דברי הכנסת

דברי הכנסת חוברת ח' ישיבה רל"ג הישיבה המאתיים-ושלושים-ושלוש של הכנסת העשרים-וחמש יום רביעי, י"ז בכסלו התשפ"ה (18 בדצמבר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 11:00 תוכן העניינים שאילתה דחופה 8 2516. תקצוב מוגבר של מערך הטיפול בסוכרת לאור הביטול הקבוע של המס על משקאות ממותקים 8 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 8 שר הבריאות אוריאל בוסו: 8 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 13 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 13 הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024 18 משה פסל (הליכוד): 18 שר המשפטים יריב לוין: 19 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 20 הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת רכבת לתוספת), התשפ"ה–2024 30 חוה אתי עטייה (הליכוד): 30 שר הפנים משה ארבל: 31 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 32 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024 41 יעקב אשר (יהדות התורה): 41 שר הפנים משה ארבל: 44 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 46 הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023 53 אוהד טל (הציונות הדתית): 53 שר הפנים משה ארבל: 57 אלעזר שטרן (יש עתיד): 60 אוהד טל (הציונות הדתית): 62 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ניוד פיקדונות ללקוחות הבנקים ללא העברת חשבון בנק), התשפ"ה–2024 71 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 71 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – מניעת השתתפות של מועמד או של רשימת מועמדים בבחירות), התשפ"ד–2023 83 דן אילוז (הליכוד): 83 שר הפנים משה ארבל: 88 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 92 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 100 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 100 הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק) 101 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 101 שר הפנים משה ארבל: 120 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024 125 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 126 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024 131 מאיר כהן (יש עתיד): 131 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 137 מאיר כהן (יש עתיד): 141 הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג–2022 143 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 144 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 146 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 151 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024 152 גלעד קריב (העבודה): 152 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 157 גלעד קריב (העבודה): 160 הצעות לסדר-היום 163 הסדרת פיצוי לעסקים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל באזורי העימות בצפון, גם בתקופה שלאחר סיום מצב החירום 163 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 163 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 165 משה רוט (יהדות התורה): 167 שרון ניר (ישראל ביתנו): 168 אברהם בצלאל (ש"ס): 169 משה טור פז (יש עתיד): 170 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 171 הצעות לסדר-היום 173 קריסת בתי הדפוס בארץ בשל תחרות לא הוגנת מסין 173 דבי ביטון (יש עתיד): 174 ינון אזולאי (ש"ס): 174 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 176 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 178 הצעה לסדר-היום 182 שנת 2024 היא הקטלנית בכבישי ירושלים – זינוק של 233% בתוך עשר שנים במספר ההרוגים 182 אברהם בצלאל (ש"ס): 182 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 184 אלמוג כהן (עוצמה יהודית): 189 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 189 הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024 191 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 191 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 192 מרב מיכאלי (העבודה): 193 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 194 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 195 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 196 עודד פורר (ישראל ביתנו): 197 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 199 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 201 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 201 הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024 201 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 201 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024 204 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 204 נאור שירי (יש עתיד): 205 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 212 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 216 מאיר כהן (יש עתיד): 232 אלעזר שטרן (יש עתיד): 237 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 245 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 248 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 251 גלעד קריב (העבודה): 253 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 257 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 260 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 263 מיקי לוי (יש עתיד): 269 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 271 יסמין פרידמן (יש עתיד): 273 דבי ביטון (יש עתיד): 276 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 278 שלי טל מירון (יש עתיד): 281 שרון ניר (ישראל ביתנו): 284 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 286 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 289 עודד פורר (ישראל ביתנו): 290 מירב בן ארי (יש עתיד): 292 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 295 מרב מיכאלי (העבודה): 298 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 299 יאיר לפיד (יש עתיד): 301 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 302 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024 331 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 332 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 333 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 338 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 344 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 348 נעמה לזימי (העבודה): 353 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 377 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 377 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024 378 מירב כהן (יש עתיד): 378 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 380 מיקי לוי (יש עתיד): 401 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 405 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 407 משה טור פז (יש עתיד): 409 רון כץ (יש עתיד): 415 סימון דוידסון (יש עתיד): 426 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 435 ירון לוי (יש עתיד): 438 שרון ניר (ישראל ביתנו): 441 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 443 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 444 מירב בן ארי (יש עתיד): 447 מרב מיכאלי (העבודה): 453 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 454 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 461 הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024 492 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 492 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024 494 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 495 הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024 496 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 496 ששון ששי גואטה (הליכוד): 498 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 500 רם בן ברק (יש עתיד): 501 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 501 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 502 שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 505 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024 508 נעמה לזימי (העבודה): 508 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 509 הודעת ועדת הכנסת 512 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 512 חילופים בוועדות הכנסת 515 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 515 הודעות ועדת הכנסת 515 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 515 שאילתה דחופה 8 2516. תקצוב מוגבר של מערך הטיפול בסוכרת לאור הביטול הקבוע של המס על משקאות ממותקים 8 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 8 שר הבריאות אוריאל בוסו: 9 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 13 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 13 הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024 18 משה פסל (הליכוד): 19 שר המשפטים יריב לוין: 20 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 21 הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון - הוספת רכבת לתוספת), התשפ"ה-2024 30 חוה אתי עטייה (הליכוד): 30 שר הפנים משה ארבל: 32 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 33 הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024 41 יעקב אשר (יהדות התורה): 41 שר הפנים משה ארבל: 45 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 46 הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023 54 אוהד טל (הציונות הדתית): 54 שר הפנים משה ארבל: 58 אלעזר שטרן (יש עתיד): 61 אוהד טל (הציונות הדתית): 63 הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ניוד פיקדונות ללקוחות הבנקים ללא העברת חשבון בנק), התשפ"ה–2024 72 אביחי אברהם בוארון (הליכוד): 72 הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – מניעת השתתפות של מועמד או של רשימת מועמדים בבחירות), התשפ"ד–2023 83 דן אילוז (הליכוד): 84 שר הפנים משה ארבל: 89 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 93 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 101 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 101 הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק) 102 איימן עודה (חד"ש-תע"ל): 103 שר הפנים משה ארבל: 122 הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024 127 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 127 הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024 133 מאיר כהן (יש עתיד): 133 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 139 מאיר כהן (יש עתיד): 143 הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג–2022 145 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 145 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 148 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 152 הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024 154 גלעד קריב (העבודה): 154 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 158 גלעד קריב (העבודה): 161 הצעות לסדר-היום 164 הסדרת פיצוי לעסקים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל באזורי העימות בצפון, גם בתקופה שלאחר סיום מצב החירום 164 מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): 165 יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): 167 משה רוט (יהדות התורה): 168 שרון ניר (ישראל ביתנו): 170 אברהם בצלאל (ש"ס): 171 משה טור פז (יש עתיד): 172 שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: 173 הצעות לסדר-היום 175 קריסת בתי הדפוס בארץ בשל תחרות לא הוגנת מסין 175 דבי ביטון (יש עתיד): 176 ינון אזולאי (ש"ס): 176 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 178 שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: 180 הצעה לסדר-היום 184 שנת 2024 היא הקטלנית בכבישי ירושלים – זינוק של 233% בתוך עשר שנים במספר ההרוגים 184 אברהם בצלאל (ש"ס): 184 סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: 186 אלמוג כהן (עוצמה יהודית): 191 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 191 הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024 193 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 193 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 195 מרב מיכאלי (העבודה): 195 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 196 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 197 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 198 עודד פורר (ישראל ביתנו): 199 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 201 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 203 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 203 הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024 203 צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): 203 הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024 206 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 206 נאור שירי (יש עתיד): 207 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 214 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 218 מאיר כהן (יש עתיד): 234 אלעזר שטרן (יש עתיד): 239 יואב סגלוביץ' (יש עתיד): 247 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 250 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 254 גלעד קריב (העבודה): 255 יוראי להב הרצנו (יש עתיד): 259 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 263 חילי טרופר (המחנה הממלכתי): 266 מיקי לוי (יש עתיד): 271 עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): 273 יסמין פרידמן (יש עתיד): 275 דבי ביטון (יש עתיד): 279 יבגני סובה (ישראל ביתנו): 281 שלי טל מירון (יש עתיד): 284 שרון ניר (ישראל ביתנו): 287 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 289 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 291 עודד פורר (ישראל ביתנו): 292 מירב בן ארי (יש עתיד): 294 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 298 מרב מיכאלי (העבודה): 300 אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): 302 יאיר לפיד (יש עתיד): 304 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 305 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024 334 משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): 334 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 335 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 341 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 347 אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): 350 נעמה לזימי (העבודה): 355 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 380 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 380 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024 380 מירב כהן (יש עתיד): 381 אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): 383 מיקי לוי (יש עתיד): 404 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 408 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 409 משה טור פז (יש עתיד): 412 רון כץ (יש עתיד): 418 סימון דוידסון (יש עתיד): 429 יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 439 ירון לוי (יש עתיד): 441 שרון ניר (ישראל ביתנו): 444 יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): 447 ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 448 מירב בן ארי (יש עתיד): 451 מרב מיכאלי (העבודה): 457 מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 458 יצחק פינדרוס (יהדות התורה): 465 הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024 497 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 497 הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024 499 השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: 499 הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024 500 אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): 501 ששון ששי גואטה (הליכוד): 503 מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): 505 רם בן ברק (יש עתיד): 506 מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): 506 יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): 507 שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): 510 הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024 513 נעמה לזימי (העבודה): 513 צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): 514 הודעת ועדת הכנסת 517 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 517 חילופים בוועדות הכנסת 520 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 520 הודעות ועדת הכנסת 520 אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): 520 << נושא >> שאילתה דחופה << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. שלום גם לאורחינו מצה"ל ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ז בכסלו התשפ"ה, 18 בדצמבר 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתה דחופה של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי לשר הבריאות בנושא: תקצוב מוגבר של מערך הטיפול בסוכרת לאור הביטול הקבוע של המס על משקאות ממותקים. אני מתכבד להזמין את שר הבריאות אוריאל בוסו אל הדוכן, בבקשה. שלום לשר. טוב לראותך. את צריכה לקחת עוד משהו? בבקשה. << שאילתה >> 2516. תקצוב מוגבר של מערך הטיפול בסוכרת לאור הביטול הקבוע של המס על משקאות ממותקים << שאילתה >> << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש ושר הבריאות. ישראל מובילה בתחלואת סוכרת Type 2. לטיפול במחלה נדרשות מרפאות מיוחדות ומערך כולל ורחב, עקב פגיעת המחלה באיברי גוף רבים. הביטול הקבוע של מס המשקאות הממותקים צפוי להגביר את התחלואה, ונדרשת היערכות. ברצוני לשאול: האם המשרד נערך לתקצוב מוגבר של מערך הטיפול בסוכרת? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. בבקשה, השר. << דובר >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר >> בוקר טוב לכולם, מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת. ברוך הבא, חבר הכנסת יואב גלנט. תודה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי על השאלה המאוד-מאוד חשובה בנושא כל כך כל כך חשוב. את צודקת שנושא כזה היה צריך להיות כמעט בראש סדר העדיפויות של סדר-היום הציבורי, ואני מונה פה את המספרים. כפי שאמרת, ישראל מובילה בתחלואת סוכרת 2. כפי שאמרת. שיעור ההשמנה בקרב ילדים ומבוגרים בישראל עולה בהתמדה עם הזמן. הוא גבוה ביחס למדינות מפותחות אחרות. שיעורי ההשמנה והתחלואה, לצערנו, אף גבוהים יותר באוכלוסייה מהמגזר החרדי ובאוכלוסייה מהמגזר הערבי ובאוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כי זה נגזרת של מרכיבים נוספים שגורמים לכך שהאוכל הוא פחות בריא, ולוקחים דברים משמינים. השמנה ותזונה לקויה מהוות גורמי סיכון משמעותיים להשמנה ולתחלואה נלווית להשמנה, כולל סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, כבד שומני ועששת. לצערנו, ישראל מובילה בשיעורי היארעות סוכרת מסוג 2 בקרב ילדים ובשיעורי נזקיה בקרב מבוגרים. העלויות הכוללות המיוחסות להשמנה, לרבות בפגיעה בפריון העבודה הפסדים ממחלה ואובדן בכושר עבודה ופגיעה מתמשכת בבריאות הפרט ותפקודו, עומדות על כ-20 מיליארד שקלים בשנה. זו הפגיעה, גם הישירה, זאת אומרת שהעלויות השנתיות המיוחסות לטיפול בנזקי הסוכרת עומדות על כ-12.8 מיליארד ש"ח. מגמות ההשמנה והתחלואה קשורות בשינויים בצריכת מזון באוכלוסייה הישראלית על ידי העדפה של מזון אולטרה-מעובד, עשיר בנתרן, בשומן רווי, ובעיקר בסוכר – רכיבים שנמצאו כמווסתי סף החישה לטעם וכממכרים. כתוצאה של נוכחות גבוהה במרחב הציבורי ובסביבת המזון, אמצעי פרסום מסיביים והתכונות הממכרות של מזון ושתייה מעובדים, צריכתם באוכלוסייה גבוהה מאוד. ארגוני הבריאות ממליצים על שורת מהלכים רגולטוריים לאומיים שיסייעו למדינות להתמודד עם מגפת ההשמנה, ובהם מהלכים כמו איסור פרסום מזון ומשקה מזיקים לילדים ואיסור מכירת מזון ומשקאות מזיקים במסגרות חינוכיות ופנאי, פורמליות ובלתי פורמליות. אגב, סימון מזון מזיק בחזית האריזה, קמפיינים חינוכיים לאוכלוסייה, הוזלת מזון בריא ועוד – אלה הקמפיינים של ארגוני הבריאות העולמיים. משרד הבריאות שם לעצמו ליעד להפחית את שיעורי התחלואה שמקורם בתזונה לא בריאה, כגון השמנה, סוכרת, מחלות לב וכלי דם, סרטן ועוד, כחלק מהמאמץ לצמצום תחלואת הסוכרת וסיבוכיה. המשרד מדגיש כי הטיפול במחלה דורש שינוי התנהגותי הכולל שיפור הרגלי האכילה ויצירת סביבה תומכת בריאות. שינוי זה נועד לאפשר לכלל האוכלוסייה גישה למזון בריא יותר, כדי למנוע את סיבוכי המחלה בטווח הארוך. נושא התזונה ומניעת ההשמנה וסוכרת הוא במקום גבוה מאוד בתיעדופי המשרד, ותוכנית העבודה של המשרד לשנת 2025 מתמקדת במדיניות וברגולציה לשינוי סביבת המזון, בחינוך, הסברה והקניית מיומנות בתזונה בריאה, בפעילות גופנית ובהגדלת זמינות השירותים הרפואיים והתזונתיים. בראש תוכנית העבודה יהיו קידום ובניית תוכנית למניעת השמנה בקרב ילדים ולהפחתת צריכת הסוכר של הציבור כולו. התוכנית תתמקד בשינוי אורח החיים של הציבור, תוך חינוך והסברה, על חשיבות ההימנעות מצריכת יתר של סוכר. הדגש המרכזי בתוכנית הוא גיוס הציבור לשינוי הרגלים ולשיפור החיים. בסוף, כשנדע להסביר והציבור יבין את המשמעויות, אפשר לשנות את הרגלי הצריכה. לאחרונה ראיתי – פורסם בשבוע שעבר, לא משנה באיזה חברת משקאות ואיזה סוג של משקה, בשביל לא לעשות פרסום שלילי או חיובי, שהחליטו להפחית את כמות הסוכר בשתייה בעקבות הירידה במכירות, בגלל המדבקה האדומה. זה עשה לי עונג לראות את הנתון הזה. זאת אומרת שהמדבקה האדומה השפיעה וכוחות השוק ניצחו כאן, במקרה הזה – הבינו שהם צריכים לשנות את המינון. אבל התוכנית שאנחנו מובילים במשרד תכלול את הנושאים האלה: קידום מדיניות לשינוי סביבת המזון והנגשת מזון בריא. איך זה עובד? הטמעת מדיניות תזונה בריאה בכל הנהלים, על ידי קידום החלטת ממשלה וקביעת סטנדרטים מחייבים לרכש מזון בריא על ידי משרדי ממשלה ובמכרזים שמשרדים מפעילים. זה מהלך שהחל השנה, ונמשיך לקדם אותו על מנת שכל המזון המוגש מטעם המדינה יהיה בריא – לפחות החלק שלנו, שלא נאכיל בן אדם אחרת. קידום רגולציה התומכת בהפחתת צריכת הסוכר ומזון אולטרה מעובד ובהעלאת צריכת מזון בריא – בתוכניות העבודה השנתיות יקודמו רגולציות כגון מניעת פרסום מזון מזיק ברחבי המדיה. דבר שני – רגולציה לסידור מרכולים באופן התומך בבחירה תזונתית בריאה. זה קיים במקומות רבים בעולם. היום האוכל הלא-בריא מונגש, קורא לעיניים. אתה הולך לסופר, אתה מגיע לכל מיני מקומות, ושם כל הדברים הממכרים. גם במדפים הקרים, הדברים שהם פחות בריאים קורצים לעיניים ונמצאים בחזית המדפים. אם נחליט לשנות רגולציה ולומר שהדברים שהם יותר בריאים, עם קמח כזה או אחר או עם פחות סוכר, יהיו בחזית המדפים, בסוף העין רוכשת והיא שבעה, ויש לזה משמעות. חינוך והסברה והטמעה בשטח – איך עושים את זה? מעלים את האוריינות התזונתית לשיפור הרגלי האכילה באוכלוסייה, בדגש על הגיל הרך וילדים במסגרות חינוך, על ידי תזונאיות ברשויות המקומיות ובאשכולות אזוריים. זהו מהלך שהחל בשנים האחרונות, ואנחנו ממשיכים לתקצב אותו בשנים הבאות. בסוף זה מתחיל מהחינוך. הילד יבוא עם משמעויות שהוא שמע בבית ספר, בגן הילדים, בכל מסגרת חינוכית, כפי שאמרתי, פורמלית ובלתי פורמלית. אפשר להעביר שם הרבה מסרים, והמשמעות היא אחרת. קמפיינים להעלאת המודעות – הנכחת סימון ירוק על מזונות מומלצים לצריכה. יש את המדבקה האדומה, אבל צריך לעודד כנגד זה מדבקה ירוקה. לאורך השנים זה התקיים, ובשנה הבאה נצא בקמפיין נוסף. הגדלת זמינות השירותים – אנחנו ממשיכים לתקצב את קופות החולים במבחן תמיכה לבנייה ולטיפול בהשמנה על סך 20 מיליון ש"ח. אגב, זו השנה השלישית שבה המשרד מתקצב את הקופות להקמת מרפאות רב-מקצועיות לטיפול בהשמנה, וגם השנה נמשיך את זה. יתרה מזו, נעקוב אחרי הפריסה של המרפאות שאמורות להיפתח, בדגש על הפריפריה. מבחן תמיכה לטיפול בסוכרת בחברה הערבית – הגדלנו את התוכניות הללו, גם פר רשויות ואזורים, וגם השנה המשרד, כמובן, מוציא מבחני תמיכה כאלה. ונקודה נוספת – הנגשת טיפול בהדרכה תזונתית בתחנות טיפות חלב למניעת השמנה בינקות, הקשורה בסוכרת בגילים בוגרים יותר, על ידי תזונאיות. בשנה הקרובה צפויים להגדיל את היקף העבודה במסגרת זו. יש מכרז תזונאיות טיפות החלב. זה גדל בכל שנה, ובשנה הבאה נרחיב יותר, על מנת להשקיע במניעה בגיל הרך. כמו כן, המשרד מעוניין לקדם מדד איכות נוסף שיתרום למניעת סוכרת. נשים עם עבר של סוכרת הריונית נמצאות בסיכון לפתח סוכרת, ולכן המדד בודק גם ייעוץ תזונאיות אחרי הלידה וביצוע העמסת סוכר. חשוב לציין שבבניית התוכניות יינתן דגש מרכזי על שיתוף גורמי מקצוע מובילים – רופאים, חוקרים, חברי המועצה הלאומית לסוכרת וגורמים מקצועיים נוספים – על מנת להביא את מיטב המוחות ומיטב המומחים לנושא זה סביב שולחן עגול כדי לבנות ולדייק את מסגרת התוכנית ולגבש פתרונות מעשיים, ליצור שיתופי פעולה רחבים ולבנות תשתית לתוכנית בת-קיימא שתשפיע על כלל הציבור. בנוסף, חשוב להמשיך את שיתוף הפעולה עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר לצורך בחינת אסטרטגיות להוזלת מזון בריא באמצעות רגולציה, פיקוח על מחירים או כלים אחרים. למעשה, מה המשרד כבר עשה בעבר? קודם כול, קודם חוק לפיקוח על איכות המזון ותזונה נכונה במוסדות החינוך, 2015, וצריך לאכוף אותו. כנראה חסרה שם אכיפה, אבל המשרד לא בר-סמכא בנושא הזה. זה חוק שצריך להשתמש בו, אבל הוא קיים על המדף. קיים גם חוק לפיקוח על איכות המזון ולתזונה נכונה בצהרונים משנת 2016. זה נקרא פיקוח תזונתי בצהרונים, וצריך לוודא שהאוכל בצהרונים באמת מוגש לפי החוק. קודמה רגולציה לקידום סימון בחזית האריזה כסימון האדום. יצא חוזר "לאכול ולגדול" – הכוונה למזון בריא במעונות היום – וכמובן, בחינוך יש תוכנית לתקצוב משותף לקידום פעילות אורח חיים בריא במשרד החינוך במסגרת אפשריבריא. זאת תוכנית שכבר קיימת. שירותי בריאות התלמיד במוסדות החינוך – חינוך לאורח חיים בריא; תקצוב יחידת בריאות באשכולות האזוריים; רשויות אפשריבריא; הרחבת התוכנית גוף-נפש יחד עם הג'וינט; עבודה עם המועצה לשלום הילד – גם זה שיתוף ציבור, סקירת ספרות; תוכניות משותפות עם הג'וינט – אשלים, תזונה והתפתחות מבראשית, משפחות צעירות, תנועות נוער, חטיבות עליונות מתחדשות; מיקוד בנושא מניעת השמנה במגזר החרדי בשיתוף עם החברה למתנ"סים, רשויות מקומיות ועוד, שכבר יצא ובפועל הוא פועל עכשיו. זה יפעל בעשרות מתנ"סים תוך דגש על נושא ההשמנה ותזונה בריאה. במגזר הערבי – מיקוד שעשינו שם במסגרת החלטת ממשלה. גם שם יש תוכנית רחבה ברשויות ובמועצות, עבודה מקיפה שנעשית עם הגורמים השותפים הרלוונטיים, וכמובן, חוזר ומבחן תמיכה למניעה וטיפול שהתחיל ב-12 מיליון שקלים, וכמובן זה ימשיך הלאה והלאה. לקדם את שילוב התזונאיות – נכנסה תזונאית חדשה, כמובן, אחראית על המזון במשרד, שעושה תוכניות נפלאות. זה נמצא בסדר העדיפויות אצלי באופן אישי ובמשרד. ללא ספק, עצם השאילתה שאת שאלת זה העלאת הנושא לסדר-היום, וזה חשוב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר. ככל שיש שאלת המשך, נאפשר. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת להב הרצנו ואלהואשלה. בבקשה. << דובר_המשך >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה לאדוני השר על הסקירה המעמיקה, שדנה בעיקר ברגולציה, בחינוך ובהסברה. ציינת 20 מיליארד שקל שזה עולה למשק, אבל במבחן התוצאה אנחנו אלופים בסוכרת ובנזקי צריכה מוגברת של סוכר. הצריכה הממוצעת לנפש בישראל היא 64 קילוגרם בשנה, והמס על המשקאות הממותקים הפחית את הצריכה. אדוני, המס על המשקאות הממותקים הפחית את הצריכה ב-31%, אז למה צריך לבטל את המס הזה? מה עמדתך בנושא? כל התוכניות שציינת, שהן תוכניות של חינוך והסברה וגם רגולציה או חקיקות היסטוריות שלא מיושמות כדין – האם המשרד, המשרד שלך, לא משרדים נלווים, מתקצב תקנים לטובת המימוש של כל תוכנית שהצגת? 31% פחיתה בצריכת משקאות ממותקים כתוצאה מהמס – למה לבטל? מה עמדתך? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. שאלות נוספות – לחבר הכנסת הרצנו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן, ברצף, השר ישיב במרוכז. לאחר מכן – חבר הכנסת אלהואשלה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, בשבוע שעבר ביטלה ממשלת ישראל את מגבלת שינוע הנפט דרך מפרץ אילת, כך שמעתה חברת קצא"א תוכל לשנע כמה נפט שהיא רוצה, מאחר שהתנאי שקושר את השינוע לצורכי משק האנרגיה בוטל גם הוא. ברור שכמות בלתי מוגבלת של נפט תעבור לצורכי יצוא לחוץ לארץ. איגוד רופאי בריאות הציבור קובע שכניסה של עשרות מכליות נוספות לנמלים באילת ובאשקלון תגביר את זיהום האוויר והתחלואה, בהן ובערים שבסביבתן, שכן אחד מהמזהמים הנפלטים כתוצאה מפעילות קצא"א הוא בנזן. בנזן הוכר על ידי הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן כמסרטן ודאי. הוא עלול לגרום גם לבעיות פוריות בקרב נשים, לאנמיה ולהחלשת המערכת החיסונית. אם כאלה הם פני הדברים, אדוני שר הבריאות, מדוע לא התנגדת בישיבת הממשלה להחלטה על ביטול מדיניות אפס תוספת סיכון, ומה בכוונת משרד הבריאות לעשות על מנת להבטיח את בריאות הציבור של תושבי אילת? תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, אני רוצה לשאול את השר לגבי סטודנטים שמסיימים בחו"ל, סטודנטים לסיעוד. כאשר הם מגיעים לארץ ועוברים את מבחן ההתמחות, הם מקבלים אישור זמני להעסקה, אבל אין הרבה מקומות, אדוני השר, שמקבלים את הסטודנטים האלה. לכן, השאלה שלי היא איך אנחנו נצליח ביחד – איך אדוני יכול לפעול על מנת שהאישור זה יהיה אישור קבוע ולא אישור זמני? אני רוצה להזכיר לשר שאנחנו פנינו פעמים רבות גם למשרד וגם למינהל הסיעוד על מנת לפתור את הסוגיה הזאת. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> השר, בבקשה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> קודם כול אני אשיב לחברת הכנסת מטי צרפתי. שאלת על שתי נקודות: עמדת המשרד או עמדתי בנושא מס על השתייה המתוקה; שאלת על תקנים. קודם כול, בנושא התקנים אנחנו מגבירים, מגדילים את המחלקה, אבל גם אם אלה לא תקני משרד – באמצעות תוכניות שאנחנו מוסיפים גם ברשויות. דיברתי על אפשריבריא בחינוך ועוד ועוד. זה המון המון תקנים חיצוניים שנותנים מענה. הנושא הזה הוא נושא שנמצא. הייתי בצפת – תוכנית ספירה, הם עושים שם עבודה מצוינת במגזר, אבל לא רק במגזר, בעוד מקומות שיש לנו, לפי מעמד מסוים של רשות. בונים תוכניות ואנחנו רואים לזה תוצאות, כבר יש תוצאות. זה לוקח זמן, שנתיים, שלוש, אבל אתה רואה ירידה מסוימת. בסוף, אני חושב שמעבר לכך אנחנו צריכים לעשות הסברה מסיבית – וזה מביא אותי גם לשאלה ששאלת על עמדתנו בנושא מס הסוכר. מה שאמרת לגבי הירידה – יש נתונים נוספים. זה לא נכון שזה ככה ירד באותו רגע, כי אחר כך זה הדביק את עצמו אחרת. מסתבר שלא המס. הנקודה היא שכשעשו את המס על הסוכר, החטיאו את המטרה. למה החטיאו את המטרה באותו זמן? עשו מס על כל השתייה המתוקה – דיאט, זירו והכול. לא שדיאט וזירו יותר בריאים, אבל זה נתפס כאותה חבילה. אז לא גרמת לבן אדם לשנות את אורחי החינוך שלו. בן אדם הגיע לסופר ורואה שישייה – שתיהן עולות – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא נכון, הנתונים הפוכים, אני מצטער. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> יש לי נתונים. יש נתונים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אגב, משרד הבריאות פרסם, לא אנחנו. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני יודע, אמרתי, אבל כשאתה רואה אחר כך – זה ירד, ואז אחר כך עוד פעם עלה והשתנה, מעבר לכך, למרות שהמחיר לא ירד בהתאמה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> המחיר ירד, וגם כשהחזירו – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אבל הטענה היא אחרת, הטענה היא אחרת. זה לא רק עניין השתייה. יש מרכיבים נוספים בנושא ההסברה והחינוך והגישה, וצריכים לעשות פעולות. אם ככה, תחליט עכשיו שקמח לבן, שהוא הרבה הרבה פחות בריא מקמח שחור – אז תגיד שלחם יעלה 20 שקל. אתה לא הולך לעשות את זה. אתה לא יכול לחנך דרך מס. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה? סיגריות? אלכוהול? חינוך דרך מס. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> גם, גם. לא רק אבל גם, גם. לא רק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, חברי הכנסת, אפשר בשאלות נוספות, אבל זה לא יכול להיות פינג-פונג פה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> לכן, נעשות פעולות נוספות, והנושאים האלה נבחנים כל הזמן וכל העת במשרד. ברגע שעשו את זה על הכול, גורף, הציבור לא לגמרי קנה את זה. כשהלכת לסופר וראית שישייה כמעט באותו מחיר – דיאט, זירו וקוקה קולה – לא השגת את המטרה. אנשים בסוף הוציאו – ואגב, בדקנו את זה גם מבחינת אוכלוסיות – ירידה כללית לעומת האוכלוסיות החלשות. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אבל עשיתם ביטול קבע, לא הוראת שעה או משהו. זהו, לנצח. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כי זה עמד במצב זמני והיה צריך לקבל החלטה עד שיעשו בזה עבודה יותר פנימית. חבר הכנסת הרצנו, שאלת שאלה בנושא החלטת הממשלה בנושא קצא"א. קודם כול, ברור לך שזה נושא שמי שהביא אותו והוביל אותו זה המשרד להגנת הסביבה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> משרד ראש הממשלה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר, אבל זה לא אירוע של משרד הבריאות. למה הכוונה? ברורה עמדת משרד הבריאות. משרד הבריאות שלח את עמדתו וצירף אותה כמובן לעמדת הממשלה, כי בכל דבר ישנם סיכונים שבסוף, הנסיבות שלהם זה סיכונים בריאותיים. להזכירך, לא שמרגע זה פתחו את זה לגמרי. בוטל הנוהל של אפס סיכון, אמרו: לא יהיה אפס סיכון, יעלו את זה לסיכון אחר, כי אפס סיכון, כנראה, מתח את זה למקום שאתה לא יכולת להתנהל. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ב-2024 לא נכנסה מכלית אחת לנמל אילת. יש להם עד 2 מיליון טונות להביא. הם פרצו את היריעה של 2 מיליון טונות ללא הגבלה, והם ביטלו את התנאי שזה דרוש לצורכי האנרגיה של ישראל. זאת לא שאלה – האסון – – – << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> שוב אני אומר, שוב אני אומר: זה לא אירוע של משרד הבריאות. משרד הבריאות נתן את עמדתו מבחינת הסיכונים שיכולים להיות, הנסיבתיים – אם תהיה בעיה באספקת המים, הסיכון לבריאות ברגע שיש חוסר באספקת המים וכו' וכו'. המשרד נתן כמה הערות, אם הנושא הזה עובר, ואני רוצה להגיד לך שאכן, בהחלטת הממשלה, ההערות התקבלו. מנכ"ל המשרד או נציגו יהיו חלק מהצוות בנושא הזה, שזה נציג המשרד להגנת הסביבה, נציג משרד האנרגיה ונציג משרד ראש הממשלה. הוא יהיה חלק מהצוות, וכמובן, בהגדלת השינוע יהיו עדיין התייחסויות. אנחנו נהיה שם כל העת, אבל כל דבר בסוף יכול להיות גורם בריאותי, ואיכות הסביבה בסוף צריכים להיות החלק המשמעותי כאן, ביחד עם משרד האנרגיה ומשרד ראש הממשלה. כל העמדות שלנו התקבלו – אם זה עובר – ואכן, נכנסה ההערה שלנו להחלטת הממשלה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> ולכן גם לא התנגדת. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כי הייתי חלק מההערות. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> השרה סילמן התנגדה, השרה גמליאל התנגדה, השר אלקין התנגד. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> כשהשרים האלה יעלו לכאן, תשאל אותם למה הם התנגדו. כל אחד מסיבותיו. שוב אני אומר, ברגע שמשרד הבריאות נותן את עמדתו והערותיו מתקבלות, לא הייתה לי סיבה להתנגד, ולכן תמכתי. עכשיו שאלות ששאלתם. חבר הכנסת ווליד, לגבי סטודנטים מחו"ל, הנוהל הוא – בגלל לימוד התעודה וההשתלבות של ההתמחות, כשהם מגיעים לכאן הם מקבלים אישור זמני שלא מעכב אף אחד. בדקנו את זה. אין דבר כזה שלא מקבלים. האישור הזמני הוא אישור, תעודה לכל דבר, ומתקבלים למחלקות. יש זמניות בנושא התקנים, בלי כל קשר לבתי חולים, וזה לא קשור רק לתעודה, אם הוא זמני. הנושאים האלה נבחנים. נכנסה עכשיו מנהלת אגף חדשה, הגב' אורלי גרינפלד, שאני מאחל לה הצלחה. היא החליפה את פרופ' שאול יציב, שאני רוצה לברך אותו. נראה לי שזה האיש הכי מבוגר במערכת הציבורית, עבד עשרות שנים, נתן למען המדינה ועשה עבודת קודש בנושא רישוי ברפואה, בריאות וכו' וכו'. התקנים, בלי כל קשר – אתם פונים אליי מדי פעם – יש ודאי עודף של אנשים בעלי רישיון לעומת התקנים שקיימים בבתי חולים ובקופות חולים, בקהילה וכו' וכו'. בסוף, כשטובים – לוקחים. אני חושב שבסך הכול נותנים מענה. אני חושב שהרפורמה שהמשרד מוביל בכוח האדם במערכת הבריאות היא רפורמה משמעותית שתשנה לחלוטין את פני הצורך, קידום התורים, הזמינות במערכת הבריאות, החיזוק של הקהילה וכמה מקצועות שהיו בחסר אמיתי. יש כרגע חמישה מקצועות ששמנו אותם בעדיפות: גריאטריה, רפואת נשים, רפואת ילדים, פסיכיאטריה ושיקום. אלו דברים שאנחנו צריכים לתעדף. אין מה לעשות, המלחמה שינתה את סדרי העדיפויות של כל המדינה, אבל בטח של מערכת הבריאות, ואנחנו פועלים לפי זה. אנחנו נחושים להעביר את הרפורמות הללו, כרגע – במסגרת התקציב שהוגש. אנחנו נמצאים כל העת בשיח עם הר"י, ואנחנו מעוניינים לעבוד איתם בשיתוף פעולה בשביל שהנושאים האלה לא יגיעו להתנגשות. אין לנו עניין, חלילה, להוריד מכוחה ומסמכויותיה של המועצה המדעית. אתמול גם פורסם – ואני שמח – קיבלתי מכתבי תמיכה ברפורמה שאנחנו עושים בכוח האדם הרפואי מכלל ארבעת מנכ"לי הקופות, ואני מודה להם על כך שהם מבינים את הצורך של חיזוק הקהילה בכוח האדם במערכת הבריאות. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הסוגיה הזאת נדונה במשרד במשך שנים ולא מצליחים לפתור אותה. << דובר_המשך >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << דובר_המשך >> אני אדבר איתך על זה בנפרד. נבחן את זה ונשמע. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה מאוד לשר על המענים המפורטים. אני מודה לחברי הכנסת על השאלות. << הצח >> הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4535/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת משה פסל ומתן כהנא. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה פסל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> משה פסל (הליכוד): << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני גאה להציג לפניכם היום את הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024. כולנו מכירים את זה – ילדים ונוער שמשחקים בנפצים וזיקוקים. גם אני הייתי ילד, ויש בזה איזה ריגוש. העניין הוא שהריגוש הקטן הזה של פיצוץ כזה או אחר, שנראה כמו משחק תמים, יכול להיות סיוט מתמשך עבור מי שחזר משדה הקרב. חבריי חברי הכנסת, תדמיינו רגע לוחם שחזר הביתה אחרי המלחמה. הוא יושב עם המשפחה או הולך איתם סתם ברחוב, ופתאום – שריקה, קול נפץ חזק של חזיז, או סופר-טייגר, או אני לא יודע איך קוראים לדברים הללו. תבינו, בשביל אלה שפוצצו, הרעש נגמר שם וזהו; בשביל הלוחם, הדבר הזה מחזיר אותו היישר אל החזית, לרגעים של סכנת חיים, של ריצה תחת אש, של פחד שלא נגמר. החוויה הזאת, אפילו של שבריר שנייה, מערערת את עולמו ומשאירה אותו שוב לבד אל מול זיכרונות קשים. אנחנו מדברים היום על אותם הלומי קרב ופצועים שיצאו להגן על כולנו ושילמו על כך מחיר אישי כבד. לא צריך הרבה, רק קצת סולידריות חברתית, קצת התחשבות, כדי שנוכל להקל עליהם ולמנוע מהם את הכאב המיותר הזה. לכן, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת מבקשת להטיל איסור של ייצור, יבוא, מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים כמו נפצים, חזיזים, חיקויים של כלי ירייה וכו', צעצועים שעלולים לפגוע לא רק פיזית אלא גם נפשית, בעיקר באותם גיבורים שחיים בינינו. החוק קובע הרתעה ברורה: עונש של שבע שנים למי שימכור צעצועים מסוכנים; עונש של ארבע שנים למי שיחזיק צעצועים כאלה. חבריי חברי הכנסת, לפעמים התחשבות קטנה מצילה חיים שלמים. הלומי הקרב לא ביקשו לחזור מהמלחמה עם פצעים בנפש ובגוף. זה הדבר הקטן, המינימום שבמינימום שאנחנו יכולים לעשות עבורם – למנוע מהם את הרגעים הקשים הללו ולתת להם שקט וביטחון פה, בבית שלהם. האמת היא שזו לא רק הצעת חוק. זו אמירה ערכית על כבוד האדם, על "ואהבת לרעך כמוך" ועל החובה שלנו כחברה להגן על הלוחמים והפצועים שלנו. אני מבקש מכם להצטרף אליי ולהצביע כמובן בעד הצעת החוק הזאת. אני מתכוון לתאם אותה כמובן עם הממשלה והשרים הרלוונטיים. אני רוצה להודות לך, מתן כהנא, שהצטרפת אליי להצעת החוק הזאת, ואני שמח שבדברים האלה, לפחות אצל חלק מחברי הכנסת, אין אופוזיציה וקואליציה, כי באמת ללוחמים האלה אנחנו חייבים הכול מכול כול. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת פסל. כעת אני מתכבד להזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני. לאחר מכן נשמע את חבר הכנסת ווליד טאהא, שביקש להתנגד. << דובר >> שר המשפטים יריב לוין: << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לברך את חברי הכנסת משה פסל ומתן כהנא על הצעת חוק חשובה. נדמה לי – כפי שאמר חבר הכנסת כהנא, שמעתי אותו בדרכי לכאן – שחבר הכנסת פסל הציג את הדברים באופן מפורט ומדויק, ואין צורך שאני אחזור על הדברים. אני רק אומר בכל זאת כמה דברים קצרים: משרד הכלכלה והתעשייה פועל לקידום הסדרה רוחבית של תחום הצעצועים המסוכנים זה זמן רב, והמאמצים לקידום תזכיר חוק בעניין הזה נמשכים. אני מקווה, וכך אומרים גם במשרד הכלכלה, שהתהליך הזה עתיד להסתיים בקרוב. יחד עם זאת, חשבנו שנכון בכל זאת לקדם את הצעת החוק, ולכן עמדת הממשלה היא לתמוך בהצעה בקריאה טרומית בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה ייעשו באופן שהצעת החוק תוצמד להצעת החוק הממשלתית ותקודם בהסכמת המשרדים הנוגעים בדבר, קרי, משרדי הכלכלה והתעשייה, האוצר, המשפטים, הביטחון הלאומי והבריאות. אני אומר מראש, כפי שאני אומר הרבה פעמים במצבים האלה, שאני מקווה שההצעה אכן תהיה זרז שיביא לכך שהנושא כולו יוסדר. ככל שיתברר שהדברים נתקעים ונעצרים, אני מקווה שנצליח להגיע להבנות שיאפשרו את השלמת הדבר הזה לפחות, משום שאני חושב שהוא חשוב ומוצדק. אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה לשר המשפטים. כאמור, ביקש להתנגד חבר הכנסת ווליד טאהא, ונאפשר לו זאת. בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אדוני השר, האמת היא שצריך להסדיר את הסוגיה הזו. באמת, צריך להסדיר את הסוגיה. צעצועים בלא מעט מקרים גרמו לפגיעה פיזית בהרבה מאוד ילדים. יש ילדים שנקטעו להם האצבעות, יש ילדים שנפגעו בעיניים מכל מיני צעצועים שמדמים כלי ירייה ובאמת מסכנים גם קטינים וגם מבוגרים. אני, אדוני היושב-ראש, הצגתי הצעת חוק בנושא לפני זמן. סורבתי על ידי ועדת השרים לחקיקה, אדוני השר לוין, והטיעון שבגללו סורבתי מגוחך. אומרים לי: משפטית, הצעת החוק של פסל ומתן מתירה אלא אם כן אוסרים, ואילו שלך אוסרת אלא אם כן מתירים. בערבית, ד"ר אחמד, יש פתגם שאומר: (אומר בערבית: לא האוזן הזאת אלא האוזן הזאת.) צריך לחפש את האוזן מזווית בעייתית. אדוני היושב-ראש, גם אתה מכיר את הפתגם בערבית. מה זאת אומרת, השר לוין? שלך אוסרת אלא אם כן מתירים; של פסל ומתן מתירה אלא אם כן אוסרים. שנינו מדברים על אותו דבר. אם כן, אני אומר, את הצעצועים האלה, שלא צריכים להיות – – – << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני הגשתי את זה וועדת השרים סירבה לי. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> לא, ועדת השרים לא מחליטה על הצמדות. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> יצרתי קשר עם המשרד של שר הכלכלה ואמרו אותו דבר. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> חבר הכנסת טאהא, ועדת השרים לחקיקה לא מחליטה על הצמדות. אם החוק שלך הוא באמת כמו שאתה אומר, דומה, אז אתה פונה פה בכנסת ומאשרים לך בלשכה המשפטית עצמה ואתה מצמיד. אם לא אישרו בלשכה המשפטית את ההצמדה, כנראה שהחוק אינו דומה. זה לא תלוי בנו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הסירוב הוא בגלל הסיבה שאמרתי. אומרים לי: שלך אוסר אלא אם כן מתירים; שלהם מתיר אלא כן אוסרים. ואני אומר שצריך להסדיר את הנושא הזה, וטוב להסדיר אותו. צעצועים שמסכנים ילדים ומבוגרים לא צריכים להיות בידיים של הילדים, וצריך לעשות לזה פתרון. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל החוק שלך – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> החוק שלי לא כל כך מעניין, אם החוק שלכם באמת יפתור את הבעיה. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> החוק שלך אומר שאסור לייבא צעצועים אלא אם כן יש היתר. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – מותר לייבא צעצועים אלא – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה ההבדל? אז שיתיר את מה שהוא חושב שלא מסכן. << קריאה >> מתן כהנא (המחנה הממלכתי): << קריאה >> על כל לגו צריך לקבל אישור? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הוא עובד יותר? מה הסיבה? << קריאה >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ווליד, זה דיון שמתאים לישיבה על הגמרא. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אז תספר לי אחר כך מה הקטע של הישיבה על הגמרא. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. תודה רבה לחבר הכנסת טאהא. האם חבר הכנסת פסל מעוניין להשיב על ההתנגדות? לא. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה. אני רואה שלבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה שמית. אם כן, מצביעים על הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה ואחזקה של צעצועים מסוכנים), התשפ"ד–2024. סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – בעד שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו משתתף בהצבעה בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נמנע אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קראי בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה משתתפת בהצבעה יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שלא הצביעו ומעוניינים לעשות כן? לא. אם כן, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 19 בעד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור מכירה והחזקה של צעצועים מסוכנים) התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת רכבת לתוספת), התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4893/25; נספחות.] (הצעת חברת הכנסת חוה אתי עטייה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת רכבת לתוספת), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת חוה אתי עטייה, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן כדי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> חוה אתי עטייה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מכובדיי כולם, לפני כמה חודשים שמעתי על מקרה מצמרר: במהלך נסיעה ברכבת נפטר אדם לאחר שלקה בדום לב. לצערנו, לא היה ברכבת מכשיר החייאה, דפיברילטור, ולפיכך לא יכלו הנוסעים ואנשי הצוות להגיש לנפגע עזרה מצילת חיים. מדי שנה לוקים בדום לב יותר מ-8,000 ישראלים; 95% מהם אינם שורדים. מדובר במספרים שלא ניתן להשלים איתם. דום לב אינו מבחין בגיל האדם, במינו או במצב בריאותו. מה שהניע אותי לפעול הוא ההבנה שאותו אדם היה יכול להינצל אילו היה ברכבת מכשיר החייאה זמין. ידוע שדום לב גורם מוות בתוך זמן קצר. בכל דקה שעוברת ללא טיפול מתאים, סיכויי ההישרדות של הנפגע פוחתים ב-10%. המסקנה המתבקשת: אין לנו הזמן להמתין להגעת צוותי חירום. הצלת חיים חייבת להתחיל כבר במקום האירוע. דפיברילטור הוא מכשיר החייאה חצי אוטומטי הנחשב חיוני לטיפול בדום לב, והוא נגיש וקל לשימוש. המכשיר מנחה את המשתמש בהוראות קוליות ברורות ואינו דורש מיומנות רפואית מוקדמת, לכן כל אדם רגיל מסוגל להפעילו. הצעת החוק המובאת לפניכם היא הצבת דפיברילטורים, מכשירי החייאה, במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת רכבת לתוספת). הצעת זו תבטיח שבכל רכבת יהיה מכשיר החייאה. כיום, החוק מחייב הצבת מכשיר החייאה רק בתחנות רכבת שבהן מבקרים לפחות 500 איש ביום, אך החוק מתעלם לחלוטין מאירוע חירום רפואי שעלול להתרחש בעת נסיעה ברכבת, שחסר בה מכשיר החייאה. היעדר חובה של הצבת מכשיר החייאה ברכבת, משמעותו עלולה להיות מוות מהיר, פשוטו כמשמעו. אני קוראת מכאן לשרה הגב' מירי רגב ולמשרד התחבורה להרחיב את ההצעה לרכבות קלות ולמקומות ציבור שבהם חסרים מכשיר החייאה. מכשירי החייאה אינם מותרות אלא כלים חיוניים המצילים חיים. ידוע כי הרחבת החוק כרוכה בתקציב נוסף, אך בהיותה מצילת חיים, היא נדרשת וראויה. ההצעה מבטיחה כי אנו כמדינה עושים את המינימום הנדרש כדי שאף אחד לא ייוותר מאחור במצב חירום כזה. לסיכום, אני מקווה שנוכל לקדם במהירות את החוק הזה ולהבטיח שכל רכבת בישראל תצויד במכשיר החייאה. מטרת ההצעה אינה פחותה מהצלת חיים, ומבטאת את ערך קדושת החיים ואת המחויבות שלנו להגן על כל האזרחים. וידוע מאמר חז"ל במשנה: "וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא". בהזדמנות הזאת אני מודה לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים הגב' מירי רגב על תמיכתה בהצעת החוק הזאת ולשר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין על אישור הצעת החוק בוועדת השרים לענייני חקיקה. אני מודה גם למנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מר משה בן זקן, לנציגת האוצר הגב' דנה דובר וליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. אודה לכם על תמיכתם ואישור הצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת חוה אתי עטייה, ואני מתכבד להזמין את השר משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת המציעה, חוה אתי עטייה, הצעת החוק שלך, חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים – החוק עצמו קובע כי מחזיק במקום ציבורי המנוי בתוספת לחוק מחויב להציב במקום הציבורי מכשיר החייאה במטרה לאפשר טיפול ראשוני מיידי במי שלקה בליבו. חוק זה מטרתו להציל חיי אדם, ובמקרה חירום – להעניק טיפול רפואי ראשוני במקרה של הפסקת פעילות הלב באופן פתאומי, חלילה, על ידי מתן שוק חשמלי באמצעות מכשיר החייאה. ברשימת המקומות הציבוריים המחויבים בהצבת מכשירי החייאה כפי שנקבעו בתוספת לחוק, מופיעים בין היתר קניונים המחויבים ברישוי עסקים, משרדי ממשלה, שדות תעופה ונמלים, אוניות המיועדות להשטת 100 נוסעים לפחות, מטוסים שיש בהם 100 מושבים לפחות, בתי סוהר ובתי מעצר ועוד. כמו כן, בחוק קיימת חובה להציב מכשירי החייאה בתחנות רכבת שמבקרים בהן ברגיל 500 איש לפחות ביום – פריט 6 לתוספת לחוק. בהצעת החוק של חברת הכנסת אתי חוה עטייה מוצע להוסיף חובה להצבת מכשירי החייאה בכל רכבת, ובכלל זה ברכבת הקלה וברכבת ישראל, כדי לאפשר טיפול רפואי מיידי ומציל חיים במקרה שנוסע ברכבת לוקה בליבו, חלילה. הצעת חוק זו היא ראויה; היא מצילת חיים. כל אדם – חביב אדם שנברא בצלם. עמדת משרד העבודה היא לתמוך בה. בקשת ועדת שרים לחקיקה היא שקידומה של ההצעה לקראת קריאה שנייה ושלישית תהיה בכפוף לתיאומי נוסח עם גורמי המקצוע במשרד העבודה. כמו כן, יש לתת את הדעת לחיזוק מינהל הבטיחות במשרד העבודה, שבעקבות הצעת חוק זו יידרש למשאבים נוספים לצורך פיקוח מכוח התיקון המוצע. בכפוף להסכמת המציעה, בתנאים האמורים, נודה לכנסת על תמיכתה בהצעת החוק החשובה הזו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לשר. ביקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חוק ראוי – תודה, חברת הכנסת אתי עטייה – המבוסס על חוק שלי ושל חברי כנסת אחרים שהעבירו אותו לפני כמה שנים. << קריאה >> שר הפנים משה ארבל: << קריאה >> זה חוק טיבי הראשון? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חוק טיבי ה-17. כאשר ילד בבית ספר בריינה נפטר כי לקח זמן רב עד שהגיעו עם מכשיר ההחייאה, והניסיונות כשלו, כי עבר הרבה זמן מאז, הבאנו את ההצעה הזאת, והיא עברה לגבי בתי ספר לפי מספר מסוים של תלמידים בכל בית ספר. אני חושב שיש כמה מקומות, לצד רכבות, כמו שאמר השר, שצריך להציב בהם מכשירי החייאה כדי להציל חיים. תודה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל זה בכל קרון? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם היוזמת מבקשת להשיב על ההתנגדות? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> איפה זיהינו התנגדות? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן, לא הייתה פה התנגדות, חבר הכנסת טיבי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> היה צליל של התנגדות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חיכיתי שיבוא "אבל", אבל בכל אופן זה מאחורינו. אז אנחנו נעבור להצבעה. גם כאן אני מבין שהאופוזיציה מבקשת הצבעה שמית? כן. אז אנחנו נקיים הצבעה שמית. בבקשה, אנחנו מצביעים על הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת רכבת לתוספת), התשפ"ה–2024. סגנית מזכיר הכנסת, אנא קראי בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נמנע אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נא קראי בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – בעד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – בעד סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה משתתפת בהצבעה אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה משתתפת בהצבעה אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו נוכח פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) דן אילוז – בעד ארז מלול – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש נוספים? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. תודה רבה. 19 בעד, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – הוספת רכבת לתוספת), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << הצח >> הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4195/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור כעת לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת יעקב אשר ואליהו ברוכי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יעקב אשר להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול, אדוני היושב-ראש, להודות לשר הפנים, משה ארבל ידידי, על אישור הצו שאתמול הוא חתם עליו להארכת ההקלות לבנייה בבניינים קיימים כחלק מהרפורמה שהוא מקדם בנושא של איחוד בקשות לבנייה חדשה, שעל זה אנחנו מברכים, אבל במקביל – להשאיר גם את האפשרות של ההקלות, שעוזרות מאוד לשיפור דיור ולתושבים שרוצים להרחיב את דירתם ומשתמשים בהקלות הללו, ודחה את זה בשנה, כשלגבי השנה הזאת ננסה למצוא ביחד את הפתרונות איך לעגן את הדברים בצורה כזאת שהזכויות הללו יוכלו לשרת את הציבור הרחב בבניינים הקיימים. אני מברך אותו על כך, ואת הצוות שלו, כמובן, ואני רוצה לומר גם ששיתוף הפעולה בין הוועדה לבין שר הפנים והצוותים שלו – מינהל תכנון ומטה הדיור ומטה התכנון, וכמובן לא אשכח גם את אחד מחבריה הפעילים של הוועדה, שיושב גם עכשיו כיושב-ראש הישיבה – שיתוף הפעולה הזה, אדוני השר, הוא טוב לאזרחי ישראל כולם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מברך אותך על כך. הצעת החוק שהגשתי ביחד עם ידידי חבר הכנסת ברוכי אומרת בקצרה כי יינתן שיקול דעת לרשויות מקומיות שמעוניינות לקדם בתחומן מתקני אגירת אנרגיה אם לתת להם פטור מלא או חלקי מהיטלי השבחה. כל רשות מקומית תוכל לקבל את ההחלטה שלה אם היא רוצה לעודד אנרגיה ירוקה, אם היא רוצה לעודד את אותם מתקנים, שהם חשובים מאוד, ובכך היא תהווה תמריץ משמעותי לעידוד ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות ואגירה כחלק מצעדי הממשלה בתחום. להצעת החוק הזאת יש כמה מטרות: דבר ראשון – הנושא הסביבתי. להזכירכם, לאחרונה העבירה הוועדה בראשותי את חוק האקלים, שנמצא כרגע כבר אחרי הצבעה, אבל עדיין אנחנו מחכים לתגובת הממשלה, ולכן זה משתלב היטב עם חוק האקלים, כי חוק האקלים, מעבר לתוכניות הגדולות שלו – חלק גדול מהתוכנית הזאת זה עידוד אנרגיות ירוקות, זה עידוד צריכת חשמל באמצעים אנרגטיים ירוקים, והדבר הזה הוא חשוב מאוד לתמרוץ, והצעת החוק הזאת נותנת תמרוץ לתמרוץ, מה שנקרא. הנושא השני זה ביטחון אנרגטי. אנחנו בתקופות חירום, וראינו את זה גם עכשיו, ראינו את הצורך – מי שלא שוכח את התחזית השחורה שהתפרסמה יום אחד כאן בעיתונים, שיכול להיות שיהיו 48 שעות בלי חשמל במדינת ישראל. ככל שיהיו מתקנים כאלה מפוזרים ברשויות בצורה רחבה מאוד, כך יהיה ניתן לתת למשק החשמל את הביטחון האנרגטי שלו גם בתקופות מלחמה ובתקופות חירום וגם בשגרה בהתמודדות עם עומסי החשמל. כדי להביא לביטחון אנרגטי צריך להביא פתרונות כלכליים, ואנחנו עובדים עליהם, גם עליהם, בהמשך הדרך, ולהפחית עלויות כדי להאיץ את הפתרונות הללו. דבר נוסף – אני כאדם חרדי וכיהודי גאה לומר שיש מטרה נוספת: השבת, שבת קודש, השבת ששומרת על ישראל. יותר מאשר ישראל שומרים את השבת, השבת שומרת על ישראל. אנחנו משלבים בהצעת החוק הזאת שמירת שבת כהלכתה, על כל חומרותיה, בשילוב עם קידום אנרגיה ירוקה. יש פה אנשים, קיימים בעולם, שמדברים על רפורמות, והרפורמות שהם עושים זה לקחת את הדת ולעשות בה רפורמה, להחליש אותה ולהפוך את זה לדת אחרת, בלי המחויבויות שקיבלנו מסיני. ואני בא כאן כנציג חרדי ואומר: הפוך, אפשר לעשות רפורמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אופיר כץ, זה מפריע. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ואני כאן כחבר כנסת חרדי בא ואומר: אפשר לעשות רפורמה של אנרגיה ירוקה שהיא טובה לעולם והיא טובה לאיכות הסביבה, תוך כדי שילוב עם שמירת שבת כהלכתה, על כל חומרותיה. אנחנו לא עושים את הרפורמה על שמירת השבת – אנחנו משלבים אותה עם הקדמה, עם הטכנולוגיה, עם הדברים הללו. זה משרת אחד את השני, זה לא בא במקום. ולכן אני גאה – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה כועס? << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא כועס, אני גאה, אני מתרגש אפילו. כשאתה רואה מישהו מתרגש אתה מתרגש איתו, בדרך כלל. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> באמת, אני צמרמורות. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בדיוק. ככה אומרים לי בוועדת כספים – אתה מתרגש כל הזמן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא רוצה שאני אחזור אליך. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ולכן אני אומר שחדשנות עם קיום שמירת השבת ללא פשרות היא דבר חשוב מאוד, וכך שלושת הדברים הללו משתלבים זה בזה. ואני רוצה גם לומר – מדובר בצעד משלים לדברים שעשינו בעבר ונעשה גם בעתיד. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בעזרת השם. << דובר_המשך >> יעקב אשר (יהדות התורה): << דובר_המשך >> בחוק ההסדרים הקודם דאגנו לפטור ממס ליבוא סוללות אגירה, כדי לתת ודאות כלכלית להשקעה בעניין הזה. בשיתוף פעולה עם מינהל התכנון, העברנו פטור מהיתר למתקני אגירה קטנים, על מנת לחסוך ביורוקרטיה ועלויות מיותרות שמעכבות את הקמת אותם מתקנים, והובלנו מהלך, ביחד עם משרד הפנים, שרשויות מקומיות יוכלו להקים בעצמן, דרך החברות הכלכליות שלהן, מתקני אגירה מתחדשת בשותפות עם המגזר הפרטי. האנרגיה המתחדשת פלוס מתקני האגירה הללו תביא את הפתרונות. לכן אני מבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעה. אנחנו נקדם אותה אצלי בוועדה, בעזרת השם, במהירות ובמקצועיות המתבקשת. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני מודה לידידי יושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יעקב אשר. אני מזמין את כבוד שר הפנים משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך. bienvenido mi amigo, Señor José Pérez, וכל הקבוצה. ברוכים הבאים. באתם מפורטו ריקו כדי לתמוך במדינת ישראל בשעה הזאת. אתם תומכים לאורך כל השנים במדינת ישראל, אבל בעת הזאת זה חשוב מאוד, ואנחנו שמחים לארח אתכם פה בפרלמנט הישראלי. חזקו ואמצו ותמשיכו לעשות למען עם ישראל. תודה רבה. כבוד השר, בכבוד. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> ברוכים הבאים. מכובדי היושב-ראש, חבר הכנסת המציע חבר הכנסת הרב יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים, חבריי חברי הכנסת, במסגרת הצעת החוק מבוקש לתקן את התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה באופן כזה שיקנה לרשויות המקומיות סמכות ושיקול דעת לפטור מקרקעין בשטחן שייעודם שונה למתקן אגירת אנרגיה מהיטל השבחה, כולו או חלקו, לרבות כתלות בהספק מתקן האגירה. באופן עקרוני, אני רואה חשיבות רבה בעצמאות השלטון המקומי, בביזור סמכויות – רבים מדברים על זה – ואני חושב שבין היתר, גם הצעת החוק הזו מחזקת את עצמאות השלטון המקומי. היא לא מחייבת, היא לא כופה עליו, היא לא מכריחה אותו, אבל היא מאפשרת. סוגיית היטלי השבחה עומדת על שיווי משקל של העיוותים, ואנחנו מוציאים את עצמנו פעמים רבות מנציחים פערים בין המרכז לפריפריה בהיטלי השבחה. וכן, לפעמים התחרות שמתאפשרת בפריפריה לרשויות מקומיות היא דווקא בהיעדר או בוויתור על היטל השבחה, שגם ככה הוא בדרך כלל נמוך יותר מבמרכז, ובאופן הזה היא יכולה בעתיד לגבות ארנונה. זאת אומרת, אומנם היא מפסידה בהחלטתה העצמאית לפי הצעת החוק הזו את התשלום המקדמי הראשוני של היטל ההשבחה, אבל לטווח ארוך היא מרוויחה לא פחות – עוגנים כלכליים ודברים כאלה שייצרו לה הכנסות עתידיות. קיימת חשיבות רבה בעידוד הקמת מתקני אגירת אנרגיה. יש בהם כדי לחזק את רשת החשמל, את אמינותה, בפרט כשאנחנו הולכים וגדלים על אנרגיה חלופית, כשהשמש נותנת את ברכתה במהלך היום. השיא של אגירת החשמל, מעניין, הוא דווקא בחודש מאי, ולא ביולי-אוגוסט, כי שם, בשל החום הכבד, ביצירת חשמל מהשמש יש פחת גדול יותר. היכולת ליהנות מהחשמל שנוצר כשהרשת תפוסה ומלאה היא באמצעות אותם מתקני אגירה. הם מתמלאים, ואז יכולים להיכנס לרשת בשעות הלילה כשאין שמש. יתרונותיהם של מתקני האגירה – הם מגבירים את הביטחון האנרגטי ומעודדים את השימוש באנרגיה מתחדשת. מדובר באינטרס לאומי, ובמקרים המתאימים הוא עשוי להשתלב עם האינטרס המקומי להגברת אמינות רשת החשמל ברשות. מנגד, ההצעה מקימה חששות מסוימים ליציבות כלכלית של רשויות מקומיות, שתושביהן יסבסדו למעשה הקמת מתקני אגירת אנרגיה, ומעלה שאלות משפטיות ואנרגטיות נוספות. למרות וחרף השאלות הללו, שהועלו על ידי גורמי המקצוע במשרד, והחשיבות בכך שהיא יוצרת גם פתרונות ומענים בסוגיות של שימוש בחשמל בשבת לאותם מחמירים – ואגב, בג"ץ פסק שהזכות הזו, להשתמש בחשמל כשר, יש לה עוגנים חוקתיים כחלק מהזכות לחופש הדת – ויתרונות נוספים, כפי שציינתי קודם, לעידוד שימוש באנרגיה מתחדשת, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעה, בכפוף להסכמה ולתיאום עם משרדי הפנים, האנרגיה, האוצר והמשפטים, ולכך שההצעה תקודם כהוראת שעה לחמש שנים, שתאפשר לבחון בהמשך אם הצורך בהצעה עדיין קיים. בנוסף החליטה הוועדה שאם יהיה צורך בכך, הצעת החוק תוחזר לדיון בוועדת השרים לפני הקריאה הראשונה. החוויה האישית של חברי הממשלה בעבודה משותפת עם יושב-ראש ועדת הפנים וחבריה – שהרבה פעמים הצורך הזה מתייתר. אנחנו יודעים לעבוד בשיתוף פעולה, יודעים להבין אחד את השני, יודעים להיכנס לחדר להתווכח ובסופו של דבר גם להגיע להסכמות לטובת הרשויות המקומיות ולטובת כלל הציבור. אני שמח מאוד על ההזדמנות הזו ועל היכולת לשתף פעולה בנושא. בכפוף לאמור ובכפוף להסכמתו של המציע, אני מציע לחברי הכנסת להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, לפי תקנון הכנסת אפשר לאפשר, ברשות המציע, לשר לעלות ולתת הודעה. אני מזמין את השר לשירותי דת, הרב מלכיאלי, לדבר. חמש דקות, אדוני. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. ברשות המציע, אני ביקשתי את רשות הדיבור כדי לבוא ולקדם בברכה את החברים שלנו, מר חוסה וכל המשפחה המכובדת, שהם אוהבי ישראל אמיתיים, שגרירים אמיתיים של מדינת ישראל בהרבה מאוד מקומות בעולם. ספר התנ"ך הוא נר לרגלם, באמיתות של הדת שלנו. אני שמח מאוד שאתם נמצאים כאן, שמח מאוד שבאתם לכבד את כנסת ישראל, ברשות היושב-ראש. ברוכים הבאים, ונשמח תמיד לראות אתכם כאן, בארץ ישראל, מחזקים אותנו, כי בעת הזאת, כשמדינת ישראל נמצאת באמת במצב קשה, החיבור שלנו עם התפוצות הוא דבר חשוב מאוד. חזקו ואמצו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לכבוד השר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יעקב אשר. ההצבעה היא הצבעה שמית. בבקשה, סגנית המזכיר. הצבעה שמית << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – בעד שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – בעד יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – בעד יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – בעד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה משתתפת בהצבעה אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת אלעזר שטרן – אינו משתתף בהצבעה מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נמנע אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה. << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – אינו נוכח אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה משתתפת בהצבעה מתן כהנא – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – בעד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו משתתף בהצבעה יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – אינה נוכחת חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת אריאל קלנר – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – אינה נוכחת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו נוכח פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת באולם שרוצים להצביע? << קריאה >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << קריאה >> (קוראת בשמות חברי הכנסת) ינון אזולאי – בעד אביחי בוארון – בעד ואליד אלהואשלה – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש עוד ח"כים שרוצים להצביע על הצעת החוק החשובה הזאת? תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 24 בעד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – היטלי השבחה במתקני אגירת אנרגיה), התשפ"ד–2024, של ידידי חבר הכנסת יעקב אשר, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/3713/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר–היום – הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו פועלו), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אוהד טל וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אוהד טל להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. חבריי, בבקשה שקט. << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – ברשותך – With your permission, Mister Chairman, I would like to welcome here this group of leaders coming from America, Carlos Duran, Tony Perkins and so many good friends of Israel, who are standing with us each and every day to strengthen the connection between America and Israel. Thank you so much for everything you are doing. Thank you so much. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> Thank you. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, לפני כ-120 שנה התרחש נס: העם היהודי, שבמשך אלפיים שנות הגלות היה בעצם מנותק וחסר את החיים הלאומיים, קם לפתע לתחייה. להתממשותו של הנס הזה היו שותפים רבים – מבשרי הציונות כמו הרב קלישר והרב מוהליבר, אנשי הציונות המדינית ובראשם הרצל, נדבנים רבים כמו רוטשילד ומונטפיורי, כמובן, רבבות אלפי בית ישראל שקמו, עזבו הכול מאחור והחליטו לעלות לארץ ישראל. אבל היה עוד אדם אחד, שהביט על התהליך המופלא הזה במבט של עומק והבין את מה שעמד ביסודו. לאיש הזה קראו הרב אברהם יצחק הכהן קוק. אין זה סוד שעולם התורה היהודי של אז עמד משתאה מול התנועה הציונית. חלקים רבים בתוכו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, טלי, זה מפריע. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> – – לא ממש הבינו מה לנו ולתחייה לאומית. אחרים לא הצליחו לשאת את העובדה שבראש התנועה הציונית עמדו יהודים שלא היו שומרי תורה ומצוות. אבל הרב קוק ידע להסתכל לעומק. הוא ראה את האור הגדול גם במקומות שבהם היו אחרים שלכאורה ראו חושך. הוא ידע שצורת החיים הטבעית של העם היהודי צריכה לשוב ולהיות כעם ריבוני על אדמתו. הוא הבין שהתעוררות לאומית המונית שכזאת, המקיפה את כל גווני העם היהודי בכל הארצות השונות, בוודאי איננה אירוע מקרי; היא נובעת בהכרח מהשגחה אלוקית. הוא ראה והצביע על הנשמה של העם היהודי, שקמה לתחייה ומקימה איתה לתחייה את כל המוני בית ישראל. הוא הביט לעומק על התנועה הציונית. הוא לא חסך ביקורת מהקלקולים שהיו בה – הכפירה, חילולי השבת – אבל זה לא מנע ממנו להיות שותף ולראות גם את האור שהיה בה, את הגשמת חזון הנביאים, את חזרתו של עם ישראל לארצו, שהייתה בעיניו כמו תחיית מתים לאומית. בחייו של הרב קוק היו לו באופן טבעי תומכים ומתנגדים. לא כולם הבינו את העומק של המשנה התורנית שלו. אבל אני חושב שהיום, 76 שנים אחרי שקמה כבר מדינת ישראל, קל יותר לראות שהרב קוק צדק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> שהוא צדק ושחלק מתלמידיו מעוותים את תורתו. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אולי תזכה גם אתה להיות מתלמידיו, גלעד קריב. מדינת ישראל – ועל זה נראה לי שגם אתה תסכים – היא נס היסטורי. בתולדות העמים מעולם לא היה עם שגורש מארצו, בילה בגלות אלפיים שנה ללא ארץ, עבר תלאות בלתי נגמרות ופרעות ולבסוף שב והקים מחדש את ממלכתו. מדינת ישראל היא בית לכל יהודי בעולם, ולראשונה מאז ימי המכבים יש לנו כוח צבאי עצמאי משלנו. עולם התורה במדינת ישראל נמצא בפריחה שלא הייתה כדוגמתה. אין ספק שיש לנו דרך ארוכה והרבה מאוד משימות ודברים לתקן, אבל מבט מפוכח בעין טובה על כל מה שכבר השגנו לא משאיר מקום לספק: אנחנו חיים בדור של גאולה. הצעת החוק שלפניכם באה לעגן את מורשתו של הרב קוק בספר החוקים של מדינת ישראל. היא מבקשת להנחיל אותה לדור שלנו ולדורות הבאים. וכמה שאנו זקוקים למורשת הזו; כמה חשוב להזכיר דווקא היום שתורת ישראל היא לא איזו תורה פילוסופית מרחפת בשמיים – היא באה להשפיע על עולם המעשה, להרים את הארץ לשמיים, ולכן היא נוגעת בכל מרחבי החיים. אנחנו רוצים מדינה יהודית וכלכלה יהודית וחקלאות יהודית ומערכת משפט יהודית של אמת וצדק. ואתם יודעים מה עוד אנחנו רוצים? אנחנו גם רוצים צבא יהודי. כן, צבא יהודי. ואנחנו מתפללים ליום, מתפללים ליום שיהיה ברור לכל יהודי ששותפות של כל חלקי העם בצבא ובהבטחת הקיום של העם הזה בארצו היא איננה פגיעה רוחנית, אלא להפך – שירות בצבא הוא הדבר המבטא בצורה הטובה ביותר את היהדות השלמה, ערבות הדדית, הקיום הכי גדול שיכול להיות למצוות "ואהבת לרעך כמוך", מניעת פיקוח נפש לאומי שכידוע, דוחה כמעט את כל המצוות. גם חיזוק ריבונות ישראל על שטחי הארץ, כמו שאומר הרמב"ן בספר המצוות: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, מי שזה לא מעניין אותו יכול לצאת. << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> ושכמו הרב קוק נדע שגם אם יש ביקורת אמיתית וצודקת על קלקולים שקיימים במציאות, המשימה שלנו היא לא לשבת בצד ולומר: זו לא הבעיה שלי, זה לא שייך אליי, אלא להפשיל שרוולים, להצטרף ולהיות שותפים גם בתיקון. כחיילים יהודים אנחנו ממשיכים את דרכם של יהושע בן נון, שעליו נאמר: "צא הִלָּחם בעמלק"; את דרכו של דוד המלך, שאמר: "ארדוף אויבי ואשיגֵם ולא אשוב עד כַּלותם"; את דרכם של מרדכי היהודי, של רבי עקיבא, של יהודה המכבי. אין דבר יותר יהודי מזה. כך הייתה דרכו של הרב קוק. הוא היה גם גאון בתורה, ומתוך גדלותו בתורה שאף שעולם הקודש יופיע בתוך כל חיי החול, וכך צריכה להיות גם דרכנו. אחד המפעלים המרכזיים של הרב קוק היה הקמת הישיבה המרכזית העולמית, שלימים תיקרא ישיבת מרכז הרב. הישיבה וכל המוסדות והמפעלים שצמחו מתוכה ומכוחה היו לבית הגידול של רבים מבני הציונות הדתית. בין בוגרי הישיבה ניתן למצוא רבנים, מחנכים, קצינים ואנשי ציבור רבים. בימים אלו מציינת הישיבה 100 שנה להקמתה, ואין זמן טוב יותר ונכון יותר לקבוע בחוק יום רשמי להוקרת זכרו של הרב הגדול, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת אוהד טל. אני מזמין את מי? את כבוד השר – איזה שר? איזה שר עולה להשיב מטעם הממשלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מי משיב? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי משיב? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ארבל פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר ארבל יעלה ויבוא לדוכן להשיב על הצעת החוק בשם הממשלה. עד שכבר כבוד השר עולה, השר מרגי האיר את עיניי שבאותו דור – אתה שומע, אוהד? << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> באותו דור של הרב קוק היה הרב אברהם מויאל, מבכירי תנועת חובבי ציון. היה בא כוח של הברון רוטשילד ועשה פעילות גדולה באותה תקופה בעידודו של הרב קוק למען עם ישראל: ייסד את העיר גדרה, יסוד המעלה, גאל אדמות במזכרת בתיה. זה היה דור של חלוצים ואוהבי ישראל אמיתיים. יהי זכרו ברוך. << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> שנזכה ללכת לאורם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. יהי זכרו של הרב אברהם מויאל ברוך. << קריאה >> אוהד טל (הציונות הדתית): << קריאה >> אמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בכבוד, כבוד השר. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק הנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), נדונה בפני ועדת השרים לענייני חקיקה, והיא קיבלה את בקשת המציע והודיעה על תמיכתה. לפני שאני ארד אחרי הצגת עמדת הממשלה, כמובן אי-אפשר שלא לצטט את דבריו מאירי העיניים של מרן הרב זכר צדיק לברכה: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה, אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות – –" << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת סעדה, חבר הכנסת סעדה, לא נוח לך לשמוע על הרב קוק? לא, רק תגיד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה ככה? כבר עדיף שתעיר לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא יפה. הוא מצטט את הרב הראשי הראשון לישראל הרב קוק, ואתם מדברים כאילו – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל הוא לא שם לב. הוא לא שם לב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא יפה. << קריאה >> משה סעדה (הליכוד): << קריאה >> ארז, אני רציתי – – – << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> אבל אדוני היושב-ראש, בוא נאמץ את עצתו של הרב. "– – אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חוכמה". אז בשים לב – – – << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> ארז, הרב קוק לא היה מדבר ככה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. לכן אני לא הרב קוק. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אבל אדוני היו"ר, תעיר לי, עדיף. אני רגילה. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> בשים לב לרוח הדברים החשובים הללו ולעמדת הממשלה, אני אודה לכנסת ולחבריה על תמיכתם בהצעת החוק. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תודה רבה לשר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מי מתנגד? יש שני מתנגדים לחוק הזה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש מתנגדים, כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת אלעזר שטרן ראשון. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת? למה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כי אני יודע שמרב הולכת לתמוך. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, הבנתי שאין שרים, אז לא משנה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש שר. השר ארבל עכשיו היה, השר בוסו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא משנה. הוא יצא. בסדר, אוקיי, אוקיי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר בוסו. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה, אין בעיה. הרב קוק ראוי שכנסת ישראל תקדיש אירוע יום למורשתו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה צריך להגיד שאתה מתנגד לחוק, אחרת אני – – – << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אתנגד לחוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זהו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיבי ותשמעי. הרב עמיטל מדבר על הרב קוק: כל תפיסת עולמי מושפעת ממרן הרב קוק. כל דבר טוב שיש בי, קיבלתי ממה שאומר הרב קוק. אחרי שכותב את זה הרב עמיטל ואומר את זה, אומר הרב עמיטל גם: ממשיכי דרכו של הרב קוק מיישמים את תורתו. לדבריו, במקום לאמץ את גישתו המורכבת והמאוזנת של הרב קוק, הם נוטים לפשטנות ולחד-צדדיות, ובכך סוטים מרוח תורתו. הרב עמיטל מדגיש את אחדות ההפכים בתורת הרב קוק – הרצון ליצור הרמוניה ביניהם, בין קודש לחול, בין מסורת לחידוש, בין פרט לכלל – אבל מה שעושים מי שכביכול קוראים להם ממשיכי דרכו זה ההפך. בישיבה שבה אני למדתי קראו לממשיכי דרכו, כביכול של היום, נטורי קרתא של הציונות – תפיסה צרה, מתבדלת, קיצונית, סופר-שמרנית. הם לא היו מקימים מדינה היום עם האומץ התורני שהיה צריך לגלות הרב קוק, ולהם אנחנו רוצים לתת בחוק הזה את היכולת ללמד את המורשת בבתי ספר, ביחידות צה"ל, איפה שלא יהיה. ברשותך, אדוני, אני רוצה להוסיף גם שאנחנו כממשלה החלטנו על זה, ובאה הממשלה הזאת ועשתה את זה יותר צר, יותר מתבדל, יותר קיצוני, יותר מסיט את תורתו של הרב קוק באמת. מי שהיה צריך לעלות כאן, שזה שר המורשת, עוד נחשוב – אומר שר המורשת, עמיחי אליהו קוראים לו: "איבדו את המורשת ורוח הלחימה", על חיילי צה"ל, "ועמדו מבולבלים מול מחבלי נוח'בות עם כפכפים". הוא שר המורשת שאנחנו רוצים לתת בידיים שלו את הנחלת המורשת הקדושה באמת של הרב קוק. אנחנו, דרך אגב, כשהבאנו את החוק הזה – מי שיזם זה ניר אורבך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני כבר מסיים. אני חוזר ואומר: ראוי הרב קוק שהכנסת, מדינת ישראל, תקדיש יום למורשתו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא ראוי הרב קוק שמי שיעשה את זה הם אלה שנושאים היום את שמו לשווא. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מרב מיכאלי, בבקשה. סליחה, מתנגד אחד. חבר הכנסת אוהד טל, רוצה להשיב? << דובר >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר >> אלעזר, אפשר לשחק פוליטיקה מכל דבר, אבל אני חושב שאם הקשבת לדברים שדיברתי, כשאני מדבר על מורשת הרב קוק, זה דווקא המורשת של המורכבות, דווקא היכולת לראות מורכבות, לראות שיש קלקולים ולנסות לתקן, לפעול לתקן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה נותן לעמיחי אליהו, שר המורשת – ציטטתי, ציטטתי. אז למה אתם לא מביאים את החוק שאנחנו הבאנו על הרב קוק? << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אז בוא נפעל ביחד לתקן, כי ההצעה הזאת, כמו שאמרת, הונחה בממשלה הקודמת שלכם. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו הבאנו את החוק הזה. למה שיניתם? << דובר_המשך >> אוהד טל (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אתם רוצים תיקונים? בואו נדבר, נעשה תיקונים בנוסח החוק, אבל למה להתנגד? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> בסדר, ושעמיחי אליהו לא יהיה אחראי למורשת של הרב קוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023. ההצבעה היא הצבעה שמית. בבקשה, כבוד המזכיר. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – אינו נוכח יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – בעד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – בעד מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – אינו נוכח יוסף עטאונה – אינו נוכח חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו משתתף בהצבעה אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה, אדוני המזכיר. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת יעקב אשר – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – אינו נוכח איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת יצחק קרויזר – בעד מטי צרפתי הרכבי – אינה משתתפת בהצבעה שלמה קרעי – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת שנוכחים? בבקשה להצביע. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) ינון אזולאי – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמה ההצבעה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> רגע, רגע, אני בעד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין. אמרתי: תמה. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא. אני הייתי פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה דיברת. היית צריך להסתובב, כמו גלית. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> הייתי פה והוא אמר: לא נוכח, אז חיכיתי בסבלנות עד שיקרא לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרתי. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> מה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> לא, עמדתי פה וחיכיתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בפעם הבאה תהיה ערני. אמרתי: האם יש ח"כים? היא הצביעה, ינון הצביע. << קריאה >> שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף: << קריאה >> אבל חיכיתי בסבלנות, כי הוא התקדם שם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, לא נורא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> להלן תוצאות ההצבעה: 46 בעד, עשרה מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. << הצח >> הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ניוד פיקדונות ללקוחות הבנקים ללא העברת חשבון בנק), התשפ"ה–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4960/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ניוד פיקדונות ללקוחות הבנקים ללא העברת חשבון בנק), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. אני מזמין את חבר הכנסת אביחי בוארון להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות העלה בנק ישראל את הריבית במשק באופן משמעותי. בהתאם, הבנקים בישראל העלו באופן משמעותי את הריביות שהם גובים על מתן הלוואות, עבור משיכת יתר, אוברדרפט ועבור שירותים נוספים. ואולם, בעוד אדם מן השורה היה מצפה שכמו שהועלו הריביות עבור שירותים רווחיים דוגמת הלוואות, כך גם יועלו הריביות עבור פיקדונות ותוכניות חיסכון אשר מפקיד הציבור בבנקים, הדבר לא קרה, ועליית ריביות על הפיקדונות ועל החסכונות נותרה נמוכה. יודגש כי הבנקים מרוויחים גם על הפיקדונות המופקדים אצלם, למשל דרך השקעתם באפיקים שונים, המניבים להם רווח משמעותי, אולם הם לא מגלגלים את כלל הרווחים כריבית על הפיקדונות המוצעים לציבור. עליית הריבית במשק מצד אחד, והריבית הנמוכה המוצעת על הפיקדונות מצד שני, הובילו את הבנקים לרווחי עתק היסטוריים. אדוני היושב-ראש, מתחילת השנה, שנת 2024, רווחי הבנקים עומדים על יותר מ-22 מיליארד שקלים. הציבור לא נהנה מזה כהוא זה. אשר על כן, הצעת החוק הזו, מטרתה היא להגביר את התחרות בשוק הפיקדונות ותוכניות החיסכון בין הבנקים השונים, וזאת באמצעות מתן אפשרות ללקוח לנייד – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת ששון גואטה, זה מפריע. זה חבר סיעה שלכם. אתם מפריעים לסיעה שלכם. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> זה מפריע, חבר הכנסת גואטה. באופן זה, התחרות בין הבנקים צפויה להביא לעליית הריבית שיציעו הבנקים ללקוחות עבור הפקדת כספיהם כפיקדון, והכול תוך מתן הכוח הצרכני ללקוח לקבל החלטות בנוגע לכספו, ובכך לגלגל, ולו במעט, מרווחי העתק של הבנקים גם לידי הציבור. על כן מוצע כי תאגיד בנקאי לא יסרב לקלוט פיקדון כספי או תוכנית כספית – תוכנית חיסכון – מבנק אחר, ינהל עבור לקוחותיו המניידים את פיקדונותיהם את תהליך הניוד ולא יתנה קליטה כאמור בפתיחת חשבון בנק אצל הבנק הקולט. כי מה קורה? אדוני היושב-ראש, היום אתה או אני או מי מהיושבים כאן רוצה להעביר כסף – לדוגמה, אם חבר הכנסת ששון גואטה רוצה להעביר כסף מחשבון העו"ש שלו ולפתוח פיקדון בבנק אחר, מחייב אותו הבנק לפתוח אצלו חשבון עו"ש. זה אומר לפתוח את כל החיובים, את כל הוראות הקבע. הדבר מגביל – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. אני יכול לפתוח עוד חשבון בלי להעביר, שיהיו שני חשבונות, שזה עוד ריביות. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> שני חשבונות – עוד ריביות ועוד עמלות לבנק. האזרח הקטן לא רוצה לעשות את הדבר הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> לכן החוק הזה בעצם מציע לאפשר – מחייב את הבנקים לאפשר לכל לקוח באשר הוא לשים את כספו בפיקדון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חוק חברתי ביותר וצודק ביותר. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> כמו כן מוצע לחייב את כל הבנקים להציע לציבור הרחב לנייד אליהם את פיקדונותיו או את חסכונותיו, ושיעור הריבית המוצעת על ידי הבנק הקולט לא יפחת משיעור הריבית הממוצעת שאותו בנק משלם ללקוחותיו עבור פיקדון או תוכנית חיסכון דומים. כמו כן מוצע לקבוע כי ניוד פיקדון או תוכנית חיסכון לא ייחשבו כמשיכה טרם המועד, וכי התאגיד הבנקאי המקורי לא יטיל כל הגבלה ולא יגבה כל תשלום בגין הניוד. אולם, חברים, בעוד שעל הריביות יוכלו הבנקים להתחרות, שאר הוראות הפיקדון המקורי יישארו בעינן. יתר על כן, מוצע לאפשר למפקח על הבנקים להטיל עיצום כספי על בנק שיפר הוראות הצעת חוק זו, וכן להחיל שקיפות בכל הנוגע לפרסום הנתונים הנוגעים למספר הפיקדונות ותוכניות החיסכון שהועברו מתאגיד בנקאי אחד לאחר מכוח הוראות הצעת חוק זו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דרך אגב, כבוד המציע, להלוואות – לדעתי, כן אפשר לקחת הלוואה בלי לפתוח חשבון. נראה לי. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> נכון, נכון, אבל הלוואה – אתה משלם לבנק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל איך אומרים, אתה משלם ריבית. יש לו אינטרס. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> פיקדון – הבנק אמור לשלם לך. לכן, חבריי, אני מבקש שתתמכו בהצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק חברתית, היא מיטיבה עם האזרח, היא מיטיבה עם הצרכן בקצה. נוכח הרווחים העצומים שהבנקים גורפים מדי שנה לכיסם – אנחנו אוהבים שוק חופשי, חבר כנסת אבוטבול, אבל אנחנו רוצים שגם הלקוחות ייהנו מהשפע שיש בשוק בישראל, וזו אחת הדרכים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון, תחרותיות. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> אנחנו בעד תחרותיות. זה יגביר את התחרותיות בין הבנקים – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק, יגביר. << דובר_המשך >> אביחי אברהם בוארון (הליכוד): << דובר_המשך >> – – וישפר את מצבו של הצרכן מול הבנק. זו אחת הדרכים שבהן אנחנו נשפר ונטייב את מצבו של הלקוח מול הבנק. לכן, חברים, אבקש לתמוך בהצעה הזו. ברשותכם, עוד שתי מילים, בנוגע לחוק שנדון היום בוועדת הכלכלה אצל חברי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ביטן. אני מדבר על חוק התאגיד. בהצעת החוק הזאת ביקשתי להעביר את תקציב התאגיד מקבוע בחוק – התקציב הזה קבוע בחוק – להעביר אותו, להכניס אותו לספר התקציב של מדינת ישראל. זה אומר שלא ייתכן שיהיה תקציב אקס-טריטוריאלי, כוכב זוהר בשמיה של מדינת ישראל, תקציב שלממשלה אין נגיעה בו. לא, הדבר לא נעשה במטרה לגעת בתוכני התאגיד, הדבר לא נעשה במטרה לסתום פיות, חלילה. הדבר נעשה כדי שיהיה תקציב מתוקן לתאגיד, שגם הוא, 860 מיליון שקלים בשנה – תקציב מפוקח על ידי ממשלת ישראל מבחוץ, לא מבפנים, באופן שכשיש קיצוץ רוחבי במדינת ישראל נוכח הוצאות עצומות, אדוני היושב-ראש, של מלחמה שנכפתה עלינו, מעל 250 מיליארד שקלים, גם תקציב התאגיד יישא בנטל וייכנס מתחת לאלונקה, שלא יישאר עוד פעם אקס-טריטוריה תקציבית במדינת ישראל. זה לא נכון בשום ארגון, זה לא נכון בשום עמותה, זה לא נכון בשום עסק וזה לא נכון גם בתקציב של מדינת ישראל. חברים, אבקש שוב לתמוך בחוק הזה, חוק הפיקדונות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הפנים משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. אין פה ניגוד עניינים? אתם מאותה עדה. אין פה בעיה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> העדה הקדושה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> העדה הקדושה. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת המציע, אני מתכבד להודיע בשם הממשלה שעמדת ועדת השרים לחקיקה היא לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ ביקש להתנגד, הוא פה? הוא לא פה. הוא לא פה. נעבור להצבעה, הצבעה שמית. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – נמנע אושר שקלים – אינו נוכח עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח ואליד אלהואשלה – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – אינו נוכח מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – אינו נוכח שלום דנינו – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – אינו נוכח מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – אינו נוכח עופר כסיף – אינו נוכח ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – נמנע יריב לוין – אינו נוכח נעמה לזימי – אינה נוכחת אביגדור ליברמן – בעד יאיר לפיד – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – אינו נוכח צגה מלקו – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – אינו נוכח גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת יצחק קרויזר – אינו נוכח שלמה קרעי – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת אושר שקלים – אינו נוכח פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ורוצים להצביע? << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשם חבר הכנסת) ואליד אלהואשלה – בעד << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תמה ההצבעה. להלן תוצאות ההצבעה: 28 בעד, שני נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ניוד פיקדונות ללקוחות הבנקים ללא העברת חשבון בנק), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אביחי בוארון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. אף אחד לא אמר משהו אחר, אני לא חייב לקבל את הייעוץ – ועדת הכספים. אף אחד לא אמר ועדה אחרת. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ההנחיה היא שכששני ח"כים – אני ראיתי את התקנון. כשח"כ רוצה ועדה אחרת, אז זה עובר – כבוד המזכיר, לדעתי רק אחד, המציע, ואין מתנגדים לוועדת הכספים, אז למה לא לאשר את זה? טוב, זה יעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה. << הצח >> הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – מניעת השתתפות של מועמד או של רשימת מועמדים בבחירות), התשפ"ד–2023 << הצח >> [הצעת חוק פ/4087/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – מניעת השתתפות של מועמד או של רשימת מועמדים בבחירות), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת דן אילוז וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת דן אילוז להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. << דובר >> דן אילוז (הליכוד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו חיים במציאות חולנית שבה תומכי טרור מנצלים את הדמוקרטיה שלנו כדי להיבחר לתפקידים ציבוריים. אנשים שמריעים למחבלים, שמחבקים מסיתים כמו ראאד סלאח ושמסרבים להכיר בעצם קיומה של מדינת ישראל, יושבים היום במועצות מקומיות, מנהלים תקציבים ומשפיעים על החיים של אזרחי ישראל. זו לא רק חולשה – זו בושה. במדינה מתוקנת אנשים כאלה לא היו מתמודדים בבחירות. הם לא היו מקבלים במה ציבורית. הם היו יושבים במקום אחד בלבד – מאחורי סורג ובריח. אני לא מדבר על מקרים תיאורטיים; זה קורה כאן, עכשיו – אנשים שתומכים ברוצחים שרצחו ילדים, נשים ותינוקות, מקבלים סמכות ציבורית בשם הדמוקרטיה. אני שואל אתכם: האם איבדנו את כל ההיגיון? האם הדמוקרטיה הפכה לכלי נשק בידי אויבינו? הצעת החוק שלי היא ברורה ופשוטה: מי שתומך בטרור, לא יוכל לכהן בתפקיד ציבורי – לא ראש עיר, לא חבר מועצה, לא שום נבחר ציבור. מי שתומך בטרור הוא לא שליח ציבור, הוא אויב מבפנים, ולא, הם לא ישבו על כיסאות שלטון, הם ישבו בכלא. שם מקומם. החוק שאני מציע דומה מאוד לחוק שחבר הכנסת מלביצקי וגם עודד פורר כבר העבירו בקריאה טרומית. היא פשוט עברה ועדת שרים לענייני חקיקה, ואני הייתי בסנקציות קצת זמן. אני מביא את זה עכשיו, ואנחנו כבר ניצמד בוועדה. אני כן רוצה להגיד תודה מיוחדת לאייל צור, שעזר בניסוח החוק, וגם תודה לתנועת אם תרצו, שעוזרת גם עם החוק הזה וגם עם הרבה מאוד מהחוקים שאני מעביר כאן בכנסת. ועכשיו, כשיש לי עוד זמן, אני רוצה להתייחס לנושא אחר לחלוטין – – – << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – חבר הכנסת בן גביר, שנאשם, הוא הורשע בטרור. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לעבור להתייחס לנושא אחר, ואולי מיקי לוי ירצה לשמוע. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> חבר הכנסת בן גביר, שהורשע בטרור. הוא הורשע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> אני רוצה לדבר על משהו שקשור למפלגה שלך, מיקי, כי בשבוע שעבר – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> – – בשבוע שעבר נאמרו דברים שלא צריכים להיאמר במליאה. לקרוא לשר בממשלה "פח אשפה של שר" זה לא שיח מכבד, זה לא השיח הראוי לכנסת ישראל – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> – – גם כשהמחלוקת קשה וכבדה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת, לא להפריע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> – – ובמיוחד אחרי 7 באוקטובר. חבר הכנסת ירון לוי הוא שליח ציבור מסור שאני מכבד ומעריך, אבל עם כל ההערכה, חשוב שנשמור על רמה אחרת של שיח כאן, בבית הזה, בית הנבחרים של מדינת ישראל. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה יש לך לומר על המילים של השר המקשר, איש השנאה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, די. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא איגרר לשם, גלעד. עם זאת, מעבר לסערת הרגע, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להבהיר נקודה אידיאולוגית עמוקה ומהותית: חבר הכנסת לוי כעס על כך שילדיו שואלים אותו אם הם אשכנזים או מזרחים, וטען שזה באשמת השר אמסלם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא. איזה לוי? אדוני, אתה צריך להגיד איזה לוי. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> אה, ירון לוי, סליחה. כן, ירון לוי טען שזה באשמת השר אמסלם. אכן, יש מי שיטענו – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת לוי, אצלך זה כבר בוגרים, אין לך ילדים. יש לך נכדים שישאלו אותך, כן ירבו. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> אכן, יש מי שיטענו שזו בעיה אם ילד בישראל שואל את עצמו אם הוא מזרחי או אשכנזי. אני דווקא רואה בזה דבר טוב. טוב שילדים ישאלו על השורשים שלהם; טוב שהם ידעו מאיפה הם באים. אני רוצה שהילד שלי, איתן בן השישה חודשים, יהיה בראש ובראשונה יהודי גאה וישראלי גאה, אבל אני גם רוצה שהוא ידע שסבא אחד שלו הגיע מפאס שבמרוקו, העיר שבה נוסדה האוניברסיטה העתיקה בעולם והעיר שבה חי ופעל הרמב"ם; אני רוצה שאיתן ידע שסבתא שלו הגיעה מסאפי, עיר חוף מדהימה ומיוחדת, הידועה בכל העולם בזכות אומנות הקרמיקה המסורתית שלה, אומנות שהפכה לסמל של יופי ודיוק; שסבא נוסף מצד האימא הגיע ממרקש – עיר מרהיבה, שהיא גשר בין אפריקה לאירופה, מיזוג תרבותי שאין כמוהו בעולם, עם שווקים צבעוניים, ארמונות מפוארים ורוח תרבותית יוצאת דופן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> והרבה תלמידי חכמים יצאו ממנה. << דובר_המשך >> דן אילוז (הליכוד): << דובר_המשך >> והרבה תלמידי חכמים יצאו משם; שסבתא שלו מצד אימא הגיעה מטריפולי שבלוב, עיר עם היסטוריה יהודית עשירה של קהילה תוססת שהייתה עוגן של סוחרים, רבנים וחכמים, עיר שהייתה בעבר מוקד תרבותי וכלכלי של צפון אפריקה. אני רוצה שהוא יכיר את המורשת המפוארת שממנה הוא בא: פיוטים, חכמים, תרבות עשירה וסיפורי גבורה. זו לא חולשה, זו עוצמה. הבעיה האמיתית היא לא גיוון אלא הניסיון לכפות אחידות, הניסיון לייצר את הישראלי החדש בכור היתוך שהפך פעמים רבות לאלים, שהוא זה שגרם לפילוגים ולפערים בין העדות. במקום לחגוג את המורשת המפוארת של כל עדה ועדה, כפו אחידות מלאכותית שהביאה למתח וכאב. התיקון, חבריי, הוא לא להילחם בעבר או למחוק אותו; התיקון הוא בכך שכל אחד מאיתנו ידע שזה לא רק לגיטימי אלא שזה רצוי, רצוי שהוא יתחבר לשורשים שלו, למורשת המפוארת שלו. ככה נבנה את הפסיפס המדהים של החברה הישראלית. אם כולנו נהיה באותו צבע, אנחנו נהפוך לציור משעמם; אם לכל אחד תהיה יכולת להביא את הגוון שלו, אנחנו נראה פסיפס עוצמתי, מרהיב וייחודי. אני רוצה שהילד שלי לא רק ידע מאיפה הוא בא, אלא גם שיכיר את המורשת של כל הקהילות האחרות, שיוכל ללמוד עליהן מחבריו, שגם הם יהיו מחוברים לשורשים שלהם. הציונות שלו תהיה שלמה יותר כשהוא יכיר את פרדה אקלום, הגיבור הציוני מאתיופיה; התרבות שלו תהיה עשירה יותר כשהוא ישיר פיוטים כמו הפיוטים של רבי שלום שבזי מתימן; הכבוד שלו לנשים יהיה עמוק יותר כשהוא ידע את פועלה של פרחה ששון מעיראק; היהדות שלו תהיה שלמה יותר כשהוא יילמד את כתביו של הרב אליהו בן אמוזג מאיטליה. חבריי, אני מבין את הרתיעה מהשד העדתי. הוויכוחים בנושא יוצאים משליטה מהר מאוד. אבל הפתרון הוא לא לחזור לטעות האיומה של כור ההיתוך, הפתרון הוא לאחד את עם ישראל דרך החיבור לשורשים שלנו מתוך כבוד למורשת של האחר – לא מתוך פוליטיקת זהויות מרקסיסטית שמטרתה לייצר עוד פילוג, אלא מתוך אהבת ישראל, מתוך לאומיות בריאה, מתוך אהבה למסורת היהודית על כל גווניה ומורשתה המפוארת. רק כך נוכל להבטיח שהציונות שלנו ושהיהדות שלנו תישאר שלמה וחזקה לדורות הבאים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הפנים משה ארבל להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ששש, חברי הכנסת. << קריאה >>קריאות: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שקט, חברים, חברים, אפשר לנהל את הדיון מחוץ למליאה. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד חבר הכנסת נאור שירי, חבר הכנסת יוסף עטאונה, אני מציע שתאזינו בקשב רב לתשובת הממשלה על הצעת החוק של חבר הכנסת דן אילוז. ובכן, התשובה היא כדלהלן. << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – אתה חוצפן. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> סעיף – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא לא לא. חבר'ה, חברים, חברים, בבקשה לשמור על מינימום של דרך ארץ. חבר הכנסת נאור שירי, די. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בסדר גם מה שאתה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת נאור שירי, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אז מה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא יפה. אתה בקריאה שנייה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה, שקט. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מותר לי לדבר – – – מותר לי לדבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. זה מפריע לי. חבר הכנסת נאור שירי, קריאה שלישית. בבקשה לצאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> יופי, כל הכבוד. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לצאת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זה לא בסדר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בבקשה לצאת. אל תמשיך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עזוב, עזוב, אל תראו לי. לא רוצה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קצת דרך ארץ. איבדת את זה לגמרי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא ביקש – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא לריב – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברי הכנסת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – איזה חצופים אתם, באמת. (חבר הכנסת נאור שירי יוצא מאולם המליאה.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יאללה. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דן אילוז, סעיף 39א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה–1965, קובע מניעת השתתפות רשימת מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות, אם יש במטרותיה או במעשיה במפורש או במשתמע אחד מאלה: 1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; 2. שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה; 3. הסתה לגזענות. בהצעת החוק מוצע להרחיב את ההסדר לעניין זה ולקבוע כי הוא יחול הן לגבי רשימת מועמדים והן לגבי מועמד מתוך הרשימה בבחירות למועצה. עוד מוצע להוסיף את האפשרות לפסול רשימה או מועמד בשל עילה נוספת: תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל. התיקון המוצע מבקש להתאים את ההסדר החוקי הנוהג ביחס לפסילת מועמדים ורשימות בבחירות לכנסת לבחירות ברשויות המקומיות. הצעת החוק קובעת הסדרים ראויים לפסילת מועמדים תומכי טרור. כפי שמועמד בודד לכנסת עשוי להיפסל אם חלה לגביו אחת מהעילות, כך ראוי לגבי מועמד בודד למועצת רשות מקומית. אין סיבה לתת לו חסינות על מעשים שהמדינה רואה בחומרה רבה וחותרים תחת ביטחון המדינה ואזרחיה. כך גם לגבי הוספת עילה של תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. מדובר בעילה מתבקשת, ולא בכדי החליטה הכנסת שניתן לפסול רשימות לכנסת ומועמדים לכנסת בשל עילה זו. הצעות חוק דומות של חברי הכנסת פורר ומלביצקי עברו בקריאה טרומית בשבועות האחרונים. לאור זאת החליטה ועדת השרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להמשך שיח בוועדה בדבר פרטי ההסדר והאפשרות החוקית להחילו על מועמד בודד. אציע לחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. לחוק הזה התנגדו שלושה ח"כים. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף עטאונה להציג את התנגדותו. שלוש דקות לרשותך. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אדוני שר הפנים, אני מאוד מעריך אותך גם כמשפטן, גם כבן אדם. האם גם מועמדותו של בן גביר תיפסל? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> שנייה. שאל אותי חבר הכנסת מיקי לוי ביחס לסוגיה משפטית ספציפית על אדם מסוים שחלה עליו תקנת השבים, אם ההסדר הוא זהה להסדר שקיים בכנסת. לכאורה, לא אמורה להיות בעיה, אבל אני רוצה לומר באופן ברור: החקיקה לא מתייחסת בשום צורה למועמד ממגזר או מעדה או ממוצא אתני כזה או אחר; היא חלה על יהודים ומוסלמים ודרוזים וצ'רקסים באופן שווה. כך ראוי שחקיקה בכנסת תהיה. תודה רבה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מוסכם, אדוני. דבריך נרשמו בדברי ימי הכנסת ואנחנו נעשה בהם שימוש, כי אני מעריך אותך כמשפטן. שמעתם את דברי השר, גלעד? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, חבר הכנסת עטאונה, אתה רוצה לעלות? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עזוב, זה לא רציני. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא. הדברים שלו הם בסיס לבג"ץ – – – << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתנגד לחוק הזה ורוצה להזכיר למציע שבתחילת דבריו אמר שאנחנו נמצאים במצב חולני שבו תומכי טרור רוצים להתמודד, רוצים להיות חברי מועצות, ראשי ערים. ואני פונה אליך, דן: אין יותר חולני ממצב שבו אתה והקואליציה נמצאים פה – מהבחינה הזו, תמיכת טרור – אתם היחידים בבית הזה שיושבים סביב שולחן אחד בממשלה בקואליציה שיש בה נציג ציבור, שר, שמורשע בטרור. אז מי תומך טרור כאן? אבל לפי דעתי זה הפך לטרנד בתקופה האחרונה בחוקים האלה בשם המאבק בטרור. יש חוק למאבק בטרור בספר החוקים של מדינת ישראל. אתם מתעלמים ממנו וכל יום מביאים חוק אחר. זה התחיל מחוק המורים במאבק בטרור, זה הפך אחר כך – לידך, אופיר כץ – הרחבת עילת הפסילות לחברי כנסת ערבים – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא ערבים, תומכי טרור. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – זה עבר לסטודנטים, זה עובר – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> אתה אומר שכל ערבי הוא תומך טרור. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – למרצים, וזה – – – << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> לא כתוב בחוק ערבי. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל מי שתומך בטרור בינתיים הוא 68 חברי קואליציה שנותנים לגיטימציה ותמיכה לשר מורשע בטרור. אני רוצה להגיד לך דבר אחר. אם קראת את ההצעה שלך, רק לפני שבוע היה דיון בוועדת הפנים. יש הצעה אחרת שמתייחסת לאותו דבר, לאותה תכלית, לפחות מבחינת הצעה, אבל זה הפך טרנד אצלכם להסית נגד האוכלוסייה הערבית בשם המאבק בטרור. בינתיים מי שתומך בטרור זה מי שיושב סביב השולחן הזה. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו לא נהיה ערבים כבקשתכם בשום פנים ואופן. אנחנו מייצגים עמדות פוליטיות – – << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> אל תתמוך בטרור והכול בסדר. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – בצורה חד-משמעית. אם אתם רוצים להיאבק בטרור, קודם כול שתהיה לכם עמדה מוסרית כלפי האיש המורשע בטרור היחידי בתוך הבית הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבריי חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – מניעת השתתפות של מועמד או של רשימת מועמדים בבחירות), התשפ"ד–2023. סדרנים, בבקשה להודיע לחבר הכנסת נאור שירי להיכנס להצבעה. ההצבעה היא הצבעה שמית, בבקשה. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – אינו נוכח גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח משה ארבל – בעד יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – אינו נוכח אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – אינו נוכח בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה נוכחת רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – אינו נוכח ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – אינו נוכח טלי גוטליב – בעד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – אינה נוכחת בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – אינה נוכחת ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – נגד אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – אינו נוכח בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אחמד טיבי – נגד יוסף טייב – בעד אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת מתן כהנא – בעד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח משה סולומון – אינו נוכח לימור סון הר מלך – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת משה סעדה – בעד גדעון סער – אינו נוכח מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – אינו נוכח צביקה פוגל – בעד עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת מטי צרפתי הרכבי – נגד אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – בעד גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח שמחה רוטמן – בעד עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סיבוב שני, בבקשה. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – אינו נוכח ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – אינו נוכח ישראל אייכלר – אינו נוכח קארין אלהרר – אינה נוכחת זאב אלקין – אינו נוכח יעקב אשר – אינו נוכח אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – אינו נוכח מישל בוסקילה – אינו נוכח דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – אינו נוכח ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – אינה משתתפת בהצבעה רם בן ברק – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח אליהו ברוכי – אינו נוכח ששון ששי גואטה – בעד מאי גולן – אינה נוכחת יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – אינו נוכח אבי דיכטר – אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח שרן מרים השכל – אינה נוכחת יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – אינו נוכח אוהד טל – אינו נוכח יעקב טסלר – אינו נוכח חילי טרופר – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – אינו נוכח מירב כהן – אינה נוכחת ישראל כץ – אינו נוכח רון כץ – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – אינו נוכח מיקי לוי – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – אינו נוכח סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת שלי טל מירון – אינה משתתפת בהצבעה יונתן מישרקי – אינו נוכח חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – אינה נוכחת בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – אינו נוכח יבגני סובה – אינו נוכח צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד אופיר סופר – אינו נוכח אורית מלכה סטרוק – אינה נוכחת גדעון סער – אינו נוכח חמד עמאר – אינו נוכח עודד פורר – אינו נוכח יצחק פינדרוס – אינו נוכח יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת שלמה קרעי – אינו נוכח אליהו רביבו – אינו נוכח משה רוט – אינו נוכח עידן רול – אינו נוכח אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת אלון שוסטר – אינו נוכח אלעזר שטרן – אינו נוכח מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת נאור שירי – אינו נוכח פנינה תמנו – אינה נוכחת << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האם יש חברי כנסת נוכחים באולם שרוצים להצביע ולא הצביעו? אין חברי כנסת. תמה ההצבעה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 37 בעד, 14 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון – מניעת השתתפות של מועמד או של רשימת מועמדים בבחירות), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) (תיקון מס' 35), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת העבודה והרווחה. מסקנות ועדת החוקה, חוק ומשפט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, אוהד טל, צביקה פוגל, עודד פורר ומשה פסל בנושא: הקלות במבחני הלשכה ללוחמי המילואים. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << הצח >> הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק) << הצח >> [הצעת חוק פ/1118/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק), של חבר הכנסת איימן עודה וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה להציג את הצעת החוק, בבקשה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה בא לפה, איימן עודה? למה אתה בא לפה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, נא לאפשר לו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה בא? הוא רוצה לבטל את חוק הלאום. רוצה לבטל, איימן עודה, תומך טרור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מי שנאם קודם לכן – יש כאן משקפיים שנשכחו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא להאמין, ואנחנו מפריעים לו. << דובר >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כל הפרעה – אני מבקש שתנהל את זה בצורה נכונה והוגנת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> כל הפרעה – אני אפריע לך עד שלא תהיה פה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אדוני, זה החוק. ישראל מדינת הלאום היהודי – ביטול החוק. ביטול החוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, נשיאות הכנסת אישרה את הנושא הזה וזה עולה כאן. נא לאפשר לו לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ויש להתבייש בעניין. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אדוני היו"ר, גם אתה חלק מהנשיאות, אז יש להתבייש שאישרתם את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הנשיאות אישרה זאת, וכרגע אני מבקש לאפשר לו לדבר ברציפות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישו לכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך עשר דקות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תתביישו. תתביישו לכם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש לאפשר לו לדבר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא מפריעה לו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מפריעה לו להיות פה, אני לא מפריעה לו לדבר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא עמיתה שלך. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – בשביל להסיר כל ספק, יש לי עמדה מאוד מאוד מגובשת על זה שהיהודים הם עם ומגיעה להם זכות להגדרה עצמית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תודה רבה, לא ידעתי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה מגובש. יחד עם זאת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> יש לי את הזכות להיות במדינת היהודים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> די כבר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יחד עם זאת – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מדינת הלאום היהודי. הקדוש ברוך הוא רצה את זה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש, כבוד היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני קורא אותך לסדר קריאה ראשונה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מן הסתם מתנגד לעליונות – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אין לי עליונות, וזו המדינה שלי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – של עם מול עם אחר. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אף אחד לא מדבר על עליונות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני תומך בשוויוניות בין העמים, הן ברמה האזרחית והן ברמה הלאומית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה שווה זכויות לי. יש כאן שוויון זכויות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה ראשונה. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> עוד פעם. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז ראשונה וחצי עכשיו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> ראשונה, ראשונה. לא לבכות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני חושב שמדינת ישראל מאז ומתמיד נמצאת בצומת הדרכים הגדול ביותר: האם היא מדינה טבעית או שהיא מדינה מלאכותית? האם היא חלק טריוויאלי מהמזרח או שהיא מבצר צלבני? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מדינת הלאום היהודי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זו שאלה רטורית. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> האם היא חלק מהעליונות או חלק מהשוויוניות? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> מה אתה עושה פה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> התשובה שלי בעניין הזה היא שבשביל לפתור את הבעיה הזו – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איזו בעיה, שרוצחים אותי? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – היא צריכה להתפייס בעיקר עם הילידים – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – החבר שלך רוצח את העם שלי? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – עם בני המקום. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> רג'וב, החבר שלך, הורג אותי ורוצח את העם שלי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז גם אנחנו נפריע, שתעצרו את הזמן. זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב, אני מבקש לאפשר לו. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר כרגע. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> סתימת הפיות הזו לא יכולה להיות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה על העזרה. תודה על העזרה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> צריך לקרוא אותה לסדר. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא – זו סתימת פיות מכוונת נגד חברי הכנסת הערבים. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> תגיד לי, גלעד – דבר עם תומכת הטרור שיושבת לידך. דבר עם תומכת הטרור שיושבת לידך. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה זה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עצרתי את הזמן. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, היא – זה לא יכול להיות. היא נואמת או אני? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברת הכנסת גוטליב. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> קריאה שלישית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני חושב שבשביל לפתור את הסוגיה הזו צריך לעשות את הדבר הכי חשוב שיש, והוא הפשרה ההיסטורית עם בני המקום, עם הילידים – זה העם הפלסטיני – בכל מקום בעולם וביתר שאת עם הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. אז יש את חוק הלאום, וחוק הלאום אומר בצורה ברורה שיש עם עליון ויש עם נחות במדינה הזו. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה שווה זכויות פה. אתה שווה זכויות. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש עם עליון שכל מוסדות המדינה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אתה שווה זכויות פה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שייכים לו – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ויש עם נחות. יש עם שיש לו זכויות יתר ויש עם שהוא בעצם נתין. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לך יש זכויות יתר. תומך טרור בכנסת ישראל – זכות יתר, אכבר זכות יתר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש עם שמגיעות לו זכויות לאומיות ויש עם שיש לו זכויות של נתינים. ומה גם בחוק הלאום? השפה הערבית, שהיא השפה הכי טבעית במרחב הזה – מאז שנת 1922 היו שלוש שפות רשמיות: השפה הערבית, השפה העברית והשפה האנגלית. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> היה גם את הספר של – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מדינת ישראל, מאז השנה הראשונה – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> גם צ'רצ'יל היה ב-1922. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ביטלה את העובדה שהשפה האנגלית היא שפה רשמית – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – של צ'רצ'יל, ואז הבנו – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> סליחה, כבוד היושב-ראש, זה לא יכול להיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה היה? הינה, עכשיו אני – מעכשיו יהיה פה שקט. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא רוצה לבטל את חוק הלאום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הוא אומר שאנחנו עליונים. יש לו יותר זכויות מאשר לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, את יכולה להתנגד. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מבקשת להתנגד, אני מבקשת להתנגד לחוק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – במליאה. אי-אפשר יותר עם סתימת הפיות הממוסדת והלא-ספונטנית לחברי הכנסת הערבים. עוד שנייה תוציא אותי ולא אותה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני מבקש עוד שתי דקות עכשיו. אני לא מצליח לדבר, כבר עברו חמש דקות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> קריב, למדנו ממך. למדנו ממך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את בקריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> בסדר. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, הייתה ראשונה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הייתה בראשונה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן, ושנייה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא רשום. בשנייה? << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> המורה, הוא מתבכיין. כן, כן התלמיד – כן, אני בוכה, קריאה שנייה, כן, בבקשה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אבל מדינת ישראל – אה, אז השפה הערבית – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היום זה היום העולמי לשפה הערבית, היום, 18 בדצמבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> החליט כבוד השר יריב לוין, חוק הלאום, החליט שהשפה הערבית היא לא שפה רשמית במדינת ישראל. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא יודע מה קרה בשנת 2018, לא יודע מה עשתה, מה פשעה השפה הערבית בשנת 2018 – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טלי, להזכיר לך, את בקריאה שנייה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – בשביל למנוע ממנה להיות שפה רשמית. אבל כל החוקים הללו, יש להם מסר לאזרחי המדינה, מסר שיש עם עליון ועם נחות. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זה לא עובד – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> והמסר הזה מחלחל בתודעה של תלמידי בתי הספר, גם היהודים וגם הערבים. וכשהתודעה של הציבור היא שיש עם עליון ועם נחות – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – אפשר לפגוע בעם הנחות בכל המישורים, כולל במישורים האזרחיים והכלכליים. למה? כי הם עם נחות; כי המדינה הזו נבנתה – זו הפילוסופיה של הקמתה – והיא נשארה, ומאז חוק הלאום ביתר שאת של עם עליון מול עם נחות, שזה העם הערבי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, את רוצה לצאת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את רוצה לצאת? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> לא, אני רוצה שתעזרו לי לשמור על כבוד העם שלנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם אחרונה. פעם אחרונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני לא צריכה לבד לעשות את זה. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> למה? אבל מותר לה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> וואי, איזה מלשנים אתם – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, סליחה, זה לא יכול להיות. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> מה קורה פה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תעזרו לי לנהל את המליאה. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני לא דיברתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ווליד, אל תעזור לי. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הם מלשנים ובכיינים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> זה לא לעזור לך, זה לדרוש ממך להפסיק את האפליה הזאת של חברי האופוזיציה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה עוזר לתומכי טרור? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גלעד, אולי תפסיק להגן עליו? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> למה אתה עוזר לתומכי טרור? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה שלישית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אתם מפלים את חברי האופוזיציה, כולכם. זה לא יכול להיות. היא לא סותמת את הפה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> זה לא רק חוק הלאום, זה בכנסת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה. << קריאה >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אני קריאה שנייה? << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני בקריאה שלישית. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל היא סותמת את הפה – – – << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – – 11 שניות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני סוגר את הזמן – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> באמת, איזה רמה, אני בקריאה שלישית – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> תן לו שתי דקות עכשיו. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: מטומטמת, תפחיתי – – – יא סתומה, תצאי החוצה.) << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> הלכת להלשין? גברת מלשנית, תומכת טרור. (חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.) << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: יא סתומה, תצאי החוצה.) אני מבקש, תן לי בבקשה שתי דקות נוספות, כי ממש – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אחליט כמה לתת לך. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – כי ממש גזלו מהזמן שלי. << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> שלוש, שלוש דקות, אני מדדתי. << דובר_המשך >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה להוסיף עוד משהו לגבי מה זה מדינה טריוויאלית לבין מה שנקרא מבצר צלבני או נטע זר. להיות שרתים של הקולוניאליזם בעולם זה להיות נטע זר; זה להגיד לנו: אנחנו לא חלק מהמזרח, אנחנו לא חלק מהשוויוניות, אנחנו לא מכבדים את העם הפלסטיני, אנחנו לא מכבדים את עמי האזור, אנחנו משרתים טובים למערב. פעם שאלתי את כל חברי הכנסת ועכשיו אני רוצה לשאול אותם – לא רוצה לדבר על השנה האחרונה, כבוד השר משה ארבל. כבוד השר משה ארבל, אתה בקי בהיסטוריה, ואני מכבד את זה. תגיד לי למשל משהו בהיסטוריה. אני מבין למשל, כשנאצר הלאים את תעלת סואץ, למה צרפת ואנגליה כעסו – לקח מהן את היתרונות שלהם. אבל למה ישראל נכנסה למלחמה? אני חושב שצריך לענות על השאלה הזו. צרפת – מבין, מתנגד אבל מבין; אנגליה – מתנגד אבל מבין. תעלת סואץ זה 300 ק"מ מגבול ישראל, 300 ק"מ בשנת 1956. מה לישראל עם זה? להגיד: אנחנו משרתים של אחרים נגד משטרים? זו תשובה, אבל זה לא עושה ממנה מדינה טבעית, טריוויאלית ושוויונית לאזור. זה משרתים. אותו דבר בשנה האחרונה. אני הקשבתי לנאום נתניהו בקונגרס. מה הוא אמר לאמריקנים? אמר: אני אעשה לכם את העבודה. אני אעשה לכם. יש לכם בעיה עם הציר הזה של סין? של רוסיה? אני אעשה לכם את העבודה, זהו תפקידי. בשביל להיות מדינה טבעית, אני חושב שצריך ללכת למקום אחר לגמרי ולהגיד: אנחנו חלק מהמזרח. מגיעה לפלסטינים מדינה לצד מדינה, לחיות בשלום עם עמי האזור, להיות מדינה טבעית, מדינה של דמוקרטיה ושוויון, מדינה שוחרת שלום. אבל המדינה, בכל צומת דרכים הלכה לכיוון אחר, לכיוון של משרת – אומנם משרת טוב, כנראה, אבל משרת. אנחנו בני חורין וצריכים להיות בני חורין ולא משרתים. חוק הלאום הוא חלק מהתפיסה הזו – לא להיות טריוויאליים, לא להיות טבעיים, לא להיות שוויוניים אלא להיות עליונים באזור הזה. וזה מתכון לפגיעה באזרחים. השוויון, בעיקר הצדק, הוא המתכון לחיים נורמליים, חיים של שפיות בין שני העמים. החוק הזה כל פעם הועלה בשנה האחרונה בהקשר של הדרוזים. אומרים: נהרג דרוזי, אז צריך לבטל את חוק הלאום, צריך לשנות משהו. אני רוצה להגיד: אבל הכיוון צריך להיות אחר לגמרי, כיוון שוויוני ולא גזעני, כי אני אומר – אומר לדרוזים, אומר למוסלמים, לנוצרים, אומר ליהודים, שהמדינה הזו, שמאז 48' עד עכשיו לא הקימה יישוב אחד של ערבים – לא מוסלמים, לא נוצרים, לא דרוזים – אחד של ערבים, היא לא נבנתה בפילוסופיה של עמים אחרים אלא בפילוסופיה שלה היא נבנתה, של עם אחר, של עם אחד ויחיד, שזה העם היהודי. לכן היא בנתה 980 יישובים חדשים רק ליהודים ואפס לכל הערבים, כולל הדרוזים. ולפני חודשיים מישהו הציע לבנות כפר דרוזי בגדה המערבית, ולפני שבוע מישהו הציע בעזה. הדרוזים, שהם חלק אינטגרלי מהעם הערבי, (אומר בערבית: חלק מהבשר והדם שלנו, המשפחה שלנו, האנשים שלנו והאחים שלנו,) – התפיסה הגזענית הזו נגד כל ערבי באשר יהיה ונגד כל דמוקרט באשר יהיה – אני פונה לקבוצה הזו של מרכז-שמאל ואומר להם: ההפיכה המשטרית המודרנית התחילה בחוק הלאום, ואם לא נדע לשלב כוחות יחד על בסיס של צדק, של שלום ושוויון, נהיה מפולגים, הם ינצחו, הפשיסטים ינצחו, וזהו המבחן; לא לבקש מאיתנו להיות ערבים טובים, שלא מדברים על הסוגיה הכללית, מעניינים אותנו רק עניינים אזרחיים גרידא, אלא לכבד אותנו כעם, לכבד אותנו – אתם יודעים מה? כאזרחים, כי האזרח מדבר על השלום ועל הכיבוש, האזרח מדבר על דמוקרטיה ועל רודנות, האזרח מדבר על איכות סביבה, האזרח מדבר על כל הסוגיות. מי שמבקש מאיתנו לחדול מזה, הוא לא רק פוגע בשייכות הלאומית שלנו אלא גם באזרחות שלנו. אני קורא לבטל את חוק העליונות היהודית, את חוק הלאום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא לא, ארבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השר משה ארבל לענות. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> על פי בקשתו של השר ארבל. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה אתה אמרת, אני לא אומר. בכבוד, כבוד השר. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> דווקא משה צריך לענות. << דובר >> שר הפנים משה ארבל: << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לבקשתי משר המשפטים, ביקשתי לעלות ולהשיב על הצעת החוק הזו של חבר הכנסת איימן עודה. אני רוצה לומר, בחזון הזה שאתה הצגת, וגם פנית אליי באופן אישי – לספר על האירוע שקרה אתמול בערב. לרבות הסכמי אוסלו, היה ברור לכולם שחופש הדת יישמר; שאנשים שרוצים להיכנס להתפלל במקומות קדושים, יוכלו לעשות את זה. בניגוד לעמדת צה"ל וללא תיאום – וזה דבר חמור – נכנסו אתמול חסידי ברסלב להתפלל בשכם בקבר יוסף. התגובה שהם קיבלו היא יריות. נפצע נהג ערבי ישראלי על ידי טרוריסטים, והצורך להיכנס להתפלל, לזכות בחופש הדת, דבר שהוא כל כך טריוויאלי, לא מתקיים. עכשיו, אני חושב שהקושי הגדול באותו שיח על מדינה פלסטינית לצד הדרישה לדמוקרטיה ושוויון הוא שזו מדינה שתאמר "יודן ראוס", זו מדינה שתוציא את היהודים החוצה. זה תהליך שהוא מנוגד לכל מה שאפשר בכלל להכיל היום בעולם דמוקרטי ומערבי, ורוצים להשתמש בעצם בטענות השוויון והדמוקרטיה כדי לקדם מדינה שתאמר באופן מפורש שיהודים בחוץ. כשיהודים רוצים להתפלל, חופש הדת שלהם נפגע. אני אומר, באותו קול, צריך גם להשמיע את זה. אני כן רוצה לומר שלנו באופן אישי הליך חקיקת חוק הלאום היה תהליך מורכב. עמדתו של יושב-ראש ש"ס הרב דרעי הייתה שגם אם נחוקק את עשרת הדיברות בחוק-יסוד, לעולם לא נדע מה בית המשפט יעשה מהם. לצד זה, התבקשתי בזמנו ללכת יחד עם הרב בן צור לביתו של חכם שלום כהן, ראש ישיבת פורת יוסף, נשיא מועצת החכמים, ולעבור איתו על נוסח החוק, מתוך אמונה שמי שנוטל עצה מהזקנים לא נכשל. הדבר שהוא התעקש עליו הוא שאנחנו נשמר את המעמד של השפה הערבית ולא נפגע בה. הדבר הזה עוגן – אתה יכול לשאול גם את חבר הכנסת לשעבר ד"ר יוסף ג'בארין, שאותה אמירה ואותה עמדה על ידו נשמרה באמת מתוך תפיסת עולם שאנחנו מאמינים בה, כאנשים מאמינים, שחביב אדם, כל אדם, שנברא בצלם. לצד זה, הזכות של מדינת ישראל להגן על עצמה, גם ביחס להיסטוריה שהעלית – באוקטובר 73', מדינה שהותקפה, מדינה שעמדה בסכנת חיים והייתה צריכה להגן על עצמה – – – << קריאה >> איימן עודה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> לא דיברתי על 73', דיברתי על 56'. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> אז אני אומר שוב, גם האתגרים הללו וגם חילוקי הדעות הללו בסופו של דבר צריכים לבוא מתוך אמונה בצדקת הדרך, כדבריו של מנחם בגין המנוח, שאנחנו פה לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות – אותה הבטחה אלוקית שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, אביהם של כולנו: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". עמדת הממשלה – להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> לבקשת יושב-ראש הקואליציה, אנחנו נמשיך כמה דקות נוספות בהלכות החנוכה. אתם תדעו אותן ישר והפוך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> השר ארבל, יש לך מה לומר לנו – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עד חנוכה נדע את הכול. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> לא. עם כל הכבוד להלכות חנוכה, מילה על עקרון השוויון, על המעמד הרשמי של השפה הערבית, משהו. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> אתה יודע מה? אני כן ארצה – התייחסתי למעמד הרשמי של השפה הערבית. צר לי שלא הקשבת. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תיקון המעמד. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> עקרון השוויון, אין ספק שיש לו ערך חשוב מאוד. הבעיה הגדולה, העצומה, היא – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עוד פעם בג"ץ? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> לא לא לא לא. אני לוקח אותך ברצינות. כשהכנסת החליטה לא לעגן בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו את ערך השוויון, זה לא כי היא התנגדה לשוויון – היא התנגדה למה שהפסיקה יצרה משוויון. בסופו של דבר – אני אתן דוגמה: בעניין עפולה אני עתרתי לטובת קיום אירוע בהפרדה לציבור החרדי במרחב הציבורי. העתירה שלי הייתה בשם השוויון, והיא התקבלה. << קריאה >> מרב מיכאלי (העבודה): << קריאה >> כשאין בחוק הישראלי שוויון לנשים. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> והעתירה שהייתה קודם הייתה בשם השוויון, וגם היא התקבלה. אז מהו שוויון? זה מושג חמקמק שיוצק לתוכו תוכן פוליטי. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> במדינה יהודית זה לא חמקמק. אז בשביל זה שלא יהיה שוויון. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> ולכן העיקרון הזה צריך להיות כזה שבאמת מאפשר את אותו מרחב חיים משותף. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> תביא הצעה. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> בין היתר, אנחנו נשמח מאוד לאמץ את השיטה האמריקאית – שאגב, התקבלה בבג"ץ רובינשטיין, ולאחר מכן גם על ידי הנשיא דאז גרוניס, שלא ראה פגיעה בשוויון כאשר הרוב נותן זכויות יתר למיעוט. הדבר הזה לא מתקיים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עקרון השוויון בפני החוק. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> אנחנו מוצאים את עצמנו בפגיעה פעם אחר פעם במיעוט בשם אותה קריאה לשוויון, כן, חד-משמעית. המיעוט החרדי לא זוכה להגנות שהוא היה אמור לזכות להן. הוא לא זוכה לאפשרות – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> המיעוט החרדי? << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> טוב. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> תתפלא. אנחנו אומנם חברים בקואליציה, אבל אנחנו מיעוט במדינה. כשצריכה לבוא לפה הצעת חוק של חברת הכנסת לימור סון הר מלך לאפשר לתלמידים ללמוד תארים מתקדמים בהפרדה בשם אותו עיקרון שקרא לעצמו שוויון – והוא עיקרון פוליטי מובהק – בשם מה אנחנו מדברים? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אז אני אומר לך משהו. אם לא הייתם אולי מנסים שיהיו קרונות נפרדים בתחבורה ציבורית, אז לא היינו חוששים ממוסדות בהפרדה. << דובר_המשך >> שר הפנים משה ארבל: << דובר_המשך >> ולכן אני חושב שהצורך שלנו הוא דווקא לא להכריע. כשמרכיבים חוקה לא מרכיבים אותה באמצעות פסיקה; כשמרכיבים חוקה, מרכיבים אותה באמצעות הסכמה לאומית רחבה, באמצעות הפרלמנט. יצירת חוקה באמצעות פסיקה ללא הסכמת הפרלמנט מולידה תולדות ועיוותים שכאלה, שמביאים אותנו עד הלום להמשך אותם הוויכוחים. אשר על כן, אני חוזר על דבריי האמורים וקורא לכנסת להתנגד להצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היוזם, תרצה להשיב על ההתנגדות? היוזם. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק). ההצבעה תהיה הצבעה אלקטרונית. נא לתפוס מקומות. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 13 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – ביטול החוק), לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 13 בעד, 49 מתנגדים. אם כן, אני קובע שההצעה לא עברה. << הצח >> הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4657/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, לפני שנעבור להצעת החוק, כמנהגי, אנחנו לא שוכחים את החטופים כל יום, כל שעה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבריי, אני מבקש שקט במליאה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לובש את החולצה של גיא אילוז, זיכרונו לברכה, בן 26 מרעננה, אדם של מוזיקה, אהבה ושמחת חיים. גיא יצא לחגוג עם חבריו במסיבת הנובה ברעים כאשר החל ירי הטילים. גיא וחבריו ניסו לברוח. במצלמות הגוף של מחבלי חמאס תועד ג'יפ שבו נסעו כמה אנשים וביניהם גיא, עד שהמחבלים פתחו באש לעברם. גיא הצליח להימלט כשהוא פצוע, התקשר למד"א ודיווח על חוליית מחבלים – כל זה בעודו מחפש מסתור. בשיחה מרגשת עם מוקדנית מד"א ביקש גיא לעלות את אביו לשיחה ואמר: אבא, אני רק רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, חברים. חברי הכנסת, אני מבקש שקט במליאה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אביו מישל יצא לחפש את גיא באזור העוטף, אך לא מצא אותו. לאחר כיומיים איתר את הג'יפ של בנו מלא בכתמי דם, אך ללא סימן מגיא. תחילה הוגדר כנעדר ולאחר מכן כחטוף. התקווה לשובו התנפצה כאשר ב-30 בנובמבר 2023 נמסר למשפחתו שגיא נרצח בשבי חמאס, וגופתו נותרה מוחזקת בידיהם. מיה רגב, שהייתה שבויה לצד גיא בבית החולים בעזה, חשפה שגיא מת מפצעיו לאחר כשמונה ימים בשבי. פרטי המקרה המחרידים מעידים כי נורה במהלך חטיפתו ונפטר מהפציעות. גיא היה מוזיקאי בנשמתו – נגן גיטרה, טכנאי קול ואדם שאהבת המוזיקה הגדירה את חייו. הוא עבד עם אומנים מוכרים כמו מתי כספי, שלום חנוך ולהקת היהודים. בבית הספר שבו למד מספרים על אדם שמחובר לכולם וכולם אליו, שמילא את סביבתו באהבה, אושר וצחוק. לגיא ולמשפחתו מגיע שיוחזר הביתה לקבר ישראל יחד עם כל 100 החטופים, ובתוכם ילד, תינוק וקשישים. הצעת החוק שאני מביא היום היא הצעת חוק שמבקשת להעדיף את אנשי המילואים בקבלת קרקעות בהיקף של 30% עד 70% מהקרקעות הזמינות לבנייה עצמית, עוד 10% לתיעדוף נכי צה"ל, ובתיקון עתידי של החוק הזה אנחנו נכניס גם את אנשי הקבע. אופיר, אופיר, החוק הזה קיבל דחייה של שבוע, אתה שומע? אופיר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אופיר. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> החוק הזה קיבל דחייה של שבוע. אני מנמק אותו היום ומביא אותו להצבעה בשבוע הבא. אני מקווה שבשבוע הבא זה יהיה בתמיכה ממשלתית, כי החוק הזה חשוב והוא מוסכם, בקונסנזוס. אז היום אני מנמק אותו, ובשבוע הבא נביא להצבעה. נכבד אותם, כי הם ביקשו שבוע דחייה, בוועדת שרים. החוק הזה, אין הרבה מה לפרט בו, אבל אני רוצה להגיד לכם שהיום חברי כנסת מהליכוד, מהקואליציה ומהאופוזיציה קיימנו דיון על המצב של זמינות קרקעות בגליל. ראינו מ"פ של פלוגת הנדסה שמאות ימים בלבנון, ורוצה לגור במגרש ביישוב שאין בו גן ילדים, כולם מזדקנים, ומה שאומר לו רמ"י הוא שעל המגרש הוא ישלם 2.1 מיליון שקל, על זה עוד 500,000 שקל פיתוח, ועל זה עוד כ-2 מיליון שקל עלות בנייה. מאיפה החייל הזה, המ"פ, יביא 4.5 מיליון שקל רק כדי לבנות בית בגליל? רצינו לדון על בעיית ההתיישבות בגליל ביוזמת קרויזר, גואטה, קלנר ושוסטר. כל הבית הזה מזדעזע שרשות מקרקעי ישראל לא דואגת למי שצריך. ראש הממשלה אומר: ניתן קרקעות לאנשי מילואים, ואין למי לתת הוראה, כי רשות מקרקעי ישראל עושה מה שבא לה. רשות מקרקעי ישראל גם לא באה לדיון היום. גם משרד השיכון לא בא לדיון היום. מבזים את הכנסת, מבזים את חברי הכנסת, מבזים את עבודת הכנסת. מה יש למינהל מקרקעי ישראל להסתיר מהכנסת שהוא לא בא לדיון? אילו החלטות הוא מקבל במחשכים? איך הוא לא מקיים מדיניות ממשלה, החלטות ממשלה מיוני ומספטמבר – של הממשלה הזאת – בדבר הענקת קרקעות לאנשי מילואים בהנחה? זה לא מיושם. שאלנו שאלה פשוטה: כמה קרקעות – עליזה, בואי תנאמי איתי פה. עליזה, בואי, תעזרי לי כאן קצת. << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> היא בעדך. היא בעדך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אומרת לו על החוק. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> את אחלה. את אחלה. << קריאה >> שר הבריאות אוריאל בוסו: << קריאה >> אני לא צריך להשיב לו, נכון? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא. אנחנו נצביע בשבוע הבא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. ההצבעה תהיה בשבוע הבא. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל כשאתה משיב בשבוע הבא תקרא לי כדי שאני אוכל להגיד משהו. אל תשכח. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> איך אפשר לשכוח אותך, ביטון? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. מינהל מקרקעי ישראל לא מבצע החלטת ממשלה מספטמבר, שראש הממשלה מעורב בה, לתת מגרשים בזול, ואז הוא מוצא פטנט: תקרת ההנחה – 900,000 שקל. עכשיו, כשקבעו את 900,000 השקלים, אמרו: אם המגרש יעלה מיליון שקל, ניתן הטבות ב-900,000 – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> העלו אותו ב-2. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן – ניתן אותו במיליון שקל, 100,000 שקל הוא ישלם, והמדינה סבסדה 900,000 שקל. מה עשה המינהל? עשה שמאות למגרש של 2.1 מיליון. מה הוא יקבל מהמינהל? 900,000. כמה הוא צריך לשלם? 1.2. ואותו מגרש נמכר שלושה ימים קודם באותו מקום בשמאות אחרת, ב-1.5 מיליון. אז מה המינהל נתן? ומה אנחנו נגיד על האון שהזהרנו? השמאי אמר: הקרקעות – 1.3 מיליון, 1.5 מיליון. מכרו בהאון קרקעות ב-2 מיליון שקל, 3 מיליון שקל ו-4.6 מיליון שקל, לפני פיתוח, לפני אגרות, לפני עלות הבנייה. מי קנה את המגרשים בהאון? שאלנו שאלה אחרת: כמה מגרשים במלחמה – עם עדיפות ללוחמים ולאנשי קבע – כמה מגרשים המינהל מכר השנה בצפון? אלה מספרים של בושה. הם מסתירים את המספרים. זה נע בין כמה עשרות ל-100, 200. הם מקפיאים את ההתיישבות. גני ילדים נסגרים ביישובים, כולם מזדקנים. הגיעה עובדת סוציאלית היום, בעלה לוחם, גרה בצפון, גרה ביישוב, רוצה לגור ביישוב שהיא נולדה בו, רק להישאר ליד ההורים. בעלה במילואים. היא קונה מגרש, אבל היא עובדת סוציאלית. היא אומרת בכנות: אני מרוויחה 6,000 שקל, ואומרים לי שהמגרש יעלה 2.1 מיליון, הפיתוח – עוד 0.5 מיליון, והבנייה – עוד 2 מיליון. מאיפה אני אביא 4 מיליון? על 6,000 שקל הבנק נותן משכנתה של 3,000 שקל. עובדת סוציאלית, מורה, מטפל, מדריך נוער, אנחנו לא צריכים בצפון? עם הטראומה, עם המשבר, אנחנו לא צריכים פסיכולוגים ציבוריים? אנחנו לא צריכים מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת? איך נביא אותם אם המגרשים עולים 4 מיליון שקל? אבל הדבר החמור ביותר לגבי רשות מקרקעי ישראל הוא שזו אוטונומיה, אוטונומיה שעושה מה שהיא רוצה. אסור שבמדינת ישראל פקיד יעשה מה שהוא רוצה, בכיר ככל שיהיה. הוא היה צריך לבצע מדיניות ממשלתית, והמדיניות הממשלתית אמרה בבירור: תן לאנשי מילואים הנחה גדולה, תן מייד, ותשווק אלפי יחידות השנה. כמה הוא שיווק? עשרות, אולי מאות במגזר הכפרי. הדבר הזה חמור. כל הכנסת צריכה לרתוח גם על ביזיון הכנסת, על עזות המצח לא להגיע לכנסת. מי שחושב שבגלל שהוא לא בא לכנסת הנושא יושתק, הוא טועה: א. בכל שבועיים, שלושה יהיה דיון על מינהל מקרקעי ישראל; ב. אנחנו נחקור ונראה מה נעשה שם במחשכים, מה הם לא מגלים לנו, למי הם כן שיווקו יחידות דיור, למי הם נתנו יחידות דיור בהנחה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני אגיד לך – ובלי חלילה שאני אהיה מואשם בגזענות – יש יישוב, אופיר, יישוב יהודי שנקרא כמון, ולידו יישוב שנקרא כמאנה, והוא לא יהודי. פה זה עולה 1.1 מיליון – פה זה עולה 250,000. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> חס ושלום, לא אכפת לנו שתעזור גם לערבים ולדרוזים, אבל למה הוא יקנה ב-200,000 שקל מגרש וזה ב-2.2 או ב-3 מיליון? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קצין וחייל שלא היה בבית שנה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מצאו מנגנון לתת מגרש ב-200,000 שקל, ולא יודעים לתת את אותו מגרש 100 מטר ליד. ב-2 מיליון שקל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בהחלט. תודה. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תן לי משפט סיום, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה חשוב. זה נושא חשוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, נושא חשוב בהחלט. נושא חשוב, חוק חשוב, וחייבים שהוא יעבור. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> החוק שלי לתעדף את אנשי המילואים יובא להצבעה בשבוע הבא, ואנחנו נכניס את אנשי הקבע – לתת להם 30% עד 70% עדיפות בקרקעות מדינה לבנייה עצמית. אנחנו נצביע עליו בשבוע הבא, והמשיב יקרא בשמי כדי שאני אוכל להשחיל מילה לפני ההצבעה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. בהחלט כל חוק שמסייע לחיילי המילואים בעת הזאת הוא מבורך, וזה חשוב. אם כן, אין הצבעה על החוק הזה. << הצח >> הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4537/25; נספחות.] (הצעת חבר הכנסת מאיר כהן) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת מאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אופיר, אני שמח שדחיתם בשבוע, וזה יהיה תיקון באמת, זה יהיה תיקון של עוול. עליי, חס ושלום, אף אחד לא יכול להגיד שאני גזען או שאני נגד הערבים. לא, אני לא, אבל לבוא לגוש שגב שם, ליובלים, ולראות, לפגוש תושבים שמספרים לך שכמון וכמאנה – כמון זה יישוב קהילתי יהודי. מה שמפריד בינו ובין כמאנה זה כביש. פה עולה מגרש 250,000 ופה עולה מגרש 1.1 שקל. אני לא מבקש שיעלו בכמאנה – ומיכאל, כל הכבוד שהוא עושה את זה; שיורידו בכמון. אחרי זה מתפלאים שחבר'ה צעירים לא מגיעים לצפון. אם אתם מתקנים את זה, תבוא עליכם הברכה, תאמינו לי. נהיה פה כדי להצביע על חוסר. אדוני היושב-ראש, שוב, לנוכח ההחלטה של ועדת השרים לענייני חקיקה לדחות את הצעת החוק, אני בכל זאת עומד כאן, מסביר את הצעת החוק שלי, ואם אתם רוצים להצביע נגד, עשו זאת. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> זו הצעה טובה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצעת חוק לימודי חובה – ההצעה הזאת אומרת לבטל את גביית תשלומי הורים וההשתתפות העצמית, ותכף אני אסביר. התפרסם היום – אני רק רוצה לפתוח בזה, מיכאל יקירי. התפרסמו היום שני דברים: דוח של ה-OECD – שאני מכבד אותם, הייתי שם בסמינר של שבוע, וכדאי שאנחנו נקשיב לחברה האלה. טלי, 900,000 ילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני, אומר משרד הרווחה, וה-OECD אומרים שאנחנו המדינה שיאנית ההתייקרויות. אנחנו – יש מדינה אחת שמשיגה אותנו, וזה קוסטה ריקה, בדוח העוני. הממוצע של ההתייקרויות השנה במדינות ה-OECD היה 2% – אצלנו 6.6%. מדהים. על הרקע הזה, מה שאני מבקש הופך להיות הרבה יותר חשוב. אני מציע – ואתה דיברת על זה – אני מציע שכל תשלום מהתל"ן ותשלומי ההורים, במדינה שיש בה חוק חינוך חינם חובה, אבל בפועל מה שמושת על ההורים הוא טירוף, בשעה שאנחנו נמצאים באחת השנים שיוקר המחיה גואה. לצערי הגדול, אני לא רואה, לא בתקציב, וגם אתם, ואני מקבל לפעמים שזו תקופה של מלחמה, אבל משהו. אני לא רואה בתקציב הזה שום כוונה לטפל ביוקר המחיה. שום דבר. אנשים ממשיכים – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הפוך – מיסים, מע"מ. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להעלות את המחירים כאילו אין מדינה ואין רגולטור, ואין אף אחד שעושה להם נו נו נו, אולי תירגעו קצת. כשר רווחה, הזמנתי אליי את כל בעלי רשתות המזון, כשר רווחה, כי חשבתי שצריך לעשות את זה, ומרגי עושה את זה, זה שמחליף אותי. אבל האוצר, לצערי – איפה אתם? על הרקע הזה, האוצר והכלכלה, על הרקע הזה מכעיס שאנחנו ממשיכים לגבות עשרות אלפי שקלים מהורים במדינה שאומרת חוק חינוך חובה חינם. מיכאל, אתה יודע איך אומרים את זה? מיכאל? חוק חינוך חובה חה חה חה חה חה. משלמים פה – ווא עליה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הבטיחו גני ילדים חינם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> חוק חינוך חינם בתשלום. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מדובר בהחלטה שמבהירה בצורה – ואתם יכולים לקום, החברה מהקואליציה, ולכעוס, אבל זה באמת מראה שהממשלה לא רואה בעיניים. שאף אחד לא יעז להגיד: כשאתם הייתם לא עשו כלום. עשו גם עשו. כשרצו להעלות את מחירי הלחם, אורנה הביאה באותו היום, ויאיר באותו היום, וליברמן באותו היום – הביאו את כולם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> והטבות מס להורים עובדים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> והטבות מס להורים עובדים. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ומענק לשכר מינימום, מס הכנסה שלילי. הבאנו. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תחשבו על זה, חברים, מיכאל, תחשבו על זה שבזמן שוועדת השרים בחרה לדחות את הצעת החוק הזאת, אותם שרים שיושבים בה מקדמים תקציב מדינה שהורג את הציבור. ואם אתם לא יודעים, מי שלא מעורה בתקציב, אני רוצה שתדעו לכם, לוועדת הרווחה – טלי, אני יודע שאת מקשיבה, ולכן תרשי לי לפנות אלייך מתוך כבוד. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> השאלה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שימו לב מה הגיע, מיכאל. שימו לב מה הגיע – – – << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> את כל התשלומים – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> העלאה של 560 שקל לכל אדם שמרוויח שכר מינימום לביטוח הלאומי. האוצר שלח את ידו לביטוח הלאומי, ומגייס מעכשיו עד 2028 30 מיליארד שקל. כל מי שמשלם זה רק האנשים הנזקקים. שאלתי: למה אחד שמרוויח 30,000 שקל ישלם את אותו דבר כמו אחד שמרוויח שכר מינימום? אנשי הביטוח הלאומי הטובים השפילו את ראשם ואמרו: זו לא החלטה שלנו, זו החלטת האוצר. האוצר, ברוב חוצפתם, ישבו שם והגנו על זה. עכשיו, שימו את זה, תסתכלו על יוקר המחיה – משפחה לא יכולה לגמור את החודש, וזה אמיתי. ולכן אנחנו עולים כאן – אני, ועולים הרבה מאוד חברי כנסת חברתיים שזועקים את העוול הזה ואומרים: חבריא, גם כשיש מלחמה, אתה יושב לערוך תקציב – תסתכל לתוך התקציב, תפשפש; תגיד: יש לי עיקרון: אני לא פוגע באנשים שהם בשכר מינימום ולא בקשישים ולא בנכים. מכאן תתחיל. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הקפיאו להם קצבאות. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הקפיאו להם קצבאות של ילדים. אמרו לי: קצבת ילדים – מה הקפאנו? 100 שקל לחודש בשנה. אני אומר: אבל יש לך חמישה ילדים – זה 500 שקלים; וה-560 שאתה משלם לביטוח – זה 1,060 שקלים; ומהמע"מ שמוסיפים; ודמי הביטוח הרפואי שמוסיפים החל מהראשון; וההתייקרויות ב-6.6%. כל משפחה של קשיי יום – הולכים להוסיף להם עוד 8,000 שקלים. אז מה יותר טבעי מלבוא במשרד החינוך – וחבל שהשר לא נלחם על זה – לבוא לאוצר ולהגיד: אני מבטל את תשלומי ההורים? תתחיל להתווכח איתם. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> והבושה, הבושה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תגיע למצב שיורידו 20% – 20% זה ברכה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ועדת הכנסת מאשרת כל שנה את הבלוף של חינוך חינם עם טבלה לתשלומים – חינם בתשלום. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ועדת הכנסת. זה מדהים, הדבר הזה. והייתי מנהל בית ספר, ואתה היית ראש עיר בירוחם, ויש פה עוד אנשים שבאו מהמקומות שכן, אנשים מצוינים, הציונים המתחדשים, שבאים אליך למשרד מכווצים, כי לא נעים להם, כי הם עובדים, הם לא משתמטים, אבל הוא משפיל את העיניים כי הוא צריך לשלם לתל"ן. נוסף לתשלומים, הוא צריך לשלם לתל"ן עוד 600 שקלים, עוד 300 שקלים, ואם אתה בחינוך הדתי, יש בתי ספר שגובים 4,000 שקל לחודש. לחודש. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ולתנועת הנוער – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ולתנועת הנוער. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הלכנו בחינם לתנועת נוער. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני לא מבין, טלי, אופיר, למה אתם לא משמיעים את הקול שלכם? לפחות תצטרפו אלינו ותגידו: אסור שמיליון ילדים יהיו מתחת לקו העוני. אלה הילדים שאחרי זה הופכים להיות ללוחמים עזי הנפש שמגינים עלינו. צריך מינימום של כבוד, מינימום של אמירה שאנחנו דואגים לחוליות החלשות. זה בעוכרינו. אנחנו יכולים להיות הראשונים בהייטק, אבל ברגע שמפרסמים שמדינת ישראל, יש בה מיליון ילדים מתחת לקו העוני, זה הבושה הגדולה שלנו. ההצלחות הן שלנו, אבל גם הכישלונות הם שלנו. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> שכחנו את העניים במלחמה, והרבה מהם מצביעים לקואליציה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין, שכחנו את כולם. לכן, צר לי שוועדת השרים החליטה לדחות את ההצעה הזאת. צר לי מאוד. התחילו לבלבל לי את המוח: זה עולה 600 מיליון, זה עולה 700 מיליון. אני לא צריך להגיד לכם שאם רק – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – תחליטו שאתם לא מעבירים 5 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים – אתם יודעים מה? תעבירו רק 4 מיליארד, והינה לכם 1 מיליארד שקל – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שיכולים לשחרר את ההורים מהאבסורד הגדול שבמדינה שחרתה על דגלה חוק חינוך חובה חינם – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שנוכל לבוא ולהגיד: התואר הזה מגיע לנו, כי באמת החינוך הוא חינם. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אם כן, אני מזמין את השר אבי דיכטר להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר וחבר הכנסת המציע ידידי מאיר כהן, הצעת החוק מבקשת לבטל את הגבייה של תשלומי הורים עבור אספקה ושירותים נוספים המאושרים היום בידי ועדת החינוך – אני שכחתי לומר בפתיח, אני בעצם קורא את תשובתו של שר החינוך ומביא אותה בשמו – המאושרים היום בידי ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת לפי סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה במוסדות החינוך הרשמיים והתיכוניים. ההצעה מנסה לבטל את תשלומי ההורים עבור תוכנית לימודים המוכרת כתל"ן – תוכנית לימודים נוספת, לפי סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, וכן לבטל את מסלול הגבייה לחשבון בנק ייעודי לטובת תשלומים אלה, למעט תשלומים בגין ביטוח תאונות אישיות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, נא לשמור על שקט במליאה. זה מפריע מאוד. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> כמו כן, מוצע להגביר את הפיקוח הפרלמנטרי על מתן ציוד הלמידה עבור נוער עובד ולומד, וזאת באמצעות הטלת חובה נוספת לחובות המוטלות היום. על שר החינוך לדווח אחת לשנה לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת על האופן שבו כל רשות מקומית חילקה ציוד לכל נער עובד ולומד. ראשית, השאלה אם לאפשר גביית תשלומי הורים בבתי ספר רשמיים ומוכרים שאינם רשמיים תיכוניים היא שאלת מדיניות. באין תקציב ייעודי למימון השירותים, עדיפה גביית תשלום סבירה ומפוקחת ממצב שבו אין כללים, וקיים חשש שההורים ומוסדות החינוך יגבו תשלומים על אף היעדר אישור. לעניין ביטול תשלומי הרשות מכוח סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה מבהיר השר כי בניגוד לנטען על ידי חבר הכנסת מאיר כהן, מציע החוק, ההוראה המאפשרת גביית תשלומי הורים בצד מתן חינוך חינם מצויה בחוק לימוד חובה מראשיתו. שנית, הגבייה המותרת לפי סעיף זה היא עבור שירותים תוספתיים ואינה עבור לימודי היסוד. שלישית, מול בקשתו של חבר הכנסת כהן לבטל את תשלומי ההורים, יש לגבות זאת במקור תקציבי שיחליף את תשלומי הרשות שאינם תשלומי חובה לנושאים כגון טיולים, פעילות של"ח – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, זה מאוד מאוד מפריע. רועש באולם. מי שלא רוצה להקשיב יכול לצאת החוצה. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> – – העשרת סל תרבות, השאלת ספרי לימוד, קיום מסיבות סיום, דמי ארגוני הורים ברמה יישובית וברמה הארצית. אזכיר שהמדיניות המוצהרת של השר כשר החינוך הינה שאינו מתנגד לביטול התשלומים, ככל שקיים תקציב תוספתי לכיסוי ההוצאות הנ"ל. המשרד אף הגיש תוכנית נרחבת לצמצום תשלומי ההורים, המותנית בתוספת תקציב, אך התוכנית לא תוקצבה על ידי משרד האוצר. ככל שתבוטל האפשרות לגבות תשלומי הורים ותֶלֶ"ן – תוכנית לימודים נוספת – עבור שירותים אלה, בלי שקיים – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אבי, תָלָ"ן, תָלָ"ן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תָלָ"ן. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> חבר'ה, זה ראשי תיבות. אני יכול תֶלֶ"ן, תָלָ"ן, תִלֵ"ן – זה אותו הדבר. ת"ו, למ"ד, נו"ן. – – – לא יתקיימו שירותים כלל, ויש לתת על כך את הדעת שבמגזרים אחדים תתקיים גבייה בניגוד לחוק. זאת ועוד, מכוח סעיף זה מתקיים מפעל ההזנה בהתאם לחוק ארוחה יומית לתלמיד, שבו ממילא המדינה משתתפת בחלק הארי של התשלום, כמו גם הרשויות, וההורים משתתפים בחלק יחסית קטן, שמגיע ברף ההכנסה הגבוה ביותר לנפש לסכום של 7 שקלים ליום, ובעלי הכנסה נמוכה לנפש לא משלמים כלל. בפועל, ביטול הסעיף יעמיד את קיומו של מפעל ההזנה בסכנה. כמו כן, במסגרת שירותי הרשות מתקיימת גם תוכנית השאלת ספרי לימוד בהתאם לחוק בנושא, שבה ההורים משלמים 280 שקל בכיתות א' עד ט' ו-380 שקל בכיתות י' עד י"ב לכלל הספרים לשנת לימודים – סכומים הנמוכים בעשרות אם לא במאות אחוזים מעלות הספרים והחוברות לו היו נרכשים באופן עצמאי על ידי ההורים כפי שהיה נהוג בעבר. באין תקציב חליפי, גם מפעל זה ירד לטמיון, וההורים ייאלצו להוסיף כספים רבים לרכישת ספרי לימוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש עניין רב בנושא הזה. יש רעש גדול באולם. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> נוסף לכך, יש לציין שסעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה אינו חל במישרין על בתי ספר וגני ילדים מוכרים שאינם רשמיים, שכן במוסדות אלה לא חל חינוך חינם. על כן, ביטול הסעיף לא יביא בהכרח לתוצאה של איסור הגבייה במוסדות אלה. לעניין ביטול סעיף 6(ה), אדוני המציע, לחוק לימוד חובה, העוסק בגבייה בגין תל"ן לפי סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, ולעניין התוכנית לשעות נוספות במוסד חינוכי לא רשמי, יש לציין כי ההוראה הקבועה בסעיף 6(ה) באה לחדד ולהבהיר שהאישור לגבייה שניתן לפי סעיף 6(ד) אינו גורע מהאפשרות לגבות תשלומי תל"ן לפי סעיף 8 לחוק חינוך ממלכתי, אפשרות שקיימת במוסדות החינוך הרשמיים, ובאפשרות לגבות תשלומים נוספים עבור תוכנית לשעות נוספות בבתי ספר לא רשמיים. ביטול סעיף 6(ה), אדוני היושב-ראש, לא מביא לתוצאה של ביטול התל"ן, וגם לא יביא לביטול האפשרות של תוכנית לשעות נוספות, ולצורך כך נדרש לבטל את סעיף 8 בחוק חינוך ממלכתי ולערוך תיקוני חקיקה נוספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת דנינו, זה מפריע. חברי הכנסת, זה מפריע. הדיבורים – כל אחד מדבר מעט, וזה מפריע באולם כולו. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אני חוזר, אדוני היושב-ראש. עם זאת, יש להבהיר בעניין הדרישה לביטול התל"ן כי האפשרות לגבות תל"ן מבטאת את התפיסה כי להורים יש זכות להשפיע על תוכנית הלימודים של ילדיהם באמצעות הוספת העשרה כפי שנקבע בבג"ץ 5004/14 שמשון ג'קלין ואחרים נ' משרד החינוך ב-7 באוגוסט 2019. בניגוד לנטען על ידי מציע החוק, לא מדובר בתשלומים שמיועדים ללימודי יסוד או לבגרות. בנוסף, על מנת לשמור על שוויון הזדמנויות, נקבעה נקודת איזון בכל בתי הספר של תוספת עד חמש שעות תל"ן להעשרה בלבד, ולא כתוספת של תוכנית לימודים, ובבתי הספר הייחודיים והתורניים ניתנה אפשרות של גביית עשר שעות תל"ן נוספות. יחד עם זה חשוב לציין שגם בבתי הספר הייחודיים וגם בבתי הספר התורניים לא ניתן להתנות קבלת תלמיד לבית ספר בהתחייבות לתשלום. אדרבה, בתי הספר מחויבים למתן פתרונות כלכליים למי שידם אינה משגת לשלם את זה. לעניין הטלת חובה על שר החינוך לדווח אחת לשנה לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת על האופן שבו כל רשות מקומית חילקה ציוד לכל נער עובד ולומד, יש לציין כי חובה זו אינה מעשית כלל ליישום, מאחר שחובה זו מוטלת על הרשויות המקומיות ונתונה לאחריותן. הניסיון בשטח מלמד כי הורים מעוניינים בהעשרת הלמידה של ילדיהם. תשלומי ההורים בכלל ותשלומי התל"ן בפרט הם הקומה הנוספת, מעבר ללימוד חינם, שהוא מקיף ונרחב מעבר לתשלומים המותרים היום לגבייה. בנוסף, אדוני היושב-ראש, כדי להקפיד על שוויון הזדמנויות מלא, משרד החינוך אף מתקצב את מוסדות החינוך באופן דיפרנציאלי, כך שתלמידים מאשכולות למ"ס נמוכים מתוקצבים באופן גבוה הרבה יותר מתלמידים באשכולות שהלמ"ס מדרג אותם גבוה יותר. חשוב להזכיר שבשנים שבהן לא ניתנו הוראות מקבילות לגבייה של תל"ן והעשרה, עשו הורים דין לעצמם, הקימו עמותות והקימו בתי ספר וגבו כספים עבור שירותים שונים ללא כל הגבלה. כך נמצאו בתי ספר שגבו עשרות אלפי שקלים מהתלמידים, כלומר, מההורים. חוזרי המנכ"ל המאפשרים את הגבייה, מפקחים עליה, ומאפשרים לקיים העשרה באופן מפוקח ותוך שמירה על השוויון כאמור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אדוני השר, לחתור לסיום. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> על כל הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, המציע לא הגיע לדין ודברים עם המשרד ולא הצביע על מקור תקציבי חלופי, ולכן החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעה בשלושה חודשים. אם הצעת החוק למרות הכול תעלה להצבעה על ידי המציע, נוכח כל האמור, אני מבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד להצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. האם המציע ירצה? בבקשה. חבר הכנסת מאיר כהן מבקש להשיב על הסתייגות הממשלה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רק מבקש שקט. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברי הכנסת, אני מבקש שקט במליאה. בבקשה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> צר לי שבנושא כזה חשוב, שר החינוך, ויהיו סיבותיו אשר יהיו, לא מגיע לדיון, ונותן לשר החקלאות לעמוד כאן ולקרוא תשובה. מיכאל, איפה מיכאל ביטון? במרוקאית אומרים על התשובה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם אני מבין. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> (אומרים דברים במרוקאית.) הינה, מישהי פה צוחקת. עולה שר החינוך, כותב שר החינוך את הדבר הבא: מה יש לכם להלין? אבל הינה, אני נותן קצת אוכל בכמה מקומות. בזה מדובר? בסנדוויץ' מדובר? מדובר בהורים שמשלמים על ארבעה ילדים 7,000 שקלים בממוצע, אם אתה בדימונה, אם אתה בתל אביב או אם אתה בקריית שמונה. 7,000 שקלים במערכת חינוך חינם. אדוני שר החינוך, לא באתי להידיין איתך, כי שיערתי שזאת תהיה התשובה. שימו לב מה הוא אומר בתשובתו. הורים, תקשיבו. הוא אומר: אני מרשה תל"ן כי ההורים רוצים עוד חינוך. בטח, איזה הורה לא רוצה עוד חינוך? אבל מה, אתה סוחט אותו? אם אתה רוצה עוד חינוך – תשלם 1,000 שקל, 2,000 שקל, 3,000 שקל. ולכן, צר לי שכך אתם נוהגים. אני אומר לכם, אנשי הקואליציה, אני מבין שיש משמעת קואליציונית, אבל יש רגעים שלפחות תשמיעו את קולכם; תגידו: אתה צודק, נשב על זה, נשפר את זה. ועדת שרים במדינת ישראל, כשהיום מתפרסם שמיליון ילדים מתחת לקו העוני – באותו יום אתם מצביעים נגד לעשות הנחות להורים. ואני כבר לא מדבר על הורים עניים והורים עשירים, כל הורה במדינה, כי חינוך חינם הפך להיות לחינוך של עשירים, מיכאל. אני ואתה יודעים את זה. ראשי ערים בפריפריה, כדי שהילדים שלהם יצליחו, רצים לפילנתרופים. אני ומיכאל נסענו ברחבי העולם להביא כסף כדי שהילדים שלנו יקבלו תגבור בחמש יחידות מתמטיקה. לכו תראו בדימונה את בני ביטון. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – ביסודי, קיבלת החלטה – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, ביסודי במעברה קיבלנו אוכל, קיבלנו חינם. ועכשיו, צר לי עליך, שר החינוך, שזה מה שאתה יכול לענות. תודה, אדוני. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024. אם כן, אני מבין שהאופוזיציה משכה את ההצבעה השמית, ולכן, אנא תפסו מקומותיכם. ההצבעה תהיה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 42 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 56 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 49 בעד, 56 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – ביטול גביית תשלומי הורים והשתתפות עצמית), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. << הצח >> הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג–2022 << הצח >> [הצעת חוק פ/562/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ווליד טאהא וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא להציג את הצעת החוק, בבקשה. בבקשה, לרשותך עשר דקות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, במדינת ישראל של שנת 2024 עדיין אין מועד קבוע בחוק להנפקת תעודות הבגרות עבור התלמידים הזכאים במדינת ישראל. זאת אומרת, הנפקת התעודות יכולה להתקיים בנובמבר, בדצמבר, בינואר – בכל זמן שמישהו במשרד החינוך מחליט שבשלו התנאים להפיק את התעודות ולחלק אותן לתלמידים הזכאים. אני קיבלתי, היושב-ראש, כמנהל בית ספר וגם כמנהל אגף חינוך, ועכשיו בתפקיד שלי כחבר כנסת – בכל שנות עבודתי כמנהל, כמנהל אגף וגם כחבר כנסת – עשרות פניות, מאות פניות של תלמידים שמבקשים מאיתנו להתערב כדי להנפיק את תעודת הזכאות שלהם, כי עשרות מהם אוימו על ידי המוסד האקדמי שאם הם לא מציגים את התעודות, הם מוזמנים לעזוב את המוסד האקדמי, זאת אומרת, מאיימים בהעזבתם. ואני שואל – לעזאזל – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש טווח זמן? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא, אין להם טווח זמן. הם יכולים לעשות את זה מתי שזה נראה להם מתאים. זה יכול להיות בנובמבר, דצמבר, ינואר – אף אחד מאיתנו לא יודע מתי. אני כמנהל בית ספר חוויתי את כל המועדים האלה. היו זמנים שחולק בסוף נובמבר, דצמבר; היו זמנים שנכנס לתוך ינואר, פברואר. ואני אומר, רבותיי, במדינת ישראל של 2024, הייתכן שאין מועד קבוע בחוק להנפיק תעודות בגרות עבור תלמידים זכאים? זה נשמע איום ונורא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> המסמך שמקבלים כזכאות – המסמך, לא התעודה עצמה – לא מספיק ללימודים? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לא. מוסד אקדמי מבקש מסטודנט שנרשם ללימודים אקדמיים להציג בפניו תעודת זכאות לבגרות עם כל החתימות הדרושות לתעודה הזו. יש מוסדות אקדמיים שנותנים תאריך יעד שעד אז התלמיד חייב להביא את התעודה. מי שלא מצליח – מועזב. הוא מועזב מהמוסד האקדמי. ואני אומר, היושב-ראש, זה נושא כל כך טכני, אלא אם כן יש מדיניות רשמית מאחוריו. אני מדבר על כלל תלמידי המדינה, לא דיברתי על התלמידים הערבים. הבעיה הזו פוגשת גם תלמידים יהודים, לא רק תלמידים ערבים. במסגרת התפקידים השונים שמילאתי בתחום, נתבקשתי על ידי אזרחים יהודים להתערב לטובת הנפקת תעודת בגרות לילדים שלהם. אבל איפה שר החינוך, שיבין את הסוגיה בכלל? הוא קיבל תשובה מאיזשהו פקיד. ודרך אגב, אין לי תלונות על הפקידים. אין לי תלונות על הפקידים. בהתכתבות אישית ביני לבין שר החינוך הוא אמר שהמשרד מתנגד להצעת החוק, ובכל מקרה, כל פנייה של תלמידים מהמגזר – אני לא יודע איזה מגזר – מטופלת באופן ספציפי. מי אמר לך שהצעת החוק שלי היא מגזרית? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ייתכן שההנחה היא שבגלל שרוב האנשים עושים שירות צבאי, הם פחות זקוקים בשנה הראשונה, אז חלקים מסוימים נפגעים יותר. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ההנחה שלו היא שאם אני חבר כנסת ערבי ואני מציג הצעת חוק, אז אני מתכוון אך ורק לתלמידים הערבים. אז לא, אני מכוון את ההצעה שלי לכלל תלמידי ישראל, והטיפול הספציפי בפניות שאנחנו עושים – תודה לפקידים שמשתפים פעולה ועושים את זה, אבל זאת לא שיטה. אני לא מדבר על זה, ואני לא מפנה את הדברים שלי כלפי פקידים במשרד החינוך או כלפי בעלי משרות. אני לא מכוון אליהם, הם עושים את העבודה שלהם. אין לי נגדם תלונות, אין לי נגדם טענות. אני מדבר על העיקרון של מדינת ישראל – האם ייתכן שב-2024 מדינת ישראל לא קובעת יעד בחוק שמגדיר באופן ברור את הזמן שהמשרד צריך להנפיק בו את התעודות ולהגיש אותן לזכאים? זה דבר אבסורדי. זה דבר שצריך להיות מובן מאליו. זה דבר שלא צריך הצעת חוק כדי לעשות אותו. זה לא דבר פוליטי, לא קשור לערבים ויהודים. זה דבר שקשור לכלל תלמידי ישראל – ערבים, יהודים ואחרים. מה הקטע? מה הקשר? למה סטודנט צריך להיות מאוים בעזיבה מהמוסד האקדמי כדי שהוא יחפש לו מישהו שידאג מול המשרד כדי להנפיק לו את תעודת הזכאות לבגרות שלו? על כן, מצער מאוד ששר החינוך איננו פה כדי להתייחס עניינית לסוגיה. אני מניח שהשר שירצה עכשיו לענות יקרא דברים מן הנייר, שבמרבית הדברים הוא לא מבין כלום. הוא יגיד את מה שכתבו לו, אבל הוא לא מבין כלום בסוגיה, וחבל שכך מתנהלת המדינה. ההצעה שקדמה להצעה שלי הייתה בנושא חינוך, ההצעה שלי בנושא חינוך, ושר החינוך לא מוצא זמן כדי להיות פה במליאה וכדי לתת תשובות ענייניות ומקצועיות על תהיות של חברי הכנסת. אני רוצה לפנות בכמה משפטים בשפה הערבית לתלמידים שלנו בכל זאת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הגשתי הצעת חוק לקבוע מועד שיאלץ את משרד החינוך להנפיק תעודות זכאות לבגרות במועד קבוע, במקום המצב הנוכחי, שזה מגיע לפעמים לחודש דצמבר, ואז אנחנו מתחילים שנה חדשה לפני שהתלמידים מקבלים את תעודות הזכאות לבגרות. החוק הזה הוא לא חוק פוליטי. זה חוק מן המעלה הראשונה שמועיל לכל תלמיד ללא קשר לזהות שלו, לדת שלו. עם זאת, מדינת ישראל מתחמקת מקביעת מועד להנפקת תעודות הבגרות. נראה כי יש שיקולים פוליטיים ושיקולים לאומיים ושיקולים זרים אחרים בנושא הזה. התלמידים נאלצים לחכות עד חודש נובמבר, דצמבר וינואר בשנה העוקבת בחלק מהמקרים. זה לא ייתכן. זה לא הגיוני. שר החינוך לא הגיע עד עתה לאולם כדי להשיב על השאילתות שהוצגו וכדי לתת תשובות משכנעות, שאינן בנמצא. אין תשובות משכנעות לכך שאין קביעה של תאריך להנפקת תעודת הבגרות. בעוד זמן קצר תהיה הצבעה על ההצעה הזאת. הקואליציה, באופן טבעי, תכשיל אותה, ולמעשה, התלמידים שלנו, התלמידים כולם, התלמידים הערבים במיוחד, יישארו במעגל הסבל וההמתנה עד קבלת תעודות הזכאות לשם השלמת לימודיהם הגבוהים.) זה מצב עגום, לא תקין. הוא לא פוליטי. הלוואי שחברי הקואליציה יחשבו קצת בהגינות כלפי כלל התלמידים במדינה, ולא להצביע נגד באופן אוטומטי, אלא לתת לנושא את תשומת הלב הנדרשת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את השר אבי דיכטר להשיב בשם הממשלה על הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, (אומר בערבית: אני רוצה לנצל את ההזדמנות לומר לך משהו בערבית. אילו היית ניגש למבחן הנכון, היית יודע שהשר הוא שר החינוך בלבד; הוא לא שר החינוך וההשכלה, כיוון ששר ההשכלה הוא שר אחר ששמו מיקי זוהר.) << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא לא לא לא. – – – אני אתקן אותך, מיקי זוהר הוא וזיר אל-ת'קאפה, זה שר אל-תרביה ואל-תעלים. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> (אומר בערבית: נכשלת במבחן, ולכן הבגרות לא מגיעה בזמן.) << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נפלת. אתה נפלת בפח. הערבית שלך על הפנים. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אני הסבתי את תשומת ליבו של הפונה – חבריי שאינם דוברי ערבית, הסבתי את תשומת ליבו של חבר הכנסת שהוא קבל על כך ששר התרבות והחינוך לא נמצא כאן. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תרבות זה לא תעלים. אתה לא מבין. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שר החינוך, שר החינוך. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> אז מה לעשות – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תרבות זה לא תעלים, תרבות זה ת'קאפה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת טאהא. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> – – ששר התרבות לא נמצא כאן, והשר הזה – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל הוא – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא משיב לך. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני מנסה לעזור לו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חלק מהדברים אני לא הבנתי, אבל הוא השיב לך. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אני מנסה לעזור לו. הוא מטעה את הציבור. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז הוא עוזר לעצמו. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> בכל מקרה, אדוני היושב-ראש – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הוא נכשל בבחינה בערבית. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> – – אדוני היושב-ראש, לעצם העניין, הצעת החוק שבנדון מבקשת לתקן את חוק זכויות התלמיד ולקבוע במסגרתו כי ככלל, משרד החינוך ימסור את תעודת הבגרות למוסדות החינוך לא יאוחר מחודשיים לאחר שנערכה הבחינה האחרונה בכל מועד, למעט במקרים חריגים שיקבע שר החינוך בתקנות, וכי האחריות למסירת תעודות הבגרות לתלמידים זכאים תהיה של המוסד החינוכי. לפי דברי ההסבר, מטרתה של הצעת החוק היא לאפשר לתלמידים רבים המסיימים את בחינות הבגרות ואת לימודיהם העל-יסודיים להירשם ללימודים אקדמיים בלי שיפסידו את שנת הלימודים האקדמית הסמוכה לסיום לימודיהם העל-יסודיים. יש להדגיש כי לרוב נוהג המשרד להתנגד לחקיקה ראשית הפוגעת בסמכויות שר החינוך והמנכ"ל להסדרת בחינות הבגרות, לרבות דרך הנפקת תעודות הבגרות ומועדי מסירתן. הנושא אינו מתאים לחקיקה ראשית של הכנסת ויפגע גם במהות, כיוון שלא ניתן יהיה לשנות את ההסדר המוצע בעתיד במידת הצורך אלא בהליך חקיקה מלא של הכנסת. נושא בחינות הבגרות, לרבות אופן הנפקת תעודות הבגרות ומועדי ודרכי מסירתן, מוסדר בחוזר מנכ"ל בנושא "ארגון הבחינות, היבחנות במקרים חריגים, הנפקת תעודות ודיפלומות" מיום 1 בינואר 2020. בהתאם לחוזר, אדוני היושב-ראש, ולאחר בדיקה שקיים השר מול גורמי המקצוע, לא יהיה ניתן לעמוד במבוקש בהצעת החוק ברמה המעשית, מאחר שהפקת תעודת בגרות דורשת בקרת איכות ותהליכים פדגוגיים עמוקים, הכוללים בין היתר אישור מנהל בית הספר של כל אחת מתעודות הבגרות באופן רשמי. חשוב עוד להבין כי לאחר קבלת כלל הציונים, על המנהל או מי מטעמו לעבור על כל הישגי התלמידים ולבצע תיקונים, השלמת ציונים, החלטה על הרמה שאותה בחר התלמיד שתוצג בתעודה, לדוגמה אם נבחן בכמה רמות באותו המקצוע. תהליכים אלו, אדוני היושב-ראש, לאחר שפורסמו הציונים לבית הספר לקראת סוף אוגוסט, נמשכים מול בתי הספר, ולכל בית ספר קצב עבודה משלו, ומדובר לפחות בחודשיים עד שלושה. בנוסף, תהליכי ערעור על פסילת בחינות בשל הפרת טוהר הבחינות נמשכים תקופה דומה. עוד יש לציין כי על פי "נוהל מזורזים", אדוני חבר הכנסת, שקיים כבר כמה שנים ומתייחס למועמדים מהמגזר הערבי, לתלמידים הזקוקים לאישור הזכאות ולתעודת הבגרות עצמה כדי להירשם ללימודים אקדמיים בשנת הלימודים האקדמית הסמוכה לסיום לימודיהם העל-יסודיים, מקבלים אותם כבר כיום במועד המאפשר להם להירשם ולא להפסיד את שנת הלימודים האקדמית. בהתאם לנוהל הקיים, לקראת החודשים יולי-אוגוסט מקבל אגף הבחינות מהאגף לחינוך בחברה הערבית את רשימת התלמידים העתידים ללמוד במוסדות להשכלה בארץ ומחוץ לארץ, ולהם ניתן אישור זכאות מהיר, כולל הפקת תעודת בגרות, על מנת שלא לעכב את הרשמתם ללימודים. מדי שנה מטפל אגף הבחינות בכ-1,300 תלמידים מהמגזר הערבי – אדוני חבר הכנסת, אני לא בטוח ששמעת את הנתון הזה. אני חוזר בשבילך, חבר הכנסת טאהא: מדי שנה מטפל אגף הבחינות בכ-1,300 תלמידים מהמגזר הערבי על מנת שיוכלו להירשם ללימודים אקדמיים. ראוי לציין כי באופן זה משרד החינוך מתעדף גם את הטיפול בעתודאים, ללמדך שתלמידים אופציונליים מהמגזר הערבי ועתודאים שעומדים להתגייס לצה"ל מטופלים באותה דרך כשמדובר ב"נוהל המזורזים" שפירטתי לגביו קודם לכן. לקראת חודש מרץ מקבל האגף מהצבא את רשימת המועמדים לעתודה, והטיפול בהם מזורז, כך שהמוסדות להשכלה גבוהה בארץ יוכלו לבדוק את מועמדותם ועמידתם בתנאי הסף לקבלה למסלול המבוקש. מדי שנה מטפל אגף הבחינות בכ-2,500 תלמידים המבקשים להתחיל לימודים אקדמיים במסגרת עתודה צבאית, כלומר 2,500 במסגרת לימודים אקדמיים במסגרת עתודה צבאית, ו-1,300 תלמידים מהמגזר הערבי המבקשים ללמוד לימודים אקדמיים בארץ או בחו"ל. אלה הפרופורציות, אדוני חבר הכנסת. הצעת החוק נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 15 בדצמבר 2024. החלטת ועדת השרים הייתה להתנגד להצעת החוק. אני חושב שהפירוט שנתתי כאן, אדוני היושב-ראש, לגבי סך השיקולים שמפעיל שר החינוך, מנכ"ל משרד החינוך, האגף שעוסק בתלמידים שנבחנים בבחינות הבגרות, כל הנושא של טיפול במזורזים, שהוא בהיקפים של כמעט 4,000 תלמידים מסך הניגשים לבחינות הבגרות, ומתוך כל המספר הזה בערך שליש הם תלמידי המגזר הערבי, שני שלישים אלה תלמידים שמיועדים לעתודה אקדמית – אני חושב שהדברים האלה מבהירים היטב למה המציאות היא נכונה, ולמה אין הצדקה להתערב בה בשום צורה אחרת, בוודאי לא בחקיקה ראשית. אני חושב שחברי הכנסת יכולים להבין ולהתרשם שעמדת משרד החינוך בנושא הזה היא עמדה מקצועית, עמדה הוגנת, עמדה צודקת, עמדה שוויונית, ולכן, לאור כל הדברים האלה, אני ממליץ וקורא לחברי הכנסת להצביע, כשם שהממשלה הצביעה נגד – להצביע גם כאן נגד. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. יוזם החוק מבקש להשיב על הסתייגות הממשלה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אני מרגיש חובה חינוכית לעשות לאבי דיכטר שיעור בלשון, כי הוא נפל נפילה שאדם שטוען שהוא מבין את השפה הערבית לא היה צריך ליפול בכזאת נפילה של לשון. אז א. יא אבי דיכטר, מיקי זוהר הוא וזיר א-ת'קאפה וריאדה. בעברית זה תרבות וספורט; בערבית – ת'קאפה וריאדה. וזיר אל-תרביה ותעלים הוא שר החינוך. טארבי בערבית – בעברית זה חינוך. (אומר בערבית: ולכן אני אמרתי שר החינוך ולא טעיתי, וכבודך עלית והתחלת לקשקש שאתה יודע ערבית, ועשית שהתרבות היא חינוך והחינוך הוא תרבות ועשית בלבול.) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רגע של ערבית. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> רגע של ערבית. אבל לא כאן הבעיה בלבד. הבעיה השנייה היא שעלית לקרוא בלי שהבנת כלום ממה שכתבו לך. אני הזהרתי אותך שאתה עלול לעלות למעלה ולקרוא דברים שאתה לא מבין, ובכל זאת עלית והקראת את הדברים, את הדברים שאתה לא מבין, כמובן. אני אמרתי באופן מפורש שאני לא מפנה את החוק אך ורק לתלמידים הערבים, ואני אמרתי שתשובתו אליי בהודעה אישית של שר החינוך שהפניות של תלמידים מהמגזר מטופלות – זו פנייה שאני לא אהבתי, כי לא הפניתי את החוק רק לתלמידים מן המגזר הערבי. שנית, למה במדינת ישראל של 2024 מפחדים מקביעת יעד להנפקת תעודות בגרות? מה הקטע? ואתה עוד עולה כדי להסביר כמה הם צריכים להצביע נגד, כי זה – כי שכנעת אותם, דיכטר. היית מעולה בשכנוע. שכנעת אותם. אתה אפילו לא ידעת מה אמרת, ושכנעת אותם. סוגיה זו היא סוגיה שצריכה לבייש את המדינה, והיא איננה קשורה לפקידות. אני לא מפנה את דבריי לאף בעל תפקיד במשרד החינוך, ואני מפנה את דברי אל מקבלי ההחלטות: צריך לקבוע יעד להנפקת תעודות בגרות לכלל תלמידי המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג–2022. תפסו את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 34 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 54 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג –2022, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 34 בעד, 54 נגד. אני קובע כי הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – הנפקת תעודות בגרות), התשפ"ג–2022, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. לפרוטוקול, חבר הכנסת מאיר כהן היה בעד הצעת החוק. << הצח >> הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024 << הצח >> [הצעת חוק פ/4385/25; נספחות.] (הצעת קבוצת חברי הכנסת) << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת גלעד קריב וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב – הוא כבר פה – להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, חבריי מרוב סיעות האופוזיציה ואני מעלים היום על שולחן הכנסת את הצעת החוק להקמת מועצה לחינוך הממלכתי הכללי, הצעת חוק שבעולם כתיקונו לא היה בה צורך. אבל במדינת ישראל שום דבר לא כתיקונו מאז שעלתה הממשלה הזו, ממשלה שמבקשת לקעקע את המשטר הדמוקרטי, שמשמיעה איומים מאפיונריים כלפי שומרי הסף, שקוראת תיגר, תיגר בלתי פוסק, על כל ערך ממלכתי ועל כל מוסד ממלכתי; ממשלה שגרמה לכך ששורדי המתקפה ואנשי העוטף והצפון שנאלצו לגלות מביתם מצאו מוסדות מדינה ריקים ולא מתפקדים; ממשלה שגם עכשיו, כבר יותר משנה אחרי, ממשיכה להפקיר את אזרחיה. ממשלה שבכל זירות הפעולה שלה שוררים כאוס, חוסר תכנון ובלגן גדול; בעצם כמעט בכל זירה, לא בכולן, שהרי כאשר מדובר במדיניות של הממשלה הזו ביחס למערכות החינוך – כאן אין כאוס אלא תוכנית מסודרת, תוכנית זדון להחלשת החינוך הממלכתי הכללי, להענקת עדיפות לזרמים אחרים, להטלת צנזורה על מוריו ומנהליו ולבחישה בריונית בערכיו ובתכניו; מדיניות שמפורטת בלי הסוואה בהסכמים הקואליציוניים; מדיניות שמיושמת יום-יום על ידי משרד החינוך ומשרד האוצר; מדיניות שבאה לידי ביטוי רק בימים האחרונים בהקצאה של מיליוני שקלים למערכת המלשינון של סגן השר אבי מעוז, נציג הטרלול הפונדמנטליסטי בבית הזה. חבריי וחברותיי, הנתונים חד-משמעיים. הקשיבו, על פי המחקר של משמר החינוך הממלכתי על בסיס נתונים רשמיים של משרד החינוך, הלמ"ס ומחקרי מרכז מנור, ההשקעה של מדינת ישראל בתלמיד בחינוך הדתי-ממלכתי בגילי היסודי ברשויות החזקות מבחינה סוציו-אקונומית גבוהה ב-1,000 שקלים בשנה מההשקעה בתלמיד בחינוך הממלכתי; ברשויות המוחלשות הפער כפול – 2,000 שקלים. בהשוואה להשקעה בתלמיד בחינוך הממלכתי הערבי, מדובר בפער של 5,000 ש"ח – 5,000 ש"ח של אפליה, הדרה והבחנה פסולה. אדוני היושב-ראש, בגילי התיכון הפערים גדולים באופן דרמטי: 9,300 שקלים של השקעה עודפת בתלמיד בחינוך הממלכתי-דתי על פני תלמיד בחינוך הממלכתי הכללי, ו-14,000 ש"ח, 14,000 ש"ח הפרש מול תלמיד בחינוך הממלכתי הערבי. שני שלישים מתלמידי ישראל לומדים במערכת החינוך הממלכתית הכללית היהודית והערבית. בבתי הספר, באולפנות ובישיבות של הילדים של חלק גדול מחברי הקואליציה יש שעות נוספות שממומנות על ידי המדינה – שעות יהדות, שעות רב, שעות תפילה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> על ידי ההורים. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, גם על ידי המדינה. מוסדות החינוך האלה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הורים במוסדות האלה משלמים בין 1,500 ל-2,500 בשנה – בחודש. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא, גם על ידי המדינה. נכון שיש שם תשלומי הורים גבוהים יותר, וגם זה דבר מופרך ולא שוויוני, אבל יש מימון עודף של המדינה. אמרתי את הנתונים. מוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים נהנים מתקנות תמיכה ששייכות רק להם. בבתי הספר הממלכתיים, שבהם לומדים שני שלישים מילדי ישראל, אין שעות נוספות שאפשר להעמיק בהן ביהדות מרובת פנים, בשוויון, בזכויות אדם, בפמיניזם, באזרחות פעילה ובקידום חיים משותפים. תוכניות הלימודים וצוותי ההוראה בבתי הספר הממלכתיים-דתיים מוגנים על ידי מועצת החינוך הממלכתי-דתי, שמקובעת ומעוגנת בחוק, או כמובן במועצות הרבנים של זרמי החינוך החרדיים. מועצת החמ"ד אמורה הייתה לאפשר לילדים שלומדים בממלכתי-דתי להתחנך גם לאורח חיים דתי וגם לאור ערכיה של מגילת העצמאות, אבל בשנים האחרונות מועצת החמ"ד הפכה לשומרת סף שמוודאת שערכיה של מגילת העצמאות יישארו מחוץ לחלק מבתי הספר הממלכתיים-דתיים ושהדמוקרטיה המהותית וערכיה יישארו גם הם בחוץ. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק הביטוי – – – << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מועצת החמ"ד, מועצת החמ"ד מונה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת קריב, רק להעיר הערה: הביטוי לדבר הזה שאתה רואה עכשיו, המלחמה הזאת, מעיד על כך שזה לא נכון מה שאתה אומר, החלק השני. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> טוב. מועצת החמ"ד מונעת ממורים חילונים ואפילו מסורתיים ללמד במוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים; על מורים ערבים ודרוזים אין בכלל מה לדבר. כל תוכנית לימודים שנכנסת בשערי בית ספר ממלכתי-דתי עוברת דרך המסננת של מועצת החמ"ד. על המסננת של זרמי החינוך החרדי אין צורך להרבות במילים בכלל – שם, כידוע, רוצים 100% מימון מהמדינה אבל 0% התערבות, פיקוח ומחויבות לערכי הליבה ולתוכניות הליבה. למול בתי הספר הממלכתיים-דתיים ובתי הספר החרדיים, בתי הספר של הילדים שלי, של רוב חברי האופוזיציה ושל לא מעט מחברי הקואליציה – בתי הספר האלה פרוצים כבר שנים לכל רוח. אין להם שעות נוספות ואין שומרי סף; הצוותים שלהם נתונים תחת ביקורת תמידית ופחד, כורעים תחת הנחתות פוליטיות והתערבות פוליטית ברגל גסה, פרוצים לכל מינהלת זהות יהודית מפלגתית ולכל עמותה חרד"לית, לכל שר שמתחשק לו להכניס עוד יהדות אורתודוקסית או יהדות לאומנית ולגרוף החוצה עוד מיהדות פלורליסטית או מזהות דמוקרטית; פרוצים לכל מי שמחליט להקים מערכת שקיפות, כמו אבי מעוז, בשעה שהילדים והנכדים שלו מתחנכים בתוך בונקרים בלי חלונות כדי ששום רוח זרה, חס וחלילה, לא תנשוב לתוכם. בתי הספר של רוב אזרחי ישראל פרוצים לכל רוח, והרוח בשנתיים האחרונות היא רוח רעה, שמבקשת למחוק את הערכים הדמוקרטיים, את הערכים של חתירה לשלום וחיים משותפים, את הזהות החילונית והמסורתית הרכה, את ריבוי פניה של התרבות היהודית ואת מקומה של התרבות הערבית והזהות הערבית של תלמידי בתי הספר הממלכתיים הערביים. אז מבחינתנו, חבריי וחברותיי, לא עוד. הצעת החוק שלפניכם באה על מנת למתוח את הקו האדום הנדרש. לא עוד יהיו שני שלישים מתלמידי ישראל נתונים לכל גחמה פדגוגית כביכול, מוחקת זהות ומכחישת מהות. צוותי החינוך שלנו לא יהיו עוד נתונים בחשש לקריאה לשינויים בגין כל מילה שנויה במחלוקת. הצעת החוק שלפניכם מעגנת לראשונה את מעמדן של נציגויות הורים בבתי הספר. הצעת החוק קובעת לראשונה שתוכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי תהיה מכוונת ליישום מטרות החינוך הממלכתי, תוך שימת דגש על ערכים דמוקרטיים, טיפוח סובלנות וביקורתיות, ולא תכוון לאימוץ אורח חיים דתי. הצעת החוק מקימה לראשונה מועצה – מועצה לחינוך הממלכתי הכללי; מועצה שבה יכהנו נציגים של ארגוני מורים, ציבור ההורים, נציגי המוסדות האקדמיים, מועצת התלמידים הארצית ותנועות הנוער. חברי המועצה ייבחרו אך ורק מקרב ציבור ההורים ששולח את הילדים שלו לבתי הספר הממלכתיים. המועצה תופקד על אישור תוכניות ההשלמה למוסדות החינוך הממלכתי, וההיוועצות עימה תהיה חובה שמוטלת על השר. חבריי וחברותיי, לסיום, ספק גדול אם ההצעה שלנו תאושר היום בקריאה הטרומית, אבל אנחנו לא נתייאש מהכישלון הזמני. המתקפה משולחת הרסן של הממשלה והקואליציה על החינוך הממלכתי הציתה רוח חדשה בקרב הורים, מורים ותלמידים: עשרות משמרות חינוך של הורים קמו ברחבי הארץ; אלפי הורים הצטרפו לקבוצות של "כהניזם – לא בבית ספרנו"; ביומיים האחרונים עוד ועוד ראשי רשויות מודיעים שלמלשינים לא תהי תקווה, בתגובה למלשינון של הקנאי ממפלגת חסרי הנועם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מרכז מנור הקים באופן וולונטרי מועצה ציבורית לחינוך הממלכתי העברי. הציבור הליברלי והדמוקרטי קם והתעורר. אנחנו לא ניתן לאבי מעוז דריסת רגל בבתי הספר של ילדינו. אנחנו ניאבק באפליה התקציבית. אנחנו נבלום את המהלכים של פורום קהלת להפרטת החינוך הציבורי. אנחנו נתייצב לצד המורים והמנהלים של ילדינו כאשר הם יוזמנו לשימועים מופרכים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> משפט סיום. תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> וגם אם ההצעה תיפול היום, היא עוד תעוגן בספר החוקים של מדינת ישראל, כי כפי שלימד אותנו א"ד גורדון, האדם הוא המטרה, החינוך הוא הדרך, ואנחנו לא נוותר לא על המטרה ולא על הדרך. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. אני מזמין את שר החקלאות אבי דיכטר להשיב בשם הממשלה, בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> קריב, גם היוונים ניסו לפגוע בחינוך של אזרחי ישראל וילדי ישראל, ואנחנו חוגגים עליהם חנוכה שבוע הבא. גם עליך נחגוג, אל תדאג. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> כמה רעל, כמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אדוני המציע, הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק חינוך ממלכתי ולקבוע מנגנונים לגבי מוסדות החינוך הממלכתיים שאינם דתיים במטרה להבטיח את אופיים ואת היציבות הפדגוגית שלהם. התיקונים מוצעים בשלושה עניינים עיקריים: הראשון – הגדרת החינוך הממלכתי הכללי כחינוך המיועד לציבור התלמידים החילוני והמסורתי בקרב הציבור היהודי ולציבור התלמידים הערבים והדרוזים; הנושא השני – עיגון מעמדן של נציגויות ההורים במוסדות חינוך אלה ברשויות חינוך וברמה הארצית; הקמת מועצה לחינוך ממלכתי ככלי, בדומה למועצות לחינוך הממלכתי-דתי ולחינוך הממלכתי המשלב; הנושא השלישי – קביעת חובת התייעצות מקבילה של שר החינוך עם המועצה לחינוך ממלכתי כללי. ראשית, ראוי לומר שההצעה לא מבהירה מהם המאפיינים הייחודיים של החינוך הממלכתי הכללי שבגינם יש צורך בהקמה של מועצה מיוחדת רק להם ושאינם באים לידי ביטוי על פי שלל המטרות שהחוק קובע. עוד יש לציין בהקשר זה, אדוני היושב-ראש, כי סעיף 12 לחוק מקים את ועד החינוך, שחברים בו לא פחות מ-15 איש, והוא כולל פעילים בשדה החינוך, עובדים של משרד החינוך, נציגי רשויות מקומיות, מוסדות להשכלה גבוהה והסתדרות המורים, וכמובן בכל מקום שנקבתי בלשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה. כמו כן, סעיף 14 קובע כי על השר מוטלת חובת היוועצות בוועד החינוך בטרם ישתמש בסמכויותיו. נראה אם כן כי ההצעה מבקשת להקים מועצה אחרת, שהייחודיות שלה על פני ועד החינוך הינה כי כל חבריה לא ישתייכו לזרם הדתי או החרדי, בלי להבהיר כאמור מהם המאפיינים שמחייבים הקמה של מועצה חדשה במקביל לוועד החינוך. בפועל, אדוני היושב-ראש, קיומו של ועד החינוך מייתר את הצעת החוק. עוד יש לציין כי הצעת החוק מבקשת לתקן את סעיף 17 בחוק באופן שקביעת התקנונים של ועד החינוך וכל המועצות ייקבעו על ידי השר לאחר ההתייעצות עם המועצות ולאחר אישור ועדת החינוך בכנסת. כאמור, הצעה זו מכרסמת בסמכויות השר על פי החוק. אשר להצעה לעגן את נציגות ההורים במסגרת חקיקה ראשית, יש לציין כי לעמדתנו נושא זה לא צריך להיות מוסדר בחקיקה ראשית. חוזר מנכ"ל – הוראת קבע מס' 0423: "נציגות הורים בבית הספר ובגן ילדים" – חוזר המנכ"ל הזה מסדיר את נציגות ההורים במוסד החינוך, ועדי כיתות ונציגות מוסדית. משרד החינוך מכיר בחשיבות הגדולה של הקשר עם הורי התלמידים השותפים בתהליך החינוכי של הילד ופועל לקידום הקמתן של נציגויות ההורים בתוך המוסד החינוכי, תוך הדגשה כי הקמתה ופעילותה של נציגות הורים היא זכות ולא חובה, ובנסיבות מסוימות יש למשרד החינוך את הסמכות לבטל את נציגות ההורים. אדוני היושב-ראש, בנוגע לנציגויות ההורים ברשויות החינוך המקומיות, יש להבהיר כי משרד החינוך לא קיבע בכללים את עניינן ולא מתערב בפעילותן. נציגויות אלה הן באחריות השלטון המקומי בלבד. כך גם בנוגע לנציגות ההורים הארצית. הקשר של משרד החינוך לנציגות ההורים הארצית הוא בתמיכה בפעילות שלה לפי סעיף 3א לחוק יסודות התקציב. אגב, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזו נדונה בוועדת השרים לחקיקה בישיבתה מיום 8 בדצמבר 2024. החלטת ועדת השרים הייתה לדחות את הדיון בהצעת החוק בשלושה חודשים. לא הבנתי למה המציע לא נענה להצעה הזו. אני חושב שלא מאוחר, אדוני חבר הכנסת קריב. ההצעה היא הוגנת, ההצעה היא מקצועית, הצעה – לא רוצה להשתמש במילה נדיבה, כי אנחנו לא מחלקי נדבות, אבל היא בהחלט הוגנת ברמה שאני חושב שלא להרים את הכפפה, להביא את זה כאן להצבעה, לחטוף הצבעת נגד – ולמרות הדברים האופטימיים שלך, חבר הכנסת קריב, שזה יעלה שוב, זה עולה שוב, אני מזכיר לך, בעוד חצי שנה, וזה ייפול שוב. במקום לבוא בדברים עם גורמי המשרד, עם שר החינוך, ולנסות למצוא אולי נתיב מוסכם, לא יודע לקרוא לו נתיב זהב, אבל נתיב הוגן, סביר, שמשרת גם את מה שאתה מביא כהצעת חוק, אבל שעומד באמות המידה של משרד החינוך, בתקנות המשרד, בחוק הקיים, בחוזרים למיניהם, ואני חושב שבסופו של דבר גם במה שכל אחד מאיתנו מבין בשכל ישר – ללכת עם הראש בקיר – האמן לי, הקיר של הקואליציה הוא קיר חזק. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> ראינו. ראינו – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> לעמוד מול הקיר של הקואליציה ולהתנגח בו פעם אחר פעם – אין לכם סיכוי. זה קיר חברוני מאבן חזקה. האמן לי, קריב – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> כי חמאס נכנס בקיר הזה יופי. חמאס נכנס בקיר הזה יופי. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> – – גם הראש שלך לא יסדוק את הקיר הזה – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> איך חמאס נכנס בקיר הזה – – – << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> – – לא יסדוק את הקיר הזה, ואני חושב שאתה כבר חבר כנסת מספיק מיומן, מספיק מנוסה, כדי לדעת מתי לוקחים אחורה כדי לנסות וללכת קדימה. אבל בסופו של דבר הבחירה היא – – << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> חבל שאתה לא – – – מול חמאס. חבל. << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> – – בידיך, ואני לא יודע מה ממליצים לך יועציך המקצועיים או יועציך הפרלמנטריים או חברי הכנסת שמשמשים כיועציך או מה מנחה אותך – האופן שבו אתה מבין את הדברים. אני ממליץ לך לקחת את ההצעה של ועדת השרים, ללבן את הסוגיה הזו, ומקסימום בעוד שלושה חודשים, עדיין במושב הזה, עדיין במושב הזה, תוכל להביא את זה, ולא, תצטרך להגיע – זה לא בעוד חצי שנה, זה הרבה יותר, כי אתה תגיע כבר במושב הבא, ולך תדע איך תיראה הקואליציה אז. היום אנחנו 68, יכול להיות שהיא תצמח לקצת יותר מ-68, ומה תעשה אז? הקיר החברוני יהיה עבה יותר. אני חושב שטוב תעשה, חכם תעשה, נכון תעשה, אם תאמץ את ההמלצה. << קריאה >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << קריאה >> אבי, השר דיכטר, על מי אתה בונה? << דובר_המשך >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר_המשך >> בכל מקרה, אם יגבר בך היצר האופוזיציוני ובכל זאת תבקש להצביע, אני מבקש מחברי הכנסת להצביע נגד הצעת החוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה, אדוני השר. המציע רוצה להשיב על התנגדות הממשלה? נראה שכן. בבקשה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> קריב, היוונים לא הצליחו. אתה חושב שאתה תצליח עלינו? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> מכובדי השר המצטיין במשלים, לא יודע, לפני יומיים ראיתי איך הקיר החברוני של הקואליציה שלכם נסדק על ידי השר הפרחח תושב חברון, אז אני מציע לך לא להלל את הקיר החברוני שלכם. עכשיו תראה, אדוני השר, אני לא מבין – יש שני שרי חינוך בממשלה שלכם, לא אחד, ושלחו את שר החקלאות לתת תשובה על הצעה שנוגעת לחינוך. כנראה התבלבלתם ואתם חושבים שהתלמידים והורי החינוך הממלכתי צריכים להיות עציצים, אז בגלל זה שלחו אותך, שר החקלאות, לענות על הצעה שמדברת על נושאי חינוך. שני שרי חינוך, ושולחים תשובה או מפקידים תשובה בידי שר שברור שהוא לא מבין את מה שהוא קורא. הוא קורא פסקאות, וניכר שהוא לא מבין על מה הוא מדבר. שמת לב, אדוני שר החקלאות, שלא הייתה לך תשובה על המספרים שהבאתי על האפליה המובנית של החינוך הממלכתי לעומת החינוך הממלכתי-דתי? למה אין לך תשובה מדוע הבנים והנכדים לעתיד של יושב-ראש הישיבה צריכים לקבל יותר כסף ממדינת ישראל בהשקעה בבתי הספר שלהם מאשר הילדים שלי או הנכדים של יושב-ראש הבית לשעבר מיקי לוי? למה? למה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין שר חינוך. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> מכיוון ששלחו את שר החקלאות, אין לו תשובה. עומד כאן ומדקלם כמו תוכי, כשאנחנו מביאים לפניכם נתונים ברורים על אפליה של החינוך הממלכתי. אבל יש דבר אחד שאני שמח שנאמר בתשובתך: הבעת את עמדת הממשלה הרעה הזו שלחינוך הממלכתי הכללי הלא-דתי במדינת ישראל אין מאפיינים ייחודיים. אמרת. אנחנו לא מבינים מה אומרת הצעת החוק על המאפיינים המיוחדים של החינוך הממלכתי הכללי. כנראה דמוקרטיה, יהדות פלורליסטית, חיים משותפים, פמיניזם, זה בשבילכם לא קווי מתאר של החינוך של הילדים שלנו. ולגבי ההצעה שלך, אדוני, מה אתה חושב, שאני לא בדקתי עם שר החינוך אם הוא מוכן לקדם את ההצעה בדין ודברים בינינו? הוא הרי סירב לכך, לכן העליתי את ההצעה. כל מה שאתם רוצים זה שהציבור לא יראה כיצד חברי כנסת בקואליציה ששולחים את הילדים לחינוך ממלכתי כללי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – מצביעים נגד האינטרסים של הילדים שלהם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אז לא יעזור לכם. תכף נראה מי בקואליציה תומך בהמשך האפליה של החינוך הממלכתי הכללי במדינת ישראל, שבו לומדים רוב ילדי ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 40 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 54 נמנעים – 1 ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 40 בעד, 54 נגד, אחד נמנע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך 40? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 40. אה, אלה שני לוחות שונים. יש שני לוחות שונים. אני אומר שוב: 40 בעד, 54 נגד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. אני מודיע לפרוטוקול, נאור שירי, אתה מתנגד או בעד? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> בעד, אבל נראה לי שזה נרשם. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה נקלט? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי. יש כמה חברים. אתה בעד. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות נגד, זה לפרוטוקול. תודה רבה. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> הסדרת פיצוי לעסקים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל באזורי העימות בצפון, גם בתקופה שלאחר סיום מצב החירום << הלסי >> << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם כן, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא – הצעות דחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה דחופה בנושא: הסדרת פיצוי לעסקים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל באזורי העימות בצפון, גם בתקופה שלאחר סיום מצב החירום. את ההצעה הגישו חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, משה רוט, שרון ניר, אברהם בצלאל, אפרת רייטן מרום, משה טור פז וניסים ואטורי. ראשון המנמקים, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה, שלוש דקות. לכל המנמקים, שלוש דקות לרשותכם כאן בפודיום. בבקשה, אדוני. << דובר >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אבקש להעלות על סדר-יומה של הכנסת הצעה דחופה בסוגיית הסדרת הפיצוי לעסקים שנפגעו במלחמת חרבות ברזל באזורי העימות בצפון גם בתקופה שלאחר סיום מצב החירום. מלחמת חרבות ברזל והעימות המתמשך עם חיזבאללה גרמו לפגיעה כלכלית חמורה בעסקים קטנים ובינוניים בצפון הארץ, במיוחד ביישובי הספר. כעת, עם כניסת הפסקת האש לתוקף, מצבם של העסקים עלול להחמיר, שכן לאחר תום מצב החירום הם עלולים שלא להיות זכאים לפי חוק לפיצוי על הפגיעה, אף שהנזקים הקשים נמשכים גם לאחר סיום הלחימה. סיום מצב החירום אינו מסמן את סיום המשבר עבור בעלי העסקים, הוא רק מציב בפניהם אתגרים חדשים של שיקום והסתגלות למציאות שלאחר המלחמה. אין עסק שמשתקם בלחיצת כפתור; עסק משתקם בכמה חודשים, בחצי שנה, בשנה – לאסוף לקוחות, למצוא עובדים, לחדש את התפקוד. עסקים שנפגעו קשות במהלך יותר משנה של מלחמה אינם יכולים לחזור לפעולה מלאה באופן מיידי, במיוחד לנוכח הפגיעה העמוקה בהכנסותיהם ובמנגנוני התפעול שלהם. אובדן עסקים קטנים ובינוניים בצפון אינו רק משבר כלכלי אזורי, אלא סכנה לחוסן הלאומי של מדינת ישראל, שכן הפגיעה בעסקים מביאה גם לפגיעה חברתית חמורה בקהילות, הגירה שלילית של תושבים ועסקים, היעלמות של מקומות תעסוקה, וכתוצאה מכך פגיעה בביטחון הלאומי וביעדי המלחמה – שיבת תושבי הצפון הביתה. על המדינה להכיר באחריותה לשיקום הכלכלה בצפון ולפעול באופן יזום ומיידי למתן פיצויים ותמיכה לעסקים שנפגעו עד לשיקומם המלא, גם מעבר לתקופת החירום הרשמית – מעין תקופת שיקום לסוף המלחמה. יישום צעדים אלה ישמש בסיס לשיקום הגליל כולו, לחיזוק הביטחון הכלכלי של תושביו ולשימור הרקמה החברתית באזור. לאור החשיבות, אבקש לקיים דיון דחוף, דיון חירום בנושא הזה בוועדת הכספים, יחד עם חבריי מביאי ההצעה לסדר-היום. ומעבר לכך, היושב-ראש – היושב-ראש, הייתי רוצה שתקשיב לי, למרות שאני בטוח שאתה עושה דברים חשובים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה צודק, אנחנו מנסים לפתור בעיות. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל כל עוד טלי גוטליב מקשיבה לי, אני רגוע. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> אני מקשיבה לך. מי עוד מהקואליציה מקשיב לך? << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה לך. את יודעת שחצי שנה לקח לי להביא כסף לעסקים שנפגעו בגולן; חצי שנה להביא כסף לצפת, למרות שהיא הייתה שוממה, וקיבלו טילים שם מהסיבות שאנחנו יודעים מה יש ליד צפת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל כרגע יש שר שממונה על כך. << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש שרים. שר האוצר אחראי לכלכלת ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אנחנו מדברים כרגע על השר זאב אלקין, שנכנס לכל – – – << דובר_המשך >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל השר אלקין עומד להביא תוכנית של 12 מיליארד. העלימו לו 3 מיליארד, אמרו לו שזה לא בתחום שלו, כי היו 15 מיליארד, והוא חייב לשים שם חצי שנה כסף לעסקים, לתת להם תהליך איטי של יציאה מהמשבר, שלא נעשה פעולות גרועות כמו שעשינו השנה. יש פה הזדמנות לממשלה להציל את העסקים, והעסקים האלה יחזירו לממשלה במיסים, בתפקוד, במקומות עבודה. מי יחזור לצפון אם אין איפה לעבוד? אני מבקש שנעשה על זה דיון בוועדת הכספים, יחד ובתיאום עם חבריי מציעי ההצעה לסדר-היום. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. << דובר >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כתוצאה ממלחמת חרבות ברזל, המצב של הכלכלה בצפון הארץ קשה. העסקים הקטנים והבינוניים, במיוחד ביישובים שצמודים וסמוכי גדר, נפגעו באופן חמור. המצב הזה, כפי שאנו עדים לו, נשאר כך גם לאחר תום מצב החירום. אנחנו רואים שההשלכות הכלכליות של הלחימה נמשכות, העסקים לא יכולים לחזור לפעילות מלאה, ונדרש לבחון את מתווה הפיצויים שלאחר תום ההכרזה על מצב החירום. לפי סקר שנערך לאחרונה, 80% מהעסקים בגליל המזרחי לא יוכלו להמשיך לפעול בחודשים הקרובים, ורובם דיווחו על ירידה משמעותית של מעל 50% מההכנסות, ומספר גבוה מאוד של עסקים עדיין לא קיבלו את הפיצוי. הם עומדים בפני בעיות קשות של תזרים שבסופו של דבר עלולות להוביל לסגירתם. כל עסק כזה זה לא רק הסגירה של העסק, אדוני היושב-ראש, אלא פגיעה במרקם החברתי של האזור כולו. המצב הזה נוגע לא רק לכלכלה המקומית; כאשר הצפון נפגע, הביטחון הלאומי שלנו נפגע. כאשר עסקים נסגרים, זה לא רק אובדן פרנסה לאלפי משפחות, אלא גם, כפי שאמרתי, פגיעה ברקמה החברתית, שבסופו של דבר עלולה עוד לגרום להגירה שלילית מהצפון, ובוודאי בוודאי זה פוגע גם בביטחון האזור כולו. ולכן אני אומר, אדוני היושב-ראש, אנחנו חייבים לחשוב כאן מחוץ לקופסה. אנחנו חייבים לייצר את המתווה שיסייע לעסקים גם בתהליך ההתאוששות, לא רק בהכרה המיידית שלהם מהפגיעה מתוצאות המלחמה. גם כאשר המצב הביטחוני מסתיים יש תהליך ארוך של התאוששות, ולסייע להם. על המדינה להכיר בצורך של העסקים בצפון להמשיך לקבל תמיכה בשלב קריטי זה, ולא להשאיר אותם להתמודד עם הפגיעות העמוקות שנגרמו כתוצאה ישירה מהמלחמה. הפיצויים צריכים להיות מותאמים למצבם של בעלי העסקים ולתמרץ אותם לחזור לפעילות מלאה. עלינו להכיר בכך שלא מדובר רק במענה כלכלי – ואני חוזר על כך – אלא על בשמירה על החוסן הלאומי. אנחנו, הכנסת, ובוודאי הממשלה, מחויבים לשיקום הצפון ומחויבים לספק את הסיוע הנדרש לעסקים שנפגעו, כמו שאמרתי, לא רק בתקופת החירום אלא גם בתקופת ההתאוששות מתקופת החירום. לכן אני קורא ומבקש, ומצטרף לבקשה של המציע חבר הכנסת ביטון – ואני מאמין שלכך יצטרפו כל החברים שהצטרפו – להעביר את הדיון הזה לוועדה, ושם לייצר את המתווה הנכון ביותר, מתווה ההתאוששות ממצב החירום. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה. לאיזו ועדה התכוונת? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> הכספים. << קריאה >> יצחק קרויזר (עוצמה יהודית): << קריאה >> הכספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בבקשה, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לספר לכם משהו, סיפור מעניין. חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני אשמח מאוד אם תהיה בקשב, כי אני חושב שאתה תסכים לסיפור שאני רוצה לספר. לפני זמן מה, כמה שבועות, ביקרתי בעיר הבירה של הגליל, בצפת. נכנסתי שם ליקב, ושמעתי מבעלת היקב את הסיפור שאני רוצה לספר לכם. זוג מקים יקב בצפת, מעסיקים אנשים, מתפרנסים בכבוד, ופתאום יש מלחמה. זאת אומרת, אחרי הקורונה, אחרי שכבר היו להם כל החולשות וכל הירידות, התאוששו, ויש להם עכשיו מפעל לתפארת, באמת לתפארת מדינת ישראל, בכל המובנים – ערכי וגם כלכלי. ופתאום יש מלחמה. יש מלחמה, והכול ממש יורד לאפס. האנשים האלה, מה הם אמורים לעשות? איך הם אמורים להתפרנס? ריבונו דעלמא, מישהו יכול להגיד לי? יש איזשהו פתרון? אז אני אומר, עכשיו תכפילו את הסיפור הזה שסיפרתי לכם. האנשים האלה הם אנשים מכובדים, אנשים ערכיים, פשטניים כאלה, עם כל המעלות. עכשיו תכפילו את הסיפור הזה, תכפילו את זה אלפי פעמים – עיר שלמה, אזור שלם. זה כאילו הייתי מספר שיש שני מיליון יהודים שצריכים את עזרתנו. אנחנו נתעלם? מישהו חושב שאנחנו נתעלם מזה? חס ושלום. אני רוצה להגיד שאם אתם רוצים לדעת מה המצב של מדינת ישראל, מה מצבו של עם ישראל, מה המצב שלנו – אתה רוצה לדעת איך אתה יכול לדעת? תבדוק מה קורה בגליל. אם המצב טוב בגליל, אז המצב שלנו טוב. שם זה הלב. תבחן, אני אומר לך, זאת בחינה לאורך כל הדורות. המצב בגליל אומר מה מצבנו. לא נוותר. אנחנו נעמוד על כך בכל הכוח שהציבור בגליל יקבל את מה שמגיע לו גם מבחינת פרנסה וגם מכל הבחינות. אנחנו נעזור להם. בגלל זה הצטרפתי להצעה הדחופה הזאת. זאת הצעה חשובה ביותר, ולכן אנחנו נעביר את זה לוועדת הכספים, ולא נצא משם עד שלא נקבל בדיוק את העזרה לשני מיליון היהודים האלה. אנחנו נעלה בחזרה את הגליל למקום שבו הוא צריך להיות. הלוואי וה' יעזור. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> כי מצפון תיפתח הטובה. << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כל הצפון. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה רוט (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמן, אמן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חייבים להציל את הצפון, חייבים להציל את הכלכלה והעסקים בצפון, וחייבים להחזיר את תושבי הצפון הביתה. חיזוק החוסן של תושבי הצפון הוא חלק אינהרנטי מתפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. מלחמת חרבות ברזל פגעה אנושות בעסקים הקטנים ובעסקים הבינוניים בצפון הארץ. יישובים שנמצאים בקו העימות סבלו במשך 14 חודשים, אבל הם לא מפסיקים לסבול כעת. יש פגיעה בתיירות, פגיעה בחקלאות, פגיעה במסחר ופגיעה בתעסוקה, עסקים איבדו לקוחות, עובדים פוטרו, קהילות שלמות נקלעו למשבר עמוק. הפסקת האש אינה מסמנת את סיום המשבר עבורם, ועדיין קיים שם משבר. להפך, צריך להגדיר שעכשיו אנחנו בתחילתו של מסע, בתחילת מסע השיקום. הממשלה חייבת להניע את העסקים בצפון ולהניע הלוואות ותמריצים לעסקים שנפגעו ונותרו עם חוסר ודאות כלכלית מתמשכת. צריך לגשר על התקופה הנוכחית, שבה התושבים עדיין לא שבו לשגרה, כי הנזק עדיין מאיים וניכר ומשפיע על המשך קיומם של אותם עסקים. המצב הזה לא מתקבל על הדעת. אובדן כשירותם של העסקים בצפון הוא לא רק משבר כלכלי, זה משבר שמסכן את המרקם החברתי והעסקי של האזור כולו. אם לא נדאג לעסקים העצמאיים בצפון, זה יהיה ניכר גם במשפחות שמאבדות את פרנסתן וגם בהגירה שלילית שתגדל ותקטין את החוסן של היישובים. אני קוראת לממשלה להכיר באחריות שלה לשיקום הצפון. עלינו לפעול מיידית להסדרת פיצוי מקיף לאותם עסקים שנפגעו, פיצוי שיאפשר להם להשתקם ולהשתלב מחדש במרקם הכלכלי באזור, פיצוי שיאפשר לנו להחזיר את האזור, אזור חבל מהמם, לקדמותו. עלינו להראות לאותם בעלי עסקים שאנחנו עומדים לצידם לא רק בשעת מלחמה, אלא גם בתקופה הארוכה והחשובה הנוכחית של השיקום. אסור לנו לעזוב את הצפון. מדובר בחובה מוסרית ולאומית של כולנו כלפי חבל ארץ יקר ומשמעותי. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר היקר – שר החקלאות אומנם; ניסו קודם כמה חברים באופוזיציה פה, איך אומרים, להשתלח, ואני אומר את זה בלשון עדינה – אני באמת עולה ורוצה לחזק את ידך על כל מה שאתה עושה. ראיתי אותך בהרבה הרבה סיטואציות. לא משנה באיזה מקום אתה נמצא, אתה דואג למדינה הזאת במרב ובמיטב ובידע הרב שיש לך שצברת עם השנים. אז באמת, אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל מי שיודע, מבין למי אני מתכוון. אני חושב שההשתלחות חסרת הרסן הזאת, מקומה לא פה בבית הזה. יישר כוח על כל מה שאתה עושה. חבריי חברי הכנסת, ידידי מיכאל ביטון, הצעה חשובה מאוד, לכן הצטרפתי אליה. בדרך כלל אנשים רגילים לצעוק מעל הבמה הזאת צעקות שנשמעות ברעש גדול, על מחאות גדולות, על עוולות מקוממות. אני פה היום בשביל לצעוק את הצעקה האילמת ואת הקריאה הנואשת של אנשי הצפון – בעלי עסקים ביישובי קו העימות, אנשים שרואים איך מטה לחמם הולך ונשבר לנגד עיניהם, ואין לאל ידם; צעקה של אנשים פשוטים שרק מבקשים להביא פרנסה הביתה ומרגישים שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלהם, אנשים שלפני 14 חודשים, לצערם ולצערנו, עזבו את הבית, ברגע אחד סגרו את העסק שלהם, מקור לחמם נפגע; עברו במשך 14 חודשים קשיים שאני לא יודע אם אנחנו יכולים להבין ולתאר אותם פה. היום, אחרי תקופה ארוכה, כשהם מתחילים לחזור לאט-לאט הביתה בזהירות המתבקשת בכל הסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בה ומנסים להתחיל לשקם את החיים שלהם כפי שהיו לפני המלחמה – את הבית, את מקום הלימודים של הילדים, אבל בעיקר את העסק שלהם שהם פתחו בעשר אצבעות, עבדו עליו שנים רבות בדם וביזע – דווקא עכשיו, אחרי השלב הכל-כך חשוב של החזרה הביתה ושל הניסיון לפתיחה של העסק מחדש וניסיון לשקם אותו, למרות כל המצב המורכב, עם מיעוט המבקרים והחזרה האיטית של המבקרים, דווקא עכשיו אני מבין שרוצים להפסיק להם את הפיצויים, בשלב כל כך קריטי של שיקום העסק. היעלה על הדעת שהמדינה שפינתה אותם – אומנם לצערנו לא מרצוננו, אבל עכשיו, כשמחזירים אותם סוף-סוף, לא ניתן להם את הדבר הבסיסי? לא נשמור עליהם בשביל שיוכלו לשקם מהמצב שהם נמצאים בו? האם מדינת ישראל תזרוק אבן אחר הנופל? לכן אני חושב – בפרט כשפונים אליי מדי יום אנשים בעלי עסקים, שבאמת חרדה נשמעת בקולם, והם לא יודעים מה יהיה מחר. אסור לנו לקחת להם את הביטחון המינימלי – הפיצויים שנתנו להם. חייבים להמשיך את הדבר הזה. אני קורא פה לממשלה מעל הבמה הזאת: אל תעמדו מנגד. אל תיתנו לעורף שלנו לקרוס. אסור לנו להגיע למצב שבו העורף של מדינת ישראל, עורף שעמד בעוצמה אדירה שאין שני לה – לא ניתן לו לקרוס, בפרט בתקופה הקשה הזאת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> הפחד הגדול שלי הוא שאנשים פשוט ינטשו את הבתים, יעזבו את המקום הזה, ינסו להישאר במרכז, ומי יודע מה יהיה עם הצפון שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה, לרשותך שלוש דקות מרגע שתתחיל. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההצעה הזאת תוכננה ונכתבה על פיצויים לעסקים שנפגעו בזמן המלחמה. בכל זאת, למעלה משנה קווי העימות – תושבים מפונים, לא גרים בבית. ביקרתי כמה פעמים גם בצפון, גם במלונות של מפונים. ההיגיון ברור: אם למוכר הפלאפל בשלומי שהיינו אצלו אין למי למכור פלאפל – לדעתי הוא היחיד שנשאר שם – כי יש מלחמה, אז מחובתנו לאפשר לו מנגנון פיצויים, וכך לכל עסק בצפון, ולא רק לעמוד על הרגליים אלא להשתקם, לבנות מחדש את מה שהיה לו, להיות יצרן פרודוקטיבי, לתרום לכלכלה. כל זה אמור להיות מובן מאליו. בינתיים, לא די בכך שאין תוכנית שיקום לצפון, עכשיו גם שמענו שגם אין מנהל לשיקום הצפון. חלק מהתושבים חזרו, חלק עוד בדרך, אבל היום הפרויקטור אליעזר צ'ייני מרום התפטר, פרויקטור הצפון השלישי במספר – אין ספק, יציבות תעסוקתית מרשימה. אותו פרויקטור היה בתפקיד חמישה חודשים – אדם רציני, גיבש תוכניות, עבד, ועכשיו הוא התפטר. חשוב לציין שגם המינוי שלו לקח זמן. רצו מישהו אחר, אבי כהן סקלי. אה, לא רצו, כי הוא לא מתאים, ואז הייעוץ המשפטי תוקע אותנו, כי תמיד טוב להאשים את הייעוץ המשפטי בלשכת ראש הממשלה. והינה, בסוף זה הסתדר, מינו אותו, ואחרי חמישה חודשים גם הוא הלך. למה? למה זה קרה? אז הפרסום ב-ynet אומר שאחרי חודשיים בתפקיד הוא נדרש לספק את הסחורה. בלשכת ראש הממשלה רצו מנגנון תעסוקה – לא לתושבי הצפון, כמובן, אלא למקורבי הליכוד – והוא לא שיתף פעולה, אז הלשכה התאכזבה – לא נכללו המקורבים הדרושים ואין ג'ובים, כי מה שווה הפרויקטור אם אנחנו לא שולטים בו? והינה, התוכנית שהוא גיבש אפילו לא הובאה לדיון. אז הינה, הג'וב הזה גמור, התפטר, והינה, יש עכשיו שר חדש על גבי השר הקודם, והתפקיד הרי השתנה משמעותית. במכתב ההתפטרות שלו אומר צ'ייני ככה: שוחחתי עם השר אלקין בארבע עיניים, הגענו להסכמה כי תחת הנחייתו, אופי התפקיד שלי צומצם משמעותית, והוא אינו זקוק למנכ"ל עם כישורי ניהול בכירים תחתיו אלא לגורם אחר. חבריי היקרים, הפוך, גוטה – צריך פה מנהל מצוין. צריך אנשים מצוינים. מגיעים לנו גם תוכנית כלכלית, גם מוביל תוכנית. לתושבי הצפון מגיע יותר, למדינה מגיע יותר. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת נסים ואטורי – אינו נוכח. אם כן, תמו המנמקים. על ההצעה ישיב השר אבי דיכטר, שר החקלאות, בשם שר האוצר. בבקשה, אדוני השר. << דובר >> שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מציגי ההצעה הדחופה לסדר-היום, מאז תחילת המלחמה משרד האוצר פועל באופן אינטנסיבי ורציף כדי להעניק למשק את התמיכה הנדרשת תוך התאמה למציאות המשתנה. הסיוע המוענק לעסקים נועד בראש ובראשונה לאפשר להם לצלוח את התקופה הקשה שנכפתה בעקבות הלחימה והפגיעה שנוצרה בפעילות הכלכלית. עמדת משרד האוצר ברורה: הדבר הטוב ביותר למשק ולעסקים עצמם הוא שיוכלו לחזור ולפעול באופן מלא, שכן החוסן הכלכלי של ישראל נשען בראש ובראשונה על הפעילות היצרנית, היזמות והמסחר. הפעולות שמשרד האוצר מבצע מתמקדות בכמה תחומים: הראשון – מתן ודאות כלכלית ככל שניתן. מאז הימים הראשונים של המלחמה הציג משרד האוצר תוכניות מענקים והקלות שמטרתן לאפשר התמודדות עם האי-ודאות הכלכלית. המשרד יצא עם התוכנית מוקדם מאוד, כדי לייצר ודאות לעסקים. יצירת יציבות היא תנאי הכרחי להמשך קיומה של הפעילות הכלכלית ולשמירה על מקומות העבודה, וככה המשרד פועל באופן תדיר מתחילת המלחמה ועד היום. הנושא השני – מענקים באותם אזורים שנפגעו. קרן מס רכוש מפצה עסקים שנפגעים באזורים שבהם ישנן הנחיות המקשות על הפעילות הכלכלית. מאוקטובר 2023 ועד היום בכל חודשיים ניתנים מענקים לעסקים שנפגעו באזורים הרלוונטיים. הנושא הבא – שמירה על תמריצים לפעילות כלכלית במשק. המשרד רואה בקיומה של פעילות כלכלית ערך עליון גם בימי חירום, וזאת, לא רק לשם שמירה על היציבות הכלכלית אלא גם כדי לבנות את התשתית להאצה ולצמיחה ביום שאחרי. השקעה בתמריצים לשימור פעילות היא השקעה בעתיד המשק. כפי שראינו בעבר, משברים גדולים מביאים איתם אתגרים עצומים, אך גם הזדמנות לחיזוק החוסן הכלכלי. עלינו לפעול בזהירות תוך ראייה ארוכת טווח כדי להבטיח שהסיוע המיידי אינו פוגע בתמריצים להשגת התאוששות מהירה של המשק. אנחנו מחויבים לכך שההתערבות הממשלתית תיתן מענה הולם לצרכים הדחופים, אך גם תאפשר למשק הישראלי על כל ענפיו ובכל אזוריו הגיאוגרפיים להתייצב, לצמוח ולהוביל את עצמו קדימה גם בתקופה שלאחר המשבר. חשוב לזכור כי מדינת ישראל התמודדה בעבר עם אתגרים כלכליים מורכבים, ובזכות מדיניות אחראית, גמישה וממוקדת הצליחה המדינה לצלוח אותם, לחזור למסלול של צמיחה, שגשוג, ואף לצאת מהם טוב יותר מכלכלות אחרות, לדוגמה, בתקופת המשבר של הקורונה. לסיכום, במשרד האוצר מאמינים כי סיוע לעסקים באזורים שנפגעו הוא נדרש וחשוב, ואכן, בימים האלה מפורסם להערות הציבור תזכיר לתקנות קרן מס רכוש לחודשים נובמבר-דצמבר 2024. אדוני היושב-ראש, המפתח החשוב ביותר בהסתכלות קדימה הוא חזרה לפעילות של העסקים גם באזורים שנפגעו, ולשמחתנו, החל מסוף חודש נובמבר זה המצב. משרד האוצר ימשיך לעבוד בשיתוף פעולה עם כל הגורמים הרלוונטיים וימשיך להיות מחויב לכך שהמשק הישראלי יעמוד איתן מול האתגר ויצא ממנו מחוזק. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלמוג כהן, ביקשת עמדה נוספת. חבר הכנסת כהן, בבקשה. << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מוותר. המציעים מסתפקים בתשובת השר או שרוצים להעביר את זה לוועדת כספים? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> ועדת כספים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ועדת כספים. יופי. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> – – – ועדת כספים – – – ינון אזולאי – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אם כן, נצביע – חבר הכנסת ביטון, אנחנו נצביע על כך, אם להעביר את זה לוועדת כספים. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים. אם כן, לפי ההחלטה, הנושא יעבור לוועדת הכספים לדיון. << הלסי >> הצעות לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> קריסת בתי הדפוס בארץ בשל תחרות לא הוגנת מסין << הלסי >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ההצעה הבאה היא הצעה דחופה בנושא: קריסת בתי הדפוס בארץ בשל תחרות לא הוגנת מסין. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק פינדרוס, ינון אזולאי, ששון גואטה, דבי ביטון ומתן כהנא. ראשון המנמקים – חבר הכנסת ששון גואטה. איפה הוא? הוא פה? הוא לא נמצא. אם כן, חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב בראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, מדובר בהצעה דחופה לסדר-היום בנושא: קריסת בתי הדפוס בארץ בשל תחרות בלתי הוגנת מסין. אני גאה להיות מהיוזמים להעלות את הנושא הזה, שהוא לא רק כלכלי אלא גם חברתי ולאומי ממדרגה ראשונה. ענף הדפוס בישראל הוא עוגן של תעשייה מקומית ויציבות כלכלית, אך בשנים האחרונות הוא נמצא במשבר חמור. התחרות הבלתי-אפשרית מול יבוא מסין במחירים נמוכים בהרבה – אגב, על פי הדוחות, הפערים כמעט ולא קיימים – מובילה את המפעלים כאן לסף קריסה. האיום הזה לא נשאר רק ברמת העסק, הוא משפיע ישירות על מאות משפחות בכל רחבי הארץ, ובעיקר בפריפריה. מפעל כמו דפוס בארי בעוטף עזה ובתי דפוס בצפון הם דוגמה מצוינת לכך – הם לא רק מקור לפרנסה; הם קהילה שלמה ובסיס תעשייתי יציב בפריפריה הישראלית. אולם במציאות של חוסר ודאות ביטחונית וכלכלית בשילוב עם יבוא בלתי מבוקר, הם נאלצים להיאבק על הישרדותם מדי יום. סכנת הסגירה של המפעלים הללו היא לא רק מספרים יבשים. היא תגרום לאובדן פרנסה של מאות עובדים ומשפחות, תפגע קשות במרקם החברתי והכלכלי של יישובי העוטף והצפון, אזורים שגם נמצאים תחת אתגר ביטחוני מתמשך. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד. עלינו לפעול באופן מיידי, להעניק תמריצים לתעשייה המקומית, לעצור את ההצפה הבלתי-מבוקרת של מוצרים מסין ולספק חמצן כלכלי שימנע את הקריסה של בתי הדפוס הישראליים. אני קוראת מכאן לחבריי חברי הכנסת, לממשלה, לוועדה הכלכלית הרלוונטית: תתעוררו לפני שיהיה מאוחר. התמיכה שלנו כאן היא לא רק במפעלים – היא במשפחות, בקהילות ובעתיד התעשייה הישראלית כולה, ובואו לא נשכח את מצבנו כיום. אני מאוד מבקשת לתמוך בהצעה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מישהו מהמציעים נמצא? חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, האמת, חברת הכנסת דבי ביטון הציגה את ההצעה לסדר-היום וחידדה פחות או יותר את הדפוס שבו נמצא כל נושא הדפוס, הייצור של הספרים שאנחנו קוראים. אני אגיד לכם משהו – לפעמים יש מקומות שאנחנו שוכחים. לא מספיק שהטכנולוגיה של היום – כל אחד שאתה מדבר איתו מדפדף בטלפון שלו, בסמארטפון, הכול קיים לו בכף היד. גם ככה כל הסיפור של הספרייה, כל הסיפור של הקריאה, הולך ונעלם, לצערי. ילדים גם נפגעים מעצם הקריאה שהם קוראים בה את החומר שלהם – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אל תשכח, יש ספרים תורניים. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> דקה. – – עצם הקריאה שבה הם קוראים את החומר שלהם. הכול הולך היום – מדפדפים. תיקחו בן אדם שלא מכיר סמארטפון, כמוני, תן לו לדפדף, הוא יעשה ככה בסמארטפון. אני אוהב להרגיש את הנייר, ואני בין אלה שמרגישים את הנייר וקוראים את הספרים. הילדים שלי קוראים ספרים. אצלנו בבית אין סמארטפונים, ברוך השם, ומבחינתנו, העולם הזה כעולם של ספרייה, כעולם של חומר קריאה, הוא הדבר הגדול ביותר שיש, כי באמת משקיעים את כל-כולנו בדבר הזה. אבל יחד עם זאת, יש אלפי אנשים שמועסקים בתחומים. בתי הדפוס – אזכיר את דפוס בארי, שגם אני הייתי בו, הייתי גם בדפוס בצפון, בקריית חיים, ואני מכיר את הנושא הזה של הדפוס. אלפי עובדים עוסקים במיוחד באזור הפריפריה, וזה הולך ונעלם מן העולם. אגב, ספרי הקודש, הלימוד של רוב-רובם יום-יום בישיבות, בתלמודי תורה, נמצא דווקא – כשהוא מגיע הביתה, הוא חוזר מתוך הגמרא, הוא חוזר מתוך הנביא, הוא חוזר מתוך החומש, אז זה נמצא גם בעיקר בדפוס. מה קרה היום? יש יבוא מסין. << קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >> מה נעשה – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> תכף אני אסביר לך מה נעשה. משה פסל, ידידי היקר, לא כולנו כאלה שכל היום צריכים להיות במסכים, שזה גם מזיק. אגב, זה מזיק למוח, מזיק לעיניים, אין מה לעשות. תגיד לי: העולם מתקדם. אז מה אם העולם מתקדם? העולם מתקדם, והמוח שלנו צריך להיות אטום, להסתכל כל היום במסכים ופחות בספרים? לזרוק אנשים לאבטלה? אני אסביר לך מה נעשה. אתה יודע מה קורה היום בסין? בסין יש להם כל מיני – הם נותנים פטור ממס על דפוס של ספרים. מה קרה? באות כל מיני חנויות ורשתות, קונות את הספרים בסין, מביאות אותם לארץ. אם היית מוריד את המחיר? בסדר, אתה יודע מה, תחרות, למרות שאנחנו בתחרות לא נכונה, אבל לא חשוב. הרי חברך ששי גואטה, שלא נמצא פה, היה אמור גם להיות בהצעה הזאת, הוא בעד הדברים האלה. הוא גם נגד היבוא, כי זה פגע גם בחקלאות. << קריאה >> משה פסל (הליכוד): << קריאה >> אחר כך תעלה לדוכן ותגיד שהספרים יקרים בגלל שאין יבוא – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר_המשך >> משה, אני בא ואומר עוד דבר: הספרים יקרים בגלל היבוא, לא בגלל היבוא – קודם כול צריך לטפל בזה גם פה, אבל היבוא מסין לא הוזיל לנו בשקל, בשקל לא הוזיל לנו את הספרים שלנו. מי שעדיין מרוויח מזה הוא ההוצאות הגדולות. אנחנו רוצים להמשיך לקרוא בספרים, אבל לא יכול להיות שספרים עולים לך – ספר שעולה לך 30 שקלים, עלה לך 50 שקלים. לא יכול להיות דבר כזה. הילדים שלנו קוראים, כן, ואנחנו צריכים לחנך אותם לקרוא. אתה יודע, פעם היו מביאים ספר תקציב, היו עוברים עליו, ומי שהיה עובר, היה עובר מתוך זה; היום שמו לך את הספרים של התקציב – לך תראה אותם שם, הם נמצאים בחדר הצדדי, כולם, שמו אותם שם. מי שלוקח – אני לקחתי, אמרו לי: השתגעת? אין לך מה לעשות? אמרתי להם: כן, אין לי מה לעשות, אני הולך לקרוא את תקציב המדינה. אני רוצה לסיים ולהגיד שאני חושב שהפתרון שלנו – או שתהיה ביקורת על הספרים – כשאתה מייבא, תביא גם הנחה, או שתעלה להם את המס, שלא יוכלו להביא משם, ושהתחרות האמיתית תהיה פה. לכן אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, הדבר הזה חשוב. כל נושא הספרים – אנחנו רוצים שימשיכו לקרוא. אני גם ביקרתי בחיפה, בגט-סוויט, בית דפוס שמעסיק אלפי עובדים בפריפריה מהציבור הדתי, החרדי, הלא-יהודי – כולם. זה נוגע לכולם, וצריך לעשות הכול על מנת לעזור לאותם אנשים. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר ניר ברקת, אני מודה גם לחברי ינון ולחברים אחרים שהצטרפו לדיון הזה. קודם כול, נתחיל מהאבסורד הכי פשוט שיש: בית דפוס פה במדינת ישראל מזמין נייר, משלם מס על יבוא נייר, אבל אם הבאת ספר מסין, אז אין מס על הנייר. צריך להתחיל להגיד ליבואני הנייר שהם מביאים ספרים ולא מביאים נייר – נתחיל מזה – כשאתה יוצר תחרות, הדבר הראשון שאתה רוצה ליצור הוא תחרות הוגנת, בטח כשאתה יוצר תחרות בין ישראל למדינה אחרת. קודם כול זאת צריכה להיות תחרות הוגנת, זה – 1. 2. המרכיב בספרים – נתחיל מזה – אתה מעמיד סיטואציה בלתי אפשרית. אני אומר לך, במשך שנים בארצות הברית הדפיסו את כל ספרי הקודש פה בארץ, ספרי הקודש של ארצות הברית. מדובר בקהל של מעל מיליון איש, אפילו יותר, שצורך ספרי קודש. הייצור היה פה בארץ שנים. זו הייתה תעשייה מקומית שעבדה. התעשייה הזאת נסגרת. אתה יודע למה? עוד פעם, מאותה סיבה: אתה משלם מס על הנייר. לא שווה לו להביא את זה. התעשייה – היום זה הפוך: הספרים של ישראל מודפסים בסין. עזוב שפעם היינו יצואנים בעניין הזה, זה הכניס כסף והביא כסף לתעשייה. 3. בוא נדבר על יוקר המחיה – ואני בעד הורדת יוקר המחיה. לא רק שאני בעד, אני גם נלחם נגד הדבר הזה. המרכיב של הדפוס, האופסט בתוך ספר, הוא מרכיב ממש שולי שבשולי. הוא שולי שבשולי. כשאתה בוחר ספר, הוא מרכיב מאוד שולי. לבוא ולהגיד שספר יעלה – אם אתה תעלה בשקל או בשני שקלים את עלות הנייר, לצורך העניין, או את עלות היבוא, זה לא יעלה 52 שקלים, כי העלות היחסית היא אפסית, ולכן זה גם לא ישפיע על יוקר המחיה. כשאתה בא לתעשייה הזאת ואתה הולך לחסל אותה – זה ידוע גם במדינות אחרות בעולם – זה לא העלה את יוקר המחיה כשחיזקת את התעשייה המקומית בסוף. יש תעשיות שבהן כוח העבודה הוא עיקר העלות, אז הדבר הזה נכון, מה לעשות. תחרות עם מדינות שעלות העבודה בהן היא יותר נמוכה – אני יכול להסכים איתך, אז אני יכול להסכים איתך, משה. אתה אומר: תקשיב, בסוף האזרח משלם את הכסף של אותו כוח עבודה. יש בזה טענה הגיונית. אתה אומר: פרנסת מישהו אחד, אבל חייבת עוד 1,000 איש לשלם יותר כסף כל חודש. זה לא הוגן. אני יכול לשמוע את הטענה הזאת. אבל במצב שכוח העבודה – הוא לא הנושא, נכון? הוא לא הנושא. זה מכשור. כוח העבודה יחסית הוא נמוך, והעלות השולית של הספר היא עלות שולית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן אין לזה שום הצדקה. אנחנו חייבים להציל את הדבר הזה, כי אם לא נציל אותו, הוא פשוט ייסגר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אין שום דרך בעולם. והוא גם יביא ליצוא, כמו שהיה. במשך שנים אנחנו היינו היצואנים; לפחות בספרי הקודש, שאני מכיר את השוק הזה, היינו היצואנים הכי גדולים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לכן, אדוני השר, אם יש באפשרותך גם להשפיע על רשות המיסים – אני לא יודע כמה, בוא, אני הצלחתי להתבלבל בממשלה מי משפיע על מה ואיך, אבל אני בטוח שתוכל לקחת את העניין הזה לידיים, כי אני מכיר אותך הרבה מאוד שנים. אם תסכים איתי על הנושא ותבין את הנושא, נוכל להשפיע על רשות המיסים לפחות לשנות, כמו שאמרתי, את הנושא של הנייר, אבל לא רק, כי אני חושב שצריך להציל את התעשייה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני מבקש, אדוני, כמציע ועל דעת הזה, שנעביר אחרי זה את הדיון לוועדת הכספים, לאחר הדיון של השר, כי אני בטוח שלא נמצה את הדיון בעניין. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת, בבקשה. כבוד השר, מטילים עליך עול גדול – להציל תעשייה שלמה. << דובר >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << דובר >> אדוני היושב-ראש, מכובדי השר דיכטר, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, הרב פינדרוס, בענף הדפוס בישראל יש כ-830 עסקים שמעסיקים כ-6,800 עובדים. אני חייב לומר שכל הענף בעולם מתמודד עם שינוי בסביבת השוק. העובדה שיש ירידה בביקוש לנייר בשל עלייה ביישומים דיגיטליים שמחליפים את השימוש במוצרי נייר מאתגרת את כל בתי הדפוס בעולם. זו תופעה עולמית. למען האמת, יכול להיות, חבר הכנסת ינון אזולאי, שאתה חושב שאפשר לשנות את זה, אבל אני מעריך שהמגמה הזאת תימשך, ואנשי עסקים יצטרכו לחשוב, לכלכל את צעדיהם בצורה חכמה. אני חייב לומר שאנחנו ראינו במהלך השנים תחומים שלמים שבהם פעם היה לישראל יתרון יחסי נודדים למקומות אחרים בעולם שלהם יש יתרון יחסי. אולי הטקסטיל היא דוגמה קלאסית. לפני המון שנים היו מפעלי טקסטיל מאוד מצליחים במדינת ישראל, אבל הם מאוד עתירי כוח אדם, ולחלופין, אין לנו יתרון יחסי בהם. לכן אתם רואים שהרבה מאוד מפעלי טקסטיל שהיו בעבר נודדים למקומות אחרים בעולם. אני חייב לומר, הרב פינדרוס, שההערה שלך, הרב פינדרוס, ההערה שלך לגבי הנושא של הנייר – מיסוי הנייר לחומרי גלם ואין מיסוי למוצרים מוגמרים – אני אבחן את זה. אני לא הכרתי את זה. זה בהחלט שווה התייחסות. אבל אנחנו צריכים לראות – בתחום שעליו אנחנו מדברים, יש בתי דפוס שאני מניח שיש להם זכות קיום. אני כל בוקר מקבל עיתונים הביתה, אז להדפיס עיתונים ודברים שרגישים לזמן – אין סיכוי שהם יצאו החוצה למקומות אחרים בעולם. לחלופין, חוברות – שאלתי היום, התייעצתי עם התאחדות התעשיינים, עם האנשים הרלוונטיים, כדי להבין מהם מה גודל האתגר, אז ברור שיש למשל חוברות שילדים צובעים שממלאים קונטיינר מחו"ל, מייצרים בחו"ל, שולחים לכאן. חד-משמעית, כנראה, היכולת לייצר בחו"ל היא משמעותית יותר זולה. אז יכול להיות שחלק מהתחומים של ענפי הדפוס באופן טבעי ינדדו למקומות אחרים בעולם שיש להם יתרון יחסי. כאן צריך לבדוק דבר אחד ברור: האם יש כאן תחרות לא הוגנת מול סין? אני אתן לכם דוגמה דווקא של אלומיניום. אלומיניום – כל אירופה והאמריקאים שמים מכסים, קוראים לזה היטל היצף, כי הם מבינים שהסינים מורידים את מחיר האלומיניום לקרקע בשביל לחסל תחרות באירופה ובארצות הברית, ואז להעלות אולי את מחירי האלומיניום. זה דבר ידוע, לכן יש היטל כזה, יש היטלים כאלה באירופה ובארצות הברית מול סין. אני הנחיתי את המשרד: בכל מקום שאנחנו רואים שיש היטלים באירופה, בואו, מה שנקרא, נלמד מה האתגר הבין-לאומי, וחד-משמעית נצטרף אליו ברמה כזאת או אחרת, למרות שזה תהליך מורכב, שצריך תלונה רשמית וצריך ללכת לבדוק וסיפורים. אבל אנחנו לא חוסכים במאמצים, אם נגלה שאכן יש תחרות לא הוגנת של הסינים בנושא הספציפי הזה או, לטובת העניין, בכל נושא. ואני מזמין את חברי הכנסת: אם אתם מרגישים שיש תחום שאנחנו שומעים – אגב, פונים אליי ישירות, התאחדות התעשיינים. כאן הם לא פנו, אני לא קיבלתי פנייה פורמלית מהם. בעקבות השאילתה, אני שאלתי אותם איפה, מה, מו, מי. חד-משמעית, אני ביקשתי מהם לבדוק אם יש שם תחרות לא הוגנת ויידרש מאיתנו להניע מהלך של היטל היצף. אני עוד לא קיבלתי תשובה אינטליגנטית בנושא. לכן אני מציע גם לחבר הכנסת פינדרוס ולכל החברים: תנו לנו בתקופה הקרובה לעשות בדיקה מקצועית. אני אומר לכם שאם נגיע למסקנה שצריך להניע מהלך של היטל היצף, נעשה זאת בלי לחשוש בכלל מול הסינים. אני רק רוצה לתת לכם את הכובע השני, את החלק השני של המשוואה. אני מאמין מאוד גדול בקידום התחומים שלישראל יש בהם יתרון יחסי. הקמתי מינהלת צמיחה – זה המודל הפורטריאני; אתם, חלקכם מכירים אותו. אנחנו מקדמים ברחבי העולם את התחומים שישראל חזקה בהם: זה ההייטק, זה האגרו-טק, זה ה-FoodTech, ה-DesertTech, זה ה-HealthTech, זה התעשייה המתקדמת, וכמובן Homeland Security, כולל סייבר. היום 11% מכוח העבודה בישראל הוא בתחום הזה, בתחומים הללו. אנחנו עושים כ-160 מיליארד דולר יצוא. סחר החוץ, שבמקרה כולם, כל 55 הנציגים נמצאים השבוע – אני הגדרתי להם יעד: מדינת ישראל צריכה להגיע לטריליון דולר ייצוא תוך 15 עד 20 שנה. טריליון דולר. זה פי שישה ממה שיש היום. זה קצב צמיחה שנתי ליצוא של בין 10% ל-15%. אנחנו צריכים להסב יותר ויותר עובדים ממיומנויות נמוכות למיומנויות גבוהות. יש לנו מתווה איך עושים את זה. אין אבטלה בישראל. האבטלה החיכוכית בישראלי היא פחות מ-3%, וכל בן אדם – אם לצערנו ייסגר עסק בתחום א' שאין לנו בו יתרון יחסי בשווקים הבין-לאומיים, יש לנו עוד שניים שכן יש לנו יתרון בשווקים הבין-לאומיים במיומנויות יותר גבוהות. לכן אני צופה שככל שאנחנו נניע מהלכים – ואנחנו מניעים מהלכים – להגדיל את התחומים שבהם יש לנו במדינה יתרון יחסי, זו תרומה דרמטית לתוצר הלאומי. כשאנחנו נגיע לטריליון דולר ייצוא, התל"ג פר-נפש בישראל יהיה יותר מכפול. 25% מהעובדים במדינת ישראל יהיו בתחום הטכנולוגיה. זה המענה האמיתי לכל העובדים. אנחנו יודעים להגיע לשם. שוב, אם אני אסכם את העניין, נעשה בדיקת עומק על הנושא של דפוס. אם נגלה שצריך לשים היטל היצף, נעשה זאת. יש לנו יכולת להשוות ולבדוק לעומק. לחלופין, אני מעריך שיהיו תחומים בתחומי הדפוס שיישארו לנצח, כי הם רגישים לזמן, ואתה לא יכול להביא אותם מחו"ל. אני חושב, אגב, שרוב הדפוס יהיה כזה. לחלופין, בדברים שנוגסים – כי אין מה לעשות, אין לנו בהם יתרון יחסי – רק נצטרך לבדוק שלא מרמים אותנו ולא פוגעים בנו. אני לוקח את הערה של חבר הכנסת פינדרוס לבדיקה, ואתן לכם מענה בקרוב. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר – בדיקה של השר? << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> מה? לכלכלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ועדת הכספים. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> ועדת הכספים? ועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ועדת הכספים? << קריאה >> קריאות: << קריאה >> כלכלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> רוצים להצביע על ועדת הכלכלה? << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כן? אוקיי. אם כן, נצביע על העברת הנושא לוועדת הכלכלה. הצבעה, בבקשה. בכל מקרה, כבוד השר יעשה – השר ברקת. << קריאה >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בלי כל קשר – – – << קריאה >> שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת: << קריאה >> תפתור את הבעיה. מה צריך אותי? לא צריך אותי. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תשעה בעד, אין מתנגדים. אם כן, ההצעה בנושא קריסת בתי הדפוס בארץ בשל תחרות לא הוגנת מסין תעבור לדיון בוועדת הכלכלה. << הלסי >> הצעה לסדר-היום << הלסי >> << הלסי >> שנת 2024 היא הקטלנית בכבישי ירושלים – זינוק של 233% בתוך עשר שנים במספר ההרוגים << הלסי >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: שנת 2024 היא הקטלנית בכבישי ירושלים – זינוק של 233% בתוך עשר שנים במספר ההרוגים. את ההצעה הגיש חבר הכנסת אברהם בצלאל. חבר הכנסת בצלאל, בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני. << דובר >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר >> עד עשר דקות. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> כמובן. << דובר_המשך >> אברהם בצלאל (ש"ס): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, השר אבי דיכטר, השר היקר, שעושה רבות, קם בבוקר בשביל לעזור למדינת ישראל והעם היושב בציון. כך הוא במשך עשרות שנים וכך הוא ימשיך, למרות האנשים שחושבים או מנסים להטיל דופי בעשייה המבורכת שלו. חבריי חברי הכנסת, בשש השנים האחרונות כולנו רואים את ירושלים הולכת ומשתנה. לנגד עינינו כבישים נסללים, רחובות מתחדשים, אזורי מסחר נבנים בקצב מסחרר, הולך וגובר, הרכבת הקלה קורמת עור וגידים; כמובן שכל זה בפעילותו נמרצת של ראש עיריית ירושלים מר משה לאון. ירושלים צועדת לעתיד בצורה מודרנית וחדשנית, בהתחדשות מטאורית יוצאת דופן. אבל דא עקא – השיפוצים בכבישי ירושלים. הכבישים בירושלים הפכו למפגע סביבתי לנוסעי הרכב ולהולכי הרגל. נתיבים חסומים, לצערנו, בורות בכבישים, כלים הנדסיים בכל מקום – בקיצור, קטסטרופה אחת גדולה. כמעט אי-אפשר לנסוע בשכונות ירושלים בלי להיקלע לאיזה מפגע בכביש – רמזורים שלא עובדים, מעברי חציה מטושטשים. אתה נוסע בכביש – פתאום משנים לך, עכשיו אתה צריך לנסוע בנתיב הנגדי. מי שנמצא, גם בימים אלו – באמת קטסטרופה מהלכת. הדבר הזה, לצערנו, עולה בחיי אדם, בתאונות קטלניות, בהרוגים, בפצועים. כמעט אין שבוע שאנחנו לא שומעים על איזו תאונה קטלנית, תאונה קשה. מי שמכיר את גולדה מאיר – כביש הדמים, זה נקרא. יש כבישים אדומים בירושלים, לא אחד ולא שניים. נכון שחידוש התשתיות הוא דבר מבורך כשלעצמו וכולם צריכים לברך עליו, אבל זה חייב להיות דבר כשבתקופה הזאת נשמרים חיי האדם. זה לא יכול להיות על חשבון הולכי הרגל. ואם לא די לנו במה שצועק מכל פינה בירושלים, באים נתונים של עמותת אור ירוק ושופכים קיטון של צוננים על המציאות המטרידה שבה אנו שרויים. מנתוני אור ירוק עולה עלייה של 233% בעשור האחרון בהרוגים בכבישי ירושלים – נתון שצריך להדיר שינה מעיני כל נהג והולך דרך בכבישי ירושלים, מכל צידי הכביש. ואם זה לא מספיק, אז בשנה החולפת היו בירושלים 19 תאונות קטלניות – עלייה של 73% מהשנה הקודמת. הנתונים הללו לא מאפשרים לנו לעבור לסדר-היום ולהמשיך כאילו לא קרה כלום. מדובר פה בחיי אדם, חיים של אנשים, ילדים שחייהם כבר לא אותו דבר. הרי בסך הכול אנחנו מדברים פה על הרוגים בתאונות דרכים. וכמה פצועים יש בתאונת דרכים? אסור שמה שהיה הוא שיהיה. המציאות הכואבת והבלתי-נסבלת הזאת חייבת להשתנות. אני באמת רוצה להדגיש פה שסגן השר, הרב אורי מקלב, עושה רבות, רבות באמת, במלוא מובן המילה, ימים ולילות. אין פנייה שפונים אליי ואני מעביר אליו שלא נענית בחיוב, בכובד ראש, ברצינות, וכמובן – במהירות האפשרית. ולכן אני שמח שאדוני סגן השר נמצא פה בשביל להשיב על זה, לקחת את זה בצורה רצינית ולראות באמת איך אנחנו פועלים למגר את התופעה הזאת, כי בסוף המספרים מדברים בעד עצמם. כולנו חשים את התחושה הזאת של הנסיעה הקשה בכבישי ירושלים. יש שעות שאתה אומר לעצמך: אני מעדיף לא לצאת, עדיף להישאר במקום העבודה או בבית ולא לצאת לכביש. אבל אני אומר, בסוף חיי אדם הם מעל הכול, ויש מספרים, אי-אפשר להתכחש אליהם. עיריית ירושלים וכל הנוגעים בדבר חייבים לבוא עם תוכנית מסודרת וברורה איך לחתוך בצורת דרסטית את המפגע הכואב הזה. אי-אפשר להמשיך לאפשר לתופעה הזאת לגדול. אי-אפשר לראות שבשנת 2014 היו שישה הרוגים בירושלים ובשנת 2024 יש 20 הרוגים. זה פשוט לא נתפס. חייבים לשים את מלוא כובד המשקל על הדבר הזה, לתקן את כל מה שצריך, להביא תוכנית ארוכת טווח למצב הכבישים של ירושלים, ליצור אכיפה פיקטיבית או שלל מרכיבים. אולי מישהו צריך להעלות מלמעלה איזשהו רחפן ולראות ולהבין איפה ומה, מה צריכים לעשות, אבל בסוף היום זה איך למגר את האסון הזה. ככל שנקדיש לזה זמן, נוכל למנוע עוד נפגעים, וזו חובתנו, כי בסוף כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני מאמין שבידינו להציל נפשות רבות. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. ישיב על ההצעה סגן שר התחבורה והבטיחות בדרכים הרב אורי מקלב, בבקשה. << דובר >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לחבר הכנסת אברהם בצלאל על ההצעה לסדר-היום. אני יודע מה זה להפוך הצעה דחופה או הצעה רגילה לסדר-היום על חשבון מכסה, ובאמת ראוי נושא תאונות הדרכים. אתה כירושלמי באמת היטבת לשקף את המצב בירושלים באופן כללי. << קריאה >> אברהם בצלאל (ש"ס): << קריאה >> עשייה מבורכת. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> זה נכון, אבל את זה באמת יש בכל מקום – בצפון, בדרום, במזרח, במערב. בכל מקום בירושלים עובדים, איפה שאתה לא יוצא יש עבודות, עבודות מקיפות, וזה לא נגמר. פגשתי את ראש העיר לפני תקופה ואמרתי לו – זה היה עוד לפני הבחירות: אתה מודע לזה שאנשים ממורמרים, מטבע הדברים. הוא אמר לי: אני לוקח על עצמי. הציבור באמת נתן בו אמון גדול בחזרה, דהיינו, אנשים סובלים, ובסופו של דבר מקווים לראות את התוצאות. אברהם בצלאל, באמת במקומות שכבר יש – אתה רואה מקומות שנפתחים, אתה רואה כבר כביש רחב עם הרבה יותר מסלולים, הרבה. אין ספק שאנחנו רואים. רק שיש שתי גישות בעניין הזה: יש גישה לעשות את זה מהר וקצר יותר אבל כואב יותר, או גישה להתרחב להרבה שנים ואז בפעולות קטנות. למשל בכביש 446 – גם נושא שמטריד אותנו, הכניסה למודיעין עילית – שם זה כואב וזה לא פשוט. העירייה נקטה ובחרה צעד של לעשות את זה בצורה דרסטית אבל יותר מהר; במקום למרוח את זה בארבע שנים, בשלוש שנים – בשנתיים. אבל אז ההשלכות גדולות יותר. יש מקומות שזה מצליח יותר, יש מקומות שזה מצליח פחות. אבל בנושא של העבודות צריך לבדוק אילו מהתאונות הן בגלל עבודות ואילו מהתאונות הן לאו דווקא בגלל עבודות. אבל אין ספק שזה משפיע על האנדרלמוסיה, על האי-סדר, על זה שאין רמזורים. למשל אני מכיר מצלמת מהירות אחת שהייתה בכביש גולדה מאיר, בפנייה לרמת שלמה, לכביש 9. תאונת דרכים הורידה את העמוד, ומאז אין את העמוד הזה. זה היה עמוד מפורסם, הוא זכה בפרס של המצלמה המשטרתית שנתנה הכי הרבה דוחות לאזרחים. מה שנקרא, היא הייתה מחוללת ההכנסה הכי גבוהה שהייתה בירושלים, זו המצלמה. אז זה היה חלק מפתרונות. מי שזוכר – ואתה כירושלמי בוודאי יודע – הפנייה מכביש גולדה שמאלה לכיוון כביש 9 ולכיוון רמת שלמה הייתה פנייה – שם הצומת קטלני ממש. עשיתי על זה דיונים, עוד הייתי כאן בכנסת, קיימתי דיונים כאן בוועדה. מה ראיתי? היו הרבה פתרונות: שינויים גיאומטריים בכביש, הרחבה, יותר זמן לאדום לפני הירוק וגם מצלמה. את המצלמה שמו מייד, אבל את הדברים האחרים, שלפי דעתנו נתנו הרבה יותר, את זה שמו פחות. עכשיו יש לי ויכוח, גם מקצועי. יש תאונות לא מעטות בצומת גולדה מאיר–מינץ. אנשים באים מחוץ לעיר, הם רואים את הכביש הזה פתוח, ויש שם תמרור של 50, אבל מי רואה את זה? לא רואים את זה – תנאי הכביש, והמהירות, והרגל הנסיעה הוא לא כזה. התמרור צודק, אתה צריך להאט, אבל המציאות כזאת. עכשיו בוויכוח, כשיש תמרור שהוא לא מורה, הוא לא באמת מתמרר, אנשים לא – אתה יכול להגיד: עשיתי את שלי. זאת אומרת, דברים כאלה, שיש לנו כל הזמן בוויכוחים בין החלק המקצועי לבין הפרקטיקה – הפרקטיקה אומרת שזה לא ככה. ולכן, צריך בעניין הזה, ולעניות דעתי הפרקטיקה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אבל אדוני יודע שיש בפירוש מקומות שבכוונה מכשילים כדי לעשות הכנסה. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> במקום הזה, במקרה, זה לא – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לא, אני אומר, כמו הנתיב הציבורי בכביש ירושלים, בכניסה לעיר. זו פשוט מכונת כסף שלא בצדק. << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> זו מכונת כסף, אבל זה גם גורם לפקקים. כל היתרון היה שהכביש הזה – שהתחבורה הציבורית נוסע בצד ימין ואחרים לא. אבל עצם זה שיש – – – זה מאט את התנועה. אנחנו לא עושים את זה. דווקא דיברתי עם השרה, היא פנתה למשטרה בעניין הזה. אבל תעשה את זה קצת במקום, באיזה כביש שלוקח את הרכבים לסמטה בבית מאיר או משהו, אבל לא, שם זה נוח ושם עושים. אנחנו מכירים את זה שלא תמיד האכיפה עובדת במקומות שבאמת צריך אכיפה, או איפה שהאכיפה – אברהם ישראל בצלאל, שהיה גם חבר מועצת עיריית ירושלים – היה במגרש הרוסים פס עצור, אבל אתה באמת לא יכול לעצור. בפס כן, שהוא נותן יותר רוחב, אבל כשאין פס, החוק אומר שאתה צריך בקצה – ושם אתה לא יכול לראות, אתה חייב להתגלגל. ושם הייתה עומדת ניידת. מה הייתי עושה? הייתי צובע, כי זה מקום שהיה נשחק, הצבע היה נשחק מהר. אם הייתי שם את הפס – הכול היה בסדר, אבל כשזה נמחק, אז היו עושים שם דוחות. הייתי פועל בעירייה מהר: תשמעו, תצבעו שם, ואז כבר לא היו לוקחים. מבחינה בטיחותית, מבחינה אמיתית, לא היה הבדל. הייתה רק אפשרות לתת דוחות. מה אני יכול לעשות? אנחנו מכירים את הדברים האלה, ואנחנו מקווים שזה תופעות לא מרכזיות, אבל אם אנחנו צריכים לנתח מה גורם לתאונות הדרכים, אז מהירות היא הסיבה המרכזית והגדולה ביותר בסיבות לתאונות דרכים, כפי שאמרו הרלב"ד בדיון שהיה אצל השרה עם שר המשפטים והשר לביטחון פנים. המהירות. מהירות זו גם התנהגות אנושית כשאדם באופן ספציפי – זה לא בגלל, יש הרבה סיבות: זה יכול להיות תנאי הכביש, תשתיות, כבישים אדומים, חוסר ראות ודברים כאלה, אבל יש מיעוט שהגורם האנושי הוא גורם מרכזי. האכיפה ודאי שהיא דבר שיכול לצמצם. מה שכולנו יודעים זה שמה שמצמצם תאונות דרכים זה האכיפה. בשנה האחרונה בוודאי שיש פחות. אני לא מאשים אף אחד, אבל באופן אמיתי למשטרה יש המון משימות, כולל משטרת התנועה. המון משימות. וישבנו איתם, ישבנו בישיבה שהייתה גם עם ראש את"ל. יש להם הפגנות ועצרות, ובתחילת המלחמה – סגירת כבישים במקומות שהיו מפגעים וכדומה. בכל אופן, אני אתייחס, חבר הכנסת בצלאל, ואקרא את התשובות המקצועיות, את עיקר הדברים. מתחילת השנה ועד היום נהרגו 417 בני אדם. זה נתון באמת קשה, מצמרר מאוד וקשה – 417 עד היום. זה נתון קשה מאוד. כל בן אדם הוא לכשעצמו עולם שלם. אמרת את זה, וזה נכון. זו עלייה של 19% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד, עלייה דרמטית וגדולה. בקצב הזה של ההרוגים – אני לא רוצה לפתוח, אנחנו לא נוהגים לקחת, אנחנו נמצאים כמעט בחודש האחרון, ואנחנו מדברים שזה יעלה למעל 417, לצערי, וזה נתון שעובר בהרבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> לאיזו תקופה? << דובר_המשך >> סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב: << דובר_המשך >> בכל השנה האחרונה, ב-2024 עד היום. שנת 2024 חריגה בהיקף העלייה בתאונות הדרכים. בשנים האחרונות מדינות ה-OECD רשמו ירידה מתחילת השנה, אם אינני טועה, של כ-16%, לעומת עלייה מצטברת של כ-17% במספר ההרוגים בישראל. עיקר העלייה זה בחברה הערבית – יש שם 157 הרוגים, עלייה של 61%. זו העלייה הכי דרמטית שיש בהרוגים בתאונות הדרכים. חבר הכנסת אחמד טיבי קיים על זה דיון עם כל מיני מסקנות בעניין הזה. יש לזה הרבה סיבות, וזה לא המקום להאריך, כפי שדיברנו. יש עלייה של 34% בהרוגים בדרכים בין-עירוניות – 257 הרוגים בדרכים בין-עירוניות כתוצאה ממהירות. בקרב רוכבי האופנוע העלייה מאוד דרמטית – 95 הרוגים. זו עלייה של 24%. נהגים צעירים – 63 הרוגים. נתונים קשים. שרת התחבורה, לנוכח הנתונים האלה, קידמה בתקציב שמאושר בימים אלה כ-180 מיליון ש"ח כל שנה תוספת עד שנת 2027, תוכנית שהיא תלת-שנתית לשם טיפול במוקדי סיכון. המצב הזה חייב להוביל לפעולה ממשלתית רחבה. לא מדובר בפעולה של משרד אחד, יש שרשרת שלמה. זה משרד התחבורה והרלב"ד, אבל זה עוד משרדים, כמו ביטחון לאומי; גם משרד המשפטים שותף. חלק מאכיפה זה גם ענישה, וכשהעסק הזה לא עובד, אז גורם ההרתעה הוא לא גורם. יש משרד החינוך, שמחנך, הסברה – לא חסרים משרדים. שרת התחבורה, באופן יוצא מן הכלל וחדשני, קידמה בממשלה הצעת מחליטים שלפיה תוקם ועדת שרים לעניין זה בראשות ראש הממשלה, וזה כבר אושר. ועדת השרים תקבע את תפקידו של כל משרד בעניין זה, ובנוסף, תגדיר יעדים כדי להעלות את הבטיחות בדרכים. הצעת המחליטים אף קבעה את סמכות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. היו צריכים לתת להם עוד סמכויות. כיום הם מלינים על כך שאין להם אפשרות לקבל נתונים, וכשאין נתונים עדכניים, אתה לא יודע לנתח את התמונה, ואז אתה גם לא יודע לטפל בה. מתחילת השנה נהרגו 149 בני אדם במרחב העירוני בכל הארץ באופן כללי. מתוך ה-419, במרחב העירוני נהרגו 149, מתוכם 21 הרוגים בירושלים, מהנתון שלך, והיום כבר יש עוד הרוג לצערנו בעיר ירושלים, לעומת 14 הרוגים בתקופה המקבילה אשתקד. 10 הרוגים הם הולכי רגל ו-10 רוכבי דו-גלגלי, אופניים וקורקינטים, מתוך ה-21. חבר הכנסת בצלאל, מתוך ה-21, 10 הולכי רגל ו-10 רוכבי דו-גלגלי. בדרך חברון – אנחנו מציינים תמיד שיש שני כבישים מרכזיים שהם מקטעים ארוכים. כביש גולדה זה כביש גולדה, ומי שיודע, זה מצומת סנהדריה ועד כמעט נבי סמואל, או קצת לפני. בכל צומת זה אחרת. אבל גם כביש גולדה, למשל, הוא כניסה כמעט מרכזית היום לירושלים. זה מעבר, זה לא רק השכונה שהיא עיר וכו'. עכשיו יש שם עבודות מסיביות, נת"צים – דברים לא פשוטים, מחלפים שיש, כניסות ויציאות. אבל בדרך חברון, מאז החלו עבודות הרכבת הקלה ברחוב, מספר תאונות הדרכים בציר הזה ירד, דווקא בדרך חברון. מתחילת השנה אירעו בדרך חברון 18 תאונות דרכים לעומת 30 בשנת 2023. זו ירידה משמעותית. 40 תאונות בשנת 2022 ו-50 תאונות בשנת 2021. אנחנו רואים 50, 40, 30 ו-18 תאונות שהיו בשנה הזאת. זו ירידה דרמטית, וזו בשורה טובה. בדרך גולדה – מתחילת השנה ועד נובמבר היו 24 תאונות דרכים בכביש גולדה לבד, ובהן שני הרוגים הולכי רגל בעת שחצו באור אדום, זה מה שכתוב לי, וגם רוכב אופנוע הרוג. אני כבר מסיים. לפני כחודש התקיים דיון בעיריית ירושלים שעסק שבריבוי התאונות על ציר גולדה. בדיון השתתפו גורמים רבים, ובהם מהנדס העיר, קצין הבוחנים המחוזי במשטרה וגורמים נוספים. במהלך הישיבה עלה כי קיימת תופעה הולכת וגוברת, בניתוח של תאונות הדרכים, של נהגים שחוצים באור אדום בנסיעה מהירה מאוד. אנחנו גם נוסעים, אנחנו רואים את הכביש. הכביש של היום הוא לא כביש – בשנה האחרונה יש השתוללות בכביש. לא פעם אני רואה את הדברים האלה. אני אומר שאם לא שיטתי, אם לא – הוא עבר באדום מלא. אני הרי נוסע קבוע בכביש גולדה מאיר, אני נוסע כמה פעמים ביום, מינימום פעמיים ביום, אני מכיר את הכביש הזה היטב, ואני מלווה אותו הרבה במסגרת תפקידי גם בעיריית ירושלים הרבה שנים וגם כאן, בכנסת. ולכן, אני שם לב לתופעות שיש, וזו בעיה קשה מאוד. אין הרתעה. אין. אין גורם הרתעה, ועושים מה שרוצים. אחת ההמלצות הייתה להוסיף מצלמות מהירות. אני כבר מסיים. בדיון שנערך לפני כשבועיים בין מנכ"ל משרד התחבורה מר משה בן זקן, שמאוד מסור לעניין, יחד עם השרה, לבין ראש העיר ירושלים מר משה לאון, עלתה סוגיית העלייה המשמעותית בהרוגים בתאונות דרכים בעיר. סוכם כי יתקיים דיון בראשות ראש העיר עם כל הפונקציות הרלוונטיות בעירייה לבחינת פתרונות. הסעיף האחרון זה מסגרת סל בטיחות "שותפים לדרך" במשרד התחבורה עם הרלב"ד, שמשרד התחבורה מתוקצב על זה ומקצה מדי שנה תקציבים לשיפור הבטיחות כמענה למוקדי סיכון בצירים מרובי תאונות דרכים, כדוגמת הסדרת מעגל תנועה בשדרות נווה יעקב, משה סנה, התקנת רמזור ברחוב יהודה הנשיא ומעגל תנועה בדרך רמאללה, הסדר מעגל תנועה באזור בצלאל בזק ועוד. תודה רבה. אני מקווה באמת הדברים האלה יעזרו, ונוכל להגיע לשנה הבאה ונראה ירידה דרמטית ודרסטית בתאונות הדרכים. תודה רבה לך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. דעה נוספת – חבר הכנסת אלמוג כהן. בבקשה, דקה לרשותך מהצד. לא נטריח אותך. << דובר >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, סגן השר, רציתי לדבר, בבקשה, ברשותך, על נושא שמאוד מאוד מפריע לי כרגע – התנהלות המשפט של ראש הממשלה בזמן ניהול מערכה. לדעתי המשפט הזה, אדוני, פוגע במאמץ המלחמתי, אבל אני גם רוצה לברך שזה יימשך כמה שיותר זמן – זה מביא כמה שיותר מנדטים לימין ומחזק אותנו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה, דקה לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, אדוני סגן השר, זו שנת שיא מבחינת תאונות הדרכים. תואיל שרת התחבורה להגיע לכאן ותענה לחברי הכנסת על השאילתות שאנחנו מגישים. חלילה, אני לא מזלזל במאמץ שלך, אבל היא לא מעוניינת לטפל במה שקורה בחברה בכלל במדינה וגם בחברה הערבית. איך אפשר לקבל את הנתונים האלה? כל שבועיים, שלושה אנחנו מגישים הצעות לסדר-היום ושאילתות, ואין שום כוונה לא לתכנן ולא לטפל בסוגיה הזאת, למרות שיש תוכניות רבות. בממשלה הקודמת, כאשר טיפלנו בנושאים האלה, הייתה ירידה בתאונות הדרכים, אבל היום רוב הזמן השרה מבלה את זמנה בחו"ל עם סוללה של יועצים, עם תקציבים אסטרונומיים, ולשרה אין שום כוונה לטפל בתאונות הדרכים או לתת לחברי הכנסת להיפגש עם המנכ"ל על מנת לטפל בסוגיה הזאת, ולהגיע לכאן לכנסת, למשכן הזה, ולענות תשובות על שאילתות של חברי הכנסת. זה לא מכובד. ככה המספרים רק יעלו למעלה, וככה לא נצמצם את תאונות הדרכים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. האם המציעים מסתפקים בתשובת השר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אני אומר בלשון כבוד ואומר "מציעים". חבר הכנסת בצלאל? להעביר לוועדה. אם כן, צריך להצביע, כמובן. אנחנו נצביע אם להעביר את הנושא של הזינוק במספר ההרוגים לוועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שישה בעד, אין מתנגדים. אם כן – – << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הצבעתי בטעות – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> – – הוחלט כי הנושא: שנת 2024 – – – << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הצבעתי בטעות במקום של מטי צרפתי הרכבי. ההצבעה שלי בעד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אוקיי. חבר הכנסת אלהואשלה הצביע בטעות לא במקום שלו, אבל ההצבעה שלך נקלטה. << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> במקום מטי. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> במקום מטי צרפתי הרכבי. הנושא שנת 2024 היא הקטלנית בכבישי ירושלים – לא עלינו – יעבור לוועדת הכלכלה להמשך דיון. << הצח >> הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024 << הצח >> [נספחות.] << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת הוועדה. בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת הוועדה לביטחון לאומי לפיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, ובעברית צחה – השיטור העירוני. הצעת החוק, אדוני היושב-ראש, נדונה בכנסת בקריאה הראשונה לא מזמן, ביום ט"ו בכסלו התשפ"ה, 16 בדצמבר 2024, והועברה לוועדה לביטחון לאומי. חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות, חבריי חברי הכנסת, מסדיר את מערך האכיפה העירוני המשולב ברשויות המקומיות, הכולל כוח שיטור ייעודי ויחידת פיקוח עירונית ייעודית, אשר פועל – וזה הדבר החשוב – להרתעה, למניעה ולאכיפה בתחום העבירות של איכות החיים, האלימות וההתנהגות האנטי-חברתית. החוק, אדוני היושב-ראש, נחקק כהוראת שעה בשנת 2011, והיא הוארכה פעמים רבות במהלך השנים. הוראות החוק עומדות בתוקפן עד ליום י"ז בכסלו התשפ"ה, כלומר היום, 18 בדצמבר 2024. מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא להסדיר את מערך השיטור העירוני בהוראת קבע תוך שינוי ההסדרים מאלה המעוגנים כיום בחוק. במסגרת זו, חבריי חברי הכנסת, מוצעים בהצעת החוק אף שינויים נרחבים בתפקידם ובסמכויותיהם של מערכי האכיפה העירוניים, לרבות שינוי בסמכויות הפקחים המסייעים. משכך, ולנוכח השינוי בהסדרים שמציעה הממשלה בהצעת החוק ומורכבותם, ולנוכח העובדה כי הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה רק שלשום, ביום ט"ו בכסלו התשפ"ה, 16 בדצמבר, לא תספיק הוועדה לדון בסעיפים המוצעים ולהשלים את הליכי החקיקה עד ליום פקיעת הוראת השעה, שזה היום. אי לכך, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, ולנוכח האמור, החליטה הוועדה לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות, כך שחלק אחד מההצעה יכלול את סעיף 17 להצעת החוק, שעניינו הפיכת הוראת השעה להוראת קבע, וחלק אחר של ההצעה יכלול את שאר הסעיפים. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, בתקופה הקרובה בכוונת הוועדה לדון בסעיף 17 להצעת החוק ולבחון את האפשרות כי החוק יעמוד לתקופה נוספת כך שבמקביל ובתקופה זו תמשיך הוועדה לדון ביתר הסעיפים ובמשמעות עיגונם כהוראת קבע. הצעה זו, אדוני היושב-ראש, התקבלה פה אחד בוועדה והייתה מקובלת על המשרד לביטחון לאומי ומשרד הפנים, לכן אבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת הוועדה בהתאם לסעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. רשימת הדוברים סגורה. חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להגיב על הדברים ועל התשובה של סגן שר התחבורה. אני מכבד אותו, אבל התשובות שלו לא מספקות אותנו וגם לא מספקות את הציבור. בשנה האחרונה אנחנו רואים מספר שיא בתאונות דרכים, שיא במספר ההרוגים, וללא שום התייחסות מצד משרד התחבורה. פניתי כמה פעמים גם למנכ"ל על מנת לפגוש אותו בנושא תאונות הדרכים בנגב וגם בנושא מסילת הרכבת בין באר שבע לדימונה. פעמיים הם ביטלו את הישיבה. היו פניות רבות ללשכת השרה, ללא שום התייחסות. זה מעיד על הרצינות והאכפתיות של השרה בנושא הזה. אדוני היושב-ראש, ככה לא מנהלים את המשרד, ככה לא מטפלים בתאונות הדרכים וככה לא נצליח להוריד את מספר ההרוגים. תוסיף לכך את גריעת התקציב לתשתיות בחברה הערבית, 20 מיליארד שקל, שהשגנו בממשלה הקודמת, ונגיע למספרים שלא הגענו אליהם זה 20 שנה, וזה חבל. חבל שהמשרד מתייחס כך לנושא הזה. זה, אדוני היושב-ראש, נוסף לרשלנות ואי-מתן מענה מצד השר לביטחון לאומי בן גביר שאמור לטפל בנושא הפשיעה בחברה הערבית. בשנה האחרונה ראינו עלייה גדולה מאוד במספר הנרצחים בחברה הערבית, עלייה של כ-130% במספר הנרצחים. זה מראה כמה הממשלה מטפלת בנושאים הבוערים בחברה בכלל וגם בחברה הערבית. אני לא יודע איך ראש הממשלה מרשה לשרים כמו בן גביר ומירי רגב להישאר בתפקידם כאשר אנחנו רואים כישלון טוטלי גם בנושא תאונות הדרכים וגם בנושא הפשיעה בחברה הערבית. ולכן, אם יש טיפה כבוד, אז צריך להניח את המפתחות וללכת הביתה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. בבקשה, גברתי. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> בכל הכבוד לשיטור הפרטי הלא-שוויוני, זה שיהיה אותו רק לערים שיש להן כסף, זה שעכשיו השר לביטחון לאומי, עלק, רוצה לקחת ולהפוך לעוד גורם שהוא שולט בו, שהוא מחליט איפה יהיה. גם במקומות שבהם יהיה השיטור הפרטי הזה, זה לא יפתור את בעיית תאונות הדרכים. שיא של 20 שנה במספר ההרוגות וההרוגים בתאונות דרכים. הקידומת 400 לא נראתה כאן 20 שנה. איך אתם לא מתביישים בטירוף? לא מספיק אנשים נהרגו ונרצחו במשמרת שלכם שגם בדרכים אתם עושים את ההפקרות הזאת? לא שזה מפתיע. מי שממנה להיות אחראי למשטרה אדם שיש לו – כמה עשרות? 70, 80 הרשעות בתעבורה? משהו שהוא ממשיך לעשות בתור שר, לעבור על חוקי התנועה, הוא, הנהג שלו, בכיף. עכשיו בכלל יש לו חסינות, מה זאת אומרת? אבל במשרד התחבורה אנחנו הבאנו ירידה במספר ההרוגות וההרוגים בתאונות דרכים, משום שזה לא אלוהים; זה לא כוח עליון; זה לא מכתוב. זה מעשה ידי אדם, שלא לומר מעשה ידי שרה, שהרמזורים אצלה – הם לא נוגעים לבטיחות בדרכים אלא רק לבטיחות המקום שלה בפריימריז. שרה שהמקומות שהיא נוסעת אליהם הם בחו"ל ולא במקומות שבהם יש מוקדי סיכון, שבהם צריך השקעה בתשתיות בשביל למנוע הרג של חפות וחפים מפשע, של ילדות וילדים, של האנשים הכי מוחלשות ומוחלשים, הולכות והולכי רגל. אני כשרת תחבורה והצוות המקצועי שלי – קודם כול הבאתי את הצוות הכי מקצועי שיש, את שני האנשים שהכי מבינים בארץ והכי מחויבים למאבק בתאונות דרכים. הם כבר לא נמצאים במשרד התחבורה. אנחנו אישרנו תוכנית של כל הממשלה למאבק בתאונות הדרכים – לא, הממשלה הזאת זרקה אותה. אנחנו עשינו פיילוט – הממשלה הזאת לא קידמה אותו, כי אחרי הכול, מה נוגעים להם כל הדברים המקצועיים האלה? תנו לי כמה אנשים שלנו, שאם אפשר שיעשו ליכודיאדה או לאומיאדה או כל מיני דברים מגניבים כאלה – בואו, תנו להרים. כפיים. כפיים למעל 400 הרוגות והרוגים בתאונות דרכים. כפיים, חברות וחברים, זה מה שיש לצפות לו בהתמודדות עם הסוגיה הזאת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. חברי כנסת שאינם נוכחים מפסידים את הזמן שלהם וגורמים נזק לאחרים, אז זה על חשבון אחרים. בבקשה, גברתי. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לכבוד היום הבין-לאומי לשפה הערבית, אני רוצה לדבר בערבית, ואני מקווה באמת לזכות לכבוד הראוי לשפה הערבית; לא אני אישית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תשאירי עשר שניות לתמצית. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אוקיי. (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שפה שכאשר היא נופלת על אוזנינו היא משרה עלינו קרירות ונחת. היא תישאר הקשר שמאחד בינינו. הרי היא התקווה שלנו להוגי הערבית. ביום השפה הערבית אני מתחייבת להיות נאמנה לשפה הערבית המקורית שלי, ושאני אשלוט בלמידה שלה ואבטא אותה כראוי, ושאני אפעל להפיץ אותה. אני מודעת מאוד לכך שכאשר אני נאמנה לשפה הערבית שלי, אני נאמנה למורשת ולזהות הלאומית, המדעית והתרבותית שלי. אני גאה ומתגאה בערבית בין שפות האדמה. אני גאה לעמוד בשמירה על ההיסטוריה שלה, כשאני טועמת את בהירותה ואת המשמעויות שלה. שפתי היא זהותי וזהות האומה שלי. היא שפת המדע והאומנות, שפת השכל והרוח, והיא תישאר לנצח.) מה שאני ניסיתי באמת להגיד כאן – וחבל, בימים עברו הייתה לנו אפשרות לציין את היום של השפה הערבית, כיוון שזה תלוי בכל מיני החלטות וגורמים לגבי כמה ימים מוקצים לכל מפלגה או סיעה. לכן חשוב לנו להגיד ביום הזה שהשפה הערבית היא שפה בסיסית, ואני חושבת שהיא משותפת להרבה אזרחים במדינת ישראל, גם הערבים הילידים וגם היהודים הערבים, שהגיעו ממדינות ערב. חשוב לנו גם להדגיש שהשפה הערבית היא השפה, (אומרת בערבית: היא שפת הקוראן, ולכן היא נשארת בתוכנו והיא נשמרת בעזרת השם.) הייתי מקווה שבאמת נוכל לדבר את השפה הזאת בלי שמישהו בתוך האולם הזה ספציפית ירגיש מאוים או צורך להתקומם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> (אומרת בערבית: שתישאר השפה שלנו חיה בתוכנו כדי שהזהות שלנו תישאר קבועה ומושרשת.) תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבועות האחרונים מקודם חוק שמכוון בעיקר נגד סטודנטים ערבים והתארגנות של סטודנטים בתוך האוניברסיטאות – מניעת תאי סטודנטים מלהתאגד בתוך המוסדות האקדמיים. זה עדיין בדיון בוועדת חינוך לקראת קריאה ראשונה, אבל בדיון על החוק הזה אנחנו אמרנו בצורה ברורה שהחוק, שבא למנוע מסטודנטים להתארגן ולהתאגד בתאי הסטודנטים בתוך האוניברסיטאות, הוא פגיעה ישירה בחופש הביטוי ובחופש האקדמי של סטודנטים בתוך האוניברסיטאות. בימים אלה, גם אתמול, תא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת תל אביב הגיש בקשה לקיים אירוע תרבות, אירוע מוזיקלי, בתוך הקמפוס של תל אביב, ולאחר דין ודברים עם הנהלת האוניברסיטה סוכם שהאירוע אכן יתקיים. אבל היום לפני כמה שעות גם הודיעו לסטודנטים שהאירוע בתל אביב של תא הסטודנטים של חד"ש לא יתקיים, וזה מראה בצורה ברורה שהנהלת האוניברסיטה והדיקן בתל אביב לא חיכו עד להעברת החוק בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית, ובעצם הם מיישמים את החוק גם לפני שיחוקקו אותו. אני חושב שהאווירה ששוררת וכל גל החקיקה, שמכוון בעיקר לרדיפה אחר האוכלוסייה הערבית – החוק הזה שמקדמים אותו, אני חושב שהוא בא במטרה אחת: להלך אימים על ציבור שלם, ובמיוחד בתוך האוניברסיטאות. ולכן אני קורא מכאן לאוניברסיטת תל אביב, לדיקן, להנהלה, כן לאפשר לתא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת תל אביב לקיים את המופע כפי שתוכנן. זו זכות לסטודנטים בתל אביב, ערבים ויהודים, גם לראות וגם לשמוע דעה אחרת. לא כולנו חלק מהעדר של נתניהו. מי שנמצא בתוך העדר של נתניהו, שיבושם לו. אנחנו מחזיקים בדעה אחרת, שמנוגדת לעדר של נתניהו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד טאהא – לא נמצא; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. בבקשה, אדוני. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 411 הרוגים בתאונות דרכים מהתחלת השנה, ומה הממשלה עושה? כלום. הממשלה הזאת שוברת את כל השיאים. בכל נושא שאתה תיגע בו אנחנו שוברים את כל השיאים: ביוקר המחיה נשברו כל השיאים; בתאונת דרכים אנחנו שוברים את כל השיאים, כי זו השנה שבה הכי הרבה נהרגו בתאונות דרכים. ומה השרה עושה? כמו שאמרתי בוועדת הכספים, אנשים, אין להם ביד להחזיק לחם, והשרה מחזיקה את הפספורט ביד וטסה ממקום למקום. זה בדיוק מה שהיא עושה כשאנשים רעבים ללחם במדינת ישראל. שני מיליון רעבים יש במדינת ישראל, ושרת התחבורה טסה ממקום למקום, ומספר ההרוגים בתאונות דרכים מזנק. שרה כזאת, שנכשלת במילוי תפקידה בצורה כזאת, היא צריכה לבד להסיק מסקנה ולהתפטר, כי חיי אדם, יש להם ערך רב. ואתם יודעים כמה משפחות נהרסו בגלל אוזלת ידה של הממשלה לטפל בבעיה הקשה ביותר בתאונות דרכים, ומצד שני אתה קורא בכל מקום שכמעט אין נוכחות משטרה בכבישים. ואני יכול להעיד, אני מגיע מהצפון, הצפון הרחוק; לא יוצא לי לפגוש ניידת משטרה אחת בכבישים. זה לא שבוע, ולא שבועיים, ולא חודש, ולא חודשיים. אני לא פוגש ניידות משטרה. ואני לא יודע, אם היינו רואים שהמשטרה – שהשר לביטחון לאומי מפנה את כל המשטרה לטיפול בפשיעה במדינת ישראל, היינו אומרים: השוטרים עסוקים בפשיעה. אבל אנחנו רואים עלייה דרסטית בפשיעה במדינת ישראל בכל התחומים, ועלייה בתאונות דרכים, ועלייה ביוקר המחיה. לכן, הגיע הזמן שהממשלה הזאת תסיק מסקנות. ואני לא רוצה להיכנס לענייני תקציב, כי היום נתחיל לדון בסעיפים – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – שנוגעים לתקציב. תודה לך. רציתי לסיים בלי שתגיד לי תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חן חן. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. בבקשה. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, 21 ימים חלפו מאז אותו הסכם הפסקת אש או הסדרה – לא יודע איזה מילה מכובסת אתם רוצים – שהממשלה הזו חתמה מול חיזבאללה, ועד עכשיו ההסכם הזה עדיין מוסתר מעיני הציבור. לא רק זאת, גם חברי הכנסת לא ראו את ההסכם הזה, ולא רק שחברי הכנסת לא ראו את ההסכם הזה, גם השרים לא ראו את ההסכם הזה. אז אני רוצה לשאול אותך, שר החוץ גדעון סער: אולי אתה תספר לנו מה אתם מסתירים? מה יש בהסכם הפסקת האש הזה שאתם מסתירים מהציבור? כי מה שאתם מסתירים זה בעצם אותו קו ישר שמתוח בין הסכם ההסדרה שנתניהו עשה עם חמאס ב-2018, כשהוא החליט לקנות את השקט לטווח הקצר והחליט להעביר כסף לחמאס תוך שהוא מקריב את ביטחון מדינת ישראל לטווח הארוך. הסכם הפסקת האש הזה שאתם חתמתם עם חיזבאללה קושר את הידיים של צה"ל מלהגיב. כדי להגיב על עבירות של חיזבאללה, צריך את האישור של האמריקאים ושל הצרפתים, אחרי שאתם מעבירים איזושהי ועדה, כדי שאפשר יהיה באמת לעשות את מה צריך לעשות שם מבחינת הפרות, כשהחיזבאללה כבר מסתובב ומגיע לאזורים הקרובים לגבול. כמובן, הכול לא באופן רשמי, אבל אנחנו חוזרים פשוט לאותו הדפוס של כרסום בכל ההישגים שהיו בחלק שבו פעלנו בתוך לבנון. ולכן אני אומר, לצערי, למדנו שהסכם ההסדרה – שזאת הייתה מילה מכובסת לכניעה מול חמאס ב-2018 – עלה לנו באלפי הרוגים ופצועים, במאות חטופים ובשנים ארוכות של טרור, וקו ישר מתוח בינו, בין נובמבר 2018, לנובמבר 2024, להסכם הזה שעשיתם עם חיזבאללה. עכשיו, אם אתם חושבים שההסכם הוא טוב, תחשפו אותו, בבקשה. תבואו לפה ותגידו לציבור, תגידו לחברי הכנסת, על מה חתמתם. למה אתם מפחדים כל כך לספר על מה חתמתם? למה אתם מסתירים מהציבור את מה שהתחייבתם בפני הלבנונים, בפני החיזבאללה? למה אתם מסתירים משרי הממשלה? אני לא יודע אם אתה ראית את ההסכם או אם אתה בכלל מחזיק אותו, כי לפי מה שאנחנו הבנו, אפילו לא חילקו את הנייר לשרים – הקריאו להם את ההסכם בישיבת הקבינט. הינה, יש לך הזדמנות, חבר הכנסת סער – השר גדעון סער, תעלה פה, קח את זכותך כשר – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ספר למליאה ותצטט את ההסכם. << קריאה >> שר משרד החוץ גדעון סער: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תקריא אותו, תקריא את ההסכם. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. תודה. << קריאה >> שר משרד החוץ גדעון סער: << קריאה >> תן לי, אני אעשה את זה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. התודה רבה השני היה בשבילך, כבוד השר. בבקשה. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, כל עולה חדש שמגיע למדינת ישראל, לפחות משנת 1991, נחשף לשידור של רדיו רק"ע. מה זה רדיו רק"ע? רשת קליטת העלייה. משנת 1991 זה היה ברשות לרדיו ולטלוויזיה; מ-2017 – כחלק מתאגיד השידור הישראלי. מה זה שידורי רק"ע? בכמה שפות שונות: רוסית, אנגלית, ספרדית, אמהרית, בוכרית, גאורגית. << קריאה >> דן אילוז (הליכוד): << קריאה >> מה עם צרפתית? << דובר_המשך >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> גם צרפתית יש. היום בבוקר מגיע שר התקשורת – שבעיניי לא מבין כלום בתקשורת, רק בגימטרייה – ומכריז על רפורמה ברדיו רק"ע, בין היתר, ואומר שמעתה, לפי התוכנית שלו, רדיו כאן רק"ע – התחנה הזו תהיה בשלוש שפות: רוסית, אמהרית וערבית. תגידו, יש לנו גלי עלייה ממדינות ערב עכשיו? אני שואל בשיא הרצינות. אני זוכר מההיסטוריה שזה היה בשנות החמישים והשישים – עלייה מבורכת; אני חושב שכל גל עלייה משנה את פניה של מדינת ישראל. לא זכור לי שממדינות ערב מגיעים עולים חדשים ששפת האם שלהם ערבית. אז אני מנסה להבין מי היועצים של שר התקשורת קרעי, או מה יש בראש של שר התקשורת קרעי, שמונע מתוך שנאה, כנראה, גם לתאגיד השידור וגם לעולים החדשים. אני כבר לא מדבר על היחס בין העולים – ואני מאוד מעריך כל עולה ומכבד כל עולה מאתיופיה – ביחס לעולים ששפת האם שלהם רוסית, וכמובן לעולים ממדינות ערב, שלדעתי כבר 50 שנה לא עולים; אולי הם עולים במספרים בודדים בלבד. אני רק פונה לחבריי בקואליציה: אתם תצטרכו להצביע על הדבר המופרך הזה. הינה לכם, זה מה שאתם רוצים? אוקיי. הבנתי שחלקכם שונאים את תאגיד השידור הישראלי, אבל מה הקשר לעולים החדשים ולשידורים שמיועדים לאנשים שמגיעים אחרי שנים בגלות? מה, הם ישמעו את תחנת כאן רק"ע בערבית? זה חסר לשר התקשורת? חבר'ה, יש לכם זמן, תחשבו על זה. תחשבו למה שר התקשורת אמר את מה שהוא אמר, כי לי אין תשובה הגיונית על השאלה הזאת. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. אחרון הדוברים – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. << קריאה >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> מוותר. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> מוותר. תודה רבה. יו"ר הוועדה, אתה רוצה לסכם? יו"ר הוועדה מוותר על הסיכום. אם כן, חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד הצעת הוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, נתקבלה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 22 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי החלטת הוועדה לביטחון לאומי בדבר פיצול הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, התקבלה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' מ/1823; דברי הכנסת, חוברת זו, ישיבה 231 וישיבה זו; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי): << דובר >> תודה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לקריאה השנייה והשלישית את הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות – מה שאנחנו קוראים בדרך כלל שיטור עירוני – (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, שיזמה הממשלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות מסמיך פקחים עירוניים לאכיפת חוקי עזר ומסדיר את הקמת מערכי האכיפה העירוניים. מערכים אלו, למי שלא הכיר, מורכבים מכוח שיטור ומיחידות פיקוח עירוניות ייעודיות שמטרתן להרתיע, למנוע ולאכוף עבירות איכות חיים, אלימות והתנהגות אנטי-חברתית. חבריי חברי הכנסת, מערכי האכיפה העירוניים האלה החלו כפיילוט ב-2011 ב-12 רשויות מקומיות, וזאת כדי לבחון את האפקטיביות של מערכי האכיפה הפועלים מכוח החוק. לאורך השנים הורחבה תחולתם של מערכי האכיפה העירוניים באמצעות מנגנון הקבוע בחוק, המאפשר לשר לביטחון לאומי, בהסכמת שר הפנים ובאישור הוועדה לביטחון לאומי, להפעיל את המערך ברשויות נוספות. חשוב לציין וכדאי להבין: היום יש כ-100 רשויות מקומיות בסך הכול שמפעילים בהן מערכי אכיפה עירוניים. בעצם, ב-88 רשויות מקומיות יש כבר כיום מערך הפועל באופן מבצעי, וב-12 רשויות המערך נמצא בתהליכי הקמה. החוק, כמו שאמרתי, נחקק בשנת 2011 כהוראת שעה והוארך לתקופות קצובות לאורך השנים, כך שההוראה עומדת בתוקפה עד היום, י"ז בכסלו התשפ"ה, 18 בדצמבר 2024. אדוני היושב-ראש, החל משנת 2015 החלו ניסיונות לעגן את ההסדר כהוראת קבע, ולא בשלו עד כה. עם זאת, לאחרונה הונחה בכנסת הצעת חוק ממשלתית המבקשת לעגן את ההסדר למערכי האכיפה העירוניים כהוראת קבע, וכן לערוך בו שינויים הן בסמכויות והן בתפקידים של פקחים מסייעים במערכי האכיפה העירוניים; כל זאת, כמובן, על סמך הניסיון שנצבר לאורך השנים ועל פי הדרישות של אותם בעלי תפקיד עירוניים שהיו מעורבים בתהליך. הצעת חוק זו אושרה בקריאה הראשונה רק ביום ט"ז בכסלו התשפ"ה, בישיבה שהייתה, ב-16 בדצמבר. בסך הכול, עיגון מערכי האכיפה העירוניים נקבע כהוראת קבע, כולל שינויים בסמכויות ובתפקידים של פקחים מסייעים, כל זאת תוך עריכת איזונים מתאימים בהסדרים אלה. משכך, הוועדה סברה כי נכון יהיה לפצל את הצעת החוק לשתי הצעות חוק נפרדות – זה מה שביצענו לפני רגע – כך שחלק אחד יכלול בהצעת החוק את הארכת הוראת השעה במתכונת הקיימת היום, וחלק אחר יכלול בהצעת חוק נוספת את יתר ההסדרים המוצעים. כעת, חבריי חברי הכנסת, לאחר שאושר הפיצול במליאה, מובאת לאישור הצעת החוק המבקשת להאריך את הוראת השעה עד ליום כ"א בשבט התשפ"ה, 19 בפברואר 2025, כלומר אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הארכנו את הוראת השעה בעוד חודשיים, ובהם נבצע כמה דיונים כדי לאשר את הוראת החוק החדשה. ראוי להזכיר ולהוקיר את צוות הנהלת הוועדה ואת צוות הייעוץ המשפטי, שפעלו במסירות ובמקצועיות לגיבוש הפיצול ולהארכת הוראת השעה, וכמובן את משרדי הממשלה – הביטחון הלאומי, משרד הפנים ומשרד המשפטים – שגיבשו הצעה משמעותית שבה נדון בחודשיים הקרובים. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, הוגשו הסתייגויות והוגשו בקשות רשות דיבור. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית כדי שנוכל להתחיל לעבוד על הצעת החוק העומדת לפתחנו. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד – מסירים אותן, מושכים את ההסתייגויות. אם כן, יש בקשות רשות דיבור. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. אם כן, נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת החוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה – 23 נגד – אין נמנעים – 1 סעיפים 1–2, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 23 בעד, אחד נמנע, אין מתנגדים. זה עבר בקריאה השנייה. נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד החוק – 24 נגד – אין נמנעים – 1 חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> 24 בעד, אחד נמנע, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה) (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' מ/1799; דברי הכנסת, חוב' ג', ישיבה 216; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני להציג את הצעת החוק, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024. מדובר בחלק שפוצל מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, שעסקה בשלושה נושאים: שינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית; הקפאת תיאום סכומים לעניין תקרות הכנסה, נקודות זיכוי וקצבה וכיוצא באלה; מס יסף נוסף על הכנסות ממקורות הוניים. ביום 11 בדצמבר 2024 החליטה הכנסת לפצל את הצעת החוק כך שהחלק הראשון, שעניינו כאמור בשינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית, יפוצל מהצעת החוק. סעיף 9א לפקודת מס הכנסה קובע כי במשיכת קצבה פנסיונית יינתן פטור ממס עד לסכום שלא יעלה על שיעור מסוים מתקרת הקצבה המזכה שנקבעה בסעיף האמור. החל משנת 2012 הוחל מתווה הדרגתי של העלאת שיעור הפטור מ-35% עד 67% בשנת 2025. בהצעת החוק הוצע לקטום את הטבת המס כך שתמשיך לעמוד על שיעור של 52% באופן קבוע מעתה ואילך, במקום שתעלה בשנת 2025 לשיעור של 67%. לאחר שהתקיים דיון בנושא בוועדת הכספים בהשתתפות השר חיים כץ, שהוביל את הליכי החקיקה של התיקון המקורי משנת 2012 – הוא היה אז יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת – הוחלט לשנות את המתווה שהוצע כאמור כך שיתפרס על פני תקופה של ארבע שנים, ובסופן יעמוד על שיעור ההטבה המקסימלית, שנקבעה ל-67%. בהתאם למתווה המוצע, בשנת 2025 ההטבה תהיה בשיעור של 57%; בשנת 2026 ההטבה תהיה בשיעור של 57.5%; בשנת 2027 ההטבה תהיה בשיעור של 62.5%, משנת 2028 ואילך ההטבה תעמוד על 67%. באופן זה יתקיים איזון ראוי בין הרציונל שעמד בבסיס ההטבה והרצון לשמר את הרף המקסימלי שלה לבין הצורך בצעדי התכנסות בהתחשב בצורכי השעה של המדינה. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מודה לך. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה. רשימת הדוברים סגורה. חברים, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן מרום; קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור יהיו במסגרת זמן של ארבע שעות וחצי לכל היותר. ראשון הדוברים, חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. 15 דקות לרשותך. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה גם ליו"ר ועדת הכספים על הצגת הצעת החוק הרהוטה. בכל זאת, איך אמרת? על מה אנחנו עכשיו מצביעים? הקפאת השכר ומס יסף. כשהצגת את הצעת החוק שמקפיאים שכר זה כניסה מתחת לאלונקה – אתה זוכר את המושג? הציבור הישראלי, כפי שיודעים חברי ועדת הכספים ומי שמדי פעם מזדמן לוועדת הכספים, נכנס על מלא מתחת לאלונקה בכל פרמטר. פה אנחנו מדברים על הפרמטר הכלכלי, שמשפחות שלמות הולכות לשלם – ויגידו אחריי ואמרו לפניי – עשרות אלפי שקלים בשנה כתוצאה מהתקציב המדהים שאתם הולכים להביא ב-2025, וחלק מזה אנחנו רואים עכשיו בצעדים שאנחנו הולכים להצביע עליהם. אי-אפשר להתחיל לשוחח על התקציב, חבר הכנסת עמר – ואני אשמח גם, פינדרוס וגפני, מי שרוצה להקשיב – בלי להזכיר את העובדה הבסיסית שממשלת ישראל במשך חודש וחצי עברה על חוק-יסוד ולא הגישה – – – << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> פעם ראשונה שאני שומע את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יודע. הרי תמיד התשובה שלכם, אם אומרים משהו, היא: כשאתם הייתם, כשאנחנו היינו. זו פעם ראשונה. << קריאה >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << קריאה >> לא. אמרתי פעם ראשונה שאני שומע את זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור. אז האזרחים שיושבים עכשיו בבית ואדוני ביציע, תדעו לכם שממשלת ישראל עוברת על חוק-יסוד, ואין מה לעשות עם זה, כי פינדרוס אמר שזו הפעם הראשונה שהוא שומע את זה. מר פינדרוס היקר, אני לא מדבר על זה שעברתם על חוק-יסוד – פינדרוס, תקשיב, תקשיב – אני מדבר על זה שהאוצר הגיש את ההצעה הזאת מאוחר. אתה יודע למה? כי האוצר – ובכלל, ממשלת ישראל לא מעוניינת שהכנסת תפקח עליה. היא לא מעוניינת בפיקוח שלנו וביכולת שלנו לרדת לפרטים בתקציב המדינה. היא לא מעוניינת שלאדוני יושב-ראש ועדת הכספים בכנסת יהיה כוח. אתה מטרד בשביל הממשלה הזאת בעוד הרבה סעיפים אחרים, שלא נוגעים לתקציב. אתה מטרד, אנחנו מטרד. אנחנו מציקים להם פה. כשהאוצר מגיע ונותן לנו נתונים שהם חצאי נתונים, ומסתירים מאיתנו מתי יגיעו בדיוק כספי התמיכה האמריקניים, וכשאני שואל שאלות אנחנו מקבלים תשובות בתשלומים, רק שעל התשלומים האלה הממשלה לא גובה ריבית, וכשאנחנו רואים נתוני ביצוע של 3%, ומזל שהגישו לנו את זה – 3% של המשרד להגנת הסביבה בשנת פעילות – ואז אנחנו שואלים: איך יכול להיות שמשרד מייצר 3% של הביצוע? ואז אומרים לנו שזה מקרן הניקיון, ומכיוון שיש לנו מזל שיו"ר ועדת הכספים נמצא פה בערך מאז קום המדינה, והוא יודע בדיוק מה זה קרן הניקיון – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כמעט מקום המדינה, לא אמרתי מקום המדינה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עוד פעם? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זו תעודת כבוד. – – אז הוא יודע מה זה קרן הניקיון, והוא יודע שזו קרן שהוקמה כולה בחטא, והיא נותנת הלוואות לממשלת ישראל בריבית אפס, אבל אף אחד זה לא מעניין אותו. תמיד יש נטייה לחברי הקואליציה שמגיעים, בייחוד החדשים, שמגיעים לוועדת הכספים, ואז יש טענה לגבי הסתייגויות מסוימות, הצבע שלהן, האופן שבו אנחנו מגישים אותן, המהות, אם יש נושא מהותי או אין נושא מהותי. זה תמיד מצחיק אותי, כי הם מגיעים והם כאילו חסרי מושג, אבל מתלוננים על הסתייגויות שאנחנו מגישים, כאילו אנחנו רוצים רק לעשות פיליבסטר. אני רוצה לדבר על הסתייגויות מהותיות. בשבועיים האחרונים דיברנו הרבה בוועדה על מס סוכר. זוכר? כן מסכים, לא מסכים, חלק מסכימים, חלק פחות, ההוא רוצה בפלה בפנים, ההוא רוצה את הזירו שלו בחוץ, אבל כולם בוועדה מסכימים שיש בעייתיות עם המס הזה. ומה עשה שר האוצר? ביטל לגמרי את המס הזה. היום עלה לפה שר הבריאות. ינון אזולאי, שווה לך להקשיב, כי אנחנו תוהים על כספים. שר הבריאות עלה לפה, ושאלו אותו על מס הסוכר, בגלל שסמוטריץ' חתם על זה. אתה יודע מה הנזק שמעריך משרד הבריאות שנים כתוצאה מזה שאנחנו מספר שתיים בעולם בקטיעת גפיים כתוצאה מסוכרת type 2? אתה יודע כמה הוא אמר? 20 מיליארד שקל. עזוב את הישיר, את המיסים הישירים ב-1.5 מיליארד. 20 מיליארד שקל. אתה יודע מי סובל הכי הרבה בפלח אוכלוסייה במדינת ישראל מסוכרת type 2, בטח יחסית לגודל שלהם? אתם בטוח יודעים את התשובה. מילא אתה לא דואג לנאור, למרות שגפני דואג לכל האוכלוסייה, וסיכמנו את זה. תגידו, זה נראה לכם הגיוני? אני לא מבין. 1.5 מיליארד שקל ישיר. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> נאור, אתה מכיר את הדעה שלי על השתייה המתוקה. הסיפור של הסוכרת זה לא רק שתייה מתוקה. אגב, אני טוען שיעשו את המיסוי הזה בכל מקום בגלל המצב הבריאותי. אני רק אומר עוד דבר: לא צריך לעשות רק על מיסוי של שתייה, צריך לעשות את הדיון הזה מעמיק, מעבר לשתייה המתוקה – צריך לעשות אותו על כל המתוקים. זה בא בהשמנת יתר, זה בא בסוכרת, סוכרת נעורים, סוכרת רגילה, ואני אומר שגם בנושא הזה אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו מסכימים. הבעיה שלנו – למה התחלתי עם חוק-יסוד? לא כדי עוד פעם לשים לכם את זה בעין – אין לנו יכולת לשנות. אנחנו בלוח זמנים שהוא לא הגיוני. לכל חוק שאנחנו רוצים אין זמן. תמיד יש לנו תקרה לדיון. אתה מחויב בזמנים, ובגלל זה אתה מפר את ההבטחות שלך לציבור. הייתה פה היום הצעה לסדר-היום לדיון בנוגע לפיצוי לעסקים. למה זה לא היה אצלנו? כי אתה לחוץ בזמן; כי הם יושבים לך פה, ואתה לא אומר להם לא. אתם לא הגשתם תקציב – אתם תישאו בעלויות של זה. אנחנו לא יכולים לנהל דיון על הסוכר לא בגלל שאין הסכמה אצלנו – בגלל שהם לוחצים אותנו בזמן. וההבטחה שאנחנו הבטחנו – כולנו, אגב, כולנו הבטחנו לבעלי העסקים שאנחנו נדון בהם – אתה לא יכול לקיים את הדיון הזה, כי אין לך זמן. היום הוא יום שאנחנו מציינים את פצועי צה"ל ופעולות האיבה. ינון, אתה יודע כמה ממשלת ישראל תומכת בבית הלוחם? ברורה לכולנו עבודת הקודש שבית הלוחם עושה לפצועים. אתה יודע כמה, חבר הכנסת עמאר? 74 מיליון שקלים. אתה יודע שבוועדת הכספים הניחו העברה תקציבית – שים לב – לחיזוק היהדות, חיזוק הזהות היהודית ליהודי התפוצות, בכמה? 151 מיליון שקלים. אבל לבית הלוחם – 74 מיליון שקלים, בכל השנה. זה תוספתי. בכל השנה 74, ולחיזוק הזהות היהודית בתפוצות בזמן מלחמה, כשמגרדים פה כסף. << קריאה >> יוסף טייב (ש"ס): << קריאה >> מדינת ישראל קיבלה במשך שנים כסף מיהודי התפוצות. לא יקרה כלום אם אנחנו נתמוך בהם קצת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צריך לעשות סדר. אתה לא תומך ביהודים. אתה לא תומך בקהילה שתורמת לך. אתה לא תומך בקהילה שמיגנה את כל הצפון בזמן שהממשלה הזו – היום אתה מסתובב בצפון ואין מיגונית אחת בלי שלט של תורמים. אתה לא נותן להם את הכסף – אתה עושה פעילות לחיזוק הזהות היהודית בתפוצות בזמן מלחמה כשלנו אין כסף; כשלנו מעלים בשנה 24 מיליארד שקל, לוקחים לנו מהכיס, גם לך – במס בריאות, בביטוח לאומי, בהקפאת פנסיות. אתה רוצה להגיד לי שאלו סדרי העדיפויות של איזה גוף עם שכל? עכשיו זה הזמן ל-151 מיליון שקלים לזהות יהודית בתפוצות? זה פשוט לא נורמלי, כשפצועי צה"ל צריכים להתחנן, בית הלוחם צריך להתחנן אליכם, להתחנן לשר האוצר כדי שייפגש איתו. אבל מה זה מפריע לכם? אתם הרי – צריך לבדוק כמה תקציב יש בממשלת ישראל לניקוז השתן שעלה לכם לראש, כי הכול עובר מעליכם. דוח העוני התפרסם היום, הדוח המשולב של ביטוח לאומי ולתת. שתי המפלגות שמתיימרות – בסיס הקמתה של מפלגת ש"ס היה 1. לייצג את עדות המזרח; 2. למגר את העוני. מה אני אגיד לכם, סיפור ההצלחה כזה לא ראיתי מימיי: 2 מיליון עניים במדינת ישראל; 50% מהקשישים חיים בעוני; 34% מדווחים על אי-ביטחון תזונתי חמור; 84% עושים חישוב אם להדליק את האור בבית שלהם; 70% מוותרים על רכישת תרופות; 2.7 מיליון אנשים בעוני, ובהם 1.2 מיליון ילדים, 678,000 משפחות; אחד מכל חמישה ישראלים נחשב עני; מקום שני ב-OECD בהיקף העוני; מיליון איש מתקשים לשלם חשבונות. אבל כשאנחנו באים להסתכל על התקציב, כל מה שעשו בתקציב הזה – פשוט העלו מיסים. אמר יושב-ראש ועדת הכספים בתחילת הלחימה – חבר הכנסת עמאר, אתה בטוח זוכר את זה – הוא לא ישב יותר בממשלה עם כספים קואליציוניים. הוא מצוטט. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אין – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין. אז הינה, טוב שהגעת. 5 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> נקודה ארבע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נקודה ארבע. אני תוהה אם אתה זוכר גם את הציטוט של שר האוצר, שהוא אמר: אין מה לעשות, אנחנו נסגור משרדים מיותרים. ואנשים תמיד מייחסים את זה לאיזה פופוליזם. זה ייעול עבודה – לצמצם משרדי הממשלה, לצמצם אגפים בממשלה. כך, נגיד, את תחום ההסברה, שמרוח על פני ארבעה משרדים שונים, ועכשיו גם השר גדעון סער קיבל לדעתי 524 מיליון שקלים. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל ה-524 הם במשרד ראש הממשלה, כי ה-524 הם רק בפיקוחו של ראש הממשלה, וגם משרד התפוצות עוסק בהסברה, וגם משרד החוץ עוסק בהסברה, וגם משרד ראש הממשלה במרכז ההסברה עוסק בהסברה. זו ממשלת ישראל היעילה ביותר, בתקופה הקשה ביותר של מדינת ישראל. אפשר להנהן בראש, אבל אם אני אומר משהו לא נכון, אני אשמח לדייק את עצמי. אין שום בעיה. ממשלת ישראל, האמת, הכלכלה לא מעניינת אותה. אתם רואים את זה בסדר-יומה של הממשלה הזו. כל מה שהכנסת עושה – מתעסקת בשטויות. לפני יומיים הילד הקטן בארגז החול הידוע בכינויו איתמר בן גביר החליט שהוא עושה עכשיו כותרות, כי מאוד מאוד משעמם. הוא מזמן לא עשה בליץ על האולפנים ולא שמע את השם שלו ביפעת, אז הוא אמר: מה אני אעשה? אני אעשה קונצים. עשה לנו ליל החניונים מעלי אקספרס. הייתה שם לימור סון הר מלך – נכנסו, יצאו, כן נצביע, לא נצביע, כל זה בזמן הצבעה על תקציב המדינה. אני אומר לכם, הכול מתוכנן. למה? כי אף אחד מאיתנו לא דיבר על תקציב המדינה. דיברנו על השטויות שלו במקום להתעסק במהות. הכנסת היום שמה הצעת חוק בנוגע לנבחרי ציבור שרוצים להתמודד במועצות מקומיות, והיא רוצה להחמיר את זה, שסעיף 7א יחול גם על המועצות. זה תמיד מאוד מצחיק אותי, הסעיפים האלה. זה כבר חוק שני שרץ באותה קונסטרוקציה שמדבר על תמיכה בארגוני טרור ופסילה, כי אתה לא יכול להיות נבחר ציבור. אני מקווה שאני לא אגיע ליום הזה שיהיה לי כזה חוסר מודעות עצמית. עומד בראש ממשלת ישראל האיש שגם אם תרצו, תשבו איפה שתשבו – פה בפרסה מאחור, או שלא יהיה פה אף אחד – אף אחד לא יכול להגיד שהוא לא תמך בארגון טרור. הוא יצר איתו הסכמים, הוא החליף איתו מכתבים, הוא התקשר באופן ישיר, ישיר, עם קטר, שהיא מדינה תומכת טרור, אבל את ביבי נתניהו אנחנו לא מעלים בדעתנו לפסול, כי הוא לא ערבי. אבל כשיהיה ערבי, אז אנחנו בטוח נקפוץ כולנו. אני רוצה להקריא לכם כמה משפטים שאמרו חברי כנסת, ותגידו לי אתם אם זו ממשלה נורמלית; כי הממשלה הזו היא לא ממשלה נורמלית, היא ממשלה שכל סדר-היום של הוא לפרק את המדינה. היא מתחילה עם התקשורת; היא התחילה עם הכנסת, ואז היא עברה למערכת המשפטית – היא לא עברה, היא עדיין – ואז התקשורת. והם רוצים עכשיו, כמו שאמרה חברת כנסת מאוד מצטיינת בקואליציה שלהם – היא לא מסתירה את זה, היא הפכה את זה למשולש הזהב – זה מה שהממשלה עושה: לפרק את הצבא – איך היא אמרה? אני אילחם בצבא, במפקדי צה"ל, אנחנו נילחם במערכת המשפטית ואנחנו נילחם בתקשורת. זה סדר-היום. וכשזה סדר-היום, זה מה שאנחנו רואים בוועדת הכספים ובוועדות השונות בכנסת. אחרת אי-אפשר לתאר את הממשלה וחברי הכנסת האלה. יש חברי כנסת ושר שפרצו לבסיס צה"ל. אני רוצה שנהיה כנים עם עצמנו, מי ששומע אותי, ולדמות שאחמד טיבי עושה את זה, שאחמד טיבי פורץ לבסיס צה"ל. היה עולה לפה אלמוג כהן, יחד עם הכפכפים של טלי, והיו גומרים את הבן אדם – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> היו יורים בו. היו יורים בו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אם לא – ואני אומר לך באמת – אם לא היו יורים בו. אבל לשרים בממשלת ישראל זה בסדר גמור. עצור אחד אין. אם היו אזרחים ערבים מנסים לפרוץ לבסיס צה"ל, אני אומר לך, לא היו יוצאים מהאירוע הזה בחיים. אבל פה במדינת ישראל – זו מדינת חנמאל. אין חוק. אתם מעל החוק. אתם מפרקים הכול. אתם מגדילים לעשות ואומרים שהשב"כ הוא שטאזי והצבא והשב"כ עובדים אצל המחבלים – טלי גוטליב; וואטורי – שני משפטים אחרונים – הצבא הכשיל את נתניהו. ראש השב"כ רודף את נתניהו. עמית הלוי אומר שהרמטכ"ל והצבא משת"פים של החמאס. אתם איבדתם כל קשר עם המציאות. אתם נלחמים בנו. אם ערבים היו אומרים את המשפט הזה, הייתם מגישים סט של חקיקה שפוסל אותם מלנשום. זה המצב. אבל לכם הכול מותר. אתם ממשלה ימנית שעובדת – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כל-כולה נגד הצבא. והכי מצחיק – באמת משפט אחרון – הכי מצחיק זה שהוא עומד בסיור שלו – הלך לעשות סיור בחרמון – ומתגאה בהישגים. למה, אתה הבאת את ההישגים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הצבא לא הביא את ההישגים? השב"כ לא מביא את ההישגים? אתה, מה אתה, הטייס שהפציץ את נסראללה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חשבת על הביפרים? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם מתגאים בצבא אבל מפרקים את הצבא. זו ממשלה לא נורמלית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. תודה רבה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו במלחמה, ולמלחמה צריך הרבה כסף, ואני מבין שאנחנו צריכים הרבה כסף, וכשצריכים כסף, צריכים לחפש ולהשיג את הכסף. אבל למה את הכול צריך לשאת האזרח העובד? ואני לא רואה שהממשלה אפילו מתאמצת למצוא את הכסף. אני אנסה לעזור לכם קצת איך להביא 10 מיליארד שקל. ואני אומר לך, לפני שאני אתחיל לומר איך להביא 10 מיליארד שקל, אני אגיד לך, היושב-ראש, אני הייתי במשרד האוצר כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר, אני הייתי שר נוסף במשרד האוצר. קיבלנו את המשק, את הכלכלה, את התקציב ואת המצב הכלכלי עם 142 מיליארד שקל גירעון, כי היינו אחרי קורונה, בעצם תוך כדי קורונה; היינו שנה וחצי במשרד – יצאנו מהמשרד עם יתרות של 1.2 מיליארד שקל. הנענו את המשק, הבאנו מנועי צמיחה לתוך התקציב, החזרו את האנשים לעבודה. בשנה וחצי הצלחנו לא רק לסגור את הגירעון אלא להשאיר עודף. בשנה וחצי. ואני אגיד לכם עכשיו, כספים קואליציוניים – כשהאזרח משלם קרוב ל-10 מיליארד שקל עכשיו, וזה מה שיעלה לאזרח לשלם בשנה, ניקח את הכספים הקואליציוניים, 5.4 מיליארד שקל, ונוריד אותם – נשארים 4.6 מיליארד שקל. ניקח את המשרדים המיותרים, ואם אני אעשה מבחן לשרים עצמם, לא ידעו כמה שרים יש ומה כל שר עושה, כי יש כל כך הרבה משרדים מיותרים עכשיו, יש כל כך הרבה שרים שלא עושים כלום, כי אין להם מה לעשות; יש לו תואר של שר, יש לו לשכה, יש לו עוזרים, יש לו מאבטחים ואוטו, אבל הוא לא יודע מה הוא עושה. ואם נסגור את המשרדים המיותרים – אנחנו עומדים היום על 37 חברי ממשלה, 33 שרים וארבעה סגני שרים, כאשר שר האוצר בעצמו אמר: אני אסגור חמישה משרדים כשאני אביא את התקציב, אבל ראינו שהוא לא סגר חמישה משרדים. להפך, הוא הוסיף עוד משרד, עוד שר, עוד סגן שר. במקום לצמצם – הגדיל. בוא נגיד, בחישוב גס, אם נוריד את המשרדים המיותרים – ויש הרבה משרדים מיותרים וסגני שרים מיותרים שלא עושים כלום – נדבר על 1 מיליארד שקל, וכבר הגענו – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תעלה, תעלה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא לא, אני הולך על חישוב מינימלי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – החישוב של בקשיש. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מינימלי. אני כבר הגעתי ל-6.4 מיליארד שקל לחסוך, שהציבור לא ישלם את זה, ואם הייתי משאיר את המס על הסוכר, על החד-פעמי – כי אנחנו מובילים בעולם בקטיעת גפיים כתוצאה ממחלת סוכרת, וזה עולה מיליארדים לקופת המדינה לטפל בכל האנשים – אם היינו משאירים את המיסים האלה, את הצו הזה – כי המשקאות לא ירדו במחיר; החד-פעמי נשאר אותו מחיר – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עלה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נשאר אותו מחיר, אפילו עלה, אבל ביטלנו את המיסים – הפסדנו 1.5 מיליארד שקל מהמהלך הזה. אם נוסיף את הכסף הזה לקואליציוני, למשרדים המיותרים, לכמה כבר אנחנו מגיעים? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 10 מיליארד. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא, אנחנו עוד לא הגענו לעשרה. 7.5 מיליארד, אנחנו ב-7.5 מיליארד שקל חיסכון לציבור, שצריך לשלם 9.4 מיליארד שקל בתקציב הזה. היינו הולכים לקרן ניקיון. כשבדקנו אחוזי ביצוע בקרן הניקיון, כמה מצאנו? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 3%. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> מתוך כמה? מתוך קרוב ל-3 מיליארד שקל שיש להם בקופה. אם היינו לוקחים את ה-3 מיליארד שקל, אנחנו היינו בעודף, ולא היינו צריכים להטיל את כל הקושי על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, כי אנחנו מדברים על כסף שנמצא, שהממשלה יכלה לעשות עם זה ולא לפגוע באף אזרח. אנחנו מתחילים בפנסיונרים. אנחנו פוגעים בכל פנסיונר בשנת 2025 לפחות ב-450 שקל בחודש, אותו פנסיונר, שעבד כל החיים, הכניס את הכסף שלו לקופה, והוא אמור לקבל אותה. הרי מי שחוקק את החוק ל-67% פטור היה הכנסת, ולא לפני הרבה זמן, והיא אמרה שזה ייכנס ב-1 בינואר 2005. באה הממשלה, מקפיאה את זה על 52%, ורוצה לעשות את זה לצמיתות. הגיע השר, שהיה אז יושב-ראש ועדת הרווחה, שר התיירות, והביא מתווה חדש – שבעוד ארבע שנים נהיה עם 67% פטור. אבל הכנסת חוקקה את החוק הזה, ואנחנו הולכים לפגוע ב-140,000 שזקוקים לכל שקל. ולמה הם זקוקים לכל שקל? כי עליית המחירים שתהיה במדינת ישראל ב-2025 – זה פשוט טירוף: המים יעלו, החשמל יעלה, הארנונה תעלה, ואם אני אשאל אתכם בכמה יעלה החשמל – ב-3.8%. היושב-ראש, אתה בא ממפלגה חברתית, ואני בטוח שאתה צריך לדאוג לבוחרים שלך, לאזרחי מדינת ישראל. כולנו צריכים לדאוג לכל אזרחי מדינת ישראל, אבל אתה צריך לדאוג גם לסקטור שלך, לבוחרים שלך, לאנשים שהביאו אותנו לכאן. אנחנו מעלים להם את החשמל עכשיו ב-3.8% ואת המים ב-3.4% ואת הארנונה ב-5.3%, ואני עוד לא מדבר על המע"מ, כי ברגע שאני מעלה את המע"מ רק ב-1% – חבר הכנסת מיקי לוי, כשאתה מעלה את המע"מ ב-1%, אל תחשוב שזה עולה רק ב-1%, המחיר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ממש לא. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> המחיר עולה לפחות ב-2%, 3%. כשהמע"מ עלה ב-1%, הכול יעלה לא רק ב-1% – יעלה ב-2%, ב-3%. אז תראו, כל משפחה תצטרך לשלם יותר. אם ב-2024 שילמו קרוב ל-2,000 שקל על סל המצרכים למשפחה, על מה שצריכה משפחה, ב-2025 יעלה עוד יותר. הציבור לא יכול לעמוד בזה. אנחנו היום מדברים על שני מיליון עניים במדינת ישראל. אחרי כל הצעדים שנעשה ותעשה הממשלה הזאת, אנחנו לא נדבר על שני מיליון. אם לא נכפיל את זה, לפחות שלושה מיליון עניים יהיו במדינת ישראל, ויצטרכו לבחור בין לאכול ארוחת ערב ללקנות תרופה, ואני לא רוצה להגיד לבחור בין ללכת להצגה ללקנות תרופה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לאכול ארוחת ערב או לקנות תרופה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני רוצה באמת לפנות לקואליציה – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני מסיים, משפט אחרון. אני רוצה לפנות לקואליציה: לא כל מה שמביאה הממשלה – יש חברי כנסת כאן, אתם לא חותמת גומי להצביע בעד בלי שתבינו על מה מדובר, ואנחנו פוגעים חזק מאוד באזרחי מדינת ישראל, לכן אסור לנו לתת להם להעביר כאן בחוקים את כל מה שהם רוצים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, עשר דקות לרשותך. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> תודה רבה. כבוד היושב-ראש, ארגון לתת פרסם השבוע את דוח העוני האלטרנטיבי. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> של לתת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> של לתת, בהחלט, כמדי שנה. על פי מדד העוני הרב-ממדי לשנת 2024, בישראל חיות בעוני 678,200 משפחות, 22.3% מהמשפחות בישראל, כלומר 2.75 מיליון נפשות, מתוכן 1.24 ילדים, כמעט 40% מהילדים; רובם, כמובן, ערבים וחרדים. כשמדברים על עניים, הרי שרובם – יותר מ-64% מהם – ערבים וחרדים. שיעור העניים הערבים הוא כמעט כפול משיעור העניים החרדים – 42% מול 22% בהתאמה. כל משפחה חמישית בישראל חיה באי-ביטחון תזונתי, ועשירית מהמשפחות – באי-ביטחון תזונתי חמור. בתחום החינוך מצביע הדוח על פגיעה קשה בילדים המגיעים ממשפחות נתמכות סיוע. הישגיהם הלימודיים של 44.6% מילדי הנתמכים נפגעו במידה רבה או במידה רבה מאוד בהשוואה ל-14.1% באוכלוסייה הכללית. בנוסף, כחמישית מהנתמכים דיווחו כי לפחות אחד מילדיהם נשר מבית הספר, (אומר בערבית: נשר,) נשר מבית הספר – 22.8%, או נאלץ לעבור ללמוד בפנימייה בשל המצוקה הכלכלית – כ-19%. מכאן אני רוצה להתייחס למה שאמר חבר הכנסת נאור שירי לפני כמה דקות כאן מעל הדוכן כאשר דיבר על חברי הכנסת שפרצו לשדה תימן והמשטרה לא עושה כלום כדי לחקור. חקרו אותך? תגיד, אתה נחקרת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ממתי אתה מתעניין בשלומי, תגיד לי? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אני מתעניין בשלום הציבור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא יודע, אני חושב שהסמכות היחידה היא קודם כול ועדת האתיקה של הכנסת. אתמול היה לנו דיון בוועדת האתיקה. בוא נניח להם לבחון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עבירה פלילית זה לוועדת האתיקה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איזה פלילית? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לפרוץ למחנה צבאי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אם היה משהו פלילי, יכולים לבוא ולעצור אותי. מי שחושב שעברתי עבירה פלילית – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני רוצה לשאול את מה ששאל נאור שירי, חבר הכנסת: אם למי שפרץ לשדה תימן היו קוראים אחמד טיבי או ווליד טאהא, איך לדעתך היו נוהגים בו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עזוב, אתם בכל מקרה פריבילגים במדינה בהרבה נושאים – כן, בעיקר פליליים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז היו יורים בנו בעדינות? בעדינות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא יודע. אני שמעתי היום, לדוגמה – בצבע, בצבע. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הערבים הם פריבילגים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היה מתבצע ירי לא למרכז המאסה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, היו יורים באוויר – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> במקרה הטוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ואז זה פוגע באוויר של הריאות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> באוויר של הריאות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> באוויר של הריאות. אוי, ואטורי, ואטורי, כבוד היושב-ראש ואטורי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תגיד לי, אתה לא חושב שאתה פריבילג במדינה בנושא הזה? הרי תמיד – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ערבים הם פריבילגים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הרי תמיד היהודים רבים ביניהם. אנחנו, עוצרים אותנו – ואתם בחוץ כמו מלכים עכשיו. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ערבים הם פריבילגים? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ערבים הם פריבילגים במדינה? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, בחייאת, ואטורי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תגיד, יש – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחמד, תגיד לי, אתה היית היועץ של ערפאת? כן? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> דקה, דקה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי לך, תקשיב, לא נראה לי הגיוני שאתה פה בכנסת. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> א. זה נכון. ב. יש תחום אחד – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> היית יועץ של ערפאת? אבל ערפאת רצח יהודים. איך זה יכול להיות? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש תחום אחד שיש בו שוויון בין יהודים לערבים, תחום אחד – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ערפאת לא מת? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ביום הבחירות – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הוא ביקר בבית של ביבי, על מה אתה מקטר? הוא ביקר בבית של ביבי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא קישר ביניהם בשיחה, אתה לא זוכר? הוא היה יועץ של ביבי, הוא היה האיש של ביבי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, הוא עשה את זה בתור הצד הישראלי או הצד הפלסטיני? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא היה האיש של ביבי במוקטעה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> תסביר, אחמד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תקשיב, תקשיב, מייד נגיע, ואחדה-ואחדה, אחד-אחד. אין תחום אחד במדינת ישראל שיש בו שוויון – אומרים שִׁוְיוֹן, לא שִׁוָּיוֹן, כמו שאתה אמרת לפני יומיים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אמרתי שִׁוָּיוֹן? באיזה עניין זה היה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אמרת, אמרת, אמרת. אפשר לחקור את זה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> למה אתם סוטים מהעיקר? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. חוץ מדבר אחד: ביום הבחירות – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמעט כל היהודים אותו דבר. אתה אולי חושב שזה יהודי אחר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ביום הבחירות לכל אחד יש קול אחד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. גם בזה אתם רוצים לפגוע ולגמד באמצעות החוקים שאתם מעבירים כיום לדיכוי שיעור ההצבעה של הערבים. אבל – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אבל זה לא נכון. אתה אומר "אתם" – אנחנו לא רוצים לעשות את זה. תכף אני אספר לך מי עשה את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תשמע, סגן היושב-ראש ואטורי, כבוד היושב-ראש של הישיבה, בוא ונעשה ניסוי: אתה והפריבילגים מהצד הזה, או כל מי שרוצה מהיהודים כאן, יחיו כפי שהערבים במדינת ישראל חיים למשך 48 שעות. אתם הרי קוטרים, האימא של הקוטרים. אתם, אם יש פקק של חצי שעה, אתם, היהודים, מגישים אי-אמון בממשלה, אוקיי? אם יש פקק, אתם מגישים אי-אמון בממשלה. תאר לעצמך שאתה נוסע ביישוב בלי כבישים, או שפתאום אין חשמל ואתה קורא לחברת החשמל ואומרים לך בטייבה: אנחנו לא מגיעים לשטחים – אה, למרות שזה בטייבה. אם זה יקרה אצלכם – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה טעית בבן אדם, אני אסביר לך למה. היה לי ויכוח כזה גם בטלוויזיה אצל החבר שלנו פה בערוץ הכנסת בערבית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חכמת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, כן, בדיוק. חכמת גרה. אני מצטער אם לא אייתִּי את זה נכון. הוא גם חבר שלי, ואמרתי להם: מישהו אמר לי, ערבי, אתה זה, זה – אני גר ביישוב בלי מדרכות, הפסקות חשמל כל הזמן. ואני, אומרים לי – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> איפה אתה גר? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> – – אני מתקשר לחברת חשמל – רגע – הוא אומר לי: אבל אתה סוריה, אתה לא שלי. תתקשר לדמשק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, אתה מתנחל, אתה מתנחל. אוקיי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני גר על הגבול ברמת הגולן. אתה לא הבנת, גם בחוק קמיניץ – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, חוק קמיניץ. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חוק קמיניץ עובד גם עלינו. אני מושבניק מרמת הגולן, אני – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא פוגע גם במושבניקים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז גם אצלנו אין מדרכות. ככה זה מושבים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> למה אף פעם לא העלית דרישה לבטל את חוק קמיניץ – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז הבעיה היא הפריפריה. הבעיה היא הפריפריה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – שפוגע בכם? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בפעם הבאה שאני מגיש הצעה לסדר-היום, תצטרף אליי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין פעם אחת שהיה נושא בעניין פריפריה, עוני – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אלימות בחברה הערבית – לא חתמת לי. הלכתי עם זה לוועדה לבד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אה, זו הייתה ההצעה שלך. ראיתי את הניסוח שלך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרת לי: מה, זה שוטר? אני לא חותם לשוטר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אני נגד פגיעה, לא באזרחים ולא בשוטרים, אבל המשטרה כגוף קרסה. ארגוני הפשיעה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה שוטר, קצין משטרה שירה על איש פשע שירה לתוך בית עם ילדים, והוא פגע בו ובטעות הרג אותו. הוא לא התכוון, רצה להשבית אותו, אבל זה מה שקרה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מר ואטורי, הבעיה כללית. יש מעשי רצח כמעט יום-יומיים בחברה הערבית. ארגוני הפשיעה מתייחסים אל המשטרה כלא קיימת. הם ניצחו, הם הכניעו את המשטרה – אוטונומיה של ארגוני פשיעה. יש מדינה שמסכימה שארגוני פשיעה ישליטו טרור ופחד נגד יישובים שלמים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז אני איתך. נעשה דיון בסדר-היום ותצטרף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תמיד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא הצטרפת בשביל החברה הערבית, הלכתי לבד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא לא לא, אתה יודע כמה פעמים הבאנו את ההצעה הזאת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז קדימה. כל הדברים האלה – חוסר מדרכות – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> כל הנושא הזה הוא לא סקטוריאלי, הוא לא צריך להיות אופוזיציה–קואליציה, ממש לא. הוא צריך להיות חוצה מפלגות, כי זה חיים ומוות. גם בחברה היהודית יש עלייה בשיעור הרצח, כי השר הממונה על המשטרה, שלפני כמה ימים כמעט כמעט העיפו אותו מהממשלה – רק העובדה שהודעתי באופן נחרץ שאנחנו כאופוזיציה לא נקבל אותו באופוזיציה. יש גבול, יש גבול. מה, כל אחד שרוצה לבוא לאופוזיציה, נקבל אותו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יש ועדת קבלה, כמו ביישוב. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: לא הגיוני,) אי-אפשר. עכשיו, אני מבקש ממך, לפנים משורת הדין, הפרעת לי – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קיבלת קפה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אסור, רק לך מותר קפה, כי אתה פריבילג. עכשיו הבנת? אתה פריבילג. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תגיד שאתה מקופח. לחיים. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז השאלה ששאל חבר כנסת נאור שירי – התשובה עליה ידועה: לא רק ערבי שהיה פורץ לשדה תימן, היו נוהגים בו אחרת מכם. גם שמאלני; גם אם גלעד או נאור היו פורצים לשדה תימן. תראה איך מתנהגים למי שהשתמשו בזיקוקים בקיסריה. תראה איך נוהגים בהם. זיקוקים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מה עם אלי פלדשטיין? רגע, אתה בעד המעצר של אלי פלדשטיין, או שזה לא פריבילג? זה לא אכפת לך כי זה בעד ראש הממשלה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הוא פריבילג. אתה יודע כמה חברי כנסת ביקרו אותו ב-48 שעות כשהוא במעצר? אגב, בדרך כלל חברי כנסת לא מורשים לבקר עצורים. לא מורשים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> ביטלו את ההסדר שעשיתי, לצערי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ביטלו. נכון. לא, אבל ההסדר שעשית הוא על אסירים בבתי כלא. פה אני מדבר על מעצר, והוא קיבל רכבת של חברי כנסת. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לכל סיעה יש חבר כנסת אחד. השר קבע שיש אחד. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> פריבילגים אמרת? בבקשה, הינה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה לא נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ביקרת אותו? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא נתנו לי, כי אני לא פריבילג. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> יש שמונה פריבילגים פה שביקרו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, מי שביקר זה נציגים מכל סיעה. אתה יודע שהשר לביטחון לאומי קבע נציג לכל סיעה שיכול לבקר במעצר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אז אני אומר לך, יש סיעות שיותר מאחד מכל סיעה מבקר שם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אז דפקו אותי. טוב, תשמע, הסתיים הזמן. אני אתן לך לסכם. עזרתי לך לערוך נאום של עשר דקות עכשיו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. עכשיו בוא נחזור. דיברתי על העוני בהתחלה, עברתי לפשיעה, ואני רוצה להזכיר במיוחד שבשנת 2024 נרצחו 36 נשים, גם יהודיות וגם ערביות. כמעט 80% מהנשים האלה, מהנשים שנרצחו ב-2024, הן ערביות. 41% מהנשים שנרצחו הגישו תלונה במשטרה. הגישו תלונה במשטרה. שיעור הפיענוח של רצח נשים יהודיות הוא כמעט 100%; ברצח נשים ערביות הוא הרבה הרבה הרבה פחות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין שיתוף פעולה במגזר הערבי, יכול להיות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עזוב אותך מהשטויות. עכשיו תראה, 87% מהפשעים והרציחות בחברה הערבית לא מפוענחים. 87%. אתם מבינים איזה שיעור זה? פריבילגים, אמרת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שישתפו פעולה. אתה שואל: מי רצח אותה? כולם בורחים, מתחבאים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא, כי כשאתה בא לרצח במגזר היהודי, כולם מרימים את היד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה שונה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אחמד, עשיתי סוף שבוע בנצרת והסתובבתי בשוק. קצת כואב הלב, כי אין תיירים, אבל הנצרתים שזיהו אותי – – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני קורא אותך לסדר, עליזה בראשי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחמד, הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, הפריע. הפריע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, הוא אמר שהוא מסכם. זהו. תודה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> הנצרתים שזיהו אותי ניגשו אליי ואמרו: איפה סגלוביץ'? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מיקי לוי, נראה לי שאתה נמצא פה בדוברים תכף, לא? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> או-הו, אני רחוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, חבר הכנסת מאיר כהן, תתכונן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> משפט אחרון. צריך לעשות הרבה יותר כדי למגר את הפשיעה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לגמרי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> זה הנושא המדאיג ביותר את הציבור הערבי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> וגם היהודי. זה יגיע גם אלינו בסוף. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> וגם היהודי, אמרתי. לא, כבר הגיע, יש יותר עלייה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן, נכון. הפשע פוגע בכולם. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הזכות לביטחון אישי צריכה להיות זכות שווה לכולם. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן. מה, פספסתי נאום של נאור שירי עליי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אה, הזכרתי אותך. אגב, ציטטתי אותך. זה לא שתכחיש את זה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני כן רוצה לפתוח ולהתייחס לתקציב, לתיקוני החוק בנושא הביטוח הלאומי, כי הלכתי – היות שפעמיים הייתי השר האחראי לביטוח הלאומי, רציתי לבדוק מה חדש, מה התקציב הזה נושא באמתחתו לגבי הביטוח הלאומי. בכלל, ברור מעל לכל ספק שאין שום פירוט בתקציב של מה שגוזרים על אנשים, חוץ מהדבר הברור: אנחנו רוצים שיהיה לנו עוד כסף. למה הופכים את הביטוח הלאומי לזרוע של לקיחת מס מאנשים? ולמה לוקחים דווקא מהאנשים ששכרם הוא שכר נמוך? אני הזכרתי, ואני אזכיר עוד פעם, כי זה יהיה לבושתכם, לכל אלה שיצביעו בעד תקציב שעושה את הדבר הבא – ממשיך לחלק כספים קואליציוניים בסדר גודל של 5 מיליארד שקלים. בתקציב הקודם הוא נתן 6.4 מיליארד. אתה מחבר את זה – זה 11.5 מיליארד שקלים, כספים קואליציוניים בשעת מלחמה, בשעה שהמשק הישראלי נמצא באחד מרגעיו הקשים; בשעה שאנחנו עושים הכול כדי להציל עסקים של אנשים שהיו במילואים; בשעה שמדינת ישראל צריכה לטפל במעל ל-10,000 פצועים; בשעה שהביטוחים – הביטוח הלאומי קורס ואין לו כסף. בשעה הזאת אתם, אנשי הקואליציה, כתגרנים בשוק, מסתכלים על האנשים, מחייכים ואומרים: כן, אנחנו, על אפכם ועל חמתכם, ניתן כספים קואליציוניים. ניתן כספים קואליציוניים. כן. ומאיפה ניקח את הכסף הזה? ניקח את זה מהאנשים ששכרם הוא שכר מינימום. שידעו כל המקשיבים, כל אותם נוהים אחרי הימין והופכים את ביבי למלך מלכי המלכים: אתם, שמתקשים לשלם את החודש, רק דעו לכם שהחליטה הממשלה הזאת להכביד את ידה עליכם במיוחד. לא הייתי אומר את זה, ואני לא נוהג לעלות ולהשמיץ, אבל חייבים להגיד את זה בכאב הראוי ובכאב הגדול. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> 5.4 מיליארד. זה הכספים. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> 5.4 מיליארד. הגיע שר האוצר בתחילת הדברים, לפני כמה שבועות, וזרק: אולי אני אקצץ משרדים. כבר ליבי רחב – אמרתי: ואללה, כל הכבוד. לא רק שלא קיצצו במשרדים, הוסיפו עוד משרדים. והעם לא שומע את הקולות ולא רואה את הקולות. עכשיו, הנתק המדהים הזה בין ממשלה לבין אזרחיה – אומרים: פוליטיקאים, אתם מנותקים לעיתים. לעיתים אני מתווכח, לעיתים אני לא מתווכח. אבל שיא הניתוק זה עכשיו. היו שנים שממשלות רצו לבזבז כסף. היו שרי אוצר שאמרו: משוגעים, תרדו מהעץ. ואני אומר לכם: משוגעים, תרדו מהעץ. איך אתם מעיזים? אופיר, צר לי שאני פונה אליך, כי אתה חבר כנסת חרוץ ואתה תמיד פה, אבל באמת, איך אפשר להצביע לכזה תקציב? אתם צריכים לעצור, להתכנס לתוך עצמכם, לבוא לראש הממשלה ולהגיד לו: אנחנו מבינים שצריך כסף כדי לאזן את התקציב, אבל בוא נבוא בידיים נקיות לציבור. ותאמין לי, אופיר, החרדים לא היו עוזבים, והקואליציה לא הייתה מתפרקת, כי גם הם היו מבינים שחייבים לקצץ בכספים הקואליציוניים. אבל איך אמר לי חבר כנסת מהחרדים? נותנים ­– לוקחים. זה הסיפור. נותנים – לוקחים. אתם לא העליתם בדעתכם לצמצם את זה. משרדים מיותרים, כשגובים 5 מיליארד שקלים בשנה מאנשים שמרוויחים שכר מינימום – תגידו לי, לא כואב לכם הלב להוסיף למשרד מסוים 300 מיליון? לא כואב לכם? אתם ישנים טוב עם זה בלילה? כשאיש כזה חושב אם לקנות תרופות או לקנות אוכל או להדליק את הדוד בבית, שיהיו לו מים חמים, זה לא כואב לכם? אתם באים לכאן, מצביעים – ואחריי המבול? ואני רוצה להגיד לכם, אני לא רוצה להשתמש במילים מפוצצות של דיראון עולם, אבל זה ירבוץ עליכם, החוצפה הזו, שאנחנו לא מכירים כמוה מאז הקמתה של המדינה. הקימו את המדינה הזאת, עברנו מלחמות, כל העם הסכים להשתתף. אני זוכר כילד, היה מלווה – מיקי, מלווה – איך? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מלווה הגליל. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אני מדבר על תקופת בר כוכבא, כשאנחנו היינו. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מלוות במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים – כל אזרח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. כל אזרח נתן את זה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> מלווה מרצון. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> מלווה ברצון ומלווה בששון, מה לא? נתנו את זה כי הייתה תחושה של ביחד, כי האנשים לא טבלו ושרץ בידם. כשהם אמרו ביחד, כולנו הבנו שזה ביחד. אבל היום כשאתם אומרים ביחד, זה לא ביחד. אתם פוגעים באוכלוסיות החלשות, אתם מעבירים חוקים של אפליה, אתם מבדילים בין דם לדם, אתם יושבים ביום שבו מתים – שלשום, כשמתים חיילים, ביום שבו נהרגים חיילים, אתם יושבים כאן בחדרי-חדרים ומתזמנים חוק השתמטות. וכולם נושאים עיניהם לשמיים באיזו הצטדקות כזאת: לא, זה יהיה חוק, אתם תראו, יתגייסו חרדים. כמה? 4,000. 2,000 מתוכם מתנדבים לזק"א. זה הגיוס שאתם עושים. אז אתם גם מעבירים תקציב איום ונורא, מפלה בצורה בוטה, גם מפלים בתוך החברה הישראלית וממשיכים עם הדבר הזה של השתמטות, וגם הופכים את צה"ל, את מפקדיו, את השב"כ – את היועצת המשפטית לאויבת העם. האישה הגיבורה הזאת – אני מבקר את גדעון סער, אבל אני שמח שהוא מינה אותה, כי היא הייתה ראויה והיה לו אומץ למנות אותה, ואני מקווה שיהיה לו אומץ לשמור עליה. כי הדמוקרטיה הישראלית היום תלויה על שני חוטים, היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ, לכן הם צנינים בעיניכם, ולכן אתם עושים הכול כדי לפגוע בהם. מה עשה לכם התאגיד? מה עשו לכם השופטים? מה עשו לכם היועצים המשפטיים? אני שומע שרים מדברים בשטנה כנגד צה"ל – אני לא מאמין, לא מאמין. הגיבורים שלנו, עזי הנפש שבזכותם יכול ביבי נתניהו לעמוד בחרמון הסורי ולספר סיפורים – דקה אחרי שמכבים את אורות הטלוויזיה הוא שולח את שלוחיו לפגוע ברמטכ"ל. למה? תגידו לי, למה? באיזו מדינה זה קורה? באיזו מדינה ראש השב"כ הופך להיות אויב העם? אבל במקום שבו נותנים כספים קואליציוניים ולוקחים את זה מהעניים, ובמקום שבו פותחים משרדים ולא מצמצמים כדי לבוא בידיים נקיות לציבור – במקום כזה, במדינה כזאת, כנראה שאפשר גם אפשר להפוך את האנשים הטובים שלנו לאויבי העם. איזה נרטיב אתם בונים לילדים שלנו. כשאני הייתי ילד, אלעזר, במטבח של ההורים שלי הייתה תמונה של משה דיין ודוד בן-גוריון, בחיי, ככה, ליד הבבא סאלי. מבחינתי, זה היה היופי של המדינה הזאת – הערצת הקדושים, כמו במשפחות שמהן אני באתי, ולצד זה הערצת הגנרלים, זה היה חשוב. בגלל זה אבא שלי אמר לשלושת ילדיו: תתגייסו, והיינו במקביל בצבא, שלושה ילדים. לא חשבנו לא להיות קרביים, כי אבא שלי אמר: באנו לארץ בשביל זה. והיום הופכים את מפקדי צה"ל לאויבי העם – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – אבל את השליטים הופכים לגיבורים. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כשאני אהיה יושב-ראש והוא ידבר, דקה לפני אני אגיד לו תודה רבה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> היו לו חמש שניות – אמרת לו תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה? אמרתי לך בזמן. בדרך כלל – – – << דובר_המשך >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא עברתי את הזמן. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אדוני הסגן, בפעם הבאה אני אתן לך בונוס 20 שניות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמרתי לו לסכם. יש כאלה שמקבלים רבע שעה עד שבאים לסכם. אחמד טיבי, לקח לו חמש דקות עד שהוא סיכם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני לא עושה את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מבקש סליחה אם נפגעת. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, הכול בסדר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני נפגעתי בשמו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה, לך לא סליחה. בבקשה. << דובר >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבר הכנסת סגלוביץ', חבריי לאופוזיציה, אמרתם היום שלא כדאי לעדכן. אני רק רוצה להזכיר: יושב-ראש הקואליציה, חברי חבר הכנסת אופיר כץ, יודע שהמספר שאמרנו, 15 משתמטים בקואליציה, הוא לפחות כך; יש שם יותר, יש שם יותר מ-15 חברי כנסת, חברות כנסת, שלא עשו אפילו יום אחד של שירות בצבא. ומכנסים אותנו עוד פעם ועוד פעם לוועדת חוץ וביטחון. אין להם בושה, אין להם בושה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אבל את אלה שעשו שלושה שבועות אתה מחשיב כמי שעשו שירות? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם יודעים, בתחילת המלחמה – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא חושב שזה נכון, מה שאתה אומר. אני עשיתי בדיקה, ויש יותר באופוזיציה שלא עשו צבא מאשר בקואליציה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אתה מחשיב את הערבים – לא מגייסים אותם. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אין חובה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה רוצה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא על פי חוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אלה רק עשרה. הוא אמר 15, אז כנראה שיש אצלכם עוד כמה שהיו – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אלה לא על פי חוק, אין מה לעשות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ואני לא מדבר – במחנה זה נחשב. בסדר? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא על פי חוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, תמשיך. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להסביר לך משהו, אדוני היושב-ראש. זה דבר שאתה צריך להבין את המהות שלו. זאת אופוזיציה, אתה רואה? אנחנו אופוזיציה. יש לזה המון חסרונות; בזמן הזה יש לזה גם יתרונות. אנחנו אלה שלא מחליטים. לא אנחנו אלה – אתם אלה שמחליטים שמילואים יעשו 300 ימים, לא אנחנו. תגיד: אוקיי, יש פה גם משתמטים, יכול להיות, אבל הלא-משתמטים שלנו – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, דיברת על משתמטים מהקואליציה, אז לפחות תאזן, תגיד את האמת. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא. לא, אין איזון. זה לא איזון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לכם מותר להשתמט ולנו לא? << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, הם לא משתמטים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני עשיתי צבא, לשם – – – << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אתה לא מבין, אדוני היושב בראש, הם לא משתמטים, זה על פי חוק. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, אני רוצה שתבין, יש הבדל, אתם עוד לא הפנמתם את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הפנמנו, הכול בסדר. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא לא לא. בין קואליציה לאופוזיציה – אני רוצה לתת לך הבדל לדוגמה. אתה יכול להגיד: אוקיי, גם אצלכם יש לא משרתים. אבל אנחנו לא מחליטים להאריך את שירות החובה ל-36 חודשים, אנחנו אפילו בדרך כלל מתנגדים לזה. אתם מחליטים. מי זה אתם? כשאני אומר אתם, אני אומר, בתוככם יש לפחות 17 – יש יותר – שלא עשו צבא אפילו יום אחד. זאת הבעיה. אני אגיד לך יותר מזה. תראה, אני אגיד לך משהו, אני יודע שאתה שירתָּ, הילדים שלך. אני אתן לך דוגמה, שתבין את זה. יש במקור ראשון – אתה קורא מקור ראשון? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> יש מדי פעם – אתה יודע, אני אמרתי פה כבר מזמן, יש אלה שמתחת לאלונקה, יש אלה שמתחת. יש כאלה שנותנים, יש כאלה שנותנים – זו מילה יפה, אני אומר, חולבים את המדינה, בסדר? נגיד. אבל אני רוצה להגיד לך, השבוע – נדמה לי שזה השבוע – קראתי את קלמן ליבסקינד בוועידת החינוך – הוא כותב בדרך כלל בעיתון אחר, אבל במקור ראשון כתבו את זה, ומה שכתבו שם – הוא אומר: יש אלה שישנים בלילה ויש אלה שלא. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> קראתי את זה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> קראת את זה? אני רוצה לצייר לך – אני הולך להרבה משפחות שכולות. ואתה שומע אנשים: אני עשיתי הסכם עם החברה שלי: בכניסת הרחוב, כשהיא רואה מישהו עם מדים, היא מתקשרת אליי שאני אנעל את הבית ולא אתן להם להיכנס כשהם באים להודיע. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני, יש לי חבר לוחם באחד הגופים. בשבת אחרי התפילה, ככה בצד, בשיחה שקצת פתוחים, מדברים גם על דברים שאולי לא רוצים לדבר עליהם, שלא נעים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא אומר: אני קם ב-04:00 – אתה שומע, חברי נאור? מתרחץ ומתלבש, שותה קפה, כדי שאם יבואו לדפוק לי על הדלת, שלא ימצאו אותי לא מוכן. אתה מבין איזה חיים? למה אני אומר לך את זה? אני אומר לך את זה בגלל שמי שמקבל את ההחלטה הזאת כשהוא לא מבין מה זה, מה זה הפחד, מה זה החשש, לא רק לילדים שלך ולעצמך – לילדים של השכנים, לילדים של בני דודים. אין את זה. תהיו קצת יותר צנועים בדרישות האלה. הרי אנחנו רואים גם עכשיו את ההפגנות של נשים דתיות כסויות ראש בגבעת שמואל, מאלקנה. אתה חי בתוך הציבור הזה. אתה מבין, לא ייתנו לכם. אתה יודע את זה שחוק השתמטות – לא תוכל לחזור הביתה. אתה לא תוכל לחזור הביתה, וולדיגר לא תוכל לחזור, סמוטריץ' לא. גם לא יוכלו לחזור לכאן. מי יצביע לכם? אתם יודעים את זה. אתם רואים את זה. תהיו קצת עדינים. וכשאתה אומר לי קואליציה ואופוזיציה – שמע, יש דברים שיש לנו אחריות, אני לא אומר שלא, אולי אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, אפילו על מה שהיה ב-7 באוקטובר, בסדר? אני אומר לך, בתוך עמי אני חי. אם ב-7 באוקטובר היינו אנחנו הממשלה, היה נשפך דם ברחובות ישראל, חד-משמעי. אתם שיתפתם פעולה עם האחים המוסלמים – למרות שעד עכשיו אני גאה בשיתוף הפעולה עם מנסור עבאס, על הבשורה לא רק לערביי ישראל; לנו כיהודים, על שיתוף הפעולה האפשרי, על הורדת הגזענות, על הורדת השנאה. רוצים שנגיד טעינו, שלא נשב איתם יותר. אני אומר לך, הלוואי שגם אתם תשבו איתם. הרי אנחנו יודעים, שאלתי את מנסור רק אתמול כמה פעמים הוא היה בבית בבלפור. הוא אמר לי שאחד המקורבים אליו, לראש הממשלה, אמר לו: שרים של הליכוד לא באים לפה כמו שאתה בא לפה. היו מתים לבוא לפה כמו שאתה בא לפה. אחרי שאמרתי את זה, אני אומר לך שצריך לברך הגומל כאן זה על דבר אחד – שאנחנו לא היינו הממשלה ב-7 באוקטובר. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> זה לא היה קורה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> סליחה, חברי מאיר כהן? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> אולי זה לא היה קורה. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אבל אתה יודע, זה הערכות. אני מדבר על הדברים הבטוחים, ואני חושב שמה שאמרתי עכשיו זה דבר בטוח, בגלל שאת השנאה הזאת אני פגשתי גם בבית הכנסת שלי. בתשעה באב, אחרי שהעברתם את חוק עילת הסבירות, קראתי את מגילת איכה. בקינות יצאתי החוצה; אמרתי: אנשים שבוכים על החורבן ומביאים את החורבן – אני לא יכול לשבת איתם על הרצפה ולבכות, בגלל שזה היה שקוף שזה יביא חורבן. עכשיו, מה אתם עשיתם? מה, אנחנו יכולנו לעצור את ההפיכה המשפטית? אפילו את ההפגנות אנחנו לא יכולנו לעצור. אבל אתם כן יכולתם לעצור, אתה יכולת לעצור, הוא יכול לעצור. אפס. הלך כאן השר ברקת – אמרתי לו: ניר, אתם מחריבים את המדינה. אתה יודע מה הוא ענה לי? הוא אומר לי: שטרן, היית מפקד שלי. גם אתה לא היית נותן יד לסרבנים. אמרתי לו: א. איזה סרבנים? ב. אמרתי לו: נטפל בהם, אבל אחר כך. עכשיו אתם מחריבים את המדינה. לא משנה אם אני בעד, נגד – אני נגד סרבנות, אבל תעצרו את החורבן. זה היה יומיים לפני תשעה באב, ביום שכולכם הצבעתם על עילת הסבירות. עכשיו, מה תגידו? גם אתם הלכתם להפגנות. אוקיי, הלכנו להפגנות. אתם לא מבינים את המושג אחריות. אני אמרתי כאן לפני שבוע שהיעדר ועדת חקירה כנראה עלה לנו בחיי אדם ואולי גם יעלה לנו בחיי אדם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> יעלה בחיי אדם. << דובר_המשך >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני יכול לשאול שאלה קשה? תגידו – ואני התכוונתי לזה אז – אולי אם הייתה ועדת חקירה, היינו נזהרים פי שמונה אם להישאר עכשיו ברפיח, בגלל שהיו יודעים, שואלים שאלות, איך מקבלים החלטות. ויכול להיות שאם לא היינו ברפיח – אנחנו מכירים את המחיר הכבד ששילמנו השבוע ברפיח. אני לא מאשים חס וחלילה באופן ישיר את הממשלה או אותך. אני אומר דבר אחד: כשאתם פוחדים מהפקת לקחים, זה לא אם ראש הממשלה אשם או לא. הוא אשם. נקודה. בהגדרה. הוא ראש הממשלה בחורבן הגדול. אבל כשאתם מתנגדים – גם אתה – לוועדת חקירה ממלכתית, אתם אומרים: בוא לא נלמד. אז מה אם יש מלחמה? בוא לא נפיק לקחים. אז מה אם יש מלחמה? אז מה אם מתים חיילים? נלמד כשיהיה נוח מסיבות פוליטיות. אני אומר רק דבר אחד ואני מסיים. לצערי הרב, אתם לא עדר. זה לא יכול להיות שמה שאני אומר עכשיו, אין בקואליציה אנשים שמבינים את זה וזה נופל על אוזניים של מבינים. אבל אתם מתנהגים כמו עדר חסר אחריות. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מה, דודי? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דודי מאחורי הזכוכית, הוא לא יכול להגיב. אבל אני לוקח את המשפט שאמרת – אם יאיר לפיד היה ראש ממשלה, לא היה קורה 7 באוקטובר. זה מה שאמרת. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מתפלא? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מה אתה מתפלא? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מתפלא. כל עם ישראל מתפלא עכשיו. זה משודר, הדבר הזה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> העברתם לו מיליוני דולרים. תגיד, מה אתה מתפלא? << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו יכולים להגיד את זה על יאיר. אתה לא יכול להגיד את זה על ביבי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה לא יכול להגיד לפיד המשיח ואתה ביביסט. כאילו, איך זה יכול להיות כזה דבר? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי אמר שהוא המשיח? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תחליטו, או שאתם נאורים וחושבים באמת בצורה הגיונית, שאנשים בשר ודם יושבים פה, או שאתה אומר: לפיד הוא המשיח ואני ביביסט. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אתה טוען שביבי בשר ודם? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, עשר דקות. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אצלנו לא אומרים על אף אחד שהוא המשיח. אנחנו מחכים לו. << דובר >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אגב, ניסים, הוא היה פה, אבל הוא ראה מה קורה וחזר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא, אני ראיתי את יאיר לפיד עם זקן – אמרתי: ואללה, הוא תפס את התפקיד. זהו. << דובר_המשך >> יואב סגלוביץ' (יש עתיד): << דובר_המשך >> ביום שני האחרון התקיים בוועדת החוקה דיון שיזם חבר הכנסת קרויזר, בליאק, ולא בפעם הראשונה, בנושא הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של החטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים והזכויות שלהם, דיון שמתפתח מעת לעת. עברו כבר למעלה מ-14 חודשים, ועדיין יש נושאים פתוחים. במקום לעסוק בנושאים האלה, כנסת ישראל עוסקת בנושאים שהקשר בינם לבין הצרכים האמיתיים פשוט לא קיים. ביום רביעי הקרוב נדליק נר ראשון של חנוכה, והכנסת הזו הכי רחוקה מכל מה שקשור לחג, למכבים, להקרבה. פשוט מנותקת. יושב-ראש הכנסת אוחנה, יושב-ראש הקואליציה ויושבי-ראש הסיעות של הקואליציה, במקום לקבל החלטה לקראת השבוע הזה שכל ועדות הכנסת באשר הן עוסקות רק בנושאים שנשארו פתוחים – ישבו הוועדות ויטפלו באותם נושאים פתוחים, או בדרך של הצעות חוק מטעם הוועדות או לקדם דברים או לגרום לממשלה, שנכשלת כל פעם מחדש בלפתור את הבעיות האלה. אבל את זה לא עושה יושב-ראש הכנסת. ממש לא. הוא כבר מזמן שכח שהוא יושב-ראש הכנסת. לא סמל סטטוס הוא. יושב-ראש הכנסת זה סמל שלטון, מספר שלוש בהיררכיה. אבל לא, זה נהיה סמל סטטוס פה. זו הכנסת של היום. במקום לייחד זמן לפתור, להגיע לדברים של גמר – היום דיברתי על זה במסגרת ישיבה שהייתה על חוק הרבנים 2, ואמרתי למי שישב שם – וישבו שם אנשים, גם חבר כנסת קרויזר היה שם וגם חבר כנסת של ש"ס – אמרתי: תגידו לי, איך אתם מבלבלים את המוח, החטופים, החטופים, כשאתם לא מייחדים זמן בתוך הוועדות? זה עניין טכני שהופך להיות מהותי. שתקו. הכנסת עוסקת בנושאים האלה – עשיתי על זה סקירה כללית: האחד זה חוק לשכת עורכי הדין. זה באמת הדבר הכי משמעותי שצריך לעסוק בו. זוטי-זוטות; בעצם לא זוטי-זוטות. לממשלה הזאת זה לא זוטי-זוטות, כי היא הפסידה, כן, היא הפסידה. הממשלה ניסתה להתערב בבחירות לשכת עורכי הדין והיא הפסידה, אז עכשיו היא משנה את הכללים, או מנסה לשנות. אז בזה עוסקת ועדת החוקה כל הזמן. מה זה כל הזמן? זמן רב ומיותר. חוק הרייטינג של קרעי, העסקת עובדי הוראה, מעונות יום. חוק הרבנים 2, שמי שלא יודע, זה לקחת צינור – חוק קטן עם צינור כזה גדול, שיעבירו כספים מפה ועד הודעה חדשה. חוק הרבנים 1, שזכה פה להרבה מאוד אנרגיות, ירד כי ירדו שם לפרטים. בחוק הרבנים 2 – ארבע שורות, שש שורות, עם צינור כזה גדול, שבכסף שם תעשו מסחרה. לכן אתם נלחמים עליו עכשיו ועל זה אתם עושים הסתייגויות היום ב-08:00. אנחנו ביקשנו הסתייגויות – אמרו: תבואו ב-08:00. זאת הממשלה וזאת הכנסת. נציב התלונות על השופטים – באמת, זה הדבר הכי חשוב, הכי חשוב, ועל זה משחיתים זמן. חוק ההשתמטות, שכל פעם אנחנו קוראים עליו משהו חדש. שמעתי פה את השיח קודם, כיצד אנשים יושבים בקבינט ומעיזים לשלוח אנשים למלחמה בזמן שהם משתמטים ולא מתגייסים ומעלים את זה על נס. זה מה שקורה. עולם הפוך פה. 393 מבלים נרצחו במהלך פסטיבלי המוזיקה, כמה פסטיבלים, כולל הנובה. עשרות נחטפו, ומהם 22 עדיין שם. 3,750 שורדים במעגלים ראשונים, שניים ושלישוניים שלא מקבלים טיפול כמו שצריך לא בגלל שהביטוח הלאומי לא רוצה – כי הביטוח לאומי לא יכול, כי אין חוק מסגרת ל-7 באוקטובר; כי הממשלה לא שמה על השולחן הצעת חוק ממשלתית. היא לא עשתה את זה. אז ועדות הכנסת מנסות לעשות את זה, אבל יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הקואליציה, חברי הסיעות יושבים – על מה? מה יעשו ביום ראשון או ביום שני – שימוע ליועצת המשפטית לממשלה. אין הליך כזה. אין הליך כזה. יש כן הליך שנקרא תזכיר חוק ממשלתי. את זה אתם לא עושים. השבוע, במעבר או לא במעבר, התפרסמה שיחה בתקשורת, שיחה שאתה צריך לחשוב עליה כמה פעמים בשביל להבין אותה, בין השר בן גביר לבין שורדת שבי. אני אתן לכם כמה ציטוטים בשביל להבין את עומק הזוועה של הממשלה הזאת, עומק הזוועה של הממשלה הזאת, ממשלה זוועתית, ממשלת חורבן של משתמטים, של גנבים, שודדים ושל עבריינים – חלקם. אותה שורדת אומרת: אני מתעוררת מהזיכרונות שמרביצים לי, שמתעללים בי, שנוגעים בי. הם אונסים אותן, הבנות שלנו נאנסות יום ולילה. אני עברתי התעללות מינית, ואני יודעת שהן ככה נאנסות, כי אני עברתי התעללות מינית. בן גביר: כן, אבל את יודעת מה הבעיה – החלופה היא שיאנסו לנו עשרות אלפי בנות. ממשיכה ואומרת לו: כרגע אונסים, כרגע אונסים, אתה נכשל בזה, אתה צריך להחזיר אותן. על מה אני אחראי? אומר בן גביר. אומר לאנשים שלו: לא הכנתם אותה לפגישה? מי עשה את הפשלה? למי יש מטוסים? היה שר ביטחון, היה רמטכ"ל, יש ראש אמ"ן. שר המשטרה? דרך אגב, הוא קרא לעצמו שר המשטרה הפעם, לא השר לביטחון לאומי. שר המשטרה, אין לו מטוסים, לא טנקים ולא ראש אמ"ן. אין לי סמכות על הגדר בעזה. עונה לו: יש לך את הסמכות ואת המחויבות לשמור על אזרחים בתוך המדינה. ב-7 באוקטובר חטפו אותי מהבית בתוך המדינה. אני גם באתי מרגיש לא טוב, באתי חולה, הוא אומר לה. איזה אפס, איזה אפס – באתי חולה. טוב שהוא לא שלח לה בפקס או בטוויטר. למה הוא הפעם לא צייץ? זה באמת מפתיע אותי. למה הוא לא צייץ את האישור? הוא הלך לרופא המשטרתי הקרוב למקום מגוריו, ואם הוא לא רוצה לתת לו אישור, שייתן לו דרגה, אז הוא ייתן לו אישור. נשמע לך? זה שר, שר בממשלה. אני כבר לא אמשיך יותר, אני חושב שזה מספיק לגביו. אבל מה, יש את השר סמוטריץ', לא אשאיר אותו לבד. הם עכשיו בתחרות על הבייס שלהם, לא על החטופים, לא על המלחמה. דרך אגב, שניהם לא ממש שירתו – אחד לא רצו אותו ואחד עשה שירות מקוצר; האריך, כי הוא היה צריך ללמוד, אבל בקבינט הוא יושב והוא רוצה מלחמה והוא רוצה ניצחון. אז סמוטריץ' היום אמר: בשום אופן, הוא נגד. למה הוא נגד? למה הוא נגד? למה סמוטריץ' נגד? אחרי שראש הממשלה אמר שהוא מבקש שלא ידברו על זה, למה הוא נגד, האיש חסר האחריות הזה? אני אגיד לכם למה הם נגד. אלה אנשים שלא צריכים להיות שרים. אלה אנשים שכל דקה שהם יושבים בממשלה הזאת זה נזק אדיר. על כל יום שהם שם – לפחות יומיים תיקון. התיקון בוא יבוא, ואני אצייר לכם תמונה אחרת, שלא תהיה הממשלה העבריינית הזאת, שעד היום הביאה עלינו רק אסונות, מלחמות, ריבים ופלגנות. יגיעו ימים אחרים שיהיו לא שני שרי חינוך – יהיה שר חינוך אחד, והחינוך הממלכתי ימריא, יהיה ביטחון אישי אחר, ולא יהיה מצב שלא אוספים – מה זה לא אוספים? שזבל ברשויות הערביות מסתובב כי השר לביטחון לאומי, זה לא מעניין אותו, ויש דיון בוועדת הפנים, ואני צריך להגיע לשם ולהגיד: רבותיי, יש תוכניות מסודרות במשרד הפנים – לא עשיתם; יש תוכניות כתובות במשרד האוצר – לא עשיתם. מרימים ידיים, אין מה לעשות. ואלה שרים שגם רוצים לעבוד. יש שרה למעמד האישה שמעמד האישה חשוב לה, לא רק חיבוקים עם בן גביר. כן, תהיה ממשלה אחרת, שבה יחפשו לעשות טוב ולקדם את כולם ולטפל באזרחים. ממשלה נבחרת צריכה לטפל בכל האזרחים, לא במגזר מסוים – לא בחברים שלי, לא בחברים שלו. נחזור לתקופות עבר מפוארות שהיו פה במדינה. כן יהיה עתיד אחר למדינה הזאת, לא עם החבורה הזאת – לא עם החבורה הזאת, שחלקם לא כשירים לתפקידם, חלקם לא מסוגלים לעשות את תפקידם, חלקם האסון של כולנו. הכי גרוע זה השותקים שיושבים בפנים. השותקים. אני חוזר עוד פעם – אני רואה את ניר ברקת ואני רואה את אבי דיכטר יושבים פה מול סמוטריץ' ובן גביר. האמינו לי, הם יודעים עליהם יותר ממני, וגם אני יודע מספיק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שמונה דקות לרשותך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא משנה מה, אני יצאתי ב-17:00. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> אתה יצאת ב-17:00? יפה. יש לך שותף לדרך, ראש הממשלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לא יודע מה, לא יודע איזה מזוודות, לא יודע מה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא יודע מה, למה ביקשתי דחייה בבית משפט. יצאתי ב-17:00, יצאתי לטיול. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אבל היית בחרמון – אבל הייתי, יצאתי ב-17:00. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> טוב, גבירותיי ורבותיי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לי שאלה לכולכם, אולי תענו לי? איזה מאכל תמיד מקבל צו 8? מי יודע? << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> בטח קיגל ירושלמי. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> נו, יש גרסאות? אחת, שתיים, שלוש – מוקפץ. איזה מאכל תמיד מקבל צו 8? מוקפץ. אז יש לנו פה חצי עם שהוא תמיד מוקפץ ויש לנו חצי עם שנכנס למטבח רק כדי לאכול. זאת המציאות הישראלית, ולזה אתם נותנים לזה הכשר. אתם מכשירים את השרץ הזה. גם אתה, גדעון סער, גם אתה, חבר הכנסת ואטורי, וגם אתה, חבר הכנסת אופיר כץ – אתם מכשירים את השרץ הזה, שיש לנו חצי עם שתמיד מגויס, תמיד מוקפץ, תמיד נושא בנטל, תמיד אחר כך נמצא במחלקות שיקום ומשלם בחיי משפחה, בפרנסה, בכלל, בחיים, ויש לנו חצי עם אחר שאיתו צריך להגיע להידברות, לשאול אותו האם הוא בכלל מוכן להתגייס, לנהל איתו שיח; לשאול את המנהיגים של הציבור הזה: האם זה בכלל מתאים להם? באיזו מסגרת? איך בדיוק – מ-08:00 עד 16:00 או מ-08:00 עד 17:00? כן בלבוש של הצבא או באזרחי? זאת המציאות. ומה אני רואה עכשיו בחדשות? חבר כנסת פרוש, שר בממשלה, הוציא הודעה. מעניין מי מימן את זה – האם אלה לא אותן עמותות שמעודדות השתמטות מתקציב המדינה? סכנת גיוס, ייעוץ והכוונה. ממש. שר בממשלה מוציא הודעות – הם פתחו מרכז לציבור: לשכה מרכזית לפניות הציבור על שם מרכז אגודת ישראל ירושלים תספק יעוץ והכוונה למתמודדים עם סכנת גיוס, רחמנא ליצלן, סכנת גיוס, וביטול הסדר תורתו אומנותו בכל התחומים. מענה טלפוני מ א' עד ה', מ-10:00 עד 15:00, מספר טלפון, פקס, מייל – הכול בסדר. זו המציאות. שרי הממשלה פותחים מרכז לסרבנות. מה קורה פה? לא לא, זה אמיתי, אני לא ממציאה את זה, לא יכולתי להמציא את זה. זה פשוט קטסטרופה. בתקציב המדינה יש סעיפי עמותות שמעודדות השתמטות. אחר כך אני שומעת את מנכ"ל משרד הדתות – מנכ"ל משרד הדתות, אגב, הוא עובד מדינה, אני בכלל לא בטוחה שעל פי הכללים מותר לו להתראיין ולדבר בנושאים האלה – מה הוא אמר? חבר'ה צעירים, יש להם נפש עדינה, ואם חלילה הם יתגייסו, יראו שם דברים נוראיים – איך הם יחיו עם זה? פחד אלוהים. ואיך אמר השר אריה דרעי? במשפחתו – מעניין על מי בדיוק מדובר – מי שנכנס עם כיפה, יצא בלי כיפה. רגע, אני רוצה לשאול: מה, אתם רוצים לשלוט על האנשים ברמה האישית. אז למה אני לא מדברת על אנשים שהיו פעם חילונים וחזרו בשאלה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בתשובה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> בתשובה. בתשובה, בשאלה – עשו משהו עם החיים שלהם. זכותם. זכותם. אז אם אני במצב כזה, אני צריכה להקים עמותות שידאגו שחלילה הבן אדם החילוני לא ישים על עצמו על כיפה ואני צריכה לילל פה: איך זה יכול להיות? הרי הוא היה חילוני, איך הוא הפך להיות שומר מצוות? לא בסדר. אני צריכה ממש להקים פה זעקה וצרחה. אבל לא, אני מאמינה בחופש של הפרט, וגם לבן אדם חילוני מותר לשנות את דעתו וגם לבן אדם דתי מותר לשנות את דרך החיים שלו. ובלי צרחות, צעקות וכאבי לב של אריה דרעי ויהודה אבידן, כי זה לא עניינכם, זה עניין אישי של בן אדם. הוא יחיה את החיים שלו איך שהוא רוצה. ואם אתם כל כך דואגים לנפש שלו, תפסיקו לעשות לו שטיפות מוח ולהחזיק אותו עני ומסכן כדי שהוא יעשה מה שברצונכם, אוקיי? אז אין דבר כזה שחצי עם מוקפץ והשני נהנה מההקפצות האלה. ואם במצב כזה, אם השם כל כך שומר עלינו, אז כנראה משהו שם התפקשש, משהו שם לא הסתדר ב-7 באוקטובר. אני רוצה לדבר בזמן שנותר לי על עסקת החטופים. אני שומעת דיווחים בתקשורת על עסקה חלקית, עסקה בשלבים. תקשיבו – ואני פונה פה לגדעון סער, שהוא שר בממשלה, ושר בכיר אפילו – כנראה שיש פה ממשלה שרוצה פה מלחמה עד החטוף האחרון, ממש ככה, כי כל עוד יש חטופים, יש מלחמה, וסמוטריץ' ודרעי מרוצים, וסמוטריץ' ובן גביר מרוצים, ויש ממשלה. אתם מוכנים באמת להשאיר שם בעזה את החבר'ה, הגברים הצעירים, את הגופות של האזרחים שלנו, רק כדי לשמור על הקואליציה? כי זו התוצאה. זה כמו להגיד שאנחנו נילחם בקורונה עד חולה הקורונה האחרון. עד שיש לנו חולה קורונה אחרון, אנחנו נהיה בסגר, נכון? זו הפרדיגמה. זו המשוואה. אז לא, חברים. זהו, די. אנחנו כבר שנה ושלושה חודשים באירוע. המצב השתנה לחלוטין. כבר אף אחד לא קונה את השקרים האלה. אני רואה את המתווים – פחות או יותר, זה מאוד דומה למה שהיה עוד במאי, ואז פתאום מתברר שפילדלפי זה כבר לא כזה קדוש, ואפשר אחרת, וכנראה שגם פעם היה אפשר אחרת. אנחנו בחיים לא נוכל להסכים ולא לסלוח לעצמנו אם אנחנו לא נוציא מעזה את החטופים שלנו, חיים ומתים, עכשיו, כי כל עסקה בשלבים, שיהיה ברור לכולם, זה דרך לפיצוץ. תמיד תהיה אפשרות, אחרי השלב הראשון, לפוצץ את האירוע; משהו לא מסתדר – זה נפוץ – ואז להגיד: סליחה, חמאס לא בסדר. זה שחמאס הם – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> איך מוציאים את – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> כולנו יודעים מה זה חמאס. אני לא יכולה פה להשתמש במילים שבא להגיד על החמאס, הרוצחים האכזריים ביותר, אבל בסוף, המפתח אצלנו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אבל איך – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> ואני אגיד לך, יתרה מזו, אם עכשיו צריך להטיל מצור כללי על עזה, כולל הפסקת חשמל, מים – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – וסיוע הומניטרי, תעשו את זה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תוציאו את החטופים. תפסיקו לספר סיפורים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים ימים מורכבים מאוד. ואני מסתכלת על מה שקורה פה בכנסת, על ההתנהלות של השרים בממשלה הזו, באמת, מהשר לביטחון לאומי, שעושה קרקס מהמליאה בהצבעות על תקציב, לא פחות – שני מיליון איש מתחת לקו העוני, אנשים חרדים מגזרות שהולכים להפיל עליהם, גם ככה הם לא מצליחים לסיים, להגיע לקופה בסופר כמו שצריך – ועד לשר לענייני החברים של אמסלם, שעומד פה בדוכן המכובד הזה, שמנהיגי עולם, המנהיגים שלנו, נאמו בו, ומשתמש בשפת ביבים שלא הייתי מצפה שיקרה באף פרלמנט של אף מדינה, על אחת כמה וכמה לא של מדינת ישראל. שרים אחרים עסוקים בקומבינות, בסחטנות פוליטית, ובעיקר – מנסים להשריש בישראל תרבות שלא מכבדת אף אומה, בטח שלא אותנו. חשבתי על זה וניסיתי להבין למה הם עושים את זה, למה ההתנהלות הזו, והבנתי שהם פשוט מאוד רוצים שאנחנו נתפשר. אתם, ממשלת ישראל, רוצים שהעם היהודי יתפשר. אתם רוצים שהעם הזה, צאצאי המכבים, לא פחות, יתפשרו. העם שעבר שואה ותקומה, העם שעבר מהמעברה לאומת הייטק אדירה – שהעם הזה יתפשר. ועל מה שהוא יתפשר? על ממשלה שרבים מחבריה, כולל העומד בראשה, עומדים לדין? שאותו העם, שנמחקו לו משפחות שלמות, אבא ואימא וילדים נשרפו בעודם בחיים פה, במדינה שלנו – שהעם הזה יתפשר? על מה הוא ינסה להתפשר? על עומדים לדין שרוצים לשנות את מערכת המשפט כדי להציל את עורם, ועל הדרך מאיימים לקרוע פה עם שלם? העם הזה, שסיפורי הזוועות מ-7 באוקטובר עוד יהדהדו שנים רבות בהיסטוריה שלו. ובכל זאת, מתוך הכאב ומתוך הטראומה, העם הזה עמד גאה, והתגייס, הקים חמ"לים אזרחיים, נלחם ונשאר חזק. שהעם הזה יתפשר? על מה, על ממשלה שמעבירה מאות מיליונים מיותרים למשל למשרד המורשת? ומאיזה תקציב הם מעבירים 440 מיליון שקלים? ממשרד הבריאות אל משרד מורשת. מהבריאות, על חשבון הבריאות של הילדים שלנו, הבריאות של הפצועים שלנו משדה הקרב – לוקחים מהם, ולאן הם מעבירים? למשרד המורשת. למה? בגלל הסכמים פוליטיים. זה חשוב יותר מהפצוע בעזה, יותר משיקום השורד של הנובה. זה יותר חשוב. למה? כי אחר כך תוכלו לספר סיפורים רומנטיים כמה כולם מאוד מאוד גיבורים פה בעם הזה. זה מאוד מתאים לנרטיב הרומנטי הציוני שאתם דואגים לשווק, כמה אתם הגיבורים וכולם פה כל כך בוגדים. ואתם מחבקים את כולם, את הלוחמים אתם מחבקים, בלי לגלות לעם הזה שאתם גונבים לו את האוכל מהשולחן, שאתם גורמים בכל הצבעה שלכם לפצוע בבית החולים לגסוס, כי אתם החלטתם להעביר 440 מיליון שקלים ממשרד הבריאות למשרד המורשת. ככה זה עובד אצלכם. ואתם רוצים שהעם הנפלא הזה יתפשר על חוקים שיקרעו אותו מבפנים, חוקים שיפרידו אותו מאחיו ואחיותיו שנרצחו איתו, שנחטפו איתו, שנלחמו איתו כתף אל כתף. אתם מבקשים מהעם הזה לשכוח – את מי? את הילדים שלנו בעזה? את מי נשכח, את הילדים שנרצחו, שנאנסו, שנשחתו? אנחנו עם הנצח, ואנחנו לא שוכחים ולא נשכח את הכאב ואת הזוועות, ואנחנו נדרוש שיחקרו את כל מי שאחראי לאסון שלנו. ואנחנו נדרוש ועדת חקירה ממלכתית, גוף בלתי תלוי, נטול השפעות פוליטיות, ועדה שתהיה כל-כולה למען הציבור ולמען האמת ולא ועדה שמשרתת אינטרסים פוליטיים. העם הזה מאס באינטרסים פוליטיים. ואם אתם לא תיתנו לעם הזה ועדה שכזאת, אנחנו נעמוד איתן, לא נירתע, לא נוותר, לא ניכנע ולא נעצור עד שנמצא את הדרך להביא את הצדק; עד שנמצא את הדרך לשאול את השאלות הקשות; עד שנמצא את הדרך להחלים ולתקן. היו ימים שבהם האומה הזאת הורדמה. ישבנו בבועה וחשבנו שהיא בטוחה, והתפשרנו כשהשיח הציבורי הידרדר, התפשרנו כשהתרבות הפוליטית הושחתה. אבל זהו, זה נגמר. אנחנו עם ישראל, עם קשה עורף, לטוב ולרע, ואנחנו נדרוש ונקבל בדיוק את מה שמגיע לנו, את מה שמגיע לדם שנשפך עבורנו, לאותם אחים ואחיות שלנו שנפלו. אנחנו לא שוכחים, לא נכנעים ולא מוותרים, והכי חשוב – אנחנו לא מתפשרים יותר. עם ישראל חי, ובועט אתכם החוצה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, 15 דקות לרשותך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר, היום מתן צנגאוקר חוגג את יום הולדתו ה-25, יום הולדת שני בשבי החמאס. בכל רחבי הארץ התארגנו קבוצות של תלמידים, ובתיאום עם הנהלות בתי הספר שלהם הם יצאו למפגני תמיכה במשפחות החטופים, במפגני קריאה לממשלת ישראל לא לפספס אף הזדמנות על מנת להשיב את כל החטופים בעסקה, בפעימה אחת. תנחשו מה הייתה ההודעה שנשלחה למנהלי בתי הספר ביחס להתארגנות המפעימה והמרגשת הזאת של אלפי בני נוער? אדוני השר, השר גדעון סער, אתה היית שר החינוך. אני רוצה לקוות שאם האירוע היה קורה תחת המשמרת שלך, אתה לא היית שולח הודעה לכל מנהלי בתי הספר בישראל לאסור על התלמידים לצאת לאותם מפגנים. זה מה שעשה משרד החינוך היום תחת ההנהגה של עמיתך, יואב קיש. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא הבנתי, לא לצאת להפגנות? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> אלפי תלמידים התארגנו ביוזמתם, לא מטה החטופים, לא ארגון אזרחי כלשהו. אלפי תלמידי תיכון התארגנו ברשתות החברתיות, בקבוצות הווטסאפ, בקבוצות הפייסבוק, ביוזמה של הנוער למען חטופים, כדי לצאת בשעתיים הראשונות של יום הלימודים מבתי הספר לעצרות הזדהות עם משפחות החטופים. שר החינוך שלנו שלח הודעה למנהלים שעם כל ההבנה לחשיבות הנושא, זה לא דבר ראוי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מי שואל אותו? << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> זה משרד החינוך תחת ההנהגה של יואב קיש. אם שר החינוך היה טורח לקרוא את מטרות החינוך הממלכתי שקבועות בחוק, הוא היה מגלה שם איזשהו סעיף שמדבר על אזרחות פעילה, על טיפוח ערכים של ערבות הדדית, של מעורבות בענייני השעה. אבל חס וחלילה שאלפי תלמידים יצאו למשהו שיכול להתפרש כמערער את צדקת הדרך של המנהיג העליון בנימין נתניהו. איזו בושה. איזו קריסה ערכית. שר החינוך היה צריך להוציא הבוקר הודעה שמשבחת את אותם אלפי תלמידים, שמודה להם, שאומרת להם: גם אם יש ביני לבין חלקכם מחלוקת כזאת או אחרת על הדרך, אני מצדיע לכם על שאתם בחרתם לממש את מטרות החינוך הממלכתי לקידום אזרחות פעילה. זה פרצופו של שר החינוך. זו פרצופה של הממשלה. זה הפרצוף של הקואליציה. מעניין אם השר קיש או השר ביטון היו חושבים לשלוח הודעה דומה אם תלמידי הישיבות הקטנות היו יוצאים באחד הבקרים להפגנה נגד חוק הגיוס, אם היה עולה בדעתם בכלל לומר דבר כזה. אבל כשמדובר בחטופים, הממשלה שלכם והקואליציה שלכם – הרי היא כבר חצתה כל גבול וקו אדום. מכונות הרעל המשומנות שלכם תוקפות את משפחות החטופים שקוראות תיגר על מדיניות הממשלה. פעילים מרכזיים של מפלגת השלטון מקללים משפחות חטופים, אם לא גרוע מכך – חובטים בהם. אנשים שמוזמנים תדיר על ידי חברי כנסת בולטים באזור הזה של המליאה, כולל הבימה כרגע, מקללים כאן בחוץ את פעילי המאבק למען שחרורם של החטופים. זה הפרצוף שלכם. ומכיוון שאנחנו מדברים על העסקה ועל החטופים, צריך לומר בצורה ברורה: ממשלת ישראל צריכה לחתור לעסקה אחת כוללת, בלי פעימות, ובגין העסקה האחת הזאת, הכוללת, ממשלת ישראל צריכה להודיע על סיום המלחמה בעזה. הדבר הזה מחויב על מנת שנוכל להציל את אחינו ואחיותינו החטופים. הדבר הזה מתחייב מהצורך שלנו שלא להעמיד את חיילי וחיילות צה"ל בסכנת חיים מיותרת. וכאן צריך לומר באומץ דבר שלא נשמע מספיק מעל הדוכן הזה אבל נלחש במסדרונות של הכנסת בשיחות עם הקצינים הבכירים שמגיעים לכאן: אין תוחלת צבאית בהמשך המערכה בעזה. כל קצין בכיר בצה"ל יודע שאין כרגע פעילות מלחמתית רצינית בעזה אלא רק התבוססות בבוץ העזתי שתביא למותם של חיילים בקצב הולך וגובר. הסיבה היחידה להמשך הלחימה בעזה היא חוסר הנכונות של בנימין נתניהו להציג ראשית מתווה ליום שאחרי הפעולה הצבאית, ראשית מתווה לתהליך מדיני כלשהו, ראשית מתווה לבניית מציאות אלטרנטיבית לשלטון החמאס בעזה. כשם שבנימין נתניהו בנה את יכולות החמאס לפני 7 באוקטובר, בנימין נתניהו משאיר עכשיו את החמאס ככוח ששולט על חייהם של למעלה מ-2 מיליון פלסטינים, והכול על מנת שלא להתניע תהליך מדיני. בימים האחרונים הרשות הפלסטינית מנהלת מבצע צבאי במחנה הפליטים בג'נין. תאמר לי, חבר הכנסת ואטורי, המבצע הצבאי במחנה הפליטים בג'נין של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית מתנהל בחוסר תיאום עם צה"ל? צה"ל לא מכיר את פרטי המבצע הזה של הרשות הפלסטינית? ממשלת ישראל לא נתנה אור ירוק למבצע הזה? הרי עד לפני כמה שבועות היה שם מבצע של צה"ל. אז מה? כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית פלשו למחנה הפליטים בג'נין בלי אור ירוק מממשלת ישראל? אז מה זה הבבל"ת של נתניהו על חמאסטן ועל פתחסטן? בג'נין זה בסדר שיהיה תיאום ביטחוני בין צה"ל לבין מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, אבל אסור לדבר על כניסה של אותם מנגנוני ביטחון לרצועת עזה כדי שמישהו אחר ינהל חיים של 2.3 מיליון פלסטינים. על מי אתם עובדים? למי אתם מוכרים את השקרים שלכם? הרי השקרים הללו ממיתים את החטופים שלנו. עד עכשיו הלחץ הצבאי לא שחרר את החטופים – הוא הרג את החטופים. אז על מי אתם מנסים לעבוד בעיניים, על חיילי צה"ל בציר נצרים? על האימהות שלא ישנות בלילה? 15 חודשים לא עשיתם דבר כדי לבנות מנהיגות אלטרנטיבית שתנהל את החיים של 2.3 מיליון פלסטינים ברצועת עזה. מי אמור לעשות את זה, מושלים צבאיים מטעם צה"ל? אילו חיילים תשלחו כדי לנהל את החיים ברפיח, בעיר עזה, בח'אן יונס? מי יעשה את זה כשבו זמנית צריך להגן על יישובי הערבה ועל יישובי הבקעה ועל עמק הירדן והגולן, איפה שאתה גר, וקו העימות בצפון, ויישובי קו התפר ויישובי יהודה ושומרון? לפני 7 באוקטובר 70% מכוחות הבט"ש של צה"ל פעלו ביהודה ושומרון. מי ינהל את הממשל הצבאי ההזוי בעזה שאתם מדברים עליו? מי יגן על ההתנחלויות שדניאל וייס ויוסי דגן מתכננים לבנות? מי? 15 חודשים אתם גוררים את המלחמה הזו רק כדי לא לייצר מציאות מדינית אלטרנטיבית. בניתם את החמאס בעזה ואתם ממשיכים לבנות אותו, אבל רק בעזה, כי בכל רגע נתון את עסוקים בלהקריס את הרשות הפלסטינית. משתפים פעולה עם כוחות הביטחון של הרשות במלחמה במחנה הפליטים ג'נין במחבלים, אבל מקפיאים כספים בהיקף של 3 מיליארד ש"ח, כך שכל שוטר פלסטיני, כמו כל עובדת סוציאלית פלסטינית או מורה, מקבלים 60% מהמשכורת כבר עשרה חודשים. מי ייכנס במקום הרשות הפלסטינית ברמאללה, בבית לחם, בחברון, בשכם? מי? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> שובאל. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> הג'יהאד האסלאמי והחמאס. כמה מטומטמים אתם יכולים להיות? כמה חסרי אחריות אתם יכולים להיות? בונים לנו שלטון של חמאס ביהודה ושומרון כי סמוטריץ' מנהל את המדיניות של הממשלה הזאת מול הרשות הפלסטינית. וכן צריך לומר, האופוזיציה שלנו לא מדברת על העניין הזה בהיקף הנדרש ובתקיפות הנדרשת. נתניהו הצליח להשתיק אותנו בכל מה שנוגע לאלטרנטיבה הברורה, להכרעה שנדרשת מאיתנו: או טנגו עם החמאס ועם הג'יהאד האסלאמי, כמו שעשיתם לפני 7 באוקטובר, או דיאלוג מדיני עם הגורמים היותר-מתונים בציבור הפלסטיני, תחת מסגרת של קואליציה אזורית וקואליציה בין-לאומית. זו הברירה: או חיים עם החמאס ועם הג'יהאד, או חיים עם הרשות הפלסטינית. תפסיקו לשקר לעם הזה. תפסיקו לשקר למשפחות החטופים. תפסיקו לשקר להורים של החיילים הקרביים. וכן, צריך גם לומר עוד דבר, והגיע הזמן שנאמר אותו, חבריי לאופוזיציה: תפתחו את אתר הארץ. לפני חצי שעה עלתה שם כתבה של יניב קובוביץ. ישראלים מוסריים ובעלי מצפון לא יכולים לישון הלילה אחרי קריאת הכתבה הזו, שמתארת מה קורה לערך של טוהר הנשק הצה"לי, של מוסר הלחימה, כתוצאה מהשהייה בעזה. אני מכיר את כל חברינו בקואליציה. לכל אחד מהם יש מנוי להארץ. הם מספרים שהעיתון הזה הוא לא פטריוטי. כל אחד מהם פותח את הבוקר לעבור גם על עיתון הארץ, או לפחות הרציניים שבין חברי הקואליציה. בשנת 1967, אחרי הניצחון המזהיר, בני התנועה הקיבוצית שחזרו משדה הקרב ישבו לשיח לוחמים והוציאו את הספר "שיח לוחמים". חבל שלא האזנו להם אז למה שהיה להם לומר על אותה מלחמה ועל המפגש עם האוכלוסייה האזרחית. לא ספר אחד של שיח לוחמים – כרכים על גבי כרכים ייכתבו ביחס למה שקורה כרגע בעזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> את המלחמה הזו צריך להפסיק עכשיו, למען החטופים, למען החיילים שלנו – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הסתיים הזמן. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> – – למען העתיד של כל ילדיה של הארץ המובטחת מהירדן ועד הים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הסתיים. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ההפיכה המשטרית הארורה חזרה לחיינו. ההפיכה המשטרית, שהובילה לטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה, נמצאת כאן. לא משנה לאיזה חדר ועדה אתה נכנס, לא משנה לאן אתה מגיע, אתה רואה את ההפגזה הבלתי-נגמרת של הממשלה הזאת עם חוקי הפיכה משטרית שתכליתם היא אחת: כוח, כוח וכוח לממשלה. יריב לוין, שר המשפטים, פרסם, אני חושב במוצ"ש האחרון, פוסט שבו הוא מסביר שפשוט אין ברירה. הוא אומר שבג"ץ לא הותיר להם ברירה אלא לפעול. כשיריב לוין אומר "לפעול", הוא מתכוון להשתלט על בית המשפט העליון, כי זאת המשמעות של החוק לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים; זה אומר שקואליציה מסוימת, שיש לה ממילא שליטה גם בממשלה וגם בכנסת, תשתלט באותה קדנציה על בית המשפט העליון ותביא למצב שכל שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת – דבר שהוא עצמו, יריב לוין עצמו, אמר שלא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית. כלומר יריב לוין אומר שאם השינויים שהוא עצמו מקדם יצליחו, ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה. אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה היא פשוט לא תהיה. למרות שהוא כבר יודע את ההשלכות הרות האסון של ההפיכה המשטרית, השיסוע, הפילוג, המתח, החולשה – חולשה שהובילה, בהרבה מאוד מובנים, לטבח – יריב לוין בשלו, טבול בהזיות המשיחיות שלו, נחוש להתניע מחדש את הרס הדמוקרטיה הישראלית, להצית מלחמת אחים בינינו. למה הוא עושה את כל זה? כי פשוט אין ברירה? לא. יש ברירה. אפשר להשאיר את ישראל יהודית ודמוקרטית. אפשר שתהיה פה ממשלה שתשקם את המדינה. אבל אתם, חברי הקואליציה הזאת, לא באתם לבנות, אתם באתם להרוס, או כמו שגלית דיסטל אומרת, באתם להילחם בצמרת צה"ל, בצמרת המשפט ובתקשורת. אתם באתם להילחם בתשתית היסודית, המוסדית, של החברה הישראלית, ביסודות של המדינה היהודית והדמוקרטית. אני תוהה, חבריי חברי הכנסת: מה יישאר כאן אחרי שתכריעו את צמרת צה"ל? מה יישאר כאן אחרי שתכניעו את התקשורת הישראלית? מה יישאר כאן אחרי שתתגברו על בית המשפט העליון של מדינת ישראל? מה יישאר כאן כשתנצחו במלחמה הזאת שאתם מנהלים כנגד החברה והמדינה במדינת ישראל? אפרופו הפיכה משטרית, אני לא יודע אם שמעתם, אבל הרשות לרדיפת להט"בים ונשים וליברלים יצאה לדרך. הממשלה נתנה את המפתחות לחינוך של ילדי ישראל לאבי מעוז, לפוליטיקאי הכי גזען, הכי הומופוב, הכי שונא נשים במדינה. 2 מיליון אבי מעוז דרש, וקיבל את המפתחות לחינוך של הילדים שלנו כדי לתמוך בתקציב המדינה. מעכשיו אבי מעוז יפקח על התכנים שנכנסים למערכת החינוך הממלכתית – רק למערכת החינוך הממלכתית, לא לשום מערכת אחרת. האיש שלא שולח את הילדים שלו למערכת הוא שיפקח עליה, כי מי צריך חינוך ממלכתי אם אי-אפשר לשלוט בו? האיש שמתנגד לשירות נשים, שקורא לממן טיפולי המרה ללהט"בים, שקורא לאסור ניתוחים לטרנסים, הוא זה שימשטר את התכנים שנכנסים למערכת החינוך, הוא יקבע מה נכנס ומה יוצא. חברי הכנסת, סובלנות וקבלת האחר יצאו החוצה ופחד ושנאה כלפי כל מי שנראה או חושב אחרת מאבי מעוז ייכנסו פנימה. זה מה שהממשלה נתנה בתמורה לתמיכה בתקציב המדינה – 2 מיליון שקלים שילכו לאבי מעוז כדי שהוא זה שימשטר, ישלוט, יכתיב את התכנים במערכת החינוך הממלכתי של מדינת ישראל. אני קורא גם לתלמידים וגם להורים לפקוח עין כלפי הנעשה בבתי הספר של הילדים שלהם. אני קורא לראשי הרשויות לשים לב שהתכנים של קבלת האחר והסובלנות לא יוצאים מהדלת האחורית ובמקומם נכנסים תכנים שבמסווה של יהדות מכתיבים נרטיב גזעני, הומופובי, כהניסטי, לתוך מערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל. לא יכול להיות מצב שהאיש הזה, האלים הזה, יהיה אחראי למה שנעשה במערכת החינוך של מדינת ישראל. אני לא יודע איך זה עובר את יושב-ראש הקואליציה, איך זה עובר את שרי הממשלה, גם את אלו שכאילו אוחזים בעמדות ליברליות. האיש הזה בא לרדוף להט"בים, לרדוף נשים, לרדוף ליברלים ולהדביר כל מה שנראה או חושב אחרת ממנו, וכל האגף הזה שותק. זה פשוט בלתי נסבל. יש עוד נושא אחד שאני מבקש להקדיש לו חלק מהדברים שלי. היום עלה לכאן, לדוכן הזה, שר הבריאות אוריאל בוסו. במענה על שאילתות הוא ענה לחברת הכנסת ד"ר צרפתי הרכבי, ואני ביקשתי לשאול שאלה נוספת, בנוגע לביטול מדיניות אפס תוספת סיכון במפרץ אילת, שלמעשה תאפשר לחברת קצא"א להזרים כמויות בלתי מוגבלות של נפט דרך המפרץ החוצה, ליצוא לחוץ לארץ, כדי להרוויח כמה שקלים במחיר שהוא איום ונורא. שאלתי את השר בוסו מה עמדת מערכת הבריאות ולמה הוא לא הצביע נגד ההעברה הזאת. הוא אמר לי כמה דברים שאני לא כל כך מבין. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לא ידעתי, לא ראיתי. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, הוא לא אמר לא ידעתי ולא ראיתי. את זה אני מוכן לקבל, כי אני לא מצפה מכל שרי הממשלה להיות בקיאים בכל ענייני משרדיהם בכל זמן. הוא דווקא לא אמר לא ידעתי, הוא אמר שזה לא אירוע של משרד הבריאות וזה אירוע של איכות הסביבה. איגוד רופאי בריאות הציבור הוציא מכתב גם לשר הבריאות הקודם משה ארבל וגם לשר הבריאות הנוכחי אוריאל בוסו שבו הוא קובע שהגדלה משמעותית של תעבורת הנפט במפרץ אילת תביא בצורה חד-משמעית לעליית התחלואה, לזיהום האוויר, ומשכך – גם לפגיעה בבריאות הציבור, גם באילת, גם באשקלון וגם לאורך כל ציר הצינור. לא רק באופן כללי אלא ספציפית, איגוד רופאי בריאות הציבור קובע שהפעילות של קצא"א מביאה לפליטות של בנזן, שהוא גורם מסרטן שגורם לאסטמה, למחלות, לפגיעה בפוריות של נשים ולעוד שורה ארוכה של מחלות שמסכנות את בריאות הציבור. השר בוסו, אמרתי לך את זה פה בחצי משפט אבל אני אומר לך כאן על הדוכן: זה לא נושא של איכות הסביבה, זה מפגע שהולך להשפיע על כל זירות החיים, ובראשן בריאות הציבור במדינת ישראל. לכן אני חושב שראוי שתמקד בנושא תשומת לב ותנהג בו ביותר דיוק. עוד נושא שהשר בוסו דיבר עליו, שוב בחוסר דיוק – הוא אמר שלא מדובר בהחלטת הממשלה. הוא אמר שלא מדובר על ביטול מדיניות אפס תוספת סיכון, זאת אומרת שאי-אפשר להתייחס לאפס תוספת סיכון אלא להרחבה. השר בוסו, ב-2024, השנה האחרונה, לא נכנסה מכלית אחת שנושאת נפט למפרץ אילת. לפי החלטת הממשלה, שאתם ביטלתם, אפשר להזרים 200 מיליון טונות של דלקים לתוך מפרץ אילת. אתם פרצתם את זה, ביקשתם לפרוץ את ה-200 מיליון ולהביא למצב שבו יש אפשרות להביא נפט ללא הגבלה – לא לצורכי האנרגיה של מדינת ישראל, כי גם את התנאי הזה ביטלתם – לטובת יצוא לחו"ל; לטובת כמה שקלים בודדים שאיתם אפשר לעשות מה שרוצים. השר בוסו אמר עוד משהו שלא כל כך הבנתי – הוא אמר שעמדת משרדו התקבלה, ולכן הוא הצביע בעד, או לא התנגד. עמדת משרד הבריאות היא שאפשר לשנע נפט בכמות בלתי מוגבלת דרך מפרץ אילת? האם זאת עמדת משרד הבריאות מול הסיכונים הבריאותיים הקשים שנשקפים מהפעולה הזו של שינוע נפט בכמויות גדולות דרך מפרץ אילת? אני לא מדבר רק על ההיבט הסביבתי, אני לא מדבר רק על הפרנסה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש על זה פיקוח פעם בחצי שנה, לבדוק מה ההשפעות של הדבר הזה, של המעברים. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, אבל חבר הכנסת סולומון, בהינתן דליפונת – לא דליפה גדולה, דליפונת – במפרץ אילת, אין שונית אלמוגים, אין מלונות, אין תיירות, אין פרנסה – העיר נסגרת, הופכת להיות עיר של רוחות רפאים. על מה תפקחו? על מה תפקחו? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מה עניין הכמות? בכל מקרה, אותה טיפונת יכול להיות גם בכמות הנתונה כרגע. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אומר, כרגע יש את המינימום שהמשק הישראלי צריך. מה שהממשלה עשתה פה זה שהיא פרצה את היריעה וביטלה את התנאי שמחייב שהנפט יהיה קשור לצורכי המשק הישראלי. זאת אומרת, הממשלה באה ואומרת: תביאו כמה שאתה רוצים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לקחתי ממך כמה שניות, אז תסיים משפט. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – תביאו כמה שאתם רוצים, ומקובל עלינו שהכול ילך לחו"ל. מה המחיר? על מה תפקחו כשיגיע האסון? על מה, על איך סוגרים את העיר אילת? איך מפצים את התושבים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר_המשך >> צריך לחזק את הדרום ולא לחשוף אותו לשורה חריגה וגדולה של סיכונים פסיכיים. פסיכיים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך עשר דקות. ברוגע, יש לך עשר דקות. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי לשני קטעים שונים, אבל אני רוצה להתחיל בלקרוא קטע מהספר "מר הפקרה" שכתבה עינב צנגאוקר, אימא של מתן, שכאמור נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז, והוא כבר נמצא בשבי החמאס 439 ימים יחד עם עוד 99 ישראלים וזרים, שמופקרים כל כך הרבה זמן. כמו ששמענו, מתן והמשפחה שלו ציינו היום את יום הולדתו ה-25 בשבי. זה יום ההולדת השני בשבי. אז אני מצטטת מתוך הקטע שכתבה עינב. "תמיד חינכתי את מתן שבישראל, בניגוד למדינות אחרות, אם תיפול ברחוב כולם יזנקו להושיט לך יד. "איך אוכל לספר לו כשיחזור, שדווקא ראש הממשלה שלו, שאני הצבעתי לו, ויתר עליו? שהוא החליט להפקיר אותו ואת שאר החטופים? כבר בתחילת המלחמה הוא תדרך שבסוגיית החטופים נטפל לאחר סיומה. אבל כמה זמן עוד תימשך המלחמה, כאשר בפועל היא מה שמחזיק אותו בשלטון ומרחיק אותו מוועדת החקירה הממלכתית וממתן דין על המחדל? "מי שמימן וטיפח את החמאס במשך שנים לא רוצה למוטט אותו. אילו נתניהו היה מעוניין למוטט את החמאס, הוא היה מקדם ב-8 באוקטובר תוכנית לחלופה שלטונית בעזה. במקום זאת, יממה לאחר הטבח, כשתושבי העוטף עדיין התחבאו בממ"דים ובשיחים, נתניהו כבר נפגש עם יועצי התקשורת שלו. זה מה שהיה חשוב. איך ראש ממשלה שהחטופים, החיילים והעם שלו לא מעניינים אותו יכול להמשיך לנהל מלחמה כל כך כושלת? "במהלך חודשי המלחמה, בכל פעם שדנו בעסקת חטופים, יצאו תדרוכים עלומי שם נגד העסקה. ראש הממשלה בקולו הקפיד להתריס כנגד חמאס ולאיים על חיסולו עד יסוד. "פעולות אלו נעצו חץ בליבי – כאימא של מתן – וחידדו לי את מדיניות ההפקרה המתמשכת. "אילו הייתי יודעת שרק חמאס הוא שמהווה את המכשול לעסקה היה לי 'קל' יותר, אך הידיעה שנתניהו הוא המכשול העיקרי, כי הוא זה שמסרב לסיים את המלחמה בתמורה לעסקה שתחזיר את כל החטופים, מהווה עבורי חזית נוספת של טרור פסיכולוגי יום-יומי שאיתו אני נאלצת להתמודד. "אני מרגישה נבגדת בידי ההנהגה שלנו. האשליה שנתניהו בנה בשנים האחרונות התנפצה בידיים שלי ואני אוספת את השברים בשביל לנסות ולתקן. "עם ציבור גדול שמצטרף אלינו, המשפחות, אנחנו מצליחים להביא בשורה אחרת, חדשה, בשורה של אכפתיות, סולידריות, אחווה, רעות ותקווה. "אסור לנו, הציבור הישראלי, להמשיך לקבל את נתניהו כראש הממשלה שלנו. החובה שלנו כעם, לחטופים שבשבי החמאס, היא להדיח אותו, להחליפו במנהיגים אמיתיים שיחזירו אותם הביתה". מתן הוא לא רק הבן הבכור שלי, הוא גם החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי, האדם שתמיד צוחק עליי ושיודע להעלות לי חיוך, והוא חסר לי. מתן ועוד 99 אנשים שמוחזקים בשבי החמאס הם לא רק חטופים, הם העתיד של המדינה. אם מדינת ישראל לא תעשה הכול בשביל להחזיר את אזרחיה, לא תהיה זכות קיום למדינה. לא תהיה תקומה בידיעה שאזרחים נרקבים במנהרות החמאס והממשלה הפקירה אותם. על איזה אתוס נוכל לגדל ילדים במדינה? מה נספר לילדים במערכת החינוך, שבעזה מוחזקים אזרחים שהוצאו מהמיטות שלהם בכוח? מישהו מאיתנו יוכל לשלוח את הילדות שלו לצבא בידיעה של מה עלול לקרות להן אם ייחטפו? "כדי שמתן יחזור אליי, כדי שכל החטופים יחזרו וכדי שהחברה הישראלית תוכל להשתקם, אנחנו חייבים להזיז את ראש הממשלה שלנו מתפקידו". כך כתבה מירב צנגאוקר בספר "מר הפקרה", ואני רוצה להצדיע לה, לעינב, ולקרוא שיר של נעם חורב בשם "שבועת האימהות", שממש מתכתב לי עם האופי של עינב ואיך שהיא נלחמת עבור הבן שלה. אז "שבועת האימהות" מאת נעם חורב. "אימא שלי לא נולדה לביאה – / זו המציאות פה, / שהצמיחה לה ציפורניים / שחידדה לה את השיניים/ שלימדה אותה לנעול את הדלת, / פעמיים. // אימא שלי לא נולדה לביאה – / אלה החיים פה, / שהשאירו אותה דרוכה / ששלחו אותה לישון עם עין פקוחה / שאילצו אותה לעמוד על הרגליים האחוריות / ולהקשיב בכל ליבה לאינטואיציות הוריות. // אימא שלי לא נולדה לביאה – / זה המקום הזה, / בו האיום הוא אמיתי / ששייף לה את האינסטינקט החייתי / שעיבה לה את חבל הטבור / שגרם לה לזנק כשהייתי עוד גור / ואם צריך גם לחטוף במקומי את הכדור. // אימא שלי לא ביקשה להיות גיבורה / לא להפוך לסמל או לאות / רק לשמור עליי תמיד מכל רע / ולקיים על בשרה את שבועת האימהות." אז השיר הזה מתכתב לי עם עינב צנגאוקר. אני אנצל את הזמן שנותר לי לדבר קצת על הנושא שלכבודו התכנסנו. כבר שבוע שאנחנו מצביעים על הגדלת הגירעון, מצביעים על תקציב נוסף לשנת 2024, מצביעים על תקציב 2025, כמובן שללא פירוט חלוקת הכספים הקואליציוניים – עוד 5 מיליארד שקלים מכספי הציבור שכולנו יודעים בסוף לאן יוקצו. ביזת הקופה הציבורית כמובן נמשכת בעזות מצח. ולמה לא סגרתם משרדים מיותרים? הרי הבטחתם, אמרתם שתסגרו חמישה לפחות. ניהול כלכלת מדינה הוא משימה מורכבת שדורשת אחריות, מקצועיות, וכמובן עמידה בלוחות זמנים. אבל במקרה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הכול הפוך. במקום לנהל כלכלה, סמוטריץ' מתעסק בפוליטיקה, ובדרך הוא מפר כללים ומתעלם מחוות הדעת של היועצים המקצועיים במשרדו. סמוטריץ' מועל בתפקידו כשר אוצר. את תקציב 2025 הוא הגיש בדקה ה-90. זו הפעם השלישית שסמוטריץ' מתעלם מחוק-יסוד: משק המדינה, שקובע כי הממשלה תניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק התקציב במועד שקבעה ועדת הכספים. היועצת המשפטית של הכנסת התריעה על עיכוב בלוחות הזמנים כך שפרק הזמן העומד לרשות הכנסת להכין ולאשר את הצעת חוק התקציב ואת חקיקת ההסדרים הנלווית לה תיפגע ותהפוך את המועד של תחילת שנת הכספים למועד לא ריאלי. אז במקום לכבד את הבית הזה, השר סמוטריץ' בזלזול אומר: לא הגשנו בזמן, אז מה? הרי אין סנקציות, ופשוט מתייחס אל הכנסת כאל חותמת גומי. זה מסר מסוכן של אי-כיבוד החוקים שחוזר ונשנה. הוא גם ממשיך ואומר: זה לא נורא אם המשק יתנהל בתקציב 1 חלקי 12 בינואר. בדרך כלל גם ככה לא קורה כלום בינואר. והגדיל ואמר השר: "אף אחד לא קם בבוקר ולא יכול לגמור את החודש, אף אחד בבוקר לא קם וחרב עליו עולמו". אז זהו, שלא, אדוני השר. אנשים לא גומרים את החודש. מצד אחד, הכול עולה במדינה – מע"מ, ארנונה, מים, חשמל ועוד – ומנגד, גזרות כלכליות על המגזר העובד והנושא בנטל. כן, הנושא בנטל. ולקינוח, סמוטריץ' מפצל את חוק ההסדרים ומעביר את הגזרות הכלכליות בהיעדר שקיפות ובשיטת הסלאמי הידועה. זו פגיעה ישירה ביכולת שלנו, חברי הכנסת, לעשות את תפקידנו ולפקח על הקופה הציבורית. זו לא כלכלה, זו הפקרות. והבעיה המרכזית היא ששר האוצר לא טרוד בבעיות הכלכליות, לא טרוד בגירעון הגואה או בהגשת התקציב בזמן. אז במה הוא כן עסוק? במימוש החזון הקיצוני והמשיחי להתיישב בגוש קטיף. "אפשר לכבוש את עזה ולדלל את האוכלוסייה בחצי תוך שנתיים", כה אמר בצלאל סמוטריץ'. עוד אמר: "לשנה הבאה בגוש קטיף", ועוד אמר: "2025 היא שנת הריבונות ביהודה ושומרון". אז במה מתעסק שר האוצר? בחזון משיחי קיצוני, וזה שר האוצר של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא קיבל בונוס 25 דקות. << דובר >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר >> קודם כול, היום יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. אני חושב שחשוב לפתוח בזה. ביום הזה אנחנו מדברים הרבה על הפצועים, אבל הפצועים באים מבית, והבית משלם מחיר מאוד כבד, כי כשהבן או הבן זוג נפצע, כל המשפחה נפצעת. לאחרונה התארגנו נשות פצועים – פורום של נשות הפצועים – שהן גיבורות לא פחות, משלמות מחיר מאוד מאוד כבד. הן גיבו את בן הזוג כשיצא לקרב, וכשהוא חזר הביתה – או לבית החולים ואז הביתה – המחירים נכנסים לדלת. היום הן שלחו לי אסופה של יומנים, קטעים שהן כתבו ברגעים הקשים שלהן. אני אקרא חלק מזה. אני חושב שזו הזדמנות לתת חיבוק גדול לנשות הפצועים וגם להיות שם בשבילן, להציע את העזרה שלנו. לפעמים זה מתאים, לפעמים לא מתאים, אבל לדעתי עצם הפנייה, יש בה כוח ויש בה ערך, וכמובן אנחנו, הבית הזה, נצטרך לשפר את המענים ואת העזרה שאנחנו נותנים להם על פי חוק. אני חושב שבמידה רבה עד היום החוקים התייחסו בעיקר להורים. במלחמות הקודמות אלה ששילמו את המחיר היו חיילים סדירים. היו כמובן גם מילואימניקים, אבל המאסה במלחמה הזאת, בעיקר בגלל שהיא כל כך ארוכה – המילואימניקים הם ממש בחזית, משלמים מחיר גבוה, והנשים לא מקבלות מספיק מענה גם בצד של התקנות והחוקים, וגם את זה צריך לשפר. כותבת אסתר ליפשיץ קטע שהיא קוראת לו "צעדים": "הולכת במסדרון ארוך, הכי ארוך שהלכתי בו בחיים. / מוקפת בפמליה של חיילים בפרצופים אוהדים. / הולכת וחושבת, כמה טוב שהם כאן, / אין סיכוי שהייתי יודעת למצוא את הדרך לבד. / הידיים קצת רועדות, והרגליים הולכות, במסדרון הארוך ארוך, ואני יודעת שהחיים לא יהיו אותו הדבר. / שואלת את עצמי – מה מחכה לי בקצה? / כמו חור שחור שאני לא יודעת לאן הוא מוביל. / האם הוא עוד כאן? האם אספיק לראות אותו? / האם ייקחו אותנו לחדר צדדי כזה, כדי לספר לנו? / הולכת וחושבת, מעניין אם אצעק, אם אבכה, / אם אקפוץ עליו ואנשק אין-ספור פעמים / כמו שאני רוצה כל כך. / הולכת במסדרון ארוך, ומתפללת בכל ליבי שהוא חי, שאספיק. / וחושבת, איך כל חיי פחדתי מהרגע הזה, / אבל כלום לא הכין אותי אליו. / ואיך אני לא יודעת אם אהיה מסוגלת להמשיך הלאה. / וחושבת עליו, גם הוא היה מוכן לרגע הזה, בכל ליבו. איך מדי פעם כשדיברנו על זה הוא אמר שהוא מוכן. / הולכת במסדרון ארוך, חושבת כמה רציתי שיהיה לנו ילד ביחד. הוא חייב לחיות. / הולכת ורצים לי סיפורים על אלה שהיו פצועים אנוש והחלימו ועל אלה שלא עברו יותר מכמה ימים. / ומשני צידיי הולכים יחד איתי אנשים שהיו זרים לי ועכשיו גורלי קשור בגורלם. / אני מרגישה איך הגוף משתרך, מרשה לעצמו להיתמך, כשהראש ממשיך לחשוב ולחשוב. / והולכת במסדרון הארוך, וחושבת, / מעניין איך הוא נראה. אם הוא נפגע בפנים. / אם כל האיברים שלו במקום. / ויודעת שאני אוהב אותו בדיוק אותו דבר גם אם לא כולם שם. ומתפללת שוב, רק שיחיה. / ואם הוא יחיה – האם הוא נפגע בראש? / יודעת שהחיים שלנו יכולים להיראות אחרת לגמרי מאיך שתכננו אותם. יודעת שאולי יצטרך ללמוד לדבר שוב, לאכול שוב, לכתוב שוב. / והולכת, ושואלת את עצמי אם הוא ידע מי אני. / ויודעת שלא אכפת לי. לא אכפת לי בכלל. רק שיחיה. / הגרון יבש, והנשימה כבדה, ואני הולכת במסדרון הכי ארוך שהלכתי בו בחיים, / ומשתוקקת להגיע כבר, / ומשקשקת מפחד ומקווה שהוא לא יסתיים לעולם. / חצי בי מאמין וחצי לא, / ואני כל כך רוצה לדעת, ושואלת את עצמי אולי עדיף לא לדעת. / הידיים רועדות, והגב זקוף, / והראש נישא קדימה לקצה המסדרון, / והעיניים בורקות בתפילה, / והרגליים צועדות / לאורך המסדרון הכי ארוך שצעדתי בו בחיים, / וליבי מבקש – תן לנו עוד חיים". שיר שמתאר בצורה כל כך רגישה, מדויקת, במילים שפוצעות את הלב, את הרגעים האלה של בת הזוג שהולכת לפגוש את הבעל שנפצע והיא לא יודעת בכלל מה איתו ורק תכף היא תפגוש אותו ואז היא תבין. עוד שיר, של אפרת בזק, "פצעים ואהבה": "אמרו לי 'מדברים מצבא הגנה לישראל' / התיישבתי נשמתי ובחרתי לחשוב מחשבות טובות // הודיעו שבצלאל נפצע קשה בעזה / חשתי שהוא מוקף בתפילות ויצא מזה בגבורה // דיווחו שנכנס לניתוח / אמרתי לקטנטנים שאבא הלך לרופא ואימא / נוסעת להיות איתו // הידיים רעדו לי באריזה בעוד החיילים מחכים / חיבקתי את הילדים וביקשתי שיעשו שבת שמחה // שאלו אותי איך מוגדר מצבו / עניתי שאני מקווה שהמצב יותר טוב מההגדרה // המנתח הציג עצמו ד"ר חלימי / חייכתי, כי חלימי זה החלמה / הניתוח התארך / ד"ר חשביה חושב מחשבותיה / הרופאה בטיפול נמרץ קבעה 'יצא מסכנת חיים' / הלב רעד מזמור לתודה / ברוך מחיה המתים // ראינו דם על האפוד והכפפות / חיפשנו בתיק גם מכתבים ומזכרות / קיבלנו נעליים אדומות גזורות / התפעלנו שהמג"ד לא חלץ נעליו אפילו לאפטר אחד / חבר מהגדוד כתב 'כמעט הותר לפרסום' / נמלאנו הודיה על אשת הפרמדיק שוויתרה, שבזכותה / הרופא נזכר שקיבל אותו 'לא חי' אל שולחן הניתוחים / הוצאנו מגנטים עם תפילה לשלום החיילים // חבר'ה מהמילואים ביקרו אותו לפני שביקרו בביתם / היינו גאים על האומץ לניצחון להשבת החטופים // נשאלנו אם כאן מאושפז הלוחם הפצוע / ענינו כאן מאושפז הלוחם המחלים // הנס המהלך שלנו עזב את כיסא הגלגלים / הבנו שהרוח תנצח ועל כל פצעים תכסה אהבה". עוד שיר שמתאר את הרגעים האלה שם במחלקה, כשבן הזוג בין חיים למוות, "על הכול תכסה אהבה". אני חושב שהחובה שלנו כחברה היא להרעיף אהבה ולתת אהבה לאנשים שיצאו להילחם בשבילנו וחזרו פצועים בגוף, בנפש – לפעמים או-או, הרבה פעמים גם וגם. אתמול קיבלתי אסופת שירים שנקראת "הינני", שהוציא חיל החינוך בצה"ל יחד עם "משיב הרוח", שירים שכתבו אזרחים, חיילים ומפקדים בסדיר ובמילואים, אסופת שירים ממלחמת חרבות ברזל, אנשים שבתוך שדה הקרב – מה שהרבה פעמים מחזיק אותנו ברגעים הקשים האלה תחת האש זה הרוח הגדולה. אז יש כאן שירים שכתבו אנשים, כולם שירים מיוחדים. נקריא חלק מהם. "אחרי המלחמה", כותב אורי שגב מבאר שבע: "נפשי, עוגן הלילה / בארץ נביאי עפר // מה תבקשי? // כל העשן בך מיתמר / ובחדרך עוד את רועדת – // מחר הם יטלאו את הגופות / שוב יפציעו יגונים כפרחי בר // אספי תלאות // נלך אל הגבעה הארוכה / ששמה הוא יום". ושיר שנקרא "והעם" – אביב טורפז, איש צוות אוויר: "וזאת הברכה / אשר בירך ישראל את בניו, / בצאתם לקראת פלישתים / 'נברכך , ותשמרנו / נאר פנינו איש אל אחיו, ויחוננו / נישא פנינו אל על, ונשם שלום / עלינו ועל כל עולמו, ועל ישראל, ועל ירושלים // והיו הדברים האלה אשר התפללנו ואש בכינו ואשר אהבנו / חתומים בלב ישראל, לדור דור'." "אין חינוך", כותב אליהו ביטון מתל אביב: "לילדים של היום / אין חינוך או משמעת. / אתה אומר / 'שמור על עצמך' // 'אל תהיי גיבורה' // והם – בשלהם". כל מי שדיבר סרה על הדור הזה, מגלה שהדור הזה מוכן להיות גיבורים, מוכן להקריב את הכול. הוא בשלו, מה שנקרא. "עכשיו תעצמו את העיניים", כותב אליעז כהן מכפר עציון: "עכשיו תעצמו את העיניים / דמיינו: // דבר מכל זה לא קרה / בעת-לילה אולי הזיה / זה מה שזֶהמה שזה היה / פרי מוחו המשורר / של הקודח / דבר מכל זה לא קרה // [ולא עלו האלף בסערה] // ועכשיו פקחו את העיניים חזרה". הלוואי שהיינו יכולים לדמיין, כמו שאליעז אומר, שכל זה לא קרה. אבל זה קרה, זה קורה, נלחמים, אבל מבינים לגמרי על מה נלחמים. "מלחמה", כותב שיראל סתיו, חטיבה 12, קשר-מטול-חובש: "שירו לדברים יפים / מעִמקי הרים ואנשים / מרחובות נקיים ואבנים טובות / שיחו ליושבים, לכותבים, לאוהבים / ידי אחים חזקות ורחומות / ניצוצות / ניצחונות שבסתר ים". "השיר על שחרור מושב יכיני" – רז יוגב, מילואים, חטיבת ירושלים: "הם הסתכלו עלינו מהחלון / משל היינו / אבירי מלכות דוד / הצועדים / בכבישיו הריקים של המושב. / כרועים לצד הדרך / מזכים את עיצוריה של העברית / מתחת לקרני השמש הקופחת. // אך הגענו לש.