דברי הכנסת
דברי הכנסת
לד / מושב רביעי / ישיבה ש"ס /
כ"ז באב / 8 באוגוסט 2018 / 34
חוברת ל"ד
ישיבה ש"ס
הישיבה השלוש-מאות-ושישים של הכנסת העשרים
יום רביעי, כ"ז באב התשע"ח (8 באוגוסט 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 12:00
תוכן העניינים
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 4
הצהרת אמונים של חבר הכנסת רוברט טיבייב 5
רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 5
יואל חסון (המחנה הציוני): 8
הצעות לסדר-היום 9
חוק הלאום ופגיעתו בערכי השוויון והדמוקרטיה 9
ציפי לבני (המחנה הציוני): 9
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 16
יאיר לפיד (יש עתיד): 22
עיסאווי פריג' (מרצ): 23
סאלח סעד (המחנה הציוני): 30
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 33
פנינה תמנו (יש עתיד): 35
אילן גילאון (מרצ): 36
השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 40
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 92
אכרם חסון (כולנו): 93
דב חנין (הרשימה המשותפת): 96
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): 97
איימן עודה (הרשימה המשותפת): 103
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 106
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 108
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 109
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 115
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 118
אמיר אוחנה (הליכוד): 119
נחמן שי (המחנה הציוני): 121
ענת ברקו (הליכוד): 123
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 125
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 125
הצעות לסדר-היום 125
חוק הלאום ופגיעתו בערכי השוויון והדמוקרטיה 125
ואאל יונס (הרשימה המשותפת): 125
הודעה אישית של חבר הכנסת אכרם חסון 129
אכרם חסון (כולנו): 129
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, היום כ"ז באב תשע"ח, 8 באוגוסט 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
הודעה לסגן מזכירת הכנסת.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי על פי סעיף 96(ד) לתקנון הכנסת, עם התפטרותו של חבר הכנסת יצחק הרצוג, שנכנסה לתוקפה ביום י"ט באב התשע"ח, 31 ביולי 2018, נמחק שמו מהצעות חוק שהיה שותף להן עם מציעים אחרים. כמו כן, הצעת חוק שמספרה פ/5012/20, שהוגשה מטעמו כמציע יחיד, הוסרה מסדר-היום.
עוד אודיעכם כי חבר הכנסת יעקב מרגי ביקש להסיר את שמו מהצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור משלוחים חיים לשחיטה), התשע"ח–2018, שמספרה פ/5433/20; חברת הכנסת שרן השכל ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק תשלום תמלוגים לגורם גבייה יחיד (תיקוני חקיקה), התשע"ח–2018, שמספרה פ/5621/20; חברת הכנסת נורית קורן ביקשה להסיר את שמה מהצעת חוק הגישור, התשע"ח–2018, שמספרה פ/5635/20.
הונחו על שולחן הכנסת ההסכמים האלה: הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ארגון התמיכה והרכש של נאט"ו – NSPO, בדבר שיתוף פעולה ותמיכה; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה ההלנית בדבר ספנות סוחר ימית; הסכם דו-צדדי בין המשרד הכלכלי והתרבותי של ישראל בטייפי, טייוואן, לבין המשרד הכלכלי והתרבותי של טייפי בתל אביב למטרת המרת רישיונות נהיגה; הסכם הצטרפות מדינת ישראל לתקנון ארגון SHARE ERIC.
כמו כן הונחו הודעות השר לביטחון הפנים חבר הכנסת גלעד ארדן על מסקנות הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בעקבות דיון מהיר בהצעתו של חבר הכנסת עמיר פרץ בנושא: טיפול ברשויות המקומיות בהטרדות מיניות; בעקבות דיון מהיר בהצעתם חברי הכנסת מסעוד גנאים ונחמן שי בנושא: 70% מהתיקים נגד גברים מכים נסגרים בשל חוסר ראיות.
הודעת שר החקלאות חבר הכנסת אורי אריאל על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתן של חברות הכנסת יעל כהן-פארן ויעל גרמן בנושא: כוונת משרד החקלאות ומינהל מקרקעי ישראל לגבש תוכנית להקמת אתרי הסגר חדשים עבור משלוחי בעלי חיים שמיועדים לשחיטה.
מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת איתן ברושי, חמד עמאר ובצלאל סמוטריץ בנושא: רשות מקרקעי ישראל לא מבצעת את ההחלטות של עצמה ומונעת בנייה בהתיישבות ובקיבוצים. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לסגן מזכירת הכנסת.
הצהרת אמונים של חבר הכנסת רוברט טיבייב
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברי הכנסת, אנחנו נמשיך בסדר-היום. חברי הכנסת, אבקש לשבת שנייה. חבר הכנסת רז, חבר הכנסת רז, תודה.
חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותו בכנסת של יצחק הרצוג, שנכנסה לתוקפה ביום שלישי, י"ט באב תשע"ח, 31 ביולי 2018, בא במקומו חבר הכנסת רוברט טיבייב.
בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת, אני מזמין את רוברט טיבייב לעלות לדוכן. חבר הכנסת רוברט טיבייב, אקרא לפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת ואתה תשיב: מתחייב אני. וזה נוסח – חברים יקרים, אנחנו שומעים הצהרת אמונים של חבר הכנסת.
וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת.
רוברט טיבייב (המחנה הציוני):
מתחייב אני.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת רוברט טיבייב, כמקובל, אתה ודאי יכול לומר כמה מילים בהזדמנות הזאת. בבקשה, אדוני.
רוברט טיבייב (המחנה הציוני):
אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, חזרתי לשרת בכנסת ישראל בימים טעונים בחברה הישראלית. הם טעונים בתחושה של אחינו לנשק בני העדה הדרוזית, הם טעונים במתיחות ביטחונית ברצועת עזה; הם טעונים גם מבחינת המצב הרעוע של העולים מחבר המדינות ושל דיירי הדיור הציבורי. ימים אלה טעונים גם כי בעל הבית נרדם בשמירה ואזרחי ישראל לא מרגישים אותו.
אני רוצה להתחיל בנושא שבגינו התכנסנו. יושבת ממשלה, מקיימת אין-ספור ישיבות, מדקדקת בפרטי פרטים של סעיפים, אבל בתוך כל בליל הוויכוחים היא שכחה – שכחה פלח אוכלוסייה שלם, את הברית ההיסטורית שלנו בין יהודי הארץ הזאת לבין העדה הדרוזית. כאשר שירתי כסרן קשר בצבא האדום היה שם בליל אנשים יוצאי עדות שונות. בשעה שהחיבור העמיק, נהגנו לחתוך את עצמנו בכף היד וללחוץ יד. הדם שלי נמהל בדם של חבריי. מכאן הגיע הביטוי "ברית דמים". זו הברית בין יהודים בארץ הזאת לדרוזים, אלה שנאמנותם היא שמם השני, אלה שנמצאים ביחידות המובחרות שלנו בגאווה רבה, אלה שביטחון המדינה נשען עליהם לא פחות מעל כל חייל או איש ביטחון יהודי אחר. ברית הדמים הזאת נמצאת גם בבתי עלמין צבאיים בכל רחבי הארץ.
אם נהלך בכפרים הדרוזים – אבו סנאן, בית ג'ן, ג'וליס, גת הגלילית, דאלית אל-כרמל, חורפיש, יאנוח-ג'ת, ירכא, כסרא, כסרא-סמיע, מר'אר, סאג'ור, עוספיא, עין אל-אסד, פקיעין, ראמה, יאסיף, שפרעם, כפר כמא – בכל בית נמצא לפחות גיבור אחד שנפל על הגנת מדינת ישראל. בני העדה כיום מרגישים נבגדים, ובצדק. הם מספיק טובים למות למען המולדת, אבל לא מספיק ראויים לדעת הממשלה כדי להרגיש בבית. חבריי הדרוזים, אתם לא לבד. איכשהו מוטיב השכחה הגיע ליחס של הממשלה לתושבי עוטף עזה, אותם תושבים שנאלצים להתמודד עם הסלמה ביטחונית שנה כן, שנה לא.
אפתח סוגריים: לאיש אין ספק שהממשלה מבקשת להשיב את הביטחון לתושביה; אי-אפשר להגיד שהממשלה לא פועלת למען הביטחון. אך עדיין דור שלם גדל תחת עננה כבדה של צבע אדום. גם תושבי עוטף עזה יודעים שהממשלה עמלה לילות כימים כדי למצוא פתרון הולם, אבל עדיין לא גובשה תוכנית אסטרטגית שתחזיר את הביטחון לתושבי עוטף עזה. אני רק רוצה לקוות שלא יהיה כל הסדר עם ארגון חמאס בלי להחזיר את גופות בנינו. לא נשכח שיש לנו עסק עם ארגון טרור. על עסקת שליט האומללה לא נחזור. כאן סוגרים, כי ישנן סוגיות מהותיות שבהן הממשלה לא עומדת ביעדיה.
דוגמה אחת היא פלח אוכלוסייה נוסף במדינה, משמעותי ואיכותי לא פחות – מגזר דוברי הרוסית. מדובר באוכלוסייה בעלת תרבות ושורשים עמוקים. לעיתים נדמה לי כי כור ההיתוך של בן-גוריון מבקש לדפוק על דלתה. כמו במקרה של אחינו הדרוזים, גם כאן המדינה מתקשה לנתק את ההגדרות המבדילות תרבויות זו מזו.
מה מביא אותנו להציב גדרות בין האחד לשני? מדוע הממשלה אינה משכילה למצות את הפוטנציאל ההטרוגני המופלא שיש לנו כאן? דוברי רוסית צעירים וחזקים נוטים לעזוב את הארץ. כך ישראל מאבדת את מיטב מוחותיה וחוזקה. מדינת ישראל מפסידה מהיעדר הצלחתה לשמור על בני העדה הרוסית בישראל. פה אני רוצה להגיד תודה לחברי רוני גפני, שעזר לי לגבש את הנושא.
דוגמה נוספת היא נושא הדיור הציבורי. כבר מזמן תושבי הדיור הציבור נזרקו מתחת לגלגלי הרכבת הדוהרת של הכלכלה הישראלית. רק לפני חודש פורסם דוח של הסיוע המשפטי במשרד המשפטים שמלמד על אוזלת היד של הממשלה כלפי זכאי הדיור הציבורי. הדוח דיבר על היעדר קורת גג יציבה עבור אוכלוסיות מוחלשות, דירות לקויות שאינן ראויות למגורים וקושי למימוש זכאותם של קשישים לדיור מוגן, מחסור במלאי הדירות, היעדר הסדרה ופיקוח של החברות המופעלות על ידי משרד השיכון ותורים ממושכים שגורמים לאיבוד זכאות לדיור במשך השנים. כפי שידוע לי, מעון הוא אחד מחמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, סמל למצפן חברתי ומוסרי. יש שמשתמשים בתורת ז'בוטינסקי כקרדום לחפור בו. איכשהו תורת הרווחה שלו נשכחה מהם לפני עידן ועידנים.
לפני שלוש שנים ראש הממשלה אמר על דוח מבקר המדינה: מדברים על יוקר המחיה, אך אני לא רוצה לשכוח גם את עניין החיים עצמם. ובכן, אדוני ראש הממשלה, סכנה קיומית למדינה לא נובעת רק מאיום חיצוני; היא נובעת לא פחות מהתפוררות של סולידריות פנימית.
חבריי חברי הכנסת, אנחנו כאן במטרה לשפר ולקדם את פני החברה. הנושאים החברתיים זועקים לא פחות מאלו הביטחוניים. בכך אני מתכוון להתמקד בפעילותי בכנסת. לצורך מטרות אלה נבחרתי ועל מטרות אלה אילחם. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. בבקשה, הסדרנים ילוו אותך למקום.
כן, תכף אנחנו נסיים עם פרק החיבוקים, ואז נבקש ממרכז האופוזיציה חבר הכנסת יואל חסון לברך את החבר החדש-ישן שלנו. בבקשה, אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יואל חסון, מרכז האופוזיציה, לברך כנהוג את הח"כ החדש.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, רוברט, אני מברך אותך בשם סיעת המחנה הציוני ובשם האופוזיציה כולה, אני מאמין, וגם הכנסת כולה, על היבחרך מחדש לכנסת.
קודם כול, ברמה האישית – אני רוצה שהוא יקשיב. הוא עוד מתחבק.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
כן, כן, תכף. לא הקצבנו מספיק זמן לחיבוקים ולנישוקים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
כן. רוברט, אנחנו מכירים שנים ארוכות, ואני יכול להגיד לך, ואני יכול להגיד גם לחברי הכנסת, שאתה מענטש. אתה מענטש, אתה חבר, אתה אדם שבא מהלב, עובד עם רגש גדול, מחויב מאוד לציבורים ששלחו אותך ולרקע שממנו באת ולאוכלוסייה שממנה אתה בא, ולא רק – גם לחברה הישראלית כולה. הוכחת את זה לאורך כל הדרך. נבחרת, בזכות, על ידי חברי מפלגת העבודה, ואתה היום חלק מסיעת המחנה הציוני, ואני מאמין שאתה תהיה חלק פעיל, אפקטיבי, נאמן לסיעה הזאת, לדרך שלה, למאבק שלה בממשלה, למאבק שלה בקואליציה, לרצון לייצר אלטרנטיבה ושינוי במדינת ישראל. והיום הזה זה יום שמוכיח – הדיון המיוחד על זה, על חוק הלאום הפוגעני והמשסה, שאולי זה סימן שדווקא ביום הזה אתה נשבע, סימן למחויבות של כולנו לייצר במדינת ישראל שינוי, לייצר במדינת ישראל אלטרנטיבה, לייצג במדינת ישראל דבר אחר, ואתה חלק מהקבוצה הזאת.
אני מברך אותך, ואני מאחל לך שתדע לעשות את הדברים שידעת לעשות פה בעבר, ואני יודע שתדע לעשות את זה, ואנחנו ניתן לך את הכלים לעשות את זה יחד איתנו. אז המון הצלחה, רוברט טיבייב. בהצלחה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יואל חסון. חברי הכנסת, עד כאן הצהרת האמונים. ברכות לחבר הכנסת החדש רוברט טיבייב.
הצעות לסדר-היום
חוק הלאום ופגיעתו בערכי השוויון והדמוקרטיה
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום בנושא: חוק הלאום ופגיעתו בערכי השוויון והדמוקרטיה, מס' 10778, 10779, 10780, 10781, 10782, 10785, 10786 ו-10787. יש שמונה דוברים, הראשונה שבהם היא ראש האופוזיציה, שזאת גם בהזדמנות הראשונה לברך אותה, חברת הכנסת ציפי לבני. בבקשה, גברתי.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נכבדי העדה הדרוזית שיושבים כאן ביציע, אני רוצה קודם לברך אתכם על זה שהגעתם היום, ואני רוצה לעשות גם משהו שראש הממשלה לא יעשה, וזה להתנצל – לא רק על החוק הבעייתי והמפלה שהוא העביר בכנסת הזאת, אלא על זה שהוא לא טרח, יחד עם שאר חבריו לממשלה וחברי הקואליציה, להתייצב כאן בדיון, לדבר, לענות ולתת תשובות שהוא חייב לא רק לכם, העדה הדרוזית, אלא לכלל אזרחי מדינת ישראל.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
גברתי, תדברי בשם עצמך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
וביבי ברח כי אין לו תשובה על שאלה אחת – –
אורן אסף חזן (הליכוד):
אבל ביבי – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – שאנחנו מתכוונים להניח על השולחן. ולמרות היכולות הוורבליות שלו ויכולות המשחק שלו, הגיע הזמן שנשנה את הדיון של מי בעד או נגד הספינים של הממשלה, וצריך להניח על השולחן את השאלה האמיתית. והשאלה האמיתית – שלנתניהו אין תשובה עליה – היא מי בעד או נגד מגילת העצמאות, ומה לעזאזל – סליחה – יש לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נגד מגילת העצמאות; מה מפריע לו במסמך המופלא הזה, שחיבר את כל הנהגת הציבור היהודי עם הקמת המדינה, שזה אחר זה התייצבו מול גודל הרגע, שמו בצד את כל השיקולים הפוליטיים שלהם, והגיעו זה אחר זה – סוציאליסטים, וקומוניסטים, וחרדים, וגם רוויזיוניסטים, אם מישהו בליכוד עוד זוכר מה זה, כי הם היו אמורים להמשיך את דרכם – מנהיגים שחברו לרגע אחד מכונן של אחדות, שבו הם הקימו את מדינת העם היהודי כזכות היסטורית שלא ניתנת לערעור, ויחד איתה התחייבו לשוויון מלא לכל אחד ואחת מאזרחיה. 70 שנה להקמת מדינת ישראל, וממשלת ישראל קורעת את מגילת העצמאות, ויחד איתה היא קורעת את העם ואת החברה בישראל.
אתם יודעים, כל יום עצמאות אנחנו מתרגשים מהקול הנרגש שקורא בפתוס: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". ואנחנו יודעים שמייד אחרי זה יבוא גם הקטע של השוויון והחירות והושטת היד לשלום. איזה יופי של מדינה כתובה בהכרזה על ההקמה שלה: מדינה יהודית ודמוקרטית.
אורן אסף חזן (הליכוד):
מדובר גם על שמירה על שבת – – –
ציפי לבני (יו"ר האופוזיציה):
וכפי שאנו מתרגשים מ"אנו מכריזים בזאת" של לפני 70 שנה, אנחנו הולכים היום להכריז עוד כמה דברים. קודם כול, אנחנו מכריזים היום שאנחנו נשמור על מגילת העצמאות על כל חלקיה. אנחנו מכריזים ומתחייבים שנהיה המקף המחבר בין היהודית לדמוקרטית, ולא הקו שמפריד ביניהן.
ואנחנו מכריזים היום עוד משהו: אנחנו מכריזים היום שכללי המשחק השתנו. ואם אתם חושבים שאתם תמשיכו לקרוא לנו בוגדים, משתפי פעולה עם האויב ועוד כל מיני קללות וכינויי גנאי, לכל מי שמתנגד לכם, ואם אתם חושבים שתחברו מצביעים באיזה דבק של שנאה נגד מי שמתנגד לכם, ואם אתם חושבים שככה תיקחו בחירות – הדבר הזה הסתיים. אנחנו לא נוריד ראש ולא נפחד ולא נגמגם ולא נתקרנף. יש לנו מאבק לנהל, על העתיד, האופי והצביון של מדינת ישראל, ואנחנו ננהל אותו בראש מורם. אנחנו לא מייצגים מיעוט; אנחנו מייצגים רוב מוחלט בציבור הישראלי, שתומך במגילת העצמאות ורוצה אחדות סביבה. אנחנו מייצגים את הישראלים שנלחמים על הציונות כפי שהיא, ולא ניפול לספינים של הממשלה ולא לתעמולה שלה, ואנחנו ניאבק עד לבחירות.
ואני קוראת לראש הממשלה: למה לחכות לעוד חוק של אי-שוויון שיפטור מגיוס חלק ויגייס אחרים? בוא לבחירות. אנחנו הולכים לנהל את הקרב הזה על העתיד של המדינה. לא צריך לחכות. וזה הולך להיות ברור הפעם, כי הגזמתם לגמרי. הרי כבר לא נשארה קבוצה אחת במדינה שלא צירפתם לאויבי המדינה על פי ההגדרה שלכם. D9 על בג"ץ? D9 על כל קבוצה בחברה הישראלית, ועל החברה הישראלית עצמה. התפספס לכם הדרוזים, אני שומעת. שרים בישראל אומרים: לא התכוונו לפגוע בכם. במי כן התכוונתם לפגוע? ולמה בכלל ממשלה צריכה לפגוע באזרחי המדינה שלה? ולא שלא ידעתם. הם הגיעו לוועדת חוק הלאום והם זעקו מעמקי ליבם ונשמתם מילה אחת: שוויון. ואת הזעקה הזאת, וגם את זעקת השכול שהייתה בוועדה – אתם אטמתם את אוזניכם מלשמוע, את השכול, שמלווה, לצערי, כמעט כל משפחה דרוזית בישראל. והם יושבים כאן, והם ביקשו להעביר היום דרכי מסר שריגש אותי כל כך לקבל אותו, כי הם אומרים: אנחנו נמשיך לנהל את המאבק הזה עד שנקבל שוויון, אבל – הם הוסיפו ואמרו – אנחנו מחויבים להילחם על ביטחונה של מדינת ישראל, כי אנחנו היינו ונישאר אזרחים סוג א', בלי קשר למה שהממשלה הזאת עושה. תודה לכם.
אנחנו אלה שמאמינים בברית שווים. כל אזרח ישראלי הוא אזרח שווה זכויות, ואנחנו מחויבים לשוויון ללא תנאי ובלי קשר לתמיכה פוליטית בנו. אתכם, ממשלת ישראל, מחבר דבק השנאה והפחד. אותנו מחבר דבק של ערכים ושל דרך, אותו דבק שמגילת העצמאות – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
סליחה, גברתי, רק שנייה. רק שנייה, גברתי. המשמר יכולים לפנות את כל אלה שהרימו פלקטים.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הם מניפים את מגילת העצמאות בכנסת ישראל. מה יותר יפה מזה?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בכנסת ישראל לא מניפים שום שלטים, גם חיוביים ביותר.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לקמט את מגילת העצמאות – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברים מן המשמר יכולים לפנות את אלה שהגיעו עם שלטים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – את מגילת העצמאות, מה זה הפך להיות – – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חברים עם שלטים, נא לצאת. בושה וחרפה. בושה וחרפה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
חוק הלאום הוא בושה, אדוני היושב-ראש.
קריאות:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
שקימטו את מגילת העצמאות זה בושה – שהסדרנים פה נאלצו לקמט את מגילת העצמאות ולעשות ממנה סמרטוט.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
זה לא על חשבון הזמן שלך. עצרתי את השעון. עד שכל המפגינים לא יצאו, הדיון לא יימשך. עד שכל המפגינים לא יעזבו את היציע אנחנו לא נמשיך בדיון. להפגין? אני חותם כל יום על שניים-שלושה אישורים להפגנות, אבל זה מחוץ לבניין הכנסת.
סליחה, גברתי, את ממש לא אשמה בזה, אבל אני לא מוכן לנהל דיון באמצע הפגנה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אני מוכרחה לומר שאני מאוד בעד הטקסט שהם הניפו, שהוא היה מגילת העצמאות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
הטקסט – אני בעד לא פחות ממך, אבל התנהגות בכנסת, היא נוגעת לכולם. גם טקסטים חיוביים אני לא מציע להניף.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, זה מאוד משקף. כל מה שנשאר להם זה דמגוגיה וקצת תעמולה – – –
קריאות:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה היה מגילת העצמאות – – – אתה, אין לך בכלל שום רספקט, שום רגש אליה – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מה עם החולי נפש? מה עם החולי נפש? מה עם המצעד של החולי נפש?
