דברי הכנסת

דברי הכנסת ח / מושב חמישי / ישיבות שפ"ג–שפ"ה / כ"ה–כ"ז בכסלו התשע"ט / 3–5 בדצמבר 2018 / 8 חוברת ח' ישיבה שפ"ג הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-ושלוש של הכנסת העשרים יום שני, כ"ה בכסלו התשע"ט (3 בדצמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 13:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 3 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: 5 1. ראש הממשלה, שעבורו רצח נשים זה עניין לאופוזיציה, צריך ללכת לאופוזיציה; 5 2. כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים; 5 3. כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים; 5 4. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והעברה צפויה של "דמי חנוכה" לחמאס בסך של 15 מיליון דולר בתחילת חודש דצמבר; 5 5. אוזלת ידה של הממשלה בטיפול ברצח נשים 5 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 5 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 8 עליזה לביא (יש עתיד): 22 מיכל רוזין (מרצ): 27 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 32 עודד פורר (ישראל ביתנו): 35 שר התיירות יריב לוין: 41 יוסי יונה (המחנה הציוני): 44 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 46 יאיר לפיד (יש עתיד): 47 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 48 עיסאווי פריג' (מרצ): 49 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 54 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת מליאת הכנסת. היום יום שני, כ"ה בכסלו התשע"ט, 3 בדצמבר 2018. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 2), התשע"ט–2018; הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון), התשע"ט–2018. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5889/20 וכלה בהצעת חוק פ/5911/20: הצעת חוק מס רכוש וקרן פיצויים (תיקון – תשלום פיצויים בעד תשלום שכר עבודה), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – איסור הפליה בשל מקום מגורים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מאיר כהן, שולי מועלם-רפאלי, יאיר לפיד ויואב בן צור; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – מימון שכר לימוד לחיילים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת עמר בר-לב; הצעת חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן (תיקון – יהודים מארצות ערב ומארצות האסלאם), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת קסניה סבטלובה, רוברט אילטוב ומיכאל מלכיאלי; הצעת חוק שדה התעופה דב הוז (הוראות מיוחדות) (תיקון – המשך פעילות אזרחית), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אורן אסף חזן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת נכות לשכר המינימום), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת אילן גילאון; הצעת חוק צבא ההגנה לישראל, התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת עפר שלח; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – פטור מתשלום בתחבורה ציבורית), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – התחייבות לקבלת טיפול), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין, יוסף ג'בארין, עליזה לביא, מירב בן ארי, מיכל רוזין, מרב מיכאלי וניבין אבו רחמון; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (דרישת הסיוע להרשעה על פי הודיה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק לתיקון פקודת המיסים (גבייה) (תנאים למתן כתב הרשאה וצו עיקול), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יואב בן צור, יעקב אשר, אורלי לוי אבקסיס, מרדכי יוגב, תמר זנדברג, יואב קיש, יעקב מרגי, יצחק וקנין, נורית קורן, רועי פולקמן, טלי פלוסקוב, דוד ביטן, זאב בנימין בגין, אכרם חסון, עודד פורר, מסעוד גנאים, אחמד טיבי, חיים ילין, מאיר כהן, איציק שמולי, סתיו שפיר, עמר בר-לב, איילת נחמיאס ורבין, קסניה סבטלובה, נחמן שי, סאלח סעד, קארין אלהרר, מוסי רז, יוסף ג'בארין, אילן גילאון, ינון אזולאי, נאוה בוקר, אמיר אוחנה, שרן השכל, דוד אמסלם, אלי אלאלוף, מכלוף מיקי זוהר, שולי מועלם-רפאלי, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר, דן סידה, אורי מקלב, יהודה גליק, עבד אל חכים חאג' יחיא, סעיד אלחרומי, דב חנין, עיסאווי פריג', יואל רזבוזוב, אלעזר שטרן, מיכל רוזין, משה מזרחי, לאה פדידה, איתן ברושי, איל בן ראובן, יחיאל חיליק בר, מיכל בירן, מיקי לוי, חמד עמאר, איתן כבל, מיקי רוזנטל, אבי דיכטר, ענת ברקו, רויטל סויד, בצלאל סמוטריץ, אורן אסף חזן, רוברט אילטוב, רחל עזריה, יואל חסון, יעל כהן-פארן, מרב מיכאלי, עפר שלח, איימן עודה, פנינה תמנו, עמיר פרץ, עאידה תומא סלימאן, יוסי יונה, רוברט טיבייב, יפעת שאשא ביטון, מירב בן ארי, טלב אבו עראר, ניבין אבו רחמון, ג'מאל זחאלקה, מיכאל מלכיאלי, משה גפני, אברהם נגוסה, סופה לנדבר, עליזה לביא, ג'מעה אזברגה ויעל גרמן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (תיקון – הגדרת הורים מיועדים וביצוע הסכם מחוץ לישראל), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת איציק שמולי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – שמירת דגימה פורנזית של נפגעי עבירת מין לצורך הפקת דנ"א ללא הגבלת זמן), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר, מירב בן ארי, ענת ברקו, משה מזרחי, מוסי רז, נחמן שי, מיכל רוזין, דב חנין, פנינה תמנו, יעל גרמן, מיקי לוי, יואל חסון ויפעת שאשא ביטון; הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – מניעת פרסום פרטיו ותצלומו של אדם שנהרג או נפגע בפעילות ביטחונית בטרם נמסרה הודעה למשפחה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק החזר דמי נסיעה במונית לבית החולים (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יואב קיש, בצלאל סמוטריץ, דוד ביטן, רועי פולקמן, אמיר אוחנה, אוסנת הילה מארק ומכלוף מיקי זוהר; הצעת חוק השקעות זרות, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עמר בר-לב, רוברט אילטוב, ענת ברקו, עמיר פרץ, עפר שלח ונחמן שי; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – צווי מניעה נגד תעמולה ממדינת חוץ), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רועי פולקמן, מירב בן ארי ובצלאל סמוטריץ; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (פטור מתשלום דמי חניה לרכב של כונן רפואת חירום עם ציוד), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, משה גפני ואורי מקלב; הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון – גרירת רכבים נטושים), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת יהודה גליק; הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (תיקון – החזקה או שימוש לצריכה עצמית של סם מסוג קנבוס או שרף של קנבוס), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת שרן השכל; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – קביעת גיל פרישה לרב ותיק), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי. דוח ביקורת מיוחד של מבקר המדינה בדבר היערכות הרשויות המקומיות לשרפות, תפקודן במהלך גל השרפות בנובמבר 2016, פיצוי הניזוקים והעלויות למשק. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, ישראל ביתנו ומרצ להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> 1. ראש הממשלה, שעבורו רצח נשים זה עניין לאופוזיציה, צריך ללכת לאופוזיציה; << נושא >> << נושא >>2. כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים; << נושא >> << נושא >> 3. כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים; << נושא >> << נושא >> 4. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והעברה צפויה של "דמי חנוכה" לחמאס בסך של 15 מיליון דולר בתחילת חודש דצמבר; << נושא >> << נושא >> 5. אוזלת ידה של הממשלה בטיפול ברצח נשים << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לפנינו חמש הצעות אי-אמון; ארבע מהן נוגעות לאותו נושא. אנחנו נפתח בהצעת האי-אמון הראשונה: ראש הממשלה, שעבורו רצח נשים זה עניין לאופוזיציה, צריך ללכת לאופוזיציה, הצעת אי-אמון של המחנה הציוני. תנמק את ההצעה חברת הכנסת יעל כהן-פארן. עשר דקות לרשותך. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, ממש בקרוב, בעוד כמה חודשים, ימלאו לכנסת ולממשלה ארבע שנים. האמת שאני מקווה שהיא לא תמלא את ימיה בכלל וגם לא ארבע שנים בפרט – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> ארבע שנים, אין לנו ברירה. