דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ו' ישיבה רכ"ו הישיבה המאתיים-ועשרים-ושש של הכנסת העשרים-וחמש יום שלישי, ב' בכסלו התשפ"ה (3 בדצמבר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 16:01 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 נאומים בני דקה 3 משה סולומון (הציונות הדתית): 4 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 4 לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): 5 ציון היום למניעת אובדנות 6 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 6 קטי קטרין שטרית (הליכוד): 8 יונתן מישרקי (ש"ס): 10 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 12 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 14 השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: 15 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלום לחברי הכנסת, שלום גם לשר, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ב' בכסלו התשפ"ה, 3 בדצמבר 2024. אנחנו נמתין דקה קלה עד שיתקנו את המיקרופונים במליאה. עימכם הסליחה. היות שאני שומע שבערוץ הכנסת כן שומעים אותנו, אנחנו נמשיך. אני אבקש מכל הדוברים לדבר בקול רם וברור. מזכיר הכנסת, הודעה, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק להנצחת זכרו של מרן הרב עובדיה יוסף, התשפ"ה–2024 – שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לציון עליית יהודי תימן ולהצנחת זכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 46) (איסור פיטורים של בן משפחה בשנת השכול הראשונה), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה למזכיר הכנסת. לצופים שצופים בנו מרחוק בערוץ 99, ואני שומע שכן שומעים אותנו, נעדכן שיש פה בעיה בהגברה במליאה. לכן אני אבקש מחברי הכנסת המדברים לדבר בקול רם. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור כעת לנושא הראשון שעל סדר-היום, והוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המעוניינים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת משה סולומון. כאמור, אנא, בקול רם. אני חושב שמי שצופה בטלוויזיה כן שומע אותנו. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כהרגלי אדבר בכל פעם על אחד מהגיבורים יוצאי אתיופיה שנפלו במלחמה הנוכחית. הפעם הגיבור הוא שי איילי, זכרו לברכה, בן 21 בנופלו. לגיבור הזה אני מקדיש את נאום הדקה שלי. כמנהגי במליאת הכנסת, אני מזכיר את הגיבורים בני קהילת יוצאי אתיופיה שנפלו במלחמה. היום אני אדבר על סגן שי איילי, השם ייקום דמו. הוא נולד ביום ו' במרחשוון תשס"ג באשקלון, אח לאושרת, זוהר ושני. ביום 3 בדצמבר 2020 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. חבריו מספרים כמה הוא היה מלא אהבה, מרץ, צחוק ושמחת חיים. שי איילי נפל בקרב ברצועת עזה ביום ט' בטבת תשפ"ד. שי היה לוחם מסור ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד 669; היה צוער מצטיין בבית הספר לקצינים בגדוד גפן, ונפל בעת מילוי תפקידו המבצעי בהגנה על המולדת. כבן הזקונים למשפחת איילי, בוגר אורט רונסון באשקלון, שי היה התגלמות הערכים הנעלים ביותר – ציונות, הקרבה ומסורת. הוא היה מחובר עמוק לשורשיו ולמורשת משפחתו, והלך בדרך אבותיו בהגנה על כבוד האומה הישראלית. תמיד בלט במסירותו, באהבתו לארץ ובדאגתו לזולת. כחברו הקרוב של ראובן, אביו של שי, הכאב הזה קשה מנשוא. ראובן ומזל, הוריו היקרים, אחיותיו אושרת ושני ואחיו זוהר, בנכם וחברנו היקר נפל כגיבור בהגנה על עמו ומולדתו. שי היה אור גדול שכבה טרם זמנו, בן 21 שנים בלבד. מורשתו וערכיו ימשיכו להאיר את דרכנו. יהי זכרו ברוך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. תודה רבה לחבר הכנסת משה סולומון. כעת, חבר הכנסת וליד אלהואשלה, אחריו חברת הכנסת לימור סון הר מלך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס למשרד התחבורה. היו אליי פניות רבות גם בשנה שעברה וגם בשנה זאת לגבי התאורה בכביש 80. בכביש 80 אין תאורה, ויש הרבה תאונות בכביש הזה. לכן אנחנו