מיכל בירן (המחנה הציוני):
– – – כבוד עצמי, קצת כבוד עצמי.
קריאות:
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אנחנו. אנחנו. אבל אתה פרובוקציה מהלכת.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אני במקומך הייתי עכשיו הולך להיות איתם למעלה. ככה אתה מפקיר את – – – שלך? עם – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
עדיף שאתה תצא בחוץ, תאמין לי. אגב, למה לא באת לוועדת הכספים להצביע על כספים להתנחלויות?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מעמד מיוחד לשפה הערבית כולל מכתבים, או שגם זה כבר אסור?
לאה פדידה (המחנה הציוני):
כי השלטים היו בערבית או בעברית?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
לא – – – מעמד מיוחד.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אסור לקלל בערבית. זה הדבר היחיד – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
בבקשה, גברתי. את יכולה להמשיך.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ובעוד את הממשלה מחבר דבק השנאה והפחד, אותנו מחברות המילים שהונפו הרגע כאן בחוץ, דבק של ערכים ושל דרך, אותו דבק שאיחד לפני 70 שנה את כל החלקים של הנהגת הציבור שבאו לחתום על מגילת העצמאות, אותו דבק שנתניהו מנסה לפורר עם החומצה הרעלית שהוא שופך על מערכות היחסים שבין השבטים במדינת ישראל.
השוויון יכול לאחד בינינו. 100 אצבעות בעד מגילת העצמאות היו מונפות כאן – אחדות כמעט מקיר לקיר. אבל מה שווה אחדות אם אי-אפשר לנגח איתה מישהו? הרי שוויון זה המקף המחבר בין ה"יהודית" ל"דמוקרטית", אבל שכחת, ביבי, מה זה להיות יהודי, כי "ואהבת לרעך", "ואהבת את הגר" – זה ממש כבר לא בלקסיקון שלך. הפכת להיות עוד פוליטיקאי פופוליסט, שעומד בראש מפלגה פופוליסטית, שמנהל שנאת זרים ומיעוטים לצרכים פוליטיים כפי שעושים חלק מהחברים שלך באירופה, וזה גם מי שאתה.
אבל אני רוצה לומר מהי הסיבה האמיתית שנתניהו מתנגד למגילת העצמאות – כי הוא בעצם מתנגד לה: כי השוויון שמחבר את החלקים השונים בחברה הישראלית יפריד בין נתניהו ובין שותפיו הטבעיים. והרי הערך שלו זה הישרדות.
ואני קוראת גם לציבור ולמובילי המחאות שהיו ברחובות בתקופה האחרונה: היינו שם, בשתי ההפגנות האחרונות, גם של הלהט"בים וגם של הדרוזים; התרגשנו איתכם; כיבדתי אתכם גם כשאמרתם שאתם מעדיפים שפוליטיקאים לא יהיו על הבמה. אבל אני רוצה לנצל את הבמה הזאת בכנסת כדי לומר לכם משהו: הכול פוליטי. אל תתחבאו מאחורי המילים שזה לא פוליטי וזה לא מפלגתי ואין ימין ואין שמאל. ההפגנות היו על דבר אחד – על שוויון, וזאת זכותכם במדינת ישראל. רבותיי, הממשלה הזאת לא תיתן לכם שוויון, כי זה מנוגד להשקפת עולמה. נקודה. וזה נורא פשוט כאן, בבית הזה. החלק הזה של המליאה לא ייתן לכם שוויון. הוא לא יאפשר שוויון בגיוס והוא לא יאפשר שוויון בנישואים, והוא לא יאפשר שוויון ללהט"בים, והוא לא יאפשר שוויון לדרוזים, כי הערך הזה של השוויון מנוגד לכל מה שהם מייצגים, והערך הזה של השוויון יפריע להם לספח אחר כך גם את השטחים עם המיליונים של הפלסטינים. על זה המאבק, והגיע הזמן שנניח אותו על השולחן. זה פוליטי, בטח פוליטי, אבל אם אתם רוצים שוויון, צריך לעמוד בחזית הזאת ולומר את הדברים בקול רם וברור.
ואני רוצה לומר גם לערביי ישראל ולחברי הכנסת הערבים: עמדתנו היא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה. יש לנו מחלוקת עם כל מי שינסה לבטל צד אחד של המשוואה – מי שינסה לבטל את השוויון או מי שינסה לבטל את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אבל אנחנו נמשיך להילחם על מדינת העם היהודי עבור העם היהודי ועל שוויון מלא עבור כל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל, כולל בני המיעוטים.
אזרחי ישראל, דמיינו לרגע שאנחנו יוצאים מתוך הביצה הזאת, מתוך הוויכוח הזה, לאיזשהו משהו מאחד, כפי שיכול היה להיות. אנחנו התחייבנו ואנחנו חוזרים ומתחייבים היום להחזיר את העקרונות של מגילת העצמאות לחיינו.
יואב קיש (הליכוד):
ולבטל את כל חוקי-היסוד. בואו נעשה רק את מגילת העצמאות, זה – – – נבטל את כל חוקי-היסוד ונקבל את המגילה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
זאת ההתחייבות שלנו, ועליה נילחם עד ותוך כדי הבחירות, ואותה ניישם אחרי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לראשת האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – הצעה דומה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה לברך את נשים עושות שלום, וכל הכבוד על כל מה שעשיתם ועשיתן עכשיו.
אדוני היושב-ראש, במשך שנים רבות מאז קום המדינה נהגה המדינה מדיניות של אפליה כלפי הציבור הערבי. האפליה נגד כל מה שהוא לא יהודי הייתה אפליה באמצעות מדיניות, תקנות וחוקים רגילים. בא החוק הזה, שהוא חוק-יסוד, לאחר שנים שניסו להעבירו ולא הצליחו, ועיגן באופן קונסטיטוציוני חוק-יסוד – מדרג של אזרחות. אזרחים שיש להם הכול מורמים משאר הקבוצות; קולקטיב בעל מעמד גבוה, ומתחת לזה כל מי שהוא לא יהודי נטול זכויות.
זכות ההגדרה העצמית וזכויות קיבוציות הן של היהודים בלבד, אומר החוק. השפה הרשמית היחידה במדינה היא השפה העברית. ערך ההתיישבות ליהודים הוא ערך לאומי. האזכור הוא של קולקטיב אחד, של קבוצה אחת. יש רק אזכור אחד של הערבים בחוק הזה. אחד. מהו? הוא שלילי – ביטול מעמד השפה הערבית; זה האזכור היחיד של ערבים וערבית. יכול להיות שזאת הסיבה שיושב-ראש הכנסת לא קיבל את מכתב ההתפטרות, בעקבות הסכם רוטציה בתוך הרשימה המשותפת של עמיתי חבר הכנסת ואאל יונס – בגלל שהוא הוגש בערבית, בערבית בלבד.
במשך שנים הייתה אפליה בתחום הקרקע, בתחום התקציבים, מערכות החינוך, בתחום התשתיות, בענייני דת, אזורי תעשייה, בטוב הכללי; כמעט לא היינו שם, בחלוקת המשאבים של המדינה. התרענו על כך. אמרנו ואמרתי שמדינת ישראל – המוגדרת כיהודית ודמוקרטית מ-1985, חברת הכנסת ציפי לבני. מ-1985 היא מוגדרת יהודית ודמוקרטית. לא קיבלנו את ההגדרה הזאת. התווכחנו כאן בכנסת, במאמרים, באוניברסיטאות, חוקרים. דיברנו על הניגוד בין שני הערכים, בין להאמין בדמוקרטיה, שבסיסה שוויון בין כלל האזרחים, לבין הגדרה אתנית של המדינה שקובעת שהיא יהודית, ולכן, רוברט אילטוב עדיף על טלב אבו עראר רק בשל שרוברט אילטוב הוא יהודי ואבו עראר הוא ערבי.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
רוברט טיבייב.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
טיבייב.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
כל הרוסים אותו דבר, הא?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
רוברט טיבייב. גם אילטוב, גם אילטוב. שניהם יהודים.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זאת הכללה מסוכנת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לכל הערבים קוראים אחמד ולכל הרוסים קוראים רוברט?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לא, אני אמרתי את השם נכון, רוברט אילטוב, אבל הצבעתי על האדם הלא-נכון.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
– – – כמו המורה בכיתה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אחמד, עשית את הפדיחה. עזוב.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ולכן בא החוק הזה וביטל את הביטוי "דמוקרטית", למרות שהיא דמוקרטיה אתנית, והתנגד באופן עקבי להכנסת המילה "שוויון", שהוצגה על ידי אחרים. במשך שנים התנגדנו לחוק הזה, וההתנגדות הזאת צלחה – של רבים בבית הזה. גם במשך החודשים האחרונים החוק הזה נתקל בבעיות בתוך הקואליציה. באופן פתאומי החליט ראש הממשלה – כנראה שהוא חושב על בחירות מוקדמות – להריץ את החוק הזה בכל מחיר, ונתן הוראה: בכל מחיר.
נציגי המשותפת בוועדה המיוחדת היו חברי הכנסת יוסף ג'בארין ואני. נאבקנו על כל נקודה, על כל פסיק. אנחנו מייצגים סיעה של 13 איש בלבד. אנחנו גם אופוזיציה, גם מיעוט מספרי. תוך כדי ניסינו לרוקן את החוק מתוכן, לגרום למשיכתו על ידי ביטול סעיף 4, שהוא סעיף השפה הערבית. היו שהסכימו איתנו והסכימו להצביע עבור ההסתייגות שלנו, של הרשימה המשותפת, על סעיף השפה הערבית – נציגים של ש"ס ויהדות התורה – ושניהם אמרו לי ולג'בארין: לכו תשכנעו את רועי פולקמן, יושב-ראש סיעת כולנו, שיושב כאן. הלכנו אליו. אמרתי לו: הסיעות החרדיות מסכימות להצטרף להסתייגות נגד השפה הערבית, בעד מה שאנחנו רוצים. רועי קפץ כמו נשוך על ידי נחש ואמר לי: אני לא גונב הצבעות. זה מה שאמרת לי. יש התחייבות קואליציונית – זה מה שאמר לי. התקשרתי לעמיתו חבר הכנסת אכרם חסון ואמרתי לו: אכרם, רועי קלקל לנו אפשרות לרוקן את החוק. או שתבוא להחליף אותו, או שתעשו משהו. ניסה; לא הצליח.
רועי, אתה היית פעיל בעמותת סיכוי. אתה אמור להיות איש שמאל. בגללך החוק הזה עבר, בגלל הסיעה שלכם. בגללכם החוק הזה עבר. נתניהו – אנחנו יודעים.
רועי פולקמן (כולנו):
מה זה קשור לסיכוי?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לא יכולתם להימנע – – – לא יכולתם להימנע?
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – – נגד.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
כמו שהוא התנגד, הייתם מוסיפים עוד שניים. להימנע.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אגב, הוא – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
בני בגין נמנע. בכולנו אין אנשים שחושבים כמו בני בגין?
אמיר אוחנה (הליכוד):
הבית הזה – – – החוק הזה – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אמיר אוחנה, בצדק, כשהוא ראה שאנחנו קרובים להבנות, הפסיק את הישיבה, והם יצאו להתייעצות והתקשרו ליריב לוין, ואז אמרו: מי שעומד מאחורי סעיף השפה הערבית זה ראש הממשלה באופן אישי.
אמיר אוחנה (הליכוד):
לא, לא. אגב, גם אני, חבר הכנסת טיבי.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
גם אתה. גם אתה. אוקיי – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אני אגיד לך עוד משהו – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – ראש הממשלה ואתה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – 60 מול 55 זה עדיין עובר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
נכון. 62 זה על הקשקש. זה גם חשוב לבג"ץ.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אין בעיה, אבל 60 – עובר.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
לגבי החוק הזה, אמרנו שהוא יוצר שתי קבוצות אזרחים. מה הפירוש של שתי קבוצות אזרחים לפי החוק הבין-לאומי? לפי המשפט הבין-לאומי, כאשר יש שתי קבוצות, קבוצה אחת עם זכויות וקבוצה אחת נטולת זכויות – מה, אורן, מה, חבר הכנסת אורן, אתה וכולנו, אתה מכיר את המיליה הבין-לאומי – קוראים לזה אפרטהייד; אין אפשרות אחרת – גם באקדמיה, גם בחוק הבין-לאומי וגם במשפט הבין-לאומי. כן, גם יהודים יכולים להוביל לאפרטהייד. מה, אתם חושבים שאתם נשגבים מכל העולם בגלל חוק לאום? אתם מובילים לאפרטהייד. ההצבעה הזאת בכנסת העשרים היא הצבעה על חוק אפרטהייד.
לא היה קל לנו להסביר על אפרטהייד בקהילה הבין-לאומית במשך השנים. הסברנו, ואמרו לנו: כן, לא. עכשיו אתם יודעים כמה זה קל, למרות שאנחנו נגד החוק והוא חוק נוראי. אנחנו רק מציגים את המסמך של החוק הזה, והכול יותר קל.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אתה יודע למה היה קשה להסביר? כי אני הייתי באה ואומרת: כי יש שוויון לכולם. וזה מה שהם עשו.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
שוויון לא בפרקטיקה.
אני רואה שהתייחסתם. אני רואה שאחינו הדרוזים נמצאים כאן. מעולם אזרחות לא הייתה תלויה לא בשירות צבאי ולא במתן תקציב זה או אחר – לא במוות ולא בהקרבה. אזרח הוא אזרח. זו אמנה בין המדינה לבין האזרחים. אפרופו, שמעתי גם את השר כחלון, את ראש הממשלה ואת השרים האחרים; אולי השר אלקין יגיד: כן, יש תרומה למען המדינה. מה הקשר בין אזרחות שווה לתרומה צבאית?
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
נא לסיים, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
שירתנו ביחד, אומרים לי. אני אגיד לך מה השירות ביחד האנושי ביותר, המועיל ביותר, שצריך לעזור לכולם: שירות בין רופאים יהודים לרופאים ערבים למען הצלת חיים. שירות ביחד למען חיים עדיף על שירות ביחד למען מוות.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה, אדוני.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
אדוני, בזה אני מסיים. אני מעריך מאוד את ההפגנה האדירה שהייתה של אחינו הדרוזים. בשלב זה, היא לא מזיזה את נתניהו מעמדתו. בשבת תהיה הפגנה אדירה של הציבור הערבי יחד עם יהודים רבים, ושיתוף הפעולה הזה בין יהודים לערבים הוא-הוא שיכול לשנות את המציאות ולבטל את החוק הזה, ואם לא היום, אז מחר. זו תהיה צעדה ארוכה בדרך אל ביטול החוק הזה. לכן, אני קורא לכולם, יהודים וערבים, להגיע במוצאי שבת להפגנה הזאת, שעיקרה שוויון של כולם, ללא קשר לא לשירות צבאי ולא למה שנתת או לא נתת. השוויון בין האזרחים במדינה שאמורה להיות דמוקרטית הוא הוא סלע הקיום של ערך דמוקרטי.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה רבה.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
מדינת ישראל לפני 18 בחודש ניהלה מדיניות של אפליה. מדינת ישראל אחרי 18 בחודש, 18 ביולי, עיגנה בחוק חוק אפרטהייד.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת עיסאווי פריג'.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אבל בעיקר אדוני ראש הממשלה: מה קרה לערכים שלך? ערך אחרי ערך אתה מפורר. בשבוע שעבר עמדנו בכיכר וראינו איך מתפורר מולנו ערך הרעות. הרעות הקימה את המדינה הזאת. עמדנו מול החברים הדרוזים שלנו והסתכלנו איך ראש הממשלה מפורר את ערך הרעות, ושבוע קודם, מול הקהילה הלהט"בית, מפורר את ערך האנושיות, ושלשום, מול כל הציבור החילוני והמסורתי במדינת ישראל, עם חוק המרכולים – ששוב מפעילים אותו, למרות כל ההבטחות – מפורר את ערך החופש. ועכשיו, כמובן, חוק הגיוס – ערך הערבות ההדדית, הערך הכי בסיסי שלנו. מה אני אמור להגיד לבן שלי כשראש הממשלה כל הזמן מנסה להתחמק מהרעיון של הגיוס? מה אני אמור לחברים של הבן שלי, שלחמו בכל מלחמות ישראל, מול ממשלה שרק רוצה לחפש דרכים חדשות להיכנע כל בוקר לחרדים?
ועכשיו חוק הלאום הזה. פספסנו פה הזדמנות אדירה. יכולנו ללכת ביחד עם חוק הלאום שכתב בני בגין, מהליכוד, עם סעיף של שוויון שהוא כמעט מילה במילה סעיף השוויון שמופיע בחוקת הליכוד. 80–90 ח"כים יכולים היו להצביע ביחד על הדגל הכחול-לבן, על התקווה כהמנון ועל ארץ ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, מתוך הביחד שלנו, מתוך הישראליות המשותפת שלנו. אבל ראש הממשלה לא רוצה ביחד. אתה לא רוצה ביחד. אתה רוצה שנריב; אתה רוצה שנהיה מסוכסכים, מפוצלים ומפולגים. עמדת פה על הדוכן והתגאית במדד האושר, במיקום של ישראל במדד האושר העולמי וכמה גבוה המיקום של ישראל במדד האושר העולמי. אתה יודע למה המיקום של ישראל במדד האושר גבוה? כי אנחנו משפחה, וכשאתה מאושר בתוך המשפחה שלך – אתה מאושר. נקודה. אז עכשיו החלטת לפורר את המשפחה. נתניהו מפורר את הישראליות. אתה לא רוצה ביחד. המלחמה שאנחנו מנהלים פה היא לא מלחמה על מצבה של המדינה, היא מלחמה על הנשמה של מדינת ישראל. נתניהו מפורר אותנו.
די עם הרעל הזה. די לפלג, די לפצל, די לשסע. מספיק עם ה"אנחנו" ו"הם". או שיש אנחנו או שאין אנחנו. אני מאמין שיש אנחנו. אני מאמין במדינה הזאת. אני מאמין בעם הזה. אני מאמין ביכולת שלנו להתנשא מעל הרגעים האלה ומעל הניסיון המתמיד הזה של הממשלה לפרק אותנו מבפנים. אני מאמין ביכולת שלנו לצלוח את הרגע הזה. אבל אנחנו צריכים להתגייס אליו ביחד. כן, הגיע הזמן ללכת לבחירות על הנושאים האלה, על התחושה הזאת שמפרקים את הישראליות. ויש לי הודעה לראש הממשלה: בבחירות הבאות הערכים נוהרים לקלפיות. הערכים נוהרים לקלפיות, והם ייתנו למדינת ישראל ראש ממשלה שיש לו ערכים, כי זה מה שמגיע לאזרחי ישראל. נתראה בקלפי. תודה רבה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סלאח סעד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חבריי הנוכחים באולם וידידיי וחבריי והיושבות ביציע, יעל וכל נשים עושות שלום. אתם התקווה. אנחנו ביחד התקווה, והקשר הערבי-היהודי בארץ, במדינה הזאת, ינצח. הוא כן ינצח.
אדוני היושב-ראש, קראתי עכשיו שחבר הכנסת ואאל יונס הגיש בקשה להתפטרות לצורך מילוי חובת הרוטציה בתוך הרשימה המשותפת, וכבודו לא קיבל את המכתב כיוון שהוא כתוב בשפה הערבית.
עכשיו לעצם חוק ההתנתקות, חברים. חוק הלאום, בעיניי, הוא חוק ההתנתקות של המדינה מאזרחיה הערבים. זה בדיוק חוק הלאום. הליכוד וראש – הליכוד והמחשבה האסטרטגית של הליכוד, שבבסיסה עומדת מדיניות התנתקות – זה התחיל בעזה, ואנחנו רואים את התוצאות היום. ההתנתקות, שגם ראש הממשלה המנוח שרון התחיל אותה, הייתה תחת עננה של חקירות. אותו תהליך – התנתקות בעזה – רואים את התוצאות היום, איך ולאן היא מובילה. אותה מדיניות שראש הממשלה הנוכחי מוביל, הוא עושה את זה מזווית אחרת – התנתקות המדינה מאזרחיה הערבים. זה התהליך. ואני אומר לכם, אותו תהליך שקורה בעזה – מעתיקים את זה פנימה. זה בדיוק מה שקורה.
אז מה התהליך? כשאתה מתנתק – הרי אנחנו יודעים שהערבים בתוך המדינה נוכחים-נפקדים. לא מספיק שהם נוכחים-נפקדים, נעשה אותם מתוסכלים; נעביר אותם לשלב נוסף – מתוסכלים, כי אז, כשהם מתוסכלים, הם יגיבו, תהיה ביקורת, ואז כשתהיה ביקורת ייכנס לתמונה רמבו, שר הביטחון ליברמן, ובלי נאמנות אין אזרחות, ובואו נטפל בהם.
כל התהליך הזה שאנחנו רואים – רואים אותו בעזה, בבית הכלא הגדול – הם רוצים להעביר אותו לתוך המדינה. שם יש בית כלא; כאן יהיו יישובים מוכי עוני, מוכי אלימות. וזה התהליך. אותו תהליך שאנחנו רואים – הם רוצים להעביר את זה כאן.
אבל אני אומר לכם: בתוך המדינה, 70 שנה – 70 שנה, חברים – אמרו את זה לפניי ואמרו את זה בכל תחנה ותחנה: הרי מה אני צריך חוק לאום? הרי האזרח הערבי מרגיש את חוק הלאום במחסום, בחלוקה התקציבית. אפילו סמוטריץ, בחדר יולדות – הוא לא מתגאה בזה. רואים את זה בנתב"ג, בהתפשטות של האזרחים והאזרחיות. רואים את זה בכל מקום. אנחנו לא צריכים שתגידו לנו "חוק לאום". אנחנו רואים את זה.
מה הצעד הבא? הצעד הבא זה חלק מתוכנית, ואת זה אנחנו יודעים. אבל הכוחות הדמוקרטיים בתוך המדינה, יהודים כערבים, יעצרו את כל הניסיונות שלכם. אנחנו יודעים שהכוח הפוליטי שלכם בנוי על הריחוק, בנוי על השנאה בין יהודים לערבים, בנוי על הבידול; על זה אתם חיים. אתם תפחדו אם תראו את יעל או משה בבית של אחמד או עיסאווי. זה לא יתאים לכם, כי פתאום אתם מגלים שערבים ויהודים יכולים להיות ביחד. זה מפחיד אתכם, אז אתם רוצים להכניס בתודעה של האזרח היהודי: תיזהר, זה ערבי; תיזהר, זה ערבי; תיזהר, זה רוצה לזרוק אותך לים. את זה אתם עושים, כי זה משרת את הפוליטיקה שלכם. אתם נבנים מלהבות השנאה, והשנאה והריחוק משרתים אתכם פוליטית, אבל יביאו את כולנו לתהום.
