דברי הכנסת

דברי הכנסת י / מושב שלישי / ישיבה רל"ז / כ"ט בכסלו – א' בטבת התשפ"ה / 30 בדצמבר 2024 – 1 בינואר 2025 / 10 חוברת י' ישיבה רל"ז הישיבה המאתיים-ושלושים-ושבע של הכנסת העשרים-וחמש יום שני, כ"ט בכסלו התשפ"ה (30 בדצמבר 2024) ירושלים, הכנסת, שעה 09:00 תוכן העניינים מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 3 מזכיר הכנסת דן מרזוק: 3 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 5 ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): 6 ולדימיר בליאק (יש עתיד): 15 חמד עמאר (ישראל ביתנו): 23 אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 29 גלעד קריב (העבודה): 35 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 46 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 46 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 47 ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): 47 מירב כהן (יש עתיד): 49 מיכל שיר סגמן (יש עתיד): 56 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 60 סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: 60 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 60 רון כץ (יש עתיד): 60 פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): 78 נאור שירי (יש עתיד): 89 שלי טל מירון (יש עתיד): 112 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת 115 סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: 115 הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 115 טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): 116 מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ט בכסלו התשפ"ה, 30 בדצמבר 2024. חג שמח לכולם. מזכיר הכנסת, הודעה. << דובר >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << דובר >> ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5263/25 וכלה בהצעת חוק פ/5302/25: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הארכת תקופת הלידה וההורות להורי פעוט עם מוגבלות מורכבת), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מתן שירותי הפקדה בכל כספומט בנקאי), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר, יצחק פינדרוס; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת הפעלת קווי תחבורה ציבורית ישירים לבתי חולים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הקצאת מקומות למשרתי מילואים באירועי תרבות וספורט), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון (תיקון – איסור על ייצור ושיווק של חומר מילוי בטעם או בריח מובחן), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הקלות בקבלה ללימודים אקדמיים למי ששירת כלוחם), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, משה פסל; הצעת חוק לידה שקטה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, שלי טל מירון, שרון ניר, מטי צרפתי הרכבי, ירון לוי, גלית דיסטל אטבריאן, פנינה תמנו, אוהד טל; הצעת חוק למתן הטבות למשרתים במילואים (קדימות בתור לטיפולי בריאות הפה והשיניים – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הקמת שדה תעופה בנבטים, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – הצבעה על ידי אזרחים בחוץ לארץ), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר; הצעת חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים (תיקון – אישור קבלה ועדכון על מצב הטיפול בפנייה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – משפחה מלווה ליתומים בגירים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה בגין חשש לחיי אדם מצד המגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – החזר הוצאות לקרוב של פדוי שבי מאושפז או של פדוי שבי שנדרש להשגחה צמודה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק גירוש מסתננים תומכי המשטר במדינת אריתריאה ומסתננים שביצעו עבירות במדינת ישראל, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, לימור סון הר מלך; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – המעמד המשפטי של בעלי חיים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, יסמין פרידמן; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ניוד פיקדונות ללקוחות הבנקים ללא העברת חשבון בנק), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק שוויון יישובים דרוזיים וצ'רקסיים, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק האפוטרופוס הכללי (תיקון – ניהול נכסי מקרקעין), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – שקיפות בתהליך קבלה לעבודה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עיתונאי או איש תקשורת), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק גירוש מיידי של מסתננים התומכים במשטר מדינתם, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק-יסוד: משאל עם (תיקון – חובת אישור החלת ריבונות במשאל עם), מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה (תיקון – איסור התארגנות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הפחתת שיעור המס שחל על תגמולים למשרתי מילואים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק שלילת הטבות מבכירים במערכת הביטחון, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלמוג כהן; הצעת חוק הדחת נציג ציבור התומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשפ''ה–2024, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, משה סעדה; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – חייל מילואים בודד), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, מיכל מרים וולדיגר, טטיאנה מזרסקי, ולדימיר בליאק, מיכאל מרדכי ביטון, יוסף טייב, צגה מלקו; הצעת חוק מרכזי חירום ושליטה ביישובים סמוכי גבול, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק האזורים הימיים, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק זיהוי קורבנות אסון (זק"א), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – ביקור במוסדות ובמתקנים סגורים ותחולה באזור), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת צבי ידידיה סוכות, שמחה רוטמן, אוהד טל, עמית הלוי, ינון אזולאי, אלמוג כהן, אביחי אברהם בוארון, ששון ששי גואטה, משה פסל, ארז מלול, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, חוה אתי עטייה, אריאל קלנר, יצחק פינדרוס, מיכל מרים וולדיגר, אליהו ברוכי, דן אילוז; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום על עבירת אונס וביטול סייג הקלה מטעמים מיוחדים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, קטי קטרין שטרית, חוה אתי עטייה, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – טיפול נפשי וזוגי לבני משפחות משרתי המילואים) (הוראת שעה –חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. לקריאה השנייה ולקריאה השלישית: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכספים; נוסח מתוקן להצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – סובסידיה בגני ילדים), התשפ"ה–2024, שמספרה פ/5225/25. תודה. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> תודה רבה. מי השר התורן? << קריאה >> מזכיר הכנסת דן מרזוק: << קריאה >> השר ברקת. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> איפה הוא? אמור להיכנס כל שנייה. שלום לשר. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 << הצח >> [מס' מ/1808; דברי הכנסת, חוב' ד', ישיבה 219; נספחות.] (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הצעת החוק בשם יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני. << דובר >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר >> תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, בוקר טוב, חנוכה שמח. בראשית דבריי אני מתפלל שבעזרת השם נשמע בשורות טובות במהרה – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> – – ונראה את החטופים, שהם כולם משפחתנו, חוזרים הביתה. מי שבחיים – שיחזור בריא ושלם, בעזרת השם, ואלה שלא – שיזכו לקבורת ישראל, הכבוד שמגיע לכל אדם באשר הוא. בעזרת השם, שנשמע ונתבשר בשורות טובות. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמן ואמן. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024. כבר בתחילת דבריי אני אומר :מיסוי רווחים לא מחולקים – לו יהי. אנחנו באמת עוד נדבר על זה בהמשך, ועוד ידברו על זה, כי באמת חשוב לראות איך מגייסים ומקבלים את הכסף הזה. מדובר בהצעת חוק ממשלתית, שהובאה במסגרת חקיקת ההסדרים לשנת 2025 לצד הצעות החוק שעניינן הקפאות סכומים ומס יסף, הקפאות שכר נושאי משרה ותיקונים נוספים. הצעת החוק כוללת כמה תיקונים. התיקון הראשון נוגע לסעיף 62א לפקודת מס הכנסה, שעניינו מיסוי בעל מניות מהותי בחברת מעטים. בהתאם לסעיף הקיים כיום, ישנם מצבים שבהם יש להתעלם מקיומה של חברה ולחייב במס את בעל המניות נותן השירות בחברה באופן ישיר על כלל ההכנסות הנובעות לחברה מפעילותו. בהצעת החוק מוצע לתקן את המנגנון הקיים בסעיף, וכן להוסיף חלופה נוספת ביחס לחברות עתירות יגיעה אישית. בהתאם לחלופה הנוספת, בעל מניות יחיד שהוא פעיל בחברת המעטים אשר שיעור רווחיותה גבוה מ-25% ומחזור עסקיה נמוך מ-30 מיליון ש"ח, יחויב במס שולי על רווחי החברה העולים על השיעור האמור. בהתחלה רצו גם יותר מ-25%, פחות מ-25%, יותר מ-30 מיליון – כל הדברים האלו נדונו בוועדה. אגב, חשבנו גם להוסיף את הנושא של העובדים, בטח תדברו על זה, ואני אומר מראש שאני הייתי בדעה להוסיף את העובדים, אבל אני אומר את זה פה: בגלל אגו של האוצר לא הוסיפו את כמות העובדים. לגבי חברות מעטים המחזיקות בשותפויות – אלה הוחרגו במקור מתחולת הסעיף, ובהצעת החוק הוצע לבטל החרגה זו, אולם במהלך הדיונים שקיימה הוועדה בהצעת החוק הוחלט לקבוע מתווה אחר, שלפיו אם לפחות 10% מרווחי השותפות מיוחסים לחברת המעטים, השותפות תשוקף לחברה וייבחן שיעור הרווחיות של החברה, אך אם פחות מ-10% ייוחסו לחברה, היא תחויב במס שולי על 55% מהכנסותיה מהשותפות. במהלך הדיונים הרבים שקיימה ועדת הכספים בנושא, ולאחר שנשמעו עמדות המגזר העסקי, הלשכות המקצועיות והציבור, הוחלט להכניס בהצעת החוק תיקונים נוספים – והייתי מוסיף: אף רבים. בין היתר נקבע שהתיקון המוצע יחול רק ביחס לבעלי מניות פעילים במקום כל בעל שליטה; בוטל מנגנון התקרה המתקפלת, כך שבמקום שההגנה תופחת בהתאם לשיעור הרווחיות, נקבעה הגנה בגובה של 25% מהמחזור ללא קשר לשיעור הרווחיות. נקבע שהתיקון לא יחול על חברות שסכום הרווחים הצבורים שלהן נמוך מ-750,000 ש"ח – גם זה תיקון שהוועדה דרשה וקיבלה – בהתאם לתנאים שנקבעו בסעיף; נקבעה הוראת מעבר לצורך קביעת שיעור הרווחיות לשנת 2025, כך שנישום יהיה רשאי לבחור את ממוצע שיעור הרווחיות בשנת המס 2023 עד 2025 במקום את שנת 2025, וכיוצא בזה. התיקון השני בהצעת החוק, בסעיף 81א לפקודת מס הכנסה, עניינו קביעת מתווה מס חדש, שלפיו תחול תוספת של 2% למס על רווחי חברת מעטים שלא חולקו, לפי מודל נורמטיבי שיחול בכל שנת מס לפי כמות הרווחים הלא-מחולקים של החברה והשימוש בהם. במהלך הדיונים שהתקיימו בפרק זה החליט נציג משרד האוצר לקבל מתווה חלופה כפשרה, שיאפשר חלוקה של 6% מהרווחים הצבורים של חברה כחלופה לתשלום תוספת המס של 2%. גם ביחס לפרק זה הוכנסו במהלך הדיונים בוועדת הכספים תיקונים רבים שנועדו לאזן את ההסדרים שנקבעו בהצעת החוק. למשל, הוחלט לפטור רווחים של חברות תעשייתיות וקבלנים, נקבעה כרית ביטחון של 750,000 ש"ח ביחס לבעל שליטה בקבוצת חברות מעטים, ונקבעה הוראת שעה לשנת 2025 לגבי פירוק מרצון של החברות, כך שהעברת כספי ונכסי חברה מתפרקת לבעלי מניותיה תהיה פטורה ממס, לרבות העברת מקרקעין המוחזקים באמצעות החברה לבעלי המניות, שתהיה פטורה ממס רכישה. כמו כן, נקבע מנגנון המאפשר פירוק חלקי, נקבעה הקלה ביחס לשטרות הון שניתנו לפני תחילת החוק ועוד.  חלק נוסף בהצעת החוק עסק בתיקונים לסעיף 77 לפקודת מס הכנסה, שנועדו להקשות על יצירת חברות ארנק מסוג חברות החזקה. חייבים להגיד שבסעיף 77 בכלל, שבעצם נותן סמכות לרשות המיסים לבוא ולבדוק את אותה חברה שלא חילקה דיבידנדים במשך חמש שנים, שיוכלו לחייב אותה במס – רצו להרחיב את הסעיף הזה, אך בסופו של דבר, לאחר דיונים בוועדה הוחלט להשאיר אותו ללא תיקונים, כי בעצם שאר הסעיפים נותנים את המענה. אגב, לפי דברי רשות המיסים, גם לא היה כמעט שימוש בפועל בסעיף הזה, אז אם כך, הסעיף שבכלל חשבנו שהוא מיותר – ההבנה שהגענו אליה היא שהסעיף הזה יישאר כמו שהוא, ללא התיקונים. בין היתר, תיקונים שעניינם החלה נורמטיבית של הוראות החוק מבלי לבחון בחינה פרטנית של כוונה להימנע ממס או להפחית מס; מיסוי עסק של השקעות על פני הפטור שניתן לו כיום; קביעת החזקה שלפיה יש בידי חברת מעטים לחלק רווחים בלי להזיק לקיומו או לפיתוחו של העסק, אם הרווחים הם מעבר לדרוש באופן סביר לניהול העסק, ושינוי הגדרת "רווחים נצברים", כך שבמצב שבו חברה מחזיקה בתאגיד שקוף, רווחי התאגיד השקוף ייוחסו לחברה. במהלך הדיונים בוועדת הכספים, ולנוכח ההתנגדות הגורפת לתיקונים המוצעים, הוחלט שלא לכלול אותם במסגרת הצעת החוק. הצעת החוק קובעת הסדרים מורכבים, שנדונו במהלך מספר רב של ישיבות במטרה לטייב ולשפר את ההסדרים שנקבעו כאמור בהצעת החוק, תוך יצירת הסדרים מאוזנים שחשופים לפחות תכנוני מס. אני רק רוצה להגיד פה, הוועדה קיימה 12, 13 דיונים – אם אני לא טועה, אפילו 14 דיונים – דיונים ארוכים, שגם היו ימים שלמים, רק בנושא של הרווחים הלא-מחולקים. הנושא היה מורכב מאוד. אני חייב, באמת – הנושא, החוק, הגיע לוועדה לא מבושל. אי-אפשר להגיד שקיבלנו חוק מבושל מהאוצר, מרשות המיסים. החוק הגיע עם הרבה הרבה קרעים בתוכו, עם הרבה חורים, שלא יכולנו – אם מישהו היה מסתכל עליו אם היינו מגישים אותו, אני לא יודע אם בכלל היה אפשר לחשוב על אפשרות לגבות ממנו. הודות לחברי הוועדה החרוצים באמת, שהיו וליוו את הדיונים – ואני מדבר על חבר הכנסת ולדימיר בליאק, על חמד עמר, על נאור שירי, שגם עכשיו נמצאים במליאה, ועל חבר הכנסת דלל, אתי עטייה – באמת, קואליציה-אופוזיציה – וחברת הכנסת פרקש, ונעמה ואימאן ח'טיב, אתה רואה את כולם – הם באו ונתנו מהזמן שלהם. משה סולומון – כל החברים באו. היו חברים, ואני רואה אותם גם פה, שממש ישבו ולא ויתרו על שום דבר. כולם הבינו שצריך להגיע וסוף-סוף לקחת גם מהאנשים – אני תמיד אומר, "טייקון" זו לא מילה מגונה, זו לא איזו קללה. בסופו של דבר, גם אותם תעשיינים, כשבאו ונלחמו, אם אני זוכר – ואני אומר להם כל הכבוד על שהם נלחמו בשביל המגזר העסקי; קח את נשיא המגזר העסקי דובי אמיתי, שהגיע כמעט לכל הדיונים, והגיע איתו רון תומר, והגיעו ירון גינדי ואבי נוימן, וכולם הגיעו, וראול סרוגו ויוסי אלישע – כל המגזר העסקי הגיע, כל המגזר העסקי הגיע בשביל לבוא ולהילחם. אני חושב שגם הם אמרו בוועדה שהגיע הזמן שגם הם ישלמו. עכשיו, אמרו: תעשו מבצע דיבידנדים, לבוא ולקחת, אולי להגיע למקום הזה – לעשות עוד פעם מבצע. בפעם שעברה, ב-2017, נכנסו 15 מיליארד; אפשר גם פה להכניס, אולי גם להכניס 15 מיליארד, יש מי שאמר 20 מיליארד, וכל אחד – ואז גם נביא את הכסף יותר בטוח. יכול להיות שבאמת, מבחינה כלכלית, את הכסף היה נכון להביא במיידי – 17 מיליארד, 15 מיליארד, במבצע דיבידנדים. אבל לא בטוח שהם עדיין לא היו ממשיכים לאגור. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> ל-25 מיליארד, אתה יודע ואני יודע, והייתי שם בכל הדיונים, אנחנו לא נגיע. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, לכן אמרתי. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – במיידי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> חמד, לכן אמרתי שיכול להיות שאם היינו מביאים את מבצע הדיבידנדים, היינו מביאים את ה-15 מיליארד, אפילו יותר. יכול להיות. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – הוראת שעה לשנתיים – 7%, היינו מגיעים לסכום הזה – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> גם, גם זה עלה בוועדה. האוצר התנגד לזה, וסיבותיו עימו. אנחנו כבר אחרי החוק, אבל לפחות היינו בוועדה, שיקפנו את המצב. אמרנו שיהיה קשה מאוד לגבות בשנת 2025, יהיה קשה מאוד להגיע ליעד של 10 מיליארד. אמרנו את זה גם בפירוק החברות. הינה עכשיו הביאו ברגע האחרון סעיף של פירוק החברות, ואמרו: זה ייתן לנו 5 מיליארד, במקום משהו אחר שהוצאנו ממנו. אז ה-5 מיליארד האלה בפירוק החברות, מה בעצם באים להגיד? בפירוק החברות, הם בעצם סומכים על זה שזה כנראה יביא לנו את זה בעתיד. חבר'ה, מה זה "יביא לנו את זה בעתיד"? אנחנו עדיין לא יודעים מי יפרק את החברות, לא יודעים אם ירצו בכלל ללכת לפירוק חברות. על מה אנחנו מדברים, על מה שנדמה לי? אני אישית מאוד סקפטי בעניין הזה, אם יביאו 10 מיליארד השנה ואם יביאו 5 מיליארד השנה. והלוואי שאתה ואני טועים, שכולנו פה טועים, ויביאו 10 מיליארד. הלוואי. הלוואי, לו יהי ככה. לצערי, זה לא המצב הקיים, ולכן בדיונים אנחנו ניסינו באמת לעשות הכול על מנת שמצד אחד גם אותם התעשיינים וכל מי שצריך ישלם – כל מי שמרוויחים הרבה, ושולחים את הכסף ואוגרים אותו, האגרנים הגדולים, שישלמו את הכסף הזה. כי לא יכול להיות שהם יאגרו ויאגרו ויאגרו, אתה יודע, ולא ישלמו כלום, ובסוף – הם שומרים את זה לאיזו שנה מסוימת, שאז פתאום בא להם איזשהו מבצע והם עושים את זה. זה לא דבר נכון, אני מסכים עם זה. אז גם פה היה בעצם שינוי המיסוי, אני חייב להגיד את זה פה. היה גם פה שינוי המיסוי. אם שואלים אותי, לא היה צריך להביא את זה בצורה כזאת, יש מספיק דרכים להביא את זה. אנחנו לא באנו להגן על הטייקונים, אנחנו באנו להביא את הכסף למדינה. אבל אני אומר, גם כשאתה מביא את הכסף למדינה, צריך שזה יהיה בצדק, צריך שזה יהיה בצורה נכונה, וצריך שזה יגיע בטוח. לא ב"נדמה לי" – עם "נדמה לי" לא מביאים כסף למדינה. עם כל הכבוד, "נדמה לי" לא משחק תפקיד פה. היה צריך לבוא וגם לשמוע את חברי הכנסת. לצערי לא שמעו את כל מה שאמרנו, ואפילו לא 50% ממה שאמרנו. אבל כן הכנסנו שינויים, כן הצלחנו להכניס שינויים, כי אני חושב שעל ידי השינויים האלה אנחנו עוד נצליח להגיע למשהו מסוים. אני מקווה שיצליחו להגיע לכמה שיותר בשביל לגבות מהם – מאותם אנשים, אנשי עסקים. אני חייב גם להגיד, אותם אלה שגובים מהם מחזיקים מאות אלפי עובדים במשק. ולכן כשאנחנו באים, אין לנו עניין להפיל אותם. יש לנו עניין שזה יהיה שיתוף פעולה, שישלמו, כדי שהעובדים האלה יוכלו להמשיך לעבוד אצלם, כי העובדים אצלם – יש שם כאלה שהם בשכר מינימום, ויש כאלה שהם בשכר ממוצע, ויש כאלה שהם גם יותר, אבל הם מחזיקים את המשק. חייבים להגיד את זה, עם כל הכבוד. אני לא מפחד להילחם בטייקונים, אני אילחם בטייקונים, וכל עוד אני חושב שאין צדק במה שהם מרוויחים, אנחנו נילחם בזה, אין בעיה. כמו שאנחנו נלחמים בבנקים, שאני חושב שהם הטייקונים הגדולים – אני נלחם בהם, והם יודעים את זה. אני, בשביל הבנקים אני סינר אדום, בסדר, ואני אמשיך להילחם בהם כל עוד אפשר להוציא מהם כסף. יש עוד חברות במשק שאפשר להוציא מהן כסף. זה גם לא ניבול פה להוציא כסף, זה לא מעשה מגונה להוציא כסף מאותן חברות שצריכות לשלם והן עם כל מיני תכנוני מס. אבל אני חייב להגיד, גם עד עכשיו כל תכנון מס שהיה היה כחוק, אז לא הסכמנו עם האמירה שהם עשו את זה וגנבו ולקחו. אין את האמירה הזאת. גם תכנון מס שהם עשו, הם עשו אותו כחוק. זה שהם מצאו פרצה או לא פרצה – בסדר, בשביל זה הם יושבים שם. אז אנחנו באנו לתקן פרצות. אני גם לא מסכים עם האמירה של יושב-ראש רשות המיסים שי אהרונוביץ', שאמר בוועדה: תדעו לכם שגם אם הסעיף לא יתוקן לגבי שוק ההון, אנחנו נבוא ונעשה אחורה. אין דבר כזה. מה שיש בחוק יש בחוק. אי-אפשר לבוא ולאיים פה, לא על החברות ולא על חברי הכנסת, עם מה שלא כתוב בחוק. מה שכתוב בחוק זה מה שיהיה. עם זה ילכו – יש פרשנות לכאן ופרשנות לכאן. הדברים היו די ברורים. אפשר לפתוח פרוטוקולים של הוועדה, ובפרוטוקולים של הוועדה אנחנו נראה כמה שעות דנו בזה, איך הדיונים היו מעמיקים. אני חושב שהיה צריך לעשות את זה בצורה אחרת, אבל הדיון נעשה, החוק עבר מהוועדה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית לפה, הוגשו גם הסתייגויות, ואני מבקש מחברי הכנסת גם לדחות את ההסתייגויות. אגב, אני מסכים – יש הסתייגות אחת או שתיים שגם אני מסכים איתה, אני אמרתי את זה, לגבי העובדים. אמרתי את זה שאני מסכים איתם. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> לגבי העובדים – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> אני אמרתי שאני מסכים עם ההסתייגות הזאת, אני לא יכול לשנות את זה בהסתייגות. אבל אני אומר לכם, יכול להיות – צריך לחשוב ביחד, חמד, אבל צריך לחשוב ביחד. אנחנו פה, חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, צריכים לחשוב ביחד. אני כבר ביקשתי קודם כול להכין הצעת חוק משלימה על העניין הזה של העובדים. יכול להיות שאנחנו נחשוב ביחד ונצטרך להגיש את זה. צריך לראות איך זה מתקדם. ויכול להיות שאנחנו כחברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה בוועדת הכספים נוכל להגיש את זה, על מנת לעשות השלמה, שאולי אותם אלה – גם רשות המיסים אומרים – לא תכננו; אולי אותם אלה באמת לא יצטרכו בסופו של דבר שהחוק הזה יחול עליהם, כי בכל זאת, הם לא באים להתחפש. כי כל מה שסיפרו לנו, "אלה העצמאים שבאים להתחפש, חברות שמתחפשות" – בואו, מי שמחזיק 15 עובדים, עשרה עובדים, 20 עובדים, זה לא אותו עצמאי שרוצה להתחפש, עם כל הכבוד. לסיום אני רוצה להודות קודם כול לרב גפני, חבר הכנסת הרב גפני, יושב-ראש הוועדה. אגב, הוא נתן לי לנהל את זה – זכות היא לדעת, להבין, ללמוד. הוא עשה את זה ב-2017, אגב, את סעיף 77. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> הוא לא עשה, הוא לא נתן להם את החוק. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> את 77, אמרתי. את סעיף 77 שהיה שם, ואז הביאו את מבצע הדיבידנדים. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> עכשיו – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> לא, ב-2017 את סעיף 77, כן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> חברות ארנק – – – << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> חברות ארנק, כן, כן, כן. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> את השכיר המתחפש. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> את השכיר המתחפש בחברות ענק, וההשלמה של זה, שכביכול באה עכשיו. כבוד הוא לי שהרב גפני סמך עליי ונתן לי לנהל את זה. אז קודם כול, תודה רבה לרב גפני על האמון ועל זה שהוא סומך עליי. תודה רבה ליועצת המשפטית של הוועדה שלומית ארליך. כולנו ראינו את המסירות שלה ואת העבודה שהיא עשתה בחוק. היא נלחמה שהחוק יצא טוב, היא לא אוהבת שחוק יוצא עם בעיה כזו או אחרת, וראינו את המסירות שלה בשביל החוק הזה. אגב, זו מסירות שאנחנו כל הזמן אנחנו רואים בוועדה, בכל חוק שמגיע, בכל דבר ועניין, ללא חת. באמת, כשצריך להגיד את הדברים שלה, ולא משנה מול מי, היא אומרת את זה. אז יישר כוח לה ולצוותה, שכולם – איך אנחנו אומרים, נאור – עושים עבודה נהדרת. וכמובן למנהל הוועדה טמיר כהן והצוות שלו, שאגב, בימים האלה גם עובדים מאוד קשה בהעברות תקציביות. מה שרק עולה – מגיע. אני חייב להגיד מילה פה, נאור, על ההעברות התקציביות, העלינו את זה בוועדה עכשיו. לא יכול להיות שמשרד האוצר ממשיך ומביא העברות תקציביות עד היום, ואולי גם עד מחר, ואומר לך – הרי מה עושה פה משרד האוצר בעצם? הוא אומר לך: תשמע, אני מביא לכם ב-31 לחודש; אומר למשרדים בשקט, כאילו: חבר'ה, אתם יודעים איך לעשות את זה. אתם אומרים למשרדים, כביכול: לכו תעשו – לא הייתי רוצה להשתמש במילה לא פרלמנטרית, אבל – תדחפו כמה שיותר את העגלה, ובאיזו צורה שזה, קודם כול תחייבו את הכסף. תגידו לי, נראה לכם שזה נורמלי, חברים מהאוצר? הרי זה לא נורמלי להביא את זה. וכל שנה אותו סיפור. בכל שנה זה מגיע ב-30 בחודש, ב-31 בחודש, ואחר כך בוועדה צריכים להעביר את זה ככה. הגיע הזמן שהאוצר ידע ש-14 יום לפני סוף שנת כספים לא מביאים העברות תקציביות. סוף שנה, לא סוף שנה – תביא את זה 14 יום לפני זה ותגמור את העניין הזה. לא יכול להיות שברגעים האחרונים אתה מושיב – יאללה, תעביר. ואני יודע מה זה לשבת ולעבור פנייה-פנייה. אני כמוכם, עברתי פנייה-פנייה, ואני מסכים איתכם שזה לא הדבר הכי בריא שאנחנו רואים, לעבור פנייה-פנייה. יש לכם שאלות, והשאלות שלכם ענייניות, ולכן אני אומר שגם הדברים שהעליתם בוועדה הם דברים נכונים, לגבי העברות תקציביות. אני מסכים עם זה. זה לא אמור להיות ככה. זה דבר שהוא לקוי. הוא לקוי ממשרד האוצר, מהשורש, וצריך לתקן אותו. לאוצר, אני אומר לך, אין רצון לתקן, כי אם יש להם רצון לתקן – שיעשו את זה. בואו נראה אותם עושים את זה כבר עכשיו, מוציאים מכתב שהם מתחייבים שהם שלא יוציאו את זה 14 יום לפני סוף השנה, שלא מביאים העברות. אז תודה רבה גם ליועצת המשפטית, למנהל הוועדה ולצוות שלו, שעושים עבודה טובה. תודה רבה לכל חבריי שבאו והיו, גם קואליציה וגם אופוזיציה. הזכרתי את אלי דלל, הזכרתי את כולם; ירון גינדי, יועץ המס, שגם בא ונתן את כל כובד משקלו בעניין הזה. תודה רבה גם לגיל גולן, יועץ אצלי בלשכה, שהיה ער ולמד את החוק הזה, גם כתוצאה מזה שגם אני הייתי חייב לדעת את החוק. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> האגדי. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> "האגדי", הוסיפו פה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> עושה עבודה נהדרת. << דובר_המשך >> ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים): << דובר_המשך >> עושה עבודה נהדרת. אתה יודע, הבעיה שמי שעושה עבודה נהדרת – לא נעים להגיד לו את זה – אנחנו אומרים שמי עושה עבודה נהדרת, אתם יודעים בדיוק מה קורה אחר כך. אז תודה רבה גם לו ולכל חברי הצוות שלי בלשכה: יוסף שקד, דניאל בן חמו – באמת, כולם עבדו בשביל זה. חברים, יש לנו חג חנוכה. התחלנו בזה שיהיו בשורות טובות, בעזרת השם. אבל כשמתכנסים פה בחג החנוכה – ויש עובדי כנסת, אדוני היושב-ראש, ואנחנו רוצים להודות גם לעובדי הכנסת, שאתה יודע, הם יכלו לאכול עכשיו את הסופגנייה ולצאת עם הילדים שלהם. כלל עובדי הכנסת. זה יכול להיות מנכ"ל הכנסת צ'יקו אדרי, שעושה דברים נפלאים פה; זה יכול להיות מזכיר הכנסת; יכולות להיות הסגניות שלו, שצריך להודות להן; הקצרניות והסדרנים; אתה יודע, יש לפעמים כאלה שלא שומעים אותם – אנשי תחזוקה שבאים, ואתה רואה אותם בכל רגע נתון באים שנייה ומתקנים; הקפיטריה פה, שאנחנו נהנים ממנה. באמת כולם. יש את אלה שבנסחות, שאנחנו לא תמיד שומעים עליהם, אבל אתה יודע, לפעמים ב-03:00 הם יושבים לנסח את החוקים שאנחנו מורידים להם מהוועדה, כי יש לחץ. אז התודה נתונה לכולם. ואם שכחתי מישהו, אז אני אומר לכם תודה רבה, ושיהיה לכם חג שמח. זה חנוכה של אור, והאור שלנו זה הילדים שלנו, וכולנו רוצים לראות את החיוך של הילדים שלנו. אז כשמדליקים נרות חנוכה – להסתכל על הילדים שלנו; כל ילד הוא נר, כל ילד הוא אבוקה, כל ילד הוא אש ומאיר את העולם. זה הילד שמאיר את העולם עכשיו ויאיר את העולם בעתיד. בעזרת השם, שנזכה לראות את אור חנוכה. אסיים, עוד פעם, בעזרת השם, שנזכה כולנו לראות את החטופים שבים הביתה. זה האור הכי גדול, זו המתנה הכי גדולה, זה הנס הכי גדול שאנחנו מייחלים לו, שבעזרת השם במהרה נשמע ונתבשר בשורות טובות. מהמקום הזה גם אאחל רפואה שלמה לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהקדוש ברוך הוא ייתן לו כוחות, שבעזרת השם יחזור בריא ושלם לעבודה ויעשה את הכול למען עם ישראל. תודה רבה לכם וחנוכה שמח. << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> אמר ואמן לכל הברכות. תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. אנחנו עוברים לשלב ההסתייגויות. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצות יש עתיד, המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו, חד"ש-תע"ל, רע"מ, העבודה ועוצמה יהודית. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, הנמקת ההסתייגויות ובקשות רשות הדיבור יהיו במסגרת זמן של עד תשע שעות לכל היותר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת הראשון, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, לנמק את ההסתייגויות במסגרת זמן של עד 30 דקות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר הכלכלה והתעשייה, חנוכה שמח. בבוקר הקר והגשום הזה אי-אפשר שלא לחשוב על החטופים והחטופות שלנו במנהרות החמאס. אני שוב אומר – ותודה, ינון, על הדברים שלך, על הדברים החד-משמעיים – אנחנו כולנו חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה. אין להם זמן, אין למשפחות זמן. הזמן אזל מזמן. זו העת לעסקה. זו העת לעסקה כדי להשיב אותם הביתה. זה החוב המוסרי שלנו כלפי האנשים האלה, כלפי מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שעצם העובדה שאני עומד פה עכשיו זה לא מובן מאליו. התכנסנו היום ב-08:00 לדיון חשוב בוועדת הכספים על העברות תקציביות, והתבשרנו שהוועדה קיבלה אישור להמשיך את הדיון מ-09:00 עד 10:00, על זמן המליאה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואני צריך לנאום פה, וצריך להילחם – גם אני, גם חמד, גם נאור וגם אורית צריכים להילחם על הזכות שלנו לעמוד פה ולנאום, כי הדיון הזה בוועדה חשוב לנו. הוא חשוב גם לקואליציה, אבל גם לאופוזיציה. אני לא חושב שזה נכון לרמוס פעם אחר פעם את זכויות האופוזיציה בכנסת. אבל בסוף אני כן עומד כאן, וחשוב לי לעמוד כאן בדיון על החוק הזה. אולי הגיע הזמן לסכם, לעשות סיכום ביניים של החוק הזה, חוק הרווחים הלא-מחולקים, או בשמו החליפי: הרווחים הכלואים. לאחר מעל 100 שעות של דיונים מעמיקים וימים של הצבעות בוועדת הכספים, הגיע הזמן לסכם. לסכם את הליך החקיקה של החוק שהוא אולי המורכב ביותר שהגיע לכנסת, שהגיע לוועדת הכספים, לפחות ב-15 השנים האחרונות. האוצר צריך כסף, ורק הבוקר ראינו את ההעברות התקציביות – אגב, זה הליך לא תקין בעיניי שההעברות מגיעות 20 דקות, חצי שעה או שלוש שעות לפני הדיון, ולנו כחברי הוועדה, שבאמת מנסים לעשות עבודה פרלמנטרית מקצועית הכי מסורה, אין לנו באמת זמן ללמוד את החומר. אז האוצר צריך כסף, והרווחים הלא-מחולקים הם תמיד, לאורך לא מעט שנים, מקור זמין ויחסית זול. הרעיון שקידם בכל הכוח בחודשים האחרונים היועץ הכלכלי הבכיר של ראש הממשלה פרופ' אבי שמחון הוא "מבצע הדיבידנד" – או "דיבידנד מוטב", "דיבידנד בהנחה". הרעיון הזה היה על השולחן, ובדיעבד אנשי האוצר ורשות המיסים הודו בין היתר כי ההתנגדות שלי למהלך הזה, למבצע, בתור מרכז האופוזיציה בוועדה, חיסלה את המהלך. אני רוצה להסביר גם לחברי הכנסת וגם ללא מעט בעלי חברות ויזמים שפנו אליי בימים האחרונים מדוע התנגדתי. התנגדתי משתי סיבות: ראשית, הציפייה למבצע הבא אחרי שני מבצעים, גם ב-2009 וגם ב-2017, שעוד טיפלתי בהם במסגרת הפרקטיקה המקצועית שלי כרואה חשבון – המבצעים האלה הם בעצם אחת הסיבות העיקריות לאגירת הרווחים, תופעה שהיא לא בריאה למשק ולא בריאה להכנסות המדינה. שנית, גם היום, אחרי הורדות דירוג האשראי – וספגנו בשנה האחרונה חמש הורדות דירוג אשראי ועלייה משמעותית בפרמיית הסיכון של מדינת ישראל – גם אחרי זה עדיין הרבה יותר זול לגייס כסף באמצעות אג"ח ממשלתית מאשר על ידי מתן הנחה במשיכת הדיבידנד, ובדרך כלל ההנחה הזאת מסתכמת בלפחות 5%. לכן התנגדתי למהלך הזה, כי הוא בעיניי מהלך לא נכון, לא מקצועי וגם מזיק. אבל גם לצד זה, בכל הדיונים הדגשתי פעם אחר פעם כי זה לא נכון ולא מקצועי להביא רפורמה כל כך משמעותית, כל כך מורכבת, בדיני המס של מדינת ישראל במסגרת לוח הזמנים הצפוף של חוק ההסדרים. הרגשנו את הלחץ. התעקשנו שהדיון יהיה רחב ככל הניתן. אני חושב שבסופו של דבר הצלחנו להגיע לכמות מסוימת סבירה של שעות דיונים, ועדיין אני חושב שלא מביאים חוק כזה במסגרת התקציב, לא במסגרת חוק ההסדרים, לא תחת לחץ הזמנים במצב העסקים או העניינים המתוקן. היינו אמורים לדון בחוק הזה חודשים, ואם היה לנו מספיק זמן, אולי היינו מביאים חוק הרבה יותר מדויק. עם כל ההערכה הרבה שאני רוחש לדרג המקצועי של משרד האוצר, לרשות המיסים, החוק הזה הגיע לא מוכן ולא מבושל, כפי שגם חבר הכנסת אזולאי ציין. לצד היותנו אופוזיציה לוחמת בוועדה, ראינו חובה לעשות הכול על מנת לשפר ולדייק את החקיקה ולמנוע עד כמה שניתן פגיעה בעסקים הקטנים ובמגזר העסקי. היו לנו כאופוזיציה במהלך הדיונים כמה הישגים משמעותיים: ראשית, התקבלה הצעתי להגדיל את כרית העודפים הבסיסית לכניסה לחוק מ-500,000 שקל ל-750,000 שקל, שהוציאה ממסגרת החוק לא מעט חברות קטנות ועסקים קטנים שפשוט לא צריכים להיות שם; שנית, תיקנו במידה מסוימת את העיוות שהיה בכל הנוגע למיסוי של השותפויות הגדולות, גם שותפויות רואי חשבון ועורכי דין ומהנדסים ועוד; הדבר השלישי – אני סברתי ששיעור השליטה הרלוונטי לחוק היה צריך לעמוד על 50% לפחות, באוצר חשבו אחרת, ובסוף התפשרנו על שליטה של 30%, שמעליה תחול חזקה שלא ניתנת לסתירה. אני חושב שזה טוב יותר. לא מספיק טוב, אבל כמו תמיד, במסגרת הדיון הפרלמנטרי אתה כנראה לא מקבל הכול. היו גם עשרות תיקונים קטנים אך חשובים מאוד אשר הוכנסו לחוק בזכות העבודה המאומצת של לשכת רואי החשבון, לשכת יועצי המס, נשיאות המגזר העסקי, ואני רוצה להודות לכל האנשים היקרים האלה שבאמת הגיעו לוועדה יום אחרי יום. אלה באמת אנשי המקצוע הכי טובים בארץ. ואני חושב שהשיח – מי שקצת עקב והיה בדיוני הוועדה – השיח המקצועי בין נציגי משרד האוצר ורשות המיסים לבין נציגי המגזר העסקי היה באמת שיח מאוד מאוד איכותי. לצערי אנחנו לא פוגשים הרבה דוגמאות לשיח כזה בכנסת. זאת הייתה דוגמה כזאת, ואני חושב שוועדת הכספים יכולה להתגאות בזה. נקודה חשובה בעיניי, שגם חבר הכנסת אזולאי דיבר עליה, ולא הצלחתי, לא הצלחנו, להכניס אותה למרות התמיכה של חלק ניכר אפילו מחברי הקואליציה: האוצר, אחרי שב-2017 חיפש במסגרת חוק חברות ארנק את השכיר המתחפש, עשה בחוק הזה צעד אחד קדימה והתחיל לחפש את העצמאי המתחפש. ואני טוען, וגם חברי המגזר העסקי, נציגי המגזר העסקי הסכימו, שהכנסות חברה שמעסיקה לפחות עשרה עובדים – וכאן אפשר להתווכח אם זה צריך להיות עשרה עובדים, 15 עובדים, או 20 עובדים – בעיניי, הכנסות של חברה עם עשרה עובדים הן לא הכנסות מיגיעה אישית בשום צורה. התעקשנו והעלינו הסתייגויות, אבל לצערי הקואליציה בסופו של דבר, תחת הלחץ של משרד האוצר, הפילה בוועדה את ההסתייגות הזאת. אנחנו כמובן מעלים אותה למליאה, ואני שוב רוצה לפנות לחברי הקואליציה: תחשבו על חברה, לא משנה באיזה תחום, שמעסיקה היום עשרה, 12, 15 עובדים בשכר סביר, בשכר הממוצע במשק. יש הרבה מאוד חברות כאלה. איך אפשר לטעון שהכנסת החברה הזאת היא הכנסה של בעל שליטה, ואז לקרוא לו "עצמאי מתחפש"? זה פשוט לא נכון. זה לא נכון קודם כול מקצועית. יכול להיות שיש לזה השפעה על הכנסות המדינה, אבל בטח אחרי כל השנים האחרונות, אחרי הקורונה או במהלך המלחמה, אחרי כל המכות שספגו העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו, בהרבה מאוד ענפים – אגב, יש ענפים שבכלל לא קיבלו שקל אחד הכנסה במשך שנה וגם הופקרו על ידי משרד האוצר – אני חושב שעצם ההכנסה של חברות כאלה למסגרת החוק הזה היא פגיעה קשה בעסקים הקטנים וטעות קשה של הממשלה. עדיין לא מאוחר לתקן את הטעות הזאת. אני שוב אומר, ושוב מדגיש ומחדד: אנחנו מעלים את ההסתייגות להצבעה במליאה. אני קורא גם לחברי האופוזיציה וגם לחברי הקואליציה לתקן את הטעות הזאת. נקודה נוספת, שהיא קצת מוזרה, משונה, משעשעת: איכשהו באוצר לא חשבו שרוב החברות מגישות את הדוחות הכספיים באיחור, בהתאם לארכות הקיימות במשרדי רואי חשבון, משרדי יועצי מס ומשרדי הנהלת חשבונות. למשל, הדוחות לשנת 2025 – מרב הדוחות יוגשו בסביבות נובמבר-דצמבר 2026, כלומר רק לקראת שנת 2027. ולכן חברי אופוזיציה, גם חבר הכנסת שירי וגם חברת הכנסת פרקש הכהן, חבר הכנסת עמר ואחרים, שוב ושוב שאלו כמה כסף ייכנס כתוצאה מהחוק הזה בשנת 2025. ואחרי ששאלנו, ושאלנו שוב, והתעקשנו, אני חושב שאפילו במשך כמה דיונים – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כל הדיונים. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> כל הדיונים. – – האוצר נלחץ. פתאום האוצר נלחץ. הוא הבין שאין לו כסף ב-2025. ואגב, זאת הסיבה העיקרית בעיניי מדוע כמעט ברגע האחרון הוכנסו הטבות, שבעיניי הן הטבות מפליגות ולא מוצדקות, לחברות שיחליטו להתפרק. בעיקר פטור ממס רכישה בהעברת נדל"ן מהחברה, מבעל שליטה על חברה, למישור האישי. אני רוצה לקבוע כאן באופן חד-משמעי: החוק הזה לא יביא 10 מיליארד שקלים לתקציב המדינה ב-2025. לא 10 מיליארד שקלים ולא 9.3 מיליארד שקלים, כפי שחבר הכנסת שירי יכול להעיד שהוא קיבל תשובה ממשרד האוצר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> 9.22. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> 9.22, סליחה. גם לא 9.22, שזו הטענה המעודכנת היום. גם דיברתי עם אנשי מקצוע. כנראה קשה לבסס את החישוב על משהו מאוד מאוד מקצועי ומפורט, כי בסוף זה מבוסס על הנחות, על הרבה מאוד הנחות במעלה הדרך, אבל להערכתי, גם עם כל ההערכות האופטימיות לגבי הפירוקים, סכום הגבייה לא יעלה על 5-4 מיליארד שקלים בשנת 2025. החברות פשוט לא יגישו דוחות. אם החברות לא יגישו דוחות, וכנראה לא הרבה עסקים יתנדבו להקדים את התשלום, והאינסנטיב שהכניסו, עם האפשרות להכריז על דיבידנד בגובה של 5% במקום 6% בשנת 2025 – מכיוון שלא מדובר בהטבה במס אלא בהטבה בשיעור החלוקה, אני לא חושב שזה תמריץ מספיק חזק כדי להקדים את התשלום. אני שוב אומר: זה לא יהיה יותר מ-4, 5 מיליארד שקלים בשנת 2025, בתרחיש האופטימי. עכשיו תוסיפו לזה 5 מיליארד שקלים שכנראה לא יתקבלו כתוצאה מההפלה, לפחות נכון לעכשיו, של חוק העלאת דמי הביטוח הלאומי. אני אפילו לא מזכיר פה עוד סכומים שהאוצר יצטרך לגרוע מהכנסות המדינה, כמו הנושא של מס שבח ושינוי בפטור מתוכניות הפנסיה. הבור שנוצר פה בהצעת התקציב לשנת 2025 עומד היום על לפחות 10 מיליארד שקלים בהכנסות המדינה. זה עוד לפני אישור התקציב, עוד לפני הדיונים בוועדה, עוד לפני דרישות המפלגות של הקואליציה, ועוד לפני הכספים הקואליציוניים, לפני הכול. 10 מיליארד שקלים בור בהכנסות המדינה, וזה אומר שתקציב 2025, שתכף נתחיל לדון בו לקראת הקריאה השנייה והשלישית בוועדות הכנסת, הוא פיקציה. התקציב הזה הוא פיקציה. נדרש להכין הצעת תקציב חדשה, כי התקציב הזה הוא פיקציה, בדומה לממשלה שהגישה אותו. גם אחרי כל העבודה המאומצת שלנו בוועדה, החוק הזה הוא עדיין חוק רע. לגישתי, ולא רק לגישתי, באוצר טעו וטועים גם היום, בעיקר בפסיכולוגיה של ניהול עסקים בכלכלה התנהגותית. חקיקה כה מסובכת ודרקונית, עם התערבות בוטה כל כך בתזרים של העסק, עלולה להרתיע יזמים רבים מפתיחת חברות בישראל ולהבריח עוד יותר, וביתר שאת, לצערי, את המשקיעים הזרים. השקענו המון בחוק הזה. ניסינו לתקן, עבדנו כאופוזיציה לילות כימים. ממש כך, לילות כימים, לא כפרפראזה, ואני לא רוצה שמישהו יטעה פה. אסור לנו לטעות לרגע: הממשלה הזאת לא עוסקת במנועי הצמיחה, היא לא מעוניינת בתקציב שהוא נכון וצודק. במקום להכניס את היד לכיס של האזרחים וגם של היזמים, היה ניתן לאתר מקורות אחרים. אגב, אדוני היושב-ראש, קראתי שאם זה היה תלוי בך, גם אתה לא היית מגיש את התקציב הזה, היית מגיש תקציב אחר, למשל בהתאם למדיניותו של נשיא ארגנטינה – – << יור >> היו"ר אמיר אוחנה: << יור >> מגדלור. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – ואני די מזדהה איתך. ובכל מקרה, לפני שהממשלה מכניסה את היד לכיס של האזרחים ושל היזמים, היה ניתן לאתר מקורות אחרים, לקצץ כמובן בכספים הקואליציוניים. אגב, לא רק ב-2025; אם היינו מקצצים בכספים הקואליציוניים כבר ב-2023 וב-2024, אז היינו חוסכים בסביבות 8-7 מיליארד שקל ומונעים גזרות רבות על הציבור. כמובן, היה אפשר לסגור משרדים מיותרים, וגם – לא עכשיו, ב-2023 היה אפשר לסגור; יש כל מיני הערכות. הגישה שלי היא שהיה אפשר לסגור בין 12 ל-14 משרדים מיותרים, וגם על זה לחסוך במעגלים הרחבים של הביורוקרטיה הממשלתית בין 3 ל-4 מיליארד שקלים. היה אפשר, וניתן גם היום, כמובן, להרחיב את בסיס המס על ידי שלילת הטבות מאלה שלא עובדים ולא משרתים, לתמרץ את האוכלוסיות שלא משתתפות היום בשיעורים גבוהים בשוק העבודה – לתמרץ אותן לצאת לשוק העבודה. אבל אני לא מגלה כאן שום סוד; הממשלה הזאת היא ממשלה כושלת בהרבה מאוד תחומים, אז גם בכלכלה. ולכן – אני אומר את זה שוב ושוב, גם בוועדת הכספים וגם מהדוכן הזה – את הממשלה הרעה הזאת אנחנו חייבים להחליף. להחליף אותה בממשלה אחרת, בממשלה מתפקדת, עם שר אוצר שמבין בכלכלה, עם שר אוצר שמחויב לכלכלה, עם שר אוצר במשרה מלאה. אפשר לעשות את זה, חייבים לעשות את זה, אם רוצים באמת לתקן את המצב העגום שכלכלת ישראל הגיעה אליו אחרי השנתיים הכושלת של כהונת הממשלה הזאת. הכישלון הכלכלי המחפיר כמובן בא לידי ביטוי – ושר הכלכלה נמצא פה – גם ביוקר המחיה, שהולך ומאמיר ונעשה בלתי נסבל עבור מאות אלפי משפחות היום במדינת ישראל. בעוד יומיים, ב-1 בינואר 2025, צפוי להתרחש – ואת זה לא אני אומר, שימו לב, את זה אמר היועץ הבכיר של ראש הממשלה פרופ' אבי שמחון – צונאמי של עליות מחירים, גם בעקבות שורה ארוכה של מיסים, הקפאת מדרגות מס הכנסה, העלאת המע"מ מ-17% ל-18%; את הביטוח הלאומי בינתיים שמו בצד, אבל מס בריאות, חשמל, ארנונה, מים, ולמיטב הבנתי – אגב, גם הדלק עולה ב-1 בינואר, בניגוד למגמת המחירים העולמית, אבל גם הספקים הגדולים והיבואנים הגדולים מעלים מחירים, וזה כמובן משפיע וישפיע כבר בעוד יומיים על כלל המוצרים והשירותים במשק. בעוד שאין לנו בלוק כלכלי מתפקד בממשלה, המונופולים נמצאים לבד על המגרש ועושים ככל העולה על רוחם ברשתות המזון. לאחרונה מבקר המדינה פרסם דוח על ריכוזיות בענף המזון, ושימו לב: בשנת 2014, חמשת ספקי המזון המובילים – תנובה, שטראוס, אסם, החברה המרכזית, שזה קוקה קולה, ויוניליוור – החזיקו ביחד ב-46% משוק המזון. עשר שנים לאחר מכן, אחרי כל המהלכים שניסו לקדם פה, לא בעקביות ולא במקצועיות מספקת, חמשת הספקים האלה עדיין מחזיקים ביותר מ-37% מהחברות בשוק המזון. היעדר תפקוד הממשלה ועצימת העיניים נוכח השתוללות המונופולים באים לידי ביטוי בעליות המחירים שנראה עוד כמה שעות. כך לדוגמה, שטראוס מעלה מחירים, עד 18% במחירי השוקולד והקפה; יוניליוור – 16% במחירי השוקולד; אסם-נסטלה – עלייה של בין 4% ל-9% במוצרים כמו קפה, מאפים, קטשופ, רטבים, טבעול, סלטים ועוד. חברים, יש סיבות רבות ליוקר המחיה ברשתות המזון: העלאת מיסים, ריכוזיות, מחסור בעובדים, הדרישות של הרשתות לייקור המוצרים, חרמות מצד מדינות מסוימות בעולם אשר מייקרים את חומרי הגלם, אבל בראש ובראשונה – וצריך לומר את זה – רשתות המזון והמונופולים עושים מה שהם רוצים בהיעדר ממשלה מתפקדת שמוכנה להיאבק באופן יום-יומי כנגד יוקר המחיה. אזרחי ישראל הופקרו. הופקרו. אזרחים מגיעים לסופר ואפילו לא יכולים לראות עד כמה עליות המחירים הן משמעותיות, כי הסימון בחנויות, ברשתות, נעלם. שר האוצר, שר הכלכלה, איפה אתם? אתם איתנו? אתם בארץ? אתם זמינים? אתם מודעים למתרחש במשמרת שלכם? אין לכם היום מישהו אחר להאשים. הגיע הזמן לקחת אחריות על הכישלון הבלתי-נסלח הזה, הכישלון שלכם במאבק ביוקר המחיה. הגיע הזמן להפוך את משרד הכלכלה למשרד למאבק ביוקר המחיה. הגיע הזמן לעשות את זה. אגב, אולי ביום מן הימים הייתי שמח לעמוד בראש המשרד הזה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות. אפשר לעשות וחייבים לעשות, ואפשר לשנות את המצב הזה. אפשר לעשות את זה. חבר הכנסת שירי, אתה זוכר את הקבינט החברתי-כלכלי? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כן. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו 451 ימים מאז פרוץ המלחמה, והקבינט התכנס לדעתי פעם אחרונה ב-10 בדצמבר 2023. בזמן שהממשלה הזאת מטילה עוד ועוד גזרות על הציבור, וכל משפחה בישראל תשלם בשנה הבאה בין 10,000 ל-12,000 שקלים רק בגלל המיסים, אני לא רואה מישהו בממשלה שעושה אפילו בכאילו. כך נראה הכישלון המוחלט בתחום הכלכלי; התבוסה הכלכלית המביכה של הממשלה בתחום יוקר המחיה. כמה המצב הוא עצוב ובלתי נסבל? הינה סיפור קטן שמשקף את ההתנהלות של הממשלה: במאי 2023 שר האוצר הודיע על הקמת ועדה ציבורית לטיפול ביוקר המחיה, וזאת לאחר פרסום של עוד דוח של OECD שקבע כי ישראל נמצאת במקום הראשון ביוקר המחיה. כעבור חודש בלבד, שר האוצר הודיע כי בראשות הוועדה יעמוד מנכ"ל משרד האוצר לשעבר שמואל סלבין, יחד עם חברי ועדה נוספים. אתם שמעתם משהו מהוועדה הזאת? נעשה משהו? איזשהו פרסום? שימו לב, במשרד האוצר אפילו לא יצרו קשר עם שמואל סלבין. זו באמת בדיחה עצובה. עוד ועוד הצהרות, עוד ועוד ועדות, עוד ועוד דיבורים – אפס מעשים. פשוט אפס מעשים. הפעם האחרונה שראש הממשלה העלה על דל שפתיו את הביטוי "יוקר המחיה" הייתה ביוני 2024, לפני יותר מחצי שנה. וכך הוא אמר בפתח ישיבת הממשלה: "יוקר המחיה זו לא גזרת גורל. ישראל לא צריכה להיות יקרה יותר מרוב המדינות המפותחות בעולם". מאז לא רק שכלום ושום דבר לא קרה, אלא שמצבנו כמובן רע יותר. נתניהו צודק. לא הרבה הוא צודק, אבל פה הוא צודק, לפחות ברמה ההצהרתית. זו לא גזרת גורל אלא תוצאה של ניהול כושל וחוסר מדיניות. זאת תוצאה של הפקרה. אגב, באותו זמן כמעט, ביוני 2024, נתניהו רצה לערוך פגישה עם שר האוצר בנושא, ואז שר האוצר ענה לו: קודם צריך להיכנס לרפיח ואז לטפל במחירי הדלק. מאז נכנסנו לרפיח, נכנסנו לזייתון, נכנסו לג'באליה, נכנסנו לשג'אעייה, היינו בדיר אל-בלח – היכן עוד תרצה, אדוני שר האוצר, שנתמרן כדי שתתפנה לטפל ביוקר המחיה? באמת, הממשלה הזאת איבדה בושה. איבדה בושה כשסירבה לוותר על הכספים הקואליציוניים, בסביבות 5 מיליארד שקלים כל שנה; היא איבדה בושה כשסירבה לסגור את המשרדים המיותרים ולחסוך מיליארדי שקלים; היא איבדה בושה כשהיא מעלה שוב ושוב העברות תקציביות הזויות – ובאמת, אין לי כבר מילים להגדיר את זה – לטובת משרדים מיותרים, לטובת מגזרים מקורבים. הגענו היום בבוקר למצב שהיינו צריכים לאשר, אדוני היושב-ראש, העברה למשרד הביטחון של הכספים הקואליציוניים לישיבות ההסדר. ואנחנו בעד להעביר כסף לישיבות ההסדר, רק שזה לא אמור להיות פוליטי. לא מכניסים פוליטיקה למשרד הביטחון, ואין יותר להכניס פוליטיקה למשרד הביטחון מלהעביר כספים קואליציוניים. מה זה הדבר הזה? תנו לזה לחלחל, באמת, כספים קואליציוניים למשרד הביטחון. לאן הגענו? אני חייב לומר שכל ההעברות – ואנחנו נמשיך לדון בהעברות התקציביות גם היום וגם מחר, יש שם מאות מיליוני שקלים, אולי מיליארדי שקלים, למטרות לא נחוצות. כל שקל, גם היום, חייבים להפנות אותו כדי לעזור לאנשים שצריכים את העזרה הזאת: למפונים, לעסקים הקטנים, למילואימניקים שלנו שקורסים תחת הנטל. לא לחברים שלכם, לא לחברים של הקואליציה בכל מיני משרדים פיקטיביים ובדויים. החוק הזה, שדיברתי עליו ארוכות, הוא חלק מהתמונה הגדולה של תקציב שהוא תקציב חצוף, תקציב מושחת, תקציב לא מקצועי, תקציב שהוא פיקציה, כפי שהוכחתי לפני כמה דקות. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> תקציב פיקטיבי. << דובר_המשך >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר_המשך >> תקציב פיקטיבי. ולכן צריך להצביע נגד החוק הזה ולהצביע נגד התקציב הזה, ולהחליף את הממשלה הביזיונית הזאת, תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני בדרך כלל לא תוקף באופן אישי, אני מקפיד לא לעשות את זה, אבל אחרי שראיתי את החוצפן הזה שיושב לו במיאמי תוקף שוב את הדרוזים ותוקף שופט דרוזי, השופט זאיד פלאח, אני חייב להתייחס אליו. בחוק הלאום, כשיצאנו למאבק, הוא קרא בזלזול, ברוב חוצפתו: בואו נקים מדינת דרוזיסטן לעדה הדרוזית. ועכשיו ממשיך החוצפן הזה ותוקף את השופט זאיד פלאח, ואחרי שהוא שחרר את זורקי החזיז לבית ראש הממשלה, הוא אומר: השופט הערבי הזה שחרר את העצורים אחרי שזרקו פצצה על בית ראש הממשלה. קודם כול, יא חוצפן, "ערבי" מבחינתי זה לא פגיעה, ואתה לא פוגע. אבל שתבין, השופט הזה בן 59 ועד היום עושה מילואים, והוא סגן אלוף במילואים ושופט צבאי עד עכשיו. הוא היה בפרקליטות הצבאית בשירות שלו בצבא; הוא יושב-ראש ועדת הערעורים של נכי צה"ל. אז הערבי הזה הוא סגן אלוף, ואתה משתמט שיושב לו במיאמי. ההבדל ביניכם אדיר. לכן, תשב שם ותסתום את הפה שלך, ואל תזכיר דרוזי אחד עם הפה שלך, כי אני לא אתן לך שתתקוף דרוזים. ולחוק הזה, אדוני היושב-ראש. אני ישבתי בכל הדיונים, ואני אומר לכם, חוק מורכב שכזה לא היה צריך לעבור בתקופה קצרה כזאת. החוק הזה מדבר על 10 מיליארד שקל שהוא יכניס לתקציב של 2025. אמרתי בוועדה, ואני אומר לכם עכשיו, שאפילו 3 מיליארד שקל החוק הזה לא יכניס. כשעלינו על כל הבעיות בחוק, אמרו לנו: על ידי פירוק החברות יהיו לנו 5 מיליארד שקל. ואני אומר לכם, אני שאלתי: האם אתם תחייבו לפרק את החברות? אמרו: לא, הן יתפרקו מעצמן. אז הם בונים על תקציב של 2025, 10 מיליארד שקל, שלא יגיעו. אז כל התקציב הזה של 2025 הוא פיקטיבי, הוא תקציב באוויר שלא יעבור. וכשאתה מדבר על חוק כזה כבד, חוק שהולך לפגוע קשה בכלכלה של מדינת ישראל, זה לא רק לפגוע ולקחת את הרווחים הכלואים, הרווחים הלא-מחולקים; אתה מדבר על משקיעים שיבואו להשקיע במדינת ישראל – זה מרחיק משקיעים. איזה משקיע יבוא למדינת ישראל כשיחייבו אותו לא לשמור כסף בצד לשעת צרה? ראינו מה קרה לחברות בזמן הקורונה ואיך ירדה ההכנסה שלהן, והן היו צריכות כסף שמור בצד כדי שיוכלו לשרוד. ראינו מה קרה עכשיו, מ-7 באוקטובר עד היום, עם העסקים, עם החברות, עם אנשים שמעסיקים אנשים – מה קרה להם ואיזה קשיים הם עברו עד שקיבלו את הכסף. כי אנחנו – הפיצויים של נובמבר-דצמבר עוד לא הגיעו לוועדה, עוד לא הגיעו לוועדה, אבל אותן חברות, אותם אנשים ששמרו את הכסף, הם צריכים לשלם את נובמבר כבר, ואת דצמבר הם צריכים לשלם בעוד כמה ימים, ואם לא היה להם כסף בצד הם לא היו יכולים לשלם. לכן חוק כזה שמגיע לוועדת הכספים בזמן קצר כזה – למרות שקיימנו יותר מ-100 שעות דיונים, זה לא מספיק, כי תוך כדי הדיונים התגלו כל הבעיות של החוק הזה והקשיים בתוך החוק הזה. ואנחנו דיברנו גם שם בחוק – אתם רוצים לתפוס את אותו מרמה, אבל מרמה שמחזיק עשרה עובדים. אנחנו הצענו שיהיו עשרה עובדים, בסכום כולל של השכר הממוצע במשק לעשרת העובדים. כשאנחנו מדברים על השכר הממוצע במשק לעשרה עובדים, אנחנו מדברים על 2 מיליון שקל בשנה לשלם משכורות. מי יעשה פיקטיבי מעל 2 מיליון שקל בשנה? מי יעשה את זה פיקטיבי כשהוא חייב לשלם את זה, ואפילו יותר מ-2 מיליון, זה יכול להגיע ל-4-3 מיליון שקל משכורות עם עשרה עובדים? ואפילו אותו אתם לא רוצים לפטור, ואתם מכניסים גם אותו לתוך החוק, ואתם אומרים: אין קשר למספר העובדים. לכן, קודם כול ה-10 מי,ליארד שקל לא יהיו בשנת 2025, וגם לא ב-2026. זה גם נאמר תוך כדי דיונים על ידי משרד האוצר. לכן הם חיפשו מאיפה להביא כסף, ואז הלכו על פירוק חברות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, כשאתה מביא תקציב, ואתה לא עובד על תקציב שבתוכו יהיו מנועי צמיחה, ודווקא במצבים קשים כאלה – ואני אומר לכם, בכל התקציב הזה אין מנועי צמיחה, אין שום מנועי צמיחה. ואם אני אשאל את שר הכלכלה, שיושב כאן, שאמור להבין מאוד במנועי צמיחה, איזה מנועי צמיחה יש בתקציב, הוא לא ידע לענות לי למרות שאישרו את זה, כי האוצר בעצמו ונציגי האוצר בוועדת הכספים לא היו יכולים לענות לנו על מנועי צמיחה בתוך התקציב. לכן אנחנו מביאים תקציב פיקטיבי, תקציב שלא ישרת את הציבור ולא יביא לצמיחה בתוך מדינת ישראל, כי כל התקציב הזה בנוי על מיסים. כשאתה מדבר על מיסים ורק על להעלות מיסים, אתה לא מדבר על צמיחה ולא מדבר על איך להציל את המשק במדינת ישראל ואיך להציל את הכלכלה. אמרתי לכם את זה יותר מפעם – אם הייתם הולכים ולומדים משר האוצר הקודם אביגדור ליברמן – ואני ישבתי איתו כשר במשרד האוצר. קיבלנו גירעון של 142 מיליארד שקל – בתוך שנה וחצי הצמחנו את המשק, הצמחנו את הכלכלה, הנענו את הכלכלה. עזבנו את המשרד עם יתרה של 12 מיליארד שקל – 12 מיליארד שקל השארנו לכם בתוך התקציב בתוך שנה וחצי, כאשר היינו בגירעון של 142 מיליארד שקל. עכשיו אתם עם גירעון אדיר. כששר האוצר הציג את הגירעון כאן במליאה, הוא התבלבל. במקום שיגיד שבשנת 2025 יהיה גירעון 4.4, הוא אמר 4.3. ה-0.1 זה 2 מיליארד, שר האוצר. 2 מיליארד זה כל המיסים שאתה עכשיו מטיל על שכבות הביניים, על האנשים שעובדים, על האנשים שיוצאים ועושים מילואים. וכשאתה נכנס לתוך התקציב ורואה איזה חוקים העברתם, אתה רואה רק חוקי מיסים, מעלים את המיסים. אני אתן לכם דוגמה של זוג שמשתכר כל אחד בערך 15,000 שקל בחודש: הוא יצטרך לשלם מיסים בשלוש השנים הקרובות ולהפסיד 63,000 שקל. ואם יש לו ילדים קטנים, הוא הולך להפסיד נקודות זיכוי בעוד 250 שקל בערך בכל חודש. שניהם יחד זה קרוב ל-500 שקל. תעשו את החישוב של כמה הם יפסידו בשנה. בנוסף לכל זה, המע"מ הולך להעלות ב-1% – במקום 17% נשלם 18%. ה-1% הזה לא יהיה 1%, הוא יהיה יותר מ-1%, כי לעולם העלאת מע"מ ב-1% מביאה עוד העלאת מחירים, כי אותו 1% יתבטא בתוך סל הקניות ב-2%–3% העלאה. לכן, כשאתה מביא תקציב ואתה בונה את כל התקציב שלך רק על המיסים ועל אנשים שיוצאים לעבודה – במקום שתיכנס לתקציב ותבדוק איזו התייעלות אני עושה בתוך המשרדים – לפני שאני מדבר על הכספים הקואליציוניים, לפני שאני אדבר על סגירת המשרדים – אני מדבר על המשרדים עצמם. תיכנס לתוך כל משרד – איזו התייעלות עשו אותם המשרדים במצבים קשים? הציבור הולך לשלם, ולשלם הרבה כסף; איזו דוגמה אתם, ממשלת הסרדינים הזאת, עשתה כהתייעלות בתוך המשרדים שלה? שיבוא שר אחד ויגיד "אנחנו עוברים מצב קשה", כמו שעשינו בכנסת, אדוני היושב-ראש. אתה יודע שבכנסת קיצצנו את התקציב שלנו בהרבה מיליונים – וזה לזכותו של יושב-ראש הכנסת, שבא והביא לנו לוועדה המשותפת – אני הייתי שם – וקיצצנו בתקציב של הכנסת, וייעלנו את העבודה של הכנסת. איזה משרד אחד עשה התייעלות בתוך המשרד שלו, קיצץ בתוך המשרד שלו, ואמר, תשמע: במקום שהציבור ישלם, אנחנו נעשה התייעלות בתוך המשרדים שלנו ונקצץ? ואני אומר לך שאם היו הולכים לתוכנית של התייעלות בתוך המשרדים, מכל המיליארדים ומאות המיליארדים שאנחנו מעבירים למשרדים, אני בטוח שיכולנו למצוא את ה-38 מיליארד שקל למיסים שאנחנו גובים מאותם האזרחים על שנת 2025 ולוקחים על גב הציבור. אבל אף משרד לא עשה את זה, אף משרד לא עשה התייעלות. לא רק התייעלות במשרדים – אם הייתם באים ואומרים לנו: תשמעו, אנחנו במצב קשה, יש גופים שאנחנו צריכים להעביר להם כספים קואליציוניים, כמו ארגוני נוער ותנועות נוער, גופים של הציבור ומשרתי הציבור – נגיד מיליארד שקל לאותו ציבור שזקוק לכסף הזה שלכם – אנחנו אמרנו, עד מיליארד שקל לכספים הקואליציוניים. אבל לא 5.4 מיליארד שקל לכספים קואליציוניים במצב הכי קשה שעובר הציבור, מצב שבו הוא ישלם יותר מע"מ, יותר מס הכנסה, הקפאת נקודות זיכוי, יותר ביטוח לאומי; החשמל יעלה, המים יעלו, הארנונה תעלה, מוצרי המזון יעלו. בואו נקצץ את הכספים הקואליציוניים ב-4 מיליארד שקל, נשאיר לכם 1.4 מיליארד שקל. בואו נסגור את המשרדים המיותרים. אני לא מצליח להבין, היושב-ראש, אתה רואה את השולחן הגדול הזה, הריק הזה? שולחן הממשלה – הם יושבים בצפיפות כזאת כאן, כמו סרדינים. ואני לא רואה אותם יושבים כאן. אף פעם לא ראיתי את כולם יושבים כאן, כי הם לא יכולים לשבת, אין להם מקום. לקחתם לנו שורה של חברי כנסת ושמתם שרים, כי אין לכם אפילו מקום מסביב לשולחן. יושבים כמו סרדינים, ועברתם והשתלטתם על כיסאות של חברי הכנסת, דחקתם את חברי הכנסת אחורה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, התקציב הזה הוא חסר משמעות. כמו שעשינו בשנת 2024, אישרנו את התקציב ואחרי זה עשינו שלוש פעמים תיקוני תקציב – זה אומר שארבע פעמים אושר תקציב 2024, ואותו הדבר יהיה לנו ב-2025. אני מקווה שב-2025 לא תיפתח עוד מלחמה – אותו הדבר יהיה בלי מלחמה. כי התקציב שאתם מביאים עכשיו הוא תקציב שתביאו לוועדת הכספים ותאשרו אותו – אני מקווה שלא תצליחו לאשר אותו, ושתיפול הממשלה הגרועה הזאת, הכי גרועה שהייתה למדינת ישראל מאז שהיא קמה – הוא תקציב שיתוקן כמה פעמים במהלך השנה, כי אותו שר ואותה ממשלה מכינים תקציב לא מציאותי בכלל, והוא לא יכול לשרת את הציבור. אני אומר לך, אני זוכר את הקמפיין של ראש הממשלה בבחירות – ואתה חלק מהליכוד, היושב-ראש – ראיתי את ראש הממשלה ממלא דלק, הולך לסופר וקונה, ואומר: אני אוזיל לכם את המחירים, אני אוזיל את הדלק. הדלק הולך לעלות עכשיו, ועלה כמה פעמים; מוצרי המזון בעלייה מטורפת, אנשים מרגישים את זה. מה שהיית קונה ב-500 שקל, היום אתה לא קונה ב-800 שקל וב-1,000 שקל. המחירים מזנקים למעלה. איפה ראש הממשלה? שילך לאותם הסופרים ויגיד: אני העליתי מחירים עכשיו, לא הורדתי מחירים – גם בזמן מלחמה. אם היית מנהל את הכלכלה כמו שצריך והיית סוגר את כל המשרדים המיותרים שיש לך בתוך המלחמה – אני לא זוכר את השמות של השרים ולא זוכר את שמות המשרדים, כי הבאתם משרדים פיקטיביים בלי שמות, רק בשביל להגיד שזה שר לענייני מים ושר לענייני כלום – זה מה שהבאתם – שר לענייני מינהלות ושר לענייני ירושלים ושר לענייני יהדות. אני לא מצליח להבין את המשרדים האלה. אם הייתם סוגרים את המשרדים האלה, מוותרים על הכספים הקואליציוניים ויוצרים בתוך התקציב תקציב שיביא להתייעלות כלכלית ויביא לצמיחה כלכלית ולהגדלת העוגה – הייתי אומר – אבל כל התקציב שלכם הוא תקציב פיקטיבי שלא שווה כלום. אני חייב להתייחס גם לשר הכושל – הכי כושל שהיה – במשרד לביטחון לאומי, לא לביטחון פנים. תבינו, ברגע שאתה שר לביטחון לאומי, אתה שר יותר חשוב. אבל הכישלון הזה – – – << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> אתה שייך למגזר מסוים כשאתה השר לביטחון לאומי. מסוים. << דובר_המשך >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר_המשך >> הכישלון הלאומי הזה, הכישלון הלאומי – בואו נקרא לו "הכישלון הלאומי הזה" – שמעתי אותו אומר: הורדנו את מספר הנרצחים יחסית לשנת 2023. אבל שר הכישלון, אתה היית השר ב-2023; אנחנו היינו בממשלה ב-2022, והורדנו ל-116 נרצחים – ואתה העלית ל-244 נרצחים, עד 246 נרצחים. השנה אנחנו כבר ב-238, עוד לא הסתיימה השנה. אז לא הורדת כלום, להפך – לא רק שלא הורדת כלום, אתה איבדת משילות לגמרי. אין משילות במדינת ישראל. היושב-ראש הוא מהצפון, והוא יודע – כל נושא דמי החסות – איזה עסק במדינת ישראל היום לא משלם דמי חסות? בוא תגיד לי, השר, איזה איש עסקים לא עושה בתוך החישוב שלו איך הוא ישלם דמי חסות כדי שיעזבו אותו בשקט? שהוא יוכל לחיות עם המשפחה שלו בשקט? אין משילות. שר הכישלון הלאומי, אין לנו משילות במדינת ישראל. כשכל אזרח במדינת ישראל מנסה להוציא נשק אישי, כשכל אזרח מסתובב עם נשק אישי בתוך המדינה, זה אומר שאין משילות. זה לא רק עניין של טרור – וצריך להילחם ביד קשה בטרור – אבל הטרור הפנימי שמכה בכל אחד ואחד במדינת ישראל, בכל אזרח, בכל צעיר וצעירה, בכל בית, בכל משפחה – בזה צריך להילחם גם הכישלון הלאומי, השר הזה. אפילו את השם שלו אני לא רוצה להזכיר, כי צריך לקרוא לו מהיום והלאה "הכישלון הלאומי". משרד שאמור להיות ממונה על כל הביטחון האישי של כל אזרחי מדינת ישראל נכשל בתפקיד שלו ולא הצליח לתת ביטחון, פירק את המשטרה מבפנים, קרע אותה לגזרים. יש לנו שוטרים מעולים, יש לנו קצינים מעולים, אבל יש לנו שר כושל שלא יודע לנהל את המשטרה. לנהל את המשטרה זה לא הצהרות, זה לא טיקטוק; לנהל את המשטרה זה להוביל, לטפל, להחזיר את הביטחון האישי לאזרח, לא להוציא טיקטוק כל יום בבוקר. זה לא התפקיד שלך. אני חייב להתייחס – ואם אני אחרוג חצי דקה, תרשה לי, היושב-ראש – למה ששר האוצר תוקע עכשיו: חלוקת מגרשים לצעירים הדרוזים. ראיתי את חבר הכנסת חנוך בוועדת הכספים, כשאמר שלא יעברו העברות תקציביות. ואני אומר לך, חבר הכנסת חנוך, מ-08:00 הייתי בהעברות תקציביות; היום ומחר יעברו מיליארדים למשרדים בדקה האחרונה – לא רק למשרד האוצר, לכל המשרדים. ואם היינו צריכים לתקוע – הליכודניקים, שאומרים שהם עומדים לצד החברה הדרוזית – היינו צריכים לתקוע את כל ההעברות, ולהגיד לשר האוצר: אין העברה אחת שעוברת כאן עד שבני מקום יקבלו. ומה זה בני מקום? חלוקת מגרשים לחיילים משוחררים לבני היישוב. דיברתי על זה יותר מפעם, והזכרתי את זה. חייל משוחרר מכסרא רוצה לקבל מגרש בכסרא, וגם הוא לא רוצה לעבור. הוא לא רוצה להתמודד בבית ג'ן. אנחנו באנו ואמרנו: אנחנו לא רוצים שיבוא מישהו מבחוץ להתמודד על המכרזים של חיילים משוחררים שלנו מתוך היישוב. שר האוצר, אין עלות תקציבית להחלטה הזאת. תחליטו אותה עם שר השיכון, שר השיכון רוצה את זה. אתה תעזור לשר השיכון להעביר את זה, תחתום על זה, כי בשנת 2024 לא חולק מגרש אחד לאותם מילואימניקים שעכשיו נלחמים גם בצפון, גם בדרום. להחלטה הזאת אין עלות תקציבית. ההחלטה הזאת צודקת, החלטה שבאה לשמור על הצביון הייחודי שלנו כבני העדה הדרוזית ביישובים שלנו. תודה רבה ליושב-ראש. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אגב, דונם לחיילי צה"ל משרתי ביטחון – עד דונם – חוק שאני ודלל העברנו בקריאה טרומית הגיע לוועדה, ושם המינהל קצת עושה בלגן. את זה אמרתי גם לראש הממשלה, שהוא חייב להתערב בזה. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> חייל שנותן למדינה צריך לקבל הכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בדיוק. << קריאה >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << קריאה >> אבל אין לכם סדרי עדיפויות נכונים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יהיו, יהיו. לא נוותר. בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני גם רוצה כחברת ועדת הכספים למחות על ההתנהלות בשבועיים האחרונים – נראה שזה יימשך גם בימים הקרובים – ובאמת, זאת לא הרגשה, זאת עובדה: גוזלים מאיתנו את הזכויות הפרלמנטריות שלנו להיות במקומות שאנחנו צריכים ורוצים להיות בהם כדי להשמיע כל אחד מהמקום שלו את הצרכים והרחשים והחששות והפחדים. יש הרבה שיושב על הלבבות שלנו ודאגות שנמצאות בראש שלנו. אז אני פונה אליך כממלא מקום של היו"ר, לקחת באמת את הסוגיה הזאת בחשבון ולא לקיים דיוני ועדה בשום פנים ואופן כשיש מליאה – לא משנה מה. לא צריכים לגזול מאיתנו את ההצעות לסדר-היום ולא – אני רוצה לבוא ולשמוע גם את ההצעות של האחרים לסדר-היום ואת התשובה שהם מקבלים. למה, בגלל שאני חברה בוועדת הכספים אני נענשת? לא מספיק שכחברת ועדת הכספים אני מגיעה בראשון וחוזרת בחמישי בלילה, לקראת בוקר? זה לא מספיק? לא רק זה, אחר כך אין מלונות ליועצים שלנו, אז אומרים להם: תסתדרו, תחזרו לצפון ותחזרו בבוקר. אז זה יותר מדי, ואני שמה את זה על השולחן של הנשיאות שיטופל, בבקשה. עכשיו לעניין התקציב וההתייעלות של התקציב, שמביאים השנה בפעם הרביעית, ומי יודע, עדיין יש סיכוי שנעבור עוד סדרה של התייעלות אחרי שסוגרים את השנה ומביאים את כל התקציבים ואת כל ההעברות ואת כל – (אומרת בערבית: זולל ונוגס, ומי שנמצא נוגס.) ככה זה קורה. ככה זה קורה בתקופה האחרונה. אני לא נגד כספים קואליציוניים בעיקרון, כשהם באים לתת מענה בסיסי אמיתי; אבל אני נגד השיטה. כשיש צורך אמיתי, מהותי, צריך להכניס אותו לבסיס של התקציב בצורה מקצועית. אף אחד לא צריך להיות תחת חסדים של מישהו, אם זה באוצר או בממשלה או לחץ פוליטי כדי להיות במקום הזה או במקום הזה, או תתמוך בדבר הזה או בהצעה הזאת. לכן, זאת עוד פנייה שאני פונה, ואני ממש מקווה שתימצא – אסור לתת כספים קואליציוניים. בבסיס של התקציב צריכים להיות צרכים. אני רוצה להתייחס לסוגיה של יוקר המחיה. מדינת ישראל מככבת במדינות של ה-OECD ממש במקום הראשון – המשכורות שלנו לא שם; האזרחים העניים שלנו לא שם. אנחנו גם מככבים בסוגיה של העוני. לצערי הרב, הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של אזרחי ישראל – אנחנו יודעים מי הם, וגם הם מככבים ונמצאים בתופעות השליליות. הכוונה שלי היא לחרדים ולערבים. ואני אומרת ערבים קודם, לא כי אני ערבייה – כי זאת המציאות. יותר מ-50%, 54% מהילדים הערבים עניים, חיים מתחת לקו העוני, אין להם מנה חמה ביום. אנשים מבוגרים נאלצים לוותר על תרופות מרשם כדי לגמור את החודש, כבוד השר. מה יעשו בשנה הבאה? אנחנו כבר יודעים אילו גזרות ייפלו עלינו ואילו עליות יהיו – גם דלק, גם חשמל, גם מים, גם ארנונה, גם מצרכים בסיסיים, אבל השכר ידשדש עוד ועוד למטה. אז כשראש הממשלה יצא בתעמולה פוליטית בתקופות הבחירות ואמר שאין סיבה, והוא יילחם ביוקר המחיה, אז לא רק שנשארנו באותה רמה של יוקר – אנחנו בעלייה מטורפת עד כדי כך שאנשים ואזרחים לא מסוגלים אפילו לגעת במצרכים הבסיסיים. אז זאת החלטה, כבוד ראש הממשלה, ולא גזרת גורל, כמו שאמרת. אתה יודע את זה, ואתה יכול לשנות את זה. ויש אפשרות גם לשנות את זה. מדברים על צרכים של המלחמה. אנחנו מכירים ויודעים מה המצב, אבל אפילו לאדם הפשוט, שלא מבין בסבכים של כלכלה ושל הכנת תקציב וכל הדברים – אני כאימא, כשותפה בראשות של משפחה, כשאני במצב כלכלי קשה, קודם כול אני מסתכלת על עצמי לפני שאני מסתכלת על הילדים שלי, ורואה איפה אני יכולה לחסוך, לקצץ ולוותר. הציפייה שלי היא שהממשלה אמורה להיות האבא והאימא של כלל האזרחים במדינה. אז קודם כול, שהממשלה תתייעל. כמעט 4 מיליארד שקלים אפשר לחסוך בסגירת משרדים מיותרים. 