פונים מכאן גם למשרד התחבורה וגם למע"צ על מנת לטפל בנושא הזה, כי אנחנו לא יכולים לפנות בכל פעם ולקבל אותה תשובה. מוכרחים לטפל בכביש המסוכן הזה, יש הרבה תאונות לאחרונה, ואנחנו נשמח מאוד אם משרד התחבורה ירים את הכפפה ויתחיל לטפל בנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אחרונת הדוברים בשלב זה. בבקשה. << דובר >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול היינו עדים לאירוע חסר תקדים. גב' גלי בהרב מיארה היועצת המשפטית לממשלה, עשתה מעשה שלא ייעשה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עכשיו גם שומעים טוב יותר. << דובר_המשך >> לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית): << דובר_המשך >> במקום לשמש שומרת הסף, כפי שתפקידה מחייב, היא הפכה לשחקנית פוליטית מן המניין, השתמשה בכוחה העצום כדי לרדוף אנשי ימין, לפגוע בממשלה נבחרת ולעצור את מדיניות הימין שהציבור דרש בבחירות האחרונות. מעצרם של קצינים בכירים שפעלו בהתאם להנחיות הממשלה היא חציית כל קו אדום אפשרי. מדובר בניסיון הפיכה פוליטי, שמטרתו להתריע, להרתיע, להפחיד ולהחליש את ממשלת הימין ואת כל מצביעיה. מי שנותן יד למהלכים כאלה פוגע בריבונות המדינה, בביטחון אזרחיה ובבסיס הדמוקרטי שעליו מדינת ישראל עומדת. אין שום הסבר הגיוני, מוסרי או משפטי להתנהלות הזו. זהו ניסיון חסר תקדים לשלול מהעם את כוחו ולבחור ולהחליט מי יוביל את המדינה. זהו מאבק על עתידנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני קוראת מכאן לראש הממשלה ולשר המשפטים ולחברי הממשלה – לא ניתן ליועצת המשפטית להמשיך במסע הרדיפה שלה. הממשלה חייבת להתכנס כבר עכשיו ולקבל החלטה על מינוי הוועדה שתבחן באופן דחוף את המשך כהונתה של היועצת. הדחתה אינה שאלה של אם, היא שאלה של מתי. הדמוקרטיה שלנו בסכנה אמיתית. הגיע הזמן להחזיר את הכוח לידי העם ולוודא שמדינת ישראל תישאר יהודית, חזקה ודמוקרטית. אני כאן כדי להבטיח שזה יקרה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סון הר מלך. << נושא >> ציון היום למניעת אובדנות << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום: ציון היום למניעת אובדנות. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אובדנות – פעם כולנו התביישנו לדבר על אובדנות; מילה שבמשך שנים אסור היה להגיד, טאבו חברתי, נושא שיחה מהסוג שמעורר חוסר נוחות בקרב מי שמקשיב לה. שנים היה מקובל לחשוב שכשמנהלים שיח על אובדנות, זה עלול להביא מין השראה ולעודד את התופעה, ומתוך פחד אנשים הדחיקו, שתקו, קברו את הנושא, השאירו את הקורבנות להתמודד עם הכאב הזה לבד לגמרי. אדם שמקבל את ההחלטה להתאבד עושה זאת מתוך כאב אמיתי בלתי נסבל, כאשר אין לו מוצא, דרך אחרת. היום, במיוחד השנה, הגיע הזמן להגיד: לא עוד. מדינת ישראל עדיין נמצאת בעיצומה של המלחמה ובטראומה מתמשכת. גיבורי ישראל יצאו מהתופת בחיים, אך הנפש נותרה מצולקת וסדוקה. לא רק הלוחמים חיים במציאות הזויה, אלא גם האזרחים. תושבים רבים קרועים מבתיהם מעל שנה. חצי מהמדינה ממשיכה לפחד מאזעקות ומטחי טילים, ומעל הכול – משפחות החטופים, נמצאות בטראומה נוראית מתמשכת. אנחנו אומרים שהמדינה נמצאת בפוסט-טראומה, והמושג הזה הפך להיות ביטוי שנהוג לשמוע בכל כמה דקות כמעט. אבל כמה בינינו באמת מבינים את המשמעות של הנושא, ולא משתמשים בו כסיסמה? לכן אני גאה לציין היום בכנסת ישראל את היום המיוחד למניעת אובדנות, ולהציב את הנושא הזה – בריאות הנפש – בראש סדר העדיפויות הציבורי. את הסיוע הנפשי והרגשי צריך להעניק בזמן סביר, לא להשאיר לבד את האנשים שנמצאים במצוקה. אתם יודעים שלפי הנתונים בישראל מתאבדים בכל שנה בין 600 ל-700 אזרחים ישראלים – זו כמות גדולה יותר אפילו מאלה שנהרגים כתוצאה מתאונות דרכים. גם קשה לדעת במדויק את הנתון, כי סיבת המוות שרשומה בתעודת הפטירה – לפעמים רושמים חנק או נפילה מגובה. אין סטטיסטיקה מדויקת. אובדנות לא מתרחשת בחלל ריק; לרוב קיימים סימנים מקדימים, כאלה שרק בדיעבד אנחנו יכולים להבין את הפרשנות הנכונה והכואבת שלהם. לכן במיוחד בתקופה זו, בחוסר