אבל חברים, בואו לא נשכח: זה לא רק ביבי נתניהו. ביבי נתניהו, בעיניי, זה מקרה אבוד. חבר של אורבן – אנחנו יודעים מי זה ביבי נתניהו. אבל אני רוצה להתייחס לקואליציה של ביבי נתניהו, שיש בה שר ביטחון מושחת, שיש בה הקיצוני ביותר, בנט, ויש בה הנחמד, הדמוקרט, כחלון – כחלון הדמוקרט והנחמד, שבשבוע האחרון יצא בסדרת הצהרות שאני רוצה להקריא אותן. אני רוצה להקריא אותן. אתם זוכרים מה שלדון אדלסון, חבר של בנימין נתניהו, אמר?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא נורא.
עיסאווי פריג' (מרצ):
מה הוא אמר? הוא אמר: לא נורא אם ישראל לא תהיה מדינה דמוקרטית. זה מה שהבוס אמר לבוס. וכחלון הנחמד רוצה לחבק את האמירה, אבל אני אחבק אותה בעטיפה אחרת.
אכרם חסון (כולנו):
זה לא נכון. זה לא נכון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה נכון ועוד איך.
אכרם חסון (כולנו):
אתה לא שמעת – – – אתה לא יודע מה כחלון עשה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אל תגן עליו.
אכרם חסון (כולנו):
אתה מדבר כאיש אופוזיציה. בוא תשב – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תראה מה שהוא אמר. תראה. תראה.
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תראה מה שהוא אמר, כשניסו – –
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
– – כשניסו – – –
אכרם חסון (כולנו):
– – – ממש פוליטיקה זולה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
חבר הכנסת חסון, תקשיב טוב – – –
אכרם חסון (כולנו):
תאמין לי, זה פוליטיקה זולה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
פוליטיקה זולה המחשבה שלך. אני אענה לך.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
חבר הכנסת חסון.
עיסאווי פריג' (מרצ):
כשניסו לקנות את "אחיי, חבריי הדרוזים", לפני שאמרו "דרוזיה", כשניסו לצ'פר אותם, באוכל, אבל ענו להם, מה כחלון אמר? מי שתורם למדינת ישראל ראוי לכל ההערכה, לשוויון ותגמול. מה הוא אומר בעצם? הכריז, הוא הכריז על שוויון מותנה. זה הדמוקרט? שוויון מותנה? זה הדמוקרט כחלון, שבינו לבין ערכי שוויון ודמוקרטיה יש מרחק. הוא צריך – – –
אכרם חסון (כולנו):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תן לי. אל תגן. אני לא אוהב צבועים. אל תהיה צבוע.
אכרם חסון (כולנו):
אני מייצג אותו כאן. לא אתה מייצג אותו, אני מייצג אותו.
עיסאווי פריג' (מרצ):
תקשיב: אתה אזרח סוג ב'.
אכרם חסון (כולנו):
אני אף פעם לא אהיה אזרח סוג ב'.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה אזרח סוג ב'. תפסיק.
אכרם חסון (כולנו):
אני מבקש, אל תנצל את הדרוזים בחוק הזה.
קריאות:
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תיכנס לקטגוריה הנכונה שלך.
אכרם חסון (כולנו):
אני מבקש, אל תנצל את הדרוזים בחוק הזה.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אתה אזרח סוג ב', זה מה שאתה.
אכרם חסון (כולנו):
כל אחד ידבר בשמו. אל תדבר בשם הדרוזים.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
אל תגן. אל תגן.
אכרם חסון (כולנו):
אני אדבר בשם הדרוזים, לא אתה תדבר בשמם.
עיסאווי פריג' (מרצ):
אני לא שואל אותך.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
עקרון השוויון הוא שכל אזרחי המדינה שווים. אין שום הבדל בין אף אחד. חרדי שהולך לצה"ל, חרדי שמקבל שוויון, לא שואלים אותו: האם התגייסת. הבנות של הציונות הדתית, שפטורות מצה"ל ומקבלות שוויון – לא שואלים אותן. תפסיק עם זה.
כחלון הנחמד, הדמוקרט – אני מציע לך להציע לו שילך ללמוד שיעור באזרחות, כי הוא שותף לכל מה שקורה כאן.
אכרם חסון (כולנו):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
הוא שותף לכל העליהום.
אכרם חסון (כולנו):
אתה עושה – – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
תפסיק להגן עליו. זה לא מוסיף לך וזה לא מכובד.
אכרם חסון (כולנו):
אתם מנצלים את הדרוזים כדי לעשות פוליטיקה זולה, וזה לא – – – וזה לא אחראי.
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה לא מכובד לאזרח סוג ב' – – –
אכרם חסון (כולנו):
– – –
עיסאווי פריג' (מרצ):
זה לא מכובד לאזרח סוג ב' שייתן הגנה בשביל שהאדון יהיה מרוצה ממנו.
אכרם חסון (כולנו):
אני בכנסת במקומו, ואני הצבעתי נגד.
עיסאווי פריג' (מרצ):
האדון קבע. הוא יכול היה לעצור את החוק הזה.
חברים, אף אחד לא ידכא אותנו. אנחנו כוחות השוויון והנעורים, ואני לא מתבייש בזה. נמשיך להילחם. התקווה קיימת אצלנו. לא תייאשו אותנו. אנחנו, הרוב במדינה הזאת, ננצח אתכם. אנחנו ננצח אתכם. תודה.
היו"ר יולי יואל אדלשטיין:
תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. חבר הכנסת סאלח סעד, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. עד עשר דקות לרשות אדוני.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לברך את נכבדי העדה הדרוזית שהגיעו מהצפון לכאן כדי לשמוע את הדיון החשוב הזה – כמובן, את ראשי המועצות: מופיד מרעי, יושב-ראש פורום ראשי המועצות, ידידי ביאן, ראש המועצה של בית ג'ן, זיאד דגש, ראש המועצה של מר'אר, ונשים עושות שלום. תברכו כולכם על שהגעתם לכאן. וכמובן, ידידי רוברט טיבייב, שנשבע לפני כמה רגעים להיות חבר כנסת – אני מברך גם אותו.
חברות וחברים, חוק הלאום קורע את העדה הדרוזית ואת הציבור הישראלי בכלל. זהו חוק מיותר, או כפי שניסחה זאת סאוסן ח'יר במכתב לראש הממשלה – ואגב, היא נמצאת כאן איתנו: חוק הלאום מפלג את ישראל למעמדות. וזה מחזיר אותי למסע שעשיתי לפולין במסגרת משלחת של אוניברסיטאות מחיפה. בביקורי באושוויץ ושאר מחנות ההשמדה הדהדה בראשי כל העת שאלה אחת יחידה: כיצד האנושות נתנה לזה לקרות? הכול התחיל מחקיקת חוקים מפלים וכלליים, ולאט-לאט צמצמו את מרחב הפעולה של יהודים ברחבי אירופה עד התרחשות השואה הארורה. עוד כותבת סאוסן לראש הממשלה לאחר העצרת: זאת הייתה זעקת האכזבה של בני עדתי, אשר מלפני קום המדינה כרתו ברית דמים עם העם היהודי, ועד היום דם נשפך בהגנה על מולדתנו, ארץ ישראל היפה – שהרגישו כי הפקרת אותם בעת האמת. ההרגשה של בגידה, אכזבה ופגיעה היא מאוד קשה, במיוחד בקרב אלה שהצביעו ליכוד בבחירות האחרונות, ובתוכם גם אני. ככה כותבת סאוסן.
ואני, בתור חבר הכנסת בן העדה הדרוזית, מה אני אמור לענות לה? איזה שיעור לחיים היא אמורה ללמוד? אולי אנחנו צריכים להתגייר? אולי זה הפתרון? כי רק אז נהיה שווים באמת במדינה הזאת – כאשר נהיה יהודים. האם זה הרצון של מחוקקי החוק – לגרום לשבר ולפירוק של העדה הדרוזית ושאר המיעוטים בישראל? פירוק של עדה דרוזית מלוכדת ונאמנה? אני מאוד מקווה שלא, ואני אילחם על זכותם של אחינו ואחיותינו להישאר דרוזים ולשמור על דתם ומסורתם.
עם רוב סעיפי החוק אין לי בעיה. אין ויכוח שלעם היהודי מגיעה מדינה; אין ויכוח על סמלי המדינה וההמנון. אבל אם הכול ברור כל כך, למה צריך חוק שיגרום לסערה ופגיעה מיותרת? יכול להיות שלראש הממשלה קפץ הביבי? הרי ראש הממשלה לא רוצה שידברו על החקירות, על טרור העפיפונים או על האיראנים שיושבים על הגבול הצפוני. אז מה עושים? ממציאים פתרון לבעיה שאינה קיימת ולמעשה יוצרים בעיה חדשה. בשביל מה? בשביל כמה מנדטים פוגעים בעדה שלמה, עדה נאמנה ומקריבה?
אתה, מר נתניהו, נכשלת, ובגדול. הפכת את חיי ישראל לגיהינום, עם שדות שרופים בדרום ואיראנים שצופים בתושבי הגבול הצפוני. מר חוסר ביטחון, זה מה שאתה. השחיתות, הנהנתנות, האטימות, ההתנשאות והזלזול, הזלזול בדרוזים, כל כך, שלא הגעת לכאן גם היום; חוק הלאום בא לחפות על הכישלונות שלך. אתה חושב שחוק הלאום יחזק את מעמדך ויהפוך אותך לקיסר, לפוטין או ארדואן מקומי. זאת השאיפה שלך – שלטון, שלטון וגם שלטון, וכולם יכולים לקפוץ לך. למה היית צריך לפגוע במעמד השפה הערבית? מה יש לו, לאדם, חוץ משפתו ותרבותו? למה להיכנס לשם? למה להרוס את מרקם החיים העדין הזה? לשם מה ובשביל מה? התעקשת על סעיף ההתיישבות היהודית. אין לי בעיה עם ההתיישבות היהודית, אבל מה עם ההתיישבות הדרוזית? 70 שנה – ראשי המועצות נמצאים כאן – 40 שנה לא מצליחים לקדם את תוכניות המתאר. ומזה אתה מתעלם.
בקרוב אדוני ראש הממשלה ישבור את שיא הכהונה של בן-גוריון, זיכרונו לברכה. בן-גוריון, באותו זמן כהונה כמו שלך בדיוק, בנה בתי חולים, מוסדות, תוך כדי שהוא נלחם מלחמת קיום אמיתית, על קיומה של מדינת ישראל הצעירה אז, והעלה מיליונים מכל קצוות תבל. כמה יישובים אדוני בנה? כמה בתי חולים או אוניברסיטאות? חוסר החוק הזה מנע ממך לבנות? החוק הזה, נדמה, בא לפצות על חוסר במעשים. מי שרוצה לבנות בונה, ולא מחוקק.
למה אתה צריך להדגיש את המעמד העדיף של ההתיישבות היהודית, כאשר ברור לכולם שהיישובים הלא-יהודיים הם המוזנחים וצריכים השקעה מיוחדת? לערבים ולדרוזים אין קיסריה ואין רחביה ואין סביון ואין כפר שמריהו; יש לנו יישובים חנוקים ולא מפותחים, עם תשתיות רעועות, שבילי חצץ וביוב ברחובות. יש יישובים דרוזיים וערביים ברמת פיתוח של עולם שלישי, ואת זה אתה יודע היטב. תתבייש לך, ראש הממשלה.
ההתנגדות לחוק חוצה מחנות וכוללת קצינים בכירים, קציני צבא בכירים לשעבר, מפכ"לים לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אנשי רוח מובילים, משפטנים מהשורה הראשונה ועוד ועוד. כולם טועים, אדוני ראש הממשלה? רק אתה צודק? כל החוכמה מצויה אצלך? קצת צניעות לא תזיק לך.
אני שומע הרבה אנשים מדברים על החשיבות של החוק לציונות; אפילו מגדירים את החוק הזה כחוק-יסוד: הציונות. אני חושב שהציונות חייבת לכלול שוויון כדי להיות מוסרית. אבל עזבו אותי. בואו נחזור, ציפי, למה שאמר מייסד הציונות והוגה המדינה בנימין זאב הרצל, שכך כתב בספרו אלטנוילנד: "איננו מפלים בין אדם לאדם. איננו שואלים מהי דתו של אדם, ובן איזה גזע הוא. עליו להיות אדם ובכך אנו אומרים די". זה מה שאמר הרצל. בספר מתאר הרצל את החברה האידיאלית מבחינתו בארץ ישראל – חילונית ושוויונית, חברה שבה יש שוויון זכויות מלא לתושבים הלא-יהודים, ללא הבדל דת, גזע ומין. אם אירופה דוחה את היהודים, שהיו בה מיעוט, הרי המדינה, מדינת היהודים, מקבלת כל אדם. זאת הייתה הציונות של הרצל – ישראל כאנטיתזה לגזענות של אירופה כלפי היהודים.
ישראל הזאת, האוטופית, מעוררת התקווה, הסולידרית, מדינת ישראל שהרצל ראה בחלומו ובחזונו, נחשפה לעינינו בשבת האחרונה בכיכר רבין. למשך 120 דקות, דרוזים שעשו את הדרך הארוכה מהצפון ועשרות אלפי יהודים הניפו דגל משותף – דגל השוויון, השוויון האמיתי. זה מה שהניפו שם. שמענו הרבה בשבועות האחרונים על ברית הדמים בין הדרוזים ליהודים, שותפות הגורל בקרב ובהגנה על המולדת. בשבת חזינו בשותפות לא פחות חשובה. חווינו ברית אזרחית. אז אנחנו יודעים שאפשר למות יחד, אבל יותר חשוב, יותר חשוב, רבותיי, לחיות יחד. האם אתה, ראש הממשלה, רוצה שנחיה יחד? יש לי ספק בזה. האם לדרוזים יש זכות לחיות פה בכבוד ובשוויון, או שאנחנו טובים למדינה רק כשאנחנו מתים בשבילה?
לדרוזים יש בעיות רבות בתחום ההתיישבות, הקרקעות, התעסוקה, שלא קיימות אצל היהודים בכלל. בקרוב נדע עד כמה ראש הממשלה רציני, רציני מאוד בדעות שלו. ואני רוצה להגיד לכם, הייתי מתבייש שזה ראש הממשלה שלי.
לבסוף אני רוצה לפנות לידידי שר התקשורת, בן העדה הדרוזית – וחבל לי שאתה לא כאן. אני רוצה להגיד לך: מחר, מוחרתיים, אתה חוזר לדאליה, אתה מסיים את הכהונה כשר. אני רוצה – ואני אומר לך, אני מפרגן לך בכל מקום; תאמינו לי, אני מפרגן לו בכל מקום. גם עכשיו אני רוצה לפרגן לו. אבל אני רוצה ממך דבר אחד, אדוני שר התקשורת: אל תשכח מאיפה באת. שום ממשלה בעולם ושום כיסא ושום תפקיד לא יקנו אותי ולא יקנו את הדרוזיות שלי. אני ישראלי גאה, אני דרוזי גאה, אבל אני מצפה גם ממך להיות דרוזי גאה. ואל תסתכל על ראש הממשלה כאילו שהוא עושה לך טובה. הוא לא עושה לך טובה. אף אחד בממשלה הזאת לא עושה לך טובה; אתה, דרוזי, עושה להם טובה שאתה יושב שם. אתה בגאווה יושב שם, בענווה יושב שם. ועוד פעם אני אומר בערבית, לך, איוב: (אומר בערבית: אם היו אומרים לי לבחור בין העדה שלי למפלגה שלי הייתי בוחר בעדה שלי.)
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה לחבר הכנסת סאלח סעד. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות, בבקשה.
יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, השר בממשלת האפרטהייד והכיבוש והגזענות זאב אלקין, חבריי חברי הכנסת, ידידים ופעילים ביציע, הנהגת העדה הדרוזית, תנועת נשים עושות שלום והנוכחים הנכבדים, בעבודת הדוקטורט שלי חקרתי את ההפרדה הגזעית בארצות הברית בתקופת האפרטהייד שם. הסתכלתי גם לצורך השוואה על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. צפיתי בספרייה במשך שעות בסרטונים של הדיכוי של המיעוט האפרו-אמריקני בארצות הברית. אבל להגיד לכם את האמת, אף פעם לא דמיינתי לעצמי ש-15 שנים אחרי החוויה הזאת אני אחווה בעצמי דיונים גזעניים בתוך הכנסת, וכשאני חבר כנסת תחוקק הכנסת חוק שנושא קווים מאוד דומים לאותה חקיקה שחשבתי שנהייתה חלק מההיסטוריה האפלה – חקיקה של אפליה, חקיקה של הפרדה גזעית, חקיקה של עליונות אתנית, חקיקה של אפרטהייד.
אין לכם היום מדינה בעולם שמגדירה את עצמה כדמוקרטית ויש בה סעיפי חוקה שכוללים את האפליה והגזענות והאפרטהייד שבחוק הלאום. נדמה לי שהחוקה האחרונה שכללה סעיפים כאלה היא החוקה של דרום אפריקה בשנות ה-80.
חבריי חברי הכנסת, אנחנו באוגוסט 2018; באוגוסט 1963, בדיוק לפני 55 שנים, על מדרגות האנדרטה של לינקולן בוושינגטון, עמד מנהיג תנועת זכויות האדם מרטין לותר קינג ונשא את נאומו המפורסם: יש לי חלום שארבעת ילדיי יחיו יום אחד באומה שבה הם לא יישפטו על פי צבע עורם, אלא על פי טיב אישיותם. ובנוסח המקורי של אותו נאום: I have a dream that my four little children will one day live in a nation where they will not be judged by the color of their skin, but by the content of their character. ואני אומר לכם: יש לי חלום. יש לי חלום שגם ארבעת ילדיי הקטנים' תייסיר, לומא, ג'וד, וז'וריב' יחיו יום אחד במדינה שבה הם לא יישפטו על פי מוצאם האתנו-לאומי אלא על פי טיב אישיותם. יש לי חלום שצריך להיות החלום של כולנו כאן. האם זה יותר מדי במולדת שלי?
בדרום אפריקה העולם החרים את המדינה והטיל כנגדה סנקציות, וכך הסתיים משטר האפרטהייד. בארצות הברית, אחרי תקופת העבדות, הייתה מלחמת אזרחים, ואחרי הסגרגציה הגזעית הייתה טלטלה ציבורית ופוליטית שהביאה לשינוי האפרטהייד שם. היום העולם רואה את הכתם המוסרי הזה בהיסטוריה – כתם מוסרי בדרום אפריקה, כתם מוסרי בארצות הברית. הכתם המוסרי הזה מופיע במיטבו באוגוסט 2018 כאן, בכנסת העשרים, במאה ה-21: חוק שמעודד הפרדה, חוק שמעודד שנאה, חוק שמעודד גזענות. החוק הזה ייזכר לדיראון עולם כאחד מרגעי השפל הנוראים של הכנסת ושל המשטר בישראל.
אני אומר לכם שאם נשפוט לפי ההיסטוריה נראה בבירור שראש הממשלה נתניהו מוביל אותנו, את כולנו, למלחמת אזרחים, מלחמת אזרחים בתוך ישראל, אבל הוא גם מוביל את המדינה לעימות נצחי עם העם הפלסטיני, כאשר חוק הלאום מתכחש לזכויותיו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל בגבולות 67'. אם כן, נתניהו מוביל למלחמת אזרחים בישראל ולעימות מתמשך עם העם הפלסטיני ועם הקהילה הבין-לאומית. ואני אומר לכם: יש לנו אלטרנטיבה, ואת האלטרנטיבה הזאת אנחנו כל הזמן מציגים כאן, מעל דוכן הכנסת, אלטרנטיבה של שתי מדינות: ישראל ומדינה פלסטינית בגבולות 67', וירושלים היא הבירה המשותפת; אלטרנטיבה של שוויון, של רב-תרבותיות, של דמוקרטיה אמיתית בתוך ישראל.
לא מזמן העלינו את הצעת חוק-יסוד: מדינה דמוקרטית, רב-תרבותית ושוויונית, שמדברת על כך שמדינת ישראל תהיה מדינתם המשותפת של כלל אזרחיה, וכל מוסדותיה ומשאביה ישרתו באופן מלא ושוויוני את כלל האזרחים במדינה. מדינת ישראל תבטיח לכל אזרח שוויון בפני החוק, ותבטיח באופן שוויוני את ייחודן הלאומי, התרבותי, הלשוני והדתי של שתי הקבוצות הלאומיות בה – היהודים והערבים. אנחנו, במאבק הזה, נאבקים בכל המישורים: נאבקים במישור המשפטי – ואת העתירה כנגד החוק הזה הגשנו אתמול לבג"ץ; נאבקים בזירה הבין-לאומית, ואנחנו בעיצומו של מסע בפנייה גם למוסדות האו"ם, גם לאיחוד האירופי וגם לארגונים הבין-לאומיים כדי שיתערבו לביטול החוק הזה.
אבל יותר מכול, אנחנו גם במאבק ציבורי מתמשך. ביום שבת תתקיים הפגנת המחאה הגדולה בתל אביב, ואני קורא לכל הציבור שאכפת לו מערכי הדמוקרטיה, השלום והשוויון, לכל הציבור השפוי, להגיע ביום שבת ב-19:30 לתל אביב כדי שנפגין יחד למען אלטרנטיבה של דמוקרטיה ושל שוויון אמיתיים. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני קורא לבני עמנו להשתתף בהמוניהם בהפגנת יום השבת בתל אביב. הבלגנו בימי השלטון הצבאי והתנגדנו לשלטון הצבאי; הבלגנו על מדיניות הפקעת הקרקעות ונלחמנו נגדה ביום האדמה, יום הגבורה. עלינו להמשיך להפגין מתוך עוצמה, כבוד ושייכות. הבה נשתתף בכל כוחנו ביום שבת הקרוב. נצא להפגין בתל אביב בשבת בשעה 19:30. היציאה לרחוב, ההפגנה והבעת המחאה הם הנשק הפוליטי החזק ביותר שברשותנו לניהול המאבק כמיעוט לאומי מבעלי המקום הילידים.)
אני רוצה לסיים בדבריו של המנהיג והמשורר תאופיק זיאד, חבר כנסת לשעבר וראש עיריית נצרת במשך שנים ארוכות, שאמר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: "כאן נשארים. כאילו אנחנו עשרים, ממש לא סביר / בלוד, רמלה והגליל / כאן... על לבבותיכם, נשארים כגדר / ובגרונותיכם / כחתיכת זכוכית, כצבר דוקר / כדור של אש בוער / כאן... על לבבותיכם, נשארים כגדר / נרעב. נתערטל. נתריס / נאמר שירה / נמלא את הרחובות מלאי הכעס בהפגנות". הבה נמלא את הרחובות בהפגנות.)
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.