ג / חזינו / כאן דם / כאן נוקו המלוכלכים. // תושביה של יכיני / מציעים את בתיהם / למקלחות". "לך", של נתנאל נדב, לוחם חי"ר במילואים: "לך / והישאר נטוע / לך בענווה, בחזה מתוח / לך כדי להישאר לך מבָּהיר אל ערפל / לך מלךָ אל להם / לך לבד עם עם שלם / לך, אנחנו נישאר / לך / ושוב". "פיסת היסטוריה", של אסתר דגן קניאל: "הכאב הזה הוא פרק בשידור חי / מונח כמו חרבות ברזל / אנדרטה לדורות הבאים / כמו מרד בר כוכבא / כמו הנעליים על גדות נהר הדנובה / כמו פרעות תרפ"ט / כמו באב אל-ואד בדרך אל העיר // הכאב הזה הוא פיסת היסטוריה מתגלגלת / כשנכדיי וניניי יפתחו את ספר תולדות ישראל / הם יהיו דור שלישי ורביעי לשואה / יניפו את הדגל וישירו / אין לי ארץ אחרת". אני חושב שהחוויה הזו – אנחנו גדלנו כולנו על הגיבורים, על טרומפלדור, אנילביץ', גיבורים, וחשבנו שאין עוד כאלה; כמו שיירת הל"ה. והינה כאן, ממש בדור הזה, כמו בשיירת הל"ה, לוחמים צעירים שנלחמים עד הכדור האחרון, לוחמים כמו טרומפלדור, שנפצעו וחוזרים לשדה הקרב, לוחמים שבאמת עוד – כמו שכותבת אסתר, גם כשנכדינו ונינינו יפתחו ספר על תולדות ישראל, יופיעו שם אנשים מהדור שלנו, אנשים שממשיכים להילחם. השיר שסוגר את האסופה נקרא "בכל דור ודור", של אור אדם, מפונה משדרות: "בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. / כל אחד היה עבד, ממצרים יצא / ויזכיר לנו זאת לחם עוני: מצה / שנדע לשמר, גם בלי חושך ודם / את אותה החירות של אדם ואדם. // בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה בכפר עזה / כל אחד הסתגר בממד בשבת / כשבחוץ הטרור השתולל וחבט / כל אחד התפלל, צעקה שלא גזה / בקיבוץ המחוּלל אל מול שער עזה. // בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא חולל ברעים / כל אחד מאיתנו לא הבין מה זה כאן / כשהירי חדר הלמות מוזיקה / ולראות את עצמו נופל מטה מגובה / כל אחד מאיתנו נאנס שם בנובה. // בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא נחטף מניר עוז / החורבן, השרפה, איומים המראות / כל אחד על הטנדר עם ידיים קשורות / ואימה בפנים של נשים ושל טף / בכל דור ודור מניר עוז אתה נחטף. // בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו בונה את בארי / כל אחד בכל זמן עוד יקום מעפר / ינשוך את שפתיו וישוב אל הספר / יצא ממצרים יתגבר כארי / מי חיים עוד ירוו מאותה בארי. // בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". הציווי היסודי ביותר ביהדות: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. תמיד מדובר על הקושי הזה, אבל לא היינו שם, במצרים. אבל היהודי שהזיכרון וההיסטוריה צרובים בו, תמיד – האתגר שלנו להרגיש גם ברגעים הטובים כאילו היינו שם בסיני ושמענו את הקולות ואת הברקים, וגם "כאילו הוא יצא ממצרים" – כאילו הוא עצמו היה עבד, כאילו הוא היה שם בנס, כאילו חצה את הים. כי רק אם אתה מבין שאתה היית במקום החלש והקשה הזה, אתה תדע להיות רגיש למי שגם הוא נמצא במקומות חלשים. רק אם אתה היית עד לנס ולגבורה, תוכל גם אתה להחזיק ברגעים שבהם צריך נס וגבורה. אני עובר רגע למשהו אחר. ראיתי שמחר – אני חושב שזה מחר – יזומן דניאל הגרי, דובר צה"ל, לדיון בוועדת החוץ והביטחון. זה מחר? באחד הימים הקרובים. אני חושב, תקן אותי אם אני טועה, שהוא זומן בעקבות הדברים שהוא אמר בנושא חוק פלדשטיין, ורבים תקפו אותו ועשו עליו סיבובים, ואני חושב שדניאל הגרי עצמו יודע שהוא טעה. הוא גם התנצל, הוא ננזף. הלוואי שזה היה הסטנדרט במנהיגות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בשבוע הבא, יום שלישי. << דובר_המשך >> חילי טרופר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בשבוע הבא. אז הלוואי שכולם היו בסטנדרט של הגרי, שכשהם טועים הם גם יודעים להתנצל, לקחת אחריות. אבל אחרי שאנחנו מבינים שהוא טעה והוא התנצל, אולי צריך להגיד עוד כמה מילים על הגרי. כבר למעלה משנה שהדרג המדיני מופיע מול האומה רק ברגעים הטובים ומתחבא ברגעים הקשים. כשמחלצים חטופים או מחוסלים רבי-מחבלים, כולם מצטופפים תחת אלומת האור, אבל כשחטופים נרצחים או כשיש תקלות, הגרי כמעט תמיד עומד שם לבד מול המצלמות. הגרי עצמו, אגב, הוא לוחם עז נפש; שירת בין השאר כמפקד שייטת 13. הרבה זכויות נזקפות לזכותו. והתחושה הקשה הזו – ואני מקווה שזה לא מה שיקרה בוועדת החוץ והביטחון בשבוע הבא, שעושים על הגב שלו סיבוב. אולי רגע שווה דווקא לעשות מקום לאומץ שלו לעמוד מול הציבור כבר 14 חודשים, גם כשכולם נעלמים, לקחת אחריות על טעות ולא להתנער ממנה כמו אחרים, ובעיקר – על העובדה שמדובר בישראלי שבחר להקדיש את חייו למען ביטחון ישראל. אני חושב שההתקפות על הגרי משקפות בכלל תנועה חדשה שיש, של לתקוף את מפקדי הצבא. גם ראש הממשלה, כמעט תמיד כשהוא מפרגן על מבצעים והצלחות – ובאמת זו הזדמנות להצטרף לפרגונים על ההצלחות הפנומנליות של מערכת הביטחון – כמעט תמיד הוא מפרגן ללוחמים, כאילו אין להם מפקדים. אבל כולנו היינו בצבא – או בעצם, לא כולם פה בבית הזה היו בצבא, ויש גם כאלה שמחנכים לא ללכת לצבא, אבל מי שהיה פה בצבא יודע שאי-אפשר להפריד בין מפקדים לחיילים. כשאתה תוקף את המפקדים, אז אתה מחליש לא רק את המפקדים, אתה מחליש את החיילים. כדי שהחיילים ילכו אחרי המפקדים, צריך שכולנו ניתן בהם אמון. זה לא אומר שאי-אפשר לבקר. יש טעויות, בוודאי הכשל הגדול של 7 באוקטובר ומה שקדם לו, וגם מאז היו טעויות. מי שלא עושה לא טועה. אבל הבחירה הזו להתעלם מהמפקדים שלנו כשמצליחים, לתקוף אותם בכל פעם שהם טועים, וגם כשהם לא טועים, היא הרגל מגונה בעיניי, שצריך לעשות בו תיקון. ראויים הגרי ובכלל כל מפקדי צה"ל – הרמטכ"ל, הרצי הלוי, כל המפקדים – לגב מכולנו. אני רואה שחבר הכנסת לוי הגיע, אז אני אסיים בשיר אחד, "שיחה מהמילואים" של נתנאל אלינסון, לוחם במילואים בפלס"ר צנחנים: "– מה שלומך אהובה? / – מרגישה מצוין! / (נושמת עמוק, מסתירה את הכאב. / כי יודעת, / אם הוא ירגיש שטוב לנו, יוקל לו). // – ומה שלומך אהוב? / – ממש טוב! / (מטאטא את אי-הוודאות. / אם היא יודעת שטוב לי היא שמחה יותר). // ככה שנינו / משקרים זה לזו / מאהבה. // הרי כבר אמרו חכמים / שמותר לשקר מפני השלום / ועכשיו / זמן מלחמה". אני חושב שהשיחה הכנה הזו שאלינסון משתף היא שיחה שמתרחשת בין הרבה מאוד אנשים בתקופת המלחמה הזו. העורף, האישה שמדברת עם בעלה – הוא שואל אותה: מה שלומך? קשה לה מאוד, אבל היא בוחרת להגיד רק את הטוב כדי לא להחליש אותו, והוא מהחזית מדבר איתה, וכשהיא שואלת אותו: מה שלומך? הוא גם מספר רק על הטוב כדי לחזק אותה. ואפשר אולי, כמו שאומרים פה, "שמותר לשקר מפני השלום ועכשיו זמן מלחמה". נקווה שישובו החטופים בשלום, שנכריע את מי שצריך במלחמה הזו ושהאהובים יוכלו לחזור לאהובותיהם במהרה בימינו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, מחלקת אבדות ומציאות. "מחלקת אבדות ומציאות": "שלום, הגעתי למחלקת אבדות ומציאות?" שאלתי פקידה שהביטה בי מעל לדלפק עמוס ניירות וקלסרים. "כן", ענתה, "במה אפשר לעזור?" "אלה המילים שלי", עניתי, "איבדתי אותן". הפקידה שלפה טופס והחלה למלא. "זה קרה הבוקר?" "כן", עניתי, "איך ידעת?" שאלתי. "כי מהבוקר אנחנו לא מפסיקים לקבל פניות של אנשים שאיבדו את המילים, איבדו אמון, איבדו יכולת להתרכז. יש לנו אפילו כמה פוליטיקאים שאיבדו את עמוד השדרה שלהם, וחלק שאיבדו את הבושה שלהם. זאת תקופה מאוד מאוד עמוסה כאן במחלקת האבדות. אני כבר לא מדברת על מדור קרובים, שם איבדו חברים, בני משפחה". "כן, כן, זה בדיוק העניין", הסברתי. "עם כל הכאב הזה מסביב אני מרגישה שאיבדתי את המילים שלי". "את כולן?" שאלה. "לא, יש כמה מילים שנשארו ולא איבדתי אותן. יש 'כאב', 'עצב', 'מועקה', 'צער'. אבל הן לא באמת מצליחות להביע את מה שאני מרגישה". הפקידה סיימה למלא את הטופס והניחה אותו בערמה גבוהה של ניירות. "טוב, אנחנו נעביר את הפנייה הלאה, אבל אני חייבת להזהיר שייקח זמן למצוא את המילים שאיבדת. את מבינה, כולם איבדו את המילים שלהם". "אז אין מה לעשות?" שאלתי. "מה שאני יכולה להציע לך זה לגשת למחלקת המציאות, שם יש המון דברים מועילים שהופקדו לאחרונה. את יכולה לגשת לקחת משם תקווה, אומץ, מסירות, ערבות והרבה מאוד אהבה". זו הייתה הצעה מעודדת. אלה בהחלט דברים שאני זקוקה להם כרגע. "אבל רגע", שאלתי, "מי הפקיד כאן את כל הדברים האלה?" הפקידה הביטה בי בעיניים עצובות וענתה: "אלה עודפים שהשאירו אלה שכבר אינם". איני יודע מי כתב את הדברים הנפלאים האלה. נתקלתי בהם, הם לא דברים שאני כתבתי. איני יודע מי כתב אותם. אני מצר על כך שאני לא יכול לתת את הקרדיט למי שכתב אותם – מילים ומשפטים כדורבנות עם הרבה כאב. אדוני היושב בראש, ב-16 בדצמבר, ביום שני האחרון, עמדה כאן על דוכן זה חברת כנסת ונאמה בצרחות. היא הודיעה לעם ישראל כי לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. תיאוריה הזויה, תיאוריה תלושה מהמציאות, תיאוריה ללא בסיס, תיאוריית המשולש – כך אמרה – משולש האשמים. וכך אמרה: "זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים – צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת" – מלחמה. "אחד מגן על השני. שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח", כך אמרה. "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח". תגידו לי, אתם השתגעתם? הנרטיב הזה שכולם אשמים חוץ מכם, חוץ מזה שעומד בראש הממשלה. "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח", כך אמרה. איזה תיאוריה הזויה, תלושה מהמציאות, תיאוריה אינפנטילית, ללא בסיס. אני מבקש להציע לאותה חברת כנסת שדרוג בתיאוריה ההזויה הזו – לא תיאוריה משולשת אלא תיאוריה מרובעת. היא פשוט פספסה אשמים נוספים לקונספירציה: האחת, צמרת צה"ל – אמרה; השנייה, צמרת המשפט – אמרה; השלישית, התקשורת – אמרה. זהו המשולש. ואני מציע לה לעשות מרובע. גברתי חברת הכנסת הנכבדה, בקודקוד של הריבוע יהיה השב"כ – שירות ביטחון כללי. עוד אשם לבנק האשמים שלך. כל ועדה אחרת לא תקום, רק ועדת חקירה ממלכתית. אסון הטבח הנורא, אסון הטבח הקשה ביותר שבוצע בילדים מאז קום המדינה. ילדים נרצחו, נשים נרצחו, מבוגרים נרצחו, נשים נאנסו, עמך ישראל ואחרים נחטפו לעזה, ואתם בשלכם, ממציאים כל מיני המצאות. רק לפני כמה ימים – בשורה: אנחנו נקים ועדת חקירה של העם, כך עמד כאן אחד השרים ואמר. ועדת חקירה של העם. ואני שואל: מי זה העם אם לא אנחנו? מי זה העם? האם יש שני עמים כאן? ואחת מחברות הכנסת, בכוונתה להגיש הצעת חוק עוד יותר הזויה. שני נציגיה יהיו: האופוזיציה תבחר שופט, הקואליציה תבחר שופט, האופוזיציה תעמיד שני חברי כנסת מטעמה, הקואליציה תעמיד שני חברי כנסת מטעמה, נציגי החטופים, נציגי משפחות הנרצחים. אני מודיע מעל הדוכן הזה: לא נשתף שום פעולה עם שום סוג של ועדת חקירה. אלה הן ועדות חקירה פוליטיות שלא יוציאו את האמת לאור. היום קראתי באחד מהעיתונים – סליחה, אתמול קראתי באחד מהעיתונים שאם האופוזיציה תסרב, ילכו לנשיא. אינני מאמין שנשיא מדינת ישראל ייתן ידו למהלך הזוי, פושע, מן הסוג הזה, אין לי מילה אחרת. אם לא קרה כלום ואתם אינכם מרגישים אשמים, ממה אתם מפחדים? ממה אתם לעזאזל מפחדים? יש לי ניסיון מפחדים כאלה של אשמים. יש לי ניסיון. עבריינים, בכל חקירה, בכל חקירה – לא אשם, לא יודע, לא הייתי, לא נתנו לי, לא עשיתי, לא הייתי שותף. זו דרכם של עבריינים – לא אני. זה בדיוק מה שהממשלה הזו עושה. אם אתם דוברי אמת, ואם אתם לא מפחדים, אני מציע לראש הממשלה נתניהו להתעשת, לאסוף את שריו ואת חברי הכנסת שלו ולהגיד: משנים כיוון. על דברים יותר קלים במדינת ישראל הייתה ועדת חקירה ממלכתית. וההמשך יבוא בנאום הבא, כי עשר דקות הן כלום ושום דבר עבורי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, עשר דקות, בבקשה. << דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כנסת נכבדה, ברצוני לדבר על מה שפורסם בהארץ היום על ידי יניב קובוביץ, שעשה עבודת תחקיר מאוד מעמיקה, ודרכה אסף עדויות מחיילים, מקצינים, ששירתו בעזה בתקופה האחרונה. אני לא מצליחה להבין אם מישהו – לי, האמת, זה כמעט לא חידש כלום, כי הזוועות שדיברו עליהן שם, אנחנו רואים אותן. אנחנו רואים אותן, אם זה ברשתות החברתיות ואם זה בתחנות הטלוויזיה האחרות, אבל אנחנו מיודעים במה שקורה. אבל לשמוע את הסיפור מהצד השני – מהצד של חיילים שלא מצליחים להבין למה דוחפים אותם לבצע את מה שהם מבצעים, כאשר הם מדברים על הרג שרירותי של תושבים, של צעירים, של ילדים, של נשים, של זקנים. מדברים על קו דמיוני בצפון הרצועה שסורטט על ידי צה"ל כקו ההרג, כלומר צפון עזה, לאחר ששיטחו אותו, בדיוק כפי שביקשו חלק מחברי הכנסת בתחילת המלחמה – שיטחו אותו ועשו בו, תחת אזהרות או הרג מסיבי או מה שנקרא טיהור אתני, על ידי גרימה לאנשים לעזוב את המקום. אסור לכל תושב שהוא מהתושבים של צפון עזה, בית לאהייה או אחר, לחזור לאזור הזה. ואתם יודעים מה? כשקראתי שהקצינים אומרים לחיילים שמי שחוזר – יורים בו, נזכרתי באותה פקודה שנתנו בטבח כפר קאסם, כאשר נשאל המפקד: מה עם האנשים שיחזרו בלי לדעת שכבר הקדמנו את שעת העוצר? הוא ענה: הוחזרו – אללה ירחמו, כלומר תירו בו. תירו בהם. ובאמת, זה מה שקרה. ועכשיו זה קורה יום-יום ורגע-רגע. אחד המפקדים אומר שבדרך כלל, אחרי שנהרג מישהו מאש הצבא, מצלמים את הגופה ושולחים אותה למודיעין כדי לברר אם הוא לפי ההגדרה של הצבא מחבל או סתם תושב. והוא אומר: מתוך 200 צילומים שנשלחו על ידי היחידה שלו כשהוא היה שם, רק עשרה חזרו עם תשובה מהמודיעין שאלה אנשים שמזוהים כפעילי חמאס. 190 נהרגו ככה סתם. למה? אולי כי הם חזרו לחפש משהו בבתים שלהם בצפון; כי עברו את הקו הדמיוני. למה אני אומרת את זה, למרות שכל אחד מכם – אני עמדתי לפני שבוע ואמרתי שהפרופ' מהאוניברסיטה העברית שאסף את כל העדויות ופרסם את המסמך המצמרר, אמר: פרסמתי את זה כדי שידעו בעוד עשר שנים שמי שרצה לדעת, היה יכול לדעת. מי שרוצה לדעת מה קורה בעזה, לא יביא סיפורים מהראש שלו ולא ישתיק אותנו כדי לא לשמוע, חס וחלילה, על הזוועות. כן, תדעו. אתם יכולים ללכת להארץ ולקרוא את התחקיר במלואו, ואתם יכולים לשאול חלק מהחיילים שחוזרים, והם בטוח יספרו לכם. אז לסגור את אל-ג'זירה ולסתום את הפה של חברי הכנסת שמדברים על זה, זה לא פותר את הבעיה. היא שם בחוץ, וכולם רואים אותה. העולם כבר לא יכול להתכחש לזוועות האלה, כבר מבין מה קורה בתוך עזה. רק אצלנו לא רוצים לשמוע על זה, מתרעמים כאשר מזכירים את זה. אז הינה, אני אומרת לכם, מה המטרה שרוצים להגיע אליה? מישהו יודע מתי תיפסק המלחמה הזאת? הרי עכשיו, במקום לעבוד קשה כדי לשחרר את כל החטופים בבת אחת, כמו שהמשפחות רוצות, כמו שכולנו – ואני אפילו לא אעז לדבר בשם כולנו, אבל אני יודעת שזה מה שהייתי רוצה לראות – מדברים עכשיו על הסכם בפעימות. למה? כדי להשאיר את המלחמה, כדי להמשיך. זאת כבר לא מלחמה, זה כבר הרס טוטלי. מה בדיוק רוצים? האם רוצים לראות את המראה שהיה היום בבוקר, קבוצה – אני לא אגיד הזויים – קבוצה שנכנסה לצפון עזה ורצתה להקים התנחלות? אי-אפשר להגיד עליהם הזויים. אתם יודעים למה? כי בכנס שקורא להתנחלות בעזה נכחו שרים ויותר מ-23 חברי כנסת. אז על מה אנחנו מדברים? מדברים על עוד כיבוש שיימשך עוד עשרות שנים. לא למדנו את הלקח? ממשלות ישראל לדורותיהן לא למדו שאי-אפשר להמשיך עם הכיבוש? שהכיבוש לא יכול להיות פתרון לכלום? ובכל זאת, עכשיו מנסים איכשהו להגיע למצב – אי-אפשר שלא לקשור את הדברים. כל אחד ששומע מצד אחד שרים שמדברים על סיפוח בגדה המערבית ומצד שני רואים את החקיקה שמנסה למוטט את הרשות הפלסטינית – אי-אפשר שלא להבין שהכוונה ברורה: לא לציית להחלטת בית המשפט, או הדעה המייעצת של בית המשפט הבין-לאומי, שאמר שהכיבוש חייב להסתיים. הוא לא חוקי והוא בלתי אנושי. לא רק לא לציית, אלא להעמיק אותו עוד יותר, לספח, לקחת חלק מעזה וחלק מהשטחים ולקוות לשלום. אז אני אומרת לכם, לצערי הרב, לצערי הרב, ראש ממשלת ישראל, שמתגאה שהוא משנה את המזרח התיכון, גורם לאזרחי מדינת ישראל לחיות במצב של חסר ביטחון טוטלי, במצב שמסכן את חיי כולם, לצערי, וגורם לכולם לחיות על החרב, בדיוק כמו שהוא אמר. הוא אמר: לעולם נחיה על חרבנו, והוא עובד מאוד קשה כדי לשמר את המצב הזה, שמדינת ישראל תישאר במצב שלא רק מדכא עם אחר, אלא גם מדכא את אזרחיה, שלא יכולים אפילו לחלום על מצב של שלום. אני אומרת לכם, יש אפשרות לחלום על שלום ויש אפשרות לחלום על ביטחון, אבל צריך גם לעבוד כדי להשיג אותו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חברת הכנסת יסמין פרידמן. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לאיזו פתיחה זכיתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. חבריי חברי הכנסת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עשר דקות יש לך, כן? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> שמונה, לא? עשר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רק שמונה. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> באופן מפתיע, אני רוצה לדבר על הממשלה. מופתע? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אני הופתעתי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> לגמרי. << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, עכשיו ברצינות. << קריאה >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל רק דברים טובים, נכון? << דובר_המשך >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. הלוואי שהיו לי דברים טובים להגיד, למרות שאני יודעת, מיכל, שאת עושה עבודה נהדרת עם תשושי הנפש, אז הינה. אני פשוט חושבת לעיתים שהממשלה שכחה את מי היא נועדה לשרת. בימים האחרונים התחושה שהיא שהמלחמה כבר לא נגד חמאס או חיזבאללה או אפילו החות'ים. הממשלה פתחה במלחמה נגד אזרחי מדינת ישראל. האם אזרחי מדינת ישראל כולם – אלה שמשלמים מיסים, משרתים בצבא, עובדים קשה כדי לממן את ההסכמים הקואליציוניים שלכם – הם הבעיה של המדינה? במקום לאחד אותנו מול אויבים חיצוניים, הממשלה מתמקדת בהעמקת השסע הפנימי, מציבה אזרח מול אזרח, מגזר מול מגזר, ומפרקת את הלכידות החברתית, שהיא העוגן של עמנו. האם עיתונאים הם אויבי העם? האם שופטים השומרים על החוק הם בעיה שיש להכריז עליה מלחמה? ברור שלא הכול מושלם, אבל לא צריך להכריז מלחמה על בית המשפט. האם מפגינים, הורים מודאגים, משפחות שנאבקות על הילדים שלהם הנמצאים במנהרות חמאס, הם האיום המרכזי של מדינת ישראל? ממשלה אינה צריכה לפחד מהעם שלה; ממשלה צריכה להקשיב לעם שלה, לכבד אותו ולפעול בשבילו. די להתייחס לאזרחים כאילו הם אויבים. המדינה צמאה להנהגה מאחדת, לא מפלגת, שמעניקה תקווה ולא רק פחד. אנחנו ראויים לממשלה שפועלת מתוך אחריות ומחויבות עמוקה לכל אחד ואחת מאיתנו, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, תושבי מרכז והפריפריה. כולם. אבל מה שקורה בפועל זה שאתם עולים לכאן אחד אחרי השני, יש כאלה שיותר מתמחים בזה ויש כאלה שפחות, וכל הזמן מדברים על שלטון האליטות, על הדיפ-סטייט, על הדיפ זה. באמת, אין לי מושג על מה הם מדברים. אולי מישהו סוף-סוף יספר לי מי אלה ששולטים באמת. ואתם חוזרים על עצמכם, כאילו אם תחזרו על זה זה באמת נכון, זה באמת אמת. אתם קוראים כאילו מדף מסרים שמתאים לשנות השבעים המוקדמות. אבל אין לכם ברירה, כי תכלס, ממשלות ימין שולטות פה כבר כמעט רצוף מאז 1977, ואתם חייבים לתרץ את חוסר היכולת שלכם לנהל, כי אם אתם טוענים שיש פה אזרחים שמרגישים שהם ישראל השנייה ויש פה אזרחים שטוענים שהם מרגישים סוג ב' אחרי כל כך הרבה שנים של שלטון ימין, שלטון ליכוד, אז כנראה שאתם עושים משהו לא נכון. כי איך יכול להיות שכל השנים האלה לא הצלחתם לתקן משהו בסיסי – לא הצלחתם לתקן פערים שבהחלט היו קיימים, וחלקם עדיין קיימים, ולא הצלחתם לטפל בהם? לא יודעת, לפחות אצלי כך ההיגיון מסיק. ועד עכשיו לא הצלחתם באמת לשלוט. זה מה שאתם אומרים: לא נתנו לנו לשלוט. בכל פעם יש תירוצים אחרים שרק זה, זה מה שמפריע לשלוט: השופטים, פעם זה היועמ"שית, ערוץ 11, ערוץ 12, הכלב אכל לי את הצעת החוק. אלה רמות התירוצים שאנחנו שומעים פה בכל פעם מדוע אתם לא מצליחים לבצע את עבודתכם. כמובן, עולה על כולם השר לביטחון לאומי. למה הוא לא מצליח לעשות את העבודה שלו? אז יש לו שפע של תירוצים. כולם מפריעים לו. לעיתים, מיקי, אני אומרת: מה הוא יעשה אם הם באמת יצליחו לפטר את היועמ"שית? איזה עוד תירוץ הוא ינסה? ייגמרו לו התירוצים. שנתיים הוא לא היה שר – אף אחד לא יודע. הינה, הוא שר למשהו שהוא הכי הכי רצה. מה התירוץ שלו עכשיו? אני באמת מנסה להבין, עם הנתונים שאנחנו מקבלים. אני לא מצליחה. מינהלת תקומה בדרום ננטשת לה, ואנשים מתחלפים שם כמו גרביים. אני לא יודעת אם אתם מעודכנים על זה. מינהלת צפון, רק אלוהים מבין מה קורה שם בכלל ומתי סוף-סוף היא תתחיל לעבוד בשטח, ועוד עכשיו צ'ייני התפטר. האם הגיעו תקציבים למינהלת תקומה בצפון? לא הגיעו תקציבים? השבוע היה דיון, טענו בפנינו שיש תוכניות. ביקשנו לראות את התוכניות – אמרו ליוראי: לא, חברי הכנסת אינם יכולים עדיין, אחרי שנה וחודשיים, לראות את התוכניות לשיקום הצפון. מי כן יכול? אני באמת לא יודעת. משרד התחבורה לא הציג תוכנית אחת, דיון אחד, בהשתתפות השרה, בנושא הטיפול בתאונות הדרכים, וזה כשאנחנו בשיא של כל הזמנים במספר ההרוגים בתאונות דרכים. אין לי מושג איך לא מזמנים – השרה אמורה לזמן על זה, לפחות לעניות דעתי, דיון חירום. דיון אחד כן התקיים, אצל הקבינט המאתיים שהקימו בנושא יוקר המחיה, הקבינט הכלכלי, הקבינט החברתי. כבר הקימו אותו ארבע פעמים, פעם חמישית, אבל אף אחד לא מתכנס כדי לדון מה קורה עם יוקר המחיה ולאן עוד אנחנו צפויים להגיע. החינוך קורס, קרס, והולך אחורה בצעדי ענק. מתי סוף-סוף מישהו יעלה לכאן ויגיד: אנחנו פשוט לא טובים מספיק? לנוכח המצב בחינוך והחוסר במורים, אני רוצה להעביר שיעור קטן במתמטיקה. בואו רגע נבדוק מהן ההוצאות החודשיות של משפחה ממוצעת בישראל על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2022 – זה אפילו לא לשנת 2024 – וננסה להבין. משפחה ממוצעת מוציאה על מזון 3,162 שקלים, על דיור – 4,362 שקלים, על תחזוקת הדיור – 1,642 שקלים. מתקנים אותי שאין לי הרבה זמן, אז אני אקצר. בסך הכול הוצאה ממוצעת חודשית למשפחה – 17,600. הכנסה חודשית ממוצעת למשק הבית – 18,235. אני רק מזכירה שזה משנת 2022. זאת אומרת שנשארים 637 שקלים לחיסכון. אחרי ההעלאות, אחרי ההפחתה של ימי הבראה, דמי ביטוח לאומי שעולים לשכיר ולעצמאי, עליית המע"מ, עליית החשמל, עליית המים, כל משפחה תיאלץ לקצץ מההוצאות שלה 1,129 שקלים בחודש. המשמעות היא בין 10,000 שקלים ל-15,000 שקלים למשפחה. מאיפה אתם הייתם מקצצים? תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, גברתי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ליבי מתמלא בתקווה, בתפילה, להשבת החטופים. אני מחד גיסא מאוד מוטרדת, ומאידך גיסא יש לי איזו שלווה בלב כשאני רואה שמתקדמים לעסקה. אני רוצה ביחד איתכם שנתפלל שעסקה זו תצא לפועל ונחזור למראות הנהדרים האלה שהשבויים שלנו, החטופים שלנו, האהובים, עולים על רכבי האו"ם ומגיעים אלינו ארצה. היום מתן צנגאוקר חוגג את היום הולדת השני שלו בשבי חמאס, וכך כתבה לו אימו עינב – זה המקום לומר "אימא לביאה"; אני חושבת שכל אימא שנמצאת כאן לא הייתה נוהגת אחרת: "מתן שלי היקר, היום הוא יום מיוחד, יום הולדתך השני בשבי, ואני רוצה לקחת רגע כדי לאחל לך את כל הטוב שבעולם. גם אם אתה רחוק ממני, ליבי איתך בכל שנייה. אני מתגעגעת אליך כל כך, וכל יום אני מתפללת שאתה בטוח ושיש לך את הכוח להמשיך. "אני יודעת שהמצב לא קל, אבל אני מאמינה בך וביכולת שלך להתמודד עם כל אתגר שנקרה בדרכך. אתה ילד חזק, ואני גאה בך. זכור מתני שלי שישנם תמיד אנשים שאוהבים אותך, ותמיד תוכל להסתמך על התמיכה שלנו. ושל כל עם ישראל. "ביום המיוחד הזה, אני רוצה שתדע שאתה לא לבד. אנחנו חושבים עליך, שולחים לך חום ואהבה בכל רגע. ונלחמים עליך ועל עוד 99 חטופים שתשובו הביתה. תזכור שבכל יום שעובר, אתה מתקרב יותר ויותר לרגע שבו נחזור להיות יחד. "אני שולחת לך חיבוק חזק ונשיקה גדולה. אני אוהבת אותך מאוד וממתינה ליום שבו נוכל לחגוג את יום הולדתך כמו שצריך. תשמור על עצמך, ילד שלי. באהבה רבה, אימא עינב". אימהות, אבות, איך אפשר? איך אפשר לשלוח ברכה לילד שנמצא בשבי? אני קוראת את המילים שלה ואני מרגישה כאילו חטפו לי את הבן שלי. תחשבו, חברים, כמה הרבה זמן האזרחים התמימים האלה שהלכו לרקוד, החיילים המדהימים שלנו ששמרו עלינו, נמצאים במנהרות החמאס המתועב, האכזר. אנחנו שומעים בכל יום עדויות נוראיות, אנחנו רואים אותם בסרטונים, ודי להסתכל בפנים שלהם, בעיניים שלהם, בעור המצולק שלהם. היום התחלתי את הבוקר במסע עם בית ספר אלונים בשער הנגב. תלמידי התיכון צעדו סביב בית הספר, והחזקנו את שלטי החטופים, ואני החזרתי את השלט של מתן. עמדנו שם, אולי במקום הכי קרוב, הכי קרוב לחטופים שלנו. עמדנו וביקשנו והתפללנו שישובו. אימא עינב היקרה וכל האימהות הנהדרות, האבות, הדודים, האחים, האחיינים, בואו נהיה אופטימיים. נמשיך לשאת תפילה, נתפלל שיחזרו חטופינו במהרה. זה חשוב. ולכל אלה שצועקים: אנחנו לא נחתום, כן נסכים, לא נסכים, כן מלחמה, לא מלחמה, אני מזמינה אתכם לגור בשדרות ובעוטף, במקום לשבת בכל מיני מקומות ולשלוח סיסמאות. אני רוצה לספר לכם, כמי שמתגוררת בשדרות: צבא ההגנה לישראל עושה עבודה נפלאה. אתם יודעים למה? כי זכוכיות הבית שלי כל היום נבלמות עם רעש, כי הבתים שלנו בעיר גם קצת נסדקים. אני סומכת על הצבא שלנו. אני בטוחה שהוא ימשיך להגן עלינו. אני גם בטוחה שהם לא ירימו יותר את ראשם. הם ניצלו לרעה מצב אקוטי במדינת ישראל. ולדאבוני, בימים האחרונים שוב עולה מגמת ההפיכה המשטרית. ואני שואלת: חברים, מאיפה האומץ? מאיפה הכוח? לא די לנו במי שנרצחו? לא די לנו בכל מיני התגרויות אחד בשני? עומדים כאן שרים ומשסעים בצורה מטורפת. די. די. שתנוח נפשכם. תחוסו על העם הזה. תחוסו על האזרחים. גם אם יש לכם דעות קיצוניות, אתם כל כך ממהרים להתיישב בעזה? תגידו, נגמרו לנו הצרות, החזרתם את כולם, שאתם עסוקים עכשיו להביא כל מיני עצות חדשות, כל מיני חוקים למיניהם? חברים, די. העם שלנו עייף, אנחנו עייפים, ההורים עייפים, המשפחות עייפות. תסתכלו מה קורה ברחובות. יש לי געגועים עצומים לילדות שלי, למדינה שגדלתי בה, למדינה שלפחות גידלתי בה את בנותיי. ואיך איך אסביר לנכדיי מה שקורה כאן? כשהם שואלים אותי בכל מוצאי שבת: סבתא, לאן את הולכת? אתם יודעים כמה זמן לא הייתי במוצאי שבת בבית? כי במקום זה אני מעדיפה ללכת לחבק את המשפחות ולבקש סליחה, כי אין לי פתרון בשבילן. יכול מאוד להיות שאם אנחנו היינו מובילים – לא יכול להיות, אני מניחה שכנראה החטופים היו כאן, ולא היו כל מיני שיקולים. מתוך 100 חטופים – אלוהים יודע מי חי לנו ומי לא חי, אבל כולם כולם צריכים לשוב, וצריכה להיות עסקה כוללת. ואם החמאס הנתעב הזה יתעקש גם על עסקה חלקית, בואו נציל כל נפש. כל נפש. פדיון שבויים זה אלף-בית. אם אנחנו עם יהודי ומאמינים, אנחנו נשמור גם על הדמוקרטיה שלנו, גם על היהדות שלנו, ונציל את האחים שלנו. אני רוצה לחבק את כל המשפחות. עינב המדהימה, יום קשה פי – אני כבר לא יכולה לתאר את זה. אני יודעת דבר אחד – שאם זה היה הבן שלי או הבת שלי, לא הייתי נוהגת אחרת. את אימא מדהימה; כל האימהות שיוצאות. הכי קל זה לקשקש ממקומות בטוחים. תמשיכו עם המאבק, ואני מקווה שבקרוב מאוד – חנוכה בפתח – אנחנו נראה את כל חטופינו יחד, בביתם, מדליקים את אור התקומה, את אור הברכה שלנו ואת אור אחדות מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת סובה, בבקשה, אדוני. << דובר >> יבגני סובה (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השאלה שהכי מטרידה את הציבור הישראלי היום – ואני שומע את זה יותר ויותר גם במפגשים, גם בחוגי בית וגם בתקשורת – בעיקר: האם אנחנו נמצאים ערב מלחמת אזרחים. זו לא הפעם הראשונה שהשאלה הזאת נשאלת. אני נזכר בשנה הקשה שהייתה לנו מינואר 2023 – פחות משנה – עד 7 באוקטובר, כאשר כמעט בכל סקר שראינו, מלבד הסקרים של המפלגות והמנדטים, הייתה נשאלת שאלה: האם אתם, אזרחי ישראל, חוששים ממלחמת אזרחים? המספרים היו סביב 50%, 46%, 55%. זה אומר שכל בן אדם שני שהיה נשאל בסקר, היה משיב בחיוב על השאלה אם מדינת ישראל לפני 7 באוקטובר נמצאת ערב מלחמת אזרחים. אני חושב – וסברתי כך גם לפני 7 באוקטובר – שכל שר וכל ראש ממשלה שרואה סקר כזה, לא יכול לישון בשקט בלילה, לא יכול ללכת לישון בשקט בלילה כאשר הוא יודע שכל בן אדם שני, ולא משנה מה הוא מצביע, חושש – אני מדגיש: חושש – ממלחמת אזרחים. ואז הגיע 7 באוקטובר, המלחמה הארורה שנכפתה עלינו. אני זוכר את הימים האלה. אנחנו בישראל ביתנו הצבענו על הרחבת הממשלה, למרות שלא נכנסנו לממשלה. זו כבר היסטוריה למה לא רצו אותנו בממשלה, אבל הצבענו בעד ממשלת אחדות, ואכן, הייתה תחושה שיחד ננצח ויחד נשיג את מטרות המלחמה. ואז, במשך שנה וכמעט חודש – אני מדבר בערך עד ספטמבר 2024 אולי – השאלה הזאת כלל לא נשאלה בסקרים. חזרנו לשאלות האלה לקראת 7 באוקטובר שנת 2024, כלומר שנה אחרי המלחמה. ואז, מה אנחנו מגלים? שבסקרים שהיום נעשים, שוב כל בן אדם שני שנשאל מביע חשש כבד ממלחמת אזרחים. אני לא בטוח שרוב האנשים בכלל יודעים מה זה מלחמת אזרחים. אנשים חוששים מפילוג; חוששים משנאת חינם; חוששים מזה שאסור היום להגיד שאתה נגד ראש הממשלה – ישר הופכים אותך לבוגד; אסור לך לצאת להפגין נגד השלטון כי אומרים שאתה מפר סדר ציבורי; אסור לך גם להביע חשש מה יכול לקרות במדינה לו היא תפסיק להיות דמוקרטית – ישר מדביקים לך תוויות שאתה הורס את החברה הישראלית. דרך אגב, אני אישית אמרתי הרבה פעמים שאין קריאות להשתמטות לא מאלה, לא מאלה, בוודאי ובוודאי כאשר איש ציבור – ואני כרגע מדבר על רבנים מאוד מכובדים שלא מסתירים את דעותיהם על גיוס לצה"ל ולמעשה אומרים: אנחנו לא ניתן לאנשים שלנו להתגייס לצה"ל. מבחינתי זו קריאה להשתמטות. זו בדיוק אותה קריאה כמו שאני שומע מאנשים שהם לשעבר, כל מיני בכירים לשעבר, לשעברים, שהם מאוד פופולריים באולפנים ובכל מיני אירועי שבתרבות, אבל אין שום משמעות לאמירות שלהם כמו שיש משמעות לבן אדם שמכהן בתפקיד ציבורי וממשיך לקבל את המשכורת על חשבון הציבור. לכן, אני בצד השני של ההיסטוריה. אני חושב שפחות צריך להתייחס לאמירות של לשעברים ויותר להעניש על אמירות של אלה שהם בתפקיד כרגע ומשפיעים על הציבור שלהם באמירות שלהם. אבל בחזרה לחשש ממלחמת אזרחים. מה המשמעות של מלחמת אזרחים? אני מניח שכל אחד יכול לפתוח מילון, ויקיפדיה – היום זה יותר פשוט – ולקרוא את ההגדרות של מלחמת אזרחים. אז בלב מלחמת אזרחים תמיד אנחנו נמצא סכסוך פוליטי בלתי פתור. זאת ההגדרה הכי פשוטה למלחמת אזרחים. המאבק על השליטה, על המדינה או על המוסדות של המדינה, שזה בעיניי אותו דבר, כי אם אתה בא עם אג'נדה פוליטית ומנסה להשתלט על המדינה ועושה הכול בשביל להרוס את המוסדות של המדינה – המטרה שלך לבוא, ומה? לבנות מוסדות חדשים, או שהמוסדות האלה לא יופעלו ולא יבצעו את תפקידם. כמובן, יש עוד הגדרות של מלחמת אזרחים, כמו סכסוך אתני, דתי, אבל זה כבר כאשר מדובר במדינה שבה יש אזרחים אבל מעדות שונות או מלאומים שונים. זה לא המצב אצלנו, כי לב הוויכוח כרגע הוא בתוך האוכלוסייה היהודית. אנחנו לא מדברים על מלחמת אזרחים בין הישראלים לבין הפלסטינים או בין יהודים לשכנים שלנו. לא. החשש למלחמת אזרחים קיים קודם כול בחברה היהודית. וכמובן, אחר כך אפשר לדבר גם על הבעיות בחברה הערבית, שרבים מעלים אותן כמעט מדי יום. ואז אני שואל את עצמי, וגם אשמח אם אתם תשתתפו איתי במחשבות האלה: האם המלחמה או המאבק הזה יכולים להביא לשליטה מוחלטת במוסדות של המדינה, כמו צה"ל? האם אפשר להשתלט על צה"ל ולהגיד שאנחנו ניצחנו במלחמה הזאת או במאבק הזה? יש כאלה שיעירו לי ויגידו: אל תגיד "מלחמה", כי אנחנו לא במאבק מזוין. לא אשתמש במילה מלחמה, אני אגיד "מאבק אזרחי". האם אפשר להגיע לשליטה מוחלטת בצה"ל כאשר מדי יום, בזמן שצה"ל מנהל מלחמה בשבע זירות, אנחנו שומעים מתקפות חסרות רסן נגד הרמטכ"ל, נגד הפיקוד הצבאי, נגד בכירי הצבא, וממציאים כל מיני דברים – שהם באים להרוס את הצבא? אנחנו יודעים למה זה קורה. זה קורה בגלל שאף אחד לא רוצה לבוא ולהגיד – אני מדבר על הקואליציה: בואו נקים ועדת חקירה ממלכתית, בואו נבדוק מה קרה ב-7 באוקטובר, ובזה היינו אולי הופכים את הדף וממשיכים בחיים. זה לא קורה, אז עדיף לתקוף את הצבא, לתקוף את הרמטכ"ל, לתקוף את אלופי הפיקוד, לתקוף את המפקדים הבכירים. ומה אתם רוצים? להשתלט על צה"ל? מה המטרה של המאבק הזה כתוצאה מהניסיון הזה של מאבק אזרחי? אתם תשתלטו על צה"ל? לא, כי צה"ל צריך להיות צבא העם, מה לעשות? הצביעות חוגגת, כאשר אתם מצד אחד רוצים שאנשים יתגייסו לצבא, ומצד שני אתם מנסים לקדם חוק שפוטר חלק מהציבור מלהתגייס לצבא. אדוני היושב-ראש, השבוע עמד כאן על הדוכן השר המקשר דוד אמסלם, דודי אמסלם, וחזר פעם אחר פעם על טיעון שבעיניי הוא מופרך: אתם לא רוצים שהחרדים יתגייסו לצה"ל, משום שהחרדים לא ייעצרו בדרג פיקוד בינוני – הם ירצו להיות אלופי פיקוד, הם ירצו להיות רמטכ"ל, ואז אתם תגידו שזאת קטסטרופה. איזה טיעון מופרך ומטופש, סליחה שאני אומר את זה ככה. להפך, אני כן רוצה שכל אחד שמגיע לצבא יחלום להיות רמטכ"ל ויתקדם, ולא משנה מה יש לו על הראש, איפה הוא למד או מאיזה מגזר הוא הגיע. האם אפשר להשתלט, כתוצאה ממלחמת אזרחים, על המשטרה? משטרה – אפשר להשתלט? הרי מגויסים למשטרה מכל חלקי העם. אפשר להשתלט, כתוצאה ממלחמת אזרחים, על בית המשפט? אפשר לעשות רפורמה, אבל לא השתלטות. רפורמה במערכת המשפט זה דבר הכרחי. אני חושב – ואני אמרתי את זה הרבה פעמים, וגם אנחנו בישראל ביתנו אומרים את זה: חייבים לעשות רפורמה, אבל לא השתלטות על בית המשפט כתוצאה ממשפטו של ראש הממשלה נתניהו. כל החקירה הזאת מתנהלת כבר כמעט שבע שנים, שמונה שנים. מישהו בכלל זוכר שכתב אישום הוגש לפני ארבע שנים וחצי? מישהו זוכר מי הגיש את כתב האישום? בן אדם עם כיפה על הראש, שגדל במשפחה בית"רית, שמונה על ידי ראש הממשלה. אז איך אפשר לבוא ולהגיד שהוא זה שניסה להפיל את ממשלת הימין, כאשר היועץ המשפטי מנדלבליט היה בית"ריסט יותר מנתניהו ויותר ימני ממנו, וגם מונה על ידי נתניהו? האם אפשר להשתלט על השב"כ כתוצאה ממלחמת אזרחים? יושבים פה ועומדים פה ונואמים פה חברי כנסת שתוקפים את שירות הביטחון הכללי בלי הפסקה, כשאנשים בשב"כ מסכנים את החיים שלהם יום ולילה, כשחלק מהאנשים האלה עזבו הכול וירדו דרומה ב-7 באוקטובר ונהרגו. איך? אני לא מצליח להבין. אולי חסרים להם האינטראקציה והמידע שהם צריכים לקבל. הכי עצוב, שחלק מהאנשים האלה יושבים גם בוועדות סודיות, כמו ועדת החוץ והביטחון, והם שומעים ומודעים עם מה מתמודד השב"כ ועם מה מתמודדים אנשי שירות הביטחון הכללי. אני חושב שהמתקפות האלה הן לא רק מסוכנות, הן גם פושעות. זה פשע, פשוט פשע להגיע למצב שהמדינה שלנו מפולגת, שמערכות לא מתפקדות, שכל אחד שמגיע לשלטון חושב שהוא הגיע לנצח. אף אחד שמגיע לשלטון לא מגיע לנצח. תזכרו, אנשי הקואליציה, שמתישהו גם יהיו בחירות, וראש הממשלה זוכר היטב את 12 המנדטים ב-2006, זוכר היטב. והציבור גם ישאל את השאלות הקשות לקראת הבחירות הבאות. ודאי שאנחנו רוצים לקדם את זה כמה שיותר מהר, שיהיו בחירות, אבל תזכרו דבר אחד: אנחנו בדמוקרטיה, ואתם לא באתם לשלוט לנצח. אסור לכם להרוס את מוסדות המדינה. אסור להם להביא למצב שאנשים, אפילו אלה שהצביעו לכם, אומרים היום: אין לנו אמון במערכת המשפט. ברור שלא יהיה להם אמון במערכת המשפט כאשר ראש הממשלה מגיע ואומר: אכלו לי, שתו לי ורודפים אותי. מה יכול להגיד כל עבריין שמגיע ועומד לפני השופט? הוא יגיד: באיזו זכות אתם שופטים אותי בכלל? אני לא יודע אם אני גנבתי, רצחתי, הרבצתי או פשעתי. איזו זכות יש לכם בכלל לשפוט אותי? אני רואה בטלוויזיה, בלי לנקוב בשמות של ערוצים, שמערכת המשפט רקובה. אם ראש הממשלה שאני בחרתי בו אומר שהמערכת רקובה, מי אתם בכלל שתשפטו אותי? רק דמיינו לכם בראש איזו השלכה הרסנית יכולה להיות על עתיד המדינה, על עתיד המדינה. יש הרבה פתרונות, אנחנו מציעים אותם, ואני חושב שגם חלק מכם בקואליציה יודעים את הפתרונות האלה: צריך לכונן חוקה, צריך לעשות גיוס לכולם, צריך לשבת ולראות כיצד אנחנו מתניעים את הכלכלה אחרי תקופה כל כך קשה והמלחמה שעלתה לנו למעלה מ-117 מיליארד שקל. אבל תזכרו דבר אחד: אתם לא לנצח בשלטון. זה מה שאתם צריכים לזכור היום. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת שלי טלי מירון. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. ערב טוב לכולם. היום הוא היום ה-439 למלחמה, ויש לנו 100 חטופים וחטופות בעזה. ממש ברגעים אלה, בשעה האחרונה, המשפחה של מתן צנגאוקר מציינת את יום הולדתו ה-25 בבגין בתל אביב. הגיעו הרבה מאוד אנשים ונישאו שם נאומים מאוד מאוד מאוד מרגשים, ומכאן אנחנו שולחים גם חיזוק למשפחתו וחיבוק גדול – חבל שאני לא יכולה להיות שם איתם – אבל גם תפילה מאוד מאוד גדולה, של כולנו פה בבית הזה, אני בטוחה, קודם כול, כמו שאימו אמרה, שזה יהיה יום ההולדת האחרון שמישהו מהחטופים יציין בשבי, וכמובן יום ההולדת האחרון שמתן יציין בשבי. אנחנו כולנו מתפללים באמת לנס חנוכה לעם ישראל – שנראה אותם חזרה בבית וייכנסו לנו קצת אור ושמחה, ונחייך קצת, ונרגיש קצת אופטימיות ותקווה לעתיד, אחרי השנה הקשה כל כך כל כך הזאת. רציתי גם לציין שהיום בבוקר ברחבי הארץ הייתה לא בדיוק מחאה, אלא יותר חיזוק, של הנוער שלנו בנקודות שונות, בבתי ספר שונים, שיצאו והביעו מחאה – סליחה, הביעו תמיכה בהשבת החטופים. זו הייתה יוזמה מאוד מאוד יפה של בני נוער ברחבי כל הארץ. גם בית הספר של בתי בתל אביב עשה את זה, וזה מאוד מוערך וראוי לציון שהנוער שלנו לוקח יוזמה כזאת ושחשוב להם להעביר מסר – גם לנו בבית הזה – שהשבת החטופים היא משימה לאומית, היא לא משימה פוליטית בשום צורה שהיא, ואני רוצה לחזק אותם מכאן על זה ולהודות להם. אני רוצה לעבור לנושא המדובר, שדובר היום רבות בתקשורת, גם עכשיו – הדיון שנערך הבוקר בוועדת הכלכלה. כאמור, אני חברה בוועדה ונמצאת שם בכל הדיונים שקשורים במהפכת התקשורת של השר קרעי. באופן מאוד לא מפתיע השר קרעי פינה שוב את זמנו והגיע לוועדה. ובעוד אנחנו פותחים את הדיון בשעה מוקדמת של הבוקר – השר נכח בדיון. בתחילת הדיון חברי הכנסת המציעים עוד לא היו, אבל השר היה. זאת לא פעם ראשונה שזה קורה. אני אומרת שחברי הכנסת שהתחילו להגיש חקיקות פרטיות במהפכת התקשורת הם כמובן הפרוקסיס של השר כדי להעביר את החקיקה – איך לומר – החשוכה הזאת. אז היום השר קרעי הביא לנו לדיון את עיקרי המהפכה שלו בדף מאוד יפה, מנוילן, והוא חילק לנו מסביב לשולחן, כאילו אם זה מוגש לנו נורא נורא יפה ומנוילן, אז זה גם חבילה טובה ומהפכה טובה. וכמובן, חתום למטה: ביחד ננצח. רק שבמהלך הדיון השר עסק בעיקר בהסתה, פחות ב"ביחד ננצח". היום ישבנו עם הרבה מאוד גורמי תקשורת מסביב לשולחן, ושמענו גם אותם בהקשר הזה. ואני רוצה לחזור שוב על דברים שכבר אמרתי פה בהקשר של החקיקה של השר קרעי. השר קרעי לא מצליח להביא את הרפורמה – או קורא לה רפורמה – בחקיקה ממשלתית. משרד המשפטים מתנגד. אין אפשרות להביא את זה בחקיקה ממשלתית, אז מה יותר טוב מלקחת בובות על חוט, וטיפין-טיפין, בשיטת הסלמי המוכרת לנו מההפיכה המשטרית, להעביר לנו את מהפכת התקשורת. אני מניחה שכולם פה כבר שמעו על החוק להטבות לערוץ 14 – ישבתי שעות רבות בוועדה בנושא הזה; על החוק להפרטת/סגירת התאגיד, כי כולנו מבינים שזו סגירת התאגיד; על החוק לפיקוח על תקציב התאגיד; על החוק לרדיו אזורי; על החוק לשינוי שיטת הרייטינג; וכמובן, בעתיד השר מתכנן לנו את חוק השידורים ועוד ועוד ועוד, אני מניחה שיצוצו עוד חקיקות כאלה כפטריות אחרי הגשם. שוב, אני חוזרת, הרבה פעמים חברי הכנסת המציעים אפילו לא מגיעים לדיון על החוק של עצמם, שזה באמת – מהמקפצה. וכל המטרה של ההפיכה הזאת, של החקיקה הזאת בחתיכות של השר קרעי, היא חד-משמעית אחת, פשוטה: פשוט מאוד לרסק את חופש הביטוי במדינת ישראל, להצר את צעדיהם של כלי התקשורת, ללחוץ עליהם גם במנגנונים כלכליים על מנת שהערוצים יהיו תלויים בשלטון, כך שכדי לשדר ולקבל תקציבים והטבות מהשלטון הם יצטרכו להגיד מה שהשלטון רוצה שהם יגידו, כמו שקורה באיזה ערוץ מסוים שכולנו מכירים; וכמובן שסגירת התאגיד, היא הערוץ הראשון, שהוא עוסק בזה, אבל שלא תהיה אי-הבנה, מייד אחריו יגיעו גם הערוצים המסחריים האחרים. שלא תהיה לאף אחד אי-הבנה ויחשוב שזה ידלג על מישהו. ואז, בשלב מסוים – קודם כול, אני חייבת לציין שהשופט מלצר, שהוזמן על ידי חבר הכנסת ביטן, יו"ר הוועדה, דיבר באמת דברי טעם וסיכם את זה בצורה מופלאה. אני ממליצה לכולם לצפות בזה, בפרוטוקול של הוועדה. בשלב מסוים דיברתי אל השר קרעי ואמרתי לו שאנחנו מבינים בדיוק מה הוא עושה – הוא רוצה לרסק את חופש הביטוי, הוא רוצה לרסק את יסודות הדמוקרטיה, כפי שהם עושים בכל התחומים. אמרתי לו: האם אתה יודע שחבר הכנסת ביטן קיבל בדיוק מכתב שהגשת המועמדות שלנו לאירוויזיון בסכנה, כי ברגע שסוגרים את התאגיד, לא ניתן להגיש מועמדות לאירוויזיון? ואז הוא ענה לי: אוי אוי אוי, למה צריך אירוויזיון? חבורה של אנטישמים וכו' וכו'. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מדבר כמו ינון מגל. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש. קודם כול הוא מחקה את ינון מגל, כנראה. אולי הם מחליפים יחד דפי מסרים, אני לא יודעת, כנראה יש להם איזו שפה משותפת. אבל באמת, הבורות והחושך הזה שהוא מביא. אם יש דבר שאפשר להתגאות בו בשנים האחרונות – תראו איזה יופי, מה עשתה לנו עדן בשנה שעברה באירוויזיון. באמת, תוך כדי מלחמה כל כך קשה, כל העולם נגדנו, עמדה שם באומץ, ייצגה את ישראל בכבוד, עשתה לנו כבוד. האירוויזיון הוא תחרות שמציגה את ישראל בעולם כמדינה ליברלית, מדינה מערבית, מדינה שוחרת תרבות, ערכים שהם כאילו כלום ושום דבר בעיני השר קרעי. מי צריך תרבות? מי צריך ליברליות? מי צריך דמוקרטיה? אפשר לפסול את זה כאילו זה כלום ושום דבר. ולא נדבר על זה שהגענו להישגים באירוויזיון במהלך השנים, הישגים מופלאים, ואירחנו את האירוויזיון פה, וזה הביא לפה כמות תיירים מטורפת וחשיפה לישראל, וכל כך הרבה דברים טובים קרו לנו בעקבות זאת. אבל בוא נמחק את זה כאילו זה כלום ושום דבר. ונוסף על זה, הוא הסביר לנו לגבי החקיקה, שהוא חושב שהיא כל כך מצוינת, שזה גם יחסוך כסף, בגלל הכסף שמושקע בתאגיד. ואני אומרת: תגידו, אתם רציניים? אתם מעיזים לדבר איתנו על תקציב? בזמן שיש 5.4 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים אתם מדברים איתנו על תקציב התאגיד? אתם לא מתביישים? לא סגרתם משרד מיותר אחד, היו כל כך הרבה הצהרות, נסגור, נסגור, נעשה, נצטמצם – אחד לא סגרתם; על הכספים הקואליציוניים אתם לא מוותרים, אתם רק מוסיפים לתקציב הזה, ואתם באים אלינו ומדברים איתנו על תקציב התאגיד? מה נגיד. זה היה פרק נוסף בהפיכה התקשורתית. יהיו פרקים בהמשך. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה, גברתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעות האלה ממש מתקיימת ישיבה במשרד הביטחון בין שר האוצר לראשי הצבא בעניין חוק ההשתמטות – הממשלה מתכננת לקדם את חוק ההשתמטות. למרבה הצער, בשעת מלחמה המטרה של הקואליציה היא לגבש חוק שמטרתו העיקרית היא לשמר את הקואליציה. אבל הבעיה העיקרית של מדינת ישראל היא שחסרים עשרות אלפי משרתים בצה"ל. עוד זה מדבר וזה בא, אנחנו כבר 14 חודשים במלחמה בשבע חזיתות, שהפכה להיות מלחמה בשמונה חזיתות. הגבול המזרחי עם ירדן מחייב עיבוי, שכבר גבה בניין כוח של אוגדה לגבול המזרחי – וזה כמובן מחייב כוח אדם; בסוריה מצאנו את עצמנו שצה"ל נדרש לשהות באזור החיץ ובחרמון הסורי עד סוף שנת 2025; כידוע לכולם, גם עוטף עזה וגם גבול לבנון מחייבים עיבוי של כוחות כתנאי להשבת התושבים, גם לעזה וגם לגליל וליישובי קו העימות. כפי שכל הציבור הישראלי מרגיש, המילואימניקים נאנקים תחת העומס והשחיקה. בשנה החולפת, או יותר נכון ב-14 החודשים שחלפו, אנשי המילואים נדרשו ל-300 ימי מילואים ויותר. זה פגע בכלכלה, זה פגע במשק, זה פגע במשפחות. בהסתכלות קדימה, מדובר על גרף תעסוקה שהולך לגבות מכל איש מילואים 70 ימי מילואים בשנה במקרה הטוב. שירות הסדיר של חיילי הסדיר שלנו, שרק לאחרונה קוצר ל-30 חודש – מדברים כבר על הארכה שלו ל-36 חודשים. מה שברור לכולם זה שמדובר בכלים שלובים: אם פוטרים ציבור מסוים משירות, זה אוטומטית משליך על ציבור אחר, שזה ציבור משרתי המילואים, שאף הוא כולל רק 4.4% מהאוכלוסייה, ומקרין על ציבור משרתי הסדיר. זאת אומרת, הדבר המתבקש, קודם כול, זה להסתכל על כל סוגיית צורכי כוח האדם בצה"ל. אני מזכירה לכולם שלמרבה הצער נגרעו 6,000 חיילים מהסד"כ עקב פציעות ועקב המחיר הכבד שהמלחמה גובה. רק היום ציינו יום למען הנכים והפצועים, וכמובן גם נפגעי פעולות איבה. היום הזה מדבר על כך שחלה עלייה מ-60,000 פצועים ל-75,000 פצועים, זאת אומרת, גדלנו ב-20% בהיקף הפצועים בפחות משנה. שימו לב למחירים הכבדים שהמלחמה הזו גובה. זאת אומרת שיש לנו באמת לא רק הזדמנות אלא חובה היסטורית לשנות את המציאות, כי יש באמת פערי כוח אדם קשים שאי-אפשר כבר לשאת אותם. על פי משרד האוצר, וגם על פי ניתוח של כלכלן של ה-BDO, מדובר על כך שאם נגייס 10,000 חרדים בשנה, נחסוך למשק 8.5 מיליארד בשנה. זה נתון אסטרונומי. אני בטוחה, חברי חבר הכנסת חמד עמאר, שאתה חבר בוועדת כספים, שיש לך יכולת להסתכל ולהגיד לי על צרכים למכביר שהיינו יכולים לשאת אם היינו חוסכים 8.5 מיליארד למשק. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא היינו עושים את הגזרות, מה שעושים עכשיו – – – << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הגזרות היו מתבטלות, קודם כול. אז באמת, ממשלה – קואליציה שהייתה רוצה באמת בניקיון כפיים לפתור את המציאות, לפתור את צורכי השעה, לפתור את הבעיה הכלכלית הקשה הזו שהמשק נקלע אליה, הייתה קודם כול מסתכלת על הפוטנציאל ומפגישה אותו עם צרכים. לצערי, זה לא כך. אבל אני רוצה מילה אחת לקברניטי הצבא שיושבים עכשיו בהתייעצות אצל ישראל כץ. אני רוצה לומר להם דבר אחד: אתם קודם כול צריכים להסתכל על הצרכים ולהצביע עליהם. כל סוגיית הגיוס או האי-גיוס או ההשתמטות או פוטנציאל המתגייסים החרדים בשנה זה לא נושא שהצבא צריך לתת עליו את הדעת. הצבא צריך להגיד: חסר לי כך וכך כוח אדם, כפי שהוא יודע לבוא ולהצביע בוועדת החוץ והביטחון על צורכי התקציב שלו לטובת בניין כוח בהיבטים של אמל"ח, בהיבטים של התחמשות, בכל הדברים הנוספים האלה שמובאים לפתחנו. כך צריכה להיות עמדת הצבא – מה הצבא צריך, לא מה הציבור החרדי יכול לגייס. הדיון של הצבא חייב להיות קודם כול על הצרכים, והשאלה שצריכה להיות מובאת לפתחה של ועדת החוץ והביטחון – שאגב, מחכה בציפייה רבה לדון בהצעת חוק שתובא לפתחה – זה קודם כול מה צריך, מה צריך כדי באמת לענות על צורכי הביטחון ועל המציאות הגיאופוליטית שאליה נקלענו. אני רוצה בהקשר הזה לומר לכולם: תראו, אנחנו נמצאים במצב שיש לנו באמת השתנות של המציאות במזרח התיכון. לא ייתכן שאנחנו נמשיך להסתכל דרך החור של הקשית. לא ייתכן שאנחנו לא נבין דבר אחד – שאם לא נהיה כולנו ביחד מתחת לאלונקה, פשוט לא נתקיים. המלחמה הזו, שהיא מעין מלחמה קיומית, הוכיחה לנו דבר אחד: הצורך המבצעי חייב לפגוש בסוף מדינה וחוק שנותן את הצרכים לצורך המבצעי. לא ייתכן שנסתפק או נמשיך לקיים את הסיטואציה המעוותת הזאת שבצד אחד יש פה ציבור שנאנק תחת העומס, כולל אגב ציבור שהוא דתי-לאומי, שגם הם יודעים מה זה ספרא ומה זה סיפא, מה זה ללמוד תורה ומה זה להתגייס לצבא. כך אחינו החרדים צריכים להבין שהגיעה העת, הגיעה השעה, שכולנו נהיה ביחד מתחת לאלונקה. וקואליציה ששמה על כף המאזניים את חוק ההשתמטות אל מול שרידות הקואליציה בשעת מלחמה זה דבר בזוי, זה דבר שאתם יודעים מה? אני מציעה שתשאלו את עצמכם איך אתם מסתכלים בלבן של העיניים של כל הלוחמים שעד לרגע זה מחרפים את נפשם למעננו ואיך אתם מסבירים להם מציאות שהם טובים בשביל להילחם ואחרים טובים בשביל ללמוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת בליאק, בבקשה, אדוני. עשר דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, חברת כנסת מהקואליציה, מהליכוד, התראיינה לפני כמה ימים לתחנת רדיו שאינה תחנה מסחרית, והתבקשה לנקוב בהישג אחד, הישג אחד של הממשלה. תשובתה הייתה: יש הרבה. מדוע לדעתכם היא השתמשה במילה "הרבה"? כי "הרבה" זה לא מספר. לו אותה חברת כנסת הייתה גולשת למספרים, ובנוסף בוחרת לומר את האמת – שגם זה לא קורה הרבה בקואליציה – היא הייתה משתמשת במספר אפס. אפס, כי אין הישגים לממשלה, רק כישלונות שגרמו לאסונות. אבל היא בחרה במילה "הרבה", כי "הרבה" זה לא מספר, ולממשלה הזאת יש בעיה עם מספרים. לכן, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על מספרים. מחר, כמו בכל יום בשבועות האחרונים, יהיו כמה דיונים בוועדת הכספים. אנחנו בכל זאת בתקופה של התקציב או תקציבים, כל יום משהו חדש. בשעה 12:00 יחל הדיון על העברות תקציביות. אתם יודעים, מאות מיליוני שקלים יעופו בין המשרדים ובין הסעיפים. זה קורה כמעט כל שבוע. בין היתר, הוועדה צפויה לדון בהעברת 151 מיליון שקלים למשרד התפוצות של השר שיקלי, 151 מיליון שקלים, ושימו לב, 16 וחצי תקנים, למטרה חשובה מאוד: לחיזוק הזהות היהודית בקהילות בחו"ל. אתם תשאלו אותי, ובצדק: מה הבעיה? האם אתה נגד זהות יהודית? ודאי שאני בעד. האם אתה נגד הקשר עם הקהילות בחו"ל? ברור שאני בעד הקשר עם הקהילות בחו"ל. זה לגמרי ברור. אז מה הבעיה? הבעיה היא בסדרי העדיפויות. אתם יודעים, אנחנו במלחמה כבר מעל 14 חודשים. יש לנו עדיין עשרות אלפי אנשים שפונו מהבתים שלהם; יש לנו מאות אלפי מילואימניקים שעשו 150, 200, 250, 300 ימים, שהעסקים שלהם בקריסה והמשפחות שלהם במצוקה; יש לנו ענפים שלמים בכלכלה, בתיירות, בכנסים, בתערוכות, עסקים קטנים, ששנה שלמה אין להם הכנסות, ופעם אחר פעם שר האוצר אומר לנו שאין כסף. אין כסף לכולם. אנחנו בגירעון שמתקרב השנה ל-8%. גם בשנה הבאה הוא צפוי להיות בהיקפים לא קטנים. אז מה זה הדבר הזה? מה זה 151 מיליון שקל למשרד התפוצות? אולי בכלל הסיבה היא שחשוב לרצות את השר המיותר ולתגמל אותו על הטקסטים המטורללים שהוא מפיץ ברשתות? אינני יודע. כך או אחרת, המהלך המשונה הזה יעלה לדיון מחר, ונצטרך לברר מה הפשר של בקשת האוצר. אתם תגידו: 151 מיליון שקלים זה כסף קטן, ודאי מול העלויות האדירות של המלחמה. שר האוצר כבר 14 חודשים מספר לנו את הסיפור הזה, שזה כסף קטן וזה כסף קטן, וקואליציוני זה קטן, ומשרדים זה קטן – הכול כסף קטן מול על העלויות העצומות של המלחמה. ובינתיים, מיליארדים, מיליארדים של שקלים עפים לא לצורכי מלחמה – לכספים קואליציוניים, למשרד המורשת, למשרד המסורת, למשרד התפוצות, למשרד ההתיישבות, למשרד לשיתוף פעולה אזורי, ללשכות של סגני שרים; עכשיו יש לנו גם שר המינהלות, המצאה חדשה. לא חסר, מיליארדים רבים. כמה? בואו נראה כמה. הינה, עכשיו הגיע הזמן לשלם את המחיר של ההפקרות הפיסקלית בתקציב 2025. האוצר מדבר על תוכנית התכנסות של 37 מיליארד שקלים כדי להגיע ליעד הגירעון שהוא הציב לעצמו, 4.4%. הוא לא יעמוד ביעד הזה, אבל נניח, 37 מיליארד שקלים לתוכנית ההתכנסות, מתוכם בגס 20 מיליארד שקלים מיסים – מיסים, מיסים, מיסים – ישירות מהכיס של הציבור, מאותם אזרחים שעובדים, משרתים במילואים, משלמים מיסים, אז הם ישלמו יותר, הרבה יותר. לפי ההערכות, כל משפחה עובדת בישראל בשנה הבאה הולכת לשלם רק על מיסים חדשים בין 1,000 ל-2,000 שקל בחודש. אומרים לנו בממשלה שאין ברירה, זה מה שיש. פעם אחר פעם אנחנו שומעים את זה מנציגי הממשלה בוועדת הכספים: זה מה שיש. ועכשיו אני אוכיח לכם בארבע הדקות שנשארו לי, במספרים ממש, במספרים, שהממשלה הזאת לא אוהבת שיש מה לעשות. ויש ברירה. שימו לב, הכספים הקואליציוניים: 2023 – בסביבות 5 מיליארד שקלים; 2024 – בסביבות 5 מיליארד שקלים; לפי הערכות, 2025 – גם בסביבות 5 מיליארד שקלים. הגענו בשלוש השנים ל-15 מיליארד שקלים, 15 מיליארד שקלים על חשבון הכספים הקואליציוניים. המשרדים המיותרים – יש כל מיני הערכות לגבי זה, אני אקח הערכה שמרנית: אפשר לחסוך 2 מיליארד שקלים על חשבון סגירת בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. 2023, 2024, 2025 – בסך הכול 6 מיליארד שקלים. עכשיו בואו נחזור שנייה לתקופה שלפני המלחמה. לפני המלחמה, הכנסות המדינה קרסו ב-10 מיליארד שקלים כתוצאה ישירה מההפיכה המשפטית המופרעת של רוטמן ולוין. 15 מיליארד שקלים הכספים הקואליציוניים, 6 מיליארד שקלים סגירת משרדים מיותרים, 10 מיליארד שקלים קריסת הכנסות המדינה לפני המלחמה – הגענו ל-31 מיליארד שקלים, 31 מיליארד שקלים שבוזבזו סתם. סתם. ועכשיו הם מעלים מיסים ועכשיו הם מקפיאים מדרגות מס הכנסה ומקפיאים את גובה נקודות הזיכוי למס, מעלים ב-1% את מס ערך מוסף, וביטוח לאומי ומס בריאות וארנונה וחשמל ומים, ומקצצים בתוכניות הפנסיה של 124,000 גמלאים. והם אומרים לנו: אין ברירה, זה מה שיש. זה מה שיש. חבורה של מושחתים. היה אפשר למנוע את זה רק אם הייתה כאן ממשלה מתפקדת. היה אפשר להתנהל לפני המלחמה בצורה אחרת, ודאי אחרי פרוץ המלחמה הייתה חובה להתנהל אחרת, להפנים את גודל האירוע, להתנהל בצורה אחראית, עם גירעון סביר, עם פחות הורדות דירוג האשראי, שזה אומר להקטין את עלויות החוב, בלי השתוללות בכספים הפוליטיים ולא לפגוע בציבור, באותו ציבור שעובד, שמשרת, שמשלם מיסים. אגב, כמעט שכחתי. אתם זוכרים, הגענו ל-31 מיליארד שקלים שבוזבזו סתם; יש עוד לפחות, לפחות, לפחות 9 מיליארד שקלים שהיה אפשר לחסוך אם היו מגייסים את החרדים בתחילת המלחמה. 9 מיליארד שקלים. 31 מיליארד שקלים יחד עם 9 מיליארד שקלים – 40 מיליארד שקלים. זה פי שניים, פי שניים מ-20 מיליארד שקלים, מהמיסים שמטילים עכשיו, מהגזרות שמטילים עכשיו על הציבור סתם. היה אפשר למנוע את זה. ועכשיו החבורה הכושלת הזאת אומרת לנו: אין ברירה. אתם יודעים, חבריי חברי הכנסת, בכדורגל יש ביטוי "הסרחתם את הדשא", אבל במקרה של הממשלה הזאת גם הדשא לא נשאר, רק אדמה חרוכה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מוכרח להודות שאני לא מכיר את הביטוי הזה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> למדת משהו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב, למדתי משהו. חבר הכנסת עטאונה, בבקשה, אדוני. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו דנים בהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה. אני חושב שכשבאים לתקן פקודה, במיוחד במס הכנסה, התיקון צריך להיות לתכלית ראויה. התיקון בפקודת מס הכנסה צריך לבוא להיטיב עם מי שמגיע לו לפי מדרג סוציו-אקונומי וכלכלי, מה עוד שתיקון, במובן מסוים, הוא גם צריך לבוא לתקן עוולות. התיקון שאני מדבר עליו, שהיה צריך להביא אותו – ואני כבר שנתיים בכנסת הגשתי בעניין תיקון פקודת מס הכנסה, סעיף 11, שתי הצעות חוק, שלצערי הרב לא מצאו לנכון לקדם אותן בקואליציה הזו. תיקון מס' 11 בפקודת מס הכנסה מדבר על יישובים מוטבים שזכאים להטבה והנחה במס הכנסה, ויש רשימה מאוד מאוד ארוכה, מהצפון עד לדרום – גם ערבים, גם יהודים, גם גליל, גם נגב, גם מרכז – אבל משום מה, ברשימה הזו, שיש בה קריטריונים איזה יישוב זכאי להטבה של נקודות בזיכוי מס, ויש רשימה ויש קריטריונים שתושב – מרכז החיים שלו צריך להיות לפחות שנה באותו יישוב, וצריך להיות יישוב עירוני. כולנו יודעים שבנגב יש כ-100,000 תושבים שחיים בכפרים לא מוכרים, שאין להם מעמד סטטוטורי, וכשבאו לתת את ההטבה של זיכוי במס והטבה במס באחוזים שונים – זה מתחיל מ-7% עד 20% לפי המצב הסוציו-אקונומי של כל יישוב – היישובים הבדואיים הלא-מוכרים לא מופיעים שם. ולמה הם לא מופיעים? כי המדינה לא מכירה ביישובים האלה משנת 48' עד היום. ב-1974 באה המדינה עצמה, בתקנה 6 למשרד הפנים, והיא קבעה שבדואים בנגב בכפרים הלא-מוכרים יכולים לרשום את המען שלהם בשבט, עם ציון הנפה וגם המחוז שהם נמצאים בו. ולכן, משרד הפנים קבע שיש מען, שיש כתובת, שאנשים גרים שם. האנשים האלה משום מה לא נכללים בהטבות המס. ואם מביאים תיקון היום – התיקון לפקודת המס צריך לכלול בראש ובראשונה את התושבים הבדואים בכפרים הלא-מוכרים, הרשומים בכתובת של שבט. הם נמצאים באשכול סוציו-אקונומי 1, הכי נמוך, הכי חלש בין כל האוכלוסיות לפי כל הנתונים. לאורך שנים האוכלוסייה הזו שילמה מחיר בכל תחומי החיים, ובכל תחומי החיים נמנע מהם כל שירות, והכול בשביל דבר אחד – כדי ללחוץ על האנשים האלה לעבור ליישובים. אבל אלה יישובים שנמצאים מלפני קום המדינה, שעל המדינה להכיר בהם. אבל עד להכרה הם חיים שם כל החיים שלהם לא לפי הקריטריון של שנה שמרכז החיים שלהם במקום הזה. הם כל הזמן חיו במקום הזה, הם נמצאים בצמוד ליישובים שיש להם זכאות להנחה במס הכנסה, ולכן הגיע הזמן לתקן את העוול ההיסטורי בהקשר הזה של הטבות במס הכנסה לתושבי הכפרים הלא-מוכרים בנגב, הרשומים לפי בקשת משרד הפנים במען של שבטים בנגב. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת פורר, בבקשה, אדוני. << דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו נמצאים פה בדיון מעמיק על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, אבל בזמן שאנחנו נמצאים פה, צריך לזכור מה עוברת כל משפחה ישראלית. אגב, זה נוגע מאוד לך, אדוני השר, שר החקלאות, שאחראי לחלק נכבד מהסל הבסיסי שאזרחי ישראל צורכים בסופר. משפחה ישראלית במדינת ישראל היום עובדת קשה יותר מאי פעם, אבל סל הקניות שלה התייקר ב-600 שקלים בחודש. אני לא יודע למי מכם יוצא לעשות את הקניות בסופר. מי שיוצא לו יודע את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני. << דובר_המשך >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז אתה יודע את זה היטב. אני, כמי שעושה את הקניות באינטרנט, אז זו הפררוגטיבה שלי. אגב, ככה אתה גם מכיר טוב את המחירים, כי אתה כל הזמן עוקב אחרי המחירים. מה שאני קניתי לפני שנתיים ב-800 שקל בקנייה – היום אני משלם 1,200. אלה המספרים בערך. אני לא משפחה ממוצעת, אבל משפחה ממוצעת בתחשיבים שעושים, משלמת סדר גודל של 600 שקל יותר בחודש. זה הרבה מאוד כסף, וזה הרבה מאוד כסף כשאני מסתכל על מה הביאו בחוק ההסדרים הזה ומה הביאו בתקציב הזה למשפחות הישראליות. מה הבשורה של הממשלה הזאת? הממשלה הזאת הוסיפה לכל משפחה עוד עלויות בסדר גודל של עוד 600 שקל בחודש, והמיסים בהקפאת מדרגות המס בביטוח לאומי – כשאתה סוכם בסוף את כל הדברים האלה למשפחה ממוצעת – 1% מע"מ – כשאתה סוכם את זה למשפחה ממוצעת שמרוויחה שכר ממוצע במשק, אתה מגלה שחוץ מזה משלמים עוד 600 שקל מיסים בחודש. עכשיו, אנחנו במצב שבהחלט מחייב התכנסות. מחייב התכנסות. מדינת ישראל נמצאת במלחמה, המלחמה הזאת גובה מחירים ביטחוניים, התקציב כולו משועבד לתקציב הביטחון – כולנו יחד תחת האלונקה; סליחה, לא כולנו, רק חלק מאיתנו, מסתבר. רק החלק שעובד ומשלם מיסים נמצא מתחת לאלונקה הכלכלית, ורק החלק שמשרת בצבא ועושה מילואים נמצא מתחת לאלונקה הביטחונית. לא נעים לי להגיד. כן, בדרך כלל זה עוד טוב – 7,600 שקל בשנה לכל משפחה ענייה בשנת 2026 – כותרת שהראה לי חבר הכנסת לוי. בדרך כלל אלה אותם אנשים, אותם האנשים שעושים מילואים הם גם בדרך כלל האנשים שעובדים ומשלמים מיסים. אבל אני אומר: שמע, נגזר גורלנו. חבר הכנסת לוי, אדוני השר דיכטר, נגזר גורלנו. אנחנו במצב כלכלי קשה, אנחנו במציאות כלכלית קשה – צריך לשלם יותר. מעלים מיסים, עוד 9.2 מיליארד שקל מיסים. אבל לצד המיסים האלה שהממשלה באה וגובה, היא מכניסה ולוקחת 5.4 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים. זאת אומרת שאם הייתם מוותרים על הכספים הקואליציוניים שלכם, הייתם חוסכים על כל שקל מיסים 60 אגורות למשפחה. במקום שמשפחה תשלם 600 שקל, היא תשלם 240 שקל. אבל לא, את זה אתם לא יכולים לעשות, כי אתם גובים עוד 9 מיליארד שקל מיסים כדי לממן את ה-5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. עוד 9.2 מיליארד שקל מיסים כדי לממן עוד 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. כל שקל שאזרח ישראלי ישלם, 60 אגורות ילכו כדי לשלם את מה שקורה פה, מסביב לשולחן הריק הזה, שאפילו לא טורח להגיע לדיוני התקציב האלה, כל מיני שרים מומצאים עם משרדים מומצאים. תמציאו לכם שרים ותמציאו משרדים ותמציאו תפקידים – אבל לתוך השרים האלה והמשרדים המומצאים האלה אתם יוצרים ויוצקים תקציבים לרשות לפיתוח המגזר החרדי ולרשות לזהות יהודית ולמשרד למורשת ולמשרד למסורת ולמשרד למסורת של המורשת והמורשת של המסורת – העיקר שיהיה על מה לבזבז 5.4 מיליארד שקל. אתם לא מתביישים? אני באמת שואל אתכם. אתם לא מתביישים לבוא לבניין הזה, להכניס את היד לכיס של אזרחי ישראל, לקחת להם עוד 600 שקל בחודש בשביל לממן את הצרכים הפוליטיים שלהם? אתם לוקחים כסף לצורכי הביטחון – אנחנו מבינים; אתם לוקחים כסף לצורכי ההתעצמות של מדינת ישראל – אנחנו מבינים. אבל ריבונו של עולם, אתם לוקחים אוכל מהפיות של האנשים כדי להאכיל את הממשלה. הממשלה הזאת הופכת להיות שמנה יותר ויותר והציבור נהיה יותר ויותר רזה, ולא כי הוא עושה דיאטה והוא רוצה להיות בריא – הוא נהיה רזה כי אין לו מה לאכול; כי משפחה בקושי גמרה את החודש וסל הקניות שלה התייקר ב-600 שקל, כי אתם לא עושים את העבודה שלכם ולא פותחים את השוק לתחרות ולא מורידים מחירים – אתם לוקחים להם עוד 600 שקל מיסים כדי לממן את כל המפעל ג'ובים שלכם. אז אני באמת אומר לכם: חברי הכנסת, אדוני השר, זה עוד לא מאוחר. אחת מהשתיים – או שתוותרו על הכספים הקואליציוניים – אתם כנראה לא מוכנים לעשות את זה – או שתוותרו על העלאת המיסים הזאת, כי לא יכול להיות שיש לכם כזאת חוצפה, אחרי השנה הקשה הזאת של אזרחי ישראל, עוד להכניס להם את היד לכיס ולקחת להם כסף כדי לממן את הגחמות הפוליטיות שלכם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת בן ארי. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, כנסת נכבדה – אגב, אדוני היושב בראש, יש עליך כתבה ב-12 עכשיו, אני לא יודעת אם ראית – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני פה, איך אני אראה? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ישלחו אליך קיצור – על בני המקום, משהו כזה? זה ארגון כזה? לא יודעת, שישלחו לך לינק לכתבה, כמו שאומרים. אני צפיתי. אתה נראה מאוד צעיר שם, דרך אגב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תראי מה שנתיים פה עושות. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, אתה נראה מאוד צעיר. לקח לי שתי דקות להבין שזה אתה, אבל – חנוך מלביצקי, חנוך מלביצקי. תראה את הכתבה, זה לא – אבל תראה. משהו על הליכוד וזה, נראה לי שעוד חברים בליכוד יתעניינו בך ובכתבה. אז שישלחו לך לינק. שמחתי לעזור לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אני צריך לשלוח פרחים למי שעשה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בזמן שאתה יושב פה, אני נותנת לך מידע פנים. אבל חנוך, לא באתי לפה כדי לדבר עליך, אני מניחה שתשמח לדעת את זה, אלא הגעתי לדבר – הרי אנחנו מדברים על תקציב מדינה, נכון? זו הסיבה שהתכנסנו, זה על תקציב המדינה. אז אם אנחנו מדברים על תקציב המדינה, אני רוצה לדבר איתכם על בזבוז כספי ציבור. כשמדברים על בזבוז כספי ציבור – מטי, מטי, אני מדברת על בזבוז כספי ציבור, ואת מומחית באיך לחסוך כספי ציבור, אז נראה לי שאת רוצה לשמוע שנייה על בזבוז כספי ציבור, נכון? אז אם אנחנו עוסקים בכספי הציבור, איך לא נדבר על השרה המעופפת, הלוא היא השרה מירי רגב. מירי מעדיפה כלי תחבורה – המטוס. מכל כלי התחבורה שעליהם היא אמונה, מירי שלנו מעדיפה את המטוס. מירי נסעה בשנה האחרונה למדינות מדהימות: גיאורגיה, מרוקו, צרפת, הודו, סרי לנקה, מקסיקו, יוון והונגריה. בשנה הקשה ביותר למדינת ישראל חברת הקבינט הייתה בחו"ל. אם מצופפים את כל הימים – יותר מחודש, בעלות של למעלה ממיליון שקל. זה לא כולל, כמובן, את ההוצאות של המאבטחים, האש"ל של המאבטחים, הלינה. זה, יעני, על הדרך. המיליון זה הכסף שלה ושל האנטוראז', מה שנקרא בשפת העם, הפמליה. אני גם חייבת לתת את הקרדיט על הנתונים האלה לתנועה לחופש המידע, שכמובן עתרה לבג"ץ, וכמובן רק בזכות העתירה קיבלו את הנתונים. חצי שנה לקח לה לפרסם את הנתונים. קודם כול, נראה לי שהצוות של מירי רואה עולם. מה שנקרא, תישארו איתי, "תראי עולם" – מכירה את זה? << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> כמה מדינות בסך הכול? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סך הכול יש לנו שבע מדינות בשנה האחרונה, אבל אי-אפשר להתעלם ממדינה קטנה ונחמדה שאליה היא נסעה בנובמבר לוועידת האקלים, הלוא היא – אתה יודע איפה זה היה? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> אזרבייג'ן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אזרבייג'ן. יפה מאוד, מטי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> בבאקו. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה קשורה שרת התחבורה לוועידת האקלים באזרבייג'ן? << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> לספר לך? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תספרי לי. << קריאה >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << קריאה >> המכון המטאורולוגי. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> יפה. הלכה וחיפשה מירי איך אפשר לנסוע לאזרבייג'ן במה שנקרא אירוע הכול כלול, all included: מאבטחים, טיסות, ביזנס, מלון, דודו, כמובן – דודו נוסע איתה לכל מקום – מצאה את באקו. עלתה השרה, לקחה את מיטלטליה, לקחה את עוזריה ונסעה לוועידת האקלים. מה היא עשתה שם, אני לא יודעת. אבל בואו נדבר על הונגריה. זוכרים, חנות התכשיטים, הריאיון אצל קלמן וליברמן? אני לא כל כך זוכרת אם הייתי בקבינט, גזרו תמונה שלי והדביקו לי חנות תכשיטים – שמעתם את זה? אז אתם לא תאמינו. מסתבר שבהונגריה היא הייתה בכנס לא של תחבורה, אלא כנס העצמה. מי עלה בזום ממקום מושבו ממיאמי? יאיר נתניהו. ידעת על זה? אז מסתבר – היא הרי הלכה ואמרה שהיא ישבה עם ההוא שיביא טיסות. איך אומרים? כלאם פאדי. אין שום טיסות. שום חברה אירופית לא חזרה, אבל מירי נסעה להיות בכנס לטובת מדינת ישראל עם הגולה ממיאמי שעלה בזום. כן, חברים, על זה אתם משלמים. על מירי שמעדיפה מטוס, שאוהבת להסתובב עם פמליה, ומה שנקרא העבודה שלה, היא פחות מתעניינת בה. מילה אחת על הנסיעה שלה לפני המלחמה. גם את זה אתה לא יודע, קינלי, אבל מירי טסה למקסיקו ב-26 בספטמבר 2023. אתה יודע מתי היא חזרה לארץ? אחרי 13 יום, ב-8 באוקטובר. זאת אומרת, יכול להיות שהיא הייתה נשארת, בכל זאת מקסיקו ארץ טרופית יפה, כמו שאומרים. גם אני הייתי במקסיקו, כמובן על חשבוני, לא על חשבונך, מטי. אבל לצערה התחילה המלחמה, ואחרי 13 יום חזרה השרה ממקסיקו לישראל. עכשיו, תראו – וואי, אין לי הרבה זמן – מה עושה חברת קבינט המלחמה, חברת קבינט מדיני. מה את עושה בחו"ל כל כך הרבה זמן? מה יש לך לעשות בסרי לנקה? מה עשית בהודו? מה את עושה במקסיקו? למה אנחנו צריכים לשלם על הנסיעות של מירי בכל העולם? למה? ומה יצא ממך? מה יצא? אף חברת תעופה לא חזרה בגללך לארץ. להפך, כל פעם שחזרת, חברות תעופה ביטלו. אז למה טסת? מה את עושה שם? ואללה, תאמיני לי, אני אומרת לך – אין לי זמן – אני אומרת לעצמי, את נוסעת להונגריה ל-48 שעות. לא חזרה אף חברה לטוס כאן. את נוסעת למדינות במזרח בתור מה? להביא עובדים זרים? מה את עושה שם? את שרת התחבורה. מילה אחת ברצינות. את שרת התחבורה – אגב, גם עד עכשיו דיברתי ברצינות – בתקופה הכי קשה למדינת ישראל בתאונות דרכים. יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יורם הלוי, שהוא מינוי של מירי, אמר כי אם המצב יימשך, תקשיבו טוב, אנו עלולים לסיים את השנה האזרחית עם שיא שלילי שלא נראה מאז תחילת שנות האלפיים, 450 הרוגים בכבישים. כשאת מעדיפה את הכלי הזה, אנחנו תקועים עמוק פה. כשאת טסה לטייל במקסיקו, אנשים נדרסים פה בתאונות דרכים. ולא, אין תחבורה ציבורית טובה. ולא, כל הפרויקטים הכי חשובים של המטרו – אני מסיימת – הכול הכול נדחה. אז מירי, תפסיקי לעופף, שחררי אותנו מהמטוסים, תנחתי במדינה ותדאגי למצב בכבישים. מה את אומרת על זה? תשאלי את דודו, הוא יסביר לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כמה יש לי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חמש דקות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אמשיך מכאן לגבי נושא הפשיעה שהזכרתי בנאום הקודם. אני אדבר על שיעור הפיענוח. כאשר אתה מפענח, מכניס את הרוצח או את הפושע לכלא, יש בזה הרתעה. אתה מונע ממנו לרצוח עוד פעם, לפשוע עוד פעם. אבל כאשר שיעור הפענוח של מקרי הרצח בחברה הערבית הוא כ-12%–13%, יעני ב-88% אין פיענוח, אין הרתעה. לכן חלק לא מבוטל ממעשי הרצח בוצעו על ידי אותו רוצח בארגוני הפשיעה, מול משטרה שאו שהיא חסרת אונים או שהיא הרימה ידיים או שארגוני הפשיעה מנצחים אותה בנוק-אאוט – והיא השלטת. הנושא השני יהיה בערבית, על שלטים שמתנחלים שמו באזור רמאללה, שלטים שהמתנחלים שמו וכתוב עליהם "אין עתיד לפלסטינים", שלטים של המתנחלים. הם כתובים בערבית, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: שלטים שהניחו המתנחלים באזור רמאללה, שלטים שהם קמפיין בעל כוונות זדוניות ושפלות, שמטרתו לגרום לייאוש ותסכול, עם הביטוי "אין עתיד בפלסטין". ומי אומר זאת? מתנחלים, רובם מהגרים חדשים, שהשתלטו בכוח על אדמות. הם נקראים מתנחלים. אלו אשר אומרים שאין עתיד בפלסטין, אנו אומרים להם: העתיד הוא בפלסטין, והעתיד הוא לאנשי פלסטין, ולא לעדרי המתנחלים. גורלו של הכיבוש הוא לחדול מלהתקיים, וכך גם הפשיזם והפשיסטים.) עכשיו אני רוצה לתאר משהו שהיה כאן מאחורי המלאה. הביאו אוכל. מה היה האוכל? פלאפל, חומוס, פיתה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> חומוס-צ'יפס-סלט. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – ולא היה זעתר. אחד מחברי הכנסת הנחמדים, שמכיר את הרקע ואת האמירות שלי, אומר לי: אחמד, מה דעתך על המטבח הישראלי? תראה איך הוא עשיר: פלאפל ישראלי, חומוס ישראלי, פיתה ישראלית. הוספתי: זעתר ישראלי ואולי גם מג'דרה, אולי גם מסאח'ן. מי שכובש אדמה ומולדת, כובש אוכל. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> (אומרת בערבית: למה הם לא הפכו את הקינוח "לייאלי ביירות" ל"לייאלי אורשלים"?) << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: הם מסוגלים לעשות את זה.) תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה, גברתי. חבר הכנסת טיבי, עד שעולה חברת הכנסת מיכאלי – אני מאלה שמצטערים שבבית ספר הם לא למדו ערבית כמו שצריך. אבל אם אתה עולה ומדבר הרבה זמן בערבית, כדאי אולי בסוף לעשות איזשהו סיכום – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני יכול – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, עכשיו כבר אחרי. אבל לעשות איזשהו סיכום בעברית בשביל שיבינו על מה דיברת, או שאתה לא מדבר לדוברי העברית, שזה משהו אחר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, אבל בהקדמה בדיוק – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמרת "שלטים", אבל אז אמרת דברים שחרגו הרבה מעבר. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> היית צריך להזכיר לי, הייתי בכיף – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, בסדר. מחשבה להבא. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> הערה במקום. פעם ראשונה ההערה שלך במקום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פעם ב- זה קורה, אתה יודע. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> כן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חמש דקות, כן. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> כן. אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, היום פורסמה מודעה שמתריעה שבתנאים מסוימים עלולים ליפול מקרב מחננו חללים רבים. וזה אכן דבר שמרעיד את הלב: עלולים ליפול בקרב מחננו חללים רבים. והתנאים האלה הם במקרה שכל חוק הכולל יעדים או פיתויים לשילוב במסלולי תעסוקה צבאיים וכל כיוצא באלה – עלול להפיל מקרב מחננו חללים רבים. חללים רבים. לא יודעת איך לספר לרבנים המכובדים שחתומים על גילוי הדעת הזה – הם הרבה, אגב – שיש למעלה מ-800 חללים שנפלו, נפלו ומתו, קבורים. המשפחות שלהם שכולות. חללים. גילוי הדעת הזה של רבנים המזוהים עם ש"ס, שהתפרסם היום, מצטרף לאמירה של מנהיג הציבור הליטאי, שאמר: אנחנו מכריזים קבל עם ועולם: שום בחור ושום אברך לא ילכו לצבא בשום פנים ואופן ובשום צורה שהיא. מי שעוסק בתורה כל השנה מכיר את גדולתה והשפעתה, שהיא ורק היא מגינה ומצילה. כלומר, ה-800 ומשהו האלה נפלו לשווא, שכן אך ורק התורה מגינה ומצילה. הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף – זה היה לפני כמה ימים – אומר: גם מי שבטלן ולא לומד תורה, אסור לו שיתגייס. זה הרב הראשי לשעבר – ממש לשעבר, עד לפני רגע, כן – שאומר לקרוע את צווי הגיוס ולזרוק אותם לאסלה. ואלה אנשים שכביכול מתנגדים לפלג הירושלמי, שאומרים "נמות ולא נתגייס", משום שבפיקוח נפש עסקינן – פיקוח נפש, שכן זה חללים – ושרק התורה מגינה ומצילה, אז הם אומרים להתנגד לגיוס. מותר לחלל לשבת בשביל להתנגד לגיוס, וכל זה בגלל שאנחנו נשמור מכל משמר על הגדר שלנו, על אורח החיים שלנו. כשהם תובעים ודורשים כל הזמן שלא לגייס את הגברים החרדים, הם מדברים על אורח החיים. ואני אומרת: זה באמת יפגע לי מאוד באורח החיים אם לא יהיו לי חיים. אם הבן שלי ימות בצבא, זה מאוד מאוד יפגע לי באורח החיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חס ושלום. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, אני באמת ובתמים אומרת לך, לא בהתרסה ולא בהתלהמות, אני שואלת: האם באמת יכולה להתקיים חברה משותפת ומדינה משותפת כשחלק מהחברה חושב שזה ממש הגיוני שחלק אחר יקריב את חייו או יקריב את בניו ובנותיו בשביל שהם יוכלו לשמור על אורח החיים שלהם? האם זה בר-קיימא? האם אפשר להחזיק באמת חברה משותפת כזאת? כי אני לא בטוחה. מילא האי-שוויון בתקציבים שעוברים כאן, מילא האפליה לטובה בכספים, בתנאים, בכל מיני דברים שהם חלק ממה שעובר כאן. אבל החיים עצמם – כמו שטבע ראש הממשלה בנימין נתניהו ברגע מסוים, "החיים עצמם" – האם יש לחלק מהחברה זכות להקריב את החיים עצמם של החלק האחר של החברה ועדיין אנחנו נוכל לחיות ביחד? אני בספק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת ליברמן, בבקשה, אדוני. אמרו לי שבע דקות? << דובר >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר >> כן. אם תיתן יותר, נדבר יותר. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שהתברר לנו זה ששר האוצר, עד 7 באוקטובר לא ידע מה זה נוח'בה. רק ב-7 באוקטובר הוא גילה מה זה נוח'בה. מה שהתברר לנו שלשום, כשהוא הציג את תקציב המדינה – הוא לא יודע מה זה גירעון. הוא מציג גירעון של 4.3 כשבפועל בתקציב מופיע 4.4. על פניו, מה זה, שטויות, 4.3, 4.4. הוא כנראה גם לא יודע שכל 1% של גירעון זה 20 מיליארד שקל. וכשמדברים על ההבדל בין 4.3 ל-4.4 זה כלום, קלייניקייט, זה 2 מיליארד שקלים, רק, בלבד. הוא כנראה גם לא יודע מה זה יוקר מחיה, כי אני מסתכל מה קורה למשל עם העליות במחירי המזון. מתברר שמדינת ישראל, לפי ה-OECD, היא המדינה עם העלייה הכי גבוהה במחירי המזון בעולם. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> השיא של – – – << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> שיא בכל העולם. אני מסתכל על כל העליות, מה זה גורם למשפחה ממוצעת, משפחה שממצב של שני הורים עובדים שיש להם שני ילדים והכנסה ממוצעת, כפי שאמרתי, הם הולכים להפסיד בשנה הקרובה 10,000 שקל על כל ההעלאות. העלאת מע"מ מ-17% ל-18%. סך הכול, זה דבר רע למשק, עליית מע"מ. המע"מ במדינת ישראל הוא גם ככה הכי גבוה, אבל אם אין ברירה, תגביל את זה למקסימום שנתיים. העלאת דמי הביטוח הלאומי, העלאת דמי ביטוח בריאות, בסופו של דבר, גם הקפאת מדרגות מס הכנסה, הקפאת נקודות זיכוי ממס, הקפאת מדרגת תשלום נמוכה לדמי ביטוח לאומי, יום הבראה שלוקחים מהעובדים – כל הסיפור הזה, זאת פגיעה ברמת החיים, בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. אבל יתרה מזאת, מה שהוצג לנו, אין לו שום קשר לתקציב. במקרה הטוב מדובר באוסף של שינויים מבניים, אבל בטח ובטח זה לא קשור לתקציב. חוץ מזה, צריך להבין שתקציב, מטרתו לא רק הקטנת הגירעון אלא זה כלי ביצוע, זה סדר העדיפויות של הממשלה. אני יכול לתת כמה דוגמאות, משהו שהוא צורם, למשל היעדר רלוונטיות – החלטה על הצעת פינויים כלכליים. מה פירוש צירוף שלוש המילים האלו, אדוני היושב-ראש? זה פינוי של בסיסים צבאיים, שמבחינה כלכלית זה מאוד משתלם, אבל זה תהליך ארוך, זה בטח לא יבוא לידי ביטוי בשנת 2025. אתה עורך דין, קצת עסקת – לפנות בסיס צבאי, לקבל מרמ"י את כל ההחזר, עד שזה באמת נכנס לשיווק, מה הקשר של זה לתקציב 2025? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אולי אלה דברים שכבר פונו? אולי בסיסים שכבר פונו? << דובר_המשך >> אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא. כתוב פה שמתוכננים פינויים. מה זה קשור לתקציב 2025? בניגוד לכל כללי אגף התקציבים, מכניסים סעיף בלי שום פירוט: 15 מיליארד שקלים לשיקום, מינהלות השיקום. מה זה 15 מיליארד שקל בלי פירוט לאן זה ילך? מה מתכוונים לבנות בצפון? אולי עוד בית כנסת, עוד ישיבה, עוד כולל, או שזה הולך לכבישים, הולך לתשתיות? לאן הולכים 15 מיליארד שקל? למשל דחיית החלטות הכרחיות. דיברנו פה, שמעתי את כולם מדברים על סגירת משרדי ממשלה מיותרים, לפחות חמישה משרדי ממשלה. אין על זה מילה בתקציב. החלטות שהן בלתי חוקיות בעליל – מה שמופיע בתקציב הזה זה החלטות בלתי חוקיות בעליל, למשל ההחלטה להעביר את הסמכות לאשר דיבידנד בחברות ממשלתיות מידי הממשלה ולהפקידה בידי הדירקטוריון באופן בלעדי. זה סותר לגמרי את חוק החברות הממשלתיות. איך יכול להופיע בתקציב המדינה משהו שהוא בניגוד לחוק? כל הנושא של המיסוי – גם מיסוי זה לא כלי לסחוט כסף מהאזרחים. זה קודם כול חייב להיות משועבד למטרה אחת – למשוך את המשקיעים. הרי זה הכלי הכי חשוב. כשמחליטים להקים מפעל כמו אינטל בקריית גת, במה מתמקדים קודם כול? במיסוי. כל מדינה נורמלית משתמשת בכלי הזה, מיסוי, לא כדי לסחוט כסף מהאזרחים, אלא למשוך משקיעים. גם כל הנושא של מס על רווחים כלואים, גם זה חייב להיות מוגדר לפרק זמן מסוים, זה חייב להיות בריבית קבועה. זה לא יכול להיות מסחרה בשוק, כי ככה אתה מבריח משקיעים. אדוני היושב-ראש, אני יכול להגיד לך שמבחינת היעדים, כשמדברים על גירעון של 4.4, הכול נקלט, אין שום סיכוי להגיע ל-4.4 ב-2025. הרי בתקציב 2024 כבר היו שלושה תיקונים. כל פעם אנחנו – הממשלה לא עומדת באותם יעדים. עוד קצת, הסתכלות קדימה: ה-MOU, ההסכם על סיוע ביטחוני עם ארצות הברית, פג תוקפו ב-2026. האם טראמפ ימשיך עם זה? מדובר ב-3.3 מיליארד דולר בשנה. ממה שאני שומע כרגע מהבית הלבן, מהגבעה, אין כוונה להאריך את הסכם ה-MOU. משמעות הדבר היא שאתה חייב להיערך ולהוסיף 12 מיליארד שקלים לתקציב הביטחון בכל שנה. זה מסתיים ב-2026. אין היערכות, אין חזון ואין שום תוכנית כלכלית. אמרתי, במקרה הטוב, מדובר באוסף שינויים מבניים שלא קשורים לתוכנית הכלכלית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת לפיד. << דובר >> יאיר לפיד (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מה שאנחנו רואים פה הלילה זה לא ממשלה שמגישה תקציב, זה מהמר כפייתי שנכנס באמצע הלילה לחדר הילדים וגונב את הכסף מקופת החיסכון שלהם בשביל לכסות את ההימור הקודם. כל מה שהממשלה הזאת עושה זה כמו שמהמרים כפייתיים עושים: הם עושים הימור, מפסידים, אומרים: טוב, נלך נגנוב עוד קצת כסף, נכסה את ההימור, בטח נדע איך להחזיר את זה. ואז הגירעון הוא 3%. והם אומרים: לא, לא, נגנוב קצת כסף מהציבור – כי מה זה להגדיל את הגירעון אם לא לגנוב כסף מהעתיד של הילדים שלנו? נגדיל את הגירעון, נכסה את ההימור, הכול יהיה בסדר, הפעם בטח נרוויח. ואז הם מפסידים, וזה עולה מ-3% ל-4%, וגונבים עוד פעם כסף מקופת החיסכון של הילדים, ומכניסים אותו פנימה, ועוד פעם מפסידים בהימור ועוד פעם זה עולה, וכבר הגירעון הוא 4.3% ו-4.4%. והם שוב מפסידים בהימור, כי הם לא מנהלים כלכלה, הם מנהלים קזינו. ואז הגירעון עוד פעם עולה ל-5% ו-5.5% ו-6%, ועוד פעם הם נכנסים בלילה לחדר הילדים ועוד הפעם גונבים את הכסף של הילדים שלנו ואת העתיד שלהם, והגירעון הוא כבר 6% ו-6.5% ו-7%. ואין שום תוכנית. התקציב הזה, אין בו שום תוכנית איך לעצור את זה. הם רק יגנבו עוד כסף בהונאת הפירמידה שהם עושים לעצמם בשביל לכסות על ההימור שלהם. הגירעון כרגע 7.6%. אין להם רבע מושג מה לעשות איתו, חוץ מאשר עוד פעם ועוד פעם – וזה כל התקציב הזה – לגנוב את העתיד של הילדים שלנו בשביל לכסות על זה שהממשלה לא יודעת איך לנהל את הכלכלה, לא יודעת איך לצאת מהבוץ, מסרבת להפסיק לשלם לעצמה את כל התשלומים המופרכים האלה. התקציב שאנחנו מצביעים עליו הלילה זה סדרה אין-סופית של מספרים, ואין סיכוי שמישהו יזכור את כולם, אז שיזכור הציבור: מספר אחת – 5.4 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים, כי הכסף הזה הוא הסיבה שחברות הדירוג, בצדק גמור, לא מאמינות לממשלה הזאת שהיא אכן מנהלת תקציב, אלא יודעות מה הן רואות. ומה שהן רואות זה מהמר כפייתי שמשחק על העתיד של הילדים שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר'ה, טופורובסקי, די, נו, חלאס. פעם קודמת היה בוז, עכשיו אתם דופקים על השולחן. זה לא מתאים. << קריאה >> בועז טופורובסקי (יש עתיד): << קריאה >> מותר לדפוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא מתאים. חבר הכנסת גפני, בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לחברי הכנסת, עברתי בכנסת את כל המסלולים. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> היית גם סגן שר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הייתי בקואליציה מפעם לפעם. תפסיקו לצחוק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> חתמת על מגילת העצמאות? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הייתי באופוזיציה. הייתי הרבה פעמים באופוזיציה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חודשיים וחצי היית באופוזיציה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> די, די. אתה לא מכיר את כל ההיסטוריה של הכנסת. אתה חדש. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הייתי באופוזיציה. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מבקש לומר, אני לא הקשבתי לכל הנאומים, אבל הקשבתי לחלק מהנאומים. אני שמעתי את יאיר לפיד בסוף. אז הוא דיבר, בסדר, אפשר להתווכח איתו. דיבר על הגירעון, ואין תוכנית כלכלית – בסדר. << קריאה >> דבי ביטון (יש עתיד): << קריאה >> אין לך תשובות. אתה גם מסכים איתו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אין תוכנית כלכלית. יבוא שר האוצר, יגיד את התוכנית הכלכלית, יבוא מישהו אחר, יגיד שכן יש תוכנית. זה לא חשוב, אבל זה ויכוח לגיטימי. מה לא לגיטימי? ואני לא עשיתי את זה אף פעם בהיותי באופוזיציה – לקחת ציבורים, לא נציגים של ציבור, לקחת ציבור, לתקוף אותו, להשמיץ אותו, להגיד דברים לא נכונים. ציבור. אני אתן לכם דוגמה. אני חושב שפעם כבר דיברתי על זה, ואם אני טועה, תגידו לי שאני טועה. למה המורה החרדית בשדרות לא מקבלת אופק חדש? היא מלמדת את הליבה. התלמידות שלה עוברות את המבחנים של משרד החינוך – הטובות ביותר במתמטיקה, במדעים. למה היא מקבלת משכורת 40% פחות מהמקבילה שלה בתל אביב? היא יושבת שם שנים. << קריאה >> משה טור פז (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא ביקשתי את העזרה שלך. תאמין לי, תעזור לעצמך קודם. אני מדבר עם אנשים רציניים, לא איתך. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב. חבר הכנסת קריב, אני לא אתן לך להפריע לו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> למה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ככה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> והמורה הזאת שמלמדת – – – << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> עוד פעם אתה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת קריב, בוא, אני לא רוצה – חכה רגע, אדוני. חבר הכנסת קריב, תהיה איתי שנייה. אני לא רוצה להתחיל את המשחק הזה. אני מבקש ממך לא להפריע לחבר הכנסת גפני. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> הוא רוצה שיפריעו לו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. הוא יגיד לי מה הוא רוצה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא רוצה שיפריעו לי. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, יש אנשים, אני הכרתי בבניין הזה, שלא מסוגלים לשמוע את האמת, והם מתחילים לצעוק. המורה הזאת בשדרות, שאני מכיר אותה – אני גרתי באופקים הרבה שנים – היא מלמדת את התלמידות שלה, והתלמידות שלה עומדות למבחן של משרד החינוך, והן הטובות ביותר באנגלית, הן הטובות ביותר במדעים. הטובות ביותר. למה זאת שסבלה כל השנים מהקסאמים, מהטילים, שהיא גרה בשדרות, שם היא חיה, שם היא מגדלת את המשפחה שלה – למה המשכורת שלה 40% פחות מאשר של המקבילה שלה בתל אביב? למה? עכשיו, היא הפכה להיות פה הנושא, בגלל זה קמה ממשלה. היא הקימה את הממשלה, בגלל שהיא חרדית. אני יכול להביא דוגמאות, אדוני היושב-ראש, אין-ספור. לא עשיתי את זה אף פעם כשהייתי באופוזיציה. דיברתי על הממשלה, דיברתי על השרים, דיברתי על המדיניות, דיברתי על חוסר היכולת של ממשלה שלא מתפקדת. לגיטימי. אפשר להתווכח על זה. אבל מה אתם עונים לאנשים האלה שעושים את מלאכתם? מה? אמרו לי: אני לא יודע, אני אראה. הייתי אומר את זה בארבע עיניים, אבל כל דבר דולף, אז אני יכול להגיד את זה גם במליאת הכנסת. אמרו לי עם הקמת הממשלה הזאת אנשים רציניים בחברה הישראלית, הם נפגשו איתי ואמרו לי: אתם החרדים לא תחליטו מי יהיה פה ראש הממשלה. אם תחליטו, החיים שלכם כאן יהיו רעים. אמרו לי. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> חיים גן עדן. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוא לא יכול לסבול את האמת – הוא צועק. אם אני הייתי יושב-ראש, הייתי מוציא אותך. ואז – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> למה אתה צועק? למה אתה צועק? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, אני לא כועס. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> לא שמת לב, יצא לך – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> כשאני רואה את נאור שירי אז אני מתחיל לדבר בקול, אחרת הוא משנה את המזגן. ואז אני חשבתי שזה לא רציני. מה אנשים אומרים? מה פתאום יפגעו? ברבות הימים, במהלך כל התקופה הזאת – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> מה כתוב? מה כתוב? גפני, מה כתוב? << דובר_המשך >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ביבי אמר לך מה כתוב בפתק? למה אני אגיד לך? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אה, לך אני אגיד אחר כך. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> אתה רוצה להיות ביבי? << קריאה >> אלמוג כהן (עוצמה יהודית): << קריאה >> הרב, הרב, גפני, היום הילולה, רבי חי טייב. כמה מילים. רבי חי טייב, כמה מילים. תחזק אותנו. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, לא. אני יכול להגיד לכם, בניגוד לימין, שלא יודע לקיים הבטחות, השמאל יודע. השמאל הבטיח לי שהם ימררו את החיים שלנו, והם עושים את זה. אתה לא מרגיש, אדוני השר, כאדם חרדי, אתה לא מרגיש שאיפה שאתה זז, מייד הם נגדך? לא אתה. אתה שר בממשלה, מדברים נגדך, אבל אנשים, הציבור, מה הם רוצים מהם? מה? << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> גפני, החיים שלך טובים. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> החיים שלי הם בסדר. החיים שלי הם כמו החיים שלך. אני מבקש שלא תדבר על ציבור. אני רוצה להגיד לכם, רבותיי חברי הכנסת, לא יכול להיות דבר כזה. אני מביא לוועדת הכספים העברה שהאוצר מעביר, שזה בכלל לא כסף קואליציוני. היה בשבוע שעבר כסף של עודפים במשרד החינוך למשכורת של מורים ומורות שעל פי החוק – שאגב, אבי-אבות החוק הזה היה יגאל אלון – מי שלומד את כל הדברים שמשרד החינוך אומר, אז צריך לקבל משכורת כמו כלל ילדי ישראל. והגיעו עודפים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רק אתה היושב-ראש. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> והתערבנו על ויסקי. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> רגע, פגשת את יגאל אלון? פגשת את יגאל אלון? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא? למה לא? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> עם מי התערבת? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> בגלל שגם לא חתמתי על מגילת העצמאות. לא הייתי חי אז בכלל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוויסקי הגיע? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> הוויסקי עוד לא הגיע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> יאללה, תודה רבה. תגיד, איפה שר האוצר? איפה שר האוצר? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> האמת היא שיש לי עוד הרבה מה לדבר, אבל אמרו לי שאני ארד. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אין לי ספק. תגיד לי, אני עשיתי איתך ארבע שנים כשהיית יו"ר ועדת הכספים. תמיד שר האוצר, גם כחלון – היה נורבגי – ישב פה. איפה הוא? הלך להתנחלות? לאן הוא הלך? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני לא יודע. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מה זה הדבר הזה? כל הכנסת פה ושר אוצר לא פה. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מפסיק את הנאום הזה. אני אמשיך אותו אחרי זה, בחוק הבא, בעזרת השם ובלי נדר. אבל אני רוצה להודות ליועמ"שית הכנסת שגית אפיק, ליועמ"שית הוועדה שלומית ארליך, לאדוה מבורך מהצוות של הייעוץ המשפטי. מותר לי כחרדי לברך יועצות משפטיות או לא? מותר? אז תהיו בשקט. << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> תודה לגולדקנופ. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הוא מודה. איפה שר האוצר? << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לתמר, לצביה, לעפרי, לשי כהן, לצוות הוועדה, לעו"ד תמיר כהן, לליאת קרפטי, לשרי רחימי, למיטל מימון, לשיר, לספיר הרוש. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לחברי הכנסת על ההקשבה, ואני מודה לאלה שהכינו את התקציב. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה ליושב-ראש ועדת הכספים. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות בקריאה שנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024. אני מזכיר כי בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, תתקיים הצבעה על לא יותר מ-30 הסתייגויות. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן מוסרות. אנחנו נעבוד מול מרכזת האופוזיציה, נכון? מירב, נעבוד מולך? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אם כן, ההצבעה הראשונה תהיה על? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> סעיף 1. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש לפני סעיף 1, אז אנחנו מסירים? מסירים. הסתייגות מס' 1. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זאת אומרת, לפני סעיף 1 – מוסר. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא צריך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> רגע, מירב. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> הינה, אני באה אליך. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש לפני סעיף 1. זה לפני סעיף 1, הסתייגות 1. בסדר, מאה אחוז. אנחנו מצביעים לפני סעיף 1, על הסתייגות מס' 1. הצבעה כעת. הצבעה מס' 11 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 1 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות 2. זה בעמ' 6? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> כן, בעמ' 6, הסתייגות 2. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אוקיי. עמ' 6, הסתייגות 2 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 12 בעד ההסתייגות –51 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 6. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 6. הצבעה כעת. הצבעה מס' 13 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 6 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 10. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 10. הצבעה על הסתייגות 10. הצבעה מס' 14 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 10 לא נתקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 10 ו'. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 59 נגד, שישה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 10 ו'. הסתייגות 10 ו'. הצבעה מס' 15 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 10 לחלופין ו לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 10 כ"ו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 10 כ"ו. כעת מצביעים על הסתייגות 10 כ"ו. הצבעה מס' 16 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 10 לחלופין כו לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 10 מ"ה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 10 מ"ה. 10 מ"ה – הצבעה. הצבעה מס' 17 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 10 לחלופין מה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות שמספרה – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נ"ב. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – נ"ב. 10 נ"ב – הצבעה כעת. הצבעה מס' 18 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 59 נמנעים – אין נוכחים – 8 הסתייגות 10 לחלופין נב לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 59 נגד, שמונה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> נ"ה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 10 נ"ה. הסתייגות 10 נ"ה – הצבעה. הצבעה מס' 19 בעד ההסתייגויות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 10 לחלופין נה לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 23. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 23. רק רגע, אנחנו עדיין לפני? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> עדיין, עדיין. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. הצבעה על הסתייגות 23 כעת. הצבעה מס' 20 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 23 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 34. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 34. הצבעה כעת. הצבעה מס' 21 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 34 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 49. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 49. הצבעה כעת. הצבעה מס' 22 בעד ההסתייגות – 42 נגד – 60 נמנעים – אין נוכחים – 8 הסתייגות 49 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 42 בעד, 60 נגד, שמונה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 172. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 172. הסתייגות 172 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 23 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 172 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 181. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 181. הצבעה כעת. הצבעה מס' 24 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 181 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני עוברת ל-540, אז אתה יכול לעשות – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 540. אם כך, אנחנו מצביעים כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 25 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 60 נגד – 52 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 60 בעד, 52 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 540, לסעיף 2. הסתייגות 540 כעת. הצבעה מס' 26 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 540 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 544. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 544. הסתייגות 544 כעת. הצבעה מס' 27 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 544 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 546. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 546. הסתייגות 546 כעת. הצבעה מס' 28 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 546 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 548. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נצביע על הסתייגות 548 כעת. הצבעה מס' 29 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 548 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 550. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 550 כעת. הצבעה על הסתייגות 550. הצבעה מס' 30 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 550 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 552 א'. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 552 א' – הצבעה כעת. זה לחלופין א', כן? הצבעה מס' 31 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 550 לחלופין א לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 553. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 553 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 32 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 553 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 554. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 554 כעת. הצבעה מס' 33 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 554 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 558. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נצביע על הסתייגות 558 כעת. הצבעה מס' 34 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 558 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת אנחנו מצביעים על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 570. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 570. הצבעה כעת. הצבעה מס' 35 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 570 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 793. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 793 כעת. הצבעה מס' 36 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 793 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 794. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 794 כעת. הצבעה מס' 37 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 794 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 795. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – 795. הצבעה כעת. הצבעה מס' 38 בעד ההסתייגות – 52 נגד – 59 נמנעים – אין הסתייגות 795 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 52 בעד, 59 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות שמספרה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 942. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 942 כעת. הצבעה מס' 39 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 942 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 60 נגד, תשעה נוכחים. ההסתייגות לא התקבלה. נצביע כעת על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 951. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 951. הצבעה כעת. הצבעה מס' 40 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 951 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 60 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1068. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לפני כן נצביע על סעיף 2 כנוסח הוועדה. מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 41 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 61 נגד – 51 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 61 בעד, 51 נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 1068. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> – – הסתייגות 1068. הצבעה כעת. הצבעה מס' 42 בעד ההסתייגות – 51 נגד – 60 נמנעים – אין הסתייגות 1068 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 51 בעד, 60 נגד. אני קובע כי גם ההסתייגות לא התקבלה. כעת אנחנו מצביעים על החוק בקריאה השלישית. הסתיימו ההסתייגויות. אם כן, משהוסרו כל ההסתייגויות, אנחנו מצביעים כעת על החוק בכללותו. הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024, בקריאה השלישית – הצבעה. הצבעה מס' 43 בעד החוק – 60 נגד – 51 נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 60 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' מ/1809; דברי הכנסת, חוב' ה', ישיבה 222; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין שנית את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני לעלות על הדוכן ולהציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. << דובר >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר >> אדוני יושב-ראש הכנסת, רבותיי השרים, חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, את הצעת חוק הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025, התשפ"ה–2024. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> איפה שר האוצר, ישן? לילה טוב. לילה טוב לשר האוצר. << דובר_המשך >> משה גפני (יו"ר ועדת הכספים): << דובר_המשך >> מדובר בהצעת חוק ממשלתית שעברה בקריאה ראשונה כהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025 והעלאת דמי הביטוח הלאומי), התשפ"ה–2024. ביום 25 בנובמבר 2024 החליטה הכנסת, בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת, לאשר את החלטת ועדת הכנסת לפצל את הצעת החוק להצעות חוק נפרדות, כך שנושא הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות יפוצל ויועבר לוועדת הכספים. בהצעת החוק מוצע כי בשנת 2025 לא תעודכן משכורתם של נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות המקומיות – ובהם נשיא המדינה, שרים, סגני שרים, ראש הממשלה, חברי הכנסת, שופטים, דיינים, קאדים, קאדים מד'הב, רב ראשי, מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל והמוצמדים להם – בהתאם לשינוי בשכר הממוצע או במדד, כחלק מצעדי הממשלה להתכנסות למסגרות הפיסקליות לשנת 2025, נוכח הנסיבות הכלכליות, ובהן מלחמת חרבות ברזל. כמו כן, מוצע כי בעת עדכון השכר ביום 1 בינואר 2026 יובא בחשבון השכר הממוצע המעודכן ביום 1 בינואר 2024 או המדד שפורסם ביום 15 בדצמבר 2024, לפי העניין. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק, שמכורח הנסיבות היא הטובה ביותר שאפשר לעשות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אני מודה ליושב-ראש ועדת הכספים. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד – חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; של קבוצת סיעת המחנה הממלכתי – חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; של קבוצת סיעת ישראל ביתנו – חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; של קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה; של קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת; של קבוצת סיעת העבודה – חברי הכנסת מרב מיכאלי, גלעד קריב, נעמה לזימי ואפרת רייטן מרום. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור תהיה במסגרת זמן של ארבע וחצי שעות לכל היותר. אני מתכבד להזמין את הדובר הראשון, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, עד 15 דקות לרשותך. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השרים שנמצאים, בנאום הקודם לפני פחות משעה הוכחתי שאת חבילת הגזרות של האוצר בסך 20 מיליון שקלים, את ההר של המיסים שהם מטילים על הציבור, היה אפשר למנוע. הראיתי במספרים, שהממשלה לא אוהבת, שהממשלה בזבזה לפחות 40 מיליארד שקלים בשנתיים האחרונות על כספים קואליציוניים, על משרדים מיותרים. קריסת הכנסות המדינה כתוצאה מההפיכה המשטרית – 40 מיליארד שקלים, שזה פי שניים מחבילת הגזרות. כלומר כל המיסים שכרגע אנחנו מדברים עליהם – היה אפשר למנוע אותם. כל זה מיותר. אבל לקואליציה לא אכפת. לא אכפת לכם. אתם בכלל לא באירוע, לא מדברים על זה, לא נזכרים במה שהבטחתם במערכת הבחירות. לא אכפת לכם. אני חושב שגם הציבור הישראלי, כלל הציבור, עדיין לא הפנים עד הסוף את גודל הצרה, את גודל הצרה שמצפה לו החל ב-1 בינואר 2025. אז בואו נפרט שנייה על איזה גזרות אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על הקפאת מדרגות מס ההכנסה והקפאת נקודות הזיכוי, מה שלמעשה שוחק את הנטו בשכר לפחות ב-4%; אנחנו מדברים על העלאת הביטוח הלאומי ב-0.8%; מס בריאות – ב-0.15%; אנחנו מדברים על תרומה של יום הבראה, ולכל זוג עובד מדובר בקרוב ל-900 שקלים ברוטו; אנחנו מדברים על העלאת תעריף החשמל ב-3.8%, מים – 3.4%, ארנונה – 5.3%; תחבורה ציבורית – יש כל מיני הערכות לגבי האחוזים, אבל מדובר בסכומים לא מבוטלים, בוודאי לשכבות החלשות; מע"מ – זה כביכול 1%, זה כמעט לא אמור להיות מורגש, אבל מניסיון העבר אנחנו יודעים איך זה עובד: ברגע שהמע"מ עולה ב-1%, המחירים עולים לא ב-1%, המחירים עולים יותר. בסופו של דבר, אם אני מוסיף את הפגיעה בתוכניות הפנסיה ל-124,000 גמלאים לגל עליות המחירים שמצפה לנו החל מ-1 בינואר, כל משפחה במדינת ישראל הולכת לשלם על ההפקרות הפיסקלית של הממשלה הזאת בין 1,000 ל-2,000 שקלים בחודש. בחודש. אי-אפשר שלא להבחין בפגיעה הזאת. אבל לקואליציה לא אכפת. הם שכחו מה הם הבטיחו לפני שנתיים, קצת יותר משנתיים, במהלך מערכת הבחירות; שכחו שהבטיחו להוריד מחירים, לדאוג למעמד הביניים, לדאוג לשכבות החלשות, לדאוג לפריפריה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> להקפיא את המשכנתה. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> להקפיא את המשכנתה. אנחנו זוכרים את נתניהו הולך לסופר, מצטלם. אני חושב שזו הייתה הפעם האחרונה שהוא היה בסופר, הפעם האחרונה שהוא נכנס לתחנת דלק, ומאז הוא לא ביקר שם. הכול נשכח, הכול נשכח, אבל הציבור זוכר, והציבור יתחשבן איתכם. אני רוצה לומר כמה מילים על המופע שהיה היום בוועדת הכלכלה, המופע של השר קרעי, שבא להציג הצעת חוק פרטית להפרטת התאגיד, ולמעשה מדובר בסגירת תאגיד השידור הציבורי. מה שמופלא בשר קרעי – שהוא חושב פעם אחר פעם שכולם מטומטמים, שאנחנו לא רואים מה קורה פה, שאנחנו לא מבחינים ולא רואים את התמונה הכוללת, עם גל של חקיקה פרטית שמטרתה להרוס את התקשורת החופשית במדינת ישראל: הפרטת התאגיד; תקציב התאגיד, שרוצים להחיל עליו את הפלאטים השוטפים; חוק הרייטינג; הטבות לערוץ 14. הם באמת חושבים שאנחנו לא מבינים מה קורה כאן. אז לא, אנחנו לא מטומטמים. אנחנו יודעים בדיוק מה זוממים כאן ומי מפעיל את שר התקשורת. אני, אדוני היושב-ראש, יודע את זה אולי יותר טוב מכולם, ולו מהסיבה שגדלתי בברית המועצות בשנות השמונים, עם מפלגה אחת, עם ערוץ טלוויזיה אחד, עם עיתון אחד, עם מסר אחד, עם מנהיג אחד. אני זוכר שב-1989 נסעתי בפעם הראשונה לחו"ל. הייתי כמעט בן 14. נסעתי לחו"ל במסגרת משלחת מבית הספר לגרמניה המזרחית. באחד הערבים פתחתי רדיו, ופתאום הגעתי לתחנה ששמה היה "קול אמריקה", ברוסית, ופתאום שמעתי דברים אחרים שמעולם לא שמעתי על הממשלה שלי, על המפלגה הקומוניסטית, על המשטר שהיה אז בברית המועצות. אני זוכר שעבורי זה היה סוג של הארה. פתאום הבנתי שהחיים יכולים להיראות אחרת, עם תקשורת אחרת, עם הבנה אחרת. ואז, כל ערב שהייתי שם עם המשלחת, כל ערב הייתי פותח את התחנה. אגב, אז בברית המועצות זה בכלל לא היה חוקי להיחשף לתכנים האלה. למעשה זו הייתה הפעם הראשונה, בגיל 14, שנחשפתי לתקשורת חופשית. זה היה ב-1987, בדיוק התחילו הרפורמות של גורבצ'וב עם הקריסה האיטית של ברית המועצות, ופתיחת שוק התקשורת, וקריסת המפלגה הקומוניסטית, והשינויים הגדולים – שפתאום היו הרבה עיתונים והרבה מפלגות וחופש ביטוי. באמת, בשנות התשעים – חופש ביטוי אמיתי. אולי אז הבנתי שהתפקיד של התקשורת, של עיתונאי, הוא למעשה לבקר את השלטון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה התפקיד של עיתונאי – לבקר את השלטון – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא רק. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – להיות כלב שמירה של הציבור. ומי שלא מבקר את השלטון, מי שבוחר לשרת את השלטון, הוא במקצוע אחר. יכול להיות שזה מקצוע לגיטימי, אבל אין לו שום קשר לתקשורת. הוא שופר. והמקצוע הזה, כשעיתונאי משרת את השלטון, לפחות בעיניי, הוא מנוגד לאינטרס הציבורי. מה שעוד ראיתי, קצת אחרי שעליתי לארץ – אז עוד עקבתי מקרוב אחרי כל מה שקורה שם – ראיתי את התהליך ההפוך, את ההשתלטות של השלטון על התקשורת, גם על מערכת המשפט, אבל גם על התקשורת, וקריסת הדמוקרטיה הצעירה, לא באמצעים אלימים בהתחלה, בעיקר באמצעים כלכליים, באמצעים רגולטוריים – אגב, בדיוק כמו שקרעי עושה עכשיו – באמצעים כלכליים ורגולטוריים השלטון התחיל להשתלט על התקשורת ולחנוק, ממש לחנוק, את חופש הביטוי. אני רוצה להגיד לכם משהו, חבריי חברי הכנסת: כשהשר אמסלם מאיים לזרוק לכלא את היועצת המשפטית לממשלה ואת ראשי האופוזיציה – לא רק השר אמסלם, יש גם חברי כנסת כאלה כאן בקואליציה – הוא מתכוון לזה. גם כשחבר הכנסת פוגל קורא לעצור את יאיר לפיד, תאמינו, הוא מתכוון לזה. שלא יהיה לכם ספק, אזרחי מדינת ישראל, ברגע שהם ישלימו את ההשתלטות על שומרי הסף ויצליחו למנות את הבובות שלהם לתפקידי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש השב"כ, כל ראשי האופוזיציה, ואולי גם כל חברי הכנסת מהאופוזיציה, יהיו במעצר. אתם לא תראו יותר על המסך עיתונאים שמשמיעים דעה שונה מעמדת הליכוד ועוצמה יהודית. לא יהיו ערוצים כאלה, לא יהיו תחנות רדיו כאלה, לא יהיו אתרים כאלה. זה כבר קרה במדינות אחרות. ולא, זה לא יקרה במיידי, זה ייקח זמן, שנה, שנה וחצי, בדיוק עד נובמבר 2026. מה עוד יקרה? הם ישנו את חוקי הבחירות, שלא יאפשרו לחלק ממפלגות האופוזיציה להתמודד; הם ישתלטו על מנגנוני ועדת הבחירות. אני כבר רואה את הסממנים האלה. משטרת בן גביר תדאג לדיכוי ההצבעה בחברה הערבית. לא יהיו בחירות חופשיות בישראל, הם כבר ידעו וידאגו לזה. אבל עזבו רגע את הפוליטיקאים ואת העיתונאים, אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים, מה אנחנו עושים ומה הסיכונים. מי שמתבלבל לרגע וסבור כי התהליך המסוכן הזה לא יגיע לאקדמיה, למקומות העבודה; מי שלא מאמין כי על תגובה ברשת אנשים כמו בן גביר ופוגל, תחת מחיאות הכפיים של חברי כנסת אחרים מהקואליציה, לא ישלחו אזרחים פשוטים למאסר כשיעשו גוגל פשוט, בסיסי, על המתרחש במדינות שעברו את אותו התהליך – אמסלם, בן גביר, פוגל, קרעי ודומיו לא המציאו שום דבר. מדובר בכוחות מופרעים, אבל הם עובדים מסודר. כמובן, ראש הממשלה מנהל את האירוע מלמעלה. לצערי, יש לא מעט מקומות בעולם שבהם זה הצליח. וזה לא רק הרס את הדמוקרטיה, מחיקת חופש הביטוי ופגיעה בזכויות הפרט; ישראל עלולה להפוך למדינה חשוכה וענייה, שתבריח מכאן ושכבר מבריחה כל אזרח משכיל שיש לו אלטרנטיבה, שיש לו אלטרנטיבה במקום אחר. אנחנו כבר רואים את המגמה, לצערי. כן, כל אלה שמחוללים כאן את הקדמה, את הצמיחה הכלכלית – הם לא יהיו כאן, וברגע שהם לא יהיו כאן, החיים כאן ייראו אחרת, ייראו בהתאם, גם מבחינת רמת החיים, גם מבחינת אחוזי הצמיחה; אגב, כבר השנה הצמיחה אצלנו לנפש שלילית. ולכן, אני אומר שמדינת ישראל נמצאת היום בסכנה משמעותית, והסכנה הזאת בין היתר מגיעה מבפנים, לצערי. ההיסטוריה הטילה עלינו חובה, חובה להציל את מדינת ישראל – יהודית, דמוקרטית וליברלית. מדובר באתגר שדורש אומץ, אורך רוח, נחישות רבה. הקואליציה הזאת צריכה לדעת רק דבר אחד: אנחנו לא מפחדים. אנחנו לא נמצמץ. אין לנו שום כוונה לוותר ולו במילימטר. אנחנו ניאבק על הדמוקרטיה, אנחנו ניאבק על הזכויות שלנו, זכויות הילדים שלנו. לסיום – יש לי עוד דקה – אני רוצה לחזור שנייה ל-1987, לילד בן 14 שנחשף לראשונה בגרמניה המזרחית לתקשורת החופשית. הילדה הבכורה שלי חוגגת היום בת-מצווה. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> מזל טוב. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני פה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מזל טוב. גם אני הייתי פה. גם אני הייתי פה כשהילדה שלי חגגה בת-מצווה. אל תדאג, אתה לא לבד. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז היא חוגגת בת-מצווה. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שתגדל למצוות, לחופה ולמעשים טובים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז הילדה הבכורה שלי רומי חוגגת בת-מצווה, ואני רוצה שהיא תגדל במדינה חופשית, דמוקרטית, עם תקשורת, עם תקשורת חופשית ועם חופש הביטוי. << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> בת-מצווה זה יהודית. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני מבטיח לך, השר קרעי, שאני כאן כדי להיאבק על זה – – << קריאה >> שר התקשורת שלמה קרעי: << קריאה >> שתגדל לך למצוות, לחופה ולמעשים טובים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ולהציל את הילדה שלי. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. הרבה מזל טוב. << קריאה >> ינון אזולאי (ש"ס): << קריאה >> ולדימיר, תגיד לו: ואם זה לא יעזור, הבת שלי תגדל ותבוא לפה גם להילחם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הדובר הבא – חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, 15 דקות לרשותך. קרעי, אני מקווה שהוא לא קנה לה תפילין. קריב הביא לו תפילין מתנה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שמובאת לנו עכשיו, אני הייתי תומך בה, כי היא באמת עושה צדק – מקפיאה שכר של חברי כנסת, של שרים, של שופטים, של נשיא המדינה, של הבכירים במשק. הייתי תומך בזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל – – – << קריאה >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל – – – << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל אם הייתי רואה שאותו ראש ממשלה, שלפני הבחירות ראינו אותו ממלא דלק והוא אומר לציבור כמה הדלק עלה וכמה הוא ידאג להוריד את הדלק כשהוא יעלה לשלטון, ואחרי זה ראיתי אותו קונה בסופר, והוא אומר שכשהוא יגיע לראשות הממשלה הוא יוזיל את הכול – אבל אתה בודק ורואה את עליית המחירים המטורפת במדינת ישראל, ואתה לא מצליח להבין – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עודד, עודד. חבר סיעה שלך. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ואתה לא מצליח להבין איך המפלגה שלך, היושב-ראש, מצביעה עם החוקים שמביאים. החוק הקודם – אתה יודע כמה תפסיד משפחה שמקבלת שכר מינימום? הבעל עובד, האישה עובדת, מקבלים שניהם שכר מינימום – אתה יודע כמה יפסידו? קרוב ל-8,000 שקל בשנה. ואתה יודע מה זה 8,000 שקל בשביל מי שמקבל שכר מינימום, שיצטרך לשלם 1% על המע"מ? וכשאנחנו מדברים על 1% מע"מ, זו לא עליית מחיר של 1%, זו עליית מחיר ביותר מ-1%, ואתה יודע את זה. אתה יודע שהוא יצטרך לשלם עוד 3.8% בחשמל, 3.4% במים, 5.3% בארנונה, והוא יצטרך לשלם עוד יותר ביטוח לאומי. ואתה שואל את עצמך, הרי אמורות להיות בממשלה הזאת מפלגות חברתיות שייאבקו, שישמיעו את הקול שלהן, שיגידו: אנחנו לא מסכימים על 1, 2, 3 – ובנאום הקודם שלי אני אמרתי מאיפה אני יכול להביא את הכסף שחסר ואיך אנחנו יכולים להביא את הכסף הזה, כי הסברתי, כשנכנסנו למשרד האוצר ואביגדור ליברמן היה שר האוצר, היינו ב-142 מיליארד שקל גירעון, ולא העלינו מיסים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קטי, קטי, חשומה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אבל איווט הלך על מנועי צמיחה – על מנועי צמיחה, על דברים שיביאו, להניע את הכלכלה, להחזיר אנשים לעבודה, להוציא אנשים לעבוד. אנשים היו אחרי קורונה, בתוך קורונה, ולא רצו ללכת, לצאת לעבודה, אבל הכרחנו אותם לצאת לעבודה, והמשק התחיל לנוע. ואז הצלחנו לעשות את הבלתי-אפשרי: תוך שנה וחצי – מגירעון של 142 מיליארד שקל ליתרה של 12 מיליארד שקל. והיום אנחנו – הגירעון כמעט 8%. ב-12 החודשים האחרונים אנחנו ב-8% גירעון. ואתה יודע, היושב-ראש, כל 1% גירעון, כמה כסף זה? זה 20 מיליארד שקל. אז תכפיל אתה – שמונה כפול 20, ותראה, אתה מגיע ל-160 מיליארד שקל גירעון. וזה הגירעון שאנחנו נמצאים בו עכשיו, ב-12 החודשים האחרונים. ואני אומר לך, ראיתי שהגירעון שהשר מתכוון להגיע אליו, 4.3, 4.4, כי היה כתוב ככה ונאמר ככה, והם לא יודעים שבין 4.3 ל-4.4 זה כמה מיליארדים, לא כמה מאות מיליונים. אז היו צריכים לשים לב. אפילו לנקודה הזאת לא שמו לב. לכן אני אומר: חוק שאתם מביאים עכשיו להקפיא – הייתי מצביע, אבל הייתי רוצה לראות חבילה, חבילה שלמה שבאה עם החוק, חבילה שתיטיב עם הציבור. ואם אני אשאל אותך – אתה בעצם לא היית בממשלה ואני בטוח שעדיין לא עברת על התקציב, אבל שרים – אני לא יודע אם יש שר כאן. אני לא יודע אם יש שר כאן. יש שר במליאה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שר התקשורת. זה אכבר שר, זה לא סתם. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הינה, אומרים שיש שר במליאה. אני אשאל את השר. הרי השר ישב בדיוני התקציב. אם השר יכול להסביר לי על מנוע צמיחה אחד בתוך התקציב, אני אצביע עם התקציב. אבל אני אומר לכם בלי שהוא יענה לי – והוא לא רוצה לענות והוא מסתכל לצד השני, אבל אני אומר לכם: אין שום מנוע צמיחה בתוך התקציב הזה. מנוע צמיחה בתוך תקציב של גזרות – אין. בשביל להניע את המשק אתה צריך להביא מנועי צמיחה, אתה צריך להביא משקיעים למדינת ישראל. אין לך מנועי צמיחה, אין לך משקיעים. אפילו מרחיקים את המשקיעים, כי מחוקקים כל מיני חוקים עכשיו: הרווחים הכלואים, הרווחים הלא-מחולקים. איזה משקיע יבוא למדינת ישראל אם אתה לא מגביל את הנושא בזמן? הוא אומר: אנחנו במצב קשה ואנחנו במלחמה, כי אותם כספים שלא מחולקים מועברים להשקעות בחזרה, מניעים את המשק. אני אומר: אנחנו במצב קשה, במלחמה? בואו נגביל את זה בהוראת שעה לשנתיים, שלוש. נצא מהמצב הכלכלי הקשה, אבל ניתן למשק לזרום, לצמוח, להביא משקיעים, שאנשים יצאו לעבוד. אבל אין אחד בממשלה שהנושא הכלכלי מעניין אותו. אין אחד בכלל, עם כל מה שקורה עם האזרח הפשוט, כשאתה קורא ש-20% מהילדים במדינת ישראל רעבים. ילד רעב – ילד שלא אכל ארוחת ערב והלך לישון; ילד רעב – ילד שלא הולך עם אוכל לבית ספר. ויש לנו 20% בשנת 2024. אבל עם הגזרות שיש לנו ב-2025 זה לא יהיה 20%, זה יהיה הרבה הרבה יותר מ-20% ילדים עניים, משפחות עניות. זוג שמקבל שכר מינימום ועובד בשכר מינימום – המשכורת שלו נפגעה כמעט ב-8,000 שקל, ועליית המחירים מטורפת, אז איך לא יהיו לנו רעבים? ויהיו לנו הרבה הרבה רעבים במדינת ישראל. לכן, אדוני היושב-ראש, אני ציפיתי, התקווה שלי הייתה, שאולי ש"ס, המפלגה החברתית בממשלה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם לא היינו, זה היה הרבה יותר גרוע. אנחנו המזוזה של הממשלה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – תקום ותגיד: אנחנו לא מסכימים עם כל הגזרות האלה על הציבור. אולי זה לא מעניין אתכם, אבל תאמינו לי, זה גם הבוחרים שלכם, זה גם האנשים שהביאו אתכם לכאן. אלה לא הבוחרים של ישראל ביתנו ואלה לא הבוחרים של האופוזיציה – זה הבוחרים שלנו, זה האזרחים שלנו, זה כל אחד ואחד במדינת ישראל, שאנחנו חייבים לדאוג לו. אנחנו צריכים לדאוג לכל ילד שלא ילך לישון רעב ותהיה לו אפשרות לאכול ארוחת ערב. אנחנו צריכים לדאוג לכל חולה במדינת ישראל שיוכל ללכת לקנות את התרופה שלו. זה תפקידנו. זה מה שצריכה לעשות ממשלה – להגדיל את העוגה בשביל לחלק ולתת למי שצריך. אבל מי שלא צריך, צריך לצאת לעבודה ולהניע את המשק של מדינת ישראל. אני אתייחס גם לתוכנית החומש של המגזר הדרוזי. בחודש יולי אושרה תוכנית לשנה למגזר הדרוזי, אחרי שישבו עם פורום ראשי רשויות, ואושרה תוכנית לשנת 2024, אחרי שנגמרה התוכנית שאני הכנתי כשאיווט היה שר האוצר – 3 מיליארד שקל לשנתיים. התוכנית נגמרה בסוף שנת 2023. עד יולי לא הייתה לדרוזים תוכנית ולא היה להם תקציב. ביולי הוכנה תוכנית לשנה. אושרה התוכנית באמירה והבטחה ברורה של ראש הממשלה שתוכנית חומש לשנה הבאה, שאמורה להתחיל בשנת 2025, תאושר בחודש אוקטובר. עבר אוקטובר, עבר נובמבר, אנחנו באמצע דצמבר, ועוד לא אושרה שום תוכנית לעדה הדרוזית. עוד הובטח בתוכנית, מדברים שאמר לי יושב-ראש הפורום, שישב עם ראש הממשלה, שכל שנה יהיה בתקציב מיליארד שקל. אנחנו נתנו 1.5 מיליארד שקל בשנה, 3 מיליארד לשנתיים נתנו, כי ידענו את המצב הקשה של הרשויות. מה שאני שומע – מכינים עכשיו תוכנית של 0.5 מיליארד שקל תוספתי בשנה. זה אומר חצי ממה שהובטח להם. הובטחו להם 5 מיליארד שקל לחמש שנים, כל שנה מיליארד שקל, אבל מה שמכינים עכשיו זה 0.5 מיליארד שקל תוספתי. אני לא יודע כמה יהיה משרדי, בינתיים אין לי את הנתונים, אבל יש לי נתון אחד ברור: התוכנית הייתה אמורה לעבור בחודש אוקטובר, ובחודש אוקטובר לא עברה התוכנית, ואנחנו באמצע דצמבר ועוד אין תוכנית חומש למגזר הדרוזי. לכן אני דורש מראש הממשלה להביא את זה בישיבת הממשלה הבאה ולאשר את תוכנית החומש לעדה הדרוזית, כי העדה הדרוזית זקוקה עכשיו לפיתוח. אנחנו גרים בצפון, בכרמל ובגולן, ועברנו תקופה מאוד מאוד קשה בשנה ושלושה חודשים האחרונים, עם כל הירי של חיזבאללה לצפון ועם הפגיעות ביישובים. אבל אף יישוב דרוזי לא הסכים להתפנות. למרות שהציעו ליישוב חורפיש להתפנות, הוא לא הסכים להתפנות. אבל הגיע הזמן שהממשלה הזאת תביא תוכנית; לא תיתן מיליארד שקל בשנה, ולא 0.5 מיליארד כמו שעכשיו מכינים – 1.5 מיליארד שקל, כמו שעשינו בממשלה הקודמת, נתנו 1.5 מיליארד שקל כל שנה, והצלחנו להניע את כלכלת העדה הדרוזית, הצלחנו להניע קצת את היישובים, לתת ליישובים לחיות, להתחיל בפרויקטים. אסור לעצור עכשיו, צריך להמשיך עם אותו תקציב, 1.5 מיליארד שקל לשנה. ככה אני יכול להוציא את היישובים הדרוזיים מהמצב הקשה שהם נמצאים בו, כי כל היישובים הם בצפון. הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו: רק לפני חמש דקות – עוד שיחה מעוד אחד שהיה ביום ראשון במבחנים של לשכת עורכי הדין. אני אומר לכם, עשרות טלפונים קיבלתי, עשרות הודעות על המבחן הקשה שהיה של לשכת עורכי הדין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. קיבלתי הרבה פניות. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני קיבלתי עשרות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם אני. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> לא רק מדרוזים ולא רק מערבים, מכל האוכלוסייה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתמול העליתי את זה בוועדת החוקה. לא, חוצה מגזרים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זה חוצה את כולם. לא להגיד שבגלל שהם דוברי ערבית היה להם קשה, לא, קיבלתי פניות מכולם, מאנשים שאני לא מכיר, על הקושי שהיה במבחן לשכת עורכי הדין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כמה אחמד דיבר על זה בצורה מקצועית, גם פה וגם בוועדה. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני דיברתי על זה בוועדה ואני מדבר על זה עכשיו. אבל יותר מעניינת התגובה של לשכת עורכי הדין: אנחנו לא אשמים. לשכת השר, היא מינתה את הוועדה שמכינה את הבחינות ולא אנחנו, לנו אין שום קשר. ואחרי זה אני רואה תגובה של לשכת השר על התגובה של לשכת עורכי הדין, שאומרת: אנחנו ניסינו להגיע איתם למשא ומתן, לתת הקלות לאותם אנשים שהיו במילואים, שגרים בצפון, שגרים במרכז, שכולם סבלו מהמלחמה הזאת. אתה מבין משתי התגובות שקראתי שאותם מתמחים שעכשיו עשו את המבחנים נפלו בסכסוך פוליטי בין לשכת עורכי הדין ללשכת השר. איך יכול להיות דבר כזה? אני אומר לך, אנחנו ככנסת – ואני חושב שבזה אין קואליציה, אין אופוזיציה, ואתה מצדיק אותי – כולנו צריכים לדאוג לאותם צעירים שהשקיעו שלוש שנים מהחיים שלהם ויותר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ועכשיו אין להם אבטלה. מי שנכשל במבחן – מפיש, כלום. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אין לו שום דבר. כולנו כאן צריכים לדאוג, או בחקיקה, או שוועדת הבחינות, אחרי שתבדוק את הבחינות ותראה שאחוז הנכשלים גבוה כל כך, והוא יהיה גבוה מאוד, לפי מה שאני קיבלתי והתגובות שאני ראיתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אחמד אמר יותר מזה: סטודנטים שהיו מצטייני דיקן התקשו במבחן. זה תרתי דסתרי. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אומר לך, המבחן לא שיקף את מה שלמדו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את הידע. בדיוק. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הוא לא שיקף את מה שהכינו אותם, אפילו כמתמחים. זה מה שנאמר לי. לכן אני חושב שאנחנו ככנסת – לא קואליציה, לא אופוזיציה – צריכים לעשות הכול – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ביחד, נכון. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – ביחד על מנת שאותם סטודנטים, אותם אנשים שהשקיעו מהחיים שלהם, יקבלו את מה שמגיע להם. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יופי. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, 15 דקות לרשותך. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, שוב אנחנו מגיעים לדיונים של התקציב. אני חושבת שזאת שנה שתירשם בספרי ההיסטוריה מבחינת התעסקות בהכנת תקציב ועדכון תקציב. אממה, שהפעם אנחנו דנים בתקציב 2025 – תקציב 2025, שבמצב נורמלי אמור לתקן עוולות, לשנות מציאות ולשפר ביצועים ויכולות, ולפתוח יותר אפשרויות והזדמנויות, במיוחד בפני אלה שעומדים בפני אתגרים לא רגילים. אז מה אנחנו מקבלים על ההתחלה? עושים מין (אומרת בערבית: הרדמה,) מזרימים פושים לאט-לאט מה הולך להיות לנו מבחינת התייקרויות. הממשלה הזאת והעומד בראשה, שעשה תעמולה פוליטית בבחירות שבבסיס שלה עמדה האמירה של מלחמה ביוקר המחיה – ומה אנחנו מקבלים? אנחנו מקבלים בתקציב הזה 20 מיליארד שקל – אל תבינו אותי לא נכון, אנחנו נשלם 20 מיליארד שקל כאזרחים תחת הקטגוריה של מיסים, כל מיני מיסים, ומי שבאמת יהיה לו עוד יותר קשה זה לרוב השכבות המוחלשות. אז אני לא רוצה לחזור על האחוזים של ההתייקרויות – לא של החשמל, לא של המים, לא של הארנונה, לא של דמי בריאות, לא של ביטוח לאומי. כמובן שאנחנו כבר לא מחשבים את ההתייקרויות שהיו לנו במשך השנה במצרכים בסיסיים כמו חלב, לחם. על בשר אנחנו כבר לא מדברים, נכון, ינון? בקושי על עוף, בקושי בשר של עוף. יותר מזה אי-אפשר. פירות? אנחנו גם לא מרשים לעצמנו לדבר. אבל אנחנו כן יודעים שהאחוזים של קטועי גפיים בישראל הם מהגבוהים בעולם. למה? כי לאנשים קשה להשיג דברים בריאים ואוכל בריא, אז הם אוכלים פחמימות וממתקים זולים, שדופקים להם את הבריאות, בראש ובראשונה. אז יוקר מחיה – נשים בצד. אנחנו יודעים שתהיה לנו שנה עוד יותר קשה מכל השנים שעברו עלינו. לא רק זאת. אתם זוכרים שבחודש יולי אנשים שעובדים מקבלים דמי הבראה. דמי הבראה – המקסימום שלהם זה 16 ימים, שאמורים להסתכם בממוצע של 7,000 ומשהו בתלוש של המשכורת בימים הרגילים. העובד כבר משלם חצי מהסכום הזה מס הכנסה. אבל יש לנו עוד חידוש השנה, שכבר מורידים לנו עוד יום הבראה. רק תחשבו כמה אנחנו – ועל גבי מי רוצים להביא את התקציבים, ואיפה החלק של המדינה ושל הממשלה בדבר הזה? רק שנזכור שיש במדינת ישראל – היום יצא דוח העוני של הביטוח הלאומי. לפני שבוע יצא הדוח האלטרנטיבי, שהוא אותו דבר כמעט, אבל הוא מדגיש, שוב, שקרוב ל-2 מיליון אזרחים עניים במדינת ישראל, ומהם קרוב ל-900,000 ילדים. תתארו לעצמכם, 900,000 ילדים. מתוכם, מתוך 2 מיליון העניים, 62% ערבים וחרדים. 42% מהערבים, זאת אומרת כפול מהאחוז ומהמשקל שלהם בתוך האוכלוסייה. ומה עושה הממשלה בקשר לזה? התחלתי את הדברים שלי – שתקציב אמור להביא בשורות, להביא תיקון למה שלא הצליחו בשנה שלפני. אממה, הממשלה הזאת, דווקא לאוכלוסייה הכי ענייה בחברה הישראלית, שהיא החברה הערבית, לא רק שלקחה לה ברוחבי 5% מתוכנית תקאדום, שרע"מ הביאה בקדנציה הקודמת – וזה לא היה כסף קואליציוני; זה אמור להיות כסף בבסיס של התקציב, כי הוא בא לסגור – לא לסגור, לצמצם, להתחיל לצמצם פערים. זה אמור להיות בבסיס. אבל מה, נוסף לרוחבי, עוד 15% קיצוץ מהתוכנית של תקאדום. כשאני כל פעם בישיבה מבקשת מנציגי האוצר שייתנו לנו נתונים, מה יצא השנה בפועל מאותו תקציב שעדיין אושר, אחרי ה-5% ואחרי ה-15%, התשובה שאנחנו מקבלים ואני מקבלת: עוד אין לנו נתונים. אז אני פניתי לממ"מ וביקשתי את הנתונים, ובינתיים הם אומרים לי: אנחנו מתקשים, אנחנו לא יכולים לעשות את זה עכשיו, תיתני לנו עוד זמן. ניתן עוד זמן, אבל הכתובת על הקיר, כי אנחנו חיים בתוך עמנו. אנחנו חיים ורואים מה יש בתוך היישובים הערביים – אחוזי אבטלה, עוני מאמיר, פסולת בכל המקומות, פשיעה ורצח שמתפשט בכל רחוב באמצע היום. כלום לא נעשה. אז מה עם התוכנית הזאת ב-2025? האם יש למישהו – נכון, זה לא מעניין, האולם ריק, הלכו, והשר, אפילו בהצעת התקציב, לא מוכן לבוא ולהציג. הוא נותן ליושב-ראש ועדת הכספים, שאני באמת רוצה לחזק את ידיו ולשבח את פועלו על זה שהוא מתאמץ כמה שאפשר, כמה שהוא יכול. ואני יודעת שיש בתוך התקציב גזרות שקשות לו באופן אישי, כי זה נוגד את האידיאולוגיה שהוא מאמין בה, אבל מה לעשות, זאת המציאות. אני רוצה לשאול את הממשלה מה החלק שהיא לוקחת בהתייעלות הכלכלית שכל הזמן – זה הפך למושג שגור בפי כולנו, שרים, ח"כים, בכל הוועדות. אנחנו ישבנו כאן במשך חודשים והתרענו: יש משרדים מיותרים בממשלה הזאת – 36 שרים – עם כל ההוצאות שלהם, שנאמדות בשלוש שנים ב-6 מיליארד שקל, אם הם סוגרים חמישה משרדים שהם לא רלוונטיים. אז הממשלה במשך חודשים לא עשתה את זה, וגם בתקציב – שאנחנו עוד לא ראינו, אבל בשאלות ובתשובות, בשאלות ששאלנו את משרד האוצר ובתשובות שקיבלנו – הם לא סוגרים משרדי ממשלה. להפך, מאמצים רבים נעשים כל הזמן כדי להכניס עוד סיעה ועוד מפלגה ועוד אחד לקואליציה, כדי להחזיק אותה פוליטית, כדי שראש הממשלה יישאר על הכיסא שלו, והשרים הכושלים, שלא עושים את העבודה שלהם, יישארו גם הם על הכיסאות שלהם. אגב, הם עושים עבודה אחרת, רבונא אללה, הם לא יושבים מובטלים. השר לכישלון לאומי – אנחנו כבר מתקרבים ל-240 נרצחים בחברה הערבית. אני לא יודעת, האמת, במה הוא עסוק כל היום ומה הוא עשה נגד התופעה הארורה הזאת; שר האוצר אמור להתעסק נטו בכלכלת המדינה, אבל בעידן שלו אנחנו עדים לגירעון הכי גדול. אנחנו עוד מעט מתקרבים ל-8% בגירעון. מה הוא עושה? במה הוא מתעסק? הוא מתעלם טוטלית לא רק מהצרכים של החברה הערבית. אני אגיד לכם את זה במפורש: הצרכים של החברה הערבית, בסופו של יום, ישתקפו במענים של הכלכלה הישראלית בכלליותה. אני לא אומרת דברים בלי ידיעה, בלי מחקר מבוסס. אנחנו ראינו בתחילת השנה, כשעשו את הקיצוצים, שהיו הוכחות ודאיות לזה שהחברה הערבית יכולה לשמש המנוע המרכזי בצמיחת הכלכלה הישראלית. אבל מה, סמוטריץ' ודומיו מסתכלים על הערבים כאויבים. למה שיהיה להם טוב? (אומרת בערבית: בערבית אומרים עליי ואל אויבי,) אז שלא יהיה טוב לערבים, וגם לא יהיה טוב לכלכלת המדינה. למי זה אכפת? כל עוד ההשקעה בהתנחלויות ובמשרד ההתיישבות – שהתחיל ב-80,000 שקל בתחילת השנה, עכשיו היא לא יודעת מה לעשות ברזרבות של מאות מיליונים שיש לה במשרד – העיקר שזה קורה. מה אכפת לו משאר המדינה? מה אכפת לו מהערבים והחרדים שחיים בעוני? מה אכפת לו מנשים ערביות, שאין להן יכולת לצאת לעבודה, גם אם הן רוצות וגם אם יש להן ההכשרה? אז איזו בשורה התקציב הזה מביא לחברה הישראלית כולה ולחברה הערבית בפרט, שהיא יכולה, אם תינתן לה האפשרות, כמובן, ותהיה תשתית מתאימה לכך, וימשיכו את התוכנית שהייתה קודם, ויישמו אותה על אמת, ויעקבו אחרי היישום שלה – איפה אזורי התעסוקה שהבטיחו? איפה התשתיות שהבטיחו שיעשו? איפה התכנון והסרת החסמים בתוך החברה הערבית, שמביאים לבנייה בלתי חוקית? איפה? איפה האפשרות לחיים נורמליים במדינה הזאת? אתם יודעים שישנם קרוב ל-160,000 זקנים עניים במדינת ישראל? אתם יודעים שישנן משפחות שמוותרות על מנה חמה כמעט ארבע פעמים בשבוע כי אין להן יכולת? אתם יודעים ש-6% ומשהו מהאנשים מוותרים על טיפולים רפואיים כי קשה להם כלכלית, אין להם יכולת לשלם וללכת לעשות את הטיפול? אתם יודעים ש-5% מהאוכלוסייה מוותרים על תרופות במרשם כי אין להם לשלם עבור התרופה? אתם יודעים מה זה תרופות במרשם? זה בן אדם חולה שחייב לקחת את התרופה. ומה אנחנו מקבלים? מה הם מקבלים? העלאת מס הבריאות, זה מה שהם מקבלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ברשותך, משפט אחרון. מצד אחד לוקחים מהאזרחים, מקפיאים הטבות מס, מקפיאים הרבה דברים שהיו צריכים לעלות עם המדד, ושוחקים את היכולת ואת האפשרות שלהם לחיים נורמליים. תתעשתו, תפתחו עיניים, ותדעו על מה אתם מצביעים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, עשר דקות לרשותך. תפדל. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר על תאונות דרכים. 417 הרוגים בתאונות דרכים, לפי נתוני אור ירוק, שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מצוין איתה, והיא עושה עבודה מצוינת בנושא הזה. 417 הרוגים, עלייה של 19% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. 151, מכובדי יושב-ראש הישיבה, 151 מתוכם הם מהחברה הערבית, המספר הגבוה ביותר אי פעם ב-20 השנים האחרונות; עלייה של 60% בהרוגים בתאונות בחברה הערבית לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. אלה נתונים מצמררים – לא רק עלייה בפשיעה ונתונים מצמררים במעשי הרצח, אלא עלייה גם בקורבנות של תאונות דרכים ותאונות עבודה. זו הטריאדה: רצח, פשיעה, תאונות דרכים ותאונות עבודה. אלה אותם נושאים שאני מעלה כמעט בכל ועדה כל כמה זמן. כל ניסיון למצוא פתרון יחסוך בחיי אדם. אני רוצה לדבר, אדוני, על מצוקות של רשויות מקומיות, עיריות ורשויות מקומיות. אני אפתח בנצרת, העיר הגדולה ביותר בחברה הערבית. אני בקשר עם ראש העיר עלי סלאם. יש מצוקה של אי-תשלום משכורות בגלל כל מיני נושאים, אבל אחריות הממשלה והממסד, נוסף על מצוקות וטעויות מקומיות – הבטיחו להם תקציבים ולא העבירו אותם. גם בתקופת הקורונה העבירו לטבריה אבל לא העבירו לנצרת, למרות שנצרת היא עיר יותר תיירותית מבחינה בין-לאומית כמעט מכל הערים הנוספות. כאן, בוועדת הכספים, הבטיח 30 מיליון שקל ולא העבירו. הייתה פגישה של ראש העיר עם מנכ"ל משרד הפנים. הייתה ישיבה תקינה, אבל בסופו של דבר אמרו: נעזור לכם; חשוב לשלם את המשכורות. אני גם בקשר עם העובדים לצד הקשר עם ראש העיר. אתמול והיום דיברתי עם אגף תקציבים, והם אומרים שהם מרוצים מהתשובות, מהצעדים של העירייה ומהתשובות שנתנו ראש העיר והצוות המקצועי שלו. לכן צריך להעביר את ההלוואה, עשרות מיליוני השקלים שהובטחו לראש העיר, בצורה המהירה ביותר. הבטיחו לי שזה יהיה תוך כמה ימים. חשוב להעביר את זה, כי מדובר במשכורות של עובדים. זה כבוד אנושי. אני אמשיך עד שאני אעזור לראש העיר, לעירייה ולעיר נצרת לצאת מהמצוקה הזאת. עכשיו, הנקודה השנייה היא רשויות שבהן החברה היא קורבן של פשיעה, אבל גם ראשי הרשויות הם קורבן של איומים – לעיתים יורים עליהם, לעיתים יורים על הרכב, על הבית. חלק גדול מהם מסתובב עם מאבטחים, עם מאבטחים, ראשי רשויות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הזוי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אנה אנחנו הולכים? והממשלה, מה אומרת? קצרה ידי. היא לא מושיטה את היד כדי לטפל בנגע הזה, בדבר הנורא והאיום הזה. עכשיו, הנושא השני הוא הניסיונות להציק לתושבי ירושלים המזרחית, (חוזר על המילים בערבית) על ידי משטרה, על ידי מתן דוחות תנועה כעונש באופן סיטונאי בכביש, בכמה כבישים, או שבאים לבעלי חנויות ואומרים להם: אתם צריכים לשלם סכום כך וכך באופן רטרואקטיבי, או שהורסים יותר, כמו שהרסו בסילואן לאחרונה. שמו את ירושלים המזרחית כמטרה כדי להמאיס את החיים על התושבים, והתושבים מחזיקים מעמד למרות הקושי, כמו שירושלים כולה מחזיקה מעמד, בגלל הסמליות של ירושלים, (אומר בערבית: שיש בה את מסגד אל-אקצא וכנסיית הקבר. ירושלים במסגדיה וכנסיותיה.) שאל אותי ארז מלול, שהוא היושב-ראש, מאחורי המליאה – הוא אומר לי: איך ירושלים קדושה בשבילכם? אמרו לי שהיא לא מוזכרת בקוראן. אמרו לך. אמרתי לך שאני אענה לך, וטוב שאתה היושב-ראש. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: תקשיב. "בשם האל הרחמן והרחום, ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה – –") << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא עונה לי, ואני לא אבין את התשובה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ("– – מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון" – מסגד אל-אקצא – "אשר נתנו את ברכתנו על סביבותיו, למען נראה לו את אותותינו, הוא שומע ומבחין".) אל-מסג'ד אל-אקצא – זה מוזכר בקוראן, סורת אל-אסראא, במרחק של שני קילומטר בקו אווירי מפה. אל-מסג'ד אל-אקצא – אל-קודס. עכשיו, יש יותר מזה: (אומר בערבית: יש את דברי הנביא, עליו התפילות והשלום, שאמר: "עוד נותרה קבוצה מאומתי שדתה גלויה, שתכניע את אויביה, לא יזיקו להם מי שמתנגדים להם, פרט לצרה שתפגע בהם, עד שיגיע אליהם דבר האל. והיכן הם, שליח האל? היכן הם? בבית אל-מקדס ובסביבת בית אל-מקדס".) "בית אל-מקדס" – מקדס, מקדס, יעני אל-קודס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אה, חשבתי – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (אומר בערבית: קו"ף, דל"ת, סמ"ך.) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בית המקדש, חשבתי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> (בית אל-מקדס וסביבת בית אל מקדס, הינה, זה במרחק שני קילומטרים בקו אווירי מכאן.) כך שכל מי שאומר לכם: זה לא הוזכר, לא בקוראן, לא בחדית' – זה חדית' נבאווי, דברי הנביא מוחמד – הם משקרים. עכשיו, אני אומר לך: ירושלים לא מוזכרת בתורה, לא מוזכרת בחמשת חומשי התורה. (אומר בערבית: איך זה? אל-קודס, ירושלים, אורשלים, לא הוזכרה בתורה. מה אתה אומר על זה?) שכנעתי אותך? לא ידעת. את מה שאני אומר לא ידעת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא ידעתי, אני אבדוק את זה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> תבדוק. אני פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אבדוק את זה עם השייח' מנסור. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני פה. לא, ראית גם – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא הנהן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> וחזר על הדברים. לכן תבדוק, אנחנו פה. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הוא צודק בהקשר הזה, אבל השיטה הזאת פסולה בעיניי – גם לשלול את הגישה האסלאמית לירושלים ומסגד אל-אקצא וגם לשלול את הזיקה היהודית לירושלים – היא מוטעית. זו שיטה מוטעית. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לכן אנחנו מכבדים – ואומרים את זה באופן פומבי – את שלוש הדתות. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> המוסלמים מכבדים את היהדות ואת הנצרות. זה חלק מהאסלאם, לכבד את הדתות. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> להכיר בדתות. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> ולהכיר. אנחנו גם מכירים וגם מכבדים את הדת. יש יהודים שהם יהודים פנאטים, כמו חלק מאלה שמתגוררים פה, שיושבים פה, שמנצלים את היהדות כקרדום לחפור בו, או לתקוף אחרים, או לפגוע בדתות אחרות. הם משחירים את היהדות כדת ופוגעים בדת האסלאם, בנצרות. תראה, חלק מהצעירים, בכל פעם שעוברים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש לזה הרבה רייטינג. תראה, אני מתחיל לקבל עכשיו – וואי וואי וואי. העלית פה נושא, אתה יודע, עדין, רגיש. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שאלת אותי – עניתי לך. אני אדבר על פגיעה באנשי כמורה נוצרים בכל פעם בסמטאות העיר העתיקה. זאת תופעה נוראית, תופעה נוראית, והיא לא נפסקת, והעולם כולו רואה. (אומר בערבית: תזכור, ירושלים בכנסיותיה ובמסגדיה.) אני ראיתי איך כשאמרתי (אומר בערבית: בית אל-מקדס וסביבת אל-מקדס,) זה צלצל אצלך, ושמעת את המילה "אל-קודס". תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, מוותרת? << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> לא, לא. אני באה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היא תוותר, נראה לך? מנסור, היא תוותר? בכל הזדמנות שיש לה היא – אבל תבואי רגועה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> אני? אני לא נואמת הרבה בכלל. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – אנחנו לא נסכים שהיא תוותר. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> תודה, מנסור. אתה רואה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה לא יושב פה. אני, האוזן שלי – לפעמים היא צועקת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> המציאות מטורללת, ואני הבעיה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עור התוף שלי רגיש. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ואעליה. טוב. שלום, כבוד היו"ר, כנסת נכבדה אני דווקא רוצה לפתוח – היום יום הולדתו של מתן צנגאוקר. אני עם החולצה שלו בכנסת. הוא מציין היום יום הולדת 25, יום הולדת שני בשבי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כואב הלב, כואב הלב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, זה נורא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נורא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הגעתי – היום, בין ההצבעות על חוק התקציב הקודם נסעתי לשער בגין. הייתה שם המשפחה שלו בהפגנה, אימא שלו ואחותו נטלי ועוד. הייתי שם מעט זמן כדי להספיק לחזור לכנסת, רק לחבק את עינב ולהגיד לה שאני כל כך מקווה שיהיו להם עוד הרבה ימי הולדת מאושרים ושהוא יחזור והם יהיו יחד. אתה יודע, שכולם יחזרו, שאף הורה לא יצטרך לציין את יום ההולדת של הילד שלו בשבי. פשוט, זאת הכמיהה הכי הכי גדולה שיש לנו היום. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רוצה לראות את הכיסאות פה ביציע ריקים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> צריכים להוריד את זה, ממש ככה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שלא יהיו תמונות כאלה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שלא יהיו. את הבוקר הזה אני פתחתי בתיכון ליד"ה, זה בירושלים. הם הזמינו, הם עשו כזה מפגן – התיכוניסטים יזמו, כן? של תמיכה בעסקה להשבת החטופים, ועשו את זה בעשרות תיכונים בכל הארץ. כל ההפגנה עמדה מולי נערה מקסימה עם שלט של אברה מנגיסטו. הסתכלתי עליה כל הזמן שנאמתי, ואז אמרתי לה: תקשיבי, אני מסתכלת עלייך כי פה, פה יש הורים שהשתיקו אותם בשנים הראשונות, שבהתחלה אסרו עליהם להגיד בכלל שהבן שלהם חטוף – ואני לא רוצה להגיד לך, ארז, כמה זה גזעני להשתיק, כן? שמשרד ראש הממשלה משתיק משפחה אתיופית שהוא מפרש כמשפחה שהוא יכול לשחק בה בגלל מיקומה החברתי, המעמדי, הכלכלי, אולי, ולדעתי רק אחרי שנה, שנתיים גילינו בכלל שיש חטוף בעזה, אברה. אנחנו לא גילינו. אבל תראה את המחיר של היעדר מחאה ציבורית – יותר מעשור הוא בשבי. ככה אנחנו רוצים שיהיה לנו? המשפחה הזאת, אין לה יום ואין לה לילה, כמו כל המשפחות, רק מה זה משפחה שאין לה יום ולילה עשר שנים? ומה זה עושה לנו כחברה? איפה אנחנו בסוף? ואני מסתכלת עליך כי אני יודעת שאכפת לך. אני יודעת שהדבר הזה מפריע, מפריע גם לך, אבל אסור שזה רק יפריע לנו. הרי בשביל מה אנחנו פה? מה אנחנו משאירים אחרינו? משך הכהונה שלנו, או מה עשינו? איזה קול השמענו, איפה נלחמנו – זה מה שאנחנו משאירים פה יום אחרי. בן אדם יכול להיות פה שנה ולעשות הרבה יותר מעשה ומשמעות ממי שישב פה 20 שנה ויחשוב איך הוא שורד את השנה הנוספת בכיסא. זו האמת. ואם כבר להגיד, אני חושבת שהשתרשה פה איזו מחשבה מעוותת שחוזק זה להתעלם מהאחים והאחיות שלנו ששם. לא. החוזקה שלנו היא קדושת החיים, זו החוזקה שלנו כאומה. זה דבר מפעים בעיניי, הוא מקור הגאווה בעיניי. אומה שמקדשת חיים, יש דבר יותר טוב מזה? אין דבר יותר טוב מזה. זאת אומה שהחוזק שלה הוא חוזק לעתיד, הוא לא רק לעכשיו. הוא לעתיד. וכן, ארז, צריך לסיים את המלחמה בעזה ולהחזיר את כולם. את כולם. פירקנו אותם. תשתיות החמאס רוסקו, בצדק רוסקו. חייבים להחזיר את האחים והאחיות שלנו, ואולי נוכל לנשום פה יותר. אולי נוכל לעשות פה דברים יותר טובים ביחד, אולי נוכל להסתכל קדימה, אבל כשהם שם, אנחנו מרוסקים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין לי בעיה גם לריב, אבל אחרי שהם יחזרו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה יודע משהו? נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין לי בעיה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק שיחזרו כבר בשלום, בעזרת השם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. אמן, אמן. אז מפה אני רוצה להגיד לעינב צנגאוקר, אימא של מתן: עינב, את לא לבד. אנחנו איתך. אנחנו איתך, לא משנה מה כותבים אנשים נבזיים, לא משנה מה אומרים אנשים ערלי לב. רוב העם הזה איתך. את אימא לביאה. את עושה מה שכל אחד מאיתנו היה עושה. כל מי שמדמיין רגע את הילד שלו שם, עולות לו מחשבות – ואנחנו יודעים את זה טוב מאוד – להפוך את העולם בכל דרך. ואם הוא חושב שמי שאמור להחזיר אותו, מפקיר אותו, הוא זועם, והוא זועם בצדק. אז אנחנו איתך; אנחנו עם אילנה; אנחנו עם נטלי; אנחנו עם שני. אנחנו איתכן – נשים מדהימות, גיבורות, אמיצות. טוב, שיחזרו כולם בקרוב מאוד, אמן, אמן. טוב, אני רוצה לדבר על השאילתות – היא שומעת ממני מספיק. נחשף היום על ידי ynet ששרי ממשלת הדמים לא ענו על 902 שאילתות של חברי כנסת – אתה שומע את המספר הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> העוזר שלי כל הזמן מתקשר לראדה: מה עם השאילתה? מה עם השאילתה? אני חייב תשובה. נכון? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, אנחנו חייבים תשובות. אתה מבין את זה? יש לנו כלים פרלמנטריים – האמת היא שהם מוגבלים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> השאילתות – בואי, סליחה שאני – אם את רוצה, אני אוסיף – שאילתות בעיקרן הן פניות של הציבור. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון, בדיוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא שאני צריך – זה הציבור ששולח. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בדיוק, נכון, אנחנו לא הוגים את זה בעצמנו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא חי את כל התלונות ואת כל הבעיות, אבל באים אלינו ארגונים, אנשים פרטיים, ושואלים שאלות, עוולות, פונים לשרים. אני מרגיש לא נעים. זה לא שהשר – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אגב, לאו דווקא בנושאים שאני עוסקת בהם יום-יום, זה בדברים שהציבור פונה, כמו שאתה אומר – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – דברים שחשובים לו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עכשיו, הוא בא אליי בתלונות, לא לשר. הוא פנה אליי, לא לשר, ואני חייב, זה מעמיד אותי במצב לא נעים. אתה לא עושה את תפקידך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוא נדבר תכלס. תסתכל אפילו מעיניים של אופוזיציה אבל גם מקואליציה – מה הכלים שיש לנו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא קשור, מה הכלים? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני מתכוונת לכלים פרלמנטריים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כח"כים זה אחד הכלים המהותיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הכלים שלנו – שאילתה למשרד, שאילתה דחופה, שאילתות ישירות – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ישירות, הכול. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – הצעות לסדר-יום, דיונים מהירים – אלה באמת הכלים. אתה יודע שאני כבר מחתימה בלי סוף דיוני שליש? כי הנשיאות פה לא מאשרת הצעות לסדר-יום ודיונים מהירים. אני לא הולכת לחכות חודש אחרי חודש. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? מה, אני חבר בנשיאות. מאשרים, זה לא נכון. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא נכון, גם לך. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עוד פעם, תלוי בנושא. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא יכול להגיד לי שגם לי, אני אתן לך כמה שלחתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תלוי, יש כמה קריטריונים של היושב-ראש. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> סימון המחירים בסופר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא יודע. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, הינה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אם יש הצעה מקבילה יותר משמעותית – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ארז, ארז, לא סתם יוצאות כתבות כאלה. משהו פה התפלפ, התפלפ לגמרי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היושב-ראש מאוד ממלכתי ומאוד שוויוני, ותשאלי את כל הסגנים – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> טוב, תראה, את הנתונים יש לי. את הנתונים יש לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – תשאלי את הסגנים מהאופוזיציה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> באופוזיציה כולם מסכימים איתי. בדקתי את זה. אבל אתה יודע שאני הגשתי כ-40 שאילתות דחופות במהלך השנתיים האלה של הכנסת הזאת. רק אחרי השנה שעברה, כשכבר אמרתי שאף פעם לא מאשרים לי, אישרו לי אחת מתוך ה-40. אתה יודע, שאילתה דחופה היא לא כלי שלך, עם כל הכבוד. היא כלי שלי. אתה, יש לך טלפון לשר. לי אין. בטח, אופוזיציה, זה הכלי שלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וגם קואליציה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה כלי שלי במליאה לשאול שר שאלה. יו"ר הכנסת מאשר מרבית לקואליציה, זה תיקון. עכשיו, אלה דברים – אפרופו ממלכתיות, אלה דברים שלא היו לפני, לא חוקקו אותם בתקנון, כי היה ברור מה הנהגים ולמה נועד כלי. וכשמפוררים את זה, המקום הזה, ארז, הופך להיות מקום של נאומים. זו לא המטרה שלנו פה. אנחנו באנו לעשות, וזה על הפנים. אז אני, כמו שאתה מכיר, לא בדלת הראשית – בדלת האחורית; לא בדלת האחורית – בחלון. אין אצלי לא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מקוחה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מקוחה אמיתית, אבל. אז אצלי זה ככה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה במרוקאית, כן? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שאילתה דחופה – לא מאשרים; הצעה לסדר-יום – לא מאשרים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מקוחה זו אחת עקשנית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא רואה בעיניים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עקשנית, לא מוותרת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא רואה בעיניים. אין, זו הדרך פה, בטח בכנסת כזאת. אולי בעולם אחר יכולתי להיות יותר ברגוע. אז רציתי להגיד לך, אצלי אני כבר אוטומטית מכינה – זה לא מאושר; זה לא מאושר; זה לא מאושר – דיון שליש. ואז מלא יו"רי ועדות מקבלים דיוני שליש – הדבר היחידי, אבל זו תקלה של הנשיאות. בכל מקרה, 902 סוגיות – 900 סוגיות שהממשלה הזאת לא רוצה שיהיה לנו מידע עליהן. ואתה יודע משהו? זה גם מעיד על כישלונות. אבל אני רוצה דווקא לדבר על הדבר הכי משמעותי שקרה השבוע. מהו? תן ניחוש – דוח העוני. כשליש מהאנשים בישראל עניים. כל ישראלי רביעי בישראל חי באי-ביטחון תזונתי. אתה יודע, כששר האוצר עמד פה להציג את התקציב, אני נאמתי לפני זה באי-אמון הזה, ואז הוא אמר לי שאני אומרת רק מה רע. אמרתי לו: אם תעלים את הנתונים, הם לא ישתנו. אם כל ישראלי רביעי בישראל חי באי-ביטחון תזונתי, זו לא אני הממורמרת שמציגה את זה, זה מי שאין לו אוכל בצלחת. אבל אתה יודע, זו תשובה של שר אוצר שלא קולט שהתפקיד שלו הוא גם תפקיד של רווחה. הרי מה זה שר אוצר? שר אוצר בסוף הוא גם האיש בקצה. המדיניות שלו היא גם מדיניות רווחה. אלה לא רק שר הרווחה ושר הבריאות, לא רק הם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה שאישרו את 300 מיליון תלושי המזון, זה היה במקום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני לא נגד, אתה יודע שאני לא נגד תלושי מזון. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא, אני אומר, בג"ץ הגיע לפשרה בעניין – 300 מיליון, ו-90 מיליון עברו לרשות העוני. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אנחנו היינו רק בעד קריטריונים שוויוניים, לא מפלים, לא קומבינה. ישר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אישר את הקריטריונים – 300 מיליון שקל בא בזמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל ארז, קודם כול, אי-ביטחון תזונתי זה חשוב. אין אצלי או צדק או צדקה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את יודעת של מי הרעיון? של יושב-ראש ש"ס אריה דרעי, בקורונה. את היית אז ח"כית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא הייתי ח"כית שם, אבל נדמה שאני הרבה זמן פה, בגלל כל הרעש. אני זורמת עם מה שאתה אומר. אבל אני רוצה להגיד לך משהו: באי-ביטחון תזונתי צריך לטפל. בתפיסה שלי אין או צדק או צדקה, זה גם וגם. יש כאן – בדיוק – יש כאן ועכשיו – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ודאי, זה לא פותר את כל הבעיות. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – אבל יש גם צדק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איך מישהו אמר לי בתקשורת? אתה צריך להביא להם את החכה, לא את הדג. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> גם וגם. יש את הכאן-ועכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אמרתי: גם את הדג. איך ילד יכול לקבל את החכה אם הוא ילך רעב לבית הספר, בלי השוקו והלחמנייה, בלי הסנדוויץ'? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אבל אני אומרת יותר מזה: החכה מייצרת את הטווח הארוך, את האי-תלות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל אתה צריך – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מעבר לזה שצריך, אני רוצה שהילד הזה לא יצטרך יותר את התלוש, אבל אני רוצה לתת לו עכשיו, כי הוא רעב עכשיו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בדיוק. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה לא משנה שאני עוזרת לו לטווח הארוך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שתהיה לו היכולת להיות החכה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. אבל תגיד לי אתה, עם הנתונים האלה, שכל ילד שלישי חי בישראל באי-ביטחון תזונתי, ובשנה האחרונה עלות המחיה המינימלית למשק בית עלתה כמעט ב-1,000 שקלים – עכשיו, תגיד לי, באמת אני שואלת: איך זה מתכנס עם מדיניות האוצר של העלאת המע"מ, העלאת הביטוח הלאומי, העלאת מס הבריאות, העלאת התחבורה הציבורית, הפגיעה במענק העבודה – בוטל בסוף, ואני שמחה שבוטל – העלאת החשמל – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודות לחבר הכנסת ינון אזולאי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוודאי, בוודאי. עשינו שם בוועדת כספים – כולנו דיברנו שם. אבל ינון בקטע הזה הבין – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חבר הכנסת הכי חברתי שהיה פה. גם אנשים מהאופוזיציה אמרו לי את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – וראיתי שהוא הבין. אבל העלאת הארנונה, החשמל והמים – תגיד לי, לאן נלך? והמדינה עושה את זה. ואתה יודע מה יותר מעצבן? שהמחירים בסופר עולים כל חודש, הרשתות עושות רווחי שיא, ואז, מה עושה שר הכלכלה, שגם הוא לא מבין שהתפקיד שלו הוא תפקיד של רווחה? הוא מעלים את סימון המחירים בסופרים. ארז, תגיד לי, האישה שמגיעה עם כסף מדוד יכולה להרשות לעצמה לא לדעת מה המחיר בסופר? היא צריכה לחכות לקופה, להתבייש? דרך אגב, זו הצעה לסדר-יום שלא אישרתם לי, אבל החתמתי שליש היום, אל תדאג. נדון בזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אדרבה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אני לא אומרת שזה אישי אליך, אבל ברור. עכשיו, מה קורה? עלות המחיה החודשית המינימלית למשק בית ממוצע שיש בו שני הורים ושני ילדים היא 13,617 שקלים. אם שני האנשים האלה משתכרים שכר מינימום, תהיה להם משכורת חודשית של 11,760 שקלים. זה אומר שיש פער של כמעט 2,000 שקלים בחודש ביכולת לסיים את החודש בצורה הכי מינימלית לשני הורים בשכר מינימום. מה קרה לנו? אנחנו לא היינו מדינה כזאת, ארז. אני לא ממציאה את זה. בוא נלך אחורה – לא היינו מדינה כזאת. המחירים פה עלו, נסקו בחסות המלחמה, בהיעדר רגולציה. אי-אפשר לא להגיד שהיה פה תת-תפקוד נוכח פריצות מוחלטת, מעבר למדיניות של האוצר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, בואי, גם תובלה ימית – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה תובלה ימית, ארז? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – גם החות'ים בתימן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל הם עשו רווחי שיא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היו פה הרבה גורמים. זה לא סתם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל ארז, אתה אומר משהו מוזר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה, סתם בעל חברה מחליט להעלות? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אלה בדיוק המקומות שבהם הם עושים את הדברים האלה, אפילו בתיאום. יש לך רשות תחרות מתפקדת? בסוף אנחנו רואים את הדוחות הכספיים. הם עשו רווחי שיא. רווחי שיא זה מעבר לצפי השנתי. מה תובלה? על מי הם עשו את רווחי השיא האלה? על העלאת מחירים של האישה בסופר; של האימא; של הסבתא; של הקשישה. על מי? על הילד העני. אבל איפה המדינה? אותם אני לא מאשימה – כל יזם פרטי יכול לגלות חזירות כשאין רגולציה, כשאין מדינה. אבל המדינה היא זאת שנכשלה, היא, שבחסות המלחמה, במה היא עוסקת? בתאגיד השידור הציבורי; בלשכת עורכי הדין. במה היא עוסקת? למה לא בעליות המחירים? למה? מה זה, בשביל זה באתם? אבל באמת, אין מענה אמיתי לעוני פה. אני אדלג על החלק הזה, אבל אני אדבר על משהו אחר שפורסם אתמול. לפני זה אני אתחיל בזה שבחודש דצמבר בערך עשיתי את הדיון הראשון על שורדי המסיבות בוועדת הצעירים של הכנסת. הוא היה דיון ממש קשה. מאז עשיתי עוד כמה דיונים בנושא, ועוד חברי כנסת עשו דיונים בנושא בעוד ועדות. כבר שם עלה הניצול של עורכי הדין במיצוי הזכויות, בעושק של הזכויות שלהם. הם צריכים למצות זכויות, הם בטראומה, חלקם לא מתפקדים, בטח בחודשים האלה, ועורכי דין ניצלו את זה. ואז רציתי להגיש הצעת חוק. משרד המשפטים אמר לי: זה בטיפול, אנחנו מגישים ממשלתית – אני מדברת איתך על החודשים הראשונים. אמרתי: אם מגישים ממשלתית, זה יהיה יותר טוב. תזכיר ממשלתי בנושא הזה זה תזכיר פיקס. אתמול פורסם – כלום לא קרה. אבל הפיכה משטרית – בטח מחזיר; מלחמות עם בג"ץ למנות שופט עליון – ברור. אבל לעשות תזכיר ממשלתי, שעורכי דין לא ינצלו שורדי מסיבות – מה פתאום. ואתה יודע, כשהמפונים מקריית שמונה ומטולה ומקומות אחרים עברו לטבריה, רצו לשכור דירה, אז בעלי דירות ניצלו את הידע שיש להם על גובה המענק ולקחו גם 15,000 שקל על דירה. תגיד, לא היה אפשר להוציא הוראת שעה זמנית, תזכיר של משרד המשפטים, שיגביל העלאות דרסטיות של מחירים באופן הזה כדי שמפונים לא ינוצלו? לא יותר מ-20% מעל השוק, נגיד? 15,000 שקל על דירה בטבריה? בוא, שנינו מכירים את טבריה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם היית רחוב של – מה, הגיע ל-15,000. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> זה היה אצלי בדיונים, הדברים האלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ואו, ואו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> עשיתי בוועדת הצעירים גם דיונים על צעירים מפונים. זה הגיע. גם אם יחידנית ממטולה סיפרה את זה, אישה מדהימה. היא אמרה: רציתי לעבור מהמלון הקטן הזה עם הילדים לדירה. איך תעברי לדירה ב-15,000 שקל לדירה בטבריה? ואיפה שר המשפטים לעבודה שלו, לעבודה שבשבילה הוא נבחר לעשות טוב לציבור? איפה הוא? איפה הוא למנוע עינוי דין? למה הוא מגיש תקציב שמקצץ בשופטים? מה זה עינוי דין? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה הוא מקצץ? מה פתאום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> למה הוא מקצץ? כי הוא לא רוצה לפתור עינוי דין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> איזה תקציב מקצץ? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> תקציב משרד המשפטים עם קיצוץ בנושא. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל המשרדים בתקציב – אבל לא בתקנים של שופטים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה לא יכול להביא לנו הפיכה משטרית ולהגיד לנו שזה בגלל עינוי דין – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נעמה, את יודעת שאני מכבד והכול, אבל תדייקי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – ואז לקצץ בתקני שפיטה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין קיצוץ בתקני שפיטה. את טועה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אתה יודע – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני יודע את זה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – אוקיי, לא – נלך אחורה – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מינו לאחרונה 162 שופטים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> – – למה הוא לא מוסיף? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה – למה הוא לא מוסיף – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל מה יפתור עינוי דין, תגיד לי? הפיכה משטרית? ועדה לבחירת שופטים או עוד שופטים לפי הממוצע ב-OECD? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> את תמיד דואגת לנשים עגונות והכול. את יודעת כמה תקנים של דיינים צריך? ואז זה יוריד את העגינות של הנשים. ואין, לא מינו את התקנים ולא הוסיפו תקנים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בשביל להוריד עגינות צריך חוק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יהיה פחות לחץ, יותר דיונים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> לא, אל תדבר על לחץ. בשביל להוריד עגינות צריך לאסור עגינות, לא צריך להוסיף עוד דיינים. למה יש עגינות? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני אומר, הביורוקרטיה – כאשר אין הרבה דיינים, הם לא יכולים לעשות דיונים, אז זה פוגע. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> קודם כול, תמיד עומסים פוגעים, אבל בסוף, בנושא הספציפי הזה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> העומסים, זאת המילה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני יודעת, כי אני הח"כית הראשונה בישראל שהגישה חוק להשוואת שופטים לפי OECD. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל לא היה – בקיצור, לוין רוצה עוד שופטים, והוא לא קיצץ ולא כלום. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בכל מקרה, זה השר לעינוי דין. לא היה שר שעסק פחות בחיים עצמם בזמן מלחמה. היה לו תפקיד ממש חשוב בהרבה דברים, ועסק רק בעצמו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? בואי, נעמה, את יודעת, ביקורת זה טוב – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הביקורת שלי רצינית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – אני אוהב לשמוע ביקורת – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אין לי בעיה. אז תגיד שהביקורת שלי מוצדקת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חוק ההוצאה לפועל שעבר – הגבלת שכר טרחה להוצאה לפועל – את יודעת למי הוא עזר? לכל הפריפריה. הוא עשה דברים טובים. עזבי, אז תגידי שהוא לא מתעסק בכלל בחיים עצמם. ההוצאה לפועל – את יודעת איך נלחמו בו לשכת עורכי הדין בדבר הזה? ואני באתי לטובתו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה קשורה לשכת עורכי הדין להוצאה לפועל? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יש מחלקת הוצאה לפועל, והסגן – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוא, אני בהוצאה לפועל בכל חוק שיקל על אזרחים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – ליאור שפירא – שאני שולח אליו תנחומים, הוא ישב עכשיו שבעה – הוא בא אליי ואמר לי: יריב פוגע בעורכי דין. אז אמרתי לו: אבל החלשים הם מעל כולם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אני אפילו לא מתווכחת על הדבר הזה. וזה לא לשכת עורכי הדין. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> וגם תמכתם בחוק הזה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ודאי שנתמוך. אגב, החוק הראשון שהעברתי בכנסת, שהוא עבר בסוף ממשלתית, היה ביטול האיסור להחזקת רכב לחייב הוצאה לפועל. אתה זוכר את הסיפור הזה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> מה, אנחנו רוצים למנוע מאנשים להתפרנס ולהחזיר את החוב? הרי זה לא הגיוני, זה דרקוני ורע. אז גדעון סער היה שר המשפטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> דרך אגב, הצמדנו לחוק הזה את החוק של גלעד קריב שאי-אפשר היום לעקל טלוויזיה והכול. את זוכרת? לא מזמן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> בוא, אני אספר לך. אז זה החוק הראשון, שעבר בטרומית, והוא צורף – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה משלם בסוף את שכר השמירה יותר מהחוב עצמו. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש. אלה סנקציות הזויות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה אבסורד. פעם היו מעקלים. את זוכרת שהיו מעקלים? גדלנו בשכונות האלה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, ברור. רציתי לספר לך שאז החוק הזה, שעבר טרומית – בסוף איחדו אותו ממשלתית, גדעון סער בזמנו הביא אותו כשר משפטים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חוק מעולה. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ברור. אבל היינו כמה, וסיפרתי פה במליאה שאחד הסיפורים הכי קשים של בן הזוג שלי כשהיה ילד – ההוצאה לפועל לוקחים מאימא שלו את השטיח הפרסי, שהיא – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, אל – בואי, אני אגיד לך מה אני – עזבי, נו, נגעת לי עכשיו פה – חץ בלב. עזבי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> הוא אומר לי: נעמה, זה מראה שכל החיים שלי אני אזכור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזבי. נו, די, תעברי. חץ בלב. מה שאבא שלי עבר עם ההוצאה – עזבי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> ממש, אה? אבל אני אומרת משהו אחר. ליריב לוין יש כוח בידיים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> על לא עוול בכפו, דרך אגב. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אגב, זה תמיד האנשים הכי מוחלשים. ברור. אנחנו צריכים להמציא את החקיקה שתדע לאזן בין הצורך לאכיפה לבין אנושיות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, לא. היה חוב מוטה של העירייה, היה חוב מוטה של הארנונה. חישבו לו – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נו, נכון, תמיד זה דברים כאלה. מה אתה חושב – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הוא לא ידע להתמודד עם זה. לא היה לו מי שינחה אותו, ולאף אחד לא היה אכפת. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל לנו צריך להיות אכפת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. לכן, כשאני תמכתי בחוק ההוצאה לפועל על הגבלת שכר טרחה, הרגשתי סגירת מעגל אישית. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> יפה, יפה. אתה יודע, אני פותחת את העיתון ואני רואה את הדבר הזה, שזה לא קרה, ואני מבינה שעורכי הדין מנצלים את שורדי המסיבות – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני עורך דין, כן? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אז אתה יודע על מה אני מדברת, איך אפשר לעשות דברים כאלה. תקשיב, זה נורא. על מי עושים את הקופה, על אנשים ששרדו טבח? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> החוק שלי להגבלת שכר טרחה לעורכי דין לנפגעי פעולות איבה תקוע, לא מתקדם. וזה כואב לי. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שמה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראיתי אתמול כתבה – – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נו, על זה דיברתי איתך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתמול ראית את זה, נכון? אתמול זה פורסם? << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> של הדר גלעד, בידיעות? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> כן, בטח. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> החוק שלי עבר טרומית – – << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נו, למה לא לקדם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> – – ורציתי להשוות את זה לפלת"ד, כמו ששם יש הגבלה – מה ההבדל? ובאו אליי מלשכת עורכי הדין וישבו איתי – לא, וזה יפגע באיכות – – – אמרתי: בפלת"ד זה לא פגע. ויש משרדים שהם – ולא ייתכן שיחתימו אותם על חוזים, ואנשים קשי יום, אנשים שחרב עליהם עולמם – שיקול הדעת אחר, למרות שהם בסדר, הם אנשים נורמטיביים. וזה לא התקדם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל למה אתה לא מקדם את החוק? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הינה, ואני בקואליציה. לא מתקדם. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אה, כי אתם עוסקים פה במלא חקיקה הזיה. זה עבר על חשבון שלך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, יש הצעת חוק ממשלתית, ומיכאל ביטון מייצג את נפגעי צה"ל, גם בהגבלת שכר טרחה, וזה הסתבך. ומיכאל רוצה עוד יותר. אמרתי לו: אי-אפשר הכול או לא כלום, צריך להתפשר בחיים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> אבל גם עם שורדי המסיבות, ארז, הסיפור הוא לא פשוט, במיוחד בגלל מצבם והשיקום שהם צריכים לעשות. זה שיקום נפשי ארוך. קל מאוד לנצל במצב כזה, והתפקיד שלנו הוא להיות שם. אז רגע, אני אסיים במשהו – זה לא פה. טוב, בנאום הבא. בסוף הייתה לנו שיחה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה לך, היה לי לעונג. באמת, זה היה נאום לעונג, ענייני ולמען עם ישראל. ושנעשה הרבה דברים טובים יחד. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> שנעשה טוב. אמן. פחות שררה, פחות כוח, פחות הפיכה – יותר חברתי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל קודם שיחזרו החטופים. << דובר_המשך >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר_המשך >> נכון. בדיוק רציתי לסיים בזה. שיחזרו כולם, אמן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 3), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכספים. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כנסת נכבדה, זאת לא רק ממשלת אימים, זאת גם ממשלת האיומים: איומים על הרמטכ"ל, איומים על ראש השב"כ, איומים על היועצת המשפטית, איומים על בכירי האוצר. וזה, כמובן, רק פרומיל מהיקף האיומים המלא, ובלי להזכיר את יריב גזלייט לוין, שר המשפטים, שמדבר על שופטי בג"ץ כמו גבר מכה שמסתכל למטה על אשתו החבולה וצועק עליה: לא הותרת לי ברירה, שזה "תראי מה גרמת לי לעשות" החדש. ההתנהלות הזאת, לצערי, היא שיטה, שיטה שנועדה להלך אימים ולהיפטר מעובדי ציבור חזקים שעושים את עבודתם ונאמנים לממלכה ולא למלך. המטרה היא שהצד השני של האיום יבין, יבין שהוא מסתובב עם מטרה על הגב ויחיל על עצמו מה שנקרא צנזורה עצמית. והרי מי שנכנע פעם אחת לאיומים, כבר לא יחזור להיות חופשי. ואם האיומים לא מביאים מספיק תוצאות, עוברים גם לשלב הבא, לשלב של המימוש, ולאחר ההדחה ימונה מי שייטיב להתרפס. ככה בדיוק מרוקנים את השירות הציבורי מאנשי מקצוע טובים וראויים וממלאים אותו בחדלי אישים ובחנפנים. וככה, גבירותיי ורבותיי, מחסלים מדינה מבפנים. אין איום פנימי גדול יותר על החופש ועל הדמוקרטיה מאשר היעדרה של ביקורת. כן, ביקורת זה דבר חשוב. לא צריך לפחד ממנה. ומי שחושב שהאיומים משפיעים רק על אלה שמאוימים ישירות, מתעלם מהנתונים. שימו לב לנתונים: יש יריד של כמעט 50% במספר הניגשים למכרזים בשירות הציבורי בישראל, ואלה שכן ניגשים – יש ירידה של מעל 40% בציונים שהם מקבלים במבחני ההערכה. אלה נתונים שצריכים להטריד את כולם. כי למה לאנשים טובים ומקצועיים לבוא לעבוד עם מי שמאיימים עליהם ומתנהלים כמו בארגון פשע? ולכל המתלבטים והמתלבטות כרגע בשירות הציבורי – ואנשים מדברים איתי כל הזמן; לא פשוט לשרת בימים אלה בשירות הציבורי – לכם אני רוצה לומר: חכו, לא להישבר, אנחנו עוד נדע ימים יפים מאלו, והמדינה דווקא עכשיו זקוקה לכם יותר מתמיד. תהיו חזקים, ואנחנו נשוב ונשקם גם את המגזר הציבורי. אני עוברת לנושא הבא, והוא המדיניות של שר המשפטים שלנו. אני אף פעם לא הבנתי למה נהוג בסרטים שיש מין רגע כזה שבו הנבל פותח במונולוג, ובמהלך המונולוג הזה הוא מפרט לפרטי-פרטים את התוכנית הזדונית שלו, ובכך הוא מאפשר לגיבור או לגיבורה לסכל לבסוף את המזימה, כי הוא שם את הדברים על השולחן, בגלוי, מתהדר בהם. תמיד זה היה נראה לי מגוחך – הרי במציאות אין סיכוי שדברים יתנהלו ככה, לא? אם כבר זממת, רקמת ותכננת מהלך, למה שתסכן אותו רק בשביל להתרברב? חשבתי שזה לא עובד ככה בחיים האמיתיים, רק בסרטים. אבל אז הגיע הרגע הזה, הגיע 4 בינואר 2023, ושר המשפטים של מדינת ישראל יריב לוין פשוט לא הצליח להתאפק. זחוח הוא עמד מול המצלמות, וכאחרון הרשעים הקולנועיים פרס בפני כול את תוכניתו למימוש של הפיכה משטרית: פסקת התגברות, ביטול עילת הסבירות, נטרול מעמד שומרי הסף של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים, שינוי ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, ביטול הביקורת השיפוטית על חוקי-היסוד. בקיצור, הוא פרס את הכול בפני הציבור, שם על השולחן. ממש, יריב לוין במעמד הזה לקח על עצמו את התפקיד הקלאסי של הנבל מהסרטים, והציבור קיבל על עצמו את תפקיד הגיבור. יצאנו לרחובות בהמונינו יום-יום, שבוע אחרי שבוע, בניסיון לסכל את המזימה הזו, וצריך לומר – הצלחנו. השף שניסה לזרוק את הצפרדע אל סיר המים הרותחים גילה שהצפרדע ניתרה מייד החוצה, וההפיכה נבלמה. ובחלוף הזמן נפלו עלינו הטבח הנורא, הטבח של 7 באוקטובר, ו-14 חודשי מלחמה קשים מאוד, ולצערי, נראה ששר המשפטים נשאר כשהיה, רק קצת יותר מתוזמן. במקום בבת אחת, הוא ושותפיו מעלים עכשיו את הטמפרטורה בסיר לאט יותר, חוק אחרי חוק, מקווים שהצפרדע לא תשים לב, מקווים שעד שהיא תקלוט, המים יגיעו כבר לנקודת הרתיחה שבה הדמוקרטיה התאדתה. אז שר המשפטים יריב לוין היקר, להלן ספוילר: לא הצלחתם אז ולא תצליחו גם היום. לא ניתן לכם להחריב את המדינה, וחבל שאחרי האסון האדיר שהתרחש לנו לא הפקתם שום לקח, חזרתם בדיוק לאותה נקודה. נושא נוסף שחשוב לי להציף היום זה נושא ההשתמטות. אני שומעת פה בכל מהדורה עוד איזה ניסיון לישראבלוף שכל תכליתו לעשות רעש כאילו מביאים פה איזשהו מהלך, אבל בשורה התחתונה – כלום ושום דבר. סוגיית ההשתמטות מגיוס לצה"ל קורעת את החברה הישראלית. מצד אחד ציבור ממלכתי וציוני שעוזב את המשפחה, את העסק, מתגייס, נלחם, מקריב את חייו למען ההגנה על המולדת, ומהצד השני ציבור חרדי שמצהיר: נמות ולא נתגייס. נמות ולא נתגייס. תורה מגנא ומצלא, הם מצהירים; אומרים: רק בזכות הלימוד שלנו שורדת מדינת ישראל. הם מתעקשים, והממשלה מרכינה ראש ומצייתת, פועלת להכשרה ולמימון של ההשתמטות הזו, כן, גם בזמן מלחמה. לא ייאמן, אבל גם בזמן מלחמה. וכיוון שהנושא הזה ממש מפרק את הציבור הישראלי ומאיים על היכולת שלנו לשמור על הביטחון של המדינה, אני חושבת שהגיע הזמן להכריע בסוגיה הזאת אחת ולתמיד. בגלל שאי-אפשר להרשות לעצמנו לעשות את הניסוי הזה בקנה מידה כולל, אני מציעה פיילוט ראשוני מוגבל בהיקפו. שימו לב: במקום המאבטחים ששומרים על ראש הממשלה, שמבקש להכשיר בימים אלו את ההשתמטות, תוקם יחידת עילית של לומדי תורה, שתקדיש את לימודיה להגנה על כבוד ראש הממשלה. אני כמובן לא מדברת על בטלנים יושבי קרנות וברזלים שרק רשומים טכנית בישיבה, כי הרי על הביטחון של ראש הממשלה אסור להתפשר, צריכים אנשים רציניים. אני מדבר את יחידה של עילויים בתורה, על לומדים מובחרים, על עוקרי ערים, שיעסקו יום ולילה, במשמרות ממש, ויגנו על הראש, על ראש המדינה, מה שנקרא תהילים נגד טילים: משניות – סגולה לפיזור הפגנות, פלפולי רמב"ם נגד שיגורי כטב"ם. ואם הפיילוט הזה יצליח, מן הראוי שנרחיב אותו מיידית לכל יתר חברי וחברות הקואליציה. כל מי שיצביעו בעד חוקי ההשתמטות בוועדות ובמליאה יוותרו, מיידית גם, על כל סידורי האבטחה ויקבלו במקומם הקצאה של בחורי ישיבה. אם הצדדים המשתמטים כל כך בטוחים בעמדתם והשותפים הקואליציוניים כל כך מתמידים בהתרפסות שלהם, אני מקווה שהפיילוט הזה יתקבל בברכה. למה לא? הרי אם התפילות הן שמצילות אותנו ושומרות על ביטחוננו, אז בבקשה, תוותרו על סידורי האבטחה שלכם ותקבלו עילויים בתורה במקום. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, << דובר >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר >> נחמד שאתה היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. בבקשה, לרשותך 30 דקות. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, אתה איתי בוועדת הכספים, לא? אז אתה תבין על מה אני מדברת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני כולי קשוב עכשיו. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קודם כול, באמת, אני לא התכוננתי במיוחד לדיון הזה, כי אני מרגישה – ובואו נראה אם אני צודקת – שיש לי חצי שעה לדבר חופשי על התקציב, מה שנקרא, והדברים שאנחנו כולנו חווים בוועדה הזאת. ואני גם יודעת שחלק לא קטן ממה שאני אגיד עכשיו, גם חברי ועדת הכספים כמוך מהקואליציה מסכימים איתי לגביהם – בטח על התהליך, בטח על הבלגן, בטח על הפתיחות הרבות. בסדר, יש לכם את השיקולים שלכם להצביע עם הקואליציה, אבל אני יודעת שברגעים מסוימים אתם לגמרי הזדהיתם עם הדברים שאמרנו. עכשיו אנחנו בעוד ערב עם עוד שלב של חקיקות תקציב. הפעם מדובר בהקפאות של שכר ובפריסות של הטבות המס לפנסיונרים, שזה עוד סוג של גזרה שהיא במסגרת תקציב המלחמה הזאת. אבל אני רוצה לנצל את 30 הדקות שנתנו לי ולדבר מלמעלה, ולומר לך, אדוני היושב-ראש וחבריי, שאני חושבת שהתקציב הזה הוא מראה, מיקרוקוסמוס של כל החוליים בממשלה הזאת. פשוט כל החוליים בממשלה בימי המלחמה משתקפים בתהליך של התקציב, בכסף. ולמה אני מתכוונת? אנחנו מדברים על ממשלה סופר-פוליטית, סופר-מנותקת, בלי דוגמה אישית, כל היום מכבה שרפות, שפשוט לא יודעת לעבוד, וכל ההתנהלות שלה היא התעסקות בעצמה ובשרידותה. לכן, אם יש חרדים שחייבים להחזיק אותם במפלגה, אז נעשה הכול כדי שהם יישארו ונעביר להם את כל מה שצריך – ואנחנו תכף נראה את זה גם בתקציב על חשבון המגזר העובד והמשרת. ואם זה כמובן בכספים קואליציוניים מופרזים, כי אנחנו צריכים להשאיר את בן גביר ואת שר האוצר עצמו, את הכספים לסטרוק, בזמן של מלחמה. ואנחנו בעיניי מראים את הניתוק המוחלט, מה שנקרא, בתקציב. אני אתחיל לפרוט לפרוטות את ההמחשה של הטיעונים האלה שלי, אז בואו נתחיל. דוגמה אישית אין. חלק מסעיף קטן – נקרא לו ניתוק. אין דוגמה אישית בתקציב הזה. צריך להגיד את האמת, זה ל-2025. אנחנו בעצם בתקופת המלחמה נגענו בשלושה תקציבים: 2023, 2024 ועכשיו 2025, אז היו להם שלוש הזדמנויות להראות את זה, ואין דוגמה אישית. הממשלה נותרה עם 36 משרדים – הממשלה נותרה עם 33 משרדים. צריך להזכיר לכולם שבשבועות הראשונים אחרי 7 באוקטובר עמד שר האוצר, התייצב בפני האומה, נתן הצהרה לתקשורת ואמר: נכשלנו, סדרי העדיפויות השתנו. אני לא יודעת אם אתה זוכר את זה, יצא אז מכתב מראש אגף תקציבים – כמה היינו תמימים – עם הנחיה לעצור כל הכספים הקואליציוניים, ושר האוצר שלנו עמד ובקולו הבטיח לעם ישראל, בימים של מלחמה: אנחנו נבחן מחדש את כל סדרי העדיפויות; אנחנו נעביר הכול, רק מה שלמלחמה, רק למפונים. וכבר הנחיתי – פשוט אני יודעת בעל פה כבר את ההצהרה הזאת – הוא אומר: הנחיתי את אגף התקציבים לשבת ולבדוק מחדש את כל הכספים. אלו היו הדיבורים. אז עוד לא הבנתי שאין שום קשר בין מה ששר האוצר אומר למה ששר האוצר מבצע. לצערי, גם חברות הדירוג עלו על זה שאין שום קשר בין מה שהוא אומר לבין מה שהוא מבצע. ולכן, כשהוא הודיע על יעד הגירעון שלו, 4% ל-2025, הם כתבו לו באנגלית מצוחצחת: נחיה ונראה מה יהיה בפועל, כי כבר שמענו אותך כמה פעמים. אז הוא עמד והוא הבטיח, ובסעיף הזה, שנקרא דוגמה אישית, אנחנו מגיעים עכשיו בפעם השלישית לתקציב של שנה שלישית, כשכבר יודעים את בור המלחמה, כשנפתחה חזית בצפון – וכלום. לא סגרו משרד אחד. במסיבת העיתונאים שהשר עצמו עשה על תקציב 2025 הוא אמר: אני אנסה לסגור חמישה משרדים. כלום. נאדה. משרד המורשת, משרד ירושלים, משרד מסורת וכו' וכו' – עלות המשרדים המיותרים היא מעל ל-270 מיליון שקלים. עכשיו בואו נדבר על הכספים הקואליציוניים. אנחנו עכשיו עומדים בשנת 2025 לדבר על שנה שלישית של כספים קואליציוניים. אנשים לא מבינים את זה. בשנים 2024-2023 – לפני המלחמה, זה היה תקציב דו-שנתי – היו בערך 13.5 מיליארד שקלים, אם אני לא טועה. בסוף השנה הזו, אתה יודע כמה כספים קואליציוניים, אחורה עד 2025, היו לנו? 10.5. איזה קיצוץ? אפס קיצוץ. קיצוץ מזערי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לאן הכספים האלה הולכים? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> הכספים האלה ברובם הולכים למשרד של סטרוק. אתה יושב איתי – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא, לאיזה תוכן הם הולכים? הרי אם מסתכלים על זה – דיברנו על זה בוועדת הכספים, אנחנו מדברים על זה – הכספים האלה הולכים לדברים חיוניים – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא חושבת שהם הולכים לדברים חיוניים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – כמו מכינות, כמו שירות לאומי, כמו זק"א, כמו מד"א. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בשנים קודמות הם בין היתר – לא, זק"א זה 20 מיליון שקל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כשאנחנו מדברים על מעל ל-10 מיליארד שקלים, אנחנו יודעים לאן זה הולך – זה הולך לקצבאות, אברכים, זה הולך למשרד של סטרוק, זה הולך לכל מיני היבטים, שוב, עוד זהות יהודית, ועוד במשרד החינוך. ישבת איתי בוועדת הכספים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מזלזלת, אבל בימים של מלחמה זה ממש לא לצורכי המלחמה והמפונים. וכשאנחנו מסתכלים על השנה הבאה, אני בכנות הייתי בשוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם מכינות זה קצבאות? פנית אליי – מכינות זה חשוב? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל זה כסף קטן. זה כסף קטן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז למה זה בקואליציוני? אני מבין, אבל למה זה בקואליציוני? << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר, זה דיון אחר, אבל זה כסף קטן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל רק לסבר את האוזן, שהכספים הקואליציוניים הם לא כספים שהמציאו אותם כרגע. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זה כסף קטן, תנועות הנוער והדברים האלה, ואתה יושב – אנחנו רבים בוועדת הכספים, איזו בושה, על יד בן-גוריון, על ביתו של בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. הם אומרים לנו: תקשיבו, על 5, 6 שקל הם עוד דקה סוגרים את הבית למבקרים, כי הוא נהרס מרוב רטיבות, ותוך כדי מעבירים באמת מיליארדים, וזה עוד רק ל-2024-2023. עכשיו אנחנו נתחיל את הדיונים על 2025, ואתה תראה את זה בעצמך, כי עשינו משהו אחר עד עכשיו – עשינו רק את ההקפאות. 5.4 מיליארד שקלים לכספים קואליציוניים בשנה הבאה – אחרי שנפתחה החזית הצפונית, שבמקור היא לא הייתה בתרחישי הייחוס של תקציב 2024-2023. כלומר ההוצאות גדלו בצורה דרסטית, הוצאות הביטחון הולכות לגדול לחלוטין, אנחנו בצמיחה שלילית בישראל, חברות הדירוג מסתכלות עלינו, ואלה סדרי העדיפויות שלנו? 5.4? אני באמת שואלת אותך. אי-אפשר להתאפק? אי-אפשר להתאפק? אנחנו עדיין בסעיף הדוגמה האישית, עוד לא התחלתי, כן. אני מסתכלת על תקציב 2025, ודי נדהמתי לראות שתחת הסעיף שנקרא "סעיף ראש הממשלה" יש שם תוספות של 600 מיליון. בסעיף הזה, מה נמצאים? כל המשרדים המטופשים, כן משרדים טיפשיים בימים של מלחמה, כי בימים של מלחמה צריך לשים את הפוליטיקה בצד. משרד מורשת, עוד משרד ירושלים, עוד משרד מסורת, עוד משרד – אני כבר לא זוכרת, אבל הסעיפים הם הזויים, כן. אלו הדברים. זו הנקודה הראשונה שלי של אין דוגמה אישית בהיבט של כספים קואליציוניים, בהיבט של סגירת משרדים. אנחנו, כמו שאתה יודע, היו לנו שבועות קשים בוועדת הכספים, והיה לנו קשה, כן. אני גם התנגדתי כי חשבתי שלא עשו הכול לפני שבאו לציבור, לא מראים דוגמה אישית. ואני בטוחה שלך היה קשה כשהצבעת בעד כל הגזרות על המגזר העובד, כל ההקפאות של השכר ומס ההכנסה והכול והכול. ולהם קל, להם היה מאוד מאוד קל לעשות את זה, כשהם מסתכלים על הממשלה – דוגמה אישית הם לא ראו מצידה של הממשלה. זאת הנקודה הראשונה שרציתי לדבר עליה, שהיא עוברת כחוט השני, מה שנקרא, בתקציב הזה והיא בבואה של הממשלה – דוגמה אישית. עכשיו נדבר על הנקודה השנייה. לקח לי זמן להבין, אבל באמת באמת הלכו פה על הכי קל. התקציב הזה ממוקד בצורה מאוד משמעותית בפגיעה במגזר שעובד ומשרת במדינת ישראל. הכי קל. הכי קל. ויש לי איזושהי טבלה שהכנתי כדי להדגים את זה במספרים, אבל בואו נראה מהן הגזרות שצפויות בשנה הבאה על המעמד העובד, המתפרנס ולרוב גם המשרת. אלו גזרות לשלוש שנים, זה 2025 עד 2028. בואו נבין מה הולך להיות פה: הקפאת שכר כל עובדי המגזר הציבורי לשלוש שנים; הקפאת מדרגות מס ההכנסה שלהם; פגיעה בהטבות המס, בנקודות הזיכוי, לזוגות צעירים עובדים, בעצם מקפיאים אותן; מקפיאים להם את קצבאות הילדים; מעלים להם את הביטוח הלאומי, אז ינכו להם מהתלוש גם יותר ביטוח לאומי; במקביל, פוגעים להם בדמי ההבראה – גם לזה הסכים המגזר העובד; תכף נדבר על זה, אבל כמובן שמס הבריאות יעלה לכל המשק. בעצם, כשאנחנו מדברים למשל על מי שגם יעשה מילואים או אדם עובד שגם יקראו לו למילואים, צריך להגיד שהממשלה הזאת הולכת, לצד חוק ההשתמטות, להאריך את הסדיר ולהכפיל ויותר את המילואים. שאף אחד לא יספר לי שמי שיקראו לו פי שניים ויותר למילואים לא ייפגע גם בכיס, וזאת עוד פגיעה שתהיה בהם. אני עשיתי טבלה כדי להמחיש. על פניו, כשאני אומרת את כל הגזרות הללו, אומרים: טוב. אנחנו יושבים פה בלילות, אתה יודע למה? כי עוד לפני שהצבענו אתמול – הרי אתמול הצבענו בקריאה הראשונה על תקציב 2025 עם כל הגזרות האלה – הזדרזנו בוועדת הכספים מהר מהר מהר להצביע על ההקפאות האלה. למה? כי הממשלה רוצה שלא ישימו לב. המרוץ הוא מהר מהר לגמור את ההצבעות האלה לפני 1 בינואר, כי ב-1 בינואר, אוטומטית לפי חוק, כל העובדים האלה היו זכאים לזה שהשכר שלהם יעלה לפי ההצמדה למדד, והטבות המס יעלו בשוויין, ונקודות הזיכוי יתעדכנו שוב ב-1 בינואר כמו תמיד, ועוד ועוד ועוד. כי זה בא לבטא את זה שההטבות של אותו אדם עובד מתעדכנות במין מדדים שמבטאים את זה שכל השוק עולה, ואז אומרים להם: אנחנו רוצים לשמור לכם על הערך הריאלי של העידוד הזה, של התנאים האלה שלכם. אז אנחנו שוחקים אותם בעצם שלוש שנים, הם יישארו עם הרבה פחות נטו ביד, ואנחנו גם עושים את זה – אנחנו; הממשלה הזאת עשתה את זה, אני פשוט חברה בוועדת הכספים – הממשלה הזאת עושה את זה כמו גנבים בלילה, מהר מהר, לפני 1 בינואר. במקום שב-1 בינואר לפי חוק זה היה קופץ ואז היינו צריכים לקחת, אנחנו מהר מהר מקפיאים להם. ועכשיו, אחרי שתיארתי את כל הפגיעה הזו במעמד העובד, המשרת, הזוגות הצעירים ומעמד הביניים, אני גם לקחתי דוגמה חישובית להדגים את זה. לקחתי אישה שהיא אימא לארבעה ילדים, ונגיד שהיא עובדת במגזר הציבורי, כדי לשקלל גם את הקפאת השכר, שזה לא מעט אנשים. עשיתי שלוש חלופות: אימא אחת מרוויחה 8,000 שקל, השנייה – 20,000 שקלים, השלישית מרוויחה 50,000 שקלים. הורדתי משכר הברוטו שלהן את מה שהן הולכות להפסיד בשלוש השנים הבאות: הפסד שהן יפסידו בגין אי-עדכון השכר שלהן, הפסד בגין אי-עדכון מדרגות המס שלהן – קרויזר, קרויזר, תקשיב – הפסד בגין אי-עדכון שווי נקודות הזיכוי שלהן, הפסד בגלל שיקזזו – הן יפסידו בדמי ההבראה שלהן; ינכו להן יותר מהביטוח הלאומי; הן מפסידות כסף כי לא יעדכנו להן את קצבת הילדים. בכמה הן יפגעו בחודש? בשנה? זה מטורף. האישה של ה-8,000 שקלים, זאת אישה שמרוויחה מעט, זאת לא אישה עשירה, תפסיד בכל שנה בנטו שלה 5,000 שקל. אישה שמרוויחה 20,000 שקלים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> סך הכול 5,000. בקטנה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – תפסיד 12,477. בשלוש שנים היא תפסיד 38,552 שקלים. האישה שמרוויחה 20,000 שקלים תפסיד בשלוש שנים 12,438 שקלים. האישה של ה-50,000 שקל תפסיד בשנה אחת כמעט 29,900 שקלים. כמעט 30,000 שקל. עכשיו, זה הגון? זה הגון לעשות את זה, כשהממשלה מסתכלת לאנשים האלה בעיניים ולא נותנת דוגמה אישית – לא מקצצת בהוצאות שלה ומשאירה 5.4 מיליארד כספים קואליציוניים? אתה יודע מה סיפרו לנו בוועדה? שהדבר הזה יכניס לקופת המדינה 7 מיליארד שקלים בשנה, במלחמה. אז אני שואלת אותך: כשיש 5.4 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים – רק על זה, רק על זה, לא יכלו לחסוך משהו מ-5.4 ולהקל על העובדים? עוד פעם, זה סכום של הכספים הקואליציוניים בפעם השלישית, זה אחרי שבשנה שעברה ובשנה הקודמת לה, בימים של מלחמה, השאירו איזה 10 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תגידי לי, אם אפשר לשאול – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> – – רק על זה, כי הרי על אותם 5.2 מיליארד – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> 5.4 מיליארד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 5.4 מיליארד. – – אנחנו מדברים על 10 מיליארד שנמצאים בכספים הלא-מחולקים של החברות, ושם עדיין אתם מתנגדים כאופוזיציה לדבר הזה, כשהוא לוקח מהשכבות המאוד-חזקות, אולי האלפיון, האלפיון העליון. למה את מתנגדת לכך? יכולת לחסוך לאותם אנשים שדיברת עליהם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קודם כול, דבר לא קשור בדבר. ראשית, אני לא מתנגדת. זו הצעת חוק רווחים כלואים? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן. הרווחים הבלתי-מחולקים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> דרך אגב, היום מי שעשה את הבלגן בוועדת הכספים זה הליכוד. לא, לא. ראשית, אני לא מתנגדת. זה שיש לי הערות ושאלות – אני בכלל לא מתנגדת – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי, מצוין, אז הינה, סיכמנו. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – אבל הנקודה שלי היא רלוונטית בלי קשר. ממשלה לא אמורה לבוא לציבור בגזרות – גם לא לעשירים שבהם, כן? חוק רווחים כלואים זה לאנשים יותר מבוססים – ולהגיד: אני חזירה. גם הממשלה צריכה להיות לא חזירה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל יש מלחמה, יש תקופת מלחמה, צריך – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו הנקודה שלי: הממשלה, כשהיא באה לקחת מהעשירים, כשהיא באה לקחת מהעובדים, היא צריכה להיות הגונה – היא צריכה קודם כול גם לקצץ בעצמה, כי אתה יודע? ולו רק שתקטין את הגירעון. אנחנו הולכים לסגור את שנת 2024 ב-7.7% גירעון. כשהשר קשקש ובלבל את המוח ואמר ביהירות האופיינית לו: אני מתערב על בקבוק של ויסקי שזה ייגמר ב-6 אתה היית איתי. היית איתי שם. אז איפה הבקבוק ויסקי ולמה לקשקש? תהיה בן אדם רציני, אתה שר אוצר, נמאס לראות את הרשלנות – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הוא אמר זאת אם לא תימשך המלחמה, אבל בסדר. את יודעת, ממלכת האי-ודאות זו המלחמה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז מה אתה מתערב על כוס של ויסקי? צמצם עלויות. לא משנה. אבל מה שאני מנסה לומר, ואני רוצה לעטוף את הנקודה: הממשלה – כשאתה בא ולוקח מהמגזר העובד – תהיי בן אדם; אל תהיי ממשלה של חזירים. סליחה, תצמצמי משרדים, תסגרי משרדים. את בזמן משבר כלכלי, במלחמה. אם את הולכת לקחת לאישה הזאת 30,000 שקל מהכיס – מהכיס – אישה עם ארבעה ילדים, שיש לה טונות של הוצאות, עם משכנתה בריביות שיא – ואתה יודע על מה אני מדברת, על הציבור העובד במדינת ישראל – סגרי משרדים, קצצי בכספים קואליציוניים. אל תהיו חזירים. ועכשיו אני רוצה להוסיף חטא על פשע, כי לא רק שהחבר'ה האלה יפסידו הרבה מאוד כסף – ועל זה קל להצביע; כולם מצביעים מייד על המגזר העובד במדינת ישראל. החרפה גדולה יותר, כי לא רק שיישאר פחות בנטו, גם הכסף שלהם שווה פחות – ואת זה אתה יודע בדיוק כמוני – בגלל הנושא של יוקר המחיה. אנחנו פחות עוסקים בו בוועדה שלנו, יותר בוועדת הכלכלה, אבל באמת, באמת לא עוסקים בו בממשלה הזאת. בממשלה הזאת לא עוסקים בו. אתה יודע שהשבוע ישראל הוכתרה במקום הראשון מכל מדינות ה-OECD בזינוק במחירי המזון שלה בשנה אחת. מקום ראשון – ישראל. למה? השבוע התבשרנו שעוד פעם שטראוס, עוד פעם אוסם – עליות מחירים שלישיות, רביעיות, חמישיות. למה? סתם כי אפשר. שר הכלכלה לא עומד בפרץ. לכן, אני חושבת שיש פה באמת חוצפה, וגם בזה לא מטפלים. דרך אגב, התקציב עצמו, ספר התקציב, אין בו שום רפורמה אמיתית על יוקר המחיה, אין טיפול אמיתי ביוקר המחיה. אתה יודע שהצעת חוק שלי, שהגשתי מייד כשפרצה המלחמה, היא שבמוצרים מאוד בסיסיים שבהם יש כשלי שוק – כלומר חברות עם נתחי שוק ששולטות במחירים – מייד לקבוע שרק בתקופות מלחמה, שמוכרזות כמלחמה – להפוך את הנטל. חברות כאלה לא יוכלו להעלות מחירים אם הן לא מראות צידוק כלכלי לזה. אנחנו יודעים היום שאין צידוק כלכלי, כי מחירי השילוח לא עלו, בחלק מהמקומות בעולם הם ירדו, ורק פה זה כבר עולה. אז שר האוצר שלנו, היושב-ראש, הבטיח שאחרי רפיח – זוכר את זה? הוא הבטיח שאחרי רפיח הוא יטפל ביוקר המחיה. אז למה מחכים עכשיו, לאחרי דמשק? ראש הממשלה אמר שעכשיו צריך להיות שנה בחרמון. אז מתי יטפלו ביוקר המחיה? אז החבר'ה האלה עובדים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כשהמלחמה תסתיים. היא טרם הסתיימה – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – מפחיתים את הנטו, יהיה להם פחות נטו; ריביות בשמיים – דרך אגב, כי לנגיד בנק ישראל אין ברירה. הוא לא יוריד ריבית כשיש שר אוצר ומדיניות כלכליות מופקרת, אז הוא חייב לפחות להיות המבוגר האחראי, והכלי העיקרי שלו זו הריבית. אז הם גם סובלים מריביות ומשכנתאות בשמיים, ויוקר המחיה משתולל. נגענו בהם. עכשיו, אני רוצה אפילו להיות עוד יותר קשה בביקורת שלי, ואחרי שתיארתי לך את כל הפגיעה הקשה הזאת שצפויה במעמד המשרת, אגיד לך משהו עוד יותר מקומם: לא רק שהממשלה לא מראה דוגמה אישית למעמד העובד, וגם מהעשירים יותר שייקחו בחוק רווחים כלואים, היא נשארת חזירית ולוקחת מהם, היא גם מצפצפת עליהם – יש מגזר אחר שהיא שומרת עליו. בשלוש שנים תקציב של מלחמה, באמת, באמת, הרי ב-2024-2023, באמצע המלחמה, זה היה הזמן שבו העלו את קצבאות האברכים. העלו את קצבאות האברכים. כלומר, המגזר העובד והמשרת נחנק, הולך ונחנק בשירות ובכלכלה, ועכשיו בוא נראה איך התקציב משקף גם הוא את העובדה שממשלת ישראל כל הזמן מפקירה את הציבור שעובד ומשרת, ודואגת לציבור – לא נעים לי לומר, אבל החרדי. זה פשוט לא מוסרי בימים כאלה. עכשיו, בוא נסתכל על התקציב. קצבאות אברכים העלו בתקציב 2024-2023. זה הזמן, כשכולם לוחמים ויש חיילי מילואים – זה הזמן להעביר מסר? מעלים קצבאות אברכים בצורה לא העלו שנים. לסבסוד מעונות מצאו פתרון, נכון? שר העבודה פגע בעשרות אלפי משפחות מוחלשות, עיכב סבסוד מעונות לכל הישראליות והישראלים עד שלא יטפלו בסבסוד של חוק המעונות של החרדים. קצבאות ילדים אומנם הוקפאו, אבל הם ייהנו מזה מאוד. גם אם מעלים למשל את הביטוח הלאומי, אין בכלל ספק שהמגזר הזה – שהוא מבורך בילדים, באמת מבורך בילדים, הוא פחות משולב בשוק התעסוקה – ישלם פחות ויקבל הרבה יותר ממה שהוא משלם מהביטוח הלאומי, בעוד שלמגזר העובד יעלו את הביטוח הלאומי והוא יקבל בממוצע פחות. לכן, גם התקציב, לא רק שאינו משמש דוגמה אישית, הוא אפילו – מה שנקרא מהמקפצה, פוגע ומזלזל, ואומר להם: אתם הפרה החולבת שלנו, של הממשלה הזאת. אתם תעבדו – אנחנו נפגע לכם במה שיישאר לכם בנטו. גם ככה זוג צעיר עם שלושה, ארבעה ילדים בישראל בקושי גומר את החודש. המשכנתאות בשמיים, ריביות החובה בשמיים. כל נושא הבנקים שעושקים אותם לא מטופל. באמת עושקים אותם בריביות שלא מגלגלים אליהם. הריבית של המשכנתה שלהם וההלוואות בשמיים, אבל הריבית על הכסף הזעום שלהם בפיקדונות לא מגולגל אליהם כראוי. יש על זה דוחות של רשות התחרות, והממשלה לא – דרך אגב, בחוק ההסדרים, מה הם עשו? מקימים עוד צוות, עוד צוות ועוד צוות. אנחנו כבר לא מבינים מה קורה בבנקים. עוד צוות? זו ממשלת הצוותים והקשקושים. עכשיו נדבר על האלמנט האחרון, שגם הוא בבואה של הממשלה הזאת בהתנהלות רשלנית. תראה, כל התקציב הוא בממדים שמראים איך הממשלה הזאת, דמותה של הממשלה, היא אפס בדוגמה אישית: זלזול ופגיעה קשה במי שעובד ומשרת ובזוגות הצעירים ובמעמד הביניים; השתוללות ביוקר מחיה, כלומר, אפילו לא נותנים להם לקנות פחות. דיברתי על אפליה בין אוכלוסיות וסיפרתי איך בתקציב הזה בעצם שומרים כל הזמן על האוכלוסייה של המפלגות החרדיות. דיבר על זה, דרך אגב, יו"ר ועדת הכספים היום. הוא עמד בלי בושה ואמר: מה רוצים מגננת חרדית? כאילו זה הנושא של התקציב הזה, גננת חרדית. גירעון כזה בימים של מלחמה, גזרות על כל הציבור, ואתה מדבר על זה? פשוט לא רואים, לא רואים אותנו, לא רואים את העם. כשדיברתי על אפליה, שכחתי את הנקודה הכי חשובה באפליה – חוק השתמטות. אין שוויון בנטל. לדבר הזה יש משמעויות כלכליות אדירות. כלומר שומרים על החרדים, הולכים לעשות מכסות דמי, דמיקולו – אפס קנסות, אפס סנקציות אישיות. אתה יודע מה ההשלכות של זה? אני אגיד לך מה ההשלכות של זה. יש לזה השלכות אדירות על המשק, מעל 8 מיליארד שקלים השלכות על המשק, פגיעה בצמיחה. חברות הדירוג סימנו את אי-שילוב החרדים בשוק התעסוקה בישראל ואת תוצאת הלוואי של הכבדת נטל השירות על המילואים ועל הסדיר כסיכון כלכלי על המשק הישראלי בדוח האחרון. זה מה שכתבה מודי'ס. כלומר הן מבינות שיש פה אירוע לא מוסרי מהמדרגה הראשונה, יש כאן אירוע כלכלי מהמדרגה הראשונה. והממשלה הזאת, לא רק שהיא לא מבינה את הצורך בשוויון בנטל ומתאבדת על הדבר הזה ומפטרת יועמ"שית על זה – היא פשוט לא מטפלת בזה. ומעמד הביניים – אנחנו מצביעים על כל ההקפאות האלה שדיברתי עליהן, מכפילים להם את המילואים, ועל אלה שומרים, שומרים עליהם מכל משמר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק הממשלה הזאת. הרי הם היו מגויסים, ורק עכשיו הפסיקו לגייס אותם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אנחנו אחרי 7 באוקטובר, אז אל תבלבלו לי את המוח. אנחנו בעולם אחר, אז אל תבלבלו את המוח. יש לכם את דף המסרים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מהווה סיכון – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כשמעמתים אתכם עם הסוגיה הזאת אין לכם תשובות, אתם מתחילים לדקלם או על היועמ"שית או על – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כי הממשלה הזאת עוסקת בחוק הגיוס – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אנחנו אחרי 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כבר דיברת – חוק הגיוס, כדי ליצור מציאות אחרת. את צודקת. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כמה חללים יש? כמה פצועי צה"ל יש? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 12,000. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אפילו יותר. אני שמעתי 18,000, אני אפילו לא יודעת עד הסוף. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> 12,000. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כמה פגועי נפש יש? אנחנו עוד לא יודעים. כמה חיילים נהרגו, חללים, גיבורים, קדושים? מה זה הדבר הזה? תפסיק לבלבל את המוח, אנחנו אחרי 7 באוקטובר, אנחנו בסרט אחר. נקודה. כשהנסיבות משתנות, משנים את המדיניות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון, לכן פועלים לחוק הגיוס, לכן פועלים לעשות את זה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אז מה אתם מבלבלים את המוח? מה אתם עשיתם – שנה ממשלה? מה זה מה אתם עשיתם? מה זה מה אתם עשיתם? אף אחד בציבור לא קונה את הלוקש הזה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מדברים על אותו חוק גיוס שאתם הבאתם. זה בדיוק אותו דבר, אתם אומרים אותו הדבר כל השנים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אף אחד בציבור לא קונה את הלוקש הזה. כשמישהו שמע את השר דרעי מדבר ברדיו ואומר – סליחה, מנכ"ל משרד הדתות אמר: איך אפשר לקחת בחור ישיבה? הוא לא יעמוד בזה נפשית. אז מישהו כתב לו – אתה יודע, הצטמררתי – הוא יחזור, זה יפגע לו בנפש. אז מישהו כתב: הבן שלי חזר בארון. לא פגעו לו בנפש, הוא חזר בארון. איך אפשר בכלל לעמוד מול האנשים האלה ולבלבל את המוח? נדרש שינוי. מספיק. לא משנה מה היה. מה שהיה מת, מחוק. אנחנו בעולם אחר, וממשלה צריכה לתת דוגמה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מסכים איתך. אני בטח לא חשוד בזה. אני מסכים איתך על דרך הפעולה, זה העניין. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רציתי לדבר גם על הנקודה הזו, שגם התקציב משקף את אובדן הדרך המוסרית הזאת. לא רק זה, לא רק זה, אלא שגם התקציב, רואים בו את שיא אובדן המוסר. כי ראש הממשלה בעצם הבטיח למפלגות החרדיות שבעוד עשרה ימים, השבוע, יהיה חוק פטור מגיוס כתנאי לתמיכה בתקציב. אל תדאגו. לא רק שהתקציב לא מוסרי, אפילו בסחיטה באיומים דופקים את כל הציבור שמקריב באמת את הטובים שבטובים, ואומרים: אל תדאגו, בשביל שנישאר בכיסא. במקום להגיד: זהו אירוע, זה רגע מכונן, נדרשת כאן מנהיגות, מה שהיה לא יהיה. חבריי החרדים, אוהבים אתכם, מעריכים אתכם – אין, מה שהיה לא יהיה. זה הכול. תבינו, אין על מה לדבר. עוד פעם, זה בקופסה, מפלים את הציבור החרדי לטובה גם בתקציב. עכשיו נדבר על ההתנהלות הרשלנית – עוד מאפיין של הממשלה הזאת, של רמה באמת נמוכה מאוד של ביצוע. רואים את זה בכל מקום – בשיקום הצפון, בשיקום הדרום, במינוי הפרויקטורים; עכשיו גם הוסיפו לנו שר מינהלות. ברוך השם, עוד שר, כי היה חסר עוד שר. פשוט ממשלה שלא מסוגלת, הם לא יודעים לעבוד. ראית את זה גם בתקציב. נזכיר לך את כל מה שחווית גם בתקציב, את כל הברדק הזה. קודם כול, תקציב 2025 הוגש באיחור, תוך הפרה של חוק-יסוד, ולא בפעם הראשונה. לדעתי, גם אחת מהפתיחות של 2023 ו-2024 הוגשה באיחור. שר האוצר אומר: לא נורא, שוין, כן. הוא לא באמת מתרשם מהתפקיד שלו. קודם כול, הוא התעכב. פתיחת התקציב – ישבת איתי, ודווקא בנושא הזה גם הסכמת איתי, לא משנה מה הצבעת בסוף במשמעת הקואליציונית. אתה יודע היטב שבמקום לפתוח את תקציב 2024 – בסך הכול לשנות אותו ארבע פעמים, נכון? אנחנו הוועדה הכי מותשת בכנסת. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> שלוש פעמים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ארבע פעמים, כי פעם אחת תיקנו את 2024-2023, ואז שלוש פעמים פתחו את 2024 – אנחנו בפעם הרביעית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני חושב שזו פעם שלישית, אבל בסדר. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> פתיחה שלישית, בסך הכול ארבעה שינויים, כן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כולל התקציב עצמו בתחילת הדרך. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי, טוב. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, והיה תקציב ששונה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן. אבל אי-אפשר להתעלם ממציאות של חוסר ודאות, כשיש מלחמה, של 250 מיליארד שקלים חדשים שיוצאים מתוך המשק. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> רגע, תן לי להסביר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בסדר, אני רק עוזר לך להסביר את הטיעון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אני לא מתלוננת שפתחו, אבל אני רוצה להזכיר לך כמה פעמים פתחנו. פתחנו גם אחרי שינוי התקציב שהיה, אחרי זה פתחנו עוד שלוש פעמים. אתה ישבת איתי. הרי עכשיו אנחנו סביב הזנב של עצמנו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תראי, נגמרו 30 דקות. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בסדר, אבל אתה דיברת איתי קצת, אז אני צריכה עוד. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> עזרתי לך להביא 30 דקות – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, אחלה. שלוש דקות ואסיים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, לא, אני מסיים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל פטפטנו בינינו, מקובל – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר, אפשר לתת לה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> על חשבון – אין בעיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא על חשבון – – – << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אבל דיברנו. חשבתי שאנחנו גם קצת מדברים – שאלת אותי שאלות, עניתי על השאלות. אני רק אשלים, טוב? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> טוב, לסיים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה שרציתי להגיד הוא שההתנהלות היא גם רשלנית, אז אני אעשה את זה בלי לדבר איתך, אני אסיים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אם מיקי רוצה להעביר לה שלוש דקות, הוא יכול. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הוא לא רוצה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הינה, מיקי רוצה להעביר שלוש דקות. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לא, אבל שאלת אותי שאלות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, הוא לא רוצה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אין בעיה. לא, אין בעיה, אני רק עוזר לכם. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אעשה את זה במהירות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין צורך לקחת ממיקי את הזמן – יש. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> טוב, אז אעשה את זה במהירות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מאיפה משאב הזמן הזה שאת מדברת עליו? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש לי ארבע וחצי שעות, אני יכולה לעשות איתם מה שאני רוצה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי, אין בעיה. בסדר. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> יש לנו בספיירים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שמרתי בצד. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> אבל אני שמחה שדיברת איתי, כי זה עזר לי, בשעה המאוחרת הזאת. אבל מה שאני רוצה להגיד לך הוא שגם בזה היא הבבואה של הממשלה הזאת, כי ההתנהלות היא רשלנית; מה שנקרא, לא יודעים לעבוד. אז קודם כול, הפרו חוקי-יסוד בהגשות התקציב. זה לא עושה טוב למדרגים ולחברות בעולם שמסתכלות עלינו. חוק-יסוד, basic law, נחשב לדבר רציני. דבר שני – פתחנו רק את התקציב של שנת 2024 ארבע פעמים בסך הכול, והפעמיים האחרונות היו יכולות להיות פעם אחת; זה יכול היה להיות שלוש בסך הכול. ישבת איתי בוועדה, כשאמרנו לשר האוצר – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. נכון, זה מוכר, אבל בגלל המערכה בצפון – את צודקת. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בדיוק. אמרנו לו: תגיד, מה אתה עושה, סמוטריץ'? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל תזכירי שזו הייתה התניה. כשפתחו בפעם השלישית, אמרו: במידה שלא תפתח – מערכה בצפון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> כשפתחנו את התקציב בפעם השלישית, כבר התחילה הסלמה בצפון. היא כבר התחילה. הגיע שר האוצר – אמרנו לו: מה אתה עושה? הרי בעוד שבועיים תביא פתיחה רביעית. כל הנחות היסוד שלך לתקציב הזה לא רלוונטיות – הצמיחה לא אותו דבר, התחילה חזית צפונית, הסיוע האמריקאי מתעכב. מה אתה עושה? זה יבוא לפה שוב עוד שלוש פעמים. אגף תקציבים הוציא לו נייר, אמר לו: אנחנו לא בעד פתיחת התקציב הזאת, תעשה את זה בפעם אחת במקום בפעמיים – לא, הוא הגיע לוועדה בלי דרג מקצועי. תשמע, הייתי גם בממשלה, פקידה כמעט 20 שנה לפני שנהייתי פוליטיקאית – בחיים לא ראיתי מחזה כזה. שר אוצר מגיע לוועדה בלי מנכ"ל, בלי אגף תקציבים, אף אחד לא גיבה את מה שהוא עושה, והינה, עכשיו אנחנו פותחים בפעם הרביעית. למה? למה? רשלנות. פריצת תקרת יעד גירעון, שעומד על 7.7% – זה סיפור הוויסקי הידוע. הוא בא ביהירות שלו: נגמור ב-6.6% – בסוף אנחנו ב-7.7%; קריסת דירוג האשראי של ישראל – חברות הדירוג אומרות: שמענו את שר האוצר שאמר שבשנה הבאה יהיו 4%, שמענו אותו כשהוא אמר שיהיו 6.6% – הן פשוט קורעות אותו. הן אומרות: נחיה ונראה, בנימוס הן אומרות את זה – אבל אנחנו לא מאמינות לממשלה הזו שהיא יודעת לעבוד. וכמובן, אין החלטות אמיצות. זהו, זה מה שרציתי לומר לך. אני באמת מדברת פה ואני מרגישה שאני מדברת פה מקצועית נטו. אני לא חושבת שהיה בנאום הזה שום דבר באמת פוליטי, כי הוא מבוסס על עובדות ועל אמת. ההתנהלות הכלכלית של הממשלה הזאת – באמת, אין מנהיגות כלכלית. אני מתביישת מול הציבור העובד והמשרת במדינת ישראל, ואני חושבת שמגיע לו הרבה. אני חושבת שבעבודה קצת יותר נורמלית – ובזה אסכם – יכולנו להקל עליהם את הנטל; במקום 5.4 מיליארד שקלים, לתת להם, לא יודעת, לפחות עוד 2 מיליארד ולהקל בגזרות שעשינו למגזר העובד והמשרת, למשל שהשר והאוצר יטפלו ברווחים הכלואים שכלואים עכשיו בחברות ממשלתיות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> זו סוגיה אחרת. אני לא יודעת אם הצטרפת לבקשה שלי או שלא יכולת. אלה מיליארדים ששוכבים בדיווידנדים של חברות ממשלתיות, ופשוט צריך לעבוד ולשחרר את הכסף ולהקטין את הגירעון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הרווחים לא מחולקים. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מס משקאות ממותקים – דיברתי על אפליה לטובת הציבור החרדי – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> והינה, נתתי לך עוד שלוש דקות שהוספתי. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון. – – באמצע מלחמה – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – זה יכול היה להכניס לנו, אתה יודע, 1.5 מיליארד שקלים בשנה, מס משקאות ממותקים. ביטלו אותו בשביל החרדים. עדיף לפגוע בציבור העובד והמשרת ובבריאות שלנו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מקווה שנגמור בשבוע הבא את נושא הרווחים הבלתי-מחולקים, ואז זה יחסוך 10 מיליארד שקלים. תודה רבה. << דובר_המשך >> אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> בעזרת השם. תודה רבה ולילה טוב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. הכנסנו למעגל של ארבע וחצי השעות את שלוש הדקות הקודמות? בבקשה, לרשותך 20 דקות. << דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב בראש, לילה טוב. ביום שני החולף, 16 בחודש, עמדה על דוכן זה חברת כנסת ובצרחות נוראיות הודיעה לעם ישראל כי לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. תיאוריה הזויה, תיאוריה תלושה מהמציאות, תיאוריה ללא שום בסיס, אדוני, היא קראה לה "תיאוריית משולש האשמים". כך אמרה: "זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים: צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת. אחד מגן על השני". נמצא האשם – צמרת צה"ל. "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח". כך היא אמרה, תקשיבו טוב: "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח". איזו תיאוריה הזויה, תלושה מהמציאות, תיאוריה אינפנטילית ללא שום בסיס. אני מבקש להציע לאותה חברת כנסת שדרוג בתיאוריה שלה: לא תיאוריה משולשת אלא תיאוריה מרובעת. היא פשוט פספסה אשמים נוספים בקונספירציה שהיא ציירה. על פי תפיסתה – צמרת צה"ל, צמרת המשפט, התקשורת. בקודקוד הרביעי של המרובע אני מציע לה להוסיף שב"כ, שירות ביטחון כללי. כך ארזנו את כל האשמים, אדוני, בחבילה אחת. תוספת של שב"כ לקודקוד הרביעי במרובע שהצעתי לה במקום משולש היא שדרוג התיאוריה ההזויה שלה. כל ועדת חקירה אחרת לא תקום, זעקה לתוך המיקרופונים. רק ועדת חקירה ממלכתית לאסון הטבח הקשה ביותר שבוצע ביהודים ובאחרים מאז קום המדינה. אדוני היושב בראש, מעל הדוכן הזה שמענו עוד כל מיני הצעות לוועדת חקירה. הגדיל לעשות אחד השרים, שאפילו אינני נוקב בשמו, מעל דוכן זה, וקרא להקים ועדת חקירה של העם. ועדת חקירה של העם – מישהו יכול להסביר לנו מה זה ועדת חקירה של העם? העם חוקר? חברת כנסת אחת הביאה לעולם הצעת חוק שמתגלגלת כרגע במסדרונות ועדת השרים לחקיקה, שאומרת שתוקם ועדת חקירה מיוחדת: מצד אחד שני חברי קואליציה, מהצד השני שני חברי אופוזיציה, שופט שהאופוזיציה תבחר, שופט שהקואליציה תבחר, שני נציגים ממשפחות הנרצחים ושני אזרחים מתושבי עוטף עזה. מעל דוכן זה, לא רק אני, כמה וכמה חברי כנסת, הצהרנו: לא נשתף פעולה עם הצעת החוק ההזויה הזאת. לא נשתף פעולה. לא שני חברי כנסת ולא נבחר ולא שום דבר. הבוקר, או אתמול, קמתי לתיקון לטרלול. מהו התיקון לטרלול? אחרי שאמרנו מעל הדוכן הזה, כולל אני: לא נשתף פעולה – הנשיא יקבע את חברי הקואליציה מהצד השני. אני לא מאמין שנשיא המדינה ישים ראשו מתחת לגיליוטינה הציבורית. אני אפילו לא קורא לו לא לעשות את זה, ברור לי לחלוטין שהוא לא עושה את זה. אם הכול בסדר ואתם לא אשמים – אני מדבר אל הממשלה, מקבלי ההחלטות וצה"ל ושב"כ וכל מי שידו הייתה שם. המפקדים, הקצינים הבכירים בצה"ל, אמרו: אנחנו מקבלים אחריות. הצהירו בקולם: ועדת חקירה ממלכתית, שזה הדרג הגבוה ביותר של ועדות החקירה. אמר גם ראש השב"כ, אמר הרמטכ"ל. כל אלה – חלקם, לפחות אחד, ראש אמ"ן, כבר לקח אחריות, עזב את השירות, ואמר שעד סוף ימיו זה ירדוף אותו. אם אתם לא מפחדים, ממשלת ישראל, אדוני ראש הממשלה, אז תמנו ועדת חקירה ממלכתית. אבל אדוני ראש הממשלה, אתה מת מפחד. אתה מת מפחד. הפחד אוחז בך. עד היום לא הצלחת להוציא שני משפטים, בכל משפט שלוש מילים: אני מקבל אחריות; ועדת חקירה ממלכתית. אין לך אומץ להגיד את זה. אתה מפחד, רגליך רועדות. אם אתה לא מפחד, אז תמנה. תאמין לי, יש לי ניסיון עם פחדים כאלה – עבריינים, נאשמים, מייד בתחילת החקירה הם אומרים: לא אני, זה הוא, לא ידעתי, לא, לא. שנה וחודשיים אין לראש הממשלה אומץ לקבל אחריות או להגיד: תוקם ועדת חקירה ממלכתית. הוא לא אמר את זה בקולו. לא אמר את זה בקולו. חברת הכנסת שבאה וצרחה פה מעל הדוכן על המשולש ההזוי, על קונספירציה שקודקוד אחד זה צה"ל, קודקוד שני זה התקשורת וקודקוד שלישי זה בתי המשפט – הצעתי לה להוסיף קודקוד נוסף, לעשות את זה מרובע: שירות ביטחון כללי. אותה חברת כנסת עמדה כאן באחת ההפגנות, כשהאופוזיציה דאז – הממשלה דהיום – דרשה ועדת חקירה על נושא של מה בכך. כשלעצמו, הוא נושא חשוב מאוד; הוא נושא של מה בכך לעומת הטבח שבוצע באזרחי מדינת ישראל. היא דרשה ועדת חקירה בנושא הרוגלות, אדוני. זו אותה חברת כנסת שצעקה בדרישה להקים ועדת חקירה ממלכתית, ממלכתית, בנושא הרוגלות. כך היא אמרה: "אנחנו נרעיד את האדמה הזו עד שאתם תבינו. לא יעזור לכם". הוסיפה ואמרה: "אנחנו רוצים לראות אתכם מאחורי סורג ובריח, כי מקומכם בכלא". אנחנו, מקומנו בכלא. נו, טוב. חבר הכנסת מיקי זוהר – אז חבר כנסת, השר דהיום – אמר: "לא נשתוק ואנחנו נמשיך להתעקש עד להקמת ועדת חקירה ממלכתית". בנושא הרוגלות, אדוני, דבר של מה בכך – נעשו שם, כנראה, עבירות; נחקרו. חבר הכנסת אופיר אקוניס, שליחה של מדינת ישראל לארצות הברית, ניו יורק: "אם אין כלום, מדוע אתם מפחדים מוועדת חקירה ממלכתית?" אמר. חבר הכנסת ישראל כץ: "אני דורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית מייד"; "איפה החמלה? איפה האנושיות והאחריות ההדדית?" אני לא מבין מה החמלה בנושא הרוגלות, אבל לא חשוב. ואני שואל את שר הביטחון דהיום: איפה החמלה שלך על אותם אלה שנרצחו, נהרגו, נאנסו, נטבחו? איפה החמלה שלך, אדוני שר הביטחון? ראש הממשלה דהיום, אז ראש האופוזיציה: "אזרחי ישראל דורשים תשובות בלי טיוח" – כך אמר – "בלי מכבסת מילים, בלי כסת"ח. רק ועדת חקירה ממלכתית תבטיח שתשובות אלה יינתנו, רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לגלות את האמת, ורק ועדת חקירה ממלכתית יכולה להבטיח שמעשים נפשעים כאלה לא יחזרו על עצמם לעולם. אני רוצה להגיד לכם מה עוד זה יבטיח – – – זה יבטיח את הדמוקרטיה". אדוני ראש הממשלה, גם אני מסכים איתך. הרוגלות, הפעלתן, הכישלון בהפעלתן – וכנראה גם עברו עבירות – לא בדיוק מחייבים ועדת חקירה ממלכתית, אבל ניחא, אמרת את זה. האם אתה משווה את נושא הרוגלות לטבח שעברו אזרחי מדינת ישראל? יהודים ושאינם יהודים, נשים, זקנים וטף נרצחו, נטבחו, נשים נאנסו ונחטפו לעזה. 100 מהם עד היום במנהרות מפלצות חמאס. אפילו לא היה לך אומץ לבוא ולהגיד: אני עוצר הכול. רק לחץ צבאי – ראינו את הלחץ הצבאי; רק רפיח – אנחנו אחרי רפיח; רק פילדלפי – אנחנו אחרי פילדלפי. ועדיין אזרחי מדינת ישראל, 100 מהם, נמצאים בשבי מפלצות החמאס. ולכל האירועים הקשים האלה – אין לך אומץ לבוא ולהגיד: מקימים ועדת חקירה ממלכתית? אדוני ראש הממשלה, אתה רועד מפחד, אין הסבר אחר. אנחנו נמשיך להתעקש ולהילחם. רק ועדת חקירה ממלכתית תוקם ולא שום ועדת טיוח אחרת. כל הפטנטים שלך – איך אמרת? חצי מהעם רוצה ועדת חקירה ממלכתית וחצי מהעם לא רוצה. אז אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להגיד לך, מסקר שנערך והוא גלוי לכל עין, 79% רוצים ועדת חקירה ממלכתית. מקרב הבוחרים שלך יש רוב, אומנם לא גדול, שמבינים את האסון שבא עלינו ומבקשים ועדת חקירה ממלכתית. אתה במיעוט בכל פרמטר, אבל אתה ממשיך לדקלם את הנרטיב השקרי הזה. שקר הוא לא דבר חדש לך, אדוני ראש הממשלה. מתי אמרת דברי אמת? אינני נוגע במשפטים שלך, בהאשמות שלך. אתה יודע מה, אדוני ראש הממשלה? הלוואי שתצא זכאי. לא טוב שראש ממשלה ייכנס לכלא. אינני יודע מה ילד יום, אינני יודע מה יהיה עם ההאשמות האלה. ברור שזה לא ייגמר בשלום, אבל בכל מקרה לא טוב שתיכנס לכלא. אני מבקש להקריא לך, אדוני ראש הממשלה, מכתב גלוי. הכותב איננו חבר כנסת, ואני מתכבד לשמש לו כפה: נתניהו, אתה יודע את הסיבה, מדוע החטופים האומללים נמקים אט-אט בשבי, הבנות הצעירות נאנסות במנהרות החמאס למרות שניתן היה להגיע לעסקה ולשחררן? כי אתה פחדן. אתה מפחד להתעמת עם בן גביר וסמוטריץ' – מחקתי כאן שלוש מילים לא יפות – ויותר מכול, אתה מפחד לאבד את השלטון, ולזה אין מחיר בעיניך. החטופים יכולים למות, חיילי צה"ל וקצינים נוספים יכולים מבחינתך ליפול בקרבות מיותרים, ובלבד שתישאר בשלטון – כך כתב. סיפרת שחשוב לכבוש את רפיח על מנת לשחרר את החטופים, דאגת שיודלפו מסמכים סודיים לעיתון הבילד הגרמני – מחקתי עכשיו מילה, כי אינני עוסק במשפחתך – בלבלת את המוח על חשיבות ציר פילדלפי ועל כך שהחטופים יועברו לאיראן. עוד שקר. הכול התגלה כגיבוב שטויות מוחלט. אף חטוף לא שוחרר כתוצאה מהגברת הלחץ הצבאי. נהפוך הוא, מספרם הצטמצם כתוצאה ממשיכת הזמן המיותרת, וחיילי צה"ל נופלים לשווא בקרב. אתה תיזכר בהיסטוריה, אדוני ראש הממשלה, כמפקיר ישראל, האיש שתחת שלטונו התנהלה המלחמה הארוכה ביותר, ובעיקר – כמנהיג שנטש את אזרחיו החטופים וחייליו השבויים בידי האויב לאורך שנים. הכותב הוא יאיר אלוני, איש עסקים, בוחר ליכוד וטייס קרב. שימשתי לו כפה לאותו מכתב פומבי שהוציא. כל החיים יאיר אלוני בחר ליכוד. כל החיים טייס הקרב יאיר אלוני בחר ליכוד. על פי הדברים שהוא כתב, כנראה, לא עוד. אדוני ראש הממשלה, תתעשת. מצבה של מדינת ישראל במשך השנה וחצי או השנה שחלפה – מצבה נוראי. נתת ליריב לוין, שר המשפטים, לעסוק במהפכה משטרית, לשנות את פני מדינת ישראל. תתעשת ותגיד לשר המשפטים שלך: די, די להשתולל כמו פיל בחנות חרסינה. די להרוס את הרשות השופטת. די להרוס את הרשות השופטת, שנמצאת על הכוונת של שר המשפטים מזה שנתיים. ראה, אדוני שר המשפטים, מה עשית לחברה הישראלית. כאילו לא למדתם כלום, כאילו לא קרה כלום, כאילו לא היה 7 באוקטובר – חזרתה של המהפכה המשטרית. כאילו לא נרצחו גברים, נשים וטף, כאילו אזרחים וחיילים לא נחטפו לעזה, כאילו לא נאנסו נשים, כאילו לא הייתה מסיבת הנובה ומשתתפי המסיבה לא נרצחו בדם קר, כאילו המחיר העצום ששילמנו, מיטב בנינו שנפלו בקרב – כאילו לא קרה; 13,000 חיילי צה"ל שחזרו נכים בגופם ובנפשם משדה הקרב – כאילו לא היה. לא למדתם כלום ושום דבר. הינה, אתם מחזירים את המהפכה המשטרית, שריסקה את החברה. אני מסיים. ההיסטוריה תשפוט את כל ה-120 שישבו פה – מי פעל, מי עשה, מי שיקר, מי לא עמד ואמר: נכון אני לסייע; מי הרים את ידו כדי לבלום את חזרתם של החטופים הביתה ומי ירים את ידו כנגד ועדת חקירה ממלכתית. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי מיקי, ההיסטוריה תשפוט את בנימין נתניהו והממשלה שלו על הכשלים במשך השנתיים האחרונות, מאז כינונה של הממשלה הגרועה הזאת, שמתעלמת מ-20% מכלל אזרחי המדינה. רק אתמול בבוקר, כשהיינו בוועדה, בוועדת הכלכלה, הגיע השר שלמה קרעי, כאשר הם מנסים עכשיו לעבור ולהפריט את תאגיד השידור – ומי ישלם את המחיר? מי ישלם את המחיר? הטלוויזיה בערבית "מכאן" – עכשיו הם אלו שישלמו את המחיר של ההפרטה הזאת. השר מתכוון לפעול ולסגור את התאגיד. קל לפגוע בערבים. אני לא יודע ממתי שלמה קרעי צופה ב"מכאן", אבל הוא קיבל הנחיות – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היכן השר התורן? אה, גילה גמליאל שם. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – מהמייעצים שלו ומהיועצים שלו – כדי למצוא חן בצד הימני הוא צריך לסגור את "מכאן", וככה הם דורסים את המיעוט, ופוגעים גם בדמוקרטיה על הדרך. לא מעניין. באים בטענות לראש הממשלה – מה, אתם חושבים שמעניין אותו? אתם חושבים שזה מעניין את נתניהו עכשיו? מה שמעניין את נתניהו עכשיו זה רק הסקרים, איך הוא יצליח להתגבר על האופוזיציה בקדנציה הבאה. זה מה שמעניין אותו עכשיו, לא הפסקת המלחמה, לא עסקה, לא חטופים, לא יהודים, לא ערבים, לא בדואים. אם היה אכפת לו, הוא היה עוצר את ההריסות בנגב – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, חברים, זה מפריע. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – היה מתערב בהריסות בנגב אצל הבדואים. איך השר בן גביר מתעלל באנשים שם, במוחלשים, משאיר משפחות שלמות ללא קורת גג; איך השר בן גביר הפקיר את החברה הערבית גם בפשיעה, כאשר אנחנו רואים שמספר הנרצחים בחברה הערבית עבר את ה-230. באיזו מדינה אפשר להשאיר את המצב בצורה כזאת? מזמן היו שולחים את השר הביתה. תסתכלו מה קורה גם במשרד התחבורה: מעל 400 הרוגים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברים, חברים, זה מפריע מאוד. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – מעל 400 הרוגים בתאונות הדרכים, שליש מהם מהחברה הערבית. הפקרות מוחלטת. אדוני היושב-ראש, לא יכול להיות שהחברה הערבית מופקרת בכל הפרמטרים – גם בפשיעה וגם בתאונות הדרכים וגם בהריסות. אי-אפשר להמשיך במצב הזה, אדוני היושב-ראש. אי-אפשר להמשיך במצב הזה. ראש הממשלה צריך להתעשת ולקבל החלטות למען כלל אזרחי המדינה, ולא להשאיר את המפתחות בידי בן גביר ומירי רגב. צריך להציל את האנשים. זה מה שאנחנו רוצים. מספיק. אני גם לא הספקתי לדבר על הקיצוצים בשלטון המקומי בחברה הערבית. קיצצתם 5% ברוחבי, אבל מה עשיתם עם 550? מה עשיתם עם 1279, של החברה הבדואית? מה עשיתם עם תוכנית הפשיעה 549? הגיע הזמן שהממשלה תחשוב אחרת ותפסיק לקבל החלטות נגד החברה הערבית. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> עכשיו יעשו גם איזושהי תמונה עם השם שלי – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, אולי יעשו עכשיו תיקון, ישימו את השם שלי על התמונה שלך. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני עומדת כאן לא רק כחברת כנסת אלא גם כתושבת הגליל, תושבת הצפון. הצפון עבר תקופה מאוד מאוד קשה וטראומה כוללת. חלקים גדולים ממנו הרוסים, והתושבים עדיין לא חזרו הביתה. ונראה שלממשלה אין ממש תוכנית סדורה איך מחזירים את התושבים ואיך משקמים ואיך מחזירים את הצפון לחיים. פרויקטור הצפון בעצם מסיים את תפקידו בסוף החודש, והולך להשאיר אותנו בלי לו"ז, בלי לו"ז מסודר, בלי תוכנית מסודרת לפעולה. בעצם אין שום מידע ששקוף לתושבים ולאזרחים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש שר שעוסק בכך. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> השר אלקין, שמעתי אותו במהלך שבועיים בשלוש ועדות, וגם הוא עדיין לא מציג שום תוכנית, שום תוכנית מה בעצם הולך להיות עכשיו, אחרי כל המלחמה ואחרי כל הפעולות הצבאיות שהסתיימו, מה הולך להיות הצפון. זה פשוט אבסורד. שנה וחודשיים המלחמה מתמשכת, ולא גובשה עדיין תוכנית איך מחזירים ומה השלבים לחזרת התושבים לבתים שלהם. ואני תושבת הגליל, ואני באמת רואה שזה חבל ארץ מאוד מאוד יפה, אבל נראה לי המופקר ביותר בשטח המדינה שלנו. כבר שנים אני שומעת על תוכניות של הממשלה ודיבורים והצהרות ריקות מתוכן, שצריך לקדם התיישבות בגליל, ובפועל – כלום, אני לא רואה שום קידום, שום תוכניות איך מיישבים ומחזקים את הגליל. בשנות השבעים אכן הייתה תוכנית כזאת, והממשלה בנתה תוכנית אסטרטגית לייהוד הגליל והקמת יישובים בגליל, ישובים יהודיים בגליל עליון, בגליל המערבי, בבקעת בית הכרם. ככה בעצם גם הוקמה העיר שלי, שאני גרה בה, כרמיאל, העיר האהובה שלי. אבל מאז התחלפו ממשלות, וגם סדר העדיפויות של השרים השתנה. אזור הגליל מתמודד עם תופעה מאוד מאוד קשה לאחרונה, בעשור האחרון, של הגירה שלילית. צעירים פשוט עוזבים את האזור, גני ילדים מתרוקנים, פארקים ציבוריים מתרוקנים, בתים רבים – וילות פשוט הופכות לבתי קיץ ולצימרים להשכרה. יישובי הגליל ניצבים כבר שנים בפני קשיים בלתי נתפסים של יוקר מחיה ומחסור בתשתיות. אנשים צעירים פשוט בוחרים לא לגור שם, פשוט עוזבים את הגליל. והסיבה לכך נעוצה בזה שלממשלה מצד אחד יש כוונות, אבל מצד שני ההחלטות שלה לא מיושמות, והכול נשאר בגדר הצהרה. מצד אחד ראש הממשלה מצהיר שהוא יעניק הטבות למשרתי מילואים בקניית קרקעות, אבל בפועל העלויות של מגרשים בגליל, העלויות הללו נותרות כאלה גבוהות ובלי שום הנחות, שאף משפחה צעירה לא יכולה להרשות לעצמה לרכוש מגרש או בית בגליל. אתמול התקיים דיון בוועדה לפיתוח הנגב והגליל, ודיברנו על מצבה של המועצה האזורית משגב. ראינו את הנתונים – 61% מכלל התושבים שמתגוררים במועצה האזורית משגב הם משרתי מילואים. אותם אנשי מילואים יצאו להגן על המולדת וזכו להבטחות והצהרות ונאומים יפים והרבה רעש וצלצולים, אבל בסוף הם חוזרים הביתה אחרי השירות הצבאי ורואים שאין להם אפשרות לרכוש בית במקום שהם גדלו בו. עלות בנייה של בית, בית בינוני של 150 מטר רבוע בגליל, היום עומדת על סכום משוגע של כמעט 4 מיליון שקלים; עלות המגרש בלי בנייה לפי שומה של רמ"י: מעל 2 מיליון שקלים – סכומים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היום דיברו כאן על 1.2 מיליון על מגרש בגליל. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה לפי שומה פרטית של שמאי פרטי, ובדיוק לזה אני רוצה עכשיו להתייחס, אבל לפי רמ"י זה מעל 2 מיליון שקלים – סכומים שרוב המשפחות לא יכולות להרשות לעצמן. במקום לקדם תוכניות התיישבות אמיתיות, שיקלו על משרתי המילואים ובני המקום, רמ"י ממשיכה לתמחר את הקרקעות לפי שומה לא הגיונית. שמאים פרטיים באים ומתמחרים את המקום ואת המגרשים במחיר נמוך יותר, כמעט פי שניים, פי שניים פחות. מאיפה בא ההפרש? למה, לפי מה רמ"י מתמחר לפי סכום כזה גבוה? אין קריטריונים ברורים. המידע לא שקוף לציבור ואפילו לנו, לחברי הכנסת. רצינו לשאול את השאלות והכנו את השאלות, ומה אתם חושבים? הם פשוט לא באו לדיון, לא נציג של משרד השיכון ולא נציג של רמ"י. פשוט לא מעניין אותם מה מצבם של התושבים, מה המחירים. הם פשוט לא טורחים. אין להם זמן לא בשביל המילואימניקים ואפילו לא בשביל חברי הכנסת. פשוט מבזים את הכנסת. היום בדיון בהובלתו של מיכאל ביטון שאלנו את השאלות האלה. כל חברי הכנסת שהגיעו לדיון, לכולם היו טענות לרמ"י ולמשרד השיכון. חבל שהם לא שמעו אותן. בינתיים המילואימניקים כנראה יישארו בתנאים כאלה או יחליטו להתגורר במקום אחר ויעזבו את הגליל. אני רוצה לקרוא מכאן לשרים, לממשלה, במיוחד לראש הממשלה אישית: תתחילו ליישם את ההחלטות. יש החלטות טובות. תיישמו אותן, גם במועצות אזוריות וגם בערי הגליל. למשל כרמיאל, גם היא במצב קטסטרופלי – יש הגירה שלילית עצומה, שפשוט מרוקנת את גני הילדים והפארקים. בעצם הפארקים מתמלאים מהר מאוד, ואנחנו באדיבות מארחים את השכנים מהכפרים שבאזור. הם באים אלינו כי גם הם במצוקה. הם לא יכולים לבנות בתים רב-קומתיים, אין להם תשתיות לא בחינוך ולא בתחבורה, לא כבישים, אז הם באים לערים. גם אין להם פרנסה ראויה. באזור הגליל אין מבחר תעסוקה, ואנשים צעירים, גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית, פשוט עוזבים. אם אנחנו לא נבנה תוכנית אסטרטגית איך משקמים את הגליל, במיוחד עכשיו, אחרי המלחמה, אנחנו פשוט נאבד את כל האזור. אנחנו נראה שם רק פשיעה, עוני, מחלות. אנחנו פשוט צריכים להציל את אזרחי מדינת ישראל. וכמובן היום כבר 440 ימים שהאזרחים שלנו, החטופות והחטופים, בשבי. אנחנו רוצים לראות את השינוי, אנחנו רוצים לראות אותם בבית ורוצים שיקום של המדינה ושל החברה שלנו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. אל דאגה, יש עוד חצי שעה נוספת לאופוזיציה שהיא יכולה לשים, זה מחושב. אני אומר שיש לכם ספיירים. בבקשה, לרשותך 15 דקות. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אז אנחנו באמת באמצע הלילה. ברשותך, אני אחלק את דבריי לשלושה. אני רוצה להתחיל עם דברים שאמר היום שר האוצר, ראש מפלגתך. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תפתח באיזה לימוד קצר. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אגיע ללימוד, לא לדאוג. בוא נתחיל בשוונג, ואז נגיע לתורה. טוב, אמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ': זה לא גזרות, זה רק המציאות. אם זה נשמע כמו גזרה ומתנהג כמו גזרה ומרגיש כמו גזרה, כנראה שזה פשוט גזרה. לא לקרוא לילד "גזרה", לא יהפוך אותו לבשורה. אבל בעיני שר האוצר, בעיני הממשלה, אלו לא גזרות, זו פשוט מציאות שאזרחי ישראל מתבקשים לשאת בעבורה את המחיר – כך בעצם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' טוען. אז אם זו הגזרה, מיהם הנגזרים? בראש ובראשונה, אלו שאין להם בית; אלו שגרים בדרום; אלו שנפגעו בעוטף; אלו שפצועים – ערכנו אתמול יום לפצועי צה"ל ופעולות האיבה; אלו שמרוויחים מינימום ונאלצים לבחור בין חלב לביצים; אלו תלמידי כפרי הנוער; אלו העובדים שמרוויחים מינימום; המשפחות שבהן בני משפחה פוטרו במלחמה הזו. יש כל כך הרבה רבים תחת הגזרות. אבל האמת היא ש"גזרה" זו מילה מפתיעה, כי היא מטעה. כי זו לא באמת גזרת גורל, זה פשוט סדר עדיפויות. יש סדר עדיפויות לקוי שבו אנשים מסוימים מקבלים החלטות ואנשים אחרים משלמים. ולמה זה לא גזרת גורל? כי יש אחריות לממשלה. אם למשל ממשלת ישראל הייתה מקבלת החלטה, שערו בנפשכם, לסגור את משרד המורשת, לסגור את משרד המסורת, לסגור את משרד המשימות הלאומיות, את משרד התפוצות ואת משרד האסטרטגיה ועוד כל מיני המצאות שכל תכליתן היא סידור עבודה פוליטי לאדם אחד; אם היינו מחזירים את השרים המיותרים – בחזרה לכנסת, דרך אגב, הם לא יהיו מובטלים; מבטלים את הכספים הקואליציוניים, שמפוזרים עדיין ביד נדיבה לתחביבי הממשלה, 5.4 מיליארד שקלים – היה אפשר למנוע חלק מהגזרות. כי הרי זו לא מורשת וזו בטח לא מסורת להתעלם מזעקת דלים, להקשות עורף. אתם יודעים, עוד מושג, אחרי גזרות – השתתפות בנטל. כן, כך אמר שר האוצר, רק שהשתתפות בנטל לא כוללת את כולם, כי יש כאלה שלא נושאים בנטל, יש כאלה שלא נותנים דוגמה אישית ויש כאלה שלא נושאים במשותף את האלונקה. יש אזרחים שזה מגולגל עליהם, יש כאלה שלא, ואלה שזה מגולגל עליהם, מצופה מהם לשתוק, לשלם ולהסתפק במועט. כמו בכלכלה, כך גם בצבא. אז אם אלו לא גזרות, מה זה כן? הנתונים לא משקרים. 60% מהכספים, 60% ממה שהממשלה גוזרת בתקציב הזה על הציבור, יכלו להיחסך בוויתור על הכספים הקואליציוניים. זה לא רק הכסף, זה גם המסר לשווקים, זה גם המסר לדוחות הבין-לאומיים. הינה, קח את דוח העוני של הביטוח הלאומי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק אגיד לך, הזכרת קודם את כפרי הנוער, שגם הם בכספים הקואליציוניים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. הלוואי. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אז שים לב, חשוב ש-60% שאתה מדבר עליהם הם כספים שמושקעים בכל מיני מוסדות חינוך – – – << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> כפרי הנוער לא צריכים לקבל כספים קואליציוניים, הם צריכים להיות משופים – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני מסכים איתך. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – בבסיס התקציב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> נכון, אבל זה לא כך עכשיו. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואם יהיה שינוי בבסיס התקציב, אני הראשון לברך על זה. דרך אגב, נאמר השבוע בוועדת חינוך שיהיה שינוי – אני מחכה ונראה – והבטחתי שאם כן, אני אברך עליו. נראה את זה, והלוואי שזה יבוא לידי ביטוי בתקציב. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני רק אומר שה-60% שדיברת עליהם, בתוכם יש כספים רבים שהם קואליציוניים והם לא בבסיס התקציב. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אומר, מה שראוי להיות בבסיס התקציב – שייכנס לבסיס, ומה שלא – עדיף שילך למקומות הנכונים. הינה, דוח הביטוח הלאומי אומר השבוע שקו העוני עבור יחיד עומד על 3,324 ש"ח; זוג עם שלושה ילדים זקוק ל-12,465 שקלים לחודש כדי להימצא מעל קו העוני; כמעט 2 מיליון נפשות בישראל היום – נדייק, 1.98 מיליון חיות מתחת לקו העוני, בתוכן 872,000 ילדים ו-158,000 אזרחים ותיקים. תחולת העוני בקרב הנפשות בישראל עדיין עומדת על 20.7%, ואצל ילדים – על 27.9%. זה אומר שאחד מכל שלושה ילדים בישראל היום חי בעוני. במשפחות עם חמישה ילדים ויותר תחולת העוני עולה ל-50%. ישראל ממוקמת – שים לב, אדוני היושב-ראש – רק שנייה לקוסטה ריקה בתחולת העוני של ילדים במדינות ה-OECD. במדינות המפותחות תחולת העוני – 11.6%; בישראל, שוב – 20.7%. ההוצאה הציבורית לרווחה בישראל – כמה זה חשוב, השר מרגי עושה עבודה יפה, אבל מה לעשות, לרשותו עומדים רק 16.6% מהתמ"ג מול 22.4% במדינות ה-OECD. אדוני היושב-ראש, אלו גזרות על הציבור. ככה גוזרים על החלשים, על אלו שאפילו עובדים ולא מצליחים לסיים את החודש. כי לא משנה כמה אפשר, כמה ינסו לשנות את השיח, המציאות נשארת ברורה. הגזרות האלה של התקציב הזה יובילו אזרחים מתחת לקו העוני. הגזרות האלה מכבידות על הציבור. הן גם מראות שלא אכפת מספיק מאזרחי המדינה. אז הינה כמה עצות איך בכל זאת נלחמים בעוני, למרות שלא חסרים אנשי מקצוע בנושא – רק יש תחושה שהלב, גם האוזניים, לא פתוחים לשמוע. כדי לצמצם את העוני לא מספיקות קצבאות. אנחנו צריכים יותר חכות ופחות דגים. מה משנה עוני? קודם כול חינוך, אדוני היושב-ראש, השכלה, לימודי ליבה – מתמטיקה, אנגלית – מורים איכותיים, כיתות שמתפקדות, עובדים מיומנים יותר. כל אלו חכות שמובילות למוביליות כלכלית. אבל בתקציב הזה כרגע, ככל שאני מכיר אותו, אין מנועי צמיחה כאלה. החינוך שלנו, אנחנו רואים בשבועות האחרונים, רק הולך ומידרדר, והעצוב הוא שדווקא אלה שצריכים אותו יותר מאחרים לא יקבלו אותו. אחרי חינוך – תעסוקה איכותית: תוכניות השמה, תוכניות הכשרה מקצועיות מותאמות, הקלת הנטל מהמגזר הפרטי, כך שיוכל להתפתח ולקלוט עובדים, הסרת רגולציה, הקטנת ביורוקרטיה. שמעתי היום – יותר נכון קראתי – שכמה וכמה מפחדים בצדק מכך שבחוסר יכולת של הממשלה לקבל את ההחלטות הנכונות, להפעיל את המנועים הכלכליים הנכונים, יופעלו פלאטים על משרדי הממשלה. מי ישלם על זה? החלשים. המע"מ יעלה – מי משלם על זה? החלשים. גם החזקים; חלק מהתוכניות שמדברות על רווחים כלואים, יבריחו מכאן חלק מהמשקיעים. זה מה שקורה כשהכסף – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> את כל המשקיעים. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז זה מה שקורה כשלא מקבלים את ההחלטות הנכונות. כדי לצמצם ביורוקרטיה צריך להוריד נפחים. הרי מה עוזר באמת לישראל שר המסורת ושר המורשת? למה התפוצות מפוצל מהחוץ או מהעלייה? למה מעמד האישה מפוצל מהמשרד לשוויון חברתי? זו התחלה, נכון, זו סגירה של משרד, זה עשרות או מאות מיליונים כל אחד, אבל ככה מצמצמים עלויות, ככה מתייעלים, ככה מפחיתים ביורוקרטיה. מציאות לא משתנה במילים יפות. זה שלא נקרא לזה גזרות, לא יהפוך אותן להפתעות יום הולדת. עד כאן כלכלה, אדוני היושב-ראש. בוא נדבר קצת תורה. אנחנו נקרא השבת את פרשת וישב – אתה שומע, חברי חבר הכנסת דוידסון? לך ולחבר הכנסת כץ אני מקדיש את דבר התורה הבא. נקרא השבת על יוסף, שנזרק אל הבור. אתה יודע, יש על זה הרבה מאוד כתיבה, ברשותכם – והדברים, דרך אגב, קשורים ישירות לכלכלה, אני אחבר אותם. חברת הכנסת אלהרר, גם בשבילך. אז יוסף נזרק לבור על ידי אחיו. אולי מן הראוי פה לחבר את הדברים קצת ולהקליל את האווירה בבדיחה: מספרים שאישה הייתה באה כל שנה לבית כנסת, מקשיבה לקריאה בתורה ומזדהה כל-כולה. כשהגיעה לפרשת וישב, היא רואה את תחילת הפרשה, והיא רואה את הריב בין יוסף ואחיו, את המתחים, אחר כך את האחים יוצאים לרעות, ואז היא רואה את יעקב שולח את יוסף לראות בשלום אחיו. היא כל כך הזדהתה, והיא אמרה לו: תקשיב, אל תלך לשם, האחים שונאים אותך, הם יעשו לך דברים נוראיים. אבל יוסף הולך בכל זאת, הוא מגיע לאחיו, ואז הם זורקים אותו אל הבור. שנה אחרי זה היא שוב מקשיבה לקריאה בתורה, ושוב יוסף ואחיו והחלומות, ושוב האחים יוצאים, ושוב יעקב אבינו שולח אותו. היא צועקת לו: יוסף, אל תלך, הם יזרקו אותך לבור. ושוב זה קורה, והיא לא מאמינה. אבל בשנה שאחרי זה היא שומעת שוב את הקריאה בתורה, ואחרי ששוב יוסף הולך וזורקים אותו לבור, היא אומרת: טוב, אם לא הקשבת עד עכשיו, כנראה שזה הגיע לך. אז זה לאישה ולבור. עכשיו לעניין עצמו: חז"ל אומרים, כמובן, כתוב שיוסף נזרק לבור והבור ריק, אין בו מים. חז"ל דרשו: מים אין בו – נחשים ועקרבים יש בו. וזה, דרך אגב, מעבר לבור עצמו משל ידוע על מה קורה כשאין טוב: כשאין טוב, אז יש רע; כשיש ואקום, הוואקום מתמלא ברוע. יוסף לא הגיע לבור לבד, הוא לא נפל לשם בטעות. עשרת אחיו יזמו והשתתפו וזרקו אותו לבור. אבל היו עוד אחים, היו שני אחים שניסו להציל אותו. היה ראובן – "וישמע ראובן ויצילהו מידם" – והיה יהודה. עכשיו, באופן מאוד מעניין שני האחים האלה עושים פעולות של הצלה; ראובן מציל אותו, כלומר גורם לזה שהוא לא יוצא להורג אלא בעצם יינצל, ואומר: בואו נזרוק אותו לבור. אבל הוא הולך, וכידוע, כשהוא חוזר, יוסף כבר נמכר, כלומר מהלך ההצלה של ראובן מצד אחד מצליח ומצד שני נכשל. יש מפרשים למה בעצם הוא נכשל – כי ראובן הלך בדרכים עקלקלות. הוא לא ניסה לפעול ישירות מול אחיו, הוא ניסה לומר להם: נעשה ככה, נעשה אחרת, לעקוף אותם. כידוע, יהודה בעצם נותן עצה, נקרא לזה, הרבה יותר אכזרית: בואו נמכור אותו, אבל הדברים שלו הם אלה שבסופו של דבר הולידו את הגאולה. הוא גם זוכה בצוואת יעקב בפרשת ויחי, לצוואה מאוד מאוד יפה, מה שראובן לא זוכה לה, מסיבות אחרות. כידוע, יוסף נמכר למצרים, ובסופו של דבר הופך למשנה למלך מצרים. ואם תזכור, כשנגיע לפרשת ויחי, אני אגיד לך את מה שבעיניי הוא דבר התורה היפה ביותר בכל התורה כולה, אז נצטרך לחכות לזה עד פרשת ויחי. אני רוצה לחזור שנייה ליוסף. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתן לך את הדקות אז עוד פעם. << דובר_המשך >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין בעיה. יוסף נמצא בבור. מה היה הכי מפחיד ליוסף בבור? ברשותך, אלה דברים שחשבתי עליהם. כשיוסף נמצא בבור, האם הוא פחד מהבור עצמו או מהקירות מסביבו? האם הוא פחד מהחושך? האם הוא חשש מהנחשים והעקרבים שבבור? יכול להיות. אבל חבר הכנסת דוידסון, אני חושב שמה שיוסף, הכי כאב עליו כשהוא היה בתוך הבור שם למטה, שהאחים שלו זרקו אותו אליו, הוא העובדה שהם זרקו אותו. כלומר חשוך, מפחיד, אין מים, יש נחשים ועקרבים, אבל הדבר הכי נורא שהכי פגע ביוסף הוא שמי שהביאו אותו לשם, מי שזרקו אותו לשם, הם האחים שלו. אין תחושה יותר רעה מתחושת הבגידה, מתחושה שמישהו שהוא אחיך התאכזר אליך. אני לא יכול שלא להשוות את יוסף אחינו לאחינו החטופים שבבור. השבוע שמעתי חלק מהתיאורים שמתארים אלה ששבו משם, אלה שהיו שם בבור עם נחשים ועם עקרבים. אני רוצה לומר לך את האמת, אני חושב שאחינו שנמצאים עכשיו בשבי החמאס, אותם 100 חטופות וחטופים ששם כבר 440 יום, הדבר שהכי פוגע בהם, הכי מפחיד אותם, הוא לא הבור, לא הנחשים והעקרבים שהם חיים בקרבם – זו השאלה שהם שואלים את עצמם אם אחיהם נמצאים שם בשבילם, אם האחים שלהם – אנחנו – אם אנחנו הפקרנו אותם, אם אנחנו עושים הכול כדי להציל אותם. שמענו אנשים שחזרו משם אומרים שההפגנות, דברים שנעשו בציבור, חיזקו אותם, נתנו להם תחושה שהם לא נשכחו. לכן אני אומר, זה יהיה מבחננו האמיתי. אם בימים האלה לא נדע להביא את אחינו מבור השבי, מבור החמאס, אז על זה אנחנו נישפט. זה המבחן שלנו, זה יוסף של לפני 3,300 שנה – זה המבחן שלנו בעת הזאת. תודה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. רק לומר, ההבדל באנלוגיה שעשית עם יוסף הוא שהאחים זרקו אותו, אבל החטופים נלקחו על ידי בני עוולה. ודאי ובוודאי שאנחנו לא זרקנו אותם. בבקשה, לרשותך 25 דקות. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היו"ר. אני רק אחדד: והופקרו על ידי ממשלת ישראל. כנראה שזה הפרט שהיה פה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הם לא הופקרו. הם לא הופקרו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הופקרו, כן, נסכים על הופקרו. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> יש פה פושעים שעשו זאת. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נסכים על הופקרו. הופקרו, הוזנחו, וממשיכים להיות מופקרים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אם אתה רוצה להסכים איתי, אז זה לא זה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסכים איתך, הופקרו. טוב, בואו נדבר קצת על מה שבאנו לעשות פה היום. כולנו פה – טוב, לא כולנו; האופוזיציה פה, הקואליציה עכשיו ישנה לה, נחה במיטות החמות. גברתי השרה, מה שלומך? על מה אנחנו מדברים פה היום? אנחנו באים לדבר על תקציב המדינה. נשמע טריוויאלי, נכון? אוקיי, אז בואו נעשה סדר בתקציב המדינה, כי היום פגשתי קבוצה מקסימה של נוער ממכינת תבור, ושאלו אותי: אנחנו בני 18 היום, עושים שנת שירות ומתגייסים – כל אחד ליחידה יותר טובה מחברו שהיה בחדר. מה הולך לקרות בעתיד של מדינת ישראל? אמרתי להם: תקשיבו, זאת שאלה מצוינת, בואו נדבר על זה. בואו נפתח את החומר, נפתח את התקציב ונראה לאן הולך הכסף, הכי פשוט שיש. לא שאלתי אותם אם הם מצביעים ימין, שמאל, מרכז. לא מעניין, הם צעירים שגרים במדינת ישראל ורוצים לדעת שמי שנתנו לו היום את המושכות לנהל את המדינה, עושה את זה בצורה טובה ומקצועית. ומה גילינו? גילינו שתקציב הבריאות הולך להיות מקוצץ בצורה משמעותית; גילינו שתקציב הרווחה הולך להיות מקוצץ; גילינו שהולך להיות משבר דיור במדינת ישראל; גילינו על קיצוצים בתחום התחבורה; פערים שהולכים וגדלים בפריפריה; הגירעון הולך וגדל; אין תקציבים ממוקדים למען הבאת השקעות למדינת ישראל. ואם כל זה לא מספיק, ממשיכים עם הכספים הקואליציוניים; ממשיכים עם המשרדים המיותרים. וכשמדברים על משרדים מיותרים, מספיק להסתכל על שולחן הממשלה ומאחוריו עוד שולחן ממשלה ומאחוריו עוד שולחן ממשלה. אדוני היו"ר, כמה שרים אתה חושב שצריכים במדינה קטנה בגירעון גדול בזמן מלחמה? אתה חושב שצריכים כל כך הרבה שרים? שצריכים לעשות כפילויות בשרים? יש שר חוץ שקוראים לו גדעון סער, השר לעניינים אסטרטגיים שקוראים לו רון דרמר והוא בעצם שר החוץ; יש לנו את שר נגב-גליל שקוראים לו יצחק וסרלאוף ואת שר המינהלות, שאחראי לנגב והגליל, שקוראים לו אלקין, ואני יכול להמשיך עם הרשימה של השמות, אבל אני אפסיק פה, כי נראה לי שאזרחי מדינת ישראל מבינים שהם משלמים מאות מיליונים מהכסף שלהם בשביל שלכולם יהיה פה כיסא. אחלה כיסא, נוח בכיסא. עכשיו גם נוח להם במיטה. מה אכפת להם, כולם יבואו להצביע פה כמו תוכים כי אמרו להם להצביע, ואף אחד לא יתעמק ולא ישאל את עצמו שאלה: האם במדינה שנלחמת כבר יותר משנה, עם גירעון אדיר, עם הורדת דירוג האשראי, לא ראוי היה לוותר על משרדים שלא צריך? להחזיר כספים קואליציוניים? להתנהל בצורה אחראית? הרי בסופו של דבר צריך להקביל את המדינה לכל עסק אחר, וכשעסק נכנס למשבר, אז הדבר הראשון שהוא עושה זה לצמצם בהוצאות שלו, אבל לא, לא, לא – במדינת ישראל, למרות שנכנסנו למשבר אולי הכי חמור מאז קום המדינה, לא רק שלא מצמצמים את ההוצאות, מגדילים את ההוצאות. מביאים עוד שרים, עוד כספים קואליציוניים, עוד משרדים שאף אחד לא צריך. אף אחד בשולחן הזה, שולחן הממשלה, ובספסלים אחרי שולחן הממשלה, לא מסתכל לרגע אחד מה עובר על אזרחי מדינת ישראל, מה עובר על אזרחי מדינת ישראל שנכנסים לסופר ולא מצליחים להביא 50% ממה שהם רצו לבית שלהם; לא מסתכל מה עובר על אזרחי מדינת ישראל כשהם רוצים לרשום את הילדים שלהם לחוגים והם צריכים להתלבט לאיזה חוג לרשום כי הכול התייקר; לא חושב מה עובר על אזרחי מדינת ישראל בכל צעד שהם עושים כי הם צריכים לשקלל עלייה של קרוב ל-1,000 שקלים בחודש – בחודש – לכל משפחה, כי המע"מ עולה, כי הביטוח עולה – הכול עולה. כל מס שאנחנו מכירים במדינת ישראל הולך לעלות – השפעה ישירה על הכיס של כל אזרח במדינת ישראל של עשרות אלפי שקלים בשנה, וזה לא מעניין את מי שיושב סביב השולחן הזה. אני מבין למה זה לא מעניין אותו. הם חיים פה באקווריום הזה, יש להם כל מה שהם צריכים – מה אכפת להם? מה אכפת להם ממה קורה עם האזרח המסכן הזה שעכשיו לא יודע איך לסגור את החודש? מה אכפת לכם? מה אכפת לכם שהשכר הממוצע במדינת ישראל – השכר הממוצע האמיתי, לא זה שעושים פה ביחד עם מנכ"ל תנובה – השכר הממוצע האמיתי במדינת ישראל הוא כזה שלא מאפשר לאנשים לסגור את החודש? אז מה אתם עושים? מקצצים ברווחה. מה עושים כשתלמידים במדינת ישראל כולם נתמכים על ידי שיעורים פרטיים? מקצצים בחינוך. כאילו ההיגיון של הממשלה הזאת עובד בדיוק הפוך. כל בן אדם נורמלי מבין מה צריך לעשות בתקופה הזאת, מבין איך צריך להתנהל. קח עכשיו בן אדם ברחוב, תוציא אותו מהרחוב, שים אותו פה, תגיד לו: מה צריך לעשות? הוא יגיד לך: ברור שצריך לצמצם בהוצאות, צריך להקטין את הממשלה ולהתעסק בביטחון, בכלכלה ובעתיד של מדינת ישראל. ואני שואל את עצמי באמת: למה אתם לא עושים את זה? למה אין פה מישהו שיגיד לעצמו עכשיו: אני מתכוון להביא השקעות זרות למדינת ישראל, אני הולך להביא תמריצים לכבוד זה? אתם יודעים למה? כי שר האוצר שלנו לא יודע שהוא שר אוצר. הוא חצי שר אוצר, חצי שר ביטחון. הוא בעצמו לא מבין מה הוא אמור לעשות עם זה. עכשיו, זה שמנהל את הממשלה, שמנהל את המדינה, עסוק עכשיו במשפט מבוקר עד ערב, וכשהוא לא במשפט, הוא מתכונן למשפט. איך הוא ינהל את זה? לא רק שהוא לא מנהל את זה, אדון צ'רצ'יל מעלי אקספרס, יש פה שר לביטחון לאומי שכל היום מאיים עליו, ולא רק שהוא מאיים עליו, הוא גם מבצע – נכנס למליאה, מדבר איתו בטלפון, אומר לו: אם אתה לא מגיע לפה עכשיו, אני מצביע נגד התקציב. זה לא סתם עניין של להצביע נגד. כששר מצביע נגד תקציב המדינה, פרוטוקול הממשלה מחייב לפטר אותו. עשו את זה לפניו ראשי ממשלה חזקים, אמיתיים, שבאמת ניהלו משהו בחיים שלהם – באותו יום פיטרו את אותם שרים, ולא משנה מי הם היו, אם הם היו שרי ש"ס, שרי שינוי. לא משנה מי הם. הצבעת נגד תקציב המדינה? אתה יודע שאתה הולך הביתה. דרך אגב, זה קורה גם ברשות המקומית. גם ברשות מקומית חבר קואליציה שמצביע נגד תקציב של הרשות הולך הביתה. יש כללים. אבל פה, בגלל שמדובר בראש ממשלה כל כך לחיץ וכל כך חלש, כל שר מרשה לעצמו לעשות כל מה שהוא רוצה. יושבים פה שרים וצוחקים לו בפנים, אומרים לו: בוא נראה מה תעשה לי, אתה לא יכול לעשות כלום. ונחשו מה – הוא באמת לא יכול לעשות כלום. אם תצאו החוצה עכשיו, תראו את שרי עוצמה יהודית מחויכים ואומרים לעצמם: אנחנו נקבל כל מה שאנחנו רוצים. ואם לא נקבל מה שאנחנו רוצים – אז ימשיכו להקפיץ את נתניהו באמצע הלילה ואת שר הביטחון באמצע הלילה, והם ימשיכו לתרץ את התירוצים למה הם לא צריכים להיות פה. וההזיה הזאת תימשך, ההתנהלות הקלוקלת הזאת של ממשלת ישראל תימשך, כאילו מי שמנהל אותה לא חי במדינת ישראל. באמת, אם מישהו מסתכל היום על ממשלת ישראל ואומר: תשמעו, תבחנו את ההחלטות בשנה האחרונה – אתה אומר לעצמך: לא יכול להיות, לא יכול להיות שאנשים רציניים מנהלים את הקרקס הזה. תראו איך מתנהלת הממשלה, תראו איך מתנהלת המליאה, תראו איך מתנהלות הוועדות. שום דבר פה לא מתנהל בצורה מקצועית, שום דבר פה לא מתנהל בצורה רצינית, והכי חשוב – שום דבר לא מתנהל בצורה עניינית. הכול פה פוליטיקה קטנה, מיותרת, רדודה. אין מילים למה שקורה פה. ומה הכי עצוב? זה לא מה שאזרחי ישראל רוצים. זה לא מה שאזרחי ישראל ביקשו כשהם שלחו אתכם לנהל את המדינה. כל סקר שעושים היום מראה שאין רוב לקואליציה, וזה לא סתם אין רוב לקואליציה – הם רחוקים שנות אור מאיזשהו סיכוי לחזור לשלטון. ולמה זה? כי הם מבינים שכל ההתנהלות פה רקובה, כל ההתנהלות פה היא פוליטית, כל ההתנהלות פה היא קטנה, אישית ומיותרת. לא רק שהבאתם על מדינת ישראל את 7 באוקטובר, לא רק שהפקרתם את החטופים, לא רק שאתם לא מחזירים את החטופים כבר יותר משנה – אתם גם לא דואגים לחיילי צה"ל, אתם לא דואגים לחיילי הסדיר כשאתם לא דורשים שכל הציבור ייכנס תחת הנטל. פה אני פונה אליך, אדוני היו"ר, כי אתה ממפלגת עוצמה יהודית – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> מהציונות הדתית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אתה מהציונות הדתית. סליחה. אז אני אדבר אל חבר הכנסת פוגל, שנמצא פה. חבר הכנסת פוגל, האם נראה לך הגיוני שתעשו כזה משבר בתקציב על היועצת המשפטית לממשלה, אבל לא תעשו בדיוק את אותו משבר על גיוס חרדים לצה"ל? אתה, בתור תת-אלוף בצבא, לא נראה לך יותר חשוב לשמור את המשברים הגדולים האלה לדברים אמיתיים, לטובת ביטחון מדינת ישראל, במקום להתעסק ביועצת משפטית לממשלה? מסכים איתה, לא מסכים איתה – לא משנה. אתה לא חושב שאת המשבר הזה היה צריך לעשות על חוק הגיוס? חושב? לא חושב? תשמור את התשובה אצלך. אני יודע מה אתה חושב, ואני יודע מה עשית בעברך, ואני בטוח שאתה גם לא מסכים עם ההתנהלות הבריונית-חובבנית הזאת; כי מה צריך לקרות ומה שצריך לעשות פה – כל אחד שיושב במחלקת הדגים הקפואים שם צריך לשמור את המשברים לטובת מדינת ישראל, לטובת מי ששלח אתכם לפה. אתם רוצים לעשות משבר? תעשו משבר. תעשו משבר על חוק הגיוס, תעשו משבר על יוקר המחיה, תעשו משבר על המצב של מדינת ישראל בעולם, תעשו משבר על התקציב ההזוי שהבאתם למדינת ישראל. תעשו משבר על משהו אחד שמעניין אזרחים במדינת ישראל. את אף אחד במדינת ישראל לא מעניינים הריבים הפנימיים שלכם ולמה אתם כן רוצים להעביר דברים, לא רוצים להעביר דברים. היועצת המשפטית לממשלה – אני רוצה לומר לכם משהו. תעבדו בצורה מסודרת, ותוכלו להעביר דברים בייעוץ המשפטי לממשלה. תעבדו בצורה מסודרת, ותעבירו דברים בייעוץ המשפטי בכל מקום. ראיה לכך – גם בכנסת אתם לא מצליחים להסתדר עם יועצת משפטית שנמצאת פה הרבה מאוד שנים, שהתנהלה פה עם הרבה מאוד קואליציות. ולמה זה? כי התרגלתם לעבוד עקום. כי התרגלתם שאם בממשלה אתם לא מצליחים להביא חוק, אז אתם מביאים אותו עם איזה פרוקסי שלכם, איזה חבר כנסת בחקיקה פרטית, באיזו דרך כאילו מקוצרת, ואז זה נתקע שוב. אז אני רוצה לומר לכם משהו: זה לא נתקע סתם – זה נתקע כי אתם חובבנים. הינה, היום היה דיון בוועדת הכלכלה על הרפורמה בתקשורת של השר קרעי. אמר היועץ המשפטי בצורה הכי ברורה שיש: תעביר את זה בצורה מסודרת – נדון בזה. אם תביא את זה ככה לכנסת, אז ברור שזה ייתקע. ככה הם עובדים בכל דבר – הם עובדים בלייצר משברים, הם עובדים בלסכסך. אין להם משהו אחר למכור. אם תעצרו רגע, אזרחי מדינת ישראל, ותבדקו עובדתית מה עשו פה מ-7 באוקטובר, תראו שאין עשייה לממשלה הזאת. יש רק נזקים, יש רק גירעון, יש מצב ביטחוני שמעולם לא היה פה. אין עשייה חיובית לממשלת ישראל מהיום שהיא נבחרה. אז מה עושים כשאין עשייה חיובית? מתחילים לסכסך, מתחילים לעשות דרמות, מתחילים לתת מיליונים ספינים. עושים הכול בשביל שלא תשימו לב שמדובר בממשלה כושלת, עובדתית, שלא עשתה שום דבר טוב. אני מדבר על כל אחד מעשרות השרים שיושבים פה – אין אחד שאני יכול להגיד עליו: ואללה, עשה משהו טוב, זה משהו שקידם את מדינת ישראל והקפיץ אותנו קדימה, לא בחינוך, לא ביחסי החוץ, לא בביטחון, לא בכלכלה, וודאי לא בשוויון לנשים, ודאי לא באיכות הסביבה. אני יכול לעבור פה על כל השמות. אתם יכולים לעבור יחד איתי ולראות שאין לנו פה אחד עם עשייה אמיתית שקידמה את מדינת ישראל. אני רוצה לשאול גם אותך, אדוני היו"ר – שר האוצר הוא מהמפלגה שלך: אתה קראת את התקציב? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, מה שהוגש. אני בוועדת הכספים, אני מכיר את התקציב; לא את כולו – מה שהוגש בינתיים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה חי בשלום עם העובדה שאין תיעדוף לפריפריה? שקיצצו מהרווחה? שקיצצו מהחינוך? שקיצצו מהבריאות, למרות שיש 12,000 פצועי צה"ל שנמצאים עכשיו בשיקום? אתה חי עם זה בשלום? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני לא חי עם זה בשלום – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז איך אתה מצביע בעד התקציב? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני אסביר. אז יוקר המחיה מאמיר. זו מציאות שקיימת כבר הרבה מאוד שנים, ובוודאי בשעת מלחמה. אני מבין שהמציאות היא לא אידיאלית, אבל אי-אפשר – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מעולה, אז אני רוצה לשאול אותך משהו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אני חושב שמציאות הזאת מאפשרת הזדמנות לראות איפה יש כספים שלא מנוצלים היטב, איפה יש רווחים כלואים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני רוצה לומר לך איפה יש כספים שלא מנוצלים. אתה רואה את השורה השנייה של השרים? בדיוק שם. כל כיסא בשורה השנייה שווה מאות מיליונים. שם הכספים שאתה צריך לקצץ. בכספים הקואליציוניים ששווים מיליארדים – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל הנתון הזה לא נכון. זה נתון לא נכון. כל משרד לא שווה מאות מיליונים, כי התוכן שלו תמיד יעבור למשרד אחר. זה שהוא שווה 2, 2.5 מיליון שקל, זה הנתון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, לא. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתם חוזרים על אותה מנטרה כל הזמן, והיא לא נכונה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא רק שזה נכון, כי עובדתית – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> היא לא נכונה. אם משרד מאותם חמשת המשרדים ייסגר, תיחסך רק העלות של כוח האדם שלו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני אסביר לך למה זה לא נכון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כל התוכן יעבור למשרד אחר. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני מסתכל על השורה השנייה של השרים – הם לא זכו לשבת בשולחן הממשלה, כי אין מספיק מקום, כי היא גדולה ומנופחת. אורית סטרוק, השרה הראשונה מצד שמאל בשורה השנייה של השרים, אתה יודע כמה המשרד שלה שווה היום? יותר מ-600 מיליון שקל. אתה יודע כמה הוא היה שווה לפני שקראו למשרד הזה "אורית סטרוק"? אתה יודע כמה? פחות מ-20 מיליון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא נכון, לא נכון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוספתם – תבדוק אותי – הוספתם – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> בדקתי. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מאות מיליונים לקופה הקטנה של אורית סטרוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק כדי להבהיר את הנקודה – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, אני פונה אליך, כי אני חושב שאתה אדם הגון. איך אתה לא אומר קודם כול: תסגרו משרדים שלא צריך; תקצצו כספים קואליציוניים לפני שאתם נוגעים ברווחה, בבריאות, בחינוך, בכל דבר שמדינת ישראל חיה עליו? איך אתה לא אומר את זה? ואני לא אומר את זה רק לך – אני אומר את זה לכל אחד שיושב בכיסא הזה, שיבוא בעוד כמה שעות בדיוק ויצביע בעד תקציב שיודע שהוא לא טוב לאזרחי מדינת ישראל, שיום אחרי שתצביעו על התקציב הזה, הכול יהיה יקר יותר, יהיה בלתי אפשרי להיכנס לסופר, יהיה בלתי אפשרי לחיות במדינת ישראל, יהיה קשה יותר. להזמין פיצה – אנשים לא יזמינו. ותחשוב על המעגלים השניים והשלישיים, כי כשאתה צריך לצמצם בהוצאות, אז במי אתה פוגע? אתה פוגע בעסקים הקטנים, שהיית מגיע אליהם כל הזמן, ואז אתה תגיע אליהם פחות, והם יגיעו לעסקים אחרים פחות. זה גלגל שלג שילך ויקרה במדינה. אין ברירה, זה מה שיקרה במדינת ישראל. לא סתם מורידים דירוג אשראי, ולא סתם אנחנו במצב כלכלי מאוד מאוד בעייתי, ואתם לא עושים כלום בשביל למנוע את זה. אתם באים היום ונותנים את התקציב הכי גרוע שהיה במשך עשרות שנים במדינת ישראל. אתם אדישים לחלוטין לסבל של אזרחי מדינת ישראל. לא אכפת לכם מהאזרח שיושב עכשיו פה מחוץ לכנסת ולא מבין איך הוא הולך לגמור את החודש. בדיוק בעוד חודש מהיום הכול מתייקר פה ­– הנדל"ן מתייקר פה, הסופר מתייקר פה, בתי המרקחת מתייקרים פה. הכול מתייקר פה. ומה שהולך ומקצצים בו זה בדיוק בדברים שבהם צריכים לעזור לאנשים: ברווחה, בחינוך, בבריאות, בכל מה שאנשים צריכים עזרה. אני רוצה לומר לך משהו, ואת זה אתם צריכים לקחת לתשומת ליבכם: עשרות אלפי מילואימניקים הולכים לחזור לשוק העבודה שהולך ונהיה קשה יותר, מאתגר יותר, קטן יותר. לא רוצים לקחת אותם, לא רוצים לקחת אותם, ואז המדינה תצטרך לעזור להם. לצערי, אין כסף למדינה לעזור להם. אותו הדבר, מדברים על מילואימניקים שהם עצמאים, ואנחנו רואים אותם מגיעים לוועדת כספים שבוע אחרי שבוע, ולוועדת הכלכלה שבוע אחרי שבוע, ואין תשובות לתת להם, כי אין כסף במדינה. אז מקימים להם עוד מוקד, ומקימים להם עוד ועדה, ומקימים עוד ועדה לוועדה. אבל בסוף, מה שאתם עושים פה, במקום לעודד השקעות למדינת ישראל, אתם מבריחים משקיעים; במקום לעודד יציבות, כי בסופו של דבר כלכלה חיה על יציבות, אתם מערערים כל חלקה טובה. אין איש עסקים נורמלי בעולם שישקיע במדינת ישראל תחת הממשל שלכם, כי כל שעה אתם מעלים עוד מס שלא היה. איך בן אדם אמור להשקיע במדינת ישראל כשהוא יודע שאתם תיכנסו לוועדת כספים ומחר תעלו לו עוד מס כשהבטיחו לו משהו אחר? בסופו של דבר אתם מתחייבים לא' ונותנים ב'. אתה יושב בוועדת כספים, אז אתה יודע את זה טוב מכולם. רק היום אתה יודע איזה דיון סוער בוועדת הכספים, עם טענה ברורה אחת, הגיונית ואמיתית. אנשי העסקים אומרים: אנחנו באנו לעשות פרויקטים ארוכי טווח במדינת ישראל. אתם הבטחתם לנו יציבות, אתם הבטחתם לנו ביטחון, אתם הבטחתם לנו עוגן שהמדינה תיתן אם חלילה יקרה אסון, ואתם אפילו לא מוכנים להגדיר את המלחמה ככוח עליון. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק שבדיון היום הוויכוח היה על משהו אחר – על הרווחים הכלואים. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> על הרווחים הכלואים, זה לא משנה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אנחנו מדברים על 10 מיליארד שלא ממסמסים אותם, 10 מיליארד שיושבים בצד – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה זה יושבים בצד? אתה מבין מה אתה אומר? אתה מבין מה אתה אומר למשקיעים? אתה אומר למשקיעים: תעבירו את החברות שלכם לחוץ לארץ, כי פה, כשנגמר הכסף, ניקח את זה מכם. זה לא הגיוני. זו היציבות של החברות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אני אומר שאם יש כסף שלא שולם עליו מס, שישולם עליו מס – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא שולם עליו מס? למה לא שולם עליו מס? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא שולם עליו מס כי מעל – כי כשיש לחברה רווחים מעל – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה לא שולם עליו מס? מי החליט שלא ישולם עליו מס? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> הם, כי הם לא מוציאים אותו. ברגע שהם לא מוציאים אותו החוצה – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ומי נתן את האפשרות הזאת? מי נתן את האפשרות הזאת? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אוקיי, אז לכן – אני חושב שבממשלות קודמות הדבר הזה לא התאפשר. הבנתי שהיה ניסיון ב-2017 לייצר איזושהי חלוקה מדויקת יותר לעניין הזה. זה לא קרה. עכשיו יש הזדמנות. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל אתה מבין שזה הכול תירוצים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> לא, אני מסביר לך. אתה רוצה להשאיר 10 מיליארד בכיס של האלפיון העליון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד לך משהו, אני רוצה שתהיה יציבות בכלכלה במדינת ישראל. אני רוצה לעודד להשקיע הון במדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> גם אני. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה שלא תשקרו לציבור, אני רוצה שלא תשקרו לאנשי העסקים, אני רוצה שלא תשקרו למי שמשקיע במדינת ישראל. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה לא מתייחס למה שאמרתי לפני רגע. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני אומר לך, אני יודע שאתה לא מאמין למה שאת אומר. והינה, אני אומר לך, יושבת מולנו – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חברה שיש לה מעל 25% רווח – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> תשמע עכשיו, יושבת מולנו שרת האנרגיה לשעבר. גברתי שרת האנרגיה, האם יש משקיע סביר אחד שישקיע בפרויקט ארוך טווח במדינת ישראל עם הממשלה הזאת? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> – – – האנרגיה הירוקה נסעו לארצות הברית ולאירופה, גם כי נותנים להם תמריצים, וגם כי ואללה, לא משתלם לעשות עסקים בארץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> במקצוע שלי אומרים: I rest my case. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת קארין אלהרר, ירון לוי, יאסר חוג'יראת – ותו לא; וגברתי השרה, יש פה שרה? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> השרה גילה גמליאל. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> השרה גילה גמליאל. שלום, גברתי השרה. איזה באסה, תאר לך, בעוד 20 שנה אתה וכל החברים שלך מהקואליציה תצטרכו לספר לנכדים שלכם מה עשיתם בשנת 2023, ואתם תגידו להם שאתם הייתם הממשלה ביום הטבח של 23 באוקטובר 2023, ביום הכי שחור לעם היהודי מאז השואה. איזה באסה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> 7 באוקטובר. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> באותה הזדמנות, כשישאלו את השאלה הזאת, אני אומר את מה שאמרת, אבל אני גם אומר שפירקנו את ציר הרשע – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה אמרתי? לא אמרתי 7 באוקטובר? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אמרת, אמרת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> קארין כבר עייפה. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> אמרת 23 באוקטובר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה. 7 באוקטובר 2023. עכשיו, אתה יודע, כל יום שאנחנו באים לבניין הזה, אדוני היושב-ראש, אתה תסכים איתי, אנחנו כבר לא יודעים למה לצפות. אתה מגיע לפה, אתה יושב פה, אתה מקבל כל מיני חקיקות מוזרות, ואתה מתחיל להגיע לוועדות ולהתווכח ולצעוק ולהתעצבן, באמת, כדי שאתם תפסיקו כבר את מכירת החיסול הזאת של מדינת ישראל. הרי אתם עושים מכירת חיסול. בכל משרד ובכל דבר אתם עושים מכירת חיסול. אני רציתי לדבר על הנושא של התקציב, אבל אני רוצה להתחיל קודם במה שהיה היום בבוקר. הנושא של התקשורת זה אחד המוקדים הכי חשובים בדמוקרטיה, הכי חשובים. במדינות החשוכות, במדינות שעברו מדמוקרטיה לחצי דמוקרטיה או לקומוניזם מלא, הדבר המרכזי היה להשתלט על התקשורת. זה הדבר שהיה הכי חשוב להם. ישב היום השר שלמה קרעי, ולפני שהוא הגיע חילקו לנו פליירים כאלה. עכשיו, הפלייר הזה, היו בו כמה נקודות שהוא מתגאה שהם רוצים לעשות אותן. אני חושב שהוא בכלל לא קרא את הפלייר, כי אני בוועדה קראתי לו כמה נקודות ואני חושב שהוא בעצמו היה בשוק. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> ד"ר שלמה קרעי. << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> היה כאן – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה מה שרציתי להגיד. למטה, בגדול, היה כתוב: ביחד ננצח. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אתה לא יכול כל הזמן להגיד ביחד ננצח, ביחד ננצח, ומצד שני לבוא עם חקיקות שרוצות לסגור את התאגיד, רוצות לפגוע בתקשורת הישראלית, ויריב לוין, שרוצה להחזיר את המהפכה המשטרית; ואדון בן גביר, שעשה לעצמו מיליציה צבאית, וגלית דיסטל, שעומדת פה ומדברת על זה שהאויבים הכי גדולים שלנו זה בעצם הצבא והשב"כ והמפקדים שלנו והיועצת המשפטית ובתי המשפט, במקום שהיא תגיד שהאויבים שלנו זה משפחת סנוואר וכל החבר'ה האלה – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כי אותם פירקנו. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואחרי זה אתה יושב ואתה מקבל את הצעת החוק של עמית הלוי ואת הצעת החוק של דנינו לגבי התקשורת, ובסוף, בדף של שלמה קרעי כתוב: ביחד ננצח. אין דבר כזה. אתם לא רוצים להיות ביחד. אני לא פונה אליך באופן אישי. אני מאוד מעריך אותך, אתה אדם באמת נהדר, ויש לנו הרבה שיחות ואנחנו חושבים על הרבה דברים. אבל אתה חייב להבין שאני לא עומד פה וצועק, אני עומד ומסביר לך ולמי ששומע אותנו שזה בולשיט. אין פה רצון אמיתי של "ביחד ננצח", כי אם היה הרצון הזה להיות ביחד, אז יריב לוין, שר המשפטים, שבאמת הפך את המדינה הזאת למכבסה אחת גדולה מהיום שהוא עמד בוועדת חוקה ונאם את הנאום המטורף שלו, המטורף שלו, והוציא את כל המדינה לשנתיים נוראיות – שבעקבות השנתיים האלה היה 7 באוקטובר. אי-אפשר לברוח מזה. מה שקרה מהנאום של יריב לוין התגלגל, התגלגל, התגלגל, התגלגל ל-7 באוקטובר. חד-משמעית. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> רק שהממשלה קיימת שנתיים, כן? כולה. אז שנה ומשהו המלחמה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 7 באוקטובר קרה – קח אחורה מהנאום הזה של יריב לוין. אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר, קודם כול חודשיים הוא היה מתחת לרדאר, לא יצא מהבית, לא יודע אם הוא נשם בכלל מחוץ לבית. התבייש להסתכל על השכנים שלו במעלית. התבייש. ולא סתם התבייש, כולכם התביישתם. חלק – התביישתם שבוע; הוא התבייש קצת יותר. היום, אחרי שהבושה נעלמה, ואתם עוד פעם חוגגים ומסתובבים וטסים לחו"ל ומרשים לעצמכם להגיד כל מה שאתם רוצים ולהעביר כל חקיקה שאתם רוצים, אדון יריב לוין רוצה לעשות עוד פעם מכבסה על מדינת ישראל. למה? למה זה טוב? גם אם אתה חושב ככה, יש פה מדינה, יש פה אזרחים, יש פה אנשים. מה, אתה לא מבין שעשית נזק ענק למדינת ישראל? הרי הוא לא סתום, הוא אדם עם שכל. אבל הוא רע. הרוע הזה – גם אם אתה חושב שאתה צודק, תעצור רגע, תבין מה אתה הולך לעשות. הרי אם הוא ימשיך, עוד פעם יצאו מאות אלפים לרחובות, הרבה יותר ממה שיוצאים עכשיו, ועוד פעם יהיה פה הבלגן הזה. לא למדנו כלום? << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> דוידסון, אבל אתה עושה את אותו הדבר הרגע, בדיבור שלך על הממשלה הזאת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא עושה את זה, הוא עושה את זה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אבל אתה כרגע, באותה מידה שאתה עכשיו, אתה אומר על האחרים, אתה עושה את אותה הפעולה על אחרים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני שם את הדברים על השולחן כדי שאנשים יבינו – אתם, אתם, חברי הקואליציה, אתם, השר מלכיאלי וחבריו – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> – – – התעוררתי עכשיו – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> אתה ישנת, אנחנו טרם. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא העירו אותי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – מה שקרה מהנאום של יריב לוין אז. אני רוצה שתפתחו את העיניים, שתבינו שצריך לעצור את זה. אתם צריכים לעצור את זה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה להגיד עוד משפט על התאגיד. ממה אתם מפחדים? ממה אתם מפחדים? << קריאה >> קארין אלהרר (יש עתיד): << קריאה >> מביקורת. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> לא מפחדים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממה אתם מפחדים? באמת, ממה אתם מפחדים? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> אנחנו לא רוצים לממן גוף שבכסף שלי מדבר איתי – שכל ישר. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מלכיאלי, אני רוצה להגיד לך משהו. כל האירוע פה הוא לא תקציבי. הרי בסוף אתה יודע מה הוא רוצה? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> למה אני, אדם חרדי, מממן תאגיד שהולך לי על הראש מבוקר ועד ערב? למה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> מלכיאלי, אתה יודע מה הוא רוצה בסוף? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> מה הוא רוצה? << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא רוצה לסגור את חטיבת החדשות, והוא רוצה לסגור את תחנות הרדיו שלא נעים לו לשמוע בהן את הביקורת. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> זו לא ביקורת. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> הוא רוצה להשאיר את תחנות הרדיו שעושות לו טוב. הדבר הראשון – יאסר, אני לא יודע אם ראית, הוא רוצה לסגור את "מכאן" 33. זה הכי מפריע לו. יש יותר גזעני מזה? בוא, תלך עם שלט ברחוב, תגיד: אני שונא ערבים. מה הבעיה? << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> שירי הלל ליאסר ערפאת זה נקרא – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> די, תפסיק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> יריב לוין, שלום, אדוני. דיברתי עליך עכשיו דקה וחצי אם לא שתיים. << קריאה >> שר המשפטים יריב לוין: << קריאה >> היית מחכה לי לפחות. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> התחננתי ואמרתי שקרה משהו מאז הנאום הגדול שלך, הנאום המפורסם. ראינו איזו מכבסה מדינת ישראל הפכה להיות מאותו נאום. אמרתי לחברים שישבו פה: אני מתחנן שיריב לוין יפסיק עם המהפכה הזאת עוד פעם ועם הנאומים האלה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> השר מציב מראה מול אחרים. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, יש פה מדינה, ואנחנו לא רוצים שהמדינה תחזור שוב להיות בבלגן שהיא הייתה בו מבחינת מאות האלפים האלה שיצאו לרחובות. גם אם הוא חושב – הינה הוא יצא, ברח – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> זה בלי מראה, זה בלי מראה. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ברח. חברים, אני עוד פעם מצטער, הדוברת שלי רשמה לי פה נקודות, אבל תמיד היא רושמת לי, ואני אומר דברים אחרים. עכשיו, יש לי עוד דקה וחצי שבה אני רוצה לומר כמה דברים. אתה יודע, השר מלכיאלי, אחת מהחוזקות של ש"ס, באמת, הדגל שלכם היה כל הזמן הנושא של האנשים החלשים, העוני, המחירים הגבוהים – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סימון, השוק – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני בדיוק אומר את זה. – – הרצון לעזור לחלשים. בוא, אני אספר לך בעיניים שלי מה ראיתי – גם אתה, אדוני היושב-ראש. אני עושה קניות כל יום חמישי בשוק בנתניה. הפעם הגעתי קצת מאוחר, ב-18:30. עכשיו, אני רוצה להראות לך תמונה, להציג לך תמונה, השר מלכיאלי: שעה 19:00 בשוק בנתניה, מאות אנשים מסתובבים וקונים את הסחורה שנשארת בסוף, שהיא פחות טובה, פחות טרייה, כי נותנים להם בחצי מחיר. דיברתי עם הרוכלים בשוק, אצל חלקם אני קונה הרבה מאוד שנים, והם טוענים שהתופעה הזאת החמירה מאוד בשנתיים האחרונות. לאנשים אין כסף. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כן, נכון. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו, עשיתי פה הצגות עם שקלים, אתה זוכר, כמה עולה עגבנייה ועוד. אתם יודעים כמה זה עולה. אני זוכר את התקופה שרמי לוי מכר עוף בשקל. אתה יודע כמה עולה עוף היום? 35 שקלים. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> עוף גדול. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא גדול, עוף, עוף. אלה המחירים שאני ראיתי. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> היום קניתי ברמי לוי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לא יודע, 35 שקלים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כנראה קנית עוף גדול. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> בוא תראה, בוא. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני בא לראות. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> התנצלות בשידור חי. << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> 15 שניות אחרונות, אני רוצה לומר – – << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> לא, לא, חכה עד – – – << דובר_המשך >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – חברי ש"ס, שאתם חלק מהממשלה הזאת, איזה כישלון גדול הממשלה הזאת, איזה כישלון לציבור, כמה מסכנים אזרחי ישראל יהיו בתקופה הקרובה הרבה יותר ממה שהיו. הייתי מצפה מכם פשוט ללכת הביתה. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. << קריאה >> ירון לוי (יש עתיד): << קריאה >> אני מתנצל, יש לו מחירים טובים. << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת ירון לוי מתנצל בפני השר לשירותי הדת מיכאל מלכיאלי על כך שהוא חשב שרמי לוי הרבה יותר יקר ממה שהוא באמת. בבקשה, לרשותך חמש דקות. << דובר >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת – דוידסון? << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תקשיב, אתה אמרת עכשיו שיש תופעה – – – << קריאה >> סימון דוידסון (יש עתיד): << קריאה >> הוא מראה לי עוף ב-25 שקלים, נראה לי עוף עם רגל אחת. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אמרת שיש תופעה שאנשים בשוק נשארים לסוף וקונים ב-50%. אתה לא נשארת עד הסוף לראות שיש אנשים שלא מצליחים לקנות ב-50%, הולכים ומחפשים בעגלות, באשפה, בשביל להוציא את הירקות, את מה שטוב. המצב כנראה גרוע מאוד. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> צודק, כמויות של אנשים. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> בדיוק, כמויות של אנשים, וזו תופעה שלצערנו קיימת במדינה שצריכה להיות מדינת רווחה. אתחיל בפתגם בערבית שאומר – תקשיב, מלכיאלי (אומר בערבית ומתרגם:) אם העוני נכנס מהדלת, האהבה יוצאת מהחלון. אז בעצם יש הרבה חוכמה בפתגם הזה, שאומר שעוני יכול להיות סיבה להרבה בעיות בתוך המשפחה, יכול לפרק משפחות. לצערנו, היום היה דוח – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> חבר הכנסת, יש לך תיקון לשוני על הערבית? << קריאה >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר משה סולומון: << יור >> כי אם לא, חבר הכנסת היה עושה עיבוד לשוני לכל מילה בערבית. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, אתם יודעים, דיברו על דוח העוני של הביטוח לאומי לשנת 2023, ואני חושב ש-2024 עוד יותר קשה מ-2023. בארבע השנים האחרונות המדינה נמצאת במשברים – היה משבר הקורונה ואז יש את המלחמה – ולכן המצב מידרדר עוד ועוד. התקציב שמוצע ומביאים לכנסת – התוכנית הכלכלית באה להרע עם אנשים שנמצאים ממילא מתחת לקו העוני או בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי במדינה. אם נדבר קצת על נתונים, שיעור הנפשות העניות הגיע בשנת 2023 ל-42.4% בקרב משפחות ערביות, זאת אומרת פי שניים מהאחוז שלנו באוכלוסייה. אם נסתכל לגבי משפחות חרדיות, זה 22.5% משפחות מתחת לקו העוני ו-14% משפחות יהודיות שאינן חרדיות מתחת לקו העוני. אם מסתכלים איפה העוני נמצא, רוב האנשים העניים נמצאים בפריפריה, בצפון ובנגב. המצב בנגב עוד יותר גרוע, ואני מדבר על משפחות ערביות. אם נדבר על ההכנסה לנפש, המצב הרבה יותר גרוע אפילו מהתמונה שנותן הדוח לגבי העוני. לפי ה-OECD, קו העוני לשנת 2023 עומד על הכנסה של 3,324 שקל לנפש, זאת אומרת, מי שיש לו את ההכנסה הזאת לנפש נחשב עני. אם נסתכל בעצם על ההכנסה הזאת ונדבר על כל האוכלוסייה הוותיקה, הם רובם נמצאים מתחת לקו העוני. משפחה של זוג עם ילד שההכנסה שלה 8,800 שקל גם נמצאת על גבול קו העוני. ככל שמספר הילדים עולה במשפחה, הסיכוי להיכנס לקו עוני עולה עם העלייה של מספר הילדים. הנתונים של הדוח – זה דוח מפורט – יש בו הרבה נתונים, נתונים מדאיגים, וצריך לטפל בזה. אנחנו מדברים על נתונים של 2023, ואני אומר, התקציב של 2024 לא מבשר טובות. יוקר המחיה שנמצא היום, עם העליות שצפויות ב-2025 – אין ספק שזה יעלה את מספר העניים בארץ. ב-2023 הוא עומד על כמעט שני מיליון נפשות עניות, מתוכן כ-872,000 ילדים. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> נאמר שתשלומי הקצבאות והסיוע של המענקים מהמדינה הוציאו רבים מקו העוני, זאת אומרת התשלומים והקצבאות עזרו להוציא הרבה משפחות מקו העוני. אני אסיים גם בפתגם בערבית שאומר: (אומר בשפה הערבית ומתרגם:) המוסר הולך ונשחק כתוצאה מהעוני, כמו השחיקה של מתכת מהקורוזיה של המים. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. << דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >> לא בורכתי לגובה. לרוחב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בסדר, גם טוב. << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עוסקים בימים האחרונים ומצביעים עבור התקציב. זה נכון שבזמן מלחמה יש גזרות כלכליות ושאזרחי המדינה צריכים לשלם יותר, אבל באותה נשימה זה נכון שהממשלה צריכה לקחת אחריות. האחריות היא לא חד-צדדית, היא לא יכולה להסתכל על האזרח, היא צריכה להסתכל גם פנימה, כי האזרח צופה בה. זה בדיוק מה שהאזרחים מצפים מהמנהיגים שלהם – לראות אותם, לראות שכולם מתגייסים למען הכלכלה בזמן מלחמה. אבל תכלס, בזמן ששר האוצר מציג כאן תקציב חלומי, לכאורה – אם לא הייתי מודע לאמת, לנתונים האמיתיים, הייתי עומד ומוחא לו כפיים ומודה לו על כל הטוב הזה. לא יכול להיות טוב יותר מכל התקציב הזה שהוא מציג. הכול טוב, כל הנתונים. אני לא יודע מאיפה הוא מביא, או איזו מציאות הוא רואה בעיניים שלו שאנחנו מפספסים, כי בסופו של דבר אני מניח שגם הוא וגם אנחנו רוצים שיהיה טוב כאן במדינה. השר אומר שהוא מאמין בתנועות וארגוני הנוער בזמן שהוא מקצץ 10% מהתקציב שלהן. הוא אומר שהוא תומך, אבל הוא מקצץ. הוא אומר שהתנועות וארגוני הנוער זה חשוב אבל עדיין הוא בוחר לקצץ. אם זה היה כזה חשוב, לפחות לא היו מקצצים – אל תוסיפו, למרות שאנחנו יודעים שבזמן המלחמה אנחנו רוצים להשקיע בנוער שלנו, הנוער שחווה את הקורונה וחווה את המלחמה. זה הציבור שהכי צריך אותנו, והוא מסתכל עלינו. התקציב הזה היה צריך להתייחס, להשקיע כספים במחלקות ויחידות הנוער ברשויות המקומיות. אני באתי מרשות מקומית, הייתי סגן ראש עיר בבת ים, והתעסקתי עם בני ובנות הנוער. אנחנו יודעים שעוד לפני המלחמה מחלקות הנוער היו בחסך תקציבי כזה או אחר מצד משרדי הממשלה, וזה עדיין קורה. זו דוגמה קטנה, ולצערי, כולם הולכים לשלם הרבה על חוסר הדיוקים ועל הגירעון הגדל וגדל הזה. כל אזרח במדינה צריך לדעת שיש לממשלה את היכולת להסיר חלק מהגזרות, אם רק הם היו לוקחים אחריות ומצמצמים כמה משרדים ממשלתיים. עכשיו, זו לא סיסמה. כשמדינה בזמן מלחמה, כשיש משבר כלכלי שאנחנו נמצאים בו ועוד אנחנו הולכים להיכנס עמוק לתוכו, צריך לצמצם. כשיש חברה שנקלעת לקשיים, מצמצמים עובדים; יש מדינה שנקלעת לקשיים כלכליים – צריך לצמצם את מספר השרים, צריך לקחת אחריות, צריך את הכספים הקואליציוניים – חלק גדול מהציבור, לא מעניין אותו מה זה כספים קואליציוניים, הם בסך הכול רוצים פחות גזרות. הם רוצים ללכת לסופר ושהעגלה שלהם תעלה להם פחות כסף או אותו כסף ולא יותר. כבוד היושב-ראש, בתחילת השנה 2025 אנחנו נגיע – כל הציבור במדינת ישראל הולך לשלם יותר: חובשי הכיפה, חילונים, דתיים, ערבים. כולם הולכים לשלם יותר. אז אני לא מבין את השיח כאן, אתה יודע שאנחנו, יש לנו – של ימין ושמאל, ואנחנו תוקפים, ותוקפים אותנו חזרה. כל אזרח במדינה הולך לשאת בנטל של חוסר האחריות לצד הגזרות שמלחמה מביאה איתה. שוב אני אומר, לממשלה יש בחירה, והתקציב הזה יכול להשתנות. מס בריאות, לצורך העניין, שמכניס מיליארד – קרוב ל-1.5 מיליארד, 1.2 מיליארד לתקציב, מס בריאות הולך להיות בממוצע 40 שקלים למשפחה. 1.5 מיליארד – קחו מהכספים הקואליציוניים 1.5 מיליארד ואל תעלו את מס הבריאות. זאת גזרה כלכלית שיש לכם את היכולת לפתור. אפשר בקלות לוותר על זה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשתף אותך: בשלישי האחרון הלכתי לראות את הבן שלי בשבט דן בצופים. הם חגגו פסטידן – ממציאים שירים וריקוד, וכל קבוצה מתחרה על הפרס שלה. במהלך ההופעות של הילדים ראיתי את שקד מרחוק. שקד היה אחד מהמדריכים שם, והוא זיהה אותי מרחוק. שנינו אמרנו שלום, והוא בא בגאווה עם מדים של מד"א ואמר לי שהוא סיים י"ב ועכשיו הוא בשנת שירות. תמיד זה פוגש אותנו. הוא לא דיבר איתי על היועצת המשפטית לממשלה, הוא לא דיבר איתי על חוק הרייטינג, על סגירת התאגיד – הוא דיבר איתי על הנקודה שהוא נמצא בה ועד כמה הוא תורם למדינה שנה לפני שהוא הולך להתגייס. ראיתי את התשוקה ואת האור בעיניים שלו כשהוא דיבר, ושאלתי איפה התשוקה והאור בעיניים שחסרים לאנשים כאן; איך אנחנו פוגשים את זה כל הזמן אצל בני הנוער שלנו, אצל הילדים שלנו. הילדים התחרו, דורגו במקום הראשון, השני והשלישי. לצערי, היושב-ראש, הקבוצה של הבן שלי לא נכללה במקומות האלה, אבל הדבר המרגש שהיה שם הוא שבסיום האירוע הזה ניגנו את התקווה, ואתה רואה ילדים קטנים לבושים בחאקי שרים את התקווה, וזה דבר הכי מרגש שיכול להיות דווקא בתקופה הזאת – לראות ילדים ונערים שמדריכים אותם שרים את התקווה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> איזה גילים? << דובר_המשך >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכיתה ד' – נגיד תשע, עשר, 11 – כל הקבוצות. הם שרים את התקווה, ולרגע אתה שוכח את המציאות שאתה חי בה. אתה פוגש את האנשים האמיתיים, את הילדים, את התמימות, את האהבה, את אלה שמתנדבים לשנת שירות, ואחרי זה הם מדברים איתך על השירות המשמעותי שהם הולכים לעשות, ואת הילדים התמימים, אתה יודע – של כולנו. בסופו של דבר אני חושב שעל ילד צריך להסתכל באותה צורה, ולא משנה מאיזה בית הוא מגיע. זה היה כל כך מרגש לראות אותם ומחמם את הלב. תמיד אני אומר, שכשאני פוגש אותם, את הנערים האלה ואת הילדים, שאני פוגש את התקווה. ואני רוצה לתת להם תקווה, ואני מקווה שאנחנו נוכל – הבית הזה, הכל-כך חשוב הזה, מלא המחלוקות והדעות והעובדות השונות שכל אחד מציג – שנוכל לתת להם, שהם יסתכלו עלינו, ואנחנו נדבר על הדברים האמיתיים של הילדים שלנו ושל המשפחות, ושנוכל לתת לכל אחד את המקום שלו ולהשמיע את קולו. אני אסיים בבית משיר – אני ראיתי, שרון, אני שמעתי אותך, ואני יודע שאתה אוהב את בועז שרעבי. הוא מציין 60 שנות קריירה, וזאת פינת התרבות. אחת לשבוע אני בוחר שיר, מקריא בית משיר. מילים של אהוד מנור: "כשתבוא / ביום מן הימים, / ימים שנחתמים / בקצה תפילה // כשתבוא / נגיש לך פרחים, / פרחים שנפתחים / ללא מילה. // ואם תהיה עייף / ואם בעצב תתעטף / נשיר לך בשקט, נשיר לך ברוך – / ונחכה ונלטף / עד שתצטרף, / ואז נשיר ברון, נשיר ברון. // כשתבוא / הביתה מן הקור / הביתה אל האור / הלב ירעד. / כשתבוא / מבעד לדמעות / תבחין באותיות / לחופש נולד". הלוואי שנראה את כל החטופים והחטופות שלנו במהרה אצלנו במדינה, בבתים שלהם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אמן. תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יישר כוח, ירון, איזה שיר יפה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> שיר מרגש ויפה, והוא מאוד משמעותי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא שר את זה יפה, למה הוא לא שר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> רוצה עכשיו? בוא נעשה ביחד. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אי-אפשר להתחיל בלי להצטרף לדבריו של חבר הכנסת ירון לוי, שדיבר על החטופים. בשעת הלילה המאוחרת הזאת שאנחנו נמצאים פה, שהיא כבר שעת בוקר, באמת ראוי שכולנו ככה נשים לנגד עינינו את 100 החטופים שנמצאים כעת במנהרות חמאס, נמקים. ובכלל, בהסתכלות לאחור, 14 חודשים אחורנית, אני חושבת שמה שאנחנו עוברים פה זה לא פחות מאשר תקופה תנ"כית, פשוט תקופה תנ"כית. ואתם יודעים מה? כשאני מסתכלת על זה קדימה ושואלת את עצמי איפה נהיה בעוד עשור ובעוד שני עשורים, ואיפה הילדים שלנו יהיו בעוד חמישה עשורים, אז בטח הם יסתכלו על הטיימינג הנוכחי ויגידו לעצמם שהתקופה הזאת היא אחת מהתקופות המכוננת בחברה הישראלית. וכל אחד ואחת מאיתנו יצטרך לתת דין וחשבון ולשאול את עצמו איפה הוא היה בזמן הזה ומה הוא עשה לטובת עם ישראל. ממש סוג של יציאת מצרים, כמו שיקראו בהגדה "והגדת לבנך" – והגדת לבנך מה עשית בעת הנוכחית. ואני שואלת את חברי הקואליציה, כשהם יצטרכו לספר על יציאת מצרים של שנת 2023, 2024, אחרי אירועי 7 באוקטובר, אז מה הם יספרו? הם יספרו שהם הכניסו את המדינה לטירוף מוחלט? שאחרי הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה ב-7 באוקטובר, מה שהם החליטו לעשות זה לחרב במדינת ישראל את הדמוקרטיה? להחליט לחוקק חוקים שהם שנויים במחלוקת? לפרק את התאגיד, את תאגיד השידור הישראלי? לחוקק חוק פלדשטיין, שבעצם יקרא תיגר ויפרק את מערכת המודיעין של מדינת ישראל? מה הם יספרו? הם יספרו שהם החליטו להשתלט השתלטות עוינת על בית המשפט העליון? זה מה שהם יספרו? חבל שחברי הקואליציה שלנו לא מתבוננים באמת בדברים הקטנים ביום-יום. אני אספר לך, השר מלכיאלי, אני אחרי יומיים מאוד מאוד קשים. אתמול צוין בכנסת יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל. אתה יודע בכמה עלינו? עלינו מ-60,000 ל-75,000 פצועים, עלינו ב-20% – שיא של כל הזמנים – בהיקף של פצועי צה"ל. יש ירידה בסד"כ של 6,000 לוחמים. ואני אומרת לך, השר מלכיאלי, אני אומרת לך שכולנו כמובן מחויבים להצדיע על אומץ הלב ועוז הרוח שלהם, ואני בטוחה שאתה שותף לי בעניין הזה, אבל אני שואלת את עצמי, האם לא היה נכון לעצור הכול, ובאמת, כשיוצאים לדרך עם תקציב שנת 2025, קודם כול לטפל במכאובים של החברה הישראלית, קודם כול לטפל בפצועים האלה? אתמול היו פה אימהות, אימהות של פגועי ראש. במלחמה הזו יש כ-300 פגועי ראש, ילדים שהלכו להיות לוחמים, נערים בני 18, שהיו – איך האימא מספרת? הבן שלי היה מוזיקאי מצטיין; הבן שלי היה מחונן במתמטיקה ובפיזיקה. היום הוא פצוע ראש. אני לא יודעת איך אני מתקדמת לשלב שאני משקמת אותו. וכמובן, מדובר על רמות פציעה שונות. יש פציעות פיזיות, יש פציעות נפשיות. ובסוף, התקציב הזה צריך קודם כול להתבונן במשפחות האלה, שנושאות את הנטל הכי כבד מ-7 באוקטובר. וחסרים המון תקציבים. אתה יודע שיש 1,500 פצועים שנפצעו פעמיים במלחמה הזו? נפצעו, הלכו להילחם, חזרו, ועוד פעם חזרו פצועים. 1,500 איש. מה יותר חשוב לנו מהחבר'ה האלה? וכשאני מתבוננת על אגף השיקום במשרד הביטחון ושואלת אותם שאלות – אגב, היה כדאי שיהיו יותר חברי קואליציה בוועדות אתמול – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> – – שיעסקו בנושא, כמו ועדת העבודה והרווחה וועדת חוץ וביטחון – עוד משפט – מתברר שחסרים לנו רופאים, חסרים לנו פסיכיאטרים, חסרים לנו עובדים, חסרים 200 תקנים באגף השיקום, והתקציב הזה לא נותן לבעיות האלה מענה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אז איך אנחנו יכולים לשבת כאן – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חברת הכנסת ניר. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> משפט סיכום. איך אנחנו יכולים לשבת כאן ולהעביר תקציב כשאין עובדי שיקום שיטפלו בחבורה הזאת אבל יש משרדים מיותרים בממשלה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. חבר הכנסת עטאונה. חמש דקות לרשותך, בבקשה. << דובר >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדה – היום, אתמול, אנחנו כבר בשעה 02:00 – אתמול בשעות הבוקר היה דיון בוועדת הצעירים בראשות חברת הכנסת נעמה לזימי. נושא הדיון היה השפעת הריסת הבתים על צעירים בחברה הערבית בכלל. כשראיתי את הכותרת של הדיון, כמי שצפה בהריסות באופן ישיר בשנתיים האחרונות, במיוחד בנגב, ראיתי לנכון להשתתף בדיון, כבוד השר. וחלק מהדיון שהיה שם – דיברתי על הריסת הבתים, על התופעה שהולכת ומתרחבת ועל הממדים שלה ועל הצורה הכי ברוטלית שיכולה להיות שמתבצעות בה ההריסות, בכל החברה הערבית, ובמיוחד בנגב. אני השתמשתי במושג טיהור אתני, לכל מה שקורה בנגב מבחינת הריסת הבתים. ואז חברת הכנסת נעמה לזימי אומרת לי שזה ביטוי קשה, שלא משתמשים בו. אמרתי: העובדות בשטח, העובדות בנגב בחצי השנה האחרונה מראות שהיקף ההריסות בנגב, צורת ההריסה עצמה, איך משטחים יישובים שלמים ומעבירים אותם למקום אחר ואיך רוצים ליישב במקום האנשים האלה – לגרש את הערבים הבדואים, בעלי המקום וילידי המקום, ורוצים ליישב במקומם יהודים. אז היא אומרת לי שזה ביטוי קשה. חזרתי ובדקתי מה זה טיהור אתני. חזרתי גם לדבריו של שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, שדיבר על טיהור אתני בצפון רצועת עזה, והוא אומר שם: כשבאים למקום ומשטחים אותו, הורסים, מגרשים את האנשים, עושים טרנספר, מה נקרא לדבר הזה? זה טיהור אתני. מה שקרה באום אל-חיראן, מה שקרה בוואדי אל-חליל, מה שקורה בראס ג'ראבה עכשיו, מה שקורה באל-בקיעה, זה בדיוק טיהור אתני. כשמגרשים אנשים בשנת 1953, כבוד היושב-ראש, מהאדמות שלהם, בהוראה של מושל צבאי, לוקחים אותם לאום אל-חיראן, ואחרי 70 שנה אותה מדינה באה לקחת את האנשים האלה, לגרש אותם מאותו מקום, ובמקומם ליישב יישוב יהודי – איך נקרא לדבר הזה אם לא טיהור אתני? טיהור אתני זה כשלוקחים קבוצה של לאום, מגרשים אותה, מבצעים טרנספר, הורסים להם את הבתים, משטחים להם את הכול – אפילו מסגדים הרסו, גם בוואדי אל-חליל וגם באום אל-חיראן – ובמקומם רוצים ליישב יישובים יהודיים. עד סוף החודש יש בבג"ץ עתירה של תושבי ראס ג'ראבה, ליד דימונה. ראס ג'ראבה זה יישוב לא מוכר מלפני קום המדינה. הוא נמצא לפני העיר דימונה, לפני ההתיישבות של דימונה. היום רוצים להרחיב את דימונה, לעשות שכונות חדשות. אנשים נמצאים שם – עוד פעם טיהור אתני, כי מגרשים את תושבי ראס ג'ראבה. רוצים לעשות להם טרנספר, להעביר אותם למקום אחר, ובמקומם רוצים ליישב את תושבי דימונה. המדיניות הזאת כבר מזמן עברה את הריסת הבתים. זה גירוש לכל דבר, זה טרנספר לכל דבר. המדיניות הזו – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> – – צריכה להסתיים בנגב. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה, חמש דקות לרשותך. << דובר >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, על פי התפיסה הקפיטליסטית, מלכיאלי, והקפיטליסטית החזירית, עוני הוא בעייתו של העני. ויצא שהתקציב הזה מובא על ידי שר אוצר שהוא חף מכל דאגה לעניים; הוא חף מכל התעניינות ודאגה למוחלשים. הוא חף מזה, מלכיאלי, כחפות הזאב מדמו של יוסף, עליו השלום. הוא חף מזה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הכבש. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אצלנו, האחים שלו טענו שזאב טרף אותו, והאמת היא שהזאב לא טרף אותו, הם טרפו אותו. ושר האוצר חף מדאגה למוחלשים כחפות הזאב מדמו של יוסף, עליו השלום. בדיוק בדיון – – << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בפרשת השבוע. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> עליו השלום. – – פורסם דוח העוני. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> במשרד החינוך, לצערנו, אסור ללמוד את זה – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> ועל פי דוח העוני, השר מלכיאלי, על פי דוח העוני, ערבים וחרדים תמיד הולכים ביחד. אז את החלוקה בין ספרדים לאשכנזים אתה תעשה עם היושב-ראש, אבל אני לא נכנס לחלוקה הזאת, אני מדבר על המקשה. << קריאה >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << קריאה >> תשאיר לנו את הבעיות שלנו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן, אני משאיר לכם את הבעיות שלכם כפי שאתם משאירים לנו את הבעיות שלנו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אתה יודע שאני נכד של מגורשי ספרד. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מגורשי ספרד. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי אמר את זה? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> ולכן גם הוא כאן וגם אני, שנינו. << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אבל לפני שהם גורשו איזה חיים הם חיו, היושב-ראש? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מי אמר את זה? << דובר_המשך >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> לפני שהם גורשו, איזה חיים הם חיו, ותחת שלטון של מי חיו? תור הזהב ביהדות ספרד, תחת שלטונם של מי היה, של הספרדים הנוצרים או של המוסלמים הערבים? תור הזהב של היהודים בספרד האנדלוסית היה תחת שלטון ערבי מוסלמי, וכאשר הערבים סולקו משם, היושב-ראש, גם היהודים גורשו משם, אבל לפי הסדר הזה. רק לאחר שהערבים גורשו והביטחון שנהנו ממנו תחת שלטון הערבים הפסיק להתקיים, גם הם גורשו מספרד. אבל רציתי לדבר על שר אוצר, שלא מעניינים אותו לא אתם ולא אנחנו ולא כל המוחלשים. יותר מזה, לא מעניין אותו גם מעמד הביניים, והתקציב שהוא מביא, כנראה שהוא יכה גם במעמד הביניים, וחלק ממעמד הביניים בשנים הקרובות גם הוא יתווסף למעגל העוני. זה מה שעושה שר האוצר המנותק, שאין בינו לבין הכלכלה שום קשר ושום ידע, ומשתולל על ימין ועל שמאל, ורוצה להביא את כולנו למצב שאי-אפשר לחיות איתו. אז לא רק שאין בשורות בתקציב שהוא מביא, גזרות – על ימין ועל שמאל. עליות מחירים. זאת אומרת, הקפיטליזם האכזרי דווקא מתגלם בדמותו של שר האוצר סמוטריץ'. לא ייאמן. תודה רבה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, לילה טוב לכולם. בשעת לילה מאוחרת זו אנחנו נגיע, כל האופוזיציה, להתנגד לתקציב. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סימון, אני שומעת את זה. רגע, שנייה, אני רוצה לדבר על משהו רציני, סימון. קודם כול, איפה שר האוצר? אתה יודע, אדוני היושב בראש, אני הייתי ארבע שנים עם שר אוצר שגם היה נורבגי. גם מלכיאלי היה איתנו. זוכר את הימים הטובים של הכנסת העשרים? כנסת סך הכול נעימה וטובה, ושר האוצר תמיד היה פה, בכל תקציב. הוא לא הלך לישון "כפיות" בלילה כזה, אלא הוא היה מגיע ויושב פה; וגם הוא היה נורבגי, כחלון, אבל הוא היה מגיע. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מירב, מירב. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הו, הינה האיש והוועדה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כל המרכז התעורר. כל אזור המרכז התעורר כדי לשמוע אותך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בוקר טוב לך, אדון שמחה. אני לא יודעת, זה לילה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כל אזור המרכז. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רק שאלתי איפה הבוס שלך, אם הוא מנמנם לו, כי בכל – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל מירב, האזעקות באזור המרכז העירו את כולם כדי שישמעו אותך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואו, ואו. מה, היו אזעקות? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> התימנים דואגים לך, כנראה התימנים, אני לא יודע. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> איפה? גם בתל אביב? << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> אזור, בני ברק, בת ים – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> כנראה התימנים דואגים לך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מה, איך יכול להיות? אבל אנחנו כפסע מהניצחון המוחלט כבר שנה, לא? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> זה בגלל שכולם רוצים לשמוע רק אותך. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז למה יש עוד פעם אזעקות במרכז? טוב, בקיצור, רציתי להגיד לכם שהיה כאן שר אוצר פעם שגם היה מגיע לדיונים על האוצר. אבל אני לא רוצה לבזבז את זמני על שר האוצר, אני רוצה לדבר על מה שהיה כאן ביום שני. אז ביום שני, במסגרת דיונים על חוק התקציב, עלתה לכאן חברת הכנסת דיסטל אטבריאן ותקפה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. גלית דיברה על הדיווחים שפורסמו בערוץ צפון קוריאה שלפיהם בנה גנב אפוד צבאי מלוחם ולא נשפט. נכון להיום – רון, תסתובב, אני מדברת על שיפוט צבאי, ואתה הרי מומחה בזה. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> בדקתי מה קורה בבית. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא. נכון להיום, הפרשה המוזרה הזאת של גנבת האפוד לא חצתה את חומות ההפרדה בין ערוץ צפון קוריאה לערוצי התקשורת, וכנראה מכאן נבעה האכזבה של גלית. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כי הרי ידוע שלא כל יום חייל דופק ציוד לחייל אחר. זה משהו שכנראה קרה פעם ראשונה אצל גלית. עד עכשיו, כל פעם שחיילים פוגשים חיילים – כל אחד שומר על הציוד של עצמו. לא נורא. וגלית אמרה את המשפטים – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> עכשיו את בקטע של להצדיק גנבות? << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. אני אומרת – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> עברנו לשלב של להצדיק גנבות – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקשיב, לפחות הוא בא לעשות מילואים ולא נמצא במיאמי, גולש על הגלים, אוקיי? לפחות הבן שלה עושה מילואים, מה שפחות אפשר להגיד על הצד הזה. << קריאה >> מיקי לוי (יש עתיד): << קריאה >> שמחה, למיטב זיכרוני גם אתה דיברת על זה מעל הדוכן. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני רוצה להגיד את המשפט שלה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> תכף נדבר על זה. << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> דובר צה"ל, מפקד גדוד, משרד עורכי דין שפועל תחת היועמ"שית נגד הממשלה, כולם קושרים קשר – קושרים קשר, כן – כדי לכסת"ח את הבן של היועצת המשפטית. "הדבר הזה" – אנחנו עדיין מתעסקים באפוד הנגנב – "לא מגיע לאף מהדורה. הדבר הזה מטושטש על ידי התקשורת הישראלית. זה המשולש שנגדו – – –" << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מירב, תני לנו עדכונים – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רגע, אני באמצע הדברים של גלית, של חברה שלך מהספסלים. "זה המשולש שנגדו – –" << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> חברה של – – – << דובר_המשך >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר_המשך >> "– – אנחנו נלחמים. צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת, אחד מגן על השני. שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח, כי אמת לא תצא משם". שמעת, מיקי? מאיפה נתחיל? בוא נתחיל מהתחלה. ערוץ צפון קוריאה, הערוץ שהילל את הפריצה לשדה תימן, את הפריצה לבסיס בית ליד, הם מתלוננים שהצבא לא חוקר גנבת אפוד. אין ספק שהדבר הכי חשוב לערוץ הצפון קוריאני הוא שמירה על רכוש צבאי. בנפשם העניין. ולכן, לא מצליחה להבין, גלית, איך ערוץ שכל כך חשוב לו לפרוץ לבסיסים לא מסוגל – באמת, הרכוש הצבאי זה בראש מעייניו. מסתבר שפחות. ועכשיו למשפט הנוראי השני: זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים – צמרת צה"ל, כלומר, גלית – עכשיו, היא גם אמרה "אנחנו". אני תמיד לא אהבתי שפונים אליי ברבים, שמישהו מדבר אליי ואומים לי "אתם" אבל רק אני כאן. אבל גלית, היא עולה לכאן ואומרת: "אנחנו נלחמים בצמרת צה"ל". אני פונה לספסלים הריקים: במי אתם נלחמים, במפקדים? באלה שמובילים את החיילים בשדה הקרב? אלה שנהרגו בשדה הקרב? אלה שנפצעו? במי נלחמים גלית וחבריה? היא נלחמת בצמרת צה"ל. תבינו, זה מה שחשוב עכשיו, בזמן מלחמה של שבע חזיתות, שכל היום פועלים וקוראים להתאחד, אבל בסוף היא עולה פה, במליאת הכנסת, ואומרת: אנחנו נלחמים בצמרת צה"ל. חשבתי שזה המשפט הנורא, אבל אז הגיע המשפט הנורא ביותר: "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח". מי יחלום, גלית דיסטל? אייל ושרון אשל, שבתם רוני נשרפה בחמ"ל כשהיא מכריזה על מלחמה במילותיה האחרונות, ואייל, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, נלחם עבור ועדת חקירה ממלכתית גם לרוני? מי ייתן להם תשובות על הפקרת התצפיתניות, שלמרות שכולן הזהירו ממלחמה, אף אחד לא הקשיב להן? מי יחלום, גלית? אבי ועדי מרציאנו, שבתם נועה התצפיתנית נלקחה בחיים, עמדה על הרגליים, חצתה את הגבול ונרצחה בשבי חמאס, ועד היום למשפחת מרציאנו אין תשובות? ומה עם מנשה מנצורי? מנשה מנצורי, שתי בנותיו, נורל ורויה, נרצחו בנובה; קמו ביום שישי משולחן השבת, הלכו למסיבה ונרצחו בנובה. הוא רוצה תשובות, הוא מחפש ועדת חקירה ממלכתית. ומה עם משפחות ששת החטופים, אלה שנלקחו כולם בחיים, אפילו פצועים, ונרצחו בשבי החמאס? את רוצה להגיד למשפחתה של כרמל גת, למשפחותיהם של אורי דנינו, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, הרש גולדברג פולין, אלכס לובנוב, משפחות שקוראות לוועדת חקירה ממלכתית – להן את רוצה? שהן יחלמו? בואי נראה אותך עומדת מול כל המשפחות האלה, מול מאות משפחות שרוצות ועדת חקירה ממלכתית, בואי נראה אותך, גיבורה גדולה, עומדת מולם ואומרת להם שיחלמו על ועדת חקירה ממלכתית. איך את לא מתביישת? על מי את גיבורה, על המשפחות האלה? אנחנו, הממשלה שלנו הקימה ועדת חקירה על אסון מירון. חשבנו אז שזה היה האסון האזרחי הגדול ביותר. חשבנו ש-45 משפחות שהתרסקו חייבות תשובה. ואתם, על יותר מ-1,200, מתנגדים להקים ועדת חקירה ממלכתית. אתם צריכים להתבייש. אני לא יודעת מה אתם עושים כשאתם באים לבית של משפחה שכולה, אני לא יודעת מה אתם עושים כשאתם רואים משפחה שכולה, אבל יש לכם אחריות לאסון הגדול ביותר שהתרחש פה מאז השואה. ועוד בלי בושה, לעמוד פה, במליאת הכנסת, ולהגיד למשפחות שכולות: "תחלמו על ועדת חקירה ממלכתית". בושה וחרפה. בושה. תודה. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. חמש דקות לרשותך. << דובר >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר >> אני חושבת שאם יש דרך לראות כמה שר האוצר, שהביא את התקציב המושחת, הרקוב, המזיק, ההרסני והחצוף הזה, באמת לא מבין שום דבר בחשבון, זה הדברים שהוא אמר הבוקר, ממש רק הבוקר, על זה שאסור עכשיו לעשות עסקת חטופות וחטופים כי צריך לחכות לטראמפ. עניין של אולי חודש, אולי חודשיים, אולי שלושה; שבינתיים החטופות והחטופים ימשיכו להיות תחת התעללות, אונס, סכנת חיים, הרעבה, מחלות, קור – כל סוגי הפגיעה האפשרית, אבל לסמוטריץ' יש זמן, כי החשבון שלו, כמו שהוא אומר, זה שאסור לתת לחמאס עכשיו חבל הצלה. תראו מה זה, סמוטריץ' דואג שלא יהיה חבל הצלה לחמאס. אני לא יודעת איך לספר לך את זה, אדוני שר האוצר, שעלק לא ידע על הנוח'בות לפני 7 באוקטובר. חבל, אגב, שאדוני לא קורא עיתונים – היה כתוב הרבה על הנוח'בות בעיתונים. לא צריך להיות חבר קבינט בשביל זה, כן? פשוט עיתונים. אבל אני לא יודעת איך לספר לך את זה – שוב אתם מחזיקים את חמאס בחיים, משום שאני אמרתי מהיום השלישי למלחמה הזאת: השאלה היא מה יהיה ביום שאחרי; את מי אנחנו נדאג, או נאפשר שינהל את רצועת עזה ביום שאחרי מיטוט שלטון הטרור של חמאס. אבל עד השבוע, נתניהו לא הסכים לנהל דיון על היום שאחרי. הוא לא רצה את היום שאחרי. הוא עדיין לא באמת רוצה את היום שאחרי, רק יכול להיות שלא תהיה לו ברירה. אבל אתם מסרבים. בשום אופן. בכל דרך אתם מסרבים לאפשר שלטון שיחליף את חמאס. אתה מחזיק אותו בחיים כל הזמן. אין ואקום, אדוני שר האוצר. אין ואקום. כשאנחנו, צה"ל, בצורה מדהימה ובמחיר דמים כואב ביותר, פגע אנושות ביכולות הצבאיות של חמאס – אם אין שם מישהו אחר שייקח את השלטון בידיים, רק חמאס יכול לקום מחדש, כי חמאס הוא הכוח היחידי ברצועה. וכשאתם ממשיכים לנסות לפרק את הרשות הפלסטינית במקום להבין שזה השלטון הלגיטימי היחידי שאפשר לבנות מחדש בצורה שהיא טובה לביטחון מדינת ישראל, אתם שוב בונים את חמאס. אבל היי, אתם וחמאס זה – אני לא רוצה להגיד ביטויים לא יפים, לא בעברית ולא בערבית – – – << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> נכס אסטרטגי. << דובר_המשך >> מרב מיכאלי (העבודה): << דובר_המשך >> נכס אסטרטגי זה המינימום של המינימום. שוב, שוב אתם בונים את חמאס. זה החשבון שלך. אתה יכול להתרווח בכורסה שלך עם התקציב המושחת שלך עוד כמה חודשים. החטופות והחטופים יחכו. אם לא יהיה את מי להחזיר – נו, מה לעשות? מה לעשות? זה המחיר, המחיר שישלמו כל אזרחית ואזרח מאזרחי ישראל על כך שהמדינה שלהם הולכת וקורסת. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה, חמש דקות. << דובר >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> עשר דקות. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> לא, חמש דקות. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אם אני ארצה, אני יכולה לתת לו 20. חבל, קטי. הוא מדבר עשר דקות. יש לך זמן – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, השר מלכיאלי – אני מסכים איתך, חברת הכנסת מרב מיכאלי. לא בטוח שממשלת ישראל אכן רוצה שלטון חדש ברצועת עזה, כי המצב הקיים עכשיו מאפשר להם להמשיך במלחמה, להמשיך בשהייה הצבאית ברצועת עזה, ופוטר אותם מהאתגר להתמודד עם שאלת היום שאחרי ועם שאלת התהליך המדיני, שכל העולם ממתין בפינה כדי לנסות ולקדם אותו מחדש. לכן חזרנו לאותה קונספציה, קונספציית "הנכס האסטרטגי", הפיצול הפלסטיני, שמבחינת סמוטריץ' ונתניהו הוא נכס אסטרטגי כדי לא לקדם תהליך מדיני שיביא לפתרון של מדינה פלסטינית ליד מדינת ישראל. זאת האמת. שנה וכמה חודשים אחרי 7 באוקטובר אין תוכנית ליום שאחרי, וברירת המחדל – שמתקדמים מיום ליום. חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, הזמין אותנו לישיבה מיוחדת, בהולה, כדי לדון בהצעת חוק-יסוד: משאל עם. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור, לא הבנתי, אתה תומך בחוק משאל העם? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הוא רצה כמובן, לפי הידיעה, לאגף מימין את נתניהו לאור הידיעה על אפשרות למתן הבטחה לממלכה הערבית הסעודית לנתיב למדינה פלסטינית. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אל תיתן רק לי את הקרדיט. שדולת ארץ ישראל החתימה – – – ואני כינסתי את הוועדה – – – לא רק אני. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> כן כן, נכון. אבל אתה יושב-ראש הוועדה, אתה קובע את הלו"ז. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> נכון. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אתם למעשה חוששים, אין לכם אמון בראש הממשלה לגבי הנושא של מדינה פלסטינית, ורוצים לנסות ולסכל את המהלך שלו לקדם נורמליזציה עם סעודיה תמורת הבטחה לגבי מדינה פלסטינית. אתם חוששים ממנו, כמובן, כי אתם יודעים על חזונו ונאומו בבר-אילן ב-14 ביוני 2009, גרסת 2009. כמובן, לא עזר לבנימין נתניהו ההודעה שהוא הוציא ואמר בה: הדיווח על התחייבות ישראלית לאפשר נתיב לקראת מדינה פלסטינית הוא שקר מוחלט. ראש הממשלה – זו לשון ההודעה: ראש הממשלה נתניהו פעל ופועל נגד הקמה של מדינה פלסטינית שתסכן את ביטחון ישראל. לא בטוח שהוא נגד מדינה פלסטינית שלא תסכן את ביטחון מדינת ישראל, ככה אפשר ללמוד את ההודעה שלו. וכמובן שהוא יהיה נגד מדינה פלסטינית שתסכן את ביטחון מדינת ישראל. אבל כנראה שכן, הוא בעד מדינה פלסטינית שלא תסכן את ביטחון מדינת ישראל. אתם יודעים מה? גם אני בעד מדינה פלסטינית שלא תסכן את ביטחון מדינת ישראל. גם אני לא רוצה שמדינה פלסטינית תסכן את ביטחון מדינת ישראל. אבל בואו נחזור, חברים, לנאום החזון המדיני של בנימין נתניהו בגרסת 2009. כמובן שהוא מפרט קודם כול מה מגיע לישראלים, ומדגיש את הזכויות של העם היהודי במולדתו. הוא אומר בלשונו – אני קורא מתוך הנאום של בנימין נתניהו גרסת 2009: עד כאן דיברתי – ככה נתניהו אומר, לא להתבלבל – עד כאן דיברתי על הצורך של הפלסטינים להכיר בזכויות שלנו. תכף אדבר על הצורך שלנו להכיר בזכויות שלהם. של מי? של הפלסטינים. והוא מוסיף: צריך גם כאן לומר את כל האמת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מנסור, אתה תומך או מתנגד? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> הוא דורש להגיד את כל האמת. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> מנסור, אתה תומך בחוק ממשל עם, כן או לא? לא הבנתי. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה תומך בחוק משאל עם או לא תומך בחוק משאל עם? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אני אגיע לזה. יכול להיות שאפתיע אותך, אתה מכיר אותי. צריך גם כאן לומר את כל האמת – הוא רוצה להגיד את כל האמת – בלב חבלי המולדת היהודית, כלשונו, חי היום ציבור גדול של פלסטינים. אנחנו לא רוצים למשול בהם, לא לנהל את חייהם ולא לכפות עליהם את הדגל שלנו או את התרבות שלנו. בחזון השלום שלי – לא שלי, שלו – – – << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> של מי זה "שלו"? << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> שלו, של נתניהו, בחזון גרסת 2009 ולדעתי גם עכשיו, אבל בסייגים. בחזון השלום שלי חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה בשכנות טובה ובכבוד הדדי, לכל אחד הדגל שלו – – הדגל שלו, הדגל שלו, לא להילחם בדגל הפלסטיני, רבותיי. הוא הצטלם מאחורי הדגל הפלסטיני, ליד. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא התכוון – – – << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> – – – ההמנון שלו והשלטון שלו, ואיש מהם אינו מאיים על הביטחון ועל הקיום של שכנו – אני מסכים איתו. אף אחד לא צריך לאיים על הביטחון ועל הקיום של האחר. הוא גם ממשיך ומוסיף: נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית. דווקא הפלסטינים הסכימו למדינה מפורזת בשיחות של 2009, אולמרט-אבו מאזן. אני חוזר על המשפט הזה: נהיה מוכנים – לשון נתניהו – נהיה מוכנים בהסדר שלום עתידי להגיע לפתרון של מדינה פלסטינית מפורזת לצד המדינה היהודית. עד אז אין לנו כוונה לבנות יישובים חדשים או להפקיע קרקע להרחבת יישובים קיימים. זאת ההבטחה שלו – עד אז – אבל הוא לא קיים את זה. הוא מוסיף: עם מנהיגות פלסטינית שוחרת שלום, עם השתתפות בשלום של העולם הערבי, עם תמיכתן של ארצות הברית והקהילה הבין-לאומית, אין סיבה שלא נוכל לפרוץ את דרך השלום. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, נראה לי שיש הוראה בתקנון שצריך לנאום נאומים מקוריים – – – של מישהו אחר. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> והוא מסיים את נאומו בחזון של ישעיהו הנביא. תקשיב לי, אני מצטט את נתניהו. חזון ישעיהו הנביא שקרה בירושלים – אני נאמן למילים במדויק – שקרה בירושלים לפני 2,700 שנים: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> טלי גוטליב (הליכוד): << קריאה >> – – – _המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> תן לי לסיים במשפט, אדוני היושב-ראש – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אבל מנסור, לא פיסקת נכון – זה: לא ילמדו-עוד מלחמה. << דובר_המשך >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> חברי הכנסת, תנו לי לסיים במשפט אחד, באמת. אלה דברים מאוד חשובים של בנימין נתניהו, ראש הממשלה. אנחנו תומכים בהם וחושבים שיש בהם תקווה וחזון. והרבה מאמצים הושקעו בשנה האחרונה במלחמה. אפשר להשקיע גם מאמץ אינטנסיבי, רציני, כן, גם במישור המדיני, כדי להסיר את המכשולים ולפתוח שערים לשלום עתידי בין הישראלים לפלסטינים בהתאם לחזונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> תודה רבה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש הודעה אישית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אדוני היושב-ראש, אני מבקש הודעה אישית. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה, סיכום הדיון. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> הוא אמר עליי ולא נתת לי לענות. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא, לא. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה לא אמרת שאתה תומך. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> התייחסתי אליך יפה מאוד. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אתה לא אמרת שאתה תומך. << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> חבר הכנסת רוטמן. חבר הכנסת רוטמן. << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> אני מבקש הודעה אישית. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> פינדרוס, תודה שהפלפול של מנסור היה יפה. << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> מנסור, תן לו את הנאום של ביבי שיהיה לו. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> קח, קח – – – << קריאה >> קריאות: << קריאה >> – – – << קריאה >> שמחה רוטמן (הציונות הדתית): << קריאה >> לא, לא. אבל מנסור, אתה לא – – – << יור >> היו"ר משה רוט: << יור >> בבקשה. << דובר >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם שתמיד ידעתי שבנימין נתניהו מוכשר, אבל אם הוא הצליח לשכנע את מנסור שהוא בעד מדינה פלסטינית, זה מראה כישרון יתר, אני חייב לומר לך. לראות אותך פה מסביר כמה בנימין נתניהו רוצה מדינה פלסטינית, מגלה לי כמה ראש הממשלה הוא איש מוכשר. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> לא – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> תשמע, ידעתי שהוא מוכשר, אבל בוועדה הזאת, שהוא הצליח לשכנע אתכם, כך שאתם כבר 15 שנה אחר כך עדיין משוכנעים בכל רמ"ח איבריכם – אמרת את זה פה בצורה יפה, כולל הציטוטים מהנביאים, ככה שאתה מאמין בדבר הזה – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> פינדרוס, אתה אומר שנתניהו משקר? אתה אומר שהוא משקר? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> – – אני חייב לומר לך, יש לנו ראש ממשלה מוכשר במדינת ישראל. << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אבל אתה אומר שהוא שיקר? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד יותר מזה – – – << קריאה >> ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> הוא אמר את הדברים, אז הוא שיקר? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> עוד יותר מזה, שאני מבין מהנאום שלך שמה שיכול לעכב מדינה פלסטינית זה הקפאת השכר ברשויות השלטון ובשלטון המקומי. כנראה שזה יעכב מדינה פלסטינית. עוד לא הבנתי את ההקשר, אבל עד כדי כך נכנסו לכם לעצמות, הדברים של נתניהו – אתם עושים אותו, והנאומים הפתוסיים האלה, לא, באמת, כאילו הכול סביבו – זה משכנע אותי. באמת, כישרון מדהים. כישרון מדהים. << קריאה >> מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> ודאי. למה לא? אין ספק שיש לו כישרון. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אז מכיוון שיש לו כישרון כזה מדהים – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אבל פינדרוס, אולי הוא באמת בעד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אולי הוא באמת בעד. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> לא יודע. יש – – – << קריאה >> מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי): << קריאה >> אדם לא חושב סתם דברים. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אני, מכיוון שאני יהודי מאמין ואני מאמין שלב מלכים ושרים ביד ה', ועודי מאמין שאדם בסופו של דבר משתדל לפעמים – היה לנו פה מקרה בכנסת בשנים האחרונות שבן אדם שינה את העמדות המקוריות שלו, היה לנו מקרה כזה, אבל אני מאמין שבאופן עקרוני – וצריך הרבה סייעתא דשמיא, כן, הרבה מאוד סייעתא דשמיא לעמוד באתגרים. מי כמוך וכמו אנשים שיושבים כאן – כולם יודעים איפה עמדנו לפני שנה ואיפה אנחנו נמצאים היום; איפה עם ישראל עמד, איפה עם ישראל עומד היום, מה קרה אז ומה קורה היום – אני יודע שזה לא תלוי בבן אדם ולא תלוי בזה. בסופו של דבר אפשר לעשות את המקסימום, אבל כישרון זה דבר שהוא נדיר. אתה רואה כישרון אנושי בלתי נתפס. אבל אני רוצה גם לומר עוד משהו. מרוב הוויכוחים הפוליטיים והסגנון הפוליטי – ויש דברים שאפשר להתווכח עליהם. אני נמצא בוועדת כספים הרבה בדיונים האלה. אפשר להתווכח עליהם, אבל למשל על החוק הזה אני לא חושב שיש מישהו שמתווכח. אני לא חושב שלמישהו נראה, במצב שבו מדינת ישראל נמצאת היום, שלא צריך להקפיא שכר לעלות הממוצעת. להקפיא, לא להוריד שכר, אבל להקפיא שכר. אני חושב שכל אחד מסכים עם הדבר הזה. זה גם לא מעכב את החוק הבא או ועדה מחר בבוקר, הפיליבסטר הזה. כנראה שלתקשורת יש כוח חזק מאוד. כולנו יושבים פה, בשעה 03:05 על חוק שכולם מבינים שהוא חוק נורמלי, סביר במציאות הכלכלית, שהוא צריך להיות. זה קרה בעבר כשהיו מצבים כלכליים כאלה, זה קרה ב-2003 וקרה בשנה שעברה, זה לא איזה משהו שנפל מהירח. נכון? אתה זוכר את זה, ב-2003? היה אותו דבר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הקפאה. הקפאה זה דבר סביר. יש דברים שאפשר להתווכח עליהם ויש נושאים שמותר להתווכח עליהם והגון להתווכח עליהם. אנחנו נציגי ציבור, ולא צריכים להגיד כן על כל דבר. אבל יש דברים שלא. עכשיו, יש גם לפעמים שאופוזיציה צריכה לעשות פיליבסטר, כי אין מה לעשות, זה תפקידה. אבל על זה? אני לא מצליח להבין. הרי לא עיכבו ועדה למחר, לא עצרו שום דבר, סתם בשביל הכותרת: עשינו פיליבסטר. אני זוכר, מאיר, בקדנציה הקודמת, כשיריב לוין היה מרכז האופוזיציה – יושב-ראש סיעת הליכוד – אז היינו יושבים ומנהלים איזשהו שיח עם עצמנו של עלות–תועלת. מה אנחנו רוצים להשיג? אנחנו רוצים לעכב חוק מסוים? רוצים לעשות דבר מסוים? פה אני לא מצליח להבין, לא מצליח להבין. החוק הזה הוא נכון. הוא לא מעכב, אנחנו בסוף השבוע. סתם, כותרת. נוציא לעצמנו טוויטר: הצלחנו, עצרנו, עיכבנו. אופיר, מה מצבנו? איפה אופיר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן? מה, עוד לא פה? 03:05, 03:06. מה קרה לאנשים? אז הוא חוק נכון והחוקים נכונים, וצריך להעלות מינימום מיסים, וצריך לקצץ בהוצאות. כן, צריך לקצץ, והדבר הראשון, כן, הוא הקפאת שכר. זה לא איזה משהו מוזר. לכן, אולי זו הסיבה שעמדו כאן נציגי האופוזיציה ודיברו אך ורק על דברים שלא קשורים לחוק הזה. אף אחד לא בא ודיבר על עניינו של החוק. במשך שלוש שעות דיברו על כל דבר חוץ מעל הנושא של החוק. אז רבותיי – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני דיברתי על החוק. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אתה לא בעד הקפאת שכר? אתה מתנגד להקפאת שכר, ולדימיר? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני דיברתי על החוק. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> שמעתי את ההתחלה שלך, לא את האמצע. אז אני שואל, אתה לא בעד הקפאת שכר? אתה חושב שזה לא נכון? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אתה חושב שזה לא נכון להקפיא שכר? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני מנוע מלהגיב. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> אני מנוע מלהגיב. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרת שדיברת על עצם החוק. הקפאת שכר הוא דבר נכון במציאות הכלכלית היום או לא נכון? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא הקשבת. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> הוא דבר נכון, ברור לכל אחד. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> סגירה של 15 משרדי ממשלה, נכון או לא? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> מה? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> לסגור נגיד 15 משרדי ממשלה, נכון או לא? << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> זה הרבה פחות כסף. היית שר אוצר ואתה יודע את זה. זה הרבה הרבה הרבה פחות כסף מהקפאת שכר, הרבה הרבה פחות. משרדי ממשלה, הסגירה שלהם בפועל – העלות התקציבית שלהם היא ממש שולית, כי זה לא באמת. היא באמת שולית, באמת שולית. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> – – – << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> יש נראות. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> יש מה? << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> הנראות חשובה. הנראות, היא חשובה. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> אמרתי, הכינוס כרגע בשעה 03:10 היא רק לנראות. אין לה שום משמעות אחרת חוץ מנראות. זה מה שאמרתי. אמרתי יפה, הסברתי את זה יפה. אתה צודק. אדוני ראש האופוזיציה, אתה צודק במאה אחוז. ב-03:08 מחכה להוראה מאופיר כץ שיגיד לי שכולם נמצאים, יצאו מהמלונות, הגיעו למקום, עשו את כל מה שצריך לעשות, ואז אנחנו נרד. << קריאה >> יאיר לפיד (יש עתיד): << קריאה >> גם אם יתמהמה, בוא יבוא. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. אני מאמין. תשמע, הקואליציה מספיק גדולה בשביל שלא כל אחד יציק להם ושירגישו שהחוק החשוב הזה ייפול, ואכן, אנחנו נגיע לשם. אני אולי אחזור לפרשת השבוע. מחר, ביום חמישי, אנחנו קוראים בפרשת וישב. פרשת וישב זה המשך למתח שהתחיל בין רחל ללאה בפרשה שקראנו לפני שבועיים. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> פינדרוס, פינדרוס. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> כן. << קריאה >> אלעזר שטרן (יש עתיד): << קריאה >> יום חמישי זה לא מחר. יום חמישי זה לא מחר. << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> ויהי ערב ויהיה בוקר יום חמישי. אתה אומר שזה היום. אני מקבל את זה, אתה צודק. אצלנו סופרים מתחילת הלילה, לא מחצות. הוויכוח בין האחים נמשך – אנחנו, היהודים, יודעים להתווכח עוד לפני שנהיינו לעם – התחילו להתווכח בין האחים והיה להם ויכוח. את יוסף חשבו שבהצלחה מרובה הצליחו לגרש – הוא רצה למלוך. בעצם, במבחן התוצאה, מה זה עשה להם? זה הביא לו את המלוכה. יוסף ירד והכין את עם ישראל להגיע למצרים, וזה בדיוק הניסיון הזה שחשבו: הינה, חיסלנו אותו, גמרנו אותו. זה הביא לו את המלוכה. דרך אגב, אנחנו ראינו את הניסים האלה. התחילו מלחמה, שהייתה קשה מאוד, עם הרבה קורבנות, אבל מי שזוכר מה היה המצב באזור שלנו לפני שנה – לבלי הכר. לבלי הכר. לא שידענו שזה מה שיקרה חודשיים אחר כך או שלושה חודשים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> יצחק פינדרוס (יהדות התורה): << דובר_המשך >> באמת? אז אנחנו נמשיך, נצביע בעד החוק, ונהיה בטוחים שבסוף השנה מצבה של מדינת ישראל בכלכלה יהיה הרבה יותר טוב. בדיוק כמו שעברנו מן המצב שבו היינו לפני שנה בביטחון, כך נעבור בכלכלה, בעזרת השם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025, התשפ"ה–2025. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת תתקיים הצבעה על לא יותר מאשר 30 הסתייגויות. אני מציין לפרוטוקול כי כל ההסתייגויות שלא נצביע עליהן, מוסרות. אנחנו נצביע תחילה על הסתייגות שמספרה? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אנחנו נצביע על הסתייגות 6 בהצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 6 – הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – נגד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – נגד ינון אזולאי – נגד גדי איזנקוט – בעד ישראל אייכלר – נגד דן אילוז – נגד ואליד אלהואשלה – בעד קארין אלהרר – בעד זאב אלקין – נגד משה ארבל – נגד יעקב אשר – נגד אביחי אברהם בוארון – נגד אוריאל בוסו – נגד מישל בוסקילה – נגד דבי ביטון – בעד מיכאל מרדכי ביטון – בעד דוד ביטן – נגד בועז ביסמוט – נגד ולדימיר בליאק – בעד מירב בן ארי – בעד רם בן ברק – בעד איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – נגד אליהו ברוכי – נגד ניר ברקת – נגד ששון ששי גואטה – נגד טלי גוטליב – נגד מאי גולן – נגד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – נגד בנימין גנץ – בעד סימון דוידסון – בעד משה גפני – אינו נוכח אבי דיכטר – נגד גלית דיסטל אטבריאן – נגד אלי דלל – נגד שלום דנינו – נגד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – נגד שרן מרים השכל – נגד ניסים ואטורי – נגד מיכל מרים וולדיגר – נגד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – בעד אימאן ח'טיב יאסין – בעד ווליד טאהא – בעד בועז טופורובסקי – בעד משה טור פז – בעד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – נגד אוהד טל – נגד יעקב טסלר – נגד חילי טרופר – בעד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – בעד מירב כהן – בעד מתן כהנא – בעד עופר כסיף – בעד אופיר כץ – נגד ישראל כץ – נגד רון כץ – בעד יוראי להב הרצנו – בעד ירון לוי – בעד מיקי לוי – בעד יריב לוין – נגד נעמה לזימי – בעד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – בעד סימון מושיאשוילי – נגד טטיאנה מזרסקי – בעד מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – בעד יונתן מישרקי – נגד חנוך דב מלביצקי – נגד ארז מלול – נגד יוליה מלינובסקי – בעד מיכאל מלכיאלי – נגד צגה מלקו – נגד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – בעד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – בעד יבגני סובה – בעד צבי ידידיה סוכות – נגד משה סולומון – נגד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – נגד אורית מלכה סטרוק – נגד משה סעדה – נגד גדעון סער – נגד מנסור עבאס – בעד איימן עודה – בעד יוסף עטאונה – בעד חוה אתי עטייה – נגד חמד עמאר – בעד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – בעד יצחק פינדרוס – נגד משה פסל – נגד יסמין פרידמן – בעד אורית פרקש הכהן – בעד מטי צרפתי הרכבי – בעד אריאל קלנר – נגד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – בעד שלמה קרעי – נגד אליהו רביבו – נגד משה רוט – נגד שמחה רוטמן – נגד עידן רול – בעד אפרת רייטן מרום – בעד אלון שוסטר – בעד קטי קטרין שטרית – נגד אלעזר שטרן – בעד מיכל שיר סגמן – בעד נאור שירי – בעד אושר שקלים – נגד עאידה תומא סלימאן – בעד פנינה תמנו – בעד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח אחמד טיבי – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח אביגדור ליברמן – אינו נוכח אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת צביקה פוגל – אינו נוכח יצחק קרויזר – אינו נוכח << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם ישנם חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 49 בעד, 57 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. ולכן, כעת נצביע על הסתייגות שמספרה 84. אנא שבו במקומותיכם, ההצבעה הבאה תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה כעת. הצבעה מס' 44 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 84 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 55 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 88. הצבעה כעת. הצבעה מס' 45 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 88 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 56 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 89. הסתייגות 89 כעת. הצבעה מס' 46 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 89 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 90. הצבעה מס' 47 בעד ההסתייגות – 45 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 90 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 45 בעד, 56 נגד, שלושה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות שמספרה 145. הצבעה כעת. הצבעה מס' 48 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 145 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 408. הצבעה כעת. הצבעה מס' 49 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 408 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 415. הצבעה כעת. הצבעה מס' 50 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 55 נמנעים – אין הסתייגות 415 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 55 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 423. הצבעה כעת. הצבעה מס' 51 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 423 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני עוברת לסעיף 2, כנוסח הוועדה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> ובכל זאת, על איזו הסתייגות תרצי שנצביע אחר כך? אחר כך – איזו הסתייגות? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 426. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אם כך, אנחנו מצביעים כרגע על סעיף 1 כנוסח הוועדה. סעיף 1 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 52 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 1 כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 50 נגד. סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. וכעת נצביע על הסתייגות 426. הצבעה מס' 53 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 426 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 602. הצבעה כעת. הצבעה מס' 54 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 602 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. הסתייגות 602 לא התקבלה אף היא. וכעת הסתייגות 610. הצבעה כעת. הצבעה מס' 55 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 610 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 615. הצבעה כעת. הצבעה מס' 56 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 615 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 616. הצבעה כעת. הצבעה מס' 57 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 616 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 56 נגד, שבעה נוכחים. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 624. הצבעה כעת. הצבעה מס' 58 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 624 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 652. הצבעה כעת. הצבעה מס' 59 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 652 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 654. הצבעה כעת. הצבעה מס' 60 בעד ההסתייגות – 41 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 654 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 41 בעד, 56 נגד, שבעה נוכחים. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. וכעת הסתייגות 665. הצבעה כעת. הצבעה מס' 61 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 665 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 666. הצבעה כעת. הצבעה מס' 62 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 666 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת הסתייגות 668. הצבעה כעת. הצבעה מס' 63 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 54 נמנעים – אין הסתייגות 668 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 54 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. וכעת נצביע על הסתייגות 669. הצבעה כעת. הצבעה מס' 64 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 669 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. הסתייגות 688 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 65 בעד ההסתייגות – 48 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 688 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 48 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, כעת אנחנו מצביעים על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה על סעיף 2 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 66 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 50 נגד. הסעיף כנוסח הוועדה התקבל. כעת הסתייגות 704. הצבעה מס' 67 בעד ההסתייגות – 49 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 704 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 49 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 793. הצבעה מס' 68 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 793 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. השר, השר קרעי, אנחנו באמצע ההצבעה. השר קרעי, אנחנו באמצע ההצבעה. תודה. נצביע כעת על ההסתייגות שמספרה – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> 793. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> הסתייגות 793 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 69 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 793 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 806. הצבעה כעת. הצבעה מס' 70 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 806 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. אם כן, אנחנו מצביעים כעת על סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה. סעיפים 3 ו-4 כנוסח הוועדה – הצבעה כעת. הצבעה מס' 71 בעד סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה – 56 נגד – 50 נמנעים – אין סעיפים 3–4, כהצעת הוועדה, נתקבלו. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, 50 נגד. סעיפים 3 ו-4, כנוסח הוועדה, התקבלו. כעת הסתייגות 829. הצבעה כעת. הצבעה מס' 72 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 829 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת נצביע על הסתייגות 839. הצבעה כעת. הצבעה מס' 73 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 839 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1220. הצבעה מס' 74 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1220 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כעת הסתייגות 1310. הצבעה כעת. הצבעה מס' 75 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1310 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. גם הסתייגות זו לא התקבלה. כעת מצביעים על הסתייגות 1397. הצבעה כעת. הצבעה מס' 76 בעד ההסתייגות – 50 נגד – 56 נמנעים – אין הסתייגות 1397 לא נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 50 בעד, 56 נגד. ההסתייגות לא התקבלה. כל הכבוד על הערנות, חברת הכנסת גוטליב, מכיוון שאכן, ההסתייגויות הסתיימו. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> לא, יש עוד הסתייגות, מס' 1419. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מספר ההסתייגויות תם. הגענו ל-30. אם כך, אנחנו מצביעים על סעיף 5. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> מבקשת הצבעה שמית. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם כך, הצבעה על סעיף 5 כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) משה אבוטבול – בעד יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח אמיר אוחנה – בעד ינון אזולאי – בעד גדי איזנקוט – נגד ישראל אייכלר – בעד דן אילוז – בעד ואליד אלהואשלה – נגד קארין אלהרר – נגד זאב אלקין – בעד משה ארבל – בעד יעקב אשר – בעד אביחי אברהם בוארון – בעד אוריאל בוסו – בעד מישל בוסקילה – בעד דבי ביטון – אינה נוכחת מיכאל מרדכי ביטון – נגד דוד ביטן – בעד בועז ביסמוט – בעד ולדימיר בליאק – אינו נוכח מירב בן ארי – נגד רם בן ברק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח אברהם בצלאל – בעד אליהו ברוכי – בעד ניר ברקת – בעד ששון ששי גואטה – בעד טלי גוטליב – בעד מאי גולן – בעד יואב גלנט – אינו נוכח גילה גמליאל – בעד בנימין גנץ – נגד משה גפני – אינו נוכח סימון דוידסון – נגד אבי דיכטר – בעד גלית דיסטל אטבריאן – בעד אלי דלל – בעד שלום דנינו – בעד אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח עמית הלוי – בעד שרן מרים השכל – בעד ניסים ואטורי – בעד מיכל מרים וולדיגר – בעד יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – אינו נוכח אימאן ח'טיב יאסין – נגד ווליד טאהא – נגד בועז טופורובסקי – אינו נוכח משה טור פז – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח יוסף טייב – בעד אוהד טל – בעד יעקב טסלר – בעד חילי טרופר – נגד אלמוג כהן – אינו נוכח מאיר כהן – נגד מירב כהן – נגד מתן כהנא – נגד עופר כסיף – נגד אופיר כץ – בעד ישראל כץ – בעד רון כץ – נגד יוראי להב הרצנו – אינו נוכח ירון לוי – נגד מיקי לוי – נגד יריב לוין – בעד נעמה לזימי – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח יאיר לפיד – נגד סימון מושיאשוילי – בעד טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת מרב מיכאלי – נגד שלי טל מירון – אינה נוכחת יונתן מישרקי – בעד חנוך דב מלביצקי – בעד ארז מלול – בעד יוליה מלינובסקי – נגד מיכאל מלכיאלי – בעד צגה מלקו – בעד אבי מעוז – אינו נוכח שרון ניר – נגד בנימין נתניהו – אינו נוכח יואב סגלוביץ' – נגד יבגני סובה – נגד צבי ידידיה סוכות – בעד משה סולומון – בעד לימור סון הר מלך – אינה נוכחת אופיר סופר – בעד אורית מלכה סטרוק – בעד משה סעדה – בעד גדעון סער – בעד מנסור עבאס – נגד איימן עודה – נגד יוסף עטאונה – נגד חוה אתי עטייה – בעד חמד עמאר – נגד צביקה פוגל – אינו נוכח עודד פורר – נגד יצחק פינדרוס – בעד משה פסל – בעד יסמין פרידמן – אינה נוכחת אורית פרקש הכהן – נגד מטי צרפתי הרכבי – אינה נוכחת אריאל קלנר – בעד יצחק קרויזר – אינו נוכח גלעד קריב – נגד שלמה קרעי – בעד אליהו רביבו – בעד משה רוט – בעד שמחה רוטמן – בעד עידן רול – נגד אפרת רייטן מרום – נגד אלון שוסטר – נגד קטי קטרין שטרית – בעד אלעזר שטרן – נגד מיכל שיר סגמן – נגד נאור שירי – נגד אושר שקלים – בעד עאידה תומא סלימאן – נגד פנינה תמנו – נגד << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו. << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> (קורא בשמות חברי הכנסת) יולי יואל אדלשטיין – אינו נוכח דבי ביטון – נגד ולדימיר בליאק – נגד איתמר בן גביר – אינו נוכח יואב גלנט – אינו נוכח משה גפני – אינו נוכח אריה מכלוף דרעי – אינו נוכח יצחק שמעון וסרלאוף – אינו נוכח יאסר חוג'יראת – נגד בועז טופורובסקי – נגד אחמד טיבי – אינו נוכח אלמוג כהן – אינו נוכח יוראי להב הרצנו – נגד אביגדור ליברמן – אינו נוכח טטיאנה מזרסקי – נגד שלי טל מירון – נגד אבי מעוז – אינו נוכח בנימין נתניהו – אינו נוכח לימור סון הר מלך – אינה נוכחת צביקה פוגל – אינו נוכח יסמין פרידמן – נגד מטי צרפתי הרכבי – נגד יצחק קרויזר – אינו נוכח << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם אין, תמה ההצבעה, ונעבור לסיכום הקולות, בבקשה. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, 50 נגד. גם סעיף 5, כנוסח הוועדה, נתקבל. ומשהוסרו כל ההסתייגות, אנחנו נעבור להצביע על הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024, בקריאה השלישית. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא שבו במקומותיכם. הצבעה כעת. הצבעה מס' 77 בעד החוק – 56 נגד – 1 נמנעים – 1 חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024, נתקבל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 56 בעד, אחד נגד, אחד נמנע, 48 נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת שכר נושאי משרה ברשויות השלטון וברשויות מקומיות בשנת 2025), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. << הצח >> הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1824).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. ואני מזמין את השר מלכיאלי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, לרשותך עד עשר דקות. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי השר, הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, מובאת לחברי הכנסת במליאה. בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית, מוצע להאריך את תוקפו של החוק בשישה חודשים נוספים. אני מבקש לאשר את הצעת החוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חברת הכנסת מירב בן ארי, מבקשת לדבר? לוותר? << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> בעיקרון אני מעדיפה שמעכשיו תשאל אם יש מישהו שרוצה לדבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> זה מקובל? << קריאה >> אופיר כץ (הליכוד): << קריאה >> כן, זה מקובל. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אם זה מקובל, אז בסדר. האם יש מישהו מן הנרשמים לדבר המעוניין לדבר? יש מישהו כזה? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא עכשיו, לא עכשיו. שמעתי אותך. לא להציק לי עכשיו. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל לא בהצבעה, אני אדבר – – – אני רוצה שהיו"ר יתייחס למה שאני אמרתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> כן, אבל לא באמצע הצבעה. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 78 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 41 נגד – 9 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יועץ משפטי – אליי. 41 בעד, תשעה נגד, נמנע אחד ונוכחים – 11. אני קובע כי הצעת חוק הסמכת צבא הגנה לישראל ושירות הביטחון הכללי לביצוע חדירה לחומר מחשב המשמש להפעלת מצלמה נייחת ופעולה בו (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, התקבלה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1827).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר מלכיאלי להציג את הצעת החוק. << דובר >> השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק מצב חירום כליאתי בעצם משפרת את המצב הקיים ואת המצב החוקי. אבקש לתמוך בהצעת החוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> יש מישהו מבין רשימת הדוברים שמבקש לדבר או לא? לא. אם כן, מאה אחוז. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בודקים במצלמות, חברת הכנסת מלינובסקי. הצבעה מס' 79 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –39 נגד – 9 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 39 בעד, תשעה נגד, נמנע אחד ותשעה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 64 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מצב חירום כליאתי) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1081).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת אלון שוסטר, משה גפני, מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות, אדוני, לרשותך. << דובר >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מבקש לומר שהחוק הזה הוא חוק שיעשה גם צדק ברמה הלאומית וגם ברמת ביטחון המזון. אני מבקש להודות לחבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, ולכלל החברים של ועדת הכלכלה והחברים שהצטרפו לוועדה, לשר החקלאות ולסגנו ולכלל הגופים שהשתתפו בהכנה לקריאה הראשונה. מדובר, כפי שאמרתי, בחוק צודק, שמתקן עוולות עתיקות יומין. שנים, חברות וחברים, החקלאים שילמו ועדיין משלמים רכיבים בטיהור קולחי המים הביתיים והעסקיים, בניגוד לעיקרון של המזהם משלם. המשך העוול עלול למנוע מחקלאים להמשיך ולצרוך את המים ולאלץ את כולנו, צרכני המים הביתיים, לשלם יותר על טיהור יקר יותר לשם הזרמת הקולחין לנחלים ולים. אם כן, שימוש המים בחקלאות חוסך וגם יחסוך בעתיד עלויות טיהור עמוק יותר, שיימנעו, ואת כל זה צריך להביא בחשבון בקביעת מחיר המים לחקלאות. החוק מטפל גם באזורים שאנחנו קוראים להם נעדרי חלופת מי קולחין וקובע את מחיר המים השפירים לחקלאות כעלות הממוצעת של הקולחין ברחבי הארץ. יש בזה היגיון, גם לאומי וגם כלכלי, באשר אזורים נעדרי חלופה ממוקמים, במקרה או שלא במקרה בהקשר הגיאופוליטי, בגבולות הפריפריה ובספר הישראלי. אם כן, מדובר במהלך כולל. החוק הזה הוא גם צודק וגם מאפשר ייצור מזון – אדוני היושב-ראש, שמקשיב לי – באופן ראוי גם בהיעדר מי קולחין. החוק מורה לרשות המים והביוב לבצע תוכנית רב-שנתית לתשתיות הולכת קולחין ואיגומן לשם פינוי השפכים המטוהרים מריכוזי אוכלוסייה, שילכו ויגדלו, ושימושם למען ביטחון ייצור המזון בישראל. מדי שנה – וכאן יש הערה חשובה – ועדת הכלכלה תקבל דיווח שנתי מרשות המים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> סליחה, חברי הכנסת. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> את מוכנה להירגע? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אביר קארה על זה הלך למשטרה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברת הכנסת מלינובסקי, קריאה ראשונה. תודה. אתה יכול להמשיך. << דובר_המשך >> אלון שוסטר (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> תודה רבה. בעת הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית אנחנו נדון בפרטים חשובים שקשורים למתווה המדורג של הפחתת מחיר המים לחקלאות, בעלויות התשתיות – אותה תוכנית רב-שנתית והגורמים המממנים את התוכנית הזו – בהקמת קרן ממשלתית לתמיכה בחקלאים ברחבי הארץ, בהגדרה מדויקת של אזור נעדר חלופה ושל יישובים ללא חלופה לשימוש בקולחין, בהרכב מועצת רשות המים, וכן בהסדרי קבלת החלטות באשר למחירי המים לחקלאות, בהיעדר הסכמה בין השרים הרלוונטיים, וגם בתעריפי מים לחקלאות שמספקות אגודות המים. אני מבקש מהכנסת לאשר את החוק החשוב הזה, הצודק הזה, בקריאה ראשונה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. וכעת – חבר הכנסת ששון ששי גואטה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, יש רשימת – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. הייתה הצמדה. בוטלה ההצמדה, נכון? אה, רוצים לדבר. רגע, חכה שנייה. << קריאה >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << קריאה >> אני מציג את החוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ששון, לא עשר דקות. << קריאה >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << קריאה >> אתם יודעים שאני מתרגש? << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, חבר הכנסת גואטה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תעריף המים לחקלאים בישראל הוא מהגבוהים בעולם, וזה לא יכול להימשך. אנחנו חייבים לעזור לחקלאים, הם המנוע של הכלכלה והביטחון שלנו. בכל העולם, ובאירופה במיוחד, המים הם חינם או קרובים לחינם. רק במדינת ישראל יש מחיר למים, וכל חקלאי לפי אזור בארץ משלם אחרת. חבר'ה, תהיו איתי רגע. ב-2017 השר דודי אמסלם עשה את תיקון מס' 27 לחוק המים על מנת לאזן בין מחירי המים. עם זאת, בשנים האחרונות ישנם אזורים שבהם מחירי המים עלו בצורה לא מאוזנת, ואנחנו נפעל לתיקון חוסר האיזון. אנו נאפשר לחקלאים שמגדלים פירות וירקות בפריפריה מחירי מים הוגנים ותחרותיים. כל אגורה שנוזיל בעלויות המים לחקלאים תוזיל ישירות את מחירי הפירות והירקות לכל אזרחי ישראל – אני לא שומע את עצמי מדבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת גואטה מתקשה לשמוע את עצמו. אנא, שקט במליאה. תודה. << דובר_המשך >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר_המשך >> כחקלאי וכמושבניק אני מבין את החשיבות של החקלאות לא רק כענף כלכלי אלא כיסוד לקיומנו כמדינה עצמאית. החקלאים הם לא רק ספקי המזון שלנו; הם שומרים על גבולות המדינה, מבטיחים את הביטחון הלאומי שלנו ומשפיעים ישירות על החוסן הכלכלי שלנו. ללא חקלאות חזקה לא נוכל להבטיח יציבות חברתית וכלכלית במדינת ישראל. תיקון החוק חשוב לא רק לחקלאים, הוא חשוב לכל אחד ואחת מאזרחי המדינה. חקלאות ישראלית חזקה ומשגשגת יכולה להוריד את עלויות המזון, להוריד את יוקר המחיה ולייצר שוק מקומי חזק יותר. אני מאמין שהחוק הזה הוא צעד חיוני להבטחת המשך קיומה של החקלאות הישראלית. החלטת ועדת הכלכלה בראשות חברי חבר הכנסת דוד ביטן היא צעד חיובי ומוצדק. אני כאן כדי לעמוד לצידכם, חקלאי ישראל, ולוודא שתקבלו את כל התמיכה שאתם ראויים לה כדי להמשיך את המשימה הקדושה הזאת. אני מודה לחברי שר האנרגיה אלי כהן על התמיכה בחוק; לחברי יושב-ראש ועדת הכלכלה – איפה הוא? איפה הוא? << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא, לא. חברת הכנסת שטרית, תודה רבה לך. אני מעריך את זה מאוד. << דובר_המשך >> ששון ששי גואטה (הליכוד): << דובר_המשך >> אני לא רואה אותו. אני רוצה להודות לחברי יושב-ראש ועדת הכלכלה דוד ביטן, שבלעדיו לא היינו יכולים להגיע לרגע ההיסטורי הזה. חבר'ה, אתם לא מבינים מה זה רגע היסטורי. החוק הזה זה הדבר הכי חשוב וחזק שנעשה פה בכנסת לטובת החקלאים. זה חוק משמעותי שלא רק שהחקלאים ייהנו ממנו. אני מבטיח לכם שכל תושב ואזרח במדינת ישראל – זה ישפיע עליו ביוקר המחיה ב-200 שקל לפחות בסל. יוזילו לו את הפירות ואת הירקות ואת כל מה שקורה. תודה לשדולה החקלאית, אשר פועלת רבות למען החקלאות. תודה לשר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר, ותודה מיוחדת לחברי היקר יושב-ראש מרכז המועצות האזוריות שי חג'ג' ולחברים היקרים שלי קטי שטרית ואופיר כץ ושלום, כל מי שתמך בי – ינון אזולאי כריש, ורם, וכל מי שפה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מבקש לתמוך בחוק. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחבר הכנסת גואטה. מאה אחוז. נעבור לדיון האישי. סליחה, גם חברת הכנסת וולדיגר במציעות? בבקשה. חברת הכנסת וולדיגר, בבקשה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אתה זוכר את רם, כן? רם ומטי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> בבקשה, עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית): << דובר >> תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר, למרות שהכנתי דפים רבים. בהחלט אנחנו לא עוסקים רק בחוק, אנחנו עוסקים היום בליבה של הערכים שמחזקים את מדינת ישראל, ערכים שמחברים בין האדמה לעם, בין חקלאות למסורת, בין העבר לעתיד. אני רוצה להודות בהחלט בהחלט לחברי חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת כלכלה, שעבד קשה ועוד יעבוד קשה כדי שנצליח להעביר את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית; כמובן לשר החקלאות אבי דיכטר, ליתר מציעי החוק, לצוות הוועדה. אני רוצה לתת תודה מיוחדת לזבולון כלפה ולאיתן ברושי ולכל האנשים שנתנו כתף ולא ויתרו וימשיכו להיאבק לצורך החוק החשוב הזה. ממש בקצרה אומר שיש כאן בעיקר חמישה דברים שהם מאוד מאוד חשובים. אחד מהם – קביעת תעריפים מותאמים לצרכים של חקלאים בהתחשב בעלויות האמיתיות של השימוש במים וביכולת התשלום של החקלאים עצמם. שנית – עידוד השימוש במי קולחין. מדובר במים ממוחזרים שעברו טיפול מיוחד כדי לשמש להשקיה, והחוק מבטיח שהחקלאים לא יצטרכו לשלם על תהליכי הטיפול, הנדרשים ממילא, וכך המים האלה יהפכו לאפשרות זולה יותר ומשתלמת יותר. שלישית, באזורים שבהם אין חלופה למי קולחין, כמו אזורי עימות ואזורי עדיפות לאומית, נקבעו בהצעה תעריפים מיוחדים, שווים לכל נפש. רביעית – תשתיות למים מטוהרים. בשנים הקרובות ייבנו מערכות מתקדמות שיאפשרו להשתמש במי הקולחין. חמישית – פיקוח שקוף. המועצה הממשלתית תדווח לכנסת מדי שנה על הוצאות, השקעות ותוצאות בפועל, כי לציבור מגיע לדעת איך הכסף שלו מושקע. אז חברים, זאת הצעה באמת באמת באמת חשובה. אני באמת מקווה שנצליח בקרוב מאוד להעביר אותה גם בקריאה שנייה ושלישית. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אכן כן. מאה אחוז. תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה. << דובר >> רם בן ברק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק חשוב מאוד לחקלאות הישראלית ואחד מאותם הימים שאני חושב, ואללה, טוב עשינו שהגענו לכנסת והצלחנו להשפיע על החקלאות. אני רוצה שחקלאי מדינת ישראל ידעו שיש בכנסת ישראל לובי חקלאי חזק, שדואג להם, ובעזרת השם ובעזרת החקלאים יהיה כאן ביטחון מזון לכולם. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך. << דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה, קטי. תודה רבה לכולם. התודות נאמרו. החוק הזה, אני חושבת, יאפשר חקלאות משגשגת ושמירה על גבולות המדינה והבטחת ביטחון מזון כערך לאומי. לא בכדי הממשלה החליטה על הגדלת הפריון החקלאי או התוצרת החקלאית ב-33% בעשור הקרוב, מה שלא קרה ב-20 השנים האחרונות, והחוק הזה אכן יאפשר – אני לא ארד לפרטים של החוק – אכן יאפשר שגשוג של החקלאות. מדינת ישראל היא מדינת אי עם חקלאים בגיל ממוצע 64, ואני בטוחה שהוזלת התשומות החקלאיות, ובכללן המים, תאפשר גם את הצערת התחום של החקלאים. יש כאן ניהול אופטימלי של משאבי המים. החקלאות היא בעצם הפתרון. היא תחסוך עלויות הזרמה לים של קולחין, היא תפנה את הקולחין לחקלאות ותאפשר את הרחבת הגידולים גם בפריפריה, ביטחון מזון, יציבות בחקלאות לאורך זמן, איזון כלכלי לחקלאים, ובעצם תאפשר ביטחון מזון ארוך טווח. ברור לנו – גם המלחמה האחרונה הוכיחה – שאסור לנו להיות תלויים רק ביבוא ורק בתוצרת זרה, וכמו שנאמר, חקלאות כאן – מולדת כאן. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. וכעת נעבור לדיון האישי. מבין הנרשמים לדבר, האם יש מישהו שמעוניין לדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מוותר. יש מישהו שרוצה? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מבקשת לדבר? בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר >> כשאנחנו היינו קואליציה והצד הזה היה אופוזיציה, היה פה מקרה שאביר קארה הצביע בטעות במקום עידית סילמן, והוא טעה. הוא היה חבר כנסת חדש. הוא טעה. הוא לא הבין את חומרת המצב. הוא מייד אמר: טעיתי, סליחה, וזה לא אמור להיות ככה. אבל זה לא האירוע פה. אני זוכרת היטב איזו מהומה הייתה פה במליאה, איך התנהג אז ראש האופוזיציה יואב קיש. הם עצרו פה את המליאה עד שהעניין יבורר, נכון? אתם זוכרים מה היה פה. ההתנהגות של הקואליציה הנוכחית פה והאופוזיציה אז הייתה – רוצחים, קילרים. על כל דבר קטן היו פה צרחות, צעקות, והם עצרו את המליאה, ויושב-ראש הכנסת אז עצר את המליאה לבירור העניין, כי אנחנו התנהגנו לפי כללי המשחק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> – – – << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> על מה את מדברת? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני אגיד לך משהו, מירב. אני ראיתי עכשיו במו עיניי – יכול להיות שאני טעיתי, יכול להיות שאני עיוורת, יכול להיות שאני התבלבלתי, אבל עדיין, אני ראיתי שחבר הכנסת בוסקילה הצביע במקום חברת הכנסת שרן השכל. הוא הצביע אצלו והצביע אצלה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> את באת ואמרת לי את זה? << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני ניגשתי ליושב-ראש הכנסת ואמרתי לו את זה. << קריאה >> מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אבל לא אמרת לי מילה. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> יכול להיות שהם הצביעו יחד, שתי אצבעות היו על המסך. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר. שתי אצבעות היו על המסך, אני ראיתי. מישל בוסקילה הצביע אצלו, שרן טיפה התעכבה, והוא, בלחץ, לחץ לה על המסך. אגב, בשעה 04:00 זה יכול להיות, כולנו עייפים, כולנו בני אדם. זה מה שאז יואב קיש לא הבין, כי היו פה אנשים שהיו מאושפזים, ואתם לא הסכמתם לקיזוזים. היו פה אנשים שהקיאו במליאה ובפרסה כי היו חולים, ואתם לא הסכמתם לקיזוזים. היו פה הרבה דברים נוראיים. כל הזמן שואלים אותנו איך אנחנו לא הפלנו אותם, מה האופוזיציה יכולה לעשות. אז אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא רוצה להיות אופוזיציה כמוכם. אני לא רוצה להיות קילרית, אני לא רוצה להיות רוצחת, אני לא רוצה להפיל פה אנשים. רוצחת במובן – אתה הבנת בדיוק למה אני מתכוונת. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> את יותר גרועה. מה את רוצה? אף אחד לא – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אני כן אתחשב בזה. אני מבינה את המציאות. וגם אחרי 7 באוקטובר, כשבני גנץ נכנס לממשלה, הוא הציל את הממשלה הזאת, כי אחרת הייתם נופלים לפני שנה. אבל הוא חשב על טובת המדינה, וגם אנחנו תמכנו בזה. אבל אתם בחיים לא הייתם עושים ככה. << קריאה >> קטי קטרין שטרית (הליכוד): << קריאה >> יוליה – – – << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> אתם הייתם מוציאים אנשים לרחוב, ואנחנו לא רוצים להיות כמוכם. ואתה יודע מה, בסוף – אני אסיים. << קריאה >> ניסים ואטורי (הליכוד): << קריאה >> לא מוציאים אנשים לרחובות על כל שטות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> משפט אחרון. << דובר_המשך >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> זו גם החולשה שלנו, אבל זו גם החוזקה שלנו. בסוף, ההתנהגות הנורמלית והערכים הנורמליים ינצחו. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. אני כמובן אאפשר, ככל שירצו חברי הכנסת השכל ובוסקילה לשאת דברים – לשאת דברים. אני רק אציין לפני כן לפרוטוקול שחברת הכנסת מלינובסקי אכן באה והעלתה בפניי את הטענה. אני מייד קראתי לייעוץ המשפטי כדי שהנושא ייבדק במצלמות הווידיאו. חברת הכנסת השכל וחבר הכנסת בוסקילה אומרים שהוא הצביע על המסך ואמר לה: תצביעי – וזה בוודאי מה שנשמע מייד – והוא לא נגע במסך ולא הצביע במסך של חברת הכנסת השכל. אבל הנושא ייבדק, כמובן. בבקשה. << דובר >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תקשיב, אני נמצאת פה כמעט עשור בכנסת. אני עדיין לא ראיתי כזאת כמות של אובססיביות, רוע והכפשה. אני לא ראיתי דבר כזה. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> יוליה משקרת. היא משקרת. היא אפילו עולה לכאן לבמה ואומרת: אולי אני לא ראיתי נכון, אבל אתם משקרים. איך היא מסוגלת לבוא לומר לחבר כנסת – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> אחרי מה שקרה פה, את האחרונה שיכולה לדבר. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> – – עם רקורד, חבר כנסת מישל בוסקילה – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> סליחה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת מישל בוסקילה – היא מכירה אותו כבר עשרות שנים בתוך המערכת המוניציפלית. אדם עם רקורד נקי, נקי – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> זה לא קשור. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> והיא מעיזה לבוא ולומר לנו שאנחנו משקרים? שאלה פה לכל חברי הכנסת שמכירים את שנינו: אם הייתה איזושהי טעות – ולא הייתה טעות – הייתה לנו בעיה לגשת ולהגיד: סליחה – – – << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> שרן, אני עדיין בטוב. אני ראיתי, ראיתי. << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> הייתה איזושהי בעיה להגיד למזכיר הכנסת? זו פעם ראשונה שאנחנו מצביעים פה בכנסת? אז כשאנחנו מסבירים לה שיכול להיות שהיא עייפה, אולי משהו במשקפיים, צריך איזה מספר נוסף, אבל שהיא פשוט טועה, היא באה ועוד צועקת כאן במליאת הכנסת ומכפישה שני חברי כנסת וקוראת להם שקרנים? << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> לא גנבתי – – – << דובר_המשך >> שרן מרים השכל (הימין הממלכתי): << דובר_המשך >> דבר כזה עוד לא ראיתי. לכי תראי את הפרסומות. סליחה, דבר כזה אני לא רוצה. מי שלא רוצה – ושיהיה לך לבריאות. כזאת אובססיביות ורוע טרם ראיתי. באמת, באמת. << קריאה >> יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> האם יש חברי כנסת נוספים שנרשמו ומעוניינים לדבר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, לא רוצים לדבר. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לא. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו מצביעים כעת על הצעת חוק המים – סליחה, רגע. חבר הכנסת שוסטר, יש לך רשות לסכם את הדיון. מוותר. אנחנו מצביעים על הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת אלון שוסטר, משה גפני, מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 80 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 38 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 38 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המים (תיקון מס' 31) (תעריפים לדמי מים לחקלאות), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת אלון שוסטר, משה גפני, מיכל מרים וולדיגר וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << הצח >> הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024 << הצח >> [רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1064).] (קריאה ראשונה) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024, של חברות הכנסת נעמה לזימי, קטי קטרין שטרית וטטיאנה מזרסקי, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי להציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה, יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, אני לא אאריך בנאום, נאריך לפני הקריאה השנייה והשלישית. אני כן רק רוצה לפתוח קודם כול – קטי, את עוד פה? אני כן רוצה לומר שהחוק הזה הוא תולדה של עבודה משותפת, חשובה, שבאה להציל חיים – אני רוצה לציין קודם כול את השותפות: את קטי שטרית, באמת, לאורך כל הדרך, את טטיאנה מזרסקי, את דוד ביטן ואת שלמה קרעי. החוק הזה נולד ממצוקה. בסיור שלנו איתם ער"ן הביעו את החשש מעומסים והצורך למנוע התאבדות בעוד כלים, ברגע שפונים למוקדי המצוקה. האיזון הזה בין הגנה על הפרטיות והפרט לבין היכולת לאפשר בעוד כלי למשטרה לאתר ברגע האמת, ברגע שיש דיווח על ניסיון התאבדות, הוא מאוד מאוד חשוב. יצרנו את מנגנון האיזון הזה, שאגב, הוא בסך הכול מקל על האקט שגם ככה כבר עושים במצב כזה. אני כן רוצה רק לציין את דוד קורן, מנכ"ל עמותת ער"ן, שכשהוא תיאר לי את המציאות שהם חווים מאז 7 באוקטובר – העומסים, הפניות, המצוקה – הבנו שיש כאן משהו כולל, וכמובן, זה לכל מוקדי המצוקה שישנם. החוק הזה הוא חוק פשוט. אני תמיד אומרת לקטי – אנחנו מדברות על זה שאם החוק הזה יציל בן אדם אחד, הוא שווה את זה. אם בגלל האיתור, שלוש ספרות, לא ילכו לבית לא נכון בקריאת מצוקה וידעו למקד את הקריאה למקום הנכון והצלנו בן אדם, עשינו את שלנו. אני רוצה להגיד שזה אומנם מאוד מאוחר בבוקר, אבל החוק הזה הוא חוק חשוב, מציל חיים. תודה לכל מי שעמלו כדי שהוא יעלה לכאן. כמו שאמרתי, אני לא מאריכה במילים, אני ארד, ובחוק, בקריאה הבאה, נעשה את זה יותר ארוך ומסודר. תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. מבין רשימת הדוברים, האם יש מישהו שמעוניין לדבר? חבר הכנסת סוכות, בבקשה. << קריאה >> נעמה לזימי (העבודה): << קריאה >> למה אתה עולה? אני קיצרתי. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מאה אחוז. אנחנו בדיון האישי. מותר לחברי כנסת לדבר בשלב זה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך. << דובר >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר >> חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, לפני 101 שנה הכריז הרב מאיר שפירא על רעיון הדף היומי. מאז ועד היום, בכל פינה בעולם, בכל שעה מסביב לשעון, אפשר למצוא יהודים שפשוט יושבים ולומדים את הדף היומי. בשנה האחרונה חברים טובים שלי למדו ברפיח, בשג'אעייה‎, בג'באליה, באל-ח'יאם – תלמידי חכמים גדולים, שכל זמנם בתורה, וגם יהודים כמוני, שעובדים ומצליחים קצת ביום – איזה טעימת נצח יומית. רבע מיליון יהודים שלומדים יחד בקצב אחד את הש"ס הבבלי, הספר האחרון שעליו הסכימו היהודים כולם – זה אירוע שאין שני לו בעולם. ובנימה אישית, העבודה בכנסת חשובה מאוד, ואני חלילה לא מתלונן על הזכות לשרת פה, אבל היא גם תובענית מאוד, והינה אנחנו פה, 04:30 – – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תובענית או טובענית או שתיהן? << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> בתי"ו. ברוך השם, כמו שאמרתי, אני לא מתלונן. מחר יש לכולנו לו"ז מלא, אבל לא מעט חברי כנסת, אדוני היושב-ראש – ואנחנו מדברים על זה מאחור – מסיימים היום את המסכת הכי ארוכה בש"ס, מסכת בבא בתרא. האמת היא שאפילו אנחנו, חברי הכנסת, יכולים להרשות לעצמנו לעשות את זה. זה לא קשה מדי, זה באמת אפשרי. מחר מתחילים מסכת סנהדרין, שהיא מסכת באמת כיפית, יחסית קלה ללימוד, ואני באמת קורא לכולם: זה הזמן לקפוץ לעגלה, לקבל היכרות מעמיקה עם צורת החשיבה של חז"ל, ההלכות, מושגים ביהדות, אגדות, וכמובן, צורת השיח של תלמידי חכמים. רגעים של נצח – זה הזמן להצטרף. ברשותכם, אני אסיים פה את המסכת. מסכת בבא בתרא מסתיימת עם הדבר הזה: יש מחלוקת בין שמואל לרב נחמן, אם כל ערב בהלוואה צריך לעשות קניין כדי שהנכסים שלו ישתעבדו להלוואה או רק במקרים מיוחדים. המסכת מסתיימת בהלכה כזאת: ערב בשעת מתן מעות לא צריך קניין; אחר מתן מעות – צריך קניין, ערב של בית דין לא צריך קניין – "דבההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד ליה", זאת אומרת באותה הנאה שבית הדין סומך עליו, זה עד כדי כך משמח את הבן אדם, שהוא מוכן לשעבד את הנכסים שלו. אני באמת מברך את כולנו שנזכה לסמוך אחד על השני קצת יותר. זה לגמרי אפשרי. "הדרן עליך גט פשוט וסליקא לך מסכת בבא בתרא, הדרן עליך מסכת בבא בתרא, והדרך עלן. דעתן עלך מסכת בבא בתרא, ודעתך עלך. לא נתנשי מנך, מסכת בבא בתרא ולא תתנשי מנן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי; הדרן עלך מסכת בבא בתרא והדרך עלן. דעתן עלך מסכת בבא בתרא ודעתך עלן. לא נתנשי מנך מסכת בבא בתרא ולא תתנשי מנן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי; הדרן עלך מסכת בבא בתרא והדרך עלן. דעתן עלך מסכת בבא בתרא ודעתך עלן. לא נתנשי מנך מסכת בבא בתרא ולא תתנשי מנן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי". "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא תורתך אמנותנו בעולם הזה ותהא עמנו לעולם הבא. חנניא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחאי בר פפא, אבא מרי בר פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא, דרו בר פפא". "הערב נא, ה' אלוהינו, את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך כל בית ישראל לעולם, יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה". "מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מצותיך כי לעולם היא לי. יהי לבי תמים בְּחֻקֶּיך למען לא אבוש. לעולם לא אשכח פִּקּוּדֶיךָ כי בָם חִיִּיתָני. ברוך אתה ה' למדני חקיך. אמן אמן אמן סלה ועד". מודים אנחנו לפניך ה' אלוהינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות; שאנו משכימים והם משכימים – אנו משכימים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> לסיום, אדוני. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> אנו עמלים והם עמלים – אנו עמלים ומקבלים שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר; אנו רצים והם רצים – אנו רצים לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת, שנאמר: "ואתה ה' תּוֹרִדֵם לִבְאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יֶחֱצו יְמֵיהם וַאֲני אבטח בך". עשר שניות, אם אפשר, אדוני. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> עשר שניות. << דובר_המשך >> צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית): << דובר_המשך >> יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו, כשם שעזרתנו לסיים מסכת בבא בתרא, כן תעזרנו להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. וזכות כל התנאים והאמוראים ותלמידי חכמים יעמוד לנו ולזרענו שלא תמוש התורה (מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו) עד עולם, ותתקיים בנו: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תנחה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תשמֹר עליך וַהֲקִיצוֹתָ היא תְשִׂיחֶךָ"; "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים"; 'אֹרֶך ימים בִּימינָה, בשמאלה עֹשֶר וְכָבוד'; "ה' עֹז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'". תודה רבה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן, תודה רבה. כעת, יש נוספים שמבקשים לדבר? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. חברת הכנסת לזימי מבקשת לסכם, או שאין צורך? נעבור להצבעה. אם כן, אנחנו מצביעים בקריאה הראשונה על הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024. הצבעה כעת. הצבעה מס' 82 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024, לוועדת הכלכלה נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> 11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 81) (שיחה ממספר טלפון חסוי למוקד חירום), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. << נושא >> הודעת ועדת הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> נעבור לנושא הבא על סדר-היום, האחרון, לדעתי – החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק מוועדה לוועדה. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת חבר הכנסת אופיר כץ להציג את החלטת הוועדה. עד עשר דקות לרשותך. << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לחיילי המילואים שלנו מגיעות כמובן הכרה והוקרה. הכנסת העבירה לאחרונה בקריאה הטרומית הצעות חוק שעוסקות בהטבות לחיילי המילואים. חברי כנסת רבים חתומים על הצעות החוק האלה. גם אני כיושב-ראש קואליציה, חבר כנסת ויו"ר ועדה מחויב מאוד לחיילי המילואים, לכן ביקשתי למצוא את הדרך לחוקק את החוקים הטובים ביותר עבורם בזמן הקצר ביותר. שש הצעות חוק פרטיות הועברו לוועדות הכנסת לקביעת ועדה אחרי הדיון המוקדם: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפה מתקנת למשרתים), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק זכויות התורמים למדינה, התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואטורי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן העדפה למשרתים בהעדפה מתקנת), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת קרויזר וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק קדימות בתור לחיילים, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת פסל; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת סעדה וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות סדיר או בשירות אזרחי, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אוהד טל. ההצעות האלה עוסקות בהטבות שונות וזכאויות שונות למי ששירתו בצבא או בשירות לאומי אזרחי. בנוסף, ישנן שתי הצעות חוק שעסוקות בייצוג הולם לחיילי מילואים, שהועברו לוועדת החוקה, ומוזגו היום בוועדת הכנסת. יש הצעת חוק נוספת, של חבר הכנסת אוהד טל, שעוסקת במעמד לחיילי המילואים – הועברה לדיון בוועדת החוץ והביטחון, קיימה שני דיונים – אני אנסה לקצר. כדי לייצר את ההסדרים הטובים ביותר עבורם באופן היעיל והנכון ביותר החליטה ועדת הכנסת, בתיאום עם המציעים, יושבי-ראש הוועדות והיועצת המשפטית לכנסת, לנקוט הליך ייחודי להמשיך הליכי חקיקתן של הצעות החוק. לכן ועדת הכנסת החליטה ראשית למזג את שש הצעות החוק שסקרתי, ולאחר מכן ההחלטה שלה היא לפצל אותן באופן דיוני בלבד בין ועדות הכנסת השונות בהתאם לתחומי עיסוקן. לאחר סיום הדיונים תפרסם ועדת הכנסת נוסח של הצעת חוק אחת לקריאה הראשונה הכולל את כל ההסדרים שאושרו בוועדות השונות. כל ועדה שנעביר אליה נושאים, תעבוד בלוחות זמנים מזורזים להכין את החלק שיצא, ולאחר מכן החלקים יחזרו לאיחוד לוועדת הכנסת להמשך החקיקה. להלן פרטי הפיצול הדיוני לפי ועדות ונושאים: ועדות הכנסת וכל אחת מהוועדות, ככל שרלוונטי, ידונו בנושאים אלה: 1. מטרה – סעיף 1 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; סעיף 1 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25; 2. הגדרות – סעיף 1 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי פ/2561/25; סעיפים 2 ו-4 מתוך הצעת החוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; סעיפים 2 ו-7 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25; 3. ביצוע, תקנות והוראת מעבר – סעיף 6 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת ואטורי פ/2561/25; סעיף 8 מתוך הצעת החוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25. ועדת החוץ והביטחון תדון בנושאים אלה: 1. הגדרת זכאות והנפקת תעודת משרת – סעיף 3 מתוך הצעת חוק של סעדה פ/4709/25; 2. משכורת ראשונה מוגדלת – סעיף 6(1) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; 3. תשלום בעד ילד – סעיף 6(5) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; 4. העדפה במתן שירותים ציבוריים – סעיף 3 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי פ/2561/25; סעיף 4(א) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25; 5. הקפאת תשלום משכנתה – סעיף 6(8) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25. 6. דיור והקצאת קרקעות – סעיף 5 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי פ/2561/25; סעיף 6(7) ו-(9) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת טל פ/4865/25; סעיף 5 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25. ועדת הכספים תדון בנושאים אלה: 1. הנחה בתשלומי ארנונה, חשמל ומים – סעיף 6(2), (3) ו-(4), מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; 2. קיזוז 5% בניכוי מס במקור – סעיף 7(2) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; סעיף 9(2) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25; 3. נקודות זיכוי – סעיף 7(1) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; סעיף 9(1) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25. ועדת החינוך, התרבות והספורט תדון בנושאים אלה: 1. סבסוד קייטנות – סעיף 6(6) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; 2. פטור מאגרה בכניסה לאתרים – סעיף 8 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; סעיפים 11-10 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25; 3. דיור סטודנטים – סעיף 4 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי פ/2561/25. ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בנושא: 1. העדפה מתקנת – סעיף 2 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת ניסים ואטורי פ/2561/25; 2. סעיף 4(ב) מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25; הצעת חוק של חבר הכנסת משה סולומון פ/349/25; 3. הצעת חוק של חבר הכנסת יצחק קרויזר פ/3040/25. ועדת העבודה והרווחה תדון בנושא: קדימות בתור – הצעת חוק של חבר הכנסת משה פסל פ/4402/25. ועדת הכלכלה תדון בנושא: פטור מתשלום אגרות, רישום ורישוי – סעיף 5 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25. ועדת הכנסת תדון בנושא: 1. סבסוד מוסדות לימוד על-תיכוניים – סעיף 3 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת אוהד טל פ/4865/25; 2. סעיף 6 מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת משה סעדה פ/4709/25. ועדת החוץ והביטחון תמשיך לדון בנפרד בהצעת החוק שאצלה, ויהיה סנכרון גם מול דיוניה, ככל שיידרש, לגבי מעמד חיילי המילואים והגדרות וכל מה שוועדת החוץ והביטחון תמצא לנכון לכלול בחוק שירות המילואים. בכך אנו נתרגם את ההכרה והתודה שיש לנו לחיילי המילואים לזכויות בחיי המעשה וגם נעגן את המעמד וההכרה בחיילי המילואים באופן מיטבי. זו ההודעה הראשונה. << נושא >> חילופים בוועדות הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> הודעה שנייה. אבקש להודיע על חילופי אישים בוועדת החוקה, חוק ומשפט מטעם סיעת הליכוד: במקום חבר הכנסת אופיר כץ תכהן חברת הכנסת טלי גוטליב. << נושא >> הודעות ועדת הכנסת << נושא >> << דובר >> אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת): << דובר >> הודעה נוספת – ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום כי הצעות החוק הבאות יועברו לדיון בוועדות, כמפורט להלן: ועדת החוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת חוק העונשין (תיקון – איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2024, פ/4928/25, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך; ועדת הכלכלה תדון בהצעת החוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התשפ"ג–2022, פ/176/25, של חברת הכנסת טלי גוטליב. ואחרונה חביבה – ביום י"ב באייר התשפ"ג, 3 במאי 2023, החליטה מליאת הכנסת להעביר את הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2022, פ/276/25, של חברת הכנסת מירב בן ארי, לדיון בוועדת העבודה והרווחה, לשם הכנתה לקריאה הראשונה. ביום ט' בסיוון התשפ"ג, 29 במאי 2023, החליטה הכנסת, לפי המלצת ועדת הכנסת, להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת הבריאות. ועדת הכנסת החליטה בישיבתה היום, בהסכמת יושב-ראש ועדת הבריאות, להמליץ לכנסת להעביר את הצעת החוק האמורה מוועדת הבריאות לדיון בוועדת הכנסת להמשך הכנתה לקריאה הראשונה. אבקש את אישורה של הכנסת להמלצה זו. בעזרת השם, מירב, ביחד נעביר את החוק החשוב הזה. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה. אכן הצעת חוק חשובה מאוד. יישר כוח. תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת על הודעתו המפורטת. אנחנו נצביע רק על החלק האחרון – על החלטת ועדת הכנסת בדבר העברת הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2022, פ/976/25, של חברת הכנסת מירב בן ארי, מוועדת הבריאות לוועדת הכנסת. הצבעה כעת. הצבעה מס' 83 בעד הצעת ועדת הכנסת – 3 נגד – אין נמנעים – אין הצעת ועדת הכנסת להעביר את הצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2022, מוועדת הבריאות לוועדת הכנסת נתקבלה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> שלושה בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי החלטת ועדת הכנסת התקבלה. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ב בכסלו התשפ"ה, 23 בדצמבר 2024, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה. בוקר טוב. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 04:37. << סיום >>