דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה שפ"ה הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וחמש של הכנסת העשרים יום רביעי, כ"ז בכסלו התשע"ט (5 בדצמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתות דחופות 5 583. אין מרכזים אקוטיים לנזקקים לסיוע של עובדים סוציאליים מדרום לבאר שבע ומצפון לחיפה 5 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 5 יעקב ליצמן (יהדות התורה): 5 עליזה לביא (יש עתיד): 6 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 7 581. פינוי בנים ממשיכים מניצן ב' 12 אילן גילאון (מרצ): 12 סגן שר האוצר יצחק כהן: 12 582. התייקרות תעריף החשמל 14 מאיר כהן (יש עתיד): 14 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 14 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 17 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 18 580. קריטריונים להשתתפות המדינה בעלות מסגרות לילדים 22 רחל עזריה (כולנו): 22 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 23 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 24 הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשע"ח–2018 25 טלי פלוסקוב (כולנו): 25 דב חנין (הרשימה המשותפת): 26 שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: 28 הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018 30 רועי פולקמן (כולנו): 30 הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018 32 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 32 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 33 הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הסדרת מתן שירותי כוח אדם של מפעילי עגורן ואתתים), התשע"ז–2017 39 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 39 שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: 42 הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ודירקטוריונים בשלטון המקומי), התשע"ח–2018 44 עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 44 הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות), התשע"ה–2015 47 תמר זנדברג (מרצ): 47 הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול חובות בעד אגרת טלוויזיה), התשע"ט–2018 49 עיסאווי פריג' (מרצ): 50 הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017 53 שר התיירות יריב לוין: 53 חיים ילין (יש עתיד): 57 חילופי גברי בוועדות הכנסת 60 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 60 בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת 60 מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): 60 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשע"ח–2018 61 יאיר לפיד (יש עתיד): 61 סגן שר החינוך מאיר פרוש: 63 יאיר לפיד (יש עתיד): 72 הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עימה קלון) 78 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 78 שרת המשפטים איילת שקד: 80 מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): 85 הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה), התשע"ט–2018 97 לאה פדידה (המחנה הציוני): 98 סגן שר האוצר יצחק כהן: 101 לאה פדידה (המחנה הציוני): 114 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 118 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 118 הצעות לסדר-היום 118 התגברות אירועי תג מחיר 118 יעל גרמן (יש עתיד): 118 מוסי רז (מרצ): 119 קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): 120 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 122 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 123 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 127 עיסאווי פריג' (מרצ): 128 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 129 דב חנין (הרשימה המשותפת): 129 הצעות לסדר-היום 131 כתובות הנאצה כלפי המגזר הרוסי בכניסה למשרד העלייה והקליטה ומשרד הפנים באשדוד 131 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 131 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 134 הצעות לסדר-היום 136 החשש שלקופת החולים כללית אין כסף לשלם לבתי החולים ושהמערכת בפני שוקת שבורה 136 איציק שמולי (המחנה הציוני): 136 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 138 אורי מקלב (יהדות התורה): 139 << נושא >> שאילתות דחופות << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום כ"ז בכסלו התשע"ט, 5 בדצמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. נפתח עם שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את סגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן לעלות לדוכן על מנת להשיב על שאילתה דחופה מס' 583, מאת חברת הכנסת קסניה סבטלובה. נושא השאילתה: אין מרכזים אקוטיים לנזקקים לסיוע של עובדים סוציאליים דרומית לבאר שבע ומצפון לחיפה. בבקשה, גברתי, נא לקרוא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 583. אין מרכזים אקוטיים לנזקקים לסיוע של עובדים סוציאליים מדרום לבאר שבע ומצפון לחיפה << שאילתה >> << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> מדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי אין מרכזים ייעודיים אקוטיים שמסייעים לנפגעי תקיפה מינית דרומית לבאר שבע וצפונית לחיפה. ברצוני לשאול: 1. כיצד המשרד מתמודד עם הנושא? 2. האם יש תוכניות לשפר את המצב? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני סגן השר. << דובר >> יעקב ליצמן (יהדות התורה): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. בתשובה לחברת הכנסת סבטלובה, בישראל קיימים כיום חמישה מרכזים אקוטיים בבתי חולים אשר נותנים מענה לנפגעות תקיפה מינית בשבעת הימים הראשונים שלאחר הפגיעה. המענה הניתן כולל טיפול רפואי דחוף, מתן טיפול רפואי ייעודי, ליווי נפשי ובדיקה קלינית לשם לקיחת ראיות משפטיות. המרכזים הקיימים פועלים בבתי החולים סורוקה בבאר שבע, הדסה בירושלים, וולפסון בחולון, בני ציון בחיפה ופוריה בטבריה. בשנה האחרונה הוגדל התקציב של המרכזים הקיימים ב-1.7 מיליון שקל, כדי לשפר את המענה הניתן. בנוגע להרחבת המענים, משרד הבריאות בעיצומו של תהליך בדיקה של אפשרויות הרחבת המענים ואופן הרחבתם לבתי חולים נוספים בארץ. הרחבת מענים נוספים תהיה בהתאם להקצאת המשאבים. בתוכנית – הקמת מרכז נוסף בשרון, במרכז הארץ. לגבי פריסה נוספת מדרום לצפון, נבחנים המענים המתאימים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן השר. שאלה נוספת לחברת הכנסת קסניה סבטלובה, וכן לחברי הכנסת עליזה לביא ויוסף ג'בארין. << דובר_המשך >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני סגן השר, ברצוני להסב את תשומת ליבך לכך שכיום עשרות אלפי ישראלים וישראליות לא זוכים לקבל טיפול באותם מרכזים אקוטיים, מהסיבה הפשוטה שהם נמצאים בפריפריה. מרכז בשומרון ועוד מרכז במרכז הארץ אולי לא כל כך יסייעו למי שמתגורר בקריית שמונה או בעיר אילת. לגבי העיר אילת, כמובן שאנחנו מדברים על מקרה מיוחד במינו – עיר מרוחקת, עיר דרומית, עיר שיש גם מאות אלפי אנשים שמבקרים בה מדי שנה; עיר שזקוקה לטיפול מיוחד. האם יש כוונה להקים מרכזים בתוך בתי חולים בצפונה של הארץ ובמרכזה, קרי, העיר אילת וערים אחרות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת סבטלובה. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> אדוני, אני רוצה לשאול אותך בעקבות מה שפורסם היום בידיעות – רותם אליזרע: גורמים בכירים בבתי החולים בישראל טוענים שבתי החולים אינם מסוגלים לאתר אלפי בני אדם שבאו במגע עם 2,321 חולים בחצבת. אדוני, אין מספיק חדרי בידוד – כך אומרים בכירים בבתי החולים – על מנת להכיל את כל החשודים בהיחשפות לחצבת. בגלל המחסור בתורים הפנויים שולחים אדם מעל גיל 18 שרוצה להתחסן למרפאות מטיילים, ואנשים נדרשים לשלם, כלומר, אתה צריך להביא את הזריקה שלך או לשלם על החיסון לחצבת. אדוני, מה התוכנית – אם בכלל קיימת – לטיפול בחולי חצבת? מה התוכנית למניעת התפשטות החצבת? ולמה אין מבצע חיסון ארצי בחינם? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. אדוני סגן השר, ביום שני היה לנו דיון בוועדת הכספים בנושא בתי החולים הציבוריים הלא-ממשלתיים, ואני שואל לגבי בתי החולים בנצרת באופן ספציפי. שמענו על מצוקה מאוד קשה, עד כדי כך שאולי לא יהיה תקציב לשלם משכורות החודש. זה נושא שאנחנו בקשר כל השנים האחרונות. הובטח תקציב ולא הגיע. אני מקווה שכבוד סגן השר באמת יטפל בנושא בהקדם האפשרי, פשוט כדי להציל מהמצב המאוד-קשה כיום בבתי החולים הללו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני סגן שר הבריאות. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו באמצע בדיקה, כפי שאמרתי, וחברת הכנסת – היא לא מקשיבה – אנחנו באמצע הבדיקה, זה מה שאמרתי לך קודם. אז נחכה לאחרי הבדיקה לראות מה הצרכים ומה לא. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> מתי זה יסתיים? זה כבר הרבה זמן. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> זה לא הרבה זמן. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> כי מדובר פה על קריסה. שמענו את מנהלי בתי החולים השבוע, שאין להם כסף. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אתה לא מדבר על אותו דבר – מה שאני עונה לה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> על נצרת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא לא לא, הוא עונה על השאלה המקורית של השאילתה. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לא עונה על זה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> סליחה, מתנצל. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> בקשר למה שאמרתי לך קודם – אנחנו באמצע בדיקה, ולפי הבדיקה אנחנו נחליט. אני לא חושב שאנחנו הולכים לפתוח כרגע באילת. אני לא חושב שזה מצדיק כרגע, לפי המספר, לפי הדברים. אני לא יכול להגיד לך תשובה החלטית, אני צריך לבדוק את זה, אבל על פני הדברים לא נראה לי שנפתח באילת כרגע. עליזה לביא, עם כל הכבוד, אני רוצה להגיד לך שהחצבת נעלמה כמעט. אין בארץ; היה וכמעט אין. ירד. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> ירידה דרסטית. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> רגע, תקשיבי. כמעט אין. זו ירידה, כמעט – זה נמוך מאוד. כמעט אין. החצבת שהגיעה הגיעה מחוץ לארץ, לא מכאן. החיסונים כאן זה 96%, גבוה מאוד, לכן זו לא הבעיה. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> אז האוכלוסייה מחוסנת? זה מה שאתה אומר? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> כן, זה מה שאמרתי. לכן, מה קרה? יש כאלה שלא לקחו את החיסון השני, ויש כאלה חוצניקים שלא לקחו כלום, ויש כאלה שלא מתחסנים, מכל מיני מגזרים, למיניהם. במגזר החרדי טיפלתי. אני מקווה שגם במגזר הערבי זה מתקדם. אני רוצה לומר דבר אחד: אנחנו אחרי מה שהיה, אבל ניסיתי לקבל מהאוצר תוספת כוח אדם – אחיות לחיסונים. << קריאה >> עליזה לביא (יש עתיד): << קריאה >> מה קרה? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> ביקשתי 150 אחיות, לא רק לזה, גם לשפעת וגם לטיפות חלב, ובתשובה קיבלתי קיצוץ נוסף – בתקנים, אני מדבר. זו הבעיה לגבי זה. חבר הכנסת ג'בארין, אגיד לך דבר פשוט מאוד: האוצר הוריד לי 96 מיליון שקל. תוכנית העבודה של משרד הבריאות – אני פתחתי את זה בפעם הראשונה כשעשיתי תקציב לבתי חולים ציבוריים, לא רק ממשלתיים. למה? כי אם למשל יש העלאה בשכר של רופאים או אחיות, כולם חייבים לשלם את זה. אז בבתי חולים ממשלתיים, הממשלה משלמת. היא מוסיפה לציבוריים, שגם הם מעלים את השכר. תיאורטית, אני אומר, אין היצע. אף אחד לא מכסה אותו. אז התחלתי והקציתי בפעם הראשונה תקציב – 200 מיליון שקל לציבוריים. ציבוריים זה גם הדסה וגם שערי צדק, וגם נצרתיים ועוד כמה וכמה. זה לא מספיק, 200 מיליון. זה ברור לך. ביקשתי מיליארד שקל. עכשיו, האוצר נתן לי קיצוץ – 96 מיליון שקל בארבעה, חמישה – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הוא אישר יותר מ-200 מיליון – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא אישר. << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> כלומר לא רק שלא אישר, גם קיצץ? << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> זה מה שאמרתי. ביקשתי תוספת עד מיליארד שקל. לצערי, קיבלתי קיצוץ אחד – זה שלושה פלאטים, זה לא אחד, כי האוצר אומר לי שאני לא מדייק במספרים, וזה רק 44. אז קודם כול, 44 היום, לפני חודשיים עוד 9, לפני ארבעה חודשים 43, וביחד זה 96 מיליון שקל. האוצר טען גם – הוא אומר לי: מה זה, יש לך 40 מיליארד שקל תקציב. מה זה 44 או 96 מיליון שקל? אני חושב שזו דמגוגיה, מי שאומר את זה, כי נכון שיש לי 40 מיליארד שקל, אבל מזה למשל 25 מיליארד זה תרופות, תרופות לבד – 25 מיליארד שקל. ואני לא מדבר איתך על כמה זה בתי חולים וכמה זה שכר רופאים והשכר של כל הפרסונל; לא מדבר על כל מיני דברים שיש לי בתוך. זאת אומרת שנשאר כלום מכלום, ועל זה עושים לי עוד קיצוץ נוסף. אני מתרעם על זה. יש דבר אחד שאני יכול לעשות: איפה שכואב לאוצר – לקצץ שם. אני אומר את האמת. זה לא יכול להיות שמה שהוא רוצה הוא יקבל, ומה שאני רוצה אני לא אקבל. אז אם הוא ינהל משא ומתן נורמלי, ונראה בדיוק מה הצרכים ומה הוא מוסיף לי, אז נדבר. אם לא, יש בעיה. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> האוצר אמר שלחצבת יש כסף – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> יש לי כסף, 40 מיליארד שקל. מה זה יש לי? יש לי ואין לי כלום. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אבל ספציפית – – – << דובר_המשך >> סגן שר הבריאות יעקב ליצמן: << דובר_המשך >> אני אמרתי לך את התשובה. ספציפית, אתה יודע מה הוא עשה? התשובה שאתה אומר לי בשמו – הוא חצוף מאוד במה שהוא אומר. למה? כי הוא הרי הולך להחליט מה אני אעשה עם הכסף. הוא גם שר הבריאות פתאום. מה זה הוא אומר לי שיש לי כסף בשביל זה? מה זה? יש בריאות – אני מחליט איפה הכסף ואיפה לא. שיבוא ושיגיד לי איפה יש לי כסף. אז עם כל הכבוד, אם אתה רוצה – שיבוא, ישב איתי לגמור את הדברים ואז נחליט. תודה רבה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> אדוני, אבל הוויכוח – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לסגן שר הבריאות חבר הכנסת יעקב ליצמן. אנחנו מזמינים את סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן לעלות לדוכן ולהשיב על שאילתה דחופה מס' 581, של חבר הכנסת אילן גילאון. נושא השאילתה: פינוי בנים ממשיכים מניצן ב'. חבר הכנסת אילן גילאון מוזמן לקרוא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 581. פינוי בנים ממשיכים מניצן ב' << שאילתה >> << דובר >> אילן גילאון (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השאילתה היא למשרד האוצר, כמובן. תושבי ניצן ב', שהעמידו קרווילות לילדיהם באישור המדינה, נתבעו לפינוי המבנים ובתביעות כספיות. רצוני לשאול: 1. האם נכון הדבר? 2. אם כן, המבנים נבנו באישור ממשלתי, מדוע נתבעות המשפחות? 3. אילו פתרונות קבע הוצעו? 4. האם בכוונת משרדך להגיע להסדרה ולנהל משא ומתן מול תושבי ניצן ב', ואילו צעדים יינקטו לשם כך? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> ובכך גם סיכמנו את השאלה של אחרי, כי כאן כל השאלות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> אוקיי. תודה. חבר הכנסת אילן גילאון, לשאלה 1: מעולם לא ניתן אישור מהמדינה לשימוש בקרווילות. החזקה בקרווילות הועברה שלא כדין, והתביעות הוגשו להבטחת שמירת זכויות המדינה בנכסיה, בתיאום עם פרקליטות המדינה. לשאלה 2: המבנים הוצבו בעת הקמת האתר הזמני לאכלוס זמני בלבד. אגב, גם זו הייתה טעות היסטורית, אבל היא נעשתה. המשפחות נתבעו בעקבות העברת החזקה והשימוש שלא כדין במבנים, ולאחר שמוצו כל ניסיונות המדינה להגיע איתם להסדר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ההחלטה של אריק שרון להקים את אתר הקרווילות – זו הייתה טעות קטסטרופלית שעד היום אנחנו סובלים ממנה. לא משנה, פתחנו סוגריים. לשאלה 3: מציאת פתרונות קבע מצויה בתחום האחריות של מינהלת תנופה – היום אגף ההתיישבות במשרד החקלאות, וכבוד שר החקלאות נמצא פה איתנו. לשאלה 4: כל הצעת פשרה שתוגש תיבחן לגופה, במקביל לניהול ההליך המשפטי ובתיאום עם פרקליטות המדינה, ובכפוף לשמירה על זכויות המדינה בנכסיה ופינוי האתר הזמני בהתאם להחלטות הממשלה בעניין. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. האם יש שאלה נוספת לחבר הכנסת אילן גילאון? << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אין שאלה נוספת לחבר הכנסת אילן גילאון. אנחנו מודים לסגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ועוברים לשאילתה מס' 582. לצורך התשובה אני אבקש להזמין את שר האנרגיה חבר הכנסת יובל שטייניץ לעלות לדוכן. מגיש השאילתה הוא חבר הכנסת מאיר כהן. נושא השאילתה: התייקרות תעריף החשמל. חבר הכנסת מאיר כהן מתבקש לגשת למיקרופון ולקרוא את נוסח השאילתה. חברי הכנסת סעיד אלחרומי ומסעוד גנאים מבקשים שאלות נוספות, ואכן קיבלו. << שאילתה >> 582. התייקרות תעריף החשמל << שאילתה >> << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בחודש ינואר צפוי תעריף החשמל להתייקר ב-6%, שהם כ-30 שקלים לחודש לכל משק בית, 360 שקלים בשנה לכל משק בית. ברצוני לשאול: 1. האם אזרחי ישראל מממנים את עלות הרפורמה? 2. מדוע דווקא בחורף, כשקשישים רבים סובלים מקור, אתם בוחרים להעלות את התעריף? תודה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> אני אתחיל מהסוף. מה זה אתם בוחרים? ראשית, כפי שבטח אדוני יודע – ואם הוא לא יודע יקרא בחוק רשות החשמל – כשעשינו את הרפורמה ברשות החשמל, לצערי, הוחלט דבר אחד: שלשר ולממשלה אסור להתערב בקביעת התעריף. דרך אגב, זה אותו דבר בתעריף המים, שהרשות קובעת את זה בצורה טכנית מקצועית, ולדרג הפוליטי אסור להתערב בקביעת המחירים. אז מה זה בחרתם? שנית – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה כועס? אתה רוצה שאני אכעס עליך? << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא כועס. אני מאוד אוהב אותך ומחבב אותך. אוקיי, אני – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מסכים איתי שזאת הייתה טעות? אבל זה לא – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא, אני לא מסכים איתך. אני לא מסכים איתך, ואני ודאי לא כועס עליך, כי אתה בין חברי הכנסת הכי מוערכים וחביבים עליי. שנית, מה לעשות, המחירים עולים ויורדים, כמו שמחירי הדלק ירדו עכשיו, מחירי הבנזין. למה הם ירדו? אני אומר שוב, אני לא לוקח קרדיט על הירידה הדרמטית של עשרות אחוזים במחירי הדלק למכוניות. גם זה קרה עכשיו. למה אני לא לוקח קרדיט? כי זה תוצאה של מה שקורה בעולם. אני לא העליתי את מחירי הדלק ואני לא מוריד אותם, ובדיוק באותו אופן במחירי החשמל. מה שקרה במחיר החשמל הוא שהייתה עלייה של 6% בשער הדולר. כל הדלקים, גם הגז המקומי, גם הגז המיובא וודאי הפחם, שעדיין משמש לצערי לחשמל – אני הולך להוציא את זה, לחסל את זה לחלוטין, אבל עדיין אנחנו משתמשים בפחם; פחות מאשר בעבר אבל עדיין – כל זה מושפע מה-6% האלה. יתרה מזו, הדלק הנוזלי שאנחנו עדיין משתמשים בו – ה-LNG, הדלק הנוזלי המיובא, הגז המיובא – הרבה יותר יקר מהגז המקומי. כל עוד לווייתן לא חובר לחוף – זה יקרה בעוד עשרה חודשים, אבל כל עוד יש לנו רק את מאגר תמר, אנחנו משתמשים כתוספת למשק גם בגז טבעי נוזלי שמביאים ממדינות אחרות, שמיובא מארצות הברית או ממדינות אחרות. הגז הזה יקר פי שניים מהגז הישראלי, והוא התייקר ב-36% בחצי שנה האחרונה. הפחם התייקר, כולל שער הדולר – זה כולל שערי הדולר – בכ-10% בחצי שנה האחרונה. ולכן, בשקלול כולל זאת התוצאה של רשות החשמל. עכשיו אני אומר לך עוד שני דברים. ברור שהייתי מעדיף – וכולנו היינו שמחים – אם זה לא היה עולה אלא היה יורד. בזה אין ספק. אבל מה לעשות, המחירים של הדברים האלה – של הדלקים, שמשפיעים גם על החשמל וגם על הבנזין למכוניות שלנו – עולים ויורדים לפי העולם. למשל, המחיר של החשמל ירד בשלוש השנים האחרונות בקרוב ל-20%, בין 15% ל-20%, ירד, ועכשיו הוא אמור לעלות ב-6% – זה שימוע, אני מקווה שבסוף זה יהיה פחות – אבל זה אחרי שהוא ירד בקרוב ל-20% בשלוש השנים האחרונות. זאת התוצאה. למה עכשיו? זה תמיד עכשיו. לפי החוק, בכל תחילת שנה, לקראת כל תחילת שנה, רשות החשמל חייבת, על פי החוק, לעשות הערכה מחדש של עלויות ייצור החשמל, ולכן זה גם בכלל לא עניין של בחירה – לא ההעלאה זה עניין של בחירה ולא המועד הוא עניין של בחירה; בדיוק כמו בדלק, דרך אגב. זה לא שמישהו בחר עכשיו להוריד את מחיר הבנזין למכוניות. מחיר הבנזין למכוניות נקבע כל חודש-חודשיים על פי המחיר של הנפט בעולם, והמועד של ההוזלה לא נבחר וגם לא שיעור ההוזלה. זה טכני; מחיר הנפט בעולם יורד – מחיר הבנזין בישראל יורד; מחיר הנפט בעולם יורד – מחיר הבנזין, לצערנו, עולה. לא הממשלה בחרה. דרך אגב, לא צריך לתת לממשלה קרדיט, לא כשהמחיר יורד ולא כשהמחיר עולה, כי אנחנו לא אחראים למחיר הנפט בעולם. באותו אופן, אנחנו לא אחראים למחיר הפחם והגז המיובא, ובוודאי גם לא לשער הדולר. כששער הדולר עולה הדברים שמיובאים או נמכרים בדולרים מתייקרים, וכאן הייתה התייקרות מעבר לזה. היום הגז באירופה, הגז הנוזלי, עומד על 8–9 דולר; הגז בחוזים חדשים בישראל עומד על 4 דולר; הגז של חברת החשמל – 6 דולר; של היצרנים הפרטיים – 4 דולר, שהם חצי. זאת אומרת, הגז בישראל, בכל מקרה, הרבה יותר זול מהגז הנוזלי שאנחנו מביאים מחוץ לארץ, אבל כל עוד לא השלמנו את פיתוח לווייתן אנחנו מסתמכים גם – זה חלק קטן, אבל עדיין יש לזה משמעות – על גז נוזלי. לכן, זאת תשובתי. אנחנו כמובן תמיד שמחים שהמחירים יורדים, ומצטערים שהמחירים לפעמים גן עולים. בחשבון כולל, מחיר החשמל בישראל הוא עדיין מהכי זולים באירופה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני רוצה להתנצל בפניך אם נשמעתי כעוס בהתחלה. אני מאוד מכבד אותך ומאוד מכבד את שאלתך. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> זה על המציאות, זה לא עליך. חבר הכנסת מאיר כהן, אתה יכול לשאול שאלה נוספת. אחריך – שאלות נוספות של סעיד אלחרומי ומסעוד גנאים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לשאול: אני שומע את אנשי חברת החשמל שמלינים על התעריף הגבוה מאוד שהם משלמים על הגז. נדמה לי שאתה היית אחד השושבינים לחתימה הזאת על התעריף הגבוה. האם תוכל להתייחס לזה, אדוני? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא לענות? לחכות לשתי השאלות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> ישאלו שאלות ואז תוכל להתייחס למה שתרצה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה לשר. הכפר דריג'את בנגב הוא כפר מוכר וחלק ממועצת אל-קסום. תושביו הלכו לבחירות לפני זמן קצר. אבל משום מה הכפר הזה לא מחובר לחשמל בגלל נושאים, לדעתי, ביורוקרטיים גרידא. אני רוצה לשאול את השר: מה אנחנו עושים כדי לחבר את הכפר הזה לחשמל? זה כפר מוצלח מכל הבחינות, חוץ מהנושא הזה, שאנחנו תקועים בו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואז נשמע את התייחסות השר. השר יודע שלשאלה המקורית הוא חייב להתייחס. שאלות נוספות – אתה יכול גם להעביר תשובה בכתב בהמשך, אם תרצה. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שלחתי לך לפני יומיים מכתב על הריסת מעיין מים בשם אל-קסטל – נחל ציפורי – שהוא בכניסה לציפורי, על כביש 77. בליווי כוחות משטרה, אנשי רשות המים הרסו את המעיין, שממנו החקלאים משקים את השדות והמטעים שהם מתפרנסים מהם, אפילו בלי להציג שום מסמך, לא חוקי ולא משפטי, לפני ההריסה. לפי מה שאמרו לנו, משנת 1955 יש הסכם עם בעלי האדמות והחקלאים, שיש להם זכות על המעיין ועל השימוש במי המעיין. לכן, בקשתי היא, כבוד השר, לבדוק את העניין ולתת לחקלאים לבנות את המעיין מחדש כדי שימשיכו להשתמש בו. שלחתי לך מכתב, ואני מקווה שאת התשובה אקבל בהקדם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, אדוני. בבקשה, שר האנרגיה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> מה הסדר שבו אני צריך לענות? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> למאיר כהן, ולשאלות נוספות – אם תבחר. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אז אולי אתחיל דווקא מהשאלה של סעיד, ידידי. אני לוקח מאוד ברצינות את פנייתך. לא יכול להיות שכפר בישראל – אתה אומר כפר מוכר, שאין איתו שום בעיה חוקית – לא יחובר לחשמל, ואני כבר ביקשתי מהעוזר שלי לטפל בזה, גם מולך וגם מול חברת החשמל, ולבדוק מה ניתן לעשות בעניין. אני מקווה שנצליח לפתור את הבעיה האזרחית ההומנית הזאת שאתה מעלה כאן. וטוב שיש נציג כמוך, של המגזר הבדואי, שמעלה פה בעיות כאלה, שאנחנו גם יכולים לפתור, כי לא תמיד זה מגיע אלינו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר, רק תשובה קצרה בעניין הזה. הבתים שם הם בתים לא חוקיים. חברת החשמל – אין לה קו איפה להעביר – – – ברחוב – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אה, בדקת את זה כבר? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בדקתי את הסיפור הזה בזמנו. הבאתי את חברת חשמל ואמרתי שתבדוק. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> בתור יושב-ראש ועדת הפנים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רק שתדע מה הסיבה. חברת החשמל צריכה למתוח קו תחתי, והיא צריכה עכשיו לדעת איפה להעמיד את העמודים. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אנחנו נבדוק ונראה מה אפשר לעשות. כמובן, אם היה דיון בעניין, נשמח לראות את התוצאות. זה יעזור לנו להזדרז בניסיון לפתור את הבעיה. לגבי השאלה על המעיין בנחל ציפורי – עדיין לא הספקתי לראות את המכתב. אני אראה את המכתב וזה ייבדק. אבל עקרונית, אני רק רוצה להזכיר לכבודו – אני לא יודע מה המצב שם, אבל עקרונית, במדינת ישראל ניהול המים הוא ניהול לאומי. לא כל בן אדם יכול לחפור באר או ללכת לנחל או למעיין ולקחת את המים. זה תכנון לאומי, זה מחירים לאומיים מפוקחים, וטוב שכך, שלא נגיע למצב של עזה, שכל אחד שואב ואין דין ואין דיין, ובסוף המים נהרסים ונמלחים. << קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנשים שם שיש להם מסמכים משנות ה-50 – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני לא יודע; ייבדק. לא קיבלתי את המכתב. מאוד מעריך את השאלה. יגיע אליי המכתב בטח בימים הקרובים – נבדוק. אני רק אומר כללית: משק המים הוא לא משק – – – << קריאה >>אורי אריאל (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> זה, אתה מדבר על השאלה הקודמת. תודה. אומר לי פה השר אורי אריאל – אולי כן אתייחס – סעיד, אומר לי השר אורי אריאל שבשבוע שעבר נכנס קבלן, בתיאום עם חברת החשמל, לבדוק ולנסות להסדיר את חיבורי החשמל. אז אני מודה לשר אריאל על שהאיר את עיניי, אבל אנחנו נבדוק את זה ונדאג להאיר את הבתים של התושבים. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> חנוכה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אם אפשר עדיין בחנוכה, זה תמיד טוב. ואני חוזר לידידי מאיר, מאיר כהן. קודם כול, החוזה של חברת החשמל נחתם בשנת 2012, הרבה לפני כהונתי כשר האנרגיה, וחברת החשמל עדיין מחויבת לחוזה הזה. אני רוצה להדגיש שני דברים: שני אנשים עיצבו אז את החוזה. האחת הייתה אורית פרקש, יו"ר רשות החשמל אז. חברת החשמל, ובעיקר ספקיות הגז, רצו להצמיד את המחיר למחירי הנפט, כמו שמקובל בעולם – למחיר הברנט. רשות החשמל חששה שמחירי הנפט גם עלולים לעלות לפעמים, אז היא שביטלה את ההצמדה הזאת, ובמקום זה הייתה הצמדה למדד האמריקני, שלצערנו הרב הובילה גם להתייקרות מסוימת. כלומר, דווקא מתוך חשש בחרו בהצמדה, והסתבר שבסוף הנפט דווקא לא עלה כל כך, והמדד אמריקני עלה יותר. הדבר השני, היותר-משמעותי – היה סעיף אצל חברת החשמל, שאני חושב שהוא סעיף מאוד נכון, שכיוון שחברת החשמל היא הלקוח הגדול ביותר של גז טבעי, ברגע שהמחירים ירדו ללקוחות אחרים, קטנים יותר, המחיר של חברת החשמל ירד אוטומטית. זה נשמע לך סעיף טוב? לדעתי, כן. שברגע שהמחיר ירד לתחנות כוח פרטיות או לתעשיות, אז גם המחיר של הגז לחשמל ירד. זה נשמע טוב, נכון? מי פסל את זה? פרופ' דייוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים. הוא טען שאי-אפשר לקבוע שהמחיר של חברת החשמל ירד אוטומטית ברגע שירד מחיר הגז, כי זה ניצול לרעה של הכוח המונופוליסטי של חברת החשמל, ופסל את סעיף ההורדה במחיר – ההורדה האוטומטית במחיר. ולכן, המחיר שחברת החשמל משלמת על הגז הטבעי שלה הוא באמת יותר גבוה מהיצרנים הפרטיים. כי מה קרה מאז מתווה הגז? בזכות מתווה הגז המחיר ירד, כמו שאמרנו מראש. היו כאלה שאמרו: המחיר יקפוץ. התחילה תחרות – רק התחילה, עם אנרג'יאן, עם כריש, תנין – המחיר כבר ירד מאזור ה-5.5 ל-4 דולר בחוזים החדשים. חברת החשמל עדיין לא נהנית מזה. חצי מהחשמל בגז מיוצר על ידי יצרנים פרטיים – על זה משלמים בערך 4 דולר היום; חצי על ידי חברת חשמל, שעם ההצמדה הגיעה ל-6. אז אני לא הייתי שושבין של ההחלטה הזאת. מי שבעצם קיבע את ההחלטה, כולל האיסור של הורדת המחיר של חברת החשמל, היה הממונה על ההגבלים דאז, שגם הפך אחר כך למתנגד של מתווה הגז. לפעמים רגולטורים עם איזו פנאטיות כזאת של ייקוב הדין את ההר עושים טעויות שכולנו משלמים עליהן אחר כך. אבל כפי שאתה יודע, כל משק הגז משתנה, השדות מפותחים, התחילה תחרות, המחיר יורד. בחברת החשמל בשנת 2021 תהיה התמחרות מחדש, וגם המחיר שהיא משלמת ירד, כנראה, אז העתיד הוא טוב בהרבה ממה שהיה העבר. מאז שאני שר אנרגיה המחירים של הגז התחילו לרדת, בזכות הפיתוח של השדות החדשים והתחרות שהתחילה להיווצר כאן. דודו, אתה הבנת מה אני אומר או יש צורך שאני ארחיב? << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> הוא לא הקשיב לך. מה אתה שואל אותו? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא לא לא, יש אחרי זה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא, תאמין לי, הוא מבין טוב מאוד את השאלה שלי. הבנת או שאני צריך להרחיב? אני יכול לרדת, בקיצור? << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אדוני, תודה רבה. בואו לא נתבלבל – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> יואב קיש מחכה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> לא, חברים יקרים, בואו לא נתבלבל. בשאילתות דחופות אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה – גם אדוני יושב-ראש הקואליציה. אנחנו עונים על שאילתות דחופות תשובות ענייניות. אני מזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ לעלות לדוכן להשיב על שאילתה דחופה מס' 580, מאת חברת הכנסת רחל עזריה. נושא השאילתה: קריטריונים להשתתפות המדינה בעלות מסגרות לילדים. חברת הכנסת רחל עזריה, בבקשה, נא לקרוא את נוסח השאילתה. << שאילתה >> 580. קריטריונים להשתתפות המדינה בעלות מסגרות לילדים << שאילתה >> << דובר >> רחל עזריה (כולנו): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי הכנסת, כיום הקריטריונים לקבלת תמיכה כלכלית במסגרות לילדים כוללים הנחה במצב שבו האב לומד לימודים תורניים גבוהים והאם עובדת, אבל לא במצב שבו האם לומדת לימודים תורניים גבוהים והאב עובד. לכן אני רוצה לשאול: למה אם האם לומדת לימודים תורניים היא לא זכאית לסיוע מהמדינה עבור עלות מסגרות לילדים? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, גברתי. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> משרד העבודה והרווחה מסבסד כ-100,000 ילדים בעלות של 1.1 מיליארד, בקריטריונים מוגדרים. זה מה שהוא ידע – להביא את הכסף – וזה מה שהוא מסבסד. << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> כן. בשנים האחרונות – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> זו שאלה נוספת? << דובר_המשך >> רחל עזריה (כולנו): << דובר_המשך >> שאילתה נוספת. אני מבקשת שאילתה נוספת. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעה מדהימה של מהפכה פמיניסטית דתית, שנשים הולכות ולומדות לימודים תורניים בדומה לגברים, מקדישות את חייהן ללימוד תורה, ולכמה שנים. אחר כך הן ממשיכות לדברים אחרים – הופכות להיות יועצות הלכה, פוסקות הלכה. זו מהפכה שהיא מאוד מאוד חשובה עבור מגזר גדול של נשים דתיות, ולצערי, דווקא במקום הזה הגבר מקבל עדיפות על פני האישה. אם ברצונך לבטל לכולם אז זה עניין אחד, אבל לא יכול להיות שיש אפליה, שנשים שלומדות תורה לא מקבלות את אותן זכויות של גברים שלומדים תורה, בטח כשמדובר בנושא של טיפול בילדים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה רבה. בבקשה, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> שמעתי את שאלתך. אני אחזור למשרד, אבדוק ואתן לך תשובה כתובה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר, תודה לחברת הכנסת רחל עזריה. עד כאן – סליחה, סליחה, אדוני השר, אני מתנצל. בבקשה, אם תוכל לעלות, אדוני השר. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא קיבל זכות לשאלה נוספת והתעלמתי מזה. בבקשה, אדוני, שאלה נוספת לרשותך. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, פורסם שמשרדך יכיר או מתכוון להכיר בבוגרים של עבודה סוציאלית של אוניברסיטת ירושלים באבו דיס וגם בבית לחם, ולאחר מכן התפרסם בתקשורת שבגלל שיצאו משם מי שביצעו פעולות פה ושם – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> מה זה פה ושם? מחבלים, רוצחים. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תן לי להשלים. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> מה זה פה ושם? בוא, דבר איתי. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אתה תענה לי, בסדר? אתה תענה לי בדיוק איך שאתה רוצה. תן לי לשאול את השאלה שלי. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> בבקשה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואני שואל ואני תוהה: האם מישהו יסגור בית ספר לנהיגה כי מי שלמד שם – חלק מאלה שלמדו שם – עברו תאונות דרכים קשות? אנחנו מדברים על אנשים שלמדו, אנחנו לא מדברים על מי שביצע, אתה יודע מה, פשע, כך שאני אקל עליך. אנחנו לא מדברים על זה. אנחנו מדברים על סטודנטים שלמדו, שיש כוונה להכיר בהם, במיוחד שיש מחסור גדול במזרח ירושלים באנשים שמבינים את השפה ויכולים לתת את השירות החסר הזה לתושבים שם. אז לקשור בין אנשים שעשו פעולה מסוימת לאוניברסיטה שהסילבוס שלה מתאים לכם וחשבתם להכיר בו – אני רוצה תשובה על הנושא הזה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. בבקשה, אדוני השר. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> הנושא עלה לבדיקה במשרד. כשנגיע למסקנות תקבל תשובה כתובה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חיים כץ, שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אנחנו סיימנו עם שאילתות דחופות. << הצח >> הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5503/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לחקיקה. הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת טלי פלוסקוב ודב חנין. חמש דקות כל אחד מהם ינמק – לא, סליחה, טעות – חמש וחמש, כן, צדקתי. << דובר >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר >> כן, כן, אדוני. אנחנו – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אז בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר – אני רואה אחד – חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת זה עוד צעד בחשיבה רחבה לטובת האזרחים הוותיקים במדינת ישראל, והיא נולדה, שוב, כפנייה של אחד האזרחים, מחיפה, שפנה אלינו וסיפר את הסיפור שלו. הוא גר בבית עם ארבע קומות. כשהוא רכש את הדירה הזאת הוא היה בן 40, והכול היה בסדר. היום הוא כבר בן 70, והוא גר באותה הדירה. וכשהוא העלה את הסוגיה של להציב מעלית בבית הזה – החקיקה אומרת שהוא צריך לאסוף שני שלישים מהדיירים כדי שבכלל יוכלו לחשוב על הכספים ועל התקנת המעלית. ואז הוא אומר לי: אם הייתם יכולים להוריד את המספר משני שליש לחצי, זה היה מאוד עוזר לנו, כי בבניין שלנו יש לא מעט אזרחים ותיקים שכן יהיו מעוניינים במעלית. ואז אמרתי: בקשה מאוד לגיטימית. וזאת הייתה הסיבה להגשת החוק הזה. החוק מאוד פשוט. החוק אומר שבמקום שני שלישים שמסכימים להצבת המעלית, יהיה מספיק רוב של חצי, ואז, אם חצי מהאנשים מסכימים להצבת מעלית, כמובן, מי שהסכים ישתתף במימונה, וכל האחרים כמובן לא, אבל בדרך, מי שירצה להצטרף ולהשתמש במעלית, הוא אכן יוכל לעשות את זה אך ורק לאחר שישלים את מימון הצבת המעלית. חוק מאוד פשוט. אני כמובן רוצה להגיד לכם שיש לי שותף, וזה חבר הכנסת דב חנין. ואני רוצה להודות לך, דב. הרעיונות שאתה מביא לשולחן של הדואט שלנו הם מאוד טובים, וזה אחד מהם. ואני רוצה באמת להודות גם למר אושינסקי מחיפה, שהציב את הסוגיה לפנינו. וכמובן, מגיעה תודה מאוד גדולה לשרת המשפטים איילת שקד, שנתנה לנו אור ירוק לקדם את החוק הזה. אני רוצה להגיד פה רק דבר אחד: רבותיי, צריך לפתוח את העיניים ולראות איפה אנחנו יכולים עוד קצת להיטיב עם האזרחים הוותיקים של המדינה שלנו, וזה אחד החוקים. כמובן, אני מבקשת מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. ואיזו ועדה שתטפל בהצעת החוק – שם אנחנו נשתדל מאוד לעשות את העבודה מהר, כי אני לא רואה את החקיקה הזאת כמשהו מאוד מורכב ומסובך. תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. אני מזמין את חבר הכנסת דב חנין, גם הוא מיוזמי החוק, להשמיע את נימוקיו. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת היא אכן הצעת חוק חשובה וראויה. כשאנחנו מדברים על אזרחים קשישים, כשאנחנו מדברים על אזרחים שסובלים אולי מקושי בריאותי, תמיד האינטרס הוא לאפשר להם להמשיך לגור בבית. להמשיך לגור בבית זו צריכה להיות ברירת המחדל; זה הדבר הנכון, זה הדבר שהם מעדיפים, זה הדבר שמתאים להם יותר מאשר לעבור למקום אחר, וצריך לייצר את המנגנונים שיאפשרו להם להמשיך לגור בבית. כשאנחנו מדברים על אדם קשיש או על אדם שסובל מנכות פיזית, ברור לחלוטין שקשה לו להמשיך לחיות בבית בקומה השלישית או הרביעית כאשר אין מעלית, ואנחנו צריכים להקל את המנגנון של קבלת ההחלטה שתאפשר הקמת מעלית כזאת. ולכן, הצעת החוק הזאת מציעה את השינוי של הורדת סף ההסכמה משני שלישים למחצית, כדי למנוע זכות וטו מצד מתנגדים וכדי להקל על יותר קשישים ויותר אנשים עם מוגבלות למצות את האפשרות שלהם להמשיך לחיות בבתים שלהם, בדירות שלהם, כאשר אפשר יהיה להוסיף מעלית ולאפשר להם להגיע הביתה גם כאשר הבית הזה גבוה מאוד. אני רוצה להביע הערכה לחברתי חברת הכנסת פלוסקוב על השותפות בקידום החקיקה הזאת. אני רוצה לומר לחברתי: אני חושב שאת עושה עבודה מאוד מאוד חשובה, לא רק בנושא הזה, הספציפי, אלא בכלל בכל העבודה הרבה שאת עושה בנושאים של קשישים. זה לא תמיד פשוט, זה לפעמים כרוך בתקציבים – לא במקרה של החוק הזה, אבל במקרים של חוקים אחרים – ואני יודע שזו עבודה לא קלה, בטח לא קלה מספסלי הקואליציה, שבה בדרך כלל הציפייה היא שלא תדרשו תקציבים, ואני רוצה להביע בפניך הערכה גדולה על העבודה שאת עושה בנושא הזה. באמת כל הכבוד. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לומר – אפרופו שיתוף הפעולה הזה – כמה מילים על שיתופי פעולה בין קואליציה לאופוזיציה בכנסת. בבית הזה יש לנו ויכוחים מאוד קשים, והוויכוחים האלה לפעמים הם לא רק קשים אלא אפילו מרים. וטוב שאנחנו מתווכחים אותם במלוא החדות ובמלוא החריפות, כי כשיש דרכים שונות צריך להציב את הדרכים האלה בפני הציבור במלוא החדות; לא לטשטש. אני בעד זה. אבל ישנם דברים בבית הזה שאנחנו יכולים וצריכים לשתף בהם פעולה. זו הדוגמה. דוגמה אחרת, אדוני היושב-ראש, היא העבודה המאוד-מאוד מרשימה שנעשית בוועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסדרי אשראי לטייקונים. אנחנו יושבים שם, חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, עובדים ביחד, בשיתוף פעולה. יש בינינו הבדלים, אבל בסך הכול יש שותפות מאוד מאוד גדולה להעמיק ולחקור את האמת ולייצר מנגנונים יותר צודקים, יותר נכונים, בתחום הזה. הייתי רוצה שהרוח הזאת תתפשט לתחומי עבודה נוספים. למשל, עמדה בפני הכנסת – ולצערי הופלה בגלל הצבעת קואליציה–אופוזיציה – הסוגיה של ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא אלימות נגד נשים. גם כאן אני יודע שיש חילוקי דעות, אבל יש גם הרבה הסכמות, ואני משוכנע שוועדת חקירה פרלמנטרית, שגם יכולה לקום בהסכמה בין הקואליציה לבין האופוזיציה, תעשה כאן עבודה רצינית, תבחן גם את הכשלים וגם את המנגנונים שיאפשרו לנו לתקן ולשפר. זו הדרישה הציבורית הרחבה שקיימת היום. ואני מנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, כדי לפנות גם לחברי מספסלי הקואליציה: שקלו מחדש את עמדתכם. אפשרו לוועדת החקירה הזאת לקום. אני גם לך, אדוני היושב-ראש, רוצה לומר שלמרות שהנושא הזה נפל בהצבעה, נראה לי שהמציאות שבה אנחנו נמצאים, שנרצחות נערות – אגב, גם בתל אביב וגם בצפון – זו מציאות שיש בה שינוי נסיבות, ולכן גם מהבחינה התקנונית אפשר לחזור ולהביא את הנושא הזה להצבעה במליאת הכנסת, כדי שהפעם, כך אני מקווה, הוא יעבור בתמיכה פה אחד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת דב חנין. האם יש מתנגדים להצעת החוק? אה, לא, סליחה, אנחנו קודם כול נשמע – רשום לי שיש תמיכת ממשלה, אבל נשמע את זה באופן רשמי מהשר אורי אריאל. בבקשה. << דובר >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, חנוכה שמח, חג אורים שמח. אני חושב שאני יכול להגיד בשם כולנו לחיילי צה"ל: חזקו ואמצו במערכות השונות וחזרו בשלום הביתה. לעצם הצעת החוק שהוגשה על ידי חברי הכנסת, שהסבירו אותה, פירטו אותה ונימקו אותה, אני משיב בשם שרת המשפטים בקיצור: אני סבור כי הצעת החוק מאפשרת איזון סביר בין הצרכים והאינטרסים השונים של בעלי הדירות במקרים המיוחדים שבהם עוסקת ההצעה. יחד עם זאת, יש מקום לליבון נוסף של היבטים מסוימים של פרטי ההסדר המוצע. נוכח האמור, הממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף לכך שהמשך קידום הליכי החקיקה יהיה בהסכמה עם משרד המשפטים. המציעים, חברת הכנסת פלוסקוב – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת פלוסקוב וחנין, אתם מודעים להתניה של קידום בתיאום עם משרד המשפטים? << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אומרים חברי הכנסת. << דובר_המשך >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר אורי אריאל. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת. הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשע"ח–2018, של חברי הכנסת פלוסקוב וחנין – נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המקרקעין (תיקון – התקנת מעלית מטעמים מיוחדים), התשע"ח–2018, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 66 בעד, אין מתנגדים או נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית, ותועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> אדוני, אנחנו מבקשים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, בגלל ההנגשה, בגלל הקשישים, בגלל בעלי – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> טוב אנחנו נשלח את ההצעה לוועדת הכנסת וועדת הכנסת תכריע. << הצח >> הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5175/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי כנסת) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018. של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת רועי פולקמן, אתה מוזמן לנמק. ישיב השר חיים כץ. יש הצעה מוצמדת, ואחר כך השר ישיב. << דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מודה כאן כמובן גם לשר העבודה והרווחה, שיושב כאן, וגם למשרד האוצר, כי החוק הזה – אנחנו עושים פה קריאת כיוון. אני מייד אגיד מה ההגבלות בלהתקדם איתו, כיוון שלחוק הזה יכולות להיות משמעויות כספיות לא קטנות, וצריך לבחון אותן, אבל אני אתחיל רגע מסיפור המעשה. אנחנו חוקקנו בשנה האחרונה חוק מאוד מאוד חשוב והיסטורי בנושא חדלות פירעון – עבודה גדולה, חוק שהוביל משרד המשפטים. אנחנו תיקנו באופן מאוד משמעותי את ההגדרות לחדלות פירעון, שינינו שם התעדופים, והמדינה הסכימה לרדת בסדרי הנשייה כדי להקל על עסקים. מהי אחת הלקונות שאנחנו לא סגרנו בחוק הזה? מעמדם של העצמאים בחוק חדלות פירעון. אנחנו חיים במאה ה-21, ואחת התופעות שאנחנו רואים יותר ויותר זה אנשים שעובדים כפרילנסרים מול מעסיקים עם חשבוניות. הצעת החוק הזאת, בבסיסה, הנרטיב שלה היה מאוד פשוט. הוא אמר: אם אדם עובד כעצמאי מול מעסיק, עובד עם חשבונית, אבל רוב הכנסתו – ואפשר להתווכח אם זה 70%, 80%, 90% או 100% – היא מול מעסיק אחד, ואותו מעסיק פושט רגל, למה מעמדו שונה משל שכיר? בצדק הביטוח הלאומי אומר: תראה, התנאי – וכאן הפסיקה כבר קובעת את זה – שכאשר מגדירים יחסי עובד–מעביד, אותו פרילנסר יקבל פיצויים מהביטוח הלאומי כפי שמקבל שכיר, אבל זה מותנה ביחסי עובד–מעביד. הדבר הזה הוא גם טיפה מיושן וגם מאוד מקשה, כיוון שלא בהכרח כל דבר שעונה לקריטריונים של יחסי עובד–מעביד – שזה אומר מחשב של מקום העבודה, הרבה מאוד דברים – עכשיו, אנחנו חיים במאה ה-21, שיש גם דור – אפשר להתווכח על זה אם זה מבחירה או לא מבחירה, אבל יש גם מספיק אנשים שרוצים את הגמישות, ולעבוד מהבית, ויש גם אילוצים, ויש מעסיקים שמגלים שזה מאפשר להם גמישות, והם עובדים עם חשבוניות בלי שאנחנו נחייב הגדרה של יחסי עובד–מעביד. במקרה כזה הרבה מאוד דברים לא מגיעים לאותו עצמאי. כאן באנו ואמרנו שיש גם ויכוח בפסיקה, ובאותו דיון בוועדת החוקה הגיע הביטוח הלאומי ואמר: בגדול אנחנו מאשרים פיצויים לעצמאים במצב הזה. אבל הדבר הזה עדיין מעורפל בחוק והוא תלוי פסיקה של בית משפט. ולכן באה ההצעה הזאת, שהיא בסופו של דבר קטנה ומידתית, שאומרת: עצמאי שעיקר עבודתו – ביחסים משמעותיים, 70%, 80%, 90% מההכנסה – מגיע ממעסיק יחיד, ושהמעסיק הזה פשט את הרגל, הדין שלו, בדיני פשיטת רגל, והפיצויים, יהיה כדין השכיר באותו עסק – כמובן, בהתאם לאפשרויות. כאן אני פונה לחברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי. הסיכומים – ופה היה באמת הרבה חשש, כי מה אמרו, גם הביטוח הלאומי וגם אגף התקציבים? אמרו: קשה לנו להעריך את המשמעות של זה. אנחנו עדיין אפילו לא יודעים אם זה ידרוש תוספת תשלום של העצמאי, כי הרי יש כאן מרכיב – השכיר משלם איזושהי תוספת בגין מה שנקרא גמלת פשיטת רגל. ההערכה שלנו הייתה שמדובר בסכום מאוד נמוך, ואם בסוף יגידו לעצמאי: תשמע, אתה צריך להוסיף עוד 20 שקל בחודש כדי להיות מכוסה במקרה פשיטת רגל, אז זה בסדר. אם זה יעלה 200 שקל, זה לא בסדר. אבל את ההערכה הזאת עדיין אין, ולכן הסיכום – ואני אומר אותו חד-משמעית; זאת הייתה גם החלטת ועדת שרים – שהחוק לא יקודם עד שתגובש אותה הערכה. דובר על הקמת צוות מקצועי שיהיה משותף לאוצר, לביטוח הלאומי, למשרד העבודה, בהתאם למה ששר העבודה והרווחה יכריע, כמובן עם אנשי משרד הכלכלה. עד שהמודל הזה לא יגובש, אנחנו לא נקדם את החוק הזה. אז אני כמובן אומר כאן שאני מתחייב לסיכום הזה. הסיכום היה שהחוק יועלה, כדי שלא נתחמק אנחנו, כנסת ישראל, מלהגיד שהדבר הזה דורש תיקון וטיפול, כמו עיוותים אחרים בתחום עולם העצמאים – שגם את, כמובן, מתעסקת בהם רבות, חברתי חברת הכנסת מיכאלי. אנחנו נהיה זהירים עם קידום החוק הזה, כי יכולות להיות לו השפעות משמעותיות תקציבית, כולל השלכות משפטיות על הגדרת יחסי עובד–מעביד, שגם בזה אנחנו לא רוצים בהכרח לפתוח תיבת פנדורה, שכל עצמאי עכשיו יוגדר ביחסי עובד–מעביד, ויכולות להיות לזה השלכות מאוד רחבות על המשק. את הדברים האלה אנחנו נבדוק בצוות מקצועי, ורק אחריו נקדם את הצעת החוק הזאת, או בתקנות, אם זה יוחלף. אז אני כמובן מתחייב לקבל את זה. אני מבקש שגם את תקבלי. זאת הייתה ההבנה בינינו, כדי שנוכל להצביע בקונסנזוס כאן, בקואליציה. אז תודה רבה, ואני אבקש, כמובן, מכל חברי הבית לתמוך בהצעת החוק. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת רועי פולקמן. << הצח >> הצעת חוק הביטוח לאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5176/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת מרב מיכאלי) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כאמור, יש הצעה מוצמדת – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה, גברתי, גם לרשותך עד עשר דקות. סליחה, שלוש דקות, טעות שלי. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> כן, כן, אני זכרתי – שלוש דקות. אתה לא עושה מספיק חקיקה, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> על אוטומט. אני פשוט עובד על אוטומט. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה לא יושב מספיק בחקיקה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, נכון, נכון. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חברות וחברים, חברות וחברי הכנסת הנכבדות והיקרות, אני רוצה לקחת רגע אחורנית ולדבר על התמונה הגדולה. אנחנו מדברות ומדברים על מגזר עצום במשק הישראלי, אחד המגזרים הכי תורמים לכלכלת ישראל, של עצמאיות ועצמאים, שבעבר הרחוק נחשבו בעלי ההון. הם היו בעלי הבית; הם היו החזקים. יש כאלה מאיתנו שזוכרות שהם היו אלה שמסתובבים עם מזומנים, והשכירות והשכירים היו שנזקקו להגנה. אבל הכלכלה השתנתה. השתנו הרבה מאוד דברים בפוליטיקה, במשפט, בתרבות שלנו, בעיקר כאמור בכלכלה, וכך קרה שהיום הרוב המכריע של עצמאיות ועצמאים הם בעצם עובדות ועובדים מוחלשים, והיום החוק בעצם מוצא את עצמו בלקונה אחת גדולה ובהפקרה של הזכויות הסוציאליות של האנשים – הנשים והגברים האלה. בעצם אנחנו מדברות על עובדות ועובדים שלא מקבלות את הזכויות הסוציאליות וההגנות הסוציאליות שיש לשכירות ושכירים. בעצם קורה שהיום אנחנו כמדינה, כמחוקקות וכמחוקקים, פשוט מפקירות מגזר של עובדות ועובדים ללא הגנה סוציאלית שלאחרות ולאחרים יש. אני הצעתי הצעת חוק כוללת, שבאה להשוות את הזכויות והחובות של עצמאיות ועצמאים באיזה מבנה חוקי מסוים. לצערי, ההצעה הזאת לא התקבלה, או לפחות עליי לומר: עדיין לא התקבלה על ידי הממשלה הזאת ועל ידי הכנסת, ולכן אנחנו מפצלות את המאבק על הזכויות האלה, אחת-אחת. אז חברי עפר שלח מקדם פה את הפיצוי בימי מילואים, ואנחנו שותפות לתיקון להשוואת הפיצוי על פגיעה בעבודה, שיש בו משום מה אפליה בין שכירות ושכירים לבין עצמאיות ועצמאים, ויחד עם חברי חבר הכנסת פולקמן אנחנו מקדמות דברים נוספים. כל הדברים האלה עדיין צריכים לבוא על תיקונם, ובאמת, הפיל הכי גדול בחדר הוא הפיל הזה של פיצויים ודמי אבטלה. וכאן אנחנו מתחילות, מתחילות ומתחילים, בצעד קטן מאוד להתקדם לעבר התיקון הזה, ואומרות ואומרים, כשאנחנו יודעות לזהות מישהו או מישהי ש-70% מהכנסתה נעלמת יום אחד משום שהספק, או קונה, או קונת השירותים הזאת נמצאת בפשיטת רגל או בפירוק – אז אפשר בצורה מפורשת להגיד: מגיע לה פיצוי. מגיעה לה גמלה. אכן, אני שמחה להצטרף להתניות שציין כאן חברי. אני רק רוצה לוודא שאני חברה בצוות הזה ושותפה להסכמות במהלך ההתקדמות של הדיון, ואשמח, חברות וחברים, שנצליח לעשות את זה במהרה בימינו, אמן. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ למסור לנו את עמדת הממשלה על שתי הצעות החוק. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הנ"ל מבקשת לקבוע כי עצמאי שהתקשר בחוזה עם מזמין עבודה, ושלפחות 70% מהכנסתו בתקופת ההתקשרות מקורה בהתקשרות עם אותו מזמין, ושאותו מזמין פשט את הרגל או נכנס לפירוק – תשולם לו גמלה בגובה שכר עבודתו הממוצע בחצי השנה שקדמה לפשיטת הרגל או הפירוק. הצעת החוק מבקשת לתת מענה לפרילנסרים ועצמאים שעיקר השתכרותם הוא מהחברה, עסק המצוי בהליכי חדלות פירעון – להכיר בהם כשווי זכויות לעובדים שכירים באותה חברה, וזאת על ידי הרחבת ההגדרה של יחסי עובד–מעסיק והחלתם על כל ספק שירות התלוי בעסק. ועדת השרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעה הזאת בקריאה טרומית בלבד, בכפוף להסמכת משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה. ההצעה תוחזר לדיון בוועדת שרים לפני הקריאה הראשונה. אז אני יכול לשאול את הח"כים אם הם מסכימים, אבל הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, ואחר כך יו"ר הוועדה יכול לקדם, אם נפשו חפצה בזה, בלי להתייחס למה שהח"כים אמרו פה. לכן, אני אשאל את יו"ר הוועדה: האם מקובלת עליך ההחלטה שאתה לא תקדם את החקיקה מעבר לטרומית בלי אישור נוסף של הממשלה? << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אני לא מחויב לתת לך תשובה. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> זכותך גם לא להחליט. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> בדרך כלל כשזאת התניה, אף פעם לא עשינו אחרת. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> נכון. תראי, אנחנו חיים בכנסת ואנחנו מתנהלים בכנסת, זאת אומרת, אני שואל את רועי פולקמן אם הוא מתחייב, ואת מרב – שלא מקשיבה – אם היא מתחייבת, והיא יכולה להתחייב, ואחרי זה להגיד: לא רוצה לממש את התחייבותי, ואף אחד לא יכול לעשות כלום. כלום. אז אני לא שואל אותך. << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> אבל לא עשינו את זה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> גם יו"ר הוועדה יכול להגיד שהוא מסכים ואז לא לממש את זה. גם הוא יכול. כי אם אתה לא סומך עליי – אותו הדבר. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אם היית מקשיבה – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> הקשבתי. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא הקשבת. את – לא משנה מה את אומרת, ורועי – לא משנה מה הוא אומר – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל גם יו"ר הוועדה יכול שלא לעמוד בהתחייבות שהוא נותן לך עכשיו. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אומר יו"ר הוועדה: לא מחובתי לתת לך תשובה, כי אני לא מחויב. אז כל הסידור הזה, כל הסידור – – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> מתי היה כדבר הזה? מתי? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> הגיע הזמן להפסיק את הפארסה הזאת. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> איזו פארסה? << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אם הח"כים מסכימים או לא מסכימים. הכנסת צריכה להתנהל כמו כנסת. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> הלוואי. צריכה. בוא נראה. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> מאה אחוז, מאה אחוז, יאללה. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> הלוואי. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> ועדת שרים. ועדת שרים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> יש לך עוד חומר דליק לשפוך כאן, במליאה? << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אדוני יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, ועדת שרים – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> לא, אני לא שואל אותך. אני בא ומציג את זה, כי הגיע הזמן שהכנסת תעבוד כמו שצריך לעבוד. הח"כים אומרים: מתחייב אני, ואחרי זה הם מקדמים ואומרים: מה אתה רוצה ממני? יו"ר ועדה x – לא אתה – יו"ר ועדה x לא מקבל את התחייבותי, והוא רוצה לקדם את החוק, והוא יכול לקדם את החוק. אין שום מניעה ממנו לקדם את החוק. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> אז הגיע הזמן שוועדת שרים לענייני חקיקה לא תשאל את הח"כ אם הוא מוכן ומתנה בהתניות שאין מאחוריהן שום דבר. זה היה הסיפור. ואחרי כל הסיפור הנחמד הזה, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר חיים כץ. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אפשר רק לציין שהוא עקבי בגישה הזאת. זאת לא הפעם הראשונה שאני שומע אותו. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> זה המצב, אבל. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נצביע בשתי הצבעות נפרדות. נא לשבת. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018), של חבר הכנסת רועי פולקמן וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה טרומית. אפשר להצביע. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 79 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 79, אין מתנגדים או נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018, הפעם של חברת הכנסת מרב מיכאלי, בקריאה טרומית. אפשר להצביע. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 82 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטוח זכויות עצמאי שעיקר הכנסתו מעסק שמצוי בפשיטת רגל או בפירוק), התשע"ח–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בעד – 82, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אני קובע כי גם הצעת החוק של חברת הכנסת מרב מיכאלי אושרה בקריאה טרומית, וגם היא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הסדרת מתן שירותי כוח אדם של מפעילי עגורן ואתתים), התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4263/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הסדרת מתן שירותי כוח אדם של מפעילי עגורן ואתתים), התשע"ז–2017, של חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף ועבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איל בן ראובן ינמק את ההצעה. בבקשה, אדוני. תסביר לאנשים גם מה זה אתתים. אני בדקתי בגוגל אז אני יודע. תסביר לכל האחרים. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך מכאן, כבוד היושב-ראש, את חיילי ומפקדי צה"ל שפועלים כרגע להגנת אזרחי המדינה, להגנת אזרחי הצפון. אני רוצה לפתוח את דבריי בסיפורה של נטע רוטמן ז"ל, שנפלה קורבן לקריסת מנוף וקיפחה את חייה כתוצאה ממחדלי תאונות הבנייה. חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש, אם אפשר טיפה להרגיע. אני בקושי שומע את עצמי. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ששש, חברים. כן. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, נטע הייתה גיבורה אמיתית ומושא להערצה. היא עבדה כמנהלת מחלקת הייעוץ בעמותת נגישות ישראל ופעלה לשילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית. נטע הייתה בעצמה בעלת מוגבלות. היא נולדה נכה, אך לא אפשרה לנכות שלה להכתיב את חייה, והיא הקדישה את כל-כולה למען רווחתם וסיפור חייהם של בעלי המוגבלויות במדינת ישראל. ב-18 בפברואר 2018, כאשר יצאה נטע מעבודתה לביתה, מנוף של אתר בנייה סמוך קרס על מכוניתה. נטע נהרגה. רק שבוע לפני כן חגגה את יום הולדתה ה-52, וביום התאונה קיבלו היא ובן זוגה הודעה כי הם עתידים להיכנס לדירתם החדשה. כמה עצוב וכמה מיותר. בחקירת התאונה נמצא שמפעיל המנוף שקרס על מכוניתה של נטע היה בעל 15 הרשעות קודמות בגין עבירות על חוק הבנייה, וכן עבירות אחרות, של רכוש והונאה. עוד עלה מהחקירה – שלא הסתיימה – שהתאונה קרתה עקב שימוש בלתי מתאים ואגרסיבי במנוף, תוך סיכון העוברים והשבים סמוך לאתר הבנייה. המנוף סבל מהזנחה וממצב תחזוקה ירוד, למרות שנבדק על ידי בודק מוסמך ונמצא תקין כחודש לפני התאונה הנוראית הזאת. רצף של מחדלים מיותרים, כבוד היושב-ראש, וחוסר אחריות משווע גדעו חיים של אדם בטרם עת ולחינם. אילו רק היה מפעיל המנוף מיומן, מנופאי שיודע את עבודתו ומכיר את גודל האחריות שהוא נושא על כתפיו, ככל הנראה התאונה הזאת לא הייתה מתרחשת כלל ונטע הייתה היום בחיים. הסיפור העצוב הזה משקף לצערי את עולם המנופים, הכל-כך מסוכן לסביבה, וכל כך מחייב מיומנות ומקצוענות של אותם מפעילי המנופים. עוד כמה מקרי מוות מיותרים של אנשים רבים וטובים אנחנו צריכים לחוות בענף הבנייה עד שנשכיל להבין את גודל השעה שאנחנו נמצאים בה, את העשייה, את גודל האחריות שיש לנו, על מנת לערוך שינויים ולהציל את חייהם של עובדים ושל אזרחים? היום, אני מקווה, אנחנו לוקחים צעד נוסף ומשמעותי לעבר המטרה הזאת, לאחר שהעברנו – העברתי בשבוע שעבר, בקריאה השנייה והשלישית, יחד עם חבריי חבר הכנסת אלי אלאלוף וחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, את הצעת החוק לחיוב עוזר בטיחות באתרי הבנייה. אנחנו ממשיכים בעבודה, ומביאים היום לפתחה של מליאת הכנסת הצעה להקמת חברות כוח אדם ייעודיות למפעילי מנוף. כבוד היושב-ראש, הצעה זו באה לשים סוף להפקרות ולהזנחה ארוכת השנים בנושא. היא תבטיח בעתיד שמקרי פציעה ומוות הנגרמים מתפעול לא תקין של המנוף לא יקרו, או לפחות יקרו הרבה הרבה הרבה פחות. חברי הכנסת, הבעיה מתחילה בראש וראשונה בנורמות המונהגות בשטח: בהיקף תעסוקת המנופאים, שמתאפיינת בחילופים תכופים של זהות החברות המעסיקות אותם, בתנאי הכשירות והרישוי, שאינם מפוקחים בצורה מספקת, ובפגיעה בתנאי ההעסקה והזכויות שלהם זכאים מפעילי המנוף, וכן בתופעה נוראית של זיוף תעודות של מפעילים – ומדובר במאות מנופים שמופעלים על ידי אנשים שאין להם את האישור לכך. נוסף על כל זאת, ישנה תנודתיות בשעות ההעסקה ושינויים התכופים באתרי הבנייה שבהם מועסקים המנופאים שעות על גבי שעות. אז מה הפלא בעצם שמנופים קורסים? לפי המציאות בשטח היום, כל מה שנותר לנו – וזה מה שקורה היום – זה להסתמך על מזל ומקרי נס שלא קורים לנו עוד אסונות כאלה. גם הנתונים מחזקים זאת. כבוד היושב-ראש, נתוני שנת 2017 מראים שאירעו 14 נפילות של מנופים וכתוצאה מהם נפצעו שישה בני אדם, ובהם שלושה עובדים ושלושה עוברי אורח. בשנת 2018 אירעו עשר תאונות שבהן היו מעורבים מפעילי מנוף, והיו בהן שישה פצועים וחמישה הרוגים – ארבעה עובדי בניין ועוברת אורח, נטע, זיכרונה לברכה. נורא. הצעת החוק העולה להצבעה כאן היום צפויה, אני מקווה, לחולל מהפך ושינוי משמעותי בשטח, ובראש וראשונה למנוע את הישנותם של מקרים ואסונות כאלה כמו של נטע ושל ההרוגים האחרים שנפלו. על פי הצעת החוק, על מנת שקבלן יוכל לספק שירותי כוח אדם של מפעילי מנוף, הוא יהיה מחויב לקבל היתר מיוחד לכך משר העבודה והרווחה. אישור כזה יינתן אך ורק לתאגידים ששירותי מנוף הם עיסוקם היחיד. בנוסף, השר יהיה רשאי לסרב למתן או לחידוש היתר בתנאים נוספים, בהתחשב בין היתר בצורך בקיום חובותיו של קבלן כוח אדם כלפי עובדיו, לרבות כמובן קיום הוראות הבטיחות. אותן חברות יעניקו למפעילי המנוף את תנאי הכשירות המלאים ואת מסמכי הרישוי הנדרשים לעיסוק בעבודות אלו, כמו גם את תנאי ההעסקה הנאותים וזכויותיהם כחוק. הצעת החוק תאפשר לחברות כוח האדם הייעודיות האלה לפקח על רמתם המקצועית של מפעילי המנוף, ובכך תהווה כלי חשוב מאוד גם במלחמה נגד תופעת הזיוף של רישיונות המנופאים שפוקדת את הענף הזה מזה זמן. התנאים האלה מייצרים מנגנון שיבטיח את העלאת איכותו ורמתו המקצועית של המנופאי, שיוביל להגברת רמת הבטיחות באתרי הבנייה ולמניעת תאונות ואסונות מיותרים בשטח שבהם מעורבים פועלים ועוברי אורח. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו נדרשים לצאת למלחמה הזאת על הצלת חיי אדם; יצאנו אליה כבר. אנחנו במצב חירום, ואנחנו מחויבים לזרז את קצב העשייה שלנו. ההסכם שנחתם בין ההסתדרות לממשלה מאפשר לנו להגביר את קצב העבודה, במטרה לעצור את השיטפון הזה של התאונות לטובת הצלת חיי אדם. לצד זאת, אנחנו עדיין בתחילת הדרך. נדרשת עוד פעילות רבה שתביא לשינוי תרבותי עמוק בכלל הבטיחות בבנייה בארץ, ואנחנו מתכוונים להמשיך במאבק הזה עד שנגיע לתוצאות, לירידה משמעותית במספר הנפגעים והתאונות, כמובן, ואנחנו עדיין לא שם. אני אמשיך להילחם בנחישות יחד עם שותפיי בכל הכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותנו על מנת לשים קץ לתופעה הבלתי-נסבלת הזאת. בהזדמנות זו אני רוצה, כבוד שר העבודה והרווחה חיים כץ, להביע הערכה גדולה על העשייה הרבה שלך לקידום הנושא הזה של הבטיחות, לחבריי לצוות הפעולה, אלי אלאלוף וחאג' יחיא, וליושב-ראש ההסתדרות אבי ניסנקורן, על הצטרפותו למאבק החשוב הזה, שאני מקווה שיביא גם תוצאה. בנוסף, אני רוצה להודות למשרדי הממשלה – משרד העבודה, האוצר – ולארגונים האזרחיים שפועלים לילות כימים להעלאת המודעות במטרה להציל חיי אדם, וכולי תקווה שאנחנו בדרך לשינוי. אני פונה מכאן למשרד העבודה והרווחה, אליך, כבוד השר, ולחברי אלי אלאלוף, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה: אנחנו חייבים לקדם את ההצעה הזאת במהירות האפשרית ולהעביר אותה בקריאה שנייה ושלישית עוד בכנס הנוכחי. אני יודע שהמשימה היא לא פשוטה, אך מטרתנו היא הצלת חיים, ולכן אנחנו חייבים להתגייס ולעשות ככל שיידרש מאיתנו כדי לקדם את ההצעה הזאת. אני בטוח שהצעת החוק הזאת, כשתיכנס לתוקף, תשמש כלי יעיל ומשמעותי בתחום הבטיחות באתרי הבנייה. אני קורא לכל חברי הכנסת: הצביעו בעד הצעת החוק הזאת. מבחן התוצאה שלנו נמדד ביום-יום, ואנחנו עדיין רחוקים מלעבור אותו בציון עובר. בעבודה קשה, בשיתוף פעולה, אנחנו חייבים ויכולים למנוע את התאונה הבאה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת איל בן ראובן. משיב על ההצעה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חבר הכנסת חיים כץ. אדוני, בבקשה. << דובר >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיבלנו – איל, אליך אני מדבר; תני לי לראות אותו – קיבלנו פה תיאור מפורט של הצעת החוק על ידי חבר הכנסת איל בן ראובן, שאני רוצה להגיד שהוא, ביחד עם אלי אלאלוף, עושים עבודת קודש. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> גם חאג' יחיא. << דובר_המשך >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << דובר_המשך >> גם חאג' יחיא, גם חאג' יחיא. עבודת קודש על מנת למנוע את הפיגועים, את הפגיעה בעובדים בנושא הבניין. יכול להיות שהם עושים עוד עבודת קודש, בנושאים נוספים, אבל בנושא הזה הם מחוקקים ומשתדלים ורוצים, ואני שמח שנעשית העבודה הזאת. לכן, אחרי שאתה פירטת את ההצעה, אז אני מודה לך על הצעת החוק, והמשרד יעבוד מולך ויקדם את הצעת החוק, כי הצעת החוק הזאת חשובה, ולכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה. אם כן, אנחנו נעבור כעת להצבעה על הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הסדרת מתן שירותי כוח אדם של מפעילי עגורן ואתתים), התשע"ז–2017. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 64 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הסדרת מתן שירותי כוח אדם של מפעילי עגורן ואתתים), התשע"ז–2017, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת דודי אמסלם הצביע בטעות בעד במקומו של חבר הכנסת מיקי זוהר והצבעתו נרשמה. חבר הכנסת ינון אזולאי הצביע בטעות במקומו של חבר הכנסת יואב בן צור, גם כן בעד. רק בואו נקריא את התוצאות: 64 תומכים, אין מתנגדים, אין נמנעים. << קריאה >> חנין זועבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני בעד. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> וחברת הכנסת זועבי מבקשת לצרף את תמיכתה, לפרוטוקול. זה לא משנה את התוצאה. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית. חבר הכנסת עמיר פרץ מצרף את תמיכתו, לפרוטוקול; חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. ההצעה התקבלה בקריאה טרומית ועוברת להמשך דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. << הצח >> הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ודירקטוריונים בשלטון המקומי), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5113/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – שתי הצעות חוק מוצמדות: הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ודירקטוריונים בשלטון המקומי), התשע"ח–2018, של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן וקבוצת חברי הכנסת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תנמק את הצעתה. לאחר מכן תנמק בשלוש דקות חברת הכנסת תמר זנדברג. אבל אני מודיע כבר עכשיו שתשובה והצבעה על שתי הצעות החוק יהיו במועד אחר. עד עשר דקות, גברתי, לרשותך. בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >> חברי הכנסת, אני אמורה לנמק הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ודירקטוריונים בשלטון המקומי). ההצעה הזאת באה לאחר שבדקתי את מצב הייצוג של הנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, והבנו – כפי שכולכם יודעים, יש חוק המחייב ייצוג הולם בכל הוועדות והדירקטוריונים שמחליטים עליהם ראש הממשלה, השרים ומי שמטעמם. ברשויות – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברים, הרעש נורא מפריע. בואו ננסה לכבד את חברת הכנסת תומא סלימאן ולתת לה לדבר. << דובר_המשך >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ברשויות המוניציפליות החוק הזה לא חל. מטרת הצעת החוק, התיקון הזה, היא שזה כן יחול על הרשויות המוניציפליות, וכל ועדה וכל דירקטוריון של חברה מוניציפלית – יהיה בהם ייצוג הולם לנשים. אפרופו, זה נשמע טוב. אם אפשר לעשות את זה ברמה ארצית, אז אפשר גם כן לעשות את זה ברמה מוניציפלית, במיוחד לאחר ההצלחות שהיו בייצוג הנשים בבחירות המוניציפליות האחרות. אבל אתם יודעים למה אנחנו לא נקבל תשובת ממשלה היום? כי משום מה, במקרה מאוד מוזר, הבנתי ביום ראשון לאחר ועדת השרים שהצעת החוק שלי, חברי וחברות הכנסת, הוסרה מסדר-יומה של ועדת השרים לחקיקה בלי שאני אבקש את זה – כמובן, כמו שרגילים אנחנו בכל דבר, שאי-אפשר להסביר אותו ואי-אפשר להבין אותו, כאשר אני לא ביקשתי הסרה, וזאת זכותי היחידה, ואין לאף אחד סמכות להסיר אותה מהדיונים של ועדת השרים. וכמובן, ועדת השרים לא דנה בזה. נאמר שזו טעות אנוש של אחד המתמחים הזוטרים במשרד המשפטים. אני היום לא אקבל תשובה, כי כנראה כבר קשה שיעמדו פה, לפי ההחלטה של הקואליציה, להתנגד לכל הצעת חוק שבאה מטעם האופוזיציה. ולבוא להתנגד להצעת חוק כזאת, שאין שום סיבה בעולם שיתנגדו לה – לא יוכלו להסביר את זה, אז מסירים אותה מסדר-היום, ולך תבין. אז אוקיי, אנחנו מנמקות את ההצעה שלנו היום, ואנחנו מתעקשות – אני מתעקשת – לקבל תשובה על זה בשבוע הבא ולהבין מה עמדת הקואליציה והממשלה בהצעת החוק הזאת. ואני פונה לשרת המשפטים מפה: אם יש לה איזושהי התנגדות להצעת החוק – שמאפשרת עוד שוויון נשים, עוד ייצוג הולם לנשים – אני מוכנה לשבת איתה ולשכנע אותה למה הצעת החוק הזאת טובה. אבל כנראה האווירה שנמצאת היום בכנסת, שמחלקת את הכנסת ואת העמדות כלפי נושאים שחשובים, הולכת לפי הפוליטיקה הכי נמוכה בעיניי, של חלוקה של אופוזיציה וקואליציה. אנחנו, כאופוזיציה, מצידנו מתנהגים באחריות ותומכים בהצעות חוק שהן טובות לציבור, לכלל הציבור, אבל הממשלה, הקואליציה, לא מוצאת לנכון לתמוך באיזושהי הצעה שבאה מצד האופוזיציה, אפילו אם היא טובה. אתמול יצאו הנשים – עשרות, מאות אלפי נשים – ברחבי הארץ, עם גברים וילדים, ומחו על האלימות המתמשכת ומקרי הרצח של הנשים. לפני שבועיים הפילה הקואליציה את הצעתי והצעת חברותיי להקמת ועדת חקירה ללמוד מה קורה ולמה לא מצליחים להגן על הנשים נפגעות האלימות ושנמצאות בסיכון גבוה. והציבור כולו כעס ויצא להביע את הכעס שלו ויצא לדרוש את ביטחונו. לאלה שהמילה ביטחון מצלצלת טוב מאוד לאוזניים שלהם, ולמר נתניהו, ראש הממשלה, מר ביטחון, אנחנו אומרות – ואתמול נשמע טוב מאוד בכיכר רבין ובהרבה מקומות בכל הארץ – שביטחוננו מתחיל גם ברחובות ובבתים שלנו. ביטחוננו האישי – אף אחד לא ערב לו בממשלה. וכמובן, דממה מוחלטת מצד הקואליציה אתמול; לא ראינו, לא שמענו, חוץ מכמה סרטונים. לצערי הרב, שרות בממשלה שהפילו את הצעת החוק, ושרים – אתמול היה להם זמן ללכת לסטודיו ולצלם סרטונים נגד אלימות נגד נשים. כל הכבוד. היום התפנה ראש הממשלה לנהל את ועדת השרים שהוא לא ידע כנראה על קיומה. ואני צריכה להאמין עכשיו שהתקציבים אכן קיימים – ככה אומר ראש הממשלה. הוא אומר: התקציבים קיימים, ואפילו יותר ממה שציפה. עשרה ימים מאז שהזדעזע ראש הממשלה – הוא רק ציפה? הוא לא ביקש לדעת מה התקציבים? מילא השרים מורחים אותנו, מילא הממשלה מורחת אותנו באופוזיציה ולא אומרת לנו מה התקציבים, אבל ראש הממשלה לא יודע איזה תקציבים הוא נתן לטיפול באלימות אפילו אחרי שהוא הזדעזע במקלט הנשים? אני פונה לראש הממשלה ושואלת: כנראה אתה מתיימר, אדוני ראש הממשלה, להיות יושב-ראש האופוזיציה הבא. כי מה שאתה אומר היום – רק יושב-ראש אופוזיציה או מישהו מהאופוזיציה יכול להגיד: המערכות משותקות ואינן עושות. ראש הממשלה מעביר ביקורת על השרים שלו. כל הכבוד. אנחנו התרענו. אני שנתיים כותבת לך, ראש הממשלה, ואומרת לך: המערכות משותקות. אז יופי, עכשיו מודים בזה. אבל מה עושים – לזרז את חקיקת האזיקונים, את חוק האזיקונים, שנתקע שנה וחצי אחרי שהעברתי את ההצעה שלי ואת ההצעה של חברת הכנסת עליזה לביא בקריאה טרומית? ממילא התזכיר הממשלתי – כבר הסתיימה התקופה שצריך לחכות ויהיה מונח. אז לא חידשתם. שום דבר לא חדש. תזרזו את החקיקה. יופי. ממילא הייתה מזדרזת, אחרי שנה וחצי. אנחנו רוצות לדעת, ראש הממשלה מר ביבי נתניהו: יש 50 מיליון שקלים לתוכנית הלאומית למיגור תופעת האלימות או אין? תנקבו בסכומים, תגידו משהו. אני כיושבת-ראש הוועדה יכולה לא לדעת ולהגיד ולשער, אבל אני יודעת, אני יודעת שאתם נותנים כל שנה רק 9 מיליון שקל תוספתיים לתוכנית שאמורים לתת לה 50 מיליון. אז אם אתה לא מקבל את המידע מהשרים שלך, אני אעביר אותו אליך – והעברתי אותו אליך. לא יכול להיות שתתנער מהאחריות ותסתכל על זה מהצד. נכנסת עכשיו לוועדה? תקבל החלטה: 50 מיליון שקל עוברים. ואתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה – ולכלל הקואליציה אני אומרת: אם ראש הממשלה אומר שהמערכות לא עובדות ותקועות, אז אדרבה, יש סיבה מהותית לקיים ועדת חקירה, לבדוק למה המערכות תקועות ולבדוק למה המערכות לא עובדות. וכל מי שהצביע נגד, אני אומרת לכם, לכל מי שהצביע נגד: יש לכם הזדמנות חוזרת. עושים לכם הזדמנות חוזרת. אנחנו נעלה את זה שוב, ואז, על סמך ההצהרות של ראש הממשלה, תשתכנעו שיש צורך לקיים חקירה, ולו כדי להציל את החיים אפילו של אישה אחת. אתמול צעדנו, אתמול נחסמו כבישים, ואנחנו נמשיך להיאבק עד שכולם יבינו: "מערכות תקועות" זה חיי נשים, "מערכות לא עובדות" זה עוד רצח ועוד רצח ועוד רצח, ואנחנו לא נשתוק. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. << הצח >> הצעת חוק שיווי זכויות האישה (תיקון – ייצוג הולם לנשים בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות), התשע"ה–2015 << הצח >> [הצעת חוק פ/342/20; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת תמר זנדברג) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> כאמור, הצעה מוצמדת של חברת הכנסת תמר זנדברג, שתנמק אותה עד שלוש דקות. כפי שאמרנו, תשובה והצבעה, בעזרת השם, במועד אחר. בבקשה, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה. המחאה שראינו אתמול היא באמת מחאה היסטורית וחסרת תקדים במאבק הפמיניסטי הישראלי. אני לא זוכרת מתי בתולדות מדינת ישראל, בנושא של נשים, עשרות אלפי אנשים, בעיקר נשים, יצאו לרחוב כדי לתבוע צדק. נכון שהצעת החוק הזאת היא כביכול לא קשורה; היא עוסקת בייצוג נשים בדירקטוריונים ובחברות עירוניות, נושא שכביכול רלוונטי לנשים – כביכול, כאילו בלבד – אחרות לגמרי מאלה שנרצחות ונאבקות על החיים שלהן. אבל, חברות וחברים, המאבק, המחאה אתמול היא לא רק על החוליה האחרונה והאלימה ביותר בשרשרת, שזה רצח ואלימות. היא מאבק כללי על מעמדן ומצבן וזכויותיהן של נשים בחברה הישראלית. כי כאשר נשים מועלמות מהמרחב הציבורי, וכאשר נשים נמצאות תחת דיכוי וטרור ואלימות כלכלית ונפשית וחברתית, וזה לא טעות, וזה לא מקרה פרטי, וזה תוצאה של מדיניות חברתית, אז כל הזכויות לכל אורך ולכל רוחב הפירמידה נפגעות. וייצוג זה אחת הזכויות. ולכן אני הייתי מצפה – אתם יודעים, המחאה הזאת פרצה – תראו מה קרה כאן בשבועות האחרונים: במשך שנים נשים נרצחות וועדות מתכנסות ודוחות נערמים, ושום דבר לא קורה. ואז, יום אחד, עשרות אלפי נשים יוצאות לרחוב – שזה אתמול – והינה, היום בבוקר, ועדת שרים בראשות ראש הממשלה מתכנסת. יפה מאוד. תודה רבה. אנחנו רוצים לראות תוצאות מהדבר הזה; את אותם 250 מיליון שקלים שהיו צריכים כבר לעבור – לראות עכשיו. זה יהיה המבחן של הממשלה מעתה והלאה. לפני שבועיים הצבעתם נגד ועדת חקירה פרלמנטרית? בסדר. השבוע נעלמתם מהצעת אי-אמון על הנושא הזה? צפצפתם על הציבור? ואללה, יופי. הצטלמתם אתמול עם סרטונים ושלטים? כל הכבוד. מחיאות כפיים. אבל הציבור שיצא לרחוב, כל אותן – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אני – – – << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> כן, אתה צייצת נגד המחאה. אותך ראינו. אתה יכול להוציא את עצמך מהכלל, זה בסדר. אבל היו כאן חברים שלך בקואליציה שהצטלמו עם שלטים: איפה הכסף? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> רק שיהיה ברור שאני לא מגיב, כי בתפקידי כאן אני לא מגיב. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> בסדר, אבל בטוויטר אתה הגבת, אז הדברים פומביים וציבוריים וראינו אותם. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בתפקידי כאן אני לא מגיב. אני מכבד את זכותך לומר את דעתך. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> אבל כל אלה, החברים שלך, שרים – אדוני יושב-ראש הקואליציה, הצטלמת עם שלט. אני חושבת שבאופן אישי יש לך אחריות לדאוג שמה שהיה כתוב על השלט הזה יקרה, ואני אומרת את זה לא בציניות. הצבעתם נגד כל הדברים בשבועיים האחרונים? בסדר. במקום שבעלי תשובה עומדים, התשובה מתקבלת – בתנאי שאותם 250 מיליון שקלים, תוכנית לאומית להצלת חיים, יעברו. ובשבוע כזה אני כן רוצה, בכל זאת – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> משפט סיכום, בבקשה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – במשפט הסיכום לחזור להצעת החוק הזאת. בשבוע כזה הייתי מצפה שכל הצעת חוק בנושא נשים שתגיע לכאן, למליאה, תיבחן ברצינות ולא תטואטא ותורד מסדר-היום של ועדת שרים ותוחזר. שתיבחן ברצינות. זה השבוע של מחאת הנשים. הזעקה הזאת צריכה להישמע כאן, בבניין, אז בואו נתחיל מהצעת חוק פשוטה: ייצוג הולם לנשים – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> – – בוועדות ציבוריות ברשויות המקומיות. כדי לאפשר לבחון ברצינות את ההצעה הזאת אנחנו לא נצביע עליה היום. אני מצטרפת לבקשתה של חברתי, ואני מצפה שההצעות האלה יתחילו לעבור כאן בבניין, כדי להוכיח רצינות בנושא המאבק לשוויון זכויות הנשים. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. אנחנו כאמור מצביעים במועד אחר. << הצח >> הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול חובות בעד אגרת טלוויזיה), התשע"ט–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5710/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – ביטול חובות בעד אגרת טלוויזיה), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת עיסאווי פריג' וקבוצת חברי הכנסת. גם בסעיף הזה חבר הכנסת פריג' ינמק את הצעתו, אולם תשובה והצבעה יהיו, בעזרת השם, במועד אחר. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, שרים, חברי הכנסת, נכבדיי, אתמול, כמו שאר חבריי, השתתפתי בעצרת המחאה בכיכר רבין בתל אביב, ולקחתי חלק במצב חירום שהיה אמור להיות הרבה הרבה לפני כן. אבל אני מעלה שאלה לפני שאני נכנס להצעת החוק. אני לא הופתעתי מהציוץ שלך, אדוני היושב-ראש, אבל למה מחאה כזאת, שאמורה להתייחס לתופעה חמורה וזוועתית בחברה, צריכה לקבל תדמית של "אלו השמאלנים"? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> את זה תשאל את מי שהוביל אותה, עיסאווי. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> תשאלו, השמאלנים – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בוא תשאל את מי שהוביל אותה למה הוא הפך אותה לפוליטית. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> שאלתי. הייתי בכיכר, ותוך כדי שיח עם עובר אורח – שזיהה אותי, ואז עלה ויכוח, ואמר משפט מעניין, והמשפט הזה כנראה מייצג הרבה הרבה מהמאבק ומערכת היחסים בתוך המדינה. אתה יודע מה, כבוד היושב-ראש, האזרח, עובר האורח באבן גבירול, אמר? אמר: כל עוד יש כיתוב בערבית על הבמה, זה אמור להיות שמאל. מה יש לנו לעשות שם? הכיתוב בערבית הפך להיות הכותרת והמניע לאזרחי מדינת ישראל שהם מהצד שלך, אדוני היושב-ראש, ומהצד של הממשלה הזאת. הכיתוב בערבית על הבמה הפך להיות המניע והתנאי להשתתפות בהפגנה. ב-2018 הגענו למצב כזה בתוך המדינה. אני בז, בז לכל מי שמתייחס לזה בצורה כזאת. מאבק הנשים הוא חוצה גבולות, חוצה מחנות, וכך הוא אמור להיות, אבל אצלכם הכול פוליטיקה; אצלכם הכול חשבון מה טוב לי ומה רע לי, לא חשבון חברה של מתוקנת וחברה בריאה. אני מגיש כאן הצעת חוק, חברים, לביטול האגרות הישנות של אגרת הטלוויזיה, ואני רוצה לשתף אתכם בקצת היסטוריה, שתיכנסו לתמונה. מאז שאני חבר כנסת התקיימו – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> הביטול הוא גם לגברים או רק לנשים? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כן, זה – אתה רואה? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> לא, רק תסביר. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> הביטול – מעלה אותו ח"כ ערבי, אז אתה צריך להיות נגד. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> די, נו. אני לא נגד, אני בעד. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> מה לעשות, יש כיתוב בערבית. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> רק שאלתי, כי אם זה גם לגברים, אז למה אתה מביא את זה היום? מה זה קשור? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לפי דעתי, זה נשים לפני גברים, כי הביטול בסופו של דבר חוזר לאישה ולא לגבר. מאז שאני חבר כנסת בוועדת הכלכלה התנהל דיון על ביטול רשות השידור. הבאנו לעולם את מה שנקרא "תאגיד השידור הציבורי", עם ניסיון השתלטות של החבר'ה מסביב לממשלה, השרים. ואכן, רשות השידור נסגרה. במהלך הדיונים התקיימו דיונים על חובות האגרה, ואחד הדיונים דיבר על דוח ביקורת על רשות השידור – איך היא גובה את אגרות הטלוויזיה. הדוח שם, שהוא כתוב ונכתב אחרי מאמצים, מצביע על כשל ועל נקודות פליליות בכל תהליך גביית האגרה ובכל החיוב של האגרה, אבל משום מה, במקום לפתוח בחקירה פלילית על איך הטלנו אגרה ואיך חייבנו, הכול נמרח – הכול נמרח, ושמו את זה הצידה והמשיכו. למה? צריך לשאול את מבקר המדינה למה. חבורה של עורכי דין ניהלה את גביית האגרה בשנים 2006–2013 בצורה של מאפיה – ואני אומר מאפיה כי מי שקורא את דוח הביקורת על רשות השידור יודע איך הוטלו חיובים: ללא ביסוס עובדתי, ללא ביקור בבית הלקוח, ללא שום פעולה. פשוט לקחו מספרי תעודות זהות, ישבו בבית קפה התחילו למלא חיובים, חיובים, חיובים. והחיובים הצטברו למאות מיליוני שקלים – הצטברו למאות מיליוני שקלים שהוטלו על האזרח הפשוט שלא כדין. הוטלו על האזרח הפשוט שלא כדין. רשות השידור בוטלה, קם התאגיד, והתחיל מבצע לגביית חובות. לאחרונה רשות האכיפה יצאה בקמפיין של 400,000 שקל: בואו תשלמו את האגרה, והיא שולחת הודעות סמ"ס לכל מיני חייבים: תבואו לשלם את האגרה. האם יש עם מי לדבר? אין. האם ניתן לפרט את החוב שנשלח לאזרח? לא. על איזה שנים זה ניתן? לא. האם נעשתה בדיקה שהאגרה הוטלה על פי דין? לא. הכול לא. יש חוב, ועליך כאזרח פשוט לשלם את החוב הזה. ביטלנו את רשות השידור; ביטלתם אותה. חובות שלא כדין נשארים. אני שואל אתכם, חברים: אנחנו הריבון, אנחנו הכנסת, אנחנו המחוקק. כשרוצים לחוקק חוק נעמדים על הרגליים האחוריות ברגע שזה משרת את המדיניות שלכם. אני אתן דוגמה: חוק ההסדרה. חוקקתם חוק הסדרה, חוק לתת רישיון לגנוב קרקעות; אישרתם אותו. אבל חוק שמדבר על לבטל חובות שהוטלו שלא כדין על האזרח הפשוט, המוחלש, אתם לא מעיזים. לא מעיזים. ואני אגיד לכם למה צר לי מאוד – כי יותר מ-90% מהחייבים הם מהחברה הערבית. יותר מ-90% מהחוב הקיים, חוב ישן, הוא של החברה הערבית. וזה לא מזיז לכם. זה לא בסדר העדיפויות שלנו; לא בסדר העדיפויות שלנו; לא מפריע לנו. כי השיטה בחברה הערבית הייתה לקחת תעודות זהות של אנשים ולהטיל חיוב ולחזור חמש שנים אחורה. וזה רץ. זה רץ. ערבים מוחלשים – אין להם say ואין להם מי שידבר בשמם בכנסת. עכשיו נפל בחלקנו ששר התקשורת הוא מתוך המיעוט. חברי חבר הכנסת השר איוב קרא, גם מהעדה הדרוזית אלפים, אלפים בתוך הבוץ, שלא בצדק ולא כדין. זאת ההזדמנות שלך, אדוני השר. זאת ההזדמנות שלך לעשות צדק גם לאנשיך, גם לחברה שלך וגם לעדה שלך. זאת ההזדמנות שלך. החובות האלה הוטלו שלא כדין, ויש מקום לבטל אותם. אז אני, חברים, מאחר שאני רוצה הישג, משהו לאזרח, קיבלתי את הצעת השר שלא להצביע על הצעת החוק, לדחות אותה בשבוע-שבועיים, כי השתכנעתי שבכוונת השר – אכן, בכוונתו לתקן את העוול הזה. זה עוול שצועק לשמיים. אומנם, אדוני היושב-ראש, מדובר באוכלוסייה הערבית, אבל עוול זה עוול. החוב הזה לא תקין, הוא מעוות, והגיע הזמן לתקן את העיוות הזה, וזה בידיים שלנו לאזור אומץ ולבטל, לתקן עוול שנגרם שנים על גבי שנים. אני מאוד מקווה שבסוף, כבוד השר, תעמוד בהבטחה שלך ובתוך שבועיים נגיע להסדר, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהמצב הזה יימשך. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. כאמור, תשובה והצבעה, אם ירצה השם, במועד אחר. << הצח >> הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017 << הצח >> [הצעת חוק פ/4441/20; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוברת ה', ישיבה 278, עמ' 24488.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017. אנחנו רק בתשובה והצבעה, מאחר שההצעה כבר נומקה בעבר, ב-22 בנובמבר 2017 למניינם, לפני שנה, ולכן משיב על ההצעה שר התיירות והשר המקשר חבר הכנסת יריב לוין. לאחר תשובתו אנחנו נצביע. אני מקווה, אדוני השר לוין, שאנחנו נצביע בעד. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני קודם כול אולי אסביר את הסוגיה, ואחר כך אסביר היכן אנחנו נמצאים איתה. אני אקדים בפתח הדברים ואומר שאני מודה, ומעריך את הסבלנות הרבה שהייתה לחבר הכנסת חיים ילין בעניין הזה, ואני מצר על כך שהסבלנות נגמרה דווקא כשהעניין נפתר. אני אסביר את הנושא, ואני מניח, חבר הכנסת ילין – אני באמת בטוח שאם זה היה תלוי רק בך, יכול להיות שלא הייתי צריך לעמוד על הדוכן כאן עכשיו ולהתייחס לעניין הזה. אני אסביר. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ששש. חברים, בואו נשמור קצת יותר על השקט. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רבותיי, הסוגיה של אדמות ים המלח היא אות ומופת ליצירתיות של משפטני ישראל. הינה לכם אירוע: היה ים, והים הזה, מטבע הדברים, יש בו מים, ומתחת למים יש בסוף גם קרקעית. ועם השנים – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ששש. במרפסת של הקואליציה, נו. ביטן. כן, אדוני. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ועם השנים נסוג הים מחלק מהאדמות האלה, ומה שהיה – – – אדוני, אני לא יכול ככה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אבל אתה יודע שפה זה בעייתי. חברי הכנסת, זה מפריע. חבר הכנסת מיקי זוהר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> עם השנים נסוג הים מנקודות מסוימות, וכאשר נסוג הים, מה שהיה פעם קרקעית הים המכוסה במים, אדוני היושב-ראש, הפך לקרקע, אדמה רגילה שנמצאת גלויה. באזור הזה של צפון ים המלח היו אמורים לקום מיזמי תיירות, ובראש בראשונה לפחות בית מלון אחד, ובתכנון המקורי הם היו על המים, אבל – אדוני, אני מסביר בעיקר לך, למען האמת. בתכנון המקורי היו אמורים להיבנות מיזמי תיירות, בעיקר בית מלון, צמוד למים, אלא שהים נסוג והתרחק, ואין שום טעם ואין שום היגיון להקים את מיזמי התיירות האלה כאשר הם מרוחקים – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברים, זה נורא מחמיא שהכנסת מלאה, אבל קשה לשמוע את השר על הדוכן כשכולנו מדברים בקול רם. ששש. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כאשר הם מרוחקים מרחק גדול מהמים. אם כן, אדוני היושב-ראש, מה הפתרון לעניין הזה? הפתרון הוא הרי מאוד מאוד פשוט: מקצים לטובת המיזמים האלה, במקום או בנוסף לקרקע שהוקצתה קודם, גם את הקרקע שהתגלתה, על מנת שאפשר יהיה לבנות את הדברים צמוד למים. לא. באו חכמי המשפט של מדינת ישראל ואמרו שצריך לבצע הכרזה על אדמות הים הנסוג כאדמות מדינה. משמע, היה חשש שכאשר האדמות האלה היו מתחת למים, ועוד של ים המלח, היו כאלה שעיבדו את האדמות האלה, ויש להם זכויות עליהן, ואם אנחנו לא נכריז עליהן כאדמות מדינה, אנחנו נפגע בזכויות הקניין של אותם אנשים. טוב, זו לא בדיחה, זו האמת. זה מה שקרה. ואז התחיל תהליך שלם שצריך לבצע הכרזה, וההכרזה בוצעה. ותאמינו או לא, נמצאו מתנגדים, שהגישו התנגדויות, והשקרנים האלה סיפרו איך הם עיבדו ויש להם זכויות באדמות האלה שהיו מתחת לים המלח. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ים המוות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כן. היה צריך להכריע בהתנגדויות, וההכרעה בהתנגדויות, אדוני היושב-ראש, בוששה לבוא, ואז – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> ללא כל ספק היה דיון מאוד מורכב. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – ואז פעל חבר הכנסת חיים ילין, ובצדק, מבחינתו, ובא ואמר – בא חבר הכנסת חיים ילין, בצדק, מבחינתנו, בא ואמר: רבותיי, אם הם לא יודעים להכריע, אנחנו נעביר חוק ונדאג שתהיה הכרעה, ואני חושב שבצדק הוא בא עם העניין הזה. היה בינינו דין ודברים ארוך מאוד, ואמרתי לו שאני חושב שיש לנו בהחלט סיכוי שהתהליך הזה ייגמר, ואני בעד לנסות למצות אותו לפני שנלך לחקיקה, מכל מיני סיבות שפירטתי לפניו ואני לא בטוח שנכון לפרט אותן כאן. בכל אופן, אדוני היושב-ראש, הסבלנות שגילה חבר הכנסת ילין השתלמה, ובשעה טובה, לפני כמה ימים – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת חיים ילין, הגענו לשיא. תקשיב. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – נדונו העררים, הוכרע בהם, והם כמובן נדחו כולם, ועכשיו מה שנשאר לנו זה רק להשלים את האקט האחרון של ההכרזה – אני מאוד מקווה שעם המהלך הקרוב של התב"עות, שאמור להיות מאושר, אני מקווה עוד החודש הזה. ולכן אמרתי שלצערי נגמרה הסבלנות בעיתוי הלא-נכון. אין ספק, אדוני היושב-ראש, שאם נעביר את החוק הזה נזיק מאוד לסיכוי שהמהלך הזה ייגמר. היה טוב יותר לו לא הייתי נאלץ גם לנאום את הנאום הזה ולומר את הדברים שאמרתי. זה לא מועיל לשום דבר. צריך פשוט לתת לתהליך הזה להסתיים, ולאפשר את השלמת ההכרזה, ובזה לסיים את העניין. אני יכול גם לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו במשרד התיירות כבר עכשיו משקיעים הרבה מאוד ואישרנו תוכניות מאוד משמעותיות באזור הזה, כדי להפוך אותו לשער הכניסה לים המלח, לחבר אותו לאתר הטבילה שנמצא בסמוך ולייצר שם מרכז של תיירות, של נופש. ואין לי ספק שתהיה לו – יש לו היתכנות כלכלית גדולה, ואין לי ספק שתהיה לו הצלחה מרחיקת לכת. כל המיזם הזה תלוי בכך שאנחנו נוכל להשלים את התהליך של ההכרזה. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מצר על כך שהצעת החוק הובאה. אני חושב שהיה טוב לו הייתה נשארת בקנה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תציע לו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הצעתי לו כל הזמן. אני חושב שחבר הכנסת ילין עצמו היה מסכים, אם זה היה תלוי רק בו, אני אנסח את זה ככה. אני חושב שהיה הרבה יותר חשוב שהצעת החוק הזאת, שהיא חשובה והיא עזרה לנו לדחוף את התהליך, הייתה נשארת בקנה עד שאנחנו נראה אם באמת נגמרה ההכרזה או לא. במובן הזה חבל מאוד שהיא מובאת עכשיו. אין ספק שהוועדה תעצור את התהליך שם אם היא תעבור פה, ואת זה בטח לא כדאי לעשות. זו תהיה שגיאה גדולה מאוד. ולכן, אם חבר הכנסת ילין יעמוד על כך שתהיה הצבעה, אז לא תהיה ברירה אלא להתנגד, לטובת העניין. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לשר יריב לוין. חבר הכנסת חיים ילין מבקש לנסות לשכנע אותנו במשך עד שלוש דקות לתמוך בכל זאת בהצעת החוק, למרות הסברו הארוך, המנומק וההגיוני של השר לוין. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כבוד ראש הממשלה, כנסת נכבדה – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברים, מאוד קשה ככה לנהל דיון. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – החוק הזה הונח וקיבל "פ" לפני כשנה וחצי. אכן, אני בן אדם סבלני, כי יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה. זו המהות של מדינת ישראל והציונות וההתיישבות, ואני לא מכיר שפה אחרת, כבוד השר. ולכן, כשאתה בא ואתה אומר לי שסבלנותי פקעה, זה לא נכון, כי אני, מה אני בא ואני אומר? הרי התשובה שלך באה ואומרת שוועדת ערר, שב-28 בנובמבר בעצם דחתה את כל העתירות, נתנה אור ירוק לממשלת ישראל לקבל את ההחלטה. הרי אנחנו יודעים כולנו שחצי מהחוקים פה – אם הייתה ממשלה שמקבלת החלטות, לא היו צריכים את החוקים. גם את החוק הזה לא צריך, אבל מה לעשות? עכשיו תגיד לי אתה, אם אתה היית במקומי, מחכה בסבלנות, מבין שצריכה להיות החלטת ממשלה – אז בוא נעשה דיל: בוא תעביר את זה בטרומית. אני מבטיח לך – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד השר, הרי לא יכול להיות שרק לך יש היגיון ולי אין היגיון. לא יכול להיות שרק לך יש סבלנות ולי אין סבלנות. לא יכול להיות שאתה אומר שהחוק הזה הוא לגיטימי, אבל צריך החלטת ממשלה, ואתה פוסל את כל מה שאני אומר. אני לא פסלתי את הדברים שלך. אני רק אומר דבר אחד: אם אתה אומר שהחקיקה הזאת לאורך שנה שלמה כל יום ראשון הייתה בוועדת שרים – ואני לא העליתי אותה, כי אמרתי, אני לא בא לנגח פוליטית אף אחד, כי זו מדינת ישראל – אז מן הראוי שתעביר את זה בטרומית, ואם יש החלטת ממשלה כדין, אני מודיע לך חגיגית, אני מסיר את החוק לחלוטין. אבל אתה, מה אתה אומר? לא, אתם הולכים להצביע עכשיו נגד חוק ציוני והתיישבותי. הרי זה לא מאיים על אף אחד. אני לא צריך את הקרדיט הזה. אני חושב שמדינת ישראל צריכה את הקרדיט הזה, שבעצם אפשר לשתף פעולה עם השלטון המקומי, עם כל ראשי המועצות של איו"ש, עם מגילות, ראש המועצה האזורית מגילות, שרוצה לטפח – ואתה יודע יפה מאוד שבמיזמים התיירותיים האלה יהיה יותר דו-קיום מאשר בכל מקום אחר במדינת ישראל, כי מי יעבוד במלונות? וזה מה שאנחנו רוצים. אז אתה, מה אתה אומר? הוא אופוזיציה – לא. אז אני אומר לך: אני לא אופוזיציה, אני מדינת ישראל. אז בואו ותעבירו את זה, כבוד היושב-ראש, בטרומית. אם תהיה החלטת ממשלה, כמו שאתה אומר, בדצמבר, אני נותן לך את המילה שלי – ואתה יודע שכאשר אני מבטיח, אני מקיים – החוק הזה מתבטל באופן אוטומטי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> בתור אופוזיציה, כאשר הממשלה מגישה הצעת חוק טובה ואומרים לך – מהקואליציה – לא לתמוך, אתה תומך? אתה לא תומך. אני אומר לך – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא שאל שאלה, תן לי לענות. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> משפט סיכום, חבר הכנסת ילין. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> – – – רגע, חברים – – – אני אומר – לסיעה שלך, אל תתמוך – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> יריב לא אמר לאורך כל הדרך שהחוק הזה הוא לא טוב. הוא לא אמר. הוא אמר שהחוק מצוין, והוא עזר להעביר את ההחלטה. אני אומר, תעבירו את זה בטרומית, את החוק הציוני, ההתיישבותי. לא יכול להיות שעכשיו הקואליציה תהיה נגד התיישבות באיו"ש. תגידו, אתם הימין, אתם הולכים להצביע נגד – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. כדאי לך לתפוס את מקומך כדי שתספיק להצביע. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מציע לכם, כבוד היושב-ראש, להצביע כולם בעד. אני מבטיח שאם יש החלטות ממשלה, אני עוצר את החקיקה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה. הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017, בקריאה טרומית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 64 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הצעת חוק אדמות נסיגת ים המלח, התשע"ז–2017, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנשי המחשוב, מסך ההצבעה של השר אריאל אינו עובד – אז אני כמובן אצרף את הצבעתך. מה הצבעת, אדוני? נגד. אז בצירוף קולו של השר אריאל, 65 מתנגדים ו-41 תומכים. הצעת החוק לא התקבלה. << נושא >> חילופי גברי בוועדות הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים כעת, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת. חבריי, מייד לאחר הודעתו של יושב-ראש הוועדה אנחנו נצביע עליה. על כן, מי שזה חשוב לו, יישאר במקומו. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> ראשית, הודעה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע על חילופי אישים בוועדה המשותפת של ועדת הכנסת וועדת המדע והטכנולוגיה לדיון בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – חובת סינון אתרים פוגעניים), התשע"ו–2016, פ/2522/20. בוועדת המדע והטכנולוגיה – במקום חבר הכנסת אורי מקלב יכהן חבר הכנסת דוד ביטן; במקום חבר הכנסת יואב קיש תכהן חברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון. אני מתכבד להודיע על חילופי אישים מטעם סיעת המחנה הציוני: בוועדת העלייה והקליטה – במקום חבר הכנסת רוברט טיבייב יכהן חבר הכנסת יואל חסון. << נושא >> בחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת << נושא >> << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> המלצת ועדת הכנסת לבחירת סגנית ליושב-ראש הכנסת: חברת הכנסת נאוה בוקר כיהנה בתפקיד סגנית יושב-ראש הכנסת, וכהונתה הסתיימה ביום כ"ג בחשוון התשע"ט, 1 בנובמבר 2018. בהתאם לסעיף 2 לתקנון הכנסת ממליצה ועדת הכנסת למנות את חברת הכנסת נאוה בוקר לסגנית יושב-ראש הכנסת עד ליום ג' בחשוון התש"פ, 1 בנובמבר 2019. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברים, שתי הודעותיו הראשונות של יושב-ראש ועדת הכנסת אינן טעונות הצבעה. אנחנו נצביע כעת על הודעתו השלישית, בדבר המלצת הוועדה על מינויה של חברת הכנסת נאוה בוקר לסגנית יושב-ראש הכנסת. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד הצעת ועדת הכנסת – 60 נגד – 54 נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת לבחור את חברת הכנסת נאוה בוקר לסגנית יושב-ראש הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> 60 תומכים, 54 מתנגדים. המלצתה של ועדת הכנסת אושרה על ידי מליאת הכנסת. ברכות, חברת הכנסת נאוה בוקר. חברת הכנסת בוקר, ברכות, גברתי, לרגל מינויך המחודש. שנזכה לעשות מלאכתנו נאמנה. << הצח >> הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשע"ח–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5405/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי בכנסת) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשע"ח–2018, של חבר הכנסת יאיר לפיד וקבוצת חברי הכנסת. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. בבקשה. רבותיי חברי הכנסת, הבה ונשמורה על השקט. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אתה אמרת: בעזרת השם נעלה את הצעת החוק. אכן, בעזרת השם. הצעת החוק הזאת אומרת שעשרות ומאות אלפי ילדים בחינוך החרדי יוכלו ללמוד מתמטיקה ואנגלית ולקבל ארגז כלים כדי לפרנס את עצמם ואת ילדיהם, כי אם הם לא יקבלו ארגז כלים כדי לפרנס את עצמם ואת ילדיהם, יש לי רק שאלה אחת לבית הזה: מי יפרנס אותם? מי יפרנס אותם אם הם לא יכולים לפרנס את עצמם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה לא. לא אתה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי יפרנס אותם? זה לא דיון על הזהות היהודית של מדינת ישראל. אני בעד זהות יהודית למדינת ישראל. אני בעד מסורת. אבל האם יש דבר יהודי יותר מלימוד? הגאון מווילנה היה גאון במתמטיקה. מה פתאום מתמטיקה זה עכשיו בעיה ליהודים? שלמה המלך דיבר 70 שפה ולשון. מה פתאום יש בעיה ללמוד אנגלית? רמב"ם היה רופא. ממתי יש בעיה עם השכלה ליהודים? אנחנו הקמנו את החינוך הממלכתי-חרדי, ואתם חונקים אותו עכשיו. רשימות המתנה של אלפי ילדים שרוצים ללמוד – רוצים ארגז כלים, רוצים לעשות בגרות, רוצים לפרנס את עצמם – אבל יש לכם פתרון יותר נוח: שאנחנו נפרנס אותם; שהילדים שלנו יפרנסו אותם; שהאנשים האלה שעושים צבא ומשלמים מיסים הם שיפרנסו אותם. זו ממשלה שמקדשת את הבערות, שמונעת השכלה מצעירים, שחוסמת אפשרויות במקום ליצור אותן. ביטלתם בשנתיים האחרונות תוכניות של הכשרה לעבודה לחרדים, והעברתם את הכסף והתקציבים לתלמידי ישיבה – המדינה היחידה בעולם שמשלמת לאנשים כסף כדי שהם לא יעבדו. בכל מדינה בעולם מכניסים כסף לעידוד לעבודה; אצלנו מכניסים כסף לעודד אנשים לא לעבוד. ממה אתם פוחדים כל כך? מה מפחיד כל כך את אחיי החרדים? לא מדובר על לימודי שפינוזה, חלילה. לא מבקשים מכם ללמוד את הברית החדשה או את הקוראן. מתמטיקה ואנגלית, חשבון ושפה – הבסיס של כל השכלה בעידן המודרני. ואני יודע ממה אנחנו פוחדים. אנחנו פוחדים שהילדים שלנו פשוט יקרסו, כי הם לא יוכלו לפרנס כל כך הרבה אנשים. הציבור החרדי גדל, והילדים שלנו פשוט לא יוכלו לפרנס כל כך הרבה בני אדם שלא מקבלים כלים לפרנס את עצמם. כל זה קורה מפני שזו ממשלה קצרת ראות, שכניעתה אומנותה, שאין לה עצם אחת בגוף של אחריות לאומית, שעוסקת כל היום רק בפוליטיקה, ושמגלגלת אסון על הילדים שלנו רק כדי שהיא תוכל להישאר על הכיסא. אז לכם יהיה כיסא, ולעשרות ומאות אלפי ילדים לא תהיה פרנסה, ולעשרות ומאות אלפי ילדים יהיו קשיים כלכליים, כי הם יצטרכו לפרנס את אלה שלא תהיה להם פרנסה. אבל אתם תשמרו על הקואליציה עוד חודש, כי זה הטווח המקסימלי שהחבורה שיושבת פה יודעת לחשוב בו: החודש הקרוב על הכיסא. אני קורא לכנסת לאשר את הצעת החוק ולאפשר לעשרות ומאות אלפי ילדים במדינת ישראל לחיות, לפרנס את עצמם, לפרנס את ילדיהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אנחנו לא מוחאים כפיים בכנסת ישראל, למעט בנסיבות חריגות מאוד. משיב על ההצעה סגן שר החינוך הרב מאיר פרוש. אדוני, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. << דובר >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, והמציע, חבר הכנסת יאיר לפיד, אני לא האמנתי כאשר שמעתי את המילים הראשונות של הנאום שלך כאן מעל הדוכן. למה לא האמנתי? כי אתה טוען לכתר. אתה חושב שאתה הולך להיות ראש ממשלה. ככה לפחות אתה מספר לציבור – שאתה ראוי לכך. אתה פעם שנייה נכשלת היום בהפרזה של מספרים – שזה לא מתאים לך – בפרט שכאשר עשית את זה בפעם הקודמת התנצלת על מה שאמרת. התחלת היום כשאתה אומר עשרות ומאות אלפי ילדים. איך מתאים לך לדבר על עשרות ומאות אלפי ילדים שלא לומדים את מה שאתה מבקש שילמדו, כאשר סך הכול ילדי מוסדות הפטור במדינת ישראל – אתה יודע כמה הם? גם לא 100,000, גם לא 50,000. אתה טוען לכתר ומפריח סיסמאות במספרים ומספר לכל הציבור ומוחאים לך כפיים. על מה? על דברים שאתה התנצלת ואמרת בשעתו – על מיליון ילדים דיברת. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> התנצלת על כך, כי אתה יודע שזה לא נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> איך אתה בא ואומר מאות אלפי ילדים לא לומדים 55%? זה לא נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> עשרות, מאות, אלפי. זה בנפרד. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אתה לא יודע כדי לספר לציבור שיש במגזר החרדי כאלה שלומדים 75% או 60%, ואלה שמוגדרים פטור, שמבקשים מהם, או אתה ביקשת מהם, שילמדו 55% – בסך הכול מדובר על 45,000. איך אתה אומר פה, פותח נאום, מבקש לשכנע, מבקש לומר לציבור: תעשו משהו – כי עוד מעט נתייחס למה שאתה אמרת – ואומר – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה 45,000 כל שנה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אל תעזור לו, חבר הכנסת כהן. אל תעזור לו – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> כל שנה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> חבר הכנסת יאיר לפיד יודע – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת לפיד – – – << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> כל שנה. כל שנה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת לפיד, אדוני יוכל להשיב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת לפיד, אדני יוכל להשיב אחר כך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אתה לא יכול לחזור פעמיים על טעויות כאלו גסות, לומר "עשרות ומאות אלפי ילדים" כאשר זה לא נכון. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה מצטבר. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> זה לא מצטבר. יש נתונים. אפשר לבדוק אותם. אין במוסדות פה יותר מאשר 45,000. איך הוא צועק מאות אלפי ילדים? איך? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> פעם שנייה הוא נכשל פה. והוא אומר שהוא רוצה להיות ראש ממשלה. תארו לעצמכם, הוא יהיה ראש ממשלה והוא מתבלבל במספרים. אף אחד לא מבקש שאתה בתפקידך – איזשהו, שתהיה פעם – תדאג לפרנס את הילדים שלנו. אף אחד לא מבקש ממך את זה. גם לא יעבור בשום מקום. אנחנו לא חושבים לרגע שבאיזשהו מקום או סיטואציה אתה תפרנס את הילדים שלנו. אנחנו יודעים שזה לא יקרה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> זה קורה עכשיו. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> גם מה שהיה לציבור שלנו בקדנציה הקצרצרה שלך – איך היה אומר חבר הכנסת הרצוג? היה לך משמרת קצרצרה, 18 חודש. באותם 18 חודש לקחת את תקציב הישיבות, שהיה בשעתו 940 מיליון שקל, והפחתת אותו במחצית. אתה דואג לפרנס אותנו? אכפת לך מה קורה עם הציבור שלנו? יש ציבור שמאמין – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> הפקרתם את הציבור שלכם. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני מבקש לא להפריע לי. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> הפקרתם את הילדים שלכם. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> יש ציבור, יש ציבור שמאמין – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת תמנו – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתה רוצים – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת תמנו-שטה – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> – – יושב-ראש מפלגתך יעלה להגיב בצורה מסודרת לאחר מכן. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> יש ציבור שמאמין, ומאמין ב"והגית בו יומם ולילה". הוא יושב ולומד, וזה עשרות שנים – ואני לא רוצה לומר מאות שנים או 70 שנה, אבל עשרות שנים – שמדינת ישראל תומכת בלומדי תורה, וזו האמונה שלהם. מה עשית אתה בראשית התפקיד שלך, במשמרת הקצרצרה שלך, 18 חודש? מה עשית? קיצצת את הכסף של הישיבות ועשית עוד כל מיני דברים, כי לא דאגת. לא אכפת לך מהציבור שלנו. אל תספר לציבור שיחשוב לרגע שאכפת לך מהציבור שלנו, מהילדים שלנו. אתה דואג לילדים שלך שהם יפרנסו אותנו. בוא נסכם: תמשיך לחיות איך שאתה חי. אל תפרנס אותנו אף פעם. לא צריכים את הטובות שלך. מה שרק מפריע לי זה מה שהאנגלים, לפני קום המדינה – האנגלים הבינו לתת עצמאות לחינוך החרדי. מה שהאנגלים הבינו – אתה מנסה שוב ושוב, שוב ושוב, לפגוע בציבור שלנו. וזה אדם שטוען לכתר. הרי בחיים שלך לא תגיע לדבר הזה כאשר אתה מתנהג כך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אתה יכול לספר לאחרים. אתה לא תגיע. אל תפחד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני רק רוצה לומר כך: ב-2013, כאשר התקיימו הבחירות, אתם קיבלתם את משרד החינוך, והשר פירון הרים את הכפפה וניסה לחוקק חוק שמגביל בתקציב את מוסדות הפטור – ואני מספר את זה לחברים כדי שנדע במה מדובר. מזה 65 שנה, מקום המדינה, משרד החינוך הכיר במעמד מוסדות הפטור. שרים באו, כיהנו, התחלפו – כולם הכירו במוסדות פטור, ויש עתיד חשבה שהיא באה לעולם ומה שהיא עושה, חלילה, אף פעם לא ייפול לצידם. גם זה נפל. כאשר היישוב היהודי היה קטן כאן, בארץ, והיהודים האלה, החרדים, התרכזו בעיקר בירושלים, אז במסגרת חוק חינוך חובה חוקקו את הסעיף הזה – הפטור – מכיוון שגדולי ישראל דרשו מאיתנו שנבקש להגן על אלה שאף אחד לא יוכל לשנות את דרכם. כך הם מאמינים. אני כבר אמרתי את זה לך פעם, בהצעה קודמת שהגשת פה. אני למדתי במוסד פטור; אבי, זיכרונו לברכה, למד במוסד פטור; סבי, זיכרונו לברכה, למד במוסד פטור; בניי ונכדיי לומדים במוסדות פטור. אתה לא תוכל לשנות את הגישה שלנו, את האמונה שלנו. בשביל מה אתה בא לפה, מספר סיפורים לציבור: לוקחים לכם כסף? אף אחד לא לוקח לכם. כל היום זה עם הסיפורים שאנחנו לוקחים לכם. כאשר רצו את ההסכמה של היהדות החרדית, שאז היא הייתה מאורגנת רק במסגרת אגודת ישראל – וזה מה שהאו"ם דרש מהמוסדות הלאומיים כאן בארץ: הם ביקשו לשמוע את אגודת ישראל, אז הם הופיעו בפני האו"ם. ואני רוצה להקריא לך סעיף ממה שבאו"ם החליטו לפני קום המדינה. הלשון של הסעיף שאושר באו"ם: "המדינה תבטיח חינוך לערבים וליהודים, בכבוד, לפי השפה והמסורת של כל אחד. הזכות של כל קהילה או כל קבוצה מסוימת בתוך כל קהילה" – כך כתוב בהחלטת האו"ם – "להחזיק מוסדות משלהם – – –" << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> הכוונה היא לכל האוכלוסיות. אם לא היינו מגינים על זה, את היית נפגעת מהדברים האלה. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> יש לנו מדינה ריבונית, לא – – – אתה מוציא החלטות של האו"ם. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> "– – – או כל קבוצה מסוימת בתוך כל קהילה להחזיק מוסדות משלהם לחינוך החברים שלהם בשפה שלהם – – – תוך מילוי דרישות חינוכיות בעלות אופי כלל, שהמדינה יכולה לבקש" – אבל הן לא יסתרו ולא יפגעו באמונה או באורח החיים של הציבור החרדי. דבר שמקובל; בכל שנות המדינה מאז שהמדינה קמה הדבר הזה מוסכם. אתה גם לא יכול להכריח את אותם הורים שיסכימו לשלוח את הילדים שלהם למוסדות שיתנהגו כמו שאתה מבקש שהם יתנהגו. אין מצב כזה. לכן, הדרישה הזאת היא מופרכת. אני אומר, מפריעה לי גם הפטרונות שלך: אתה בא כאילו ודואג לנו. הרי זה כל כך מופרך. זה הרי כל כך גורם לצחוק לחשוב שיאיר לפיד דואג לציבור החרדי. בכל פעולה שאתה או השר פירון – אני מדבר על שני השרים האלה – יכולתם לפגוע בציבור החרדי – אמרתי את זה קודם – עשיתם צעד אחר צעד כדי לפגוע בציבור שלנו. אז למה אתה בא לספר שאתה דואג? חשוב לך איך הציבור שלנו ייראה? מה יהיה לו? אני רק יודע לומר דבר אחד: אתה פה נמצא היום בהרכב מלא; יש עתיד נמצאים פה, 11 חברים. אני לא ראיתי אף פעם את יש עתיד משתלבת בדיונים כאשר מדברים על אלימות בבתי ספר, או חלילה על הסתה בבתי ספר מסוימים נגד המדינה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שטויות. אלה שטויות. אלה שטויות. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אף פעם. אם היה, אני מתנצל. אם היה, אני מתנצל. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> זה שקר. זה שקר. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אבל אני לא זוכר את יש עתיד מתלכדת – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> פשוט שקר וכזב. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אני מתנצל אם היה אחרת. יאיר לפיד יספר מה שכן היה. אני לא זוכר את יש עתיד מתלכדת כדי להגיע לכאן, לבקש ולדרוש שבבתי הספר שיש בהם הסתה נגד המדינה – שאז לפי החוק צריכים לסגור. לא, לא שמעתי את הפעילות. לא ראיתי את הפעילות. אני רואה את חברת הכנסת ענת ברקו, שהיא פעילה מאוד בזה. יש עוד חברי כנסת, מכל מיני סיעות. לא ראיתי את יש עתיד פועלת. כאן, כאשר מדובר בציבור החרדי, אתם מגויסים. גם מביאים כאלה שימחאו לכם כפיים, שיעשו לכם את הרושם שכאילו מי יודע מה, העם איתכם. ממש לא. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני השר, משפט סיום, בבקשה. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אבל אין עוד רוב. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> הוא יעלה לדבר, עוד שלוש דקות. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> אנחנו – מה זה אנחנו? השר, כאשר הוא נכנס לתפקיד, הוא מינה ועדה, והוועדה הזאת התחילה לפעול ביחד עם היועצת המשפטית הקודמת של המשרד, ביחד עם המנכ"לית הקודמת, וסיים את העבודה המנכ"ל הנוכחי. עשו תקנות חדשות למוסדות פטור. בתקנות האלה כתוב בדיוק מה לומדים במוסדות הפטור. לומדים שם דברים. << קריאה >> יואל חסון: << קריאה >> תם לו הזמן. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אמרתי לו, משפט סיכום. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> לומדים שם דברים. מה שלמדו לפני 70 שנה ו-100 שנה – אלה הם הדברים שלומדים במוסדות הפטור. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לסגן שר החינוך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> את זה הם יכולים ללמוד, ורק את זה הם יכולים ללמוד. וכל דבר שיהיה ניסיון לכפות עליהם – לא יעזור, והמדינה לא תוכל לעשות את זה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, תודה. תודה רבה, אדוני סגן שר החינוך, על תשובתך. << דובר_המשך >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << דובר_המשך >> רגע, אני עוד לא סיימתי. אם כך, אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את הצעת החוק של חבר הכנסת לפיד. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. אדוני חבר הכנסת יאיר לפיד, מציע החוק, ינסה במשך עד שלוש דקות לשכנע אותנו לתמוך בו למרות התנגדות הממשלה. בבקשה, אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> סגן השר פרוש, אני אחכה שתלך. אני מבקש שזה לא יהיה על הזמן שלי. אני אחכה עד שסגן השר פרוש ילך וישב במקומו, כדי שיקל עליו לשמוע את הנתונים האמיתיים. אז קודם כול, אם אתה רוצה נתונים, בחינוך החרדי לומדים היום 440,000 תלמידים. בערך 145,000 מהם לומדים באל המעיין, לומדים ליבה מלאה, ומקבלים 100% תקצוב – לא פחות יהודים ממך, לא פחות חרדים ממך ולא פחות מאמינים ממך, רק מקבלים ארגז כלים לפרנס את עצמם. אתה אמרת שאנחנו פוגעים בציבור החרדי? אף אחד בעולם לא פגע בציבור החרדי כמו העסקנים שיושבים פה ולא נותנים לו ללמוד מתמטיקה ואנגלית ולפרנס את עצמו. מישהו ניסה לפגוע באורח חייכם? אני נכנס לבית הכנסת שלך? אני אומר לך שאתה לא יכול לגדל את ילדיך כמו שאתה רוצה? מתמטיקה ואנגלית, למען השם; ארגז כלים מקצועי. ואם אתה לא רוצה ללמד מתמטיקה ואנגלית ואתה רוצה לעמוד פה ולהצהיר על חירותך, אל תיקח כסף. אי-אפשר גם להודיע שאתה חופשי ממרותה של המדינה וגם לקחת ממנה כסף. אתה לא רוצה שהם ילמדו – אל תיקח ממנה כסף למוסדות שלכם. אבל זה לא קורה, נכון, השר פרוש? ביום של הצ'ק אתם מגיעים. << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> אתה שואל? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל. ביום של הצ'ק אתם מגיעים, נכון? << קריאה >> סגן שר החינוך מאיר פרוש: << קריאה >> – – – הכוללת של מדינת ישראל הולכת לחרדים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אף אחד לא מתנכל לאורח חייכם. לאף אחד אין בעיה עם זה שאתם חרדים. אף אחד לא מתנכל לאמונתכם. רק אומרים לכם שמתמטיקה ואנגלית זה ארגז כלים בסיסי ושהילדים שלכם יצטרכו ללמוד לפרנס את עצמם, כדי שהילדים שלנו לא יצטרכו לפרנס אותם ב-100 השנים הקרובות. וכשאני מדבר על עשרות ומאות אלפי תלמידים – כל שנה נוספים ונוספים. ברוך השם, הילודה אצלכם גדולה. נוספים כל הזמן תלמידים. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> פוליטיקה עם שנאת חרדים. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> חס וחלילה שנאה, חבר הכנסת זוהר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> ככה אתה רוצה להיבחר? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם כל פעם שמישהו פה מתווכח אתה קורא לזה שנאה? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> באמצעות שנאת חרדים? << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת מיקי זוהר, תודה, אדוני. דבריך הובנו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני עומד פה כי אני מגן על הצעירים החרדים מפני העסקנים האלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת מיקי זוהר. חבר הכנסת דודי אמסלם. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק לכם מותר להגן עליהם חוץ מאיתנו. נו, באמת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – חרדי יותר גרוע – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> שמאל בלי אג'נדה. שנאת חרדים. שמאל בלי אג'נדה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> הפילוסוף מיקי זוהר, איזו אג'נדה יש לך? אתה לא מתבייש? מה האג'נדה שלך? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, אני לא רוצה לקרוא לסדר בחנוכה, מיקי. באמת. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת מאיר כהן, חבר הכנסת לפיד לא צריך עזרה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אתה מדבר? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> בימין, לא שמאל. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אג'נדה של – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברי הכנסת כהן וזוהר. אדוני ימשיך עוד דקה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> דווקא במובן מסוים, המריבה עם ספסלי הליכוד היא הגיונית – עם סגן השר פרוש, סליחה. אני אמרתי את זה לא פעם: אתם מגינים על דבר שאתם מאמינים בו. אני חושב שאתם טועים, אבל אני יכול לכבד את זה שלאדם יש אידיאולוגיה, הוא מגן עליה והוא מקדיש לה את חייו. זה הרבה יותר טוב מאשר ראש הממשלה, למשל, שאין לו שום אידיאולוגיה. הוא נגד מתמטיקה ואנגלית? מיקי זוהר נגד מתמטיקה ואנגלית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מדבר על אידיאולוגיה, יאיר לפיד? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמסלם נגד מתמטיקה ואנגלית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה מדבר על אידיאולוגיה? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> ודאי שלא. הם עוסקים רק בדבר אחד: בלהיכנע לכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני נגד שנאת יהודים – מה שאתה עושה. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> נגד כפייה. נגד כפייה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> בלהיכנע לכם. כניעתם אומנותם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> העיקר הכיסא. העיקר הקואליציה – עוד שבוע, שבועיים. כניעתם אומנותם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה, כשהיית בממשלה – כשהיית בממשלה לא עשית את זה. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם לא הבעיה – הוא הבעיה. תודה רבה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אנחנו עוברים, אם כן, להצבעה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כשהיית בממשלה לא עשית את זה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> – – על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשע"ח–2018, בקריאה טרומית. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 49 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 59 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – חובת לימודי ליבה), התשע"ח–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, הדוכן הזה ספג הרבה דברים בחייו, המיקרופון הזה. 49 תומכים, 59 מתנגדים. הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עימה קלון) << הצח >> [הצעת חוק פ/4712/20; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיקי רוזנטל) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים, בעזרת השם, לסעיף הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון), של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. אדוני ינמק את הצעתו במשך עד עשר דקות. הנאה צרופה מובטחת. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני ראש הממשלה, בטרם תצא – אני מבין שמבקר המדינה דחה את בקשתך למימון – – – << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אני בורח. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה אולי צריך מימון המונים. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> ראש הממשלה לא יוצא – הוא בורח. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מימון המונים. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אתה שמעת את זה? << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רק לא מבין למה אתה צריך כל כך הרבה עורכי דין אם לא היה כלום. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> אולי אני צריך ללכת – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שישה עורכי דין. עזוב את עורכי הדין – שישה-שבעה משפטנים עוזרים, 40 עורכי דין, על שום דבר שלא היה? הבעיה היא שאתה אפילו לא מבין את האופי של הבקשה שלך, שהיא לא ראויה. לא ראוי שפוליטיקאי ייקח כסף מאנשי עסקים. נקודה. אפילו את זה אתה לא מבין. עכשיו נדבר על החוק הזה. כשהצעת החוק הזאת עלתה לראשונה, דרעי השתחרר מהכלא. אריה דרעי. כשאני העליתי את הצעת החוק הזאת לראשונה, בכנסת התשע עשרה, דרעי כבר היה חבר כנסת, ועכשיו, כשאני מעלה אותה בפעם הרביעית או החמישית, אריה דרעי, השר אריה דרעי, שוב חשוד בעבירות ציבוריות ובפגיעה באמון הציבור. מה אתם צריכים עוד חוץ מהדבר הזה? אריה דרעי הוא ההוכחה החיה, הנושמת, לוקחת השוחד, הבוגדנית, הרמאית, לכך שנבחר ציבור שבית משפט קבע שיש במעשיו קלון, שעשה מעשים כנגד הציבור ונגד אמון הציבור, לא ראוי יותר לכהן בכנסת ישראל; ודאי לא בממשלת ישראל. לא צריך המון המון המון חוכמה בשביל זה. לא צריך לדוש בעניין. אריה דרעי האדם הפרטי זכאי למחילה, וזכאי לחיים מלאים, וזכאי לסליחה, ואין שום בעיה עם אריה דרעי האדם הפרטי. יש בעיה עם אריה דרעי האדם הציבורי – זה ששב לזירת הפשע אחרי שהוא לקח שוחד כשר פנים, והיום הוא מכהן עוד פעם כשר פנים, ועוד פעם יש המלצות משטרה להעמיד אותו לדין על מרמה ועל הפרת אמונים. והוא – הוא היה צריך לעלות לנמק את החוק הזה, לא אני. ואני יודע למה הקואליציה הזאת מתנגדת לחוק הזה – משום שהקואליציה הזאת בעצמה היא קלון למדינת ישראל. לא הייתה קואליציה שיש בה כל כך הרבה חשודים. לא הייתה קואליציה שיש בה ראש ממשלה במדינת ישראל שיש לו שלושה תיקי חקירות, ושהמשטרה ממליצה להעמיד אותו לדין על שוחד. לא היה דבר כזה. ועוד שרים שחשודים ונחקרים, ועוד – לא נמנה את כל הרשימה כולה, כי היא פשוט מבישה. ממשלת קלון אתם. ואני חושב ואני אומר לכם שרוב אנשי הציבור במדינת ישראל הם אנשים הגונים וישרים. רוב אנשי הציבור במדינת ישראל הם הגונים וישרים. אבל בשביל לנקות את הפוליטיקה משחיתות, הדבר הראשון והמתבקש הוא לזרוק את המושחתים מהפוליטיקה. והצעד הראשון הוא לא לאפשר לאנשים שכבר השחיתו, שכבר גנבו, שכבר פגעו באמון הציבור, לשוב להיות פוליטיקאים. זה כל החוק, והוא ממש ממש הכרחי בימים אלה, ואריה דרעי הוא ההוכחה החיה לכך. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי זוהר. תשיב על ההצעה שרת המשפטים חברת הכנסת איילת שקד. מסביב. זה בערך כמו מגרש המסדרים בבה"ד 1 – אסור לדרוך בצד הזה, איילת. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות. << דובר >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיום, כל אזרח בן 21 שנים ומעלה זכאי להיבחר לכנסת, זולת אם בית המשפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק, או שנידון לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וטרם עברו שבע שנים מהיום שסיים לרצות את עונש המאסר, אלא אם כן קבע יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה קלון. הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון) של חבר הכנסת מיקי רוזנטל מבקשת לשלול את זכאותו של נבחר ציבור לשוב ולהיבחר לכנסת לעולם, אם הורשע על ידי בית המשפט בעבירה שיש עימה קלון שביצע בכהונתו כנבחר ציבור. לאחרונה גם חבר הכנסת יאיר לפיד הציע הצעה דומה. חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה בנושא העלתה כמה בעיות הראויות לליבון. כך, למשל, נכתב: אף אם ההסדרים החוקיים הקיימים, או חלקם, אינם מספקים, וראוי לשקול החמרתם, ההסדרים המוצעים אינם מאוזנים ואינם מתמודדים כראוי עם מורכבות הנושא, ועל כן יש מקום להתנגד להצעה. עוד נכתב: ההצעה גורפת, תוך שהיא חלה ללא מגבלת זמן ומשתרעת על מנעד רחב של עבירות. יש בהצעה כדי להטיל מגבלה משמעותית על הזכות החוקתית להיבחר לכנסת, אשר מעוגנת בסעיף 6 לחוק-יסוד: הכנסת, ואשר על מעמדה וחשיבותה של זכות זו עומד בית המשפט העליון במסגרת פסיקה עקבית שלו, תוך שהוא קובע לעניינה כי היא זכות יסוד מדינית. על האמור יש להוסיף כי כתוצאה מן ההצעה נפגעת לא רק הזכות הנתונה ליחיד להיבחר, אלא גם הזכות הנתונה לציבור הבוחרים לבחור דווקא מועמד מסוים. זאת ועוד, ההצעה הגורפת כמתואר אף מתעלמת לחלוטין מן העיקרון של תקנת השבים. לאור השאלות שהתעוררו, יש מקום לדון בפתרונות נכונים יותר ודרקוניים פחות לצורך השגת התכלית. על כן, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני רוצה לנצל את הזמן – זה לא שאני רוצה, אבל אני צריכה לנצל את הזמן – שיש לי פה על הדוכן, ולדבר על הוועדה למינוי בכירים; לא ההרכב הספציפי, ולא המקרה – דרך אגב, מאוד התאכזבתי שחברי כנסת ממפלגת העבודה, שהנושא אמור להיות קרוב לליבם, לא הגיעו, ואלה שהגיעו – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> על החלב. – – ואלה שהגיעו דיברו על דברים אחרים ולא על החלב. חבר הכנסת איתן כבל ניהל את הוועדה בצורה יוצאת מן הכלל. עכשיו אני רוצה לדבר על הוועדה למינוי בכירים, ולמה – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אפשר לחשוב. מה את רוצה – – – נכון? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> – – למה אני אמרתי – אני לא מדברת על המקרה הספציפי הזה, אבל – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> – – למה אמרתי שאין צורך בוועדה בכלל. הוועדה למינוי בכירים קמה מכוח החלטת ממשלה לאחר פרשת בר-און-חברון. צריך לדעת מה היה בפרשת בר-און-חברון. בפרשת בר-און-חברון שר המשפטים הביא מינוי של יועץ משפטי לממשלה בתוך יום-יומיים מהרגע שהוא פורסם – – << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל למה דווקא עכשיו להיזכר? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> – – ולא היה זמן לדיון ציבורי. אני מסכימה שבשנת 2018 הממשלה לא יכולה להביא מינוי של אחד מהמינויים הבכירים לממשלה בלי שיהיה דיון ציבורי. אנחנו נמצאים היום במציאות אחרת. רק מה שאני אומרת – ומי שמבין בהליכי מינוי גם יודע שאני צודקת – שבשנת 2018, כשמביאים מועמד למינוי, אז קודם כול המשרד שלי, משרד המשפטים, עובר על החומר שמגיע על המועמד, ולכן, אם בעצם הממשלה שמה את המועמד לבחירה כחודש לפני שבוחרים אותו, יש מספיק זמן לציבור להביא חומרים ומספיק זמן למשרד המשפטים להכין חוות דעת. ולכן אני אומרת שאין צורך שגם משרד המשפטים וגם הוועדה למינוי בכירים יכינו חוות דעת; או שמשרד המשפטים יכין, או שהוועדה למינוי בכירים. מכיוון שכל מינוי מגיע לבג"ץ, ומכיוון שמי שמגן על המדינה זה מחלקת בג"צים והיועץ המשפטי לממשלה, אז השרים בכל מקרה באים עם המינוי ליועץ המשפטי לממשלה ואומרים לו אם ניתן להגן על המינוי בבג"ץ. ולכן, היועץ המשפטי לממשלה בכל מקרה נדרש למינוי, ולכן אין צורך שגם בוועדה וגם במשרד המשפטים ואצל היועץ המשפטי לממשלה יידרשו למינוי הזה. זה פשוט מנגנון כפול – זה כל הסיפור. << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל למה עכשיו? אבל למה עכשיו נזכרתם בזה? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני לא נזכרתי עכשיו. חבר הכנסת בר-לב, אם תסתכל – – << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> לא יכולת להעביר 17 החלטות כאלה? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> – – לפני חודשיים ולפני שלושה, ברגע שהבנתי שככה מתנהל הליך המינוי, אמרתי את זה. אין צורך שמערך במשרד המשפטים – – << קריאה >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << קריאה >> פתאום אין לך יכולת בממשלה להעביר דברים? << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> – – יתעסק בנושא וגם הממשלה תתעסק בנושא. זו לא החלטת ממשלה שאני אחראית לה, זו החלטת ממשלה שראש הממשלה אחראי לה. אבל אני רק רוצה – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת רוזנטל, בוא רגע, בבקשה. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מה קרה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> בשביל מה שמית? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אנחנו רוצים שתמשיכי, זה מעניין. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> אני ראיתי שאתה מקשיב. לפחות ראיתי שאתה מקשיב, כי יש כאן עניין אמיתי. מי שמבין את זה – – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – את אומרת דברים חשובים. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> מי שנמצא בהליכים מבין את זה. עכשיו, תקשיבו מה אני אומרת לכם. היועץ המשפטי לממשלה וחלק לא מבוטל מצוותו מושבתים כבר כמעט שלושה שבועות בגלל הסיפור הזה, עוד לפני ההחלטה של ועדת גולדברג. הם ישבו שעות רבות עם השר לביטחון פנים בשביל להכין חוות דעת על המינוי הזה, ואין צורך שגם צוות גדול ממשרד המשפטים ישב על זה וגם הוועדה למינוי בכירים תשב על זה. זה פשוט מנגנון כפול ומיותר. ואני רוצה להגיד פה עוד משהו. אני מאוד מעריכה את השופט גולדברג. הוא אדם ישר, מקצועי, מהימן וציוני. אני עצמי מיניתי אותו לבורר במחלוקת שהייתה לנו עם הפרקליטות, ואני סומכת עליו. אבל אני חושבת שבמקרה הספציפי הזה של מינוי המפכ"ל חוות הדעת שלו לא נכונה. גם יכולים להיות מקרים שטועים. כל אחד הוא אדם וכל אחד גם עושה טעויות. היה לי חשוב להבהיר את זה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> הצבעה שמית. את יכולה לרדת. << דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >> לכן, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לשרת המשפטים. הוגשו לנו 25 חתימות – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> רק רגע, אדוני – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אה. חבר הכנסת מיקי רוזנטל מבקש להשיב, ולאחר מכן, מאחר שהוגשו לנו 20 חתימות, כמתחייב על פי התקנון, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר >> אז קודם כול, אני באמת רוצה לפנות לחברת הכנסת ציפי חוטובלי, שכל פעם עולה פה ואומרת: צביעות, צביעות, צביעות. אתם יודעים מי חתום על הצעת החוק הראשונה הזאת של הקלון? ציפי חוטובלי. את חתומה. << קריאה >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << קריאה >> מה אתה רוצה – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה שתצביעי בעד הצעת החוק שאת הצעת. זו לא הצעת חוק – – << קריאה >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << קריאה >> קודם כול, הייתה הצעת חוק שלי – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שהיא של ימין ושמאל; זו הצעת חוק של מושחתים ולא מושחתים – – << קריאה >> ציפי חוטובלי (הליכוד): << קריאה >> – – הייתה הצעת חוק שלי בכנסת השמונה עשרה. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואני מקווה שאת נגד מושחתים. זה דבר ראשון. שרת המשפטים – אני חייב לענות גם לה. תקנות השבים שציטטת פה זה קשקוש בלבוש, זה לא שייך בכלל לעניין. זה נוגע לאזרחים מן השורה שצריכים שיקום. אני לא חושב שהשרים בממשלה צריכים שיקום, למרות שפעם מישהו אמר את זה. והדבר האחרון, אדוני ראש הממשלה, זה שוב אליך. אתה לא יכול להתחמק מזה שאתה שוכר כ-40 עורכי דין כדי להגן על משהו שאתה אומר שלא היה. לא יכול להיות. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> איך אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אין דבר – אני לא מתבייש. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> איך אתה לא מתבייש? << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תגיד לי, זה חג החנוכה או חג החנופה? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – עורכי דין – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ימי החנופה חנופת – מה קרה? אתה חייב להתחנף אליו כל הזמן? כל הזמן אתם צריכים להתחנף אליו? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה קרה? מה קרה? הוא חשוד בפלילים – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ראש הממשלה – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה יש לך? מה יש לך – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – בשלוש פרשות שוחד – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואתם מגינים עליו. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מי – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ערימה של לקקנים. אין לכם בכלל טיפת כבוד עצמי. תתביישו. שוחד – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> השר לוין. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – מרמה, גנבה, הפרת אמונים – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> תתבייש לך. תתבייש לך. מה אתה? אתה שופט – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואתם כולכם נדבקים אליו בתקווה שהוא יביא אתכם לעוד ממשלה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> השר לוין, אדוני. השר לוין. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> תתבייש. תתבייש לך. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אין לכם בכלל שום כבוד למדינה הזאת ולערכיה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> תתבייש לך. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שאני אתבייש? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה עם חזקת החפות? תתבייש לך. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שאני אתבייש? איך אתה בכלל מעז להרים ראש? מה, אני חשוד? אני לקחתי 40 עורכי דין? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> תתבייש. מה עם חזקת החפות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני ביקשתי כסף מאנשי עסקים שיגנו עליי? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בטח. שיפתח את הארנק. הוא לא רגיל; בחיים הוא לא פתח את הארנק. יש דבר כזה ארנק – לרוב האזרחים יש; גם כרטיס אשראי – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – יש לרוב האזרחים. יש ראש ממשלה – שיוציא פעם כרטיס אשראי – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת מיקי זוהר. << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – וישלם מכיסו. זה עוד לא קרה לו; הוא לא יודע את החוויה, הוא לא מכיר את זה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> אתה בא בטענות? << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הוא לא מכיר. אפילו את ההוצאות הפרטיות שלו הוא משית על הציבור, בווילה שלו, בבית שלו, ואתם ערימה של חנפנים, מלקקים לו כל היום. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה עם חזקת החפות? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אלה פני הכנסת. בסדום זה היה נראה ככה, בדיוק ככה. תתביישו. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> תתבייש אתה – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת מיקי רוזנטל. אם כן, אנחנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עמה קלון) – – אני לא יודע למה אין פה את שנת החוק הזה. כנראה התשע"ט–2018, מסתבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חוק-יסוד. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אה, חוק-יסוד. – – של חבר הכנסת מיקי רוזנטל. מי בעד ומי נגד? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא. הצבעה שמית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> סליחה, סליחה, סליחה. סליחה, הצבעה שמית. סליחה. מבטלים. ההצבעה מבוטלת. לא נורא, קצת ספורט, חנוכה, להוריד את הקלוריות של הסופגניות. גברתי מזכירת הכנסת תנהל כעת הצבעה שמית ותקרא בשמות חברי הכנסת. גברתי, בבקשה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ניבין אבו רחמון – נגד יולי יואל אדלשטיין – נגד אמיר אוחנה – נגד מיכאל אורן – נגד ג'מעה אזברגה – נגד << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברי הכנסת, בואו ננסה לשמור על שקט כדי שמזכירת הכנסת תוכל גם לשמוע את התשובות של הצבעותיכם. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ינון אזולאי – נגד ישראל אייכלר – נגד רוברט אילטוב – אינו נוכח אלי אלאלוף – נגד קארין אלהרר – בעד סעיד אלחרומי – אינו נוכח זאב אלקין – נגד דוד אמסלם – נגד אופיר אקוניס – נגד גלעד ארדן – נגד אורי אריאל – אינו נוכח יעקב אשר – נגד זאב בנימין בגין – נגד נאוה בוקר – נגד דוד ביטן – נגד מיכל בירן – בעד מירב בן ארי – נגד אלי בן-דהן – נגד יואב בן צור – נגד איל בן ראובן – בעד נפתלי בנט – נגד יחיאל חיליק בר – בעד איתן ברושי – בעד עמר בר-לב – בעד ענת ברקו – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח אילן גילאון – בעד יהודה גליק – נגד יואב גלנט – נגד גילה גמליאל – נגד מסעוד גנאים – אינו נוכח משה גפני – נגד יעל גרמן – בעד אבי דיכטר – נגד צחי הנגבי – נגד שרן השכל – נגד יצחק וקנין – נגד מכלוף מיקי זוהר – נגד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – בעד עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח ציפי חוטובלי – נגד אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אכרם חסון – נגד יואל חסון – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח רוברט טיבייב – בעד מרדכי יוגב – נגד יוסי יונה – בעד שלי יחימוביץ – בעד חיים ילין – בעד איתן כבל – בעד אלי כהן – נגד מאיר כהן – בעד יעל כהן-פארן – בעד חיים כץ – נגד ישראל כץ – נגד עליזה לביא – אינה נוכחת ציפי לבני – בעד אורלי לוי אבקסיס – בעד מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יעקב ליצמן – נגד סופה לנדבר – אינה נוכחת יאיר לפיד – בעד אוסנת הילה מארק – נגד מנחם אליעזר מוזס – נגד שולי מועלם-רפאלי – נגד ירון מזוז – נגד משה מזרחי – בעד מרב מיכאלי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד אורי מקלב – נגד יעקב מרגי – נגד אברהם נגוסה – נגד משולם נהרי – נגד איילת נחמיאס ורבין – בעד בנימין נתניהו – נגד קסניה סבטלובה – בעד רויטל סויד – בעד דן סידה – אינו נוכח ניסן סלומינסקי – נגד בצלאל סמוטריץ – נגד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח לאה פדידה – בעד רועי פולקמן – נגד עודד פורר – אינו נוכח טלי פלוסקוב – נגד עיסאווי פריג' – אינו נוכח עמיר פרץ – אינו נוכח נורית קורן – נגד יואב קיש – נגד איוב קרא – נגד מירי רגב – נגד מיכל רוזין – בעד מיקי רוזנטל – בעד מוסי רז – אינו נוכח יואל רזבוזוב – בעד יפעת שאשא ביטון – נגד יובל שטייניץ – נגד אלעזר שטרן – אינו נוכח נחמן שי – בעד עפר שלח – בעד איציק שמולי – בעד סתיו שפיר – בעד איילת שקד – נגד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> גברתי המזכירה תקרא בבקשה בשנית בשמותיהם של חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח רוברט אילטוב – אינו נוכח סעיד אלחרומי – אינו נוכח אורי אריאל – נגד יוסף ג'בארין – אינו נוכח מסעוד גנאים – אינו נוכח עבד אל חכים חאג' יחיא – אינו נוכח אורן אסף חזן – אינו נוכח דב חנין – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח עליזה לביא – אינה נוכחת מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח סופה לנדבר – אינה נוכחת דן סידה – אינו נוכח סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח עיסאווי פריג' – בעד עמיר פרץ – בעד מוסי רז – בעד אלעזר שטרן – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבריי חברי הכנסת, האם יש מישהו שנוכח באולם ומבקש להצביע? << קריאה >> דן סידה (ש"ס): << קריאה >> הייתי, הצבעתי נגד. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אדוני, אז עכשיו. דן סידה, מה הצבעתו של אדוני? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) דן סידה – נגד << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> עוד מישהו מבקש להצביע? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כן, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, גברתי המזכירה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חבר הכנסת) מיקי לוי – בעד << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תמה ההצבעה. גברתי תספור בבקשה את הקולות. התוצאות הן 39 תומכים, 64 מתנגדים. הצעת החוק הוסרה מסדר-היום. חברת הכנסת פדידה, נעלה את זה בצורה מסודרת כמו שצריך עכשיו. עם הזמנים – נחרוג כמה דקות. << הצח >> הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה), התשע"ט–2018 << הצח >> [הצעת חוק פ/5728/20; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> אנחנו עוברים לסעיף הבא והאחרון בשלב החקיקה שעל סדר-היום: הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה), התשע"ט–2018, של חברת הכנסת לאה פדידה וקבוצת חברי הכנסת. גברתי, בבקשה, גברתי. אנחנו נחצה את הזמן בכמה דקות. לא קרה שום דבר, הכול בסדר. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כשבנימין נתניהו, ראש הממשלה, עומד על הפודיום הזה ואומר: חיסלתי את הפריפריה, הוא לא מתכוון בהשאלה, אלא הוא מתכוון הלכה למעשה. מערכת הבריאות קורסת ואתם שותקים, וזה כבר לא מתבטא באמירה אלא זה מתבטא בחיי אדם. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> היא קורסת גם במרכז. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שמונה שנים פחות, תוחלת החיים בפריפריה. תמותת התינוקות גבוהה הרבה יותר בפריפריה. זו כבר לא אמירה, אלו כבר לא טבלאות, אלא זו מדיניות. 80% משטח מדינת ישראל, יש שם בתי חולים שנותנים שירות ל-2.5 מיליון תושבים, ואתם מכתיבים מדיניות של חוסר במיטות, חוסר תקנים, חוסר תקציבים. עומדים מנהלי בתי החולים ואומרים: הממשלה מכריחה אותנו לגייס תרומות. אז אם אתם לא יודעים לתקצב ואתם מכריחים את מנהלי בתי החולים לגייס תרומות, אל תיקחו מהם מע"מ. תפסיקו להכניס את היד לאיפה שאתם לא צריכים. הצעת החוק הזאת באה לתקן את מה שאתם קלקלתם במשך עשור. מדיניות קלוקלת שמפלה בין פריפריה למרכז בתחום הבריאות. מנהלת בית חולים שגייסה 10 מיליון שקלים – באה הממשלה ולוקחת את המע"מ. היא שוב צריכה לצאת לפתחים ולחפש עוד 2 מיליון שקלים. איזו איוולת. מה נסגר איתכם? מי צריך לקחת מע"מ מבית חולים בפריפריה? לא מספיק שאתם לא נותנים מספיק כסף, לא מספיק שאין מרכז שיקום אחד לנוער בכל הצפון והדרום, אלא רק במרכז הארץ. אתם מפילים על פוריה לגייס 40 מיליון שקלים, ותיקחו מהם מע"מ? תתביישו. איפה העניין הזה? לא מבקשת שתיתנו להם מה שאתם אמורים לתת כבר מזמן. הצעת החוק באה לתקן עוול. הצעת החוק הזאת באה ואומרת: הגזמתם, אי-אפשר יותר לעשוק את הפריפריה ואת מרכז. ביקרתי בבית חולים בצפת, אני מטיילת במסדרונות, ותפס את עיניי שם שלט: הכי מוגן שיש. אני אומרת למנהל בית החולים: מה זה? הוא אומר לי: אני לא יכול לשקר לאנשים. אין לי מקום ממוגן, אז אני כותב: הכי מוגן שיש. אני שואלת בבית חולים אחר: תגיד, כמה רופאים יש במיון? הוא אומר לי: אין. יש מתמחה שנה ראשונה. זה אסור. אי-אפשר. בשום בית חולים במרכז לא תמצאו את זה, אבל חיי התושבים בצפון – מה אכפת לנו? שיהיה מתמחה שנה א'. ככל שהתקצוב הממשלתי של מערכת הבריאות לוקה בחסר – לפחות אל תיקחו. אנחנו עדים להצעות לסדר-היום כמעט בכל שבוע: קופות חולים מתריעות שאין להן כסף לתת; מערכת הבריאות צועקת: אנחנו קורסים; אנחנו רואים תורים בלתי נגמרים; אנחנו רואים אנשים שמקבלים מיטות במסדרונות. עד מתי אנחנו נתייחס – או נרשה לכם להתייחס – לתושבי הפריפריה כסוג ב'? יש כמה בתי חולים שקורסים תחת הנטל; לא מסוגלים לתת שירות טוב. אחד ממנופי ההצלה היחידים זה לפנות ללב הפילנתרופיה, לפנות ללב התורמים. אז מה אתם עושים? מי שמע דבר כזה, לקחת מע"מ על תרומה? באה הצעת החוק – ואני פונה אליכם בכל לשון של בקשה: אל תיקחו מע"מ על תרומות לבתי חולים בפריפריה. הכתובת היא על הקיר: מערכת הבריאות קורסת. לא ייתכן שאנחנו נראה שתוחלת החיים היא שמונה שנים פחות, שתמותת התינוקות בפריפריה היא הגבוהה ביותר, ואנחנו נשתוק ולא נעשה מאומה. התרומות האלה צריכות להיות פטורות ממע"מ, והצעת החוק הזאת היא נכונה. הפריפריה זקוקה לאפליה מתקנת בנושא הבריאות. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שואל כבוד היושב-ראש, ואני אסביר לו: בתי החולים לא נחשבים מלכ"ר, לצערי הרב. יושבת מנהלת בית חולים, ועם דמעות – היא גייסה לחדר. החדר הזה עולה 10 מיליון שקלים. היא סיימה לגייס – באה הממשלה, לוקחת, אופס, 2 מיליון. היא שוב צריכה לצאת לשוק ולגייס עוד 2 מיליון. זה מטורף. זה אבסורד. גם אני הייתי בטוחה שזה כמו מתנ"ס, שזה מלכ"ר, שאנחנו מתקזזים במע"מ, אבל לא, בתי חולים לא נחשבים מלכ"ר. אתם יודעים כמה קשה לגייס תרומה לבית חולים בפריפריה? הרי אם הכול היה בסדר, והייתם נותנים כסף ולא שותקים, ולא אוטמים את הלב ואת האוזניים למשמע העובדה הזאת שתוחלת החיים בפריפריה היא שמונה שנים פחות; שתמותת התינוקות היא הגבוהה ביותר בפריפריה; שלחכות בתור זה ארבעה וחמישה חודשים; שבא מנהל בית חולים ואומר לי: יש תרופות שלא מגיעות לפריפריה, כי אין לי תקציב בשביל זה. אז אנחנו פונים לתורמים. גם את זה אתם לא מאפשרים לנו? גם פה אתם מכניסים יד לכיס? איפה הלב? איפה החזון? איפה האמת שלכם? זה חוק שלא צריך להיות שמאל וימין. זה חוק שאומר: מערכת הבריאות שלנו קורסת. לא הצלחנו להציל. הגיע הזמן שלא נדבר על הפריפריה אלא נעשה למענה; שנסתכל בבית על האזרח והאזרחית שגרים בצפון וגרים בדרום, ונגיד להם: טעינו שלא תקצבנו אתכם, אבל לפחות אם אתם מגייסים תרומה לבית החולים, אנחנו לא ניקח מע"מ. אני אומרת לכם, הכתובת על הקיר. כמה אפשר לבוא לקריית מלאכי, לקריית שמונה, להסתכל להם בעיניים ולהגיד: אנחנו איתכם – ובשורה התחתונה, התור שם בלתי נסבל; הכלים והמכשור צריכים תיקון; מיון בית חולים בקריית שמונה נסגר. הם צריכים לצאת לרחובות. מנהל בית חולים אומר במפורש: ב-67% מהזמן שלי אני יוצא החוצה לנסות לגייס תרומות, במקום שינסה לשפר את מערכת הבריאות אצלו בבית חולים. אז אתם לא נותנים כסף – אל תיקחו. ואתה יודע מה, כבוד היושב-ראש? הפליאה שלך מוצדקת. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> הצעה טובה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ממתי לוקחים מע"מ על תרומה לבית חולים? אולי גם ניקח מע"מ ממי שנוסע ברכבת. אתם טוענים שאתם דואגים לפריפריה – אל תחסלו אותה, באמת. תנו לה אוויר. אתם אלה שהובלתם את המדיניות, שאין ברירה לבתי חולים אלא ללכת לפתחים, לפילנתרופיה, ללב האנשים, ולבקש תרומות. מה תגידו לאותה אימא שמגיעה לחדר מיון, ויושב שמה סטאז'ר שנה ראשונה ולא יודע מה לענות? ואומרת לי מנהלת בית החולים: אני מדריכה אותו בטלפון. אוי לאותה אימא שאין לה היכולת לתת את כל מה שהיא רוצה לבנה שחולה, ואוי לאותה ממשלה שעוצמת עיניים וחושבת שהפריפריה היא אזרחים סוג ב'. אתם חייבים היום להצביע על הצעת החוק הזאת. אל תיקחו מע"מ על תרומות לבתי חולים בפריפריה. תודה. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> תודה רבה. משיב על ההצעה סגן שר האוצר חבר הכנסת יצחק כהן. בבקשה, אדוני. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא מאמינה ששר מש"ס יגיד לי "לא" על דבר כזה. הוא אמור לדאוג לפריפריה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> סגן השר, אל תבייש את ש"ס, שטוענת שהיא רואה את השקופים. אני פה – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> גברתי דיברה כאן במשך עשר דקות כמעט. << דובר >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר >> נאום כל כך מרגש. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הצלחת גם לרגש אותי. אבל את אומרת: הם לוקחים מע"מ. לאן לוקחים את זה, גברת פדידה, לקזינו? לאן לוקחים את זה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אוי, נו, באמת. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לאן לוקחים את המע"מ? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – מע"מ – – – בית החולים. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אבל אתם לוקחים מע"מ. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> לקיצוץ הרוחבי. לקיצוץ הרוחבי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, אבל לאן לוקחים את זה? << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> לקיצוץ הרוחבי. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כשהמדינה גובה מיסים, מה היא עושה עם זה? היא – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> זה דמגוגיה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> – – מתקצבת את משרד הבריאות או בתי חולים. לא – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הפריפריה זקוקה לאפליה מתקנת. נקודה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> זה – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> היא זקוקה לאפליה מתקנת. << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> חברת הכנסת לאה פדידה, את נתת כאן נאום של עשר דקות. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> זה לנושא של המע"מ – – – << יור >> היו"ר בצלאל סמוטריץ: << יור >> עכשיו סגן השר משיב. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתם לוקחים. לאן לוקחים את זה? בשביל לתקצב את בתי החולים, שיהיו הכנסות. מהכנסות המדינה מבצעים את תקציב המדינה בין היתר את בתי חולים. לא יודע אם שמעת על זה, אבל תלמדי את זה. דבר שני, התשובה של רשות המיסים – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> רשות המיסים לא חשובה כאן. זו החלטה של מדיניות של הממשלה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, זה חוק. זה חוק. צריך לשנות את החוק. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> רשות המיסים ממלאה את החוק. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בתי חולים ציבוריים מסווגים כמלכ"ר. בוא, בוא, תלמד. יואל, בוא נרענן את הידיעה. אתה יודע את זה, אבל אני רק מרענן לכם את זה. גם לגברת פדידה. בתי חולים ציבוריים מסווגים כמלכ"ר לצורך חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975. סעיף 12 לחוק קובע שיש לראות את התקבול כחלק מעסקאותיו של העוסק. סעיף 1 לחוק מגדיר עוסק כמי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו, ובלבד שאינו מלכ"ר או מוסד כספי. לפיכך, לא נדרש תיקון חקיקה כדי לפטור ממס ערך מוסף את התרומה לבתי חולים המסווגים כמלכ"ר. חבל שלא אמרתי את זה קודם, לפני הנאום המרגש. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל הם לא מלכ"ר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מה לא מלכ"ר? בתי חולים מסווגים כמלכ"ר, גברת פדידה. בתי חולים מסווגים כמלכ"ר. הם לא מלכ"ר? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בתי חולים לא מלכ"ר? את בטוחה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> חלק, איפה – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> המוסד הזה שאת מדברת עליו הוא מלכ"ר או לא מלכ"ר? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> לא. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בטוח? על איזה מוסד מדובר? לא, לא, אני שואל, לא העוזר שלך. הינה אני, חבר הכנסת רוזנטל, שומר על איפוק. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> לא מגיע לפריפריה שתסתתר אחרי נתונים. תקבל החלטה אמיצה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, לא, עזבי. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> החלטה אמיצה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אם הוא מלכ"ר – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> ש"ס לא יכולה להגיד שהיא רואה את השקופים והיא לא רואה אותם. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בית החולים שאת מדברת עליו הוא מלכ"ר או לא מלכ"ר? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הבית חולים הספציפי שדיברתי עליו כדוגמה לא, הוא לא מלכ"ר. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בטוח? מה השם שלו? אני אבדוק את זה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> בית חולים העמק. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> העמק הוא לא מלכ"ר. טוב. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> תגיד לי, מה, אתה עושה לנו מבחן? די עם הדבר הזה. מה אתה עושה מבחנים? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני? נואמים פה נאומים מרגשים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> נכון, אז מה? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תסתתר – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מה זה, על מה היא מדברת? היא צריכה לדעת על מה היא מדברת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> שאני אעשה לך מבחן? שאני אעשה לך מבחנים? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> תעשה לי. תעשה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תסתתר מאחורי נתונים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כשאתה יושב ומקריא את העמדות? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> על כל פנים, עם כל העצבים שלכם והכעס שלכם שלא הולך לכם עם ההצבעות, עם כל מה שאמרתי, למרות הכול, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות בחודשיים את המשך הדיון בהצעת החוק. על פי התקנון לעבודת הממשלה, הצעת חוק המובאת לדיון במליאת הכנסת בטרם קבעה ועדת השרים עמדה כלשהי – תהיה עמדת הממשלה להתנגד. גברת פדידה, אם את לא מסכימה לדחייה, אז העמדה תהיה להתנגד, אז זה כבר תלוי בך. לא, תשאלי את יואל – יגיד לך "לא". אז – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה, מה עתה מציע? עוד פעם? מה אתה מציע? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> ועדת השרים, לא אני, הציעה לדחות את הדיון בחודשיים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> בחודשיים? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> חודש. חודש. תהיו עם לב. חודש. חודש. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הלוואי שהלב שלך יכיל רבע ממה שהלב שלנו מכיל. הלוואי – ושל חברייך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הגזמת עכשיו. הגזמת. אני – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> על כל פנים – לא שומע. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> חודש. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> חודש. אפשר להסכים על חודש? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני, יואל, יואל, אני לא – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> חודש. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> – – אני לא ועדת שרים, אתה יודע. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> איציק – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> חוץ מזה שהחוק הזה מיותר, והמלכר"ים – היא לא יודעת אם זה מלכ"ר או לא מלכ"ר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אפשר להסכים על חודש? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אני לא ועדת השרים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אז תתייעץ עם ועדת שרים. << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה לא ועדת שרים? אתה אומר לוועדת שרים מה לעשות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יצחק – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> איך? אני אמשיך עד שתגיד לי. תבדקו אם חודש או חודשיים. איפה איילת? איילת שקד. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תקרא פרשת השבוע. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מה מהות החג, כבוד דובר צה"ל נחמן שי? ד"ר נחמן שי. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> היום, נר חמישי של חנוכה, אתה שולח בשורה מרה לתושבי הפריפריה. ש"ס – רואים את השקופים. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> לאה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> יש לך – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה לא יכול להצביע נגד זה. אתה לא יכול להצביע נגד זה. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> אתה מכיר את השאלה של הבית יוסף? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אני – – – איתך. חודש – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא, אני שואל את היושב-ראש: הלוא פך השמן הספיק ליום אחד, אז למה מדליקים שמונה ימים? יום אחד כבר היה בדרך הטבע. איפה סמוטריץ? הקושיה של הבית יוסף. << קריאה >> בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי): << קריאה >> מה? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> הקושיה של הבית יוסף. למה מדליקים שמונה ימים? ליום אחד זה הספיק. למה שמונה ימים? יש לשאלה הזאת 500 תשובות, וכולן נכונות. התשובה הכי יפה ששמעתי – הרב מנחם מוזס, אני שאלתי את היושב-ראש – הוא ביקש דבר תורה עד שהקואליציה תתארגן – למה מדליקים שמונה – הבית יוסף – למה מדליקים שמונה ימים? הרי יום אחד הספיק בדרך הטבע. << קריאה >> מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> יפה. על כל פנים, היה עוד נס לפני נס החשמונאים. בבית המקדש, לפני – הנר המערבי במנורה היה – – – << קריאה >> ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> לא שומע, ניסן. << קריאה >> ניסן סלומינסקי (הבית היהודי): << קריאה >> יש 120 תשובות על השאלה הזאת. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> 500. 500. ניסן, 500 תשובות. אבל יש תשובה שמאוד אהבתי אותה: הלוא היה נס לפני נס החשמונאים. הנר המערבי במנורת בית המקדש היה דולק קבוע, למרות שהיה מקבל את אותה כמות שמן. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> לא הבנתי. אתה מאשר לבנות את בית המקדש מתקציב האוצר? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בבקשה? << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> אתה מאשר לבנות – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך לא, הוא מלכ"ר, הוא פטור ממע"מ. על כל פנים, ניסן – – – << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> האוצר מאשר בנייה של המקדש – – – << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> בעזרת השם. << קריאה >> יהודה גליק (הליכוד): << קריאה >> האוצר מאשר בנייה של המקדש או לא? << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> מאשר. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תפיל את זה, תן לי חודש. אני ואתה – – – הם יכבדו את ההחלטה שלך. יכבדו את ההחלטה שלך. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> – – – חבל חצי שנה. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> תן לה משהו. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נתתי. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> יאללה, אז תצביע. << דובר_המשך >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << דובר_המשך >> נו? אוקיי, אני מחכה להוראות. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, רבי מאיר, יש 500 תשובות על השאלה שלך. אחרי זה אני אתן לך אותן. תודה וכל טוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, הממשלה מתנגדת. חברת הכנסת פדידה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> הוא אומר לי שלא. אני ביקשתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי, שלוש דקות. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך פה בשם כל הפריפריה: אל תגיד שאנחנו לא מעניינים אותך. אל תיקח מע"מ על תרומות לבתי חולים. איך אפשר לעשות דבר כזה? איזה לב אטום יש לך. אתה מעמיד פה סגן שר מש"ס – שאני לא מאמינה שהוא עומד ומדבר על נתונים כשבפריפריה כואבים. בפריפריה אי-אפשר להגיע לבית חולים כמו שצריך. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה עם בית חולים אסף הרופא? לא מגיע להם – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אנחנו רוצים – את יודעת, גברת, תפסיקי לקשקש – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז אני אגיד לך – כי שמונה שנים פחות חיים בפריפריה. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> ראשון לציון – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ותמותת התינוקות על הידיים שלך, ראש הממשלה. התינוקות מתים יותר בפריפריה, והדם על הידיים שלך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אי-אפשר לשלוח אותנו לפילנתרופיה ולקחת לנו מע"מ. בנימין נתניהו, חיסלת את הפריפריה. אין לי מושג, אתם בבית, איך אתם מצביעים לו. תתעוררו, אנשי הפריפריה. הליכוד זה לא הליכוד של בגין, זה ליכוד דמגוגיה. אני הייתי בליכוד של בגין. לא היו מעיזים להצביע על החוק הזה. תתביישו לכם. תתביישו. ואני חוזרת ואומרת – כן, גברת פריפריה מקריית שמונה, יהיה לך לב להצביע על זה? << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מסתכלת עליכם – אתם הכרחתם את בתי החולים ללכת לחפש תרומות. אתם תסתכלו על ההיא מקריית שמונה ותגידו לה: אנחנו לא יכולים לתת לך שום דבר. תפסיקו לדבר על פריפריה; היא לא בכיס שלכם. תעשו למען הפריפריה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תמשיך לקרוא בספר, זחוח, בנג'מין. ברור שלא תעשה שום דבר לפריפריה. אתה מבייש את הליכוד. ואני מבקשת מכם להצביע על הצעת החוק הזאת. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> סבתא שלי הייתה מתהפכת בקבר אם היא הייתה יודעת מה עשית מהליכוד. תצביעו עם הלב שלכם. תצביעו למען האזרח והאזרחית. אל תשימו לב לפרזנטור שיושב מולי. הוא פרזנטור, הוא לא הליכוד האמיתי. חברי הליכוד האמיתיים לא היו מצביעים נגד הפריפריה לעולם. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> לא, לא. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לכן, אני מבקשת: תתעשתו, תנו בשורה היום, בנר החמישי. תנו אור לפריפריה. לא עוד תוחלת חיים של שמונה שנים פחות – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> נר רביעי. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אז נר רביעי. חיימ'קה, מתקנת. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני קוראת לכם – אני מסיימת: בואו ניתן אור לפריפריה. תקנח את האף, תקרא בספר. אתה לא הליכוד האמיתי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כל הכבוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש לשבת, כולם. אנחנו עוברים להצבעה. השר כהן, השר אלי כהן, שב נא. תודה רבה. ובכן, אנחנו מצביעים על הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה). מי בעד ומי נגד? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> בעד הפריפריה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 50 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 60 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס בגין תרומות לבתי חולים בפריפריה), התשע"ט–2018, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 50 בעד, 60 מתנגדים. אם כן, הצעת החוק נדחתה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו ממשיכים את סדר-היום בהצעות – סליחה, הודעה לסגן המזכירה. להזכירכם, חברים, בשעה 15:00 המליאה ננעלת ויש טקס הדלקת נרות בטרקלין, בקומה הרביעית. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי על פי סעיף 96(א) לתקנון הכנסת, חברי הכנסת איתן כבל ומירב בן ארי חוזרים בהם מהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – הגנה על קטינים בפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע"ט–2018, פ/2522/20. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> התגברות אירועי תג מחיר << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: התגברות אירועי תג מחיר, מס' 11479, 11486, 11489 ו-11490. ראשונת הדוברים – חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה. אנא זכרו, המליאה ננעלת בשעה 15:00, בעוד שעה, ואנא מכם, תעמדו בלוח הזמנים. שלוש דקות לכל דובר. גברתי, בבקשה. << דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי וחברותיי, תג מחיר זה שם אחר לתג שנאה. תג מחיר מפיץ שנאה ברחבי המדינה שלנו. הוא פועל נגד הערבים, אבל הוא בעיקר אומר שהוא רוצה לסלק אותם מהמדינה. פעם אחר פעם אנחנו שומעים על פעולות נגד רכוש ונגד בני אדם, ואנחנו יודעים מן העבר הלא-רחוק שכאשר פוגעים ברכוש או בספרים, לא רחוק היום שיפגעו גם בבני אדם. אני רוצה לומר לכם, חבריי, ההצעה לסדר-היום שמייד אחרי היא הצעה של סופה לנדבר, ישראל אייכלר וטלי פלוסקוב – הצעה לסדר-יום על כתובות נאצה כלפי המגזר הרוסי בכניסה למשרד העלייה והקליטה באשדוד. סופה, חברתי, אין הבדל בין כתובות הנאצה בכפר קאסם ובכל המקומות שבהם תג מחיר מפיץ את השנאה שלו לבין כתובות נאצה נגד המגזר הרוסי; ואין הבדל בין כתובות הנאצה וההסתה נגד המגזר הערבי והמגזר הרוסי לבין כתובות נאצה והסתה נגד הקהילה הגאה. מי ששונא ערבים – שונא את האחר. מי ששונא ערבים לא יהסס גם לפנות נגד מגזרים אחרים, ואין לי ספק שהוא שונא גם את הקהילה הגאה. אנחנו כאן, בכנסת, חייבים לבוא ולומר שאסור לעבור בשקט על המקרים האלה. אני רוצה למנות ולספר לכם מה קרה רק החודש: בנובמבר, בחווארה, צמיגים של 13 מכוניות נוקבו בלילה שבין חמישי לשישי, ב-23 בנובמבר; בבית עוריף, על קיר של בית בכפר רוססה הכתובת: לחמו באויב ולא באוהב, ועל רכב רוסס סמל של מגן דוד אדום, בלילה שבין חמישי לשישי; בעסירה אל קבלייה צמיגי 12 רכבים נוקבו בלילה, באותו לילה שבין חמישי לשישי, ב-23 בנובמבר, ובנוסף, רוססו כתובות: ד"ש מהאוהל של שמידע. ושוב: תילחמו באויב ולא באוהב; אל מועייר – צמיגי מכוניות נוקבו בלילה של 25 בנובמבר, יומיים לאחר מכן; בכפר קאסם צמיגים של 32 מכוניות נוקבו בלילה של 2 בדצמבר, רק לפני שלושה ימים, בשכונה המזרחית של העיר, ועל המכוניות, על משאית רוססה הכתובת: יהודים לא שותקים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז יהודים לא שותקים גם כאשר שונאים, כאשר באים ופוגעים בערבים. ואנחנו, אסור לנו לשתוק כאן, בכנסת ישראל, ועלינו להוקיע את תג מחיר ואת המעשים הנפשעים שלהם, שמביישים אותנו כישראלים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. חברת הכנסת גרמן, תודה רבה לך. מוסי רז, בבקשה, אדוני. אנא הקפידו על שלוש דקות, שנספיק לפחות את רוב המציעים. חבר הכנסת רז, שלוש דקות, אדוני. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, אירועי הטרור של הקבוצה הטרוריסטית שמתקראת "תג מחיר", שאפיינו מאוד את החודשים האחרונים בשטחים הכבושים – וחברתי חברת הכנסת יעל גרמן, שאני מסכים לכל מילה שאמרה, וגם להקשר לשנאה אחרת, מנתה אחדים מהם מהשבוע האחרון, או מהימים האחרונים – פלשו בתקופה האחרונה גם לתוך הקו הירוק. השיא היה לפני שלושה ימים בכפר קאסם: פגיעה בכלי רכב של אזרחים ישראלים שכל חטאם הוא שהם גרים בכפר קאסם והם ערבים, ועוד מכל המקומות בכפר קאסם, עם כל המשמעויות של פגיעה בכפר קאסם – המקום שבו היה טבח היסטורי. שם. המשטרה וכוחות הביטחון מפגינים אוזלת יד מדהימה. יצא לי להגיע עם הקבוצה הנפלאה של תג מאיר, שאתמול הייתה בכפר קאסם – וחברתי חברת הכנסת מיכל רוזין וחברי חבר הכנסת עיסאווי פריג' היו איתם – יצא לי להגיע איתם למקומות אחרים פעמים רבות בתקופה האחרונה; גם לביתה של עאישה א-ראבי, שנרצחה על ידי אבן, ועדיין לא תפסו את זה שעשה את זה. אני אהיה זהיר בהאשמה, אבל שמענו שפעילי ימין דתיים נסעו בשבת לתדרך נחקרים, כך שכנראה היה להם ממה לחשוש, אם חיללו את השבת על מנת לתדרך. המשטרה וכוחות הביטחון מגלים רפיסות ואוזלת יד שצועקות לשמיים. כל מטרתם של האנשים האלה היא לסכסך ולגרום לשפיכות דמים, בדיוק כפי שעשו קודמיהם, שבראשם, כמובן, ברוך גולדשטיין, שהצליח לפוצץ את השטחים לאחר חתימת הסכמי אוסלו, והביא לפיגועי ההתאבדות שלא היו לפני הטבח שניהל גולדשטיין. זו מטרתם – לסכסך בין יהודים לערבים; לגרום לכך שהאזרח הערבי ירגיש מפוחד ושהפלסטיני בשטחים הכבושים ירגיש מפוחד; לגרום לכך שאזרחים ותושבים ירימו נשק אחד על השני. ואת הדבר הזה אנחנו חייבים לעצור. המשטרה חייבת להבין שזה חשוב מאוד. הגיע הזמן למבצע מגן נגד הטרור של תג מחיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה. << דובר >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, שלשום זה היה מנזר בית ג'מאל, ששם רוססו כתובות נאצה כנגד היושבים של המנזר, כנגד ערבים בכלל, כנגד מקום שהוא קדוש לכל העדה הנוצרית. אתמול זאת הייתה יכולה להיות שכונה בחווארה, או בכל כפר פלסטיני אחר. היום זה יכול להיות כפר קאסם, או נצרת, או כל עיר בתוך התחום של הקו הירוק. בעצם שום מקום לא חסין מפני אלה שרוצים להסית, ואם היו יכולים – היו גם הורגים. אבל כשהם לא יכולים להרוג, אז הם יכולים להסית, ולהצית את האש הנוראית של שנאה – בערבית אומרים: פיטנה – להפר את הדו-קיום המאוד-שברירי שקיים במקומות כאלה ואחרים, שעדיין קיים, בינינו לבין אזרחי המדינה הערבים, וגם, בעצם, בקרב האזרחים הפלסטינים. עכשיו, מה קורה פה? למה האנשים האלה עושים את מה שהם עושים, ולמה הממשלה מגלה כזאת רפיסות כשהיא מטפלת בתופעה האיומה הזאת? בואו נראה. אני הגשתי שאילתה – זה קרה לפני כמה חודשים – לשר לביטחון פנים, וקיבצנו בעצם את כל האירועים שאירעו, גם בשכונת בית צפאפא בירושלים; גם אירועים שקרו בכפר חווארה בשטחים, ובעוד כמה מקומות שבהם התרחשו אירועים של תג מחיר. מתשובתו של השר לביטחון פנים עולה כי למעט האירוע בבית הספר הדו-לשוני, אף אחד מעשרות האירועים שאנחנו ציינו בפנייה לא הגיע לידי כתב אישום. רק ארבעה מהמקרים הגיעו לכדי תפיסת חשודים. שלושה מהמקרים אירעו בלי שנפתח תיק משטרתי. שכונת בית צפאפא במיוחד מופקרת לידיהם של עבריינים אידיאולוגיים. כך גם הכפרים עוריף, בורין, עסירה אל-קבלייה וחווארה, שמופקרים לידיים של עבריינים אידיאולוגיים מהיישוב יצהר, שלא מהססים לבצע תג מחיר במחנות צבאיים וברכבים צבאיים. הם משתמשים בצבא שלנו כדי להסוות את הפעילות העבריינית שלהם. הם משתמשים בצבא, שמכנה את עצמו את "הצבא המוסרי בעולם", ומתגאה בכך – ואנחנו בצדק מתגאים בכך – אבל עבריינים מנסים לשוות לו דימוי של כוחות שהם רעים, כוחות שהם חשוכים. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אנחנו לא ניתן לקבוצה של עבריינים, בין שהם קטינים ובין שהם בוגרים, להמשיך בפעילות שלהם – של הפחדה, של הסתה, של השנאה של אותם אנשים על אוכלוסיות אחרות. אני יכולה להגיד לכם שערוצי תקשורת שמעניקים את הפרס הגדול של מיקרופון פתוח לרוצחים האלה – ואנחנו ראינו את הריאיון המזעזע עם הפושע שהצית את בית הספר הדו-לשוני בירושלים, וניתן לו זמן פנוי, כמה שהוא רוצה, בערוץ 20 – אנחנו לא ניתן גם לזה לקרות. אנחנו נעקוב אחרי הראיונות האלה, אנחנו נגיש תלונות, ואנחנו נגיד בפה מלא: האנשים האלה הם מחבלים. הם לא פחות מחבלים משום מחבל אחר. אותם צריכים לעצור, בהם צריכים לטפל, וממשלת ישראל חייבת להפסיק לגלות את הרפיסות הנוראית הזאת – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני כבר מסיימת, משפט אחרון. – – כלפי אותם גורמים עברייניים, שכל מטרתם להצית פה אש נוראית במדינה שלנו ולשרוף את כל המדינה כולה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת זחאלקה, בבקשה. צלילי המוזיקה – שומעים אותם. כן, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר >> זה סרט טוב, דרך אגב. מכובדי היושב-ראש, רבותיי וגבירותיי חברי וחברות הכנסת, אני מוכן להתערב שהאנשים שעשו את תג מחיר לא ירדו מהמאדים. אני אפילו מוכן להרחיק לכת ולהגיד שהם לא חייזרים – הם בני אדם. ואפילו עוד יותר – שהם לא עובדים זרים מסין או מתאילנד, אלא אנשים שצמחו כאן, באווירה הפוליטית שקיימת בארץ. הם לא באו יש מאין – פתאום יש אנשים שעושים תג מחיר, ככה – אלא ישנה אווירה שעודדה אותם לעשות זאת, שנתנה להם השראה לעשות זאת, ואפילו, כפי שאני יכול לנתח את מעשיהם, הם מנסים לזכות באיזושהי אהדה בציבור. אני לא יודע איזו אהדה, אבל הם מניחים – הם שומעים את ראש הממשלה בנימין נתניהו מסית נגד הציבור הערבי, רואים וקוראים את חוק הלאום, שומעים ורואים את מה שקרה במועצת העיר עפולה, שומעים אפילו חלק מהצהרותיו של השר לביטחון פנים, הם מגיעים, לוקחים עוד צעד אחד קדימה ועושים מה שהם עושים. זה שפאשיסטים וקבוצות פאשיסטיות וגזעניות פגעו ברכוש של אנשים בכל מיני מקומות בעולם – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני. אני מבקש מאחד הסדרנים להנמיך שם את המוזיקה. השכנים נוראים. הם עושים כנראה קריוקי. תודה. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – זה לא המצאה ישראלית, ופאשיזם ישראלי וגזענות בישראל הם לא שונים מבמקומות אחרים. ויש גם איזשהו דגם כאשר יש שתיקה של הפוליטיקאים. קבוצת תג מחיר פועלת כמה שנים. הם ראו שהממשלה לא עושה כלום, לא עושה שום דבר, שהמשטרה לא נותנת תעדוף לנושא הזה, ואז הם מקבלים, איך אומרים, עזות מצח יותר גדולה להיכנס. אני פגשתי חלק מתושבי כפר קאסם שצמיגי מכוניותיהם נוקרו ומכוניותיהם נפגעו. הם אמרו לי שבצילומים – יש להם מצלמות, החבר'ה, אלה שעשו את הפשע הזה. הרגישו מאוד נוח. אומנם היו רעולי פנים, אבל הם לא היו בבהלה, לא רצו; עבדו לאט-לאט, היה להם את כל הזמן בעולם. הם הרגישו בטוחים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך, אדוני. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הם כנראה ידעו שהמשטרה לא תעשה כלום. הממשלה מסרבת להכיר ולהכריז על תג מחיר כארגון טרור ולפעול נגדו בהתאם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני חושב שההסתה הגזענית מצד אחד והאי-עשייה נגדם – לתפוס אותם כעבריינים ולהכניס אותם לבית סוהר – מצד שני הם הרקע שבו הממשלה היא האשם הראשון, והם במקום שני. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. אדוני השר ישיב בשם הממשלה. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חברי הכנסת בעצם ביקשו להעלות על סדר-היום את הנושא החשוב של פשעי השנאה שמכונים "תג מחיר" ואת הנזק הנגרם מהם. בפתח הדברים, חשוב לי לציין שכל הנושא – בכלל, הובלת הטיפול והמאבק כנגד הפשעים שמכונים "תג מחיר", ההובלה הזאת היא בכלל לא על ידי משטרת ישראל אלא היא על ידי שירות הביטחון הכללי, ולכן בעיניי ראוי גם מדי פעם להגיש שאילתות והצעות לסדר-היום בנושא הזה למשרד ראש הממשלה, כדי שתינתן תשובה על ידי הגורם המופקד. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> צודק. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> תודה על ההמלצה. נעשה את זה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> זאת הודאה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מניח שאתם יודעים שפשעים על רקע לאומני, אם בוצעו על ידי ערבים ואם על ידי יהודים – האחריות לחקירתם – – – << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> לא נכון, המשטרה – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> דווקא באמירה הזאת הוא צודק. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> אנחנו מוכנים שראש הממשלה יעלה להשיב. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> טוב, טוב, אז תתווכחו איתי, בסדר. אז הינה, אני אומר לכם את זה באחריות: זה בהובלת שירות הביטחון הכללי, החקירות. המשטרה כמובן מעורבת ומסייעת, ואפילו הקימה לשם כך מפלג פשיעה לאומנית ביחידה המרכזית של מחוז ש"י, אבל חלק מהאירועים שפורטו בהצעה לסדר-היום מטופלים בעיקר על ידי השב"כ. כפי שאמרתי, המשטרה הקימה מפלג פשיעה לאומנית ביחידה המרכזית במחוז ש"י. אני גם פעלתי לתגבר אותו במהלך הקדנציה הזאת. ייעוד המפלג הוא האכיפה או הסיוע באכיפה נגד אירועי הפשיעה הלאומנית, גם בתוך מחוז ש"י וגם מחוצה לו, בתיאום ובשיתוף פעולה עם אגף החקירות והמודיעין של המשטרה, מחוזות המשטרה והגופים הרלוונטיים דוגמת השב"כ, צה"ל והפרקליטות. למעשה המשטרה מרכזת ומסייעת בטיפול בהיבטים של חקירה, כל נושא המעבדות, פורנזיקה, איסוף ראיות, פעילות מבצעית, וכמובן גם איסוף המודיעין בתחום, בשיתוף פעולה עם השב"כ. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אולי תבהיר, בבקשה: אם המשטרה תופסת אחד כזה, אז הוא עובר לידי השב"כ להמשך חקירה או שהמשטרה יכולה לעשות את הכול? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> המשטרה בתחומים האלה פועלת תמיד בתיאום עם השב"כ, ועושים את החלוקה. אבל כאשר השב"כ מחליט שהוא מוביל את החקירה, והאחריות המרכזית לפשיעה על רקע דתי-לאומני היא על השירות הביטחון הכללי, זה נמסר להחלטה שלו – הוא מחליט מי מוביל ומה הוא עושה ומה החלוקה. אז כפי שאמרתי, חלק מהאירועים שהזכירו חברי הכנסת מטופלים במפלג שהוקם במחוז ש"י, וחלקם ביחידה המרכזית בירושלים. מטבע הדברים – אני חושב שזה ברור – וכדי שלא לפגוע במהלך החקירות שמתקיימות, אני מנוע חוקית, לצערי, מלהתייחס לפרטים של החקירות ולפעולות שעושה המשטרה – שוב, חלק בשיתוף עם שב"כ, חלק לא. השב"כ הוא שמחליט על המעורבות שלו, על ההובלה שלו – כן או לא. יכול להיות שזה בהתאם לחומרת המעשים. ושוב, זו החלטה שלו. להגיד שזה נוח או שאין תחושה שהמדינה או הממשלה רוצה לטפל בזה, אני חושב שזה דבר לגמרי לא נכון. גם נאמרו פה דברים על ידי חבר הכנסת זחאלקה שהם בכלל לא קשורים למציאות. ההפך, עוד בקדנציה הקודמת הקבינט הכריז, למיטב זיכרוני, על תג מחיר כהתאחדות בלתי מותרת. המשמעות של זה מאוד מאוד דומה להכרזה על ארגון טרור, וזה מאפשר בעצם כלי אכיפה רחבים מאוד. בהתאם לכך, אחרי פשעי השנאה הנוראיים של הרצח של משפחת דוואבשה ועוד פשעים נוראיים שנעשו על ידי אותם מחבלים – אני בהחלט מסכים לקביעה שאין שום הבדל בהקשר הזה אם המחבל הוא ערבי או אם המחבל הוא יהודי. אלו ואלו מעשים שמתבצעים על ידי מחבלים – לצערנו ולבושתנו – ואין הבדל בתפיסה. עד היום יש אנשים שיושבים בכלא, חלקם גם במעצרים מינהליים. המשטרה והשב"כ פענחו יחד את פשע השנאה של הצתת כנסיית הלחם והדגים, והיו עוד הרבה מאוד הישגים במאבק החשוב הזה, כך שבשנים האחרונות כן הייתה ירידה. לא היה מיגור של מאה אחוזים של התופעה המגונה הזאת, כיוון שאין תחום כמעט של פשיעה שיש בו מאה אחוזים של מיגור, לא בארץ ולא בעולם, אבל בוודאי שהממשלה מתייחסת בשיא החומרה לפשעי השנאה האלה. קיימתי הרבה מאוד דיוני סטטוס בהובלתי, גם כדי לוודא שכל האמצעים – משתמשים בהם, וכל כוח האדם שנדרש למשטרה מוקצה לטובת הנושא הזה. אין ספק שהפשעים הללו, מעבר להיותם מבחינה מוסרית פשע ברמה הכי גבוהה שיש, הם כמובן גם פשעים שפוגעים קשות במדינת ישראל כולה ובתדמיתה בעולם, ולכן, החומרה של הפשעים הללו היא חמורה ברמה הכי גבוהה בכל המובנים. אני אמשיך לצפות, לדרוש מהמשטרה ולעקוב אחר כך שהיא תפעיל את כל האמצעים שעומדים לרשותה כדי לאתר את העבריינים, כדי להביא אותם לדין וכדי שהעונשים שהם יקבלו יהיו החמורים ביותר שניתן. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. מה אדוני מציע? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה שחברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה? << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> ועדת הפנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו נערוך הצבעה, אבל לפני זה – הבעת דעה של חבר הכנסת ג'בארין. חבר הכנסת ג'בארין – איפה הוא? להקפיד על דקה, אני מבקש. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> לגבי הוועדה – אני מציע לוועדה לביקורת המדינה. ההערה שלי היא בעיקר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני, אתה לא מציע. מי שמציע זה – – – << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מסכים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בסדר, בסדר. ביקורת המדינה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ההערה שלי היא בעיקר לגבי אוזלת היד של המשטרה, שנמשכת ונמשכת. והשאלה שלי: הרי כולנו יודעים, לצערי הרב, שאם היה מדובר במקרה הפוך – שהקורבנות בצד היהודי – לא היינו שומעים על תופעה כזאת שנמשכת כל הזמן, זה כמה שנים. כמה שנים. היה בתקופה האחרונה גם באכסאל, היה גם ביפיע ועכשיו בכפר קאסם. מה, המשטרה כל כך חסרת אונים אל מול התופעה הזאת בעידן של היום? לכן, כשאנחנו מאשימים את המשטרה, אנחנו מסתמכים על כך שזה קורה שוב ושוב בלי שהמשטרה ובלי השב"כ, אם זה אצל השב"כ, מצליחים לעצור את הכנופיות הללו. קוראים לזה פשעי שנאה, אבל אלה מעשי טרור לכל דבר ועניין. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה לך, אדוני. היכן השר? איה פלוטו? היכן השר, חברים? אוקיי, אנחנו נמשיך, ואני מבקש לדאוג ששר יגיע לכאן. בבקשה, פריג'. בכבוד. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שמעתי את השר, ושמעתי אותו מצוין. הוא יוכל להגיד שירותי ביטחון, הוא יוכל להגיד קבינט, הוא יוכל להגיד כל גוף ביטחוני; מבחינתי, כאזרח, אני מופקר. לא זכור לי שבמדינת ישראל קיים גוף טרור כזה כל כך הרבה שנים והוא ממשיך להרים את הראש. השר יוכל להגיד שזה התארגנות בלתי חוקית; הוא יוכל להגיד שזה קרוב לארגון טרור. לא, אדוני. אנחנו רוצים פעולה, פעולה ראשונית. אם אתם מסכימים שאלה פשעי שנאה ופשעי גזענות, אנחנו מבקשים להגיד את זה ולקבל את ההחלטה. מדובר בארגון טרור. הגיע הזמן להגיד: תג מחיר – ארגון טרור. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> התארגנות בלתי חוקית זה לא ארגון טרור. היום כפר קאסם – מחר בכל יישוב אחר. חצר אחורית תהפוך להיות חצר קדמית, והיא כך. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. למרות שאין פה שר. זה נורא ששר גומר, הולך ולא מחכה למחליפו, אבל אנחנו נמשיך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אי-אפשר עוד אחד. רק בהצעה הבאה. אדוני, בבקשה. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, בוא נחשוב על תסריט מסוים: אנשים היו מתעוררים – תושבי כפר קאסם – והיו מגיבים והיו נהרגים אנשים. מה הייתה התגובה של השר עצמו? של המדינה? אבל האנשים האלה, של תג מחיר, שלא רוצים להכריז עליהם כארגון טרור, יש להם רקע אידאולוגי, והם המשך של אנשים שמיוצגים פה בכנסת אידיאולוגית. לכן, אני פונה אליהם ואומר להם: לפחות תלמדו אותם את ההיסטוריה נכון, כי כשרושמים שהיהודים לא שוכחים, הם צריכים לדעת שהיהודים הם שטבחו בתושבי כפר קאסם, ולא תושבי כפר קאסם טבחו ביהודים. 49 אנשים שנטבחו בכפר קאסם היו על ידי יהודים, ולא יהודים על ידי ערבים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אחרון – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני שוב מבקש מהסדרנים לדאוג שיהיה כאן שר, שר תורן. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. צודק השר לביטחון פנים שהאחריות הכוללת בעניין תג מחיר נמצאת על השב"כ, והשב"כ הוא שנכשל. מי שהיה צריך לענות לנו כאן על השאלה זה ראש הממשלה, שהוא המופקד על הנושא הזה והוא חייב לתת תשובות לחברי הכנסת ולציבור למה הממשלה כל כך כושלת בטיפול בפשעי השנאה הימניים הקיצוניים האלה. זו השאלה, והיא שאלה מאוד מאוד פשוטה. חלק מהתשובה נמצא בדבריו של השר. כאשר מסרבים להכריז על ההתארגנויות האלה כהתארגנויות של טרור, שוללים מערכת שלמה של כלים שנמצאת בידי המדינה כשמדובר בארגוני טרור. כשמחליטים שלא להכריז על ארגוני טרור יש לזה משמעות מעשית, יש לזה משמעות משפטית ויש לזה, למרבה הצער, גם משמעות ציבורית מאוד גדולה – בעצם אומרים לקורבנות פשעי השנאה האלה: אתם פשוט שווים פחות. ועם הדברים האלה אנחנו לא יכולים להשלים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, כבודו. אם כן, חלק הציעו ביקורת המדינה וחלק הציעו הפנים. << קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >> ביקורת המדינה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> השר ביקש לוועדת הפנים. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> הוא לא נמצא. למה תיתן לו את הסוכרייה הזאת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. השר, בפרוטוקול, הציע – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אבל הוא לא נמצא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> פריג', פריג', אני לא מתווכח. אדוני, אני לא מתווכח. זה שהוא לא נמצא זה משהו אחר. אנחנו נעביר את זה לוועדת הכנסת. אנחנו עושים הצבעה, בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אדוני צודק, אבל אלה שני דברים שונים. אתה צודק, פריג'. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> הוא כבר לא נמצא, ולתת לו את הבחירה שהוא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, הוא סיים את התורנות שלו ויצא. אדוני צודק. אנחנו נעבוד על פי התקנון. אתה צודק. 14 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, ההצעה לסדר-היום תעבור לוועדת הכנסת. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >>כתובות הנאצה כלפי המגזר הרוסי בכניסה למשרד העלייה והקליטה ומשרד הפנים באשדוד << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום בנושא: כתובות הנאצה כלפי המגזר הרוסי בכניסה למשרד העלייה והקליטה ומשרד הפנים באשדוד, מס' 11462, 11491 ו-11492. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. סופה, נתרגל – השרה סופה לנדבר, אז צריך להתרגל. << דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >> בסדר. חברת הכנסת זה מכובד מאוד. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. השר אקוניס הגיע. בבקשה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> היה השר גלעד ארדן. מה איתו? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הוא הלך לפני – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> תוך כדי הנוכחות שלו הופעל לחץ כאילו מה קרה. היה שר. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> פחדת להופיע כשדיברו על תג מחיר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, גברתי, שלוש דקות. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, יום שישי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בפער קטן, אתה אומר. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – יום שישי, יום יפה, העיר אשדוד, רחוב בגין, הכניסה למשרד הפנים ומשרד העלייה – כתובת על הקיר, ולא מדומה: רוסים לא רצויים כאן. תשמעו, רבותיי, אדוני השר – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אני שומע. אני גם אגיב. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – זה קרה לא פתאום, ולא סתם בעיר אשדוד. לא כתובת בלתי מזיקה אלא פוגענית, גזענית. גזענית מאוד. רבותיי, אדוני היושב-ראש, זה לא קרה בעיר אשדוד פתאום. יש לזה שורשים – שורשים של שנאה וגזענות. אני רוצה להגיד שהאירוע הזה קיבל חיזוק במערכת הבחירות בעיר אשדוד. אבל אף אחד – מי שכתב ומי שחתם ומי שהשאיר את זה על הקיר – לא חשב שברגע הזה רוסים, למעלה ממיליון איש, יהודים מרוסיה, יקומו ויעזבו את מדינת ישראל – יקומו ויעזבו חיילים, משרתי צבא במדינת ישראל; יקומו ויעזבו מהנדסים, ורופאים, ואחיות, ופארה-רפואיים, וספורטאים, וכולם. הוא לא חשב על כך. הוא חשב על שנאה, והשנאה הזאת – יש לה כתובת, יש לה כתובת בין אלו שהצביעו על חוק המרכולים. אני חושבת שאתם יודעים שהעיר אשדוד הייתה הראשונה שיצאה ליישום חוק מרכולים, חוק נגד אוכלוסייה של חילונים – מפריע לי, רבותיי – נגד אוכלוסייה חילונית. בניסיון ליישם את החוק נזרעו זרעי הסתה. ואני דורשת מהמשטרה – השר, לפני שהוא יצא, ענה לי בדיוק מה שענו לי במשטרה: שבאותו רגע שגילו וראו את הכתובת על הקיר אני התקשרתי למוקד 106, ומחקו את הכתובת על הקיר. אבל היא נשארה בזיכרון; הוא נשארה פה, עמוק בלב, בפגיעה כלפי האוכלוסייה הזאת. אבל, אדוני היושב-ראש, אני פניתי למשטרה, ואחרי כמה דקות הם באמת התקשרו אליי בחזרה ואמרו: אנחנו התחלנו בחקירה. אמרו. ואני אגיד דבר מאוד מאוד קשה: כאשר רצו לתפוס את אייכמן, תפסו אותו. אתם תגידו: מה פתאום אייכמן ומה פתאום את משווה? אני משווה דבר. כאשר רוצים, אין זו אגדה. חייבים לתפוס את האנשים האלה. יש מצלמות בכל עיר, ויש מצלמות בעיר אשדוד. זה במרכז העיר, הכתובת של השנאה, ואני חושבת שאנחנו צריכים לדרוש מהשר לביטחון פנים להגיע לכאן ולענות, לתת תשובה, תשובה ברורה. ואני לא רוצה שיתחמקו ויגידו לי: יש חקירה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני דורשת למצוא את הפושעים האלה ושיקבלו את העונש הראוי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת אייכלר, כבודו. בבקשה. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כאשר ביקשתי להצטרף להצעה בעניין כתובות נאצה נגד המגזר הרוסי רציתי לעלות ולגנות את הדבר הזה, גם כאשדודי לפני 40 שנה, שנקלטנו על ידי עולי ארצות המזרח, ואחר כך, כשאנחנו קלטנו את עולי רוסיה. אשדוד היא עיר שהייתה סמל לשיתוף פעולה ולמגורים משותפים ולידידות, וגם היום רוב הציבור שם הוא מאוד מאוד ידידותי אחד לשני. אבל כששמעתי את חברת הכנסת סופה לנדבר מצביעה על האשמים – אלה שהתנגדו לחוק המרכולים – אז פשוט היא הצביעה על עצמה, היא וליברמן והפוליטיקאים שעשו בחירות על הגל נגד חוק המרכולים בשבת. אתם הצתתם את האש של להציל את העיר מידי החרדים. כל כתובות הנאצה נגד חרדים שהיו בבחירות באו מכם, מהפעולה שלכם, אז כשאתם מאשימים את אלה שהתנגדו לחוק המרכולים, אנחנו מאשימים אתכם. עכשיו למשהו שאני כן מסכים עם חברת הכנסת סופה לנדבר – שכל גזענות, כל אנטישמיות, כל ביטוי של שנאה נגד האחרים הוא דבר שצריך להוקיע, והמשטרה צריכה לטפל באנשים האלה – ואני מאמין שהם בודדים – עד תום; אסור לאפשר, לא באשדוד ולא בשום מקום אחר. ואני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, יותר מזה. זה לא רק רוסים ולא רק חרדים ולא רק ספרדים ולא רק אשכנזים. יש היום בתקשורת הישראלית, ברשתות, בכל מקום וגם בכתובות נאצה, היתר להסתה ולכל דבר שבכל מקום בעולם אסור. אתן לכם אמרה שאמר חכם סיני לחכם מערבי. הוא שאל אותו: תגיד לי, למה אתם מבינים שכשאדם עובר ברחוב ונותן סטירה או אגרוף בפנים למישהו אחר אז הוא פושע, וכשהוא מעליב אותו וצועק עליו ומחרף אותו ומשמיץ אותו ומדבר עליו לשון הרע זה בסדר? אצלנו, הסינים, הוא אומר, זה אותו דבר. אני לא אומר שצריך ללמוד מהסינים, אבל חוכמה בגויים תאמין. גם באותיות עבריות נכתבות באתרי האינטרנט תגובות אנטישמיות, גזעניות, נגד חרדים, יום-יום, ואנחנו צריכים לדעת: מי שפוגע באיזושהי אוכלוסייה, דווקא בחברה כל כך מורכבת כמו החברה הישראלית, צריך להוקיע אותו, בין שהוא חרדי ובין שהוא נגד רוסים ובין שהוא נגד ערבים ונגד כל מיעוט שהוא. לא יכול להיות שאני אדבר כשפוגעים בחרדים, גב' סופה תדבר כשמדברים נגד רוסים והערבים ידברו כשזה נגד הערבים. אנחנו צריכים להתאחד בדבר הזה. לא ייתכן – ואני, אדוני היושב-ראש, אני אצטט עוד ציטוט שהיה בעיתון עברי ותיק שכותב על איכות הסביבה. והוא כותב שם דבר מדהים. הוא אומר: טיטולים אי-אפשר למנוע, כשהם מזהמים את הסביבה, אבל ילד אחד פחות אפשר. כך כותבים בעיתון. אני חושב שהגרמנים היו הרבה יותר נאורים ממנו למען איכות הסביבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הם חשבו שמיליון ילדים פחות יכולים הרבה פחות לזהם את הסביבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני לא רוצה לסיים בדבר רע, אלא בדבר טוב. אני מאמין שחנוכה זה היום שמאחד את עם ישראל, ויותר לא נדע על הסתות של אחד נגד השני. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, היות שאין תשובת שר, אז המציעים – דיון במליאה, לעבור – סליחה, גברתי? << קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לוועדת הפנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – – << קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לוועדת הפנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, אדוני? שאר המציעים? ועדת פנים. אם כן אנחנו גם על זה נעשה הצבעה. בבקשה, מי בעד ומי נגד להעביר להמשך דיון בוועדת הפנים? הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תשעה בעד, אפס מתנגדים. אם כן, ההצעה לסדר-היום עוברת להמשך דיון בוועדת הפנים. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> החשש שלקופת החולים כללית אין כסף לשלם לבתי החולים ושהמערכת בפני שוקת שבורה << הלסי >> << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום. אני מבקש, יש לנו עוד שש דקות בדיוק. לכל אחד משני הדוברים הראשונים, לצערי, חבר הכנסת מקלב, רק שלוש דקות. אנא. הצעות לסדר-היום בנושא: החשש ש לקופת החולים כללית אין כסף לשלם לבתי החולים ושהמערכת בפני שוקת שבורה, מס' 11456, 11475 ו-11488. אם גם אתה תדבר, זאת אומרת שהם יצטרכו לדבר חצי דקה פחות. תודה, אדוני. חבר הכנסת שמולי, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מערכת הבריאות שלנו חולה במחלה סופנית. אנחנו לא צריכים עוד נתונים, דוחות ומספרים כדי לדעת את זה. אנחנו לא צריכים עוד תמונות ותחקירים. אנחנו רואים את ההזנחה, אנחנו רואים את הצפיפות, את העומסים האדירים – גם במיון וגם במחלקות – את התורים האין-סופיים האלה גם לרפואה מקצועית וגם לניתוחים, את הצוותים הרפואיים שבקושי עומדים על הרגליים. אנחנו שואלים היום שאלה פשוטה: איך אתם, בממשלה, נותנים לדבר הזה לקרות? מה שקורה כאן, אדוני היושב-ראש, זאת לא טעות – זו מדיניות. כי כאשר התמונה היא כזאת, כשההוצאה הציבורית של ממשלת ישראל על מערכת הבריאות שלה היא מהנמוכות במערב, אי-אפשר לקבל בכלל שום תוצאה אחרת. אזרחי המדינה משלמים על הבריאות בכל שנה מהכיס הפרטי יותר ויותר, אבל מקבלים מהמערכת הציבורית פחות ופחות. מספר המיטות היחסי פר אוכלוסייה נמוך ב-30% בהשוואה למה שהיה בתחילת המילניום. רבע מהישראלים פשוט מוותרים על טיפול רפואי או על תרופה, בגלל התורים האין-סופיים או בגלל העלות שלהם. היום, יותר מבכל זמן אחר, אתה תלוי בפרוטקציות בתוך מערכת הבריאות או בכסף הפרטי שיש לך. 5,000 אנשים מתים כל שנה מזיהומים בבתי החולים. וכשרואים, אדוני היושב-ראש, את תמונת המצב הזאת, לבוא פעם אחרי פעם בחודשים האחרונים – בחודש האחרון זה קרה פעמיים – ולקצץ ממערכת הבריאות סכומים לא נורמליים, אסטרונומיים, של עשרות ולפעמים מאות מיליוני שקלים, הדבר הזה הוא בגדר חוסר אחריות שיעלה לנו בחיי אדם. אנחנו מסתכלים על המכתב שיצא ממנכ"ל משרד הבריאות והודיע לקופות החולים ולבתי החולים שבגלל הקיצוץ הרוחבי הזה ייפגעו הסכמי הייצוב עם קופות החולים, תוך צמצום התמיכות הצפויות גם לקופות וגם לבתי החולים, קיצוץ דרמטי במערך האשפוז, בתוכנית להפחתת הזיהומים, ועוד ועוד ועוד. הנתון הזה הוביל לזה שגם הקופות נפגעו, והכללית כבר הודיעה שהיא לא תעביר 200 מיליון שקל לבתי החולים, כדי לממן למבוטחים שלה את שירותי הבריאות שקבועים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. לכן, אנחנו צריכים להידרש לעניין הזה ולטפל בו אחת ולתמיד. התמונה הזאת שבה יש עשרות או מאות אלפי חולים במדינת ישראל שלא יקבלו את הטיפול הרפואי שמגיע להם בחוק, הדבר הזה הוא בגדר מציאות בלתי נסבלת. יש שרים בממשלה שמדברים חזק חזק על הצורך לשמור על המדינה. בשקט בשקט, אדוני היושב-ראש, הם שכחו לשמור עלינו, הישראלים, בתוך מערכת הבריאות הרפואית. לכן, אנחנו מבקשים דיון בוועדת הבריאות של הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת אזברגה, ואחריו, אחרון הדוברים – חבר הכנסת מקלב. בבקשה, אדוני. אנא, הקפד גם אתה על שלוש דקות. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני ממשיך איפה שסיים חברי איציק שמולי. כולנו מודעים לזה שחוק בריאות ממלכתי מחייב את משרד הבריאות לתת את השירות הזה, וקופת חולים – הנושא בגדול הוא שקופת חולים כללית, שהיא הקופה הכי גדולה, שמבטחת בערך 60%, בפני קריסה ואי-יכולת תשלום. ואנחנו עוד פעם מתכננים, עושים תוכניות, מאשרים אותן, אבל לא מבצעים אותן. להלן הדוגמה: בשנת 2014, כשהייתה השרה יעל גרמן שרת הבריאות, היא הביאה תוכנית לממשלה שאישרה חיזוק בית חולים. אני אקח את הדרום לדוגמה, שהוא בפריפריה – חיזוק בית חולים סורוקה ב-300 מיטות עד שנת 2025; תכנון בית חולים ציבורי נוסף בעיר באר שבע, בגלל גידול והזדקנות האוכלוסייה – יופעל עד שנת 2025; חיזוק המענה בתחום השיקומי בדרום על ידי הוספת מחלקה לשיקום מיידי בסורוקה או בברזילי. אני מדבר לגבי הדרום, אגב, מאיר. אנחנו דרומיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בינוי וחיזוק טיפות חלב לאור הצורך לתת הצורך של האוכלוסייה הצעירה; פתיחת מוקד לילה כמענה לאוכלוסייה בפיזור רחב בנגב, וכן כדי למנוע הגעה למיון בסורוקה על מנת להקל על הצוותים הרפואיים, שבלאו הכי הם בלחץ, בלאו הכי הם לא יכולים לתת את השירות כמו שצריך; ברגע שאתה בלחץ, אתה לא יכול. נותנים היום בקופות חולים דקה עד שתי דקות לבן אדם. תשמע, אתה צריך להיות כמו מפעל; מכני. אנחנו מדברים – הרי זה קשור ביחד – על חיזוק כוח אדם, במיוחד רופאים ואחיות, ולתת להם עידוד ומענקים על מנת להתפתח. כל זה קרה בשנת 2014. 2014. ועדיין אנחנו מדברים על עוד יישובים, כפרים בלתי מוכרים, שאין להם אפילו אמבולנס, אדוני היושב-ראש. אנחנו מדברים על דרכים – אתה לא יכול להגיע. קופות חולים, מרפאות, בכלל אין לך. ברגע שאין לך בפריפריה, בחוץ, שירות מספיק טוב, אתה תצטרך להגיע לבית חולים. אתה יודע, התפוסה שם היא 200% לפעמים. עכשיו, בעונה הזאת, 200% תפוסה, וזה מוסיף גם לזיהומים. הכול קשור אחד בשני. זו מערכת שעובדת אחד עם השני: אם אתה נופל באיזו דרגה מסוימת באמצע, אתה יכול לשלם את זה במדרגה הבאה, וכך הלאה. אני חושב, אם הכי חשוב עכשיו לעשות את הדברים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בצורה – להחליט ולבצע. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לך, אדוני. תודה רבה. חבר הכנסת מקלב, אחרון הדוברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – אדוני היושב-ראש, לא יהיה זמן – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא לא לא, אני מצטער. ב-15:00 אנחנו צריכים לסגור את המליאה. יש טקס הדלקת נרות בטרקלין. אדוני. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו אולי לא כל כך מפנימים כשבאים ואומרים לנו שהממשלה, או משרד האוצר מקדם תוכנית, פותר בעיה אחת –במקרה הזה זה נושא הפנסיה של השוטרים – ומטיל קיצוץ רוחבי על המשרדים. פעם חשבתי, כשעוד לא הייתי פה, חשבתי שקיצוץ רוחבי זה משהו, ככה, מִדברים – אולי מהשומנים, מהקצפת. מתברר לנו שכשמדברים על קיצוץ רוחבי במשרדים, במשרד כמו משרד הבריאות, הפירוש הוא שזו גזרה. ולא לבוא להגיד, אחרי ארבע שנים – אני, כחבר קואליציה, אני חושב שהאוצר פעל – לא היו גזרות. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> גם ברווחה וגם בחינוך. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו מדברים על בריאות, מדברים על רווחה, מדברים על כאלה שלפעמים המשמעות היא יותר ארוכת טווח. משרד הבריאות, על ציר הזמן הזה, מתברר שזה לא על ציר ארוך, שלפעמים – כתוב: הרוצה לשקר – ירחיק עדותו; נותן את העדות יותר רחוקה, מרחיק את זה למקום רחוק, ואף אחד לא יודע אם הוא אומר אמת. בקרוב, מייד, מיידית, יש לנו את התופעה הזאת שקופת כללית מודיעה שהיא לא תוכל לתקצב את בתי החולים הסמוכים על שולחנה, במיוחד הפרטיים, שאין להם שום מרווח של משחק, שהם מייד – אם אין העברת כספים, הם לא יכולים לשלם, הפרטיים; אין להם על מי להישען. ההשלכה של זה זו פגיעה אמיתית, מיידית, בחולים, מעבר לכך שתוכניות, שעד – מערכת הבריאות כל כך על כרעי תרנגולת. כולנו יודעים על הצפיפות שיש, על המחסור שיש, על חוסר הזמינות, הזיהומים; תוכניות חשובות, כפי שהתבטאו חברי הכנסת לפניי, שעד שמטמיעים אותן, עד שמוליכים אותן, עד שמעבירים אותן, אנחנו עוצרים אותן, בהחלטה מיידית של משרד הבריאות, מכיוון שהוא צריך להציג תוכנית לקיצוץ של 44 מיליון שקל, וזה כבר נוסף על קיצוץ של 96 מיליון שקל שהיה מתחילת השנה. מה המשמעות כשאנחנו אומרים "קיצוץ רוחבי"? קיצוץ רוחבי זה גזרה לציבור שמתבטאת בשירותי הבריאות ההכרחיים שלנו. זה פוגע. אם אנחנו לא יכולים לקדם את תוכנית הזיהומים בבתי חולים, שזה גורם התמותה הכי גדול שיש היום – גורם התמותה יותר מהכול זה הזיהומים – אם אנחנו לא יכולים לקדם אותה, אנחנו עוצרים את כל חדרי המיון. כולנו יודעים שהיום חדרי המיון זה מסדרונות המיון. אם את זה עוצרים, תוכניות כאלה עוצרים, בתי החולים לא יקבלו תקציב. דיברתי קודם עם מנכ"ל הכללית – הוא אומר לי: אין בזה משחקים. אני לא יכול להעביר את הכסף. הפסיקו את הסכמי הייצוב – אין לי מה לשלם. הוא אומר: אני לא מייצר. גשם אולי יורד; כסף לא יורד מהשמיים. המשמעות היא מאוד מאוד קריטית, ואני חושב שהכתובת היא לא משרד הבריאות כמו בעצם משרד האוצר. יכול להיות שמשרד הבריאות בחר בתוכניות לקיצוץ, כי זה מה שהיה נראה לו. אולי הוא חיכה שנעלה כאן ונציף את הדבר הזה, ונבוא ונגיד לאוצר: השמיכה היא קצרה. קשה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אם לעשות את זה, תמצאו דרכים אחרות איך לשפות את משרד הבריאות, שלא נצטרך לפגוע באנשים. תודה רבה וחג חנוכה שמח. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. אם כן, חבר הכנסת שמולי, אני מבין שההצעה היא להמשך דיון – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> בוועדה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> להעביר את זה לוועדת הבריאות. מאה אחוז. אנחנו נצביע על כך שההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת הבריאות. בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שישה בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. ההצעה עוברת לוועדת הבריאות. תם סדר-היום, הישיבה הבאה תתקיים, אם ירצה השם, ביום שני, ב' בשבט התשע"ט, 10 בדצמבר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:02. << סיום >>