פנינה תמנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, עברו כמה שבועות מאז חוקק חוק-היסוד – עבר מהזירה הזאת, הזירה הפרלמנטרית, אל הזירה הציבורית – ומאז אנחנו שומעים את הקולות, שומעים את הכאב, ונוצר פער, פער בין המנהיגות שיושבת כאן לבין מה שהעם צריך. ובתוך הפער הזה טמון כל הסוד וכל מה שקורה כאן, בתוך הבית הזה. בפער הזה אנחנו למדים שממשלת ישראל שכחה להיות קשובה לדופק של החברה הישראלית. בהרבה מאוד מובנים הייתי צריכה לעמוד כאן, היינו צריכים לעמוד כאן, לחגוג ולשמוח בחוק-היסוד. אך, לצערי, מה שהיה אמור להיות מלאכת מחשבת, תוך עשייה, יראה ועבודת קודש, הפך להיות חוק-יסוד שמשסע, מפלג, במקום לקרב ולאחד.
החוק הזה, שהוא חוק חיוני למדינת ישראל, בטח בשנה שאנחנו מציינים 70 שנות מדינה, היה אמור להיות חוק שמסמל את ערכי מדינת ישראל וערכי העם היהודי, אך לא כך הדבר. לא בממלכתיות ניגשו לעבודה הזאת חברי הקואליציה והממשלה. איך נאמר? החוק חוקק בחופזה. בחוק יש טעויות – לא אני אמרתי, אמרו את זה שרים שיושבים סביב שולחן הממשלה, ולרגע, אבל ממש לרגע, היה בי שביב של אופטימיות, שחלף לו מהר מאוד, כי אותם שרים חזרו בהם.
יש עיקרון יסוד במנהיגות – מנהיגות אמיתית ואמיצה יודעת לומר כשהיא טועה: טעינו. אך לא כך הדבר. פעם אחר פעם הממשלה הזאת ממשיכה לשים על עצמה גלימה של התעלמות, גלימה של אדישות, במקום לשים על עצמה גלימה של אחריות ומנהיגות.
אני קיבלתי השבוע שיעור בציונות, שיעור באהבת הארץ. צעדתי עם עשרות אלפים במוצאי השבת בכיכר רבין. היה חשוב לי להסתכל על הפנים של הצעירים והצעירות הדרוזים, להסתכל על המנהיגות הדרוזית, והיה שם רגע שקיבלתי שיעור באהבת הארץ וציונות – כששמעתי את שכיב שנאן, ששכל את בנו, רס"מ כמיל שנאן, למרות כל הכאב, אומר בהתרגשות ובעוצמה: תחי מדינת ישראל, תחי מדינת ישראל. ואני רוצה לומר לכם, אחיי ורעיי לארץ הזאת, הדרוזים: הרימו ראשכם. תלכו בגאון. אל תאבדו את הערכים שלכם. מנהיגות מתחלפת, אבל הערכים של מדינת ישראל ימשיכו להמריא מעלה מעלה.
ממה אתם מפחדים? ממה מפחדת הממשלה הזאת? אתם, בגלל הפחד שלכם, מכפישים את שמנו בעולם, משסים אותנו אחד בשני ושוכחים לדאוג לשלום העם הזה ולרקמה האנושית הכל-כך עדינה של החברה הישראלית. מה כל כך קשה ליישם הלכה למעשה את מה שבלאו הכי מתרחש כאן במדינה? הרי אנחנו לא יכולים להתכחש לכך שאנחנו דמוקרטיה ושכל אזרח במדינת ישראל יכול להתהלך כאן ולהרגיש שהוא שווה לכל האזרחים, למרות השוני.
כשאני צעדתי בכיכר רבין, בוודאי שעמדתי לצד אנשים שלא דומים לי ושדתם אינה דומה לשלי, אבל חד-משמעית, האנשים האלה הם אחים שלנו ורעים שלנו לשלום הארץ הזאת. אבל איך אני יכולה לצפות מהממשלה הזאת ומחברי הקואליציה לאיזשהו היגיון כאשר אולי הם לא מבינים מהי הדרה וגזענות, מה זה להרגיש אזרח סוג ב', מהו קיום של אדם בתוך חברה? ובמקום זאת, אותה ממשלה, דקה אחרי שחוקק החוק, חושבת שהיא יכולה לקנות את העדה הדרוזית בנזיד עדשים. רוצים לשים להם תוכנית לאומית-כלכלית כאילו אין בהם פורצי דרך, כאילו אין בהם משפטנים, אנשי צבא, אנשים מכובדים, שבסך הכול רוצים להרגיש כאן שווים, ובצדק. גם להם יש תעודת זהות כחולה; גם הם נולדו כאן, בארץ. וממשלה אחראית זוכרת לחוקק חוקים שהם טובים לציבור ומשרתים את האינטרס הציבורי, ולא את אינטרס המנדטים ולא את אינטרס הבחירות.
התעצבתי לשמוע שהמסר העיקרי שעבר אחרי אותם עשרות אלפים שעמדו בכיכר היה מסר שהימין בחר לבוא ולומר: השמאל הרדיקלי מסית אתכם, העדה הדרוזית. תתביישו לכם. זה זלזול באינטליגנציה של העדה הכל-כך חשובה הזאת. מי שמאל רדיקלי? שמאל רדיקלי – בני בגין, חברכם לספסל הקואליציה? שמאל רדיקלי – נשיא מדינת ישראל? אני שמאל רדיקלי? אני יהודייה גאה, וכך פה, במדינת ישראל, עשרות אלפים שהגיעו לכיכר, וגם כאלה שלא הגיעו לכיכר, גאים להיות יהודים, וגאים לאהוב אדם, וגאים בכך שאנחנו דמוקרטיה וגאים בכך שכאן צריך להיות שוויון זכויות אדם. אנחנו כבר לא בגולה, אנחנו כבר לא עם נרדף. אי-אפשר להמשיך להתנהג כנרדפים.
אחיי הדרוזים, אני רוצה לומר לכם, אל תיתנו לקצב הערכים ופעימות הלב שלכם להיעצר בגלל ממשלה חסרת אחריות. כי ממשלה אפשר להחליף – בטח ממשלה כזאת, ששוכחת ערכים, בטח ממשלה שמסתכלת רק על ה-base הפוליטי, בטח ממשלה שבשנת ה-70 למדינת ישראל בוחרת לציין יותר מהכול את הכישלון שלה. אתם נכשלתם במבחן הכי גדול, והוא אחדות העם הזה. אל תסיתו, אל תפלגו, אל תפחידו.
אמרו כבר מייסדי הארץ הזאת באותה נשימה ליד מדינה יהודית: היות שהארץ הזאת היא ביתו ההיסטורי של העם היהודי, באותה נשימה אנחנו דמוקרטיה שתחיל פה שוויון זכויות, ומה שצריך לתקן, אנחנו נתקן. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת אילן גילאון.
אילן גילאון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אחיי הדרוזים, אחיותיי הנשים שעושות שלום, אחיי ואחיותיי האחרים מכל המינים, צבעים, ראש מועצת בית ג'ן, שנמצא פה איתנו, ביאן קבלאן, המנהל של בית הספר הכי טוב בארץ – פעם רביעית, אדוני היושב-ראש – מבית ג'ן, שקיבל את התוצאות הטובות ביותר של הבגרות, חברי סאלח סלאלחה מבית ג'ן, מכובדיי כולם.
אתה תמיד שואל את עצמך: למה היה צורך בדבר הזה? למה לאנשים יש צורך להפריד, לסמן, להגיד: אלה לנו ואלה לצרינו, אם לא כדי למשול, אם לא כדי להפריד ולשלוט? אני שואל את עצמי, אדוני, עד איפה המדינה הזאת תוכל להגיע כאשר מול מגילת העצמאות ניצב החוק הזה. מגילת העצמאות באה לבנות חברה; החוק הזה בא לפרק חברה.
ואני רוצה להגדיר באופן מאוד מדויק מהו הלאום שלי, מהי הציונות שלי ומהי מדינת ישראל עבורי. מדינת ישראל היא מדינתו של הלאום היהודי, אבל גם של כל האזרחים האחרים שחיים כאן, באופן מלא ושווה, וזה דבר שלעולם לא יבוא לידי ויכוח, הדבר הזה. מגילת העצמאות, שהייתה תולדה של האו"ם, באה כדי לתת לנו חוזק להפוך למדינה, ואנחנו כאן באופן, הייתי אומר אפילו פוסט-ציוני, אנטי-ציוני, מנציחים מציאות שבה – והיא מובלת על ידי ראש ממשלת ישראל – היהדות תנצח את הישראליות.
ואני, אדוני היושב-ראש, הלאום שלי, בני העם שלי, הם אנשים שרוצים להרבות שמחה ולהמעיט כאב, אנשים הוגנים, אנשים שרוצים לחיות כאן בלי לדרוך על אחרים. הם אנשים שמישהו מבלבל אותם ולא נותן להם לממש את הסולידריות האמיתית שלהם. הם אנשים שלא מבינים שמה שקורה כאן זה שלטון שמי שמחולל אותו הם לא תלמידיו של מקיאוולי – הם מוריו של מקיאוולי. אלה מלמדים אותו כאילו יש כאן תסמונת מינכהאוזן ברמה הלאומית. מביאים אנשים על עברי פי פחת כדי להציל אותם, ואז אתה הופך למר ישראלי; מחליאים אנשים כדי להבריא אותם ולהציל אותם מתוך הדבר הזה. הסתכלות כל כך כל כך אינסטרומנטלית.
זאת הממשלה הראשונה שאיננה ציונית, ובמקבילה בין היהדות לציונות כאן כנראה שהיהדות מנצחת, ואותה מייבא בנימין נתניהו – היורד, זה שהיה בחו"ל, לא אני הייתי שם; זה שכל הזמן אומר לנו שאנחנו עם לבדד ישכון, כולם באים עלינו, לאחריתנו, וצריך למצוא את ההבדלים בינינו. ואני בא מתוך בית שהוא עיוור לדת, למין, לצבע, לגזע, לנטייה מינית; שופט אנשים רק על פי המעשים שלהם ועל פי המעשים שלהם בלבד. ולכן הסולידריות – שהיא הדבר החשוב ביותר היום במדינת ישראל ולרוב הישראלים, מפאת כך שהם מפורדים ומפוצלים – היא הדבר שהכי דחוף לתרגם אותו.
אני אומר לכם, אתם באי הכיכרות, ובעיקר באי כיכר רבין – דרוזים, והומואים, ונכים, ואחרים, וקשישים, ואחיות ועובדות סוציאליות – אתם כולכם מעמד הקשת, ואתם הלאום הזה, לאום של קשת שבלי אף אחד מכם לא יהיה לאום בכלל. לכך נועדה מדינת ישראל, אלה היו קווי המתאר שלה, ומי שניתץ את קווי המתאר האלה – אנחנו – – –
ענת ברקו (הליכוד):
למה להסית?
אילן גילאון (מרצ):
סליחה?
ענת ברקו (הליכוד):
למה להסית נגד ראש הממשלה, אם הוא ירד מהארץ או כל מיני דברים אחרים? הוא היה קצין בסיירת מטכ"ל, מפקד; תרם למדינה הזאת בטח יותר מהרבה אנשים.
אילן גילאון (מרצ):
ראש הממשלה מסית נגד כל הציבור במדינת ישראל, כל קבוצה וקבוצה בנפרד, כדי לשרוד.
ענת ברקו (הליכוד):
הוא תרם למדינה הזאת בטח יותר מהרבה אנשים שיושבים כאן.
אילן גילאון (מרצ):
אל תפריעי לי, בבקשה.
ענת ברקו (הליכוד):
מה זאת החוצפה הזאת?
היו"ר חמד עמאר:
אני מבקש שלא להפריע, ואמרתי, אני לא אהיה סבלני. לא להפריע.
אילן גילאון (מרצ):
למה היינו צריכים את החוק הזה? למה אני הייתי צריך את החוק הזה? בשביל מה אני צריך אותו? לא ידעתי מה הלאום שלי? הייתה לי בעיה עם ההגדרה העצמית שלי? הייתה לי בעיה עם הלאום שלי? אני לא יודע מה הציונות שלי? אני לא יודע – – –
ענת ברקו (הליכוד):
במרצ יש בלבול.
אילן גילאון (מרצ):
אל תפריעי לי. היה ראוי שבמעמד הזה נהיה קצת יותר נדיבים, אנחנו, שנרדפנו וסבלנו והיו ימים שלא פתחו לנו דלת, גם לאנשים אחרים, שהם חלק מתוך הלאום שלנו, שהם נרדפים על צווארם. מה הפחד הגדול הזה לשמור על טוהר הגזע? מה הפחד הגדול הזה? בדם וביזע נבנה לנו גזע, גאון ונדיב ואכזר. לא גאון, אדוני. לא גאון בכלל, לנוכח המציאות שאנחנו חיים בה. לא נדיב כלל וכלל. בכלל, אני חושב שהעם שלי הוא עם שחבריו יודעים להפעיל כרטיס אשראי, ואינם שוכחים את הארנק באוטו כל הזמן. אני לא סומך על אנשים כאלה. העם שלי הוא אנשים שיודעים לבכות בלי לשים בצל גדול בכיס, מן הדמעות של עצמם.
הלאום שלי, יש לו עמדות שהוא נלחם עליהן, והסולידריות, שתהיה מובנת – היא תבין שכל האנשים נמצאים בסופו של דבר באותו מקום, ושהם רוצים להרבות שמחה ולהמעיט כאב, ולעשות מה שטוב ונעים להם בלי להפריע לזולתם. ומותר לכל אחד בפסיפס הקשת הזאת לעשות מה שטוב ונעים לו ובלי להפריע לאף אחד אחר ובלי שיפריעו לו.
דין אחד הוא לעולי אתיופיה שלא משכירים להם דירות בקריית מלאכי, לערבים שלא משכירים להם דירות בצפת, לנשים עם פיגור שלא משכירים להם דירות בקריית חיים ולהומואים ולסביות שלא משכירים דירות ברמת גן. דין אחד הוא לכולם. אבל כאן אומנות הפיצול היא אומנות אחת, היא אומנות ההישרדות. ככה אנחנו יכולים להתקיים: לשסות את אלה באלה. אתה יודע, אדוני, אני עוסק הרבה באנשים עם מוגבלויות, ואני ראיתי במו עיניי איך שם מפצלים, ומשסים קבוצה בקבוצה, איך נכי הפוליו נגד ה-CP ואיך אלה נגד אלה, כי ככה יותר קל לנו לשלוט.
תראה, אדוני, בעולם שלנו החלוקה היא איננה לפי ימין ושמאל, סוציאליסטים ואחרים – למרות שאני סוציאליסט ושמאל בכל רמ"ח אבריי. בעולם שלנו הדבר הראשון הוא בני האדם, אותו חוק שאי-אפשר לחוקק במקום הזה – החוק שאנשים יהיו בני אדם; האם אתה אינסטרומנטלי, משתמש בציבור שלך, או שאתה סולידרי, אתה מבין שאתה שותף לכל האחרים?
וכאן, מול המורשת שלי, כשאני עומד גאה כאדם בן חורין מולה, אומר לך שהכול זה "ואהבת לרעך כמוך", היא הדבר האמיתי; ו"סור מרע ועשה טוב" ו"בקש שלום ורדפהו". אלה האנשים שצריכים להנהיג את מדינת ישראל, ושום הקלה אחרת לא יכולה ללכת. מי שהביא את חוק הלאום הזה, מחולליו של חוק הלאום הזה, אדוני היושב-ראש, אינם חלק מתוך הלאום שלי. אינני מבקש להיות איתם. אני מניח שלו הייתי נולד לפני הלאומים והמדינות והדתות וכל מה שמפריד בין האנשים שבעיניי הם כולם רוצים להרבות שמחה ולהמעיט כאב, אני מניח שהייתי בוחר, אולי, לא לעשות כך, אבל ברגע שהדבר הזה קרה וההיסטוריה קרתה, אני נמצא בתוך המציאות הזאת.
הסתכלתי על אחיי הדרוזים. איזה משפיל זה היה; איזו מציאות של יריקה בפרצוף, לתת שק הטבות לחייל ולרמוס ולהפלות בצד השני בחוק מפלה, גזעני, כפי שאנחנו כאן לוקחים אותו. אני אומר לך, זו לא החברה שלה פיללנו, אנחנו. היינו יכולים, עם קצת יותר נדיבות והרבה יותר סולידריות, לחיות כולנו חיים שיש בהם הרבה פחות מאבק והרבה הרבה יותר הגינות.
אני אומר, אחיי ואחיותיי: חשוב בדמוקרטיה לצאת לרחובות ולמלא את הכיכרות, ועוד יותר חשוב ללכת לבחירות ולהסיק את המסקנות האמיתיות ולהשתחרר מן הלפיתה של קבוצת פרזנטורים ואקזיטורים, אנשים אנוכיים ששולטים בעם הזה כדי להנציח את שלטונם. כך צריך לעשות את הדברים האלה. לו כל אדם, לו כל אזרח במדינת ישראל וכל אזרחית ידעו לשאול את עצמם יום-יום, כל יום, מה הם נותנים לחברתם, אבל כל יומיים מה חברתם נותנת להם בחזרה; אם הם ידעו לנהל את הדיאלוג הזה בתוך עצמם ועל פי זה הם יעשו את ההכרעות הפוליטיות שלהם, כל המצב של כולנו יהיה אחרת. וזה יכול להיות, ואני קורא לכולכם, מעמד הקשת: אתם יכולים לשנות את המציאות של כולנו, אם תרצו, כל אחד בנפרד וכולנו יחד. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה לך. יסכם את הדיון השר זאב אלקין, בבקשה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ובראשם חברי הכנסת שהציגו כאן את ההצעה לסדר-היום, חבר הכנסת אחמד טיבי, חברת הכנסת פנינה תמנו, חבר הכנסת עיסאווי פריג', חבר הכנסת סאלח סעד, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, חבר הכנסת אילן גילאון, חבר הכנסת יאיר לפיד ויושבת-ראש האופוזיציה חברת הכנסת ציפי לבני; אוי, סליחה, מתנצל, חבר הכנסת יאיר לפיד לא באולם, וגם חברת הכנסת לבני לא באולם. מן הסתם נקראו לישיבת קבינט דחופה. אנחנו נסלח להם, אתם יודעים, מצב ביטחוני מורכב, ישיבות קבינט במדינת ישראל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה פה בגלל חוק הלאום או הבחירות שלך בירושלים?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אולי טעיתי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
או שזה חלק מהקמפיין לעיריית ירושלים?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אוי, סליחה חבר הכנסת חסון, תודה שהזכרת לי.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה רבה שהזכרת לי, חבר הכנסת חסון, שכבר שלוש שנים, מה לעשות, חבר הכנסת לפיד וחברת הכנסת לבני לא מכהנים בקבינט, אז הם לא בישיבת קבינט. אני טעיתי, מתנצל.
יואל חסון (המחנה הציוני):
רואים, אגב – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הם כנראה בישיבה דחופה של ועדת חוץ וביטחון. אין לי ספק שכרגע, פה, לאור המצב הביטחוני, מתקיימת ישיבה דחופה של ועדת חוץ וביטחון – – –
עליזה לביא (יש עתיד):
– – –
אבי דיכטר (הליכוד):
השר אלקין, היושב-ראש נמצא כאן. הם לא שם.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אוה, אז טעיתי שוב. אני מתנצל. סליחה לכל חבריי חברי הכנסת. באמת יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון כאן, אז אם הוא כאן, אין עכשיו ישיבה דחופה של ועדת חוץ וביטחון.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
של מועצת עיריית ירושלים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז אין פה לא ישיבת קבינט ולא ישיבה של ועדת חוץ וביטחון ולא ישיבה של אף ועדה בכנסת. פשוט לשני מנהיגי האופוזיציה האלה אין כוח לשעתיים באולם הזה בזמן הפגרה. הם יזמו את הדיון, לא אנחנו כממשלה. שעתיים הם לא מוכנים לשרוד כאן. אין שום חובה פרלמנטרית אחרת בעת הזאת. זאת הרצינות? שמענו כאן דברים קשים נגד הממשלה, על המצב במדינה. זה היחס? שעתיים אי-אפשר לשרוד?
מיקי לוי (יש עתיד):
ראש הממשלה לא בא. על מה אתה מדבר? ראש הממשלה לא הגיע. בושה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
שעתיים אי-אפשר לשרוד בדיון בכנסת. אתם הזמנתם את הממשלה, אבל למי אני עונה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה זה למי אתה עונה? איפה השרים שלך? איפה ראש הממשלה?
קריאות:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
מתוך שמונה חברי כנסת שיזמו את הדיון, שישה כאן. יש שניים שהם נורא עסוקים.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
ביבי ברח ואתה מיילל?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
שניים מאוד עסוקים.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה אתה מיילל?
איתן כבל (המחנה הציוני):
זאב, זאב, איפה ביבי?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הנושא הזה של חוק הלאום כל כך בוער בעצמותיהם, שהם לא מסוגלים לשבת פה שעתיים בדיון הזה. זה כל כך חשוב, שהם לא יכולים. מאוד מאוד חשוב.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
השר אלקין, זה לא מעניין אותם. העיקר לרכוב על הגב של העדה הדרוזית – זה מה שמעניין אותם – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הם מן הסתם הלכו להתרענן. הלכו להתרענן.
אדוני היושב-ראש, אני יכול להמשיך?
היו"ר חמד עמאר:
עכשיו, מעכשיו – נתתי לכם להתפרק. מעכשיו כל מי שיפריע – חברי הכנסת, כל מי שיפריע, אני קורא אותו לסדר פעם ראשונה, פעם שנייה, ואני אוציא אותו החוצה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
למה להעליב?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אפשר לעשות קולקטיבי.
היו"ר חמד עמאר:
מי שרוצה לצאת החוצה, שיגיד. אנחנו קיימנו עד עכשיו דיון תרבותי. לא שמעתי אף אחד. גם מהקואליציה לא רוצה לשמוע אף אחד וגם מהאופוזיציה.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
שב, חבר הכנסת סאלח, שב, שב. שב, אסור לעמוד.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
מי אתה בכלל?
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת סאלח, שב, אסור לעמוד.
סאלח סעד (המחנה הציוני):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אתה יכול להעיר בישיבה. בבקשה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה, אדוני היושב-ראש. אני חושב שזה ביזיון הכנסת וחוסר רצינות וחוסר אחריות לעמוד בדוכן הזה ולדבר גבוהה-גבוהה על חשיבות הדיון הזה וחשיבות הנושא, ולא לשרוד – במשך שבועות שלמים יש לנו פגרה, זה לא שהתעייפנו – לא לשרוד שעתיים בדיון. זה ביזיון של הכנסת וביזיון לתפקיד הפרלמנטרי של יושבת-ראש האופוזיציה ושל חבר הכנסת לפיד. אבל אני בכל זאת אכבד אותם ואענה על הטענות שהם העלו כאן יחד עם חברי כנסת אחרים, ואני אפתח בדברים שפתחה בהם חברת הכנסת לבני כאן.
