות. גם הורסים וגם מונעים מלמחות. ההפגנה הייתה הפגנה לא אלימה, לא נפגע איש, והמשטרה עשתה פרובוקציה ותקפה את המפגינים. אני קורא לשחרר מייד את העצורים. יש לפחות מאה סיבות למה להביע אי-אמון בממשלה הזאת, ואני בחרתי נושא אחד, והוא הריסת הבתים. זו ממשלה שבונה ליהודים והורסת לערבים. חוק הלאום נותן גושפנקה קונספטואלית עקרונית לתפיסת עולמה של הממשלה. הממשלה לא מחויבת לפתח את הארץ לטובת כל תושביה, הממשלה לא מחויבת לתת פתרון דיור או לפחות לנסות לתת פתרון דיור לכלל האזרחים, אלא היא מחויבת, על פי החוק הזה, חוק הלאום, לפתח, לחזק את ההתיישבות היהודית – לחזק את ההתיישבות היהודית ולפורר את הקיום הערבי-פלסטיני. למנוע מאנשים דיור הוגן. ראינו הרבה ממשלות בעולם, אבל ממשלה שביודעין ובמתוכנן מנסה למנוע דיור מאנשים, ומי שמנסה לפתור בעצמו את הבעיה ולבנות לעצמו בית, היא שולחת לו את הבולדוזרים – בנגב נהגו להרוס 1,000 מבנים בשנה עד לשנה שעברה. 2,200 מבנים ב-2017, 2017. שנת חדוות ההריסה של השר יריב לוין, היא לא מובנת, חוץ מרשעות וגמדות, ואיך אומרים, משהו מאוד מאוד מאוד מאוד נמוך, מאוד נמוך. אתה צריך לבכות – – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם היה לך צלם אנוש, אם היית בן תרבות, היית קצת אומר: ליבי ליבי על המשפחות אלה, שהרסו להן את הבתים, למרות שיכול להיות שיש לך איזשהו משהו להגיד. אבל לשמוח על זה – איך אומרים: ההורסים ברינה. ההורסים ברינה – מה השמחה הזאת על הרס בתים של משפחות? מה זה משמח? מה משמח כאן? פוליטיקה של שנאה – זה מה שיש. 2,200. הנורא מכול הוא שבאים ומאיימים על המשפחות, זו השיטה החדשה, ומכריחים אותם להרוס את הבתים שלהם בעצמם. זה איום ונורא. לאיים עליהם בבתי הסוהר, בקנסות ענקיים, ואז לאלץ אותם בעצם להרוס את הבתים שלהם בעצמם, זה דבר נוראי. הממשלה הזאת בונה הרבה בנגב ליהודים והורסת לערבים. היא מאפשרת קיום, על פי חוק חדש, חוות בודדים, לאנשים בודדים, בזמן שאלפי משפחות, עשרות אלפי משפחות ביישובים הבלתי-מוכרים, הבתים שלהם והקיום שלהם לא מוכרים. הם לא זוכים לשירותים נאותים, וגם כל הזמן הם תחת איום של עקירה ושל הריסה, עיין ערך אל-עראקיב ואום אל-חיראן, שזה שיא החוצפה. אחרי ההרג רוצים להרוס בית בשם אום אל-חיראן ולהקים את היישוב היהודי חירן, ולטעון שזו ממשלה דמוקרטית, שזו מדינה דמוקרטית ושזו דמוקרטיה. הממשלה הזאת לא מאפשרת לעקורים לחזור לבתיהם. גם לאחר שבג"ץ החליט להחזיר את עקורי איקרית ובירעם, לא נותנים להם לחזור. הממשלה הזאת ממשיכה להרוס בתים, ויש תוכניות להרוס מאות ואולי אלפי בתים בקלנסווה, באזור המשולש הדרומי, וגם בוואדי עארה וכמובן בנגב. מכונות – הממשלה הזאת, במקום להקים ועדות ולהקים יחידות לפיתוח, למציאת פתרונות דיור, כל הזמן מקימה יחידות להריסה תחת השם של אכיפת החוק. מה אתם, רוצים ריבונו של עולם, מאיתנו? לאן אתם דוחקים אותנו? אדם שאתה לא נותן לו לבנות בית ביישוב שלו, הוא חושב לתומו שהוא יכול לגור בעפולה, ואז בא ראש העיר הגזען וחברי המועצה הגזענים בעפולה ונשבעים בישיבה הראשונה לשמור על אופייה היהודי של עפולה, וגם לסגור את הפארק העירוני בשבת רק לתושבי העיר, וכמובן ראש העיר וחברי המועצה תומכים בחבורות הגזענים שמפגינים נגד מכירת בית לתושב ערבי. וטוענים שזו דמוקרטיה. אחר כך מביאים לנו את חוק קמיניץ. לפי חוק קמיניץ היום אורבים למשאיות מלט, אורבים למשאיות שמעבירות בטון, ומפקיעים אותן ומפקיעים את החומרים ועוצרים את המשאית, את הנהג, לשבועות ארוכים. על פי החוק הזה עומדים להרוס מאות אלפי בתים. במקום לבנות, במקום לתכנן, במקום לסייע בדיור, הורסים. ואתם יודעים מה זה להרוס בית. בנוסף לדבר הנוראי הזה, שבא בולדוזר והורס בית של אזרח, יש גם עלויות אדירות של הבית שנהרס, ולך תשקם אחר כך. הממשלה הזאת מטילה מצור על האזרחים הערבים. ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים חוגגות. 70% מהאדמות במדינה סגורות בפני ערבים, באצטלה, באיזושהי קומבינה שכל אחד צריך לעבור ועדת קבלה, וועדת קבלה יכולה לשלול אפשרות מגורים מאזרח בגלל שהוא לא מתאים מבחינה חברתית לקהילה, וכמובן כל ערבי הוא לא מתאים. האבסורד הוא שאנשים שהאדמות שלהם נמצאות תחת שיפוט המועצות האזוריות האלה לא יכולים לבנות למרות שזו האדמה שלהם ולמרות שיש אפשרות לבנות, בגלל שאתה צריך להיכנס דרך השער של ועדות קבלה, כמובן ועדות קבלה שלא מאפשרות לאזרחים הערבים לבנות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. נא לסיים. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הממשלה הזאת היא ממשלת ההרס. יש אנשים שידועים בהיסטוריה כבנאים גדולים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני מבקשת לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כאנשים שבנו, ויש אנשים שייוודעו בהיסטוריה כהרסנים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ההורסים הגדולים. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> נתניהו – ממשלתו היא ממשלה של הרסנים ולא של בנאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים למנמק הבא, ואני פונה לחבר הכנסת יאיר לפיד. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, בשחיקת השכר במשק ובבלימת העלייה המתמדת של מדד המחירים לצרכן, הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הבניין הזה על הנשמה מלאכותית. יכול להיות שהצלחתם להאריך את זה בחודש או בחודשיים, אבל הרי אנחנו יודעים את האמת. תם עידן נתניהו. עשר שנים ראש ממשלה. מה שלא עשית כבר לא תעשה. עשר שנים. מה שלא עשית בעזה כבר לא תעשה. מה שלא עשית בפערים החברתיים כבר לא תעשה. מה שלא עשית בפקקים כבר לא תעשה – למרות שאנחנו יודעים, כי עמדת פה על הדוכן והסברת שאתה לא רואה את הפקקים; יש פקקים, ומה שלא עשית עשר שנים כבר לא תעשה. מה שלא עשית ביוקר המחיה, שהוא כבר ברמה של טוקיו, כבר לא תעשה. זה לא נגמר בגלל האופוזיציה, זה לא נגמר בגלל הקואליציה, זה נגמר כי זו דרך העולם, ועידן נתניהו מסתיים לנגד עינינו. הקשבתי לו היום נואם, כשהיה פה נשיא צ'כיה, ואמרתי לעצמי: אני כבר שמעתי את הנאום הזה, שמעתי אותו לפני שנה, שמעתי אותו לפני שנתיים, שמעתי אותו לפני חצי שנה, שמעתי אותו לפני שלושה חודשים, שמעתי אותו לפני שלוש שנים. אותו נאום, אותן מילים. אתה סופר שש דקות, אתה יודע מה הוא יגיד על איראן; אתה סופר 11 דקות, אתה יודע מה הוא יגיד על הכלכלה. הכול בדיוק אותו דבר, אותם תרגילים פוליטיים, אותם פתרונות ישנים לבעיות חדשות. בגלל זה הוא נעמד על הבמה בפריז ואמר: אין לי פתרון לעזה. כי כשאתה עשר שנים ראש הממשלה, מה שלא עשית כבר לא תעשה, ובכל פעם שמציבים בפניך מצב חדש אין לך מושג מה להתחיל עם עצמך. ככה זה כשאתה ישן. וחלק מהעובדה שזה הסתיים היא העובדה שהוא דאג כל השנים ששום דבר לא יצמח לידו. לא מזמן מישהו שאל אותי באיזה ריאיון: תגיד הבדל אחד בינך לבין נתניהו. אמרתי: אני רוצה שכל מי שנמצא לידי יצליח; שיאפיל עליי מצידי, העיקר שיצליח, שיעשה את העבודה שלו הכי טוב שאפשר. כשאתה בחיים פוליטיים זה אומר שזה לטובת מדינת ישראל, ומדינת ישראל חשובה יותר מכל אחד מאיתנו. אבל הדבר האחרון שנתניהו רוצה זה שמי שנמצא לידו יצליח. אז יושב פה השר לשעבר ליברמן. למה הוא עזב את הליכוד? למה בנט עזב את הליכוד? למה כחלון עזב את הליכוד? למה סער עזב וחזר? כי כולם מבינים: הוא לא רוצה שאף אחד יצליח לידו. זה בוודאי המודל הקלאסי של מנהיג שמיצה את המנהיגות שלו, של מנהיג שהעידן שלו תם ושהוא בעצם כבר לא מנהיג, הוא רק שרדן פוליטי שנאחז בטריקים המשומשים שלו במקום לעשות את הדבר הבסיסי – לקום בבוקר וללכת לעבוד. אז במקום לקום בבוקר וללכת לעבוד, מה שיש לנו היום זו ממשלה שעוסקת רק בדבר אחד, היא תוקפת את כל מה שמחזיק אותנו ביחד, היא תוקפת את כל מה שאנחנו אמורים לסמוך עליו. היא תוקפת את בית המשפט, תוקפת את הצבא, תוקפת את המשטרה, תוקפת את עצם הרעיון הדמוקרטי. אז אני אומר לכם שזה להפך: אפשר לסמוך על בית המשפט, אפשר לסמוך על המשטרה, בוודאי אפשר לסמוך על הצבא; אי-אפשר לסמוך עליכם יותר. זמנכם תם, אי-אפשר לסמוך עליכם יותר. דמוקרטיה מבוססת לפני כל דבר אחר על אמון במערכת. והממשלה הזאת איבדה את אמון הציבור. תסתכלו רק על היממה האחרונה – על גסות הרוח, על השחיתות, על הכעס, על השנאה, על הפילוג, על העובדה שאתם עובדים רק בשביל עצמכם ולא בשביל אזרחי מדינת ישראל. יש תופעה מעניינת שאני נתקל בה בנסיעות שלי בארץ. אני הרי מסתובב הרבה ובכל מקום שאני מגיע – אנחנו מתווכחים ואנחנו רבים ויש אנשים שלא מסכימים איתי, ויש אנשים שהלהט יוצא מהם; וזה בסדר, פוליטיקה היא דבר יצרי. הם רבים ורבים וצועקים ולפעמים אומרים דברים שהם לא מתכוונים אליהם, אבל תמיד בסוף קורה אותו דבר. הם אומרים לי, הם אומרים לצוות: בואו לארוחת ערב. בוא אליי הביתה, אני מזמין אותך לארוחת ערב, אני מזמין את הצוות שלך לארוחת ערב, אני מזמין את כל האנשים האלה, שעד לפני שנייה רבתי איתם, לאכול איתי, להכיר את המשפחה שלי, לדבר עם הילדים שלי, כי זאת הישראליות האמיתית. החום הזה והנדיבות הזאת הם הישראליות האמיתית. החום הזה והנדיבות הזאת, זה בדיוק מה שהממשלה הזו איבדה לטובת גסות הרוח ולטובת הפלגנות, ובגלל זה זמנה תם. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר ההרתעה בדרום, אי-אמון מטעם ישראל ביתנו. ינמק חבר הכנסת אביגדור ליברמן. בבקשה, אדוני. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מה עם גדעון סער? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, שרים, כנסת נכבדה, אני אדבר היום על הכניעה לטרור. מה שראינו לפני כשבועיים, אי-אפשר לכנות אחרת אלא כניעה לטרור. כשאנחנו מדברים על 15 מיליון דולר שמוברחים על ידי קציני צה"ל לתוך הרצועה, במזומן, במזוודות, לידי חמאס – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מי היה שר הביטחון? << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – מדובר בכניעה לטרור; כשאנחנו מדברים על הפסקת אש, כשממשלת ישראל מקבלת הפסקת אש בתנאי חמאס, אחרי ש-500 רקטות פוגעות בדרום הארץ, זאת כניעה לטרור. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מה אתה מציע לעשות? << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יכולים פה בכנסת להתפלפל ויכולים להסביר – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא להפריע, אדוני. חבר הכנסת עיסאווי פריג', לא להפריע, בבקשה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בסדר, תשמע, אחר כך תתייחס. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ודוברי הממשלה יכולים אלף פעמים להסביר ולדבר על אחריות. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> הוא מציע לעשות מה שהוא עשה – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מה יש לך להציע? << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לכם מעדות ישירה מתוך דרום הארץ: בשישי-שבת כל סיעת ישראל ביתנו, בילינו בשדרות ובאשקלון. ישבנו בבית קפה בשדרות והלכנו לסייר בטיילת ליד המרינה באשקלון. אנשים מבינים הכול. אתה פוגש אנשים, אנשים עוצרים אותך, גם בבית הקפה בשדרות וגם בטיילת באשקלון, וכולם אומרים אותו דבר: כניעה לטרור. בושה וחרפה. מצד אחד אנחנו העברנו חוק קיזוז כספי טרור שיחול על הרשות הפלסטינית: אותן משפחות של מחבלים, שמקבלות 12,000, 13,000 שקל בחודש – אנחנו הולכים לקזז. ופה אנחנו הולכים להעביר. לא רק מעבירים 15 מיליון דולר בחודש; התחייבות ל-90 מיליון דולר לפחות לחצי שנה. כלומר, כרגע, לא רק כאן בכנסת, גם בחמאס מחכים לחנוכה, לקבל דמי חנוכה. איך, מר גפני, אומרים אצלנו? חנוכה געלט. אז גם בחמאס אמורים לקבל דמי חנוכה. 15 מיליון דולר. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אצלנו אומרים כלאם פאדי. << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולאן הולכים דמי החנוכה האלה? קודם כול לטרור. וכל אחד שמספר סיפורים שיש רשימה ויש בקרה ויש מנגנון פיקוח ויש טביעת אצבע וטביעת רגל וטביעת עין – שלא יספר סיפורים: ברגע שכסף חוצה את גבול הרצועה אין עליו שום שליטה. ואני חוזר בפעם העשירית: הכספים הראשונים מאותם 15 מיליון דולר, שהלכו תחת סעיף סיוע הומניטרי למשפחות נזקקות, הלכו לאותן משפחות של 230 מחבלים שנהרגו בעימותים עם חיילי צה"ל על גבול הרצועה. ואני רוצה להסתכל מה קרה בסוף השבוע האחרון. מה קרה בסופ"ש פה במדינת ישראל? אני מדבר על הדיווח של שב"כ על חוליית טרור, תשתית טרור חמאסית ביהודה ושומרון, שהייתה אמורה לבצע פיגוע משמעותי בתוך מדינת ישראל, בפיקוח ישיר של הנהגת חמאס ברצועת עזה. ואני רוצה לצטט מהודעת שב"כ, כפי ששב"כ ניסח אותה: "הפעילות שנחשפה שונה ממאמצי חמאס המוכרים בשנים האחרונות בהיקפה ובפוטנציאל הסיכון ממנה. כך, היא מופעלת על ידי ראשי הזרוע הצבאית ברצועה ולא על ידי מגורשי עסקת שליט שהגיעו לרצועה מיהודה ושומרון". כלומר, שב"כ מודה שביום חמישי העברנו תוספת דלקים בכסף קטארי לרצועה, ובאותו יום שב"כ מבשר לנו על פיגוע משמעותי שראשי חמאס ברצועת עזה זממו לבצע בתוך מדינת ישראל. ואם אני ממשיך – מה עוד קרה בסוף השבוע בדרום הארץ וברצועה? וגם פה אני רוצה ללכת על הודעות רשמיות. אני רק מצטט: "כ-10,000 פלסטינים הגיעו היום, יום שישי, לכמה מוקדים לאורך הגבול עם ישראל ברצועת עזה להפגנות השבועיות, המכונות 'צעדות השיבה'. חלק מהפלסטינים התפרעו והשליכו לעבר החיילים מטענים, בקבוקי תבערה ואבנים. צה"ל הגיב בירי של רימוני גז. משרד הבריאות בעזה טען כי 14 פלסטינים נפצעו". כלומר, ביום חמישי אנחנו ראינו התארגנות של חמאס ביהודה ושומרון לבצע פיגוע בתוך מדינת ישראל; ביום שישי אנחנו ראינו את אותם 10,000 מתפרעים על הגדר זורקים מטענים ואבנים לעבר חיילי צה"ל. כל אותם 10,000 הובאו על ידי חמאס, באוטובוסים שהוא שכר בתשלום, לגבול הרצועה. אני הולך הלאה. מה קרה בשבת? בשבת ראינו מופע של שנאה מטהרן. נשיא הרפובליקה האסלאמית אומר שמדינת ישראל זה גידול סרטני. ומי אורח כבוד באותו מופע של שנאה? כמובן, ראש הלשכה המדינית של חמאס אסמאעיל הנייה. ומה אומר אסמאעיל הנייה? האויב הציוני הוא אויב מספר אחת של האומה האסלאמית. כלומר, אנחנו רואים את הרצף – חמישי, שישי, שבת, אותו מופע של שנאה, אותם ניסיונות לפגוע במדינת ישראל. ואנחנו מסתכלים גם החוצה, איך כל הסיפור הזה מתקבל – מעניין – בעולם הערבי. איך זה משתקף ברשתות החברתיות בעולם הערבי מחוץ לישראל ובתוך ישראל. מה התגובות ברצועת עזה ברשתות החברתיות; ביהודה ושומרון; איך זה מתקבל בלבנון, במצרים, בסוריה, בכל המדינות מסביב. אני מציע שכל אחד שקורא ערבית, שיסתכל על הרשתות החברתיות ועל הפרשנים הערבים. מדינת ישראל יצאה – איך אומרים בסלנג, יצאנו פארש, יצאנו אפסים, יצאנו סמרטוטים. זה ה-bottom line, זו השורה התחתונה, ככה מתקבלת ישראל בתוך העולם הערבי אחרי הכניעה לטרור. ואם אני רוצה עוד פעם לצטט את הנייה, מאותו נאום שטנה בתוך אותו כינוס באיראן, הוא אמר: "לניצחון הצבאי של עזה על ישראל יהיו השלכות גדולות בהכרעת הקונפליקט". ולכן אני חוזר ואומר: השקט שאנחנו קנינו זה שקט לטווח קצר. ואני יכול לצטט רק מעכשיו, לפני שלושת-רבעי שעה דיבר פה ראש הממשלה על השקט כתוצאה מהסכם מינכן. הוא דיבר על הדוגמה של הסודטים, ודיבר על השקט שהמערב קנה אז; זה בדיוק מה שהוא עושה כאן היום, זה אותו שקט, זה שקט מדומה, זה שקט לטווח הקצר תוך פגיעה קשה בביטחון הלאומי לטווח הארוך. ולכן, כשאני שומע את הדברים: אנחנו נשארנו בממשלה מתוך אחריות, מתוך משימות – הכול דיבורים, הכול כלאם פאדי, זה הכול תירוצים. זה לא אחריות, זה דבק, דבק מגע. נדבקתם אל הכיסאות, לא מוכנים לוותר על הכורסה של המיניסטר. אין בזה שום אחריות. לקראת הסוף אני יכול רק לצטט את מי שכל כך אהוב על חלק גדול מהממשלה, את וינסטון צ'רצ'יל. ואם לעשות פרפראזה – מה שהוא אמר אז למנהיגי המערב, אותו דבר אני אומר כרגע לראשי הממשלה: עמדתם בפני ברירה, בושה או מלחמה. בחרתם בבושה, ובסוף תקבלו גם בושה וגם מלחמה. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אביגדור ליברמן. רבותיי, אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של סיעת מרצ: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברים, כלאם פאדי כלאם פאדי – ועזב את האולם והשאיר אותנו לבד. חברים, אני התלבטתי איך להציג את האי-אמון של מרצ להיום. מרוב דברים שיש לציין ולדבר, אתה מתבלבל. אתמול נאמר לנו שהולך להיות לילה לבן. מה זה לילה לבן? לילה שאנחנו אמורים להיות בו עד שעה 01:00–02:00 במליאה. אני, אישית, התכוננתי. הודעתי למשפחה: יכול להיות שאני לא חוזר היום. הגענו היום, הלילה הלבן הפך לא לבן. 15 חוקים ירדו מסדר-היום. מה קרה? יש ממשלה, למה 15 חוקים ירדו מסדר-היום והלילה הלבן הלך, הפך להיות לעוד פארסה ועוד – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> 50 גוונים של אפור זה נהיה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> הלך. אז אני שואל אתכם, אנחנו מגישים אי-אמון בממשלה. בכלל יש ממשלה שצריך להגיש אי-אמון בה? אני שואל אתכם. השר לוין, אתה באמת מאמין שאתה חבר בממשלה? אתה מאמין? זה מזכיר לי משחק כדורגל. הרי משחק כדורגל – משחק קבוצתי: אתם מעבירים ארבע שנים בלכדרר בחצי שלכם. איך שהקבוצה המתגוננת מכדררת בחצי שלה ולא מנסה להבקיע שער להביא הישג – זה אתם. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> בונקר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> בונקר. זה מה שאתם עושים, מעבירים את הזמן. אני מנסה ביני לבין עצמי – מרצ הגישה הצעת חוק על מחדלים מדיניים, חברתיים, כלכליים, אזרחיים. עשר דקות יספיקו לנו להסביר על כל המחדלים האלה? אבל אתם יודעים מה, בואו אני אתחיל בקיצור לגבי כל אחד ואחד. נתחיל עם הצד המדיני. ראש ממשלה – אני קראתי היום כותרת: בחריין בדרך לעשיית שלום. יפה. סעודיה, עומאן, צ'אד, הכול – זה נשמע טוב. אבל כבוד השר, שלום עושים עם אויבים, עם מי שאתה נמצא במחלוקת איתו. כל עוד אתם בורחים מפתרון שתי המדינות, כל עוד אתם בורחים מהסוגיה הפלסטינית, לא בחריין ולא שם ולא שבט שם ולא בטיח. כולו כלאם פאדי. כולו כלאם פאדי. כל עוד בבית אין לך שקט, כל עוד עם השכנים אתה לא מעז לדבר ורק מנסה כל הזמן למצוא פתרונות איך להכניס טריז בתוך הגלגלים – לא יעזור לכם. ואני שואל אתכם, הרי ראש הממשלה עוזב אחרי עשר שנים, איזה חותם הוא משאיר? איזה חותם הוא משאיר? הוא משאיר חותם של מדיניות הפחדה, מדיניות – ממש הפחדה. ואני אגלה לכם משהו, אם אתה שומע את ביבי נתניהו, ראש הממשלה, מדבר ואתה לא יודע עליו כלום ועל המדיניות שלו כלום, אתה לרגע אומר: ואללה, שכנע אותי. בזה הוא טוב, בזה הוא הצליח. ואתה חוזר לנאומים ולקסם שלו בהופעות וחי על זה. הישגים – אין. הישגים – אפס. זה מה שעשיתם? כדרור במקום? ועל זה אתה בא ואומר: הבאתי שקט והבאתי הישגים? אני ממשיך איתכם, חברים. האירוע הבולט של היום היה שמשכו 15 חוקים מסדר-היום. התבשרנו על קיום מסיבת עיתונאים של השרה מירי רגב. כולם נכנסו לכוננות, לדריכות. השרה רגב אמורה לעשות מסיבת עיתונאים. מה יש לרגב להגיד? הרי הולכים לקבור לה את החוק שלה, איך אמרו, קבורת חמור. מה יש לה להגיד? אז מירי רגב עשתה מסיבת עיתונאים והתחילה לדבר על כחלון וכחלון וכחלון. מה אמרה על כחלון? הוא בחר שוב ושוב לברוח מאחריות. אגיד לך מה, מירי, הפעם את צודקת. הפיקציה ששמה כולנו בכלל לא פעלה אף פעם מתוך אחריות. גם בפעם הזו היא לא פעלה מתוך אחריות. זו דעתי, כבוד היושבת-ראש. מה לעשות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני מנועה מלדבר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> מנועה מלדבר. מי שיושב על השיבר וכמה שהוא פותח – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אם הייתי יושבת שם, בטח הייתי עונה לך. אבל לא פה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כן. וכמה שהוא פותח את השיבר של האוצר, כל פתיחה – ירידה במנדטים. זה היגיון לא נתפס. אז זה משהו לא בסדר. ככה מירי אמרה, גברתי. ממשיכים. אני עכשיו שואל את עצמי לאן מתקדמים. לאן מתקדמים? הישגים כלכליים? הלכנו, בדקנו איזה הישגים כלכליים. אני באמת שאלתי את עצמי מה ההישגים הכלכליים של ממשלת ביבי-כחלון-בנט. מה היא הייתה? מה הייתה? אני שואל: איפה ההישגים הכלכליים? דיור? תוהו ובוהו? יוקר מחיה? אתה צריך לעבוד 24 שעות כדי לגמור את החודש. איזה הישגים? אני לא רואה הישגים. אני לא רואה הישגים. אי-ודאות? אי-ודאות צועקת לשמיים שמאיימת על יציבות המשק בשנה-שנתיים הבאות, וימים יגידו. בואו נעבור לנושא האזרחי. מה עשינו בנושא האזרחי? קיבלנו שלטון מוניציפלי בדמות עפולה. תארו לעצמכם שבישיבת המועצה בעפולה – זה הנושא האזרחי, חלק ממנו – כל חבר מועצה עמד ואמר: מתחייב אני לא להכניס ערבים לפארקים של עפולה; מתחייב אני לשמור על הצביון היהודי של עפולה; מתחייב אני לא למכור דירות לערבים בעפולה. זה הנושא האזרחי שאתם מתגאים בו, הגזענות שטיפחתם אותה לאורך ארבע השנים שאתם בממשלה? לזה אתם קוראים הישג? לזה אתם קוראים הישג? עשיתם שסע כזה בין חלקי האוכלוסייה שלא היה דוגמתו. לזה אתם קוראים הישג? עוד דוגמה אחת למה אי-אמון. במה אתם התגאיתם – השבוע הרסו בעיריית ירושלים כ-20 חנויות במחנה הפליטים שועפאט. מה עיריית ירושלים והמשטרה אמרו? הרסנו את החנויות במחנה הפליטים שועפאט – תקשיבו, חברים – הרסנו את החנויות במחנה הפליטים שועפאט לבקשת התושבים שהתלוננו על חסימת מדרכות. וואי, וואי, וואי, וואי. הלכתי למחנה הפליטים, לא ראיתי אף מדרכה. מחנה הפליטים, אין בו מדרכות. על מה התושבים התלוננו? הערבים תושבי המחנה התלוננו על החנויות, שגולשות על המדרכות, נענינו לבקשת התושבים ובאנו, הרסנו. אתם קולטים מה נאמר בהודעת עיריית ירושלים והמשטרה? מה לעשות? לצחוק? לבכות? עד כדי כך הזילות בדברים. הריסה בשועפאט, גירוש 700 משפחות בסילוואן וחיזוק התנחלויות ברמת שלמה – זאת גולת הכותרת שלכם. זאת גולת הכותרת שלכם. תבואו לכאן, תסבירו לנו על הישג. ממשלה שזמנה תם. אני רוצה להציע לכם: אתם סובלים, אתם סובלים, השר יריב. אני מציע לך: תשמור על החברים שלך, לא צריך סבל, סבל, סבל – – << קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – ולעשות עוצר טיסות. ראש הממשלה אמר שקיבל 40 פניות בחודש הקרוב וביטל אותן – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> – – אבל טוב שיש לכם חבר כנסת כמו ידידי חיליק בר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> הוא נסע לסין, נתן לכם אוויר לנשימה לעוד – אבל חברים מהמחנה הציוני, ככה לא בונים חומה. אין קיזוזים – אין קיזוזים. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. מה שהבנתי מהנאום שלך, שאני צריכה להזמין אותך לחוג בית של כולנו. ישיב במשולב השר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. כבוד השר, חברות וחברי הכנסת, נתחיל מהקטן אל הגדול. אם חברי חבר הכנסת פריג' אומר שסיעת כולנו היא פונקציה, ולפי החשבון שלי יש לה – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> פיקציה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> פיקציה. סליחה, צודק. והיא, לפי החשבון שלי, עם עשרה מנדטים, ואתם חמישה – מה זה אומר עליכם? << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אבל ככל שהשיבר נפתח – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא יודע. אני שאלתי. אתה יודע, לא על כל שאלה יש תשובה בעולם הזה, אבל באי-אמון בשבוע הבא – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מרצ – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> קח שבוע להתכונן עם התשובה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מרצ קיימת 30 שנה, רוב הזמן באופוזיציה, ועדיין חיה ובועטת. כולנו – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתה יודע, בהקשר הזה נשאלת שאלה מאוד מעניינת. אחרי שהסברת שעבר זמננו, איך יכול להיות – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> חזרתי. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – שמרצ קיימת 30 שנה ויש לה חמישה מנדטים, והליכוד קיים, אתה יודע, החל מראשית ימיה של תנועת חרות – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> יצאת מזה יפה שאתה לא יודע כמה שנים – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – מראשית קום המדינה, 70 שנה, ויש לו 30 מנדטים. אז מה זה אומר על מרצ, תגיד, ועל מי שעבר זמנו, וכן הלאה? עוד שאלה – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם חיים על הימים של מנחם בגין. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – לקראת שבוע הבא. טוב, אני רוצה גם לברך את חברת הכנסת לאה פדידה שכבר אי-אפשר למחוק לה את החיוך מהפנים. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> טוב שיש את מרצ. מה הייתם עושים בלי מרצ? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אי-אפשר למחוק לה את החיוך מהפנים כבר למעלה משבוע. בכלל, גברתי היושבת-ראש, ספסלי המחנה הציוני ריקים מתמיד, הם עסוקים בלהתחבק ובלחגוג ובלשמוח על המתנה הלא-תיאמן שהם קיבלו, שאנחנו נשארים בכנסת הזו ולא הולכים לבחירות. אז כל אחד והשמחות שלו – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – וכל אחד וזמנו שעובר או לא עובר. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> השר יריב – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> באמת, חברת הכנסת פדידה, זה חשוב, החיוך הזה הוא חשוב, ובאמת אני מברך אותך. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> נכנסת באמצע הקדנציה, וזה באמת יהיה לא פייר שזה יתקצר כל כך מהר. אז איך אומרים, זה ממש סידור מדהים: מצביעים בעד האי-אמון אבל מסתכלים לבדוק טוב-טוב שחס וחלילה לא יהיו 61 – עוד 60 אחרים שיעשו אותו דבר. נכון, הבנתי את הפטנט. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני בכלל רוצה להגיד לגברתי היושבת-ראש שאחת הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן עכשיו זה באמת שברוב כזה דחוק אתה חייב להימצא פה כל הזמן ולא להיעדר. אבל אני חשבתי על פתרון הרבה יותר טוב. אתה שומע, השר בנט? אנחנו צריכים לקחת שלושה, ארבעה, חמישה מחברי הכנסת שלנו ולהודיע מראש שהם יצביעו בעד האי-אמון. אני מבטיח לך, תאמין לי, יהיו פתאום קיזוזים, ירצו לנסוע מהאופוזיציה, יחפשו לסדר לנו אירועים – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אם האי-אמון עובר – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – שאנחנו צריכים להיעדר, העיקר שלא יהיו פה 61 שיצביעו בעד הפיזור. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא, אתה מתבלבל. אם האי-אמון עובר, יש ממשלה אחרת. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חושש, חבר הכנסת מוסי רז – אני רק מתאר את העובדות. אתה יודע, שום דבר – לא שמעת אותו פעם ראשונה; אתה הרי שומע אותו בכל השיחות פה מאחור. אז אני אומר באמת לציבור שצופה בנו ככה: תתרשמו מהנאומים אבל לא יותר מדי, כי מאחוריהם מתחבא בדרך כלל חשש גדול, גם מזה שנלך ונתפזר וגם מזה שכשתגענה הבחירות, מה התוצאות שלהן. עכשיו אני רוצה לומר משהו לסיעת ישראל ביתנו. אני, כמובן, חושב שהדברים שנאמרו כאן מפי השר ליברמן הם ראויים לתגובה נוקבת וחריפה, אבל אני לא נוהג להגיב למי שלא נמצא כאן. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> השר לוין, לתקן אותך. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אנחנו מתים לדעת מה התגובה – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הליכוד קם ב-1973 – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, הליכוד קם – אמרתי: מראשית הימים עם חרות ומפלגת, מה שנקרא הציונים הכלליים, ואחר כך הם התאחדו ונתאר את כל הסיפור עם גח"ל – לא צריך, אנחנו לא בשיעור היסטוריה. אבל אני יכול להגיד לך – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> – – – אנחנו רוצים לדעת מה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> חברת הכנסת פדידה, אני יכול להגיד לך שבדקתי, בדקתי ואליהו לנקין, מפקד אלטלנה, שהיה גם דוד של אימי, כיהן בכנסת הראשונה מטעם חרות, אז אנחנו מאז ועד היום – את רואה – נמצאים פה, מה לעשות. אבל אני מוכרח לומר, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שזו חוצפה ממדרגה ראשונה להגיש הצעת אי-אמון וסיעה שלמה שנכחה כאן יוצאת מהאולם ואפילו לא נשארת להקשיב לתשובה. זו, אולי דוגמה נוספת כמה לא רציני המהלך שעשתה ישראל ביתנו, כמה לא אחראי, כמה לא מכובד, וכמה הם חוששים מהתשובה שהם יודעים שהיו מקבלים לו היו נשארים באולם. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> שלוש שנים היה לנו שר ביטחון לא רציני – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל אני אחכה בסבלנות עד הרגע שבו הם יבינו שכאשר מגישים אי-אמון, אם לא מכבדים את המשיב לפחות צריך לכבד את הכנסת, ושמי שנימק את הצעת אי-האמון יישאר כאן לשמוע אותה. ומתברר שיכולותיהם באופוזיציה לא ממש מזהירות, בשים לב לכיסאות הריקים כאן. אחר כך, נדמה לי, מבחינת הסדר, נמצאת סיעת יש עתיד. גם חבר הכנסת לפיד – – – << קריאה >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << קריאה >> – – – שניים, שלושה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הפעם אני מברך שנשארו כמה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, לא. נציגים נשארו, רק מי שנימק את האי-אמון איננו. מי שנימק את האי-אמון איננו, אבל זה בסדר. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> יריב, אנחנו תמיד פה, מקשיבים לך קשב רב. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, לא, אני יודע. חבר הכנסת לפיד הוא באמת מאוד מאוד עסוק. אני ממש התפעלתי מהיכולת שלו לצאת מנקודת הנחה שאנחנו כבר סיימנו את תפקידנו – כאילו, הוא בכלל לא נמצא פה. אתם יודעים, תם תפקידנו בנושא המדיני. מה שלא עשינו, כבר לא נעשה. << קריאה >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << קריאה >> הקואליציה פה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> טוב, נכון, היה כאן נשיא צ'אד השבוע, אבל זה ממש שולי. תם תפקידנו בחיזוק מעמדה של ירושלים. נכון, היה פה, רק עכשיו – – << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – התגעגעת אלינו? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – עמד מעל הדוכן הזה נשיא צ'כיה, נשא נאום – אגב, שלא היה מזיק שכמה מחבריי באופוזיציה פשוט יקראו אותו ויעמדו על הדוכן ויאמרו את אותן מילים. לא צריך להתאמץ, תעתיקו ממנו, יהיה מצוין, יותר מזה אנחנו לא רוצים. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> העתקנו את הנאום של ביבי מלפני 12 שנה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> נדמה, איך אומרים, שממש תפקידנו מסתיים, הכול נגמר, אנחנו ממש לא עושים כלום, כמו שאפשר לראות. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – הישג אחד, מעניין – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אנחנו מטפלים, ומקדמים את כלכלת ישראל בצמיחה ללא תקדים. אגב, אני יכול לבשר לכם, חברי הכנסת, שרק לפני שבוע הגיע לישראל התייר ה-3,612,000, כלומר עברנו את השיא של השנה שעברה ונשאר לנו עוד כמעט חודש וחצי – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> יפה מאוד, אבל צמיחה ללא תקדים זה לא נכון. 2.8 – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יריב, ההישגים שלך הם מצוינים. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – עד סוף השנה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – ההישגים שלך הם מצוינים. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> גם זה – איך אמר חבר הכנסת לפיד – זמננו עבר ואנחנו כאילו לא עושים כלום. אז שתי חדשות יש לי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני השר, ההישגים שלך הם מצוינים. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> תגיד, מה הייתה הצמיחה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> שתי חדשות יש לי. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – תוכל להגיע לארבעה מיליון – – – ראש הממשלה, אין שום בעיה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הראשונה, זמננו לא עבר. והשנייה, אנחנו ממשיכים לעשות. וכאן אני מוכרח לומר שבכלל אחז בי תימהון, כי כל הזמן אני שומע מכם איזה דברים נוראים הממשלה הזו עושה, איזה חוקים נוראיים היא עושה, איזה דברים איומים ונוראים. היא מחוקקת את חוק הלאום והיא דואגת שהשגרירות האמריקנית תעבור לירושלים והיא פועלת לחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון – באמת, דברים איומים ונוראים. עכשיו פתאום, ככה, ברגע התחלף התקליט, פתאום הממשלה לא עושה שום דבר, זמנה עבר, מה שהיא לא עשתה היא כבר לא תעשה. אז אני מבין את הרצון להדחיק את הדאגות. אז אני יכול לומר לכם: בהקשר הזה תהיו מודאגים. אנחנו כאן, זמננו עוד ארוך ואנחנו נמשיך ונעשה, אני מקווה שבקדנציה הזאת ככל הניתן – ויש מגבלות, אני לא מסתיר אותן – ואין לי ספק שגם בקדנציה הבאה. אני רוצה גם לומר לרשימה המשותפת דבר אחד. שמעתי את דבריו של חבר הכנסת זחאלקה. מעבר לשפה הבוטה ולביטויים הלא-ראויים כלפי חברי כנסת – אבל ככל שזה קשור לדברים שהוא מטיח בי, אני כבר רגיל – אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת זחאלקה: אני לא שמח שהורסים אף בית, אבל אני עוד יותר לא שמח כשבונים בנייה בלתי חוקית ומשתלטים על אדמות ששייכות לכלל הציבור. וכשזה קורה צריך להרוס. ואם סוף-סוף התחילו להרוס והדברים השתפרו, אני חושב שזה בהחלט סימן חיובי – ואגב, הוכחה שזמננו לא עבר ואנחנו דווקא עושים, ואפילו עושים יותר ככל שהזמן עובר. ואני אגיד לך עוד דבר אחד: אני חושב שמי שבאמת רוצה ואכפת לו, וחושב שצריך לחזק את מדינת ישראל, נמצא כאן כדי לכבד נשיא ממדינה ידידותית ואדם שהוא ידיד אמת של ישראל. והעובדה שאתם בחרתם, כאיש אחד, להחרים את הדיון הזה – מה שאתם לא עושים כשמדובר בכל מיני מה שאתם קוראים שהידים שמתפוצצים ורוצחים, שאותם אתם דווקא יודעים לכבד לא פעם – נדמה לי שזה מעיד יותר מכול עליכם. אני מציע לחבריי באופוזיציה, כולל חברי חבר הכנסת אילטוב, שמכבד אותנו, גם אם באיחור, סוף-סוף בנוכחותו, לשקול טוב לאיזה צד כדאי להשתייך, אם לצד של זחאלקה או לצד אחר. << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> וחבר הכנסת אילטוב, כפי שאמרתי, כשמי שמעלה אי-אמון – קרי, במקרה הזה, חבר הכנסת ליברמן – יואיל גם להישאר כדי לשמוע את התשובה, אני אענה לו, אני מבטיח. תודה רבה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לשר יריב לוין. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק ארגון הפיקוח על העבודה (תיקון מס' 11 – הוראת שעה), התשע"ט–2018 – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי. << דובר_המשך >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר_המשך >> – – שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ט–2018; הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) (הארכת תוקף), התשע"ט–2018; הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט (תיקון מס' 14 והוראת שעה), התשע"ט–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 8) (הגבלת שינוי שם של עבריין מין), התשע"ט–2019, של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, מרדכי יוגב ומיכל רוזין; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 127) (שומה מתוקנת מוסכמת), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק שמספרה פ/5867/20 וכלה בהצעת חוק שמספרה פ/5888/20: הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – חישוב היעדרות לחולים במחלה קשה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; הצעת חוק יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית (תיקון – עיגון מעמדה של העדה הדרוזית כשוות זכויות במדינת ישראל), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, רוברט אילטוב ועודד פורר; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום הורה נוסף), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק לעידוד תחבורת אופניים (הוראות תכנון ובנייה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, יעל כהן-פארן, איתן כבל, עמיר פרץ, תמר זנדברג, שלי יחימוביץ, סתיו שפיר, רועי פולקמן, מירב בן ארי ורחל עזריה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – סגן ראש רשות ברשות מעורבת), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – ביטול שעון החורף), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא ביטון ואמיר אוחנה; הצעת חוק קביעת הזמן (תיקון – ביטול שעון החורף), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ויוסף ג'בארין; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת) (תיקון – הסמכת הרשות לאסור ממכר פרווה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יואל חסון, מוסי רז, יוסי יונה, איציק שמולי, לאה פדידה, רוברט טיבייב, יעל גרמן, סאלח סעד, איל בן ראובן, מירב בן ארי, אורלי לוי אבקסיס, שרן השכל ורחל עזריה; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק), מאת חברי הכנסת דב חנין, מרב מיכאלי, אילן גילאון, איימן עודה, יוסי יונה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין, מוסי רז ויעל כהן-פארן; הצעת חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון – חסינות לכוחות הביטחון של מדינת ישראל), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ענת ברקו; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – פרסום עילת סגירת תיק), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ציפי לבני; הצעת חוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי (תיקון – הגנה מפני עיקול של כספי סיוע), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, רועי פולקמן, אלי אלאלוף, יעקב מרגי, ינון אזולאי, שולי מועלם-רפאלי, מיכל רוזין, קארין אלהרר וטלי פלוסקוב; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור התעללות בבעל חיים בשירות עובד המדינה), התשע''ט–2018, מאת חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החרגת טורניר מהגדרת משחק אסור), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תוספת קצבה לנכים מונשמים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אלי אלאלוף ומירב בן ארי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – החרגת הכנסתו של עובד בענף הסיעוד), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (רישיון נהיגה לאופניים חשמליים), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – אמצעי משמעת), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת רויטל סויד; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (התקשרות עם אגודת מגן דוד אדום לביצוע תפקידים של אגודה ארצית), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – מסלולי לימוד נפרדים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי ושולי מועלם-רפאלי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הטלת התפקיד להרכבת הממשלה על ראש מפלגה), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת מיכל רוזין, רויטל סויד, עאידה תומא סלימאן, מירב בן ארי ופנינה תמנו-שטה בנושא: משרד הרווחה לא מיישם את החוק ועדיין לא מעניק סל תמיכה לנשים מוכות. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. ממשלה שלא ראויה לאמון הציבור;<< נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, הכלכלי והמדיני; << נושא >> << נושא >> 3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, בשחיקת השכר במשק ובבלימת העלייה המתמדת של מדד המחירים לצרכן; << נושא >> << נושא >> 4. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר ההרתעה בדרום; << נושא >> << נושא >> 5. כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אנחנו עוברים לדיון על הצעות האי-אמון. חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה, אדוני – מטעם המחנה הציוני. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. אחריו – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בנט? השר בנט נמצא בפינה, שם. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. איפה השר לוין? אתה גם? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא. חבר הכנסת אילטוב פה. הוא ממשיך בדרך של יריב לוין. בבקשה, אדוני. אני מאפסת לך את השעון. שוב – שלוש דקות. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, לא. לא חשוב, שלא יהיה פה. אני רק הקשבתי לו ולא ידעתי אם זה הוא או שזה הכפיל שלו מארץ נהדרת. פיליטוניסט מהשורה הראשונה. אבל האמת, הוא צודק. באמת היה פה נשיא צ'כיה שבאמת חימם את לב כולנו, צריך להגיד את זה, באמת, בנאום מאוד מרגש ועם הידידות המאוד-גדולה. גם נשיא צ'אד בא לטייל וכו', אופוריה נורא גדולה. ואני לא מתפלא שיריב לוין לועג לאופוזיציה, במירכאות; טוב יעשה אם יקצר את ייסוריה של הממשלה הזאת; לפחות אחד – אני יכול להגיד לו – ישמח מאוד, וזה אני. על מה הוא מדבר, כשהממשלה הזו היא על כרעי תרנגולת, וכל מה שהיא עושה – היא כרגע מקרקרת בסוג הקרקורים שקרקר פה השר לוין; ממשלה שמנשימים אותה בכוח רק כי לאיש אחד, לראש הממשלה, אין חשק ללכת למבחן הבוחר. מסביב הכול מתמוטט לו, הוא וכל הסביבה הקרובה לו תחת המלצות – הינה, מנדלבליט הודיע שגם 4000 כבר לקראת סיום – וחלקה תחת חקירות, וכל הממשלה הזאת יד שר ברעהו, וכאילו העם נמצא בהמתנה בזמן שהממשלה הזו מתקוטטת עם עצמה. אז על מה הוא מדבר פה, השר לוין, כשהוא לועג לאופוזיציה? אני רוצה להגיד לכם: אני שמאלני עוכר ישראל, לא פטריוט, אז אני רוצה לצטט לכם את מה שהקולגות שלו – לא אנחנו; אנחנו לא אומרים כלום, אנחנו רוצים שהממשלה הטובה הזאת תמשיך לשרוד עוד עשור מופלא, כן, עם ביבי נתניהו. זה מה שהשרים שלכם, הפטריוטים הלאומנים זקופי הגו אומרים זה על זה, לא אנחנו. הדרום אומנם רגיל לתופעת הסד"ח, סחיטת דמי חסות, רק לא ידענו שגם הממשלה הפכה להיות לאחד מהקורבנות שם, בדרום. אז השר המתפטר שלנו, כן, שר הביטחון המתפטר, שגילה את האור כאילו לא היה שר הביטחון עד שלשום, אני מצטט אותו: ישראל נכנעה לטרור, אין לזה שום הגדרה אחרת. אנו קונים שקט לטווח הקצר במחיר פגיעה הקשה בביטחון הלאומי לטווח הארוך – שר הביטחון עד שלשום; הממשלה שלנו, גילינו רפיסות, מעמד הקבינט נשחק. הוא מדבר על ארבעה חוקים על סדר-היום: חוק התרבות בנאמנות, חוק היועצים וחוק גדעון סער, והוא שם ליד זה גם חוק רביעי, את חוק עונש המוות למחבלים, וההתניה היא שהם יתמכו בחוק גדעון סער – ואז הוא אומר: איזה מין חוק זה, הוא לא קשור לשום אידיאולוגיה, זו כיסאולוגיה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> סליחה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> צריך לסיים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> איך אני אסיים? עוד לא התחלתי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אתה רואה, אני נתתי לך. עוד איפסתי את השעון. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זו כיסאולוגיה נטו. חוק פרסונלי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חוק שהוא כיסא נטו זה חוק גדעון סער. ומירי רגב, היום, נכנסת עכשיו בליברמן. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מילה זו מילה, נאמנות. אז מה בעצם הוכיח ליברמן? אחד, שנאמנות זה לא רק לוגו שלו; אין נאמנות לדרך אלא רק לכיסא. ועל כחלון היא אומרת, על המראה המחויט שלו – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, אתה צריך לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אתה פשוט מבוהל משניים וחצי אומנים שאמרו עליך דבר רע. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. אני לא רוצה להוריד, זה לא נעים לי. אני פעם ראשונה מנהלת מליאה כשמשה מזרחי מדבר, אבל אולי אני צריכה להזכיר לך שכשאומרים שלוש דקות זה מקסימום עוד עשר שניות, 20 שניות, אבל לא – – – << דובר_המשך >> משה מזרחי: << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, זו קדנציה שנייה שלי – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני יודעת. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ומעולם סדרנים לא גררו אותי מפה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני לא התכוונתי, ולכן אני – – – << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אמרו לי שזה חלק אינטגרלי – תני לי רק להקריא דבר אחד לסיום למירי רגב, מתחנן. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> ממש משפט. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, זה לא משפט. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, אז לא. אם זה לא משפט, אז לא. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, לא. אני רוצה לצטט לה משהו שאמר בן-גוריון. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אדוני, אני לא יכולה. אני מבקשת לסיים. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> דקה, דקה, דקה, דקה. לשרה רגב, בסיום האקורד – והטעות היא במקור – של המנדט הבריטי – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, אני לא יכולה ככה. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – איש אחד ששמו דוד בן-גוריון החליט על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> חבר הכנסת משה מזרחי, אני מבקשת לסיים. תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – וכ-6,300 – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני מבקשת מהסדרנים לעזור לי, אדוני לא רוצה לסיים בדרך הטובה והמכבדת. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה להקריא מה שבן-גוריון אמר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אין דבר כזה, אדוני. היו לך שלוש דקות, נתתי לך ארבע. אני לא אתן לך לדבר. אני מבקשת לבקש מחבר הכנסת משה מזרחי – – << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> "במדינת ישראל תהיה חירות גמורה לאנשי" – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> – – לסיים את דבריו. ותודה רבה. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> "ואיש לא יכבוש ולא" – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה. תודה רבה, אדוני. תודה. יופי. בחיים לא חשבתי שאצטרך לעשות דבר כזה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה, גברתי. לרשותך עד שלוש דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, יכול להיות שלא חשבת שזה יקרה, אבל ליבי עם חבר הכנסת מזרחי, כי האמת, לא עשר דקות ולא שעה יספיקו לנו לפרוס את כל הסיבות שקיימות ומאפשרות אי-אמון בממשלה הזאת. כלומר, באמת, שלוש דקות יספיקו להגיד את הכול על כל העוולות, ועל כל המדיניות המקולקלת שמובילה הממשלה הזו? ויש רק דבר אחד מנחם, חבר הכנסת מזרחי. אפילו אם לא נספיק להגיד את כל הסיבות, אפשר לשכנע במהירות, כי אפשר לראות את התוצאות כבר בעיניים. הממשלה הזו כבר מוכנה לחצות כל גבול וכל קו כדי להמשיך לשלוט, כדי להמשיך לשבת על הכיסאות האלה ולהוביל את המדיניות שהיא רוצה להוביל. ישבתי בלשכה שלי וצפיתי בראש הממשלה ובשרים שלו כל כך שמחים על הבעת האמון שהביע נשיא צ'כיה לפני פחות משעתיים, באולם הזה, בממשלה הזו ובמדיניות שלה. ואני שואלת את עצמי: האם הם לא עוצרים לרגע אחד לשאול את עצמם איך יכול להיות שאין לשר יריב לוין אפילו תשובה אחת רצינית על כל הטענות שהועלו מעל הדוכן הזה? יכול להיות שאני לא מסכימה עם כולן, אבל לעמוד פה ולהתבדח ולהרגיש שהוא לא חייב אפילו לתת תשובה – על דבר כזה נופלות ממשלות, על הזלזול המוחלט באזרחים ובנבחרי ציבור שיושבים ומקשיבים. על זה ועל היוהרה הזו נופלות ממשלות. אבל לא רק בשביל זה. השאלה המהותית – נאמר: כישלונה של הממשלה, כאילו, בתהליך המדיני. אי-אפשר להגיד "כישלונה", כי היא לא מנסה. אי-אפשר להגיד שהממשלה הזאת נכשלה בקו של השגת סיום לכיבוש, באמת, והשגת הסכם מדיני, כי הממשלה הזו לא רוצה לעשות את זה. היא רוצה לנתק את עזה ולהרחיק אותה מהשטחים, להמשיך לשלוט בשטחים, בדיוק כמו שנאמר בחוק הלאום, ובכל זאת לחשוב שככה מתנהגים – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בדמוקרטיה. אני רוצה להגיד רק דבר אחד: ראש ממשלה שהוכיח אתמול שהוא פתאום הבין שיש אלימות נגד נשים, שנזכר שיש – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – נשים שסובלות, והוא לא ידע שיש ועדה בממשלה שלו שאמורה לבצע תוכנית הגנה על נשים – על דבר כזה, במדינה דמוקרטית – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – במדינה שמכבדת את עצמה, ראש הממשלה היה הולך הביתה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, לא רק חוק הגיוס עומד על הפרק, אלא עתידה של מדינת ישראל. עתידה של מדינת ישראל תלוי בחוק הגיוס, כי כשכולם יתגייסו לצבא או לשירות האזרחי, יותר אזרחים ישתלבו בשוק העבודה, בחברה ובעם. יש סטטיסטיקה ברורה, שאומרת ש-88% מהחרדים שמתגייסים משתלבים לאחר מכן בשוק העבודה ולמעשה מקבלים את הזכות ואת היכולת לפרנס את עצמם ואת משפחתם בכבוד. האם זה ייתכן שאימא אחת לא תישן במשך שלוש שנים, ואימא אחרת תישן בשקט כי יש לילד שלה מפלגה שדואגת? אם נתניהו באמת היה מר ביטחון, הוא לא היה מעז להפוך חוק שצה"ל והרמטכ"ל חתומים עליו לקומבינה פוליטית עם החרדים רק בשביל לשמור על הכיסא שלו. אני קורא לראש הממשלה נתניהו לא להיכנע שוב לחרדים ולהגיד בבירור שאין עוד קומבינות ואין העברת כספים בתמורה לחוק הזה. מפלגת יש עתיד תמשיך להילחם לשוויון בנטל ולא תיכנע לסחטנות החרדית. זו הסיבה שתם עידן נתניהו, וזו הסיבה שיאיר לפיד צריך להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. כבוד היושבת-ראש, ממש משפט אחד לדוברי הרוסית שיושבים כאן: (אומר דברים בשפה הרוסית.) << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> ממתי מותר לדבר ברוסית? << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אתה התכוונת אליי בדוברי הרוסית? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> תגיד לי, מותר לדבר בשפה – – – << דובר_המשך >> יואל רזבוזוב (יש עתיד): << דובר_המשך >> משפט אחד. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אולי אני אדבר במרוקאית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רגע, רגע – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, אתה יודע, היום יש פייסבוק. ויש עוד דרך להגיד. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר לדבר במרוקאית. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> כעיקרון, אף פעם לא מנענו מאנשים שנמצאים פה – גם אם זה ערבית, גם אם זה מרוקאית, הפעם זה רוסית – להגיד כמה מילים בשפה שהם חושבים שהיא חשובה להם. תודה רבה לחבר הכנסת יואל רזבוזוב. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה, אדוני. סליחה שלא הבאתי אותך בחשבון, גם אתה מבין רוסית. אמרתי כאילו רק בשבילי – – – << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> רגע, אתם רוצים תרגום? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> מילולי. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, אני מקבל גם את הזמן של הקודמים שלא הגיעו? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> ממש לא. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כבוד היושבת-ראש, איפה השר? עוד הפעם בפינה? אוקיי. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> נפתלי בנט נמצא איתנו. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן. כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, הרטוריקה של השרים לא תעזור, לא ליציבות הקואליציה ולא להעברת החוקים. והחוקים שהם מעבירים – אם הם לא יעברו, אז גם לא יעזרו להם. אבל, אנחנו מדברים לא רק על רטוריקה, אנחנו רוצים לדבר על המעשים. זה מה שנדרשת לעשות הממשלה הלאומית. אני בדבריי הייתי רוצה לגעת בשני נושאים אקטואליים: האחד הוא ההשתלחות של שרת התרבות מירי רגב היום, שזה מאוד קשור לאי-יציבות הקואליציונית ולהשתוללות שלה בתקשורת, ולכניעה שלה לטרור. השרה רגב במקום לתקוף את הקואליציה, שבעצם פגעה בקידום החקיקה שלה, החליטה לתקוף את ישראל ביתנו בצורה שהיא חריגה מאוד למפלגה שהיא בקואליציה, שלא מחויבת לקואליציה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> קח את זה כברכה – – – << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. ולא בצדק. היא תקפה אותנו שלא בצדק, מכיוון שאנחנו אמרנו שבמידה שהקואליציה תרצה לקדם את החוקים שחשובים למדינת ישראל ולציבור הרחב, שאנחנו מקדמים אותם, אנחנו נשמח ברמה העניינית לתמוך בחוקים שקשורים לחוקים לאומיים, חוקים של נאמנות. אנחנו נשמח מאוד לחזק את הממשלה בכל צעד כזה, אבל זה מהלך דו-סטרי. גם לנו יש חוקים שקשורים לנאמנות, חוקים שקשורים להרתעה, חוקים שחשובים ללחימה בטרור, ואנחנו רואים, ואני חושב שבצדק, שהקואליציה, במידה שהיא רוצה את התמיכה שלנו, צריכה לתמוך גם בחוקים שהם באג'נדה של הממשלה. אבל מה הסתבר בסופו של דבר? שכל הסיפור שלה היה מסך עשן שבעצם הגן על כך שהם רצו לפלח את החוק של גדעון סער. דווקא אתם עומדים בקואליציה כנגד החוק הזה, ואני מברך את מפלגת כולנו, שגם בחוק הקודם החליטה את ההחלטות שלה ברמה העניינית. אני חושב שהגיע הזמן שגם תחליטו ללכת למערכת הבחירות. עכשיו, בכמה שניות שנשארו לי הייתי רוצה לגעת גם בסוגיה שראש הממשלה אמר פה. הוא תקף היום, בצדק, את מעצמות העולם באירופה שבזמנן קנו שקט ומכרו את צ'כוסלובקיה. אבל אותו ראש ממשלה שלנו קונה שקט ב-15 מיליון דולר: השקט מחמאס, שברור גם מההצהרות שלהם לאחר מכן – הם אומרים בצורה הכי מפורשת מה הם מתכוונים לעשות למדינת ישראל ותושביה. לכן, אני חושב שהשקט הזה, שנקנה ב-15 מיליון דולר ועוד שבוע-שבועיים צריכים להביא עוד 15, וככה עד 90 מיליון דולר – אני חושב שהשקט הזה הוא שקט שמשקר ואני קורא לממשלה – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – להתעשת, ללכת לבחירות ולקבל את הצעת האי-אמון שלנו. תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. חבר הכנסת יעקב אשר – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כעת נצביע על כל הצעת אי-אמון בנפרד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איזה הצבעה? << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הצבעה על האי-אמון, כן. מה מפתיע? רבותיי, כרגע אנחנו מצביעים על הצעת האי-אמון – כל מי שרוצה להצביע, שיהיה כאן. אנחנו נצביע על הצעת האי-אמון של המחנה הציוני: ממשלה שלא ראויה לאמון הציבור. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 19 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 19 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. האי-אמון לא התקבל. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של הרשימה המשותפת: כישלונה של הממשלה בתחום החברתי, כלכלי ומדיני. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 22 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי האי-אמון לא התקבל. כעת נצביע על הצעת האי-אמון של יש עתיד: כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה, בשחיקת השכר במשק ובבלימת העלייה המתמדת של מדד המחירים לצרכן. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 27 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים, אני קובעת כי האי-אמון לא התקבל. כעת נצביע על הצעת האי-אמון של ישראל ביתנו: פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והיעדר ההרתעה בדרום. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 22 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 22 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי האי-אמון לא התקבל. כעת נצביע על הצעת האי-אמון של סיעת מרצ: כישלונה של הממשלה בתחום המדיני, הכלכלי, החברתי והאזרחי. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 29 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. האי-אמון לא התקבל. חבר הכנסת אביגדור ליברמן. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> הוא התקבל. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> האי-האמון לא התקבל, כי אין לנו 61 קולות כדי שהאי-אמון יתקבל. אדוני, אתה ביקשת להירשם? << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> לא, הכול בסדר. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אוקיי, הודעה לסגן מזכירת הכנסת. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> רגע, ההגדרה, ההצבעה – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> שנייה, אדוני. אני לא שומעת מה שאת אומרת, גברתי. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> אני רוצה לשאול. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בבקשה, תשאלי את סגן מזכיר הכנסת. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> בהצבעה היה רוב בעד האי-אמון. על פי חוק, נדרש משהו לאירוע של הפלת ממשלה, אבל האי-אמון התקבל. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רגע, אדוני. גברתי – לא, לא. זה לא על חשבון זמן המליאה, את רשאית להביע – – – << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> סליחה, אבל את אמרת לא נכון. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אני אמרתי את מה שכתוב בתקנון – – << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> קונסטרוקטיבית היא לא עברה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> – – רבותיי, ברגע ש-61 חברים לא משתתפים בהצבעה, האי-אמון לא התקבל. נקודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשביל מה יש מזכיר – – – << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> היא לא עברה קונסטרוקטיבית, סליחה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. רבותיי, יש מזכירות הכנסת – תפנו לשם. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת דין וחשבון מס' 24, חלק ב', על חריגות שכר לכאורה בגופים הציבוריים בשנת 2016 ופעילות יחידת האכיפה ויחידת החקירות בשנת 2017. תודה. << הצח >> הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1112; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ט"ז, ישיבה 204, עמ' 20545; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים לחוקים. כעת נגיע להצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני, בבקשה, אדוני. חבר הכנסת גפני, נא להציג את החוק. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני שר החינוך, חברי הכנסת, הבניין הזה הוא בניין משונה ממש, למה? אני צריך להגיש הצעת חוק, שכמובן עברה בוועדה פה אחד; האופוזיציה ניהלה מאבק שהיה צריך לשנות את החוק – אני תכף אפרט – מכפי שהממשלה הגישה אותו. ואנחנו, הוועדה כולה מביאה עכשיו הצעת חוק, והצעת החוק הזאת היא הצעת חוק מצוינת. היא נעשתה על ידי חברי הוועדה, אופוזיציה וקואליציה, ועכשיו צריך לגייס רוב כדי להעביר את זה. אבל יש לזה גם היגיון, לא כל כך מובן, אבל בסדר. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018. הצעת חוק זו היא הצעת חוק ממשלתית – יש רעש כזה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אתה צודק, אדוני. חברות וחברי הכנסת, אנחנו מבקשים שקט באולם. אני מבינה שאנחנו מתקרבים להצבעות על החוקים, ובכל זאת. חברי הכנסת של סיעת המחנה הציוני, יוסי יונה והחבורה של הנשים היקרות, אנחנו מבקשים שקט. תודה רבה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בעקבות המשבר הפיננסי העולמי בשנת 2008 התברר שכדי להבטיח יציבות פיננסית מערכתית לא די בהבטחת יציבותו של מוסד פיננסי מסוים בפני עצמו. הובן שנדרשת ראייה כוללת ומשולבת של כלל המערכת הפיננסית. כדי לזהות סיכונים המתפתחים במערכת הפיננסית על פני זמן והשלכות רוחביות, וכדי להגיב עליהם מבעוד מועד, החל משנת 2012 ממליצה קרן המטבע הבין-לאומית לישראל ליצור תיאום, חילופי מידע ושיתוף פעולה בין רשויות הפיקוח הפיננסיות ובינן לבין בנק ישראל ומשרד האוצר. בהצעה המונחת בפניכם מוצע להקים את הוועדה ליציבות פיננסית, שמטרתה לתמוך ביציבות המערכת הפיננסית ובפעילות הסדירה באמצעות תיאום בין רשויות הפיקוח הפיננסיות. חברי הוועדה ליציבות פיננסית יהיו הרגולטורים ברשויות הפיקוח הפיננסיות. יחד עם זאת, ועדת הכספים החליטה שכיוון שיש זהות בין הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון לבין המפקח על נותני שירותים פיננסיים, יקטן מספר חברי הוועדה בשניים – ראינו במהלך הדיון בוועדה: המפקח על נותני השירותים הפיננסיים ועובד בנק ישראל – כאשר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון ישקול ויציג בוועדה גם את עמדתו בתפקידו כמפקח על נותני שירותים פיננסיים. ולכן הקטנו את מספר החברים בשניים, מכיוון שיש אחד שכאילו נושא בתפקיד כפול. בנוסף, יהיו חברים בוועדה המשנה לנגיד בנק ישראל, מנכ"ל משרד האוצר והחשב הכללי במשרד האוצר, וכן נגיד בנק ישראל, שיעמוד בראש הוועדה. תפקידי הוועדה לפי הצעת החוק גם לקדם תיאום ושיתוף פעולה בין רשויות הפיקוח הפיננסיות ובינן לבין בנק ישראל ומשרד האוצר; להתריע על סיכון מערכתי ממשי ולהמליץ על נקיטת אמצעים למניעה או להפחתת אותו סיכון, וכן לעקוב אחר הפעולות שננקטו ביישום ההמלצות כאמור. לוועדה ליציבות פיננסית אין יכולת כפייה על רשות פיקוח פיננסית אולם היא יכולה להמליץ לרשות פיקוח, שלה נשלחת התראה, על האמצעים הדרושים למניעה או להפחתה של הסיכון. ואם ההמלצה היא קידום חקיקה, תופנה ההמלצה גם לשר שהחיקוק הוא בתחום אחריותו. הוועדה, ברוב של 80% מהמשתתפים בה, רשאית להחליט לפרסם לציבור התרעה או המלצה שניתנה לרשות פיקוח פיננסית, וכן את עמדת רשות הפיקוח הפיננסית להחלטה זו, ובלבד שלא ייכלל בפרסום לציבור מידע פרטני שיש בו כדי לזהות את פעילותו של גוף פיננסי או לקוח שאינם תאגיד. כמו כן, הוועדה ליציבות פיננסית מוסמכת לדווח לראש הממשלה ולשר האוצר על סיכון מערכתי ממשי שהטיפול בו כרוך בשימוש בכספי הציבור. בנושא זה ביקשה הוועדה, ביוזמתו של חבר הכנסת מיקי לוי, ליידע אותה – כיוון שמדובר במצב חריג ביותר שהוועדה תידרש לו בהמשך, וראוי שתדע על מצב פיננסי כה קשה וחריג מבעוד מועד. גם לכך התנגדו נציגי הממשלה בוועדה, וחבר הכנסת מיקי לוי הסכים להתפשר שאם סבר שר האוצר שהדבר נחוץ בנסיבות העניין, רשאי הוא לעדכן את יושב-ראש ועדת הכספים בפרטי הדיווח וכן להודיע ליושב-ראש הוועדה ליציבות פיננסית כי מסר עדכון כאמור. כיוון שהמידע שנמסר במסגרת הוועדה הוא מידע בעל אופי רגיש, נקבע סעיף חובת סודיות והגבלת שימוש במידע. עם זאת, הוועדה ליציבות פיננסית רשאית להחליט לפרסם לציבור סיכום של דיון מסוים, כולו או חלקו, ובלבד שמצאה שאין בפרסום כדי לפגוע ביכולתה או ביכולת של רשות פיקוח פיננסית לבצע את תפקידה. להצעת החוק הזאת לא הוגשו הסתייגויות, היא אושרה בוועדה פה אחד. ואני מבקש – לא הבנתי, למה מדברים? מישהו צריך להגיד שם משהו. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> פרלמנט. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> זה הפרלמנט, כן. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> parler. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> נכון, נכון. נו, מה המצב? אני לא מבין. למה מדברים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> מבקשים שתנמק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם לגבי החוק. החוק הזה התנהל חודשים ארוכים, והיה כל הזמן ויכוח בין נגידת בנק ישראל לבין מנכ"ל משרד האוצר לבין משרד המשפטים, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. האמת היא שאנחנו, חברי הוועדה, לא צחקנו בקול משום נימוס אבל צחקנו בתוכנו על מה התנהל ויכוח חודשים ארוכים. החוק הוא חוק מצוין, הוא חוק שמתאים לעידן שאנחנו מצויים בו, כאשר מדובר על יציבות פיננסית. היה ויכוח: כאשר יש מצב שהולכים להשתמש בכספי הציבור בגלל המשבר הפיננסי צריך ליידע גם את ראש הממשלה, גם את שר האוצר, ואם שר האוצר סבור שצריך ליידע את יושב-ראש ועדת הכספים, גם את זה צריך לעשות, וזה תלוי בו. לכאורה לא הייתה צריכה להיות שום בעיה. הגיע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה והתחיל להתווכח, ומתנגדים. אנחנו צחקנו בשקט. למה לא בקול? משום נימוס. האמת היא – דודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – תמשיך. יישארו עד הבוקר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ודאי. עד הבוקר? אני עד הבוקר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תמשיך לדבר עד שכולם יגיעו לכאן. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> והנושא הזה הוא היה נושא שהוויכוח בו היה מיותר לחלוטין. אין צורך להצביע בחוק הזה נגד, אבל מכיוון שזו המציאות שאנחנו חיים בה היום – טוב, בסדר, אז צריך לחכות עד שיהיה רוב להעביר את החוק הזה, שהוא חוק מאוד חשוב. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> בינתיים תספר לנו, לפחות נקשיב למשהו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אז אני, חברי הכנסת, אז אני אגיד, היות שמתקרב חנוכה – – – << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> פרשת השבוע. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כן, בסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה תהיה בשקט, עד שיהיה שקט פה. עד שלא יהיה שקט, אתה לא יכול להתרכז בדיבור. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> היות, גבירותיי ורבותיי – – – << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> הרב גפני, הייתה פרשת וישלח. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> שלח את דבריך. בשבוע הבא וישב. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אפשר דבר תורה. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> לך, שב במקום. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> גברתי היושבת-ראש, היות שבשבוע הבא חנוכה, אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה הזאת. בסדר, אז אני רוצה להגיד לחברי הכנסת שאנחנו בחנוכה מתפללים על הניסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. אני יכול לדעת מה המצב שם עם הניסים אצלכם? אנחנו אומרים שאנחנו מודים לקדוש ברוך הוא שהוא מסר גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, נס גדול. ישראל הלכה למלחמה וניצחה במלחמה שהם היו גיבורים בה ואנחנו היינו חלשים וניצחנו. אז זה בסדר. רבים ביד מעטים זה כשיש צבא שיש לו הרבה חיילים מול צבא שיש לו – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> גפני, אנחנו מצביעים בעד. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מצביעים בעד, גפני. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מצביעים בעד? << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> כן, מצביעים בעד. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> גפני, זאת לא הבטחה של ליצמן, אתה יכול לרדת. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> גפני, בעד. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> זו הבטחה שלנו. אני אומר לך, אנחנו בעד, לי אתה לא מאמין? << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, גפני – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> אם אני אומר לך אתה יכול להפסיק עכשיו לנאום. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> גפני, מצביעים בעד, בעד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> גפני, ספרתי, יש לכם בדיוק 61. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> דודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תמשיך לדבר עד שאני אגיד לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הם מצביעים בעד. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מצביעים בעד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אז אני רק אסיים את דבר התורה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תן פרשת השבוע. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בסדר, אני מדבר על חנוכה. ואז נשאלת השאלה, אם מסרת גיבורים ביד חלשים – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הם בעד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – זה נס גדול; אם מסרת רבים ביד מעטים זה נס גדול. הולכים למלחמה רבים שהם יותר מאשר האחרים, והצבא השני הם מעטים, ובכל אופן המעטים ניצחו, זה נס גדול. אבל אני שואל אתכם שאלה: מה הנס בחנוכה שמסרת טמאים ביד טהורים? מה הנס בזה? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> הם המעטים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא. אותו צבא, אותו גודל, אותם כלים יש לכולם, כולם אותו דבר, רק אלה טמאים ואלה טהורים, והטמאים הפסידו. אז מה הנס בזה? אבל היה להם צבא, היו להם טנקים, היה להם הכול. מה הנס בזה שמסרת טמאים ביד טהורים? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> תמשיך לדבר – נצביע נגד. נו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> תמשיך – נצביע נגד. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוא אומר לי, מה את רוצה שאני אעשה? מה את רוצה שאני אעשה? לא הבנתי. איך זה אצלכם במרצ? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> ככה זה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כשהיושב-ראש אומר להמשיך לדבר, מה אתם עושים? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מדברים. אנחנו מדברים. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> מקימים ועדה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> דודי, דודי, הם כועסים עליי. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> לא כועסים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תמשיך לדבר. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> לא כועסים. למה כועסים? אנחנו מציעים בידידות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> תראה לקהל בבית – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מחכה לראות את כולם בכיסאות, ואז אני מוריד אותו. תדבר איתו אחר כך. ברגע שאתה עומד עוד 40 מתחילים להסתובב, אתה לא מבין מה קורה פה? זאב, מה העניינים? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בעד. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – אני יכולה להחליף אותו? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ואז נשאלת השאלה – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> גפני, אתה יכול לתת אמון באופוזיציה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ואז נשאלת השאלה – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> למה לא מצביעים? זו השאלה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> ואז נשאלת השאלה – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אין צורך, אין צורך, תשמור את זה להצעה הבאה, את השאלה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> השאלה היא איפה ראש הממשלה. << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני מבקש – את דבר התורה נמשיך באחד הנאומים הבאים. תזכרו שנשארתי עם שאלה. גברתי היושבת-ראש, אדוני ראש הממשלה, על החוק של הוועדה ליציבות פיננסית, אני מבקש מכל חברי הכנסת: זה חוק כלכלי מהמדרגה הראשונה. הוא קיים במדינות רבות בעולם – אני מפסיק – ואני מבקש לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה לכם על ההקשבה. אני מבקש את התמיכה של המליאה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גפני. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה. כאמור, לא הוגשו הסתייגויות ואין בקשות דיבור. אני מבקשת לשבת. אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בני בגין, תודה. כעת, אנחנו נצביע על הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–13 – 112 נגד – 3 נמנעים –אין סעיפים 1–13 נתקבלו. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 112 חברי כנסת בעד, שלושה מתנגדים, אין נמנעים. הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018, עברה בקריאה השנייה. כעת נצביע על אותה הצעת חוק בקריאה השלישית. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 111 נגד – 2 נמנעים – אין חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בעד – 111 חברי כנסת, שני מתנגדים, אין נמנעים. אני קובעת כי הצעת חוק בנק ישראל (תיקון מס' 7), התשע"ט–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית ונכנסת לספר החוקים של מדינת ישראל. << נושא >> הצהרת אמונים של סגן השר אלי בן-דהן<< נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אני מתכבדת להזמין את סגן שר הביטחון חבר הכנסת אלי בן-דהן להצהרת אמונים. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת אלי בן-דהן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מזל טוב, אלי, מזל טוב. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לדעתי שברת שיא במספר ההשבעות בקדנציה אחת. לא היה כדבר הזה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה, אדוני. אני מבקשת לקרוא את הנוסח, ואחר כך לחתום, כמובן. רבותיי, קצת כבוד לסגן שר הביטחון. << דובר >> אלי בן-דהן (הבית היהודי): << דובר >> אני, אליהו מיכאל בן-דהן, בן שלמה ורוזין זכרם לברכה, מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כסגן שר ולקיים את החלטות הכנסת. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> בהצלחה, כמובן. << דובר_המשך >> אלי בן-דהן (הבית היהודי): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> תודה רבה לסגן שר הביטחון אלי בן-דהן. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, הודעה ליושב-ראש ועדת הכנסת, ללא הצבעה אני מבינה, נכון? ללא הצבעה. בבקשה, אדוני, ומייד לאחר מכן אנחנו נמשיך בחקיקה בקריאה שנייה ושלישית. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, גברתי היושבת בראש, אני מתכבד להודיע בזאת על חילופי אישים בוועדות הבאות: בוועדת החוקה, חוק ומשפט – במקום חבר הכנסת פורר תכהן חברת הכנסת אוסנת מארק; בוועדת הכלכלה – במקום חבר הכנסת דוד ביטן תכהן חברת הכנסת אוסנת מארק; בוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לפי סעיפים 10(א) ו-67ו(א) לחוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) – מטעם ועדת החוץ והביטחון במקום חבר הכנסת רוברט אילטוב יכהן חבר הכנסת אביגדור ליברמן; נראה לי שהקראתי את זה, אבל אני אקריא את זה עוד פעם: בוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת החוץ והביטחון לפי חוק שירות-לאומי אזרחי, התשע"ד–2014 – מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, במקום חברת הכנסת לשעבר מלינובסקי תכהן חברת הכנסת לנדבר. << נושא >> הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת << נושא >> << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> ועדת הכנסת קבעה כי ועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בהצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מדיניות חיסונים לאומית ומתן תמריצים להתחסנות), התשע"ט–2018, של חברי הכנסת יואל חסון ושולי מועלם-רפאלי, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. הכנסת החליטה, בישיבתה ביום ו' בכסלו התשע"ט, 14 בנובמבר 2018, להעביר את ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת דן סידה בנושא פיקוח על רווחי שיווק בתוצרת חקלאית לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. ועדת הכנסת המליצה לשנות את החלטתה של הכנסת ולהעביר את ההצעה לסדר-היום מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכלכלה. על העניין הזה נדרשת הצבעה של המליאה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> אוקיי, אז זו כן הצבעה. רבותיי, אם זה ככה, אנחנו נצביע על החלטת ועדת הכנסת. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 8 בעד הצעת ועדת הכנסת – 98 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מדיניות חיסונים לאומית ומתן תמריצים להתחסנות), התשע"ט–2018, מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> 98 חברי כנסת בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההחלטה של ועדת הכנסת אושרה. << הצח >> הצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון מס' 3), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1159; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' ג', ישיבה 270, עמ' 24065; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר טלי פלוסקוב: << יור >> רבותיי, אנחנו עוברים להצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון מס' 3), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון מס' 3), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה ושלישית – בדקה אני מסיים ונצביע על זה. חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת נחקק ב-2008 ומרכז את הסמכויות לניהול הפעילות בחופי הכינרת בידי איגוד ערים כינרת שהוקם מכוח החוק. על מנת להבטיח אחידות בין שיעורי הקנסות שיחולו בשל עבירות על חוקי עזר שיתקין האיגוד לבין הקנסות המוטלים בשל עבירות על חוקי עזר של עיריות ומועצות מקומיות, מוצע בהצעת חוק זו, שיזמה הממשלה, כי העובר על הוראות חוק עזר, דינו קנס בשיעור הקבוע בסעיף 254 לפקודת העיריות, ובעבירה נמשכת – קנס נוסף בשיעור הקבוע באותו סעיף. במהלך הדיונים גם הוספנו שאיגוד ערים כינרת יוכל להתקין חוקי עזר שעניינם מניעת מפגעים, בעיקר מניעת רעש, בתחום האיגוד. להצעת חוק זו לא הוגשו הסתייגויות, ולכן אבקש כי הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית. דודי, אני יכול לרדת? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון מס' 3), התשע"ט–2018. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–3 –107 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 107, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 106 נגד – אין נמנעים – אין חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת (תיקון מס' 3), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 106, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1219 ופ/5003/20; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' כ"ח, ישיבה 343, עמ' 29207, חוב' כ"ב, ישיבה 327, עמ' 28369; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק הבוררות (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. בבקשה. << דובר >> ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חבריי חברי הכנסת, דקה וחצי ואחר כך נצביע. הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת טלב אבו עראר ועוד חברי כנסת עם הצעת חוק ממשלתית, שאומרת: כיום בהליך בוררות, אם זה ביוזמת הצדדים, הסמכות לדון היא בבית המשפט המחוזי, ואם הבוררות היא ביוזמת בית המשפט, זה הולך לפי בית המשפט שהעביר את העניין לבוררות. זה יוצר מערכת מאוד משונה, וגם בוררות ששייכת – גם מבחינת העלויות וגם מבחינת העניין – לבית משפט שלום יכולה לעבור לבית משפט מחוזי, אם זה ביוזמת הצדדים. הצעת החוק הזו באה ואומרת: לעשות סדר. כל מה ששייך, מבחינת העניין והסכום, לבית משפט שלום – הבוררות תחזור לבית משפט שלום; מה ששייך לבית משפט מחוזי ילך לבית משפט מחוזי. אין הסתייגויות, אין כלום, אני מבקש מחבריי להצביע בעד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אחכה עד שתגיע. חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו עוברים להצבעה בקריאה שנייה. נא להצביע. הצבעה מס' 11 בעד סעיפים 1–3 – 106 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 106. אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. נא להצביע. הצבעה מס' 12 בעד החוק – 98 נגד – אין נמנעים – אין חוק הבוררות (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, נתקבל. הצ << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 98, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אתה רוצה לברך? בבקשה, ניתן לו לברך. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי ראש הממשלה, מכובדיי השרים והשרות, חברי הכנסת, אני מודה לכל אחד ואחד על תמיכתכם בחוק טוב זה, הן ליהודים והן לערבים. אצלי אין איפה ואיפה, ואני אשמח מאוד, מכובדי ראש הממשלה, להתנדב; החוק הזה הוא חוק הבוררות, אני מוכן להתנדב להיות בורר לממשלה. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' כ/809; דברי הכנסת, חוב' ב', ישיבה 367, עמ' 31347; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. תציג את הצעת החוק חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי בשם יושב-ראש הוועדה. בבקשה. << דובר >> שולי מועלם-רפאלי (בשם ועדת העבודה, הרווחה והבריאות): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי השרים וחברי הכנסת, אני מתכבדת להביא בפניכם, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית, את הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62) – זכאות לתגמולים ולקצבה. הצעה זו היא הצעת חוק פרטית שיזמתי יחד עם חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, אמיר אוחנה, נורית קורן, מירב בן ארי, מרדכי יוגב ויהודה גליק, ואני מבקשת להודות מקרב לב ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף על הטיפול האינטנסיבי בהצעת החוק הזאת עד לסיום. הכול התחיל לפני שלוש שנים, ביום חמישי בערב, ח' בכסלו, ב-19 בנובמבר 2015. בפיגוע בצומת גוש עציון נרצח יעקב דון, מחנך דגול, איש משפחה אהוב ובעל חסד גדול. יעקב היה בדרכו ללמוד תורה יחד עם בניו אביעד ומאור בישיבת ההסדר במעלה אדומים, כמדי שבוע. יעקב היה מחנך שנים רבות, והפנסיה שהייתה אמורה להיות לו בשעה שיפרוש משירות המדינה כמורה וכמחנך הייתה פנסיה תקציבית. להפתעתנו ראינו שיש פער ואפליה, בקרב נרצחים בפיגועי טרור שהם עובדי מדינה, בין מי שזכאים לפנסיה תקציבית ולפנסיה צוברת. כאשר עובד מדינה שנמצא במסלול של פנסיה תקציבית נפטר, נהרג בפיגוע איבה, משפחתו זכאית לפנסיה התקציבית ולתגמולי איבה מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, אך בהתאם למצב ששורר כיום, המשפחה נאלצה לבחור בין הזכאויות השונות. אם בני המשפחה בוחרים לקבל פנסיה תקציבית, הם יהיו רשאים לקבל, נוסף על הפנסיה התקציבית, רק רבע מתגמולי האיבה, ואת כל ההטבות הנלוות לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. אם בני המשפחה יבחרו לקבל תגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, הם לא יהיו זכאים כלל לפנסיה התקציבית של הנרצח. בהצעת החוק שאנו מביאים כאן לקריאה שנייה ושלישית מוצע לקבוע שלגבי עובד שנפטר בזמן שירותו ששאיריו זכאים – מחמת פטירתו, רציחתו – לתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה וגם לקצבה לפי חוק שירות המדינה, פנסיה תקציבית, השאירים יהיו זכאים למלוא תגמולי האיבה וההטבות; כמו כן, הם יהיו זכאים לפנסיה התקציבית, שממנה תנוכה מחצית מסכום התגמולים או מחצית מסכום הקצבה, לפי הנמוך מבין שניהם. אולם, ככל שסך כל הקצבאות המגיעות לבן הזוג וליתומים בצירוף התגמולים המגיעים להם לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה יעלה על המשכורת הקובעת המשוקללת של העובד שנפטר, שנרצח, ינוכה הסכום העודף מקצבה שתשולם להם לפי החוק. כלומר בכל מקרה השאירים יהיו זכאים למלוא התגמולים וההטבות לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, והניכוי ייעשה מהקצבה לפי החוק בלבד, עד גובה המשכורת. ההסדר המוצע דומה להסדר הקבוע לגבי אלמנות צה"ל ובני משפחות חללי צה"ל, הזכאים הן לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה והן לפנסיה תקציבית לפי חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל. מדינת ישראל קיבלה החלטה, חברים וחברות, שמי שמוסר את נפשו על קיומה או תקומתה של מדינת ישראל – אנחנו לא יוצרים אפליה: חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה זכאים לאותם תגמולים ולאותן זכאויות. הסדר דומה אנו מציעים להחיל לעניין עובדים בשירותי הביטחון, שוטרים וסוהרים, וכן לעניין חיילים בשירות קבע שנהרגים בפיגועי איבה. מוצע לקבוע כי התיקון המוצע יחול גם לגבי שאירים של חייל או של עובד שנפטר לפני יום תחילתו של החוק. אנו מתקנים פה עוול ומחזירים את הזכויות לכל המשפחות של אנשים ששירתו בשירות המדינה וזכאים לפנסיה תקציבית. הוראות תיקון חוק זה לא יחולו עליהם אלא אם כן הם בוחרים בכך. אולם הזכאות לתשלומים בחוק זה תהיה בעד התקופה שתתחיל מעכשיו וקדימה. לצערי הרב, לא הצלחנו לתקן את העוול רטרואקטיבית ולהחזיר למשפחות נפגעי פעולות האיבה את מה שהגיע להן קודם, ולא הצלחנו לבטל את המחסום – לצערי, שוב אני אומרת – של המשכורת הקובעת. להצעת החוק הזו לא הוגשו הסתייגויות, ואני מבקשת מכולכם לתמוך בה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני שוב רוצה להודות לחברי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף, לשר הרווחה, שתחת כנפיו חוסות משפחות נפגעי האיבה, לשר האוצר, לשר הביטחון, ולקוות, בעזרת השם, שלא יהיו יותר לא חללי צה"ל ולא חללי פעולות איבה; בעזרת השם, ישרור שלום במדינת ישראל. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62), התשע"ט–2018, הצבעה בקריאה שנייה. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 13 בעד סעיפים 1–5 – 95 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 95, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה. נא להצביע – קריאה שלישית. הצבעה מס' 14 בעד החוק – 97 נגד – אין נמנעים – אין חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס' 62), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 97. אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 209) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי – ביטול התנאי לעניין מגורים עם בן משפחה מטפל), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1269); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 209) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי – ביטול התנאי לעניין מגורים עם בן משפחה מטפל), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ, בבקשה. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיום בישראל כ-167,000 איש ואישה זכאים לגמלת סיעוד. במרבית המקרים הגמלה ניתנת על ידי שירותים בעין, הכוללים טיפול סיעודי בבית, טיפול במרכזי יום, אספקת מוצרי ספיגה ועוד. עיקר ההוצאה, כ-94% מסך ההוצאה, מופנה לשעות הטיפול הסיעודי בבית הזכאי. סעיף 225 לחוק קובע את הכלל שלפיו גמלת הסיעוד תשולם לידי מי שנותן את שירותי הסיעוד כפי שקבעה ועדה מקומית מקצועית, ולא לידי הזכאי. עם זאת, החוק הכיר בכך כי ייתכנו מצבים שאינם תלויים בהתנהלותו של המבוטח ושבהם לא ניתן יהיה לספק לזכאי שירותי סיעוד באמצעות טיפול סיעודי בביתו, בעיקר בשל מחסור במטפלות באזור מגוריו. במקרים אלה נקבע כי גמלת הסיעוד תשולם ישירות לזכאי, ובתנאי שהוועדה המקומית המקצועית קבעה שהוא גר עם בן משפחה המטפל בו ושאין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד תוך 60 ימים מהיום שבו נוצרה זכאות לגמלת הסיעוד. הניסיון שצבר המוסד לביטוח לאומי ביישום הוראות הסעיף מלמד כי התנאי הנוגע למגורים עם קרוב משפחה אשר מטפל במבוטח, תנאי אשר פעמים רבות איננו תלוי במבוטח, עלול להוביל למצבים שבהם נשללת זכאותו של המבוטח לתשלום הגמלה אף שהוא זקוק לסיוע בפעולות היום-יום. משכך, מוצע לבטל תנאי זה ולאפשר תשלום גמלת סיעוד ישירות לזכאי אם אין שירותי סיעוד זמינים שניתן לספק לו או שלא סופקו לו שירותי סיעוד בתקופה שנקבעה – באופן בלתי תלוי בקיומו של בן משפחה אשר מתגורר עם המבוטח ומטפל בו. כמו כן, מוצע לקצר את התקופה הקבועה בסעיף, כך שהמבוטח יהיה זכאי לתשלום גמלת סיעוד ישירות אליו אם לא סופקו לו שירותי סיעוד במשך 30 ימים מיום שנוצרה הזכאות לגמלה, ולא תוך 60 ימים, כקבוע כיום – המטרה שלי היא להקל על הזכאים לגמלה. זהו צעד נוסף להקל במימוש זכויות בביטוח הלאומי. התיקון יעזור רבות לתושבי הפריפריה, אזור שבו קשה לאייש משרות בסיעוד. אשר על כן, מוצע לתמוך בהצעת החוק ולהעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לקידומה – אם זה יעבור – לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חברת הכנסת תמר זנדברג – מוותרת; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת. חבר הכנסת איציק שמולי. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני חושב שהתיקון המוצע כאן על ידי הממשלה הוא תיקון טוב, הוא תיקון שבהחלט יש לברך עליו, אבל בהסתייגות קלה. יש בשנים האחרונות מגמה הולכת וגוברת להגדיל את יכולת הבחירה של המבוטחים ולאפשר להם לקחת את השירות, את הזכאות, גם בגמלה, גם בכסף, ולא רק בשירותים. אני חושב שזכות הבחירה היא חשובה, רק שהממשלה, גם זו, גם זו שתבוא אחריה, חייבות לתת את דעתן למידת הפיקוח שאנחנו מחילים במסגרת החקיקה בהקשר של אנשים שלוקחים את הגמלה בכסף. העובדה שמדינת ישראל מאפשרת היום קבלה של כסף בכל רמות הסיעוד – זה תיקון שעשינו בהליך החקיקה האחרון בוועדת העבודה והרווחה בראשותו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלי אלאלוף – אני חושב שככל שהכנסת מרחיבה את האפשרות ואת הזמינות לקבלת הגמלה בכסף, כך היא חייבת לתת את דעתה למידת הפיקוח שאנחנו כמדינה מחילים בכל הקשור לגמלאים, לאנשים סיעודיים, שמקבלים את הגמלה בכסף: אנחנו חייבים לדעת שבסוף הם גם מקבלים את הטיפול הרפואי ואת הטיפול הסיעודי. לפחות מדיווחים שאנחנו מקבלים בשבועות האחרונים, יש גם מקרים – אני מודה שהם לא רבים, לשמחתי – שבכל מיני אזורים בארץ יש מצב שבו בני המשפחה עושים שימוש לא נכון ושימוש לא אתי בגמלת הסיעוד שאמורה לשמש לשם טיפול במבוטח, במטופל הסיעודי, וזה הולך לצרכים אחרים של המשפחה. זה דבר חמור מאוד, שכמובן אסור לאפשר לו לקרות. וגם כאשר אנחנו עומדים כאן ומברכים על התיקון המינורי הזה, בסוף צריך לזכור שהסיעוד היה הבטחת הדגל של הממשלה הזאת, של משרד הבריאות; וביחס לזה מה שנעשה כמובן לא מספק. צריך לברך את הממשלה על תוספת שעות הסיעוד ברמות העליונות, בהחלט. אבל המצב היה ונותר כזה שהיום בן אדם סיעודי שאין מאחוריו משפחה עם כיסים עמוקים לא יכול להשאיר את הראש מעל המים ולהישאר בביתו ובקהילתו. הבעיה הזו הייתה ונותרה, וגם הבעיה של מחסור חמור מאוד בכוח אדם סיעודי, כוח אדם מיומן, שיכול לטפל בקשישים הסיעודיים גם בביתם וגם במוסדות האשפוז הסיעודי. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סאלח סעד – איננו נוכח; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; חבר הכנסת אלעזר שטרן – איננו. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שאני עליתי כדי לגנות ולהוקיע ולהביע את הזעזוע העמוק מהפשע הנורא שהתרחש בכפר אל-ג'יש בצפון. הקורבן היא בחורה, ילדה, תלמידה תמימה בשם יארא איוב, בת 16. התלמידה יצאה מביתה כדי להשתתף ביום הולדת לאחת מחברותיה ולא חזרה. מאז שלושה ימים הם מחפשים אותה. לצערנו הרב, המשטרה מצאה אותה היום, גופה, היא נרצחה. את הפשע המזעזע, המפחיד הזה, אחד מהתושבים שם ביצע. החדשות משם מזעזעות, מה הוא עשה. ופה אני רוצה לחדש את דרישתנו למגר את הפשע בחברה הערבית ולהעניש את הפושעים שמבצעים פשעים נוראיים ומזעזעים כמו הרצח של יארא איוב, זיכרונה לברכה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל רוזין – מוותרת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, מיום רביעי שעבר, כאשר הכנסת הזו הצביעה על הצעות שהיו להקמת ועדת חקירה בעניין רצח נשים וכשלים בטיפול בנושא, וכל הקואליציה התגייסה כדי להוריד את ההצעה הזאת, לצערי הרב התבשרנו בשורות מרות על עוד שתי רציחות של שתי נשים מאז. שתי נשים נרצחו, האישה מנאל אל-פזראת בנגב וגם המקרה של היום, הצעירה שנרצחה. כואב לי הלב, כואב לי הלב. אני יודעת שוועדת חקירה לא הייתה עוצרת את הרצח הזה, אבל לפחות הכנסת הזאת הייתה יכולה לשדר מסר מאוד ברור לנשים במדינת ישראל שכן אכפת לנו, כולנו, מביטחונן האישי. הכנסת הייתה יכולה להיות יותר אנושית לפחות בעניין הזה, ולדלג על החלוקה של אופוזיציה–קואליציה. אבל השערורייתי בעיניי זה שראש הממשלה רק אתמול גילה גם את הייסורים של הנשים שעוברות את האלימות. כנראה שהוא לא ידע שקיימות זוועות כאלה בעולמנו, וגם לא ידע שהממשלה שלו עצמו הקימה ועדה שאנחנו כבר צועקות מעל לשנתיים ומבקשות שיתקצבו את תוכנית הפעולה שלה. אז אני לא יודעת איך להגיב לכל זה. אני מקווה שמאחר שעכשיו ראש הממשלה יודע שיש אלימות וידוע שנשים סובלות ויודע שיש ועדה אצלו בממשלה, הוא ייתן הוראה מאוד פשוטה: להעביר את התקציב של 50 מיליון שקל עבור כל שנה ליישום התוכניות ולזירוז חקיקה. במקום לזרז חקיקה גזענית, לזרז חקיקה שתגן על הנשים. זה צו השעה. אם ראש הממשלה, באמת ההצהרות שלו היו כנות אתמול, אז שיתקן את המעוות ויכפר על הפשע שנעשה ביום רביעי שעבר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל בירן – איננה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, סוף-סוף הגיע החוק הזה, לתקן עוול ארוך שנים, כי מבחינתי, קצבה לנזקקים מכל סוג, במיוחד בעלי צרכים מיוחדים, היא התחייבות מוסרית של המדינה כלפי אותו אזרח. המצב שהיה, שצריך להתנות מגורים ולא מגורים, איפה הוא גר, כדי לקבל – ברור שזה היה עוול, ואנשים סבלו מעבר לסבל היומיומי שלהם. לכן החוק הזה הוא בכיוון הנכון ואנחנו נתמוך בו. אבל, בואו נכין תוכנית כוללת, אפילו רבת-שנים, איך לטפל במצב של אנשים נזקקים, אנשים בעלי צרכים מיוחדים, כדי להגיע למצב שהם יוכלו לחיות בכבוד, יקבלו את הנדרש להם, יקבלו את מה שמגיע להם; אפילו תוכנית רבת-שנים, כך שהיא תוכל להיות מתוקצבת, ואפילו תוכנית חומש – אבל להגיע למצב שהקצבה של הנכים תגיע לשכר מינימום והצרכים נתקבלו. אנשים מוכשרים יוכלו לטפל בהם ולשמור על הכבוד שלהם בתוך המשפחה ומחוצה לה. מבחינתי חשוב שגם האזרחים ששומעים אותנו יבינו שאלה ההורים שלהם – אלה, שכשהיינו קטנים, התעוררו בלילה; כשהיינו חולים הם אלה שטיפלו בנו. אבל כשהם טיפלו בנו הם טיפלו עם תקווה שנחיה; המצב היום הוא שהבן, אם הוא מטפל באבא או באימא שלו, שהם חולים וכבר מבוגרים, הוא מטפל בהם – מי שעושה את זה; יש חלק שלא עושים – עם תקווה שימותו, ויש הבדל עצום. לכן אנחנו צריכים לתת לאנשים נזקקים להמשיך את החיים שלהם בכבוד, לשמור על הכבוד שלהם. הם לא צריכים לקבל מכות ממטפלים שאף אחד לא יודע מאיפה הם הגיעו. הגיע הזמן שגם אנשים אזרחי המדינה יתוגמלו בכסף מתאים, כך שגם הם יוכלו לתת את הטיפול הזה ולא נצטרך לייבא אנשים שאין להם שום קשר, לא רגשי, ואפילו – אני לא רוצה להגזים ולהגיד: לא אנושי, אבל ראינו חלק מהם שמכים את המבוגרים האלה, את הזקנים האלה, בתוך המיטות שלהם. הנושא הזה של לתת את הקצבה, לתת את הכסף, צריך להיות מלווה בתוכנית כוללת. התוכנית הכוללת הזאת צריכה להתייחס לבני אדם ולא לכסף ולא לעלויות. לכן אני אומר: תכינו את התוכנית אפילו לכמה שנים קדימה, כך שלא נגיד פתאום: אנחנו מנחיתים עלויות כספיות שהן מעבר ליכולת. לכן אני פונה לממשלה שתקים ועדה, תקים צוות שיכין את התוכנית הרב-שנתית הזאת. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כמעט ארבע שנים לממשלת הימין הקיצוני הזאת, הממשלה ה-34 של מדינת ישראל, וזאת הממשלה שהצליחה לפלג באופן כל כך עקבי ועמוק את החברה הישראלית. היא הצליחה לסמן את היהודים הטובים ואת היהודים הרעים ואת הערבים. היא הצליחה לקטלג – ומי שלא מתיישר על פיהם, מי שמעז לבקר אותם, מי שמעז להגיד משהו, מייד מסומן כיהודי רע. רק היום אמרה שרת התרבות בנאום שלה שהשר כחלון וחבר הכנסת ליברמן הם העובדים החדשים של הקרן החדשה. הקרן החדשה כבר מזמן מסומנת: בוגדים, והינה הצטרפו אליה שחקנים חדשים. רגב אומרת: מי שלא איתנו – נגדנו, זה בכלל לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית; עצם העובדה שאתם לא מתיישרים איתנו, זה לא שאתם כבר יריבים – אתם אויבים, אתם בוגדים. שרדנו אלפיים שנות גלות כשאנחנו מאוחדים. הגענו לארץ, עמדנו לפני אתגרים, והינה באה הממשלה הזאת ואומרת לאוכלוסייה פה בישראל, זו שמזדהה עם הציונות הדמוקרטית והקלאסית: אתם רוצים לחיות במדינה שהרצל חזה, של בן-גוריון? לא. אתם לא תחיו במדינה חופשית, אתם לא תחיו במדינה של שלטון חוק, אתם לא תחיו במדינה שיש בה שומרי סף שעומדים ומגבילים מפני מעבר על החוק. אתם תחיו במדינה שבה השר כחלון והשר ליברמן הם חברים בקרן החדשה. כן, השר ארדן, זה מה שאמרה השרה מירי רגב היום על החברים שלך בממשלה, שלא, חס וחלילה, משתייכים לשמאל. חס וחלילה. אז המפלגה שלכם, הליכוד, שפעם הייתה מפלגה ליברלית – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – חברתם לקבוצת ימין קיצון, מפלגת הבית היהודי, וביחד אתם משרתים מטרה אחת. אתם מוכנים להקריב את כל הערכים הליברליים, הציוניים והדמוקרטיים, את ישראל הפלורליסטית, את זו שמורכבת מחילונים, מדתיים, מחרדים, מערבים, מהקהילה הגאה, מעולים חדשים, ותיקים, מזרחים, ואתם אומרים: לא, אלה הרעים. אז ממשלת הימין הזאת חטפה – היא חטפה את מדינת ישראל, את ערכי החירות, את החופש, את הטוב, את שמירת הזכויות, את השוויון. הגיע הזמן שתבינו שאזרחי מדינת ישראל רוצים דבר אחד: הם רוצים מדינה שבה אפשר לבקר, להשמיע עמדה אחרת, להשמיע עמדה שונה; מדינה שמי שלא חושב כמוך הוא לא בוגד והוא לא אויב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הוא פשוט לא חושב כמוך. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, השרים, חבריי חברי הכנסת, נכון, יש מתיחות גדולה מאוד בין האופוזיציה לקואליציה, אבל צריך לומר גם את הצד החיובי. זו שעתה הגדולה של הכנסת: הכנסת עמוסה בחברי כנסת; הכנסת נהנית מנוכחותו של ראש הממשלה, כולל במזנון; הקואליציה סוף-סוף מתיישבת בספסליה, היא באה להילחם על החוקים שהיא מקדמת, היא מצביעה: כל חוק פה עובר ברוב של 100 ומשהו חברי כנסת. האמת, מופע מדהים של הקואליציה, מופע מדהים של האופוזיציה, מופע מדהים של הדמוקרטיה. צריך לומר את זה. ואני חושב שבדברים האלה ובימים האלה, צריך לא רק להסתכל על המתיחויות הטבעיות שיש בינינו לבין הקואליציה. יש בינינו באמת פערים עמוקים, ויש בנו באמת רצון עז שהממשלה הזאת תחדל מלהתקיים, אבל מצד שני יש כאן גם הזדמנות, אדוני, לחזק את מעמדה של הכנסת. טוב שיש נוכחות מלאה של חברי הכנסת, טוב שכולם נמצאים כאן, ומי יודע, אולי גם בין לבין – והינה, אני נותן כאן, מה שנקרא, את ידִי לקואליציה – שאפשר אולי, על חוקים חשובים, שעד היום לא היה ניתן לקדם, לנסות להגיע להסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה, ולחוקק חוקים טובים. אבל שלא תטעה: כשיהיו כאן החוקים הלא-טובים, כשיהיו החוקים או הניסיונות – כמו שהצלחנו למנוע בשבועות האחרונים, לדוגמה, את החוק שנקרא "נאמנות בתרבות", חוק הפריימריז של מירי רגב. התוצאה שהגענו אליה היא הודות לחברי כנסת נהדרים וחרוצים בוועדת החינוך, שבמשך שבועות ארוכים הצליחו לעכב את החוק הזה ולמנוע ממנו להגיע להצבעה כאן במליאה כשהממשלה הזאת עוד הייתה עם 65 חברי כנסת; כי אם היא הייתה עם 65 חברי כנסת, הצעת החוק הזאת הייתה עוברת, וכיום, עם 61, היא לא יכולה לעבור, ובצדק – היא לא צריכה לעבור. לא מדובר בחוק שתורם מאומה לחברה הישראלית או לציבור הישראלי. ההפך – הוא התכוון לגרום נזק עצום לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, ואני שמח שבמאמץ גדול של האופוזיציה כולה ושל חברי הכנסת, יחד עם חלקים גם בקואליציה – מירב בן ארי, לדוגמה, שסייעה רבות – הצלחנו להוריד, להמית ולגמור את חוק הפריימריז של מירי רגב. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יהודה גליק – מוותר; ג'מעה אזברגה – אינו נוכח; סעיד אלחרומי. יוסי יונה. << קריאה >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תראו, מדי שנה חלק מאיתנו, חברות וחברי הכנסת, נרשמים למפעל ההתנדבות הזה של ללכת ביום הזיכרון לחלקות צבאיות ולייצג את המדינה. השר כץ, השר ארדן, אנחנו הולכים כי אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים; אנחנו אנשים פטריוטים; אנחנו אוהבים את המקום הזה. חלק מאיתנו, כמו אדוני היושב-ראש שיושב כאן, לחמו עבור המקום הזה. אף אחד לא יכול להטיל ולו הקל שבספקות במחויבות, באהבה ובנאמנות שלנו למדינת ישראל, לעתידה ולרווחתה. למעט שרה אחת, והיא שרת התרבות. באמת, בחוצפה שאין לה – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אין לה גבול – אדוני, ראיתי אותך שוקע באיזושהי שיחה, ותשומת ליבך לא הייתה נתונה לי, ואמרתי: אני יודע כיצד אני מעיר את תשומת ליבו של חברי הטוב אלי אלאלוף, על ידי כך שאני ארים לפתע את קולי. והינה, אכן, השיטה הזאת הוכיחה את עצמה, ואתה עכשיו מקשיב לי בקשב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הצלחת להבהיל אותו וגם להעיר אותו. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן. אז אני חוזר ואומר, אדוני: יושבת שם, או עומדת, שרת התרבות, ואומרת: אתם עוזרים למחבלים. שרת התרבות: אתם עוזרים למחבלים. למה? כי אנחנו מתנגדים להצעת החוק ההזויה והמטורללת שלה, שכל מטרתה, שוב, ליצור פילוג ושיסוע בתוך החברה הישראלית. ריבונו של עולם, שרת התרבות. שרת התרבות, אני חוזר ואומר: אינך מבינה את תפקידך. שר, שרת תרבות בחברה דמוקרטית אמורה לאפשר, אמורה לעודד את חופש היצירה, ולהניח את תפקיד הצנזור למישהו אחר. זה לא התפקיד שלה. עולה השאלה: למה היא מתעקשת לאחוז בגרזן הזה של הצנזור הראשי במדינת ישראל? האם באמת התרבות היא שמעניינת אותה? האם באמת חופש היצירה הוא שמעניין אותה? לא ולא. עוד פעם שיסוי. עוד פעם הסתה. עוד פעם חלוקה בינינו לביניכם. ואני שמח באמת היום, כאשר ראיתי את העמדה של כולנו – כן, אנחנו מחמיאים למי שמגיעה המחמאה – והעובדה שנתתם את חופש ההצבעה, טלי פלוסקוב, מירב בן ארי, שעומדות שם. שוב, אני כאן בא ואומר: כן, כן, כל הכבוד – כל הכבוד שהמצפון מתעורר גם בקרב חברות וחברי קואליציה שמבינים שמהלכה של שרת התרבות הוא מהלך נלוז. אתם יודעים מה? הוא-הוא המהלך הבוגדני. כאשר מאשימים אותנו בבוגדנות – לא, הוא-הוא מהלך בוגדני; הוא-הוא שאמור ליצור את השסע ואת הפירוד בתוך החברה הישראלית. ואני אעלה ואומר זאת כל פעם כאשר תהיה לי ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, לבוא ולומר לשרה: הניחי לפעולות המשסעות הללו. הניחי לפילוג. היי שרת תרבות, ואם אינך יכולה, אז הניחי גם לתפקידך. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איתן ברושי – איננו. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, השרים, תראו, ביום רביעי, לפני שיצאנו לסוף השבוע, הכנסת הצביעה נגד הצעה שהגשתי יחד עם חברות כנסת נוספות, עאידה תומא סלימאן, מיכל רוזין, עליזה לביא – הגשנו כל אחת בנפרד והגשנו ביחד – להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הרציחות של נשים בישראל, שפשוט עברו כל גבול. ואתם בקואליציה הפלתם את ההצעות האלה והסרתם אותן מסדר-היום כי לא היה לכם נוח שתהיה ועדת חקירה שתברר למה לא נעשה שום דבר ומדוע התוכנית לא מתוקצבת, התוכנית שאמורה להציל את הנשים מסבל ומאלימות. ואתם אמרתם שאתם לא רוצים שיבדקו, כי אתם בשלכם, והממשלה תעשה את שלה. מה שקרה אחר כך זה פשוט כנראה התגלגלות משמיים, מה שנקרא, אבל אתם נכנסתם ללופ שהפעילו, מה לעשות, לחץ ושיימינג מכל הרשתות ומכל ערוצי התקשורת נגד חברי כנסת – האמת, בעיקר חברות הכנסת – שלא נתנו כתף לנושא שהוא באמת בלי שום מחלוקת, ולא צריך להיות נושא של אופוזיציה וקואליציה ולא ימין ושמאל: וכולם צריכים לתמוך במאבק נגד אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים. נקודה. ואתם, בעקבות השיימינג הזה שחוויתם, ובפרט בעקבות האמירות הבלתי-הגיוניות של ראש הממשלה במקלט לנשים מוכות כשהוא ביקר שם אתמול, שהוא בכלל לא ידע על מה מדובר בהתחלה כששאלו אותו – אני שואלת את עצמי: מה, הוא לא יודע על מה הוא לוחץ כשהוא מצביע בכנסת? כנראה שלא ממש אכפת לו, לצערנו. אבל בסופו של דבר רעייתו, הגברת נתניהו, כן הביעה עמדה שזה לא נושא של קואליציה ואופוזיציה, ובכך אמרה לו למעשה: בוא, תתמוך בעניין. אז הוא החליט לתמוך בעניין ולהקים ועדת שרים. אבל אז גילו לו שכבר יש ועדת שרים, זאת לא הבעיה. אז הוא אמר: יקימו עוד אחת, כנראה. מצידו שיקימו גם חמש, אבל איפה העשייה? ויושב כאן השר ארדן, ולא נמצא כאן השר חיים כץ, אבל הדברים לפתחכם, לפתח המשרד לביטחון הפנים והמשטרה, והתיאום שיש לה או אין לה עם רשויות הרווחה, שמכירות את מרבית הנשים. מחצית מהנשים שנרצחו הגיעו למשטרה, הגיעו בפניות, ומרביתן היו מוכרות לרווחה, ובכל זאת הגיעו למצב שהן לא בחיים היום, לצערנו, וכל אישה ואישה זה סיפור חיים ומשפחה שלמה שסובלת את אובדנה. תשמעו, אני רק מקווה בשבילכם שמה שקרה בעקבות ההפלה של הנושא הכל-כך חשוב הזה ומניעת ועדת החקירה זה שהשיימינג שעשו לכם ימשיך, והציבור הישראלי ימשיך לראות במה אתם מתעסקים ובמה אתם לא מתעסקים וכמה חשוב לכם באמת הציבור שיושב בבית ושרוצה אתכם איתו ולא נגדו. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אתמוך בהצעת החוק הזאת, שעוררה בשעתו רעש גדול. היא עברה שינויים בוועדה: כוונותיה טובות אבל הרגשנו בדרך שהיא לא עונה על הציפיות. אני אומר לכם משהו יותר כולל בסוגיה הזאת: תרתי משמע, השמיכה היא קצרה, תרתי משמע. ולמה אני מתכוון? הרצון להשאיר את הסיעודיים בבית נובע מהכישלון של המדינה להתמודד עם הסוגיה הזאת. ואז, מאחר שגם לא יודעים מה לעשות עם העובדים הזרים, שמספרם קטן או קטֵן, מעבירים את האפשרות הזאת לידי המשפחה, ויוצרים פה הסתבכויות בלתי רגילות, שאנחנו עוד נשמע עליהן. אמרנו שניתן לזה זמן לניסיון ונעשה את הניסיון הזה. אבל אני מדבר על דבר אחר. אני מדבר על כך שכבר אי-אפשר להשאיר את הסיעודי או את הסיעודית בבית. מה עושים אז? מעבירים לבתי אבות. וכאן מתקתקת פצצת זמן, שעומדת להתפוצץ בתוך זמן קצר מאוד, כי המדינה מתחכמת: המדינה הרי לא באמת רוצה לטפל. היא לא רוצה לטפל, האנשים האלה הם מטרד בשבילה, הם כבר חיו, הלוא, מעבר לממוצע, הם גם לקחו את הממוצע הגבוה, אז היא עכשיו מטילה סנקציות חדשות על בתי האבות. היא מקטינה את ההשתתפות שלה בתקציבים של בתי האבות. ובתי האבות אומרים – והייתי בכנס שלהם בשבוע שעבר והצעקה הזאת נשמעה חזק מאוד: אנחנו לא יכולים לעמוד בתקציב החדש הזה. הם כבר פנו לבג"ץ. זה יהיה או-טו-טו בבג"ץ. זאת אומרת, נכשלנו בבית, אנחנו עכשיו מעבירים לבית אבות, אבל גם בית האבות לא יכול לקבל אותם, כי הוא לא יכול לעמוד בתקציב שהמדינה מקצה לו. ומה יקרה עכשיו? חלק מהמיטות יהיו מיטות פרטיות; מי שיכול לשלם, ישלם, ומי שלא יכול לשלם, מה יהיה עליו? הוא יקבל פחות. בתי האבות, אם הם יזכו במכרז, לא ירצו להפסיד; הם יצטרכו לקצץ בהוצאות שלהם. מה זה אומר לקצץ בהוצאות שלהם? לתת פחות לאותם סיעודיים שיהיו אצלם. זה היגיון של כיתה א'. המחאה הזאת עומדת לעלות כבר בסוף החודש בבג"ץ, ואני סקרן לדעת מה תהיה ההחלטה. כמובן, משרד הבריאות אומר: שיפרנו פה, העלינו שם, ראינו את כל התמונות הקשות, יהיה יותר שכר, נעשה הדרכות. שמענו, שמענו, שמענו. אני לא מאמין לזה. אני רק מתייחס לאוכלוסייה הזאת, שהיא חסרת אונים, שזקוקה לאשפוז בבית האבות ובית האבות לא יוכל לקבל אותה: יהיו פחות מיטות, וגם המיטות שיהיו, יהיו בטיפול נחות יותר. לכן ההתחכמות הזאת היא התחכמות מכוערת, והיא תפגע בסוף באוכלוסיית הסיעודיים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם – מוותר; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – איננו; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו נוכח; חבר הכנסת אכרם חסון – איננו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: עמיתיי חברי הכנסת, הוכנו בהלם כמו כולם עם הישמע הבשורה המרה והפתאומית על רצח הילדה יארא איוב בת ה-16 מכפר גִ'ש. יארא נעלמה לפני כמה ימים לאחר שיצאה מביתה לקנות עוגה לחברה שלה שחגגה את יום הולדתה. היא יצאה ולא שבה. איני מצליח להבין מהי השפלות האנושית הזאת, הפשע המתועב הזה, סוג כזה של רצח ברברי של ילדה ופרח מלבלב. יש לי בת ששמה יארא, וכל יארא מהיארות שאני מכיר היא חכמה, פורחת, יפה, נהדרת, ואני נזכר פה בשיר של פיירוז: "יארא של צמות הזהב, שחיים מתנודדים בהן". אבל החיים של יארא, יארא איוב, נקטעו באיבם – נקטעו באיבם בגלל פושע, בגלל סטייה חייתית שהתגלתה בפשע זה. לפני יומיים דיברתי עם האימא שלה, הגב' ג'מילה, ולפני כן גם דיברתי עם פיקוד המשטרה, ועקבנו אחר ההתפתחויות בנושא, והיום הסוף הוא עצוב ומר, וכולנו מוכים בהלם. עלינו לשאול את עצמנו שאלות רבות, לבוא חשבון עם אלה ששמים להם למטרה לפגוע באדם ובאנושות, בתום הזה. אילו מחשבות היו יכולות להתרוצץ במוחו של הפושע הזה, שנתנו לו את הזכות לבצע פשע שכזה? איש שרוצח אישה אינו איש, ומי ששוחט ילדה הוא ברברי ולא בן אדם. ואולם, הזיכרון של יארא, יארא איוב, ימשיך להתקיים במחשבות של האימא שלה, האבא שלה, המשפחה שלה, החברות שלה והחברים שלה. אני שולח את מלוא התנחומים לאימא ג'מילה, לאבא ולכל כפר גִ'ש. חזקו ואמצו.) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה – מוותר; חברת הכנסת שרן השכל – איננה; חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין; חבר הכנסת אברהם נגוסה; חברת הכנסת נורית קורן. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, השרים, אני מבקש, במיוחד שר החינוך, אם תואיל להקשיב – היום התקיים דיון מהיר בוועדת החינוך של הכנסת על האסון הנורא בנחל צפית. אדוני השר, וגם שר הביטחון, שלא נמצא כאן, רק באפריל האחרון נהרגו עשרה ילדים ממכינה קדם-צבאית. אני משער שמשהו גורם או מישהו גורם לנושא הזה להתמסמס, ומנסים להשכיח אותו מסדר-היום הציבורי. לצערי הגדול, גם משרד הביטחון וגם משרד החינוך לא יושבים ליד שולחן ומקבלים החלטות: 1. להקים ועדת חקירה חיצונית. חבריא, עשרה ילדים נהרגו. עשרה ילדים נהרגו. ההורים שלחו את הילדים האלה למכינה קדם-צבאית, לא שלחו אותם לאיזו אפיזודה חולפת, למכינה קדם-צבאית. וכשקרה אסון, לצערנו הגדול גם משרד הביטחון וגם משרד החינוך מילאו פיהם מים ואמרו את הדבר הבא: זה לא בתחום האחריות שלנו. חבריא, אנחנו כל יום מעלים כאן כל מיני סוגיות, אבל הסוגיה הבוערת הזאת, שקשורה לילדים של כולנו – הילדים של כולנו, חלקם יגיעו למכינות; הנכדים שלנו. כל יום יוצאים טיולים. יש במשרד החינוך חדר מצב יוצא מן הכלל, שמתפקד, ואני מבקש ממך, אדוני שר החינוך: ישבתם עם המכינות ויש איזו הסדרה, אבל ההסדרה היא רק בהסכמתם. אנא ממך, תחייב את המכינות האלה. זה הדבר המיידי שאני מבקש ממך. לא לשאול אותם אם הם רוצים או לא; אם אין אישור לרדת לוואדי, לא יורדים לוואדי. אם אין אישור ללכת במסלול מסוכן, לא הולכים במסלול מסוכן, ולא משנה מה אתה. גם בצבא, אתה יודע – היית בסיירת מטכ"ל, כמדומני – יש גבול עד כמה אתה לוקח את החיילים שלך, לאיזה קצה אתה לוקח אותם. ויש הוראות מאוד ברורות. אז – 1. תקבל את זה כשר החינוך. לפני שאנחנו נדבר מי אחראי למה, תקבל החלטה, תודיע למכינות: חובה עליכם להוציא אישור לטיולים מחדר המצב; בלי זה אתם לא יוצאים לשום טיול. 2. שהכנסת תקים ועדת חקירה. כך התחייב יושב-ראש ועדת החינוך, ואני מקווה שנעמוד בזה, שבאמת נסתכל להורים האלה בעיניים ונגיד להם: חבריא, אנחנו איתכם, אנחנו נבדוק את זה בדיקה חיצונית, לא כדי לחפש עכשיו אשמים ולערוף ראשים אלא כדי לדאוג שדבר כזה, אסון נורא כזה, לא יחזור על עצמו. תודה לך, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת מוסי רז – עד שלוש דקות, אדוני. בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שרים יקרים, חברות וחברי כנסת, בשבוע שעבר התפתחה פרשה מעניינת סביב Airbnb, ושר התיירות, שעומד כאן, בעצם החליט לנקוט נגדם אמצעים. יש מדינות בעולם שנוקטות אמצעים נגד Airbnb, משום שטוענים – במידה מסוימת של צדק גם, אדוני היושב-ראש – שהמיזם הזה, Airbnb, פוגע בעובדים בענף המלונאות ובגללו אנשים מאבדים את עבודתם. יש גם ערים בעולם, יש ערים באירופה, שפועלות נגד המיזם הזה, Airbnb, משום שהמיזם הזה, לפי הטענה – שהיא כנראה גם נכונה – מעלה את מחירי השכירות של דירות להשכרה. אבל אצלנו, שר ה-BDS, שיצא החוצה, שמעודד את ה-BDS כל הזמן במעשיו – ושר התיירות יצאו נגדם בגלל סיבה אחרת לגמרי. הם יצאו נגד המיזם הזה, Airbnb, בגלל שהוא העז להתנהג כמו ממשלת ישראל. הרי ממשלת ישראל היא זו שחתמה על הסכמים עם האיחוד האירופי שמחריגים את ההתנחלויות. לממשלת ישראל מותר, אבל היא דורשת מחברה פרטית בשם Airbnb – היא חייבת להשקיע בהתנחלויות. ולא זאת אף זאת, מה הודיעו שרינו? הם הודיעו, לא פחות ולא יותר, שהם יחרימו את החברה. זאת אומרת – הבנתם את זה? חרם הוא לא בסדר, אז אנחנו נחרים. את ההיגיון הזה אני לא מבין. אבל בעצם הם אומרים שהם ילכו להחרים חברה שמשקיעה בישראל, מפרסמת אלפי דירות בישראל, דירגה את תל אביב בין 23 הערים המבוקשות – כל זה בגלל שאותה חברה הלכה בעצם לפי קווי הממשלה. גם הממשלה הזו מעולם לא סיפחה את ההתנחלויות; ההתנחלויות היו ונשארו בלתי חוקיות; חרם על ההתנחלויות היה ונשאר לגיטימי; ועם Airbnb צריך להתעסק כמו שמתעסקים איתם במדינות סוציאל-דמוקרטיות אחרות – על ידי מיסוי ואמצעים אחרים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – מוותרת. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אצביע, כבוד היושב-ראש, בעד החוק הזה, אבל אני רוצה לדבר על ביטחון לאומי. הממשלה הזאת איבדה את דרכה. הממשלה הזאת גורמת נזק לביטחון הלאומי שלנו. לפני שבועיים נכנעה הממשלה הזאת לחמאס. לצערי מה שקורה מאז עם הממשלה הקורסת הזו גורם לאויבינו שמחה גדולה. אז אמרת, השר בנט, שהבעיה היא בפצ"ר. אני, כבוד השר, מאוד מכבד אותך כלוחם – אני חושב שהדברים לא היו במקום. ואמר חבר כנסת לפני כן שהבעיה היא הרמטכ"ל. הרתעה, חברי הכנסת, זה לא. ולמי שלא זוכר מה זאת הרתעה, אני רוצה להזכיר. זה גם כוח – וזה קיים: יש לנו צבא מצוין, מפקדים וחיילים – אבל הצד השני של משוואת ההרתעה, כבוד היושב-ראש, מדבר על תהליכי קבלת החלטות; על עוצמה של דרג מדיני שמוכן לפעול, הן מדינית, לפני הכול מדינית, וגם צבאית, כשצריך. רבותיי חברי הכנסת, כאן אנחנו בכישלון מוחלט, וכדי להוסיף לכישלון, הגדילה לעשות שרת התרבות שלנו. היא, שהייתה פעם בצה"ל קצינה בכירה – חברי הכנסת, היא מאשימה רמטכ"ל לשעבר במותו של ילד. נכון, מותר לבקר פעולה כזאת או אחרת. אבל כאן, האשמת בני גנץ במותו של דניאל, זיכרונו לברכה, זו חציית קו בלתי נסבלת. בלתי נסבלת. ואני בטוח, כבוד השר ישראל כץ, שיושב כאן לפניי, שאתה מסכים איתי בעניין זה. ככה לא מדברים לרמטכ"ל לשעבר. ואני הייתי מצפה מראש הממשלה ומכל אחד מהשרים להתייצב כאן ולגנות את הדברים האלה של שרת התרבות בקול ברור, כי זה דבר בלתי נסבל. אבל אתם נותנים לה להמשיך להתבטא. אז היום זה נגד כחלון, ומחר אתם תהיו שם, שרי הממשלה, תחת גסות הרוח הזאת שכל תכליתה היא עוד כמה קולות של כאלו שאולי אוהבים את ההתנהגות הזאת. חברים, חברי הכנסת, זאת דמותה של ממשלה קורסת. אז באמת, תסתכלו בראי ותראו איך אתם נראים, למען ביטחון ישראל. אתם גורמים נזק, ולכן מקומכם לא בשורה כאן, בשורה הזאת, בשורה הראשונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר – עד שלוש דקות, גברתי. בבקשה. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת. אני עליתי לכאן לדוכן כדי להביע פליאה גדולה על החלטתו של יושב-ראש הכנסת היום לדחות את בקשתי ואת בקשת חברתי יעל כהן-פארן להעלות מחדש את ההצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בעניין רצח הנשים ואלימות במשפחה בישראל. אנחנו ישבנו פה בשבוע שעבר, ממש רק לפני כמה ימים, ועלו הצעות מצד כמה חברות כנסת בבקשה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית, וישבה הקואליציה והתאמצה כל כך להשיג את הרוב הנדרש כדי להפיל את ההצעה המתבקשת הזאת ולמנוע את הבדיקה המעמיקה של טרור אמיתי שמתחולל נגד נשים, עשרות נשים בשנה, שנרצחות בביתן, ועוד רבות שנפצעות ונפגעות והופכות לקורבנות לאלימות בבית. הצביעה הקואליציה, התאמצה הקואליציה להפיל את ההצעה שלנו להקים ועדת חקירה פרלמנטרית כדי שסוף-סוף יהיה אפשר להתחיל ולתקן, ורק אתמול אומר ראש הממשלה שהוא בכלל לא מבין במה מדובר, שהוא הצביע בעד, שהוא חושב שצריך להקים ועדה – אגב, ועדה כבר קיימת, היא פשוט לא מתוקצבת – ועדה שאמורה להידרש לנושא – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> ועדת שרים. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בראשותו של השר לביטחון פנים ארדן. אבל שום דבר לא מתחולל עם הוועדה הזאת. ומאחר שראש הממשלה כנראה שכח שהוא הגיע לכאן במיוחד כדי להצביע נגד, ביקשנו, חברות הכנסת, להעלות מחדש את ההצעה הזאת. התקנון מאפשר ליושב-ראש הכנסת להעלות את ההצבעה מחדש. רק ניסינו לעזור, לסייע בידו של ראש הממשלה להצביע הפעם נכון, כפי שהבטיח. אבל אוה, מה קרה? יושב-ראש הכנסת סירב לקבל את בקשתנו, ואפשר להניח שהדבר הזה נעשה בתיאום. זאת לא הפעם הראשונה. להזכירכם, רק לפני כמה חודשים ישבנו פה, לפני היציאה לפגרת הקיץ, ועלה חוק הפונדקאות. הקואליציה הצביעה נגד האפשרות שלהט"בים יוכלו לעשות פונדקאות, הצביעה נגד, וראש הממשלה ישב כאן ופנה אלינו ואמר: אני מבטיח שההצעה תעבור, אנחנו נעלה אותה מחדש. חלף הקיץ, הכנסת חוזרת, ואת ההצעה הזאת מובן שלא העלו מחדש. וכשהיא הועלתה על ידינו הקואליציה הפילה אותה עוד פעם. כאילו אין יותר אמת ואין שקר, אין יותר נכון ולא נכון. אין עובדות. ראש הממשלה חושב שהוא יכול להגיד בתקשורת דבר אחד ולעשות בדיוק ההפך. רגע אחד קודם ורגע אחד אחרי – כאילו אף אחד לא הולך לבוא איתו חשבון. הוא רגיל שהוא יכול לא לענות לפניות של עיתונאים, לא להתראיין, לא להגיע לפה ולענות לחברי הכנסת, לא להתייצב בוועדות, לא לתת דין וחשבון. חבר'ה, מדובר בדמוקרטיה. ראש הממשלה חייב לבוא ולמסור דין וחשבון לציבור. וראש הממשלה חייב להפסיק לשקר. ממשלה שמשקרת לאזרחיה, האזרחים יעיפו אותה מכאן וטוב כמה שיותר מהר. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו עומדים לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה. וכימים ההם, שהגזרה הייתה "להשכיחם תורתך", כן בזמן הזה עומדים אנו שוב מול גזרות המנסות לפגוע באורחות חיינו על ידי גזרת הגיוס הבאה לקבוע מכסות או יעדים, כאילו עולם הישיבות זה תחנת אספקה של כוח אדם לצה"ל. האם מגזרים אחרים גם חייבים במכסות? האם העולם האקדמי גם חייב במכסות? והאם גם שם מאיימים שאם לא יביאו את המכסות הרצויות ינתקו-יקצצו את תקציביהם? וכימים ההם, שהיוונים בעזרת המתייוונים גזרו על אי-שמירת שבת, כך בזמן הזה. איך קבעה נשיאת בית המשפט העליון בחוק המרכולים? כל אחד יעצב את השבת לפי דרכו והשקפתו. והינה, בא בג"ץ בימים אלה ומוציא צו על תנאי נגד שר התחבורה, ידידנו ישראל כץ, לנמק מדוע לא מבצעים את בניית גשר יהודית לפי התכנון בשבתות. השבת היא יום מנוחה וקדושה. היא ניתנה כמתנה לעם ישראל ואנו מכריזים שוב, אנחנו לא נתפשר על קדושת השבת. בימים אלה סוערת המדינה עם אל על, שזלזלה בשומרי שבת בצורה מכפישה, והיום היא פרסמה איזו הודעה, אפילו בלי בקשת סליחה. המילה "סליחה" אפילו לא מופיעה שם. והינה אני קורא על הסכם חשאי עם טייסי אל על, על איזה 100 מיליון ש"ח ובתוכם תשלום של 250% על טיסה בשבת. הרי אל על שובתת בשבת, איך מתיישב הסכם חשאי זה לשלם 250% על טיסות שבת עם אל על, השובתת בשבת? איך זה מסתדר? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> איזה שובתת בשבת? היא טסה בשבת, היא טסה בשבת. << דובר_המשך >> מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנו נעמוד כצור חלמיש להגן על גם לומדי התורה ללא פשרות וגם על השבת, כהנחיית מועצת גדולי התורה. תודה, אדוני. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> הם טסים בשבת, על מי אתם עובדים? בשביל זה הם מחזיקים את סאנדור. אתם עובדים על עצמכם בעיניים. << קריאה >> מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): << קריאה >> בדיוק על זה דיברתי. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> ישראבלוף. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. חברת הכנסת לאה פדידה, בבקשה, עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תגיד לי, חבר הכנסת דודי אמסלם, עצרת את הנשימה היום כשהייתה מסיבת עיתונאים של השרה רגב? או אולי מישהו בבית לא נשם? החסיר פעימה? על מה מסיבת העיתונאים? פשוט בנט קיבל קצת תשומת לב, עשה שתי מסיבות עיתונאים; ליברמן קיבל קצת תשומת לב; אז גם הגברת רגב, השרה, צריכה תשומת לב והכריזה על מסיבת עיתונאים. על מה – על כלום ועל שום דבר. מה היה לך להגיד במסיבת העיתונאים, השרה רגב? מה? חוץ מאשר: תסתכלו עליי, אני צריכה תשומת לב. הרי שום דבר לא חידשת לנו. באת וסיפרת מה כחלון אמר. אנחנו יודעים; הוא אמר מעל גלי האתר בכל מקום. סיפרת לנו מה ליברמן אמר; הרי גם את זה אנחנו יודעים. אז על מה ועל שום מה? אני אגיד לך על מה, כי דרמה קווין לא מסתפקת בזה שלקחו לה את הצעת החוק של הפריימריז. היא צריכה לבכות בקול, יחד עם כולם. אז דעי לך שאף אחד לא הזיל דמעה על חוק כל כך פופוליסטי, כל כך מיותר, כל כך טיפשי. חוק שנועד לקדם אותך באופן אישי ואת הפריימריז שלך. אז לא נשאר לך. האמת, התפלאתי. בפעם שעברה ישבתי כאן ונאמתי מולך: ביבי בישל דייסה. הייתי בטוחה שהוא מתכוון לתת לך איזו הצעת חוק. אבל לא, קיפחו אותך, ואנחנו צריכים לסבול מסיבת עיתונאים על כלום ועל שום דבר. האמת, חברים בתקשורת, אני מתפלאה שבכלל הלכתם למסיבת העיתונאים הזאת. הרי זה היה ברור שעל כלום ועל שום דבר, ולפעמים הדברים מסתדרים מאליהם. הרי מי צריך חוק כזה ומי צריך לבוא ולהסתכל בעיניים ולהגיד: יש ימין, יש שמאל, יש בוגדים, יש שונאים. נו, באמת. והכי מפחיד בהצעת החוק הזאת היה ששיקול הדעת יינתן בידי השרה. והרי כולנו יודעים כמה שיקול דעת שקול, מתון, רציני היא מפעילה. הרי שיקול הדעת שמנחה אותה – איזו שמלה היא תלבש, איזה סלפי היא תקבל. ולכן זה היה המטרד הגדול ביותר, ששיקול הדעת יהיה בידי השרה. אז אני קוראת לך מכאן, השרה: לא הכול מסתובב סביב תשומת הלב שאת צריכה לקבל ולא הכול מסתובב סביב הדרמה שאת מייצרת כאן. תרדי מאיתנו. תרדי מהצעות חוק מטורפות כאלה, מהצעות חוק שמשסעות ומפלגות, מהצעות חוק שאף אף אחד לא צריך, הן מיותרות. והינה, זה הסתדר. הוכיחו לך שלא צריך את זה, והגיע מזור לכולם. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; חברת הכנסת ענת ברקו; חבר הכנסת יואב קיש; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, עד שלוש דקות, גברתי, בבקשה. << דובר >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אחד, אני רוצה באמת לברך את השר חיים כץ על עוד דבר נוסף וטוב בנושא הרפורמה ובנושא הסיעוד – אבל הייתי רוצה שהשר ישמע מה שאני אומרת; אני לא יודעת אם הוא שומע, אבל אני רוצה לשתף אותו בחוויות של הימים האחרונים בנושא הסיעוד. חוקקנו חוק של רפורמה בסיעוד – אפשרות להמיר שעות טיפול לכסף. וכשאני קוראת מכתב של אחת מהאזרחיות הוותיקות – היא כותבת מכתב למטפלת שלה, ובמכתב כתוב: אני רוצה לשתף אותך, הבת שלי במצב כלכלי מאוד קשה, ואני נאלצת לוותר על הטיפול בבית, ואני נאלצת לפטר אותך, כי אני חייבת לפתור את הבעיה הכלכלית של הבת שלי. זה אחד מהמקרים, ויש עוד כאלה. אני יודעת גם על מקרים שהילדים, בלי לשאול את ההורים שלהם – חס וחלילה, אני לא מדברת על כולם; אני מדברת על מקרים בודדים, וזה מה שמשמח אותי, כמובן – הם אלה שמתקשרים ולוחצים על הכפתור 4, כדי לקבל ארבע שעות טיפול, להמיר אותן לכסף. רבותיי – השר, תודה שנכנסת. קודם כול, פרגנתי על החוק, כמובן, אבל חשוב לי מאוד שגם תדע על הדברים שאנחנו מתמודדים איתם בימים האלה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> עם מה אנחנו מתמודדים? << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> סיפרתי על כמה מקרים של המרה לכסף, אנשים שממירים שעות לכסף רק בגלל המצב הכלכלי הקשה של הילדים שלהם. ויש לי פנייה אישית, אני יכולה להראות לך שם של אישה מבוגרת שכתבה: אני נאלצת לפטר את המטפלת כי המצב הכלכלי של הבת שלי מאוד קשה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אז מה את מציעה, שלא לתמוך בהצעת החוק הזאת? << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת – אני אסביר לך, אני אגיד לך מה – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> לא, בהצעה שאתה מעלה בוודאי ובוודאי אנחנו נתמוך. ודאי שנתמוך. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> גם האופוזיציה? << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> אני רק אומרת שמעבר למשפט: לתת גמלה בכסף, אנחנו צריכים לקחת אחריות – לאן הכסף הולך. אני לא רוצה, ובטח גם אתה ואף אחד מכם לא רוצה, שהכסף שאנחנו נותנים כדי לחזק את הקשיש, כדי לדאוג שמישהו יבוא בבוקר ויכין לו ארוחת צוהריים, כדי שמישהו ילך לבית מרקחת להביא לו תרופות – פשוט הכסף הזה ילך לילדים. ואף אחד מאיתנו לא יודע, ואנחנו לא בודקים – אני רוצה להפנות את תשומת ליבך: לא בודקים לאן הולכים אותם 1,407 שקלים או אותם 819 שקלים. אנחנו כן לוקחים אחריות רק כשאנחנו נותנים שליש, אגב, ושאר הכסף – לא יודעים. לפי דעתי, אנחנו איכשהו צריכים להתערב פה. אני, קשה לי מאוד לתת יד להרס היסטורי של כל מערך הסיעוד שקיים במדינת ישראל, שהרבה מדינות לומדות ממנו. חבל מאוד אם זה מה שיהיה בעקבות הרפורמה – שרצינו להיטיב עם הקשישים, ואנחנו לא יודעים מה יקרה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> כדאי לשקול. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> יסכם את הדיון השר חיים כץ, בבקשה. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי בשקיקה את דברייך, שמעתי בקשב רב את דברייך, ואפילו ישבתי בחוץ ונכנסתי להקשיב ולשמוע. יושבת פה חברת הכנסת שלי יחימוביץ. בזמנו הלכנו על פיילוט, שלי ואני, בארבעה אזורים בארץ, ונתנו את האפשרות לקבל גמלה בכסף. ראינו, ושמענו את קול הצעקה וגם שמענו את כולם: יגנבו, ייקחו להם. למען האמת, לא הייתה היענות גדולה, כי הפרסום היה חלש וזה לא היה נוח. יחד עם זה, בזמנו היה פה שר האוצר מאיר שטרית, ואני אמרתי שכל אזרח ותיק עשיר, שלא צריך מהמדינה, שהוא בן 90 או בן 85 – שיוכל לקחת עובד זר, אם הוא ערירי; שיהיה איתו בבית, ואללה, שיראה אם הוא חי, והוא ישלם לו – לא חשוב, או עובד זר או עובד ישראלי. המגמה – אמרו לי: לא, הוא יסחור בה והיא תנקה בתים במקומות אחרים. בואו, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שהאזרחים הישראלים, ואללה, ישרים, ומי שמקבל את הסיעוד, מקבל את הסיעוד. ואם מישהו נאלץ לא לקחת את הסיעוד בשביל לקנות לילד שלו תרופות, אז המערכת צריכה לראות איפה אנחנו יכולים לתת יותר ולשנות את שיטת ההצמדה של מקבלי הבטחת הכנסה, כי עוד מעט 1 בינואר ויהיה עדכון קצבאות. על פניו, שמולי, זה נראה שכל אזרח ותיק, הקצבה שלו – אתה, יש לך קשרים בעיתונות, תשים את זה מחר בעיתון – תעלה ב-18 שקלים. זה נראה נורמלי? על פניו, אם לא תהיה הפתעה במדד של החודש הבא – – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – שקלים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איציק, יש לך קשרים בעיתון? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אם תהיה הפתעה והוא יעלה בעוד 0.1%, אז היא תעלה בעוד שקל וחצי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חיים, באיזה עיתון יש לו קשרים? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא אמרת באיזה עיתון. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> הוא, יש לו קשרים בידיעות ובכל העיתונים. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אבל מי יודע לספור – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> חיים, מי סופר – – – << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – זה לא בגלל קשרים – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> עמיר, אני מכבד מאוד את איציק שמולי, ולא במירכאות. אני מדבר – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> – – כי אני מכבד, כי הוא בן אדם חרוץ ועובד ואכפתי. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> בגלל זה העיתונים – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> יחד עם זה, אם אתה תגיד את הדברים המעניינים שהוא אומר, לא תקבל כיסוי תקשורתי כמו שהוא מקבל. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> חיים, קודם כול – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> נו, עמיר. אני מדבר כי אני מכבד אותו, כי הוא נלחם – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אם ככה אתה מתייחס לאנשים שאתה מכבד אותם, אני מפחד להיות בחבורה שאתה רוצה – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> למה? מה אמרתי לא בסדר? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה רק מרעיף מחמאות – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא. אמרתי, אם אני אגיד שמעלים את זה, אם אני אגיד שמעלים ב-18 או 19 – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל מה אתה אומר, בעצם, השר? אתה אומר: אפילו את 6 השקלים לא אנחנו הוספנו, זה המדד. אז מה אתה אומר? << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – מה אתה עושה – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני אומר את זה על שיטת ההצמדה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> זו בעיה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני לא מתכחש. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל בעצם מה – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אתה יודע, יש את עמיר פרץ. אתה רואה את עמיר פרץ? עמיר פרץ היה יו"ר ההסתדרות וראש המפלגה כשאני הייתי. פעם הייתה שיטה של הצמדה למדד מינוס 0.5%. אמרו שאם בשנה המדד יעלה מעל 3%, נגיד, היו עושים מינוס 0.5% חודשי כפול 0.95, ואם זה עולה – יקבלו. ואז הייתה שחיקה גדולה בפנסיות. הלך עמיר פרץ, כטוב ליבו ביין – הלך למהלך ואמר: מאחר שלא הייתה הצמדה, אנחנו ביום תוספת היוקר נוסיף שקל אחד, ואז הגמלאים יקבלו את כל ההצמדה. זוכר? << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> זוכר. אתה יודע מה עשו לנו ברחוב? מה, אנחנו פראיירים, אתה נותן לנו שקל? אז כולם קיבלו תוספת יוקר שקל, והגמלאים קיבלו 3%, 3.5%, בגלל כל השיטה. אתה יודע מה עשו לנו ברחוב? באתי לאיזה מפגש – תנו עוף בקריית מלאכי, אני חושב – כמעט הרביצו לי: מה, אנחנו פראיירים, אתה נותן לנו שקל? אז הסברתי על שיטת ההצמדה, עם הגמלאים, איך זה הולך, אבל היה מדד מינוס 0.5%, כל היתרה כפול 0.9 – צריך לעבור 3%. אז זה היה מתבטא בחצי שנה – מינוס 0.5% זה 3% – ואללה, זה משמעותי, לפנסיות זה היה משמעותי, אבל הרגו אותנו על השקל. אז פה, שיטת ההצמדה במדינת ישראל, גם לגמלאים וגם לאזרחים הוותיקים – עד לפני 15 שנה בערך גמלת הבטחת הכנסה הייתה צמודה לשכר הממוצע במשק, כמו ההצמדה שלך; לא כמו ההצמדה שלי – כמו ההצמדה שלך, של הח"כים. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> בוא נדבר על שכר השרים, שעלה ב-5,000 שקל, ועל הקצבה, שעלתה ב-6 שקלים – לא בזכות הממשלה, בזכות המדד. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> שכר השרים עלה ב-5,000 שקל בשביל להשוות אותו לשכר הח"כים. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> עיני לא צרה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא, לא. למה – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> תעלו בעוד 5,000, אבל תעלו גם לגמלאים. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> שמולי, שכר השרים עלה ב-5,000 שקל בשביל להשוות אותו לשכר הח"כים. אין הבדל בין שר וח"כ, בטח לא אם הוא יו"ר ועדה. בטח לא אם הוא יו"ר ועדה. כי בשלוש השנים האחרונות שכר הח"כים צמוד למדד, והמדד היה אפס – זה השרים, והח"כים צמודים לשכר הממוצע; הייתה להם עלייה של 10%, וזה ה-5,000 שקל. אמרו: לא יאה ולא נאה שהשרים יקבלו פחות מהח"כים, אז העלו את זה. אז היו כמה פה, כמו תמיד: אני מוותר; אני לא מוותר. אני אמרתי: אני לא מוותר, כי אני חושב שאני ראוי לזה. אנחנו חוזרים לביטוח הלאומי. בחודש שעבר עברנו לחוק הסיעוד, התחלנו להפעיל את חוק הסיעוד. יש לנו כמה בעיות: 1. עובדים סוציאליים בתקנים. מאחר שכולם תומכים, ואללה, תאמין לי, בא לי לראות, אתה יודע מה בא לי לראות? מאחר שאנחנו באים בחוק הזה לעזור לפריפריה, והחוק הזה נותן לפריפריה כל כך הרבה – כי יש שם בעיה של מטפלים סיעודיים, כי המטפלים הסיעודיים מעדיפים לעבוד בתל אביב וברמת גן ובירושלים, איפה שיש להם אזור לצאת החוצה מהעבודה לחופש. בחארט אל-תאנאק, במקום רחוק, אין להם לאן לצאת – בא לי לשים להצבעה, ובוא נראה אם הם מפילים את זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> ואללה, אתה יודע, אני רוצה לראות אם עזרה לאוכלוסיות הכי חלשות, הכי חלשות, בפריפריה – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חיים, אין להם אלוהים. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אין דבר כזה. הינה, אדוני ראש הממשלה הגיע. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תאמין לי, בשבוע שעבר הם הפילו אחלה חוק שבעולם. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא כזה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יותר טוב – לא פחות מזה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> החוק הזה נולד לעזור, ולכן, מאחר שהוא נולד, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברי כנסת, נא לשבת כולם. אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. נא להצביע על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 209) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי – ביטול התנאי לעניין מגורים עם בן משפחה מטפל), התשע"ט–2018. נא להצביע. הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 99 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 209) (תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי – ביטול התנאי לעניין מגורים עם בן משפחה מטפל), התשע"ט–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 99, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1269); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעה הבאה: הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. קיבלה פטור מחובת הנחה. יציג את הצעת החוק השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו מורידים אותה מסדר-היום? << קריאה >> אבי דיכטר (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. ישראל כץ מעלה אותה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חבר הכנסת ישראל כץ, בבקשה. השר ישראל כץ, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה, השרים, חברי וחברות הכנסת, הנדון: החוק להסדרת הביטחון – תיקון, הוראת השעה. בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, מערך הסייבר הלאומי הוא הגוף המוגדר כאחראי להנחיית ההגנה בסייבר על תשתיות המחשוב הקריטיות הלאומיות של מדינת ישראל. כיום מוגדרים בחוק כ-26 גופי תשתיות קריטיות אשר מונחים על ידי המערך. בין הגופים הללו ניתן למנות את חברת החשמל, מקורות, רשות שדות התעופה, נתיבי הגז, נמלי הים, רכבת ישראל, בנק ישראל ועוד. כיום אחריות זו מוגדרת בהוראת השעה בלבד. הוראת שעה זו פגה בסוף השנה, בדצמבר 2018. מטרת התיקון היום היא הפיכתה של הוראת השעה להוראת קבע. ללא תיקון זה המשמעות היא שמערך הסייבר הלאומי לא יוכל להנחות את הגנת הסייבר על התשתיות הקריטיות הלאומיות של מדינת ישראל. מדובר בסוגיה בעלת השלכות על ביטחונה הלאומי של מדינת ישראל. לאור כל האמור לעיל, אבקשכם היום לאשר הצעת חוק זו. אני צריך להגיד כרגע לאיזו ועדה או אחרי כן, אחרי ההצבעה? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת אברהם נגוסה, ראשון הדוברים – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה נוכחת; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה; חברת הכנסת ענת ברקו; חבר הכנסת איציק שמולי; חבר הכנסת יואב קיש; חבר הכנסת יהודה גליק. חברת הכנסת תמר זנדברג, עד שלוש דקות, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. טוב, זה לא סוד שזאת ממשלה שהייתה צריכה ללכת הביתה כבר מזמן, אבל בממשלה הזאת יש שרה אחת שקוראת לעצמה שרת התרבות, תרבות, למרות שתרבות השקר וההסתה זו התרבות היחידה שהיא מכירה ושהיא יודעת. היום היא כינסה עוד מסיבת עיתונאים לעוד נאום היסטרי ומגוחך שבו נופפה לכל עבר בכל מיני שטויות שאף אחד כבר לא קונה. אבל דבר אחד, השרה מירי רגב, את לא יכולה לעשות: נגמרו הימים שאת עושה סיבוב על הראש שלנו ואנחנו מורידים את הראש ואת מתחילה עם "מחבלים וטרור" וכל הקשקושים וכל השטויות שלך. אם את רוצה לעמוד מאחורי הדברים שאמרת היום, אני מבקשת ממך, אני דורשת ממך ואני קוראת לך להסיר את החסינות שלך ולעמוד בפני תביעת דיבה, שאחת ולתמיד תסתום את הפה לכל השקרים שלך ולכל השטויות שאת מוציאה מהפה, ושאת ממלמלת, ונוזל לך, ואת כבר לא יודעת מה את עושה. בואי, אני מציעה לך, תעמדי מאחורי הדברים שאמרת. נורא נורא חשוב לך מהמחבלים והטרור ומי מעביר כסף. זה שהממשלה שאת יושבת בה העבירה כסף למחבלים במזוודות, זה לא מעניין אותך, את לא תקומי ותתפטרי על הדבר הזה כמו שצריך, אבל שקרים את יודעת טוב מאוד לפזר. לכן, בבקשה, תסירי את החסינות שלך, תעמדי זקופה וגאה כמו שאת מצטיירת ותעמדי בפני תביעת דיבה, שפעם אחת מגיעה לך. אני מתכוונת להגיש אותה מייד לאחר הסרת החסינות שלך, ונקיים את הדיון הזה אחת ולתמיד, כי את לא יכולה לשקר יותר ושזה יעבור לך בשקט. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה. << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – מי מדברת? מרצ מדברים – – – תתנצלי – – – קודם תתנצלי על – – – ותתנצלי על שקרים שלך – – – << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> – – – אין בעיה, אני אסיר חסינות. אני אסיר חסינות. אני אסיר – – – << קריאה >> שרת התרבות והספורט מירי רגב: << קריאה >> – – – << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השרים – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לכן. בבקשה. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, רציתי לשאול אותך אם אתה חושב שהשר כחלון והשר ליברמן הם בוגדים. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> האם אתה חושב שהשר כחלון והשר ליברמן הם חברים בקרן החדשה? לא שאני חושבת שזה רע, אבל אתה יודע, היום זה נחשב לבגידה, כי השרה מירי רגב אמרה היום שגם השר כחלון וגם השר אביגדור ליברמן הם חברים בקרן החדשה. ואצלכם, שם, להיות חבר בקרן החדשה – המשמעות היא להיות בוגד, יריב, אויב. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> אני חושבת שהיא סתם אמרה שהם תומכי טרור, בלי חברות. << דובר_המשך >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שהם תומכי טרור, אומרת יושבת-ראש האופוזיציה. אז, אדוני ראש הממשלה, באמת, אחת השרות הבאמת-יותר קרובות אליך חושבת שהשר כחלון והשר ליברמן הם אנשים שצריך לתייג אותם כבוגדים. ואני רוצה לומר לך – וחבל שאתה יוצא – שמה שאתם עושים בממשלה שלכם, אדוני ראש הממשלה, זה לסמן לא רק שרים אלא לסמן כל מי שלא מתיישר איתכם כבוגד. כל מי שלא מסכים עם העמדה שלכם הוא בוגד; לא יריב, לא יריב פוליטי אלא אויב, בוגד. וככה אתם מסמנים לא רק שרים אלא אתם מסמנים ציבור שלם. ציבור שלם שלא מסכים איתכם – הוא מייד הופך להיות לא לגיטימי. ואם יש, חס וחלילה, מישהו או גוף שגם אומר לכם: תפעלו לפי החוק, אתם גם מייד רוצים לגדור אותו – שומרי הסף, בית משפט עליון, יועצים משפטיים. כי אצלכם יש טובים ורעים, אצלכם יש יהודים טובים ויהודים רעים. אין אצלכם במדינה הזאת אנשים שסתם רוצים לחיות עם ערכים ליברליים, עם שוויון, עם חופש ביטוי והבעת עמדה שלא חושבים כמוכם; אצלכם כולם חייבים להתיישר. אז פעם השמאל בוגדים, ופעם התקשורת הם בוגדים, ובית המשפט העליון כבר לא ציונים, ויועצים משפטיים – צריך לסתום להם את הפה. והיום ראינו שזו לא באמת אידאולוגיה, זה פשוט מי שלא חושב כמוכם הוא בוגד, חבר בקרן החדשה, וחייב להתיישר. די כבר, תלכו הביתה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עליזה לביא; חבר הכנסת טלב אבו עראר – איננו נוכח. חבר הכנסת מוסי רז, עד שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הכנסת קברה היום קבורת חמור בחלקת הפאשיסטים – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> מוסי, תחזור על זה, בבקשה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> הכנסת קברה היום קבורת חמור, בחלקת הפאשיסטים שבבית הקברות לחוקים נבזיים, את חוק ההשתקה של התרבות, שכונה בכל מיני שמות אחרים אבל הוא חוק ההשתקה של התרבות. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אהבתי את זה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> הכנסת קברה אותו לבלי שוב. מי שקוברים אותו לא קם מהקבר שבו קברו אותו. בזכות רצונו של ליברמן לעונש מוות – וליברמן במוות חזק כנראה, חוץ ממוות של הנייה – בזכות רצונו של ליברמן לעונש מוות הוטל עונש מוות על החוק הזה, שנועד לקעקע את חופש הביטוי וחופש היצירה במדינת ישראל. הייתי בדיונים בוועדה, שמעתי מה נאמר שם. בעצם היו שתי טענות שסותרות אחת את השנייה על ידי משרד התרבות. אחת, שאין חוק שמטפל בעניין וצריך להסדיר; והשנייה אמרה שבעצם אין שום שינוי בחוק הזה, הוא רק מעביר ממשרד האוצר למשרד התרבות. שתי הטענות האלה לא נכונות על אף הסתירה – הרי בטוח שלא יכול להיות ששתיהן נכונות, אבל שתיהן לא נכונות. ישבנו שם וראינו איך במשך השנים מאז חוק הנכבה הוגשו תלונות, כמעט כולן על ידי אותו מגיש סדרתי, שלא צפה בכלל בסרטים ובמחזות שעליהם הוא התלונן. ראינו איך 17 תלונות של המשרד לתרבות התבררו כלא-נכונות, וגם הם לא צפו בכלל ביצירה לפני שהגישו את התלונות האלה. עמדה פה השרה – שיצאה החוצה, כי האמת כואבת, מה לעשות – עמדה פה השרה כשהציגה את החוק בקריאה הראשונה ודיברה על הסרט "נאילה והאינתיפאדה"; סרט שאני ממליץ לכל חברת כנסת וחבר כנסת לראות, סרט רגיש, שמדבר על מאבק פמיניסטי לא אלים של פלסטיניות נגד הכיבוש. והיא אמרה שהסרט הזה מאדיר מחבלות. הסיבה שהיא אמרה את זה מאוד פשוטה: היא לא צפתה בסרט, אף אחד מטעמה לא צפה בסרט. ואת הסרט הזה היא הביאה כדוגמה למה צריך להשתיק, למה צריך לקעקע את חופש הביטוי במדינת ישראל. וטוב שנפטרנו מהחוק הנורא הזה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת עיסאווי פריג'. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> כאן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אה, חברת הכנסת מיכל בירן נמצאת. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחרי שלוש שנים של עתירה בבג"ץ נגד הרפורמה בבריאות הנפש, היום הגענו לדיון המסכם, שבו ההרכב בבג"ץ רמז לנו בצורה ברורה שהוא מציע שנסיר את העתירה, שנמשוך את העתירה. היו גם הישגים חלקיים בתוך הדבר הזה. הייתה שם אמירה מאוד ברורה של בג"ץ שהוא מאמין להתחייבויות של המדינה ושל קופות החולים שלא ייגרעו זכויות מזכותם של אזרחי ישראל לקבל טיפול נפשי ראוי. הבעיה היא ששוב, מלכתחילה נכנסנו לעניין כי אנחנו לא כל כך מאמינים לכל הדבר הזה. הרפורמה הזאת בעצם העבירה את האחריות מאחריות ישירה של המדינה דרך המרפאות של בריאות הנפש, שאדם פשוט יכול היה להיכנס, להגיד: אני במצוקה – היו תורים גדולים, היו בעיות גם במרפאות האלה, אבל בגדול הייתה שם מערכת של פסיכיאטרים ופסיכולוגים ועובדים סוציאליים שנתנה מענה. החשש היה, והוא אכן התממש, שברגע שזה עבר לקופות החולים – אגב, צריך להגיד שניסו להעביר את זה כמעט עשר שנים בכנסת, וחברי כנסת שונים בוועדות העבודה והרווחה בגלגולים שונים עצרו את זה, ובסוף זה הגיע בצו. והחששות הגדולים היו: דבר ראשון והכי מרכזי הוא שאנשים שלפני כניסת הרפורמה קיבלו טיפול בחינם במה שנקרא "מצבי חיים" – לא אבחנה פסיכיאטרית: אדם שהיו לו גירושין מכוערים, אבטלה ארוכה, חלילה שמישהו שהוא אוהב נהרג בנסיבות טרגיות – כל הדברים האלה בעצם לא מכוסים מאז כניסת הרפורמה לתוקף. בזמן שמשרד הבריאות טוען שהם כן מכוסים, קופות החולים אומרות בצורה ברורה שהן לא תומחרו כדי לטפל גם במטופלים הללו, במתמודדים הללו, ואם רוצים שיטפלו גם להן צריך להוסיף עוד כסף, וזה לא נעשה. הסכנה השנייה היא הפגיעה בסודיות. במרפאות של בריאות הנפש זה היה קצת כמו AA, כל מי שהגיע לשם ידע שזה המצב. עכשיו, מאז שזה עבר לקופות חולים, אנשים לפעמים מגיעים עם טופס 17 כי נשברה להם הרגל, וכתוב עליו שהיה להם ניסיון אובדני לפני עשר שנים. בטח ביישובים קטנים, הצורך ללכת לרופא המשפחה בשביל לקבל הפניה לטיפול פסיכולוגי הוא חסם בפני הרבה מאוד אנשים, מה שגורם לזה שמי שיש לו כסף פשוט הולך למערכת הפרטית, ומי שאין לו כסף עלול פשוט להישאר ללא טיפול. אז שוב, אני מודה שנחמץ ליבי קצת ממה שקרה היום בבג"ץ. אבל אנחנו נמשיך להילחם, גם ברמה הפרטנית המשפטית, כשיהיו אנשים שלא יקבלו את מה שמגיע להם, וגם ברמה הפרלמנטרית. חבר הכנסת אלי אלאלוף הקים ועדת משנה בראשות נורית קורן למעקב אחרי הרפורמה בבריאות הנפש. ואני חושבת שאנחנו נצטרך להפשיל שרוולים ולהעלות הילוך בפעילות הוועדה הזאת, כדי לוודא שכל אזרח ישראלי שמעוניין וזקוק לטיפול נפשי יקבל את הטיפול הראוי והמוצלח ביותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברים, חבר הכנסת מאיר כהן, משהו לעניין. מה העניין של היום? אני מנסה למצוא דרך, למצוא עניין בחוסר העניין שקיים במליאה מזה שבועות; שאנחנו פול גז בניוטרל, ממשלה של פול גז בניוטרל. וכל יום קרקס חדש מצטרף אלינו. מלכת הקרקס היום הייתה שרת הרעש והצלצולים, שברחה מהאולם כי היא לא יכולה לשמוע את הדברים. אני עוקב אחריה בוועדות ובהתנהלות. אני רוצה לציין רק שתי עובדות שמשרד התרבות ושרת הצלצולים עשו. התקיים דיון בוועדת הרפורמה – היא התעקשה, רפורמה, קראו לזה רפורמה: לקחו את כספי הטוטו, הכסף של המהמרים בטוטו, שמיועד לקבוצות הכדורגל ולמתקנים. משרד התרבות לקח את כוח החלוקה הכספית, ומשרד האוצר לקח יותר ממיליארד דולר, להחזיק את הכסף אצלו. היא העבירה סמכות מהטוטו אליה – דבר שהיא לא מבינה בו, ולא יודעת איך לחלק כסף לקבוצה בליגה ג' וקבוצה בליגה ב'. העיקר שיהיה לי מה לעשות, העיקר שתהיה לי סמכות – זה הרעש והצלצולים. עכשיו עברנו למה שנקרא נאמנות לרגב ולתרבות. מה עשתה? לקחה וביקשה סמכות ממשרד האוצר אליה. הרי זה קיים, זה קיים במשרד האוצר, כל העניין של חלוקה כספית, ואתה יכול לאסור אם יש חתירה תחת יסודות המדינה. קיים, הכול קיים. אבל העברת סמכות – היא עוסקת בהעברת סמכות כדי לעשות לה משקל, לעשות לה – יש לה מה לעשות, מה לדבר. כל ההתנהלות שלה לאורך כל הוועדות זה פול גז בניוטרל. זאת השרה, היא רעש וצלצולים, וימים יגידו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה. עד שלוש דקות. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברי הכנסת ואדוניי השרים – חבל שאין כאן אף שרה אישה; אה, יש, גם השרה גמליאל – תשמעו, אני רוצה לענות כאן, להגיב על דברים נוראיים ואיומים שאמרו עליי כאן, מעל הדוכן הזה, לפני כמה ימים, כשהצעתי הצעת חוק בנושא משק הגז. לפני כמה ימים עמד כאן והשיב לי שר האנרגיה, השר שטייניץ – שלא נמצא כאן כרגע אבל אני בטוחה שהדברים יגיעו אליו – ופשוט השמיץ אותי בצורה נבזית וזלזל בידע שלי ובמידע שאני הבאתי בפניכם, בפני הכנסת, כשהצגתי את הצעת החוק. אני חושבת שלפני שהוא אומר דברים כאלה, שגם מזלזלים ברמה אישית, היה רצוי שהוא יעצור רגע ויבחן מי הדמות שעומדת לפניו, מה הידע שלה ועד כמה היא מבינה או לא מבינה בנושא האנרגיה, משק הגז. ואני בטח יכולה ללמד אותו כמה דברים. תשמעו, כל מה שהיה השבוע בנושא צינור הגז, הצינור הארוך בעולם, העמוק בעולם, הגדול בעולם – מה אני אגיד לכם, יחסי ציבור נפלאים למפיקי הגז ולדימוי של ישראל כמעצמת אנרגיה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה, סליחה, חברת הכנסת. אני רק רוצה להודיע: אני סוגר את הרשימה לדיון הזה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יחסי ציבור נפלאים לחברות מפיקות הגז, למי שרוצה להציג את ישראל כאיזו מעצמת-על בתחום הגז והאנרגיה. אבל חברים, גם אם היה כזה הסכם – ואין כזה הסכם, והכול קשקושים, ואנחנו יודעים את זה, כי שום דבר לא חתום, ועד שהדברים במשק הגז ובתחומים של תשתיות כל כך גדולות לא סגורים, אז אין על מה לדבר, זה עוד לא שם. אבל בסופו של דבר, וזה העניין, משק האנרגיה צריך להזרים את הגז לישראל לפני שהוא דואג להזרים אותו למדינות זרות. אני לא מדברת על יחסים עם שכנותינו הקרובות; שם אף פעם לא התנגדתי ולא חלקתי, ואף אחד מגורמי המקצוע לא חלק על הצורך לדאוג לכך שלשכנינו הקרובים גם יהיה גז. אבל לדאוג לכך שהגז ייוצא לאירופה לפני שזורם כאן גז לכל המפעלים – זה הרי חלם. ומה שהשר שטייניץ עוד לא למד ואני יכולה לספר לו – הוא מעולם גם לא רצה לשמוע ממני – זה על דיונים שהיו הרבה לפני שהוא נכנס למשרד האנרגיה, שאני הייתי שותפה להם בתור מי שהייתה המנכ"לית של הפורום הישראלי לאנרגיה, שעסק בנושא הזה, דיונים עם השר הקודם, הקודם קודם, ד"ר עוזי לנדאו, כשהיה בממשלה ב-2009–2013 שר האנרגיה. באחד הדיונים שאני זוכרת, ב-2011, הזמין השר כמה אנשים מאוד מאוד מכובדים – שר האנרגיה לשעבר משה שחל, פרופ' משה אומן, אנשים שהיו בממשלה, פרופסורים אחרים, פרופ' ברנדה שפר, דני גוטווין, אנשים מתחום הכלכלה, אנשים מתחום האקדמיה, וכמובן אנשי משק האנרגיה – כדי לשמוע מה לדעתם צריך לעשות עם הגז. זה היה דיון פתוח – הפרוטוקול שלו בוודאי נמצא במשרד האנרגיה, תמללו כל מילה. מה שמדהים – זה היה עוד לפני שקיבלו כל החלטה ממשלתית על כמה לייצא, איזה לייצא, האם לייצא – השאלה שנשאלה שם הייתה מאוד פשוטה: לכמה שנים רצוי שמדינת ישראל תשמור לעצמה גז? בכמה שנים מדובר? כמעט כל יושבי החדר ההוא, והיו שם באמת נכבדים וחכמים – עלה המספר של בין 40 ל-50 שנה. במדינת ישראל רק התגלה אז לווייתן, תמר – שנה שנתיים לפני כן, והמספר היה 40 או 50 שנה של אופק אסטרטגי, כדי לשמור לעצמנו ביטחון אסטרטגי וביטחון אנרגטי ולא לגמור את כל הגז שלנו בחמש דקות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רק אסיים. ההחלטה שהתקבלה בסוף, כמו שכולם יודעים, לאור ועדת צמח והממשלה הקודמת: 25 שנה, שזה בערך חצי ממה שכל המומחים שם גרסו – משהו שהרבה יותר מתאים לחברות האנרגיה וכנראה גם לשר שטייניץ. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. עכשיו ידבר חבר הכנסת יואל חסון, אם הוא נמצא. אם לא, מיכל רוזין – איננה; חיים ילין – איננו; סאלח סעד – איננו. נחמן שי – עולה. אחריו­ ­– מיכאל מלכיאלי. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. כמה פעמים אפשר היה להגיד לשרת התרבות לרדת מהחוק הזה? כמה פעמים? אמרנו לה כשהרעיון עלה, אמרנו לה כשהוא נוסח, אמרנו לה כשהוא הגיע לוועדה, אמרנו לה כשהוא הגיע הנה. בוועדה, בדיונים, כל הדרך היא קיבלה אזהרות. אבל זה השמן וזה הדלק שמניע אותה – עם זה היא חיה, כך היא מתקדמת, כך אולי היא מגיעה למקומות שהיא רוצה. אבל, בסוף, בסוף, כשמסתכלים אחורה, החוק הזה אולי הביא לה תועלת, אבל הביא נזק גדול למדינת ישראל, לדמוקרטיה הישראלית ולקהילה – לקהילת האומנים, ליוצרים, שאלה לכאורה האנשים שהיא מדברת איתם ואמורה לנהל איתם שיח. הם לא רוצים לדבר איתה; הם לא רוצים לראות אותה; הם צועקים "בוז" כשהיא באה לאירועים שלהם; הם דוחים אותה. אז הם לא צריכים לחבק אותה והיא לא צריכה לחבק אותם – זה בכל זאת ממשלה והם אומנים – אבל יש איזשהו שיח. כל הרעיון המכונן הוא שמדברים אחד עם השני. את זה היא הפסידה; היא הפסידה לא רק מהיום אלא לאורך הדרך הארוכה שהיא מנהלת את המשרד הזה, שפעם היה לי הכבוד לנהל אותו, ואני מכיר אותו מקרוב. הוא משרד יקר ורב-חשיבות. הוא מקור לגאווה, בסופו של דבר, כי ישנם שם אנשים מקוריים ויצירות נהדרות ואיזשהו משהו שמשקף את כוחה ואת ייחודה של מדינת ישראל. את כל הדברים האלה היא כרתה, בכל הדברים האלה היא פגעה. והכי גרוע זה האווירה שנוצרה סביב האומנות במדינת ישראל, כאילו מצפים שהאומנות תעבוד את המדינה, תשרת את המדינה, תפאר אותה ותרומם אותה. לא. לא. זו לא תפקידה של האומנות. תפקידה של האומנות הוא לעורר דיון, לעורר אנשים לחשוב, להזמין ביקורת, להתסיס. בשביל זה יש אומנות. זה מה שעושים אומנים בכל מקום בעולם – במדינות דמוקרטיות, כמובן. את זה רצתה מירי רגב להשתיק; את הפיות האלה היא רצתה לסתום; את הידיים האלה היא רצתה לעצור. וזה כישלון גדול. אני מקווה שהחוק הזה מת, לא נשמע עליו יותר, לא נראה אותו יותר, אבל כשבהיסטוריה יסתכלו אחורה, יראו את היום הזה כנקודת המפנה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – איננו; איימן עודה – איננו; שרן השכל – איננה. איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שבועיים החלטתי לעשות מעשה. לפני שבועיים חוק נאמנות בתרבות עדיין היה אמור לעלות. הוא אפילו היה אמור לעלות במליאה להצבעה בשבוע שעבר. ואני החלטתי לעשות מעשה והלכתי לראות את הסרט מחולל החוק הזה. כולם יודעים איך קוראים לסרט הזה, נכון? כמה צפו בו, בסרט "פוקסטרוט"? לא יודעת. אנחנו יודעים שהשרה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> צפית בסרט "פוקסטרוט"? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני שמחה לשמוע. חברת הכנסת יחימוביץ וחברת הכנסת כהן-פארן, אתן ח"כיות מצטיינות וגם מבינות בקולנוע, ובעיקר – אתן יודעות על מה אתן מדברות כשאתן פוסלות משהו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברת הכנסת ורבין, יש אחד שלא יודע על מה מדובר – זה אני. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אה, אז אני אספר לך. הסרט "פוקסטרוט" הוא סרט – שומו שמיים, הינה ראש הממשלה נכנס, אני לא יודעת אם הוא צפה בסרט "פוקסטרוט". אגב, אני מוכרחה להגיד לכם, מבחינה קולנועית לא השתגעתי ממנו, אבל הסרט "פוקסטרוט" מדבר על פוסט-טראומה ממלחמה. אדוני היושב-ראש, פוסט-טראומה ממלחמה, יודע על זה כל מי שיושב כאן סביב השולחן והיה במבצעים והיה בסיטואציות לחימה קשות – ואני מוכרחה להגיד שאני לא, אבל אני רואה את האנשים סביבי, במיוחד אנשים ממלחמת יום כיפור, שיצאו מהמלחמה והמלחמה לא יצאה מהם. הלכתי לראות את הסרט "פוקסטרוט" תחת הרושם האדיר שהותירה עליי השרה, שהסרט הזה, אסור שיוקרן בשום מקום במדינת ישראל, וחלילה לו שיהיה מוקרן באיזשהו מקום בעולם, כפי שהיה בצרפת, שהשגרירה שלנו שם לצערי קיבלה החלטה לא נכונה והחליטה שלא ללכת להקרנה האדירה שלו. השרה רגב, את עשית שירות אדיר לסרט "פוקסטרוט". אני, אגב, לא בטוחה שמבחינה קולנועית הגיעו לו כל השבחים האלה, אבל מבחינה עניינית – אסור לדבר על פוסט-טראומה? יש שם קטע אחד בסרט שהוא מאוד קשה, אדוני היושב-ראש. באמת סרט קשה. כל מי שהוא ישראלי, ישראלית, מבין את הסיטואציה שהחיילים שלנו, הצעירים האלה בני ה-18, ניצבים בפניה, סיטואציה איומה אל מול האוכלוסייה הפלסטינית. למה צריך לפחד לדבר על הדבר הזה? למה – כדי שאנחנו נהיה מסוגלים להתמודד גם עם הדברים הקשים, שהבחירות המדיניות שלנו עושות. למה אנחנו צריכים לפחד מזה? אדוני היושב-ראש, רק היום במדינת ישראל מתחילים לדבר על פוסט-טראומה ממלחמה כמו שצריך. רק היום מתחילים להבין מה האנשים האלה, צעירים וצעירות, עוברים. לא כולם חווים את זה מייד, לא כולם מדברים על זה מייד, אדוני היושב-ראש, אבל כל אלה שהיו במצבים האלה, בסופו של דבר הפוסט-טראומה יוצאת מהם. כי מה הם בסך הכול? הם ישראלים, חלק גדול מהם יהודים – אבל יש גם, כמובן, מי שאינו יהודי ונלחם בצבא, זה ברור לגמרי; אנחנו לא חושבים ומדברים אחרת שבועיים אחרי שסא"ל מ' נהרג בסיטואציה נוראית. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מסיימת. מה פתאום "פוקסטרוט" היה צריך לחולל חוק מיותר כל כך? איך קרה לנו הדבר הזה? טוב שהחוק הזה ירד. אני מקווה שהוא ירד לכל החיים והלך למגרסה הקרובה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה. אחריו – לאה פדידה, אחרונת הדוברים. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, קודם כול, אני רוצה להעיר הערה לגבי הנוכחות. אני חושב שבסופו של דבר הסיפור הזה של 6159: עושה חסד עם כנסת ישראל בכך שהינה, אנחנו רואים, ישנה מליאה, ישנם חברות וחברי כנסת ויש דיון. נעים לדבר כאשר המליאה מלאה יותר מאשר כאשר היא ריקה. אני רואה שלחברתי ציפי לבני יש איזשהן השגות בעניין הזה. << קריאה >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << קריאה >> להפך. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אה, להפך? אם כן, את תומכת בכל לב בדבר. אני רוצה להתייחס לעניין של הסייבר. אדוני ראש הממשלה, אשמח מאוד לקבל את תשומת ליבך, כי זה באמת נוגע לך ולנו. תראו, אנחנו מאוד גאים, אדוני ראש הממשלה, על כך שבנותינו ובנינו הם מאוד מוכשרים, יש להם מיומנויות מקצועיות מאוד מאוד גבוהות, והם יודעים לעשות אקזיטים מופלאים. אבל ישנן ידיעות בשבועות האחרים שמטרידות אותי, ומן הראוי שיטרידו אתכם. מתפרסמות כתבות בעיתונים שונים על מעורבותן של חברות סייבר שנותנות שירותים למשטרים עריצים ברחבי העולם. אדוני ראש הממשלה, אתה עמדת כאן והתגאית ודיברת בשבח הדמוקרטיה הישראלית. אני מצטרף לדברי השבח. כן, אדוני היושב-ראש, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אבל משטר דמוקרטי, יש מקום שישמרו אותו, יש מקום שיטפחו אותו, ויש מקום שנהיה, אדוני היושב-ראש, יותר מאשר דמוקרטיה – אור לגויים. אבל לא הייתי רוצה, אדוני היושב-ראש, שנהיה סייבר לגויים במובן הרע של המילה. ולכן אני מנצל את הבימה הזאת, חברות וחברי כנסת: לכל הממונים על הבטחת הייצור של הסייבר – אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים ששמנו לא יוכפש בעולם. אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים שהטכנולוגיה המתקדמת שלנו לא תגיע למשטרים עריצים. אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שהטכנולוגיה המתוחכמת והמתקדמת שלנו לא תיפול בידם של אנשים שפוגעים בזכויות אדם בסיסיות. על פניו – אני אומר: על פניו, ואני מאוד מאוד זהיר בעניין הזה – נראה שאנחנו לא זהירים דיינו, גברתי סגנית שר החוץ. זה באמת עניין מוסרי וערכי עבור כולנו. חבל. חבל ששמנו יוכפש בעולם בגלל שהטכנולוגיות היפהפיות, המתקדמות, החשובות הללו תיפולנה בידיים לא טובות. ויש מקום לדאגה, גברתי. יש מקום לדאגה, אדוני היושב-ראש. ואני באמת מפציר, ואני רואה בזה עניין לאומי, עניין ערכי, עניין שחשוב לכולנו, שהטכנולוגיות הללו לא יגיעו לידיים הללו – והן מגיעות, ואני אומר זאת בכאב ובעצב, אפילו לא בביקורת, במובן זה שאם יש אות קין כפועל יוצא של נפילתן של הטכנולוגיות הללו בידיים זרות, זה אות קין על כולנו. על כולנו. אני רוצה לומר הערה אחת, אדוני, ברשותך: יש פער מאוד גדול בין ההתפתחות הטכנולוגית העצומה לבין הרגישות המוסרית של ילדינו. לכן, אני חושב שזה גם התפקיד שלנו, של מערכות החינוך שלנו, להדגיש את המאפיין הערכי הזה, שלא יהיה מצב, כפי שאנחנו רואים היום – הפער העצום בין התפתחות טכנולוגית כבירה ומואצת לבין רגישויות מוסריות שהייתי מכנה אותן מעוכבות, אם לא מפגרות. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת לאה פדידה. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שיש לי נאום מצוין, אבל אני חייבת לשאול שאלה את ראש הממשלה בנימין נתניהו: אדוני ראש הממשלה, אתה רוצה להגיד לי שאתה לא יודע על מה אתה מצביע? אתה רוצה להגיד לי שאתה מצביע מכוח האינרציה? אומר אתמול במקלט לנשים מוכות: לא ידעתי, לא שמעתי. אני ממש מודאגת שבביטחון אתה עושה ככה – אומר: תעשו, ואחר כך: לא ידעתי, לא שמעתי, בואו נקים ועדה. אז אני מקווה שבתור שר ביטחון תקפיד להקשיב ולדעת על מה אתה מצביע, אדוני ראש הממשלה. אבל אני רוצה לאתגר את הבית הזה ולשאול – חידון, האם אתם מכירים את האמירות הקשות שנאמרות בבית הזה, ומי אמר. חידה: מי אמר את המשפט הזה: אני הומופוב גאה? כן, קואליציה, אופוזיציה, מי אמר את המשפט הזה: אני הומופוב גאה? לא יודעים? הרמז הבא: אשתי לא רוצה חפלות המוניות בלידה שלה. מי אמר את זה? << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סמוטריץ. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אוה, נקודה. מי אמר את זה: לאנוס אישה זה כואב; מה שנעשה היום זה אונס ברוטלי? מי אמר את זה? מה, אתם לא יודעים? אוי, נו, באמת. מי אמר את זה: יש לי פנטזיות מיניות שאני לא מגשים אותן – כאן, בבית הזה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> סליחה, אפשר לבקש, חברת הכנסת, לא להזכיר שמות? << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא הזכרתי שמות. אני שואלת מי אמר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני כבר אומר לך מראש. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מי אמר? אני רוצה שהם יענו לי. מי אמר את המשפט הזה? מי אמר את המשפט החכם – והתנצל אחר כך: עוני? יש לי חמישה ילדים, שניים מהם לא עניים, אז אין עניים. וואי, איזה חכם זה, גדול מהחיים. מי אמר את המשפט הזה: אתם אפסים – וכמובן שהתנצל אחר כך? האמת, אחרי כל אמירה שאמרתי הוא התנצל. מי אמר שמשפחות חד-מיניות הורסות את החברה הישראלית? מי אמר שלאישה יש תפקיד מסוים, לגבר יש תפקיד מסוים, כך ברא אותם אלוהים, וחס וחלילה שלא ישתבשו הדברים? ומי אמר למי בטוויטר – והטוויטר סגר אותו ל-12 שעות? יש רק חבר כנסת אחד כזה. כששאלתי את הח"כים בפרסה מי לדעתם החבר כנסת הכי גזעני ושוביניסט, אמרו לי שם אחד; מתברר שהוא בכלל לא אמר את האמירות האלה. יש רק חבר כנסת אחד בבית הזה שמרשה לעצמו להגיד אמירות שוביניסטיות – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – גזעניות, ויודע להתנצל אחר כך. מה זה שווה להתנצל אחרי אמירות כאלה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. תודה רבה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בוטות? כל אחד בבית הזה יודע מי חבר הכנסת הזה שאמר את זה, וסגרו לו את הפה ל-12 שעות – אולי הגיע הזמן שיסגרו לו את הפה ליותר שעות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת פדידה. שר התחבורה ישראל כץ – שר התחבורה והמודיעין, אני חושב – ידבר עכשיו, ישיב בשם הממשלה. ישראל כץ, בבקשה. << דובר >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, ברשותך, אשיב על כמה מהטענות שהועלו כאן ואתאר בתמצית את תהליך מערך הסייבר הלאומי כפי שהוא קרה וכפי שראיתי אותו כחבר הממשלה במו עיניי. לפני כמה שנים ישראל לא הייתה על מפת הסייבר העולמי המאורגן, נושא שהופך להיות מרכזי במה שמתרחש היום בעולם. ראש הממשלה יזם – אני זוכר את זה היטב – את הקמת מערך הסייבר הלאומי בשלבים. אני זוכר שרוני בר-און – אני לא יודע באיזה תפקיד הוא היה אז בדיוק – תקף ולגלג ואמר: ראש הממשלה עוד פעם מדבר על איזה סייבר, על מערך סייבר – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> סליחה, לא אמרתי את שמך. << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> מי מגן כאן על רוני בר-און? אני לא יכול לקטלג. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> רגע, סליחה, לא אמרתי את שמך. אתה לא יכול – – – << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: << דובר_המשך >> אני ראיתי את הדברים וראיתי אותם מתפתחים. ההחלטה שראש הממשלה קיבל היא להקים מערך סייבר לאומי בפריפריה. חברת הכנסת לאה פדידה, את על גבול הפריפריה, כי אנחנו כל כך מחברים עכשיו את הכול, שיקנעם היא כבר במרכז. הרי יזמנו את אותו מזלג שכולם עוברים בו, כמו שאת ומשפחתך יודעים. ההחלטה המודעת הזאת שראש הממשלה קיבל היא למתוח את הגבולות של ההייטק, של הסייבר, ברמה הגבוהה ביותר שיש לישראל, בעצם, ובתרגום ובשילוב של המודיעין הצבאי, של היכולות הצבאיות עם המערך האזרחי, עם הגוף שנמצא. אגב, זה לא קרה במקרה. ראש הממשלה, כבוגר MIT, הוא בדיוק – הוא העתיק מודל שעבד בארצות הברית: היה מערך של המודיעין צבאי האמריקני בלב הקמפוס של MIT – ה-NSA, רשת המידע והמודיעין האמריקנית. יש גם מודל כזה בסטנפורד, קליפורניה. בעצם, נוצר כאן שילוב בין היכולות של המודיעין הצבאי – והאקדמיה מעורבת איתם בחלוקת המידע וכמובן לימודו. ואז נוצר מערך אזרחי שלם, עמק הסיליקון שם ובאר שבע כאן. והעובדה הזאת, שבמרחק של שעה מהמרכז, בבאר שבע, קם מערך סייבר לאומי ברמה מהגבוהות ביותר בעולם, בלי שום ספק – אני סיירתי שם; אני מזמין אתכם גם לבקר שם, כל אחד לפי סיווגו – זה דבר מדהים, שבעצם מעביר את היכולת הגבוהה ביותר של מדינת ישראל לנגב. בעקבות זה באים האנשים, וגם קריית המודיעין מוקמת עכשיו, בהחלטה של הממשלה, ליד צומת ליקית, וגם אותו מאגר ידע עצום, ויכולת, יעברו לשם. זה מהפך אדיר – החלטה מודעת, מדיניות ויישום של המדיניות לרתום. עכשיו, הכוח הגדול זה החברות הפרטיות. יש כאן ידע עצום, יכולות עצומות. חלק ניזון מהרקע הצבאי וחלק מתחיל ישר מהצד האזרחי. מערך הסייבר הזה, שאנחנו מעגנים אותו היום – לא בהוראת שעה – מוסיף לחוסן הלאומי של מדינת ישראל ומבטיח שישראל תמשיך להיות ותהיה בוודאות בין המדינות המובילות בעולם בתחום שאולי אין חשוב ממנו, גם מבחינה ביטחונית, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית, כאשר אנחנו משלבים את כל תושבי מדינת ישראל – חיבור אמיתי של הפריפריה, עם כלים אמיתיים, המובילים ביותר בעולם, להיות חלק מהעוצמה הזאת. לכן, אבקש מכולם לתמוך בהצעת החוק ולהעביר אותה לאחר מכן, אדוני היושב-ראש, ברשותך, לוועדת החוץ והביטחון להמשך קידום החוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לשר ישראל כץ. אתה מציע להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון. אז אנחנו נצביע עכשיו על ההצעה להעביר את הנושא לוועדת חוץ וביטחון. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 81 נגד – 12 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (הוראת שעה) (תיקון), התשע"ט–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 81 בעד, 12 נגד. החוק עבר ויעבור לוועדת החוץ והביטחון. << נושא >> הודעה אישית של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ << נושא >> << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, אני ביקשתי מחברת הכנסת פדידה שלא תזכיר שם, והיא לא הזכירה שם. חבר הכנסת סמוטריץ טוען שכולם הבינו שזה אליו, אז אני מאפשר לו שלוש דקות במקום חמש דקות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה? על ראש הגנב בוער הכובע – – – << דובר >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, חברת הכנסת פדידה, אני מבין מדברייך בנאום הקודם שנפגעת ממני, למרות שניסיתי להסביר שזה לא היה בכוונה. התנצלתי כאן על הדוכן, התנצלתי בפנייך בפרסה, התנצלתי בפנייך בטוויטר. אז אני רוצה – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להתנצל בפנייך בפעם הרביעית, בפני מליאה מלאה. טעיתי, מעדתי בלשוני, לא בכוונה, חלילה, לא התכוונתי לצחוק – טעות לשונית במובן הכי טכני של המילה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> תודה רבה. מודה ועוזב ירוחם. << דובר_המשך >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << דובר_המשך >> ולמרות זאת, ולמרות זאת, מאחר שנפגעת, וכפי שניכר – אחרי כל כך הרבה זמן נשאת את הנאום שנשאת – אז אני מבקש שוב סליחה ומתנצל על הטעות. אני לא מתנצל, כמובן, על אף אחת מן האמירות שייחסת לי. כידוע, אני מאלה שעומדים מאחורי דבריהם. תודה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> יפה, בצלאל. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת סמוטריץ. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מודה ועוזב ירוחם, בצלאל. << הצח >> הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) (הארכת תוקף), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1277); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוקה הבאה, הצעת חוק למניעת ההסתננות, בקריאה ראשונה. יציג את הצעת החוק סגן השר משולם נהרי. אני סוגר את הרשימה. מי שרוצה עוד יכול עכשיו לגשת. חבר הכנסת אחמד טיבי. מי עוד? טוב, אני סוגר את הרשימה. סגן השר משולם נהרי, בבקשה. פתח פיך ויאירו דבריך. << דובר >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, שקט, מרוב התנצלויות עוד יהיו לי פה תכף – מספיק, די. אבקש שקט באולם. אתם מעכבים את הדיון, רבותיי. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מטרת החוק היא להאריך את האיסור הקיים על הוצאת כספי מסתנן מישראל, איסור אשר הוא כלי הכרחי להתמודדות עם אוכלוסיית המסתננים. הנושא מעוגן במסגרת הוראת שעה, התשע"ג–2013, והתוקף של הוראת השעה עתיד לפקוע ביום ו' בטבת התשע"ט, 14 בדצמבר 2018. לכן, מה שמתבקש הוא להאריך את הוראת השעה ב-18 חודשים, ובמהלכם תמשיך להיבחן נחיצותו של האיסור ויעילות דרכי אכיפתו. בשבוע שעבר עלה הנושא הזה כהצעת חוק פרטית, והתחייבנו שביום שני שלאחר מכן – הכוונה, היום – נביא את זה כהצעה ממשלתית. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לסגן שר הפנים הרב משולם נהרי. רשימת הדוברים: חבר הכנסת אברהם נגוסה – איננו; חברת הכנסת מירב בן ארי – איננה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, עולה? בבקשה. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו. << דובר >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזאת ונצביע נגדה. אני עליתי כדי להביע כאב, צער וזעם על הפשע הנוראי בכפר ג'ש – הריגתה של בחורה צעירה, יארא איוב, רציחתה של יארא איוב בת ה-16, ביתור גופתה וזריקתה בפח אשפה. איום ונורא. אני קורא ליו"ר הכנסת להסכים להצבעה חוזרת לעניין ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא אלימות נגד נשים. ישנן תוכניות שלא יושמו להגנה על נשים שנתונות בסכנה של אלימות. ישנם דברים רבים שאפשר לעשות. אנחנו כחברה ערבית זועקים לשמיים. לא יכול להיות שאנחנו החברה המוכה ביותר בעניין של רצח נשים – יותר מאשר בגדה המערבית, יותר מאשר ברצועת עזה, יותר מאשר בירדן ובאחוזים גבוהים מאוד, לפי כל קריטריון. אנחנו לא יודעים את הפרטים של הרצח הזה, לא יודעים מי המנוול או המנוולים שעשו את הפשע הנוראי הזה, אבל אנחנו כחברה וכהנהגה ערבית מחויבים לעשות הכול, אבל הכול, כדי למנוע וכדי להילחם בפשעים הנוראיים האלה. המשטרה לא עושה מה שצריך – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה יכול לסכם. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – הממשלה לא עושה מה שצריך, ואני קורא לכל חברי הכנסת, לפחות, לפחות – זה צעד קטנטן שיראה על רצינות – לטפל בעניין הזה: הצבעה חוזרת על ועדת חקירה פרלמנטרית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת זחאלקה. חברת הכנסת ענת ברקו – מוותרת. חבר הכנסת משה מזרחי, בבקשה. << דובר >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה להתנצל בפנייך, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, על התקרית על הדוכן קודם, כי אני רוצה לסיים מאותה נקודה שבה נגררתי מפה, ברשותך. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> עכשיו אתה יכול. << דובר_המשך >> משה מזרחי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ראש הממשלה היום הגדיר את מדינת ישראל כמוצב קדמי של העולם החופשי, ופה אני פונה לשרה מירי רגב, והפעם בשפתה, כן? הטעות במקור: בסיום האקורד של המנדט הבריטי, איש אחד ששמו דוד בן-גוריון החליט על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. 6,300 איש ואישה נהרגו על הקמתה. אותו איש אמר ב-29 במרס 1949 ככה: "מדינת ישראל, אני מקווה, לא תהיה אף פעם מדינה טוטליטרית, שבה יקבע השלטון את האמת המדעית, את הסגנון הספרותי, את כיוון האומנות או דרך הרוח. במדינת ישראל תהיה חירות גמורה לאנשי הרוח, ואיש לא יכבוש ולא ישעבד את הרוח האנושי". ועכשיו לגופו של החוק הזה, החוק-דמה, פלצבו; אני מדבר על הוראת השעה, כמובן. הייתי בדיון בוועדת הפנים. חמש שנים, החוק הבלתי-אנושי, המגביל הזה, שחשבו שהוא ידרבן את המסתננים, פליטים, מבקשי עבודה וכו' החוצה – חמש שנים, כמו אבן אכף; אפילו לא כתב אישום אחד, לא סנקציה אחת, לא חקירה אחת, לא כלום. על מה אתם מבקשים עוד 18 חודשים, על מה? יש לנו עשרות אלפי מהגרים ברישיון, ואני מדבר על מעל 50,000 עובדים שמגיעים הנה בהיתר ונותרים פה – חלקם הגדול גם בדרום תל אביב – ללא היתר שהייה. הם לא מפריעים לאף אחד; הם כנראה גם הרבה פחות שחורים מאלה שמטרידים את מנוחתם של תושבי הדרום. כל החקיקה הדרקונית הזאת – שלא הייתה אפקטיבית, שנועדה רק להרגיע את המצפון, היא בניגוד גמור לדוגמה, למוצב הקדמי של העולם החופשי. לא נכנסים אלינו יותר, וחבל שראש הממשלה לא פה; צריך לפרגן לו: הקים את הגדר, מאז אחד לא נכנס. תתמודדו בדרך קצת יותר הומנית עם המעטים שנותרו פה. וחוץ מזה, יאללה, תסגרו כבר את הבסטה, חברים. אנחנו מדממים לחינם פה את מילינו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מזרחי. חבר הכנסת איציק שמולי – מוותר; יואב קיש – איננו. דב חנין. בבקשה. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, החוק הזה הוא עוד אחד מאותה סדרה של חוקים שנועדו להילחם במבקשי המקלט, למרר את חייהם, לייסר אותם גם בשוטים וגם בעקרבים, ובדרך הזאת לשגע גם אותם, גם את השכנים שלהם בשכונות דרום תל אביב ובמקומות אחרים וגם את החברה הישראלית כולה. אני קורא לכם, עמיתיי חברי הכנסת, להתנגד להצעה להאריך את הוראת השעה המיותרת והפוגענית הזאת. אני רוצה לומר לכם, עמיתיי חברי הכנסת: הצעת החוק הזאת, שעוברת, הופכת העברת כספים של מבקשי מקלט לחוץ-לארץ לעבירה פלילית, היא אחד המנגנונים הפוגעניים – אבל גם המיותרים – ביותר שהומצאו בין כל מנגנוני הפגיעה שאתם ניסיתם לייצר נגד מבקשי המקלט. בדיון שהתקיים בוועדת הפנים דיווח סגן ניצב אסף אלמוג ממרחב יפתח כי במשך חמש השנים שבהן הוראת השעה הזו קיימת לא הוגש אפילו כתב אישום אחד מתוקפה. אז למה להאריך אותה בעוד שנה וחצי? מה שהוראת השעה הזו עשתה, היא פיתחה שוק עברייני של הוצאת כספים מישראל, והשוק העברייני הזה, אין בו שום תועלת, יש בו רק נזקים ורק בעיות. עוד צריך לומר, אדוני היושב-ראש, שבשנים 2009–2012 פעלו בסיני מחנות עינויים, שאליהם הובאו מבקשי מקלט מאפריקה, שנחטפו ועונו, ונדרש אז כופר מבני המשפחות שלהם בעבור שחרורם. אותם אנשים שעובדים בארץ השתמשו בכסף שהם הרוויחו – השתכרו בארץ – כדי לפדות את בני המשפחות שלהם מאותם מחנות עינויים. אם החוק הזה היה קיים, אז בעצם הם לא היו יכולים לעשות את הדבר הזה, והאנשים היו נותרים במחנות עינויים ובסבל נוראי. לכן, אדוני היושב-ראש, החוק הזה הוא חוק מיותר. אותה הוראת שעה לא הניבה אפילו כתב אישום אחד, היא רק יצרה שוק עברייני של העברת כספים לחוץ-לארץ. זו גם הוראה גזענית, מכיוון שהיא חלה אך ורק על מבקשי המקלט שמגיעים מאפריקה, והיא הוראה פוגענית מכיוון שהיא מונעת ממבקשי המקלט להעביר כספים שהם הרוויחו כדין בישראל לקרוביהם שנמצאים במצוקה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את הצעת החוק הזו צריך לדחות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה, אני ברשותכם רוצה לנצל קצת היום את הבמה הזאת – ששמעה קצת מרירויות וקצת תלונות וקצת תחושות רעות וקצת התבטאויות קשות – לשנות טיפה את האווירה. ביום שני הבא, היום הראשון של חנוכה, כמדי שנה, אני עושה בכנסת כנס שנקרא "רואים טוב", שבו אני מבקש להביע הערכה לאזרחים ולעמותות שרואים טוב; שפשוט תורמים לראיית טוב. השנה, היום הראשון של חנוכה גם חל ב-3 בדצמבר, שהוא היום הבין-לאומי למודעות לשילוב בעלי מוגבלויות בחברה הישראלית, ולכן השנה הכנס הזה יעסוק – יתמקד – גם, בדגש מאוד חזק, בגופים שמשלבים בעלי מוגבלויות. השנה יקבלו תעודות הוקרה: גוף שנקרא "כל יכול", שמעסיק כ-200 בעלי מוגבלויות; "מקומטוב", מסעדה מקריית שמונה שמופעלת על ידי ילדים בעלי מוגבלויות; מעבר לזה יש גם קבוצת בני נוער שמעודדים אנשים שלא לעשן; יש גוף שנקרא "מתוק בלב", של גדי בשארי, שעוזר גם לבעלי מוגבלויות; אדם בשם אבי ג'מאל מחיפה, שעוסק בהרבה מאוד צדקה; עמותת "אנוש" שעוסקת בבעלי מוגבלות ומתמודדי נפש; עמותת "יחדיו" שעוסקת בנשים בזנות, אלו שמתמודדות עם זנות – לצאת מזה; "מכורים לחיים" – אנשים שיוצאים מסמים, אדם שהיה מכור לסמים, שהקים בית חם בבית שמש; "סיכוי שווה" בראשות אורן הלמן, שעוסק בשילוב בעלי מוגבלויות בעסקים; רחל לבבי אברהם, שעוסקת בסיוע לנפגעים בדרום תל אביב; עמותת "ידידים", שעוסקת בסיוע לאנשים בדרכים; "חבל הצלה", שעוסק במצוקותיהם של גברים גרושים; סלאח סלאח מירכא, שעוסק בסיוע גם לבעלי מוגבלויות בתוך האוכלוסייה הדרוזית; נאיל זועבי, שעוסק בשילוב בין יהודים וערבים; ארגון "אמיצים" – ארגון שעוסק בקידום אלמנות ויתומים צעירים; "סוטריה" זה גוף של בית מאזן לבעלי התמודדות עם הנפש, פה בירושלים; אהובה מרין, גברת מבאר שבע, שמתנדבת בתחום הזה של סיוע; עמותת "המרכז לחינוך יהודי ציוני" באופקים, שגם כן מתעסק בבעלי מוגבלויות; ועמותת "עלה" בסניף ירושלים. האירוע יתקיים ביום שני הבא באודיטוריום בכנסת, בין השעות 10:30 ו-13:00. אני מזמין את חברי הכנסת להיות שותפים למתן תעודות ההכרה, ולעודד את ראיית הטוב בחברה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. תמר זנדברג – מוותרת; רויטל סויד – מוותרת; עליזה לביא – איננה. אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, על פי הנהלים החדשים בעניין הדיג בחוף אכזיב, מאנדרטת המעפילים בחוף אכזיב צפונה נאסר הדיג כלל, ובין האנדרטה דרומה – לכיוון בית אלי אביבי – ניתן לדוג מהחוף בלבד, רק עם חכת עץ וללא אמצעי עזר, כשהמרחק בין הדייג לפיתיון לא יעלה על 20 מטר. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> זאת ריבונות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפקח רשות הטבע והגנים סמכות לקנוס דייגים, ואף להוביל למאסר וחילוט של ציוד הדייג; והם השתמשו בסמכות באופן תדיר בחודשים האחרונים, ובצורה פוגענית. הטענה של הדייגים – ואני מעביר אותה כאן – יהודים וערבים כאחד, שזה הרגל; זה ספורט – דיג בחכה – שהם עושים עשרות שנים. אין פגיעה, כפי שמציירים ברשות הטבע והגנים, והפגיעה הממשית היא מדיג באמצעות רולרים, המושים מהים טונות של דגים, לא באמצעות חכה, איתן, ולא דיג ספורטיבי, באמצעות חכות ורולרים. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אם תרצה, אני אענה לך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הם מבקשים להחזיר את המצב לקדמותו ולהמשיך לדוג כפי שעשו עד ההחלטה, באמצעות רולרים, ואפילו להרחיב את שטח הדיג באזור, במקום לצמצם אותו דווקא. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה דגים מסתננים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, היות שזה מכוון נגד דייגים – גם יהודים וגם ערבים – אז לא יודע מה הראש שעמד מאחורי ההחלטה הזאת, להתנכל דווקא לאנשים – זה תחביב, זה ספורט. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> הייתי יכול לענות לאדוני, כיוון שהדיון הזה היה בוועדת הכלכלה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> וזו הצגה – זאת אומרת, אני מכיר את הנושא בעל פה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בבקשה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אני רק יכול לומר לאדוני את הדבר הבא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בתור סגן יושב-ראש, שפעם היה יושב-ראש ישיבה – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אתה אומר את זה על זמנו של חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, לא, לא, חשובה לי התשובה. לא, לא, אני מאפשר לך לענות. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אני רק אומר לך, אדוני, שהדגה בישראל במשבר עצום מאוד מאוד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> והיא תיפגע מ-137 דגים? << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> שנייה. לא, לא, זה הרבה יותר. תאמין לי, זה לא כך, אני עסקתי בזה, ואני אחרון שיגידו עליו שהוא מתנגד לדייגים. דאגתי גם לפיצוי עבור הזמן שהם לא דגים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ספורט, ספורט, איתן. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה יודע – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לקטוע אותך, ולתת לך לענות. פניתי היום לשר אלקין, והוא אמר לי שהוא מכיר את ההחלטה, והוא ביקש להחזיר את הנושא לשולחנו כדי לדון בנושא מחדש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> עלא כיפאק. אולי הוא יצליח לייצר תרביות דגים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל מה שברור, שדייג אוהב דגים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא כל כך ברור, לאחרונה. תודה רבה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> למה הוא דג אותם, אוכל אותם? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת טיבי. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> דרך אגב, הוצאנו את הדייגים, ואת והמכמורתנים, הוצאנו. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל לא הבנתי, אחמד טיבי, איך זה קשור לחוק המסתננים. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דגים שהסתננו לחוק. << קריאה >> עמיר פרץ (המחנה הציוני): << קריאה >> קשה לתפוס אותם, דגים שהסתננו. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, נאמר שאני לא יודע על מה מדברים כאן, לא מכיר את הנושא שמדובר עליו. אני לא יודע אם מדובר על מבקשי מקלט, מסתננים, עובדי קבלן – לא חשוב מה – ומסבירים לי שיש הוראת שעה שהייתה בתוקף חמש שנים, חמש שנים לא עשו בה שום שימוש, ורוצים להאריך אותה בעוד שנה וחצי. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> בספק גם אם יצא ממנה משהו. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> ברור שלא יצא כלום – ורוצים להאריך אותה בעוד שנה וחצי. למי בדיוק זה נשמע סביר, הדבר הזה? למי בדיוק הדבר הזה נשמע דבר הגיוני, שאנחנו צריכים לבזבז עליו את זמננו, המדינה צריכה לחוקק חוק כזה, להאריך את התוקף של הוראת שעה כזו? אני אגיד לך בדיוק למי, אדוני היושב-ראש: למי שרוצה כל הזמן להשתמש במצוקה של מבקשי המקלט ושל התושבים בדרום תל אביב – ואגב, צריך להגיד: תושבי דרום תל אביב בבחירות המוניציפליות האחרונות סירבו לבחור בכל הנציגים האלה שבאים פה לכנסת ומציגים את עצמם כנציגי דרום תל אביב. איש מהם לא נבחר, והם התמודדו – ובא לנצל את המצוקה הזו כדי עוד לסכסך, עוד להסית. קראתי אתמול שבשנה האחרונה, מאז תחילת השנה, בדרך לחופי ספרד טבעו 640 פליטים. יש מצוקת פליטים בעולם, מאות מתים, ומה עושה המדינה – ואנחנו צאצאיהם של אלה שבאו בצורה כזו לכאן? אנחנו ממשיכים להתעסק עם אותם 50,000 שבאו לפה – וכבר לא באים שש שנים; הם באו לפני שש שנים ומעלה, ובתקופה הזו הם כבר פחתו ל-30,000 אלף ומשהו, כי כל שנה עוזבים כ-3,000 או 4,000. ממשיכים להסית נגדם; ממשיכים לחוקק נגדם; ממשיכים לדבר עליהם בוועדות – במקום לקלוט. מה זה 30,000 בים של עשרות מיליוני פליטים שמסתובבים בעולם? באירופה, בגרמניה, קלטו מיליון בשנה. יכול להיות שזה אפילו יותר מדי. במקומות אחרים קולטים פליטים, ואנחנו? שש שנים לא בא לפה בן אדם – ממשיכים להסית נגדם; ממשיכים להסית אחד בשני, מדוע? מפני שהממשלה איננה מסוגלת להתמודד עם המצוקות בדרום תל אביב. במקום לטפל בבעיית החינוך ובבעיות האחרות בדרום תל אביב – תמיד קל להצביע על האשם, שהוא איננו אשם, אבל להגיד: הוא אשם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מוסי רז. חברת הכנסת נורית קורן – איננה; מיכל בירן – לא רואה; עיסאווי פריג' – איננו. יעל כהן-פארן, בבקשה. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, הארכת הוראת השעה שמובאת לפה היום, היא פשוט להאריך משהו שלא עובד, שלא הוכח, שלא הראו לנו בוועדת הפנים שבכלל הייתה לו אפקטיביות, אפילו, ובעצם להמשיך את ההתעללות במבקשי המקלט. תקראו להם פליטים, תקראו להם מסתננים – אני יודעת שאתם מעדיפים את המילה האחרונה – אבל בסופו של דבר, מרביתם ביקשו בקשות מקלט, שלא ניתנו להם; כמעט כולן לא נבדקו אפילו, ואלו שנבדקו, נבדקו תחת קריטריונים מאוד תמוהים, שבערכאות שונות של בתי דין הם נפסלו. אבל אתם בשלכם, אתם פשוט רוצים להראות לאותם תושבים – שליבי איתם, ואפשר היה להקל את מצבם, ללא שום ספק, בלי קשר לחקיקה הזאת ובלי קשר למהלכים המאוד-אכזריים, יש לומר, שאתם מקדמים כאן – אתם פשוט רוצים להראות להם שאתם עושים משהו. אז גם אם המשהו הזה הוא כלום, הוא חסר אפקטיביות מוחלטת, ואתם אפילו לא בודקים – מה שנאמר לנו בוועדה זה שאף כתב אישום לא הוגש. חמש שנים הייתה הוראת השעה הזאת; שום דבר לא קרה ממנה – אף כתב אישום. אף אחד לא באמת אכף אותה, וגם לא בדקו בכלל מה הייתה האפקטיביות שלה. בסופו של דבר, ואני לא אחזור על דברים קודמים שנאמרו, זה ייצר מצב שאתם מנסים להרתיע, אתם מנסים להגיד: אל תבואו לכאן – הם כבר לא באים. כל אותם אנשים שהגיעו כשלא הייתה גדר ולא היה גבול עם מצרים כבר לא נכנסים לכאן, אפס כניסות. כל המהלכים שאתם מייצרים, שהם להרתיע אנשים חדשים מלהיכנס, הם פשוט מהלכי סרק, שכל-כולם יחסי ציבור שלכם כלפי קומץ אנשים בדרום תל אביב, שכמו שנאמר כאן קודם, אפילו לא נבחרו ברמה המוניציפלית לייצג את דרום תל אביב במועצת העיר. אבל אתם בשלכם. אני מציעה לכם להתעשת, כי המדינה הזאת צריכה טיפול אמיתי ושורשי בבעיה של המהגרים, הפליטים, מבקשי המקלט, ואתם פשוט נמנעים מלהגדיר איזושהי מדיניות שגם תטפל בהם וגם תטפל בדרום תל אביב, ובמקום זה מנהלים מאבקי סרק, שלא יובילו לשום דבר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; מיכל רוזין – איננה; חיים ילין – איננו. סאלח סעד, בבקשה. << דובר >> סאלח סעד (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השתתפתי היום בדיון בוועדת החינוך והזדעזעתי למשמע אוזניי. ראיתי את הדמעות הזולגות של ההורים שילדיהם נהרגו ונספו בשיטפון בנחל צפית. הזדעזעתי ממה ששמעתי, שעדיין לא למדנו ולא הסקנו את המסקנות. אני קורא כאן למשרד הביטחון ולמשרד החינוך: למה אנחנו מחכים, לאסון הבא שיקרה? הרי מדובר כאן בעשרה נערים שנספו בשיטפון מיותר. 200 טיולים באותו יום בוטלו, ודווקא במכינה הזו עמדו והתכוונו ונכנסו ממש לנחל בעת השיטפון. אני קורא כאן למשרד הביטחון ולמשרד החינוך, ואני אומר להם: צריך להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. אני מזדהה עם מה שאמר יעקב מרגי חברי, יושב-ראש ועדת החינוך, שעסוק בטלפון עכשיו. לרוב אני לא מסכים איתו, אבל הפעם אני באמת הסכמתי לכל מילה שהוא אמר. הוא הציע להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. אני אומר שחייבים להקים את הוועדה הזו, מכיוון שאנחנו חייבים למנוע את האסון הבא. אנחנו נבחרנו כנציגי ציבור כדי לשמור גם על התלמידים האלה, במכינות הקדם-צבאיות, ואין לנו שום כוונה לסגור את המכינות האלו, כי המכינות האלו זה מפעל ציוני חשוב מאוד; בסך הכול המטרה שלנו היא שהאסון הבא לא יקרה, שנעצור את הדבר הזה לפני שיהיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. נחמן שי – איננו; מיכאל מלכיאלי – איננו. איימן עודה, בבקשה, תפדל. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, יארא איוב, רק בת 16, נרצחה. (אומר דברים בערבית: "יארא של צמות הזהב, שחיים מתנודדים בהן, וכל כוכב לוחש את סודותיו – יארא. למשמע שירתה מתרוממת רוחך ומכווננות הרוחות את מיתריהן – יארא". כפר גִ'ש השקט והפסטורלי שבצפון מוכה יגון וכאב. אני שולח את תנחומיי למשפחה, לאימא מוכת היגון ולאב מוכה היגון, וגם לבני כיתתה של יארא.) יארא איוב, רק בת 16, נרצחה לפני כמה ימים, והיום נמצאה גופתה. קודם כול, אני רוצה למסור את תנחומיי למשפחה, שמתמודדת עם הדבר הנורא מכול; וגם לכל אל-ג'ש – ליבנו איתכם (אומר בערבית: ליבנו איתכם). יותר מ-20 נשים נרצחו מאז תחילת השנה, לצד עשרות גברים. אלו אנשים שמשלמים בחייהם בזמן שהממשלה מחלקת נשקים. והמשטרה מתעלמת. ארדן, המשטרה מתעלמת: אין עצורים, אין כתבי אישום ואפילו אין חקירות. ההתמודדות עם האלימות בתוך האוכלוסייה הערבית – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> שקרן מתועב. יש – – – ויש חקירות, ויש אפילו – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תמשיך, ארדן השקרן, תמשיך לשקר. ההתמודדות עם האלימות בתוך האוכלוסייה הערבית היא הנושא מספר אחת שאנחנו ברשימה המשותפת מתמודדים איתו. יארא נרצחה לא פעם אחת, אלא פעמיים: מייד אחרי ההיעלמות של יארא התחילו אנשים להפיץ עליה שמועות בזויות. החברה הערבית מדממת מבפנים. אני אגיד את זה שוב ושוב ושוב: אנחנו דורשים להוציא את הנשק מהיישובים הערביים. אין שום כבוד ברצח, אין שום דבר טוב ברצח – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אין שום דבר בנשק. כבוד היושב-ראש, הגשנו בקשה להקים ועדת חקירה. ראש הממשלה טען שלא הבין את ההצעה. אז עכשיו הוא מבין את ההצעה. אני מבקש להחזיר את ההצעה ביום רביעי ולהצביע בעדה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת עודה. שרן השכל – מוותרת. יוסי יונה, בבקשה. אחריו – סתיו שפיר, אחרונת הדוברים, ואחר כך יסכם סגן השר משולם נהרי. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לשוב ולנגוע בנושא, בעניין שעמד לפתחנו היום – חוק הנאמנות בתרבות, ובעצם זה נכון לעסוק בו שוב ושוב בבית הזה. היום אנחנו נוכחנו בשפל שאליו יכול השיח הציבורי, ובמיוחד גם השיח הפרלמנטרי, במיוחד גם האופן שבו גם שרים בממשלת ישראל, שכולנו מכבדים – ממשלת ישראל, עד כמה שאני מתנגד לדרכיה, היא גם הממשלה שלי, אדוני היושב-ראש. והינה מזמנת שרת התרבות מסיבת עיתונאים ותוקפת ללא רחם אנשים שעד אתמול היו בקואליציה איתה, ומדברת על שרים כמו השר משה כחלון, ששוב, ודאי שיש לנו מחלוקות אידאולוגיות ופוליטיות איתו, אבל לומר עליו – ניחא, אומרים על אנשי השמאל שהם עוכרי ישראל, ניחא, מכפישים אותנו וניחא, שופכים את דמנו לריק כך – אבל הינה, האיש שאתמול היה חבר בקואליציה הפך לפתע האיש שנותן כסף למחבלים. תחשוב על זה, אדוני היושב-ראש. משה כחלון, ליברמן – בכלל, זה באמת אבסורד שקשה לתאר אותו, שהוא מתעקש על חוק אווילי: להטיל עונש מוות על מחבלים – הוא הפך להיות גם איש הקרן החדשה לישראל. הוא האיש, יחד עם כחלון, שרוצה לתת כסף למחבלים. לא רק תמר זנדברג, אלא שר הביטחון של אתמול, אדוני היושב-ראש, ושר האוצר נוכחי, אדוני היושב-ראש, אלה הם שאמורים לתת כסף למחבלים. רק ראה לאיזה שפל אנחנו מגיעים. וזו בדיוק, אדוני היושב-ראש, הבעיה שאנחנו מבקשים להסב את תשומת ליבו של הבית הזה אליה: כשאתה מתחיל להכפיש ואתה נמצא במדרון החלקלק של ההכפשה הזאת, אתה לא עוצר באדום. מבחינתי, בוודאי תחילתה של ההכפשה זה כבר אדום, אבל נניח; שימו לב לדינמיקה המכוערת הזאת, ואני מסיים, אדוני היושב-ראש. לכן אנחנו פה חוזרים ומוחים ומבקשים גם מהצד הזה של הבית לתת את דעתו לדבר הנורא הזה, ושהוא-הוא, ביוזמתו גם ישים סוף לשיח המפלג, המשסע והמכפיש. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יוסי יונה. אחרונת הדוברים – סתיו שפיר, ואחריה – סגן השר משולם נהרי. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. מאחר שאנחנו ביום שבו אנחנו ממש מתכבדים כל הזמן לראות את ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מגיע לכאן להצביע – מחזה כמעט נדיר בכנסת – קיוויתי שאולי ראש הממשלה יישאר גם לדיון בתפקידו כראש ממשלה, כשר הביטחון, כשר החוץ, כשר העלייה והקליטה, כשר הבריאות – שכחתי את אחד התפקידים? זה מתחיל קצת לבלבל באמת. אולי הוא ישיב לכמה שאלות שיש לנו כאן, לחברי הכנסת, בשבילו, שאלות שבוערות מאוד לציבור כבר זמן רב. כשר הבריאות היה מאוד מעניין לגלות אם שר הבריאות הואיל בטובו להגיע לאחד מבתי החולים ולחדרי המיון בתקופה האחרונה ולתת את הדעת על המצב המחפיר שהם מגיעים אליו, כשהמוני חולים לא מקבלים מענה בגלל מחסור בכוח אדם ומחסור בתקציבים. מה שר הבריאות בנימין נתניהו מתכוון לעשות בנושא? לא ברור. בריאות משעממת אותו. כשאורנה פרץ, תושבת קריית שמונה, שאלה אותו על שירותי הבריאות בפריפריה, הוא אמר לה שהיא משעממת. לא ראינו שום ניסיון לתקן את האמירה המכוערת הזאת כלפי אזרחית שכל מה שהיא ביקשה זה שירותי בריאות תקינים. כשר הביטחון אולי יואיל ראש הממשלה נתניהו לספר לנו מה הוא מתכוון לעשות כדי להסדיר את המצב בעזה, כדי שלא נגיע בעוד כמה חודשים עוד פעם לאותה סיטואציה שהיינו בה עכשיו; כדי שתושבי העוטף לא יופגזו עוד שנים על ידי אש, שרפות, רקטות וטילים. 15 שנה זה מספיק, די והותר. אבל ראש הממשלה ושר הביטחון לא טורח בכלל להגיע לעוטף עזה. הוא לא הגיע לבקר כמעט שנה ביישובי הגדר. אין לו אומץ להביט בעיניים לתושבים ולתת להם תשובות. היינו שואלים את שר העלייה והקליטה נתניהו מה הוא עושה לגבי התפרצויות האנטישמיות באירופה ובארצות הברית, ואיך הוא מתכוון – כאן בבירת העם היהודי, מדינת ישראל, מה הוא מתכוון לעשות כדי להגן על יהודים בכל העולם מפני תופעות הטרור האיומות האלה. היינו שואלים את שר החוץ בנימין נתניהו מדוע הוא ממשיך לקצץ בתקציב המשרד של עצמו, עד כדי כך שהיום ישראל סוגרת נציגויות של משרד החוץ בחו"ל, בעוד שהפלסטינים רק הולכים ופותחים יותר ויותר מהן. איך יכול להיות שאנשים כבר לא הולכים לקורס צוערים, מרוב שהמשרד הזה מתכווץ? איך יכול להיות שהסמכויות שלו נקרעות ממנו ועוברות לשורה של משרדים חסרי כל אפקטיביות וחסרי כל מהות, חוץ מלהעביר עוד ועוד ועוד כספי ציבור על שום דבר ולא כלום, ולא לסייע ליחסי החוץ של ישראל? איך יכול להיות שהנושא הכי רגיש אסטרטגית מטופל על ידי מקורבים של ראש הממשלה בצורה חסרת שקיפות וביקורת, לחלוטין, ולא על ידי אנשי המשרד ואנשי המקצוע שאמורים לטפל בהם. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש לי עוד שאלות רבות – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בפעם הבאה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אבל ראש הממשלה, לא רק שאינו טורח להגיע לכאן ולהשיב, הוא מקפיד להמשיך ולשקר לציבור – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לשקר בעניין רצח נשים – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לשקר על הפונדקאות. לשקר ולשקר, ולשקר ללא כל תשובות. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. יעלה סגן שר הפנים הרב משולם נהרי, בבקשה. אחריו – הצבעה. << דובר >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, סעיפים 7א עד 7ג לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד–1954, נוספו לחוק במסגרת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה), התשע"ג–2013, כהוראת שעה לתקופה מוגבלת. סעיפים 7א ו-7ב לחוק קובעים איסור הוצאת כספי מסתנן מישראל, שהפרתו מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 7ג לחוק. סעיף 7א לחוק קובע איסור כאמור על המסתנן עצמו, וסעיף 7ב לחוק קובע איסור כאמור על אדם אחר המוציא כספים מישראל בעבור מסתנן. איסור זה מסייע בהתמודדות עם תופעת ההסתננות בכך שהוא יוצר אפקט מרתיע ומביא להקטנת הכדאיות הכלכלית שבהסתננות לישראל, ובדרך זו – לצמצום התמריץ להסתננות לישראל ולעידוד המסתננים לצאת מרצונם מישראל. לאיסור תכלית נוספת והיא מניעת מעורבות של גורמים עברייניים בתהליך העברת כספי המסתננים לחוץ-לארץ. בהתאם לכך, נקבע בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס–2000, כי העבירה של הוצאת רכוש מישראל בעבור מסתנן, לפי סעיף 7ג(ב) לחוק, היא עבירת מקור. קביעה זו מאפשרת שימוש בכלים נוספים של אכיפה כלכלית במקרים המתאימים, כגון העמדה לדין של גורמים מרכזיים בשרשרת העברת הכספים בשל עבירה של הלבנת הון והחלתם של הסדרי החילוט הקבועים בחוק איסור הלבנת הון, המאפשרים חילוט רכוש בשווי הרכוש שבו נעברה העבירה. איזה רעש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מבקש מכם שיהיה שקט, בבקשה. רבותיי, שרת המשפטים ויושב-ראש הקואליציה, הנואם לא יכול לדבר. הוא מבקש שקט. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> כמו כן, קביעה זו מאפשרת לייעל את האכיפה, מאחר שהדיווח שיימסר לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, לפי חוק איסור הלבנת הון, על פעולות בלתי רגילות, יאפשר העברת מידע ממוקד הרשות האמורה לרשויות החקירה. כאמור, איסור הוצאת כספי מסתנן מישראל נקבע כהוראת שעה, במסגרת הוראת שעה, התשע"ג. מאז חקיקתה הוארך תוקפה של הוראת השעה האמורה כך שהיא עתידה לפקוע ביום ו' בטבת התשע"ט, 14 בדצמבר 2018. פקיעתה של הוראת השעה – ומכאן, פקיעתו של האיסור הנזכר על הוצאת כספי מסתנן מישראל – עלולה לאפשר הוצאת כספים מישראל בלא הגבלה, דבר שעלול להוות תמריץ לפשיעה כלכלית ואף תמריץ להסתנן לישראל ולהשתקע בה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> חברי הכנסת מתבקשים לשבת. מי שרוצה לדבר – שידבר, אבל לא בקול. בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר הפנים משולם נהרי: << דובר_המשך >> בנוסף, בשל הקפאתו לעת הזו של מתווה ההרחקה של מסתננים למדינות שלישיות, ולאור פקיעתן של הוראות פרק ד' לחוק, שהסדירו את הקמתו של מרכז השהייה למסתננים, ביום ט"ז באדר התשע"ז, 14 במרס 2017, נותרו רשויות האכיפה בלא כלים מספקים להתמודדות עם אוכלוסיית המסתננים. במצב דברים זה, איסור הוצאת כספי מסתנן מישראל מהווה כלי הכרחי להתמודדות עם אוכלוסיית המסתננים, ומוצע, על כן, להאריך את תוקפו. אומנם מאז כניסתה לתוקף של הוראת השעה לא הוגשו כתבי אישום בעבירה האמורה, אבל כאמור לעיל, נחיצותו של האיסור קיימת גם עתה ביתר שאת, והמשטרה הציגה מתווה פעולה לאכיפת האיסור בשילוב עם גורמים נוספים. על כן, מוצע לתקן את סעיף 1 להוראת השעה מהתשע"ג, כך שזו תמשיך לעמוד בתוקף למשך 18 חודשים מאז תחילתו של החוק המוצע, ובמהלכם תמשיך להיבחן נחיצותו של האיסור ויעילות דרכי אכיפתו. בזמן הזה, של הארכה הנוספת, הממשלה רוצה לבדוק את יעילותו של החוק. כפי שכבר נאמר פה על ידי כמה דוברים, חמש שנים לא קרה שום דבר ולא הועמדו לדין, לא היו כתבי אישום, אבל עכשיו הממשלה רוצה לבדוק את הנושא הזה ולתקן מה שצריך תיקון. החוק הזה הוא חוק חשוב, הוא חוק מרתיע. גם אם לא הוגשו כתבי אישום, הוא חוק מרתיע. הוא דבר שימנע עבריינות וגם ימנע מסתננים. לכן, מאחר שהנושא חשוב מאוד, ויש צורך – לכן גם בהצעה הפרטית ביקשו יותר מ-18 חודשים, אבל אנחנו הגבלנו את זה ל-18 חודשים בלבד, כדי באמת להזדרז ולבדוק את הנושא הזה ולבדוק את נחיצותו ויעילותו של החוק. על כן, אני קורא לכל חברי הכנסת להצביע בעד החוק. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לסגן שר הפנים משולם נהרי. אנחנו ניגשים להצבעה על הצעת החוק למניעת הסתננות. מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – 37 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4) (הארכת תוקף), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 56 בעד, 37 נגד, החוק עבר, ויידון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. עיסאווי פריג' מודיע שהוא רצה להצביע נגד והוא הצביע בעד בטעות. << הצח >> הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/815); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה: הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון. תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. אני עומד לסגור את רשימת הדוברים בתוך 30 שניות; מי שרוצה, שעכשיו יבוא. << דובר >> יפעת שאשא ביטון (כולנו): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> הרשימה נעולה. << דובר_המשך >> יפעת שאשא ביטון (כולנו): << דובר_המשך >> חבריי חברי הכנסת, אני שמחה להביא להצבעה בקריאה ראשונה את חוק הצבת מצלמות במסגרות חינוכיות לילדים בגילאי לידה עד שלוש. אני מזכירה לכם שהצעת החוק המקורית, כפי שהוגשה, דיברה בעצם על הצבת מצלמות בכל מקום שבו שוהים חסרי ישע. הצעת חוק זכתה להתנגדות רבתי לא רק בקרב משרדים ממשלתיים אלא גם בקרב הציבור, עד לחודשים האחרונים, שבהם נחשפנו לשורה של התעללויות במסגרות שכאלו, שהשיא שלהם היה מותה של יסמין וינטה, זיכרונה לברכה. אני רוצה להזכיר לכם שאם לא המצלמה במקרה זה, גם הפרשה הזו הייתה מסתיימת בעוד קביעה של מוות בעריסה; והמפלצת הזו שהביאה למותה של יסמין הייתה נשארת גם בימים אלה בתוך גן, ואנחנו לא יודעים מה היה קורה לילדים שתחת חסותה. אני זוכרת שבהצבעה לקריאה טרומית, אחרי שהצלחנו לשכנע את משרדי הממשלה תוך כדי הגעה לפשרה כן להעביר את החוק בוועדת השרים, הסכמתי למתווה של וולונטריות, שאומר שמי שיסכים להציב מצלמות יזכה לתקצוב ולתמרוץ מצד הממשלה. עמדתי כאן על הדוכן וספגתי קיתונות של האשמות. אמרתי לכם כבר אז: חברים, אנחנו יכולים להמשיך ללכת עם הראש בקיר ולהתעקש על העקרונות שלנו ולהישאר בלי חוק ולשבור אולי את הראש אבל לא את הקיר, או שאנחנו יכולים לשים רגל בדלת, להביא את הצעת החוק לדיוני הוועדה ולעשות הכי טוב שאנחנו יכולים כדי להוציא הצעת חוק מיטבית, שתגן על הילדים שלנו. וכך היה. במשך החודשים האחרונים, בדיונים אינטנסיביים מאוד, הצלחנו לגבש מתווה, שבסופו תהפוך הצעת החוק הזו לחובה. המתווה בעצם אומר: שלוש שנים של הסתגלות, שבהן אנחנו נתמרץ ונתקצב את מי שיתקשר עם המדינה ויציב מצלמות, ובתום שלוש השנים, ההצעה הזו תהפוך לחובה וכל מוסד חינוכי של גילאי לידה עד שלוש יתחייב בהתקנת מצלמות כחלק מתנאי הרישוי. אני מזכירה לכם שרק לפני כמה שבועות העברנו כאן את חוק הפיקוח על מעונות היום. שני החוקים הללו ביחד ייתנו הגנה מרבית לילדים שלנו. אני רוצה להודות לשרה שקד על הסכמתה להגעה למתווה, והכנסנו, למעשה, שני סייגים: האחד, מקומות שבהם יהיו מעל 80% מההורים שלא יסכימו להציב מצלמות; והשני הוא שהמצלמות לא יוצבו במרחבים שמשמשים למגורים. ובכך בעצם גם הפכנו את החוק לחובה וגם יצרנו את האיזונים הראויים והנכונים בחוק, כדי באמת לייצר מצב שבו יהיה אפשר להגן על הילדים שלנו מצד אחד, אבל גם לחיות עם המציאות החדשה הזו בשלום. עוד הכנסנו לתוך המתווה את מעונות היום השיקומיים, מתוך הבנה והכרה שגם שם הילדים זקוקים להגנה. ואני אומר לכם במאמר מוסגר: אני מאוד מקווה שאחרי שנשלים את המהלך הזה, נצליח להרחיב אותו גם לגילי שלוש עד שש, כי גם שם הילדים שלנו זקוקים להגנה. אני רוצה להודות לחברת הכנסת קארין אלהרר, חברתי, שלא נמצאת כאן עכשיו אבל הייתה שותפה לכל הדיונים בצורה עקבית ועזרה לי להגיע להכרה – מול משרדי הממשלה – שזו מטרה משותפת לכולנו, אם אנחנו רוצים לתת הגנה מקסימלית לילדים. אני לא טומנת את ראשי בחול. אני יודעת, ושמעתי כאן מחברי כנסת את הטענות, שמצלמות לא באמת ימנעו את האלימות ושתמיד אנחנו שומעים על כך בדיעבד. אבל אני רוצה להזכיר לכם, חברים, שרק בזכות המצלמות והראיות שהמצלמות הללו מספקות אנחנו יכולים להוציא את העשבים השוטים מתוך המערכת. אנחנו יכולים לגרום לכך שאותם אנשים שפוגעים בילדים שלנו לא ישובו לפגוש אותם מדי בוקר. בזכות הראיות הללו אנחנו נצליח להוציא אותם החוצה. ולכן, חברים יקרים, כדי באמת להשלים את התהליך השלם שהתחלנו – גם בחוק הפיקוח על המעונות, שלצידו יש את כל הנושא של ההכשרה של הסייעות והמטפלות – מובא גם חוק הצבת המצלמות במסגרות גילי לידה עד שלוש לאישור הכנסת. אני מבקשת את התמיכה של כולכם, ואני מבקשת שתצביעו בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת שאשה ביטון. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: חבר הכנסת סאלח סעד – איננו; חיים ילין – איננו. ניבין אבו רחמון, בבקשה. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, לפני פחות משנה התקשרה אליי חברה קרובה שלי. היא לא ידעה מה לעשות. שני ילדיה התאומים – שהביאה אותם לעולם אחרי סבל רב, טיפולים וניסיונות רבים – לא ישנו טוב, היו מפוחדים. הם בכו כל בוקר ולא רצו ללכת לגן. שאלתי אותה על הגן עצמו, על הגננת. היא נראתה לה בסדר. היא אמרה שהגננת סירבה להתקין מצלמות כי זה פוגע בפרטיות. מצבם של הילדים הידרדר. הורים אחרים התחילו לחשוד בגננת, ואחד מהם אף התקין מכשיר הקלטה בתיק של הבת שלו. אוי ואבוי, מה הם שמעו: הגננת הכניסה את הילדים למחסן חשוך וסגרה את הדלת. היא סירבה להאכיל ילדים שעשו בעיות. זה היה פשוט גיהינום. החומר שהוקלט היה לראיה, הגננת נעצרה והגן נסגר. הראיה הזו, ששימשה את המשטרה ואת בית המשפט, היא שהצילה עשרות ילדים מהתעללות; היא שהגנה על הילדים מפני פגיעה אנושה בגוף, בנשמה ובאישיות. הצעת החוק הזו ראויה לתמיכה, כי המצלמות בגנים ישמשו את רשויות האכיפה במקרה של חשד להתעללות; באותה מידה, היא לא פוגעת בפרטיות, היא תגן על הילדים ועל הגננות החפות מפשע, שנותנות את נשמתן ואהבתן לילדים שלנו וזכאיות גם הן לכלים שיגנו עליהן. אנו חייבים לעשות כל שביכולתנו כדי ליצור סביבה בטוחה לילדים שלנו. אני בעד. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ניבין אבו רחמון. תמר זנדברג – איננה; מיכל בירן – מוותרת; מוסי רז – מוותר; עאידה תומא סלימאן – איננה; רויטל סויד – מוותרת; מיכל רוזין – מוותרת; קארין אלהרר – איננה; עיסאווי פריג' – איננו; נחמן שי – איננו; איציק שמולי – מוותר; איל בן ראובן – מוותר; סתיו שפיר – מוותרת; יוסי יונה – איננו; מירב בן ארי – איננה; יואל חסון – מוותר; יעל כהן-פארן – מוותרת; יהודה גליק – איננו; מרב מיכאלי – איננה; ענת ברקו – מוותרת? ענת ברקו מוותרת; עבד אל-חכים חאג' יחיא – איננו; מיקי לוי – איננו; מנחם אליעזר מוזס – איננו; איתן ברושי – איננו; קסניה סבטלובה – איננה; לאה פדידה – איננה; לאה פדידה – מוותרת. אחמד טיבי יעלה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> סייד א-ראיס, אדוני היושב-ראש, הריסות בתים. הבית של משפחת שעבאן בלוד – בלד – נהרס באופן ברוטלי, תוך פגיעה במשפחות, בבני אדם, בכבודם האנושי שנרמס. הרי מה יש לאדם בנסיבות כאלה חוץ מתקרה ומגורים וקורת גג? אומרים: בנייה לא חוקית; זו אדמה פרטית. אתם חונקים את היישובים, את הערים המעורבות – את לוד, את הנגב. תראה מה עשו במחנה שועפאט – 16 חנויות, עסקים, טבח של בתים. בלוד יש מצוקה. יש מצוקה לזוגות צעירים, חלקות, בנייה, והבית הזה – הוציאו גם צו, ומפקד המשטרה במקום התעלל. עבירה, זאת עבירה על החוק של השוטרים. זה דבר לא אנושי. האזרח הערבי רוצה לבנות ברישיון אם ניתנת לו ההזדמנות, אם יש תוכניות מתאר, אם יש חלקות לזוגות צעירים – ואין. הזכירו את טמרה. ההוא הזכיר את טמרה לאחרונה – והכול היה שקר. כל מה שנאמר על טמרה היה שקר. השטח הזה שסומן הוא שטח חוקי של היישוב – יש בו עסקים, יש בו מעט בתים, יש בו מסעדות. אנשים בונים על הקרקע הפרטית שלהם, לא על קרקע ציבורית. ולכן, יש לחשוב על הכשרה, על תכנון, ולא על הרס כפתרון. לא לדבר איתנו בשפת הדחפורים אלא בשפת התכנונים וההרחבה. אנחנו רוצים לתכנן, רוצים להרחיב, רוצים ותמ"לים – לא רוצים להרוס. לא רוצים להרוס. לכן גם ישבתי עם סגן היועמ"ש קמיניץ, גם שוחחנו עם סגן השר גלנט בקשר לכמה יישובים ערביים בענייני שיכון. יש למצוא פתרון ומזור לאנשים שאין להם קורת גג אחרי שהדחפורים הרסו להם את הבית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חברת הכנסת נורית קורן – איננה; טלב אבו עראר – איננו; יוסף ג'בארין – איננו; עמר בר-לב – איננו; עפר שלח – איננו; אברהם נגוסה – נמצא ומוותר. ג'מאל זחאלקה – עולה? בבקשה. << דובר >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני התלבטתי קשות באשר להחלטה על החוק הזה, בגלל העניין הלא-פשוט של הפגיעה בפרטיות. אנחנו חיים במצב של צילום יתר. אתה לא יכול לנגב את האף ברחוב, כי עשר מצלמות מצלמות אותך. בכל מקום שאתה הולך – מצלמים אותך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש רעש פה, בשמאל. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> אפילו כשאתה מבריח טלפונים לכלא מצלמים אותך. נכון או לא? << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה לא יודע איפה יש מצלמה. אני לא יודע אם יש בחדרים שלנו בכנסת מצלמות – אני לא יודע. אני לא יודע שבכל פרוזדור יש מצלמה. אי-אפשר לחיות ככה. אדם תחת עין כל הזמן. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> יש מצלמות בביקור אסירים. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כל הזמן. זה בלתי אפשרי. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> יש מצלמות בביקור אסירים. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בכל זאת – תן לי. אני מדבר על דבר רציני. אני מוכן לענות לכל קריאת ביניים אינטליגנטית. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> יש בביקור אסירים. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> קשה לך להגיד משהו כזה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> בביקור אסירים גם יש מצלמות. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם תגיד משהו אינטליגנטי, אני אענה לך. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אז מה, נפסיק את המצלמות? גם בביקור אסירים יש מצלמות. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא אענה לך, בגלל הרמה הנמוכה. לכן – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> גם בביקור אסירים, חבר הכנסת. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – אסור ליפול לפופוליזם. כשקורה מקרה קשה, וקשה מאוד – אנחנו יודעים ש-hard cases make bad law. כלומר, כשיש אסון נוראי, דבר נוראי, אפילו פשע נוראי של פגיעה בילדים קטנים במעון, אז כשבאים ואומרים: שמים מצלמות – בסדר גמור. כולם אומרים: עושים משהו. אבל המחיר לא עוצר שם. הרי בכל מקום רוצים לשים מצלמות. העובדים כל הזמן תחת הצילומים. האח הגדול עובד שעות נוספות. וכל מיני דברים קורים לאנשים בחנויות – כשאתה הולך להחליף בגדים, מצלמים אותך. בכל מקום מצלמים אותך. אני חושב שהגיע הזמן לרסן את הצילומניה הזאת, בכל מקום, בכל זמן, בכל מקום, כנראה – ואני לא יודע לאן נגיע בסופו של דבר. יש תהליך, שברור לאן הוא מוביל, שבו אתה לא יכול אפילו לנשום בלי שיצלמו אותך, בנשימה שלך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לכן, בלב כבד אני אצביע עבור החוק הזה, לא בנפש חפצה, אבל בתקווה שבקריאה שנייה ושלישית החוק הזה, ישימו עליו – איך אומרים, שלא ייעשה שימוש לרעה, שלא ייעשה abuse לעניין הצילומים – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כדי להבטיח זאת בצורה ברורה וחד-משמעית. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני מודה לך מאוד. חברת הכנסת עליזה לביא – איננה; מיכאל מלכיאלי – מוותר; איימן עודה – איננו; שרן השכל – מוותרת. שלי יחימוביץ, בבקשה. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא מוותרת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא מוותרת. ואחריה – איילת נחמיאס ורבין, אחרונת הדוברים. << דובר >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרוב המכריע של ילדים שנופלים קורבן להתעללות הם לא קורבנות של גננות וסייעות. יש לזה אלפי דוגמאות, אני אביא רק אחת. בעשור האחרון 661 פעוטות נשכחו ברכב – לא על ידי הגננות, על ידי ההורים. 30 מהם מתו בייסורים באופן הנורא הזה. האם נעלה על דעתנו לשים מצלמה בכל רכב של הורה? הרי מקרי המוות המצמררים ביותר קורים שם, היינו מצילים המון נפשות רכות. כנ"ל טלטולים, הזנחה פושעת, טביעה, תאונות קשות למיניהן כתוצאה מרשלנות, השפלות, קללות, מכות, גילוי עריות – כל אלה קורים, למרבה הצער והכאב, בהיקפים עצומים בבית, והם נחלתם של עשרות אלפי ילדים על בסיס יומיומי. תשאלו את בטרם, תשאלו במרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, תשאלו בחדרי המיון, תשאלו ברשויות הרווחה. אבל ברור שבחיים כהורים לא נסכים שיוצבו עלינו מצלמות מעקב. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות מושא למעקב 24 שעות ביממה, ואפילו לא שעה אחת ביממה, רק כי יש איזה הסתברות סטטיסטית מסוימת שאנחנו עבריינים. זאת פגיעה קשה מאוד בזכויות אדם ובפרטיות, אבל על הסייעות, על הגננות, על המטפלות, אין שום בעיה לשים מצלמת מעקב, למרות החלק המאוד-מאוד קטן שלהן בפגיעה בילדים. מאוד קטן: רק 6% מהמקרים של פגיעה בילדים מתרחשים במסגרות. כל היתר: הרוב – בבית, והיתר – במקומות אחרים, ברשות ההורים. למה? כי אנחנו יכולים, כי אלה נשים שאין להן קול. הן לא יכולות להשמיע קול ולהגיד: אנחנו מסורות, אנחנו חרוצות, אנחנו עובדות נורא קשה, אנחנו מרוויחות שכר מזעזע, אנחנו מחבקות את הילדים שלכם, אנחנו מאכילות ומנקות אותם, והפושעות שבקרבנו הן מיעוט קטן ומבוטל. תראו באיזו קלות אנחנו מטילים בהן דופי, באלפי נשים, באופן קולקטיבי. מדברים עליהן בהכללה נוראה, כאילו הן נפקדות נוכחות, שקופות. בכלל הן לא חלק מה"אנחנו". אנחנו מדברים עליהן כאילו על איזה מכשיר זר לנו, לא חלק מה"אנחנו" – כי הרי עלינו אסור לשים מצלמות מעקב. ולא פחות חשוב, ואולי יותר – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היות שסיימת אני יכול לשאול אותך: במוסדות אחרים לא שמים? אצל ילדים יותר בוגרים לא שמים? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בבתי הספר שמים במסדרונות, לא בכיתות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ובמקומות עבודה? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> במקומות עבודה זאת בעיה מאוד קשה – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל שמים. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ובהרבה מקומות נפסקו. היו תביעות של עובדים, לפעמים, שהיה עליהם מעקב, והעובדים האלה תבעו. הייתה פסיקה לאחרונה בבית דין לעבודה לטובת רופאה שתבעה את המעסיקים שלה, ששמו מצלמה בחדר. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אסור לשים מצלמות? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וקבעו שזו פגיעה בפרטיות – כי היא רופאה והן סייעות. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אז הוועדה תצטרך לדון בכל ההיבטים שהעלית פה. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל ברשותך, אדוני, עוד דבר אחד, מאוד חשוב לי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר, אני – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה קרה, מה? באמת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> יש לך משפט סיום? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> ואם לא, תירשמי לנאום הבא. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני נרשמת לנאום הבא. תראה כמה חברים שלי ויתרו, תן לי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> מה? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תראה כמה חברים שלי ויתרו. << קריאה >> יפעת שאשא ביטון (כולנו): << קריאה >> נגמר לה הזמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר, אבל אנשים מחכים – – – << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל תראה את כל הזמן הזה שאנחנו דנים, באמת. אתה יכול להיות פחות קפדן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, אני באמת מציע שתירשמי לנושא הבא, ואז יהיו לך שלוש דקות מלאות. למה את צריכה להגיד במשפט אחד? << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מאוד אשמח אם תיתן לי לסיים, ואני אודה לך. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אבל רק משפט אחד, אני לא יכול יותר. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, אני רוצה להתייחס לנושא נוסף, וזה משפט אחרון. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בסדר, משפט אחרון. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתם מתחילים להיות בכלל מודעים למשמעות – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> נגמר לה הזמן. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רק משפט סיום, בסדר, גמרנו. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה קרה? מה יש? מה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תנו לה לסיים. משפט סיום. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עם כל הדיון הזה כבר יכולתי לסיים. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> לא, לא, אני לא נתתי לאף אחד ולכן אני לא רוצה לעשות אפליות. תגידי משפט סיום, וכל מה שיש לך להגיד, תגידי בחוק הבא. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתם מתחילים לחשוב על המשמעות של הצבת מצלמות בתוך גני ילדים ופעוטונים? על איזו אבן שואבת זו לפדופילים? מספרים לי על מערכת סגורה – מה, אתם צוחקים עליי? הרי כל אחד יכול לבוא בלילה עם USB, להתחבר, לשדר אליו הביתה, לשדר לרשת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> וזה לא איזה סרט ג'יימס בונד, זה קורה באמת. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת יחימוביץ. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אפשר להילחם ולעשות הכול למען שלום ילדינו – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה, תודה רבה. << דובר_המשך >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בלי להיות האח הגדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה. נא להקפיד, שלוש דקות. כל מי שרוצה להגיד עוד משהו, יש חוק נוסף ולא מגבילים מה להגיד. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני בעד חוק הצבת המצלמות. אני מוכרחה להגיד שאני לא בלי לבטים, ומה שאמרה חברת הכנסת יחימוביץ הוא לא רק נוגע ללב, גם עניינית הוא לא מופרך, ואנחנו נצטרך להידרש לסוגיות האלה אחרי הקריאה הראשונה. אבל אני רוצה לדבר הערב על יארא איוב. יארא איוב היא אישה צעירה מגוש חלב, מג'יש. אני לא מכירה את יארא איוב. אני לא חושבת שיש פה מישהו שמכיר את יארא איוב. אבל יארא איוב כנראה נרצחה בייסורים קשים. והערב גילו את גופתה של ילדה בת 13 בתל אביב, שנרצחה. ילדה בת 13. ואנחנו כאן מקיימים כל פעם את הדיון ההזוי – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני סוגר את הרשימה הבאה – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני מדברת על משהו שמאוד קשה לי לדבר עליו – – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כן, כן, כן, דברי. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל סגירת הרשימה עכשיו – סליחה, עם כל הכבוד – היא באמת לא הייתה במקום עכשיו, בדברים שלי. אז אני מבקשת שתוסיף לי חצי דקה, כי זה פשוט לא לעניין. יארא איוב – אף אחד מאיתנו לא הכיר אותה, ואני לא יודעת מי הילדה האנונימית הזאת לעת הזאת, בת ה-13. אבל אני יודעת דבר אחד: דמן של נשים במדינת ישראל נהיה הפקר. ואני לא רוצה להתחיל כאן – הפיתוי לגלוש כאן להאשמות בין הקואליציה לאופוזיציה הוא מאוד מאוד רב. אני ראיתי אתמול את ראש הממשלה, ואני ניסיתי להבין איפה הוא היה כשהצבענו על זה בשבוע שעבר. אבל אני לא רוצה לגלוש למקום הזה. אני רק רוצה לבקש מכם להסתכל על הנשים האלה, שנרצחות כאן מדי שבוע, ולהבין שאנחנו לא מדברים על איזשהו אירוע שולי – זה לא אירוע שקורה בהכרח בחצר האחורית, זה אירוע שיכול לקרות לידנו. אנחנו לא שמים לב – אדוני היושב-ראש, אני אודה לך אם אתה תרגיע את האווירה במליאה ותגרום בבקשה לחבר הכנסת ביטן להפסיק להפריע. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> רבותיי, חבר הכנסת מיקי זוהר, חבר הכנסת מיקי זוהר, אתה לא שם לב שכל הזמן אתה מדבר עם החבר'ה בקול. זה לא כינוס של חברים פה, אנא לדבר בשקט ולא להפריע לנואם. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לגלוש למקומות האלה של האשמות. באמת קל לגלוש לשם, כי, בינינו, אני יושבת עכשיו בוועדת חקירה פרלמנטרית מאוד מאוד מאוד סבוכה, ואני לא יודעת אם ועדת חקירה פרלמנטרית יכולה לטפל בזה. אבל אני יודעת דבר אחד: יש 50 מיליון שקלים שראש הממשלה, בפשטות, היה צריך אתמול להגיד שהוא מקצה אותם היום בבוקר לטובת התוכנית למניעת אלימות כלפי נשים. זה כל מה שראש הממשלה היה צריך לעשות. ותאמינו לי שבאותו רגע – באותו רגע – כבמטה קסם היה נעלם הדיון הזה על מה הצביעו בשבוע שעבר בוועדת החקירה הפרלמנטרית. אבל לא, אבל לא, שוב דיברו: זה כמו טרור. לא, זה כמו טרור. חברות וחברים, זה קורה אצלנו בבית. יארא איוב וילדה, לעת הזאת אנונימית, בת 13. איך אתה ישן בלילה, גלעד ארדן? איך אתה ישן בלילה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת ורבין. חברת הכנסת שאשא ביטון תסכם את הדיון וניגש להצבעה אחרי דבריה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה זמן, יפעת? << דובר >> יפעת שאשא ביטון (כולנו): << דובר >> 30 שניות – דברים חשובים. יש לכם הזדמנות לקרוא לכולם להצביע. תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, שהעלית את הדברים החשובים. את צודקת, הרבה מאוד מאוד ילדים נפגעים בהיפגעות בלתי מכוונת מדי שנה. כיתה שלמה נמחקת; עשרות אלפי ילדים שמגיעים למיון; 23,000 מאושפזים מדי שנה. הזכרת את הנושא הכואב של שכחת ילדים ברכב. אני רוצה לומר לך שבכל אלה ובעוד הרבה אחרים טיפלנו במסגרת הוועדה לזכויות הילד בארבע השנים האחרונות, ואם את תבדקי את התוצאות של שני הקיצים האחרונים בנושא שכחת ילדים ברכב לעומת הקיץ שהיה לפני שנתיים, את תוכלי לגלות שבזכות עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית של הסברה, יחד עם ארגון בטרם, יחד עם משרד הבריאות ומשרד הרווחה והרבה מאוד משרדים אחרים שהיו שותפים, הצלחנו להוריד בצורה מאוד מאוד משמעותית, כמעט עד לכדי אפס, את נושא שכחת הילדים ברכב – ואנחנו כמובן נמשיך לעשות גם את זה. בנושא הטביעות ונושא ההיפגעות המכוונת, זו הקדנציה הראשונה, זו הפעם הראשונה שבכנסת ישראל מתקצבים תוכנית לאומית שכזו בכ-50 מיליון שקלים – 10 מיליון לכל שנה – כדי למנוע את ההיפגעות הזו. מה שאני רוצה לומר בעצם שזה לא או זה או זה, וזה לא זה במקום זה, אלא זה גם זה וגם זה. ואני נמצאת כאן כדי להגן על הילדים בכל חזית אפשרית. אנחנו עושים את זה בנושא של בטיחות הילדים ואנחנו נעשה את זה גם במעונות. ואם את היית מקשיבה לי, את היית רואה שאני אומרת: אנחנו רוצים לעקור את העשבים השוטים שנמצאים במערכת ולמנוע את הפגיעה החוזרת בילדים. כל העשבים השוטים האלה מאפילים על מערכת שלמה של סייעות וגננות שעושות עבודת קודש, ואם אנחנו לא נוציא אותם מתוך המערכת לא נצליח להחזיר את האמון של ההורים בכל אותן סייעות שמגיעות מדי בוקר כדי לשמור לנו על היקר מכול. ולכן, חברים יקרים, צר לי על כל הטענות הללו, אבל אני באמת מבקשת מכם לתמוך בהצעת החוק. היא חשובה – היא מגינה על הילדים של כולנו. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחברת הכנסת שאשא ביטון. אנחנו נצביע עכשיו על הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 67 נגד – 2 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט–2018, לוועדה המיוחדת לזכויות הילד נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בעד – 67, נגד – שניים, נמנע אחד. הצעת החוק עברה, וחוזרת לדיון בוועדה המיוחדת לזכויות הילד להכנה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון מס' 10) (מניעת פגיעה בערכי טבע מוגנים ובאזורים מוגנים), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/815); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת החוק הבאה – הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים, של חברות הכנסת טלי פלוסקוב ונורית קורן. תנמק את הצעת החוק חברת הכנסת טלי פלוסקוב. בבקשה. << דובר >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר >> אדוני השר, בסוף אתה תלמד אותי כל מה שאומרים בעשר דקות – בשתי דקות, לפי הקצב. אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה כאן, שרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק למניעת מפגעים סביבתיים, שהגשתי יחד עם קבוצת חברי הכנסת, נולדה לאחר שהחברה להגנת הטבע פנתה אליי, ופנו אליי גם חברי הכנסת דב חנין ויעל כהן-פארן, שאני מבינה שהנושא הזה מאוד קרוב לליבם. היוזמה להצעת החוק באה בעקבות האסון האקולוגי בנחל אשלים ביוני 2017, מי שזוכר, שנגרם בשל קריסת סוללה של מאגר שפכים במפעל רותם אמפרט. למי שאינו יודע, הנזק שנגרם כתוצאה מדליפת עשרות אלפי מיליקוב של שפכים תעשייתיים חומציים מבריכות מפעל רותם אמפרט לנחל אשלים ילווה אותנו עוד שנים ארוכות. השפכים האגרסיביים, שזרמו בנחל בעוצמה ובגובה רב, פגעו ועוד יפגעו באופן ישיר במגוון של צמחים ובעלי חיים שהנחל הוא ביתם, ועוד מוקדם לאמוד את מידת הנזק. התנהלות המפעלים המזהמים הינה כרוניקה ידועה מראש. מפעל רותם אמפרט נמצא כבר ב-2016 בפסגת הרשימה האדומה של המשרד להגנת הסביבה. בתי הזיקוק בחיפה שנה אחר שנה נמצאים בראש הרשימה, ומפעלי ים המלח ממשיכים לייבש את משאב הטבע הייחודי שלנו. כיום, החוק בישראל אינו מאפשר לציבור לתבוע מפעלים מזהמים על פגיעה בטבע, מאחר שהפגיעה בו אינה מוגדרת בחוק כמפגע סביבתי. זיהום אוויר, זיהום קרקע או זיהום מים הינם מפגעים סביבתיים, אולם פגיעה בערכי טבע מוגנים אינה נחשבת מפגע סביבתי. מדובר בעיוות ובלקונה בחוק הקיים, ועל כן הצעת החוק היא פשוטה – מכניסים פגיעה בערך טבע מוגן כמפגע סביבתי שאפשר לתבוע בגינו את המזהם. החוק, שהגשתי יחד עם חברת הכנסת יעל כהן-פארן וחבר הכנסת דב חנין, וחברת הכנסת נורית קורן הצטרפה עם הצעת החוק שלה, יאפשר את הרחבת היכולת של הציבור, לתבוע את מי שפגע במשאבי הטבע, השייכים לכולנו. אני אחזור ואומר: לא אאפשר להקל ראש בכל הקשור לאוצרות הטבע, מסלולי הטיול, התיירות והנופים הנפלאים שלנו. אתם בטח יודעים שאני גרה בערד, וכל מה שאני עכשיו מספרת לכם מחובר לערד. אני רוצה לומר תודה לכל העוסקים במלאכה, שעזרו לקדם את החוק. תודה לתמרה לב ממשרד המשפטים, לגיל ברינגר, יועץ שרת המשפטים, לעו"ד דלית דרור מהמשרד להגנת הסביבה, לשר להגנת הסביבה זאב אלקין וליועצת שלו רחל גור, לגיתית הרש ולעו"ד טל צפריר מהחברה להגנת הטבע. אני חייבת להגיד לכם שהאנשים האלה עשו עבודה בשקט-בשקט ומול כל משרד ממשלתי, עד שהגענו למצב שבוועדת השרים החקיקה הזאת הייתה עוברת. לכן באמת כאן התודה היא אמיתית, מה שנקרא, לא בשביל המילים היפות. וכמובן, אני רוצה להודות ליועצים של כל חברי הכנסת שקראתי בשמם, כי גם פה הייתה עבודה משותפת של כולם ביחד. אני לא יכלה לרדת מהדוכן בלי להגיד תודה מיוחדת ליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יואב קיש. אם לא היית אתה ולא היית לוקח את זה: טלי, נו, את רוצה? את רוצה? – זה לא היה קורה. אז, אדוני, אני מנצלת את ההזדמנות. אם אנחנו עכשיו מעבירים את זה בראשונה, אין שום סיבה שלא נעביר את זה עכשיו, לפני הבחירות, שאנחנו לא יודעים מתי הן יהיו; איך אמרה שרת המשפטים שלנו: איפשהו בין מרס לנובמבר. אם נוכל להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר, כמובן ההערכה תהיה מלאה אליך, ואני יודעת שאתה יכול. אז, תודה רבה, אדוני, ותודה לכל השותפים. אני, כמובן, מבקשת להצביע בקריאה ראשונה עבור החוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחברת הכנסת פלוסקוב. אנחנו עוברים לרשימת הדברים. דב חנין – אני סוגר את הרשימה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> כמה יש? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> כמה רשומים או כמה דוברים? רשומים הרבה. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, רבותיי השרים, עמיתיי חברי הכנסת, יש לכם, לכולנו, זכות להצביע בעד החוקים החשובים והטובים ביותר שנחקקו בכנסת הנוכחית כדי להגן על הארץ שלנו, כדי להגן על הנופים שלנו, כדי להגן על הנחלים שלנו, כדי להגן על שמורות הטבע שלנו. היטיבה לספר חברת הכנסת טלי פלוסקוב את הרקע להצעת החוק הזו – אותו אסון אקולוגי נורא שקרה בנחל אשלים הנפלא, המקום שכולנו כל כך אוהבים לטייל בו, כאשר ברכת השפכים של רותם אמפרט נפרצה וחומר חומצתי זרם לנחל המקסים הזה, חיסל שליש מאוכלוסיית היעלים, ויצר חורבן סביבתי שיישאר איתנו עוד שנים רבות. למרבה הצער, האסון הזה בנחל אשלים הוא לא הראשון. קרו דברים כאלה גם במקומות אחרים בעבר. אנחנו זוכרים לפני שלוש שנים את האסון הסביבתי בשמורת עברונה כתוצאה מפריצת הצינור של חברת קצא"א. ישנו המשרד להגנת הסביבה, ואנשי המשרד להגנת הסביבה עושים עבודה, אנשי רשות שמורות הטבע עושים עבודה; אבל התקציב שלהם מאוד מצומצם, מספר הפקחים לא מספק, ואנחנו צריכים כלים אפקטיביים של אכיפה אזרחית. הצעת החוק הזאת, כפי שהסבירה חברת הכנסת פלוסקוב, מרחיבה את תחום המפגע הסביבתי כך שגם פגיעה בערכי טבע תיחשב למפגע סביבתי. המהלך הזה הוא מהלך דרוש, הוא מהלך חיוני והוא מהלך שיאפשר לנו להגן בצורה טובה יותר על הטבע שלנו. אני רוצה להצטרף לרשימת התודות של חברת הכנסת פלוסקוב: להודות גם לשותפותיי האחרות, חברת הכנסת יעל כהן-פארן וחברת הכנסת נורית קורן. ואני רוצה להודות גם לך, טלי, על העבודה שלך. את הודית לכולם; צריך גם לך להודות על העבודה והפעילות שלך בקידום הצעת החוק הזו. ואני מצטרף בפנייה אליך, אדוני יושב-ראש ועדת הפנים: את אותה נמרצות בהכנה לקריאה הראשונה בוא נעשה גם בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, ובשבוע הבא, אם ירצה השם, נביא את זה כבר למליאת הכנסת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, ראש הממשלה, שנמצא איתנו כאן, והשרים, ראש הממשלה, אני מקווה שכשתצביע – כמובן, אני מקווה שבעד הצעת החוק הזאת – שגם תזכור על מה הצבעת, ואולי תאזין לנו לחשיבות ההצעה הזאת. אז באמת לא אחזור יותר מדי על דברי הדוברים הקודמים דב חנין וטלי פלוסקוב. אני מאוד מעריכה את העבודה שלך, באמת, טלי, לקידום החוק, וגם נורית קורן שתדבר בוודאי מייד, שיזמה את החוק שצורף ביחד, ודב. דב ואני הסתובבנו כאן והחתמנו – אני חושבת ש-80 חברי כנסת חתומים על הצעת החוק הזאת, וזה לא קורה כל יום, כולכם יודעים את זה. באמת אין כאן עניין של פוליטיקה, של ימין ושמאל. יש לנו ארץ כל כך קטנה וכולנו אוהבים אותה, וכולנו רוצים שמעט הטבע שעוד יש בה, ובאמת אין הרבה, יישאר ויישמר לטובתנו, לילדינו, לדורות הבאים. ואנחנו רוצים למנוע ככל הניתן את המפגעים. ומה לעשות, כנראה לא יכולנו לקדם את החוק הזה בלי איזה אסון קטן – אז לא כל כך קטן, אפילו גדול; אסון נחל אשלים – אפשר לקרוא לתיקון החוק הזה אפילו תיקון אשלים, כי אסון נחל אשלים קרה לפני שנה וחצי והנחל עוד לא חזר לעצמו; אנחנו עדיין לא יכולים לטייל בו, ואני לא יודעת מתי נוכל לטייל בו וחבל כל כך – האסון הזה הרי היה יכול להימנע. הדברים היום ידועים. המפעל ידע שהוא לא מתנהל כמו שצריך, וכבר 20 שנה בערך היו שם דוחות שהבריכות האלה בסכנת התמוטטות וזה יכול לקרות כל רגע. ואם המפעל היה יודע שהוא יכול לשלם על כך – וזה מה שהחוק הזה מנסה לעשות, שאם, אם, אם יקרה אסון, המפעל ישלם על כך. בואו נקווה שההתנהלות של כל המפעלים, במיוחד אלה שנמצאים במדבר ליד שמורות טבע, תהיה אחרת אחרי שהחוק הזה יעבור. אני מצטרפת לברכות לכל השותפים: לחברה להגנת הטבע, ליושב-ראש ועדת הפנים, שבאמת קידם את הדיון בצורה מאוד מהירה, ואני מקווה שנגיע במהרה לשנייה ושלישית בשבועות הקרובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן. << דובר >> נורית קורן (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, חברי דודי אמסלם, אני אקצר, אני אקצר. בעצם בחוק הזה אנחנו עוצרים את המפעלים המזהמים ומגבירים את האכיפה. וכמו שכל חבריי אמרו פה, אפשר לקרוא לחוק הזה בעצם חוק אשלים, כי אנחנו רוצים לשמור על כל שמורות הטבע ולשמור על הנחלים שלנו ולנסות למנוע מפגעים ואסונות נוראיים. לא ייתכן שפגיעה בטבע כנגד ארצנו האהובה אינה נחשבת מפגע סביבתי ואינה מוגדרת כך בחוק. לא ייתכן שנמנע מהציבור את היכולת והכלים המשפטיים לפעול על מנת להגן על הסביבה; כי פגיעה בערכי טבע מוגנים הינה מפגע סביבתי בדיוק כמו זיהום אוויר, קרקע, מים וחומרים מסוכנים. לי אישית יש היכרות קרובה עם הנושא. אני מתגוררת בשכונה שבה גזי קרקע רעילים התפשטו מזיהום רב-שנים של מפעלי תעש השרון, באופן המסכן את חיי התושבים. לכן, לנוכח הזיהומים החמורים ביותר, הפוגעים בערכי הטבע, שלצערי הפכו להיות כמין דבר שבשגרה, אני מבקשת את תמיכתכם בחוק וזאת על מנת שנוכל לעודד אכיפה אזרחית באופן המשלים את הפעילות של המדינה ומסייע לה לעצור את המפעלים המזהמים ולהגביר את האכיפה כנגדם; כי הפעם, אחת ולתמיד, מוכרחים לשים לזה סוף. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה. חבר הכנסת חיים ילין – איננו; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – מוותר; חברת הכנסת תמר זנדברג – איננה; מיכל בירן – מוותרת; מוסי רז – מוותר; עאידה תומא סלימאן – איננה; רויטל סויד – מוותרת; מיכל רוזין – מוותרת; עיסאווי פריג' – איננו; נחמן שי – איננו; איציק שמולי – מוותר; איל בן ראובן – מוותר; אלעזר שטרן – איננו; סתיו שפיר – איננה; יוסי יונה – מוותר; מירב בן ארי – איננה; יואל חסון – מוותר; יהודה גליק – מוותר; מרב מיכאלי – איננה; ענת ברקו – מוותרת; מיקי לוי – מוותר; מנחם אליעזר מוזס – איננו; איתן ברושי – איננו; קסניה סבטלובה – איננה; לאה פדידה – איננה; אחמד טיבי – איננו; טלב אבו עראר – איננו; יוסף ג'בארין – איננו; עמר בר-לב – איננו; עפר שלח – איננו; אברהם נגוסה – איננו; ג'מאל זחאלקה – איננו; יואב קיש – מוותר; עליזה לביא – איננה; מיכאל מלכיאלי – איננו; איימן עודה – איננו; שרן השכל – מוותרת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים. מי בעד, מי נגד, מי נמנע? הצבעה מס' 19 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) (תיקון מס' 10) (מניעת פגיעה בערכי טבע מוגנים ובאזורים מוגנים), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 31) (דחיית מועדי פירעון של הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/818); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו עוברים להצעה שלפני האחרונה – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), של חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה. הצעת חוק הבנקאות. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, השרים, חברי הכנסת, אני מבקש להביא לפני הכנסת את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 31) (דחיית מועדי פירעון של הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ט–2018. במקרה של פטירה של אחד מראשי המשפחה, הבנק ממשיך לגבות את המשכנתה תוך כדי תנועה, לפעמים בלי לדעת ולפעמים מבלי שיהיה מודע לכך. אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים שלוקחים הלוואה לדיור, הבנק מתנה את העמדת ההלוואה ברכישת ביטוח חיים, אבל בזמן פטירה של הלווה או של בן זוגו צריכים לבצע הליך של תביעה מול חברת הביטוח וכו', צריך להביא תעודת פטירה, להביא אחר כך צו ירושה. כל הדברים האלה הם דברים שלוקחים לפעמים חודשים ואף יותר, עם הרבה פרוצדורה. הצעת החוק בעצם באה ואומרת שנותנים דחייה של עד שנה, עד שנה כדי שהגבייה לא תמשיך באופן שוטף לאחר אותו אירוע שקרה במשפחה. נותנים את הזמן. מה? << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> הכול בסדר. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם יושב-ראש ועדת הרווחה הבין את העניין, אז אני רוצה רק להודות ליושב-ראש ועדת הכלכלה מר איתן כבל, למנהלת הוועדה לאה ורון וליועצת המשפטית אתי בנדלר ולעוזרי הפרלמנטרי עו"ד יהודה כהן; ולחבריי מגישי הצעת החוק: הרב גפני, הרב אורי מקלב, איציק שמולי, דב חנין וחיים ילין. זאת הצעה חברתית קטנה אבל חשובה, ואני מבקש מהכנסת שתצביע בעד. תודה רבה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תודה לחבר הכנסת הרב יעקב אשר. חיים ילין – איננו; סעיד אלחרומי – איננו; תמר זנדברג – איננה; מיכל בירן – מוותרת; מוסי רז – מוותר; עאידה תומא סלימאן – איננה; רויטל סויד – איננה; מיכל רוזין – איננה; עיסאווי פריג' – איננו; נחמן שי – מוותר; איציק שמולי – מוותר; איל בן ראובן – איננו; אלעזר שטרן – איננו; סתיו שפיר – איננה; יוסי יונה – איננו; מירב בן ארי – איננה; יואל חסון – איננו; יעל כהן-פארן – כבר דיברה; יהודה גליק – איננו; מרב מיכאלי – איננה; עבד אל חכים חאג' יחיא – איננו; מיקי לוי – מוותר; מנחם אליעזר מוזס – איננו; איתן ברושי – איננו; קסניה סבטלובה – איננה; לאה פדידה – איננה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה לאה פדידה איננה? << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> בטח שהיא נמצאת, סליחה. היא מוותרת. אחמד טיבי – איננו; נורית קורן – דיברה כבר; טלב אבו עראר – איננו; יוסף ג'בארין – איננו; עמר בר-לב – איננו; עפר שלח – איננו; אברהם נגוסה – מוותר; ג'מאל זחאלקה – איננו; יואב קיש – מוותר; עליזה לביא – איננה; מיכאל מלכיאלי – מוותר; איימן עודה – איננו; שרן השכל – מוותרת. אנחנו ניגשים מייד להצבעה. מי בעד? מי נגד חוק הבנקאות? מי נמנע? הצבעה מס' 20 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 53 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 31) (דחיית מועדי פירעון של הלוואה לדיור בשל פטירה), התשע"ט–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 53 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 127) (שומה מתוקנת מוסכמת), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/818); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אנחנו בהצעה האחרונה של הערב, הצעת חוק התכנון והבנייה, של חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> ערב טוב, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, כבוד הוא לי שאתה שומע את הצעת חוק שאני מביא לציבור היום – – << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> אני סוגר את הרשימה. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – הצעת חוק שנועדה לסייע לאזרח הקטן שרוצה לייצר שומה מוסכמת מול העירייה. אדוני ראש הממשלה, לא תאמין, היום יש צורך בשמאי מכריע. החוק הזה בעצם מבטל את הרעיון של השמאי המכריע. האזרח יוכל להביא את שומתו מטעם השמאי שלו, לצד העירייה, לעשות איזשהו דיון בין הצדדים ולהגיע להסכמות. ועל כן, אני מבקש להצביע בעד החוק. תודה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> היות שמיקי זוהר ביקש יפה, אז אין לנו רשימת דוברים וניגשים מייד להצבעה. מי בעד הצעת חוק התכנון והבנייה, של חבר הכנסת מיקי זוהר? מי בעד? מי נגד? מי נמנע? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 47 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 127) (שומה מתוקנת מוסכמת), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י"ט בכסלו התשע"ט, 27 בנובמבר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:12. << סיום >>