הוודאות של המלחמה, חשוב להכיר את הסימנים ולקדם התערבות טיפולית לפני האסון. עלינו לעשות כל מה שביכולתנו על מנת לשנות את השיח סביב מצוקה נפשית, להעלות את המודעות לנושא ולהנגיש כמה שרק אפשר טיפולים רגשיים ורפואיים בשלב אפקטיבי ומוקדם ככל הניתן. רק ככה נוכל להציל חיים. חייבים לדבר. אפשר למנוע אובדנות. מניעת אובדנות חייבת להיתפס כמשימה לאומית. ייקח זמן רב עד שנבין עד הסוף את התמונה המלאה במדינה. כשהחטופות והחטופים עוד בעזה, כשהלוחמים עוד בחזית, כשמשפחות רבות כל כך עדיין מנותקות מהבית, יש עוד נתונים רבים ועצובים שעתידים להיחשף. הנזקים נערמים, וחייבים לטפל בכולם. אני שמחה לשתף שבעקבות פנייתי ושיתוף פעולה עם משרד הבריאות הושלם מינוי של מנהלת תחום בקרה – אובדנות וסיבות מוות – מינוי שלא היה לפני כן ותוקנן לראשונה בישראל. סוף-סוף יהיו לנו סטטיסטיקה ונתונים מדויקים. אני משבחת את משרד הבריאות על כך, ואני רוצה לציין לטובה גם את כל העמותות והארגונים השונים שפועלים למניעת תופעת האובדנות, ומתנדבים שמלווים בפועל את המשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן. אני בעצם ממשיכה את דרכה של חברת הכנסת יעל גרמן, שהייתה שרת הבריאות. היא זיהתה את הבעיה, שהתופעה של האובדנות מתרחבת, והיא יזמה תוכנית לאומית למניעת אובדנות. כשרת בריאות היא הקימה יחידה למניעת אובדנות, שעושה עבודה נהדרת. יש שיתוף פעולה בין המשרדים, אבל חסר תקציב. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו חייבים לדאוג לתקציב, וחייבים לדבר על הנושא הזה. אפשר למנוע אובדנות ולהציל חיים. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, חברת הכנסת. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה. << דובר >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה לשר. חבריי חברי הכנסת, אנחנו כמה חברות בשדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות. אני רוצה להודות לחברתי חברת הכנסת טטיאנה המקסימה, ולחברת הכנסת מיכל וולדיגר, וכמובן ליושב-ראש ועדת הבריאות, שהוא לא צריך יום כדי לרכז את הנושא הזה ולדבר על הנושא של בריאות הנפש – הוא עושה את זה כמעט כל הזמן. בוועדת הבריאות הוא נותן לזה משקל מאוד כבד, והוא יעלה לדבר, אנחנו נשמע ממנו עד כמה הנושא הזה מאוד מאוד חשוב ועל סדר-יומה של ועדת הבריאות. כי הרבה מאוד תלוי באישיות של האדם, וכשיושב אדם ומנהל דיונים בוועדה, ובוחר את הדיונים הכי דחופים, הוא תמיד שם לעצמו את המטרה – נושא בריאות הנפש לא מדלג על אף מגזר, הוא נמצא בכל מקום; הוא נמצא אצל השכנים שלנו, והוא יכול להימצא אצל החברים שלנו או במשפחה שלנו. לשים על זה דגש זה אחד הדברים שיושב-ראש הוועדה יוני מישרקי עושה יום-יום, אז תודה רבה לך. אני גאה להיות חברה בוועדה שלך, כי אתה נותן לזה קדימות רבה. אנחנו מנהלות הרבה שיחות – מיכל, טטיאנה – אנחנו מנהלות שיחות גם בפרוזדורים, איך אנחנו יכולים לעזור ולסייע ולשים על סדר-היום הציבורי את נושא בריאות הנפש. ואכן, תודתי ליושב-ראש הבית, המשכן הזה, חבר הכנסת אמיר אוחנה, שפעל לאירוע של יום שלם – אם זה בוועדת הבריאות, אם זה בוועדת החינוך, בכל הוועדות, הוועדה לזכויות הילד, שורדי השואה – בכל הוועדות במשכן הזה דיברו על בריאות הנפש ומניעת אובדנות, דבר שלא היה במשכן הזה שנים רבות. מדי פעם היו מדברים על זה, אבל לא הביאו את זה לסדר-היום. זה מאוד מאוד חשוב. ווליד, זה לא מדלג על אף מגזר. במגזר החרדי אם מישהו מתאבד, אומרים: הוא לא התאבד, הוא נפל מהחלון, הוא ניקה את החלון – כי זה עלול להזיק לשידוכים; במגזר הערבי – אוי ואבוי לדבר על זה, כי זה פוגע בשם הטוב של המשפחה, משהו לא בסדר. גם אצל הלהט"בים יש בעיה מאוד קשה, אבל הם לא מדברים על זה בקול רם, וחבל. צריך לטפל בזה, צריך לשבור את הסטיגמות. צריך לטפל בזה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> גם, גם במגזר החרדי, ודאי. בכל המגזרים, זה לא מדלג על אף אחד. ולכן כשמביאים את זה לסדר-היום, אפשר לטפל בזה. אם זה במערכת החינוך, כשהילד עצמו פוגש את החרם; אם זה בצבא, שהוא לא מרוצה מהמיקום שלו