מיכל רוזין (מרצ):
ראש הממשלה בחר שלא לכבד את הכנסת ואת מדינת ישראל.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חברת הכנסת לבני – אני לא יכול ככה, אדוני היושב-ראש.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אתה צודק, אגב, במה שאמרת – – –
היו"ר חמד עמאר:
אני סומך עליך, עם הקול שלך אתה יכול לגבור על כולם. בבקשה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תודה רבה. ואני אפתח בדברים שפתחה בהם חברת הכנסת לבני.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת מיקי לוי, תשמור על הבריאות שלך. אמרתי לך בפעם שעברה, הוצאתי אותך בשבילך לשמור – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
אמרתי לך, הוצאתי אותך רק בשביל לשמור על הבריאות שלך. אז בוא נשמור על הבריאות שלך.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חברת הכנסת לבני פתחה כאן בדברים ואמרה: אני צריכה להתנצל בפני הציבור שיושב כאן על היציע ובפני כל אזרחי מדינת ישראל, כי ראש הממשלה לא בא להתנצל, אז אני אתנצל בשמו על החוק הזה, כי אני מתביישת. אלה היו דבריה. אני חייב להגיד שלשיטתה של חברת הכנסת לבני, היא צודקת. היא באמת חייבת התנצלות אדירה. אתם יודעים למה? כי אם תבדקו איך נולד החוק הזה ומאיפה הוא יצא לאוויר העולם, תגלו שהוא יצא לאוויר העולם מהסיעה שחברת הכנסת לבני – הינה, כנראה הסתיימה ועדת חוץ וביטחון, חברת הכנסת לבני איתנו. אז הוא יצא לאוויר העולם – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
לא, כי אתה יושב פה שעות, השר אלקין.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – בשנת 2011. הוא יצא לאוויר העולם בשנת 2011 מהסיעה ומהמפלגה שחברת הכנסת לבני עמדה בראשה. אני מחזיק כאן את הנוסח הראשון של חוק הלאום, שהוגש לכנסת בשנת 2011 – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
תגיד רק מה הייתה עמדתי, אלקין.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ואני גאה שהייתי שותף, יחד עם חבר הכנסת דיכטר, בהצעת החוק – שאגב, הייתה הרבה יותר מרחיקת לכת אז מהנוסח שאושר בסופו של דבר. ואתם יודעים – הפלא ופלא – אתם יודעים מי היו היוזמים והשותפים להצעת החוק הזאת? ספרתי. בשם של חברי הכנסת שיזמו את הצעת החוק והניחו על שולחן הכנסת, יחד עם חבר הכנסת דיכטר ואיתי, היו 20 חברי כנסת מסיעת קדימה. 20 חברי כנסת מסיעת קדימה. נדמה לי שאז מנתה סיעת קדימה 28 חברי הכנסת; הרוב המוחלט. אגב, ביניכם, הפלא ופלא – אמרת: איזו בושה, החוק הזה, חבר הכנסת יואל חסון. גם שמך מתנוסס לגאווה ולכבוד על הצעת החוק הזאת. אז לא חשבת שזו בושה, כשהצטרפת.
איתן כבל (המחנה הציוני):
לא זאת – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – זה עלה להצבעה? זה אושר בסיעת קדימה?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז לא חשבת שזה בושה להגיש הצעת חוק כזאת לכנסת.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה אושר בסיעת קדימה, כן או לא?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הגשת אותה, אדוני מרכז האופוזיציה.
קריאות:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה לא עלה להצבעה, זה לא אושר בסיעת קדימה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לא התביישת בה. שמך הופיע עליה, ואגב – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
מותר גם להגיד טעיתי. לכם אין אומץ להגיד את האמת.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ואגב, לא רק שמך הופיע עליה; עוד שמות של כמה אנשים שמאז הספיקו לתקוף את החוק הזה. אמרתי, היו שם 20 חברי כנסת ממפלגת קדימה. אומנם נכון, חברת הכנסת לבני התנגדה לו גם אז, היא עקבית, אבל מפלגתה כמעט כאיש אחד התייצבה לטובת החוק הזה, עד שהפעילה עליהם לחץ פיזי, אפשר להגיד בלתי מתון.
אבי דיכטר (הליכוד):
התנגדות מסיבות אחרות לגמרי, לא קשורות – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לאחר מאמר מערכת בעיתון הארץ פתאום הכול התהפך, ואז בלחץ, חבר כנסת – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
סיעת קדימה הצביעה נגד החוק הזה, ולכן הוא לא הובא להצבעה מעולם. הוא לא הובא להצבעה מעולם.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חבר כנסת אחרי חבר כנסת התחילו לבוא אלינו, אליי ולחבר הכנסת דיכטר, ולהתנצל ולהגיד – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
דיכטר עושה ממנו קריירה כבר עשר שנים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – אנחנו מאוד אוהבים את החוק, אבל אתה מבין, ציפי לוחצת, אז אנחנו מבקשים, אולי בכל זאת – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
זאת מנהיגות. שביבי יעשה את זה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – נסיר את השם שלנו מהחוק.
יואל חסון (המחנה הציוני):
זאת מנהיגות. יש מנהיגות.
אבי דיכטר (הליכוד):
תגיד לי מאיזה מפלגה אתה – אני אגיד לך – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
זאת מנהיגות. זאת מנהיגות. ביבי מתכופף.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה הסיפור – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אנטי-ציונית. לא מחנה ציוני. אנטי-ציונית.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה הסיפור שהיה אז. אגב, אני מאוד מאוד מצר. אני מאוד מאוד מצר על כך שבאמת החוק הזה לא קודם באחדות שהייתה אז בכנסת בין אנשים שהציעו אותו. אגב היו שם לא רק חברי כנסת מקדימה, היו – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
תצטער על זה שעכשיו לא הצביעו עליו 100 חברי כנסת, השר אלקין.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
היו בין חברי כנסת שחתומים – – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
זה אחריות של הממשלה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בין חברי הכנסת שהיו חתומים על החוק הזה – עוד פעם, בגרסה יותר מרחיקת לכת שלו – אתם יודעים עוד איזה שם מתנוסס? של חבר הכנסת, זיכרונו לברכה כבר, בנימין בן-אליעזר, יושב-ראש מפלגת העבודה לשעבר, שר הביטחון. אגב, היה עוד שר ביטחון אחד שהיה חתום על החוק, שאול מופז. שמענו הרבה דיבורים, גבוהה-גבוהה, מכמה אנשי מערכת הביטחון איך החוק הנוראי הזה פוגע בדרוזים, אפילו – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רק אתה לא מציין שזה לא אותו חוק, כבוד השר. זה לא אותו חוק.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בוודאי, הוא היה הרבה יותר קיצוני. אתה צודק, חבר הכנסת חיליק בר, הרבה יותר קיצוני – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
והוא לא מומש.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ממה שאושר בסופו של דבר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
והוא לא מומש. הוא לא מומש בגלל ההשלכות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל מי ששם חוק – ככה אני לפחות חושב – מי ששם חוק בשמו, חתום עליו כיוזם שלו, כשותף שלו, אני מניח שהוא קרא את זה לפחות פעם אחת – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
נכון, אבל הם חשבו על ההשלכות והחליטו שזה לא טוב.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ואני מניח שהוא מזדהה עם מה שהיה כתוב שם. חברת הכנסת לבני לפחות הייתה עקבית, היא כבר אז סירבה לחתום, אבל רוב מוחלט של חברי מפלגתה אצו רצו להיות שותפים וראו בזה כבוד גדול.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל לא הייתה חקיקה, וזה מה שחשוב.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה מה שחשוב?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
לא הייתה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ואתה לא מזדהה עם מה שאתה חותם עליו? זה בושה. קודם אתה חותם ואומר: זה חוק שאני רוצה לקדם, ואחר כך אתה עומד פה וצורח: זאת בושה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אתה – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנשים מבינים את ההשלכות, בוודאי – מבינים את ההשלכות ויכולים לחזור בהם. אגב, זאת גבורה להגיד: טעיתי – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
– – – שיש בחוק – – – מה שאין בחוק.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – יזמתי, אני מבין את ההשלכות ולכן אני לא הולך עם זה הלאה עשר שנים – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – כמו יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון דיכטר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז לכן – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
במפלגת העבודה לא היה אחד שחתם, חוץ מפואד, שחזר בו ושלח מכתב שהוא מבטל את החתימה. אחד.
אבי דיכטר (הליכוד):
אלקין, לא מדויק. אלקין, לא מדויק. אני אומר לך, היו חתומים עוד – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא נכון.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – שמשכו את זה – מפחד פריימריז משכו את החתימה שלהם – – –
קריאות:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ברור. הרי עד שלא התחיל – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה, כל המהות שלך זה פריימריז. כל המהות שלך זה פריימריז. אתה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
עד שלא התחיל קמפיין של עיתון הארץ – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – נגד החוק, כולם היו בטוחים שהוא חוק קונסנזואלי ורצו להיות שותפים לו.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
לא הסכמנו לחתום עליו.
קריאות:
– – –
קריאה:
אתה נשארת חתום על החוק – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
את לא ופואד כן, ורק כשהתחיל לחץ עליו – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
פואד היה היחיד – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – הוא הסיר את השם. ועוד פעם, זה היה יושב-ראש מפלגת העבודה, היה מועמד לנשיא המדינה, כמעט נבחר פה באולם הזה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אני הייתי יושבת-ראש מפלגת העבודה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
גם זה לא מדויק. שלי הייתה, והוא החזיר את זה כי הוא הבין את ההשלכות ואת הפגיעה. לפחות תהיה הוגן.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתם רוצים להגיד שבן אדם שהיה שר הביטחון, שהמון שנים היה חבר כנסת, שהיה יושב-ראש מפלגה, כשהוא חותם על חוק-יסוד כזה – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
הוא לא היה היחיד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – הוא לא קורא אותו ולא מבין את ההשלכות? רק כשעיתון הארץ מפרסם מאמר – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
בגלל שהוא הבין את ההשלכות הוא הסיר את החתימה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – אז פתאום נפתחות עיניו והוא מבין את ההשלכות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
למה הוא הסיר את החתימה? למה הוא הסיר את החתימה? למה אתם הלכתם על זה עד הסוף?
אבי דיכטר (הליכוד):
פריימריז. היו לו פריימריז.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כי לא הבנתם את ההשלכות.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה לא קידמתם את זה עד הכנסת הזאת?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אבל גם לכם יש פריימריז – – –
קריאות:
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
למה, לך אין פריימריז?
קריאות:
דיכטר, דיכטר – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מה קרה, זאת מילה גסה, פריימריז?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני רק יכול – – –
קריאות:
– – –
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – שלך אין פריימריז. חוק הלאום זה לא פריימריז – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – אני מתאר לעצמי שיש קשר בין הפריימריז שלך לבין החוק הזה. אני רק יכול לתאר לעצמי.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
– – – חוק הלאום זה לא פריימריז – – – חוק הלאום.
אבי דיכטר (הליכוד):
– – – מהעבודה. האמינו לי, חלק מהמושכים יושבים פה בקהל.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
מרכז הליכוד זה העם שלכם – –
אבי דיכטר (הליכוד):
לא בקהל. באולם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – אין עם רחב. מרכז הליכוד זה העם, ולא היה בכלל קשר לפריימריז שלך, לחוק הזה, אבי דיכטר. חס וחלילה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חבר הכנסת בר, כשחבר הכנסת דיכטר הגיש את החוק הזה הוא דווקא לא התמודד אז בפריימריז בליכוד, לכן אתה קצת טועה – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
היה לו פריימריז אחרים.
קריאות:
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תמיד היה לו פוש ללכת עד הסוף.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – לכן אתה קצת טועה בעובדות ההיסטוריות, אבל זה לא משנה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
כן, השר אלקין. אתה צודק, אם לא היה פריימריז היה שוויון גם בחוק הלאום הזה. די – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל זה לא משנה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
אל תאשימו אותנו בצביעות שאתם אשמים בה בעצמכם.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני רק רציתי להגיד, למען הצדק ההיסטורי, שבהחלט לשיטתה של חברת הכנסת לבני – אני לא מתבייש בחוק הזה, אני גאה בו, אבל לשיטתה של חברת הכנסת לבני, ההתנצלות שלה בהחלט הייתה במקומה, כי כפי שאמרתי, מפלגתה הייתה המובילה. אגב, ליכודניקים – ספרתי – היו שמונה בחוק הזה, לצערי. אנשי קדימה היו 20.
מיקי לוי (יש עתיד):
השר אלקין – – – מקדימה, שכחת.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ככה הוא הוגש.
עכשיו אני רוצה להמשיך עם הטיעונים שהיו כאן. הרי מהם הטיעונים לגבי החוק? ניסיתי ככה להקשיב ולבודד אותם כדי להתמודד איתם. קודם כול, היה טיעון שאמר: לא הכניסו לחוק הזה את המילה "שוויון", ולכן החוק הזה הוא פוגעני והוא מאוד מאוד בעייתי, כי המילה שוויון לא נכנסה לתוכו. ואנחנו באים ואומרים על הטענה הזאת שישנם חוקי-יסוד שתפקידם, ככה הם הוגדרו – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ואתה מסכים להכניס גם לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – לעסוק בזכויות הפרט של אזרחי מדינת ישראל.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ואתה מוכן להכניס לשם שוויון?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ואתה מוכן להוסיף לו שוויון?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – וחוק-יסוד: חופש העיסוק.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ואתה מוכן להכניס לו שוויון?
מיקי לוי (יש עתיד):
מילה אחת – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
וחוק אחר?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ומעניין מאוד – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
ובחוק-יסוד?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – זה שוויוני – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ומה אתם עונים לנו, חברת הכנסת לבני?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
בחוק-יסוד: כבוד האדם אתה מוכן להכניס?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
מה אתם עונים לנו על הטענה הזאת? אתם אומרים: אבל בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אין שוויון.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – חסר שוויון – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
נכון. אתה מוכן להוסיף?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ולכן המצב הוא לא אידיאלי – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אתה מוכן להוסיף?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ולכן צריך לתקן.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אתה מוכן להוסיף?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ואני הקשבתי לטענה הזאת. ואתם מאשימים את הממשלה הזאת שהיא שפגעה בשוויון, כאילו היא הלכה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הרי זה – – – של ראש הממשלה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ומחקה שם את ערך השוויון.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – של ראש הממשלה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ואני משפשף עיניים, חברת הכנסת לבני – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תיזהר, זה עושה דלקת.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ואני ליתר ביטחון – אתם יודעים – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
תכף תשפשף אוזניים, יש לי מה לענות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – היום בעידן המודרני אפשר לבדוק הכול מהר בגוגל – אני עושה גוגל על השם ציפי לבני – –
פנינה תמנו (יש עתיד):
הכול פוליטי.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ואני פתאום נדהם לגלות, חברת הכנסת לבני, שהיית שרה בארבע ממשלות; אני זכיתי רק באחת בינתיים. היית שרה בכירה בארבע ממשלות, פעמיים שרת משפטים, אז אם זה לדיראון מדינת ישראל זה שאין שוויון, איפה היית כשרת משפטים כל התקופה הזאת?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אני אענה כשאני אוכל לעלות על הבמה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
את דיברת כאן גבוהה-גבוהה על הזכויות, על הצורך לחוקק שוויון – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
איפה היית אתה בחוק הלאום? למה לא – – –
קריאות:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני קידמתי אותה. אני קידמתי את הצעת החוק הזאת בכל כוחי, חברת הכנסת שלי יחימוביץ, כשהגשנו את זה יחד עם חבר הכנסת דיכטר – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל לא חוקקתם – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – לאחר מכן בקדנציה הקודמת, כשחזרתי לכנסת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל לא חוקקתם.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אם את זוכרת, הסיבה שהלכנו לבחירות זה בין השאר ההתנגדות של חלק ממרכיבי הקואליציה לחוק הזה.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
אבל לא חוקקתם את זה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בכל פעם שיכולתי ניסיתי לקדם את זה – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הבחירות הקודמות לא היו על ישראל היום – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – כי אני באמת מאמין בזה. אבל אם – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
איפה היה ראש הממשלה?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – הנושא של שוויון הוא כל כך מרכזי – – –
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
למה ראש הממשלה לא קידם את החוק עד היום אם זה הבסיס – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
גם ראש הממשלה הלך לבחירות בממשלה הקודמת על החוק הזה.
קריאה:
לא על זה – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
על חוק ישראל היום. על חוק ישראל היום – – – במשטרה – – –
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
שקר. שקר – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הרי הוא הודה שהוא הלך על ישראל היום. איך אתה מעז לדבר – – – איזה שקר – – –
קריאות:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני רוצה להזכיר לך, חברת הכנסת לבני, שפוטרת מתפקידך כשרת משפטים כשסירבת לתמוך בחוק הזה, את ומפלגתך.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – ראש הממשלה בעצמו אמר: הלכתי לבחירות על ישראל היום.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי. תודה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אלקין יודע את האמת.
קריאה:
נו, באמת, יש גבול לשקרים – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אלקין יודע את האמת. ביבי לא הלך בגלל חוק ישראל היום. הוא היחידי שיודע את האמת.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז כל מי שעומד כאן – גם חברת הכנסת לבני, שפעמיים הייתה שרת משפטים, וכיהנה בארבע ממשלות, גם חבר הכנסת לפיד, שהיה בראש המפלגה השנייה בגודלה בממשלה הקודמת, דיבר כאן גבוהה על זכויות להט"בים – למה זה לא חוקק בממשלה כשהוא היה השחקן המרכזי?
מיקי לוי (יש עתיד):
– – – העברנו את זה בקריאה ראשונה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הבית היהודי לא נתנו.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הוא היה עמוד התווך של הממשלה הזאת.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הבית היהודי התנגדו.
מיקי לוי (יש עתיד):
לך תלמד. העברנו את זה בקריאה ראשונה. לך תלמד.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הבית היהודי לא נתנו.
מיקי לוי (יש עתיד):
העברנו את החוק בקריאה ראשונה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
למה זה לא קרה? למה זה לא קרה? שנתיים כשהוא היה שר אוצר זה לא הציק לו. זה פתאום התחיל להציק לו כשהוא התיישב בחלק הזה של האולם.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה מסלף את העובדות. אתה מסלף את העובדות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז הוא נחשף לבעיה הזאת.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
עד אז, כל עוד הוא היה שר האוצר, איכשהו לא התפנה, מרוב הדאגה לכלכלת ישראל – לא לזכויות של האוכלוסייה לדרוזית ולא לזכויות של הלהט"בים ולא לכל אותם ערכים גבוהים – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה פשוט מסרס.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – שהוא דיבר כאן בשמם.
מיקי לוי (יש עתיד):
החוק עבר בקריאה ראשונה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
כנראה שפשוט לא היה זמן. העומס היה כל כך גדול, שלא היה זמן לערכים.
מיקי לוי (יש עתיד):
יש גבול לשקרים האלה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתם טוענים נגד החוק הזה שהוא מוחק את מגילת העצמאות.
מיקי לוי (יש עתיד):
מילה אחת לא הבאת – הכול שטויות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הוא מוחק את מגילת העצמאות – זאת הטענה. אפילו ראינו כאן את מגילת העצמאות מונפת באופן סמלי. למה הוא מוחק את מגילת העצמאות? כי הוא מעז, רחמנא ליצלן, לקחת את העיקרון שהוא מאוד מאוד מרכזי במגילת העצמאות – את היותנו מדינת לאום של העם היהודי, שקבעה את זה מגילת העצמאות, וחזרה על הנושא הזה פעם אחר פעם בטקסט שלה, וקבעו את זה גם האומות המאוחדות – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנחנו לא נגד מגילת העצמאות, מאוד בעד. תהפכו את מגילת העצמאות לחוק.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לא צריך, חבר הכנסת בר. אתה יודע מצוין, כמוני, שלפי הפסיקה של בית המשפט העליון למגילת העצמאות יש מלכתחילה מעמד שווה ערך לחוקי-יסוד. ולכן – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
נו, אז למה צריך עוד חוק? מעולה. מעולה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אוה, אתם באים ואומרים: מספיק מה שכתב במגילת העצמאות בנושא של מדינת הלאום, לא צריך עוד חוק. איפה כולכם הייתם בשנת 1992 כשהכנסת חוקקה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו? למה אז אף אחד לא קם ולא אמר: אתם מוחקים את מגילת העצמאות? הרי מדובר על זכויות הפרט במגילת העצמאות. אפילו המילה "שוויון" מוזכרת שם. זה מופיע שם. אז למה כשחוקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אף אחד לא הזדעק ולא אמר: למה באיזה שם ובשביל מה אתם לוקחים משהו שכבר קיים ומחוקקים את זה כחוק-יסוד?
דב חנין (הרשימה המשותפת):
הפוך.
מוסי רז (מרצ):
– – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
כי זה מחדד לטובה, לא לרעה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
להפך, כולכם ראיתם חשיבות גדולה מאוד בכך שלוקחים מרכיב חשוב במגילת העצמאות ומפתחים אותו בחוק-יסוד. זה בדיוק מה שעשינו כאן בחקיקה: לקחנו מרכיב שני – שהוא בעיניי בכלל ראשון לעצם מהותנו כאן, המרכיב היותנו מדינה של העם היהודי; לשם זה הוקמה התנועה הציונית, לשם זה הוקמה המדינה הזאת – ואמרנו: כמו שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מפתח את מה שמגילת העצמאות אמרה על זכויות הפרט, אנחנו נאזן חזרה את התמונה וניתן מעמד של חוק-יסוד ונפתח את העיקרון הזה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז איך אתה מסביר את זה שזה קשור למגילת העצמאות? איפה החידוד של הדבר הזה?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני תכף אתייחס גם לנושא הזה, חבר הכנסת בר.
אגב, גם הנושא הזה היה באותה גרסה ראשונית של החוק שאותה הזכרתי.
לקחנו את החוק הזה והלכנו איתו כדי להחזיר את האיזון, שהוא קיים במגילת העצמאות, והוא הופר דווקא בשנת 1992, כשהיו שתי רגליים למדינה הזאת: זכויות פרט לכל אזרחיה והיותה מדינה יהודית, או אפילו יותר נכון בסדר ההפוך; ככה גם מגילת העצמאות רואה את זה וככה היא מתנסחת: היותה מדינה יהודית עם זכויות שוות לכל אזרחיה. וברגע שרגל אחת פותחה באמצעות חוקי-יסוד, באנו ואמרנו: גם המרכיב של המדינה היהודית צריך לקבל אותו מעמד, אפילו לא גובר. בהתחלה היו רעיונות לתת לו מעמד יותר משמעותי, כי הוא באמת שורש קיומנו כאן, אבל אמרנו: אנחנו מסתפקים בזה שאנחנו רק נחזיר את האיזון בין שני המרכיבים האלה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל אתה אומר בעצמך שבמגילת העצמאות גובר היהודי והוא הראשון, אז למה לקלקל? למה להוסיף?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ולמה לקלקל בנושא של זכויות הפרט? לא ראית בזה קלקול שחוקק חוק-יסוד – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יש כבוד האדם וחירותו. תשאיר את זה, למה להוריד?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
למה? אתה מוכן לבטל אותו – – –
קריאה:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הרי אם נגיע לכל דבר שיש במגילת העצמאות שפיתוחו בחוק-יסוד מקלקל, אז צריך לבטל חוקי-יסוד אחרים שעושים בדיוק אותו דבר – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה לא היגיון בריא.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – אלא אם כן יש משהו בנוסח החוק הזה שאתה לא מסכים לו, ואני יכול להבין.
