דברי הכנסת

דברי הכנסת י / מושב חמישי / ישיבות שפ"ט–שצ"א / ט'–י"א בטבת התשע"ט / 17–19 בדצמבר 2018 / 10 חוברת י' ישיבה שפ"ט הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-ותשע של הכנסת העשרים יום שני, ט' בטבת התשע"ט (17 בדצמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 7 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 7 הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, מרצ וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: 9 1. גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים; 9 2. כישלונה של הממשלה בטיפול בהתייקרויות במשק; 9 3. העלאת יוקר המחיה בצורה דרמטית המשפיעה על מיליוני אזרחיות ואזרחי ישראל; 9 4. גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים; 9 5. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה בדרום והעברת הפעימה השנייה בסך של 15 מיליון דולר לחמאס 9 איציק שמולי (המחנה הציוני): 10 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 14 יאיר לפיד (יש עתיד): 18 אילן גילאון (מרצ): 21 שר התיירות יריב לוין: 24 רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): 39 שר התיירות יריב לוין: 42 לאה פדידה (המחנה הציוני): 47 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 52 פנינה תמנו (יש עתיד): 61 מירב בן ארי (כולנו): 62 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 68 תמר זנדברג (מרצ): 72 אורלי לוי אבקסיס: 73 שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: 76 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 79 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 80 הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 80 שר התיירות יריב לוין: 80 מיכל רוזין (מרצ): 81 חיים ילין (יש עתיד): 82 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 83 מרב מיכאלי (המחנה הציוני): 84 תמר זנדברג (מרצ): 85 יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): 86 אלעזר שטרן (יש עתיד): 87 מוסי רז (מרצ): 88 עיסאווי פריג' (מרצ): 89 עליזה לביא (יש עתיד): 90 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 91 מאיר כהן (יש עתיד): 92 קארין אלהרר (יש עתיד): 93 יוסי יונה (המחנה הציוני): 94 יהודה גליק (הליכוד): 96 איתן ברושי (המחנה הציוני): 98 איל בן ראובן (המחנה הציוני): 99 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 101 עפר שלח (יש עתיד): 103 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 104 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 106 יואל חסון (המחנה הציוני): 107 מיכל בירן (המחנה הציוני): 108 יאיר לפיד (יש עתיד): 110 דב חנין (הרשימה המשותפת): 111 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 112 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 113 אילן גילאון (מרצ): 114 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 116 לאה פדידה (המחנה הציוני): 117 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 118 רויטל סויד (המחנה הציוני): 119 ציפי לבני (המחנה הציוני): 120 סתיו שפיר (המחנה הציוני): 122 עמר בר-לב (המחנה הציוני): 124 נחמן שי (המחנה הציוני): 125 עודד פורר (ישראל ביתנו): 126 שר האנרגיה יובל שטייניץ: 129 דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר שמואל (פלאטו) שרון 143 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 143 הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה 144 הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018 149 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 149 הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018 153 יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): 154 הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 96), התשע"ט–2018 155 ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): 155 עיסאווי פריג' (מרצ): 156 מוסי רז (מרצ): 157 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 159 הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2018 160 איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): 160 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 162 הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 16), התשע"ט–2018 166 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 167 מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): 171 מירב בן ארי (כולנו): 174 ישראל אייכלר (יהדות התורה): 179 מיכל רוזין (מרצ): 180 חיים ילין (יש עתיד): 185 תמר זנדברג (מרצ): 191 עליזה לביא (יש עתיד): 192 יואל חסון (המחנה הציוני): 194 עפר שלח (יש עתיד): 200 אלעזר שטרן (יש עתיד): 205 רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 207 רועי פולקמן (כולנו): 209 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 214 הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018 228 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 228 מיכל רוזין (מרצ): 229 תמר זנדברג (מרצ): 231 עיסאווי פריג' (מרצ): 232 עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): 235 השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: 236 הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 21), התשע"ט–2018 241 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 242 מוסי רז (מרצ): 242 מיכל רוזין (מרצ): 244 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 247 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 251 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 256 רוברט טיבייב (המחנה הציוני): 260 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 266 דוד אמסלם (הליכוד): 268 מוסי רז (מרצ): 272 השר להגנת הסביבה זאב אלקין: 274 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום ט' בטבת תשע"ט, 17 בדצמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 16), התשע"ט–2018; הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 211) (ביטול הוועדה הארצית המייעצת לענייני סיעוד), התשע"ט–2018. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 74) (הגנה על קטינים מפני תכנים פוגעניים באינטרנט), התשע"ט–2018, של חברי הכנסת שולי מועלם-רפאלי, מכלוף מיקי זוהר וקבוצת חברי הכנסת. לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5932/20 וכלה בהצעת חוק פ/5959/20: הצעת חוק הגבלת הזכות להיבחר למוסדות שלטון בשל עבירות שיש עימן קלון (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, יוסי יונה, קסניה סבטלובה, מיכל בירן, נחמן שי, איל בן ראובן, איילת נחמיאס ורבין ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – זכות קטין לקשר עם הורי הוריו), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אילן גילאון ומיקי רוזנטל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הגדלת ההכנסה המרבית לעניין גמלת אזרח ותיק בגיל המותנה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מיכל בירן; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – קצבת שאירים לבן זוג שנישא בשנית), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מרדכי יוגב, מכלוף מיקי זוהר, יעקב מרגי, יפעת שאשא ביטון, מיכאל מלכיאלי, ישראל אייכלר, נאוה בוקר, מנחם אליעזר מוזס, איתן כבל, אורי מקלב, יהודה גליק, עודד פורר, משה גפני, נורית קורן ושרן השכל; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – היעדרות בשל ביטול יום לימודים במוסד חינוך), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (השבת הסמכות למועצות המקומיות לעניין חוקי עזר בדבר פתיחתם וסגירתם של עסקים בימי מנוחה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק להנצחת זכרו של רחבעם זאבי (תיקון – ביטול החוק), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומוסי רז; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – גמלת הבטחת הכנסה לקשיש), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יואל רזבוזוב ואיציק שמולי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול מבחן הכנסה לצורך קבלת גמלת סיעוד), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, רוברט אילטוב, חמד עמאר ועודד פורר; הצעת חוק למניעת הטרדה מינית (תיקון – חובת הדרכה שנתית), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, עאידה תומא סלימאן, פנינה תמנו, נורית קורן, עיסאווי פריג' ואיל בן ראובן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עולה חדש שהוא הורה לילד עם מוגבלות), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ, חיים ילין, אילן גילאון ורועי פולקמן; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות להורה עצמאי המקבל מזונות ילדים מהביטוח הלאומי), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (קשר טלפוני לאסיר שאין לו בני משפחה בישראל), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת רוברט טיבייב, טלי פלוסקוב, דב חנין ואוסנת הילה מארק; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – נבחר ציבור שהורשע בעבירה שיש עימה קלון), מאת חברי הכנסת מירב בן ארי, משה מזרחי ורועי פולקמן; הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכאל מלכיאלי, דן סידה, ינון אזולאי, יואב בן צור, אכרם חסון, יהודה גליק, ניבין אבו רחמון, אורי מקלב, מנחם אליעזר מוזס, יעקב מרגי, יעקב אשר, משה גפני, מרדכי יוגב וישראל אייכלר; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – הסדר חניה למאושפזים בבית חולים ולמבקריהם), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת סופה לנדבר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, חמד עמאר, רוברט אילטוב, יואל רזבוזוב ואיציק שמולי; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – החרגת תוספת ותק מהכנסה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת טלי פלוסקוב ורוברט טיבייב; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילד נכה לילד עם תסמונת דאון), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת אורלי לוי אבקסיס, איציק שמולי, עבד אל חכים חאג' יחיא, משה מזרחי, יואל חסון, יעקב אשר ואיתן ברושי; הצעת חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין-לאומית) (תיקון – התרת נישואין אזרחיים), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, אילן גילאון, עיסאווי פריג' ומוסי רז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 200) (תיקון – שימור הטבות למקבלי גמלת הבטחת הכנסה), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת טלי פלוסקוב; הצעת חוק העונשין (תיקון – עבירות תקיפה וחבלה על ידי אחראי על קטין או חסר ישע), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, יהודה גליק, יחיאל חיליק בר, רחל עזריה, יפעת שאשא ביטון, נאוה בוקר ואמיר אוחנה; הצעת חוק הנגשת שירותי קבלת קהל הניתנים בגופי שלטון למיעוט לשוני גדול, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת יעל כהן-פארן, עאידה תומא סלימאן, פנינה תמנו, נורית קורן, רחל עזריה, עיסאווי פריג' ואיל בן ראובן; הצעת חוק הדחת נציג ציבור התומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, חמד עמאר, רוברט אילטוב וסופה לנדבר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – מינוי סגן ראש רשות אשר הביע תמיכה בארגון טרור), התשע"ט–2018, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק פינוי ההתנחלות בחברון, התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת מיכל רוזין, תמר זנדברג, עיסאווי פריג' ומוסי רז; הצעת חוק הרשות לקידום מעמד האישה (תיקון – הקמת הרשות לקידום שוויון מגדרי), התשע"ט–2018, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה, דב חנין ויוסף ג'בארין; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – התרת ביצוע פומבי של יצירה מוזיקלית בעסק קטן), התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת נורית קורן; הצעת חוק מניעת הכניסה לישראל מאזרחים שמעורבים בטרור, התשע"ט–2018, מאת חברת הכנסת ענת ברקו. מסקנות ועדת החוץ והביטחון בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מוסי רז ורויטל סויד בנושא: עלייה בדיווחים על ההטרדות המיניות בצה"ל. הודעת שר החקלאות ופיתוח הכפר על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בנושא: המדינה משקיעה מאות מיליונים בשיקום משק המים הלאומי ולא מפצה חקלאים על קיצוץ במכסתם; הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בנושא: מדד מדלן – הפערים בחינוך בין הפריפריה למרכז מתעצמים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הצעות סיעות המחנה הציוני, הרשימה המשותפת, יש עתיד, מרצ וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה בשל: << נושא >> << נושא >> 1. גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים; << נושא >> << נושא >> 2. כישלונה של הממשלה בטיפול בהתייקרויות במשק; << נושא >> << נושא >> 3. העלאת יוקר המחיה בצורה דרמטית המשפיעה על מיליוני אזרחיות ואזרחי ישראל; << נושא >> << נושא >> 4. גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים; << נושא >> << נושא >> 5. פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה בדרום והעברת הפעימה השנייה בסך של 15 מיליון דולר לחמאס << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו עוברים לסדרת הצעות אי-אמון בממשלה. הראשונה היא מטעם המחנה הציוני: גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים. ינמק את ההצעה חבר הכנסת איציק שמולי. על שלוש ההצעות הראשונות ישיב במשולב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. בבקשה, עד עשר דקות לרשות אדוני. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, יש הרבה סיבות להביע אי-אמון בממשלה הזו, שלא מצליחה להתמודד לא עם גל הטרור ולא עם גל עליות המחירים שהולך להגיע. אנחנו היום, רוב סיעות האופוזיציה בעצם מדברות, מגישות את האי-אמון, ולא בכדי, על המצב החברתי, על גל עליות המחירים. אנשים דואגים, ובצדק. הם רואים את הגל המטורף הזה שהולך להגיע ושואלים את עצמם שאלה אחת פשוטה: איך אני והמשפחה שלי הולכים לעבור את הגל המטורף הזה? והישראלים עובדים קשה, הם עובדים קשה מאוד. אתם אולי מנפנפים בנתוני האבטלה אבל זה לא הסיפור של שוק העבודה הישראלי. אנשים יוצאים לעבוד, עובדים קשה יותר מכל המקבילים שלהם במערב ולא מצליחים לסגור את החודש. הסיפור הוא סיפור על הפער הזה בין הכלכלה הישראלית המנצחת לבין יותר מדי ישראלים שמעולם, אבל מעולם לא שמעו על אותו הניצחון, לא רואים ממנו שום דבר. ישראל היא אולי אלופת ההייטק אבל היא בטח גם אלופת העוני. זו תמונת המציאות, חבריי חברי הכנסת, עוד לפני שגל המחירים הזה הולך להגיע. וזו לא גזרת גורל. זו תוצאה של מדיניות כלכלית שגויה וחסרה שהייתה כאן בשנים האחרונות, שהביאה להגדלת הגירעון אבל לא להגדלת הרווחה, שהביאה להתייצבות בשיעורי העוני אבל לא להתייצבות של ההישרדות היומיומית של יותר מדי ישראלים, שהביאה לעלייה ביוקר המחיה במקום לעלייה ברמת התקצוב של השירותים החברתיים. זו לא גזרת גורל. זו תוצאה של מתווה גז פוגעני, שאתם בורחים מלטפל בו כדי לשמור על המחוברים וכדי לשמור על החברים. אני רואה שמשרד האוצר יורה, אדוני היושב-ראש, לכל הכיוונים. מדברים על קניית אג"ח, על דחיית המס על הפחם, רק על דבר אחד לא מדברים – על הפיל שמונח בחדר, על המחיר השערורייתי שהובטח למונופולים של הגז. הציבור לא מטומטם. אתם חושבים שאם תיקחו את המהלומה הזו שהולכת להגיע בדמות העלייה של 8% עד 10% במחירי החשמל ותפרסו את אותה מהלומה לסדרה של אגרופים, הציבור לא יבין מה אתם עושים. הוא מבין וזה יכאב לא פחות. הרי ברור שמחירי החשמל הם שמניעים פה ושעלולים להניע פה את כל הטירוף הזה של גל עליות המחירים. ומה שמונח בבסיס הדבר הזה הוא המחיר השערורייתי שאותו הבטיחה הממשלה וממשיכה להבטיח לטייקוני הגז על חשבון הציבור הישראלי, קדימה לאורך שנים, גם אחרי שהוחזרה ההשקעה של הקידוחים. והיו פה מי שהתריעו על הדבר הזה בזמן אמת – האופוזיציה, מפלגת העבודה וכמובן יושב-ראש מפלגת העבודה והמחנה הציוני אבי גבאי, שעל הדבר הזה – גם על הדבר הזה התריע ואף פרש מן הממשלה. התשובה שאתם מחפשים, שרי הממשלה, מופיעה בדוחות של מונופולי הגז. עלות ייצור של 0.3 עד 0.4 דולר, זו העלות, מה שעולה למונופול הגז לייצר את יחידת האנרגיה. בכמה מוכרים את זה לציבור הישראלי? 6 דולר. ואתם מדברים איתנו על כלכלה הוגנת? אתם מדברים איתנו על כלכלה חופשית? איפה הבושה בכלל? לפחות תשחררו את לפיתת החנק הזאת לפני שאתם מדברים איתנו על כלכלה ליברלית. הרי אפילו לברוני המאפיה בנאפולי אין רווחים כאלה אדירים, אבל ממשלת ישראל חילקה וממשיכה לחלק את כל הצ'ופרים האלו על חשבון האזרחים. ראש הממשלה נתניהו, אני מזכיר לכנסת, הבטיח שהמיליארדים, המיליארדים יגיעו לציבור. מרוב שהמיליארדים יגיעו לציבור, צריך, כך הוא אמר, להקים קרן מיוחדת בגלל אותה מחלה הולנדית שדיברו עליה, שלא תפגע בפיסקליות של הכלכלה. איפה זה? בינתיים המיליארדים לא הגיעו, נעליים לא הגיעו, שום דבר לא הגיע. מה שהגיע זה שהמיליארדים הולכים למקומות אחרים ומי שמשלם וימשיך לשלם בריבית דריבית על הדבר הזה זה הציבור הישראלי. אתם מדברים איתנו על הורדת מחירים. טפלו בדבר הזה. הציבור הוא בשום פנים ואופן לא הקופה הקטנה של הממשלה, ובוודאי לא אמור לכסות על הכישלונות שלה. תפתחו את החוזה. אתם רוצים להוריד את המחירים? אתם רוצים לטפל בעלייה במחירי החשמל, שהולכת להניע פה את כל העלייה של שאר המוצרים והמחירים? תפתחו את החוזה הזה, השערורייתי, שמדבר על הבטחה של מחיר לא ריאלי למונופולי הגז, ואז כתוצאה מזה נוכל להוריד גם את מחירי החשמל, נוכל להוריד את מחירי הנטל מהאזרחים, מהעסקים הקטנים, מהתעשייה שמתמוטטת. במקום לבטל את הדבר הזה, כבוד השר יריב לוין, במקום לבטל את הסחיטה הזאת של הציבור, אתם, מה אתם עושים? אתם מציעים לנו בעצם עסקה רעה בתשלומים דחויים, בריבית דריבית, ופעלולים חשבונאיים. בשביל זה לא צריך ממשלה. וגם עוד לפני גל עליות המחירים הזה, חבריי חברי הכנסת, צריך לזכור, כבר היום מחירי המזון במדינת ישראל הם 20% יותר – דוח של ה-OECD, לא נתונים שאני המצאתי; 20% יותר עולים מחירי המזון במדינת ישראל בהשוואה למדינות המערב. אתם מדברים איתנו על ירידות מחירים. זה, אולי, מופיע בדוחות שלכם. בסופו של דבר, אנשים אמיתיים במציאות אמיתית, שהולכים למכולת, שהולכים לשוק, שהולכים לסופרמרקט, לא ראו שום ירידת מחירים. גם במקומות שבהם התערבתם: הורדתם את המכסים על הטונה – יושב פה חבר הכנסת ברושי, מכיר את הנושא הזה היטב – מה קרה? מחיר הטונה ירד? מחיר הטונה עלה. וכל מי שעבד בתחום הזה בענף, בתחום החקלאות והתעשייה, איבד את מקום עבודתו. כל מי שקונה בסופר יודע את הדבר הזה. רק היום פורסם – בדה-מרקר, לדעתי – שמאז 2011 מחירי הפירות והירקות עלו ב-700 שקל, הוצאה חודשית. על מה מדובר? החקלאים התעשרו מזה? הרי החקלאים, הרשתות הגדולות מורידות אותם על הברכיים, ומישהו אחר בשרשרת הערך מרוויח. אבל ברשתות הגדולות אתם לא נוגעים. בחברים שלכם אתם לא מתעסקים. כשזה נוגע בהנחתת מהלומות על התעשייה, על החקלאים, אתם חכמים גדולים. ואני רוצה להדגיש שגם רפורמת הקורנפלקס, שדובר בה רבות בכנסת הזאת, וכל הרפורמות האחרות, לא הצליחו באופן ממשי להוריד את המחירים. מתפארים לנו עכשיו, קיבלנו ידיעה בסוף השבוע, אדוני היושב-ראש, שהולכים להאריך את התוכנית נטו כזה ונטו כזה. אני מעריך את השר כחלון כאדם חברתי, אבל השר כחלון לא יושב במשרד האוצר כדי להפחית מכסים על הפלזמות, לא על בקבוקים, לא על מאווררים. השר כחלון נבחר על הטיקט החברתי, והוא הבטיח לטפל במחירים. הוא הבטיח להוריד את מחירי הדיור. אני מסתכל על המופע הביזארי הזה, שבו הממשלה מנפנפת בירידה של 0.1% במחיר הדיור ואומרת: הינה, הצלחה. חברים יקרים, הזוגות הצעירים לא הצליחו לקנות דירה ב-2011, לא הצליחו לקנות דירה ב-2015 ולא מסוגלים לקנות דירה גם היום. יוקר המחיה שהבטחתם לטפל בו היה גבוה ב-2011, היה גבוה ב-2015 וממשיך להיות גבוה גם היום. ואתם, מה אתם עושים? מציעים להקים ועדה. בשביל זה בחרו אתכם? אתם צריכים ועדה כדי שתסביר לכם שאנשים צעירים ומעמד הביניים עומדים לקרוס? אתם צריכים ועדה כדי שתסביר לכם שקשיש במדינת ישראל, שעכשיו הולך לעלות לו מחיר החשמל, לא יכול לחיות מ-1,500 שקל? הרי מישהו פה היה נותן להורים שלו לחיות מ-1,500 שקל עלובים קצבת זקנה? בשביל זה צריך ועדה? הקמתם ועדה של משרד האוצר ומשרד הרווחה, לבדוק אם באמת קשישים יכולים לחיות מקצבת הזקנה? אתם צריכים פרופסור שיגיד לכם שהוא לא מסוגל לחיות מהסכום הזה? אתם צריכים ועדה כדי שתגיד לכם – שיא החוצפה, בשבוע שעבר מתפרסם ביום רביעי או חמישי דוח העוני: 300,000 ילדים, 300,000 ילדים מדלגים על ארוחות, כתוב בדוח הזה; מה עושה הממשלה באותו היום ממש? מודיעה על העלאת מחיר הלחם. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> זה דמגוגיה. זה דמגוגיה. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זאת ממשלה שלא איבדה רק את הכיוון, היא איבדה גם את הבושה. ואתה, בסופו של דבר – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> דוח העוני זה דמגוגיה? << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> דוח העוני זה דמגוגיה? << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בסופו של דבר, על מה מתאבדת הממשלה הזאת? על חוק גדעון סער. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אתה, אל תדבר. כשאתה תראה – – – << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה מה שמעניין אתכם. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא מתאים לך. אתה יודע את האמת. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא ראינו אף שר בממשלה שם אולטימטום על מערכת הבריאות הקורסת; לא ראינו אף אחד שקם ומפגין על הדוח של העוני שהיה פה בשבוע שעבר; לא ראינו אף אחד שקם ונלחם על הקשישים שהולכים להעלות להם את החשמל. מה כן ראינו? כספים קואליציוניים שמחולקים פה למפלגות ולפוליטיקאים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה כן ראינו? קיצוצים רוחביים, שכאשר רוצים לתת לפנסיה – אני מסיים, אדוני היושב-ראש – חותכים מהבריאות, מהרווחה, מכל המקומות האלה, שבאמת עומדים לפני קריסה. ראינו מלחמה על חוקים פוגעניים ולא רלוונטיים. תתחילו להתעסק בדברים החשובים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איציק שמולי. מטעם הרשימה המשותפת – חבר הכנסת אחמד טיבי ינמק את ההצעה, שכותרתה: כישלונה של הממשלה בטיפול בהתייקרויות במשק. בבקשה, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, סיעות האופוזיציה, רוב סיעות האופוזיציה, מתאחדות היום כדי להציג נושא חשוב, שהוא חשוב לכל משפחה ולכל אזרח – ההתייקרויות, עליית מחירים ועוני מתמשך וגובר כתוצאה מכך. היום קראתי ב-ynet ששר האוצר אומר שהקואליציה של נתניהו היא קואליציית הישרדות. הוא צודק. לכן אנחנו לא מופתעים, כי עם ממשלת ההישרדות אי-אפשר ליישם מדיניות המבוססת על ראייה לטווח ארוך. יוקר המחיה משפיע ופוגע בכל אזרח ואזרחית במדינה, מדרום עד צפון, והמחאה נסבה סביב עליית המחירים הצפויה במשק. רשות החשמל הודיעה לאחרונה כי מחיר החשמל יעלה ב-6.9% עד 8.1%. רשות המים מסרה כי מחיר המים צפוי לעלות ב-4.5% בינואר. בנוסף, כמה חברות מסחריות הודיעו שיעלו את מחירי המוצרים שלהן. חברת אסם הודיעה שלשום שתעלה מחירים בתחילת 2019 בשיעור של 2%–4.5%. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> כי היא מפסידה. היא מפסידה כסף. שאלת את המונופול הזה אם הוא מפסיד כסף? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הוא מרוויח. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> הוא פרסם את תוצאות – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, הוא לא פרסם. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אה, לא מפרסם. אתה רואה? אל תקנה אסם, תקנה מרינה, זה פחות מחמישה שקלים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מסכים. תנובה תעלה את מחירי מוצריה ב-2%–3%; המאפיות ביקשו להעלות את מחירי הלחם המפוקח ב-3.4%. עבור מאות אלפי אנשים, רבותיי חברי הכנסת, 8% עלייה במחירי החשמל, ועלייה של 4.5% במחירי המים, ו-2%–4% ברשתות המזון, זה שינוי סדרי עולם. מפולת כלכלית. נטל שאי-אפשר לעמוד בו; (אומר בערבית: עליית מחירים שאי-אפשר לעמוד בה.) לחברות הגז, מצד שני, עולה היום, לאחר שהחזירו את השקעתן, 40 סנט לייצר יחידת גז. את אותה יחידה הן מוכרות לחברת החשמל ב-6 דולר, חבר הכנסת אלאלוף. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> בגז תכניס להם כמה שאתה רוצה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה עולה 40 סנט ומוכרים ב-6 דולר, ואת זה כולנו משלמים. איציק, כולנו משלמים. אתם שומעים? 40 סנט עולה להן לייצר מה שבסופו של דבר הן מוכרות ב-6 דולר. מאות אחוזי תשואה. למישהו זה נראה נורמלי? זה מקובל עליכם? גם כאן – רוב קואליציה לא נמצאת פה – ניתן היה לצפות שפתיחת פערי מחירים בין ישראל למדינות אחרות תיצור ליבואנים הזדמנות לייבא מוצרים זולים יותר ולהציג רווח מהיר, ובכך להביא להפחתת פער המחירים לאורך זמן. אלא שלישראל אין מדיניות של מסחר חופשי כאשר מדובר במוצרי מזון. ירידה ברמת התחרות המקומית עשויה להיות הסבר פשוט לעליית המחירים הצפויה. גם הקיצוץ, ה-flat בכל המשרדים – בריאות ושאר המשרדים – גרם לכוונה להעלות מחירים. השינויים במבנה השוק שהתרחשו לפני עשור, כמו גם חסמי היבוא, מצביעים על הגורם העיקרי לכך שהמחירים בישראל התייקרו בקצב כה מהיר: ירידה ברמת התחרות בענף, ירידה ברמת התחרות בענף. התוכנית לחשיפה מסיבית של השוק הישראלי לסחורה מיובאת תוביל להורדת מחירים. לעומת זאת, שיעור היבוא של מוצרי מזון נותר נמוך למדי, והמצב אף החמיר. שינויים במבנה השוק המקומי – גם להם היה תפקיד בצמצום התחרות. יש לתת חשיבות רבה, אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, להמשך חשיפת המשק ליבוא כאמצעי להגברת התחרות, הוזלת המחירים ושיפור רווחת הצרכנים בישראל. מחירי החלב – בואו נדבר על מחירי החלב. החלב בארץ יקר יותר ב-67% בממוצע מבמדינות ה-OECD. 67%. משפחה ממוצעת בישראל מוציאה כ-200 שקל לחודש על חלב. התוכנית להורדת מחירי החלב שמדברים עליה עכשיו לא תוריד יותר מ-13 שקל בחודש. לכן צריך לקבוע מחיר לפי הממוצע האירופי ואחר כך נסדר את כל השאר. כל מדינות אירופה כמעט מסבסדות את החלב. חלב הוא מוצר יסוד, אל-חליב, איזו משפחה לא משתמשת בחלב? אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת נוחלת כישלון אחרי כישלון – יש לה כישרון בכישלון – ומתעמרת באזרח, במשפחה הממוצעת, בכיס של האזרח, במוצרי היסוד: חשמל, מים, חלב, מזון. הייתה מחאה לפני כמה שנים. המחאה הזאת צריכה לחזור לרחובות. אדוני היושב-ראש, המחאה בצרפת גם מקרינה על העולם כולו. אני מקווה שהמחאה שהייתה כאן, שקדמה למחאה בצרפת, תחזור לרחובות, כי זה נוגע לכל אזרח, לכל משפחה. עכשיו, מסעוד, בימים אלה אנחנו עוסקים ודואגים גם בנושאים אחרים: האלימות והפשיעה, האלימות, הפשיעה והפשע. לכן כאשר רק בימים האחרונים שבעה אזרחים ערבים נרצחו, ומאז שנות ה-2000 עד היום 1,306 אזרחים, מה זה? מה זה? אי-אפשר למנוע את מרחץ הדמים הזה? לציבור הערבי אין משטרה משלו, אין כוח אכיפה משלו. במדינה בדרך כלל יש משטרה. היא אמורה ליישם את החוק, את ההרתעה ואת הענישה מול כנופיות, מול סוחרי נשק, נשק שמוברח מבסיסי הצבא אל היישובים הערביים. (אומר בערבית: יש נייר מודפס עם השמות, אבו חאלד.) << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> הדף עם השמות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תודה, חברי אבו חאלד. לכן אנחנו אומרים: את מרחץ הדמים הזה צריך להפסיק. אגב, יש אצלנו ויכוח נוקב, ער, על העניין הזה, שמדאיג את האוכלוסייה הערבית יותר מאשר כל נושא אחר. יש גורמים, גורמי פשיעה, שבשבילם אלימות היא עדיפות ראשונה. זה נורא ואיום. כל חברה צריכה לפלוט מתוכה, להיאבק בגורמים האלה, והוויכוח הזה הוא ויכוח ער, נוקב וכואב. אבל במקביל –כשצריך לבוא להרוס בתים, אתה רואה כוחות משטרה, עשרות רכבים, יס"מ; כשעוצרים רופאים, עוצרים אותם בלילה – מבצע – מכוניות (אומר בערבית: אחת אחרי השנייה.) אבל מול פושעים וסוחרי נשק פתאום יש אוזלת יד. השר לביטחון הפנים, אדוני השר, אמר שכשאמרו לו: למה אתה לא מחדש למפכ"ל אלשיך – אחד מהגורמים שהוא אמר בתקשורת הוא שהוא לא מרוצה מהעובדה שהמשטרה לא נאבקה די בנושא הנשק והפשיעה בחברה הערבית. 1,306 קורבנות. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני, ברשותך, ובזה אני אסיים, אקרא את שמות הנרצחים בשבוע האחרון, בעשרה הימים האחרונים: ג'דוע אזברגה ואשתו אמנה – היא הייתה בהיריון עם תאומים – מלוד; ראמי אבו ג'אבר – כפר קאסם; אשרף אבו קאעוד – יאפא; עלי אל-אחסן אבו אל-ריחאן – רמלה; מוחמד אבו דיאק – יאפת אלנאצרה; ואימאן עווד, שנרצחה בעכו. (אומר בערבית: רחמי האל על כל הקורבנות האלה, אבל עד מתי?) די. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אחמד טיבי. הצעת אי-אמון מטעם יש עתיד: העלאת יוקר המחיה בצורה דרמטית המשפיעה על מיליוני אזרחים ואזרחיות בישראל. מטעם יש עתיד, חבר הכנסת יאיר לפיד ינמק את ההצעה. עד עשר דקות לרשות אדוני. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> רגע, אני השארתי שם את הדף. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אתה רואה. ברשימה המשותפת אחד מגיש לשני את הדברים, וכאן, ביש עתיד, אני לא יודע מה קורה. << קריאה >> יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין כמו מריבה בריאה איתך, יריב. בסוף. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפעם האחרונה שהתכנסנו כאן כדי לדון על כלכלה ועל יוקר המחיה עמד ראש הממשלה על הדוכן הזה והודיע שכל מי שכופרים ברעיון שהכלכלה במצב נהדר הם חמוצים. מה שהוא קצת שכח זה שמחירי החמוצים עלו ב-4.8%, החשמל עולה ב-8%, המים – ב-4.5%, מזון – עד 4.5%, והסלולר ב-10% עד 15%, וכל זה – – << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> מה יורד? << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כשאין משבר כלכלי. כל זה כשיש כסף בקופה. הממשלה הזו וראש הממשלה הזה לא יילחמו ביוקר המחיה. איך אני יודע שהם לא יילחמו ביוקר המחיה? כי הם לא עשו את זה עד עכשיו, ומה שלא עשית עשר שנים כבר לא תעשה. מה שלא עשית בעזה עשר שנים – לא תעשה. מה שלא עשית בפערים החברתיים, בפריפריה ובפקקים – לא תעשה, ובטח מה שלא עשית עשר שנים במלחמה ביוקר המחיה כבר לא תעשה. חברי הקואליציה אוהבים לריב איתי על התקופה שלי באוצר, כמובן. אז בואו נדבר על לעשות. מה אתה עושה כשאתה רוצה לבוא לעבודה בבוקר, אפילו אם ראש הממשלה נתניהו עושה כל שביכולתו לחבל לך בעבודה, שזה מה שהוא עשה כשאני הייתי באוצר? אז בשנה ושמונה חודשים אני עשיתי יותר ממה שהוא עשה בעשר שנים: רפורמת שמיים פתוחים עם ישראל כץ – כי אני מאמין בלתת קרדיט, אני יודע שזה לא מקובל אצלכם; ובתי הספר של החופש הגדול, שחסכו אלפי שקלים להורים צעירים; ורפורמת הקורנפלקס, שמורידה את מחירי המזון היבש; וביטלתי את אגרת הטלוויזיה – וזה מאות שקלים. אנשים לא זוכרים, הם היו משלמים כל שנה; ותרופות חינם לניצולי השואה; והעברנו את חוק הריכוזיות – כל זה בשנה ושמונה חודשים עם ראש ממשלה שבאמת מחבל מהבוקר עד הערב. והקמנו את קבינט הדיור, כשכל המלחמה על הדיור היום מתבססת על קבינט הדיור שאני הקמתי. וכל זה, כל זה, יריב, השר לוין, בתוך משבר כלכלי עמוק שראש הממשלה שלך יצר, עם 40 מיליארד שקל בור תקציבי, עם גירעון שרץ והולך ועולה ועולה, ועם חלוקה לגמרי חסרת אחריות של כסף לכל שותף קואליציוני שעבר לידו וסחט אותו. במה הממשלה הזו כן טובה? כי בוא ניתן קרדיט כשצריך. היא הכי טובה שמישהו מאיתנו ראה בהודעות לעיתונות. במסיבות עיתונאים והודעות לעיתונות זו פשוט ממשלה שאין לה מתחרים. כנראה בגלל זה השבוע העלו את תקציב משרד הפרסום הממשלתי ל-656 מיליון שקל, ולפני שמישהו מרים ראש – בתקופתי זה היה 300 מיליון שקל, ובתקציב 2015 שאני שמתי והעברתי בממשלה זה קוצץ ל-150 מיליון שקל. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> לא קשור – – – אלא קשור לאירוויזיון. << דובר_המשך >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי לראש הממשלה זה לא באמת אכפת. כל הזמן הוא אומר: המדינה פורחת. למי היא פורחת? מי פה גומר את החודש? מי יכול לקנות דירה? ההורים משלמים במקרה הטוב 3,000 שקל למעון יום. סטודנטים עובדים בשתי משרות. מי זה האנשים האלה, שכל כך קל להם, שהכלכלה פורחת להם ושאין להם שום מאמץ לסגור את החודש? באיזה עולם דמיוני שהמצאתם לעצמכם הם חיים? ראש הממשלה הזה לא יוריד את יוקר המחיה משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא כי הוא לא יודע איך. עשר שנים הוא ראש ממשלה, אין לו מושג איך מורידים את יוקר המחיה. התקופה היחידה שבה הייתה מלחמה אמיתית ביוקר המחיה הייתה כשהיה לו את שר האוצר שנמצא פה על הדוכן. והדבר השני – כי לא באמת אכפת לו מזה. זה משעמם אותו. זה משעמם, כל הצעירים האלה שלא גומרים את החודש. זה לא כמו להצטלם עם יוניקלו בגבול הצפון. זה משעמם, אז הוא משתעמם; מגלגל את זה על אחרים. כשלא נעים מאשים את כחלון, כשלא נעים מאשים אותי, ובעיקר לא מטפל בזה. אז תן לנו לעשות את זה. אני יודע איך לעשות את זה, עשיתי את זה את בתנאים הרבה יותר קשים ממה שיש לנו היום, בתוך משבר כלכלי מהעמוקים שידעה המדינה הצלחנו לעשות מלחמה אמיתית ביוקר המחיה. תן לנו לעשות את זה. אני צמצמתי אז את הגירעון, אני הורדתי אז את האבטלה, אני מחקתי את החובות, שהוא יצר, ואנחנו הורדנו את יוקר המחיה ונוריד את יוקר המחיה. זה לא משעמם אותנו, זה אכפת לנו, זו המשימה שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יאיר לפיד. אנחנו עוברים להצעת האי-אמון של מרצ: גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים. מי שינמק את ההצעה הוא חבר הכנסת אילן גילאון. בבקשה, אדוני. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני שם שכפ"ץ, אילן. << דובר >> אילן גילאון (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני לא יודע איפה נמצא חנוך לוין כשצריכים אותו. אתמול ראיתי מציאות שהגיעה לשיא, מציאות הזויה לגמרי. שים לב, חצי ממשלה מפגינה נגד חצי הממשלה השני, וחצי הממשלה השני זה רק ראש הממשלה. זה מטורף לגמרי. לרמות כאלה באמת עוד לא הגענו, אבל זה ממש כבר לא מצחיק ואפילו לא עניין לפרשנות פוליטית. באמת, זה עניין לתרופות, אדוני. תסלח לי, אבל אני לא מבין את הכאוס ואת המציאות ההזויה הזאת. אבל את האי-אמון הגשנו על העלאת יוקר המחיה. הבעיה, אדוני יודע, היא לא העלאת יוקר המחיה אלא צמצום כושר הקנייה של הישראלי והישראלית שנמצאים כאן, הביטחון של אנשים לגבי יכולתם להגיע למחוז חפצם. זו הבעיה המרכזית: התחושה המאוד-עמוקה ששם למעלה, בעצם, אם אתה לא מתנחל, אתה לא מעמונה ואתה לא מקומץ אנשים שמסעיר את המדינה ומגרה אותה באופן שהממשלה הזאת מתגרה בה באמצעותו, אתה משול לכלום, לשום דבר. הייתה לנו, אדוני היושב-ראש, מחאה ב-2011. אני אומר לך: למחאה יש חשיבות גדולה בדמוקרטיה, חשיבות גדולה ומשמעותית, במידה שלמחאה יש יכולת להשפיע ולשנות סדרי עולם. הלוא אדוני יודע שבסך הכול כל מה שהפוליטיקה עוסקת בו הוא היכולת להחליט מי מקבל ומי משלם, כמה ולמה. בזה אנחנו תמיד עוסקים. ב-2011 הייתה אחת המחאות המפוארות ביותר במדינת ישראל. אבל הכול יצא בסופו של דבר סרק, מפאת חוסר היכולת שלנו לקבל ולשנות את הדיסקט בתפיסת החלוקה שלנו במדינה. על מה אנחנו בסך הכול מדברים? הרי אנחנו, אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מדברים על דברים ברומו של עולם; על הפחדים הפשוטים הקטנים, שאזרח, במדינה שיש לה את המשאבים, חש שמישהו שם למעלה יושב כאן כדי לחשוב עליהם בשבילו: שיהיה לו, תמיד אני אומר, מספיק חם בחורף, מספיק קר בקיץ, ושיהיה לו אוכל בעצמו, במקרר של עצמו, ושהוא לא יצטרך להתלבט בשביל תרופה. אלה הדברים הבסיסים ביותר, שבמדינת ישראל היום – מה שנקרא basic income, שלכל אזרח במדינת ישראל, לא משנה באיזה מצב הוא נמצא, יש את האמצעים האלה כדי לקיים אותו, בכבוד. אפשר קצת לעשות רגולציה, והרי זה התפקיד המרכזי של ממשלה – לקחת מכאן ולשים כאן. כל כלכלה הרי בנויה על בסיסים, על שירותים שאנחנו נותנים: בריאות, חינוך, תעסוקה, קורת גג וביטחון. לא צריכים להילחם, במדינה כמו שלנו, שמבקשת להיות מדינה במעמד גבוה ב-OECD, על הדברים הבסיסיים האלה. יש, מהצד השני, תשלומי העברה, שאנחנו קוראים להם קצבאות, מתוך הנחה של מדינת רווחה שרוצה לתת מקפצות לאנשים כדי להתקדם. ומיסים, אדוני. בדבר הזה יש לעשות בסופו של דבר סדר, כדי שאנחנו נקיים גם דמוקרטיה וגם סוציאל-דמוקרטיה במדינה כזאת, שצריכה להיות אחראית לתושביה. סיפרו לנו על מתווה הגז. גז, כנראה בינתיים – ודיברו לפני קודמיי על עלות ייצור הגז ועל העלות של 6 דולר שחברת החשמל משלמת. מצידי שחברות הגז ייקחו כמה שהן רוצות על הגז הזה, אבל לא באותו מקום שאנחנו משתמשים בו כדי להפיק את הגז. ואני דווקא מתמקד בגז משום שהגז הוא גורם מניע לגורמים האחרים: הוא שיוצר את הטלטלה ואת הבלבלה. ואני הרי, בסופו של דבר, לא רק מדבר על יוקר המחיה אלא על היכולת שלי לקנות את הביטחונות שלי; היכולת שלי, של כל אזרח, להתמודד עם מפלס החרדה שלו. אז אומרים לו: ואללה, אנחנו נשחרר עכשיו את המיסים, נפתח את הכול. ואני אומר: בסדר, אבל תדאג גם לאנשים, שתהיה להם עבודה. אנחנו לא דיברנו רק על המחיר; דיברנו על הקיום, דיברנו על להגיע בכבוד ובעצמאות למחוז חפצך. מה יצא בינתיים? מי באמת הרוויח מן המציאות ההפכפכה הזאת? גורמים שהם גורמים מתווכים, והם הולכים והופכים לקומץ. שים לב, אדוני, שהמציאות – סליחה, גברתי חברת הכנסת פדידה, אסור לך להיות בממשלה אלא אם כן את נורא רוצה, אבל אני יכול לדבר בשבילך עם מישהו. צריכה? אגב, אני פעם ניסיתי להיכנס לפה עם קלנועית, לתוך הממשלה, והצלחתי לעבור עם הקלנועית עד לשם; מה לא הצלחתי? לצאת בחזרה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אתה חושב שזה במקרה? << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> אז אני לא יודע, אולי זה מרמז, אולי – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אין שום דבר מקרי במליאה. << דובר_המשך >> אילן גילאון (מרצ): << דובר_המשך >> לכן, בואו נדבר אמת. אני לא מאמין שאדם למאבק נולד, אדוני; אדם נולד להרבות שמחה, להמעיט כאב ולחיות בחברה שצריכה להיות מושתתת על ביטוי שלצערי הרב איננו שגור אצלנו, והוא נקרא הגינות. אנשים לא חמוצים, אדוני; אנשים מיואשים, אנשים מפחדים את פחד יומם יום-יום, וההגינות היא בדיוק אותו הדבר שמאפשר לכל אחד להיות קצת משוחרר מן המאבק המתמיד הזה. אני מגיע כרגע מהעובדות הסוציאליות – אני אומר: העובדות הסוציאליות, ואני צריך לומר: העובדים והעובדות הסוציאליות, אבל זה כמעט עובדות סוציאליות – בתל אביב, שנעמדות בשורה הראשונה של החזית הלאומית של מדינת ישראל, מול כל הקושי, שעכשיו הולכים להכביד עליו האנשים הראשונים בשורה הראשונה הזאת. וכל פעם אני מסתכל עליהם ואני אומר, כל רואיהם אמרו עליהם: איזה בני אדם משונים, אולי מטורפים, שבעידן כל כך ציני הם מוכנים לעשות משהו שאיננו ציני. מישהו הולך ומנצל את חולשתם בכך שהם עושים את ייעודם. ראיתי, אדוני, תלושים של 5,000 ו-6,000 שקל בחודש, של עובדים סוציאליים שהם עובדי קבלן. המציאות הזאת לא יכולה לקרות לא רק משום שאנחנו ציווינו את עצמנו להיות חברה מופתית אלא משום כך שהחלוקה חייבת להיות חלוקה אחרת, ועוני זה רק דבר אחד; זה לא גיבוב ודיבור וגיבוב שטויות על חברתיות וחברתיות, אלא זו היכולת שלנו לחלק את האוצר, את העושר הלאומי שלנו, באופן הגון. יש לנו מספיק. מצבנו, באופן אובייקטיבי – של כל אזרח במדינת ישראל – הרבה יותר טוב מאשר היה לפני 30 שנה – וזה מובן מאליו; אחרת, לא הייתה אבולוציה, אם הדברים האלה לא היו קורים. אבל, אופן החלוקה, הניכור, החידוד בין הקבוצה שמקבלת לקבוצה שכל הזמן לא בטוחה בעצמה, הקמצנות שאנחנו מגלים אל אלה שאין להם את היכולת, שחיים בחברה שמפוצלת ומפורדת – זה הדבר שלא נותן מנוח. לא, זה לא יוקר המחיה, אדוני; זוהי ההחמצה הגדולה של מה שיכולנו להיות במודל יותר מתון. אני, בכלל, חושב שהמידתיות היא הדבר הנכון בחברה שאנחנו צריכים לחיות בה. לכן אני אומר לעצמי: יש ללכת לשינוי דיסקט, ושינוי דיסקט לא יקרה לעולם במשטר שבו הציבור הוא שמשרת את פרנסיו ומשרת את מנהיגיו. יש מטרה אחת לציבור הזה – לאפשר לאנשים להיות כאן בשלטון. אני תמיד מספר את הסיפור המפורסם על ויקטור שם-טוב, כאן, במקום הזה, איך הוא שם לעצמו את התמונות שמלעיגות אותו ואת הקריקטורות שמגחיכות אותו בכניסה ללשכה שלו. יום אחד, כששאלתי אותו: למה אתה שם את התמונות הללו? הוא אמר לי: כדי שאני לא אקח את עצמי יותר מדי ברצינות. הוא אמר לי שהוא יודע שהוא בא לשרת מטרה. והיום, באגואיזם המרקיע-שחקים הזה, הבלתי-אפשרי, המוגזם הזה, שאדם הולך ומשרת את עצמו וכל השאר הם אמצעים כדי לענג את עצמו – הדבר הזה לא יכול לקרות. ולכן גם לאף אחד לא תהיה אחריות אם יהיה קר בחורף או חם בקיץ כי זה לא מעניין. הדבר הכי חשוב והכי אמיתי, אגב, שאמר ראש הממשלה – שלעיתים מאוד נדירות אני רואה אותו אומר דבר אמיתי ואז הוא בדרך כלל מסמיק – זה המשפט שאומר: את לא מעניינת, את מאוד משעממת. פעם הוא עוד אמר: הם מפחדים. הם לא מפחדים, הם לא מעניינים, הם משעממים. הם לא מעניינים והם משעממים והם כולם אסקופה נרמסת כדי לשרת את האגו המנופח של ראש הממשלה וכל חבר מרעיו כאן. ולכן אני מקווה שהציבור הזה ידע לשאול את עצמו מה טוב לו ומה רע לו ויוליך אותם החוצה מן המקום הזה ויחזיר לעצמו את המדינה שלו. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. אני מתכבד להזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, שר התיירות חבר הכנסת יריב לוין, להשיב על ארבע הצעות האי-אמון ששמענו. לאחר מכן נשמע את ההנמקה של סיעת ישראל ביתנו. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אדוני, ברשותך נפתח בחידה ואני אשמח אם מישהו מחברי האופוזיציה יתנדב לענות על השאלה המאוד-פשוטה. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> פשוט נשאלת למה שר האוצר לא הגיע. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אשאל. הינה, חבר הכנסת גילאון, אני רואה שאתה מתנדב לענות. אני שמח. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> תשאל למה שר האוצר לא הגיע, כי הוא חברתי – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> עכשיו אני אשאל. אדוני היושב-ראש, שמענו כאן את הנאומים של חברי האופוזיציה ואני רוצה לשאול: כשהמחירים עולים – ונתנו פה כל מיני דוגמאות, זה עולה, וזה עולה, וזה עולה, וזה עולה – מה קורה למדד המחירים לצרכן, חבר הכנסת גילאון, כשיוקר המחיה עולה? << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> המדינה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כשיוקר המחיה עולה, מה קורה למדד המחירים לצרכן? מה קורה לו? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אולי תספר מה עשתה הממשלה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אולי תענה על השאלה, חבר הכנסת שמולי. אולי תענה על השאלה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אז למה אתם מבוהלים? << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז זהו, אדוני, אני אענה במקום חברי האופוזיציה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אז תגיד לכולם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> התשובה ממש מדהימה: כשהמחירים עולים, המדד עולה. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> למה שיניתם את המדד של הדיור? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – עם ישראל – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ומה קורה כשהמחירים יורדים? מה קורה כשהמחירים יורדים? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> לא צריך להתחכם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> המחירים יורדים, והמדד יורד. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אז למה אתם מבוהלים? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ומה קרה בחודש נובמבר? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> יריב, למה אתם מבוהלים? למה אתם מבוהלים? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רגע, חבר הכנסת שמולי, בוא, בוא, תספר לציבור את מה שלא סיפרת לו כאן מעל הדוכן. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אספר. למה שיניתם את מדד הדיור? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מה קרה בחודש נובמבר? מה קרה? אני מחכה לשמוע. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> למה שיניתם את המדד של הדיור? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אל תשאל שאלות. שאלתי – תענה. מה קרה בחודש נובמבר? << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> – – – ולא צריך להתחכם – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> במקום לטפל בדיור טיפלתם במדד של הדיור. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מה קרה בחודש נובמבר? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> שולה מעפולה לא הצליחה לקנות לחם. זה מה שקרה בנובמבר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תאמינו או לא, פלא פלאים, המדינה היחידה בעולם שבה המדד ירד בנובמבר – אבל מי ששומע אתכם חושב שהמחירים רק עולים. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אז למה אתם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> איך זה יכול להיות? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> רק אנחנו חושבים ככה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> איך זה יכול להיות? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> כנראה שכל הציבור חושב ככה. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> מה זה חשוב הבריאות? העיקר – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מה לעשות, חבר הכנסת שמולי, שהאמת היא הפוכה, מה לעשות? << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם שיניתם את המדד. זו האמת. במקום לטפל במחירי הדיור, שיניתם את המדד של הדיור. תגיד את האמת. זו בדיחה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> האמת היא, חבר הכנסת שמולי, ששורה שלמה של מרכיבים במדד ירדו, בראשם ירידה משמעותית מאוד במחירי הדלק – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> זאת בדיחה. אפשר לחשוב שהצעירים מסתערים על שוק הדירות. כולם קונים דירות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – ירידה שיש לה השפעה ישירה כמעט על כל משקי הבית, השפעה דרמטית, שנמדדת בהוצאה ממוצעת למשפחה של למעלה מ-66 שקל בחודש, הפחתה. ומה לעשות, שבגלל זה במדד אובייקטיבי, שלא נסמך על כל מיני אמירות ריקות כאן אלא על נתונים מספריים פשוטים – לא שלנו, של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – המציאות הפוכה. כרגיל אצלכם, המציאות במקום אחד, ומה שאתם רואים ומה שאתם מספרים – הפוך לגמרי. עכשיו אני אגיד לך עוד דבר, חבר הכנסת שמולי. אתם יודעים, אני כל הזמן שומע מכם, איך אומרים: לפנק, לפנק – לחלק, לחלק. צריך לתת לזה ולתת לזה ולהעלות לזה ולהעלות לזה ולעשות ולעשות ולעשות. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> בא לך להיות איש פרסומת? מה זה הגימיקים האלה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הכול נכון. תאמינו לי, אנחנו רוצים לתת לא פחות מכם אלא יותר מכם. ואגב, בניגוד אליכם – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> מי הגדיל את הגירעון? מי הגדיל את הגירעון – אני או אתה? מי הגדיל את הגירעון? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בניגוד אליכם, אנחנו גם נותנים. אנחנו גם נותנים. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם הגדלתם את הגירעון. הגדלתם את הגירעון והגדלתם את העוני. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אנחנו גם נותנים. אנחנו לא רק מדברים, אנחנו עושים. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת שמולי, דיברת עשר דקות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ואני אומר שוב, בצורה הברורה ביותר, עומדים לזכותה של הממשלה ועומדים לזכותו של שר האוצר משה כחלון – הינה הנתונים האמיתיים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה, משבר הדיור לא נפתר. זה לא נפתר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בזכות העבודה המשותפת של כולנו ובזכות מדיניות, גם של ראש הממשלה וגם של שר האוצר משה כחלון, הינה הנתונים האמיתיים: השכר הריאלי הממוצע עלה מ-2012 – אתם יודעים בכמה? בכמה? ב-17%. הרבה הרבה מעל עליית המדד. הרבה הרבה מעל. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה מזכיר לי: הניתוח הצליח והאזרח נפטר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> המע"מ הופחת מ-18% ל-17%. מס הכנסה הופחת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> מענק מס הכנסה שלילי הוגדל. תוכניות של הגדלה והשוואה של נקודות זיכוי בגין ילדים בין גבר לאישה – בעלות של 1.7 מיליארד שקל. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> סך כל ההכנסה הממוצעת נטו של אזרחי ישראל גדלה ב-18% מאז שנת 2012. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> אני קונה יותר או פחות? על זה תענה. אל תגיד לנו – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לאזרחי ישראל נשאר יותר כסף בכיס היום. אני אגיד לכם יותר מזה: עשינו שורה שלמה של רפורמות במערכת הבנקאית, במכון התקנים, בגפ"מ – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> יאללה, רפורמה זה לקחת כסף מפה ולשים כסף פה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – בפתיחת שוק הטלוויזיה לתחרות והורדת מחירי הטלוויזיה הרב-ערוצית מכ-300 שקל ל-100 שקל; הוזלה בדמי הניהול בחיסכון הפנסיוני; בלימת העלייה המטורפת שהייתה בתקופת יש עתיד במשרד האוצר במחירי הדיור. בואו נמשיך: ביטול מכסים בהיקף חסר תקדים; רפורמה של פתיחת שוק המזון ליבוא – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> תגיד לי, אנחנו חיים באותה מדינה? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – רפורמה ביבוא האישי; הוזלת מוצרי תקשורת, והרשימה ארוכה ארוכה. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> בשכר מינימום אתה קונה יותר או פחות? זה תענה, אל תתחכם. אתה קונה יותר או פחות? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> גם סייענו באופן ישיר למעמד הבינוני ולזוגות הצעירים – – << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> – – – נומרטור. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – עם סבסוד צהרונים בהיקף גדול מאוד – – << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> עולה יותר או פחות? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – בית ספר של חגים; הרחבת בתי ספר של הקיץ מכיתות ג'; הפחתה של תעריפי תחבורה ציבורית; הארכת רישיונות נהיגה; הגדלה של קצבאות הסיעוד; טיפולי שיניים לקשישים – אתם רושמים? תרשמו, תבדקו קצת את הנתונים – הקמת ועדה שתקל על הדרישות מעסקים ורפורמה שלמה ברישוי עסקים, והרשימה היא ארוכה. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אם כל כך טוב, איך כל כך רע, אדוני השר? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לכם עוד דבר, ותקשיבו טוב. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אם כל כך טוב, למה עשיתם דיונים לתוך השבת? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> עכשיו בואו ואני אגיד לכם עוד דבר. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> למה עשיתם דיונים לתוך השבת? מצב חירום. על מה מצב חירום במשרד האוצר? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אנחנו, בניגוד אליכם, שרק כל היום מספרים על לחלק, אנחנו עושים ועשינו מהפכה ורפורמה שלמה ששיפרה את מצבם של אזרחי ישראל ללא הכר. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם הגדלתם את הגירעון. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אגב, אמר לי קודם חבר הכנסת אלאלוף: מתוכנית שהייתה אמורה להתבצע בעשר שנים, של 50 מיליארד שקל סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, אנחנו ביצענו בפועל, בקדנציה הזאת, כבר 34 מיליארד שקל. לא בעשר שנים – בארבע שנים, פחות מארבע שנים. אלה העובדות. אבל אני אגיד לכם עוד דבר – וכאן אני אגלה, אדוני היושב-ראש, סוד מדהים בכלכלה; אחרי שלמדנו קצת על המדד, נלמד אולי עוד שיעור אחד – אולי נעשה את זה מנהג קבוע, לעשות שיעורי כלכלה לחברינו מהאופוזיציה. אני רוצה ללמד עוד כלל קטן ומעניין בכלכלה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> קצת לקח לכם זמן. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> אפשר להבין הכול אם – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כשרוצים – – – << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> תהיה עכשיו זליכה – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כשרוצים לתת ולחלק ולסבסד ולתת קצבאות, צריך שיהיה מאיפה לשלם את זה. עכשיו בואו נראה מה אתם עשיתם כאשר אנחנו פעלנו על מנת להגדיל את העוגה, להגדיל את המשק, להגדיל את הכנסות המדינה, כדי שיהיה כסף לממן את כל הרפורמות האדירות האלה שאתם דיברתם עליהן ואנחנו עשינו אותן. בואו נראה מה עשיתם? כשרצינו להוציא את הגז מהאדמה – התנגדתם, כשרציתי לבנות – – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> היום ברור למה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כשרציתי לבנות מלונות כדי להגדיל את – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> 40 סנט – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – תעשיית התיירות – התנגדתם. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> 40 סנט ומוכרים ב-6 דולר, על מי אתה מגן? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כשרצינו לקצר הליכי רישוי ובנייה – – << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> 40 סנט ומוכרים ב-6 דולר, על מי אתה מגן? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כדי לעודד בנייה ולהוריד את מחירי הדיור – התנגדתם, נכון? כאשר רצינו לתת – – << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> זה אתה נתת לבד או ששר האוצר נתן לך? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – הטבות לחברות הייטק, הטבות במס, כדי לייצר מקומות עבודה – הינה, לא במקרה נכנסה עכשיו חברת הכנסת יחימוביץ – התנגדתם. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עשיתי? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כאשר רצינו להפחית מס חברות – התנגדתם. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> אדוני השר – – – מסתובבים עם תחתונים – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני אגיד לכם אפילו יותר מזה – – – << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> רוצים יותר כסף ממה שהם מכניסים הביתה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> דיבר כאן חבר הכנסת לפיד על תקציב לפ"מ. << קריאה >> שלי יחימוביץ (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם מתווה הגז? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אתם יודעים, אני הייתי מצפה – בכל אופן שר אוצר, הייתי מצפה לקצת יותר, בואו נגיד, התעמקות בחומר. אז בואו אני אספר לכם: תקציב לפ"מ גדל בין היתר בגלל גידול פי שניים, גידול של עוד 220 מיליון שקל, בתקציב השיווק של משרד התיירות, שמוצא ברובו הגדול על ידי לפ"מ. עכשיו, למה התקציב הזה שימש? הוא שימש להגדלת תנועת התיירות לישראל מ-2.9 מיליון לפני שנתיים ל-4 מיליון תיירים השנה. גידול של 1.1 מיליארד תוך שנתיים, 40% עלייה כמעט. אתם יודעים כמה שווים כל מיליארד תיירים למשק? כל מיליון תיירים למשק – 5.5 מיליארד שקל. 5.5 מיליארד שקל הכנסה. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> כמה הם שווים ליכולת לחמם את עצמך בחורף? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז נכון, תקציב הלפ"מ גדל, אבל בשביל מה הוא גדל? << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> המשק נמצא במצב מצוין, ואנשים – קר להם. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> הוא גדל כדי להביא לכאן עוד 1.1 מיליון תיירים. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> אדוני השר – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> עוד יותר מ-6 מיליארד שקל הכנסות. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> המשק במצב מצוין רק לאנשים קר. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זאת האמת. זה מה שקרה. ולכן, אני אומר, אדוני היושב-ראש, אני מציע לחבריי באופוזיציה: תדברו פחות, אל תספרו סיפורים, תלמדו את הנתונים. << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> זאת החוזקה באיתנות פיננסית – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> תלמדו את המספרים. האנשים שצופים בנו בבית לא טיפשים, הם יודעים להבחין בין דמגוגיה לבין עשייה אמיתית, בין סיפורים לבין נתונים עובדתיים ומספרים. וכן, ואת זה אני אומר בצורה ברורה: יש עוד מה לעשות, יש עוד מה לשפר. אנחנו מחויבים לזה, אנחנו עושים את זה ואנחנו נמשיך לעשות את זה. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר המקשר בין הממשלה לכנסת, חבר הכנסת יריב לוין. חברי הכנסת, מה קרה? חברת הכנסת עליזה בראשי, מה קרה? עוד לא הצבעות. עוד רחוק. עוד רחוק. יש עוד זמן, תירגעי. בבקשה, חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצעת אי-אמון מטעם ישראל ביתנו: פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה בדרום והעברת הפעימה השנייה בסך של 15 מיליון דולר לחמאס. ינמק את ההצעה חבר הכנסת רוברט אילטוב. עד עשר דקות לרשות אדוני. << דובר >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני לא רואה את השר יריב לוין. אה, הוא עסוק, אוקיי. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> הינה, הוא כאן. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר לוין, אני שומע את המרץ שבו אתה אומר: דברו פחות, תעשו יותר, אבל אני לא יכול שלא להתייחס בדיוק באותן מילים אליך. ובמילים האלה קצת שיבשת לי את הנאום, לכן אני אדבר בלי נאום כתוב, מהלב, כמו שאומרים. אני דווקא ראיתי את השר לוין בהפגנה על מדיניות הממשלה, ושם הוא דיבר יפה, גבוהה-גבוהה, נגד מדיניות הממשלה, והוא לא היה שם לבד. אני שמעתי את הרטוריקה המאוד-מעניינת: אנחנו הוזמנו לשם. אדוני, הם לא הוזמנו לשם. זה הכול עניין של פריימריז, פריימריז ופריימריז. ולכן אני בא ואומר: השימוש הזה, הזול כל כך, באותם האנשים התמימים; באים ואומרים, דואגים לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. באים בצורה צינית שרים של הממשלה, של אותה ממשלה, של מדיניות הממשלה, שחלק מהם נמצאים גם בקבינט ומקבלים החלטות של הממשלה, ובסופו של דבר מדברים גבוהה-גבוהה אבל יושבים נמוך נמוך בכיסאות שלהם. תופסים את הכיסא, שחס וחלילה לא יתנדנד ושלא ייפלו ממנו. ובימים האחרונים אנחנו שומעים כל מיני רמזים שיהיה שר כזה או אחר שיתפוס את הכיסא של שר החוץ. אפשר לחשוב שכל השרים כבר הצליחו בתפקידם והכול משגשג ואין פקקים והמוצרים בחנויות מאוד זולים והכול טוב והכול יפה, והשוחד שנותנים לחמאס פתר את בעיות הטרור, ועכשיו צריך להתעסק במדיניות החוץ. למה? כי לראש הממשלה יש יותר מדי תיקים. אני מדבר על תיקים בממשלה, לא מדבר על דברים אחרים. אבל פתאום – שכחו שיש אזרחים, ושצריך לבוא ולדבר איתם, אבל כשיש הפגנת ימין הם שם. הם שם. פתאום הם נזכרו, נזכרו שצריך לשמור על ביטחון. אבל איך אתם מעבירים פרוטקשן, 15 מיליון דולר כל חודש? זאת הייתה הפעימה השנייה, לפני כמה ימים, ומה אחרי זה? לא רק שלא הייתה הסדרה, הטרור התגלגל מהר מאוד ליהודה ושומרון. הם גם תומכים בצורה מאוד ברורה, בצורה מאוד מפורשת. ואז השרים, מתוך הממשלה ומתוך הקבינט, מתייצבים ליד אותם האנשים שמודאגים ממה שקורה ביהודה ושומרון, ומתחילים להתפלסף. במקום לעשות מעשים שהממשלה צריכה לעשות אותם – כי לכך אנחנו, הכנסת, בשיטה הפרלמנטרית, בוחרים את הממשלה, כדי שהיא תעשה מעשים – לא, הם באים לדבר, ועוד פעם לדבר ועוד פעם לדבר. תתחילו לעשות, כבוד השר לוין, ותפסיקו עם הצביעות הזו. פשוט תפסיקו עם הצביעות הזו. אתה יודע, כבוד היושב-ראש, אנחנו שמענו לפני כמה ימים, כשהיה פה נשיא צ'כיה, את הנאום של ראש הממשלה. ושם הוא אמר שהמעצמות קנו שקט מגרמניה הנאצית ובעצם מכרו את סלובקיה, ואני חושב שמכרו באותה הזדמנות גם את העם היהודי, כי לכולם היה ברור מה מצפה לעם היהודי. ואתה יודע, הביון הבריטי והביון אמריקני והביון הרוסי ידעו בדיוק לאן הדברים הולכים, והיו גם הסכמים מתחת – לכולם היה ברור מה הולך להיות באירופה, אבל קנו שקט. פתאום, ראש הממשלה לא שם לב שגם פה, במקרה הזה עם חמאס, האויב הגדול של מדינת ישראל – כי הם מצהירים בצורה הכי ברורה מה הם מתכוונים לעשות ליהודים אם השלטון יהיה אצלם והכוח יהיה אצלם – אנחנו קונים שקט. האם הדבר הזה יכול להתקבל על הדעת, שכאשר ראש הממשלה בא ומדבר פה על בימת הכנסת על כך שמעצמות קנו שקט, פתאום הוא קונה שקט מארגון טרור? דרך אגב, מי משלם את הכסף הזה? קטאר. מה עושה קטאר במשך שנים ארוכות? היא קונה שקט. קונה שקט מארגוני טרור גלובליים, בכל העולם, אל-קאעידה ואחרים, כדי שחס וחלילה לא יפגעו בהם או יעשו להם צרות צרורות כאלה ואחרות, ולכן הם מממנים טרור באופן שיטתי – אחת המדינות הגדולות אחרי איראן שמממנת טרור. ואנחנו שולחים את קציני ישראל ללוות את אותו השליח שיעביר להם את הכסף המזומן, הפרוטקשן. כבוד השר לוין, אתה אומר שהאופוזיציה תדבר פחות? תפסיקו אתם לדבר, תתחילו לעשות. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> מה יש לך נגד לוין? << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תתחילו לעשות, כי אתם הממשלה. אמרתם: אנחנו לא עשינו, ישראל ביתנו. בבקשה, כבר מעל חודש יש לכם היכולת לעשות. תעצרו את המימון הזה, תעצרו את הכסף הזה, תתחילו לטפל בחמאס. אתה מחייך, אבל אנשים נהרגים. למה אנשים נהרגים? כי חשבת שאתה תקנה שקט ב-15 מיליון דולר, ולא, לא קנית שקט. אז אתה נאלץ עכשיו ללכת לאותן ההפגנות, ועכשיו אתה מחייך. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> אני לא מחייך, אני מסתכל עליך ונהנה. כמה ציניות יכולה להיות בפוליטיקה? << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כמה ציניות יכולה להיות? אתה דיברת עכשיו בצורה הכי צינית על האופוזיציה. תפקידה של האופוזיציה לבקר את הממשלה. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> היה משהו לא נכון? << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כן, אבל אתה יכול רק לדבר, ואתה עוד אומר שהאופוזיציה, שהדבר היחיד שיש לה זה לדבר – אתה אומר: תדברו פחות. לא, הם חייבים לדבר. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> לא, תדבר – – – << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> העיקר שאתם מחזיקים בכיסאות רק כדי להחזיק בכיסאות. לכו לבחירות, תקבלו את המנדט מהעם ותמשיכו לנהל, אין שום בעיה. אבל מה אתם רוצים? אתם רוצים לקבל תיק של משרד החוץ – שהרסתם אותו, אבל לא חשוב – בשביל חודש, כדי להחזיק ולקבל כותרת: הייתי שר החוץ. הייתי שר החוץ. למה, אותו שר שרוצה, הוא פתר כבר את כל הבעיות במשרדו? << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> אתה – – – יו"ר קואליציה. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אדוני, אני הובלתי איתך והייתי ממלא המקום שלך בקואליציה הקודמת. << קריאה >> שר התיירות יריב לוין: << קריאה >> – – – רצינו לקדם אותך. << דובר_המשך >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אני חושב שהקואליציה צריכה גם לראות מה באמת קורה ברחוב, מה קורה באמת – לא רק ברחוב שבו אנשים נהרגים, אלא גם ברחוב שבו אנשים הולכים למכולת, וגם ברחוב שבו אנשים – איך הם עובדים, ועובדים קשה, ובסוף גם לא מקבלים על עבודתם את לחמם. כבוד היושב-ראש, אני חושב שהממשלה סיימה את דרכה, והיום אנחנו רואים שכל אחד ואחד בתוך הממשלה מנסה לקבל עוד תיק כזה או אחר כדי לבוא ולקבל עוד כותרת. אבל באמת מה שקורה היום, אנחנו רואים את הביזיון הזה של צחוק בפניו של הציבור, של פשוט זלזול בציבור. ואני חושב שהממשלה הזאת צריכה לשים את המפתחות, ללכת לבחירות, לקבל את המנדט, ואם הציבור ייתן את האמון, אז שימשיכו לנהל את המדינה. אבל בטח לא במצב שאנחנו באמת יודעים שאנחנו במערכת הבחירות והם לא מצליחים אפילו להעביר חוקים שהם רוצים. תודה. אני קורא לכנסת לתמוך באי-אמון בממשלה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת רוברט אילטוב. נשמע את תשובת הממשלה מפי השר המקשר בין הממשלה לכנסת חבר הכנסת יריב לוין, בבקשה. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברות הכנסת, טוב, בואו נאמר שכבר ראינו את חבר הכנסת אילטוב בנאומים משכנעים יותר מאשר הנאום הזה. וזו באמת משימה קשה, אני יודע, חבר הכנסת אילטוב. עמדת בה לא רע בהתחשב בנסיבות, אבל זה באמת – – – << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – הציניות. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> זה באמת כל כך קשה, הרי, לבוא בסוף ולהסביר איך מפלגה שאמורה להיות מפלגת ימין-ימין לוקחת שישה מנדטים של המחנה הלאומי ויושבת איתם באופוזיציה יחד עם הרשימה המשותפת וכו' – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> התחלת עכשיו, יריב, נו, בחייאת. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – כדי לנסות להפיל את ממשלת הימין על מנת להחליף אותה – במה? << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> בוא תגיד משהו חדש. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בואו תסבירו לי במה, באיזו אלטרנטיבה. באיזו אלטרנטיבה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> את ים המלח – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> בממשלה עם מרצ? באיזו אלטרנטיבה בדיוק? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אנחנו צריכים לעשות כמה דברים. אולי ניאלץ אתכם להפסיק לשלם לחמאס. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אז בוא נאמר שזה לא רציני. אגב, אני גם מוכרח לומר עוד דבר: יש עוד תופעה מעניינת שאני הולך ומבחין בה, וזה דווקא בהמשך לנאום הקודם שלך בשבוע שעבר, נדמה לי, חבר הכנסת פורר, שמה לעשות – באמת, אתם, לזכותכם ייאמר, מדברים בקול אחד. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא ידענו את זה אבל בישראל יש שני אזורי זמן. יש אזור זמן אחד של ישראל כולה, ויש אזור זמן אחר לישראל ביתנו. עכשיו, איך זה בא לידי ביטוי? כשישראל ביתנו אומרת שהנייה תוך 48 שעות ייעלם והיא יושבת במשרד הביטחון שנתיים וחצי, 48 השעות עדיין לא נגמרו. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> זה כבר שמענו. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל – רגע, רגע. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה חוזר על עצמך. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל כשישראל ביתנו יושבת באופוזיציה בקושי חודש, פתאום בחודש אחד כל מה שלא עשו בשנתיים וחצי צריך היה לקרות בן לילה. תשמעו, רבותיי – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תפסיקו לשלם לחמאס, זה הכול. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> – – אתם באמת חושבים שמישהו יכול לקבל את זה ברצינות? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> להפסיק לשלם לחמאס. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אני חושב שזה לא רציני, רבותיי, ואתם גם יודעים שזה לא רציני. וכולנו יודעים – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> יריב, הגשש כבר לא אומר "מה שבע", הוא אומר "מה 15" עכשיו. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> כולנו יודעים שפשוט היה חישוב פוליטי לא טוב. חשבתם שיציאה מהממשלה תוביל לבחירות ותהיה לכם איזושהי אג'נדה לבחירות. לא הלך. הבחירות מתרחקות, האג'נדה נמוגה, וזה המצב. אז בוא לפחות נאמר את האמת הזאת כמו שהיא, בלי כל מיני ניסיונות לעטוף אותה בדברים אחרים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> העיקר שתעבירו עוד 15 מיליון. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> אבל אני אומר לכם עוד דבר אחד. << קריאה >> רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – לא רע נגד הממשלה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> רבותיי, ממשלת ישראל, כמובן, מחויבת לחלוטין לביטחון, פועלת בכל המישורים ובכל העוצמה בנושא הזה. זאת הזדמנות לברך את אנשי כוחות הביטחון, שבאמת עושים מלאכה אדירה, שיש בה, לצערנו, גם ימים קשים. אבל אני חושב שמדריכים אותנו שני דברים ברורים. אחד, שאנחנו מחויבים באופן מוחלט לביטחון ישראל, והשני, שאנחנו עושים כל מאמץ להימנע מאירוע מלחמתי רחב היקף אם הדבר הזה אפשרי, גם משום שאני חושב שזו חובתה של כל ממשלה אחראית, וגם כדי שאם נידרש לדבר הזה, ידעו כל אזרחי ישראל שנעשה כל מאמץ להימנע ממנו. ולכן יהיה גם דבר שהוא חיוני במקרה כזה, והוא הסכמה רחבה על כך שאכן כשהולכים לעניין הזה מדובר במהלך של אין ברירה ולא מהלך אחר. כך אנחנו נוהגים, זו אחריותנו. ומעבר לזה, אני אומר בצורה הברורה ביותר, התשובה הכי טובה, גם לטרור וגם לכל הניסיונות האלה לעקור אותנו מכאן, היא אחת: חיזוק האחיזה שלנו בכל רחבי ארץ ישראל, חיזוק ההתיישבות. את זה אנחנו עושים. נמשיך לעשות. אני חושב שנעשים צעדים מאוד משמעותיים. אנחנו נביא לכאן, לכנסת, את החוק החשוב של מתן שירותים להתיישבות הצעירה. אני מצפה מכם, כמובן, לתמוך בחוק הזה, כפי שהבוחרים שלכם בוודאי מצפים שיקרה. אני מצפה גם מהצד הזה של המפה הפוליטית להתעשת ולהבין שהדרך להגיע – – – << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה התיישבות צעירה? זה גיל ההתיישבות או המתיישבים? << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> ההתיישבות הצעירה אלה יישובים שנמצאים בתהליכי הסדרה שטרם הושלמה. רובם יישובים חדשים יחסית. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> כי חלקם כבר מאוד מבוגרים. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> וההתיישבות היא צעירה במובן של פרק הזמן שבו היישובים האלה עלו על הקרקע; צעירה יחסית להיסטוריה מפוארת של המפעל הציוני, למרות שיש שם בהחלט יישובים שנמצאים כבר לא מעט שנים על הקרקע. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל ההיסטוריה היא 51 שנה, זה לא כל כך הרבה. << דובר_המשך >> שר התיירות יריב לוין: << דובר_המשך >> לא, ביהודה ושומרון היא 51 שנה; במקומות אחרים היא הרבה יותר מזה, וכמו שאתה יודע, אנחנו לא מבחינים בין אלה לאלה: כולם התיישבות יהודית שמגשימה את החזון הציוני, גם בנגב, גם בגליל, גם באזורים אחרים, וכמובן גם ביהודה ושומרון. את זה אנחנו נעשה, ולכן, אדוני היושב-ראש, כמובן נבקש לדחות גם את הצעת האי-אמון הזאת. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר יריב לוין. אם כן, חברי הכנסת, נומקו כל ההצעות, ואנחנו עוברים לדיון סיעתי. הדוברת הראשונה בו מטעם המחנה הציוני היא חברת הכנסת לאה פדידה. כל דובר או דוברת מקבלים עד שלוש דקות, ללא הבדל דת, גזע או מין. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לפנות אליך – כן, אומנם אתה לא פה, אתה בטח שומע, או שיעבירו לך – לפנות אליך, בנג'מין, שעמד פה לפני שלושה חודשים והצהיר שהוא הביא את מדינת ישראל למצב של הכלכלה הכי חזקה בעולם. אז איפה זה? איך אנחנו, האזרחים, לא מרגישים את זה, ואיך בפריפריה מרגישים עוד פחות? לעיתים נראה לי שאתה חושב שאנחנו איזה משחק או בלון ניסוי. אתה כל פעם מנסה להפיל על הפריפריה עוד גזרה ועוד גזרה ולראות מתי נישבר. בוא נעבור ביחד: מערכת בריאות – מערכת בריאות שותתת דם. כל שבוע אנחנו רואים כתבה בעיתון על חוסר תקנים, חוסר תקציב למיטות, חוסר תקציב להגנה על הסגל הרפואי וחוסר משאבים לפריפריה, ואין בתי חולים. אז מה הציון שלך בבריאות? ואם אנחנו עוברים למלחמה ביוקר המחיה – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> רגע, איפה השר? << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – הרי יהיה פה טוב, יהיה כאן בסדר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> רגע, איפה השר? << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> איפה השר שיוכל להקשיב לי? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אדוני צריך לעצור את השעון. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואם אנחנו מסתכלים וממשיכים ורואים את יוקר המחיה שהבטחתם – לא נעלה מיסים, כדי שיוקר המחיה יהיה מצוין – יאללה. פה מגיע שתגיד: לא היה כלום ולא יהיה כלום, כי אתם מעלים מחירים כמו לעג לרש. אחרי שיוצאים לרחובות וצועקים, יוצאת הודעה: מחיר הלחם עולה. אז במה לא נכשלתם? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מחיר הלחם לא עולה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מחיר הדיור? מחיר הדיור? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> משבר מחיר הדיור לא נפתר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> נפתר. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא נפתר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> לא, כי אתם עשיתם משהו בשביל משבר הדיור. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לרגע חשבתי, אם ממשלת ישראל – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה את עושה בשביל – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – הייתה תלמידה בכיתה. הייתה מתכנסת המועצה הפדגוגית והייתה בודקת את התעודה: בריאות – נכשל. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יוקר המחיה – נכשל; כלכלה – נכשל; ביטחון – חוץ מ"תפסו אותי, תפסו אותי", שום דבר לא קורה, אף אחד לא תופס אתכם, למה אתם לא עושים? נכשל; טיפול בנכים, מה דעתכם, ציבור? נכשל; טיפול בקשישים – נכשל; טיפול בניצולי שואה – נכשל. אז מה, מה אנחנו עושים פה? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה את עושה? << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תשתיות – נכשל. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה את עושה בשביל זה? << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> רווחה – נכשל. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה עשית? << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה הייתה אומרת המועצה הפדגוגית? הרי לכם – התלמיד עם שבעה נכשלים, אינו עולה כיתה, לא יכול להמשיך לקדנציה נוספת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> נא לרדת מן הדוכן. חוצפה, תרדי מן הדוכן. תרדי מן הדוכן. תרדי מן הדוכן. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה לעשות, בתעודה מגיע לך, בנג'מין – נכשלת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חוצפנית. חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כן, אבל למה השר כחלון לא בא לשמוע? ממה הוא חושש? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> למה שר האוצר לא מגיע? אין פה בכלל שר, אין פה עניין של ממשלה בכלל. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> הוא עובד בזמן שאתם מדברים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אה, באמת. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> יש אנשים שבאמת עובדים, אתה יודע – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אה, באמת. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – בזמן שאתם יושבים ומדברים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כן, אנחנו יושבים. ככה את מזלזלת בעבודת הכנסת. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> חלילה. הינה, אני יושבת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ככה זה נראה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת בן ארי וחסון, אתם יכולים לשבת זה ליד זה ולדבר, זה ליד זו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לאופוזיציה יש תפקיד לא פחות חשוב מהקואליציה. תלמדי דמוקרטיה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עדיף שהיית מסביר לחברת הסיעה שלך מה עושים ומה לא עושים במליאה, כי היא פה איזה חודשיים, אז היא כבר מנסה להתבלט בשטויות האלה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> שלא יזלזלו בעבודת האופוזיציה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> טוב, אתם תיתנו לי להתחיל לדבר או – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> שלא יזלזלו בעבודת האופוזיציה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> כן, אבל יש אחריות גם כשאתה יושב-ראש הסיעה, להסביר לח"כים החדשים מה עושים ומה לא עושים בכנסת. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, היום השר כחלון מצהיר שבשלב זה עוד לא עלו המחירים – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ורק מדברים על זה. אנחנו פה כדי לדאוג שהמחירים לא יעלו. זו הדרישה שלנו, כבוד היושב-ראש. הם עוד לא עלו, הם בעצם עוד לא עלו, אבל מדובר שהם יעלו בעוד שבועיים. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> הם לא יעלו. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ואנחנו בשבועיים הקרובים האלה רוצים לעשות כל מאמץ, מכל צידי הבית הזה, כדי למנוע את העלייה הזו. למה אנחנו לא צריכים את העלייה הזו? כי שכר המינימום לא מתעדכן, ואם אנשים ישלמו עוד – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> הוא התעדכן כבר שלוש פעמים, אתה לא – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אולי תפסיקי? תיתני לאנשים לדבר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כי את לא מבינה בכלום, ואת עושה את עצמך שאת מבינה בכל דבר. תפסיקי כבר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אבל שכר המינימום התעדכן. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תפסיקי כבר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> שלוש פעמים הוא התעדכן, שלוש פעמים. תדע את העובדות לפני שאתה מדבר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תפסיקי כבר, אני מכיר את העובדות די טוב. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> זה לא יעזור שאתה תגיד לי להפסיק, אני אגיד לך את העובדות, ששכר המינימום התעדכן שלוש פעמים. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את לא מכירה את העובדות, ואת בחוצפתך – את בחוצפתך כל פעם מתפרצת לכל דברי האנשים. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה זה – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כשיגיע תורך לדבר, דברי. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אני לא עובדת אצלך. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את חושבת שאני אסכים לקבל אותך לעבוד אצלי? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אל תדאג, אני לא – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני לא אקבל אותך. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, זה לא יכול להיות. כל פעם שמתחילים לדבר, היא מתפרצת. מתפרצת ומדברת שטויות גם. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אל תתפרצי. אל תתפרצי. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אז אל תתייחס. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא להתייחס? את מפריעה לי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה זה מפריע – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את מפריעה לי. כן, כן, את מפריעה לי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חברת הכנסת מירב בן ארי, הוא כרגע ברשות דיבור, אנא. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, כל פעם, כל פעם שעולים, היא עושה את עצמה מבינה בכול והיא לא מבינה כלום, והיא מתפרצת כל הזמן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אדוני, אני אשמור על הזכות שלך לדבר ולא אקח לך זמן, אני מוסיף לך דקה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו פה כדי לדאוג פה שלא תהיה עליית מחירים, וזאת הכוונה שלנו וזאת השליחות שלנו כנבחרי ציבור, ולכן אנחנו עושים פה כל מאמץ. מה קורה עם שכר מינימום? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אין שר, אין שר במליאה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> האנשים שנפגעים הם האנשים החלשים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> אין שר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אין לי בעיה, את רק יכולה לומר את אותם דברים בישיבה. כשאת עומדת זה לא – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> האנשים החלשים הם אלה שייפגעו מעליית המחירים. מי ייפגע מעליית המחירים? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> גם אצלי לא היה שר, אין שר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תפסיקי כבר, נו. << קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >> היא אומרת שאין שר. אין שר. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר, שמענו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> רבותיי, אני ביקשתי מהמזכירות לדאוג שיהיה פה שר מייד. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שמע, זה נאום – מי ייפגע מעליית המחירים? האנשים החלשים. קשישים, בעלי צרכים מיוחדים – אנחנו עשינו כל מאמץ לדאוג לכל שקל אחרי שמשרד האוצר קבע שזה הסכום המקסימלי שניתן, שאנשים ייהנו מזה. עם עליית המחירים הזאת האנשים האלה ייפגעו. אנחנו מחזירים אותם לברירה: או אוכל או תרופות. לכן, במקום לבוא ולהיטיב, לבטל מכסים על סלולריים, על טלוויזיות, על דברים כאלה – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מירב, מירב – אני לא – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ואת ה-800 מיליון שקל האלה להשקיע בדברים – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> די כבר עם הקשקוש הזה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מירב, זכותו לומר כל מה שהוא חושב. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> את לא מסוגלת לשמוע ביקורת? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יואל, אל תעזור לי. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מירב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר'ה, אני מבקש. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה לקשקש? << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה שהיא לא מבינה – אני יודע, אבל זה שהיא צריכה להפריע – זה כבר מוגזם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אוקיי, תמשיך אדוני. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> ה-800 שקל של הנטו הזה, של סלולר וטלוויזיות וכל הדברים האלה הם לא הדברים שמחפשים האנשים בעלי הצרכים, האנשים העניים, לא את זה הם מחפשים. אני רוצה ב-800 מיליון האלה להיטיב עם האנשים שזקוקים ל-800 מיליון שקל. מוצרי היסוד האלה שעולים, במי יפגעו? רק בעניים, רק בחלשים, רק באוכלוסייה הערבית, שהנשים אצלנו מחפשות עבודה ורוצות לעבוד ומבקשות שייתנו להן הזדמנות לעבוד והן לא מקבלות – לכן אנחנו יותר מ-50% מתחת לקו העוני. במצב הזה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אין שר, הוא צריך להיות לא מוגבל בזמן. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אנחנו פשוט לא יכולים להתאושש במצב הזה, כבוד היושב-ראש. האנשים העניים הם אלה שסובלים. לכן, אם אתם רוצים להיטיב – תיטיבו עם האנשים החלשים שזקוקים, ולא בנטו הזה, של הסלולר ושל הטלוויזיות. לפי דעתי, הממשלה הזו, אם היא לא תתעשת אין לה זכות קיום. בכל מקרה, אסור שהיא תמשיך, ואני חושב שאנחנו צריכים להצביע אי-אמון, ויפה שעה אחת קודם, וללכת לבחירות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תעלה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, תחילה אתחיל בזה שלפני דקות ספורות התבשרנו על כך שרונה רמון הלכה לעולמה בגיל 54. אישה יוצאת דופן, משפחה יוצאת דופן. הלב עם המשפחה, ברוך דיין האמת. ובמעבר חד, אדוני היושב-ראש, אנחנו ניצבים בפני תקופה קריטית. תקופה קריטית של גל התייקרות בכל תחומי החיים, החל ממחירי החשמל שהולכים להתייקר ב-8%, המים שהולכים להתייקר ב-4%, מוצרי המזון – בעוד 4%, מוצרי החלב – בכ-3%, המשקאות הקלים – ב-4%, אפילו נייר הטואלט – ב-10%, ביטוח רכב הולך לעלות ב-7% – במאות שקלים, ואפילו רפורמת הסלולר של שר האוצר – זה הולך להתייקר לנו בין 10% ל-15%. זה לא גל, זה צונאמי שמאיים להטביע את אזרחי מדינת ישראל, וזה לצד גל אחר שבו נמצאת הממשלה – גל של אדישות, גל של תירוצים, כי אחרת אין דרך להסביר איך בשבוע שעבר בדיוק בשעה הזאת, אנחנו עמדנו בבית הזה והממשלה וראש הממשלה בחרו להתעסק בחוק גדעון סער. הם בחרו להתעסק בעצמם. ראש הממשלה לא מתבייש, הוא בוחר להתעסק בהישרדות של עצמו. הוא שכח את אותה אישה שתלך מדי חודש לבנק הדואר כדי למלא את אותו כרטיס, להטעין את הכרטיס במעט כסף שנותר לה כדי שיהיה לה חשמל, לה ולילדים הקטנים שלה, כי אחרת היא תישאר בלי חשמל באמצע החורף. הוא שכח להתייחס לדוח של לתת, הדוח האלטרנטיבי, שמספר לנו על שני מיליון עניים, שמהם מיליון ילדים עניים. כל ילד רביעי – אין לו מה לאכול. לתת נותנים סיוע ל-60,000 משפחות, הם מבצעים את עבודת הממשלה. והממשלה הזאת לא מתביישת, נצמדים לכל מיני רפורמות: נטו, נטו, והנטו היחיד שאנחנו נראה זה נטו שהצרכן הולך לשלם יותר. הם שכחו את חמשת המ"מים של ז'בוטינסקי, שהליכוד חרת על דגלו. במקום חמשת המ"מים – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא – יש חמשת האל"פים לממשלה הזאת: אין מזון, אין מעון, אין מלבוש, אין מורה, אין מרפא. ושלא תחשבו שהציבור הוא פראייר; הם יבואו איתכם חשבון בזמן הבחירות. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. תעלה חברת הכנסת מירב בן ארי. עכשיו יש לך את הזמן לענות ולא יפריעו לך. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית אני רוצה להביע צער על לכתה של רונה רמון, זכרה לברכה. אישה נערצת. כל פעם ששמעתי אותה מדברת התרגשתי. זכרה לברכה, יהיה זכרה ברוך. אישה מדהימה. אני אנסה לדבר בלי לעשות פה – כי נהר הפופוליזם שכבר שוטף את המקום, אני לא יודעת בכלל מאיפה לעצור אותו, לא יודעת איך לעצור את זה. מדהים איך פתאום כולם נזכרו ביוקר המחיה. פתאום כולם גילו את העניין. אנחנו, שלוש וחצי שנים – – – << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> כי זה עולה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> רוברט טיבייב, זה מה שמפלגת כולנו עושה. מקשישים; מנכים – ששנים אף אחד לא העלה את הקצבה הזאת; מהחיילים – הדבר הראשון כשנכנסו לכנסת, הכפלנו את תקציב החיילים, את השכר. שר אוצר שמהיום שהוא בכלל בכנסת נלחם במונופולים, בטייקונים – מי כמוך, אדוני היושב בראש, מכיר איזה הכפשות אישיות הוא עובר בגלל המלחמות שלו – ופתאום נזכרו. אז גברת פנינה תמנו, אני רוצה לענות לך, כי לא רציתי שהוא יקרא אותי לסדר, כי הוא קרא אותי פעם ראשונה. נטו כחלון, ואתם מזלזלים פה, הכניס מאות שקלים לכל משפחה; מחיר למשתכן, שאתם חושבים שזה בדיחה, 60,000 זוגות צעירים כבר נכנסו לדירות. עשר שנים של עליות – 1.8% ירידה – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> קיבלתם קופה מלאה – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> פנינה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אני לא הפרעתי לך, אני לא הפרעתי לך – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> פנינה, את יודעת מה, אם תעשי את זה בישיבה זה יהיה יותר – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> קופה מלאה קיבלתם מלפיד, ואתם הולכים להשאיר גירעון. את חושבת שזה מעניין את הציבור – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> מירב, אני אתן לך את הזמן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תוסיף לי את זה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תקשיבי, פנינה, דבר אחד אני לא ארשה: שאת תעמדי – – – << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אפריע לך. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> לא, אני לא ארשה שאת תעמדי ותצעקי, עם כל הכבוד. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> כלום לא עשיתם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> שבי במקומך ותעירי הערה, אבל זה לא מכובד. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> כשלי צועקים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> היא לקחה לי דקה, אני כבר אומרת. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> אני אתן לך דקה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> ארבע שנים, יותר מ-16 טריליון שקל עברו במשרד האוצר. אפס תקלות, גירעון יציב, אבטלה הכי נמוכה. תעסוקה של חרדים, ערבים, ערביות. רק בשבוע שעבר ניהלתי את הדיון בוועדה, ראיתי את התוצאות – מדהים. על זה שום מילה. אף אחד לא מדבר. שום מילה על כל המאבקים היומיומיים של שר האוצר ושל מפלגת כולנו ביוקר המחיה, במשבר הדיור, בצמצום הפערים. ובטח שאת מחייכת, כי כל כך הרבה חוקים טובים שלך עברו בוועדת העבודה והרווחה, כל כך הרבה חוקים מעולים של איציק שמולי עברו בקדנציה הזאת. כי יש כאלה שעושים, ויש כאלה שמברברים. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> תגידי, את שומעת את עצמך? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> ואפרופו ברברת, אני חייבת בדקה האחרונה שנותרה לי דווקא – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> לא, לא, אני לא שומעת. אני רוצה להקדיש את השניות האחרונות שלי לחברת הכנסת שרן השכל, שלא נמצאת, שהלכה ועשתה סרטון עם תרגום ממומן עם כספי ציבור בשביל לבוא ולהגיד על כחלון. אני לא יודעת מה היא עשתה ארבע שנים, אבל לא – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> זה קואליציה שלך. << קריאה >> פנינה תמנו (יש עתיד): << קריאה >> זה קואליציה שלך, נשמה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> נכון, מותר. אז הינה, אני רוצה להקדיש לה, לא לכם. אני רוצה להקדיש לפופוליזם – כל הזמן אמרנו: אולי הוא מגיע מפה; מסתבר שיש לו שובלים גם כאן. חברת כנסת מהקואליציה, שלא קראה את דף המסרים שהגיע לליכוד היום, מדברת על כמה קשה המצב הכלכלי. אז הינה, רק מילה אחת – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – כי כשהמצב הכלכלי מעולה יש מסיבות עיתונאים, וכולם יודעים מי מוביל את המסיבה. אבל אם יש קצת משבר – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – אז אחת שפספסה את דף המסרים עושה קמפיין ממומן על שר האוצר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, תודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. בושה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> אתם יכולים לפרוש מהממשלה. תפרשי מהממשלה, מה הבעיה? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת דן סידה – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אני הצעתי להם – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> – – אינו נמצא. סופה, חברת הכנסת סופה לנדבר, ואחריה – תמר זנדברג; אם לא – חברת הכנסת אורלי לוי. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> לא ראיתי קואליציה שמכה בעצמה בכזאת עוצמה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תאמין לי שראיתי יותר ממה שאתה חושב, חיים. במשך שנותיי ראיתי יותר ממה שאתה חושב. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> לא ראית מספיק. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> בואו לא נעשה את עצמנו שפתאום גילינו את אמריקה עכשיו. שלוש דקות, חברת הכנסת סופה לנדבר. << דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני אשתדל. רק תשתדל לשמור על שקט. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> יהיה שקט. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מירב, תרשי לי לתת לך טיפ קטן: לא מי שצועק, שומעים אותו; מי שעושה, שומעים אותו ומרגישים אותו. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> בשביל זה אנחנו כאן. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> \ רבותיי, אני – חבל לי מאוד שהשר יריב לוין לא נמצא כאן. אני משתדלת לא לצעוק, אני משתדלת – – – << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, איפה השר? << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אני פה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא מקשיב. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אשתדל, אדוני היושב-ראש, להעביר לך מכתב פנייה שקיבלתי בפייסבוק. כותבת לי כך עולה חדשה, עולה מבוגרת, השם שלה הוא אירה, את שם המשפחה אני לא אבטא כאן. היא כותבת לי כך: סופה יקרה, אולי תוכלי למסור לכנסת ולממשלה את הדאגה העמוקה שלי. אני לא ישנה לילות, וכאשר אני מסתכלת על עליות החשמל והמחירים אני חושבת בלילות האלה איך אני אסיים את החודש עם 3,000 הכנסה – מירב, על זה אי-אפשר להתווכח. קשישה בודדה מקבלת סביב 3,000 שקל. היא אומרת: הלכתי לחנות – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חיים ילין, פנינה – – – << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חיים, למה כאשר אני עולה אתה תמיד מדבר עם איזשהו צד, תסביר לי. תסתכל עליי, אני מדברת, תשב בבקשה ותשמע ותקשיב. לפחות קולגיאליות באופוזיציה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> מה שנקרא, תמיד הארגנטינאים אשמים – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> ששש, חברים. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רבותיי, תקשיבו גם באופוזיציה, גם בקואליציה. כותבת אישה, בפנייה שאני מעבירה לכנסת ישראל ולממשלה – שהכיסאות עכשיו ריקים – היא כותבת לי: כבר היום, היום, לפני העלייה במחיר של החשמל, אני משתדלת לסיים את החודש. ההכנסה שלי סביב 3,000 שקל. היא אומרת: אתם בדיוק כנראה צריכים לדעת את המחירים. בצל, היום – 9.6 שקלים; כרוב – 5 שקלים; תפוח אדמה – 5.9 שקלים; תפוח עץ – 15 שקלים. זה לפני העליות, רבותיי. כאלה עליות לא היו. היו עליות. אפרסמון – 12 שקלים. ואני נרדמת בלילות עם קשיים כאשר אני מסתכלת על החלום שלי ואני רואה את המחירים, אני בלחץ עצום. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> חכה, אדוני, מפני שהיה כאן רעש. תן לי לסיים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> גם – – – << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> היא רק כותבת על האטימות של הממשלה, הציניות של הממשלה. מירב, איך את יכולה לעלות – אני מבינה ששר האוצר נמצא במצב קשה ואני אומרת לך כאן: לא אתם העליתם את השכר לחיילים; שר הביטחון אביגדור ליברמן. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא אתם עזרתם לקשישים; שרת הקליטה סופה לנדבר – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> טוב. נא לסיים. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיימת, אבל – – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> נא לסיים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יש כאן מפריעה סדרתית. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מבינה את הדאגה שלה. אבל שר האוצר ומדינת ישראל נמצאים במצב קשה מאוד. וממשלת ישראל ושר האוצר צריכים לדאוג לאותם קשישים, לאותם צעירים, לאותם אנשים שנמצאים במצוקה. לא צריכים לעלות לכאן ולהגיד לנו עד כמה אנחנו ציניים. אתם בממשלה לא מקשיבים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מבינה שקשה ללכת לרופא אף-אוזן-גרון, בגלל שהתור לרופא הזה – שלושה חודשים. אני מבינה שקשה לפתוח אוזניים ולנקות את העיניים ולראות אם המצב במדינה, את המצוקה שיש היום – לפני עליית המחירים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> רבותיי, תתחילו לחשוב, ולהתחשב באנשים האלה. אנשים צריכים ללכת למכולת ולסיים את החודש. ולסיים אותו – קשה מאוד. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברים, בישראל מייקרים את החשמל, את המים, את הלחם, ריבונו של עולם, ומקצצים בשני סבבים של קיצוצים רוחביים את כל השירותים האזרחיים שאנחנו מקבלים. אבל בזמן הזה יש לנו מפלגה שלמה, נפתלי בנט והבית היהודי, שמתעניינת אך ורק בדבר אחד, וזה לובי ההתנחלויות. אתמול העבירו כאן בוועדת שרים, וביום רביעי אנחנו נצביע, את הצעת חוק לבניית 60 התנחלויות חדשות. ככה מייצרים פה שתי ישראל: מדינת ההתנחלויות ומדינת ישראל. מי דואג למי? מי מתעניין במי? בסוף השבוע התחילה מחאה חברתית, ומה עשתה הממשלה? 