דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת י' ישיבה ש"צ הישיבה השלוש-מאות-ותשעים של הכנסת העשרים יום שלישי, י' בטבת התשע"ט (18 בדצמבר 2018) ירושלים, הכנסת, שעה 16:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 4 מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: 4 נאומים בני דקה 4 אכרם חסון (כולנו): 5 מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): 5 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 6 ינון אזולאי (ש"ס): 6 איתן ברושי (המחנה הציוני): 7 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 8 ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): 8 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 9 נחמן שי (המחנה הציוני): 9 פנינה תמנו (יש עתיד): 10 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 10 אלי אלאלוף (כולנו): 11 איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): 12 דב חנין (הרשימה המשותפת): 12 הצעות לסדר-היום 13 ציון יום הנגב 13 היו"ר יולי יואל אדלשטיין: 13 טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): 14 חיים ילין (יש עתיד): 16 נחמן שי (המחנה הציוני): 19 סופה לנדבר (ישראל ביתנו): 21 השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי: 23 דב חנין (הרשימה המשותפת): 28 הודעת ועדת הכנסת 29 אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת): 29 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 210) (הקדמת המועד לתשלום גמלה), התשע"ט–2018 30 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 31 איציק שמולי (המחנה הציוני): 34 נחמן שי (המחנה הציוני): 35 איתן ברושי (המחנה הציוני): 36 דב חנין (הרשימה המשותפת): 38 הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 61) (היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ט–2018 39 אורי מקלב (יהדות התורה): 39 סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): 44 איימן עודה (הרשימה המשותפת): 45 איתן ברושי (המחנה הציוני): 46 אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): 47 ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): 49 ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): 50 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 51 יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): 52 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 54 סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: 54 הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל תרומת איבר על ידי בן זוג או הורה) (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018 54 ינון אזולאי (ש"ס): 54 נחמן שי (המחנה הציוני): 56 איתן ברושי (המחנה הציוני): 57 יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): 59 << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, היום י' בטבת התשע"ט – צום קל לאלה שצמים – 18 בדצמבר 2018. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. הודעה למזכירת הכנסת. << דובר >> מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון מס' 12) (מתן שירותי כוח אדם של עגורנאים), התשע"ט–2018, של חברי הכנסת איל בן ראובן, אלי אלאלוף ועבד אל חכים חאג' יחיא. מסקנות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, סעיד אלחרומי ועמיר פרץ בנושא: שני-שלישים מחסרי הבית אינם מקבלים את הקצבה המגיעה להם ואינם שורדים את חיי הרחוב הקשים; מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מכלוף מיקי זוהר ועודד פורר בנושא: השוואת מעמדם של כפרי הנוער למוסדות חינוך אחרים. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה למזכירת הכנסת. << נושא >> נאומים בני דקה << נושא >> << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חברי הכנסת, יום שלישי, נאומים בני דקה. אני מפעיל את ההצבעה כדי שתוכלו להירשם. בבקשה, ההרשמה החלה. חבר הכנסת אכרם חסון יפתח היום את הנאומים, ואחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. << דובר >> אכרם חסון (כולנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ברצוני לברך את תושבי חורפיש, הכפר הדרוזי הנמצא בגליל העליון. שלשום השר משה כחלון חתם להם, ופרסם, על גריעת 1,167 דונם מפארק מירון לטובת היישוב חורפיש, כדי לפתח אותו ולקדם אותו, כפי שהתחייב בעבר. אני רוצה גם להזכיר שלפני שנה גם המועצה האזורית מעלה יוסף נתנה 600 דונם, ויתרה לכפר חורפיש כדי שיקימו מה שנקרא שכונה לחיילים המשוחררים. בזכות העבודה המשותפת עם מינהל התכנון, עם ראש הרשות היוצא מר מופיד מרעי, שעשה עבודת קודש, ביחד עם הוועדה המחוזית והוועדה המקומית בראשותה של מהא אבו סמרה, בלי הרבה סיסמאות, בלי הרבה דיבורים, היישוב הזה קיבל כ-1,800 דונם. ככה צריך לפעול, ככה צריך לעבוד. אני מקווה שכל ראשי הרשויות ילכו בעקבות חורפיש, ואנחנו גם מאחלים לראש המועצה החדש שנכנס, מר רפיק מרעי, שימשיך בעשייה, יצליח, ואנחנו גם נתמוך ונעזור לו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת אכרם חסון. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. << דובר >> מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום ציינה הכנסת את יום הנגב, והיו דיונים בהרבה ועדות, וכולם דיונים חשובים. אנחנו לא מצפים, ואף אחד לא אמר שביום אחד אפשר לפתור כל הבעיות של התושבים הערבים בנגב, אבל המיקוד בנושא הזה של התושבים הערבים בנגב והמצב שלהם הוא חשוב מאוד. כפי שהזכרנו, ואני אציין, הערבים בנגב הם לא חלשים, הם חזקים; יש להם פוטנציאל פיתוח, הם עשו הרבה דברים: הם הצטיינו באקדמיה, בחינוך, בכל מיני מקומות ובכל מיני דברים. אבל יש שם חסמים. על הממשלה, על משרדי הממשלה, להתייחס לערבים בנגב כאל אזרחי מדינת ישראל ולהסיר את החסמים שמונעים את השגשוג ואת ההתפתחות של הערבים בנגב. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שחוץ ממך לא הרבה אנשים באולם הזה מכירים את העיתון וסטי. אני רוצה להגיד שהעיתון הזה בשפה הרוסית קלט את העלייה, עסק בעידוד עלייה והשפיע על האינטגרציה כאן, במדינת ישראל. הורדת חסמים, עזרה בקליטה – המון דברים קרו בעזרת העיתון הזה. זה היה עיתון מוביל. אני אומרת "היה" – אני מקווה שעוד נצליח להציל את העיתון. העיתונאים הכי מפורסמים, הכי מקצועיים בשפה הרוסית, עבדו שם. היום העיתון ידיעות אחרונות החליט לסגור את העיתון וסטי. ואני היום פונה לכנסת ישראל, לחברי הכנסת, לשרים בממשלה: אל תיתנו יד לסגירת העיתון. זה עיתון חשוב בקליטת העלייה, באינטגרציה כאן, במדינת ישראל, בשייכות של העולים – הרגשת שייכות של העולים: אני כאן, אני ישראלי. צריכים לפנות ללפ"מ. אני אסירת תודה ליושב-ראש ועדת העלייה והקליטה, שלא דובר רוסית, שלא מבין את השפה הרוסית, אבל החליט לתת יד, והיום, יחד עם כמה חברי כנסת, ניהל את הישיבה ופנה לעיתון ידיעות אחרונות: צריכים להציל את העיתון. זו בקשה שלי לכנסת ישראל, לממשלת ישראל וללפ"מ. בלפ"מ היום יש תקציב של חצי מיליארד שקל, הם יכולים למצוא הכסף ולהתחייב על פרסומת בעיתון הזה כדי להציל אותו ולתת לדוברי הרוסית האלו, שמשנת 1992 מכירים את העיתון, חיים עם העיתון הזה, קמים בבוקר עם העיתון הזה – לתת אפשרות להציל את העיתון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת סופה לנדבר. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני, ואחריו – חבר הכנסת איתן ברושי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, ברשות השר, חבריי חברי הכנסת, אמש היה מקרה בישיבת באר יעקב: הגיעו שוטרים על מהומה, הם הוזמנו, והתקרית הייתה מאוד אלימה. כתוצאה מכך נעצרו שני בחורים, והמשטרה השתמשה בגז פלפל. רק לסבר את האוזן: ישיבת באר יעקב קיימת כ-50 שנה, אחת מישיבות הדגל, ו-50 שנה לא שמעו על הישיבה הזאת, חלילה, לרעה. אז אני לא נכנס כרגע מי כן אשם ומי לא אשם, אבל העובדות מוכיחות ש-50 שנה לא שומעים על המקום – שומעים עליו רק דברים טובים. אז צאו, חשבו ועשו את החשבון. אולי על רעש במוזיקה שעליו התלוננו השכנים – והשכנים, אני לא יודע איזה שכנים יש שם; ממול זה מרכז מסחרי, מצד שמאל זה מרכז רוחני בשעות הלילה, אז כנראה התופעה היא תופעה של מישהו שניסה – מכוון זאת. אם ניגש באמת למה שקרה רק לפני שבועיים – אני אזכיר לכם שנציבות הביקורת, השופט דוד רוזן, כתב כך: "קיימת תופעה של הגשת תלונות שווא בידי שוטרים על תקיפתם בידי אזרחים בתגובה לתלונות של אותם אזרחים על אלימות שוטרים". הייתי בטוח שהמדינה באמת תזדעזע מהדבר הזה. ורק לפני שבוע רמז השופט המחוזי משה דרורי שהאישום נגד שני אזרחים על אלימות נגד שוטרים הוא ככל הנראה עלילה. אז אני מאמין שגם פה זה סוג של עלילה. חבל שזה ככה, באר יעקב תמיד הייתה הסמל – אני למדתי במקום הזה – סמל של שקט ואחדות. אני חושב שהשר ארדן צריך לקחת את זה לתשומת ליבו ולבדוק את העניין הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת ינון אזולאי. חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת סעיד אלחרומי. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, השר וחברי הכנסת, בחרתי להקדיש את 60 השניות למהלך שהושלם השבוע בוועדת הכספים בראשותו של חבר הכנסת גפני; יחד עם חברים, שאני ביניהם, הובלנו מהלך. אני מחזיק פה דיון מהיר ממאי 2018 להסדרת הפיצויים לתושבי עוטף עזה ושדרות, וגם מעבר לכך. מהלך ארוך מדי, אבל בסופו של דבר – פיצויים לתיירות שנפגעה עוד מהאש והעשן, עוד לפני הירי, הדבורים או הכוורות שנשרפו, ושאלות שקשורות לנושאים נוספים, בעיקר אובדן ימי עבודה במרחבים גדולים מעבר לקו העימות. ואני רוצה לומר שגם שולמו פיצויים לתיירות שנפגעה באירוע שהיה ברמת הגולן, שכידוע, בנקודה מסוימת היה גם שם סיפור ביטחוני. אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, שגם בזכות היוזמות האלה של דיונים מהירים והצעות לסדר-היום – ייתכן שזה אפילו גובר על החקיקה בתשובה לנושאים אקטואליים. לא פעם נדמה שהכנסת מדברת ולא קורה הרבה, אבל יש יותר ממקרה אחד – ואי-אפשר להאריך – שכתוצאה מיוזמות של דיונים בוועדות ובמליאה הגענו להחלטות שלא היו מתקבלות אחרת. ממשלת ישראל לא פתרה את בעיית הפיצוי לעוטף עזה. הנחישות שלנו בכנסת, בראשות היושב-ראש גפני, הביאה לבשורה גדולה. מדובר בערך על 10 מיליון שקל לתיירות; מדובר בערך על 2–3 מיליון שקל לענף הדבש ב-2017; מדובר על חשבון שעוד לא נעשה על אובדן ימי עבודה; ומדובר על רמת הגולן – קיבלו כ-100,000 שקל בקיבוץ מרום גולן. צריך לומר שזה חלק מהיכולת לתת ביטחון וחוסן ליישובים ולעמוד במבחנים הבאים. ברכה לכנסת ולגפני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת איתן ברושי. חבר הכנסת סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הכנסת ציינה היום את יום הנגב, שיזם חברי טלב אבו עראר, ואני חושב שביותר משמונה ועדות של הכנסת נדונו נושאים מגוונים שעסקו באוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב – מעניין התקציבים לרשויות המקומיות, הטבות המס, ועד לקצה של חינוך ורווחה ביישובים הלא-מוכרים. הנושאים שהוצפו היום ונדונו היום מאוד חשובים להתפתחותה של החברה הבדואית, ואנחנו כולנו תקווה שכל הרעיונות שהוצגו היום יילקחו בחשבון. משרדי הממשלה – תקוותי הגדולה שתוך כמה חודשים אנחנו כבר נקבל מסקנות ותוצאות חיוביות. אז שוב, אני מודה לחברי טלב אבו עראר. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שאפשרת את קיום היום המיוחד הזה, וככה אנחנו מתקדמים – נכון, לאט, אבל התוצאות הן בכיוון הנכון. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלחרומי. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. << דובר >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף לברכות על יום הנגב, שיזם חברי טלב אבו עראר. החלק שאני עבדתי או פעלתי בו זה היה נושא חשוב וכאוב – נושא העובדים הסוציאליים, והמצוקה של העובדים הסוציאליים שמטפלים בכפרים הבלתי-מוכרים. החברים שם מספרים על מקומות וואדיות – ומגיעים לכפרים הבלתי-מוכרים עם רכבים שהם לא מתאימים לאזור, אסונות טבע קורים, ואנשים נסחפים לתוך הוואדי הזה – יש חלק שמתו – ולא מצליחים להגיע למשפחות על מנת לטפל בהן מבחינת רווחה. הילדים שהבתים שלהם נהרסים מול העיניים שלהם – הרשויות של מחלקות הרווחה לא מצליחות לטפל בהם, במיוחד בנפש. ואני שמעתי את הזעקה של ד"ר מג'יד אלעטאונה, שהוא מעל לשלושה עשורים בתוך העבודה הזאת, שממש כואב הלב. אנחנו מקווים שיום יגיע ויחלוף גם הנושא הזה ונצליח להתגבר עליו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אזברגה. חברת הכנסת ניבין אבו רחמון. אחריה – חבר הכנסת נחמן שי. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום יש לי סיפור על הפרדה גזענית בדיור. סאמר דאמוני ואשתו כריסטין גרים בבית שכור בשפרעם; הוא עובד באינטל, וכריסטין מדענית בטכניון. לפני שש שנים הם רצו לקנות דירה בשכונה החדשה בגבעת אלונים הסמוכה, שהוקמה על קרקעות פרטיות שהופקעו משפרעם. שש שנים סיננו אותם – הבינו שהם ערבים – כל פעם בתירוץ אחר: אין דירות זמינות, או שמאוחר מדי. סאמר ביקש מחבר יהודי לברר, ודווקא לחבר שלו מסרו פרטים מלאים על הפרויקט, ופתאום היו דירות זמינות וניתן היה להיכנס אליהן תוך זמן קצר. גם השוק החופשי מוצא דרכים משלו להנציח את ההפרדה הגזענית בדיור. אנחנו רואים את זה בכל מקום: בעפולה, בכפר ורדים, בקריות, במרכז. זכותנו לגור איפה שאנחנו רוצים במולדת שלנו. הגיע הזמן למרחב צודק, שוויוני, פלורליסטי, משותף, שאין בו הפרדה גזענית ושיש בו כבוד לכל אדם. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחברת הכנסת ניבין אבו רחמון. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להקדיש את הדקה הזאת למותה של רונה רמון ולמורשת שהיא משאירה אחריה. אישה צעירה מאוד, שעברה שתי טרגדיות אישיות קשות שהיו לא רק אישיות אלא לאומיות, אבל גם השכילה, מתוך אבל גדול ומשבר, שאני לא יכול לחשוב כמה הוא עמוק, לצאת ולשקם, שוב, לא רק את עצמה אלא גם את הסיפור ואת המורשת של בני משפחתה. העובדה שבשנים האחרונות היא הקימה קרן בעלת ממדים עצומים כדי להנחיל את המודעות לנושא החלל, שהיה כמובן עולמו של אילן זיכרונו לברכה, ושסחפה עשרות אלפי אנשים צעירים להכיר ולהיות שותפים ללמד וללמוד, היא לקח שכל אחד מאיתנו צריך לקחת בסופו של דבר: שכל נקודת סיום היא גם נקודת התחלה. שלכל סוף יש גם פתח תקווה. והיא הספיקה, אני חושב, ב-54 שנותיה, מה שהרבה אנשים לא היו מספיקים בשנים הרבה יותר ארוכות. ועל כך אני חושב שכולנו מודים לה ועצובים מאוד בלכתה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת נחמן שי. מצטרף לכל מילה, בוודאי. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת יוסף ג'בארין. << דובר >> פנינה תמנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אני מצטרפת כמובן לדברי חברי חבר הכנסת נחמן שי. ואני רוצה לומר מילה טובה גם לסיוע המשפטי של משרד המשפטים ולסנגוריה הציבורית על המסירות שלהם, על עשרות אלפי התיקים שבהם הם מייצגים מדי שנה, בעיקר של אוכלוסיות מוחלשות, מבלי להסס, גם כאשר האינטרס הוא לא אינטרס שהולך יד ביד עם מוסדות המדינה; מלווים בתחומים של מתמודדי נפש, הוצאה לפועל, גזענות ואפליה, ועוד הרבה מאוד תיקים. אני חושבת שראוי שגם בבית הזה נלמד לחזק את הפקידים ואת זרועות המדינה שכן עושים עבודה מסורה. היום פגשתי צוות מורחב של הסיוע המשפטי – את לימור חדד, ממלאת מקום ראש הסיוע המשפטי; ויש את יואב ספיר, שהוא ראש הסנגוריה. אני חייבת לומר שהם עושים עבודת קודש ועוזרים לרבים בתוך הבית הזה, שמקבלים פניות ציבור, כמו שאמרתי, בעיקר מאוכלוסיות מוחלשות. ולכן אני רוצה לחזק את ידם ולומר להם שימשיכו להיות שם בשביל מי שבאמת צריך. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת אלי אלאלוף. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, היום ציינה הכנסת את יום הנגב, ואני מצטרף לברכות לחברי חבר הכנסת טלב אבו עראר על הדיונים המאוד-חשובים והמוצלחים. חשוב לי להזכיר בהזדמנות הזו את הדיון שהיה לנו בוועדת החינוך בנושא שאנחנו מטפלים בו מאז נבחרה הכנסת הנוכחית: ילדים בגילאי שלוש עד חמש בנגב שאינם נמצאים במערכת החינוך. אנחנו מדברים על כ-5,000 ילדים – 5,000 ילדים בגילאי לימוד חובה, שלוש עד חמש, שאינם נמצאים במערכת החינוך. לצערי, גם בישיבה של היום נוכחנו לדעת שהבעיה עדיין קיימת. מדובר אולי בירידה מאוד שולית של עשרות, אבל עדיין מדברים על 4,500–5,000 ילדים. זה נושא שצריך טיפול מהיר. אני רואה שהשר דרעי נמצא כאן – אם השר יכול לעשות משהו בעניין הזה, אז אנא, הילדים שלנו נפלטים למערכת מסוכנת, גם של אלימות, גם של ילדים בסיכון, וטובה שעה אחת קודם. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. חבר הכנסת אלי אלאלוף, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. << דובר >> אלי אלאלוף (כולנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תודה לנחמן שי שהזכיר לנו את אתמול, את פטירתה של רונה רמון. אני רוצה להזכיר ניסיון אישי בעניין הזה. עם מותו של אילן רמון, אנחנו בבאר שבע חשבנו שחייבים לעשות משהו לזכרו, כי הוא היה יליד בבאר שבע, למד במקיף ג' בבאר שבע. עם המורה שלו, זילברמן, שהיה אחר כך ראש העיר באר שבע, טיכסנו רעיון ואמרנו: בואו נקים לזכרו מרכז. הקמנו את צוות המרכז הראשון בהסכמה ובתמיכה אין-סופית – פשוט אישה מדהימה. הכאב שלי הוא גדול כדי לנסות לדבר עליה, אבל תבינו, הקמנו את מרכז הפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון; הקומה העליונה של הבניין לפיזיקה, שבמקרה קרן רש"י הייתה המרכזית בו, הפכה למרכז נוער לפיזיקה. כ-5,000 ילדים בשנה עברו במרכז הזה, כולל ודאי – ואני יותר שמח, סליחה, להגיד שזה כולל ילדים מהמגזר הבדואי ומכל האזור. משם יצאו עשרות ילדים עם בגרות חמש יחידות בפיזיקה. הליווי של רונה היה מדהים. מספרים עליה היום – אנשים לא יודעים איזה גודל של עשייה. בעקבות זה היא הקימה את העמותה שלה ואת הקרן, ואנחנו באמת גאים שהמרכז הראשון שביטא את החזון שלה היה בבאר שבע. תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת אלי אלאלוף. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת דב חנין. << דובר >> איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי הקרוב, 20 בדצמבר בדיוק, אמורים להשתחרר כ-1,000 אסירים מבתי הכלא בארץ. השחרור של האסירים הללו נעשה בעקבות בג"ץ, שקבע שלאסירים מגיעים 4.5 מטרים מחיה לכל אחד. אני בעד, כמובן, שגם לאסירים יהיו זכויות אדם וזכויות קיום בסיסיות, בוודאי על פי דרישות הבג"ץ, אבל אני אומרת לנו ולכולנו: צפויים להיות משוחררים עברייני מין, אנשים שנאסרו על אלימות במשפחה. לא משוחררים רוצחים ולא משוחררים אנסים, ועדיין משוחררים אנשים לתוך הקהילה, אומנם עם הודעה לנפגעות ונפגעי העבירה אבל בלי מוכנות והכנה מספקת של הקהילה, כשראש הרשות לשיקום האסיר אריה ביבי, מפקד השב"ס לשעבר, בעצמו אומר בצורה מפורשת שהם לא מוכנים ולא ערוכים מבחינה תקציבית לקליטת 1,000 אסירים משוחררים נוספים. ואני קוראת לנו כאן – השר גלעד ארדן אומנם לא נמצא כאן, אבל אני מעבירה את זה – ברשותך, אדוני שר הפנים ושר הדתות אריה דרעי, אני מבקשת מכם להידרש לסוגיה הזו. הסוגיה הזו היא סוגיה קריטית וחיונית. שחס וחלילה לא יהיה פדופיל שיגרום שוב נזק, או איזשהו עבריין מין או מישהו שחס וחלילה ירצח את אשתו משום שהייתה לו, לצערנו הרב, הזדמנות ונגישות מחדש אליה. תודה רבה לך, אדוני. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה, אדוני. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להצטרף לברכות לחברי חבר הכנסת אבו עראר ולעמיתיי חברי הכנסת על יום הנגב, יום מוצלח של דיונים בוועדות. במקביל, אדוני היושב-ראש, אנחנו ניהלנו בוועדת הכלכלה מרתון ארוך בחוק שמגביל, מצמצם ובמידה רבה גם אוסר את הפרסומת לעישון. וזה היה חוק מורכב ומסובך מאוד, עם הרבה מאוד לחצים, הרבה מאוד מאבקים ציבוריים והרבה מאוד ויכוחים, שהם בחלקם גם ויכוחים ענייניים. אני רוצה לומר שהדיון הזה מבחינתי הוא דוגמה לאיך יכול להתנהל דיון יעיל, אמיתי, רציני, נוקב, בכנסת, וגם להגיע לתוצאות. בלי כוחנות ובלי לחצים של קואליציה ואופוזיציה, אלא בצורה עניינית, לטובת הציבור ולטובת היכולת להגן על בריאותם של בני אדם. מעישון מתים אלפי ישראלים בכל שנה, ולכן המטרה שלנו צריכה להיות לצמצם את העישון, וקודם כול לצמצם את העישון של אנשים צעירים. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת דב חנין. עד כאן נאומים בני דקה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> ציון יום הנגב << הלסי >> << דובר >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << דובר >> נעבור להצעה לסדר-היום בנושא: ציון יום הנגב, מס' 7283, 11507, 11629, 11630, 11645 ו-11663. אנחנו עוברים לציון יום הנגב במליאה לאחר שהוא כבר צוין בוועדות השונות, כפי שכבר אמרו חברי הכנסת, ביוזמתו של חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני מתכבד לפתוח את הישיבה לציון יום הנגב, שאנו עורכים כאן מדי שנה לצד ישיבות מיוחדות של ועדות הכנסת שהוקדשו היום לנושא. אני רוצה לפתוח בשאלה שאולי לא רבים חושבים עליה, אני ודאי לא חשבתי: למה בכלל קוראים לַנגב נגב? במסכת תמורה שבתלמוד הבבלי יש תשובה מעניינת: הנגב קיבל את שמו כי הוא משול לבית ש"מנוגב מכל טובה". במילים אחרות, זה מקום שפשוט אין בו כלום. מדבר צחיח. אזור שכביכול ניגבו ממנו את כל הדברים הטובים והשאירו אותו שומם. התשובה הזו הייתה נכונה במשך אלפי שנים. הנגב היה מקום שאנשים עברו בו רק אם היו חייבים, וגם אז – המטרה תמיד הייתה לצאת ממנו כמה שיותר מהר. כל מי שגר בארץ ושלט בה ידע שהנגב הוא ארץ גזרה, שמהחולות שלו לעולם לא יצמח דבר. זו הייתה הנחת המוצא, נתון טבעי שאין אפשרות לערער עליו, עד שבא דוד בן-גוריון והכריז במילים קצרות: "בנגב ייבחן העם בישראל". לא רק בחופי תל אביב, לא רק במרוֹמי הכרמל, לא רק במרחבי העמקים, ואפילו לא רק בהרי ירושלים; בנגב. המבחן האמיתי של החזרה שלנו לארץ ישראל יהיה בנגב, בַמקום הקשה ביותר שכל כך קל להתייאש ממנו ולוותר עליו. היום, קצת יותר מ-70 שנים אחרי, אפשר לומר בביטחון ובשמחה שהתשובה של הגמרא כבר לא כל כך נכונה. הנגב הוא כבר לא מקום שמנוגב מכל טובה. הוא מלא בכל טוב. ממעוף הרחפן אפשר היום לראות את הערים הגדולות ואת היישובים שמנקדים את המדבר בנקודות ירוקות, את מפעלי התעשייה, את קריות הסייבר והטכנולוגיה, ואפילו את מה שנראה במשך שנים כמציאות דמיונית: כרמי ענבים שמניבים יין משובח. כל זה נכון, אבל בדרך לעמוד במבחן הנגב יש לנו עוד מה לעשות: יש לנו עוד מה לעשות בביטחון האישי של תושבי הנגב, במיגור הטרור החקלאי ובבטיחות בכבישי הנגב הארוכים; יש לנו עוד מה לעשות בהקמת נקודות יישוב חדשות, בהצמחת דור חדש של חלוצים שׁיראו את הנגב כארץ חפץ וכמשימה לאומית; יש לנו מה לעשות בתהליך המחיקה המוחלטת של ההבדלים בין המרכז והפריפריה בישראל ובעידוד התנאים לצמיחה מואצת של מחקר, תרבות וחדשנות גם בנגב. לכן אני חושב שטוב מאוד שאנחנו מעלים כאן את הנושא הזה לסדר-היום בכל שנה, כי מבחן הנגב הוא לא מבחן חד-פעמי, הוא מבחן לדורות – לדורות שקדמו לנו, לדור שלנו וגם לדורות שעוד יבואו. ואם בנגב נצליח – בכל מקום נצליח. אני מודה, ודאי, לכל חברי הכנסת שהעלו הצעות לסדר-היום. יוזם היום, חבר הכנסת טלב אבו עראר, יהיה ראשון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת יעקב מרגי. עד חמש דקות לרשות אדוני. << דובר >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, מכובדי השר, ראשית כול אני רוצה להודות לך באופן אישי כיושב-ראש הכנסת על התמיכה ועל האישור ליום הנגב שאני יזמתי, וזו השנה השנייה ברציפות. גם ממקום זה, מדוכן זה, אני רוצה לברך את אלי, את הקהל שבא מהנגב להשתתף איתנו בכשמונה ועדות בכנסת, וגם את העמותות, שגם – כל עמותה וכל ארגון הציגו מה שיש להם במצגת: את אג'יק, את שתיל, הפורום לדו-קיום, מועצה אזורית ליישובים הבלתי-מוכרים, עמותת "סדרה", ועדת המעקב, מרכז התכנון האלטרנטיבי וכמובן חברי הכנסת שהשתתפו בכל הוועדות, יהודים וערבים, למרות שיהודים היו מעט: חברי חיים ילין – קוראים לך חיים ילין, לא? וגם מאיר כהן. << קריאה >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> סגן השר ליצמן. << דובר_המשך >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> לא משנה הסדר. מה שחשוב, מכובדי היושב-ראש, שהיום הזה היה גדוש בדיונים בוועדות השונות. מדובר כאן באוכלוסייה, מכובדי השר – השר דרעי, שהזמנתי אותו והוא הסתפק בכך שישיב לי במליאה – האוכלוסייה הזאת סובלת מאז קום המדינה, למרות שהיא עסקה בחקלאות לפני קום המדינה. ועם כל הכבוד לבן-גוריון, גם לפני בן-גוריון עסקו בחקלאות והיו גם רועי צאן וגמלים וכל מיני בנגב. לכן דנו היום בכנסת בוועדות השונות – בוועדה למעמד האישה דנו בנושא הנגשת שירותי בריאות ורווחה לנשים בדואיות בנגב; ועדת הכלכלה דנה בהקמת אזורי תעשייה משותפים ליהודים ולערבים, לבדואים שם; בוועדת הכספים דנו בהטבות מס ותמריצים לכל מיני עסקים קטנים; ועדת החינוך דנה במחסור בגני הילדים. מכובדי היושב-ראש, בוועדת החינוך – אדוני שהוא יושב-ראש הוועדה – היה דבר ממש מוזר: מהשנה הקודמת, השנה שעברה, עד השנה הזאת, עד היום, לא השתנה כלום בנתון המדאיג שיש אלפי – 4,700 ילדים גילאי שלוש עד חמש בלי מסגרת חינוכית. איפה זה נתון, הנתון הזה? באיזו מדינה זה יכול להתקבל ויכולים לשתוק ולהיות רגועים מול נתון כזה? בוועדה לענייני ביקורת המדינה, שאותה ניהל חברי סעיד אלחרומי – שילוב האוכלוסייה הערבית-בדואית בנגב; בוועדת העבודה והרווחה – שירותי הרווחה בפריפריה בכלל. מכובדיי, כאן העניין: איך אנחנו רואים את האוכלוסייה הזו בכל התחומים, צריך להנגיש את השירותים. והנקודה העיקרית שאותה אני רוצה להדגיש כאן היא קשירת הזכויות הבסיסיות בהסדרת קרקע. יעני, הממשלה באה והחליטה, קבעה, שלא יינתנו שירותים לכ-70,000 בני אדם – שירותי בריאות, רווחה. כבוד הרב אריה דרעי, אתה, במגזר הבדואי מכבדים אותך. תבין מה אני אומר: שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך – משרדי הממשלה מנועים מלתת שם, כי ישנה החלטת ממשלה לא להעניק אותם לתושבים האלה. כל עוד הם לא יועברו – לאן? לא ידוע – הם לא יקבלו, לא יזכו לשירותים האלה. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, ואנחנו לא יכולים לקבל דבר כזה. ואני מבקש מעל דוכן זה להעניק לאזרחים האלה, כמו לכל אזרח, את השירותים הדרושים, החיוניים, כמו לכל האוכלוסייה כאן, עד שיימצא פתרון. ואם תהיה הסדרה, ההסדרה היא על בסיס אחד: הכרה ביישובים הקיימים. ההכרה ביישובים הקיימים. אני לא מבקש הכרה, מכובדי היושב-ראש, ל-100, 200 ו-500; כל יישוב מבין אלה שאני מבקש להם הכרה הוא לא פחות מ-3,000. 3,000 בני אדם. אני אביא לך דוגמה, ובזה אני מסיים: יש יישוב שיש בו 4,000 בני אדם. 50% ממנו ביקשו לעבור למקום אחר. 20 שנה כבר ולמדינה אין פתרון. מה תגיד על שאר היישובים? מה היא תגיד? אז הפתרון היחיד שיכול לעזור למדינה וגם לתושבים הוא להכיר ביישובים הקיימים. מה ההבדל, מכובדי השר דרעי? לדאוג ליישוב היהודי – ולבדואי הערבי לא מגיע לו כלום, לפנות אותו, להרוס לו את הבית. על פי חוק, רק לפני יומיים בדקתי – אני עורך דין אבל לא עסקתי בתחום. עברתי את הבחינה בלשכת עורכי הדין ומייד נבחרתי לכנסת, בעריכת דין אני עדיין לא בקי ולא מנוסה, אבל דפדפתי בחוקים. מצאתי: כשאתה הורס ביתו של אזרח, לא משנה, ערבי, יהודי, אתה חייב – המדינה – לספק לו מקום שבו הוא יישן, שבו הוא ישהה. למה לבדואי אסור? אין. למה? אתה תשיב עכשיו. אתה יכול לשמוע ולהקשיב, אבל תענה לי עכשיו, אם אתה מדבר בשם הממשלה, תגיד לי: כשהורסים בית של משפחה, מפקירים את האימא, האבא, את הילדים, את הזקנים, את החולים, בלי קורת גג. איפה זה קורה במדינה דמוקרטית? תודה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה לחבר הכנסת טלב אבו עראר. חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה, אדוני. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. << דובר >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, טלב, כאיש הנגב, אני רוצה לברך אותך על היום הזה ועל האכפתיות ועל המלחמה שלך, ועל זה שארגנת בכל הישיבות גם נציגים שהגיעו מהשטח, אותנטי. הבאת את המצוקה של הקהילה של האוכלוסייה הבדואית בנגב. כילד, אבא שלי אמר לי: אם אי פעם תעלה לארץ, אז אתה צריך ליישב את הנגב. שאלתי אותו: מה זה הנגב הזה? הוא אמר, תקשיב לי טוב: גולדה מאיר הייתה פה ואמרה שהמצווה הגדולה ביותר זה ליישב את הנגב. טוב, לימים אני מגיע לארץ כמתנדב, חייל בודד, שואלים אותי: איפה אתה רוצה לחיות, בהחותרים או בבארי? אמרתי: רגע, בארי זה דומה לבאר שבע, באר שבע זה נגב, טוב, יאללה, קדימה, הולכים לשם. זה היה ב-1976, מאז אני בנגב. אף אחד לא סיפר לי שיהיו קסאמים, אף אחד לא אמר לי שזה יהיה עוטף עזה, אף אחד לא יודע שבאותן שנים הכלכלה בעזה שגשגה; כולנו קנינו שם, כולנו הלכנו לחוף הים, והחומוס הכי טוב, תאמין לי, זה החומוס המצרי הזה, עם הכדורים המצריים האלה. איפה התקופות האלה? תראה מה אנחנו מקבלים מהם עכשיו – טילים, לא פלאפל. טילים. אבל זה הנגב, הנגב עם כל היופי שבו. אני רוצה להסתכל קצת קדימה, מה חסר לי בנגב ומה חסר לי מכל ממשלה שלא תהיה, באמת אני אומר את זה עכשיו, כי זאת הציוניות במיטבה, להסתכל קדימה. תראו, אנחנו עוד 20 שנה עם עוד חמישה-שישה מיליון תושבים במדינת ישראל. אני לא רואה שהם נכנסים לתל אביב, אני לא רואה שהם נכנסים לירושלים, אני לא כל כך רואה אותם מגיעים לגליל ונכנסים בתוך הגליל. איפה הם יגורו? בנגב. אין מקום אחר. השטחים שלנו נמצאים בנגב. שם צריך היום לתכנן קדימה ל-20 שנה, שעם ישראל יגיע לשם – הילדים שלנו, הנכדים שלנו, העולים החדשים. צריך כבר לפתח לא רק את באר שבע, אלא להקים ערים חדשות בנגב, כדי שנוכל לבוא ולהצמיח את מדינת ישראל. << קריאה >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומי שמתעלם, מתוך האסטרטגיה שאני מדבר עליה, מהאוכלוסייה הבדואית, שיש לה שם קרוב ל-250,000 איש ולפחות 80,000 נמצאים בכפרים לא מוכרים – מי שמתעלם מהבעיה הזאת, לא יוכל לפתח את הערים החדשות. לא יהיה במדינת ישראל – אוהבים או לא אוהבים, קפיטליסטים או סוציאליסטיים, ימין או שמאל לא יוכלו לראות שערים חדשות מפותחות בסוציו-אקונומי 7, 8, 9, יהיו ליד כפרים לא מוכרים בסוציו-אקונומי 1. זה לא יקרה. זה גם לא מתאים לנו כמדינה בעצם לבוא ולהגיד שבתוך מדינת ישראל יש שני סוגי אוכלוסיות. אבל גם אתם, גם האוכלוסייה הבדואית צריכה להיות חלק מזה. אני תמיד נותן את הדוגמה של חורה, זה לא סתם. בחורה יש יותר רופאים, אחיות ומהנדסים מאשר בעומר. אני אומר לכם את זה כמו שזה. למה? כי זה הייעוד שלהם. תלכו לסורוקה עכשיו, אתם תשמעו ותראו איך הרופאים והאחיות האלה מטפלים בכל האוכלוסייה, בלי הבדלי דת, גזע ומין. זאת המדינה, זה הנגב שאני רוצה לראות, אלו שיתופי הפעולה. להסדיר פעם אחת את נושא הקרקעות בנגב. בלי ההסדרה הזאת אנחנו לא נוכל להתקדם. אם אנחנו בתוכנו לא יודעים לחיות ביחד, איך אתה רוצה דו-קיום עם הפלסטינים? אני שואל אתכם, אתם נלחמים, אני דורש מכם – – – << קריאה >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – זה ראש הממשלה שלך. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה מוכן לא לענות לי על כל דבר שאני אומר? << קריאה >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה לך. << קריאה >> יצחק וקנין (ש"ס): << קריאה >> אתה שואל אותם – – – << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אשאל אתכם, ואתם לא תענו. אנחנו חייבים בתוכנו לדעת לחיות בשלום עם עצמנו. אם אנחנו לא נדע לעשות את זה, אנחנו לא יכולים לבקש ולדרוש מדברים אחרים שיקרו. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה הח"כ הראשון ששואל שאלות ומבקש מהח"כ לא לענות לך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אלו שאלות רטוריות. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. הוא לא עונה לי, הוא נואם לי, זה הדבר. כשאני שואל אני שואל, אני רוצה תשובה, לא רוצה נאום במקום. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שאלות רטוריות. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מכיר חבר כנסת שענה לגלי צה"ל ואמר: זו שאלה היפותטית – – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> אנחנו הדגמנו עכשיו, הדגמנו למה אין פתרון בנגב, כי יש שני מונולוגים, ואף אחד לא רוצה שיענו לו. << דובר_המשך >> חיים ילין (יש עתיד): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, אני מסכם. אני באמת אומר, העתיד של מדינת ישראל נמצא בפיתוח הנגב, בשילוב של האוכלוסייה הבדואית. כבר היום צריך להתחיל לטפל בה, לתת להם פרנסה ולתת להם את הלימודים בבתי הספר הטכנולוגיים, ולהסדיר את כל נושא הבנייה. כי כל פעם שאנחנו הורסים זה לא מוסיף בריאות, לא להם וגם לא לנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> תודה, חבר הכנסת חיים ילין. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, אדוני. אחריו – חברת הכנסת סופה לנדבר. << קריאה >> חיים ילין (יש עתיד): << קריאה >> סופה, אני מפחד, אני כבר יושב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אל תפחד. << קריאה >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תשב בשקט. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> דיברת טוב, אבל לא בסדר, לא כל כך בסדר – – – << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> לא הכי טוב, אבל טוב. לא טוב מאוד. אנחנו חותרים שתדבר מצוין. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 23 בספטמבר 2014 היה יום חגיגי לתושבי הנגב. באותו יום הממשלה החליטה להקים בית חולים חדש בנגב. ממשלת ישראל. תושבי הנגב, שמונים 1.3 מיליון – – << יור >> היו"ר יולי יואל אדלשטיין: << יור >> חבר הכנסת ילין. << דובר_המשך >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – משוועים לתגבר את שירותי הבריאות. כי כולנו יודעים מה המציאות בדרום: חיים פחות, מתים יותר. נתונים ברורים ובדוקים. עברו ארבע שנים, עשינו בדיקה קצרה אתמול – לא דובים ולא סוסים, שום דבר לא זז. כבר אז הייתה איזו מחלוקת אם צריך עוד בית חולים, אמרו: נתגבר את סורוקה. מסתבר שצריך עוד בית חולים אחד נוסף על סורוקה. ולא החליט על זה אדם יחיד, החליטה על זה ועדה ציבורית, שישבו בה מומחים של כל המשרדים ודנו, ואמרו: צריך. אנחנו יודעים שיש בכלל מצוקה בתחום הזה, אבל בנגב היא בוערת ולוחצת במיוחד. שום דבר לא זז. אמרו ולא עשו. אתן לכם עוד דוגמה שנוגעת – המתמחים. ממשלת ישראל החליטה לתת תמריץ למתמחים בתחום הרפואה כדי שיתמחו ברחבי הארץ. מרוויחים פעמיים: גם מקבלים רופאים עם מוטיבציה גבוהה, וגם אנשים צעירים שאולי, בעזרת השם, יחליטו לקבוע את מקום מגוריהם בפריפריה. אז הממשלה ויתרה, ביטלה את התוכנית. אז מה התמריץ שעכשיו יביא אנשים צעירים? הלוא הם רוצים, בינינו, להישאר קרובים למרכזים הגדולים, שם הם יכולים להתמחות, שם הם יכולים להתחבר, שם הם יכולים לחקור, יש כל מיני סיבות. אבל אנחנו רוצים לסייע לפריפריה, אנחנו רוצים לחזק את הנגב והצפון. היום אנחנו מדברים על הנגב – ותודה לך, ידידי טלב, שיזמת את היום הזה. אז מה אנחנו עושים? מה המסר שיוצא מפה? אתם יודעים שאם אישה זקוקה לטיפול בנושאים של נפגעות פגיעה מינית היא צריכה לנסוע מאילת עד באר שבע, כי אין שום מקום בדרך שהיא יכולה לקבל טיפול? שום מקום. אז מה אנשים צריכים לשאול את עצמם איפה לגור. איפה לגור? חברי עמיר פרץ, שהיה צריך לדבר היום ואני החלפתי אותו כדובר, סייע לי – כן, באמת, הוא נתן לי כמה נקודות; אחת מהן, באותו תחום: ההוצאה העירונית לנפש בעיירות הפיתוח בנגב היא 1,432 שקל, ואז הוא הביא לי כדוגמה – בסוף זה פוליטיקה – שבהתנחלויות ההוצאה עומדת על 2,432. כלומר, 1,000 שקל יותר בהוצאה לנפש, עיירות הפיתוח בדרום לעומת התנחלויות; השכר הממוצע במחוז הדרום הוא 7,500 שקל לערך – 1,000 שקל פחות מהממוצע הארצי. אז אנחנו יכולים, אדוני היושב-ראש, ליזום כמה ימים כאלה שאנחנו רוצים, אבל זה יום אחד בשנה, מה נעשה בעוד 364 ימים אחרים? אני יודע שהייתה התקדמות, אני לא רוצה להגיד שאין: צה"ל עבר לדרום, יותר ויותר אנשים נוסעים לדרום, הרכבת פועלת ומביאה אנשים ומסייעת, היא מקצרת טווחים, יש התקדמות מסוימת. יש לבאר שבע, שהיא מרכז הנגב, ראש עירייה מצוין, רוביק דנילוביץ, והוא כנראה יהיה הראשון שייבחר בארץ בלמעלה מ-100%. אני חושב שהוא ישבור את המחסום של ה-100%, כי באמת הפופולריות שלו שוברת גבולות, והוא מנהיג צעיר שבאמת מוביל את באר שבע. אבל גם רוביק דנילוביץ הוא לא קוסם. אם לא נותנים לו אמצעים הוא לא יוכל לעשות. ואני מציע לכם לחטוף שיחה או להביא אותו ולשמוע מה הוא אומר, בתור האיש הכי בולט באזור הדרום. אם אנחנו רוצים להגשים את חזונו של בן-גוריון – ואתה פתחת, היושב-ראש, באותו משפט: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו"; זה משפט מכונן, אז בוא נמשיך ונקרא מה כתוב בהמשך: "כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה ויישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי". נו, אלו מילים גדולות וחגיגיות, אבל הן אומרות משהו על אותו חזון של דוד בן-גוריון, שלא רק אמר, אלא גם עשה. בן-גוריון עשה דוגמה אישית: הוא לקח את עצמו, את רעייתו פולה, זיכרונם לברכה שניהם, והלך לגור בשדה בוקר, בנגב הכי גרוע שיכול להיות באותה תקופה, כדי להוכיח שהנגב הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. כי לפעמים אנשים חושבים שאולי הוא איזושהי מדינה נפרדת. אם יש ערך לדיון הזה עצמו, אני אומר לך, אדוני השר, ולחבריי, זה בלמקד עוד פעם את האלומה החזקה הזאת של האור בנגב, בתושבים, במפעלים, בתעשייה, בכלכלה, בחינוך, ולתגבר את הנגב, כי באמת הנגב בסופו של דבר הוא העתיד של מדינת ישראל. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה לך. חברת הכנסת סופה לנדבר. אחריה יסכם השר את הדיון. בבקשה, עד חמש דקות. << דובר >> סופה לנדבר (ישראל ביתנו): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, איזה יום טוב יש היום בכנסת ישראל – נגב וגליל, משימה ציונית. ואיך אמר, אדוני השר, דוד בן-גוריון? הוא ראה ביישוב הנגב משימה לאומית, ביטחונית, כלכלית חשובה ביותר. בן-גוריון אמר: "בלי יישוב הדרום והנגב לא ייתכן ביטחון מדינה ולא נגיע לעצמאות כלכלית". ואני, בתור שרת העלייה והקליטה לשעבר, רוצה להגיד שבלי עלייה שמתיישבת באזורים האלו לא נגיע, לא נגיע לעצמאות כלכלית. אדוני השר, כאשר חזרתי למשרד העלייה והקליטה בקדנציה הזאת החלטתי שאנחנו צריכים להביא עולים גם לנגב, גם לגליל, ולעשות כל דבר כדי לחזק אותם באזורים האלה. אני לא מפרידה בין נגב וגליל. אני חושבת שאלה שני אזורים שחשובים למדינת ישראל וקשורים זה בזה. אני רוצה לספר, רבותיי, כאן בכנסת ישראל, על פרויקט של משרד העלייה והקליטה בראשותי, לעשות פרסום למה שנעשה במשרד העלייה והקליטה כדי להביא את העולים לאזורים האלה כדי שיגורו שם ויהיו שם ויהיו חלק בלתי נפרד. אנחנו החלטנו שאת נושא עידוד העלייה והקליטה אפשר לחזק דווקא באזורים האלה, והפעלנו את התוכנית. אני רציתי לעשות את זה, אדוני השר, יחד עם המשרד שלך, אבל בגלל אילוצים שונים משרד הנגב והגליל היה עסוק בדברים אחרים, ואני החלטתי לקחת את זה על עצמנו, על משרד העלייה והקליטה, ואני שמחה שהצלחנו בזה. אנחנו באזורים האלה נתנו סיוע מיוחד לעולים שהחליטו להגיע. בירידי עלייה, בירידי עידוד עלייה, אנחנו, יחד עם הרשויות – וכאן יש מקום להגיד שהרשויות באזורים האלה מלאות עוצמה, רצון לקלוט את האנשים החדשים שרוצים לקשור את הגורל בגורל האזורים האלה – באמצעות פרויקטים מיוחדים הבאנו למעלה מ-10,000 עולים רק לנגב, בזמן האחרון, במשך כמה שנים. אני רוצה לציין, רבותיי חברי הכנסת, שמועצות ורשויות באזורים האלה נתנו יחס אישי. ותסכימו איתי שכאשר בן אדם שמגיע לאזור חדש מקבל יחס אישי, זה עוזר לו. זה עוזר לו מאוד. אנחנו יודעים – אני תמיד אומרת כדוגמה מה זו עלייה ומה זה לעבור מאזור לאזור ומה זה להגיע למקום חדש. כאשר אתם לוקחים עציץ ומעבירים ממקום למקום, עד שהוא מתרגל למקום חדש לוקח לו זמן ולא תמיד מצליח להתרגל. כאן אנחנו לוקחים בן אדם ועוזרים לו עם סיוע מיוחד להתיישב בנגב ובגליל. פתחנו פרויקטים לצעירים, גם למשפחות. פתחנו גם פרויקט מיוחד וסיוע מיוחד למשפחות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, וכמובן תוכניות תעסוקה ויזמות, ונתנו סיוע מיוחד בכל הפרויקטים שקיימים במשרד העלייה והקליטה. קחו דוגמה מה זו תעסוקה באזורים האלה: אם לבן אדם יש גג מעל הראש ויש מקום תעסוקה – ואנחנו פתחנו כמעט 3,000 קורסים להסבה מקצועית – האדם בוחר איפה לחיות, איך לחיות, מה לקבל מהמדינה, והעיקר – מה להחזיר למדינה. אנחנו נתנו סיוע מיוחד לעיריות, אנחנו עזרנו לעיריות בהתחלה, בקליטה הראשונית, בימים הראשונים, בסיוע בדירות קלט. אתם יודעים מה זה דירות קלט? זו דירה שעולה מתיישב בה עד שהוא ימצא את השכירות שלו, את הדירה שתתאים לו במקום הזה. כאן אני רוצה לציין שאנשים שחיים באזורים האלה הם ישראלים מיוחדים: איך הם מחבקים את העולה, איך הם משתתפים בירידי עלייה, איך הם מושכים למקומות האלה אנשים, איך הם לוקחים יד ביד, יחד עם פרויקטורים של משרד העלייה והקליטה, את העולים החדשים שמגיעים לאזורים האלה ועושים הכול כדי שלא רק יגיעו לאזורים האלה אלא יישארו שם, אדוני היושב-ראש. אני כאן יכולה לסיים ולהגיד: היום הזה חשוב בכנסת ישראל. היום הזה חשוב למדינת ישראל, ואנחנו, עובדי משרד העלייה והקליטה – לא "אנחנו"; עובדי משרד העלייה והקליטה יכולים להגיד: הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. כבוד שר הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי. אני רוצה לברך את התלמידים הדרוזים שיושבים איתנו ביציע. ברוכים הבאים. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – אהלן וסהלן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בבקשה, אדוני. << דובר >> השר לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל אריה מכלוף דרעי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, חברות הכנסת, גם האורחים והתלמידים היקרים, ברוכים הבאים. אני רוצה להזכיר לפני יום הנגב, שאנחנו היום גם – ליהודים זה יום צום עשרה בטבת. היום התחיל המצור על ירושלים. בנוסף לזה, בזמן הקמת המדינה, הרבנות הראשית לישראל הכריזה על היום הזה כיום הקדיש הכללי לכל אותם שנספו בשואה ולא יודעים את תאריך הפטירה שלהם ולא יודעים מתי להגיד את הקדיש, יום האזכרה שלהם. אז קבעו את יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי. יהי זכרם ברוך. אני רוצה לברך את חבר הכנסת טלב אבו עראר על היוזמה, הרצופה כבר, להעלות בכנסת ולדון בוועדות הכנסת בנושא הנגב בכלל ובנושא הבדואים בנגב בפרט, שזו באמת האוכלוסייה הכי מוחלשת שיש באזור שם, הכי זקוקה לעזרה. תבורך. נכון שאלה נאומים ונכון שאלה דיונים, אבל זה מביא בסוף תוצאות, אני אומר לכם. כשממוקדים ומתעקשים, בסוף דוחפים ועוד דוחפים. נכון, זה הולך לאט-לאט, אבל בסוף, כשמציפים את הבעיות, הבעיות מקבלות פתרון. אין יותר טוב לפתרון מלהציף אותן באור השמש. הנגב אצלנו ביהדות, בדת, בתנ"ך – אברהם אבינו התחיל בנגב, יצחק, יעקב. זה למעשה היה כמעט המושב הראשון של אבותינו כשהם היו בארץ כנען, בארץ ישראל. לכן לנגב יש חשיבות גם היסטורית, חשיבות תנ"כית, חשיבות דתית. הנגב הוא גם השטח הגדול ביותר במדינת ישראל, ועם מספר האוכלוסייה הקטן ביותר במדינת ישראל. דיברו כאן מספיק על הבעיות ועל החשיבות של הנגב, ובצדק – אני רק רוצה לומר לחבר הכנסת נחמן שי, חבל שהוא לא נשאר לשמוע – כי האופוזיציה, התפקיד שלהם הוא להביא טענות ולהביא מה שחסר ומה הבעיות. ביושרו הוא הסכים לומר שיש קצת התקדמות, ואני רוצה לומר לו: ברור שחסרים עוד הרבה דברים, אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקרה בנגב בעשר השנים האחרונות. רבותיי, מי שמתעלם מזה אז הוא פשוט מאוד חוטא לאמת. בצפון – אני גם אחראי על תוכנית הצפון, מקדם את תוכנית הצפון – מתגעגעים למה שקיבלו בנגב בעשר השנים האחרונות. מי שמסייר ורואה מה קורה בדימונה, מה קורה בבאר שבע, מה קורה בקרית גת, מה קורה בנתיבות, מה קורה בירוחם, מה קורה באופקים, מה קורה בקריית מלאכי, מה קורה בשאר המקומות, מבין מהי ההתפתחות הגדולה. אני כל הזמן נותן את זה כדוגמה: בסיבוב הראשון, לפני קרוב ל-30 שנה, כשהייתי מנכ"ל משרד הפנים ושר הפנים, סיירתי בדימונה. ראש העיר המנוח גבי ללוש, זכרו לברכה, הביא אותי לסיור בדימונה בשביל נושא אחד: 3,000 בתים ריקים להריסה, ואין לו תקציב להרוס את הבתים הללו. היום בדימונה בונים אלפי אלפי יחידות דיור. כך שההתפתחות הגדולה שיש בדרום היא התפתחות גדולה מאוד. זה בדרום ככלל. יחד עם זאת, אסור לנו לשכוח, כפי שאמרתי בתחילת הדברים – – – << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה עם רהט וחורה וערערה וכסייפה? אז תמשיך – – – אותם יישובים, נכון? << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> חבל שאין לך דרך ארץ. אני הייתי בדיוק במשפט להתחיל להגיד עכשיו את הבעיות, ואתה קפצת. אוקיי. אני קצת בצום ואתה אכלת, אז יש לך יתרון עליי, בסדר? אבל קצת דרך ארץ. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שיהיה לך צום קל, קודם כול. << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> תודה. באתי לכבד אתכם ובאתי לענות בצורה מפורטת ולהציף את הבעיות. תאמין לי שאני יודע את הבעיות ואני מכיר אותן. בדיוק התחלתי עכשיו לומר "אבל", וב"אבל" קפצת. בסדר, לא נורא. כפי שאמרתי בהתחלה, בנגב, בייחודיות של הנגב, יש שם את האוכלוסייה הבדואית, אוכלוסייה גדולה מאוד, עם ייחודיות שלה, מסורת שלה, מורשת שלה, מנטליות שלה. אבל יש גם הרבה מאוד בעיות. אנחנו אוהבים לטייל, לראות את הדברים היפים אצל הבדואים – יש שם היום הרבה תיירות פנים, תיירות נשים. זו חוויה לראות את המסורת ואת החיים הבדואיים, אבל צריך לזכור שיש באמת בעיה גדולה מאוד: לצד ההתפתחות הגדולה מאוד שאמרתי שקורית בנגב היום, בולטת יותר ויותר הבעיה, והיא מחריפה יותר. זה נכון, וגם אתם תודו, שגם היישובים האלה שהזכרת, כפי שאמרת מקודם, חורה ורהט – זה לא דומה למה שהיה לפני עשר ו-15 ו-20 שנה. כשהייתי ברהט לפני שנה עמדו על השולחן תב"רים – שזה תקציב פיתוח של הרשות המקומית – שאושרו על ידי הרשות, למעלה מ-550 מיליון שקל רק ברהט לבד. יש ממש תנופת פיתוח ותנופת התפתחות ותקציבים שלא היו. החלטות הממשלה, בכלל בנושא המגזר הערבי, ובפרט במגזר הבדואי בדרום – אין ספק שיש שם הסבת משאבים שלא הייתה בשנים אחרות, אבל זה לא פותר עדיין את הבעיה של היישובים, של האוכלוסייה שלא מוסדרת, שבמשך שנים מנסים תוכנית א', תוכנית ב' ותוכנית ג', ועדיין לא פתרו את הבעיה. וכפי שהמחזה של הריסת בתים הוא באמת לא משמח אף אחד והוא מעציב מאוד – מאחורי כל בית יש משפחה, יש ילדים, ואנחנו יודעים את הטרגדיה של מי שהרסו לו את הבית – יחד עם זאת חייבים לעשות מאמץ עליון, גם אתם, לנסות להסדיר. בסך הכול המדינה מעמידה קרקע, המדינה מעמידה תקציבים. צריך פשוט מאוד להתכנס ולראות מה הפתרון ולהתגמש ולמצוא. אי-אפשר להמשיך בחיים המודרניים של היום. הצעירים הללו מפספסים את החיים שלהם. תראו מה קורה בחורה, כמה רופאים, כמה אחיות, כמה אקדמאים יש שם. תראו מה קורה במקומות אחרים שכן מוסדרים והחיים כן שם זורמים והם מצליחים. כל בחור צעיר כזה זה דור חדש. הילדים שלו, הנכדים שלו, הנינים שלו יגדלו אחרת לגמרי. וכל שנה שמפספסים, מפספסים דור, מפספסים עוד כיתה אחת שהלכה לאיבוד, עוד שכבת גיל שהלכה לאיבוד, וחבל. אני אומר, נכון, האחריות היא על הממשלה, אבל האחריות היא לא פחות עליכם. בורא עולם שם אתכם שליחים של הציבור הבדואי, ואתם עושים את זה באמונה. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה לעשות? << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> לא להרפות מהעניין, ומשני הצדדים לנסות להתגמש. לא לבוא רק – ישבנו על זה, דיברנו על זה הרבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> אתה צודק. תקשיב לי, אתה צודק. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה המדינה מציעה, מכובדי השר? << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> לא, לא. המדינה מציעה הרבה מאוד, ואתה יודע שהמדינה מציעה. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מה? מה? << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> אני לא שר החקלאות ואני לא אחראי על זה. אתה יודע שהמדינה מציעה הרבה. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> שר החקלאות רק – – – << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> לא, זה לא נכון. סליחה, ישבתי עם המינהלת של מעיין, אתה רואה שם – – – << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> צריך לפרק את המינהלת. << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> טוב. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מה מציע אדוני השר? << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> מה שמציע המציע. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> רוצים להמשיך את הדיון או להסתפק ביום שהיה? << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אנחנו מדברים על הנגשת שירותים, חינוך, בריאות, רווחה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז אתה רוצה להמשיך בדיון הזה בוועדה? << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אז אתה רוצה להעביר את זה לוועדת הפנים? << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> מכובדי, אני רוצה לשמוע תשובה שקולה ועניינית, לא סתם רק הצהרות. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אין לך בעיה שיעבירו לוועדת הפנים? מציעים? << דובר_המשך >> שר הפנים אריה מכלוף דרעי: << דובר_המשך >> שיהיה ועדת הפנים, בסדר גמור. אני מסכים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. לפני שנצביע, יש הבעת דעה של חבר הכנסת דב חנין. בבקשה, אדוני. עד דקה. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אני רוצה לחדד בעיה שעלתה גם כאן בדיון, אבל צריך לחדד את האבסורד שבה. חברי חבר הכנסת אבו עראר תיאר מציאות בלתי נסבלת שבה יש 5,000 ילדים בגילי שלוש עד חמש שלא מגיעים בכלל לגני ילדים. הם נמצאים מחוץ למסגרת. אבל אני רוצה לדבר על ילדים שכן מגיעים לגנים, אבל כדי להגיע לגנים הם מוסעים בהסעות, לפעמים קילומטרים רבים, בתנאים בלתי אפשריים, בדרכים לא אפשריות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, משרד התחבורה אוסר להסיע תחבורה ציבורית, ליצור קווי תחבורה ציבורית במקומות האלה לאנשים מבוגרים; אז איך משרד החינוך מאפשר שילדים קטנים בגיל שלוש יוסעו לגני ילדים ולבתי ספר? זה לא הגיוני. הפתרון היחיד הוא לאפשר גני ילדים במקומות היישוב של האנשים, סמוך למקומות היישוב, בלי קשר לוויכוח הגדול על הסדרה והכרה. הוויכוח הזה יישאר, ובינתיים צריך לתת לילדים שירות. כמו שחוק חינוך חובה קובע, ילד הוא ילד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> בלי קשר לוויכוחים אחרים, צריך לתת לו זכויות וצריך לתת לו מעמד. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו צריכים לאפשר לשר לשבור את הצום. אז אנחנו עוברים להצבעה על העברה לוועדת הפנים. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 11, אין נמנעים, אין מתנגדים. הנושא יעבור לוועדת הפנים להמשך דיון. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. חבר הכנסת אברהם נגוסה ימסור את ההודעה, ללא הצבעה. בבקשה, אדוני. << דובר >> אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מציג את ההודעה הזו בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. הכנסת החליטה בישיבתה ביום רביעי, ד' בטבת התשע"ט, 12 בדצמבר 2018, להטיל על ועדת הכנסת לקבוע את הוועדה שתדון בהצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הטלת התפקיד להרכבת הממשלה על ראש מפלגה), של חבר הכנסת דוד אמסלם, מס' פ/5888/20, לשם הכנתה לקריאה ראשונה. ועדת הכנסת קבעה בישיבתה ביום ט' בטבת התשע"ט, 17 בדצמבר 2018, כי ועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת החוק האמורה. הוועדה תהיה בת 12 חברים, שישה מכל ועדה, בהרכב הזה: מטעם ועדת הכנסת – חברי הכנסת דוד אמסלם – היושב-ראש, מיקי מכלוף זוהר, דוד ביטן, יואב בן צור, פנינה תמנו-שטה, רוברט אילטוב; מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט – חברי הכנסת ניסן סלומינסקי, אורי מקלב, טלי פלוסקוב, מרב מיכאלי, מיכל רוזין, רויטל סויד. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יוסף ג'בארין. << דובר_המשך >> אברהם נגוסה (בשם ועדת הכנסת): << דובר_המשך >> על זה אפשר לדבר בוועדה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הוא מסר את ההודעה בשם יושב-ראש ועדת הכנסת. אז הדיון יתקיים בוועדת הכנסת, לא יתקיים כאן במליאה, בשביל להוסיף חבר כנסת. תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 210) (הקדמת המועד לתשלום גמלה), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/823); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים עכשיו לנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 210) (הקדמת המועד לתשלום גמלה), התשע"ט–2018, קריאה ראשונה, של חבר הכנסת אחמד טיבי. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. עד עשר דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה רבה. מכובדי היושב-ראש. (אומר בערבית: כולך פנים, אבו חוד'ייפה, כולך פנים. זה פתגם בערבית, למי שמסב את גבו אומרים: כולך פנים.) << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אחמד, לצאת? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> זה פתגם מאוד קשה, חבר הכנסת אחמד טיבי. פתגם מאוד מאוד קשה. שתבין, חבר הכנסת – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: לא. להפך, זה פתגם מאוד יפה. לא הסברתי. אומרים: כולך פנים, כלומר פניך יפות, אבל הגב שלך, לא יודע.) << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> השעון לא עובד. השעון לא עובד בערבית? רק בעברית? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא עובד בשפה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> זה מה שיש לך להגיד, נציג מפא"י ההיסטורית, על חבר כנסת – – – << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> אני עוד לא אמרתי כלום. רק שאלתי אם השעון לא עובד בערבית. יש העדפה. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> אוקיי. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון) (הקדמת מועד תשלום גמלה). סעיף 317 לחוק הביטוח הלאומי, רבותיי, קובע כי ניתן לקבוע בתקנות הוראות בדבר אופן תשלומן של גמלאות ומועדי התשלום. מכוח הסמכה זו נקבע כי קצבאות ישולמו אחת לחודש בעד החודש השוטף עצמו במועדים שיקבע המוסד לביטוח לאומי, והמוסד קבע לגבי כל גמלה את המועד בחודש של התשלום. כך, למשל, רבותיי חברי הכנסת, נקבע כי קצבת ילדים תשולם ב-20 בחודש וקצבת זקנה ב-28 בחודש. נוסף על כך, המוסד לביטוח לאומי נוהג לקבוע תוכנית שנתית להקדמת תשלום גמלאות שהמועד המקורי לתשלומן הוא סמוך לחג, בהתחשב במועדי החגים של הדתות השונות. בגיבוש התוכנית המוסד מביא את בחשבון את מועדיהם של החגים המחייבים, לדעתו, היערכות והוצאות גדולות מצד המבוטחים לצורכי החג ואת המועד המקורי לתשלום הגמלה. אם הפער בין המועדים האמורים אינו גדול מדי, בדרך כלל יוקדם תשלום הגמלה לפני אותו חג מדובר. יצוין, חברת הכנסת ניבין אבו-רחמון וחברי סעיד אלחרומי, כי אם הוחלט להקדים את תשלום הגמלה לפני חג של אחת הדתות – (אומר בערבית: תקשיבו טוב –) יוקדם תשלום הגמלה לכלל הזכאים ללא קשר לדתם (אומר בערבית: לכולם, ללא אפליה.) מוצע לעגן בחקיקה את הנוהג האמור ולהביאו לידיעת הציבור; לקבוע כי המוסד לביטוח לאומי יפרסם באתר האינטרנט שלו, בתחילת כל שנה קלנדרית, את החגים שלפניהם יוקדם תשלום הגמלה לזכאים, את הגמלאות שתשלומן יוקדם ואת המועד שבו תשולם הגמלה לפני החג. הוראה זאת תאפשר למבוטחים לדעת מראש כי תשלום הגמלאות יוקדם לפני חג כלשהו ותקל עליהם את ההיערכות להוצאות החג. הצעת חוק זו, יזמתי אותה יחד עם חבר הכנסת לשעבר, ושיבוא, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. << קריאה >> מוסי רז (מרצ): << קריאה >> מי יזם אותה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> את זה אני יזמתי. את חוק חייב משלם אוסאמה יזם. אני רוצה לעבור, ברשותך, לשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הצעת חוק הקדמת תשלומי מועד תשלום קצבאות ביטוח לאומי בתזמון עם החגים. ראשית, השפה הערבית היא שפה מצוינת; שנית, אנחנו רוצים להסביר לאנשים; שלישית, היום, 18 בדצמבר, הוא היום העולמי לשפה הערבית. אבו ח'אלד, אתה מורה. כן. היום אנחנו מעבירים את החוק החשוב הזה במיוחד לשכבות החלשות ומעוטות ההכנסה בקריאה ראשונה, לאחר ישיבות רבות שקיימנו, אני ועמיתי עו"ד אוסאמה סעדי, עם הממונים במשרדי הממשלה, והצלחנו להשיג רוב שתומך בחוק כדי להעבירו היום בקריאה הראשונה. החוק מחייב את המוסד לביטוח לאומי להוציא פרסום בתחילת כל שנה שיכלול את מועדי תשלום הקצבאות שיוקדם מועד התשלום שלהן בשל כך שהן חלות בסמיכות למועדי החגים. מדובר בהקדמת מועד התשלום של קצבאות הביטוח הלאומי לסוגיהן, לפני המועד, בשל כך שהן חלות בסמיכות למועדי החגים, ומדובר בחגים הקשורים לכל הדתות והעדות – האסלאם, הנצרות, הדת הדרוזית והדת היהודית – וזה במקום שניאלץ לקיים קשר ולהפעיל לחץ לפני כל חג לשם כך, כפי שעשינו בשנים הקודמות, כל החברים הנוכחים פה: מסעוד גנאים, טלב אבו עראר, יוסף ג'בארין, ניבין אבו רחמון, סעיד אלחרומי ואחרים. נמשיך לעקוב אחר החוק הזה מול משרד האוצר ומשרד הרווחה ובוועדת הרווחה כדי שיחוקק בהקדם. היום אנו מעבירים אותו בקריאה הראשונה, לאחר שהעברנו אותו בקריאה הטרומית. יהיו ישיבות בוועדת העבודה והרווחה להכנתו לקריאה השנייה והשלישית. חוק זה, השבח לאל, יתווסף לסדרת החוקים שהצלחנו להעביר בקריאות השונות בכנסת הנוכחית וכולם חוקים חברתיים שמשרתים את האזרח ישירות. כל העמיתים מקבלים בקשות – שאנחנו מבינים אותן – להקדמת תשלום הקצבאות. עכשיו, מי זקוק להקדמת הקצבאות האלה? הנזקקים המשפחות שבחג מחשבות את ההוצאות הן אלה שפונות, כי הוצאות החג הן נטל, והקדמת מועד התשלום תקל על המשפחות האלה. זה שאתה נושא בדאגות האנשים – לפעמים חלק אומרים לך: מה אתה עושה? כן, זה חשוב למשפחות רבות, וצריך להקשיב ולתת תשומת לב לדאגות האנשים. וזו סוגיה שלא מעניינת את מי שיושב מאחורי צג מחשב ובחדר