דברי הכנסת
דברי הכנסת
חוברת ט'
ישיבה שפ"ז
הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-ושבע של הכנסת העשרים
יום שלישי, ג' בטבת התשע"ט (11 בדצמבר 2018)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
תוכן העניינים
נאומים בני דקה 4
עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): 4
איתן ברושי (המחנה הציוני): 5
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 6
ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 6
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 7
חמד עמאר (ישראל ביתנו): 7
סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 8
מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 8
עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 9
עודד פורר (ישראל ביתנו): 9
נחמן שי (המחנה הציוני): 10
דב חנין (הרשימה המשותפת): 11
ענת ברקו (הליכוד): 11
רויטל סויד (המחנה הציוני): 12
יעל גרמן (יש עתיד): 13
הצעות לסדר-היום 14
ציון יום זכויות האדם 14
היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 14
תמר זנדברג (מרצ): 15
יעל גרמן (יש עתיד): 16
דב חנין (הרשימה המשותפת): 18
מיכאל מלכיאלי (ש"ס): 20
טלי פלוסקוב (כולנו): 23
סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 26
שרת המשפטים איילת שקד: 27
אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 29
פנינה תמנו (יש עתיד): 32
ענת ברקו (הליכוד): 33
<< נושא >> נאומים בני דקה << נושא >>
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
חברי הכנסת, היום ג' בטבת תשע"ט, 11 בדצמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.
אנחנו נפתח עם נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה על מנת שחברי הכנסת יוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, תפתחי היום את הנאומים, ואז נלך לפי הרשימה.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, עכשיו, לפני שעתיים, זה הגיע לעיר שלי, לעכו. נודע לי על רצח אישה צעירה בת 28 מהעיר שלי, שאני מכירה את המשפחה שלה, וקשה לי להגיד את זה, אבל היא הפכה למספר 25 במדינה. אתמול בערב שמענו על היריות שהיו, והיה מבזק חדשות שאישה איבדה את החיים שלה, ואני עליתי על הדוכן ודיברתי, ואחר כך נרגעתי כשנאמר לי שזאת הייתה טעות בפרסום, ושמחתי לקבל את הידיעה שהצעירה ניצלה. אבל הפעם זה היכה בתוך העיר שלי, כמה מטרים מהבית שלי.
ולהגיד את האמת, אני מרגישה הרבה צער, אבל הרבה הרבה כעס – הרבה כעס על שאנחנו ממשיכות לספור את הגופות, ואפילו החלטה אחת שמעידה שמישהו התעורר בממשלה הזאת והתחיל לעשות משהו אין לנו. אני לא יודעת מה צריך לקרות וכמה גופות צריך לספור עד שיחליטו שמעבירים את התקציב לתוכנית הלאומית מייד, ושמתחילים לבצע אותה מייד, ושמתחילים להגן על הנשים מייד, ולמנוע את הרצח הבא.
לפני פחות מחודש הבית הזה הצביע נגד ועדת חקירה על רצח נשים. אני אומרת לכם שבלתי מתקבל על הדעת – אני מעלה את ההצעה שוב בשבוע הבא, ואני רוצה ששוב הכנסת תצביע, כי משהו לא הולך ומישהו צריך להיות אחראי למצב הזה. ואני פונה לשרת המשפטים, שנמצאת איתנו עכשיו: ועדת החוקה, חוק ומשפט אמורה לדון מחר במדרג עבירות ההמתה, ואני מבקשת בכל שפה שאפשר לבקש: תעשו שרצח על רקע מגדרי, רצח נשים, יהיה במדרג העבירות הכי גבוה ויחייב מאסר עולם. אולי זה ירתיע במשהו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת איתן ברושי, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
<< דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת המשפטים, חברי הכנסת, על פי מה שמדווחים בתקשורת, כוחות צה"ל שפועלים בצפון לאורך גבול לבנון גילו מנהרה שלישית. ביקרתי ביום ראשון בגזרה המזרחית וביום חמישי בחלק השני המערבי, ופגשתי אנשים נחושים, שזה לא המבחן הראשון שהם עומדים בו.
ויחד עם זה, חבריי ואדוני היושב-ראש, גברתי השרה, הפער גדול מאוד בין החשיבות שהממשלה מייחסת לפעילות, ההערכה והחשיבות למתיישבים ולחקלאים, שזה רוב האוכלוסייה לאורך הגדר – פער עצום בין מה שהם מוכנים לתת במחמאות לבין מה שנותנים בסיוע: יש פערי מיגון גדולים מאוד; יש קיצוצים דרמטיים בנושאים שאין להם שום הצדקה – ורק השבוע היה פה דיון בכנסת על קיצוץ מענקי האיזון, תחבורה. יש נכונות של החקלאים לעזור עד כמה שניתן, אבל כבר עולה שאלת הפיצוי. יש עקירת מטעים, יש מטעים שהם שטח צבאי סגור ואי-אפשר לקטוף אותם, ושמעתי תוך כדי סיור את טענותיהם של אנשי התיירות על המשבר בתיירות, שאנחנו כבר בתוכו.
ולמה אני אומר את זה? ופניתי גם ליושב-ראש ועדת הכספים, היושב-ראש גפני, לקיים דיון מראש, ולא לעמוד במצב מביך שלאחר חודשים, שבועות ולילות בעוטף עזה עוד לא נתנו אפילו שקל אחד פיצוי, ועוד מעט נגמרת השנה, כולל מה שמשתמע.
לכן, על הכנסת לומר דברי הערכה – ואני מההתחלה נתתי גיבוי לממשלה ולעומד בראשה, לשר הביטחון – אבל לא פחות מכך, להתייחס בצורה הולמת למי שהוא צבא הקבע, אלה שיושבים כל השנים עם בגדי עבודה לאורך הגבול, גם בצפון וגם במקומות אחרים. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת איתן ברושי. חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – חברת הכנסת ניבין אבו רחמון.
<< דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו היום מציינים את יום זכויות האדם, ואתם יודעים מה? אני תמיד אחרי יום עם כותרת רוצה לצפות שאנחנו נעשה לפחות דבר אחד קטן, נניח ביטול של בדיקות תלות. הרי כולנו יודעים שהבדיקה הזאת משפילה את הקשיש. אני מכירה מקרה שהגיעה עובדת לבדוק את המצב הבריאותי ואת העצמאות של אישה בגיל 90 – אישה שהייתה בזמנו רופאת נשים, רופאה, שהייתה מנהלת בית חולים, אבל הגיעה לגיל 90. וכאשר הגיעה לבדיקה מישהי והתחילה להגיד: תוציאי תותבות, אז הגברת אמרה: יש לי שיניים משלי בגיל 90; תורידי מכנסיים – אז היא אמרה: את יודעת מה? קודם את תורידי ואחר כך אני אעשה. טוב שהאישה הזאת הייתה אישה חזקה וחכמה ויכלה להתנגד להשפלה הזאת.
אני מצפה מכנסת ישראל לעשות לפחות צעד אחד למען אותו אזרח: לבטל את בדיקות התלות, כדי לא להשפיל את הקשישים. יש רופאים לגריאטריה שיכולים ומסוגלים לתת הפניה אם אדם זכאי לתמיכה הזאת.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת לנדבר. חברת הכנסת ניבין אבו רחמון, ואחריה – חבר הכנסת אחמד טיבי.
<< דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >>
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי כנסת, אתמול היה יום זכויות האדם הבין-לאומי. ישראל מפירה באופן יומיומי את זכויות האדם של הפלסטינים. ביום שלישי שעבר, בשעה 02:25, לפנות בוקר, חיילים ירו למוות במוחמד חבאלי בן ה-22, בעל מוגבלות שכלית, בטול כרם. ממש עכשיו פרסם ארגון בצלם וידיאו חדש מארבע מצלמות אבטחה בשני מוקדים שונים ברחוב שמוכיח בבירור כי האזור המיידי שבו נורה חבאלי היה שקט לחלוטין. בניגוד לטענות של הצבא, לא הייתה הפרת סדר אלימה ולא נשקפה לחיילים שירו במוחמד שום סכנה. מדובר בהרג בניגוד לחוק, ללא כל הצדקה. אסור לטייח את המקרה הזה; חייבים לחקור ולהעמיד לדין את היורים. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת אבו רחמון. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, זעקת העובדים הסוציאליים – זה כמה ימים יש מחאות, שביתות של העובדים הסוציאליים, המוחים מצד אחד על אלימות מתגברת נגדם ומצד שני על תנאי השכר. אלפי עובדים סוציאליים עושים עבודה מצוינת, אבל כאשר מצטברים מאות תיקים על השולחנות של כל עובד סוציאלי, יש מצוקה של עבודה, עומס ולעיתים גם מקרי אלימות. למשל, אדוני היושב-ראש, הרקע למקרי אלימות כלפי העובדים הסוציאליים הם כדלקמן: דחיית סיוע חומרי ב-2018 – 13 מקרים; הפעלת חוק נוער – 34 מקרים; סדרי דין – אישות – 17 מקרים; סידור חוץ-ביתי, סיוע שלא במסגרת מחלקת רווחה, התערבות טיפולית, סידור בקהילה, התערבות במסגרת החוק.
מדובר באוכלוסייה חשובה שעושה עבודה מצוינת. חלקם מתוסכלים לאחר שלמדו באוניברסיטה, באו עם מוטיבציה, ובסוף המדינה לא מעריכה את העשייה שלהם. יש להיענות לתביעות של העובדים הסוציאליים ולתת להם הגנה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי.
<< דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, אני אעלה שני נושאים. הנושא הראשון היום הוא נושא משמח: בוועדה המשותפת כלכלה-פנים, בחקיקת חוק תאגידי המים, הצלחנו להוריד את מס הערים, היטלי הערים, ב-28%. זה מס שמוטל על כל מי שגר בערים, שהוא צריך לשלם לתאגידי המים מס הקמה לחיבור לביוב ומים בשביל לקבל טופס 4, בשביל לקבל היתר בנייה. 28% זה הרבה כסף לאנשים. דבר טוב, ואני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת דוד ביטן, שהיה איתנו, והצלחנו להוריד ב-28%.
דבר שני שאני רוצה לדבר עליו: בשבוע שעבר דיברנו על הנושא של חלקות לחיילים משוחררים. שר האוצר, בווידיאו שהוא הוציא, אמר שהחודש יחולקו חלקות בשפרעם לחיילים משוחררים. אני עליתי כאן ואמרתי שבלתי אפשרי שזה יהיה, כי בשאילתה שאני הפניתי שבוע לפני נאמר לי שעדיין אין מדידות – לא הועברו מדידות למינהל מקרקעי ישראל, לא הועברו עלויות הפיתוח למינהל מקרקעי ישראל. אמרתי: אני אקיים דיון בוועדה שאני עומד בראשה. וקיימנו היום דיון, והתברר שכל מה שאמרתי היה נכון – בלתי אפשרי לחלק בחודש דצמבר, וגם לא בחודש ינואר, כי מינהל מקרקעי ישראל אמר: ברגע שהנתונים יגיעו אליו, ייקח לו חודשיים להכין את החוברת.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >>
לכן אני פונה לשר: תעשה את הכול כדי לפחות בעוד חודשיים נצליח לחלק בשפרעם. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עמר. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
<< דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, לפני כמה דקות צפיתי בקטע מהסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל", ושם התוודענו, אני וחבריי שהיו נוכחים בכנס שיזמה חברתי תמר זנדברג, לעוולות שנגרמו לעולים יהודים, עולים חדשים שנשלחו לעיירות הפיתוח. והיה מוקד בירוחם – זה לפחות מה שאני קלטתי מהקטע שראיתי.
אבל כמה דומה היום לאתמול, ואותן שיטות שניסו והכריחו את העולים החדשים האלה להישאר בכוח כמעט בעיירות הפיתוח, למרות שלא רצו בזה – כמה שנעשות היום בדיוק אותן שיטות של הממסד עם הכפרים הלא-מוכרים בנגב. שני מאפיינים יש לשיטות האלה: לנצל את החולשה של האנשים האלה – ניצלו את החולשה של העולים החדשים בשנות ה-50, מנצלים את החולשה של האוכלוסייה הבדואית; והדבר השני זה חוסר הידע. שני דברים, אותה שיטה, אותו עוול לשתי האוכלוסיות.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחבר הכנסת אלחרומי. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.
<< דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לרגל ציון יום זכויות אדם העולמי בכנסת אני מזכיר את אמירתו המפורסמת של הח'ליף הרשידי השני עומר בן אל-ח'טאב, (אומר בערבית: רצון האל עליו,) שאמר את המשפט הזה לאחד מהמושלים שלו על מצרים, כאשר דיכא והפלה איש קופטי מצרי. הוא אמר לו: (אומר בערבית: מתי התחלתם לשעבד בני אדם? והרי אימותיהם הולידו אותם בני חורין.) בן אדם נולד חופשי, הוא לחופש נולד, ואסור לשעבד אותו.
אני רוצה לציין גם שבמשטר דמוקרטי האזרחות לא אמורה להתנגש עם זכויות אדם אלא להפך – היא אמורה לשמור על זכויות אדם, במיוחד חופש ביטוי ויצירה וחיים בכבוד, ולא לרמוס את זכויותיו בשם הנאמנות. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת גנאים. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני. אחריו –חבר הכנסת עודד פורר.
<< דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >>
בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום היה דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות בנושא המענק שהמדינה החליטה להעביר למתמחים בפריפריה, הרופאים המתמחים בפריפריה, והיא לא מעבירה; ויש חוזר מנכ"ל שאפילו שולל מהם מתחילת השנה עד חודש אוגוסט. ואני אומר: המתמחים האלה – המענק שלהם בא לא רק לעזור לרופא המתמחה, אלא לעזור לפריפריה החלשה, שאם אין את הרופאים המתמחים האלה, הם יצטרכו לנסוע רחוק כדי לקבל טיפול, וזה למרות החולשה שלהם. הם יפסידו ימי עבודה, יפסידו נסיעות ויפסידו גם חלק מהבריאות שלהם.
לכן אני פונה לשר האוצר ולסגן שר הבריאות: הגיע הזמן לתת לאזרחים בפריפריה את הזכויות שלהם, ולפחות לפי החוק צריך להיות שוויון בבריאות. יש אפליה בהרבה תחומים; לפחות לא צריכה להיות גם בבריאות.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה, אדוני. כפי שנאמר, אנחנו מציינים את יום זכויות האדם בכנסת, ואולי נדבר גם על הזכות לחיים, למשל, של תושבי עפרה ושל אותו תינוק שיולד בניתוח קיסרי ונמצא במצב קשה היום, וכולנו מתפללים לשלומו.
אנחנו יודעים שהפיגוע הזה כמובן בוצע בהשראת ארגון חמאס, שמנסה בכל כוחו להוציא פיגועים ביהודה ושומרון. וזה אותו חמאס, אדוני, שחגג את הפיגוע ובירך עליו. ולאותו חמאס בסוף השבוע האחרון הועברו 15 מיליון דולר במזומן. חשוב לי כאן לתאר, כדי שבבית הזה יבינו איך עובר הכסף הזה: נחת מטוס קטארי בנמל התעופה בן-גוריון, בארץ ישראל, במדינת ישראל; ירד ממנו השליח הקטארי עם מזוודות עם 15 מיליון דולר במזומן, וכשהוא מלווה על ידי קציני צבא ההגנה לישראל הוא נסע מנמל התעופה בן-גוריון עד מעבר ארז, שם העבירו אותו אחר כבוד קציני צה"ל לידי ארגון הטרור חמאס, יחד עם 15 מיליון דולר במזומן שיחולקו למחבלים.
אדוני, זאת לא הדרך שבה נלחמים בטרור; זאת לא הדרך שאנחנו הבטחנו לבוחרים שלנו; זאת לא הדרך שהקואליציה, או לפחות המפלגות שיושבות שם, הבטיחו לבוחרים שלהן שהן יילחמו בטרור. זאת הדרך שנותנת רק בחודש הזה עוד 15 מיליון סיבות לטרוריסטים בעזה להמשיך לנקוט בטרור, והם צפויים לקבל עוד 60 מיליון סיבות, שישלימו יחד ל-90 מיליון דולר סך הכול שהחמאס יקבל בחסות ממשלת ישראל.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת פורר. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת דב חנין.
<< דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לדוח של נציבות האיחוד האירופי שהופיעה היום בעיתון ידיעות אחרונות, ושצריכה להטריד לפי דעתי כל אחד ואחת בבית הזה, שמדבר על כך ש-40% מיהודי אירופה, 40% מיהודי אירופה, בחמש מדינות – בריטניה, צרפת, גרמניה, בלגיה ופולין – אינם בטוחים במדינותיהם – ארבעה מתוך עשרה – כי הם מצביעים על האנטישמיות כגורם מספר אחת שמערער את ביטחונם ואת יכולתם להמשיך ולחיות במדינותיהם. אני חושב שמכל הסקרים שאנחנו שומעים עליהם לעיתים קרובות זה הסקר החמור ביותר. אגב, מצטיינת לרעה בריטניה, אולי "בזכות", במירכאות, הצהרותיו של מנהיג הלייבור – 75% מיהודי בריטניה הצביעו על האנטישמיות כבעיה דחופה, מיידית וטעונה פתרון.
אני חושב שמדינת ישראל, מדינת העם היהודי, לא יכולה להניח לממצאים כאלה לעבור לה ליד האוזן או ליד העין. נכון שיש לנו עניינים אחרים שחשובים לנו מאוד בביטחוננו פה, במדינת ישראל – מבצע בצפון ובדרום ובמזרח ובמערב. כל הדברים האלה, אני לא מפחית חלילה מחשיבותם, אבל אני חושב שמי שהקים את מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, חייב להקדיש זמן ואמצעים כדי להתמודד עם העניין הזה, לפרוס זרועות ארוכות שיצאו מפה, מתוך מדינת ישראל, ויגיעו למדינות האלה, גם באירופה, גם בארצות הברית, גם במדינות אחרות בעולם, ויפעל בצורה נחושה ועקבית כנגד האנטישמיות. האנטישמיות – אויב מספר אחת של העם היהודי. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ענת ברקו.
<< דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להמשיך את דבריו של חבר הכנסת שי. אכן, האנטישמיות באירופה מתרחבת, אבל מה שצריך להדאיג אותנו במיוחד זה עמדה סלחנית שנשמעת לפעמים מכאן, מירושלים, מהממשלה, למנהיגים אנטישמים, גזענים, ניאו-פשיסטים, שחלקם מתקבלים כאן בברכה. אני, אדוני היושב-ראש, התייצבתי היום יחד עם קבוצה של ניצולי שואה בשערי יד ושם במחאה על ביקורו המתוכנן של מתאו סלביני, מנהיג הימין הקיצוני האיטלקי, אדם שמציג את עצמו כחסיד של מוסוליני ורואה בו הרבה תכונות חיוביות. איש כזה לא יכול להיות ביד ושם; איש כזה לא רצוי ביד ושם. אני הייתי מציע לממשלת ישראל בכלל לא לארח מנהיג שכזה אצלנו. גם שיתופי פעולה פוליטיים – צריך להיות להם גבול.