ואתם באים ואומרים, ואתם חוזרים ובאים ואומרים: זה חוק נורא והוא בושה. אני חייב להגיד שאני מבין את חבר הכנסת טיבי וחבריו לרשימה המשותפת, שעמד כאן כי הוא באמת מתנגד כמעט לכל משפט שכתוב בחוק הזה. אומנם טען חבר הכנסת טיבי שזו מדינת אפרטהייד – – –
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני חושב, חבר הכנסת טיבי, שיש הוכחה ניצחת לזה שאתה שוגה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – – זו האמת.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתה יודע מה ההוכחה? עצם זה שאתה יושב כאן, בכנסת ישראל, ופעם אחר פעם משמיע דבר בלע נגד מדינת ישראל – זו מדינת אפרטהייד?
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
במדינה נורמלית, דמוקרטית, זה לא היה מתאפשר. בשום פרלמנט נורמלי דמוקרטי לא היו סובלים חברי כנסת שמדברים כל כך בגלוי כנגד המדינה וכנגד מרכיבי הבסיס בזהות של המדינה הזאת. לכן, כל עוד אתה תמשיך לכהן בכנסת ישראל, תאמין לי, אף אחד לא יאמין שזאת מדינת אפרטהייד.
אבל מה שאני מבין – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אתה מאבד את הצד הליברלי בירושלים. חבל.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל מה שאני מבין בדברי חבר הכנסת טיבי, שבאמת לכל מילה ומילה כאן הוא מתנגד, אני לא מצליח להבין כשאני מקשיב לך, חברת כנסת לבני, וכשאני מקשיב לחבר הכנסת יאיר לפיד. איפה הוא עומד בסופו של דבר?
הינה החוק הזה, הנורא, הבושה, האיום, חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי: "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל".
מיקי לוי (יש עתיד):
בעד. בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אנחנו בעד, טיבי נגד. איפה אתם? זה מפריע לכם?
קריאה:
בעד.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אנחנו בעד, בעד. מה הקשר?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז זה לא מפריע לכם. מצוין, הסכמנו. על סעיף 1(א) הסכמנו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה ממש פופוליסטי מה שאתה עושה. היה פה עד עכשיו דיון אמיתי. למה להפוך את זה לפופוליסטי?
מיקי לוי (יש עתיד):
זו מדינה שוויונית – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
סעיף 1(ב): "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית – – –"
יואל חסון (המחנה הציוני):
בעד.
מיקי לוי (יש עתיד):
אנחנו בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
יפה. אתם בעד, טיבי נגד, כי הוא – – –
קריאה:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
"מימוש הזכות – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה לא יפה מה שאתה עושה. זה לא יפה מה שאתה עושה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני רק מקריא את החוק ומנסה להבין מה בדיוק בושה כאן. מנסה להבין. הולך איתכם סעיף אחרי סעיף.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
ציפי לבני – – – התחננה לפניכם ליצור נוסח שאנחנו נצביע בעדו – 100 חברי כנסת. למה לא עושים את זה?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הולך איתכם סעיף אחרי סעיף.
"מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי."
קריאות:
בעד. בעד. בעד. בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
תקשיבו: ייחודי לעם היהודי – רק לעם היהודי.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
בעד. אין שום בעיה. מה הבעיה שלך עם השוויון – – –
קריאות:
בעד. בעד. בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בעד, יפה מאוד. אז הסכמנו שבסעיף 1 של החוק הזה אתם בעד. יפה.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אנחנו בעד, בעד החוק הזה – – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת מיקי לוי, שב, בבקשה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני עובר לסעיף 2: "שם המדינה הוא 'ישראל'." טיבי – לא בטוח שהוא בעד.
קריאות:
בעד. בעד.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אנחנו בעד ואתם בעד. מצוין.
"דגל המדינה הוא לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו, ומגן דוד כחול במרכזו" – טיבי בטח נגד. מה איתכם?
קריאות:
בעד. בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בעד. יפה. הסכמנו גם על 2(ב).
(ג): "סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה, והמילה 'ישראל' למרגלותיה."
קריאות:
בעד. בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
בעד. יפה. טיבי – נגד. אנחנו הסכמנו שאנחנו בעד.
"המנון המדינה הוא 'התקווה'." טיבי לא שר אותו. הוא שותק כששרים אותו בכנסת ישראל.
קריאות:
בעד. בעד.
מיקי לוי (יש עתיד):
בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתם בעד. יפה. גם על זה הסכמנו.
קריאה:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז גם על סעיף 2 אנחנו הסכמנו.
קריאה:
האם אתה בעד שוויון? מה איתך?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תגיע לסעיף של השוויון. תגיע לסעיף של השוויון.
קריאה:
אם אתה בעד – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
סעיף 3: "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל." אתם בעד?
קריאות:
בעד.
קריאות:
– – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
מה עם השוויון בירושלים, אלקין?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתם בעד, אז גם על 3 הסכמנו.
קריאה:
איפה – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אתה נגד, השר. שמענו שאתה רוצה להחריג כמה שכונות, לא? אתה נגד, הבנתי.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לא, אני דווקא בעד. אם היית מקשיב לי טוב היית מבין שאני בעד.
קריאה:
אז אתה סותר את עצמך.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
בבקשה, אל תפסיק, אל תפסיק. תמשיך.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
עכשיו, בואו נמשיך. אני אביא עוד דוגמאות; לא אקריא את כל החוק: "המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות."
מיקי לוי (יש עתיד):
בעד.
קריאות:
בעד. בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
טיבי – נגד, אגב. הוא אמר כאן שעצם העובדה שהרוברט הזה והרוברט הזה יכולים כל רגע לעלות לכאן ואולי בני משפחה של מישהו שהוא אזרח כאן לא זה אפליה של הזכויות. הוא נגד. הוא עקבי. מה איתכם?
מיקי לוי (יש עתיד):
אנחנו בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתם בעד. מצוין, אז גם על זה הסכמנו. אגב, בלי העיגון של העיקרון הזה בחוק-יסוד, היינו ביום מן הימים מוצאים את עצמנו כך שאולי מישהו היה קם ואומר: יש כאן פגיעה בערך השוויון. זה נכון, יש פה פגיעה בערך השוויון.
קריאה:
ומה עם העולים הלא-יהודים – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
– – – זה מוצדק, זאת פגיעה שהיא מוצדקת – – – אבל פה יש פגיעות לא מוצדקות – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל פגיעה שהיא מוצדקת כי בשביל זה קמנו; זה שורש קיומנו כאן. איפה כאן פגיעות לא מוצדקות, חברי הכנסת בר? הרי אני עובר איתך סעיף-סעיף.
ולכן, בזמנו כשהוגש החוק הזה, באמת אף אחד לא התבייש לחתום עליו, כי כשאתה עובר עליו סעיף-סעיף, אין כאן משהו שמישהו שנשארה בו טיפה של ציונות יכול לחלוק עליו. אלה ערכי בסיס של מדינת ישראל ושל התנועה הציונית. זה היה צריך להיות משהו – – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
למזלנו לא אתם הקמתם את המדינה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה היה צריך להיות משהו שמאחד את כולנו – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אם הרוויזיוניסטים היו מקימים את המדינה – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – לפחות את הרוב המוחלט של הכנסת הזאת. זה נכון, חבר הכנסת טיבי עם חבריו היו נשארים בצד השני. זה נכון, הם באמת נגד זה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל אתם? אני רציתי וקיוויתי. אני קיוויתי שאתם לכאורה בעד כל סעיף וסעיף שם.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
איזה מזל. איזה מזל שלא אתה הקמת את המדינה. אבל אנחנו קלטנו אותך יפה בתור עולה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
רגע, אבל עכשיו העולים הלא-יהודים לא יוכלו לבוא. חוק-יסוד זה מעל חוק השבות. מה נעשה?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
הם לא יכולים לבוא. מה נעשה, באמת, עם כל העולים מרוסיה שהם לא יהודים? מה נעשה איתם?
ציפי לבני (המחנה הציוני):
מה נעשה? הם לא יהודים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
העולים מרוסיה, חברת הכנסת לבני, שעלו לכאן בזכות – – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
לא, לא. אלה שרוצים לבוא אחרי חוק-היסוד. הם לא יהודים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
העולים האלה שבאו ושרוצים לבוא – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אלה שרוצים לבוא.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – באים מעצם זיקתם לעם היהודי. הם לא באים בגלל שהם אזרחים רוסים. לא כל אזרח רוסי יכול לעלות למדינת ישראל; מי שהוא בן העם היהודי או בעל זיקה אליו – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מזל, מזל שלא אתם – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – הוא שעולה לכאן – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
חוק השבות – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ולכן, הם מרגישים את עצמם מצוין עם הגדרה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כי הם מרגישים את עצמם חלק מהלאום הזה – בשונה, למשל, מחבר הכנסת טיבי וחבריו. לכן הם חיים בשלום ובשלווה עם החוק הזה.
וכשאנחנו עוברים סעיף-סעיף על החוק הזה, בדרך כלל – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
תגיע לסעיף של השוויון. אנחנו רוצים להצביע בעד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אתם רציתם דיון רציני. חלקכם, מי שהציע, לא שרד עד סוף הדיון, חברת הכנסת יחימוביץ. את לפחות שרדת. את לפחות שרדת.
שלי יחימוביץ (המחנה הציוני):
זה קשה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני הקשבתי. היו כאן שמונה נואמים, לפחות 80 דקות. מותר לי לענות רבע מהזמן הזה או שליש – – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אם זה דיון רציני, אל תעליב אותנו עם פופוליסטי. תענה לנו למה אין – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה דיון מאוד מאוד רציני, חבר הכנסת בר. חבר הכנסת בר, זה דיון מאוד מאוד רציני. כמו שכשחוקקו את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף אחד לא שאל למה אין כאן דגל ולמה אין כאן המנון ולמה אין כאן חוק השבות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אני לא הייתי פה. אם הייתי, הייתי שואל.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל האנשים שהיו כאן לא הרגישו עם זה בעיה, כי אמרו: אנחנו לוקחים מרכיב אחד ומפתחים אותו. זה נכון על כל חוק-יסוד. אותו דבר כאן: אנחנו לוקחים את המרכיב היהודי ומפתחים אותו בצורה מאוזנת, בצורה שאתם מסכימים לכל סעיף וסעיף.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אז תענה לי על דבר אחד, השר אלקין: ציפי לבני אמרה בתקשורת – שמעתי אותה ואני גם יודע שזה – שהיא התחננה אליכם לשנות טיפה את החוק ולהכניס אליו דברים כדי שזה יתקבל ברוב של 105 חברי כנסת, לפחות יהודים. למה לא עשיתם את זה?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אין שוויון, אין שוויון – – – אין שוויון. אין שוויון – – –
קריאות:
– – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חבר הכנסת בר, חבר הכנסת בר.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
למה לא הלכתם לחוק מאחד?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חבר הכנסת בר, הרי אני כרגע הקראתי את הסעיפים, ואין פה סעיף אחד שאתה יכול להגיד שאתה רוצה לשנות אותו.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
יש, לגבי השפה הערבית, אבל לא על זה. אני מדבר על מה שאין בחוק, לא על מה שיש בחוק.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
ואם היינו משנים את הסעיף על השפה הערבית, הייתם מצביעים בעד?
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
זה היה מקל, אבל היינו מבקשים להוסיף גם שוויון ודמוקרטיה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הרי ברור – גם הסעיף של השפה הערבית, צר לי לבשר לך, רק מצלם את המצב המשפטי השורר היום במדינת ישראל בפסיקה של בתי משפט. הוא משקף אותו ומעגן בחוק את הפסיקה הקיימת, לא מחדש שום דבר בעניין הזה.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
עזוב את השפה הערבית רגע. היה לכם קשה להוסיף לחוק שוויון ודמוקרטית כדי שכולנו, חוץ מהערבים, אולי – אבל גם אז הם היו בבעיה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
חבר הכנסת בר, כי כמו שכשחוקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו לא הכניסו לשם את כל הסעיפים האלה, מי שחושב שצריך להוסיף את ערך השוויון לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – יתכבד, ייזום את החקיקה הזאת.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אתם תומכים? אתם תומכים?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אנחנו נדון מה המשמעות של זה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תגיד שאתם תומכים.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
– – – החרדים – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אמר כאן חבר הכנסת סמוטריץ: ישנם דברים במדינת ישראל שהם לא שוויוניים מעצם הגדרתה כמדינת הלאום של העם היהודי. לא ברמת הפרט.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
נכון, על חוק השבות אני מסכים.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
לכן אתה צריך לחשוב פעמיים, כשאתה קובע את ערך השוויון בחוק-יסוד, האם אחרי זה – –
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אבל לא שבות; שוויון בין מי שפה, השר. מי שפה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – אתה תוכל להגן על חוק השבות.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
18%–20% מיעוטים יכולים להיות שווים. אתה באת ממדינה שלא היה שם שוויון ולא הייתה שם דמוקרטיה בתקופתך.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
באתי ממדינה שדווקא על הנייר היה בה שוויון.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
על הנייר גם פה יש הרבה דברים. על הנייר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל חבר הכנסת בר, ישנם כאן שני בסיסים, שני שורשים של המדינה הזאת. כל אחד מהם מעוגן בחוק-יסוד אחר. ולכן, מה שהיינו צריכים לעשות כאן, ומה שהתבקש מהכנסת לעשות כאן, זה להתאחד סביב העקרונות האלה, ולא להפוך את זה לקרדום לניגוח של הממשלה.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אז אם אתם כל כך בטוחים, למה ביבי ברח? למה ביבי ברח?
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
מילה אחת, מילה אחת.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל מה לעשות, כבר בשנת 2011 עיתון הארץ קבע אחרת, אז עיתון הארץ קבע אחרת וכולכם מתיישרים אחד-אחד לפי המנגינה של העיתון לאנשים חושבים. כנראה שעיתון לאנשים חושבים גורם לאנשים להפסיק לחשוב.
רוברט טיבייב:
כבוד השר, שאלה אחת. כבוד השר, שאלה אחת קטנה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
עוד דבר אחד, דבר אחד אני רוצה להעיר לסיום דבריי.
רוברט טיבייב:
אם זה חוק כל כך טוב – – –
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
דיברת כאן, חברת הכנסת לבני, כיושבת-ראש האופוזיציה וכנציגה הבכירה ביותר בכנסת של המחנה הציוני. קראת לנו ללכת לבחירות וקראת לראש הממשלה ללכת לבחירות. ואני שוב, אני חייב להגיד, השתעשעתי מהקריאה הזאת. הרי כולכם מכירים את ההיסטוריה של הכנסת הזאת. קודמך בתפקיד והיושב-ראש הקודם של המחנה הציוני, ברוב קיומה של הכנסת הזאת עשה הכול כדי לא ללכת לבחירות ולהצטרף לממשלה הזאת, פעם אחר פעם, ניסיון אחר ניסיון. אגב, אני התנגדתי לזה, ואני גאה שהצלחנו למנוע את זה.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הוא לא נמצא כאן.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אבל זה מה שהוא רצה לעשות.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אלקין, אלקין, הוא לא נמצא כאן. זה לא מכובד.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
זה מה שהחלק הזה של האופוזיציה רצה לעשות, ולא ללכת לבחירות; להצטרף לממשלה הנוראית הזאת, שמחוקקת חוקים כל כך נוראיים. בסדר גמור, הוא לא נבחר כבר להיות יושב-ראש המחנה הציוני, לא נבחר להיות יושב-ראש מפלגת העבודה – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
הוא לא נמצא כאן, אלקין.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – ואני מאחל לו הרבה הצלחה בתפקידו כיושב-ראש הסוכנות היהודית, ואין לי ספק שהוא יהיה יושב-ראש סוכנות יהודית מעולה. אבל אחרי זה, רק לפני פחות מחצי שנה, לפני היציאה לפגרת פסח, היו מחשבות והיו דיבורים בקואליציה על יציאה לבחירות, והייתה התלבטות האם נצא לבחירות או לא נצא לבחירות סביב המשבר הראשון, סביב חוק הגיוס. ומה התברר? המפלגות וחברי הכנסת שיושבים בחלק הזה של האולם של האופוזיציה אמרו: אנחנו לא ניתן לראש הממשלה את התענוג הזה לצאת לבחירות בשום פנים ואופן. אנחנו לא נשחק לידיו. אנחנו נשאיר אותו בכנסת הזאת ראש ממשלה. למה? למה? הרי פחדתם פחד מוות מפני הבחירות. כל יום קיבלתי עשרות טלפונים מהחלק הזה של האולם: אלקין, תעשה משהו, תציל אותנו. לא רוצים ללכת לבחירות. תמצא פשרה, תמצא פתרון.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בחירות, בחירות. בחירות עכשיו. עכשיו.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
כל יום טלפונים וטלפונים מחברים ועמיתים שלי בחלק הזה של האולם, חלקם יושבים פה היום – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אז למה אתה לא אומר שעכשיו – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
עכשיו בחירות. עכשיו בחירות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – תעשה משהו, תציל אותנו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
עכשיו בואו נראה אתכם.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
רוצים בחירות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אז איפה הייתם? אתם קוראים לנו ללכת לבחירות? ואני יודע, אני יודע למה כל כך פחדתם – כי אתם כמוני רואים את הסקרים. אמרת כאן, חברת הכנסת לבני: הרוב המוחלט של העם איתנו. איפה את חיה? את מייצגת את המפלגה שבסקרים, בגלל הכיוון הזה, של שלילה של המרכיבים הכי בסיסיים של ההוויה הציונית שלנו, הצליחה מ-24 מנדטים לרדת לפחות מחצי מזה. שם הבעיה. זה מצבך כרגע בציבור. זה הציבור שהולך איתך.
יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני):
אם הזכרת את הרצוג, תזכיר שהוא קרא לבחירות כשהוא היה ב-14 מנדטים וכמעט ניצח אתכם. אז גם את זה תזכיר.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
הרי זה מגוחך, זה מצחיק. ולכן אין לי ספק שאם תמשיכו, לצערי, ללכת בדרך הזאת, וכל דבר שפעם היה קונסנזוס במדינה הזאת, ערכי היסוד של המדינה הזאת, ערכי היסוד של הציונות – אם תמשיכו להתנגד לזה בגלל עוד מאמר מערכת בעיתון לאנשים חושבים, אתם, גם חצי מהמנדטים שיש לכם לא תקבלו. כי הציבור הישראלי ברובו המוחלט הוא ציוני.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אנחנו מודים לך על הדאגה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
כי הציבור הישראלי ברובו המוחלט הוא ציוני, והוא לא מתבייש בזה שאנחנו מדינת הלאום של העם היהודי – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – בחירות.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – והוא אכן, כשנלך לקלפי, יגיד את דברו, כפי שגם אמר בבחירות האחרונות. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
אדוני השר, מה אתה מציע?
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
אני מאוד מאוד אשמח אם הדיון בהצעה הזאת יימשך במליאת הכנסת או בהצעה לסדר-היום, כי כל יום שאתם חולקים עלינו, על הדברים האלה, רק יוסיף לנו מנדטים, כי הציבור מבין שהתבלבלתם ושכחתם ערכי יסוד. תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אנחנו עוברים להבעת דעה. אני מבקש מחברי הכנסת: דקה אחת אני אתן לכם, כי הרבה נרשמו, אז זו דקה אחת. יתחיל חבר הכנסת טלב אבו עראר. בבקשה, אדוני.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה, מכובדי היושב-ראש. אין שם אחר לחוק הזה, שהוא חוק אפרטהייד, מאשר חוק לאומני, שמטרתו מתן לגיטימציה לאפליה, לגזענות ולהדרת החברה הערבית בארץ הזאת; שהופך את ישראל למדינה יהודית ללא דמוקרטיה, ללא ערכים; שהופך את ילידי הארץ למהגרים. כבוד השר אלקין, אתה מהגר. אני כאן לפני שהיגרת לכאן, ואני גם אישאר אחריך. תבין את זה. אמיר אוחנה, אתה מהגר; אני יליד הארץ.
אמיר אוחנה (הליכוד):
– – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אנחנו, (אומר בערבית: אנחנו הילידים; אתם המהגרים.)
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל אבות אבותיי נולדו פה כשאתה – – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
אין מקום לקבל את זה שהמהגרים ככה יעשו חוק לאום, כשאתם בלי לאום בכלל. זו המולדת שלנו, זו הארץ שלנו, ואנחנו לא נאפשר את זה.
השר להגנת הסביבה זאב אלקין:
– – –
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, אני ממש מתפלא על חברינו הדרוזים. הרי הם שומרי הגבולות של המדינה הזאת. לא הגיע הזמן לפשוט את המדים ולחזור לעם שלכם – –
היו"ר חמד עמאר:
נגמרה הדקה. בבקשה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – לעם הערבי? הגיע הזמן – –
היו"ר חמד עמאר:
נגמרה הדקה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
– – אם אתם צודקים במחאתכם, לחזור לעם ולעזוב את הצבא, לעזוב את המשטרה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. תודה. תודה.
טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת):
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
יש לך עוד רעיונות?
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, תרשו לי לברך את כל הקהל המכובד שהגיע להיות איתנו כאן, ובעיקר את פורום עורכי הדין הדרוזים. אני רואה כאן את ענאן ח'יר, אחד המייצגים שהלכו איתי לבג"ץ נגד החוק ונגד הכנסת בקטע הזה.
אני רוצה להגיד לאבו עראר, ידידי היקר: אנחנו לא מערבים שמחה בששון. אנחנו מחנכים את הבנים שלנו לשרת את המדינה. זו זכות ולא רק חובה. אנחנו משרתים את המדינה, אנחנו לא משרתים פוליטיקאים. זו המדינה שלנו.
אבל אני רוצה לגנות כאן את רבה של צפת, הרב הראשי של צפת שמואל אליהו – –
ציפי לבני (המחנה הציוני):
אוה.
אכרם חסון (כולנו):
– – שהיום אמר שהדרוזים הם אורחים כאן והוא לא מצדיק את המחאה שלנו.