ממוזג, אבל יש אלפי משפחות שנמצאות בקשר עם כל חברי הכנסת – –) << קריאה >> נחמן שי (המחנה הציוני): << קריאה >> יותר בערבית דיברת מעברית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> (– – כדי להקדים את מועדי התשלומים. לכן, החלטנו לחוקק חוק כדי שלא בכל שנה נפנה לשר, למוסד לביטוח לאומי, ונלחץ פה ושם ולפעמים נקבל סירוב. החוק הזה ישים קץ לכך ויאפשר את הקדמת מועד תשלום הקצבאות באופן רשמי, בהתאם לחוק, ובתחילת כל שנה יפורסם הדבר באתר המוסד לביטוח לאומי. האם זה נכון, אחמד דראוושה? דבריי נכונים? אוקיי. כי אחמד דראוושה, עורך הדין, לא רק שהוא חבר מועצה נבחר אלא הוא עורך דין, והוא עקב אחר החוק הזה מול המשרד ומול ועדת העבודה והרווחה. אם כך, בקרוב תתקיים ישיבה בוועדת העבודה והרווחה, ואין ספק שחוק זה יתווסף לשרשרת החוקים החברתיים.) אני רוצה להודות לחברי טלב אבו עראר על קיום יום הנגב היום בכנסת. שמונה דיונים התקיימו במקביל בוועדות השונות של הכנסת, וחבר הכנסת טלב אבו עראר קיפץ מוועדה לוועדה. היה כנס עכשיו באודיטוריום, וגם דיון פה. תרשה לי להודות לך על המאמץ הרב שהשקעת, על העבודה הקשה שאתה עושה למען הנגב והתושבים והציבור ששלח אותך לכנסת. יישר כוח. << קריאה >> טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו פותחים את הנושא לדיון. חבר הכנסת איציק שמולי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, ידידי חבר הכנסת אחמד טיבי, חוק ראוי מאוד, חוק מצוין. לא החוק החברתי הראשון שאתה מביא בקדנציה הזאת. באמת יישר כוח. אני, כמובן, וגם חבריי נתמוך בחוק. אני רוצה להעלות נושא שגם קשור לאוכלוסיות המוחלשות במדינת ישראל, אדוני היושב-ראש. אתה יודע, אני חשבתי, אומנם אומרים שהפוליטיקה היא מקום לפעמים די ציני וסוריאליסטי. אבל כשראיתי את הכותרת במעריב לפני איזה שעתיים, שאומר יושב-ראש איגוד בתי האבות – תכף אני אספר לכם למה – שבמקום לעזור לקשישים איציק שמולי פוגע בהם, אתם יודעים, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. כי ברוך השם, הקדנציה שלנו עמוסה בהרבה מאוד עשייה ובהרבה מאוד מאבקים למען האוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל. על מה יצא קצפם? היום הצלחנו להעביר חוק היסטורי, חוק שנאבקנו עליו באמת מאז אותם תחקירים מזעזעים בטלוויזיה, גם בערוץ 2, גם בערוץ 10, על מה שקורה מעבר להרי החושך במחלקות הסיעודיות, איך לוקחים את הקשישים חסרי הישע ופשוט מתעללים בהם. אמרנו כל הדרך שחלק אינטגרלי, חלק בלתי נפרד מהיכולת להגן בצורה טובה יותר, עובר דרך התקנה של מצלמות בתוך המקומות האלו. היום אנחנו הצלחנו לעשות את זה בוועדת העבודה והרווחה. צריך לשבח את חברי הוועדה, את צוות הוועדה, וכמובן את חבר הכנסת אלי אלאלוף. קבענו שגם במרחבים המשותפים וגם בתוך החדרים הפרטיים יוצבו מצלמות כדי להגן על אותם קשישים סיעודיים. מובן שהתחשבנו גם בפגיעה בפרטיות וניסינו למזער אותה עד כמה שניתן. הוכנסו הגבלות לתוך החוק, כדי בסופו של דבר להגן על הקשישים גם בהיבט הזה. אבל אני מתפלא שמי שתחת ידם קרתה כל הקטסטרופה הזאת ניסו לאורך כל הדרך להכשיל את החוק, ועכשיו עוד מעיזים לחלק ציונים לאחרים. אני אומר לאותם גורמים אינטרסנטיים: אם הייתם דואגים לקשישים האלה כפי שאתם דואגים לרווחים שלכם היינו היום במצב אחר לגמרי. זה לא יעזור לכם, אנחנו נילחם עבור האנשים האלו; אנחנו נילחם עבור הקשישים הסיעודיים במדינת ישראל. אתם לא הצלחתם לספק להם הגנה, עכשיו הגיע תורה של המדינה להתערב ולעשות את מה שאתם לא עשיתם – להגן על אותה אוכלוסייה מבוגרת שהיא חסרת הגנה, ותחת הידיים שלכם היא חטפה וחטפה וחטפה. המציאות הזאת, כדאי שתתחילו להתרגל לזה, נגמרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת חנין זועבי; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת נחמן שי, עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מצטרף לדבריו של איציק שמולי, וכמובן נתמוך בהצעת החוק של חברנו אחמד טיבי. אני רוצה להעיר הערה אחת על סיפור שמתגלגל בעמודי החדשות וראוי להתייחסות, ואני חושש שהוא ייעלם באיזשהו מקום – פרשת הרכבת לירושלים ומנכ"ל הרכבת. אנחנו רוצים שאנשים טובים יבואו למגזר הציבורי, אנחנו רוצים שיהיו מנכ"לים טובים, כי הם מחזיקים בסופו של דבר על כתפיהם את השירותים שאנחנו מקבלים. שרים באים, שרים הולכים, ה-Civil Service, השירות האזרחי הוותיק, המקצועי, הוא חוט השדרה של השירות. הוא שומר עליו והוא מבטיח ששירותים מכל הסוגים והמינים ימשיכו להינתן בצורה המרבית ובצורה הטובה ביותר לציבור. שר התחבורה הסתבך. הוא הסתבך בכך שהוא הבטיח הבטחות שהוא לא יכול לעמוד בהן. אני לא מדבר על המהפכה, מהפכה, מהפכה – כל היום יש מהפכה; אני מדבר על הקו לירושלים. הקו הזה נמשך שנים ארוכות. הוא קו חדש, חשמלי, מסובך. עלה מיליארדים על מיליארדים, ולא עמדו בלוח הזמנים. הוא התעקש שבפסח, בחנוכה, בסוכות – לא זוכר איזה משלשת הרגלים – ייסעו ברכבת. אז אפשר לעשות רכבת ניצחון אחת, אבל הוא התעקש, ומאז 33 פעמים הרכבת התקלקלה, ועוד לא נפגע ולא נהרג ולא נפגע אף אחד, שזה מזל גדול. אבל זה לא מקרי. הקו לא מוכן. לא יודע למה – הקו לא מוכן, מה לעשות. אז קחו עוד חצי שנה, תגמרו אותו כמו שצריך. תגידו: פתחנו, ראינו, ביבי ואני הצטלמנו יורדים במדרגות הנעות, עולים במדרגות – עשינו את שלנו. אבל חברים, הקו לא מוכן. אי-אפשר שרכבת 33 פעמים תתקלקל, תעצור, תידחה. אין דבר כזה. מה עושים? זורקים את המנכ"ל. אני לא יודע אם המנכ"ל טוב או רע. אני לא יודע, יכול להיות שהוא מנכ"ל רע. אני לא בטוח, יש לו רקורד ציבורי מאוד טוב. אבל עכשיו, כשרוצים לערוף את ראשו, הלוא זה ברור למה: מחפשים שעיר לעזאזל, מישהו שאפשר יהיה לזרוק אותו ולהגיד: אתם רואים, המנכ"ל לא תפקד. אבל זה לא המנכ"ל. זה ציפיות שווא, זה להטיל על כתפי השירות הציבורי איזשהן אמביציות ושאיפות פוליטיות – פוליטיות, לא מקצועיות – שהן בלתי אפשריות. אז לא הצלחנו לבנות – בסדר; אבל אולי יצרו מצב שלוח הזמנים לא היה ריאלי, ובלוח הזמנים הריאלי – המנכ"ל גם אמר, בריאיון עיתונאי לא מזמן, שהוא נדרש על ידי השר: נדרשתי לשלוח את הרכבת החוצה לפני שהיא הייתה מוכנה. אז, חברים, יש פה לקח מאוד מאוד עמוק, לצערי הרב. אנשים טובים לא יבואו לשירות הציבורי, הם לא ירצו להיות שם כדי לשמש שעיר לעזאזל וקורבן לאספירציות פוליטיות של השרים שלהם. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; חברת הכנסת מיכל רוזין; חבר הכנסת טלב אבו עראר; חברת הכנסת רויטל סויד; חבר הכנסת עיסאווי פריג'; חבר הכנסת מסעוד גנאים; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חברת הכנסת יעל כהן-פארן; חברת הכנסת סתיו שפיר; נורית קורן; מרב מיכאלי; חבר הכנסת ישראל אייכלר; חבר הכנסת יואל חסון; יהודה גליק; חיים ילין; מירב בן ארי; עבד אל חכים חאג' יחיא; איימן עודה; יואב קיש; פנינה תמנו-שטה; חבר הכנסת מוסי רז; חבר הכנסת יוסי יונה. חבר הכנסת איתן ברושי. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני כמובן תומך בחוק ומברך אתכם. אני רוצה לומר שהתקיים היום דיון חשוב בוועדת הכלכלה על ההתייקרויות של החשמל ומוצרים אחרים, ואני רוצה להדגיש את מה שאמרתי ולהוסיף משפט. הממשלה והכנסת הוציאו את עצמן מהתהליך ומהיכולת לקבל החלטות בשני דברים מרכזיים: מחיר החשמל ומחיר המים. הוקמה רשות חשמל ומועצה למים – כאילו לנתק אותן מבעלי האינטרסים, שזה אנחנו, 120 חברי הכנסת והשרים – והעבירו את זה לחבורת פקידים כנראה חסרי אחריות, חסרי יכולת וחסרי הבנה למשקל הגדול של הנושאים האלה. לא יכול להיות שהממשלה – ואומר שר האוצר: זה לא תלוי בנו, מחיר החשמל, שהוא הקטר של ההתייקרויות. אין דבר כזה. צריך להחזיר לממשלה ולכנסת את היכולת לקבל הכרעות בנושאים המרכזיים כמו מחיר החשמל והמים. לא סביר שהמשקל של זה בהתייקרות יהיה כזה גדול, והממשלה תעמוד חסרת אונים והכנסת תהיה שתדלנית. התקלה טמונה בשיטה. אני רוצה לומר מילה על החקלאות, שהיא מאוימת כל הזמן, וגם בימים האלה, ועכשיו על יוקר המחיה. היום בדה-מרקר – כותב דה-מרקר שני דברים באותו מאמר, אחד חוזר על עצמו: הטונה, שתעלה כהצעה לסדר-היום ביוזמתי – פתחו את היבוא לטונה ושום דבר לא קרה לצרכנים, רק ליבואנים ולסוחרים. זה מה שהממשלה הביאה. עכשיו מדברים על הפטם, כאילו היה קרטל, כי אי-אפשר לעשות ענף כזה בלי תכנון, ועכשיו כתוב בדה-מרקר היום שהמחיר לצרכן לא ירד. כלומר, מי שחושב שהחקלאות בישראל, בוודאי בענף החלב והלול, ביצים ופטם, וגם ענפים אחרים, יכולה להיות לגמרי בלי תכנון, הוא בעצם רוצה לחסל את החקלאות בישראל, ואני מזהיר. שאלו אותי היום: אתה בעד הצרכנים או היצרנים ?חברים יקרים, זה נכון שיש יותר צרכנים. יש מעט חקלאים, בזכות ההישגים של החקלאות. אבל אם לא תהיה כאן חקלאות לא תהיה פה מדינה, ואני לא מציע לבנות הכול על אפשרות של יבוא. לכן צריך למצוא את האיזון, גם בעת משבר של התייקרויות, בין שמירת החקלאות כענף מרכזי, גם במובן הכלכלי וגם במובן הערכי, ובין הבטחה ודאגה לצרכנים למחיר הולם ותוצרת בריאה, באיכות ובנגישות. האחריות מוטלת על הממשלה. החקלאים לא יכולים לספוג יותר. הם לא יתעשרו. הם לא יתעשרו, הם קמים כל בוקר לעבודה קשה. אני מזהיר את הכנסת מקבלת חוקים או החלטות – רק עכשיו שמעתי שאלאלוף קיבל החלטה להוסיף 500 ומעלה פיקדון לעובדים זרים. אני אומר לכם, הממשלה כל יום דופקת עוד מסמר בארון המתים של החקלאות. זאת סכנה גדולה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן; חבר הכנסת מיקי לוי; חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין; חבר הכנסת עפר שלח; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה; חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת דב חנין. << דובר >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך אותך, חברי חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי, על הצעת החוק הזאת. זאת הצעת חוק חשובה, והיא נותנת דוגמה של הסתכלות על האנשים הפשוטים והחיים היומיומיים שלהם. אנשים שתלויים בקצבאות, כאשר מקדימים להם את הקצבה בכמה ימים או לא מקדימים להם את הקצבה בכמה ימים, זה עושה שינוי מאוד גדול; כל ההיערכות לחג נראית אחרת. לכן, החובה הזאת שאתה מציע, חברי חבר הכנסת טיבי, לדרוש מהמוסד לביטוח לאומי לפרסם בתחילתה של כל שנה מה יהיו המועדים, מתי תהיינה ההקדמות, זה דבר חיוני. אנשים לא יכולים להיות תלויים בין שמיים וארץ. הם לא יכולים לדעת, אולי במקרה המוסד לביטוח לאומי בטובו יקדים את הגמלה ויהיה לי כסף לקנות מתנה קטנה לנכד? מתי לא יקדימו את הגמלה? אי-אפשר ככה להתנהל. לכן זאת הצעת חוק מאוד חשובה. אני מקווה שהיא תעבור במהירות רבה בכנסת. חבל שרק בשנת 2018 אנחנו מחוקקים אותה. האמת היא שזאת הייתה צריכה להיות הנורמה תמיד. אז באמת, הרבה הערכה להצעת החוק הזאת. אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים היום במוסד לביטוח לאומי, ואני רוצה להביע דאגה קשה מהעובדה שמשרד האוצר ממשיך להתייחס לביטוח הלאומי בתור בנק שלו. משרד האוצר לוקח את כספי הביטוח הלאומי, שהם הכספים שלנו, כספי החסכונות שלנו – מבטיחים לנו קצבאות זקנה, קצבאות נכות, מבטיחים לנו קצבאות ילדים. משרד האוצר לוקח את היתרות שאנחנו חסכנו ואנחנו חוסכים ומשתמש בהן למטרות אחרות. איך תקראו לדבר כזה? אנחנו מדברים על 20 מיליארד שקל השנה. הדבר הזה חמור במיוחד כאשר אנחנו זוכרים שלפי כל התחזיות המוסד לביטוח לאומי בשנים הבאות יגיע לגירעון. זאת אומרת לא יהיה כסף – לא יהיה כסף לקצבאות נכות, לא יהיה כסף לקצבאות זקנה, לא יהיה כסף לקצבאות ילדים. ועכשיו משרד האוצר לוקח כסף מהמוסד לביטוח לאומי, במקום בעצם לאפשר למוסד לביטוח לאומי לאגור את הכסף הזה לטובתנו. אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן לעשות הפרדה. כספי הביטוח הלאומי הם כספי הביטוח שלנו. המדינה רוצה להוציא למטרות אחרות? הממשלה רוצה להוציא למטרות אחרות? שייקחו ממקורות אחרים. הממשלה יכולה לשנות את המיסים, הממשלה יכולה להטיל היטלים; הממשלה יכולה לשנות את מתווה הגז ולגבות יותר מטייקוני הגז. אי-אפשר לגנוב את כספי הביטוח שלנו; אי-אפשר לגנוב את כספי הביטוח הלאומי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרן השכל; חבר הכנסת יחיאל בר; לאה פדידה; ג'מאל זחאלקה; עמיר פרץ, עמר בר-לב; אמיר אוחנה; דוד אמסלם. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 210) (הקדמת המועד לתשלום גמלה), התשע"ט–2018, של חבר הכנסת אחמד טיבי. נא להצביע, חברי הכנסת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 210) (הקדמת המועד לתשלום גמלה), התשע"ט–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 16, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותעבור לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << הצח >> הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 61) (היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/824); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 61) (היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ט–2018, קריאה ראשונה, של חברי הכנסת אורי מקלב, משה גפני, אלי אלאלוף ומאיר כהן. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת אורי מקלב. בבקשה, אדוני. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר לא נמצא, חבריי חברי הכנסת – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> השר באישור כי הוא בשבירת צום. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אנחנו גם שברנו את הצום לפני כמה דקות. שברתי את זה כאן אצל ציונה. שברנו את הצום אצל ציונה עם כוס קפה והסתפקנו. זה בסדר גמור, אבל אנחנו – אם זה השר אריה דרעי אז זה בסדר, מחול לו. מחול, מחול. קודם כול, מה שקרה אצלנו, הולכים מחיל לחיל. מדבר טוב לדבר טוב שני. הצעת החוק שלך נתנה את היסוד לעוד כמה הצעות חוק טובות מאוד, שבאמת שמקבלות תמיכה מכל חלקי הבית ונוגעות בנקודות שבאמת האזרחים צריכים באוכלוסייה החלשה. אני גם מביא הצעת חוק עכשיו וגם מבקש את תמיכתכם, אחרי שאני אודה ליושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף ולחברי חבר הכנסת גפני, שהיו שותפים בהצעת החוק. הצעת החוק הזאת באה לאפשר ניצול של ימי מחלה עבור היעדרות בשל טיפולי פוריות. גם חבר הכנסת מאיר כהן חתום על הצעת החוק הזאת. במה מדובר? במה דברים אמורים? אנחנו הרי יודעים שיש חופשות מחלה כדי לנצל אותן – ביום הראשון לא מקבלים בכלל, ביום השני חלקי וביום השלישי. אינו דומה מי שחולה למי שעוברת טיפולי פוריות. כפי שאנחנו יודעים, טיפולי פוריות הם טיפולים קשים מאוד, מתמשכים. הנשים שעוברות אותן – יש מתח רב סביב הטיפולים. יש ציפייה, יש גם אכזבות, לצערנו. בנוסף לכול, יש גם נטל כלכלי. נטל כלכלי מכמה בחינות – גם בגלל משך הטיפול וגם משום שהטיפולים האלה דורשים טיפולים והיעדרויות ממש. חלק זה מעקב וחלק זה טיפול. אנחנו מדברים על החלק בטיפולי פוריות – חבר הכנסת והיושב-ראש אלי אלאלוף, אני לא רואה אותך במקומך, אבל אני הודיתי לך על התמיכה בחוק ועל הבאת החוק ועל העזרה להתמודד מול הקשיים שהחוק הזה יצר. להפתעתנו היו קשיים לא מעטים. אני אולי אצטט אחד מחברי הכנסת – והיו כבר כמה ששאלו – חבר הכנסת דן סידה ששאל בוועדה: הדברים כל כך פשוטים, מה היה עד היום? עד היום חיכו לדבר הזה שהוא כל כך פשוט, שנשים שעוברות טיפולי פוריות אמורות לקבל איזו הקלה, לעזור להן במימוש וניצול של ימי המחלה שלהן? את התשובה שאמרתי לחבר הכנסת דן סידה אני אגיד בסוף. בינתיים אני רק אספר על הקושי הגדול, על המתח, על הציפייה, על הקושי הכלכלי, ושזה גורם היעדרויות מהעבודה ובגלל זה המתח בין עובד למעביד. כפי שידוע, יש מתחים בין עובד למעביד כשיש היעדרויות, בוודאי היעדרויות שהן אולי אפילו עוקבות. צריך להגיד שבשונה מדברים אחרים, גם חופשת מחלה, גם חופשה בעבור היריון, אנשים לא מתביישים לספר את זה. אומרים: הוא לא הרגיש טוב, הילד שלי לא הרגיש טוב, אני לא הרגשתי טוב. אבל כשזה מגיע לטיפולי פוריות זה אחד הדברים שנעשים בדיסקרטיות, ואפילו הסביבה הקרובה, אפילו הסביבה המשפחתית, לא יודעת מזה. זה רק מוסיף קושי, גם בבעיה של יחסי עובד ומעביד. זה דבר אחד. ואנחנו יודעים שבמקביל יש גם כן הוצאות, כפי שאמרנו. ומה שיותר, עוד נוסף, ערך נוסף זה המוטיבציה לחזור לעבודה: אם האישה יודעת שלא מורידים לה ולא מחסירים לה יום או יום וחצי; שאם היא מחסירה שעתיים-שלוש – וכל החיסורים האלה בחלק של המעקב. אני אמרתי, אדוני היושב-ראש, שבטיפולי פוריות יש שני חלקים: יש חלק שהוא המעקב, שהוא יכול להיות יומיומי בתקופה מסוימת, ואחר כך זה כולל בדיקת דם ובדיקת אולטרסאונד ואחרי זה אפשר לחזור לעבודה, ואם ירצה השם אחר כך יש גם תקופת הטיפולים, אם צריך אותם. בתקופות הידועות עבור המעקב – זה תלוי איפה האישה עובדת, מה המרחק של קופת החולים. כפי שאני יוצא מנקודת הנחה, ואני מקווה שגם כל חבריי, אני יודע שאנשים הם רציניים, עם מוסר עבודה גבוה. אי-אפשר לקחת מיעוט שבמיעוט שאולי מנצל, אולי משתמש לרעה באפשרות לניצול ימי מחלה, ובגללו אנחנו לא נותנים לממש את זה, לא נותנים מימוש מהיום הראשון, לא נותנים מימוש 50% מהיום השני, גם כיום בפוריות. מדוע? אנשים שמסביבי – ואני מניח שאלו רוב-רובם של העובדים – הם עובדים שהם בסדר. הם עובדים שרוצים לעבוד, אכפת להם שהם לא נמצאים. הם גם צריכים להשלים, על פי רוב, את העבודה. דרך אגב, חשוב מאוד – במגזר הציבורי, הממשלתי, אין בעיה, מקבלים את זה; איפה זה קיים? במגזר הפרטי, וכאן הבעיה היא כפולה ומכופלת. גם בהייטק זה לא קיים – יש התחשבות בעובדים, באים לקראת העובדים, נותנים להם הרבה יותר אפשרות. למדו – החברות הפרטיות, חברות ההייטק, למדו שמוטיבציה של עובדים – לבוא לקראת העובדים, לשפר, אווירה נוחה – זה רק מגביר את הפריון, רק נותן יותר תפוקות בעבודה. ודווקא המקומות האלה, שעל פי רוב – וכאן אני פונה גם לחברי וידידי, שאני מאוד מוקיר אותו, שרגא ברוש, שבא לקראתנו בחוק הזה, אבל גם בחוקים אחרים: זה שאתם – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אני לא בטוח – – – << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה לא בטוח. אני מקווה שכן. אני קורא לו מכאן. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אני רוצה להגיד לך שארגון המעסיקים בדרך כלל דואג למעסיק, לא לעובד. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לדאוג למעסיקים גם כן, אדוני יושב-ראש הוועדה. אלא אם כן – – – << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אל תדאג להם. אל תדאג להם. כמו אסם. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני דואג להם. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אסם עוד לא הפסידה גרוש אחד בחיים שלה, והיא קיבלה מהמדינה טונות – טונות – של כספים. אסם – פתאום צריך שברילה יכסה את זה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אבל אני רוצה לדאוג גם להם, אותם מעסיקים שמאוגדים באגודות האלה; אם תהיה מוטיבציה לעובד זו גם דאגה של המעסיק. עצם זה שהעובד ירגיש נוח, סביבה נוחה – החברות הפרטיות בכל העולם היום נותנות סביבה טובה, נותנות לצאת באמצע היום. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> אתה נשמה טובה. אתה נשמה טובה. << דובר_המשך >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני נשמה טובה, אבל אני רוצה לדאוג גם לעובד, גם למעביד. זו טעות, מי שחושב שאם אנחנו הולכים פה בדרקוניים – במה שאתה אומר, יושב-ראש הוועדה, אתה צודק: דואגים רק למעבידים, אנחנו עושים טובה למעבידים. לכן צריכים עוד כסף ועוד תמיכות. אם היינו דואגים להם מייד על ידי זה שהעובדים היו נותנים את הפריון הטוב, הנכון, התפוקות היו יותר טובות, המוטיבציה לעבוד, המוטיבציה לחזור גם כשחולים – כמה עובדים אנחנו מכירים שבאים חולים לעבודה? מדוע הם באים חולים? בגלל שהם יודעים שיש להם יחס טוב מהמעביד. הם יודעים שקורים להם הפסדים. כל הדברים האלה שבנוקשות לא מביאים לשום דבר. אבל אנחנו לא דנים עכשיו בחוקי ההסתדרות. אנחנו רוצים שבעצם החוק עצמו – שהחוק עצמו ייתן להם את האפשרות בצורה גמישה לנצל את ימי המחלה שלהם עבור אותם טיפולים. כשאנחנו שואלים מה התועלת שיש בחוק, אמרנו: תועלות רבות. אבל יש כאן עוד משהו אחד: אנחנו, לצערנו – ואני קיבלתי גם את התמיכה של יושב-ראש הוועדה: מה שמופיע בחוק כיום, שמדובר על תוספת שעות, לא בזה מדובר. אנחנו חשבנו לתומנו שהזכות להורות היא לא פחותה משמירה על ההיריון עצמו. הזכות להיות הורה, הזכות להיות אימא, האפשרות להביא חיים לעולם היא לא פחותה ממה שאנחנו היום מאוד מעריכים – אישה הרה, ואנחנו נותנים לה תוספת של ימי מחלה של 40 שעות. למה לא לטיפולי פוריות? אפילו בקל וחומר זה צריך להיות. אישה הרה לא חייבת בכלל להחסיר עבודה אבל אישה שעוברת טיפולים מחויבת להחסיר עבודה. היא גם מחויבת לבוקר. אי-אפשר בשעות אחרות, היא חייבת להיות בשעות הבוקר. אין לה אפשרות לגמישות. היום, בשונה ממה שהיה לפני שנים רבות, כל קופות החולים נותנות במרכזי הנשים את האפשרות לעבור את הבדיקות התקופתיות או מה שצריך לעבור, את הטיפולים, אחרי הצוהריים ובערב. זה בא לקראת העובדים. ודווקא בטיפולים האלה לא. אז אם לנשים הרות נותנים 40 שעות תוספת עבור התקופה הזאת – קל וחומר לנשים שצריכות לעבור טיפולי פוריות. אבל לא הצלחנו להגיע לזה, ואנחנו מסתפקים בצורה הרבה יותר, נקרא לזה, קטנה. אני רואה בזה משהו אפילו מינימלי, צנוע הרבה יותר: ניצול הימים של העובדת, לא ימים שהיא מקבלת. אותם ימים – לתת לה לנצל אותם בגמישות יתרה, בגמישות שמתאימה לה, לפי שעות, בחלקי ימים, ולא שמכיוון שהיא הייתה חסרה שעתיים מהעבודה היא כבר מפסידה יום, או שהיא לא מקבלת בכלל; שאין אפשרות אפילו את ימי המחלה לנצל עבור טיפולי פוריות רק אם יש אשפוז אחרי זה – הטיפול עצמו, שלוקח יום-יומיים, ואחרי זה מנוחה, שם אפשר לנצל. לכן אם אנחנו היום רוצים להיטיב איתן – ואני חושב שחשוב לנו להיטיב איתן, ואין ספק שכולנו מזדהים איתן, וכולם רוצים להזדהות איתן – אנחנו נעשה איתן טוב אם אנחנו נאשר את הצעת החוק הזאת בשלב הזה. מובן שאחרי שלב החקיקה בקריאה ראשונה היא תעבור לשנייה ושלישית, ואנחנו נוכל לבשר לאותן נשים, לתת להן משהו, השתתפות בקושי שלהן על ידי הקלה בנטל הכלכלי. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי. << קריאה >> איציק שמולי (המחנה הציוני): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת חנין זועבי; חברת הכנסת תמר זנדברג; עליזה לביא; חבר הכנסת נחמן שי; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן; מיכל רוזין; טלב אבו עראר; רויטל סויד; אלעזר שטרן; עיסאווי פריג'; מסעוד גנאים. סעיד אלחרומי, בבקשה, אדוני, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. עד שלוש דקות אדוני, בבקשה. << דובר >> סעיד אלחרומי (הרשימה המשותפת): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. אני בהחלט תומך בהצעת החוק של אורי. היא אכן משלימה את הפסיפס של הצעות חוק חברתיות, כן ירבו הצעות חוק כאלה וחוקים כאלה. אדוני היושב-ראש, היום הכנסת ציינה את יום הנגב. אחת הסוגיות שעלתה בוועדה לקידום מעמד האישה היא נושא החינוך, הבריאות והרווחה בכפרים הלא-מוכרים, בעיקר לנשות הנגב ולנשים בכפרים הלא-מוכרים האלה. אני לא צריך להסביר בדיוק מה קורה בכפרים האלה. רק כמה דוגמאות, חברי נחמן שי, בקשר לנגב: כשאנחנו מדברים על יישוב שלם כמו אל-פורעה – כבר ב-2006 המדינה הכירה בצורך להקמת יישוב שם. יש בו כמעט 7,000 תושבים; יש בו שלושה בתי ספר, יש גני ילדים, יש כביש שמגיע עד לבתי הספר בפנים, אבל משום מה אין שם סניף של קופת חולים ואין שם סניף של טיפת חלב. עוד יישוב – ואדי א-נעם הוא יישוב שיש בו 15,000 תושבים. היישוב הזה הוא היישוב הגדול מבין היישובים הלא-מוכרים בנגב, והמדינה הכירה בצורך להקים יישוב שם, וכבר יש החלטה להקים את היישוב שם. אבל במקום ללכת עכשיו לכיוון של פתרון בהסכמה עם התושבים, מתנהלת שם מלחמה יומיומית עם תושבי אל-פורעה, עם תושבי ואדי א-נעם ועם שאר התושבים. רבותיי, עד 2015, עד שהממשלה הזאת קמה, הכיוון היה אחר; היה כיוון של הכרה בכמה יישובים – כיוון שאנשים הלכו איתו, זרמו עם זה, האוכלוסייה הבדואית זרמה עם זה. וכאן אני מדבר גם מתוקף היותי יושב-ראש ועדת ההיגוי של הבדואים בנגב, שמאגדת בתוכה את כל היישובים הלא-מוכרים, עם ראשי הרשויות, עם כולם, עם חברי ג'מעה ועם טלב אבו עראר ועם אחרים. אבל ברגע שאנחנו הולכים לכיוון של פתרונות באה אלינו הממשלה הזאת ובא השר הממונה, ממש לכיוון נגדי של 180 מעלות. כשאני מסתכל על אנשי רח'מה בעיניים, אני אומר להם: הייתה כבר, אנחנו בכיוון של הכרה עם מועצת ירוחם, עם ראש המועצה שם וכל האנשים הנפלאים שנמצאים בירוחם ורוצים לעשות שיתוף פעולה – אבל הכול הולך לכיוון ההפוך. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואל חסון; חבר הכנסת יהודה גליק; חבר הכנסת חיים ילין; מירב בן ארי; עבד אל חכים חאג' יחיא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות. << דובר >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אתמול היינו בוועדת הבריאות ודנו בנושא בוגרי ארמניה. מאתמול צצה עוד בעיה, שזה בוגרי מולדובה, ושם סומן שיש אוניברסיטאות בעייתיות. חלק מהסטודנטים שלחו לי מה שאמר פרופ' יציב שם, במולדובה. כך הוא אמר, ואני מצטט מילה במילה: התרשמנו מאוד מהמקום הזה, מקום שיש בו את האמצעים בין הטובים ביותר שאני לפחות מכיר. שלא יהיה ספק, כולנו רוצים שהרופאים יהיו מוכשרים ביותר. זה עניין של חיים – החיים שלנו, של הילדים שלנו. בזה כולנו מסכימים. אבל יש כללי משחק, ולא משנים כללי משחק באמצע משחק. כלומר, לא אומרים להם: זו אוניברסיטה מוכרת, אתם יכולים להגיע לשם, אחרי זה יש מבחן פה בארץ – אבל באמצע הלימודים מחליטים לשנות כללי משחק. כך לא עושים, זה לא פייר וגם לא מוסרי. אז אם יש בעיה קונקרטית, אז צריך ללבן את הסוגיה, צריך לקרוא להם; צריך לעשות, למשל, קורס מסוים, צריך לעשות מבחן קליני, למשל. צריך לעשות הכול, כי כולנו רוצים רופאים מוכשרים. אבל כך, במכה אחת, להחליט שבן אדם שלמד שש שנים, אי-אפשר להכשיר אותו – או, במקרה של ארמניה, התייחסו אליהם כאל טרוריסטים, אני לא יודע מאיפה, אז נכנסו אליהם הביתה באישון לילה, נכנסו לבתי חולים, הוציאו אותם משם, חקרו אותם. בסופו של דבר, ההר הוליד עכבר. אבל הנושא הזה של מולדובה, אני דיברתי היום עם שר הבריאות ליצמן, אני משער שגם חלק מחבריי דיברו איתו. מחר, פה במליאה או במשרד אצלו, אני חושב שאנחנו בצורה קולקטיבית, הרשימה המשותפת, צריכים לדבר איתו, כי אנחנו, כמו שאמרתי – כן, כן, כן – רוצים אך ורק רופאים מוכשרים, חד וחלק, אבל אם יש בעיה אז צריך לפתור אותה בצורה קונקרטית, ובוודאי לא להעניש אותם ענישה קולקטיבית. דבר כזה לא חוקי, לא נכון, ובוודאי לא מוסרי. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מוסי רז; חברת הכנסת יעל גרמן; יוסי יונה. איתן ברושי, חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום התבשרנו שנחשפו עוד מנהרות בצפון, במבצע שגם בכנסת היו כאלה שלעגו לו וכינו את זה בכינויים לא הולמים, ולא אחזור עליהם. השבוע השלמנו מהלך חשוב של הסדרת פיצויים לעוטף עזה. אנחנו מדברים על שני אזורים – הצפון והדרום; קו עימות בעדיפות לאומית בצפון וקו עימות בעדיפות לאומית בדרום. הקווים האלה הם רצופי יישובים, חקלאיים ועירוניים, וחלקם גם במגזר הערבי. הם מפת המדינה, הם צבא הקבע בבגדי העבודה. ביישובים הללו – וביקרתי לאחרונה בשתי הגזרות בצפון, בגזרה המזרחית בנפרד ואחרי זה במערבית, וגם בעוטף עזה – המרכיב החשוב, אולי העיקרי, בניגוד לאזורים אחרים, זה עבודת האדמה והחקלאות, לא רק כשליחות אלא גם כפרנסה. פעם נוספת אנחנו אומרים שרק יישובים חזקים בשגרה יכולים לעמוד בימי מבחן ומלחמה. לעמידה הזאת יש חשיבות גדולה, משום שהעורף, במקרה זה, זאת חזית ההתיישבות. אורך הנשימה שלהם הוא תנאי להצלחה, בוודאי במבצעים ובלחימה. אין מה לעשות, אנחנו רוצים להגיע להסדרים, רוצים להגיע לשלום, אבל רק מי שחזק ישרוד פה, ורק מי שינצח יעשה גם הסכמים ושלום, ולכן אין פה שום סתירה. אבל צריך פעם נוספת לומר שהיישובים הללו מתפרנסים מחקלאות. ביישובי הגליל המערבי והעליון יש מרכיב גדול של ענף הלול והפטם, ובעיקר ההטלה, והענפים האלה מאוימים. מי שלא מבין, יש קשר בין כושר העמידה והיכולת והחוסן ובין אמצעי הייצור והפרנסה – וזה מתחבר בסופו של דבר גם לשאלות יוקר המחיה והחקלאות. או שהממשלה תסייע, כמו בחוק הגליל, או שהממשלה תכיר בעלויות. מוכרחה להיות בממשלה איזו הבנה כוללת – וגם בכנסת – שהחיבורים האלה הם חלק מתפקידנו, לראות את הראייה הכוללת. במציאות שאנחנו עדים לה, אנחנו עדים לקושי גדול ביכולת לקיים את היישובים, ולא רק בתחום החקלאות. אלה יישובים מרוחקים, עם תשתיות פחות טובות, עם בריאות פחות חזקה, עם פחות גיבוי של המדינה בכל התחומים למי שבחר לחיות במקומות הקשים והרחוקים. על רקע המציאות בדרום ולאור ההתפתחויות בצפון אנחנו צריכים לומר שזאת שליחות, ותפקידה של המדינה לחזק את האזורים הללו, את היישובים, בכל תחום אפשרי. אין גבול למה שצריך לעשות שם מול ההקרבה והנכונות של אותם אזרחים לחיות שנים במקומות הרחוקים, הקשים והמסוכנים. ומכאן, בנוסף, ברכה לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון. אני תמיד מקפיד גם לומר תודה, לזכור את המתיישבים על כל מגוון המרחב הכפרי והערים, ולומר מכאן שאנחנו מחזקים אותם ומחויבים לעשות כל מה שצריך כדי לאפשר להם שם לחיות חיים נורמליים ככל האפשר. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איל בן ראובן; חבר הכנסת מיקי לוי; איילת נחמיאס ורבין; עפר שלח. חבר הכנסת אחמד טיבי. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יש פה רק את הרשימה המשותפת. תציע הצעת חוק. << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אחמד, אתה יכול להציע לבטל את הריסת הבתים. יש רוב, תדרוש הצבעה. << דובר >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר >> ברושי לא יהיה איתנו על שום דבר. אדוני היושב-ראש, מאז הבוקר אני מקבל כל חמש דקות פנייה – ואני מבין את הפניות האלה – של סטודנטים שלומדים במולדובה, של האימא שלהם, של הסטודנט, של אחותו, של המשפחה, שמודאגים או נמצאים בחוסר ידיעה. למה? כי יש הודעה של משרד הבריאות, של אייל, הדובר של משרד הבריאות, שמסתמכת על דברים של פרופ' יציב בדה-מרקר – פרופ' יציב, ראש המחלקה לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות – וגם על דברים שאמר אתמול בדיון שיזם חברי מסעוד גנאים בוועדת הבריאות והעבודה, שעומד בראשה חבר הכנסת אלי אלאלוף, והיה דיון מקצועי אתמול. פרופ' יציב אמר שם שהוא ביקר במולדובה באוניברסיטה אחת וחזר עם רושם שאין שם מספיק שעות קליניות בשנים הקליניות, שנה רביעית, חמישית, שישית. האמת היא שלא זה הרושם שפרופ' יציב, שאני מכבד אותו, נתן לסטודנטים כשהוא נפגש איתם שם – ומסתובב סרטון של הדברים שהוא אמר בשבח המקום שבו הוא ביקר בו, בית הספר לרפואה הספציפי הזה. הוא אמר ששם היו 1,200. אני אומר לך, יש יותר מ-2,000 סטודנטים שלומדים רפואה במולדובה. << קריאה >> אלי אלאלוף (כולנו): << קריאה >> מישראל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << דובר_המשך >> כן, מישראל. יהודים וערבים. הרוב הם סטודנטים ערבים. עכשיו, אני רוצה לומר באופן הברור ביותר את עמדת הרשימה המשותפת: אם יש סטודנט שעבר על כללי האתיקה או שלא הצליח או שכשל – סטודנט אחד, עשרה – מקומו לא במקצוע הרפואה. אנחנו רוצים רמה מקצועית נאותה של רופאים שמטפלים בילדים של כולם. אין להכליל בשום דבר, אבל גם לא בנושא הזה. אני מכיר סטודנטים לא טובים, מכיר סטודנטים מבריקים, שלומדים גם שם וגם פה, גם פה וגם שם. ועכשיו דיבר איתי רופא ממולדובה שעובד בתל השומר, מתמחה בתל השומר. הוא מצטיין – היום הוא היה צריך לעבור בחינה בתת-התמחות בנפרולוגיה, אני מאחל לו הצלחה. אז הם משתלבים במערכת הבריאות. ולכן, כאשר יש בעיה, למשל של העתקות בבחינות – ראית שהרשימה המשותפת הוציאה עמדה ברורה שהיא נגד העתקות בבחינות. אנחנו רוצים תלמידים טובים, שסומכים על עצמם, במאמץ אישי, בלי הפרה של כללי האתיקה. כך גם במקצועות הרפואה, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש ועדת הבריאות. ואני פונה אליך: אנחנו נגד הכללות. אם יש פגם – מתקנים את הפגם, מפצים. אמר פרופ' יציב אצלך, ואמר בפגישות איתנו, שחלק מהסטודנטים שצריכים לעשות השלמות שמשרד הבריאות מכתיב, קובע. אני חושב שזו דרישה לגיטימית. ברמה המקצועית זו דרישה לגיטימית. אבל לומר עכשיו, ברגע זה, לסטודנטים שלומדים שנה א', שנה ב', שנה ג', שנה ד', שנה ה', שנה שישית, את ההצהרה הזאת – הכנסת את כולם למערבולת, למג'הול, למערוף. אז אני אומר – עכשיו, אני דיברתי עם השר ליצמן כאשר עכשיו היה ביום הנגב, ודיברתי עם אנשי המקצוע. הם אמרו: אנחנו לא יכולים, כמשרד בריאות, להגיד שאנחנו שוללים ולא ניתן זכאות לבוגרי מולדובה, אבל אנחנו רוצים לבדוק כל מקרה לגופו של עניין – אם עשה פרקטיקה קלינית בשנה הרביעית, החמישית, השישית, או לא עשה – וניקח את זה בחשבון. אבל אם אתה אומר את זה, הרי אתה עושה את זה עם כל בוגר של חוץ-לארץ, במחלקה לרישום מקצועי. כאשר אתה עושה הודעה בומבסטית, ויש 2,000 סטודנטים שם, אתה מכניס את כולם לאי-ידיעה ואתה פוגע באפשרות של לימודים שקטים. אנשים נמצאים לפני בחינות. ואני חושב שההודעה לא הייתה במקום. אני חוזר ואומר שהעמדה שלנו כחברי כנסת, כרשימה, היא שכאשר יש מקרים ברורים של עבירה על כללי האתיקה או ניקיון כפיים, או אנשים שנכשלו במדינות אחרות, או גם כאן, אדוני היושב-ראש – ובזה אני מסיים – אם יש מישהו שעבר על כללי האתיקה בכל אוניברסיטה כאן בארץ, אז מענישים אותו. אבל לא מענישים את כל הפקולטה או את כל בית הספר לרפואה או את כל האוניברסיטה. יש אוניברסיטאות מצוינות שם במולדובה. ואגב, בוגרי האוניברסיטאות, בתי הספר לרפואה, למשל באוניברסיטת אבו דיס או בא-נג'אח, או רפואת שיניים בג'נין – שיעור ההצלחה שלהם גבוה ביותר, מתקרב ל-100%. ואני אומר את זה בכוונה. יכול להיות שיש אנשים שכיבוש התחום הזה של רפואה ורוקחות – דעתם לא נוחה מזה. נמשיך לעקוב למען רפואה מקצועית נכונה, ובריאות של כולם ורווחת הסטודנטים שלנו. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אני אפשרתי לך לחרוג מהזמן כי אני יודע כמה הנושא הזה חשוב. אני יודע כמה ההורים משקיעים כסף שם, הם לא חוסכים בשביל שהילדים שלהם יסיימו רפואה, הם רוצים לדעת תשובה ברורה. ג'מעה אזברגה; מיכל בירן; אברהם נגוסה. ניבין אבו רחמון. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> זו פעם ראשונה שאת עולה לדבר כשאני מנהל את המליאה, אז אני מברך אותך. בבקשה, עד שלוש דקות. << דובר >> ניבין אבו רחמון (הרשימה המשותפת): << דובר >> טוב, כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שמחה להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו. כל הצעת חוק כזו, התומכת ומקדמת את זכויותיהן של הנשים המבקשות להקים משפחה ולהביא חיים לעולם, היא הצעה מבורכת. ישנה אוכלוסייה גדולה של נשים שאין באפשרותן להרות באופן טבעי, למרות שזה הדבר שהן משתוקקות לו, שהן רוצות יותר מהכול. הן עושות מאמצים גדולים, הן עוברות מסכת ארוכה של טיפולים ובדיקות, הן נעות באופן יומיומי בין תקווה לייאוש, בין התרגשות לאכזבות. המסע שלהן מפרך, ואנחנו חייבים לתמוך בהן בדרך הזו. אנחנו חיים בעידן שבו הקדמה הרפואית מאפשרת למספר גדול יותר של נשים להגשים את רצונן להיות אימהות. בשנת 2016 נרשם שיא של למעלה מ-37,000 מחזורי טיפולי הפריה חוץ-גופית מדווחים בישראל. מדובר בעלייה משמעותית, לעומת 33,000 בשנה שקדמה לכך. אנחנו צריכים להקל עליהן, והמשמעות המתבקשת היא להסיר מהן את החשש מפני אובדן ימים ושעות עבודה, החשש מפגיעה בפרנסתן ובביטחון התעסוקתי שלהן. נוכחותם של בני הזוג לצד אותן נשים בתהליך זה היא הכרחית וחשובה, גם להבעת תמיכה וגם לשותפות המלאה בתהליך ההורות מהיום הראשון. החוק הזה הוא חלק בלתי נפרד מהתמיכה שהנשים הללו זקוקות לה מבן הזוג, ממשפחותיהן, מהחברים, מהמערכת הרפואית, וגם ממקום עבודתן. עד כה, עובדים ועובדות אלה לא היו זכאים לתשלום שכר על שעות היעדרותם אם נעדרו חלקי ימים, משום שהתשלום על ימי מחלה הוא רק החל מהיום השני למחלה. ההצעה הזו תתקן את המצב הזה, שמונע מנשים רבות לממש את זכויותיהן בגלל הצורך להתפרנס ולשמור על מקום עבודתן. אם בהצעת חוק זו נביא למצב שבו אותן נשים לא יצטרכו לדאוג, לא יצטרכו לחשב כל דקה וכל שקל ממשכורתן, לא יצטרכו לבטל תורים ובדיקות, לא יחששו להגיע למרפאה כשהן זקוקות לכך, אז לא רק שהחוק הזה ראוי – הוא הכרחי. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר; חברת הכנסת לאה פדידה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, עד שלוש דקות, בבקשה, אדוני. << דובר >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו ברשימה המשותפת, המפלגה העקבית ביותר – אתה שומע, דב? דב וג'מעה, בבקשה, אנחנו נותנים מחמאות לעצמנו עכשיו – אנחנו המפלגה העקבית ביותר בתמיכה בזכויות נשים, ללא הבדל דת, גזע ומין, ללא הבדל מי פוגע בנשים ובזכויות שלהן. אין עוד מפלגה בכנסת שיש לה עמדה עקרונית ועקבית כזאת, ואנחנו מתגאים בכך. לכן רק טבעי שאנחנו נתמוך בהצעת החוק הזו, שהיא באה במצב שאנחנו יודעים שמעבידים רבים מנסים – כולל רשויות רשמיות של המדינה, כולל משרד החינוך, לפעמים, כולל אחרים: כשהם יודעים שאישה בהיריון, או עלולה להיכנס להיריון, לשיטתם, הם מוצאים דרך שהיא לא תהיה בעבודה. הצעת החוק הזו באה כדי לשריין את זכויות הנשים – כאן, את זכויות הגבר והאישה יחד, כי טיפול פוריות, למי שיודע או לא יודע, זה טיפול לא פשוט; לפעמים זה טיפול סיזיפי, פעם אחר פעם, זה טיפול שכרוך במתח נפשי רב, שמתבטא גם במתח גופני, בכאבים, זה דבר בכלל לא פשוט. לכן אנשים נאלצים להיעדר מהעבודה לא רק בבדיקה של הבוקר אלא לכל היום, שני בני הזוג צריכים להיות ביחד. ולכן זו הצעת חוק ראויה. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך לחוקק חוקים שיגנו על הנשים בעבודה. למשל, יש דבר – אנחנו לא מצליחים בכנסת לחוקק חוק או לאלץ את המשרדים השונים לעקור מן השורש תופעה קשה, שנשים מקבלות מתחת לשכר המינימום בכל מיני שיטות: נשים שעובדות משרה מלאה מקבלות 2,000 שקל, ועובדים על הרשויות וכותבים שהיא עבדה חצי משרה או 40% מהמשרה. אני חושב שצריך להתגייס גם לעניין הזה, ויש צורך אמיתי בהגנה על נשים עובדות ועל נשים בכלל. הרשימה המשותפת – מי שמציע הצעת חוק ראויה, שידע שיש 13 חברי וחברות כנסת שתומכים בכל הצעה שבאה לעשות צדק עם נשים – גם עם גברים, אבל עם נשים, כמדוכאות בחברה. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר, בבקשה. שלוש דקות, אדוני. << דובר >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, תודה לך. אני רוצה לספר לך שאנחנו היום התכנסנו לכינוס מאוד מיוחד וחשוב בשדולה שלי לפתרון הסכסוך הישראלי–ערבי בכנסת – כנס יחד עם ה-INSS, המכון למחקרי ביטחון לאומי, יחד עם גלעד שר, ראש המרכז למשא ומתן יישומי, ודוד גורדון, שאצר תערוכה, באל"ף – פרויקט שהושק לכבוד 70 שנה למדינת ישראל, שמציג, אדוני היושב-ראש, עשרה פרקי משא ומתן מסעירים שהיו והניבו הסכמים. הוא בחן שם את המתווכים, את התפקיד של המנהיגים, ובשורה התחתונה אמר, אדוני היושב-ראש, משהו שאני מקווה שאתה מסכים לו: שבסוף, כדי לפתור סכסוך צריך לשבת לשולחן משא ומתן ולדבר; לאו דווקא להשיג הסכם, אבל לדבר. דיברנו שם על האובדן של החדווה של הממשלות האחרונות שלנו לדבר עם הצד השני, עם הצד הפלסטיני, עם העולם הערבי, לנסות להגיע לפתרון הסכסוך הזה. למדנו – גם מסכסוכים קודמים – שבעצם אין דרך אחרת מלבד דרך המשא ומתן. וזה שם הפרויקט שהשקנו יחד עם ה-INSS ושם התערוכה שהם השיקו. ואני רוצה לבקש מהבית הזה, ממך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמלא את תפקידנו, פה בבית הזה, של ללחוץ על הממשלה להכיר בכלל, להיזכר בכלל, שיש סכסוך עם הצד הפלסטיני, עם חלקים גדולים בעולם הערבי, שאי-אפשר לפתור את כולו אבל שיש לנו חובה לנסות ולפתור אותו ולא רק לנהל את הסכסוך; להכיר בכך שמנהיגים נבחרים בשביל לנסות לפתור סכסוך ולא לנהל אותו. כדי לנהל סכסוך יש לנו, ברוך השם, צבא, שאתה היית בו, ושב"כ ומוסד וכוחות ביטחון, וחיילים וחיילות מצוינים – הם ינהלו לנו את הסכסוך; אנחנו, כמנהיגים, מוטלת עלינו חובה לנסות ולפתור את הסכסוך המדמם הזה. וצר לי שאנחנו נמצאים בממשלה או בעידן שיש בו ממשלה עם תבוסתנות מדינית קשה מאוד, וקיפאון מדיני קשה מאוד. צר לי שהדגל המדיני, שאני מדבר עליו שוב ושוב, גם בבית הזה, הוא כבר לא הדגל הכי חשוב; הוא מוחבא, בוודאי בימין, ולצערי גם בחלקים רבים במרכז-שמאל של המפה הפוליטית. ואנחנו פה, גם במפלגתו של יצחק רבין, זכרו לברכה, שנרצח על הובלת הדגל המדיני, צריכים לומר, יחד עם כל אחד מחברות וחברי הבית הזה, שאנחנו את הסכסוך הזה ננסה, לפחות, לפתור; נשקיע את תעצומות הנפש והמנהיגות שלנו בשביל לפתור – כי הסכסוך הזה, אדוני, ובזה אני מסיים, הוא שורש הרע בהרבה דברים בחברה הישראלית: בכלכלה, שהיא עם פערים; בהסתה אחד נגד השני; במוסר ישראלי ויהודי, שאנחנו מחויבים כלפיו לרדוף שלום ולא עושים את זה. אז אני מקווה, אדוני, שהכנס הזה היום – שגם אנחנו בבית הזה נזכור שיש לנו סכסוך לפתור, שהוא ראשון בסדרי העדיפויות, ושנעשה קצת יותר בשביל להשית על העם הזה ועל העתיד שלו ועל החזון הציוני עתיד טוב יותר. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר חמד עמר: << יור >> תודה לך. חבר הכנסת עמר בר-לב; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת דודו אמסלם. חבר הכנסת יוסף ג'בארין, בבקשה, אחרון הדוברים. אחרי זה נעבור להצבעה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): << דובר >> כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מכיר את יום שישי הטוב, Good Friday, אבל נחמד לגלות שיש גם יום שלישי הטוב, Good Tuesday. אני לא כל כך מרבה להיות בימי שלישי בשעות הללו, ובדרך כלל גם המליאה אולי מסתיימת לפני השעה הזאת, אבל זה רגע של נחת, אולי, שסוף-סוף אפשר להיות במליאה שמתפקדת באופן נורמלי ובאופן שפוי: חקיקה חברתית, הסכמות בין חברי הכנסת לקדם את החקיקה הזו, עובר גם חוק של המשותפת, חוק של הקואליציה שאנחנו תומכים בו, ואולי, המרגש מכול – העובדה שבתוך המליאה יש גם רוב של חברי הרשימה המשותפות וגם רוב של האופוזיציה. אז הרבה נחת יש במליאה הזאת ובדיון הזה, שלא לדבר על העובדה שלפחות בכל מה שקשור לנשיאות כאן אנחנו יכולים לעבור לערבית, כי כולנו מדברים בשפה הערבית. ואולי זה הרגע להגיד: חבל מאוד, חבל מאוד שהכנסת נכשלה במשך יותר מ-70 שנה לכבד את מעמדה של השפה הערבית. היום, 18 בדצמבר, זה היום הבין-לאומי לשפה הערבית. השפה הערבית היא שפה רשמית במדינה. אני אומר שהשפה הערבית היא שפה רשמית לפני חוק הלאום והיא נותרה שפה רשמית גם אחרי חוק הלאום. והדבר המינימלי שהפרלמנט מתבקש לעשות לגבי שפה רשמית זה לאפשר דיון בשפה הרשמית, השפה הערבית, ולאפשר כמובן תרגום לשפה העברית. אין מדינה שמכירה בשפה כשפה רשמית ואין לה תרגום בבית המחוקקים לאותה שפה רשמית. הייתי בבית המחוקקים בקנדה, והדבר הראשון שרואים זה מכשירי התרגום. זה דבר טריוויאלי, זה אל"ף-בי"ת בהתייחסות לשפות הרשמיות. אז כפי שאתה רואה, כבוד היושב-ראש, אנחנו שלושתנו כאן דוברי ערבית. רוב חברי הכנסת שנמצאים כאן דוברי ערבית, אבל בגלל שהכנסת אינה מכבדת את מעמדה של הערבית אנחנו נדבקים לשפה העברית, כדי שהפרוטוקול ירשום, ואולי כדי שהציבור היהודי יבין. הגיע הזמן שנחשוב ברצינות על כבוד לשפה הערבית באופן כזה שנוכל לדבר בה בכנסת, ושיהיה תרגום לשפה העברית. יהיה ראוי להתחיל במאבק הזה ביום הבין-לאומי לשפה הערבית. תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 61) (היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ט–2018, בקריאה ראשונה – חברי הכנסת, נא להצביע – של חבר הכנסת אורי מקלב. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 61) (היעדרות בשל טיפולי פוריות), התשע"ט–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << קריאה >> אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מודיע שהאופוזיציה תומכת בהצעת החוק של הקואליציה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> רואים את זה בהצבעה. 