ואני רוצה, אדוני היושב-ראש, לציין לטובה את נשיא המדינה ראובן רובי ריבלין, שלא מצא את הזמן לקבל את מתאו סלביני. אני חושב שזוהי ההתנהלות המכובדת של נשיא. זו צריכה להיות גם ההתנהלות המכובדת של הממשלה בישראל.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת רויטל סויד.
<< דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אכן, זכויות אדם הן זכויות מאוד חשובות, והעלה כאן חברי שאזרחות לא אמורה להתנגש עם זכויות אדם או עם זכויות הפרט. נכון, אבל אזרחות וזכויות פרט גם לא אמורות להתנגש עם היותו של אזרח תורם למדינתו, לא יוצא נגד מדינתו ולא תומך באויביה.
אני רוצה לשאול: דיברנו רבות על אלימות נגד נשים בימים האחרונים, ובאמת, גם היום נרצחה אישה בעכו, וזה חמור ביותר, וכולם יוצאים נגד אלימות נגד נשים. אבל כשנרצחת אישה בהיריון עם עובר בבטן, וצריך לילד אותה – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
לא נרצחת, ברוך השם. ניסיון רצח.
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
סליחה, ניסיון רצח. היא נאבקת על חייה, והיילוד – גם מצבו הידרדר. – – אף אחד לא גינה את זה; אף אחד לא אמר: אני יוצא נגד הפיגוע הזה. או כשהחמאס יורים ומכוונים על אוטובוסים של ילדים, רוצחים ופוגעים בילדים קטנים – תמיד הצד הזה צודק, למרות שמדובר בירי שמכוון לאזרחים. כשלוקחים משאבים בעזה, ובמקום להשקיע באוכלוסייה ובילדים של עזה חופרים מנהרות ומצטיידים בנשק – במי זה פוגע? איפה זכויות האדם? או כשאבו מאזן כולא בתנאים של חקירה ועינויים עיתונאים – לא שמעתי אתכם מדברים על זה מילה אחת. וכשרוצחים סוחר קרקעות או מתווך, חלילה וחס שלא ימכרו קרקעות ליהודים – מישהו מכם אמר משהו על זה? אף אחד לא גינה את זה. זה בסדר, כי הם פועלים נגד יהודים. וכשמתמנה סגן ראש עיר בחיפה, עיר של דו-קיום, חיים משותפים – לוקחים מישהו שהוא תומך בחיזבאללה, תומך בחמאס, מצהיר על עצמו ככזה – מישהו מכם אמר משהו?
מה זה זכויות אדם? זכויות אדם זה גם זכויות האדם, האזרח שחי פה במדינתו, של כלל האזרחים, בלי להיות כל כך צבוע.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת ברקו. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, גברתי. אחריה – חברת הכנסת יעל גרמן.
<< דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי שרת המשפטים, חבריי חברי הכנסת, הבוקר התעוררנו לחשיפה של תכתובות, שאם יש בהן ממש היא מביכה מאוד, בין השר קרא לבין מנכ"ל משרדו לגבי מינויים לכאורה מאוד שליליים; פליליים, יש לומר; קשים מאוד.
ואני פונה אליך, שרת המשפטים: את ראית מה קרה רק לאחרונה עם ועדת גולדברג, שטוב שיש את הוועדה, כי כך נחסך מאיתנו מינוי שהיה מינוי מאוד לא ראוי. את היית הראשונה שיצאה נגד הוועדה. את מובילה את חוק היועמ"שים, שבא ומבקש להכניס יועמ"שים פוליטיים לתוך המשרדים כדי שהפוליטיקאים יוכלו לשלוט ביועמ"שים שלהם. את זו שמנסה להחליש את מערכת המשפט, את שופטי בית המשפט העליון. אני פונה אלייך פה ועכשיו: תראי לאן השחיתות יכולה להגיע. אנחנו נמצאים ברגעים שבהם יושבים החברים שלך, השרים בממשלה, ופוגעים במערכת שאת עומדת בראשה. את יכולה למנוע את זה. אל תגרמי לכך שתהיה פגיעה בדמוקרטיה ובשלטון החוק.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת רויטל סויד. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי.
<< דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי וחברותיי, אימאן אחמד עווד, בת 29, נרצחה בצוהריים בביתה בעכו. זו האישה ה-25 שנרצחה השנה. יש תופעה של רצח נשים בקלות בלתי נסבלת. זה כנראה מבוסס על איזושהי תחושה של אותו גבר שהאישה היא רכושו ואסור לה לעשות כרצונה, ואולי היא לא בדיוק עושה את מה שהוא היה רוצה. יש כאן כנראה בסיס של חִברות רבת-שנים. אני יודעת שזה קיים גם בעולם.
אנחנו נמצאים, גברתי השרה איילת שקד, את יודעת– מחר במיוחד אנחנו נדון בוועדת החוקה בחוק ההמתה, בסעיף 6, שבו ישנם כמה סעיפים וכמה גורמים, שאם באמת הרצח הוא על רקע של – רצח עד מדינה, רצח קשיש, רצח חסר ישע, אז הרצח הוא בנסיבות מחמירות, ואין אפילו שיקול דעת אלא רק עונש מאסר עולם. אני מבקשת בהזדמנות הזאת להכניס גם את רצח הנשים כרצח בנסיבות מחמירות שאין עליו שיקול דעת והוא מחייב מאסר עולם.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת יעל גרמן. עד כאן נאומים בני דקה.
חברי הכנסת, לפני שאנחנו עוברים לציון יום זכויות האדם, קשור ולא קשור, מכיוון שלא תקראו על זה בתקשורת, אז רק רציתי להודיע שיתקיים היום בכנסת כמדי שנה טקס חלוקת פרס יושב-ראש הכנסת. אני מודה לחברי הכנסת שישבו בוועדות השונות וקבעו את הזוכים: גב' הדס תגרי, שנלחמת בתאונות עבודה, וארגון מסע ישראלי, שדואג לנושא של חיבור למדינת ישראל, לחברה הישראלית, לשורשים. כמו שאמרתי, אני רוצה לברך את הזוכים ולהודות לחברי הכנסת ולנציגי הציבור שישבו בוועדות השונות ובחרו את הזוכים.
<< הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >>
<< הלסי >> ציון יום זכויות האדם << הלסי >>
<< דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >>
אנחנו עוברים, חבריי חברי הכנסת, לציון יום זכויות האדם, הצעות לסדר-היום מס' 11477, 11519, 11526, 11542, 11564 ו-11573. אני מתכבד לפתוח את הישיבה לכבוד יום זכויות האדם הבין-לאומי, שמצוין ברחבי העולם לקראת 10 בדצמבר, יום החתימה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, שהתקיימה באספה הכללית של האו"ם בתאריך זה בשנת 1948.
לב-ליבה של ההכרזה הוא הסעיף הראשון שלה, ואני מבקש לצטט אותו בפניכם: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, ולפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה". הערך של אדם, כל אדם, הוא מוחלט; אי-אפשר להמיר אותו, אי-אפשר לסחור בו, אי-אפשר לשעבד אותו לשום צורך או מטרה. עבורנו זו אקסיומה ברורה. זו הנחת מוצא שמעולם לא הטלנו בה ספק ולעולם לא נערער עליה. החוקים שנחקקים כאן בכנסת מיוסדים עליה, והיא כתובה בדברי ההסבר של כל אחד ואחד מהם. המשפט שלנו, הכלכלה שלנו, הצבא שלנו – כולם שואבים כוח ומשמעות מההקפדה על זכויות האדם. על כך גאוותנו.
כאמור, אנחנו מציינים את יום זכויות האדם בתאריך שקבע האו"ם לפני 70 שנים, אבל לפחות כאן, בכנסת, בארץ ישראל, ראוי שנעלה על נס את ההכרזה המקורית בדבר זכויות האדם. היא עתיקה בהרבה, באלפי שנים; היא נכתבה עוד לפני תקופת הרנסנס וההומניזם, עוד לפני פרוץ התרבות הגבוהה וההשכלה. ההכרזה הזאת מתומצתת בפסוק אחד ששובץ בפרק הפותח את ספר בראשית: "ויברא ה' את האדם בצלמו, בצלם ה' ברא אֹתו, זכר ונקבה ברא אֹתם". כל אדם, כל איש ואישה, כל תינוק וכל קשיש נבראו בצלם אלוהים. את הבשורה הזאת נשאו בני ישראל כשיצאו ממצרים, מעבדות לחירות; את הבשורה הזאת נשאו נביאי ישראל כשחלמו על שלום עולמי שבו לא יישא גוי אל גוי חרב; את הבשורה הזאת אנו כאן בישראל נושאים עד היום כאשר אנו שומרים מכל משמר על חירותנו הלאומית, על שאיפתנו לשלום ועל זכויות האדם.
ולסיום, בנימה אישית, המאבק למען זכויות אדם מוכר לי היטב. בעצמי נלחמתי למען זכויות האדם הבסיסיות ביותר, באחד המקומות שרמסו אותן בשיטתיות – ברית המועצות הקומוניסטית. אבל לצערי, לפעמים יש כאלה שמתבלבלים בין מאבק על זכויות אדם לבין מאבק אלים וחמוש. אני רוצה לומר באופן חד-משמעי: אין, אף פעם לא היה ואף פעם לא יהיה מאבק אלים למען זכויות אדם. לאבירי זכויות האדם האמיתיים מעולם לא היה נשק ביד ולעולם לא יהיה. לא משיגים זכויות אדם באלימות. לא משיגים זכויות אדם בטרור. לא משיגים זכויות אדם ברצח. תודה רבה.
אני מודה לכל אלה שהציעו את הנושא החשוב הזה לדיון בסדר-יומה של הכנסת, ומזמין את ראשונת הדוברים, חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה, גברתי.
<< דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >>
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כפי שציטטת היטב, ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, שאומצה בעצרת הכללית של האו"ם בדיוק אתמול לפני 70 שנה, פתחה במילים: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם". יום זכויות האדם מצוין כאן בישראל באיחור של יום, ואני חייבת לומר ששורה עליו אווירה עגומה. ביום זכויות האדם הזה צריך לומר באופן ברור שכאן, בישראל, הבסיס לזכויות אדם זה החופש לבטא אותן בצורה דמוקרטית, אבל בישראל ב-2018, כואב לומר, הולכת ופוחתת הדמוקרטיה. היא נדמית לנו היום יותר כמו אוליגרכיה פוליטית, שמפירה מערכות איזונים ובלמים כדי לשמור על כוחה הפוליטי, ולא פחות מזה – כדי לשמור על הכיבוש הישראלי על העם הפלסטיני. והדבר הזה משפיע גם כאן, בתוך ישראל, כשישראל הופכת להיות מדינה שמסמנת ורודפת באופן שיטתי אזרחים וקבוצות שנאבקות למען הדמוקרטיה ולמען זכויות האדם.
לקראת היום הזה פרסמה האגודה לזכויות האזרח – שהיא הייתה היוזמת השותפה של היום הזה כאן, בכנסת – דוח שמראה כי שנת 2018 התאפיינה במאמץ מתוכנן ושיטתי לפגוע במוסדות ובמנגנוני השלטון, להשתיק ביקורת ולפגוע בזכויות המיעוטים בישראל. הדוח מצביע על כך שהמשכן הזה, המליאה הזאת, הבית הזה, שאמור לייצג את הדמוקרטיה הישראלית, הפך למוקד לחקיקה אנטי-דמוקרטית, מגבילה, משסעת ורודפת. זה אולי אירוני ששרת המשפטים כנראה היא שצריכה לענות, או היא שנפלה בחלקה הזכות לענות על ההצעות לסדר-היום האלה, אבל היא שאחראית לחקיקה שבמסווה של משילות פוגעת בעצמאות בתי המשפט ושומרי הסף, ביועצים המשפטיים, בפקידות המקצועית, במוסדות השלטון, ואולי יותר מכול – בעמותות לזכויות האדם.
רק לפני חודשים ספורים עבר כאן בכנסת חוק, חוק-יסוד, שבתהליך החקיקה הממשלה סירבה בתוקף לכלול בו את המילים "שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין". איזה הבדל מהצהרה האוניברסלית של זכויות האדם, ששם נכתב שכל אדם זכאי לזכויות ולחירויות ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, לשון, דת, דעה פוליטית, מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד. ולכן, אולי זה לא מקרה שהיום הזה צוין היום ואתמול כאן בכנסת באופן קצת עגום. אומנם ציינו בכנס חשוב, שהוזכר כאן גם קודם, את יום זכויות האדם בנושא זכויות אדם בתכנון, אבל ועדות הכנסת – ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת החוץ והביטחון – לא ראו לנכון להיענות לקריאה שלנו לציין את היום הזה. ועדת הפנים, אחת הוועדות החשובות, הקדישה היום דיון דווקא לזכויות אדם בגדה המערבית, בשטחים הכבושים וברשות הפלסטינית, ולא בישראל. זכויות אדם זה חשוב בכל מקום בעולם, אבל אלה ששולחים אותנו תמיד להגן על זכויות האדם ברוסיה או בסין – מעניין מה זה אומר, הכוונה המודחקת, להקדיש את הדיון הזה דווקא למה שקורה בגדה המערבית ולא בישראל. אולי הייתה כאן איזושהי מידה של תחושת אחריות למה שמתרחש שם?
ואכן, ישראל אומנם אחראית, וציינתי את זה, לעשרות רבות של הפרות זכויות אדם, לצערי, בתוך הקו הירוק, בתחומי ישראל הריבונית, של פליטים, ערבים, נשים וכו', אבל זה כאין וכאפס לעומת הפרת זכויות האדם הגדולה ביותר, השיטתית, הקבועה, החמורה והמתמשכת, הפרת זכויות אדם בשטחים הכבושים, שאנחנו אחראים לה. כך שהרעיון האוניברסלי שכל בני האדם נולדו בני חורין ושווים נשמע נשגב ומנותק מעט ממציאות בת 50 שנה של שליטה צבאית על אוכלוסייה אזרחית בגדה המערבית ושל מצור על מיליונים ללא אספקה קבועה של חשמל, ללא חופש תנועה, בוודאי שללא אזרחות וזכויות פוליטיות.
כך, השנה, עצם הזכות להיאבק למען זכויות האדם נמצאת תחת איום. חופש המחשבה והמצפון, חופש הביטוי, הן זכויות שמאוימות כאן כל יום. ארגוני זכויות האדם מושתקים ונרדפים. הזכות להליך משפטי הוגן נרמסת בגלל האיום על עצמאות בתי המשפט, ורק אתמול ראינו את בנו של ראש הממשלה מבטא את רוח המפקד ביחס לפעילי זכויות האדם, כאשר קרא להם במילה המצמררת מכול: בוגדים.
כך שאני שואלת את עצמי, 70 שנה אחרי שהתקבלה ההצהרה האוניברסלית הזאת, כשזו המציאות ואלה הזכויות שנרדפות, מושתקות ונרמסות כאן מדי יום, מה הסיכוי שההצהרה "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם, כולם חוננו בתבונה ובמצפון ולפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה" – מה הסיכוי שההצהרה הזאת הייתה עוברת כאן היום, בכנסת ישראל 2018, בחוק-יסוד, בהצבעה, בהרכב המליאה הפוליטי הזה. תודה.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין.
<< דובר >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברותיי וחבריי, זכויות האדם הן טבעיות והאדם נולד איתן. אין לא למדינה, לא לחברה ולא לכל אדם הזכות לפגוע בהן. ג'פרסון אימץ את התובנה הזאת וניסח על בסיסה את הצהרת העצמאות של ארצות הברית, וב-1948 קיבלה עצרת האו"ם את הכרזת זכויות האדם ברוח התובנה הזאת. וכך כתוב: מקובלות עלינו אמיתות אלו שכל בני האדם נבראו שווים ושהבורא העניק להם זכויות מסוימות שלא ניתן לשלול מהם, ובתוכן הזכות לחיים, לחירות ולחיפוש אחר האושר. לכך התייחס גם ראש הממשלה המנוח מנחם בגין בדבריו, כשאמר: "אנחנו איננו מקבלים את הדעה הרשמית למחצה – – – לפיה מדינה נותנת זכויות ומדינה זכאית ליטול זכויות. אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה". גם במגילת העצמאות שלנו נכתב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".
אלו הן זכויות בסיסיות, ולדעתי מובנות מאליהן; זכויות המוקנות לכל אדם מעצם היותו בן אנוש. אבל כמובן, מדרך הטבע לעיתים דרושה גם התערבות שלנו, המחוקקים, כדי להגן על אותן זכויות, ואכן, זכויות האדם בישראל מוסדרות בעיקר בשני חוקי-היסוד שלנו: חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק. אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לכך שבשני החוקים האלה הדגיש המחוקק בהקדמה כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן חורין. וכאן הוא מדגיש דבר נוסף: והן ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל. זאת אומרת, חוק-היסוד מפנה למגילת העצמאות ולערכיה. ומוסיפים בשני חוקי-היסוד האלה, בסעיף המטרה: חוק-יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הינה כי כן, בשני חוקי-היסוד שלנו, שהם מהווים את הבסיס לחוקה שלנו, מציינים גם את עקרונות מגילת העצמאות וגם את היסוד שמדינת ישראל היא גם יהודית וגם דמוקרטית. וכאשר אומרים לנו שבחוקי-היסוד שלנו שכחו, או לא שמו, על כל פנים, נעדרת המילה "שוויון" – וזה נכון, המילה "שוויון" באמת לא נוכחת שם – הרי ששוכחים, כפי שכרגע קראתי, שבמפורש נאמר בחוקי-היסוד שמדינת ישראל תהיה מבוססת – שהערכים של החוקים האלה יהיו מבוססים על ערכיה של מגילת העצמאות, ושם כתוב במפורש שמדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל, דת, גזע ומין. משפטים אלו הם ההופכים את החוקים האלה לבסיס לחוקה שלנו.
כאשר אנחנו באים ואומרים שאנחנו מתנגדים לחוק הלאום בנוסח שעבר לפני כמה חודשים פה, במליאה, אנחנו לא מתכוונים למה שיש בו. אנחנו מסכימים לכך שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. אנחנו רק חושבים שהבעיה בחוק הלאום זה מה שאין בו – שאין בו את המילה "שוויון", שאין בו את ערכיה של מדינת העצמאות ואין בו את ההכרה בכך שמדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית.
