דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה שפ"ד הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וארבע של הכנסת העשרים יום שלישי, כ"ו בכסלו התשע"ט (4 בדצמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 13:00 תוכן העניינים נאומים בני דקה 4 נחמן שי (המחנה הציוני): 4 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 4 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 5 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 6 איתן ברושי (המחנה הציוני): 6 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 7 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 8 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 8 אלעזר שטרן (יש עתיד): 9 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 9 חיים ילין (יש עתיד): 10 הצעות לסדר-היום 11 ציון יום היציאה והגירוש של יהודי מדינות ערב ואיראן 11 יולי יואל אדלשטיין: 11 מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 12 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 14 אלי אלאלוף (כולנו): 16 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 17 הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 62) (משלוח חשבונית לצרכן בסמוך למועד החיוב), התשע"ט–2018 19 מירב בן ארי (כולנו): 19 איציק שמולי (המחנה הציוני): 21 חיים ילין (יש עתיד): 22 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 23 לאה פדידה (המחנה הציוני): 30 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 31 איתן ברושי (המחנה הציוני): 32 יואב קיש (הליכוד): 34 שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: 39 הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16) (מתן סמכויות פיקוח ואכיפה לעניין עיסוק בקנבוס לצרכים רפואיים ולמחקר), התשע"ט–2018 45 יואב קיש (הליכוד): 45 חיים ילין (יש עתיד): 46 נחמן שי (המחנה הציוני): 49 איציק שמולי (המחנה הציוני): 50 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 51 יהודה גליק (הליכוד): 52 איתן ברושי (המחנה הציוני): 54 דן סידה (ש"ס): 57 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 59 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 59 << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ו בכסלו התשע"ט, 4 בדצמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. חג חנוכה שמח. אנחנו ודאי מחזקים את ידי כוחות הביטחון, צה"ל, בצפון, שמנסים להביא שקט ושלווה לתושבי הצפון כולם. אנחנו נתחיל בנאומים בני דקה. בבקשה, חברי הכנסת יכולים להצביע על מנת להירשם. אני מפעיל את ההצבעה. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי יפתח היום את הנאומים, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אני בא עכשיו מכיכר ספרא בירושלים. נמצאים שם – נמצאות ונמצאים שם – מאות ואולי אלפי אנשים בהפגנת מחאה שאין צודקת ממנה ואין ראויה ממנה, גם ביום הזה, שבו אנחנו נמצאים, כפי שציינת, בעיצומו של מבצע צבאי בצפון. אנחנו כבר צריכים ללמוד שנתייחס למבצע הצבאי בצפון כאילו אין הפגנת נשים וגברים, ונתייחס לאלה כאילו אין מבצע צבאי. כך צריך לנהוג במדינה מתוקנת, וזה יהיה נכון. שני הדברים האלה צריכים להימשך. אני חושב שהעובדה שמאות אלפים, אני מקווה, יצאו היום לרחובות וימחו על ההזנחה הנמשכת והולכת של הטיפול הממלכתי-ממשלתי בסוגיה הזאת – אני מקווה שהצעקה הזאת תניע סוף-סוף את הממשלה להשקיע את המשאבים. אנחנו משקיעים בכל כך הרבה דברים בבית הזה, אז כמה, 250 מיליון או 200 מיליון, ולפחות להתחיל את התהליך הזה, גם החינוכי, גם אכיפת החוק, גם חקיקה – כל הדברים שנדרשים כדי להגן על נשים במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי במדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בימים האחרונים היו פשיטה ומעצר של כ-40 רופאים – את חלקם לקחו מתוך המרפאות, אחרי שעברו את הבחינה הממשלתית. כולם למדו או באו עם תארים מארמניה. יש לי כמה תהיות וכמה שאלות: אנשים שמשרד הבריאות נתן להם להיבחן, האם הוא לא בדק? הוא לא בדק את האישורים שלהם, את התעודות שלהם, איפה למדו? כי מההיכרות שלי עם האנשים, חלק מהם למדו במדינות אחרות ובאו והשלימו בארמניה. כנראה בגלל התקופה הזו של השנים באו וחשבו שהכול מזויף והכול נקנה בכסף. אבל יש גם שאלה אחרת שנשאלת: למה בשעות הבוקר המוקדמות, כאילו באים לכנופיות סמים? למה לא להזמין את האנשים האלה לבוא לחקירה? יש מקום לעצור אותם, לעשות את החקירה, ולא בצורה הזו. זה – 1. 2. היום יש אנשים שלומדים בארמניה, אנחנו לא יודעים מה יהיה בגורלם. הם פונים אלינו ותוהים: אנחנו לומדים שנים, התחלנו את הלימודים שלנו מהיום הראשון. אליי פנו אנשים שהיו חמש שנים באיטליה, משם עברו והשלימו את הזמן שלהם. אני חושב שחשוב שהרופאים יהיו טובים, ואנחנו לא רוצים אנשים עם תעודות מזויפות, אבל להתנהג ביתר כבוד לאנשים האלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת מסעוד גנאים. << דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול חג שמח. שנית, אני רוצה לחבק ולחזק את הנשים והאנשים שאכפת להם מהמצב הנוכחי, מהאגרסיה שיש בחברה הישראלית, מהאלימות. אני רוצה לחזק אותם ולהגיד תודה על כך שהם מרימים את הצעקה הזאת, צעקה משותפת, ואני מאמינה שגם הממשלה וכולנו נצטרף לצעקה הזאת. אני רוצה לפנות לגברים, דווקא, ולהגיד להם: לגבר אלים אין מקום בחברה. על מי אתם צועקים? על מי אתם מרימים את היד? על מי? סמרטוטים אתם. את החוזק אתם מרימים על אישה יותר חלשה? אני רוצה לפנות לנשים: אל תשמרו את זה בבית. אם יש סימן אחד – לצעוק, לצעוק ולפנות לחברה ולפנות לאנשים שאכפת להם. ודבר שני, לרשויות החוק: לא לעשות חקירות, מי עשה, ומתי עשה ואיך עשה – מייד להגיב. בגלל שצעקה של אישה שפונה לרשויות החוק זאת צעקה שהיא סימן ראשון שהיא נמצאת במקום מסוים, מקום אלים. ועוד דבר אחד, גבר שהוא אלים – מייד לפנות לפסיכיאטר. הוא זקוק לטיפול. הוא חייב לקבל טיפול ולא להרים יד וצעקה, ואת הדבר שהוא עושה וגומר את החיים של אותה אישה. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שאנחנו עדים בו למחאת הנשים והשביתה כמחאה וזעם על רצח הנשים המתמשך ועל אוזלת ידם של הממשלה ושל משרדי הממשלה, היום אנחנו עומדים לצד כל אישה שהיא מאוימת וכל אישה שהופעלה אלימות נגדה, ביום הזה אני רוצה להזכיר לכולם בערבית: (אמר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שיעור הנשים הערביות שנרצחו הוא גבוה. מתחילת השנה נרצחו קרוב ל-12 נשים ערביות. אנו זקוקים לכך שהמשטרה תפעל להרתיע ולהעניש את הרוצחים והפושעים, אבל בה בעת אנו זקוקים לתרבות, לחינוך ולהגברת המודעות לכך שיש להתייחס לאישה בכבוד הראוי לה. הנביא, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, אמר: "הנשים והגברים הם אחים. מי שמכבד אותן הוא המכובד, ומי שמשפיל אותן הוא השפל". עלינו לומר מסורת זו לא רק בלשוננו כי אם להגשים אותה בפועל.) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני קודם כול רוצה לברך בחג חנוכה שמח, ומכאן לשלוח עידוד וחיזוק לכוחות צה"ל שפועלים בצפון במסגרת הגנת הצפון, וכמובן ליישובים, על כל ההרכב הרחב שלהם, לאורך הגדר בוודאי. עוד פעם רואים את חשיבותה של ההתיישבות לאורך הגבולות. אבל גם אני רוצה להקדיש את הזמן הקצר שעומד לרשותי ולומר שמתחילת השנה נרצחו 24 נשים בישראל, כולל שתי נערות צעירות, בנות 13 ו-16. בנושא הזה אין מקום לפוליטיקה ולחלוקה למפלגות, לא אופוזיציה וקואליציה, כולנו כאיש אחד. לצד הקריאה הברורה והמחאה יש לנקוט גם צעדים מעשיים, אופרטיביים, וקודם כול לחזור ולאשר, אדוני השר, את הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית, שלא הייתה צריכה להידחות – להחזיר אותה למליאת הכנסת ולהתאחד כולנו סביב הקמת הוועדה; בו-זמנית ובמקביל, לאשר את התקציב שאושר מזמן, עם תוכנית פעולה, כדי לדכא, להילחם במציאות הזאת, שאנחנו לא מסכימים איתה. רק צעדים מעשיים באמת יבטאו את הנכונות למגר את התופעה, ולא להסתפק – עמדתי היום עם עוד כמה ח"כים ועוזרים ואחרים, למעלה ברחבה בכנסת כאן, ואני בטוח שיחד עם רבים בכל רחבי הארץ, כנגד האלימות ונגד הרצח של נשים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת טלב אבו עראר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ראש ממשלתנו הראשון דוד בן-גוריון, בנאומו בשנת 1963, אמר משפט: "תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך", וזאת היום סיסמה כמעט בכל בסיסי צה"ל. קודם כול אני חושב שהגיע הזמן לשנות את הסיסמה: "שתדע כל אם ישראלית", כי חוץ מיהודים בצבא יש דרוזים, יש עדות אחרות, לכן את המשפט הזה צריך לשנות. אתמול הזדעזעתי – ראיתי את הכתבה של כרמלה מנשה – ואני חושב שכל עם ישראל הזדעזע: התעללות קשה ביותר בחייל צה"ל בבסיס חיל האוויר, בושה למפקד של הבסיס הזה. דיברתי עם החייל אתמול, אדוני היושב-ראש, השגתי את המספר שלו, דיברתי איתו, דיברתי עם האימא, דיברתי עם העורך דין. אני לא אספר לכם מה שעבר החייל הזה, אני אתן רק דוגמה אחת פשוטה: החייל הזה שלושה חודשים אכל מחוץ לחדר האוכל, כי מנעו ממנו להיכנס לחדר האוכל. שלושה ימים הוא לא אכל בכלל, כי אמרו לו: או שאתה שוטף את השירותים או שאתה לא נכנס לחדר אוכל ולא אוכל בכלל, לא נותנים לך אוכל. קיבלתי את המכתב של מפקד חיל האוויר, שאומר על חייל אחר, שהצמיד לו נשק לראש – הצמיד לו נשק לראש ואיים עליו שיירה בו – 21 יום ריתוק. אני קראתי את זה בעצמי. נזיפה לחיילים האחרים שהתעללו באותו חייל. אנחנו לא נשתוק על זה. אני אומר לך: אני מעלה את זה היום כאן. אני אפנה שנקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון, אנחנו נקיים דיון שם. אני חושב שאין מקום לאותו מפקד בסיס להישאר שם. אין מקום לאותם קצינים שיישארו קצינים ויפקדו על חיילים. אין להם מקום בצבא. הצבא הוא צבא ערכי – אני הייתי בצבא, שירתי בצבא, אני יודע מה זה להיות מפקד – אסור להם להישאר בצבא יום אחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש. בלשכות התעסוקה בנגב מתנכלים לנשים ולמבוגרים הבדואים בכך שעושים כל מיני תרגילים כדי למנוע מהם להגיע ולהתייצב בלשכה כדי לקבל קצבה. מה עושים בלשכה? שולחים את הנשים הבדואיות לעבודות שלא מתאימות. בעלי העסקים שאליהם נשלחות נשים אלה מסרבים לחתום על אי-התאמתן לעבודה, ובזה הן מפסיקות להגיע ולהתייצב בלשכת התעסוקה. לכן הן נקלעות למצוקות כלכליות. היו מציעים עבודה מתאימה, לפי התנאים הקיימים, בהתחשב בכך שלנשים אלו אין תחבורה ציבורית וגם אין להן כל גישה אפילו להגיע לעבודה. ביום זה של שביתת נשים והפגנות בכל רחבי הארץ על רצח נשים, נראה שזה רצח מסוג אחר. רצח נשים בכלל אנחנו מגנים ומוקיעים, ועל הממשלה לשים את ידה על הרוצחים ועל המתעללים בנשים ורוצחים אותן. אבל מכובדי היושב-ראש, גם זה רצח, כשאתה זורק אישה למעגל העוני, כמו את האישה הבדואית בנגב. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, ואחריה – חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אתמול הרסה רשות המים את מעיין אל-קסטל על אדמות הכפר ציפורי – ספוריה – ליד נצרת, שתושביו גורשו ממנו במהלך הנכבה בשנת 1948. המעיין הזה הוא מקום היסטורי בעל חשיבות סמלית לתושבי ספוריה והאזור. הוא משמש גם מקור מים לחקלאים, שנוטעים את השדות שלהם עד יום זה על פי החלטת בית משפט משנת 1955. ההריסה בוצעה על ידי המשטרה בלי צו בית משפט, חרף התנגדות החקלאים, שנפגעה פרנסתם, והתנגדות התושבים, שנהרס אתר היסטורי בעל משמעות לאומית מול עיניהם בלי שום סיבה. אני קוראת לשר האנרגיה יובל שטייניץ להתיר את בניית המעיין מחדש ולמנוע כל פגיעה במעיין אל-קסטל. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אני ליד ספוריה, כן, ליד ציפורי. אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להגיד לחברי חבר הכנסת חמד עמאר שדווקא בגלל: תדע כל אם עברייה שמסרה גורל בנה בידי מפקדים הראויים לכך – אני לא חושב שצריך לשנות את זה – אני מתבייש יותר במה שעשו שם. מי שהתנהג ככה לחייל דרוזי לא ראוי להיות מפקד בצה"ל. אתה יודע, אנחנו על השוויון ועל השירות כתף אל כתף לא צריכים לדבר, אבל מבן-גוריון אי-אפשר לבקש לשנות את הדברים החשובים שהוא אמר. אדוני היושב-ראש, אני מצטרף למברכים את צה"ל על הפעולה, וכולנו מחזיקים אצבעות ומתפללים שהפעולה הזאת תיגמר, שיוסר איום מעל תושבי הצפון וחיילי צה"ל כולם ישובו בשלום מכל המשימות שלהם. אני רוצה להגיד משהו לראש הממשלה. אני לא חושב שאת העיתוי של המבצע הזה ראש הממשלה בחר ליום אחרי פרסום ממצאי החקירות, ואני מבקש מראש הממשלה שלא יאשים את המפכ"ל שאת פרסום החקירות הוא בחר לפרסם יום לפני שהוא מסיים את התפקיד. גופי הביטחון של מדינת ישראל – הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראשי זרועות הביטחון כולם – אסור לנו להטיל ספק, שיקולים זרים, בפעילות החשובה שהם עושים לטובת החיים של כולנו כאן. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלעזר שטרן. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עכשיו חזרתי מבית ספר אלמג'ד בשגב שלום, שם הפגינו תלמידי תיכון ותלמידות תיכון כמובן על האלימות כלפי נשים ורצח נשים, שלצערנו הרב מתפשטת כמעט כל יום מתחילת השנה. אבל באותו עניין, אדוני היושב-ראש, אני קורא שכתב של מעריב אבישי גרינצייג פרסם שבית משפט פרסם את שיטות החקירה של השב"כ ביישוב ביר הדאג'; שיטות שבהן לחצו על אנשים שהולכים להעניש אותם עונש קולקטיבי, הריסת בתים קולקטיבית, על מנת להסגיר עבריין או בן אדם שמבריח סמים, ואלו שיטות פסולות. השיטות האלה, אדוני, לא קורות – וגם זאת קביעה של בית המשפט העליון – במדינה דמוקרטית. באותו עניין, אני הגשתי לפני שנה הצעה לדיון על חקירות שב"כ שעלולות להביא להפללת חפים מפשע. עדיין לא התקיים הדיון הזה, למרות שזה אושר בנשיאות, אדוני היושב-ראש, ואני חושב שבאלימות הגואה היום במדינה יש גם אלימות של הממסד או של המוסדות, ואף אחד לא צועק כלפי האיום הזה והאלימות הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת ג'מעה אזברגה. עד כאן נאומים בני דקה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, ביקשתי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה. אומנם לא רשום לי, אבל חבר הכנסת חיים ילין, יש לנו עוד זמן, בבקשה, אדוני. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. סליחה, הרמתי את היד. אבל בהזדמנות זאת אני כבר מבקש מכל הנשים גם סליחה שאנחנו הגברים לא עושים מספיק כדי בעצם להילחם מול האלימות הברוטלית הזאת נגד נשים. אתמול גם התפרסם סקר בידיעות אחרונות ש-89% מההורים לא היו שולחים את הילדים שלהם להשתתף בחוגים עם ילדים שיש להם מוגבלויות. אני גם שומע היום בבוקר, בדרך לכנסת, איך התעללו בחייל דרוזי, באותו חייל דרוזי. כבוד היושב-ראש, יש מכנה משותף לשלושת האירועים האלה – זה חינוך, חינוך, חינוך ועוד יותר חינוך. אז אני פונה פה לשר נפתלי בנט, שהוא שר החינוך: חמש יחידות בפונקציות מתמטיות לא יפתרו את הבעיה; חמש יחידות באנושיות וערכים יפתרו את כל הבעיות. אולי הגיע הזמן שניבחן גם על הבגרויות האלה, האמיתיות, של החיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. עד כאן, באמת, נאומים בני דקה. ואני בנימה אישית רק רוצה לומר לך, חבר הכנסת ילין, וגם לח"כים ולח"כיות שדיברו בנאומים בני דקה, שאני קצת יותר מעודד, כי מאוד חרה לי שהמאבק בתופעה הנוראית של אלימות נגד נשים כביכול הפך לעניין של נשים. אבל עכשיו כאן דיברו ח"כים וח"כיות כבר בלשון זכר גם כן – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אני חושב, שבכלל, אישה לא צריכה להתבייש בזה ששכנה שהיא מדברת איתה במדרגות חטפה מכות; גבר צריך להתבייש ששכן שלו, שהוא מפטפט איתו במדרגות, החטיף מכות. אז אני חושב שהמאבק הזה הוא מאבק משותף של כולנו. אני מקווה שגם הערב בכיכר זה יבוא לידי ביטוי בנוכחות רבה של גברים שם, בכיכר. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום היציאה והגירוש של יהודי מדינות ערב ואיראן << הלסי >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא אחר: ציון יום היציאה והגירוש של יהודי מדינות ערב ואיראן, הצעות מס' 11478 ו-11493, במסגרת הצעות לסדר-היום. חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ואיראן. אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת מכוח חוק שחוקקה הכנסת הקודמת, בשנת 2014, שלפיו מדינת ישראל תפעל להגברת המודעות לפליטים היהודים שגורשו ממדינת ערב ולמיצוי זכויותיהם לפיצוי על רכושם האבוד. על זה כנראה צריך לומר: עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. החוק קובע כי הכנסת תציין את היום הזה סביב 30 בנובמבר כל שנה, כלומר יום אחרי כ"ט בנובמבר – תאריך קבלת תוכנית החלוקה בעצרת האו"ם. יש לכך סיבה פשוטה: לאחר אותה ישיבה חגיגית בניו יורק התגבר מאוד הלחץ על היהודים שחיו בארצות ערב, והקרקע מתחת לרגליהם החלה לבעור, פשוטו כמשמעו. בחלב שבסוריה, שבה התקיימה קהילה עתיקה ומפוארת, פרעו הערבים פרעות נוראות ביהודים; יומיים לאחר החלטת האו"ם תקף אספסוף את הרובע היהודי והעלה אותו באש. מאות נפצעו, 75 יהודים נהרגו, ורוב הקהילה נמלטה על נפשה. חכם משה טוויל, שהיה הרב הראשי של קהילת חלב, העיד איך ראה בעיניים כלות את ההמון מתאסף ליד בית הכנסת העתיק וצועק: פלסטין בלדנא, ואל-יאהוד כלבנא, כלומר: פלסטין היא הארץ שלנו, והיהודים הם הכלבים שלנו. אחר כך הוא נאלץ לראות גם את ספרי התורה מוצאים מארון הקודש ונשרפים בראש חוצות, בלי שהוא או אף אחד אחר יוכל להציל אותם. לצערנו, אירועים דומים התרחשו גם בארצות נוספות. היהודים גורשו מבתיהם בצורה לא אנושית תוך שהורגים בהם, גוזלים את רכושם ומבזים את כבודם. היום אנחנו מציינים את גירוש היהודים מארצות ערב בראש מורם ובקומה זקופה. אלו שביקשו להחריב את בתי הכנסת ולרמוס את חיי היהודים רואים איך בארץ ישראל השתקמו היהודים המגורשים, בנו בה פי כמה וכמה בתי כנסת והקימו בה חיים חדשים ועצמאיים. לעולם לא נשכח את המאורעות הקשים שעברו על אחינו יהודי ערב ואיראן בתקופה שקדמה להקמת המדינה. לעולם לא נשכח את הנרצחים, את המגורשים, את הקהילות שנחרבו ואת ספרי הקודש שנשרפו. אנחנו מחויבים גם היום להשגת פיצוי הולם לכל אלה שבתיהם נשדדו ורכושם נגזל, ואני מקווה שהישיבה הזאת תהיה עוד אבן דרך במסע לתיקון העוול ולהשבת הצדק ההיסטורי על כנו. אני מודה לכל המציעים את הנושא לסדר-היום, ומזמין קודם כול את חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי לשאת דברים. אחריו – חברת הכנסת קסניה סבטלובה. << דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה רבה על פתיחת דבריך. באמת הסברת, בטוב טעם, כדרכך, למה ציון היום הזה הוא חשוב, חשוב מאוד. אני חושב שציון היום הזה הוא באמת אבן דרך משמעותית, כי לצערי הסיפור האמיתי של היהודים ממדינות ערב – הדור הצעיר לא מודע לו, הדור הצעיר לא יודע. הוא לא נלמד בבתי הספר של משרד החינוך, לצערי הרב. מי שקצת נובר בספרי הקודש רואה את ההקדמה של המחברים, מה הם עברו במדינות ערב, וקצת מתחבר לסיפור, אבל ברור לי שאדם, ילד רגיל שגדל בתל אביב או ברעננה, לא באמת מודע. יש ארצות שאנחנו יודעים מה עברו היהודים שם – בברית המועצות, ודאי בתקופת השואה, יהודים שעברו משאים – אבל יש מי שחושב שבמדינות ערב בתקופות מסוימות עברו השנים על מי מנוחות, וזה ממש לא ככה. מדברים על המושג של הרכוש היהודי שאף פעם לא שב, ומעולם גם לא עלתה, עד כמה שידוע, דרישה להחזיר את הרכוש היהודי מהמקומות האלה. קהילות שלמות של יהודים במרוקו, באפגניסטן, בכורדיסטן, בפרס, בלוב ובחלב, כמו שהזכרת, אדוני היושב-ראש, אינן היום. הן אינן היום, כי כולם עלו מתוך השקפה ציונית יהודית אמיתית לבוא לכאן לארץ, לבוא וליישב את הארץ. אבל אני שואל את עצמי – דבר שגם הוא, לצערי הרב, לא נלמד: האם אותם יהודים, שאחרי מאות ואלפי שנים של מסירות נפש, ממש בתוך חברה עוינת, חלק מהשנים, האם הם באו לכאן ובאמת התקבלו בזרועות פתוחות? האם הם באו לכאן וקיבלו את הכבוד האמיתי שמגיע להם? האם הם באו לכאן בידיעה שהממסד במדינת ישראל ידע שהם משאירים מאחוריהם הרבה כסף? הסבא שלי, זיכרונו לברכה, מצד אימי, השאיר הרבה כסף בחוץ לארץ. היו לו חנויות, היה לו הכול. הוא עזב את הכול והגיע לכאן בעירום ובחוסר כול, מתוך אמונה, מתוך ידיעה שצריך לבנות את הארץ, מתוך ידיעה שבמשך אלפי שנים הוא ואבותיו התפללו לשוב לציון ברחמים, והינה, הקדוש ברוך הוא נתן לנו חיוך משמיים והקים את המדינה. האם באמת אנחנו מעבירים לדור הבא באיזו "קבלת פנים" – אני אומר במירכאות – קיבלו את אותם יהודים? האם קיבלו את מה שמגיע להם? התשובה היא, לצערנו הרב, לא. אנחנו היום יודעים יותר מתמיד על קבלת הפנים שהממסד במדינת ישראל קיבל אותם – בצורה לא מכבדת, בצורה מזלזלת. עזבו את נושא הדת, שהעבירו אלפי יהודים על דתם – אני אומר את זה בצער גדול: אנשים שבאו לכאן ורצו לקבל חינוך דתי לא קיבלו חינוך דתי. הסבא שלי, זיכרונו לברכה, שהיה אדם דתי ממשפחה של רבנים, הגיע ושמו אותו באיזה מקום של פחונים, מעברה. הוא ביקש לשלוח את הילדים שלו למקום דתי, לא נתנו לו את זה, לא נתנו לו אופציה כזאת בכלל. ומה ענו לו? אם לא תשלח את הילדים למקום מסוים – שמחללים שם שבת, אכלו שם לא כשר – לא תקבל אפשרות לעבודה, לא תקבל אפשרות לפרנסה, לאוכל, לתלושים. מדובר על אנשים שחלקם לא ידעו את השפה. אנשים אינטליגנטים, כתבו ספרים, היה להם עושר גדול מאוד של תרבות, של שירה – הכול נמחק ברגע, רבותיי. עכשיו, זה לא נחלת העבר; לצערנו הרב, עד היום, קודם כול, זה לא מושרש בספרי הלימוד, כמה צריך להיזהר קודם כול מגזענות. כשאנחנו שומעים, למשל, על מה שחברי חמד עמאר דיבר מקודם – רבותיי, זה מגיע מאותו מקום. זה לא משנה אם זה ליהודי או לדרוזי; הגזענות, לצערנו הרב, מושרשת, והיא נמצאת. אנחנו הספרדים, כשהגענו לארץ חווינו את זה על בשרנו. אני שמעתי מסבי, זיכרונו לברכה, כל הזמן על היחס. אני אספר לך, אדוני היושב-ראש – סיפרתי את זה פה פעם: סבא שלי, אני זוכר שכשהייתי נער, ביקשתי ממנו ללכת להצביע בבחירות. הרבנים ביקשו. הוא אמר לי: לא, הכול שם מכור מראש. אמרתי: מה פירוש "מכור מראש", יש בחירות, סופרים את הקולות. הוא אומר: לא. כשאני באתי להצביע, הביאו לי את הפתק והמעטפה. במושב, כשהוא הגיע, אמרו לו: תכניס את זה לפה ותשים שם. רבותיי, ככה התייחסו אליהם, לצערנו הרב. אז אני קודם כול רוצה להודות על היום הזה ועל הפתיחה שלך, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה לבקש משר החינוך: הדברים האלה, אסור שיישכחו, אסור שיעברו ככה רק ליום בכנסת; צריכים ללמוד אותם, ואם לא נלמד אותם – אנחנו לא נדע למגר את התופעה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי על דבריו. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת קסניה סבטלובה לשאת דברים. אחריה – חבר הכנסת אלי אלאלוף. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום יום חשוב מאוד מאוד, יום הגירוש והיציאה של יהדות ארצות ערב והאסלאם – אני בכוונה אומרת לא רק איראן, כי בחוק המקורי, שהתקבל פה לפני כמה שנים, לדעתי חייבים לעשות בו תיקון ולהכניס עוד כמה ארצות שהן לא ארצות ערב אבל מצד שני גם לא איראן אלא ארצות מוסלמיות כגון אפגניסטן, שגם משם גורשו יהודים, גם משם היו פליטים יהודים. אני, רק שאלה: מדוע היינו צריכים לחכות כל כך הרבה שנים כדי שמדינת ישראל תתחיל לדבר בפה מלא על זכותם של הפליטים היהודים? כמה פעמים אתם חושבים – אם אנחנו נכנסים לגוגל, כמה פעמים מופיע שם מטבע הלשון "פליטים פלסטינים"? מאות אלפים, מיליוני פעמים, ואנחנו מדברים רק על כמה עמודים ראשונים. כשאנחנו כותבים "פליטים יהודים", the Jewish refugees, האם אנחנו נקבל אותו מספר תוצאות? מובן שלא. הנושא הזה לא שגור בפי אף היסטוריון ואף חוקר, מלבד אלה שממש חוקרים את התחום הצר מאוד הזה. לצערי הרב, במהלך 70 שנה כמעט שלא נגעו בו, ואנחנו בעצם נמצאים בפני עובדה שאחרי 70 שנה, אחרי שרבים כבר הלכו לעולמם, רבים מאלה שחוו את הזוועות, את הפרעות, את הפרהוד, שעוד היה כאמור לפני ההקמה של מדינת ישראל, בשנת 1941 בעיראק; רבים מאלה שנושלו מרכושם, שנאלצו לוותר גם על האזרחות שלהם, כמו שגם אנחנו היינו ועשינו את זה – כן, יהודי ברית המועצות נאלצו לוותר על זה יחד עם כל הזכויות שלהם: לאומיות, פרטיות וכל הזכויות באשר הן – הם הלכו לעולמם ולא יכולים לספר יותר את הסיפור. אז השאלה היא: חוץ מלציין את היום הזה כאן בכנסת – ומצערת אותי, כמובן, כמות המחוקקים הדלה יחסית שנמצאת פה אבל אני מקווה שרבים גם צופים בשידורים של ערוץ הכנסת ועוד יצפו בנאומים האלה ובציון של היום הזה – מה עוד נעשה בתחום של החינוך כדי באמת גם להנציח את זכרם של אלה שנפלו בדרך לכאן, לארץ ישראל, גם להנציח את זכרן של הקהילות שהיו קיימות שם, בגולה, במהלך כל כך הרבה שנים ואינן עוד, וגם בעצם לפאר ולחגוג את המגוון העצום שיש לנו כאן במדינת ישראל, ובדיוק בגלל זה המדינה שלנו כל כך יפה? אנחנו פסיפס אנושי מדהים, רבותיי וגבירותיי. אנחנו פסיפס אנושי, התקבצנו באמת מכל הקצוות של העולם, וזה מה שעושה את ישראל כל כך מיוחדת. אם אנחנו פותחים עכשיו את ספרי הלימוד של הילדים שלנו – לי יש תאומות, ואני בודקת כל שנה ב-30 בנובמבר, התאריך הזה חשוב לי מאוד כי אני בכנסת הקמתי את השדולה לשימור של המורשת והתרבות של יוצאי ארצות ערב והאסלאם; אני פותחת את הספרים שלהן, אני מסתכלת על הלו"ז שלהן, אני שואלת שאלות: האם למדתן משהו היום שקשור ליום הזה? ואני נענית בשלילה. ככה זה גם בבתי ספר אחרים, והעניין לא שונה גם כאשר אנחנו מדברים על, נגיד, ימים חשובים שחשובים לקהילות אחרות, למשל לקהילה שלי, כמו יום הניצחון על גרמניה הנאצית. כל הדברים האלה לא נכללים במערכת החינוך של הילדים שלנו. עכשיו, זה דבר טוב ונפלא לחגוג את הישראליות החדשה, את הציונות, כמובן, אבל להתעלם מהעבר שלנו? העבר המפואר של העם היהודי? אם אנחנו מדברים על קהילות בבל, אם אנחנו מדברות על רבנים גדולים, שאת שמם ספק אם הילדים שלנו אי פעם ידעו – הרב שבזי, מי שמע עליו? ואם שמע, אז זה רק בהקשר של איזשהו רחוב בנווה צדק שלשם יוצאים לבלות ולא בהקשר של הכתבים החשובים שלו. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אז תשירי – – – << דובר_המשך >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני לא אשיר פה כי אתם לא תרצו לשמוע את מה שיש לי לשיר, אבל אני יכולה רק להגיד שהעניין לא מסתכם בכך שאנחנו רק נזכור את אשר קרה אז, כאשר יצאו – גורשו, לא יצאו: רבים באמת יצאו מהשליחות הציונית הגדולה שהם חשו, אבל רבים אחרים נושלו. הם גורשו מבתיהם. לא מספיק שרק נזכור את זה, גם חייבים שאנחנו והילדים שלנו נתעמק בהיסטוריה המפוארת שהייתה שם. האנשים האלה לא באו יש מאין ומדינת ישראל עשתה להם טובה שקלטה אותם – לא לא לא לא; כל אחד וכל אחת הם אבן חשובה שבנתה את היסודות של מדינת ישראל שאנחנו חיים בה היום. לכל אחד ואחת יש תרומה. אני שמחה מאוד על ההתעוררות המדהימה שאנחנו חווים בשנים האחרונות, שאנשים כבר לא מתביישים במוצא שלהם, לא מתביישים בשפה שלהם; יוצאים בכל מיני מסגרות כאלה ואחרות, וחוגגים את מה שהם, את מה שההורים שלהם היו, את הזיכרונות היפים של אז וגם את הזיכרונות הכואבים של אז. כי כל זה, בעצם, מייחד את המדינה שלנו בייחוד מאוד מאוד מסוים. אני קוראת למשרד החינוך להמשיך לפעול בהמשך להמלצות של ועדת ביטון, שממה שבדקתי, רוב ההמלצות שלה לא יושמו עד היום. אני, רק שאלה: מדוע? מדוע אנחנו צריכים לחכות עוד דור ועוד דור ועוד דור כאשר כבר לא יהיה מי שיספר כבר, שלא יהיה מי שבאמת – "והגדת לבנך", כן, ככה מלמדים אותנו – אבל לא יהיה מי שיגיד לבנך ולבתך. אני מסיימת ורק קוראת לשר החינוך נפתלי בנט, למשרד לשוויון חברתי, לא להסתפק באירועים נוצצים כאלה ואחרים שעושים בבנייני האומה או בארנה או במקומות אחרים אלא להשקיע בחינוך של ילדינו. מפה הכול מתחיל ובזה הכול גם נגמר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת קסניה סבטלובה. חבר הכנסת אלי אלאלוף, בבקשה, אדוני. << דובר >> אלי אלאלוף (כולנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר גלנט, חבריי חברי הכנסת, אני בטוח שאני אפתיע הרבה אנשים – המעט שיש פה, אבל גם את אלה שאחר כך יבדקו את זה: טעות גדולה לדבר על גירוש שכאילו אוטומטית זה גם יציאה. כל היסטוריה של כל קהילה יהודית בארצות ערב ובאיראן, יש לה לפעמים גם את זה וגם את זה. אני חייב להגיד – ואין לי ברירה, אני קרוב לליבי, מודה באשמה, קרוב לעצמי – אני לא זוכר שהיה גירוש של יהודים ממרוקו. היהודים עזבו את מרוקו. ואני אתמקד, למרות שהייתי יכול להגיד בדברים מסוימים אותו דבר בתימן, לא בתקופה האחרונה: לא היה גירוש יהודים ממרוקו; ההפך, מרוקו שיתפה פעולה עם מדינת ישראל כדי שהיהודים שהחליטו לעזוב את מרוקו יצאו את מרוקו. לעשות הכללה על כל המדינות, כאילו כולם גורשו או כולם יצאו – אני אומר לכם, במרוקו לא גורשו. לא גורשו, מהסיבה הפשוטה, כי בחרו מתוך ציונות, גם מיסטית וגם מודרנית, להגיע לישראל. את זה מאוד חשוב שנדע. ולכן כשמדביקים לי או לחבריי ממרוקו שאנחנו פליטים, זה לא נכון. אני בחרתי לחיות במדינה שלי, מדינת ישראל, מתוך הציונות הכי טבעית שקיבלתי בבית, וחלק מההורים של ההורים שלי הגיעו לישראל במאה ה-19 ובלי גירוש. לחשוב שמי שעזב את מרוקו השאיר את רכושו – אני מת לפגוש את הראשון הזה. אין דבר כזה. מכרו מהר, אבל לא יצאו בלי; גם עכשיו, למרות שהמדינה לא עושה מספיק כדי להביא את הרכוש של היהודים. זו גם הסיבה שהיום היחסים בין הקהילה היהודית ממרוקו בחוץ-לארץ למרוקו הם מאוד מיוחדים. רק לפני שבועיים, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם זה הגיע לידיעתך, יותר מ-30 ישראלים הוזמנו על ידי ממשלת מרוקו לכנס מיוחד של יהודי מרוקו בעולם, במרקש. הם אמרו "בלי פוליטיקאים", אז לא יכולתי להיות. אבל השאר כן קיבלו. היום, לאור היחסים שהיו מדורי-דורות במרוקו בין יהודים למוסלמים – הם מזכירים לנו, חלק מהם, בעיקר הברברים, שאנחנו היהודים היינו במרוקו לפני האסלאם, וזה אפילו נכון. המלכה אל-כאהינה של הברברים – כאהינה, כשמה כן היא, יהודייה. היום מלך מרוקו, שייבדל לחיים ארוכים, עוזר לשיפוץ ולשיקום בתי כנסת בפס; גם בית הכנסת שבו התפללתי, של רבי בצלאל מנסנו, בשיפוץ במימון ממשלת מרוקו; בית כנסת אבן דנאן, שנחשב לאחד הוותיקים – גם; בית כנסת של אלפסין – גם; בתי קברות יהודיים נשמרים בצורה קפדנית. אבל, לצערנו, אנחנו בשוונג: גירשו אותנו, גנבו אותנו, אז אין יחסים. בין הממשלים יש יחסים – בין הממשלה שלנו לממשלת מרוקו, רובם ב"שושו", ובצדק – אבל יש לנו יכולת היום להגיע, לעלות לקבר אבי, המסודר מאוד, בבית קברות בפס; לקבל יחס אדיר ועדין של הערבים במלאח, איפה שגדלתי. לכן כדאי גם שנשנה את הצורה ללימוד את ההיסטוריה של הקהילות השונות כשמדברים. אפשר לעשות יום משותף, אבל שנתייחס לכל אמת ואמת, ולא בהכללה, כי זה רק מזיק, בוודאי לאמת ולהיסטוריה המשותפת שלנו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלי אלאלוף. בשם הממשלה ישיב השר יואב גלנט. בבקשה, אדוני. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני משיב כאן בשם השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל. התכנסנו כאן לציין בכנסת ישראל את יום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. במשך אלפי השנים שקדמו להקמת מדינת ישראל חיו בארצות ערב ואיראן למעלה ממיליון יהודים. הם התגוררו בקהילות משגשגות ומפותחות וניהלו חיי קהילה תוססים ועשירים. קהילות אלו מגלמות בהן אלפי שנים של מסורת, תרבות, מנהגים, אחדות וכמיהה לארץ ישראל. המשרד לשוויון חברתי, מתוקף חוק, שם כיעד להביא לידיעת הציבור הישראלי את הסיפור של יהדות מדינות ערב ואיראן כחלק מהסיפור היהודי השלם, ולהוביל פעילות ששמה לנגד עיניה את השימור וההנחלה של המורשת והמסורת של קהילות, תפוצות ועדות ישראל השונות לדורי-דורות, ובהן של קהילת תוניסיה המפוארת. בשנה החולפת הממשלה העבירה החלטה בדבר תיעוד מורשת קהילות יהודי ערב ואיראן, שבה הוחלט כי המשרד לשוויון חברתי יפעל במאמץ לאומי לתיעוד מסיבי של עדויות אישיות וקבוצתיות של בני הקהילות יוצאי מדינות ערב ואיראן. בנוסף, עברה החלטת ממשלה בדבר הענקת פרס ראש הממשלה לחוקרים ולמחקרים אקדמיים אודות קהילות ישראל במדינות ערב כחלק מהצורך בתיעוד קהילות מפוארות אלו, ומדי שנה מעניק ראש הממשלה פרס לחוקרים המובילים בתחום. בחודשים האחרונים מתקיים תהליך בין-לאומי, בשיתוף המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, לאומדן והערכה של שווי הרכוש היהודי שנותר בארצות ערב ואיראן, וכבר בחודשים הקרובים נוכל לדבר על מספרים, ומתוך כך גם לגבש מתווה פעולה למיצוי זכויות יהודי ארצות ערב ואיראן על רכושם. ממשלת ישראל רואה חשיבות רבה בפעילות לאומית להרחבתו ולהעמקתו של השיח החברתי והציבורי בזהות יוצאי מדינות ערב ואיראן, תוך שימת לב להיבטים ההיסטוריים, התרבותיים והחברתיים-כלכליים של יהדות ערב ואיראן. בכוונת המשרד לשוויון חברתי להטמיע את העדויות והסיפורים בבסיסי המידע הלאומיים של מדינת ישראל כאבן יסוד במורשת הישראלית, בקידום הלכידות החברתית בישראל ובמתן ביטוי ממשי לרב-גוניות בחברה, תוך חיזוק תחושת השייכות של החברים והצאצאים של קהילות אלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> מה השר מציע מבחינה פרוצדורלית? להסתפק בדבריו? להעביר לוועדה? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני מציע להסתפק בדברים האלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> האם המציעים – – – << קריאה >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מציעה להעביר לוועדה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> להעביר לוועדה? בסדר גמור. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> אז גם בוועדה. אין בעיה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אוקיי. תודה. תודה לשר יואב גלנט. נרשמו לעמדה נוספת? לא ביקשו. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נצביע. מכיוון שיש בקשה של השר, כך לפחות על פי התקנון, להעביר את הדיון לוועדה, אז אנחנו נצביע. מי שבעד דיון בוועדה יצביע בעד, ומי שמבקש להסיר את הנושא מסדר-היום יצביע נגד. אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, בעד – 14, אין מתנגדים או נמנעים, לכן אני קובע שהנושא של ציון יום היציאה והגירוש של יהודי מדינות ערב ואיראן יידון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. << הצח >> הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 62) (משלוח חשבונית לצרכן בסמוך למועד החיוב), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/819); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 62) (משלוח חשבונית לצרכן בסמוך למועד החיוב), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. מי שתציג את ההצעה היא חברת הכנסת מירב בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 62) (משלוח חשבונית לצרכן בסמוך למועד החיוב) – זו הצעת חוק קטנה ופשוטה, אבל לצערי עד היום, בעצם, לא נכנסה לתוקף. הצעת החוק הזאת הגיעה לאחר פניית ציבור שקיבלתי, שהתייחסה ספציפית לאפליקציה לתשלום חניה בעיר, שאני מניחה שכולכם מכירים ומשתמשים בה. הצרכנים שילמו כל חודש בסוף החודש את החשבון, אבל החשבונית הגיעה אחרי ארבעה-חמישה חודשים. קראתי את הפנייה של אותו אדם, וזה נראה לי פשוט מאוד, ולא הצלחתי להבין למה אם אדם משלם הוא לא מקבל את החשבונית שלו בזמן. הגשתי את הצעת החוק גם בתמיכה של חברי כנסת מהאופוזיציה. ניהלנו דיון עם חברי איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, שניהל דיון שנראה היה שיסתיים בעשר דקות וגלש לשעה וחצי כמעט, כי מסתבר שזה לא כזה פשוט לשלוח – – – << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – חברי כנסת, בעיקר חדשים, אומרים: זאת שורה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> שורה. נכון. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> לא יודעים שהשורה הזאת, לפעמים, יכולה להיות יותר גדולה מחוברת של 40 עמודים. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> זה נכון. היינו כמעט שעה וחצי. על מה? על העניין – כי אם הוא ביקש ואם הוא לא ביקש, האם כן ישלחו לו. בקיצור, כמו שאמרתי, בהרבה עזרה של חבר הכנסת איתן כבל, יושב-ראש ועדת הכלכלה, הגענו להסכמות בעיקר עם משרד המשפטים. אדם שמבקש יקבל את החשבונית. נראה לי מאוד הגיוני שאם אתה משלם, תקבל את החשבונית בזמן. כמובן, חשוב לומר שבאו אלינו אנשים ואמרו שאם זה לא מתקבל במייל – אפשר כמובן גם בדואר, וגם בבית העסק, אם אותו אדם קיבל. בשורה התחתונה אין מה להכביד על הלקוח. אם שילמת – קבל חשבונית. אני שוב מודה ליושב-ראש ועדת הכלכלה ולכל חברי הכנסת. אני קוראת לכם לתמוך ולהצביע בעד. תודה רבה, גברתי היושבת בראש. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים: חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת נחמן שי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח. חבר הכנסת איציק שמולי, בבקשה. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, לפני שאגיד כמה מילים על החוק החשוב, אני רוצה להתחבר גם לנושא הקודם. זה בהחלט יום חשוב ומרגש, וצריך להודות גם ליוזמים וגם לדוברים על הקיום של היום הזה. אני באופן אישי, בשנים האחרונות ניסיתי כל כך הרבה לנסות ולהביא תיעוד מהבית של סבי, זיכרונו לברכה, בצפון עיראק – היום זה קצת מסובך, אתם יודעים, דאעש וכל זה. לפני כמה שבועות הצלחתי, אחרי הרבה מאוד מאמצים והרבה מאוד אנשים טובים, שפה ושם גם לקחו על עצמם סיכונים לא מבוטלים. נפל לידי ממש זהב טהור. אתה רואה את הבית, ואתה רואה את כל הסיפורים האלה מהבית של סבא, זיכרונו לברכה, איך הכול קורם עור וגידים: הבאר בחצר, הבית על הקומות, הסימנים המיוחדים על החלונות, ובשבילי זו הייתה סגירת מעגל מאוד מאוד מרגשת. אני רק מצטער כמובן שסבא וסבתא, זיכרונם לברכה, לא כאן בחיים איתנו כדי להיות שותפים לאותה סגירת מעגל מרגשת, אבל לפחות הנכד שלהם עשה מצווה אחת למשפחה, שזה כבר טוב. אז באמת יישר כוח ליוזמים, ואני בהחלט מסכים עם דבריו של יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה לגבי החשיבות של הטרמינולוגיה, וגם של הדוברים האחרים, לגבי החשיבות של החינוך. בארצות ערב היו קהילות מפוארות; בארצות ערב הייתה מורשת, והיסטוריה באמת עשירה ומפוארת, ואנחנו צריכים להצטער שברבות השנים הדברים האלו לא נלמדו יותר מדי בתוך מערכת החינוך שלנו, שזה דבר כואב ומיותר. היום עושים את זה במובן מסוים לקהילות אחרות, ואנחנו צריכים להיאבק עליהן כדי שבעוד עשר או 20 שנה לא יעמדו פה חברי כנסת אחרים וידברו על העוול ועל הטשטוש ההיסטורי. במעבר חד, לגבי הצעת החוק, מובן שאני תומך ומברך את חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי על עוד הצעת חוק מעולה שהיא מביאה לכנסת, וכמובן – את יושב-ראש ועדת הכלכלה איתן כבל, שאני לא זוכר מתי בכנסת הייתה ועדת הכלכלה זירה כל כך רוחשת ופעילה בכלל, ובהקשר הצרכני בפרט. אני רוצה להזכיר את המשימה שמונחת לפתחנו בעניין הצרכני, והיא חייבת להיות מושלמת לפני שהכנסת מסיימת את ימיה, וזו ההגנה על האזרחים הוותיקים בשוק הצרכנות. יש עוסקים רמאים ונוכלים שרואים באוכלוסייה המבוגרת טרף קל, מתנפלים עליה ומוציאים ממנה כספים במרמה. החוק שאנחנו רוצים לקדם ומקדמים – הוא כבר עבר טרומית ויגיע לדיון בקרוב בוועדה של איתן – זה שחברות האשראי יוכלו לעצור את התשלומים על המקום. ככה אנחנו נמנע את ההצטברות של הנזק העתידי של עשרות אלפי שקלים. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. ריגשת מאוד. אנחנו רוצים לראות את התיעוד הזה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> נעלה לטוויטר. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תעלה. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול מברך את מירב על החוק, שגם משקף שהכנסת קשובה לעם, כי זה אחד הדברים החשובים, וכך פתחת. פתחנו היום בבוקר את היום כאשר ב-07:30 כולם אמרו שתהיה הודעה מרעישה. כבר אני נכנסתי לתוך הקפלס"ט, שמתי את השכפ"ץ, ונכנסתי לממ"ד לשמוע את החדשות, כי הייתי בטוח שסוף-סוף הקבינט מקבל החלטה להיכנס להחלטה שלא מעבירים מזוודות כסף לתוך רצועת עזה, וסוף-סוף נותנים מכה כמו שצריך בשביל להחזיר את ההרתעה לצבא ההגנה לישראל. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תסביר את הקיצורים. לא כל – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אופס, טעיתי. טוב, בסדר, אני לא ידעתי, תסלחו לי, שאחרי 1,000 טילים לא קוראים לדבר הזה לא מבצע, לא מבצעון וגם לא צוציק, אבל דחפור שקודח בתוך מנהרה – קוראים לזה מבצע. תראו, אני אומנם עולה חדש ועברית זו שפה קשה, אבל אני מבין מה זה מבצע. גלנט יודע מצוין, כבוד השר, מה זה מבצע. הוא היה מפקד פיקוד דרום כשהיה עופרת יצוקה, אז הוא יודע מה זה. כמובן, הוא גם יודע מה זה עמוד ענן וצוק איתן, והוא גם יודע מה זה לבנון השנייה. זה לא משהו שאנחנו – עכשיו, למה אני אומר את זה? לא בשביל להקניט אף אחד. אבל כשאנחנו מבקשים מהאזרחים לעמוד איתן על גבולות המדינה ולשמור על החוסן כדי לתת לקבינט ולמדינאים את הזמן הנחוץ כדי לקבל את ההחלטות הנכונות, וכשפותחים ב-07:30 במילה "מבצע" ורואים את המקדחה, זה עושה את הפעולה ההפוכה לגמרי. אני מבקש מדובר צה"ל ואני מבקש מהקבינט להתחיל לדבר לא בשפה צבאית, שרק אנשי צבא מבינים אותה, אלא להתחיל לדבר בשפה האזרחית, שכל אזרח במדינת ישראל יהיה מחובר לאמירות האלה. מבצע זה לא מבצע, בטח לא מבצע של מוצרים מסוימים, אלא זו צריכה להיות הנחיה מאוד ברורה. פתחתי ב-07:30 בממ"ד בעוטף עזה, ואני היום בכנסת ישראל. בהצלחה לצה"ל. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה – אינה נוכחת; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. שלום לכולם, בזמן שאנחנו יושבים כאן צועדות ברחובות עשרות אלפי נשים, ואני בטוחה שלקראת הערב זה יהפוך להיות מאות אלפי נשים וגברים שביחד צועדים במחאה היום ושובתים במחאה על הטיפול הלקוי – אם בכלל אפשר לקרוא לזה טיפול – של הממשלה הזאת בנושא של אלימות ורצח נשים. 24 נשים נרצחו רק השנה, ו-194 נשים נרצחו בעשור האחרון, כשבארבע השנים האחרונות בלבד מדובר במעל 100. זאת התמונה של ישראל ב-2018. נשים וילדות, נערות, נרצחות בביתן, כאשר 200,000 נשים סובלות מאלימות, 600,000 ילדים – תחשבו על זה רגע, 600,000 ילדים – חיים בבתים שיש בהם אלימות. זה מה שהם חווים על בשרם כל יום; לתוך המציאות הזאת הם גדלים. והסיבה שאני כל כך כועסת היא כי עכשיו יצאתי מוועדת השקיפות בדיון שערכנו כמעין תחליף לאותה ועדת חקירה פרלמנטרית שהייתה צריכה לקום כאן. לפני שבועיים היא עלתה להצבעה והקואליציה הצביעה נגד הקמת ועדת החקירה הפרלמנטרית. אני אזכיר לכם שכמה ימים לאחר מכן ראש הממשלה הסתובב במקלט לנשים מוכות, ופתאום שכח שהוא הצביע נגד – ככה, חמקה מזיכרונו לחלוטין הצבעה שהייתה רק כמה ימים ספורים לפני כן – ואמר שהוא בכלל בעד ואין בזה אופוזיציה וקואליציה. מפתיע באמת. חברת הכנסת יעל כהן-פארן ואני פנינו ליושב-ראש הכנסת, ליולי אדלשטיין, וביקשנו ממנו שיעלה מחדש את ההצבעה. רצינו לסייע בידיו של ראש ממשלה לעשות הפעם את המעשה הנכון ולהצביע בעד. נחשו מה? הבקשה נשללה, לא מעלים את הנושא להצבעה. אז היום קיימתי על כך דיון בוועדת השקיפות, איך באמת טיפלה הממשלה בנושא של אלימות נגד נשים. תארו לעצמכם מה היו התשובות: מתוך 250 מיליון השקלים שהוועדה הבין-משרדית, שכבר התכנסה וסיימה את מסקנותיה לפני כמה שנים – שלוש שנים זה לקח לה – רבע מיליארד שקל היו אמורים לעבור על פני חמש שנים בשלוש השנים האלה; מהשנה שעברה, השנה הזו והשנה הבאה עוברים בסך הכול 29.5 מיליון שקלים. נציג משרד האוצר שישב בוועדה אמר: קיבלנו את המסקנות אבל לא קיבלנו את ההחלטה על התקציב. כמה פשוט, קיבלו את הנושא העקרוני. עקרונית, הם נגד רצח נשים; איזה חדשות טובות, הממשלה נגד רצח נשים. אבל מה הבעיה, שהממשלה לא טרחה להעביר את הכסף כדי באמת להיפטר מהתופעה הזאת אחת ולתמיד. בושה ענקית. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ישבו 8 מיליון שקלים ב-2017, 12 מיליון שקלים ב-2018, 9.5 מיליון שקלים ב-2019, מיועדים – ובסך הכול 29.5 מיליון שקלים, שזה הרבה פחות ממה שהיה אמור לעבור על פני שלוש השנים האלה: 150,000 מיליון שקלים. אלה המספרים, וכמובן עוד 100 מיליון שקלים בהמשך. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – הסכומים שאת אומרת זה רק לתוכנית אחת – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, סליחה, אדוני. אלי אלאלוף, חברי הנפלא והיקר – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> קיימנו דיון. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – פירטנו היום את כל הסכומים. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אז הטעו אתכם. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ישב משרד האוצר – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> הסכומים שאמרת קיימים ולא נוצלו – את צודקת, לצערי – אבל זה היה עבור תוכנית של עזרה לנשים מוכות שיוצאות ממקלט לנשים מוכות. זו אוכלוסייה קטנה של פחות מ-200 איש. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני, פירטו היום – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> זו לא התוכנית הלאומית. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מבקשת ממך להקשיב לי. פירטו היום משרדי הממשלה. משרד הרווחה, המשרד לביטחון פנים והמשטרה פירטו היום את התוספות התקציביות. אני מדברת על כל התוספות. הם ישבו בוועדה ופירטו ממש את כל התוכניות, כולל את מספר התקנים – 110 תקנים בשני המשרדים האלה. ממש את הכול. אלה הסכומים. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מבקשת להשלים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת אלאלוף התערב. משפט לסיום. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רק בבקשה להשלים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> משפט לסיום. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תראו, אנחנו, האנשים שנמצאים כאן היום, לא שובתים. אנחנו עובדים אצל הציבור, ולכן ברור שאיננו שובתים, אבל אני תומכת בשביתה הזאת בכל ליבי. הממשלה צריכה לקבל פה החלטות. היום ראיתי – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה קורה פה, אבל? הממשלה קיבלה החלטות, הממשלה העבירה כסף – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> סליחה, אני לא מבינה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, אתם מתחילים דו-שיח. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – לדבר – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תני לה לסיים ונגמר. בואי. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הייתי מתביישת, באמת. ראיתי היום את הנשים היקרות שעובדות במרכזי הסיוע ובעמותות ובארגונים. הלוואי, הלוואי – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה עשית בארבע השנים האחרונות? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שהן היו נכנסות לעבוד בתוך משרדי הממשלה – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> עשית משהו בשבילן? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואחראיות לכסף הזה – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – במקום חבורה של אנשים – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה עשית – – – << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שפשוט היום היו צריכים להזיל דמעה, ובושה על כך שלא העבירו את הכספים הנדרשים. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> עשית משהו בשבילן? << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה. תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת. חברת הכנסת לאה פדידה. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> מה אכפת – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה עשית? משהו – עשית משהו? << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – באמת. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> עשית משהו בשבילן, חוץ מלשבת ולדבר פה? << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> אין לך בושה? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> תעשי פעם אחת משהו עבור נשים נפגעות אלימות ותבואי אליי. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> ממש. תצביעי פעם עם הלב שלך – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> – – ולא לפי קואליציה–אופוזיציה וכל השטויות הפוליטיות שלכם. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> ועדת השקיפות, השקיפות. << קריאה >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << קריאה >> פעם אחת. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> תעשי משהו אחד פעם אחת לנשים. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה לחברת הכנסת סתיו שפיר ולחברת הכנסת מירב בן ארי על דיון שצריך להיות בקונסנזוס. תודה. עכשיו חברת הכנסת לאה פדידה עולה לנאום, ואף אחד לא מפריע לה. שלוש דקות. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חברי וחברות הכנסת, ההתלהמות הזאת, הלוואי שהייתה מכסה על האדישות. אדישות היא מחלה רעה; אדישות היא אויב מספר אחת. אם לפני שנתיים הכריזו על הקמת ועדה והוועדה הגיעה למסקנות וכולם הסכימו והתגאו בתוכנית הנהדרת, אבל התקציב במלואו לא הגיע ליישום, אז האדישות אחזה גם בבית הזה. אני ממש מבקשת שלא ינהלו ככה שיחות. נחמן, מה קורה? אני משעממת אותך? נהיית בנימין נתניהו וקריית שמונה? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חברי הכנסת, כל מי שיפריע, אני אוסיף לדובר עוד זמן. חבר הכנסת מזרחי, חברתך שיושבת לשמאלך מבקשת שתאזין לה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אם אנחנו לא רוצים לשגות במחלה הקשה ביותר של האנושות, שהיא אדישות, אסור לנו לשתוק. אני חושבת שמה שקרה היום ברחובות – ואני הייתי יחד בצעדה של ויצו היום: לראות נשים וגברים צועדים וצועדות יחד; לשמוע אבא ששכל את בתו כי בעלה רצח אותה; לשמוע אח שאיבד את אחותו כי בעלה רצח אותה. אתם יודעים, הוא סיפר סיפור מזעזע: הוא מגיע לרווחה, כי הוא נשאר עם שלושה ילדים של אחותו, ומבקש השתתפות בקייטנה. אומרים לו לא, אבל – אומרת לו עובדת הסעד: אם תלך לשיקום האסיר – הן ילדות של אסיר – תוכל לקבל. אז מה, אתם מנציחים אותם כילדים של רוצח? אתם צריכים לדעת שאותו ילד שאביו רצח את אימא שלו, באותו רגע הוא הופך להיות יתום ובאותו רגע הוא הופך להיות בן של רוצח. אז לא רק שלא תקצבו את התוכנית, גם אף אחד לא חשב שמישהו צריך לדאוג לילדים האלה ולילדות האלה שנותרו מאחור. איך אפשר להיות אדישים ואיך אפשר להיות אדישות? אני בכוונה אומרת אדישות, כי יש כאן חברות כנסת שהחליטו להיות אדישות. איך הבית הזה לא מיישר קו? הרי אישה באשר היא, היא אם, היא אחות, היא מנהלת, היא מובילה, היא עולם ומלואו, וזה לא עניין של שמאל, ימין, מרכז, מפלגה כזאת או אחרת. יש מנהג כזה, שבסמוך ל-25 בנובמבר מסייר ראש הממשלה ברחבי הארץ, פעם במקלט לנשים מוכות, פעם במיצג כזה או אחר, ואומר: אני אעזור, אני אעשה. יום אחרי, האדישות שוב משתלטת, ואנחנו מגלים שאלה הבטחות ריקות מתוכן. אז הבטחות צריך לקיים, ודם נשים אינו הפקר. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום ראשון השבוע נכנסה כנופיית טרוריסטים לכפר קאסם, ניקבו צמיגים של יותר מ-30 מכוניות ורשמו את המשפט הזה: היהודים לא שוכחים. פה בכנסת לא שמעתי אף אחד, חוץ מחבר הכנסת פריג'; לא מהממשלה ולא מחברי הכנסת – אף אחד לא התייחס. אבל אני רוצה לשאול: מה היהודים לא שוכחים לכפר קאסם? את הטבח של כפר קאסם הם לא שוכחים? מה תושבי כפר קאסם עשו כך שהיהודים לא ישכחו? זה ממש משפט שרשמו. בכל מקום רושמים: תג מחיר. לא הגיע הזמן להגדיר אותם כארגון טרור? בכפר קאסם לא שוכחים כי יש 50 צווי הריסה לסככות שאנשים מתפרנסים מהן. לא רק צווי הריסה אלא גם קנסות. אחד הקנסות שאני ראיתי זה במאות אלפי שקלים. אחד מהם, ראיתי, 600,000 שקלים. מה, הוא ימכור את כל הרכוש שלו, את הבית שלו, הכול, כדי לשלם קנס? היהודים לא שוכחים. לא רק זה. יש את תחנת הגז. לא יכולים למצוא מקום אחר לתחנה לחלוקת גז חוץ מהאדמה של כפר קאסם? לא שוכחים. באים אליי הפרויקטים הלאומיים – הרכבת, קו הרכבת המזרחי: צריך לאכול את יתרת האדמה של טייבה, של היישוב שלי, של טירה; מקימים מרכז כזה לתת שירותים ומרכזים מסחריים בעשרות אלפי מטרים מרובעים בנייה. למה אתה צריך לבוא, לקחת לי את האדמה כדי לתת אותה לטייקונים שיעשו? למה אתה לא נותן את השטחים האלה לבעלי הקרקע שיפתחו? שימצאו קומפנסציה, שיוכלו להתפרנס. למה אתה צריך להפקיע את האדמה הזאת? אותו דבר התוואי של הרכבת – אני מבין בתוואי, אני מבין בהנדסה. התוואי של אותה הרכבת מג'לג'וליה הוא פונה כזו פנייה כדי להיכנס ולקחת את יתרת הקרקע החקלאית הקטנה ביותר של ג'לג'וליה. היום אנחנו מתבשרים שבגלל כביש 6, שרוצים להאריך אותו דרומה, רוצים לפנות 1,000 משפחות של ערבים בנגב. למה? כי הם קרובים. אבל באותה כתבה, באותו מקום אומרים שהם יכולים להסתפק ב-100 משפחות, אבל עולים על זה טרמפ. בכלל, לא היה מקום להזיז את התוואי של כביש 6? בנגב יש הרבה שטחים ריקים. עוד פעם אני חוזר לאותו המשפט: היהודים לא שוכחים. אני אומר לכם את המשפט הזה: כל מקום שלא יהיה בו צדק הוא ייחרב. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת ישראל אייכלר – אינו נוכח; חבר הכנסת יהודה גליק – אינו נוכח. איתן ברושי, בבקשה. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הקבינט חברנו יואב גלנט, יושב ביציע קצין בכיר במילואים, דובי אמיתי, שבא ממטולה, וגם נשיא התאחדות האיכרים. אני רוצה להקדיש את הזמן הקצר לפעילות של צה"ל וכוחות הביטחון בצפון, וקודם כול לברך על הפעולה ולומר שאולי אפילו באיחור – מה שחשוב הוא שהיא תסתיים בהכרעה ברורה, ולא להשלים עם פשרות, אלא עם תוצאות ברורות. אני רוצה לומר כאן, ואני בטוח שלא יהיה על זה ויכוח, שרק יישוב חזק בשגרה יכול לעמוד בחירום ובמלחמה. רק השבוע עסקנו כאן בנושאים שקשורים לחוזקם ולחוסנם של היישובים. אני רוצה לומר שמרכיב החקלאות וההתיישבות, יחד עם הערים כמו קריית שמונה ושלומי ומושבות כמו מטולה, וגורמים נוספים, מחזיקים את הקו הזה. אני פונה אליך, חברי יואב – וזה היה בוועדת חוץ וביטחון – שתפתרו את הבעיה של 02–04, אין דבר כזה 02. המדידה של הקו מתחילה מהגדר ולא מהקו הבין-לאומי. אבל אני רוצה לומר משהו לממשלה, ואמרתי את זה כבר יותר מפעם אחת: אי-אפשר לפלג את העם ביום ולגייס אותו למילואים בלילה. אי-אפשר לחלק את העם על חוקים לא דחופים, לא חשובים והזויים ואחר כך לקרוא לו למילואים למצבי חירום ומלחמה. מה שנחוץ לישראל זה אחדות והסכמות כדי לקבל הכרעות גורליות, אותן הכרעות של ראש הממשלה, ואני נותן לו גיבוי. ואני אומר לאופוזיציה: אנחנו לא אופוזיציה לשמה. אנחנו הולכים להיות אופוזיציה לממשלה, אבל אנחנו דואגים לעם ישראל. ומי שרוצה לדבר על הקרבה, ומי שמוביל, בגיבוי שלנו, לאפשרות של מלחמה, קודם כול צריך לאחד את השורות וליצור אחדות ולא פלגנות. מילה אחרונה, גברתי היושבת-ראש, גם את חברה במפלגת העבודה: יש מקום לצער ולאכזבה מסוימת. כמה שנים אנחנו נחזק את כוחות צה"ל ואת ההתיישבות בדרום ובצפון מעמדת אופוזיציה? היינו יכולים וחייבים לחזור לעמדות ההנהגה. דרכנו הדרך הנכונה. אנחנו מגבים את התושבים ואת היישובים על כל המורכבות שלהם, ואת כוחות צה"ל. אנחנו באים מההתיישבות והביטחון. אנחנו לא רק מגבים, אנחנו צריכים לחזור ולהנהיג את המדינה לדרך הנכונה. האופוזיציה זה לא המקום הטבעי שלנו – צריך לחזור להנהגה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת ענת ברקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חברת הכנסת שרן השכל; חבר הכנסת דן סידה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת יואב קיש. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – אני אדבר על החוק – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו דווקא שמחים שיש לפחות נציג קואליציה אחד שמדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> סליחה, אני – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חוץ ממך, את הצגת את החוק. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – ואני גם צעקתי. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> ואת גם צעקת. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> נכון. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> כבוד היושב-ראש – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> היושבת-ראש. אומרים גם יושב-ראש. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה. אבל מה אני? << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> את יושבת, אבל את גם יושב. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> יושבת-ראש. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> איך שאת רוצה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> בטח היום. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> כשזה את, אני לא מתווכח. כל עוד את לא מתחילה עם הזמן, זה בסדר. ידידי השר גלנט, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, מובן שאני תומך בהצעת החוק. אני עליתי לפה כי שמעתי את חברי חבר הכנסת ילין מתייחס לצפון ולוקח השלכה גם לכיוון הדרום, ואני רוצה להגיד לפחות איך אני תופס את הדברים. תראה, מה שקורה עכשיו בצפון זה מבצע שמחולק לשתי חזיתות, נקרא לו, מבחינת צה"ל. אחת זו החזית ההנדסית, המורכבת כשלעצמה, עם הידע הטכנולוגי, ריכוז הכלים, ריכוז המאמץ – זו גזרה אחת; הגזרה השנייה זו גזרה מבצעית. יש חשש להסלמה, וצה"ל נערך לאפשרות של הסלמה בצפון. זה אומר הגברת כוננויות, וזה אומר תגבורים. זו משימה מורכבת בפני עצמה. אתה לא יכול שלא ללכת עם שני ראשי הציר האלה ביחד. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> נו, ברור, צודק. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> צודק, עד כאן אני צודק, יפה שאתה מסכים איתי. יופי. לפני שבועיים בקבינט – יש פה חבר קבינט, אני לא חבר קבינט – היו צריכים לקבל החלטה. הם ידעו שמתוכנן מגן צפוני עוד שבועיים, אי-אפשר להתעלם מזה, והייתה פעולה על השולחן לתת מכה קשה לחמאס בעקבות ההתנהלות הבאמת – אני לא יכול לחשוב אפילו על שם שערורייתי למה שקרה שם. אני אומר לך: ביום רגיל, אם לא היה תכנון למגן צפוני, היינו רואים תוצאה אחרת, החלטה אחרת. אבל מה קרה – פה אתה מזלזל, וסלח לי אבל זלזול הזה, קשה לי לקבל אותו, כי אני מבין – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא מזלזל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> אני יודע שאתה אוהב את העוטף. אני אוהב את העוטף לא פחות ממך. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אני לא מזלזל. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> יש חשיבות להתנהלות בשיקול דעת. יש חשיבות להראות מנהיגות ואחריות. אתה יודע מה, על מי יש לי ביקורת? יש לי ביקורת על שר הביטחון לשעבר ליברמן. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> ברור. << דובר_המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר_המשך >> לא יכול להיות שהוא יודע שהולך להיות מבצע בצפון כזה משמעותי – כן, וזה משמעותי; כל אלה שמזלזלים: טרקטור פה, טרקטור שם – אני רק רוצה להזכיר לכם שצה"ל גדע את המנהרות התוקפות, והוא עושה את זה כל הזמן גם בעזה. היה אירוע מאוד משמח, דרך אגב, שיחד עם החיסול של המנהרה גם הצלחנו לחסל טרוריסטים של הג'יהאד האסלאמי, וגם היה מהלך שיכול להיות שהיה מוביל להסלמה. אני מאוד מקווה, אני אומר לך בכנות, שנהיה באותה סיטואציה גם בצפון, שנצליח לחסל טרוריסטים של החיזבאללה תוך כדי ניסיון שלהם להציל את המנהרה – אני מאוד בעד. אבל, ובזה אי-אפשר לזלזל, אני אומר עוד פעם, כשאתה מוכן לאירוע מסלים בצפון – וכל חובבי הטרקטורים, מחר הם יכולים להחליט שהם בכוונה מנסים לסכל את המהלך הזה, בין אם על ידי ירי על מי מהכוחות שלנו. לכן, בואו לא נזלזל, ונשים את הדברים בפרופורציה. אני היום אומר בצורה הכי ברורה: אני מבין היטב היום את דבריו של ראש הממשלה – היום גם שר הביטחון – נתניהו, שזה לא הזמן ללכת למהלך כנגד החמאס. אני מבין היטב את החלטתו של בנט, למרות שכנראה היה לו קשה שלא להתפטר. שניהם, בניגוד – עם כל הכבוד לשר הביטחון לשעבר ליברמן, שניהם הוכיחו אחריות ומנהיגות בהחלטות שהם לקחו, ואני חושב שהמבצע הזה, עם כל הכבוד לכל המזלזלים, יש לו חשיבות מאוד רבה: כשאתה נכנס לאירוע מתגלגל בדרום, אתה גם יכול למצוא את עצמך בגזרה הצפונית בו-זמנית, אתה מכיר את זה, ואז עוד לא טיפלת במנהרות. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. יסכם את הדיון השר יואב גלנט, בבקשה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> שמעתי עכשיו שבצוק איתן הם עשו שני מבצעים. מה ההבדל? יואב, תקשיב למה שאומרים. אתה רוצה לנגח את ליברמן על חשבוני, אין בעיה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא, גם אותך. מה אתה – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אבל תקשיב למה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא ברור לך למה לא עשו מה שעשו לפני שבועיים? << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> תקשיב, מבצע צוק איתן – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אל תיתמם. אל תיתמם. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> מה? << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> לא מתאים לך להיתמם. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה קרה לך, בחייך? << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> – – – המבצע מוכן, ויודעים שיש עוד שבועיים מבצע. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> גברתי. << דובר >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות, מאחר שאני שומע את הלך הרוחות, על מנת להעמיד דברים על דיוקם. בואו נסתכל רגע על החודש האחרון ונשאל את עצמנו מה היה בסיס הנתונים של שחקנים רבים שהתלהמו בתקשורת אל מול מה שקרה באמת, ומה היה ידוע למי שנושא באחריות. אני אתן לכם דוגמאות קצרות מתוך מה שהתפרסם, כי באופן טבעי אינני יכול לתת דוגמאות על מה שלא התפרסם. לפני כשלושה שבועות התבשר העם בישראל, באופן מקרי, מבלי שהתכוונו לכך, כתוצאה מתקלה, שכוחות צה"ל פועלים בלב רצועת עזה, בלב ח'אן יונס, בצורה שאיש לא העלה על דעתו. זה היה כאשר אנשים נותנים ציונים למידת הנועזות והנחישות של צה"ל, לפעולה שלו, וכן הלאה – דוגמה אחת. הבוקר התעורר הציבור בישראל והתברר לו שצבא הגנה לישראל, כתוצאה מהנחיות הקבינט, פועל על מנת לסכל מנהרות התקפיות שמיועדות לפגוע באזרחי ישראל ובחיילי צה"ל, ומוכנות ככלי למציאות מלחמתית כאשר חיזבאללה יחליט להשתמש בו. אנחנו נשלול את הכלי הזה מהם. יש עוד דברים שאינני יכול להרחיב בהם. כאשר לוקחים את הנושא הביטחוני, שעומד בראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל, ושמים אותו ככלי פוליטי, אנחנו כולנו נמצאים נפסדים. אז אני מבין היטב את כל מי שחושב שחובתנו לפעול ברפלקס מותנה – ברגע שמישהו נוגע בנו, אנחנו ניתן לו מכה – ברצועת עזה. התמודדתי עם אמירות כאלה במשך הרבה שנים – חמש שנים כאלוף פיקוד, שלוש שנים כמפקד אוגדת עזה – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – אף אחד לא התקרב לגדר. בחייאת, יואב, בוא, תגיד את האמת לכולם. היה לך פוליגון 500 מטר, אף אחד לא התקרב לשם. כל מי שנכנס לשם יצא בלי רגליים. תגידו את האמת פה. איפה פוליגון היום? איפה? מה יש היום? על הגדר כולם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> חיים, חיים. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> יואב, אל תזלזל בעבודה שאתה עשית כי הפכת להיות פוליטיקאי. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> תראה, אם אתה תעליב אותי, אני אתחיל לספר את האמת על מה שקרה סביב רצועת עזה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> לא, הוא הפך להיות פוליטיקאי. הוא הגן עליי במשך חמש שנים, פתאום הוא שכח את זה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> בואו נכניס את הדברים לפרופורציות. ולכן הצעקות וההתלהמות לא עוזרים. למעשה, כאשר אנחנו מסתכלים על התמונה, אנחנו צריכים לקבל את ההחלטות באופן אחראי, באופן מפוכח, ומתוך ידיעת העובדות והתהליך הכולל. אני אמרתי, אני אומר גם כאן היום: אנחנו נגיע למערכה רחבה בעזה; אנחנו נקבע את העיתוי ואנחנו נקבע את התנאים. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> ובוא תציין תמיד שאתה מקווה שלא. בגלל שלהבטיח לעם ישראל רק דם, יזע ודמעות – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> נחמן, זה נקרא להבין את המציאות. מה לעשות, ארגון טרור רצחני בעזה, לא יהיה לך איתו שלום, אל תתבלבל. אל תתבלבל – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה, חבר הכנסת יואב קיש, חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת חיים ילין, אם אתם בדו-שיח עם השר – בבקשה; ביניכם – לא. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> לשר אני עונה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אני עונה לו למה שהוא אומר לשר. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אתה עונה לשר ובעצם לו. טוב. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> דרך אגב, אני לא בדו-שיח עם אף אחד. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> רגע, סליחה. חבר הכנסת איציק שמולי, הצטרפת לחגיגה. בבקשה, תנו לשר לענות. אם אתם מפנים לשר הערות וכמובן השר מעוניין להמשיך, אז בבקשה. לא ביניכם. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני לא ביקשתי הערות, אני רוצה לדבר. אני מציע שתשלטי על הדיון, ולא יינתן פה לחברי האופוזיציה לעשות ככל הבא על רוחם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> סליחה, אתה מנהל פה דיון עם חברי האופוזיציה ואתה אחר כך אומר שלא שולטים? << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני לא ניהלתי דיון עם איש. הפריע לי בהתחלה חיים ילין, אחרי זה הפריע לי נחמן שי. משלא באת לעזרתי, נאלצתי לשתוק. אם תשתיקי אותם, אז הדיון יתנהל כראוי. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אתה פונה לחיים ילין ואתה מצפה שאני אשתיק אותו? ככה ייעשה. אוקיי. חיים, יפנו אליך ואני לא אתן לך להשיב. בבקשה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תן לי להעביר לך את תנחומינו. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> אני לא פונה לאף אחד. אני מציע שתיתנו לי לדבר. לא עליתי הנה – אני יכול לדבר איתם אחרי כן בפרסה, לשתות איתם קפה. יש לי מה להגיד, ואני מבקש לסיים את דבריי. אני לא נוהג לדבר פה כל יום. אבל אני מבין שזה במסגרת חג החנוכה, אז ניקח את זה ברוח טובה. אני אומר עוד הפעם: תהיה מערכה נוספת ברצועת עזה. מדוע? מפני שאין דבר שירסן את הרוח הרצחנית של חמאס, שזכות קיומו נעוצה בהתנגדות לישראל. הרי אלה שמפגינים על הגדר ומאיימים להרוג את חיילי צה"ל ולשרוף את השטחים לא אומרים: הבו לנו יחסים טובים יותר או תנאים משופרים בג'באליה, בשג'אעיה או בזייתון. מה שהם אומרים לך זה: אנחנו רוצים את ירושלים ואת יפו ואת תל אביב. ואת זה הם לא יקבלו. היות שזה המצב, תהיה מערכה נוספת. ומי שיקבע את המערכה הנוספת יהיה – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, השר מעוניין בבקשה רק לדבר, הוא לא מעוניין שיעירו לו הערות. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> מי שיקבע – – – << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שישמע את האמת. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> בבקשה. הוא לא מעוניין שיעירו לו הערות. בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> מי שיקבע את התנאים למערכה ואת עיתוי המערכה יהיו מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל, לא החמאס. ולכן אני מציע לכם להסתכל על הדברים בראייה יותר רחבה ויותר ממושכת. יש כאלה שחושבים שאנחנו במשחק פינג-פונג. אנחנו יכולים גם לשחק טניס, אם זה המשחק האהוב עלינו – מכות יותר ארוכות, יותר חזקות, בהפוגות יותר גדולות. כשנגיע להחלטה, אנחנו נפעל. לא יהיה מצב שחמאס יכניס אותנו למציאות שאנחנו רוצים להיכנס ללחימה בתנאיו. מי שרוצה דוגמה, שישאל את עצמו איך נפתח מבצע עופרת יצוקה בפיקודי לפני עשור ומה קרה אחרי יום אחד. מה לעשות אנחנו יודעים, אני יודע. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> ולכן אני חושב שעם ישראל צריך להסתכל בהערכה רבה, וגם הנבחרים שלו, על מה שנעשה ועל האופן שבו הדברים מנוהלים. ראוי שלא ניקח את התהליך של הגנה על ביטחון ישראל ונהפוך אותו לכלי פוליטי, שבו כל מי שמצד אחד קורא לי להבטיח תקווה, מצד שני דוחף בהתלהבות רבה לכך שצה"ל יפעל כל יום, ומציג את צה"ל ואת ממשלת ישראל כביכול ככלי ריק על רקע זה שאין תגובה. אז כל ההתנהלות הזאת היא התנהלות נפסדת, שלא עוסקת במקום המתאים. אני מבין היטב את הקושי שעוברים תושבי הדרום, ועברו בעיקר בתקופות האחרונות. אני אומר לכם יותר מזה – ואני לחמתי הרבה, כל החיים הבוגרים שלי, 42 שנה: מלחמה זו האפשרות האחרונה, לא האפשרות הראשונה; המלחמה היא אמצעי, המלחמה היא לא יעד, ואם ניתן להשיג דברים בלי להגיע לזה, זה מה שצריך לעשות. דרך אגב, כל מי שיושב בצד הזה אמור היה לינוק את הדברים הללו מכור מחצבתו, מהוגי הדעות של מקימי המדינה. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא כולם מכירים את זה, יואב. << דובר_המשך >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << דובר_המשך >> ולכן מה שאני חושב זה שחשוב, כאשר רואים שבתוך חודש ימים, ואני חוזר למה שהתחלתי איתו, מתגלות עובדות משמעותיות, לא דברים קטנים – כוחות צה"ל פועלים בלב עזה, דבר שאיש לא העלה על דעתו; צה"ל מגלה מנהרות בצפון, דבר שאיש לא העלה על דעתו – קצת צניעות, קצת דרך ארץ, קצת כבוד לממשלת ישראל, לקבינט שמנהל את הדברים באחריות לטובת אזרחי ישראל; פחות התלהמות, פחות צעקנות על דברים לא נכונים. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לשר יואב גלנט. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 62) (משלוח חשבונית לצרכן בסמוך למועד החיוב), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 62) (משלוח חשבונית לצרכן בסמוך למועד החיוב), התשע"ט–2018, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> 18 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא חוזרת לדיון בוועדת הכלכלה. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16) (מתן סמכויות פיקוח ואכיפה לעניין עיסוק בקנבוס לצרכים רפואיים ולמחקר), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/816); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16) (מתן סמכויות פיקוח ואכיפה לעניין עיסוק בקנבוס לצרכים רפואיים ולמחקר), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה, של חבר הכנסת יואב קיש וקבוצת חברי הכנסת. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (הליכוד): << דובר >> תודה, היושבת בראש. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> היה מי שהעיר לי תוך כדי על הדו-שיח הקודם שלנו – יושבת על הראש, אבל לא שלך. << דובר המשך >> יואב קיש (הליכוד): << דובר המשך>> לא לא, חס וחלילה. היושבת בראש, השר, חברי הכנסת, ידידיי, אני שמח שהצעת החוק הזו מגיעה להצבעה במליאה. דרך אגב, למרות הימים המתוחים, בואו נגיד, בין אופוזיציה לקואליציה, יש שיתוף פעולה נדיר, אני חייב לציין, בנושא הצעת החוק הזו. דרך אגב, ברישום יש באמת הרבה מאוד חברי אופוזיציה ששותפים להצעת החוק הזו, ולכן זה גם לא מפתיע. מדובר באמת במהלך שהוא טוב למדינת ישראל בכל ההשלכות שלו, ומטרתו להסדיר את היכולת של גידול קנאביס לטובת יצוא – קנאביס רפואי לטובת יצוא. יש לזה פוטנציאל עצום גם כמובן לחקלאים, גם למיסים למדינת ישראל וגם לאותם נזקקים, שבסוף אנחנו יודעים היום להגיד שקנאביס רפואי, עם הידע שיש בישראל ומזג האוויר הייחודי לישראל – שילוב מצוין של פיתוח משק, שיכול להיות מאוד משמעותי, וכמובן נותן גם ערך לטיפול מול האנשים שזקוקים לאותו מכשיר רפואי. אנחנו למעשה נמצאים בשלב שבו יש מתווה ממשלתי שמאושר וממתין רק לחקיקה הזו. זאת אומרת, החקיקה הזו, אני יכול להגיד לכם שאני באמת נותן לה עדיפות רבה. גם אם מדברים שהולכים לבחירות, לא הולכים לבחירות, אני חושב שהחקיקה הזו צריכה להסתיים ולעבור בהקדם, כי היא תפתח באמת את הדרך לשוק הזה שאני מתייחס אליו. ולכן אני אומר, אני אעשה את המאמצים הכי גדולים כדי שהחוק הזה יגיע לקריאה שנייה ושלישית בהקדם. ואני מודה גם לכל חבריי ששותפים איתי להצעת החוק, וגם לחבריי מהאופוזיציה, שבאמת הבינו את גודל השעה בעניין הזה ותומכים בהצעה, וכמובן להתאחדות החקלאים והמגדלים. באמת, שיתוף הפעולה הזה מבורך. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יואב קיש. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חבר הכנסת דב חנין – אינו נוכח; חבר הכנסת אייכלר – אינו נוכח. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושבת בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לברך על החוק. אני חושב שהחוק הזה, דרך אגב, אני חושב – קיש, אני אומר לך את הדברים – שהוא לא צריך להיות פרטי. אני יודע למה הוא נולד, אני חושב שזה חוק שצריכה הממשלה להוביל כזרוע של ייצור כלכלי חקלאי בגבולות מדינת ישראל, ומצד שני – פיתוח של מיצוי החומר לתעשייה. זאת אומרת, אלה שני דברים שהם שונים לחלוטין, אבל אחד תלוי בשני. עכשיו אנחנו מתמודדים, שהעולם לפחות ידע – אנחנו, בפיתוח של הקנאביס נמצאים באחד מהמקומות הטובים ביותר בעולם אם לא במקום הטוב ביותר. המיצוי שלנו והזנים שלנו – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> בינתיים, שלא יעקפו אותנו. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, שנייה. זה מה שאני מסביר. אנחנו נמצאים בעצם במיצוי החומר הטוב ביותר שקיים היום בעולם. העולם זקוק לחומר הזה מבחינת התרופות. עכשיו, מה הבעיה? הבעיה היא שיש שתי מדינות כרגע, לא קטנות, גם לא גדולות מדי – אחת קוראים לה קנדה, והשנייה אוסטרליה – שהן בעצם הולכות להפוך את החקלאות שלהן לחקלאות קנאביס. אני הייתי באוסטרליה וראיתי את כל השדות של קני הסוכר, וערים שלמות חיות ממיצוי הסוכר והאלכוהול של קני הסוכר – הולכים להשמיד את הכול לקנאביס. אם אנחנו לא נהיה שם, אנחנו נפסיד את העולם. פשוט נפסיד אותו. לכן אני מברך על כך שהחקיקה מגיעה בצורה כזו, אני מצפה שהממשלה תתחבר לחקיקה הזאת, תזרז את הדברים האלה, כי בסופו של דבר יש פה חיבור של חקלאות, תעשייה, אבל מעל לכול – של ציונות. כי צריך להבין, איפה נמצאים החקלאים האלה? אני אפילו לא רוצה לגלות, אבל היום 25% נמצאים בתוך העוטף. כן, חברים, זה לא שהקסאמים עושים את החומר יותר טוב, אל תתפעלו, אבל הם נמצאים בתוך העוטף, בגבולות של מדינת ישראל. זה ציונות וזה התיישבות. הפחד של הזליגה הוא פחד נכון של המשרד לביטחון הפנים, אבל מצד שני אם יביאו מבחוץ את אותו מיצוי או אותו קנאביס – אותה זליגה תהיה. לכן אני מבקש לתרום מהמעט שיש לי בחקלאות ולבוא ולתמוך גם בחברי הכנסת קיש וגם בחקיקה הזו. נשארו לי, כבוד היושב-ראש, 30 שניות, אני רוצה להגיד משהו. << קריאה >> יצחק וקנין (ש"ס): << קריאה >> תקצר את הזמן – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אין קשר בין החוק הזה לקבינט. אני לא, לא – אני רק רוצה להגיד משפט אחד, ואני רוצה שכולם – גם כבוד השר גלנט ישמע אותו, אם הוא רוצה. לפני שבועיים, פחות, עשרה ימים, ראש הממשלה נתן נאום כמו שהוא יודע לתת, והוא אמר משפט שמאז אני חושב עליו כל הזמן. הוא אמר: יש מדינות אירופיות שחושבות שאם הן יעשו עסקאות כלכליות ויעבירו כסף לאיראן הן יפסיקו את הטרור. זה משפט שלו, מילה במילה. הוא אמר את זה בנאום שלו. ואני אמרתי – תקשיבו טוב למה שהוא אמר, עוד פעם: אם יעבירו כסף לטרור, הטרור ייפסק. טוב, חברים יקרים, התשלום השני של 15 מיליון דולר לחמאס מגיע החודש. אני לא יודע אם הוא יעבור במזוודות, אני לא יודע אם הוא יעבור דרך האוויר או בחקיקה או בתקשורת, אבל אני אומר לכם את זה: הוא אמר את זה – איך הוא מעז אחרי זה לבוא? ועל זה, גלנט, אני מדבר. על הדברים האלה אני מדבר, לא על שהוא קיבל מכה או לא קיבל מכה; על זה שיש ערכים, כמו שאתה אמרת פה, של מקימי מדינת ישראל, ערכים שלא שוברים. לא מנהלים משא ומתן עם הטרור, בטח לא עם החמאס, ולא מעבירים להם מזוודות. מה שאתה מקבל החלטה בקבינט, האם אתה רוצה – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << קריאה >> – – – להם נשק, נגמ"שים, קלצ'ניקובים בהסכם אוסלו. זה אתם. מי עשה את זה? << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני? אני? מה אתה רוצה – – – << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << קריאה >> – – – אל תבלבלו את המוח. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> גלנט, אני רוצה להגיד לך משהו. האשם בכול כנראה – מי שאשם בכול כנראה זה בן-גוריון, שהקים את המדינה. עד איפה אחורה אתם תלכו? בן-גוריון אשם, רבין אשם, אריק שרון אשם. כל מייסדי מדינת ישראל ואלה שנתנו את הנשמה שלהם למען מדינת ישראל הם אשמים. ואתם, 40 שנה – לא אתה, אבל אתה עובר למפלגה ש-40 שנה בשלטון – ולא מתביישים עדיין להאשים את מי שהקים את המדינה, ואתם לא לוקחים אחריות. גלנט, אלה לא ערכים שלך. לא גידלת חיילים לא לקחת אחריות. קחו אחריות על המעשים שלכם, קחו את האחריות על זה שהמזוודות נכנסות לתוך רצועת עזה באישור הקבינט ובאישור ראש הממשלה, ולא קרה כלום, רק תגידו את האמת לעם. זה הכול, זה מה שאני אומר. בשיקולים שלך – כן מנהרות בצפון – אני לא מזלזל אף פעם, לא מזלזל; אבל מבצע עופרת יצוקה, שאתה עשית, ומבצע צוק איתן – ולקרוא גם לדחפורים היום מבצע, כשזה מתקיים בתוך מדינת ישראל? אתה בשבע דקות היית בצד השני, בים. בוא, בחייאת, בוא נשים את הדברים בפרופורציות, ותתכוון למה שאני אמרתי, לא למה שאתה חושב שאני אמרתי. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת חיים ילין, חבר הכנסת סעיד אלחרומי – אינו נוכח; חברת הכנסת תמר זנדברג – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל בירן – מוותרת; חבר הכנסת מוסי רז – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מיכל רוזין – אינה נוכחת; חבר הכנסת עיסאווי פריג' – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, נוכח גם נוכח. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> נוכח וגם ישוחח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> זה השר לא רצה את הדיון. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> הוא לא רגיל שמפריעים לו. הוא יתרגל. הוא בא לפוליטיקה להרבה שנים. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי יצחק וקנין, שהתגעגענו אליך, הרבה זמן לא היית בבית. << קריאה >> יצחק וקנין (ש"ס): << קריאה >> אליי או לחיליק? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הבנתי שהייתם זוג. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> התגעגענו. נסתפק בזה. חברות וחברים. המבצע הצבאי שצה"ל עושה בצפון הוא מבצע מוצדק, ואני וחבריי תומכים בו. צה"ל הוא לא כלי פוליטי והוא לא מרצה איזשהו רצון פוליטי. כשצה"ל יוצא לפעולה כזו או אחרת או למבצע כזה או אחר מהצד הזה של הגבול או מהצד האחר של הגבול, קרוב או רחוק או בכל מקום שהוא נמצא – הוא עושה זאת מטעמים מקצועיים, מבצעיים, שנדרשים בתוקף הנסיבות. תמיד יהיו דיבורים; מיום שעמדנו על דעתנו תמיד שמענו את זה, ואני מלווה את הנושאים הביטחוניים האלה שנים ארוכות, ויחד עם זאת אני סמוך ובטוח שאף מפקד בצה"ל, מהרמטכ"ל ומטה, לא יניע את כוחותיו כי למישהו התחשק; הוא יעשה את זה רק כשהוא במאה אחוז משוכנע, באני מאמין המקצועי שלו, כי זה הדבר הנכון והראוי לעשות. כך הוא יעשה כשהוא יגיש את המלצותיו לדרג המדיני וכך הוא גם ימלא את ההנחיות של הדרג המדיני, ואני חושב שהדברים האלה צריכים להישמע מעל לבמה הזו בקול ברור. ייתכן שבבוא הזמן נשמע יותר, ואני מצפה שהממשלה תעדכן את ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, דבר שהיא לא עושה, לצערי, יותר מדי. זה העניין של הפיקוח הפרלמנטרי, שזו רגל חסרה בעבודת הכנסת. אז אני מצפה שזה יקרה. והדבר הבא שאני מצפה, והוא נדרש מאוד, זה המיגון של הצפון. בוועדת החוץ והביטחון וגם במליאת הכנסת – בכל פורום זה סוד גלוי: הצפון ברובו הגדול אינו מוגן ונדרשת אכן השקעה כספית גדולה, גדולה מאוד, אבל זו האחריות שלנו במדינת ישראל, להבטיח שכל תושב וכל אזרח באשר הם – אם הם בגבול הדרום, מקום שבו מתגורר חיים ילין חברנו, ואם הם בגבול הצפון, מקום שבו מתגורר איל בן ראובן או אלעזר שטרן ואחרים – המקומות האלה יהיו מוגנים ומדינת ישראל תספק את המשאבים כדי שכל אחד ואחת ירגישו בטוחים. אני מצביע פה על מחדל גדול, כי אנחנו לא יודעים ברגעים אלו לאן הפעולה – המבצע הזה – תוביל אותנו. אני מניח שנמצא גם את זה באיזושהי בקרה מסוימת, אבל אם הדברים יתגלגלו כמו שהדינמיקה של המזרח התיכון תמיד מתגלגלת, מעבר לתחזיות ולציפיות – הגנת הצפון, ההגנה הפיזית על כל תושב ותושב, על כל בית ובית, על רחוב ועל יישובים, חייבת לצאת לפועל, לא טיפין-טיפין אלא במבצע לאומי עם ההשקעה הנדרשת. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חברת הכנסת סתיו שפיר – סליחה, חבר הכנסת איציק שמולי, ולאחר מכן – חברת הכנסת סתיו שפיר. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני כמובן תומך בחוק שהציג פה יואב. חבר הכנסת יואב קיש, תבורך, ובאמת כל הכבוד. אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה קודם, בעיקר לדבריו של כבוד השר גלנט. אני רוצה לומר לך, השר גלנט, אני באמת מעריך אותך מאוד, וגם יש לי הערכה מיוחדת, כמו הרבה אנשים במדינה, לתרומה רבת-השנים שלך לביטחון. יש לי מחלוקת בשתי נקודות לגבי מה שאמרת: מותר שתישמע ביקורת, ביקורת שנאמרת מכיוון ענייני, מבלי שינסו להכתים אותה או את המוטיבציה שממנה היא מגיעה כמוטיבציה פוליטית שנועדה לפגוע בקבינט, בטח לא בצה"ל או בממשלה. יש דברים גם בבוקר הזה. אחד הדברים, אדוני השר, שהכי מטרידים אותי מהבוקר זו התגובה האוטומטית והפבלובית שיצאה מדובר צה"ל ביחס לדיווחים של תושבי הצפון במהלך השנים על זה שהם שומעים רעשים של חפירות. עוד לא הספיק המרואיין הראשון להשלים את דבריו בגלי צה"ל או ברשת ב', כבר יצאה ההודעה של דובר צה"ל: לא היה ולא נברא. המקומות שבהם התגלו המנהרות, או המנהרה, שונים לחלוטין מהמקומות שבהם בעצם דיווחו התושבים, למרות שהתושבים בעצם שוללים את הדבר הזה. ולכן, אני חושב שצה"ל ידע ויֵדע להתמודד עם כל האתגרים החיצוניים שמשחרים לפתחו. אני מאמין בצה"ל, ואני בסופו של דבר מאמין בקבלת ההחלטות. אני חושב שגם בקבינט – יש לנו ביקורת על חלק מהדברים, הקבינט גם קיבל החלטות נכונות בקדנציה הזאת. מה שאני חושש ממנו זו אותה יהירות שפעם אחת הותירה צלקת בחיים של המדינה הזו. וכאשר יש טענות צודקות על חפירות שנשמעות, שבמהלך השנים זכו לתגובות של ביטול וזלזול מצד ראשי מערכת הביטחון ולפעמים גם בקבינט, וכאשר יש טענה שחוזרת ונשנית לגבי הפערים האדירים של המיגון – נכתב על זה לפני כשנה דוח מבקר המדינה שאומר: יש מאות אלפי אם לא מיליוני אנשים במדינת ישראל, גם בחזית הצפונית וגם בחזית הדרומית, שהם חסרי מיגון. העובדה שמדינת ישראל היום אומרת לתושבים בשכונות הוותיקות באשקלון ובנתיבות, גברתי היושבת-ראש: תצאו לחדר המדרגות ותתפללו לשמיים וזו ההגנה שלכם – זה דבר שהוא בלתי נסבל, ובדברים האלה אנחנו צריכים לטפל. הנקודה השנייה – אין לי כל כך זמן להרחיב, אז אני רק אגיד אותה במשפט: אני חושב שעצם הביקורת לגבי מה שהיה בדרום נובעת בעיקר, אדוני השר, מגודל הפער בין הרטוריקה המתלהמת שהייתה בשנים האחרונות לגבי הרצועה ומה צריך לעשות לחמאס, לבין מה שנעשה בסופו של דבר בפועל. אנחנו לא ששים אלי קרב, אנחנו בעד הפסקת אש ולא בעד אש, אבל גם אליה צריך להגיע בתזמון ובתנאים הנכונים, לא עם תשלום של 15 מיליון דולר כפעימה ראשונה לחמאס. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איציק שמולי. חברת הכנסת סתיו שפיר. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. כבוד השר, מדהימה המהירות שבה נקראות ויוצאות לאור הצהרות הקרב והקריאות למערכה אחרי מערכה. ראש הממשלה רק לא מזמן הבטיח לאזרחי ישראל הקרבה עתידית, עוד תקופה קשה, עוד מערכה שהולכת להתרגש על כולנו, אבל השנים עוברות, המשא ומתן עם החמאס שהממשלה הזו מנהלת הולך וממשיך, פעם אחר פעם היא נותנת לחמאס את כל מבוקשו, אבל פתרון אמיתי למצב בעזה לא מגיע. מתי מתכוונת ממשלת ישראל לעמוד ולהביט בעיניים של תושבי העוטף ותושבי מדינת ישראל כולה ולהסביר מה היא מתכננת? לפני כמה שנים פורסם דוח מבקר המדינה בעניין צוק איתן, שדיבר על שורה של ליקויים ובעיות חמורות בהתנהלות של הקבינט וההתנהלות של הממשלה באותה תקופה – ממשלה שלא קבעה אסטרטגיה ולא נתנה הכוונה, והצבא החזק והיקר שלנו ניהל את המערכה והיה צריך גם לקבוע את האסטרטגיה מבלי שהוא מקבל הכוונה מקובעי המדיניות. המצב הזה, לצערנו, לא נראה שהוא משתנה. נראה שאנחנו מתגלגלים שנה אחר שנה בדיוק לאותה הסיטואציה. תושבי העוטף חיים כבר 15 שנה תחת אש, רקטות, טילים, שרפות, וראש הממשלה בכלל לא טורח לבקר ביישובים צמודי הגדר, להסתכל עליהם ולתת להם תשובות. הם אנשים חזקים, והם האנשים האחרונים במדינה שיתלוננו על מצבם. אפילו על מצב המיגון שלהם, המביך באמת, שהממשלה לא מטפלת בו, אפילו על זה הם ממעטים להתלונן; או על התקציבים שהובטחו להם ולא הועברו, כי הם באמת אנשים חזקים. אבל כמה אפשר? כמה זמן תושבים יכולים לעמוד תחת אש מבלי לקבל תשובות לאן הדרך פונה, מה הולך לקרות? ומה אתם עושים כשאתם יושבים בקבינט ולא מייצרים את התשובות האלה? מי היום בממשלה יושב ועובד על חלופות למצב המדיני? מי מתכנן קדימה כך שבעשור הקרוב, בשני העשורים הקרובים, אנחנו לא ניכנס למבצע פעם בכמה שנים ונאבד חיי אדם? מי עוסק בניסיון לייצב את המצב באמת לטווח ארוך? הדיון הביטחוני במדינה הזאת באמת ירד לרמה הנמוכה ביותר. כבר לא חושבים בכלל שצריך לספק לציבור תשובות. אבל מפתיע אותי מאוד שחברי הכנסת והשרים, שעולים על כל במה, בכל מיקרופון, ומתבטאים תמיד בחריפות כזאת – בסופו של דבר העבודה הנדרשת, של ללכת ולדרוש חלופות אמיתיות ופתרונות ארוכי טווח, לא נראה שנעשית כאן. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת סתיו שפיר. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יהודה גליק, בבקשה. אותך לא שמענו עוד היום. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש בלבן, חגיגית, חג שמח, חבריי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות, מן הקואליציה ומן האופוזיציה, סגן המזכירה, אדוני השר, כן, חברים וחברות, מתוקים, מתוקות, חמודים, חג שמח, יום שכולו הארה. באמת, בימים האלה אנחנו צריכים עוד פעם להזכיר לעצמנו שחג החנוכה הוא החג שמלמד אותנו ומזכיר לנו שגם בימים הכי החשוכים בשנה, כשהיום קצר והלילה ארוך, וכשהלילה, אין בו כמעט ירח, וזה באמת הזמן הכי חשוך, דווקא זה הזמן שאנחנו יכולים להאיר ולא להיות כאלה קטנוניים וביקורתיים. היום אנחנו זוכים להצביע עבור חוק כל כך חשוב של ידידי יושב-ראש ועדת הפנים יואב קיש, שבאמת מקדם נושא שכבר תקוע הרבה מדי זמן, נושא שעם ישראל יכול להיות אור לגויים בו – קנאביס רפואי. היום כבר ברור לכולם שכאב זה לא סתם משהו מהצד, זה בעצמו מחלה, וטיפול בכאב יכול להציל חיי אדם, כי הוא מוציא אדם מתוך מצוקה אין-סופית. כל כך הרבה אנשים מחכים לדבר הזה, וישראל יכולה להיות המדינה שמייצאת את זה, והחקלאים כבר מכינים את זה. כבר הייתה הבטחה ממשלתית, וכבר כל הזמן מוצאים איזשהו פטנט להסביר למה לא, והציבור מחכה לזה והחקלאים מחכים לזה. אני חושב, יואב, שבהרבה שיח נכון וקשב לכל הצדדים יצרת פה הצעת חוק טובה, חשובה, עם מסר, מסר חשוב. ולכן אני כל כך שמח שהיום בהחלט ברור שגם בימי החנוכה האלה אנחנו נהיה אור לגויים, גם בתחום הרפואי והבריאותי, וגם נדע כל אחד להאיר זה לזה וקצת להוריד את רף הביקורת הקטנונית והקטלנית. שיהיה לכולם חג עם הרבה הרבה הארה ומאור פנים. תודה רבה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יהודה גליק. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מגיע להגיד כל הכבוד על האירוע אתמול, של המתנדבים והמתנדבות. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> תודה. תודה רבה, לאה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס – אינו נוכח. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, זאת בשורה גדולה, החוק הזה, ואני כמובן תומך בו, ומברך גם עוד פעם את נשיא התאחדות האיכרים ואת חברי חבר הכנסת קיש. אבל אני אומר, זאת לא תעודת כבוד לממשלה שהיא מחכה לחוק הזה. היינו יכולים להיות כבר מזמן אחרי המהלך הזה. זה הוצג על ידי שר החקלאות, שאיננו נוכח פה, כבשורה גדולה. חקלאים רבים נרתמו והלכו והשקיעו כסף, ויצרו קבוצות עבודה, כי התנאי לגדל הוא יצוא, וישראל יכלה ויכולה להיות המקום המרכזי שצומחות בו התורה והיכולת לגדל את הגידול, ולהפוך את זה ליצוא גדול, למקור הכנסה גדול למדינה במטבע חוץ, ועבודה לרבים, בעיקר בפריפריה. והינה, מה הממשלה פעם נוספת מוכיחה? שהיא לא יודעת לעבוד אחד עם השני. אומר האוצר שהוא בעד – חקלאות היא לא מקום שכל כך נחשב. לא עושים עם החקלאות משבר כמו בעמונה, רק כשזה מגיע לדברים אחרים – אבל השר לביטחון פנים אומר שהוא לא יכול לעמוד בתקנים ובדרישות. איך, חברי יואב, יכולה ממשלה שכל הזמן מדברת על משילות – עד כדי שאתמול מרוב משילות ישבו שרת המשפטים ונציגת היועץ המשפטי באותו חדר? לא שהייתה בשורה לחלב, אבל החלב החמיץ שם בישיבה. אז, הינה, אנחנו רואים שהממשלה חדלת אונים. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> אבל נראה לי שיושב-ראש ועדת הכלכלה מאוד נהנה מהאירוע. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> קודם כול, הוא עושה ישיבה חוזרת בזכות זה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> לא רק הוא. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן – גם שרת המשפטים הבאה גילתה עניין בישיבה. לכן אני רוצה לומר – – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> עד עכשיו, ברושי, אמרת – כי אתה יודע, ביקורת כשהיא אמיתית היא הכי כואבת. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אה, זה לא על הזמן שלי. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> עד עכשיו היית בסדר, עכשיו תתחיל לדבר – – – << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> חבר הכנסת יהודה גליק, אל תתחיל איתי. החמאת לי באמת, על חג שמח. אל תאלץ אותי לענות לך. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה לסיים ולומר – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> יש לך הבטחה לשרת המשפטים הבאה – – – << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – החקלאות בישראל – – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> יש לך הבטחה להיות שרת המשפטים הבאה? << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> לא. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יהודה, די. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> זו לא הבטחה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> החקלאות בישראל זקוקה להתחדשות ולצמיחה – ויש כאן רעיון גדול – תוך כדי הבטחת הכללים. משפט אחרון: אי-אפשר שמדינה שלמה תגיד שהיא לא יודעת להגן מפני פריצות וגנבות. אם זה המצב, בואו נחסל את הכול, כולל את הבנקים. יש לנו דוגמאות בכל הארץ של כמה חוות לדוגמה ששם זה עובד וזה נכון. ומשפט אחרון, בקשר למה שנאמר קודם, אדוני השר. אני רואה גם בתקשורת עמדות של המחנה הציוני – מפלגת העבודה. אני רוצה לומר מכאן: אין שום עמדה מוסכמת של המחנה הציוני שלא נותנת גיבוי לראש הממשלה, לממשלה, לקבינט, וקודם כול לכוחות צה"ל ולאנשי היישובים לאורך הגדר. מי שמפרסם הודעות כאלה, יהא תפקידו אשר יהא, זה על דעתו הפרטית. אנחנו מגבים, מחזקים, אין פה שום שיקול. המנהרות לא נולדו אתמול. האיום על היישובים – אנחנו יודעים מהו שנים. אנחנו במלחמת הגנה. וכידוע, מי שרוצה להגן לפעמים צריך גם להתקיף. הולכים פה לימים שחלקם אולי יהיו ימים קשים. מה זו הפלגנות הזאת? צריך לגלות בגרות ואחריות. אנחנו לא אופוזיציה, אנחנו גדלנו עם הנהגת המדינה, רוצים לחזור להנהגת המדינה. אני אומר גם לחבריי: תגלו אחריות. זאת שעה של אחריות. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת נורית קורן – אינה נוכחת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף ג'בארין – אינו נוכח; חבר הכנסת עפר שלח – אינו נוכח; חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח; ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח; חברת הכנסת עליזה לביא – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת שרן השכל – אינה נוכחת; חברת הכנסת חנין זועבי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת אמיר אוחנה – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת מסעוד גנאים – אינו נוכח. חבר הכנסת דן סידה, בבקשה, אחרון הדוברים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> תספר לנו מה קורה עם הרפת המשפחתית. << דובר >> דן סידה (ש"ס): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, חברותיי חברות הכנסת, ציבור יקר, חשבתי לנצל את ההזדמנות הזאת ובאמת לברך את אלה שעסקו בלהביא את החוק הזה עד לפה, ולחזק את ידיהם כדי להביא את זה למצב מוגמר, את חבר הכנסת קיש, את חברי הכנסת השותפים למהלך. אני רוצה, קודם כול, לנצל את ההזדמנות ולאחל איחולים לחיילי צה"ל שנמצאים כרגע בקו הלבנון, עם כל מה שהולך שם, ונחזק את ידיהם ונאחל להם הצלחה. חשוב מאוד שיעשו את המלאכה בקור רוח ללא שום נפגעים. אני רוצה גם לברך את חברי דובי. אני מתפלא עליך, דובי, איזה קור רוח. מה שהוא התייחס ליד הבית שלך היה גורם לי לרוץ. אומנם אני גר בסביבה שלך, אבל בכל זאת זה ליד הבית שלך, מה שקורה שם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דן סידה (ש"ס): << דובר_המשך >> מטולה, מטולה. אנחנו גרים במטולה, והוא פה ומקשיב ומקדם את העניינים החקלאיים. אז, דובי, יישר כוח. הצורך הזה של העיסוק בקנאביס, הטיפוח, הגידול, הוא כל כך מתבקש, רואים שהציבור הבריא והפחות-בריא, כל מי שנדרש לגידול הזה – הוא צורך שגדל מיום ליום ומספק תשובה ופתרונות לרבים וטובים. אני זוכר לפני 20, 25 שנה בערך שהייתה רק חברה אחת שהתעסקה עם זה, חברת תיקון עולם מהיישוב ביריה, כשזה היה ממש נראה דבר שרוצים למחוק אותו. נדרשתי אז, כשזה לא היה כל כך פופולרי, וכולם היום מבינים את הצורך והחשיבות; נחשפתי לגידול הזה, ובאמת ניסיתי אז בכוחותיי לעזור במה שהיה צריך לעזור. עובדה שהחברה הזאת כן המשיכה וכן הייתה פורצת הדרך של התחום הזה, ואני גאה על כך היום. פעם הגליל היה מקור של הברחת הסמים לישראל. מי שזוכר את גבול הלבנון דאז, הוא היה מקור הברחה של סמים. כל הסמים המסוכנים עברו דרך גבול הלבנון. היום הגליל הוא פורץ הדרך של עיסוק בקנאביס מסודר, מוסדר, בריא, מבוקר וטוב. אני כמובן אדגיש את העניין של החקלאים, חברים טובים שלנו שנהנים מהדבר הזה, וכל המערכת שמסביב, של המדענים, של המפיצים. הכי חשוב הוא שלמנגנון תהיה בסוף אכיפת שימוש ואכיפת הפצה, שני דברים מאוד חשובים. אם הדברים האלו לא יוסדרו בצורה טובה, ברורה וחזקה, הנושא הזה ילך לתחומים שאנחנו לא חפצים שהוא ילך לשם. אז אדוני חבר הכנסת יסיים את המלאכה בצורה הכי טובה; תסגרו את הנישה הזאת של ההפצה ושל הגידול, שלא יהיו פרצות ושזה לא יגיע לתחומים שאנחנו לא רוצים להגיע אליהם. תבורכו, ותודה רבה לכם. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת דן סידה. השר לא יעלה לסכם את הדיון. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16) (מתן סמכויות פיקוח ואכיפה לעניין עיסוק בקנבוס לצרכים רפואיים ולמחקר), התשע"ט–2018. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 16) (מתן סמכויות פיקוח ואכיפה לעניין עיסוק בקנבוס לצרכים רפואיים ולמחקר), התשע"ט–2018, לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> 17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, והיא חוזרת לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושבת-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 36), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, יהודה גליק, יעקב אשר, מיכאל מלכיאלי, איילת נחמיאס ורבין ומאיר כהן בנושא: אי-הפקת לקחים בבחינת האסון בנחל צפית. תודה. << יור >> היו"ר רויטל סויד: << יור >> תודה רבה לסגן מזכירת הכנסת. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ז בכסלו התשע"ט, 5 בדצמבר 2018, בשעה 11:00. חג אורים שמח. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:59. << סיום >>