בצבא, ואז הוא נקלע למשבר; אם זה במקום העבודה. יש מעגלים ומעגלים ומעגלים בחיים שלנו שיכולים להביא את נושא האובדנות לנושא העיקרי בחייהם. היום, כמובן, אנחנו מציינים את היום למניעת האובדנות. ייאמר לזכותה של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי שהיא בעצמה העלתה את הנושא הזה – בואו נעשה מזה יום שלם בכל הוועדות – ואכן מייד עשינו את זה, וגם בשדולה דיברנו על זה. אני חייבת את תודתי לחברת הכנסת לשעבר יעל גרמן, שפנתה ואמרה: בואו, תמשיכו את השדולה, אני יוצאת להיות שגרירה. שני חברי הכנסת האחרים הפכו לשרים, גם עידית סילמן וגם יעקב מרגי, ומישהו היה צריך להרים את זה – ואז הרמנו את זה. אני לא מצטערת לרגע, זה נושא יחסית חדש בחיי. אני באה מתחום החינוך והשלטון המקומי, אבל – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> החינוך מטפל בזה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> יפה. אחד הדברים שהחלטתי שצריך לטפל בהם כשאני הגעתי לכנסת הוא נושא החרם. יוראי, יש ילדים שעוברים חרם, החרם הוא קשה מאוד, ויש תוצאות. פעם חשבנו שמדובר בגיל ההתבגרות, אבל לא, יש גם ילדים בגיל שמונה שלצערנו הרב נוטלים את חייהם, כי הם לא יכולים לשאת את החרם הזה שחל עליהם. אחר כך, כשמגיעים לצבא, שמים אותם בחיל מסוים, והם לא מרוצים ואין מי שישמע אותם, לא תמיד שומעים אותם – הם נוטלים את חייהם. ההורים לא יודעים, המשפחה לא יודעת, ואז זה מתחיל, נקיפות המצפון. נקיפות המצפון האלה הן הדבר הנוראי ביותר. ואז או שאתה בוחר ללכת ולפעול – שאחרים לא יחוו את מה שאתה חווה – או שאתה שוקע בתהום השחורה הזו. יושב פה איתנו אבשלום אדרת מבשביל החיים, אחת העמותות הטובות ביותר – הוא נמצא איתנו בקהל – שעושה עבודת קודש יום-יום להציל נפשות. תבינו, זה לא נגמר אך ורק בהתאבדותו של הנער, של האדם, של הילד; אחר כך גם במעגל המשפחתי צריך לטפל. אני כחברת כנסת מוצאת המון אוזן קשבת ומפנה הרבה מאוד לעמותה הזו. חבר'ה, גם ניקח בחשבון שעכשיו אנחנו נמצאים במערכה שנמשכת כבר כשנה. משפחות החטופים, שעוברות סבל אדיר ואין אדם שיכול לסייע להן, הניצולים שחוזרים – מי יסייע להם? וכמובן, החיילים והמילואימניקים שחווים יום-יום את החוויות הנוראיות ביותר בלחימה, כבר שנה שלמה נמצאים באותו מעגל, כשהמשפחות שלהם סובלות. צריך לתקצב. אנחנו בחודש כסלו, ואני אמרתי לפרופ' גיל זלצמן ממשרד הבריאות, וגם ד"ר גלעד בודנהיימר – הם שני אנשים מדהימים במשרד הבריאות שעושים עבודה, אבל הם זקוקים לתקציב – אז אנחנו בחודש כסלו, ואל תתייחסו לשגיאת הכתיב: בחודש כסלו, בתוך המילה "כסלו", יש שתי מילים – כיס ולב. אז להם יש את הלב, ולנו יש את היכולת לעזור להם בכיס. אז בואו נתאחד כולנו יחדיו. לא צריך קואליציה, לא צריך אופוזיציה – כולם ביחד. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << דובר_המשך >> משפט אחרון: חבריי חברי הכנסת, כל תושבי מדינת ישראל נושאים אלינו עיניהם; גם אנחנו צריכים להמעיט באמירות אחד לשני, בשנאות, במכונת הרעל, בכל הדברים האלה שגורמים לציבור הכללי לאבד מהביטחון האישי שלו. בואו ניתן להם ביטחון, נחבור יחד, נסייע. נוריד את זה, נוריד את זה. נעשה את המדינה הזאת טובה יותר – ויפה שעת אחת קודם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת יונתן מישרקי – למה אין יו"ד אחרי הרי"ש? אני מתנצלת, לא הסברת לי. בבקשה. << דובר >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה. גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תגיד את השם שלך פעם אחת ולתמיד לפרוטוקול. << דובר_המשך >> יונתן מישרקי (ש"ס): << דובר_המשך >> לא עכשיו, לא עכשיו, אין לי זמן. אם היה לי זמן, הייתי מקדיש לזה. לא עכשיו, בהזדמנות. קודם כול אני רוצה לפתוח בתודה: תודה לחברות הכנסת קטי, טטיאנה ומיכל על היוזמה לציון יום למניעת אובדנות פה בכנסת במשכן – היוזמות, היוזמות. הבוקר במסגרת היום הזה קיימנו ישיבה בוועדת הבריאות שעסקה בנושא מניעת אובדנות בעת משבר לאומי. זהו נושא שלא ניתן להפריז בחשיבותו, שכן מדובר בחיי אדם, במצוקה שקטה המסתתרת לעיתים מתחת