4 מיליארד שקלים זה לא מעט, חבר'ה. זה כמעט 25% – 20% מהצורך. למה להפיל על האזרחים 10 מיליארד שקלים מיסים? מצד אחד, אלה שלא יכולים יהיו עוד יותר לחוצים למטה; מצד שני, גם החברות של המשקיעים ושל העסקים – או שהם סוגרים, או שהם בורחים. ואני אומרת לכם בוודאות, אני נמצאת בכל הדיונים בוועדת הכספים, ואין שם שום תוכנית אמיתית לצמיחה כלכלית. אין, אין. אפילו התוכנית של האזרחים הערבים שרע"מ הביאה בזמנו, תוכנית תקאדום, שהייתה יכולה בוודאות להיות מנוע מרכזי בצמיחה הכלכלית הישראלית – גם שם לא מספיק שקיצצו – השנה אני כבר מבקשת יותר מפעם, ולאחרונה ביקשתי בוועדת הכספים שמשרד האוצר יראה לנו באמת מה נוצל השנה מהתוכנית הזאת. אנחנו יודעים מה נוצל, אבל מספיק עם השקרים, לכן אנחנו רוצים שזה יהיה מסמך רשמי בתוך הוועדה. הכול מוקפא, כי לא חשוב ולא ראוי לתת או לאפשר – זה לא לתת, זה לא מהמקום של נתינה ושל חסד; זה צורך וזו זכות וזו המהות של החיים. אנחנו, מי מהאזרחים הערבים שיכול – נותן את חלקו. אנחנו משלמי מיסים, אנחנו עובדים, אנחנו תורמים לכלכלה הישראלית. לכן אנחנו לא מקבלים בחסד, ולא אמורים לקבל את זה בחסד. זאת הזכות שלנו, זאת הזכות של הילדים שלנו. למה שהילדים שלנו יהיו השכבה הכי ענייה במדינה? למה שהנשים שלנו יהיו הכי עניות במדינה? למה שהאזרחים הבוגרים יהיו הכי עניים במדינה? למה שאחוז הנרצחים הערבים בתאונות דרכים יהיה הכי גבוה במדינה? למה שאחוז תאונות העבודה בקרב הערבים יהיה הכי גבוה במדינה? לי תשובה. אם אין לכם – אני אגיד לכם: זה בגלל מדיניות של הפקר מובנה של ממשלות ישראל דור אחרי דור – שלערבים לא מגיע. אני אומרת לכם, אם אתם חושבים שאתם עושים לערבים טובה, אז תירגעו; בסופו של דבר הטוב הזה ישתקף גם אצלכם בחברה הישראלית הכללית. ואני אומרת לכם בוודאות: בהתנהלות הזאת אתם פוגעים – נכון, בראש ובראשונה באופן ישיר בחץ ללב של האזרחים הערבים – אבל זה ישתקף גם בחברה הישראלית הכללית. אז תעשו חישוב מה אתם רוצים, על מה אתם רוצים לשלם – על טיפול מניעתי או על כיבוי שרפות, שעולה יותר? בינתיים אפילו בכיבוי שרפות אתם לא מתעסקים. איפה ראש הממשלה הסחיט ואיפה השר לכישלון ולביזיון, שמתגאה על זה שבאיומים שלו הוא הצליח לקבל 2 מיליארד שקלים? מה הוא עשה עם 2 המיליארד האלה? תגידו לי. אני אגיד לכם: התוצר – ויש לנו עוד יום בשנה הזאת – הוא 238 נרצחים ונרצחות. ולמה זה קורה? פשוט כי השר הזה, שאמור להיות אמון על הביטחון של האזרחים, לא עסוק במשימה העיקרית שלו; הוא עסוק בסיפוק האגו שלו בתמונה של הריסת בתים או בהריסת מסגדים. אבל מה, הוא פועל כדי לא להרוס בתי תפילה של יהודים. אגב, אני ואנחנו כאזרחים וכשליחי ציבור לא רוצים הריסות לא אצל יהודים ולא אצל ערבים. אנחנו רוצים שלכל אדם באשר הוא יהיו הזכויות הבסיסיות של קורת גג שתיתן לו מחסה בחום ובקור; שיהיה חופש של קיום פולחן דתי כמו שצריך, של חינוך בסיסי. 5,000 ילדים בגיל חינוך חובה בדרום לא נמצאים במסגרת לימודית, כי אין להם אפשרות להגיע, כי אין מסגרת חינוכית לידם; 3,000 חדרי לימוד חסרים בחברה הערבית. אם אני אתחיל, אני לא אגמור עם הסוגיה הזאת. ואיפה זה בתקציב? הם לא היו אמורים להוסיף בתקציב הזה בשביל זה. הם היו אמורים להשאיר את מה שהיה קיים בתוך התוכנית התקציבית, כי התוכנית קיימת, (אומרת בערבית: כי רע"מ עבדה על הנושא הזה וסיפקה מענה לצורכי היישובים שלנו והאנשים שלנו בכפרים הערביים ובערים הערביות – תכנון ובנייה, הסרת מכשולים ומענקי איזון ברשויות הערביות – ונתנה מענה לתוכניות למניעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית.) איפה כל זה? אני אומרת לכם, חלק קוצץ, והשאר הוקפא. למה? כי עובדים לפי לאום, כי מתייחסים לפי לאום, כי מתייחסים ועובדים ומבצעים לפי אג'נדה פוליטית של מי שעומד בראש. אז שר האוצר – המתנחל, הכובש, שזו האג'נדה שלו, שאמר אותה בפה מלא – משקיע בהתנחלויות, ושאר האזרחים לא חשובים לו, לא חשוב לו כלום. אז שר הביטחון לא מתעסק בביטחון, זה לא חשוב לו, הוא מפקיר את האזרחים – ואת האזרחים הערבים באופן פרטי וספציפי; שר האוצר, במקום שיתעסק בתקציב הוגן שייתן מענה וצמיחה כלכלית, עסוק בהתנחלויות. וסליחה, כבוד שר הכלכלה, יוקר המחיה הוא האחריות שלך. אז מה? איזו תוכנית אתם מביאים לנו לפחות בשנה הזאת, בתקציב של 2025? אסור וחבל לבכות על חלב שנשפך; שנה שעברה חלפה, 2024 – ראחת. מה עם 2025? איפה שר החינוך? איפה שר החינוך? מה, איזו תוכנית הוא מכין לתוצאות המבישות, הקטסטרופליות, שקיבלנו במבחני המיצ"ב? 88% מהילדים שלנו בכיתה ד' לא מבינים מה הם קוראים. לא מבינים. הבנת הנקרא היא הבסיס ללמידה. אם אני לא מבינה מה אני קוראת, איך אני יכולה להתמודד עם החומר אחר כך? אז עדיף להשקיע בזה. אלה החיים האמיתיים, זו המהות של החיים, זה העתיד של כולנו, לא דברים אחרים. אני רוצה לחזור לסוגיה המרכזית שמעסיקה את החברה הערבית: הפשיעה והאלימות. אני רוצה להקריא מעל במה זו את השמות של כל הנרצחות והנרצחים. אני רוצה להגיד, הם לא רק שמות ומספרים, הם בני אדם כמו כולנו – יש להם משפחות, יש להם אימא כאובה, יש להם ילדים שהתייתמו. והגיע הזמן – הגיעו מים עד נפש, אי-אפשר יותר. אי-אפשר יותר. אני אומרת לכם, לאן – אני לא יכולה לדמיין לאן עוד אנחנו יכולים להידרדר. בשבוע שעבר רצחו צעיר ביישוב שלי, עראבה. כבלו אותו בידיים, ברגליים, ושרפו אותו בתוך הרכב. למה עוד אפשר לצפות? מה עוד אפשר לדמיין? המילים כבר בורחות לי מהראש, מהפה. באמת, לאן? לאן? מה עוד אתם רוצים שיקרה כדי שתתעוררו, כדי שתגידו שיש אחריות על האזרחים? אגב, מדינת ישראל מתגאה בזה שהיא דמוקרטית – דמוקרטיה זה לשמור על המיעוט קודם כול, לתת לו את הזכויות הבסיסיות שלו לפחות. זו המהות האמיתית של דמוקרטיה. אני רוצה להקריא את השמות של הנרצחים ביישובים הערביים בשנה הזאת, כדי שיישארו בזיכרון של כל מי ששומע. אולי, אולי מישהו ייקח אחריות וילחץ כדי שנחזור לתוכנית – אולי לשפר, אבל בינתיים לפחות לתוכנית שהייתה בקדנציה הקודמת, שהביאה תועלת. בקדנציה הקודמת אנחנו מדברים על חצי – אפילו פחות מחצי של הנרצחים בשנה הזאת – 238 נרצחים. ריבונו של עולם, 238 משפחות ועוד מעגלים של עבודה, של חברים, של קרובים; עוד טראומות שאני בטוחה שאנשים לא יוצאים מהן כל החיים. (אומרת בערבית: שמות הנרצחים בחברה הערבית לשנה הזאת, שינוחו על משכבם בשלום:) סמיח אבו מוח' מבאקה אל-גרבייה; אסמהאן קדורה מנחף; מוחמד פדיילי מטירה; עבד קאסם מטירה; היית'ם אגברייה מאום אל-פחם; עז אבו ג'נם מלוד; מוחמד ג'בארין מאום אל-פחם; מוחמד ג'מאל מאום אל-פחם; אמג'ד אבו רקייק מתל שבע; ראמז עודה מג'לג'וליה; ח'אלד אבו ג'ודה מבאקה אל-גרבייה; ענאן חביש מירכא; עדנאן אבו שחאדה מדיר חנא; אדהם וליד חמוד מג'דיידה-מכר; עכרמה עיסא מכפר קאסם; מוחמד דהאמשה מכפר כנא; סלאמה סופי משגב שלום; סאמיה אבו ג'אנם מלוד; נביה טבראני מחיפה; פאריס שעבאן מלוד; יאסר זאיד מטייבה; חאלד חוסיין מדיר חנא; אחמד עבד אל חי מטירה; מוחמד עבד אל חי מטירה; אחמד ג'ופי מדבוריה; סוהייב אשווי מרהט; עארף שייח' זאיד מאום אל-פחם; ראמי עזקה משפרעם; אמל ח'טיב משפרעם; עדנאן עוואבדה מאעבלין; מנסור נעימי מג'דיידה-מכר; מוחמד עווטאללה מיפו תל אביב; פטין קזל ממע'אר; עלי אבו טראש מכסייפה; עטיה אל ג'וני מכסייפה; רסמי אבו מוך מבאקה אל-גרבייה; הישאם אמון מירכא; סעיד קעדאן מבאקה אל-גרבייה: סאמי אל-סעדי מלוד; פחמאווי כרם מיפיע; כרים תרתיר מיפו תל אביב; אמיר דוואהדה מטמרה; ג'מאל ח'יר מאבו סנאן; אחמד שייח' מרהט; סאלח טארק מכפר יאסיף; עבד רמלאווי מאל-קודס; אשרף ביארי מג'דיידה-מכר; מוחמד ארשיד מאכסאל; מוחמד ח'יר ארשיד, מאכסאל; עבד ארשיד מאכסאל; שריף ארשיד מאכסאל; ת'אאר ושאחי מכפר יאסיף; יעקוב טוח'י מיפו תל אביב; תאמר עטשי מעוספיא; ח'ליל כיוף מעוספיא; בלאל ארשייד מג'דיידה-מכר; נזיה ח'טיב מיפיע; סובחי סביח מכפר כנא; וסים רשרש מנצרת; ג'אלב זבידאת מסח'נין; עומר סוואעד משפרעם; טאהר עכאווי משפרעם; הלאל מוסראתי מלוד; סעד אבו גאנם מרמלה; עבד אלקרים סמיח מג'דיידה-מכר; מחמוד אלעסיוי מלוד; עמיד אבו רוקן מעוספיא; תאמר כיוף מעוספיא; מוחמד אבו רביע מנצרת; הייתם אמון מירכא; טוני פוזי מנסור מרמלה; ענאן יוסף מחיפה; בכר מוחמד ג'ראבעה משגב שלום; מאהר סמאדה מבאקה אל-גרבייה; עומרי פירו מעוספיא; מאזן חמאדה מלוד; סאלח כנאענה מעראבה; נאדר נתשה מאל-קודס; זאהר גזאווי מעילוט; חאלד אל עטאונה מאל-קודס; נסים כאיד מכפר כנא; רמי סועאד משפרעם; איהאב קיואן מג'דיידה-מכר; מוחמד מנאע ממג'ד אל-כרום; אימאן אבו גאנם מרמלה; מוחמד ג'ורבאן מג'יסר א-זרקא; מוחמד סואעד משפרעם – הרביעי ממשפחת סואעד, והשבוע עוד; סעיד סואעד משפרעם; עימאד זיאדנה מרהט; פואד מנסור מטירה; סומייה עמאש מג'יסר א-זרקא; מחמוד אבו זניד מאל-קודס; אחמד נג'אר מנצרת; מוחמד קחאושה מרהט; עומר אלאעסם מחורה; עלי מוסראתי מלוד; רביע ערידי ממג'אר; איברהים אלחן מלוד; נאסר סואעד מוואדי סלאמה; אמיר בסל מג'דיידה-מכר; אשרף בסל מג'דיידה-מכר; עאמר עדוי מטורעאן; אחמד טואלבה מג'דיידה-מכר; עודאי שעבאן מג'דיידה-מכר; חביב רג'אי מג'דיידה-מכר; מוחמד מחאמיד ממועאוויה; קרם אבו חאמד מג'יסר א-זרקא; מוסטפה אבו חאמד מג'יסר א-זרקא; אחמד ח'יר דיאב מטמרה; מאלק אבו גאנם מרמלה; אחמד אבו גדייה מרהט; מחאג'נה אחמד מאום אל-פחם; גזאל אבו לטיף מרהט; איימן אבו קטיפאן מלוד; סנדין נבילה מחמוד רמדאן; קרם אבו ג'אבר מכפר כסרא; ריאד עג'לוני מאל-קודס; מואמן מסארוה מטייבה; סאהר עראר מנצרת; רמי מורה מנצרת; סמיח אלג'לילי מלוד; בילאל זנגרייה מטובא-זנגרייה; אחמד סואעד משפרעם; חמזה אלסח מעראבה; חליל שאהין מטמרה; נאדר אבו מוך מבאקה אל-גרבייה; פאוזי אל גזאוי מאל-קודס; אבו נימר אמיר מירכא; אחמד חוסיין מדיר חנא; חוסין אל בודא מיפו-תל אביב; אאוס מלחם מערערה; אחמד בני עודה מקלנסווה; פאדי ג'מאל משפרעם; טלאל אלזיידנה מרהט; קמאל עזב מכפר קרע; סלימאן שחאדה מכפר יאסיף; וליד איגברייה מאום אל-פחם; אמל עסאקלה ממג'אר; עסאם סאלם מכפר יאסיף; סלאמה אבו עאיש מקסר א-סיר; סאמר מוסראתי מלוד; גאזי חאלדי מכפר ח'וואלד; אייסם בדווי מזמר; עבד אבו גודה מבאקה אל-גרבייה; מחמוד ח'טיב מאל-קודס; חביב זחאלקה מכפר קרע; סאלח מריסאת מאעבלין; חמזה אבו סבית מחורה; רביע נעים מאבו סנאן; אמין אבו קרינאת מאעבלין; אנס עבד אלקאדר מכפר יאסיף; מרואן אבו סבייח מרמלה; טארק בשר מנצרת; סלימאן אבו עראר מערערה; סמיר אלג'עאר מרהט; מוחמד אבו אל חיר מג'דיידה-מכר; גברת בעילום שם מרהט; נאסר נויסרי מרינה; מחמוד מסאלחה מכפר קרע; רוני אבו חמדה מירכא; אסאלה אלפאכורי מנצרת; דועא אבו זיד מוסראתי מרמלה; מוחמד מחאמיד מאום אל-פחם; מחמוד אבו גאנם מרמלה; מוחמד שיך אל עיד מרהט; יזן אבו סאלח מעין אל-אסד; סאלח ח'אסקיה מטירה; מוניר אל אעסם מתל שבע; סלים סידי מג'דיידה-מכר; תהאני אבו דייה מרמלה; האני עפיפי מרמלה; דועאא אבו חלאווה מרמלה; סילא אבו חלאווה מרמלה; מוחמד אבו חלאווה מרמלה; לין אבו חלאווה מרמלה; זרעיני חמזה מיפיע נצרת; מואייד עבד אלחי מטירה; עבד אל מנאן נאטור מקלנסווה; מוסא אלג'עאר מרהט; וליד חמדאן מראמה; מוחמד קאיד עבאס מנצרת; עיסא תומא מחורפיש; אחמד ג'אעו מאום אל-פחם. נשארו לי כמה שמות. אני חייבת להזכיר אותם, ברשותך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בסדר. חייבת לסיים. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> אדוני, תוריד מהזמן שלי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כל דקה שלה יורדות לך שתיים, אתה יודע. << דובר_המשך >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אמל חורי מחיפה; חוסין שעבאן מרמלה; אריג' איברהים מכפר כסרא; חוסין מריח מטמרה; זאהר איבן ברי מרהט; שאדי נאסר מטירה; חביב מחאמיד מאום אל-פחם; מחמוד קראמה מאל-קודס; אשרף ראגב מנצרת; עלאא אבו עטא מכפר קרע; יוסף טאהא מכאבול; מוחמד מאום בטין; אוסאמה זבידאת מבסמת-טבעון; סאלח עאסלה מעראבה; קוסאי מחאמיד מאום אל-פחם; מאי עיסא מכפר קאסם; סיהאם מוסראתי מרמלה; מחמוד זועבי מטמרה אל-זועביה; עמיד חלבי מדאלית אל-כרמל; רואייה שעבאן מלוד; לוטפי ג'אבר מאל-קודס; עלאא אלטוויל מעיזריה; חאלד אלטוויל מעיזריה; מחמוד בדוסי מבאקה אל-גרבייה; עלי אחמד מאכסאל; מוהאד האני מג'יסר א-זרקא; שאפע איגבארייה מכפר קרע; קאמל מוסראתי מלוד; זיאד אבו מוך מבאקה אל-גרבייה; דועא אלאעסם מתל שבע; פכרי אבו מדיגם מרהט; לואי שיך יוסף מלוד; מוחמד קנהוש מכפר קרע; פרג' אבו עראר מערערה; אנס חלאילה מעכו; עלי חטיב מאעבלין; רבאח קראקרה מעראבה; אשרף חוסין מדיר חנא; אחמד אבו זרקא מעארה; נעים קשקוש מקלנסווה; פארס עמאש מג'יסר א-זרקא; ואפאא מוסראתי מרמלה; סאנדי מוסראתי מרמלה; עומר מחאמיד מאום אל-פחם; מוקרם מנסור ממג'ד אל-כרום; בילאל דנפירי מביר הדאג'; ג'מאל חמדאן מראמה; מוחמד אל טברי מלוד; מוחמד עמאש מג'יסר א-זרקא; מוחמד גזאל מעראבה; אסעד חאלדי מאבטין; מוסא רובידי מלקיה; ראפת אבו קוידר מא-זרנוק; קוסאי אבו רקייק מרמלה; עמאר סואעד משפרעם. כואב הלב. אפילו זמן להקריא את השמות קשה לקבל, וצריך לקזז ממישהו אחר. תודה, ח"כ גלעד קריב. אני אומרת: די, די, די, די. (אומרת בערבית: די לרצח. די למלחמה. די לכאב. די לעוני.) אני רוצה להגיד משפט אחרון. אנחנו לקראת שנה אזרחית חדשה. שתכלה שנה וצרותיה, ותבוא עלינו שנה וברכותיה, בעזרת השם. (אומרת בערבית: אנחנו לקראת בואה של שנה אזרחית חדשה. אני מבקשת מאלוהים מעומק ליבי שתהיה שנה שתביא איתה כל טוב עבור האנושות כולה. תודה.) תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. גם נתתי זמן, וגם זה לא טוב, גם יש הערה. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אגיד לך למה. גם כשהקריאו פה את החטופים, חילקנו את זה לשני נאומים, עם יוראי להב הרצנו. את יכולה לשאול אותו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> היא לא דיברה נגדך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הכול בסדר. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא הפסקתי אותך. נתתי לך להמשיך. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לא משנה על חשבונו או לא על חשבונו. << קריאה >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << קריאה >> על חשבונו. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אל תדאגי, הוא ידבר גם יותר. אני מכיר אותו. קריב לא יקצץ לנו. אל תדאגי. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> למה אתה אומר ככה? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 45 דקות לרשותך. בבקשה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, עמיתתי חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מכובדי השר, השר ניר ברקת, לא אחת אני מציע למצלמות ערוץ הכנסת לשוטט על פני המליאה; זה לא נדיר שאנחנו מדברים למול מעט מעמיתינו, אבל באמת היום הגענו לרגע של שיא, ועצוב שאנחנו מגיעים לרגע של שיא כאשר אנחנו מתדיינים על אחד מהחוקים החשובים והדרמטיים ביותר שהכנסת הזו מחוקקת בשבועות האחרונים. אגע בנושא של החוק. אני מקפיד להתייחס להצעות החוק שמונחות על השולחן, וכך אעשה. חבל, חבל ששר האוצר ויו"ר ועדת הכספים לא טורחים לשבת במליאה ולכבד את חברי הבית – מן האופוזיציה בעיקר אבל גם מן הקואליציה – כשהם מתייחסים להצעת החוק הדרמטית הזו. אנחנו נעשה ניסיון לשתף את אזרחי ואזרחיות ישראל עד כמה החוק הזה דרמטי וחשוב, ועד כמה החוק הזה מסמל ומשקף את רפיון הידיים המוסרי והציבורי של הממשלה הנוכחית, שהיא אחת מן הממשלות החלשות והפחדניות בתולדות מדינת ישראל. אבל קודם לכן, אדוני היושב-ראש, בצד איחולי חנוכה שמח וערב ראש חודש מבורך, חודש טבת, לצערנו הרב, גם הבוקר הזה אי-אפשר לפתוח את הדברים בלי להשתתף בצער הכבד של משפחה ישראלית נוספת. ההשתתפות הזו בצער הפכה להיות שגרת יומה של החברה הישראלית, ואוי לנו שהדבר הופך לשגרה. הבוקר הזה אנחנו משתתפים באבלה כבד של משפחת שהם על נפילתו של הבן יובל בקרבות ברצועת עזה. יובל יובא למנוחות היום בצוהריים בהר הרצל, לא רחוק מכאן. אם אינני טועה, זהו הנופל התשיעי או העשירי מתיכון הימלפרב בירושלים, תיכון אחד שתשעה או מניין מבוגריו נפלו במלחמת חרבות ברזל, והמחיר בלתי נתפס, קשה וכואב. כגודל המחיר, אדוני היושב-ראש, גודל האחריות שרובצת על כתפי הממשלה הזו – על כתפיו של ראש הממשלה, על כתפיו של שר הביטחון ועל כתפיהם של כל חברי וחברות הממשלה. אדוני היושב-ראש, אנחנו מדברים הרבה מאוד על האחריות של הממשלה הזו, כמובן, בצד האחריות של צה"ל, של קהילת המודיעין, למה שאירע ב-7 באוקטובר, ואת האחריות הזו אנחנו נברר עד תום. אני לא מתרשם מקריאות הקרב המטופשות של חברי הקואליציה, שמודיעים מכאן שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. גם אמרתם שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית לאסון מירון – הייתה; אמרתם שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הצוללות – הייתה. ולא רק הייתה, ולא רק הוקמה – אלא שהיא הוציאה מכתבי אזהרה לראש הממשלה נתניהו שבהם מופיעה הקביעה שלא תיאמן: ראש הממשלה נתניהו פגע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ולכן אנחנו לא מתרשמים לא מההכרזות של גלית דיסטל אטבריאן ולא מהצעות החוק של אריאל קלנר. ועדת חקירה ממלכתית לחקר הכישלון הקולוסלי של 7 באוקטובר קום תקום. וגם אם תצליחו להקים ועדת קישוט שמטרתה העיקרית לשמש כעלה תאנה למחדליו של נתניהו, לקונספציות שהוא הנכיח והוביל – אחרי שוועדת הקישוט שלכם תסיים את תפקידה, אנחנו נדאג להקים יחד עם אזרחי ואזרחיות ישראל את ועדת החקירה הממלכתית. ובעצם לא אנחנו נדאג לכך – מי שידאגו לך הם המשפחות השכולות; מי שידאגו לכך הם משפחות החטופים – החטופים ששבו והחטופים שלא שבו; הנהגות הקהילות החרבות. על אפכם ועל חמתכם, אזרחי ישראל יקימו ועדת חקירה ממלכתית. אבל האחריות שאני מדבר עליה, אדוני היושב-ראש, לא נוגעת רק למה שאירע ב-7 באוקטובר; האחריות שאני מדבר עליה נוגעת למה שקורה היום, 30 בדצמבר, למה שקורה מחר, 31 בדצמבר, ולמה שיקרה בכל ימיה של שנת 2025, מכיוון שממשלה לא יכולה לנהל מלחמה גורלית באמצעות סיסמאות, באמצעות הכרזות על ניצחון מוחלט. ממשלה אחראית יודעת את המחיר הנורא שמשלם הדור הצעיר של מדינת ישראל על קרבות הגבורה; ממשלה אחראית יודעת את המחיר הנורא והבלתי-נתפס שמשלמות משפחות שכולות. לכן ממשלה אחראית, בצד ניהול המלחמה, שואלת את עצמה פעם אחר פעם איך מגיעים גם לנקודות סיום ולנקודות יציאה ולנקודות מעבר מן המערכה הצבאית לפעולה המדינית. ממשלה שמסרבת לעסוק בכל אלה ומתכסה בנוצות מזויפות של סיסמאות "הניצחון המוחלט" – לממשלה הזו אין זכות מוסרית לשלוח את צעירינו אל שדה הקרב. ראש ממשלה שלא שואל את עצמו 20 פעם ביום: איך אני מגיע אל סיום המלחמה – לא יכול מוסרית לנהל מלחמה. שלא לדבר על כך שרוב דרמטי בקרב אזרחי ישראל, אם לא כולם, חושבים שבניהול המלחמה הזו – בצד ההישגים הגדולים, שאני לא מתכחש להם – רוב מכריע מקרב אזרחי ישראל חושבים ומאמינים ששיקולים פוליטיים מתערבים בשיקולי ניהולה של המלחמה הזאת על ידי הממשלה ועל ידי ראש הממשלה. ולכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, לא רק אירועי 7 באוקטובר הם תחת זכוכית מגדלת של כולנו, אלא גם אופן התמשכותה של המלחמה הזאת, שכבר הפכה להיות הארוכה במלחמות ישראל, אפילו ארוכה יותר ממלחמת העצמאות – מלחמת העצמאות האמיתית, לא זו שנתניהו מנסה לנכס לעצמו. עוד אחזור לדבר על עניין המלחמה בעזה, אדוני היושב-ראש, אבל בהמשך לדברים שבהם פתחתי – גם הבוקר הזה אי-אפשר לא להזכיר את מניין הימים הנורא שהולך ותופח, הולך וצומח, להיות אחינו ואחיותינו נתונים בשבי האכזרי והברברי של צבא הטרור של ארגון המרצחים של החמאס. ראינו את הכותרות הנוראיות של הדוח שחיבר משרד הבריאות על ההתעללות הגופנית והנפשית בחטופים ובחטופות. טוב עשתה ממשלת ישראל שהיא מניחה את הדוח הזה על שולחן האומות המאוחדות. טוב שההסברה הישראלית עושה שימוש בעדויות המטלטלות הללו על מנת להבהיר לעולם כולו את קו הגבול בין טוב לבין רע. אבל אדוני היושב-ראש, אני שואל אותך, האם כל חברי ממשלת ישראל טרחו וקראו את הדוח הזה והפנימו שכל עדות שמפורסמת בו רק מחייבת אתכם להכפיל, לשלש, לרבע את המאמצים להגיע לעסקת חטופים? האם העדויות הללו חודרות את חומת האטימות של קרוב למחצית מחברי הממשלה שמתנגדים לעסקת חטופים במחיר סיום הלחימה? האם העדויות הנוראיות הללו, שמזכירות לנו את הימים האפלים ביותר בתולדות עמנו, חודרות את חומת הציניות הפוליטית של ראש הממשלה נתניהו ושל סביבתו? בעבור מי חיברתם את הדוח הזה? בעבור האומות המאוחדות? אנחנו דורשים שהדוח הזה יונח קודם כול על שולחנה של מדינת ישראל, של ממשלת ישראל, כדי שכל שר, אדוני השר ברקת, כדי שכל שר שעולה לריאיון רדיו או מגיע לאולפן טלוויזיה יחשוב אלף פעמים לפני שהוא מעז לומר שהוא לא תומך בעסקת חטופים במחיר סיום המלחמה. אדוני היושב-ראש, אתה אבא; כמה פעמים ביממה האחרונה, כשראית את הגשם הסוער, כששמעת את הרעמים, חשבת על הילדים שלך – האם הם זכרו לקחת מטריה? האם הם לקחו את המעיל כשהם יצאו מהבית? אני התקשרתי לבתי הבכורה במכינה ולשני התיכוניסטים שלי כמה פעמים ביממה האחרונה לשאול אותם אם הכול בסדר, אם הם לא נרטבים, אם הם מצליחים לחזור הביתה בתחבורה ציבורית. מה יחשבו ההורים של החטופים והחטופות כשהגשם הסוער מציף את הרחובות? מה חושבות בנות הזוג? מה חושבים הבנים והבנות, הנכדים והנכדות? אזרחים בני למעלה מ-70 ולמעלה מ-80 יושבים עכשיו בשבי החמאס, וצעירים וצעירות בני 18 ו-19. איך יכול אדם לקום בבוקר, 15 חודשים אחרי אסון 7 באוקטובר, להתראיין ברשת ב' או בגלי צה"ל או בערוץ 14 ולהוציא מהפה שלו את המשפט: אני מתנגד לעסקת חטופים שכוללת את סיום המלחמה? אולי אני צריך להציע לחברים ולחברות ממחאת משפחות החטופים להתייצב מול הבתים של שרי ושרות הממשלה ולהקריא במגפונים לא סיסמאות קצובות בעד העסקה, אלא פשוט את העדויות שמשרד הבריאות שלח לאו"ם במקום לשלוח ללשכתו של נתניהו. ואל תאמר לי, אדוני היושב-ראש, שזאת אשמת החמאס – הרי ברור שזאת אשמת החמאס. יש ישראלי בעל מצפון שיכול להתבלבל ולחשוב שהאסון שהתרגש עלינו הוא לא באשמת החמאס, הארגון הרצחני, הברברי, חסר צלם האנוש הזה? בוודאי שזאת אשמת החמאס, אבל זאת אחריות הממשלה. יושב-ראש הכנסת, אחרי אסון מירון, אמר שיש אשמה ויש אחריות. לא משנה שבדוח ועדת החקירה של אסון מירון חבר הכנסת אמיר אוחנה נמצא כנושא באחריות אישית למותם של 45 אזרחים ואזרחיות ולא שמענו אותו מגיב על כך; אנחנו כבר יודעים מה היחס שלכם לוועדות חקירה ממלכתיות. יודעים, יודעים. ב-1974 גולדה ניצחה בבחירות אחרי אסון מלחמת יום כיפור – הניצחון הבאמת-מזהיר של מלחמת יום כיפור, לא תוך 15 חודשים, תוך 19 ימים – ובאפריל 1974 היא הניחה את המפתחות. מנחם בגין אמר: אינני יכול יותר. אבל מה בין המנהיגות שלכם היום לבין גולדה מאיר ולבין מנחם בגין? אז יושב-ראש הכנסת טבע את ההבחנה בין אשמה לבין אחריות. בסדר גמור, נשתמש בהבחנה שלו. האשמה כולה על החמאס, כל-כולה על החמאס, ארגון רצחני ובזוי שצריך להעביר מן העולם. אבל האחריות להחזרת החטופים היא עליכם, על ראש הממשלה, על שר הביטחון, על הממשלה כולה ועל כל חבר וחברה בקואליציה שמצביעים כאן אמון בממשלה. עליכם האחריות, ואתם לא עומדים בה. כמה חטופים וחטופות חזרו מאז הסתיימה העסקה האחרונה לפני כשנה? כמה? כמה חטופים וחטופות חזרו בזכות הלחץ הצבאי? אז אולי הגיע הזמן לשים בצד את הסיסמאות המופרכות שלכם על ניצחון מוחלט ולעשות הכול, אבל באמת הכול, מתוך עוצמה, כדי להחזיר את החטופים? אתם מתפארים בהישגים הצבאיים, לא? במה שעשינו לחיזבאללה, במה שעשינו ליכולות הצבאיות של החמאס. אתם לוקחים קרדיט על התנעת מפולת אבני הדומינו שהורידה את המשטר הסורי; הפגיעה בתשתיות הביטחוניות של איראן – אתם לוקחים על זה קרדיט. אז אם אתם טוענים שאנחנו השגנו הישגים כל כך גדולים במערכה הצבאית – ודרך אגב, אני לא מתכחש, אני רק שואל את עצמי, למה אתם לוקחים על זה קרדיט ובאותו זמן גם תוקפים את צה"ל? לא מצליח להבין איך אפשר לומר "השגנו הישגים דרמטיים במערכה", אבל תוך כדי זה להשתלח בכל ראשי מערכת הביטחון וצה"ל. קחו קרדיט, אבל מה אתם עושים עם הקרדיט הזה? ממשלה אחראית, הגונה ומוסרית, כזאת שלא מקדימה שיקולים פוליטיים לחיי אזרחים ואזרחיות, הייתה אומרת: מכיוון שאנחנו ברגע של עוצמה, מכיוון שהראינו לציר האיראני את כוחנו ואת עוצם ידנו, זה הרגע לנוע לעסקה מלאה גם במחיר של סיום הלחימה, כי כתשנו את הציר האיראני. אתה תושב רמת הגולן, אדוני, צפון הארץ. אזעקות נשמעו, אם אינני טועה, גם ביישוב שלך בעת הלחימה בצפון. תסביר לי, אדוני, איך הממשלה שלך חתמה על הסכם עם חיזבאללה? אתה הרי יודע שבעומק הדברים חתמתם על הסכם עם החיזבאללה בהסכמה של איראן. איך חתמתם על הסכם לסיום הלחימה בצפון מבלי להשיג ניצחון מוחלט על החיזבאללה? נכון? חיזבאללה עדיין קיים, אדוני; הוא מורתע, רצוץ, כואב, פגוע, אבל לא חיסלתם את חיזבאללה. אז חתמתם על הסכם עם חיזבאללה שמותיר אותו בחיים, אבל אתם לא מוכנים לחתור להסכם לסיום המלחמה באופן דומה ברצועת עזה כדי להציל את החיים של האחים והאחיות שלנו. את חיזבאללה השארתם בחיים, ועל החיים של האחים והאחיות שלנו אתם מהמרים בכל רגע. אתם באמת כנראה יצוקים מבטון, כי אחרת אני לא מצליח להבין איך אתם לא קורסים מול המראה, אדוני השר ברקת, אדוני היושב-ראש, כל בוקר כשאתם קמים, מתוך ידעה ששיקולים פוליטיים מתערבבים במשימה להציל את אחינו ואחיותינו. עכשיו, אדוני, בהמשך לדבריה של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שהקריאה כאן את שמות כל הנרצחים והנרצחות במגזר הערבי, אני מבקש להקריא רשימה קצרה יותר אבל לא פחות מטלטלת. אלה שמות 36 הנשים שנרצחו בשנה האזרחית המסתיימת בעוד שיא איום ונורא – איום ונורא – שנרשם תחת כהונתה של הממשלה הזו: אודיה גבאי, בת 33, מקריית אתא; אלמוג פרץ, בת 37, מאשדוד; אימאן אבו גאנם, בת 31, מרמלה; מיתר ביטון, בת 22, מאשקלון; נבילה סנדין ביאדסה, בת 42, מג'יסר א-זרקא; דועאא אבו חלאוה, בת 30, מרמלה; סילא אבו חלאוה, בת 8, מרמלה – שומע, אדוני היושב-ראש, סילא אבו חלאוה, בת 8, מרמלה; אסמהאן קדורה, בת 45, מנחף; שני בכר, בת 31, מנתיב השיירה; אילנה אזגדיאן, בת 36, מתל אביב; סאמיה אבו גאנם, בת 50, מלוד; גולסונדה שמשילשווילי, בת 72, מבת ים; אמל סובחי ח'טיב, בת 53 מאעבלין; אירנה גולדנברג, בת 61, מנהריה; יהודית מרדכי, בת 48, מעפולה; מרינה מלינובסקי, בת 35, מתל אביב; פאטמה טיראוי טרביה, בת 32, מאבו סנאן; סומיה עמאש, בת 33, מג'יסר א-זרקא; ויקטוריה שיידורוב, בת 57, מערד; מנאל אלטורי, בת 27, מרהט; אסאלה פאחורי, בת 29, מנצרת; דועאא אבו זיד, בת 23, מרמלה; תאני אבו דיה, בת 40, מרמלה; לין מוגרבי, בת 24, מרמלה; אמל חורי, בת 40, מחיפה; אריג' איברהים, בת 37, מכפר סמיע; סיהאם מוסארתי, בת 10 – בת 10 – מרמלה; מאי עיסא, בת 29, מכפר קאסם; רויה אבו קישאק שעבאן, בת 24, מלוד; דועא אל-עאסם, בת 31, מתל שבע; סיגל אלבז, בת 49, מבית שאן; אישה אלמונית, בת 72, מקריית מלאכי – אישה אלמונית, אפילו להעמיד לה יד ושם בחומותינו אנחנו לא יכולים; ואפפא מוסראתי, בת 49; סנדי מוסראתי, בת 20; עוד אישה אלמונית, בת 75; ורק לפני יומיים ויקה שקולניק, בת 26, שנרצחה באכזריות שאי-אפשר לתפוס. אדוני היושב-ראש, אתה מבין שבכל תחום הממשלה שלכם רושמת שיא כממשלת דמים? אתה מבין שלא מדובר רק באסון 7 באוקטובר? אתה מבין שאנחנו מגיעים לשיא של שנים רבות בהרוגים בתאונות דרכים, שיא שלא הגענו אליו קרוב ל-20 שונים, אם אינני טועה? אדוני, אתה מבין שאנחנו רושמים שיא של נשים שנרצחו, חלק גדול מהן על ידי בן משפחה, על ידי בן זוג? מה יש לכם לומר לאזרחי ולאזרחיות ישראל על הרקורד הבלתי-נתפס הזה? איך אמר הנביא ישעיהו בהפטרה שאנחנו קוראים לפני תשעה באב, בהפטרת שבת חזון? "ידיכם דמים מלאו". ידיכם דמים מלאו – בכל דבר שאתם נוגעים בו נרשמים שיאים שליליים של רצח, של מוות, של שכול. אז כולנו הופתענו ב-7 באוקטובר, באסון נורא ומטלטל, שאתם מסרבים לחקור; אסון שאתם רק עסוקים בשאלה כיצד שורדים אותו פוליטית. אבל מה ההסבר שלכם לעלייה בקטל בתאונות הדרכים? מה ההסבר שלכם לזינוק הנורא הזה במספר הנשים הנרצחות? מתי יהיה בכם גרם אחד של יושרה כדי להבין שיש קשר הדוק בין המינויים שראש הממשלה נתניהו מינה בממשלתו לבין הנתונים העגומים הללו? שהנתונים הם תוצאה ישירה של מינויים? מיניתם עבריין פרחח להיות הממונה על משטרת ישראל, מיניתם עסקנית, עסקנית פוליטית דרג ז', להיות שרת התחבורה, ומה הפלא שהרחובות במדינת ישראל והכבישים הופכים להיות שדות קטל? רמסתם את כל התוכניות שהוכנו ושיושמו בעניין ההגנה על נשים. אנחנו זוכרים את הדברים של השר העבריין ביחס לפורום מיכל סלה והתוכניות שהפורום הזה פיתח וטיפח כהגנה על נשים. אני הייתי יו"ר ועדת החוקה. אני יודע כמה דיונים אני קיימתי ביוזמות חקיקה של הממשלה ושל חברי וחברות הכנסת, הצעות פרטיות מהקואליציה ומהאופוזיציה לטיפול באלימות נגד נשים. לך תבדוק את הפרוטוקולים של ועדת חוקה היום, בכמה הצעות חוק שעוסקות בחיים עצמם, או במתים עצמם, הוועדה הזאת עוסקת היום, לעומת כמה שעות היא משחיתה על חוקי הטרלול שלכם נגד לשכת עורכי הדין ונגד בתי המשפט ונגד השופטים ונגד פה ונגד שם – רק לא למען האזרחים. אותם אתם לא עסוקים בלהציל. אחד מכם לא פוצה פה, כי בקודים המאפיוזיים שהשתלטו על הפוליטיקה הישראלית בחסות מכונת הרעל של ראש הממשלה, אוי לו לחבר כנסת מהקואליציה שיעז להעביר ביקורת. אוי לחברת כנסת מהקואליציה שתאמר: אני לא יכולה לשתוק מול רשימה של 37 נשים שנרצחו. אוי לו ליו"ר ועדה מהקואליציה שיאמר שנתוני הקטל בכבישים מחייבים שידוד מערכות בדרך שבה השר איתמר בן גביר מוביל את משטרת ישראל. ממשלת דמים, ידיכם דמים מלאו. כבר אמר עליכם הנביא ישעיהו: אין לי צורך בחגים שלכם, ואין לי צורך במועדים שלכם, ואין לי צורך בקורבנות השווא שלכם – לא במינהלת הזהות היהודית ולא במינהלת התורנית ולא בכסף הקואליציוני הזה לגרעינים תורניים – כי "ידיכם דמים מלאו". הממשלה שלכם היא אנטי-תזה מוחלטת לממשלה יהודית, לממשלה ציונית, לממשלה ישראלית. כעומק הדיבורים שלכם וכרוחב הכספים שלכם שמופנים למטרות של זהות יהודית, כך הניתוק המוחלט שלכם ממסורת ישראל ומתורת ישראל, שמעמידות במרכזן את קדושת חייו של כל אדם שנברא בצלם. ואתן לך עוד הוכחה לסדר העדיפויות המעוות שלכם. אדוני היושב-ראש, מדברים רבות בימים האחרונים על הכוונה של ראש הממשלה למנות את מר רועי כחלון לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה. לא אתייחס למינוי לגופו, ואפילו לא אדבר על כך שמבחינת ראש הממשלה זו עוד דרך לתקוע אצבע בעין ליועצת המשפטית – אבל