ציפי לבני (המחנה הציוני):
כך זה מתחיל – – –
אכרם חסון (כולנו):
אני רוצה להגיד לרב הזה: בעיניי הוא רב סמרטוט. הוא אדם לא ישר. אסור לו לתפוס את התורה בידיים שלו.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
למה אתה אומר ככה – – –
אכרם חסון (כולנו):
אני לא רוצה להגיד לך. אסור לו לתפוס את התורה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אל תזלזל – – –
אכרם חסון (כולנו):
אסור לו לדבר על פרשת יתרו בתורה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
מה אתה מזלזל ברבנים? אל תזלזל ברבנים.
אכרם חסון (כולנו):
אדם שאומר שהוא לא מצדיק את המחאה שלנו ושאנחנו אורחים במדינת ישראל, אסור לו להיות רב בישראל – –
ענת ברקו (הליכוד):
לא צריך לקלל.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – –
אכרם חסון (כולנו):
– – כי הוא לא מכיר את התורה ולא מכיר את האמת.
ענת ברקו (הליכוד):
לא צריך לקלל.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד עוד מילה. אני עוד מעט אדבר ואסכם חמש דקות למעלה, אבל אני רוצה להגיד לכל חבריי: אנחנו לא אורחים כאן. החוק הזה מקטלג אותנו כסוג ב'. רק בגלל הרב הזה ועוד כמה כמוהו – האנשים חושבים – היה צריך לתקן את החוק, ולתת לנו את הזכויות כמו כל אזרח טוב במדינת ישראל.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין.
ענת ברקו (הליכוד):
ככה לא מדברים. זה לא יפה.
אכרם חסון (כולנו):
רב בישראל – – – שיתבייש לו – – –
דב חנין (הרשימה המשותפת):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חוק הלאומנות הזה הוא חוק מסוכן. אפשר לסכם אותו בארבע נקודות: 1. אפליה – העדפת היהודים וההתיישבות זו אפליה בצורה הנוראה ביותר; 2. גזענות – שנמוך השפה הערבית: קודם הייתה שפה רשמית, ועכשיו איננה שפה רשמית; 3. קנאות לאומנית – זכות ההגדרה העצמית בארץ בלעדית לעם היהודי; זה אומר שאין זכות הגדרה עצמית לעם הערבי הפלסטיני. מהנקודה הזאת, אדוני היושב-ראש, המסקנה היא מאוד פשוטה: אם אין הכרה בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים, זה אומר שאנחנו נדונים כאן למלחמת נצח עם הפלסטינים ועם העולם הערבי.
אני מברך על ההתפכחות שיש במפלגות המרכז. אמר השר אלקין שבקדימה תמכו בחוק. אלה שתמכו והתפכחו – צריך לברך אותם. במקום שבו עומדים חוזרים בתשובה אפילו צדיקים גמורים צריכים לשבת. אני מקווה שההתפכחות הזאת עוד תימשך. יש כבר לחץ בימין. אני שומע את השרה שקד ואת חבר הכנסת אוחנה מדברים על מלחמת אזרחים.
אני אומר, אדוני היושב-ראש: המאבק בחוק הלאום ינצח. חוק הלאום יתבטל, בדיוק כמו שהתבטל הממשל הצבאי. זה לקח זמן, נאבקנו, לא ויתרנו – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – יהודים וערבים ביחד, ביטלנו את הממשל הצבאי, ונבטל גם את חוק הלאום.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
אני קורא לציבור להשתתף במוצאי שבת בהפגנה הערבית-יהודית המשותפת בתל אביב – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
דב חנין (הרשימה המשותפת):
– – בשעה 19:30, בערב.
היו"ר חמד עמאר:
בצלאל סמוטריץ, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ. אחריו – חבר הכנסת איימן עודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, יש כאן המון המון סמוטריצ'ים ביציע עכשיו, אז עם אחד אתם מסתדרים – יש כאן הרבה הרבה כוחות עזר עכשיו.
אני באמת עצוב, חבריי באופוזיציה, מהתהליך שאתם עוברים, מסיבות פוליטיות. מהרשימה המשותפת אין לי ציפיות. אתם יודעים מה? גם ממרצ אין לי ציפיות. מי שזנח כבר מזמן את החזון הציוני ולא מסוגל לקבל את העובדה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי – ומה לעשות, בהקשרי לאום, אין שוויון; נכון וצריך להיות שוויון בהקשרים אזרחיים, בחינוך, בתרבות, בבריאות – – –
יוסי יונה (המחנה הציוני):
אז תשים את זה שם – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אין ולא יהיה – יוסי, אין ולא יהיה שוויון במישור הלאומי.
אני אומר גם לך, אכרם: אתם כורתים את הענף שאתם יושבים עליו. אתם מאמצים את הרטוריקה של ערביי ישראל, של הקיצוניים ביותר שלהם. זאת הארץ שלנו. כן, קיבלנו אותה מהקדוש ברוך הוא.
אכרם חסון (כולנו):
למה אתה יותר טוב ממני?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
קיבלנו אותה מהקדוש ברוך הוא, ויש – – –
אכרם חסון (כולנו):
למה אתה יותר טוב ממני?
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – – לעם היהודי, והעם היהודי חזר אליה אחרי אלפיים שנות גלות ונדידות – –
אכרם חסון (כולנו):
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – אחרי שהוא גורש ממנה בכוח.
אכרם חסון (כולנו):
אז בוא – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
העם היהודי הזה חוזר חזרה לבית ומקים מחדש את ביתו הלאומי, ואהלן וסהלן, הוא מקבל כאן את כל מי שרוצה לבוא וליהנות מכל השפע, הקדמה, היופי והפיתוח שהעם הזה – אתה הרי יודע מצוין שלפני שכשאנחנו הגענו לכאן היו כאן שממה, ביצה, חול, מלריות ואני לא יודע עוד איזה מחלות. באנו לכאן והפרחנו את השממה – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – והבאנו לכאן כל כך הרבה טוב. אתם מוזמנים ליהנות מזה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אל תכפרו בהגדרה של המדינה הזאת כמדינה יהודית.
יואל חסון (המחנה הציוני):
מה זאת השנאה הזאת – – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אל תכפרו בזיקה של הארץ הזאת אלינו.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – – אתה בושה לעם היהודי. בושה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתם מוזמנים להיות כאן איתנו, באמת שווים בין שווים בהקשר האזרחי – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מתבייש בעם שלי.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – ולא בהקשר הלאומי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אני מתבייש.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתה צריך להתבייש מזה שאתה לא יכול להסתכל במראה ולומר: זו מדינה יהודית – –
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת סמוטריץ, תודה. תודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – ושייכת לעם היהודי.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא אומר, הוא אומר.
היו"ר חמד עמאר:
תודה, תודה.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתם, אין לי קושיות אליכם, אבל חבל, מיקי, שאתם, בשביל פוליטיקה זולה – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא אומר.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
אתה יודע מה? הכי כואב – שנייה, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון – מה שהכי כואב לי – –
קריאות:
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – הוא שאתם מתחילים להאמין בקמפיין הזה שאתם מנהלים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מדינה יהודית.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זו הבעיה – שאתם בסוף, בשכנוע פנימי, באמת תאמינו שזו לא מדינה יהודית.
מיקי לוי (יש עתיד):
זו מדינה יהודית, שייכת לעם ישראל – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
זו מדינה יהודית. שוויון במישור הלאומי – – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה לך. חבר הכנסת איימן עודה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
אותו דבר אמרו על יהודים בפרלמנטים אחרים.
מיקי לוי (יש עתיד):
זו מדינה יהודית, שייכת לעם ישראל.
קריאה:
– – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
איך אתה לא מתבייש? זה מה שאמרו על היהודים בפרלמנטים אחרים.
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
שמה? שהם – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה מה שאמרו. זה יותר גרוע מזה – – – שדה מוקשים – – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
שמה?
יואל חסון (המחנה הציוני):
זה יותר גרוע מזה.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה, אדוני חבר הכנסת איימן עודה. תודה רבה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מכובדי היושב-ראש, אחד מחבריי ברשימה המשותפת אמר שאנחנו נישאר אחריכם. אני רוצה לחדד: זה לא אחרי היהודים – זה אחרי הגזענות, זה אחרי חוק הלאום, זה אחרי תורת הגזע. אנחנו נישאר פה, ערבים ויהודים ביחד – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – תורת הגזע.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אנחנו נישאר פה, ערבים ויהודים ביחד, במדינה דמוקרטית שתיטיב עם כל אזרחיה. כך אנחנו ניאבק, וכך אנחנו גם נצליח בעתיד. כל מה שמחפשים בנימין נתניהו וכל הגזענים שם זה – –
ענת ברקו (הליכוד):
לא נראה שכל כך רע לך, אדוני.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – להדיר אותנו מהמרחב הציבורי.
ענת ברקו (הליכוד):
לא – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
יש מאבק בין הגישה הגזענית – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – החד-לאומית לבין גישה דמוקרטית דו-לאומית של ערבים ויהודים ביחד. אנחנו, הערבים, עוד נהיה פה על אפם וחמתם, ועוד נצביע בפעם הבאה, לא 62%, אלא התגובה שלנו לחוק הלאום – להצביע 80%. פה אתם תראו 17 ח"כים ועוד – –
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
– – – הייתי בטוח ששוללים לכם את זכות הצבעה – – –
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – אנחנו נתרום את חלקנו להחלפת שלטון הימין הפאשיסטי, הגזעני, (אומר בערבית: ואתה, תסגור את הפה. תשתוק.)
בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):
חשבתי שלערבים אין זכות הצבעה בכלל. איך תשפיע?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
לא, אני מבקש ממך. אני מבקש ממך.
אנחנו, יש לנו גישה אחרת. זה לא בין חוק הלאום לבין מגילת העצמאות – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – – מגילת העצמאות.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
מגילת העצמאות נכתבה על חורבן העם שלנו. כתבו אותה אך ורק יהודים, חלמו עליה – –
ענת ברקו (הליכוד):
בבקשה, תקשיבו בשמאל.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – אך ורק יהודים. אנחנו, יש לנו את הגישה הדמוקרטית – –
ענת ברקו (הליכוד):
בבקשה, זאת הנקודה.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – הערכית, של ערבים ויהודים ביחד. כך נהיה ביום שבת.
ענת ברקו (הליכוד):
זאת המלחמה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
הוא לא מוכן להכיר בשום עם יהודי, זה מה שאתם לא מבינים.
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
אני קורא לכל הציבור השפוי להשתתף בהפגנת הענק במוצאי יום שבת. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.
ענת ברקו (הליכוד):
לך תפגין ברמאללה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
ההצגה שעשה השר אלקין מנבאת בדיוק איך המדינה הזאת תיראה לאחר מה שנקרא "חוק הלאום". בדיוק ככה. השיח הוא בין יהודים, ואתם, הערבים, מחוצה לו. אתם לא נמצאים, אתם לא קיימים; אפילו לא טורחים לענות לכם על הטענות שלכם. זהו בדיוק – החוק מוביל לכיוון הזה.
רק מה ששכח חבר הכנסת השר אלקין זה שיש לו עוד חבר בקואליציה שדיבר לפני כמה רגעים, חבר הכנסת סמוטריץ, שדיבר בשפה שאי-אפשר שלא להתקומם כאשר שומעים אותה, כי היא שפה גזענית, כי היא שפה עליונית, אדנותית, שאני לא מבינה מאיפה הוא מביא אותה אם לא מאידיאולוגיה.
קריאה:
– – –
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
זה לא הרגשה של צדק, וזה לא הרגשה שאני באמת צודק בגישה שלי. לא. זאת גישה גזענית.
ואני רוצה להדגיש שוב: בשבילנו באותו יום שחוקק חוק הלאום התחילה מערכה חדשה – מערכה להפיל את החוק הזה, למחוק אותו מספר החוקים. ואנחנו נעשה את זה. פעם חשבו שהשלטון הצבאי ימשיך לשלוט בנו, והצלחנו להפיל את השלטון הצבאי, ואנחנו נצליח להפיל את החוק הזה, והוא יימחק. אבל אתם, אלה שחוקקתם אותו והובלתם אותו, תישארו עם הכתם ועם הבושה, ויכתבו עליכם בספרות ובהיסטוריה, ויכתבו שנתניהו – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת):
– – היה ראש ממשלת האפרטהייד הישראלי הראשון, וגם האחרון.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
אפרטהייד? איזה ייצוג יש לך?
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
ענת ברקו (הליכוד):
יש לך מה להגיד? אפרטהייד. חיילות את לא מכניסה לוועדה שלך.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו לא צריכים הוכחה מעבר לדבריו הנלוזים של חבר הכנסת סמוטריץ. אני חושב שחוק הלאום, מתנוסס מעליו דגל שחור; אות קין ודגל שחור מעל כל אצבע ויד שהורמו בעד החוק הזה. כמובן, הציבור הערבי סובל מאפליה, סובל מאי-שוויון. אנחנו נאבקים כדי להדביק את הפערים, אבל החוק הזה אמר בריש גלי: אכן, אנחנו מפלים אתכם בגלל הגזע שלכם, בגלל המין שלכם, בגלל הלאום שלכם.
כל האזרחים הנאורים, כל מי שמאמין שאפשר לחיות במשותף בארץ הזאת, כל מי שמאמין שאפשר לחיות חיים משותפים בדמוקרטיה, בשוויון זכויות – כולם יתאחדו יחד להפיל את החוק הזה. הקטר כבר יצא מהתחנה, והחוק הזה ייפול – החוק הזה ייפול והגזענים האלה, וכל הפאשיסטים יישארו עם אות הקין שלהם.
אנחנו בשבת מתכנסים בתל אביב, דווקא בתל אביב, ערבים ויהודים, ערבים מכל הקהילות, מכל הדתות – –
ענת ברקו (הליכוד):
תביאו דגלי חמאס.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – כדי להגיד שהחוק הזה ייקבר – –
ענת ברקו (הליכוד):
תביאו דגלי חמאס, לא לשכוח.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – ולצמיתות. המאבק הזה יימשך עד שהגזענים האלה יבינו – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת):
– – שהם מוליכים אותנו לתהום שאי-אפשר לדעת לאן היא מובילה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת יואב קיש – איננו נוכח. חבר הכנסת מכלוף מיקי זוהר.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, דבר אחד חורה ומפריע לי. מה שחורה לי ומפריע לי הוא שהעדה הדרוזית היום משמשת ככלי, כלי משחק בידי השמאל, ובעיקר השמאל הקיצוני, כדי – –
קריאות:
– – –
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
תפסיק להתייחס אליהם כמו לערמה של מפגרים. מה קרה לך?
איימן עודה (הרשימה המשותפת):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – כדי לתקוף את הימין.
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
איזה גועל.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
מדוע אני אומר את זה?
עיסאווי פריג' (מרצ):
למה אתה – – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
כי הקהל – העדה הדרוזית מחוברת אלינו בנימי נפשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ובגדתם בה. בגדתם בהם.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אנחנו – – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
בגדתם בהם.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אנחנו רואים בהם אזרחים – לא שווי זכויות – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
איזה אחים? עוד אחים כאלה ואבדנו.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – אלא רואים בהם אזרחים עם אפשרות לקבל גם העדפה מתקנת, לפני כל אזרח אחר – –
קריאות:
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – כי גם מגיעות להם יתר זכויות.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
מה הם יעשו אם לא היית רואה בהם?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
לא עם שוויון זכויות, אלא אזרחים בעלי יתר זכויות. ומדוע?
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הוא רואה בהם.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
כי הם אזרחים שמקום המדינה שפכו עם כל לוחמינו את דמם למען המדינה הזאת, איבדו את יקיריהם למען המדינה הזאת.
ומה עושים בשמאל? מה אתם עושים בשמאל הצבוע, הרדוד, הלא-מכובד? אתם משתמשים בדם של חייליהם כדי להשיג שלטון.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תתבייש לך.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
תתביישו לכם.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תתביישו לכם.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתה פשוט חסר בושה. תתבייש לך. אתה חוקקת את החוק הזה.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
אנחנו בימין תמיד כיבדנו את העדה הדרוזית, תמיד נתנו להם את כל מה שמגיע להם, ואנחנו גם נמשיך לתת להם – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – כי הם זכאים לזה בדין.
יואל חסון (המחנה הציוני):
הרצחת וגם ירשת?
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
הם זכאים לזה באמצעות החקיקה שיש במדינת ישראל, כמו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
תתבייש לך.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – אבל מעבר לכול, הם זכאים לזה בגלל שהם תורמים למדינה יותר מכל אזרח אחר, גם בשמאל וגם בימין – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
אתה שכחת מזה. תתבייש לך.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
– – ולכן אנחנו ניאבק בשבילם. אנחנו לא ניתן לכם לרכוב על גבם. תעשו הפגנות עד מחר.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
– – –
מכלוף מיקי זוהר (הליכוד):
עד מחר. אנחנו נשמור על הדרוזים, לא אתם.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
בטח.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ראינו. ראינו.
היו"ר חמד עמאר:
חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
יואל חסון (המחנה הציוני):
ראינו מה יצא.
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אתה בובה. אדוני היושב-ראש, אתה בובה.
קריאה:
הוא אמר שאתה בובה.
קריאות:
– – –
מיקי לוי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, אתה בובה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
שתדע שאתה בובה. מיקי זוהר חושב שאתה בובה.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני):
הוא רואה בך, אדוני היושב-ראש – – –
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושב-ראש – – –
היו"ר חמד עמאר:
חברים, היושב-ראש לא יכול להתערב בשום נאום של חבר כנסת.
קריאה:
צודק – – – אתה צודק.
היו"ר חמד עמאר:
אני מודה לכם. תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אתה מחזיר את השעון, כבוד היושב-ראש?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
אלא אם כן פוגעים בעדה, כמו שעשה עכשיו מיקי זוהר.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
כבוד היושב-ראש, אתה מחזיר לי את השעון?
מיקי רוזנטל (המחנה הציוני):
מה, אתם בובות? זה מה שהוא אמר עליכם, ואין לך מה להגיד להם?
היו"ר חמד עמאר:
אני מחזיר לך את השעון. אני מאפס לך את השעון. בבקשה. תודה.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אבל תן לי להתחיל קודם.
יואל חסון (המחנה הציוני):
במיוחד אם היושב-ראש מהימין. אתה יושב-ראש – –
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה.
יואל חסון (המחנה הציוני):
– – של הדרוזים מהימין.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, נתניהו מתעקש להכניס באופן רשמי את מדינת ישראל למועדון של המדינות הגזעניות, של האפרטהייד, של המקומות של האפליה. לכן, אחרי החוק הזה, אם הוא לא ייפסל או יבוטל, מדינת ישראל ונציגיה צריכים להתבייש ברגע שמדברים על גזענות או אפרטהייד בכל מקום בעולם, ואפילו כשמדברים על אנטישמיות, כי מה שעושים פה זה בדיוק מה שעשו ליהודים בנושא של אנטישמיות. היום אני עולה פה ואומר: אין חצאי כבוד, אין חצאי שוויון, אין חצאי אזרחות, לכן החוק הזה צריך להיפסל.
בנושא של הדרוזים, כבוד היושב-ראש, היום נתניהו בחוק הזה, ואחרי הישיבות איתכם, מחדד את האמירה שמתייחסים אליכם כשכירי חרב: אתם לא מרוצים, אז מעלים לכם את המחיר. זה לא מקובל, ואני מעריך את העמידה שלכם ושל המנהיגים שלכם שאמרו: על הכבוד שלנו אנחנו לא נוותר.
אני פונה בערבית: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לכל האזרחים הערבים מכל העדות, המפלגות, התנועות והזרמים, אתם על הכוונת. חוק הלאומיות שם אתכם על הכוונת. הרימו ראשכם והכריזו על התנגדותכם. בשבת הבאה בתל אביב בשעה 19:30 נרים את קולנו ונאמר: לא לגזענות. לא לאפרטהייד. אנחנו בעלי המקום. נישאר פה, ולא נוותר על השוויון.)
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן.
ענת ברקו (הליכוד):
תביאו דגלי חמאס. תביאו, כמו באום אל-פחם. תביאו, תביאו.
קריאות:
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
קצת ג'יהאד אסלאמי, קצת חמאס, קצת חיזבאללה – –
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת ענת ברקו, גם את מדברת מהצד.
ענת ברקו (הליכוד):
– – שלא לשעמם.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
– – –
ענת ברקו (הליכוד):
הלוא דגל ישראל אין לכם בחדר.
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת):
אין פתרון לבעיות – – –
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה.
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה. דקה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, מה שקורה פה זה לא פחות ממדהים. חברי הקואליציה, שחוקקו את החוק הנורא הזה והבינו, אולי חלקם, שהם עשו טעות, באים וצועקים עלינו שאנחנו מנצלים את זה פוליטית. פשוט הזוי. לא יכולתם להכניס את המילה "שוויון" בתוך החוק?
אמיר אוחנה (הליכוד):
יכולנו, לא רצינו.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
תפסיקו עם התירוצים האלה שכבר יש חוק אחר.
בדיוק, לא רציתם – אמרת את זה אתה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
נכון. מייד אני אגיד לך למה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
כי אתם בחוק הזה סימנתם כיוון מאוד ברור ומסוכן למדינת ישראל, שאומר בצורה חד-משמעית: לא יהיה פה שוויון. זהו, זה החוק החדש, חוק-יסוד חדש, שחוקקתם אחרי 20 ומשהו שנים שלא חוקקו כאן חוק-יסוד.
ועכשיו אתם פתאום באים ואומרים: לא, יש את החוק ההוא, יש את החוק הזה, שם כתוב דמוקרטיה, לא היינו צריכים פה. מה זה השטויות האלה? אתם סימנתם פה חוק גזעני, חוק שמפלה אוכלוסיות שהם אזרחים במדינת ישראל. ופתאום התעוררתם ואמרתם: זה הדרוזים, הם אחים שלנו – גם שלנו, כך אתם רוצים להגיד – אז פתאום התעוררתם: מה עשיתם.
אתם עשיתם את זה בכוונה, ואל תפילו את זה על אף אחד אחר, ואתם צריכים להתבייש על החוק הזה, שחוקקתם כאן בכוונה, הוצאתם ולא רציתם את המילה שוויון; שלא תופיע בו – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
– – כי הכיוון של מדינת ישראל זה נגד השוויון. זה מה שאמרתם בחוק הזה. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חבר הכנסת אמיר אוחנה, בבקשה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
תודה לך, אדוני היושב-ראש. כמו שהצבאות הערביים נחלו תבוסה בכל פעם שקמו על ישראל, ככה גם אתם, חברי הכנסת הערבים, תנחלו תבוסה בניסיון שלכם לבטל את החוק הזה. החוק הזה לא יבוטל.