מדינת ישראל מתמודדת יום-יום במנעד שבין שמירה על הביטחון לבין שמירה על זכויות האדם. למעשה, ככל שהאיום על ביטחוננו הולך וגובר, החברה שלנו עומדת בפני פיתויים הולכים וגוברים לוותר על חלק מזכויות האדם. אנחנו אכן רואים, לדאבוני הרב, שהממשלה של היום פוגעת בזכויות האדם שלנו בהחלטותיה וביוזמות החקיקה שלנו: ההשתקה, הניסיונות למנוע את חופש הביטוי, כמו חוק הנאמנות בתרבות וחוק ההמלצות; ההתעלמות מרצח נשים במשך זמן כה רב; העמידה מן הצד והשתיקה מול מה שקורה בדרום תל אביב, הן בקרב האוכלוסייה היהודית והן בקרב מבקשי המקלט – –
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
– – ניסיונות ההדרה של נשים בחברה מהצבא; ההסתה הבוטה כלפי החברה הערבית; הפקרת הקשישים; הדרת הקהילה הגאה מכל החברה הישראלית; הפגיעה בחופש העיתונות; ההסתה כלפי השמאל; הניסיונות לפגוע בסמכויות הנשיא בלגיטימציה של רשויות החוק; הפגיעה במפכ"ל, בבתי המשפט; הניסיונות להפוך את היועצים המשפטיים למשרות אמון ועוד ועוד. כל אלה מובילים למדרון, שבסופו הציבור עלול למצוא עצמו ללא הגנה וללא זכויות אדם.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> יעל גרמן (יש עתיד): << דובר_המשך >>
ביום זכויות האדם הבין-לאומי, אני קוראת לחברי הכנסת לא לתת יד לרמיסת החוק ולפגיעה בשומרי הסף שלו, שהם גם שומרי הסף שלנו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת גרמן. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
<< דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >>
תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברותיי ציינו בצדק שני מסמכים חשובים בעולם זכויות האדם: ההכרזה האוניברסלית על זכויות האדם והחוקה האמריקאית. ואני רוצה להזכיר את המסמך השלישי: הצהרת זכויות האדם והאזרח שהתקבלה ב-26 באוגוסט 1789, ימי המהפכה הצרפתית. ושם נאמר בסעיף הראשון: בני האדם נולדו והינם חופשיים ושווים בזכויותיהם.
איפה אנחנו עומדים ביחס לאמירה הזאת? האם התקדמנו מאז? אולי נסוגונו לאחור? בתחום החשיבה התקדמנו. אנחנו מבינים היום שזכויות אדם הן לא רק זכויות פוליטיות אלא גם זכויות חברתיות. אנחנו מבינים שאם הדמוקרטיה לא אומרת שום דבר לפועלת טקסטיל בקריית שמונה, היא לא דמוקרטיה אמיתית. ולכן, טוב עשתה חברתי חברת הכנסת תמר זנדברג, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, שקידמה היום את הכנס החשוב על זכויות האדם בתכנון כחלק אינטגרלי ממה זה זכויות אדם בעולמנו.
אבל ביום הזה אני דווקא רוצה לחזור לגרעין של זכויות האדם, לזכויות הפוליטיות, ולציין בצער שבתחום הזה אנחנו נמצאים בנסיגה גדולה. אני מסכים למה שנאמר קודם: אחד משורשי הרעה אצלנו הוא העובדה שתחת שלטונה של ישראל נמצאים פלסטינים תחת שלטון כיבוש. אבל מה קורה בתוך החברה הישראלית עצמה ואיפה אנחנו, אדוני היושב-ראש, איפה אנחנו, הכנסת, נמצאים בתחום הזה של זכויות האדם? איפה אנחנו נמצאים בתחום של זכויות האזרח?
אנחנו צריכים לציין לעצמנו בדאגה שהכנסת, ובמיוחד הכנסת האחרונה, היא מרחב של נסיגה בתחום זכויות האדם, בתחומים הבסיסיים ביותר של דמוקרטיה. המרחב הדמוקרטי אצלנו הולך ומתכרסם. ואני לא מדבר על דברים שקורים במקומות אחרים; אני מדבר על חקיקה שמקודמת אצלנו בכנסת: מתקפה על בית המשפט העליון, מתקפה על המשטרה, על מפכ"ל המשטרה – אגב, מותר לבקר, ואני ראשון בין אלה שיש להם ביקורת גדולה על המשטרה, אבל בין ביקורת ובין למנוע מהמשטרה לחקור חקירות שחיתות יש מרחק עצום; התקפות על מבקר המדינה, על היועץ המשפטי לממשלה, על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה כאשר היא מביעה את עמדתו ואת עמדתה בפני ועדה של הכנסת; על עובדי פרקליטות המדינה; על היועצים המשפטיים בכלל במשרדי הממשלה; יש כאן רעיון של פסקת התגברות, של ניסיון לדרוס פסקי דין של בית המשפט העליון; יש כאן הצעת חוק שאת מקדמת, גברתי, של היועצים המשפטיים, שהופכת את היועצים המשפטיים בישראל בעצם למינויים פוליטיים; ויש שלל יוזמות חקיקה נגד ארגוני החברה האזרחית, קמפיינים של הסתה נגד הקרן החדשה לישראל, קמפיינים של התקפה על פעילי זכויות אזרח ועל פעילים פוליטיים שעמדותיהם אינן נראות ללאום, אינן נראות לשלטון; וכן, עמיתיי חברי הכנסת, חוק הלאום, שהוא כולו מהלך של פגיעה בשוויון ובזכויות האדם; חוק המשפט העברי, שבעצם שם את המשפט האזרחי במקום חלש יותר ומצומצם יותר. אלה רק חלק מהפגיעות בזכויותיו של המיעוט הערבי, אותם אזרחים שחיים איתנו בחברה הישראלית ושלהם הובטח שוויון זכויות גמור שלא מקוים עד עצם היום הזה.
מדאיג במיוחד המסע נגד חופש הביטוי ונגד הפלורליזם. חוק הנאמנות בתרבות, שאני מקווה שהכנסת לא תחוקק אותו, יהיה אחד הרגעים הקשים והמסוכנים ביותר של הפגיעה בדמוקרטיה. האמירה הצבועה – "אנחנו לא חייבים לממן", אומרת לנו שרת התרבות, כאילו הכסף הזה הוא כסף פרטי שלה; כאילו זה לא כסף שמגיע מהמיסים של כלל אזרחי ישראל, אנשי ימין ואנשי שמאל וערבים ויהודים, שזכאים לתרבות באשר היא תרבות, ולא לתרבות באשר היא נאמנה לשרה מירי רגב.
אדוני היושב-ראש, ביום הזה אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש, ובחשבון הנפש הזה, התשובה האמיתית לעצמנו היא: לא היינו מספיק טובים, אנחנו צריכים להשתפר, להשתפר הרבה מאוד, כדי שביום זכויות האדם בשנה הבאה נגיד: התקדמנו במשהו.
<< יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >>
תודה, חבר הכנסת דב חנין. חברת הכנסת פלוסקוב – איננה. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר.
<< דובר >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר >>
תודה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת מציינת את יום זכויות האדם, האדם באשר הוא אדם. ואני, בשונה מקודמיי, לא כל כך רואה את הכול שחור. אני לא חושב שלא החוק של המינויים של היועמ"שים ולא חוק הנאמנות, לא הם גורמים לנו לפחות זכויות אדם. אני חושב שההפך: מי שהסתובב וראה התנהגויות של אנשים מסוימים הבין שלפעמים הם דאגו לרמוס את כבודו של האדם.
אבל אני, ברשותכם, רוצה לנצל את הבמה כדי לדבר על זכויות אדם בציבור שאני הגעתי אליו, בציבור החרדי. ואני רוצה לשאול, חבריי חברי הכנסת: כשאנחנו מדברים על זכויות אדם, האם כנסת ישראל, האם מדינת ישראל משווה בין ציבור לציבור כשווה בין שווים? האם מישהו מכיר אוכלוסייה אחת במדינת ישראל שמוסדות החינוך שלה תלויים בזה שנציגיה נמצאים בקואליציה או באופוזיציה? האם ילד חרדי מקבל כשנציגיו בקואליציה כמו כשהם באופוזיציה? האם אברכי הכולל, בחורי ישיבות – עכשיו אני לא נכנס לוויכוח אם זה טוב או לא טוב – ילדים בגן, ילדים במוסדות החינוך, שכן לומדים ליבה, כשש"ס ויהדות התורה – כשהמפלגות החרדיות נמצאות בקואליציה יש להן תקציב אחד, וכשהן נמצאות באופוזיציה התקציב אחר. אני שואל: זכויות אדם של ילדים – מדינת ישראל מחויבת בגלל הסכמים קואליציוניים? האם ספר התקציב של מדינת ישראל לא אמור לשקף פעם אחת זכויות אדם אמיתיות, בלי קשר לעסקונה בכנסת?
אני רוצה לעבור לעוד נושא – תחום הדיור. האם כשמדינת ישראל בונה – והיא בונה הרבה, וטוב שהיא בונה – האם היא פעם חשבה על זכויות אדם אמיתיות, שהציבור החרדי צריך לגור במקומות משלו עם הצרכים שלו? האם היא חושבת שזכויות אדם של ציבור שהוא לא חרדי זה לא לגור ולהתערבב ולהתקוטט יחד ציבור בציבור? האם המדינה חשבה פעם על זכויות אדם – כשאתה נוסע בערים חרדיות אתה יודע מראש שכשאתה עולה לאוטובוס לא יהיה לך מקום לשבת; אתה יודע מראש שכשאתה מגיע למקומות תצטרך קודם כול להמתין זמן ארוך לאוטובוס, וכמעט לא ייווצר מצב שתשב באוטובוס בצורה נורמלית – וזה בדוק, לא על ידי אנשים חרדים – בין עיר לעיר. אז מה יגידו לנו? יש לכם הרבה ילדים. ברוך השם. האם המדינה לא יודעת לתת זכויות אדם לכל קבוצה עם המאפיינים שלה?
מדברים על האקדמיה החרדית. מטיפים כל הזמן לציבור החרדי: אתם פרזיטים, אתם לא רוצים לצאת לעבוד. יוצאים לעבוד; רוצים לצאת לאקדמיה. האם מדינת ישראל נותנת לציבור החרדי זכויות אדם ללמוד באקדמיה כמו שהוא רוצה ללמוד? ופה אני רוצה לשבח את גברתי השרה, שכן הייתה מוכנה לתמוך בחוק שלי לאפשר הפרדה באקדמיה, במכללות החרדיות. אין שום סיבה בעולם להכריח – שהמל"ג מכריח גברים ונשים ללמוד ביחד. אין שום סיבה בעולם. ולצערי, משרד החינוך עדיין תוקע את זה.