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא. אולי היא לא תמלא. אנחנו נתפזר לפני כן – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אין לה ברירה, היא כבר בתהליך של ארבע שנים. << דובר_המשך >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אה, בתהליך של ארבע שנים. אוקיי. נקווה שהיא תהיה בממשלת מעבר לקראת בחירות עד ארבע השנים האלה. אבל אני רוצה לדבר על התקופה הזאת. במהלך התקופה הזאת של ארבע שנים אתם בקואליציה הגעתם לשיאים חדשים. אל תדאגו, לא שיאים חיוביים, אני לא מפרגנת לכם, אתם בעיקר שברתם שיאים של שפל. אני רוצה להזכיר לכם מה אתם עשיתם פה כמעט ארבע שנים. אז ככה: הצבעתם נגד הקשישים במדינת ישראל, שמתקיימים מקצבה של 2,000 שקל בחודש ונאלצים, לצערנו ולצערם, לחטט בפחים; הצבעתם נגד הנכים שלא מסוגלים לקנות תרופות; הצבעתם נגד ניצולי השואה; הצבעתם פשוט – איזו בושה – הפניתם גב לכל מי שנזקק לטיפול רפואי כשפשוט הפקרתם את המערכת הציבורית של הבריאות; הפקרתם אותה לגסוס. הצבעתם נגד זכויות אדם – פעולה שמתאימה למשטרים אפלים; הצבעתם נגד הקהילה הלהט"בית; קידמתם חוקים גזעניים; הפחדתם אותנו מאותם אזרחים ש"נוהרים לקלפיות". אבל אתם יודעים, כשחשבתי שראינו הכול – באמת אני אומרת: כשחשבנו, אני וחבריי באופוזיציה, שראינו את כל המהלכים המבישים שלכם, נדהמנו מהיכולת שלכם להיות עוד יותר ציניים ועוד יותר רעים. בשבועות האחרונים אתם שברתם עוד שיא של ציניות ושל חוסר אכפתיות מוחלט מהציבור שבחר בכם: הצבעתם נגד כל הנשים בישראל. הצבעתם נגד הנשים שסובלות מאלימות; הצבעתם נגד הנשים שזועקות לעזרה כי אקדח או סכין מרחפים כל יום וכל שעה מעל לראשן. ואתם? אתם שבעים, אתם לא יודעים מהי מצוקה. אתם מנותקים ובגלל זה אין לכם מושג איך להתחיל אפילו לתקן את החברה הישראלית, איך להצמיח אותה, איך להגדיל אותה. היום, אדוני ראש הממשלה, שלא נמצא כאן היום, חשוב לי שתדע – שהוא ידע על מה הוא כן הצביע באותו יום לפני שבוע וחצי. אתה הצבעת נגד עליזה שפק, בת 50, מנתניה, שנרצחה באלימות קשה; אתה הצבעת נגד יקטרינה סברדלוב, בת 70; נגד ענת צברי, בת 48 מקריית עקרון. כן, אדוני ראש הממשלה, אלו נשים שבזמן שאתה עשית כל מיני דברים חטפו מכות, הושפלו, נכלאו. הן חוו גיהינום. הן אולי לא הכירו אותך אישית אבל הן זעקו אליך לעזרה. ומה אתה עשית בשבילן? באטימות ובקור שלך אתה התעלמת. כמה קל להתעלם, קל לפתוח את העיתון ולראות את המספרים ואת הסטטיסטיקות ולחשוב שזה רק נתון סטטיסטי. אבל יש לי חדשות עבורך ועבור חברי הממשלה שלך: מאחורי המספרים, מאחורי כל מספר, יש חיים ויש אנשים; יש גברים וילדים וילדות, משפחות שהתנפצו לרסיסים. הן לא יחגגו את חג חנוכה כמוך. זה על אחריותך ואתה נכשלת. אני מסתכלת לך בעיניים, ראש הממשלה, ואומרת לך שאני לא עומדת כאן לבד על הדוכן. אני עומדת ואיתי עומדות מאות נשים שנרצחו בעשור האחרון. כמעט 200 נשים נרצחו בישראל בעשור האחרון כי אתה וממשלתך לא ידעתם ולא הצלחתם להגן עליהן; מאות אלפי נשים שסובלות יום-יום מאלימות, שמוכרות, שידוע שהן סובלות מאלימות, והן עומדות חסרות אונים מול אוזלת היד שלך, מול חוסר הרצון שלך ושל ממשלתך להושיט יד ולעשות מעשה ולשנות את המציאות שהן חיות בה. ארבע שנים שאני מתביישת. אני לא חמוצה, אני מתביישת. יש לכם נטייה עקומה, חברי הממשלה, חברי הקואליציה, למתג את כל מי ­שלא חושב כמוכם כבוגד. אבל אני עומדת כאן ואומרת לכם מה שהציבור בישראל חושב עליכם: אתם הבוגדים. אתם בגדתם באמון שהציבור נתן בכם, באמון שהוא נתן בכם כי הוא חשב והאמין שהוא מצביע עבור ערכים, עבור אנשים עם ערכים, עבור אנשים שהציבור והחברה בישראל חשובים להם. אבל הערך היחיד שהוכחתם הוא הקומבינה והשחיתות שלכם. הפניתם גב לכולם. פעם אחר פעם הוכחתם לעם בישראל וגם לעם היהודי בתפוצות שיש שווים ויש שווים פחות; שיש תקציב רק למה שאתם החלטתם לקדם, ובדרך כלל זה מה שמקדם את האינטרסים שלכם. בימים האחרונים הוכחתם יותר מתמיד שאתם פשוט מתנהגים כמו חבורה של מאפיונרים, עסקנים שמנהלים איזה ועד בית. דאגתם לסמן באות קין כל מי שנאבק לטוהר מידות, למוסר, להגינות, לשקיפות; כל מי שנאבק למען איזשהו טוב כאן, כאילו זה משהו מוקצה. "חמוצים" קראתם להם. לא פעם הלכתם רחוק, רחוק מדי. חפרתם בורות כדי לטמון עמוק באדמה כל סממן דמוקרטי. השתלחתם במשטרה, בשופטים, בבית המשפט העליון. נכנסתם להתקפי חרדה איומים, כי אתם יודעים מה אתם מסתירים. ההישג הכי גדול שלכם הוא ששברתם שיא במספר השרים שיש נגדם חקירות והמלצות לכתב אישום: שר הפנים, שר הרווחה וראש הממשלה. רוקנתם את המשכן הזה מהאמון של הציבור שעוד נותר בו. אתם לא משאירים אחריכם מורשת, אתם משאירים אדמה חרוכה וכתם שחור על מדינת ישראל, והאחריות היא כולה שלך, אדוני ראש הממשלה. אמרת אתמול בכנס שערכת ודיברת בו שיש תמיכה רחבה בעם. אז בוא תשמע. הינה דוגמה למה שאומרים לי אנשים ואזרחים שאני פוגשת: ביבי, הוא לא ראש הממשלה שלי, הוא לא מייצג אותי; הליכוד פשט את הרגל והפך למפלגה של עסקנים שלא אכפת להם מאף אחד; ראש הממשלה לא אמין, הוא אומר משהו אחד למצלמה, ומצביע אחרת; ראש הממשלה מנותק ולא באמת יודע מה עובר על האזרחים במדינה, הוא לא יודע אפילו כמה עולה נסיעה באוטובוס או כמה עולה לשים את הילד במעון. זה האי-אמון האמיתי, נכבדיי, האי-אמון שהציבור חש כלפיכם. וזה האי-אמון שאנחנו מעלים היום בשם אותם אזרחים שהבינו שבגדתם בהם. ואני קוראת לכל מי שנותר בו צל של כבוד עצמי ושליחות ציבורית: תצביעו בעד, תפילו את הממשלה הרעה הזאת והחולה הזאת, ותביאו קצת מזור לחברה הישראלית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. אנחנו נעבור להצעת האי-אמון השנייה: כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים, של הרשימה המשותפת – חד"ש, רע"מ, בל"ד ותע"ל. תנמק את ההצעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. גם לך עשר דקות. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, תודה רבה. אני פונה בתחילת דבריי לכלל הנשים אזרחיות מדינת ישראל שצופות בנו עכשיו: תסתכלו, יש לנו קואליציה של 61 בורחים ובורחות. הם העדיפו היום אפילו לא לשבת ולכבד את הנשים במדינת ישראל, ולפחות להקשיב – להקשיב על מה אנחנו מדברות, למה אנחנו מציעות אי-אמון היום. הם ברחו מהאולם. לפני שבועיים הצביעו נגד, והיום אפילו לא טורחים להגיע. אני יודעת שבדרך כלל בהצעות אי-אמון הקואליציה לא נמצאת, כי היא עשתה לעצמה כבר הנחה מההתחלה: אם אין 61 שיצביעו בעד, אז אין אי-אמון. אבל לפחות היה צריך לכבד את הצעקה שיוצאת מהציבור, מכלל ציבור הנשים, ולשבת ולהקשיב לפחות. אני עצמי מעולם לא הבעתי אמון בממשלה, לא בזו, גם לא בקודמותיה. להפך, אמרתי בכל הזדמנות, מעל במה זו ובמות אחרות, שממשלה שדורסת ברגל קשה זכויות אדם וזכויות עם שלם ומונעת ממנו שחרור וחופש היא ממשלה מסוכנת לאזרחיה עצמה; ממשלה שמובילה בעיניים עצומות או פקוחות את אזרחיה לתהום. היום, לא רק אני מביעה אי-אמון בממשלה. היום אנו מביעות אי-אמון במוסד הזה בשמן של למעלה מ-160 נשים שנרצחו בעשור האחרון. נשים אלה, שהופקרו על ידי הממשלות, אינן איתנו עוד. את זעקתן אי-אפשר לשמוע היום, אבל את פניהן אי-אפשר להסתיר, את מבטיהן אי-אפשר לא לראות. היום זועקת סילבנה צגאיי בת ה-13, שהתלוננה על אלימות אבל קולה הטרי וצבע עורה לא סייעו לה לקבל עזרה; היום זועקת יארא איוב בת ה-16, שהותירה אחריה משפחה מדממת וכפר אבל עם צלקת שלא תרפה; היום זועקת מנאל אלפזראת מתל שבע, וגם אחותה, שנרצחה לפני 12 שנים, ונורה אבו סולב ועפאף אלגרגאוי – כולן לא מצאו לשכת רווחה נגישה, והמשטרה מבחינתן היא אותו גוף שמנשל אותן מאדמתן, אז למה שיקראו לעזרה? היום זועקות אי-אמון אנגווץ וספרש, שהופקרו לגורלן חרף האיומים והתלונות והאלימות והפחד שריחף כל הזמן וחיכה לקליע. ויגידו המטעים והנצלנים והמטזטזות: תרבות אלימה. אז לא. היום כולן אומרות שהמקרים האלה היו כתובים, והכתובת הייתה על הקיר, והרוצח היה מוכר לא רק לקורבן אלא גם למשטרה: היום נשמע את קולן של אליזבת קרדונה ועליזה שפק ואופירה חיים ומרים שלום, שאומנם משתייכות לעם הנבחר, ולתרבות הנאורה, ולאדוני הארץ, אלא שאכזריות ופטריארכליות רדפו אותן והספיקו לגזול את חייהן עוד בטרם הספיקה המשטרה להגן עליהן, ולא בכדי. בממשלה הזו מסרבים להכיר שהנשים הללו נרצחו רק בגלל שהן נשים. מסרבים להכיר שהרצח אינו תוצר תרבות או לאום או מוצא אלא תוצר של חברות פטריארכליות שמדירות ומפלות, מכות ורוצחות נשים על רקע מגדרן. שנה עברה מאז שעמדתי פה וקראתי להכריז על מצב חירום. התרענו שהרצח הבא עומד בפתח הדלת. דרשנו הקצאת תקציבים לתוכנית הלאומית שהממשלה אימצה בעצמה. לפני חודש נתנו לממשלה הזו הזדמנות זהב – לחבור למאבק ולגבות אותו בתקציבים ותוכנית חירום. שוב הקואליציה לא התעלתה על עצמה; המשיכו למכור לנו שקרים בתקווה שהנושא יחלוף מסדר-היום. וההצעה הופלה עם מסר ברור אחד: לא אכפת לנו. אולם המציאות הקשה והכואבת התייצבה בפרצופה המכוער מולנו. יום אחרי הפלת ההצעה שלי ושל חברות הכנסת להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית נרצחה מנאל אלפזראת. ויומיים אחר כך, נרצחו שתי ילדות בראשית חייהן, נרצחו בדם קר ובאכזריות. היום, ומשאוזניה של ממשלת נתניהו נאטמו לזעקה, הכריזו הנשים על מצב חירום, והן מרימות למעלה מחאה אמיתית, צודקת, שמגיעה מלב הכאב. מחאה זו רק הולכת ומתרחבת, ומקבלת רוח גבית מהציבור. בסוף השבוע הכריזו הנשים על שביתה המתוכננת למחר, שביתה שקיבלה תאוצה והצטרפו אליה ארגונים רבים ורשויות מקומיות. אני מברכת את הנשים שמובילות את ההתעוררות הציבורית, שארגנו ונלחמו כדי להרים שביתה זו. זהו יום היסטורי, וצומת חשוב מאוד, כך שלראשונה בישראל יוצאות הנשים לשביתה ארצית כקריאת תיגר על אוזלת יד הממשלה במאבק באלימות על רקע מגדרי. כבוד היושב-ראש, מה קורה? אני לא מבינה, הנשים יושבות, ואני לא רואה שהן עושות שום דבר חריג, ובכל זאת – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה מוציאים אותן? למה מוציאים אותן? << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא מבינה למה מוציאים את הנשים מהיציע. הנשים – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> שוב, שוב. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – יושבות וצופות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יש שם סדרנים, הם יודעים בדיוק את תפקידם. טוב, רבותיי – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני יודעת שהם יודעים את תפקידם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – אל תהפכו את הכנסת לקרקס. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו הופכים – הן יושבות ואני רואה אותן. הן לא עושות כלום. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, הן רוצות להניף שלטים. במידה שהן יניפו שלטים, הן יצאו בחוץ. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל במידה שירימו. הן עוד לא הרימו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הן לא הרימו, לא עשו כלום. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> מה זה? הן אורחות שלנו – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תראי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה הבעיה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, סדרנים, תעשו את התפקיד שלכם גם באולם – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – היציע – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – כפי שמתחייב מהתקנון, חד וחלק. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא להפעיל כוח. מה קרה? מה קרה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תראו, רבותיי, רבותיי, רבותיי – – – << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> מה הן עשו? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, אולי אתם לא רואים טוב. אני רואה טוב מפה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבל, חבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אנחנו רואים – – – אנחנו – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבל, אנחנו פה מציעות הצעת אי-אמון נגד הטיפול הכושל באלימות – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> וקנין, וקנין. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואז אנחנו רואות איך שמטפלים בצורה כזו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא, לא. מאיר, ידידי – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> חבל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> עליזה לביא, תקשיבי – – << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נתנו להם אישורי כניסה לכאן – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – חובתי, כמי שמנהל את הישיבה הזאת כרגע – הן, הן מפגינות. תראי מה שיש להן על הידיים. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני רוצה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אין מציאות כזאת פה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברות הכנסת, נא לשבת במקומותיכן. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – – יש על הידיים. הכתובת הייתה על הקיר, לא על הידיים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יש לך עוד 28 שניות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה קורה פה – – – מה זה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, אתם רוצים לעשות אתם את המחאה? אתן חברות כנסת, אני עוד פעם אומר – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אנחנו לא חייבים – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – בואו נשמור על הסדר ועל התקנון. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> לא יכול להיות שהקואליציה לא – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת עליזה לביא. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אקבל זמן במקום הזמן הזה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> כל הקואליציה לא פה, ומה שמפריע זה נשים שבאות – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כנראה הקואליציה לא – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת, זכות – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – הגיעה כדי לא לראות את המראות – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – חברי הכנסת להיות כאן – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – האלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – ולא להיות, זה לא עניינו של אף אחד. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כנראה הם לא רצו לראות את המראות האלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אבל סדר בבית הזה חייב להיות. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו לא מנותקים מהעם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – זה אסור? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חד וחלק – זה אסור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה זה אסור? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תקראי את התקנון. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני הייתי כמה פעמים כאשר חברי כנסת, מעל הדוכן הזה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אז כנראה שאתם לא יודעים את התקנון. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לבשו כפפות, לבשו כפפות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, התקנון הוא חד-משמעי. אסור גם לך – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> חבל שהתקנון לא מחייב את חברי הקואליציה לשבת פה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – להציג. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת, אתה לא מוכן שחברי הקואליציה ישבו פה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת, את רוצה לשבת במקומך? אני אוציא אותך בחוץ. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אפשר לבקש מהן לא לעשות את זה, אבל לא להוציא אותן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> ידידי היקר – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הם ניסו להוציא אותן לפני שעשו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – אתה רוצה לנהל את הישיבה במקומי? תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני צפיתי ואני, כשדיברתי – דיברתי כאשר הם ניסו להוציא אותן כשהן שעוד לא עשו כלום. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> עאידה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> רק על מה שמתוכנן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אני, לפנים משורת הדין, נותן לך דקה, ותסיימי בדקה הזאת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני חושבת שעברו שלוש דקות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא, לא. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, עברו שלוש דקות, וחבל. חבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> על מה אנחנו מתווכחים עכשיו? אני פונה עכשיו לנשים ואני אומרת להן: ניסיונות ההשתקה עוברים. לא רק השתקה של – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – האישה בביתה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מנסים להשתיק את המחאה הציבורית. מנסים להשתיק אפילו כשנשים מוחות ומבקשות את ביטחונן ואת חייהן. וחבל, חבל, אבל לא ציפיתי למשהו אחר. מי שנעמד דום ולא דיבר ולא התייחס למצוקותיהן של הנשים היום מנסה להשתיק אותן. אבל אני בטוחה שמחר קולן של הנשים יישמע ויהדהד בכל רחבי הארץ. ואני קוראת לכלל הנשים והגברים שאכפת להם מחיי נשים, מחר לצאת לרחובות. כן, לצאת לרחובות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> וזה לא יעזור שיסתכלו עלינו במבט מלגלג, כי הציבור כבר אמר את האמירה שלו – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואי-אמון מחויב במקרה זה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איך הפכתם את הנושא הזה לאופוזיציה–קואליציה? איך הם לא פה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איך הם לא פה? איך הם לא פה? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> איפה הקואליציה? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה, זה עניין של אופוזיציה קואליציה? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה, נשים שנרצחות הן כאלה או כאלה? מה זה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – קואליציה–אופוזיציה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אין קואליציה במדינת ישראל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני עובר להצעת האי-אמון השלישית: כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים, של סיעת יש עתיד. תנמק את ההצעה חברת הכנסת עליזה לביא. גם לך עשר דקות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אפשר לבקש להכניס אותן חזרה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> קצין הכנסת נמצא שם, שים לב, במיוחד כדי לדאוג שהכול ילך על פי מה שצריך להיות. חברים, אל תהפכו את זה לקרקס, אני מבקש מכם. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> קרקס זה כבר, קרקס זה כבר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> עם כל הכבוד, אני משתדל, לא סתם קצין הכנסת נמצא שם כדי לטפל בעניין בצורה הטובה ביותר. אבל רבותיי, אם תהיה חריגה – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> למה אין שר במליאה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – מהכללים, אני חושב שחובתנו לפעול בהתאם. עשר דקות מרגע זה, חברת הכנסת עליזה לביא. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, הפעילות של קואליציית דגל אדום, אני רוצה להתנצל בפניכן על היחס שאתן מקבלות. אתן רואות מה קורה פה. הקואליציה ממשיכה לברוח, הממשלה בורחת מהדיון הכל-כך חשוב, שמהדהד במרחב הישראלי. אנחנו רוצות לזעוק, רוצים לזעוק: די לרצח נשים, די לאלימות. יש תוכנית שהייתה אמורה להתבצע ולעצור את הרצח הבא, אבל היא לא קורית. ואני מצטערת למראה – אדוני היושב-ראש, למה זה צריך להיות ככה? מה הן עשו? מה הן אומרות – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כי זה לא צריך להיות ככה. ואת לא צריכה לתת לזה גיבוי. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אני נותנת? איזה גיבוי? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> עם כל הכבוד – – << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשיושבות נשים – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – אנחנו לא נהפוך את הכנסת לקרקס. עם כל הכבוד. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושבות – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אנחנו לא איזה שכונה מערבית, אני לא יודע מה. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושבות – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מה זה צריך להיות? << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושבות אורחות – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מה, את מה את מגבה? שהיא בועטת בסדרנים? << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> יושבות אורחות שלנו – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מה, את מה את מגבה? אני לא מבין. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – פעילות של קואליציית דגל אדום, שהכריזה על מצב חירום בעקבות גל האלימות האכזרי ואוזלת ידה של הממשלה, שבורחת מאחריות. לא הדרישה שלנו לוועדת חקירה פרלמנטרית, ולא כל הפעילות שלנו בנושא – לא שמענו שר או שרה אחת, לא שמענו את ראש הממשלה שמתייחס לנושא הזה, ואומר: אני לוקח עכשיו אחריות. מה זה הבריחה הזאת מאחריות? איפה אתם נמצאים? כן, יש מצב חירום בעקבות גל האלימות האכזרי, והאזרחים והאזרחיות מבינים שהם חייבים לבוא לכנסת וחייבים לומר שכולכם בורחים מלקחת אחריות. תודה שאתן כאן איתנו, ואני שוב מבקשת סליחה על היחס המחפיר שאתן מקבלות. 