המילה שוויון, חברת הכנסת יעל כהן-פארן, לא מופיעה בו משום שהוא חוק לאום, ואין שוויון לאומי במדינת ישראל, אלא יש לאום, וזה נקרא הלאום של העם היהודי, שזו מדינתו. יש 21 מדינות לאום לאומה אחת, האומה הערבית הגדולה, 21 מדינות לאום, שבהן השפה הרשמית היא השפה הערבית, שהדת היא דת האסלאם, שהמנהגים, שהסמלים, ויש רק אחת, אחת בעולם כולו, שהיא מדינתו של העם היהודי.
יעל כהן-פארן (המחנה הציוני):
יכול היה להיות כאן זכויות שוות לכל אזרחי מדינת ישראל, ולא רציתם את זה.
אמיר אוחנה (הליכוד):
זו המדינה הזאת. והניסיונות שלכם לשנות את זה לא יתקבלו. אין דרוזי אחד ואין אדם אחד במדינת ישראל שיכול לבוא ולומר: הייתה לי זכות לפני חוק הלאום ואיננה עוד. אין אדם אחד כזה.
יוסי יונה (המחנה הציוני):
הם אומרים את זה. מה אדם אחד.
אמיר אוחנה (הליכוד):
ולכן, את חבר הכנסת אחמד טיבי אני מבין.
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
יש לי מחלוקת איתו, אבל אני מבין אותו. אתכם, חבריי המתקראים ציונים, אני לא מבין. משום שכשאני עובר על החוק, מהאות הראשונה ועד האות האחרונה, אתם אמורים להסכים לכול. ואתם מסכימים לכול.
יואל חסון (המחנה הציוני):
לא הצבענו נגדו. אנחנו מסכימים. יש לנו בעיה עם מה שאין בחוק.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אתם אומרים לי: לא, אנחנו נגדו בגלל מה שאין בו. אז חברים, בכנסת הזאת מצביעים על מה שיש, לא על מה שאין.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. חבר הכנסת נחמן שי.
יואל חסון (המחנה הציוני):
תתבייש לך. אתה יודע שאנחנו תומכים במה שיש. אנחנו בעד מה שאין.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אבל אתם מצביעים עם אחמד טיבי. אלה העובדות.
קריאות:
– – –
אמיר אוחנה (הליכוד):
אלה העובדות.
מיקי לוי (יש עתיד):
בכל החוק אנחנו תומכים במאה אחוז.
אמיר אוחנה (הליכוד):
אז תצביעו בעדו.
מיקי לוי (יש עתיד):
מילה אחת.
נחמן שי (המחנה הציוני):
אדוני היושב-ראש, אם קוראים את החוק הזה מילה במילה, אז הוא הגיוני. למה לא? כמעט כל הדברים שם הם מובנים מאליהם, הם טריוויאליים, ואפשר היה לחיות איתו.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה עם השפה הערבית?
נחמן שי (המחנה הציוני):
אבל אז צריך לגרד קצת את השכבה הראשונה, כמו שעושים בחישגד, ולגלות את המטרה העיקרית. המטרה העיקרית שלו היא ליצור הפרדה בחברה הישראלית; הפרדה, הרחקה בין שתי קבוצות, שתי קהילות, אחת גדולה יותר ואחת קטנה יותר, שחיות פה ביחד ויחיו פה ביחד עד קץ הדורות. ואת הכוונה הזאת צריך – – –
ענת ברקו (הליכוד):
אתה חתום על חוק הלאום, נכון? אתה חתום על חוק הלאום – –
נחמן שי (המחנה הציוני):
אני חתמתי על חוק הלאום. אני שמח שאת מזכירה לי את זה – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – אתה ויואל חסון.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – בדיוק מהסיבה שעכשיו הסברתי – –
יואל חסון (המחנה הציוני):
אל תזכירי את שמי לשווא.
נחמן שי (המחנה הציוני):
– – שמילה אחת מתחברת למילה השנייה והכול נראה נפלא, ואז כשאתה בודק לגופו של עניין ואתה נכנס לעומק – זו הסיבה בדיוק שמשכתי את חתימתי בטרם אפילו יבשה הדיו על אותו חוק. ואני לא מתבייש בזה, אני לא מתבייש בזה – לא בזה שחתמתי ולא בזה שאחר כך השקעתי מחשבה יותר גדולה. ממש לא. ואני לא מתנצל לפני אף אחד על זה.
אני אומר שהחוק הזה חמור מאוד. יש להצטער על זה שהוא בא לעולם. צריך פשוט להוציא אותו מייד מספר החוקים של מדינת ישראל, זה הכול. ונמשיך פה בחיים המשותפים שלנו, כי בזה, אני מאמין, אנחנו יכולים לעשות פלאים. החוק הזה מרעיל את חיינו המשותפים במדינת ישראל.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. חברת הכנסת ענת ברקו, דקה, בבקשה.
ענת ברקו (הליכוד):
תודה, אדוני היושב-ראש. הנאום שלנו לנצח יהיה התקווה, לא בִּלאדי בִּלאדי ולא בטיח' אס'פר. זה יהיה הנאום שלנו לנצח. כמו שנאמר כאן על ידי חבר הכנסת עודה – מאוד ברור לו שהוא נגד הצהרת העצמאות, מגילת העצמאות שלנו. מי בא לומר היום שהוא היה מקבל את מגילת העצמאות?
יש כאן צביעות. הלוא בסך הכול, החוק הזה – מה הוא אומר? יש כאן מיעוט פלסטיני-ישראלי – לא קורא לעצמו אפילו ישראלי – אזרחי מדינת ישראל, שרוצה הכרה כמיעוט לאומי, רוצה מדינה לאומית לצידנו, אם לא במקומנו. מה אנחנו אומרים כאן? שהזכויות הלאומיות של העם היהודי במדינת ישראל יהיו מעוגנות בחוק-יסוד, כי הן נשחקו במשך השנים? כי הנושא של השוויון בא לידי ביטוי בחוק כבוד האדם וחירותו?
והצביעות הזאת של השמאל – אני חושבת שיש לה משמעות היסטורית. לנצח אתם – בעצם, לדיראון עולם יהיה כתוב שאתם התנגדתם לחוק הלאום של עם ישראל, של העם היהודי, בבית הלאומי; שאתם התנגדתם להצהרת בלפור; שאתם התנגדתם להרצל; שאתם התנגדתם לבן-גוריון. זאת המשמעות.
ולגבי ההפגנה – אני מאחלת לכם הצלחה. אתה יודע למה? שכשאזרחי ישראל יראו את דגלי חמאס, חיזבאללה ואת ההתנהגות שלכם – כמו שראינו את הקבורה של הרוצחים, לאלה ששכחו, חבר הכנסת חסון; של הרוצחים של השוטרים שלנו בהר הבית, השוטרים הדרוזים בהר הבית, וראינו את הלוויות, וראינו את מפגן השנאה באום אל-פחם – –
קריאה:
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
– – 10,000 איש עם שירים לאומניים, עם דגלים של חמאס. זה לא היה משהו אחר – ואז אולי גם בצד הזה יבינו למה צריך חוק לאום.
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת):
תבואי להפגנה.
ענת ברקו (הליכוד):
גם התנועה האסלאמית מעדיפה לחיות במדינת ישראל, במדינה היהודית הדמוקרטית, שיש בה שוויון לפרטים שלה, לכל אחד ואחד מהאזרחים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. תודה רבה.
ענת ברקו (הליכוד):
אתם מעדיפים אותה פי מיליון על כל מדינה ערבית.
היו"ר חמד עמאר:
תודה. תודה.
ענת ברקו (הליכוד):
צבועים.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת ואאל יונס לעלות למעלה לדבר בהבעת הדעה, כי הוא הגיש מכתב התפטרות, ואנחנו רוצים לכבד אותו בנאום האחרון שלו.
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
היו"ר חמד עמאר:
עד שהוא יגיע – הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה.
סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר:
ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת –
מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חבר הכנסת סעיד אלחרומי בנושא: עוני, הזנחה וקיפוח הם מתכון מובהק לאלימות ופשיעה; בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חיים ילין ולאה פדידה בנושא: בשלישית מטפלי השירות הפסיכולוגי הייעוצי בעוטף עזה אינם מקבלים שכר. תודה.
הצעות לסדר-היום
חוק הלאום ופגיעתו בערכי השוויון והדמוקרטיה
היו"ר חמד עמאר:
בבקשה, שלוש דקות אני אתן לך. בבקשה, אדוני.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: היום הגשתי את התפטרותי מהכנסת על סמך ההבנות בסוגיית הרוטציה בין ארבע המפלגות הערביות המרכיבות את הרשימה המשותפת. זו ההתפטרות השנייה שהתנועה הערבית לשינוי מגישה לאחר התפטרות עמיתי, חבר הכנסת הקודם, אוסאמה סעדי. אנו גאים בתקדים זה, אף שהוא מכאיב מאוד. כך פעלה התנועה הערבית לשינוי בראשות עמיתי חבר הכנסת אחמד טיבי וכך תפעל.
אתמול הגישו ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, הרשימה המשותפת, ועדת ראשי הרשויות המקומיות ומרכז עדאלה עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לבטל את חוק הלאום, בהיותו חוק גזעני הפוגע במידה רבה בזכויות האדם ומנוגד לאמנות בין-לאומיות. חוק הלאום, שחוקק לאחרונה בצל חממת הגזענות שמוביל בנימין נתניהו בעצמו במטרה לרצות את חברי הכנסת של הליכוד בספסלים האחוריים, מבטל את זכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני. החוק אינו מכיר בזכות קולקטיבית של הערבים כמיעוט לאומי, אך בו בעת מכיר במספר רב של זכויות קולקטיביות בלעדיות ליהודים.)
ענת ברקו (הליכוד):
היא לא הייתה רשמית אף פעם.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
ועל זה, גברתי חברת הכנסת ברקו, אני הגשתי – אפילו את ההתפטרות שלי הגשתי בשפה הערבית.
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת – – –
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
והשפה הערבית תישאר רשמית; גם לפנייך היא הייתה וגם אחרייך היא תהיה.
היו"ר חמד עמאר:
חברת הכנסת ענת ברקו, זה הנאום האחרון שלו. בוא ניתן לו את הכבוד. תודה. תודה, חברת הכנסת ענת ברקו. תודה.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
חברת הכנסת ענת ברקו, השפה הערבית היא שפה רשמית גם לפנייך וגם אחרייך. תודה.
היו"ר חמד עמאר:
תמשיך, בבקשה.
ענת ברקו (הליכוד):
היא לא שפה רשמית. זה לא כתוב בשום מקום. תראה לי איזה חוק שכתוב בו שהערבית היא שפה רשמית.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
אני הגשתי את התפטרותי בשפה הערבית בכוונה, כדי להגיד לך שהשפה היא רשמית.
ענת ברקו (הליכוד):
זה לא כתוב בשום מקום.
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
ברקו, זה הנאום האחרון שלו. יש כללים בכנסת. קצת נימוס. תלמדי קצת דרך ארץ – – –
ענת ברקו (הליכוד):
– – –
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, חברי הכנסת הערבים. אני כבר אמרתי לה את זה. תודה רבה. בבקשה.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: החוק הגזעני הזה נותן פריבילגיות ליהודים על בסיס גזעני, ונותן לגיטימציה חוקית להמשך גנבת קרקעות מערבים והרס בתיהם לטובת היהודים. אין שום אזכור בחוק למרכיבי דמוקרטיה במדינה הטוענת באופן שקרי שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. היחס הגזעני והלא-שוויוני נגד הערבים לא נובע מחוק הזה, אולם לחוק זה יש השפעה מסוכנת: הוא הקים בסיס חוקי לאפליה וחוסר השוויון. עקב חוק זה נפגע המעמד הקיים של מיעוט ילידי שהיה בעל האדמה והאוויר והפך למיעוט בעקבות הגירוש והטיהור האתני במהלך הנכבה. עלינו לעמוד על המשמר אל מול ההסלמה המקפחת והמסוכנת הזאת ולהשתמש בכל האמצעים המשפטיים והפרלמנטריים, וחשוב מכך – העממיים, במטרה להביא לביטול חוק זה. האתגר גדול, ועל כל בני עמנו להשתתף ביום שבת בהפגנה בתל אביב שמארגנת ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, כך שתהיה הפגנה עצומה של מחאה עממית נוקבת, עד הפלתו של חוק פאשיסטי זה.)
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה, אדוני. אני מאחל לך הצלחה בהמשך הדרך. תודה לך.
ענת ברקו (הליכוד):
הינה מכתב התפטרות שלך בעברית.
ואאל יונס (הרשימה המשותפת):
את יכולה לתרגם, ברקו. את יכולה לתרגם.
ענת ברקו (הליכוד):
לא, אני לא צריכה לתרגם – – –
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו עוברים להצבעה.
ענת ברקו (הליכוד):
שיהיה לך בהצלחה.
היו"ר חמד עמאר:
אני אחכה. תודה רבה.
חברים, לשבת. השר השיב: אין לי בעיה לקיים דיון במליאה. המציעים: חברת הכנסת ציפי לבני – לא נמצאת; חבר הכנסת אחמד טיבי, מה אתה מציע?
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת):
מליאה. מליאה.
היו"ר חמד עמאר:
מליאה. גם השר לא מתנגד לזה, אז אנחנו מצביעים. מי שבעד – בעד לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת. נא להצביע.
יואל חסון (המחנה הציוני):
בעד מליאה, כן? יופי, תודה רבה.
הצבעה מס' 1
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 24
נגד – 3
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר חמד עמאר:
בעד – 24, נגד – שלושה. הנושא יבוא לדיון – – –
איתן כבל (המחנה הציוני):
אדוני יוסיף אותי בעד.
היו"ר חמד עמאר:
להוסיף את חבר הכנסת איתן כבל – בעד. הנושא ייכלל בסדר-היום.
הודעה אישית של חבר הכנסת אכרם חסון
היו"ר חמד עמאר:
אנחנו ניתן לחבר הכנסת אכרם חסון, לפי סעיף 34 לתקנון, להגיב על הדברים שנאמרו נגדו כאן, במליאה. בבקשה.
אכרם חסון (כולנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ללא כל ספק נאמרו כאן דברים בלי אחריות. הרי קל מאוד להיות באופוזיציה ולהצביע נגד או לדבר נגד. אני לא ראיתי הרבה אנשי קואליציה מצביעים נגד הקואליציה הרבה זמן, וכפי שאתה יודע, אתה ואני הצבענו נגד החוק, כי החוק מקטלג אותנו כאזרחים סוג ב'. החוק לא מדבר על שום שוויון. ואני מתפלא על חברי סמוטריץ, שמדבר עלינו כאילו אנחנו אורחים כאן. ואני כבר דיברתי על הרב של צפת, שגם הוא אומר שאנחנו אורחים כאן, והוא לא מצדיק את המחאה שלנו.
החוק הזה נולד בחטא. החוק הזה הוא לא שוויוני. הוא לא הביא בחשבון את האזרחים שמאמינים במדינת ישראל. ואני חושב שהשיח שנמצא כאן בכנסת גורם להרבה שנאה. אני שמעתי חבר כנסת מהרשימה הערבית שאומר על דגל המדינה שזה סמרטוט. אם הוא סמרטוט, למה הוא בא לכנסת כאן ונואם כאשר הדגל מאחוריו?
ענת ברקו (הליכוד):
כי הוא בעצמו סמרטוט.
אכרם חסון (כולנו):
למה, אם הוא לא מכיר במגילת העצמאות, כפי שהוא אמר לי – הוא מוכן ללכת איתנו לבג"ץ כי הוא לא מכיר במגילת העצמאות – אז למה הוא בא לכאן ונשבע אמונים למדינת ישראל? למה הוא עומד על דוכן בתוך כנסת ישראל? למה הצביעות הזאת? אם הוא לא יכול, שישים את המפתחות וילך הביתה. אני מאמין שערביי ישראל הם אזרחים שרוצים להיות אזרחים שווים וטובים, אבל לפעמים יש להם נציגות שפוגעת בהם בצורה קשה ביותר.
אני מבקר בכפרים. בבוקר הייתי בכפר ערבי כאן, ליד ירושלים; לפני יומיים הייתי אצל ראש המועצה במג'ד אל-כרום ובדיר אל-אסד. ואני שומע שהם רוצים להיות אזרחים שווים והם רוצים לקדם את היישובים ולתת תקווה לאזרחים שלהם. ולכן השיח הזה, כאשר חברת הכנסת עולה לכאן ומתירה את דמם של חיילי צה"ל – חיילי צה"ל זה הבנים שלי. ולכן הדברים האלה לא מביאים חיבוק מהימין לשמאל. הם רק מביאים לשנאה.
אנחנו לא באנו לכאן כדי לשנוא מישהו או כדי לפגוע במישהו; אנחנו באנו לכאן כדי לקדם ולקבל שוויון. החוק הזה קטלג אותנו, כחוק אחרון, שאנחנו אזרחים לא שווים. 70 שנה אנחנו לא קיבלנו את הזכויות שלנו. 70 שנה הכפרים שלנו לא נראים – בית ג'ן לא נראה כמו קריית שמונה או כמו כרמיאל, ואותו דבר, כסרא לא נראה כמו מעלות; אין לנו אזורי תעשייה; 60% מהאנשים חיים ממשכורת אחת; הייתה הזנחה במשך תקופה ארוכה מאוד; חיילים משוחררים נמצאים בבתי המשפט בגלל שהם בונים על אדמותיהם הפרטיות, אבל אין חוק, מישהו לא תכנן שם, אז אין היתרי בנייה.
תפקידה של הממשלה לבוא ולהיטיב איתנו, אבל צריך גם להגיד לצד הימני שלי כאן, שהוא במקרה מהשמאל: היו גם ממשלות שמאל והפערים עם העדה הדרוזית גדלו. לכן, שאף אחד לא יתפוס טרמפ על גבם של הדרוזים ושאף אחד לא ינצל את המצב נגד העדה הדרוזית. העדה הדרוזית לא הלכה להפגנות ולא הלכה לבית המשפט לא כימין ולא כשמאל; הלכו כאזרחים ישראלים שמאמינים במדינת היהודים, מאמינים בדגל מדינת ישראל. התקווה נכתב אצלנו, בדאלית אל-כרמל. לכן, אני לא צריך ציונות מאף אחד. אבל המדינה שכחה להגיד שהיא מדינה יהודית, דמוקרטית ושוויונית, שאני אזרח ומגיע לי ומגיע לבן שלי כמו האזרח הכי טוב. אנחנו לא אורחים כאן. אין לנו מדינה אחרת. אנחנו נולדנו כאן. אלף שנה הדרוזים נמצאים כאן. הם לא יושבים על אדמתו של אף אחד. זה נגד הדת שלנו, נגד העקרונות שלנו. לכן, אנחנו גם על פי הדת מאמינים במולדת, מאמינים באדמה, ואנחנו הולכים ומחנכים את הבנים שלנו לשרת את המדינה בלי חנפנות. זו זכות ולא רק חובה. אבל הגיע הזמן שלא סמוטריץ ולא רב עלוב ולא אחר יחשוב שאנחנו סוג ב', שהוא יכול להגיד כל מה שהוא רוצה על הדרוזים. אנחנו לא ניתן יד לאף אחד לפגוע בשמה של העדה הדרוזית או במעמדה. יש לנו פורום עורכי דין שמלווה אותנו כבר שלוש שנים. אנחנו נרדוף כל אחד שירדוף אותנו. אנחנו נתבע כל בן אדם שידבר נגד העמדה הדרוזית.
העדה הדרוזית זה הפרצוף היפה של מדינת ישראל. היא בשר מבשרה של מדינת ישראל. היא לא עוד עדה שבאה בברית כי היא הייתה חלשה ומישהו רצה לחסל אותה. אנחנו הלכנו עם אחינו היהודים כאשר הם היו החלשים ואנחנו היינו החזקים כאן. אנחנו האמנו בברית הזאת. והלכנו גם בזמנו של יתרו, חותנו של משה רבנו. לכן, אנחנו לא טרמפיסטים ואנחנו לא מנצלים מצב, אבל אנחנו לא נוותר. אנחנו רוצים נקודת זינוק שווה ורוצים להיות האזרחים הכי טובים במדינת ישראל.
לכן, אני אומר לכולם: תפסיקו לקחת טרמפ על גבם של הדרוזים, מכל סיעות הבית. אני, כשקראתי את החוק, אדוני היושב-ראש – ב-2011 גם מהצד הזה אנשים חתמו על החוק, לא כולם מהימין, וב-2015, כשהחוק חזר עוד פעם, גם אנשים מסיעות הבית שהיום נמצאים באופוזיציה חתמו על החוק הזה. אנחנו לא ילדים קטנים. אי-אפשר למרוח אותנו, אי-אפשר לעבוד עלינו ואי-אפשר לדרוך עלינו. אנחנו מדינת ישראל. אין לנו בעיה עם מדינת היהודים; אנחנו היהודים. אני, אני ישראל, לא מישהו אחר ישראל, ולכן אנחנו לא נלמד מרב שלא שירת בצבא או רב שאומר לתלמידים שלו: אל תשרתו את המדינה.
אנחנו נמשיך לשרת ולא נערב שמחה בששון, אבל אנחנו אומרים שהחוק הזה הוא חוק שנולד בחטא, חוק לא שוויוני, חוק לא דמוקרטי, לא מתאים למעצמה שנקראת מדינת ישראל. אם מישהו רוצה ללכת לפריימריז עם החוק הזה – לא על הגב של הדרוזים. ולכן, כאשר הלכנו למחאה בכיכר רבין, הלכנו כדרוזים גאים, עם דגל ישראל ועם דגל העדה הדרוזית, כדי שלא יקטלגו אותנו – מי שנוח לו לקטלג אותנו – שמאלה.
משה כחלון, כל החוקים שעשה, היטיבו עם כל המיעוטים במדינת ישראל. לא היה חוק אחד מטעמו של כחלון או של כולנו שעשה אפליה במדינת ישראל או שעשה כאן אפליה בכנסת ישראל. לכן, אני מבקש ממך, תמשיך באותה עמדה שלנו. אנחנו נמשיך.
ואני שמח שהלכתי לבג"ץ, כי יש שופטים בירושלים, ואם מישהו עשה חוק וטעה – שבג"ץ יתקן. לא צריך לאיים על בג"ץ. אני מתפלא על שרת המשפטים – איך היא מאיימת על בג"ץ, איך היא אומרת: תהיה מלחמת עולם בין הרשויות אם בג"ץ יפסול.
היו"ר חמד עמאר:
תודה רבה. תודה.
אכרם חסון (כולנו):
אז אם אנחנו לא מאמינים בבג"ץ, בואו נארוז את הדברים שלנו ונלך הביתה. בשביל מה אנחנו יושבים כאן? תודה רבה.
היו"ר חמד עמאר:
תודה.
תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ו' בחשוון התשע"ט, 15 באוקטובר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:00.