האם אירועי תרבות לציבור החרדי זה לא זכויות אדם? האם לבוא לציבור החרדי ולומר: אנחנו – וכולם זוכרים את הסיפור בתל אביב עם הכיכר – לבוא לציבור החרדי ולחייב אותו באירועי תרבות גברים ונשים ביחד, זה לא זכויות אדם?
נושא התעסוקה – רבותיי, אני התביישתי. היום בוועדת הכספים היה דיון על החוק שכנסת ישראל חוקקה, 7% לציבור החרדי במשרות לנציבות. שואל יושב-ראש הוועדה את הנציג של הנציבות: האם בדקתם מה קרה עם החוק הזה? התשובה היא: לא. האם יש לך הערכה זמן כמה זמן לוקח לבדוק? רבותיי, אם לא הייתי לא הייתי מאמין. עונה הנציג: עד סוף 2019. כלומר, מצחיק, שנה וחודש לוקח לנציג שהנציבות שולחת לוועדת הכספים לא לחזור עם תשובות – לשלוח למשרדי הממשלה כמה חרדים מיניתם בחוק החדש.
רבותיי, אני אומר ככה: גם לציבור החרדי יש מה להשתפר; אנחנו לא טלית שכולה תכלת. הכול בסדר. אבל לבוא ולהטיף לציבור כל הזמן: אתם פרזיטים ולא רוצים לעבוד וצריך לפרנס אתכם, ומצד אחר לבנות כל כך הרבה חסמים, כל כך הרבה תקרות זכוכית – זה לא הולך ביחד. אי-אפשר להיות בלי ולהרגיש עם.
אני קודם כול מברך על כל חבריי שהצטרפו ויזמו את הדיון הזה, אדוני היושב-ראש. אני מקווה שבאמת זכויות אדם יהיו זכויות אדם. גם לציבור החרדי מגיע ליהנות מאירועי תרבות.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
שכחת את האתיופים. שכחת את הקשישים.
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
נכון, גם האוכלוסייה – לעדה האתיופית, אין שום ספק, יש זכויות אדם כמו כל אדם. ואת יודעת מה? הלוואי שהציבור החרדי היה מקבל מהנציבות משרות ייעודיות כמו האתיופים.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
בוא נחליף, תעשה לי טובה. תעשה לי טובה.
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
ואני מפרגן לכם.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
לא, תעשה לי טובה.
<< דובר_המשך >> מיכאל מלכיאלי (ש"ס): << דובר_המשך >>
אני מפרגן – – – כולם ביחד. ואני מקווה שעד לשנה הבאה, כשנבוא לכאן ביום זכויות האדם, נוכל לומר שמדינת ישראל היטיבה עם זכויות אדם אמיתיות לציבור החרדי בתרבות ובאקדמיה כמו שהם רוצים, בלימודים לילדים כמו שהם רוצים, ואז יהיו באמת זכויות אדם אמיתיות. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה, אדוני. תודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. תעלה חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – טלי פלוסקוב.
<< קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >>
– – –
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
אפשר לתת לטלי? אין בעיה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
על עולים?
<< קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >>
פנינה, אני מבטיחה, אני מבטיחה שזה יהיה מעניין.
<< קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
אני אענה לך עוד מעט. אני עונה לך עכשיו.
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
על מה?
<< קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
על מה שאמרת – – –
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
אם אתה מבקש ממני יפה, אחרי התמיכה בחוק שלי אתמול.
<< דובר >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול תודה שהתחשבת שקצת איחרתי. אני רוצה לדבר היום יותר על הדיון שהתקיים היום במסגרת יום זכויות האדם בוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכלכלה לצורך בניית תוכנית אב לתחום הזקנה. יש לי כבוד מאוד גדול לעמוד בראשות הוועדה הזאת, ובחרתי לקיים דיון בנושא של בדיקות תלות אצל הקשישים. מי שמכיר את הנושא הזה, מי שבקי בנושא הזה, יודע איזו השפלה, איזו אי-נוחות – קשה לי למצוא מילים – הקשישים מעבירים לי כשהם מספרים על הבדיקות שהם עוברים.
בדיון אני פשוט הקראתי פניות של האזרחים הוותיקים אליי, ואני חייבת להגיד לכם שלא פעם עין אחת לא נשארה יבשה כשאנחנו הקראנו את הסיפורים, כולל סיפור אחד שהוקרא לפני כחודשיים, על אישה מבוגרת בת 89 שביקשה לקבל שעות טיפול בבית של מטפלת, כמו שאנחנו קוראים, וברגע שהיא קיבלה מכתב סירוב – אני אומרת עכשיו משהו קשה, אבל היא קיבלה מכתב סירוב, ועם המכתב הזה, מרוב האכזבה ומרוב ההשפלה, היא פשוט נפלה ולא קמה. אני מדברת על אישה שנפטרה עם המכתב של הסירוב.
על כל הנושאים הקשים האלה אנחנו סיפרנו היום בדיון, והיה ברור לכולם שאנחנו איכשהו צריכים לתת הגנה לאזרחים הוותיקים שלנו. מה קורה? ועכשיו אני מחייכת, כי יש לי בשורה. יש לי בשורה, והבשורה בעיניי מאוד חשובה, ותפקידנו, התפקיד של חברי הכנסת הוא גם להנגיש את המידע שאני אגיד עכשיו. לא סתם, פנינה, אמרתי לך: תישארי, שווה. מתברר שרופא משפחה יכול לתת סיכום רפואי שיכול להחליף את בדיקת התלות בביתו של הקשיש, אם רופא המשפחה ידע למלא.
<< קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >>
שנייה. של קופת חולים, רופא משפחה של הקשיש.
<< קריאה >> יעל גרמן (יש עתיד): << קריאה >>
באיזה גיל? באיזה גיל הקשיש הזה?
<< דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >>
לא, זה קשיש. זה תלוי במצב הבריאותי של הקשיש. אם רופא המשפחה הבין שהאזרח הוותיק שהגיע אליו זקוק לעזרה, בדרך כלל הוא פשוט כותב "זקוק לטיפול", ואז זה עובר את כל התהליכים לבדיקה וכן הלאה. אבל לרופא משפחה יש אפשרות למלא טופס – אומנם ארוך, אומנם הוא צריך להשקיע בזה זמן, אבל הוא יכול בהחלט לעשות את זה. הטופס הזה, אם מילאו אותו נכון ומלא, יכול להחליף את בדיקת התלות.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
אין הגבלת גיל?
<< דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >>
אין הגבלת גיל. אין הגבלת גיל. אם תרצו, אני אעביר לכם גם את הטופס הזה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
אני חושב שהיא צודקת, ואני אגיד למה. אני מכיר גם מקרים של אלצהיימר בגיל 62. זה לא מחייב שאדם יהיה בגיל 80.
<< דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >>
לא מחייב. מעל גיל 90 צריך להביא רק אישור של רופא גריאטרי, את צודקת. אבל זה משהו אחר.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
נכון.
<< דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >>
אני מדברת על טופס. אם רופא המשפחה ידע להשקיע בו 20 דקות מזמנו ולמלא את הטופס הזה, זה יכול לבוא במקום בדיקת תלות בביתו של הקשיש. מה הבעיה? הבעיה היא שהרופאים שלנו, אין להם זמן לעשות את זה. לכן הם כותבים "זקוק לטיפול", ואז – – –
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> טלי פלוסקוב (כולנו): << דובר_המשך >>
נכון. ויש להם תור בחוץ, וזה מה שהם עושים. מה אמרתי בעצם? הרי בדיון היום התגלה שיש לנו 700 מעריכים במדינה. מה זה מעריכים? זה אנשים שמגיעים הביתה לקשיש – אחים, אחיות, פיזיותרפיסטים וכן הלאה, 700 איש. והביטוח הלאומי משלם עבור כל בדיקה. אז אולי כדאי להעביר את הכסף הזה לקופות החולים, וקופות החולים ייתנו לרופא הזה את אותן 20 דקות שהוא צריך להשקיע באישור. כי אני טוענת שאין אדם שמכיר ויודע מה מצבו של הקשיש טוב יותר מרופא המשפחה. בדיקה של רבע שעה לא יכולה לתאר לנו את המצב האמיתי. לכן, מה שאנחנו נעשה עכשיו – ומחר יש לנו דיון בנושא של בריאות – אנחנו צריכים עכשיו ללחוץ על קופות החולים ועל משרד הבריאות ועל הביטוח הלאומי לשתף פעולה, לבטל לאלתר את בדיקות התלות האלה ולהסתמך אך ורק על מסמך של רופא המשפחה. הוא שמכיר את הקשיש טוב מכולם. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת טלי פלוסקוב. תעלה אחרונת הדוברים, חברת הכנסת סופה לנדבר. תסכם את הדיון שרת המשפטים איילת שקד.
<< דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >>
גברתי השרה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דווקא את דקת הנאומים היום הקדשתי לנושא של בדיקת תלות שמביישת את האנשים. אם קיים דבר כזה, אני רוצה לראות את החוק, כדי שאנחנו נפיץ אותו וניתן לאותם קשישים שיכולים ומסוגלים לדרוש מאותם רופאים מילוי טופס, כדי לקבל את הזכויות שלהם בלי בושה ובלי השפלה.
עכשיו, אדוני היושב-ראש, צדק חברתי, שוויון הזדמנויות, זכויות האדם – לדעתי, אלה לעיתים מילים שאיבדו את המהות; לדעתי, לעיתים קרובות אלה משפטי סרק. חברה מתוקנת נמדדת לפי היחס לחלשים שנמצאים בשוליים של החברה. ביום הזה, יום זכויות האדם, אני רוצה דווקא להתמודד עם בעיית הקשישים ולהתמקד בה. אני בטוחה שבינינו חייב להיות קונסנזוס, בגלל שהאוכלוסייה הזאת חלשה וחייבת טיפול מיוחד. ביום זה במיוחד, כשאנחנו מציינים את זכויות האדם, גם קשיש זכאי לתנאים בסיסיים שהחברה צריכה להעניק לו: מערכת בריאות טובה – לא בפרוזדור של בית חולים; קורת גג; פנסיה ראויה.