24 נשים נרצחות השנה. 24 משפחות מתפרקות ונהרסות. רוב מקרי הרצח נעשו על ידי בן זוג, ומעל מחצית מהם דווחו, היו מוכרים למשטרה ולגורמי הרווחה. ולמרות זאת, התוצאה היא טרגית ואפשר היה למנוע את זה אם רק הממשלה הייתה רוצה למנוע את זה. אם היה שר אחד או שרה אחת שהנושא היה בתחום טיפולם. אלימות כלפי נשים אינה טרור של יחידים. היא אינה מנותקת מכל הקשר חברתי, היא נשענת על דפוסים שמושרשים היטב. הנשים הללו אינן סטטיסטיקה. כל אחת ואחד עולם ומלואו. אימהות, ואחיות, אדוני היושב-ראש, לילדים; הן בנות – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, אתה מפריע לחברתך מהסיעה. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ודודות – ציפי – הן בנות ודודות; הן מורה, והן שדרית רדיו, והן השכנה שבדלת ממול; הן חברות וקולגות; הן נשים שחוות אלימות מתמשכת. הן חלמו על חיים אחרים עבורן ועבור המשפחות שלהן, אבל החלומות האלה נגדעו באחת. אנחנו לא היינו שם כדי לעזור, אנחנו לא היינו שם כדי לסייע, והנורא מכול, והמתסכל, הוא שקיימת תוכנית יסודית ומקצועית, שהוכנה בעמל רב – תוכנית בין-משרדית מפורטת להתמודדות עם אלימות במשפחה ועם רצח נשים – אבל התוכנית לא מתוקצבת בגלל סחבת ואטימות ממשלתית. היא לא מיושמת, ובינתיים נרצחות עוד נשים. כבר ב-2013, כשעמדתי בראש הועדה לקידום מעמד האישה, כינסנו ועדה בין-משרדית והבנו שהמשטרה והפרקליטות והרשויות ומשרד הרווחה לא פועלים ביחד. לא היה שיתוף פעולה ולא הייתה ראייה כלל מערכתית. ואז הבנו שכשהמשטרה מבקשת הגנה, וילדים זועקים לשופט שלא ישחרר את אבא, וחוות הדעת ברורה, ולנאשם אין ערבים אפילו מבני משפחתו, שופט תורן, שלא באמת מכיר – שחרר. אז אפילו כשבאמת היה אפשר לעצור, ראינו שאין. יד ימין לא ידעה מיד שמאל. הוקמה ועדה בין-משרדית של המשרד לביטחון פנים ומשרד הרווחה למיגור האלימות במשפחה, ובאמת ישבנו. יש תוכנית מעולה, משובחת ומקצועית, והוחלט לתקצב אותה; ועדה שהוקמה מכל משרדי הממשלה – הוועדה קיימת, אדוני ראש הממשלה. אתה נכנסת לישיבת הממשלה ואמרת: מה קורה? למה יש רצח נשים? בואו נקים עוד ועדה. כשאמרו לך השרים: אבל כבר הוקמה ועדה, זאת הוועדה, אדוני ראש הממשלה – אז אתה הצעת להקים עוד ועדה. בשביל מה להקים עוד ועדה? קח אחריות. נשים נרצחות במדינת ישראל. יש את הידע, יש את הניסיון. גם האוצר אמר שהוא העביר כסף, אז איפה הכסף? מה ביקשנו בדרישה שלנו להקים ועדת חקירה פרלמנטרית? זה התפקיד שלנו. אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו כנסת ישראל, והתפקיד המרכזי שלנו הוא לפקח על עבודת הממשלה. אומר האוצר: העברתי כסף. אנחנו רואים שהכסף לא מגיע, שהתוכנית לא מיושמת, שגברים לא עוברים טיפול להבנה שלא מכים נשים ולא רוצחים נשים במדינת ישראל. התוכנית הזאת יכלה להציל חיים. ואל תגידו "לא ידענו". זה קורה כאן והאחריות היא שלנו. הגופות שמוטלות – זה במשמרת שלכם. צריך לבוא ולעצור את הנגע הזה. צריך להעביר מידע בין המשרדים, וזה לא קורה, אין הבנות ואין תיאומים. אז כן, אנחנו דורשות חקירה פרלמנטרית. הלכנו ליו"ר הכנסת וביקשנו ממנו: תקים ועדה; הוקמה בעבר ועדה משותפת של קואליציה ואופוזיציה, אל תשחק לידיים האלה של קואליציה ואופוזיציה. אבל גם מזה ברחתם. אתם לא יושבים פה. תתביישו לכם. ואחרי זה תלכו לכל מיני במות ותהיו מחר בהפגנות האזרחיות – מה תבואו להגיד? ראש הממשלה, במקום להשמיע קול צלול וברור, מצהיר על הוועדה הנוספת. אז אדוני ראש הממשלה, קח אחריות – אבל אתה לא לוקח, אז אנחנו דורשים אי-אמון בממשלה הזאת שלא לוקחת אחריות. נגמר. נגמר. אתם לא יכולים לבוא ולתקן. אין לכם את הכלים. אין פה שרים אמיצים שלוקחים אחריות, גם בחודש הנורא הזה. לכו הביתה. הראיתם מה אתם מסוגלים. אתם לא יכולים להמשיך כך, מדובר בדיני נפשות. יש פתרונות, יש אפשרויות. אבל אתם לא רוצים, יש לכם את התעדוף שלכם. על מה הייתה החקיקה בחודשים האחרונים? את מי תגמלתם? אתכם עצמכם ואת מי שדומה לכם. אתם אטומים לכל מה שנעשה כאן. אתם אדישים, והאלימות רק גדלה במדינת ישראל. איך זה שאף אחת לא לקחה אחריות ואף אחד לא לקח אחריות? זה לא נכון, זה אסור, ואין לכם מה להציע למדינת ישראל. ואת הבושה הזאת, שאתם לא יכולים לשאת – חברות וחברים בקואליציה אומרים: אנחנו מתביישים, איך לא ראינו? הרי בחוקים אחרים ראינו פה אנשים שמצאו תירוצים להצביע נגד או לצאת החוצה, אבל על הקמת ועדת החקירה – שזה התפקיד שלנו כחברי כנסת, לבוא ולפקח ולבוא ולשאול: איך זה שזה לא מיושם – אף אחד לא התקזז. כולם הצביעו נגד. אז תציעו אתם משהו משלכם. תבואו ותגידו: אוקיי, בסדר, יש פה בלגן עם האופוזיציה, אנחנו נעצור ונעמוד כאבוקה אחת. אבל אתם לא מציעים את זה. אז, אדוני ראש הממשלה, שרים, שרות, חבריי מהקואליציה, לכו הביתה. ראינו מה אתם מסוגלים לעשות, מה אתם יכולים לעשות. אתם לא עושים שום דבר. אלימות כנגד נשים זה לא טרור של יחידים, היא לא מנותקת מהקשר חברתי, היא נשענת על דפוסים שמושרשים היטב. אפשר לשנות. יש לנו את הידע לשנות. יש לנו 100 נשים שנרצחו בשנים האחרונות. זאת לא גזרת גורל, זאת אדישות שלכם. כשהחקיקה והאכיפה מחמירות יותר – אפשר היה אחרת. מה שהציבור מבין ועליו יוצא מחר להפגין – ואני רוצה לחזק את האנשים ואת הארגונים של דגל אדום שמוציאים אותנו, ואני מודה על כל העבודה שנעשית כאן בוועדות, שמחר לא תיעשה, וליו"ר הכנסת שבאמת מאפשר פה לכל עובדי הכנסת להצטרף ולהפגין, ולשבות, ולצאת ולזעוק. אמת מארץ תצמח. את מה שהקואליציה והממשלה הזאת לא מבינים, מבינים אנשים ונשים, ציבור של אזרחיות ואזרחים שיודעים שאפשר אחרת; שב-2018 רצח נשים זאת לא תשובה; שאלימות, אותה צריך לעצור. דם הנשים הנרצחות הוא על ידי הממשלה. הרצח הבא הוא באחריות של כל מי שברח וברחה היום מהדיון. אף אחד פה לא יוכל להגיד שידיו לא שפכו את הדם הזה. נוכח המציאות הקשה שבה הממשלה נכשלה כישלון חרוץ, מהדהד ונוראי בטיפולה ברצח נשים, אני מבקשת להצביע על אי-אמון בממשלה; אי-אמון בממשלה שבמשמרת שלה נרצחות ילדות ונרצחות נשים והאלימות הולכת וגדלה. זה זמן חירום. זה זמן שבו כולנו צריכים לחשוב איך אנחנו מונעים את הרצח הבא. ודם הנשים הנרצחות על ידי הממשלה. הרצח הבא הוא באחריות שלכם. תמנעו את הרצח הבא. תמנעו את הרצח הבא. אנחנו בזמן חירום. תמנעו את הרצח הבא. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון הרביעית באותו נושא: אוזלת ידה של הממשלה בטיפול ברצח נשים, של סיעת מרצ. תנמק את ההצעה חברת הכנסת מיכל רוזין. גם לך עשר דקות. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> אני מבינה שאתה נשארת כמשמורת בשם הקואליציה, וגם אתה, שניכם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> למה? יש לנו גם שר, שר הרווחה, שסופג. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> שניכם, יש לכם דיל. אתם במשמרת הזאת. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אנחנו שני הרוצחים. אנחנו שני הרוצחים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כן, אנחנו סופגים את כל – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אתה יודע, השר כץ, הלן קלר – כשר הרווחה אתה צריך לדעת את זה – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אנחנו שני הרוצחים. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – אמרה שעיוורון מפריד בין אנשים לחפצים אבל חירשות מפרידה בין אנשים לאנשים. והממשלה שלכם נפרדה מזמן מהאנשים, כי היא הפסיקה להקשיב להם. אני יודעת שאתה אחד מאלה שמקשיבים, אבל הממשלה והחברים שלך בקואליציה הפסיקו מזמן להקשיב לציבור הישראלי. יושב ראש הממשלה ואומר: זה נורא, המצב נורא, ואנחנו צריכים להקים עוד ועדה, וזה טרור, טרור מגדרי. ואני מסכימה איתו, זה אכן טרור. אבל חוסר המעש משווע – ואני יודעת כמה עושים במשרד הזה ובמשרד הזה; עדיין אנחנו יודעים שאין פה תוכנית חירום. אין פה תוכנית חירום, וזה מה שהנשים המדהימות האלה, שיושבות פה ומנסים לעצור אותן, באו להגיד: אנחנו במצב חירום. זה מה שהן באו להגיד: אנחנו במצב חירום, וכדאי שתבינו את זה שאנחנו במצב חירום. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> את לא צריכה לעודד הפגנות. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> וראש הממשלה, הוא לא ידע. הוא לא ידע שהוא הצביע – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> את לא צריכה לעודד הפגנות בתוך הכנסת, כי זו לא שכונה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הוא לא ידע שהוא הצביע נגד ועדת חקירה על רצח נשים. הוא לא ידע. הוא לא ידע על הצוללות. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מיכל, זה בא – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הוא לא ידע. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אוקיי, ניחא, הוא לא ידע – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> היה מערכון כזה: הוא לא ידע. הוא לא ידע את זה. בכלל, חוסר הידיעה זה מוטיב חוזר אצל ראש הממשלה בימים האלה. הוא לא ידע מה הוא הצביע בכנסת, הוא לא יודע מה קרה בעסקת הצוללות, הוא לא יודע מה קרה עם וואלה, הוא לא יודע שום דבר. אתה יודע, סגן יושב-ראש הכנסת, רבי שלמה אבן גבירול אמר כי ערך כל אדם כפי מה שהוא יודע. נראה לי שאם אנחנו עושים פרפרזה על הדברים האלה, ערכו של ראש הממשלה נמוך מתמיד, כי הוא פשוט לא יודע. הוא לא יודע מה הוא עושה, הוא לא יודע מה הממשלה עושה, הוא לא יודע מה המקורבים אליו עושים, הוא לא יודע. הוא לא ידע. אז אני רוצה להגיד לכם, אני, ביום חמישי האחרון, הלכתי עם חברי חבר הכנסת עיסאווי פריג' לבקר את משפחתה של יארא איוב בג'ש, זכרה לברכה, שנפלה גם היא קורבן לאלימות, לטרור המגדרי, אלימות נוראית שבה היא נרצחה. ואני רוצה להגיד לך, באמת: אני אישה, אני מתמודדת עם אלימות נגד נשים רוב חיי הבוגרים; אני עמדתי שם, אני לא הצלחתי לדבר. אני עמדתי, אני נחנקתי מדמעות. עמדתי ובכיתי מול האימא, מול הדודות, מול הסבתא. נקרע לי הלב. נקרע הלב, כי אין מה להגיד על נערה בת 16 שנרצחת בגלל אלימות של גברים נגד נשים. אין מה לעשות, זו האלימות הזאת. היא אלימות שקשורה לחינוך, היא אלימות שקשורה לתקציבים שיוענקו לחינוך, לאכיפה של משטרה, לכל כך הרבה מקומות – לרווחה, כמובן. אני אפילו לא רוצה להגיד עליה, על הנערה הזאת – אבל באמת, ראינו גם בדרום תל אביב, יש פה מקום להתערבות של כל הרשויות, לעשות יד אחת ולעבוד ביחד, ולכן כל כך חשוב התקצוב של הוועדה הבין-משרדית. כל כך הרבה נשים עלולות להגיע לכותרות הזאת בעיתון של "נרצחה". כל כך הרבה נשים חיות באלימות. דרך אגב, גם אלימות כלכלית, שעל זה אתם בכלל מסרבים לחוקק, אבל בוודאי אלימות פיזית, בוודאי אלימות נפשית. והכאב הזה, הכאב הנורא הזה, שהגדיש את הסאה הוא עכשיו זורם לזעם ציבורי. על כך השביתה מחר, ואני קוראת לכולן ולכולם להצטרף לשביתה ככל יכולתם – שעה, שעתיים, חצי יום, יום שלם – ולהצטרף אלינו בכיכר רבין ב-19:30 בתל אביב, כי הזעקה המשותפת של הציבור כולו חשובה ביותר. אני קוראת לכל הרשויות ולהסתדרות המורים ולהסתדרות הכללית ולעובדי הכנסת ולכולם, אני קוראת לכולם לאפשר להם לשבות בלי לקחת להם יום חופש, בלי שהם יצטרכו לקחת את זה על חשבונם. אל תעמידו אותם בדילמה הזאת. תנו להם לשבות, כי זה נכון לשבות, כי אנחנו רוצים חברה ערכית, אנחנו רוצים חברה שיש לה אמירה. היום זה בנושא הזה, מחר זה בנושא אחר. אנחנו רוצים שלחברה תהיה אמירה. כמה פעמים חסמו לנו את הרחובות, את הכבישים, במחאות כאלה ואחרות, ואנחנו עם כל הקושי של הפקקים אמרנו: הם צודקים, הם צריכים למחות, כי זאת הדרך הדמוקרטית וזאת הדרך לזעוק. והנשים במדינת ישראל חיות בפחד כי היום זו היא ומחר זו מישהי אחרת ומוחרתיים אולי זו אני. וזה פחד שקיים. אני יודעת שגברים לא מבינים את הפחד הזה; לפעמים, באמת, כשאני צריכה להסביר לגבר למה אני חוששת ללכת לחניון באמצע הלילה או בשעה מאוחרת לבד, או אפילו סתם ללכת בכביש, הוא אומר לי, אבל מואר פה, למה את חוששת? ונשים שמפחדות בבית שלהן או במקום העבודה שלהן – יש פחד. הפחד הזה, גם החינוך שאנחנו מקבלות, של: אל תצאו לרחוב כי אתן יכולות להיפגע – גולדה מאיר אמרה: שאנסים יישארו בבית, למה שהנשים יפחדו ללכת ברחוב? הן לא אונסות, הם אונסים אותנו. אנחנו חיות בפחד. העובדה שהחברה, הממשלה, מאפשרת שנשים תירצחנה ועוברים לסדר-היום, זה פחד שבסופו של דבר אנחנו מעבירות לילדות שלנו שהחיים שלהן לא חשובים באותה מידה כמו של האחים שלהן, כמו של החברים שלהן, הזכרים. ועדת החקירה שנפלה פה, איזו קטנוניות, איזו פוליטיקה קטנה: בסדר, אתם נגד ועדות חקירה. הלכנו ליושב-ראש הכנסת, ישבנו איתו; הוא אפילו לא טרח להחזיר לנו תשובה. הוא קרא לנו, אמר: מה אתן רוצות? אמרנו לו, בידיים באמת נקיות, בוא תקים ועדה של מישהי מהקואליציה ומישהי מהאופוזיציה ביחד, כדי שבאמת נעזור. היו פה ועדות בכנסת, ועדות חקירה, שעזרו לקדם נושאים. ככה יצאנו – אתה יודע את זה – מהרשימה השחורה בארצות הברית בנושא סחר בנשים, בזכות ועדת חקירה. אז אמרנו, בואו, אנחנו לא רוצים שזה יהיה אופוזיציה–קואליציה, בדיוק התמונה שהם עכשיו ייצרו פה במליאה; הם ייצרו את התמונה הזאת, לא אנחנו. אנחנו באנו ואמרנו: בוא נקים את זה ביחד. אנחנו מוותרות על האגו, על זה שאנחנו הבאנו את זה. עשינו סיבוב בתקשורת. בואו, שתיקח את זה מישהי מהקואליציה, בואו נרים את זה ביחד. מה התשובה שלהם? זאת התשובה שלהם: כיסאות ריקות. ואם אתם לא הייתם צריכים להיות פה במשמרת, גם אתם לא הייתם פה – כיסאות ריקים, סליחה על הטעות. כיסאות ריקים. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אדרבה, כיסאות ריקות. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אדרבה, כיסאות ריקות. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> כיסאות של נשים. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> כיסאות נשים, כיסאות ריקות. לא, והטענה שלי היא לא רק לנשים בקואליציה. זה לא מאבק של נשים בלבד. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> זה בלהט הנאום. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> השרים בעיקר, והשרות. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> זה מאבק של נשים וגברים ושל החברה הישראלית כולה, כי כולנו חיים ביחד וכולנו צריכים לחיות בביטחון ולא לפחד מהחיים, מהחיים עצמם, כמו שאומר ראש הממשלה. אז ראש הממשלה שלנו עסוק בהשמצת המשטרה ובלחפור מנהרות תחת אמון הציבור במשטרה, במקום שיחזק אותה ויתקצב אותה כדי שהיא תעזור להילחם באלימות בכלל ובוודאי באלימות נגד נשים; ושרת המשפטים חופרת מנהרות תחת מערכת המשפט מהיום שהיא מונתה לתפקיד. אלה, והפגיעה שלהם בחוק, באכיפת החוק ובשומרי הסף, כל אלה מביאים אותנו למצב של הפקרות, הפקרות הולכת וגוברת בביטחון האישי של ישראלים וישראליות במדינת ישראל. אז אני רוצה שוב לחזק את הנשים שכאן, את הנשים שיזמו את המחאה ואת השביתה מחר. אנחנו כולנו נהיה ביחד איתכן, כי באנו את החושך של הממשלה הזאת לגרש גם בהצבעת האי-אמון עכשיו וגם, כמובן, בשביתה מחר, ובמחאה, כי אנחנו בחנוכה ואנחנו רוצים לגרש את החושך. והאור הוא אור של שוויון, של חירות וצדק, שנראה שהם הולכים ונעלמים יותר ויותר מהעשייה הפוליטית שלנו פה ומהחברה הישראלית. אז שוב איתכן, נשים אמיצות שיושבות ביציע, אני מתנצלת בשם הבית הזה על האלימות כלפיכן. אם הייתן באות עם קעקוע לא היו יכולים לעשות לכן שום דבר, אבל באתן וכתבתן את זה בטוש, כמוני. אז תודה לכן שהבאתן יותר אור למשכן, לבית, ועכשיו התפקיד שלנו כולנו הוא להקרין את האור הזה בחזרה אליכן, בחזרה אל החברה בישראל, לנשים בישראל. זמן חירום – די לאלימות. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. ישיב במשולב על כל הצעות האי-אמון שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת השר חיים כץ. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא רוצה להתייחס לכל הדברים שנאמרו פה, חלק מאלה שדיברו פה לא האמינו למה שהן אומרות, כי אני מתאר לעצמי שגם הן מבינות שמה שהן אומרות לא כל כך מדויק, ואני מדבר בצנעה. דרך אגב, לא הקימו ועדה חדשה. ראש הממשלה החליף את גלעד ארדן – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברות הכנסת. סדרנים, תעשו סדר שם. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> תן, תן להן עכשיו, זאת החגיגה שלהן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> עם כל הכבוד, מליאת הכנסת זה לא איזה קרקס. חברות הכנסת – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אני יכול לא להשיב וללכת? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אתה יכול לא להשיב. אני לא קובע. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> מאחר שלא מעניינת אותן תשובת הממשלה כי הן באו רק למחות ולא באו להשיב, אז תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. אם כן, תודה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם בורחים מהתשובות? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברות הכנסת, סדרנים – – – << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם בורח מהתשובה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> גבירותיי חברות הכנסת. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הוא לא שמע אותנו. השר בורח מהתשובה, מה קרה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כל כך עניינה אותך התשובה, כולך היית בהאזנה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אנחנו כשדיברנו השר לא ישב והקשיב. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה רבה, שבו במקומותיכם. אם אתם רוצים להתנהל בצורה הזאת, חבר הכנסת עיסאווי פריג', אתה סגן יושב-ראש הכנסת, בוא תשב במקומי פה ותתנהל בצורה הזאת. אתם חושבים שאפשר להתנהל בצורה כזאת? עם כל הכבוד. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << קריאה >> גם אנחנו, כשדיברנו השר לא הקשיב. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אני עובר להצעת האי-אמון הבאה: פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והעברה צפויה של דמי חנוכה לחמאס בסך 15 מיליון דולר בתחילת חודש דצמבר. הצעת האי-אמון של סיעת ישראל ביתנו. ינמק את ההצעה חבר הכנסת עודד פורר. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – מה הכותרת, דמי חנוכה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כנראה זה דמי חנוכה, זה מה שכתוב. מי השר המשיב, יריב לוין? נא לדאוג שהשר יריב לוין ייכנס למליאה. יש שר. חיים כץ פה, אתה יכול להתחיל, עשר דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הייתי שמח שגם נציג הממשלה יקשיב לי. אדוני השר, אפילו שאתה לא אמור להיות השר המשיב, ככל הנראה לזה דנו אותך בממשלה, אתה לפחות תהיה השר המקשיב. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אני אבוא ואקשיב לך. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר, אם אתה לא השר המשיב, לפחות תהיה השר המקשיב. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברות הכנסת, אני קורא אתכן – חברות הכנסת תמר זנדברג, ציפי לבני, מרב מיכאלי, יעל גרמן, עאידה תומא סלימאן, אני קורא אתכן לסדר פעם ראשונה, קורא אתכן לסדר פעם שנייה. אתן לא תפסיקו – אני מוציא אתכן החוצה. יש גבול להצגה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> תוציא את חברות הכנסת בדיון על רצח נשים, כשהקואליציה לא כאן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תקשיבי, עם כל הכבוד לך, זאת לא הצגה פה. << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> כן, זאת הצגה, דיון על רצח נשים כשהקואליציה לא פה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תוציאו את תמר זנדברג בחוץ. (חברת הכנסת תמר זנדברג יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. רק אני אשמח אם תחזיר לי את הזמן שהם גזלו פה, אבל אני שמח שיש לי לפחות שר מקשיב. אני חייב לומר לך, אדוני השר, אני עומד כאן במליאה עכשיו להציג את הצעת האי-אמון הזו נבוך. נבוך ומבולבל. למה אני מבולבל? אני מבולבל כי מצד אחד הקולות שלכם רועמים ומדברים נגד הטרור, ומדברים על החמאס, ומעבירים מסרים שלכאורה אני אמור להתחבר אליהם. הרי בסוף גדלנו, אפשר לומר, על אותה קרקע, באותו מקום. אבל המעשים, אדוני השר, המעשים של הממשלה במקרה הזה הפוכים לגמרי. והבוקר – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> קודם כול, אני שמח שאתה אומר "במקרה הזה", כי יש דברים שעושים טוב. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כשעושים טוב אני הראשון שיגיד שעושים טוב. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אה, בסדר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ועד לא מזמן גם ישבנו שותפים איתכם, כתף אל כתף. אבל הבוקר, כשאני פותח את עיתון ידיעות אחרונות נדחקה לשוליים – מה לעשות, אני מגיע גם לעמודים האלה – לעמוד 23, ידיעה של אלכס פישמן על כך שהשבוע צפוי להגיע משלוח נוסף של 15 מיליון דולר מהקטארים לחמאס בחסות ממשלת ישראל. ואתה יודע מה, אני לא חושב, אדוני, שאתם מתוחכמים עד כדי כך, ושכל כותרות העיתונים שמילאו היום את העמודים הראשיים היו רק ספין כדי לדחוק את הכותרת הזו לעמ' 23, אבל אני רוצה להתייחס דווקא לידיעה הזו, שלכאורה היא בשוליים. כי אני חושב שאם יש סיבה שבגללה באמת אתה וחבריך השרים צריכים לעזוב את הממשלה הזו, זה בדיוק מה שהיה כתוב שם בצד בעמ' 23. ראוי לצטט מכותרת המשנה של אותה ידיעה, אדוני השר, שתיכנס לפרוטוקול כאן, של הכנסת, כדי שידעו. כתוב כך בכותרת המשנה: "בפעם האחרונה שהועברו מזוודות כסף קטארי לתשלום משכורות ברצועה זה הסתיים באירוע ביטחוני חריף וב-500 רקטות על תושבי הדרום; כעת" – כתגובה, כן – יאפשרו "משלוח נוסף של 15 מיליון דולר קטארי, שצפוי להגיע לעזה עוד השבוע". סוף ציטוט. ממש דמי חנוכה. והיכולת שלכם, אני אומר לך, שלך ושל חבריך – חבריי, בסופו של דבר; כמו שאמרתי, מאותה קרקע צמחנו – זאת אותה הידבקות לכיסאות, במקרה הזה נוכח מדיניות ביטחונית עקומה שהממשלה מובילה כעת, היכולת הזו באמת מרשימה. אני רוצה לשאול אותך: תאמין לי, כשאתה קם בבוקר ולפני שאתה מתארגן, אתה מסתכל בראי, אתה מצחצח שיניים, ואתה אומר לעצמך: תגיד, אני באמת חי בשלום עם זה שאני יושב בממשלה שמשלמת פרוטקשן לחמאס? אתה באמת, את כל הקריירה הציבורית שלך, המפוארת, והמאמצים שהשקעת להגיע להיות שר בממשלה, בחזית העשייה הציבורית, בסוף בסוף בסוף זה בשביל להיות חתום על זה שהממשלה הזו משלמת – לא 15 מיליון דולר, אדוני; 60 מיליון דולר. השבוע מה שיעבור זה רק התשלום השני. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 160. הגדילו עכשיו. << קריאה >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << קריאה >> 90. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 90, סליחה. פשוט קראתי שרצו להגדיל ל-160. כבר מתבלבלים המספרים. אבל זה בסך הכול התשלום השני, אדוני. והרי אתה לא תחלוק על מה שאני אגיד עכשיו; אם אני אומר שעזה היא ישות טרוריסטית, לא תעמוד פה ותגיד לי: אתה טועה. ואם אני אגיד שהרצועה הפכה למדינת טרור, לא תגיד לי שאני טועה. אני בטוח שגם השר לוין לא יגיד לי שאני טועה כשאני אומר שהרצועה הפכה להיות מדינת טרור. ואתה גם תסכים איתי שצריך להילחם בטרור. ואני החלטתי, אדוני – חבל שאתה לא תשמע עד הסוף, אבל ימשיך השר לוין, כי אני החלטתי – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> תשמע, אתה יודע, אני מכבד אותך, אני אשמע עד הסוף. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> החלטתי לבדוק איך נלחמים בטרור, מה עושים כדי להילחם בטרור. אמרתי, אדוני, אני אגש ואני אחפש ספרות מקצועית בנושא. ומצאתי ספר, אדוני, שהסנטור אדוארד קנדי אמר עליו שכל מי שרוצה לקיים דיון מושכל בטרור חייב לקרוא אותו והסנטור רוברט דול אמר עליו שהספר נותן מפה ומצפן להבנת עקרונות המאבק בטרור. אז בדקתי את המצפן ולאן הוא מכוון אותנו, אדוני, ומצאתי פרק בספר הזה שמציין מה צריך לעשות כדי להילחם בטרור. והסעיף השני אומר: הטלת עיצומים דיפלומטיים, כלכליים וצבאיים על מדינות הטרור עצמן, דוגמת עזה. עצם העובדה שמדינת טרור יודעת שהיא חושפת את עצמה לאפשרות של מעשי גמול משפילים וכואבים, די בה כדי לצנן את התלהבותם של רודנים שמשתעשעים במחשבה לנהל מתקפת טרור. עוד מוסיף הכותב, בהתייחסו לסוריה, אדוני, כי הניסיון לשחד, לשחד, כך הוא כותב, את סוריה להימנע מתמיכה בטרור תמורת סיוע אמריקני הוא ההפך הגמור מן הדרוש. שיחודה של סוריה יביא במקרה הטוב להפסקה טקטית בטרור מתוך כוונה לסחוט ויתורים, ובמקרה הזה חוזר הטרור באופן בלתי נמנע לקדמותו. ברגע שהסחטן מעכל שהוויתורים מגיעים, ומפסיקים, נראה לו שהגיעה העת לסיבוב הבא. ואת הדברים הללו, אדוני, בוודאי שיערת, כותב מי שעומד היום בראשות ממשלה שלפני חודש שיחדה את החמאס ב-15 מיליון דולר ותשחד שוב השבוע את החמאס ב-15 מיליון דולר נוספים, שהיא תאפשר לקטארים להעביר לו. עוד מרחיב ראש הממשלה נתניהו, בספרו "מלחמה בטרור", על העובדה מדוע אין לאשר העברה של שוחד לארגונים. אני יודע שהעקרונות האלה – לשניכם, גם לך השר לוין וגם לך השר כץ – ברורים. ולצערי, הממשלה הזו הלכה כברת דרך ארוכה מאז שחרתֶּם מדיניות של מלחמה – מאז שסרטטתם מדיניות של מלחמה בטרור; והצלחתם לבצע תמרונים רחבים מאוד כדי להפוך את האג'נדה הזאת לאג'נדה של כניעה לטרור. אותו אחד שכתב את הדברים האלה כמצפן להבנת עקרונות המאבק בטרור אומר רק בחודש שעבר, ב-11 בנובמבר – לאחר שהוא העביר תשלום פרוטקשן לארגון טרור הוא אומר כי ברגע הזה זה הצעד הנכון. ומייד אחר כך הוא מקבל תמורה של 500 רקטות לעבר דרום הארץ, שנענות גם הן בתגובה רפה ומגומגמת תוך ריצה להפסקת אש. חבריי, על השבוע הזה בלבד הממשלה הזו ראויה לאבד את האמון לא רק של הכנסת אלא של הציבור כולו; על השבוע שבו אתם עושים הפוך מכל מה שאתם מאמינים בו רק כדי להישאר צמודים קרוב קרוב לכיסאות שלכם, גם במחיר של פגיעה בביטחון ישראל. וידוע לכם היטב שעיני כל העולם נשואות אלינו, בוחנות אותנו, כיצד אנחנו נוהגים מול הטרור האכזרי הזה, ובעיקר בוחנות אותנו עיני האויבים הנוספים שמסביבנו. ואין חולק על כך שהחמאס הוא החלש שבאויבים שלנו. אין ספק שעימות רחב בצפון מחייב תשומות וכוחות אחרים. ודווקא בגלל זה, כשרואים האויבים שלנו שאנחנו נכנעים לארגון קטן, חלש ומוחלש, אנחנו רק מקרבים את העימות הבא, ונעשה אותו מול ארגונים חזקים בהרבה, שמסכנים את הביטחון הלאומי שלנו. התפיסה שאתם באמת מאמינים בה היא הרי תפיסה של מכה ניצחת לטרור; מכה שלא תביא רק לריסוק ארגון הטרור הספציפי הזה שמתנגד לנו אלא תוביל את שכנינו לחשוב פעמיים אם לצאת לאיזושהי מתקפה נגדנו. אבל בפועל, אדוני, נחשפנו לכך שאתם מ-פ-ח-דים. 500 הרקטות שנורות לדרום הארץ היו צריכות להוביל אתכם לסגירת הטלפונים ל-48 שעות כדי ששום מנהיג בין-לאומי לא יוכל לאתר אתכם, וב-48 שעות האלה עזה הייתה צריכה לקבל דם, אש ותמרות עשן, שאחריהן לא רק העזתים והחמאס לא היו מעיזים להתעסק איתנו אלא אף ארגון אחר לא היה מעז להתעסק איתנו. אבל במקום זה רצתם אחוזי אמוק לעבר הפסקת אש מבישה, והשבוע אתם תמשיכו את הביזיון הזה כשתעבירו לארגון הזה דמי חנוכה, ותלוו את זה במילים רמות של עוצמה, של נחישות, של כוח, רק כדי להסוות את המבט המושפל שלכם אל מול ארגון טרור שהצליח לבייש אותנו, אתכם, את אזרחי ישראל, רק בגלל שנראה שבחרתם בשררה. ונכון, חבריי השרים, זה טוב להיות שר, אמר את זה גם ראש הממשלה לשעבר שרון. זה מעניין, זה מאתגר, יש בזה גם לא מעט כבוד. אבל להיות שר בממשלה כנועה, חבריי, אולי זה נוח בישבן אבל זה רע בלב. אין בזה שום כבוד גם כשפורסים לכם שטיחים אדומים בביקוריכם, זה מביש. ואני לא יודע איך אתם יכולים לפגוש את אזרחי ישראל בכל הארץ, ובוודאי בדרומה, בלי להתבייש. כי בזמן שאתם מתרצים שאתם דואגים לביטחון אתם דואגים רק לעצמכם. אני אסיים – ברשותך, עוד דקה, אדוני – בפרשת השבוע. תיתן לי פרשת שבוע, נכון? גם פרשת השבוע – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> את זה אני מכיר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> את זה אתה מכיר? חבל, כדאי שתשמע גם. גם פרשת השבוע מזכירה מקרה דומה לעניין זה, אדוני. בפרשה שמדברת על מכירת יוסף מוזכר ראובן כמי שעשה מעשה הצלה, הציל את יוסף ממוות. כתוב: "וישמע ראובן ויצִלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אלֵהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אֹתו אל הבור". מפרש רש"י שרוח הקודש מעידה שראובן לא אמר זאת אלא כדי להציל את עצמו, "שיבוא הוא ויעלנו משם. אמר: אני בכור וגדול שבכולן, לא ייתלה הסירחון אלא בי". הוא פחד שבסוף הוא יהיה זה שנאשם בעניין. ולראיה, גם בהמשך אומר הכתוב, אחרי שראובן שב אל הבור ולא מוצא את הילד, הוא לא מבכה על הילד, על מה הוא מבכה? "הילד איננו ואני אנה אני בא". מבאר אור החיים, אדוני, שהתנגדותו של ראובן להריגת יוסף הייתה מפני שחשש לגורלו עצמו, ולא מפני חשש לגורלו של יוסף או לשלום אביו. ואני שואל אותך, אדוני השר – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אנה אתם באים. מעבירים כסף לארגון טרור, כי אתם חוששים לגורלכם ולא לגורל אזרחי ישראל, לצערי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ולכן צריך לתמוך בהצעת האי-אמון הזו. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עודד פורר. ישיב השר יריב לוין להצעת האי-אמון. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, טוב, אני באמת מתפעל, חבר הכנסת פורר, מהמועד שקצבת, 48 שעות ועזה תהיה כולה אש ותמרות עשן, נכון? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא, אתם תקדישו 48 שעות להכין את זה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> היה נשמע לי מוכר מאיפשהו, 48 השעות, לא יודע למה. האם יכול להיות שמסתובב בקרבנו, ככה פה, באזור, מישהו שלפני 48 שעות שהיו לפני שנתיים וחצי כבר לא היה צריך להיות בין החיים, או שזה רק נדמה לי, חבר הכנסת פורר? שמע, זה כל כך לא רציני, אבל אני אגיד לך דבר אחד: אין פרס גדול יותר שקיבל ארגון טרור – אני חושב שבעולם, בטח ובטח לא החמאס – מאשר הפרס שנתן לו שר הביטחון היוצא אביגדור ליברמן כאשר התפטר מתפקידו, ובעצם בא ואמר: החמאס ניצח אותי כשר ביטחון, אני לא מסוגל להשלים את המשימה שנטלתי על עצמי ואני באמצע המערכה קם ועוזב את התפקיד. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא באמצע המערכה, נתתם לו הפסקת אש. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חושב, חבר הכנסת פורר, אתה באמת מאמין שבזה – – << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> הם חגגו, תאמין לי. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – בזה תמו המערכות? הרי תראה, אתה יודע – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, אני יודע שהדברים לא נעימים. << קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתם נתתם את הכסף ואתם מחפשים את האשמה, כן? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תקשיבו לשר, תקשיבו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תראה את הכשל הלוגי העמוק שיש בדברים שלך. הרי יש פה אחד משניים: אם באמת הסתיימה המערכה, כמו שאמרת כרגע, אז נדמה לי שאף אחד לא מבין מדוע פרשתם מהממשלה. הרי אף אחד לא רוצה שחיילי צה"ל ייכנסו פנימה לתוך עזה, או שאנחנו נסכן את אנשינו או נוציא את כל העלויות שכרוכות במלחמה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> השבוע העבירו 15 מיליון דולר לחמאס. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> עודד, אפילו בדברי תורה לא הפרענו לך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הרי, חבר הכנסת פורר, אם באמת הסתיימה המערכה והושג שקט, אז ודאי וודאי שלא הייתה שום סיבה לפרוש מהממשלה, והמדיניות הצליחה. לעומת זאת, אם עדיין לא הסתיימה המערכה, והשקט לא הושג ואתה צודק בטענה שלך, אם הבנתי אותה נכון, שאנחנו צריכים להגיב בכוח כי אחרת המערכה תמשיך, אז שר הביטחון עזב באמצע המערכה. אין שום דרך אחרת לרבע את הדבר הזה. ולכן אני חושב, חבר הכנסת פורר, שלא מאוחר לעשות שיקול שני, אתה יודע. אם תבקשו להיכנס לממשלה, אני לא בטוח שאנחנו לא נסכים לקבל אתכם בחזרה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תסכים לבטל את ההסכם של 15 מיליון דולר – – – בוא נקיים את המשא ומתן עכשיו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז תעשו שיקול שני, כי אני יכול להגיד לך, ובזה אני אסיים – אני יכול להגיד לך דבר אחד: כשבוחרי ימין מצביעים למה שאמור להיות מפלגת ימין, הם לא מצפים לראות אותה יושבת באופוזיציה עם הרשימה המשותפת ומגישה ביחד איתה הצעות אי-אמון בממשלה הימנית. לא בשביל זה הם בחרו בימין. << קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ולכן אני אומר לכם שהציבור רואה את מה שאתם עושים, רואה את המהלך שעשיתם, רואה לצד מי אתם יושבים, רואה באיזו ממשלה אתם מגישים אי-אמון. ואני אומר לכם שהציבור לא טיפש, ומי שרוצה ימין יצביע ימין, לא יצביע למי שלוקח קולות של ימין ומנסה להפיל ממשלת ימין. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תעשה הסכם עם חמאס, 15 מיליון דולר בחודש. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חושב שאין שום מקום להצעת האי-אמון הזאת, וגם אין מקום בכלל להגיש הצעות אי-אמון בחג. גם זה דבר שבעיניי הוא לא ראוי ולא נכון. ובכלל, אני רוצה לומר לחבריי באופוזיציה, כללי המשחק בבית הזה נועדו קודם כול לשמור על הזכויות של האופוזיציה. הרי הקואליציה באופן עקרוני יכולה ברוב לעשות כמעט כל דבר, ואני בוודאי ידוע כאחד שמקפיד על הכללים האלה, ואני יכול לומר לכם שהדרך שבה אתם נוהגים גם לא משיגה שום דבר בסוף, גם לא מכבדת את הכנסת וגם לא טובה ולא נכונה, כי כששוברים את כללי המשחק מצד אחד הם נשברים גם מהצד השני, ובסוף בסוף – – << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> וזה שאף אחד מהקואליציה לא נמצא פה, זה מכובד בעיניך? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – את המחיר העיקרי משלמים אלה שהם במיעוט, לא אלה שהם ברוב, ואני חושב שזה לא מצב נכון ולא טוב. ואני מציע לכם לעשות שיקול שני לגבי כל המדיניות והדרך שאתם נוהגים בה. תודה. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו מרשים לכם גם לעשות שינוי ולכבד את הכנסת. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לשר יריב לוין. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה – סליחה, סליחה, סליחה, לדיון בהצעות האי-אמון. אנחנו מתחילים. מסיעת המחנה הציוני, הראשון – חבר הכנסת יוסי יונה, ואחריו מהרשימה המשותפת, חד"ש, רע"מ, תע"ל, בל"ד, ניבין אבו רחמון תהיה השנייה. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> שלוש דקות לכל דובר. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אדוני, כנסת נכבדה, השר לוין, לממשלה הזו אין הצדקה להמשיך ולהתקיים ולו יום אחד בלבד. עננה שחורה וכבדה מתנוססת זה מכבר מעל הממשלה ומעל חלק משריה, עננה כבדה של שחיתות. בוודאי שעומדת גם לראש הממשלה וגם לשרים חזקת החפות והוא זכאי עד שלא נמצא אשם, ובכל זאת אנחנו רואים שהולכים ונערמים מעל ראשם של נבחרי ציבור רבים חשדות מאוד מאוד כבדים. אני רוצה לצטט מדברים שאמר סנטור אמריקני, שזה מאוד מאוד רלוונטי, אדוני היושב-ראש, למציאות שבה אנו חיים כיום. וכך הוא כתב, סנטור ממדינת ניו ג'רזי, קורי בוקר. הוא אומר: אם מתבוננים בתרבויות האנושיות המפוארות מהאימפריה הרומית עד לברית המועצות, אנחנו רואים שרובן לא נפלו בגלל איום חיצוני אלא בגלל חולשה פנימית, שחיתות, או בגלל כישלונן לעמוד מאחורי הערכים והאידיאלים שעליהם הן הצהירו. ואני חושב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שאנחנו אכן חיים בעידן שבו אנחנו רואים כיצד השחיתות הולכת ומכרסמת. הולכת ומכרסמת במוסדות השלטון, הולכת ופוגעת במוסדות השלטון, והדבר הנורא ביותר, אדוני היושב-ראש, שהממשלה הזאת, במקום לחכות לתום החקירות, במקום לחכות לתהליכים המשפטיים, היא פועלת יום-יום, שעה-שעה, לפגוע בלגיטימציה של מוסדות המדינה, של המשטרה, של הפרקליטות. אני חייב לשתף אותך, אדוני היושב-ראש, בחוויה שלי מהבוקר. בא טכנאי לתקן אצלי משהו בבית, ואמר לי: תגיד, אם זה המצב, גם לי יש לגיטימציה לגנוב. כולם יכולים לגנוב היום. אין דין ואין דיין. אין דין ואין דיין. זה המסר שעובר לציבור, אדוני היושב-ראש. זה המסר שעובר לאזרחים. כמישהו שבא מהעולם של פילוסופיה והיסטוריה ולימודים, בלימודי תרבות אני זוכר שקראתי את הנאום של הסנטור הרומי הידוע קיקרו; את המילים שהוא כתב באחד מנאומיו נגד סנטור בשם קטלינה. האיש הזה – אני מסיים – הואשם בשחיתויות רבות ומעולם לא הצליחו להוכיח את אשמתו. הוא כתב באחד מנאומיו, אמר באחד מנאומיו: o tempora o mores – כיצד הגענו לזמנים האלה? איפה המוסר, ואיפה הזמנים, כשאנחנו יכולים לחיות במציאות שבה השחיתות כל כך פושה. והנורא מכול, אדוני היושב-ראש: הלגיטימציה הציבורית שיש לה, וזאת בעזרתם של נבחרי הציבור. תודה לך, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. תעלה חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, ואחריה – חבר הכנסת יאיר לפיד. חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה. כבוד יושב-ראש הישיבה, חברות וחברי הכנסת, אני עומדת פה היום כאישה, וצרחות הנשים שנרצחו מהדהדות בראשי. אני עומדת פה היום כאישה, ורגליהן המשקשקות של הנשים המתחבאות מתוקפיהן מרעידות את ליבי. אני עומדת פה וקולי מתחבר לקריאות הנשים שהפגינו בג'יש, בחיפה, בטמרה, בנצרת, בעכו, ביפו או בכל רחבי הארץ, ולכעס הנשים השובתות מחר, המסרבות לשתוק על רצח הנשים והנערות. אנו מרימות דגל אדום. אנו מכריזות שוב על מצב חירום. שנים אנו צועקות: די לרצח נשים. (אומרת בערבית: די לרצח נשים.) זהו דגל אדום, אדום כצבע הדם של הנשים שהפקרתם, שרי הממשלה, שאין לנו אמון בה; כצבע הדם של הנשים, שידעתם שהולכות לאבד את חייהן אבל לא עשיתם כלום; כצבע הדם של הנשים שקברנו מתחת לאדמה, אבל רוצחיהן עדיין מסתובבים חופשי. זהו דגל אדום המונף בסערת הכעס שלנו. רצח נשים הוא התוצאה הטבעית של האלימות החברתית, הכלכלית והפוליטית נגדנו; התוצאה הטבעית של העוני, של ההדרה, של האפליה בשכר, של ההטרדות, של השוביניזם, של הכיבוש ושל הזלזול המתמשך בחייהן ובזכויותיהן של נשים, במיוחד של נשים ערביות פלסטיניות. ישבתם כאן, חברות וחברי הקואליציה, והצבעתם נגד הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית לרצח נשים. מעשה זה מעודד אלימות נגד נשים. יש להקים ועדה זו באופן מיידי, בלי שום תירוצים. יש לממן מייד את כל התוכניות הנדרשות למיגור האלימות נגד נשים, בלי תירוצים. תפקידה של כל מדינה הוא לעקור את האלימות נגד נשים משורשיה, דרך חינוך, חקיקה, מדיניות כלכלית, אכיפת החוק. הממשלה לא ממלאת את תפקידה. לבנות ולבני עמי אני אומרת: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לבנות ולבני עמי אני אומרת: אנו מטילים את האשמה על המשטרה ועל הממשלה, שלא ממלאות את תפקידן בעצירת דם הנשים הנשפך ביישובים שלנו. הפושעים חופשיים, והתלונות נשארות הודעות בלבד ואינן נלקחות ברצינות כדי להגן על הנשים. הנשק נפוץ ומאיים על ביטחוננו ושלומנו. כל זה הוא תוצאה של החלטה פוליטית. 11 נשים ערביות נהרגו מתחילת שנת 2018. יצאנו בימים האחרונים אל הרחובות, נשים וגברים, נערים ונערות, צעקנו נגד האלימות הרוצחת ותבענו להגן על גופנו ורוחנו. עלינו להמשיך בהתמדה ברוח זו, כדי לחולל שינוי בחברה שלנו, בבתים שלנו, בבתי הספר שלנו ובמועצות שלנו, כדי שלנו הנשים יהיה המקום שאנו ראויות לו, השלום שאנו ראויות לו והחיים שאנו ראויות להם.) << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת ניבין אבו רחמון. יעלה חבר הכנסת יאיר לפיד, ואחריו – חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. אם לא תהיה נוכחת – חבר הכנסת יעקב מרגי; אם גם הוא לא יהיה – חבר הכנסת חמד עמאר. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שבמקום לנאום הייתי צריך פשוט להקרין פה על מסך ענק את הנאום של נתניהו מאתמול, כדי שכל הכנסת תראה את הפחד, את אובדן שיקול הדעת, את הרגע הזה שראש הממשלה מתפרק לנגד עינינו. ראש ממשלה לא יכול לדבר ככה. יש בכל זאת כללי משחק, יש אחריות לאומית, יש צורך להגן על המדינה, על מוסדות הדמוקרטיה, במקום לתקוף אותה. במקום ראש ממשלה, יש לנו היום מכונה של הכפשות: אל תאמינו למשטרה, אל תאמינו לבית המשפט, אל תאמינו לתקשורת, אל תאמינו לאופוזיציה, אל תאמינו למפקדי צה"ל. ועם טקסטים שאין אדם שעשה גוגל בימיו ולא יודע שהם לא נכונים, מנסים להפיל ממשלת ימין? מי? רוני אלשיך מקריית ארבע? מנדלבליט, שאבא שלו היה פעיל בליכוד מהחנות שלו בשוק בצלאל בתל אביב? מרים נאור, שבגין והרב קוק היו שני הסנדקים של הילדים שלה? ליברמן ובנט, שהם עכשיו השמאלנים החדשים, הם אלה שמנסים להפיל ממשלת ימין. אמר אתמול ראש הממשלה שלמפכ"ל הבא תהיה עבודת שיקום גדולה – לא נכון; לראש הממשלה הבא תהיה עבודת שיקום גדולה. הוא יצטרך לשקם את הממלכתיות; הוא יצטרך לשקם את האחדות; הוא יצטרך לשקם את השיח הישראלי; הוא יצטרך לשקם את הרעיון הזה שיש לנו מטרות משותפות. וראש הממשלה הבא – לנשים ביציע אני רוצה לומר – יצטרך גם לא להתעסק כל היום בבעיות הפליליות שלו אלא לטפל באלימות נגד נשים; בעובדה שנשים לא מרגישות מוגנות לא ברחוב ולא בביתן; בעובדה שלנשים מגיעה ממשלה שאכפת לה מהן – מגורלן ומחייהן. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. אם הוא לא יהיה נוכח – עיסאווי פריג'. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאני אתחיל לדבר, אני לא רואה שר. אה, נמצא. יריב נמצא כאן, השר יריב לוין. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> השר יריב לוין פה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש? נאומי יום שלישי, נאומי דקה, הם חשובים מאוד. חברי הכנסת, ביום שלישי דיברתי על זה שאין חלקות ולא מחלקים חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם, לעומת זה שהחלקות מוכנות כבר יותר משלוש שנים. שר האוצר שמע אותי. למוחרת הוא מכנס את הפעילים שלו בשפרעם, מביא אותם למשרד האוצר ומוציא סרטון שהוא מחלק 186 חלקות לחיילים משוחררים בשפרעם. בנוסף לזה – כבוד חבר הכנסת לפיד – בנוסף לזה, הוא אומר: אני נותן לכם מענק של 270,000 שקל. אני בהלם. יום לפני זה אני מדבר איתם. אז אני רוצה לתקן את השר. אולי הטעו אותו, אולי הוא לא יודע. קודם כול, ה-90% – זה משא ומתן שאנחנו ניהלנו, שנינו ביחד, מהממשלה הקודמת, וזה לא 270,000 שקל, השר. השר כחלון, זה 300,000 שקל. עד 300,000 שקל – לא 270,000 שקל. ולא אתה נותן – זה הסכם שהיה עם השר לפיד כשהיה שר האוצר, שהלכנו ונתנו לחיילים משוחררים, 90% דרוזים. השר, אל תשכח, אני הלכתי לבית משפט כי הממשלה החליטה לתת את ה-90% רק ליישובים הדרוזיים, ולפי הגדרה של החלטת ממשלה. אני הלכתי לבית משפט וזכיתי בבית המשפט כי בהסכם שעשינו היה כתוב: כל חייל מבני המיעוטים, ולא הגדרנו יישובים. בית המשפט, בהסכמה של משרד השיכון, הסכים לתת לשפרעם גם 90% – לשחק פוליטיקה זולה על חשבון חיילים משוחררים. ואני אתקן עוד את השר: אין 186 חלקות בשפרעם לחלוקה עכשיו. יש בסך הכול 47 חלקות שיצאו למכרז. נותנים לך נתונים, תוודא שנותנים לך נתונים מדויקים, שלא יעשו ממך צחוק. אתה יוצא בסרטון – לא משחקים פוליטיקה זולה על חשבון חיילים משוחררים, כשכבר יותר משלוש שנים החלקות מוכנות וצריכים לחלק אותן. עכשיו יש בחירות בדרך. רוצים לשחק פוליטיקה זולה? לא על חשבון אנשים. כל שפרעם עכשיו מדברת על 270,000 שקל מענק, אז הבהרתי להם: אין 270,000 שקל מענק, יש עד 300,000 שקל מעלות הפיתוח. ורק דבר נוסף, אדוני היושב-ראש. רק לפני שבועיים, בשאילתה שהפניתי כאן לשר האוצר משה כחלון, אני מקבל תשובה מסגן השר שמשרד השיכון עדיין לא העביר את עלויות הפיתוח, עדיין לא העביר מדידות, לכן אין מכרז עכשיו. אני מאתגר אותך, השר, אני אודה לך מאוד כאן, ואני אעלה ואודה לך. אתה אמרת: החודש יחולקו חלקות לחיילים משוחררים. אני נותן לך את חודש ינואר. תחלק בחודש ינואר, וגם כן אני אודה לך, כי עדיין אין מחירים, עדיין אין מדידות, עדיין אין חוברת. לכן, לא תהיה חלוקה לפני חודש מרס, אם תהיה חלוקה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. יעלה עיסאווי פריג', ואחריו – אורלי לוי אבקסיס. אם לא תהיה, ואם השר לא ירצה לסכם את הדיון, אנחנו מייד נעבור להצבעה. שלוש דקות, לרשותך, אדוני חבר הכנסת עיסאווי פריג'. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני מאוד מצטער שאנחנו גורמים לך כחבר קואליציה להישאר באולם מכוח התפקיד. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> דווקא אני נהנה מהמציאות הזאת. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כי אני, מה שאני רואה, אנחנו אילצנו אותך להישאר. היושב-ראש היה צריך לתת אולי למישהו מהאופוזיציה, כדי שתהיה תמונה אופוזיציונית מושלמת. אדוני היושב-ראש, על פי החישוב, כל 17 יום נרצחת אישה במדינת ישראל. נכון לעכשיו, נרצחו 24 נשים במדינת ישראל. זה לא נקרא מחדל. אם זה לא מחדל, אז מה זה מחדל? אני רוצה להקריא הודעת אבל שנתנה לי בחורה בכניסה, אמרה לי: עיסאווי, אני מבקשת שתקריא את זה. אני אומר: בצער רב וביגון קודר אנחנו מודיעות על מותה של בתנו, אחותנו, סבתנו, דודתנו וחברתנו היקרה יארא איוב. גופתה נמצאה בפח אשפה. ההלוויה תתקיים בכל יום עד שמדינת ישראל תיקח אחריות ותעצור את האלימות כלפי נשים. כל הרציחות האלה, איך אמר ראש הממשלה? משעממים אותו. זה משעמם אותו, לא מעניין אותו. מה מעניין אותו? מעניין אותו ההמלצות לכתב אישום, מעניין אותו תזמון הוצאת ההמלצות. שמענו אתמול את הנאום שלו לגבי התזמון, שהיה ביום האחרון. ואני שוב, אדוני, רוצה לצטט סטטוס, של חבר בשם דניאל הרוש, שהיטיב – יאיר, תראה איזה סטטוס שהדפסתי, אני רוצה להקריא את זה. תקשיב: מסופר על ילד שחזר בסיום שנת הלימודים לביתו ותעודה בידיו. כשאביו הביט בו, נראה כי גוון פניו הולך ומחוויר. מתמטיקה – נכשל, אנגלית – נכשל, תנ"ך – נכשל. אז האבא אמר: מה יש לך להגיד על זה, בני? כך שאל האבא הזועף. הילד הביט בו וענה: לא נראה לך מוזר שבחרו לפרסם את הציונים שלי דווקא ביום האחרון של הלימודים? זה היה מעניין. אדוני, מחצית מהנרצחות בשנת 2018 היו ערביות. אבל ממתי הערבים נחשבים – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כמה זמן כבודו חושב שהוא יכול? עוד דקה? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> מה, אני סיימתי? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> כן. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> וואי וואי וואי לא התחלתי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הבדיחה שלך לבד זה דקה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> פריג', עיסאווי, תמשיך עם הציונים – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> חצי דקה ואסיים, אדוני. אני רוצה לציין, לפני שאני מסיים, אתמול, בביתי בכפר קאסם, תג מחיר: ניקבו 32 צמיגים לרכבים, וזה לא צוין בכלי התקשורת. לא דובר על פשע של תג מחיר. כפר קאסם, שהיא עיר לדוגמה בחיים משותפים של יהודים וערבים, לא קיבלה שום אזכור. זה צריך להיות, חברים, קו אדום. אני מציין את זה ואני אומר: המחדלים – מחדל רודף מחדל, כי הדג מסריח מהראש. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כל חברות הכנסת שהוצאו יכולות להיכנס להצבעה אם הן מעוניינות. אדוני השר לא משיב, אני מבין, נכון? אפשר לגשת להצבעה. אם כן, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אני עובר להצבעה בהתאם לסדר הצעות האי- אמון. הצעת אי-אמון: ראש הממשלה שעבורו רצח נשים זה עניין לאופוזיציה צריך ללכת לאופוזיציה – הצעת אי-אמון של המחנה הציוני. נימקה את ההצעה חבר הכנסת יעל כהן-פארן. מי בעד האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 51 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אין לנו אמון בממשלה וגם לממשלה אין אמון בעצמה. יריב, זה לא אישי. זה נראה שהכול נגדך – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כולם נגד אחד. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> עוד שבוע שהכנסת הביעה אי-אמון בממשלה הזו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 50 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני ביטלתי את הקול של איציק שמולי, אז במקום 51 זה 50. בטעות הצביעה חברת הכנסת סתיו שפיר פעמיים, ולכן ההצבעה בטעות. ההצבעה הזו מבוטלת. חברי הכנסת, ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה לרוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן ההצעה לא התקבלה. אנחנו עוברים להצעה השנייה: כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים, של הרשימה המשותפת, חד"ש, רע"מ, בל"ד ותע"ל. נימקה את ההצעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 47 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. גם הצעה זו לא זכתה לרוב הדרוש. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה לרוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן הצעה זו לא התקבלה. הצעה שלישית: כישלונה של הממשלה בטיפול ברצח נשים, של סיעת יש עתיד. נימקה את ההצעה חברת הכנסת עליזה לביא. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 51 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 51 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה לרוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, לכן הצעה זו לא נתקבלה. הצעת אי-אמון רביעית: אוזלת ידה של הממשלה בטיפול ברצח נשים, של סיעת מרצ. נימקה את ההצעה חברת הכנסת מיכל רוזין. מי בעד ההצעה? מי נגדה? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 47 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> בעד – 47, מתנגדים אין, גם נמנעים אין. אם כן, הצעה זו להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה לרוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן הצעה זו לא נתקבלה. הצעה אחרונה להביע אי-אמון בממשלה: פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה והעברה צפויה של דמי חנוכה לחמאס בסך של 15 מיליון דולר בתחילת חודש דצמבר, הצעה של סיעת ישראל ביתנו. נימק את ההצעה חבר הכנסת עודד פורר. מי בעד ההצעה? מי נגדה? הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, גם הצעה זו לא זכתה לרוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה ולכן ההצעה לא נתקבלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, כ"ו בכסלו התשע"ט, 4 בדצמבר 2018, בשעה 13:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:34. << סיום >>