לפני השטח, ובחובתנו המוסרית והחברתית להושיט יד למי שנמצא בקצה גבול היכולת שלו. הנתונים שהוצגו בדיון על ידי משרד הבריאות הצביעו על בין 400 ל-500 מתאבדים בכל שנה וכ-7,000 ניסיונות התאבדות מדווחים בשנה. במהלך הדיון שמענו על עלייה של 40% בפניות למוקדי מצוקה השנה, חשש מעלייה בהתאבדויות לאחר המלחמה – וזוהי קריאת אזהרה עבורנו כחברה. המציאות הקשה של השנה האחרונה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והשלכות המלחמה מטלטלות את כולנו. הפחד, האובדן והמתח המתמשך חודרים לכל שכבות החברה, ומשפיעים לא רק על החיילים בחזית אלא גם על אזרחים, ילדים ומשפחות שלמות בעורף. חשוב להכיר בכך שמשברים מסוג זה אינם מתבטאים רק בפגיעות פיזיות, אלא, ואולי אפילו בעיקר, בפגיעות נפשיות עמוקות. רבים חווים תחושות בדידות, חוסר אונים או חוסר תקווה, תחושות שעלולות להוביל למצוקה נפשית קשה ואף למעשים בלתי הפיכים. דווקא בזמנים כאלה האחריות שלנו כחברה היא גדולה מתמיד. אנחנו נמדדים לא רק ביכולתנו להילחם באויב מבחוץ, אלא גם ובפרט ביכולת שלנו להילחם למען חייהם של האנשים שבתוכנו. כל חיים חשובים. כל אדם הוא חשוב. לפני כשבועיים השתתפתי בצעדת בשביל החיים בשיתוף התוכנית הלאומית למניעת אובדנות של משרד הבריאות. במעמד זה צעדו בשקט ובדממה מאות אנשים, משפחות, חברים ואנשים פרטיים, כולם נושאים בליבם מסר אחד – להעלות את המודעות לאובדנות ולומר בקול רם וברור: חיי אדם הם ערך עליון, ואסור לנו להתעלם. במהלך הצעדה פגשנו משפחות שאיבדו את יקיריהן, ששיתפו בכאב שאין לו סוף, אבל גם בכוח ובאומץ לשנות. שמענו סיפורים על מצוקות שקטות שנעלמות מעיני החברה, על תחושת בדידות וחוסר שייכות ועל הכמיהה של כל אדם להרגיש שהוא נראה ונשמע. שם נשאתי נאום, ואני מוכרח לומר ולציין חלק מהדברים שאמרתי שם – אני באמת מדבר רגע מהלב. הזכרתי את זה גם היום בשדולה, ואני אומר את זה כאן מעל הבמה בדוכן: לפני שנכנסתי לחיים הציבוריים הייתי מדריך במועדונית לנוער מבתים במצוקה. גברתי היושבת-ראש, הילדים הללו היו זקוקים להרבה מאוד תמיכה, וליווינו אותם – אפשר לומר אפילו גידלנו אותם במובן מסוים. ילד אחד שעליו אני רוצה לספר, קראו לו נתנאל. אני לא אוסיף פרטים כדי לא לפגוע בצנעת הפרט. נתנאל המתוק והחמוד והחינני, חברותי כל כך, יפה כל כך, ילד שעם כל הקשיים שהוא סבל, שהמשפחה שלו לוותה בהם, הצליח להתגבר ולהיות מקובל חברתית גם במסגרת בית הספר וגם אחרי הצוהריים במועדונית – באמת הצליח לעלות, באמת הצליח. הוא גדל, עלה ונהיה נער. בהמשך הדרך גם התגייס לצבא. לצערי הרב בשבוע הבא אנחנו מציינים שנתיים לנפילתו. הילד המתוק הזה לא עמד בקשיים שהחיים זימנו לו; הילד הזה נטל את חייו במסגרת הצבא לפני כשנתיים. אני מספר את הסיפור הזה גם בשביל לחדד ולהסביר ולומר כמה הנושא הוא בנשמתי, הוא חלק ממני; אני מספר את זה כדי לומר שכל אחד מאיתנו צריך להסתכל על הסביבה הקרובה שלו ולבדוק ולראות ולנסות לשאול ולגשש. לכן שמחתי היום שמשרד הבריאות בא ואמר: אנחנו מוציאים לומדות לציבור, שידעו לזהות את אותם אנשים שחיים סביבנו, שנמצאים במצוקה, ושרגע לפני יכולים להציל אותם. חובתנו כנבחרי ציבור היא לא רק לדאוג לשיקום הפיזי והביטחוני של המדינה, אלא גם להבטיח תמיכה נפשית לאזרחים. בחודש מרץ האחרון במסגרת דיוני סיכום תקציבי שלנו, של הוועדה יחד עם משרד האוצר, הצלחנו להוסיף תוספת קטנה לטובת התוכנית הלאומית למניעת אובדנות. אני יודע שזה תקציב חלקי וקטן, אבל זה עוד איזשהו הישג שאיתו עשו עוד פעילויות. אנחנו חייבים להמשיך ולתת דגש על כך, ולהשיג משאבים נוספים. התמיכה הזאת צריכה לכלול הקצאת תקציבים משמעותיים לתחום בריאות הנפש, חיזוק השירותים בקהילה, הכשרת צוותים רפואיים, אנשי טיפול ואפילו מתנדבים שיכולים לספק מענה ראשוני לאנשים במצוקה. לא נוכל להרשות לעצמנו להתעלם מהשלכות המלחמה והטראומה שמלווה אותה. החוסן הלאומי שלנו מתחיל ביכולת שלנו להבטיח שכל אדם שנמצא במצוקה יקבל מענה – ומהר. ברגעי המשבר אפילו שיחה אחת או מילה אחת של תמיכה יכולה להציל חיים, לכן אני מבקש מכל חבריי פה לנצל את היום הזה, לקחת