60 התנחלויות חדשות. זאת התשובה. עכשיו, בואו נפרק את זה רגע אחד-אחד. קודם כול, צריך שיהיה ברור, חברות וחברים, ההתנחלויות הן לא תשובה לביטחון, ההתנחלויות הורסות את הביטחון. ההתנחלויות האלה ממיטות עלינו חורבן, ומי ששולח חיילים לשמור עליהן מסכן אותם, מסכן את חיילי צה"ל. נקודה. האינטרס הישראלי זה לפנות התנחלויות, לא לבנות עוד ועוד חדשות. אבל פה, אצלנו, הביטחון של ישראל נלקח בשבי על ידי חבורת מתנחלים משיחיים, שמשחקים בממשלה כמו מריונטה, כמו בובה. אחד אחרי השני יוצאים שרי הממשלה החוצה ומפגינים נגד עצמם בשביל לשמור על מדינת ההתנחלויות ולזרוק לפח את מדינת ישראל. וצריך להגיד את זה ברור: זה פרס להתנחלויות, זה עונש לישראל. מי ששולח את חיילי צה"ל להגן על הגבעות האלה מסכן אותם ופוגע בביטחון ויורק בפרצוף של כל אזרחי המדינה. בחורף הזה, בחורף הקרוב, קשישים ישבו בלי חימום. אנשים יפתחו את חשבונות החשמל והמים ואת המחירים של המוצרים בסופר ויראו שהם יעלו ויעלו, אבל בישראל של בנט וההתנחלויות יש כסף לסלול כבישים. כל קרוון מקבל יישוב. איזה ניתוק מהציבור, חברות וחברים, הפסיקו לספור כאן כל אחד, כל אזרח. רק המתנחלים חשובים. זהו. הם יצאו להפגין – הפגנה של שניים וחצי, שלושה, עשרה, 1,000 איש – ובנט וחבורת השרים בממשלה יעברו לדום. לא ברור לי איך לא רעדה היד על החוק הזה. איך אפשר? בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון, כולם אומרים שזה לא יעיל ולא צודק. לא, אבל הם ימשיכו, הם יאשרו. שר החינוך, חברות וחברים, שני סבבים רוחביים במשרד החינוך, ולשר החינוך לא רעדה היד כשהוא הוסיף עוד 60 התנחלויות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> משפט אחרון, אדוני. במקום להישכב על הגדר בשביל ההתנחלויות, הייתי מצפה משר החינוך להישכב על הגדר בשביל הילד בפריפריה, בשביל המורה שאין לו כיסא לשבת עליו בחדר מורים. אבל שרי הממשלה שיצאו להפגין נגד עצמם, הם כנראה מתגעגעים להיות באופוזיציה. אז עכשיו זה הזמן, בהצעת האי-אמון הזאת, לשלוח אותם בחזרה לאופוזיציה. שימשיכו להפגין אבל הפעם זה יהיה ברור שזה נגד האינטרסים של מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת תמר זנדברג. תעלה חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס. יסכם את הדיון השר אופיר אקוניס. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. תראה, לפני שאני אפתח את דבריי, אני רוצה באמת להביע מעומק הלב את הכאב העמוק על לכתה של אחת הנשים החזקות, שאולי תרמה יותר מכול – את היקר לה מכול – בעבור הביטחון של המדינה הזאת. אם בישראל, אישה בישראל, ששילמה פעמיים את מחיר השכול שלנו במערכת הביטחון. רונה רמון הייתה דמות מופת לנשים בכלל – ובאמת אני חושבת שחלל גדול נפער היום. אדוני היושב-ראש, מדברים איתנו על ההתייקרויות שיתחילו מינואר, רק שמי כמוך יודע שקצת שוכחים לציין שבחמש השנים האחרונות עלה הסל הבסיסי של ירקות ופירות ב-800 שקל. אז אם אנחנו מדברים על ההתייקרויות של ינואר, אלה לא התייקרויות חדשות אלא הן נוספות על ההתייקרויות שאנחנו כבר חווים. אז מחירי החשמל עולים בין 6.5% ל-8.1%, שזה תולדה של אותו הסכם שערורייתי – שאני חושבת שלא ירחק היום שבו נעמוד כולנו כחברה, כבית נבחרים, כמי שאפשר את אותו מהלך – שהבטיח לנו 600 מיליארד שקלים חדשים. להזכירכם ב-2015 שר האוצר, ראש הממשלה, באו ואמרו: הכספים האלו, לא רק שיורידו את מחיר החשמל, הם יפחיתו את העלויות, הם ילכו לחינוך, לרווחה, לבריאות. << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – מאות מיליארדים. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אתה זוכר, מיקי? אני יצאתי נגד משמעת סיעתית ויצאתי נגד תפיסת העולם, בעיקר של מי שהבטיח יום לפני: אני אפרק את המונופולים, לא מעניינים אותי יחסים אישיים וחברויות – וברגע שישב על השאלטר התדפק על דלתו של היועץ המשפטי לממשלה: בבקשה, פטור אותי מלהכריע, אני בניגוד עניינים. ניגוד עניינים של שר אוצר שמצד אחד חושב על עניינים של הציבור ומן הצד השני על העניינים של החברים – לא ראוי להיות שר אוצר במדינת ישראל. אני זוכרת את אורית פרקש, שהייתה ראש רשות החשמל, שהתריעה והזהירה והביאה חוות דעת בין-לאומית על כך שזה יעלה לנו עוד 5 מיליארד שקלים. מה עשו? פירקו את רשות החשמל, הדיחו אותה, הקימו רשות חדשה. נלחמתי בזה, הצעתי הצעות כאלה ואחרות. אבל מה, פטור ממכרז ליושב-ראש החדש. אז הוציאו את אורית פרקש. ואז הגיע מבקר המדינה, לא מזמן, ואומר: חבר'ה, טעות, לא 5 מיליארד שקלים – 8 מיליארד שקלים זה יעלה לנו יותר. אז כשיש ניגוד עניינים בין נושא משרה לבין הציבור, אנחנו מבינים שהציבור שוב ישלם את המחיר. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> אדוני, אני באמת אנסה בכמה משפטים, כי בדרך כלל אני לא עולה לנאום באי-אמון. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> זמן הוא זמן. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כאשר אנחנו מדברים על ההתייקרות של החשמל, ותכף גם של מחירי המים, זאת אומרת שכל עלויות הייצור במשק הולכות וגדלות וזה אומר שהתייקרויות נוספות יתווספו לנו פרט לאלו שאנחנו כבר עדים להן. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> זה אומר שיותר ויותר משפחות לא יוכלו – לא להאכיל את הילדים שלהן ובטח שלא לספק להם גם את התרופה ואת הבריאות. זה אומר שמישהו נרדם בשמירה; זה אומר שמישהו חטא להבטחת הבחירות; וזה אומר, מעיד על עצמו, ששנתיים שהוא נמצא בכלכלת בחירות. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> כלכלת הבחירות הזו ותעמולת הבחירות עולות לנו יותר מדי. לקשישים אין כסף אבל הורדת המכסים, שגומרת על היצרנים המקומיים, שגומרת על החקלאות – אנחנו יודעים מה נעשה עם הדגים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> הורדנו ואחר כך סבסדנו ב-20 מיליון שקל את מגדלי הדגים. מאות מיליונים הפסדנו על היבוא. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> ובסוף מחיר הדגים עלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> אורלי לוי אבקסיס: << דובר_המשך >> תסבירו לי, איזו מין כלכלה זו? זו תעמולת בחירות שעליה כולנו משלמים, אבל יש כאלו שלא יכולים לשאת את המחיר הזה, כי זה בא על חשבון הבריאות שלהם. לרופאים בפריפריה, שאני ואתה ניקח את הילדים שלנו שמה וניאלץ לחכות בתור שנה ומשהו לקלינאית תקשורת – אין כסף. 75 מיליון שקלים לעומת 1.5 מיליארד. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. יעלה השר אופיר אקוניס, יסכם את הדיון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אם אתה מסכם, אתה צריך להישאר ולהצביע ולא לזלזל בהודעת האופוזיציה. << דובר >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מדינת ישראל איבדה אישה גיבורה ואצילת נפש, רונה רמון, זיכרונה לברכה. חברי הכנסת, אני זכיתי להכיר אישה מרשימה ביותר, גיבורה גדולה, אצילת נפש, כפי שאמרתי, בעלת עוצמות נפשיות חסרות תקדים. אדוני היושב-ראש, בשלוש השנים שבהן הכרתי את רונה רמון, ראיתי מקרוב את פועלה המרהיב בהנצחת בעלה אילן רמון, זכרו לברכה, ובנה אסף, זכרו לברכה. אני אנצור לעולם, לעולמי עד, את הפגישה שבה ביקשתי מרונה – ביקשתי ממנה את רשותה, אדוני היושב-ראש, לקרוא מלגות על שם בנה אסף, אחרי שהמלגות על שם אילן כבר היו קיימות עוד לפני כהונתי. הדמעות שבעיניה אז בפגישה פילחו את ליבי לימים ארוכים – אני חייב להגיד לך, אדוני – ונחקקו בליבי לנצח. נזכור וננציח את רונה רמון, זכרה לברכה – אישה יוצאת דופן בעוצמותיה – בכל דרך שבידינו. אני בטוח, אדוני היושב-ראש, שכנסת ישראל כולה מרכינה היום את ראשה ומצדיעה לאישה הנדירה הזאת, רונה רמון, זכרה לברכה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לשר אופיר אקוניס. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעות האי-אמון על פי הסדר. אם כן, חברים, אנחנו עוברים להצבעה: גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים, הצעת האי-אמון של המחנה הציוני. נימק את ההצעה חבר הכנסת איציק שמולי. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה – 53 נגד – אין נמנעים –אין הצעת סיעת המחנה הציוני להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 53 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אומנם הצעת האי-אמון עברה – ההצעה להביע אי-אמון בממשלה זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה לרוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן ההצעה לא נתקבלה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כל שבוע הכנסת תביע אי-אמון בממשלה הזו. כל שבוע. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הצעת אי-אמון בנושא: כישלונה של הממשלה בטיפול בהתייקרויות במשק – הרשימה המשותפת: חד"ש, רע"מ, בל"ד, תע"ל. נימק את ההצעה חבר הכנסת אחמד טיבי. מי בעד? מי נגד הצעת האי-אמון? הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה – 48 נגד – אין נמנעים –אין הצעת סיעת הרשימה המשותפת להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 48 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה ברוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן ההצעה לא נתקבלה. הצעת אי-אמון בנושא: העלאת יוקר המחיה בצורה דרמטית המשפיעה על מיליוני אזרחיות ואזרחי ישראל, של סיעת יש עתיד. נימק את ההצעה חבר הכנסת יאיר לפיד. מי בעד הצעת האי-אמון? ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 55 נגד – אין נמנעים –אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 55 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה ברוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן ההצעה לא התקבלה. גל ההתייקרויות במשק והקיצוץ הרוחבי בשירותים החברתיים, של סיעת מרצ. נימק את ההצעה חבר הכנסת אילן גלאון. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 4 בעד הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה – 50 נגד – אין נמנעים –אין הצעת סיעת מרצ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 50 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה ברוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן ההצעה לא נתקבלה. הצעת האי-אמון האחרונה: פגיעה קשה בביטחונם של אזרחי ישראל בשל מדיניות כושלת של הממשלה בדרום והעברת הפעימה השנייה בסך של 15 מיליון דולר לחמאס, הצעת אי-אמון של ישראל ביתנו. נימק את ההצעה רוברט אילטוב. מי בעד הצעת האי-אמון? מי נגד? הצבעה מס' 5 בעד הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – אין נמנעים – 3 הצעת סיעת ישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> 41 בעד, אין מתנגדים, שלושה נמנעים. ההצעה להביע אי-אמון בממשלה אומנם זכתה לרוב בקרב חברי הכנסת הנוכחים במליאה אולם לא זכתה ברוב הדרוש לפי חוק-יסוד: הממשלה, ולכן ההצעה לא התקבלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 30), התשע"ט–2018, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר החלטתה למנות את ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד שר הביטחון, זאת בהמשך למילוי התפקיד על ידיו מיום 18 בנובמבר 2018, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. ינמק וימסור את ההודעה השר יריב לוין. << דובר >> שר התיירות יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להודיע לכנסת כי בהתאם לסמכותה לפי סעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, החליטה הממשלה למנות את ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד שר הביטחון, זאת בהמשך למילוי התפקיד על ידיו מיום 18 בנובמבר 2018, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה. בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה זו. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לשר יריב לוין. גברתי מזכירת הכנסת, אם את יכולה לתת לי לפחות את הדובר הראשון עד לעדכון. אנחנו עוברים לדיון בהודעת הממשלה. הדוברת הראשונה, חברת הכנסת מיכל רוזין. שלוש דקות לכל דובר. אחריה – חבר הכנסת ישראל אייכלר. חיים ילין, אתה הדובר הבא, אם ישראל אייכלר לא יהיה. כן, חברת הכנסת סתיו שפיר, אמרת לי משהו, את רוצה להירשם לדיון. כן. שלוש דקות לרשותך, גברתי חברת הכנסת מיכל רוזין. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה, כבוד סגן יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות הכנסת, אני רוצה להזכיר לכם שרק לפני זמן לא רב רצה ראש הממשלה לשנות את החוק כך שמי שיוכל להחליט על יציאה למלחמה או למבצע גדול יהיה רק ראש הממשלה, ואחר כך הם אמרו: ראש הממשלה בהתייעצות עם שר הביטחון. ואנחנו התעקשנו בוועדת החוץ והביטחון שזה יישאר בקבינט. ואכן שינינו לאחר מכן את החוק, כי אמרנו: יכול להיות ששר הביטחון וראש הממשלה – חד הם, ואז רק אדם אחד יוכל להחליט את ההכרעות הגורליות וכבדות המשקל האלה. אני רוצה לדבר על חברי הקואליציה שלא נמצאים פה והכיסאות הריקים. כשתשעה שרים יוצאים נגד הממשלה ומפגינים נגדה, זה לא מפתיע שהכיסאות של הקואליציה ריקים ושהם אינם באים להצביע אי-אמון או אמון בממשלה שלהם. ממשלה הזויה, שמחצית מהשרים שלה עומדים ומפגינים נגדה וחברי כנסת מטעם הקואליציה עוברים על החוק ומקימים קרוונים ומאחזים וקוראים למרד והסתה נגד הממשלה, אני חושבת שזו ממשלה שסיימה את ימיה. הגיע הזמן שכולנו נחזיר את המנדט שלנו לציבור ונבקש ממנו אמון מחודש, על מנת שנבין לאן אנחנו הולכים. הפופוליזם משתלט פה עם קריאות לגירוש מחבלים, ואומרים כוחות הביטחון: אין לאן לגרש מחבלים. לאן באמת אתם רוצים לגרש? הריסות בתים, עונש מוות למחבלים – כל ההצעות הפופוליסטיות האלה לא מגבירות את ההרתעה, אלא ההפך, בסופו של דבר עלולות לחזור כבומרנג עלינו, ואת זה אומרים כוחות הביטחון. זאת אחת הסיבות שהופסקו הריסות הבתים בצורה המסיבית שבה הן התקיימו, מכיוון שזה לא הועיל. ברור שזה לא עניין מוסרי, ואנחנו נגד, כי אנחנו נגד עונש מוות ונגד ענישה קולקטיבית, וגירוש משפחות מחבלים והריסת בתים זו ענישה קולקטיבית. אבל גם מבחינת האפקטיביות של כוחות הביטחון, אין בכך שום אפקטיביות, אין הרתעה. ובסופו של דבר, הגיע הזמן שכולנו נפנים שאין פתרון צבאי לבעיה המדינית ויש פתרון מדיני לבעיה הביטחונית, וכדי לייצר מצב שיהיו כמה שפחות פיגועים וכמה שפחות מוטיבציה לבצע פיגועים, אנחנו צריכים לתת תקווה לכולם, לכל העמים שנמצאים פה, על מנת שנגיע להסדר מדיני, נגיע לשלום, נוכל לחיות זה לצד זה, זו לצד זו; על מנת שנצליח לחיות פה בביטחון אישי, סביר וטוב, ונוכל למגר את הטרור בחבל הארץ שלנו, באזור שלנו, באזור כולו. הדרך היא לא להוסיף עוד התנחלויות. הדרך – לפנות התנחלויות, להגיע להסדר מדיני, להקים מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל וכך למגר את הטרור. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת ישראל אייכלר – איננו. חבר הכנסת חיים ילין. חברי הכנסת, סגרתי את רשימת הדוברים. מי שלא יהיה נוכח כשאקרא בשמו לא יקבל את רשות הדיבור. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני לא ראיתי שום סרט וגם לא סדרה עתידנית, אבל אני אספר לכם סיפור. כידוע לכם, נשיא ארצות הברית מנסה להעביר איזו תוכנית אדירה, ומה לעשות, כנראה אבו מאזן לא מסכים לתוכנית הזאת. זה סיפור אחד. ניקח את הצד השני, כי בסוף אני צריך לחבר את כל הסיפור ביחד. הסיפור ביחד אומר שיש מצוקה אמיתית ברצועת עזה, אבל יש גם טרור. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא גם שר ביטחון, וזה הדיון, כתב פעם בספר שצריך לדעת להילחם מול הטרור ולהוציא את האוכלוסייה שחפה מפשע מהמעגל הזה. למה אני אומר את כל הדבר הזה? כי הוא בעצמו יודע שהעברת כסף לחמאס, 15 מיליון דולר, זה בעצם להעביר לטרור. גם אם יש חתימות ויש כל מה שאתם רוצים, הסיפור הוא כזה: בסוף הכסף מגיע לאזרחים, האזרחים צריכים לקנות. אתם לא מבינים בכלל מה המיסוי שיש שם על כל חפיסת סיגריה ועל הדלק, וזה מיסוי שהולך לחמאס, לטרור לכל דבר. לכן שלא ימרחו אתכם. איך ראש הממשלה מעביר את הדבר הזה לשם וקונה שקט? מי שלא מבין שהוא קנה שקט ברצועת עזה – מה זה שקט? גשם, אין שרפות. מצד שני, יש בלוני נפץ ויש עדיין אירועים ופיגועים על הגדר. אבל זה שקט יחסי, בואו נקרא לזה ככה. ואז מה עושה החמאס? הוא רוצה להמשיך לקבל את הכסף, הוא עושה פיגועים במקום אחר. איפה הוא עושה את הפיגועים? אנחנו יודעים. עכשיו תסתכלו, אנחנו כולנו, כולנו פיונים בתוך מערכה שאומרת דבר כזה: אבו מאזן, כשהוא רוצה לעצור את הטרור, הוא יודע לעצור אותו. הוא יודע לעצור אותו. כשהחמאס רוצה לעצור את הטרור, הוא יודע לעצור אותו. כולם יודעים את זה, שלא ישקרו לכם. אבו מאזן אמר עכשיו: אתם רוצים לקפל אותי? אין שום בעיה, אני אקפל אתכם. הוא העלים עין, ואז הגיעו הפיגועים באיו"ש. אחרי זה הוא גם עצר את ההפגנות של החמאס שם. מה למדנו? למדנו דבר אחד, שמול הטרור צריך לדעת להילחם, אבל מעל הכול, צריך תוכנית אסטרטגית. מי שיקנה בכסף את השקט בעזה יקבל את הטרור של החמאס באיו"ש, מי שיקנה את השקט באיו"ש יקבל את הטרור ברצועת עזה. אי-אפשר לחזק את החמאס על חשבון אבו מאזן. אי-אפשר להחליש את אבו מאזן על חשבון החמאס. טרור הוא טרור וצריך לדעת להילחם. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, אני מסיים. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם יש משהו שכולם לא אוהבים, ובגלל זה גם את הכנסת לא אוהבים – זה רק בגלל שפוליטיקאים מבטיחים 48 שעות, מבטיחים להילחם מול הטרור, מבטיחים שקט וביטחון, ובסופו של דבר נאדה. הפער הזה הוא חוסר אמון של הציבור כלפינו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת חיים ילין. יעלה חבר הכנסת איימן עודה, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. אדוני, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לברך. (אומר בערבית: אני רוצה לדרוש בשלומכם. ברוכים הבאים. עוד מעט נצא ונברך אתכם גם בלחיצת יד.) כבוד היושב-ראש, לפני כארבעה ימים קבוצה – – – << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> אהלן וסהלן פיכום – למי? << דובר_המשך >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לפני ארבעה ימים קבוצה של מתנחלים פרסמה שלטים שקוראים בהם לחסל את אבו מאזן, מממן הטרור. את המשפט הזה, מממן הטרור, שמעתי מפיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ראשית כול, אני מבקש מראש הממשלה – דורש ממנו – לגנות את האמירות שקוראות לרצח ראש אש"ף וראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס – אבו מאזן. בכל מקרה וחצי מקרה פונים אלינו ומבקשים מאיתנו לגנות: תגנו, רוצים לשמוע את המילה הזאת, "גינוי"; פה אני פונה לראש הממשלה לגנות את הקריאות לרצח אבו מאזן, מה גם שמי שתלו את השלטים הללו הם אזרחי המדינה שמבקשים לחסל ראש מדינה אחרת, מדינת פלסטין. הדבר השני, אני מבקש ממנו להורות למנגנוני הביטחון לתפוס את האנשים המעורבים. אם לא יעשה כך, הוא שותף למעשה, כי הוא ראש המסיתים, הוא השתמש באותן מילים, "מממן הטרור", והם משתמשים בדיוק באותן מילים של ראש הממשלה. ראש הממשלה יהיה היום גם שר הביטחון, והוא גם שר הבריאות וגם שר הקליטה וגם שר החוץ, אז אלה ארבעה תיקים. צריך להוסיף עליהם גם תיק 1000 ותיק 2000 ותיק 3000 ותיק 4000, אז זה שמונה תיקים. זה יותר מלואי ה-14: המדינה זה אני, ואני – המדינה. אני מקווה שמצב זה לא ימשיך עוד הרבה זמן. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איימן עודה. תעלה חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – יואב קיש. אם לא יהיה – חברת הכנסת תמר זנדברג. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אז נתניהו רוצה להיות גם שר ביטחון. כמה פתטי. פשוט פתטי. האיש שמחזיק מעצמו מר ביטחון ולא מסוגל להביא ביטחון רוצה להיות שר הביטחון – האיש, שאחרי עשר שנות כהונה יש בישראל אולי הכי פחות ביטחון שהיה פה הרבה מאוד זמן. החזית הדרומית במתח, יהודה ושומרון במתח, האיראנים בצפון, מתח עם חיזבאללה, ואפילו בהסכם השלום עם ירדן יש איזו חריקה קטנה של ביטול הסכם החכירה של שטחים. אבל נתניהו רוצה להיות שר הביטחון. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, באמת, היום הוא אמר בחלק הסגור של ישיבת סיעת הליכוד – בחלק הסגור, כן? הוא מייד הדליף את זה, זאת אומרת אנשים שעובדים אצלו הדליפו מה הוא אמר בחדר הסגור של סיעת הליכוד; זה בגללו, שהוא ביטחוניסט, אז הוא אמר את זה בחלק הסגור של הישיבה, והיה צריך להדליף את זה. אז בחלק הסגור הוא אמר שהממשלה תקדם גירוש של מחבלים מבתיהם, כי האפקטיביות של זה היא ממש חד-משמעית. ממש שעתיים קודם יצא ראש השב"כ מישיבת קבינט, ושם הוא אמר שגירוש מחבלים זה דבר שלא רק לא תורם לביטחון אלא מערער את היציבות ומרע את מצב הביטחון. אתמול, בביקור של ועדת החוץ והביטחון ביהודה ושומרון, בשטחים, שמענו שם מגורמי צבא שהשיטה הזאת בדיוק לא מביאה ביטחון, היא גורעת מהביטחון. אבל ראש הממשלה נתניהו, שרוצה להיות שר הביטחון – הביטחון שהוא מחפש זה אצל בנט, אצל סמוטריץ, אצל הגרעין הקשה של המתנחלים, שלשיטתו מחזיקים אותו בשלטון. זה מה שנתניהו רואה לנגד עיניו כשהוא אומר ביטחון, ובדיוק בגלל זה הוא לוקח היום את תיק הביטחון. שם הוא ימשיך להביא ביטחון לעצמו ולכיסאו, אבל ממש, ממש, ממש הגיע הזמן להגיד בפה מלא: למדינת ישראל נתניהו לא מביא ביטחון. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת מרב מיכאלי. תעלה חברת הכנסת תמר זנדברג. << קריאה >> מרב מיכאלי (המחנה הציוני): << קריאה >> יש קושי לבטא את השם שלי? << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חס וחלילה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בשנתיים האחרונות, מאז שמכהן כאן ראש ממשלה שחשוד לפחות בשלוש עבירות של שוחד, אנחנו חוזרים ושבים ומצטטים את דבריו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שאמר שראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לנהל את ענייני המדינה, כי יש חשש אמיתי שהוא מוביל את המדינה לא לפי האינטרס הלאומי אלא לפי אינטרס אישי, הישרדותי, פוליטי שלו. אומרים וחוזרים ואומרים, וחוזרים ואומרים, והינה היום, אחרי חוק גדעון סער ואחרי החוק הצרפתי, ואחרי חוק ההמלצות ואחרי כל חוקי שימור הכיסא, אנחנו מתבקשים למנות את אותו ראש ממשלה לשר ביטחון. ומה אם לא כמה היממות האחרונות כדי להוכיח בדיוק את האמרה שאין לו מנדט מוסרי וציבורי להוביל את ענייני המדינה? כי ראש ממשלה שרוצה להיות שר ביטחון, ככה, כמו איזו מכירת חיסול – בניגוד לעמדות של כל גורמי הביטחון, מצה"ל ועד השב"כ חותם על הצעת חוק לגירוש והצעת חוק להריסת בתים ולכל אותה ענישה קולקטיבית שעוצמת עיניים אל מול המציאות ומסרבת לראות שמדובר בצעדים לא יעילים, לא אפקטיביים, לא מוסריים ולא צודקים, ולהמשיך לדחוף אותם בכוח; למה? כי כאן מחוץ לבניין מפגינים כמה מתנחלים, ושרי הממשלה יוצאים אליהם אחד אחרי השני – זה שר ביטחון לא ראוי, זה ראש ממשלה שאנחנו יודעים שמה שמוביל אותו זה הישרדות, ושימור הכיסא ושימור ה-base הפוליטי, ותו לא. נקודה. ולכן, אם היה נימוק אחד למה לא למנות, למה לא להסכים למינוי הזה, זה שמה שמוביל את ראש הממשלה, גם בשבתו כשר הביטחון, זה לא הביטחון של מדינת ישראל אלא זה שימורה של מדינת ההתנחלויות, ולכן מאשרים חוק אחרי חוק והסדרה שנייה וגירוש. כל פעם נשלף איזה שפן פבלובי מהכובע כדי לעשות עוד מאותו דבר שכבר נוסה, במקום לשנות כיוון לחלוטין וללכת באומץ, במנהיגות, לכיוון היחיד שיביא פתרון לסכסוך הזה, והוא הכיוון המדיני. עוד התנחלויות לא יעשו את זה. עוד התנחלויות רק מסכנות את ביטחון ישראל ולא מבטיחות אותו. ולשלוח עוד ועוד חיילים לשמור על עוד ועוד גבעות – וסמוטריץ סידר להם 60 גבעות חדשות רק אתמול – זה מסכן את חיילי צה"ל ולא מגן עליהם, ובטח ובטח שלא מגן על אזרחי מדינת ישראל. ולכן, חברות וחברים, נראה שיש כאן כמה שרים בממשלה שמאוד מתגעגעים לאופוזיציה. הם אוהבים ללכת להפגין נגד הממשלה של עצמם. אז בבקשה, בואו נפיל את המינוי הזה, נפיל את הממשלה, נפזר את הכנסת ונשלח אותם לאן שהם כל כך רוצים – בחזרה לאופוזיציה. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת תמר זנדברג. תעלה חברת הכנסת יעל כהן-פארן, ואחריה – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, גם אני רציתי להתחיל את דבריי באותו ציטוט מפורסם של בנימין נתניהו שנאמר על אולמרט ב-2008, אבל באמת, במקום שראש הממשלה ילך הביתה ויודה שהוא לא יכול לנהל את ענייני המדינה כשהוא שקוע עד צוואר בחקירות, הוא ממנה את עצמו לעוד תיק ולעוד שר. בואו נעשה מין חשבון. הוא שר הבריאות – יש אומנם סגן שר, אבל נתניהו שר הבריאות – שר החוץ והולך להיות שר הביטחון. מה קרה בבריאות? המערכת קורסת, נכון? אז אומנם ראש הממשלה, שר הבריאות נתניהו, לא מרגיש את זה, כי אם הוא חולה הוא מגיע בלי פקקים וסוגרים בשבילו בערך את כל בית החולים עם הרופא הפרטי שהוא מביא איתו – אם, חס וחלילה, הוא צריך איזה טיפול; אבל כל אזרחי ישראל – שהוא מזמן לא שמע מהם – מחכים חודשים רבים לטיפולים, יושבים בהמתנות ארוכות בבתי החולים, בחדרי המיון, במסדרונות, לעיתים – כי המיון מפוצץ, והמחלקות הפנימיות, במיוחד בחורף. אבל את זה ראש הממשלה ושר הבריאות לא יודע, כנראה, כי מקצצים עוד בתקציב הבריאות. את זה כולנו ידעים. אז המשרד קורס ומערכת הבריאות קורסת. מה קורה במשרד החוץ? רק שמענו לפני שבוע מכל השגרירים שהמשרד לא מתפקד, שכל הפרויקטים בקיפאון, ואם מסתכלים בכלל על מדיניות החוץ של ישראל, לאן אנו הולכים? לכל מיני מדינות מפוקפקות עם רודנים ושליטים רודנים לא דמוקרטיים, לחזק את הקשרים שלנו עם מדינות שגם אם הן דמוקרטיות – עם הקיצונים שבקיצונים במזרח אירופה. מזה החוסן הביטחוני שלנו? אין לו הרי שום חזון. אז גם משרד החינוך – סליחה, לא עד כדי כך – גם משרד החוץ קורס. אז מה קורה עכשיו? הוא רוצה גם את תיק הביטחון. תקשיבו, חברים, זה כבר לא צחוק. זה תיק הביטחון. זה הביטחון שלנו, של מדינת ישראל. יש לנו מערכת ביטחון שכולנו חייבים אותה חזקה. כולנו פה מסכימים, כולנו, על כך שמערכת הביטחון היא משהו שאסור לתת לו לקרוס. תסכימו איתי כולם, מכל צידי הבית, אני מקווה. אבל עם הרזומה הזה של ראש הממשלה אנחנו בדרך לשם. לכן, חבריי חברות וחברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, אני קוראת לכם להצביע נגד המינוי הזה, לא כי הוא רע אלא כי הוא מסוכן למדינת ישראל, מסוכן שנתניהו יהיה שר הביטחון של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת יעל כהן-פארן. יעלה חבר הכנסת אלעזר שטרן, ואחריו – חבר הכנסת מוסי רז. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> גם אני, אדוני היושב-ראש, רוצה להצטרף למביעים צער עמוק על לכתה של רונה רמון. אני הכרתי אותה באופן אישי, ואני מוכרח להודות שאומנם הכרנו אותה בזכות בעלה אילן ובנה אסף, אבל היא, בזכות עצמה, הייתה אישה פורצת דרך ודמות לחיקוי, בעלת אכפתיות גדולה לחברה הישראלית כולה. ובאשר להצעה שמונחת לפנינו כאן, הלוואי שהייתי מאמין שראש הממשלה באמת חושב שהוא יכול להיות שר ביטחון ושר חוץ ושר בריאות וראש ממשלה. אבל אני מוכרח להודות שקשה לי להתחמק מהתחושה שראש הממשלה רוצה להיות שר ביטחון בעיקר כדי שנפתלי בנט לא יהיה שר ביטחון. וכואב לי שתפקיד של שר ביטחון במדינת ישראל הפך להיות כדור משחק בין שרי קבינט, ואנחנו רואים שהמשחק הזה לא נגמר. אבל אני מוכרח גם להודות שביום הזה, שמדינת ישראל ביקשה מבג"ץ ארכה של חצי שנה לתשובה בסוגיית הגיור, קשה לי להאמין לאחריות של ראש הממשלה. ראש הממשלה יודע כמוני שעם כל החוקים המתלהמים שעוברים פה השכם והערב, אם לא נפתור את סוגיית הגיור, מדינת ישראל תאבד ממשמעותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. ראש הממשלה יודע כמוני – וכשר הביטחון הוא יודע את זה עכשיו עוד יותר טוב – שיש לנו בצה"ל, בסדיר ובמילואים, בכל היחידות, בכל התפקידים, עשרות אלפי חיילים וחיילות, קצינות וקצינים, שמדינת ישראל לא מכירה ביהדותם והם מוכנים למות בשבילה. אבל ראש הממשלה הפקיר את מפתחות הכניסה לעם ישראל בידי אנשים שחלקם בכלל מתנגדים לקיום שלה כמדינה דמוקרטית, אפילו לא מוכנים להיות חלק מהממשלה שלה. ואדוני היושב בראש, אתה יודע שכל יום, כל יום, נולדים בישראל 14–15 תינוקות לא יהודים, שאינם רשומים כיהודים, ואני לא מדבר על אחינו הדרוזים, הבדואים, הצ'רקסים, המוסלמים; מתוך המשפחות שלנו, מתוך המשרתים בצה"ל. כבר אין להם מבטא. והמשמעות של דחייה של חצי שנה בבג"ץ היא לא באמת שראש הממשלה רוצה להתכונן ולמצוא פתרון. ראש הממשלה משחק עם בג"ץ, הוא משחק איתנו, והפעם לצערי הרב, הוא שוב משחק גם עם עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה חבר הכנסת מוסי רז. אני רק רוצה לבקש ממזכירות הסיעות, אתן מחליפות לי שמות. כל רגע אני צריך למחוק, להעביר אחד במקום השני, אני כבר קורא לשם הבא. אנא מכן, תשתדלו שמי שצריך לדבר – שיהיה פה. הוא לא נמצא – לא נמצא. שלוש דקות. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברת וחברי הכנסת, אני חושב שלשר ביטחון יש הרבה משימות, ויהיה לי, אני מניח, הרבה מה להגיד, אז אני הייתי מעוניין להקריא מכתב של אחותו של אברה מנגיסטו בעניין אחד, של אברה מנגיסטו, ולא להתעסק עכשיו עם כל השאר. ואני קורא: "אברה, אחי האהוב, אתה חסר לי כל כך, כבר 1,562 יום" אתה בידי החמאס. אני כל כך מתגעגעת אליך. הצחוק וההומור עזבו את הבית יחד איתך. "היית האור בבית, ומאז שהלכת האור כבה. כמעט ארבע וחצי שנים בשבי, ואין לנו שום מידע עליך". האם דואגים לך, בידי החמאס? האם אתה מקבל טיפול – שאתה כל כך זקוק לו? "האם אתה מודע לכך שאנחנו הופכים שמיים וארץ כדי להביא לשחרור שלך? יש לי כמה תפילות: שנשמע משהו ממך סוף-סוף, שהמכתב הזה יגיע אליך ויחזק אותך ושתגיע הביתה. תזכור, אנחנו לא מאבדים תקווה. גם אתה, היה בטוח שעוד תשוב לשבת איתנו בשולחן השבת וכל חלום הבלהות הזה יהיה מאחורינו. מאחורי העננים השמיים תמיד כחולים". אוהבת, אחותך הקטנה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מוסי רז. יעלה חבר הכנסת עיסאווי פריג'. אתה מבין את המחיקות? ודאי, ודאי, זה התור שלך, לכן אני אמרתי את ההערה שלי לפני כן. אחריו תעלה חברת הכנסת עליזה לביא. שלוש דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, אנחנו מברכים על מינוי שר ביטחון חדש למדינת ישראל, אבל אני שואל את עצמי, שר ביטחון, שר חוץ, ראש ממשלה, שר קליטה, נחקר סדרתי, איך יש לראש הממשלה כל הזמן להתעסק עם כולם? זאת שאלה מעניינת. אבל זה לא הנושא, אדוני היושב-ראש, שרציתי לדבר עליו. מדינת ישראל, נתמנה לה שר ביטחון, אבל השבוע קיבלנו בהופעה חיה בכביש 60 שקמה לה הזרוע הצבאית של הבית היהודי. שר ביטחון בתוך המדינה, ובמקביל הקמת זרוע צבאית של הבית היהודי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא רק – – – << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> לא, לא, בינתיים, הזרוע הצבאית. אז חבר הכנסת סמוטריץ קורא למיליציה, למיליציות שלו, נערי הגבעות, ילדי המאחזים: קומו, גיבורים אתם, צאו לכבישים לפגוע בערבים. חבר כנסת במדינת ישראל קם וקורא בעזות מצח לפגוע באנשים כי הם ערבים – אני מגיב על טעות בטעות יותר חמורה, אני מגיב על אלימות באלימות יותר חמורה – ואני שואל את עצמי: מנהיג כזה, שקורא לפגוע באזרחים, איך אני יכול לקרוא לו? אין לי משפט אחר לקרוא לו, מאשר מנהיג טרור. מי שפוגע באחרים, באזרחים אחרים, זו פגיעת טרור, ומי שעושה את זה הוא מנהיג טרור. אבל משום כך אני אומר לשר בנט ולשרה שקד: תתחדשו, קמה לכם הזרוע הצבאית. אני חוזר אחורה, אני אומר: סמוטריץ, הרי השר בנט סיפר על ימיו, הילדות, בגאווה, וסיפר לשר אורי אריאל: אני תליתי בחדרי תמונות של המחתרת. הרי השר היה שם – המחתרת – ואין פלא שאחד מהמחתרת שהתמונה שלו הייתה על הקיר של שר החינוך משמש היום, אדוני היושב-ראש, מי? היועץ המשפטי של שר החינוך, ושמו נתן נתנזון. תבינו לבד, חברים, לאן אנחנו הולכים. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'. תעלה חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. שמעתי בצער רב מאוד על מותה של רונה רמון, זיכרונה לברכה. אחרי שנהרג אסף, זיכרונו לברכה, רונה כאבה מאוד את הדרך שבה נודע לה על מותו של בנה ונוצר בינינו קשר. היא ביקשה להעלות לסדר-היום את הדרך שבה מודיעים למשפחה, לאימא, על מותו של בנה. היא סיפרה על סוללת הטלוויזיה ועל העיתונאים שכיתרו את הבית שלה מבלי שאף אחד סיפר לה ועדכן אותה, והיא נלחמה קשה מאוד כדי שלמשפחות אחרות זה לא יקרה. היא אמרה לי: אני לא סמל, אני אימא. יחד פיתחנו תוכנית של טראומה ותקשורת ואיך עובדים נכון. ובסופו של דבר, רונה אמרה: אני אעשה הכול כדי שלאף משפחה זה לא יקרה. ואני שמחה – היא סיפרה ושיתפה: הנושא הזה כן עלה לסדר-היום וכן באמצעי התקשורת הבינו שאני לא סמל. אני אימא. יהי זכרה ברוך. חברים, גם כדי לתקן את זה צריך שר ביטחון במשרה מלאה. החל מזכויות הפרט וכלה, כמובן, בכל המעטפת הביטחונית של מדינת ישראל על כל החזיתות שלה, אנחנו חייבים שר ביטחון במשרה מלאה. לא ייתכן שראש הממשלה יהיה גם שר הביטחון. זה לא נכון באף מקום ובטח לא נכון במדינת ישראל. זה לא עוד משהו, אדוני ראש הממשלה. גם ככה הממשלה שלך כלל לא מתפקדת. בוא נתחיל בנושאים שהם מוסכמים. העובדים הסוציאליים – איך יכול להיות שאף אחד, כולל אתה והשרים שלך, לא מתחיל עכשיו, ברגע זה, משא ומתן? היום הם השביתו את כל מערכת הרווחה. אתה יודע מה המשמעות, אדוני ראש הממשלה? שקשישים לא מקבלים סיוע ושאין חוות דעת ושאין מסגרות כאלה ואחרות לכל מי שהחברה בישראל שכחה אותם, ואין מענים. העובדים הסוציאליים לא מתפקדים. אדוני ראש הממשלה, תתעורר. עליית יהדות צרפת זאת עלייה שחייבים לסייע בידה. אל תטיל את זה על עוד מישהו שרוצה להיות שר הביטחון. בוא ותעשה תוכנית חירום, אתה ראש ממשלה. אז אתה רוצה להוסיף את כל הדברים? לא הזכרתי את יוקר המחיה ואת חוסר התפקוד של שר האוצר שלך. תראה לאן הוא הוביל אותנו. קיבל קופה מלאה, תראה איזה גירעון. ואת יוקר המחיה הזה אפשר לעצור וצריך לעצור, לא בסובסידיות עלובות שאתם רוצים עכשיו אלא בניהול נכון. אז הממשלה שלך לא מתפקדת. אז עוד תפקיד, אדוני? הילדים שלנו, כולנו, משרתים בצבא. מגיע לכולנו שיהיה שר ביטחון במשרה מלאה. אנחנו לא יכולים שתיקח עוד תפקיד על עצמך. אתה גם שר הבריאות ואתה גם שר החוץ. מדינת ישראל חייבת שר ביטחון במשרה מלאה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת עליזה לביא. יעלה חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, ואחריו – רויטל סויד. אם לא תהיה – חבר הכנסת מאיר כהן. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה רוצה להיות שר ביטחון והתפקיד של שר ביטחון זה לספק ביטחון לאזרחים. האם שר הביטחון יכול לספק ביטחון לאזרחים מצבא המתנחלים? האם הוא יכול לספק ביטחון לנהג האוטובוס שעושים בו לינץ', כשהוא בסך הכול בא לשרת ולהסיע את אותם מתנחלים? הוא אפילו עובר את הגבולות ונכנס לשטח כבוש. למרות שהוא בא לשרת אותם, הם כמעט הורגים אותו. האם נשמע משר הביטחון תגובה ותשובה על זה? שר הביטחון, אם אתה רוצה באמת ביטחון – מדינת ישראל תצטרך אולי שר שלום, אבל אם בכלל אתה רוצה ביטחון אתה צריך לקבל החלטה, והחלטה אמיצה, להוציא את כל המתנחלים מהשטחים הכבושים ולהפסיק את העבריינות ואת הפשע הזה ששמו התנחלות. במקום לבוא ולהוציא אותם, התגובה, כאילו-ביטחון, באה להכשיר את השרץ. אלפי יחידות דיור של המתנחלים, שבאו, שדדו, גזלו ובנו על אדמה שהיא לא שלהם. ועכשיו, כתגובה, כאילו זה יביא ביטחון. זה לא יביא ביטחון. הריסת בתים לא תביא ביטחון. טרנספר של האנשים בתוך הגדה או לעזה לא יביא ביטחון. אבל שר הביטחון, אם אתה אחראי לביטחון, אתה יכול להבטיח שהנשק של חייליך לא יימכר ולא יגיע לידיים של האזרחים הערבים כדי שיהיה רצח? כבוד היושב-ראש, בשבוע האחרון, ביום רביעי אחר הצוהריים, מטען במשאית של תושב כפר קאסם התפוצץ ויש הרוג. המטען הזה בא מהצבא של שר הביטחון. ביום חמישי ירי ביפו – הרוג ופצוע, גם ערבים – באותו נשק של הצבא הישראלי, צה"ל, כאילו שזה הביטחון שמדבר עליו השר. ביום שישי ירי בלוד – בעל ואשתו שהיא בהיריון. אז זה שלושה אנשים שנהרגו והרביעי שאחר כך נהרג או נרצח הוא עובר אורח, אפילו לא מעורב בכלום. ועוד ירי ביפיע, יאפת א-נאצרה, ועוד הרוג. שר הביטחון, או שאתה במתכוון מאפשר לנשק הזה להגיע לאוכלוסייה הערבית ואתה חושב שהם לא אזרחים ויש להם אוטונומיה, כמו שאמר ד"ר נוהאד עלי באחד הכנסים: האוטונומיה היחידה שיש לאזרחי מדינת ישראל הערבים היא אוטונומיה בפשיעה. והנשק הזה, שר הביטחון ומשרד הביטחון והצבא מספקים את הנשק הזה במקום לאסוף אותו ולמנוע אותו. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא. תעלה רויטל סויד – איננה. חבר הכנסת מאיר כהן. אני הודעתי שחבר כנסת שאקרא בשמו ולא יהיה נוכח, איבד את תורו. לא יהיו הנחות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. חברות וחברי כנסת נכבדים, תפקיד שר הביטחון הוא בעיני ראש הממשלה עוד כלי פוליטי. אין לו באמת אחריות לתפקיד. שהרי אם ניסיון הוא פרמטר כל כך חשוב בעיניו לתפקיד הזה, אז שיסביר למה בעצם הוא פיטר לפני שנתיים וחצי שר ביטחון ששימש כרמטכ"ל לטובת הרחבת הקואליציה. בשונה מראשי ממשלה אחרים בעבר, שהחזיקו בתפקיד שר הביטחון, אדוני היושב-ראש, מכהן נתניהו בנוסף בתפקיד שר הבריאות, שר החוץ, שר הקליטה. תיאורטית, אדוני, אתה כראש ממשלה, כאדם יחיד, יכול בבית שלך, בסלון, לקיים קבינט ביטחוני, התייעצות ביטחונית חשובה בנוכחות ראש הממשלה, שר הביטחון, שר החוץ. זה בשבילך קטן, רק תחליט לעשות את זה. זה הגיוני, חבריא? זה נשמע סביר, אדוני היושב-ראש? האם יש עוד מנהיג בעולם שמחזיק בכל כך הרבה תיקים חשובים? אפילו פוטין לא חשב לעשות את זה. לחולים הרבים שממתינים חודשים בתורים ארוכים מגיע שר בריאות במשרה מלאה. לעולים החדשים מגיע שר קליטה במשרה מלאה. לדיפלומטיה הישראלית מגיע שר חוץ במשרה מלאה. מערכת הביטחון, שהיא אולי הרגישה מכולן, לא צריכה שהעומד בראשה, אדוני ראש הממשלה, יקזז את עצמו ואת זמנו בין משימות ניהול המדינה לבין משימת הניהול החשובה של צה"ל. אדוני ראש הממשלה, זו לא הסיבה היחידה שאתה לא צריך להיות שר הביטחון. תקשיב, השר אקוניס, ראיתי אותך אתמול בהפגנה. מערכת הביטחון צריכה עכשיו יותר מאי פעם שר ביטחון נחוש ואמיץ שיודע להתמודד מול טרור במעשים ולא בדיבורים. ועם כל הכבוד, מעשים זה לא בדיוק נקודות החוזק שלך, אדוני ראש הממשלה. כפי שאמר שר החינוך, שיושב איתך יותר מדי שנים בקבינט, אתה לא משנה את תפיסת הביטחון של ישראל. ברחת מהחזית בדרום והפקרת מאות אלפי ישראלים, שחטפו 500 טילים על הראש בשביל להתמודד עם מנהרות בצפון. מה אתה משדר לאויבים שלנו, אדוני ראש הממשלה, לחמאס, לחיזבאללה – חבר'ה, תתקפו אותנו בבקשה אחד-אחד כי ביחד אנחנו לא יכולים? זו ההרתעה של ישראל שאליה אתה שואף כשר ביטחון? אני מזכיר לך שבמלחמת העצמאות ניצחנו בכל החזיתות את כל צבאות ערב עם צה"ל קטן, קטן הרבה יותר. אני רוצה להזכיר: תחת ההנהגה שלך בעשר השנים האחרונות חמאס חפר מנהרות, שהתגלו במקרה; חמאס הגדיל את התעוזה שלו ויורה מתי שבא לו אלפי טילים על ישראל; חיזבאללה חופר גם הוא מנהרות ומתבסס כישות פוליטית וצבאית מאיימת, עם אלפי טילים שמכוונים לישראל. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עוד חצי דקה. בנוסף לכל אלה, איראן מרשה לעצמה להתבסס בצפון. יחיא סנוואר, הנייה ונסראללה חוגגים תחת ההנהגה שלך. הם מרגישים חופשיים לערוך עצרות ולשלהב שהידים בפוטנציה. ואתה, מה אתה עושה? כשמאיימים עלינו, אתה עושה מסיבות עיתונאים ומעביר את הפניקה לקהל הישראלי. איך אתה אומר, רב הנסתר על הגלוי. רב הנסתר לבן אדם שלא מקבל החלטות. אל תהיה שר ביטחון. תן לאנשים יותר מוכשרים לעשות את זה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. תעלה חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה – חבר הכנסת יוסי יונה. שלוש דקות לרשותך. יש שר, אופיר אקוניס יושב. אפשר להגביר את המיקרופון לחברת הכנסת קארין אלהרר. המיקרופון פתוח, רק צריך להגביר. איפה צוות הטכני, למה אין אף אחד שם? להגביר את המיקרופון לחברת הכנסת קארין אלהרר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, זה טוב שהשר אקוניס נמצא כאן. גם השר אקוניס חושב שהממשלה בראשות בנימין נתניהו ושר הביטחון בפועל בנימין נתניהו לא עושים מספיק למען הביטחון, אחרת אין דרך להסביר את ההימצאות שלך, אדוני השר, אתמול בהפגנה – קראת לזה עצרת. הדבר היחיד ששמעתי ממך ומהשרים האחרים הוא שאתם לא מרוצים, שצריך לעשות יותר, ושזה לא מספיק – לא זה מה שאמרת, השר אקוניס? << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אני אחזור על דבריי, אם יורשה לי, ברשות דיבור. << דובר_המשך >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראו, זו באמת הייתה תמונה, אני חייבת לומר, לא פחות ממכמירת לב. שרים שבידיהם למשול, שרים שבידיהם לקבל החלטות, מתרעמים ויוצאים כנגד הממשלה שהם חברים בה. בא ראש הממשלה ואומר: לא מספיק לי להיות ראש הממשלה, לא מספיק לי להיות גם שר החוץ, לא מספיק להיות שר הבריאות, לא מספיק לי – פשוט לא מספיק לי; אני רוצה להיות גם שר הביטחון. מה אתה חושב, בנימין נתניהו, אדוני ראש הממשלה, אתה חושב שאם יהיה לך טייטל של שר ביטחון, זה יעשה אותך באמת מר ביטחון? הרי כשלת, ורואים את זה בשבוע האחרון. כשלת כישלון חרוץ. וזה אחרי מה שקרה בדרום, זה אחרי 500 הטילים, והמזוודות של הכסף – כאילו כלום לא קרה. פתאום יונת שלום, אבל יונת שלום בלי באמת חזון, בלי באמת תוכנית פעולה. אתה, אדוני ראש הממשלה, מי שעמדת מול הציבור ואמרת: אין לי פתרון לעזה. אף אחד לא רוצה שר ביטחון כזה, ואני מציעה לראש הממשלה, שבימים האלה מאוד עסוק בלהגיע להצבעות בכנסת – אני לא רואה איך יהיה לו זמן גם להיות ראש ממשלה, גם להיות שר ביטחון, גם להיות שר בריאות, ובואו לא נשכח את שר העלייה והקליטה; ונוסף לכול, הוא רוצה להיות בביטחון. אני תוהה אם ההחלטה הזאת להיות גם שר ביטחון נובעת מטובת המדינה או מטובתך שלך. ניכר שכל מה שאתה רוצה, בנימין נתניהו, הוא עוד טייטל לרזומה שלך. אל תעשה את זה על חשבון הציבור הישראלי. תודה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת קארין אלהרר. יעלה חבר הכנסת יוסי יונה. אחריו – חבר הכנסת יהודה גליק. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר אקוניס, מעל הממשלה הזו מתנוסס דגל מאוד גדול – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, עם מי אתה מדבר? << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – שעליו חרות, אדוני השר, באותיות של קידוש לבנה, כתוב: פשיטת רגל. פשיטת רגל דמוקרטית. ראינו מסכת – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אתה יודע, בעקבות מה שאמרת בשבת, והקשבתי לדבריך – – – << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> פשיטת רגל דמוקרטית, בהינתן בכל החקיקות האנטי-דמוקרטיות שהממשלה הזו הביאה; פשיטת רגל כלכלית, וראו את יוקר המחיה, וראו את עצם העובדה – שוב, אני רוצה להזכיר לך, אדוני השר אקוניס: שני שלישים מהשכירים במדינת ישראל משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק. אדוני השר אקוניס, אני רוצה להזכיר לך שההוצאה האזרחית במדינת ישראל היא מהנמוכות, אם לא הנמוכה ביותר, במדינות ה-OECD. כאשר האנשים נאנקים תחת הנטל הכלכלי, אדוני השר אקוניס, זה בגלל שהממשלה מקצצת בשירותים חברתיים ומעבירה את האחריות לאזרח עצמו. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> ב-2003 – – – << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, לא, אדוני, חד-משמעית – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> – – – חד-משמעית. << דובר_המשך >> יוסי יונה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ההוצאה האזרחית בישראל היא מהנמוכות בעולם המערבי. ציינתי, בוודאי, גם את פשיטת הרגל הדמוקרטית, באמת, עם הצעות החוק ההזויות שלכם, כשאתם מתעקשים באופן בלתי נלאה לפגוע ביסודות הדמוקרטיים של המדינה שלנו. ובוודאי גם פשיטת רגל דיפלומטית, וזה בא לידי ביטוי בקושי המאוד-גדול של השירות הדיפלומטי שלנו להגן על המדיניות ההזויה של מדינת ישראל. אין לי להלין על מערכת הביטחון, כי מערכת הביטחון פועלת תחת הסמכות המדינית. משם, אדוני, הם לא אשמים, אבל בעצם אף אחד לא יודע להגיד להם מה לעשות. ולכן, הבלבול העמוק הזה שאנחנו רואים במדיניות הביטחונית של מדינת ישראל, אם תרצה, אדוני היושב-ראש, נובע, שוב מכשל מדיני מאוד גדול. ראש ממשלה, אני לא יכול לומר באופן חד-משמעי שהוא לא יודע מה לעשות, אבל הוא גם הפך להיות – ואתה יודע זאת טוב מאוד, אדוני השר אקוניס, הוא הפך להיות שבוי בידי הימין הקיצוני. ולכן, מוטת הכנפיים שלו פשוט מקוצצת על ידי אנשים – שניים, שלושה, כמו סמוטריץ ואחרים. וגם ראינו עד כמה ההשפעה שלהם עליכם שלילית – כיצד שרי ממשלה, for God's sake, שרי ממשלה הולכים להפגין נגד הממשלה שלהם. אתה יודע למה הם עושים זאת, אדוני היושב-ראש? כי הם מסתכלים על הפריימריז. כי הם מסתכלים על אלה שהולכים לקבוע את עתידם בפעם הבאה בכנסת ישראל. לכן, אנחנו רואים שוב, אדוני היושב-ראש, שהבעיה הזאת – הינה, ראש הממשלה, עוד מעט שר הביטחון – היא סימפטום לכשל מאוד עמוק ומבני של הממשלה הזו. שוב, פשיטת רגל מדינית, דמוקרטית, כלכלית ודיפלומטית. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יוסי יונה. יעלה חבר הכנסת יהודה גליק. אחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יהודה גליק (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, סגן מזכירת הכנסת, אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת המתוקים והמתוקות מן הקואליציה ומן האופוזיציה. ראשית, אני כמובן מברך את ראש הממשלה בתפקידו החדש גם כשר הביטחון, שיצליח להוביל לחיזוק מערכת הביטחון ולהגן על אזרחי ישראל. אבל, רבותיי, השבוע התפרסמה פרשה שעד לרגע זה, אני אומר לכם, אני לא ישן בלילה בשביל הסיכוי ש-10% מהסיפור הזה אמת. אלוף בישראל, אלוף במילואים, ראש אכ"א – ראש אג"ם, סליחה, ראש אג"ם – מפקד סיירות, נוסע לסודאן כדי להקים חווה חקלאית לעזור לעניים, מה יותר נפלא מזה. והינה, בדוח של משרד האוצר האמריקני מתברר שהאיש מממן את המורדים ואת הממשלה הדרום-סודאנית. 400,000 בני אדם נהרגו שם בחמש השנים האחרונות, ממדים של סוריה, וזה נעשה בנשק ישראלי, בשני הצדדים, עם שוחד. ריבון העולמים, אנחנו פה דיברנו לפני שבוע על האסון המוסרי שהורגים אישה בהיריון, ונשק ישראלי הורג חפים מפשע בדרום סודאן. על זה אנחנו יכולים לישון בלילה? אני קורא לשר הביטחון החדש, ראש הממשלה – שהוא ראש ממשלה מצוין והוא יהיה שר ביטחון מצוין, ומדינת ישראל זכתה בו. אני קורא – הקיום של מדינת ישראל חייב להיות מבוסס על מוסר בסיסי. לא יכול להיות שמדינת ישראל תיתן את ידה לפגיעה מהותית בזכויות אדם, ברצח המוני, לא יכול להיות שאנחנו נהיה חלק מזה. אני קורא לראש הממשלה ושר הביטחון לבדוק את העניין הזה, לבחון אותו, ואם נכון שמדינת ישראל, נשק שלה משמש איפשהו בעולם לפעולות שהן באופן מהותי נוגדות זכויות אדם, להפסיק את זה לאלתר. לא שווים הנזק וצער, לא שווה הזכות המוסרית של קיומה של מדינת ישראל, על דברים מהסוג השפל הזה. אין דבר יותר חמור משפיכות דם. כשזה נעשה מנשק שלנו עבור קצת שלמונים ושוחד, אני מתפלל שזה לא נכון, הלוואי. אני קורא לראש הממשלה ושר הביטחון לבחון את הדבר הזה ולא לתת בדבר הזה לעבור לסדר-היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת יהודה גליק. יעלה חבר הכנסת איל בן ראובן. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני, איתן ברושי. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> איתן ברושי, סליחה, ואחריו – איל בן ראובן. שלוש דקות. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, גם אני רוצה לומר מילה לזכרה של רונה רמון, זיכרונה לברכה. אילן רמון קבור בעמק יזרעאל, נקבר בזמן היותי ראש המועצה עמק יזרעאל, ולצערנו גם הבן אסף קבור שם, בגבעה הצופה אל העמק. לאחר הלווייתו של אילן רמון זיכרונו לברכה אני אמרתי שעמק יזרעאל זה החיבור בין השומר הראשון, בפתחו של העמק, ובין האסטרונאוט הראשון, בגבעה הצופה אל שדה התעופה רמת דוד. אישה מיוחדת בסיפור מיוחד, נזכור אותה לעד. אני רוצה לומר לדיון עצמו: שר ביטחון זה לא עוד שר. אחרי ראש הממשלה זה השר המרכזי ביותר. כל אחד יודע את מרכיב הביטחון בחיים שלנו, את מעמדו של שר הביטחון. אני זכיתי לשאול את יצחק רבין, זיכרונו לברכה: למה אתה גם שר ביטחון וראש ממשלה? אדוני השר, תשמע הסבר. רבין אמר לי: ברושי, אני חוסך הרבה זמן בעניין הזה. אחר כך למדתי – כשהייתי עם אהוד ברק, שייבדל לחיים ארוכים – למה הוא התכוון. אבל בכל זאת, זו תקופה מאוד מיוחדת. אם אני יכול לייעץ לראש הממשלה – ואני חושב שהדיון הזה הוא לא רק דיון של אופוזיציה; שאלת המבנה והיכולת של ראש הממשלה והשרים לקבל החלטות היא שאלה רצינית. אני לא חושב שיש מועמד יותר טוב מראש הממשלה להיות שר הביטחון, אבל אני חושב – כמו שמדברים, להבדיל, על מפכ"ל – שהיה מקום למצוא שר ביטחון שאיננו חבר כנסת, שאיננו היום חבר בממשלה, שבא מהשדה הצבאי, שהוא קצין בכיר במילואים או אישיות ביטחונית. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני אגיד למה. משום שלהיות היום גם ראש ממשלה ושר ביטחון זה עומס גדול, שלא לדבר על תפקידים נוספים. ואתה יודע, אדוני השר, שראש ממשלה בישראל הוא גם חצי גננת. ראינו אתמול את מופע האימים מחוץ לממשלה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אתה חושב – – – << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל אני חושב שהיה נכון לא להשקיע במישהו שעכשיו לומד. אנחנו צריכים שר ביטחון במשרה מלאה, אבל שיש לו יכולת וידע לטפל בסוגיות המרכזיות של קיומה של המדינה. ולכן, במציאות הזאת – ואינני חושב שנחוץ סבב תיקים בתוך הממשלה, אם מותר לי להעיר; במציאות הזאת, שגם ראש ממשלה וגם שר ביטחון זה עומס גדול מאוד, במורכבות, בשאלות הגורליות, ואולי זאת תקופה שלא הייתה כמוה, אני חושב שראש הממשלה היה עושה נכון – נותן לו עצה בחינם, אופוזיציה אחראית, לא ניגוח לשמו: שייקח שר ביטחון, ויש כאלה, שאין להם כרגע שאיפות אישיות, לא מאיימים על אף אחד, אבל הם יודעים מה זה להיות שר ביטחון במדינת ישראל, עם כל ההיקף הגדול של הפעילות. נדמה לי שהשאלה היא לא סידור עבודה אלא תשובה אמיתית למציאות המורכבת ולמשקלו של הביטחון, משקל הביטחון בחיי כל אחד ואחד מאיתנו. אני בכל מקרה מאחל לראש הממשלה – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ושר הביטחון, אם יהיה, בהצלחה. זה עניין משותף לכולנו, עתידה של המדינה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. יעלה חבר הכנסת איל בן ראובן, ואחריו – חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני אצביע נגד מינויו של ראש הממשלה לתפקיד שר הביטחון. אעשה זאת משני טעמים. ראשית, שר ביטחון של מדינת ישראל הוא תפקיד שדורש משרה מלאה, גם אם היו דוגמאות אחרות. משרד הביטחון, מפאת תקציבו, גודלו, ויותר מכול – תחום אחריותו, ראוי שבראשו יעמוד שר העומד בשמירה על ביטחון המדינה מהבוקר ועד לבוקר שאחריו, 24 שעות ביממה. ראש ממשלה של ישראל, שעל שולחנו ניצבים שורה ארוכה של אתגרים וסוגיות הדורשים את טיפולו והכרעתו, לא יוכל להקדיש את הקשב הדרוש להנהגת התהליכים הנדרשים משר ביטחון, מוכשר ככל שיהיה. נדמה לי שגם מעריציו המושבעים ביותר של ראש הממשלה יתקשו להסביר כיצד בזמן שהוא עוסק בניהול יחסי החוץ של ישראל ללא משרד חוץ רלוונטי, תוך כדי משבר עליית מחירים במשק, ניהול משברים קואליציוניים של חוק הגיוס או הגיור, ימין קיצוני שגורר אותו לפינות אפלות אנטי-חוקתיות, הוא שר הביטחון, שאמור גם לטפל במחדל המיגון בצפון, בבניית כוחו של צה"ל לקראת העימות הבא, במינוי מפקדים, בפיקוח על תהליכי רכש והצטיידות, וכל זה בתקופה ביטחונית מהרגישות שידענו, כהגדרתו של ראש הממשלה עצמו. מי שלא משתכנע מדבריי, אני ממליץ לו לבקר במשרד החוץ ולבדוק מהו מצבו מאז שנכנס אליו נתניהו; לדבר עם השגרירים, עם האנשים בשטח, אלו שאומרים בכאב שאין משרד חוץ. הטעם השני שבגינו אני מתנגד למינוי הוא שנתניהו עצמו במבחן התוצאה הוא כישלון ביטחוני. על כך יעיד דוח מבקר המדינה על מבצע צוק איתן, על כך תעיד העובדה שבכל שנות שלטונו הרבות הוא לא טרח עד היום לכתוב תפיסת ביטחון עדכנית לישראל – לאחרונה שמעתי שאולי כתב משהו אך לא הביא אותו עד עכשיו לכלל דיון ואישור, משהו, נשמע משהו; ראש ממשלה שמנהל משא ומתן תחת אש עם ארגון הטרור שאותו הבטיח לחסל, תוך פגיעה מתמשכת בהרתעה הישראלית, שהולכת ונמוגה, ולא בגלל צה"ל חלש אלא בגלל תהליכי קבלת החלטות שמצביעים לטעמי על אי-נכונות לפעולה, שזה לב העניין של הרתעה; ראש ממשלה שחיזק את הקיצונים והחליש את המתונים, ואת התוצאה אנחנו מקבלים בעצם ימים אלה ביהודה ושומרון; שאין לו שום אופק או אסטרטגיה בנוגע לאתגרים הביטחוניים ביהודה ושומרון או בעזה; שעסוק תמידית בכיבוי השרפה הנוכחית ושנגרר לצערי לתהליכים היסטריים, כאילו שגירוש משפחות מחבלים מכפר אחד לכפר אחר ביהודה ושומרון זה הדבר שעליו עומד ביטחוננו; ראש ממשלה המלין, בצדק, על כך שהרשות הפלסטינית מעבירה תשלומים למשפחות מחבלים – שאנחנו בוועחו"ב עצרנו את זאת – אבל בעת שהוא עצמו מעביר – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איל בן ראובן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מייד מסיים. – – מזוודות המלאות במיליוני דולרים למחבלי החמאס בעזה. ראש ממשלה לא צריך להיות שר ביטחון, ונתניהו לא צריך להיות שר הביטחון, וכך כנראה גם סבורים חברי ממשלתו, חלקם ממפלגתו שלו, שמצאו אתמול לנכון להפגין נגד אוזלת יד ביטחונית. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איל בן ראובן. חבר הכנסת מיקי לוי – איננו. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – ענת ברקו. אם לא תהיה, עפר שלח. אם לא יהיה, אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, תודה לחבריי חברי הכנסת. זה מדהים כמה אנשים מרגישים שהם הכירו את רונה רמון למרות שהם לא הכירו אותה, וכמה הישראלים והישראליות מתאבלים על לכתה. ואני פונה אליך כאן, השר אופיר אקוניס, אני שמעתי והקשבתי למה שאתה אמרת; אני חושבת שהמדינה צריכה למצוא דרך להנציח את רונה, מסיבה אחת פשוטה: רונה הלכה לעולמה בגלל האובדן שהיא חוותה. זה בכלל – כל בן אדם שמבין משהו יודע שרונה הלכה לעולמה כי היא איבדה את אילן ואת אסף. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> אני אמרתי שנמצא, ונמצא. ואם יש לך רעיונות – – – << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הלוואי ואחרי מות, ואולי גם לזה צריך למצוא פתרון, אפשר היה לתת את פרס ישראל לאנשים, על תרומה יוצאת דופן לחברה ולמדינה. אני חושבת שרונה רמון, הייתה לה תרומה יוצאת דופן. גם אחרי לכתם של אילן ואסף היא החליטה למנף את החיים שלה לעשייה לטובת החברה הישראלית. ואנחנו עומדים כאן ומדברים על אישה מדהימה, שלבעלה הייתה תרומה יוצאת מגדר הרגיל לביטחון ישראל, וגם לבנה, שהיה כנראה יכול להיות טייס מופלא כמו אביו, ואנחנו מדברים על מינוי שר ביטחון, בנוסף לשר חוץ, בנוסף לשר בריאות, בנוסף לשר קליטה. ואני מסתכלת על מדינת ישראל של היום, וכחברת ועדת חוץ וביטחון אנחנו עומדים משתאים נוכח האתגרים הביטחוניים, אדוני היושב-ראש. צריך להגיד, צבא ההגנה לישראל עומד מפוסק – זאת הדרך הכי נכונה לתאר את המצב של הצבא כרגע. אנחנו צריכים כוחות על הגדר בעזה, צריכים כוחות ביהודה ושומרון, וכמובן אנחנו צריכים כוחות בגלל המבצע החשוב, מגן צפוני. כשאתגרים כאלה מונחים לפנינו, כשיש לנו שרי ממשלה שפשוט – אי-אפשר להבין את זה, עומדים ומפגינים אל מול הממשלה – אתה אומר לעצמך: הרי אנחנו התפוררנו מכל ממלכתיות שהייתה פה. אחר כך יצפו פה בממשלה שהאופוזיציה היא תהיה הממלכתית; שהיא תהיה הדבק, דבק אחת-שתיים-שלוש, כמו שאני אוהבת לקרוא לו, בממשלה הזאת; שאנחנו נטפל לכם בסדר וההיגיון שמתרחש אצלכם בקואליציה. אני הייתי נבוכה, השר אקוניס, כשראיתי את השרים שלכם מפגינים נגד הממשלה. מי יושב בממשלה הזאת אם לא אתם? מי מכריע על המדיניות הביטחונית? << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> זאת לא הייתה הפגנה, פשוט. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זו הייתה הפגנה בכל הכוח, ואני אגיד לך יותר מזה. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אנחנו, חברי ועדת חוץ וביטחון, סיירו אתמול בגבעת אסף, והיינו בעפרה עם ראשי הרשויות, וגם הם היו מבולבלים, הם לא ידעו מה להגיד: תראו, ראש הממשלה מצוין, אבל הפגנו נגדו, משום שהמדיניות שלו לא טובה. חברות וחברים, תחליטו. גם אנחנו בעד זה שלרשויות ביהודה ושומרון יהיו כל הרכיבים הביטחוניים שהן זקוקות להם. אבל עם כל הכבוד, עם כל הכבוד, אתם לא תוכלו לבוא אלינו בטענות על זה שהמדיניות שלכם היא לא טובה. מה אתם באים בטענות אלינו? תבואו בטענות לממשלה שאתם בחרתם בה, שאתם אוהבים לציין איזו ממשלה טובה היא – – << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ממשלת הימין-ימין. חברות וחברים, שר הביטחון הזה צריך להבין שהוא יצר מציאות ביטחונית מסוכנת. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה לחברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. ענת ברקו – איננה. חבר הכנסת עפר שלח, ואחריו – אחמד טיבי. שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ראש הממשלה הזה משתמש בתפקיד שר הביטחון באופן הציני וחסר העכבות ביותר שראינו אי פעם. חברי אלעזר שטרן, כמו שאתה יודע היטב, כבר היו ראשי ממשלה שהיו שרי ביטחון. היו לזה סיבות טובות, מבחינתם. מה שהם עשו בדרך כלל זה למנות להם סגן ולהעניק לו הרבה מאוד עוצמה – אורי אור בימי יצחק רבין, אפרים סנה בימי אהוד ברק – ולהשתמש בעוצמה המלוכדת שיש בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון כדי לנהל ביד רמה את מערכות הביטחון. ראש הממשלה הזה התחיל בזה שהוא הפך את תפקיד שר הביטחון למטבע הפוליטי העובר לסוחר הזול ביותר שבנמצא. כדי להגדיל את הממשלה שלו, את הקואליציה שלו, מ-61 ל-66 חברי כנסת, הוא החליף את שר הביטחון, ואני לא רוצה להתייחס אפילו לארומה שנלוותה לזה בזה שהוא החליף שר ביטחון שהתנגד לעסקת הצוללות בשר ביטחון שהסכים, או תמך בעסקת הצוללות. ואחר כך, מאותם טעמים פוליטיים הוא בוחר היום לשמור אצלו את התפקיד החשוב הזה, מפני שאנחנו לפני בחירות ומבחינתו תפקיד שר הביטחון זה ללבוש עליו יוניקלו – אני מבין שאצלו זה מותג יותר יוקרתי, אני לא כל כך מבין בדברים האלה – ולעלות לצפון להצטלם עם חיילים. אני רוצה להתעכב מעט, ברשותכם, על מהו תפקידו של שר הביטחון. מפני שראש ממשלה שהוא גם שר הביטחון נושא פה בתפקיד כפול, ולא שהוא לא יכול להתייעץ עם מישהו אחר: ראש הממשלה הוא מפעיל הכוח העיקרי במדינת ישראל; שר הביטחון הוא בונה הכוח, הוא האיש שצריך להיות אחראי שבשעת המבחן יעמוד לרשותו של ראש הממשלה כמפעיל הכוח, ולרשותה של הממשלה כמפעילת הכוח, הכוח הטוב ביותר. אני אומר לכם את זה באחריות, כמי שנמצא כבר יותר מחמש שנים בראשות ועדת המשנה לתפיסה ובניין הכוח: בנימין נתניהו לא הקדיש לדברים האלה חצי שעה של מחשבה. בנימין נתניהו מדי פעם מפריח כל מיני תוכניות לחלל האוויר שהוא מתכוון לעשות, שתאמינו לי, אין מאחוריהן לא עבודת מטה ולא מחשבה ולא כוונה, יש מאחוריהן רק יחסי ציבור. בנימין נתניהו לא מתכוון, כראש הממשלה ושר הביטחון, לשום דבר חוץ מאשר לשאת בתואר היוקרתי הזה. והדבר האחרון, אני מזכיר: בכנסת הזו ראש הממשלה ניסה, כשהעברנו את חוק העברת הסמכויות להכרזת מלחמה לקבינט, להפוך את זה למצב שבו ראש הממשלה ושר הביטחון יוכלו לבד להוציא את עם ישראל למלחמה. הזהרנו אז, אני הזהרתי, חבריי הזהירו, מפני המצב שראש הממשלה יהיה גם שר הביטחון. אז הינה המצב. הצלחנו בסופו של דבר למנוע את זה, גם בעזרת חברי קבינט שהבינו לאיזו קטסטרופה הם מכניסים אותנו, אבל הינה המצב: ראש ממשלה שהוא גם שר הביטחון, שלא מעניין אותו להיות שר הביטחון אלא רק להצטלם, מחזיק את הסמכויות האלה בידיים שלו. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר יצחק וקנין: << יור >> תודה. יעלה חבר הכנסת אחמד טיבי, ואחריו – ג'מעה אזברגה. חבר הכנסת טיבי, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, (אומר בערבית: תשמע, אבו עבדאללה, כולך אוזניים קשובות. נושא מס הטלוויזיה 120,000 תושבים, הגיעו אליהם הודעות: אתם חייבים לשלם.) << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> שוב ערבית? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> תרגום ליהודים מייד אחרי הערבית. (אומר בערבית: אתם חייבים לשלם מייד, או שנשית עליכם מס – על חוק שהתבטל ב-2015.) אני מדבר על רשות השידור, שלא קיימת, אבל 120,000 חייבים של אגרת רשות השידור קיבלו התראות – כמעט חצי מיליארד שקל, החובות: אם לא תשלמו עד אמצע דצמבר נעלה לכם את הסכומים ונשית ריבית על הסכומים האלה. חוק שכבר עבר מן העולם. מי הנהנה עכשיו, מלבד אוצר המדינה, מההודעות האלה? משרדי עורכי דין בתל אביב ובירושלים, שכמעט חיים על – הם חיו בעבר, וחיים. מיהם האנשים, גברתי היושבת-ראש, שעדיין לא שילמו? רבים מהם קשישים, נכים, בודדים. כשהם מקבלים הודעה כזאת, וחלק מהם פנה אליי, הם מופתעים, הם בהלם, גם מהסכום וגם מהעיקרון שהם צריכים לשלם אגרה – ולפעמים אין להם טלוויזיה, לא הייתה להם, אבל כל אזרח קיבל בזמנו – על חוק שכבר התבטל ורשות שידור, מיקי, שלא קיימת. יש תאגיד עכשיו, אז למה המדינה רודפת אחרי 120,000 אזרחים? חלק גדול מהם הם אזרחים שלא יכולים לשלם את הסכומים האלה. למה לא לפטור אותם? למה לא לבטל את הקנסות האלה, את החובות האלה? הרי סמוטריץ העביר היום בוועדת הכספים – ואתה היית שם, חבר הכנסת לוי – מאות מיליונים, היום ובישיבות קודמות. אי-אפשר שהחוב הזה של האזרח הפשוט, של 120,000 אזרחים – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – מדינת ישראל תבטל אותו, ותקשיב לקשיש או לנכה או לנזקק? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה בדיוק מתחבר להצעה שלנו על התייקרויות – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ועליית מחירים, ולכן אמרנו: צריך להביע אי-אמון בממשלה ולהביע אי-אמון בקשיחות הלב הזאת. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת יואל חסון. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אם אתה, אבו אל-כאמל, פנית אליי בשביל לבטל – אני מסכים לבטל, אגב, את כל האגרות של הטלוויזיה. אבל מסמוטריץ עד סמוטריץ – ונתחיל מהסוף, איפה שאתה סיימת. ביום חמישי בצלאל סמוטריץ כותב: אם יש פיגועים, אין ערבים בצירים. ובצלאל סמוטריץ, כנראה מותר לו לעשות כל מה שעולה על רוחו. גם העברה תקציבית – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> איך אתה בונה אותו עכשיו, איך אתה בונה אותו. << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בכביש 60 ביום חמישי 300 פלסטינים נפגעו – אם זה רכבים, עצי זית שנחתכו על ידי מסורים, 28 מוקדים שנפגעו. אנשים נפגעו, גם רכבים – הזכוכיות שלהם רוססו, ואין דין ואין דיין. יש מה שנקרא "דין", יש ארגון שנקרא "יש דין". הוא עושה מה שעולה על רוחו. הקריאה של סמוטריץ לא נפלה על אוזניים אטומות, לצערנו, והוא עושה מה שהוא רוצה גם בשטח הכבוש שנקרא הגדה המערבית. הוא שר ביטחון? אין שר ביטחון. אתם אומרים: אי-אמון בממשלה בגלל ששר הביטחון הוא ראש הממשלה. אני לא מבין גדול בביטחון, אבל אני מבין דבר אחד: יש הוראות, וצריכה להיות הוראה של שר הביטחון – הוא זה ששולט בשטחים הכבושים. כיוון שאין שר ביטחון, כנראה שסמוטריץ מרשה לעצמו להיות שר הביטחון, השר לביטחון הפנים והכולבו. הם עושים מה שעולה על רוחם, לצערי הרב, וראש הממשלה אפילו לא אומר אמירה. ברגע שנפגעים 300 אנשים, ולא משנה כמה אתה מסכים איתם או לא מסכים איתם, כמה אתה אוהב אותם או לא אוהב אותם, צריך שמישהו ישאל, ייתן את הדין. כיוון שאין מי שייתן את הדין, כנראה שכל אחד לוקח את החוק לידיים שלו, ואנחנו נמצאים במצב כזה שאין מנהיגות. אין ראש ממשלה ואין שר ביטחון, אין שר חוץ. אין. ראש הממשלה מרכז בידו – עוד מעט הוא הופך להיות דיקטטור, וכנראה שזו הדרך הכי קצרה להיות דיקטטור, הוא קובע הכול בתוך הממשלה הזאת. אבל, לצערי, קובע את הכול – רק את הדברים הרעים והדברים השליליים. אנחנו נצביע בעד פירוק הממשלה הזאת, והכי מהר שאפשר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל תבואו להצביע. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כתב ספר על מיגור הטרור. כשאתה קורא את הספר הזה ואתה רואה היום את ראש הממשלה, אתה שואל את עצמך שאלה אחת מאוד פשוטה: האם נתניהו, בנימין נתניהו, הוא באמת מר ביטחון? האם מר ביטחון היה משחרר 1,000 אסירים בעסקת שליט, עסקה שהממשלה שאנחנו היינו בה התנגדה לה לחלוטין? האם מר ביטחון לא היה באופן אוטומטי מקבל את תמיכת שריו למינוי שר ביטחון? לא. במקרה של נתניהו, גם בנט וגם שקד לא מאמינים במינוי הזה של נתניהו למר ביטחון. האם מר ביטחון, מר ביטחון בהגדרה, הוא כזה שמעדיף לשחרר מחבלים על פני, לדוגמה, להקפיא התנחלויות – פעמיים? עדיף לשחרר מחבלים על פני הקפאת בנייה בהתנחלויות. מר ביטחון. זה מר ביטחון, בנימין נתניהו, שאמר שלא יחזיר אף שעל אבל ויתר על חברון. חבריי חברי הכנסת, השר שטייניץ, תקשיב טוב: נתניהו הוא ראש הממשלה האחרון שהגיע להסכם עם הפלסטינים שכלל החזרת שטחים. אחריו אף ראש ממשלה לא עשה את זה; נתניהו, מר ביטחון. מר ביטחון הזהיר מאיראן, הפחיד מאיראן. התוצאה – פוטין לא שם על מר ביטחון בנימין נתניהו, ואיראן מתבססת לה בסוריה כעובדה. מר ביטחון טוען – הרי הוא מבין גדול בביטחון – – – << קריאה >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << קריאה >> יואל, רק עובדה: איראן, לשמחתנו, לא מצליחה להתבסס בסוריה, כרגע הצלחנו – – – בשלוש השנים האחרונות. המאבק עוד נמשך, אבל היא לא הצליחה ליצור בסיסים צבאיים – – – מסוריה על ישראל. זו עובדה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מקווה מאוד. אני מקווה מאוד שהיא לא תצליח גם בחזיתות נוספות, אבל לא ניכנס לזה כאן. אבל ממר ביטחון אתה מצפה, לדוגמה, שידע ויבין איך עובדת מערכת הביטחון. וזה שר ביטחון, או מר ביטחון, שבמשבר המגנומטרים הלך בגלוי נגד עמדת גופי המקצוע, בסוגיה כל כך רגישה, בגלל עצות ועניינים פוליטיים. היום זה מר ביטחון שמוכן להשליך לפח את עמדת ראש השב"כ – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נא לסיים, בבקשה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מסיים. הוא הפריע לי, אז תני לי עוד לסיים את זה. זה מר ביטחון שמוכן היום להשליך לפח את עמדת ראש השב"כ, שמזהיר אותו מפורשות שהחוק של מוטי יוגב לא יעזור בכלום לביטחון אלא בדיוק ההפך. ובשביל מה? בשביל מה הוא לא מקשיב לראש השב"כ? בשביל המשחק הילדותי שלו מול בנט למי יש ימין יותר גדול. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, את מריחה משהו, נאוה? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> מה זה? << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את מריחה משהו? דליפת גז, אולי? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> איזה גימיק יש פה עכשיו, גברתי היקרה? << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> לא, אל דאגה. לא גימיק. דליפת גז את לא מריחה? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אני מריחה אותך. << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מקווה שזה נעים לך. בקיצור, הקטע המדהים לגבי גז בישול זה שהוא בעצם מגיע בלי ריח בכלל – שקוף לחלוטין, חסר ריח, מאוד מאוד שימושי בבתינו, עוזר לנו לבשל, מחזיק את כל הבית, אבל גם טומן בחובו סכנות. כשלא מטפלים בו כמו שצריך עלולים לקרות אסונות גדולים, וחווינו כבר כמה וכמה בשנים האחרונות. בגלל זה הוסיפו לו באופן מלאכותי ריח, כדי שאם הגז דולף תהיה לנו יכולת לדעת ולהישמר על נפשנו. אבל למרבה הצער, זה לא מה שקרה עם הסכם הגז. גם במדינת ישראל הייתה דליפת גז – דליפת גז גדולה מאוד; השר שטייניץ, אתה אחראי לה במידה רבה. באוגוסט 2013 ראש הממשלה נתניהו, השר שטייניץ והשר כחלון התעלמו מהריח של דליפת הגז. השר כחלון העמיד פנים שהוא לא רואה שום דבר. הוא היה מנוע. הוא הבטיח לבוחרים שלו שהוא יטפל ביוקר המחיה, אבל הוא לא טיפל בהסכם הגז. אז הגז שלנו דלף. כ-40% ממנו יהיה אפשר לייצא לכל מיני מדינות. את העתודות שהיינו צריכים להשאיר לעצמנו, ליהנות מהן לאורך שנים לייצור זול למפעלים הישראליים – זה יקרה אולי מתישהו אבל היצוא קורה עכשיו, מימוש מהיר של האוצרות האלה, אוצרות הטבע שלנו, שדלפו, יותר נכון הודלפו לכיסיהם של הטייקונים. את ההסכם השערורייתי עם חברת החשמל הממשלה הזאת אפשרה. עכשיו, כשחשבון החשמל אמור לעלות ב-8%, כולם עושים פרצופים מזועזעים: איך זה קרה? איך זה קרה? אתם אפשרתם לזה לקרות. אנחנו עמדנו כאן וצעקנו מעל כל במה שיש ריח לדליפת הגז הזאת, שיש ריח לזה שמוכרים את הנכסים שלנו ומעבירים אותם לידי טייקונים. אתם העמדתם פנים ששום דבר לא קורה, שום דבר לא מזיק. אבל, בסופו של דבר, יש גבול לכמה אפשר לסובב את המציאות. האמת לאמיתה היא שחשבון החשמל הולך לקפוץ ואזרחי מדינת ישראל הולכים לשלם את המחיר, וזה לא רק מאבק של מעמד הביניים, זה הולך לפגוע גם באנשים שבקושי מצליחים – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מייד מסיימת. – – לסיים את החודש. אי-אפשר בסוף לשחק עם הנתונים. אתם גרמתם לדליפת הגז הכי משמעותית שהייתה כאן, והציבור הישראלי ישלם את המחיר. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם נגוסה – אינו נוכח. חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה, ואחריו חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> תמנו. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תמנו? למחוק אותה? אוקיי. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, לפני שמחליטים על השאלה אם בנימין נתניהו יכול או לא יכול להיות שר הביטחון, בואו נבחן את החודש הראשון בתפקיד. בחודש הראשון שלו כשר ביטחון קודם כול איבדנו באופן סופי את ההרתעה בעזה, יחיא סנוואר עושה מופעי ניצחון ברחובות, הוא לא חושש לרגע שיורידו אותו מכטב"מ או מהליקופטר, כי מה אכפת לו? הוא יודע שאין לנו הרתעה; יש גל פיגועים ביהודה ושומרון ברמה שאנחנו לא זוכרים כמוה כבר הרבה מאוד זמן; בצפון הוא בעיקר עשה מסיבות עיתונאים מיותרות לגמרי. אני מבין שהוא קנה יוניקלו, שזה בסדר, אבל הרעיון הוא להרגיע את הגזרה, לא לחמם את הגזרה, והרעיון הוא להבהיר שהאויב הוא לא רק חיזבאללה אלא מדינת לבנון כולה, וזה לא קרה; ובנוסף לזה, אתמול חצי מהממשלה שלו, כולל חברי קבינט, הפגינו נגד מדיניות הביטחון שלו. זה מה שקרה אחרי חודש בתפקיד. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שהוא יישאר שר הביטחון של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת דב חנין, ואחריו – חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, גברתי היושבת-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, מה אומר ומה אדבר? מלוא העולם כולו נתניהו. איזה איש מוכשר. ראש ממשלה שהוא גם שר חוץ ושר קליטה ושר בריאות, וכיוון שאין מה לעשות בתחום הבריאות וכל הבעיות נפתרו, הוא רוצה להוסיף לעצמו גם את תפקיד שר הביטחון. המופקרות של התנהלות הממשלה הזו מתבטאת גם בריכוז התפקידים הבלתי-אפשרי, הבלתי-הגיוני והבלתי-נסבל בידיים של אדם אחד. אנחנו יודעים, נתניהו בעצם קצה נפשו ברפובליקה והוא חותר לקיסרות. אבל גם קיסר, יהא מוכשר ככל שיהא, צריך קבינט של שרים לידו ולא יכול להחזיק בידו את כל התיקים, כפי שנתניהו בעצם מקדם ומנסה לעשות. נתניהו מציג את עצמו כמר ביטחון לאורך הרבה שנים, אבל, עמיתיי חברי הכנסת, היום, בימים האלה, אנחנו יכולים לומר בבירור את מה שצריך להיאמר בעניין הזה: מר ביטחון הזה לא מציע ביטחון לחברה הישראלית. הוא לא מציע ביטחון אישי, הוא לא מציע ביטחון לאומי, הוא בוודאי לא מציע ביטחון חברתי. מדינת ישראל תחת הנהגתו של בנימין נתניהו היא מדינה שאזרחיה חיים בחוסר ביטחון, בחוסר ביטחון. אז אין בישראל ביטחון, ועל שלום בכלל הפסיקו לדבר תחת הנהגתו של נתניהו, כי אנחנו, כידוע, נדונים לחיות על חרבנו ואין תקווה, אין סיכוי, אין אפשרות בכלל להגיע לשלום, לפי גרסתו של ראש הממשלה הזה. אז אין שלום ואין ביטחון ואין שום סיבה שראש הממשלה נתניהו ימשיך בתפקידו אפילו יום אחד. אבל השאלה איננה רק השאלה האישית, כי נדרש אצלנו שינוי גדול במדיניות ובכיוון. נדרש שינוי במדיניות בתחום השלום והביטחון כי מדיניות שלום, מדיניות של פיוס עם העם הפלסטיני, מדיניות של סיום הכיבוש, מדיניות של אימוץ היוזמה הערבית לשלום בין ישראל לבין העולם הערבי, מדיניות כזו תבטיח ביטחון. ונדרש שינוי בתחומים החברתיים והכלכליים: להפסיק את המדיניות שמתחנפת לטייקונים ומעודדת אותם ולהתחיל לטפל בבעיות החברתיות האמיתיות של ישראל. לטפל בבריאות המוזנחת, במערכת הבריאות הנחנקת, לטפל במשבר הדיור, שהולך – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ומידרדר משפל לשפל. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> להתחיל לעשות שינוי כדי שהעם בישראל יתחיל לקבל את מה שמגיע לו. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. חברת הכנסת. חדשה? ואחריה, חבר הכנסת חיליק בר. בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראש הממשלה ושר הביטחון, אין לי על מה להגיד לך מברוכ בתפקיד החדש, אבל יש המון על מה להגיד לך חלאס. חלאס לכיבוש, חלאס להסתה, חלאס לשחיתות, חלאס לעוני ולפערים, חלאס לחקיקה הגזענית. אין לי ביטחון בך כראש ממשלה ואין לי ביטחון בך גם כשר ביטחון. לא בך, וגם לא בכל שר אחר שהממשלה שלך הייתה ממנה. אני אומנם אשת חינוך ולא ביטחוניסטית, בחיים לא נשאתי נשק מלבד הביטחון שלי בעצמי ובערכים שלי, ובכל זאת אני בטוחה בדבר אחד: רק צדק יביא ביטחון, ביטחון שיאריך ימים לדורות הבאים. גזענות והסתה ושנאת האחר לא יביאו ביטחון; הכשרת מאחזים בלתי חוקיים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית לא תביא ביטחון; טרנספר של אוכלוסייה תחת כיבוש כדי להרחיב התנחלויות ולספח שטחים לא יביא ביטחון; המשך המצור על עזה לא יביא ביטחון. לא גזילה, לא הריסה, לא גירוש, לא מוות, לא כיבוש – כל אלה לא יביאו ביטחון. רק צדק יביא ביטחון. אין לי ביטחון בך גם במישור הביטחון האישי והחברתי, גם כאישה וגם כערבייה פלסטינית – לא מרגישה בטוחה. 67 אזרחים ערבים נרצחו מתחילת השנה. היום הייתי בלוד, עיר מוכת אלימות שנרצחו בה חמישה אזרחים ביום אחד; אחת מהם, אישה בהיריון עם תאומים. בני הנוער סיפרו לי שהם מפחדים ללכת ברחובות, שאין להם ביטחון. 25 נשים נרצחו מתחילת השנה. אתה יודע שכחצי מהנשים שנרצחו התלוננו במשטרה על אלימות עוד לפני הרצח? אין לי ביטחון בך גם במישור הביטחון הכלכלי. לפי דוח העוני האחרון של ארגון לתת יש יותר ממיליון ילדים עניים במדינה, יותר ממיליון. 533,000 משפחות חיות בעוני. יותר ממחצית מהילדים הערבים חיים בעוני. אנשים עובדים ונשארים עניים. יוקר המחיה עולה, מחירי הדירות עולים, החשמל והמים מתייקרים – ואתה תגיד שהכלכלה חזקה, אבל מה זה משנה כשהאנשים מוחלשים ועניים? לא אגיד לך מברוכ על זה שאתה ממנה את עצמך לעוד תפקיד, כי אין לנו ביטחון בך וגם לא יהיה, חלאס. תודה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. אחריו – חבר הכנסת אילן גילאון. << דובר >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, גברתי. מאחר שהכנסת ממנה היום את שר הביטחון החדש נתניהו ואני דואג שתהיה לו חפיפה ראויה, אני רוצה לחפוף אותו ולומר לו ולהודיע לו שיש עדיין אח, אזרח, אברה מנגיסטו, שנמצא בשבי החמאס. אני מבקש להקריא לו, ברשותך, מכתב לאברה שנכתב על ידי אחיו, אילן מנגיסטו. אני מקריא: אברה היקר, אני מקווה ששלומך טוב, וששוביך מתייחסים אליך לפחות כמו שאנחנו מתייחסים לחבריהם. קשה לי אפילו לחשוב איך מעבירים 1,562 ימים בסיטואציה כזו, ואיך אתה מצליח לשרוד במציאות הקשה הזו. אנו, המשפחה, לא ישנים בלילות, בקושי מתנהלים בימים, ימים רבים, קשים וכואבים. אנחנו לא יודעים דבר וחצי דבר על גורלך. אנו שואלים את עצמנו עשרות פעמים מדי יום: האם אתה חי? האם אתה בריא? האם אתה זוכה לטיפול אנושי? האם אתה מקבל את הטיפול הרפואי שאתה זקוק לו? האם אתה ישן במיטה נוחה? האם אתה יודע כמה אימא ואבא דואגים ומייחלים לראות אותך שוב? לחבק אותך? אברה היקר, אני יודע שלא בחרת בכך, אבל אולי גם אתה תהיה חלק מהאתוס והערכים של העם היהודי, שכונן על מצוות פדיון שבויים, שמתיר אפילו למכור ספרי תורה כדי לשחרר שבוי. חלמנו לשמוע בפתח מהדורת החדשות את ההכרזה שהגעת הביתה, אבל עברו יותר מארבע שנים ואתה עדיין שם. אתה חי, אבל איפה? במרתפי עזה. הממשלה שלנו רפויה, אברה, מזגזגת בעניינך, מקדישה זמן קצר, אם בכלל, למציאת פתרון. רוב הזמן מוקדש להבטחות סרק כדי לתת לנו הרגשה שהם עושים משהו. אבל אברה אחי, אנחנו לא נשקוט עד שהממשלה והעומד בראשה יחזירו אותך. דע לך שאנחנו לא מרימים ידיים, לא מוותרים, ושואלים את ראש הממשלה: אם אתה היית אברה והיית מוחזק בשבי יותר מ-1,562 ימים, מספר בלתי נתפס בכלל, בלי לראות את הוריך, את משפחתך, איך אתה היית מרגיש, אדוני ראש הממשלה? אם המדינה שלך, שאמורה לדאוג לגורלך ולחייך, לא הייתה מצליחה לשחרר אותך – יותר נכון, מפקירה אותך – איך היית מרגיש, אדוני, ראש הממשלה? אברה אחי, כמה עצוב, כמה מביש, כמה מאכזב, כמה כואב, אבל התקווה שלנו במשפחה עדיין קיימת, ובעזרת השם הסיוט הבלתי-נסבל הזה ייגמר, ותחזור אלינו, תחזור הביתה בשלום. אני מוסר לך חיבוק חם ואהבה אין-סופית, מאימא, מאבא, מהמשפחה, ומתגעגע אליך מאוד. מאחיך, אילן מנגיסטו. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. מסעוד. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה קרה, תימנייה בלי חי"ת ועי"ן? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> הוא מלמד אותי. בבקשה, חבר הכנסת גילאון, שלוש דקות. << דובר >> אילן גילאון (מרצ): << דובר >> אל תיפגע, פשוט הרבה מוסיפים את השם מכלוף, אז אתה מכלוף מסעוד גנאים. גברתי, כמובן, לכל מילה לאברה מנגיסטו כאן אני מצטרף בכל ליבי, ואני גם רוצה לבטא זעזוע כרגע וחוט כואב של הלב לגבי רונה רמון שהלכה לעולמה. סיפור ישראלי כל כך כל כך כואב ומצמרר. לצורך העניין שאנחנו נדרשים אליו, מינויו של שר הביטחון ואישור שר הביטחון, קודם כול רציתי להגיד לו להתחדש על היוניקלו, זה באמת יושב עליו טוב. אני גם חושב שתמיד להיטיב את העניבה ולהסתכל בצורה כל כך חודרת – כאילו אתה בעצם לוקה בתסמונת מינכהאוזן, שאתה מאמלל את הציבור שלך כדי להציל אותו כל פעם, כי אתה מגן ישראל – זו פוזה שדי יושבת על העניין הזה. אני אגיד לך דוגרי, אין לי יותר ביטחון. האמת שלא היה לי גם ביטחון לגבי מי שהוא מינה קודם, שראש הממשלה לא האמין בו באופן מוחלט, ואין לי יותר ביטחון היום. אני רק יכול להגיד, שהדבר היעיל ביותר שהממשלה עשתה זה ששני שרים מחזיקים שליש מן התיקים בממשלה היום. אנחנו ראינו אתמול מעשה עוועים, חצי מהממשלה מפגינה נגד חצי מהממשלה, המחצית השנייה, שהיא בעצם שר הביטחון ונדמה לי עוד שר אחד. לכן אני רוצה רק להגיד לך, גברתי, את הדבר הבא: ביטחון משמעותו שכל אזרח במדינת ישראל ידע שבסוף נפילתו הוא לא יישאר לבד, לבדו. במדינת ישראל של היום, גברתי, כאשר הכול חרס, אין אזרח אחד או אזרחית אחת שיודעים שבסוף נפילתם יבוא מישהו וינסה לעודד ולהרים אותם מן המקום הזה. אין שום ביטחון, כל ההסתכלות היא הסתכלות אינסטרומנטלית לגבי האזרחים במדינה הזאת. מי שמוביל את העניין זה אנשים, גברתי, שבשיאם הם כבר משחקים את עצמם. הם לא משחקים דמויות אחרות, הם משחקים את עצמם והם נותנים בך את האפשרות לא להיות בוטח ולא להאמין ולא לסמוך על האנשים הללו. ואני חושב שזה די מסוכן כאשר אתה דבק באופן שיטתי פוליטי בדוקטרינת אין פרטנר כי אתה לא רוצה לפתור בעיה, כי אתה רוצה לדבר רק עם מי שאינו רוצה לדבר איתך, כדי להראות שגם בצד השני אי-אפשר לפתור את הבעיה. לכן יהיה ראש הממשלה שר הביטחון ויהיה אחר, כך או כך זה איננו מעלה ואיננו מוריד, בוודאי ובוודאי לא לביטחון הממשלה שלנו, לא לביטחון האישי של האנשים. אני חושב שבאמת הגיע הזמן שהציבור יעשה את המעשה, כי הממשלה לא תעשה אותו, ויביט נכוחה וישאל את עצמו כל יום וכל שעה, כל אחד במדינת ישראל, מה הוא נותן למדינתו, אבל כל יומיים – מה מדינתו נותנת לו בחזרה, איזה ביטחון, גברתי, או שהכול באמת פוזה. ובמשפט אחרון אני רוצה לדבר ולצטט את ז'אן ז'אק רוסו, שאמר שהבושה, גברתי, היא בת לווייתה של היכולת להבחין בין טוב לרע. ובמקום שאין בושה אין לאנשים יכולת להבחין בין טוב לרע, גם אם לא היה כלום כי אין כלום. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חבר הכנסת רוברט אילטוב. אמרתי טוב? << קריאה >> אילן גילאון (מרצ): << קריאה >> מסעוד מכלוף גנאים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חבר הכנסת גנאים, בבקשה. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, תחילה קצת תיקון בתרגומים. אני לא יודע אם זה בכוונה, וחבריי חברי הכנסת, עמיתיי ברשימה המשותפת והערבים אולי יודעים שכאשר אומרים שר ביטחון, בערבית מה זה? וזיר אל-אמן. אבל בכל כלי התקשורת בערבית ואפילו בעיתונים הערביים, כאשר מתרגמים, איך מתרגמים את זה? שר ההגנה, וזיר א-דיפאע. זה לא דיפאע. מיש וזיר א-דיפאע – וזיר אל-אמן. כמו גם כאשר מתרגמים – אני לא יודע אם זה בכוונה – וזיר אל-חרב. כאשר מתרגמים למשל את שרת המשפטים, אל-מפרוד וזירת אל-קדאא, אבל כנראה בכוונה מתרגמים את זה לערבית וזירת אל-עדל, שרת הצדק. לצדק יש שר? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> יש צרה. << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> צדק כזה תחת השרה הזאת, אז אוי ואבוי לצדק. זה קצת תיקון לתרגום מעברית לערבית, שכנראה יש פה כוונה לא כל כך תמימה לתרגם: אל-אמן אל-דיפאע, אל-קדאא לאל-עדל. גברתי היושבת-ראש, ראש הממשלה לא מסתפק בכל המשרות והתיקים שלו והוא רוצה להיות שר ביטחון. בתחילה, אי-אפשר שיהיה ראש ממשלה והוא מערער את ביטחונם של חלק מהאזרחים במדינה ואני מדבר על האזרחים הערבים. גברתי היושבת-ראש, תושבי הכפר עכברא בצפון, שליד צפת, שהם אמורים להיות שכונה בעיר צפת, הם חוו בליל יום שישי שעבר את הטעם המר של ההסתה ושל התסיסה נגד הציבור הערבי, שהתחילה עם ראש הממשלה. בליל יום שישי קיצונים ששייכים למפלגות ימין קיצוני חסמו את הכניסה לכפר עכברא באבנים ובצמיגים בוערים, וכל רכב של אנשי עכברא הם תקפו אותו באבנים. לצערי הרב, המשטרה התערבה מאוחר. הכפר עכברא והתושבים שלו חוו מה זה הסתה גזענית, שהתחיל אותה ראש הממשלה מאז "הערבים נוהרים" עד החוקים הגזעניים בכנסת. משום כאשר מדברים על הימין הקיצוני צריך לדבר על מאיפה הם מוזנים, מאיפה הם נתמכים. הם נתמכים על ידי האקלים, על ידי האווירה שיצרו ראש הממשלה וממשלתו, שהיא אווירה גזענית, אווירה של שנאה נגד האזרחים הערבים. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוברט אילטוב – אינו נוכח. חברת הכנסת לאה פדידה, ואחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. שלוש דקות לרשותך. בבקשה. << דובר >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אם זה לא היה עצוב אז זה היה על סף הבדיחה ומצחיק. אפשר לחשוב שהכול כשורה, והכול בסדר, והאזרח יכול לישון בשקט, ולהגיד: הממשלה הזאת דואגת לי. אבל לא. יש לנו אדם שחושב שהוא כל יכול. אבל לא, אתה לא כל יכול. ויש אדם שחושב שהוא יכול להיות שר הקליטה, שר הבריאות, שר הביטחון, שר החוץ וראש ממשלה. איפה נשמע דבר כזה? ואף אחד, ואף אחד מהתיקים האלה לא הולך ככה בתלם ובשורה. ואף אחד מהתיקים האלה לא מתייחס באמת לאזרח ולאזרחית. אז אחד מהשניים, או שאתה באמת ובתמים לא סופר את העם ולא את האזרחים, כי אז מה אכפת לך? לא מגיע להם. לא מגיע לנו, לעם הזה, שר בריאות או שר ביטחון או שר החוץ. ואיך אפשר לעשות את שניהם ביחד? בזמן שאתה בגואטמלה אתה רוצה לטפל במדיניות הביטחון כאן? נו, ברצינות. זו בדיחה. או שאתה מזלזל כל כך בחברי הכנסת שלך, שאתה אומר שאין אף אחד ראוי ואף אחד לא מתאים, רק אתה. וואו, זה על סף שיגעון גדלות. ואתה יודע מה, ראיתי בטלוויזיה ביום שישי את כל הנתינים האלה – וואי, הוא כמו גוליבר בארץ הגמדים. אז לא. אנחנו בעם לא גמדים, ואתה לא גוליבר. סך הכול פרזנטור שמנצל את העוצמה ומנצל את הכוח של ה-61. הגיע הזמן להסתכל לעם בעיניים והגיע הזמן לדעת ולהבין שאי-אפשר לשחק אותה כל הזמן. אי-אפשר להיות שר הביטחון בזמן שאתה לא כאן. אי-אפשר כל הזמן לצעוק: הימין חזק בביטחון. איפה? מה? על מה? נכשלתם. תיתנו לנו. תחזיקו. איפה כל מה שאתם מבטיחים? האם אנחנו יכולים לישון בשקט ולהגיד שעכשיו, במצב הביטחוני הזה, שדורש באמת ובתמים יחס רציני, יש לנו שר ביטחון שמשקיע את כל-כולו? אז אין לנו. אתם יודעים, גם יש לי שאלה. איך אדם יכול להרשות לעצמו? אולי הוא פשוט אוהב את עצמו יותר מדי. מסתכל במראה בסלון ואומר: היי, שר הביטחון. אפשר לדבר עם שר החוץ? היי, שר החוץ, בוא נדבר עם שר הבריאות, נצרף גם את הקליטה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זו בדיחה. תחזיר את המדינה לעם. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, עוד בתחילת הקדנציה של הממשלה הזו שלחתי שאילתה לראש הממשלה – אני רואה שמר נאזם בדר נמצא, אז אני בטוח שגם הוא מודע לסוגיה הזו. עוד בתחילת הקדנציה שלחתי שאילתה לראש הממשלה: מהי התוכנית המדינית שלו ומה הוא מציע כפתרון לסכסוך הפלסטיני–ישראלי או הערבי–ישראלי. וחשבתי שאני אמור לשאול שאלה פשוטה ולקבל תשובה פשוטה. ראש הממשלה, שעומד בראש המפלגה הכי גדולה במשכן הזה, אמור להציג לנבחרי הציבור, לקהל הרחב, מהי התוכנית המדינית שלו, מה הוא מציע. ואני מחכה ואני מחכה, ואני עד היום מחכה ולא מקבל תשובה לגבי התוכנית המדינית. וכנראה שאין תוכנית מדינית, וכנראה שאין לראש הממשלה מה להצהיר עליו כדי לקדם את השלום. אני לא בטוח שבכלל יש כוונות לקדם את השלום. ואני שואל אתכם באמת – אני רואה שגם השר שטייניץ נמצא: מישהו באמת יודע מה התוכנית המדינית של הממשלה הזו? מישהו יודע מה הממשלה הזו מציעה? האם מדינה אחת יהודית וציונית? האם בכלל רוצים מדינה פלסטינית בגבולות 67'? בטח לא, אבל מה הם מציעים? מישהו יודע? חבר הכנסת פורר, ישבת כמעט כל הקדנציה בממשלה, יש לממשלה הזו תוכנית מדינית? כל מה שאני שומע זה שרים שעומדים על הדוכן הזה – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני אשמח לפרט לך את התוכנית המדינית של ישראל ביתנו. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> שרים שעומדים על הדוכן הזה – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אום אל-פחם – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ומדברים על הרחבת התנחלויות ועל הצורך לספח אזורי C. חלק מהשרים אומרים שלא רק שאין מדינה פלסטינית – בכלל אין עם פלסטיני. אז מה הם מציעים? נראה לי שמה שהם מציעים זה, לצערי – הם מובילים את שני העמים לקטסטרופה של עימות נמשך ונמשך בלי שום פתרון. ואני מאתגר: הינה, יהיה לנו שר ביטחון חדש, אז שבבקשה אולי סוף-סוף יגלה לנו מהי התוכנית המדינית. מה הוא מציע? מה הוא מציע לציבור בישראל כדי לסיים את הסכסוך הזה שנמשך עשרות שנים? << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> הגיע הזמן שהציבור בישראל ידע מהי התוכנית המדינית, אם קיימת תוכנית מדינית כזו. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה – אינו נוכח. חברת הכנסת רויטל סויד, בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, תראו, מתפתח לנו פה איזה משהו חדש-ישן, אבל צריך לתת עליו את הדעת. בבית היהודי מעלים השבוע שתי הצעות חוק שעומד היועץ המשפטי לממשלה ואומר עליהן: הן לא חוקתיות. זאת אומרת, זה לא רק שאני לא יכול להגן עליהן בפני בג"ץ אלא הן אפילו מסכנות אותנו כמדינה ביחסים הבין-לאומיים שלנו ובבית הדין הבין-לאומי בהאג. זאת אומרת, יש לנו פה מפלגה של שמונה מנדטים, 7% בלבד מכל האוכלוסייה בחרה בה, שפשוט מחליטה לצפצף לא רק עלינו, אלא על החוק עצמו, ומעלה שתי הצעות חוק. עכשיו, יש להם שרת משפטים – יש פה פטנט, יש פה שרת משפטים והיא יושבת-ראש ועדת שרים לענייני חקיקה. זאת אומרת, בכל מחסום אחר היה עומד שם יושב-ראש הוועדה, ובאמת מנהל את זה, ואומר: תקשיבו, יש פה הצעת חוק, היועץ המשפטי נגד. אבל ברגע שעל המחסום, על השלטר, יושבת שרת המשפטים, שנמנית עם אותם שמונה מנדטים של הבית היהודי, היא מאפשרת להעביר בוועדת שרים הצעות חוק, שעליהן עומד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ואומר: הן פוגעות – פוגעות בעקרון השוויון, פוגעות בנו ברמה הבין-לאומית, הן פשוט מנוגדות לחוק. יש כאן איזושהי תופעה אבסורדית: לקדם חקיקה שהיא עצמה הפרת החוק. לבוא ולהכשיר בשטחים מאחזים או יישובים ולבוא ולומר שתוך שנתיים חייבים להסדיר אותם, זה לבוא וליצור מצב שאין לו אף תקדים בשום מקום בארץ. עכשיו, זה רק על קצה המזלג. הנקודה המהותית היא שהממשלה הזו מאפשרת את זה; שאין פה אף אחד שקם ואומר: תפסיקו עם זה. נותנים למצב הלא-נורמלי הזה להתקיים. ולכן ממשלה שמקדמת חוקים שהם עצמם הפרות חוק, וממשלה שהשרים שלה הם אלה שהולכים להפגין נגדה זו ממשלה שאיבדה כל דרך, ממשלה בהפרעה. והממשלה הזו מילאה את ימיה וחייבת, אבל חייבת, להתפזר. תודה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת ציפי לבני, ואחריה – חברת הכנסת סתיו שפיר. שלוש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר >> ראש הממשלה ושר הביטחון ושר החוץ ושר הבריאות והשר לקליטת העלייה – אני לא יודעת אם שכחתי משהו – כל כך הרבה תארים עבור כל כך מעט דרך וזמן שנשארו לכם להיות בשלטון. אנחנו בוודאי נתנגד למינוי של נתניהו גם כשר ביטחון, אבל אני לא מתנגדת בגלל ריבוי התיקים. ריבוי התיקים זאת בעיה, אבל בואו נניח שאפשר להתגבר עליה, בואו נניח שהוא מוסר את כל התיקים ונשאר רק ראש הממשלה ושר הביטחון. הבעיה היא לא ריבוי התיקים, הבעיה היא מיעוט המדיניות; הבעיה היא החולשה; לא החולשה של מדינת ישראל, מדינת ישראל היא מדינה חזקה והיא תישאר מדינה חזקה, אלא החולשה האישית והפוליטית של ראש הממשלה. אז זהו, שפעם נתניהו היה הבטחה בביטחון, מר ביטחון. הוא כתב ספר נהדר, אני מסכימה עם כל מילה שם, על איך נאבקים בטרור. הוא היה ראש האופוזיציה, זה שנעמד במבצע צבאי ואומר לאזרחי ישראל: אני, אני, אני – אני יודע להכריע את החמאס, וזה כשאנחנו ניהלנו את המבצע הצבאי. אבל זהו, ההבטחה התפוגגה והתבררה המציאות. ובמציאות הזאת, במקום ספר איך להילחם בטרור יש מזוודות כסף שנמסרות לטרוריסטים. והחולשה הזאת היא לא רק חולשה מול החמאס – וזה החלק שהכי מפחיד אותי באירוע הזה, זה החלק שבו הכי מפחיד אותי לתת לו להיות גם שר ביטחון – זאת החולשה הפוליטית שלו. כי מדובר כאן באדם שבאמת יודע, מנתח את המצב האזורי, עם הערכה ביטחונית בסדר גמור. אבל אז הוא נותן לחבורה משיחית, ילדותית, להעביר שורה של חוקים שלא רק שלא עוזרים לביטחון – מילא שהם לא עוזרים לביטחון; שלא רק פוגעים בכל תפיסת שלטון החוק; שלא רק מעבירים אותנו לסיפוח – אלא הם פוגעים בביטחון. כשראש השב"כ או ראשי מערכות הביטחון באים ואומרים: זה יחמם לנו את הגזרה וזה ייצור יותר נפיצות – זה לא עניין תיאורטי, זה חיים של אנשים, של אזרחי מדינת ישראל. אז אתה מבין, ראש הממשלה, ביטחון זה לא להסתובב עם יוניקלו ולהיות סחבק עם חיילים ולקבל תמונה טובה בעיתון, עלק, הינה אני מר ביטחון. ביטחון זה מדיניות. ביטחון זה לא: קצת נדאג לחמאס וקצת נמשיך לדבר נגד הרשות הפלסטינית – זה מדיניות שבצד אחד יש תפיסה ביטחונית ברורה ויד קשה נגד הטרור כשצריך, אבל גם אופק מדיני, וגם לחזק את אלה שמשתפים איתנו פעולה, ביטחונית. אבל זה לא נעים לך להגיד את זה, למרות שאתה יודע את האמת, ואני יודעת מה אתה חושב על כל החוקים של בנט. אבל אתה נכנע, כי אתה רוצה לשרוד. והכניעה הזאת לחמאס, יחד עם הכניעה הפוליטית שלך – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> ציפי לבני (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לקיצונים, זה הכול ההפך מביטחון. מילה אחרונה, שכולנו שותפים לה, באמת, עם פטירתה של רונה רמון, מה שמזכיר לנו שהביטחון זה, קודם כול, האנשים הנפלאים האלה. זה אסף רמון שנפל, זה אילן רמון שהתרסק, וזאת אישה מדהימה שלקחה את כל האבל הזה והצער הזה לחנך כאן דור צעיר עם ערכים. אז ביטחון זה גם לחשוב על האנשים האלה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת סתיו שפיר, בבקשה. שלוש דקות. << דובר >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה. לא רק על העובדה שראש הממשלה לקח על עצמו גם את תפקיד שר הביטחון אנחנו תוהים כאן ומתלוננים. היו פה ראשי ממשלה בישראל שמילאו את תפקידם גם כראש ממשלה וגם כשר ביטחון במקביל ועשו עבודה מצוינת. אבל ראש הממשלה הזה, שהוא גם שר הביטחון וגם שר הבריאות ושר העלייה והקליטה וכמובן שר החוץ, הוא לא יודע למלא את תפקידו כשר ביטחון, ועל כך אנחנו מוחים כאן. השבוע הייתי בעוטף עזה, שוב, לפגוש את התושבים, לנסות לסייע. מי לא היה בעוטף עזה, כבר מעל שמונה חודשים לא הגיע ליישובים צמודי הגדר? ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו. הוא חושש ללכת לשם ולהביט בעיניהם של תושבים שחיים כבר 15 שנה תחת אש; לא מסוגל לעמוד מולם ולדעת שאין לו תשובות על השאלות שהם ישאלו אותו, שאין לו תוכנית רצינית, שאין לו אסטרטגיה, שהוא משלם לחמאס, אבל לא מסוגל לפתור את בעיותיה הביטחוניות של המדינה. ולכן הוא לא טורח להגיע לשם. בזמן שטרוריסטים רוצחים ישראלים הממשלה הזו לא עסוקה בביטחון, היא עסוקה בלנהל גנון – חצי משרי הממשלה הולכים להפגין נגד מדיניות הממשלה בביטחון? אתם צוחקים? אני רואה שהשר שטייניץ עסוק עכשיו בקריאת ספר, ונהנה לא להקשיב לדיון. ייתכן שהממשלה הזאת הולכת להפגין נגד עצמה במקום לנסות ולהידרש לבעיות הביטחוניות של מדינת ישראל? איך זה ייתכן? ואיך אתם לא מתביישים שבזמן שישראלים נרצחים, מה שלכם יש לעשות זה לנסות לעשות כותרות בעיתון על חשבון ישראלים, על חשבון חיילי צה"ל שמגינים עלינו, ולהשיג לעצמכם עוד ג'ובים וכיבודים במקום לטפל בבעיות? אדם כזה לא יכול להיות שר הביטחון, ולא בגלל כפל התפקידים אלא כי הוא לא מסוגל למלא את תפקידו. תראו את המשפחות של החיילים ההרוגים. שמעתם בטח את דבריו של אביו של סמל יוסף כהן, אליהו, ואיך הוא דיבר על בנו. הוא אמר: בני היה ישראלי חרדי ואיש טוב לב. הלוואי הלוואי שיותר מכם בממשלה הייתם מדברים בצורה כזאת – לדאוג, קודם כול, לישראל, לעם ישראל, מעבר למגזרים והזהויות השונות שאתם מנסים ללבות פה את האש והשנאה ביניהם; לדאוג, קודם כול, לכולנו – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – לישראליות, לביטחונה של מדינת ישראל, לממלכתיות ולדאגה שלנו אחד לשני. במקום לעסוק בהסתה ובפירוק – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – כל הדברים הטובים בחברה הישראלית, תחשבו בדיוק ככה, כפי שדיבר האב על בנו – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ישראלי – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – איש עם לב טוב. הלוואי גם עליכם. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חבר הכנסת עמר בר-לב, בבקשה. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יהי זכרם ברוך. ושאלה יהיו החיילים האחרונים שמאבדים את חייהם. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אמן, אמן. << דובר_המשך >> סתיו שפיר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אמן. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת בר-לב, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עמר בר-לב (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה. ראש הממשלה ביבי, לפני חמישה שבועות הכנסת את כל הציבור בישראל ללחץ, דיברת על הקרבה קרבה ובאה עלינו, על כל אזרחי המדינה. ההקרבה שעליה דיברת אז, פעולה של צה"ל, היום כבר כל הציבור יודע על מה דיברת, על פעולה של צה"ל בתוך גבולות ישראל, פעולה לגיטימית, ולזה קראת הקרבה – ממש ממש מסוכן. אבל האמת, האמת היא שהאיום בהקרבה שימש בידך תירוץ להתקפל בפני החמאס. בואו נגיד את האמת, אתה, הממשלה, לצערנו מדינת ישראל, התקפלתם בפני החמאס. ההקרבה שימשה לך תירוץ להפקיר את תושבי הדרום. והאמת שהמצב חמור עוד יותר, כי אתה, ראש הממשלה, מפקיר את תושבי הדרום כבר שנים. מה שאתה קורא לו טפטוף קל, גלים של טפטוף – נראה אותך אדוני ראש הממשלה, חי עם המשפחה שלך, עם הילדים שלך, מתחת הטפטוף הקל הזה במשך השנים האחרונות. לא אתה, ביבי, ולא חברי הקבינט סופרים את תושבי הדרום. בוא נגיד את האמת, אתם פשוט לא סופרים אותם; ובמקום להקשיב להמלצות ראשי מערכת הביטחון שניתנו לכם בקבינט לפני שנה – זה פשוט הודלף שאמר לכם גם הרמטכ"ל ואמר לכם ראש השב"כ וראש אמ"ן: השקט בדרום לא יימשך – לפני שנה הם אמרו את זה – או שיידרדר למלחמה או שתעשו מהלכים כאלה ואחרים להקל את המצוקה ההומניטרית ברצועת עזה. אבל ביבי, אתה כרגיל אז לא עשית כלום, וכשכבר התחלת לדבר על הסדרה, זה מעט מדי ומאוחר מדי. לפני שלושה חודשים אמר לכם הרמטכ"ל בקבינט, בהתייחס ליהודה ושומרון: יש מתח גדול, המצב ביהודה ושומרון נפיץ. אבל גם אז יצאו שרים מהממשלה שלך, מהקבינט, וזלזלו ברמטכ"ל. דיברו עליו – אני לא רוצה לחזור ולומר, מה כאן אמרו לו; והינה ראינו מה קורה בשבוע האחרון. אז אתה, אדוני ראש הממשלה, ואתם, שרי הקבינט – שרי הממשלה כולה, לא רק הקבינט – חיים במציאות מדומה, אתם מסרבים להכיר במציאות. אתם מסרבים להכיר במה שאומרים לכם ראשי מערכת הביטחון, שיש מגבלה לכוח. אי-אפשר רק בכוח – וצה"ל הוא חזק – לפתור את כל הבעיות, בוודאי חלק מהבעיות שלנו עם האויבים שלנו; זה לא ילך, צריך לבחור בדרכים אחרות. ולכן אני שואל אותך, ראש הממשלה, איך אתה, שבאופן קבוע לא מקבל את עמדת והמלצת ראשי מערכת הביטחון, איך אתה יכול להיות שר ביטחון? תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רוברט טיבייב, ואחריו – חבר הכנסת נחמן שי. רוברט טיבייב – אינו נוכח. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחרון הדוברים – חבר הכנסת עודד פורר. שלוש דקות. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה קודם כול להתחיל בחדשה הקשה שקיבלנו הערב, מותה של רונה רמון. אני חושב שאין אדם אחד במדינת ישראל שליבו לא נצבט כשהוא שמע את הידיעה הזאת. אני משוכנע שאי שם בעולם שמעלינו יש עכשיו פגישה מאוד מרגשת בין אילן ורונה ואסף, חצי ממשפחת רמון כבר שם, והם ודאי מביטים למטה על שלושת הילדים שנשארו פה והם יעקבו אחריהם שנים ארוכות ויאחלו להם כל טוב; וכל אחד ואחת מאיתנו ילמדו את הסיפור המיוחד ויוצא הדופן של משפחת רמון: האסטרונאוט אילן, הבן הטייס אסף והאם רונה, שלימדה את כולנו לקח איך נופלים וקמים וממשיכים ועושים גדולות. אני חושב שהדברים שהיא אמרה בטקס השאת המשואות ביום העצמאות ה-68 יכולים לשמש אותנו בכל רגע ורגע. כאשר היא הדליקה את המשואה ואמרה שהיא מדליקה את המשואה "לכבודם של אהוביי, אילן ואסף, שהיו נר ומגדלור להגשמת חזוני; לכבודם של טייסי חיל האוויר לדורותיהם המגינים עלינו ממעל; לכבודם של אנשי החלל הפורצים גבולות למען האנושות; לכבוד ילדיי וכל הצעירים שגדלים מתוך אמונה באדם, אהבת המדינה ותקווה לשלום; ולכבוד המשפחות השכולות, לכבוד העושים למרות הכאב ויוצרים מתוך החושך". אני חושב שהשם הזה, השם רמון, חרוט על לוח הזיכרון של כולנו ובזיכרון של מדינת ישראל כולה. יש לי עוד מעט זמן ואני אומר משהו, ואני פונה אל ראש הממשלה. או-טו-טו אדוני נוסע לחוץ-לארץ, לברזיל. יש הנחיה שראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ לא יכולים לנסוע ביחד. זה כלל כזה. << קריאה >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> נכון, גם המטה הכללי של צה"ל לא ייסע אף פעם כולו ביחד. הייתי פעם יועץ תקשורת לשר הביטחון משה ארנס, והוא היה צריך לנסוע יחד עם שמיר לפגישות בבית הלבן. אז היה ברור שנוסעים בשתי טיסות נפרדות, לא נוסעים ביחד. עכשיו אני סקרן לדעת מה יעשה ראש הממשלה, איך הוא ישאיר את שר הביטחון על מטוס אחד, את שר החוץ על מטוס אחר, והוא ייסע על מטוס שלישי. אני מצטער, לא שמעתי עדיין שיש אפשרות כזאת. זה רק אומר מילה אחת. איך יכול להיות – – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> המטוס – – – << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> איך יכול להיות שאדם אחד ממלא את שלושת התפקידים המרכזיים האלה ונעדר מהארץ באותה תקופה? זה לא יכול להיות, תסלחו לי. ברזיל זה מקום די רחוק, אז כל המטה הכללי, כל משרד החוץ, כולם ייסעו אחריו ביחד כדי לנהל את ענייני המדינה מברזיליה? זאת רק דוגמה. שר הביטחון, שר החוץ, ראש הממשלה, שר הבריאות, תוריד את התיקים האלה, תיסע בתיק אחד מרכזי, ואת כל היתר צריך לתת למי שיכול לשאת בתפקיד הזה במשרה מלאה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> לא הגעתי לדוכן, את כבר סופרת לי את – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> גם ככה אני כל הזמן מוסיפה לכם. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה, גברתי. תראי, שרי הקבינט – ואני חייב לומר את זה דווקא בדיון הזה של מינוי שר ביטחון חדש – הצליחו להראות לנו שהם דווקא בהחלט יודעים לתקוף את הממשלה בכוח רב. אבל כנראה שיש להם הרבה כוח לתקוף את הממשלה, ואין להם מספיק כוח להיפרד מהכיסא שהם דבוקים אליו בכזאת עוצמה, כי כשאתה שומע אותם אתה לא מבין מה הם עושים בממשלה. רק אתמול אומר השר לוין, נגד הממשלה, שהגיע הזמן למעשים – אפשר היה להגיד את זה גם מהאופוזיציה. או שמגדיל ואומר אתמול השר אורי אריאל בהפגנה כנגד הממשלה: אין אף אחד בעם שמסכים שיהיה טרור, לא בעזה, לא בצפון ולא ביו"ש. צה"ל יודע לעשות את העבודה גם בשלוש חזיתות. אבל הממשלה אומרת אחרת, הממשלה שהוא חבר בה. ומגדיל עוד יושב-ראש המפלגה שלו, השר בנט, ומסביר שאיבדנו את ההרתעה, שישראלים נהרגים משום שהמחבלים הפסיקו לפחד; ועוד הוא אומר, כשהוא חבר בממשלה שמעבירה כספים לארגון טרור, שלמחבלים היום משתלם להרוג יהודים. חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, גברתי היושבת-ראש, יש הרבה סיבות למה לא לאשר את המינוי הזה, אבל אני יכול למנות לפחות – לא סיבה אחת, אני יכול למנות מיליון סיבות, שני מיליון סיבות, שלושה מיליון סיבות, ארבעה מיליון סיבות, חמישה מיליון סיבות, שישה מיליון סיבות, שבעה מיליון סיבות, שמונה מיליון סיבות, גם לא תשעה מיליון סיבות ולא עשרה מיליון סיבות ולא 11 מיליון סיבות ולא 12 ולא 13 מיליון סיבות ולא 14 מיליון סיבות וגם לא 15 מיליון סיבות, אדוני – – – << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> 15 מיליון סיבות. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> וגם לא 15 מיליון סיבות, אדוני. 16 מיליון סיבות, ו-17 מיליון סיבות, ו-18 מיליון סיבות, ו-19 מיליון סיבות, ו-20 מיליון סיבות ו-21 מיליון סיבות למה לא לאשר את המינוי הזה, ו-22 מיליון סיבות, ו-23 מיליון סיבות, גברתי, ו-24 מיליון סיבות, ו-25 מיליון סיבות, ו-26 מיליון סיבות, ו-27 מיליון סיבות, ו-28 מיליון סיבות, ו-29 מיליון סיבות, ו-30 מיליון סיבות – על ה-30 מיליון דולר שכבר עברו. אבל יש 31 מיליון סיבות, ו-32 מיליון סיבות, ו-33 מיליון סיבות – – << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה יודע לספור. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ו-34 מיליון סיבות, ו-35 מיליון סיבות, גברתי, ו-36 מיליון סיבות, ו-37 מיליון סיבות, ו-38 מיליון סיבות, ו-39 מיליון סיבות, ו-40 מיליון סיבות, ו-41 מיליון סיבות, ו-42 מיליון סיבות, ו-43 מיליון סיבות, ו-44 מיליון סיבות, ו-45 מיליון סיבות, ו-46 מיליון סיבות, ו-47 מיליון סיבות, ו-48 מיליון סיבות, ו-49 מיליון סיבות, ו-50 מיליון סיבות – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> נא לסיים, בבקשה, תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – וזה לא מספיק, כי יש גם 60 מיליון סיבות, גברתי, ו-70 מיליון סיבות, ו-80 מיליון סיבות – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת פורר. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – וסך הכול, גברתי, 90 מיליון דולר שהממשלה הזאת אישרה להעביר לארגון טרור בכסף מזומן. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> 30 מיליון דולר שכבר עברו ועוד 60 שיעברו. 15 מיליון דולר במזומן, בחודש הבא, יעברו שוב. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> קודם זה היה משלוח דמי חנוכה לחנוכה – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – אחר כך זה יהיה משלוח מנות לפורים. גברתי, רק על זה אסור לאשר את המינוי הזה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה. יעלה לסכם השר יובל שטייניץ. בבקשה. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר >> גברתי היושבת-ראש, קודם כול, אני רוצה להגיב על הנאום האחרון, של חבר הכנסת פורר, ולהזכיר לחבר הכנסת פורר שעד לפני כחודש, חודש וחצי, הוא היה חבר בקואליציה. מפלגתו הייתה חברה בממשלה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> כשהחלטתם להעביר כסף לחמאס עזבנו את הממשלה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> שמענו את הדבר הזה. אני רק רוצה לומר לך שבמשך שנים אבו מאזן, מרמאללה, העביר כל חודש את אותו סכום בדיוק לעזה, למה שאתה קורא החמאס, וברוב הזמן הזה אתם, אתם, ישראל ביתנו, ישבתם בממשלה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל זה לא קציני צה"ל שמלווים את המזוודות – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> כל מה שקרה כאן – אבו מאזן הפסיק להעביר את הכסף הזה כדי לחנוק את עזה, כדי לגרום למשבר הומניטרי, שלא יהיה כסף למזון ותרופות, וקטאר העבירה את אותו סכום בדיוק. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עדיף שתחפש סיבות אחרות. על הנושא של העברת הכסף לחמאס אל תדבר, תאמין לי שזה מביך אותך – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך שקודם כול קטאר העבירה גם לפני שלוש שנים כסף לחמאס, כשאתם הייתם בממשלה וידידי אביגדור ליברמן היה שר הביטחון. אבל אם מדברים על העברת כסף לעזה בכלל, אז זה נכון שהמדיניות שלנו הייתה ונשארה – גם כשאתם בממשלה וגם כשאתם באופוזיציה – לא ליצור משבר הומניטרי קשה בעזה. לכן אנחנו מאפשרים להעביר כסף לחשמל ולבתי חולים, וגם למשכורות לפקידים, כדי שיהיה כסף לקנות מזון ותרופות. אני שמעתי את הדמגוגיה הזאת שכל כסף שנכנס לעזה הוא כסף לחמאס. זה פשוט לא נכון. פשוט לא נכון. פייק ניוז, כמו שאומר הנשיא טראמפ. הכסף שקטאר מעבירה הוא, קודם כול, בדיוק אותו סכום שעבר עד לפני שמונה חודשים מרמאללה, רק שהפעם זה עובר מדוחא במקום רמאללה. שנית, הפיקוח על היעדים של הכסף הזה, מי בדיוק מקבל, הוא הרבה יותר טוב והדוק היום – ואת זה יגיד לך גם ראש השב"כ – מאשר היה לפני חצי שנה, כשאתם הייתם בממשלה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אז קודם כול, די עם ההטעיה הזאת, שעד לפני חודשיים כספים שעברו לעזה זה היה בסדר כי זה למנוע משבר הומניטרי, ופתאום, כשעזבתם את הממשלה, לצערי – כששר הביטחון ליברמן והשרה לנדבר התפטרו – פתאום זה כסף לחמאס. << קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> זה בדיוק אותו סכום כסף, לאותה רצועת עזה, רק שרמת הפיקוח על הכסף, רמת הפיקוח על הכסף הזה טובה בהרבה היום ממה שהיא הייתה לפני שנה ושנתיים. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אז אולי תתחילו לשלם משכורות לכל הציבור במזומן, אתם מפקחים יותר טוב במזומן – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> שוב הדמגוגיה הזאת. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> איך אתה עומד על הבמה ויכול להגיד – – – 15 מיליון דולר במזומן – – – על ידי הרשות הפלסטינית ואת הכספים שממשלת ישראל – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אז אני אסביר לך, אני אסביר לך. לא אני אומר את זה, לא אני אומר את זה, כי אני לא בקי מספיק. מי שאומר את זה זה ראש השב"כ וראש אמ"ן. הם אומרים שהפיקוח הפעם הרבה יותר הדוק ממה שהיה קודם. אז אני מציע לך לסמוך על חוות הדעת של גורמי הביטחון, השב"כ ואמ"ן. הם אומרים שיש שיפור בשליטה על הכסף הזה – – << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני סומך על חוות הדעת של החמאס, שאומר שהוא – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> – – מאז שעזבתם את הקואליציה. זו האמת. והמדיניות שלנו אכן תמיד הייתה – והיא לא פשוטה – למנוע משבר הומניטרי, למנוע את החרפת המשבר ההומניטרי בעזה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> 15 מיליון דולר זה – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> זו הייתה המדיניות בשעה שידידי אביגדור ליברמן היה שר הביטחון, וזאת אותה מדיניות שנמשכת גם היום. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> למה בכסף מזומן במזוודות? << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> כי זאת הדרך שבה קטאר בחרה להעביר את זה. על כל פנים, זה פייק ניוז. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> היית שר האוצר. אתה עומד מאחורי העברת כסף – – – במזוודות? אתה אומר – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> סליחה, אדוני היושב-ראש, הוא מפריע לי קצת יותר מדי, חבר הכנסת הצעיר והנמרץ הזה. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חבל שאתם לא מתייחסים ככה למלחמה בטרור. אולי זה – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת פורר. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אתה יודע, הייתם עכשיו שנתיים וחצי בממשלה, נלחמנו ביחד נגד הטרור, היו לנו הצלחות לא מבוטלות. אבל אתם הייתם בממשלה. פתאום, רק עזבתם, הכול נהיה רע? לפני זה הכול היה טוב? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה רוצה לבחון את המספרים? בוא נבחן את המספרים – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אם הממשלה כל כך גרועה במלחמה בטרור, אז ראינו את ההצלחות העצומות של שר הביטחון הקודם רק לפני כמה חודשים. מעניין איך לא מיגרנו את הטרור לחלוטין. עכשיו אני אגיד לך את האמת. אני אומר את זה לכולם, לחבריי גם מימין וגם משמאל: לצערי הרב, הטרור איתנו 70 שנה, מאז הקמת המדינה, ומעולם, למרות שהפלאנו בו את מכותינו, לא הצלחנו למגר אותו לחלוטין, ובמצב הנוכחי במזרח התיכון, לצערי הרב, לאף אחד אין קונץ פטנט למגר את הטרור לחלוטין. זאת האמת, וכל דבר אחר הוא בגדר הטעיה של הציבור ואשליות בשקל. << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אתה בטוח – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> צריך להכיר במציאות. זו המציאות במזרח התיכון; אנחנו מגינים על קיומנו, נאבקים בטרור, שוללים את נשק המנהרות, קודם מהחמאס והיום מחיזבאללה, מונעים בהצלחה לא מבוטלת את ההתבססות של איראן, ההתבססות הצבאית שאיראן תכננה לבצע בסוריה, במערכה שנמשכת כבר שלוש שנים, מערכה שיש לה הצלחות גדולות מאוד – ועדיין, האתגרים הם לא רק מאחורינו אלא גם מלפנינו. עכשיו אני רוצה להתייחס גם כן להטעיה ולסערה שהייתה פה בדבר מחירי החשמל. קודם כול, אני רוצה לומר לכם מה העובדות. העובדות הן שלפני ארבע שנים מחיר החשמל היה יקר ב-16%. בארבע השנים האחרונות מחירי החשמל ירדו, בכמה פעימות, ב-15% או 16%. והפעם הם עולים. הם לא יעלו ב-6%, הם יעלו בהרבה פחות, אבל תהיה, אני מעריך, עלייה מסוימת של אחוזים בודדים. שמעתי חברים מיש עתיד, כולל אנשים שאני מאוד מעריך, מתלוננים על מחיר החשמל. בתקופה של יש עתיד בממשלה, לפני שלוש או ארבע שנים, ב-2014, מחיר החשמל היה גבוה ב-15% יותר מהיום. ב-15%. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> בגללנו? << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא אמרתי בגללכם, אמרתי שכשאתם הייתם בממשלה, מחיר החשמל היה גבוה משמעותית ממה שהוא היום לאחר ההעלאה. אני אומר עובדות, מאיר. אתה יודע כמה אני מעריך אותך וגם מחבב אותך. אני אומר עובדות. העובדה היא שמחיר החשמל לפעמים עולה ולפעמים יורד. לפני ארבע שנים הוא היה גבוה ב-15% או 16% מהיום, וגם אחרי ההעלאה הוא עדיין יהיה גבוה ב-10% או 12% ממה שהיה בתקופה שאתם הייתם איתנו בממשלה. אלה עובדות. הדבר השני שאני יכול לומר: מחיר החשמל בישראל נמוך יחסית לרוב מדינות אירופה. עכשיו לדבר השלישי: שמעתי בימים האחרונים בדיחה, בדיחה – אני מניח, דרך אגב, שרוב האנשים שדבררו את הבדיחה הזאת באמת לא היו מודעים לאמת – כאילו מתווה הגז תרם לעלייה במחיר החשמל. אז אני אומר לכם ישר: מה שהתייקר בעיקר ותרם לעליה במחיר החשמל זה הדלקים המיובאים לישראל מחוץ-לארץ, שהם בערך חצי מעלויות החשמל היום. הפחם התייקר ב-12%; לצערי, למרות שהורדתי את שרפת הפחם מקרוב ל-60% לפחות מ-30%, עדיין זה 30%. זה התייקר ב-12% בשנה האחרונה, והגז הנוזלי – לא הגז שלנו, חסר לנו עדיין גז, הגז שמביאים מחוץ-לארץ, וכל עוד לווייתן לא מייצר גז חסר לנו גז אז מביאים גז נוזלי LNG מחוץ-לארץ – התייקר ב-36%. מחירו באירופה של הגז הנוזלי עומד היום על 9 דולר, בין 8.5 ל-9 דולר. זו הסיבה להתייקרות בחשמל. מתווה הגז דווקא תרם להוזלת החשמל ויתרום בעתיד להוזלה נוספת. החוזה שמדברים עליו, של חברת חשמל, שמשלמת 6.08, דולר הוא מ-2012; מתווה הגז הוא מ-2016. כלומר החוזה של חברת חשמל הוא ארבע שנים לפני גיבוש ואישור של מתווה הגז. לפני מתווה הגז, המחיר ששילמה חברת חשמל היה 6 דולר ליחידת חום. בעקבות מתווה הגז, כשהתחילה תחרות, המחיר כבר ירד, ותחנות כוח פרטיות כבר משלמות 5 דולר, וחלקן – 4 דולר, כי המחיר ירד. המחיר היה גבוה ב-50%. זאת אומרת, בעקבות מתווה הגז, חלק מהגז – החוזים שלאחר מתווה הגז הם כבר נמוכים משמעותית, נמוכים ב-20%–30%, מאשר לפני מתווה הגז. לא רק זאת, כאשר לווייתן יתחבר ויתחיל להפיק גז, באוקטובר בשנה הבאה, בעוד עשרה חודשים, הגז מלווייתן יחליף את הגז הנוזלי שאנחנו קונים היום ב-9 דולר ויימכר במחירים של בין 4 ל-5 דולר. זאת אומרת, בעוד עשרה חודשים, בזכות מתווה הגז, אנחנו נוותר לחלוטין על גז מיובא, שהיום מוכרים אותו ב-9 דולר או 8 דולר, ונקנה משדה הגז לווייתן גז במחיר של 4 דולר פלוס-מינוס. כמו שכתב היום הכתב הכלכלי הרציני סבר פלוצקר בידיעות אחרונות: אם מתווה הגז היה מבוצע לפני ארבע שנים, המחירים היום היו נמוכים בעשרות אחוזים. אם נאיץ את מתווה הגז, ככל שנאיץ את פיתוח לווייתן וכריש-תנין, מחירי האנרגיה בישראל ירדו. אני יכול להגיד כשר אנרגיה: ללא מתווה הגז וללא גז טבעי בכלל המחירים היו גבוהים היום בעשרות אחוזים. בזכות מתווה הגז המחיר כבר החל לרדת – לא המחיר של מה שנעשה לפני מתווה הגז; מה שנחתם ב-2012 נחתם ב-2012, אבל מה שנחתם ב-2017 ו-2018 זה כבר גז במחיר של 4 דולר, בשעה שלפני זה מכרו גז במחיר של 6 דולר, ובאירופה מוכרים גז היום במחיר של 8 ו-9 דולר, בחוזים החדשים. זאת אומרת, בזכות מתווה הגז אנחנו משלמים לא 9 דולר על הגז הישראלי ולא 6 דולר, כמו ששילמנו לפני המתווה, אלא אנחנו משלמים היום 4 דולר ליחידת גז, שזה אחד המחירים הנמוכים בעולם. אמור מעתה: בזכות מתווה הגז מנענו עליית מחירים גדולה בהרבה ובזכות מתווה הגז, ברגע שיסתיים פיתוחו של לווייתן, שמפותח רק מאז מתווה הגז – בעוד תשעה חודשים, עשרה חודשים – ניפטר מהגז המיובא, שהיום אנחנו קונים מחוץ-לארץ ב-8–9 דולר; זה יוחלף בגז מלווייתן, כחול-לבן, באזור ה-4 או 4.5 דולר – פחות, יותר – ונחסוך המון כסף שיתרום להפחתה במחיר החשמל. אז למרות שכולנו פוליטיקאים, בסוף בסוף צריך לומר אמת ולדבר אמת. אני רוצה לומר עוד דבר אחד על האנרגיה: החשמל שמתייקר – ושר האוצר כחלון פועל, ואנחנו משתדלים לסייע לו, למיתון ההתייקרות הזאת, שהיא תהיה נמוכה בהרבה – כנגד זה יש הוזלה משמעותית בחודש האחרון במחיר הדלק למכוניות. שאלה: למה הדלק ירד בערך ב-7% והחשמל עלה – השימוע הראשוני היה על 6% אבל זה יהיה, אני מניח, באזור 3%, 3.5%, לא יודע כמה – למה? תשובה מאוד פשוטה: לא לקחתי קרדיט על ירידת מחירי הדלק למכוניות; הדלק ירד, הבנזין ירד, כי מחיר הנפט בעולם ירד בחודשים האחרונים. החשמל עלה כי מחיר הפחם והגז הנוזלי, שהם המיובאים, עלה. זאת האמת המדויקת לגבי המחירים. במכלול, כיוון שמשפחה ממוצעת מוציאה יותר על דלק מאשר על חשמל, במכלול סל האנרגיה, עם ההתייקרות שתהיה קטנה יחסית בחשמל וההוזלה גדולה במחיר הבנזין למכוניות שלנו, במכלול, מחיר האנרגיה ירד בתחילת 2019 ולא יעלה, כשעושים את החשבון הכולל. אבל גם אמצעי תקשורת לא אחראים מעדיפים לקחת רק התייקרות ולא להזכיר שלפני זה זה הוזל ב-15%, בשלוש שנים האחרונות או ארבע השנים האחרונות. שוכחים ומשכיחים את זה שהדלק הוזל. לא מספרים לציבור שמחיר החשמל בישראל עדיין זול בהרבה מברוב מדינות אירופה, וכך יוצרים סערה בכוס מים של התייקרות שאין לה בסיס, לפחות לא בתחום האנרגיה – איפה דודי אמסלם כשצריך אותו? אני רוצה לומר לכם, מי שלא מכיר את העובדות, אני מציע לו: נא לקחת את ידיעות אחרונות, את מוסף ממון של היום, הכתב הכלכלי סבר פלוצקר פרסם על עמוד שלם ניתוח של מה עשה מתווה הגז למחירי הגז. הכותרת היא: להאיץ את מתווה הגז – מכיוון שמתווה הגז תורם להפחתת מחירי החשמל והאנרגיה במדינת ישראל. את זה לא אני אמרתי; זה הכתב הכלכלי מהבכירים והאמינים ביותר בישראל, סבר פלוצקר, בידיעות אחרונות. אני גם שומע לאחרונה על ההכנסות של המיליארדים מהגז, שדיברו עליהן ואיפה הן. אז אני רוצה להפנות את ידידיי לציטוט שאני אמרתי, כשהצלחנו כאן לגמור את החקיקה של ועדת ששינסקי, המלצות ועדת ששינסקי, אחרי קרב קשה, בסיוע של חברי כנסת מכל סיעות הבית; אני רואה פה את שלי יחימוביץ, שבהחלט נתנה סיוע ארטילרי במאבק הזה, וחברים אחרים. אני זוכר בדיוק מה אמרתי אז: ההכנסות הגדולות מהגז, אמרתי, יתחילו להגיע החל משנת 2020 או 2021. דרך אגב, בנאום שלה בכנסת אחרי אישור ועדת ששינסקי אמרה שלי יחימוביץ – אני כמעט מצטט: מה שיפה בחקיקת ששינסקי, שזו חקיקה לעתיד, כי כולם יודעים שההכנסות הגדולות מהגז יגיעו רק בעוד עשר או 12 שנים, יתחילו להגיע. ההכנסות הגדולות מהגז בדרך. כשהן תגענה, אנחנו וילדינו ניהנה מעשרות ומאות מיליארדים. התרומה לכלכלת ישראל בצמיחה היא כבר משמעותית; התרומה לכך שמחיר החשמל לא גבוה – כי הוא היה יכול להיות, בלי גז טבעי, גבוה היום ב-20%–30% – היא כבר משמעותית; התרומה ליחסים הבין-לאומיים שלנו היא כבר משמעותית. אני מאוד גאה על שני המהלכים שהובלתי, ושניהם היו לא קשים – סליחה, לא קלים – בתחום הגז הטבעי: אחד זה מתווה הגז, והשני זה חקיקת ששינסקי, שהעלתה את הכנסות האזרחים והמדינה מ-20% לאזור ה-60%. מיליארדים בודדים כבר הגיעו כתוצאה מכך לקופת המדינה. עשרות המיליארדים יתחילו להגיע כל שנה בעוד כמה שנים, אחרי החזר מלא של ההוצאות גם על תמר וגם על לוויתן וכריש-תנין. זה עוד לפנינו, אבל זה יגיע. ומי שהיה אחראי אז, כמוני וכמו – ציטטתי גם את שלי, מהנאום שלה פה, במקרה קראתי אותו לפני כמה ימים – אמר שמה שיפה בחקיקת ששינסקי הוא שההכנסות הן לא מיידיות, אלא יגיעו עוד 10, ו-12, ו-15 שנים. מה-12 ו-10 ו-15 השנים האלה חלפו כבר שמונה – סליחה, אני לא כל כך טוב במתמטיקה – חלפו שבע שנים. בעוד כמה שנים באמת ההכנסות מהגז יעלו מרמה של מיליארדים בודדים לשנה לרמה של עשרות מיליארדים כל שנה. זה גם בזכות העובדה שאת עודפי הגז העצומים שלנו אנחנו נייצא גם לירדן ומצרים, גם לרשות הפלסטינית, וגם – במהלך שיזמתי לפני שנתיים – דרך צינור הגז ישראל–אירופה, לאירופה, דרך יוון ואיטליה. אנחנו השגנו הסכם סופי – שהולך להיות מופקד באיחוד האירופי ונוכל לחתום עליו תוך כמה חודשים – ראשון מסוגו בעולם; הסכם של ארבע מדינות: איטליה, יוון, קפריסין וישראל, בגיבוי של נציבות האנרגיה של האיחוד האירופי, על הקמת צינור הגז הימי הארוך והעמוק בעולם, מהים התיכון, מישראל וקפריסין ליוון ואיטליה, ודרכן למדינות אירופה. דודי, דודי אמסלם, הבנתם? עוד לא הבנתם? להמשיך? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אוקיי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> עוד, עוד. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> יובל, הם לא הבינו. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> הם לא הבינו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבינו. צריך להסביר להם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הרי הם עושים פיקציה בכל – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> עוד קצת קריאות ביניים, כי אני צריך לשתות מים. אני רוצה לעבור לנושא נוסף, שדיברתי עליו היום בבוקר בכנס סביבתי בתל אביב, נושא שמטריד אותי יותר ויותר. וזה לא רק הנושא של זיהום האוויר בישראל אלא הנושא של זיהום האוויר וזיהום הסביבה בעולם כולו. אני רוצה לצטט את מה שאמרתי הבוקר. אמרתי שהאנושות היום – עם בערך קרוב לשמונה מיליארד בני אדם, עם כוח מדעי, טכנולוגי וכלכלי עצום – הגיעה למצב שבו היא עלולה לסכן את כדור הארץ, לסכן את הסביבה ולהפוך את כדור הארץ למקום שלא מאפשר חיים, ודאי לא חיים תרבותיים מאורגנים לילדינו ולנכדינו. ההתחממות הגלובלית היא רק אחד מהסימפטומים או מהמאפיינים של הדבר הזה. לכן, אמרתי שאנחנו בישראל נישאר מחויבים להסכמי פריז ולמאמץ הבין-לאומי החשוב – שלצערי, ארצות הברית פרשה ממנו – של גיבוש הסדר בין-לאומי לבלימת הזיהום של האטמוספירה וההתחממות של כדור הארץ. הזכרתי גם – דרך אגב, אני רוצה להגיד לחבריי מהאופוזיציה: אתם לא בסדר. בדרך כלל, יש פה איזה נוהג חברי שהנואם המסכם, האופוזיציה מסייעת לו למשוך זמן על ידי קריאות ביניים. משום מה, כשאני פה, ואני מיודד עם רובכם, אני לא מקבל את הסיוע הזה. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> אני אגיד לך למה. אתה מצטט את עצמך, שמענו את זה כבר. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו סומכים עליך, אדוני, שאתה מתגעגע לעולם האקדמיה ותוכל להעביר הרצאה ברצף. הרי לא ייתכן שסטודנטים יפריעו. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> כל אחד מצטט את עצמו. כבר שמענו את הנאום הזה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עזוב, עזוב, אני דווקא מאוד מאוד הקשבתי לכל העובדות שהשר הביא, וזה היה מאוד מעניין. איך אומרים? לא – חבר הכנסת איתן כבל – לא תשמע את זה ברדיו. אז – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> תודה רבה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני לא הבנתי. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא, תכף אני גם אחזור, אם אתה זקוק לחזרה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> ד"ר שי נחמן, דווקא נראה לי – היה לי רושם שהבנת בפעם הראשונה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל אתה יודע – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני מכיר אותך. יש לך תפיסה לא רעה. על כל פנים, אני רוצה לומר לכם, לבית הנכבד הזה, את הדבר הבא, ואני אומר את זה דווקא, שר האנרגיה, ולא השר להגנת הסביבה: לפי התחזיות, מדינת ישראל תהפוך בתוך 10–15 שנים למדינה הצפופה ביותר במערב. כרגע הולנד עדיין באוכלוסין – צפיפות למטר, לשטח – צפופה מאיתנו. אבל בגלל גידול האוכלוסייה המבורך שלנו, אנחנו באזור 2030 עד 2040, כנראה, נעקוף את הולנד ונהפוך למדינה הצפופה ביותר בעולם המערבי. בשנת 2040, בעוד בסך הכול 21 שנים, אמורים לחיות בישראל, לפי התחזיות, בין 13 ל-13.5 מיליון תושבים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מי חסר – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> המשמעות היא שאנחנו מדברים על 3.5–4 מיליון מכוניות פרטיות, תוספת של מאות אלפי אוטובוסים ומשאיות, ובגלל העלייה ברמת החיים גם נצטרך לייצר כמעט פי שניים חשמל בתחנות הכוח שלנו מאשר היום. מה זה אומר? זה אומר שאם אנחנו לא עושים תפנית משמעותית מבחינת השמירה על איכות הסביבה ומניעת זיהומים, אנחנו עלולים להגיע למצב שאנחנו נתקשה לנשום ברחובות הערים. שכמו בבייג'ין, נצטרך לצאת עם מסכות קרטון ביוצאנו לחוצות ערינו, ובבתים נשב עם מסנני אוויר ופילטרים כדי לנשום אוויר נקי. מה עושים עם התחזית הקשה הזאת? אנחנו במשרד האנרגיה, בשיתוף עם משרדים אחרים – – – << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> תמנו את ביבי לשר לאיכות הסביבה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): << קריאה >> תמנו את ביבי לשר לאיכות הסביבה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> לא, אני ואלקין מסתדרים. אני שר האנרגיה, אלקין שר לאיכות הסביבה. הוא שותף נהדר לכל המהלכים, ואנחנו מסתדרים. אה, הינה, בדיוק הגעת. רציתי לומר שבחו של אדם שלא בפניו. אז כבר הגעת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – חזר. חכה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> מה? עוד דקה יש לי? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עוד בן אדם צריך להשתתף במצווה. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> מה? לא שמעתי אותך. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> תמשיך לדבר עוד קצת. הם לא הבינו. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אוקיי. תראו, לי יש אמון גדול בהבנה שלכם, אבל יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם כל הזמן מטיל ספק בכושר ההבנה והוא מבקש שאסביר עוד ועוד. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם – – – << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> זה נשגב מבינתי. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אולי תגלה לנו למי אתם מחכים? << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> אני רק אסיים את הדבר הזה: יזמנו תוכנית שנקראת 2030, לגמילה מוחלטת של ישראל מכל הדלקים המזהמים – מפחם, שמזהם פי 50 את האוויר שאנחנו נושמים מאשר ייצור חשמל בגז טבעי; לא 50% יותר, לא 500% יותר, אני מדבר על 5,000% יותר, פי 50. אנחנו סוגרים את התחנה הפחמית בחדרה בתוך שלוש שנים, ובתוך עשור – את התחנה הפחמית הנוספת באשקלון. אנחנו נשתחרר גם מהדיזל והסולר, ואפילו מרוב הבנזין. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הם הבינו. מבחינתי הם הבינו. << דובר_המשך >> שר האנרגיה יובל שטייניץ: << דובר_המשך >> והרעיון הוא שבתוך 12 שנים כל החשמל ייוצר בגז טבעי או אנרגיה סולרית, כמעט כל התעשייה תהיה על גז טבעי, מעל 95%, וגם המכוניות יהיו ברובן המכריע חשמליות. אם מדובר באוטובוסים ובמשאיות – מכליות של גז טבעי דחוס. לכן, אני מסכם, הממשלה הזאת דואגת לביטחון בכל הגזרות, דואגת לכלכלה, דואגת לאיכות החיים ולאיכות הסביבה, ואין לי ספק ששר הביטחון החדש, ראש הממשלה, שאנחנו מתבקשים לאשר את מינויו היום לשר ביטחון – כחבר קבינט אני אומר את זה: אין לי ספק ביכולת שלו, בהבנה שלו, ביכולת שלו גם להניע את המערכת לכיוונים חדשים ולשפר הלאה את מיצובה הביטחוני של מדינת ישראל מול ההתבססות האיראנית בסוריה, מול המנהרות של החיזבאללה ושל החמאס, מול הטרור ומול הגרעין האיראני. תודה רבה לכולכם על ההאזנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לשר שטייניץ. << נושא >> דברים לזכרו של חבר הכנסת לשעבר שמואל (פלאטו) שרון << נושא >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת זנדברג וטיבייב, נא לשבת. נא לשבת. חברי הכנסת, אני מבקש קודם כול שקט, במיוחד בצדדים. חברי הכנסת, אני מבקש כעת לכבד את זכרו של חבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו שרון, שהלך לעולמו לפני כשבוע וחצי. חברי הכנסת, אני מבקש לקום, בבקשה. (חברי הכנסת מכבדים בקימה את זכרו של המנוח.) נא לשבת. חברי הכנסת, פלאטו שרון היה חבר הכנסת התשיעית מטעם מפלגת פיתוח ושלום, שאותה הקים ובראשה עמד. במהלך כהונתו הציבורית עסק פלאטו שרון בניסיון למצוא פתרונות לבעיות בשוק הדיור. הופעותיו מעל דוכן הכנסת היו תמיד מסקרנות, צבעוניות ומלאות עניין. הוא נצרב בלקסיקון של הפוליטיקה הישראלית עם המשפט שהיה חוזר עליו מפעם לפעם: "מה אתה עשית בשביל מדינה?" אולי לזכרו אני מפנה את השאלה הזאת לכל אחד מאיתנו – בתקווה שנוכל לעשות יחד עוד הרבה יותר בשביל המדינה. בשמי ובשם הכנסת, אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחתו של פלאטו שרון. יהי זכרו ברוך. << נושא >> הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בממשלה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, אני מבין שהממשלה מבקשת הצבעה שמית. אנחנו ערוכים, גברתי המזכירה? כן. נא להתחיל את ההצבעה. נא לא להפריע. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – אינו נוכח ניבין אבו רחמון – נגד יולי יואל אדלשטיין – בעד אמיר אוחנה – בעד מיכאל אורן – בעד ג'מעה אזברגה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד ישראל אייכלר – בעד רוברט אילטוב – נגד אלי אלאלוף – בעד קארין אלהרר – נגד סעיד אלחרומי – נגד זאב אלקין – בעד דוד אמסלם – בעד אופיר אקוניס – בעד גלעד ארדן – בעד אורי אריאל – בעד יעקב אשר – בעד זאב בנימין בגין – בעד נאוה בוקר – בעד דוד ביטן – בעד מיכל בירן – נגד מירב בן ארי – בעד אלי בן-דהן – בעד יואב בן צור – בעד איל בן ראובן – נגד נפתלי בנט – בעד יחיאל חיליק בר – נגד איתן ברושי – נגד עמר בר-לב – נגד ענת ברקו – בעד יוסף ג'בארין – נגד אילן גילאון – נגד יהודה גליק – בעד יואב גלנט – בעד גילה גמליאל – בעד מסעוד גנאים – נגד משה גפני – בעד יעל גרמן – נגד אבי דיכטר – בעד צחי הנגבי – בעד שרן השכל – בעד יצחק וקנין – בעד מכלוף מיקי זוהר – בעד חנין זועבי – נגד ג'מאל זחאלקה – נגד תמר זנדברג – נגד עבד אל חכים חאג' יחיא – נגד ציפי חוטובלי – בעד אורן אסף חזן – בעד דב חנין – נגד אכרם חסון – בעד יואל חסון – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד רוברט טיבייב – נגד מרדכי יוגב – בעד יוסי יונה – נגד שלי יחימוביץ – נגד חיים ילין – נגד איתן כבל – נגד אלי כהן – בעד מאיר כהן – נגד יעל כהן-פארן – נגד חיים כץ – בעד ישראל כץ – בעד עליזה לביא – נגד ציפי לבני – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד אביגדור ליברמן – נגד יעקב ליצמן – בעד סופה לנדבר – נגד יאיר לפיד – נגד אוסנת הילה מארק – בעד מנחם אליעזר מוזס – בעד שולי מועלם-רפאלי – בעד ירון מזוז – בעד משה מזרחי – נגד מרב מיכאלי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד אורי מקלב – בעד יעקב מרגי – בעד אברהם נגוסה – בעד משולם נהרי – בעד איילת נחמיאס ורבין – נגד בנימין נתניהו – בעד קסניה סבטלובה – אינה נוכחת רויטל סויד – נגד דן סידה – בעד ניסן סלומינסקי – בעד בצלאל סמוטריץ – בעד סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח רחל עזריה – בעד חמד עמאר – נגד לאה פדידה – נגד רועי פולקמן – בעד עודד פורר – נגד טלי פלוסקוב – בעד עיסאווי פריג' – נגד עמיר פרץ – נגד נורית קורן – בעד יואב קיש – בעד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת מיכל רוזין – נגד מיקי רוזנטל – נגד מוסי רז – נגד יואל רזבוזוב – נגד יפעת שאשא ביטון – בעד יובל שטייניץ – בעד אלעזר שטרן – נגד נחמן שי – נגד עפר שלח – נגד איציק שמולי – נגד סתיו שפיר – נגד איילת שקד – בעד עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> גברתי המזכירה, נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא ענו בסיבוב הראשון של ההצבעה. << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) טלב אבו עראר – נגד ג'מעה אזברגה – נגד יואל חסון – נגד אורלי לוי אבקסיס – אינה נוכחת קסניה סבטלובה – אינה נוכחת סאלח סעד – אינו נוכח איימן עודה – נגד איוב קרא – אינו נוכח מירי רגב – אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, האם יש מישהו או מישהו שמעוניין להצביע, ולא קראו בשמו או בשמה? << קריאה >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << קריאה >> (קוראת בשם חברת הכנסת) עאידה תומא סלימאן – נגד << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> עוד מישהו? לא נמצאו כאלה. ההצבעה הסתיימה. גברתי המזכירה, נא לספור את הקולות. ההצבעה הסתיימה. חברי הכנסת, הודעת הממשלה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, בדבר החלטתה למנות את ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד שר הביטחון, זאת בהמשך למילוי התפקיד על ידיו מיום 18 בנובמבר 2018, בהתאם לסעיף 24(ב) לחוק-יסוד: הממשלה – תוצאות ההצבעה: 59 חברי כנסת בעד, 56 נגד. המינוי אושר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כמה? << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> 59 בעד, 56 נגד. << הצח >> הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1275; דברי הכנסת, חוב' ט', ישיבה 386, עמ' 32332; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו ממשיכים בחקיקה. חברי הכנסת, הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, קריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את ההצעה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה חבר הכנסת יואב קיש. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> כבוד היושב-ראש, ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס 33), בקריאה שנייה ושלישית. האמת, שיש לי הרגשת דז'ה וו, כבוד היושב-ראש. הרגשת הדז'ה וו היא כי בעצם מדובר – חבר הכנסת יואל חסון, שלום. יש לי הרגשת דז'ה וו קלה, אני לא יודע אם אתה יודע למה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> דז'ה וו. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> דז'ה וו. למה יש לי את ההרגשה הזאת? למה? מדובר בחוק – לדעתי הייתי מעל הדוכן פה לפני כשלושה שבועות, הוא היה אמור לעבור בקריאה שנייה שלישית והאופוזיציה הפילה אותו. חבר הכנסת יואל חסון, האם זכור לך האירוע? << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני מנסה לשכוח. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אתה מנסה לשכוח. האמת, בצדק. גם חבר הכנסת איל בן ראובן מנסה לשכוח, וגם חברת הכנסת לאה פדידה מנסה לשכוח. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אולי ניזכר שוב. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אולי ניזכר שוב. אבל החוק הזה, השר יריב לוין, החוק הזה כבר היה פה, נפל בתרגיל פוליטי מיותר, ועכשיו אנחנו פשוט מביאים אותו שוב. אנחנו היינו באיזושהי תקופת התארגנות קלה לפני כחודש. והאמת, נכון, האופוזיציה ניצלה את זה שהאמנו למה שהם אמרו לנו לפני כן, והם הפתיעו אותנו, למרות שאמרו שיעשו אחרת. אנחנו היום בסוג התנהלות אחר. לכל חוק אנחנו דואגים להביא את הרוב, ובעצם החוק הזה, אני מניח שיעבור גם בהצבעה הזו. אגיד לכם שוב בקצרה במה במדובר, גם למען הפרוטוקול. הצעת החוק המונחת בפניכם היא הצעה המביאה לשינוי משמעותי בדיני מקרקעין, ונועדה להגביר את יכולת ניצול הקרקע באמצעות אפשרות להפרדת בעלות במקרקעין לחלקות תלת-ממדיות, שיהוו נושא נפרד לעסקאות ולזכויות בשכבות השונות של הקרקע: תת-קרקע, פני הקרקע ומרחב הרום – איזה מושג, מרחב הרום, יפה מאוד. התיקון המוצע נדרש שכן במצב המשפטי הקיים אין אפשרות להעביר ולרשום זכויות בחלקים שונים של שכבות קרקע שונות. בהיות מרשם המקרקעין דו-ממדי, הוא אינו מאפשר רישום של זכויות בעלות בממד האנכי. לכן, מוגבלויות הדין הקיים מביאות לקשיים משפטיים ומעשיים שונים, אשר הולכים ומתעצמים בשנים האחרונות, במיוחד באזורים צפופים שנדרשים לשטחים לצורך ציבור ותשתיות, כאשר אין בנמצא קרקע פנויה שיכולה לספק מענים אלו. יש היום צורך חיוני לאפשר חלוקה גמישה יותר של מקרקעין ולהתמודד עם משאבי קרקע מוגבלים. סיימתי. אני, אמרו לי רק לחכות. ראש הממשלה, זה חוק, שאם אתחיל להסביר לציבור במה מדובר, כולם יירדמו. << קריאה >> ראש הממשלה בנימין נתניהו: << קריאה >> ספר להם מי זה הקולונל קיש. הם לא יודעים מי זה הקולונל קיש. תגיד להם מי זה הקולונל קיש. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> מי זה הקולונל קיש? אה, סבא שלו. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> אני עונה פה לשאלת ראש הממשלה, שרצה שאסביר לאנשים על סבא שלי, זיכרונו לברכה. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אם תענה תשובה נכונה, תוכל להיות חתן התנ"ך. << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> זה לא מהתנ"ך, כי מדובר על סבא שלי, זיכרונו לברכה, בריגדיר ג'נרל פרדריך קיש, שנהרג, לצערי, במלחמת העולם השנייה, קצין חיל ההנדסה הראשי בקרבות בצפון אפריקה נגד הנאצים, שותף לקרב אל-עלמיין, היהודי עם הדרגה הכי גבוהה בצבא הבריטי. על שמו כפר קיש, דרך אגב: חיילי הבריגדה שהכירו אותו בלחימה חזרו בחזרה ואמרו, בואו נקרא על שמו את הכפר, והכפר הוקם עם חיילי הבריגדה. הוא קבור בתוניס יחד עם שלושה קצינים נוספים, פקודים שלו, שנהרגו בעלייה על מוקש בתוניס, ממש לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. הוא בעצם היה יהודי ציוני בריטי שעלה לארץ בעקבות בקשתו של חיים ויצמן, זיכרונו לברכה, והיה יושב-ראש הסוכנות המדינית, הזרוע המדינית של הסוכנות פה בארץ; קיים שיחות וייצג את הציבור היהודי לפני קום המדינה, בשלטון של המנדט, והיה גם מעורב במהלכים עם הציבור הערבי. למשל, בכל נושא פרעות תרפ"ט, פרעות 29', סבי היה אחראי מטעם היישוב היהודי לבדוק ולחקור, והיה עם הדרישה להקים צוות חקירה ולהאשים בסוף את הקצין הבריטי שהיה אחראי ליישוב היהודי ולמעשה מעל בתפקידו. היסטוריה ארוכה. יש גם רחובות קיש, על שמו, גם כפר קיש. זה הסבא שאליו התכוון ראש הממשלה בשאלתו. מובן שאני מאוד גאה בו. לסיום העניין של החוק, אני אומר שהחוק יאפשר לראשונה רישום של חלקות תלת-ממד, ובוועדה הגדרנו שבשלב הראשון, התכנון שיאפשר רישום של תלת-ממד, ככל שמדובר בשימושים פרטיים, יתאפשר רק במוסדות התכנון המחוזיים והארציים, וזאת כדי להתגבר על חשש של שימוש לא ראוי בחוק. יחד עם זאת, על מנת לאפשר גמישות ובחינה מחדש נקבע כי ככל שיהיה בכך צורך, שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר ואישור ועדת הפנים והגנת הסביבה, יוכל להרחיב את הסמכות לתכנון חלקה תלת-ממדית גם לוועדה המקומית. החוק, נקבע שייכנס לתוקף – תחילתו שנה מיום פרסומו. כמובן, לא היו הסתייגויות. אני חייב שוב לומר, לאותם חברים שהצטרפו לאחרונה, שמדובר בהצעה שהייתה פה לפני שלושה שבועות וראינו לנכון, בגלל החשיבות שלה וההסדרה שלה תכנונית, להביא אותה מהר ככל הניתן, ואני מאוד שמח שהספקנו גם להעביר קריאה ראשונה בבית הזה וגם לסיים את החקיקה בוועדה, כך שהחוק הגיע ללא הסתייגויות, ללא בקשות דיבור, ולמעשה ברגע שאני יורד מהדוכן ניגש ישר להצבעה. ולכן אני מחכה באמת לראות שהקואליציה – למה, צחי? בטוח? << קריאה >> השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר_המשך >> לא, לא. אני לא סומך על הבעד הזה. מה שאמרתי לך עכשיו זה מה שהיה פה לפני שלושה שבועות. הם אמרו לי שהם בעד ובסוף הם הצביעו נגד. אני לא מוכן עוד פעם לעבור את האירוע הזה. לא, אני רוצה שיו"ר הקואליציה או עליזה – עליזה, עליזה, אפשר לרדת? אני יורד. תודה רבה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת קיש. חברים, אנחנו רוצים לעבור להצבעה על הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 6 בעד סעיפים 1–3 – 88 נגד – 12 נמנעים – אין סעיפים 1–3 נתקבלו. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> בעד – 88, 12 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים להצבעה – – – << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> כן? חברת הכנסת לאה פדידה, לפרוטוקול – בעד? הצביעה בעד, בבקשה. חברת הכנסת אורלי לוי, לפרוטוקול, הצביעה בעד. אנחנו עוברים כעת להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, בקריאה שלישית. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 7 בעד החוק – 88 נגד – 12 נמנעים – אין חוק המקרקעין (תיקון מס' 33), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> 88 בעד, 12 מתנגדים, אין נמנעים. ההצעה עברה בקריאה שלישית ותיכנס לספר החוקים, כמובן. << נושא >> הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018 << נושא >> [נספחות.] << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> חברים, אנחנו עוברים להחלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018. יציג את החלטת הוועדה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה. חבר הכנסת יואב קיש, בבקשה. << דובר >> יואב קיש (יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. זה בדיוק דקה. אמיר, אל תצאו כי אני יורד, אני לא מחכה פה, מדובר פה בסך הכול בתיקון טעות סופר, רק שיהיה ברור, ואני מקריא את ההחלטה: בחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), בסעיף 31, בסעיף 20(ב)(2) המובא בו, במקום "משישה" צריך להיות "מ-18". החוק כבר פורסם. בשל שיבוש של העתקה נפלה טעות בסעיף ונכתב בו בטעות שישה חודשים ולא 18 חודשים, כפי שהיה הנוסח שהובא בפני ועדת הפנים והגנת הסביבה, שאותו אישרה הוועדה לקריאה שנייה ושלישית. מוצע לתקן את הטעות לפי סעיף 10א(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט. תחילתו של התיקון ביום תחילתו של החוק, קרי ב-1 בינואר 2019, כ"ד בטבת התשע"ט. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אנחנו עוברים להצבעה על החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות כמובן. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 8 בעד ההצעה – 92 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות בחוק רישוי עסקים (תיקון מס' 34), התשע"ח–2018, נתקבלה. << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> והתוצאה – 92 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. ההחלטה תירשם בספר החוקים – התקבלה, כמובן. החלטת ועדת הפנים והגנת הסביבה בדבר תיקון טעות התקבלה, ותירשם בספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 96), התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' מ/1139 ופ/3697/20; דברי הכנסת, מושב שלישי, חוב' ל"ד, ישיבה 251, עמ' 23064, חוב' כ', ישיבה 217, עמ' 21440; מושב זה, חוב' ט', ישיבה 386, עמ' 32361; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר נאוה בוקר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 96), התשע"ט–2018, בקריאה שנייה וקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, בבקשה. << דובר >> ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר >> גברתי היושבת-ראש, רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק זו היא הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, שהתמזגה עם הצעת חוק ממשלתית. אם אתם זוכרים, בשבוע שעבר פיצלנו את הצעת החוק הממשלתית רק לנושא הזה של קביעת מומחה בנושא של עבירות מין. הצעת החוק בעיקרה אומרת שכשמגיעים וצריך למצוא מומחה, לפעמים, בדין האזרחי – אחרי שבית המשפט כבר קבע בדין הפלילי שהוא עבריין, שהוא אשם, ועכשיו יש תביעה אזרחית – לחזור על כל הסיפור עוד פעם, אם יצטרכו מומחה, ולפתוח את הכול מחדש, יכול להיות שזה יהיה קשה מאוד לתובעת שהיא הנפגעת. החוק הזה בא ואומר שאם יצטרכו מומחה, נותנים לה את האופציה הראשונה להחליט אם היא רוצה שהיא תביא מומחה שלה ואז גם הצד השני יביא, או שיהיה מומחה אחד מבית הדין. כלומר, נותנים לה את העדיפות. מאחר שהוא כבר הואשם והוא הורשע, לכן נותנים לה, לאישה, את האופציה להחליט מה נוח לה יותר ולפי זה ייקבע אם המומחה יהיה זה שהיא תביא או יהיה מומחה מטעם בית המשפט, ואז יהיה מומחה אחד בשביל שניהם. הצעת חוק הגונה, ראויה, ואחרי כל הסבל שהיא סבלה בדין הפלילי, נותנת לה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ניסן סלומינסקי (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט): << דובר_המשך >> אוקיי, אני מבקש מכולם להצביע בעד החוק הזה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אין הסתייגויות אבל יש בקשות דיבור. מיכל רוזין – מוותרת; חברת הכנסת תמר זנדברג – לא נמצאת; אילן גילאון – מוותר, אדוני. עיסאווי פריג'. חמש דקות, אדוני, לרשותך, בבקשה. כן, אדוני, חמש דקות. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברים וחברות, מדברים על מומחה, מומחיות. באותו עניין, ב-27 בדצמבר אמור להתקיים כנס שיזמו המשרד לשוויון חברתי והרשות למעמד האישה, עושים כנס נשים בתקשורת. אבל צר לי מאוד, השרה גילה גמליאל, שכשמדברים על נשים בתקשורת מדובר רק ביהודיות. עברתי על ההזמנה לכנס, כנס של הרשות למעמד האישה והמשרד לשוויון מגדרי-חברתי, ושם לא הייתה אף עיתונאית ערבייה. אני פונה לחברות הכנסת היהודיות: אנחנו מדברים על משרד לשוויון מגדרי שממומן על ידי הממשלה; הולכים ועושים כנס עיתונאות כזה ואף עיתונאית ערבייה לא מוזמנת לכנס הזה. אני שואל את עצמי: איך זה קורה? האם נפל בין הכיסאות הדבר הזה? מכאן, חברים, אני פונה לשרה גמליאל: עצם היוזמה והעשייה של הכנס בהרכב המוצע הוא אות קין על משרדך. הדבר הנוסף, אני עברתי על המוזמנים והפאנלים, ומי כן בתוך הפאנל? רני רהב. אותו רני שרק לפני שבוע כתב לאימא שהבת שלה נאנסה, בת 14, ואמר לה: את הבעיות הכואבות שלך שמרי לעצמך. רני כן מוזמן. אף עיתונאית ערבייה לא מוזמנת. מה אנחנו צריכים להבין מזה? כאן המקום, חברים, להתנער מרהב, שתוקף אימהות וילדות שנאנסו ומגן על עברייני מין. הרשות למעמד האישה, שמזמינה אותו לכנסים ומדירה את העיתונאים והעיתונאיות הערבים – אנחנו מוחים על זה. אומר, אסור לאפשר לכנס הזה להתקיים כפי שהוא מתקיים בלי ערביות ועם שונאי נשים, וכל זה יוצא מהמשרד לשוויון חברתי. אני שוב מדגיש: בלי עיתונאיות ערביות ועם שונא נשים שתוקף אימא שמבקשת להגן על הבת שלה, זה הכנס שהמשרד לשוויון חברתי יוזם. מכאן אני קורא לכל העיתונאיות וחברות הכנסת שהוזמנו לכנס להודיע שעד שרני רהב לא יצא ממנו ועד שנציגות ערביות לא תיכנסנה לפאנלים, הן לא יסכימו לקחת חלק בכנס הזה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה, ואחריו נעבור להצבעה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, רבותיי השרים, היה מעניין פה לפני דקות אחדות. רק אתמול ראינו את שרי הממשלה יוצאים להפגנה נגד מצב הביטחון בתקופתו של ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו. כן, הפגנה של שרי ממשלה, ממשלה יוצאת להפגנה, לא יודע אם נראה דבר כזה בתולדות הדמוקרטיות בעולם. אבל היום, כמו שפנים, כל האצבעות הורמו – או לא האצבעות, הקולות, כי הייתה הצבעה שמית. כל השרים כולם תמכו במינויו של בנימין נתניהו לשר הביטחון, אותו בנימין נתניהו שרק אתמול הם הפגינו נגד המדיניות שלו. באמת, עקביות זה הצד החזק של שרי ממשלת ישראל ושל חברי הקואליציה, בעיקר מהמפלגות שהן לא ליכוד. לליכוד יש בעיות אחרות, קשות יותר, אבל לפחות הם עקביים. כל פתרונות הפלא שהם מציעים לנו לנוכח מה שקורה – אחמד, אתה מפריע לי. אחמד. אחמד – כל פתרונות הפלא שמציעים לנוכח מה שקורה, לא רק שהם לא מוסריים, לא רק שידרדרו אותנו לעוד אלימות ואלימות שכנגד, הם גם לא ישימים. הם יודעים את זה בעצמם. אבל למה לא? הרי להסית זה קל. להציע הצעות בלתי אפשריות זה קל, מקבלים על זה קולות בפריימריז, אולי אחרי זה – גם בקלפיות. לא צריך להוכיח את היישום של זה. זוכרים את ההצעה של שר החינוך היום, אז מועמד לחבר כנסת ראש הבית היהודי בנט, לספח את אזור C? הייתה לו הצעה כזאת. עוד מעט שש שנים כאן, בבית הזה; כמובן שהוא לא הביא את ההצעה הזאת, כי הוא יודע, כמו כל אחד מ-120 חברי הכנסת שיושבים פה, גם אלה שלא יושבים פה כרגע, שההצעה הזאת תביא לנו עוד אלימות, עוד דם בשני הצדדים, עוד צרות, עוד בידוד מדיני. אבל להציע, לעשות סרטונים יפים, זה קל. אותו דבר בהצעות שהם יביאו הנה בקריאה טרומית ביום רביעי. הם הרי יודעים שהדברים האלה לא יהפכו לחוק. הם יודעים שהם לא חוקתיים. הם יודעים שאי-אפשר לגרש אנשים. מה אתם רוצים? חבר הכנסת יוגב רוצה לגרש ילדים מהבית שלהם בגלל שמישהו מהמשפחה שלהם עשה משהו. הרי זה לא יקרה, זה לא יהיה. זה לא מוסרי לגרש ילדים מהבית שלהם, והכי חשוב – זה רק יקטין את הביטחון; משום שכשאתה מתעלל באוכלוסייה, כשאתה תוקף חפים מפשע – וזו ההצעה שתובא הנה ביום רביעי, לתקוף חפים מפשע, לפגוע בחפים מפשע – אחרים פוגעים בחפים מפשע גם מבני עמנו. וכך אחד הורג את השני, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו בשטחים. לא רק זה, פתאום אנחנו רואים ריקוד על הדם: על הדם של התינוק עמיעד ישראל, שנרצח עוד לפני שנולד; ריקוד על הדם של החיילים שנפלו במלחמה על הגנת ההתנחלות הבלתי-חוקית גבעת אסף. ופתאום בשמם של האנשים הללו מציעים לנו כל מיני הצעות, לדוגמה להפוך 60 התנחלויות לא חוקיות לחוקיות. ומה אתם חושבים תהיה התוצאה? מה הייתה התוצאה בגבעת אסף, מקום שאליו הלכו המתנחלים לאחר שנרצח אסף הרשקוביץ, והקימו התנחלות לא חוקית? מה הייתה התוצאה? שני חיילים הרוגים. האם אנחנו רוצים שני חיילים הרוגים כפול 60 התנחלויות שאתם רוצים להכשיר? זה מה שאנחנו מחפשים? האם הכשרת התנחלויות בלתי חוקיות – הכשרה, מה זה הכשרה? העולם לא יראה בהן חוקיות. האם אתם חושבים שהנאבקים נגד הכיבוש יגידו: יופי, הוכשרו ההתנחלויות הבלתי-חוקיות, נפסיק את המאבק נגד הכיבוש? האם אתם חושבים שזה יפסיק את האלימות? או שאתם מבינים, כמו כל בר-דעת, שזה יוסיף אלימות, אבל זה לא מעניין אתכם? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים בקריאה שנייה על הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 96). בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 9 בעד סעיף 1 – 69 נגד – אין נמנעים – אין סעיף 1 נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 69 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. אנחנו עוברים לקריאה שלישית. בבקשה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 10 בעד החוק – 72 נגד – אין נמנעים – אין חוק בתי המשפט (תיקון מס' 96), התשע"ט–2018, נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 72 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 96), התשע"ט–2018, עברה בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. אני מבקש מחברת הכנסת ורבין, בבקשה, תודה קצרה. בבקשה. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אני באמת אהיה קצרה. החוק שאתם עזרתם לי להעביר היום, ועזרתם לישראליות ולישראלים, בעיקר לנפגעות עבירות מין – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> די, אין שום הצבעה. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אתה מרשה לי להתחיל מההתחלה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה, מההתחלה. << דובר_המשך >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה רבה לך. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שעזרתם לי להעביר הערב היא הצעת חוק מאוד חשובה, ותעזור לנפגעות עבירות מין לא להירתע מהאפשרות שהן ייחקרו על ידי עורך הדין של הנתבע, שהוא כבר עבריין מורשע בעבירת המין, שפגע בהן – ולמעשה, להתעלל בהן מחדש, ולהחזיר להן את כל האירוע הקשה שהן חוו מחדש. לפני שנה וחצי, כשנימקתי כאן את הצעת החוק הזאת, סיפרתי על אירוע אישי שאני עברתי כשהייתי בת 13. המודעות אז הייתה הרבה יותר נמוכה מאשר היום, ואני כולי תפילה שיותר נשים שעבריין שפגע בהן הורשע יפנו גם למסלול האזרחי וידרשו את הפיצויים שמגיעים להן. אני רוצה להודות בראש וראשונה, לשרת המשפטים איילת שקד, שעזרה לי בהעברת הצעת החוק; לעורכות הדין ממשרד המשפטים – עו"ד ליאנה בלומנפלד מגד, מצוות ייעוץ וחקיקה, שעזרה לנו; ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ולמנהל הוועדה אסף, שעזרו לי, גם במהלך הפגרה, להעביר את החוק; לעו"ד רותם אלוני, יו"ר משותף של ועדת נפגעי עבירה בלשכת עורכי הדין, על הסיוע המקצועי. תודה מיוחדת לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית; לעו"ד איילת רזין בית-אור, יועמ"ש האיגוד, על כל הסיוע שהן מעניקות לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית כל יום בשנה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << הצח >> הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2018 << הצח >> [מס' כ/807; דברי הכנסת, מושב רביעי, חוב' ל"ג, ישיבה 359, עמ' 31019; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אם כן, אנחנו עוברים להצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2018, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת הכלכלה חבר הכנסת איתן כבל. אדוני. << דובר >> איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שר נכבד, רשמת פרלמנטרית, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, את הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2018. כיום לא קיימים בחקיקה הסדרים ספציפיים החלים על מזמין שהתקשר בהסכם לביצוע עבודות שיפוצים בתשלום. על היחסים בין הצדדים חלים הדינים הכלליים בתחומי החוזים והצרכנות. לעיתים עבודות השיפוצים, הכרוכות בעלויות כספיות ניכרות, נעשות ברשלנות או שלא בהתאם לסיכום בין הצדדים, ובמקרים רבים אותם ליקויים ואי-התאמות יתגלו רק לאחר תקופה ארוכה ממועד סיום עבודות השיפוצים. את הצעת החוק המונחת לפניכם יזמו חברי הכנסת רועי פולקמן, שגם הוביל את ההצעה מאל"ף ועד תי"ו, אכרם חסון, מיקי לוי, חיים ילין, מרדכי יוגב, נחמן שי, ומירב בן ארי – ועכשיו הם גם יודעים שהם העבירו את החוק. אני מודה להם על יוזמתם החשובה. עניינה של הצעת החוק בקביעת תקופת אחריות מחייבת לכל עבודת שיפוצים שעלותה לפחות 20,000 שקלים חדשים כולל מע"מ. הסכום יעודכן מדי שנה. לפי ההסדר המוצע, במהלך תקופת האחריות, מבצע עבודות שיפוצים יהיה אחראי לכל אי-התאמה בעבודתו או בטובין שסופקו על ידו. אי-התאמה היא כל ליקוי בעבודה או בטובין, חריגה ממה שסוכם בין הצדדים להסכם, וכן עבודות שבוצעו שלא בהתאמה לאמור בתקן רשמי כמשמעותו בחוק התקנים, התשי"ג–1953. כדי לספק הגנה משמעותית לזכויותיו של המזמין, מוצע לקבוע העברה של נטל ההוכחה למבצע העבודות, כך שהאחריות לאי-התאמות שנתגלו במבנה ששופץ בתקופת האחריות תוטל עליו, אלא אם כן הוכיח כי הן נגרמו בשל מעשה או מחדל של המזמין. לפי הצעת החוק, תקופת האחריות שתחול על עבודות השיפוצים תהיה תואמת, כברירת מחדל, לתקופת הבדק שקבועה לגבי כל אי-התאמה בתוספת לחוק המכר (דירות), התשל"ג–1973. לדוגמה, תקופת האחריות לעניין שיפוץ במערכת צנרת המים תהיה ארבע שנים, ותקופת האחריות לעניין ריצוף וחיפויי פנים תעמוד על שנתיים. עם זאת, מוצע לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן על תקופת האחריות, מה שעשוי להשליך על איכות העבודה ועל מחירה. בהתאם לכך, המזמין והמבצע יהיו רשאים להסכים ביניהם על תקופות אחריות אחרות, כך שהתקופות המנויות בתוספת לחוק האמור תהיינה תקפות רק אם לא נקבע אחרת בין הצדדים. ואולם, כדי להבטיח רמת איכות בסיסית של עבודות השיפוצים, תקופת האחריות, בכל מקרה, לא תפחת משנה אחת. ויודגש: קבענו בחוק המוצע כי כל התניה אחרת בין הצדדים על הוראות ההסדר, שאינה נוגעת למשך תקופת האחריות, תוכל להיעשות רק אם היא לטובת המזמין. בהצעת החוק קבענו גם שאם האי-התאמה שהתגלתה ניתנת לתיקון, המזמין ייתן למבצע העבודה הזדמנות נאותה לתקנה בלא תמורה בתוך זמן סביר. אני מבקש להבהיר שהצעת החוק תחול לגבי כל מי שמבצע בפועל עבודות שיפוצים בסכום כאמור, אם הוא רשום ברשם הקבלנים ואם לאו, וזאת כדי להימנע מלפטור מאחריות דווקא את אלו שאינם כפופים לרשם הקבלנים ולדין המשמעתי. ההסדר המוצע יחול לגבי התקשרויות שנעשו החל מיום התחילה של החוק – שלושה חודשים מיום פרסומו ואילך. הצעת החוק מספקת תמריץ לצדדים להסכם שיפוצים לתעד את תקופת האחריות שהוסכמה ביניהם. לתיעוד שכזה ישנן השפעות חיוביות, שעיקרן צמצום חוסר הוודאות בין הצדדים במקרה של אי-התאמה שנתגלתה בעבודת השיפוצים. חברות וחברי הכנסת, להצעת החוק לא הוגשו הסתייגות אלא בקשת רשות דיבור בלבד, ולפיכך, אני מבקש מכם לאשר אותה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני מבקש להודות לחבר הכנסת פולקמן. הצעת החוק הזו היא באמת באמת – היא לכאורה, ככה, אתה יודע, בתוך הערב הזה, משתבללת לה, אבל היא אחד הנושאים שמטרידים מאוד את הציבור במדינת ישראל, ואין כמעט מי שלא עוסק בשיפוץ או זקוק לשיפוץ. אנחנו לא נדבר סרה, חס וחלילה, בשיפוצניקים שקבעו איתנו למחר ולא יגיעו. אני רוצה להודות, בהזדמנות הזו, למרב תורג'מן מצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכנסת, שעמלה על הצעת החוק, וכמובן ללאה ורון ולצוות ועדת הכלכלה, שתמיד עושים עבודה מדהימה. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, אין הסתייגויות, אבל יש בקשת דיבור אחת של חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא, אדוני. לאחר ההצבעה, חבר הכנסת פולקמן יודה. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה אל-רחמאן אל-רחים. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חוק טוב, תמכתי בו. החוק, יש בו כמה נקודות שאני מבקש להמליץ עליהן גם לציבור וגם לקבלנים, וגם חלק למשרדי ממשלה. החוק הזה מאפשר הסכם בעל פה. חשוב שיהיה גם ביטחון בין האנשים, שגם יהיה צדק ביניהם, אחד יאמין לשני, יהיה אמון בין הצדדים. אבל אתה לא יכול להבטיח שכולם ילכו לפי האמון הזה. לכן, ההצעה שלי וההמלצה שלי: ללכת להסכמים כתובים בתקופת האחריות, כי אחרת זו מילה מול מילה, כבוד היושב-ראש; יגיע לבית משפט מילה מול מילה. אנחנו לא צריכים את המצב הזה: רוצים שיהיה שחור על גבי לבן, שאנשים ידעו על מה סיכמו, ולא יהיו חילוקי דעות. הדבר השני מופנה למשרד השיכון. יש היום מחסור גדול מאוד בקבלני שיפוצים מוסמכים. הרבה שנים לא היו בחינות. שמענו מהארגון שלהם שיהיו בינואר. אבל אני חושב שיש מחסור, והרבה אנשים פנו אליי, ואני גם פניתי בזמנו לשר השיכון: פשוט לקיים את הבחינות האלה, כי יש מחסור גדול. אנחנו באים ואומרים: אנחנו רוצים את המוסמכים, ולא רוצים את החאפרים. כל עוד המוסמכים לא יוכלו לספק את הכמות של העובדים והכמות של העבודה, אז החאפרים ייכנסו באמצע, ואז, מי אחראי ומי לא אחראי – אנחנו נפספס. בנוסף, אנחנו צריכים – ואני פונה לקבלנים – לעבוד בזהירות ולפי כללי הבטיחות, כי הרבה פעמים קבלן השיפוצים מגיע עם עובד אחד, שני עובדים, שאין להם מספיק ניסיון, הוא בא עם בעל מקצוע ואנשים בלי ניסיון, וקורה שהם גם נופלים, גם נפצעים. לכן צריך גם להביא בחשבון – ופה תהיה חשיבות של האחריות שהקבלן יהיה קבלן רשום. יש מקרים – החוק הזה מחייב לתת את האפשרות לתקן בתוך תקופת האחריות אם יש פגם מסוים בעבודה. אני העליתי את זה בוועדה ואני אעלה את זה שוב פה: הנושא הזה של האזרח, שהוא חייב לתת את האפשרות לתקן ולא להתחיל להכשיל את הקבלן בזה – – – << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בסדר, אני ביקשתי להוסיף את זה, אבל אני מדגיש את זה כי זה לא נאמר בהצגה של החוק, ולא כל הציבור שלנו קורא את החוק, הוא שומע אותנו. אז אני מדגיש את התוספת הזו. שבעל הבית לא יתחיל להכשיל את הקבלן: אני לא פנוי היום, אני לא יכול. נניח, למי שהוא קבלן דתי: תבוא לקראת כניסת השבת, ואז הוא לא יגיע – התנאים האלה, שאתה רוצה כאילו למשוך זמן כדי להגיע למצב וללכת לבית משפט ולבקש ולדרוש פיצויים. לכן אני אומר, אם יש חוק כזה, צריך לתת את האפשרות, כי אנחנו באנו כדי להיטיב עם שני הצדדים, גם הקבלן וגם האזרח שעושה את השיפוצים. יש עוד נקודה. אני הייתי ממליץ גם לאזרחים: אם יש לו שיפוץ שהוא גדול, שלא יתחיל לקחת קבלן א' וקבלן ב' וקבלן ג', כל אחד בהתמחות שלו, ואז גם האחריות תתפזר בין כולם ואף אחד לא יבוא ויגיד: זה באחריותי. עדיף ללכת לקבלן אחד, שהוא יהיה אחראי. במידה שיהיה משהו שצריך לתקן, יהיה פגם מסוים, אז יש כתובת אחת, והוא יפנה לאנשים שהוא העסיק אותם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אם כן, אמרנו שאין עוד בקשות דיבור ואין הסתייגויות. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2018, בקריאה שנייה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 12 בעד סעיפים 1–8 – 65 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–8 נתקבלו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 65 בעד, אפס מתנגדים. לפרוטוקול, גם חברת הכנסת מיכל רוזין – בעד, חברת הכנסת רוזין? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בעד, להוסיף את חברת הכנסת רוזין. אם כן, אני חוזר. הצעת החוק עברה בקריאה שנייה: 65 בעד, אפס מתנגדים. אנחנו עוברים, ברשותכם, לקריאה שלישית. מי בעד? ומי נגד? הצבעה מס' 13 בעד החוק – 37 נגד – 44 נמנעים – אין חוק אחריות לעבודות שיפוצים, התשע"ט–2018, לא נתקבל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 37 בעד, 44 נגד. הצעת החוק לא עברה בקריאה השלישית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה הפלתם, הצעה של איתן כבל – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה עשיתם בזה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש. אני חוזר. אני מבקש מכולם. חבר הכנסת קיש. שבו. 37 בעד, 44 מתנגדים. הצעת החוק לא עברה בקריאה השלישית. היא תחזור – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> איתן, תבקש רוויזיה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> היא לא תחזור. היא הוסרה מסדר-היום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 16), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1282); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא עכשיו. אחרי החוק. אני מבקש להירגע, חברים. אנחנו עוברים להצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 16), התשע"ט–2018. אדוני השר לביטחון פנים, בבקשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת כבל, בבקשה, אדוני. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> תעשה את זה עליהם, מה אתה עושה את זה עליי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רק רגע, אדוני השר. אני מבקש מכולם להירגע. זהו, נגמרה ההתרגשות, ממשיכים בסדר-היום. חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת כבל. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת כבל. חבר הכנסת כבל, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. אני מבין את ההתרגשות, אבל אנא ממך. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> סליחה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. רק רגע, אדוני השר, ניתן לך את זמנך. בבקשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב, הבושה ברורה. אנא ממך. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לפחות שיסבירו לנו את ההתרגשות באופוזיציה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> העם צמא להבין. אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה הראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש מהסדרנים, אני מבקש מכולם לשבת. רבותיי חברי הכנסת, אני מבקש מכולם לשבת, גם באופוזיציה. סדרנים, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה הראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 16), התשע"ט–2018. יצוין כי שר הביטחון ממונה על ביצוע חוק זה. עניינו של תיקון החוק המוצע הוא הארכתה של הוראת השעה המסדירה שירות חיילים בשירות סדיר חובה ביחידות של משטרת ישראל שהן אינן משמר הגבול, שעיקר פעילותן ביטחון המדינה ותושביה, בשלוש שנים נוספות. סעיף 24א לחוק מאפשר את הצבתו של יוצא צבא, כהגדרתו בחוק, ביחידות של משטרת ישראל שעיקר פעילותן הוא ביטחון המדינה ותושביה. סעיף זה נוסף לחוק ביום י"ד באב – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני חוזר ומבקש שקט מכולם. סדרנים. רבותיי, אני אוציא החוצה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש, אתה יודע מה הייתה הבעיה, היושב-ראש? אתה יודע מה הייתה הבעיה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שב, בבקשה. כן, אני יודע מה הייתה ההתרגשות. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מילה אחת. כשאיתן כבל עלה לסכם, הוא היה צריך לחכות שהקואליציה תגייס. זה הכול. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. בבקשה, אדוני. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> הוא לא עלה לסכם. כבל היה צריך לעלות לסכם, שנגייס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך הוא ידע? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> סעיף זה נוסף לחוק ביום י"ד באב התשנ"ה, 10 באוגוסט 1995, כהוראת שעה לתקופה של שנתיים במסגרת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר), התשנ"ה–1995 – להלן: הוראת השעה. תוקפה של הוראת השעה הוארך כמה פעמים, ולאחרונה – עד יום כ"ג בטבת התשע"ט, 31 בדצמבר 2018. זאת, במסגרת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 15), התשע"ו–2016. הצורך המקורי לתגבור משטרת ישראל בחיילים בשירות חובה, נוסף על החיילים המשרתים במשמר הגבול, נבע מהמצב הביטחוני, שדרש ממשטרת ישראל מאמצים מיוחדים לסיכול פיגועים ולשמירת ביטחון הפנים של המדינה, צורך שעודנו קיים. הצבת יוצא צבא במשטרת ישראל נעשית בהסכמתו של יוצא הצבא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אנשי צד שמאל, בבקשה. חברת הכנסת נורית קורן, בבקשה, אני מבקש שקט. אדוני. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> כמו כן, יובהר כי ליוצאי צבא המוצבים במשטרת ישראל יש מעמד זהה לחיילי צבא הגנה לישראל בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום. יצוין כי נושא הצבת יוצאי צבא במשטרת ישראל בכללותו, והגבלת הצבתם של יוצאי צבא ביחידות מסוימות בפרט, נבחן כל העת בידי משרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים, צבא הגנה לישראל ומשטרת ישראל, וימשיך להיבחן גם בשנים הקרובות. כאמור, תוקף הוראת השעה אמור לפקוע ב-31 בדצמבר 2018. מאחר שיש עדיין צורך בהמשך ההסדר, מוצע להאריכו בשלוש שנים נוספות, עד יום כ"ז בטבת התשפ"ב, 31 בדצמבר 2021. אני מדגיש שיש חשיבות דחופה בקידום החוק. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק בתאריך 16 בדצמבר 2018. לאור האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה ראשונה, ולהעבירו לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים – היות שהצעת החוק היא בקריאה ראשונה, סדר הדוברים: מיקי זוהר, בבקשה, אדוני. אני מבקש – חיים ילין – להקפיד על שלוש דקות. וזכרו, סדר-היום הוא ארוך. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> מה ארוך? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> יש צום. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> 23:30 אין אוכל. << דובר >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני ביקשתי לעלות כדי לדבר על האירוע שהיה לפני כמה דקות בהצבעה פה בכנסת, שבה האופוזיציה השיגה ניצחון מדהים על קשישים שהיו יכולים לקבל שנה אחריות בגין עבודות שיפוצים שעשו להם בבית. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> קשישים? מה קשור? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> תתפלא. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אתה משקר? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> תתפלא. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אתה משקר? << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> הצעת החוק – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתה שקרן, כי זה לא מה שהחוק אומר. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שאתם הפלתם לפני כמה דקות הייתה אמורה לתת שנת אחריות לכל אחד שעושה שיפוצים בביתו. בסופו של דבר אנחנו יודעים שהאוכלוסייה המבוגרת, הקשישה, סובלת רבות מהונאות רבות של אנשים. אומרים להם: עשינו לכם שיפוץ, מורחים להם את הקירות, ואחר כך הכול מתפורר, כי הם לא כל כך מבינים בתחום. את זה עכשיו אתם הפלתם – האופוזיציה. למה? כי רציתם להראות ניצחון על הקואליציה. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> וואו. כל הכבוד. איזה יופי. << קריאה >> אוסנת הילה מארק (הליכוד): << קריאה >> ניצחון. וואו. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> אז בואו אני אגיד לכם: אתם ניצחתם עכשיו את הקשישים, ניצחתם את האנשים שלא מבינים בענייני שיפוצים. ניצחתם את החבר שלכם לסיעה, איתן כבל, שעבד שעות נוספות על החוק החשוב הזה – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תיסחף, אל תיסחף. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – שהתאבד על החוק החשוב הזה. גם אותו ניצחתם עכשיו. אבל דבר אחד לא ניצחתם – – << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תיסחף, אל תיסחף. << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> – – לא ניצחתם ולא שברתם את הרוח שלנו להמשיך לעשות למען עם ישראל. די עם הפופוליזם. הציבור לא קונה את זה. מי שחשב שההחלטה הזאת עכשיו של האופוזיציה תביא לכם אפילו קול אחד של מצביע בציבור הישראלי – אין לו מושג בפוליטיקה, חברים. פוליטיקה עושים בעשייה, עושים במסר, עושים ברעיונות, עושים באג'נדות, עושים במדיניות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << דובר_המשך >> לא עושים בפופוליזם ריק מתוכן, סליחה על הביטוי, פופוליזם פתטי על חשבון הציבור הישראלי. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תיסחף. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי. אני מבין שהרוחות מתלהטות, אבל – מירב, בבקשה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> אל תיסחף. << דובר >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. השרים, כנסת נכבדה, אני לא מצליחה להבין למה היה המהלך המיותר והמטופש הזה. במקום לבוא ולפחות לקרוא את החוק, ולהבין שכל אדם – מיקי אמר קשישים, אבל כל אדם שהולך לעשות שיפוץ יכול היה עכשיו לקבל כרית ביטחון מהמדינה; חוק מעולה של חברי פולקמן, שלי, דרך אגב, של עוד חברי כנסת מהאופוזיציה. מה עשיתם, למה? לפחות הייתם בוחרים איזשהו חוק שהוא חסר משמעות. וחאג' יחיא עלה לפה, נלחם בוועדה למען החוק, הביא חוק מעולה. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> הצבעתי בעד. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> ואתם, במקום שיהיה לכם קצת עמוד שדרה, אתם מקשיבים. מה אתם מקשיבים להם בכלל? זה חוק שחאג' יחיא ליווה; זה חוק שאיתן כבל נלחם עליו. אז מילא, במחנה הציוני, מה שנקרא, פחות התרגשו. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> בושה לאופוזיציה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> הינה, תגיד להם – הוא הצביע בעד. גנאים, הצבעת בעד, נכון? עאידה הצביעה בעד. למה אתם מקשיבים? מה, אין לכם קצת עמוד שדרה? זה חוק מעולה, זה חוק שיכול היה לעזור לקשישים, לאזרחים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אז למה לא הבאתם אצבעות? למה לא הבאתם אצבעות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> מה זה קשור? בסוף כל אחד צריך לבדוק את עצמו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה מה קשור? תביאי אצבעות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> אבל תבדוק את עצמך, את החוק הזה הפלת? דווקא את החוק הזה? מה העניין? << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> למה אתם לא יושבים פה? מה זה, קייטנה? תבואו לעבודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תשמע, אתה מזכיר לי את המורה שצועקת על הילדים שהגיעו. אנחנו היינו פה ואנחנו הצבענו. אבל גם אתם הייתם. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> מצוין. נכון. אנחנו רוצים שהקואליציה תעשה את העבודה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> למה הפלתם חוק כל כך חשוב, שיכול היה לסייע לאזרחי ישראל מחר בבוקר? עשיתם טעות ועשיתם שטות. בפעם הבאה, אחמד – אתה בן אדם רציני – תסתכלו רגע על ההצעה לפני שאתם מפילים אותה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לצערי הרב – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> זה היה מהלך מיותר ומביש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> כשאתם תתחילו להסתכל על ההצעות שלנו בצורה עניינית ולא פופוליסטית – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> סליחה, מיכל, מיכל, את אל תדברי איתי על פופוליזם, כי זו הצעה מעולה – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> למה לא בעד קצבאות לנכים? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> – – ואתם פגעתם היום באזרחי ישראל במהלך מטומטם ואידיוטי. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ומה עם קצבאות הנכים? ומה עם קצבאות הזקנה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (כולנו): << דובר_המשך >> תודה. הינה, התחלת עם הפופוליזם. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> למה לא הצבעת על קצבאות הזקנה? למה לא הצבעת על קצבאות הנכים? מה ההבדל? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת איציק שמולי – חבר הכנסת חסון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> תאמיני לי, קצבאות הנכים, יותר חשוב; קצבאות הזקנה, יותר חשוב. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> חוק מטומטם. חבל מאוד שלא תמכת בחוק הזה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מה זה הצביעות הזו? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> צביעות? תקרא את החוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת איציק שמולי – לא נמצא; חבר הכנסת אייכלר, בבקשה, אדוני. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> את מאוד עניינית, מאוד עניינית. בכל הצעות החוק שאת מצביעה נגד האופוזיציה, זה בגלל ענייניות, לא כי זה אופוזיציה. מאוד עניינית הקואליציה הזאת. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה את צועקת? תקראי את החוק. תקראי מה הפלתם. תסתכלו רגע לפני שאתם מצביעים נגד. מה את מאשימה את האנשים שנמצאים פה? תסתכלי על מה את מצביעה – – – אנחנו לא הצבענו נגד – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> אתם פופוליסטים. הקואליציה פופוליסטית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שלוש דקות, אדוני. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> תהיו אתם ענייניים לפני שאתם מבקשים מאיתנו. << דובר >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר >> רבותיי, חברי הכנסת, השרים, תרשו לי להוריד אתכם מן האולימפוס הגבוה לתחנת האוטובוס – מקום שאתם, כחברי כנסת בעלי כלי רכב פרטיים, כמעט לא מגיעים אליו. היום היה דיון אצלנו בוועדה לפניות הציבור על גזרה חדשה על תושבי גוש דן – שכבר נגזרה מזמן על תושבי ירושלים: אי-אפשר לשלם באוטובוס גם אם אין לך רב-קו. אני יודע שזה נשמע מאוד מאוד צרכני ופשוט, אבל עדיף צרכני, בכ"ף, מאשר צרחני, בחי"ת. אנחנו מדברים על כך שב-21 לחודש הלועזי, כל תושבי גוש דן שלא יהיה להם כרטיס רב-קו צבור לא יוכלו לנסוע באוטובוס. ואין פריסה מספקת של מכונות הטענה למיליוני אנשים, כמו שאין – – – << קריאה >> רויטל סויד (המחנה הציוני): << קריאה >> איפה יצטרכו לטעון? << דובר_המשך >> ישראל אייכלר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יצטרכו לטעון באיזשהו קיוסק שהסכים למכור, או באיזשהו מקום. מעט מאוד מקומות. אני אפרט: בירושלים, למשל, אנחנו כבר סובלים מהדבר הזה הרבה זמן. יש שכונות שלמות – היום היה אזרח מפסגת זאב שאמר שאם לא נשאר לו לאוטובוס והילדים שלו לא יכולים לעלות לאוטובוס, הוא צריך ללכת 20 דקות הליכה למקום שיסכים למכור, כי הצרכנייה שם לא מסכימה לשים מכשיר הטענה. משרד התחבורה מצידו מוכן לתת לכל קיוסק, ולכל מי שמוכן בשביל 2% עמלה – שזה כלום – להטעין אצלם. אבל בתחנות האוטובוסים, שבהן ביקשנו פעם אחר פעם שבכל תחנת אוטובוס שיש בה הרבה אנשים יהיה מכשיר הטענה – בתחנה שלא כדאי, שלפחות יהיה על צג איפה נמצאת תחנת ההטענה הקרובה. אז מסבירים לנו שאי-אפשר, שצריך לשנות את כל המערך הממוחשב של התחנה, שמראה את המפה ואת היעד, ולהוסיף שורה איפה אפשר להטעין בשכונה הזאת. כך הרבה אנשים לא יוכלו לעלות, ומי שכן יעלה לאוטובוס, אדוני היושב-ראש, יצטרך לשלם כפל קנס: גם לשלם מחיר מלא וגם להוסיף חמישה שקלים על כרטיס חד-פעמי שמוציאים לו – כרטיס אנונימי, מה שנקרא – שהוא לא יוכל להטעין אותו בפעם הבאה. כך שתושבי תל אביב ותושבי גוש דן לא צריכים להסכים שיעשו להם את הסבל שיש בירושלים. יש לדרוש שלפני שעושים את הדבר הנכון – שנהגים לא ימכרו כרטיסים אלא יהיו נהגים – שיכינו מספיק מכשירי הטענה בכל תחנות האוטובוסים המרכזיות ובכל רחוב, או לפחות לציין בשלטים איפה אפשר להטעין את הכרטיס. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה לאדוני. אם כן, רשימת הדוברים לחוק הזה סגורה. חברת הכנסת כהן-פארן – לא נמצאת. מיכל רוזין, בבקשה, גברתי. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה רבה, סגן יושב-ראש הכנסת. חברי וחברות הכנסת, תגידו, מאיפה הצדקנות הזאת? כל שבוע אתם מפילים לאופוזיציה הצעות חוק, עשרות הצעות חוק טובות, ראויות, ענייניות, מהותיות, בטענה שזה של האופוזיציה ולכן אתם לא מעבירים. פתאום נזעקתם כי האופוזיציה העזה להפיל הצעת חוק טובה של הקואליציה. אוי ואבוי. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם צבועים, צבועים. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – – הצעות חוק שאת בעצמך יושבת פה ולא מצביעה כי את בעדן – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> של האופוזיציה – החוק שלא עבר. אנחנו תמכנו – – – עם האופוזיציה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הצעות חוק שאת רוצה בעצמך להצביע בעדן ואת מפילה אותן כי יש לך משמעת קואליציונית – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> ומה עם החוק של – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – והצעות חוק שקשורות לקצבת זקנה וקשורות בנכים, וכל הדברים שאתם רוצים להצביע בעד ואתם מצביעים נגד כי יש משמעת קואליציונית. אז אתם מדברים על ענייניות ועל הצעת חוק טובה? תתביישו לכם בכלל לבקר אותנו. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> ואם כבר, שר האוצר היה צריך להיות פה היום ולענות על הצעות האי-אמון – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשביל הפופוליזם הריק מתוכן הזה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – בנושא יוקר המחיה והתייקרויות המחירים. הוא לא טרח, כמו שהוא לא טרח לדעתי בחצי השנה האחרונה להיות פה, לתת תשובות לציבור, לעמוד פה מול נבחרי הציבור ולתת תשובות לגבי התייקרות המחירים, יוקר המחיה וכל המצב הכלכלי-חברתי – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה – – – מה הרווחתם? << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – והקיצוץ בכל משרדי הממשלה. היה פה אי-אמון היום שקשור לנושא שלו – – << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם מלהפיל את החוק? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – והוא לא טרח לבוא לפה. מה אתה מגן על שר האוצר? מה יש לך להגן על שר האוצר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> מה אתה מגן על שר האוצר? יושב פה ראש הממשלה, טורח להגיע לכל הצבעה – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם מזה? תעני, מה הרווחתם? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – אבל שר האוצר – עם החוק הנורבגי המדהים שלכם – לא טרח לבוא לפה לתת תשובות על האי-אמון של כל סיעות האופוזיציה, לעמוד ולתת פה תשובות לציבור הישראלי, לענות כמו שצריך על מה שקורה היום, על המחאה שקורית ברחוב, על הקיצוץ בכל משרדי הממשלה. על זה אתם יודעים לבכות? על זה אתם יודעים לדבר? << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם מזה? מה הרווחתם מלהפיל את החוק הזה? תעני. למה את לא עונה? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> באמת? שיטרח ויבוא לדבר עם הציבור, שיבוא לדבר עם הציבור. איזו צביעות, מה זו הצביעות הזו? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב ומיקי, אני מבקש. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אני מדברת על שר האוצר ועל הצביעות של מפלגת כולנו, שטורחים ומפילים לנו הצעות חוק חברתיות ראויות שהם תומכים בהן, אבל הם אומרים: עזבו, אנחנו נגיש. הצביעות הכי גדולה. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> 5.7 מיליון – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אתם מכירים את זה? אנחנו נגיש, נגיש בשם הקואליציה אז נעביר את זה. אתם צבועים – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם? מה הרווחתם מזה? תעני מה הרווחתם. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> ואנחנו נפיל את הממשלה המושחתת הזאת. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> למה את לא עונה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. זהו, היא ירדה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בואי נסכם, מיכל, מיכל רוזין, בואי נסכם שלגבייך נעשה את הדיל: אל תתמכי בנו, ואנחנו אף פעם לא נתמוך בכל החוקים הטובים שלך, בסדר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יאללה, בסדר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מאה אחוז. סגרתי. אל תתלוננו שהחוק טוב. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה, שלוש דקות. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. תראו, אני רוצה להגיד לכם משהו באופן אישי. אני באמת רוצה להגיד משהו באופן אישי לקואליציה ולכל מי שנמצא פה. תראו, אנחנו לא התלמידים הכי טובים ואנחנו אולי לא העיפרון הכי מחודד – כמו שאתם תמיד אומרים – אבל אני אגיד לכם משהו: לפחות הפלנו חוק, אבל אנחנו לא הולכים נגדנו, מה שהממשלה עושה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם מלהפיל את החוק? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, זהו. לא, לא. מיקי, אי-אפשר. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם מזה? תגיד מה הרווחתם. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> מיקי, אתה תשתוק עכשיו. תשעה שרים מהממשלה שלך יצאו נגד מדיניות הממשלה אתמול בנאום, כשמדובר על ביטחון של מדינת ישראל מול הטרור – ואתה מדבר על חוק קיקיוני – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – על זה אתה מדבר. תתביישו לכם, חבורה של צבועים. זה מה שאתם, ממש ככה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> – – – פופוליזם – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם חבורה של צבועים. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> מה הרווחתם? מה – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> כאשר הממשלה קובעת מדיניות ויוצאת נגד המדיניות של הממשלה. אתם לא מבינים מה אתם עושים לעם ישראל? אתם באים עכשיו, ועל חוק של שיפוצים באים אלינו בטענות? כמה חוקים, מירב, באמת עם יד על הלב, אתם חתמתם לאופוזיציה וחשבתם שהם טובים, והצבעתם נגדם בגלל קואליציה? << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> היום לפני חצי שעה הצבענו על חוק שלכם. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה עם החוק של – – – אנחנו הצבענו – – – עם האופוזיציה ולא – – – << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שואל, בגלל משמעת קואליציונית. כמה כאלה היו לכם? כמה כאלה היו לכם? היה לכם, לא יכולתם. ביקשתם קיזוזים, יצאתם החוצה, נעלמתם, רק לא להצביע, כי אתם חתמתם על החוק כמה פעמים. ואז, בסוף, מה אמרתם? << קריאה >> רועי פולקמן (כולנו): << קריאה >> עכשיו הצבענו על חוק של האופוזיציה. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> ליבנו – איך אמרה השרה מירי רגב? ליבנו, ליבנו, ליבנו איתכם, ליבנו איתכם, אבל לא יכולנו. כבר כמעט חשבתי שמביאים את מד"א לפה, בחיי. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו צביעות, לחלוטין. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> למה צביעות? << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> מירב, זו צביעות, כי יש חוקים טובים בקואליציה, יש חוקים טובים באופוזיציה, אבל כשהפוליטיקה משחקת – היא משחקת עד הסוף. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> איך אתה, שחתום על החוק הזה, הצבעת נגדו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חיים, אני יכול לענות ברצינות? יכול להגיב ברצינות? << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> דודי, תן לי עד הסוף, למה אני מה זה חם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חם? << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> הבטיחו לנו ביטחון – מעבירים מזוודות כסף, והממשלה הזאת יוצאת נגד הממשלה של עצמה. תסביר לי. ואתם באים עכשיו על חוק שאנחנו הצבענו נגד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> על זה אתה חם? כשאנחנו יוצאים נגד עצמנו, אתה חם? << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אתה יצאת – חיים – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> תראה מה היה אתמול עם ראשי המועצות. איך יוסי דגן מנהל ככה את כולכם באצבע הקטנה, ראש מועצה שרוצה בהתיישבות, ואתם – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כן, אתם, אתם משמנים את המערכת בחמאס, כדי שבסוף יפגעו לנו באיו"ש. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אתה חתום על החוק הזה. אתה יודע שהצבעת נגד? הצבעת נגד החוק שלך. למה? << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברור שאני חתום. מירב, מירב, מירב, מירב, להביא לך את הרשימה – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על כמה חוקים היית חתומה והצבעת נגד – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אני הפסקתי עם ההרגל הזה אחרי שנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> אני לא – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חיים, תודה רבה. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנייה. לא, מירב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא. אני אפסיק את הוויכוח הזה. נגמר הזמן. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב, אני מבקש ממך. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> את חתומה אצלי על שלושה חוקים, ואת הצבעת נגד בגלל משמעת קואליציונית – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, חיים. תודה, חיים. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אז אל תבואי עם הטענות האלה אליי. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, חיים. תודה רבה, אדוני. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברת הכנסת תמנו-שטה – מוותרת. תמר זנדברג, גברתי, בבקשה. זכרו, אני מקפיד על שלוש דקות, לא יותר. בבקשה, גברתי. חיים, חיים. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> חברות וחברים, ברוכים הבאים לכנסת. בכנסת יש קואליציה ויש אופוזיציה. לא מזמן היה כאן חוק חשוב; יש באמת הרבה מאוד חוקים חשובים לטובת אזרחי המדינה, שמגיעים כאן לכנסת. חלקם עוברים, בדרך כלל רק אם הם בתמיכת הקואליציה, וחלקם חוקים מאוד חשובים וטובים שהקואליציה מחליטה להתנגד להם, והם לא עוברים. מה ששמתי לב ומה שאותי מעניין זה איך זה שלמנות את ראש הממשלה לשר ביטחון אפשר לעשות פה התרוצצות, ולהביא אנשים עם אינפוזיה, עם עמוד מבית חולים – אפשר. חוק גדעון סער – או ואבוי אם לא יעבור. אפשר לדאוג לרוב. טוב, לא טוב, האופוזיציה מתנגדת, האופוזיציה תומכת, מה זה משנה? דואגים לרוב. חוק ההמלצות – יעבור. לא ייהרג ובל יעבור – ייהרג ויעבור. חוק ההסדרה 1 ו-2, יעבור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני ממליץ עלייך. חשבנו שמרצ דואגת לזכויות אדם. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> לא שואלים מה מרצ חושבת. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חשבנו שמרצ דואגת לזכויות אדם. הבנו שהם דואגים למשטרה. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> את אף אחד זה לא מעניין מה העמדות של מרצ, לא מעניין מה העמדות של האופוזיציה. כשמדובר במינויים פרסונליים, כשמדובר בלשמור על הכיסא של ראש הממשלה, אז דודי אמסלם ומיקי זוהר ובנט ואיילת שקד נעמדים – כל אחד מחזיק רגל בכיסא, ושומרים עליו טוב טוב טוב. לא שואלים מה העמדה של האופוזיציה. לא לוקחים סיכון. אבל כשמדובר באזרחי ישראל? אין בעיה, נאשים את האופוזיציה. אמרו מעתה: מי הפיל חוקים לטובת מדינת ישראל? השמאל. כשרוצים לחוקק משהו לטובת ראש הממשלה, אז אפשר לסמוך על הקואליציה, יש אותם. וזה, חברות וחברים, הסיפור כולו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת משה מזרחי, חבר הכנסת משה מזרחי. חבר הכנסת משה מזרחי – מוותר. חברת הכנסת עליזה לביא. << קריאה >> דוד ביטן (הליכוד): << קריאה >> למה? מה הוא אמר לך? לא הבנתי. << דובר >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי, חבריי חברי הכנסת, הזכרתי קודם את רונה רמון, זיכרונה לברכה – כמו רבות ורבים אחרים כאן הערב – את האובדן ואת החסר. רונה השאירה לנו צוואה של כבוד האדם, של אהבת הבריות, ואני רוצה בזמן הזה לחזור ולדבר בזכות המאבק של העובדים הסוציאליים. אנחנו מתעלמים, הממשלה הזאת לא מקשיבה להם, למחאה שלהם – הצודקת, הצודקת והצודקת. זה לא מאבק רק על תנאי העסקה; זה מאבק על עולם הרווחה, על איך ישראל נראית, על המשאבים שמוקדשים לו. על זה שהמצב של העובדים הסוציאליים הוא רק מראה למצב העגום של הרווחה בכללותה במדינת ישראל. הממשלה מתעלמת. העובדים הסוציאליים צריכים לשבות כדי להגיד שהם מוחים, כדי לבקש הגנה על עצמם ממקרי אלימות הולכים וגדלים. התעלמות הגורפת הזאת של הממשלה ושל השרים כולם – ובמיוחד של שר הרווחה – מראה מה היה יחסה לאזרחיה ואיך היא תופסת את התפקיד. העובדים הסוציאליים הם הפנים שלנו. הם מתחזקים את כל הטיפול החברתי במדינה. הם מתמודדים עם אנשים במצב נפשי קשה, עם מקרים של אובדן, של אלימות, עם ילדים. הם צריכים לאפשר סביבת חיים מחבקת, במקום שהרבה פעמים לא קיימת. עובדים סוציאליים חווים אלימות, אדוני היו"ר – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב, זה מפריע. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> מירב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מירב, זה מפריע מאוד, אז אנא ממך. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – חיים בסיכון, ובחשש, ובאלימות. ממשלת ישראל מובילה לקריסה. לקריסה של מערכת הרווחה. היא לא נותנת את ההגנה לעובדים שהיא עצמה שולחת, כדי לטפל, כדי לאפשר חיים. הם כורעים תחת הנטל, תחת ריבוי התיקים. הם בקושי מסיימים את החודש. הם הפנים שלנו כחברה. אנחנו חייבים להתנהג אליהם אחרת. המחאה שלהם הייתה צריכה להביא מזמן לפתרון, אבל הפתרון הזה לא נראה לעין. זה לא רק להתחיל משא ומתן. זה לבוא עם הבנות שאנחנו חייבים קודם כול להגן על שלומם, ובטח לשפר את תנאי העסקתם ואת המשכורת שלהם. היום יש 400 תקנים של עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות שהם לא מאוישים. כשרוני, האחיינית האהובה שלי, אמרה לי: עליזה אני הולכת ללמוד עבודה סוציאלית, זה בדמי ובנשמתי – אני יודעת, אני יודעת, אני יודעת, רוני היקרה, שזה בדמך ובנשמתך, וזה בדמם ובנשמתם של הרבה מאוד עובדים סוציאליים, שבזכות זה הם ממשיכים, ונמצאים – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בהרבה מהפעמים כשהמדינה לא מסייעת בידם. אבל אל תבנו רק על זה, ממשלה יקרה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עליזה לביא (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שר הרווחה וראש הממשלה – תנו מענה ומהר לעובדים הסוציאליים. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חברת הכנסת רויטל סויד – לא נמצאת; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין – לא נמצאת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חברת הכנסת רחל עזריה – לא נמצאת; חבר הכנסת איל בן ראובן – לא נמצא. יואל חסון, אדוני, בבקשה. שלוש דקות אדוני. << דובר >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני פשוט המום מהבכיינות מצד הקואליציה. שבוע אחרי שבוע אתם מפילים הצעות חוק מיטיבות עם הציבור הישראלי, בלי למצמץ ורק מסיבה אחת – כי זה מגיע מהאופוזיציה. אתם יודעים את זה. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> על מה אתה מדבר? << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יותר מזה אתם עושים, חברת הכנסת פלוסקוב. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> הוועדות, אני – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יותר מזה אתם עושים: כשאתם מזהים הצעת חוק טובה של האופוזיציה – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אתם הולכים ומביאים הצעת חוק אותו דבר מהקואליציה ומעבירים אותה. אין סוף לחוצפה. זה לא ייאמן. אתם עכשיו מתבכיינים על חוק שיפוצים, על אחריות שנה לשיפוצים. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> זה ועדה – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מה אני אגיד לכם? עם ישראל מחכה לחוק הזה 70 שנה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה לא אנחנו, זה החבר שלך כבל. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל בלי למצמץ, בלי בושה – איך הסתכלתם בפנים של ההורים שלכם? הצבעתם נגד – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יואל. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – העלאת קצבת זקנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יואל זה – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> זה לא חוק מיטיב, זה לא חוק חשוב. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> יואל, תדייק בעובדות. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בלי בושה, בלי בושה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יואל, עוד צריכים להעביר את החוק היום. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> והציניות הולכת וגוברת. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יואל. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הציניות הולכת גוברת. כשאני אומר היום לחבר הכנסת רועי פולקמן – חבר הכנסת רועי פולקמן, שהחוק שלו נפל עכשיו בזכות האופוזיציה – אני מבקש היום מחבר הכנסת פולקמן לתמוך בחוק האימוץ, שהוא היוזם השני שלו יחד עם יעל כהן-פארן, ואני אומר לו: תתמוך בחוק, הוא עולה ביום רביעי. מה אומר לי חבר הכנסת פולקמן? מה הוא אומר לי? יואל, אני לא יכול, יש משמעת קואליציונית, אני לא יכול לתמוך בחוק. אז חבר הכנסת פולקמן, יש משמעת אופוזיציה. מה לעשות? תתרגל. המשחק הציני התחיל אצלכם. אתם הציניים, אתם שמורידים ומפילים פה חוקים מיטיבים וטובים לעם ישראל יום-יום. אנחנו אלה שמצביעים להצעות החוק שלכם. אנחנו. אז רק שתדעו שאנחנו לא האצבעות האוטומטיות שלכם, ואנחנו נפעיל שיקול דעת, ונעשה מה שנכון – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> איזה שיקול דעת. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ואולי, אולי, תלמדו לקח – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> טלי, נראה אותך מצביעה על חוק האימוץ. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ומצידכם תבוא מגמה אחרת. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אולי – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – חוק האימוץ – – – אפס. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> יש פער גדול בין משהו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> טלי. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מה ההבדל בין חוק האימוץ לחוק הזה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> מיקי, תן לו לסיים. מיקי, תן לו לסיים. בבקשה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אבל הינה – – – << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> יואל, אתה יודע מה הייתה הטעות? שהיית צריך לתת לכבל לעלות לסכם – שהקואליציה תגייס. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> הינה, אני נותן, אני נותן יד ואני אומר: אתם רוצים לשנות כללי עולם? רוצים להיטיב? לעשות תיקון עולם? בואו, חוק האימוץ ביום רביעי – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – הוא חוק ראשון שאפשר להסתכל עליו לא כקואליציה–אופוזיציה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – אלא כמה שהציבור צריך ורוצה. חבר הכנסת פולקמן, היוזם השני, יכול להצביע – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – על החוק על פי אמונתו ולא על פי משמעת קואליציונית. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, יואל. << דובר_המשך >> יואל חסון (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. עפר שלח, בבקשה, אדוני. אחריו – אלעזר שטרן. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יואל, היית טוב. << קריאה >> יעקב אשר (יהדות התורה): << קריאה >> היה חזק, יואל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> שלוש. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יישר כוח. << דובר >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר >> חבריי מהקואליציה, לפני שבוע, בשבוע שעבר, עמדתי על הדוכן הזה והצגתי את הצעת חוק הקבינט. עכשיו, אני יודע שזה לא שיפוצים – זה רק הגוף הביטחוני הכי חשוב במדינת ישראל. אחריי עלה השר יריב לוין ואמר: זה חוק מצוין, כבר הפעם הרביעית שאני נאלץ לעלות ולהגיד שאני בעדו ואז להצביע נגדו. זה על הקבינט, חברת הכנסת פלוסקוב, זה על הגוף ששולח את החיילים שלנו אל מול פני הסכנה; זה על הגוף שמחליט מתי נצא למלחמה; זה על הגוף שמחליט אם נעשה הסדר מדיני. זה לא על שיפוצים. יש לכם חוצפה לעמוד ולדבר ככה? החוצפה השנייה שלכם – – << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> זה כי החוק הזה עבר שנייה ושלישית. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא שאתם פשוט חבורה של בטלנים. חברת הכנסת פלוסקוב, הייתי חבר הנהלת קואליציה. אני יודע מה זה להיות חבר הנהלת קואליציה. כשהייתי חבר הנהלת קואליציה, העבודה שלי הייתה לדאוג שחברי הכנסת שלי ושל הקואליציה נמצאים פה ומצביעים. אבל אתם חבורה של בטלנים. אתם יושבים פה ואומרים: האופוזיציה תעביר לנו חוקים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה עם היושב-ראש שלכם? << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז האופוזיציה לא תעביר לכם חוקים, דודי. האופוזיציה לא תעביר לכם חוקים, והאופוזיציה לא – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> היושב-ראש שלך לא נמצא פה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה כבל. << קריאה >> נורית קורן (הליכוד): << קריאה >> די עם הפופוליזם הזה. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> זה גם החוק של כבל. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> דודי – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה קורא לנו בטלנים? דרך אגב, כולם פה בכנסת. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אתה לא בזה. אף אחד מכם לא יספר לי מה זה להיות חבר של איתן כבל. אני נושא על גבי – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אומר לנו בטלנים? << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – את החברות הזאת עם כבל – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם לא נמצאים. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כבר 40 שנה, תאמין לי – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כל חברי הקואליציה בכנסת. אתם לא פה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מאז נובמבר 1977. רק הצעת החוק, מה לעשות – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתם לא פה. אתם בבית. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא לא של איתן כבל – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עכשיו. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא של רועי פולקמן. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עכשיו – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה שהייתה בוועדת הכלכלה – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עכשיו – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – היא לא של איתן כבל. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – היושב-ראש שלך בבית ישן. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה קורא לנו בטלנים? << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, אין לי שום בעיה עם זה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אומר לך, הוא ישן בבית, הוא לא פה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא מחויב במשמעת קואליציונית, דודי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, אני רק מספר לך. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא לא מחויב במשמעת קואליציונית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני מוכן לעשות איתך את העסקה הבאה. << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכשהוא היה מחויב במשמעת קואליציונית – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני אמרתי את זה – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – הוא היה פה, להבדיל מחברי הקואליציה הזאת, שאין להם אפילו את המשמעת בשעה הזאת להיות פה, כי קשה להם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא, אני רוצה להגיד לך – – – << דובר_המשך >> עפר שלח (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הינה החדשות: הולך להיות קשה לכם גם בעתיד. תודה רבה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רוב חברי הקואליציה כאן, במשכן. אתם לא נמצאים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש – חברתי טלי פלוסקוב, אני אדבר גם אלייך. השר לוין לא פה, אבל השר לוין אמר לי שמונה פעמים את מה שאת יודעת – ואני לא מדבר אלייך באופן אישי – על נושא הגיור, למה לא מגיירים. תאמיני לי, ליבי-ליבי לקבלנים שעושים שיפוצים, בסדר? באמת, יכולנו, היה חוק יפה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא בטוח שהקבלנים רוצים את החוק, אגב. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לא משנה. אתם מדברים על טובת העם או טובת הקואליציה? בוא נגיד את האמת. << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> תעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, אני – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני לא יכול להעלות. אני לא יכול להעלות – אתם מפילים אותו בגלל מיעוט חרדי שיושב בקואליציה ולא אכפת לו שלא יהיו פה יהודים, העיקר שיישמרו הקהילות שלהם. אז אתם עכשיו מלמדים אותנו על מה זה חשוב? הרי רוב מוחלט של הקואליציה הזאת, רוב מוחלט, אמר לי על הגיור שאם זה לא החוק הכי חשוב, הוא אחד החוקים הכי חשובים. וכל יום, אמרתי, כל יום נולדים פה 14 תינוקות, אז מה עושים בשביל ההתבוללות הזאת? פתאום נהיה חוק אחד על קבלנים, שעליו כאילו יש קואליציה ויש אופוזיציה שתעבוד. בואו נגיד את האמת, חברי קואליציה ישבו בחוץ אכלו סנדוויצ'ים – אתם יודעים את זה? גם שרים. יואל, אתה יודע את זה, נכון? ישבו פה בחוץ, אכלו סנדוויצ'ים. אנחנו, האופוזיציה, נבוא, נעשה להם את העבודה. הרגלנו אותם. אז באמת כואב, השקענו בזה עבודה, אבל תעבדו, ומעכשיו, אם תהיו יותר מכווצים, אולי תביאו פחות חוקים רעים. להגיד כמה חוקים רעים יש בקנה? אנחנו – כן – נעשה את הכול שתביאו כמה שפחות חוקים, הקואליציה הזאת, כדי שלעם ישראל, בסוף, למדינת ישראל, יהיה הרבה יותר טוב. אני יכול לתת לכם דוגמאות מחוקים מוועדת השרים, רק של אתמול; כמה חוקים שאם לא נעביר אותם יהיה למדינת ישראל בית משפט טוב יותר, יועץ משפטי יותר טוב, צבא יותר טוב, מפכ"ל משטרה יותר טוב. אין משטרה פה עכשיו. אין מפכ"ל משטרה. חמש פעמים עמדתי פה, אמרתי: תנו ארבע שנים קבוע, שלא יצטרך להתחנף לראש הממשלה. יש חוק כזה? ראש הממשלה לא רוצה. זה טובת העם, זה טובת הקואליציה ולפעמים גם טובתו. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסי יונה – לא נמצא; חבר הכנסת יהודה גליק – לא נמצא. חבר הכנסת טיבייב, אדוני. << קריאה >> יואב קיש (הליכוד): << קריאה >> מה עם גח"ל? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יואב קיש, אתה מלא אנרגיות עכשיו. << דובר >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. רק תסביר לי דבר אחד: למה כשאתה היושב-ראש, כל הבלגן פה בכנסת? אולי צריך להחליף אותך? << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> לא נכון, לא נכון. גם לי יש, זה קורה לכל אחד. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני רוצה להבין, בסופו של דבר הצלחנו להפיל את הממשלה או לא? << קריאה >> טלי פלוסקוב (כולנו): << קריאה >> זה עוד רחוק. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> דודי אמסלם, הצלחנו להפיל את הממשלה? למה אתה צוחק? אני רוצה להפיל את הממשלה – אני ואת. אבל בואו נחזור לענייננו. זה בדיוק מה שקורה למפלגת העבודה, שמביאה את שכירי החרב. זה בדיוק מה שקורה. יש צבאות בעולם שמביאים את שכירי החרב, אבל אף פעם לא ראיתי באיזשהו צבא ששכירי חרב מנהלים את הצבא. דבר כזה עוד לא ראיתי. זה בדיוק מה שקורה במפלגת העבודה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> אנא הסבר. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> תסביר לנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבריא, אני מבקש שקט. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כל מה שקורה פה זה חגיגת פופוליזם, חד-משמעי, וברור שחברי האופוזיציה מסכימים איתי – כי אין לכם ברירה, זה בדיוק מה שקורה. זה בדיוק מה שקרה לפני שבועיים, זה בדיוק מה שקורה עכשיו, וזה לא משנה על בסיס מי; צריך להבין את כל מה שקורה. יש מחלה במפלגת העבודה – אופורטוניזם, או במילים אחרות: גח"לטניזם. זה מה שקורה. אני לא יודע מה יותר טוב, מה פחות – זה בדיוק מה שקורה. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> רוברט, תתרגם. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש שקט, סליחה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש חברים באופוזיציה שכל כך אוהבים את המחנה הציוני – זאת האופוזיציה. אל תפריעו, בבקשה. לפני כמה זמן אמרתי שהמחנה הציוני מתנהל כמו שוק. הוכחה. אתם רציתם הוכחה? קיבלתם. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> תגיד, מה זה חרטניזם? זה חרטא ברטא. עשית את זה חרטניזם. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> בוועדת הסיעה – – – אמרנו שאנחנו בעד. קרה משהו. אני לא יודע, באמת אני לא יודע מה קרה, אבל כנראה קרה משהו. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> מה הצבעת? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> רבותיי, אני לא אוסיף עוד זמן. אם אתם רוצים לשמוע אותו, תשתקו. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני מצביע עם הסיעה כל הזמן, כי אני רוצה להפיל את הממשלה, אבל כנראה מישהו לא כל כך רוצה, זה כבר סיפור אחר. דאגתם לקשישים? באמת דאגתם לקשישים? איזו דאגה יפה, חבל על הזמן, איזו דאגה. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> תן לו עוד דקה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אני באמת חושב שעם שמונה מנדטים – ואלה הסקרים האמיתיים – אי-אפשר להפיל את הממשלה. אי-אפשר. אולי עם 20 כן, אולי עם 28 כן; אז צריך לשאול את מי שרצה להפיל עם 28, וגם לא הצליח. למה? כי מפלגה צריכה ללכת עם שורשים. תשמרו על השורשים של מפלגת העבודה. אל תהיו אופורטוניסטים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אחמד טיבי – לא נמצא. אחרון הדוברים – חבר הכנסת רועי פולקמן, בבקשה. << דובר >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר >> אני לא יכול להתחרות בשואו שנעשה כאן לפניי, וגם לא באתי לתת שואו. יואל, אני יכול לדבר אליך? אתה דיברת קודם אליי, אני מתנצל, לא הייתי פה. אבל אני אגיד לך למה מה שעשית זאת עליבות, לגמרי – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> – – כי יש, קודם כול, הבדל גדול בין הדמגוגיה של להגיד למה אני לא אצביע על חוק – שאני יכול להגיד פה – שאני ערכית תומך בו, אבל אני חלק מקואליציה, וגם אתה היית חבר בה, בקואליציה, והצבעת נגד דברים שאתה מאמין בהם – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אני חלק מאופוזיציה. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> – – לבין חוק – מה ההבדל בין התרגיל שאתם עשיתם עכשיו? ותעשו, חברים. תעשו, ונגיד שזה בסדר, זה משחק הדמוקרטיה, הכול בסדר. רק למה זה עליבות? << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> מה ההבדל? << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> אני אגיד לכם למה. כי יש הבדל בזה שחוק שמגיע לקריאה שנייה ושלישית, שהוועדה עבדה עליו, שגופים אזרחיים הגיעו לוועדה, שארגונים אזרחיים ישבו והשקיעו – יש הבדל בסמליות, חוק ממשלתי, חוק שהייתה עליו עבודה והוא קודם. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אתה יודע כמה אני עבדתי על החוק? אתה יודע כמה עבדתיו עליו? יותר ממה שעבדו בוועדה. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> דקה לפני זה – עפר, חברים, זה סופר דמגוגיה, כיוון שדקה לפני זה, יואל, דקה לפני זה הצבענו על חוק שלכם, שעברנו עליו. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> מי עבר? << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> אתה היום בבוקר ישבת לידי, וכל הזמן אתם מנהלים איתי הדיון הזה: תהיו הוגנים, ביקשת, לידי, ליד דודי – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רועי, שנייה. אנחנו מוכנים לעסקה. אתם אל תצביעו בעד אף חוק שלנו. אל תתלונו שהחוק הזה ייפול. אם זה הכלל, גם בעוד שבוע אל תגידו: החוק שלי טוב, החוק שלי טוב. אם זה הכלל, אז זה לא חשוב אם זה חוק טוב או לא. עפר, תחליט באיזה צד – – – << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> חברים, למה זאת עליבות? בסדר, תקבלו כותרת לערב אחד. אבל מה העליבות? אתם לוקחים חוק צרכני, שהייתה עליו עבודה בוועדה של האופוזיציה – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דודי, דודי, בבקשה, זהו. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> הרי גם הבסיס – אתם יכולים להגיד, חוקים טובים, לא טובים – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אל תלמד אותנו להיות סולידריים באופוזיציה. אני לא מלמד אותך להיות סולידרי – – – << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> אני לא מלמד אותך. עפר, סליחה, אתה גם אל תלמד אותי מה להגיד. למה זה עליבות? כיוון שבסוף יש הבדל בין להגיד: אנחנו רוצים לגנוב, להראות לקואליציה, לנצח בהצבעה, לבין זה שכל יום אתם באים גם אליי, גם אל חבריי בקואליציה; היום יואל בא להגיד, בשם הקולגיאליות – הקמנו הרכב בוועדה, לבקשתו. והיינו יכולים לדרוס את המחנה הציוני, היום בבוקר, אבל יואל בא אליי ובא ליו"ר הקואליציה ואמר: חבר'ה, קולגיאליות, כללים של הכנסת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא אמרתי קולגיאליות. אל תגיד דברים שלא אמרתי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא'נה, מהיום לא יהיה אף חוק. אנחנו מעבירים לכם חוקים. היום העברנו לכם. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> זה בסדר, חברים, זה מותר לפי חוקי הכנסת, וניצחתם בהצבעה, אבל זו עליבות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז אל תבואו בתלונה שהחוק טוב. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> ולכן אין לי ביקורת על הדמוקרטיה. אלה כללי המשחק, אני אגיש את החוק עוד פעם, נביא אותו לוועדה, נאשר אותו. אתם תקבלו כותרת לערב ואני אקבל כותרת לערב – אחלה, זה כללי הכנסת. זו עליבות של אופוזיציה, שאתם מלקטים מהקרשים פגיעות בחוקים – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> אוה אוה אוה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זו עליבות של הקואליציה. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> – – צרכניים, שלא נותנים לכם כלום. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם עלובים. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> לא הבכתם אותנו. לא פגעתם בנו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם עלובים. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> פגעתם בצרכנים ובאזרחים – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> בכיינות. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> – – בשביל כלום. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> בכיינות. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> ואל תטיפו אחר כך על קולגיאליות בכנסת. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> עם בכיינות לא בונים מנהיגות. << דובר_המשך >> רועי פולקמן (כולנו): << דובר_המשך >> בהצלחה, יואל. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. תודה רבה, אדוני. יסכם השר לביטחון פנים, בבקשה. ארדן, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בוודאי, זמנו לא מוגבל. כמה? 45 דקות, בסדר. תביאו לו כוסות מים. כן, אדוני השר, בבקשה. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> תביאו ליושב-ראש תה, בבקשה. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> רגע, כמה זמן יש לי? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אתה לא מוגבל. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> למה? לא עשר דקות? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> זאת לא הצעה פרטית. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הבנתי. אז רגע, דודי, אתה לא מאמין לאופוזיציה? אם הם יחליטו – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> גלעד, מילה שלי אנחנו בעד. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הינה, אתה רואה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה, אתה, עכשיו ראית מה קרה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אבל הוא נותן מילה שלו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנת. עכשיו ראית מה קרה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מוכן להמר. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא, למה לך? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה, עפר ביטחוניסט. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> לא הבנת. כי הוא עכשיו – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אם הוא אמר שהוא מכיר בחשיבות של החוק – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> בוא אני אגיד לך מה הוא עשה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> נו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא הצביע בעד, ובין הקריאה השנייה – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה הוא? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – לבין השלישית הוא התבלבל והבין שהוא טעה, והוא תיקן את הטעות. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אבל הוא לא נתן התחייבות. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז יכול להיות שזה מה שיקרה לו. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> לא, נו. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> די, עכשיו תראה מה עשית. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> גלעד – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> עכשיו תראה מה עשית, חשפת אותי בקלוני, אני מתלבט בין – מה? << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אתה מאמין לי או לחבר הכנסת אמסלם? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מאמין לך, אבל אני מפחד מדודי. זאת הבעיה, אתה מבין? אני מאמין לך, אבל בין החרדות לאמונה, אני בינתיים נכנע לחרדות. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> כמו ראש הממשלה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> כמו ראש הממשלה. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> בדיוק. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא. אל תמשכו אותי פה – זהו, כן. בכל מקרה, אני מכיר את עפר שלח הרבה שנים, ואם הוא אומר שהם תומכים בחוק, אני מאמין לו שהם תומכים. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני רוצה לספר לך. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> נו? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> שהוא אמר לנו שהם תומכים גם – עוד לפני שבועיים – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> הוא אמר לך כראש הסיעה שהם תומכים בחוק של פולקמן? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא פה אמר לי, פה, פה, עפר שלח, אמר לי: עזוב אותי הסכמות. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> לא. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אמרתי לך שום דבר. אחרי ההצבעה אני באתי אליך – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה אמרת לי פה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אז אולי אתה משחק אותה צדיק – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אחרי ההצבעה, אחרי ההצבעה דיברתי איתך. לא דיברתי איתך קודם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> דודי, לא דיברתי איתך קודם. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> איש צדיק ישר. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אני לא אמרתי לך – – – אח שלי. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> פה אתה אמרת לי. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אח שלי, אחרי ההצבעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> מה זה משנה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יושב-ראש הקואליציה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – לא אחרי, לפני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> יושב-ראש הקואליציה, תשמור על הבריאות שלך, תפסיק. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אחרי ההצבעה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הוא משחק לי אותה צדיק, עפר. למה יש לו מילה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תפסיק, זהו, מספיק. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אתה שיקרת לי פה לפני שבועיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דודי, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> לא שיקרתי – – – << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> דודי, מה – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> מה זה? תדאג לבריאות שלו, מה אתה, קריאה ראשונה? מה? הוא מדבר מדם ליבו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כולם פה מדברים מדם ליבם. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא, דודי יש לו יותר דם ליבו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דודי, בבקשה. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לעולם לא משקר. הוא שיקר לי פה לפני שבועיים, ועכשיו הוא אומר לי: אחרי ההצבעה. זה היה בין ההצבעות. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> טוב, אבל בינתיים תביאו מצביעים. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> אחרי ההצבעה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> למה ניגשתי לפה? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> למה ניגשתי לפה? כי הייתה הצבעה בקריאה שלישית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> נו, כן, באמת, אחרי שהצבענו. << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> לא. לא נכון. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כולם משקרים לך. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש להפסיק את הוויכוח. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אני לעולם לא משקר. עובדה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אני מבקש להפסיק את הוויכוח, שניכם. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> לא נכון. בין ההצבעות. עזוב את גלעד עכשיו. תן לו – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> כן, בבקשה, השר. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני דווקא תומך בדיון הזה. אני איבדתי את קולי לפני כמה ימים, וזה עוד חוזר בהדרגה. << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> יש לך – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אתה רואה מה זה. טוב, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני באמת מתכבד לנסות ולסכם את הדיון החשוב, שבאמת עסק ברובו המהותי בהצעת החוק שמונחת בפניכם, שעוסקת בנושא חשוב. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אף לא אחד. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני יודע. היושב-ראש תיקן אותי בצדק, אולי הציניות שלי לא הובנה. לצערי, אף אחד מהדוברות ומהדוברים לא דיבר על החוק שמונח בפניכם, אז אולי כדאי לרענן את הזיכרון. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> כל הזמן הוראת שעה. למה כל הזמן הוראת שעה? למה? << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אני מסכים איתך. אז אני אספר לך. חברתי – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> חברתי, שלא התנהגת יפה היום בוועדה של סתיו שפיר, מיכל רוזין, וגם צייצת ציוצים שלא מחוברים לאמת ולמציאות, אז אני אסביר למה זאת הוראת שעה. << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> כן, כן, ברור, ברור. בעיקרון אני כשר לביטחון הפנים הייתי מאוד מאוד שמח – – – << קריאה >> עפר שלח (יש עתיד): << קריאה >> גלעד, מישהי שאתה מפחד ממנה יותר מדודי קוראת לך. << קריאה >> מירב בן ארי (כולנו): << קריאה >> זהו, תסביר בוועדה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> זה לא מכובד כלפי הכנסת שאני אקטע באמצע. במילה אחת, הייתי מאוד שמח שכל התקנים במשטרה ובשירות בתי הסוהר יהיו תקני קבע, אבל באופן היסטורי האוצר הצליח להביא לכך שאנחנו מקבלים מצה"ל כוח אדם של סדירים, שבעיניי הוא פחות מתאים למשימות של המשטרה ושל שירות בתי הסוהר. אבל מה לעשות שעדיין הכוח נסמך על הכוח הזה – – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> זה לא חוק. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> ואם מצד אחד הכנסת לא תאפשר את המשך השירות שלהם במשטרה ובשירות בתי הסוהר לפני שהצורך המבצעי הזה מקבל מענה, פשוט תהיה בכך פגיעה בביטחונם של אזרחי מדינת ישראל, גם מבחינת התפקוד של המשטרה בביטחון הפנים וגם מבחינת השירות של סוהרים וסוהרות בשירות בתי הסוהר. ולכן, דרך אגב, גם אני – לא אכפת שזה זמני. הצלחנו להפחית בשנים האחרונות – אתם אולי לא מודעים לזה – הצלחנו להפחית: פעם זה היה 2,000 וגם יותר מכך, היום מדובר על 1,100 סדירים במשטרת ישראל, וסדר גודל של 700 ומשהו סוהרים. אני מקווה מאוד, ואני איאבק על כך שהמספר הזה ימשיך לרדת. בינתיים אני זקוק לתמיכתכם, כדי שהוראת השעה הזאת תמשיך לאפשר לפחות את הכוח הזה, שחשוב לביטחון אזרחי המדינה. תודה. אני מבקש לתמוך בהצעת החוק, ולהביא אותה לוועדת החוץ והביטחון – – << קריאה >> מיכל רוזין (מרצ): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> – – לקריאה השנייה והשלישית. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מבקש מכולם לשבת. אנחנו רוצים להצביע. ובכן, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7) – מי בעד? ומי נגד? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> עפר שלח, אני רק מציע לך להסתכל על הספסלים, מי נמצא פה ומי מתבטל. תסתכל מי נמצא. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דודי, אתה ממש לוקח את זה אישית. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> הלכו הביתה לישון. קראת לנו בטלנים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> דודי. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 73 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 7 והוראת שעה) (שירות במשטרה ושירות מוכר) (תיקון מס' 16), התשע"ט–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 73 בעד, 16 נגד, אפס נמנעים. אם כן, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1283); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> הצעת החוק הבאה – הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם ולבקשכם לאשר בקריאה הראשונה את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018. יצוין כי שר הביטחון ממונה על ביצוע חוק זה. עניינו של תיקון החוק המוצע הוא הארכת הוראת השעה המסדירה שירות חיילים בשירות סדיר חובה בשירות בתי הסוהר בשלוש שנים נוספות. סעיף 24ב לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986 – להלן: החוק – שעניינו שירות ביחידות ביטחוניות בשירות בתי הסוהר, מאפשר את הצבתו של יוצא צבא ביחידות של שירות בתי הסוהר שתפקידן הוא אבטחת בתי סוהר המשמשים להחזקת אסירים ביטחוניים בלבד, או באגפים בבתי הסוהר המשמשים להחזקת אסירים כאמור, ולצורך אבטחתם של אסירים כאמור וליווים. כן מאפשר הסעיף הצבת חיילים ביחידות אחרות של שירות בתי הסוהר בתפקידים של שירותי מינהלה הנוגעים לארגון כוח אדם וטיפול בפרט, שיינתנו רק ליוצא צבא שהוצב לשרת בשירות בתי הסוהר. סעיף זה נוסף לחוק ביום ה' באדר א' התשס"ה, 14 בפברואר 2005, כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, במסגרת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצא צבא בשירות בתי הסוהר), התשס"ה–2005. תוקפה של הוראת השעה הוארך כמה פעמים, ולאחרונה הוארך עד יום כ"ג בטבת התשע"ט, 31 בדצמבר 2018. זאת, במסגרת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 7), התשע"ו–2016. העיגון בחוק של הצבת חיילים בשירות בתי הסוהר נעשה בעקבות סיכום בין משרד הביטחון וצבא הגנה לישראל ובין המשרד לביטחון הפנים ושירות בתי הסוהר, ולפיו הועברה האחריות למכלול הטיפול באסירים הביטחוניים מידי צבא הגנה לישראל לידי שירות בתי הסוהר. הצבת יוצא הצבא בשירות בתי הסוהר נעשית בהסכמתו של יוצא הצבא. כמו כן, יובהר כי ליוצאי צבא המוצבים בשירות בתי הסוהר יש מעמד זהה לחיילי צבא הגנה לישראל בכל הקשור לחוקים הנוגעים לחיילים משוחררים ולחוקי השיקום. יצוין כי נושא הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר, הגבלת הצבתם של יוצאי צבא ביחידות מסוימות בפרט, נבחן כל העת בידי משרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים, צבא הגנה לישראל ומשטרת ישראל, וימשיך להיבחן גם בשנים הקרובות. תוקפה של הוראת השעה, כאמור, אמור לפקוע ביום 31 בדצמבר 2018. מאחר שעדיין יש צורך בהמשך ההסדר, מוצע להאריכו בשלוש שנים נוספות, עד יום כ"ז בטבת התשפ"ב, 31 בדצמבר 2021. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעות החוק בתאריך 16 בדצמבר 2018. לאור האמור, אבקשכם לאשר את החוק המוצע בקריאה הראשונה, ולהעבירו לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתו לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. החוק הוא בקריאה ראשונה. אברהם נגוסה, אדוני – מוותר; מירב בן ארי, גברתי, חברת הכנסת מירב בן ארי – לא נמצאת; חבר הכנסת שמולי – מוותר; חבר הכנסת אייכלר – מוותר; חברת הכנסת כהן-פארן – לא נמצאת. חברת הכנסת מיכל רוזין – היא באה, בבקשה. להזכירכם, שלוש דקות לכל אחת ואחד. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> תודה, סגן יושב-ראש הכנסת. השר ארדן, אני רוצה להגיד לך, קודם כול, לגבי שתי הצעות החוק האלה שאתה מעביר פה בהוראת שעה, שיש לי בעיה מאוד קשה איתן כי לא מתקיים דיון אמיתי בעניין הזה, ועולות בעיות מאוד קשות של חיילות וחיילים – וחבל שלא נתת פה את החלוקה המגדרית – שמשרתים במשטרה ובצבא, ובעצם אין להם אבא ואימא ולא ברור מי הסמכות שאחראית עליהם. שמענו גם עכשיו, בנושא הטרדות מיניות בצבא, איך חיילות שוטרות, שבעצם משרתות במשטרה ומוטרדות – אין להן אבא ואימא, הן צריכות לפנות למח"ש, הן לא יכולות לפנות למשטרה, הן לא יכולות לפנות ליוהל"ם, למרכז מהו"ת. יש פה בעיות מהותיות כשהורה שולח את הילדה או את הילד שלו לצבא ובסוף הם מוצאים את עצמם במשטרה ולא מקבלים את אותה הגנה שמקבלים חיילים בצבא. אני חושבת שיש פה בעיה, ומן הראוי לקיים על זה דיון באמת מעמיק ורציני. אבל אם כבר עליתי לפה, אני רוצה להגיד לך, 67 – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חברים בצד ימין, אדוני השר, חברת הכנסת ורבין, חברת הכנסת ורבין, זה מפריע. חברת הכנסת ורבין, חבר הכנסת יוסי יונה, זה מפריע לה. << קריאה >> שר הבינוי והשיכון יואב גלנט: << קריאה >> תנו לי פעם להפריע, כל הזמן מפריעים לנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> בבקשה. סליחה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> 67 אזרחי ישראל ערבים נהרגו השנה. 25 נשים נרצחו השנה. אני חושבת שיש תחושה קשה בציבור של חוסר בביטחון אישי. אני רוצה להגיד לך, אנחנו מסתובבים ברחובות הערים, אנחנו נמצאים במקומות – אין הרגשה של שיטור. אנחנו יודעים מה קורה כשמתקשרים 100; שוב ושוב יש עדויות של קושי רב, שלא נותנים מענה. גויסו שוטרים חדשים למגזר הערבי. תחנות משטרה הוקמו, ועדיין אנחנו רק רואים עוד ועוד רציחות. שלושה אזרחים ערבים בלוד נרצחו בערב אחד. הפשע המאורגן משתולל, מכוניות מתפוצצות, אנשים נרצחים. מה קורה פה? איפה הביטחון האישי של תושבי, אזרחי ואזרחיות ישראל? אני חושבת שזו האחריות שלך. אנחנו רוצים לשמוע ממך תשובות. גם ברצח הנשים – מספיק כל הזמן לשחק על אופוזיציה–קואליציה. בסופו של דבר, כולנו אזרחי מדינת ישראל ואנחנו רוצים לשמוע מה אתם עושים לטובת הגנה על הציבור. אתה יודע, אני מסתובבת לפעמים, אנחנו מבקרים בבירות אירופה, במקומות אחרים. אנחנו רואים את השיטור, אנחנו רואים את הביטחון האישי ברחובות, אנחנו רואים שיש לכל אזרח, אזרחית, תייר שמגיע, יכולת לפנות ולקבל מענה, ופה אתה לא רואה עזרה ברחובות, וגם כשאתה קורא לעזרה אתה בדרך כלל לא תקבל אותה. לפעמים השוטר עובר ליד. אני הגעתי לנחם אבלים, משפחה בנחף, שבה, באמת, בחור בן 35 עם שני ילדים קטנים איבד את חייו בגלל מהומה בין שתי קבוצות אוכלוסייה. השוטר שעבר ליד וביקשו ממנו לעצור ולהגיע לתת עזרה פשוט ברח משם, והם לא קיבלו את העזרה. אני חושבת שהגיע הזמן לשים סוף לאלימות הזאת, בעיקר בעיקר במגזר הערבי אבל לא רק, בכלל בחברה הישראלית וכלפי נשים. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, גברתי. חבר הכנסת חיים ילין – מוותר; חברת הכנסת תמנו-שטה – לא כאן. תמר זנדברג, גברתי. << דובר >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אנחנו כולנו מכירים את הפוּשים האלה, שפתאום מתחילים להגיע, של החדשות, שכתוב בהם: פיצוץ, הרוגים, נפגעים. כולם ישר נכנסים לכוננות, חדשות, מה קרה, היה פיגוע, האם הכותרות הולכות להתחלף ליומיים. ואז הכותרת הבאה: זה פלילי. אוקיי, עדיין יש איזו עין אחת פקוחה, ואז מסתבר ומתחילות לרוץ השמועות בווטסאפ והידיעות שזה ערבים. באותו רגע הידיעה מתה. קול דממה דקה. ערבים מתים, ערבים רוצחים ערבים, לא מעניין אף אחד. אדוני השר, 67 ערבים וערביות נרצחו מתחילת השנה, וארבעה רק ביומיים האחרונים. זה דבר שצריך להרעיד את אמות הסיפים, זה דבר שצריך לזעזע כל מהדורת חדשות, כל דיון פה. למה זה לא קורה, כי זה ערבים? למה? כי הדם זול יותר? הרציחות בלוד, אדוני השר, מול המשרדים של להב 433. זאת אומרת, להיכנס לשם ולחקור יהודים במעשי שחיתות זה יקבל כותרת יותר גדולה מאשר ערבי שנרצח מול התחנה. האדישות הזאת לא יכולה להישאר כך, היא לא יכולה להמשיך כך. אני זוכרת, מפשפשת בזיכרוני, הפעם האחרונה שמישהו משרי הממשלה, כולל ראש הממשלה עצמו, התייחס לפיזור הנשק במגזר הערבי – אתם יודעים מתי זה היה? כשהיה פיגוע בדיזנגוף, כשאותו הנשק הגיע למרכז תל אביב והופנה נגד יהודים. לאותה רצינות בדיוק, לאותו כובד ראש, לאותו טיפול אנחנו מצפים גם כשזה נמצא כביכול אי שם, גם כשזה ערבים כלפי ערבים. אדם לא שווה פחות, לא נרצח ולא נרצחת. שמענו את זה במחאה על אלימות כלפי נשים. היו כאלה בטוויטר ובכל מיני מקומות שלא התביישו להגיד: מה אתם רוצים, זה ערבים, זה ערביות. אדוני השר וכל חברי הממשלה וכל חברי הקואליציה, הדם של אישה ערבייה הוא לא סמוק פחות, והדם של נרצח ערבי לא סמוק פחות, ונשק לא חוקי שנמצא, ונשק חוקי שאדוני השר מבקש לחלק עוד במגזר האזרחי, הורג בדיוק באותה המידה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. << דובר_המשך >> תמר זנדברג (מרצ): << דובר_המשך >> ואנחנו מצפים לפחות לאותה תשומת לב, אם לא לאותו טיפול. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת עליזה לביא – לא נמצאת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת; חברת הכנסת ורבין – מוותרת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – לא נמצאת; חברת הכנסת רחל עזריה – לא נמצאת; חבר הכנסת בן ראובן – לא נמצא; חבר הכנסת יואל חסון – מוותר; חבר הכנסת עפר שלח – לא נמצא; חבר הכנסת שטרן – מוותר; חבר הכנסת יוסי יונה – מוותר; חבר הכנסת יהודה גליק – לא נמצא; חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת טיבי – לא נמצא; חבר הכנסת רוברט טיבייב – – << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> מספיק להיום. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – מספיק להיום. חבר הכנסת עיסאווי פריג' – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רוברט – – – אנחנו רוצים לשמוע – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> – – קדימה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות. << דובר >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, איפה השר לביטחון פנים? היה כאן לרגע ונעלם. אה, הינה השר לביטחון פנים. חברים, נכון לערב זה, 67 אזרחים ערבים נרצחו בעולם הפשיעה במדינת ישראל, זאת עובדה. שלושת האחרונים, גם אישה בחודש התשיעי להריונה, נרצחו מול להב, יחידת להב בלוד. מצלמות מרושתות – יש; תחנת משטרה – יש; שוטרים – יש. מי הנרצחים? ערבים. הדברים ממשיכים: שר לביטחון פנים – יש, בכותרת – כן, בתפקוד – סימן שאלה אחד גדול; מפכ"ל – לא יודע אם יש; שר משטרה – מזמן ויתרנו עליו. נתונים אלו קורים במדינת ישראל, מדינה שמתגאה בביטחון האישי שהיא מעניקה. נכון, מדובר באזרחים ערבים. כסף לקמפיינים, לשיפור תדמית המשטרה, יש בשפע, בשפע יש. אני רואה בעיתונות הערבית. קמפיינים לשיפור תדמית המשטרה והגברת הביטחון האישי – יש. אדוני השר לביטחון פנים, הקמפיינים – הכסף שיש לך לא עוזר. הקמפיינים המוצלחים הם הורדת הפשיעה. תן לנו תוכנית, תן לנו מדד שנשפוט אותך. נכון לעכשיו אין לי ביטחון אישי בבית שלי בכפר קאסם. לפני יומיים שמו מטען בכפר קאסם לאזרח מתחת לאוטו – מתחת לאוטו, הוא עף. רכבים היו מסביב, היו גם יהודים בכניסה לכפר קאסם, בין כפר קאסם לראש העין. במקרה לא היו פצועים. אם היה יהודי אחד שנפצע היית מתייחס אחרת. כל תגובות המשטרה: אנחנו חוקרים ביסודיות, אנחנו פועלים, שוקדים למצוא ולהגיע לאמת; בתוצאה בפועל – אדוני השר, נכשלת. אנחנו סובלים מחוסר ביטחון אישי. כל עוד אתה לא מספק לנו ביטחון אישי, בעינינו אתה שר ביטחון כושל. אתה תמשיך לשמוע את זה ממני. << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> למה אתה צועק? << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> כי אני אזרח במדינה, אדוני השר. אתם המרוקאים והש"סניקים חיים בביטחון; אנחנו לא חיים בביטחון. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני, תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אדוני, אתה תמשיך לשמוע את זה ממני, כי צריך לשמוע את זה. אנחנו, אין לנו ביטחון אישי ביישובים שלנו. תן לנו את הסמכות, אני מבטיח לך, נדע לשמור על עצמנו. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת פריג', תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> אבל אנחנו לא לוקחים את החוק לידיים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת פריג', זהו, נגמר זמנך. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> תחנות – יש, גיוס שוטרים – יש. יש הכול, אז מה חסר? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת פריג', תודה רבה. << דובר_המשך >> עיסאווי פריג' (מרצ): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת רועי פולקמן. טוב, אחרי השיחה שלך, אני כמרוקאי מבין שאני מרגיש בטוח. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – מרוקאי. << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, לא, אבל יש לי חצי מזה. חבר הכנסת חאג' יחיא, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי את המרוקאי – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> אחרון הדוברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נעביבשק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> נעביבשק. כן, חבר הכנסת – אחרון הדוברים, והשר יסכם. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר >> בסם אללה א-רחמאן א-רחים, כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, אם אנחנו מדברים על חוק ביטחון ובתי סוהר, גם אני אדבר על הביטחון, של האזרחים הערבים. היה מקרה של פיגוע בתל אביב של תושב ואדי עארה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני, הרשימה סגורה. מה שנמסר לי – ידברו בחוק הבא. אני מצטער, הודעתי שהרשימה סגורה. תודה. << דובר_המשך >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, כשנרצחו יהודים על ידי ערבי הייתה מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה, של השר לביטחון פנים; הייתה כוננות, מצב חירום; הגיעו לוואדי עארה, חיסלו את המבצע. וראש הממשלה, אני זוכר, אמר את המשפט: אנחנו לא נרשה קיום מדינה בתוך מדינה. אנחנו, אין לנו אוטונומיה, אבל אני חושב שהאוטונומיה היחידה לאזרחים ערבים במדינה היא אוטונומיה בפשיעה. כל עוד זה לא יוצא החוצה, האנשים שנרצחו בסוף השבוע שעבר, היו צריכים – אם היה כבוד עצמי, השר לביטחון פנים היה צריך להתפטר ולבוא ולהגיד: נכשלתי, כי אנחנו כבר שלוש וחצי שנים, מתחילת הקדנציה הזו, צועקים על הנושא הזה של הפשיעה, של הנשק; וכל מה שעושים פה זה רק דיבורים, תוכניות שלא מתאימות למציאות, ואם היו רוצים – היו יכולים. אני אתן דוגמה. החוק מחייב הקמת מועצה מייעצת בחינוך כדי לייעץ לערבים במדינה על תכנים בספרי לימוד. המועצה המייעצת לא הוקמה. הייתה תשובה בבג"ץ, כבוד היושב-ראש, אתה נכחת בדיון, ודוחים ודוחים, וזה כל כך פשוט – הזכות הבסיסית שלנו להיות מעורבים ואפילו לדרוש אוטונומיה בחינוך, שאנחנו גם נשפיע ונחליט בקשר לספרי הלימוד שלנו, את זה הממשלה לא נותנת. בפשיעה, כל עוד בנשק הזה ערבי הורג ערבי, אפילו לא מזילים דמעה, לא מתרגשים. אני שואל, כבוד השר, המקרה של לוד – הרי המקרים ידועים, אחרי רצח הבעל והאישה והתינוק שהיה בבטנה של האימא, התגובה הייתה ידועה. למה היו צריכים לחכות, השוטרים? לא, היו מגיעים לאותם מקומות ומונעים את הרצח הבא שהיה באותו זמן, במקום; הגיעו אחרי הרצח השלישי. לכן אין לי אמון בשר לביטחון פנים. חובתך, אחרי שנכשלת – להתפטר. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. יסכם את הדיון, בבקשה, כבוד השר. הפעם זמנך לא מוגבל. << דובר >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר >> גם הפעם הוא לא מוגבל? לפני שאני אתייחס להצעת החוק המונחת בפניכם, אני אתייחס קודם כול לנושא שאומנם איננו קשור להצעת החוק, אבל כיוון שכמה חברות וחברי כנסת העלו אותו, חשוב לי להתייחס אליו, כי הוא באמת נושא כאוב, וזה נושא מעשי הרצח בחברה הערבית. קודם כול, למרות שאני לא הוצאתי על כך הודעות – ואני לא יודע מי עוד מכם ביקר אתמול בבוקר בלוד – ביקרתי אתמול בבוקר בלוד במשך כמה שעות. הייתי בזירת הרצח, הייתי בתחנת המשטרה, קיימתי דיון כדי להבין מה הרקע לרצח הזה ומה המשטרה עשתה ועושה ותעשה כדי לנסות ולפענח אותו וכדי למנוע עוד מקרי רצח. הצורה שבה אתם מציגים את הנושא הזה – האמת, אני אומר את זה פעם אחר פעם ואני אמשיך לומר – היא פשוט עושה עוול נוראי כלפי הציבור שאתם לכאורה אמורים לייצג, שהוא באמת ציבור שסובל מרמת אלימות מאוד מאוד גבוהה. והרי אתם יודעים בתוככם שאין מי שרוצה יותר ממני וממשטרת ישראל – ואפשר לבחון את זה בסדר העדיפויות התקציבי של המשרד – למנוע כמה שיותר מקרי אלימות ורצח בחברה הערבית. כשהתחלתי את תפקידי חשבתי שאתם, כמי שאמורים לייצג את אזרחי ישראל הערבים ולהנהיג אותם, תהיו שותפים לניסיון הזה, כי באמת היה כאן פער של עשרות שנים שבו לא הייתה מספיק נוכחות משטרתית ביישובים הערביים, שמונים היום באמת כמעט 2 מיליון נפש במדינת ישראל; אבל באמת, מה שלא צפיתי קרה – במקום לקדם בברכה את המהפכה הזאת; במקום לקצר את הזמן שייקח למשטרה לסגור פער של עשרות שנים; במקום שתקראו לציבור שלכם להתחיל, סוף-סוף, אחרי עשרות שנים, לשתף פעולה עם המשטרה, לספר מה אנשים יודעים, מה הם רואים, אזרחות טובה, עדויות – כל הדברים שקורים בכל חברה שעוזרת למשטרה גם לפענח, ולא רק מגלגלת את האשמה תמיד אל גורם חיצוני. אני אגלה לך סוד, חברי חבר הכנסת פריג', המשטרה לא מבצעת את מעשי הרצח האלה. אתה יודע, היא לא מבצעת אותם. << קריאה >> עבד אל חכים חאג' יחיא (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא, ממש לא, ממש לא. אתם לא מבינים דבר וחצי דבר. אין מדינה בעולם שאין בה מקרי רצח. אין, פשוט אין. תחפשו מדינה שאין בה מקרי רצח ותציפו אותה, ובואו נשווה. אני אומר לכם משהו שאומר אותו ניצב ג'מאל חכרוש. הוא אומר לי כל פעם: תגיד להם שהמקום הכי בטוח למוסלמי במזרח התיכון זה מדינת ישראל. אני אחזור על המשפט הזה: המקום הכי בטוח למוסלמי במזרח התיכון זה מדינת ישראל. עכשיו אני אלך עוד צעד: מספר מעשי הרצח – וכל מקרה רצח הוא נורא, והוא טרגדיה, והוא אסון, וזה לא משנה אם זה יהודי או ערבי או נוצרי או צ'רקסי, או לא משנה מה – מספר מקרי הרצח במדינת ישראל הוא בין הנמוכים בעולם המערבי. אני אחזור ואומר: הוא בין הנמוכים. מה זה אומר? זה אומר שהמשטרה בישראל – השר גרוע, אין בעיה. אבל כנראה שהמשטרה לא כל כך גרועה, כי הנתונים במדינת ישראל, כמעט בכל תחום – גם של פשיעת רכוש, גם של מעשי רצח – הם בין הטובים בעולם. תבינו, במדינת ישראל יש 110 מקרי רצח בשנה, על אוכלוסייה של 9 מיליון. בשיקגו, 2.7 מיליון – 600 מקרי רצח. כן, זו רק דוגמה אחת. נכון, זה דוגמה קיצונית, כי שיקגו באמת ידועה ברמת האלימות הגבוהה. אתם שומעים שכולם שם מאשימים רק את המשטרה? אולי פעם אחת תעשו גם חשבון נפש איך אתם יכולים לתרום. אתה יודע, אני זוכר את חבר הכנסת אחמד טיבי שנים מותח ביקורת על לשכת הפרסום הממשלתית ועל גופי המדינה – למה לא מפרסמים בשפה הערבית, למה לא פונים לאוכלוסייה הערבית בשפתה, למה עושים אפליה כנגד כלי התקשורת. שמעתי את הביקורת הזו – ואללה, צדק, באמת זה לא היה בסדר. אז עכשיו אם לא מפרסמים, ולא פונים, ולא מנסים לשכנע את הציבור הערבי להצטרף למשטרה, ולשתף איתה פעולה, ולדווח, לא משנה על מה, על שרפת פסולת או על אלימות – זה לא בסדר. וכשהמשטרה עושה את זה, אז גם זה לא בסדר, נכון? כי מבזבזים על קמפיינים. אז אתה יודע את האמת. משקיעים בקמפיינים היום בחברה הערבית. הפייסבוק של המשטרה הוא מספר אחת. אחת. אין תוכן של משטרת ישראל שלא מתורגם לערבית ועולה לפייסבוק. מקימים תחנות, ואם ראש עיריית – בוא נחשוף אותו עכשיו – אם ראש עיריית כפר קאסם לא היה מפחד מהגורמים האלימים ביישוב שלך, אני הייתי חונך איתו את תחנת המשטרה לפני הבחירות המוניציפליות. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> דא עקא, שאיימו עליו והוא ביקש ממני ומהמשטרה לא לבוא ולעשות טקס לפני הבחירות המוניציפליות. זה בגלל המשטרה או זה בגלל בעיות של החברה הערבית, ואולי של המנהיגות שלה, שלא נלחמת גם היא בנורמות הפסולות הללו? << קריאה >> תמר זנדברג (מרצ): << קריאה >> אבל למה להאשים – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> השר, השר, למה שישראל – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אז תעשו לי טובה, גלגול העיניים הזה והצביעות – אתם יכולים להמשיך איתם. מי שסובל מזה, לצערי, זה הרבה מאוד אזרחים שאתם עושים להם עוול בצביעות הזו. אבל אתם רוצים לעשות פוליטיזציה גם מזה? תפדל, תמשיכו עם הנושא הזה. אני יכול לרדת? << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> השר, בעולם מי שהורג הכי הרבה ערבים זה ערבים. ובישראל מי שהורג ערבים זה ערבים. גם כשישראל – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא, חברי חבר הכנסת אוחנה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> חברי – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> אבל אמיר, אמיר, אמיר, אמיר, בוא נעשה הפרדה – עיסאווי – זה לא רלוונטי בהקשר הזה. << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – עדיף לך לשתוק. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> עיסאווי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> למה לברוח מהאחריות – – – << קריאה >> אמיר אוחנה (הליכוד): << קריאה >> זה לא רלוונטי – – – << קריאה >> עיסאווי פריג' (מרצ): << קריאה >> – – – שתוק כבר – – – << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> לא, לא רלוונטי, כי הקורבן הוא קורבן. זה לא רלוונטי, כי הקורבן הוא קורבן, וחובתה של ממשלה להגן על אזרחים שלה, וזה לא משנה מי הרוצח. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> אדוני השר, אני מבחינתי – הגרון כואב לך. << דובר_המשך >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << דובר_המשך >> גם סתיו היום התישה אותי בוועדה שלה, נגמר לי הקול. בקיצור, החוק הזה הוא חוק חשוב כדי ששירות בתי הסוהר יוכל להמשיך להגן על ביטחון אזרחי המדינה, ואני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק בקריאה הראשונה ולהעביר אותה לוועדת החוץ והביטחון לשם הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו רוצים לעבור להצבעה. אני מבקש מכולם לשבת. אם כן, אנחנו מצביעים בקריאה ראשונה על הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8). מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 15 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 71 נגד – 16 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> 71 בעד, 16 נגד, אפס נמנעים. אם כן, הצעת חוק שירות ביטחון (הוראת שעה) (הצבת יוצאי צבא בשירות בתי הסוהר) (תיקון מס' 8), התשע"ט–2018, עברה בקריאה ראשונה, ותעבור לוועדת החוץ והביטחון להכנה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 21), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1270); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא תעלה לסדר-היום הצעת חוק הבחירות, ואנחנו עוברים לסעיף 13: הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 21). יציג את הצעת החוק – השר זאב אלקין. אדוני. << דובר >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, אני מציג את הצעת החוק לפי בקשתה של שרת המשפטים. הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 21), התשע"ט–2018, נועדה בעיקרה להסדיר הליך ברור ונגיש לתקיפת החלטות מינהליות שמקבל מנהל המרכז לגביית קנסות בעניין פריסה או דחייה של תשלום חוב או בעניין מתן פטור מתשלום תוספת פיגורים. מוצע לקבוע הליך סדור של ביקורת מינהלית פנימית במרכז לגביית קנסות, אשר כולל שני שלבים, ואחריו הליך של ביקורת שיפוטית. בשלב הביקורת המינהלית החייב יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר לפני הגורם שקיבל את ההחלטה בעילות מסוימות. כמו כן, יוכל החייב להגיש השגה למנהל רשות האכיפה והגבייה. בשלב הביקורת השיפוטית החייב יוכל לעתור על החלטת מנהל רשות האכיפה והגבייה בהשגה לבית משפט השלום. על פסק דינו של בית משפט השלום בעתירה ניתן יהיה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. כך הביקורת השיפוטית על החלטות אלה תהיה נתונה לבית משפט השלום; זאת, חלף המצב המשפטי הקיים שלפיו הביקורת השיפוטית נעשית בידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בדרך זו הצעת החוק אף תסייע להפחתת העומס המוטל על בית המשפט העליון. בנוסף, מתן האפשרות לעתור לבית משפט השלום במקום לבית המשפט העליון תסייע מאוד גם לחייבים אשר לפי המצב הקיים נאלצים להגיש עתירה לבג"ץ. לאור האמור, הממשלה מבקשת לתמוך בהצעת החוק. תודה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. הצעת חוק לקריאה ראשונה – אנחנו עוברים לרשימת הדוברים: דב חנין, אדוני? דב חנין, אדוני – מוותר; ישראל אייכלר – מוותר; סאלח סעד – לא נמצא; חיים ילין – לא נמצא; סעיד אלחרומי – לא נמצא; תמר זנדברג – מוותרת; מיכל בירן – מוותרת. מוסי רז, אדוני מוותר? לא, סליחה, כבודו. שלוש דקות, בבקשה. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה קודם בנוגע למקרי הרצח בחברה הערבית, וגם לתשובתו של השר. מתשובתו של השר אולי אפשר להניח שהוא עושה הכול כדי למנוע את המעשים הללו. אבל הוא בא ומבקר את כל העולם כמעט חוץ מעצמו ואת המשטרה, שבעצם הוא אחראי לה. תארו לעצמכם, חברות וחברי הכנסת, מה היה קורה אם היו נרצחים 67 איש, לדוגמה בהתנחלות עפרה. מה היינו שומעים? כמה שרי ממשלה היו יוצאים להפגין? כמה חברי כנסת היו יוצאים להפגין? היו אולי מכשירים את – אנחנו רואים שכשזה קרה עם שלושה נרצחים רוצים להכשיר 66 התנחלויות לא חוקיות. אולי היו מכשירים את כל הבנייה הלא-חוקית במגזר הערבי? מה היו עושים? עד לאן הייתה נשמעת הצעקה מול ההתעלמות ממקרי הרצח האלה? אותו דבר אני אמרתי גם לגבי מקרי רצח של נשים. אני שומע ששלושה מקרי רצח גורמים לחבר כנסת לבוא ולהציע הצעת חוק לגרש ילדים מבתיהם, לגרש אזרחים מבתיהם – אנשים שלא קשורים. מה לגבי רצח שגברים רוצחים נשים? מה קורה לגבי רצח של אזרחים ערבים? גם כאן באה הצעה כזאת לגרש ילדים שלא קשורים מהבתים שלהם? אם אנחנו נסתכל על הדברים האלה כמו שאני מציג אותם, אם אנחנו נבין שרצח הוא רצח הוא רצח, ולא כמו החוק שעבר פה בשבוע שעבר, שבעצם אומר שיש רצח ויש רצח: ברצח על סוג מסוים יהיה שחרור מינהלי ויהיה שליש, וזה לא נורא, זה סבבה – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> – – וברצח מסוג אחר, רצח מסוג אחר – אין. זה מה שהחלטתם כאן בשבוע שעבר: יש רצח ויש רצח. לא כל מעשי הרצח הם אותו דבר. ואחרי שהחלטתם את זה, בא השר לפה ומתחיל לספר את הסיפורים שלו. הרי אנחנו קבענו כאן רק בשבוע שעבר בחקיקה שרצח לא שווה לרצח. אז תפסיקו עם ההתייפייפות הזאת. זה לא מתאים. זה לא לעניין. כל עוד נעדיף רוצח אחד על אחר, נמשיך לשאת בתוצאות האלה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת רויטל סויד – מוותרת. חברת הכנסת מיכל רוזין, כן, גברתי. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> מיכל מחליפה את נסים זאב. << דובר >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר >> אוי ואבוי, תיתני דוגמאות יותר טובות. חברי וחברות הכנסת, מה? עייפים? מה קרה? סוף קדנציה? אווירת סוף קורס? השעה כולה עוד לא 23:00. מה קרה? אנחנו רגילים להיות פה עד 02:00, 03:00, ערניים. הינה, השר עוד לא דיבר על Airbnb, איך הוא שכנע אותם לעצור את המהלך; איך הוא הציל את המולדת הציונית. הינה, למה לא באת לדבר על זה פה במליאה? בוא, תעלה, תענה לנו, תדבר על העניין, תספר לנו על מאחורי הקלעים, מה היה בפגישה. כולנו רוצים להתרשם מיכולותיך, השר. למה? אל תצטנע. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> הוא מפחד מהאופוזיציה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> הוא מפחד מהאופוזיציה? לא נראה לי שהוא מפחד מהאופוזיציה. טוב, קטעתם לי את חוט המחשבה. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> שולי מועלם-רפאלי, קודם כול, אני מבקשת ממך – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> רציתי להגיד לך קודם שתכף מחליפים פה את הדלעת – – – אז יאללה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> סליחה, אלה מוטיבים נוצריים, זרים, שאת לא יכולה להשתמש בהם, במיוחד היום, במיוחד היום, כשמתחיל הצום – המצור על ירושלים. חברת כנסת שולי מועלם-רפאלי, במקום לעלות לפה ולהגיד דבר תורה עשית עכשיו שתי עבירות: גם נתת מוטיבים נוצריים; גם השווית אותי לנסים זאב, שזה ממש לא ייעשה. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> לא, לא, לא. מיכל, נסים זאב הוא אחת מדמויות המופת של הכנסת. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אל תיתן לי להתחיל לדבר על נסים זאב. אני רק אומרת: טוב שהיה. << קריאה >> סגן שר האוצר יצחק כהן: << קריאה >> אחת מדמויות המופת שהיו בכנסת. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> טוב שהיה. ואם הייתם חושבים שהוא אחת הדמויות, אז לא הייתם נפטרים ממנו כל כך מהר ומעיפים אותו, ועוד מביישים אותו בסרט על ש"ס, ולא אומרים בסרט שהוא זה שהקים את תנועת ש"ס ובזכותו בכלל הייתה תנועת ש"ס והוא – סליחה, הסרט. << קריאה >> יעקב מרגי (ש"ס): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> כל רגע קוטעים אותי. שולי מועלם-רפאלי, כן. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> לא, תקשיבי, שולי, אי-אפשר ככה. אתם משתוללים, עולים עם קרווילות, נגד צו אלוף, נגד חוקי המדינה, משתלטים על שטחים פרטיים – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> איפה? << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – רוצים להעביר הסדרה ב', רוצים פה גירוש משפחות מחבלים, כשאומרים לכם בצבא שזה בכלל לא פרקטי ולא רלוונטי – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> הפוך. הפוך. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> – – מדברים על כל מיני חוקים מטורפים והריסות בתים ועניינים, ואת רוצה – העיקר ללכת הביתה לישון. << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> אני רוצה – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אני שואלת אותך: איפה המוסר היהודי? איפה הציונות? איפה נשמע על החזון הציוני, שאבות אבותינו ואימותינו הגיעו לכאן כדי להקים פה יצירת מופת? << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> איפה? אני עוד לא שמעתי את השר על ה-Airbnb – מה יהיה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מיכל רוזין (מרצ): << דובר_המשך >> אני אצטרך בהצעה הבאה לשאול אותו את השאלות האלה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – לא נמצאת; עיסאווי פריג' – לא נמצא; נחמן שי – מוותר; איציק שמולי – מוותר; איל בן ראובן – מוותר; אלעזר שטרן; סתיו שפיר; יוסי יונה – מוותר; מירב בן ארי – לא נמצאת; יואל חסון – לא נמצא; יעל כהן-פארן – מוותרת; יהודה גליק – לא נמצא; מרב מיכאלי – לא נמצאת; חאג' יחיא – מוותר; מיקי לוי – לא נמצא; מנחם מוזס אליעזר – לא נמצא; איתן ברושי – לא נמצא; קסניה סבטלובה – לא נמצאת; לאה פדידה – מוותרת. אחמד טיבי – מדבר. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, שוב בנושא אלימות, הפעם רצח נשים. הדבר המקומם ביותר הוא ש-50% מהנשים הנרצחות לפי הרישומים הגישו תלונה במשטרה ובכל זאת הן נרצחות. יש כאלה שהגישו יותר מתלונה אחת. לפעמים אומרים לך: אין כוח אדם מספיק למשטרה. לפעמים אומרים: המשטרה חוששת להיכנס ליישובים שלכם, אתם מפריעים למשטרה, וכדומה. אבל תראה זה פלא, כאשר צריך להרוס בית אבן, אבל הוא קורת גג, יש עשרות רכבים, יחידות משטרה, כוח אדיר שבא, נכנס, הורס ויוצא; גם פוגע בדרך. אבל המשטרה הזאת, שמגינה על דחפור ואבן, לא יכולה להגן על אישה שכבר הגישה התלונה והיא נרצחת. אם זה לא דבר חמור, אז מה זה? ולכן נשאלת השאלה: האם לא צריך להקים ועדת חקירה כדי לבדוק את המקרים שבהם נשים הגישו תלונה ובכל זאת נרצחו? הגישו תלונה. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> אחמד, ב-2017 הוגשו 17,000 תלונות של נשים על אלימות במשפחה. אז מה הכוונה? אפשר לטפל ב-17,000 תלונות? ומעט מזה – יותר מדי, אבל מעט מזה אכן תורגמו בסופו של דבר לרצח. 17,000 תלונות על אלימות במשפחה – אלה המספרים. אז כדאי לקחת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז היות שעסקינן במספרים, הגישה שלך היא גישה של שב ואל תעשה. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> אני לא אמרתי את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זאת הגישה שלך, חבר הכנסת בגין, שאתה חבר הכנסת רציני. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> יש הרבה דברים לעשות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כאשר אני אומר לך: מחצית מהנשים שנרצחו הגישו תלונה בגלל איומים – של הבעל, של x, של y – – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> לא, לכן הבאתי את המספרים, נו. אז איך תפריד? איך תדע? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> איך אתה מסביר את העובדה, חבר הכנסת בגין, שלגבי 100% של הנשים היהודיות שנרצחות יש פענוח – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> יש מה? לא הבנתי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – ובכל זאת, הרבה פחות מכך לנשים הערביות הנרצחות – פענוח. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> השר אמר – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מה זאת אומרת יותר קשה לחקור? אתה יודע שבסוג מסוים של עבירות פתאום לא קשה. << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> פתאום תוך דקות מוצאים – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא מבין – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – תוך שעות מוצאים, ויש יעילות. אני אומר שמשטרת ישראל היא משטרה חזקה, והיא מקצועית – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה, אדוני. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – בנושא המלחמה בפשיעה. למשל בנתניה, בנהריה ובאשדוד היא הצליחה. למה היא לא מצליחה בחלק מהיישובים הערביים כפי שהצליחה שם? << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> תשאל את השר – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השאלה היא למה הממשלה לא מקבלת החלטה – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה. חברים, סליחה, לפני שלוש דקות הזמן עבר. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> לא, יש התקדמות, יש התקדמות רבה בפענוח. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – החלטה להילחם בפשיעה גם בתוך היישובים הערביים. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נורית קורן – מוותרת; חבר הכנסת טלב אבו עראר – לא נמצא. חבר הכנסת ג'בארין – לא נמצא. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא, אני פה. << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> סליחה, אדוני. בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, השר ארדן, העלית שאלות שצריך בכל זאת להתייחס אליהן בקשר לעבודת המשטרה בחברה הערבית. אני חושב שהשאלה המרכזית שמעסיקה את הציבור הערבי בעניין הזה, בעניין האלימות הגואה בחברה הערבית, שעד עכשיו השר לא ענה עליה, היא מדוע כשיש את אותו אירוע של ירי או כשיש שימוש באותו כלי נשק, בדרך כלל כמובן לא חוקי, אם מדובר באירוע על בסיס לאומי או לאומני, תוך שעות, תוך שעות, המשטרה מצליחה להגיע למי שביצע את האירוע ולמי שהיה מעורב בו, אבל אם פחות יותר אותו אירוע, באותם תנאים, עם אותו נשק, הוא בתוך החברה הערבית העצמה, הוא פנים-ערבי, אז כמעט לא קורה כלום מבחינת מיצוי את הדין עם הפושעים. זאת השאלה. השר ארדן, אני מניח שבכל זאת רצית לשמוע התייחסות שלנו, ואני כאן לא מתנגח; אני מציג לך שאלה אמיתית שמחייבת תשובה. זו השאלה שהציבור הערבי שואל: מדוע כשמדובר בעניינים שאתם רואים בהם עניינים ביטחוניים זו שאלה של שעות כדי להגיע למבצעים ולמעורבים, אבל כשזה מגיע לנושאים של אלימות פנים-ערבית זה יכול לקחת שנים, וזה בדרך כלל נגמר בלי כתב אישום? עם נתונים, שאתה מכיר אותם, שאומרים ש-95% ממקרי הירי בתוך אזורי מגורים – אתם שומעים? << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> אני אגיד לך. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> 95% מתוך מקרי הירי באזור המגורים הם בחברה הערבית. ירי זה אומר נשק; ירי אומר שיש נשק. אם באותו נשק היו משתמשים – – << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> לא, יוסף, באמת. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – כלפי הציבור היהודי, היו מוצאים אותו. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> כמה כלי – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אם אתה תשתמש בו כלפי הציבור הערבי, זה כמובן מותר. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> כמה כלי נשק – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה דבר אחד. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> כמה כלי נשק הביאו בהתנדבות, אחרי הקריאה של המשטרה – הביאו אותם לתחנות המשטרה? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אבל מה זה קשור? מה זה קשור, אבל? << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> כמה? << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה קרה לך, בני בגין? מה קרה לך – – – בהתנדבות – – – נשק – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני שאלתי שאלה מאוד ברורה. שאלתי שאלה מאוד ברורה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – נשק. << קריאה >> זאב בנימין בגין (הליכוד): << קריאה >> נכשל. כל הקמפיין נכשל – הקמפיין להחזרת כלי נשק. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> יש לך דקה? << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> לא, אדוני. אתה לא אמור – סליחה. בבקשה. תודה רבה, אדוני. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> פושעים מחזיקים נשק – – – << יור >> היו"ר מאיר כהן: << יור >> חבר הכנסת טיבי. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עלו כאן שאלות ברורות שמחייבות התייחסות. אני כאן במקום כדי להציג שאלות אמיתיות שהציבור מעלה בעניינים הללו ולא מקבל תשובות – שלא לדבר על אחוזי פענוח כמעט שוליים. אום אל-פחם זה קרוב ל-1% – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> מאיפה אתה ממציא את השקרים האלה? << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני, יש לי את הנתונים. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – תגיד, מה, אתה סתם – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> מבקר המדינה – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – מה אתה מקשקש? מה אתה מקשקש? 1% פענוח – – – << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – דוח מבקר המדינה. לא, דוח מבקר המדינה. בתחנת קדמה זה 4%; בתחנת נצרת – 4%; באום אל-פחם זה פחות מ-2%. זה מבקר המדינה. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – מה אתה מדבר שטויות. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אז בוא, אתה רוצה שנבדוק מה כתב מבקר המדינה על התפקוד של המשטרה בעניין הזה? << קריאה >> ענת ברקו (הליכוד): << קריאה >> נגמר הזמן, אדוני. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אני אומר, זה מבקר המדינה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לשמחתנו, סוף-סוף הוא התייחס לנושא הזה, ויש לו את הנתונים. אני מוכן להתערב על כל נתון שהצגתי. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת בר-לב – מוותר; חבר הכנסת שלח – אינו נוכח; אברהם נגוסה – מוותר; ג'מאל זחאלקה; יואב קיש – לא; עליזה לביא; מיכאל מלכיאלי; איימן עודה, איימן עודה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סע מהר. סע מהר. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> שרן השכל; חנין זועבי; מאיר כהן, מאיר; איילת נחמיאס ורבין; אמיר אוחנה; עמיר פרץ; פנינה תמנו-שטה. מסעוד גנאים, כן? << קריאה >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> מסעוד גנאים, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רוברט טיבייב וחברת הכנסת ענת ברקו. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> רוברט, רוברט, אני רוצה לצאת לשירותים – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, אנחנו, חברי כנסת ערבים ברשימה המשותפת וחברי הכנסת הערבים האחרים – באמת העניין של האלימות והפשיעה הוא במקום ראשון בסדר העדיפויות. אני זוכר, ואולי גם כבוד השר זוכר, שהישיבה הראשונה של הרשימה המשותפת עם השר הייתה באפריל. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – אחריות – – – << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> עדיין לא התחלתי. לא אחריות ולא – עדיין לא התחלתי לדבר, כבוד השר. מה קרה לך? אתה – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – אתה בסך הכול תחזור על דברים – – – << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא, לא. אני רוצה להפריך את השקרים שאתם מפיצים שחברי הכנסת מהרשימה המשותפת או הערבים כאילו לא דואגים לחברה הערבית – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> נכון. בדיוק. אתם לא דואגים לחברה הערבית. << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לא דואגים לעניין הראשון, הראשון, שמדאיג אותם, שזה העניין של הפשיעה ושל האלימות בחברה הערבית. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> – – – אתם – – – רק למי – – – אחריות. << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה הדבר הראשון. אני רוצה להפריך את השקרים האלה שאתם כל הזמן מפיצים ואומרים שכאילו חברי כנסת הערבים לא דואגים לענייניהם היומיומיים ולדברים החשובים של האזרח הערבי. הדבר הראשון היום, לצערי, זה העניין של הפשיעה. החברה הערבית עברה, לצערי, מהאלימות – אולי היא קלאסית, אולי היא נורמלית – לפשיעה לא נורמלית. כאשר רוצים לעשות השוואה, חברי הכנסת, אין צורך ללכת מחוץ לגבולות המדינה. תעשו השוואה בין החברה ערבית לבין החברה היהודית. מה שיעור הערבים במדינה – 20%? 19%? מה שיעור מעשי הירי, הרצח, כל הדברים, מעשי הפשע? גבוה מאוד. זו ההשוואה שאתם צריכים לעשות, ולא להשוות את מה שקורה בחברה הערבית למה שקורה בסוריה – אני לא יודע לאיפה אתם מוכנים גם לטוס כדי לברוח מהאחריות. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> כמה – – – << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כבוד השר, כבוד השר, כבוד השר – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> כמה נשים ערביות רצחו השנה? << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> השנה, 13. 13 נשים ערביות נרצחו, ו-25 בכל המדינה, אז זה יותר מחצי, יותר מ-50% נרצחות. כן. גם בקשר לגברים, דרך אגב – אותו דבר. אני לא יודע בקשר למשטרה, אומרים שיש ירידה, כי בשנה שעברה באותו זמן היו אולי 70 נרצחים, אבל אנחנו הגענו לפני כמה ימים ל-68. ואני לא רוצה – לא רוצים, חס וחלילה, שיעלה המספר. אבל התחלתי להגיד, כבוד השר – והוא לא רוצה לשמוע – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים. << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – שבגלל חשיבות הנושא כל חברי הרשימה המשותפת, 13 חברי הכנסת, היינו בישיבה הראשונה באפריל 2015, כשעתיים ויותר עם המשרד לביטחון הפנים, כדי לדון בסוגיה הזו. אנחנו לא אומרים שלמשטרה אין תפקיד או לא רוצים את התפקיד, אנחנו מתווכחים על הסוג, על השיטה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. תודה, אדוני. << דובר_המשך >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – על המיקום של התפקיד הזה, כדי שיהיה יעל יותר, ולא רק: שופוני, יא נאס. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אדוני, תודה רבה. נא לשמור על הזמנים. << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> אם אתה מספר 1% מהשקרים שיש לך, אל תתפלא שהם לא משתפים פעולה עם המשטרה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> חבר הכנסת רוברט טיבייב. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> חבר'ה, רק שנייה. רוברט – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> דודי, יש לך גם זכות דיבור. << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> באמת? יש לי? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> יש לך. אתה רשום. אתה דוד אמסלם? << קריאה >> דוד אמסלם (הליכוד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אז יש לך. אתה עוד מעט, אגב. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. << דובר >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני יושב-ראש הקואליציה דודי אמסלם, אז הפלנו אותך או לא? תגיד את האמת? כן או לא? אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול אותך שאלה. איך הצבעת באותו חוק שהצלחנו להפיל את הממשלה? << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אני לא מתערב בדיון. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> חבל. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה. אני לא יודע על איזה חוק אתה מדבר. היום? << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> היום. היום. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> הצבעתי מה שעמדת הסיעה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עמדת הסיעה הייתה בעד. הינה עמדת הסיעה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אדוני, בבקשה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מישהו הצליח לבלבל אותך. אדוני היושב-ראש, מישהו אמר לך – גם אותי – להצביע נגד. דיברנו על ההתנהלות של הקואליציה ושל המחנה הציוני. דיברנו לא פעם, דיברנו לא פעם אחת, ואמרנו – – – << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> קח גם את הזמן שלי. בנאום הזה קח גם את הזמן שלי. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מכם, מהממשלה הזאת, אני לא צריך שום דבר. כבר הפילו עליי שאני רוצה להיות שר בממשלה שלך, אדוני השר, אבל האמת היא שאני גם לא רוצה. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> מה עם המיצובישי? << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> איזה מהם? << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> הכחולה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> דיברנו שסיעת המחנה הציוני מתנהלת כמו שוק, דיברנו על זה, והיום קיבלנו עוד הוכחה. שאלו אותי פה מה זה גח"לטניזם? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה זה גח"לטניזם? << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> מה זה מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גח"לטניזם. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> שאלו אותי מה ההבדל בין אופורטוניזם וגח"לטניזם. אתם יודעים מה ההבדל? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אופורטוניזם זו תופעה, גח"לטניזם זו מחלה. זו פשוט מחלה. הווירוס תפס את המחנה הציוני. המחלה הזאת נקראת "גח"לטניזם". זה מה שקורה. צריכים רופא דחוף. אחמד, אולי תעזור? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> הקואליציה, תנו לו חוק. תנו לו איזה חוק, בחייאת. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> ניתן לו. יואל, ניתן לו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> תנו לו איזה חוק. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> ניתן לו. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> יאללה, תנו לו. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> הוא היחיד – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לאפשר לחבר הכנסת לדבר. תודה. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> ואם לא, אז מיצובישי. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> יואל, הוא היחיד האמיץ פה. תזכור מה אני אומר לך. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא נכון. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> הוא היחיד האמיץ. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אבל חוק מיטיב, חוק מיטיב. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> תנו לי. תנו לי משהו. אל תיתנו ליואל חסון. תנו לי משהו. הוא כבר קיבל. הוא כבר קיבל שליטה במחנה הציוני. הוא כבר קיבל. הוא רוצה לקבל עוד שליטה. גם את זה הוא יקבל, כי יואל חסון הוא גדול. הוא גדול. הוא יודע לנהל את האופוזיציה, הוא גם מצליח לבלבל כמה אנשים פה. הוא גם מצליח לבלבל את האופוזיציה. הוא גם בעד קשישים. היום זו הייתה ההוכחה. נכון, יואל? רצת לכל האולפנים, אז לא הצלחנו להפיל את הממשלה. הפעלת משרדי פרסום. יואל חסון, אני לא אוהב – ראש הממשלה, נגדו צריך להפעיל את כל הכוח. חשבתם שתפסתם חוליה חלשה? כנראה טעיתם. כנראה טעיתם. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> לא, אתה לא חוליה חלשה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> כנראה טעיתם בגדול. אני יותר ממך רוצה להפיל את הממשלה, אבל עם מי? איתכם? מפלגת העבודה צריכה ממש לעשות חשבון – – – << קריאה >> שר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאל: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, מפריעים לי. מפריעים לי. מפלגת העבודה צריכה באמת לעשות חשבון – – – << קריאה >> מכלוף מיקי זוהר (הליכוד): << קריאה >> ברשותך, אנחנו רוצים ללכת הביתה. אתה עושה עבודה נהדרת. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> מפלגת העבודה צריכה לעשות חשבון נפש, ממש לעשות את זה. עד עכשיו מפלגת העבודה לא הושפלה עד שמונה מנדטים בבחירות. המייסדים של מפלגת העבודה לא חשבו שתגיעו למצב הזה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> אדוני, תודה. << דובר_המשך >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ממש תעשו חשבון נפש. << קריאה >> מיכל בירן (המחנה הציוני): << קריאה >> מזל שאתה המנטור. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת רוברט טיבייב. חברת הכנסת ענת ברקו; חבר הכנסת דן סידה. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת דודי אמסלם, ואחריו – חבר הכנסת משה מזרחי. בבקשה, אדוני. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, התמזל מזלי שאני מדבר אחרי רוברט, זה כבר מזל. הוא עושה קצת אווירת צחוק באולפן. באולפן הזה שנקרא מליאה. בכל אופן, אני רוצה לדבר על דברים כואבים. השר לביטחון פנים עלה ודיבר על כך שהוא ביקר בעיר לוד, בתחנת המשטרה, וזה מבורך. הוא ביקר אצל השוטרים, חקר את העניין, אבל דבר אחד, אדוני, השר לביטחון פנים, לא עשית. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> רק דבר אחד הוא לא עשה? << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> היית צריך לבקר את המשפחות, המשפחות שנפגעו מהרצח האיום שהיה בלוד – אישה בהיריון ובעלה – אני חושב שזה היה דבר מינימלי שהיית צריך לעשות, ולשמוע ממקור ראשון מה קרה שם. דבר אחד שעשית – ועשית אמיתי – עלית לפה והשתלחת בחברי הכנסת הערבים; לא בצדק. אגב, בכלל לא בצדק. חברי הכנסת הערבים מאז ומתמיד, עד כמה שאני זוכר, ואני חבר כנסת חדש, בסך הכול שנה – אני זוכר אותם כל הזמן מבקשים לבוא ולעשות סדר בעניין של היישובים הערביים. אבל אתה מבקש מחברי הכנסת הערבים שנבחרו – חברי כנסת שבחרו אותם 448,000 תושבים, אזרחי המדינה, והם נבחרו לייצג אותם בתוך הפרלמנט, בתוך המוסד הזה שנקרא פרלמנט, שאמור לכבד את עצמו – לא בשביל לעבוד כמשת"פים, סליחה על הביטוי. אתה מבקש מהאוכלוסייה שתהיה משתפת פעולה עם המשטרה בשביל למצוא את הרוצחים. אבל – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> אתה מבין מה אתה אומר בכלל? << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן. אני רוצה להגיד לך – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> זה משת"פים? להוציא את הרוצחים מקרבכם זה משת"פים? << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אדוני השר, אתה מבקש מאיתנו – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> זו התפיסה המעוותת שלך. << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – לעשות את העבודה של השוטרים, בסוגריים. אנחנו לא יכולים לעשות את העבודה הזאת, כי מדינה שמכבדת את החוקים שלה, מכבדת את האזרחים שלה ומכבדת את הדמוקרטיה שלה, והיא נאורה, היא צריכה לתפוס את הפושעים. זה לא משנה ערבי, יהודי; הפושע, מי שרוצח, צריך להיתפס. המשפחה שנרצחה, במקרה במקרה הם המשפחה שלי, ואני אומר לך: אנחנו כואבים, המשפחה יושבת באבל, באוהל אבלים. זה דבר מינימלי. היום (אומר בערבית ומתרגם:) ועדת המעקב העליונה של הערבים הייתה בלוד, גם חברי כנסת היו שותפים – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לסיים, אדוני. << דובר_המשך >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> – – והגיעו אל אוהל האבלים לנחם. אני חושב שאנשים שנרצחים הם לא מספרים. יש להם ילדים ויש להם משפחות. תודה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת דודי אמסלם, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מזרחי. << דובר >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני בערך שעה וחצי עלה לכאן עפר שלח ואמר: אתם בטלנים, אז הייתי מבקש מהציבור שרואה אותי בבית עכשיו לראות מי הבטלנים – איפה הוא, דרך אגב, ומה קורה כאן. אנחנו, בעיקרון, נמצאים – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה פחדנות. זה פחדנות. אתם מתים מפחד. מתים מפחד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – כמעט בהרכב מלא. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה פחדנות. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> הם, האופוזיציה, כל הזמן מייללים, עושים רק רעש – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> מתים מפחד. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> – – צעקות. יואל חסון, אני רוצה להגיד לך משהו. אני רוצה להגיד לך משהו, יואל. אתה כל פעם מבלבל אותי במובן זה שאני לא מצליח להבין את העקביות. לפעמים אני שואל את עצמי, מנסה להבין אותך. איך פעם אמרת לי? דודי, תבין את העבודה שלי. אני מנסה, אבל היום לא הצלחתי. אני אסביר לך למה. אני לא הצלחתי להבין איך אתה משרת את הציבור. הרי כמעט אין שבוע – בשבוע שעבר העברנו חוק שלך; לפחות דחינו אותו בהסכמה כדי לתמוך בו. לדעתי גם העברנו חוק שלך בחודש האחרון – עוד חוק. היום העברנו חוק של איילת. הרי אני, מבחינתי – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> גם אני מעביר לך. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אתה לא מעביר לנו כלום. אסביר רק את ההיגיון. אתה צריך להבין, כשאנחנו מתנגדים לחוק – אני אסביר לך גם מדוע: אנחנו מתנגדים לחוק אם הממשלה מתנגדת – באיזה מובן? אם יש לזה עלויות כספיות, אז הממשלה – אתה יודע, אני יכול לחוקק כל יום את החוקים שלכם: בואו נוסיף לקצבת הזקנה, לקשישים, לניצולי השואה, לילדים, לחינוך, לבריאות, מה שאתם רוצים. אין לכם אחריות, וזה בסדר, דרך אגב. זאת העבודה שלכם, לא מתלונן על זה. יכול להיות שאחד ממשרדי הממשלה מתנגד בגלל סמכויות כאלה ואחרות, ובגלל זה אנחנו מתנגדים. אבל ברגע שזה לא קשור לממשלה ועולה חוק אצלכם, נכון, אני תומך בו. אבל מה שעשיתם היום זה דבר שלא ייעשה, בגלל שאתה פגעת – אתה, בגלל שאני שמעתי אותך צועק בין שנייה לשלישית. עשית לנו מארב. הרדמת אותנו. בין שנייה לשלישית. לא אמרת את זה בשנייה. כאילו בלבלת אותנו. כשאתה צעקת "נגד", לדעתי לא ידעת על מה אתה צועק נגד, רק בגלל שאתה ראית שאין פה אנשים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ידעתי. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אפילו לא ידעת שזה חוק שעבד על זה כבל, חבר שלך, כמה חודשים. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ידעתי שזה של רועי פולקמן. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> ידעת שאתה פוגע באזרחי מדינת ישראל, אבל זה לא עניין אותך, כי בא לך כרגע, יענו מחר, לקבל איזה כותרת: ניצחנו. אבל במה ניצחת? זה ניצחון פירוס. הרי אתה היום פגעת באזרחי מדינת ישראל. זה מה שעשית, הלכה למעשה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן אני מציע – אני מקבל עכשיו את זה. אתה יודע מה? רק שנייה. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> ואתה לא פוגע? הממשלה שלך פוגעת – – – מה עם קצבת הזקנה? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לומר לך. אבל אני רוצה להציע לך הצעה, עכשיו, לפי הזמן. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> כל יום אתם פוגעים. מה עם החוקים שאתה הפלת? << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה להציע לך הצעה, וגם לך, מיכל בירן. אני הבנתי את הראש שלכם. אתה יודע מה? מתחבר. בוא נסכם שמהיום אל תבכה – – – << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> רק שנייה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> משפט סיכום. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תעלה לרדיו ותגיד: העלינו חוק נכון והקואליציה לא תמכה. בוא נסכם: אתם, אל תתמכו בחוקים שלנו; אנחנו לא נעביר אף חוק שלכם, גם טוב, בוועדת שרים. << קריאה >> יעל כהן-פארן (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם גם ככה לא מעבירים. << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> לא מעבירים. << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תבכו. אל תייללו יותר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> אתם לא מעבירים. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תבוא ברדיו ותשאל למה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דוד אמסלם (הליכוד): << דובר_המשך >> אל תבואי, רויטל סויד, ותגידי לנו: אתם לא מתביישים? לא מתביישים. אתם צריכים להתבייש. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – בעיניים – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, אדוני. חבר הכנסת משה מזרחי – מוותר. << קריאה >> יואל חסון (המחנה הציוני): << קריאה >> זה מה שהשגנו – שאתם פוחדים. אל תבקשו חוק. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> רחל עזריה – אינה נוכחת; עיסאווי פריג' – מוותר. מוסי רז, בבקשה. בבקשה, מוסי, עד שלוש דקות. חבר'ה, זה דובר אחרון. דובר אחרון. תנשמו, אנחנו כבר מסיימים. בבקשה, אדוני. << דובר >> מוסי רז (מרצ): << דובר >> אדוני היושב-ראש, קרה כאן דבר שהתפוצץ עכשיו – טוב, אני אחכה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לאפשר למוסי לדבר. בבקשה. << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> הדבר הראשון שאני מבקש לוודא, אדוני היושב-ראש – שזו הצעת החוק האחרונה, והצעות החוק הרעות שאחריה לא תבואנה לדיון ולהצבעה היום, אז הרווחנו זמן. קרה כאן דבר שצועק לשמיים. הקואליציה, בצורה לא עניינית, פעם אחר פעם, קובעת את העמדות שלה על פי זהות המציעים. נקודה. לא מעניין אותם לא אזרחי ישראל, לא אזרחיות ישראל, לא מוסר, לא צדק, לא מגילת העצמאות; אפילו לא מדיניות הממשלה – עד כדי כך לפעמים המציעים לפעמים מפילים הצעה ומביאים אחרת רק כדי לנהל את ההתחשבנות הזאת עם האופוזיציה. אבל הם מצפים מהאופוזיציה שחברי הכנסת של האופוזיציה ישבו פה כל יום שני עד שעה מאוחרת, וכמו תוכים יעבירו את ההצעות שלהם. הם ישבו מאחור, יאכלו, ישתו, ילכו להפגין נגד הממשלה על המדיניות שלה – לא יודע מה בדיוק הם עושים בשעות האלה – ואנחנו נעביר להם את ההצעות. אז קרה דבר אחד חשוב, וזה צריך לקרות מדי פעם. לא נורא. החוק אולי טוב – יחוקקו אותו מחדש. זה חוק שמדינת ישראל הסתדרה 70 שנה בלעדיו; תסתדר עוד איזה 70 שעות, 70 יום בלעדיו, לא יקרה שום דבר. תתחילו לעשות את העבודה שלכם – או בואו נשנה. אני בעד לשנות: אנחנו נצביע בצורה עניינית, ואתם – לא תאמינו – תצביעו גם בצורה עניינית. מתאים לכם – בואו נלך על זה; אם לא מתאים לכם – סבבה. תמשיכו בצורה הלא-עניינית שאתם מנהלים את המדינה. << קריאה >> שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץ: << קריאה >> אנחנו לא צריכים אתכם ואתם צריכים אותנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – התבלבלת – – – << דובר_המשך >> מוסי רז (מרצ): << דובר_המשך >> אתה יודע מה? אני לא צריך אתכם, אתם לא צריכים אותנו. כל אחד יצביע – אם אתם רוצים עניינית, או שיהיו התרגילים האלה. והכי חשוב – בואו נקבע שעה לסיים את הדיון בכל יום שני, ב-23:30, וכך תעבירו פחות הצעות חוק גרועות כל שבוע, כי אי-אפשר כל כך הרבה הצעות גרועות כל שבוע. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, אדוני. אני מזמין את השר אלקין לסכם את הדיון, ואני מציין לפרוטוקול שקודם רחל עזריה נכחה באולם אבל ויתרה על זכות הדיבור. בבקשה, השר אלקין. << דובר >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, אני בא לסכם את הדיון שנדמה לי שהרבה יותר מאשר לעסוק בחוק שבנדון הוא עסק ביחסי קואליציה ואופוזיציה, ולכן אי-אפשר שלא להגיב על הנושאים השונים שעלו כאן בשיח הזה. קודם כול, אני חייב להגיד ששקלתי לוותר על דברי הסיכום שלי ולתרום אותם לחבר הכנסת טיבייב. אני חושב שהוא יכול לסכם את פעילות סיעת המחנה הציוני הרבה יותר טוב מכל אחד שיושב בצד הזה של האולם. אז בפעם הבאה, כשאתה צריך זמן, רוברט, תפנה אלינו. אנחנו מאוד נשמח להוסיף לך זמן דיבור. אתה עושה את זה נפלא. << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> כמה כסף זה? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> רוברט טיבייב (המחנה הציוני): << קריאה >> כמה כסף – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> כמה מה? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כסף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – איזה כספים אתם מעבירים לו – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הון כסף. << קריאה >> איתן כבל (המחנה הציוני): << קריאה >> חלק מהכספים לעזה תעבירו לו. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני חושב, חבר הכנסת כבל, שבהחלט ניתן לראות את הקו המקשר בין הנאומים של חבר הכנסת טיבייב מעל הבמה הזאת לירידה של המחנה הציוני בסקרים. הוא כנראה מסכם היטב את היחס של הציבור לפעילות הפרלמנטרית של האופוזיציה. אבל הנקודה המעניינת היא – ואני חושב שחבר הכנסת אמסלם, יושב-ראש הקואליציה, שם על זה את האצבע – אני חושב שבאופוזיציה בקדנציה הזאת המציאו פטנט שעוד לא היה. אני ראיתי יחסים שונים בין קואליציה לאופוזיציה. כבר הייתי פה בכמה כנסות; הייתי יושב-ראש קואליציה. לפעמים יש יחסים של שיתוף פעולה – מחלוקת אידיאולוגית אבל שיתוף פעולה פרלמנטרי ויחסים הוגנים ועבודה שוטפת של הכנסת; לפעמים האופוזיציה מכריזה על אווירה של מלחמה ונלחמת בקואליציה בכל הצעת חוק, לא משנה אם היא טובה או רעה, רק כדי להוכיח שהיא קיימת. אבל פעם ראשונה שאני רואה בניסיון הפרלמנטרי שלי אופוזיציה שהכריזה מלחמה על הקואליציה, ואמרה: אתם לא הולכים לקבל אף קיזוז כי הפער הוא רק שני קולות בינינו, ואנחנו נמרר לכם את החיים. ומאז שהכריזה את זה נדמה לי שבאף הצבעה היא לא הצליחה להגיע לפער של שני קולות. תמיד זה יותר. לפעמים זה עשרה, לפעמים זה שישה, לפעמים זה שמונה, לפעמים זה ארבעה. אבל מרוב המלחמה בקואליציה, פשוט הפער כל הזמן גדל. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> למה לא מצביעים? << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> הישג אופוזיציוני בסדר גודל כזה אני עוד לא ראיתי. כזה עוד לא ראיתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שיקשיבו, יעבדו. << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> די, נו. אתה מענה – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> השר אקוניס, נא לאפשר לשר לדבר. תודה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: << קריאה >> 23:30, אני הולך – – – << קריאה >> שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס: << קריאה >> די, לא צריך לענות את עצמנו. הם לא מתענים. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נא לאפשר לשר לסיים. תודה רבה. תודה. חברת הכנסת מועלם, תודה רבה. השר אקוניס, תודה. בבקשה, אדוני. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> נראה שאתה מעצבן את חבריך לקואליציה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> לא, לא. זה לא אני, אבל לא משנה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אז אני, ברשותכם, אמשיך. אני עוקב ככה, באופן אוטומטי, אני לא יכול להיפטר מההרגל הזה, אחרי התוצאות של ההצבעות משבוע לשבוע, בעיקר בימי רביעי, כי זה היום שאנחנו חלוקים בדרך כלל על רוב הצעות החוק, ואני כל שבוע משפשף עיניים ולא מאמין למה שאני רואה על צג המחשב, הצבעה לאחר הצבעה. אמרו לי את זה, אגב, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת היושב בראש הישיבה, בשבועות הראשונים, כשעברנו לנוהל הזה, 61:59. אמרו לנו: זה הכול בגלל חיליק בר. חיליק בר יחזור, אנחנו נראה לכם מה זה – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ברור. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> – – אתם לא תוכלו לנצח באף הצבעה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> ברור. << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> ואני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש, הם צריכים לשלוח אותך עוד פעם לסין. למה? כי כשלא היית, הפערים היו יותר קטנים ממה שנהיו כשחזרת. כשחזרת כנראה שנעלמו יותר אנשי אופוזיציה, והפערים רק גדלו. לכן כל הניסיונות שלהם להטיל בך את האחריות על הכישלונות הוכחו כטענת סרק לחלוטין. << קריאה >> לאה פדידה (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה, לאה. אבל אני מבקש לא להאשים בזה את כל האופוזיציה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): << קריאה >> חיליק מבקש לא להחמיר – – – << דובר_המשך >> השר להגנת הסביבה זאב אלקין: << דובר_המשך >> אני רק מציין את העובדות בעניין הזה. ולסיום דבריי, אני ניסיתי לפענח את הסוד הזה, איך אתם מצליחים לעשות את זה מהצבעה להצבעה, והגעתי למסקנה, ובזה אני רוצה לסיים. פשוט הבנתי, פתאום יום אחד הבנתי מה הקטע. אני חושב שיש פה לא מעט חברי כנסת בצד הזה של האולם שמפחדים פחד מוות שמא נפסיד כמה הצבעות, ובגלל זה נראה שאין ברירה ונלך לבחירות. כי אתם יודעים שלא תחזרו לבית הזה. ולכן מצאתם פטנט הישרדות מצוין, פשוט לתת לנו לנצח בהפרש בטוח כדי שחס וחלילה לא ניכשל. אז תודה רבה לכם על המאבק האופוזיציוני הנחוש, ואנחנו יכולים ברוח הזאת להמשיך עוד הרבה זמן, וכמובן, אני קורא לכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> תודה רבה, אדוני. אנחנו נאפשר לך לחזור ונעבור מייד להצבעה בקריאה ראשונה על הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 21), התשע"ט–2018. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה. הצבעה מס' 16 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 83 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 21), התשע"ט–2018, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה. << יור >> היו"ר יחיאל חיליק בר: << יור >> 83 בעד, מתנגדים – שלושה. אני קובע כי הצעת החוק עברה, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודיע שיו"ר הקואליציה עדכן אותי כי כל שאר הצעות החוק יורדות מסדר-היום. על כן, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי, י' בטבת התשע"ט, 18 בדצמבר 2018, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:34. << סיום >>