ואני רוצה להזכיר לכולנו שרק לפני כמה ימים אנחנו היינו פה במליאת הכנסת כאשר הקואליציה הפילה הצעת חוק קצבת זקנה בגובה שכר מינימום של אחד מחברי הכנסת. היו כאן צעקות באולם הזה, וכולם אמרו: מה פתאום? אנחנו נתנו לקשישים – אני מתכוונת לחברי כנסת מהקואליציה – ונתנו ונתנו ונתנו. וזה לא מספיק. אני אומרת: לא מספיק. הרי כולנו יודעים איך חיים היום קשישים. רק לפני כמה חודשים אני אישרתי מול משרד האוצר, בתפקיד הקודם שלי, תוספת לשכירות של קשישים, 300 שקל. 300 שקל זה מאבק של שנה פלוס – שנה פלוס כדי לתת להם אפשרות לחיות בכבוד ולשכור דירה.
אתם יודעים, היום במדינת ישראל, בתור של משרד השיכון, נמצאים רק 3,000 איש, אבל אם תכל'ס להסתכל על הדבר הזה – 170,000 מקבלים כסף לשכירות, ובתוכם 64,000 קשישים. זה אומר שאין להם דירה, אין להם קורת גג, אז בעצם נלחמתי כדי שיקבלו תוספת בסכום של 300 שקל. אבל אנחנו יודעים היום, רבותיי, שקשיש, כמו כל בן אדם, זכאי לתרופות, זכאי לבית חולים, זכאי לכסף לאחזקת בית, לביגוד, למזון ולפעמים לקנות שוקולד לילדים.
היום הזה מלווה אותנו בדיבורים ואפילו בצעקות בוועדות. אני מאמינה שחברי הכנסת רגישים לעניין זכויות אדם, רגישים לנושאים שעלו היום בכל הוועדות, אבל ביום הזה אני רוצה להגיד שכשרה לשעבר אני יכולה להציג את הדברים שעשיתי במשרד שלי: התחלתי בנייה על קרקע חומה, ובכמה ערים אכלסתי כבר את הבניינים האלה במאות אנשים שנכנסו וקיבלו קורת גג; הגדלת סיוע בשכר דירה, סבסוד לתרופות של וטרנים – ביום הניצחון של מלחמת העולם השנייה כולנו פונים לאנשים האלה, אבל חלק מהם לא קיבלו סיוע על זה, ואני, על חשבון משרד העלייה והקליטה, אמרתי להשוות את התנאים של הווטרנים לאלה של נכי מלחמה, אותם קשישים שיש להם סבסוד של 100% לתרופות.
אדוני היושב-ראש, לסיום, אני מצפה ביום כזה שאנחנו נגיע למשהו שאחרי כל הוועדות וכל הצעקות וכל הנאומים נוכל להגיד בכנסת ישראל שעשינו עוד צעד אחד כדי לעזור לאותם קשישים, לאותם ילדים שנמצאים במצוקה, לאותם אנשים שזכאים לקבל תמיכה של מדינת ישראל כדי לחיות בכבוד. ביום הזה, לצערי, אחרי הדיבורים, מה שחסר לי זה בדיוק זה – שאנחנו יכולים לקום היום באולם הזה ולהגיד שנתנו תוספת לאוכלוסייה חלשה שחיה בשוליים של החברה הישראלית וזכאית לחיות בכבוד ולקבל מאיתנו את מה שצריך. תודה רבה לך.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. תסכם את הדיון שרת המשפטים איילת שקד.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
– – – אחרי השרה עמדה נוספת?
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
הבעת דעה זה בסיום הדיון. אחרי שהשרה תסיים אני אאפשר גם לך וגם לאחמד טיבי.
<< דובר >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר >>
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול תודה רבה על הדיון הזה. כולם העלו סוגיות מעניינות. אני מאוד גאה להיות שרת המשפטים של מדינת ישראל. אני חושבת שאנחנו אחת הדמוקרטיות החזקות בעולם. אנחנו בטח מדינה ששומרת על זכויות אדם, ויכולים להוות מופת ודוגמה למדינות אחרות. דרך אגב, הרבה מאוד מדינות בעולם לומדות מאיתנו כיצד לנהוג, כיצד אנחנו פועלים בשעת משבר, בלוחמה. מה לעשות שאנחנו בין הדמוקרטיות הבודדות שנאבקות בחזיתות שונות בעימותים מזוינים. אנחנו בהחלט מהווים חוד בחנית גם בדיני לחימה במשפט בין-לאומי ובשמירה על זכויות אדם תוך כדי לחימה.
אני בחרתי היום להתייחס לנושא שחברת הכנסת ענת ברקו דיברה עליו, וזה הפגיעה הקשה שיש כלפי ערבים ישראלים מצד הרשות הפלסטינית במי שנחשד בסחר בקרקעות. אנחנו שמענו רק עכשיו על אחמד סלאמה בדאוי, סוכן קרקעות פלסטיני בן 58 שנורה למוות ביום שישי האחרון סמוך לביתו בג'לג'וליה. אני לא יודעת עדיין להגיד מה הרקע שלו, ולא יודעים עדיין בוודאות מה הסיבה לרצח; אני כן יודעת שהרשות הפלסטינית הגדירה אותו כמשתף פעולה ובוגד והתירה את דמו. באתר אינטרנט צוטט מקור פלסטיני בכיר שאמר: מדובר במכה קשה וסטירת לחי לכל מי שמוכר אדמות למתנחלים. מדובר באחד מסוחרי הקרקעות, והוא נמלט ממשפט ברשות והוא מחזיק תעודת זהות ישראלית.
זה מה שקורה סביבנו היום. אי-אפשר להעלים מזה עין. לפני חודש וחצי נחטף ממזרח ירושלים – כידוע, משטח מדינת ישראל – אדם בשם עיסאם עקל. עקל הוא ערבי תושב ישראל ואזרח ארצות הברית, ולכן ארצות הברית נכנסה להיות מעורבת באירוע הזה. הוא מכר נכס ליהודים במזרח ירושלים. החטיפה בוצעה מתוך שטח הנמצא בריבונות מלאה של ישראל. אנחנו יודעים שהוא נחקר במרתפי הרשות. לצערי, העניין הזה לא עולה מספיק לסדר-היום. אני באמת חושבת שמדינת ישראל היא מגדלור בעניין הזה, ואני גם מקווה שמדינת ישראל וארצות הברית יטפלו בשיתוף במקרים הספציפיים האלה. מדינת ישראל היא מדינת חוק ערכית ומוסרית ממדרגה ראשונה, שנמצאת בסיטואציה לא פשוטה במזרח התיכון. כידוע, מסביבנו יש דיקטטורים שונים – כאלה שעוסקים ברצח עמם, כאלה שמתעמרים ומפירים זכויות אדם באופן שיטתי. אני באמת חושבת שמדינת ישראל, במובן הזה, היא אור לגויים.
אני גם לא מזמן דיברתי על תחום אחר שקשור לזכויות אדם – זכויות של נאשמים, חשודים ומורשעים. אני חושבת שאנשים בשעותיהם הקשות, בשעה שכל המערכת מתייצבת נגדם, בשעה שאפילו אנחנו חושבים שהם אינם חפים מפשע, דווקא בשעה כזאת צריך להקפיד על זכויות אדם. אני מובילה רפורמה להליך הוגן בארבעה שלבים: ניהול חקירה פלילית, חוק זכויות חשודים, שמירת מוצגים וראיות, צמצום הרשעות שווא וועדה לבדיקת מאסרי הימים, שהשר ארדן ואני הקמנו רק עכשיו.
ביחס למה ששמעתי כאן, אין דבר וחצי דבר בין חוק היועמ"שים לבין זכויות אדם. שמעתי את חבר הכנסת דב חנין, שעדיין לא היה שר בממשלה ולא יודע איך עובדות ועדות איתור. אני אסביר לך שוועדת איתור זה הליך נקי, הליך נכון; הליך שמצד אחד לשר יש בו איזו מעורבות דרך המנכ"ל ובהכרעה על המינוי, ומצד שני, הוועדה מסננת מועמדים לא ראויים ומבצעת איזה הליך שוויוני גם למועמדים מתוך המערכת וגם למועמדים מחוץ למערכת, כך שלהזכיר את זה ולהזכיר זכויות אדם זה פשוט חוסר הבנה. זהו. אני מודה למי שהשתתף בדיון. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
גברתי השרה, את מציעה שזה יעבור לוועדה, למליאה, להמשך דיון? זה היה כבר במליאה. ועדה?
<< דובר_המשך >> שרת המשפטים איילת שקד: << דובר_המשך >>
ועדת חוקה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
יש לנו הבעות דעה, ואחרי זה אנחנו נצביע. הבעת דעה ראשונה – חבר הכנסת אחמד טיבי. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, ואחריה – ענת ברקו.
<< דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >>
אדוני היושב-ראש, הקשבתי להטפת המוסר של חברת הכנסת ברקו כלפי עמיתי חבר הכנסת מסעוד גנאים וחברי הרשימה המשותפת לגבי האישה ההרה שנפגעה. כאשר אני ואנחנו שומעים על אישה הרה שנפגעה, יש מועקה בלב. זה נורא. לא חשוב, לא חשוב מי – ישראלית, פלסטינית, אוסטרלית, הודית. לא קל.
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
קשה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
בדרך כלל, כאשר אישה הרה נפגעה, אני מקווה שהיא תחלים ולא תמות, כדי שהיא תשוב לילדיה.