את זה איתנו, לאחד כוחות, לפעול בנחישות כדי שהנושא הזה לא יישאר רק במסגרת היום המיוחד הזה, אלא שנצליח ללוות אותו במהלך כל השנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברים יקרים, קודם כול אני רוצה לברך בהחלט את שתי חברותיי פה, את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי ואת חברת הכנסת קטי שטרית, שעושות ועמלות ועובדות כבר שנים ולא מוותרות, עקשניות. תוצאה אחת – ויש הרבה – לכל הפעילות הענפה הזאת היא ד"ר איילה בורגר, שמונתה לאחרונה כבקרית אובדנות במשרד הבריאות. בהצלחה לך, איילה. אחת הסוגיות הכואבות והמורכבות ביותר, אך גם אחד מהנושאים שאנחנו חייבים להתמודד איתם – מניעת אובדנות. מדובר במציאות קשה, מאחורי כל סיפור או נתון מסתתר אדם יקר, סיפור חיים, משפחה שמתמודדת עם אובדן בלתי נתפס. למרבה הצער, בישראל מתים מאות אנשים בשנה מאובדנות. המספרים גבוהים אף יותר כשמוסיפים את אלו שניצלו ברגע האחרון, או את אלה שסופרים את מותם כתאונות, ולא אובדנות. אני מקפידה לומר, חבר הכנסת יונתן מישרקי, "מתו מאובדנות", ולא "התאבדו" או "נטלו את חייהם", כי לדידי אין פה צעד אקטיבי מצד האדם. הוא לא בוחר להתאבד; הכאב והקושי משתלטים עליו, והם הם שגורמים למותו. לכן אני מבקשת מכולם, באמת, בואו נפסיק להשתמש במילה "להתאבד", כי זה יוצר סטיגמה שהבן אדם היה יכול לעשות משהו אחר. אז הוא יכול, אבל אנחנו צריכים לעזור לו. הכאב והקושי משתלטים עליו בצורה כל כך חזקה, שהוא לא רואה מנוס, אלא פשוט לעשות את מה שהוא עושה. מדובר בטרגדיה אישית ולאומית, שלא מדלגת על שום מגזר או גיל או מעמד סוציו-אקונומי. אנחנו חייבים לעצור את המגפה הזאת – את המגמה הזו, לא מגפה, סליחה – לעצור את המגמה הזו. חייבים להבין, חייבים להפנים, חייבים, פשוט חייבים – שמונה סימני קריאה. האובדנות אינה נולדת ביום אחד, היא נובעת משילוב של גורמים נפשיים, חברתיים, כלכליים, תחושת בדידות, חוסר שייכות, קושי לבקש עזרה וגם הסטיגמה סביב התמודדות נפשית. כל אלה הם זרזים שמובילים אנשים למקומות הכי אפלים שאפשר. אבל יש גם צד חיובי: אובדנות איננה גזרת גורל, כל אחד מאיתנו יכול להיות שותף במניעתה, כל אחד מאיתנו חייב להיות שותף במניעתה. אז מה עלינו לעשות? 1. חינוך והסברה: עלינו לדבר על הנושא בבתי הספר, בצבא, בעבודה, בקהילות שלנו. כשאנחנו מעודדים פתיחות ומפרקים את הסטיגמה, אנחנו מאפשרים לאנשים לפנות לעזרה מבלי לחשוש. למשרד החינוך יש כאן תפקיד מאוד מאוד חשוב: להכניס לתוך בתי הספר – ובעיקר, ובתור התחלה, לחטיבות הביניים – את תוכנית שומר הסף, שתיתן להם כלים, לילדים המקסימים שלנו, לכולם, להבחין, לזהות מצוקות אצל עצמם אבל גם אצל החברים שלהם, וכלים לסייע. 2. שיפור המענה הנפשי: הזמינות של שירותי בריאות הנפש בישראל עדיין מוגבלת, לצערי, בכל מקום בארץ ועל אחת כמה וכמה בפריפריה. היא רחוקה מרחק רב מהמקום שבו היא אמורה להיות. אנחנו חייבים להבטיח נגישות מהירה לטיפול, בלי המתנות ארוכות ובלי חסמים כלכליים; להבטיח מערכת בריאות נפש חזקה ומקצועית – וכאן כמובן נכנס משרד הבריאות, שעושה, אבל יש עוד כל כך הרבה מה לעשות. 3. תמיכה בקהילות: תחושת שייכות היא כלי רב-עוצמה למניעת אובדנות. קהילה מחבקת ומכילה יכולה להציל חיים. עלינו לחזק מיזמים שמחברים בין אנשים, בייחוד באוכלוסיות סיכון – בני נוער, קשישים, להט"ב או מי שחווה משברים כלכליים או משפחתיים. כאן נכנס משרד הרווחה לתמונה, שכמו משרד הבריאות עושה, באמת עושה, אבל יש עוד כל כך כל כך הרבה מה לעשות. הדבר הרביעי – מעורבות יזומה: כשאנחנו מבחינים במישהו שמשדר מצוקה, אסור לנו להתעלם. לפעמים שאלה קטנה כמו "מה שלומך?" יכולה להיות נקודת מפנה, לתת כתף ולהוות משענת. הדבר האחרון – קריאה לפעולה: כחברת כנסת, כיושבת-ראש משותפת של השדולה למען בריאות הנפש ויושבת-ראש משותפת של השדולה לחיזוק חוסן בישראל, אני מתחייבת להמשיך ולפעול למען מטרות נעלות אלו; לדאוג למשאבים משמעותיים למניעת אובדנות, לשפר את מערך הטיפול הנפשי, ולחזק את התמיכה הקהילתית. אבל האחריות איננה רק של הממשלה ושל הכנסת – היא על כולנו, היא של