17 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים, הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> הודעה לסגן מזכירת הכנסת. בבקשה, אדוני. << דובר >> סגן מזכירת הכנסת נאזם בדר: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת החלטת ועדת האתיקה בקובלנה של חבר הכנסת אורן חזן נגד חברת הכנסת חנין זועבי, והחלטת ועדת האתיקה בקובלנות של שרת התרבות והספורט חברת הכנסת מירי רגב וחברי הכנסת ענת ברקו ואורן חזן נגד חבר הכנסת אלעזר שטרן ובקובלנה של חבר הכנסת שטרן נגד השרה רגב. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל תרומת איבר על ידי בן זוג או הורה) (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/824); נספחות.] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> אנחנו עוברים להצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל תרומת איבר על ידי בן זוג או הורה) (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, לקריאה ראשונה, של חבר הכנסת ינון אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה, אדוני. << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> זכות אבות – – – << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ברשות אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אמרת זכות אבות, חבר הכנסת אזברגה – – – << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני אמרתי זכות אבות, כי אני מכיר – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> אתה יודע, לקריאה הטרומית זה הגיע בדיוק יום אחרי שקמתי מהשבעה. זה הגיע, ואמרתי: זאת הצעה ראשונה שבעצם ממשיכה את דרכו ועושה חסד עם האנשים, עם החולים, החלשים, שהוא דאג להם. << קריאה >> דב חנין (הרשימה המשותפת): << קריאה >> יישר כוח. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תודה רבה לכם. היום ציינו גם את צום עשרה בטבת, זה אחד מהצומות על חורבן ירושלים, על חורבן בית המקדש. זה קרה בשנה התשיעית למלכותו של המלך צדקיהו. בעשרה טבת צר נבוכדנצר על ירושלים, וכולנו תפילה שייבנה בית המקדש במהרה בימינו. מטרת החוק המוצע: לתת לבן הזוג או לבת הזוג או להורה, כאשר הוא תורם איבר מחיים, כגון כליה – שהוא יוכל לקחת עד שבעת ימי מחלה מעבר לשישה ימים אשר היום ניתנים לו בחוק. הדבר הזה הוא הכרחי, דבר שהוא נצרך, כי בעצם אדם שתורם איבר כגון כליה, ההחלמה שלו היא די ארוכה. זאת החלמה שהיא יותר משישה ימים, יותר משבוע, לפעמים זה חודשים. ההיגיון שעומד מאחורי הצעת חוק זו הוא שכאשר אדם הולך לתרום כליה, לפחות בדבר הקטן הזה אנחנו נשתדל ונעזור לו, שיהיה מי שיתמוך בו ברגע שהוא זקוק לו, האיש הקרוב אליו – אם זה הורה, אולי בן זוג, ואולי גם נצליח להכניס אחד מבני המשפחה הקרובה, אח. קיבלתי את הרעיון להצעה הזאת לפני כארבע שנים כשהיה פיגוע בבית הכנסת בהר נוף. אחד הבנים של הנרצחים ביקש לתרום כליה, ואמרו לו שאשתו יכולה לתמוך בו עד שישה ימים, ומעבר לכך זה על חשבונם. הוא שלח לי את הפנייה הזאת ולקחתי את זה בשתי ידיים. אני חושב שזאת הצעה מבורכת וטובה, על מנת שבאמת, כל אחד מאיתנו, לפחות במה שאנחנו יכולים לתרום – אם לא כליה, לפחות נתרום את העזרה הזאת. ובסך הכול זה גם יחסוך למדינה: כאשר אדם חוזר לחיים רגילים, חיים תקינים, למעגל העבודה, זה גם חוסך למדינה הרבה כסף. ולכן, אני מבקש מכולם, מכל חבריי, לתמוך בהצעת חוק זאת, ורוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת אלי אלאלוף, שלא נמצא פה כרגע, אבל באמת, הוא עוזר ומסייע לקדם. ולכם, חבריי, תודה רבה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת איציק שמולי; חברת הכנסת חנין זועבי; חברת הכנסת תמר זנדברג; חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת נחמן שי. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> אמרת שזאת כנסת חברתית. << קריאה >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << קריאה >> חוק אחרון, מסעוד, קצת איפוק, מה קרה? << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מה קרה, חבר הכנסת גנאים? אתה ממהר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> היום אנחנו נהנים. << דובר >> נחמן שי (המחנה הציוני): << דובר >> אני מודה לך, אדוני היושב-ראש. אני רוצה רק להוסיף. חברים וחברות, בישראל יש אלפי אנשים שזקוקים לתרומה ואינם מקבלים אותה. אני גם התנסיתי בזה אצל קרוב משפחה שלי, שלא מצא תרומת כליה וניאלץ להתמכר לטיפולי הדיאליזה. זאת דרך שאין חזרה ממנה: ברגע שנכנסת למסלול של דיאליזה, אתה לא יכול לחזור יותר לתרומת כליה. הוא עשה מאמצים אדירים ואנחנו פעלנו יחד איתו ופנינו לעמותות שונות ולגורמים שונים, ובאמצעות התקשורת חיפשנו מי מוכן לתרום. מסתבר שיש מדי פעם תורמים, שזה באמת מעשה נפלא, נדיר, יוצא דופן, אבל הוא בודד. בארץ לא מאפשרים למכור איברים. זה מורכב. זאת שאלה מוסרית: האם מותר לאדם לוותר על איבר בגלל מצוקה? אם זאת תרומה, זאת תרומה, אבל אם זה בתשלום – זה לא מצוקה יותר, זה מסחר, זה ביזנס, והמדינה לא מאשרת את זה. ואני אומר שאולי אנחנו זקוקים גם פה לאיזושהי חשיבה מחודשת. אני לא בטוח שתשלום – אבל אני לא הייתי מוותר לחלוטין על גישה שונה מבעבר, כי כל הדיונים האלה, כשהם מתנהלים ברמה התיאורטית הם מאוד מעניינים, אבל בסוף, כשאתה מסתכל על העיניים של אותו אדם, גבר או אישה, צעיר או מבוגר, שיודע שמרגע זה הוא מתמכר למכונה הזאת כמה פעמים בשבוע וחייו הם לא חיים ללא המכונה הזאת, אז יכול להיות שצריך לחשוב גם על דרכים אחרות. ואני הייתי שמח אם הכנסת הייתה עוסקת בכך, כי אנחנו יודעים שאלפי בני משפחות, וזה ודאי עשרות אלפי אנשים, מחכים לעזרה גם מאיתנו. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה לך. חבר הכנסת מסעוד גנאים; חבר הכנסת סעיד אלחרומי; חברת הכנסת יעל כהן-פארן; נורית קורן; מרב מיכאלי; ישראל אייכלר; יואל חסון; יהודה גליק; חיים ילין; מירב בן ארי; עבד אל חכים חאג' יחיא; איימן עודה; יואב קיש; פנינה תמנו; חבר הכנסת מוסי רז; חבר הכנסת יוסי יונה. איתן ברושי, בבקשה, אדוני. << דובר >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השתתפתי היום בכנס שיזם חברנו חבר הכנסת חיליק בר, עם היכולת שלו להבין ולהקיף את הנושאים של היחסים הבין-לאומיים. עוד כנס חשוב ומעניין, אבל נראה לי שהדבר העיקרי שצריך לומר, דווקא בהרכב הזה של הכנסת – קודם כול, אני זכיתי להיות שותף גם לחוק הקודם וגם לחוק הזה כחוקים חשובים, ואני שמח שאני פה להיות שותף בתמיכה בכל החוקים, גם הקודם וגם זה. אבל אני חושב שמה שצריך להעסיק אותנו זאת השאלה לאן הולכות הממשלה והכנסת הזאת; לאן מובילים אותנו בכל מה שקשור להסדרים עתידיים. בעצם הימים האלה מחוקקים כאן חוקים שבית היוצר שלהם זה הבית היהודי, שמסדירים כ-60 ומעלה מאחזים לא חוקיים, 66, ויש כאלה קרוב ל-100; מסדירים מעמד אחר לחטיבה להתיישבות, לפי דעתי, תוך חריגה מהנהלים, עד כדי כך שגם ועדת שרים לחקיקה לא אישרה את זה, ואני פניתי ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של הכנסת. אני חושב שהציבור שאנחנו מייצגים, לפחות אלה שבאולם הזה, לא מבין שאנחנו מגיעים אולי כבר בקדנציה הזאת למצב של אין מוצא, שלא יהיה עם מי לדבר ולא יהיה על מה לדבר. וראש הממשלה מדבר באנגלית על שתי מדינות לשני עמים ובעברית עושה מדינה אחת. לצערי, חבריי באופוזיציה, האופוזיציה לא מובילה שום סדר-יום, לא האופוזיציה בכלל ולא מפלגת העבודה והמחנה הציוני בפרט. ומי שמכתיב פה את סדר-היום זה הגוש הקיצוני שהשתלט על הממשלה. הממשלה והכנסת הן יותר קיצוניות מרוב הציבור. רוב הציבור רוצה הסדר. איך אני יודע? כי עשינו סקרים, בדקנו את זה; רוב הציבור מתנגד למדינה אחת, אבל לא באותו היקף רוצה שתיים. אז המסקנה של המפגש היא שצריך שתי מדינות, אבל מי בדיוק יוביל את זה? בקטע הזה גם המשותפת לא מבינה את הצורך ביצירה של גוש גדול שיוביל להסדר, שבסופו, אני מקווה, גם יהיה שלום. כל אחד מתבצר בפינה שלו, וממשלה שהיא כמעט ממשלת מיעוט מעבירה ברוב כל החלטה, גם בוועדות וגם במליאה. אני הצעתי גם בעבר, ולצערי האופוזיציה לא הרימה את הדגל: ללכת למשאל עם – עוד מעט כבר יש בחירות. בחירות זה לא משאל עם – בנושא מדינה אחת, כן או לא; על זה היה צריך להיות משאל עם, לבנות את הכוח וללכת להכרעה היסטורית. אם רוצים כאן מדינה אחת – אני נגד, כמובן, זה סוף הדרך, אבל אם תהיה החלטה על מדינה אחת, לפחות ניערך לזה כמו שצריך. אני מאמין שהרוב לא רוצה מדינה אחת. ואם יהיה רוב שאיננו רוצה – כמובן, משאל עם זאת החלטת ממשלה וכנסת – זה יחייב. זה לא נכון לומר שיש בחירות, ויהיו בחירות; זה נכון לומר שההכרעה על עתיד השטחים, גבולות המדינה, דמותה ואופייה זאת שאלה לכל הציבור, כולל הציבור הערבי. ולכן הדרך היחידה להוציא את הנושא הזה מהידיים של ממשלה ימנית קיצונית היא להעביר את ההכרעה לכל העם, ובקרב כל האזרחים. לפי דעתי זה נושא שמעסיק את כולם, הוא חייב להעסיק את כולם. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> יש רוב שיתנגד למדינה אחת. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואני קורא גם למשותפת וגם לחברי האופוזיציה, ומכאן – גם ליושבת-ראש האופוזיציה: זה לא רק תפקיד טקסי, יושב-ראש האופוזיציה; צריך להוביל יוזמה של האופוזיציה, צריך לקבוע סדר-יום. וגם יושב-ראש מפלגת העבודה והמחנה הציוני: זה לא נכון רק להיערך לבחירות שאף אחד לא יודע מתי הן יהיו ומה יקרה בהן; זה נכון עכשיו להוביל סדר-יום, ולא רק להצביע נגד ולהילחם כמו אריות וליפול כמו זבובים. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> צריך להוביל סדר-יום ולא להיגרר. צריך ליזום ולא להסתפק – – – << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> עוד משפט אחד: צריך לומר שהזמן פועל לטובת מי שמשתמש בו נכון, וכפי שהדברים נראים כרגע, הוא לא לטובת החלק הזה שאני מייצג. תודה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת אחמד טיבי; חבר הכנסת ג'מעה אזברגה. << קריאה >> ג'מעה אזברגה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני לא רוצה לדבר. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> חברת הכנסת מיכל בירן; חבר הכנסת אברהם נגוסה. חבר הכנסת יחיאל חיליק בר. עד שלוש דקות, אדוני, בבקשה. << דובר >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר >> תודה, אדוני. אני רוצה להמשיך ולעסוק גם בנושא הזה שאיתן דיבר עליו, וגם מה שלא הספקתי להשלים בדברים הקודמים, ואני שמח שיושבים פה חבריי לסיעה המשותפת: הזנחת הנושא המדיני. חבר'ה, הזנחת הדגל המדיני זאת אחת הרעות החולות שלנו כחברה ישראלית, אבל גם שלנו כמחנה מרכז-שמאל. וכבר שנים ארוכות שגם החברה הישראלית, בוודאי הממשלה אבל גם אנחנו במרכז-שמאל מחביאים באופן פושע – פושע – את הדגל המדיני, את החדווה בכלל לנסות לפתור את הסכסוך. << קריאה >> איימן עודה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אתה צודק. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> את המילה "שלום", רחמנא ליצלן, חיסלנו לגמרי – – << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> – – ויחד עם חיסול המילה "שלום" חיסלנו, איתן, גם את מעמדנו. יחד עם חיסול המילה "שלום" חיסלנו גם את מעמדנו במפלגת העבודה כמאתגרי שלטון. כי פעם כשדיברנו על שלום, על תקווה, על היכולת לפתור את הסכסוך, היינו, בהתאם, גם רלוונטיים כמאתגרי שלטון, ומדי פעם, ברוך השם, גם החלפנו את השלטון, אתם זוכרים? ועל מה החלפנו את השלטון? רק על הנושא המדיני-בטחוני. אבל יותר מזה, כשדיברנו על הנושא המדיני ועל השלום גם חייבנו את הימין להתייחס לכך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): << דובר_המשך >> ואני לא יודע אם אתם זוכרים, נחמן בטח זוכר: רק לא מזמן, מה היו הסיסמאות של הימין בתקופות בחירות? רק שרון יביא שלום, נתניהו יביא שלום בטוח. הימין דיבר על השלום. מתי הימין דיבר על השלום? כשאנחנו דיברנו על השלום. אממה, החליט מי שהחליט אז, גם בימין, בממשלה, אבל גם אצלנו, הרבה פעמים, במפלגת העבודה, שהנושא הזה של שלום – שהדגל המדיני הוא לא מספיק סקסי, הוא לא מספיק מביא קולות, הוא לא מספיק חשוב, וחיסלנו את הנושא הזה. כאילו שזה איזה משהו אסטרטגי ולא מדובר פה על הקיום שלנו כעם, כמדינה, על השמירה על מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. אז החלטנו להחביא קצת את הדגל המדיני בצד. ההחלטה הזאת, גם שלנו במפלגת העבודה לאורך כמה שנים, להחביא את הדגל המדיני, מעבר להיותה פושעת, פחדנית, כן, וחסרת עמוד שדרה אידאולוגי, גם הייתה מוטעית; כי אנחנו הפכנו ללא רלוונטיים, ואנחנו אפשרנו לכל מיני מפלגות מרכז, שלא אומרות דבר וחצי דבר בשום תחום, לקחת גם את המנדטים שלנו וגם את היכולת שלנו להניף את הדגל המדיני ולהחליף את השלטון. חברים, הזנחת הדגל הפוליטי – ואני אומר פה את זה לכולם במרכז-שמאל של המפה – חיסלה אותנו כאלטרנטיבה. ועד שאנחנו לא נחזיר את הדגל המדיני, את הדגל של פתרון הסכסוך, את הדגל של ניסיון לפתור את הסכסוך, למרכז השיח הישראלי, ונגרור אחרינו את הימין לשיח הזה – ולא ניתן לו להגיד: אתם צודקים, זה לא סקסי, זה לא רלוונטי; מדובר פה בעתיד שלנו, בעתיד של הדורות הבאים, בעתיד של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית, בעתיד של החזון הציוני – עד שאנחנו לא נחזיר את הדגל המדיני למרכז השיח הפוליטי, אין ולא יהיו לנו כמחנה וכמפלגת העבודה תקומה וחצי תקומה. תודה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. << קריאה >> איתן ברושי (המחנה הציוני): << קריאה >> עודה, אתה אמרת לי שתתמכו במשאל עם. << קריאה >> ג'מאל זחאלקה (הרשימה המשותפת): << קריאה >> אני מוותר, בעקבות דרישת הקהל. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> מוותר. חבר הכנסת עמיר פרץ; חבר הכנסת עמר בר-לב; חבר הכנסת אמיר אוחנה; חבר הכנסת דודו אמסלם. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל תרומת איבר על ידי בן זוג או הורה) (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, קריאה ראשונה, של חבר הכנסת ינון אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. נא להצביע. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל תרומת איבר על ידי בן זוג או הורה) (תיקוני חקיקה), התשע"ט–2018, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה. << יור >> היו"ר חמד עמאר: << יור >> בעד – 16, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, י"א בטבת התשע"ט, 19 בדצמבר 2018, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 18:37. << סיום >>