אני שומע הרבה הטפות מוסר בנושא הזה בימים האחרונים. טבעי שכאשר אישה הרה נפגעת, התקשורת מדווחת יותר מאשר מקרה רגיל. אבל אתם יודעים מי האישה האחרונה ההרה, בחודש התשיעי, שנהרגה ומצאה את מותה? אני אגיד לכם. היא כתבה: (אומר דברים בערבית: היי בקרבתי תמיד. הקלי עליי את המולת החיים בקולך, בתי. הודיעי לי ששום דבר רע לא יאונה לך כשאת בקרבתי – כך אמרה השהידה אינאס ח'מאש, אישה הרה בחודש התשיעי, לבתה השהידה ביאן בת השנה וחצי, מדיר אל-בלח.) אינאס, בת 23, אישה הרה בחודש התשיעי, דיברה אל הבת שלה בת השנה וחצי ואמרה לה: היי לידי תמיד. תקלי עליי מרעש החיים על ידי קולך הערב. תודיעי לי, בתי, ששום דבר רע לא יקרה כשאת קרובה אליי. היא הייתה קרובה אליה, ואז הגיעה פצצה מונחית של חיל האוויר הישראלי לבית שלה בדיר אל-בלח, בחודש אוגוסט לפני ארבעה חודשים. אינאס והבת שלה ביאן, והתינוק שלא נולד, בן התשעה חודשים, אינם איתנו עוד.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה, אדוני.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
מוסר כפול. (אומר בערבית: תהילה וחיי נצח לשהידה אינאס ח'מאש, אישה הרה בחודש התשיעי ולבתה השהידה ביאן. חרפה וקלון לכיבוש ולמוסר הכפול.) מוסר כפול. (אומר בערבית: ולמי שמאמץ חשיבה גזענית שדמו או דם מתנחל יקר יותר מדם בעל המקום הפלסטיני – כן לחיים.)
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
כן לחיים.
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
אתה – – –
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
תני לי להמשיך.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
ענת, ענת. לא, לא, אתה לא תמשיך. אל תנצל – – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
– – –
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
אין כיבוש בעזה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
אחמד טיבי, אתה עוד פעם – – –
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
– – –
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
לא היה כיבוש בעזה.
<< דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >>
רצח – – –
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
ענת ברקו. אחמד, אתה – יש לך דקה, ואתה יודע. נתתי לך שלוש דקות ואתה ממשיך.
<< קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >>
אדוני, אתה יכול באמת, לפנים משורת הדין, לשנות את הסדר?
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
לא. אני נותן לפנינה.
<< קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >>
לא אכפת לי.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
פנינה, תעלי. אחרייך היא תדבר. אני אאפשר לך את הזמן שהוא דיבר, אל תדאגי.
<< דובר >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר >>
אני חייבת לומר ולהתייחס, אדוני היושב-ראש, כמובן כבוד השרה, חבריי וחברותיי שבחרו להיות ביום החשוב הזה בתוך המליאה. אחמד, אתה יודע מה הבעיה? הבעיה העיקרית היא שאני מרגישה שהרשימה המשותפת והרשימות הערביות פה בכנסת הן שגורמות לכך שהאנשים במדינת ישראל מתרחקים מהצורך לקדם זכויות אדם. אתה יודע למה? בדיוק ההשוואה הזאת של לנסות להפוך את הצבא לרוצחים או להביא אירועים שהיו ולנסות להשוות לאותו ירי שהיה בצומת עפרה. אני חושבת שזה לא רק לא הוגן – זה אתם מפספסים בסופו של דבר משהו שהוא מאוד משמעותי. אחר כך, כשאתם תבואו ותעלו על הדוכן של הכנסת ותנסו לזעוק זכויות אדם, אבל אתם לא תתייחסו לנושאים שהם חשובים כלפי ערביי ישראל – שאני מוכנה ומקבלת; הייתי גם יו"ר השדולה, יחד עם חברי כנסת ערבים מתוך הבית הזה. אני חושבת שאת הדברים המאוד-מאוד משמעותיים שצריך היה לקדם בבית הזה בתוך החברה הישראלית אתם מזניחים.
אני לא יודעת על איזה אירוע אתה דיברת – אני גם אבדוק את זה אחר כך – אבל להגיד "מוסר כפול" על הצבא הישראלי? תאמין לי, אני בטוחה שאותה פצצה לא נחתה סתם. כנראה ירו משם. זה דבר ראשון.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר_המשך >>
הדבר השני שלי חשוב לומר: באמת, צר לי, אי-אפשר לבוא ולהגיד שמדינת ישראל היא המדינה הכי מוסרית, ומדינות מסביב, ורוצחים – לא מעניין אותי מה קורה במקומות אחרים בשביל להיות מדד להשוואה. זה לא סימטרי. מדינת ישראל צריכה עדיין להתקדם בכל מה שקשור לזכויות אדם. ברור שזו מטרייה רחבה מאוד, של חופש עיסוק והחופש לחיות בכבוד ועוד, אבל אני יכולה לומר לך, כמי שמובילה מאבק בגזענות ואפליה כלפי אדם באשר הוא אדם, או אזרח באשר הוא אזרח: המדינה לא מייצרת כלים אמיתיים. זו בושה וכלימה. החוק היום לא נותן מענה, אדוני היושב-ראש, לאנשים שנפגעים מגזענות, בין שהם ערביי ישראל, בין שהם אנשים עם מוגבלויות, בין שהם יוצאי אתיופיה. אני חושבת שעל זה צריך לעשות עבודה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה לחברת הכנסת פנינו תמנו-שטה. אחרונת מביעות הדעה – חברת הכנסת ענת ברקו.
<< דובר >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר >>
תודה, אדוני יושב-ראש. כבוד השרה, קודם כול, השרה, כל הנושא הזה של סחר בקרקעות – אני אחזיר אותך לשנות ה-2000. חטפו ירושלמי, תושב ירושלים בשם חירבאווי, וצה"ל עלה עם טנקים על רמאללה, ושיחררו אותו בזמן קצר מאוד. אסור לאפשר לרשות הפלסטינית או למי מערביי ישראל לאיים על סוחרי קרקעות. אסור. צה"ל עלה עם טנקים על רמאללה, ושחררו אותו. תזכרי את השם – חירבאווי.
<< קריאה >> שרת המשפטים איילת שקד: << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני אגיד את זה, ואני אומרת את זה. עכשיו אמרתי את זה גם בוועדה שדנה בזה.
עכשיו לחברי חבר הכנסת טיבי. אני אגיד לך מה אני חושבת. ברור שאנחנו לא שמחים מאף אזרח או אזרחית שנהרגים בשני הצדדים, בטח לא אישה בהיריון, ובטח לא אני כאישה, כאימא. אני מרגישה את הכאב, ותאמין לי ששום הודעה כזאת לא עוברת לידי. גם בצד הפלסטיני, וגם האנשים הפושעים, הרצחניים האלה מהחמאס, שאת הנשים האלה ואת הילדים האלה שמים וזורקים על הגדר כבשר תותחים – ואתה יודע שזה נכון.
<< קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
תראה, כשמתחפרים – חופרים היום תעלות מתוך בתים, חיזבאללה; לא משנה.
<< קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >>
– – –
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
אני אומרת: אני מצטערת על כל אישה שנרצחת, בטח מי שלא הייתה מעורבת. היו גם מקרים של נשים שהתחזו לנשים בהיריון ושמו מטען על הבטן. על זה אנחנו לא מדברים. גם זה קרה. יש לי סיפורים כאלה גם בשבילך, לא סיפורים מקריים. אני גם מצטערת על טלי חטואל, שבשנת 2004 שני פלסטינים ירו ברכבה. היא הייתה בהיריון בחודש השמיני, והיא נרצחה עם ארבע בנותיה בציר כיסופים. גם עליה אני מצטערת. אתה יודע על מה אני מצטערת? אני מצטערת על הצביעות, כשאנחנו חיים במדינה דמוקרטית, שבאמת, אפשר להגיד עליה הרבה דברים – – –
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
יש הרבה דברים שמדוברים בפרלמנט הזה שאף חבר קונגרס לא היה מעז לומר אותם. זה היה נתפס לא טוב, מצלצל לא טוב, במובן הזה של התייחסות לאויב – –
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
– – אהבת האויב, האדרת האויב, וזה האויב שלנו. בינתיים, מי שמפיק את הפיגועים הם הפלסטינים.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה.
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
עזה הייתה יכולה להיות משהו אחר; הם בחרו לא להיות משהו אחר. ומי שמשתמש בנשים וילדים, כולל בהיריון – בטח לא הנשים שלהם – זה גם החמאס, ואת זה אתם לא מגנים.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
ענת, נא לסיים.
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
רצח כזה – – –
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
את רוצה שאני אסגור – – –
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
אדוני, רק מילה אחת. מילה אחת, אדוני.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
זה נאום של דקה. אז אני נתתי לך כמו אחמד טיבי, שלוש דקות. כמה את רוצה? חצי שעה?
<< דובר_המשך >> ענת ברקו (הליכוד): << דובר_המשך >>
אז באמת אני מסיימת. באמת, במקרים מהסוג הזה, שהם מקרים טרגיים, מותר להגיד: זה לא בסדר. זה טרור. עושים את זה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תודה. ענת ברקו, אני מודה לך מאוד.
חברי הכנסת, אנחנו נצביע על ההצעה לסדר-היום: ציון יום זכויות האדם. מי שמצביע בעד – מעביר את זה לוועדת החוקה. השרה ביקשה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מי בעד? מי נגד?
הצבעה מס' 2
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.
<< יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >>
תשעה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, ההצעה של ציון יום זכויות האדם תועבר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, ד' בטבת התשע"ט, 12 בדצמבר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 17:25. << סיום >>