כולנו. אני קוראת לכל אחד ואחת מכם: תהיו עם עיניים פקוחות ולב פתוח לסובבים אתכם. אם אתם עצמכם מתמודדים – אל תישארו לבד, יש מי שרוצה להקשיב – – << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – לעזור ולחבק. אני מסיימת. לסיום, אני מאמינה בכל ליבי שביחד נוכל לשנות את המציאות הזאת. חוסן רגשי, תחושת שייכות ותמיכה הדדית הם המפתח. בואו ונעבוד יחד כדי לוודא שכל אדם בישראל ידע שהוא לא לבד. תודה רבה. לסיום אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת יונתן מישרקי, שבאמת לוקח את העניין הזה לתשומת ליבו. אז תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה, תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, אכן אנחנו מדברים על סוגיה מאוד קשה. אדם מחליט לשים קץ לחייו, זה הדבר הקשה ביותר שאפשר לתאר, אולם גם הסיבות אינן דומות בכל מקרה ומקרה, המניעים אינם דומים בכל במקרה ומקרה, ומה שמביא אדם להחלטה לשים קץ לחייו – בכל מקרה זו סוגיה שקצרה ידו מלעזור לעצמו בה, על אחת כמה וכמה ידה של החברה קצרה מלהגיש לו עזרה כדי להביא אותו להחלטה לא לשים קץ לחייו. אנחנו שומעים מדי פעם על מקרי אובדנות של ילדים, של אנשים צעירים, של אנשים מבוגרים. אנחנו שומעים על מקרי אובדנות אצל בנות, בנים, נשים, גברים. זה לא לוקח שכבה מסוימת אחת, זה כולל את כל סוגי החברה. יש הרבה מאוד מקרים שבהם אנחנו כחברה יכולים למנוע את זה. אני אומר את זה גם מתפקידי בעבר כמנהל אגף חינוך וגם כמנהל בית ספר, עסקתי גם בנושאים האלה. אנחנו צריכים להיות יותר רגישים למצוקות שאנחנו מזהים או קולטים בקרב בני נוער בבתי ספר. יש כאלה שסובלים מחרמות, יש כאלה שסובלים מבעיות משפחתיות לא קלות. לא משנה מה הסיבה, אפשר היה לזהות שיש מקרים שמחייבים התערבות של המוסד הזה – בית ספר, רשות מקומית. עכשיו אני מבין שמונתה אחראית על הנושא במשרד הבריאות – אני לא מבין למה רק עכשיו, כי המספרים בכל מקרה גבוהים מאוד. יש כאלה שמדברים על 400–500 בשנה, טטיאנה דיברה על 600–700 בשנה. יש כאלה שגם לא רושמים אותם ככאלה ששמו קץ לחייהם. בכל מקרה, המספרים הם איומים. אם אנחנו מדברים על תאונות דרכים בשנה הזו – ותאונות הדרכים רשמו שיא של קורבנות – אז הגענו כמעט ל-400; אם אנחנו מדברים על 600–700 ששמים קץ לחייהם, זה מספר איום, ובאמת מחייב טיפול. אז יש כאלה שהחברה יכולה לעזור להם כדי למנוע מהם לקבל את ההחלטה הקשה הזו. יש כאלה שגם הרשויות המקומיות יכולות לעזור להם, בתי ספר, המדינה, כמובן באמצעות הגברת המודעות ובאמצעות העברת המסר לכל משפחה בארץ, לכל אזרח ואזרחית בארץ, כך שהאופציה הזו לא תהיה קיימת יותר למימוש אצל אזרחי המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה. יסכם השר פרוש. אני מזמינה את השר פרוש, בבקשה. << דובר >> השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, נציגי הארגונים החברתיים, שמשום מה אני לא רואה שהגיעו, נציגי משרד הממשלה, אורחים ואורחות יקרים, כל אלה שעוקבים אחרי המתרחש במדינה בנושא החשוב הזה, אני מתכבד לשאת דברים ולסכם את הדיון בשם הממשלה ובשמו של שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו, לכבוד היום המיוחד למניעת אובדנות שמצוין היום בכנסת, אשר מסיים למעשה את האירועים והפעילויות השונות והרבות שנערכו לרגל שבוע המודעות למניעה וטיפול באובדנות בישראל. בפתח הדברים אני מרשה לעצמי לומר מידיעה אישית כי שר הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, אשר נבצר ממנו מלהשתתף בדיון כעת לאור ישיבת הממשלה שנערכת בצפון, רגיש מאוד לנושא מאז ומתמיד, ושם לעצמו למטרה לפעול למניעה וטיפול במקרי האובדנות. הנושא נמצא בנפשו, והוא מוביל מאמצים רבים במשרד הבריאות לקידום מודעות לנושא ולהרחבת הפעילות למניעת אובדנות, ואנו מברכים אותו ואת כל אנשי המשרד בעשייתם בנושא זה. בשמי ובשם שר הבריאות אני שולח מכאן תודה לחברי הכנסת אשר יזמו את היום המיוחד הזה – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חברת הכנסת קטי שטרית וחברת הכנסת מיכל וולדיגר – וכן לראשי הוועדות ולחברי הכנסת אשר