בעצם לא רק ליועצת המשפטית, אלא לכל המגזר הציבורי במדינת ישראל. לראש הממשלה, מבחינתו, יש רק קריטריון אחד, קריטריון אחד, והוא הנאמנות לבית המלוכה. דרך אגב, כמובן, כמו כלפי כל אדם, נאחל לראש הממשלה החלמה מהירה והתאוששות מהירה מן הניתוח שלו. והדברים נאמרים בכוונת מכוון. הדבר לא מעלה ולא מוריד מן העובדה שהאיש אינו כשיר מוסרית וציבורית לשמש כראש ממשלת ישראל – גם בגלל אחריותו למה שקרה, אבל גם בגלל אחריותו למה שקורה היום. לא מתאים, לא כשיר, בנבצרות עניינית. האיש כבר הרבה זמן בנבצרות עניינית. אבל כן אתייחס לנקודה אחת במינוי של רועי כחלון. אדוני היושב-ראש יודע מה התפקיד הנוכחי של מר רועי כחלון? יודע? מר רועי כחלון מתכלל בעבור הממשלה את המאבק בפשיעה במגזר הערבי. אני שואל אותך, עמיתי וחברי חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, מצב המאבק בפשיעה בחברה הערבית מאפשר החלפת סוסים באמצע המרוץ? מה המשמעות, בעיצומה של מגפת רצח במגזר הערבי? וראש הממשלה גם בנושא הזה נכשל, וגם בנושא הזה גרר רגליים, וגם בנושא הזה מקצץ תקציבים בתוכניות חומש של המגזר הערבי בהיקף שהוא פי שלושה מהקיצוצים הרוחביים. אז עד שיש גורם מתכלל במשרד ראש הממשלה, כזה שמגיע לדיונים בוועדת החוקה, בוועדה לביטחון לאומי, בוועדה לביקורת המדינה – ועדה פרלמנטרית למאבק בפשיעה במגזר הערבי כבר אין כי טיפלנו בבעיה, נכון? טיפלנו בבעיה אז לא צריך ועדה, רק צריך 37 משרדים מטופשים בממשלה הלא-מתפקדת, אבל את הוועדה הזו – היא לא חשובה. אפרופו, יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה – ממש לא הטריד אותו. לא הטריד את יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה שמבטלים דווקא את הוועדה הזו. יש פה ועדה בכנסת לכל דבר, רק שאת הוועדה לעניין המאבק בפשיעה בחברה הערבית, את זה סגרו. וכל כך הצלחתם. אולי גם תסגרו את ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים, ואולי גם את הוועדה למעמד האישה, כי כבר טיפלתם באלימות נגד נשים. מכל האנשים במדינת ישראל – ואני לא נכנס לשאלה אם לרועי כחלון יש את הניסיון הניהולי המתאים, על זה נדבר בהזדמנויות אחרות – לוקחים את האדם שעומד בראש צוות המאבק בפשיעה בחברה הערבית, ועכשיו למה ממנים אותו? לממלא מקום. שיטה חדשה של נתניהו – כולם ממלאי מקום: נשיא העליון – ממלא מקום; נציב שירות המדינה – ממלא מקום. כולם ממלאי מקום, למה ממלאי מקום? כי נוח לשלוט בהם. איפה שבג"ץ לא אומר להם: תעשו מינוי קבע – הם עסוקים בממלאי מקום, כדי שיהיה אפשר לסחוט את שומרי הסף ואת עובדי הציבור: לא תתנהג כמו שאנחנו מצפים ממך, אז יאללה, לא נאריך את המינוי ונביא מישהו אחר, יותר נאמן ממך. אז דווקא את ראש המטה למאבק בפשיעה במגזר הערבי – אותו ממנים לממלא מקום נציב שירות המדינה. זה מדהים. אתם, גם כשהדם יגיע לפה בנהרות, מתחת לאף שלכם, לא תבינו מה קורה, או שתבינו ותתעלמו. כמו שישב המוקיון, העבריין, הפרחח, בפגוש את העיתונות, שואל אותו המראיין כמה נרצחים יש בחברה הערבית בשנה האחרונה, והוא עושה גוגל. היית מעיר את השר עמר בר-לב באמצע הלילה, היית מעיר את סגן השר יואב סגלוביץ' לפנות בוקר – מתוך שינה הם היו אומרים לך את מספרי הנרצחים. בן גביר, הוא באמת לא יודע, כי זה לא מעניין אותו. אבל לא רק בן גביר – זה כנראה גם לא מעניין את נתניהו, כי אם נתניהו לוקח את ראש המטה למאבק בפשיעה הערבית וממנה אותו לממלא מקום נציב שירות המדינה, כנראה זה גם לא כל כך חשוב מבחינת נתניהו להיאבק בפשיעה בחברה הערבית. יותר חשוב למנות את נאמני ביתו לתפקידים של שומרי סף. חדלון המעשה של הממשלה שלכם, חוסר האחריות של הממשלה שלכם, הבגידה של הממשלה שלכם בצורכי החברה הישראלית הבוערים, באים לידי ביטוי כמובן גם בהצעת החוק הזו ובתקציב כולו שאתם מניחים לפני הבית הזה. ידענו שאתם עובדים בשירות הטייקונים, אבל עד כדי כך? עד כדי כך ראש הממשלה הגיבור והחזק שלכם, זה שלא מפחד מאף אחד – חוץ מכמה מקורבים ומקורבות – ראש הממשלה הגיבור שלכם לא יודע לעמוד מול הטייקונים? או שבעצם ראש הממשלה שלכם הוא בראש ובראשונה ראש ממשלת הטייקונים. הרי אנחנו זוכרים איפה היה ראש הממשלה ואיפה הייתה משפחתו בליל המתקפה על איראן. איפה הם היו? התחבאו אצל הטייקון התורן. אנחנו הרי יודעים מה הדבר שהכי אהוב על נתניהו ועל משפחתו: ההתחככות המסוכנת והבזויה בטייקונים. אז בשעה שכל אחד מאיתנו, כולל אתה, אדוני היושב-ראש, נשלם יותר על מוצרי היסוד בגלל התייקרות המע"מ, בשעה שכל אחד מאיתנו ישלם הרבה יותר לביטוח הלאומי בעבור רשת הביטחון הסוציאלי – סליחה, אני לוקח את דבריי בחזרה, לא כולנו נשלם הרבה יותר; אנשים שמחליטים לא ללכת לעבוד, למרות שהם בגיל העבודה, כשירים לחלוטין, לא סובלים משום מוגבלותו או נכות, הם פשוט רוצים לשבת ולהמית את עצמם באוהלה של תורה במקום לשרת בצבא ובמקום לעבוד – הם ישלמו, אם אני לא טועה, 15 שקלים יותר. האדם הישראלי העובד, הוא ישלם פי עשרה. אז בתקופה הזאת של גזרות כלכליות שמאיימות על היכולת של השכבות המוחלשות לשים לחם על השולחן, שמאיימות על היכולת של מעמד הביניים להתקיים בכבוד, לעמוד בהתחייבות למשכנתה, לממן טיפול לילדה שנמצאת בחרדות, לחזק את לימודי המתמטיקה של הבן לאור התוצאות המצוינות של מערכת החינוך שאתם מובילים, בשעה שהשכבות המוחלשות נרמסות תחת רגליכם ומעמד הביניים קורס תחת הנהגתכם, מי חוגג אצלכם? הטייקונים, החברים של נתניהו. זו הסיבה שהממשלה שלכם לא עשתה שום דבר מול הפקעת המחירים המופרעת בחברת אל על. מדינת ישראל הצילה את חברת אל על בזמן הקורונה, אבל חוץ מסיסמאות מטופשות של שרת התחבורה הכושלת והמושחתת לא עשיתם דבר. אדוני השר ברקת, שמנהל שיחות בזמן שהוא אמור לייצג את הממשלה בהאזנה לבית הזה – עוד עדות למה שעשיתם לכבודה של הכנסת תחת הממשלה שלכם והנהגתו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה – מה השר ברקת עשה ב-15 החודשים האחרונים כדי לעצור את ההשתוללות של המחירים? כמה פעמים אפשר לנגן את אותו תקליט שרוט של "מה שטוב לאירופה טוב לנו", בשעה שהמחירים בסופרים עולים ומדבקות סימון המחירים יורדות מן המוצרים? כמה כסף אזרחי ישראל יראו השנה ממאגרי הגז שהם בבעלותם? סיפרתם לכל העולם איך נתניהו הוציא את הגז מן האדמה. הוציא את הגז ונתן אותו לטייקונים. כמה כסף נכנס לקרן העושר? כמה כסף רשות המיסים תקבל מטייקוני הגז? הם מסרבים לומר את המספר. סוד מסחרי. הם מסרבים לומר את המספר, כי כאשר הם יאמרו, אזרחי ישראל יבינו איך קומץ טייקונים מתעשר על חשבון כל אזרחי ואזרחיות ישראל, בתיווך המושחת של ראש ממשלת הטייקונים מר בנימין נתניהו. החוק הזה לא צריך להיקרא "חוק מיסוי רווחים לא מחולקים" – זה "חוק העשרת הטייקונים" על חשבון כל אזרחי מדינת ישראל, בדגש על האדם העובד, על האדם שקם בבוקר והולך לפרנס את משפחתו כפי שראוי שיהיה במדינה מתקדמת ומתוקנת. הממשלה שלכם לא רק מקדמת חוקי השתמטות בזויים משירות בצה"ל – הממשלה שלכם מקדמת חוקי השתמטות בכל תחום: חוקי השתמטות מלימודי ליבה, חוקי השתמטות מיציאה לעבודה, חוקי השתמטות מנשיאה משותפת בנטל הכלכלי. השתמטות של טייקונים, השתמטות של חרדים. ממשלת ההפקרה וממשלת ההשתמטות. ממשלה שמביאה את מדינת ישראל אל סף קריסה דווקא ברגע שבו החברה הישראלית ידעה להתעלות מעל האסון ולמצוא בתוכה כוחות גנוזים. אני רואה את כל הציוצים הבזויים שמגיעים ממכונת הרעל שלכם בימים האחרונים, בעקבות הכתבה על בריחת המוחות ממדינת ישראל. השופרות שלכם, מפיצי הרעל שלכם, אומרים: יאללה, יאללה, שילכו, מי צריך את הרופאים האלה? מי צריך את אנשי ההייטק האלה? כמו הקנאים ערב החורבן השני שהציתו את האסמים, כי לא צריך. לא צריך רופאים, לא צריך מהנדסי הייטק. הרי נתניהו בנה במו ידיו, הוא והבן שלו, את כיפת ברזל, את מערכת החץ. הבן שלו ממיאמי הוא זה שמציל חיים של חיילים בשדות הקרב, לא הרופאים שכל מכונת הרעל אומרת להם: לכו, לכו, לא צריך אתכם. עדיף שתרדו מן הארץ. אז בסיום דבריי, אדוני היושב-ראש, יש לי בשורה למכונת הרעל שלכם: תשכחו מזה שאנחנו נוותר לכם ונשאיר רק בידיכם את הארץ היקרה הזו. אנחנו מודיעים לכולכם ששמחתכם מוקדמת מדי. אנחנו כאן להישאר ולהיאבק על העתיד של המדינה הזו, והמאבק הזה יהיה מול אויבים מבחוץ בראש ובראשונה, אבל הוא יהיה גם נגד ממשלת ההפקרה וההשתמטות ומכונת הרעל שעובדת בעבורכם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> גלעד קריב (העבודה): << דובר_המשך >> לא תקבלו מאיתנו את הרגע הזה של קורת הרוח שאנחנו נוותר לכם בקרב על עתידה של מדינת ישראל. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. לא נתת כלום לאימאן ח'טיב יאסין בסוף. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אני רוצה לציין – כל הזמן, אתם יודעים, יורדים על המערכות ועל זה; צריך לזכור שחיילי צה"ל – קודם מישהו אמר משהו, זרק לגבי זה – אנחנו כמובן מחזקים את חיילי צה"ל, ואת המשטרה שעושה עבודה מאוד קשה בשטח. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> רק על המפקדים – – – << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תן לי רגע. למה אתה כל הזמן חייב להיות רעל? כל הזמן רעל. ישבתי, דקה לא צייצתי אפילו. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> צודק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ואני אומר לך, אני מציין את השוטרים, כי גם הייתי נוכח מול תחנה של שפרעם, שעושה עבודה מאוד קשה – תאמין לי, בדיוק כשטיפלו באירוע של רצח בשפרעם. אנשים עושים עבודה מאוד קשה בשטח. צריך לחזק את השוטרים. תודה רבה. << קריאה >> גלעד קריב (העבודה): << קריאה >> נכון, כי הם עושים עבודה מצוינת. השר שלכם עשה מהם בדיחה בנושא המשכורות. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> לפני שאתה מתחיל, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת סיכומיה והצעותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנס הקיץ של המושב השני של הכנסת העשרים-וחמש. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בבקשה, 15 דקות לרשותך. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חוק ההתייעלות הכלכלית אמור להיקרא בשם אחר – חוק ההפקרות הכלכלית. איך אתם מפקירים את האזרחים. וכאשר אנחנו מסתכלים אחורה ל-2024, אנחנו רואים שהממשלה הפקירה את האזרחים, וראינו כבר שיש עליית מחירים וגם מחסור במוצרים בחלק מהזמן. החקיקה שאנחנו רואים מאז כינון הממשלה הזאת – אנחנו רואים חקיקה בסיטונאות, וחלק גדול הוא חקיקה נגד המיעוט. חקיקה קיצונית, גזענית, שמובילים אותה חלק מחברי הכנסת ומחברי הממשלה הנוכחית. ולמה הם מסתכלים על ה-20% מכלל אזרחי המדינה כאל אויבים? מה הסיבה לכך? ומה המשמעות? מדובר באזרחי המדינה הערבים, שחלק גדול מהם נמצא במרכז, במשולש ובגליל וגם בנגב. מה הסיבה שהממשלה מחליטה לקצץ את התקציבים של החברה הערבית פי שלושה משאר התוכניות? היה קיצוץ רוחבי ב-5%, אבל מהתוכניות שהושגו בממשלה הקודמת הקיצוץ היה ב-15%, ולעניין הזה היו השלכות. אנחנו ראינו בשנה שעברה ובשנה הזאת עלייה במספר הנרצחים בחברה הערבית ב-130% – עלייה שאחראי לה השר לביזיון לאומי איתמר בן גביר, שלא עוסק בנושא המהותי, המרכזי, שנמצא על השולחן שלו. הרי כל שר שנבחר להיות בראש הפירמידה למשרד לביטחון לאומי אמור לספק ביטחון לאזרחים, לתושבים. אבל במשמרת של בן גביר הכול קרס, נכשל, כי הוא לא מעוניין לטפל בסוגיה הזאת. הוא לא מעוניין למגר את הפשיעה בחברה הערבית. האג'נדה שלו היא אג'נדה אחרת, שונה. מה שמעניין אותו זה איך להצית את האזור, איך להדליק אש, איך להבעיר את האזור בדרום, בצפון, בירושלים, באל-אקצא. ראינו את זה במשך תקופה ארוכה, מאז 7 באוקטובר, כשכל פעם הוא חושב על אזור אחר, איך לתת לאזרחי המדינה הערבים לחפש דרכים אחרות נגד המדינה. ואנחנו אמרנו את זה כמה פעמים, האזרחים הערבים היו אחראים וידעו מה איתמר בן גביר רוצה, ולכן עד היום הם מתנהגים למופת. ולכן, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת נכשלה בהתייחסות שלה לאזרחים הערבים, נכשלה בטיפול שלה בפשיעה בחברה הערבית, נכשלה בבלימה של עליית מחירים שאנחנו חווים בשנה האחרונה, וגם נתנה אור ירוק לחברי הכנסת מהימין להגיש חקיקה אנטי-דמוקרטית נגד הציבור הערבי. רק בשבוע האחרון ראינו את החקיקה נגד הסטודנטים הערבים. אנחנו נבחרנו כאן לכנסת, נבחרנו על מנת לשרת את הציבור שלנו, ואנחנו רואים היום שיש ממשלה שכל אחד מהחברים בה מנסה לנגוס בממשלה הזאת. רק לפני כמה דקות ראינו את הדרישות של דגל התורה והדרישות של עוצמה יהודית. כל אחד מנסה לתקוע חקיקה על מנת להשיג את מבוקשו. אבל מה עם החברה הערבית בנגב? השר שמופקד על האכיפה בנגב, השר שאחראי לבנייה בנגב – הוא לא מתייאש, הוא לא דורש בשביל הבדואים בנגב. ההפך, הוא ממשיך להרוס אצל הבדואים בנגב. אני רוצה להגיד לכם שהבדואים היו כאן לפני קום המדינה, על האדמות שלהם, ויש להם אופי, חיים משלהם. חלק גדול מהבדואים גרים באופי חקלאי, אבל המדינה לא מוכנה לקבל את זה, לא מעניין אותה, היא רוצה להמשיך לדרוס ולהרוס. למרות הפניות של המנהיגות הבדואית במשך שנים לכל ראשי הממשלה, לכל האחראים: בואו נדבר, תפסיקו להרוס אצל הבדואים, תכירו ביישובים הבדואיים, תכירו בקרקעות של הבדואים – לא רוצים לשמוע. יש מספיק אדמה ממצפה רמון עד אילת. יכולים להקים אלפי יישובים. מי מתנגד לכך? אף אחד לא מתנגד. העיקר לנשל את הקרקעות של המוחלשים, של האזרחים הבדואים בנגב. נו, והכרתם בשתי מועצות אזוריות, אל-קסום ונווה מדבר, ב-2003. מה יש ביישובים האלו? אין כלום היום ביישובים האלו: אין תשתיות, אין חשמל, וההכרה היא רק על הנייר. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שהמדינה תכיר באופי החקלאי של האזרחים הבדואים בנגב. אנחנו רוצים שהמדינה תכיר בתרבות של הבדואים, באיך שהם גדלו, איך שההורים שלנו גדלו. אנחנו רוצים להמשיך לשמר את התרבות שלנו, את האופי הכפרי שלנו. המדינה לא יכולה לכפות עלינו אופי חיים שונה. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שהמדינה תכיר בקרקעות של האזרחים שלנו ותפסיק להסית ולהרוס ולהשאיר משפחות ללא קורת גג. זה מה שקורה היום בנגב. אנחנו כל שבוע עולים לכאן ומדברים על מחנות הפליטים שיש בנגב. אנשים גרים בצריפים (אומר בערבית ומתרגם:) צריפים, אוהלים. זו המדינה שמתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? אז מכובדיי, אדוני השר, אנחנו רוצים שהמדינה תסתכל בצורה שונה על האזרחים הערבים בכלל, וגם על האזרחים הבדואים בנגב. שהיחס יהיה יחס שונה, ההשקעה תהיה השקעה שונה, שהממשלה תפסיק לקצץ ולגנוז את התקציבים של החברה הערבית ותתייחס אליהם כשווים. מכובדי היושב-ראש, ביום ראשון בערב הלכו כמה צעירים מהחברה הבדואית – ויש אחד מתוכם שגר ביישוב כרמית, ליד חורה, על ציר 60 – הם רצו לשחק במגרש קטרגל ביישוב כרמית, וכיתת הכוננות של היישוב הגיעה וגירשה אותם באלימות מהמגרש. למה זה קורה? מה הסיבות לכך? למה מתייחסים לאנשים ולצעירים בצורה כזאת? כבאי, שאמור לכבות שרפות, מדליק שרפות. במקום לשמור על האזרחים ולתת למשטרה לעשות את העבודה שלה, לוקחים את החוק לידיים ותוקפים צעירים. אנחנו לא רוצים לראות את המקרים האלו בנגב בכלל. אנחנו רוצים שהיחס יהיה יחס שווה, ולתת לצעירים לשחק במגרש. מה קרה, ומה יקרה? ההסתה בשנה האחרונה הרימה ראש. אני עליתי לכאן לפני שלושה שבועות וביקשתי התערבות של הממשלה. אבל השתיקה רועמת, מכל חברי הממשלה. אנחנו רוצים שהממשלה תגנה את ההסתה נגד האזרחים הערבים. דיברנו על כך שמאז 7 באוקטובר נפתחו הרבה תיקים נגד צעירים ערבים, נגד סטודנטים וסטודנטיות מהחברה הערבית, אבל לא נפתחו תיקים על ההסתה של אזרחים יהודים. לא שמענו על כך, למרות שהוגשו הרבה תלונות. הממשלה הזאת מתאפיינת בגזענות שלה, בקיצוניות שלה, ביחס המזלזל שלה ל-20% מאזרחי המדינה, ביחס שלה לאזרחי הנגב, ביחס שלה למיגור הפשיעה בחברה הערבית – וזו התוצאה שאנחנו רואים היום. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אין תקווה עם הממשלה הזאת. הממשלה הזאת נכשלה במשא ומתן עם החברה הערבית. היא נכשלה בכל הרמות. בשנת 2024 הייתה לנו תקווה שהממשלה ההרסנית הזאת תסתיים, אולם הממשלה הזאת רוצה לשמור על קיומה ועל אחדותה ועל הרכיבים שלה ללא התחשבות במקרים שקרו וקורים באזור. רואים את ההרס בוקר וערב ולא אכפת להם, למרות הפשעים שאנחנו רואים ללא הפסקה. הממשלה לא רוצה ללכת לכיוון של הפסקת מלחמה, כדי לשמור על הכיסא של נתניהו. כן, ואמרנו זאת שוב ושוב, מה שהגבר הזה רוצה והכי חשוב לו זה לשמור על אחדותה של הממשלה הזאת, בלי להתחשב באנשים, אם בארץ ואם מחוצה לה – איך שהוא מתייחס לחברה הערבית היום, איך שהוא מתייחס למיעוט הערבי, איך שהוא השאיר לפושעי הנשק להתפשט בחברה הערבית, איך שהוא הותיר להם את השטח לרצוח את ילדינו, בנותינו, נשותינו וילדינו הקטנים, איך שהוא נתן לקל הדעת הזה להרוס את הבתים בנגב. כן, זה מה שהממשלה רוצה, זה מה שממשלת נתניהו רוצה.) תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן. חשבתי שנעלמת לי. << קריאה >> מירב כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני קצת מצוננת וצרודה, אז אני אלגום בין לבין משהו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אין בעיה. יש לך הרבה זמן, 30 דקות. את יכולה לעשות פה – – – << דובר >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר >> כבוד היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי לספר סיפור חשוב שיש גם לקח בצידו. אז זה הולך ככה – סיפור אמיתי שהיה פעם, ונראה אם תזהו במהלכו את הנקודות הכל-כך אקטואליות גם לכאן ולעכשיו. אז השנה היא שנת 1977, ונספח ישראל בוושינגטון, שהוא פרוד טרי מאשתו, מנהל קשר רומנטי עם עובדת מקומית של הנשיונל בנק. אותה עובדת שהוא מנהל איתה רומן מספרת לנספח, שימו לב, שלא אחרת מאשר לאה רבין, רעיית ראש הממשלה הישראלי, מחזיקה בסניף הבנק שלה חשבון דולרים. הופה, נדלקה נורה אדומה אצל הנספח. לא היה מדובר על שמפניות בסיטונאות או סיגרים יוקרתיים או תפנוקים מצד חברים מפוקפקים או מתנות ממיליארדרים בעלי אינטרס כזה או אחר; מקור הכסף לא היה בעייתי, מדובר היה בתשלומים שהתקבלו כדין בימים שבהם רבין כיהן כשגריר ישראל באו"ם. זה היה בין השנים 1968 ל-1973 – תודה, יפה אהובתי. אז למה בעצם נדלקה נורה? מה הייתה הבעיה? הבעיה הייתה שבאותה תקופה, בהתאם לחוק, שהתחיל בכלל במשטר המנדטורי בארץ ועבר כמה גלגולים ותיקונים לאורך השנים – באותה תקופה היה אסור לישראלים ששבו ארצה להחזיק מטבע זר ללא היתר. ללאה או ליצחק רבין לא היה היתר כזה. למה לא היה להם היתר כזה? כי הם לא ביקשו. ולו ביקשו היתר, לא מופרך היה אם היו מקבלים אותו. אבל מכיוון שגם לא קיבלו היתר וגם לא סגרו את החשבון כנדרש עם שובם ארצה ב-1973, נראה היה שהזוג רבין עברו על החוק. השמועה הזאת על חשבון הדולרים החלה לפרוס כנפיים והגיעה עד לאוזניו של העיתונאי דן מרגלית, עיתונאי בעל זכויות רבות. מרגלית פעל במרץ כדי לאמת את המידע הזה, ואז שלח בנדון ידיעה למקום עבודתו בעיתון הארץ. מערכת העיתון לא התבלבלה. נכון, הבחירות הקרובות לכנסת היו במרחק של חודש אחד בלבד, אבל מערכת עיתון הארץ לא הושפעה מהשאלה מה פרסום כזה – מה פרסום של ידיעה כזאת – יעשה למספר המנדטים של מפלגת השלטון. להזכירכם, מדובר במפלגה שגם ככה באותה תקופה נחלשה מאוד בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים. מערכת העיתון לא ניסתה לקבור את הסקופ באחד מהעמודים הפנימיים, אלא פרסמה את הסיפור הזה בעמוד הראשי. למה? כי זה בדיוק תפקידה וחובתה של תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית. אני מתקדמת בסיפור. סיפור טוב, לא, ואטורי? אל תישאר במתח. אני מתקדמת בסיפור. היועץ המשפטי לממשלה באותה עת – אתה יודע מי היועץ המשפטי לממשלה באותה עת? בן אדם שאתם מתעסקים איתו לא מעט, אהרן ברק. אז היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, משפטן ושמו אהרון ברק, קורא את הידיעה הזאת בעיתון ומחליט לפנות למשטרה. המשטרה בודקת ומאמתת גם היא את הידיעה הזאת. ראש הממשלה יצחק רבין מקבל מהיועץ המשפטי לממשלה הודעה על כך שהוא וגם אשתו נדרשים לתשאול בנושא. נפתחה חקירה ונערכה התייעצות משפטית בנוגע לצעדי ההמשך. במקביל להתייעצות הזאת, במשרד האוצר ממנים ועדה שנועדה לבדוק אם במקום להגיש כתב אישום, בסמכות משרד האוצר להחליט שפשוט אפשר להסתפק בקנס. קנס בלבד, מין כופר כספי כזה, במקום להגיש כתב אישום. מה התברר באותה בדיקה? התברר שהיו תקדימים. היו גם היו תקדימים למקרים של בעלי חשבונות שהוחזקו בהם סכומי מטבע זר אפילו בסכומים יותר גבוהים מאלה שהיה ללאה וליצחק רבין, והם קיבלו אפשרות לשלם כופר ולהימנע מהעמדה לדין בהתאם לנסיבות האישיות או המיוחדות שלהם. הוועדה במשרד האוצר, שאולי לקחה בחשבון את הסיכוי שהגשת כתב אישום תוביל לצניחה במספר המנדטים של מפלגת העבודה בבחירות, שהיו אמורות להתקיים ממש תוך חודש, המליצה שלאה רבין תשלם כופר בגובה חצי מהסכום שהיה לה בחשבון. היו לה 19,000 דולרים, ואמרו: תשלמי כופר של חצי מהסכום הזה. ובתמורה היא לא תועמד לדין. אבל זה לא מה שקרה, כי היועץ המשפטי לממשלה אהרן ברק שמע על ההמלצות של הוועדה, והוא הבהיר לכל הגורמים הרלוונטיים שאומנם מדובר על ראש הממשלה ועל רעיית ראש הממשלה, אבל כולם שווים בפני החוק. הראש אולי ראשון, אבל ראשון בין שווים, וראשי השלטון חייבים להתנהל מתוך דוגמה אישית. בכל הנוגע לשיקול הפוליטי ולהשפעה הזאת של העמדה לדין על סיכויו של רבין בבחירות, קבע ברק שמדובר על שיקול זר שאינו רלוונטי בכלל לקבלת ההחלטה. בהתאם, כתב האישום התחיל להתגבש. עכשיו, כנסת נכבדה, עד כה פירטתי מה קרה. תיארתי את הפעולות שנעשו. עכשיו אני רוצה לרגע להתעכב ולפרט מה לא קרה, מה לא נעשה. יצחק רבין לא אמר "לא ידעתי". לא אמר. רבין לא תירץ את זה כאילו הוא חותם על מאות עמודים בנוהל קבוע בלי לקרוא ולכן לא ידע ולא הבין שהחשבון הזה בכלל קיים. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני בא לכבד את הח"כית המסוימת הזאת. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר גמור, אני מדברת לצופים שבבית. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> טוב, שאני לא ארגיש לבד. אני הגעתי במיוחד לשמוע אותה, תדע לך. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז מה עוד לא קרה? רבין גם לא אמר: אני עובד 18 שעות ביממה ואין לי זמן להתעסק בשטויות האלה; רבין לא טען שמדובר על מסע רדיפה אישי וממוקד בניסיון להפיל את שלטון השמאל. גם את זה הוא לא אמר. הוא לא שיגר בריונים להפגין מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה או מול ביתן של משפחות שכולות; הוא לא שיסע את החברה כדי לחמוק מאימת הדין, ולא שלח את שר המשפטים שלו כדי למוטט את יסודות הדמוקרטיה. רבין לא ניסה להעלים את הפרשה ולא התכחש להיבט הבעייתי שבה; הוא לא התחמק מחלקו בסיפור ולא זרק את אשתו מתחת לגלגלי האוטובוס הפלילי. עכשיו, בואו נעבור למה שרבין כן עשה בסיפור הזה. מה הוא כן עשה? הוא לקח אחריות והתפטר. בזמן שרחובות תל אביב התמלאו בחוגגים עקב זכייתה של מכבי תל אביב לראשונה אי פעם בגביע אירופה לאלופות בכדורסל, מי שפתח באותה עת את ערוץ השידור הציבורי באותו ערב יכול היה לראות את הריאיון של יצחק רבין עם יעקב אחימאיר. ריאיון שבו רבין – בשפה העברית, אגב. לא באנגלית, בעברית – הודיע על פרישתו מראשות מפלגת העבודה בבחירות הקרובות ועל פרישתו מראשות ממשלת המעבר שבראשותה הוא עמד. זה דבר נדיר, אנחנו לא רגילים לראות התנהלות כזו של אנשים שלוקחים אחריות. רבין אמר למראיין מילים ברורות – שימו לב מה הוא אמר: האחריות היא משותפת, פורמלית ומוסרית, של אשתי ושלי. כשנשאל אם גם הוא משך כספים מהחשבון או רק רעייתו, ענה רבין שזה כלל לא רלוונטי, משום – שימו לב לציטוט המדויק: "כל מה שהיא עשתה מקובל גם עליי – – – אין לנו סודות והכול מקובל בינינו". ועוד הוסיף רבין: "אינני מוכן לכך שרק רעייתי תעמוד לדין, אם אכן תהיה זאת ההחלטה. אם תהיה זאת ההחלטה, אני אעמוד איתה ולא אסתתר מאחורי חסינות של חבר כנסת". שלא תטעו, רבין בהחלט היה סבור שהפרשה הזאת קיבלה ממדים בלתי פרופורציונליים מכיוון שהוא היה באותה העת מועמד לראשות הממשלה, אבל כמו שהוא אמר, איש בתפקיד ציבורי צריך להימדד בשני מישורים: "מישור הדרך שבה הוא מבצע את תפקידו, והמישור השני הוא ההתנהגות האישית. אין לי ספק שבתחום ההתנהגות האישית היה פה משגה. היה פה משגה, שלא העלמתי", דבריו של רבין. אני חושבת שיש הרבה לקחים מהסיפור הזה; הרבה השוואות שאפשר ואולי גם צריך לערוך. ואם צריך לשים את האצבע על מה שבעיקר בעיקר השתנה בין אז להיום, חוץ ממצבה העגום של מכבי תל אביב בליגה האירופית, הרי אלו חמישה היבטים: הממלכתיות, האחריות האישית, הדמוקרטיה, התקשורת החופשית ושלטון החוק. חמשת העקרונות האלו כורסמו ושוב כורסמו ועברו תהליך פירור מואץ כדי שנתניהו לא ייאלץ לתת את הדין על התנהגותו האישית ועל ההתנהגות של בני ובנות ביתו, כפי שלצערי נחשף בשנים האחרונות – וגם ממש ממש לאחרונה, מי שלא צפה בתוכנית עובדה. והינה עוד משהו שהשתנה מאז ועד היום, וזה האקלים הפוליטי. לרבין היה ברור, היה לו ברור שהמפלגה שלו, מפלגת העבודה, לא תעמוד מאחוריו אם הוא לא ייתן את הדין על מעשיו, ולנתניהו – כל עוד הוא יאפשר לשותפיו לחלק ג'ובים, לעגן את ההשתמטות, לממן אורח חיים של אי-עבודה ולקדם כל מיני פנטזיות, כמו הקמתו מחדש של גוש קטיף – אף אחד, אבל אף אחד משותפיו לא יצייץ ולא יעיר. חלק מטעמי בת יענה, חלק מטעמי התקרנפות, חלק מטעמי פודל מבוהל. זה הבן אדם שאתם נותנים לו לנהל את המדינה. האם לא נותרה בכם טיפת יושרה כדי לעצור את ההידרדרות המוסרית הזו? טוב, אני רוצה להתייחס לעוד נושא, אחרי ששמענו קצת סיפור היסטורי שנותן פרספקטיבה למה שקורה פה – לחוסר לקיחת האחריות, הבריחה מהאחריות והמוכנות לרמוס מדינה שלמה בגלל ענייניך האישיים. חברות וחברי הקואליציה והממשלה, השבוע לפני שנתיים הושבעה ממשלת ישראל ה-37. שנתיים שבאמת היו הגרועות ביותר בתולדות המדינה. אני לא יודעת איך שרים שמכהנים בממשלה הזו יכולים לחיות עם עצמם. קיבלתם מדינה עם כלכלה חזקה, צבא איתן ויחסים בין-לאומיים משגשגים. כל שהיה עליכם לעשות זה לא להרוס. אבל לצערי, כל מה שנגעתם בו נשבר. הפכתם מדינה פורחת למדינה שסועה. לפני שנתיים עמד פה בדיוק, על הפודיום הזה, ראש הממשלה והבטיח שהוא לא ייכנס להרפתקאות מיותרות. הבטיח, ואז מסר את המפתחות ליריב לוין ואמר לו: סע, סע לכיוון בית המשפט ותן בראש. החרבתם את המשטרה; רוקנתם את אוצר המדינה; הפקרתם את גבולות הארץ; במשמרת שלכם התרחש הטבח הגדול ביותר מאז השואה; הערך המדיני והכלכלי שלנו נשחק לרמות שפל שאין דברים כאלה. במקום ביטחון ויוקר מחיה נמוך, כפי שהבטיח כאן מעל הפודיום הזה נתניהו לפני שנתיים, קיבלנו רק משפחות שכולות, חטופים, עליית מחירים מטורפת ודירוגי אשראי שצונחים שוב ושוב. הדחתם שר ביטחון תוך כדי מלחמה רק כי הוא התעקש על דבר בסיסי של גיוס חרדים לצבא כשחסרים לנו חיילים. לקחתם את הציבור הממלכתי והפכתם אותו למאגר של חללים ולארנק. ביד אחת אתם לוקחים ממי שנלחם וממי שעובד, ובשנייה אתם מתגמלים השתמטות. איך אתם עושים דבר כזה? מ"מר כלכלה" נותרו רק שוטים ועקרבים, ומ"מר ביטחון" נשארנו עם נהרות של דם. במקום להקשיב לתחנוני העם ולזקניו, בחרתם פעם אחר פעם בעצת הפוחזים; במקום להקשיב למשפחות כמו אלבג, צנגאוקר או זלמנוביץ', הלכתם על פי העצות של אוריך, לוק ואיינהורן; במקום לעשות את המקסימום, כל מה שאתם יכולים, כדי להביא את האחים והאחיות שלנו החטופים, עשיתם הכול כדי לסכל את החזרתם בעסקה; במקום לרפא את המדינה המשכתם לפזר עוד ועוד רעל. תראו מה נהיה מכם. תראו מה עוללתם למדינה היקרה והאהובה שלנו. בשנתיים שחלפו חוללתם כל כך הרבה נזק, באמת, בכי לדורות. כשיגיעו הבחירות – והן יגיעו, לא תצליחו לבלום את זה לעד – הציבור יקיא אתכם וישלח אתכם הביתה, כי כזה כישלון לא נראה במדינת ישראל מעולם. אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לפנות ליועצת המשפטית לממשלה. גברתי היועצת המשפטית לממשלה, הם מסתכלים עלייך ורואים איום. בצדק הם רואים בך איום. כשמאחורייך שלושה עשורים של שירות למען המדינה, את מכניסה פרופורציות לשאלה מי פה באמת פועל למען ישראל – את או חבורה של משתמטים. בהתנגדות שלך לשינויים משפטיים מרחיקי לכת שמקודמים במהירות הבזק – ההתנגדות הזו שלך, עוד מהרגע הראשון, חשפה את מה שהיום הממשלה מודה בו בגלוי: זאת לא רפורמה, זאת הפיכה משטרתית, שמאחוריה אדם עם כתב אישום. ההתעקשות שלך לא להרכין ראש בפני הבריונות הפוליטית הזו מאיימת על היכולת שלהם להמשיך ולהפוך את השירות הציבורי של מדינת ישראל לבנק של ג'ובים למקורבים. היושרה שלך וחוסר הנכונות שלך להכשיר שרצים גמורים – זה מפריע להם. פשוט מפריע להם להפוך את אוצר המדינה למין קופה פרטית שמממנת מגזר שלם שאורח חייו הוא פשוט אי-עבודה. חוסר הנכונות שלך לזוז הצידה, לפרוש ולהפקיר את הזירה, זה שאת עומדת ככה איתנה, מוציא את האוויר משיטות המאפיה שבהן הם מנסים להלך אימים על עובדי ציבור ופקידים שבסך הכול באו לשרת את המדינה. את יודעת מה? אפילו עצם היותך אישה – האישה הראשונה בתפקיד היועצת המשפטית לממשלה – גם זה מפחיד אותם. הם, שלנשים אפילו אסור לרוץ לכנסת במסגרת המפלגה שלהם, מפחדים. הם מפחדים שהצעירות של המגזר רואות אותך גם הן ולומדות – לומדות איך לשבור את תקרת הזכוכית. את אישה מאוד חזקה, גלי בהרב מיארה, אבל גם לנשים חזקות מגיע לשמוע מעת לעת מילים טובות, מילים של חיזוק. אני רוצה להגיד לך מכאן תודה – תודה על העמידה שלך ועל שמירת הסף מפני דורסי הדמוקרטיה ומחריבי שלטון החוק. אל תישברי. עובדי הציבור שנאמנים לממלכה ולא למלך מסתכלים עלייך גם הם, והם לא רואים בך איום. את יודעת מה הם רואים בך? הם רואים בך מודל. הדברים שאמרתי זה עתה, נאמרו בלשון בהרב מיארה, אבל הם רלוונטיים לכל משרתי ומשרתות המגזר הציבורי במדינת ישראל – הטובים, המקצועיים והנאמנים. אנחנו זקוקים לכם שתשרתו את המדינה עכשיו יותר מזה תמיד. תחזיקו מעמד. חבר הכנסת כהן, רגע אחד, לפני שאתה הולך. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> אני חוזר. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לפנות מכאן לבני משפחתך היקרה ולהספיד מכאן את יורם מערבי, זיכרונו לברכה. יורם מערבי היה באמת מהמובילים במדינת ישראל בתחום הגרונטולוגיה. אדם שחקר את תחום הזקנה בצורה פורצת דרך. הראייה החדשנית שלו הייתה בכך שהוא לא הסתכל על זקנים כעל אנשים מסכנים – להפך, הוא הסתכל על הזקנים כחכמים, כאנשים בעלי ניסיון, אנשים שאנחנו צריכים לשים אותם במרכז החברה שלנו וללמוד מהם ולכבד אותם. בשבילי הוא היה השראה אדירה כשהייתה לי הזכות לפעול למען הזקנים והזקנות בישראל מתוך המשרד לשוויון חברתי. הוא היה חבר במועצה הציבורית שהתייעצתי איתה יום-יום, ולקחתי המון מהחוכמה שלו, מהניסיון שלו. כל קהילת הגרונטולוגיה במדינת ישראל מוכת אבל על לכתו הכל-כך מוקדם המפתיע. אני חושבת שהדבר החשוב ביותר שנעשה זה לקחת את המחקר שהוא עשה, את הידע שהוא הביא לעולם הזה, ופשוט נמשיך את דרכו, כי הוא באמת שם את הזקנים במרכז ועסק בתחום הזה מתוך אהבה כל כך גדולה. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תשוקה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> וכל מי שעבד איתו נדבק בתשוקה ובאהבה הזו. באמת הרגשנו שלאפשר לזקנים בישראל להזדקן בכבוד זו המשימה החשובה ביותר, ואגב, משימה שאיחדה בין אנשים שחושבים אחרת, שבאים מרקעים שונים, אבל לכולנו יש את ההורים שלנו ואת הסבים הסבתות. באמת, זה בן אדם שהייתה לי הזכות להכיר ולעבוד איתו, ואני מאוד משתתפת גם בצערך האישי, וזו אבדה גדולה לעולם הזקנה בישראל בכלל. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> תודה. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אם יש לי עוד רגע, אני רק אחתום במילים החשובות ביותר, וזה לקרוא לבצע עסקת חטופים כוללת. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> עכשיו. << דובר_המשך >> מירב כהן (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו. הדבר הדחוף ביותר, המשימה הדחופה ביותר שמונחת לפתחנו – לא עסקה חלקית, לא עסקה שתותיר אחרים מאחור, אלא עסקה כוללת. הדרך היחידה לבצע עסקה היא רק לעשות את זה בבת אחת, כיוון שהאויבים שמולנו, יש להם את האינטרס שלהם, הם רוצים להפסיק את המלחמה; אנחנו רוצים את הילדים שלנו בבית. מדינת ישראל מספיק חזקה כדי לעמוד במחירים הכבדים שיהיו לעסקה. אבל אני לא בטוחה שכחברה וכאומה אנחנו נעמוד במחיר של הידיעה שיכולנו להביא אותם והפקרנו אותם. זה יכרסם אותנו מבפנים. עסקה עכשיו. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. << קריאה >> מאיר כהן (יש עתיד): << קריאה >> מירב, תודה רבה. << דובר >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני כידוע פעילה פוליטית בערך מאז שאני בת 14 – לא בערך, מאז שאני בת 14. והגעתי הרי – נולדתי במפלגת הליכוד, ובכל שנותיי בליכוד באמת האמנתי בכל ליבי שגם אם לא מושלם, ויש הערות וגם יש ביקורת פנימית, לפחות לא מושחת. באמת האמנתי שלא משנה מה תגידו על הליכוד או על העומד בראשו – לא מושחת. אין מצב שהוא עושה לביתו ולא למען עמו. ובמרוצת השנים באמת באמת סירבתי להאמין בזה. שמעתי את הביקורת, יכול להיות שגם עם חלקה הסכמתי גם בזמנו, אבל על לשון המאזניים אמרתי: טוב, יש לו שם בעיות, יש רחש-בחש, אבל מנהיג. טוב, בסדר, אז יכול להיות ששם המשפחה היא גם לא לגמרי – אבל מדינאי. ובכל פעם, על לשון המאזניים אמרתי: ואללה, עדיין שווה, שווה שהוא עדיין יעמוד בראש. עד שהפכתי להיות חברת כנסת מטעם הליכוד. וכשהפכתי להיות חברת כנסת מטעם הליכוד זה כאילו עושים לך הרמת מסך בחברה, מי שמכיר, ויחד עם הרמת המסך הזו גם מרגישים אחריות ציבורית, ומגיע הרגע הזה שבו אתה מבין שאתה אוהב את העם שלך יותר ממה שאתה אוהב את המפלגה או את האנשים שאיתם גדלת. אני רק חושבת על זה שבדיעבד אני הפלתי את ממשלת הליכוד, באותו ליל חניונים, בגלל אי-יציבות פוליטית – מערכות בחירות חוזרות ונשנות – ועל אי-העברת תקציב מדינה. היום, לעומת המחדלים שעקבו לאחר מכן, פתאום זה נראה כמו משהו ממש פעוט – מה אני אגיד לכם, לא להעביר שלוש שנים תקציב. אבל מה שעצוב לי זה שהיום אין אחד בליכוד שיפיל את הממשלה בתקציב הזה, על טבח, על גיוס לצבא, על המחדלים, על משפטים פליליים או על ממשלה שמורכבת מאנשים שהם באמת קיצוניים, וחלקם משיחיים; או לפחות להפיל את הממשלה על פעולות שקורעות את העם – עוד קרעו אותו לפני המלחמה, אבל קורעות אותו לגזרים גם היום, בשעת מלחמה. אבל אם לומר לכם את האמת, תראו, לנתניהו יש דף מסרים מאוד משכנע. באמת, אני זוכרת את זה, רוב חיי הרי הערצתי את הבן אדם. אני יודעת מי זה נתניהו, והוא יודע לשכנע. הוא איש מכירות טוב, ואיש מכירות טוב יודע גם איך למכור רהיטים וגם איך למכור את המדינה – והוא יודע. עובדה שהשופרות באמת מזמרים את אותה מנגינה: מה פתאום לפתוח בחקירה רק על משהו קטן כמו סיגרים? צודקים, האמת, רק על סיגרים? למה באמת לפתוח חקירה רק על סיגרים? ומה פתאום חקירת משטרה על מתנות, על חליפות ועל שמפניות ורודות? אני לא יודעת, זה באמת נשמע מגוחך. תגידו לי אתם. גם רק על התעמרות באב הבית בלשכת ראש הממשלה – גם על זה לא פותחים בחקירה; ורק על קומבינות של צוללות וספינות טילים; ורק על הקצבה החודשית שקיבל מבן דודו, שבמקרה, אבל באמת רק במקרה, הוא מספק גם את הפלדה לחברה שמייצרת את אותן הספינות – על זה לפתוח בחקירה? ורק על הניסיון לקבל שוחד ממוציאים לאור של אמצעי תקשורת מובילים? ורק על גנבת מתנות? ורק על הביבי-טורס, המימון הכפול של הטיסות? מישהו זוכר את זה היום בכלל? על מה עוד לא נכון לפתוח בחקירה? רק על המדיה הרי פותחים חקירה, נו באמת, רק על זה? ועל ארוחות שף? התעמרות בעובדים? לא יודעת. לא יודעת. אולי נכון לפתוח בחקירה על הקמת מכונת רעל? על הטרדת עדים? הכפשות יריבים? אבל זה בקטנה. זה בקטנה, זה לא נחשב. אולי נכון לפתוח בחקירה על מפעל הדלפות של חומרים מסווגים מהצבא? לא, זו עלילה. זו עלילה, לא פותחים על זה בחקירה. הרי אם אנחנו מסתכלים על רוב הפרשות האלה כמיקרו-מקרים ולא כדרך חיים של תת-תרבות עבריינית, באמת אפשר להיתמם ולשאול למה חוקרים. שרה נתניהו, הגברת הראשונה של ישראל, הוברחה למיאמי לפני יותר מחודש, בדיוק כשראש הממשלה, בעלה, אמור להעיד – סתם הרי כדי לבקר את התכשיט המסית והפרזיט שלה. כשעדי התביעה הגיעו במיוחד להעיד, שרה הגיעה בספיישל, הגיעה במיוחד לאולם בית המשפט כדי לדבר עם העדים, ללחוץ להם את היד, להסתכל להם טוב-טוב בעיניים לאורך כל העדות, שלא יפספסו, ככה, ברמז עדין, שידעו מה מצופה מהם. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> כמו הסופרנוס. << דובר_המשך >> מיכל שיר סגמן (יש עתיד): << דובר_המשך >> ממש. אבל כשבעלה, אבי ילדיה, מעיד – פתאום כבר אין לה עבודה. פתאום אין לה עבודה מסורה בתור פסיכולוגית ילדים בשירות הציבורי, וכנראה כבר אין B.A, M.A; פתאום היא במיאמי, הרחק מידה של הפרקליטות, של צוות החקירה או של הטלפון של חני, עליה השלום. תסתכלו רגע על ההתנהלות לאורך השנים – הכול דומה. הכול עלילה? הכול זה דיפ-סטייט? המחיה על חשבון האחרים, טובות הנאה, קומבינות, חוסר ידיעה, בעיית שכחה – תאמינו לי, מסכן ביבי, במקום ניתוח להסרת הערמונית אולי היה נכון לעבור ניתוח – טיפול נגד אמנזיה. נתניהו ומשפחתו לקחו את מדינת ישראל כבת ערובה, ואין אחד שלא יודע את זה. אין אחד שלא מסכים שזו המציאות. אגב, גם לא כאן בכנסת – תעזבו את מה שהמקהלה תצווח פה או בתקשורת אחד על אחד – חלק לא מבוטל מסיעת הליכוד ומהקואליציה, אתם הרי יותר קיצוניים ממני. חברי הליכוד יותר קיצוניים ממני במה שהם חושבים עליו, כי אתם פשוט חלק ממפעל הנקניקיות, ואתם רואים בעצמכם עד כמה הכול רקוב ומקולקל. אבל לצערי, מה יעשו עבריינים כדי להתחמק מהכלא? מה הם יעשו? יקימו כנופיה, יקיפו את עצמם באנשים שפועלים כמותם, ואם יש עבריינים בשלטון, הם יעשו הכול כדי שהשלטון גם ירסק את כל גורמי האכיפה והחקירה שאמורים לבחון את הפרשות שלהם. אז לוקחים עבריין שהורשע בתמיכה בטרור, והופכים את תומך הטרור הגזען לשר המשטרה, למפקד-העל של היחידה ללוחמה בטרור, כי זה הרי הגיוני, סך הכול זה הגיוני. הוא זה שגם ממנה את הקצינים שיחקרו את ראש הממשלה, כמה נוח. נכון זה נוח? מאוד נוח. על הדרך משלמים לו גם בהעלמת עין מטרור יהודי ביהודה ושומרון ובחלוקה סיטונאית של כלי נשק בלי הגבלה כמעט. בואו, זה בקטנה, למה אתם כל כך קטנוניים? מה עוד עושים? לוקחים גזען נוסף שנעצר על ידי השב"כ עם חביות של דלק רגע לפני שהוא עשה עוד פיגוע, וממנים אותו לשר אוצר ולחצי שר במשרד הביטחון בשעת מלחמה, ולא רק בשעת מלחמה – אלא בשעת האסון הגדול ביותר בתולדותינו יש לנו אחד שמחלטר כחצי שר ביטחון. על הדרך רושמים עוד אדם שחדרי החקירות לא זרים לו כממונה על החשבות הממשלתית והשירות הציבורי, כדי לרסק סופית את כל שומרי הסף והשירות המקצועי לציבור. את כל זה מקנחים ביציאה למלחמת חורמה למען הזכות להשתמט משירות צבאי. אבל שימו לב לספין היפה. שימו לב לספין היפה: למתנדבים מעבר לגילם הם קוראים "משתמטים", ולמשתמטים בכל גיל הם קוראים "אחים" ו"שותפים". ואז הם עוד מקדשים את ההשתמטות בחוק. בחוק. אין אירוניה גדולה מזה. ממשלה שמובלת על ידי מסובכים בפלילים משתפת פעולה עם עברייני גיוס, סרבני גיוס, כדי לסייע להם לחמוק מעונש וממערכת אכיפת החוק, בשעה שכל יום נופלים עוד ועוד חיילים בקרב. הם הופכים עולמות כדי להפוך את סרבנות הגיוס וההשתמטות לחוקית, ואת אלה שקורסים מתחת לאלונקה או מתחת לאדמה הם הופכים למשתמטים. כך הרי בדיוק נוהגים עבריינים. כך בדיוק פועלים שליחי ציבור שהפכו למושחתים. אין אחד במדינה הזו שרואה בהם מודל לחיקוי. כלומר אין אחד שהוא לא עבריין שרואה בהתנהלות שכזו מודל לחיקוי. ואם אתם שואלים אותי כליכודניקית לשעבר אם ככה בוחרי הליכוד מגדלים את הילדים שלהם – ברור שלא. אבל גם הם, כמו שאר המדינה, נחטפו, וגם הם, כמו התנועה שלהם, בני ערובה. ככה אמורים לפעול ראשי מדינה בשנה הכי קשה בתולדות המדינה? אחד לא זוכר, שני לא יודע, שלישי לא שומע. כולם עם קופות שרצים חסרות תקדים בתולדות המדינה. אז עוד יש להם את החוצפה להאשים את כל העולם במצבם ולנסות לחסל את כל מוסדות המדינה, שכאילו הם עשו יד אחת כדי – מה בדיוק? הרי זה לא שהממשלה וחבריה ותומכיה טוענים שבן גביר לא תמך בארגון טרור; זה לא שהם טוענים שנתניהו לא סגר את הקומבינות עם אלוביץ' ומוזס; זה לא שהוא לא קיבל מתנות ותמיכות כספיות ומלונות ופינוקים במיליונים; זה לא שכל סביבת ראש הממשלה לא מעורבת בקומבינות, מספינות וצוללות ועד למינויים ופינוקים; זה לא שהם לא מתכוונים לעגן סרבנות גיוס והשתמטות בחוק. הם מודים בכל הדברים האלה. הם אשכרה מודים בדברים האלה. הטיעון שלהם הוא שזה אולי לא בסדר, אבל זה לא פלילי; שזה קרה מזמן, שאלה זוטי-זוטות, שזה הכול מזימה. השאלה שאני שואלת – לא את ספסלי האופוזיציה אלא את ספסלי ותומכי הקואליציה: אתם באמת מתגאים באוסף השקרים ואוסף השחיתויות האלה? מי שאתם רוצים שיהיה הקול והפה שלכם? תחשבו על זה לרגע, לפני שיהיה מאוחר מדי. לרובכם יש אידיאולוגיה קשיחה. אפשר לא להסכים איתה, אפשר להסכים עם חלקה. באיזה עולם השחיתות הזאת משרתת את המטרה האידיאולוגית שלכם? יכול להיות שעכשיו כאן, במיידי, זה כן משרת אתכם, כי אתם על פניו קיבלתם משרדים ממשלתיים, ואתם יכולים להעביר לשם תקציבים ולעשות שינויים. אבל מה נראה לכם, שממשלה שתחליף אתכם – אגב, יותר קרוב ממה שאתם חושבים – לא תשנה את כל הדברים האלה שאתם עושים? אתם מכתימים בשחיתות אידיאולוגיה שגם אני מאמינה שאתם מאמינים בה ורוצים אותה מתוך כוונה טובה לעם ישראל, אבל אתם מכתימים אותה. על הדרך אתם גם מכתימים מפלגה שגדלתי בה, עם היסטוריה מרשימה, ובתמונה הגדולה אתם הורסים פה עם. וכשאתם הורסים פה את העם, ולא משנה כמה אתם חושבים שיש לכם כוונות טובות, אתם גם תגרמו לכך שאתם תהרסו את המדינה, ואז שום אידיאולוגיה ושום תקציב שתקבלו עבור איזשהו משהו שאתם חושבים שאתם מאמינים בו, לא יהיו שווים את זה. העם שלנו, עם ישראל, בארץ ישראל, זה דבר שצריך לשמור עליו מכל משמר, ולא ללכלך אותו בשחיתות, בריקבון, ולקרוע אותו לגזרים כדי לשרת איזושהי מטרה שאתם חושבים שהיא נעלה. תעצרו. תעצרו לפני שיהיה מאוחר מדי. המושכות בידיים שלכם, וההיסטוריה בהחלט תשפוט אתכם. תודה רבה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה למזכירות הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי: << דובר >> ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון מס' 5 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2024. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 137), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת כץ. << דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >> אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, שנתיים לממשלת ישראל, וזה זמן נהדר לערוך שימוע לראש הממשלה נתניהו ולממשלת ישראל. שנתיים, והגיע הזמן לשאול שאלות אמיתיות, לא שאלות פוליטיות; שאלות ענייניות שמתבססות על עובדות. ואני רוצה לשאול: מה הובטח לציבור ומה בפועל קרה? ברשותכם, בואו נבחן את הדברים סעיף-סעיף, ממש כמו שזה היה אמור להיערך אילו לממשלה הזאת היה אכפת מאזרחי מדינת ישראל. הסעיף הראשון – יוקר המחיה. הבטחתם שתילחמו ביוקר המחיה, תורידו את מחירי המזון ותחזירו כסף לכיסים של האזרחים, לא פחות ולא יותר. אין ציני מזה, להחזיר כסף לכיסים של האזרחים שאתם שודדים יום ביומו. מה קרה בפועל? מחירי המזון עלו כמעט ב-30% בשנתיים האחרונות, ומוצרי בסיס כמו חלב ולחם התייקרו משמעותית. המונופולים בשוק המזון ממשיכים לשלוט; אין תחרות אמיתית במדינת ישראל. לא הצלחתם במשך שנתיים לגעת בהתחלה של פתיחת השוק הזה למשהו טוב. אין היום אזרח שנכנס למדינת ישראל ולא אומר לעצמו: מה קרה פה? מה קרה בשנתיים האלה שכל דבר נהיה כל כך יקר? אני לא יודע כמה מכם עושים קניות בזמן שאתם לא פה, בעבודה שלכם, אבל בזמן הזה תנסו להיכנס לסופר ותגידו לי איך הייתה ההרגשה. איך הייתה ההרגשה, אחרי כל ההבטחות שלכם? ואני רוצה לשאול את נתניהו: למה הכול כל כך יקר פה? למה זה ממשיך לעלות בזמן שאתה הבטחת להילחם ביוקר המחיה? איפה השינוי? מה אתה עושה כל היום בשנתיים האחרונות על מנת להקל את יוקר המחיה על אזרחי מדינת ישראל? ואני יודע שיש עכשיו את התירוץ הטוב בעולם: יש מלחמה. מעולה. יש מלחמה כבר שנה, ניצחנו בה, אבל אני מדבר גם לפני. במשך שנתיים יוקר המחיה במדינת ישראל לא מפסיק לעלות. מה עשית בשביל לעצור אותו? בוא נמשיך לסעיף השני – משבר הדיור. הבטחת, אדוני ראש הממשלה, שתבנה מאות אלפי יחידות דיור ותורידו את מחירי הדירות. מה קרה בפועל? מחירי הדירות זינקו ב-20% בשנתיים האחרונות בלבד. שכר הדירה הפך להיות בלתי אפשרי – מעל 10,000 שקל לדירת שלושה חדרים ממוצעת בערי המרכז. זוגות צעירים לא מצליחים לרכוש דירה אפילו בפריפריה. ואני רוצה לשאול את ראש הממשלה נתניהו: מדוע הבטחתם פתרונות למשבר הדיור, אבל בפועל המצב רק החמיר? סעיף שלישי – תחבורה ציבורית. הבטחתם שתחברו את ישראל ברכבות מהירות ובתחבורה ציבורית זמינה ויעילה. העובדות בשטח: התחבורה הציבורית בישראל לא פועלת בסופי שבוע ומשאירה אוכלוסיות רבות מנותקות; הפקקים רק מחמירים; זמן הנסיעה גדל; תוכניות תחבורה רבות לא יצאו לפועל ונשארו בגדר הבטחה בלבד, בזמן ששרת התחבורה שלנו – אני לא בטוח אם גם עכשיו נמצאת בארץ. ואני רוצה לשאול את ראש הממשלה: איך קרה שמערכת התחבורה הציבורית בישראל תקועה במקום ועומדת, למרות שהבטחתם שינוי משמעותי? סעיף רביעי – חינוך ובריאות. הבטחת לחזק את מערכות החינוך והבריאות, והבטחת להשקיע במורים וברופאים. העובדות בשטח: מערכת החינוך קורסת; מורים עוזבים את המקצוע בשל שכר מביש ותנאים קשים. אני לא יודע כמה מכם הורים לילדים קטנים, אבל אין חודש שעשרות אלפי גנים במדינת ישראל לא נסגרים, כי אין צוות, כי אין כוח אדם שפשוט יבוא ויפתח את הדלת ויהיה שם עבור הילדים שלנו. למה זה קורה? כי פשוט לא אכפת לכם, כי זה לא מעניין אתכם. זה לא משהו שאתם מתעסקים בו. אני לא בטוח שהממשלה, שרי החינוך, קיימו דיון אחד בנושא הזה, כי אם היו מקיימים דיון אחד בנושא הזה היו מגיעים לתוצאה הכי פשוטה שיש. יש פתרונות, יש ראשי ערים שמצאו פתרונות בערים שלהם. לצערי זה לא יקרה ברוב הערים במדינת ישראל, ודאי לא בפריפריה, והאחריות הבלעדית לכך שגנים במדינת ישראל לא ייסגרו מוטלת על שר החינוך בממשלת ישראל, וגם בזה כשלתם. בתי החולים עמוסים; תורים לרופאים מומחים נמשכים חודשים; משפחות נאלצות לשלם הון על שירותים פרטיים. אי-אפשר באמת לקבל רפואה איכותית במדינת ישראל בלי ביטוח פרטי. אין שיפור משמעותי בתשתיות, לא בבתי הספר ולא בבתי החולים. והשאלה לנתניהו: איך ייתכן שמערכות החינוך והבריאות, שהן מיסודות המדינה, נותרו מוזנחות ככה? אני רוצה לומר משהו לראש הממשלה נתניהו: אזרחי ישראל מאסו בפוליטיקה שהבית הזה מעביר אותם. בטוח שנמאס להם מההבטחות הריקות, שאנחנו רואים שהן רק הבטחות בקמפיין פוליטי. שנתיים לממשלה הזאת הן שנתיים יקרות, שנתיים מוחמצות. יוקר המחיה לא מפסיק לעלות, והציבור משלם יותר עבור פחות; מחירי הדיור בלתי אפשריים, וחלום הבית הולך ומתרחק; התחבורה הציבורית תקועה, והפקקים הם חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו; מערכות החינוך והבריאות זועקות לעזרה, אבל אף אחד לא שומע את הקריאות שלהן. אבל אנחנו לא כאן רק בשביל לשאול שאלות – אנחנו כאן בשביל לדרוש שינוי, כי ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הממשלה החלשה הזו. לא יודע כמה מכם יצאו רגע מחוץ לבית הזה, מחוץ ללשכות שלכם, מחוץ לצוותים שלכם, מחוץ לאנשים שכל הזמן אומרים לכם: כן, כן, כן, הכול טוב. דברו עם אנשים רגילים, עם אזרחי מדינת ישראל שנמצאים בכל מקום בארץ, ותשאלו אותם שאלה פשוטה: האם החיים שלכם השתפרו בשנתיים האחרונות? האם אתם מרגישים שהממשלה הזו עשתה דבר אחד למענכם? האם משהו השתפר במדינת ישראל מאז שראש הממשלה נתניהו נבחר והממשלה הזו נכנסה לעבוד? מיותר שאני אומר את התשובה שאני שומע כל הזמן. אני מזמין אתכם ללכת לשאול. ואני רוצה לשאול אתכם לגבי משהו שמתנהל ממש ברגעים אלו לא רחוק מכאן, בוועדת הכספים של הכנסת. אני מבין שעוד פעם מנסים לעשות דילים על חוק ההשתמטות. כרגע, בחדר ליד, סיעה שחרתה על דגלה "שהפראיירים יתגייסו, אנחנו נלך ונמשיך בחיים שלנו", אומרת: נצביע נגד התקציב, נצביע נגד הקואליציה אם חוק הגיוס יעבור. ואז נכנס ג'וקר; יש פה שחקן מפתיע חדש, שר החוץ שלנו גדעון סער, שמקורבים מתחילים להכשיר את השטח ולהגיד: הוא אדם פרקטי. בסוף הוא רוצה להשתלב בליכוד, וכנראה שיש איזשהו הסכם בינו לבין נתניהו, שיאפשר את העברת חוק ההשתמטות בתמורה לאיזשהו שוחד פוליטי. אני רגע מנסה לחשוב בתור אזרח במדינת ישראל, מה הוא רואה במקום הזה? מה הוא רואה בכנסת ישראל, שכל הבטחה שניתנת בבית הזה לא שווה כלום? אלה סתם דיבורים. אין טעם להתייחס לאנשים שיושבים בבית הזה. תראו מה קורה פה: אותו גדעון סער, שאמר שאסור לעשות עסקים עם נתניהו, שמדובר בנאשם עם שלושה כתבי אישום, שחוק הגיוס הוא אסון וכולם חייבים להתגייס – היום הוא שותף בכיר בממשלת נתניהו, וכנראה יהיה האצבעות החסרות להעביר את חוק ההשתמטות. זה קורה ממש פה, בבית הזה. כל הבטחת בחירות של נתניהו, אבל כל הבטחת בחירות – כולן הופרו. אבל זה לא סתם הופרו בקטע אינטליגנטי, שאומרים: אוקיי, נעשה מאמץ, נקים ועדות, נעשה משהו, נראה לציבור כאילו אכפת – לא. מהמקפצה – מבטיחים ופשוט לא מקיימים. יושבים על הכיסא ושוכחים כל מה שנאמר. דברו עם הורים צעירים שהצביעו לנתניהו. הם יגידו לכם שהם זוכרים את הסרטון שלו דופק בדלת ואומר לאימא שם: כמה את משלמת עבור מעון? והיא אומרת לו: כמה אלפי שקלים. והוא אומר לה: מה? לא יכול להיות, חייבים להוריד את המחיר. אני איבחר ואוריד את המחיר. בתור אחד שמשלם על מעון לילדים קטנים, אתם יודעים מה קרה מאז שהוא נבחר? אני משלם היום עוד 20% בממוצע. תלכו ותשמעו את ההבטחות של שר הטיק-טוק שלנו שאמר: מי בעל הבית, משילות. ותדברו עכשיו עם אזרח במדינת ישראל ותשאלו אותו: אתה מרגיש בטוח יותר מאז שבן גביר בתפקיד שלו? והתשובה תהיה פשוטה: ברור שלא, כי מי הולך היום לבד בלילה? כי כששומעים היום רעש של אגזוז של אופנוע במדינת ישראל, קודם כול נדרכים וקופצים. כשאישה מבוגרת יורדת למטה לפגוש את הבת שלה, היא עלולה להידקר. זה מה שקורה היום במדינת ישראל. ואם נדבר על שר האוצר שלנו, מי שאמון על תקציב המדינה – אני לא בטוח שהוא יודע שהוא שר אוצר; אני לא בטוח שמה שקורה במשרד האוצר – הוא בכלל מודע לו. במדינה נורמלית, בחברה נורמלית, אם רגע נקביל את מדינת ישראל לחברה, היו באים לבצלאל סמוטריץ, שאמור להיות ה-CFO של החברה, ואומרים לו: איך זה קרה? איך זה קרה שקיבלת מוצר מדהים, שהיה הכי טוב בעולם, אומת הסטרטאפ, אקזיטים אחרי אקזיטים, שוק מדהים, והפכת אותו למוצר שאף אחד לא רוצה? אתה חברה בהפסד. אתה אשם בזה שדירוג האשראי ירד, אתה אשם ביוקר המחיה, אתה אשם במיסים ההזויים שאתה מביא עכשיו על מדינת ישראל. אתה אשם וגם תהיה אשם בזה שמשקיעים זרים לא ישקיעו במדינת ישראל. ויותר גרוע מזה שמשקיעים זרים לא ישקיעו במדינת ישראל, חברות ישראליות בורחות מפה, כי מי יכול לעשות עסקים במדינה שכל שעתיים מפילים בה רגולציה חדשה, וכל חצי דקה בא איזה פקיד אוצר עם איזה רעיון לשר האוצר ואומר: רגע, רגע, רגע, יש חברות טובות, הן שמרו כסף בשביל שיוכלו להתפתח, שיוכלו להשקיע בעצמן – בוא ניקח להן את הכסף. אנחנו צריכים כסף. הרי לא ניקח את זה ממשרדים מיותרים. רק תראו כמה כיסאות יש במליאה. אם תנסו לספור את זה ביחד איתי, זה בלתי אפשרי. יש פה כבר 38 שרים – הממשלה הכי יקרה בתולדות מדינת ישראל, ובזמן משבר, בזמן מלחמה. יש פה שרים שאף אחד לא יודע מה הם עושים. יש פה שרים שגם אם ננסה – ננסה ונתאמץ להבין מה תחומי האחריות שלהם – לא נבין. ויש פה שרים על שרים, יש פה כפילויות של שרים: יש לנו שני שרי חוץ – רון דרמר וגדעון סער; יש לנו שני שרי פריפריה – וסרלאוף ואלקין; יש לנו שני שרי חינוך; יש לנו שני שרי אוצר. לא תיאמן רמת הניתוק והבזבוז של ממשלת נתניהו. יש לנו שרים עם תקציבים מפוצצים – אחת מהן יושבת איתנו פה עכשיו. אף אחד לא יודע לאן הולך הכסף. אף אחד לא מבין למה צריך לאשר בכל ועדת כספים תוספת של מאות מיליונים לשרת ההתיישבות אורית סטרוק. מה אתם עושים עם הכסף הזה? יש הסבר מה אתם עושים עם הכסף הזה? ברור שאין הסבר מה אתם עושים עם הכסף הזה, כי גם את לא יודעת מה עושים איתו. זו איזושהי קופה קטנה של שר האוצר, כאילו אין לו מספיק, להעביר כספים לכל המקורבים, לכל הרעיונות ההזויים, לכל מי שלא צריך, מלבד לאזרחי מדינת ישראל. למי כן צריך להעביר את אותם כספים? נניח שהיינו סוגרים את המשרד המאוד-מאוד חשוב של שר האטום עמיחי אליהו, משרד המורשת – אל תשאלו אותי, גם אני לא יודע מה המשרד הזה עושה, אבל אני יודע שהוא עולה עשרות מיליוני שקלים בשנה, מאות מיליוני שקלים; הוא עצמו עולה עשרות מיליוני שקלים – והייתם מעבירים את זה למילואימניקים שלנו, איזה יופי. ותארו לעצמכם שהייתם סוגרים את הבוננזה, את הכספת של משרד האוצר – המשרד להתיישבות, משימות לאומיות – כל דבר עם המילה "לאומית" הופך אותם ליותר חשובים – והייתם מעבירים את זה לפצועי צה"ל, והייתם מעבירים את זה לטובת 12,000 פצועים שצריכים שיקום. תדמיינו לכם מה היה קורה אם הייתם לוקחים 600 מיליון שקל ומעבירים לצורך הנגשת בתים לפצועים, לצורך קניית ציוד רפואי, לצורך טיפול רפואי טוב יותר. אותם פצועים עושים ערבי התרמה, בזמן ששרים יושבים פה ומבזבזים את הכסף שלהם על כלום. הם אפילו לא יודעים לאן הולך הכסף שלהם. הם אפילו לא יודעים לאן הולך הכסף שלהם. שלום, אדוני – דרך אגב, שר אמיתי. שר חינוך זה שר אמיתי. אותם שרים שאף אחד לא יודע מה התפקיד שלהם, מה המהות שלהם, לאן הולך הכסף במשרד שלהם, אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים שבשנת מלחמה, אחת השנים הקשות ביותר בתולדות מדינת ישראל, אתם ממשיכים לבזבז כספים? אתם לוקחים כסף מאותם לוחמים, מאותם מילואימניקים, ובמקום להחזיר להם את הכסף שלהם שהם משלמים במיסים, אתם לוקחים אותו ומבזבזים אותו על עוד ג'ובים, על עוד הנאות בחיים, על עוד שטויות שלכם. במקום להגיד בצורה הכי ברורה שיש: אנחנו רוצים לסגור את המשרד; אנחנו חושבים שמדינת ישראל יכולה להתנהל גם ללא שר מורשת, שרה למשימות מיוחדות ועוד כמה משרדים כאלה שאף אחד לא יודע מה הם עושים – תעבירו את הכסף לטובת המילואימניקים שלנו, לטובת פצועי צה"ל, לטובת הרפואה, לטובת החינוך – כל אחד שימצא לעצמו למה הוא מתחבר – ותחזירו את הכסף למי שהוא אמור להגיע אליו. אף אחד שבחר בממשלה המנותקת הזאת לא חלם שיהיו פה 38 שרים, שיהיו פה כל כך הרבה תפקידים שאף אחד לא צריך, ושימציאו משרדים שאף אחד לא מבין מה הם אומרים. עכשיו, למי באים בטענות בנושא הזה? אין בעל הבית. אין בעל הבית בממשלה הזאת. תראו מה קורה פה: השר לביטחון לאומי מצביע פעמיים נגד הקואליציה – לא קורה כלום. זה ברור שאף אחד לא סופר את ראש הממשלה. עכשיו מפלגת יהדות התורה אומרת: אנחנו נצביע נגד התקציב. אחלה, תצביעו נגד התקציב, לא יקרה פה כלום. יש פה רק מטרה אחת ויחידה לממשלת ישראל – לשרוד, להישאר בשלטון. כל מה שצריך לעשות בשביל להישאר בשלטון כשר, ומי שראה את התחקיר המטלטל של עובדה של אילנה דיין מבין שכל דבר שצריך לעשות בשביל להישאר בשלטון אכן כשר, כולל הטרדת עדים, כולל הטרדת תובעים במשפט, כולל הפגנה הזויה מול משפחה שכולה – דרך אגב, צרצרים; אחד בכל הקואליציה הזאת לא גינה את הדבר הזה. אחד. לא קם איש הגון אחד בקואליציית נתניהו ואמר: זה נורא, זה נורא מה שעשיתם. לשלוח אנשים לקלל משפחה שכולה זה נורא. ועל מה? על זה שהם פתחו את החצר שלהם ונתנו למפגינים להפגין מהחצר שלהם. איפה, באיזה עולם דבר כזה יכול לקרות ולעבור בשתיקה? עכשיו תראו מה עשיתם מהכנסת. ההידרדרות הזאת הובילה למצב שבו כמו שהכיסאות ריקים עכשיו, גם כשיושבים עליהם אותם חברי הכנסת הם נשארים ריקים. אין להם שום משמעות, אין פה חבר כנסת אחד בקואליציה שיש לו דעה עצמאית. מדובר במחלקת הדגים הקפואים – אמיתי – שעושים מה שאומרים להם. עכשיו, למה שאזרח במדינת ישראל יבחר בכם שוב? הרי אתם לא מייצגים אף אחד, אתם מייצגים את עצמכם ואת ראש הסיעה שלכם, שאומר לכם מה לעשות. אם אתם לא יכולים לגנות את העובדה שמתוך הבית של ראש הממשלה שולחים מפגינים נגד משפחה שכולה, אז מי צריך אתכם בכלל? אז מה אתם עושים פה? אם אתם לא יכולים לקום ולהגיד שלא יכול להיות שיהיו כל כך הרבה שרים סתם בזמן מלחמה, בזמן תקציב הכי קשה בעולם, אז מי צריך אתכם? מה אתם עושים פה? אם אתם לא יכולים לקום ולהגיד שלא יכול להיות שיעלו את כל המיסים במדינת ישראל בזמן שממשיכים לתת כספים קואליציוניים, אז מי צריך אתכם? מה אתם עושים פה? למה אתם טובים? מה אתם תורמים לאזרחי מדינת ישראל בזה שאתם יושבים על הכיסאות הללו ולא עושים כלום מלבד להצביע בעד כל מה שאומרים לכם להצביע בעדו? אני באמת שואל את עצמי. האזרחים מסתכלים עלינו, מסתכלים על הבית הזה, ואומרים: רגע, הכול מתייקר – המע"מ מתייקר, הארנונה מתייקרת, המים, החשמל – הכול מתייקר. מישהו בקואליציה הזאת יקום ויגיד: רגע, איך זה יכול להיות שמעלים מיסים מצד אחד, ומהצד השני לא מבטלים משרדים שלא צריך? צרצרים. מישהו יקום ויגיד לשרה אורית סטרוק, שנמצאת איתנו במליאה, נמצאת איתנו עכשיו בבית, ויגיד לה: למה את לוקחת כל כך הרבה מיליונים, לטובת מה, בזמן שיש 12,000 פצועי צה"ל, בזמן שיש לנו מילואימניקים שעכשיו מגייסים ציוד ומעילי חורף? לא אכפת לך? זה לא מעניין אותך, השרה סטרוק? זה לא מעניין אותך? לא מעניין? אני שואל, לא מעניין? אולי תקצצי חלק מהכספים ותעבירי אותו לטובת המילואימניקים? תקצצי חלק מהכספים, תשלחי אותם לבתי החולים. את יודעת שהולכים לעשות קיצוץ בתקציב הבריאות של מדינת ישראל? בזמן הכי קשה של מערכת הבריאות הישראלית הולכים לקצץ בתקציב הבריאות. איזו הזיה זאת – בזמן ששני מיליון אזרחים במדינת ישראל מתחת לקו העוני, מקצצים במה? ברווחה. מי מקבל את ההחלטות האלה אצלכם? מי הבן אדם שיושב על ההגה ואומר: רגע, בואו נעשה הכול הפוך? ועכשיו כשיש לנו שר אוצר שחושב שהוא רמבו וכל היום מתעסק בביטחון, אני מבין איך זה קורה. אבל מישהו צריך להגיד לו: אתה שר האוצר – לך למשרד האוצר. ואם אתה לא מבין, תיקח יועצים טובים שיסבירו לך, ואם גם זה לא עובד – תתפטר. תתפטר ותעביר את זה למישהו שיכול להיות שר אוצר. קח מישהו שמבין מה הוא עושה, כי בסוף מדינת ישראל היא לא החברה שלכם, שאתם יכולים לפשוט בה רגל ולא יקרה כלום; מדינת ישראל גדולה יותר מכם, גדולה יותר ממני, גדולה יותר מכולנו פה ביחד, וכשהתפקיד גדול על מישהו, הוא צריך לקום וללכת, כי אין מישהו אחר פה שיגיד לו לקום וללכת. אין באמת ראש ממשלה במדינת ישראל. אז אני מבקש מכם, תיקחו אחריות, תגלו מנהיגות, תבינו את הסיטואציה. יש ראש ממשלה שנלחם על חפותו שלושה ימים בשבוע, ובזמן הנותר שנשאר לו צריך לעשות סדר בגן הילדים שיצרתם לו, כי באמת לנהל ממשלה של 38 זרים זו הזיה. ואם זה לא מספיק, תראו איזה חברי כנסת יש לו פה. אז אני מבקש, גברתי השרה, תגלי מנהיגות, תבואי לישיבת הסיעה ותגידי: רגע, אולי הגזמנו, אולי לקחנו יותר מדי כסף מכספי המיסים של מדינת ישראל וצריך להחזיר להם אותו. קשה להם; לאותם אנשים קשה עכשיו. קשה להם בסופר; מגיעים למצב שמשפחות צריכות להחליט אם לרשום לחוג נוסף או שנחכה לשנה הבאה. תסתכלי מה קורה בעיריות, במחלקת הרווחה בעיריות: מעולם לא היו כל כך הרבה דרישות להנחה בארנונה. זה לא מעניין אתכם? כל מה שאומרים פה לא נוגע לכם? אתם לא גרים במדינת ישראל, אתם חיים בוואקום הקטן שלכם ואומרים: אוקיי, כל השאר לא מעניין אותנו. איך מגיעים לרמה כזאת של אטימות? באמת אין לתאר, אין לתאר מה שקורה פה. יושבת שרה במדינת ישראל ואפילו לא מנידה עפעף. עכשיו היא בודקת כמה כסף ועדת הכספים העבירו לה עכשיו – אולי נשאל את נאור שירי. נאור, כמה כסף העבירו היום? << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> לאן? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לקופה הקטנה של בצלאל סמוטריץ'. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ברוך השם, כבר יש מעל מיליארד – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> מיליארד – טוב, תשמעו, אני חייב לומר ש-600 מיליון – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> המשרד היחיד שלא קוצץ, לדעתי. אולי הוא והביטחון, נכון? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתם מבינים מה קורה פה? אדוני היו"ר, תבין מה קורה פה, המשרד הזה התחיל – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> כי גם – – – לא היה עליהם, כי הם הרוב קואליציוני, אז – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> משרד הביטחון בטוח לא קוצץ. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היו"ר, תקשיב, משרד הביטחון – בצדק, שיגדל, אבל תקשיב מה שקורה פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יש שם גם – מחר, דרך אגב, חבר הכנסת כץ, אני מזמין אותך ומזמין את כולם, יש בשעה 09:00 דיון בוועדת החוץ והביטחון בנוגע להגדלות הרמטכ"ל. מכיוון שאני יודע – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> פנסיות. שמישהו יאהב אותי כמו שאתה אוהב את הפנסיות הצבאיות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כיוון שאני יודע שחשובה לך התקינות הציבורית והמינהלית, אני בטוח שחשובים לך 1.3 מיליארד שקל שעוברים כל שנה כשזה לא חוקי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אה, לי? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני היושב-ראש, קודם כול – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בניגוד לחוק. 1.3 מיליארד שקל משולמים כל שנה בניגוד לחוק. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אדוני, אני מנצל את ההזדמנות – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עכשיו, אם הרוב היה ללוחמים, הייתי אומר בסדר. אבל זה לא ללוחמים, הרוב. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תדע לך, אני חושב שכדאי לך להתמודד לכנסת ולנסות לשנות את זה. אפילו תשקול להיכנס לקואליציה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה לומר לך שאני דווקא מקבל את ההזמנה שלך, ואני אבוא לשמוע מה קורה שם, ואני רוצה להזמין אותך, אדוני, חברי וחבר ועדת הכספים – התחלנו עם המשרד למשימות לאומיות, שהיה לו תקציב של 40 מיליון, אם אני לא טועה; עלה ל-100 מיליון, נהיה 200 מיליון, עבר ל-400 מיליון. עכשיו חבר הכנסת שירי מדווח שהפך להיות מיליארד שקלים – גם כל שנה. האם זה מעניין אותך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא חושב שזה כל שנה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> האם זה מעסיק אותך? הינה, הוא אומר עכשיו, בתקציב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא אומר, אבל אני לא בטוח שהוא מדייק שם. אני – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> גברתי השרה, מה תקציב המשרד שלך? לא, רק מה תקציב המשרד? << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אני לא אענה מפה. אני אענה על הדוכן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יודעת? אין בעיה, אבל מה תקציב המשרד. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אבל אני לא על דוכן העדים. אני אעלה לדוכן ואענה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> דווקא שתדעי, אפרופו דוכן העדים, כל הממשלה הזאת בשימוע אחד גדול. אזרחי מדינת ישראל הם אלה שעושים את השימוע, לא אני; אני רק מדבר בשמם. כי לא יכול להיות משרד לתשתיות לאומיות או משימות לאומיות – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שימוע זה בנוכחות, אתה יודע. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אמרתי בנוכחות, השרה מולי. בנוכחות, אני אומר: אני, בשם אזרחי מדינת ישראל, עושה עכשיו שימוע למשרד למשימות לאומיות, שלא ברור לי איך הגיע לתקציב של מיליארד שקלים בשנה בזמן שמקצצים בבריאות, מקצצים ברווחה, מקצצים בחינוך, מקצצים מכל דבר במדינת ישראל. הכול נהיה יקר יותר, אבל בדבר אחד אסור לגעת – המשרד למשימות לאומיות מיוחדות של השרה אורית סטרוק. מה אתם עושים שם שאתם צריכים מיליארד שקל? מה עושים במשרד הזה? אתם דואגים למילואימניקים? אתם מעבירים כסף לפצועים? אתם נותנים כסף לבתי הספר? אתם עוזרים לצוותי החינוך, שנקרעים בכל בוקר כשהם צריכים להגיע לגנים? הנתון היום לדעתי הוא ש-20%, 30% מהגנים במדינת ישראל שלא נפתחים כי אין כוח אדם. ולמה אין כוח אדם? כוח האדם שם מדהים, אבל לא משלמים לו מספיק כסף בשביל להישאר במקצוע. זה מעניין מישהו? פעם מישהו בממשלת ישראל ישב ואמר: בואו נעשה סדרי עדיפויות לפי מה שמעניין את האזרח במדינת ישראל ולא את הפוליטיקאי? זה קרה? קרה דבר כזה פעם? כן, זה קרה פעם אחת, בממשלת השינוי. דאגתם לגמור את זה. ממשלה אחת שדאגה שיהיה פה שקט, שלא ידעו מי השרים, שלא היו דרמות בכל שעתיים, שהכול פשוט התנהל, שהיה לנו פה תקציב שעבד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הציבור רואה, לא? חבר הכנסת כץ, הציבור בסוף אמר את דברו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> הציבור גם פה יגיד את דברו, חנוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא אנחנו – זה בסוף הציבור שאמר את דברו. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לא הציבור אמר את דברו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא? זה לא תוצאות הבחירות? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה קומבינות שעשו פה והפחדות – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נו באמת, אחרי בנט אתה מדבר על קומבינות? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – שלדעתי לא יצטרכו קמפיינים בפעם הבאה בשביל לסיים את הממשלה ההזויה והמנופחת הזאת, כי אזרח במדינת ישראל צריך לשאול את עצמו רק שאלה אחת: מה יעשה לי טוב יותר לגור במדינה? האם יעשה לי טוב יותר שלשרה למשימות מיוחדות יש מיליארד שקל בכל שנה על חשבון משלם המיסים, או שלמשרד הבריאות יהיה עוד מיליארד שקל בכל שנה? האם עדיף לנו שיהיה לנו עוד מיליארד שקל לשר האטום והמורשת אליהו, או שזה יהיה לרווחה ויעזור למי שצריך את זה? האם אנחנו נרצה לתת את הכסף שלנו לסטרטאפ וליזמים, או שנרצה לקחת מהם את הכסף? שתבין מה קורה היום במדינת ישראל. יש שיח של קרנות, של יזמים, של משקיעים, שאומרים: אי-אפשר יותר להתנהל פה. אי-אפשר להתנהל פה. לוקח עשרות שנים להגיע לאמון הזה שוב. מה שאתם הצלחתם לעשות בשנה זה להביא למצב שחברות ישראליות וחברות זרות אומרות לעצמן: למה להישאר פה? למה להישאר במדינת ישראל ולהסתכן בזה ששר האוצר שלנו יקום כל בוקר ויטיל עלינו עוד מיסים ועוד גזרות, במקום להתנהל כמו שצריך במדינה נורמלית? אתה יודע, יש לי חבר שיש לו פרויקטים בכל העולם – בכל העולם הוא עושה פרויקטים גדולים – הוא אומר לי: אתה יודע מה המדינה היחידה בעולם שיש בה בעיה בכל הפרויקטים? רק במדינת ישראל. ושאלתי אותו למה, למה יש את זה? הוא אומר לי: בגלל סיבה אחת פשוטה: כשאתה נכנס להתקשרות ארוכה עם המדינה, אתה בונה על יציבות מסוימת. אתה בונה על זה שאם המדינה אומרת לך: אין בעיה, לך מטעמי ותעשה את העבודה שלך, אז היא לא תשנה בדרך את דעתה ארבע פעמים כי היא גמרה את הכסף על המשרד של אורית סטרוק. לא, היא תעמוד מאחורי המילה שלה. עכשיו, זה מה שקורה במדינת ישראל: האוצר מתקפל, כולם מתקפלים, כי אין כסף במדינה. כי באמת, literally אין כסף לתת לפצועים, לנכים, לרווחה, לחינוך, לתרבות, לבריאות. כל משרדי הממשלה בקיצוץ מטורף, חוץ ממשרד אחד, רק משרד אחד שלא נוגעים בו – המשרד הקדוש של השרה אורית סטרוק. מה הם עושים במשרד הזה? אף אחד לא יודע. צא עכשיו ותשאל – חנוך, אני עושה איתך דיל – תתקשר בטלפון למי שאתה רוצה, שים בספיקר, ותשאל אותו: מה המשרד של אורית סטרוק עושה? אף אחד לא יודע. למה אתם לא מעבירים את הכספים האלה לבריאות? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני ממליץ לך, יש יושב-ראש – איך קוראים לו? מועצת שומרון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, הוא אולי יודע מה הוא עושה. בדיוק, בדיוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ברח לי השם שלו. נו, מה אני אעשה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה לא יכול שיברח לך השם שלו. תעשה גוגל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תקשיב, תגיע לגיל שלי וגם לך יתחילו לברוח שמות. אני מאחל לך שלא, אבל אתה תראה שזה קורה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> – – – << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> חנוך, בגלל שזה אתה, תעשה גוגל. אחרת תגיד את השם, שלא יברח, זה חשוב לך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני רק רוצה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אפרופו מה שאמרת, אם יורשה לי 15 שניות, הרבה מהאנשים שדיברת עליהם בתור אזרחי ישראל הם אנשים שמאוד חשוב להם מה שהמשרד למשימות לאומיות עושה. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה גם לא יודע מה הוא עושה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יכול להיות שלך זה חשוב פחות ולציבור שאתה מייצג זה חשוב פחות, אבל יש ציבור לא קטן במדינת ישראל שזה מאוד חשוב לו, הדברים האלה. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> תגיד, משרד הפנים לא יכול לעשות את מה שהחטיבה להתיישבות עושה? מה זה הדבר הזה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כנראה שלא. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אוי, נו באמת. תאמין לי, לפני שקמה החטיבה להתיישבות, בנו פה מדינה. אני לא יודע אם אתם יודעים את זה. אני יודע שיש לזה משמעות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הרבה דברים הוזנחו במשך הרבה מאוד שנים, ויש ציבור שלם שביטחונו ורווחתו – אני לא אשתמש במילים שאתם משתמשים בהן, אבל בואו נגיד שלא דאגו להם מספיק. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> ינון – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עדיין לא ינון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נו, באמת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אולי כשאני אהיה גדול אני אהיה ינון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> רק עכשיו דיברת על גילים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני בטוח שאתה תלך לאותו יוסי דגן או רמי גרינברג ותגיד לו – – – יש לך 200 מיליון שקל. הוא עושה את זה יעיל יותר, זול יותר ומהיר יותר. ובלי כל הכפילויות של הביורוקרטיה שאתם מייצרים – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה בכלל שייך לאיזושהי גישה שבאה ואומרת לחזק את הרשויות המקומיות על פני השלטון המרכזי, זה משהו אחר. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> חד-משמעית. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל הסיפור פה, בעיקר של התקציבים, הוא לא המנגנון של המשרד של ההתיישבות. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זאת חברה קבלנית, חברה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא המנגנון של המשרד להתיישבות – זה לאן הולכים הכספים. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> זאת חברה קבלנית. זאת חברה קבלנית, זה הכול. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> בהמשך לדיון הער הזה – הינה, אתה יודע, תוך כדי אני גם שאלתי – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> סליחה, רון. << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, חופשי, מה ששלי שלך. תוך כדי, יש לי חבר, אייל, שצופה בנו עכשיו. אני גם לא יודע למה, אבל הוא רואה. הוא גם חבר שלך, שתדע. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איזה אייל? << דובר_המשך >> רון כץ (יש עתיד): << דובר_המשך >> אחרי זה אני אגיד לך. תשמע, הוא מעורה בפוליטיקה מאוד. הוא שאל אותי מה השם של המשרד, בשביל לדעת מה התקציב. אני רוצה לומר לך משהו, חנוך, לא משנה כמה נייפייף את זה, כמה נשנה את זה, בסוף, לרוב אזרחי מדינת ישראל לא אכפת מהמשרד הזה. ועכשיו הבנתי שאתם משתגעים שאמרנו שאנחנו הרוב, אז אני רוצה לומר לכם בדיוק על הדוגמה הזאת: רוב אזרחי מדינת ישראל, לא מעניין אותם הדבר הזה; רוב אזרחי מדינת ישראל רוצים להשקיע בחינוך. הרוב רוצים להשקיע בבריאות, הרוב רוצים להשקיע ברווחה, הרוב רוצים להשקיע בביטחון. הרוב הגדול, שזה אנחנו, לא רוצים להשקיע במשרד של אורית סטרוק, לא רוצים להשקיע במשרד של עמיחי אליהו, לא רוצים להשקיע במשרד של – תראה כמה שמות מיותרים יש פה. אני יכול רק לבחור פה שמות בשביל לומר לך ולכם שתכף באמת יהיו בחירות, ואז באמת הרוב יחליט. ואתה תראה שהרוב לא רוצה ממשלה מנופחת, ממשלה מנותקת, ממשלה שלא עובדת אצל אף אחד. לסיום, אני רק אומר פה משפט. אנחנו רגע לפני שחוק ההשתמטות יעלה שוב על הפרק. מפה אני רוצה להזהיר את שר החוץ גדעון סער: אם בקולות שלך החרפה הזאת תעבור וחוק הגיוס יאושר, וציבור שלם יהיה פטור מגיוס בזמן שציבור אחר ילך ויילחם – ולא עלינו, לא יחזור – זו תהיה חרפה שלא תוכל למחוק במשך כל ימי חייך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חברת הכנסת תמנו. רגע, כן. את מעוניינת להגיב, גברתי השרה? אוקיי. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רגע, זה במסגרת הדיון שלנו? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הודעה זאת הודעה – חמש דקות. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> מבחינת הלו"ז של היום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עוד כמה זמן את פה, גברתי השרה? עוד כמה? עוד כמה זמן את פה, אני שואל. עד שהנושא הטכני יוסדר, אני אתן לחברת הכנסת פנינה תמנו קודם, ואז אחר כך. אני לא יכול לעכב בינתיים. נתחיל. בבקשה, גברתי. אני אתן לך לדבר. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> כמה זמן היא תדבר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 40. << קריאה >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << קריאה >> 40 דקות. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> אז מה עשינו? רציתי לענות לרון כץ. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את תעני. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> מה, את רוצה ספציפית לרון או לעם ישראל? << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> אני מחכה, וחיכיתי בשבילך. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> רון כץ אמר 80 פעם את אותו משפט, חזר עליו וחזר עליו וחזר עליו. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> נו, אז הינה, אני פה בשבילך. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> – – – << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> למה, אי-אפשר לענות לי? << דובר >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר >> אדוני היושב בראש – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> וכמה פעמים את אמרת "עד לניצחון מוחלט"? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר'ה, נאור. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – השרה סטרוק, כנסת נכבדה – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ניתן לחברת הכנסת. << קריאה >> רון כץ (יש עתיד): << קריאה >> רגע, אני רק רוצה לדעת אם לחכות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, כן, תחכה. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> – – היכולת של מנהיגות אמורה להיות כזאת שמצליחה להסתכל באופן רוחבי על כל דבר, לא באופן טורי ולא באופן מצומצם. לצערי, אני עומדת פה ומדברת על חוק ההתייעלות הכלכלית, אבל למען האמת, אי-אפשר לקרוא לזה חוק ההתייעלות הכלכלית, אלא חוק להקרסה כלכלית של האזרחים בישראל. היה ראוי שהממשלה הזאת תפתח את דוח העוני של הביטוח הלאומי שפורסם לאחרונה בטרם היא משיתה גזרות כלכליות מרחיקות לכת. לא שאנחנו תמימים או שאנחנו מתעלמים מהצורך בהטלת גזרות כלכליות, אך בראש ובראשונה כשממשלה בוחרת להטיל את מלוא כובד הנטל על אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, היה עליה לראות את תמונת המצב לאשורה. לצערי, הממשלה הזאת עוצמת את עיניה לרווחה, כמו שהיא מתעלמת מדוח העוני האחרון. בדוח הזה שני מיליון חיים בעוני, בתוכם קרוב ל-900,000 ילדים; קשישים – 158,000 אזרחים ותיקים. עכשיו, אולי בשבילכם אלה רק מספרים, אבל תנו לי רגע לצייר בדמיונכם את אותו הילד או הילדה שלא יכולים להגיע עם פרוסה לבית הספר; את אותו הילד והילדה שהאימא והאבא לא יכולים לקנות להם מספיק בגדים לחורף, אם בכלל; את אותן האימהות שצריכות לעמוד בתחינה ובבקשה לסל סיוע מעמותות, שמדינת ישראל לא יודעת לספק להן את התזונה; את אותם קשישים שחיים בבדידות עם מעט אלפי השקלים, שהם צריכים להכריע – ואנחנו כולנו מכירים את הקולות – בין תרופות ללחם, בין תרופות לחלב, בין תנור לחימום ולישון עם בטן ריקה. כמה נוח לממשלה להתעלם מדוח עוני שמראה שבקרב המדינות המפותחות אנחנו נמצאים ברשימה הגבוהה ביותר בעוני, למעט קוסטה ריקה. מה זה מלמד עלינו? מדינת ישראל היא לא ענייה, העוני היחיד הוא בהחלטות של הממשלה. העוני היחיד הוא בפתיחת המחשבה. כי כשאנחנו רואים את חוק ההסדרים שיגיע, אנחנו מבינים שאין שם שום מאבק ביוקר מחיה, שום מאבק למען העניים; כל הנטל יושת על האוכלוסיות העניות המוחלשות ועל מעמד הביניים. ואני שואלת שאלה: איפה הערכים שעליהם גדלנו מבית? איפה ערכי היהדות של מעשר, של לדאוג לאלמנה וליתום? "לא תענון", נאמר. אם זה לא לענות את החלשים, את היתומים, את האלמנות, את הקשישים, את כל מי שנושא בנטל – אני לא יודעת מה זה עינוי. הייתי מצפה שהממשלה הזאת, שיודעת לחלק למעלה מ-10 מיליארד שקלים קואליציוניים – כי זה לא רק 5.4 מיליארד, זה 10 מיליארד מאז שהיא הוקמה – תדע קודם כול לבוא ולומר: את הגזרות אנחנו משיתים קודם כול על עצמנו. הגזרות – קודם כול על עצמנו. נהיה הראשונים – הראשונים, נתגייס למאמץ של אזרחי מדינת ישראל, הראשונים – כדי שכל ההתייקרויות לא יושתו על המשפחות. אז מה הפלא? אז מה הפלא שכשמדברים עם אזרחים ואזרחיות, כל כך קשה להם והם נמצאים במקום של ייאוש? עם ישראל עובר הרבה דברים. זה עם של אריות ולביאות. זה עם מגויס. הם היו הראשונים להתאושש. החברה האזרחית הייתה הראשונה להתאושש אחרי האסון שנפל עלינו. אבל הממשלה לא מתאוששת. לא מתאוששת, לא מצליחה להוביל אותנו לשום מקום מבטחים, בזמן שהאזרחים עושים כל שבכוחם כדי לשרוד את המציאות היום-יומית הלא-פשוטה, להתגייס לשדה הקרב ולהיות בחזית, בלחימה. עכשיו הממשלה מייצרת להם עוד שדה קרב – שדה הקרב באיך מסיימים את החודש. עכשיו, הרי השבע לא מבין את הרעב. אולי הממשלה הזאת שבעה מדי. נכון, השרה סטרוק, את אמרת שיש שרים שלא מסיימים את החודש. אני נשארתי המומה מול המשפט הזה, ואני אסביר. אתם רוצים לדעת מה זה עוני? זה כשילד פותח את המקרר ואין לו מה לאכול, אבל גם אין אימא ואבא שבפניהם הוא יוכל להתלונן, כי הם עובדים סביב השעון. הם עובדים סביב השעון, ועדיין לא מצליחים לעמוד לא בשכר הדירה, לא בהוצאות – והכול הולך לעלות. על זה תוסיפו שסל בסיסי של משפחה – אתמול ראיתי כתבה – סל בסיסי של מצרכים בסיסיים הוא מן היקרים בעולם. הוא מן היקרים בעולם. ואיפה המאבק במונופולים? בינתיים כולם מאמירים, המחירים מאמירים, שעת כושר למונופולים. שם לא ראיתי מאבק נחוש של האוצר; שם לא ראיתי מאבק נחוש של הממשלה. והם – הם ישלמו ביוקר, בזמן שהממשלה נרדמת בעמידה, או יותר נכון חוגגת על כספים קואליציוניים. והציבור לא טיפש. הציבור בישראל לא טיפש, בסוף הוא מבין שהוא מגויס. כמו שאמרתי, חוק ההתייעלות הכלכלית הוא לא חוק ההתייעלות הכלכלית, הוא חוק להקרסה כלכלית. כי אם מעלים את המע"מ, מייקרים את החשמל והמים והארנונה – שם אולי אני יכולה לומר מילה טובה, השר אלי כהן התערב מעט, ניסה להקל מעט, גם באופן שולי – מקפיאים את דרגות המס, נקודות המיסוי, פגיעה במעמד הביניים, הקפאת הקצבאות של הילדים, מעלים את תשלומי הביטוח הלאומי, מוותרים על דמי ההבראה – אני שואלת – עוד רשימה ארוכה, זה הולך לעלות אלפי שקלים אם לא עשרות אלפי שקלים למשפחות בישראל. ודוח העוני של עכשיו, אם נעדכן אותו בשנה הבאה, אנחנו לא נראה פה רק כ-900,000 ילדים עניים – יהיו פה הרבה יותר ילדים עניים. על זה תוסיפו את הנתונים שמתפרסמים על הישגי הציונים של ילדי ישראל. ואני שואלת, איזו בשורה אתם מביאים? איזו בשורה אתם מביאים? קודם כול, ילדים רעבים לא יכולים באמת ללמוד, את זה כולנו מבינים. אבל גם החינוך, שנראה במשבר, שנמצא במשבר, אחד המשברים הקשים ביותר – אף אחד לא יכול לבוא בטענות לילדים האלה, הילדים המתוקים של ישראל, שעברו קורונה, עוברים מלחמה, ומה הם לא עוברים. אז עכשיו הממשלה מטילה עליהם את הנטל. היה מוטב שממשלת ישראל ושר האוצר, שמביא את התקציב הזה פרוסות-פרוסות – לפעמים נדמה לי שהוא מנסה לבלבל את הציבור. אולי הוא חושב שהוא ימתיק את הגלולה המרה? שום דבר לא יכול להמתיק את הגלולה המרה. 1 בינואר 2025 בפתח, וכולם ישלמו מחיר מאוד יקר – מחיר יקר על חוסר האחריות, מחיר יקר על חוסר מנהיגות. לכל הפחות תעשו קולות של "הינה אנחנו נאבקים ביוקר המחיה, נאבקים בעוני". איזה מזל שיש עמותות, איזה מזל שיש אנשים טובים. אתם יודעים מה? איזה מזל שיש את יהודי התפוצות, שתורמים ותורמים. מה הממשלה תורמת? עוד לא מאוחר, תביאו את 5 מיליארד השקלים. עוד לא מאוחר. על מה אתם מבזבזים את הכסף בזמן שכולם מגויסים? על מה אתם מבזבזים את הכסף? אני שואלת גם את עצמי, כי יש תקציבים שאני נאבקת עליהם ואני לא מצליחה להבין, אני אומרת לכם, חודשים ארוכים. השרה סטרוק, זה אמור לעניין אותך. אצלי בוועדה אני עושה דיון על נשות הנופלים, הנשים הגיבורות האלה שהן אימהות לילדים קטנים. במשך חודשים ארוכים אני נאבקת שייתנו להן את כבשת הרש, את הזמן הקדוש שהן צריכות לשיקום, לייצוב המשפחה. זה עולה 80 מיליון שקלים לתת להן את הזמן בלי שיפטרו אותן, כדי שהן יוכלו להיות עם הילדים שלהן, הילדים היתומים שהקריבו את הדבר החשוב להם מכול במלחמה הזאת, את אבא. אותן נשים, שיש להן קריירות, שיש להן עבודה, שהתפרנסו בכבוד, מבקשות זמן אבל ושיקום. לזה לא מצאתם כסף. והאבסורד – זה כמה עשרות מיליוני שקלים בודדים. כששאלתי בוועדה כמה, נאמר לי: 80 מיליון שקלים חד-פעמיים, חד-פעמיים, כדי שהמשפחה הזאת לא תקרוס. אז אנחנו, שמדברים על אהבה לחיילי צבא ההגנה לישראל, על זה שלעולם לא ניתן למשפחות השכולות לצעוד לבד – לזה לא מצאתם כסף? לזה לא מצאתם תקציב? אני רק שאלה: מה זאת הרמאות הזאת? 80 מיליון שקלים בתקציב עם כל כך הרבה גזרות, ולצד זה כל כך הרבה מיליארדים של כספים קואליציוניים. הינה לכם, הינה לכם נושא שאמור להיות קדוש מבחינת כולם – אין ימין, אין שמאל, אין פוליטיקה, אין קואליציה ואופוזיציה. הדבר הזה היה צריך להיפתר. אבל לזה לא היה לכם זמן. זו הסיבה לכך שכשאני מדברת על התקציב, רואה את התקציב, אני רואה אובדן ערכים. אחרת אין דרך להסביר איך לא שמתם בראש סדר העדיפויות שלכם, לדוגמה, את השבים מן השבי, פדויי השבי. איך ייתכן שמדינת ישראל לא נותנת 100% נכות לכל מי ששב מהשבי? אתמול פורסם דוח משרד הבריאות, שרציתי להקריא אותו מעל הדוכן הזה, אבל מהכבוד שלי למשפחות שמתרעמות על כך שהייתה פגיעה בפרטיות – והן צודקות – על כך אמרה הדס קלדרון: מה כולם מופתעים? המציאות יותר גרועה ממה שהצטייר וממה שנחשף בדוח. הבהילות הגדולה ביותר היא להחזיר את החטופים. אם יש הצדקה להסתכל על הדוח הזה, היא רק כדי לקדם את השבתם הביתה של 100 חטופים וחטופות. בזמן שאנחנו מתכסים מתחת לשמיכות שלנו בבית וחם לנו ונעים לנו בחורף, גורלם הוא מר, חשוך וקשה מאוד. האם קר להם? האם הם אוכלים? האם הם עוברים עינויים? את זה אנחנו יודעים, הם עוברים עינויים. הם עוברים עינויים פסיכולוגיים, נפשיים; הם עוברים עינויים רפואיים; הם עוברים עינויים מיניים, הטרדות מיניות, פגיעות מיניות. הדברים שנחשפו הם קשים. אי-אפשר להישאר אדישים אליהם. אבל לא צריך אנשים מזועזעים, צריך מקבלי החלטות ושרים ושרות אמיצים ואמיצות שמחזירים אותם הביתה אחרי 451 ימים. אני חושבת שהיום זה כבר 452 ימים. לא יכול להיות מצב שהחטופים ששבו הביתה, אנחנו מכירים להם רק 50% נכות, ואנחנו עוד מבקשים לגרור אותם לוועדות במקום להכיר להם 100% נכות בלי התניות, בלי הוכחות, בלי לגרור אותם לשום מקום, לשום ועדה רפואית. המצב שלהם די ברור. הדוח של משרד הבריאות קבע במפורש שזאת טראומה שתלווה אותם לכל החיים. אז במקום זה ממשלת ישראל, הקואליציה בישראל, עוסקת במיני חוקים חדשות לבקרים, עם מוח יצירתי באופן קדחתני – של איזה חוק הוא חוק משתלח יותר. זה לא רק בשופטים – גם בצבא ההגנה לישראל. זה לא רק בצבא ההגנה לישראל – זה גם בשב"כ. זה לא רק בשב"כ – זה גם בתקשורת הישראלית. זה לא רק בתקשורת הישראלית – זה בכל מוסד וארגון שמרים את הראש ויש לו דעה. אם היא לא מתאימה לממשלה, אז יאללה, מחסלים איתו חשבון. זאת מנהיגות? דמוקרטיה זה בטוח לא. זו מנהיגות? מנהיגות זה בטוח לא, כי מנהיגות הייתה צריכה לעסוק בהצלת נפשות בתקופה הקשה ביותר. מנהיגות הייתה צריכה לעסוק בקושי, במצוקה, בכאב, בעוני, בהקצאת המשאבים, התקציבים, לעבוד 24/7 כי זה פיקוח נפש. לעזור לכל נידחי ישראל, לכל אלמנות ישראל, לכל יתומי ישראל. ואיפה אתם? איפה הראש שלכם? הראש שלכם אצל גלי בהרב מיארה, אצל היועצת המשפטית. כמה נוח להפיל הכול על היועצת המשפטית. אתם בקמפיין בעצם. לפני הטבח, לפני 7 באוקטובר, קרעתם את העם, ועכשיו חזרתם לקרוע את העם. גם אם יש מישהו שחושב שיש מקומות שכן צריך לתת ביקורת, גם אם יש מישהו באופוזיציה שחושב, כמוני, שיש מקומות שצריך בהם רפורמה – אתם, זה לא לשם שמיים. אתם לא עושים את זה לשם שמיים, אתם עושים את זה בשם השררה, הכוח, ובצורה מגושמת, בצורה שפוגעת ותפגע בישראל לדורי-דורות. אבל אנחנו לא ניתן לכם. אנחנו לא ניתן לכם. אולי צריך להעביר שיעורי מנהיגות ואחריות לכל חבר כנסת שבא לכנסת ישראל לפני שהוא נכנס. אולי צריך סדנה מיוחדת על איזונים ובלמים, הפרדת רשויות, על אחריות מהי, על השלכות. ייתכן. אולי זה יפתח קצת את הראש. כי מה שקורה עכשיו, לצערי, זה פשוט ממשלת ישראל נגד מדינת ישראל. אחרת אין לי דרך להסביר את ההתנהלות הזאת, לא מבחינה חברתית ולא מבחינה של הדאגה לאזרחים, לא מבחינה כלכלית, שלשם זה התכנסנו. כשאנחנו רואים תקציב ביזיוני שכזה, שפשוט לא לוקח את החלשים בחשבון – ואיזו תורה יש בזה? איזו תורה יש בזה, להקריס אותם? מה אתם מצפים מאנשים שיעשו? אני אומרת לכם, ההתעסקות – למשל, לפני כחודש ימים הבאתם חוק, חוק החסינות לחברי הכנסת. מעבר לזה שאני עורכת דין, אני אומרת שמי שמפחד, שלא יבוא לכנסת. מי שמפחד והוא עבריין, לא רוצים אותו פה. מי צריך חסינות מוחלטת לחברי כנסת? לא לדבר על זה שבחסינות מוחלטת אי-אפשר אפילו לפתוח בחקירה אם יש חשדות פליליים כבדים. מה זה מלמד עלינו? מישהו פה מפחד? אתם מפחדים, אחרת – מי שלא מפחד לא אמור להביא חוק כזה, חוק שהוא בושה וכתם לכנסת ישראל, בושה וכתם בדיוק כפי שאתם ממשיכים להתחמק מהקמת ועדת חקירה ממלכתית. ראשת הממשלה המנוחה גולדה מאיר, 25 יום מאז תום מלחמת יום הכיפורים היא נתנה הנחיה להקים ועדת חקירה ממלכתית. איפה אומץ הלב של אותם ימים? איפה אומץ הלב לבוא ולומר: אנחנו אחראים? אני בכלל שמעתי את השר בן גביר אומר בפגישה שתועדה עם חוזרת שבי, שמספרת לו שהיא עברה פגיעות מיניות, אומר לה: סליחה, סליחה, לא הכינו אותך לפגישה הזאת? אני לא אחראי. אה, אתה לא אחראי? אז על מה אתה כן אחראי? להיות שר, לקבל את הטייטל – אבל בלי אחריות? סמכות בלי אחריות? סמכות לנהל את משטרת ישראל, לקבל תקציבים – הינה, עכשיו הוא מתנגח ראש בראש עם השר סמוטריץ'. לא שזה מפתיע, הממשלה הזאת הרי לא יודעת לעבוד, לא אחד עם השני וגם לא כל אחד במשרדו, למעט מתי מעט שעושים פה עבודה, וכשצריך לומר מילה טובה אנחנו גם יודעים לומר מילה טובה. אבל אותה אמירה אומללה שהוא אומר לה בסוף: התבלבלת, אני לא אחראי – אתה התבלבלת. אתה התבלבלת, אתה ועוד איך אחראי. ממשלת ישראל אחראית, וצריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. זה החוזק של מדינת ישראל. זה אמור להיות ביכולת שלנו, לחקור את עצמנו, וכן, את כל האורגנים השונים, כולל צבא ההגנה לישראל, כולל השב"כ, כולל אמ"ן – את כולם צריך לחקור. אבל רק גורם אחד בורח מאחריות באופן שיטתי – ממשלת ישראל. אז כמה נוח לבוא לוועדת חוץ וביטחון, להשתלח בגורמי הממשלה, שידיהם כבולות והם לא יכולים לומר מילה – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> מה אמרתי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גורמי הממשלה שידיהם כבולות – אני מניח שהתכוונת לגורמי הצבא. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> לגורמי הצבא – נכון, תודה על התיקון – לגורמי הצבא, שהידיים שלהם כבולות, כי גם אם בטעות הייתה להם איזו מעידה, טעות, כמו למשל דובר צה"ל – מה זה? יריתם בו 24 שעות ויותר. אני שואלת, איפה לדון אנשים לכף זכות? הבן המתוק שלי היה אומר לי כל פעם שהוא היה רואה את הגרי: אימא, איך הוא מרגיע אותי. נכון שהוא מרגיע? אבל לכם זה לא הפריע להשתלח בו. אז יישר כוח לדניאל הגרי, שהגיע לוועדת חוץ וביטחון שבוע שעבר. זה עוד פעם חידד לכבודכם שזו הייתה טעות, אבל אין לך יותר על מה להתנצל, דובר צה"ל, אנחנו מודים לך על שירותך. אתה, שידעת לקחת אחריות בשם ממשלה שנעדרה, גם כשדברים היו קשים, גם כשדברים נכשלו, כי כשהדברים נכשלו, לא ראינו אף אחד שיוצא, מרים ראש, בטח לא ראש הממשלה – אפילו לא טלפונים למשפחות, לא הגעה לקיבוצים ועוד. ייאמר לזכות גלנט שבאחת הפעמים הוא הגיע לעוטף, עמד שם בשקט, גם אם קיבל דברים קשים – ונאמרו לו דברים קשים – עמד בשקט והרכין ראש. זו מנהיגות. מנהיגות היא לא לקדם כל היום שטיקים וטריקים איך בורחים מאחריות; מנהיגות היא לא איך כל דאלים גבר. אז מה, תהיו יותר אלימים – ככה תנצחו? את מי תנצחו, את עם ישראל? ומה השגתם? אחרי אלפי שנות גלות הגענו הביתה, ומה נשיג? תכרתו את הענפים שעליהם אנחנו יושבים? אתם "וַיִּשְׁמן יְשֻׁרוּן ויבעט". למה "וישמן ישרון ויבעט"? כי אם לא הייתם משמינים כל כך ושבעים כל כך, הייתם יודעים להעריך את זה שיש לנו מוסדות שונים במדינה, ומה שצריך לתקן מתקנים, אבל יש דרך ארץ איך מתקנים – מתקנים בהסכמות, מובילים הידברות. לא עורפים ראשים, זאת לא השיטה. ומה קרה כשהשתמשתם בפעם האחרונה בשיטה הזאת? לאן זה דרדר אותנו? אויבינו קמו עלינו לכלותנו. זה המסר שממשיכים לקבל גם עכשיו. זה המסר שהם קיבלו כשראש הממשלה פיטר את שר הביטחון; זה המסר שהם מקבלים עכשיו כשאתם מובילים מהלכים להדיח את היועצת המשפטית; זה המסר שהם מקבלים – שאתם גורמים לאיש להשתלח באחיו. אני מופתעת איך אין קול אחד, שניים, שלושה בודדים, שאומרים כאן: מספיק ודי. המדינה הזאת יקרה מדי בשביל שאתם תשימו אותה על המזבח. ממשלת ישראל היא לא מדינת ישראל. כתב האישום נגדכם זה ממשלת ישראל נגד מדינת ישראל. ממשלה באה, ממשלה מתחלפת, השאלה מה אנחנו משאירים. כל אחד בסוף יישפט בינו לבין בורא עולם, בינו לבין ההיסטוריה ובינו לבין הציבור. וכמי שמסתובבת לא מעט במחוזות הימין, אני אומרת לכם, אנשים נוטשים אתכם על הערכים – נוטשים אתכם על ערכים, כי גם הם מבינים שזה לא ימין ושמאל. כי גם הם מבינים שזה על אובדן דרך, על ממשלה שלא מתפקדת. אז יופי, יהיו פה שרים וחברי כנסת שירוצו לבית המשפט להגן על נתניהו, אבל מעניין כמה הם רצים כשיש להם פניות ציבור, כמה הם רצים לעזור לאותם עניים, כמה הם רצים לעזור לאותם אנשים שמבקשים שקולם ושוועתם יישמעו. ואני לא בטוחה שיש קשב לזה – ושוב אני אסייג ואומר, למעט אצל מתי מעט בממשלה הזאת. בכל זאת, אם אני דורשת הוגנות אז אביא הוגנות. נמצא פה נאור שירי, שבאמת משקיע את מיטב ומרב זמנו בוועדת הכספים. נאור, אני בטוחה, בטוחה, שתוך שלושה ימים, וגם עכשיו – אתה יודע מה, תוך יום – אתה מביא להם תוכנית ותקציב חלופי שמצליח לסייע לאזרחים ולאזרחיות. קודם ציינתי את דוח העוני של הביטוח הלאומי – שזה לא יהיה גוף חשוד, רק שלא ילכו על הראש של הביטוח הלאומי. לדעתי יש מצב כזה, שיביאו חוק לקיצוץ הכנפיים של הביטוח הלאומי. למה? כי הם עכשיו הביאו את דוח העוני. אבל התחושה היא שהם אולי באמת לא מבינים – לא מבינים מה זה אימהות חד-הוריות שצריכות לפרנס ילדים, שיוצאות לעבודה מבוקר עד לילה, כמו שאמרתי קודם, בכמה עבודות; ששכר הדירה הוא לא פחות מ-6,000 שקלים, וצריך לשלם על בית ספר ובגדים ואוכל ותרופות; חוגים – אין בכלל מה לדבר. עם מערכת החינוך שלנו ומצבה, שתדעו, מי שאין לו תגבורים ועזרה ממורים פרטיים, אין לו סיכוי. אז על זה אין מה לדבר, זה פריבילגי בשבילם. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> רק אני שומע מוזיקה? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> יש טקס למעלה, שכנראה אנחנו מפספסים. אבל יותר חשוב שאנחנו נמצאים כרגע כאן. אני לא יודעת מה יש למעלה, אני בטוחה שאלה דברים חשובים, אבל טוב שאנחנו כאן כדי להיאבק נגד הממשלה הזו, שלא תורמת בשום דבר. אבל עוד לא מאוחר. אני אומר את האמת, עוד לא מאוחר. עוד לא מאוחר, אתם יכולים לוותר על הכספים הקואליציוניים. עוד לא מאוחר, תורידו את הרגל מהדוושה ותפסיקו לדרוס פה כל מי שלא מסכים איתכם. עוד לא מאוחר, והכי חשוב מהכול, תחזירו את החטופים והחטופות. יש כאלה שאומרים, בתוך הממשלה הזאת: זו לא אחריות שלנו, זה החמאס. המעט זה – אל תטרפדו, תקדמו. האחריות שלכם היא להחזיר אותם הביתה. אבל כשיש גורמים בתוך הממשלה הזאת שמוכנים להקריב על המזבח את החטופים והחטופות, זה ייזכר לכם לדיראון עולם. כי האמירות שנאמרות פה, שהכי חשוב להדיח את היועצת המשפטית, שאם ילכו לעסקת חטופים יפרקו את הממשלה – כל הדברים האלה רשומים בדברי הימים של עם ישראל. אני רוצה למסור מכאן למשפחות החטופים והחטופות בימי החנוכה: אל תתייאשו. אל תתייאשו. יש תקווה, ואנחנו מאמינים שנראה את כולם בבית. לא נרפה, לא מראש הממשלה ולא מהשרים, עד שכולם יהיו בבית. אני אומר שזה מעבר לבינתי לתפוס בכלל את מספר הימים שהם נמצאים שם, בטח בימי החורף, אבל גם בימים רגילים וחמים, ואת מה שהם עוברים; נשים, קשישים, גברים, ילדים – כולם כבר במצב הומניטרי, על זה דובר רבות. החושך והמצרים שהם נמצאים בהם, הזמן שהולך ואוזל, ההישרדות היום-יומית, האנשים שחיים; הלב בוכה לא רק עליהם – גם על הגופות, גופות החטופים. ולכל אחד יש שם, כל אחד הוא עולם. יש להם אימהות, אבות, יש להם אחים ואחיות. הם לא סתם מספר. הם לא סתם עוד שם. תתייחסו אליהם ככאלה לפחות בדיבור, באמירה, כי בכוחו של דיבור ליצור מציאות. בדיבור נברא העולם. ההורים האלה לא מעט פעמים צריכים לספוג את האמירות האוויליות של שרים שמאיימים, שמגדפים, שמתעלמים. זה משהו בלתי מתקבל על הדעת. אני חושבת שמדינת ישראל זקוקה לריפוי, עם ישראל זקוק לריפוי. קיוויתי – התחלתי – עם פרוץ המלחמה, במהלך החודשים עד לאחרונה, שהממשלה תתעשת, שהלקח נלמד. השם ישמור, שום דבר לא נלמד. ככה זה נראה. חזרנו להתקוטט בחסות הממשלה, בחסות ההנהגה, בחסות ההובלה. אז בואו אני אתן לכם עצה – אתם לא אמורים לעסוק בשום דבר, בשום דבר, אלא בצורכי האזרחים והאזרחיות הקשורים בקשר ישיר עם המלחמה. ואם אתם רוצים שנרחיב את זה מעט – בקשר עקיף עם הממשלה. אמרנו, תתחילו עם החטופים והחטופות, תחזירו אותם הביתה. על זה צריך להיות כובד המשקל. תעשו השלמה מדינית להישגים הצבאיים הכבירים בשדה הקרב בכלל החזיתות. הצלחתם להפסיק מלחמה בלבנון, שם חיזבאללה הוא אויב הרבה יותר חזק – אתם יכולים להפסיק גם בעזה, בשביל להחזיר את החטופים והחטופות. משם תעברו לסיוע לכל נפגעי ונפגעות האיבה, לכל המשפחות של הנרצחים והנרצחות, קורבנות העבירה ומשפחות הנופלים. תוודאו שלא חסר להם דבר וחצי דבר. תוודאו שאנחנו ממלאים את חובתנו המוסרית, הערכית והיהודית לאנשים היקרים האלה. משם תעברו ותעזרו לילדי ישראל להתגבר על התקופה הזאת. אני רואה שהשרה יצאה. היא חוזרת? אין לי בעיה, אם זה משהו אנושי והומניטרי. אתה יכול להמשיך. נאור, תראה, לא כולם יכולים. אני 40 דקות פה על הדוכן. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> את רוצה שאני אדליק אותך? דיברת על היימנוט? << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> קודם כול, תדע שאתמול התראיינתי במסגרת פיילוט של חניכה בגלי צה"ל. היא שאלה אותי – סליחה שעברתי נושא – מה, רק חברי הכנסת מבני ובנות הקהילה זוכרים ומחויבים למאבק להחזיר את הילדה היימנוט קסאו? אני רוצה לומר לך תודה – לך, לחבר הכנסת עודד פורר ולחבר הכנסת צביקה פוגל, היחידים שהתעניינו בילדה בת תשע שנחטפה וכבר עשרה חודשים לא מוצאים. נאור, היימנוט עלתה בתקופה שלי כשרת העלייה והקליטה, ואף יש תמונות שלי יחד איתה כשהיא עלתה לכיתה א', ואני נותנת לה – זכות הייתה לי לתת לה את התיק. אבל איזו זכות זאת שילדה במדינת ישראל נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה, ומשטרת ישראל, במקום להכניס לתמונה את כל המכשורים, את כל הכלים, כולל השב"כ בזמן, לא עשתה את זה בזמן? גררו רגליים. יש הרבה דברים שהיה צריך לעשות, ואנחנו ממשיכים לעקוב. בשבוע שעבר היה דיון חסוי בעניין, ולא את כל הדברים ניתן לפרט. אני רוצה לחזק מכאן את ההורים, שהלוואי הלוואי שנזכה למצוא אותה, עם כל הטרגדיה והקושי. לסיום, ברשותך, אני רוצה להקריא – ופה תוכל להוסיף לי את הזמן אם אני אצטרך – את רשימת 100 החטופים והחטופות שנמצאים בשבי חמאס: לירי אלבג; דניאלה גלבוע; קרינה ארייב; אגם ברגר; נעמה לוי; רומי גונן; אמילי דמארי; ארבל יהוד; דורון שטיינברכר; שירי ביבס; ג'ודי וינשטיין חגי, זכרה לברכה; ענבר הימן, זכרה לברכה; עפרה קידר, זכרה לברכה; איציק אלגרט; אלי שרעבי; יוסף חמזה אלזיאדנה; אוהד יהלומי; סשה אלכסנדר טרופנוב; אוהד בן עמי; יאיר הורן; איתן הורן; גלי ברמן; זיו ברמן; אבינתן אור; עופר קלדרון; אביב אצילי, זכרו לברכה; סהר ברוך, זכרו לברכה; אל"מ אסף חממי, זכרו לברכה; סמ"ר אורון שאול, זכרו לברכה; גיא אילוז, זכרו לברכה; טל חיימי, זכרו לברכה; תמיר אדר, זכרו לברכה; אריה זלמנוביץ', זכרו לברכה; עידן שתיוי, זכרו לברכה; יוסי שרעבי, זכרו לברכה; סגן הדר גולדין, זכרו לברכה; גדי חגי, זכרו לברכה; סמ"ר איתי חן, זכרו לברכה; סרן דניאל פרץ, זכרו לברכה; מני גודארד, זכרו לברכה; סמל עוז דניאל, זכרו לברכה; ליאור רודאיף, זכרו לברכה; אוריאל ברוך, זכרו לברכה; רס"ם מחמד אל-אטרש, זכרו לברכה; דרור אור, זכרו לברכה; יאיר יעקב, זכרו לברכה; עמירם קופר, זכרו לברכה; יונתן סמרנו, זכרו לברכה; רונן אנגל, זכרו לברכה; אליהו מרגלית, זכרו לברכה; רס"ן רן גואילי, זכרו לברכה; ג'ושוע לואיטו מולל, זכרו לברכה; סמ"ר שי לוינסון, זכרו לברכה; איתן לוי, זכרו לברכה; אילן וייס, זכרו לברכה; סונטאיה אוקארסרי, זכרו לברכה; סודתיסאק רינתלאק, זכרו לברכה; כפיר ביבס; ירדן ביבס; הישאם א-סייד; אברה מנגיסטו, עודד ליפשיץ, קית' סיגל; אריאל ביבס; פינטה נטפונג; בנאוואת סיאטו; פונגסאק טהנה; סורסק רומנאו; אור לוי; יוסף אוחנה; סטיאן סוונאקאם; וואטצ'רה סריון; רום ברסלבסקי; מקסים הרקין; עומר שם טוב. אנחנו מחכים שתחזירו אותם הביתה עכשיו. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רק יודע שאבא של שתיוי – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ישב שבעה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא ישב, אבל הוא מתעקש עדיין – – – << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> נכון, נמסרה להם הודעה. אבל עימו הצדק. בסוף הוא אומר – אני הלכתי לנחם אותו – הוא אומר: עד שאני לא רואה גופה, אני מתקשה לקבל את מות בני. והוא צודק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוא אומר גם שהוא מרגיש אותו. << דובר_המשך >> פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): << דובר_המשך >> ואני רוצה לומר לך, הרבה משפחות נמצאות במצב בלתי אפשרי. ובאמת אולי אנחנו צריכים להיות יותר זהירים, למרות שאנחנו מקבלים את ההודעה הרשמית כביכול. אנחנו עם המשפחות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. חבר הכנסת שירי. רק לפני שנמשיך, הודעה מהשרה סטרוק. היא מבקשת להבהיר שברור שיש מה להשיב על הטענות שנשמעו מחבר הכנסת כץ, אבל הדבר נמנע ממנה בגלל עניינים תקנוניים. אבל יש הרבה מה להשיב מבחינת תוכן. אין כאן משמעות של שתיקה כהסכמה, אלא פשוט בגלל סדרי דיון. חבר הכנסת שירי, בבקשה, אדוני. << דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה סטרוק, אני לא איכנס לכל – שמעתי גם כשחבר הכנסת רון כץ דיבר. הוא דיבר בעיקר על המשרד שלך, לא משנה, כל הפעולות שאת עושה. בעיניי, המשרד שלך – זו לא תקיפה במובן האישי, אלא המשרד שלך הוא עוד רובד שלטוני מיותר. אני טוען שיש המון משרדים כאלו. אני גם לא סתם אומר שיש פה מחאת סרדינים בשולחן הממשלה. אתם הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה, בזבזנית, בזמן שאנחנו מטילים גזרות על הציבור. ואתם גם לא יעילים, ועל זה אין בכלל יכולת לערער. אתם פשוט לא יעילים. קחי את נושא הצפון. יש רובד שלטוני – אני אומר את זה פעם אחר פעם – של ראשי רשויות, שהם מכירים הכי טוב את הקהילות שלהם. הם יודעים בדיוק כל רחוב, ובאמת אין לי כבר כוח לתת את הדוגמאות על דוד אזולאי, שהוא לא צריך טיפ מאף אחד מכם מה לעשות במטולה. ועליהן, על הרשויות המקומיות, שמו את משרד הפנים, ועל משרד הפנים שמו את שר הנגב והגליל. ואז בא אלקין, שהוא כמובן מונע נטו מאידיאולוגיה, הוא באופסייד ואין לו מקום פה בשולחן, ואז הוא גם אחראי עכשיו על הצפון. זו הממשלה שלך. ואז גם את נכנסת לאירוע – לא את במובן האישי, אלא החטיבה שאת מובילה, החטיבה להתיישבות. ואני רוצה רק לבשר לך: אני לא יודע אם את יודעת, אבל בנו מדינה לפני המשרד שלכם. בנו פה מדינה שלמה. סדר-היום של הממשלה היה הקמת צה"ל, הקמת משטרה, הקמת מפעלים מיוחדים במדינה, קליטה ועלייה, לפני כל הפארסה של הממשלה המנופחת הזו. אז תפסיקו להטיף לנו. אני אנחש שהתשובה שלך הייתה: אנחנו בונים בצפון ובונים בדרום. סבבה, אבל אתם מיותרים. אתם מבזבזים ערמות של כסף על כלום. טוב, קודם כול, אחרי שעניתי על התשובה שאת ענית – "בגלל ענייני תקנונים" וכל מיני כאלה, אני רוצה לומר לקואליציה הזו שאתם שכחתם מה זה להיות יהודים. עכשיו אני אפרט למה. קודם כול, אני מוחה שוב – איך אני מוצא את עצמי תמיד מוחה בשם ראש ממשלת ישראל, שזה בכלל אירוע מיותר – אני מוחה על המשבר הקואליציוני הפיקטיבי שאתם עושים עכשיו בזמן שראש ממשלת ישראל – אתם ניצלתם את ההזדמנות הזו – בחדר התאוששות. זה להיות יהודי? מה זה? בן אדם שוכב בחדר התאוששות, עכשיו הוא צריך להתעסק כמו גננת בגן הטרום-טרום-חובה הקרוי "ממשלת ישראל" בשטויות של איתמר בן גביר וסמוטריץ'. עכשיו גם הגדילו סמוטריץ' ובן גביר – אני לא יודע אם שמתם לב, הם עלו שניהם לרשת ב', והם מדברים דרך המתווך – אסתי פרז, לדעתי – הם מדברים עכשיו כאילו הם בוועידה אזורית לפירוק המשבר הקואליציוני הפיקטיבי לחלוטין, כי כולנו יודעים שאיתמר בן גביר, הלוא הוא שפן הסלעים – ברור לכולנו, נראה אותו לא מצביע כשזה משנה. גם בחרם שהוא עשה – אני מזכיר לכם, חבריי חברי הכנסת, כל השלושה שפה – גם הוא. לא כולם הצביעו. אלמוג הלך, בדיוק היה לו פיפי. קרויזר כן הצביע, לא הצביע. במקרה לגמרי, הם תמיד שמרו על שלושה שכן ושלושה שלא. אבל בסדר, באמת. בגלל שאנחנו בתקופה של נס, ואני רוצה לומר לכם קודם כול חג שמח, אבל ברוח תקופת הנס – נס לא קרה לנו ופח שמן לא מצאנו. אבל בסדר, אני אתן לכם להמשיך את השיר. חבר הכנסת בליאק, האם אתה יודע מי אמר: "אני לא "יו-יו"? חזר ואמר: "אני לא "יו-יו"? יפה. ידעתי שאיכשהו זה יימחק מדפי ההיסטוריה, אבל ראיתי את זה בטוויטר. במסגרת הברכות שלי לגדעון סער – ואני מברך גם את מפלגת הליכוד, יש לכם יכולת לקלוט ולפלוט אנשים בצורה שאני – באמת קשה לי עם זה, אני מודה. אבל יום אחד באבולוציה הפוליטית שלי, גם אני אקבל את היכולת לפתוח משרד קליטה ופליטה כמו שאתם עושים. אני רוצה לברך את גדעון סער, שהיה בליכוד, והקים את תקווה חדשה, ואמר: "אני לא יו-יו". כך אמר היו-יו מעליאקספרס; "אני לא אחזור לליכוד". הוא הקים את תקווה חדשה, ואז הוא הקים את המחנה הממלכתי, ואז הוא פיצל את הימין הממלכתי, ועכשיו הוא עבר רק בגלל המלחמה. ובאמת, התרומה שלו מאוד מאוד משמעותית, אז הוא חוזר לליכוד. וכמובן, הוא חוזר לליכוד עם יד ימינו, עם הדלגית, זאב אלקין. באמת, אתה יודע, לפעמים אנחנו מעבירים בוועדת הכספים ערמות של כספים למבני דת. דת ודת ודת, וזהות יהודית וזהות יהודית, ודת ודת דת. אני חושב שאנחנו מעבירים הכי הרבה כספים למבני דת, אבל מה? לממשלה הזו אין אלוהים. היא לא רואה בעיניים. אנחנו עכשיו בוועדת כספים אמורים להעביר את כל העברות התקציבים – איזה 40, 60 העברות תקציבים לכל מיני דברים שפתאום משרדי הממשלה ומשרד האוצר נזכרו להעביר. הם לא ידעו שזה קורה. מעבר לכך, אני רוצה להסב את תשומת ליבך – אדוני היושב-ראש, דיברת הרבה על פנסיות תקציביות, ואני יודע שהנושא – אתה יודע, אנחנו יכולים להסכים או לא להסכים, אבל אתה עקבי בנושא ומנסה לקדם את זה. אני לא חושב שאתה תצליח, אבל אני שם את זה בצד. האם אתה שמעת על התוספת המיוחדת שאתמול עברה בממשלה לכל משנה למנכ"ל, מנכ"ל וכל המקורבים? שמעת על התוספת הזאת? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> רבע מיליון שקלים מענק פרישה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> רוצים לעודד אנשים שיפרשו – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> – – או שזה מכאן והלאה? << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> לא, זה מינויים פוליטיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> קודם כול, זה מינויים פוליטיים בהגדרה. אבל לא, נותנים להם מענק פרישה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יודע. משנה למנכ"ל זה תפקיד פוליטי בהגדרה – – – << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כדי לקלוט מינויים פוליטיים חדשים – – – קדנציה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> חבר הכנסת בליאק, הרי משנה למנכ"ל – את זה הנציבות בנתה כדי שיהיה תפקיד פוליטי בלשכת מנכ"ל – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא הנציבות – שרת המשפטים דאז אילת שקד. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> – – – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל השאלה שלי היא אם זה משהו שהוא מכאן להבא או זה משהו מין מבצע כמו שעושים לפעמים – תפרוש עכשיו ותקבל מענק? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, זה לעד. זה בתקן. זה בגין התפקיד. יבוא האדם הסביר ויקרא את החלטת הממשלה, ויקרא שיש קושי במשיכה של אנשי מקצוע משמעותיים ובכירים לעולם הציבורי. זאת טענה לגיטימית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם השכר נמוך יותר וגם התנאים מטורפים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. אבל – וזה ה"אבל" הגדול – האם אתה מכיר את הארגון שנקרא רמ"י? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מכיר היטב. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מכיר. שמעת. יש פה עניין, חבר הכנסת בליאק, עם רמ"י. אתה יודע מי מנהל את רמ"י? – חבל שאתה עוזב, חנוך, אבל אתה תשמע אותי – אחד בשם ינקי קוינט. באורח פלא אנחנו עדים – הראית לי את זה קודם – לרנסנס שקורה בבנייה, שאיכשהו מגיע בכל מחיר למשתכן באופן שאף אחד לא חשב, במקריות. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> מחיר מטרה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בדיוק, מחיר מטרה. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> דירה בהנחה, סליחה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון. את פעם קיבלת דירה בהנחה, חברת הכנסת שלי טל מירון? לא. אבל איכשהו, באופן פלאי, שאף אחד לא כיוון מלמעלה, וכך יצא המזל וכך רצה הגורל, החרדים תמיד איכשהו מקבלים אקסטרה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שמת לב שהחליפו את היושב-ראש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטח, אתה רוצה שאני אעמוד ואצדיע לך? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אתה מתחיל לדבר על דתיים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, למה אתה ישר לוקח את זה למובן השלילי? זה כמו שאתם תדברו על היועמ"שית בערך. אני מאתגר את הקואליציה לעלות לפה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> יחי ההבדל הקטן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> באמת יחי ההבדל הקטן. לא שאתם שולטים במדינה 30 שנים. יחי ההבדל הקטן. אני מאתגר את הקואליציה לעלות לפה ובמשך דקה וחצי לא להגיד "היועמ"שית" ולהאשים מישהו אחר בכישלונות שלכם. אני רוצה לראות את השר שעושה את זה, או את חברי הכנסת הדגולים שלכם. בקיצור, מה שהתברר והתפרסם אתמול – אני חושב שכתב עיתון כלכליסט יובל שדה פרסם שרוצים לפנות את רמ"י, ואז מסדרים לינקי ג'וב ברשות שדות התעופה. אבל על מה עלו? שרשות שדות התעופה זה רק 60% משרה. אז הם אמרו: איך אנחנו נעשה את ההשלמה הזאת כדי שהוא יוכל לפנות את המשרה ברמ"י שאנחנו כל כך מעוניינים – "אנחנו" – השר גולדקנופ כל כך מעוניין לאייש במשרת אמון? אגב, משרת האמון שלו זה יהודה מורגנשטרן, מכיר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מכיר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטח שאתה מכיר, ברור. אתה ובבצ'יק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> המנכ"ל יהודה רובינשטיין, לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא. מורגנשטרן. רובינשטיין זה כזה שבונים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מנכ"ל השיכון? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, יהודה מורגנשטרן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא רובינשטיין? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא יודע. << קריאה >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << קריאה >> כן, כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה טלפון חכם? הוא כשר? תבדוק. אבל אני רוצה רק תשובה כשרה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> צדקת. יהודה מורגנשטרן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> צדקתי, ולא בפעם הראשונה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> סליחה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> סתם, הכול בסדר. אז צריך לעשות חילופי גברי. אבל אנחנו לא רוצים, חס וחלילה, איזו דמות משמעותית, מקצועית, שתבוא ותיתן נופך שונה ברמ"י ובאמת תקל עלינו את יוקר המחיה, שההוצאה על דיור במדינת ישראל למשק בית היא הגבוהה ביותר בין הוצאות משק הבית – לא, אנחנו רוצים מקורבים, כי אז איך אנחנו נתפור מכרזים? עכשיו אתה אומר שאני תמיד מדבר על החרדים, ואני רוצה להקריא לך נתונים. אתה יכול לבוא להגיד: ואללה, אתה טועה – אני אקבל את זה, זאת לא תהיה הטעות הראשונה שלי. במחיר למשתכן האחרון זכו 50% חרדים. אתה יודע מה גודל האוכלוסייה החרדית במדינת ישראל? כמה היא באחוזים? שאלה, סימן שאלה. בערך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נו, כמה? לא יודע. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 7%. בכל שנת 2024, 25% מכל הדיור שממשלת ישראל נתנה בהנחה – ואני מברך על ההנחה – זכיתם ב-25% מזה. זה בערך פי שלושה מהגודל היחסי שלכם באוכלוסייה. מ-2015 עד 2021, לפי דוח מבקר המדינה, זה 40% יותר מכלל האוכלוסייה. אני לא טוען שזה בעייתי – אני בעד שאנשים שלא יכולים להשיג דירה, שהמדינה תעזור להם; אחד כזה עומד לידך. אממה, אני תוהה איך במקרה לגמרי אתם תמיד מקבלים יותר. זה בדיור, וזה בחינוך, וזה בכל הקצאת המשאבים. זה דבר אחד. דבר שני, אני רוצה לצטט לך משפט שאני כל פעם אומר, ואז אני מגלה שאני מגיע לתחתית עמוקה יותר. היום נשאל חבר הכנסת פינדרוס, חבר בכיר בוועדת כספים – הוא הלך לכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שזו כבר התחלה של בדיחה טובה, כי פינדרוס הוא מאמין מאוד גדול בדמוקרטיה. ואז שאלו אותו – ואולי גם יעניין גם אותך, השרה סטרוק. תקשיבי טוב מה חבר הכנסת פינדרוס אמר כששאלו אותו לגבי הציונות הדתית, על האוכלוסייה של הציונות הדתית, ובטח במחיר המלחמה – על המחיר שהפלח הזה באוכלוסייה משלם, ולא רק הוא. הוא אמר: אני לא יכול להסתכל להם בעיניים. אני לא יכול להתעלם מהמחיר שהם משלמים. אתה יודע איזה מחיר הוא אמר? אני לא יכול להתעלם מהמחיר שהם משלמים, וזאת היציאה מהדת. בגלל זה אני לא שם. אין לי מילים על רמת הנתק. מילא אם זה מה שאתה חושב – ולפעמים אנחנו חושבים דברים הרבה יותר גרועים ממה שאנחנו אומרים, כי יש לנו איזה באפר מסוים במוח שאומר שבין הקלט לפלט צריך שיהיה איזה שסתום חד-כיווני. במובן מסוים אני אוהב את זה. אבל אצל פינדרוס אין אותו. הוא פשוט אומר: אני לא יכול להסתכל לכם בעיניים, אתם משלמים מחיר – לא המוות, לא השכול, לא הפצועים, לא המשפחות, לא ימי המילואים, לא מפרקים לכם את הכלכלה, את הבית, עצמאים, לא שכירים. כלום. הבעיה שלו היא שהמחיר שהם משלמים הוא מחיר היציאה מהדת. זאת ממשלה של משתמטים. זו שערורייה. ואף אחד מאגם הברבורים לא פוצה את פיו. זה בסדר. הכול עובר לידכם. הכול כלאם פאדי פה. בכל זאת – לא שמישהו יגנה, באמת כבר מיותר לצפות מכם. אני טענתי, ואמרו לי שזאת מילה חזקה מדי, ואולי בוטה מדי – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> שלחו לי – אני רואה שאנשים רואים אותנו – שהמכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית פרסם הבוקר את הדוח השנתי, ובו נתונים עדכניים על הציבור החרדי. האוכלוסייה החרדית עומדת על 1.26 מיליון – 12% מהאוכלוסייה. לא 7% – 12%. פער רציני. כן ירבו, בעזרת השם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם, כן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה לא? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, בסדר גמור. כמה אתה אומר, 12%? 1.2 מיליון? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> 1.26 מיליון. זה הרבה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה הרבה, אבל זה לא מתבטא במנדטים שלכם. הייתי עושה חקר ביצועים. כמה מנדטים אתם? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנחנו 11 בש"ס – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 11 כפול 30,000 זה 400,000 מצביעים, ונגיד עוד 300,000 מצביעים. אבל תכל'ס, ספרו ילדים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ילדים עד גיל 18. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אז אני חושב שבאוכלוסייה, כשאתה מדבר על מחיר למשתכן, אתה לא מודד ילד, כי הוא לא זכאי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני לא מבין בזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני לקחתי נתונים מכאן 11 המהולל, שעשה תחקיר. סתם, גם מהולל, אבל גם עשה תחקיר. ואתה יכול לפנות גם לדוח מבקר המדינה. אני חושב שהם אולי התחשבו שם ביחס של הזכאים, בסדר? יכול להיות שמשם זה נובע. אבל זה לא שעכשיו 5% הפילו את כל התיאוריה שאתם עדיין זוכים בהרבה יותר מהחלק היחסי באוכלוסייה. אבל בסדר, אני שמח שצופים בך, ואני שמח שאתם משתמשים בווטסאפ, בואכה שנת 2024. זה ווטסאפ כשר, כמובן. אני רוצה לחזור למה שאמרתי לגבי הביטוי שהשתמשתי בו, שאני חושב שאתם ממשלה של חזירים. ואני יודע שלשמוע "חזיר" – קודם כול, מפאת הכשרות זה לפעמים קצת מפריע לכם. אבל אני חושבת שאתם מתנהלים בצורה חזירית לחלוטין. אני רוצה להסביר למה. דיברתי קודם על 250,000 שקל, אתה שמעת את זה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> 250,000 שקל מענק שאתמול עבר בהחלטת ממשלה, שאתם נותנים עכשיו למקורבים שלכם, למשנה למנכ"ל, למנכ"לים. אתם נותנים להם מענקי פרישה בזמן שאתם משיתים על הציבור כולו 24 מיליארד שקלים מיסים. זה מתחבר לחוק של סגני ראש העיר שהעברתם פה, זה מתחבר לחוק הרבנים, זה מתחבר לסט חקיקה שאתם דואגים אך ורק לעצמכם. כמובן, תאגיד, רייטינג – לזה יש פחות משמעות תקציבית, למרות שאני חושב שעדיין יש לזה משמעות תקציבית. אבל אני כאילו תמיד מרגיש אתכם בכיס שלי ובחיים שלי. אולי לכם מפריע מה שאני אומר, וזה כואב לכם, ויש איזה: וואי, הוא שגה עכשיו ב-4.5% על החלק היחסי של הממשלה. אבל לי מפריע כל יום – ולא רק לי, לכל הציבור הישראלי – מה שאתם עושים פה. אתם נכנסים – אני מרגיש את הממשלה הזו כל היום בכיס שלי. כל היום אתם משיתים עלינו מיסים. באגם הסרדינים שנקרא ממשלת ישראל אתם לא צמצמתם כהוא זה. אתם תמיד בכיסים של האזרחים. אבל למה אני לא מרגיש אתכם במקומות אחרים? למה אני לא מרגיש אתכם, נגיד, ברצח ברחובות? למה אני לא מרגיש את השר בן גביר עושה משהו אחד שקשור למשרד שלו? למה אני לא מרגיש את השרה מירי רגב בשנה שבה נהרגים 420 אנשים בתאונות הדרכים? למה אני תמיד – גם ציטטו וספרו 19 דקות של הריאיון האחרון שלה; 19 דקות שלמות של ריאיון בערוץ הליטוף, פינת החי הנהדרת, ערוץ 14. אתה מתראיין בערוץ 14? חבל, אתה מפספס. ישאלו אותך שם שאלות ממש מאתגרות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> פעם ראשונה הייתי ביום חמישי האחרון. פעם ראשונה, אצל יעקב ברדוגו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם. ישאלו אותך שאלות ממש מאתגרות. אני ממליץ לך. פינת הליטוף בפארק רעננה הרבה יותר אפקטיבית מערוץ הליטוף שלכם. 19 דקות שמים אותה, נותנים לה להתראיין – מילה אחת על תחבורה, מילה אחת. קצת תנסו לאתגר אותה על התשתיות, על הביטול של כל הרכבות בשנה הזו, על הכאוס התחבורתי המסויט שכולנו עוברים. כולנו עוברים, אבל הם לא, באגם הסרדינים – כי אתם נוסעים על השוליים, כי אתם לא עומדים בפקקים, כי אתם לא משלמים בנת"צ. אתם לא חווים את החיים שלנו, אתם חווים חיים בעננים. לכם הכול טוב. כשגולדקנופ אומר: "למי רע פה?" הוא לא טועה. זו לא פליטה, זו לא טעות; זו לגמרי מדיניות. מה רע לו? הוא עושה עבירות בנייה ואף אחד לא אוכף. הוא הולך ומצטלם עם משקפת כאילו הוא עכשיו, אני לא יודע, רובינזון קרוזו בעזה. הכול בסדר. אתם לא תעמדו בפקקים. למה שיהיה אכפת לכם שאנחנו – בשביל להגיע 11 קילומטר, עדיף ללכת ברגל, אני לא יודע עם מה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה לא עומדים בפקקים? לא הבנתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הם לא עומדים בפקקים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> למה? אני לא עומד בפקקים? לא. למה? למה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה עומד. אני דיברתי על אגם הסרדינים של הממשלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, גם הוא עומד. למה? כולם עומדים. למה לא עומדים בפקק? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי עומד בפקק? אני מציע לך לבדוק איך שרים נוסעים ברכב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר, שרים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ברוך השם, הכול בסדר. איפה אתם במחירי הדירות? איפה הממשלה במחירי הדירות? איפה אתם בסופר? איפה אתם בתחנות דלק? איפה אתם כשאני קונה ירקות? איפה אתם במעונות היום? איפה אתם בצהרונים? איפה אתם במילואים? אני בכלל לא אדבר על זה שאתם משתמטים ואיפה אתם בגיוס. אתם מסוגלים היום להעביר חוק גיוס? אתה מסוגל להעביר חוק גיוס היום? מה זה ההזיה הזו? הם רבים – אני לא מבין אתכם. אתם בחיים לא תעבירו שום חוק גיוס. אתם תעבירו רק השתמטות. אתם לא מסוגלים להרים את היד שלכם בעד גיוס. כבר אין לי כוח להקריא לכם מה כל גדולי התורה שלכם אומרים על גיוס: בטלנים ילכו; אף אחד לא ילך; תזרקו את זה לבית שימוש, את הצווים. מקימים קליניקות משפטיות שיעזרו לאנשים שמקבלים צווים. אתם מסוגלים להעביר חוק גיוס? איפה אתם בחינוך, כשאנחנו יורדים, צונחים בלי מצנח, בעברית, במדעים, במתמטיקה? זה בכלל מעניין אתכם? לא. אתם בחגיגת אגם הסרדינים שלכם, דואגים רק לשמן את הצירים על האוכלוסייה שלכם, מפריטים את החינוך לגמרי. אין חינוך ממלכתי במדינת ישראל. הכול זה רשתות פרטיות. איפה אתה, מפלגת ש"ס, בצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל? תן לי תת-סעיף אחד בכל התקציב השישי שעשיתם כבר, או בחמישה תקציבים שאתם עושים – אחד שמצמצם פערים בחברה הישראלית, מהפכה שמוציאה אנשים ומגדילה את הפריון במשק; שאתה מוציא אנשים לתעסוקה; שאתם נותנים עוד כסף לזה; שאתם משקיעים בזה; שאתם לוקחים את החינוך הממלכתי-דתי ובו משקיעים. תן לי סעיף אחד. מפלגת ש"ס, למה קמתם? מה היה הרעיון בקונסטרוקציה של לייצר מפלגה כזו? אתם טסים למיאמי, אתם טסים לסרי לנקה, אתם עושים מועבטים ביום שישי. למה שתטפלו בנו? אתם הפכתם להיות מנותקים, כי אתם הרבה יותר מדי זמן בשלטון. זו הבעיה שלכם. מפלגת ש"ס הייתה אמורה להיות בשורה. תעשה בדק בית: בכל שנות הקיום שלכם, האם צמצמתם פערים בחברה הישראלית? האם העוני קטן? אני שואל אותך. האם אתה רואה שילוב מוגבר של אוכלוסייה חרדית, נגיד, בהייטק הישראלי? כלום. צרצרים. טוב, אני רוצה לדבר – אחרי שכמובן הסכמת איתי בכל מילה, אני מניח, בגלל זה אתה עדיין בודק את כמות האוכלוסייה החרדית בזכייה במחיר למשתכן, שאגב, אתם יודעים איך הם עושים את זה? בסוף כל מכרז – גם בכאן 11 סקרו את זה – בסוף כל מכרז יש באותיות סופר-דופר קטנות, שזו בנייה לאוכלוסייה חרדית, כזה, משהו כזה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> אני בשוק שצפית בכאן 11, שזה, אתה יודע, מסוכן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן, כן. זה עדיין מותר ועדיין לא סגרו. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> בקרוב כבר לא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני רוצה שוב להחמיא לכאן 11. אני רוצה לדבר על מה שקורה בוועדת הכספים. אתה חבר בוועדת הכספים? אתה חבר בכיר בוועדת הפנים, נכון? איך עם יעקב אשר מאז שעזבתי אתכם? שמעתי שאתה מתגעגע אליי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני רואה אותך פה, מה יש להתגעגע? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, אתה לא מתגעגע אליי? בסדר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני פוגש אותך פה. כל פעם שאני יושב, אתה נמצא. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא נעלבתי, הכול בסדר. תראה, אני תוהה מתי יהיה משבר קואליציוני על החטופים והחטופות. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> ממש. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> למה אף פעם חבר'ה מהקואליציה לא החתימו אותי או באו להחתים אותי על מכתב שאומר או מבקש מהממשלה לשחרר את החטופים והחטופות? למה על הנגד ארי, שעשה, אין מה לעשות, עבירה פלילית, ביטחונית, ניתן לבית המשפט לשפוט – למה אתם ממהרים? והלכו בטקס מרגש ממש, בגן הוורדים, הלך השר המהולל שיקלי, שכידוע סדר-היום שלו עמוס, והוא פינה בכל זאת ומצא זמן להגיע לבית הנשיא. הבנתי שהוא הלך גם עם חבר הכנסת סעדה, והגישו לו מכתב עם 67 – חתמת על זה, כמובן. ברור שאתה חותם. מה זה, אתה חותם גדול. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אני חתמתי. אני גאה בזה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בטח שאתה גאה בזה, ברור. למה אתם לא חותמים על אותו מכתב שמבקש מראש הממשלה לשחרר את החטופים? אתה יכול להסביר לי, בתור אחד שגאה שהוא חותם למישהו שעבר עבירה פלילית ופגע בביטחון המדינה? או שאתם גם לא מאמינים לו, אתם לא מאמינים לזה, אתם חושבים שזה מה שצריך להיות, כי זה בסדר גמור בקונסטלציית הממשלה הנוכחית, ברור. אתה יכול להסביר לי למה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה באמת רוצה תשובה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן. קח שתי דקות, תענה לי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה מובן. אני צריך לחתום בשביל – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, זה מובן? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה חלק מהדנ"א היהודי להחזיר את החטופים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> חלק. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> רק לצערי, יש חמאס, שכחתם. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אה, חמאס. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תפסיקו להשתמש בחטופים. זה לא מכובד. אתם פוגעים במשפחות ובחטופים ומשחקים לידי החמאס. תפסיקו להשתמש בחטופים לנגח את הממשלה. << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> זה לא קורה. אז מה הבעיה להחזיר אותם – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אוקיי. אני שמח – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כולנו רוצים להחזיר אותם. כולנו רוצים להחזיר אותם לא פחות ממך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שאתה אומר את זה, כי אני כל פעם שומע את זה, כמובן, כשמראיינים אתכם – אנחנו פחות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא צריך לראיין. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אבל תמיד אני שמח שאתם אומרים שאנחנו משחקים לידי חמאס. אני רוצה לבשר לך – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. כאילו יש פה איזה צד שלא רוצה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה צודק, אתה צודק. יש פה צד לא רוצה. אני תכף אסביר לך. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין אף אחד שלא רוצה. אין אף אחד שלא רוצה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני תכף אסביר לך איך בדיוק לא רוצים. אומרים שרוצים, והכול מתכנס לאמת אחת. מי שמשחק לידי חמאס הוא מי ששימן ובנה את המכונה הרצחנית. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> עזוב אותך, תדבר ספציפית. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, לא, אני אדבר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תתחיל. אתה רואה? אתה מתחיל. לגבי החטופים – כולם רוצים. ראש הממשלה רוצה; החמאס לא רוצה להחזיר אותם. זה הכול. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> הסתיימו שתי הדקות. סתם. אתה יכול להפריע לי עוד פעם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה אמרת לענות לך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, אתה צודק, אתה צודק. אני רוצה להסביר לך מה זה רוצה ולא רוצה, ואיך זה מתכנס בדיוק, מה שאתה אומר. כולם רוצים להחזיר, כולם רוצים שלום עולמי, כולם רוצים להגן על הסביבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כבר עושים, יש משא ומתן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני אסביר לך. כולם רוצים להגן על הסביבה, כולם רוצים שלום עולמי – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה משווה חטופים לסביבה? << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> עכשיו אני אסביר לך. – – אבל להגיד את זה – זה קל; לעשות דברים ולשלם מחירים – זה קשה. ופה, אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הישיבה, פה אתם נבדלים. כי אין ספק שכדי לשחרר את החטופים משלמים מחירים. כשהם ישבו בבית וטבחו בהם, הם שילמו מחיר על הכישלון שלכם. אז כן, זה יעלה לנו מחיר, ומחיר קשה. אנחנו מוכנים לשלם את זה, וזה לא פוליטיקה – או שזה כן פוליטיקה. אתם – לא – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> זה לא פוליטיקה. אנחנו שווים בדעה הזו. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> – – כי השרים שלכם התבטאו, אדוני יושב-ראש הישיבה – לא אחד ולא שניים ולא שלושה שרים, שאומרים: נשמח שהם יחזרו, אבל אנחנו לא מוכנים לעסקה מופקרת. תגיד, כשהפקירו אותם, מישהו בא ואמר להם סליחה? לקחתם על זה אחריות? עד היום הוא לא מסוגל להגיד את שורש המילה "אחריות", על מה אתה מדבר? אתם צריכים לעשות החלטה, אתם צריכים לשלם את המחיר. מדינת ישראל צריכה להיות מספיק חזקה ולהגיד: טעינו, הפקרנו, ועכשיו אנחנו נשלם מחיר. אל תגיד לי "כולם רוצים". ברור שכולם רוצים. צריך לשלם על זה מחיר, ואתם לא מסוגלים, כי אין לכם את היכולת לקבל אחריות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ארצות הברית לא חושבת כמוך. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> מי? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> גם שר ההגנה, גם מזכיר המדינה, אמרו שהחמאס מטרפד כל עסקה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אני שמח שהציטוטים – ה-abuse שעושים ב-cherry picking. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הם אמרו את זה, לא אני אמרתי. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אם עכשיו אנחנו מקשיבים לארצות הברית, בוא נלך על מלא. רוצה להקשיב לארצות הברית, להתבטאויות שלהם על הממשלה שלכם? עזוב, עזוב, תעשה לי טובה. ארצות הברית זה לא תירוץ. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה זה קשור? לא, לא. הינה, אתה רואה, אתה משחק. מה זה "על מלא, על מלא"? אני אומר לך, בדבר הזה. זה לא קשור לשום דבר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> זה באמת לא קשור לשום דבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, זה קשור לחטופים. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> להגיד לי ארצות הברית וצרפת, ועכשיו אירופה וה-OECD. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מה זה קשור? אתה תלך איתם על הכול. זו לא טענה, זו בדיחה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא קשור לכלום. אתם צריכים להגיע למסקנה פשוטה אחת, שאתם מבורברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אתה יודע מה זה מבורבר? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כן, כן. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> כן? בסדר, אני אעשה לך את ההקלה הזו. אתם מבורברים, אתם לא יודעים לאן אתם הולכים. במשך 450 ימים, כבר 450 ימים, הם שם. בשבוע-שבועיים-שלושה הראשונים, אתה האמנת שאנחנו נגיע ל-450 ימים והם לא יהיו פה? אתה האמנת ש-450 ימים אתם תילחמו בחמאס ואין שום אלטרנטיבה שלטונית? תגידו, אתם חושבים שאנחנו עד כדי כך עיוורים? כולם רוצים להחזיר את החטופים – אחלה; אתם לא עושים כלום בשביל זה. כלום, כלום לא עושים, שום דבר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ראש הממשלה עושה הרבה בשביל זה. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> שום דבר. כלום הוא לא עושה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, בסדר. << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> בסדר. להגיד שהוא עושה, לשלוח שליחים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נכון. אני לא – – – << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> ואז בכל פעם זה ריטואל: יש אופטימיות, מטוס בקטר – אתה תמיד רואה את המטוס, המטוס חוזר, אופטימיות זהירה, יורדת לאופטימיות סבירה, ואז כבר יש קשיים במשא ומתן. ואז יש לנו ריאיון, כמובן, או בערוץ הליטוף או בערוצים בחו"ל, כי חס וחלילה שהוא יתראיין פה. כבר למעלה מארבע-חמש שנים הוא לא מתראיין. אותו ריטואל פעם אחר פעם, בין אופטימיות לבין כישלון לבין "לא נפסיק את המלחמה". הבעיה איתכם היא שאתם לא יודעים לייצר אלטרנטיבה. דיברו על זה לפני שנה. אם אתה לא רוצה את חמאס, מה אתה כן רוצה? שהגברת, השרה, תהיה ראש עיריית דיר אל-בלח? שאתה תהיה ראש עיריית עזה? שאיתמר בן גביר, מה הוא יהיה, מושל רפיח? מה אתם רוצים? מי יהיה? שאני אלך להיות שם? ואתה חושב שאנחנו עד כדי כך עיוורים? אתם עושים כנס ליישב את הרצועה – על מי תיישבו אותם? על החטופים שלנו? או שמישהו יגיע – אגב, אנחנו כבר לא שומעים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל אתה מכליל. לא, נאור, תהיה הגון. תהיה הגון, אני לא עשיתי שום כנס ולא השתתפתי בו. "אתם", "אתם". << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> לא, הקואליציה שלך עושה, אין מה לעשות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אל תגיד לי "אתם". << דובר_המשך >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אנחנו לא שומעים יותר את הלחץ הצבאי, נכון? הסתכלתי על ציוצים, לא היה ציוץ אחד שלכם שאומר שלחץ צבאי יביא חטופים. לחץ צבאי הביא ארונות, לחץ צבאי הביא גופות. זו האמת. והגיע הזמן – אני יודע שזה קשה מדי פעם – להסתכל בעיניים של האנשים ולהגיד להם: כן, אנחנו טועים, והבאנו מדיניות שהביאה אך ורק גופות. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, עשר דקות לרשותך. << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> שלי, סליחה, אני צריך לצאת. << דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >> מחילה. הינה, טטיאנה פה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> כל עם ישראל מקשיב, נאור. כל עם ישראל מקשיב. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> תודה רבה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת – או יותר נכון, חברתי חברת הכנסת, כי אין פה באמת – – – << קריאה >> נאור שירי (יש עתיד): << קריאה >> אני פה, עדיין. << דובר_המשך >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, נכון. ממש רגע לפני שעליתי לפה לדבר, ראיתי פרסום שאתמול, מסתבר, הייתה הדלקת נרות של שרים וחברי הכנסת של הליכוד ברעננה. ומה אני רואה ברקע? עומדים השרים וחברי הכנסת על הבמה, מאחוריהם מסך ענק עם תמונות החטופים, ובמרכז המסך הלוגו של הליכוד בענק. באמת נדהמתי לרגע, היה לי קשה להסדיר נשימה לרגע. תמונות של החטופים עם הלוגו של הליכוד במרכז. קודם כול, לא הבנתי, זה קמפיין בחירות? זה באנרים שתולים על גשרים לטובת מפלגת הליכוד? אולי מפלגת הליכוד לוקחת אחריות על החטופים? כי הם תקעו את הלוגו שלהם במרכז, ומסביב כל החטופים שלנו שהם לא מחזירים. ויותר מזה, אני מביטה ומסתכלת בתמונות החטופים, ואני רואה שתמונות החטופים לא מעודכנות. לא רק שהם השתמשו בחטופים, בהמשך למה שאמרת, ותקעו את הלוגו של הליכוד על התמונות שלהם, הם גם שמו את התמונות הלא-מעודכנות של החטופים, שחלקם כבר הוחזרו. באמת, אין תחתית לבור שאנחנו נמצאים בו. אין תחתית מוסרית, ערכית, מצפונית, יותר נמוכה ממה שהם הביאו אותנו אליה. בכל זאת, 451 ימים עברו, והם עדיין לא כאן. אז אני ממליצה למי שמארגן את הכנסים של הליכוד לחשוב טוב טוב לפני שהוא שם את הלוגו של הליכוד על תמונות החטופים. חוצפה שאין כדוגמתה. עכשיו אני רוצה רגע לדבר על מה שתכננתי, וזה האיחוד המרגש, ממש כמו האיחוד של Friends, של גדעון סער עם הליכוד. שמענו שהוא הולך להתמודד במסגרת הפריימריז של הליכוד, התרגשנו מאוד. רציתי רק להסביר שבדרך כלל reunion זה פחות מוצלח מהמקור. אתם יודעים, מה שהיה טוב בניינטיז לא תמיד תקף וטוב לעכשיו, ממש כמו ביבי וגדעון. הבטתי על כל מיני ציטוטים שהיו בשנים האחרונות. אני רק רוצה להזכיר שכשהיה דיבור על משא ומתן על חזרתו של גדעון סער לליכוד, חברת הכנסת גוטליב אמרה: מדובר בסוס טרויאני וגיס חמישי בתוך הממשלה; חברת הכנסת דיסטל אטבריאן אמרה: "צלמו מסך, גדעון סער ואני לעולם לא נשב יחד לבטח באותה מפלגה. או שאילחם בו מלחמת חורמה מבפנים או שאעזוב. כך או כך, הבן אדם הספציפי הזה פסול עד היסוד עבורי ועבור כל אדם ששייך באמת למחנה הלאומי הליברלי". רגע, אני רק רוצה להגיד, "המחנה הלאומי הליברלי" – הגדרה קצת מוזרה למפלגת הליכוד בימינו. לא לאומי ובטח לא ליברלי, אבל בסדר. ואז הלכתי והסתכלתי גם על אמירות של גדעון סער מתקופתו באופוזיציה. אני רק רוצה להזכיר לכם כמה אמירות קצרות: אני לא אצטרף לממשלת נתניהו – זה נאמר כמה וכמה פעמים; אחר כך: "החלטת נתניהו לפטר את גלנט היא מעשה של טירוף, המעידה על היעדר מוחלט של שיקול דעת. אין תקדים בתולדות ישראל לשר ביטחון שפוטר בגלל שהתריע, כמתחייב מתפקידו, על סכנה ביטחונית. נתניהו נחוש לדרדר את ישראל לתהום, כל עוד מכהן נתניהו בתפקידו הוא מסכן את מדינת ישראל ועתידה". כך אמר גדעון סער. והפלא ופלא, כמו סטייק הוא התהפך, הלוך וחזור, ושוב נכנס לממשלה. והוא ידע היטב שכדי להיכנס לממשלה הולכים לפטר את שר הביטחון ולעשות סבב משחק הכיסאות בין תפקידי השרים בממשלה. אבל שרידות פוליטית יותר חשובה מכל עיקרון אחר על פני האדמה. ואני שואלת את עצמי, באמת, מה המחיר של בן אדם? כמה יעלה להמיר את האמונות, הערכים, עמוד השדרה של בן אדם? ובאמת אני רוצה להגיד שהיו שנים שהייתה לי הערכה גדולה לגדעון סער. חשבתי לעצמי שהוא איזשהו סמן ערכי, שהוא מהליכוד הישן, הוא לא נכנע לפופוליזם הכהניסטי שהשתלט על המוסדות של המפלגה הזאת, שהוא יותר בכיוון הליברלי המסורתי, שהמדינה יותר חשובה מהמנהיג. ולצערי הרב, התבדיתי. חשבתי לעצמי שכשהוא התמודד על ראשות הליכוד הוא רצה לנתק את מכונת החמצן של מכונת הרעל, ובדצמבר 2020, כשהוא החליט לעזוב את הבית הפוליטי שלו וללכת לדרך עצמאית פעם ראשונה בחייו, הוא אמר שהוא לא יכול לתמוך עוד בנתניהו. הוא אמר על מפלגת הליכוד שהיא הפכה לכלי שרת עבור האינטרסים של ראש הממשלה, כולל גם לענייני משפטו הפלילי. ואני זוכרת אלפי נאומים וציוצים והודעות לתקשורת בשמו, שבהם הוא השמיץ והעליב את הליכוד, את נתניהו ומשרתיו. "מי שרוצה את נתניהו ראש ממשלה – שלא יצביע לי". זה ציטוט, זה מה שהוא אמר. זוכר את האמירה הזאת? זוכר את הקמפיין הזה? זה לא היה כזה מזמן. ובשביל מה, למען השם, הוא מצטרף לממשלה הזאת? כדי להיות זה שחתום על חוק ההשתמטות המגזרי ההמוני מהצבא בזמן מלחמה? בזמן שיש לנו מעל 800 חללי צה"ל? בזמן שיש לנו 12,000 פצועים, בעת הכי קשה של מדינת ישראל מאז השואה, עכשיו אתה מצטרף לממשלה? כדי להכשיר חוק השתמטות כשיש לנו ממשלה שעדיין חתומה על 100 חטופים וחטופות בעזה? 451 ימים שהם נרקבים שם במנהרות, זועקים אלינו, אחים ואחיות שלנו. לשם אתה מצטרף? מה כל כך קרץ לך? הטיפול המדהים ביוקר המחיה? ההישגים המדהימים של הממשלה הזאת בשנתיים האחרונות? בזה כל כך דחוף לך לקחת חלק? ועכשיו, עכשיו אתה חוזר לאותה חצר ביזנטית, כמו שהיטיב לתאר אותה חברך זאב אלקין, שממש כמוך מפגין יכולות אקרובטיות שלא היו מביישות את נדיה קומנץ'. השאוויש התורן. והיום בבוקר, בדרך לכנסת, שמעתי את אחד ממקורביך מסביר שאתה מתכוון להתמודד על ראשות הליכוד בעתיד. באמת, אתה באמת חושב שמישהו בליכוד ייתן לך להישאר? אתה חושב שאין נגדך תיקים מוכנים של מכונת הרעל, שכבר תפרו את הכול מראש ורק מחכים לשלוף את הקלסרים עם כל הראיות שהם מכינים לך? מה הם יגידו על שנת 2014? מה הם ישאלו על השנה הזאת? למה התפטרת? ואתה מוצא את עצמך מצטרף לרשימה ארוכה של פולישוקים שעשו זגזוג ערכי ואידיאולוגי חמור, מצטרף לרשימה של אנשים שקיבלו הבטחות, מיצובישים, שריונים ברשימה, אנשים כמו אורלי לוי אבקסיס, עידית סילמן, אלכס גולדפרב, שמכרו את נפשם, וגרוע מזה – מכרו את עמם עבור בצע. אתה זוחל בחזרה אל אותם אנשים שביזו אותך והשפילו אותך, מקבל הבטחות על איזה עתיד ורוד ועל איזה מקום מובטח בחיקם. אבל תזכור את כל האנשים שזגזגו עבור שריון. נכון, אולי תוכל למצוא מקום בכנסת הבאה, אבל מה יקרה כשתצטרך להתמודד באמת על המקום שלך? אני מציעה לך בפריימריז הקרובים להסתכל על אנשים כמו עידית סילמן ועמיחי שיקלי. גם הם תקעו סכין בגב של החברים שלהם, קיבלו קצת תפקידים ועוד זמן בפוליטיקה, אבל בדיוק כמו אלכס גולדפרב ואחרים הם יימחקו מהזיכרון הציבורי, וגם אותך יזרקו לבוץ ברגע שההתחייבות כלפיך תסתיים. אבל אולי דווקא אותך ההיסטוריה כן תזכור. אולי היא תזכור אותך בתור זה שרצה כוח אבל ויתר על הכבוד, על הערכים, על המצפון, על המוסר; בתור בן אדם שברגעים הקשים ביותר עבור החברה הישראלית נתן לממשלת האופל הזאת עוד זמן להתעלל באזרחי ישראל. צר לי עליך, חבר הכנסת סער. באמת שצר לי. יכולת בעבר להיות בשורה אמיתית של ימין ליברלי, ערכי ומסורתי, שרווחת העם לנגד עיניו ולא רווחתו האישית, הכיסא האישי, הקידום האישי. הייתי רוצה להזהיר את מפלגת הליכוד מלקחת אותך, גדעון, כי לקחת אותך זה כמו להיות הצפרדע שמשיטה את העקרב על גבה עד לגדת הנחל, ובסוף נעקצת ומתה, בגלל שזהו טבעו של העקרב, אבל במקרה הזה מדובר בשני עקרבים, שבניסיונם להרעיל האחד את השני רק הציבור ישלם את המחיר. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. ברוכה הבאה, שלומית, ואימא שלה, למליאה. << נושא >> מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת << נושא >> << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> הודעה לסגנית מזכיר הכנסת. << דובר >> סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין: << דובר >> תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 254) (מועד תשלום דמי לידה), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אברהם בצלאל וקבוצת חברי הכנסת. תודה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << הצח >> הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2025) (מיסוי רווחים לא מחולקים), התשפ"ה–2024 << הצח >> (קריאה שנייה וקריאה שלישית) << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. לרשותך 25 דקות – סליחה, 15, תורידי כמה דפים. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השבוע משרד הבריאות שיגר לאו"ם דוח שחשף את מצבם של החטופים והחטופות שלנו שחזרו מהשבי. שמונה עמודים זוועתיים מתעדים את מה שעברו חטופינו: רעב ממושך, התעללות מינית, אלימות פיזית, כולל אלימות פיזית כלפי נערים. פשוט מצמרר. ואדוני היושב-ראש, אתה אמרת שאנחנו משתמשים בחטופים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא את, הוא. על נאור אני מדבר. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> תאמין לי, 451 ימים, ולדעתי אין משהו שיכול להיות חשוב יותר שאנחנו צריכים לדבר עליו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מסכים. בזה אנחנו מסכימים. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> אין שום דבר שיש לו קדימות מעל לנושא חזרת החטופים, הבנים והבנות שלנו. אין שום דבר שיכול לשמח אותנו. ואני לא מאחלת גם השנה חג חנוכה שמח, כי אי-אפשר לשמוח כשהם לא בבית. אנחנו מרגישים שהם חסרים לנו, אנחנו לא יכולים לשמוח שמחה מלאה. זה באמת כואב רק לחשוב מה הם עוברים שם. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אין ספק. << דובר_המשך >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר_המשך >> והדוח שחשף לאו"ם את העובדות שסיפרו מי שחזרו מהשבי – הדוח תיאר את ההשפעות ההרסניות של מה שעברו שם החטופים, וההשפעות האלה ממשיכות להשפיע על החיים שלהם גם היום. מה אפשר להגיד על אלה שעדיין נמצאים שם, אם אלה שחזרו סובלים? מה איתם? הם 100 חטופים שהם חולים, ולא מטפלים במחלות שלהם. הרבה מהם ממשיכים לסבול מטרור פסיכולוגי, עינויים, תנאי מחיה מאוד מאוד קשים. זה מעל שנה, זה מתמשך. הדוח שפורסם מתאר את מצב החטופים ששוחררו עוד בעסקה הראשונה, לפני שנה, ואני אישית שמעתי עדויות של מיה רגב, שסיפרה איך התעללו ברגליים שלה, ועד עכשיו היא סובלת, היא לא יכולה ללכת. היא עברה כבר כמה ניתוחים. היא תיארה, אני חושבת לא בכל הפרטים, איך פשוט לחצו על הפצע שלה וטפטפו לשם כלור ועשו עינויים, ממש עינויים. האנשים שעשו זוועות ב-7 באוקטובר ממשיכים לעשות זוועות בחטופים שלנו גם עכשיו, בשבי. אני עד עכשיו לא יכולה לשכוח את עדותה של עמית סוסנה, שעברה התעללות מינית, נאנסה, ולא פעם. היא מתארת שהיא ראתה בני נוער, חטופים שלנו, שהיו קשורים בשרשראות. אפשר לחשוב מה עובר עליהם שם כבר מעל שנה. חטופים ששבו סיפרו שראו את חבריהם שנשארו שם במצב רפואי מאוד מאוד קשה. והיום רציתי להזכיר לכם ולספר על עומר ונקרט, בן 22, אשר נחטף ממסיבת הנובה ברעים ב-7 באוקטובר ומאז מוחזק בשבי ברצועת עזה. עומר אובחן עוד בגיל 14 כחולה במחלת קוליטיס כיבית, מחלת מעי דלקתית כרונית שפוגעת בעיקר במעי הגס. זו מחלה מאוד מאוד לא נעימה, שמלווה בכאבים ומכריחה את החולה להיות תמיד בקרבה לשירותים ולחיות בתנאים סניטריים ראויים – מה שלא קורה לעומר כבר מעל שנה. זו מחלה כרונית שעלולה להחמיר ללא טיפול הולם, תוך סיכון לסיבוכים חמורים ואפילו סכנת חיים. אימו של עומר, ניבה, אמרה בעבר באחד הראיונות שהזמן נגמר, וצריך להציל את עומר פעמיים – גם מהחוטפים וגם מהמצב הרפואי שלו שמסכן את חייו. בלי תרופות הילד נמק, מערכות הגוף קורסות. בלי תרופות הוא פשוט גוסס. עומר חולה וזקוק לתרופות באופן בהול, ונגמר האוויר. עומר ונקרט הוא חטוף הומניטרי, כמו רבים אחרים. עומר זקוק לטיפול רפואי דחוף. אבל בעצם כל החטופים הם כבר מקרים הומניטריים. ראוי להזכיר את היוזמה של רופאים למען החטופים, יוזמה מדהימה של רופאים ורופאות במדינת ישראל אשר פועלים להעלאת המודעות למצבם הרפואי של החטופים: משתתפים במחאות, מארגנים כנסים, ורבים מהם אף משביתים את המרפאות שלהם כאקט מחאה. אני עצמי באתי לא פעם למאהל שלהם שנמצא כאן בכיכר קרוב לכנסת. הם עוזבים את העסקים שלהם; במקום לדאוג לפרנסתם, הם באים והם רוצים להשפיע על כל אחד שמקבל החלטה, כדי להחזיר את החטופים הביתה, והם יהיו שם עד שהם יחזרו. ד"ר אורן ערן, רופא משפחה, ממובילי מחאת הרופאים למען החטופים, סגר את מרפאתו לגמרי, ולדבריו, כל עוד החטופים לא חוזרים הוא לא חוזר למקצוע הרפואה. ד"ר ערן סיפר בעבר שמצבם הרפואי של החטופים הוא קריטי, וזה מחייב את ההתייחסות שלנו אליהם – ואנו מחויבים להצלת החטופים ברמה המקצועית כרופאים, כאזרחים וכיהודים. הריפוי של העוטף, של תושבי הצפון ושל כל המדינה יתחיל רק עם החזרת החטופים, כל החטופים, הביתה. 100 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס כבר 451 ימים. אני רוצה להגיד כמה מילים בעקבות הכתבות שפורסמו ביומיים, בשבוע האחרון, בכמה ימים האחרונים, על בריחת הרופאים. זה לא נושא חדש, זה עולה שוב ושוב, אבל לצערנו זה עולה לאחרונה יותר ויותר – בריחת מוחות, בריחת הרופאים. אנחנו שומעים על רילוקיישן של רופאים. אני עצמי ראיתי כמה קבוצות ווטסאפ שבהן רופאים מומחים מדברים על עבודות והצעות עבודה, דנים על הצעות עבודה שמקבלים ממדינות אחרות. למה זה קורה? למה רופאים שנתנו, שנשבעו לדאוג לבריאות האנשים, לבריאותם של בני אדם, עוזבים את המדינה שהם גדלו בה ומוכנים לעבוד בחו"ל ולטפל באזרחים של מדינות זרות ולא להישאר כאן? והם מסבירים למה הם עושים את זה. יש הרבה מקרים ששמעתי מרופאים שיצאו לחו"ל להתמחות שבעצם הם לא בטוחים מה יהיה כשהם יחזרו. הם לא בטוחים שיהיה להם תקן בבית החולים שהם יצאו ממנו. הם לא בטוחים שאם יחזרו הם יקבלו את התקן בחזרה. אף אחד לא מבטיח להם את זה. הם לא בטוחים שכשהם יחזרו עם הילדים, שלילדים שלהם יהיה טוב במדינת ישראל, שהם יחיו בביטחון, שיוכלו לחיות בשקט בלי להיכנס לממ"ד ושהם יקבלו את סל הקליטה שלהם כתושבים חוזרים. רובם יוצאים להתמחות בחו"ל עם המשפחות, והילדים מן הסתם לומדים בשפות אחרות, בעיקר בשפה האנגלית. והם חוזרים לישראל, הילדים פחות שולטים בשפה העברית, אבל אתם יודעים, אין שום סל קליטה לילדים האלה. אלה ילדים שלומדים בבית ספר יסודי, מקבלים שעתיים בשבוע לימודי עברית. אין אולפן כמו למבוגרים. הם מקבלים תוך כדי יום לימודים – מוציאים אותם משיעורים רגילים, ומורות חיילות מלמדות אותם עברית, אבל זאת לא אותה רמה. והם חושבים אם להקשות על הילדים שלהם כשהם יחזרו לכאן. עוד דבר ששמעתי היום בריאיון ברדיו 103, ריאיון עם פרופ' רבקה, שמתארת מצב שהיא ראתה, טיוטה של חוק ההסדרים, שרוצים פשוט לבטל חלק מסמכויותיה של המועצה הרפואית, המועצה המדעית, שהיא בעצם חלק מההסתדרות הרפואית. רוצים לקחת חלק מהסמכויות ולתת כוח למועצה נוספת, ועדה נוספת שתייעץ לשר הבריאות לאשר תואר מומחה לרופאים. זאת אומרת שעד עכשיו 50 שנה המועצה המדעית פועלת ומאשרת תואר מומחה, כל ועדה במועצה מאשרת מומחה בתחום מסוים, ועכשיו רוצים לקחת ממנה את הסמכויות. אם עד עכשיו הם הסתמכו על החומר המקצועי, על הסילבוס שלמדו הרופאים כמומחים, ההתמחות שלהם, על שעות ההתמחות שלהם בבתי חולים, השדות הקליניים שלהם, המחקרים שהם עשו – ורק רופאים יכולים לדון על זה. ומה, אם לוקחים את הדבר הזה לגופים נוספים, לאנשים נוספים שאינם חלק מהמועצה המדעית הזאת, אז איך אפשר להיות בטוחים שמי שיטפל בנו יהיה רופא שאפשר לסמוך עליו? אם לא יהיו ביקורת ופיקוח מקצועי כמו שהיו 50 שנה, אז לא בטוח שאנחנו נגיע לרופא שבאמת יודע לטפל בנו, בילדים שלנו, בהורים שלנו. אני חושבת שזאת סכנה אמיתית. אבל היא אמרה – אפילו העיתונאית שראיינה את פרופ' רבקה שאלה: זה לא מזכיר לך את התהליך שקורה עם לשכת עורכי הדין? את מה שקורה גם עם הוועדה לבחירת שופטים? זה מזכיר, וזה מאוד מאוד מדאיג. אני לא הגעתי למדינה כזאת שבעצם השליטה הפוליטית גוברת בה על תהליכי הדמוקרטיה. ודמוקרטיה – אתם תגידו שזה שלטון הרוב, שמי שיקבל החלטות פוליטיות זה בעצם פוליטיקאים שנבחרו על ידי הרוב. אבל הדמוקרטיה היא לא שליטה של הרוב, שליטה מוחלטת, והרוב הזה לא צריך לדכא את המגזרים האחרים שבעצם לא בחרו בהם. הם גם אזרחים, וצריך לדאוג גם להם ולא לדכא אותם. אבל כל התהליכים שקורים עכשיו במדינה – זה מדאיג רופאים, זה מדאיג מדענים, זה מדאיג אותנו. אתם יודעים כמה עולים שהגיעו לישראל ודאגו לגדל את הילדים שלהם כאן במדינת ישראל בעצם עוזבים עכשיו? עוזבים את הארץ? אני מכירה משפחה מחיפה – הבחור עבד בגוגל הרבה שנים, בוגר הטכניון, ואשתו רואת חשבון. נולד להם כאן ילד, הם חלמו לגדל אותו כאן, במדינת ישראל. ולאחרונה, אחרי כל הפיצוצים והסירנות בחיפה, שעברה חצי שנה, וכל השינויים – שכל הזמן חוזרים לדיון בכנסת על המהפכה המשפטית, שינוי במערכת המשפטית, וכל הזמן מדברים על פיטורים של היועמ"שית, ואי-יציבות פוליטית – הם אמרו לי: מה אנחנו צריכים לדאוג לילד שלנו? מה יהיה העתיד שלנו? אנחנו פשוט נעבור למדינה שהיא פחות או יותר יציבה, למרות האנטישמיות שיש שם, אבל ימצאו את המקום שלהם, כבר מצאו מקום עבודה בקנדה. ואתם יודעים, זה כואב לי. זה כואב לי. שניהם יהודים, ושניהם שירתו בצבא, הבן שלהם נולד כאן, ובעוד שבועיים הם פשוט יעזבו את הארץ. זה ממש כואב לי. כואב לי שהם יכלו לעבוד – הם שירתו במדינה, והם ממשיכים לשלם מיסים פה במדינה כמו אזרחים טובים. אנחנו מאבדים אזרחים חזקים שהיו יכולים להיות כאן ולהמשיך להיות גאווה למדינת ישראל. פשוט חבל. אני חושבת שהממשלה צריכה לשנות את סדר העדיפויות שלה. הממשלה צריכה לשנות את סדר העדיפויות שלה, לדאוג לאזרחים ולמנוע הגירה שלילית, למנוע את עזיבתם של רופאים, למנוע את עזיבתם של צעירים, משפחות צעירות שלא יכולות לקנות דירה כאן בגלל שומה גבוהה ולא הגיונית. בגליל, למשל, משפחות עוזבות. כבוד השרה, אני בטוחה – שמעתי אותך בדיון הוועדה לחיזוק הגליל – שיש לך תוכנית ליישב את הגליל ולחזק את הגליל. הנושא הכי חשוב עכשיו כדי לעצור את ההגירה השלילית בגליל זה להוריד שומה ולעשות עבודה מול רמ"י, לעשות שם שינויים. אני אשמח מאוד לראות את השינויים האלה כבר השנה – השנה האזרחית שעכשיו מגיעה, שעכשיו בפתח, שנה פיננסית חדשה. אנחנו מקווים שהתקציב החדש שנצביע עליו כאן בכנסת יהיה עם סדר עדיפויות נכון ולא מעוות. תודה רבה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי. עשר דקות לרשותך. רגע, אל תתחיל עד שאני אקרא לטלי גוטליב, או שאתה מוכן – – – << קריאה >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << קריאה >> אפילו לא אחייך. << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> נשארו שמונה דקות – – – אני הולכת ב-15:00. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מכובדי היושב-ראש, דוח העוני של הביטוח הלאומי הציג נתונים קשים: 1.98 מיליון נפשות עניות במדינת ישראל. הדוח שיצא מתייחס ל-2023. 872,000 ילדים, כמעט מחציתם הם ילדים ערבים; מתוך המשפחות העניות, 38.9% הן משפחות ערביות, 33% חרדיות; שיעור האנשים מכלל האוכלוסייה שהרגישו עניים בשנת 2022 – 9.6%; ב-2023 – 12.9%; בקרב הערבים, ב-2022 – 30.5%, ב-2023 – 43%. תעסוקה, כמצופה, מסייעת לחילוץ מהעוני ולצמצום עומק העוני. גם הקצבאות. אבל כאשר יש שיעור גדול כזה של עוני – משפחות, נפשות, ילדים, אזרחים ותיקים – זה מדד לכישלון המדיניות הכלכלית של הממשלה. ועדיין אני לא מצליח לראות מדד אחד של הצלחה בממשלה הזאת. אחד, מדד אחד. הרי אם הערוצים יתפסו את חברי הקואליציה בפרוזדורים וישאלו אותם: תגיד משהו אחד, הצלחה של הממשלה הזאת – התשובות יהיו מביכות. נקודה שנייה שאני רוצה להתייחס אליה היא מה שקרוי "חוק טיבי". זה פיצוי על עיכוב וביטול טיסה. זה אחד החוקים הצרכניים ביותר שיש היום. מדובר על פיצוי על פי מרחק למי שהטיסה שלו התעכבה או בוטלה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> מתי זה חוקק? בקורונה, לא? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא, לפני. בקורונה תיקנו אותו בהוראת שעה. מעל שמונה שעות עיכוב זה נחשב לביטול. בזמנו, כשחוקקתי את החוק, הבאתי אותו מהתקינה האירופית. אגב, שם ביטול זה מעבר לשלוש שעות, כי המרחקים הגיאוגרפיים בין המדינות הם קטנים. באנו אז לקראת חברות התעופה ואמרנו שמעל שמונה שעות זה ביטול. הם מנצלים כל הזדמנות כדי להקפיא את החוק, לשנות את החוק, כדי לפגוע בצרכנים ולהיטיב עם חברות התעופה. עכשיו יש קמפיין חזק של חברות התעופה, בעיקר חברות תעופה זרות, גם חברות תעופה ישראליות, שהודיעו מזמן, במלחמה, שהן לא חוזרות לארץ. בגלל המלחמה, לא בגלל שום דבר אחר. אנחנו נשקול לחזור אם תבטלו גם את חוק טיבי. מה עם האזרחים? לא. הרווחים שלהם זה מה שחשוב, אבל רווחת האזרח, הנוסע, הצרכן, זה פחות חשוב. בדיון האחרון שאל אותם חבר הכנסת ביטן, יו"ר ועדת הכלכלה: נגיד ששינינו את החוק, הקפאנו כמה סעיפים כהוראות שעה, אתם מבטיחים – חותמים לי על התחייבות שאתם חוזרים? לחברות הזרות. אמרו: לא. אנחנו נשקול, זה יעזור. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> קודם תבטלו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> קודם תבטלו – אחר כך. זה אקט אנטי-צרכני. ראה זה פלא, משרד התחבורה תומך בחברות התעופה הזרות על חשבון הצרכן. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, אבל זה יוריד את המחירים. אתה מבין – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> שמעתי את הטיעון הזה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה צודק. אתה צודק. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אין קשר. אין קשר. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אבל אם יבואו חברות תעופה זרות, אז אתה חי בידיעה – – – << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> גם אם חוק טיבי לא היה קיים הן לא היו חוזרות, בטענה שיש מלחמה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> האמת היא שמרוויחים מחוק טיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לפי חוקי העבודה, צוותי אוויר יכולים להחליט שהם לא רוצים לבוא לאזורי מלחמה. ככה זה. עכשיו יש להם דרישה ברורה – הם אומרים: תורידו את האגרות של טרמינל 1 ו-3. האגרות לא שוות. נדמה לי שהלואו-קוסט משתמשות בטרמינל 1, והם רוצים להשוות את האגרות. בקיצור, חברות התעופה מנצלות את המצב כדי להיטיב עם עצמן על חשבון הצרכן. חברות התעופה הישראליות הרי נהיו – אתה יודע מה ההכנסות שלהן. בשמיים. גבוהות. פתאום גם הן רוצות שהחוק יבוטל או ישונה. למה? על הדרך. אם אפשר להרוויח, למה לא? הטיעונים נגד האקט הזה של הקפאת החוק וביטול החוק הם טיעונים חזקים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> נגד התעופה? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא. אומנם בישיבה האחרונה ביטן היה אמיץ, אבל פתאום נקבעה עוד ישיבה בעוד כמה ימים כדי לדון בזה מחדש. אגב, אני כחבר כנסת מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה מכתבי תודה על החוק הזה – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> החוק הזה הוא על שמך. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> גם גזענים נאלצים להודות לי בגלל חוק טיבי, כי יש כסף. הכי טוב כשגזענים נאלצים להודות לי, זה עושה לי טוב. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אתה מתכוון מהשמאל. גזענים מהשמאל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> לא אמרתי. הדרך הטובה ביותר להיאבק בגזענים היא לשבור סטריאוטיפים, להיות טוב, להצטיין, לעשות דברים. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> בלי קשר, אחמד, אני חייב להגיד לך פסוק שאמר שלמה המלך: "אם רעב שֹׂנַאֲך האכילהו לחם". זה אחד המשפטים החכמים שלו. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. עכשיו אני אעבור לנושא אחר, והוא ד"ר חוסאם אבו ספייה. ד"ר חוסאם אבו ספייה, מנהל בית החולים כמאל עדואן בצפון הרצועה, הפך להיות סמל ואייקון בכל העולם. למה? << קריאה >> השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק: << קריאה >> כי הוא מחבל. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> את מחבלת. את מחבלת. את מתנחלת מחבלת. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, כבוד השרה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מחבלת בחיים, מחבלת בתקציב המדינה. להגיד לך מה הבן שלך עשה? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> די, די, די. הינה, היא לא פה. די. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אוקיי. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היה מיותר לחלוטין. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> מה שמיותר זה לעצור מנהל בית חולים. זה מיותר. לכן אני אומר – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> היה פה משהו. אני לא יודע, לא בדקתי את המקרה. מה היה בדיוק? בוא, תהיה אובייקטיבי. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> חכה, חכה. כאשר יש מערכת סיסטמטית של הרס על בתי החולים, אין בית חולים אחד שלא הופצץ, יש מעשה סיסטמטי של הרס כל תשתית הבריאות כדי לבטל כל אפשרות לחיים נורמליים אחרי. מדינת ישראל היא המדינה שהורסת והרסה הכי הרבה בתי חולים בעולם. זה נתון. הרופא הזה האמיץ, ד"ר חוסאם אבו ספייה, הרגו את הבן שלו בן ה-15. מי מחבל, הרופא שנהרג לו הבן או היצור הזה שהיה פה? אחר כך ירו על בית חולים והוא נפצע – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> ואם ייוודע שהוא ידע שיש שם מחבלים מהחמאס? אם ייוודע? << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> דקה, דקה. אני אתייחס לכל זה. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תתייחס לנקודה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אני אתייחס. אחר כך ירו ופצעו אותו, את מנהל בית חולים, והוא נשאר שם עם הצוות שלו, עם החולים – זו החלטה אמיצה – ובסוף הוא יצא אל הטנק, נלקח בטנק ונעצר. היום הוא בשדה תימן. למה יש דרישה בין-לאומית לשחרר אותו? כי בשדה תימן רופאים נהרגים. עובדה, ד"ר אלברש, אורתופד בעל שם, היה בשדה תימן, עונה, נהרג ומת. ולכן אני קראתי היום לשר הביטחון לשחרר אותו. יש קריאה בין-לאומית לשחרר אותו. << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> אנחנו חורגים מהזמן. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> עכשיו יש תמונה – ובזה אני אסיים, ברשותך – של כמה כלי נשק שנמצאו בבית החולים, כמה אקדחים ורובה. בכל בית קפה בתל אביב יש יותר נשק מזה; באיכילוב, בתל השומר, בהדסה, יש יותר נשק ממה שפורסם. ולכן, להפציץ בית חולים – – – << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> תודה רבה. << דובר_המשך >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר_המשך >> אגב, חמישה מהצוות הרפואי נהרגו. חמישה מהצוות הרפואי נהרגו, ואף מנהל מחלקה בכיר בישראל לא פצה את פיו. שבועת הרופא, אמרנו? << יור >> היו"ר ארז מלול: << יור >> טוב, תודה רבה. בהתאם להחלטת ועדת הכנסת, נמשיך עם הנמקת ההסתייגויות בישיבת הכנסת מחר. חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי ל' בכסלו התשפ"ה, 31 בדצמבר 2024, בשעה 10:00. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:03. << סיום >>