השתתפו בדיונים החשובים והמעמיקים במהלך היום בוועדות הכנסת השונות. כמו כן, תודה מיוחדת שלוחה לעמותת בשביל החיים על קידום היום בכנסת ועל הפעילויות הרבות שהם ערכו סביב שבוע המודעות, ובכלל על עשייתם החשובה למען קידום המודעות למניעתה וטיפול באובדנות בישראל. מכובדיי, לפני שאומר עוד כמה מילים, אצטט את מה שכתוב: "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" – נפש אחת. להציל נפש אחת זה כאילו לקיים עולם מלא. האובדנות היא תופעה כואבת, קשה ומורכבת, אך היא לא בלתי נמנעת, כי בעבודה קשה ומאומצת ניתן למנוע אותה או לפחות חלק ממנה. מדי שנה כ-500 ישראלים שמים קץ לחייהם, ולמעלה מ-7,000 ניסיונות התאבדות מדווחים למשרד הבריאות. מאחורי המספרים האלו עומדים חיים שלמים שנקטעו, משפחות שהתפרקו, חברים וקהילות שנותרו עם כאב גדול וחלל שלא ניתן למלא. אירוע שמחת תורה תשפ"ד, שקרוי בעם 7 באוקטובר 2023, ומלחמת חרבות ברזל הביאו להתמודדות עם אתגרים עצומים בתחום מצוקות בריאות הנפש, וכנגזרת לכך יש גם חשש טבעי מעלייה באובדנות. חשוב לי להדגיש כי מבדיקה שנערכה באמצעות המכון לרפואה משפטית באבו כביר, שאליו מגיעים כשני-שלישים ממקרי האובדנויות בישראל, עולה כי בניגוד לשמועות שלעיתים עולות, אין עלייה בשיעורי ההתאבדות בישראל עד כה. חשוב לומר זאת, כי השמועות השגויות מזיקות ואף מסוכנות. נתונים אלו נמצאים בהלימה למחקרים בתחום, שלפיהם בעיתות משבר כמו מגפה או מלחמה אנו לא רואים עלייה בשיעורי ההתאבדויות. הסיבה לכך היא שיש הגברה של לכידות חברתית, ועקב האיום המגיע מבחוץ אנו עסוקים באויב החיצוני ולא באויב הפנימי שבנפשנו. אולם – וגם זאת חשוב להדגיש – אנו במערכת הבריאות ובממשלה בהחלט מודאגים, דרוכים וגם מודעים למחקרים בתחום שמלמדים שעלייה באובדנות עלולה להתרחש דווקא בזמן היציאה מהמשבר. משרד הבריאות רואה במניעת אובדנות אחת המשימות החשובות ביותר של החברה הישראלית כולה; מדובר במשימה לאומית, המחייבת מאמץ משולב של כלל מערכות הממשלה, הרשויות המקומיות, הכנסת, ארגוני הבריאות והחברה האזרחית. בעשור האחרון נרשמה כברת דרך במניעת אובדנות בישראל בזכות יוזמות מבורכות כמו התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, שיתוף פעולה בין-משרדי ופעילות ענפה של עמותות וארגונים. נוצרו תשתיות משמעותיות להתמודדות עם אובדנות ומניעתה, אך כאמור, לצד ההישגים – אתגרים רבים הצופים פני עתיד לפנינו. בימים אלו התוכנית הלאומית למניעת אובדנות מציינת עשור לפעילותה, שבמהלכו היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות פעלה בכמה אפיקים ומישורים בו-זמנית. בעקבות אירוע שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ומלחמת חרבות ברזל שלאחר מכן, מוקדו מאמצי ומשאבי התוכנית בכמה אופנים הרלוונטיים לצוק העיתים ולצרכים הגוברים. במקביל לעשייה רבה זו ולנוכח המצב הלאומי, אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות מקדם רפורמה רחבת היקף בתמיכה מלאה וגיבוי של שר הבריאות ושל הנהלת המשרד, והתוכנית כוללת מענים לחיזוק החוסן ומניעת תחלואה נפשית וחיזוק הרפואה בקהילה והרפואה הראשונית בתחומי בריאות הנפש. המטרה המרכזית היא להבטיח שמי שזקוק לעזרה יקבל אותה – ויקבל אותה בזמן. בתקופה כזאת מחובתנו לשלב כוחות כדי להתמודד עם האתגרים וכדי למנוע אובדנות. זה לא עניין לבריאות הנפש בלבד, זה לא עניין לאנשי המקצוע בלבד. חובה על כולם להירתם, רק כך נצליח. זו משימה מובהקת של שיתוף פעולה עם כלל הגופים הלאומיים, המוניציפליים והפרטניים. כל חיים הם עולם ומלואו, וכל נפש שתצא מחושך לאור היא ניצחון של התקווה. ביחד נוכל להוביל לשינוי המיוחל. נסיים בתפילה להשבת החטופים לביתם במהרה, להחלמת כל הפצועים ולהצלחתם של חיילי צבא ההגנה לישראל בכל מקום שהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אורית פרקש הכהן: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. חבריי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי ג' בכסלו התשפ"ה, 4 בדצמבר 2024, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:48. << סיום >>